חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה)
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-10-28 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 |
ערך זה עוסק באירוע שצפוי להתרחש בעתיד
| |
| ערך זה עוסק באירוע שצפוי להתרחש בעתיד | |
חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה), או בשמו המוכר בציבור: חוק גירוש משפחות מחבלים, היא הצעת חוק לפיה תינתן לשר הפנים סמכות לשלול את אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד טרור או מסית לטרור, או ידע על תוכניתו של מחבל להוציא לפועל מעשה טרור.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיון שנערך בכנסת על גירוש משפחות מחבלים, אמר נציג שב"כ כי "גירוש והריסה הם גורמים מרתיעים, שמצמצמים פיגועים ויכולים להציל חיים", וזאת לעומת הטלת עונש מוות למחבלים, שלדבריו "עלולה להסלים את השטח".[1] לדעת התומכים בשימוש בענישה זאת, הלגיטימיות שלה נשאבת מהלגיטימיות של הריסת בתי מחבלים לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום).[2]
תוכן החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצעת החוק מבקשת להרחיב את העילות לביטול אזרחות או שלילת התושבות גם במקרה של מי שנדון למאסר בעבירה על סעיף 24(ב) לחוק המאבק בטרור שעניינו פרסום קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור, פרסום דברי שבח, אהדה, תמיכה או עידוד למעשה טרור, או הזדהות עמו, כשיש אפשרות ממשית שהדבר יביא לעשיית מעשה טרור, ובתנאי שהעבירה נעשתה בזמן מלחמה.
ע"פ ההצעה, ניתן יהיה לפעול לשלילת האזרחות במסלול מנהלי של שר הפנים באישור בית המשפט או במסגרת הדיון להרשעתו בהליך הפלילי ולעניין שלילת תושבות בהליך מנהלי של שר הפנים.[3] כמו כן, על פי הצעת החוק שר הפנים יהיה רשאי להורות, לאחר קיום שימוע, על גירושו של בן משפחה של מחבל, אם הוא ידע מראש על תוכניתו של בן משפחתו לבצע מעשה טרור, אם הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה הטרור או אם פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה הטרור.[4]
היסטוריה חקיקתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצעות חוק לגירוש משפחות מחבלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעמים אחדות הועלו בכנסת הצעות חוק לגירוש משפחות מחבלים. כל ההצעות לא אושרו. בהצעות החוק יש שדיברו על תיחום מגורים ויש שדיברו על גירוש. כמו כן, בנוסחים אחדים של הצעת החוק הגירוש יוטל רק על בן משפחה שקשר את עצמו לפיגוע שביצע בן משפחתו, בכך שהביע הזדהות עם מעשיו או ידע מבעוד מועד על כוונתו לפגע ונמנע מלדווח על כך לרשויות החוק בישראל. זאת בניגוד למצב המשפטי הקיים לפיו עשויים להורות על תיחום מגורים לבני משפחת מחבל רק אם מעורבותם בסיוע לפעולת הטרור או לפעולות טרור אחרות, מעידות על מסוכנותם. במקרה של מסוכנות ברורה, ניתן לנקוט בתיחום מגורים גם משיקולי הרתעה.[5]
אלו הצעות החוק שהועלו ונדחו:
- הצעת חוק לגירוש משפחות מחבלים הועלתה בכנסת ביוני 2002 כאמצעי הרתעה נגד פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה.[6]
- בדצמבר 2018 אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק לגירוש משפחות מחבלים, לפיה אלוף פיקוד המרכז יוכל לגרש משפחת מחבל מאזור אחד לאחר בתוך גבולות יהודה ושומרון, תוך שבעה ימים ממועד הפיגוע.[7] היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התנגד להצעת החוק בנימוק שהוא מנוגד למשפט הבינלאומי וצפוי לסבך את ישראל בבתי משפט בינלאומיים.[8][7]
- הצעת חוק אחרת — של חברי הכנסת איילת שקד, אופיר סופר ומתן כהנא – הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם. בהצעת החוק הוצע שהגירוש ימומש במקרים בהם בן משפחה של מחבל "ידע מראש על תוכניתו לבצע מעשה טרור, הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה הטרור, או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה הטרור".[9]
- גם חברי כנסת נוספים, בהם מיקי זוהר,[10][11] מוטי יוגב[12] וניר אורבך[13] הגישו הצעת חוק בנושא.
- בשלהי ינואר 2023, בעקבות הפיגוע בנווה יעקב, הגיש ח"כ חנוך מילביצקי הצעת חוק, שמטרתה לאפשר לשר הפנים לגרש משפחות מחבלים תושבי ישראל.[14] ההצעה אושרה בוועדת השרים לחקיקה.[15]
את הצעת החוק בעברה בקריאה שנייה ושלישית הובילו יו"ר הקואליציה אופיר כץ וחבר הכנסת אלמוג כהן, לצד חברי כנסת נוספים.[16]
ב-7 בפברואר 2024 מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק ברוב של 17 תומכים מול 6 מתנגדים.[17]
התנגדויות להצעות החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 גורשו מספר בני משפחה של מחבלים שהורשעו מבתיהם ביהודה ושומרון לשטח רצועת עזה, ואחד מהם, כיפאח מחמד אחמד עג'ורי, הגיש עתירה לבג"ץ. בבג"ץ עג'ורי נקבעו מספר תנאים הכרחיים ל"תיחום מגורים". התנאי הראשון הוא שסכנה נשקפת מאותו אדם עצמו, והנחה שהגבלת תנועתו תסייע לסילוק סכנה זו.[18] זאת בשל הפגיעה הקשה בכבוד האדם, חירותו וקניינו. תנאים נוספים הם שלמשפחה המועברת חייב להיות פוטנציאל פוגעני, המבוסס על ראיות לתמיכת המשפחה במעשי טרור, וכן נקבע שתיחום המגורים יכול להתבצע מאזור יהודה והשומרון לאזור חבל עזה, אך לא לאזור שאינו נתון לשליטתו של צבא ההגנה לישראל. בפסק הדין נקבע כי אין לנקוט בתיחום מקום מגורים מטעמי הרתעה כללית בלבד. עם זאת, הנשיא אהרון ברק קבע כי יש לראות באזור יהודה ושומרון ובאזור חבל עזה כאזור אחד. קביעה זו שימשה כתקדים "הלכת עג'ורי" בפסקי דין נוספים.[19] למשל, בהסתמך עליו קבעה השופטת אסתר חיות בבג"ץ סלאמה,[20] כי המפקד הצבאי באזור איננו מוגבל לשיקולים צבאיים בלבד. סוג השיקולים שהוא רשאי לשקול רחב יותר ועניינו בטעמי ביטחון, למשל הרתעת הרבים.[19]
בג"ץ דחה שתי עתירות של בני משפחת המחבל בגין מסוכנותם וקיבל עתירה של אחד מהאחים, מאחר שמסוכנותו נפלה מרמת המסוכנות הנדרשת לתיחום מגורים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
שירית אביטן כהן, השב"כ: הריסת בתי מחבלים חשובה להרתעה, בעיתון מקור ראשון, 4 בנובמבר 2018
- ^ בדברי ההסבר הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אופיר כץ לגירוש משפחות מחבלים שהוגשה במאי 2020 ובאוגוסט 2021 נכתב: ממחקרים שונים שנעשו, הן על ידי המטה לביטחון לאומי והן על ידי צה"ל, לאורך השנים בעניינם של עשרות מחבלים מתאבדים, עלה כי החשש היחיד של המחבלים המתאבדים יהיה מה יהא על בני משפחותיהם לאחר הפיגוע. אין כל ספק שמחבלים רבים ימנעו מביצוע פיגוע ככל שידעו שבני משפחותיהם ייענשו על כך. תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, וכן מערכת המשפט, הכירו בהרס בתי מחבלים בו נפגעים שאר בני המשפחה הגרעינית כאמצעי חוקי לחלוטין. לצערנו, אמצעי זה אינו מספיק ולא מהווה הרתעה מתאימה. בגירוש בני המשפחה הגרעינית אין כל ספק שתושלם חבילת ההרתעה שתרתיע מחבלים, וכן תגרום לבני משפחות המחבלים למנוע מילדיהם לבצע פיגוע זה. גירוש משפחות המחבלים יציל במבט צופה פני עתיד את חייהם של אזרחי ישראל.
- ^ פרוטוקול של דיון בנוגע להצעת החוק כפי שפורסם באתר הכנסת
- ^ אליהו לוקסנברג, הח"כ הטיח בנציג משרד המשפטים: "תפסיקו להסתכל על זכויות המחבלים", באתר "סרוגים", 8 באוקטובר 2024
- ^ בג"ץ עג'ורי פסקה 27.
- ^ פרוטוקול הישיבה השלוש מאות עשרים ושלוש של הכנסת החמש עשרה
- ^ 1 2 מורן אזולאי, חרף התנגדות היועמ"ש: החוק לגירוש משפחות מחבלים יקודם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2018
- ^ אבישי גרינצייג, אריק בנדר, החוק לגירוש משפחות מחבלים בתחומי יו"ש אושר בוועדת השרים, מנדלבליט התנגד, באתר מעריב אונליין, 16 בדצמבר 2018
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התש"ף-2020, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א–2021, באתר הכנסת
- ^ בנצי רובין, ימינה התנגדה: חוק גירוש משפחות מחבלים נפל, באתר "סרוגים", 8 בדצמבר 2021
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מפגעים על רקע לאומני, התשע"ז-2016, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א-2021, באתר הכנסת
- ^ הצעת חוק: גירוש משפחות מחבלים בעלי תעודת זהות כחולה, באתר אייס, 28 בינואר 2023
- ^ יענקי פרבר, ועדת השרים אישרה הצעת החוק שתאפשר שלילת אזרחות וגירוש משפחות מחבלים, באתר בחדרי חרדים, 12 בפברואר 2023
- ^ מישל מכול, בן גביר: טיבי מייצג את משפחות המחבלים?; טיבי השיב - את המשפחה שלך צריך לגרש, באתר ישראל היום, 15 באוקטובר 2024
- ^ בנצי רובין, הכנסת אישרה לקדם חוק חדש לגירוש משפחות מחבלים, באתר "סרוגים", 7 בפברואר 2024
- ^ כיפאח מחמד-אחמד עג'ורי ואח' נ'מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2002
- ^ 1 2 אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר ויובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים. עמ' 265–271, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ^ החלטה בתיק בג"ץ 9586/03, באתר פסקדין.
