זכויות אדם בנצרות
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2025-12-16 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
זכויות האדם בנצרות הוא תחום עיון העוסק ביחס שבין מסורות נוצריות (קתוליות, פרוטסטנטיות ואורתודוקסיות) לבין רעיונות ומסגרות מודרניות של זכויות האדם, כגון כבוד האדם, שוויון בפני החוק, חופש מצפון וחופש דת, צדק חברתי וזכויות חברתיות. הדיון כולל הן מקורות תאולוגיים (למשל תפיסת האדם כ"נברא בצלם אלוקים" ו"כלל הזהב") והן התפתחויות היסטוריות ומדיניות של כנסיות וארגונים נוצריים בעת החדשה.
רקע רעיוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכתיבה תאולוגית נוצרית, רעיונות הקרובים לשיח זכויות האדם נשענים לעיתים על מושג "כבוד האדם" (dignity), על ערך חיי אדם, ועל חובות מוסריות כלפי הזולת (למשל עזרה לזולת, צדקה וסולידריות חברתית). עם זאת, השפה המשפטית־מודרנית של "זכויות" התפתחה בעיקר בעת החדשה והתקבעה במוסדות בין־לאומיים לאחר מלחמת העולם השנייה.
התפתחות בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלק מן הזרמים הנוצריים ניכרת לאחר מלחמת העולם השנייה אימוץ מפורש יותר של שפת זכויות האדם. בכנסייה הקתולית, למשל, האנציקליקה "Pacem in terris (אנ')" ("שלום עלי אדמות"; 1963) ייחדה מקום מרכזי לרשימת זכויות וחובות של האדם והחברה.[1] בהמשך, ועידת הוותיקן השנייה פרסמה את ההכרזה "Dignitatis humanae (אנ')" (1965), שקבעה כי לאדם יש זכות לחירות דתית, כלומר חסינות מכפייה בענייני אמונה "במסגרת גבולות הוגנים".[2]
במישור האקומני (שיתוף פעולה בין־כנסייתי), מועצת הכנסיות העולמית פרסמה הצהרות המקשרות בין אמונה נוצרית לבין מחויבות לזכויות אדם ולהגנה על נפגעי רדיפה ואפליה.[3]
הבדלים בין זרמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קתוליות: דגש על תורת החברה הקתולית, כבוד האדם והטוב המשותף, לצד מסמכי הוותיקן במאה ה־20 בנושא חירות דתית, שלום וצדק חברתי.[1][2]
- פרוטסטנטיות/אקומניות: פעילות נרחבת של כנסיות וארגוני סיוע נוצריים בתחומי זכויות אזרח, מאבק בגזענות, זכויות עובדים וסיוע הומניטרי; חלק מן העמדות מתואמות במסגרת גופים בין־כנסייתיים.[3]
- אורתודוקסיה: קיימים מסמכי עמדה שונים המדגישים "כבוד" ומוסר נוצרי לצד הסתייגויות אפשריות מהרחבות מסוימות של שיח הזכויות בעידן המודרני; לדוגמה, מסמכים רשמיים אחדים מציגים זכויות כיעילות כל עוד הן מכוונות "לצמיחה בטוב".[4]
ביקורת ומחלוקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים חלוקים בשאלה האם יש לראות בנצרות מקור מרכזי להתפתחות רעיון זכויות האדם המודרני, או שמדובר בתוצר מודרני־חילוני בעיקרו, שהכנסיות אימצו מחדש בשלבים שונים. בין היתר נדונה הטענה כי ייחוס "מקור נוצרי" לזכויות האדם הוא נרטיב מורכב וקשה לאימות היסטורי חד־משמעי.[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Samuel Moyn, "Christianity and Human Rights", 2019.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Dignitatis humanae" – באתר הוותיקן.[2]
- "Pacem in Terris" – באתר הוותיקן.[1]
- הצהרת מועצת הכנסיות העולמית על זכויות אדם.[6]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Pacem in Terris (1963), Vatican.va, 1963-04-11
- ^ 1 2 3 Dignitatis humanae (1965), Vatican.va, 1965-12-07
- ^ 1 2 Statement on Universal Declaration of Human Rights | World Council of Churches, www.oikoumene.org (באנגלית)
- ^ Declaration on Human Rights and Dignity (2006), pravoslavieto.com, 2006-04-06
- ^ 1 2 Samuel Moyn, Christianity and Human Rights, SSRN, 2019
- ^ A Statement on Human Rights, WCC – World Council of Churches
