דוד סלמן (יקיר ירושלים)
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2023-08-01 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
![]() |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הגיוגרפיה.
| |
![]() |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
סוג לא תואם [ מספר צאצאים ]
![]() | |
דוד סלמן בגיל 95 | |
לידה |
24 בספטמבר 1918 זאכו, כורדיסטן |
---|---|
פטירה |
20 בדצמבר 2017 (בגיל 99) בית החולים שערי צדק, ירושלים, ישראל |
שם לידה | דהוד סלמאן |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
תאריך עלייה | 1937 |
מקום מגורים | ירושלים |
פעילות בולטת | לוחם באצ"ל |
ידוע בשל | זכה בתואר יקיר העיר ירושלים |
השכלה | תלמוד תורה בבית הכנסת בזאכו |
השקפה דתית | יהדות |
בת זוג | בתיה סלמן |
צאצאים | מרים, שבתאי, עדנה, יואב, אבנר |
מספר צאצאים | נכדים-24, נינים וחימשים-יותר ממאה |
פרסים והוקרה | יקיר ירושלים 1984 |
דוד סלמן (24 בספטמבר 1918-20 בדצמבר 2017) היה מנכבדי העיר ירושלים ומבוניה. דוד לחם במחתרת האצ"ל. בשנת 1984 זכה בתואר יקיר ירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד נולד בזאכו שבכורדיסטן (לימים עיראק) למשפחת סלמן, משפחה אמידה ומכובדת בעיר זאכו.
ביקורי שליחים בזאכו והעלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1933 ביקרו בכורדיסטן יצחק בן-צבי (לימים הנשיא השני של ישראל) והגברת הנרייטה סאלד. הם ביקרו בביתו של דוד סלמן, ודיברו עם אביו (אליהו סלמן) על כך שהם רוצים לגייס בחורים צעירים לעלות לארץ ישראל בשביל להקים את מדינת ישראל. אליהו הציע את בנו דוד סלמן לבצע משימה זאת. הם אמרו לו שהוא צעיר מאוד. אליהו אמר: "אם אני לא אציע את בני, סביר להניח שלא יהיו אנשים שיהיו מוכנים לעלות לארץ ישראל". בשנת 1935 החל את עלייתו לארץ ישראל, ובשנת 1936 הגיע אל העיר חלב בשטחי סוריה, שם הכינו אותו לעלייה לישראל. בחלב למד על ארץ ישראל וגם למד עברית, ובפעם הראשונה בחייו ראה דוד דגל כחול לבן. במרץ 1937 קיבל אישור מהסוכנות היהודית לארץ ישראל לעלות לישראל.
-
מכתב לקבלת אשרת כניסה לארץ
ההגעה לארץ והמודעה שהפכה אותו לעשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהגיע לארץ פגשו אותו המשפחות שלו בירושלים בנחלאות. כולם רצו שהוא יתאכסן אצלם, דוד הרגיש כמו נסיך. כעבור שנתיים הוריו עלו בעקבותיו כי כתב להם כי הארץ טובה, ואפשר להתעשר בארץ. עושרו של דוד סלמן הגיע ממודעה קטנה בעיתון של מועצת ראשון לציון בכך שהם מכריזים שאנשים יכולים לתת הצעות לכריתת עצים במועצה. דוד אמר לאביו: "בוא ניתן הצעה". דוד אמר לו כך כי מקצועו של אביו בכורדיסטן היה חוטב עצים.


כאשר הגיעו דוד ואביו למועצה, גירשו אותם משם כי המכרז הוא ליהודים בלבד. אליהו סלמן היה לבוש כמו ערבי עם שארוול, ולראשו היה ח'תה. אמרו לו: "העבודה היא ליהודים בלבד". אליהו סלמן לא ידע עברית, הבין מה הם אומרים והרביץ על חזהו, ואמר: "יהודי, יהודי, יהודי". המועצה האמינה לו ונתנו לו את העבודה. העצים שכרת נמכרו לבריטים, והגיעו לביצורים באל-ע'לאמן שבמצרים, ומכאן עושרו של דוד סלמן. בעקבות עבודה זו קנו הרבה בתים ומגרשים, ולאחר תקופה התחיל בנייה של בניינים בירושלים. בשנת 1940 עוד כאשר היה בראשון, התחתן עם בתיה לבית שמחה.
בתים ראשונים ותנאי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבית ברחוב ניסים בכר, הוא רחוב ירדן לשעבר, היה בית גדול ולו גם חצר גדולה. היו בו 5 חדרים וכל משפחה הייתה גרה בחדר אחד. ובחצר היה שירותים לכל משפחות הבניין. הבית נקנה בשנת 1942.
המחצבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחצבה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחצבה הראשונה הייתה בשותפות עם מוכ'תר (ראש כפר) הכפר שיי'ח באדר, במקום בו נמצא היום בית המשפט העליון.
המחצבה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחצבה השנייה הייתה במורדות גבעת שאול, בדרך הרומאית בכניסה לירושלים ההיסטורית, מתחת לכפר דיר-יאסין.
המחצבה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1953 אחרי פשיטת הרגל עברו לשכונת רוממה לשעבר קמונה ושם בנו מגרסות לגריסת אבנים צבעוניות למרצפות, וכן מפעל לייצור בלוקים, לבנים, אבנים מלאכותיות וכל מוצרי המלט. שם המפעל עשה המון רעש ואבק, והשכנים התלוננו על רעש ואבק, והמשרד לאיכות הסביבה הטיל קנסות ועשה צרות. המפעל נסגר בשנת 1988. דוד ואחיו סאלח היו שותפים במפעל, ועשו עסקה עם חסידות בעלז. בשנת 2004 דוד קיבל את חלקו מחסידות בעלז במגרשים של אותו מפעל.

מפעל הבלוקים והסיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפעל הוקם בשנת 1944 במקום שהיום גן סאקר ומנהרת רבין, שם ייצרו בלוקים, לבנים, הם מכרו עצים וברזל, היו להם כ-20 חמורים שהובילו פחים עם חצץ, חול, סיד ומלט לשכונות היהודיות: נחלת ציון ונחלת אחים וגם למרכז העיר. ובשנת 1953 נסגר, ובמקומו נפתח המפעל ברוממה.
הזכייה בתואר יקיר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 קיבל דוד סלמן את תואר יקיר ירושלים בעבור פועלו בבניית הארץ. את פרס זה קיבל מראש עיריית ירושלים טדי קולק.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]


בשנת 1941 נולדה הבת הבכורה-מרים, בשנת 1944 נולד שבתאי, בשנת 1946 נולדה עדנה, בשנת 1947 נולד יואב ובשנת 1949 נולד אבנר. מרים נשואה לעובדיה ולה 7 ילדים: יעל, יפה, ליאורה, עופרה, אייל, שרון ומאיה. שבי נשוי לחנה ולהם 4 ילדים: דוד, בתיה, לורין, ושמעון. עדנה נשואה לבני ולהם שישה ילדים: מלכה, שמוליק, אהובה, דוד, בטי וחגי. יואב נשוי לשרה ולהם 3 ילדים: גיא, דוד ועדי.
אבנר נשוי לכרמלה ולהם 4 ילדים: דוד, בטי, אבי ושמחה.
לחימה באצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
השתתף בכיבוש דיר-יאסין (גבעת שאול), כיבוש קטמון, ושחרור מחנה שנלר. כל אלה היו במלחמת העצמאות.
חבר בתנועת החרות (ליכוד)[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד היה חבר מרכז בתנועת החרות, ולימים היה חבר נשיאות. הוא ואחיו תרמו שטח לתועלת תושבי שכונת נחלאות והוא נקרא מועדון סלמן.
המועדון נמצא ברחוב אליהו סלמן ע"ש אביו.
-
השלט של רחוב אליהו סלמן