האנציקלופדיה 

העברית 

כללית, יהודית ואדציעזדאלית 


מץ־ עמדיינחשלוסזח 

מחמד - מסתערבים 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע*מ 
ידוסיליס תעול״ג תל־אביב 



^ 1 (] 4£ ק 010 ץ 0 א£ 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיד <ז״ל> וברכה פ לא י 


הכרך סודר ונדפס במסעלי דשום שלאי בע״מ. גבעתיים-רמת־גן 

הגהות — ש ר ה י פ ה, ,^. 4 ? ; עוזרת למזכיר הכללי — אסתר קיסר! 
ציור ומיסוי — יהודית ב ל ו מ נ צ ו ו י י ג, .,^. 8 

© 


כל הזכויות שמורות להוצאה■ בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.םז. 1 ,זיא^יואסס 0 א 1 מ 81-13 ט? * 1 נ £1 ^ע 01,0 ׳ו 0 א£ צ 8 ז 1011 אזו< 01 כ> 
. £1 *א 8 ו א 1 ם 6 זא 1 א? 




המערבת הכללית לברד ב״ג 


העורך הראשי: 

פרופ ׳ יהושע פראודר 


מנהל המערכת: 

אלכסנדר פלאי, .. 4 . 1 ^ 


המערכת דזמדבזיוז 

מחלקת מדעי־היהדות: פרוס׳ אפרים אלימלך אורבך 
ישראל ותא-שמע (עורך־משנה) 

מחלקת מדעי־הרוח; פרופ׳ שמואל הוגו ברגמן 

ד״ר צביה קליין(עורכות־משנה בחלק מהכרך) 

אהרן אריאל (עורך־משנה) 

מחלקת מדעי-הסבע: פרוס׳ בנימין שפירא 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

יצחק הס, . 3 

יעקב אורבך / מקרא,• רות בנדל, ״* . 8 / גאוגרפיה, אדי בר־זבאי, . 12-8 ,. 8 / משפט ! צבי ברם, . 8 / 
פילוסופיה! רות הראל, . 50 , 1 * / פיסיקה! הנרי וסרמן, ,. 4 / היסטוריה! תו״י! אברהם הנני, , 50 . 8 / מתמטיקה! 

מוסיקה, מלכה מדגן, . 1.50 \ / בוטניקה! זואולוגיה! חקלאות! צלה כ״ץ, . 1 \ / ספרות עברית! ישראל כרמל, . 8 / 
היסטוריה, יאיר מאירי, . 8 / כלכלה! ספורט, ירדנה פלאוט, .. 8. 6 / גאוגרפיה, יהודית פלדמךזילברפניג, 
/ אמבות! ספרויוון! צבי קפל! / הלכה! תלמוד! מנחם רבינוביץ, . 1.50 ^ / ביוכימיה! גאולוגיה! כימיה! רפואה! 

שמואל שביב, . 1 \ / מקצועות מדעי־הרוח ! יאיר שמעוני, . 50 / אסטרונומיה! טכניקה ! מטאורולוגיה! פיסיקה. 


ישראל איגרא 


ערדכי 


. ארכאולוגיה 

פרוס׳ מ. אבי־יונה .. .. 

גאולוגיה! פלאונטולוגיח 

פרופ׳ מ. אבנימלך (ז״ל).. 

היסטוריה ישראלית עתיקה 

ד״ד ש. אברמסקי מקרא! 

תלמוד! ספרות רבנית 

פרופ׳ א. א. אורבך.. .. 

חינוך! פסיכולוגיה 

ד״ר ח, אורמיאן ., .. 

משפט עברי 

פרופ׳ מ. אלון .. .. 

. פיסיקה 

פרופ׳ א. אלכסנדר .. 

א. אריאל היסטוריה! יחסים בין־לאומיים 

. אסלאם 

פדופ׳ א. אשתור .. .. 

.סוציולוגיה 

פרופ׳ י. בן־דוד 

.. גאולוגיה! מינרלוגיה 

פרוס׳ י. בן־תור .. .. 

פילוסופיה 

פרום׳ ש. ה. ברגמן 

גאוגרפיה 

פרופ׳ מ. ברור ,. .. 

.. ספרות צרפתית 

ד״ר פ. ברמפלד .. .. 

. זואולוגיה 

ד״ד מ. דור . 

. חקלאות 

פרופ׳ ש. הורביץ .. 

. כלכלה 

י. הם . 

.דתות 

פרוס׳ ר. י. צ. ורבלובסקי 

הערך מין (בחלקו) 

פרוס׳ י. ודמן. 

(עורך־יועץ) משפט 

פרוס׳ ג. מדסקי .. .. 

אסטרונומיה! מטאורולוגיה 

ד״ד א. כהן . 


/ המביא לבית־הדפוס 


מדרדרת 


. מוסיקה 

ד״ד ד. כץ .. .. 

.תולדות הרפואה 

פרום׳ יה, ליבוביץ ., 

מפרות כללית! תיאטרון 

י. מנור. 

. גאוגרפיד, 

פרופ׳ ד. ניר .. .. 

. ספרות איטלקית 

פרופ׳ י. ב. סרמונטה 

.מתמטיקה 

פרופ׳ ש. א. עמיצור. 

. בוטניקה 

פרופ ׳ א. פאהן 

צבא! היסטוריה צבאית 

רס״ן(מיל.) פ. פיק 

. נצרות 

פרופ׳ ד. פלוסר 

. ביבליוגרפיה 

ד״ד מ. קטן .. .. 

. בלשנות 

פרופ׳ ח. רוזן 

. אמבות 

ד״ד א. רונן .. .. 

רפואה! פיסיולוגיה 

פרופ׳ ר. רחמימוב 

. ספרות אנגלית 

ד״ר ש. רחמן 

. טכניקה 

צ. ריבלין(ז״ל) 

ספרות עברית! פילוסופיה עברית 

פרדפ׳ א. שביד 

המזרח התיכון והרחוק 

י. שמעוני 

פרום׳ ב. שפירא ביוכימיה! ביולוגיה! מיקרוביולוגיה 

. משפט 

ד״ד ב. שרשכסקי .. 

. המזרח הקדום 

פרופ׳ ח. ותדמור 



















רשימת המחברים המטותתפים בביר ב״ג 


אכי־יונה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ארכאולוגיה! גאוגרפיה 
היסטורית של איי 

אכינור גיטה,.* 1 

חיפה / ספרות גרמנית 

אביתר עזריאל, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר בטכניון / הערך: מנסרה 

אבנימלך משה, פרוס׳ (ז״ל) 

גאולוגיה ופלאונטולוגיה 

אברמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא 

אגס (טייכמן) גיורא, . 50 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה 

אגסי יוסף, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־אורח באוניברסיטה העברית / הערך: ממד. 
ממדים 

אדם אבינועם, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערר: מיז (בחלקו) 

אהרובי יאיר, ד״ר 

חל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: מגהל־עסקים 

אהרונסון שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בביר באוניברסיטה העברית / הערך: מילר, ה. 

אוירבך יהושע מ., ד״ר 

רמת־גן / הערך: מיטרה, ב. 

אולמסטד קלרנם ו" ד״ר 

מדיסון (אה״ב), פרופסור באוניברסיטה /גאוגרפיה 

אונא יששכר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערל: מכסול, ג/ 

אוסמן רומן,. 1 . 80 ״} 

תל־אביב / כימיה 

אופנהיימר חנן, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מנגו 

אורבך יעקב 

ירושלים / מקרא 

אורגלר יאיר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: ממון 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים, משרד החינוך והחרבות / פסיכולוגיה! חינוך 

אז׳י מרק, .*. 4 \ 

ירושלים, משרד החוץ / הערך: מיסטרל, ם. 

אחיטוב יאיר, . 50 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: מלפפוגי־ים 

אחימאיר אבא, ד״ר(ז״ל) 

הערך: מיכילובסקי, נ.ק. 

אידלברג שלמה, ד״ר 

גיו־יורק, פרופסור ב״ישיבה יוגיברסיטי" / ספרות רבנית 

איזנר יצחק יעקב, ד״ר 

ירושלים / הערך: מיבאום, ז. 

אילון אברהם, אל״מ 

צה״ל, ראש מהלקח היסטוריה במטב״ל / הערך: מלחמת ששת־ 
הימים (בחלקו) 

אלבז שלמה, ^.** 

פאריס / הערך: מישו, א. 


אלטמן שמעון צבי אלכסנדר, הרב ד״ר 
וולתאם (אה״ב), פרופסור באוניברסיטה בראנדייס / הערך מלאך 
(בחלקו) 

אלפסי יצחק,. 8 

תל־אביב / הערכים: מיזלש, ד.ב,! מנחם מנדל מרימנוב 

אפלבאום שמעון, ד״ר 

תל־אביב, םרוםםור־חבר באוניברסיטת ת״א / העיד: ממלכה 
מאחדת (בחלקו) 

אפרת אלישע, ד״ר 

ירושלים / גאוגרפיה 

אפרת (פורמוש) צבי,. 8 ., 11 

צה״ל, הפרקליטות הצבאית הראשית / הערך: מלחמה, דיני־ 
(בחלקו) 

אפשטיין פני, ד" ר 

בוסטון, מרצה באוניברסיטה / הערך: מן דה בירן 

אקווילינה ג׳וזן 5 , ד״ר 

מלטה, פרופסור באוניברסיטת מלטה / הערך: מלטה (בחלקו) 

אקצין בנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מלוכה, 
מונרכיה (בחלקו) 

אריאל אהרן,.*! 

ירושלים / היסטוריה כללית! מדיניות בידלאומית 

אריאן דוד, ד״ר 

ירושלים / הערך: מנהל ומנהל צבורי 

ארליך אברהם, אינג׳ 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך; מנדלזון, א. 

אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, סרופסוד־חבד באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

באומינגר רבקה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערך: מסבאואר, 
ר. ל. 

בוהס יוחנן 

ירושלים / מוסיקה 

בונאפאצ׳ה אומברטו, ד״ר 

נובארה, מנהל המכון הגאוגרפי / הערך: מילנו (בחלקו) 

בורוט שירה, ד״ר 

ירושלים, חברת־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: מיקוריזה 

בזק יעקב, ד״ר 

ירושלים, שופט בבית־המשפט השלום / הערך: מס, מסים (בחלקו) 

ביינארט חיים, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תו״י בספרד 

בילסקוב־ינםן, פרידריך יוליום, ד״ר 

קופנהגן, פרופסור באוניברסיטה / ספרויות סקאנדינאוויות 

בלאו יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / העיד: מנחם אבן־ 
סרוק (בחלקו) 

בלום יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / משפט בין־לאומי 

בלומנמל אלחנן, הרב, ד״ר 

ירושלים / הערך מילה (בחלקו) 

במברגר ברנרד י., הרב ד״ר 

ניו־יורק / הערך: מלאך (בחלקו) 

בנדל רות, .\/. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 



5 


רשימת המחכרים 


6 


כנטואיץ יוסף, 

ירושלים / העיד: ממלכה מאחדת, חינוך 

כנטויץ׳ נוימן, סרופ ׳ (ז״ל) 

הערך: ממלכה מאחדת, משטר 

בן־נאה שמואל,. 8 

ירושלים / הערכים: מכנאם (בחלקו); מנדלקרן. ש. 

פן־צכי(גוטמן) יצחק, 8.30 

חולת / הערך: מסוס (בחלקו) 

כן־צור יחודח, סא״ל (מיל.),. 8 
ירושלים / הערך: מלחמה (בחלקו) 

כן־שלוס אורה, .^. 8 

ירושלים / הערך: מנדם, ק. 

בן־תור אמנון, ד" ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מלטה (בחלקו) 

כן־תור יעקב, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מינרלוגיה! פטרוגרפיה 

פקר מרוין ו., ר״ר 

אוקלהומה (אה״ב), פרופסור באוניברסיטה / גאוגרסיה 

כרגלס איתן, ר״ר 

רמת־גן, פרוםסור־חבר באוניברסיטת תיא / הערך: מלחמה, 
כלכלה 

כרגמן ארנסט דוד, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מלחמה כימית 
וביולוגית 

כרגמן שמואל הוגו, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

כרגר־ברזילי יוסח 

ת״א, חבר־מחקר באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: מכנו. נא.; 
מלנקוב, ג. מ. 

פרדה כרמן, ר״ר 

מכסיקו, המוזיאון לאמנות מודרנית / העיד: מכסיקו, אמנות 
(בחלקו) 

כרוצקוס אליעזר, אינג׳ 

ירושלים, מרצה בכיר בטכניון / הערך: ממלכה מאחדת, אוכלוסיה 
(בחלקו) 

פרור משה, ר״ר 

תל-אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרסיה 

כר־זבאי ארי,. 8 , . 8 

ירושלים / הערך: מין, משפט 

כרס צפי,.. 8.4 

ירושלים / היסטוריה 

כרקאי מיפאל, ר״ר 

ירושלים / הערד: מכסיקו, כלכלה 

כר־רומי יואל, ר״ר 

ירושלים, משרד־החוץ / היסטוריה של מכסיקו 

גזית דגיאל, .. 8 .6 

ירושלים / הערכים: מירנדיה, פ.! מלברן. ו. ל. 

גליל יעקכ, ר״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

גלעד דוד, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: ממלכה מאחדת 
(בחלקו) 

גנחוכסקי דפ,. 8 

ירושלים, בנק ישראל / כלכלה 

גגצל כרנהרד דפ, פרוס׳(ז״ל) 

היסטוריה של אירופה 


גראוזה יורי,. 8 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: מנצ׳ו(בחלקו); 
מנצ׳וריה 

גרומד־שירון אירנה, ר״ר 

ירושלים, חברת*הוראה באוניברסיטה העברית / הערכים: מנתו; 
ססטבה 

גרוסו מיטו, ר״ר 

ירושלים / הערן־: מיורסקו, ט, 

גרוסופיץ נתן, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערל: מיקרוביולוגיה 

גרוסמן אפרהם, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת הנגב / העיד: מנחם בן חלבו 

גרזון־קיוי אסתר, ר״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערד: מטרונום 

גרמי יצחק, .^. 8 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / ספרות איטלקית 

גריזל שלמה, הרפ ר״ר 

פילדלפיה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: מלטר, צ. ה. 

גרינהוט אהרן, 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 

גרצכד ארודץ, ר״ר 

מינכן, פרופסור באוניברסיטה / הערך: מינכן(בחלקו) 

דגני אפי, ר״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ח״א / הערך: מיניאפולים (בחלקו) 

דוד אכרהם, .ג/. 1 \ 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תו״י בזמן החדש 

דון יהודה, ר״ר 

רמודגן, פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / כלכלה 

דור מנחם, ר״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דורון אליהו, 50 £! 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / מטאורולוגיה; פיסיקה 

דותן(דויטש) סליקס, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

דן יוסף, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / קבלה 

האח ג׳ון ו., ד״ר 

ניוקסל, פרופסור באוניברסיטה / גאוגרסיה 

האוזנר גדעון,.^י,. 8 ״ 1,1 

ירושלים / הערכים: מחנות רכה והשמדה < מידנק 

הפרמן אפיהם מאיר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטת ת״א / הערך: מנוציוס 

הדר צפי, אל״מ, ד״ר 

צה״ל, פרקליט צבאי ראשי / הערר: מלחמה, משפט 

הו רופרט, ד״ר 

קנברה, פרופסור באוניברסיטה / הערך: מלזיה (בחלקו) 

הורכיץ שמואל, ד" ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הורופיץ יהושע, ד" ר 

בני־ברק / ספרות רבנית 

הורופיץ מאיר, .ז״ן. 1 \.,. 1 * 

ירושלים / הערך: מכסיקו, משפט 

הימן צמח ססיל 

ירושלים, / הערכים: מטבלה; מלן, ד. ם. 

הכהן מרדכי, הרפ (ז״ל) 

הערך: מלצר, א. ז. 



7 


רשימת המחברים 


8 


הלפרין אברהם, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיסה העברית / הערך: מיכלסון, א. א. 

הנם מלים א., ד" ר 

ניריורק, פרופסור באוניברסיטה קולומביה / הערך: פלגש, נאוגרפיה 

הם יוסח צבי, ד״ר 

ירושלים / הערך : מיאר, א. 

הם יצחק,. 8 

ירושלים / הערך: מחקר ופתוח (בהלקו) 

הקר יוסח, 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערך: מסעי־הצלב. 
יהודים (בחלקו) 

הר משה דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הלכה 

הראל אריה, ד״ר 

חל־אביב / הערך: מיליוטין, ד. א. 

הראל רות, 50 

ירושלים / פיסיקה 

הראל־פיש אהרן 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / ספרות אנגלית 

הרטוב אילן, 

ירושלים / הערך: מלגש (בחלקו) 

הרכבי יהושפט, אליח (פיל.), ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / צבא ומלחמה 

ואלד יהודה, אל״מ (מיל.), ד״ר 

רמת־גן, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מלחמה. מלחמת־ 
יבשה 

וגנר דניאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / כיסיה 

ווירגין יוסח מנחם, אינג׳ 

ירושלים / הערך: מחקר ופתוח (בחלקו) 

מלח שלום, הרב ד״ר 

ירושלים / הערך: מילוז (בחלקו) 

וולפנזון אברהם, 

ראשודלציון, מורה באוניברסיטת חיפה / הערך: פיכלס, ר. 

וורמכרנד מרדכי 

תל־אביב / אנתרופולוגיה, פולקלור 

ויז׳ה קלוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מלרמה, ם. 

ויזל יואב, ד״ר 

פתח־תקוה, סרוססור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערר: פנגרובים 

ויינריב אלעזר, .>* 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

ויינריב דב, ד״ר 

פילדלפיה, פרופסור באוניברסיטת דדופסי / תו״י במערב־אירופה 

ויסמן שולמית, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / ספרות צרפתית 

ויצמן עזי׳ אליח (מיל.) 

רפת השרון / הערך: מלחמה. מלחמודאוויר 

וסרמן הנרי, - 51 נ 

ירושלים / היסטוריה! תו״י 

ורבלובסקי רפאל יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מדע הדתות 

ורהפטיג שלם, ד״ר 

ירושלים / הערך: מלוה 

ודמן הנרי ג׳, ד״ר 

מסצ׳וססם, פרופסור באוניברסיטה קלארק / הערך: ססצ׳וסטס 
(בחלקו) 


ודמן יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: מין 
(בחלקו) 

ורסס שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ! הערד: מנדלי 
מו״ס 

זהבי אמוץ, ד" ר 

ת״א, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מין(בחלקו) 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זוסמן יואל, ד״ר 

ירושלים, שופט בביהמ״ש העלית / הערך: ממלכה מאחדת, משפט 

זיידמן דוד, ד״ר 

ת״א, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מנסטרל. מינסטרל 
(בחלקו) 

זילברנר אדמונד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מילרן. א. א. 

זינגר זאב, סא״ל 

צה״ל / הערך: מלחמה, התגוננות אזרחית 

זינגר שמואל,. 8.50 
ירושלים / גאוגרפיה 

זינגדמן אורה,. 1 \ 

ירושלים. מדריכה באוניברסיטת תל־אביב / הערך: סטריאליזם 

זליגר מרטין(מנחם), ד״ר 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: מיל, ג׳. 0 . 
(בחלקו) 

זמורה־כהן מיכל 

ירושלים / הערד: מיו, ד. 

היימי אבינועם,.*ז 

תל־אביב / הערכים: מינוס; מיקני 

הנני אברהם, 8.50 
ירושלים / מוסיקה 

טאובה משה 

לוד. מודה באוניברסיטה העברית / בלשנות 

טוקמלי יהודה 

רמת־גן, השירות המטאורולוגי / מטאורולוגיה 

טור־סיני נפתלי תירץ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מילר, ד. צ. ה. 

מפליץ אורי 

תל־אביב, מורה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מנוחין. י. 

טרגן מלכה, . 80 

ירושלים / בוטניקה! זואולוגיה 

יאיר אהרן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / העדר: מילוז (בחלקו) 

יאפו־הופמן עדית, ד" ר 

ירושלים / אמנות 

יגר משה,. 1 ^ 1 

ירושלים, משרד־החוץ / הערך: מלזיה (בחלקו) 

ימר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / פיסיקה 

ינאי יגאל, . 45££ * 

תל־אביב / הערר: מכסיקו (בחלקו) 

יעבץ צבי, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערד: מיאר, א. 

יעקבי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה 
ביזאנטית 



9 


רשימת המחברים 


10 


יעקוכוביץ מרדכי 

רמת־גן, חברת מקורות / הערך: מים (בחלקו) 

ירון ראובן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: מיכאליס, 

י. ד. 

ירושלם אדמונד מאיר, ד״ר (ז״ל) 

הערך: ממלכה מאחדת, היסטוריה (בחלקו) 

כהן אריאל, ד״ר 

ירושלים / מתמטיקה! פיסיקה! מטאורולוגיה 

כהן בתיה,. 6 

ירושלים / הערך: מירון מאלותרי 

כהן יהודה 

ירושלים, שופט בביהמ״ש המחוזי / הערך: מיטלנד, ם. ו. 

כהן יהודית, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / הערך: מיסה (בחלקו) 

כהן מאיר 

ירושלים / הערך: מטוס (בחלקו) 

כהן שלום יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־תבר באוניברסיטה העברית / הערך: מלמוד, ב. 

כהנוב ז׳קלין, ^.*! 

תל־אביב / הערך: ממי, א. 

כהנמן ורנד י., ד״ר 

ניו־ג׳רסי, פרופסור באוניברסיטה רטגרס / הערך: מנהים, ק. 

כנען(כהנסקי), נורית, ד״ר 

תל־השומר, מרצה באוניברסיטה העברית / אמנות 

כ״ץ מאיר, ד״ר (ז״ל) 

הערך: ממלכה מאחדת, מוסיקה 

כ״ץ צלה, ^ 

ירושלים / הערך: מיזל־שוחט, ח, 

כרמל ישראל,. 8 

ירושלים / היסטוריה 

לבציון נחמיה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: מלוי 
(בחלקו) 

לואיר אלברטו רום, ד״ר 

מכסיקו, פרופסור באוניברסיטת מכסיקו / הערך: מיה 

לוי אביגדור, ד״ר 

רמת־גן, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / היסטוריה של תורכיה 

לוין לואים, הרב ד״ר 

בדסלאו / הערך: מנהיס (בחלקי) 

לוריאן אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

לורד יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / ביולוגיה 

ליבוכיץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / רפואה 

ליבמן סימור, ב" 

פלורידה, מרצה באוניברסיטה / הערך: מכסיקו, יהודים 

ליבנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם! ציונות 

ליבם אסתר,. 8 

ירושלים / הערך: מנחם מנדל מויטבסק 

ליוור יעקב, פרופ׳(ז״ל) 

הערכים: מלוכה (בחלקו)! מנחם בן־גדי 

ליממן שמואל מנדל (אלקט),. 4 י 1 

ירושלים / הערך: מיניסוטה (בחלקו) 


ליכט יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת תל־אביב / הערך: מיכאל 
(בחלקו) 

לינדר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יה״ב 

ליפמן ויוויאן דוד, ד״ר 

לונדון / הערך: מנצ׳סטר (בחלקו) 

ליפצין סול (שלמה), ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / ספרות יידית 

ליפשיץ משה 

ירושלים / הערך: ר׳ (יחיאל) מיכל מזלוצ׳וב 

למד מאיר (ז״ל) 

הערך: מיזל, מרדכי בן שמואל 

לנדאו יעקב מ., ד״ר 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / אסלאם 

לנצט משה, ד״ר 

רחובות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: מין(בחלקו) 

לפידות רות, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / משפט בידלאומי 

מאור יצחק, ד״ר 

אשדות־יעקב / הערכים: מינסקי, נ. מ. 5 מנדלשסס, א, א, 

מאיר אמציה י., ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: מנתול 

מאיר לוסי פ., ד״ר 

לונדון, פרופסור באוניברסיטת דורהם / הערך: מלינובסקי, ב, ק. 

מדזיני מירון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מיג׳י 

מונסליזה שאול, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מנדרינה 

מורה שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מטראן, ח. 

מיוזם הלמות, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ממלכה מאחדת, 
אוכלוסיה (בחלקו) 

מילנו אטיליו, ד״ר (ז״ל) 

הערך: מילנו (בחלקו) 

מינץ ליאון,.ז 1 8 \ 

תל־אביב / הערך: מנוע, מנועים (בחלקו) 

מלאכי יונה, ד״ר (ז״ל) 

הערך: מיסיון (בחלקו) 

מלין ארוין, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטה / הערך: מילר, נ. 

מנור ישראל 

תל־אביב / תיאטרון 

מקוכסקי דונלד,. 1 \ 

מיזורי (אה״ב), פרופסור־עוזר בקולג׳ / הערך: מיזורי (בחלקו) 

מרטון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית! תו״י בהונגריה 

מרכוס מנשה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מין (בחלקו) 

מרסנד יוסף, ד״ר (ז״ל) 

הערך: מילר, א. (בחלקו) 

נוי פנחס, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר אורה באוניברסיטה העברית / הערך : מין 
(בחלקו) 

נוסכאום יואם 

נתניה, ביה״ס המרכזי למלונאות / הערך: מלון (בחלקו) 



11 


רשימת המחברים 


12 


ניר מיכאל,. 8 

ירושלים, האקדמיה למוסיקה / הערך: מנסטרל, מינסטרל (בחלקו) 

סדן יוסף, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / העיד: מסגד (בחלקו) 

סואן, דן, ד״ר 

תל־אביב, / אנתרופולוגיה 

סולטמן מיכאל, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערד: מסי, מסאים 

סולר דכ, ד״ר (ז״ל) 

הערד: מנהימר, יצחק נח 

סומר ששון, ד״ר 

רמת־גן, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ספרות ערבית 

סופרון אלכסנדר, . 8.50 

כסר שמריהו, ביה״ס המרבד למלונאות / הערל: מלון (בחלקו) 

סיון עמנואל, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ! אסלאם! היסטוריה 
של צרפת 

סימונסון שלמה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: מנטובה (בחלקו) 

סלוצקי יהודה, ד" ר 

רמת־גן, מרצה בביר באוניברסיטת תי׳א / תר׳י במזרח־אירופה 

סמית ג׳ריט, ד״ר 

הולנד, סרוססור־עוזר באוניברסיטת חרונינגן / הערד: מלזיה 
(בחלקו) 

עמיצור שמשון אברהם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מטריצה 

עמיר יהושע, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / הערל: מגורה 
(בחלקו) 

עפרון זוסיא 

עידחרוד, מנהל המשכן לאמנות / הערך: מנורה (בחלקו) 

פורת צפירה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטת תיא / הערך: מלויל, ה. 

פיגרם פבלו, 10 * 1 • 01 ס 1 וד 

ירושלים, משרד הדתות / הערך: מגזר (בחלקו) 

פייטלסון־וייזר סילויה,. 1 \ 

קויבק (קנדה), פרופסור־חבר באוניברסיטה / ספרות ספרדית 
ופורטוגלית 

פיק פנחס, רס״ן (מיל.), ד״ר 
ירושלים / צבא; היסטוריה צבאית 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמנות 

סכטהולד אלכסנדר ז" ד״ר 

ירושלים, משרד הבריאות / הערך: מילדות (בחלקו) 

פלאוט ו. גונתר, הרב ד״ר 

טורונטו (קנדה) / הערד: מיניאפולים (בחלקו) 

פלוסר דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פליקס יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערד: מן (בחלקו) 

פלסנר מאיר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מיטווך, א. 

פלק רפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערד: סין (בחלקו) 
פעיל מאיר, אל״מ (מיל.), 

תל־אביב, מורה באוניברסיטת ת״א / הערך: מלה״ע 1 (בחלקו) 


פראוור יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: מסעי הצלב 

פרוידנברג גדעון, ד״ר 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / הערד: מטפיסיקה 

פרוש ישראל, הרב ד״ר 

סידני, מרצה באוניברסיטה / הערך: מלברן (בחלקו) 

פרטיג־גרינכרג אירנה, ד״ר 

ירושלים, עובדת־מחקר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

פרידמן יוחנן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מחמוד מגזני 

צוק־רמון זוהר ,.*{ 

פתח־תקוה, המכון לחקר שמירת הטבע של אוניברסיטת ת״א / 
הערל: מכרסמים 

צוקרמן בן־עמי, ד״ר 

ירושלים, סשרד־האוצר / הערר: מם, מסים (בחלקו) 

צור-נמל משה, ד" ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / העיד: מסרקנים 

צימרמן משה, . 14 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערד: מלה׳״ע 1 
(בחלקו) 

צין יאיר, . 8 

ירושלים / הערך: מין (בחלקו) 

קאופמן פאול, אינג׳(ז״ל) 

הצרו: מים (בחלקו) 

קולטין יגאל, ד״ר 

חל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מין (בחלקו) 

קטן משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / תולדות צרפת 
בזמן החדש 

קיש ג׳ורג/ ד" ר 

מישיגן, פרופסור באוניברסיטה מישיגן / גאוגרפיה של אה׳״ב 

קלוזנר יהודה אריה, ד״ר (ז״ל) 

ספרות כללית 

קליין צכיה, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה; ספרות כללית 

קמינטי קרלו, ד״ר 

פרמה, פרופסור באוניברסיטה / גאוגרפיה של איטליה 

קניאל יהושע,.£\ 

בני־ברק, מדריך באוניברסיטה בר־אילן / הערך: ר׳ מנחם מנדל 
משקלוב 

קניגר כרנרד, ד״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / ספרות אנגלית 

קפליוק אולגה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מגילו וו 

קפלן צכי 

ירושלים / תלמור: ספרות רבנית 

קצנשטיץ, יעקכ ה., ד״ר 

ירושלים / הערך: מלקות 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרני קרל, ד" ר 

אסקונה, סרוססור־לשעבר באוניברסיטת בודפסט / מיתולוגיה 

רביו חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערו: מלון ומלונאות 

רבינוביץ אביבה,. 50 

ירושלים / הערך: מלפיגי, מ. 



13 


רשימת המחברים 


14 


רביטביץ לוי יצחק, הרב ד״ר 

ירושלים / הערך: ממזר (בחלקו) 

רבינוביץ מנחם,. 50 • 14 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה! רפואה 

רובינשטיין אברהם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילו / הערך: מנחם 
מנדל ססרמישלן 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזנבליט פנחס, ד״ר 

מקוה ישראל, מרצה באוניברסיטה בר־אילו / היסטוריה חדשה 

רוזנפלד הנרי, ד״ר 

ירושלים- מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / אנתרופולוגיה 

רוט לאה,. 4 ? 

ירושלים / הערך: מנחם בן יהודה הגלילי 

רוטשנקר שלמה, ד״ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / רפואה 

רום מיכאל, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערד: מכס (בחלקו) 

רונן אברהם, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רות בצלאל(מפיל), פרופ׳(ז״ל) 

הערכים: ממלכה מאחדת, יהודים! מנשה בן ישראל 

רזין שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערד: ממברנות 
ביולוגיות 

רחמימוב רמי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / רפואה, פיסיולוגיה 

רחמן שלום, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

ריין* שלמה 

הערד: מירז׳ר, א. 

שאל אברהם, שופט 

חיפה, נשיא בית משפט מחוזי / הערד: מלקוח ימי 

שביב שמואל,. 14 

ירושלים / מקצועות מדעי־הרוח 

שביד אליעזר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות עברית! 
פילוסופיה עברית 

שדמון אשר,. 14.50 

ירושלים, ראש המרכז לטכנולוגית אבן, הטכניון / הערך: מכרה. 
כריה (בחלקו) 

שובל יוסף, .. 8.4 

ירושלים / הפרו: מלכו, ש.' 

שומרוני אשר,. 8.80 

תל־אביב / טכניקה 

שורץ מיכאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: מכה (בחלקו) 

שטיינברגר יצחק, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סיקרו־ 
סקום 


שטייניץ עזרא, ד״ר 

ירושלים / כימיה 

שטיינר יעקב, ד״ר 

ירושלים, מורה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: מנינגיטיס 

שטראום ארנפט ג., ד״ר 

לום אנג׳לס, פרופסור באוניברסיטה / הערך: מספרים, תורת ה¬ 

שמרן מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תו״י בימי בית 
שני 

שייבר אלכסנדר, ד" ר 

בודפסט, מנהל בית־המדרש לרבנים / הערך: מיקסת, ק. 

שיפרין צבי, ר" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / סינולוגיה 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 

שמואלביץ אריה,. 14 

תל־אביב, עובד־מחקר באוניברסיטת ת״א / הערך: מחמד ריזא 
סהלוי 

שמיר גרשץ,. 14 

ירושלים / גאוגרפיה 

שמעוני יאיר,. 14.50 

ירושלים / פיסיקה! טכניקה 

שניצר פרנסין, .^. 8 

תל־אביב / תו״י באה״ב ובקנדה 

שפיגל נתן, ד" ר 

ירושלים, סרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / תרבות קלאסית 

שסיגל רנמו,.. 4 . 14 

ירושלים / היסטוריה של איטליה 

שפירא אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת הנגב / הערך: מיסן (בחלקו) 

שפרבר דניאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: מינים 

(בחלקו) 

שקד שאול, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: מיחרה > 
מניכאים 

שרשבסקי בן־ציון, ד״ר 

ירושלים, שופט בבית־המשפט המחוזי / הערך: ממזר (בחלקו) 

ששה־הלוי אריאל,, 14 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: מספרו, ג. 

תאודור אוסקר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: מלריה 1 
מנסז, ם. 

תא-שמע זאב, .״״ 83 ? . 14 

ירושלים / כימיה 

תא־שמע ישראל, .^. 14 

ירושלים / ספרות רבנית! חכמת ישראל 

תדמור חיים, ד" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / מזרח קדום 

תמרי שמואל, ד״ד 

רמת־גן, מרצה באוניברסיטה בר־אילו / הערך: מסגד (בחלקו) 



ראשזי־תיבוח שיל שזמרת המחברים 


= דניאל וגנר 

ד. וג. 

= אבינועם אדם 

א. אד. 

= דוד זיידמן 

ד. זי. 

= אבא אחימאיר 

א. אח. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

= אלישע אסרת 

א. אפ. 

= דונלד מקובסקי 

ד. מק. 

= אליהו אש תור 

א. אש. 

= דב סולר 

ד. ס. 

= אומברטו בונאסאצ׳ה 

א. ב. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

= ארי בן־זכאי 

א. בדז. 

= דניאל שפרבר 

ד. ש. 

= אליעזר ברוצקוס 

א. בר. 

= דניאל גזית 

דג. ג. 

= אמנון בן־תור 

א. ברת. 

= ח סואן 

דן ס. 

= אהרן גרינהוט 

א. גר. 

= הנרי ג , . ורסן 

ה. ג׳. ו. 

= ארווין גרצבך 

א. גרצ. 

= הנרי וסרפן 

ה. ום. 

= אירנה גרומך־שירון 

א. גדש. 

= הלמות מיוזם 

ה. מי. 

= ארנסט ג. שסראוס 

א. ג. שט. 

= רנרי רוזנפלד 

ה. ר. 

= ארנסט דח־ ברגמן 

א. ד. ב. 

= ו. א. הנס 

ו. א. ה. 

= אבי דגני 

א. דג. 

= ו. גונטר סלאוט 

ו. ג. פ. 

= אילן הרטוב 

א. ה-ט 

= ויוויאן דוד ליפמן 

ו. ד. ל. 

= אברהם הלפרין 

א. הל. 

= ורנר י. כהנמן 

ו. י. כ. 

= אהרן הראל־פיש 

א. ה. פי. 

= זאב זינגר 

ז, ז. 

= אריה הראל 

א. הר. 

= ז׳קלין כהנוב 

ד. כ. 

= אדמונד זילברנר 

א. ז. 

= זוסיא עפרון 

ז. ע. 

= אלכסנדר ז. סכטהולד 

א. ז. פ. 

= זוהר צוק־רמון 

ז. צרר. 

= אבינועם חיימי 

א. חי. 

= זאב תא־שמע 

ז. ת. 

= אברהם חנני 

א. חג. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אהרן יאיר 

א. יא. 

= חנן אופנהיימר 

ח. או. 

= אלכסנדר לוריאן 

א. לו. 

= חיים ביינארט 

ח. ב. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אברהם מאיד הברמן 

א. מ. ה. 

= חיים רבין 

ח. רב. 

= אדמונד מאיר ירושלם 

א. מ. י. 

= חיים תדמור 

ח. ת. 

= אולגה קפליוק 

א. קפ. 

= יוסף אגסי 

י. אג. 

= אביבה רבינוביץ 

א. רב. 

= יאיר אחרוני 

י. אה. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

= יששכר אונא 

י. או. 

= אלברטו רום לואיר 

א. ר. ל. 

= יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= אליעזר שביד 

א. שב. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= אשר שדמה 

א. שד. 

= יוסף ברגר־ברזילי 

י. ברב. 

= אריאל ששה־הלוי 

א. שדה. 

= יעקב בזק 

י. בז. 

= אלכסנדר שייבר 

א. שי. 

= יהושע בלאו 

י. בל. 

= אוסקר תאודור 

א. ת. 

= יוסף בנטואיץ 

י. בג. 

= אברהם אילון 

אב. אי. 

= יהודה בן־צור 

י. ב.־צ. 

= אברהם רוד 

אב. ד. 

= יצחק בן־צבי (גוטמן) 

י. ב.־צ.(ג.) 

= אברהם וולפנזון 

אב. ו. 

= יואל בר־רומי 

י. ברר. 

— אביגדור לוי 

אב. לו. 

= יוסף דן 

י. ד. 

= אברהם שאל 

אב. ש. 

= יהודה דון 

י. דו. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו. 

= אורה זינגרמן 

או. ז. 

= יצחק הם 

י. הם 

= אטיליו מילנו 

אט. מ. 

= יוסף הקר 

י. הק. 

= איתן ברגלס 

אי. בר. 

= יואב דזל 

י. וי. 

= אירנה פרטיג־גרינברג 

אי. פ. 

= יואל זוסמן 

י. זו. 

= אלחנן בלומגטל 

אל, בל. 

= יגאל ינאי 

י. יג. 

= אליהו דורון 

אל. דו. 

= ישראל כרמל 

י. כר. 

= אלכסנדר סופרון 

אל. ס. 

= יעקב ליוור 

י. ליו. 

= אמוץ זהבי 

אמ. ז. 

= יוסף מנחם ווירגין 

י. מ. וו. 

= אמנון לינדר 

אם. ל. 

= יעקב מ. לנדאו 

י. מ. ל. 

= אריאל כהן 

אר. כה. 

= ישראל מנור 

י. מג. 

= ארוין מלין 

אר. מ. 

= יהודה סלוצקי 

י. ס. 

= אריה שמואלביץ 

אד. ש מ. 

= יוסף סדן 

י. סד. 

= אשר שומרוני 

אש. ש. 

= יהושע עמיר 

י. ע. 

= בנימין אקצין 

ב. א. 

= יהודה פליקס 

י. סל. 

= ברנהרד דב גנצל 

ב. ד. ג. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= ברנרד י. במברגר 

ב. י. ב. 

= יאיר צין 

י. צי. 

= בתיה כהן 

ב. כ. 

= יהושע קניאל 

י. קנ. 

= ברעמי צוקרמן 

ב. צו. 

= יהודה קרפון 

י• קי- 

= ברנרד קניגר 

ב. קג. 

= יוסף שובל 

י. שו. 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר. 

= יעקב שטיינר 

י. שם. 

= ברציון שרשבסקי 

3 שר. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= ניטה אבינור 

ג. אב. 

= יאיר אורגלר 

יא. א. 

= ג׳וזף אקווילינה 

ג/ אק. 

= יאיר אחיטוב 

יא. אח. 

= גדעון האוזנר 

ג. ה. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= ג׳ון ו. חאוז 

ג/ ו. ה. 

= יגאל קולטין 

יג. ק. 

= ג׳ריט סמית 

ג/ סט. 

= יהושע אוירבד 

יה. או. 

= גדעון פרוידנברג 

ג. פ. 

= יהושפט הרכבי 

יה. ה. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

= יהודה ואלך 

יה. ו. 

= גרשון שמיר 

ג. שט. 

= יהודה טוקטלי 

יה. ט. 

= ג־-ורג׳ קיש 

ג׳ו. ק. 

= יהודה בהן 

יה. כ. 

= גיורא אגם (טייכמן) 

גי. אג. 

= יהודית כהן 

יה. כה. 

= דוד אריאן 

ד. אר. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= דוד אשרי 

ד. אש. 

= יהודה מרטץ 

יה. מ, 

= דוד גלעד 

ד. גל. 

= יהושע פראוור 

יה. פ. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= יוחנן בוהס 

יו. בו. 

= דב ויינריב 

ד. ו. 



ראשי־תיבות של שמות המדוכרים 


= סול ליפצין 

ס. ל. 

= יורי גראוזה 

יו. גר. 

= סילוויה פייטלסין־וייזר 

ס, פ, 

= יוסף מרסנד 

יו. מ. 

= עזר דצמן 

ע. ו. 

= יונה מלאכי 

יו. מל. 

= עדית יאפו־הופמן 

ע. י.־ה. 

= יואב נוסבאום 

יו. נו. 

= עמנואל סיון 

ע. ם. 

= יונה פישר 

יו. פי. 

= עזרא שטייגיץ 

עז. ש. 

= יעקב אורבך 

יע. או. 

= פני אפשטיין 

פ. אפ. 

= יעקב גליל 

יע. ג. 

= פליקס דותן 

פ. דו. 

= יעקב ורסן 

יע. ו. 

= פנחס גד 

ם. נו. 

= יעקב לורך 

יע. לו. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= יעקב ליכט 

יע. לי. 

= סבלו פיגרס 

ם. פי. 

= יצחק יעקב איזנר 

י צ. א. 

= פאול קאופמן 

פ. ק. 

= יצחק אלפסי 

י צ. אל. 

= פנחס רוזנבליט 

ס. ר. 

= יצחק גרטי 

י צ. ג. 

= סרנסין שניצר 

סר. ש. 

= יצחק מאור 

י צ. מא. 

= צבי אפרת 

צ. אם. 

= יצחק שטיינברגר 

יצ, ש. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= כרמן ברדה 

כ. ב. 

= צבי הדר 

צ. הד. 

= לד יצחק רבינוביץ 

ל. י. ר. 

= צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 

= לואים לדן 

ל. ל. 

= צבי יעבץ 

צ. י. 

= ליאון מינץ 

ל. מי. 

= צפירה פורת 

צ. ם. 

= לוסי פ. מאיר 

ל. פ. מ. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

= מערכת 

מ. 

= צביה קליץ 

צ. קל. 

= משה אבנימלך 

מ. א. 

= צבי שיפרין 

צ. ש. 

= מרק אדי 

מ. אד. 

= קלרנס אולמססד 

ק. או. 

= מיכאל אבי־יונה 

מ. א. י. 

= קלוד וידה 

ק. ו. 

= משה ברור 

מ. בד. 

= קרל קרני 

ק• ק. 

= משה דוד הר 

ם. ד. ה. 

= קרלו קמיגסי 

ק. קם. 

= מנחם דור 

מ. דו. 

= רבקה באומינגר 

ר. בא. 

= מרדכי הכהן 

מ. הב. 

= רות בנדל 

ר. בג. 

= מרדני וורמברנד 

מ. ו. 

= רוברט הו 

ר. הו. 

= מרדן ו. בקר 

מ. ו. ב. 

= רות הראל 

ר. הר. 

= מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= רות לפידות 

ר. לם. 

= מנחם זליגר 

מ. זל. 

= רמי רחמימוב 

ר. רח. 

= מיכל זמורה־כהן 

מ. זמ. 

= רנטו שפיגל 

ר. שם. 

= מלכה טרגן 

מ. ס. 

= רומן אוסמן 

רו. או. 

= משה טאובה 

מ. טא. 

= רפאל פלק 

רם. ם. 

= משה ימר 

מ. י. 

= שלמה אידלברג 

ש. אי. 

= משה יגר 

מ. יג. 

= שמשון אברהם עמיצור 

ש. א. ע. 

= מרדכי יעקובוביץ 

ם. יע. 

= שמעון אפלבאום 

ש. אס. 

= מאיר כ״ץ 

ם. כ. 

= שירה בורום 

ש. בו. 

= מאיר למד 

מ. למ. 

= שמואל בן־נאה 

ש. ב.־נ. 

= מנשה מרכוס 

מ. מר. 

= שלמה גריזל 

ש. גר. 

= מיכאל ניר 

מ. ני. 

= שמואל הורביץ 

ש. ה. 

= מיכאל סולטמן 

מ. סו. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= מאיר פעיל 

מ. פע. 

= שלם ורהפטיג 

ש. ו. 

= משה צימרמן 

מ. צי, 

- שולמית דסמן 

ש. וי. 

= משה צור־נמל 

מ. צ.־נ. 

= שמואל ורסס 

ש. ור. 

= משה קטן 

מ. ק. 

= שמואל זינגר 

ש. זי. 

= מיכאל שורץ 

מ. שו. 

= שלום יעקב בהן 

ש. י. כ. 

= מאיר הורוביץ 

מא. ה. 

= שמואל ליטמן 

ש. לי. 

= מאיר כהן 

פא. כ. 

= שמעין צבי אלטמן 

ש. צ. א. 

= מיכאל ברקאי 

מי. בר. 

= שמואל רזין 

ש. רז. 

= מיכאל רום 

מי. ר. 

= שלום רחמן 

ש. רח. 

= מנחם רבינוביץ 

מג. ר. 

= שאול שקד 

ש, ש. 

= מנחם שטרן 

מג. ש. 

= שמואל שביב 

ש. שב. 

= משה לנצט 

מש. ל. 

= שמואל תמרי 

ש. ת. 

= נורמן בגטדץ׳ 

נ. ב. 

= שאול מונסליזה 

שא. מ. 

= נתן גרוסוביץ 

נ. גר. 

= שלמה אלבז 

של. אל. 

= נפתלי הירץ טור־סיני 

נ. ה. ט. 

= שלום וולף 

של. ו. 

= נורית כנען (כהנסקי) 

נ. כ. 

= שלמה סימונסון 

של. ס. 

= נתן שפיגל 

נ. ש. 

= שמואל אברמסקי 

שם. א. 

= נחמיה לבציון 

נח. ל. 



= סימור ב. ליבמן 

ס. ג ל, 



ראסזי־תיבות וקיצורים 


כה״ק 

דברי־הימים א׳ 

דה״א! דהי״א = 

= אלף־בית 

א״ב 

כ״י 

דברי־הימים ב׳ 

דה״ב! דהי״ב = 

= אב בית־דין 

אב׳ד 

כי״ח 

דין־וחשבון 

= 

דו״ח 

= אליעזר בן־יהודה 

אב״י 

כל׳! כלו׳ 

דברי ימי ישראל 

= 

ךי״׳י 

= אגף־מיבצעים! אגף־ממה 

אג״ס 

בלא׳ 

דניאל 

= 

דג׳ 

= אדוננו מורנו ורבנו 

אדמו״ר 

בנ״ל 

ב״ס 

0,1 * 0 נ 010 וזג<-<ויז 1 זץ\ס- 1 !ז 
(.** 0.1 > 

— 

ד.נ.א. 

=־ אבות דרבי נתן 
= ארצות־הברית 

אדר״ג 

אה״ב 

כ״ע 

דקדוקי סופרים 

= 

דק "ם 

= אפריקה הדרומית 

אה״ד 

כר׳ 

דוקטור 

= 

ד״ר 

= אבן־העזר 

אזד׳ע 

כת׳! כתו׳ 

הגנה אזרחית 

— 

הג״א 

= אודח־חיים 

או״ח 

ל׳ 

הגאון רבי אליהו 

— 

הגר״א 

= אומות מאוחדות 

אר׳ם 

לאט׳ 

הושע 

הו׳! הוש' = 

= אחרי־הצהרים 

אחה״צ 

לוק׳ 

הוציא־לאור! הוצא-לאור 

= 

הו׳־ל 

= אחר־כך 

אח״כ 

לח״י 

הוצאה! הוצאת 

= 

הוצ׳ 

= אטמוספירה! אטמוספירות 

אטם׳ 

לי״ש! ליש״ט 

הוריות 

= 

הוד׳ 

= אדץ־ישראל 

א״י 

לסה״ב 

היסטוריה 

= 

היסט׳ 

= איטלקית 

איט׳ 

לפסה״נ 

הלבה! הלכות 

= 

הל׳ 

= איכה רבתי 

איכ״ר 

מ׳ 

המזרח התיכון 

= 

המזה״ת 

= אם־כן 

א״ב 

מ״א 

הנזכר לעיל 

= 

הנ״ל 

= אלוף־משנה 

אל״מ 

מג׳ 

הקדוש ברוד הוא 

= 

הקב״ה 

= אנגלית 

אגג׳ 

מ״ג 

השווה 

= 

השו׳ 

= אנציקלופדיה 

אנציקל׳ 

מג״ת 

וגומר 

= 

וגר 

= אף־על־פי 

אע״ם 

מד״א 

ויקרא 

= 

דק׳ 

= אף־על־פי־כן 

אעם״כ 

מהד׳ 

ויקרא רבה 

= 

ויק״ד 

= אין צריך לומר! 

אצ״ל 

מה״ד 

וכדומה 

= 

וכד׳ 

אירגון צבאי לאופי 


מה״י 

וכוליה 

= 

וכר 

= אמר דבי 

א״ר 

פהר״י 

וכיוצא בזה! וכיוצא באלה 

— 

וכיו״ב 

= ארץ הקודש 

ארה״ק 

מהרי״ק 

ועד פועל 

— 

וע״ם 

= אלתי רבי יצחק! 

אר״י 

מהר״ל 

זאת אומרת 

= 

ז״א 

אשכנזי רבי יצחק 


מהר״ם 

זבחים 

= 

זב׳ 

= בבא בתרא 

ב״ב 

מו״ה 

זחל משוריין 

= 

זחל״ם 

= בדרד״כלל 

בד״כ 

מוכ״ז 

זכריה 

= 

זב׳ 

= בית־הלל 

ב״ה 

מו״ל 

זכרונו לברכה 

= 

ז״ל 

= בני־ישראל 

ב״י 

מו״מ 

זכר צדיק לברכה 


זצ״ל 

= ביבליוגרפיה 

ביבל׳ 

מו״נ 

חלק א׳ 

= 

ח״א 

= בית־דין 

בי״ד 

מו״ק 

חבקוק 


חב' 

= בית־המקדש 

ביהמ״ק 

מטכ״ל 

חלק ב׳ 

= 

ח״ב 

= בית־הנבחרים 

ביה״ג 

מיל׳ 

חכמה, בינה, דעת 

— 

חב״ד 

= בית־חולים 

בי״ח 

מיג. 

חגיגה 

= 

חג׳ 

= ביודחרושת 

ביח״ר 

מככ״י 

חלק ג׳ 

— 

ח״ג 

= ביכורים 

ביב׳ 

מכ״ם 

חוברת! חוברות 

= 

חוב׳ 

= בית־כגסת 

ביכ״ג 

מ״ל 

חולין 

= 

חול׳ 

= בירלאומי 

בי״ל 

מלא׳ 

חוץ־לארץ 

— 

חו״ל 

= בית־מדרש 

בימ״ד 

מל״א 

חושן־משפם 


חו״מ 

= בית־משסס 

בימ״ש 

מל״ב 

חכמינו זכרונם לברכה 

= 

חז״ל 

= בית־ספר 

בי״ם 

מלה״י 

חיים יוסף דוד אזולאי 

= 

חיד״א 

= ביודקברות 

ביק״ב 

מלה״ע 

חילירגלים 

— 

חי״ר 

= בכורות 

בכו׳ 

מלה׳ 

חומר־נפץ מרסק 

=5 

חנ״ס 

= בכל־זאת 

בכ״ז 

מ״מ 

חיל־רגלים משוריין 

— 

חרמ״ש 

= בבא מציעא 

ב״מ 

סנה׳ 

חשמונאים א׳ 

חשמו״א = 

חשמ״א! 

= במדבר 

בפד׳ 

מס׳ 

חשמונאים ב׳ 

חשמו״ב = 

חשמ״ב! 

= במדבר רבה 

במד׳ר 

מ״ס 

חשמונאים ג׳ 

חשמו״ג = 

חשמ״ג! 

= בעל־־בית 

בע״ב 

מס״ב 

טון, מונה 

— 

ט׳ 

= בעלות־הברית 

בעה״ב 

מעש' 

טור שולחן ערוך 

— 

טוש״ע 

= בעל־חוב! בעל־חיים! 

בע״ח 

מפא״י 

יש אומרים 

— 

י״א 

בעלי־חיים 


מפ״ם 

יאפאנית 

— 

יאם׳ 

= בעל־פה 

בע״ם 

מ״ק 

מקו׳ 

מייד 

יבמות 

— 

יב׳ 

= בעל שם טוב 

בעש״ס 

ימי־הביניים 

= 

יה״ב 

= בדציון 

ב״צ 

יהושע 

= 

יהר 

= בבא קמא 

ב״ק 

ס 1 

מרק׳ 

יומא 

= 

יו׳ 

= בן רבי! בראשית רבה 

ב״ר 

יואנס 

= 

יוא׳ 

= בראשית 

ברא׳ 

משנ' 

יורה דעה 

= 

יו״ד 

= בדית־המ ועצות 

בריה״מ 

מת' 

יום הכיפורים 

= 

יוה״ב 

= ברכות 

ברב׳ 

נאט״ו 

יוונית 

= 

יוו׳ 

= בית־שמאי 

ב״ש 


יום־טוב ליפמן 

= 

יוט״ל 

= בתי־חולים 

בת״ח 

נגמ״ש 

יוצא לאור 

= 

יו״ל 

= בתי־ חרוש ת 

בתח״ר 

יושב ראש 

= 

יו״ר 

- בתי־כנסת 

בתכ׳׳נ 

נדר׳ 

יחזקאל 


יחז׳ 

= בתי־ספד 

בת״ס 

גו׳ 

יצא־לאור! יצארלאור 

— 

י*ל 

= גראם 

ג׳! גר׳ 

נו״ב 

ילקוט שמעוני 

— 

ילק״ש 

= גדודי נועד 

גדנ״ע 

נח״ל 

ים התיכון 

— 

ימה "ת 

= גיטין 

גיט׳ 

נחמ׳ 

ירושלמי 

— 

ירו׳ 

= גם־כן 

ג״כ 

נ״ד 

ירמיהו 

— 

ירמ׳ 

= גרמנית 

גרם׳ 

נ״מ 

ישעיהו 

= 

ישע׳ 

= דברים 

דב׳ 

נם׳ 

יצחק שמואל רג׳יו 

— 

יש״ר 

= דברים רבה 

דב״ר 

נפל״ם 

כל אחד 

— 

כ״א 

— - 1 ־ 1 י 1 '- 1 ץ 011 ו 1 קו( 1 -ז 10 ן 101 ^ 1 

ד.ד,ט. 

נ״ד 

כהן גדול 

= 

כ״ג 

(.* 0.0.1 ) שת 13 )ז^סזס 0111 


ם׳ 

בדור הארץ 

- 

כדה״א 

= דיבור המתחיל 

ד״ה 


= כתבי־הקודש 
= כתב־יד; כתבי־יד 
= כל ישראל חברים 

- כלומר 
= כלאים 

= כנזכר לעיל 
= כוח סוס 

= כתב־עת; כתבי־עת 
= כרך! כרכים! כריתות 
= בחובות 
= ליטר 
= לאסינית 
^ לוקאס 

= לוחמי חירות ישראל 

- לירה שטרלינג 
= לספירת הנוצרים 

= לפני ספירת הנוצרים 
= מטר 

= מיקרואורגניזמים 
= מגילה 
= מיליגראם 
= מגילת תענית 
= מגן דוד אדום 
= מהדודה; מהדורת 
= מחלקת הדרכה 
= מדעי־היהדות 
= מורנו הרב דבי ישראל 
= מורנו הרב רבי יוסף קולון 
= מורנו הרב דבי ליוא 
= מורנו חרב רבי מאיד 
= מורנו הרב 
= מוסר כתב זה 
= מוציא־לאור 
= משא־ומתן 
= מורה־נבוכים 
= מועד קטן 
= מפה כללי 
= מילואים! מיליון 
= מיקויארגורביץ׳ 
= מי כמור באלים ה׳ 
= סגלה כיוון מרחק 
= מיליליטר 
= מלאני 
= מלכים א׳ 
= מלכים ב׳ 
= מלחמת־היהודים 
= מלחמת־העולם 
= מלחמות 

= מילימטר! מכל־מקום 
= מנחות 
= מסכת! מספר 
= משקל סגולי 
= ססילת־ברזל 
= מעשרות 

= מפלגת פועלי ארץ־ישראל 
= מפלגת־פועלים מאוחדת 
= מטר מעוקב 
= מקוואות 
= פטר מרובע 
= מרקוס 
= משניות 
= מתיה 

= ץ)מ<ד 10 )ת 3 !!* !!]■!סא 
( 0 ׳ 1 ׳*ני 1 ) ח 123110 ח 3 ^־ 01 

(הברית הצפון־אטלנטית) 

= נושא( ת) גיסות משוריין(ת! 
= נדרים 
= נולד 
= נוסח ב' 
= נוער חלוצי לוחם 

- נחמיה 

= נביאים, כתובים 
= נגד מטוסים 
= נפטר 

= 0 ; 3 ז 1 גמ/עי/ 

= נגד צוללות 
= ספר 



21 ראשי־תיכות וקיצורים 22 


=־ רבבו נסים 

י״ן 

= על־שם 

ע״ש 

-- £י 1€11111 ג 1 \נ- 1 מ ז 11 ) 5 

ס״א 

= רב סעדיה גאון 

רס״ג 

= פרק; פרשה 

פ׳ 

(גדודי־סער של 


= רבי עקיבא 

ר״ע 

= פרק א׳ 

פ״א 

גרמניה הנאצית) 


= רבי שלמה בן אדרת 

רשב״א 

= פרק ב' 

פ״ב 

= סדר עולם רבה 

סדע״ר 

= רבי שמעון בר יוחאי 

רשב״י 

= פרקי דרבי אליעזר 

פדר״א 

= סך־הכל 

ס״ה; 0 ה״כ 

= רבי שמואל בן מאיר 

רשב״ם 

= פירוש 

פי׳ 

= סימן 

סי׳ 

= רבי שמואל דה מדינה 

רשד״ם 

= פלוגות־מחץ 

פלמ״ח 

= סינית 

סיג׳ 

= רבי שלמה יצחקי 

רש "י 

= פסחים 

פס׳ 

= סיבובים לדקה 

סל״ד 

= רבי שלמה לוריא 

רש״ל 

= פסיקתא דרב כהנא 

פסדר״כ 

= סנטימטר 

ס״מ 

= ראשי תיבות; רבנו תם 

ר״ת 

= פסיקתא רבתי 

פסי״ר 

= ספר מצוות גדול 

סמ״ג 

= שבועות 

שבר 

= פרנקפורט דמיין 

םפד״מ 

= סנטימטר מעוקב; 

סמ״ק 

= שביעית 

שבי׳ 

= פרופסור 

פרום׳ 

ספר מצוות קטן 


= שמואל דוד לוצאטו 

שד״ל 

= פרסית 

פרס׳ 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= שליה דרבנן 

שד״ר 

= צבא הגנה לישראל 

צה־׳ל 

= סנהדרין 

0 נ׳: סנה׳ 

= שיר השירים 

שה״ש 

= צריכות חמצן ביוכימית 

צח "ב 


ס״ס; ס.ס. 

= שיר השירים רבה 

שהש״ר 

= צריך להיות 

צ״ל 

(גדודי־משמר של 


= שורה. שורות 

שר 

= צפניה 

צפג׳ 

גרמניה הנאצית) 


= שוחר סוב 

שוח״ט 

= צרפתית 

צרם׳ 

= סעיף 

סע׳ 

= שולחן ערוך 

שו״ע 

= קאלוריות 

קאל׳ 

= ספרדית 

ספרד׳ 

= שופטים 

שום' 

= קילוגראם 

ק״ג 

= סוציאל־רבולוציונרים 

ס״ר 

= שאלות ותשובות 

שו״ת 

= קדמוניות היהודים 

קדה״י 

= סםר(י)־תורה 

ס" ת 

= שלמה יהודה רספורס 

שי״ר 

= קוהלת 

קהל' 

= עיין: ערך; ערכים 

ע׳ 

- שכרילימוד 

שכ״ל 

= קילוואט 

ק״י 

= עמוד א׳ 

ע״א 

= שני לוחות הברית 

של״ה 

= קוהלת רבה 

קוה״ר 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

= שמות 

שס׳ 

= קילוואט־שעה 

קו״ש 

= עבר־הירדן 

עבה״י 

= שמואל א׳ 

שמ״א 

= קידושין 

קיד׳ 

= עברית 

עבר׳ 

= שמואל ב׳ 

שס״ב 

= קילומטר 

ק״ם 

= על־גבי 

ע״ג 

= שמות רבה 

שס״ר 

= קילומטר מעוקב 

קמ״ק 

= עדויות 

עד׳ 

= ששה סדרים 

ש "ם 

= קילומטר מרובע 

קמ״ר 

= עם־הארץ 

ע״ה 

= שקלים 

שקל' 

= קילומטר לשעה 

קמ״ש 

= עובדיה 

עוב׳ 

= תל־אביב 

ת״א 

= קרית־ספר 

ק״ס 

= עורד־דין 

עו״ד 

= תהילים 

תה , 

= קילו־קאלוריות 

ק״ק 

= עולם הבא 

עוה״ב 

= תרומת הדשן 

תה״ד 

— קרן קיימת לישראל 

קק״ל 

= עולם הזה 

עוה״ז 

= תולדות ישראל 

תו״י 

= קריאת־שמע 

ק״ש 

= עזרא 

עז׳ 

= תורת נהנים 

תר׳ב 

= ראה 1 רבי 

ר׳ 

= עבודה זרה 

ע״ז 

= תוססות 

תום , 

= דבי אליעזר; רבי אלעזר 

ר״א 

= על־חשבון 

ע״ח 

= תוספתא 

תוסס' 

= רבי אברהם בן דוד 

ראב״ד 

= על־ידי 

ע״ו 

= תורנית 

תורב׳ 

= רבנו אשר 

רא״ש 

= על־ידי זה 

עי״ז 

= תושבים 

תוש׳ 

= רבנו גרשום מאור־הגולה 

רגמ״ה 

= על־ידי כך 

עי״כ 

= תורה שבנתב 

תושב״ב 

= רבי דוד בן זמרא 

רדב״ז 

= עירובין 

עיר׳ 

= תורה שבעל־פה 

חושבע״ם 

= רבי דוד קמחי 

רד״ק 

= על־כן 

ע״נ 

= תלמיד חנם! תלמידי־חנמים 

ת״ה 

= ראש השנה 

ר״ה 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

= תרגום יונתן 

ת״י 

= רוסית 

רוס׳ 

= על־כל־פנים 

עכ״ם 

= תירגם 

תירג׳ 

= רחוב 

רח' 

= עמוד; עמודה; עמודים: 

עמ׳ 

= תלמוד לומר 

ח״ל 

= רבי יוחנן 

ר״י 

עמום 


= תוצר לאומי גולמי 

חל״ג 

= רצונו לומר 

ר״ל 

= על־גהר 

ע״נ 

= תמונה; תמונות 

חם׳; תמר 

= רבי לוי בן גרשון 

רלב״ג 

= על־סמך 

ע״ם 

= חנחומא 

תנת' 

= ראש ממשלה; 

ר״מ 

= עיין ערד: עיין ערכו: 

ע״ע 

= תורה, נביאים, כתובים 

חנ״ך 

ריש מתיבתא 


עיין ערכים 


= תענית 

תעב׳ 

= רבי משה איסרליש 

רמ״א 

= על־פי 

ע״ם 

= תרגום 

תרג׳ 

= רבי משה בן־מימוו 

רמב״ם 

= על־פגי 

עם" נ 

= תרומות 

תרר 

= רבי משה בן־נחמן 

רמבי׳ו 

= על־פי־רוב 

עפ״ר 

= תשובות שמעון בן צמח 

חשב״ץ 

= ראש מחלקת 

רמ״ח 

- ערבית 

ערב׳ 

-- תלמוד תורה 

ת״ת 

= ראש מטה כללי 

רמטנ״ל 

= ערכין 

ערב׳ 





האנציקלופדיה מעברית 





׳־*• 






ד 


׳;:■ז . 
* . 


:5 ;* 


! 1 




ו• 

ז 


.5 


■הקיר בבו׳נאמפאק 











מחמד — 161 ״^ — שמם של 6 שולטנים עות׳מאניים, 
( 1 ) מ׳ 1 ( 1389 [ 1 ]— 1421 , שולטן מ 1413 ), היה בגו 
הצעיר של באיזיד 1 (ע״ע). לאחר מפלת התורכים מידי 
תימור לנג (ע״ע) ב 1402 נקרעה השולטנות — שכללה אז 
את בולגאריה ותראקיה (פרט לאיזור קושטא) ואת מערב 
אנאטוליה וצפונה — לנסיכויות קטנות וחלשות. מ׳ הצליח 
להתגבר על שלושת אחיו־יריביו ועל הנציבים המונגוליים 
ולכונן ב 1413 את שלטונו כשולטן. ב 1416 דיכא מרידה 
בעלת אופי דחי והתגונן בהצלחה מפני ונציה והנסיכות 
התורכית קאראמאן, שביקשו לנצל את חולשת ממלכתו. 
מתינותו כלפי ביזנטיון הבטיחה לו את ידידותה. ב 1419 
היה שלטונו כה איתן, עד שיכול היה לחדש את הפשיטות 
באסיה הקטנה, בהונגריה ובבוסניה. מפעלו הגדול היה חידוש 
אחדותה של הממלכה העות׳מאנית. 

-ו! $10 ה €0 ? 1 ) 15€ ז$ 10 (> 10 ? 0 .? 

. 939 ! ,(^^ X י <נ 110 ^ 1 וחג 1 יןן . 10 ) 11 )^ 1 $ו> 11 ? 11 *^[) 1€ ? 10 ז 11 

( 2 ) מ׳ 11 ״הכובש״ ( 1432 — 1481 שולטן מ 1451 ), בנו 
של מורד 11 (ע״ע), כובש קושטא מידי ביזנטיון. מ׳ משל 
תקופה קצרה ב 1444 בימי אביו, שהתפטר וחזר לשלטון. 

כינויו ״הכובש״ (פאתח) בא לו על שכבש ב 1453 את 
קושטא, בירת ביזנטיון. מ׳ עשאה לבירתו, תיקן את חומותיה, 
הפך את כנסיותיה למסגדים, בנה בה בנייני-פאר, ואיכלם 
אותה במוסלמים, נוצרים ויהודים מכל קצווי ממלכתו. 

מ׳ היה איש מלחמה ומרבית ימיו עברו עליו במערכות, 
ובהן הכפיל כמעט את שטח ממלכתו, גיבש אותה מבחינה 
טריטוריאלית והפכה למעצמה אדירה שאיימה על דרום 

״״• ד 


מזרח אירופה ואף על איטליה. באסיה הקטנה כבש ( 1461 ) 
את קיסרות טרביזונד (ע״ע טרבזון), וב 1466 את הנסיכות 
התורכית קאראמאן. בבאלקאן נהדף אמנם מבלגראד ( 1456 ) 
בידי ההונגארים בהנהגת ינוש הונידי (ע״ע), אך עד 1459 
סיים את כיבוש סרביה, וכן כבש את הפלופינסום, השריד 
האחרון של ביזנטיון ( 1458 — 1460 ) ואת בוסניה ( 1463/4 ). 
סקנדרבג (ע״ע), מנהיג האלבאנים, עמד בפני מ , , אך לאחר 
מות' סקאנדרבג נכבשה אלבניה ( 1478 ). עם ונציה היתה 
לכס מלחמה ארוכה 
( 1463 — 1479 ), בעק¬ 
בותיה עברו לרשותו 
אובויה, למנום וסקו- 
טארי. את אנשי ג׳נו־ 
בה גרש מפרה, מרוב 
אייהם שבים־האגאי 
ומבסיסיהם שבים- 
השחור ז אף הטטרים 
שבקרים הכירו להל¬ 
כה בסוזרניות שלו, 
נסיונו ב 1480 לכבוש 
את רודים מידי מסדר 
היוהנימים (ע״ע) נכ¬ 
של ואף לנחיתה מוצ¬ 
לחת של התורכים ב־ 
אוטראנטו שבאיטליה 
( 1480 ) לא היה המשך. 



מחמד 11 












27 


מחמד — $חמד עלי 


28 


מ' פרסם קובץ חוקים (קאנון נאמה), שקבע את המס¬ 
גרות השלטוניות ונתן לממלכה את אפיה האימפריאלי. הוא 
חיזק את החילות השכירים, היניצ׳רים(ע״ע) והתותחנים, על 
חשבון הטימארלי, דהיינו הצבאי הפאודלי. מ/ מגדולי הכו¬ 
בשים והשליטים התורכים, נודע בתקיפותו, בחתירתו העקיבה 
להשגת מטרותיו ובקור־רוחו, אך גם בחשדנותו ובאכזריותו. 
הוא היה איש משכיל, ידע שפות רבות (ביניהן עברית), היה 
פטרון של אמנים ומלומדים, ואף התעניין בתרבות הרנסאנס. 
הוא מת בעת מסע מלחמה במזרח. וע״ע תורכיה, היסטוריה. 

; 1953 , 2611 ? $6111 14 * 11 * 6 * 6 ( 01 *£ * 46 . ¥4 < < 1 ?£ ח 1 < 831 .? 

. 1954 ,* 411670 ת €0 7116 .)¥ / 0 , 011108 ׳\ 0 ) 1 ־ £1 [. 1 \] 

( 3 ) מ׳ 111 ( 1566 ^ 1603 , שולטן מ 1595 ), בנו של מורד 
111 . בעלות מ׳ לשלטון הוציא להורג את 19 אחיו ואח״כ גם 
את אחד מבניו. לאמו צפיה היתד. השפעה גדולה והשרים 
הוחלפו בעקבות קנוניוח-חצר תכופות. ב 1596 יצא מ׳ בראש 
צבאותיו לאירופה, וכבש את אגר (ארלאו) מידי ההונגרים. 
בקרב מזקרסטש הנחילו תחילה צבאות אוסטריה וטרנסיל- 
וניה מפלה לתורכים ומ׳ ביקש לסגת; אולם יועציו שידלוהו 
לחמשיר בקרב, והתורכים זכו בנצחון מוחץ. בסוף ימי מ׳ 
פרצו מרידות חמורות באסיה הקטנה. 

( 4 ) מ׳ ^\ 1 ( 1642 — 1693 , שולטן ב 1648 — 1687 ), 

הומלך בהיותו בן 6 בעקבות הדחתו של אביו אבראהים 
והוצאתו להורג. השלטון היה נתון תחילה בידי סיעות 
ההרמון. ב 1656 — 1661 היה מחמד קפרילי(ע״ע) ראש השרים, 
וב 1661 — 1676 מילא תפקיד זה'בנו אחמד! שניהם היו 
שליטיה האמיתיים של הקיסרות. מ' עצמו הקדיש אח עיקר 
זמנו לציד, והוציא הון תועפות למטרה זו, אף כי לעיתים 
השתתף במלחמות. ב 1669 כבשו התורכים את כרתים מידי 
ונציה; הם פלשו לשטחי פולניה ובשלום־בוצ׳אץ׳ ב 1672 
קיבלו את פודוליה ואת השלטון על אוקראינה. ב 1683 צר 
צבא תורכי אדיר על וינה; ין 111 (ע״ע) סוביסקי נחלץ 
לעזרת האוסטרים והביס את התורכים. מפלה זו ציינה מפנה 
מכריע ביחסי הכוחות שבין תורכיה לבין מדינות אירופה 
הנוצריות, ומכאן ואילך עברו התורכים להתגוננות ולנסיגה 
מתמדת. ב 1687 הנחילו האוסטרים מפלה לתורכים במוהאץ/ 
ובעקבותיה התמרד הצבא, הדיח את מ׳ ושם אותו במאסר- 
בית. 

( 5 ) מ׳ ¥ ( 1844 — 1918 , שולטן מ 1909 ), בנו של השולטן 
עבד אל־מג׳יד. מ׳ היה נתון במאסר בית בתקופת שלשון 
אחיו עבד אל־חמיד 11 (ע״ע) וגעשה לשולטן לאחר שמרד 
"התורכים הצעירים" הביא להדחת אחיו. מיד לאחר עלות מ׳ 
לכס השולטנות נערכו בחוקה תיקונים, שצמצמו את חלקו 
של השולטן בשלטון. בשנות מלכותו הראשונות נאבקו 
״הוועד לאיחוד ולקידמה״ ומתנגדיו על השלטון. ב 1913 
תפס "הוועד" את השלטון. מ׳, שהיה נעים־הליכות ורך באפיו, 
שירת את מגמות "הוועד" כבר קודם לכן, ולאחר עלות 
"הוועד" לשלטון לא היה בכוח מ׳ להתנגד לו. בימי מ׳ איבדה 
תורכיה את לוב ואת הדודקנס ובמלחמות הבלקן (ע״ע) את 
מרבית שטחיה שם וויתרה סופית על כרתים. מ׳ חזה בתבו־ 
סותיה של תורכיה במלה״ע 1 , אך מת קודם לסיומה. וע״ע 
תורכיה, היסטוריה. 

( 6 ) מ׳ ד\, וחיד אל-דין ( 1861 — 1926 , שולטן ב 1918 — 
1922 ) אחרון השולטנים של תורכיה. מ׳ היה בנו של עבד 
אלמג׳יד 1 , ועלה לשלטון במות אחיו מ׳ ¥, חדשים מספר 


לפני סיום מלה״ע 1 . מ׳ היה שליט־בובה של בעלות הברית. 
וכשהתחזקה התנועה הלאומית בראשות מצטפא כאמל פאשא 
(ע״ע) הצטמצם שלטונו לקושטא בלבד, וגם שם התקיים 
בחסדי חיל הכיבוש של בעלות הברית. ב 1.11.1922 הדיחה 
האספה הלאומית באנקארה את מ׳ וביטלה את השולטנוה, 
וב 15 בו החליטה להעמידו לדין בעוון בגידה, אך מ׳ נמלט 
על סיפון אניה בריטית. הוא מת בסאךרמו שבאיטליה. 

אב. לו. 

מחמד ע 3 ךה — -י- 1 • — ( 1849 ?— 1905 ), תאולוג 

מוסלמי, מופתי של מצרים, מורה באל־אזדיר 
(ע״ע) ולוחם בשלטון האנגלי על מצרים. במיוחד השפיע 
על מ״ע ההוגה המוסלמי ג׳מאל אלדין אלאפגאני (ע״ע). 
כעיתונאי לחם מ״ע נגד ההתערבות הזרה במצרים; משהש- 
תלטו הבריטים על הארץ ( 1882 ), אסרוהו והגלוהו. הוא 
הורשה לשוב ב 1889 , נתמנה לקאדי בבתי־הדין השרעיים, 
ואח״כ — שופט לערעורים בבתי־המשפט המקומיים. ב 1899 
נתמנה למפתי (ע״ע) והשתמש במעמדו זה לביצוע כמה 
רפורמות'חשובות בתחום ההוראה באל-אזהר ובבתי-הדין 
השרעיים ונהליהם. חיבוריו עוסקים בהגנת האיסלאם בפני 
השמצות זרות עליו ובסניגוריה מעמיקה על חידושו והתאמתו 
לרוח הזמן. מבקריו טענו שהיה ליבראלי מדי ואולי 
אפילו כופר באיסלאם! אולם מעריציו ותלמידיו — ובראשם 
מחמד רשיד רידא — הפיצו את דעותיו ותרמו לחיזוק מחנה 
הנוטים לרפורמות באיסלאם תוך שמירה על עיקרי תורתו. 

; 1933 ,??)$%£ 1 * 1 771 * 711 * ¥4046 14 * 4 14771 * 1 ,. 13015 )^ . 0 . 0 
151377116 ,־ 1 ־ £€1 . 1 ? ; 1966 8714 11 * 4 , 1 € ־ 10111 >€£ .£ 

1 ) 071 . 4 / . ¥1 / 0 * 16 * 71160 ¥6241 07111 1641 * ¥011 7116 : 71 ** ¥610 

. 1966 , ¥1110 11171 * ¥0 

מחמד צלי — ( 1769 — 1849 ), שליט מצרים 

( 1805 — 1849 ). מ״ע היה, כנראה, ממוצא אלבאני, 

מקולה שבמקדוניה, ובה עסק במסחר בטבק. ב 1798 בא 
למצרים כקצין ביחידה אלבאנית בתוך הצבא התורכי אשר 
נשלח להילחם בצרפתים שכבשו את הארץ. לאחר צאת 
הצרפתים סיכסך מ״ע את הנציב התורכי בממלוכים, וב 1805 
נהיה לפאשא של קאהיד! השולטן נאלץ להכיר בו כמושל 
(ואלי) של מצרים. ב 1807 הביא ליציאת הבריטים, שנחתו 
אותה שנה באלכסנדריה כדי לעזור לממלוכים, ואת אלה 
האחרונים טבח בתחבולת־מרמה ב 1811 . במעשה זה נתאפ¬ 
שרה לו שליטה יעילה וחזקה בארץ. 

מ״ע פעל לביצור אי־תלותו בתורכיה למעשה, אם כי לא 
להלכה, להרחבת תחום־שלטונו ולהנהגת תיקונים פנימיים 
במצרים. למטרות אלו ניצל את הסכסוכים בין בריטניה, 
צרפת ותורכיה. מ״ע הסתייע במומחים זרים, בעיקר צרפתים. 
בעזרת מומחים אלה הקים צבא על־פי דוגמת הצבא הצרפתי, 
מקרב המצרים. בנו אבראהים פאשא (ע״ע) ניצח ב 1818 את 
הוהאבים (ע״ע, עמ ׳ 796 ) ואח״ב נשלח, לבקשת השולטן, 
לדכא את המרד ביון(ע״ע, ענד 480/81 ), פעולה שנסתיימה 
בהשמדת הצי המצרי בקרב נוריגון. ב 1831 מרד מ״ע 
בשולטן, כבש אח א״י וסוריה ואיים על קושטא; בהתערבותו 
של רוסיה, בריטניה וצרפת, הושג הסדר, שלפיו נהיה מ״ע 
למושל סוריה, כרתים ואתה. ב 1839 שוב היכה צבאו את 
התורכים בקרב ניזיפ (נציביו)׳ אך בלחץ המעצמות — פרט 
לצרפת, שתמכה בו — נאלץ לוותר על כל השטחים שכבש 
וכפיצוי קיבל הוא וצאצאיו אחריו את השלטון במצרים 
בירושה לצמיתות. 




29 


מחמד עלי — מחמוד 


30 


במצרים גופה הנהיג, ביד קשה, תיקונים רבים. הוא 
ייעל את המנהל וגביית המסים! דאג למערכת-ההשקיה 
וכרה תעלות חדשות וכן החל בבנית סכרים לאגירת מים! 
הרחיב את השטח המעובד והכניס גידולי כותנה, אינדיגו, 
אורז, סוכר ועוד, וכן ניסה להחדיר את השימוש במכונות 
חקלאיות חדשות. הוא הקים בתח״ר, בייחוד לטכסטיל, אך 
העדר ידע בתפעולם ואי-הקפדה באחזקתם פגעו בהם. הת¬ 


פתחות המסחר, שבו השתתפו גם בני המיעוטים הדתיים, 
הואטה מחמת המונופולין הממשלתיים המרובים שהנהיג 
מ״ע. הוא שקד על הקמת בתי־חולים ועל הרחבת החינוך 
ושלח צעירים לחו״ל ללמוד ולהשתלם. ביזמחו הוקם הדפוס 
הערבי הראשון במצרים. 

מ״ע זכה, בחייו ולאחר מותו, בהערכות מנוגדות: לתהי¬ 
לה מופרזת מצד אחד ולביקורת נמרצת מצד שני. חלק 
מתיקוניו הוזנח לאחר מותו, אולם נזרע הזרע להתמערבותה 
של מצרים ולהתחדשותה. וע״ע מצרים. 

על שלטונו של מ״ע בארץ־ישראל— ע״ע,עמ׳ 500 — 501 , 
505 — 506 , 519 — 520 . על עלילת דמשק, ע״ע דמשק, עלילת. 
מ. זליגר, מדיניות אירופית במזרח הקרוב, תש ״א! . 5 
14 ( 0 11100 ) 911 ) ) 18 !ס £1 £1110111 ) 8 ) 78 ,( 63 ז,ן 1 ! 0 

0 ) 111 )^ 8 ) 111 ) £ 111 '.! 1 \ ; 928 ! ,. 4 ! / 0 ) 711 ) 18 

. 11 ; 1930 , 1811-1849 , 111 ) £011 111011 ) 411 10 1 ) . 4 ! ./ג 10111 
. 8 . 11 ; 1931 ,;/ ץ £׳־/ ה 1 ) 4011 \ / 0 1 ) 1 ) 701111 ) 7/1 ,[ 1 ש ׳^ 011 ל 1 

. 1961 , 1 <)!(^£ 111 . 1 / , 11 ! / 0 !{) 7011 111111101 ) 11 ^ 4 ! , 110 ^ 81 



מחטר רי?א פד,לוי 


י. מ. ל. 

מחמד רזא פהלוי - - (נר 1919 ), 

שאח של פרם (איראן), בנו של השאח רזא פהלוי 
(ע״ע). מ׳ התחנך בפרס ובשויץ ולמד באקאדמיה צבאית 
פרסית, הוא עלה לשלטון ב¬ 
ספטמבר 1941 , אחרי התפט¬ 
רות אביו בעקבות כיבוש 
פרס בידי בריטניה ובריה״מ. 
בתחילת שלטונו עמד מ׳ 
בפני קשיים חמורים, עקב 
חניית צבאות בריטניה 
ובריה״מ בארצו, ובריה״מ 
עודדה נטיות בדלניות באזר- 
ביגץ (ע״ע, עט' 386 ) וכן 
בקרב הכורדים (ע״ע כור¬ 
דים, עמ׳ 698 ). 

19511 הלאימה פרם, בהנהגת מחמד מצדק (ע״ע) את 
הנפט — דבר שגרם למשבר מדיני בין פרם לבין בריטניה 
ולמשבר כלכלי. נסיונו של מצדק — לרכז בידיו סמכויות 
רודניות — גרם לחידוד היחסים בין השאח לבין ראש הממ¬ 
שלה. באוגוסט 1953 מינה מ , את הגנראל זהך לראש ממשלה 
וניסה לאסור את מצדק, אך נכשל ונמלט לאירופה. שבוע 
אח״כ חזר מ׳ לארצו אחרי שזהדי תפס את השלטון בהפיכה 
צבאית. 

נצחונו של מ׳ חיזק את מעמדו. הוא השיג יציבות מדי¬ 
נית וכלכלית באמצע שנות ה 50 , ואח״כ החל בדמוקראטי- 
זאציה, בתיקונים חברתיים ובפיתוח כלכלי מקיף. מ׳ חילק 
לאיכרים אחוזות של הכתר ויסד בנק לסייע לאיכרים 
ברכישת קרקעות ובעיבודן. בראשית שנות ה 60 פתח 
ב״מהפכה הלבנה״ — כינויה של תכניתו המקיפה לתיקונים 
ולפיתוח, תוך ניצול ההכנסות מהנפט. תכנית שאפתנית זו, 
הכוללת רפורמה אגרארית וביטול המשטר הקרקעי דמוי- 


הפאודאלי, פיתוח המכרות, הקמת מערכת השקיה וחשמל, 
תיעוש והרחבת שירותי החינוך והבריאות, כבר נתנה תוצ¬ 
אות במחצית השניה של שנות ה 60 ונינרה מודרניזאציה 
מזורזת בפרס. 

מ׳ חתם על הסכם הגנה עם אה״ב, ונהנה מסיוע צבאי 
נרחב ממנה. אולם את עיקר הסכנה לארצו ראה בסין ולא 
ברוסיה, ולכן פעל להידוק הקשרים עם בריה״מ ולשיתופה 
בפיתוח הכלכלי של ארצו. מספריו: -ת 0011 ץ 1 !ז ■!ס) 
ץז 1 (״שליחות למען ארצי״), 1961 , ו״המהפכה הלבנה" 
(בפרסית), 1967 . 

111x01 ס 3 ] 4 ;מ 2 >־ז 77 , , 1 זו(£ת $3 

. 1968 

אר. שם. 

מןזמוד — 111 דז 1 י 131 \ — שמם של שני שולטנים עות׳מא- 
נים. ( 1 ) מ׳ 1 ( 1696 — 1754 , שולטן מ 1730 ), בנו 
של מוצטאפא ח. מרידת ההמון של קושטא הדיחה את אחמד 
111 והעלתה את מ׳ לשלטון. מיד אח״כ נרצח מנהיג המורדים. 
במלחמות עם פרם 17301 — 1736 וב 1746 נאלצו התורכים 
להחזיר לפרסים את כל השטחים שכבשו מהם מאז 1640 . 
צרפת, שהסחכסכה עם רוסיה ואוסטריה בשאלת כתר פולניה 
(ע״ע, היסטוריה) גרדה ב 1736 את מ׳ למלחמה, שנמשכה 
עד 1739 . רוסיה כבשה את אזוב מהתורכים, והללו כבשו 
את צפון סרביה מהאוסטרים. 

בהשפעת הרוזן דה בונול, צרפתי שהתאסלם. עשה מ׳ 
נסיון ראשון לארגן יחידות צבאיות במתכונת אירופית. מ׳ 
היה פטרון של אמנויות, כתב שירה בערבית, ובימיו הושמעה 
לראשונה מוסיקה מערבית בארמון. 

( 2 ) מ׳ 11 ( 1785 — 1839 , שולטן מ 1808 ), בנו של עבד 
אל-חמיד 1 . מ׳ חונך ברוח הרפורמות של סלים 111 (ע״ע). 
הוא עלה לשלטון לאחר שאחיו, השולטן מוצטאפא ז\ 1 
שביטל את רפורמות סלים 111 , הודח בידי תומכי הרפורמות. 
מ׳ מינה לראש־השרים את מנהיג סיעת הרפורמה, ביראקטאר 
פאשא, ובעזרתו שם קץ לאנארכיה באימפריה. זמן קצר 
לאחר הכתרת מ׳ מרדו היניצ׳רים (ע״ע), הרגו את ראש 
השרים ואילצו את מ׳ לבטל' את הרפורמות בצבא שהחל 
להנהיגן. 

מלחמת תורכיה ברוסיה, שהחלה ב 1806 , נסתיימה ב 1812 
בשלום בוקארסט שבו אולצה תורכיה לוותר על רוב בסארא- 
ביה. ב 1815 מרדו הסרבים בהנהגת מילוש אוברנוביץ׳(ע״ע) 
וב 1817 נאלץ מ׳ להכיר במילוש כנסיך סרביה אוטונומית. 
18201 — 1822 מרד עלי פאשא (ע״ע) מושל אלבניה, וב־ 
1821 פרצה מלחמת-העצמאות של יון (ע״ע. עט׳ 479 — 481 ). 
כדי להתגבר על היוונים המורדים הוכרח מ׳ לבקש את עזרת 
מחמד עלי (ע״ע). 

מ׳ שאף לחדש אח כוחה של תורכיה ע״י רפורמה בצבא 
ובצי. מחשש להתנגדות נהג בזהירות והבטיח את הסכמת 
מנהיגי הדת לפעולותיו. במאי 1826 הכריז מ׳ על הקמת 
יחידות חדשות. היניצ׳רים שהועברו למסגרת החדשה מרדו, 
וב 15 — 16 ביוני ערך'בהם מ׳ טבח וחיסל אותם. הוא הזמין 
קצינים מאירופה׳ וביניהם את הלמוט ק. ב. פון מולטקה 
(ע״ע), והם אירגנו מחדש את צבאו לפי דוגמה מערבית. 

משחיתה מרידת היוונים על סף התמוטטות התערבו 
המעצמות וב 20.10.1827 השמיד צי בריטי-צרפתי-רוסי את 
הצי התורפי־מצרי במפרץ נאווארינון. מ , הכריז מלחמת־ 



31 


מחמוד — מחנות רכוז 


32 


קודש על הנוצרים. באפריל 1828 פתחה רוסיה במלחמה 
על תורכיה, וזו נסתיימה, לאחר קרבות קשים, בתבוסת תור¬ 
כיה, ובשלום אדריאנופול (ספטמבר 1829 ) מסרה תורכיה 
לרוסיה שטחים בחוף המזרחי של הים השחור, ניתנה 
אוטונומיה בחסות רוסיה לוואלאכיה ולמולדאוויה, הוכרה 
עצמאות יוון וניתן מעבר חפשי לאניות סוחר במצרי הבוס¬ 
פורוס והדארדאנלים. ב 1831 מרד מוחמר עלי במ ׳ . צבאו 
כבש את סוריה, הביס את הצבא התורכי, התקרב לקושטא 
וסיכן את שלטון מ/ משסירבה בריטניה לבוא לעזרתו פנה 
מ׳ לרוסיה, וזו שלחה לקושטא צי וצבא. אז התערבו צרפת 
ובריטניה והביאו לפשרה בין מ׳ לבין מוחמר עלי, שלפיה 
הוכרו מוחמר עלי ויורשיו כמושלי אדאנה, כרתים וכל 
סוריה. בחחה אונקיאר סקלסי (יולי 1833 ) בין תורכיה 
לרוסיה הסכימה תורכיה להתיר מעבר אניות-מלחמה רוסיות 
במצרים, ולסגרם בפני כל שאר המעצמות, אם תדרוש זאת 
רוסיה. מ׳ התכונן למלחמה חדשה נגד מוחמר עלי ובאפריל 
1839 פלש צבאו לסוריה׳ אך ליד ניזים (נציביו) הובס שוב 
בידי צבא מצרים. כמה ימים אח״כ מת מ׳. 

מלבד השינויים במבנה הצבא הכנים מ׳ תיקונים בתחד 
מים רבים. הוא ויתר על זכות השולטן להחרים את רכוש 
הפקידים שמתו ואסר על המושלים להוציא להורג בלא 
משפט. בימיו נחקק לראשונה חוק חינוך חובה. מ׳ הקים 
בי״ס לרפואה, יסד ב 1831 את העיתון הרשמי הראשון 
במדינה, שלח סטודנטים לחדל, ודרש מפקידי הממלכה 
ללבוש בגדים אירופיים. מתנגדיו כינוהו "השולטן הכופר". 
למרות הצטמקות שטחה של האימפריה בימיו, הוריש מ׳ 
אחריו מדינה חזקה יותר. 

. 1 \ ימ/מא 71 ) 07171 [)% 1 ך) 11 ) 1712 > 7711111 ) 01 ,׳ו*)£תםנ 1 [-£ז<*ב 8 . 1 

1 * 1171 ) 10713 * 7,11 • 871(]( 111x7 תסע . 1 ־ 1 ; 1874 , 11 

, $35-39 [ { 7 ) 0117 [ 71 ) 3 *) 21 > 1 )}/ 7 > 71 3€7 { 17 71 ) 11 ) 71/1 ) 17 )^) 8 

.* 1917 
אב. לו. 

מחמוד מגזני — ^ — ( 967 — 1030 ), גדול 

השולטנים משושלת הגזנוים (ע״ע). מ׳ עלה לשלטון 
בגזני ב 998 . במלחמותיו הרבות' הרחיב את ממלכתו, ובסוף 
ימיו הקיפה קיסרותו את אפגאניסטאן, חלקים גדולים מפרס 
המזרחית, וחלקים מהודו הצפונית־מערבית. מ׳ ערך גם 
פשיטות רבות להודו למטרות ביזה ובהן הרם מקדשים היב* 
דואים רבים. לכן כונה בספרות המוסלמית "מנתץ פסילים" 
ונחשב לאחד מלוחמי הג׳יהאד הגדולים, ואילו ההיסטוריונים 
ההינדואים ראו בו פולש זר שואף שלל. למלחמות מ׳ ופשי- 
טותיו בהודו היתה השפעה הרסנית על כלכלתה ותרבותה 
והן העמיקו את השנאה בין ההינדואים למוסלמים. 

: 931 [ 3 ) [ 0 . 51411071 / ס *) 71171 0713 )[ 17 ) 711 , 1121111 < 

. 1963 ,* 011027101713 ) 711 ,ר 11 ז ¥0 \ 5 ס 8 .£ . 0 

מןזנאות, ע״ע צופיות. 

מחנות רכח, מחנות ששימשו לכליאת אנשים — מטעמי 
ביטחון צבאי או מדיני — להענשתם ולניצול כוח- 
עבודתם. הכליאה במחנות אלה היתה מתבצעת ע״פ צו 
אדמיניסטראטיווי או צבאי, ולא לפי דיני מעצר ומאסר 
(ע״ע) מקובלים. מ״ר הוקמו ע״י ממשלת ספרד בעת המרד 
של קובה ( 1895 ), ע״י ממשלת בריטניה במלחמת הבורים 
( 1901/2 ), ע״י ממשלת פילסודסקי בפולניה ( 1934 ), בברי- 
ה״מ (ע״ע, עמ׳ 726 , 740 , 744 , 761 , 782 ), ובגרמניה הנא¬ 
צית — מחנות שנודעו לשימצה באימיהם וזוועוחיהם. 


פדר והשמדה (מחה"ש) נאציים. מה״ר 
הנאצי שימש מ 1933 מכשיר של טרור פוליטי, במטרה 
לבודד את מתנגדי המשטר בגרמניה ולשבור את 
רוחם בכל אמצעי הטכניקה של המאה ה 20 . גורמים שונים 
התחרו על השליטה במה״ר. גרינג (ע״ע), כשר הפנים של 
פרוסיה, עצר את מנהיגי הקומוניסטים ואנשים אחדים, 
שסיכנו, לדעתו, את המשטר, ומנהיגי המפלגה המחוזיים 
(הגאולייטרים) הקימו מ״ר משלהם באזוריהם. הימלר (ע״ע) 
הקים את מה״ר דכאו(ע״ע) ולאחר זמן חלש הגסטפו(ע״ע) 
בפיקודו על כל חלקי גרמניה, וירש את יכל מה״ר. תיאודור 
אייקה, מפקד דכאו, הפך למפקח "יחידות גולגולת המוות" 
(ס^ח^ל־ס^קסאל״סזסיד), שהיו ליחידות המשטרה הקבועות 
במחנות אלה. בעקרונותיו לניהול המחנות קבע: "סובלנות 



מזוועות גוכנוולד 

— פירושה חולשה. יש לפעול תוך הכרה זו ללא כל מעצו¬ 
רים כשהדבר דרוש למען המולדת". סגנו, ריכרד גליקם, 
מילא אחריו תפקיד זה. מה״ר התרחבו משנה "לשנה עפ״י 
שיטה שאיפשרה מעצר אדם ללא משפט וללא ערעור. אחרי 
דכאו וזכסנהאוזן (" 31156 ו 1 ״ 1156 :> 83 ) הוקם מחנה בוכנוואלד 
( 3161 עע״ 6 ו 1 :>ט 8 ), ולאחר סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה 
(מארס 1938 ) הוקם מה״ר במאוטהאוזן ( 13111113115£11 ^). 
סמוך לפרוץ המלחמה נוספו עליהם מה״ר נוינגמה (-״ 06116 ? 
6 וחו״ 83 ), גר(ם-רוזן (״ 8056 ־ 01055 ), רונסבריק (- 5 מ 6 ע 83 
*> 0 ז 8 >, ופלוסנברג ( 8 ז 86 ״ 10556 ?). מספיר האסירים, שהגיע 
באמצע שינות' ה 30 ל 30,000 , עלה על רבע מיליון, ומספר 
זה עתיד היה לגדול בהרבה בשנות המלחמה. 




33 


מחנות רכוז 


34 


כעבור זמן הפכו מה״ר לחלק מהמנגנון האדיר של הס״ס, 
שחלש על מפעלי תעשייה וייצור, בהם הועסקו מיליונים של 
עובדי כפיה. כן השתמשו בהם כמעבדות לבחינת התאוריות 
של הימלר בדבר אפשרות עיקור המוני של "גזעים בלתי 
רצויים" ואפשרויות לריבוי העם הגרמני. ניסויים נעשו 
לבדוק מידת סבילותם של בני אדם לקור, למחלות או לפג¬ 
עים אחרים. 

עד לפרוץ המלחמה נעצרו במחנות קומוניסטים, סוציאל- 
דמוקרטים, אנשי דת וכמורה שהפגינו התנגדות למשטר, 
נאצים שסר חינם, כגון אנשי ריס״א, עברייני־מין ופושעים 
החוזרים לסורם ויהודים רבים, שנאסרו מדי פעם בפעם 
בפעולות מיוחדות שהיו מכוונות נגד אישים ומנהיגים 

( 1011611 :] 1261311 ז £1 ). 

בשנות המלחמה הוצפו המחנות במיליוני אסירים. היו 
מ״ר שהפכו בתי־מטבחיים להריגת אנשים. באחרים מוזגה 
שיטת עבודת־כפיה עם השמדה פיזית של הבלתי כשרים 
לעבודה. הוקמו גם כ 300 מחנות עבודה ליהודים בלבד 
( 0 \!£ס 1 ) בשטח פולניה הכבושה כאמצעי לחיסול יהדות 
פולניה. על אלה פקדו מפקדי ס״ם ומשטרה בכירים במקום. 
המשרד הראשי למשק ומינהל של הס״ס, .זוי .¥\י 

( 131111 ^ 3111111851131 ^־ 61 ^ 11111 ; -: 113£1 :> 15 ש 1 '^\'), הופקד על 
אירגונם והחזקתם של מה״ר. בראש מחלקה זו עמד ס״ם 
אוברגרופנפירר (לויטננט־גנרל) אוסוואלד פול (£> 21 ^\ 05 
0111 ?). אירגונו של פול השתלט בהדרגה על מה״ר, בהם 
היו קיימים מפעלי ייצור שונים, וקבע לעצמו סמכות אף 
במחנות־ההשמדה השונים. אולם הרשות העוצרת אסירים או 
הקובעת את גורלם האישי בתוך המחנות היחה מסורה בראש 
וראשונה בידי המשרד הראשי לבטחון הרייך 
0 תז 3 :זקג 116111611:51131 ס 551 ו 1 ס 61 ?) והגסטאפו, ובידי מפקדי 
משטרת הבטחון בארצות הכיבוש. לגבי יהודים היתד, הסמ¬ 
כות בידי המחלקה לענייני יהודים של הגסטאפו 84 ^ 1 , 
שבראשה עמדאדולף איכמן (ע״ע [כרך־מילואים],עמ׳ 150 - 
156 ). מחלקה זו אף הייתה מוסמכת להורות על ביצוע 
ענשים, לרבות פסקי־דין מוות, לגבי יהודים מסויימים, או 
להיפך — על הקלת תנאי מעצרם, על שיחרורם או על 
העברתם למחנה אחר. 

מאז 1941 ואילך, כשהגיע אסיר למחנה, ובתעודת השילוח 
שלו נרשמה המלה ״יהודי״ כסיבת מעצרו — לא יכול היה 
עוד, בדרך כלל, להשתחרר, כי הוא היה מיועד להמתה 
במסגרת תכנית "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" 
( 386 ־ו£ח 1166 ( ־ 101 ! 116511118 ־ £0 016 ), הוא הכינוי להשמדתם 
הפיזית של כל היהודים ולשוד רכושם. 

במחנות ההשמדה בוצעה המתה המונית בשיטת הרעלה 
בגזים. תחילה השתמשו ביחידות ניידות. בראשונה הנהיגו 
שיטה זו במידה מוגבלת בשטחי הכיבוש של יוגוסלוויה 
ובריה״מ, והפעילו אותה בקנה מידה גדול מדצמבר 1941 
עד ינואר 1945 במחנה־ההשמדה ח ל מ נ ו ( 01161111110 ) 
ליד לודז׳ (ע״ע). למחנה זה הובאו להשמדה יהודים מכל 
האיזור, בעיקר מהעיר לודז׳ וכן מצ׳כיה, גרמניה, אוסטריה, 
צרפת, בלגיה, לוכסמבורג והולנד. לפי הדו״ח של הוועדה 
הפולנית לחקר פשעי הנאצים, הושמדו בחלמנ 1 כססס, 300 
נפש. מכל היהודים שעברו מחנה זה נותרו בחיים 4 בלבד. 

באותו זמן חיפשו הנאצים שיטת רצח המונית יעילה 
ומהירה יותר. הם התעניינו בכך גם לשם ביצוע הצו האישי 



במהנה ההעמדה ב 5 ז׳ץ 


של היטלר (ע״ע) מן ה 1 בספטמבר 1939 — אותנזיה (ע״ע) 
של גרמנים חשוכי מרפא. הלשכה הראשית של היטלר 
ורופאו האישי, ד״ר קארל בראנט ( 11 ־ 81311 ), טיפלו בביצוע 
הוראה זו והעסיקו בכך קצין משטרה בשם כריסטיאן וירם, 
אשר הציע שיטת המתה בגאז תחמוצת הפחמן. בתחילת 
1942 הוחלט להפעיל שיסה זו וההשמדה הגיעה לשיאה 
במחצית השניה של 1942 ובמחצית הראשונה של 1943 . 
שיטת המתה זו הופעלה בשטח הכיבוש של פולניה (גנרל־ 
גוברנמן) במחנות: פלז׳ץ ( 861260 ) ,מידנק (ע״ע),טרבלינקה 
(ע״ע) וסוביבור (■מא 1 ' 5081 ). אלה היו מחנות שהיו'מיועדים 
להשמדה בלבד בתהליך שיטתי ורצוף. בראש מטה הפעולה 
הועמד גנראל ס״ם, אוז־ילו גלובוצניק. 

מחנה־סיביבור הוקם במאר 0 ' 1942 בתוך יער שהשתרע 
בין ולודאבה ( 3 ^ 3 (> 0 }^\) לחלם ( 01161111 ). הוא היה מוקף 
חיל'דוקרני, תעלה ומגדלי שמירה. במחנה זה היו 9 תאי 
גאז וכושר קיבולו של כל אחד הגיע ל 500 איש. הרוב 
המכריע של האסירים הודעל בגאז מיד לאחר הבאתו. 
נשארו בחיים רק כמה מאות שהיו נחוצים לעבודה במחנה. 
כאן הומתו כ 200,000 יהודים מפולניה המזרחית ומכל חלקי 
אירופה האחרים. ב 1943 התקומם מספד אסירים יהודים 
ועשרות בלבד הצליחו לברוח ליערות. אחרי המרד חיסלו 
הנאצים את המחנה ונטעו יער במקום. 

ב 1941 הוחל בהקמת מחנה-ב ל ז׳ ץ׳ ליד לבוב; בסוף 
פברואר 1942 היו הצריפים ושארי המבנים מוכנים לפעולה. 
כאן הושמדו יהודי גליציה וכן יהודים מכל קצווי אירופה. 

תהליך ההשמדה היה אחיד ב 4 המחנות. כללי הסוואה 
נשמרו אפילו על סף ההשמדה עצמה. נבנו תחנות רכבות 
מדומות והוצבו בהם שלטים שציינו, כביכול, "מזנון", "חדרי 
המתנה" ותמרורים אחרים, הכל בכדי להטעות את האסירים, 
שהיו מגיעים דחוסים בקרונות גירוש חתומים, ללא מזון 
ומים. רבים לא עמדו במסע האימים ומתו בקרונות השילוח. 




35 


מחנות רכה 


36 


חנותרים בחיים נצטוו לצאת ולפנות לתוך מעבר בין גדרות 
תיל. קצין ס״ס היה פונה ברמקול לבאים ומודיע להם כי 
יופנו לעבודה חקלאית וכי עליהם לעבור תהליך חיטוי. הם 
נדרשו להתפשט ולסדר את חפציהם ולמסרם למשמרת. 
לעתים היתה ניצבת תזמורת במקום ומנגנת מנגינות עליזות. 
משנדחסו הבאים לביו גדרות התיל הובלו בריצה׳ כעת כבר 
תוך הצלפות של אנשי-המשמר, לכיכר מגודרת ובה שלטים: 
"אל האמבטיות". ילדים. זקנים ונכים הופרדו מהאחרים, 
כדי שלא יפריעו לזרם התקין של תנועת האנשים, והובלו 
למקום שעליו התנוסס שלט: "בית חולים צבאי"׳ שם נורו 
במקום. 

האחרים הובלו מול תאי־הגאזים. שער הנשים קוצץ ונזרק 
לשקים. השיער שימש למילוי מזרונים ולמטרות אחדות. 
אנשי המשמר הסתובבו בין הבאים ויעצו להם להיכנס 
בשקט ל״אמבטיות" ולנשום עמוק, כי הנשימה מחזקת את 
הריאות. 

האנשים העירומים נדחסו לתוך שביל צר. בטרבליבקה 
כינוהו הגרמנים "דרך השמים" (הימלשטראסה),'שהוביל 
לתא בגודל של 7x7 מ׳. לתא הזה נדחפו'מאות איש. 
דלתות התא נסגרו ולתוכו הוזרם גאז מרעיל. 

השלב האחרון. כפי שראוהו בבלז׳ץ, תיאר על־ידי עד־ 
ראיה, קצין הס״ס ד״ר קורם גרשטין (״ 001-5101 ), שהצטרף 
לאירגון זה כדי לבחון את השמועות על מחהה״ש: 
"גברים, נשים, נערות, ילדות, תינוקות, קטועי רגל, כולם 
עירומים, עירומים לגמרי, עוברים על־ידנו... הם מהססים, 
אך נכנסים לתאי המוות, רובם ללא מלים, נדחפים על ידי 
הבאים אחריהם, כשצליפות השוטים של אנשי הס״ם מאיצות 
בהם. יהודיה כבת ארבעים, עיניה כלפידים, זועקת שדם 
ילדיה יחול על ראש הרוצחים. קצין־המשטרה וירט מצליף 
אישית בשוטו חמש פעמים בפניה והיא נעלמת בתא הגזים. 


רבים מתפללים, אחרים אומדים: ,מי יטהר אותנו אחרי 
המוות ד אנשי הס״ס דוחסים את האנשים אל תוך התאים. 
,למלא היטב' הורה הקצין וירט. האנשים העירומים עומדים 
איש על רגלי רעהו, 700 עד 800 על שטח של 25 מטרים 
מרובעים בנפח של 45 מטרים מעוקבים. הדלתות נסגרות. 
האחרים מן המשלוח, עירומים, מחכים. אומרים לי: גם 
בחורף עירומים. ,אבל הם עלולים למות!׳ וניתנת התשובה: 
,הרי בשביל זה הם כאן.' מפעילים את הדיזל, שגאז הפליטה 
שלו נועד להמית את המסכנים 1 ס״ס אונטרשרפירר הקנהולט 
מתאמץ מאד להתניע את הדיזל. אבל הוא אינו י נדלק. 
הקצין וירט ניגש. רואים שהוא מפחד, מפני שאני עד לאסון 
זה. כן, אני רואה הכל, ואני מחכה. שעון הסטופר שלי 
רושם אח הכל. 50 דקה, 70 דקה, הדיזל איבו נדלק. האנשים 
בתוך תאי הגזים מחכים לשווא. שומעים אותם בוכים. ,כמו 
בבית הכנסת׳, אומר ס״ס שטורמבנפירר פרום׳ ד״ר פננ־ 
שטיל, פרופסור להיגיינה באוניברסיטת מרבורג, בהאזינו 
ליד דלת העץ. הקצין וירט כועס, מצליף 11 או 12 פעם 
בפני האוקראיני העוזר להקנהולט. אחרי שתי שעות ו 49 
דקה — שעון הסטופר רשם את הכל — נדלק הדיזל. עד 
לאותו הרגע חיים האנשים בארבעת האי הגזים שכבר 
נתמלאו, חיים ארבע פעמים 750 אנשים בארבע פעמים 45 
מטרים מעוקבים. עוברות עוד 25 דקות. רבים מתו, זה נכון. 
רואים זאת דרך האשנב הקטן שדרכו אפשר לראות את 
פנים החדר לאוד נורת החשמל. אחרי 28 דקות רק מעטים 
בחיים. אחרי 32 דקות מתו סוף סוף כולם. מן הצד השני 
פותחים את דלתות העץ... כמו עמודי בזלת עוד עומדים המתים 
זקופים, כי אין מקום לנפילה או לכריעת אדם תחתיו. אפילו 
במותם עוד ניכרים בני המשפחה, הלוחצים זה לזה את 
הידים. רק בקושי אפשר להפריד ביניהם, כדי לפנות את 
התאים למטען הבא...". 








37 


מחנות רפוז 


38 


לאחר שנפתחו דלתות התאים על ידי אנשים לובשי 
מסכות גז נערך חיפוש בגורות שמא החביאו יהלומים או 
חפצי ערך אחרים. כן נעקרו שיני הזהב מתוך פיותיהם. 
הגורות הועברו לאחר זאת לשריפה. ב 1943 הפסיקו הגר¬ 
מנים את הפעולות בבלז׳ץ והחלו לטשטש את עקבות הפשע. 
הגורות הוצאו מהקברים ונשרפו במדורות אש. היהודים 
שעסקו בעבודה זו נשלחו להשמדה בסוביבור. בבלז׳ץ 
נהרגו למעלה מ 600.000 יהודים. 

ברוב המחנות היה צוות השמירה גרמני. עבודות בזויות 
במיוחד הוטלו על אוקראינים. מדי פעם היו אנשי הצוות 
מוציאים מבין שורות האסירים שהגיעו כמה אנשים שנראו 
בריאים וחסונים. הללו נבחרו ל״יחידת שירותים", כמו 
"ספרות" הנשים, העברת הגורות ועקירת שיני הזהב. חייהם 
היו גיהנום. רבים מהם איבדו את עצמם לדעת בימים הרא¬ 
שונים לבואם. אחרים המשיכו בתקווה שמישהו יישאר 
בחיים רספר לעולם על מה שראו עיניהם. הם היו נתונים 
להתעללויות הצוות הגרמני, שהיה מבצע עליהם תרגילי 
"ספורט": התחרות בקליעה למטרה על חלק מגופו של 
אסיר, שיסר כלבים פראים או התעללות מינית. היו מקרים 
של סאדיזם מובהק כמו אשת הס״ם, אירמה גרזה מאושוויץ 
(אושוינצ׳ים), שהיתה משתעשעת בחיתוך שדיים של נשים 
ובהצלפות-שוט, והתקינה לעצמה אהיל־מנורה מעור־אדם. 

שיא הזוועות, מבחינת ההקף העצום, היה מחהה״ש 
אושוויץ, שהוקם ליד העיר הפולנית אושויגצ׳ים (ע״ע). 

באושוויץ הונהגה ע״י מפקד־הסחנה, 'בהתיעצות עם 
איכמן, השמדה בגאז־ציקלוך 8 , בניגוד למחנות אחרים, שבהם 
השתמשו בחד־תחמוצת הפחמן. ההתחרות למי מגיע תואר 
הכבוד של "ממציא השיטה" והורכוח על יעילותה לא פסקו 
במשך כל המלחמה. 

במחנות שנועדו להשמדה בלבד הועברו הבאים, מיד או 
לאחר זמן קצר, קבוצות קבוצות לחדרי הגאז. במקומות בהם 
נועדו רבים מהאסירים לחיות עוד זמן מה לשם העסקתם 
בעבודות כפיה, כמו באושוויץ או במידנק, היו האסירים 
מקבלים מספרים. באושוויץ היה המספר מוטבע ביד בכתובת 
קעקע. במידנק — בלוחית פח שנתלתה על הצוואר. אדם 
לא נקרא עוד בשמו אלא לפי מספרו; האסיר הורשה לחיות 
כל עוד יכול היה לעבוד. 

בראש המחנות השונים עמד מפקח־מחנה (-יתס^! • 1.3861 
זת^תגת!), ולמשמעתו סרו האסירים ומנגנון הס״ם. הגרמנים 
מינו מפקחי עבודה ( 0 ק 3 .>!) ואנשי צוות מבין האסירים 
עצמם, ביניהם זקן האסירים (• 65£61 ז 31 ״ 2 ב. 1 ), "זקן הבלוק" 
(• 810616311:6x161 ) ואחרים. היה זה אמצעי שטני להשתמש 
נגד הקרבן בבני־עמו שלו. בדרך־כלל זכו למינויי־שררה אלה 
פושעים מועדים, אולם כעבור זמן הסתננו לצוותות הפני¬ 
מיים גם אסירים מסוג אחר, ואלה השתמשו בהשפעתם להקל 
על אחרים. בראש שירות הבריאות עמד רופא מאנשי הס״ס, 
ולפקודתו עמדו רופאי-המחנה מתוך האסירים. חיי האסיר לא 
נחשבו במאומה והיו הפקר לכל בעל שררה, לרבות השררה 
מבין האסירים עצמם. בגדיהם הפרטיים נלקחו מהם ביחד 
עם כל חפציהם בהגיעם למחנה, ובמקומם ניתנו להם 
״מדים״ — בלויי סחבות, שלא העניקו כל הגנה לגוף מהקור 
והיו תמיד מלאי חרקים ושרצים. על המדים נתפר משולש 
שסימן את סוג האסיר (צהוב — יהודי; ירוק — פושע פלי¬ 
לי; אדום — אסיר פוליטי וכר). תנאים סאניטריים לא היו 


קיימים. וזאת כדי להשפיל את האסירים וליטול מהם אח 
רגש הבושה. 

מקומות המגורים היו צריפים פרוצים ובחדשי החורף 
היה מצטבר בהם קרח מבפנים. הריהוט היה דרגש עשוי 
שלוש קומות, עליהם היו דוחסים יותר אנשים משהקרשים 
יכלו לשאת. הדרגשים היו נשברים לעתים קרובות והשוכ¬ 
בים למעלה היו נופלים על אלה ששכבו תחתיהם והכל היה 
מתערבב לתערובת גופות ונסרי עץ. 

סדר היום במחנה החל לפני עלות השחר. לאחר שתיית 
"קפה" נערך מפקד ( 61 קק\!) בו היו חייבים בל האסירים, 
לרבות החולים. היתד. חובה להציב במפקד גם גודות של 
אנשים שנפטרו בלילה. עם זריחת השמש כבר צעדו כולם 
בשורות לעבודה, לעתים לקול צלילי תזמורת. האסירים 
הצועדים נצטוו לשיר. כל זה היה מכוון להביא להליכה 
מסודרת בנוסח צבאי ולהקלת ספירתם של הצועדים בעברם 
בשער. העבודה היתד. בהכשרת קרקע, בניין, חפירת תעלות 
ניקת ובמפעלי תעשיה שונים. יום עבודה היה בין 10 — 12 
שעות. בשובם מהעבודה נערך שוב מפקד, בו מנו אותם 
מחדש. אם לא התאים המניין היו מחזיקים אותם על רגליהם 
במשך שעות רבות בכל תנאי מזג אוויר. 

שיטת הענשים והטרור היתה ז־ראקונית. כל סטיה אמי¬ 
תית או מדומה מהוראות המחנה היה ענשה לפחות 25 
מלקות, פגיעה באיברי־המין, שריית הראש במים עד 
למחנק ולעתים קרובות מאד מוות בתליה בנוכחות כל 
אסירי המחנה. במחנות השונים הופעלו שיטות עינויים 
נוספות לפי "יזמה מקומית". 

תנאי-החיים במה״ר ובמחהה״ש היו מכוונים להקהות את 
החושים, להטיל טרור־אימים ולמחוק את צלם־האדם. 
במקום רגשי אנוש שלטו הפחד והרעב. רבים היו מאבדים 
את עצמם לדעת בריצה אל הגדר המחושמלת. 

אדם שהגיע לדרגה אחרונה של תת־תזונה היה נקרא 
"מוזלמאך. היה זה שלד מהלך, הנע כשיכור מצד לצד, כי 
חוש שיווי המשקל שלו נפגע. הוא חדל להגיב תגובות 
אנושיות רגילות והיה עושה את צרכיו תחתיו. אנשים אלה 
היו מועמדים מידיים לתאי הגאז. יחידות האסירים שעסקו 
באיסוף גוויות ( 10 > 311 מ 1 ומ 110 \ 61 ו 61 !^ 1 ) היו לעתים קרובות 
לוקטות אותם יחד עם המתים. 

בתוך תנאי הגיהינום של מה״ר ומחהה״ש היו גם גילויים 
רבים של סולידריות, עזרה הדדית ורצון טוב. אסירים נשאו 
על גבם את חבריהם מוכי הטיפוס למקומות עבודה בכדי 
למנוע את הוצאתם המיידית להורג. הבריאים היו גונבים 
ומבריחים מזון ותרופות לחולים, אף כי פעולה כזאת ענשה 
היה מוות לכל השותפים בה. אנשים היו גם מתכנסים 
לתפילה בציבור ונשים יהודיות היו מתאמצות להשיג חתיכות 
שעווה בכדי להדליק נרות בליל שבת. מדי פעם היה מגיע 
למחנה משלוח שהתקומם ושאנשיו סירבו לצאת מהקרונות. 
אז היו מזעיקים את אנשי המשמר, יורים לתוך הקרונות 
והורגים במקום את כל הבאים. נסיונות בריחה היו קשים 
ומסוכנים ורובם נכשלו. רק בודדים הצליחו. באושוויץ 
פוצצה אחת המשרפות — במרד הזונדרקומנדו (קבוצה 
מיוחדת של יהודים שעבדו במשרפות) — בעזרת חומר-גפץ 
שהוגנב ע״י אסירות שהועסקו במפעלי-החימוש. משנתפסו 
האסירות, לא שברו את דוחן גם העינויים הנוראים ולא הני־ 
עון לגלות את שותפיהן. כולן נתלו במפקד כללי. 



39 מחנות רכוז ־ 

בסוביבור ובטרבלינקה, היו התקוממויות מזויינות של 
אסירים. רבים הצליחו לברוח. בעקבות זאת חוסלו אותם 
מחבות. 

מחהה״ש חדלו לפעול באוקטובר 1944 לשציוה הימלר 
על הפסקת ההשמדה. אך מאות אלפים מהאסירים שנותרו 
הוסיפו למות ממחלות. מרעב ומנגישות. 

מ״ר ואיסוף לקראת השילוח למחנות המוות היו פזורים 
על פני כל אירופה לעשרות. מבחינה יהודית ראויים שניים 
מהם לציון מיוחד: טרזין (ע״ע) בצ׳כוסלובקיה וברגן־בלזן 
("£<־ 1 ס 11-8 ס 8 ז 6 ש), שהוקם בגרמניה ליד העיירה' בלזן, 
מצפון־מזדח להנובר. לגטאות של יהודי אירופה הכלואים 
הגיע שמעם של" שבי המחנות כמקומות מקלט רחוקים, שבהם 
ניתן להישאר בחיים. למעשה היו שניהם חלק ממנגנון 
ההשמדה. 

מחנה ברגן־בלזן היה בתחילה מחנה־שבויים.בקיץ 1943 
שונה אפיו של המחנה כשהחליט משרד החוץ הגרמני להח¬ 
ליף אזרחי מדינות־הברית, שנעצרו בגרמניה, תמורת גרמנים 
שחיו בחו״ל. תחילה לא נראה הרעיון בעיני אייכמן, לפחות 
במידה שהדבר נוגע ליהודים. אד הימלר, המפקד הראשי של 
ה 0.0 ., קיבל את ההצעה והורה לבצעה. הוחלט שברגן־בלזן 
תשמש "מחנה מעבר" (■ 1 ס 138 צו 1131 זתס 11£ \^). עד מהרה נודע 
למשרד החוץ כי אייכמן מתכוון לחבל בהוראה ע״י יצירת 
תנאי חיים חמורים וקשים במקום. משרד החוץ ביקש להי¬ 
מנע מכך, כדי שהמוחלפים לא יספרו על הזוועות בארצות 
החוץ. אולם למעשה קיימה הגסטאפו את תכניתה. 

המשלוחים הראשונים הגיעו לברגן־בלזן מפולניה בקיץ 
1943 , וכללו יהודים בעלי אזרחות זרה, בעיקר דרום אמרי¬ 
קנית. לגבי רובם הגדול נקבע ע״י הגסטאפו לאחר "בדיקה" 
שאין להם זכות לאזרחות זו, והם נשלחו להשמדה באושוויץ. 
מ 2,500 איש נשארו רק כ 350 , שחלקם הוחלפו אח״כ בגר¬ 
מנים, שנעצרו בארצות הלוחמות בגרמניה. 

לאחר זמן עברו אח ברגךבלזן מספר יהודים מיוון, 
שהחזיקו באזרחות ספרדית, ומספר ניכר של יהודי הולנד, 
שהחזיקו בדרכונים זרים. אחרי בדיקות ממושכות, ושוב 
בהתערבות אישית של אדולף אייכמן לא הוכרה זכות רובם 
לאזרחות זרה, ורק מועטים הורשו לצאת לחו״ל. האחרים 
מתו במקום או נשלחו להשמדה למחנות בפולניה. לכאן 
כוונו גם כ 1,700 היהודים מהונגריה (ע״ע, עמ׳ 870 ) בעקבות 
המו״מ על עסקת "דם תמורת סחורה". 

בקיץ 1944 החלו להגיע לבדגן־בלזן אלפי אנשים מג¬ 
טאות שונים בפולניה, וכעבור זמן קצר שולחו לתוכו משלו¬ 
חים גדולים ממחנות אחרים. מספר האסירים גדל עד שהגיע 
בתחילת מרס 1945 ל 41,520 נפש, במקום שנועד תחילה 
להחזיק כמה אלפים בלבד. זרם הבאים גבר. תנאי החיים 
הגיעו לשפל המדרגה. הגרמנים הפסיקו את אספקת "המזץ 
היומי", אשר גם בימים כתקנם היה נופל אפילו ממנת הרעב 
הזוועתית של רוב המחנות. התמותה היתד, ענקית! גוויות 
התגלגלו בכל פינה. נשים נאבקו זו עם זו על הזכות לנבור 
באשפה בחיפוש מזון. נתגלו כמה מקרים של אכילת גוויות. 
מגיפת טיפוס השתוללה ועשתה שמות במחנה. "תביא לי 
מתים יהודים כמה שאפשר יותר" היה מפקד המחנה יתף 
קרמר אומר לקאפו הראשי. ברגן־בלזן הפכה לאושוויץ 
בזעיר אנפין, גם ללא מתקנים של השמדה ישירה. 

ב 15 באפריל 1945 שוחרר הסחבה על-ידי הצבא הבריטי. 


■ מחקר ופתוח 40 

מספר הנספים עד אז הגיע לרבבות רבות של נפשות. הברי¬ 
טים מצאו ערימות של גוויות והיה צריך להשתמש בדחפו¬ 
רים לאספו ולקברן בכדי להשתלט על המגיפות. אלפים רבים 
מתו לאחר השחרור מאפיסת כוח ותת־תזונה. 

זוועות ברגן־בלזן נחשפו בבית-המשפט הצבאי הבריטי 
שנתקיים בלינבורג, בו נאשמו 44 איש! 11 מהם, ביניהם 
המפקד יוזף קרמר, נידונו למוות. 

לאחר המלחמה נתפרסם מחנה ברגן-בלזן במאבק לזכות 
העצורים לעלות לארץ. ובהנהגתו של אחד הניצולים, יוסף 
רוזנזפט, עמדו משוחררי ברגן בלזן בראש המאבק, שהת¬ 
נהל אז על ידי המשוחרריס-העקורים למען שיקומם ולמען 
זכויותיהם הלאומיות. 

הסוכנות היהודית לא״י, ועדת ההצלה, מפרשת השואה, 

א-ד, תש״ה-תש״ז! ר, כגן, נשים בלשכת הגיהנום, 1947 ! 

א. קראום - א. קולקה, בית חרושת למוות אושוויץ, תשכ״א! 

; 1959 , 1115171 ) 1111 ) 1 ) 1{> 10 £1x1 זז 2 >€- €01/1 <£ ■ךת 0 ז£ ,£ 

; 1961 , 1415 )[ 1 ז 1 )€? 0 ז* £1 1116 /ס 8, 0(5/1-14x11011 ־! 11160 ־ 1 . 11 

- 05 ג^ . 0 ; 1965 , / 2145 > 1£010€ ,(.!)£> ב 1 :> 810 .£. 5 

11 ) £111 ? 7/1 ,־מ£מנ 11£111 ; 1966 , 171 ) 11 ) 5 114 ) { מ/ ) 115110 [ ,זסח 

, 1968 2 , $011111011 

ג. ה, 

מלופוט, בנ׳יב-י״יל-ר — [קרי: נגיב מחפוז] (נו׳ 
1912 , קאהיר), סופר מצרי. הרומאנים הראשונים 
שלו שאובים מחיי מצרים הפרעונית, אך נרמזת בהם המצי¬ 
אות דהאידנא. ברומאנים שכתב אח״כ מתוארים חיי השכבות 
העניות בקאהיר של ימינו. דרך־סיפורו היה בתחילה פשטני, 
ארכני וגאטוראליסטי. מתקופה זו בולט הרומאן "זקאק אל 
מדק (״סימטת אל-מדק״, עבר׳ ״סימטה בקהיר״, 1969 ). 
תהילתו באה לס׳ עם פירסום הטרילוגיה "בין אל־קצרין" 
("בין שני המבצרים"), שבה תיאר בכישרון את חיי החברה 
הקאהירית במאה ה 20 . הרומאנים והסיפורים שפירסם מ׳ 
מאז, התרחקו מן הסיגנון הראליסטי-פשטני. שוב אינו מתאר 
את סבלם של החלכאים, אלא מעלה התלבטויות ומשברים 
רוחניים, לעיתים באווירה מיסטית. ברומאנים "אל־לץ ואל־ 
כלאב״ (״השודד והכלבים״), 1961 . ו״א־טריק" ("הדרך"), 
1964 , מצוי גם רובד סימבולי. 

בקובץ סיפורים קצרים "תחת אל-מצלה" ("מתחת לסכ¬ 
כה"), 1968 , נרמזת המציאות במצרים לאחר מלחמת ששת- 
הימים. 

מ. מילסון, נ. מ׳ — בעיח החיפוש אחר תוכן החיים (המזרח 

החדש, י״ם). 1969 ! ש. סומך, הסיפור הדרערכי של נ. מ׳ 

(הספרות, ב ׳ , 3 ), 1970 ! ,ז 10 !!>! 4 / , 11 ^ 201x1111 ,ו ±1 ! 11 ) 80 . 5 

. 1970 ,( 1 ,.־ €1 ז £1 0£ . 11 ־ 70111 ) ) 14 ^ 1111 !)) 7 1 ) 111 ) ) 171 ) 1 [ 7 

מחקר ופתוח (;!ת^דדוקס^יסס * הקיצור 

המקובל — .ס ) 5 .£), מכלול הפעילות המאורגנת, 

שמטרתה הרחבת הידע האנושי. מו״פ מתרכזים בעיקר 
במדעי־הטבע ובמיוחד בענפיהם הטכניים והטכנולוגיים, אבל 
עוסקים גם בחקר שיטות ניהול ובקרה של תקציבי־מדינה, 
למשל. 

הקידמה הטכנולוגית והמדעית הרבה שחלה מאז ראשית 
מלה״ע 11 נתאפשרה, בעיקר, הודות לגורמים הבאים: (א) 
הצלחתה של השיטה המדעית, (ב) האמצעים הגדולים 
שהועמדו לרשות המוה״ם, (ג) מספרם הרב של אנשי-מדע 
העוסקים במו״פ ויישום תוצאותיו, (ד) הגברת המאמצים 
ליישומם של השגי המדע והטכנולוגיה, ( 4 ) תשתית אירגו־ 
נית נאותה להפעלתם של אנשי-המדע. 



41 


מחהר ופתוח — מחרם 


42 


בולטים במיוחד שני סוגים של אירגוני מו״פ: בטחוני* 
צבאי ותעשייתי. בעוד שמו״ם צבאיים אינם תלויים בשיקו¬ 
לים כלכליים, מכוונים המוה״ם התעשייתיים למטרות כל¬ 
כליות גרידא. אולם ההבחנה אינה מדוייקת, שכן מחקרים 
תעשייתיים רבים ניתנים ליישום צבאי ולהפך מעריכים כי 
באה״ב ובבריה״ם, למשל, מכוונת מחצית מכלל המוה״ם 
הממומן בידי הממשלה לבטחון ולצבא; בבריטניה, כ 40% 
ובגרמניה המערבית, כ 15% . 

מר׳פ מבוצעים במוסדות־הוראה, במכוני־מחקר, במוסדות- 
רפואה ובמעבדות המשתייכות למפעלים תעשייתיים עצמם. 
עפי״ר מבוצעים מו״פ ע״י צווחות של מדענים וחוקרים, 
מתחומי מדע שונים. 

כדי לעמוד בתחרות, חייב מפעל־תעשיה להשקיע במו״ם. 
מפעל בינוני מוציא עפי״ר כ 3% ממחזורו למדם, ומפעלים 
עתירי-ידע — סכומים גדולים־בהרבה. יש שהקף המחקרים 
עובר את יכלתו של מפעל בודד, ואז נוצרות התאגדויות או 
אפילו התמזגויות של מפעלים תעשייתיים או מכוני-מחקר 
למטרות מסויימות, הפורצות לעתים גבולות גאוגרפיים של 
מדינות, כגון: הפרוייקט האנגלו־צרפתי של פיתוח מטוס־ 
הנוסעים העל-קולי "קונקורד". 

פעולות המוה״פ ממומנות בארצות רבות בחלקן הגדול 
מתקציבי־המדינה, אם באופן ישיר ע״י מוסדות ממשלתיים 
ואם ע״י תמיכה ממשלתית במכוני־מחקר באוניברסיטות 
ובמוסדות פרטיים. ב 1964 ,למשל,העסיקה הממשלה הפדרא¬ 
לית של אה״ב במישרין 190,000 חוקרים. למימון המוה״פ 
הוקצבו 16 מיליארד דולר שהם 12% מחקציב־המדינה, 
וסכום זה מהווה מחצית ההוצאות למו״פ בארץ זו. 

אירגון המוה״פ בבריה״מ שונה, כמובן׳ מזה שבארצות 
הלא-קומוניסטיות, אך מטרותיו זה 1 ת. בגלל סיבות אידאו־ 
לוגיות זכה המחקר המדעי השימושי לדחיפה עצומה כבר 
בימיה הראשונים של בריה״מ (״השלטון הסובייטי + חוש- 
מול = קומוניזם", כמאמרו של לנין), במיוחד נוכח הדרישה 
הפוליטית שהוטלה על המדענים לאוטרקיה מדעית מלאה. אך 
בגלל אותן סיבות עסקו מדענים בפיתוח תאוריות פסודד 
מדעיות, שהופרכו לאחר-זמן (כתורת ליסנקו [ע״ע] בתחום 
התורשה) או בדחיית תחומי עיסוק מדעיים שהתפתחו 
במערב(תורת היחסות והקיברנטיקה, לדוגמה). אולם, תמיד 
היתר. בבריה״מ זיקה הדוקה בין מדע ומחקר מדעי לבין 
הכלכלה והחברה. בשנות מ 60 הוסרו מרבית המגבלות האי- 
דאולוגירת. — התיאום והתיכנון של המוה״פ בכל השטחים 
רוכז, ב 1961 , בידי ועדה ארצית לתיאום המחקר המדעי אך 
התפצל אח״כ בין ועדה זו לבין האקדמיה למדעים שעסקה 
בעיקר במחקר הבסיסי. כדי להמנע מכפילות הוקם "מרכז 
ארצי לאינפורמציה מדעית וטכנית" המוציא-לאור למעלה 
מ% מיליון דו״חות מדעיים — מבריה״מ ומחוצה לה — 
לשנה. המוה״פ מתנהל במוסדות ובמעבדות למחקר — רק 
חלק זעום ממנו באוניברסיטות — ובערי המדע הגדולות של 
בריה״מ, שם עוסקים בעיקר במו״פ צבאי ובטחוני. 

התקציב השנתי הגלד המוקדש למדם בבריה״מ הוא 
כ 6 מיליארד דולר ( 1964 ), אולם יש להניח כי סכומים 
גדולים בהרבה מוקצבים למו״ם צבאי ובטחוני. ע״פ נתונים 
רשמיים יש כססס, 400 עובדים מדעיים — מחציתם במוסדות 
מחקר ומחציתם במוסדות גבוהים להוראה. 

בד״כ נמדד מאמץ המוה״ם כהוצאה באחוזים של התוצר 


הלאומי הגלמי (תל״ג). ארצות תעשייתיות מקדישות חלק 
הרבה יותר־גדול מתוצרם הלאומי למטרה זו, מאשר ארצות 
מתפתחות. תופעה זו הולכת־ומגדילה את הפער ברמת־החיים 
בין שתי קבוצות העמים האלה. 


המחקר והפיתוח בארצות נבחרות ( 1964 ) 


כוח*אדס 
מקצועי 
במו" ם 
(לכל 10.000 
תיעיכים) 

אחוז 1 
המימון 
הממשלתי 
סתור 
כלל 

הוצאות 

מו״ס 


הוצאות ט ו "ג 

הארץ 

נדויריס 

ינפש 

(מעוני) 

כאחוז 

כוזזונל״ג 

כסיייוני 

וויאריס 

4 

33.1 

6 

0.6 

290 

איטליה 

25 

63.8 

111 

3.4 

21.323 

אה״ב 

11 

56.6 

40 

2.3 

2,159 

בריטניה 

6 

40.4 

25 

1.4 

1,436 

גרמניה 

8 

40.0 

26 

1.9 

314 

הולנד 

12 

278 

8 

1.5 

892 

יאסאן 

10.7 

48.2 

16 

1.1 

41.8 

ישראל( 1966 ) 

20 

67.0 

42 

2.2 

122.4 

ישראל ( 1970 ) 

7 

63.3 

26 

1.6 

1,249 

צרפת 

22 

47.7 

33 

1.5 

253 

שוודיה 


המקור: סכ> 0£ 


מאמץ המוה״פ בישראל שהגיע בעשור האחרון 
לכ 1% מהתל״ג מאופיין בשלש תופעות: א) חלקו הגדול 
של המוה״ם הבטחוני, אשר אינו בא לידי ביטד בנתונים 
השונים המובאים בערך זה, ושהקפו שווה, כפי הנראה, 
למוה״ם הגלוי; ב) חלקה הקטן, יחסית, של התעשיה הפר¬ 
טית והציבורית במו״פ. ב 1966/67 מימנה התעשיה כ 6% 
מכלל הוצאות המוה״פ וביצעה כ 11% ממנו; ג) השעור 
הגבוה של המוה״ם הבסיסי־עיוני. הממשלה היא מקור 
המימון הגדול־ביותר למו״ם (כמחצית [ 1966/67 ]), אולם 
מוסדות ההשכלה הגבוהה ביצעו כ 63% מכלל המוה״פ 
ועיקרו היה בסיסי־עיוני. 

בסוף 1968 יעצה ועדה שמונתה לבדיקת ארגון המחקר 
הממשלתי וניהולו להקים דשות ממשלתית למדם שתפקי¬ 
דיה העיקריים יהיו: להציע לממשלה מדיניות כוללת 
למדם; לתאם את פעילות המוה״פ הממשלתי; לארגן 
מערך של מידע טכנולוגי ומדעי ארצי. 

המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, דו״ח הועדה לבדיקת 
ארגון המחקר הממשלתי וניהולו, 1968 ; — מגהת^ז? . 0 

ווו 7 ,מ//£ 1 ח) 771 ק 0 !)י 1 ) 0 07111 07111 ) 1 ) 8 ) 11 ' 7 , ¥00018 . 5 ; 
11711011 1 ) 5001 ) 1/1 1 ) 1111 0 ) 71 ) 4771 111 •( 77 0 ,)ק 170 ) 8 771 ) 11 )'}! 

111 ) 711 ) 511 /ס 071 <)<ן 571 : 1117 ( ־>|;|־ו 0 '\, י ,( 1 ; 1956 , (י 01 .? 0 ) 
] 3102 > ; 1965 ( 1 . 740 , 213 ,חגסדוסוח^ 10 ) 8010011 ) . 5 . 11 ) 1/1 
/ 0 5101117111 . 8717070 1 ותב ; 11172:101 ,. 7 !ס ,;ק 190 ,ח 21 ז 1 ז 8 
11 ) 7071107 ) 5 , 70 (ת 012 . 8 ; 1967 ,'^ 11171010% ))' 1 ) 171 ) ■)) 71 ) 1 ) 5 
,( 1 . 740 , 10110021 5010006 ) 1 ) 71111 )' 117111 1 ) 071 11 ) 01 ) 1 

11 ) 07 ) 1 ) 11 11171% ) 411 , 15.1100 .!״ 1 • 020500-1 ? .זוי ; 1969 
. 1969 ,( 2 . 190 ,. 101 ( 11 ) 711 ) 1 ( 77 ) 10 ) 17 ) 0 1 ) 071 

י. מ, וו. - י. הם 

מסרטה, ע״ע מכונות־כלים. 

מחרם (<•)), החודש הראשון בשנה המוסלמית (ע״ע 
אסלאם, עם׳ 975 ). חודש זה כבר קיים היה בלוח 
הערבי של תקופת הג׳אהליה (ע״ע) כראשון משני חדשי 
השנה שנקראו צפר. כדי להבדילו מן החודש השני׳ נקרא 
זה צפר מ׳ (= צפר קדוש: כנראה משום שפעם נערכה 
בחודש זה ד,עליה לרגל לכעבה). חודש מ' היה אחד מארכעת 
החדשים המקודשים לערבים עובדי-האלילים, שבהם אסורה 
היתד, כל לחימה. שמו החדש (מ׳ בלבד) ניתן לו עם הרפ 1 ר־ 




43 


מחרם — מטאורולוגיה 


44 


מה בלוח השנה שביצע מחמד במגמה להאריך את השנה 
המוסלמית ולעשותה תואמת יותר את שנת השמש. 

מ׳ הוא בן שלושים יום. החשוב בתאריכיו הוא העשירי 
בו, שבו חגגו המוסלמים בראשונה מעין יום כיפורים 
(עאשורא, היום העשירי בחודש הראשון כדוגמת עשרה 
בתשרי) ושהוא נהיה אחר כך יום פרבלא, בו נפל חסין בן 
עלי בקרב במקום הנ״ל נגד הדדליף' האמיי יזיר 1 '( 680 ) * 
יום זה הוא ידם האבל הגדול של השיער.. 

מ ; חש?ה, חקי ה־ ע״ע חשיבה. 

מחבבים אלקטרוניים, ע״ע חשוב, מכונות־. 

מטאורולוגיה (מיוד: — רבר שמימי), ענף 

של הגאופיסיקה(ע״ע) העוסק באטמוספירות כוכבי־ 

הלכת ובתופעות המתרחשות בהן, בכלל, ובאטמוספירת 
כדור־הארץ, בפרט. מרע ד.מ׳ כולל את ענפי המשנה העיק¬ 
ריים הבאים: 1 . מ׳ דינאמית, העוסקת ביסודות העיקריים 
של מזג־האוויר, כגון: לחץ, טמפרטורה, צפיפות, לחות, 
רוח וכר ובניסוח הקשרים ביניהם, ניתוחם וחיזדס (ר׳ 
להלן). 2 . מ׳ פיסיקאלית, הדנה בעקרונות הפיסיקאליים של 
תופעות אטמוספיריות שאינן קשורות קשר ישיר למזג 
האודר, כגון: א. התפשטות קרינה אלקטרומגנטית באט¬ 
מוספירה ובמיוחד תופעות אופטיות באטמוספירה (לדוגמה, 
ע״ע מחזה־שרב! קשת [בענן])! ב. חשמל אטמוספירי(ע״ע)* 
ג. הפיסיקה של היווצרות עננים ומשקעים (ע״ע משקעים* 
עננים)* ד. מאזן של קרינה(ע״ע) וחום באטמוספירה (ע״ע). 
3 ■ קלימטולוגיה׳ — העוסקת בחלק התיאורי ובניתוח סטא- 
טיסטי של תצפיות מזג-האודר (ע״ע אקלים). מרבית המח¬ 


קר המטאורולוגי מכוון לצרכי הניתוח והחיזד של מזג־ 
האודר הן בקנה-מידה גדול, לצרכי תעופה ושיט, הן בקנה־ 
מידה קטן, לצרכי חקלאות ובינד (אגרו־מ׳ ומיקרו־מ׳). 

היסטוריה. תופעות מזג־האודר העסיקו את האדם 
משחר ההיסטוריה האנושית מפני שלהן השפעה מכרעת במר¬ 
בית שטחי חייו, כגון: לבוש, מזון ומגורים. ביטוי לכך 
נמצא במספר הרב של האלים הממונים על מרכיבים שונים 
של מזג-האודר * לדוגמה, אל הדוח ואל הגשם. כתבי היד 
הראשונים המוקדשים לתאור תופעות מזג־האודר ולדיון 
בהן — הם ה 3 ^ 0108 ז 10£0 \ של אריסטוטלס וכתביו של 
תאופרסטוס (ע׳ ערכיהם). תאופרסטוס תיאר לראשונה את 
הרוחות ואף ניסה לקבוע סימנים לתנאים עתידים של מזג- 
האודר. עד לסוף המאה ה 16 לא חלה כל התפתחות ממשית 
של מדע ד.מ/ שבדומה למדעים המדדיקים האחרים, ציפה 
להמצאת מכשירי המדידה. עם זאת, מדידות של כמדות 
משקעים היו ידועות עוד קודם לכן בהודו ובא״י ומדידות 
רוח — ביוון (ר׳ ציור 1 ). חשיבות מכרעת היו להמצאות 
מד-החום ע״י גלילאו (ע״ע) ב 1607 והבארומטר ע״י טורי- 
צ׳לי (ע״ע) ב 1643 . בעזרת המדידות שנתאפשרו ע״י המ¬ 
צאת מכשירים אלה נתגלו חוקי הגאזים היסודיים ע״י בדל 
וצ׳רלז (ע״ע גז). נסיונות ראשונים להסביר את מערכת 
הרוחות העיקריים נעשה ע״י הלי (ץ 9311€ ) ב 1686 , שפיתח 
תורה על רוחות הפאסאטים, וע״י הדלי (ץ 93310 ) ב 1735 , 
שהביא בחשבון את השפעת סיבוב כדה״א על משטר הרו¬ 
חות. הרכב האדר (ע״ע) נקבע לראשונה ע״י לוואזיה (ע״ע) 
ב 1783 , ובשנת 1800 קבע דולטון את חוק הלחצים החלקיים 
של הגאזים השונים המרכיבים את האוויר ואח התלות בין 
התפשטות האודר להתעבות אדי המים. עם השלמת חוקים 



ציוד ו ׳שושנת רותוח <יוו;> 

























45 


מטאורולוגיה 


46 


אלה ביחד עם חוקי התנועה של ניוטון נסללה הדרך להת¬ 
פתחות מדע הנד. במשך כל המאה ה 19 היתה ההתפתחות 
העיקרית בשדה הנד הסינופטית: פיתוח תחנות מדידה ומכ¬ 
שירים לאיסוף נתונים. העיבוד הראשון של מסות שכללו 
נתונים של תחנות תצפית רבות נעשה ע״י למרק בשיתוף עם 
לפלס (ע״ע), לוואזיד. ואחרים ( 1800 — 1815 ). בעזרת מפות 
אלו נוסחו עד לאמצע המאה ה 19 כללים נסיוניים עיקריים 
להתפתחות התנועה באטמוספירה והשינויים המתלווים למע- 
רכות-לחץ. ב 1853 התקיימה בבריסל, לראשונה, ועידה בהש¬ 
תתפות כל המעצמות הימיות כדי לדון בשיתוף פעולה באי¬ 
סוף נתוני מזג־אוויר. עד לשנת 1875 הקימו מרבית מדינות 
אלה שירותים מטאורולוגיים שריכזו את התצפיות של רשת 
תחנות המדידה. 

הבנת התהליכים המטאורולוגיים לא התקדמה אלא 
מראשית המאה ה 20 משום שחסרו נתונים על שכבות 
האטמוספירה הגבוהות. מדידות משתני האטמוספירה 
הגבוהה באמצעות מכשירים שנישאו תחילה ע״י באלונים 
ומשנות*ה 40 של המאה ה 20 ע״י מטוסים, וכיום אף ע״י 
לווייני מזג האוויר, איפשרו מחקר מרוכז שהביא להבנה 
טובה יותר של התופעות המטאורולוגיות. מדידות סדירות 
של רוחות רום בוצעו ע״י מעקב אחר מעופם של באלונים 
ללא מכשירים, ואילו מדידות רום של הטמפרטורה, הלחות 
זהלחץ היו מותנות במציאותה של תיבת־ההכשירים. משנות 
השלושים הוכנסה לשימוש הרדיוסונדה, שאפשרה את רישום 
המשתנים האלה, בשעת מדידתם, באמצעות שידור הנתונים 
מן הרדיוסונדה אל תחנת קליטה על הקרקע. ההתפתחות 
העיקרית מסוף שנות ה 40 של מאה זו התבטאה בהכנסתו 
לשימוש של המחשב האלקטרוני לפתרון מספרי של מש¬ 
וואות התנועה (ר׳ להלן) לצרכי חיזוי מזג האודר, בצד 
מאמץ ניכר לשיפור רשת תחנות המדידה ומכשורן על 
הקרקע, באטמוספירה ובאמצעות לוויינים. 

המשתנים המטאורולוגיים ומכשירי-המדידה. 
המשתנים המטאורולוגיים העיקריים, שבעזרתם נוהגים לבטא 
את מצב האטמוספירה בזמן מסויים, הם: 

א. טמפרטורה (ע״ע). זו נמדדת על-פני הקרקע בעזרת 
תרמומטר(ע״ע) של כספית, המצוי בתוך סוכה מטאורולוגית 
מוגנת מפני הרוח ומקרינה ישירה של השמש. מדידות 
הטמפרטורה ברום מבוצעות באמצעות חרמומטר דו-מתכתי 
או תרמומטר-התנגדות. 

ב. לחץ האוויר. לחץ האוויר נמדד במ ׳ ביחידות של 
מיליבארים, בד״כ, כאשר 1 מיליבאר = * 10 

סמ״ר 

הלחץ נמדד בתחנות־קרקע בעזרת בארומטר-כספית, 
בד״כ׳ וברום — באמצעות בארומטר אנרואיד (ע״ע ברומטר, 
ור׳ ציורים שם). 

ג. רוח (ע״ע), מדידת הרוח כוללת את מדידות עצמתה 
(בקשרים) וכיוונה (במעלות). מאחר שגדלים אלה משתנים 
במהירות עם הזמן ונתונים לתנודות גדולות, הערכים המדד 
דים הם ממוצעים לאורך זמן של דקה. מדידת עצמת הרוח 
נעשית באמצעות אנמומטר על פני הקרקע וברום — ע״י 
מעקב אחר מעופו של באלון. כיוון הרוח מוגדר ככיוון שממנו 
הרוח נושבת והוא נקבע על פני הקרקע באמצעות שבשבות 
למיניהן. 

ד. לחות. הלחות מבטאת את כמות אדי-המים באט- 



ציור 2 . ראדיופונרה 

מוספירה. על הגדרתה ודרך מדידתה ע״ע לחות ; היגרומטר. 

ה. משקעים (ע״ע) ועננות (ע״ע). 

ו, ראות (ץזו 11 ל 151 /ו), המוגדרת כמרחק האסקי המירבי 
שבו ניתן להבחין בעצם כלשהו חסר מקור אור עצמי ביחס 
לבהירות הרקע. גודל זה הוא גודל סובייקטיוד והוא נקבע 
ע״י הערכתו של הצופה. 

תרמודינאמיקד. של אוויר יבש ואוויר 
לח — שינוייסבטמפרטורה. שינוי בטמפרטורה ד. 
בנקודה מסויימת באטמוספירה, עשוי להתרחש כתוצאה של 
אחד התהליכים הבאים: ( 1 ) שינויים הנובעים מהתכווצות 
או התפשטות הנפח של ססת־האוויר. ( 2 ) הוספה של חום 
או גריעתו מן העסה בתהליכים לא־אדיאבמיים (ר׳ להלן), 
כגון קרינה, הולכה והתעבות של אדי־מים או התאדות טיסות- 
מים.( 3 ) הסעה של מסת־אודר התופסת מקומה של מסד. אחרת. 

החישוב של תלות הטמפרטורה בלחץ ? ובנפח 3 של 
יחידת מסת האודר מבוסס על ההנחה שהאוויר הוא גאז 
אידאלי (ע״ע גז). עיון בטמפרטורות ובלחצים הקריטיים 
של הגאזים המרכיבים את האוויר מצדיק את השימוש 
במשוואת המצב של גאז אידאלי במיוחד לגבי אוויר 
יבש (אוויר הנקי מאדי מים): 

י 1 ־ 11 = 3 ? 

כאשר מ הוא קבוע-הגאזים של האודר. 

בהתאם למשוואה זו ייתכנו תהליכים של התפשטות והת¬ 
כווצות מכלי לגרום לשינויים בטמפרטורה. תהליכים מסוג 
זה מכונים בשם תהליכים איזותרמיים. בדרך כלל 
יהיו שינויים בנפח מסת־האוויר מלווים בשינויים באנרגיה 
הפנימית של המסה — המתבטאים בעליה או בירידה של 
הטמפרטורה — וכן בגריעה או תוספת של כמות חום מסבי- 




47 


מטאורולוגיה 


48 



יגו*• 1 *וו 1 נ׳ויז! '*•־•*•י*־ נו ח•* 9 * 


ציור 3 . מפת הטפ י נרמז? 

גתה של מסת האוויר (ע״ע תרמודינמיקה, ור׳ להלן). אולם, 
תהליכים רבים באטמוספירה מתרחשים במהירות הגדולה 
מכדי לאפשר חילוף ניכר של חום עם הסביבה וניתן להת¬ 
ייחם במקרים אלה אל מסת האוויר כאל מערכת מבודדת 
שכל שינוי בנפחה או בלחצה יביא לשינוי בטמפרטורה 
בלבד ללא שחרור חום. תהליכים אלה מכונים בשם תהלי¬ 
כים אדיאבטיים והם מנוסחים באופן הבא: 

48 ? + 2-0,41 ) 4 
0 = ? 4 ) 0 - 41 ״:> = 

כאשר 40 הוא השינוי בכמות החום של יחידת המסה* 
ק 0 ו״כ> —החום הסגולי בלחץ קבוע ובנפח קבוע, בהתאמה* 
43,47 , ? 4 הם השינויים בטמפרטורה, בנפח הסגולי 
ובלחץ, בהתאמה. 

הצבת משוואת המצב בחוק הראשון של התרמודינמיקה 
במקרה מיוחד זה שבו 0 = 40 , מביאה לקשרים פשוטים בין 
זוג משתנים מתון־ השלושה — לחץ טמפרטורה ונפח. כד, 
למשל, הקשר שבין הטמפרטורה של מסת האוויר ללחצה 
ניתן ע״י 

0.286 , 



י. ק 

סז־ = ־ת) 


' ׳ 0 *' 

׳ 0 * 


הטמפרטורה שאליה היתד׳ מגיעה מסת־האוויר מרמת-לחץ 
? אילו היתד׳ עוברת בתהליך אדיאבטי אל רמת ייחום של 
1000 מיליבאר, היא ק ב ו ע ה של התהליך האדיאבטי וניתן 
לאפיין באמצעותה אח מסות האודר השונות. השם שיוחד 
לה הוא: טמפרטורה פוטנציאלית. 

אוויר לח. לאדי המים באוויר השפעה מכרעת על 
התהליכים האטמוספיריים למרוח משקלם הקטן ביחס לגא־ 
זים העיקריים המרכיבים את האטמויספירה(ע״ע* וע״ע אדר). 
דבר זה נובע מן העובדה שהמים עשויים להופיע באטמו¬ 
ספירה בכל שלושת מצבי הצבירה ומכאן תרומתם הגדולה 
הן בחשבון מאזן החום של כדה״א והן בבעיית המשקעים 
והעננים הכרוכה בעקיפין אף היא לבעיית מאזן החום. במסת 
אודר נתונה עשויה להימצא כמות משתנה של אדי-מים 
(ע״ע לחות) המוגבלת, בד״כ, ע״י הלחות הרוויה התלויה 
בטמפרטורה ובלחץ של המסה. מאחר שקבוע הגאזים 11 
(ר׳ לעיל) של האוויר מחושב לפי יחסי המסות של הגאזים 
המרכיבים אותו ולפי משקלם המולקולרי, הרי שערכו 
משתנה בהתאם לכמות המשתנה של אדי המים. הקושי 


העיוני הנובע מכך ש£ אינו קבוע, מצא 
פתרונו באמצעות הגדרת טמפרטורה "חד¬ 
שה" היא הטמפרטורה ה ו ו י ר ט ו א¬ 
ל י ת שערכה הוא המשתנה כפונקציה של 
הלחות המוחלטת ! 1 : 

7 (ן> 0.61 + 1 ) = * 7 

* 7 — הטמפרטורה הודרטואלית. — ראוי 
* לציין כי אף בתנאים קיצונים (אודר רווי 
בטמפרטורה של ״ 40 —״ 50 ), אין הערך 1 > 

עולה על 00 ,/ 3 והיחס בין הטמפרטורה 
המוחלטת 7 לבין הטמפרטורה הווירטוא¬ 
לית * 7 הוא קרוב מאד ליחידה. התהליכים 
של התפשטות או התכווצות מסת אודר לח 
אינם יכולים עוד להיות אדיאבטיים טהו¬ 
רים׳ וודאי כך לגבי מסת אוויר רווי, שהרי 
כל ירידה בטמפרטורה תגרום להתעבות הכמות העודפת 
מעבר ללחות הרודיה התואמת לטמפרטורה החדשה של 
המסה— ולשחרור החום הכמוס (ע״ע מצב־צבירה) האפייני. 
מאידך, כמות החום המשתחררת אינה חייבת בהכרח לצאת 
מגבולות מסת-האוויר, ואם התהליכים מהירים דיים, הרי 
שכמות חום זו תגרום להעלאת הטמפרטורה של מסת האוויר 
בלבד. לתהליכים מסוג זה יוחד השם: תהליכים פסידו* 
א ד י א ב ט י י ם. מן האמור נובע כי אוויר לח העולה'מרמת 
לחץ נתונה בכיוון אנכי באטמוספירה ישמור על טמפרטורה 
פוטנציאלית קבועה עד היותו רווי ועליה נוספת תהיה 
פסודו־אדיאבטית (ר׳ ציור 3 — טפיגרמה). 

'מפלי טמפרטורה והשתנות הלחץ והצפי¬ 
פות עם הגובה. 

שיווי־משקל הידרוסטאטי. יחידת נפח של גוש 
אוויר נייח באטמוספירה נתונה להשפעת שני כוחות בכיוון 
המאונך: ( 1 ) כוח הכובד התלוי בתאוצה הגראוויטאציוגית, 

ובצפיפות האודר בגוש, ;( 2 ) הבדל הלחצים ק 5 > שבין 
בסים הגוש לפסגתו. מהדרישה שגוש־האוויר יהא נייח, כלו׳ 
שרד בשיוד משקל עם סביבתו (מעלה ומטה), נובע שודון 
שני הכוחות: 

? 5 > 

9% ־ 52 

כאשר 52 ן? 5 הוא שינוי הלחץ עם הגובה. משוואה זו 
היא המשתאה ההידרוסטאטית שאינה אלא מקרה 
פרטי של המרכיב האנכי של משוואת התנועה (ר׳ להלן). 

אינטגרציה של משוואה זו, תוך שימוש במשוואת המצב, 
נותנת ביטד לתלות הלחץ והצפיפות בגובה והיא ניתנת 
לפתרון ברוב המקרים השימושיים — בהם מניחים מפל־ 
טמפרטורה קבוע עם הגובה עד לטרופופוזה (שבין הטרופ 1 ם־ 
פירה לסטראט 1 סםירה). — יש מן הענין במספר מקרים 
פרטיים, שכל אחד מהם שימושי בתנאים מסויימים: 

1 . שכבה א י ז ו ת ר מ י ת (.ז 5 מ<מ = 7 ) שבה מתקיים: 

׳״*־'־ = ( 2 )ק. 31 = (צ)ק 

כאשר ( 2 )? ו( 2 )ק הם הלחץ והצפיפות בגובה 2 ׳ ו( 2 0 )? 
הוא הלחץ בבסיס השכבה (—בגובה ״ 2 ); ! 3 ו ־ 3 הם קבועים 
שערכם תלד בטמפרטורה של השכבה. נוסחות אלה שימושן 
רב (ר , להלן, אלטימטריה) גם במקרים שבהם הטמפרטורה 
אינה קבועה אולם תחום השתנותה קטן — ואזי מחליפה 





49 


מטאורולוגיה 


50 


טמפרטורה ממוצעת של השכבה את הטמפרטורה הקבועה. 

2 . שכבה הומוגנית שבה הצפיפות קבועה (. 001151 = ק) 
ובה מתקיים: 

( 2 ־ 20 ) 33 = ( 2 0 )? - ( 2 )? 

ג 3 הוא קבוע התלוי בצפיפות השכבה. עבור הצפיפות 
הממוצעת בגובה פני הים יורדת הטמפרטורה עם הגובה 
בשיעור של כ ״ 3.4 בכל 100 מ/ שהוא מפל חריף מאד. הנחה 
זו מתקיימת לגבי שכבות מסויימות שעביין דק מאד (מסדר 
גודל של מטרים). 

3 . שכבה א ד י א ב ט י ת (טמפרטורה פוטנציאלית קבועה) 
שבה מתקיים: 


*^( 2 * 3 - 1 ) 0 ? = ק 


3 4 הוא קבוע התלוי בטמפרטורה "ז. מפל הטמפרטורה 
בשכבה אדיאבטית הוא, בקירוב, 1 0 0 לכל 100 מ׳. 

4 . אטמוספירה סטאנדארטית. מעל למשטחי- 
ים, מדבריות וכד'־ קטן מספר התצפיות מכדי לאפשר ידיעת 
ערכי הלחץ, הצפיפות והטמפרטורה על־פני הקרקע וידיעת 
מפליהם עם הגובה. לצורר קביעה מקורבת של גדלים אלה 
חושבו ממוצעיהם (בזמן ובמקום) המגדירים את האטמו¬ 
ספירה התקנית כדלקמן: הלחץ בגובה פני הים הוא 1013 
מיליבאר והטמפרטורה שם 0 ס 15 . מפל הטמפרטורה עם 
הגובה הוא ״ 0.65 לכל 100 מ׳ ואילו הלחץ בגובה כלשהו 
ניתן ע״י 


״ 5 • 6 / * 6.5 

( 2 ־״ד 
10 


? = ?00 


השימוש העיקרי בנתונים אלה נעשה במפל הטמפר¬ 
טורה. מפל טמפרטורה זה מאפשר את החישוב של משתני 
האטמוספירה ברום כאשר נתונות מדידות קרקע בלבד. 

יציבות סטאטית. כאשר על גוש אוויר פועל כוח 
חיצוני המאלצו לשנות את ?בהו (לדוגמה, הד המשנה את 
קווי הזרימה של רוח אפקית), ישתנו ערכי הטמפרטורה, 
הצפיפות והלחות שלו בתהליך אדיאבטי או פסודו־אדיאבטי 
(ר׳ לעיל, עמ׳ 47/8 ). מאידך, הסביבה החדשה שבה יימצא 
מאופיינת ע״י הערכים של אותו גובה שאינם בהכרח תוצאה 
של תהליכים אדיאבטיים. נוצר איפוא מצב שבו, למשל, הצפי¬ 
פות של גוש האודר עשוייה להיות שונה מזו של סביבתו, 
כך שגוש האודר ישאף להמשיך בעלייתו או לחזור ולרדת. 
התנאי לתנועה בציר האנכי מעלה או מטה הוא היותו של 
הגוש קל (= צפיפות נמוכה = טמפרטורה גבוהה) מסביבתו, 
או כבד (= צפיפות גבוהה) ממנה, בהתאמה. המסקנה הנד 
בעת, איפוא, היא כי אם מפל הטמפרטורה של הסביבה (כפי 
שהוא נמדד באמצעות הרדיוסונדה) חריף יותר ממפל הטמ¬ 
פרטורה האדיאבטי, יימצא גוש־האוויר קל מסביבתו, והוא 
ימשיך ויעלה ולא יחזור וירד גם לאחר הפסקת פעילותו של 
הכוח החיצוני — אי־יציבות; לעומת זאת אם מפל 
הטמפרטורה האדיאבטי חריף מזה של הסביבה הרי שעם 
הפסקת הכוח החיצוני המאלץ (לדוגמה, — בהגיע הגוש 
מעבר לפסגת ההר) יהיה הגוש כבד מסביבתו ויחל לרדת 
בחזרה — יציבות. במקרה של יציבות הרי שעד הגיע 
הגוש אל הגובה בו משתווה צפיפותו לזו של הסביבה, הוא 
רוכש אנרגיה קינטית הגורמת לו להמשיך ולרדת מתחת 
לגובה זה. אלא שככל שהוא מרחיק יותר הוא ייעשה קל 



ציור 4 . ענני־נ?ים סע? ?#"י (צי?וס סתור לוו י יזן 


מסביבתו דשאף לעלות בחזרה! כלומר, תתקבל תנועה מח¬ 
זורית סביב לרמת שיוד המשקל (—הגובה בו הצפיפויות 
שוות) כדוגמת תנודתו של קפיץ. אם הגוש מוסע גם ע״י 
רוח אפקית, תתקבל תנועה גלית (ר׳ ציור 4 ). במקרים בהם 
גוש־האודר הנידון הוא רווי, יהיו תנאי־היציבות כפופים 
ליחס בין מפל הטמפרטורה של הסביבה לבין מפל הטמפ¬ 
רטורה בתהליך פסודו-אדיאבטי. משומ-כך אם מפל הטמ¬ 
פרטורה של האטמוספירה הוא בין המפל האדיאבטי לבין 
זה של הפסודו־אדיאבטי האטמוספירה היא בעלת א י - יצי¬ 
ב ו ת מותנית: גוש־אודר רווי — אי־יציבות, גוש-אוויר 
בלתי־רווי — יציבות. 

א ל ט י מ ט ר י ה: לקביעת גבהו של גוף באוויר (מטוס, 
רדיוסונדה ובד׳) שאיננו מצוייר במכשירי רדד (ע״ע) 
או ליזר (ע״ע ליזד ומיזר), משמשות מדידות הלחץ והטמפר¬ 
טורה. מן העובדה שהלחץ איננו פונקציה של הגובה י בלבד 
נובע הצורך להניח כי ניתן לייצג את עובי השכבה הנבדקת 
ע״י טמפרטורה ממוצעת. משוואת עובי השכבה היא: 

( 2 ?/ 1 ?) ״ 108 1 ׳ 67.4 = ! 2 ־ , 2 

כאשר ! 22-2 הוא עובי השכבה במטרים, ז היא הטמ¬ 
פרטורה הממוצעת של שכבה זו. כן ניתן לחשב עובי של 
שכבה באמצעות מפות-עזר כגון הטפיגרמה (ר׳ ציור 3 ). 

דינמיקה של האטמוספירה — הפרק העוסק 
בניסוח חוקי התנועה האטמוספירית ובמסקנות הנובעות מהם, 
לצרכי ניתוח תצפיות וחיזד מזג האוויר. 

שגי הכוחות העיקריים הפועלים על יחידת מסה באט¬ 
מוספירה הם: 1 ) כוח הכובד הנובע ממשיכת כדור הארץ 
וכוח הלחץ הנובע מהבדלי לחץ בין חלקים שונים במערכת 

החלקיקים. כוח הכובד פרופורציוני ל, כאשד ! הוא המרחק 

של יחידת המסה ממרכז כדור הארץ. בדרך כלל עוסקת ד,מ׳ 
רק בכ 12 הק״מ הראשונים של האטמוספירה ומרחק זה קטן 
מאד ביחס לרדיוס כדור-האדץ, כך שאפשר להניח בקירוב 
שכוח הכובד קבוע בכל האטמוספירה (ע״ע גרויטציה). 









51 


מטאורולוגיה 


52 


2 ) כוח הלחץ, הניחן ע״י (ע״ע זזידרודינמיקה) 

כאשר ׳ 0 הוא הנסח הסגולי של הגאז ו? הוא הלחץ. נוסף 

על שני כוחות אלו פועלים עוד שני כוחות התמדה הנובעים 

מכך שכדור הארץ סובב על צירי במהירות זודתית קבועה 

0 . כוחות אלו הם הכוח הצנטריפטלי וכוח קוריאולים. 

תרומת הכוח הצנטריפטלי הנובע מסיבוב כדור־הארץ (בני¬ 

גוד לכוח הצנטריפטלי העשוי לנבוע מתנועת יחידת המסה 

ביחס לכדור הארץ) קטנה ביחס לשאר הכוחות ונוהגים 

לצרפה לכוח הכובד הקרוי אז כוח הכובד המוכלל. מערכת 

הצירים הפשוטה ביותר עבור צופה הנמצא בקו רוחב 

מסמים, היא מערכת קרטזית אשר כיוון ציר x בה הוא 

בכיוון קו הרוחב, ציר ץ בכיוון קו האורך וציר 2 בכיוון 

כוח הכובד המוכלל. משוואות התנועה במערכת זו דין: 

קס ט 1 > 

׳? 2110005 — י?ח 051 ׳ץ 2 + —מ— - — 

צ׳> ז 1 > 


. ״ " 

0 ) ח $1 2110 --ן 0 — — 

׳? 005 2110 + § — — = 

02 


׳ 11 > 

׳*\ 1 > 


כאשר ׳ 1 הוא הגודל הסקלארי של המהירות, ־ 5 ־ הוא גרא- 

??> 55 

דינט הלחץ בכיוון התנועה, — גראדינט הלחץ בכיוון 

ניצב לתנועה ו•! הוא רדיום העקמומיות של מסלול החל¬ 
קיקים. זוג משוואות אלו מהווה את הבסיס לסיווג סוגי הזרי¬ 
מה, כדלקמן: א. כאשר כוח קוריאוליס פועל בכיות מנוגד 
לכוח הלחץ הניצב נקראת הזרימה בשם זרימה ב א ר י ת. 
במקרה ההפוך, שבו כיווניהם שווים, נקראת הזרימה — 
זרימה אנטיבארית. בחצי־הכדור־הצפוני פועל כוח 
קוריאוליס בכיית ימין ביחס לכיוון התנועה (ר׳ ציור 5 ) 



אנשיציקלוגית י- אנשי מידי ת מדיח — אנמיציקלוביח מרית — ציקלוניח 

, 1 — לחץ גסדך 11 — לחץ גבוה 


ציור 5 . רוחות אפקיוח 


כאשר ! 1 , ו׳% הם מרכיבי המהירות בכיוון א, ץ ו־ בהת¬ 

אמה, ק> — קו הרוחב. עם זאת מערכת הצירים הטבעית 
על כדור היא המערכת הפולארית, כאשר במ׳ משמשות 
הקשתות המתאימות במקום זודות האורך והרוחב. במערכת 
זו מציינת x קשת בכיות קו הרוחב, ץ — קשת בכיוון קו 
האורך ו 2 מציין את הרדיוס-וקטור 11 . במערכת זאת מקב¬ 
לות המשוואות בקירוב את הצורה: 


3? _ 
0\ 


<111 

1 


? 5 

111 -־׳ 0 ־ 


<1? 

<11 





׳)\ 1 > 

1 


כאשרי?״ 2051 =ז נקרא בשם מקדם קוריאולים. הכד 
חות שהוזנחו בפיתוח זה הם: 1 ) כוח קוריאוליס הנובע מן 
הרוח האנכית שהיא קטנה בשלושה סדרי גודל לפחות מן 
הרוח האפקית < 2 ) המרכיב האנכי של כוח קוריאוליס) 3 ) 
הכוח חצנטריפטלי הנובע מתנועה על קשת במקום על קו 
ישר. ידיעת ערכי המהירות, הלחץ, וקו הרוחב מאפשרת את 
חיזוי ערכי המהירות בכל זמן שהוא ע״י פתרון מערכת 
המשוואות בתנאי התחלה ושפה מסויימים. 

רוחות א פ ק י ו ת — הרוחות על המשטח הכדורי של 
כדור הארץ. לשם סיווג הרוחות האפקיות נוח להשתמש 
במערכת הקואורדינטות הטבעית. במערכת זו, "הקשורה" 
למסת האוויר, אחד הצירים הוא בכיות המהירות הרגעית 
וציר שני ניצב לה במישור האפקי. מרכיב הכוח היחיד 
בכיוון התנועה הוא, איפוא, כוח הלחץ, ואילו בכיית ניצב 
לתנועה קיים מאזן בין כוח הלחץ, כוח קוריאולים והכוח 
הצנטריפטלי: 

׳\ 1 > 

55 >* 11 > 





2 


׳ 1 


ז 


ולכן בזרימה בארית הלחץ הנמוך הוא משמאל לכיוון התנו¬ 
עה ובזרימה אנטיבארית — מימין לה, זרימה בקנה-מידה 
גדול היא בד״כ זרימה בארית (היות ובמקרה זה קטנה 
עקמומיות המסלול ולכן הכוח הצנטריפטלי קטן מכדי לאזן 
את שני הכוחות האחרים). ב. כאשר כוח קוריאולים פועל 
בכיוון מנוגד לכוח הצנטריפטלי, נקראת הזרימה צ י ק לו¬ 
ג י ח, המקרה ההפוך נקרא בשם זדימה אנטיציקלונית. בחצי 
הכדור הצפוני מנוגדת. איפוא, זרימה ציקלונית לכיוון סיבוב 
מחוגי השעון תרימה אנטיציקלונית היא זרימה בכיוון השעת. 
משום כך זרימה אנטיבארית היא גם אנטיציקלונית (ור׳ 
ציור 5 ). מקרים פרטיים נוספים הם: כאשר כוח הלחץ 
בכיית התנועה מתאפס (—אין תאוצה בכיוון התנועה) 
נקראת הזרימה בשם זרימה ג ר ד י נ ט י ת. זרימה זאת היא 
לאורך האיזובארים האפקיים. מקרה מיוחד של הזרימה 
הגראדינטית הוא המקרה שבו גם התאוצה הצנסריפטלית 
מתאפסת, כלומר, האיזובארים הם מעגלים גדולים על פני 
הכדור. זרימה כזאת מכונה בשם זרימה ג א ו ם ט ר ו פ י ת 
* 31 " זז 

ומהירותה היא ^ך = ) ץ. בקנה מידה גדול, בקווי רוחב 

בינוניים, נמצא שכיוון הרוח קרוב, בדרך־כלל, לכיית האיזו־ 
בארים וכן שניתן להתייחס לאיזובארים בקירוב כאל מעגלים 
גדולים. מכאן שהרוח בגבהים מעל לשכבת־הגבול של האט¬ 
מוספירה, מקש שבו ניתן להזניח את החיכוך עם הקרקע, 
היא, בקירוב טוב — גאוסטרופית. באנליזות הרום (ר׳ להלן, 
עם׳ 57 — 60 ), הנעשות, בדרך־כלל, על משטחי לחץ קבוע, 
מקבלת משוואת הרוח הגאוסטרופית את הצורה: 

= "י 

80 } ■ 

כלומר קוד הגובה בלבד מאפשרים את חישוב מהירות הרוח 
וכיוונה. באיזורים הטרופיים. שבהם כוח קוריאוליס קטן 
מאד, אין הקירוב הגאוסטרופי תופס וצורח חישוב זו אינה 
אפשרית. לאור חשיבותה של הרוח הגאוסטרופית, יש מן 
העניין בחישוב השתנותה של רוח זו עם הגובה. וקטור 
יהירות הרוח הגאוסטרופית ניתן על־ידי: 




53 


מטאורולוגיה 


54 


^ א 2 ק 7 \ץ — = \ 

כאשר חאינדכם ק מציין גראדינט על משטח לחץ ו ;* הוא 
וקטור־היחידה האנכי. השינוי ברוח הגאוסטרופית בין שני 
משטחי לחץ המרוחקים זה מזה משיעור ין^ ניתן ע״י 


* א (**)ק*!־ 

מתוך המשוואה ההידרוסטאסית ומשוואת המצב מתקבלת 
נוסחת הג 1 בה (ר׳ לעיל, עם׳ 46 — 48 ). 

—— = £2 

כאשר ־ץ הוא הטמפרטורה הממוצעת בשכבה. הצבת תוצאה 
זו בנוסחה הקודמת נותנת בגבול, כאשר שואף לס: 
, " * "\ 8 
1 י , ״^יס ־־ ? 3 


או בשימוש במשוואה ההידרוסטאטית 


־ 7x1 ^־ 


62 


כל , , השינוי ברוח הגאוסטרופית עם הגובה הוא פרופורציוני 
למפל הטמפרטורה על משטח לחץ. מסיבה זו מכונה שינוי 
הרוח הגאוסטרופית עם הגובה, בשם הרוח התרמלית. 
הרוח התרמלית היא, איפוא, בכיוץ האיזותרמות על משטח 
לחץ ואילו הרוח הגאוסטרופית היא בכיוון קוד־הגובה על 
אותו משטח. מצב מיוחד הוא המקרה בו הטמפרטורה בכל 
משטח לחץ היא קבועה, כלומר, הרוח הגאוסטרופית אינה 
משתנה עם הגובה, מה שמכונה מצב ב א ר ו ט ר ו פ י. 

התחזורת הכללית של האטמוספירה — 
תיאור והסבר של התנהגות האטמוספירה בקנה־מידה גדול 
(ר , ציור 6 ). 

האטמוספירה מהווה מכונת חום גדולת־ממדים המופעלת 
על־ידי אנרגיה המסופקת לה מן השמש, מכונה זו קולטת 
אנרגיה בחלקים הקרובים לקדהמשווה ופולטת חום לחלל 
בחלקים הקרובים לקטבים. היות והטמפרטורה הממוצעת על 
כל קו־רוחב אינה משתנה באופן ניכר משנה לשנה, חייב 
להתקיים תהליך כלשהו המעביר את עודף החום מאזורי 
המשווה אל הקטבים. על פני כדור לא־מסתובב ובעל משטח 




ציוד 7 . זרם הסייח 


תחתון הומוגני היו נוצרים שני תאים מרידיונאליים — אחד 
לכל מחצית'כדור. ליד קו המשווה חייב היה האודר לעלות 
והיה נוצר שם איזור של לחץ נמוך בשכבות התחתונות ולחץ 
גבוה בשכבות העליונות. מצב הפוך היה קיים ליד הקטבים. 
שני גורמים עיקריים אחראים לעיוות תמונה זו: 1 ) כוח 
קוריאוליס (ר׳ לעיל), המטה את הזרימה מכיוונה המקורי, 
כך שזרם אודר היוצא מן המשווה אל כיוון הקוטב מוטה 
ממסלולו הישר — על קו האורך — ואף חוזר על עקבותיו 
לכיוון המשווה בקווי־רוחב נמוכים־יחסית ( ־ 30 )! 2 ) משטח 
תחתון לא-הומוגני — המורכב מאיזורי ים ויבשה נרחבים 
שחימומם שונה. על מנת לקבל את תמונת הזרימה המרידיד 
נאלית, נוהגים למצע את הרוחות לאורך קו־הרוחב המת¬ 
אים — כדי לצמצם את השפעת גורם זה. ממוצע כזה נקרא 
בשם ממוצע זונאלי. ממוצעים זונאליים של המרכיבים 
המרידיונאלי והאנכי של הרוח מלמדים שבכל חצי כדור 
מופיעים שלושה תאים מרידיונאליים, שני תאים ישירים 
מבחינה תרמית ותא אחד בלתי ישיר המקשר ביניהם. 
הלחץ הזונאלי הממוצע בפני הקרקע המתאים לתמונה 
זו הוא לחץ נמוך בסביבות המשווה, לחץ גבוה בסביבות 
קו הרוחב ס 30 , לחץ נמוך בסביבות קו הרוחב ס 60 ושוב 
לחץ גבוה בקטבים. בגלל השינדים בדקלינאציה של 
כדור הארץ ביחס לשמש, נודדת תמונה זו צפונה ודרומה 
בהתאם לעונות השנה. התחלקות לחץ זו מסבירה גם את 
התחלקות הרוחות הזונאליות הממוצעות. משני צידי המש¬ 
ווה מקבלים את אזורי הפאסאטים שבהם שליטות רוחות 
מזרחיות. בקווי רוחב גבוהים יותר ישנו איזור נרחב שבו 
שליטות רוחות מערביות ובסביבות הקטבים שוב שליטות 
רוחות מזרחיות. בהתאם למשוואת הרוח התרמלית, נחלשת 
הרוח עם הגובה באזורי הרוח המזרחית ומתחזקת עם הגובה 
באזורי הרוח המערבית. בין התא הבלתי ישיר המרכזי ובין 
התא הקטבי מפרידה בדרך כלל החזית הפולארית שהיא 
איזור של פגישת גושי האודר הקטביים וגושי האודר החמים 
יותר, מן המשווה. באיזור זה נוצר מפל טמפרטורה אפקי 
גדול וכתוצאה מכך עולה מהירות הרוח המערבית עם הגובה 
עד לערכים מירביים בגובה של כ 11 ק״מ. מכסימום זה מרוכז 







55 


מטאורולוגיה 


56 


באיזור צר ונראה לכן כסילון אוויר הזורם מסביב לכדור. 
מסיבה זו נקרא איזור זה בשם זרם הסילון (ר׳ ציור 7 ). 
בקיץ נודדת החזית הפולארית לכיוון הקוטב ועצמתה נחלשת, 
ולכן נחלש זרם הסילון עד לכדי מחצית עצמתו בחורף. 
איזור זרם הסילון מאופיין, לעתים קרובות, על־ידי סם צר 
של ענני צימס המתמשך לאורך אלפי קילומטרים. 

כאשר בוחנים את הרוח הממוצעת באטמוספירה בכל 
עונה, בולטת מיד תחזורת מסוג אחר, הנובעת מהבדלים 
בחימום בין אזורי ים ויבשה בקיץ ובחורף. בחורף מתרכזים 
אזורי הלחץ הנמוך מעל לים ואזורי הלחץ הגבוה מעל 
ליבשה והיפוכו בקיץ. מכיוון שדוב אזורי היבשה מרוכזים 
בחצי הכדור הצפוני בולטת תחזורת זו בעיקר בחצי כדור 
זה. בהתאם לכך מופיעים בחורף שקעים עמוקים בצפון 
האוקיאנוס האטלנטי (השקע האיסלנדי) ובצפון האוקיאנוס 
השקט (השקע האלאוטי), ורמות מעל למרכז־סיביר ומעל 
לצפון־מערב אה״ב. בקיץ נודדת התמונה דרומה ומתהפכת, 
כך שמופיעות רמות מעל למרכזי האוקיאנוס האטלנטי והאו¬ 
קיאנוס השקט- שקע עמוק מעל הודו ופקיסטן, שקע מעל 
לסחרה ושקע שלישי קטן יותר מעל לדרום מערב אה״ב. 
השקע ההודי העמוק הוא הגורם לגשמי המו־נסון החזקים 
בקיץ כאשר אוויר ימי לח מן האוקיאנוס ההודי עולה על 
רכסי ההימליה ומתקרר. 

נוסף לתנודות העונתיות בתחזורת הכללית מופיעה, בעי¬ 
קר בחורף, תנודה נוספת של החחזורח בין שני מצבים קיצד 
ניים. מצב קיצוני אחד מאופיין ע״י רוחות זו׳נאליות חזקות 
ורוחות מרידיונאליות חלשות. במצב זה מופרדים השקעים 
והרמות אלו מאלו בכיוון מרידיונאלי, כאשר הרמות נמצאות 
דרומה מן השקעים ושניהם יחד מוארכים בכיוון זונאלי. 
ד,משרעת של גלי הלחץ קטנה במצב זה ולכן שליטה הרוח 
הזונאלית. מצב זה נקרא בשם מצב של אי נדב ס גבוה 
כאשר כמודד לאינדכם משמשת מהירות הרוח הזונאלית 
המערבית ליד קו רוחב ״ 45 . המצב הקיצוני השני — אינדכם 
נמוך — מאופיין ע״י רוחות זונאליות חלשות ורוחות מרידו־ 
נאליות חזקות מהרגיל. השקעים והרמות נמצאים באותם 
קווי הרוחב ומוארכים בכיוון מרידיונאלי. המצב הראשון 
אינו מאפשר מעבר גדול של חום צפונה ע״י זרמי האוויר 
ולבן שורר במצב זה מפל טמפרטורה מרידיונאלי גדול יותר 
מאשר במצב של אינדכם נמוך. תנודה זו בין שני המצבים 
הקיצוניים נקראת בשם מחזור האינדכם. ארכו של מחזור 
זה נתון לשינויים גדולים: בין שלושה לשישה שבועות 
בחורף. 

אד. 5 ה. - אל. דו. 

מ׳ ם י נ 1 ם ט י ת. ד,מ׳ הסינופטית עוסקת בחיזוי מזג 
האוויר על כל מרכיביו. מבחינים בין שלושה סוגים של 
חיזוי: א) החיזוי קצר־הטווח — לפרקי זמן הנעים בין 12 
ל 48 שעות; ב) החיזוי למרווח זמן בינוני — 3 עד 7 ימים; 
ג) החיזוי לטווח ארוך — מעל לשבוע. מרבית העבודה 
הסינופטית של השירותים המטאורולוגיים בעולם מרוכזת 
בחיזוי קצר-הטווח ומקצתה בחיזוי למרווח הבינוני. 

החיזוי לטווח קצר כולל את ציון הופעתן של תופעות 
מזג־אוויר תוך קביעת מיקומן, עיתוין, משכן ועצמתן. 

החיזוי למרווחי-זמן בינוניים וארוכים מוגבל כתוצאה 
מקשיים עיוניים ומעשיים, ומשום־כך הוא עוסק כיום במגמה 
הכללית של התפתחויות התהליכים המטאורולוגיים ובהגדרת 


שיעור החריגה של ממוצעי התקופה החזויה מן הממוצעים 
הרב-שנתיים. אין החיזוי מסוג זה דן בחיזוי של יום מסוים 
או במד,לך מיום ליום בעתיד הרחוק. 

השלב הראשון בחיזד מזג האודר הוא האבחנה של 
מצב נתון עכשוי. אבחנה זו נועדה לצורך גילדם והגדרתם 
של התהליכים הנוכחיים, על־מנח לפתח ול "המשיך" אותם 
אל העתיד. כיוון שהתהליכים הם תלת־ממדיים — חייבת גם 
האבחנה להיות תלת־ממדית * וכיוון שאפשר לגלות ולבחון 
תהליך באטמוספירה רק אם כל הנתונים הדרושים נמדדו 
וניצפו בעת ובעונה אחת, מושתתת האבחנה על העקרון 
הסינופטי, שפירושו כי כל התצפיות המרכיבות את נתוני- 
היסוד הדרושים לצורך האבחנה נעשו באותו הזמן, כך 
שאפשר להשוותן זו אל ז 1 . 

ארגונה של העבודה הסינופטית הוא על כן כלל-עולמי. 
במסגרת זו נעשות על פני כדוד־הארץ תצפיות סינופטיות 
מדי שלש שעות, ופעמיים עד ארבע פעמים ביום נעשות 
תצפיות סינופטיות נוספות מפני הארץ ועד לגבהים של 
כסב ק״מ. למטרה זו מופעלת רשת של תחנות סינופטיות 
קבועות בארצות השונות, נוסף על רשת ניידת משלימה 
על גבי מספר אניות הנושאות מכשירים מטאורולוגיים. בכל 
התצפיות מודדים לחץ, טמפרטורה, לחות ורוח; ובתצפיות־ 
הפנים (ר׳ להלן) מיתוספות עליהן מדידות של העננות, הד¬ 
אות, מזג־האוויר הכללי, מצב-הים ועוד. 

התצפיות הסינופטיות מועברות אל מרכזים לאומיים 
ובין־לאומיים כך ששעות מעטות לאחר עריכת התצפיות הן 
מופצות ברחבי העולם ומצדות בידי כל מרכזי האבחנה 
והחיזוי. ארגון כל השירותים המטאורולוגיים לצורך זה היא 
אחת ממשימות "הארגון המטאורולוגי העולמי" (£> 1 ־ 01 ־^\ 
10 א¥\— 83012311011 ־ 01 31 ^ 010£ ־ 01 ש 1€1 \) ו״המערך המטאו¬ 
רולוגי העולמי״ (ד 1 ^ ¥3 \ 1 ^ 311 ^ 1 > 1 ־! 0 ^\) שנוסד ע״י 
ארגון זה, שהוא סוכנות מיוחדת של האו״ם, שהוקמה ב 1950 
ובה 120 חברים. — חבריו הם השירותים המטאורולוגיים 
של מדינות-העולם ובאמצעותו נקבעים התקנים והתקנות 
הטכניים, והנהלים והמסגרות הארגוניים של עבודת השירו¬ 
תים הן במישור הבין־לאומי והן בעיקרי פעולתם הלאומית. 
כדי לאפשר את העבודה הסינופטית קובע הארגון המטאורו¬ 
לוגי העולמי את המועדים לעריכת התצפיות, את המרכיבים 
הנצפים לצורך הדיווח ואת תקן התצפיות, את הצופן המשמש 
להעברת המידע, ואת אירגונה של רשת הקשר שתכליתה 
להפיץ ולאסוף את המידע. 

על השירות המטאורולוגי בישראל (החברה בארגון הנ״ל 
מיום־היווסדו) — ע״ע א״י, עמ׳ 1046 . 

עם גידול האפשרויות לקדם את העבודה המטאורולוגית 
ע״י ניצול טכניקות מפותחות של קשד-בזק וע״י ניצול 
מחשבים משוכללים נתארגן "מערך מטאורולוגי עולמי" 
(ר׳ לעיל), שעיקרו ריכוז האמצעים הטכניים המתקדמים 
והיקרים בשלושה מרכזים עולמיים ובמספר מרכזים אזו¬ 
ריים. 

בין הטכניקות החדשות המאפיינות את פעולתו המת¬ 
פתחת של המערך העולמי נמצאות דרכי-הניצול של לוויינים 
בחלל הן לצרכי קשר מטאורולוגי והן לצרכי תצפית, 
הלוויינים המטאורולוגיים הראשונים היו לוויינים מסדרת 
08 -״! ו 5 טנ 1 !ת 1 א (ע״ע חלל, טיסה אל ה־). לוויינים אלה 
מקיפים את כדור-הארץ ובמעופם סוקרים ומצלמים את 



57 


מטאורולוגיה 


58 


מראה הכדור שמתחתם. תצלומיהם משודרים לתחנות מעקב (ציור 9 ) — לפי חלוקת הגבהים. המערכות המתקבלות ד.ן 
על פני הקרקע ובהם פרטים על כסות העננים שעל פני רציפות וצורתן דומה לצורת המפות הטופוגרפיות: נראים 
הכדור, מערכותיהם ומבניהם. בהן שקעים (מרכזי לחץ נמוך) ורמות (מרכזי לחץ גבוה), 

התצפיות הסינופטיות מעובדות ומשורטטות על גבי מפות, אפיקים ורכסים, שלוחות ואוכפים. בהתאם למשוואות 
הנקראות משום כך מפות סינופטיות ובעזרתן נעשית האב־ התנועה (ר׳ לעיל) הקושרות בין חלוקת־הלחצים לבין 
חנה. הרוח, מייצגות מערכות הלחץ שעל המפות גם את שדה־ 

המפות הסינופטיות נחלקות למפות־פנים ומפות־רום (ר׳ התנועה שעל פניהן. 
ציורים 8 , 9 ). ספ(ת־הפנים הן אלה המבוססות על הנתונים בשלב השני באבחנת המפות מתגלים גושי־אוויר 
שנמדדו ושנצפו על פני הארץ ומכינים אותן מדי שלוש המאופיינים כך, שמרבית התכונות של כל אחד מהם דומות 
שעות. מפות־הרום הן מפות במפלסי־דום שונים! מקובלים מתחנה לתחנה והן נקבעות על פי אזורי המוצא של הגוש 
המפלסים שבהם הלחץ הוא 1,000 , 850 , 700 , 500 , 300 , וההשפעות של מסלולו! בן מתגלים אזורי חזית (ע״ע) 
200 , 100 , 70 מיליבאר (גבהים של: 50 — 100 מ׳, כ 1,500 , המפרידים בין גושי אוויר בעלי תכונות שונות. מרבית 
3,000 , 5,600 , 9,000 , 12,000 , 16,000 , ו 18,500 מטר, בדית־ החזיתות סדורות במערכות חזיתיות שבהן גזרה של אודר 
אמה). חם מצדה בין האודר הקר שמלפנים לאוויר הקר שמאחור. 

את מפות־הרום מכינים פעמיים ביום: בחצות ובצהרים, האוויר החם מחליק ומטפס בתנועתו קדימה על גבי 
לפי זמן גריניץ׳. האוויר הקר והוא נדחק ומונף כלפי ©עלה על־ידי האוויר 

ראשית אבחנתן של מפות הפגים נעשית על פי חלוקת הקר הנע מאחוריו. החזית החמה היא האיזור שב 1 האודר 
הלחצים (ר׳ ציור 8 ) ואילו של מפות־הרום אחידות־הלחץ הקר דוחק ומעלה את האודר ■ החם"שלפניו. 



-קודם חם חב די ם גקזדוח מלוח לחץ שווה חזיח חפה חזיח קרח ש #ר<ז מל שקע 

• גשם בתחנה שלג בחחנח == ערפל בחחנה סופח רעמים בתזזנח סוסת חול בתחנת 

דוגמה לסוגי עננים ־־׳-י־ מ נ_ בז 

מודל התחנה על מפח הפנים 


יו? , ! 3 ספרות לדיווח חלחץ (בעשיריות על סיליןרים) 
זר! 2 ספרות לדיווח הטפסרטורה (במעלות *לסיום) 
ן>ידנ> - 1 2 ספרות לדיווח נקודת הטל (במעלות *לסיום) 
עע 2 ספחת לדיווח טווח הראות (לפי קוד) 

11 ספרה אחת לדווח בסים העננים (לסי קוד) 

*א ספרה אחת לדווח כמות העננים הנמוכים (בשמיניוח) 

1 >נ> קו ל*ית הביות שממנו נושבת הרוח 
ז! קנה או נם ל*ית מהירותה של הרוח 



11 


א 

. 01 

- 0 

! 0 

*ז* 

ו*' 


סמל לדווח הבטוח הכללית של העננים 
סמל לדווח סוג העננים הנמוכים 
סמל לדווח סוג העננים הבינוניים 
סמל לדווח סוג העננים הגבוהים לפי סבלות 

סמל לדווח מזג האוויר הנוכחי 
סמל לדווח סוג האוויר שחלף 


ציור 8 . ?פ ודפנים 



59 


מטאורולוגיח 


60 


מזג האוויר הוא תוצאה של התהליכים המלווים את 
התפתחותן וגלגוליהן של מערכות הלחץ והתנועה, מבנם 
האפקי והאנכי של גושי האוויר והתנהגותם במסעותיהם 
על־פני כדור־הארץ, ומהלך־חייהן של המערכות החזיתיות. 

מסלולי הזרימה של הרוח גורמים להתכנסות האוויר 
לעבר מרכז — או איזור — מסייים, או להתבדרותו מהם 
והלאה, ולנטייתו להתערבל ולנסוק, או להתמוכך ולשקוע. 
אם שונים זרמי האטמוספירה בשכבותיה השונות הריהם 
נתונים להשפעות של גזירה מערבלת ומתפתחים תאים תלת־ 
ממדיים של צירופי תנועה ותהליכים. 

תכונתם של התהליכים האטמוספיריים — שהם רציפים 
במהלכם ובדרך־השתנותם. הנובע מכך הוא שדרך התפת¬ 
חותו והתנהגותו של תהליך, או מהלך החיים של מצב מטאו¬ 
רולוגי, המורכב מתהליכים אחדים, מספקים מידע על המשך 
ההתפתחות בעתיד. ח י ז ו י מזג האוויר הסובייקטיווי נעזר, 
אם כן, בשיטות-חיוץ $ למשל, ניתן לחזות את מסילת ההת¬ 
קדמות של מרכז־שקע או מערכת חזיתית ומהירות ההת¬ 
קדמות בעזרת חיוץ של הדרך בה הלכו עד עתה. התעמקותו 
או התמלאותו של שקע ניתנת לזזיוץ ע״י עיקוב בשלב 
האבחנה גם אחרי דרך ההשתנות של ערכי הלחץ במרכזו 
של אותו שקע. קביעת נקודות המפנה בעקומי־החיוץ נעשית 
בעיקר ע״ם הניסיון האישי הצבור וכללי ההסתברויות 
האקלימיות. לדוגמה, סביר להניח כי עליית הלחצים במר¬ 
כזה של רמה לא תימשך מעבר לערכים קיצוניים שנרשמו 


באיזור הגאוגראפי הנידו׳ן, אלא אם — וכאשר — מסתמנים 
גם תנאים סיבתיים חריגים מן הערכים הקלימטולוגיים 
התקניים. 

על־מנת להקטין למינימום האפשרי את משקל האינטו¬ 
איציה האישית בעבודת החיזר, בונים מפות־עזר וחתכי-עזר 
לצורך קביעת דרכי־השתנותם של המרכיבים השונים. 

אמצעי חיזוי נוסף הוא השימוש באנל 1 גים. לאחר 
אבחנתו של המצב הסינופטי הנוכחי, מחפשים מצבי-עבר 
דומים, במידת האפשר, למצב הנתון ומקישים מדרך ההת¬ 
פתחות שלהם לצורך חיזוי ההתפתחות של המצב הקיים. 

יה. ט. 

חיזוי נומרי (חיזוי אובייקטיווי) — עם הכנסתם 
לשימוש של מחשבים אלקטרוניים מהירים, בסוף שנות־הארב־ 
עים של המאה ה 20 , החלה להתפתח שיטת־חיזוי המתבססת 
על פתרון מספרי של מערכת המשוואות הדיפרנציאליות 
הכוללות את משוואות התנועה, משוואת הרציפות, החוק 
הראשון של התרמודינמיקה ומשוואת המצב. המגבלה 
העיקרית של שיטה זו נו^עת מן המעבר ההכרחי מנגזרות 
רציפות להפרשים סופיים, עובדה המגבילה את תקפה של 
התחזית לתקופה של ב 36 שעות. עיקרה של השיטה היא 
חלוקת האטמוספירה לשריג בעל מספר סופי של נקודות 
וחיזוי המשתנים המטאורולוגיים בנקודות השריג בלבד. 
עובדה זו דורשת מספר הנחות לגבי התנהגותם של המש¬ 
תנים בתחום בין נקודות השריג, כלומר, בניית דגם של 



סודל התחנה על מפת ססג מ״ב 


2222 4 ספרות לדיווח דוס המפלס (במסרים נאופוסנזיאליים) 
־דד 2 ספרות לדיווח הספפרסורח (במעלות צלסיוס) 


. 17 . 7.7 ־דד 


1 >ג> קו לזית הכיוון סמכנו נוסבת חרוח 
פ קנח או נס ליייז מחירותח סל הרוח 


ציור 9 • מפח־רום 



61 


מטאורולוגיה — ממאורימים 


62 


האטמוספירה. המספר הכללי של נקודות השריג, הקובע 
את המרחקים ביניהן, מוגבל על־ידי גדלו ומהירותו של 
המחשב העומד לרשות החזאי. היתרון הגדול של שיטה זו 
הוא שניתן לשלבה עם עיבוד אוטומטי של התצפיות המת¬ 
קבלות מתחנות הקרקע והרש ברחבי תבל ולקבל תחזית 
שאינה תלוייה באינטואיציה או במומחיות של החזאי. משש 
לד נקראת שיטת חיזוי זו גם בשם חיזוי אובייקטיוד. על 
מנת שהתחזית תהיה אובייקטיווית, חייבת גם האבחנה 
של המצב ההתחלי, המתבססת על התצפיות, להיות אובייק* 
טיווית, כך שבד בבד עם התפתחות שיטות החיזוי הנומרי, 
פותחו מספר שיטות של אבחנה אובייקטיווית, בעיקר באה״ב׳ 
סקנדינוויה, יפן ובריה״מ. הראש מ שניסה לבחון את הרעיון 
של פתיח משוואות המ , למטרות חיזר היה ל. פ. ריצ׳רדסון 
בשנת 1922 , אולם נסיונו נכשל, מפני שבדגם שבו השתמש 
נכללו גורמים, כגת דיוורגגס אפקי ודוח אנכית, שרשת־התצ־ 
פיות אינה מסוגלת למדוד' בדיוק משמעותי. נסית ראשת בעל 
משמעות, שסיפק נתונים ממשיים, נעשה ע״י צ׳ארני, פיור־ 
טוסט ופו׳ן־נוימן בשנת 1950 . הדגם שפותח על־ידיהם התגבר 
על בעיית מדידת הדיוורגנם האפקי ע״י ההנחה כי הרוח 
היא גאוסטרופית בכל מקום׳ לד שהדיוורגנס מתאפס וניתן 
לחשב את שדה־הרוחות בעזרת שדה־הלחץ בלבד. כמדכן 
הוצאו כל האפקטים של חימום לא-אדיאבטי וחיכוך. בהנחות 
אלו נמצא כי מערכת המשתאות מצטמצמת לשני חוקי שימור 
בשביל הטמפרטורה הפוטנציאלית והעידבוליות הפוטנצי¬ 
אלית. בעזרת הנחות אחדות נוספות (האטמוספירה היא קחי־ 
הידרוסטאטית, שלוק ת הרוח לפי הגובה תלויה בלחץ 
בלבד), מקבלים את המודל הבארוטרופי האקויולנטי המ¬ 
שמש עד היום למטרות־חיזוי במספר מדינות. הגודל היחיד 
החזוי ישירות במודל זה הוא פונקציית הזרימה הגאוסטרו־ 
פית אשר מתוכה ניתן לחשב את שדה הלחץ (או הנאד 
פוטנציאל על משטח לחץ קבוע) ואת שדה הרוח. נסיון 
של כ 15 שנה במודל זה מלמד כי התוצאות עומדות באותה 
דרגת דיוק כמו התחזיות הסובייקטיוויות של חזאי מומחה. 
במשך השנים פותחו מודלים רבים, מהם למטרות חיזר מזג- 
האורר, מהם למטרות חיזוי של תופעות מיוחדות כגון ציק־ 
לונים טרופיים, ברחת ים או יבשה ותחזית משקעים, ומהם 
למטרות מחקר לשם הבנת השפעת גורמים שוגים על מצב 
האטמוספירה. באה״ב החליף החיזר האובייקטיור כליל את 
החיזר הסובייקטיור לכלל היבשת האמריקנית. 

,./ 1 [ 7216 * 10 * ץ( 7 ,ח 511 ט 0 - 110 זץצז £0 .£ . 3 ) - 00 < 1 רח 1401 .! 

1 * 660511 * 70 1 ) 1 * 0 ; 51 ץ 11 ) 1 * 1 ; * ¥601116 \ ,ת 0 צצ׳ 01101 ? . 5 ; 1945 
,חובו 1 ז 8 031 ־ 01 ;* 1958 10 1 * 6110 ) 1 ^ 0 * 11 * 1 ,. 1 ) 1 ;* 1956 ,! 1-1 

- 1 * 1 601 *^ 010 * 6160 / 0 } 001 < 11 ) 1 * 0 , 00 י 0£1 01051031 ־ 01001 ^ 

־־ 131 ^ .. 1 .¥ — ז 0 מ 1 ו 131 ־ 1 .( . 0 ; 1956-61 , 11 — 1 , 1167115 * 1 ** 51 
- £1135500 ; 1957 51601 ^ 711 1 ) 1 * 0 11601 זז 10 *ץ< 7 , 1111 

־ 101 > 011 ט( 11 >ח 43 < ) 110 ז* 0 ה<( 0 , 11 ) 1 רח £101115011 .£ 

- 710 ץ 0 ,. 31 01 0 ) £1 *> 0 .£ .€ ; 1957 ,( 11 ,) 11 *ץ 11 <ן 000 , ££¥111 
י 5 ז 0 ץ 8 .£ .!ל ; 1957 ,^** 660511 * 70 * 160111€ \\ 1 ) 011 • 9111 * 

611001 * 71160 10 1611071 ) 1 ) 0 * 1711 , 55 ) 1 ־ 1 .£ . 8 ; 1959 3 ,./ 4 01 * 6 1 * 06 
-ס**?/ 1601 ^ 010 * 6/60 )^[ / 0 7165 ) 17161 * 7 י זסו 0 ט 53 .¥\ ; 1959 ,. 1 \ 

; 751 ( 17101 / * 17601116 1601 * 6 777 ) 1 ^ 1 ,ת 150 [ רחסב! , ! . 0 .? ; 1959 , 515 ץ 1 
- 41 111€ ס! 611071 ) 11 ) 0 * 1711 , 1110111 . 1 ־ 1 ; 1961 ,ה 116110 ) 6 * 7 1 ) 1 * 0 
,'* 16 ( 7601 ) / 0 166 * 8616 7116 ,ץ 3 ( 1 .[ ; 1965 , 6 * 7116 ) 7105 * 

. 1966 

אל. דו. - אד. כה. 

מטאוו־יטים (מיוד ?סק 0 >^—דברשמימי),גופיםמוצ¬ 
קים, שנפלו על פני כדור-הארץ מהחלל החיצון 
(להבדיל ממטאור המציין שביל זוהר בשמים, הנגרם על־ידי 
חלקיקים קוסמיים זעירים הנשרפים כליל במעברם דרך 


האטמוספירה של כדור הארץ) ; המספר המוערך של הכד 
הנופלים בשנה על פני כדור-הארץ הוא כ 500 , שמהם כ 350 
נופלים לתוך הימים ריתרם על פני היבשות. לעומת זה, 
מספר הכד הנאספים בממוצע כל שנה הוא רק ארבעה. עד 
1960 נמצאו 1,575 מ". הקטנת מהירותם של הכד בכני¬ 
סתם לאטמוספירה גורמת לחימום חזק ולהתכת קליפתם החי¬ 
צונית. במעופם דרך האטמוספירה הם משאירים אחריהם 
גשם של טיפות לוהטות, הנראה בשמים כשביל זוהר. מקור 
דוב האור של מ׳ נופל הוא כר אודר דחוס ולוהט, הנוצר 
לפניו. התנגשות המ׳ עם האטמוספירה גורמת לגלי הלם 
חזקים ; לכן מלווה נפילתו לעתים ברעם. 

לפעמים יורד הנד כגוש יחיד, אך לעתים נופל על פני 
השטח, מטר של מ", המורכב לרוב ממאות גופים היורדים 
בתוך שטח בעל צורה אליפטית, ומוארך בכיוון מסלול- 
הנפילה. 

גודל ה מ ׳ נע ביו גרגירי אבק דקים (מיקרונים) ועד 
לקוטר של מטרים; קוטר של כמה סנטימטרים הוא השכיח- 
ביותר. מ" אבניים (ר , להלן) מגיעים עד כדי משקל של טון, 
ואילו מ" ברזליים עשויים להיות כבדים יותר. הם׳ הגדול 
ביותר, הידוע היום, הוא הנד של הונה, בדרום־מערב אפריקה, 
הנמצא עדיין במקש נפילתו; משקלו כעת הוא כ 60 טון, 
אך משקלו בשעת הנפילה, ולפני שהותקף ע״י הבלייה, היה 
לפחות 90 טון. ד.מ׳ הגדול ביותר שנראה בנפילתו הוא הנד 
של סיחוטה-אלין, בבריה״מ, שנפל ביום 12.2.1947 , ומשקלו 
1.7 טון. י 

רוב המ", בשל מסתם ומהירות נפילתם הקטנות יחסית, 
חודרים לתוך הקרקע עשרות ס״מ בלבד. מ" כבדים מאד, 
לעומת זה, מגיעים אל פני השטח במהירות של ק״מ אחדים 
לשנייה, ובלימתם הפתאומית גורמת להתפוצצות אדירה, 
שבעקבותיה נוצר לוע עמוק. המפורסם מבין מבני פגיעה 
אלה, הקרויים אסטרובלמים, או לועות מ ט א ו ר י ט י י ם, 
נמצא באריזונה, קטרו 1,200 מ׳ ועמקו 180 מ/ הוא מוקף 
חומה בגובה 45 מטר, שנוצרה ע״י התרוממות השכבות. 

ב 20 השנים האחרונות זוהו כמה עשרות לועות מטאו- 
דיטיים נוספים (ר׳ טבלה 1 ). 

כל הלועות האלה הם צעירים מבחינה גאולוגית, וישנם 
שבים, שנוצרו במאה זו. הראשון נמצא בשטח נחל טת־ 
גוסקה בסיביר, והוא נוצר ביום 30.6.1908 ; מסביב למקום־ 
נפילתו של הנד נקטעו העצים במרחק עד 50 ק״מ, ומשקלו 
נאמד ב 10 מיליון טון. השני הוא זה של סיחוטה־אלין. ברוב 
הלועות המטאוריטיים הגדולים לא נמצא כל חומר מטאוריטי. 
מ" כאלה מתחממים בפגיעתם עד כדי התנדפותם המוחלטת. 

מ" קטנים, לעומת־זאת, ניתכים רק בשכבה חיצונית דקה, 
ואילו הפנים שלהם נשאר בטמפרטורה המקורית של החלל, 
שהיא בחלק זה של מערכת השמש כ 0 ״ 4 . 

רוב׳ הנד׳ הם בעלי צורה חיצונית אירגולרית, 
צורה המדגימה בחלקה את צורתם המקורית לפניי כניסתם 
לאטמוספירה של כדור הארץ, ובחלקה היא תוצאה של הת¬ 
פוצצות המ׳ בתוך האטמוספירה. לעתים מ" הם בעלי צורה 
קונית; צורה זו נובעת מתכונתם של מ" רבים לשמור על 
כיוונם בשעת נפילתם דרך האטמוספירה. קליפתם החיצונית 
ניתכת חורמת אחורה בכיוון הפוך לכיוון נפילת המי׳. קווי 
זרימה אלה ניכרים על פני מ" רבים. למי׳ אבניים לרוב 
קליפת התכה זגוגית, שחורה, בעובי של כמ״מ, ואילו מ" 



63 


ממאורימים 


64 


טבלה 1 

לוע 1 ת מטאוריטיים חשובים 


קוטר 

מכסימלי 

במ׳ 

ארץ 

השם 

25,000 

■9 

( 816$ ז>§תו 11 >ז 40 ז) 

נורדלינגר ריס 


1 

(ץ 83 ק־־ס) 

דים 3 י 


^*8 

(ו״יזוח 80511 ) 

ימת בזסומטווי 

6,400 

אוהיו, אה״ב 

( 114011011 ח€קת^ 5 ) 

סרסנט מאונד 


טנסי, אה״ב 

<^ 0 ש־׳€ ל 11 ־ז\\) 

ולז קריק 


אוסטריה 

( 15 ־ 1401 ) 

קסלם 

3,700 

אונטריו, קנדה 

()ח־ת 8 ) 

ברנט 

3,400 

קנדה 

(? 1 נ[סו 01 י 3 ע £3 ח 1 _ 1 ) 

אנגוה, צ׳אב 

3,200 

עיראק 


אל אומצ׳יימין 

3,000 

טנסי, אה״ב 

() 1 ש^ז 0 חח ד < 1 ?) 

פלין קריק 

2,500 

גרמניה 

(וח £ 1 ל 1 מנ 81 £ ) 

שטינהים 

2,400 

אונטריו, קנדה 

( 11 ־ £01 ,> 1011 ־ 1 ) 

הולזפורד 

2,000 

קרולינה, אה״ב 

( 8 ץ 133 011113 ־ 031 ) 

מפרצי קרולינה 

2,000 

טכסס. אה״ב 

( 6 ז 1 ) 13 \ 3 ז־ 81€1 > 

סיארה מדרה 

1,800 

אלג׳יריה 

( 6 מ 23 מז־ 31 ' 1 ') 

טלמזן 

1.800 

סחרה המערבית 

(ז־ 1 זז 0011 ־ 1 ) 

טנימר 

1,200 

אריזונה, אה״ב 

(־!־) 03 ז 0 ־)־ 4 \) 

מטאור קריטר 

7 

ערב הסעודית 

(ז 3 נ 31 ע\) 

_ו 3 ר 


בדזליים עטופים קליפה דקה יותר, מורכבת מתחמוצות 
ברזל. 

ההרכב המינ ך ל וגי. בעוד שמספר המינרלים הידו¬ 
עים על פני כדור הארץ הוא למעלה מ 4,000 (ע״ע מיגר- 
לוגיה), מספר המינרלים שזוהו במ" הוא כמה עשרות בלבד 
(ר׳ טבלה 2 ). 


טבלה 2 

מינרלים נפוצים של מטאוריטים 


הרכב כימי 

השם 

( 141 ,־?)-ס 1417-4% 

(־) 1 ־ 143013 ) 

קמציט 

( 141 ,־?)- ץ 14160-15% 

(־) 1 ח־ 3 ז) 

טניט 

8 ־? 

(־זו 011 ־ 1 *) 

טרויליט 

י ! 510 ־(־? , 1415 ) 

(ש 10 ז\ו 1 ס) 

אוליוויז 

* 510 (־?, 148 ) 10-0% $103 ־? 

(־) 1151311 ־) 

אנסמטיט 

" 20-10% 

(־) 01121 ־ 81 ) 

ברונזיט 

20% ־" 

(־ת־ 11 ) 5 ז־קץ 8 ) 

היפרסתן 

ג 0 ! 03,3 ) 10% 035103 

(־) 001 ־ 18 ק) 

פיג׳וניט 

00 ע 81 (ש? 03 

(־ 1 ) 51 קס 011 ) 

דיאופסיד 

(143, 03) (!\1, 81)105 

(ש 100135 ^ 13 ק) 

פלגיוקלז 

*( 011 ) 51,010 ״(־? ,^ 14 ) 

(ססחתשק׳ושיג) 

סרפנטין 

(רק בחונדריטים פחמניים) 

1 




כמה הבדלים חשובים בין המינרלים של מ" לבין אלה 
של סלעים טרסטריים: 

1 ) המינרליסישל הכד מעידים על תנאי־יצירה מחזרים, 
בהשוואה לאלה של קרום כדור הארץ, דבר המתבטא בהו¬ 
פעת ברזל־ניקל מתכתי ובהעדר כמעט־מוחלט של ברזל 
תלת-ערכי ז 2 ) סביבת יצירתם של המינרלים המטאוריטיים 
היתה יבשה! 3 ) סביבת יצירתם של המינרלים המטאוריטיים 
היתה בסיסית מזו של קרום כדור הארץ. 


טבלה 3 

הרכב כימי של מטאוריטים (ב%) 


ממוצע של 
קרום 



מ" ברזליים 

יסוד 

כדור הארץ 




46.6 

33.0 

36.3 


ס 

5.0 

28.6 

25.5 


־? 

27.7 

16.95 

17.7 


51 

2.09 

13.86 

14.4 


>48 

0.05 

2.07 

2.2 

0.04 

3 

0.01 

1.68 

1.4 


141 

3.63 

1.39 

1.5 


03 

8.13 

1.10 

1.5 



2.83 

0.68 

0.7 


143 

0.02 

0.30 

0.35 

0.0! 

ס 

0.10 

0.20 

0.21 


140 

0.12 

0.13 

0.19 


ק 

0.00 

0.10 

0.08 


ס 0 

2.59 

0.10 

0.11 


!6 

0.44 

0.08 

0.10 


1 ־ 1 

0.03 

0.05 

0.06 

0.03 

0 

0.00 

0.01 

0.01 

0.02 

011 

דמיון בהרכב 

קיים אמנם 

י של מ". 

רכב הכיס 

הה 


הכימי בין ד.מ״ לבין קדום־הארץ (ר׳ טבלה 3 ), אך קיימים 
הבדלים עקרוניים: 

1 ) הנד הממוצע בסיסי יותר מאשר הסלע הממוצע של 
קרום כדור הארץ * 

2 ) בהשוואה לחומר המקורי של מערכת השמש עברו 
המ ׳ ׳ פחות דיפרנציאציה, ומותר להניח שהם מייצגים את 
החומר הקוסמי' המקורי, פרט לתרכובות הנדיפות, ביתר 
נאמנות מאשר הסלעים של קדום פדור-הארץ. מאידך, ההרכב 
האיזוטופי של היסודות זהה למעשה בפד ובסלעי כדור 
הארץ, תופעה המעידה על מקורם המשותף של שני סוגי 
החמרים. 

סוגים של מ״ (ד׳ טבלה 4 ). כמו את סלעי 
כדה״א, ממינים גם את הכד לפי הרכבם המינרלי ומבנם: 
מבדילים בין מ" מתכתיים, המורכבים בעיקר מברזל 


טבלה 4 

מיון המטאוריטים 


אחוז מכל 
הנפילות 

הערות 

קבוצה 



ס י ך ר י ט י ם 
(ברזלייט) 


גבישים בדמות קוביות! 

הכסהדריטים 

1.2% 

קווי נוימן 



גבישים בדמות.אוקטהדרוגים! 

אוקטהדריטים 

4.4% 

קווי וידמנשטטן 


0.2% 

ללא מבנה מוגדר 

אטכסיטים 



סידרוליטים 

1.5% 


(ברזלייט־אבניים) 



אארוליטים 

(אבניים) 


חלוקה פנימית לפי הפירוכסן 

חונדריטים רגילים 

79.3% 

השולט 


4.5% 

מכילים תרכובות פחמן 

חונדריטים פחמניים 

8.9% 

100.0% 

ללא מבנה מוגדר 

אחונדריטים 






















65 


ממאורימים — ממד גרוהו 


66 


ומניקל (מ״ ברזליים, סידריטים); מ" המורכבים בעיקר 
ממינרלים סיליקטיים (מ״ אבניים, אארוליטים)! מ" שבהר־ 
בבם משתתפים שני המרכיבים הנ״ל (מ" ברזליים־אבניים, 
סידרוליטים). 

'היווצרות המ". רואים בם" תוצאה של שבירה 
מכנית של גוף קוסמי, שהסתובב בתחילתו באזור האסטרו* 
אידים (ע״ע). חישוב מסלולם של מ" שונים מראה, שלפני 
לכידתם ע״י שדה הכובד של כדור הארץ הם אמנם הסתובבו 
ברצועת האסטרואידים. אסטרואיד־האם של ד,מ" נשבר, 
כנראה, ע״י התנגשות, לפני 10 6 * 520 שנה, אך גם לאחר 
שבידה ראשונה זו בשברו ד.מ" לחתיכות קטנות יותר ע״י 
התנגשויות הדדיות חוזרות. תהליכים אלה ניתנים לבדיקה 
ע״י מדידת איזוטופים מיוחדים, שנוצרו בקליפה החיצונית 
של כל מ׳ בהשפעת הקרינה הקוסמית. מדידות אלו מראות 
שרוב המ׳ ׳ שנפלו על כדה״א קיבלו את צורתם הנוכחית 
בזמנים שונים במשך ׳' 200x10 השנים האחרונות (גיל 
החשיפה לקרינה הקוסמית). 

רוב הנד נתגלו על פני שטח כדור־הארץ או בעומק של 
עשרות סנטימטרים בלבד! מעטים נתגלו בעומק רב־יותר, 
אך אף אחד לא נמצא בשכבות גאולוגיות קדומות מתקופת 
הפליאוקן. יש להניח שגד התחילו ליפול על כדור-הארץ 
בשלושת מיליוני השנים האחרונות בלבד. 

היסטוריה של מחקר המ". מ" היו ידועים לאדם 
הקדמון, שהבחין בתופעות־הלוואי המרשימות של נפילתם. 
האדם השתמש בברזל מטאוריטי אלפי שנים לפני שלמד 
לייצרו. האבן היקרה־ביותר, שנמצאה בטבעת על אצבעו 
של פרעה תות־אנח־אמון, היתה חתיכת ברזל מטאוריטי, 
מוקפת אבני־חן אחרות. אין פלא בדבר, שבני־אדם ראו 
בנפילת מ" תופעה אל־טבעית, כמו בנפילת מטר הנד המתו¬ 
ארת ביהושע י, יא. 

אצל עמים רבים הפכו מ" לאובייקט של פולחן דתי. 
תפילת אנשי אפסוס אל כד נזכרת בברית החדשה (מעשי 
השליחים 35 ), והאבן הקדושה של הכעבה במכה היא מ׳ 
אבני, מוקף קליפת זכוכית שחורה. באירופה של ימי-הביניים 
נשתמרו מ"'רבים בכנסיות. קשר זה בין מ" לענייני הדת 
מסביר במידה רבה את הספקנות ההתחלתית של אנשי 
המדע. כאשר הופיע בשנת 1794 חיבורו החלוצי של הפיסי¬ 
קאי הגרמני כלדני (ע״ע) על מקורם האכסטרטרסטרי של 
הם", החליטה' האקדמיה הצרפתית למדעים, ש״אבנים אינן 
נופלות מהשמים", החלטה שאותה היתד, נאלצת לבטל עד 
מהרה, כאשר ירד בשנת 1803 מטר של מ" על הכפר 181£ .^י, 1 
ליד פאריס. 

ברצליוס (ע״ע) פירסם בשנת 1834 מחקר על ההרכב הכי¬ 
מי שלימ/דוברי ס^״&ס) היה הראשון שראה ( 1866 ) את 
הם" כחלקים י של כוכב לכת שבור והסיק מהם על החומר 
הבונה את פנים כדור־הארץ. ו. מ. גולדשמיט (ע״ע) פירסם 
בשנת 1937 את הטבלה הראשונה על הנפיצות הקוסמית 
של היסודות הכימיים בהתבססו על הרכב ד,מ". 

469 %6 ) 91%5%656 ס 611 ) 769 1€ { 91%56 ז 16 ( 0606 1 ) 1 ורז 11 ;>$!) 001 . 34 .ז\ 

; 1953 2 , 30 {ס 4 ) 04 ,־ 101 * 1 ? .״ 1 ׳ . 0 : 1937 , 71691169116 

, 3435011 . 8 ; 1960 ,;:זיממס^/׳ג /ס 165 ^ ¥919161 ,/י 0 ח 1 ז£ .£ .£ 

, 30 /ס $? 0161911$ 1 ) 491 30, 1962; 1 3^00(1, ¥)1^5X65 

-ש! 1 ) 1 ) 11 \ . 4 י 1 , 8 ץ 8 1 )£) 11 )£ , 00991615 4914 30 ,{ 4001 ( 7116 :ח 1 ) 

/ 0 1 ז 091%1 1£ !) 4914 4.5 ( ,. 1 ) 1 ; 1963 ,(* 61 <ן £111 .?, 0 1 ) 3.11 ) 5 ־ 8111 

. 1968 , 6911 ) 5 ^ 5 50149 16 () 

י, ב. 


מטן?*ה (או [א ]?דבלה) — (:> 61 נ 61 )>א") £1£ ל 1313 \ — 

עם מקבוצת' הבאנטו! הוא התגבש משבטים שנמ¬ 
לטו ב 1823 מנאטאל מפני צ׳אקה מלך זולו(ע״ע, עכד 705 ). 
בהנהגתו של אומסיליקאזי עברו שבטים אלה אל מצפון 
לנהר ואל והתיישבו שם, אך ב 1837 גרשום הבורים (ע״ע 
אפריקה הדרומית, ברית, עם׳ 391/2 ) ולאחר נדודים הת¬ 
יישבו בארץ ד,מ׳, ברודזיה של היום ( 1840 ). בני שבט 
המאשונה שישבו לפניהם באותו מקום נשתעבדו למ/ 
ב 1868 מת אומסיליקאזי! בנו, לובנגולה, — שהיהודי דניאל 
קיש היה יועצו בראשית מלכותו' י— י חתם ב 1888 על חוזה 
ידידות עם הבריטים ונתן לססיל רידז (ע״ע) זכיון לכריית 
מחצבים. מטרתו העיקרית של רודז היתה לכבוש את ארץ 
הנד, וב 1893 נוצחו הכד בידי הבריטים, שהשתמשו בעילה 
של הגנת המאשונה מפני המ ׳ . במארס 1896 מרדד הכד, אך 
רודז שיכנעם להניח את נשקם ( 1897 ). וע״ע זמביה, עמ ׳ 
932 (כרך מילואים). 

. 34 .?£ ;״ 1950 ,./׳ 3 £!{) 4914 445110714 ( 7116 ,) 1 !) 8 11110 . 0 
. 1967 , 12046524 .¥ / 0 § 191 ) 441 ( 16 ( 7 ,ש 101 ־ 1 

מטבע, ע״ע בומיסמטיקןה. 
מטה, ע״ע תה. 

מטה הלי — ״ 13131-13 * 1 — (כינויה של גרטרודה זלה ) 
1876 — 1917 ), רקדנית והרפתקנית הולאנדית'שני 
אשמה בריגול במלה״ע 1 . מ״ה חיתה שנים מספר ביאווה, 
נפרדה מבעלה — קצין בצבא ההולאנדי — והחלה להופיע 
כרקדנית בכמה מבירות אירופה, בספרה שהיא בת המזרח 
ושמה מ״ה — ובכך נתאפשרו הופעות-ערום שלה באותו 
דור. חוג לקוחותירדמאהביה היה מובחר. 

בפרוץ מלה״ע 1 היתה בברלין, חזרה להולאנד ומשם 
עברה לצרפת. היא נחשדה בריגול לטובת גרמניה, נאסרה 
ב 1917 , נשפטה והוצאה־להורג. הוכח, שקיפלה כסף רב 
מהגרמנים, אך לא ידוע על כל פעולת ריגול מצידה, ונראה 
שאלמלא אווירת-החשדות בעת־מלחמה לא היו דנים אותה 
למיתה. דמותה האקזוטית יצרה סביבה אגדת־ריגול שתוארה 
בכמה ספרים. 

46 6 ) 97209 14 46 ׳{ 1444 14 46 6990 ) 79115 71 , 1110 * 1 * 01 מ 1 מ 00 ,£ 
. 1956 ,. 14 . 14 091 ) 65 ו 1 ן>ה! ,ת 3 וד 1 ״זש!< . 8 ; 1924 ,. 71 ./׳ 3 

מטו גרוסו ( 50 * 0 ז 0 310 )\), מדינה במערב החלק המרכזי 
של ברזיל (ע״ע), גובלת במערב בבוליויה, וב- 
דרום־מערב בפאראגואי. 1,254,821 קמ״ר, 1,439,000 תוש׳ 
( 1969 , אומדן). שוכנת ברובה על הרמה הבראזילית, ורק 
החלק הדרום־מערבי, המנוקז ע״י יובלי נהר סדנה (ע״ע) 
הוא מישור־הצפה ( 31 ח 13 ת 3 ק), שבו מצויים שידות-המרעה 
הפורים־ביותר במדינה. האיזור של פרשת־המים בין אגן 
האמזונס (ע״ע) ואגן לה-פלטה (ע״ע פלטה) עובד במרכז 
מ״ג. הצפון של המדינה מנוקז ע״י יובלי האמזונס, והדרום - 
על־ידי הנהרות פאראגואי ופאראנה. האקלים: ע״ע ברזיל 
(עם , 584/5 ). הצמחית הטבעית בעיקרה סונה של עצים. 

אוכלוסיית מ״ג עוסקת בעיקר בגידול בקר ובחקלאות. 
הבקר משולק לשוק של סאו פאולו (ע״ע) והמסחר החקלאי 
מתרכז בעיקר בערים הגדולות. הגידולים החקלאיים החשו¬ 
בים הם: קפה, אורז, כותנה, קנודסוכר ותירס. האוצרות 



67 


מטו גרזסז — מטזס 


68 


הטבעיים העיקריים הם: מנגן, יהלומים, זהב, ברזל ופל¬ 
טינה, אך אלה מנוצלים רק מעם, עקב אמצעי-התהבורה הגרו¬ 
עים, התחבורה היא בעיקר בנהרות ובשבילים — שרבים 
מהם אינם עבירים בעונות הגשומות. כבישים סלולים מצויים 
בתוך הערים הגדולות ובקרבתן. הערים החשובות: קויאבה 
( 3 ( 01131 ) — הבירה, 43,112 תוש׳ ( 1960 ); קמפו גרנדי 
(*״!!ס 0 קת! 03 ), 64,447 תוש׳; קורומבה ( 3 ( 00111011 ), 
36,744 תוש , . 

קמפו גרנדי היא המרכז החקלאי ההשוב־ביותר בדרש 
מ״ג והמרכז המסחרי החשוב־ביותר של המדינה. מעמד זה 
ניתן לעיר עקב מיקומה המיוחד באיזור חקלאי פורר. 
וליד מסילת־הברזל החוצה את דרש־המדינה ומקשרת את 
העיר עם ריו דה ז׳נירו (ע״ע) וסנטום ( 5301:05 ) במזרח, 
יעם קורומבה במערב, מקורומבה נמשכת מסילת־הברזל עד 
סנטה קרום ( 12 ״ 0 53013 ) שבבוליוויה. קויאבה לא הגיעה 
למעמד כלכלי חשוב, שאליו הגיעו הערים קמסו גרנדי 
וקורומבה, עקב ריחוקה הרב מקווי־התחבורה הראשיים. 

ש. זי. 

מטולה, היישוב הצפוני־ביותר במדינת-ישראל, על גבול 
מדינת לבנון, בגובה של 525 מ׳ מעל פני 
הים, מדרש לבקעת עיון (מרג׳ עיון). 350 תוש׳ ( 1969 ). 
מ׳ הוקמה בשנת 1896 על ידי הפקידות של הבאדון דה 
רוטשילד. מקור שמה הוא ערבי׳ ופירושו "צופה* ואכן היא 
צופה על הרי הגליל, עמק החולה, הגולן, הבשן, הרי הלבנון 
והחרמון. מ׳ נפגעה הרבה בשנות קיומה הראשונות מהת¬ 
נפלויות דרוזים שהיו אריסי המקום לפני כניסת היהודים, 
וכנקודת ספר עברית ראשונה, היתה נתונה פעמש מספר 
להתקפות תושבי הסביבה ולגלות זמנית — פעם בימי 
מאורעות תל-חי ופעם במלה״ע 11 . בימי המנדט הבריטי 
עיבדו אנשי מ׳ את החלק הפורה ביותר של קרקעותיהם 
בעמק עיון, הנמצא כיום בתחש מדינת לבנון. מ׳ היא 
מועצה מקומית. למעלה ממחצית המפרנסים עוסקים בחק¬ 
לאות ויתרם בעבודות יזומות מטעם קק״ל, בשמורת הטבע, 
במלאכה ובתעשיה — בקרית-שמונה הסמוכה ובמלונאות. 
אקלימה של מ' הנוח והקריר בקיץ מושך נופשים רבים. 
בקרבתה נמצאת שמורת הטבע של נחל עיון ו״מפל התנור" 
(תנד: ע״ע א״י, עכד 86 ). גד מחוברת בכביש דרומה — 
לכפר-גלעדי ובכביש מערבה — לעבר לבנון. 

מטון — — אסטרונום אתונאי מן המאה החמישית 

לפסה״נ׳ שנודע כמחבר הלוח הירחי-שמשי, בעל 
מחזור 19 השנים, הנושא את שמו (ע״ע לוח, עפד 340 ). 
במחזור זה — 7 שנים הן בנות 13 סדשי-לבנה, ו 12 
שנים — בנות 12 חדשי־לבנה. השוואת 235 חדשי־לבגה 
כנגד 19 שנות-שמש מראה, שההבדל בזמן אינו עולה על 
כשעתיים ( 6,939 ימים + 14.5 שעות = 19 שנות-שמש, ואילו 
6,939 ימים + 16.5 שעות = 235 דודשי־לבנה), ומשום־כך 
משמש המחזור המטוני כבסים ללוח העברי וכבסיס לחישוב 
חג־הפסחא הנוצרי. 

מטוס (וטיסה). כד, כלי-טיס "כבד מן האוויר", נהוג בד״כ 
בידי טייס, ומשמש בעיקר לצרכי תחבורה, הובלה, 

מחקר וספורט — אזרחיים וצבאיים. המאפיין את כל המ" 
לסוגיהם הוא כוח הדחף שהם יוצרים לצורך תנועתם ד,אפ- 
קית, האוויר זורם על משטח הכנף שתכנונה מוכתב ע״י 


שיקולי ניצולת מירבית דעילה של זרם האודר. תנועת זרם 
האוויר תלויה בצורתו של משטח הכנף ובזווית בה האודר 
פוגע בכנף - והיא גורמת להבדלי לחצים מעל לכנף ותחתיה, 
המקנים למ׳ אח העילוי הדרוש לו לשם התרוממותו (ר׳ 
להלן). 

כדי שד.מ׳ יטוס טיסה יעילה ומבוקרת, עליו לכלול: 

1 . מנוע (ע״ע) - ליצירת פוח־משיכה, וגוף המתוכנן כך, שהת¬ 
נגדותו לכוח זה מזערית; 2 . משטחים בעלי מבנה מוגדר 
ליצירת כוח עילוי העולה על משקלם העצמי של גוף הנד 
והמנוע; 3 • מערכת מכשירי-בקרה המעניקים לו יכולת 
חיסרון ואיזון. 

כלי הטיס הראשון "הכבד מן האודר" הוא עוף השמים. 
במשך אלפי שנים הפליא מעופו את בני האדם ("שלשה 
המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך הנשר בשמים" 
וגר [משלי ל, יח—יט]). סוד הכוח המרים גוף־כבד־מן- 
האודר ששאלה באיזה אופן "תומך" האודר בגופים כבדים 
ומוצקים ומחזיקם במרומים נותרו דורות רבים בגדר חידה 
סתומה. 

רק על סף המאה ה 20 עלה בידי האדם לפתור חידה זו, 
ומאז החלה מתפתחת הטיסה בכלי-טים כבדים מן האוויר 
בצעדי ענק. 

חיקוי עוף השפים. מימים קדומים ניסו האנשים 
לחקות את מעוף הציפור. רוב הניסויים של האדם לעוף 
התבססו, איפוא, על בניית כנפיים שחוברו לזרועותיו. אולם 
בכל הניסדים האלה לא עלה בידו לטוס. משנכשלה דרך זו, 
סברו כי לא נפנוף הכנפיים יוצר את כוח העילד, אלא 
הנוצות שעל כנפי הציפור. אך ש הנסיונות לבנות כנפיים 
מנוצות ולטוס בהן נכשלו. 

סברה אחרת אמרה, כי סוד הטיסה נעוץ במבנה המיוחד 
של כלי הנשימה והעצמות של הציפורים: כלי הנשימה 
מורכבים מריאות ושקיקי-אודד ואלה מאפשרים לציפור 
לנשום כמות גדולה יותר של אוויר: ואילו העצמות הן 
חלולות. כתוצאה ממבנה זה, קטן משקלה של הציפור ביחס 
לנפחה. אולם במבנה זה, הגם שהוא מקל על הציפור במעו¬ 
פה, כשם שגפנוף הכנפיים מסייע לה, לא היה טמון סוד 
העילוי. 

במקביל לחקר מעופה של הציפור, בערכו מחקרים על 
תכונותיהם של זורמים (גאזים ונוזלים) והוכח קשר הגומלין 
בין הוקי הזרימה לבין השפעתם על פרופיל הכנף ליצירת 
עילוי (ע״ע אדרודינמיקה; הידרודינמיקה). מסקנת אחד 
מחוקי-הזרימה החשובים־ביותר, שנוסח ע״י ברנולי (ע״ע), 
היא, כי סכום הלחץ הסטאטי של זורם, ולחצו הדינאמי, 
הנובע ממהירות זרימתו, הוא קבוע. 

בסוף המאה ה 19 נתגלה כי לכנף הציפור צורה מיוהדת 
במינה — חיתוך כנף הציפור מלפנים לאחור מגלה כי לחתך 
הכנף צורה קמורה (חתך זה של הכנף מכונה: פרופיל- 
הכנף [ציור 1 ]). 

כנף זו, בחצותה את זרם האודר, מפלגת את זרימתו 
לשניים: הזרם העליון נע מהר יותר ולפיכך הלחץ נמוך 
יותר. ואילו הזרם התחתון נע לאס ומקיים לחץ גדול יותר 
(ציור 1 א). הבדל לחצים זה יוצר אח כוח העילד הדרוש 
לכנף לשם הרמת המטוס לאודר (ר׳ להלן). 

אחד מחלוצי התעופה, שחיקה אתימבנה הכנף של הציפור, 

היה אוטו לילינתל (ע״ע). הוא הכיר בעובדה כי משטחי 

• :ל * . 



69 


ממום 


70 



כנף קמורים יוצרים עילד רב בהימצאם באוויר כנגד החיה. 
הוא ואחיו גוסטאוו הרבו לערוך תצסיות באורחות התנהגותה 
של מושבת חסידות. תצפיות אלו הובילו לבניית דאון חד- 



ציור 1 א. זריטת האוויר סביב פר)פי? הבנו•: ץ—טהירווז האוויר; 
ע—זרם תוזתוז, לחץ נכוה: 11 —זרם עלי 1 ו, לחץ נטור 

כנפי, והחל בקיץ 1894 ביצע אוטו ליליינתאל בהצלחה 
למעלה מאלפיים דאיות (ע״ע דאון; ור׳ ציור 2 ). 



זויור 2 . דאוגו של א. ליליינתא? ( 1884 ) 


פירסום דבר דאונו של ליליינתאל בעיתונות עורר גל של 
התעניינות בנושא הדאייה. אחד מהנסחפים בגל זה היה פרסי 
פילצ׳ר, שבנה דאון בשם "העטלף", בהתבססו על תצלומי 
דאונו של ליליינתאל. פילצ׳ר ביצע ב 1895 את הדאייה 
הראשונה באיים הבריטיים. הוא אף הגה ברעיון לצייד את 
דאונו במנוע, אולם גם הוא, כליליינתאל, נפל והתרסק 
באחת מדאיותיו בטרם הצליח להגשים את חלומו. ברם, 
בשנת 1896 הצליח סמיואל לנגלי(ע״ע) להטים דגמים קטנים 
של כלי־טיס (ללא טייס), באמצעות מנוע־קיטור קטן, למרח- 



ציוד 3 . "הטטוס" של ס. ?נג<י ( 1886 ) 

ע 


קים של עד 1,400 מטר תוך 105 שניות לאחר שהמריאו מעל 
סיפח ספינה בנהר (ציור 3 ). האקים ריט (ע״ע) חקרו את 
סיבות תאונותיהם של לילייתאל ופילצ׳ר, והגיעו למסקנה כי 
הסיבה העיקרית נעוצה בחוסר הבקרה של דאוניהם. כדי 
לפתור בעייה זו הציעו האחים רייט לפתל את קצות הכנפיים, 
באורח שיגדיל את קמרונן ועי״כ — להגדיל את העילוי 
בכיוון הרצוי בעת תפנית. בכך היו האחים רייס הראשונים 
שהשיגו את השמירה על יציבותו האפקית של המ ׳ . מטוסם 
היה הראשון שצוייד בהגה ממש. הם אף בנו מנהרת רוח 
בה ניסו דגמים שונים של כנפיים, עד שהחליטו לבסס את 
מטוסם על דו־כנף כמבנה החזק ביותר. 

במקביל עסקו האחים רייט בבניית המנוע הדרוש לטיס¬ 
תם הממונעת. הם הצליחו לבנות מנ 1 ע בעל ארבע בוכנות 
שהספקו היה 12 כוח־סום. בדצמבר 1903 היו האחים רייט 
מוכנים להמראותיהם הראשונות. מטוסם צוייד בשני מדח¬ 
פים שהונעו באמצעות מערכת העברת כוח של שרשראות 
אפניים. אמצעי הבקרה והנהיגה היו הגה גובה דו־משטחי 
שמוקם לפני הגוף, מערכת מיתרים להפעלת פיתול הכנפיים 
ושני הגאי כיוון. 

ב 17 בדצמבר 1903 ביצעו האחים רייט, כל אחד בתורו, 

את ארבע הטיסות הממונעות הראשונות בחולדות התעופה 
(ע״ע; ור׳ ציור 4 ). 



ציור 4 . מטוסם של וזאוזים רייט ( 1903 ) 


בהיסטוריה הקצרה של התפתחות הנד מאז, ניתן להבחין 
בשלוש תקופות ברורות: מהמראתו של הנד הראשון בעולם 
( 1903 ) ועד לשנים שקדמו למלה״ע 11 ! מתחילת מלה״ע 11 
ועד מלחמת קוריאה והופעת מטוסי הסילון הקרביים ( 1950 ); 
וממלחמת קוריאה ואילך. 

בתקופה הראשונה לא חלו שינויים גדולים במבנה הכד: 

גוף הנד, הכנפיים ואמצעי ההבעה היו דומים. במשך תקופה 
ארוכה לאחר טיסתם של האחים רייט שלט בכיפה הנד הדו* 
כנפי. יוצא מכלל זה היה מטוסו החד־כנפי (מובופלין) של 
לואי בלריו, בו חצה לראשונה, בשנת 1909 , את תעלת 
למאנש'(ציור 5 ). 



ציור 5 . טטוסו החר־כנפי (ט)נ 81 לי 1 ) של ל. 3 נרי 1 ( 1909 ) 

ז זי 


71 


מטוס 


72 



ציור 6 . טטום 4 ־םגועי ש? א. םיק)רםי|י ( 1919 ) 

בשנת 1913 הופיעו ראשוני הענקים של עולם התעופה. 
מתכנן ד.מ" איגור סיקורסקי, שנתפרסם מאוחר יותר 
כמתכנן הליקופטרים (ע״ע), תיכבן ובנה מ׳ מסורבל המובע 
בארבעה מבועים עשויי־עץ: נ>ת 3 זנ 0 -^ 1 ("הענק"; ציור 6 ). 
שנה לאחר מכן הופיע ה״איליה מורומץ" הארבע־מנועי, אף 
הוא פרי תכנונו של סיקורסקי. 

מלה״ע 1 הביאה להתעוררות בפיתוח מטוסי מלחמה, 
אולם הללו נותרו מ" דו־ או תלת־כנפיים בעלי תכנון דומה 
לזה של מטוסי ראשית התקופה. קרבות אוויר נערכו בין מ" 
מצויידים במקלעים שמוקמו לפני הטייס ומאחוריו — בתאו 



ציור 7 . ״מפצי׳דבפרוני״ םט 5 ה״ע 1 


של מקלען מיוחד — (ציור 7 ). חידוש מרעיש באותם ימים 
היה המצאת השיטה לירי סינכרוני דרך להבי הפרופלר, 
שיטה שנוצלה לראשונה ע״י הגרמנים במלחמתם. 

לאחר מלה״ע 1 החלו הנסיונות לחציית האוקיאנוס האט¬ 
לנטי בטיסה ישירה. בשבת 1919 הצליח המ ׳ "ויקרז רמי" 
(ציור 8 ) לחצות לראשונה את האוקיאנוס האטלאנטי, ללא 
חניה, מניו־פאונדלנד ללונדון, בשש־עשרה שעות; בשנת 
1933 הקיף ו. פוסט במטוסו "לוקהיד דגה" את כדור הארץ 
בשבעה ימים וחצי, בנחתו 11 פעמים לתדלוק. 

התקופה השניה בתולדות התפתחות ד.מ׳ - ראשיתה בשנים 
שקדמו למלה״ע 11 . למחקר האווירונאוטי בגרמניה ניתנה 
דחיפה עצומה ע״י המשטר הנאצי, שייעד תפקיד מכריע 
לכוח האודרי במלחמה העתידה. במקביל עסקה בריטניה 
אף היא בייצור מטוסי קרב מעולים. 


ה״בליץ" (מלחמת המק) הגרמני על אירופה, "הקרב על 
בריטניה" והתקפת היפנים על פרל הרבר הוכיחו את כוח־ 
ההכרעה הטמון במי, ותקציבים בלתי־מוגבלים הועמדו לרשות 
מתכנני המ" ולעוסקים במחקר האווירודינאמיקה. כתוצאה 
מכך, החלו מופיעים מטוסי ה״ספיטפייר", מ׳ הקרב הבריטי 
(ציור 9 ), ״ 17 ־ 8 —״המבצר המעופף״ האמריקני (ציור 10 ) 
ואחרים. 

בשלהי מלה״ע 11 הופיעו ראשוני מטוסי הסילון (מ" 
בעלי מנוע־סילון [ע״ע מנוע]), שמאוחר יותר חוללו מהפכה 
גדולה בתולדות התעופה. בתום המלחמה הפכו מטוסי־ 
התובלה הגדולים, ששירתו בה, למטוסי־נוסעים, ונהיבי־אוויר 
נמתחו על פני ימים ויבשות. 

"מחסום הקול" נפרץ לראשונה ב 14.10.1947 ע״י המטוס 
בל 1 - x (ציור 11 ) של אה״ב. 

התקופה השלישית בתולדות התפתחות המ ׳ החלה עם 
פרוץ מלחמת קוריאה. הקרבות האוויריים הראשונים בעולם 
בין מטוסי סילון ניטשו בשמי חצי האי. מלחמת קוריאה 
שימשה זירה לניסדי הכד החדישים שפותחו אותה עת 
במזרח ובמערב. 

ב 1952 הופיע מ׳ הנוסעים הסילוני הראשון בעולם — 
ה״קומט" (ציור 12 ). — אולם, לאחר שורת התרסקויות 
קורקע ה״קומט" והופעת הסילונים האזרחיים נדחתה עד 
ל 1960 . משנה זו החלו מופיעים מטוסי הנוסעים הסילוניים 
מדגם ״בואינג״ ו״די.םי. 8 ״. מטוסי יירוט והפצצה של "מאך 
2 ״ (ר׳ להלן, עמ׳ 77 ) הפכו להיות חוט־השדרה של חילות־ 
האודר בעולם. לאחר שנפתרו הבעיות האודרודינאמיות 
הגדולות שעמדו לפני טיסה ולחימה במהירויות גדולות אלה 
(ציורים 16-13 ). 

ד.מ׳ המאוייש המהיר ביותר בעולם (מאך־ 8 ) בסוף שנות 
הששים היה מטוס המחקר: 15 - x המצוייד בהנעה רקטית 
(ציור 17 ). 15 - x נועד לחקור אפשרויות חדירה מבוקרת 
לאטמוספירה של כלי טיס מכונפים שישוגירו לחלל בחרטומו 
של טיל, שם יפעלו כחלליח לכל דבר. את החדירה חזרה 
לכדור הארץ יבצעו בצורה מבוקרת באמצעות הנעה רקטית 
וינחתו בשדר,־תעופה ככל מ׳. 

הכוחות הפועלים על המ׳ בטיסה ישרה 
ואפקית. נסיונות של הלורד רילי ( 16188 ץ 83 ו 1842 — 
1919 ), בגליל או כדור מסתובב תוך כדי התקדמותו באוויר 
הוכיחו, שעל גוף במצב כזה נוצר כוח ניצב לזרם־האודר 
אפקט מגנום (ע״ע, [ור׳ ציור — שם]) המכוון כלפי מעלה, 
אם חלקו העליון של הגליל מסתובב בכיוון הזרם. 

מהירות הזרם על פני הגליל היא סכום מהירות האודר 
הבלתי מופרע, והמהירות הנובעת מסיבובו של הגליל. משום 


טבלה 1 

ביצועי מטוסים, 1930 — 1970 


1970—1960 

1960—1950 

1950—1940 

1940—1930 

עד 1930 


7,000—6.500 

3,000—2.000 

1,200—900 

700 

300 

מהירות מירבית (קמ״ש) 

1.500—900 

1,000—900 

400—350 

350—250 

200—150 

מהירות שיוט של מטוסים 
אזרחיים (קמ״ש) 


25,000 

18,000 

15,000 

11,000 

שיא רום (מטרים) 

. 

8.000 


3,000 

2,000 

טווח מירבי (ק״מ) 


• המטוס 15 ־א — עד 100,000 מ׳. 































75 


מ&וס 


76 


כך תהיה מהירות הקטע העליון גדולה מזן שבקסע התחתון 
והגליל נדחף ו״נינק" פלפי־מעלה. 

גוף ארוך, בעל פרופיל אוויו־ודינאמי—קצה קדמי(שפת 
התקפה) מועגל וקצה אחורי (שפת זרימה) מחודד (ציור 
18 ) —, בהיותו נתון 
בזווית קטנה כלפי 
וקטור המהירות של 
נוזל או גאז, יוצר סבי¬ 
בו תנועה עירבולית, 
כך שנוצר הבדל לח¬ 
צים בין חלקו העליץ (לחץ נמול) לחלקו התחתון (לחץ 
גבוה! ד׳ ציור 1 א, בעם׳ 69 ). 


\ 


^רללדלד^. 


ציור 18 . פרופיל אווירזדינאסי 


כוח העילוי הנמר על גוף כזה שווה למכפלת צפיפות 
האוויר ק במהירות הבלתי מופרעת 0 ובצירקולאציה י 1 
ליחידת שטח: ת ס <ז = ־יו. 

שפת־הזרימה חייבת להיות מחודדת. מפני שרק גוף בעל 
צורה כזו ימר מערבולות בזורם צמיג שהיה ללא מערבולות 
קודם לכן, הצירקולאציה סביב הכנף מופיעה כתגובה למער־ 
בולות שנמדות בזרם בקצה האחורי של הכנף ונשטפות עם 
הזרם, והיא מגיעה לערכה הקבוע עם השתוות מהירויות 
הזרמים הבאים מן החלק העליון והתחתון של הכנף (בזרימה 
עמידה). 


מקדם העילוי (הבלתי ממדי) מתקבל ע״י חלוקת כוח 
העילוי על יחידת שטח, בלחץ הדינמי *׳יק ! ־. 


(1) 



מקדם־ה עילוי של כנף אין־סו׳פית ניתן ע״י מי 2 , כאשר ס 
היא הזווית (ר׳ ציור 19 ) שבין פיוון־הזרימה הבלתי-מופרעת 
לבין מיתר חתד־ההנף (הפרופיל). בדרך־כלל, ס היא זווית 
קטנה שערבה נע בין - 4 ל ״ 14 . מתוך משוואה ( 1 ) ניתן 



ציור 10 . ס— הווויוז בי; והטור הסתירות יי ?פין סיתר 
הפיופי?; . 1 —וקט 1 ר כות העי?וי 


לראות, שכוח־העילוי גדל עם גידול הזווית ט, אך הוא מוגבל- 
בהינתקות הזרימה לאחור מהחלק העליון של הפרופיל, 
הינתקות החלה בזווית ״״ שמעל לכ״ 14 (ציור 20 ). תופעת 
ההינתקות, והירידה הפתאומית בעילוי המתלווית לה, נקראת 


בשם הזדקרות והזווית — "זווית הזדקרות"■. זווית 



ציוד 20 . ח?ות סהדם ה¬ 
פי?:' ־ ^ 0 ־־ בזווית " 
מבי; כיוו! הודיטה הב?־ 
תי טופועת ?ביז טיתר 
הפרופי?. , ־ ״ — זווית 
ההזדקרות. טפדם העי?יי 
טקב? אח ערכו המפסיטא־ 
?י- ״״.,ס - בזווית 
ההזדקרות 


ההזדקתת קובעת את העומס המירבי שכנף יכולה להחזיק 
במהירות נתונה ובמיוחד את מהירות הנחיתה של מ" (ר׳ 
להלן). לצורך הגדלת העילוי במהירות נמוכה, מבלי לשנות 
את הזווית 0 , קיימים המתקנים הבאים: מדפים, חריץ בשפו 
ההתקפה, חריר-יניקה, וכן כנף בעלת ;אומטריה משתם 
כנף המשנה את זוויתה באוויר, מעניקה לכד (הסילוני) את 
הכנף הישרה המנצלת את מלוא מוטתה בעת ההמראה, ואת 
הכנף הקטנה דמויית ראש חץ המשוכה לאחור בעת טיסה 
במהירות גבוהה. גם ההמראה והנחיתה (ר׳ להלן) של מ׳ 
בעל כנפיים כאלו מבוצעות במהירות רגילה. 

למעשה כנף אין־סופית איננה קיימת ולכן חייבת המער¬ 
בולת הקשורה המייצגת אותה להימשך עד לקיר או ליצור 
מעגל סגור של מערבולות (לפי ה. הלמהולץ [ע״ע]). מקצות 
הכנף נמשכות, אם כן, שתי שורות של מערבולות דופשיות 
הנשטפות עם הזרם והיוצרות מאחורי הכנף שדה של מהי¬ 
רות מושרה כלפי מסה. האנרגיה הקינטית של שדה המהי¬ 
רות המושרה כלפי מטה — שהיא תוצאה גדלה הסופי של 
הכנף —, היא, למעשה, העבודה המושקעת כדי ליצור אח 
העילד. בכנף אין־סופית אין עבודה זו דרושה, ואמנם ככל 
שהכנף ארוכה יותר דרושה פחות עבודה בכדי לקבל כוח 
עילוי נתון. למסקנה זו הגיע לנצ׳סטר (זט 81 ט 011 ת 1,3 ) ב 1907 . 

ניסוחי התורה של הכנף הסופית התלת-ממדית והדרכים 
לחישוב הכוחות הפועלים עליה ניתנו על-ידי ל. סראנטל 
( 1 זמ 3 ז? .״ 1 ) ב 1918 . פראנטל הניח אף הוא הערכת של 
מערבולות הדומה לזו של לנצ׳ססר, אלא שעצמת המער¬ 
בולות אינה קבועה לאורך המוטה, כך שהצירקולאציה יכולה 
להשתנות לארכה. עם השתנות הצירקולאציה לאורך המוטה 
נוצרות מערבולות חפשיות נוספות ונמשכות אחרי הכנף, 
אך כל המערכת כולה מקבילה בקירוב לקוד הזרימה הבלתי 
מופרעת. פתרון הזרימה על חתך כלשהו המקביל לכיוון 
הזרימה בכנף פותח ע״י קוטה-יוקובסקי. תורת-הכנף של 
פראנטל היא למעשה בסים התיכנון המדעי של כל מ׳. 

יצירת העילד על כנף סופית כרוכה ביצירת ההתנגדות 
ם, שערכה הוא: 


(2) 




(כאשר $ הוא שטח הכנף ו 26 — ארכה). מקורה של 
התנגדות זו הוא בהטיית כיוון הזרם הבלתי-מופרע, כך 
שנוצר רכיב עילד ניצב לתנועה ורכיב בכיוון התנועה שהוא 
ההתנגדות המושרה. מלבד ההתנגדות המושרה קיימות גם 
התנגדות שמקורה בחיכוך (צמיגות) והתנגדות שמקורה 
בחלוקת לחצים. מסביב לגוף הנע באודר נוצרת שכבה דקה 
של אוויר ,הנדבקת" לגוף ונעה עמו. בין שכבה זו לשכבה 
הנעה במהירות־האודד ז\ קיים ספל-מהירוח מ 0 ועד ע — 
ונוצרת גזירה בין השכבות הנעות במהירות שונה. השכבה 
שבה קיים מסל המהירדוח נקראת שכבת הגבול. ההתנגדות 
לתנועה, "ס, הנוצרת ע״י תופעת הצמיגות, תלויה ביחס 
שבין כוחות ההתמדה בנוזל לבין כוחות החיכוך. יחם חסר- 
ממדים זה נקרא מספר-רנלדז ( 15 > 01 תץט£): 

( 3 ) — = — =— = 116 

ע 4 - 1 צ 1 ן 

כאשר 0 הוא מקדם הצמיגות הדינאמי ו 0/0 =׳\ הוא מקדם 
הצמיגוח הקינמאטי. 

הזרימה בתוך שכבת הגבול מתחלקת לשני סוגים: זרימה 







77 


מטיס 


78 


הלידזזו ועיזג *ל מידה זמויריה. 
תלידוזו 1 עי 11 *ל ואזיז־ד. הקרנזית 


למינארית וזרימה טורנולנטית. במספ¬ 
רי רנלדז נמוכים, בזרימה למינארית, 
מקדם הצמיגות קטן יותר, או זרימה זו 
נפרדת ביתר קלות מעל פני הפרופיל 
בצד האחורי של הפרופיל, כך שמאחוריה 
נוצר חלל של אודר עומד ומערבולות 
המגבירים את ההתנגדות (#בז!) טאלב״י). 
לעומת־זאת יוצרת שכבת הגבול הטורבו־ 
לנטית חיכוך גבוה יותר אך נשארת דבו¬ 
קה לפרופיל, כך שהאיזור של אודר עומד 
מאחוריו קטן־יותר. בדרך־כלל, מוצאים 
על פני הפרופיל בצידו הקדמי שכבת 
גבול לאמינארית, ובנקודה מסויימת חל 
מעבר לשכבת גבול טורבולנטית. לצורך 
הקטנת הצמיגות עדיפה שכבת־גבול לא- 
מינארית לאורך כל הפרופיל, אך מבחינת 
דחייתה של תופעת ההינתקות וההזדק־ 
רות לזוויות גבוהות, עדיף מעבר מהיר 
לשכבה טורבולנטית. 

כאשר מחברים את שלוש ההתנגדו¬ 
יות לתנועה: ההתנגדות המושרה ם והת¬ 
נגדות הפרופיל, הכוללת את התנגדות 
החיכוך והלחץ, מקבלים את ההתנגדות 
הכוללת על המטוס. צורה נוספת של הת¬ 
נגדות מופיעה במהירויות הקרובות למ¬ 
הירות הקול ומעליה, והיא התנגדות הנו¬ 
בעת מהיווצרות גלי הלם. 

במהירויות נמוכות'יחסית למהירות 
התפשטות ההפרעות באוויר (מהירות 
הקול 3 ), מתפשטת הפרעת לחצים במהי¬ 
רות "אין־סופית" לכל המרחב, כך שה¬ 
שינויים בלחצים ממקום למקום הם הדר¬ 
גתיים, ושינויי הצפיפות ניתנים להזנחה 
(.ז 3 ת 0 :> = ק) .לעומת זאת,השינויים בצפיפות הופכים לגורם 
המכריע באוויר 1 דינאמיקה של הזרימה הקרובה אל מהירות 
הקול, או עולה עליה. 

כאשר מקור ההפרעה נע בתוך האוויר במהירות קרובה 
למהירות־התפשסותה של ההפרעה שהוא יוצר, נוצרים שינו¬ 
יים בצפיפות האוויר בתהליך מהיר שאין בו מעבר חום 
(תהליך אדיאבטי), ומהירות־ההתפשטות של ההפרעה היא: 

( 4 ) ; י/י^ מס 0 =־ ^ = ^ = ג 

היחס בין מהירות-הזרימה ¥ לביו מהירות-הקול המקו־ 
מית הוא מ ם פ ר מ א ך, ^ = 1 *ן, הנקרא על שמו של ארנסט 
מד (ע״ע), שחקר את הזרימה העל-קולית. בין האיזור המופ¬ 
רע לבין האיזור הבלתי מופרע נוצר חיץ או גל קול המתקדם 

1 



הז^זז •ל חסנף 
עוזו אבנר הער&יזו 
*■ח מחתעפת 9 ל חמר 
קייח ייפגף מיזיויית 



סםייא זספ״ויר יעינק 


שלד ספוט קוו סילון■ 


יחד עם ההפרעה בזווית 




מאחורי הגל יש ירידה במהירות ועליה בלחץ, והמהי¬ 
רות משנה את כיוונה. הכוחות הפועלים על פני פרופיל דו- 
ממדי באורך אין-סופי במהירות על-קולית מחושבים בעזרת 
התורה שפותחה ע״י אקרט (סטזסאל^). העליה בלחץ מאחורי 
גל מאך היא: 


ציור 20 א׳. סננה המטוס וסרכיביו 

, , 11 2 0 ס _ 

( 5 ) = 1 ? 

כאשר 0 היא חצי זווית הראש של הפרופיל. בקטעים הבאים 
לאורך הפרופיל הולכת וקטנה העלייה בלחץ, ובחלקה האחו¬ 
רי ישנה ירידה בלחץ (גלי התפשטות). כך נבנה בחלקו 
הקדמי של הפרופיל לחץ שהוא מקור ההתנגדות הגלית 
( 8 !ת 3 > 6 ■^), אשר אינה קיימת בזרימה תת־קולית. בזרימה 
על-קולית ישנה חשיבות מרובה לשפת התקפה חדה ופרופיל 
דק ככל האפשר, שתפקידם להקטין התנגדות גלית זאת. 
העילוי על פרופיל על-קולי הוא יחסי לזווית־ההתקפה, אך 
קטן עם הגדלת מספר מאך: 

40 _ ס 

ואילו בזרימה תת-קולית גדלים העילוי וההתנגדות עם עליית 
הערך של מספר מאך: 

מזנ 2 _ ^ 

1 2 \'- 1 / ץ ־ 1 '־' 

בקרבת 1 = ^ העילוי עולה להלכה לאין־סוף, וזהו איזוד- 
המעבר הטראנם־סוני, שבו לא נחקרו עדיין התופעות די- 
צרכן והתאוריות המקורבות אינן מתאימות לו, מפני שישנו 
עירוב של זרימה תת-קולית בגלי הלם. גל ההלם נוצר על 



79 


מטוס 


80 


הפרופיל במקום שהמהיתת הגבוהה ביותר מגיעה ל 1 = 1 \. 
קיימת פעולת גומלין בין הלחצים מאחורי גל הלם זה לבין 
שכבת־הגבול הנפרדת עקב כך, ומורות גבוהות-יחסית 
מזדקר הפרופיל, והעילוי אינו משיג איפוא את ערכו העיוני 
הגבוה. שינויים במקומו של גל ההלם גורמים לתנודות בלח¬ 
צים על פני הפרופיל ולאבדן שיווי המשקל. הטיסה באיזור 
מהירות זה מסוכנת בגלל תופעות חוסר שיוווי משקל, היפון 
פעולת ההגאים ואף אבדן השליטה עליהם. הטיסה במספרי 
מאך גבוהים מ 1 מתאפשרת על ידי מעבר מהיר דרך איזור 
זה. 

הכנף המשוכה לאחור היא הפתרון לבעיות אלו עבור מ" 
הטסים במהירויות קרובות ל 1 = הפרופיל בכנף משוכה 
בזודת ץ הטסה במהירות ס, "מרגיש" רק את רכיב המהי¬ 
רות הניצב לשפת ההתקפה של הכנף: ץמ $1 ס = ^י, ועל- 
ידי־כך נמנעות תופעות טראנס־סוניות על הכנף. זורות 
המשיכה הנהוגות במטוסי הנוסעים מקבלות ערכים עד ל 40 0 , 

לכנף בעלת צורת דלתא ( 4 ; ר׳ ציור 22 -ד) יתרון בפול, 
הואיל והיא משמשת הן ככנף משוכה מאד לאחור והן כבעלת 
יחם עובי קטן, המקטין את ההתנגדות הגלית (ר׳ לעיל). 
בצורה זו של כנף, הנהוגה לגבי מ" במספרי מאך הנעים 
בין 1.5 ל 2.5 , קטנים יחסית שינויי מרכז הלחץ בין טיסה 
תת־ק 1 לית לעל-ק 1 לית, והתקנת מייצבים בקצה האחורי של 
הכנף מונעת את הצורך בזנב אפקי. 

הזווית שבין גל ההלם לפרופיל הולכת וקטנה עם הגדלת 
מספר מאך של הזרימה. לפני גוף תלת-ממדי נוצר גל הלם 
בצורת חרוט, והזרימה מאחוריו ניתנת לחישוב בעזרת תא(- 
ריד. דו-ממדית של התפשטות גלים (זרימה בעלת סימטרית 
צירית; ציור 21 ). 



ציור 21 . התהוות גלי־הלם ע? חרוט במהירות ע 5 ־קו 5 יח. הקו ^■" 4 ? 
דזא נל הלם: 0 ?־־ 14 הוא מרכז הרריום ׳ 52 הנלים; 3 , 23 , 33 , 43 
הם רדיוסי הנ 5 ים; ¥ הוא טרכז החרוט וטהור הדחיסה; 4 ) הוא 
תחום הת 2 י 2 טות הנליט 

התופעה הנקראת "ב ו ם" ע ל ־ ק ו ל י, הקשורה במעבר 
של מ׳ בצלילה דרך מהירות-הקול, נוצרת בגלל הצטברות 
האימפולסים (תופעת דופלר) של גוף הנע במהירות הקול. 

מנועי מ". כוח המשיכה להנעת ד!מ׳ ולהתגברות על 
ההתנגדות הכללית שלו נוצר ע״י מנוע ד,מ , . כל שיטוח 
ההנעה של מ" מבוססות על יצירת-כוח-סחב שמקורו בתגו¬ 
בה של סילון אוויר או גז המוזרם לאחור. 

סוגי המנועים (ע״ע): 1 . מנוע־בוכנה: מנוע־ 
בנזין בעל ארבע פעימות. ההספק מועבר למדחף (ד להלן) 
המאיץ מסת אודר ויוצר כוח משיכה קדימה, 



ציור 22 . סבני־כנו* אסיינ״ם; א. כנפיים מלכניות; ב. כנפיים 
משוכות לאח 1 ר; ג. גנפי־סהר; ד. כנפי דלתא; ח. כנפי רלתא־כפולה 

2 . מנוע־סילון: קל־יותר ופשוט-יותר במבנה ובתפ¬ 
עול ממנוע-בוכנה׳ אך תצרוכת־הדלק שלו גדולה-יותר. סוגיו 
העיקריים הם: טורבו-סילון, מדחף־סיאן, טורבו־פן, מגה־ 
סילון, מהוד-סילון (ע״ע מנוע). 

3 . מנ 1 ע-ךרןטה (ע״ע טיל): הסחב שהוא מייצר 
גדול ביחס לזה של יתר המנועים, אך פעולתו מוגבלת 
לזמן קצר, בגלל כמויות-הדלק העצומות שהוא צורך. 
פעולתו אינה מוגבלת לאטמוספירה. 

מ טוס י-מ דחף שלטו בשמים עד שלהי מלה״ע 11 , 
אולם הגדלת מהירותו של ד.מ׳ המצוייד במנוע־בוכנה ומדחף 
מוגבלת: הגדלת הספקו של המנוע ללא-גבול אינה כדאית, 
מפני שמשקלו גדל יותר מהספקו! סיבובי-מדחף מהירים- 
מדי גורמים לעירבול האוויר ולהקטנת נצילות המנוע, וכן 
גורמים הסיבובים המהירים להפסדים גדולים — אם סילון־ 
האודר הנדחף אחורה פוגע בכנף או בגוף־המ׳. בנוסף לכך, 
קצה-המדחף נע במהירות גדולה ממהירות ד,מ׳ עצמו, ונוצ¬ 
רים הפסדים עקב היווצרות גל-הלם על-קולי, כשמהירות־המ׳ 
עודנה קטנה ממהירות־הקול. ההנעה הסילונית מאפשרת 
השגת מהירויות-טיסה גדולות־יותר מאשר באמצעות מדחף. 
רק במהירויות נמוכות יעיל־יוחר המדהף (הגבול הוא כ 860 
קמ״ש). מנוע־סילון יעיל-ביותר כאשר מהירותו של ד,מ׳ 
קןדימה קרובה למהירות גאזי־הפליטה אחורה. מנועי־הסילון 
ממוקמים כך, שזרם־הגאזים לא יפגע בגוף־המ׳ או בכנף 
(במסוקים, למשל, יש שמרכיבים מנ 1 עים קטנים בקצה כל 
גף של הרוטור). במטוסי-קרב נהוג להרכיב מיתקן המוסיף 
דלק לגאז הנפלט ("מבער אחורי"). שריפת הדלק מעלה את 
הטמפראטורד, ואת המהירות של פליטת הגאזים ומאפשרת 
הגדלת התאוצה למשך זמן קצר. 

הראשונים שבנו מ" בעלי מבועים מתקדמים היו גרמנים. 
ביוני 1939 הוטס ד,מ׳ 176 116 (מתוצרת היינקל), שהונע 
ע״י מנוע־רקסה. באוגוסט 1939 נערך ניסוי במ ׳ 178 116 , 
שהונע ע״י מנוע טורבו־סילון, ועד שנת 1942 הספיקו כבר 
לייצר במפעלי מסרשמידט מ׳ טורבו־סילובי ומ׳־רקטה. 
היסלר, בטירופו, מנע את המשך הפיתוח. 

מטוסם של האחים רייט היה הראשון שצוייד בשני מדח¬ 
פים בעלי שני גפים כל אחד. תכנון שבי המדהפים היה אחת 
הבעיות הקשות ביותר בבניית המ ׳ הראשון. הנחתם היסודית 
היתה כי למדחף חייבות להיות תכונות דומות, מבחינה אווי- 
דודינאמית, לאלו המאפיינות פרופילים של כנף וכי על כל 
אחד משטחי-החתך של מדחף יש להסתכל כעל כנפון. כך 



81 


מטוס 


82 


עלה בידם לתכנן ולבנות מדחף בעל ניצולת של 66% ׳ מאב ר־ 
גיית המנוע ליצירת משיכה קדימה. המדחף היעיל ביותר 
של סוף שנות השישים מגיע לניצולת של 85% . 

צורתם של המדחפים. המדחפים הראשוניזם היו 
בעלי שני גפים. בהדרגה, עם הגידול המתמיד בהספק של 
מנועי ד,מ", פותחו מדחפים בעלי שלושה, ארבעה ואף חמי¬ 
שה גפים. מספר הגפים חייב להיות מצומצם, משום שככל 
שגדול יותר מספר הגפים במדחף, נעשה הרווח שביניהם 
קטן יותר, תופעת ה״התאבכות" שבין הגפים משפיעה אז 
באורח שלילי על יעילות המדחף. 

במדחפים הראשונים היוו הגפים יחידת חומר אחת והם 
היו עשויים, לרוב, עץ. היה עליהם ליצור כוח משיכה קטן 
יחסית ונצילותם לא היתה גדולה. משגברו העמסים על המד¬ 
חף, וכן הרעידות, הופיעו מדחפים ממתכת,"ובעיקר מאלו¬ 
מיניום, פלדה ומאגנזיום. גם הנצילות נשתפרה במרוצת 
השנים, עם הופעת המדחפים בעלי הפסיעה המשתנה והמד- 
חפים הכפולים, מנוגדי־הסיבוב (ר׳ להלן, עט׳ 82 ). 



עיור 23 . התניעה הלוליינית של המדחף 


אם מבצעים חתך בגוף המדחף, ניתן להיווכח כי לחתך 
צורה של פרופיל-הכנף. חתך זה מכונה בשם פרופיל־גף־ 
המדחף. לגף המדחף מבנה של כנף מפותלת, הגורם ליצירת 
הכוחות הפועלים עליו. מאידך, בעוד שכנף הנד נעה בקו 
ישר הרי שתנועת המדחף היא לוליינית ודומה להתברגותו 
של בורג (ציור 23 ). 

בדומה לכנף יוצר המדחף אף הוא כוח "עילוי", אלא 
שעילוי זה הוא במישור אפקי ופועל קדימה. כשגפי המדחו* 
מסתובבים סביב ציר 
המדחף העובר דרך 
מרכזו(= טבור), פו¬ 
על האוויר הזורם ב¬ 
דיוק כדרך שהוא פו¬ 
על על כנף: המהירות 
גדולה יותר על פני 
הגף המופנים קדימה 
ולפיכך הלחץ על ה¬ 
חלק הקדמי קטן יותר 
מאשר על החלק הא¬ 
חורי. הפרשי לחץ 
אלה יוצרים את כוח 
הדחף (ציור 24 ). 

ניתן לסווג את ה- 
מדחפים לשני סוגים: 
מדחפים בעלי "פסי¬ 


עה" — המרחק שעובר הנד בעת שהמדחף מבצע סיבוב 
שלם אחד — קבועה, ומדחפים בעלי פסיעה משתנה. במדוד 
פים בעלי הפסיעה הקבועה, קבועה זווית הגפים וכמות 
האוויר שהמדחף "זורק" לאחור קבועה אף היא. אולם אם 
בהמראה ובטיסה איטית נחוצה פסיעה קצרה של המדחף 
(זווית־גף קטנה), הרי שבמהירות גדולה נחוצה פסיעה 
ארוכה (זווית-גף גדולה). משום כך, תוכנן מדחף בעל פסי¬ 
עה משתנה המהווה כיום את הבסיס למרבית המדחפים. 
מדחף כזה יעיל גם לשם ביצוע נחיתה קצרה, הואיל והוא 
יכול לפעול כמעצור ע״י היפוך פסיעתו. סוג אחר של מדחף 
בעל פסיעה משתנה הוא המדחף הכפול, המורכב משני 
מדחפים, בני שלושה או ארבעה גפים כל אחד, הסובבים 
בכיוונים מנוגדים ־ אך סביב ציר אחד. מדחפים אלה משמשים 
הן במנועי טורבינה (ע״ע) והן במנועי בוכנה. כל אחד 
מהמדחפים יוצר זרם־מדחף לולייני מנוגד לשני, ומצירוף 
של שניהם מתקבל זרם מדחף ישר, מלפנים לאחור, חסר 
תנועה סיבובית בתוכו, המבטל את נטיית ד.מ׳ לסיבוב וגלגול 
(ר׳ להלן) בלתי רצויים. חסרונו הגדול הוא המנגנון המסובך 
הדרוש להפעלתו. 

ביצועי המ׳. א. המראה ונחיתה: הפעלת 
הגה הגובה. המראת הפד נעשית ע״י הגדלת זודת 
ההתקפה של הכנף ביחס לזרם האוויר, כך שהאוויר זורם 
מהר יותר מעל הכנף ומוסיף לעילוי הרגיל של הכנף. אולם 
אין די בכך להמראה. לשם כך מופעל הגה הגובה. ע״י 
משיכה בהגה הנד, מתרומם הגה הגובה באופן שכוח העילוי 
של הזנב מופנה כלפי מטה ומצמיד את הזנב לקרקע. 
החרטום מתרומם, ובו-בזמן גדלה זווית־ההתקפה של הכנף, 
והעילוי הגובר מרים את הנד מהקרקע. 

אולם, עקב זווית-ההתקפה הגדולה גדל, יחד עם העילוי, 

גם הגרר. לפיכך, קטנה מהירותו של ד,מ׳ בהמראה, וכדי 
שהכד יאסוף מהירות לאחריה, הוא מתיישר עם הינחקותו 
מהקרקע, משיג מהירות נוספת ופותח בנסיקה שלאחר ההמ¬ 
ראה. 

המראה ונחיתה אנכיות. ריצת הנד בהמראה 
לאורך המסלול באד, אף היא ■לשם יצירת עילוי מוגבר על 
הכנף. טכניקת ההמראה והנחיתה האנכיות משחררת את ד,מ׳ 
מלהזדקק למסלול. ההמראה והנחיתה האנכיות המבוצעות 
על משטח מצומצם מתאפשרות ע״י הענקת אמצעי הנעה 
למ״ — שכוח־המשיכה הנוצר עליידיהם עולה על המשקל 
הכללי של הנד. זרמי האוויר מהמדחפים או סילוני הגאזים 
של מטוסי סילון ממריאי אנכית מופנים בעת המראה ונחיתה 
כלפי מטה, לשם השגת העילוי או העצירה הדרושים. מערכת 
צינורות ופתחים מפנה את זרמי הסילון מהמנוע לתחתית 
הנד, וכשהמ׳ ממריא, מופעלת מערכת לשינוי זרימה, באופן 
שזו חוזרת לזרום אל אחורי הנד — לשם יצירת המשיכה 
קדימה (ציור 25 ). 

נחיתתו של מ׳ תלויה בהרבה גורמים, שהם שונים ממ׳ לנד: 
סוגו׳ גדלו, משקל מטענו, עומס כנפיו ומזג האוויר בעת 
הנחיתה. אולם, תנאי יסודי משותף לכל הנד: הקטנת מהי¬ 
רות הנד עד למינימום האפשרי. הנחיתה נעשית אף היא 
ע״י הפעלת הגה הגובה. תחילה ע״י הנמכתו, לשם הרמת 
הזנב והנמכת החרטום כלפי מטה. הם׳ מתחיל להנמיך בהדרגה 
לקראת מסלול-הנחיתה. אמצעי-עזר, כגון מדפי-כנף וכנפונים, 
מסייעים להקטנת המהירות ושמירת העילוי הדרוש להחזקת 



ציור 24 . פעולת הכוחות האווירודמאמיים 
על להב המדחף במרחק ז טציר-הסיבוב: 
״ — מספר הסיבובים ברקה; ■*—שיקול 
הכוחות האווירודינאמיים ז. 41 , השד 
עלים על להב המדחף; ז — ההתננרות; 
זפ — העילוי האופקי; ׳ר — מהירות• 
ההתקדמות של הסטום; ■ 1 < — מרכיב־ 
המהירות הנוטה בזווית. ס ביחס לטי■ 
תר־הפרופיל של להב־הסרחף: ? — זווית־ 
ההתקפה של להב־הטדחף 




83 


מטוס 


84 



ציור 5 צ. טטום טטריא ונוחת אנכית: ה״הרייר" נוחת על סיפון סיירת 


ד.מ׳ באוויר עד הגיעו למסלול. מעל למסלול מתרומם הגד? 
הגובה, הזנב יורד, חרטומו של ד.מ׳ עולה, באופן שהוא מגדיל 
את זווית ההתקפה של הכנף עד למכסימום. ד.מ׳ "מאבד" אח 
מהירותו ונוחת כשגלגליו האחוריים נוגעים ראשונים במס¬ 
לול והסרטום יורד אחריהם. 

ב. פניה והטיה: הפעלת הגה הכיוון. פנייתו 
של ד.מ׳ לצדדים נעשית בשתי פעולות מתואמות: פניה 
והטיח. זוהי פעולה מתואמת של ההגאים, המטים את ד.מ׳ 
על צדו ומסובבים אותו בכיוון הרצוי. הפניה נעשית ע״י 
הפעלת הגה הכיוון בזנב המ ׳ , ואילו ההטיה — ע״י הפעלת 
מאזנות־(כנפיני-) הכנף. בשעת הנטיה מופעל על הכנף הגבי¬ 
הה שיעור־עילוי גב יה-יותר, ועל הכנף הנמוכה — שיעור־ 
עילוי נמוך יותר. הם׳ פונה, איפוא, לכיוון הכנף הנמוכה, 
הודות לכוח הצנטריפוגלי השואף להטות את ד.מ׳ לכיוון 
ההפוך לפניה. 

ג. שלוש תנועות היסוד: עלרוד, ס בסו ב 
וגלגול. בשלוש תנועות אלו נע ד.מ׳ סביב שלושת ציריו: 
"עלרוד", הוא תנועת ד.מ׳ סביב הציר הרחבי העובר לאורך 
כנפיו (ע״י הרמה והנמכר. של חרטומו}"? "סבסוב" — סביב 
הציר האנכי של גופו, ו״גלגול״ — סביב הציר הארכי של 
הכד, החוצה אותו לארכו מחרטומו ועד לזנבו. 

השפעת הטיסה על הגורם האנושי. בעת 
פניית ד.מ׳ וגלגולו מופעל פיח הידוע בכינויו ג׳י ( 8 — תאו¬ 
צת הגראוויטאציה; 1 ג׳י הינו משקלו העצמי של האדם). 
במצב של פניה וגלגול מושך כוח זה את האדם ומדביק( 
למושבו(—הכוח הצנטריפוגאלי). בעת ביצוע תרגילי אווי־ 
רובאטיקה ניתן להגיע לכוחות העולים על 6 ג׳י. במטוסי 
סילון לובשים הטייסים "חליפת לחץ" להקלה וויסות הכוח 
המופעל עליהם. 

בעת טיסה בגבהים, בהם האוויר דליל וחסר חמצן לנשי¬ 
מה, יש צורך לקיים לחץ מינימלי בתא הטייס (ותא הנו¬ 
סעים) או להעניק אודר מלאכותי לנשימה. תת-הלחץ משפיע 
גם על פעולתו התקינה של הגוף. בשעת טיסה הפוכה נינק 
הדם מן הראש ומופיע "מסך שחור" מול עיניו של הטייס. 
גם כאן פועלת חליפת הלחץ לוויסות זרימת הדם בחלקי 
הגוף השונים בכל מצבי הטיסה. 

אמצעי ב ט י ח ו ת. את הכד הקרביים מציידים במושב 
מפלט: לכל איש צוות מושב מפלט כזה. במקרה של צורך 
לנטוש את ד.מ׳, מפעיל איש־הצוות את הכסא, וזה נורה למעלה 
(או למטה), כדי להרחיק אפשרות התנגשות עם הזנב בעת 


היציאה. שני תרמילי אבק שריפה מפעילים אח מושב 
המפלט ופותחים בו בזמן גם את חופת תא הטייס. לאחר 
צאתו מהכד. נפרד איש הצוות מהכסא ופותח את מצנחו. 

במטוסי נוסעים ננקטים אמצעי בטיחות רבים. הואיל וה¬ 
נוסע אינו מצוייד במושב מסלט. במטוסי הנוסעים הגדולים 
קבוע בכל בית־מנוע מטפה קצף לכיבוי שריפה אפשרית 
במנוע. המ " מתוכננים כך, שגם אם מנוע אחד פוסק מלפעול. 
יכולים יתר המנועים לשאת את הכד עד לנחיתתו. למקרה 
של נחיתת חירום מצויירים מטוסי הנוסעים ביריעה הנמתחת 
מפתחי החירום של המ׳ עד לקרקע, כדי להבטיח יציאה 
מהירה של כל הנוסעים. כן מצוייד כל נוסע בחגורת הצלה 
למקרה של נחיתת חירום מעל שטח ימי. 



ג. 


ציור 20 ,טטוםים צבאיים בשיטיש חיל־האמיר הישראלי: א. ג!ז של 
טטום׳ הפצצה — "סקייהוק"; ב. פנטום— מסוס הפצצה ויירוט; 

נ. פונה טניסטר — טט 1 ם־איטונים סילוני 


טבלה 2 

תכונות רצויות למטוסים בתפקידים שונים 


תכונות רצויות 

תפקיד 

המטוס 

מהירות מירבית, תקרת־גובה מירבית, כושר נסיקה 
טוב, יכולת תמרון מעולה, חימוש פנימי טוב 
וחוזק מבנה. 

יירוט 

כושר נשיאת מטען מירבי, טווח מספיק, יכולת 
טובה בתמרון, במהירות הנסיקה, חוזק מבנה. 

קרב־הפצצה 

כושר נשיאת מטען מירבי, טווח ארוך, תקרת־גובה 
מידבית. 

הפצצה 

טווח ארוך, תקרת־גובה מירבית, יכולת שהייה 
ממושכת באוויר. 

סיור וביון 

טווח ארוד. יכולת־נשיאה מירבית, בושר-טיסה במ¬ 
הירות מזערית להצנחת מטען. 

תובלה 

טווח ארוו, חסכון בהפעלה, בטיחות ונוחות מיר־ 
ביות, מהירות מירבית, תפוסה גדולה. 

נוסעים 

יכולת־תימרון משובחת, מבנה חזק, בטיחות מירבית. 

אימון 










85 


מטוס — מטטרדן 


86 



ציוד 27 . "ערבה"—סטום הובלה זנוסעיס הנזקק למשלו? קצר 
להמראה ולנחיתה— מתובנו ומיוצר בישראל 


. וע״ע הליקופטר; מנוע! תעופה 

ד. אביר, אוירודינמיקה, * 11964 ע. בךגוריון, תולדות 
התעופה בעולם, א^ב׳, תשי״ח-תש״ך! הנ״ל, סילונים 
מדבירי שחקים, א׳-ב׳, תשכ״א-תשכ״ג; בסאון חיל־אוויר, 

13 תש״דו־ ן ;- 1909 ,ז 3£ זשז 1 \; *' 1 > 1 ז 0 ׳\\ מנו! 11 \) 8 'שת 
!. 11. 1 . 0 ; 1949 , 110171101 ( 40703 ) 0 ״!׳/ס״וז? , 01 חמ 1 *ס ). 

?011011;, - 1 ( $1061111 , 0777107100 ) £07 110110 ) 417 , 11380 .£ .א 
0713 €01X101, 1949; 710071 ו%ו £7 61006001001 ,]חשא . 7 .א 
610036001[, 1-11, 1950; ). 11. 5108 160 ) 0 10 ) 560 760 , 8 ת 0 ז 
4070(710710, 1953; 0 ( 40103 ז ת 4 וח־ 1441 1,011 .ז x711101, 1954; 
4070 , 111311 ) 431 ( .£ .א - ׳\€[ו( 1 \'. . 11 — 1 ) 8110 ב 111 ק 818 ,£ .א - 
010111011), 1955; 0. "9/. 0. 5113 6103101110 413011011 | קז 
(3010000 70111 1/18/1 ,(. 81 ) 1 ) 1 10 .! .א ; 1957 ,( 46 ,**שא - 

{107011170 £00011 111 417070(1 $171101X701, 195 8; 61 . 14. 
14110(110 -). 1-0 ,• 201 ) 50110 .ם x7130110711 710711101 ( 40703 )ס , 
1959'; ?. 03 ת 00 ־ו 3 > .//י ; 1960 , 7710307710 401011071 '£ ,ת 0 זק , 

760 06107001'! #0713 417070/1 7>1700107), 1961; 1). ^'111110, 

6( ץז 0 ׳\ס 80 נס) £11261 3 ס 1/07 ו 70 )-הס , XX[|^. ; 1962 .( 6 .סא 
6/0 , 81301160111 .א x7 6607171071 8006 0( £1)171%, 1963; 
- 3 ־ 1,1111 0 ;!ו $0101 0 ) 1.1 ) £11261 , 7 ) 1438801 .| .[ - 01 י\ 0 ) 5 . 0 .א 
א . 1 ) 0 ; 1965 , 417 160 ) 0 ( 6601107 ,ח 0 )) 511 . 3 > ; 1965 ,(ץז . 

011799-1909 ) 110110 ) 4070 160 ) 0 1711/07111071 760 ,ו 1 ז 1 וח 5 -*נ ), 
1966; 1 ( 1 ., 4070710x110! 1, £011) £1)171% 11 1909 10 ק , 
1967; 0. 510*311, 4171011071: 760 €70011170 13001, 1966; 

.ם .[ ; 1966 , 710110 ) 4070 160 ) 0 ( 471010771 760 , 011 ) 111 ) 5 .כ 1 

. 1969 , 4171011071 , 510101 

י. ב.־צ. (ג.) - סא. כ. 

מט^לת, גוף צסיד התלוי על ציר אפקי קבוע, שסביבו 
הגוף חפשי להתנודד בהשפעת כה הכובד. באמ¬ 
צעות תנודות המנודה ההיסטורית המצויה בכנסיה בפיזה 
שבאיטליה, מדד גלילאו (ע״ע) פרקי-זמן שווים, ובכך גילה 
את התכונה היסודית של המ ׳ . כד הפכה הם׳ למכשיר חשוב 
במדידת זמן (ע״ע שעון). היות וזמן המחזור של מ׳ תלוי 
גם בתאוצת הגראוויטאציה, משמשת הם׳ גם לחישוב תאוצה 
זו בנקודות שונות על־פני כדה״א (ע״ע גרויטציה, עם׳ 
266 ). באמצעות מ׳ פוקו (ע״ע), ניתן להמחיש את סיבוב 
כדה״א הואיל ומישור-התנודה של מ׳ זו מסתובב ביחס למע¬ 
רכת צירים קבועה בכדה״א. שיעור הסיבוב של מישור 
התנודה תלוי בקו־הרוחב שבו תלויה מ׳־פוקו, כאשר בקט¬ 
בים מסתובב מישור-התנודה ״ 360 ביממה, ובקו-הרוחב 0 — 
0 ״!$ א ״ 360 ביממה. וע״ע מכניקה. 

מטטרון, מלאך בעל מעמד מיוחד בתורת-הסוד שמתקופת 
התנאים ואילך. ע״ס תורת־המלאכים (ע״ע מלאך) 

באפוקאליפסות, היודעת סוג של מלאכים הרואים את פני 
מלכם והנקראים "שרי-הפנים", הפד מ/ לאחר גיבוש דמותו, 
ל״שר-הפנים" סתם. בתלמוד הבבלי נזכר מ׳ ב 3 מקומות 
(חג , ט״ו, ע״א; סנ׳ ל״ח, ע״ב; ע״ז ג , , ע״ב), ובשנים מהם 


קשור הדבר בפולמוס נגד המינים (ע״ע). במם׳ חגיגה 
מסופר שאלישע בן אבויה (ע״ע) ראה את מ , יושב על 
כסא ואמר ״שמא שתי רשמות הן״! כדי להוציאו מטעותו 
— שגרמה לו לצאת לתרבות רעה ולהצטרף לריאליסטים — 
מדגיש התלמוד שרשות זו ניתנה לו מסגי שהוא "הסופר" 
הרושם זכמות ישראל, ובכדי להוכיח לאלישע, שאין מ׳ 
אלוה שני הלקוהו 60 ״פולסין דנורא״ — תמונה החחרת 
בספרות הגנוסטית בהקשרים שונים לגבי דממות אחרות 
מן העולם העליון. במס׳ סנהדרין הוא מזוהה עם מלאך ה׳ 
הנזכר בס׳ שמות (כג, כא), שנאמר עליו: "השמר מפניו, 
ושמע בקלו אל תמר בו... כי שמי בקרבו". כאשר שאל 
מין אחד לרב אידית על הפסוק (שם׳ כד, א): "ואל משה 
אמר׳ עלה אל ה׳", למה לא נאמר כאן "עלה אלי" ז ענה 
לו, כי הכוונה לס׳ "ששמו כשם רבו*. על טענת המין שאס¬ 
כן יש לעבוד אוחו באלוה, ענהו כי זוהי כוונת הפסוק "אל 
תמר בו״ — אל תמירני בו, ומוסיף כי אפילו כשליח האל 
לא נקבלנו. הקראי קירקסני (ע״ע) קרא בגמרא "זהו מ׳ 
שהוא יהוה הקטן", והקראים הרבו להתקיף את הרבניים על 
הפצתו של שם כזה בספרים שבידיהם. 

התהוותו של הכינוי קודמת בוודאי לגיבוש דמותו של 
מ׳, והפירושים הניתנים בספרות ההיכלות (ע״ע), בשלביה 
המאוחרים (ם׳ חנוך העברי, פרק י״ב). אינם משכנעים, 
ומסתבר שהם באים להסביר מסורת יותר־קדומה, שכבר 
לא הובנה כראוי. מסורת זו כרוכה במלאך יהואל שהאפוקא־ 
ליפסה של אברהם (מראשית המאה ה 2 ) אומרת עליו(פרק 
י׳), ששמו המפורש של האל נמצא בקרבו. כל מה שנאמר 
שם על יהואל הועבר אח״כ למ ׳ , אלא שעל יהואל ניתן 
באמת לומר ששמו בשם רבו, שהרי הוא נושא בתוכו את 
אותיות שם הויה. עוד לפני הזדהותו של יהואל עם מ׳, 
עברו כינויים כאלו ("יהו הגדול" ו״יהו הקטן") אל הגנום־ 
טיקנים, ונזכרו בהקשרים שונים בספרות הגנוסטית־קופטית 
ובספרות דימנדעית, שאינן יודעות דבר על מ׳. 

בדמות מ׳ נפגשות שתי מסורות שונות. מסורת אחת 
התייחסה למלאך עליה, שנברא עם בריאת העולם או קודם־ 
לכן, והיא מייחסת לו תפקידים גבוהים ביותר בממלכת 
העליונים. מסורת זו נמשכה עם הזדהותו של יהואל ומ׳ ׳ 
והיא מכילה יסודות לא־מעטים הלקוחים מתפקידי המלאך 
מיכאל (ע״ע). המשכה של מסורת זו נמצא בחלקים מסויי־ 
מים של ספרות ההיכלות, עד הקבלה ועד בכלל, שם נקרא 
מ׳ הקדמון הזה בשם "מ׳ רבא". מסורת אחרת קשרה אוחו 
לחנוך (ע״ע) שנתעלה מבשר־ודם למלאך ול״סופר הגדול" 
הרושם כל מעשי האדם (ם׳ היובלות, ד׳, כ״ג). התעלות זו 
נידונה ופותחה ביותר בחוגים שהמשיכו מסורת זו, כפי 
שניכר בעיקר ב״ם׳ היכלות" ("ם׳ חנוך העברי"), המקשר 
את שתי המסורות ומנסה לאחדן בעריכתו, אך ניכר כי 
פרקים ט׳—י״ג מתייחסים באמת למ ׳ הקדמון. היעדר המ¬ 
סורת השניה בתלמוד ובמדרשים החשובים קשורה כנראה 
בהתנגדות להערכה חיובית של חנוך, אך בתרגום ירושלמי 
(ברא׳ ה, כד) ובמדרשים אחדים נשתמרו עדויות על מ׳ 
ע״ס מסורת זו. במקום תפקיד הסופר מופיע, לעתים, מ׳ 
כסניגור לישראל, מעבר אפייני מאד באגדת חז״ל (איכ״ר, 
פתיחתא כ״ד; במ״ר, י״ב, ט״ו). יש לציין, שכמה מאמרי 
חכמים נתפרשו ביה״ב כמדברים על מ/ על יסוד שיבוש 
המלה היוונית המאוחרת מיטטור (קטז*"!!), שפירושה: 








87 


מטטרון — מטיס, אנרי 


88 


מורה־דרך (ספרי האזינו, של״ח < ב״ר ה׳, ב׳). במקורות 
מסדימים של ספרות־המרכבה נעלם מ׳ לגמרי (כב״היכלות 
רבתי"), וגם מערכות־השמים ב״מסכת היכלות" וב״ס׳ הרזים" 
אינן יודעות דבר עליו, לעומת־זה בולמת דמותו בם׳ "ראיות 
יחזקאל״ מן המאה ה 4 , אבל בלי קשר למסורת חנוך. 

מקור זה מזכיר כבר כמה מהשמות הנסתרים האחרים 
של מ׳, שנרשמו אח״כ בקונטרסים מיוחדים או נצטרפו 
לס׳ חבוך העברי (פרק מ״ח). ביאורי השמות ברוח חסידות- 
אשכנז (ע״ע) נדפסו בספר "בית־דיך לר׳ אברהם חמד 
(לידרנו, תרי״ג, דף קצ״ו ואילך), ובנוסח אחר בשם "ספר 
החשק" (לבוב, תרכ״ו). בחוג מסויים של בעלי המרכבה 
(ע״ע) תפס מ׳ את מקומו של מיכאל ככה״ג בביהמ״ק של 
מעלה, כפי שהודגש בעיקר בחלק השני של "שיעור קומה" 
(ם׳ "מרכבה שלמה", ירושלים תרפ״א, ל״ט ואילך), ובמ¬ 
סורת אחרת הוא נקרא "נער", כלומר משרת, בביהמ״ק של 
מעלה. בתקופת התנאים הועבר אליו גם התפקיד של "שר־ 
העולם", שנתפס קודם־לכן ע״י מיכאל (השר יב׳ ט״ז, ע״ב, 
ותוס׳ ד״ה פסוק), תפיסה שאינה עולה בקנה אחד עם מסורת 
חנוך, שנתעלה לשמים רק אחרי בריאת העולם. כבר ב״שי- 
עור קומה" הבדילו בין צורות השם מ׳ "שנכתב בשש 
אותיות ובשבע אותיות"(מיטטרון ביו״ד). כוונתה המקורית 
של ההבחנה אינה ידועה, ובכה״י הקדומים נכתב מ׳ כמעט 
תמיד ביו״ד. המקובלים ראו בדבר סימן לשני מיני מ׳, 
והפרידו שוב בין היסודות השונים שנתאחדו, כאמור, בנד 
חנוך העברי שהיה בידם. מיטטרון הוא אצילות עליונה 
מן השכינה, הקיימת מאז העולם העליון, ואילו מטטרון 
הוא חנוך שנתעלה דש בו מזיוו וכוחו של מ׳ הקדמון — 
הבחנה הנמצאת כבר ביסוד דברי הראב״ד (ר׳ ג. שלום, 
ראשית הקבלה, 74 — 77 , תש״ח). 

מקורו של השם מ׳ אינו בדור, והשאלה היא אם בכלל 
יש לבקש לו הסבר אטימולוגי. מבין האטימולוגיות הרווחות 
יש להזכיר, מלבד מיטטור הנ״ל, ?ס׳\ 6 ק 10 ס! 16 * בהוראת 
"משמש לגבי הכסא", אלא שתפקיד זה יוחס למ׳ מאוחר־ 
יותר ואינו הולם את המסורות הקדומות, וגם המלה היוונית 
; 0 * 006 אינה מופיעה בחז״ל. 

מאוחר־יותר נתפצלו ענייניו של מ׳ וכמעט שאין תפקיד 
שלא יוחס לו בספרות המאוחרת, ובפרט בספרות־הקבלה. 
אך בספרי הקבלה המעשית כמעט שלא נמצאו השבעות למ׳, 
אם כי הרבו להזכיר שמו בתוך השבעות אחרות. 

ש. ליברמן, שקיעין, 11 — 16 , תרצ״ט! ר. מרגליות, מלאכי 
עליון, ע״ג—ק״ח, תשכ״ד 2 ! א. א. אורבך, חז״ל: סרקי 
אמונות ודעות, 118 — 9 !!, תשכ״ם: ׳׳?>.#ז:* 161 ) 0 .זז 
7 />! 1 ! 4 \ 1 .וח 806016 . 3 ) ; 1928 , £7100/1 (ס ,) 8001 / 71 ) 7 /)) 1 ■) ) 1 ) 5 
11/1511 )[ ,, 14 ;' 1954 , 67-70 ,( 17 * 1 ) 49511 } 1117111 )[ 171 15 ><()) 7 
.' 1965 , 43-55 , 15771 ) 110511 [) 

ג. ש. 

מטילדה (אי מוד), ע״ע סטיון. 

מטילךה — 13 ) 13111 ^ 1 — ( 1046 — 1115 ), רוזנת טו׳סקאנה 
( 1076 — 1115 ). אביה, ב 1 ניפאציו מקאנוסה מזן 
טו׳סקאנה, נרצח ב 1052 , ואמה ביאטריצ׳ה שלטה תחתיו עד 
מותה ב 1076 . ביאטריצ׳ה נישאה בשנית לגוטפריד מלורן, 
מאדבי הקיסר הינריך 111 (ע״ע) ואחיו של האפיפיור סטפ־ 
נום £מ. מ׳ עצמה נישאה לבנו של אביה החורג, ובמותו 
נישאה בשנית לולף ¥ (ע״ע ולפים) דוכס באוואריה, אף 
הוא מאויבי הקיסר. 


מילדותה גדלה מ׳ באווירה אוהדת לאפיפיורי הרפורמה, 
ובעת מאבק האינוסטיטורה (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 423 ), תמכה 
בעקיבות בגרגוריוס ¥11 (ע״ע) ובאפיפיורים אחריו. למצו־ 
דתה בקאנוסה עלה ב 1077 הינריך 1¥ (ע״ע) לבקש מחילה 
מגרגוריוס, שהתארח אצלה, ב 1080 — 1082 וב 1092 לחמה 
בקיסר, ובמלחמות אלו איבדה שטחים מסויימים, אך בערוב 
ימיה חזרה והשתלטה על כל אחוזות אבותיה. 

מ׳ הורישה את שטחי שלטונה לאפיפיורות, אך התנגדות 
הקיסרים מנעה ביצוע ההורשה, ו״ירושת מ׳" היתה סלע 
מחלוקת בין האפיפיורות לקיסרות זמן ממושך. 

.£ . 4 ^ ; 1895 ,ה? 1 ? 145 ' 1 1/011 111 01 ז 0 ,מ 311 חז־ €1 /י 0 ,א 

11 ) נ 1 תס 01 ו 4£1 ז . 0 ; 1905 ,?ח €0 * 14 ? /ס **? 1. €014x1 ^ 

. 1950 8 , 50 * €0x0 

מט י 0 , א[ל* י — 1311550 ^ 1 ־ 11631 — ( 1869 , לה קאטו 
[צרפת הצפונית] — 1954 , ניצה), צייר צרפתי. 

מ׳ היה בנו של סוחר־תבואה, שהועידו ללמוד משפטים. 
ב 1890 , כאשר הועסק כלבלר במשרדו של עורך־דין בסן־ 
קאנטן, התחיל ללמוד אמנות, וב 1891 ניאות אביו לשלחו 
לפאריס. תחילה ביקר באקאדמיה ז׳יליאן ומ 1895 למד אצל 
גיסטו מורו (ע״ע) ב;־ 1 ו 3 ־צ 311 שנ 1 5 ־ 11 ם 01 :>£. שם פגש את 
האמנים רואו (ע״ע), אלבר מארקה ושארל קאמואן, שעתי¬ 
דים היו ליצור עמו את גרעין' קבוצת הציירים המכונה 
ה״פובים" (ע״ע). עד אמצע שנות ה 90 נשען ציורו של מ׳ 
על שיטת האור-וצל של המסורת הראליסטית הצרפתית. 
ב 1896 פגש את פיסרו (ע״ע) ובאמצעותו נתגלה לו האימ¬ 
פרסיוניזם (ע״ע). הגופים שצייר בבל־איל׳ בקורסיקה וב- 
ריודירה הצרפתית מעידים על הזדהות מוחלטת עם תפיסת־ 
האור האימפרסיוניסטית. אתרי 1900 הושפע מסזן (ע״ע) 
ומהנאו-אימפרסיוניסטים, ובייחוד מטכניקת מגע המכחול 
המחולק של'פול סיניאק, שהיה ידידו! הוא פיתח צורות 
מוגדרות וברורות, שהיו בנויות במשמעות הנוסחה הסזאנית 
של ״צורה-רגש״. ב 1904 תל המעבר המכריע ביצירתו של 
מ׳ אל הצורות השטוחות, המותחמות בקווי־מיתאר — מעבר 
שבישר את חלוקת השטח הדקוראטיווית האפיינית ליצירתו 
בעתיד! טכניקת־המכחול עדיין נאו-אימפרסיוניסטית, אך 
האור מתגלה בצורות ברורות, הנוגדות את העיבוד השיטתי 
ואת תפיסת־השטח הגאומטרית של הגאדאימפרסלניזם 
(״פאר, שלווה ועונג״,' 1965 ! אוסף פרטי, פאריס). — 
בשנים 1899 — 1904 יצר מ׳ את פסליו הראשונים! תחילה 



אנרי סטים: "אוראליסקה בכח־סה" 
(רסוזיאו! לאמנית ם 1 ךרנית, םאריס) 
















89 


מטים, אנרי — ממכסם, יואנים 


90 


הושפע מפסל-החיות אנטואן־לואי ברי (ע״ע) ולאחר זמן — 
מרודן (״העבד״ 1900/3 ). 

/שמחת'החיים״ ( 1905 ; אוסף האס, סאן פדאנסיסקו), 
שהוצגה בסאלון של 1906 ׳ בישרה את תקופתו ה״פובית" 
של מ׳: אף כי השתמש, דוגמת חבריו ה״פובים"׳ בצבעים 
טהורים, לא ביקש בהם את הביטוי הרגשי, האינסטינק- 
סיוד, אלא אמצעי לבניה מאחנת של צודות-יסוד, של 
קודם ומקצבים בעלי אופי תמציתי; וכך השתחרר ציודו 
סופית מן האימפרסיוניזם. — ב 1906 ערך מ׳ מסע ראשון 
לצפון־אפריקה; את רשמיו העזים תירגם לשפת־צבע המ¬ 
גלמת בראש־ובראשונה את האור, ואגב-כך מנתקת עצמה 
לחלוטין מן הצבע הלוקאלי; נוצר מרחב ציורי שטוח 
ביסודו, המושתת על מערכת פשוטה ובהירה של יחסים 
צבעוניים, שבאפיים מתמזגות תכונות אכספדסיודות וך־קו־ 
ראמיודות כאחת. בכך סלל מ׳ את הדרך אל'אחד התחומים 
החשובים ביותר של הציוד המופשט ו תחום הצורה האפס* 
פרסיווית, הקיימת ומגדירה עצמה בזכות עצמה. 19081 
פתח מ׳ אקאדמיה משלו וסביבו נתקבצו תלמידים רבים. 
תמצית תורתו לתלמידיו היתה: "אין כל עניין בהעתקת 
מושאים מן הטבע-הדומם; יש לבטא את הרגש שהם מעור¬ 
רים, הרגש של המכלול, היחס ההדדי בין המושאים, ייחודו 
של כל מושא המשתנה בהתאם ליחסו למושאים הסובבים 
אותו, כשכולם שזורים זה בזה כחבל או כנחש". דבריו 
מסבירים את הקשר בין האכספרסיווי והדקוראטיוד ביצי¬ 
רתו, באשר הביטד — ביטויו המוחשי של המושא — אינו 
אלא האצלה של איכותו הדקוראטיווית. 

ב 1910 הציג מ׳ בניריורק, במוסקווה ובברלין. ב 1911 
נסע למארוקו. בתערוכתו בפאריס 19121 הציג נופים שבהם 
נתגלה הצבע־האור בכל עצמתו, שעה שאופי חלוקת-השטח 
נעשה גאומטרי יותר (/החלון הכחול״, 1911 ; "שיעור- 
פסנתר״', 1916 — שניהם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו־ 
יורק). בשנות ה 20 , בעקבות מסע נוסף לסאדוקו ובהשפעת 
המזרח, צייר את סדרת ה״אודאליסקות" הנודעות, הזוהרות 
בצבעיהן. 19311 — 1933 , לאחר שובו מביקור באה״ב, יצר 
את הדקוראציות על נושא "המחול" (קת באתם, מריון, 
אה״ב)'. בתקופה זו של חייו נעשתה פעילותו מגוונת ביותר: 
כבר ב 1920 יצר את התפאורות והתלבושות לבאלט של 
סטראודנסקי, "הזמיר"; ב 1932 הופיעו תחריסיו המלודם 
את ה״שירים״ של מאלארמה; ב 1935 ביצע אילוססראציות 
ל״אוליסס" של ג׳ויס; ב 1938 יצר תלבושות לבאלט של 
שוסטאקוביץ/ "האדום והשחור". בשלהי שנות ה 30 ובשנות 
ה 40 צייר את ״החולצה הרומנית״ ( 1940 ), נושאי טבע- 
דומם ודמויות שבהם מוצגים המשטחים הדקוראסיודיס 
הסכמאטיים זה לצד זה כניגודים חריפים. ב 1948 — 1951 
יצר את הדקוראציות בשביל קאפלת הדומיניקנים של ואנס 
( 6 ש £0 ז\) 'שבדרום־צרפת, ובשניות ה 50 — את סדרות 
״הניירות הגזורים״ (כגון ״עצבות המלך״, 1952 ; המוזיאון 
הלאומי לאמנות חדישה, פאריס); ביצירות אלה, המהוות 
שיא בתקופת-חייו האחרונה, געשו צורותיו מופשטות משהיו 
אי-פעם והצבע לבש את ביטדו הטהור והמעודן ביותר. 

אמנותו של מ׳, שהיה גדול הציירים של אסכולת פאריס 
במחצית הראשונה של המאה ה 20 והצייר האוואנגארדי 
החשוב ביותר לצדו של פיקאסו, מייצגת בדודנו את המזיגה 
השלמה ביותר של מסורת ושל חידוש. מהלך־התפתחותה 


נראה היום הגיוני ורצוף וקשה לאמוד את היקף השפעתה 
על אמני דורו ודור ממשיכיו. יצירותיו מצויות במרבית המו¬ 
זיאונים לאמנות זמננו כעולם, ובעיקר בפאריס, בנידיורק, 
בפילאדלפיה, במוסקווה, בלנינגראד ובניצה. 
ור׳ תמונה צבעונית בכרך ג׳, בין עם׳ 24 ו 25 . 

; 1907 ,( 18 , 11 ,*£מ 11313 ע ר.-!) . /ג ,*■ 01110311 ק\, . 0 
!■!{/ 1115 ,./ 1 ) ,־ £31:1 . 11 ; 1925 ,. 1 \ .// */> 0 * 0 

,* 1.3553180 .[ ; 1958 ,.}\ . 111,19 * 01 . 0 ; 1951 1111 

. 1959 ,./ 11 

יו. סי. 

מטיק 1 , £ — 0 :אל(ט:ז 13 \ — ( 1838 — 1893 ), צייר פולני. 

מ׳ למד 18521 — 1858 בביה״ם לאמנות בעיר מולדתו 
קדאקוב, ב 1859 — באקדמיה של מינכן וב 1860 — באקדמיה 
של וינה. מ 1873 ניהל את ביה״ס לאמנות בקראקוב; עם 



ין טטיסו: הקרב ליד נרונוולד ( 1878 ) 


תלמידיו נמנו הציירים מאוריצי גוטליב (ע״ע) וסטניסלב 
ויספינסקי (ע״ע). מ׳ היה גדול ציירי הנושאים ההיסטוריים 
בארצו •, נושאיו היו, במידה רבה, תוצאה של מחקרים היסטו¬ 
ריים וארכאולוגיים שערך. הוא פיתח בציוריו סיגנון ראליסטי 
ורגשני. הקומפוזיציות הגדולות שלו הוקדשו לתולדות פר 
לניה; מהן: "סטאנצ׳יק" ( 1862 ), ״סובייסקי בווינה״ ( 1883 ), 
סידרת 12 ציורים'על ״תולדות התרבות בפולניה״ ( 1889 ), 
״חוקת ה 3 במאי״ ( 1891 ). כן זכו לפרסום דיוקני המלכים 
והנסיכים שצייד ב 1890 . נושאים אלה תוארו בתפיסה מונו¬ 
מנטאלית שהושפעה מרובנס, ורונזה וטינטורטו. מספר ניכר 
מיצירותיו נמצא בביתו שהפך מוזיאון, וכן במוזיאונים הלאר 
מיים של קראקוב ווארשה. 

. 1956 ,. 1 \ , 10 ;>ט 80£ .[ ; 1938 .£ 

מטכסס, יואניס — ? 0 ^ 04670 ?ןוע׳\ 6 ( 10 י — ( 1871 — 
1941 ), איש־צבא ומדינאי יווני. מ׳ למד בבי״ס 
לקצינים, השתלם בגרמניה וב 1912 צורף למטכ״ל. הוא הצ¬ 
טיין במלחמות הבאל- 
קאן (ע״ע בלקן, מל¬ 
חמות¬) וב 1913 מונה 
לדמטכ״ל. במלה״ע 1 
התנגד לוניזלום 
(ע״ע), שרצה להצט¬ 
רף למדינות ה״הסב- 
מה", ותמך במלך קונ- 
סטנטינום, שדגל ב־ 
ניטראליות אוהדת ל¬ 

גרמנים. ביוני 1917 , י 1 אניס טטנסם 




91 


ממפסס, יואנים — מטמורסיה 


92 


כשנאלץ קונסטאנטינוס להתפטר מהמלוכה, הלד מ׳ בגולה; 
אולם חזר בשוב קונססאנטינוס למלוכה, וגלה שבית ב 1923 . 
בתקופת הרפובליקה היה שר בכמה ממשלות ימניות, סייע 
בהחזרת המלוכה, ובאפריל 1936 נהיה לראש־הממשלה. 
ב 4.8.1936 הקים משטר ר 1 דני. 

משטרו של מ׳ היה אוטוריטארי ומדכא, אך לא טוטא- 
ליסארי, ויחד עם זד, יעיל ונעדר אידיאולוגיה פאשיטטית. 
את בעיות הכלכלה פתר מ׳ ע״י תלות כלכלית בגרמניה, 
אך לא הצטרף למערך של "הציר" באירופה, ובפלוש האי¬ 
טלקים ליוון ( 28.10.1940 ), לחם בהצלחה בפולשים. הוא מת 
בעיצומה של המלחמה, כחדשיים לפני כיבוש ארצו. — 
וע״ע יון, ענד 483 , 486/7 . 

מט לום׳ לןיקיליוס ( 461611115 ^ €0111115 ג 0 ),משפחה רומית 
מן האצולה הפלבאית, רבת״השפעה בעיקר במאה 
ה 2 לפסה״ב. ידועים קרוב ל 30 איש מבית זה ששירתו 
במשרות ציבוריות, מהם מצביאים ומדינאים חשובים, רובם 
מסיעת "האופטימטים" ומיעוטם "פופולרים". החשובים בהם: 

1 ) קוינטוס ק. מ׳ מקדוניקום (מת ב 115 לפסזד׳נ). 
כפרטור ב 148 לפסה״נ כבש את מוקדון מידי המורד אנדריס- 
ק 1 ם ולחם נגד הברית האכיאית במלחמה האחרונה נגדה 
(ע״ע אכיאים, עט׳ 266 ; יון, היסטוריה, עמ׳ 453 ). בשובו לרו¬ 
מא ב 146 זכה בתואר ״מקדוניקוס״. כקונסול ב 143 נלחם 
בקלמיברים בספרד ("מלחמת נומנטיה"). הוא תמך בתי¬ 
קוני טיבריוס גרקכום (ע״ע) ב 133 , אך הסתייג משיטות 
מאבקו. בהיותו קנסור ב 131 — 130 הציע לכפות נישואין 
למען ריבוי הילודה. ב 121 היה ממתנגדי גיוס גרקכום. 

2 ) קוינטום ק. מ׳ נומידיקום (מת ב 91 לפםה״נ), 
ממנהיגי "האופטימטים". לאחר כשלמות קודמיו במלחמה 
נגד יוגורתה (ע״ע), ניצחו מ׳ בהיותו קונסול ב 109 לפסה״נ 
ליד הנהר מותול והדפו למדבר, אך בראשית 107 החליפו 
יריבו מריוס (ע״ע). כקנסור ב 102 ניסה מ׳ להוציא מהסנאט 
את סטורנינוס וגלאוקיה, ממנהיגי ה״פופולרים״. ב 100 היה 
מ׳ הסנאטור היחיד שסרב להישבע לקיים את חוק הקרקעות 
של סטורנינוס (ע״ע), ועל-כך הוגלה! הוא חזר כעבור 
שנה, אחרי רציחת סטורנינום. 3 ) ק ו י נ ט ו ם ק. מ׳ ק ל ר 
(מת ב 59 לפסה״ג), כפרטור ב 63 לפסה״ג מילא תפקיד 
במערכה נגד קטילינה (ע״ע); כקונסול ב 60 התנגד לתכניות 
פומפיוס, שבא בקשר חשאי עם קיסר וקרסוס ("הטריומ- 
ווירט הראשון"). הוא מת בטרם צאתו כפרוקמסול לגאליה. 
אשתו, קלודיה, היתה אחת הנשים רבות־ההשפעה ביותר 
באצולה הרומית, אהובתם של מדינאים ומשוררים, ביניהם 
_קטולוס (ע״ע). 4 ) קוינטום ק. מ׳ נסיקה (מת 46 
לפסה״ג). ממשפחת סקיפל (ע״ע), אומץ בידי המטלים. 
פומפיוס נשא את בתו לאשה ושניהם היו קונסולים'ב 52 
לפסה״ג. מ׳ היה בעל ההצעה הגורלית להחזיר את קיסר 
מגאליה. במלחמת-האזרחים פעל מטעם פומפיוס בסוריה 
והוציא להורג את אלכסנדר בן אריסטובלום השני (ע״ע) 
מאחרוני החשמונאים. מ׳ היה מפקד האגף המרכזי בקרב 
פרסלוס ( 48 ), נמלט לאפריקה ולאחר קרב תפסום ( 46 ) 
התאבד. פרשת מותו הפכה לסמל במסורת הרפובליקנית 
בתקופת הקיסרות. 

; 1208-10 ,. 6 <) 1 ג 1 ז . 5 , 8 £ , 1 * 1 -?) ״״//■״ €0 , ז 20 ״״ י \ [.?] 

1 * 1 , מז ? 8 11 ? 001 ״<״■ .( ; 1897 ,( 1224-8 , 1218-8 , 1213-6 
. 1967 ,) 11 ן/ו 1 < 111 <ן)% 14 ■>/> 111 ) 1 ) 0111 * €8 

ד. אש. 


2 טלוךגיה׳ ע״ע מה 5 ת. 

מטלטלץ, המונח התלמודי לנכסים שאפשר לטלטלם — 
בביגוד לקרקעות ושאר "נכסי דלא ניידי". במשפט 
העברי נבדלים המ" בדיניהם מן הקרקעות בכמה תחומים. 
הכד נקנים — לפי סדר־עדיפות טכני — בהגבהה, במשיכה 
ובמסירה (ע״ע קניו, דיני). זוהי תקנת חכמים, שכן מן 
התורה בקבים גם מ" בכסף, והתקנה נקבעה מחשש שמא 
יאבד החפץ באונם קודם שיבוא ליד הלוקח, והמוכר יתמה¬ 
מה מלהצילו (ר׳ ב״מ מ״ז, ע״ב). המ" בקנים גם בקניין 
אגב־קרקע (משנה קיד׳ א , , ה׳). מ" אינם בני שעבוד 
(ע״ע) ואם מכרם הלווה אין בעל-חוב יכול לגבות את חובו 
מהם ו״לטרוף" מן הלקוחות (ב״ב מ״ד, ע״ב), וזאת משום 
"דלית להו קלא" (אין להם קול)׳ כל׳: אין פירסום לעניי¬ 
ניהם, ואין הלקוחות יכולים ליזהר שלא לקנותם, וממילא 
גם דעתו של המלוח אינה סומכת על "ערבותם" של הכד. 
ד.מ״ בקראים משום־כך — "נכסים שאין להם אחריות", 
בניגוד לקרקעות (משנה קיד, א׳, ה׳). אפילו מטלטליהם 
של יתומים אינם משתעבדים לבעל־חוב של אביהם (כת׳ צ״ב, 
ע״א), ואין הוא גובה בעל-כרחם ממ" שנפלו להם בירושה 
מאביהם. בתקופת הגאונים ( 787 לסה״ג) נתקן כי "יורש 
במקום מוריש עומד", וחל עליו שעבוד הגוף של מורישו. 
וכך הוא גם בדין הכתובה: לפי ההלכה "מטלטלי לכתובה 
לא משתעבדי" (שם פ״א, ע״ב), אולם הגאונים תיקנו גם 
לאלמנה גבייה ממ". שינוי זה קשור בירידת ערכם של הקר¬ 
קעות כ״נכסים יציבים", דבר שהזקיק את הלווים לסמוך 
דעתם על שעבוד ד.מ" במידה גוברת. ביחס לדיני חזקה של 
מ״ — ע״ע חזקה, עט׳ 264 ! אונאה. 

עבדים נחשבים כקרקעות בדינים דאורייתא, וכמ" בדי¬ 
נים דרבנן. שטרות, עפ״י תכונתם, צריכים להיחשב כמ", 
אולם בדרך־כלל שונים הם ממ" בזה שאין גופם ממון(וע״ע 
שטרות). 

מ. 

מקןמון״כהן, יהודה ליב, ( 1869 , כפר אוסטיה [או¬ 
קראינה] — 1939 , תל-אביב), מורה, מייסד הגימנ¬ 
סיה העברית הראשונה, ״הרצליה״. ב 1891 יסד בית־ספר 
עברי בקאלאראש (בסרביה). ב 1897 הקים באודסה אגודה 
להחיאת השפה העברית ולימודה ("שפת ציון"). השתלם 
בלימודי־הטבע, הפדגוגיה והפילוסופיה באוניברסיטות 
שוויץ ופאריס. ב 1904 עלה לא״י ושימש בהוראה בראשון־ 
לציון. ב 1906 ייסד את בית-הספר התיכון העברי הראשון — 
גימנסיה ״הרצליה״ ביפו, והיה מנהלה עד 1912 , ואח״כ שוב 
בשנות מלחמת־העולם הראשונה! הוא סייע גם בייסוד הגי¬ 
מנסיה העברית בירושלים ( 1910 ). מ״כ כתב ספרי־לימוד 
במדעי-הטבע (״ראשית יסודי הבוטניקה״, תרע״ו; "האדם" 
תרע״ו). היה פעיל בחיים הציבוריים של היישוב העברי 
בא״י. לקח חלק בייסוד תל-אביב ורמת-גן. בשנות תרצ״ה— 
תרצ״ז ערך שבועון מנוקד, "העברי", שבא להקל על הפצת 
השפה העברית בין העולים החדשים. 

ד. סמילנסקי, עם בני דורי, 8 ד 2 ״ 284 , תש ״ב! ז. חביב, ד״ר 
י. ל. הכהן ם׳ (״על הראשונים״, בעריכת ד. לוין), 34-22 . 
תשי״ט! ד בנימין, כנסת חכמים, 143-139 , תשכ״א. 

מטמורפוזה, ע״עגאול; מינרלוגיה. 

: זי ־ : • •יד* •ד 

מטמורפיה, ע״ע מינרלוגיה. 

ע - : * ד ■ "־ •ד 



93 


מטמתממיקה—מטסיס, קונטין 


94 


מטמתמטי?ןה (אצל הילברט [ע״ע] גם: תורת־ההוכחה), 
שם כללי לתורות העוסקות בתיאור ובחקר של 
מערכות דדוקטיוויות מוצרנות (ע״ע הגיץ, תורת ה־, עם׳ 
352 ). וע״ע מתמטיקה, עמ ׳ 758 ואילך; הוכחה; הצבה; 
בול, ג׳ורג׳; גדל, קורט; טרסקי׳ אלפרד; רסל, ברטרנד. 

׳ - ז י* /• * ד •\ ־ 

מטסו, גבריאל — 1 ^ 03 — ( 1629 — 1667 ), 

צייר הולאנדי. בצעירותו נמנה מ׳ עם יוזמי גילדת־ 

הציירים של לידן ועם מייסדיה ( 1648 ). לפני 1657 השתקע 
באמסטרדאם. בראשית דרכו הושפע מן האמבים שבחוגו של 



גבריאל מטסו: "הילד החולה" 
(המוזיאון המלכותי, אמסטרראם) 


רמברנט ולאחר־מכן נעשה לנציגו המובהק של ציור־ההווי 
הבורגני, האפייני ל״ציורי-הפנים" בתור-הזהב של הציור 
ההולנדי(ע״ע הולנד, אמנות,'עמ׳ 736 ). מרבית יצירותיו הן 
אפיזודות שקטות, מהולות בהומור קל, מחיי היום־יום, 
המתוארות עפ״ר בפנים הבית: שתים־שלוש דמויות העד 
סקות בשיחה, שתיה, כתיבה, נגינה ("שיעור המוסיקה"; 
הגאלריה הלאומית, לונדון), חיזור וכר. אולם יצירתו הענפה 
כוליות גם תחומי־נושאים אחרים: תיאורי עבודה, מחזות- 
רחוב ושוק ("שוק־הירקות באמסטרדאם"; לובר, פאריס), 
דיוקנים וגם נושאים דתיים. ביצירה מאוחרת כ״הילד החו¬ 
לה" (המוזיאון הממלכתי, אמסטרדאם), יצר מ׳ קומפוזיציה 
אינטנסיווית יותר מן השכיחה אצלו, 

- ¥67 11561165 ) 7 ) 1 714 * 1 €71465 (! 11761 8656 , 1 סס ז ס 10 > . 0 

*€16117115 467 ]¥671(6 467 11676077(1^671457671 110114714. 14(467 

465 X¥1^. 1**?*., 1 , 255 - 336 , 1907 ; \¥. ! 7 . 80 ( 10 , 1X6 

?4615167 467 110114124. 74. 11147?%. 14(5167561114671, 2919*. 

מטסואו בשו, ע״ע בעזו, מטסואו [כרך־מילואים]. 
מטסומטוזה, ע״ע מינרלוגיה. 

*% - - ד י ד־ * 1 

מטסטזיו(מטסטסיו), טיטרו - 0 ״ 35 £3 ] € ן\ 0 ״ 16 ?; 

כינויו של פיטרו טרפסי ( 3$51 ק 3 ז 1 ׳) — ( 1698 , 

רומא — 1782 , וינה), משורר איטלקי. בעודו ילד, גילה את 


כשרונותיו הסופר והמלומד ג׳. ו. גראווינה, שאימץ אותו 
לבנו, העניק לו השכלה והוריש לו רכוש ניכר. ב 1718 נת¬ 
קבל מ׳ לאקאדמיה של ארקדיה (ע״ע). ב 1719 עבר מרומא 
לנאפולי ושם זכה לתמיכתה של הזמרת מאריאגה בולגארלי 
( 103 ת 3 ת 301 13 ): היא הפגישה אותו עם מלחינים וזמרים 
מפורסמים והניעתו ללמוד מוסיקה. ב 1723 כתב מ׳את המלו־ 
דראמה הראשונה שלו, אשר הצלחתה היתה מיידית: 16 ז 10 ־> 1 □ 
313 ו 101 >ת 3 < 1 <) 3 ("דידו הנעזבת"). ב 1729 החמן כמשורר* 
החצר אל הקיסר בווינה. מרבית שירתו, ובה כמד. מלודרא־ 
מות (מתוך 26 ), שהן הטובות ביצירותיו, נכתבה עד שנת 
1740 , בימי חייו של הקיסר קארל ך\. המפורסמות שבמלו- 
דראמות שלו: 01103 ״ 1 ס״ס״־ס (״קאטו באומיקה״), 1728 ; 
3$01-50 )-ו\ג (״ארתחששתא״), 1730 ; 0 )> 13 < 1 מ 111 ס ("אולימ¬ 
פיאדה"), 1733 ; 110 ־ 1 10 ! 0100101123 03 ("סלחנותו של 
טיטוס״), 1734 ; 08010 ? ("אטיליוס רגולוס״), 1740 . 

מ׳ הוא משורר לירי־דראמתי, נציג מובהק של רוח 
תקופתו וטעם חברתה. הוא ניחן בקלות כתיבה ובמוסיקא־ 
ליות מופלאה. המלודדאמות שלו הולחנו — ובחלקו עשרות 
פעמים — בידי מלחינים של המאה ה 18 , כיומלי, גלוק, פי־ 
צ׳יני, מוצארט, האסה, באך, פרגולזי, הנדל. 

הדראמות של מ׳ נעדרות עמקות טראגית או התפרצות 
עזה של רגשות. הגבורה אינה אלא נקודת־מוצא להבעת 
סנטימנטאליות לירית. בסבך העלילה מתנגש רגש האהבה 
ברגשות אחרים, כגון אהבת המולדת, שאיפה לתהילה; יד 
התבונה, בדרך־כלל, על העליונה. 

יצירתו של מ׳ כוללת — מלבד המלודראמות — שירים 
לעת־מצוא, קאנטאטות, אוראטוריות, קאנצונמות (כגון 03 
10013 ) 11 [״החירות״], 1733 , שתורגמה לעברית בידי יצחק 
לוצטו [ע״ע]). מ׳ חיבר גם מסות של ביקורת ספרותית 

( 115101010 \(' 1 ) 001103 ? 110113 £5103110 ["עיקרי הפואטיקה 
של אריסטו״], 1782 ). כמו כן היה מחבר מכתבים פורה 
ביותר. 

במאה ה 18 תורגמו כתביו ללשונות אירופיות שונות. 
לעברית ניתרגמו: "תשועת ישראל בידי יהודית", תקס״ד; 
"עקדת יצחק", תקצ״ג. 

, 8.11550 .^ 1 ; 1923 ,. 14 41 7676 ) 0 16 6 1 > 11 ע , 131311 < .ס 

/ס ץ 07 ? 1415 1116 £1714 . 14 ,ש 11 ־ 1101 ז 5 ז 0 ^ . 5 ; 1945 3 ,. 14 . 8 

, 810111 ; 1952/53 ,( 1 ^\ , 1131 ־ 0111 ( ;) 12 ) 1 ־ 1 ( 03011 ) 674 ק 0 

. 1963 ,. 14 11 6 1 ) 4.76041 '* 1 

י צ. ג. 

מטסיס (מטסיס׳ מסים), ?ןונטין (קוינטן) — ת) 1 ״ 0 ט 0 

( 5 \ 4355 ׳) קק 11 זו 1 ד . 0 . 5 

.? ; 1963 , 4 ) 52 ) 2 קק 0 ) 1/1 ( 0 £1035 11 )/ 1 ) 7/1 ,וזגת־סזתג.! 

. 1964 , 0 ^ €32 103£ ) 8 4/034 

צ. ו. 

מטפיסי 7 |ה, מונח המציין פרק מרכזי בפילוסופיה, הדן — 
לפי הדעה המקובלת כיום — בעניינים שמעבר 
לטבע ומעל לנסיון של האדם. מקור המונח מ׳ 
מקרי הוא ונוצר עם הוצאת קובץ חיבורי אריסטו, הדן ב״פי־ 
לוסופיה ראשונית", שסודר בידי אנדרוניקוס איש רודוס 
(כ 250 שנה אחרי מות אריסטו) לאחר ספרי ה״פיסיקה״ו 
מכאן נתקבל השם 01x11x6 ) ס* 1 >ז 46 ס! ("מה שאחר הפיסי¬ 
קה"). הקובץ דן, לדברי אריסטו, ב״יש באשר הוא יש" וגם 
ב״סיבות ובעיקרים הראשוניים", על־מנת להבהיר את "מהות 
היש". מכיוון שעניינו לדון גם ב״סיבה הראשונה" כינה 
אריסטו דיון זה גם בשם "חכמה אלוהית" או "תאולוגיה", 
גם הרמב״ם, ההולך בעקבות אריסטו, רשם ב״מלות הגיון" 
(שער י״ד): "ויקרא ג״כ את החכמה האלוהית מה שאחר 
הטבע". במרוצת הזמן נהגו לייחס אח המלה מ׳ לא לסדר 
החיצוני של הקובץ, אלא לתוכנו, ומשמעות זו היא המקובלת 
גם בימינו. 

בדיון הנד שתי מגמות: א) מגמה אונטולוגיה, ב) מגמה 
מתודולוגית. במגמה האונטולוגיה ביקש אריסטו לחקור 
במישרין ב״עיקרי היש" ולברר מה הם "הסיבות והעיקרים 
הראשונים" ש״עליהם העולם עומד", כלומר יסודות הקוס¬ 
מוס והיקום. במגמה המתודולוגית ביקש לחקור את דרכי 
ההכרה ולבדוק את אפשרות ההוכחה בתחום בעיות ד,מ׳. 
אריסטו הטעים, כי עם "העיקרים הראשונים" יש למנות 
גם את היסודות ש״עליהם הכל מבססים את ההוכחות" 
דוגמת "חוק הסתירה". מרבית הוגי הדעות הקדישו מקום 
לשתי המגמות גם יחד תוך הטעמת אחת מהן, הרוצה לעקוב 
אחרי גלגולי הנד יצטרך לעיין בכל פרקי תולדות הפילוסו¬ 
פיה ואף בתולדות הדתות, הן בהודו ובסין, הן באיזור הים 
התיכון ובאירופה, שהרי גם הדתות ביקשו לפתור את בעיות 
הנד. ברם, המ ׳ הפילוסופית, כפי שנוצרה ביוון כבר בדורות 
שלפני אריסטו(ע״ע יונית, לשון ותרבות, עמ׳ 596/7 ), הושת¬ 
תה לא על אמונה באלים אלא על הגות האדם, שהשכל וההג¬ 
יון מחייבים אותה. אך עם התפשטות הנצרות היה תפקידה 
העיקרי של הנד לבסס ביסוס פילוסופי את התורה הדתית, 
מגמה הבולטת בספריהם של אבות הכנסיה. ואולם יש 
להטעים, כי הנוצרים למדו את השיטה לבסס את הדת על 
עיקרי הפילוסופיה היוונית מן היהודי פילון האלכסנדרוני, 
שהשפיע השפעה רבה על הפילוסופיה הנוצרית־הדתית. 
שתי בעיות יסודיות של ד,מ׳ מצאו בפילוסופיה דתית פתרונן 
מראש: א) אלוהים הוא מקור כל היש! ב) האמת העליונה 
ידועה לאדם ע״י התגלות האל. לפיכך תפקיד הפילוסופיה 
אינו למצוא את האמת, אלא לפרש אותה ולהצביע על 



97 


מטפיסיקה 


98 


זהות האמת שבהכרה הפילוסופית עם וואמת שבדת. שרב 
אין מקום להתלבטויות על ודאות הכרתנו בתחום ד.מ׳, שכן 
אלוהים הוא ערב לכך, כי ניתן להשיג את האמת גם בדרך 
התבונה. עם התפשטות האיסלאם וצמיחת תרבותו הושפעה 
הפילוסופיה הדתית, היהודית והנוצרית כאחת, מן הפילו¬ 
סופיה הערבית. רב סעדיה גאון ביקש — כ 900 שנה אחדי 
פילון — להוכיח, כי לא תתכן כל סתירה בין תוכן ההתגלות 
לבין האמת שהשכל מחייב אותה, וכי השכל יכול בכוחו 
עצמו להשיג את האמת אף בלעדי ההתגלות. רעיון נועז זה 
השפיע השפעה מכרעת על מרבית הוגי הדעות היהודים 
בימי הביניים ואף על הגדול שביניהם, הרמב״ם. לדעת 
הרמב״ם אין האמונה המסורתית כשלעצמה תופסת את 
התוכן המטאפיסי של ההתגלות אלא תפיסה חיצונית בלבד! 
ההכרה הפילוסופית־המטאפיסית היא הדרך המוליכה לעמקי 
"הדעת" את האמת הדתית. השפעת הרמב״ם ניכרת גם אצל 
הוגי־הדעות הנוצרים, אנשי-האסכולה אלברטום מגנום 
ותומס מאקדנו (ע״ע). כתביו הפילוסופיים החשובים 
של אדיסטו, בעיקר "פיסיקה", "מטאפיסיקה", "אתיקה", "פו¬ 
ליטיקה" ו״על הנפש" לא נודעו למלומדים הנוצרים אלא 
במאה ה 13 , בתרגום לאטיני מתוך הטכסטים והפירושים הער¬ 
ביים (אלפאראבי, אבן סינא, אבן רושד ? — על הס׳ המוסל¬ 
מית ע׳ ערכיהם). פירושו של תומאם לבד של אריסטו היה 
בחינת "אורים ותומים" להבנת אריסטו במשך מאות בשנים 
ואף תורגם לעברית עוד ביה״ב. כוונתם המפורשת של 
התאולוגים הנוצרים היתה להציג את משנתו של אריסטו 
כיסוד מחשבתי לנצרות. אולם הס׳ הדתית הנוצרית קובעת, 
כי הדוגמות המיוחדות לנצרות, כגון השילוש, הן ענייני- 
מיסתורין, שאינם ניתנים לתפיסתו של האדם. ההבחנה בין 
הפילוסופיה של הדת לבין תחום האמונה בדוגמות חוזרת 
אף בשיטות הפילוסופיות של הזמן החדש, אצל דקרט, 
לייבניץ ותלמידיהם ואף אצל קאנט. 

דקרט (ע״ע) שבעצמו הצטיין כחוקר בתחום המתמטיקה 
והפיסיקה החדשה הסיק את המסקנה, כי שיטות האסכולה 
אינן מסבירות אח האמת המדעית, וטען, כי הברירות 
והבהירות של הכרחנו, במתמטיקה כבפילוסופיה, הן 
המעידות על אמיתותן. ברם, הוא נרתע מלבסס את האמת 
המדעית והמטאפיסית על ברירות הכרתנו בלבד, כלומר על 
הניסיון הפנימי של האדם. הוא הצביע על אלוהים כמקור 
המוחלט של כל אמת וטען, כי נוסף על הברירות הפנימית, 
נחוץ לנו האמון במהימנות ( 8 ג:ו 01 !־ז 6 ע) של האלוהים, שלא 
ירצה להוליכנו שולל וליצור בנו אידאות ברורות ומובחנות- 
אך כוזבות. מחקריו של שפינוזה (ע״ע) מתרכזים בתחום 
האונטולוגיה: תוך שימוש קיצוני ב״מתודה הגאומטרית" 
הוא חוקר ב״סובסטנציה" היחידה והנצחית שביסוד העולם 
( 31111-3 ״ 6 ?י 1 <־ 1405 ")' ומסיק מסקנותיו לגבי דרכו של האדם 
וייעודו. המ ׳ של ליבניץ (ע״ע) — תורת־המונאדוח, ותורת 
ההאדמוניד. הקבועה מראש — ביקשה לפתור את בעיית 
הזיקה בין הנפש לגוף ובין הרוח לחומר, וכן ניסתה לגשר 
בין הבנה מכניסטית את הטבע לבין השקפה טלאולוגית. 
המ ׳ של לייבניץ נתפרסמה בעיקר בזכות פרשנותו של 
כדיסטין וולף (ע״ע) שפירושו היה מקובל ושליט בגרמניה 
עד להופעתו של קאנט. תורתו של קאנט היוותה מפנה 
קיצוני בכל התפיסה של בעיות המ ׳ . קאנט, אף הוא מלומד 
וחוקר במדעי הטבע החדשים, עמד על הניגוד בין מדע- 


הטבע המתמאטי(הפיסיקה ה״קלאסית" של ניוטון), לבין הם׳ 
המתיימרת ללמד דברים שמעל לנסיונו של האדם. ניגוד זה 
ועמדתו הספקנית של דיויד יום (ע״ע) כלפי מושגי יסוד 
של הנד הביאו את קאנט לידי שלילת המ׳ המסורתית, 
ולידי ניסיון להניח יסוד חדש למ׳ הפילוסופית. קאגט הת¬ 
חיל את חקירתו ה״ביקרתית" בהעמדת הבעיה: אם מ' כמדע 
אפשרית היא עבור האדם על כוחותיו השכליים הסופיים. 
חקירה זו היא "ביקורת התבונה הטהורה". ביקורת זו שייכת 
למגמה המתודולוגית במ'. אולם רוב המפרשים לא הבינו 
את "המפנה הקופרניקאני" שבתורת קאנט כהנחת יסוד למ ׳ . 
אלא ככינון "תורת-הכרה" חדשה, והם פירשו תורת-הכרה 
זו פירושים שונים אף מנוגדים תכלית הניגוד. מקור הניגו¬ 
דים האלה הוא בעיקר בהבחנתו של קאגט בין עולם "התו¬ 
פעות", שהן בלבד בגדר הכרתנו, לבין "הדברים כשהם 
לעצמם", שאין לאדם דרך להכירם. לכן טענו, כי קאנט שלל 
כל אפשרות של מ׳ פילוסופית? ברם, קאנט עצמו הבין 
תוצאות מחקרו הבנה אחרת. עם פירסום "ביקורת התבונה 
הטהורה״ הוא כותב: "קשה תהא סוגיה זו עד עולם, הואיל 
ובד. המטאפיסיקה של המטאפיסיקה". (מכתב למדקוס הרץ, 
מאי 1781 )? ובספר "הקדמות לכל מטאפיסיקה בעתיד שתו¬ 
כל להופיע כמדע״ ( 1783 ) אנו קוראים, כי "יחס הביקורת 
(של התבונה הטהורה) למ ׳ של האסכולה הרגילה הוא כיחס 
הכימיה אל האלכימיה או כיחס האסטרונומיה לאסטרולו¬ 
גיה". 

הקושיה הכרוכה במושג "דבר כשהוא לעצמו" (ע״ע) 

היא אחת מנקודות המוצא לפילוסופיה של שלמה מימון 
(ע״ע), שהשפיעה השפעה מכרעת על פיכטה (ע״ע) ובע¬ 
קיפין גם על שלינג (ע״ע) ועל הגל (ע״ע). ואולם הוגי 
דעות אלה שובי בנו את שיטותיהם'ללא בדיקת גבולותיה 
של התבונה בניסיונה לתפוס את "המוחלט". תורותיהם 
הספקולטיוויות התמוטטו לאחר זמן לא רב, עם מותו של 
הגל ( 1831 ). למרות ניסיונו של ר. ה. לוצה למצוא דרך 
פשרה בין ההשקפה המכניסטית השלטת במדעי הטבע לבין 
״אידיאליזם טלאולוגי״ — נדמה היה, כאילו בא הקץ להגות 
הפילוסופית וכי המדעים המיוחדים, ביחוד מדעי הטבע, 
ירשו את מקום הפילוסופיה. הלך והתפשט הפוזיטיוויזם 
(ע״ע) שביקש לבסס כל הכרה וכל מדע על "עובדות שב¬ 
ניסיון" בלבד. גישה זו הביאה אף למטריאליזם (ע״ע) 
מובהק. אך במחצית השניה של המאה'ה 19 התאוששה 
ההגות הפילוסופית, כאשר חוקרי טבע דגולים (הלמהולץ), 
היסטוריונים (א. צלר) ופילוסופים (א. ליבמן ום. א. לנגה) 
קראו לחזור לקאנט. גם חוקרים אלה פירשו את תורת קאנט 
לרוב פירוש פסיכולוגי (בדומה לפירוש של שופנהאואר, 
1818 ). ברור הוא — כך טענו — כי תחושותינו אינן "מצל¬ 
מות" אלא "מסמלות" אח המציאות. תוך כדי התנגדות 
לפירושים סוביקטיוויסטיים אלה התפתחה תנועת הנאו- 
קאנטיאניזם עלי זרמיה השונים, לרבות האסכולה ה״מרבור־ 
גית" מיסודו של חרמן כהן (ע״ע) ונט 1 דפ (ע״ע). אסכולה 
זו ראתה בקאנט את בונה ה״תאוריה של הניסיון" (כהן) או 
תאוריה של החרבות על כל ענפיה (קסירר). לפיכך אין 
תפקיד הפילוסופיה אלא לחקור ולקבוע 'בדיעבד את 
יסודותיהם של המדע ושל שאר יצירות רוח האדם (שפה, 
מיתוס, אמנות). השפעת האסכולה המרבורגית היתה ניכרת 
עד לתקופה שלאחר מלה״ע 1 . אך עוד לפני 1900 הביע ג. 



99 מטפיסיקה 

זימל (ע״ע) את הדעה, כי לצורות ההסתכלות והשכל, שבהן 
אנו מעבדים את תחושותינו, יש להוסיף את עקרון "הברירה" 
במובנה של תורת דארווין, כל׳ ברירה מבחינת התועלת 
ל״חיים". רעיון פראגמאטי זה הביא את זימל עד לסף של 
"פילוסופיית החיים", בדומה ל״מ׳ של החיים" שפיתח 
באותן שנים אנרי ברגסון (ע״ע). "זרם החיים" המוזרם 
זרימה מתמדת ע״ייכוח פנימי ( 31 :!;? ״ 613 ) מביא לפי 
תורת ברגסון ל״התפתחות יוצרת" (שסמז&ע ת 10 :ו 0111 ? 6 ) 
של חיים חדשים. אין להבין את "החיים" הבנה מכניסטית 
או הבנה טלאולוגית־תכליתית. מלבד "האינסטינקט" ומלבד 
"האינטליגנציה" מחונן האדם גם ב״אינטואיציה", שהיא 
כביכול מאחדת אינסטינקט ואינטליגנציה, והיא בלבד 
עשויה להביא להבנה מעמיקה של הממשות המוחלטת שבה 
אנו שרויים. לאחר מלה״ע 1 קם דור של פילוסופים שהתנגד 
לנאו־קאנסיאניזם, שצימצם את יעוד הפילוסופיה — שממנה 
נעלמה המ ׳ ׳ וביקש מחדש לחדיר לעומקה של המ׳. בחלקם 
הושפעו מבולצאנו. קירקגור וניצשה ומן "המתודה הפנו־ 
מגולוגית״ שפיתח א. הוסרל (ע״ע). מ. הידגר — אחד 
הדגולים ממיצגי האפסיסטנציאליזם (ע״ע), שמגמתו ייסוד 
״מ׳ של האדם״ — מפרש את תורת קאנט בהנחת יסוד למ׳ 
אמיתית, תוך כדי דחיית כל פירוש המצמצם את תורת קאנט 
ל״תורת-ההכרה" או ל״תאוריה של הניסיון". האכסיסטנצי־ 
אליזם התפתח בעיקר בגרמניה (מ. היידגר, ק. יאספרם) 
ובצרפת (ג. מרסל, ז , . פ. סרטר) ומהווה היום אחת השיטות 
המטאפיסיות העומדות בראש כל הגות פילוסופית. הוגי 
דעות אחרים (מ. שלר, נ. הרממן, א. נ. ויתויד) ביקשו להניח 
יסודות למ , חדשה מבלי להמנות עם אחת האסכולות הנ״ל; 
ואין ספק שגם מרבית הפילוסופים בני דורנו יסכימו לדברי 
קאנט כשטען "ד.מ׳ היא מן הקשות שבהבחנות האדם; 
ואולם עדיין לא נכתבה עד היום הזה". 

אריסטו, מ׳, ספר א׳ וספר י״א (תרג׳ ח. י. רות), תרצ״ג/ד, 
תשכ״ד 3 ! ש. ה. ברגמן, הוגי הדור, תרצ״ה! הנ״ל, 

• מסקנות מיטאפיסיות של הפיבומונולוגיה של הוסרל 
(אנשים ודרכים), תשכ״ז! הנ״ל. הפילוסופיה של 
שלמוז מיימוז, תשכ״ז 2 ; 14714 £6461441471$ 016 ? ־ 2€11£1 .£ 
67 ( 01 ,!שךתךת 51 . 0 ; 1862 , 160716 } 67171471154 \ז£ 467 6 ?} 1 )${ 414 / 

, 471154/160716 67171 }} £7 2147 176 ( $616641071516 ? 46 61716 

,( 45 — 34 , 1 , 1£ ו{ק 1050 נו 1 ? £נ 1 :> 15 ]גת 1 :>:ן 5 ׳< 5 ־ £111 * 111 :>ז\ק) 

1671 ( 4177107114156 ) 771 467 £171111444 067 י תת^ 1 ת 1 ) 00 .( ; 1895 
.^\ ; 1908 , 1714 ) 7141 £6 .^ ^ 6/271541156/16 45 ) 4 } * 41 ) 16 !} 11050$ !}£ 

165 ) 467 116 } 56/416 71$5$6 ) 11 / 6 ) £714 2147 $11441671 ,־ 3££€1 [ 

.}\ 617167 214 0714714214$6 ,חח 3 רמ)׳ן 143 .א! ; 1912 , 47154046165 
14 ) 4 14714 1711 ).£ . 1 \ ; 1921 , 7115 ) 67171 }}?£ ? 46 

,. 14 ; 1929 ,. 14 154 05 ^ 1 י .£>! ; 1929 ,. 1 \ ? 46 01716771 ?£ 
, 116715 ( £14 465 . 14 .ב 1 ז ; 1953 ,. 14 416 171 174171$ } 14 } £171 

, 11€ בס 6 ( 1 ./י ; 1960 , 1$6 > 1$ ז 10 16 64 . 14 ,־ 1€1 '§ 8.011 ,£ ; 1955 2 
, £611111€ ^ז 0 ג 14 . 11 .־ £1 ; 1961 , £ 7154046 / 561071 . 771 4 ) 1 46 61 ך< £01 
- £2151671 , 5 ־ £1 ק 35 [ ; 1961 . 71 ? 4 ) 1 46 616771615 £7017167716 165 

. 1964 , 1116 $1111050$ 41 ) 21 

ג. פ. 

מטפסים, צמחים העולים או הנכרכים בדרך גידולם על 
סמוכות טבעיות (צמחים אחרים, קליפות־עצים 
ובר) או מלאכותיות (קירות, גדרות וכיו״ב), בכיוון לאור, 
לשם הטמעה. לשם־כך נעזרים המ" באיברים מיוחדים 
(קנוקנות, שיכים. קוצים וכיו״ב). יש שהם" גורמים נזק 
לצמחים המשמשים לחם סעד וחונקים אותם. לרוב המ" 
הם צמחים בעלי מבנה מיוחד? גבעוליהם דקים ולעתים 
בעלי מפרקים גדולים, הגדלים לאורך רב. 

הכד מצויים במשפחות שונות, באיזורים גאוגרפיים 
ובבתי־גידול שונים ביותר ובעיקר ביערות. הם נדירים 


— מטספיס 100 

במדבריות ובמקומות אחרים שבהם הצומח דליל וחשוף 
לשמש. רבים המ" בין השרכים והחד־פסיגיים ואף יותר מזה 
נפוצים הם בין הדו־פסיגיים. למעלה מ 2,000 מינים של 
צמחים הם מ״ ? את רובם מהוות הליאנות — טיפוס מיוחד 
האפייני ליערות טרופיים. הליאנות הן רב־גוניות בצורתן: 
מהן דמויות חוט מתוח, ענקיות בארכן, מעוצות, נכרכות 
מסביב לגזעי־עצים; מהן דמויות חבלים היורדים מהענפים 
לקרקע! כמה מהן מסתעפות עד לצמרות-העצים וכך גור¬ 
מות לצפיפות־יתר של היערות. הן מיוצגות ע״י מינים שונים 
של לופיים, פלפליים, פיקוס, שנף, בוהיניה וקלמוס ועוד. 
וע״ע טרופי, אזור, עמ ׳ 937 , ותנד: שם, עמ ׳ 935 , 938 ? 
אפריקה, ענד 301 . 

מחלקים את הם״ ל 4 קבוצות: ( 1 ) מטפסי-גבעול? ( 2 ) 
מטפסי־קנוקנות! ( 3 ) מטפסי שרשים! ( 4 ) מטפסי־שיכים. 

( 1 ) מ ט פ ם י ־ ג ב ע ו ל חם רוב ד,מ״, למשל: השעועית 
(בין צמחי הגינה) הטמום (ע״ע), היערה (מצמחי־החורש), 
הסולנום(מצמחי־חנוי)"והכשות(ע״ע 1 תמ׳שם). ( 2 ) מטפסי- 
קנוקנות. הקנוקנות, הדומות לפתיל או לחוט פשוט או 
מסועף, הן ממוצא שונה: סטוטרת־עלה (זלזלת, כדנית 
וצמחים אוכלי-חרקים אחרים)! חלק של יעלה 
(בקיה, אפון)? עלה שלם (קישוא) או ענף (גפן [ע״ע, ענד 
130 , ציור 1 ]). בצמחים מסויימים׳ בייחוד בגפנית (ע״ע 
גפניים), מתרחבות הקנוקנות בקציחן ללוחיות-הצמדח 
המחברות את הקנוקנות לסמוכוח בעזרת חומר רירי, הנפרש 
מהן והמתקשה באוויר. ( 3 ) מטפסי־שרשים מצמיחים 
שרשים אמגטיוויים, בעלי תגובה פוטוטרופיח שלילית, 
שהם צפופים ומרובים על הגבעולים ונראים כמברשת? 
לדוגמה: הקיסוס, מיני לופיים (ע״ע, ותנד שם, עמ׳ 511 ). 
( 4 ) מטם ם י-שיכים מצמיחים על.גבעוליהם וענפיהם 
שיכים או קוצים, מפושקים או מאונקלים, הנאחזים בסמו¬ 
כות, אצל הדבקה — השיכים הם שערות קשות ? אצל הפטל 

1 •■ דע 



מטפם־קנוקנות— ;כעול ׳קל דלעודהנחש ( 110103 > 81701113 ) נעל קנוקנות 
בשלבי־התפתחות ׳קונים: א. קנוקנת מנוללת בקדקור־הצסיתה; 
ב, קנוקנת בלתי־מנורה: נ. קנוקנת ׳טנכרכה מסכיב לסמוכת ; 
ד. קנוקנת סנוללת ב״זיקנתה" 



101 


מטפסים — מט׳דודורום 


102 


והורד (ע״ע, ולוח צבעוני, שם, בין העם׳ 488/9 ) — 
בליטות סוב־אפידרמליות, ואילו אצל הבוגנוילאה (ע״ע 
לילניים, ותמ ׳ שם') השן! הוא קוץ השווה לענף מבחינה מור¬ 
פולוגית. — כל טיפוסי ד,מ" מצויים לרוב בצמחיית הארץ. 
צמחי-התרבות משופעים בכד מכל הטיפוסים. 

כושר האחיזה והלפיפה סביב סמוכות של המ" היא 
תוצאה של רגישות קצות הגבעולים והקנוקנות לגירויי־מגע. 
איברים אלה מבצעים תנועות־פיתול (נוטציה [״ 013110 'א]), 
כעין אלה של קפיץ-שעון או של בורג, אשר בראשיתן הן 
אוטונומיות וללא כל גירוי. במטפסי־גבעולים, הגבעול זקוף 
בצעירותו; כעבור זמן נוסה הוא לכיוון אפקי, תוך תנועות- 
פיתול סביב ציר־האורך שלו, שמאפשרות לו להיכרך סביב 
לסמוכה; במקרים אחרים, הגבעול מתפתל ומתעגל סביב 
עצמו. במטפסי־קנוקנות ל וספת הקנוקנת את הסמוכה! 
בהמשך גידולה מסתובבים חלקי־דיקנוקנת החפשיים סביב 
עצמם, כדוגמת הברגה, וע״י כך הולך־וקטן המרחק שבין 
הסמוכה לבד, והקשר ביניהם גובר. כדי לקיים שיווי־משקל 
בתנועות-הפיתול, נוצרות בקנוקנת נקודות-מפנה: הפיתולים 
לכיוון ימין, כתנועת מחוגי־השעון, מתחילים להתפתל בכי¬ 
וון הפוך, לצד שמאל. תנועות אלו נגרמות ע״י צמיחת־עובי 
בלתי־סימטרית, כל׳, ע״י הגברת הצמיחה לצדדים מנוגדים 
של האיבר הנאחז חליפות. עי״כ מתקער תמיד הצד שכנגד 
ומטה את קצה האיבר הנאחז הצדה. ע״י החלפה סדירה של 
שיעור הצמיחה לצדדיו השונים של האיבר נוצרת תנועת־ 
סיבוב, שכיוונה פעם לימין ופעם לשמאל. כיוון התנועה 
קבוע לרוב אצל כל מין ומין של ד.מ". במטססי-שיכים אין 
תנועות-פיתול. 

לבד מבנה-צמיחה מיוחד, גבעולי ד,מעוצים שבהם גדלים 
בבגרותם לעובי ניכר! תופעה זו מצויה בייחוד אצל הליא- 
נות. ההתעבות המשנית של עצת־הגבעול אינה עשויה טבעת 
יחידה של קמביום וגליל רציף של עצה משנית, כפי הרגיל, 
אלא מתפתחות כאן שכבות בלחי סדירות של קמביום, 
וכתוצאה מכך — חטיבות־חטיבות של עצה. העצה מפוזרת 
ואינה מהווה גליל רציף. מבנה זה נותן לבד גמישות גדולה 
לכפיפה ולהיפרכות. כן מצאו אצל מ" צינורות-הובלה רח¬ 
בים מהרגיל המשמשים להולכת־מים טובה יותר. 

171% '* £31 ? . 5 ; 1891 , 1711$ ) 1 ? 

011 ? 1 $07726 1 ) 071 10711$ ? ^ 172 ( €117711 . 11111 ־ 11 ־ 831 .מ ; 1957 

1072£171£ ? 2714 > 1726$ ? 0170141 411 ,ז£׳< 3 רח 11 ־ 81 . 8 ; 1960 , 5/171411$ 

8010711 4 ״ 467 146/2 <) י*{/ 76 ,. 31 *> ז?£ז 811 ל 3 ־ 511 .£ ; 1962 , 10721$ ? 

. 1967 20 , 106/2$6/114611 / *וא/ 

מ. ז. 

מ^ר, ע״ע מד 1 ת ומהקלות. 
מטר, ז׳רוף ךה ׳ ע״ע מסטר, דוזף !ה• 
מטךאן(גם מטךאן,מקראן), ח׳ליל — ־׳^ 3 > 01 — 

( 1872 — 1949 ), משורר, עתונאי וסופר ערבי. מ׳ 

בולד בלבנון למשפחה נוצרית! לאחר שהייה קצרה בפאריס 
היגר למצרים ( 1892 ). עיקר עיסוקו בעתונאות, ואף שימש 
כעורך אל-אהדאם הקהירי, וכן הוציא דו-שבועון (אל־ 
מג׳לה אל-מצו־יה) ועתון יומי (אל-ג׳ואיב אל־ 
מצרי ה). באותו זמן עסק גם בתרגומים, אסף שירי-קינה 
עלי אישים שובים ושימש בתפקידים רשמיים בתחומי הכל¬ 
כלה והחקלאות. — כבר ב 1900 הטיף לאחידות או׳רגאנית 
ב ק צ י ד ה (ע״ע ערבית, ספרות) והצליח לחדש את צורתו 


של שיר מסרתי זה ולהכניס בו מן הפשטות והגמישות. 
מ׳ יצא הן נגד הנושאים המסרתיים של הספרות הערבית 
והן בגד דפוסי־לשון מאובנים. הוא התנגד למליצות של 
שירי-הקינה וביקש להשליט בהן את תיאור האופי האמיתי 
של המנוח המבוכה. מ׳ העשיר את הספרות הערבית המודרנית 
בתרגומים משייקספיר, קורני, היגו ושילר. בסיפוריו שילב 
נושאים חברתיים ופוליטיים כגון העושק והרשעות של 
השלטון העות׳מאבי. הוא הרבה להשתמש באלגוריות, והסי¬ 
פורים הפיוטיים שלו מצטיינים בבהירות י בדרך פיתוח 
העלילה. עקב פעילותו למען התיאטרון, נתמנה ב 1935 
למנהל הלהקה הלאומית המצרית לקידום התיאטרון. 

שיריו יצארלאור, בארבעה כרכים, 1948 — 

1949 . 

־־^ 1 (,! 11 ■ 01 ,* 4 

[ 1958 ?]; - €7 1$6/2672 ז 16 

מטר 1 ! 1 רן (ת:נ 0 ר 1 ־ 1€1 :ו 43 <; צרפ' ת 1 ע־! 0€ :!ת 10 \; איטל , 
0 ת 1 ׳\ז 0 16 ת 40 !ן), פסגה באלפים הוואליזיים ( 4,477 
מ׳) על גבול שוויץ (קנטון ולה [ע״ע]) ואיטליה, דרומית 
מערבית לעיר צרמט 
( 0131 ־ 20 ). למ ׳ צורה 
של פירמידה מחודדת 
ותלולה הקרויה בשם 
קרן("זסת),שעוצבה 
כתוצאה מהתפתחות 
מספר קרקסים קרחו־ 
ניים סביב הפסגה 
(הקרקס הקרחוני הוא 
בעל צורה של שקע¬ 
רורית דמוית חצי 
גורן, בעלת קירות 
סלע גבוהים והוא נו¬ 
צר במורדות שיאי ה¬ 
הרים במקום שבו 
מצטבר הקרח במשך 
זמן רב). 

הפסגה ״נכבשה״ לראשונה בשנת 1865 על ידי אדוארד 
וימפר (זשקו״ץ^ 31-11 ^£) ו 4 מטפסים אחרים שנספו 
בשעת הירידה מהפסגה. 

; 1897 ״/ג 1/16 0714 7.67772011 / ס ץ ¥0116 ? 4 ^ 7 ,־סקתזץו!^ .£ 

, 166 / 0 170714 7/26 ,ת $0 ץ( 1 .£ .[ ; 1946 ,, $4 7/26 ,ץט 11 . 0 

. 1962 

מטרודורוס — ;> 0 קנ״ 68 נ)זוז 1 ^ — ( 330 , למפםק 01 — 277 , 
אתונה), פילוסוף יווני, תלמידו החשוב ביותר של 
אפיקורוס (ע״ע) וידידו האהוב. מ׳ התוודע לאפיקורוס 
בלאמפסאקוס, עבר עמו לאתונה ומאז כמעט שלא נפרד 
ממנו. מ׳ לא היה הוגה מקורי אלא פרשן ולוחם למען דעות 
מורהו. הוא התקיף בחריפות רבה אסכולות יריבות וכתב 
מסות רבות, שבהן פיתח את רעיונות רבו על התחושות, 
על גדלות הנפש, על העושר, על הדרך לחכמה ועוד. באחד 
מחיבוריו ביקש להוכיח את מוצאו המיוחם של אפיקורוס. 
מכתבי מ׳ נשמרו קטעים בלבד! הם הו״ל בידי: 0 ־ £ 61 : 
, 17 - 1 <]נ) 30 , 111010210 !£ 01355150110 ־ £111 ־ 00110 ( 3111:1 ( 

1890 , 570 — 529 . 



103 


מטרונום — מטריאלחם 


104 


מטרונום, כלי עזר מכני לשם קביעת המפעם (טמפו) 
ביצירות מוסיקאליות. בצורתו הנוכחית^פרי המצא¬ 
תו של המכונאי והממציא האוסטרי יוד״אן נפו׳מוק מלצל 
1 :> 12 :> 13 \; 1772 — 1838 ), ועל שמו 
נקרא המכשיר עד היום. מ״מ — 
ראשי-תיבות: מטרונום מלצל; 

100 — פירושו: 100 פעמות 
של ( לדקה. 

צורתו בד״כ קופסת עץ פיר־ 
מידית, שבאמצעיתה מוט־מטוטלת, 
המקיש ברווחי זמן קצובים. בעזרת 
משקולת הנעה על־פני סקלה ניתן 
לשנות את גודלם של רווחי-זמן אלה. 

שימושים: א. לקביעת המפעם 
המקורי ע״י המחבר; ב. לביקורת 
התמדת הטמפו האישי בעת הביצוע; 
ג. לציון שינויי-מהירות בעיקר במוסיקה בת-זמננו; ד. במחק¬ 
רים אתנומרסיקולוגיים, לקביעת המפעם במסורות שבע״פ. 

5 מ 1£1 * 01 :תן) 115 ./־ 1 ! ){? 7 . 14 .£ 

-זש 0 .\^ ; 1938 ,( 1-35 ,ח 10 <* 5 שזק*£ [>תב שתזוז }ס 

,( 224 , 1031€ < 1115 ל ^ 10 ^) 8 1 > 1 <> 8 ' 5141 5 ז\ €11 ע 011 <$ ,־יש[* 

. 1955 

מטךייאלילם (נז 51 ו 131 זש 131 \, מלאט' 1 > 1 ״ 3£€1 בת 

חמרנות, השקפת עולם הרואה את הממשות כחמ- 
רית בלבד. המ ׳ הוא מוניזם (ע״ע) דטרמיניסטי המשעין 
את ההיקבעות הסיבתית על תהליכים'חמריים בלבד והוא 
מנוגד לאידיאליזם (ע״ע), אסנציאליזם, פאנפסיכיזם, ויטא־ 
ליזם, וולונטאריזם (ע״ע). מקובל להבחין בין: א) 
מ׳ מטפיסי, המעניק לחומר מעמד בכורה ראשוני, ואילו 
לרוח, למחשבה, הוא מייחס ממשות משנית ונגזרת או שהוא 
שולל את ממשותה מכל וכל. ב) מ , מדעי, הטוען שכל שניתן 
להכרה ולהסבר מדעי, ניתן ע״י חוקים הכרוכים רק 
בתנאים חמריים. ג) מ' דיאלקטי ומ׳ היסטורי 
(ע״ע מרבסיזם), תורות המתייחסות למשנתו של מרכס, 
בחינת המשך, פיתוח או השלמה למשנה זו, ועניינן הסבר 
תופעות ותהליכים היסטוריים, תוך מתן משקל נכבד לגו¬ 
רמים כלכליים. בין המ ׳ המטאפיסי והמדעי קיים קשר הדוק, 
שכן אם העולם עומד רק על התלכדויות שונות של חומר, 
הרי הכרת החומר היא גם הכרת העולם. ואם הכרת חוקי 
החומר היא בלבד הכרה מדעית׳ הרי שהמדען יתייחס אל 
כל התופעות שבעולם כאילו היו המריות. 

ד.מ׳ המטאפיסי, ראשיתו ביוון במאה ה 5 לפסה״נ, 
בתורת האטומים של לוקיפוס (ע״ע) ודמוקריטוס (ע״ע, 
עמ׳ 793 ), הטוענת שבעולם קיימים רק חלל ריק, אטומים 
ותנועה. האטומים שהם יחידות חומר פשוטות בלתי מת¬ 
חלקות, נצחיות ובלתי משתנות, שרויים בתנועה מתמדת 
בחלל הריק האינסופי. מספר האטומים הוא אינסופי והם 
אינם נבדלים זה מזה אלא בצורותיהם. העצמים המוכרים 
לבו אינם אלא התלכדות של צירופי אטומים בעלי צורות 
שונות, והם נפסדות עם התפרקות האטומים. התורה האטו- 
מיסטית מקורה בעיונים המופשטים במושגי ה״יש", ה״איך 
וה"תנועה" והיא באה לסלק את הקשיים שהולידה תורתו 
הסטאטית של פארמנידס ששללה את קיומו של החלל 
הריק — ה״איך. תורת האטומים ביקשה להסביר את ריבוי 


הדברים שבעולם, את תנועותיהם ואת השינויים החלים 
בהם, ולהציע תמונת עולם המאחדת את כל ההתרחשויות 
תחת עיקרון אחד ויחיד. 

התורות האטומיסטיות האחרות מאותה תקופה הדגישו 
את קיומם של יסודות חמריים רבים, אך הוסיפו לתיאור 
גם יסודות שאינם "חמריים" בצורה מובהקת. במשנת אנכס- 
גורם (ע״ע) מופיעים מלבד יסודות חמריים גם יסוד תבוני 
(?סס*), השולט בצירופים אך אינו נטמע בהם; בתורת 
אמפדוקלם (ע״ע) מופיעים ארבעה יסודות חמריים — 
אדמה, אש, מים ואוויר — המתלכדים ומתפרדים מכוחן 
של "אהבה" ו״שנאה". תורות אלה אינן איפוא מאטריא־ 
ליסטיות במלוא מובן המלה. משנתו של אפיקורוס (ע״ע) 
קרובה למדי לתורת דמוקריטום אלא שהיא מדגישה 
יותר את המקריות. אפיקורוס גזר ממנה גם תורת מוסר 
הכופרת ברעיון קיומה המוחלט של הנפש ובנצחיותה. 
תורה זו מוכרת במאה הראשונה לפסה״נ בעיקר באמצעות 
האפוס של לוקרטיוס (ע״ע) 113101-3 ת 01 ־ 1 :>־ 051 ("על טבע 
היקום", עברית ע״י ש. דיקמן, תשכ״ב). לוקדטיוס הוסיף 
לתיאור האפיקורי גם כוח רצוני הקובע את קצב תנועתם 
הראשיתית של האטומים, ובכך סטה מן ד.מ׳ הטהור. 

בימי הביניים דחקה המטאפיסיקה האריסטוטלית את 
רגלי הכד; הכנסיה התנגדה לו גם בשל ההשתמעויות 
האנטי־דתיות של תורת אפיקורוס, המובלעות או מפו¬ 
רשות בתורות מטריאליסטיות של הזמן החדש. החייאתו 
של ד.מ׳ המטאפיסי מיוחסת ל פי ר גסנדי (ע״ע) 
ולתומס ה ו בז, אף כי קדמו להם ברנרדינו טלזיו, 
תומאזו קאמפאנלה ו 0 ידנ 1 דה ברז׳רק. גסנדי הכניס 
שינויים בתורת' אפיקורוס, בעיקר 'באותם חלקים שהש¬ 
תמעו כאתאיסטיים, על מנת ליישבה עם תורת הנצרות. 
משום כך טען שהאטומים נבראים בידי אלוהים והם נעים 
באופן חפשי בחלל ריק, אך תנאי סידורם הראשוניים נקבעו 
בידי האל. משנתו נזקקת ליסוד בלתי־חמרי, ואינו איפוא 
מ׳ טהור. ת ו מ ם ה ו ב ז (ע״ע, עמ׳ 637 — 639 ) ניסה להציע 
הסבר אחדותי לכל ההתרחשויות שבעולם במסגרת תורה 
אכסיומאטית מאטריאליססית שמושאיה הם ה״גופים". מדע 
זה מטפל בגופים טבעיים ובגופים מלאכותיים כגון המדינה. 
ה״גוף" הוגדר ע״י הובז כדבר שהנו בעל נפח וקיים באופן 
בלתי-תלוי במחשבה. הגוף זהה עם מושג ה״עצם", שכן 
לדעת הובז מושג "עצם בלתי חמרי" כולל בתוכו סתירה 
עצמית. באמצעות הגדרת ה״חלל" וה״תנועה" גזר הובז 
את חוקי התנועה האחידה וקיווה להסביר בעזרת מושג 
"פעולת הגומלין של הגופים" את השינוי בכלל ואת השינוי 
המוחשי בפרט, כיסוד לתורה בדבר התחושה והתאווה. תנו¬ 
עתו של גוף נגרמת על־ידי מגע עם גוף נע, וכל שינוי 
בעולם, והתחושה והרציה האנושית בכלל זה, מוסברת על־ 
ידי תנועת גופים. זו תורה מכאגיסטית־דטרמיניסטית לפי 
הגדרה מחמירה, אך אין היא מ׳ טהור. כדי להסביר את 
ראשיתה של התנועה ואת התגברות תאוצתה נזקק הובז 
לכוחות בלתי־חמריים כ״שאיפה" ו״דחף" וכן לא עלה בידו 
לתת הסבר מכני מושלם לפעולות מחשבתיות. חרף מאמציו 
של הובז להסתמך על הניסיון, נשאר המ ׳ של המאה ה 17 
דוגמאטי, שכן העתיק את שהיה ידוע על ה״חומר" גם על 
תחומי החיים והנפש. ברם, השלכה זו לא נשענה על ממצ¬ 
אים נסיוניים, אלא נבעה משיקולים כלליים ומן השאיפה 



105 


מטריאליזם 


106 


לתת לעולם כולו הסבר אחיד, בעל מבנה דדוקטיווי, ועל־כן 
הכרחי. ההוגים ה מ ט ר י א ל י ם ט י י ם במאה ה 18 שאבו 
כוח מהתפתחות מדעי הרפואה והכימיה. התקווה להגיע 
לתורת אדם "רפואית" מושלמת המסבירה את פעולותיו 
הגופניות והנפשיות כתולדה של תהליכים חמריים כבר 
מצאה ביטוי מראשית המאה בכתבי המטריאליסטים האל¬ 
מוניים שיצאו בקריאת תגר נגד הדת והכנסיה. קוסמו¬ 
לוגיה מטריאליסטית הוצעה על־ידי פ. ה. ד. הול בך 
(ע״ע), בספרו 0 ־ 31111 ״ 13 10 ) 1€ זו* $1 ץ$ ("שיטת הטבע"), 
1770 , שזכה לכינוי "הביבליה של הם׳". תמונת העולם 
שהציג הולבך דומה לזו של הובז! היא מטריאליסטית 
ודטרמיניסטית מובהקת. רוב המטריאליסטית האחרים בתקו¬ 
פה זו היו רופאים שביקשו לקשור את אירועי החיים 
והנפש בשינויים במוח, אך תורותיהם נבעו משיקולים 
פילוסופיים ופולמוסיים ולא מגילוי קשרים ממשיים. 
הבולט שבהם — ז ׳ . א. דה לה מטרי (ע״ע) הציג 
בספרו 130111110 ״ סתזרתסג*׳.! (״האדם — מכונה״), 1748 , 
את האדם כמכונה המניעה את עצמה וכפר בקיומה של 
הנפש. בטיעוניו, השוללים אח הדואליזם של דקארט, 
נשען גם על עדויות השכל הישר, אך גם בידו לא עלה 
לתת הסבר מכאני מושלם לפעולות תודעתיות. ברם, גישתו 
הנאטודאליסטית מצאה הד במ׳ המדעי. במאה ה 19 גברו 
בפילוסופיה הנטיות האידאליסטיות והפנומנולוגיות, בהש¬ 
פעת תורותיהם של קאנט ושל הגל. תורות ההכרה מתעניי¬ 
נות מאז ועד היום בעיקר בהפרת העולם שבניסיון, וגוברת 
ההתנגדות לקביעות בדבר טיבם של דברים, שאינן 
ניתנות לאישוש תצפיתי. ד.מ׳ (להוציא את זה של מרכס 
ואנגלס) מופיע בעיקר כתורה על המתודה המתאימה 
להכרה מדעית של תחומי ניסית שונים, ולא כקביעה אפריד 
רית על טבע העולם. 

מ׳ מדעי. המ׳ המטאפיסי מען לבלעדיות המתודה של 
הפיסיקה כדרך להכרה אמיתית* בעיקר משום שלדעתו העד 
לם הוא בעצם עולמה של הפיסיקה, וכולו ערוך במערכת 
עקרונות תבוניים יחידה, שממנה נגזרת חהיקבעות הסיבתית- 
לוגית החמורה של כל ההתרחשויות. הנד המדעי טוען לבל¬ 
עדיות זו בשם העיקרון של אחדות ההסבר המדעי, מתוך 
האמונה באפשרות לטפל בכל תחומי הניסיון באורח מדעי, 
לאור התפתחות המדעים, בעיקר מדעי־הטבע. אולם, התפ¬ 
תחות הביולוגיה במאה ה 19 ערערה את הגבול בין מערכות 
פיסיות לבין אורגאניזמים חיים! וכנגד הטענה הפילוסופית 
הרואה ביסוד הוויטאלי תוספת ליסוד החמרי התייצבה 
ביתר עוז הגישה המנסה להעמיד אף את תופעות החיים על 
ה״חומר". תורת האוולוציה של דרוין (ע״ע), שהצביעה על 
מוצאו הביולוגי של האדם, ערערה את ההבחנה הקארטזית 
בינו לבין החיות. ת. ה. הכסלי (ע״ע), בפירוש הפילוסופי 
שהציע לתורת דרווין, תבע לדון באדם כחלק מעולם־הטבע 
וכמוצרו. מה שהיה במאה ה 18 בגדר מושא לעיון היפותטי, 
נעשה עתה נושא למחקר מדעי. הטענה הנאטוראליסטית 
של הנד ה״רפואי" מקובלת כיום על רוב הביולוגים, הפי¬ 
סיולוגים והפתולוגים, והם מציעים הסברים במונחים פיסיים- 
כימיים, מבלי להעמיד בספק את תקפם המוחלט של הסברים 
אלה. במאה ה 20 לא ה״חיים", אלא הפעילויות המחשבתיות, 
כפי שהן מתבטאות בהתנהגות אישית־חברתית, מועלות 
כהוכחה לאי־תקפותו של הכד. ייחודן של פעולות אלה הו¬ 


דגש בשלהי המאה ה 19 על-ידי דילתי, וינדלבאנד ואחרים, 
והללו הסיקו מכך שלמדעי הרוח והחברה 'מתאימה מתודה 
שונה מזו המקובלת במדעי הטבע. יש הרואים בהתפתחותם 
של הקיברנטיקה ושל חקר מערכות העצבים משום ערעור 
מעמדה המיוחד של הפעילות המחשבתית! ופניית הפסיכו¬ 
לוגיה וחלק ממדעי־החברה לכיוון הביהיוויוריסטי (-ס 1 ׳ 01131 נ 1 
!מ*") מתפרש כמעין עירעור על התביעה לייחוד המתודה 
של מדעי-האדם. בהתפתחות המדעים יש משום הסבר חלקי 
לאקלים ה״מטריאליסטי" השורר כיום, אך אין בה משום 
בסיס לטענותיו העקרוניות של המ׳. גילוי הקשר שבין מצבי 
נפש לבין מערכת העצבים עודנו בגדר תקווה שלא נתג¬ 
שמה! אפילו תתגשם, לא יהיה בכך משום הוכחה ניצחת 
לאמיתות הנד. ואמנם הדוגלים בנד המדעי מסתמכים על 
שיקולים תת־הכרתיים, המושפעים מתורתו של לודוויג ויט- 
{נש טין(ע״ע), ולא על גילויים מדעיים. האסכולה ה״וינאית" 
המיוצגת על-ידי רודולף קארנאפ ואוטו נויראט ("מ׳ אפים־ 
טמו׳לוגי" או "פיסיקאליזם") טוענת, שהקריטריון למשמעו¬ 
תה האובייקטיווית של טענה שאיננה לוגית גרידא הוא 
האפשרות לבדוק אותה, או את הטענות האמפיריות הנגזרות 
ממנה, באופן בינסובייקטיווי. ורק טענות המתייחסות לתכו¬ 
נות של ישים פיסיים ניתנות לבדיקה כזאת. יש טענות 
על הנפש ועל המחשבה שהן בעלות משמעות או׳בייקטיווית! 
מכאן נובע — טוען הנד — שהן מתייחסות לתכונות ולישים 
פיסיים. מקביעות אלה מוסקת המסקנה המתודולו¬ 
גית, לפיה על מדעי-האדם, כדי שיהיו ראויים לתואר 
"מדע", לדון במושאיהם כבמושאים פיסיים. בעמדה מתו¬ 
דולוגית זו מחזיק גם ה״ביהיוויודיזם האנאליטי", המיוצג על- 
ידי גילברט דייל ( 10 /י£) ותלמידיו. הוא טוען שהכרת זולת 
אובייקטיווית, העומדת במבחן בינסובייקטיווי. מבוססת על 
תצפית בהתנהגותו החיצונית. לפיכך ייחוס כוונות, 
כשרים ומצבי-רוח לזולת אינו אלא הקביעה שהוא נוטה 
להתנהג, במצבים ידועים, באופן מסויים. נטייה זו נובעת 
ממצב גופו, ואין מעבר לה מצב של ,רוח־רפאים' שכינויו 
״נפש״. שתי עמדות אלה — הפיסיקליזם של קאדנאפ והבי- 
היוויוריזם של דייל — נתקלו בקשיים במישור המושגי, שפן 
לא הצליחו להראות כיצד ניתן לנסח בלשון פיסיקלית את 
כל הטענות שעניינן באירועים נפשיים ומחשבתיים. בעלי 
תורת ה״זהות הניסיונית", כגון י. י. ם. סמארט וה. פייגל, 
טוענים שלמרות ההבדל המושגי שבין הגופני לנפשי 
ניתן להצביע על קיום קשרים קבועים, המתגלים בניסיון 
המדעי, בין תהליכים מוחיים לבין אירועים רגשיים ומח¬ 
שבתיים. מטריאליסטים כארמסמרונג טוענים שאף כי לא 
ניתן לנסח את כל המענות על תהליכים נפשיים בשפה 
הפיסיקלית הקיימת כיום, אין מניעה עקרונית לאפשרות 
לבנות שפה מטריאליסטית כללית יותר בעתיד. 

נגד הנד הועלו השגות שונות. החשובה שביניהן היא 
הטענה שאין המטריאליסטים העקיבים, הטוענים שהעולם 
הממשי עומד רק על דברים המריים, מסכימים ביחס להגדרה 
של "דבר חמרי"! דמוקרימוס ואפיקורוס לא הגדירו בכלל 
את ה״חומר", ולפיכך ניתן להמיר תמיד את המונחים "חומר" 
ו״תנועה" בכל מונח אחר, למשל, "רוח" ו״אהבה-שנאה", 
מבלי לשנות את ההגיון הפנימי של תורתם. המ׳ שהעמיד 
את ה״חומר״ על ארבעת היסודות של אמפדוקלס — כגון זה 
של הולבאך — אינו עומד בפגי ממצאי המדע. אם יוגדר 



107 ממריאליזם 

"דבר המרי" כ״יש העשוי מחלקים בעלי תכונות פיסיות 
רבות, וללא תכונות אחרות" יהיה על ד,מ׳ להציע קריטריון 
לתכונה מסויימת שהיא "תכונה פיסית" ולקביעת דבר־מה 
שהוא "בעל תכונות פיסיות רבות". בין אלה מנתה הפיסיקה 
של המאה ה 17 רק את הצורה, הגודל, הקשיות, הפוזיציה 
בחלל והמשך, ואילו ניוטון הוסיף עליהן את המסה, התאוצה 
וכר. בפיסיקה המודרנית הצטרפו אליהן גם הטמפרטורה, 
המטען החשמלי ותכונות אחרות, וייתכן שרשימה זו תתארך 
ותלך. ההצלחה בהסברת חלק מן התופעות הביולוגיות וה¬ 
פסיכולוגיות על־ידי תהליכים פיסיים היתה כרוכה בשינוי 
המונח "חומר" בפיסיקה ובהרחבתו, ואין לדעת אם לא תהיה 
הצלחה נוספת כרוכה בשינוי משמעות ה״חומר", כך של¬ 
פחות חלק מן התכונות הנחשבות כיום ל״בלתי פיסיות" 
ייכללו בהגדרתו. אך אז ייתכן שיהיה על המ׳ להודות 
בקיומם של ישים בעלי תכונות אלה, הנשלל על־ידו היום. 
ובינתיים נשארת פתוחה ההגדרה: מהו "דבר וזמרי"? 

€11 [)? 8 €7 $€771 )[$?$?£ 14774 . 4 ! 46$ ,££ת 3 י 1 .'ל ' 
*74772 *€41 ) 141220 .* 1 ;״ 1915 ־ 1914 , 11 ־ 1 , 4/47-1 *? €£€7 ס ז€$ מ .), 

I. 6$ !4 41€ 71411$ *€$  7£14 ז 2 >* 1 41 $10 ץ 117 171 ץ 7010£ {->?$?" ,קבת־ 1 ב 

€41 ) 10014 ־ 1 . 5 ; 1959 ,( 1 מ 1¥1$ ) 1 ל 0 ק 0£10%1 * 1 ,(״!>£) ז£׳<^ .), 
1)7771 €715X077$ 0/ !47714, /1 $$7 777#0 ץ X4771, 1960; ]. 5. $01014, 
17€71017 /70777 04$$€7147 /0 1/011417€, 1960; 

; 1963 , €4175771 .# 1€ '[ $07€7117 7714 ) ץ 7 ! 1710$0$ ! 1 511131% . 0 .( .( 
, 47714 ! 1€ ! 2 / 0 1 ( 711€07 442677417$2 ! 4 :§.ת 0 ז 51 ת 1 ־ 1 \^ .}\ . 0 

. 1968 

או. ז. 

מטו־יאךכט (״ 0131 [לאט׳ "אם"]־ ף^ 0 [יור"שלטון"]), 
ימונה שהונהג על־ידי י. י. בכאופן (ע״ע) לציון 
שלב וטיפוס של אירגון חברה עצמאית, שבה — לפי 
דעתו — היה לאשה תפקיד שליט. 

בכאופן טען כי המ ׳ בא אחרי תקופת זיווגים ללא אבחנה 
(פרומיסקואיטיזם או הטריזם) וקדם לפטריארכט (ע״ע). 
אנתרופולוגים, נאמני י התאוריה* האוולוציוניסטית (ע״ע 
אנתרופולוגיה חברותית, עמ ׳ 696/7 ), כמו א. ב. טילר (ע״ע), 
ל. ה. מורגן (ע״ע) ואחרים, נטו לקבל את דעתו של בכאופן 
ואף ביססוה על יסוד אינפורמציה חלקית ומועטת על חיי 
שבטים פרימיטיוויים ועל־ידי שימוש במיתולוגיה היוונית 
ובחוקים רומיים מסויימים; הם קבעו כי בחברות קמאיות 
שנחקרו על־ידיהם נמצא הטיפוס של המשפחה המאטרילי־ 
נאלית (ע״ע אשה. עמ׳ 343 ), כל׳, שיטת־קרבה שלפיה הילד 
מצטרף למשפחת האם ושקובעת חוקי־ירושה בהתאם לקו־ 
יוחסין זה. הם היו סבורים, כי בחברות אלו היה תפקיד 
מכריע לאשה* הם מצאו, למשל, אצל שבטי האירוקזים 
דוגמה של אירגון מסריארכאלי־שבטי. אולם מחקרים חדי- 
שים־יותר (למשל של ב. מלינובסקי [ע״ע] ואחרים) הוכיחו, 
בי אע״פ שאצל שבטים פרימיטיוויים רבים באוסטרליה, 
מלנזיה׳ אפריקה ואמריקה מבוסם מבנה־המשפחה על יסוד 
מאטרילינאלי של קרבה דרושה, אין עובדה זו מוכיחה 
קיום מ׳, כל׳, מעמד שלים של האם או האשה. כך, למשל, 
אם בקרב שבט הזיפי האמריקני הבתים הם רכושן הבלעדי 
של הנשים, ובקרב האירוקזים אם־המשפחה ממנה את ראשי 
הקלאנים והשבטים, בכל-זאת בשני השבטים אין השלטון 
המעשי בידי הנשים. ובדומה לזה, במספר ממלכות אפריק¬ 
ניות, שקדמו לכיבוש האירופי, מילאה האם־המלכה תפקיד־ 
מה בממשל, אך מעמדה בדרך־כלל רק השלים את זה של 


- ממריצה 108 

המלך, אבל לא היה שווה לו. האמזונות (ע״ע) המפורסמות 
וחיל-הנשים של דהומי (ע״ע), לפני הכיבוש הצרפתי, לא 
שותפו בתפקידים מדיניים. 

בכמה חברות פרימיטיוויות היתה קיימת מאטרילוקא- 
ליות, כל׳, המנהג שהבעל והילדים מתגוררים אצל משפחת 
האשה. אולם הן קו־היוחסין המאטרילינאלי, והן תופעת 
המאטרילוקאליות אינם נוגעים בביצוע י השלטון למעשה 
או בהעברתו, ומעידים רק על תפקיד חשוב-יותר שנודע 
למשפחה המאטרילינאלית בחברה מסויימת, אך, כאמור, 
אינם מגדירים את מבנה הסמכות השלטת. 

, 10 ^ 1.0 . 8,14 ; צ 1948 , 1-11 , 72 /' 174 / 1 € 776 £ \ 4$ ( 1 ,תש 110£ :> 83 .] 

11 ^ 0011 — ־ 1 ש €141 ח 5011 . 1 \ . 19 ; 1948 , 71 ס 7 * 74 ! £4717 ז 0 300141 

. 1961 111 171$ ) 1 441771171€41 ! ,(.צ 1 )£) 

דז. ד. 

מטריצה, מושג מאתמאמי — "מערכת ריבועית של מספ¬ 
רים שמהם ניתן לחשב דסרמיננט" (ע״ע) (ג׳. ג׳. 

סילוסטר, 1850 ).ד־מ׳ מהווה דוגמה של מושג מאתמאטי פור¬ 
מאלי שהומצא לצורך נוחות הכתיבה והסימון — הוא אינו 
אלא מערכת של מספרים הכתובים בצורת מלבן ושע״י 
הפיכתו לחלק ממערכת אלגברית הפך להיות מושג בסיסי 
ומקור להתפתחות עניפה ורבת-השלכות במאתמאטיקה המו• 
דדנית. ד,מ׳ הוכנסה למאתמאטיקה ע״י ג׳. ג׳. סילווסטר (.[ ,[ 
״ז״׳\ 1 ץ 5 ), ולאחר-מכן פותחה ע״י ו. ר. המילטון(ע״ע), 1853 , 
וא. קילי (ץ 16 ץ 03 .\ 0 , 1858 , שאף הפכו את קבוצת כל 
המ" למערכת אלגברית עם פעולות חיבור וכפל. המ" האין- 
סופיות הוכנסו על-ידי הילברט (ע״ע), בשנת 1904 , בקשר 
לתורת המשוואות האינטגרליות. שימוש אחר למ׳ האין־ 
סופית נעשה על־ידי היזנברג (ע״ע) ב 1925 , בפיתוח תורת־ 
הקוונטים בפיסיקה המודרנית. המ׳ מופיעה במאתמאטיקה 
בעיקר באלגברה, בגאומטריה, ובתורת המשוואות הדיפ¬ 
רנציאליות וכן בענפים רבים של הפיסיקה והטכנולוגיה : 
במכניקה, באנליזה של מערכות חשמליות ועוד. הערך המע¬ 
שי הרב של תהליכי החישוב בם" הביא לפיתוח שיטות־ 
חשבון מיוחדות הקשורות למ" ובמיוחד בחישוב השרשים 
האפייניים של מ"(ר׳ להלן). המחשבים החדישים תרמו רבות 
לפיתוח תהליכי־חישוב חדשים עבור מטריצות מסדרים 
גבוהים (סדרים העולים על 100x100 ). 

הם׳ (עם מספרים ממשיים) מסדר ט א " היא מערכת 
של 001 מספרים, הכתובים בצורת מלבן, שבו 01 שורות ו" 
עמודים: , 


/ 311 

. . "ג 

• 3.101 

*ץ = 0 ־*)=* 

322 . . 

0 וב 3 . 

1 ח^ \ 

302 . • 

. 3001 


כך, למשל, מערכת־המקדמים של שתי משוואות לינאריות 
בשלושה נעלמים 

3 = 22 + ץ — 3x ־ 1 = 52 — ץ 4 + * 2 

ניתנת לכתיבה כמ׳ מסדר 2x3 : 



דוגמה נוספת הם מקז־מי-השינוי של מערכות־צירים בגאו־ 
מטריה: סיבוב צירים במישור ביתן על־ידי הנוסחאות 

. 0 ת $1 ץ + 0 00$ x — 

0 005 ץ ־ 4 ט 510 x - — 'ץ 

י־ ? י־י-י־יכיב ) ־י■"'־ ־י ־־יי 



109 


ממריצה — מטרלינק, מורים 


110 


המקדמים הריבועיים של התבניות הריבועיות או המשטחים 
מן המעלה השניה במרחב המיוצגים על־ידי התבניות: 

0 = 2 2 ) + 2 ץ 26 + 2 ץ!) + 20 x 2 + ץ^ 2 + 2 \ 3 

ניתנים אף הם לסידור בנד מסדר 3x3 

הנד׳ מסדר ח א 1 הן השורות ("\..,״* <ג ^ והן מזוהות 
בדרך־כלל עם הווקטורים במרחב ה״־ממדי. הנד מסדר 1x1 : 
הן עמודים של ת מספרים ולעתים גם הם מופיעים בווקטו¬ 
רים ת־ממדיים. קבוצת כל ד,מ" מהווה מערכת אלגברית 
שבה זהות של מ" הוא יחס השוויון, במערכת זו שתי פעו¬ 
לות — סיכום וכפל: הסכום 8 + 4 מוגדר רק עבור שתי 
מ״ (*! 3 ) = 4 ,(.!ל) = 8 , שהן בעלות אותו סדר, 11x111 . 
8 + 4 היא הכד שבשורה ה! ובעמוד ה 10 שלה (במקום 
ה( 110 )) מופיע הסכום המתאים: ״ל + ״ 3 ; הכפל סס של 
שתי מ״ מוגדר רק עבור מ׳ (״ 0 ) = 0 , מסדר 31x3 ומ ׳ 
(.! 11 ) = ס, מסדר ! 0x1 (= מספר שורותיה של ם שווה 
למספר עמודיה של 0 במכפלה 00 =?׳). מטריצת־ 
המכפלה ז היא מ׳ מסדר { 01x1 — שורותיה כמספר 
שורות הגורם הראשון ועמודיה כמספר עמודי הגורם 
השני והאיבר ״ז במקום ( 1,10 ) של המכפלה הוא סכום 
מכפלות איברי השורה ה 1 של 0 באיברים המתאימים של 
העמוד האל של ג 1 , כלהלן: 

*,,!)״! 0 + , , . ־ 4 *״ 1 * 011 + 111 ) 011 = 111 

בכל מקרה שהכפל והסכום מוגדרים, יתקיימו גם החוקים 
היסודיים של החשבון(ע״ע אלגברה) - החוקים האסו׳ציאטי־ 
ודים: ( 80 ) 4 = 0 ( 4.8 ) , 0 + ( 8 + 4 ) = ס + 8 ) + 4 ; 
החוקים הדיסטריבוטיודים: 

04 + 84 = 4 ( 0 + 8 ) , 40 + 48 = ( 0 + 8 ) 4 ז 
והחוק הקומוטאטיווי לגבי החיבור 4 + 8 — 8 + 4 . אך 
הכד אינן מקיימות את החוק הקומומאטיווי לגבי הכפל, כי 
בדרך־כלל יהיה 84 ^ 48 , גם אם שתי המכפלות מוגדרות. 
פטריצת־ה א פ ם היא ר.מ׳ שכל איבריה 0 . פטריצת-ה יחי¬ 
ד ה היא מ׳ ריבועית מסדר ס שפאלכסונה המספר 1 ומחוץ 
לאלכסון — אפסים. קבוצת בל הם" הריבועיות מסדר נתון 
ת מהווה חוג(ע״ע) עם יחידה 1 , ז״א: 4 = 14 = 41 . ד ר ג ח 
מ׳ היא המספר המכסימלי של שורות (או עמודי) הם׳ שאי¬ 
נן תלויות לינארית, והוא גם סדר הדטרממנט המכסימלי 
השונה מאפם,'שניתן לבנות משורות ועמודים של הנד. לכל 
מ׳ ריבועית ( 4 ) ניחן לייחס גם דטרמיננט [ 4 ] הבנוי 
משורות ועמודי ד.מ׳ ומתקיים 1481 = | 8 | | 4 |. אם 0 ^ד| 4 | 
קיימת הנד ה ה פ כ י ת של 4 , (*־ 4 ), המקיימת: 

כלומד במקום האל! של 1 ־ 4 מופיע המינור " 1 4 *'( 1 -) י 
המתקבל מ 4 על-ידי מחיקת השורה הס! והעמוד ה 1 של 4 , 
מחולק ב| 4 |. 

המ' המתחלפת מתקבלת מ 4 על־ידי הפיכת שורו¬ 
תיה לעמודים ועמודיה לשורות. ד.מ" המתחלפות מקיימות את 
הקשרים הבאים: 8 ' + 4 ' = ( 8 + 4 )'; 4 ' 8 '= ( 48 ) 4 . 
לנד , מרוכבות קיים גם יחם נוסף: ה מ׳ ה צ מ ו ד ה 4 ׳ = * 4 
שאיבריה הם הצמודים ,* 1 של הנד המתחלפת. 


מ״ מיוחדות. מ׳ ?, המקיימת 1 = ??' = י! 1 ?, נקראת 
נדאורתוגמלית; 1 =?•? = *??, — א וני טרי ת! 
?*=?,— סימטרית; *? — ק, —הרמיטית;? 1 - = ?,— 
אנטי־סימטרית; *?- = ?, — אנ טי־הרמיטיח. 

מקדמי־השינוי של מערכות-צידים קרטזיות (ר׳ לעיל, 

ענד 108 ) הם דוגמה טיפוסית של מ׳ אורתוגוגלית והמקד- 
מים הריבועיים של משטח מן המעלה השנייה או תבנית 
ריבועית (ר׳ לעיל. ענד 109 ) הם דוגמה למ ׳ סימטרית. המי 
האוניטדיות וההרמיטיות הן בעלות חשיבות מרובה בפיסיקה 
ובתורת המשוואות הדיפרנציאליות. 

אחד המשפטים החשובים בתורת הנד הוא משפט 
קילי-המילטון, הטוען שאם 4 מ׳ ריבועית, יהיה 
הדטרמיננט:״ 0 + ... + 1 י״ צ . 0 + ״* = (*)£ = ] 4 — 1x1 
פולינום המאפס את 4 , כל׳ 0 = 1 ״ 0 + ... + '־" 0.4 + ״ 4 . 
הפולינש (\)£ נקרא ה פו לי נום האפייני של הס׳ 
ושרשיוהם ה ש רש ים הא פ ייניי ם של 4 ; הם גם המס¬ 
פרים שעבודם קיים וקטור (מ׳ מסדר 0 x 1 ), המקיים 
4* = Xx . בעזרת הווקטורים של מ , השייכת למשטח מן 
המעלה השניה, ניתן לקבוע את כיווני הצירים הראשיים 
של המשטח, ובשימושים האחדים, בעיקר במשוואות דיפרנ¬ 
ציאליות, ניתן לחשב, בעזרת השדשים האפייניים והווקטו- 
דים האפייניים, מערכות בסיסים של פתרינות • ש א ע 

משךי ז קה׳ מ) בשירה - ע״ע משקל׳ מאקלים; 
< 2 ) בחלל - ע״ע גאומ?ז!ץה לא־אוקלידית, עם׳ 
120 ; חלל, ענד 508 ; טנסורים, ענד 837 ; !חסות, 
תורת ה-, עם׳ 771/4 ; מץקו 3 קזקי, הו־מן; 
רימן, ?אות. 

מטרלינק, מוריס — :אל 0 ת 11 ז 13010 ׳!ן 13110106 ^ — ( 1862 , 

גנט — 1949 , נים), משורר ומחזאי בלגי — בשפה 
הצרפתית; מגדולי הסופרים הסימבוליסטיים. מ׳ למד 
משפטים באוניברסיטה של גנט. אך לא עסק במקצועו. 
ב 1886 בא לפאריס ושם נפגש עם המשורר דליה דה ל׳איל- 
אדן (ע״ע), אשר ממנו הושפע, ללא ספק, בזיקתו לזרות 
ולמיסתורין. השתקע בצרפת ב 1896 . בשנים 1940 — 1947 
שהה באה״ב. — שיריו הראשונים, מלאי רטט פנימי, ראו 
אור ב 1889 , בקובץ 163 ) 08311 86776$ ("החממות"); כבר 
בשירים אלה הציג מ׳ בפני קוראיו — באמצעות ציורים 
מוזרים, דימויים רופפים, הקבלות מעורפלות — אח עומק 
מימיו הרדומים של הבלתי-מודע. לתהילה זכה בעיקר הודות 
למחזותיו: 6 ת 13161 \ 711106856 ? ס ("הנסיכה מאלך), 
1890 — על אשה צעירה הנתונה לסיוטי-לילה ולחזויות 
קודרות ביותר; המוות אורב לה מכל צד. לאותו נושא עצמו 
הקדיש את המחזות 111171156 ^ 1 ("האורחת הבלתי-קרדיה"), 
1890 ו 6118165 ^ 4 06$ (״העוורים״), 1890 . ב ) 6 611635 ? 
16 ) 16115311 ^ 1 ( 1892 ), מחזהו המפורסם והפיוטי ביותר, שעובד 
לאופרה בידי דביסי ( 1902 ), שיווה מ׳ לאהבה פנים מרובות 
ובלתי-נשכחות. יש שנימתו לירית צלולה, קלילה־מרחפת 
ובהירה, ולעתים היא חדורת-יגון, סוערת וטראגית. מעל 
ליצורים פשוטים וזכים מרחף איום נורא ולא-נודע. משחק- 
ניגודים זה מגיע לשיא שלמותו במחזה 6716117 ) 10 ("פנים"), 
1894 . 

בתחילת המאה התחיל מ׳ כותב מחזות ברוח אופטימית 



111 


מטרלינק, מורים — מטרניך, קלמנם ונצל לווינר 


112 


יותר : ¥3003 3 סת 10 \ (עברית; "מוגה ונה", תרע״ח), 
1902 , מחזה באנאלי למדי; ו 11 ?! 13 (״החכמה והגורל״), 1898 ! 611 ז\ 56 מ 6 16 ק 1 ת 6 ^ 1.6 
(״המקדש הקבור״), 1902 , בהן נתן ביטוי לאמונתו כי האדם 
יכול להתעלות בכוחות רוחו מעל הפגיעות הלזמריות. כוח 
עליון, לא חמרי, אף שומר על המשכיות החיים בעולם החי 
והצומח. רעיון זה עובר כחוט-השני ביצירות הפרוזה המבו¬ 
ססות על מחקרים בחיי־הטבע, כגון: 611165 נ 31 165 ) ¥16 1.3 
(״חיי הדבורים״), 1901 (עבר׳ תשכ״ח) י 611186066 ) 10 '.! 
5 ־ £16111 165 > (״חכמת הפרחים״), 1907 ! 65 ) 1111 ־ 61 ) 165 > ¥16 1.3 
(״חיי הטרמיטים"), 1926 ! 0115 ־ £001 165 > ¥16 1.3 ("חיי 
הגמלים״), 1930 . 

ב 1911 זכה בפרס־נובל לספרות. 

- 831 . 5 , ; 1931 ,( 11195 - 1918 ) /<ומז>-/מ 50 ,(אשתו) 701113116 . 0 
; 1932 ,./,);./׳ג ?>/> ' 1 /׳, )/׳ 1 731 ,ץזזג 13 . 0 ; 1931 ,. 7 א ,>( 11 
6 נ/ 7 ,׳<וונ>י 31 זא .? ; 1939 ,. 57 , . 17 ? 7 > 11 £ /( 11 >- 110 £ 1 < 811 , 761:31 ,)א 
,. 37 . 1 \ 6 ־ 64/1 ^ 7 76 , 6 ז£קנ 1 ו 00 0 ; 1951 .. 1 \ / 0 

,צ 611 ת 00 . 3 > ; 1959 , 17/17/16 ) 6 . 37 . 57 , 1 >זבת 86 . 8 ; 1955 

. 1961 ,. 37 . 7 ). 

ש. וי. 

מקךניך,!קלמ?ס מ 5 ל לחזר, נסיך—־ 60 '¥ 1605 מ £16 

01611 ־ 161 ) 1516 1 ) ¥0 ) 5 ) 11 ? ,) 113 ) 261 1x1 - 1773) - 

1839 ), מדינאי אוסטרי. מ׳ נולד בקובלנץ. אביו, רוזן מ , ־ 
וינבורג, היה ציר אוסטריה באיזור זה של הרינוס. 

' מ׳ התחנך ברוח ההשכלה הצרפתית. בעת לימודיו 
באוניברסיטה של סטראסבור ( 18 נ 01 ו 351 ז) 5 ! 1788 — 1790 ) 
היה עד להתפרצות ההמונים בתחילת המהפכה הצרפתית. 
במינץ ( 15131112 ), שבה המשיך בלימודיו, נפגש עם פליטי 
המהפכה, ורישומן של חוויות אלו ניכר בו כל ימיו, אף שלא 



ק?טנ 0 ונצ 5 15 תר פון טטתיך 


התעלם מפגמי המשטר הישן. אביו, שהועבר בינתיים לממ¬ 
של האוסטרי בארצות-השפלה, הכניסו לתחום המדיניות 
המעשית. ב 1794 , אחרי כיבוש ארצות־השפלה בידי הצר¬ 
פתים, בא מ׳ לראשונה לווינה. הוא נשא לאשה את נכדתו 
של קאוניץ, הקאנצלר לשעבר. נישואים אלה פתחו לפניו 
את שערי החברה הגבוהה בחצר הקיסר. עזרו לו בכך גם 
תכונותיו האישיות; הוא היה פתוח לבריות, איש־טרקלין 
ונעים־שיחה, מרבה להתרועע עם גשי האצולה ובוטח בעצ¬ 
מו כדי התנשאות. השכלתו היתה מקיפה ושיפוטו שקול. 

ב 1797 נכנס מ׳ לשירות הדיפלומאטי, ב 1803 נתמנה 
לשגריר בברלין. אחרי מפלת אוסטריה בידי צרפת הועבר 
לפאריס, לבקשתו המפורשת של נאפוליון, ששגרירו בברלין 
חיבב והעריך את מ׳. דיווחיו האופטימיים על קשיי צרפת 
בספרד תרמו להחלטת אוסטריה לחדש אח המלחמה בנא- 
פוליון. המלחמה נסתיימה במפלת אוסטריה ( 1809 ), ובסיו¬ 
מה נתמנה מ׳ לשר החוץ! ב 1821 נהיה גם לקאנצלר. תפקי¬ 
דים אלד. מילא מ׳ עד מפלתו ב 1848 . 

בניגוד לחוגי האצולה, שאף מ׳ בתחילה ליחסים טובים עם 
נאפוליון תוך שמירה על עצמאות אוסטריה! כך חשב לרסן 
את נאפוליון, להרחיב את הקרע בינו לבין רוסיה ולהרוויח 
זמן. לכן המליץ מ׳ על נישואי נאפוליון עם מריה־לואיזה, 
בת הקיסר פראנץ. למרות עזרה סמלית לנאפוליון במלחמתו 
ברוסיה ידע מ׳ לשמור על נייטראליות ועל קשריו עמה. 
אחרי נסיגת נאפוליון באביב 1813 השתדל מ׳ לעמוד מחוץ 
למחנות הלוחמים, להיות מתווך ובורר ביניהם וכך לחזק 
את אוסטריה לקראת המבחנים הצפויים לה בעתיד. זמן רב 
היסס להצטרף בגלוי לברית המדינות נגד נאפוליון, בתקווה 
שיעלה בידו למתן אותו ולמנוע את חידוש המלחמה, מ׳ 
חשש מהתחזקות רוסיה ומהתגברות הרגשות הלאומיים. לכן 
לא היה מעונין בנפילתו של נאפוליון, ובשיחה דרמתית אתו 
בדרזדן, בסוף יוני 1813 , השתדל להשפיע עליו שיסתפק 
בגבולות הטבעיים של צרפת וישתלב בהסדר־שלום כללי 
באירופה. רק אחרי שנכשל בכך, הצטרפה אוסטריה סופית 
לברית נגד נאפוליון. גם אחרי מפלת נאפוליון היה מ׳ מעדיף 
להשאיר אותו או את אשתו על כסאם על פני החזרת הבור- 
בונים, אולם בענין זה ניצחה דעתו של טלרן (ע״ע). אך 
מ׳ עמד על כך שלא להשפיל את המנוצח, ובהתאם לכך 
קבעו את חוזה השלום של פאריס ב 1814 . 

בחירת וינה למושב הקונגרס, שבו עמדו להחליט על 
חלוקה חדשה של השטחים ששוחררו ועל יסודות ההסדר 
החדש באירופה, היתה משום נצחון למ ׳ , ואמנם השפעתו 
על קביעת העניינים היתד, מכרעת כל ימי הקונגרס ובתקופה 
שלאחריו. 

כבר לפני הקונגרס הגיעו מ׳ וקסלרי ( 63811 ) 16 ) 35 ^, 

שר החוץ הבריטי, לעמדה משותפת לגבי בעיות היסוד שהיו 
שנויות במחלוקת בין המדינות המנצחות. שניהם ביקשו 
למנוע התקדמות גדולה מדי של רוסיה מערבה, ועם זה 
להכשיל נסיון של התפשטות צרפת בעתיד. שאיפה זו 
להחזרת שיווי־המשקל בין המדינות הגדולות, שהופר במל¬ 
חמות הממושכות, איפיינה את מדיניותו של מ/ וההסדר 
שהושג בקונגרס תאם בדרך־כלל מדיניות זו (וע״ע וינה, 
קונגרס). 

הליבראליות והלאומיות היו בעיניו הגורמים הראשיים 
שהביאו למהפכה ולמלחמות הגדולות, והן עלולות לסכן 















113 


ממרניף, קלמנם ונצל לותר— מיאמי 


114 


את השלום גם בעתיד. מסיבה זו, וכן כדי לשמור על האיזון 
בין המדינות, התנגד מ׳ לאיחוד גרמניה ולאיחוד איטליה. 
באיחוד גרמניה ראה סכנה לקיום הקיסרות האוסטרית, רבת- 
הלאומים, שהגרמנים היו השליטים בה. הוא דגל בברית 
רופפת של מדינות ריבוניות של גרמניה, בראשותה של 
אוסטריה. מ׳ רצה שברית זו תהיה חזקה במידה מספקת 
להגנה, אך חלשה מדי להתקפה. הצעתו זו נתקבלה, כרוב 
הצעותיו האחרות. אוסטריה ופרוסיה יחדיו צריכות היו 
להיות משקל נגדי לרוסיה ולצרפת. הוא הציע הצעה דומה 
לברית גם באיטליה, אך לא היה בכוחו להגשימה. 

יחסים מתוחים שררו בזמן הקונגרס ואחריו בינו לבין 
הצאר אלכסנדר 1 , בשל שאיפותיו המדיניות של אלכסנדר 
ונטייתו למיסטיקה ולליבראליזם. מאוחר יותר הכיר הצאר 
בסכנה מהתנועות המהפכניות והתקרב למ ׳ . גם הצעתו של 
הצאר להקים "ברית קדושה" לא היתה לרוחו המפוכחת של 
מ׳ ן כיוון שלא יכול היה לדחותה, הפכה מברית של עמים 
ומדינות נוצריות, כפי שהצאר הציע,^ברית שליטים (ע״ע 
[ה] ברית [ה]קדושה). 

עיקר מאמציו בשנות 1815 — 1848 נועדו לשמור על 
הסדרי קונגרס וינה וליצבם. למטרה זו ביקש להשתמש 
בברית 4 המעצמות, שהוקמה ב 1814 ושאליה צורפה אח״כ 
צרפת, כדי למנוע תוקפנות מחוץ ומהפכנות מבית בכל 
מדינות אירופה. אך בריטניה הסתייגה בשנות ה 20 מהברית 
ואחריה צרפת, ונתגלו ניגודים גם בין 3 המעצמות השמ¬ 
רניות (אוסטריה, רוסיה ופרוסיה). למרות זאת היתד, ברית 
3 המעצמות, בהשראת מ׳, אמצעי יעיל לשמירה על השלום 
וכן על רגיעה בפנים המדינות. 

מהפכות 1848 מוטטו את המבנה המטרניכי. הסטודנטים 
והמוני העם בווינה דרשו את הדחת מ׳ ממשרתו, והוא הלך 
בגולה, תחילה לבריטניה ואח״כ לבלגיה; ב 1851 חזר לווינה 
ונשאר בה עד מוחו. 

מ׳ היה מדינאי שמרני, אך לא ראקציוני-למרות מדיניות- 
הדיכוי שלו. ברוחו של מ׳ לא ביטל קונגרם־וינה רבים 
מההסדרים המדיניים שנאפוליון הנהיגם. את עמדתו קבע 
מ׳ דרך-כלל לא לפי העיקרון של ל ג י ט י מ י ו ת, אלא לפי 
מידת היציבות המשוערת של משטר מסויים, ולפי העיק¬ 
רון של שיווי־משקל ומניעת ריכוז רב מדי של כוח בידי 
מדינה אחת או בידי השלטונות. גם באוסטריה דגל בתיקו¬ 
נים נרחבים במבנה השלטון, כדי לאפשר עצמאות רבה 
יותר ונציגות לחלקיה השונים של הקיסרות, אך הקיסר 
פראנץ, שהפקיד בידו את ניהול מדיניות החח כמעט באופן 
עצמאי, מנע מנד את ביצוע התיקונים וכך גרם להחלשת 
הקיסרות. מ , דאה את עצמו כ אי ר ו פי בראש־ובראשונה. 
האינטרסים של אוסטריה ושל אירופה היו זהים בעיניו. 
לא היו לו אשליות לגבי התגברותן של תנועות ההמונים 
החדשות בעתיד, שעלולות להביא הרם ואי-שקט מתמיד. 
אך מ׳ נלחם בתנועות אלו בשם אותה אוניברסליות שהן 
דיברו בשמה, כי אכן היה בן המאה ה 18 : הוא העריץ את 
"התבונה" מעל לכל והאמין בחוקים נצחיים הקובעים את 
חיי החברה והמדינה. מ׳ החשיב מדינות ולא עמים. הוא 
סלד מהמיסטיקה הלאומית והדתית וראה בליבראליזם 
ובלאומיות סכנה להתפרצות ההמונים ולהפיכת הסדרים ללא 
אפשרות של יצירת סדרים יציבים במקומם, כי לא האמין 
בכוח היוצר של האדם וביכלתו להגיע לשלמות. 

ז " 


מ׳ הטביע את חותמו על אירופה שלאחר נאפוליו׳ן יותר 
מכל מדינאי אחר, ונחשב לאחד המדינאים הגדולים באי¬ 
רופה בתקופה החדשה. הערכת אישיותו ומדיניותו בידי 
היסטוריונים שונים שנויה במחלוקת חריפה. בני דורו ראו 
בו סמל למשטר הדיכוי, ובתקופת הליבראליזם והלאומיות 
דנוהו לכף חובה. לדבריהם לא היה מ׳ מדינאי גדול אלא 
דיפלומאט תככן, שכל שאיפתו לדכא את הדוגלים באחדות 
הלאום ובחירות. למן סוף המאה ה 19 החלה הערכה חיובית 
יותר, במיוחד אחרי מלחמות העולם, כשנפלה הקיסרות 
ההאבסבורגית והעמים שזכו בחופש השתעבדו במהרה 
למדינות חזקות יותר. 

גם בעמדתו ליהודים רחוק היה מ׳ מראקציוניות, 
ובניגוד ליתר שליטי מדינות גרמניה דגל מ׳ יחד עם הרת־ 
ברג (ע״ע), נציג פרוסיה בקונגרס," במתן שוויון זכויות 
ליהודים ואף התערב לטובתם כשהשלטונות העירוניים 
בפראנקפורט ובערים בצפון גרמניה שללו את זכויותיהם. 
אך מ׳ ראה בדאגה את השפעתם הגוברת של היהודים 
בציבור הגרמני וחשש פן יבולע להם מכך. גם בעת עלילת- 
הדם בדמשק ב 1840 הורה מ׳ לנציגיו בסוריה ובמצרים 
לעמוד לימין היהודים. בעידודו פנו גם יהודי אלכסנדריה 
בעצומה למחמד עלי לשחרר את היהודים הכלואים. קשרי 
ידידות היו לו גם עם משפחת הבנקאים רוטשילד. בנו 
ריכארד ( 1829 — 1895 ), שהיה שנים רבות שגריר בפאריס, 
פירסם את מסמכי אביו ומכתביו(ז 6 1$ ת 16 חב 001 !>, 6$ ז 101 מ־>^ 
1884 — 1880 , ¥111 — 1 , 5 * 61 ^ 111 115 ־ 601 ). 

, 111 ־ 1 ?) 3 ■ 11113 361 ,* 1511 ־ $1 .ז\ . 1 * 

.מ ; 1957 , 3 * £€$101 0113 ^ 1 ,׳ 1 ש 1£ ז £15$1 .\ז .מ ;* 57 — 1954 

, € 13 ^ 10 * £1 /ס * 7/1 ./׳ 3 ,(.^ 6 ) 2 ז 3 ז*ץ $011 

־ 0 * #£804 *£ , $5 ג 1 ל . 0 .!ל ; 1962 , 11111$ * 0 £1/11 01 111 ) 111 

,(.!>€) ־ 61 * 311 ^ . 14 ; 1962 , 1813-1818 ,^■ 11011 (1113 ^(11101x0111 

. 1968 ,*ק 0 * £11 *' $4 

ס. ר. 

מי, _קךל, ע״ע מאי, _קךל. 
מיאוזה, ע״ע ציטולוגיה; תא; תורשה. 

ד * •ד ׳ ד 1 ד ד * 

מיאחץ, ע״ע שריר. 
מיאוקן׳ ע״ע שלישון. 

מיאמי ( 113011 *), עיר בדרום־מזרח פלורידה, אה״ב ; 

נמצאת על מפרץ ביסקיו ( 6 תץ 81503 )! 290,000 
תוש׳ (אומדן 1968 ). מרכז לתיירות, מרפא ונופש סרפי — 
החשוב־ביותר בפלורידה. במ׳ חוף־ים רחב, מלונות-פאר 
ומקומות־בידור רבים. עוברים בה מיליוני מבקרים מדי 
שנה בשנה. אקלימה סובטרופי — בקיץ לח ובחורף יבש, 
ומושפע מזרם־הגולף הממתן את אקלים־החורף. הטמפר¬ 
טורה בינואר מגיעה ל 20 0 . 

מ׳ היא מרכז תחבורתי ומסחרי, אחד ממרכזי־התעופה 
החשובים של אה״ב, בעיקר — לאמריקה הדרומית. יש בה 
נמל־שטעון, ומפרץ ביסקין מהווה מעגן נוח לאניות טיול 
וספורט ימי. נמצאת בה תעשיה ענפה של ביגוד, פלסטיק, 
אלקטרוניקה, דןמרי־בניה וטבק וכן היא משמשת מרכז לאפנה. 

מ׳ רבה ( 1,150,000 תוש׳; אומדן 1968 ) כוללת מספר 
ערים קטנות. החשובות שביניהן: מיאמי-ביץ׳ ( 113011 * 
! 86301 ) — מרכז תיירות ומלונאות חשוב־ביותר על אי גדול 
במפרץ ביסקין, כ 65,000 תוש׳ ( 1968 ); מספר כבישים 



115 


מיאמי — סייאר, אדולןז 


116 



טיאטי־ני׳ן׳: מראה מן האוויר 


מחברים אותה עם מ׳. קז׳ראל גיבלז ( 0311165 31 ־ 001 ) 
והיאליה ( 91316311 ) — אף הן מרכזי קיט ונופש. 

אוניברסיטת מ׳ שוכבת בעיר ק 1 ראל גיבלז ובה 13,213 
סטודנטים ( 1968 ). 

. 1960 , 1 ה £10 )% 41 ,׳(£| 1 >נ 1 < 1 . 0 .ר 1 

היסטוריה. ב 1836 הקים צבא אה״ב מצודה במקום. 

מ׳ היתה כפר דל עד שב 1896 נסללה אליה מסילת־ברזל. 
ב 1922 החלה להתפתח כעיר-קיט ומספר תושביה גדל במ¬ 
הירות רבה מאד. 

בשנותיה הראשונות של מ , לא ישבו בה י ה ו ד י ם רבים. 
ראשוני המתיישבים היהודים באו מיישובים אחרים שבפלו¬ 
רידה ובצפון אה״ב. תנאי-המקום הקשים מנעו את ההת¬ 
ארגנות הקהילתית עד 1912 (השנה שבה הוקצה לקהילה 
היהודית חלק בבית־העלמין העירוני). בשבות ה 20 נוסדה 
במ' לשכת-הסעד היהודית (כיום 166 ׳ 1 ז 56 ץ 11 ! 30 ? 1511 ז\\ 6 ()ז 
לשכת "שלום" של מסדר בני־ברית, שלחמה באנטישמיות 
(ב 1941 אירגנה את הלשכה האיזורית של "הליגה נגד 
השמצה״); ״הדסה״; ההסתדרות הציונית (שניהם ב 1926 ) 1 
״ארבייטער־רינג״ ועוד. ב 1928 התחיל להופיע שם הביטאון 
באנגלית: 1111311 ־ 101 ? 1511 ׳\ 61 (. בשבות ה 30 וה 40 הקימו 
אנשי-עסקים יהודים בתי־מלון מפוארים באיזור מיאמי-ביץ/ 
חלקם לא ויחדו על עסקיהם במקומות אחרים באה״ב, אך 
התחילו להתבסם במידה הולכת־וגוברת במ/ כך גדלה 
האוכלוסיה היהודית, שמנתה ב 1930 2,400 נפש, בתנופה 
הנמשכת עד היום: ב 1948 היו במ׳ 40,000 ! ב 1955 — 

75,000 ; ב 1964 — 100,000 ? וב 1967 — 130,000 יהודים. 
הודות לריבוי התיירות היהודית, חרג גם מעמד המוסדות 
הקהילתיים מן התחום המקומי הצר. האקלים החמים ואמי 
צעי-התחבורה הנוחים עשו את מ׳ למוקד־משיכה למנהיגים 
קהילתיים מכל רחבי אה״ב וקנדה ומרכז לכנסים ולוועידות 
של הארגונים הארציים והבינארציים ופעילותם. 


,/\ ׳ 210 > 6 * 0 / 0 (( 1111 ) 11 * 11 * €01 € 11 / 1511 [ €%{' 7 ,תגחתז^ש״! , 1 

€£10031 ^! 0£ .סס .־נ££מס 0 0£ . 00 ־ 1 ?) 

. 1956 ,( 130 ־ 116 . 8011111 116 ] 111 

א. אם. - פר. ש. 

מייאו*, —־ 61 ץ 46 \ 1 1 >־ 031 ! 6 ? — ( 1855 — 1930 ), 

היסטוריון העולם העתיק, גרמני. מ׳ למד היס¬ 
טוריה קלאסית ולשונות המזרח הקדמון בבון ובליפציג. זמן 
מה היה מורה במשפחה אנגלית בקושטה ומ 1884 הורה באו¬ 
ניברסיטת ליפציג, מ 1885 בברסלאו, מ 1889 בהאלה וב 1902 — 
1925 בברלין. ב 1927 ביקר בא״י. מצעירותו הגה מ׳ את הרעיון 
לכתוב היסטוריה של העולם העתיק בכללו, בניגוד לנוהג 
לתאר את העולם הקלאסי במנותק מהמזרח הקדמון. ב 1884 
יצא הכרך הראשון של ספרו 115 ! 1111 ״ 116 \/ 165 > 065011161116 
(״תולדות העולם העתיק״): הכרך החמישי והאחרון ( 1902 ) 
מגיע עד 362 לפסה״נ. חיבורו של מ׳ היה הראשון שבכתב 
מתוך הכרה יסודית של מקורות עמי המזרח הקדמון שהיו 
ידועים בזמנו והעולם הקלאסי כאחד. בספריו האחרים עסק 
מ׳ בתולדות מצרים, השומרים והשמים, החיתים וממלכת 
פונטום. חיבורו 0116011010816 1150116 סץ 68 \׳ ("כרונולוגיה 
מצרית״), 1 ־ 11 , 1904 — 1907 , היה תרומה חשובה לנושא זה. 
צ 115 [ 6 נן 1 ־ 00 ? 165 ) : 31 ק 01 ח 1 ז? 135 ) 1 ) 1111 5 ^40031x1116 ־ 036531 
(״מלוכת קיסר והפרינקיפאטום של סומפיוס״), 1918 , טען מ׳ 
שפו׳מפיוס׳ולא יוליוס קיסר— כפי שסבר מומזן(ע״ע),הוא 
שהניח את היסודות למשטר החדש ברומא—הפריבקיפאטום. 

בספריו 6 מ 1 ג $130 ־ 31 ג 30111 א 11166 1 ) 110 15636111:60 016 

(״הישראלים ושכניהם״), 1906 ׳ ו־!!( 365 > £01516111108 16 מ 
160111111115 > (״צמיחת היהדות״), 1896 ,הדגיש מ׳ את השפעת 
תולדות עמי המזרח התיכון על חולדות ישראל. ערך רב יש 
לדיונו בשבטי המדבר, כגון עמלק וישמעאל. בדרך כלל 
ייחם מ׳ אמינות למסורת המקראית, אבל בפולמוס על אמי¬ 
תות הצהרת־כורש סמך ידו רק על הגירסה הארמית (עזרא 
ו, ג—ד,) ולא על הגירסה העברית (עזרא א, ב—ד; וע״ע 
כורש). יחסו לבבואה היה חיובי׳ אך ביקר את מד, שכינה 
״עקרות״ היהדות התלמודית. ב 4013086 , 1 ) 10 ! 1108 זק 5 ־ 01 
5 ומ 111 ת 1516 ז 011 165 > ("ראשיתה של הנצרות והתחלותיה") 
1921 — 1923 , דן מ׳ בערכה ההיסטורי של הברית החדשה 
וטען שמקור הנצרות ביהדות. 

ב״יסודות האנתרופולוגיה", שהוא מבוא למהדורה השביה 
של ״תולדות העולם העתיק״ ( 1907 ) ניסח מ , את השקפותיו 
העיוניות על ההיסטוריה. לדעתו׳ אין חוקים להיסטוריה, 
שהינה תולדה של פעולת גומלין של רצון לופשי ומקרה 
עיוור. לכן כל כתיבת היסטוריה היא סובייקטיווית. עם זאת 
קיימת בהיסטוריה מחזוריות, והעת החדשה היא חזרה בשי¬ 
נויים על העת העתיקה. לגורם המדיני חשיבות העולה על 
חשיבותם של כל שאר הגורמים. 

<( 111 ״ 1 \€ 15011€ ־וס £1151 ) .£ .£זשנ £111 ז £11 

, 1111315 1 * 1 ) %1 .£ י־ 1101:00 ^ . 17 ; 1930 

. 1931 
שמ. א. ־ צ. י. 

מיאר, אדולף — ז 6 ץ 43 ג 401£ >\׳ — ( 1866 — 1950 ), פסי¬ 
כיאטר אמריקני. נולד להורים פרוטסטנטים בציריך 
והוסמך שם לרפואה ב 1890 . עבר הכשרה בנור(לוגיה ונוח'־ 
פאתולוגיה בצרפת, אנגליה ואוסטריה. היגר לאה״ב ב 1892 . 
לאחר עבודתו כפאתולוג וכמנהל בית חולים פסיכיאטרי החל 
ב 1910 לכהן כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת ג׳ובז הופ־ 


117 


פיאר, אדולף — פיאר, קונרד סרדיננד 


118 


קינז בבולטימור, שם עבד עד פרישתו בשנת 1941 . מ׳ וזבנים 
לפסיכיאטריה האמריקנית את הגישה הפלוראליסטית, 
שאותה בינה פ ס י כ ו ־ ב י ו ל ו ג י ה. גישה זו מתייחסת 
אל האדם כיחידה ביולוגית אחת. מ׳ חקר את אישיותו של 
האדם בשלמותה בדרך הביוגראפית והעריד את כשרונותיה 
ומגדעדתיה. באמצעות טיפול שכינה אותו בשם אנא¬ 
ליזה דיסטריבוטיווית ניסה להקטין את המגרעות 
ולחזק את הקווים החיוביים שבאישיות. מ׳ התייחס לתופעות 
פסיכיאטריות (ע״ע פסיכיאטריה) כאל נסיונות הסתגלות 
כושלים ולא כאל יחידות־מחלה ספציפיות. דעותיו הביאו 
לידי הניסיון הראשון של טיפול נפשי בשסעת (ע״ע). הוא 
היה בין מייסדי החברה האמריקנית לפסיכואנאליזה (למרות 
שבעצמו לא היה פסיכואנאליטיקן) ושל התנועה להיגיינה 
רוחנית. 

,./ 13 . 4 . 07 / 0 ^■ 4:111017 ^ 5 * 1 11$€ ' 10115 ד 11 ד €01 ,(. €11 ) 

777£71£071 ^ /ק 711 ? 171 ק 10 ?ע*ס 0714 . 1 \ , 1.1112 .'ד ; 1948 

- 320 ו ^^^ XX ^ ,ץז 11131 :>׳< 5 י 1 0£ 1131 ־ 0111 ] ח 103 ז 1€ זז\ו) 

. 1966 ,( 332 

מ י אר, ( וי קט 1 ו* — 64 ץ 6 !^ ¥16404 — ( 1848 , ברלין — 
1897 , הידלברג), כימאי גרמני, יהודי מומר; מאבות 
הכימיה האורגאנית החדישה. מ׳ היה תלמידם של בונזן(ע״ע) 
וביאר (ע״ע). ב 1871 נתמנה לפרופסור לכימיה אורגאנית 
בפוליטכניון של שטומגארט, ושנה אחת לאחר־מכן ירש 
את הקתדרה של ויסליצנוס (ע״ע) בפוליטכניון בציריך: 
ב 1885 'מ׳ נתמנה לפרופסור באוניברסיטה של גטינגן 
וב 1889 ירש את מקומו של בונזן בהיידלברג. 

מ' חקר את הרכב הקאמפור (ע״ע) והכלוראל-הידראט 
ומיבנה הבנזן (ע״ע). גילוי התרכובות הגיטרואליפאטיות 
על־ידיו בשנת 1872 סלל את הדרך לחקירת תרכובות הניט- 
רוזו. ב 1882 גילה את האוכסימים והראה את אפשרות־ 
קיומם בשתי צורות איזומריות (ע״ע איזומריה). בשנת 
1883 גילה את התיופן וחקר אותו, וכן חקר את השפעתם 
של גורמים סטריים י על אפיין ותכונותיהן של תרכובות 
אורגאניות, והוא שטבע את המונח "הפרעה סטךית". 

מ׳ מצא שיטה לקביעת צפיפות גאזים, ששימשה אותו 
בחקירתן של תרכובות אי-אורגאניות הנתונות בטמפרטו¬ 
רות גבוהות. 

מחיבוריו: 04645001100860 ( 1 40611660156116 ^? ("נסיו־ 

נות בפירוכימיה״), 1885 , שאותו כתב עם אחיו קארל; 
6 קק 1100860 ק 11110 10 ( 1 (,.קבוצת התיופן״), 1888 ; 0611 ( 61161 ? 
016 ־ 01161 048301501160 6164 (״ספר לימוד בכימיה אורגא¬ 
נית״), 1893/6 ; 2 1922/9 , שאותו כתב יחד עם פאול יעקובסון. 

ה 54/1£ ) 4£14 ;׳)מ'?״) £71 ^ 1¥4 14714 £71 {^£. 1 ,. 14 ,ז€ ז < 1€ \ .. 8 

./׳ 3 . 7 ז .ד 1 ; 1917 , $ץ£ד? 5€ ז 0 [? 0114 א־ . 14 5 ' €1 } 1 ו 71 ז 1£ /€ 

.( 1931 ,( 11 י ־ ££1 |ון £11 ו 01 ח 0$$€ ־ו 8 . 0 811011 . 0 ) 

כדאר, יוליום לותר — * 1 ג 11 )<^ 1 1111115 ( — 

( 1830 — 1895 ), כימאי גרמני. מ׳ למד רפואה 
באוניברסיטות של ציריך ווידצבורג, כימיה פיסיולוגית 
בהיידלברג ופיסיקה מאתמאטית בקניגסברג. לאחר ששימש 
כמרצה באוניברסיטות שונות, נתמנה לפרופסור לכימיה 
באוניברסיטה של טיבינגן ב 1876 . בתחילת דרכו עסק בחקר 
הכימיה של הדם. הוא ידוע בעיקר בתגליתו החשובה על 
מיונם של היסודות הכימיים לפי מחזוריות תכונותיהם — 
תגלית הדומה לזו של מנדלייב (ע״ע) ושנעשתה באופן 
עצמאי; מ׳ מצא שבעקומה המתארת את תלות הנפח 


האטומי במשקל האטומי (ע״ע אטום) קיימות נקודות־ 
מכסימום ומינימום, כשהיסודות האלקטרדחיוביים ביותר 
מופיעים בנקודות־המכסימום לפי סדר משקליהם האטומיים. 
בצורה זו הראה שקיימת מחזוריות בתכונות היסודות הכי¬ 
מיים. ושמקומו של כל יסוד בתוך המחזור נקבע בהתאם 
למשקל האטומי שלו. ספרו 1 ז 71160110 1610611 ) 10 ״ 016 
01160116 ״ 1 > (״התאוריות החדשות בכימיה״), 1864 , דן 
בקשר בין משקלים' אטומיים ותכונות היסודות. 

מייאר*, יוליום 1 *ו 3 לט פו!־ — ¥00 : 661 ( 1101 01103 ( 
ז 6 ץב 1 \ — ( 1814 , היילברון — 1878 , שם), פיסי¬ 
קאי ואיש רפואה גרמני, מנסח החוק הראשון של התרמו¬ 
דינמיקה (ע״ע). 

מ׳ למד רפואה בטיבינגן ( 10860 ( 101 ), מינכן ופאריס 
ולאחר ששימש כרופא באניות ( 1840 ) נתמנה לרופא בעיר- 
מולדתו. ב 1842 פרסם מ׳ את מחקרו על הכוחות בטבע 
הדומם והיה הראשון שתיאר את החום כצורה של אנרגיה, 
וב 1845 — על התנועה האורגאנית ותלותה בחילוף־החמ־ 
רים. במאמר אחרון זה פרסם את תגליתו העצמאית על 
עקרון שימור האנרגיה שהוא הבסיס לכל התופעות של 
חילוף־החמרים (— החוק הראשון של התרמודינאמיקה) 
וכלל את תהליך הבערה הביולוגית שבנשימה במסגרת 
עקרון שימור האנרגיה ( 1857 ). מ׳ זכה במדליית-קופלי של 
החברה המלכותית ב 1871 . העובדה כי תגליותיו לא זכו 
להכרה בימיו הביאה את מ׳ לדיכאון והוא אף ניסה לשלוח 
יד בנפשו ( 1851 ). בעקבות ניסיון זה אושפז בבי״ח לחולי- 
רוח. קובץ מאמריו פורסם לראשונה ב 1867 בכרך שנשא 
את השם 6 תד״׳ז\\ 6166 ) 11166113011 016 ("מכאניקת החום"), 
וע״ע ביולוגיה, עמ ׳ 339 ! אנרגיה, עמ׳ 670 . 

מ י אן", ^ 1 ^ 7 * 713 * 171 " — 66 ץ 6 (\ 6661103061 ? 0001361 
— ( 1825 , ציריך — 1898 , קילכברג [ליד ציריך]), 

מספר ומשורר שוויצי. מ׳ היה בן לימשפחת־אצילים מיו¬ 
חסת. אביו היה היסטוריון, שהנחיל לבנו את ההתעניינות 
במקצועו. מ׳ הצעיר היה מתבודד; ב 1852 , ושוב ב 1892 , שהה 
בבית־מרפא לחולי־נפש. — אמו איבדה את עצמה לדעת 
בטביעה, ב 1856 . 

יצירתו הספרותית של מ׳ מצטמצמת לשנים 1870 — 1891 . 
תחילה היסס בין כתיבה בשפה הגרמנית לצרפתית. ההכרעה 
נפלה ב 1870 , בעקבות מלחמת צרפת־גרמניה ( 1870/1 ), 
כאשר הזדהה מ׳ עם גרמניה ובחר בשפתה כאמצעי־ביטוי; 
אך השפעת השפה הצרפתית ותרבותה ניכרת היטב בכתי¬ 
בתו. שנה לאחר תאריך זה פירסם מ׳ את ספרו החשוב הרא¬ 
שון, 1386 164266 11064603 ("ימיו האחרונים של הוטן"), 
1871 — סיפור בחרוזים על לוחם הרפורמאציה, אולריך פון 
הוטו (ע״ע). עיקר פרסומו מתבסס על הנובלות שלו, אשר 
נושא הדת חוזר בהן לעתים קרובות. הן הופיעו בזו אחר 
זו! מהן 0101644 ^ 035 (״הקמע״), 1873 , על ליל־בארתולו- 
מאוס; ! 6034561 ( 8 ! 0 ן ( 1876 ). על רקע מלחמת 30 השנה, 
לחשובה שבהן נחשבת היצירה 11611186 066 ("הקדוש"), 
1880 — סיפור חייו של תומם בקט (ע״ע), הארכיבישוף 
של קנטרברי; מ׳ לא ניסה לפתור את חידתה של דמות 
רבת־תהפוכות זו והשאיר אותה במעטה של מיסתורין.ב 016 
41606115 ( 163 > 1106112616 (״חתונת הנזיר״), 1884 ׳ מספד 
העלילה הוא דאנטה; 656343 ? 163 ) 6450611008 ^ 016 ("הפי- 




119 


מיאר, ל,ונרד סרדיננד — מיארהוף, מכס 


120 


תוי של פסקארה"), 1887 , דן בקונפליקט בין נאמנות אישית 
ובין הגשמת רעיון! בנובלה האחרונה שלו׳ 813 ־ 801 408613 
( 1891 ), בחר מ׳ בגיבורה את קרובתה הטהורה של לוקרציה 
בורג׳ה. 

הנובלה ההיסטורית שימשה לנד מפלט מן ההווה והלמה 
גם את'אפייה האמנותי של יצירתו: מ׳ היה אמן שהקפיד 
ביותר על הצורה והמבנה! השלמות האמנותית שלו קשורה 
בהסתייגות — למטרת אובייקטיוויזאציה — מן ההתרחשות 
המיידית. בתוך המסגרת המהוקצעת ניכר המתח ששרר 
בנפשו של המחבר. מ׳, שהיה עצמו איש המוסר והמשמעת, 
פרוטסטאנטי נאמן ואינטרוברט ירא־חיים, העריץ את איש־ 
המעשה, את הלוחם השאפתני, את איש־הכיוח, היודע להת¬ 
עלם, בעת הצורך, מן הזולת, על־מנת להשיג את מטרתו. 
אמביוואלנטיות זו היא מקסמי בתיבתו העיקריים. 

מ׳ כתב גם באלאדות היסטוריות ושירים ליריים (־ 06 
1101116 >), 1882 . 

,• €1 ?$€#) 8141 $€112€€ § 1 ז €114 { 1 {ז 1 ' 71 ■ €7 ^ 1 ז 1 . 81 . 7 .ס נ ־ 61 ץ £6 \ . 8 
. 13 ; 1917 ,$. 84 . 7 .€ \״ €1 ^ 1$ ) 0 ,ת€ז־ 31 ^רחו 31 מ .£ ; 1903 
,./ 1 ) . 7 ; 1925 ,} € 71 ׳׳ 8 $€117 114 ) 1 , 4 ! , 7 .€ י 11 € ׳< 13 ׳^ 

\ . 7 , £051 ? .£ ;* 1925 ,€}{?£ $€117€ 174 ) 1 €77 ?}^] $€117 

* 7/1 ,! 1£ ו 136 . 3 * ; 1949 ,. 84 . 7 ז* 1 ז^ 1 . 13 ; 1948 2 

; 1957 ,. 84 . 7 .€ , ח 51€1 ח£ג 1401 .* 1 ; 1954 ,, 81 .£ /ס ץז 0€1 ? 

. 1962 ,. 84 . 7 ^ / 0 1€$ ? $10 7/7€ , 15 ה ¥11113 \ .( 1 .¥\ 

ג. אב. 

מיאךבר, ג׳קומו, ע״ע מאירבר, ג׳קומו. 
מיאר־גפךם, מרירי — 60 * 13 *? ]• 61 סס 3006 ! 130 *ז — 

( 1906 — 1972 ), פיסיקאית אמריקנית, ממוצא 
גרמני. בשנת 1930 סיימה מ״ג באוניברסיטת גטינגן את 
עבודתה בפיסיקה עיונית לקבלת התואר דוקטור, ובאותה שנה 
נישאה לפיסיקאי־כימאי י. א. מיאר. היא היגרה עם בעלה 
לאה״ב, ושם עבדה במעבדות־המחקר של אוניברסיטת ג׳ונז 
הופקינז. בשנים 1939 — 1945 הצטרפה מ׳ לקבוצת־המדענים 
הגדולה שעסקה בפיתוח הפצצה האטומית באוניברסיטת 
קולמביה רבקולג׳ ע״ש שרה לורנם, וחקרה את בעיית הפ¬ 
רדת האיזוטופים. בשנים 1945 — 1960 עברה מ׳ לאוניבר¬ 
סיטת שיקאגו, ומ 1960 היתר. פרופסור לפיסיקה עיונית 
באוניברסיטת קאליפורניה בסן־דייגו. 

עבודתה המדעית התרבזה בנושא פיסיקת־הגרעין, לאחר 
שעסקה שנים אחדות בכימיה פיסיקאלית, בהשפעת בעלה, 
ויחד עמו כתבה את הספר 16011311108 ^ 1 031 !ז 15 ) 3 ז 5 ("מבא־ 
ניקה סטאטיסטית"), 1940 . עבודתה החשובה־ביותר בפי- 
סיקת־הגרעין נסבה על מבנה הקליפות של הגרעין (ע״ע 
אטומי, גרעין) והסברת המספרים המאגיים — מספר הנוק- 
לאתים בגרעינים יציבים ( 82,50 , וכו׳). תוצאות מחקרה זה 
הושגו על ידיה באורח מקביל, בלתי־תלוי, עם תוצאותיו של 
יגזן (ע״ע) והן זיכוה בפרם־נובל לפיסיקה, 1963 , בו התחלקה 
עם ינזן ועם דגנר(ע״ע [כרך־מילואים]). ספרה המשותף עם 
ינזן, 0 ש 110111 ז> 5 511611 1101630 ) 0 * 711600 * 30 ) £160160 

(״יסודות התורה של מיבנה הקליפות בגרעין״), 1955 . 
משמש כספר־יסוד בפיסיקת־הגרעין. 

מיאר־גרפה, יוליוס — £6160-0036£6 \ 1111118 (— ( 1867 , 
רשיצה [באנאט] — 1935 , ווי [ץ 6 ׳\ ¥6 , שוויץ]), 
היסטוריון־אמנות וסופר בשפה הגרמנית. מ׳ התעניין, בראש 
וראשונה, בציוד האימפרסיוניסטי במחציתה השניה של המאה 

ע 

ה 19 . יצירתו הגדולה, ב 3 ברכים, 101116 ו 88£0501 ו 11 ו 1 > 101 ^ז £11 


0051 .>! 1601160 > 00 ! ■ 161 > ("תולדות התפתחותה של האמנות 
המודרנית"), יצאה לאור ב 1904 . מחקריו מוקדשים בחלקם 
הגדול לאמנים צרפתים: 41181181:6 !( 1910 ) 062311116 3111 ? 
06838 1830 >£ !( 1912 ) ) 306 !׳\ 1 > 30 ב 1 ס 1 >£ 1 ( 1911 ) 860010 
( 1920 )! כמו־כן פירסם חיבורים על ארנולד בקלין השודצי 
( 1905 ), האנס פון מארה ( 130665 * 1 ) הגרמני ( 1909/10 ), על 
ואן גוך ( 1910 ), ועוד. — מ׳ היה מחשובי ההיסטוריונים 
של האימפרסיוניסטים ומחוקרי-האמנות הראשונים שהכירו 
בחשיבותם. כתביו, שיצאו לאור כולם בגרמניה, תרמו למה¬ 
פכה בתמונת תולדות-האמנות האירופית בשלהי המאה ה 19 
בארץ זו וגם מחוצה לה. — מבין ספריו שמסוג אחר: 
01011160 160 > ״ 81 ^ 6 ( 0 ) 008 (״דוסטויבסקי המשורר״), 1926 . 

מיאךהוף׳ אוטו 9 ריץ - £ס! 601 ץ 6 * 1 0102 ? ס״ס - 
( 1884 , הנובר — 1951 , פילדלפיה), ביוכימאי ורופא 
יהודי־גרמני, מאבות הביוכימיה המודרנית. את תוארו 
ברפואה קיבל באוניברסיטה של היידלברג ב 1909 . בראשית 
דרכו המדעית עסק בפסיכולוגיה ופסיכיאטרית, אך בהשפעת 
א. ה. ורבורג (ע״ע) פנה למחקר בפיסיולוגיה ובימיה ביו¬ 
לוגית. ב 1918 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה של קיל, 
ובכהונה זו שימש גם באוניברסיטות גרמניות אחרות. ב 1929 
נתמנה לראש המחלקה לפיסיולוגיה במכון למחקר רפואי 
בהיידלבדג. ב 1938 היה אנוס, מחמת יהדותו, לעזוב את 
גרמניה. הוא המשיך את עבודתו בפאריס, וכאשר פלשו 
הנאצים לצרפת ב 1940 , נמלט לאה״ב ושם כיהן כפרופסור 
באוניברסיטת סנסילווניה. 

מחקריו עלי הגליקוליזה (ע״ע) האאידובית ותפקידה 
בפעולת השרירים י זיכו אותו ב 1922 בפרם־נובל לרפואה 
ופיסיולוגיה (יחד עם א. ו. היל [ע״ע]). תחילה היה סבור כי 
תהליך זה, של פירוק הגליקוגן לחומצת־החלב, הוא מקור- 
האנרגיה הישיר לפעולת השריר וכי המטבוליזם האאירובי 
תפקידו רק לסלק את עודפי חומצת־החלב ולהחזיר לשריר 
את כושר־פעולתו. הוא הראה בי חלק מחומצת־החלב מוחזרת 
בשעת המטבוליזם האאירובי לגליקוגן, אולם השקפתו זו 
לא עמדה בפגי הביקורת של ניסויים נוספים, וגדולתו של 
מ׳ נתגלתה באשר לא עמד על דעתו והמשיך לחקור בבעיה. 
כתוצאה משורה ארוכה של מחקרים הצליח לברר את כל 
תהליכי־הביניים של פירוק הגליקוגן (וסוכרים אחרים) 
לחומצת-החלב. מסלול־הראקציות הזה מבונה בשם מסלול 
אמבךן־מ׳. תפקידו של מסלול זה הוא הפיכת האנרגיה המו¬ 
פקת מפירוק הגליקוגן לסינתזה של אדנוזירטריפוספט 
(ע״ע), שהוא מקור־האנרגיה הישיר לפעולת השריר. 
רבים מבחירי הביוכימאים של היום הינם תלמידיו של 

0 ׳. - 00 ^ 113611010603 ? 13£6 0£ 01300108 * 0 01161111031 . 

(״דינמיקה כימית של תופעות החיים), 1924 , מסכם את 
מחקריו המוקדמים. מחקריו המאוחרים־יותר מפוזרים בעתר 
נות המקצועית. 

1€  18 זט 61 ^ 10 ״\ 1 ת£ 016 
65161-11111015 ״? 501160 ("התפתחות הכהונה בישראל העתי¬ 

קה"), 1880 ) 00 ? 3611415011611 * 151 165 > 50014611108 ) £04 016 
11111115 ) 611 ) 1116 [ (״ התפתחות הנבואה בישראל״)׳ 1883 ! - 146 
1011465 ־ 61181005-1111461-1 ? 115011611 ) 11 [ 165 > 1110 ) 4110 ("מתודיקה 


של הוראת-הדת היהודית״), 1896 ) 113560 ? 31465460 016 
1184 ) 46 ? 11501160 ) 0 [ • 161 ) £0400014611108 ז 6 (> 10 ("השלבים 
העתיקים־ביותר בהתפתחות הדרשה היהודית״), 1901 . 

יצ. א. 

מיג׳י(מוצוהיטו) — ( 141.45011110 ) 1 ( 1461 — ( 1852 — 
1921 , קיסר מ 1867 ), קיסר יאפאן. מ׳ היה בנו של 
הקיסר קומי. כשהוכתר מ׳, שלטה למעשה שושלת השו׳גונים 
טוקוגוה (ע״ע) ושלטון הקיסר היה סמלי בלבד. ב 1868 
הוחזרו מלוא הסמכויות לקיסר, והוא נטל את הכינוי "מיג׳י", 
כלר, "המשטר הנאור". בימי מ׳ הפכה יאפאן מארץ 
פאודאלית השקועה במסורת העבר למדינה מודרנית ולאחת 
המעצמות החשובות. מ׳ עצמו היה הקיסר היאפאני הראשון 
שנראה לזרים ושנהג להופיע לפני עמו. על שמו של מ׳ 
קרויה תקופת המודרניזאציה ביאפאן (וע״ע יפן, ענד 136 
ואילך). 

מיגל(דום)- 161 ) 1418 ( 0001 )-( 1866-1802 ),מלך פורסוגאל 
ב 1828 — 1834 . מ׳ היה בנו הצעיר של ז׳ואן ¥1 
(ע״ע). יחד עם אביו גלה מ׳ לבדאזיל ב 1807 וחזר לפורטו־ 
גאל ב 1821 . אביו נשבע אמונים לחוקה הליבראלית של 
1820 , אך מ׳ העמיד עצמו בראש נאמני האבסולוטיזם, מרד 
באביו והשתלט על ארמון־המלוכה (אפריל, 1824 ) ; אולם 
המעצמות, ובריטניה בראשן, החזירו את ז׳ואן 71 \ למלוכה 
ונד הלך בגולה והתיישב בווינה. 

ב 1826 מת ז׳ואן ; בנו הבכור, פדרו, שהיה קיסר בראזיל, 
ויתר על המלוכה בפודטוגאל לטובת בתו בת ה 7 מר?־. דה 
גלוךיה בתנאי שתינשא לאחיו מ , ,* מ׳ אירש לו את בת 
אחיה נשבע אמונים לחוקה שהעניק אחיו לפורטוגאל, ונהיה 
לעוצר־הממלכדי( 1827 ),אולם ב 1828 נתכנס הקורטש (פאר- 
לאמנט) בליסבון והמליך את מ׳. הוא רדף את הליבראלים 
תומכי החוקה, אך הללו החזיקו באי טדסידה שבאיי האזורים. 

משהתפטר פדרו מכסא בראזיל ב 1831 , הקדיש את כל 
מרצו להחזרת בתו למלוכה בפורטוגאל. מלחמת האחים 
פדרו ומ׳ נסתיימה במאי 1834 בכניעתו של מ'! הוא הלך 
בגולה ומת בגרמניה. וע״ע פדרו 1 ; פורטוגל, היסטוריה. 

1.611611 6111 ! , 01 ^ 806111 חס• 1 1£ • 14011 ,] . 47 . 1 ז 001 , 446461160 .ה 
. 1908 , 116£1661111£ 1116 )! 11114 

מי'גו'[ 1 ! (צזיעת) — 41843106 ? ( 146101043013 ) — הפרעה 
התקפית המאופיינת בכאב-ראש חד-צדדי. ההתקף 
מלווה לדוב בבחילה, הקאה והפרעות־ראייה. היא מוכרת 
לרפואה זה זמן רב ותוארה על־ידי גלנוס (ע״ע). 

משערים כי סימני-המחלה מופיעים בגלל שינויים בקוטר 
העורק הקרוטי וכלי־דם אחדים. מנגנון היווצרות ההפרעה 
אינו ברור. 

התקף טיפוסי של מ׳ מתחיל בהפרעות-ראייה. לדוגמה, 
החולה שם לב כי הוא רואה בצורה מטושטשת בחלק קטן 
משדה-הראייה. נקודת הטשטוש זזה בד״כ עם הזמן ממקום 
למקום. 

עם חלוף הפרעות־הראייה מתחיל כאב־הראש הטיפוסי. 
בהתחלה האיזור המכאיב הוא קטן, אך אחר־כך גדל השטח 
הנגוע ותופס את מחצית הגולגולת, ורק לעתים נדירות 
מתפשט כאב־הראש למחצית השניה של הגולגולת. כאב- 
הראש הוא חזק מאד חגצמתו גדלה עוד יותר בעקבות מאמץ 
ואור. העורק הרקתי מהצד הנגוע מורחב מאד ומראה פעימות 
חזקות. 



זינמונד טיבאום (אוסר שוררוז, 
נית־רספרים ה 5 אומי והאוניברסיטאי) 



123 


מיגרנד! — מידבא 


124 


התקף קל מסתיים תוך כמד. שעות, אד במקרים קשים 
הוא יכול להימשך ימים אחדים. 

מ׳ שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים. היא מתחילה 
לרוב בגיל-ההתבגרות, והתקפיה מופיעים, בתכיפות משתנה. 
שנים רבות ולפעמים כל החיים. אין הנד מקצרת את משך־ 
החיים. 

הואיל ועוד לא הובררה סיבת הס׳ מכוון הטיפול נגד 
המיחושים, בעיקר בגד כאב־הראש והבחילה. 

; 1948 , ¥0111 1 ) 1 ) 77 6 ז 16 ! 01 0114 16 ! 60406 4 ! , 01££ ^ .ס . £1 
.* 1964 ,ץ 010$ ״ 6141 !' 7 €11111601 ,ת 1 גז 8 , 11.8 .¥^ 

ר. רח. 

מיד, ג׳וךג׳ הו־בו־ט - 6 ^ ״שלז־מ ־ 8 ז 0£0 - 

( 1863 — 1931 ), פילוסוף ופסיכולוג אמריקני. אחד 
הנציגים של הפרגמטיזם האמריקני, מן האסכולה של ג׳ון 
דיואי (ע״ע). מ׳ שימש שנים רבות כראש המחלקה לפילו¬ 
סופיה באוניברסיטה של שיקגו. 

הפסיכולוגיה החברתית צמחה לדעת מ׳ על הקרקע של 
הביולוגיה ההתפתחותית. גידולה של החברה הוא תהליך 
אורגני, שמגמתו לחרוג מעבר להתקשרות של יחידות 
בעולם החי ולהגיע אל מערכות אשר משמעותן ידועה לתו¬ 
דעת המשתמשים בהן. הסביבה החברתית קודמת בהווייתה 
לפרט הפועל בתוכה, והיא מתנה במידה רבה את דרכי הת¬ 
נהגותו. הפרט קשור אל מקום צמיחתו החברתית ע״י הלשון 
בה הוא משתמש יום־יום. המושגים הכוללים והמופשטים 
ביותר נטולים כל משמעות אם אין רואים בהם כלי שנוצר 
בהווייה חברתית מסויימת כדי שישמש את צרכיה. 

תורת הזמן של מ׳ מעניינת ואפיינית במיוחד. ההווה 
הוא נוכחות מתמדת המשנה את גיבושיה ואת מגמותיה על 
פי ההשפעות החיצוניות שלגביה הן בחינת "העבר". עצמים 
קבועים אינם בנמצא, וכל המתרחש אינו אלא גיבוש התכ¬ 
ליתיות המתמדת והתמורה שחלה בה. החלל אינו ממשי; 
מה שממלא אותו אינו אלא פונקציה של זמניות. דעה זו 
לקוחה מהיד תורת היחסות, שלה ביקש מ׳ להעניק מעמד 
פילוסופי רחב כדי שיוכל באמצעותה לפרש את האחדות 
הפונקציונאלית, הקיימת לפי דעתו בין החברה מזה ובין 
הטבע מזה. 

בחייו לא פירסם מ׳ שום ספר, אבל לאחר מותו ההדירו 
תלמידיו את הרצאותיו והוציאו אותן בכמה ספרים: 1116 ' 
£מ 060 ז ? £116 0£ ץ 1 )ק 111050 )? ("פילוסופיה של הנוכחות"), 
1932 ) 0£ 1£ ז 01 נ} 3001 ) 5 £116 0111 ־ £1 י<) 50016 1 ) 311 3611 , 161 ־ 1 
10015£ ׳ 500131801131 3 ("רוח, עצמות וחברה מנקודת השקפתו 
של ביהייוויוריסטן חברתי״), 1934 ! ) 1100811 ז* 0£ 5 זת 10 ז 01 ׳\ 10 ! 1 
ץ!״)״ 06 ו()חש 6 ) 6 ״ 1 א 1110 1 ! 1 ("תנועות במחשבת המאה 
ה 19 ״), 1936 ; £110 0£ ׳< 11 ק 1111050 ? 16 דד ("הפילוסופיה 

של האקט״), 1938 . 

,!סס 14 ע 50610111141 1116 / ס . 77 . 0 , 00 ^ 1 . 0 . 0 

< ח 30 .תג: 1 גא . 14 ; 1954 ,! 561 506101 ^ 771 ,ש £11612 ? .£ .? ; 1945 
. 1956 ,. 4 ? . 77 . 7 > !ס 116$ ז 01 הץ 0 506101 16 !' 7 

א. גר. 

מיד, מרגרט — 6 *^ 0£ ז 143183 — (נר 1901 ), אנתת־ 
פולוגית ופסיכולוגית סוציאלית אמריקנית. מנהלת 
המדור לאתנולוגיה במוזיאון האמריקני לידיעת הטבע בניו־ 
יורק ופרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולמביה. עבו¬ 
דתה הראשונה היתד. פרי מחקר מקיף בסמואה ( 1925/6 ), 
איי האדמירליות ( 1928/9 ) וגינאה החדשה ( 1931/3 ). במח¬ 


קריה הרבתה לחקור גילויים חברותיים ונפשיים של ילדים 
ושל צעירים בתרבויות המכונות פרימיטיוויות. 

במחקרה על בני אראפש (ו! 65 ק 3 ז 1 / [גינאה החדשה, 
1931 ]) התייחסה מ׳ גם לאספקטים כלכליים וטכנולוגיים 
שבחיי החברה, אולם התעניינה בעיקר ביחסי-הגומלין בין 
האישיות לתרבות. מחקריה אלו מתבססים על הבחנה של 
דפוסים ושל תכונות־יסוד מהותיים לתרבות מסויימת, המעצ¬ 
בים את אישיותו של הפרט ואף את האופי הלאומי(מחקרה על 
תושבי האי באלי, 1936/9 ). מ׳ גם יישמה את דרך־ההסתכלות 
במכלולים תרבותיים, בטיפוסי אופי לאומי ובקונפיגורציות 
תרבותיות לניתוח חברות מודרניות — האמריקנית והרוסית 
בכללן. 

בתרבויות שחקרה בסמואה ובגינאה החדשה מצאה דק 
מעבר קצר ביותר מן הילדות לבגרות. כשחקרה את התבגרו¬ 
תם של ילדי סמואה, מצאה שאין זו מלווה משברים נפשיים 
שנחשבו כמאפיין עיקרי של תקופה זו בחברה המערבית. 
מכאן שטיבו של מעבר זה משקף את התרבות הסגולה 
המקום, ואין בו כל עיקר מסימני ההתסן 
״סער ולחץ״, שקבעו פסיכולוגים כג. 0 .: 
(ע״ע) וז. פרויד (ע״ע). בקשר לכך מםוו| 
הופעת הווסת היא שמאפיינת את ההת| 
הגערה, אלא יחס הציבור אל תופעה 
גזירה שווה לגבי תפיסת ההתבגרות בל 
התרבות התעשייתית המערבית. 

תפיסת־היסוד החדשה היא, איפוא, שפ 
של ההתבגרות, שכל אחד מהם משקף 
התמורות המתרחשות כיום בהתבגרות, 
הנוספת בעקבות התמורות בחיי החברה• 
616-614 ; ילדות, עמ ׳ 860 — 863 ), חוזי 
נכונותה של גישה, שיסודה בתצפיותיה ש( 

חיבוריה הרבים של מ׳ מקיפים גם 

חינוך ודרכי מחקר. 

מבקרי עבודתה מאשימים אותה בנסי׳ 
וטוענים שיצירותיה אינן מתחשבות בהתפתחות ההיסטורית 
במידה הראויה ומדגישות יתר על המידה את התהוות האופי 
והאישיות בתקופת הילדות. 

מחיבוריה: 03 ת 1 ט 0 ״יסא מ 1 קט : 8 מ 1 ׳*\ 0 ע 0 (עבר , : 
מילדות לבגרות בגוינאה החדשה, תשכ״ב), 1930 1 1 ) x 3x1 ^$ 
50016116.0 6 ',י 1 ) 11 ז) 1 ־ר־ 1 11X66 ז 111 003111011£ קך 1611 (עבד": מין 
ומזג בשלוש חברות פרימיסיוויות, 1970 ), 1935 ; 14310 3x101 ( 
001310 ? (עבר׳: גבר ואשה, 1964 ), 1949 ; $ס 01 ט ££1£ \ 1 10£ ׳\ 50 
ץ) 1 ז 0 ו 1 ) 11 \• ,; 10^3x01 ־ ("גישות סובייטיות בבעיות של 
סמכות״), 1951 ; ץ £1£ ו 101 > 1 0£ 5 וזז 0810 ז? 1 ) 15x301 3x1 
(״ישראל ובעיות של זהות״), 1958 ; 13005 ? 1 ) 311 10 קס 0 ? 
(עבר , : אדם ועולם, תשכ״ה), 1959 ! 1£105111001(0x31 ט 1£111 ! 00 
ת £10 ט 01 ׳\£ (״רציפויות בהשתלשלות תרבותית״), 1964 . 

. 1968 2 , 06 וז^$? 4401 /ס %., 41111 ? "? .מ 

ה. ר. 



מיךבא, עיר מואבית, שעדיין נקראת מ׳, כעת עיירה 
בירדן (. 01 ־ 1 )י כ 5000 תושבים, רובם נוצרים; 

שוכנת 9 ק״מ מדרש לחשבון (ע״ע), 785 מ׳ מעל פני-הים, 
במרכזו של מישור פורה. מ׳ נכבשה מידי סיחון האמורי ע״י 



125 


מידבא — מידלטון, תומס 


126 


בני ישראל ונמסרה לראובן (במד כא, ל! יהו׳ יג, טו-טז). 
לפני מ׳ ניצח דוד (לפי הגירסד. בדה״א יט, ז) את בעלי 
הברית הארמיים של עמון. מ׳ אבדה לישראל, כנראה, 
בזמן חלוקת המלוכה; עמרי כבש אותה שנית, אולם מישע 
החזירה שוב למואב. בתקופת החשמונאים נלחמו אנשי מ׳ 
ביונתן! הורקנום 1 כבש אותה! הורקנום 11 מסר אותה 
לנבטים. ב 106 לסה״נ נעשתה חלק מהפרובינקיה "ערביה". 
יהודים חיו שם בתקופת המשנה (מקו׳ ד, א׳). היא היתד. עיר 
נוצרית משגשגת בתקופה הביזאנטית; העיר התפשטה 
מסביב לתל הקדום! היו בה לא פחות מ 13 כנסיות, רובן 
רצופות בפסיפסים. המפורסמת שבהן היא הכנסיה הצפונית, 
שנמצא בה פסיפס המתווה מפה של ארץ־הקודש. 

מפת הפסיפס של מ׳ (ד לוח צבעוני בראש כרך 
ו׳).ב 1884 נתגלתה מפת פסיפס, כשנבנתה במ׳ כנסיה יוונית- 
אורתודוכסית, אולם אנשי המדע לא נתנו עליה את דעתם 
עד 1896 , כשחלק ממנה כבר היה הרוס. המפה נרשמה ע״י 
ה. גוטה ופ. פלמר ב 1902 : ב 1966 צולמה בצבעים,/נבדקה 
מחדש ע״י ה. דונר וה. קיפרס (ר׳ ביבל׳). המפה הוטבעה 
באגף של כנסיה מהמאה ד, 6 ' לסה״נ. מידותיה היו מלכתחילה 
22 מ׳ א 7 מ׳ והיא ייצגה את ארץ הקודש ושכנותיה במובן 
המקראי הרחב: מגבל (ביבלוס) בצפון לנוא־אמון (תיבי) 
שבמצרים בדרום. יקנה המידה אינו אחיד והוא גדול יותר 
לשטחים החשובים יותר (מרכז יהודה 00:1 ( 154 ! ירושלים 
1,650:1 ). בדרך כלל צויירה המפה בעקבות חאונומסטיקון 
של אוזביוס! היא נרשמה בעקבות מפת־דרכים רומית 
בתוספת איורים המסמלים את הערים השונות. הכתובות 
היווניות מביאות את השמות המקראיים וכן את השמות 
שהיו ידועים בזמן ציור המפה; ויש שהם מלווים הערה 
היסטורית או פסוק מתרגום השבעים. מקומות חשובים ונח¬ 
לות השבטים מסומנים באדום. בחלק המפה שנשאר מסומנת 
א״י משכם עד מצרים. 

ערד רב נודע לתכנית מפורטת של ירושלים שבה נראים 
שני רחובותיה הבנויים שדרות עמודים, מבנה שנקרא היום 
"מגדל דוד", כנסיית הקבר הקדוש, הר ציון, שער שכם ובו 
עמוד (שעל שמו נקרא השער "באב אל-עמוד" בערבית), 
מספר רב של כנסיות ומנזרים, מרחצאות ואולי גם הכותל 
המערבי. במפת מ׳ מצויים שמות רבים באיזור הנגב שאינם 
רשומים במקום אחר. במפה נראים מספר סימני־היפר גאו־ 
גראפיים וגם עצמים ממחישים, כגון אניות בים המלח, בעלי 
חיים במדבריות, ספינות־מעבורת החוצות את הירדן וכו׳. 
בכמה פרטים, כמו מיקומם של הר עיבל והר גריזים בקרבת 
יריחו, נשארה עדות ברורה להשפעתם של מקורות יהודיים 
(ד יהר, פרק ח׳)׳ אד נשאר גם סימן ל״טור־גריזים" שני 
במקומו הנכון— ליד שכם. וע״ע א״י, עמ׳ 1160 — 1161 ; 
ירושלים, עט׳ 291 . 

מ. אבי־יונה, מסח מ׳ — תרגום ופירוש (ארץ־ישראל, ב׳, 
129 — 156 ), חשי״ג ; ,./ 1 , . 11 . 860% ; 2 ( 1 ,ץ 006 ג( •\! 

,. 14 .׳ן 44916 \\ 41 > 405 { 16 ( 1 , 0111116 . 11 — ז€רת 31 ? .? ; 1905 
. £4 ; 1954 ,ק 2 > 14 416 ) 1405 . 14 16 ? " 7 , ¥00.36 . 1 \ ; 1906 

' 0715671416 ^( 14714 111071 )^ 414 ) 2659 016 , 5 ־ £1 קק 011 . 11 - ז 6 תח 00 
,( 1-33 , 00£111 ^נ י ז\?ח 2 ) . 14 011 < 1 16 ז 4 )\\ 41 > 140 5 ■מ/) 

,.!) 161 ) . 14 מן 16 ? 176 ) 1 - 05161 ?} 4 016 <^׳ 1 .ס ; 1967 
- £$05161 . 4 17111671 ? 17156 ^ 111 ) 1405 016 , 616 ^ 1 ; 1968 , 106-129 

, 1 ״ ; 1968 ,( 130-142 ,. 1 ) 161 ) . 14 171 16 * #76 

2,611 47111911561169 ) 2 ץ?? 41 )<} 5 191 . $1 27050{?0^7(4{>?116 465 2151149X5 

. 1968 ,( 143-158 ,. 1 ) 161 ) 

ס. א. י. 


מידוי, איי(ץ 2 ׳* 1 >ו.ז^), אטול (ע״ע) של שני איים זעירים, 

סנד ( 3 >״ 53 ) ואיסטרן ("ש 6 ז £25 ), המוקפים עשרות 
שוניות-אלמוגים, בצפון־מרכז האוקיאנוס השקט, כ 2,100 ק״מ 
מצפון־מערב לה 1 נ 1 לולו, בחלקו המערבי של רכס תת־ימי 
גדול, רכס הויי(ע״ע)! איי הוואיי יושבים על קצהו המזרחי. 
שטח האיים כ 5 קמ״ר. קוטר האטול כ 10 ק״מ. האיים צרים 
ומוארכים, פניהם מישוריים והנקודות הגבוהות ביותר בהם 
מגיעות לכ 10 מ׳ מעל פני הים. בגלל חשיבותם האיסטרטגית 
נוסדו בהם בסיסים של חילות האוויר והים האמריקניים, שדה 
תעופה, תחנה של הכבל הטלגרפי התת-ימי שבין אה״ב (סן 
פרנסיסקו) לבין מזרח אסיה (מאנילה, הוינג קו׳נג). כן פועלת 
במ׳ תחנה מטאורולוגית גדולה. אין באיים אוכלוסיית־קבע. 
יושבים בהם כ 420 איש, עובדי הבסיסים הצבאיים והשירו¬ 
תים הנ״ל. 

האיים נתגלו ע״י ספינת צי אמריקנית ( 1859 ). במלה״ע 11 
(ע״ע) התחולל באיים אחד הקרבות המכריעים בין כוחות 
אה״ב לחילות האוויר והים של יאפאן ( 5-3 ביוני 1942 ), 
כשנהדף ניסיון יאפאני לכבוש אותם. 

. 1960 ,. 14 41 > , 2 ( 1116 * 1 .ז 

0 י ]רו 1 */ (£ י 13 ר— ־ 31 ^ 13 )€ 1 \ 1311 ־ 81 — (בף 

1915 ), ביולוג. נולד בברזיל ואת השכלתו רכש 
באוכספורד. כיהן, החל מ 1947 , כפרופסור לזואולוגיה בבר- 
מינגם והחל מ 1951 כפרופסור לזואולוגיה ואנטומיה־משווה 
ביוניברסיטי קולג׳, לונדון, במלה״ע 11 התפרסם בזכות פיתוח 
שיטה לחיבור קצות עצבים שנחתכו. ב 1960 זכה יחד עם בדנט 
(ע״ע, כרך מילואים) בפרס נובל בתחום הרפואה והפיסיו- 
לוגיה על גילוי סבילות חיסונית נרכשת (-נורתהחו()€ז 111 !> 30 
010810311016131106 ״) (ע״ע חסץ). את הבסיס לתאוריה הניח 
פרנס ב 1949 , ויסודה בעובדה שהמערכת האימונולוגיה של 
האדם מגיבה ביצירת נוגדנים כנגד אנטיגנים שמקורם אינו 
בגוף האדם, בו בזמן שאינה מגיבה באופן'כזה נגד אנטיגנים 
שמקורם בגוף עצמו (ע״ע אימונולוגיה). ברנט סבר שהגוף 
מאבד את כשרו להגיב נגד אנטיגנים שהוא נחשף אליהם 
בתקופת התפתחותו העוברית. מ׳ אישר זאת בסדרת ניסויים 
בהם הראה התפתחות ש^ סבילות (חוסר דחיה) כלפי שתל־ 
עור אצל עכברים, שלתוכם' הוזרקו תאים מתורם־השתל בת¬ 
קופת חייהם העובריים. מ׳ נבחר לחברה המלכותית הבריטית 
ב 1949 , ו 10 שנים לאחר מכן זכה במדליון המלכותי. 

מ י דלטון ׳ תו&ס — מ 11610 ! 1 ! 11 ^ !ב״זסןדד — ( 1580 — 

1627 ), מחזאי אנגלי. מ׳ למד באוכספורד. חלק ניכר 
ממחזותיו נכתב בשיתוף־פעולח עם בן ג׳ונסון(ע״ע), תומם 
דקר(ע״ע), ג׳ון ובסטר(ע״ע) ואחרים. בראשונה פנה לתחום 
הקומדיה הסאטירית' ( 0 ״ס 3 > 01 1116 031011 10 אלס״ז׳ \ 
[״תכסיס לתפישת הזקן״], 1606 , פורסם ב 1608 ! 0113516 \ 
51116 ק 63 ! 01 ״! 3 > 131 \ [נערה תמה בצ׳יפסייד״], 1613 , פורסם 
16301 ) — מחזות ראליסטיים שנושאיהם לקוחים מרקע 
העיר לונדון. החל ב 1615 עבר מ׳ לחיבור טראגדיות! מהן: 
" 6 ״ז 0 ׳\ץ 300 ^ 66 " 16 ״ 0 ז\\ ("נשים, הישמרנה מפני נשים"), 
1621 , פורסם ב 1657 ! 8 ״ 8611 ״ 0113 7116 ("השוטה המדומה"! 
בשיתוף עם ויליאם רולי), 1622 , פורסם ב 1653 . במחזותיו 
אלה, שהם מן הגדולים בתקופתו, חשף מ׳ את השחיתות 
שהשתרשה, לדעתו, בכל שכבות החברה, ואת הרדיפה אחר 
העושר והשלטון לשמם. אע״פ שמ׳ מיקם את עלילותיו 



127 


מידלטון, תומם — מידנק 


128 


באיטליה או בספרד, אין ספק שהתכוון להתנוונות החברתית 
בכלל. במחזהו האחרון, 013655 ז 3 6 חז 03 \ ("משחק השח¬ 
מט"), 1624 , בחר בנושא פוליטי־סאסירי ותחת המסווה של 
תנועות כלי־השחמט הצביע בלעג על יחסי אנגליה וספרד 
באותה תקופה. הצגת המחזה נאסרה באנגליה. — מחזותיו 
של מ׳ מצטיינים במבנה המדוייק של העלילה, בחריפות 
הסיגנון ובדקות הפסיכולוגית של תיאור הנפשות. בניגוד 
לשיקספיר וליתר המחזאים של הדור הקודם, דלות יצירותיו 
ברגש רומאנטי: מ׳ התייחס לעולם אשר סביבו ללא אשליות 
וסנטימנטים. 

; 1928 , 101 :>:>ת £3 ז £0 :תו) . 7 , £1101 . 5 .ז 

1011 < 1 ) 131161 >[ 13 \), מחנה ריכוז והשמדה שהוקם ע״י 
הנאצים ליד כפר פולני בשם זה באיזור לובלין, בפו¬ 
לניה המרכזית. המחנה נוסד בסתיו 1941 , ושימש תחילה 
כמחנה של שבויי מלחמה סובייטיים. כינויו הרשמי "מחנה 
שבויים" (־ 61 § 61113 ת 6£31186 § 16£5 -!.£) נשמר גם לאחר מכן 
למטרות הסוואה! השבויים הועסקו בהקמת מבנים. לקראת 
סוף 1941 הגיעו לכר כ 50 אסירים "מיוחסים" ממחנות אחרים. 
הם היו גרמנים ופולנים, רובם פושעים פליליים, שעתידים 
היו להוות את הצוות בעל התפקידים בממנה. הם קיבלו את 
המספרים הראשונים של אסירי המחנה. רוב שבויי המלחמה 
מתו ברעב ובמחלות והאחרונים מהם נורו למוות ביוני 1942 . 
באותו הזמן כבר החלו להגיע למ׳ משלוחים גדולים של 
יהודים מסלובקיה, צ׳כיה, צרפת ויוון. המחנה הוסיף לגדול 
וחולק ל 5 יחידות נפרדות שנקראו ״שדות״ (■ 161 ) 61 ?). בכל 
שדה היו 22 צריפים לאסירים ו 2 צריפי-מנהל. בעונות שיא 



תרשים מהגה הדיכוי ווזהשסדה סידני:: 

1 . נירור שטח הסחנה; 2 . מחסו חסרי בנייה; 3 . בית הספקד; 4 . פלוגת 
המשטר; 5 . בית־מרחץ ותאי הנאזים; 6 . מחסנים ובתי סלוינהז 7 . סקום 
שימור ירקות; 8 . הקרמטוריום הישז ותאים; 9 . מקום התלייה; 
10 . מנדלי השומרים; 11 . תחנות ביקורת; 12 . הקרמטוריום ההדש; 
13 . תעלות להריגה המונית; 14 . מלונות כלבים; 15 . מבנה המחלקה 
מם׳ 2 ; 10 . משנז ס״ס — נשים. 

א. שדה אחת; ב, שדה שתים; נ. שרה שלוש; ד. שרה ארבע; 

ה. שדה חמש; ו, שדה שש 

נדחסו לכל "שדה" כ 10,000 אסירים. "השדות" הוקפו בגדר 
תיל מחושמלת ובמגדלי משמר. ממערב לשדות הוקמו בתי 
מלאכה ומחסנים, ומצפון — צריפים למגוריו של צווח הס״ס. 
בין שדה ״ 1 ״ ל״ 2 ״ הוקמו במאי 1942 שני תאי גז שמידותיהם 
10 x6x2 מ׳ להרעלת אנשים, ומתקנים לשריפת גופות ע״י 
מפעל הבינוי "קורי" מברלין. גופות נשרפו גם ביער הסמוך 
למ ׳ . 

מבחינה מינהלית ומבחינת סדריו היה מחנה־מ׳ דומה 
למחנות-רכוז (ע״ע) אחרים. 

במחנה התנהלה כרטסת ממוספרת. בכל כרטיס הופיעו 
נתונים על האסיר; לאחר פטירתו נמחק שמו, ואותו ברטים, 
לרבות אותו מספר, הועברו לאסיר אחר. כל אסיר חוייב 
לשאת את מספרו על לוחית פח תלויה על צווארו. 

כל חפציהם הפרטיים של האסירים שהגיעו למחנה נלקחו 
מהם ורוכזו במחסנים ענקיים (■ 161 זז 1 מ 3 .אל £££610:611 ). חפצים 
אלה נשלחו לאחד מכן לגרמניה. המגורים היו בצריפים 
מותאמים ל 250 איש כל אחד ובהם דרגשי עץ. למעשה הוכ¬ 
נסו כ 500 איש בצריף. 

הטיפוס והדיזנטריה עשו שמות באסירים, והטיפול הרפו¬ 
אי בביה״ח שבמקום היה על פי רוב למראית עין בלבד. 
למעשה היה נשלח חולה קשה ישר לתאי הגזים. 

טדר־היום במחנה היה מתחיל ב 4.30 בבוקר במפקד־בוקר 
( 1 ש<זת^). גם חולים במחלה קשה היו חייבים להתייצב, ואף 
גוויותיהם של אנשים אשר מתו בלילה צריך היה להציב 
במפקד. העבודה במחנה היתה מחושבת יותר כאמצעי השמ¬ 
דה מאשר להשגת תוצרת. יום יום נספו מספר אסירים תוך 
כרי עבודה מפרכת בסלילת כבישים, עבודות בניין וסחיבת 
ציוד מלחמתי. נרתמו לעבודה זו גברים ונשים גם יחד, היתה 
גם תעסוקה בבתי מלאכה ובמפעלים שייצרו תוצרת מלחמ¬ 
תית. שם היו התנאים נוחים מעם־יותר, לשם שמירה על כוח־ 
האדם. על יחידה אחרת, בשם "קבוצת היער" (- 1 זז ¥31111£0 \ 
610 ת 3 מו), הוטל התפקיד לשרוף גופות ביער סמוך. 

כמות המזץ הגיעה בקושי לרבע מהמינימום ההכרחי 
לחיי אדם, ותת־תזונה עשתה שמות באסירים. לפנות ערב 



129 


מידנק — מיה 


130 


התקיים שוב מפקד כללי, ובו היו האסירים חייבים להסיר 
ולחבוש את כובעיהם בקצב אחיד. בלילה היה המחנה סגור 
ומסוגר. אסור היד. לאיש להימצא בחוץ. 

אסירים רבים ניסו להתאבד על ידי ריצה אל הגדר הפד 
חושמלת, אולם הזקיפים מנעו מהם זאת מפני שהורדת 
הגוויות מהגדר היתד. כרוכה בהפסקת הזרם ובטרחה רבה. 

על כל עבירה וסטיה מההוראות חיו האסירים נענשים 
בשיטת־ענשים דרקונית, כמו במחנות נאציים אחרים, שכללה 
מלקות, תליית אדם בזדועות־ידיו, חנק ע״י השקעת הראש 
במים. עבירות חמורות יותר כגון הברחת מזון או נסיוך 
בריחה היו נענשות בתליה בפומבי בשעת מפקד לעיני כל 
האסירים. חיי אדם לא נחשבו במאומה והיו הפקר לכל בעל 
דרגה ושררה. 

מדי פעם נעשו מיונים ("סלקציות") בין אנשים המיוע¬ 
דים להישאר בחיים זמן־מה לבין אלה שגורלם היה השמדה 
מיידית. 

המטרה העיקרית של המחנה היתה חיסול אסיריו. תחילה 
חוסלו אנשים ביריד. ביער סמוך. הקרבנות נצטוו להתייצב 
ליד תעלות חפירה ארוכות ולהתפשט ואח״ב נורו במקום. 
לאחר הקמת מתקני הרעלה ־בגז וקרמטלריום בקיץ 1942 , 
נעשתה עיקר ההשמדה במתקנים אלה. הקרמטוריום היה 
מורכב משני תנורי ברזל, לכל אחד מהם ארובה גבוהה. 
ה ק רבנות נצטוו להיכנס ולהידחס לתאי הגז כשהם עירומים. 
לאחר הרעלתם הועברו הגוויות ע״י יחידת אסירים לשריפה 
בקרמטוריום אשר תפוקתו היומית היתה כ 100 גוויות. המש¬ 
רפות פעלו יומם ולילה. אם המשרפה לא הספיקה לטפל בכל 
הגוויות שנצטברו, הועברו הללו לקבורה ביערות הסמוכים. 

אסירים יהודים היו מובלים ברבבות ישר לתאי הגזים, 

בלי לעבור כל רישום ומיון. לאחר המתת הקרבנות היתד, 
יחידה מיוחדת מבין האסירים מטפלת בעקירת שיני הזהב 
מפיות הגודות. נמצאו אישורים ל 9 ארגזי זהב וכלי ערך 
שנשלחו מכד לרייך. 

באוקטובר 1943 הועסק המחנה בחפירת בורות ותעלות 
והוזרמו לתוכו אסירים יהודים ממחנות אחרים בסביבה. כן 
הגיעה תגבורת גדולה של כוחות ס״ם לקראת פעולת ההש¬ 
מדה שבוצעה ב 13.11.1943 . הפעולה כולה תוכננה כמבצע 
צבאי. כתות היורים היו מתחלפות מדי פעם! באותו יום, 
לאחר שננקטו אמצעי הסוואה, נורו בנד כ 18,000 יהודים 
בתוך התעלות, שהוכנו מראש. רק כמד, מאות מאסירי מ' 
הושארו בחיים והועברו ליחידה הנודעת לשמצה, זונדר¬ 
קומנדו 1005 , שמטרתה היתד. לפתוח קברים, לשרוף גוויות 
ולשחוק את העצמות במכונות־טחינה, כדי לטשטש אח 
עקבות הרצח ההמוני. בנד כבר הוחל בכך ב 4.11.43 . 

בנד נכלאו גם אסירים לא יהודים, בעיקר פולנים׳ שהיו 
נתונים גם הם למשטר אימים אכזרי אך לא היו מיועדים, 
כיהודים, להשמדה. פולנים רבים הומתו בנד, רבים שוחררו 
בתחילת 1944 לאחר שהתחייבו בכתב לבלי לגלות לאיש 
ממראה עיניהם שם. 

המחנה חוסל ביולי 1944 , עם התקרבותו של הצבא הסו¬ 
בייטי. 

לפי הדו״ח של הוועדה הפולנית לחקר פשעי הנאצים 
הושמדו במ׳ כססס, 200 יהודים וכ 100,000 פולנים. הגרמנים 
הנסוגים השמידו את מסמכי המחנה ותולדותיו שוחזרו עפ״י 
עדויות. זוועות מ׳ נידונו במשפט פושעי־המלחמה הראשון 


שהתנהל בפולניה עם שחרורה מהנאצים, בעוד מלה״ע ה 11 
בעיצומה. שלושה מניצוליו המעטים של מחנה מ׳ העידו על 
מחנה האימים במשפט אייכמן שנתקיים בירושלים ב 1961 . 

היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן, כרך עדויות, 

ב׳, תשג״א-תשכ״ג! מ. שטדיגלער, מאידאנעק, 1947 ! 

- 5 * 1 * €011271211722^11^ 0/ 1!2€ ?011511 $01'261 ?1X11 £201 (1*11(11'$ €01X1 

- 1 ) 0 2/1£ $? 1 >£ €511£81112£ €1*171^5 €01X1X111 ס 111 01 \ 51012 

; 1944 ,* 11111 *^ 1 111 1712£ ) 0 מ 0 */ 42 מ*מ 7 ^/*£ €*{! 111 1115 ) 111 

; 1966 , 3^51(3, 0011(€1211(111011 0(11x11 ־] . 1-2 וץז 0 .£ 

־ 4111 * .[ .מ ; 1966 , 11 ) 1121 ) 1 )^ 1 ) 1 ^ 1 1 ) 12 * 112 ) 465 ־ , 1 5151 ^ 0 ; 1311 .{ 

־*ג\. 8 \ד ; 1966 ,/!׳ £1 סמ 111 ) $11 1 י ץ€ת 

- 1941 ) £11 ^ 2111 ) 0 * 01 * 21 ) 0012€€1211 €*? 1 12 * 5 < €11 { , 5111 ^ 110 

, ££0 ת €2 <ז 41$10 < 111 ט 1 ץז$ח 1 11 ץ^ 1 נונ 8 ) ( 1944 

. 1966 י ( 58 
ג. ה. 

מידס (? 14180 , אשורית — מיטה), שמם של מלכי פריגיה 
(ע״ע) הקדומה. החשוב בהם מלך (עפ״י אוזביוס) 

ב 738 — 696 לפסה״נ וידוע מתעודות^ אשוריות.'היוונים 
חשבוהו למלך הבארבארי הראשון שהרים תרומות לדלפלי. 
מ׳ נשא אשד, יווניה, דמלדיקי, בתו של שליט קימי, שטבעה 
את המטבעות הראשונות של עירה. פלישות הקימרים (ע״ע) 
הרסו את ממלכת מ/ 

מ׳ מופיע גם בכמה אגדות יווניות, שאחת מהן, על שיחתו 
המיסתורית עם הסאטיר סילבוס, בגן פלאים שבמוקדו!/ זכתה 
לפירושים שונים מאריסטויועד אלינוס. לפי אגדות אחרות, 
פסק מ׳ בתחרות מוסיקאלית לרעת אפולו, ונענש בצמיחת 
אזני חמור. מ׳ אהד את דילניסלס, והלה העניק לו את היכולת 
להפוך כל מגע־ידו לזהב. אגדה אחרונה זו, המזכירה את 
סיפור טבעת־הזהב של גיגס (ע״ע), משקפת אולי אח עושר 
שליטי פריגיה ולוד ואת ראשית יציקת המטבע בעולם 
היווני. 

האגדות על מ׳ עובדו בידי אווידיוס (ע״ע) ב״מטאמלר־ 
פוזות" שלו, ומכאן השתקפו גם בספרות האירופית (כגון 
בקומדיה של ג׳לך לילי [ע״ע], ״מידם״, 1592 ), במוסיקה(כגון 
באופרה של גרטרי [ע״ע] . 4 ? 46 ^ 1 ["משפטו 

של מ׳״]), 1778 ' וכן בציור (אצל ב. פרוצי וב. פוסן [ע״ע]). 

,( 1526-1540 י .ג 1 ( 11 ג 13 , 30 , 2£ ,.* 3 , 11 ״•!£ ן.ז*\! 

, 1932 

מיה ( 3 ץ 3 !\), הכינוי לקבוצות אתניות, קרובות בלשונן, 
שישבו במשך כ 2,500 שנה בחבל-ארץ נרחב 
(כססס, 325 קמ״ר) של אמריקה התיכונה (ע״ע), ויצרו 
אחת התרבויות הגבוהות של אמריקה הפרה-קללומביאנית. 
קורותיהם ידועות לנו במקצת מברלניקות ספרדיות מן 
המאה ה 17 וממספר סופרים ילידים׳ ששמותיהם לא נודעו, 
אשר כתבו בלשונם באותיות לטיניות. ידיעות אלה מקיפות 
תקופה קצרה, מלפני בוא הספרדים. מרבית הכרתנו את 
תרבות ד,מ׳ חייבים אנו למחקר הארכאולוגי: ביתן לשחזר 
את קורות התרבות החמרית בלבד, ואילו ההיסטוריה של עם 
זה אינה ידועה. 

דברי ימי המ/ הארצות שנושבו ע״י קבוצות המ ׳ 
מתחלקות מבחינה גאלגראפית לשלושה חבלים ראשיים: 
( 1 ) הדרומי, הכולל את רמות גואטמלה, המחצית המערבית 
של אל-סלוואדור ורצועת החלף הצרה לרגלי ההרים! ( 2 ) 
המרכזי, המכוסה במרביתו יערות, שבו נמצא חבל טאבאסקל 
המכסיקני עד לקצה המערבי של הונדורס! שטח של גבעות 
ומישורים, שבו זורמים הנהרות הגדולים אוסומאסינטה, גרי־ 
הלוה, (ג-!!ג( 1 ז 0 ), מלטאגואה ( 40132113 ?) ופלגיהם! ( 3 ) 



131 


מיד; 


132 



איזח־י חפוצחם של כני־המיה 


החבל הצפוני, הכולל את מחציתו של חצי-האי יוקטן(ע״ע), 
הנעשה צחיח ככל שיורדים לקצה חצי האי. 

חלוקה משולשת זו של ארץ המ׳ תואמת תהליך היסטורי. 
בחלק הדרומי, המיושב כמה קבוצות מ׳ מהחשובות־ביותר, 
כגון שבט הקיצ׳ה ( 11£ :> 1 ״ 2 )), הופיעו בתקופה הפו־ה־קלאסית 
סממנים תרבותיים שהפכו אחרי־כן לטיפוסיים לתרבות הנד 
בחבלים המרכזי והצפוני, כגון המצבות המגולפות, הקשורות 
בדרך־כלל למזבחות. האיזור הדרומי היווה פרוזדור לנדידות 
מימי־קדם ועד לבוא הספרדים. בתקופה הפרה־קלאסית( 1000 
לססה״ב — 150 לסה״ג) הושפע האיזור מהאולמקים, תושבי 
חוף האוקיאנוס האטלאנטי; בתקופה הקלאסית ( 300 — 900 
לסה״ג) קיבל בזו־אחר־זו השפעות של טאוטיאואקן ממרכז 
מכסיקו וטוטונק מהחוף האטלאנטי; מאוחר־יותר, בתקופה 
הבתר־קלאסית ( 900 — 1540 לסה״נ), מורגשות ביותר הש¬ 
פעות הטולטקים, ולבסוף — ההשפעות המכסיקניות ממרכז- 
מכסיקו. 

לשיא פריחתה וגיבושה הגיעה תרבות המ ׳ בחבל המרכזי. 
יערות־העד, שמנעו פלישת נודדים ממרכז מכסיקו מחד 
ופוריות הקרקע מאידך גרמו, כנראה, לפריחה כלכלית. באיזור 
זה, המשופע מרכזי־פולחן. התפתחה האדריכלות ושאר ה.אמ־ 
נויות. כאן מקור הקירוי בשיטת הקשת המודרגת, המחקה את 
קירוי גגות-הדקלים של בקתה; כאן התפתחו שיטה לקביעת 
מהלך־הזמן, הנקראת ״ 011111 :> £ת 1,0 " (ר׳ להלן, ענד 135 ) 
וכתב־הירוגליפים — המשוכלל־ביותר בכל יפשת־אמריקה. 

תרבות הכד התגבשה, כנראה, החל מהתקופה הפרה- 
קלאסית, ובוודאי בתקופה הפר 1 טו־קלא 0 ית ( 150 — 306 


לסה״נ), התפתחה במשך התקופה הקלאסית המוקדמת( 300 — 
600 לםה״נ) ולשיא־פריחתה הגיעה בתקופה הקלאסית המאו¬ 
חרת ( 600 — 900 לסה״ג). קצה של תרבות ד.מ׳ בא לפתע. 
כל מרכזי-היישוב בחבל המרכזי, הארמונות והמקדשים הפכו 
מגורים לפשוטי-העם. העדות הארכאולוגית מצביעה על 
תקופה של מאבקים■ ועל הרס מכוון של מונומנטים ופסלים. 
כתוצאה מכן ניטשה החקלאות ויערות-העד החלו חודרים 
למרכזי-היישוב. 

החבל הצפוני התפתח בתקופה הקלאסית ( 300 — 900 
לםה״נ) במקביל לחבל המרכזי. הארדיכלות, הכתיבה, לוח- 
השנה ותפיסת הדת דומים. בראשית התקופה הבתר־קלאסית 
( 900 לסה״נ) החלו להגיע לצפון חצי־האי יוקטאן השפעות 
תרבות ממרכז מכסיקו ולערך בשנת 1000 לסה״נ נכבש האי- 
זור ע״י עם הטולטקים, שמרכזם היה בעיר טולה. במשך 250 
שנה שלטו הכובשים הטולטקים על ד>מ׳. 

ההשפעה הטולטקית משתקפת בעיר צ׳יצ׳ן־איצה(-ו 1£1 ( 10 !ס 
112.3 ), שבה גובש השלטון הטולטקי וקמה תרבות חדשה, 
שמעורבים בה יסודות משל שני העמים. המזיגה בולטת גם 
באדריכלות וגם בפולחן, וסמלים טולטקיים ושל בני המ׳ מו¬ 
פיעים יחד בכתלי המבנים (ור׳תנד, עט׳ 25/6 ) .המבנה המדיני- 
חברתי השתנה והפך לחברה שבה שלטה כת של אנשי־צבא. 


היכל הלוחמים בצ׳יצ׳דאיצה 

שקיעתה הראשונה של צ׳יצץ־איצה ניכרת כבר ב 1250 
לסה״ג ובעקבות ההשתלטות המדינית של מאיאפאן נחרב 
מרכז גדול זה ב 1400 לסה״נ. 

התושבים ולשונותיהם. ישוב הנד אינו מהווה 
קבוצה פיסית עצמאית בפסיפס עמי אמריקה התיכונה. קיימים 
הבדלים מסדימים בין הקבוצות שישבו ברמת צ׳יאפס 
( 35 ק 0113 ), שהיו ארוכי-גולגולת, לבין תושבי יוקטאן שהיו 
עגולי־גולגולת. לטיפוס האדם מיוקטאן אף נשרי, עיניים 
מלוכסנות ומה שנקרא "הכתם המונגולי" (כתם אפור 
או כחול מעל לשקע של העכוז אצל ילוד, הנעלם בין שנתו 
השלישית לשישית), המאשר את קשרם הרחוק עם עמי אסיה. 

כעשרים לשונות היו למשפחת בני המ ׳ ולכל אחת מהן 
כמה דיאלקטים. הלשון המדוברת בחבל הצפוני היתה לשון 
המ׳ המקורית; הלשונות העיקריות בחבל המרכז הם(ממערב 
למזרח): צ׳ונטאל, צ׳ול, לקאנדון, קקצ׳י, פוקונצ׳י, מופאן 
וצ׳ורטי. בחבל הדרומי (ממערב למזרח): צוציל, צלטאל, 
טוהולבל, מאם, איסיל, קיצ׳ה, אוספנטקו, צוטוהיל, קאקצ׳יקל, 
פוקומם. 

לשון ההואסטקים, שהיתה מדוברת בצפון מזרח מכסיקו, 
שייכת אף היא' למשפחת לשונות הנד, שמהן התפלגה לפני 
גיבושה של תרבות הנד. 

הארגון החברתי והמדיני. חברת הנד היתה 




133 


טיח 


134 


מורכבת ממעמדות מוגדרים היטב: אצילים, בעלי מלאכה, 
שנהנו מחופש מסויים, ועבדים. 

לאצולה השתייך מעמד השליטים, הכהנים, מפקדי־הצבא, 
הסוחרים ובעלי מטעי־הקקאו. מרבית האוכלוסיה, האיכרים 
ובעלי־המלאכה החפשיים־להלכה, היו חייבים במעשר וב- 
עבודת־כפיה: בניית המקדשים, חציבה ועיבוד האדמות של 
האצילים והכהנים. עבדים, שבויי־מלחמה, עבריינים, בעלי- 
חוב ויתומים היו חסרי־זכויות; מקרבם העלו קרבנות־אדם. 
ארץ המ ׳ היתה מחולקת למדינות עצמאיות. בכל מדינה מלך 
ה״האלאץ׳ ויניק״ ( 113130111111110 — "איש אמיתי"), שזכו¬ 
יותיו עברו בירושה ותפקידו היה מנהלי וביצועי. במחוזות 
שלט בדרך-כלל אחד מבני משפחת ה״האלאד־ויניק". ליד 
השליטים היו קיימות מועצות. המנהל התחלק בין פקידים 
מומחים, בעלי־דרגות. בזמן-מלחמה עבר השלטת לנאקום — 
מושל צבאי שנבחר לשלוש שנים. 

כלכלה. כלכלתם של בני המ ׳ הקדומים התבססה בעיקר 
על חקלאות. הגידול העיקרי היה התירס בתוספת צמחים 
כגת: שעועית הגינה, דלעת, עגבניות, בטטות, קקאו, החי- 
קאמה ( 05115 ז£נ 4111 1:111211$ ץ 3011 ק) והיוקה. מלבד צמחי התר¬ 
בות אספו התושבים פירות־בר רבים, ביניהם הפאפאיה, 
האווקאדו, הספודילה והלוקומה. נוסף על כך עסקו בציד 
ובדיג. הציד סיפק עורות לצרכי הלבוש, נוצות לעטרות־ 
הראש ועצמות להכנת כלי־עבודה וקישוטים. ביות חיות 
היה מוגבל לסוג מיוחד של כלבים (שאת בשרם היו אוכלים), 
לתרנגולי-הודו ולדבורים. הרבגוניות דיגאוגרפית של ארץ 
ד,מ׳ והשוני ר^אולוגי גרמו לתוצרת מגוונת ועודדו מסחר 
פורה בין האזורים השונים של ארץ המ׳ וכן עם עמים אחרים, 
במיוחד עם תושבי מרכז־מכסיקו. כמטבע שימש פרי-הקקאו 
וכן גם קונכיות ימיות אדומות וחרוזי אבן־ידה. היצוא 
מיוקמאן כלל בעיקרו מלח, דבש׳ דונג, צמר־גפן; מטאבסקו 
יוצאו קקאו ותוצרת בתי-המלאכה. רמות גואטמאלה ייצאו 
את נוצות-הקצאל המפורסמות, כלי־אובסידיאן וחפצים 
עשויים אבן־ידה! חבל־המרכז ייצא צור וכלי-חרס מרובי- 
גונים. 

אחד מענפי־המסחר החשובים־ביותר היה סחר העבדים. 
הסוחרים הלכו לרוב בדרכי־עפר אם־כי כמה מרכזים נקשרו 
על־ידי דרכים סלולות. נחלים ואגמים שימשו למעבורת 
סירות־הסוחר ואף התקיים שיט חופי לאורך חצי־האי 
יוקטאן 

מדע. מתמאטיקה. ניתן לשער שהידיעה הבסיסית 
בחישובי־הזמן ובאסטרונומיה עברה לבני המ' בירושה מהאו־ 
למקים או מעמים קמאים תושבי הר־אלבאן באואחקה 
( 03x303 ), מפני שגם במקום זה כמו בחופי מפרץ מכסיקו 
נתגלו תאריכים חרותים בשיטה דומה לזו שהשתמשו בה 
בני הם׳ כמה מאות שנים אח״כ. 

שיטת המספור מורכבת מנקודות המסמנות יחידות, קווים 
לסימון ״ 5 ״ וקונכיה מסוגננת וכעין צלב מלמטה לסימץ ה־ס. 
המספור התבסס על שיטה דו-עשרונית, כשערך המספרים 
נקבע על-פי מיקום הסימנים. הנקודה משנה את ערכה 
בשינד מיקומה בין הערכים 1 , 20 , 400 , 8,000 וכר. הקו, 
לעומת־זה, ערכו 100,5 , 00 ( 24 , 40,000 וכר — לסי מיקומו. 
שיטה פשוטה זו, המשתמשת בשלושה סימנים בלבד, מאפ¬ 
שרת ביצוע חישובים עד אין סוף. חישובי לוח־השנה חייבו 
שינד חלקי של השיטה, שכן במקום להכפיל כרגיל ב 20 , 


הכפילו בפעם השלישית ב 18 ( 360 = 1x20x18 ), על-מנת 
לקבל מספר הקרוב למספר ימי השנה. 

א ם ט ר ו נ ו מ י ה. בני הנד, אף כי לא היה ברשותם כל 
מכשיר מדוייק, הצליחו לחזות בדיוק מפליא את התנועות 
של השמש והירח ושל נוגה וייתכן שגם את תנועתם של 
כוכבי-לכת אחרים, כמאדים וצדק. נראה, שהספר ההירוגליפי 
הנמצא בספריית דרזדן(ה,.קודכס מדרזדן") מכיל כמה דפים 
הדנים בחישובי מחזור־התנועה של מאדים ונוגה. באותו 
קודכס נרשמו גם חישובים של ליקויי מאורות לתקופה של 
כ 35 שנה, מחזור החוזר על עצמו עד לאין סוף. 

כשאר המדעים רוכזה גם האסטרונומיה בידי הכהנים, 
ששימשו כעין אסטרולוגים. 

כתב. כתב-הירוגליפים, אם־כי לא משוכלל, מופיע כבר 
בתרבויות הקדומות לתרבות המ׳ (כגון תרבות האולמק, 
מונסה אלבן 1 ). סופרי המ ׳ פיתחו את כתב־ההירוגליפים 
ועשאוהו משוכלל. 

לפני יותר ממאה שנה, ניסה הבישוף דיאגו דה לאנדא 
( 13 >״ 3 ׳ 1 > ר׳ ביבל׳) לפענח את האלף־בית של בני המ ׳ , אך 
בינתיים נתברר של¬ 
מעשה אין כתב־ההי- 
רוגליפים אלפביתי 
כלל, והוא מורכב מ¬ 
כמה מאות סימנים. 
נעשו גם נסיונות פיע- 
נוח שהתבססו על 
הסברה כי כתב הנד 
הוא בעל אופי פונטי, 
התוצאות שהושגו'היו 
דלות מאד. 

נסיוגות הפיענוח, המתבססים על הנחה שפתב-הנד הוא 
אידאוגרפי, כלומר, שכל סימן מייצג מושג, גם הם לא הביאו 
תוצאות. היה זה הבישוף לאנדא שהציע לראות בהירוגליפים 
מסויימים סימנים המתאימים לימים ולחדשים של לוח השנה, 
ובעקבותיו הלכו כמה חוקרים. על־ידיהם נתבררה שיטת 
החישובים ופוענחו ההירוגליפים הקשורים בה: המספרים, 
סימני הימים. החדשים והשיטות הכרונולוגיות. כמו-כן הוכרו 
סימני השמש׳ הירח, המאדים וכוכבי־הלכת האחרים, הסי¬ 
מנים המיוחדים לליקוי מאורות ושמותיהם של חשובי האלים. 
המשך המחקר הוכיח שכתב המי היה גם אידאוגרפי וגם 
פונטי. 

'מחקר זה נמשך עד היום. האוניברסיטה הלאומית של 
מכסיקו הקימה מרכז למחקר הכתב ההירוגליפי. עתה יש 
נטיח לראות בכתובות המ׳ לא רק חישובים אסטרונומיים 
אלא גם רשימות היסטוריות. וכך, בשתי ערים גדולות, 



אגרט? מגו?וי בכתב־הירונ?יפי 0 (**?נקה) 


פיאדרס נגרם ( 035 * 6 א 35 ־ 1 ( 100 ?) ויאסצ׳ילאן ( ¥3x01111311 ), 
נמצאו כתובות המספרות את קורות-חייהם של כמה שליטים 
חשובים וכן על נצחונות צבאיים, שביית מפקדי-האויב וכר. 

ל ו ח ־ ה ש נ ה. אמנם ידעו עמי אמריקה התיכונה לחשב 
את לוח־השנה כמה מאות שנים לפגי הספירה, אך המ , הצלי¬ 
חו לבנות שיטה משוכללת לכך. לוח־השנה היה בנוי מכמה 
מחזורים סינכרוניים. אחד המחזורים — המחזור הפולחני, 
בן 260 יום — עודנו נמצא בשימוש בכמה קהילוח־ילידים 
במכסיקו ובגוטמלה. מחזור זה בנוי על צירוף של מספרים 
ושמות של ימי החודש: המסמרים מ 1 עד 13 מצורפים עם 



135 


מיה 


136 


שמות של 20 ימים. שמו ומספרו של יום מסוייים נזדמנו יחד 
שוב רק כעבור 260 יום. בלוח זה השתמשו לשם מתן שמות 
לילדים. 

השנה האזרחית של 365 יום התבססה על מחזור השמש. 
שנה זו מורכבת מ 18 חדשים של 20 יום ועוד 5 ימים שנח¬ 
שבו למסוכנים. אמנם ידעו האסטרונומים את משך הזמן 
המדדיק של שנת־השמש, כלומר 365 יש ועוד כ% יש, אך 
התיקון לא נעשה ע״י הוספת יום בכל 4 שנים, כנהוג בלוח 
הגרגוריאני, למשל. בעת חישוב הוסיפו, איפוא, את מספר 
השנים, החדשים והימים הדרושים לשם קביעת הזמן המדוייק 
מאז ראשית מניינם. בכל תאריך שנרשם מופיע גם היום 
המתאים לפי מחזור־הירח. האסטרונומים ידעו שחודש־הירח 
הוא בן 2 /* 29 יום בקירוב. על־כן היו אצלם חדשים של 29 
יש ושל 30 יום לסירוגין. שנת־הירח חולקה לשני סמסטרים. 

הנד פיתחו מניין המכונה "החשבון הארוך", בו השתמשו 
לפניהם האולמקים ותושבי אזור אואחקה. בסים המניין הוא 
יום (״״}); החשבון הארוך מורכב מכמה מחזורים: וינאל 
( 1111131 ) הוא חודש של 20 קין; טון ( 11111 ) היא שנה של 
18 וינאל = 360 קין; קטון ( 1031011 ) היא תקופה של 20 
מון = 7,200 קין; בטקון ( 1:14:1111 ^ 15 ) היא תקופה של 20 
קטון = 144,000 קין. קיימים מחזורי-זמן ארוכים יותר 
( 31311100 , 14104111111111 , 431361110 , 101:00 <}), בל אחד מורכב 
מ 20 מחזורים יותר מהסדר הקודם, כך שהאחרון בהם יגיע 
ל 23,040,000,000 יום, שהם — בקירוב — 63 מיליוני שנים. 

את ראשית חשבונם קבעו על־פי תאריך, כנראה בעל 
משמעות מיתולוגית — שגת 3,113 לפסה״ג. ניתן היה לצפות 
שלוח־השנה המדוייק של ד,מ׳ יאפשר סינכרוניזציה מדוייקת 
בין הלוח הנהוג אצלנו לבין כל תאריך הרשום אצל חמ ׳ . 
אך לא כן הדבר, שכן למעשה, בזמן הכיבוש הספרדי ועוד במה 
מאות שנים לפני־כן לא היה החשבון הארוך בשימוש. במקר 
מו באה שיטת חישוב־תאריכים מקוצרת, המכונה "החשבון 
הקצר״, שבו המחזור הוא של 13 קטון ( 260 טון — ג / 256 1 
שנים). עובדה זו מקשה על עריכת סינכרוניזציה עם לוח־ 
השנה הגרגוריאני, למשל, ועל קביעת תאריכים מדוייקים. 

דת. נראה שהיו שני מפלסים לדת בני המ׳: האחד — 


פרט ט 1 זזלוח בארסח שבפאונקה: רישום התאריד 10 ב״קטח" 


' 1 

י ךף עים ף- דף אחרון בהידפס דרזדז: מיסוי 

^ הא 1 ושווז ע״י טבול 

שמות־אלים, כגון: אי־ 

צמנה ( 11230103 ) — אל השמים; צ׳אק (: 01334 ) — אל 
הגשם; יום קאס (^ ¥001 ) — האל של היער וייתכן שגם 
של הצמחיה והתירם י קיניץ׳ אהאו ( 3630 £101011 ) או אה 
קינצ׳יל ( 411 141001111 ,) — אל השמש; אה פוץ׳ ( 111011 ! 46 ,)— 
אל המוות; קוקולקן ( £01401030 ) — אל הרוח של התקופה 
המאוחרת; סאמאן אק ( 614 30 מ £31 ) — אל כוכב־הצפון; אק 
צ׳ואה ( 0110311 £14 ) — הקקאו, אל הסוחרים! איסצ׳ל 
( 1 x 01161 ) — אלת האריגה, הרפואה, הירח, היולדות; איס־ 
טאב ( 1x136 ) — אלת המתאבדים. על־פי המיתולוגיה של 
בני הנד נבראה והושמדה האנושות כמה פעמים. בניסיון 

הראשון נברא האדם מחומר בלתי־משוכלל וחלש! האנושות 
השניה נבראה מעץ, אנשיה היו רעים וחסרי־דעת, ובגלל 
היותם חסרי לב ודם אבדו רובם בשטפון אדיר, ואילו שארית 
הפליטה נהפכה לקופים. 

לבסוף, באנושות השלישית נברא האדם מהתירם. בני 
אדם אלה הצליחו להיוותר בחיים ולעבוד את האלים כראוי 
להם. התירם היה איפוא לא רק החשוב בצמחיה, אלא גם 
עצם מבשרם של בני ד.מ;. 

בחזונם הקוסמולוגי דימו בני הנד את העולם כמישור 
מרובע, המונח על־גבי בריח בעלת גוף ענק. 

בכל אחת מארבעת קצות־התבל החזיק אל־באקאב (־ 83 
036 ) בקצה של שמים ולכל אל-באקאב צבע המיוחד לו, 
הצפוני — לבן, המזרחי — אדום, הדרומי — צהוב, והמע¬ 
רבי — שחור. מתחת לפני־הארץ קיימים תשעה עולמות 
הנשלטים על־ידי הבולונטיקו ( 801001:1140 ), תשעת אלי־ 
השאול, הקובעים את גורל המתים. מעל פני הארץ היו זה 
על גבי זה שלושה־עשר רקיעים, ובכל אחד מהם אל — 
אוסלאהונטיקו ( 0x1360011140 ). רבים מן האלים היו בעלי 
אופי דו-ערכי, רעים וטובים לפי הנדרש. 

יעודם של הכהנים היה לרצות את האלים ולפייסם. מכאן 
שליטתם העצומה על האוכלוסיה, על חיי הפרט ועל חיי 
החברה, בעיקר באמצעות הנבואה והגדת־העתידות. בצדק 






137 


מיה 


138 


כתב אחד הכרוניסטים: "הנהנים היו לאדונים ושלימים על 
כולם; להם זכות להעניש ולגמול; העם סר כולו למשמעתם". 
הכהונה היתה מאורגנת לדרגותיה, לפי תפקידים מיוחדים 
כגון כתיבה, פיענוח לוחות, תצפיות אסטרונומיות, ניהול 
הפולחן, חישובי זמן לפי מחזור החשבון הארוך, ניסוח נבו- 
אות, הקרבת קרבנות וכר. 

פולחן בני ד.מ׳ כלל תפילות־בציפור וטקסים, וכן הקרבת 
קרבנות של בעלי־חיים ושל בני־אדם, שהיו מומתים על-ידי 
חץ, ע״י כריתת הראש, או ע״י הוצאת הלב. 

תקופת-מה רווחה הדעה שמנהג הקרבת בני־אדם בא 
לבני המ׳ מן הכובש הטולטקי. עתה איו ספק שקרבנות-אדם 
הוקרבו עוד בתקופה הקלאסית, כפי שמוכיחים תבליטי- 
האבן וציורי־הקיר שנעשו מאות שנים לפני הכיבוש 
הטולטקי. 

אמנות. תרבות הס׳ קשורה מראשיתה בתהליכי צמי¬ 
חתן של תרבויות אמריקה התיכונה. כמו־כן משתקפות בה 
השפעות האולמקים, הטאוטיאואקנים׳ הטוטונקים, הטולטקים 
והמכסיקנים. אך עם זאת נבדלת תרבותם משאר התרבויות 
והיא מקורית במהותה. 

אמנות בני המ ׳ נחשבת על-ידי חוקרים רבים כאמנות 
זרה, ויש המאמינים שמקורה באסיה, אך לדעת אחרים—זוהי 
המצאת־שווא. פרט לאמנות דתית, קיימת היתה אצל בני מ׳ 
אמנות בעלת אופי מציאותי, המתארח אישים ומאורעות 
היסטוריים. 

א רד יכל ו ת. הפירמידות והמקדשים, שעיקר תפקידם 
היה פולחני, שימשו גם למגורים ולקבורה לשליטים ולכהנים. 
היו גם בניינים ששימשו לתצפיות אסטרונומיות, וכן בתי 
מרחץ, ובניינים למשחקי־כדור פולחניים. 

התושבים חיו בבקתות, בעלות גג משופע, עשויות צמחים 
או כפות־תמרים ואילו המקדשים והארמונות היו בנויים מאבן. 

בני הנד לא ידעו לבנות כיפות אמיתיות, אלא בנו כיפות 
בשיטת זיזים בולטים זה מעל זה עד התחברותם באמצע 
המבנה. בזה הם נבדלים משאר עמי אמריקה התיכונה, 
שלא הכירו שיסה זו. 

המקדשים נבנו בדרך־כלל כפירמידות, דוגמת ההרים 
שבהם שכנו אלי־הטבע. אם כי חלוקת השטח בפנים־המקדש 
שונה בכל איזור ובכל תקופה, שכיחים שער־עמודים שלפני 
אולם־הקודש ותאים למגורי הכד,נים. 

באחדות מהפירמידות לא נבנו מקדשים ובראשן נבנה 
משטח ריק ומסתבר ששימש לטכסים ואליו עלו במדרגות 
הקבועות בארבעת צידי הפירמידה. 

הארמונות׳ שהיו בני קומה אחת או שתים, נבנו במישור 
או על־גבי מסד לא־גבוה, וכללו כמה שורות חדרים בכל 
קומה. חדרי הארמון לא היו נוחים, מאחר שהזיזים הבולטים 
לבניית הכיפות מקטינים מאד את המשטח הנותר למגורים. 
החדרים הפנימיים היו חסרים פתח חיצוני. חצרות על שתי 
פלטפורמות מקבילות נועדו למשחקי הכדור. יש ובמרכזם 
של הקירות נקבעו טבעות-אבן למעבר הכדור, שהיה עשוי 
גומי. לקירות נצמדו ספסלים נמוכים ונטויים, ועליהם ישבו 
השחקנים הקיצוניים של כל קבוצה. 

בתי־המרחץ חולקו לחדר־כניסה וחדר-אדים, ולפעמים 
הותקן תנור לחימום האבנים, שעליהן נשפכו המים ליצירת 
האדים. בחדר זה נבנה מקום מוגבה למתרחצים. המים הוצאו 
החוצה דרך תעלות־ביוב. 


קברי המ׳ הם מסוגים שונים: קברים פשוטים, החפורים 
באדמה או במילוי הטראסות, ויש גם קברים בפירמידות, 
מקדשים, ארמונות או בחדרים רגילים. הקברים כוסו בלוחות 
שיש או עץ, או בכיפות שנבנו בשיטת הזיזים הבולטים. 
הנפטר והקרבנות המלווים אותו הונחו בקברים על הרצפה 
או בתוך גלוסקמה פשוטה בנויה לוחות־אבן. יש שהקבר 
כוסה בגל-אדמה או באבן, והגישה אליו היתה דרך פיר 
בבסיס הגל או במדרגות שירדו מראשו. 

הקבר המרשינדביוחר שנתגלה עד כה, הוא הקבר בפ- 
לניןה (:>ט 5 >ת 310 ?). חדר-הקבורה מכיל גלוסקמה גדולת- 
ממדים חצובה בתוך גוש-אבן אחד. הכתלים והגלוסקמה 
מעוטרים תבליטים, ומדרגות מונומנטליות מקשרות בין 
הקבר למקדש בתוך הפירמידה. תכשיטים יקרים נמצאו על 
גופו של הנקבר. 

מבנים מסויימים נבנו לשמש כמצפי כוכבים, כגון מגדל- 
הארמון בפלנקה ו״החילזוך בצ׳יצ׳דאיצה. 

האדריכלות של צפון־יוקטאן, בעיקר מצ׳יצץ־איצה, היא 
תוצאה של מיזוג השיטות הטכניות וההשקפות של בני המי 
עם אלה של הטולטקים. יסודותיה של הארדיכלות הטולט- 
קית, שמקורם ברמות מכסיקו ( 11113 ׳), הם האכסדראות, 
צורת בסיס המקדש, החצרות למקדש, ושילוב של עמודים 
וכיפות הזיזים לקירוי הבתים ועוד. 

פיסול וכיור. בני הנד השתמשו לגילוף ברוב הטכ¬ 
ניקות הידועות: חריתה, תבליט, כיור ועיצוב. לביצועם 
השתמשו בתמרים כגון עץ, אבן, סטוקו וחימר. הפיסול היה 
קשור קשר הדוק לאדריכלות ותבליטי אבן או סטוקו קישטו 
חלקי־בניינים שונים. 

בזמן הכיבוש הטולטקי בצפון־יוקטאן נוספו דגמים אפי- 
ניים לעם זה: נושאי־נסים, "אטלנטים" ו״צ׳אקמולס״׳״וכן 
מקטרים וכדי״קבורה אנתרופומורסיים. מסכות ופסלונים היו 
עשויים חימר. — אלים, כהנים נושאי מנחות, סמלים דתיים, 
סמלים אסטרונומיים או סמלי לוח־חשנה — אלה הנושאים 
השכיחיס-ביותר בעיטור הארכיטקטוני. מצדים גם תבליטים 
(במיוחד במצבות) בהם מתואר שליט בתנוחה המביעה 
סמכות, השובה חייל מצבא־האויב, מקבל שבויים או שופט 
אותם. לעתים הוא נראה ניצב על מספר אנשים, מתקיף 
דמות נופלת, מקבל מנחות או יושב על כסא-השליט לפני 
קבוצת ואסאלים ה¬ 
כורעים לפניו. דווקא 
בפיסול משתקפים 
הבדלי-הסגנון ממחוז 
למחוז ומתקופה ל¬ 
תקופה. בקופאן (-ס 0 
" 3 ק), למשל, שכיח 
התבליט של מצבות 
מרשימות שעליהן גו- 
לפו דמויות אנשים 
בסגנון "ברוקי" כמ¬ 
עט, כשלבושם ותכ¬ 
שיטיהם מבוצעים על 
פרטי-פרטיהם בדיוק 
רב. לעומת-זאת בפי 
לנקד, גולפו הדמויות 
כשהן עירומות כמעט 



ראש פסו סל וווזם או כה; שנמצא 
במקרש־הפתובחז נפאלנקה 




139 


מיה 


140 


ובקווים מעטים בלבד. אמנות מחוז אוסומאסינטה מתבטאת 
בסגנון דינאמי וראליסטי והיא נבדלת בזה מן הסגנון הקפוא 
של קופאן. הדמויות מייצגות בוודאי מושלים היסטוריים, 
שקורות־חייהם מסופרות בכתובות־ההירוגליפים המלולת 
תיאורי פולחן או מלחמה. 

בסוף המאה ה 10 או בראשית המאה ה 11 לסה״נ, עם בוא 
הטולטקים, משתנים נושאי־האמנות ומופיעים: נחש־הנוצות 
— האל הטולטקי קצאלקואטל ( 0110122106311 ), הנקרא 
קוקולקאן בלשון המי , ! הלוחם הטולטקי; הנשר! זעגואר 
הטורף לבות־אדם! "האטלאנטה", המחזיק בזרועותיו הפת- 
שות את שולחךהמזבח * האל השוכב, המכונה בטעות "צ׳אק- 
מול". דמויות אלה שכיחות באמנות צ׳יצ׳ן־איצה אך למעשה 
מקורם בעיר טולה, מולדת הכובשים הטולטקים, אלא ששם 
הם קיימים בביצוע פשוט הרבה־יותר. 

לציון מיוחד ראויים פסלוני חרס מהאינה ( 131113 ), 
מלאכת־מחשבת של אמני האי. באי קטן זה! מול החוף 
המערבי של חצי-האי יוקטאן, נתגלו מאות קברים ובהם 
פסלונים מכויירים בחימר או עשוים בתבנית וצבועים בצב¬ 
עים אחדים. רובם דמויות בני-אדם ובעלי־חיים ובהם שלי¬ 
טים, כהנים, לוחמים, שחקני־כדור, נשות־החברה, אורגים, 
נשים זקנות, גיבנים, גמדים וכיו״ב. כולם עוצבו בראליזם 
מובהק, ובמיוחד הראש ואיזור־המתניים. דמיון עשיר מתגלם 
בפרטי התלבושת ובתסרוקות, פסלי תאינה מרשימים בביצוע 
הדינאמי וביפיים וראוי להשוותם לפסלוני טנגרה (ע״ע) 
מיוון הקדומה. 

ציור. המקדשים היו זוהרים בשלל צבעים, כל התבלי¬ 
טים נצבעו, וכתלי בניינים רבים — פנימיים וחיצוניים — 
נשאו ציורי-קיד. 

אם כי פגעה קשה בציורי־הקיר רטיבות האיזור הטרופי, 
נשתמרו כמה ציורי-קיר מהתקופה הקלאסית המוקדמת(לפני 
600 לסה״נ) בוואחאקטון (״ 03x20111 ) ומהתקופה הקלאסית 
המאוחרת בפלנקה (מאות 7 — 8 לסה״נ). מהתקופה הבתר־ 
קלאסית בעלת התרבות המעורבת מ״טולטק נותרו ציורים 
בצ׳יצ׳ן־איצה (מאות 11 — 12 לםה״נ) ומהתקופה הבתר־ 
קלאסית, כשהיתה כבר בירידה, נותרו ציורים בטולום 
(מאות 13 — 15 לסה״נ). 

הצבעים הוכנו בעיקר ממקור צמחי, ומיעוטם ממקור 
מינראלי. הציירים השתמשו בכמה גוונים של אדש, שהיה 
הצבע השכיח, וכן בצהוב, כתש, חום, ירוק, כחיל, וכמובן — 
גם בלבן ובשחור. את יסודות הצבע היו מערבבים כנראה 
בשרף־עצים. הצביעה נעשתה במכחולים עשויים שערות 
בעלי-חיים. קווי המתאר של הדמויות צויירו בפחם צמחי 
וחוזקו במכחול עדין בצבע כהה ואילו המשטחים נתמלאו 
צבע בגוונים הרצויים. במצב טוב מיוחד נשתמרו ציורי 
הקיר בבונאמפאק ( 310 ק 1 ״ 112 ס£) במבנה קטן של שלושה 
חדרים, בו מכסות התמונות את כל הקירות הפנימיים ואת 
הכיפה. 

בחדר המרכזי צויירה מלחמה, המציגה בצורה ראליסטית 
ודינמית — קרב (ר׳ תמונה), עונש והקרבת שבויים. בחדר 
הראשון צוירו הכנות לטקס. נראים שליטים, כשמכינים 
אותם לטקס, וכן מנגנים ורקדנים בתהלוכה. בחדר השלישי 
נראים רקדנים סובבים על מדרגות של מרפסת. 

במקדש היגוארים בצ׳יצץ־איצה, המהווה חלק מחצר 
משחק-הכדור, צויירה תמונת-קרב, כנראה לציון כיבוש העיר 



פרט בציור הסיר בבונאמשאס: הסרב 


על־ידי הטולטקים. כאן הושגה תחושת תנועה והרגשת 
ראליות, אך ממדיה המצומצמים לא איפשרו פיתוח פרטי־ 
הפרטים של הדמויות כמו בבונאמפאק. 

לעומת הנושאים ההיסטוריים של התמונות האלה, מתו¬ 
ארים בציורי־הקיר מטולום מחזות בעלי אופי דתי, מעין 
דפים מספר-חוקים ומיוצגים בהם אלים ודגמים סמליים. 

קדרות. בני הם׳ יצרו שלל כלי־חרם, הן לשימוש 
יום־יומי הן לשימוש בטקסי-הפולחן, כמתנות לאלים, לציון 
הקמת מקדשים וכמנחות למתים. 

שיטות שונות שימשו לעיטור כלי-החרס לפני הצריפה 
או לאחריה: חריתה׳ כיור או טביעה (על*ידי הטבעת חותם 
או לחיצת חבלים, או אריג, על הטין בעודו רך). 

בתקופה הפרה־קלאסית ( 1000 לפסה״נ — 150 לםה״נ) 

רוב כלי-החרס הם חד־גוניים (צבעם אפור, אדש או שחור). 
בתקופה הפח׳טו־קלאסית ( 150 — 300 לסה״ג) מופיע העיטור 
הצבוע ) אחרי הכיבוש המולטקי מופיעים כלי-חרם מיוחדים, 
ולהם צבע כתום עדין ואסור כעין העופרת. כלים אלה אפיי- 
ניים לתקופה הבתר־קלאסית בשלב המ׳־טולטק ביוקטאן 
( 1000 — 1250 לסה״נ). בשלב השקיעה של התקופה הבתר- 
קלאסית ( 1250 — 1540 לסה״נ) היו כלי־החרם ירודים כשאר 
תופעות התרבות, אך בכל־זאת שומרים על מקוריות וכוח 
דימיון, במיוחד בכדים דמדי־האדם ובגלוסקמות ממאיאפאן 
ומן החוף הקריבי. 

צורפות. אבן הידה (ע״ע) היתד. לבני הנד, כמו לשאר 
עמי אמריקה התיכונה, האבן היקרה ביותר. מקורותיה בהרי 
גואטמלה וצ׳יאפאס ( 35 ק 0113 ). אמני ד.מ׳ הצליחו ליצור 
חפצי־חן יפים, אף־כי לא הכירו את השימוש במכשירי־מתכת 
לעיבוד האבן הקשה. ידועים פסלונים ותכשיטים, כגון: 
ענקים, צמידים, נזמים וטבעות. אמנים מבני הנד יצרו גם 
פסיפסים נפלאים בצורת דיסקוסים ומסכות, כמו אלה שנמ¬ 
צאו בגלוסקמה של מקדש הכתובות מפלנקה. 

עיבוד־מתכות. עיבוד־מתכות נודע באמריקה התי¬ 
כונה רק מאות שנים לאחר הופעתו באמריקה הדרומית(פרד 
אקוואדור־קולומביה), ייתכן במאה ה 12 לסה״נ. 

רוב־רובם של חפצי-המתכת נוצרו בקוסטה-ריקה ובפנמה 
והגיעו ליוקטאן בדרכי-המסחר. בין חפצים אלה: טבעות, 
מחרוזות, צמידים, פעמוניות, נזמים, וכן סנדלים, ספלים 
וחפצי־קישוט שונים. על דיסקיות מזהב דק מאד ריקעו 
הטולטקים תמונות מכיבוש צ׳יצץ־איצה. אם־כי נעשתה 
עבודת-הריקוע ביוקטאן עצמה׳ נתברר לפי בדיקות כימיות 



141 


מיי! — מיו, דרייס 


142 


שמקור הדיסקיות באמריקה הדרומית. חפצים אחרים שנמ¬ 
צאו בצ׳יצץ-איצח הם ממקור מיסטקי או אצטקי. 

צאצאי הנן׳. תרבות הם/ אחת המפוארות בין 
תרבויות אמריקה הקדומה, לא נעלמה לחלוטין, וזאת על־אף 
הכיבוש הספרדי, ועל-אף מאות השנים של שליטה קולוני¬ 
אלית והתהליך המהיר של הטמיעה התרבותית בימינו. 

צאצאי ד,מ׳ מהווים חלק מבני-התערובת של מכסיקו, 
גואטמלה, הונדורס הבריטית, הונדורס ואל-םלוואד 1 ר. כן 
מתקיימת תרבותם בקבוצות ילידים המנותקים משאר האוב- 
לוסיה. 

לשונותיהם מדוברות בפיהם של כ 2 מיליץ איש, ולרבים 
מהם זוהי שפתם היחידה. בבתיהם משמשים בתי-אבותיהם 
וסל־מזונותיהם אינו שונה כמעט — וכן לא שונו השיטות 
הנהוגות בחקלאותם, פרט לעובדה שגרזן-האבן הפך לגרזן- 
ברזל ולמקל־הזריעה נוסף חוד־ברזל. 

מנהגי־המשפחה והארגון החברתי-פוליטי משקפים חלקית 
את צורת-חייהם בשיא-התפתחותה של התקופה הקלאסית 
או בתקופה לאחר שקיעתה. צאצאי המ ׳ ממשיכים לעבוד את 
חשובי האלים הקדומים — השמש, הירח, הגשם, האדמה, 
התירה, כשהם מובלעים עתה בתוך פולחן הנוצרי. וכך ישו 
הוא אל-השמש, מריה הקדושה היא אלת־הירח והפולחן 
הקשור לזריעה ולאיסוף־היבול וכן הטקסים הקשורים לגשם 
מתקיימים ללא כל שינוי, לפי מסורת בת אלפי-שנים. 

; 1928 , 2122 * 711 * 1 ! * 2 * 0 * * 12 * 4 162 * 2 \*. 7 , 13 >;זב. 1 80 .ס 

י ח $0 קתזס 11 ז . 5 .£.( ;* 1956 ,. 14 21 * 420 * 7/1 ,ץ 10 ז 40 * . 0 . 5 
.? ; 1956 , 41221102 * 61 . 4 ! / 0 7211 224 * 811 * 7/1 

' 1962 ,*■ 11 / 11101 * 4 ! ■ 4 * 7/1 224 . 14 * 7/1 ; 1960 , 1 * 6111 . 4 ! 

.(בספר לכבוד 1 * 702.2 . 41. 81 ) 

א. ר. ל. 

^' 1 >, אנטוא[ — : 19161110 ס 10 ס 4 ח\> — ( 1866 — 1936 ), 
י בלשן צרפתי׳ סולל הדרך לאסכולה הבלשנית 
הצרפתית (ע״ע בלשנות, עמ ׳ 970 — 971 ), תלמידו ויורשו 
בכס ההוראה של דה סוסיר (ע״ע). מ׳ שימש מורה בעיקר 
ב 105 > £111 1130108 108 > 0 טן> 341 ז<£ £0010 וב 10 > 0011000 
31100 •!?. תחום ההוראה הראשי שלו היה הדקדוק ההשוואתי 
של הלשונות הה 1 דו־איר 1 פי 1 ת. עיקר מפעלו—בהשלטת דרכי- 
המחשבה של דה סוסיר בחקר ההשוואתי של הלשונות ההודד 
אירופיות ובביסוס מחקרן של אלה על העיון ההיסטורי 
המדוקדק בכל ענף וענף של משפחה זו ובלשונות העיקריות 
המייצגות כל אחד מענפי המשפחה. אין בלשן אחר שהקיף 
ברב־גוניות דומה את המחקר בלשונות ההודדאירופיות 
הבודדות. חיבוריו משתרעים על יריעה רחבה ביותר של 
לשונות, אשר על ההכרה הספציפית שלהן ביסס את השקפו¬ 
תיו הכלליות על הלשון, בייחוד מבחינתן ההיסטורית 
והחברתית. 

/ 0 * 0111211 ? , [. ] > 508001 . 5 , .יד : 111 ) ,, 4 ! . 1 . ,> 6 ץ־ 11 זת 0 ׳\ . 1 

* 1/1 . 4.14 , 011 )ז 10 זז 1 זז $0 . 4 > ; 1966 ,( 201-240 , 13 * 111 ) 142 
. 1966 ,( 241-249 ,. 1616 ) , 422 ! 1/12 224 ■ 50/10121 

מיה, ז׳ן־פתסואה, ע״ע מילה, ז׳ן־פתסואה. 

מיו, ג׳רץ — ^ 0 ץ 13 \ 01111 ! — ( 1641 — 1679 ), פיסיולוג 
ובימאי אנגלי. מ׳ הוסמך למשפטים ב 1660 אך 
החל לעסוק ברפואה ובכימיה. את נסיונותיו בכימיה ביצע 
באוכספורד בהשפעת פ 1 יל (ע״ע). ב 1668 פרסם מחקר על 
מנגנון־הנשימה ובו הסביר בצורה נכונה את תפקיד הנשימה 
כמספקת "אוויר" לדם. הוא טען גם שהלב הוא שריר 


המזרים את הדם בגוף ועל־ידי-כך מעביר את "האוויר" 
לכל חלקיו. בעבודה נוספת ב 1674 תאר מ׳ את הכימיה של 
הבערה (ע״ע). לדעתו מורכב האוויר משני מרכיבים שרק 
אחד מהם משתתף בבערה. מ׳ הראה כי מרכיב זה הימי 
לנשימה ולבערה גם יחד והצביע על הדמיון בין שני התת- 
ליפים, בדעותיו המקוריות הקדים את לוואזיה (ע״ע). יוצר 
החמצון, במאה שנה. חודש לפגי מותו י נבחר לחברה 
המלכותית. 

מי 1 , דרייס — 1 > 1911111311 $! 11 ז 3 ס — (נר 1892 באנס־ 
אךפרובנס), מלחין צרפתי, יהודי. 

את חוק לימודיו בכנר וכמלחין סיים מ׳ בקונסרווטוריון 
של פאריס. את השנים 1917 — 1919 בילה בברזיל כחבר הצי¬ 
רות הצרפתית(בראשה עמד פול קלודל). משנת 1940 שימש 
בהוראה במילז קולג׳ שבאוקלנד׳ קליפורניה, ובשנת 1948 
נתמנה מנהל מוסיקאלי של רדיו פאריס. 

תקופה מסויימת השתייך מ׳ לחבורת קומפחיטורים הי¬ 
דועה בכינויה >״ 5 1 x 5 (ד,שישה).-וע״ע מוסיקה, עמ ׳ 576/7 . 

יצירתו המוסיקאלית של מ׳ הוקדשה במידה שווה לקול 
ולכלי, כשמרבית הצורות, ההרכבים והאמצעים המוסיקליים 
משמשים אלה בצדם של אלה. 

עם יצירותיו הבמתיות נמנות: 0031-00 810815 £3 ("הכבשה 
התועה"), נובלה מוסיקאלית לפי פרנסים ז׳אם ( 130015 ? 
3010105 !; 1910 — 1915 ); הבאלט הפאנטומימי ! 80011 £0 
101014 ! 50 (״השור על הגג״), 1919 , לטכסט של ז׳ן קוקטו 
(! 0001031 ); 100080 ! 11 > 010311011 £3 ("בריאת העולם"), 
1923 ; ״ 810 11310 ׳ £0 (״הרכבת הכחולה״), 1924 ; וכן האד 
פרות: 1340101 ״ 3111/1-0 ? £0 (״המלח המסכן״), 1926 ;' 1 !£'£ 
0 ק 10 ט £' 8 101/001004 (״חטיפת אירופה״), 813x111111101111927 , 
1930 ; 0010108 80 קס 081154 , 1930 ; 10 > 04 80810 010 טס! £0 
8134100 (״שמחתם של רו׳בן ומריו׳ף), 1949 ; כן יש לציין 
את המוסיקה ל״אורסטיאה"' של איסכילוס בעיבודו של פול 
קלודל. לכתיבתה של יצירה זו משמשים את מ׳ סממנים 
מובהקים של "מיזיק קונקרט" (כגון שריקת הרוח, אנקת 
האומללים וכד׳; וע״ע מוסיקה, עמ׳ 576 ). בשנת 1936 
הצטרף אל מלחינים צרפתים אחרים בחיבור מוסיקה ליצי¬ 
רות רומן דולן (ע״ע): "דנטוך ו״ 14 ביולי". 

בין יצירותיו התזמרתיות: 5 סימפוניות לתזמורת קטנה 
( 1917 — 1922 ), סדטות סימפוניות וסרנדה לתזמורת וכן קת- 
צ׳רטות לפסנתר, ויולה, כינור, כליי-הקשה וצ׳לו. כן חיבר 
שורה של קטעים תכניתיים, מוסיקה לסרטים יוכר׳. 

בתחילת שנות הארבעים החל מ/ בהשפעת הינדמית 
(ע״ע) וקרל אוךף (ע״ע [כרך־מילואים]), לכתוב מוסיקה 
שימושית (מוסיקה שחוברה ונועדה לשימוש מוגדר) המנוו¬ 
נת אל הנוער והקהל הרחב. בן חיבר מחזור קטעים בשם 
"המוסיקה במשפחת ובבית הספר". 

מוצאו היהודי של מ׳ משתקף בעיקר ביצירותיו הקד 
ליות: ״מחזור פואמות יהודיות״ ( 1916 ); "המנונים לציץ 
ולירושלים״ ( 1925 ); "שירים לראש השנה"; "שירים עבריים 
עממיים" וכן מוסיקה לפרקי תהילים. באה״ב השתתף מ׳ 
באנתולוגיה "מוסיקה לבית כנסת, פרי עטם של מלחינים 
בני זמננו" בקטעי שירה לשבת וכן חיבר "עבודת קודש". 

בשנת 1954 ביקר מ׳ לראשונה בישראל על מנת להיות 
נוכח בביצוע הבכורה העולמי של האופרה ״דוד״( 1953 ) שלו. 



143 


מיו, דרייס — מיוחס, ייוסף בר״נ 


144 


שהוצגה בירושלים בחגיגת שלושת אלפי שנה לקיומזז. 
האופרה, שאותה ניתן לבצע גם בביצוע קונצרטאנטי, עשויה 
לתמליל של ארמן לינל ( 1.11061 .. 4 ), ומעלה את דמותו של 
דוד המדינאי, שר הצבא, המשורר והמוסיקאי, בהרכב רב¬ 
גוני לטנור, לתזמורת ולמקהלות מחולקות. 

כתיבתו הביוגראפית והפילוסופית מרוכזת בשני קבצים 
אוטוביי׳גראפיים: 010516:611 16 ! 130 :>£'£ ("המסך של 
מוסיקאי״), 1930 , ו 1:6 ^ 01051 530$ 0165 ^ 1 ("תווים ללא 
מוסיקה״), 1949 . נסיבות חייו ויצירותיו מוצאות את ביטויין 
גם בסדרת שמונה־עשרה שיחות עם קלוד רוסטן. 

יצירתו, עם היותה ענפה ורב-גונית, מאופיינת בסיגנון 
אחד: נאוקלסיציזם ראליסטי. הוא נמנע מכל נימה אישית 
רגשנית ומציג את המוסיקה בטהרתה הצלילית, כבבואת 
המציאות! אפילו כשמציאות זו טרגית, מוצגת היא ביצירתו 
של לאמצעים קומיים והומוריסטיים. 

ק. אברבנאל, יצירותיו היהודיות של ד. מ׳ (תצליל, ג׳), 
תשכ״ו 0011361,1 . 8 ; 1935 ,. 4 \ . 0 110 ¥10 0 * 1 , 4.085601118 ; . 0 
; 8001 1116 ,[. 611 ] ״ 6 ׳״£ .ם ״!) . 4 \ ,> 61 ״ £16 .£ ; 1947 ,. 1 \ . 0 
.' 1950 ,( 187-193 , 0$615 <ן 3 ת 00 ת 161 > 40 ל ]ס 

מ. זט. 

מיו, ויל:ם ג י/ מ 1 — 0 ץ 13 \ 130165 1111301 ^ ( 1861 — 

1939 ),ו?׳(־א ה 1 ךס — . 0130614 * 0131165£ — 
( 1865 — 1939 ) — שני אחים, כירורגים אמריקנים נודעים 
ומייסדי ביה״ח המפורסם 011010 0 י\ 13 \ ברוצ׳סטר, מינסוטה. 

המיוחד שבבי״ח זה הוא שהתחלתו נעוצה בפרקטיקה 
כירורגית פרטית של האב (דלים וורל [ 01311 ^ 1111301 ^]) 
ושני הבנים בסביבה כפרית של אה״ב. בתחילה היו הניתו¬ 
חים מבוצעים בבית פרטי ובתנאים פרימיטיוויים, והעבודה 
היתד. חלוצית-רפואית. אחרי אסון בעיירה, כשהובאו בלילה 
אחד 34 חולים אל הרופאים, גוייסו אחיות קתוליות לעזרה, 
ובי״ח ארעי הוקם ב 1887 . שנתיים אח״כ בנו שלושת הרופ¬ 
אים והאחיות הרחמניות בי״ח קטן, 31 ז 1 ק 40$ ! 3 ' 1317 \ 50 , 
אליו נהרו חולים רבים מכל הסביבה. כדי לאשפז אותם 
ולאכסן את קרוביהם נבנה בית מלון שהיה קשור על-ידי 
מעבר תת־קרקעי עם ביה״ח. חולים רבים באו גם לשם 
בדיקות ואוכסנו בבתי מלון. בית החולים הסך לאחד החדי¬ 
שים והמשוכללים באה״ב, ובשנת 1915 הפכו אותו האחים מ׳ 
למוסד הוראה וחינוך רפואי בשם £01100131:00 0 ץ 43 *, 
המסונף לאוניברסיטה של מינסוטה. הם תרמו למטרה זאת 
סך של 2 ץ\ מיליון דולר. במשך הזמן נוספו לביה״ח הכירורגי 
מחלקות לרוב מקצועות הרפואה ומעבדות רבות. יחד עם 
זאת התפתחה הפעילות המדעית והופיעו פירסומים חשובים. 
ביניהם כתב־עח המסכם את הישיבות המדעיות של הצוות. 
אחד העמיתים הבולטים של האחים היה ה. י. פלמר (.ן. £1 
100:0161 ?), חוקר בלוטת התרים. 

האחים מ׳ היו מחשובי הכירורגים הכלליים, ביהוד של 
איברי-הבטן. הם קנו להם שם נכבד בטכניקות שהמציאו, 
בפירסומים רבים, בהוראה ובאמנות התיכנון של בתי חולים. 
דואר אה״ב הוציא בול להנצחת זכרם. 

, 43861 ? .¥\ . 3 > ;* 1954 ״/ג 000101-1 7/10 , 653016 ^ 013 . 8 . 44 

. 1966 ,ץ 0$00 * 1 . 114 7/10 
יה. ל. 

מיוחס, משפחה יהודית ממוצא ספרדי. לאחר הגירוש 

: •ר 

נפוצו בניה בארצות המזרח. מהמשפחה הזאת יצאו 
דיינים ורבנים שישבו במאות ה 17 וה 18 על כסא ההוראה 


והרבנות בירושלים ובקושטה.מהם יש לציין: ( 1 ) אברהם 
בן שמואל מ׳ (נם׳ 1767 ), רב ומקובל, יליד ירושלים 
ומרבניה. למד בישיבת "בית יעקב" שבירושלים, אצל החכם 
הנודע ישראל מאיר מזרחי. היה חתנו של טוביה בן משה 
הכהן (ע״ע). למרות שנסתמא בהיותו כבן 30 , יצא שמו 
למרחוק כפוסק ות״ח מובהק. חיבוריו: "שדה הארץ", 
א׳-ב׳— דרושים על התורה (שאלוניקי, תקמ״ד—תקנ״ח), 
ח״ג — שו״ת (ליווינו, תקמ״ח); ספריו שלא נדפסו; "דגלו 
אהבה״, ביאורים לספר ״דרך עץ החיים״ של האר״י: "המאור 
הקטן", ביאורים לספר "עץ חיים" לר׳ חיים ויטל: "שיח 
השדה", ביאורים לספר "הכוונות" של האר״י, דש בו גם 
דרושים וליקוטים. ( 2 ) רפאל מ׳ ( 1695 [ 7 ], ירושלים — 
1771 , שם), ראש לרבני ירושלים ("ראשון לציון"), 
אחיו של ( 1 ). בראשית שנת 1722 נשלח על ידי ה״ראשון 
לציון" דאז, ר׳ אברהם יצחקי, לקושטה, לפעול למען סילו¬ 
קו של המושל יוסף פחה, שהציק ליהודי ירושלים. לזכר 
נסים שאירעו לו בדרכו חזרה לירושלים קבע הוא את 
יום ט״ז באדר כ״פורים של יוחסין". ביום זה נהגו הוא וכל 
יוצאי חלציו בדורות הבאים לקרוא את "מגילת יוחסין" 
המתארת את כל הנסים שאירעו לו במסעו. עמד בראש בית־ 
המדרש "בית יעקב" וכיהן כ״אב בית דיך בירושלים. בין 
חברי בית דינו היה גם ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי (ע״ע). 
בשנת 1757 נתמנה כ״דאשון לציון", לאחר פטירת ר׳ ישראל 
יעקב אלגזי (ע״ע). באחד מפסקיו קבע שהקראים רשאים 
לשלוח את בניהם לת״ת של הרבניים, אולם רווחה שמועה 
שלאחר מכן חזר בו. חיבוריו: "מנחת בכורים", פירוש על 
התלמוד (שאלוניקי, תקי״ב): "פדי האדמה", חידושים על 
הרמב״ם, שו״ת, ודרשות על התורה (שם, תקי״ב—תקכ״ג); 
״מזבח אדמה״ על שו״ע (שם, תקל״ז). ( 3 ) משה יוסף 
מרדכי מ׳ ( 1738 — 1805 ), בנו של ( 2 ). נתמנה ל״ראשון 
לציון" ב 1802 , עם פטירת חותנו. ד יום טוב אלגזי (ע״ע). 
חיבוריו: "שער המים", חידושים למסכת חולין ולהלכות 
טרפות ושו״ת (שאלוניקי, תקכ״ח): ״ברכות המים״ — על 
שו״ע (שם, תקמ״ט); ״מים שאל״ — שו״ת (שם, תקנ״ט), 
בו כלל גם את חיבור־נעוריו, "מים ראשונים"—על הרמב״ם. 
רבים מכתביו עודם בכ״י (מי״ם — ר״ת של שמו). 
י. מיוחס, מגלות משפחה בא״י (א. מ. לונץ [עורך], ירוש¬ 
לים. מאסף ספרותי לחקירת ארד,״ק, ט׳), תרע״א: א. ל. 
פרומקץ־א. ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, ג׳. 91 - 85 , 
183 / 6 , תרפ׳־ם! מ. ד, גאון, יהודי המזרח בא״י, ב/ 395 - 
403 , תרצ״ח! א. יערי, שלוחי א״י (מפתח), תשי״א: הג״ל, 
מחקרי ספר, 140 - 138 , תשי״ח! מ. בניהו, ר' חיים יוסף דוד 
אזולאי (מפתח), תשי״ם: הנ״ל, עניינות חיד״א (ספר 
החיד״א. כ״ח-ל״א), תשי״ט. אב - 

מיוחס, יוסף בר״נ [= בן רחמים נתן] ( 1868 , ירושלים 
— 1942 , שם), עסקן העדה הספרדית בא״י, סופר, 
פולקלוריסט ומחנך. היה חתנו של י. מ. פינם (ע״ע). בילדותו 
גדל בכפר השלוח. למן 1884 עסק בהוראה במוסדות חינוכיים 
שונים בירושלים. ב 1888 היה ממייסדי הלשבה הירושלמית 
של בני ברית, וכן יסד לשכות נוספות בתורכיה, יון ובולגריה. 
מ׳ היה ממייסדי שכונת "שערי צדק" בירושלים, ומראשי 
חברת "חבת הארץ" שייסדה את מוצא (ע״ע). כן היה 
ממייסדי הספריה "גנזי יוסף ומדרש אברבנאל"(שממנה הת¬ 
פתח בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים). מ׳ 
היה נציגה של העדה הספרדית במוסדות העליונים של 
הישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית. ובמלה״ע 1 היה 



145 


מיוחם, יוםן 6 בר״נ — מיורקד! 


146 


פעיל בוועד הסיוע האמריקני. השתתף באופן קבוע בעתונות 
העברית והלאדינו בנושאים תרבותיים, חינוכיים וספרותיים, 
והתמחה בפולקלור היהודי־ספרדי, המזרחי והערבי בא״י. 
כן עסק בתרגומים מלאדינו, ערבית ואנגלית, ופירסם ספרים 
על תולדות יהדות־המזרח ועל חיי הערבים. 

מיול, אריסטיד- 11101 * 1 — ( 1861 , באנייל* 

סיר־מר [מחח רוסיון] — 1944 , שם), פסל צרפתי. 

מ׳ נמשך תחילה אל הציור וב 1882 — 1886 למד אצל הצייר 
אלכסנדר קאבאנל ב 3318 -^ 631 !) — 
507,000 תוש׳ וספרינגפילד' ( 1 > 1 :> 80 ם 1 זק 5 ) — 120,000 
תוש׳. 

היסטוריה. נראה שהחוקרים הצרפתיים מארקט 
(ש״ש״^נ^ן) וז׳וליה (: 011101 !) היו הלבנים הראשונים 
שסיידו במ ׳ ( 1673 ). מ׳ היתד. חלק מהמושבה הצרפתית 
לואיזינה (ע״ע, עט׳ 262/3 ). ישוב־קבע ראשון, סנט ז׳נביב, 
הוקם במ׳ ב 1735 . לאחר שנמכרה לואיזיאנה לאה״ב'ב 1863 
קיבלה מ׳ מעמד של טריטוריה (ע״ע ארצות חברית של 
אמריקה, עמ ׳ 170/1 ). ב 1812 אירעו ההתנגשויות החמורות 
האחרונות עם האינדיאנים בבד, שקיבלו עידוד מהבריטים 
בקנדה. ב 1821 התקבלה מ׳ כמדינה באה״ב. בדיונים בדבר 
קבלתה התעוררה לראשונה מחלוקת בשאלת העבדות, שב¬ 
עקבותיה הוסכם על "פשרת־מ׳" (ר׳ שם, עמ׳ 169 ) של¬ 
פיה הותרה העבדות במ ׳ . מ׳ היתה מרכז חשוב לסחר פרוות 
שהובאו מהמערב הלא מיושב, ורבים מחלוצי ההתיישבות 
באורגון, בקאליפורניה ובטכסאס חיו בניה. 

המאבק בין מחייבי העבדות בבד לשולליה החריף, עם 
בואם של מהגרים גרמניים שנתרבו החל בשנות ה 30 של 
המאה ה 19 . בפרוץ מלחמת-האזרחים (ר׳ שם, עבד 176 — 
180 ) היו בבד כ 144,000 עבדים ו 29,000 בעלי עבדים מתוך 
אוכלוסיה שמנתה 1,182,000 . מ׳ היתה מפולגת והרוב ביקש 
פשרה. בית המחוקקים היסס להכריע אם לפרוש מאה״ב, 
וכשהמושל ג׳קסון, שנטה לדרום, סרב לשלוח צבא לעזרת 
הצפון, פלש צבא הצפון לבד והשתלט על בירתה ג׳פרסוד 
סיטי. בבירה הוקם ממשל נאמן לממשלה בוושינגטון, ואילו 
ג׳קסון גלה לדרום מ ׳ , והכריז על הצטרפותה לדרום. על 
אדמת מ׳ אירעו קרבות רבים והתקפות גריליה ומעשי שוד. 
109,000 בני מ׳ שירתו בצבא הצפון, ו 30,000 בצבא הדרום. 
לאחר המלחמה הוטלו על אוהדי הדרום הגבלות חמורות 
ואלה נתבטלו ב 1870 . מ 1872 היה השלטון בבד לרוב בידי 
המפלגה הדמוקראטית. 

. 0 .? - ; 1908 ,. 1 \ / 0 ׳ 100 ״# 4 , 1100011 ״ 1 

- 1 ס 0 .£ ; 1930 , 31 ?/^\־ / 0 ,־ 1 ^ 3 ות 5110£ 

* 14 .£ ; 1955 , 1816 § . 4 >! ,ז 1€ > 1 ח 5 .£ .£ — 11118 

.* 1955 / 0 4 / ,. ז { 1011 ־ ¥€1 ¥ 01 ו .?- 6 * ¥ 101€1 

יהודים. הישוב היהודי מונה 80,000 נפש. כ 98.1% 
חיים בסינט לואיס ( 57,000 ) ובשטח העירוני של קנזס סיטי 
( 22,000 ); כ 1,600 יהודים חיים ב 27 ערים קטנות יותר, מהן 
8 בעלות אירגון קהילתי. 

ליהודים הותר להתיישב בתחומי מ׳ עם רכישת לואי* 
זינה (ע״ע). המתיישב היהודי הראשון הידוע לנו היה יחז¬ 
קאל בלול, בעל רכוש ועבדים ובן למשפחה מסורתית אשר 
עזבה את בוהמיה. בשנים 1796 — 1850 היה כבר "מניין" 
בסינט לואיס, ואם כי היו בעיר פחות מ 100 יהודים נוסד 
ב 1840 בי ת־קברות; .קהילה נתארגנה שם ב 1841 . בעקבות 
הגירה מגרמניה ב 1848 — 1853 , גדלה האוכלוסיד. היהודית 
בסינט לואים ל 600 — 700 איש, והגירה זו הביאה לזרימת יהו¬ 
דים גם לסיגט ג׳וזף ולקבזס סיטי, ונוסדו בהן קהילות ב 1860 
וב 1870 . באמצע שנות ה 80 נוסדה קהילה בעיר-הבירה ג׳פר 
ם 1 ן סיטי וב 1905 בספדינגפילד ובג׳ופלין. ב 1960 אירגנו יהודי 
סידיליה את קהילתם. מאז 1950 נערכות תפילות קבועות 


בסניפי "מוסד־הלל" באוניברסיטת מ׳ בקולמביה, פורט 
_לנארד־ווד וכף ג׳יררדו. שני האירגונים הפופולריים הם "בני 
ברית" והליגה למלחמה בהשמצה. 

א. אם, - ד. מק. 

מתודי, נהר, ע״ע מיסיסיפי, נהר. 

מחל, אליהו חיים, הרב ( 1821 , הורודוק [פלך וילנה] — 
1912 , לודז), מגדולי הרבנים של יהדות פולניה הרו¬ 
סית. נודע בילדותו כ״עילוי״. ב 1829 נתקבל כתלמיד בישיבת 
ו ולו די ן (ע״ע), והוסמך לרבנות ב 1834 . ב 1840 נבחר 
לרבה של עיר-מולדתו ה ו ר ו ד ו ק. לאחר שנתיים התפטר 
והתמסר ללימוד־תורה בלבד. הוא שב לרבנות ב 1861 , כש¬ 
נבחר לרבה של דרוהיטשין. ב 1864 היה לרבה של 
פרודאגי; ב 1867 — לרבה של לומדה; ב 1873 — לרבה 
של לודד, ובה כיהן עד סוף ימיו ועל שמה נודע ברבים 
כ״רבה של לודד". מלבד גדולתו בחורה, הצטיין כאיש- 
הציבור, כשתדלן למען עניינים יהודיים בחוגי השלטונות 
הרוסיים, שהיה מכובד עליהם ביותר; וכן כבעל־צדקה 
וכעוסק בצרכי-ציבור בכלל. עמד על משמר המסורת המקו¬ 
בלת ולחם בתוקף כנגד כל נטיח לחידוש ולתיקון במסורת. 
באישיותו התמזגו תקיפות של מנהיג, העומד על דעתו ועל 
עמדתו — יחד עם טוב-לב ורחמים על הסובלים ומסירות 
בלתי-מוגבלת להקלת מצבם. בראשית ההתעוררות של תנועת 
חבת־ציון (ע״ע) חמך בה; אך בסוף היה למתנגד חריף־ 
ביותר לחיבת-ציון ואח״כ לציונות. 

ב״צ אייזענשטאדט, דור, רבניו וסופריו, ב , , 29-28 , תר״ם; 

מ. ליססון, מדר דר (ר׳ מסתח, בערכו), תרס״ט-תרצ״ח; מ. 
ברלין [בר־אילן], מוולודין עד ירושלים, א, קל״ח-קמ״ד, 
תרצ״ט; א. א. ברדדינסקי, ר׳ אליהו חיים מ׳ ז״ל, הרב 
מלודז׳, תשט״ז. 

מיזל, בדמץ ץאב — 5 * 10 ^ 01£ ^\ — ( 1816 , 

רות־ינוביץ' [בוהמיה] — 1867 , פשט), רב וס 1 פר. 

בנעוריו התנצר אביו, ואמו דאגה להרחיקו מסביבת האב 
ומהשפעתו. למד בברלין ובהמבורג והוכתר בתואר ד״ר 
באוניברסיטת ברסלאו; שם הושפע מן ההשכלה והרפורמה 
המתונה, וכתב '( 1841 ) את חיבורו (בגרמנית) על חייו 
ופעולתו של נ. ה. דיזל (ע״ע). בשנים 1843 — 1859 שימש 
כרב ומטיף בשטטין ברוח הרפורמה המתונה, והנהיג תיקו¬ 
נים בסדרי־התפילהבביהכ״ג שם (נדפסו [בגרמנית],שטטין, 
1847 ). מ 1859 כיהן כרב ראשי בקהילת פשט, אך פעולתו 
שם היתד, כרוכה בסערות ציבוריות. מ׳, שאף לא ידע הונג¬ 
רית, התנגד לשאיפות המתבוללים למדיאריזציה בקהילה, 
אך בגלל נטיותיו לתיקונים התנגדו לו גם החרדים בעיר 
ובמדינה, ובמיוחד הרב י. ד. שלזינגר, רבה של בזין, שחיבר 
כנגדו את "שו״ת הר־תבור" (פרסבורג, תרכ״א). גם לאן־ 
פולד לף (ע״ע) וחוגו ביקרוהו קשה, מתוך סיבות אישיות. 
סערה מיוחדת עורר תזכיר שחיבר מ׳ על מצב יהודי פשט, 
ושהוגש על־ידו ב 1863 לנציב השלטון האוסטרי במקום, 
ללא אישור ראשי-הקהילה. ב 1860/1 ייסד מ׳ וערך כ״ע 
גרמני בפשט, בשם "כרמל", שהוקדש לנושאים אקטואליים 
וביניהם ענייני הרפורמה, אך כדי למנוע מחלוקת, הפסיק 
את הופעתו. מ׳ פידסם דרשות ושירי-דת בגרמנית, ותירגם 
לגרמנית את "בן־המלר והנזיר" של אברהם אבן־חסדאי 
(ע״ע) ואת "אבן־בחן" לקלונימום בן קלונימום (ע״ע). 
דרשתו האחרונה — שבה קרא לפיוס ולשלום בקהילה, 



151 


מיזל, בנימין זאב — מיזלש, ר׳ דב כריש 


152 


ושלאחריה התמוטט ומת — הופיעה במקורה הגרמני עם 
תרגום עברי בשם ״בארות יצחק״ (פשט, 1867 ). 

- 2111 117111 -( 01 ( 1 ^ 1 ,. 1 \ . 4 .׳ 13 . 07 , 8 ת 11 ת 56 ץ £3 

סז 0 )< :£י/נ,־, 0 / 111 ?ק . 171 ז תח 3 וח 52 סז 0 .* 2 : 1891 

, 1933 ,( 55 ,,רל״ 6 ^£ ןיד 0 ״ן 1 ]) 

יה. מ. 

מתל, מךזיכי (מרכוס) בןעזמואל ( 1528 , פראג- 1601 , 
שם), פילאנתרופ וראש קהילת פראג. נזכר לראשונה 
בתעודות מסחריות ב 1569 . 

מ׳ תמך בכספו במלחמותיו של רודולף 1 ! (ע״ע) בתור¬ 
כים. ב 1593 ו 1598 קיבל כתבי זכרות מהמלך, לפיהן ניתנה 
לו הזכות להלוות כספים תמורת שטרי־חוב ונכסי דלא 
ניידי במקום עבוט, חאת בניגוד לחוק הבוהמי. בפי אנשי 
תקופתו היה מכונה "זן ומפרנס בני־דורו". ב 1568 הקים את 
ביהכ״נ ״הוכשול״ (ביהכ״נ הגבוה). ב 1592 בנה ביכ״נ 
והוא נקרא על שמו. בניין זה היה מפואר, ועל כך העניק לו 
המלך פטור ממס וזכות להחזיק בתוך ביהכ״נ את "דגל דוד" 
(העתק ממנו מ 1701 נמצא במוזיאון העירוני בפראג) וכן 
אסר את כניסתם של פקידי הרשות. לאחר מותו הוחרם 
ביהכ״ג ע״י האוצר הבוהמי! ב 1689 נשרף ושוקם ב 1691 . 
כיום ( 1971 ) הוא משכן לחלק של המוזיאון היהודי. לכד היתה 
גם הזכות לטבוע מטבעות מחצית השקל לפדיון הבן. מפעו¬ 
לותיו האחדות: בנה בי״ח, בימ״ד, מקווה ובית טהרה, 
הרחיב שטח בית-הקברות היהודי, ריצף רחובות הגט( 
היהודי ונידב סכומים גדולים לצרכי צדקה ליחידים ולקהי¬ 
לות (קראקא, פו־זן, ירושלים ועוד). כיוון שמ׳ מת ערירי 
ציווה את הונו לשני דודניו. אולם השלטון קבע שהצוואה 
נטולת־תוקף! כל רכושו(יותר מחצי-מיליון פלורינים) הוחרם 
והיורשים עונו קשות, כדי שיסגירו את חלקו המוסתר של 
הרכוש. גם הקהילה תבעה בעלות על חלק מהירושה והכריזה 
חרם על משפחת מ׳ המדולדלת. 

צ. גראטץ, דברי ימי ישראל, ד, 364-362 , תדב״ט; ,) 0 1 ז\\.ס 
04$ , £15011 .א ; 1888 ,( 172-181 ,ח י םן 20 ) $$** 870 7 * 0 
,%. 870 מין 7 * 11 ח 4 ״£ — ( 1878 , ברלין— 1934 , 
שם), סופר ומשורר סוציאליסטי גרמני, יהודי. 

מ 1904 ואילך הוציא 
שלושה כרכי-שירים • 

816 ״ז*ו ("מדבר"), 

מ ££1 ע^\'.(״הר-געש") 

0 £1x161 [)ת 10 ז 1 ז 6 ז 8 

("אדמה בוערת"). כן 
כתב כמה מחזות, בי¬ 
ניהם £116 616 ־ £1 

("נישואים חפשיים"), 
101111 ־ 1801131 138 ) 10 

(״יהודה — איש קר¬ 
יות"), ומחזה שדן 
במשפט סקו — ונצטי 
(ע״ע), שעורר תשו- 
מת-לב בזמנו. 

מצעירותו פעל ב¬ 
חוגים סוציאליסטיים־ 
אנארכיסטיים ותפי- 
סותיו התבלטו בכת¬ 
ביו וכן במסות קצרות שפירסם בשבועון הסאטירי - 11 קמ 1 ו 5 
115 בת €1551 / ובכתבדהעת ״קין״ — שהיה עורכו. לפני מלה״ע 1 
הצטרף ל״בריח הסוציאליסטית" של גוסטו לנדאואר (ע״ע), 


שליכדה אינטלקטואלים שמאליים לא־מארפסיסטיים. ב 1919 
השתתף יחד עם קורט איזנר (ע״ע) ולנדאואר — שניהם 
יהודים — בהקמת "רפובליקה מועצתית" קיצרת־ימים במדי¬ 
נת באוואריה. לאחר חיסול ה״רפובליקה" נתפס ונשפט 
לתקופת מאסר ארוכה. לאחר שחרורו ב 1924 , התמסר בעיקר 
לתעמולה אנארכיסטית מבחינותיה העיוניות. בשנים 1926 — 
1933 , עד עליית הנאצים בגרמניה, ערך את השבועון האנאר- 
כיסטי 61 ) £301 (״משואה״). — מ׳ לא גילה עניין בבעיות 
יהודיות. הוא עונה למוות בידי הנאצים. א 

מי{ם, להודה ליב ( 1798 , לבוב [ז] — 1831 , שם), מרא¬ 
שי המשכילים בגליציה (ע״ע, עמ׳ 885 ). מ׳ היה 
בן למשפחה מיוחסת ואמידה, וידידם של שלמה יהודה 
רפפורט(ע״ע), יצחק ארטר(ע״ע), מאיר הלוי לסריס(ע״ע) 
ואחרים. הוא לחם בחסידים והגיש קובלנה נגדם לרשות 
האוסטרית ( 1823 ). בשנים 1829 — 1830 ביקר בגרמניה. — 
מ׳ היה משפיל קיצוני טיפוסי, שנלחם בכל המסור והמקובל 
שלא נחשב בעיניו לעיקר היהדות. 

בנוסף לכמה מאמרים על ענייני-השכלה ועל הקראים, 
שנתפרסמו ב״הצפירה"(שהוצאה ע״י לטריס, תקפ״ד), "בכורי 
העתים״ ו״כרם חמד״, כתב ספר ״קנאת האמת״ (וינה, 1828 ), 
שבו לחם, בצורת שיחות בין הרמב״ם ואחד ממפרשיו, באמו¬ 
נה בשדים, בגלגול-נשמות, בקבלה מעשית, בזוהר וכן בחסי¬ 
דות ובמייסדה. מ׳ מאשים את הרבנים וה״צדיקים" בהחדרת 
אמונות תפלות ומנהגים פסולים לתורת־ישראל הצרופה. את 
ספרו חתם ב״לקוטי פרחים״ — קטעים מכתבי סעדיה גאון, 
יהודה הלוי, אבן עזרא ואחרים. המגנים אמונות-הבל. ספרו 
של מ׳ עורר חמתם של החסידים, וגם כמה מן המשכילים, 
וביניהם שי״ר ושד״ל, התרעמו עליו. מ׳ הוציא־לאור מחדש, 
עם הערות משלו, את ספרו של דוד קארו "תכונת הרבנים" 
(וינה׳ תקפ״ד), העוסק ברבנים "כאשר היו, כאשר המה עתה 
וכאשר ראויים להיות". 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ב/ 
282-267 (עם ביבל׳ מפורטת), ־ 1952 ; י. צינברג, תולדות 
ספרות ישראל, ו/ 35-29 , 1960 ; ר. פאהלר, החסידות וההש¬ 
כלה (ספתח, בערכו), 1961 . י> א ק 

ממס, מתתיהו, ( 1885 , פשמישל— 1945 , גלייביץ), היס¬ 
טוריון, פילולוג יידי,'ואיש־ציבור יהודי. בן למשפחת 
חכמים וסוחרים מפורסמים. עסק במסחר, וכיו״ר התאחדות 
הסוחרים היהודים בעירו פעל כנגד גזרותיה הערנות של 
הממשלה הפולנית. את השכלתו היהודית והכללית רכש 
בעצמו. כבר ב 1904 החל לפרסם מחקרים בכ״ע שונים, 
עבריים ולועזיים, בהיסטוריה יהודית ובחקר היידית. בועידת 
צ׳רנוביץ (ע״ע יידית, עם׳ 804 ) ביטא את השאיפה לביסוס 
מדעי של חקר הלשון היידית, ולהכרחה כשפת העם היהודי. 
מ 1910 בילה שנים אחדות בספריות דנה וברלין; במחקריו 
הבאים ייחם חשיבות רבה להשפעת הדת על היווצרות הדיא¬ 
לקטים אצל היהודים. ספרו הגדול הוא 1180116 ) 1 ) 1 [ 6 !ס 
30116 ז 81 

15£5 ?^- ( 1883 , לבוב— 1953 , בוסטון), מתמטיקאי 

אוסטרי-גרמני׳ יהודי. מ׳ רכש את השכלתו בודנה ובבית 
הספר הטכני הגבוה שבברין( 81 - 111111 ). בשנות מלה״ע 1 היה 
טייס בצבא הגרמני. מ׳ נתמנה לפרופסור־חבר באוניברסי¬ 
טת שטרסבורג ב 1909 ועשר שנים לאחר מכן עבר לאוניבר¬ 
סיטת דרזדן. מ 1920 שימש כמנהל המכון למתמטיקה שימו¬ 
שית באוניברסיטת ברלין ועם עליית הנאצים לשלטון עבר 
לתורכיה, ושם נתמנה כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת 
איסטמבול. בשנת 1940 היגר מ׳ לאה״ב וב 1942 החל להורות 
מתמטיקה באוניברסיטת הרוורד בקימבריג/ מסצ׳וסמס. 

שטחי המחקר בהם ניכרות תרומותיו של מ׳ היו כדלקמן: 

1 ) מכאניקה וגאוסטריה, 2 ) תורת ההסתברות (ע״ע) וסטא- 
טיסטיקה, 3 ) הפילוסופיה של המדע, 4 ) תורת האנאליזה. 


בתורת ההסתברות חבר מ׳ לקולמוגורוב בהציעו שיטות 
אכסיומאטיות, שמטרתן היתה ביסוס לוגי של יסודות תורה 
זאת. כן ביסס מ , את תורת השכיחות בהסתברות (ע״ע, עמ ׳ 
916 ), שנוצרה ע״י הלוגיקן האנגלי ה. ון. בשנותיו האחרונות 
טבע מ׳ את המונח "פונקציות סטאטיססיות׳ ופיתח את שי- 
מושיהן. על תרומתו לפילוסופיה של המדע וגישתו הפוזיטי־ 
וויסטית-ע״ע הסתברות, עמ׳ 924 . מ׳ נודע גם באהבתו לשירה, 
ובמיוחד נמשך לשירתו של רילקה (ע״ע), והיה בעל האוסף 
השלם ביותר של יצירותיו. נד פירסם מאמרים וספרי מחקר 
רבים, והחשובים שבהם קובצו בשני כרכים:- 3 ? 1 > 16 :>:> 5£1 
1963/4 ,. 1 \ ססע . 8 )ס !!ז£ק. 

- $10111 1 /חח ^ 111 ו< 01 < 501 ? מן ) 407 ) 5 '. 1 \ חסי! .? 1 ,* 31116 * 0 . 11 
,( 657-662 ,ע 001 נ , 365605 *$ 143111011311031 0£ -. 1 > ■ 1111 \׳.) 1x1 
-)! 111/1 ^) 011 ^ 5 ) 11 11 ) 1/1 )ז[ 5 <[) 1 ויו<ן 5 )) 1 >ו 1¥ 0/0 , 318 ^ . 6 ; 1953 

,׳(* 706311111 ? 3118 105 * 15 * 3 * 5 111 5 * 0 י] 3 ? 06 * $0100 1 * 1 ) £777/01 

. 1955 ,( 25-45 

אר. כה. 

סי ,— ך) 3 ^|, מים חמצניים ( 1 ?*£00x1010 ז 08€ זן>ץ 1 ־ 1 ), על" 
תחמוצת המימן! נוסחתם הכימית 2 0 2 ??. 

מ״ח נתגלו לראשונה בשנת 1818 ע״י ל. ז׳. תנאר (- 11£ יך 
01 ־ 21 ״). המבנה המדוייק נקבע רק בתקופתנו בעזרתן של 
שיטות פיסיקאליות, בעיקר צילום בקרני-רנטגן. נמצא כי 
קשר ? 1 — 0 באחד ההידרוכסיליס אינו נמצא במישור אחד 
עם קשרי 0 — 0 — 1 ? הנותרים. 

ערכי הזדות הם: ״ 97 ו 0 ״ 94 בקירוב. 
מ״ח נקיים הם נוזל סמיך חסר־צבע! מש¬ 
קלם הסגולי בס״ס הוא 1.46 גרם/ 0 ם״ק; 
נקודת־קיפאון 0 ״ 1.7 -! הם מתפוצצים 
בחימום. 

מ״ח הם דיאמגנטיים (ע״ע מגנטיות, עם׳ 162 ) ובעלי קבוע 
דיאלקטרי גבוה ( 93.7 בס״ס) (ע״ע חשמל, עמ ׳ 177 ), ומכאן 
כושרם וכושר תמיסותיהם המימיות להמם מלחים רבים תוך 
פירוקם ליונים. הם מתערבים במים בכל היחסים. 

שיטות־הפקה: (א) הגבת חומצה גפריתנית עם על- 
תחמוצת הפריום: 

202 ?? + 83504 *־־ * 250 ?? + 8302 
(ב) השיטה המקובלת כיום היא הידרוליזה של מלחי- 
חומצות על-גפרתיות: 

2 0 2 ?? + 50 4 ?? 2£ <־־ 0 ־ ?? 2 + * £2520 

בשני התהליכים מקבלים מ״ח בתמיסה מימית הניתנת 
לריכוז ע״י נידוף המים בריק. 

התכונות הכימיות: יציבותם הכימית של מ״ח נמוכה 
מאד, בפרט בסביבה בסיסית או בנוכחות מתכות כבדות. 
תמיסתם המימית יציבה־יותר! חומציות, או חמרים אורגניים 
מסויימים, כגון אצטאניליד, מוסיפים ליציבות התמיסות. 
פירוקם אכסותרמי וחל לפי הנוסחה: 

^ 1/202 + 20 ?? *- 202 ?? 

ערך > 1 ־ 7298 ־?? צ/בפזה גזית הוא 10031/11101 23 . תמיסה 
מימית של מ״ח מהווה חומצה חלשה, עקב פירוקה ליונים: 
2 ־ 0 ?? + *??<־־ 02 ,?? 

ערך 7 ? הוא 10- 12 — ״- 10 , בהתאם לריכוז ולטמפרטורה. 

מ״ח מאופיינים בכושר-החימצון הגבוה שלהם, מאידך, 
יכולים הם להתחמצן ע״י מחמצנים חזקים מהם. פוטנציאל־ 
החימצון שלהם תלוי ב??ק של התמיסה. 
מ״ח כחומר מחמצן: 




157 


מי־דומצן — מיטלנד, פרדריל, דיילים 


158 


1 . 20 ־ 21 + ־ 0 ״ 4 א י - " 1 ־ 201 + ££02 + 2 •"^ 1 

מ״ח כחומר מהזר: 

2±0 2 + 4££0 + 2 * 1 ז 1 \ יי- 3££ + ג 2±££0 + 0 4 ת 1 \ 

תמיסות בריכוז מעל 60% מתפוצצות בנוכחות חפרים 
אורגאניים, וגם בתמיסות מהולות מהווים מ״ח חומר מאבל ל¬ 
תאים חיים. בגוף החי נוצרים אמנם מ״ח בכמויות קטנות עקב 
תהליכי המטבוליזם הטבעיים, אך הם מפורקים במהירות 
ע״י אנזימים מיוחדים לכך, קטלזות ופראוקסידזות. 

השימושים במ״ח נובעים מבושר־חימצונם הרב, הניתן 
עם־זאת לשליטה ולוויסות ע״י שינוי התנאים. יתרון נוסף 
הוא שתוצר-הלוואי של התהליך, מים, הוא חומר בלתי־מזיק 
בדרך־כלל. 

תמיסות מימיות של מ״ח משמשות כאמצעי־הלבנה בתע¬ 
שיית הנייר, הכותנה, הצמר וכד׳, כאמצעי־הלבנה לשער, 
כחומר־חיטוי ברפואה, כראגנט כימי נפוץ וכמרכיב בדלק 
של טילים מסויימים. 

,ו( 011 ׳מ>ב 1 ש ז \\ . 0 .א - 1 > 1 :ז 1 }ז:> 1 זג 5 .א . 0 - 50110 . 0 .ז&י 

. 1955 

ז. ת. 

מיט״ קוברד - 1 > 3 זת £0 — ( 1480/5 [ז!, וורמס — 

1550/1 [?] , אנטוורפן), פסל גרמני. מ , הושפע מסיג־ 

נונם של דירי(ע״ע) ולוקס קרנך(ע״ע). ב 1514 נתמנה פסל- 
החצר של עוצרת פלאנדריה', הנסיכה מארגארטה מאוסטריה, 
במכלן. יצירתו החשובה־ביותר, הנחשבת לאחת מיצירות- 
המופת של הפיסול הגרמני, הן מצבוח־הקבורה המפוארות, 
עשויות שיש ובהט, של מארגארטה, של בעלה ושל אמו 
( 1526 — 1532 ), בכנסיית מנזר ניקולאס הקדוש בברו (נ! 0 ז£, 
צרפת). סיגנון פיסולו מהווה מזיגה האדמונית של הסיגנון 
הגותי המאוחר בגרמניה ובבורגונדיה ויסודות השאובים מן 
הרנסאנס הקלאסי. — מרבית פסליו הם קטני-ממדים ומופ¬ 
גנת בהם טכניקה מזהירה בעיבוד חמרים שונים, וכן ניתן 
תיאור ראליסטי רענן של הדיוקן והגוף הערום ("אדם וחוה" 
[עץ], 1515 בקירוב, במוזיאון של גותה; "יהודית" (בהם], 
1530 בקירוב, במוזיאון הלאומי, מינכן). 

,־נ^ז^^ט(! . 1 ; 1927 1 ד 0 < 1 ./ 3 .) 1 ,ז? 011 ג 0€ ־ 1 ״ד . 0 

. 1934 . 0 

מי־טג־לפלר, מגנום ג 1 םטה — ״ 005 

י ש £6££16 - 38 * ( 1846 — 1927 ), מתמאטיקאי שוודי. 

מ׳ רכש את עיקר השכלתו באוניברסיטת אופסלה והיה 
מתלמידיו של ויארשמרס (ע״ע). ב 1877 נתמנה'לפרופסור 
למתמאטיקה באוניברסיטת הלסינקי ומ 1881 — באוניבר¬ 
סיטת סטוקהולם החדשה, בה אף שימש פעמים אחדות כרק¬ 
טור. ב 1882 ייסד מ׳ את כתב-העת המדעי במתמאטיקה 
03 מ 13 מ 6 ! 4311 ג 3 ^ 7 והיה עורכו הראשי במשך תקופה של 
למעלה מ 40 שנה. יוקרתו של מ׳ וצוות העורכים המעולה, 
שכלל בראשיתו מתמאטיקאים מארצות סקנדינאוויה, הביאו 
לכך שכתב־עת זה הפך לאחד מכתבי העת החשובים ביותר 
בפתמאטיקה כיום. עבודתו המדעית כללה תרומות חשובות 
באנליזה המתמאטית, ובין השאר, הוכיח מ׳ את משפט 
קושי (ע״ע). משפט אחר הדן בהצגה האנאליטית של פונק¬ 
ציה חד-ערכית נושא את שמו. לאחר מותו, נוסד המכון 
למתמאטיקה ע״ש מ׳ בדיוך 0 ה 1 לם ( 51101111 * 111 [ס) שליד 
סטוקהולם. מ׳ פירסם מאמרים מדעיים רבים שראו אור 
ב 1115 >וז:> ז 1€5 נ! 1 מס 0 של האקדמיה למדעים של פאריס, 


בקבצי מאמרים של האקדמיה של סטוקהולם וכ״כ בכתב- 
העת שאותו ייסד. 

מיטווןי׳ אויגן — 0011 ׳ 5111:155 ? ״ 86 >!£ — ( 1876 — 1942 ), 
מזרחן גרמני, יהודי. מ׳ נתמנה ב 1905 למרצה 
באוניברסיטת ברלין וב 1917 לפרופסור מן המניין בגרייפס־ 
ואלד שבפומרניה. הוא זכה בכבוד זה, שניתן רק לעתים 
רחוקות ליהודי בגרמניה הקיסרית, בזכות עזרתו למשרד- 
החוץ הגרמני במאמציו למשוך את תורכיה למלה״ע 1 
בצדה של גרמניה. ב 1919 נתמנה לפרופסור בברלין, ולאחר 
מכן נעשה למנהל של הסמינריון לשפות-המזרח — המדרשה 
להכשרת פקידים לשירות החוץ באסיה ובמזרח אירופה. 
ב 1935 הודח ממשרתו ע״י הנאצים וב 1939 היגר ללונדון, 
שם פעל נגד גרמניה הנאצית בעת מלה״ע 11 בתחום ההסב¬ 
רה. במשך שנים רבות היה מ׳ יו״ר האגודה לקידום מדע 
היהדות, וכן פעל הרבה בגופים ציבוריים אחרים של יהדות 
גרמניה, הן בגרמניה עצמה והן באנגליה — אחרי הגירתו. 
התחומים העיקריים בפעילותו המדעית הענפה היו ההיסטו¬ 
ריוגרפיה הערבית, הרפואה הערבית (יחד עם יוליוס הירש- 
ברג פירסם את כתביהם של כמה מגדולי האופיתלמולוגים 
הערבים), אמנות האסלאם, החבשית העתיקה והחדשה והא־ 
פיגרפיה הדרום־ערבית. כן פירסם מחקרים חשובים להבהרת 
היחס בין האסלאם ליהדות: הקבלות בהלכות-תפילה ביהדות 
ובאסלאם ( 1913 ) 1 תחולתם של יום־הולדתו ויום־פטירתו 
של מחמד בעצם אותו היום ( 12 רביע 1 ), כמו אצל משה 
רבנו( ז׳ אדר) ( 1926 ), וחיבר ערכים לאנציקלופדיה "אשכול", 
בהוצאת יעקב קלצקין. כן פירסם שיר לכבוד הגאון מצליח, 
מהגניזה הקהירית, בספר-היובל לר׳ דוד הופמן( 1914 ). 

. 1937 ,( 81 ך 4055 י) .£ ), 0 , 115 * 5011 ) 001 .¥\ 

מיטילני, ע״ע לסב 1 ם. 

מיטלנד, טו־ז־ריק דלים -־ £311 \ 1111301 10 ־ 161 >£־ £1 

1 >״ 13 — ( 1850 — 1906 ), משפטן והיסטוריון אנגלי. 

מ׳ למד באיטן ובטריניטי קולג' שבקימבריג׳, נתקבל ב 1876 
ללשכת הפרקליטים, ואף שהתמחותו היתה בעריכת שטרי־ 
מכר׳ החל עוסק בתולדות המשפט האנגלי. ב 1884 נתמנה 
למרצה בדאונינג קולג׳ שבקימבריג׳, וב 1888 — לפרופסור. 

מחקריו בחולדות המשפט התבססו במידה רבה על מסמ¬ 
כים משפטיים שהיו שמורים בגניזות הרשמים של בתי- 
המשפט באנגליה, שלפני מ׳ לא טרח איש לשחזר מהם, 
בדרך בדוקה, את דמות החברה, הכלכלה, עקרונות המוסר 
והנוהג ביה״ב. מ׳ פנה למקורות אלה בעצת ידידו, פ. וער 
גרדוב (ע״ע). מחקריו הביאוהו לכלל מסקנה, שתולדות 
החוק הן ההיסטוריה של רעיונות, שהמשפטן משקפם. הוא 
פירסם אספי־חוקים ומחקרים רבים מתוך החומר שמצא 
בגניזות. ספרו החשוב ביותר הוא ׳ £355 £0811511 0£ ץז 11510 ל 
1 31x1 ׳ 5 \£>£ 0£ 11110 ] 1116 0 ־ 6101 <£ ("תולדות החוק האנגלי 
לפני ארוורד !״), 1895 , שאותו חיבר עם פ. פולוק, אך 
עיקר העבודה נעשה בידי מ׳. בהקדמה הארוכה לספר זה 
ציין מ , , שהחוק האנגלו־סאכסוני היה כולו גרמני, שלא 
שרד דבר מהנוהג הקלטי הקודם, שאיו כל הוכחה שמוסדות 
רומיים נשתמרו אחרי הכיבוש האגגלו-סאכסוני, ושכל היסו¬ 
דות הרומיים במשפט האנגלי ניתן להסבירם כהשפעה מאו¬ 
תרת יותר מהכנסיה ומהכיבוש הגורמאני. 




159 


מיטלנר, פדדריק דילים — מיבושרליד, אילהרר 


160 


מספריו האחרים: ) 001 ג 6-1 ) 0 א 5 י 00 ) 8636 ("פנקם־הרשימות 
של ברקטו׳ן"), 1887 ! 1 ) 00 ץ 80 1 ) 311 0£ ס 8 ץ 13 ) 000165 ("ספר 
דומזדי ומעבר לו״), 1897 ! 11110 ) 30 י\\ 03 03000 1130 ־ 801 
1 ) £02130 0£ 01106011 ("המשפט הקאנוני הרומי והפנסיה של 
אנגליה״), 1898 . 

למ ׳ נודעה השפעה עמוקה על מהקר תולדות המשפט, 

הן בשימוש במסמכים שמורים ובפירסומם, והן בראיית 
תולדות המשפט כהשתקפות כל גילויי החיים. 

. 13 .•ך .¥ ; 1953 , 1850-1906 ,. 51 .־׳ 11 . 8 , 01101111 ** .א 
. 1957 ,(,!)?) ץח 3 [ 6 ( 1 

יה. כ. 

מיטנר, לתה —• 91011001 ] ש$!£ — ( 1878 , וינה — 1968 , 
קימבריג , ), פיסיקאית אוסטרית, יהודיה, אחת מחלו¬ 
צי מחקר הרדיואקטיווידת. מ׳ היתה אחת משמונת ילדיו של 
עורך־דין יהודי רגאי! התחילה 
את לימודיה באוניברסיטת וינה 
בשנת 1901 , והיתה בין תלמידיו 
של בולצמן (ע״ע). ב 1906 היתה 
אחת הנשים הראשונות באוס¬ 
טריה שקיבלו תואר ד״ר באוני¬ 
ברסיטת וינה. מ׳ עברה לברלין 
ב 1907 ועבדה תקופה קצרה 
במחיצתו של מפס פלנק (ע״ע), 
וב 1913 התקבלה במכון לכימיה 
על-שם הקיסר וילהלם, ושם התחילה במחקר בשטח הרדיו־ 
אקטיוויות, יחד עם אוטו הן (ע״ע). השגם החשוב־ביותר 
באותה תקופה היה גילוי היסוד פרוטאקטינירם ( 1918 ) 
ומספר חמרים רדיו-אקטיוויים אחרים. כן עסקה בתקופה 
זו במתן הסבר ממצה לקשר בין קרינת 8 וקרינת ץ של 
חמרים רדיואקטיוויים, הסבר הנחשב כהשגה המדעי הח¬ 
שוב ביותר. ב 1922 נתמנתה למרצה באוניברסיטת ברלין 
ובשנת 1926 לפרופסור. בעקבות עליית הנאצים לשלטון 
ב 1933 פוטרה מ׳ מאוניברסיטת ברלין, אולם המשיכה 
בעבודתה במכון לכימיה ע״ש הקיסר וילהלם עד 1938 
כאשר אוסטריה בכבשה ע״י הנאצים. בשנה זו נטשה את 
גרמניה ועברה לשוודיה. לאחר עזיבתה המשיכו האן 
ושטרסמן את הנסיונות בהפצצת גרעיני אורניום ע״י 
ניטרובים וזמן קצר מאוחר־יותר דיווחו על הופעת יסודות 
קלים יותר כתוצאה מהפצצה זו. מ׳, שקיבלה דיווח זה מיד, 
נתנה ביחד עם בן אחותה א. ר. פריש את ההסבר לתופעה זו 
והיא שטבעה את המונח ביקוע ( £185100 ) עבורה. עד ל 1960 
המשיכה בעבודתה המדעית בשוודיה כפרופסור לפיסיקה. 
בשנה זו פרשה לגימלאות ועברה לאנגליה, מ׳ נתקבלה 
כחברה באגודות מדעיות רבות וזכתה בפרסים רבים אשר 
גולת הכותרת שבהם היא קבלת פרם אבריקו פרמי בשנת 
1966 , ביחד עם האן ושטרסמאן, על עבודותיה — שהוליכו 
לגילוי תהליך הביקוע. 

מ׳ פירסמה מאמרים מדעיים רבים. מחיבוריה החשובים: 
6606 ) 0601 ) 4 166 ) 5110 ץ 11 ? 206 80110320 (״ תרומות לפיסיקה 
של גרעין האטום״), 1926 ! 001166606 ) 4 • 101 ) £6311 ט 4 •! 06 
(״מבנה גרעין האטום״), 1935 . 

. 1962 ,( 11 , 01£051 :):) 501011 ) 051 011 :, 51 ״ 1 , ¥051 .£ 

אל. דו. - אר. כה. 


מיטו־ה, בו־טולומה — 66 ) £11 8311:010010 — ( 1821 — 
1906 ), מדינאי, איש צבא וסופר ארגנטיני. בצעי¬ 
רותו היה מ׳ פעיל במפלגה "האוניטארית", שהתנגדה למבנה 
פדראלי של ארגנטינה. כמתנגד לרודנותו של רוסס (ע״ע) 
גלה מ׳ ממולדתו וחי 15 שנה באורוגוואי, בבוליוויה, בפרו 
ובצ׳ילה. הוא שירת בצבא אורוגוואי והשתתף בהגנת מוג־ 
טווידאו מול צבא רוסאס, פקד על חיל התותחנים של בו־ 
ליוויה והיה עורך העתון החשוב ביותר פצ׳ילה, -• 19101 £1 
00610 . ב 1852 השתתף בקרב מינטה קאסרום, שבו הובס 
רוסאס מידי אורקיזה (ע״ע). 

מ׳ התנגד לתכניתו הפדראליססית של אורקיזה, ובהנ¬ 
הגתו סירבה בואנוס־איירם להצטרף לפדראציה של "הברית 
הארגנטינית״ (ע״ע ארגנטינה, עמ ׳ 681 ). ב 1859 נוצח צבא 
מ׳ מידי כוחות אורקיזה, ובואנום־איירם הוחזרה לברית! מ׳ 
נהיה מושל בואנום־איירם, מרד ב 1861 בנשיא דרקי ( •!סט 
9111 ), ניצחו ותפס את השלטון. ב 1862 נבחר מ׳ כחוק לנשיא 
ארגנטינה. 

בשנות נשיאותו ( 1862 — 1868 ) נהייתה בואנוס־איירס 
לבירת ארגנטינה, ולמדינה ניתן אופי איניטרי ושמה שונה 
ל 4.1-8001:103 1103 < 1 טק £6 . מ׳ כונן את בית המשפט העליון, 
נלחם נגד השליטים המקומיים העצמאיים למחצה (- 111 ) €30 
105 ), הנהיג סדר במדינה המשוסעת ושקד על פיתוח החי¬ 
נוך, וכן יסד את האקדמיה להיסטוריה. מ׳ נתן דחיפה לפיתוח 
רשת מס״ב ולהתיישבות בפטגוניה ועודד הגירה מאירופה. 
בפרוץ המלחמה בפרגוי ב 1865 (ע״ע לופס) עמד בראש 
צבאות "הברית המשולשת" (ארגנטינה, בראזיל ואורו¬ 
גוואי). 

מ׳ עסק במחקר היסטורי ובלשני, פירסם ספרים על סן 
מרטין ( 1890 ) ועל בלגרנו (ע׳ ערכיהם), וכן מחקר על 
שפות האינדיאנים ( 1894 ). ב 1870 יסד את העיתון החשוב 

££30160 £3 . 

יה. או, 

מיטש, פאול אלדן - £411135611 419910 £301 — 

( 1869 , גרו׳סדזה — 1953 , הידלברג), כימאי גרמני. 

בין השנים 1904 — 1933 עבד, יחד עם ק. פ 1 ש (ע״ע), כאחד 
המנהלים המדעיים של ) 11 ־ול 3£2 { 506 0061 401110 156110 ( 836 , 
מגדולי המפעלים הכימיים בגרמניה (אח״כ £31-800 .€ . 1 ). 
מ׳ היה ממפתחי תורת הקטליזה (ע״ע). מ 1933 חקר את 
התופעות הקאטאלימיות בטבע, ובמיוחד בגוף החי — (ביו־ 
קאטאליזה). חקר גם שיטות קאטאליטיות טכניות, כגון 
הסינתזה של האמוניה (ע״ע). 

מספרי' 1 ־ 81010 01 • ¥0601:53611008 150110 ) 30 ) £3 ■ 0861 
06561161100 81561100 ("גרימה קאטאליטית במציאות הביו¬ 
לוגית"), 1935 ! ־ 0116 10 0660 ) 3053 ) £3 ■ 0 3056 ) 3 .£ 66 ( 01 
81010816 . 11 0116 (״ קאטאליזה וקאטאליזאטורים בכימיה 
ובביולוגיה״), 1936 ! 1110 קס 5 ס 1111 ? 206 01100116 . 1 ) ¥00 
(״מן הכימיה לפילוסופיה״), 1948 . 

מיט'שךליןי, אילהןד — 56110611611 ) £11 1 ) £111136 - 

( 1863-1794 ), פרופסור לכימיה באוניברסיטת ברלין, 

מגדולי הכימאים בדורו. בן לכומר גרמני כפרי. נכנס בהש¬ 
פעת דדו הבלשן בשנת 1811 לאוניברסיטת הידלברג ולמד 
שם היסטוריה ובלשנות של עמי המזרח. בשנת 1817 החל 
ללמוד רפואה ומדעי הטבע במכללת גטינגן ( 10860 )) €0 ), 



161 


מיטשרליך, אילהרד — מיכאל 


162 


אך תוך כדי לימודיו גילה ענייך גובר והולך בכימיה 
והתמסר לה. בשנת 1818 נסע לברלין מקום בו גילה ב 1819 
את תופעת האיזומורפיות של גבישים. הגילוי עורר עניך 
אצל ברצליוס (ע״ע) ותודות להשפעתו ניתן למ׳ מענק 
מאוניברסיטת ברלין שאיפשר לו להשתלם אצל ברצליום 
בסטוקהולם. 

בשובו לברלין בשנת 1821 מונה פרופסור־עוזר וב 1825 
מונה פרופסור מן המניין באוניברסיטת ברלין, תפקיד בו 
החזיק עד יום מותו. בצד הכימיה עסק הרבה בגאולוגיה 
והרצה גם במקצוע זה. מ׳ שימש כפרופסור לכימיה' ולפיסי־ 
קה באקדמיה הצבאית הברלינאית, ופירסם עבודות מחקר 
רבות וכן ספר לימוד שיטתי לכימיה. 

תרומתו העיקרית היא גילוי תופעת האיזומורפיה והדי- 
מורפיה של גבישים. בתופעת האיזומורפיות הבחין לרא¬ 
שונה כשדאה כי ארסנטים ופוספטים המקבילים מבחינת 
הרכבם, מתגבשים באופן דומה. כן גילה את קיומה של תכונה 
זו גם במלחים אחרים. מ׳ הראה שניתן לשלב מלחים כאלה 
ביחסים שונים בגביש מעורב אחד הדומה במבנהו לגביש 
של כל אחד מן המלחים. 

את תופעת הדימורפיה הדגים באמצעות הגפרית הרומ- 
בית והמונוקלינית. 

בצד עבודותיו אלה גילה וחקר את החומצה ההלנית 
ואת חומצות המנגן. הוא הפיק לראשונה ניטרובנזן ( 1833 ) 
וחקר את מוצרי־הפירוק של בנזואין ובנזאלדהיד'(ע״ע). 

בשדה הגאולוגיה חקר תופעות וולקניות וייצר לרא¬ 
שונה מיקה סינתטית ומינראלים אחרים. הוא תרם גם לשיכ־ 
לול שיטות האנליזה הכימית. 

' 40 814011 :ת!) ,. 14 . 0 ; 1864 . 14 .£ , £050 . 0 

. 1929 ,( 450-457 , 1 , 1 ז 0$5€ ז% 

ז. ת. 

מיכאיל (?יוד^רוביץ , רומגוב - -ס? .ס 

11108 >*! ( 1596 — 1645 ), צאר רוסיה, הראשון מבית 
רומנוב. אביו, פיודור, היה בן־דודו של הצאר פיודור 1 , 
וממתנגדיו המובהקים של בורים גודונוב (ע״ע). בורים 
אילצו להכנס למנזר, והוא נטל לעצמו את השם פילרט. 
דמיטרי 11 הכוזב (ע״ע) מינה את פילארט לאפטריארך 
מוסקווה. ב 1611 — 1619 היה פילארט בשבי הפולנים. 

בפברואר 1613 בחרה אסיפת המעמדות (זמסקי סובור) 

את מ' לצאר. מ׳ היה אז בן 17 , מוסתר עם אמו במנזר. עד 
לשובו של פילארט משביו היה השלטון למעשה בידי אם 
הצאר ורבי־האצילים. בשובו מהשבי הוכר פילארט כמעין 
שותף לשלטון, ועד למותו ב 1633 היה השליט למעשה. 

מאמצי השלטון הופנו לטיהור הארץ מקוזאקים ושודדים, 
בעקבות ״ימי הפורענות״ של תחילת המאה ה 17 , וכן לבי¬ 
צור מעמדו הכספי של הכתר. בהסכמים עם שודיה ( 1617 ) 
ופולניה ( 1634 ) ויתרו שליטי מדינות אלו על תביעותיהם 
לכתר רוסיה. מ׳ עודד את יישובה של סיביר, ואת הסחר 
עם אנגליה והולאנד, ובסיוע ההולאנדים החלה להתפתח 
החרושת בטולה. 

מיכאל, מלאך. מ׳ נזכר במקרא רק בספר דניאל, והוא 
מכונה שם "אחד השרים הראשנים" (דג , י, יג), 

או "השר הגדול" (שם יב׳ א). לפי התפיסה המובעת שם, 
ממונים שרים מיוחדים על עמים ומ , הוא השר של 


ישראל (דג׳ י, כא). הוא עומד כנגד שר מלכות פרס ועתיד 
להציל את עמו בעת צרה, שאחריה יבואו חיי עולם ל״ישני 
אדמת עפר" וזוהר ל״משכילים... ומצדיקי הרבים" (שם יב, 
א-ג). יש אומרים, שעניין השרים הממונים על העמים נרמז 
כבר בדברי ישעיהו על "צבא המרום במרום" כנגד "מלכי 
האדמה על האדמה" (כד, בא) ובן גם במונח "בני אל", 
שלפי השבעים ונוסח מגילות ים המלח בא במקום "בני 
ישראל" שבנוסח המסורה לדב׳ לב, ח; לאמור: "יצב גבלת 
עמים למספר בני אל". אולם, גם לפי דעה זו, נזכר'שר 
מיוחד של ישראל לראשונה בספר דניאל. 

בספר חנוך מהספרים החיצוניים (חנוך א׳, י/ י״א—כ״א! 

ב/ ט׳, י״ז—ב״ג) נחשב מ׳ לשר צבאות ה׳, המיועד לבער 
רשע מהארץ כשהעמים כולם יודו במלכות ה , ; והוא אחד 
מארבעת המלאכים העליונים שלפני האל (חנוך א׳, כ׳, א׳-ד). 
שמותיהם של ארבעת המלאכים, ומיכאל בראשם, עתידים 
להיכתב על מגיני הלוחמים במלחמת אחרית הימים. כך 
מתברר מכתוב קטוע במגילת מלחמת בני אור בבני חושך 
(דף ט, שר 15 — 16 ). בדברי עידוד שבאותה המגילה מתואר 
נצחון הטוב, בין השאר, במלים "להרים באלים משרת מיכאל 
וממשלת ישראל בכול בשר״ (דף יז, שר 7 — 8 ). מן ההקשר 
(שם שם, שר 6 ) אפשר לשער, שמ׳ זהה עם "שד האור"(שם 
דף יג, שר 10 ), שהוא המכונה "שר אורים" במגילת סרך 
היחד (דף ג, שר 20 ). בידו "ממשלת כול בני צדק" (שם)! 
כלומר: הוא הראש של אחד משני הגורלות המהווים גם את 
האנושות וגם את עולם הרוחות, לפי ההשקפה הדואליסטית 
החריפה של כת מדבר יהודה. אולם זיהויו של מ׳ עם "שר- 
אודים" איננו בגדר עיקר חשוב בתורתה של הכת. 

שמו של מ׳ נדרש, בדרך־כלל, כמרומז בפסוק "מי כמוך 
באלים". לפי האגדה, הוא אחד המלאכים שנגלה לאברהם 
והשתתף בהפיכת סדום, הוא שהביא עפר ממקום המקדש 
לבריאת אדם הראשון, הוא שהציל את יעקב בבטן אמו 
כשרצה השטן להרגו, הוא שהיכה את סנחריב, הוא יחד עם 
גבריאל הציתו את בית המקדש והוא שבכה על חורבנו 
וכיו״ב. מקומו של מ׳ בפרשנות סיפורי המקרא בולט ביותר 
במדרשים מאוחרים, כגון שמות רבה, מדרש אבכיר, מדרש 
כונן וכיו״ב, אף שתפקידיו רבים גם לפי המדרשים הקדומים. 

בספרות ההיכלות(ע״ע) והמרכבה של סוף תקופת־התלמוד 
ותקופת הגאונים תופס מ׳ מקום מרכזי בתחום המרכבה. 
הוא שר צד הדרום, הוא דמות האריה שבמרכבה וכיו״ב. 
אמנם השמות מתחלפים בספרות זו, אך בכל מקום מ׳ הוא 
אחד מארבעת השרים העליונים. דמותו כשדם של ישראל 
ומגינם בולטת בספרות פרשנות המרכבה בראשית ספרות 
הסוד באירופה, הן בחוגי חסידי אשכנז והן בחוגי המקובלים 
הקדומים, ונתייחסו לו, בעקבות מאמרים בספרות המדרש 
ובספרות ההיכלות והמרכבה, תפקידים מרכזיים בהבאת 
הגאולה ולעתיד לבוא. בתיאורים אלה הסתמכו בעיקר על 
מאמרי ספר זרובבל ויתר הספרות האפוקליפטית של סוף 
העת העתיקה וראשית ימי הביניים, בהם נועד למ׳ תפקיד 
המגלה והמבשר. ג. שלום שיער, שמלכתחילה היתה דמותו 
של מ׳ זהה עם מטטרון (ע״ע), ושחלק מתיאורי מ׳ הועברו 
אח״כ למטטרון. 

בספרות הקבלה נתייחד לנד תפקיד שר החסד שבמרכבה, 

שר הימין, המייצג את ספירת חסד העליונה. בכמה מקומות 
בזוהר מ׳ הוא סמל לספירת חסד עצמה (זוהר ח״א צ״ח, 



163 


מיכאל — מיכאל פר,וטופ 


164 


ע״ב—צ״ט ע״א, סתרי תורה, ח״ב קמ״ז, ע״א, ע״ב, ועוד 
חרבה). כל סמלי החסד (ימין, כסף, מים וכף) נתייחדו לתי¬ 
אורי המלאך מ׳. הוא מתואר תכופות ככהן גדול, והזוהר 
ומקובלים אחרים בעקבותיו (כגון ר׳ משה קו׳רדובירו) 
מתארים אותו כמקריב נשמותיהם של צדיקים לפני האל, 
הקרבה המביאה להכללת נשמותיהם בעולם האצילות, 
בתולדות הנצרות הקדומה מופיע מ׳ כמושיע וגואל צבא 
הכנסיה מידי הכופרים ז הוא השומר על סוד "הדבר" (;> 0 ך 6 \) 
שבאמצעותו ברא האל את השמים והארץ! מ׳ היה המלאך 
שדיבר אל משה בהר־סיני (מעשי השליחים ¥11 , 38 ). כבר 
בתקופה קדומה יוחד ה 29 בספטמבר כחג 1 של מ׳ וכנסיות 
רבות שהוקדשו לו ברחבי העולם נושאות את שמו. באמנות 
הנוצרית מצטייר מ׳ כגיבור לוחם המכריע בחרבו את הדרא- 
קלו הנורא, כמסופר באפוקליפסה (חזון יוחנן׳ 9—7 1X11 ). 

ר. מרגליות, מלאכי עליון, קח-קלה. ועט׳ פח-פט ב״דדשות 
בעניבי מלאכים" לר׳ משה קורדובאירו, הנדפס שם, תש"ה! 

י. תשבי, משנת הזוהר, א, תסג-תסט, תש״ס ז י. אבן־שמואל, 
מדרשי גאולה, עט׳ 73 ועוד, תשי״ד 2 ! י. ידין (מהדיר), 
מגילת מלחמת בני אור בבגי זזושך, 214/15 , 1955 ! 
, 5 ( 60 [ 116 ) / 0 67145 ^ £6 ״ 1 ; 1898 ,./׳ג 

, 1615771 ) 07105 614 / 15 / 1 [ ,וזו 16 סו 501 . 0 : 1946 ,(.׳\ . 5 ,^>ת 1 ) ¥11 
, 45 ־ 43 , 1071 ) 177041 ) 7 0117111 1 ) 071 0 / 1 (/ 0 ^/ 467 / 

. 1965 3 

שמ. א. - יע. לי. - צ. בר, - י, ד. 

מיכאל — ,גןזס^^ז — שמם של תשעה מקיסרי ביזנטיון. 

החשובים בהם: 1 ) מ׳ 11 , המגמגם (מת 829 ), קיסר 
820 — 829 ׳ מייסד השושלת האמורית. נולד באמוריום שבפרי־ 
גיה למשפחה עניה; הצטיין בצבא ומונה מפקד משמר- 
הארמון. מ׳ עלה לשלטון בהפיכת־חצר נגד לאו ¥. הוא 
השכין שלום דתי בקיסרות בהתייחסו בסבלנות למחייבי 
האיקונין מבלי לחדש את פולחנם(ע״ע איקונוקלזם). בעזרת 
הבולגרים דיכא מרד מסוכן של תומאס הסלאווי, שהשתלט 
על אנטוליה וצר על קושטה ( 821 — 823 ). 

2 ) מ׳ 111 , השיכור ( 839 [?] — 867 ), קיסר 842 — 867 , 

כבן שלוש ירש את אביו תאופילוס, ואמו תאדדורה שלטה 
בשמו. ביזמת דודו בארדאס גדש מ׳ ב 856 את אמו ואחיותיו 
למנזר. מ׳ היה שליט חלש ונתון לחיי־הוללות, ובארדאס 
שלט למעשה. פאטרונאס, אחיו של בארדאם, הביס את 
הערבים באסיה הקטנה ב 856 וב 863 . מ׳ ובארדאס תמכו 
באפטריארך פוטיוס (ע״ע) בניצור הסלאווים והכוזרים, 
הכניעו את הבולגרים למרותו ( 864 ), ועמדו מאחוריו במא¬ 
בקו לאי־תלותה של הכנסיה הביזנטית באפיפיורות. בסיליוס 
המוקדוני (ע״ע בסיליוס 1 ), איש-צבא הרפתקן שהפך לידיד 
אישי של מ׳, רצח את באדדאם ב 865 < מ , שיתפו בשלטון, 
ואז רצח בסיליוס גם אותו. 

3 ) מ׳ ¥11 , דוכס, קיסר 1071 — 1078 . במות אבי מ׳, 
הקיסר קונסטנטינוס x (ע״ע) ב 1067 , שלטה האם אודוקיה 
בשם שלושת בניה. היא נישאה לרומנוס 1¥ (ע״ע) דיוגנס 
שהיה לקיסר 1068 — 1071 . כשנפל רומנוס 1¥ בשבי הסל- 
ג׳וקים במלזגרד (מנציקרת) ב 1071 , הדיחו מ/ שלח את 
אמו למנזר ומשל בעצמו. כשחזר רומנום 1¥ משביו ציווה 
מ׳ להמיתו. מ׳ לא ניחן בתכונות שליט דכתלמידו של פסלוס 
(ע״ע) נטה לחיי עיון. הבולגרים מרדו, פשיטות הפצ׳נגים 
זרעו הרס במוקדון, ומשבר כלכלי פקד את הקיסרות. 
ב 1073 ביקש מ׳ עזרה מהאפיפיור גרגוריוס ¥11 (ע״ע). 
בתגובה העלה גרגוריום את הרעיון, שהיה אח״כ רעיון־יםוד 
במסעי-הצלב, בדבר משלוח צבא מהמערב לעזרת ביזנטיון. 


ב 1074 , כשמדדו החיילים השכירים הנורמנים בנד, קרא את 
הסלג׳וקים לעזרה. ב 1077 מרדו שני מפקדי-צבא, ניקפורום 
בריאניום בבלקן וניקפורוס בוטאניאטס (ע״ע ניקפורוס 111 ) 
באנטוליה. משהגיע האחרון לניקאה, התפטר מ׳ ופרש למנזר. 

4 ) מ׳ ¥111 פלאולוגום — ^ 1225) — 00X0161.070 [ז] — 
1282 ), קיסר 1258/9 — 1282 , מחדש הקיסרות הביזאנטית. בן 
למשפחה אצילה. שר־צבא בשירות קיסרי ניקיאה (ע״ע 
ביזנטיון, עמ ׳ 373 — 374 ) נגד תאודורוס 11 (ע״ע), קשר מ׳ 
קשר עם הסלג׳וקים ונאלץ לברוח לבירתם איקוניום, אך 
במות תאודורום 11 ב 1258 הצליח מ׳ ליטול לידיו את השל¬ 
טון בניקיאה. ב 1258/9 הוכרז לקיסר-שותף לקיסר־הילד 
יואנס 1¥ (ע״ע). בקרב פלגוניה• ב 1259 , הביס מ׳ את 
כוחות־הברית של גיום דה וילארדואן נסיך מוריאה, מנפרד 
(ע״ע) בנו של פרידריך 11 ומיכאל 11 שליט אפירום. וילאר־ 
דואן נאלץ למסור לו שטחים מנסיכותו. ונד חידש את 
האחיזה הביזאנטית בפלופונסוס ( 1262 ). 

מ׳ הפנה את עיקר'מאמציו לכיבושה־מחדש של קושטה 
מידי השליטים הלאטינים (ע״ע ביזנטיון, עמ׳ 372 — 373 ). 
לשם־כך כרת ב 1261 , בנימפאום, בדית עם ג׳נובה, אך לפני 
שהגיע ציה, הצליח לכבוש את העיר ( 1261 ). מ׳ הוכתר 
שנית, ולאחר־מכן הכתיר את אנדרוניקום בנו, ואילו את 
עיני יואנס 1¥ פקד לנקר, והפך לשליט יחיד. מ׳ דאג לאי- 
כלום קושטה וביצורה, ולחידוש הפאר שלה. 

אח״כ הפנה מ׳ את מאמציו נגד שרל מאנז׳ו (ע״ע), מלך 
סיציליה מ 1265 , שביקש לתקוף את ביזנטיון. מ׳ בלם את 
פעולות שרל בבלקנים בדרך דיפלומטית וצבאית. כדי 
למנוע משדל את תמיכת האפיפיורות, ניהל עמה מ׳ מו״מ 
שהביא בעקבותיו להכרזה רשמית על איחוד הכנסיות המזר¬ 
חית והמערבית בוועידת ליון ב 1274 . ההכרזה גרמה להת- 
מרמרמות רבה בביזנטיון והרבתה את אויבי מ , ! לאחר 
מותו בוטל האיחוד. 

מ׳ כרת בריתות עם המטרים שבדרום־רוסיה ועם המפד 
לוכים. הוא רצה למנוע את התבססותן־מחדש של ערי- 
המסחר ונציה וג׳נובה בקיסרות, אבל נאלץ לאשר הקמת 
שכונה של יוצאי ג׳נובה בקושטה ב 1267 , וב 1277 חו¬ 
דשה השכונה הוונציאנית. ב 1281 הוקמה נגדו ברית של 
שרל מאנז׳ו׳ ונציה, סרביה ובולגריה, אך מדד בסיציליה 
ב 1282 (המכונה "תפילת־הערב הסיציליאנית" [תג 510111 
1-5 ^>:>¥]) הסיר את האיום מעל ביזנטיון, במות מ׳ ירשו 
בנו אנדח׳ניקוס 11 (ע״ע). 

האוטוביוגרפיה של מ' פורסמה בידי 6 ז 0£01 ־ 01 . 13 
בכה״ע 1 ! 60 תב 2 ץ 8 , 1959/60 ,xxx—xx^x . 

- 77 ז£' 1 46 • 6111 ) 01170 ) 765 , 146 ^ 7016010 16/161 ,חצוזזקג^כ) . 0 

, ¥65/7675 526111071 7/16 , 1171311 :>!) 1111 . 5 ; 1926 , 171 ) 7:071 ^( 1 1176 ) 

145 ^ £0106010 116/1061 \ £771/76707 , 5 ס 1 קס^ 3 ח 003 .ן .( 1 ; 1958 
״ 1959 , 1258-1282 , 6/651 [ 1/16 0714 
ד. י. 

מיכאל סקוטוס — 5001115 110113€1 \ — (מת ב 1235 
בערך), מלומד, פילוסוף ואיצטגנין סקוטי. לזכותו 
יש לזקוף את תרגומם ללאטינית של כמה ספרי פילוסופיה 
ומדע ערבים שנודעת להם חשיבות רבה בתהליך התוודעות 
המערב הנוצרי לאריסטו ולמפרשיו המוסלמיים. מ׳ שהה 
במרכזי החכמה והלימוד בספרד ובאיטליה. מ 1228 עד מותו 
היה איצטגנין בחצרו של הקיסר פרידריך 11 בסאלרנו, שם 
עסק במחקר ובתרגום. מ׳ תירגם את "תולדות בעלי-החיים" 




165 


מיכאל סקזמוס — מיכה 


166 


וכתבים ביולוגיים אחרים של אריסטו ואת "על השמים" 
(ואפשר שגם את ״על הנפש״) מאת אריסטו — עם פירושו 
של אבן רשד (ע״ע). לפי בקשת פריה־יו 11 , תירגם מ׳ את 
כתבי אבן סינא (ע״ע) על בעלי חיים. למרות שידע את 
השפה העברית, אין שחר לסברה שמ׳ תירגם את "מורה 
נבוכים" של הרמב״ם ללאטיבית. 

חיבוריו המקוריים של מ׳ כוללים שני ספרי מבוא באיצ- 
טגנינות, שאחד מהם מכיל שאלות של פרידריך 11 ותשובות 
מ' עליהן, ספר בפיסיוגנומיה (ע״ע), היחיד מספריו שפורסם 
בדפוס ( 1477 ). וכנראה גם ספר באלכימיה. מ׳ לא מצא 
סתירה בין היותו איש כנסיה לבין עיסוקו באיצטגנינות, 
וסבר שעל אף שלטונו הכל־יכול של אלהים בעולם, משפי¬ 
עים גרמי השמים על גודל חאדם, במיוחד בשעת ההתעברות. 

,^ 101 ) 5 1 ) 1 ז 3 ) 0 ^ז 310 ו 4 } , 0811:6 זווידו ״ 1 

, 1965 ,. 5 31 ,. 18 : 1923 , 307-337 , 11 

מיכאליס, י 31 ן דוד— 1101136115 \ 1 > 1 י! 03 101131111 — 

( 1717 — 1791 ), מזרחן וחוקר־מקרא גרמני. מ׳ כיהן 
כפרופסור לשפות שמיות ולמקרא באוניברסיטה של גטיגגן 
משנת 1746 ועד מותו. הוא חיבר דקדוק עברי ( 1745 ) וספר 
על דיני הנישואין העבריים, 140815 £2€ ש 5 ^ £11 ( 1755 ). 
בהשראתו של ג. א. לסינג (ע״ע) תירגם לגרמנית את 
התנ״ד כולו, בתוספת פירושים ( 1769 — 1788 ), וכן כתב 
מבוא לתנ״ך ( 1787 ). חשוב במיוחד הוא חיבורו, ב 6 כרכים, 
] 6$86011 ו( 53180 ס 1 \ (״משפט התודה״), 1770 — 1775 ,מן המח¬ 
קרים המדעיים הראשונים בשטח זה. 

מאז 1771 ועד 1789 הוציא־לאור את .!ו 16 ( 0616x1131156 
8111110111614 6x6861156116 ("ספריה למזרחנות ולפרשנות- 
המקרא"). 

מיכאליס, לאונור - 4101136115 ^ 1x01106 - 1875) ■ 

ברלין— 1949 ,ניו-יורק),פיסיולוג וכימאי. מ , סיים 
את לימודיו ברפואה בברלין והשתלם באוניברסיטת פריבורג 
( 1168 ( 6611 ?). אחר-כך חזר לברלין ועבד שם בהדרכתו 
של ם• אדליד (ע״ע). מ 1902 עבד במרכזי-מדע שונים. 
ב 1926 התיישב באה״ב ועבד תחילה באוניברסיטת ג׳ונז 
חופקינז. מ׳ חקר בעיקר תגובות ביוכימיות וניסה להסבירן 
על בסיס הכימיה הפיסיקאליח. בין עבודותיו — מחקרים 
בדבר השפעת ריכוזי יוני-המימן על המהירות של תגובות 
שונות, תכונות חלבונים ומנגנון חימצון — חיזור ביולוגי. 
תרומתו הגדולה'למדע היא חקירת הקינטיקה של תגובות 
אנזימטיות. ב 1913 פיתח יחד עם מנטו ( 611 ז 611 !א) את 
משוואת מ׳-מנטן. משוואה זו מתארת את שינוי מהירות 
התגובה האנזימטית עם שינוי ריכוז החומר המגיב. בפיתוח 
המשוואה הניח מ׳, שבתגובה נוצר קומפלכס אנזים — חומר 
מגיב, דבר שהוכח באופן מעשי רק בשנים האחרונות. 
וע״ע פרמנטים. 

מיכאליס, 10 ^ 0 — 14161136115 11115 ק 50 — ( 1865 — 
1932 ), סופר דני. מ׳ למד לשונות רומאניות וגרמ¬ 
ניות וחולדות חאמנות. בשיריו, ובייחוד בקובץ 681 ? 615 ׳!ע 
(״חג החיים״), 1900 , הצליח, בדומה לתאופיל גוטיה (ע״ע), 
ליצור ציורים ופסלים במלים. לפירסוים בינלאומי זכה עם 
הופעת המחזה ס 1111 ׳{ 6 נ 51 ת 10 ;ונ 011 ז 861 ("חתונת מהפכה"), 
1906 , שהועלה על הבימה בכמה ארצות והוסרט שלוש 
פעמים ( 1913 , 1928 . 1937 ). הרומאן תז\ $0 6 !§ 1 ׳! 6 ! 061 


(״שנת־עולמים״), 1912 , כתוב פרוזה לירית ציורית ונו¬ 
שאו — נסיגתו של נאפוליון ממוסקווה. — מ׳ היה מתרגם- 
אמן! הוא תירגם לדנית את "פאוסט" של גתה ויצירות של 
פלובר ושל בודלר. 

יצירתו של מ׳, הן השירה והן הפרוזה, מבוססת על ידע 
ובקיאות. הוא שר את יפי האור והשמש, הצורה והצבע. מ׳ 
היה מייצגו של זרם ה״אמנות לשמה" בארצו. 

מיכאליס, ?]לק — 14161136115 £36111 — ( 1872 — 1950 ), 
סופרת דנית. ב 1895 נישאה לסופוס מיכאליס 
(ע״ע), אך נפרדה ממנו ב 1911 . הרומאן ז 16 > 4 / 1126 ־ £31 0611 
(״הגיל המסוכן״), 1910 , מנתח את משברי נפשה ובעיותיה 
של האשה בגיל ה 40 . ב 1924 — 1935 פירסמה את יצירת־ 
המופת שלה, 1 !>ת 0 08 0041 33 ק 763661 ("עץ־הדעת טוב 
ורע"), אוטוביוגראפיה בת חמישה רומאנים, שמהם מצטיי¬ 
נים במיוחד השניים הראשונים: הם משקפים את עולם- 
הפלאים של נערה קטנה, הרואה אותו מבעד חתיכת זכוכית 
צבעונית. נערה משמשת גיבורה לסידרת ספרי-הילדים 
המקסימה, 81111 , 1929 — 1938 (עברית: ״ביבי״, 1944 ! 
״המסע הגדול של ביבי״, 1944 ), בספרה 406 ( ("אמא"), 
1935 , ניתן תיאור נאמן של גברת זקנה, אמה של הסופרת.— 
ספריה ניתרגמו להרבה שפות; לעברית תורגם, נוסף לנ״ל: 
0 6 ח״ 860 ! 066 (״האי הירוק״; עברית 1945 ), 1937 . 

החל ב 1933 חסו בצל קורתה של מ׳ פליטים מגרמניה, 
ביניהם ברטולד ברכט. משהתחילו רדיפות היהודים בגרמ¬ 
ניה, השמיעה'מ׳ את מחאתה ושילמה על כך באבדן השוק 
הגרמני לספריה. 

מיכאלס (שם־ד,משפחה הנכון: ופסי), עלמה ( 1890 , 
דווינסק — 1948 ), שחקן'ובמאי יהודי בבריה״מ, 

ראש הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי בימי מלה״ע 11 (ע״ע 
מועצות, ברית ה־, יהודים). 

הצגת "המכשפה" של גולדפדן (ע״ע) עוררה בו בצעי¬ 
רותו זיקה לתיאטרון ומחשבה על קריירה במאית. לבקשת 
אביו עבר ב 1915 לאוניברסיטת פטרבורג כדי ללמוד משפ¬ 
טים. אולם כאן הצטרף ב 1919 לבית-הספר התיאטרוני היידי 
(בהנהלתו של אלכסנדר גרנו׳בסקי) — אשר שימש לאחר- 
מכן ( 1921 ) כיסוד לתיאטרון היידי הממלכתי במוסקווה. 
מ' היה לשחקנה הדגול של במה זו ועם פרישתו של גרנוב־ 
סקי (שנטש את בריה״מ באחד מסיורי התיאטרון בחו״ל) 
היה מ׳ לבמאי של התיאטרון הממלכתי (מ 1929 ). מ׳ נודע 
כאחד השחקנים היהודים הגדולים בעולם. מבקרים ואוהדי- 
תיאטרון כתבו על משחקו כמלך ליר ( 1938 ) כעל חוויה 
בלתי־נשכחת. הוא היה "טוביה" גדול, והצליח הצלחה רבה 
בתפקידים של מנחם מנדל ושל בנימין השלישי. מ׳ הוכתר 
בתואר ״שחקן־העם״ וב״אוודלניך. ב 1946 זכה ב״פרם־ 
סטליך על בימוי המחזה ״פריילעכס״ ( 1946 ), אולם כעבור 
שנתיים חוסל, יחד עם יתר העסקנים של התרבות היהודית. 
לזכרו נקראה כיכר בת״א. 

מיכה ״המרשתי״ — על שם מקום־מוצאו מרשה (או 
מורשת״גת) שבשפלת יהודה —, נביא בזמנו של 
ישעיהו, ניבא' "בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה", קודם 
חורבן שומרון בשנת 720 לפסה״נ. ספרו הוא הששי בקובץ 
תרי־עשר (שלישי — עפ״י סדר תרגום־השבעים). נבואות 
מ׳ קצרות מעיקרן( 3 פסוקים) והארוכות שבהן— 8 פסוקים 



167 


מיכה — מיכילובפקי, ניקולי 


168 


בלבד. איו אפשרות לקבוע סדר זמנים לנבואות מ , . אלה 
ערוכות בד״כ לפי דמיון התוכן (פורענות או גחמה) או 
עפ״י אסוציאציה לשונית־צורנית רצופה (ג, יב — ד, א; 
ה, ח— ט) או מקבילה (ג, א— ג. ט; ד, ה— ה׳ א), אף 
שלפעמים שלובים דברי־תוכחה בבשורות־נחמה. באופן כללי 
ניתן לומר, כי הפרקים א—ג מכילים דברי תוכחה ופורענות, 
ד—ה: נחמה, ו—ז: תוכחה ונחמה. 

פרק א׳ של ספר מ׳ מנבא חורבן שומרון ומצוקת פלישה 
ליהודה. נבואות שונות שבפרקים ב—ג מתריעות על עושק 
וחמס מצד "ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל" המתעללים 
בעם, וסמוכה להן נבואה על הנביאים שעינם לממון, בניגוד 
למ׳ המלא רוח ה׳. חטיבת־תוכחה זו מסתיימת בנבואה על 
חורבן ירושלים. פרקי־הישועה (ד—ה) פותחים בנבואה 
לאחרית־הימים, ששלושת הפסוקים הראשונים שבה מצויים 
מילולית גם בם , ישעיהו (ב, ב—ג). צביונם האוניוורסאלי 
של הפסוקים הולם את נבואות ישעיהו, בעוד שנבואות מ׳ 
מוגבלות בדרך־כלל בתחום לאומי מוגדר, כפי שמעידים 
גם שני פסוקי הסיום (ד—ה) של נבואה זו המיוחדים למ׳. 
נבואות־הנחמה הבאות עוסקות בקיבוץ נידחים לציון, חידוש 
ממלכת־דוד בירושלים, נצחון על אשור והטוב הצפוי לשא¬ 
רית יהודה: חטיבת־התוכחה הבאה דומה בתכנה לראשונה, 
ופסוקי־הספר האחרונים (ז, ח—כ) מסיימים בבשורת סליחה 
וחסד, והתרפקות על זכרונות קדומים מימי־האבות. בנבואות 
מ׳ אין זכר מפורש למסעות מלכי־אשור לסוריה, א״י ופלשת, 
ולא למאורעות היסטו׳ריים אחרים שאירעו בימיו. הנבואות 
המונות שמות ערים בשפלת־יהודה והרומזות, כנראה, לפלי־ 
שות אויב (א, י—טז: ד, ט—יד), ואף זו המזכירה בפירוש 
את אשור ("ארץ נמרוד" [ה, ד—ה], תואר יחידאי במקרא, 
בזיקה לברא׳ י, ח—יא), הן כלליות-ביותר וטבועות בסימ¬ 
נים של הצלת־פלא. מ׳ אינו מתערב במדיניות של מלכי- 
יהודה, וייחודו — בתוכחתו הסוציאלית, וכמעט אין נביא 
דומה לו בחריפות-לשונו, שהיא ציורית בפשטותה וספוגה 
מרירות אירונית. אמנם אין מ׳ נרתע מהוכיח גם את העם 
כולו (ז, ב—ו), אך תוכחתו הסוציאלית־מוסרית מכוונת 
במיוחד נגד העשירים, הקצינים, גביאי-השקר וראשי-העם. 
אופי מיוחד זה הוכר היטב גם ע״י חז״ל, שקבעו כי "בא מ׳ 
והעמידן [את המצוות] על שלש״ (מכות כ״ד, ע״א) — 
כנגד שש של ישעיהו(שם). 

מ׳ בזכר ומצוטט — בפי "אנשים מזקני הארץ", שדיברו 
בפני המלך יהויקים — כמאה שגה לאחר נבואת מ׳. לדברי¬ 
הם, השפיעה נבואת מ׳ על חזקיהו עד כי — "ויחל את פני 
ה׳, וינחם ה׳ אל הרעה אשר דבר עליהם״ (ירמ׳ כו, יז— 
יט), אולם אין למעשה־תשובה זה זכר בספר נד. 

נבואות־הנחמה של מ׳ עוררו ספיקות בין החוקרים בדבר 
מידת-התאמתן לזמנו. נושא קיבוץ בידחי־ישראל לא היתה 
לו אחיזה במציאות ימי אחז וחזקיהו, אולם ייתכן שהדבר 
היה בעל משמעות לאחר חורבן שומרון. נחמתו מכוונת גם 
לבשן ולגלעד, ואפשר שנשתמר בהן רמז לשיבתם של 
פזורי-ישראל מאשור. בניגוד לישעיהו, אין גאולתה של 
"השארית" תלויה ביסודה בתשובה, במשפט או בצדקה (אך 
השר ב, ז), אלא בחסדי-ה׳, ושרשה נעוץ ברציפות ההיסטו¬ 
רית של השבועה האלוהית שניחנה לאבות. גאולה זו נושאת 
אופי לאומי מובהק ואינה שלובה בבשורת גאולה כלל־ 
אנושית. שוני נוסף בין ישעיהו למ ׳ הוא בכך שגד רואה 


את תקומת ישראל כמיוסדת על עצמה, על "קרן ברזל 
ופרסות נחושה״ ושמלכה — אף י שסימנו "בית לחם 
אפרתה״ — יהיה מלך חזק וכובש. 

י. קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ג׳, 289-265 (כולל 

ביבל׳). תש״ד : ; 1954 ,. 1 \( 0 ע 010£ '<{' 7 ^־ 7 ,ח£״£.ז ״ 1 

- 1471 ) 7671 £67 171 * 1 * 70 * 1 07167 % \ 0£11 141117 ^ 1 16 <£ י ת 11 ־ 61 ע 8€ 

- 0 * 61 *£ י 1 > 11 ־ 11 שקב£ . 5 ; 1959 ,. 1 \ 1161671 ^ 70 ? * £6 £1214712 

. 1961 ,(^ X .#ג / 0 ) 8001 1116 17% 101029 

שמ י א, 

מיכה או מיכיהו, איש הר אפרים. מסופר עליו בספר 
שופטים (יז—יח) שלקח מאמו "אלף ומאה כסף" 

והחזירם לה עקב אלתה; האם הקדישה את הכסף לה׳: 
מאתים כסף נחנה י^צורף לעשות פסל ומסכה, ואת השאר 
הקדישה כפי הנראה ל״ביח אלוהים" שבבית מ׳ בנה, שם 
הועמדו הפסל והמסכה, וכן איפוד ותרפים. תחילה שימש 
ככהן אחד מבני מ׳ ולאחר זמן נשכר "לאב ולכהן" נער לוי 
מבית לחם יהודה שבא להר אפרים. בני שבט דן, בעברם 
בהר אפרים לכבוש את ליש, לקחו אתם בכוח אח הנער הלוי 
עם הפסל, לאחר שקודם לכן נועצו בו מרגליהם, וביקשו 
את ברכתו בלכתם לתור להם נחלה. הפסל הוצב מעתה 
במקדש שבעיר דן והנער הלוי שהיה, כנראה, יהונתן בן 
גרשום בן משה (או "מנשה"), שירת שם ככהן, הוא ובניו 
אחריו ״עד יום גלות הארץ״ (ויש גורסים: "הארון"). 

סיפור קדום זה בא להורות כיצד הוקם המקדש בדן 
וכיצד נתייסד שם חבר הכהנים, אולי מצאצאי משה, שרא¬ 
שיתו ב״בית אלוהים" פרטי בהר אפרים. בדרך זו מבקש 
הספר להסביר את קדמותו של מקדש זה ששימש במקביל, 
ובסמוך, למשכן שילה. מחתימתו של הסיפור (יח, לא) 
משתמע שעבודת פסל מ' בדן לא האריכה ימים לאחר חורבן 
שילה (ע״ע). 

ב ח ז " ל. לדברי ר׳ נתן, היה בית מ׳ בגרב, שלשה מילין 
משילה (זהה אולי עם ח׳רבת עראבה, כ 4 ק״מ ממערב 
לשילה) — "והיה עשן המערכה ועשן פסל מ , מתערבין זה 
בזה. ביקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן הקב״ה: הניחו 
לו, שפיתו מצויה לעוברי דרכים״; מטעם זה, סבורה הגמרא, 
לא נמנה מ׳ במשנה (סנהדרין י׳, ב׳) בין אלה ש״אין להם 
חלק לעולם הבא" (סנה׳ ק״ג, ע״ב). חז״ל הבחינו בקד¬ 
מות הסיפור, ואף שהכירו בכך כי פולחן מ׳ נחשב לע״ז — 
עד שאמרו כי "כל שמות האמורים במ׳ חול" (שבועות ל״ה, 
ע״ב) — לא נמנעו מלומר כי יהונתן, הנער הלוי, היה בני 
של גרשום בן משה, אלא ש״מתוך שעשה מעשה מנשה 
תלאו הכתוב במנשה", והנדן "תלויה". לדעת מסורת זו 
טען יהונתן להגנתו: "כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם 
ישכיר אדם עצמו לע״ז ואל יצטרך לבריות". מסורת אחרת, 
כנראה, מזהה אותו עם "שבואל בן גרשם בן מנשה" שנת¬ 
מנה "נגיד על האוצרות" במקדש ע״י דוד, והשם שבואל 
מתפרש על דרך הדרש: "ששב לאל בכל לבד (ב״ב ק״ט, 
ע״ב — ק״י, ע״א). 

י. קויפמן, ספר שופטים (ר׳ מפתח, בערכו), 1964 : הנ״ל, 

עיונים בספר שופטים, 208-184 , 584-547 , תשכ״ו. 

מ. 

מיכדלובקזקי, ניקולי קו^טןטינוביץ׳ - .>! .מ 

— ( 1842 — 1904 ), פובליציסט 
וסוציולוג רוסי, מנהיג רוחני של תנועת ה״נר 1 ךניקים". בצעי¬ 
רותו היה מהנדס-מכרות. בשנות־השבעים של המאה שעב¬ 
רה הצטרף לנרודניקים, השתתף לראשונה בעיחונם ה 3 ח־ 




169 


מיכילוכסקי, ניקולי — ר׳ מיכל מזלוצ׳וב 


170 


תרתי "נרודנאיה ווליה", אולם עיקר פעולתו הפובליציסטית 
התרכזה בשני הירחונים הנודעים 10 ־ 801111 ־ 601 ^ 0 ־ 01 
1 ו>! 0 מח 33 (״כתבי המולדת״), ו 21x0x80 ־ £01 6 סא 00 ץ?[ 
("אוצרה של רוסיה"). כאחד המעטים ביו הסוציולוגים הרו¬ 
סיים שלט מ׳ גם במדעים המדוייקים, ודווקא מתוך־בך הטיל 
ספק באפשרות של קביעת אמיתות אובייקטיוויות מדוייקות 
בשטח מדעי־החברה, ודגל בשיטה סובייקטיווית בסוציו¬ 
לוגיה. מ׳ התנגד בתקיפות לכל תפיסה "אורגנית" ו״קולק- 
טיווית" של החברה האנושית, הן של הרברט ספנסר (ע״ע) 
והן של הסרכסיסטים (ע״ע מרכסיזם). ללא ליאות חזר והס¬ 
ביר, ש״המעמד" אינו אלא תצבורת של יחידים העשויים 
להתלכד לבל מיני צירופים, ואילו "ההכרה הקולקטיווית" 
היא מיזוג בלתי-אורגני (במובן המדעי) של הרבה הברות 
אישיות. את ההתפתחות לקראת חברה סוציאליסטית ראה 
בדרך של גיבוש טיפוס אנושי "המפותח באופן הרמוני", 
כך שיכול לבצע עבודות גופניות ואינטלקטואליות כאחד, 
ואילו כשרו המוסרי אינו נופל מיכלתו השכלית והטכנית. 
מ׳ חקר הרבה בתהליכי ההשפעות הבלתי־מודעות על המו¬ 
נים ובפרט בתפקידו של "האדם הגדול" בשטח זה. במשך 
עשרים שנה ויותר היה מ׳ בר־פלוגתא עיקרי למרכסיסטים 
הרוסיים. מ׳ השפיע במישרין, ועוד יותר בעקיפין, על 
אנשי העליה השניה (כגון א. ד. גורדון [ע״ע]) וסיפק חומר 
מחשבתי רב הן לראשוני התנועה הקיבוצית והן למייסדי 
מושבי-העובדים. — כתביו יצאו במהדורה רביעית, בשם 
1118 ז 6 ממ!יס 0 311116 ק 6 ס 0 1106 * 110 , 10 כרכים, בשנות 
1906 — 1914 ! בשנת 1957 יצא אוסף מאמריו ומסותיו על 
סופרים רוסיים ואחרים, בשם: - 11 ק 1£ ־ 10 וקץ^£ק 6 ^ 1 \, 

1<: 1X6 0X3X811 ס 77106 . 

>א 3003 '<ג 0030001 11 1 א 70803 * 606 ץ€ , 1108 ו/ק £6 . 11 

, 03008 ׳$? . 0 . 11 ; 1901 , 00 ג 1 >ססס 00 (|) 0611160x8601108 פ 
, 303008 >! .£ .£ ; 1908 , 00000 ? 0 330333 0011(1811110X01 

. 0 .י! ; 1912 , 0 ז- 1 \ ■> 1 . 11 מ 600 כ! 3 ספסק 100 0 א 0 ק 86 ס 
- 1110 / € 1 ,') 1111 <€ 1-111111 ' 7.111 

. 1913 , 1-2 ,? 10/1/11 

א. אח. 

מיכל, בתו הקטנה של המלך שאול (שמ״א יד, מט), 
ואשת-נעוריו של דוד. מ׳ שאהבה את דוד, נישאה 
לו רק לאחר שהרג מאתים פלשתים, משום ששאול — 
שרצה להפיל את דוד בחרב פלשתים — העמיד כתנאי-מוהר 
לנישואים אלה "מאה ערלות פלשתים". מ׳ ניתנה לדוד 
במקום מירב׳ אחותה הבכירה, שנועדה להורג גלית הפלשתי, 
אד ניתנה לאיש אחר (שמ״א יז, כה; יח, יז—כח). מ׳ שמרה 
נאמנות־אהבה לדוד ואיפשרה לו להימלט מיד שלוחי אביה 
שבאו להרגו (שם יט, יא—יז). משנתגלה המעשה נתנה 
שאול לפלטי בן ליש לאשה (שם כה, מד). לאחר שמלך' דוד 
בחברון, דרש את מ׳ אשתו מידי מלך ישראל, איש-בושת 
בן שאול, ואף היחנה בכך את הברית שאותה ביקש לכרות 
עמו אבנר בן נר (ע״ע), שר־צבאו של איש־בושת! ואכן 
הוחזרה בד לדוד (שנדב ג, יג—טז). לאחר-מכן הורעו היח¬ 
סים בין דוד ונד, והמקרא מספר כי היא בזה לו כשראתה 
אותו מפזז לפני ארון האלוהים בעת העברתו לירושלים. 
מסמיכות הפסוקים נראה כי לסכסוך זה היה קשר עם עקרו¬ 
תה של מ׳ (שמ״ב ו, טז—כג). בני מ , , הנזכרים בשמ״ב 
כא, ח, אינם אלא בני מירב, כפי שמוכח מן העניין שם 
וכן מן התרגומים; ואף חז״ל הבינו כך, אלא שלדבריהם 


גידלתם מ׳ ולכן נקראו על-שמח (תוספ׳ סוטה, י״א, ט״ו— 
י״ח; סנה׳ י״ט, ע״ב—כ״א, ע״א). 

מעשה מ׳ שימש מוטיוז לכמה מחזאים עבריים, ביניהם 
א. אשמן, "אהבת נעורים" (תל-אביב, תש״י), שכתב עוד 
קודם-לכן מחזה בשם "מ׳ בת שאול" (שם, תש״א); י. 
חורגין, ״מ׳ בת שאול״, 1932 , וא. ל. יגולניצר, "דוד ומ /" (ת״א, 
תשי״ב). שני המחזות הראשונים הוצגו בתיאטרון "הבימה". 

מיכל, חיים יוסף - 31 ו 01 ! 1 \ תת 12 ״ 01 מ — ( 1792 , המ¬ 
בורג — 1846 , שם), מלומד וביבליוגרף עברי, בן 
הדור הראשון לחכמת ישראל (ע״ע). מ׳ פעל כחוקר וגם 
עסק במסחר מסועף כל ימיו. אהבתו לספר העברי ולידיעת 
קורות חכמי ישראל באה על ביטויה בספרייתו הפרטית 
אשר צבר, ואשר הכילה כ 5,500 ספרים נדפסים, רבים מהם 
נדירי־מציאות, ו 860 כ״י. ספריה זו, ששימשה בחיי בעליה 
מוקד משיכה לכל חכמי ישראל שבמערב אירופה, זכתה 
לרישום מפורט לאחר מותו ע״י משה שטינשניךר (ע״ע: 
"אוצרות חיים", עם פתח דבר מאת צונץ, המבורג, תר״ח), 
הספריה, שהיתה מן המפורסמות שבין הספריות היהודיות 
הפרטיות באותו זמן, נרכשה ע״י המוזיאון הבריטי (הספרים 
הנדפסים) וספריית בודלי שבאוכספורד (כתבי-היד). על-יסוד 
ספרייתו זו הכין מ׳,'בשקידה עצומה ובמשך כל ימי חייו, 
את ספרו המקיף ״אור החיים״ — "לידיעת חכמי ישראל 
וספריהם". את החומר ליקט מתוך הספרות הרבנית הענפה 
שהיתר, מצויה ברשותו, וערך אותו בסדר אלפביתי; הספר 
מכיל למעלה מ 1,200 ערכים. בחייו סירב מ׳ לפרסמו בדפוס, 
משום שהיה סבור שטרם הגיע לשלמות הרצויה, ומשנפטר 
עבר החומר כולו— שהכיל דפים תלושים וחצאי גליונות, 
והערות מכל צדיהם — לידי יוט״ל צונץ(ע״ע), והלה השתמש 
בהם הרבה לצורך מחקריו. 45 שנה לאחר מותו של מ׳ החל 
אליעזר לב, רבה של אלטונה, בהשפעת בני המחבר, להתקין 
את הספר לדפוס ואמנם הגיע עד לעמוד 547 . לאחר שחלה 
המשיך א. ברלינר, והספר נדפס בפרנקפורט דמין (תרנ״א) 
וצולם ונדפס שנית בירושלים (תשכ״ה), בתוספת הערותיו 
של ש. ז. ח. הלברשטם (ע״ע), מתוך הטופס שהיה בידו. 
למרות ההתקדמות המרובה שחלה במשך מאת השנים שחלפו 
מאז חיבורו, עדיין נודעת לספר חשיבות ראשונה במעלה 
לתולדות הספרות הרבנית בימי הביניים. 

מ׳ עמד בקשרי מכתבים עם רבים מאישי חכמת ישראל, 
ובעיקר עם צונץ, ש. י. רפפורט (ע״ע) וש. ד. לוצטו(ע״ע). 
חליפת מכתבים בינו לבין צונץ נתפרסמה ע״י ברלינר: 

21102 1 ־> 01 (] 1,00 , 11 150!1011 11011X13110 /ו\.? $£1 ו 001 ׳* 106 ־ו 8 

(פרנקפורט, 1907 ). מעט מחליפת המכתבים עם שי״ר נתפר¬ 
סמו ב״השחר״ ב׳, 26 — 44 , תרל״א. מ׳ עצמו מיעט מאד 
לפרסם בעצמו, אך יש לציין את הערותיו הביוגרפיות החשו¬ 
בות ששוקעו בקונטרס "הפיוטים והפייטנים" של וולף 
הידנהיים שנדפס בראש הקרובות לחג השבועות (הנובר, 
תקצ״ט). 

ב. בן־מנחם [מהדיר], אור החיים, הקדמה, תשכ״ה 2 . 

י. ה. 

ר׳ (יחיאל) מיכל מןלוצ׳וב ( 1730 [ן], ברודי[גאלי- 
ציה] — 1792 [?], ימפול), מה״צדיקים" הנודעים 
שבתנועת החסידות. בבחרותו גר בעיירה מדז׳יבוז/ ושמע 
תורה מפי ר' ישראל בעש״ט (ע״ע). אחרי פטירת הבעש״ט 



171 


ר׳ מיכל מזלת׳וג — מיכלאנגלר בואונדוטי 


172 


עבר לגור במזייץ׳ ונעשה תלמידו של ר׳ דב־בר ("המגיד") 
ממזרי 7 (ע״ע). בימי הרדיפות נגד החסידים, שאורגנו ע״י 
ר׳ יחזקאל לנדא מפרג, סבל קשות. קרוב לזמן ההוא נתמנה 
ר״מ למגיד בעיירה זלוצ׳וב, ובסוף ימיו — למגיד בעיירה 
ימ&ול (ע״ע). ר״מ לא השאיר אחריו חיבורים משלו, אבל 
ליקוטים מדרשותיו מובאים בקובץ "לקוטי יקרים" של 
המגיד ממזריץ׳. 

רעיון יסודי בתפיסת־עולמו נמצא בדרשתו על תחלים, 
מזמור ק״ז. שם הוא מחלק את בני האדם לארבע כתות: 
א) ״עם הארץ" ; ב) רשעים ובעלי־עבירה, שלבסוף מתחר¬ 
טים ומהרהרים בתשובה; ג) בעלי־תשובה, שאינם יודעים 
כיצד לעשות תשובה; ד) אנשים גדולים בתורה הלומדים 
יום ולילה, אבל אינם יודעים בעבודת־הבורא כלל: לומדים 
תורה ב״גדלות" (=בגאווה) ולא "לשמה". 

ר״מ תבע, כי "כשאומר דברי־תורה, יהיה מחשבתו כאלו 
אינו מדבר בפני אדם אלא בפני הבורא יתברך". לימוד 
התורה צריך להיות גם מעין תפילה; וכיוונו צריך להיות — 
גילוי האור הגנוז שבתורה. 

מסופר, שלא נענה להפצרת הבעש״ט לקבל עליו רבנות. 
הבעש״ט אמר לר״מ, כי נתנו לו משמים נשמה קטנה, והוא 
העלה אותה למעלת נשמתו של ר׳ שמעון בר יוחאי. 

ש. דובנוב, תולדות החסידות (מפתח, בערכו), תר״ץ- 

תרצ״א; מ. בובר, אור הגנוז, תש״ז! ש. א. הורזדצקי, 

החסידות והחסידים (מפתח, בערכו), תשי״ג 4 . 

מיכלאנג׳לו בואוגרוטי - 011 תז 3 ״ 8110 €10 *״ב 1 ס! 1101 ג 

— ( 1475 , קאפרזה [טוסקאנד.] — 1564 . רומא), 

פסל, צייד, ארדיכל ומשורר איטלקי. אביו של מ׳, לודוביקו 
די לאונארדו די בואונארוטו סימוני, היה "הממונה" (-סס 
513 ^) המקומי בקאפתה. שבועות מספר לאחר הולדתו של 
מ׳ חזרה המשפחה לעיר מוצאה פירנצה והילד נמסר לטי¬ 
פולה של אומנת, במשפחה של סתתי אבן. ב 1481 מתה אמו, 
פראנצ׳סקה די נרי; יתמותו וימי ילדותו אצל האומנת 
שימשו כבר בתקופתו הסבר לטיפוסי הנשים הקשים וה־ 
גבריים שביצירותיו. הוא למד אצל "מורה לדקדוק", אך לא 
היה להוט אחד לימודיו. ידידו, הצייר פראנצ׳סקו גראנאצ׳י, 
שכנעו ללמוד רישום ולהתמסר לאמנות. ב 1488 'נכנם כד, 
למרות הסתייגותו הקודמת של אביו, כשוליה לסדנתו של 
הצייר דומניקו גיךלנדיו (ע״ע), לתקופה של שלוש שנים 
וכאן למדי את כל הטכניקות של הציור, כולל ציור-קיר. 



סינ?אננ׳ 15 : קרב המנסאזרים (בית־ 3 ואונאר 1 סי, פירנצה) 

ע ד 


לתקופת נעורים זו מייחסים את העתקיו ברישום (פאריס 
[לובר], מינכן, וינה), לפי ציורי-הקיר של ג׳וטו ומאזאצ׳ו, 
והעתק אנונימי בצבעי טמפרה, לפי פיתוח־נחושת של מאר־ 
טין שונגאואר ("יסורי אנטוניוס הקדוש"). ייתכן, שכבר בתום 
השנה הראשונה שבילה בסדנת גירלאנדאיו, או זמן־מה לאחר 
מכן, עבר מ׳ ל״בית־הספר לפיסול" שייסד לורנצו "המפואר" 
מדיצ׳י בגנו ושנוהל בידי הפסל ברטולדו די ג׳ובאני, תלמידו 
של דונאטלו. על לימודיו של מ׳ בבית־ספר זה ידוע אך 
מעט. לורנצו קירב את מ׳, שהתגורר בארמונו החל מ 1490 . 
שם ניתנה לו, כפי הנראה, ההזדמנות להכיר אח אנשי־ 
הרוח של התקופה שחברו סביב לורנצו, ואולי גם לקלוט, 
ולו רק באורח שטחי, כמה מרעיונותיהם; אולם אין להגזים 
בהשפעתה של הברות זו, שעל טיבה כמעט אין ידיעות. 
לתקופה זו מייחסים הביוגראפים הקדומים של מ׳(קונדיווי, 
ואזארי) העתקים וחיקויים של פסלים רומיים עתיקים, 
ולאחר־מכן — שני תבליטי-שיש: "המאדונה של המדרגות" 
(בית בואונארוטי, פירנצה), בו מסתמנת כבר, למרות הש¬ 
פעתו הניכרת של דונאטלו, דרכו של מ׳ כאמן עצמאי, 
ו״קרב הקגטאורים" (שם) 1 בו פיתח מ׳, באורח מקורי ונועז, 
קומפוזיציה סבוכה של גופים מפותלים ושלובים זה בזה 
שהשראתה שאובה מסארקופאגים רומיים ומתבליטי בר- 
טולדו. 

ב 1494 עזב מ׳ את פירנצה, שנשאה במשבר שלטונו של 
סיונרולה (ע״ע) ובאיום הפלישה של שרל ¥111 (ע״ע); 
הוא עבד לוונציה ולאחר מכן — לבולוניה, בה שהה בשנים 
1494/5 ויצר שלושה פסלים קטנים שצורפו למצבת־הקבורה 
של דומיניקוס הקדוש (בכנסיה על שמו). בנובמבר 1495 
חזר לפירנצה ופיסל כמה פסלים קטנים, שאבדו כולם 
(אחד מהם הוא ״הקופידון הישן״). באמצע שנת 1496 הגיע 
לרומא, על־פי הזמנתו של הקארדינאל ריאריו, שרכש את 
ה״קופידוך כממצא ארכאולוגי. בשביל פטרונו החדש 
ברומא, יאקופו גאלי, יצרי מ׳ את "הבאקכום השתוי", שהוא 
פסלו החשוב הראשון. הנושא האלילי והשפעת האמנות 
הרומית העתיקה אפייניים ליצירתו המוקדמת של מ/ אך 
הפיתוח עצמאי ביותר. יצירתו השניה ברומא שעשתה לו 
מוניטין, היא ה״פימה״ ( 1498/9 ; כנסיית פטרום הקדוש, 
רומא) — היחידה'הנושאת את חתימתו ואשיר גם הושלמה 
ולוטשה בכל פרטיה בטכניקה משוכללת להפליא. הקומפו¬ 
זיציה הפיראמידאלית של שתי הדמויות היא פתרון מושלם 
לבעיית נוסחת קומפוזיציה שהעסיקה אז בעיקר את ציירי 
איטליה. מ׳ חזר לפירנצה ב 1501 ושהה בה עד 1505 . בארבע 
שנים גדושות פעילות אלה פיסל על-פי הזמנת עסקני הקא- 
תדראלה וגילדת סוחרי הצמר את "דוד" ("הענק": גבהו 
4.38 מ׳; ר׳ ציור: כרך י״ב, עט׳ 58 ), שהוזמן ב 1501 , הושלם 
ב 1504 והוצב ב״ככר הסיניוריה״ ( 1504 ! כעת באקאדמיה 
של פירנצה). צורח גוש 'השיש (שניזוק כבר בידי פסל 
קודם) הגבילה אמנם את מ׳ במידה לא מעמה, אך היצירה 
נחשבת כתיאור הפיסולי האציל־בידחר של הדמות התנ״כית, 

ב 1501 בערך פיסל נד את ה״מאדונה וילדה" (נוטר דאם, 
בריז׳), הקרובה בסיגנונה ל״פיטה". באותה שנה הוזמן ע״י 
הקארדינאל פראנצ׳סקו פיקולומיני לפסל 15 פסלים קטנים 
של קדושים לעיטור מזבח־פיקולומיני בקאחדראלה של 
ס^נה. ארבעה פסלים בוצעו, כנראה, בידי עוזריו של נד, 
לפי תיכנונו; השאר לא בוצעו מעולם. ב 1503 הזמינו שוב 



173 


מיכלאנג׳לו בואונרוטי 


174 



סיכ^אנג׳לו: ה״פייטה" (כנסיית 8 םרוס הקדו׳ע, רוסא) 


עסקני הקאתדראלה וה״קונסולים" של גילדת סוחרי הצמר 
מפירנצה את פסלי 12 השליחים שנועדו לעיטור פנים הקא- 
תדדאלה; אולם רק פסל "מתתיהו" (אקאדמיה, ! פירנצה) 
הושלם, ואף הוא בחלקו בלבד. ב 1504 בערד צייר מ׳ את 
"המשפחה הקדושה" (" 1 ת 00 10 > 11 ס 1 ־־•* אופיצי, פירנצה), 
בשביל אנג׳לו דוני. זוהי יצירתו הציורית האותנטית הרא¬ 
שונה וציור־הפן היחיד שלו, שעל ייחוסו למ ׳ איו עוררים! 
זוהי יצירה בשלה ובוטחת, והטכניקה המזהירה שלה מוכיחה 
שט׳ למד היטב גם את מלאכת הציור בנעוריו. 

במחצית השניה של שנת 1504 התחיל מ׳ בהכנת הקאר־ 

טון לציור־קיר גדול באולם מועצת הרפובליקה של פירנצה, 
שהוזמן ע״י הגונפאלונירה פירו סודריני. הפרסקו צריך 
היה לתאר את הקרב ההיסטורי ליד קאשינה ( 1364 ) ולהיות 
מקביל ( 111 ־ 13 ״ק) לציור "קרב אנגיארי" של לאונח־ו דה 
דנצ׳י (ע״ע). משני הפרויקטים שרדו דק סקיצות והעתקים 
של הקארטונים (באוסף של לורד לסטד, נודפוק, הוקם 
הול €3111 ! 1-1011111301 ]). הקארטון של מ׳ מתאר קבוצת 
חיילים ערומים המופתעים ע״י האויב בעת רחצם בנהר. 
הוא זכה לפירסום עצום כבר בעת הכנתו, ואמנים רבים נהרו 
לראותו וללמוד על-פיו, התנוחות המורכבות של הגופים 
הערומים בתנועה, המהווים את הנושא הבלעדי של הקומ¬ 
פוזיציה, שימשו מוסת לדור שלם של אמנים במאה ה 16 
באיטליה ובאירופה כולה וכן גקודת־מוצא לפיתוח נוסח 
אפייני של הסיגנץ המאניריסטי. העבודה על "הקרב בקא- 
שינה" הופסקה ב 1505 , בגלל דרישתו התקיפה של האפיפיור 
החדש יוליוס 11 שם׳ יקים לו מצבת־קבורה מפוארת, אשר 
צריכה היתה לכלול, לפי התכנית המקורית, 40 פסלים גדולי- 
ממדים. העבודה למימוש פרויקט זה נתמשכה על־פני תקופה 
של 40 שנה. עד דצמבר 1565 פיקח מ׳ על חציבת גושי 
השיש בקארארה ועל העברתם לרומא והתחיל לעבדם 


בסדנתו. אולם אז חזר בו האפיפיור וניסה לצמצם את פעי¬ 
לותו ואת הוצאותיו. לבסוף סירב לדון בכלל בפרויקט ולא 
קיבל את מ׳ לראיון. מ׳ הנעלב עזב בחרי־אף את רומא וברח 
לטוסקאנה ( 1506 ), עד אשד, כעבור מספר חדשים, נתפייסו 
השניים, בבולוניה. מ׳ עמד בינתיים בלחץ בלתי־פוסק של 
הזמנות אהרות! שמנעו בעדו מלחזור אל "הטראגדיה של 
מצבת-הקבורה", כפי שהוא עצמו כינה עבודה זאת. בחחה 
עם יורשי יוליוס ( 1513 ) צומצם גודל המצבה ומספר דמו¬ 
יותיה נקבע ל 28 . בין דמויות אלה נכללו "משה" (העבודה 
בפסל זה התחילה ב 1513 — 1515 בקירוב) ושניים מן "העב¬ 
דים" ("הגווע" ו״המתמרד", בלובר). ארבעה "עבדים" אחרים 
(אקאדמיה, פירנצה) לא הושלמו והם מיוחסים ע״י החוקרים 
לתקופות שונות בין השנים 1519 ו 1536 . חוזה שלישי( 1516 ) 
ולאחריו חתה רביעי ( 1532 ) צימצמו את המצבה עוד יותר. 
בחחה החמישי והאחרת ( 1542 ) כלו כוחותיהם של היורשים 
ושל מ׳ כאחד: נקבעה מצבה צנועה מאד לעומת התיכנון 
המקורי, שהיתה חזרה אל המבנה המסרתי השעון על קיר 
הכנסיה. המבנה הארכיטקטוני על פסליו הוקם ב 1545 
בכנסיית פטרוס הקדוש באזיקים (ו 01 :>ת 1 /י ת! 0 זמ 5 ק . 5 ) 
ברומא. קומתו הראשונה כוללת במרכזה את פסל "משה" 
של מ׳ (ר׳ ציור: כרך ב/ לוח י״א, בין עמ׳ 776 ו 777 ) 
כשבאגפיה פסלי "חיי המעשה" (לאה) ו״חיי ההתבוננות" 
(רחל), שהושלמו ע״י תלמידים. גם הקומה השניה הושלמה 
ברובה ע״י תלמידיו של מ/ 

לאחר איחד הקרע בינו לבין יוליוס 11 , השלים מ , , 
ב 1507 , אנדרטת ברונזה גדולה של האפיפיור והיא הוצבה 
בשנה שלאחר מכן בחזית הכנסיה על-שם פטרוניוס הקדוש 
בבולוניה המורדת, שהוכנעה אחר קרבות מרים ( 1506 )! אך 
אנשי העיר השמידו עד מהרה את הפסל ( 1511 ). 

בראשית 1508 שב מ׳ לפירנצה ומיד אחרי-כן נסע 
לרומא. ברומא הזמינו יוליוס 11 לעטר אח תקרת הקאפלה 
הסיכסטינית בוואטיקן בציורי־פרסקו. החוזה (אשר י לא 
נשתמר) הוא ם 10.5.1508 . זמן קצר לאחר התחלת העבודה 
נואש מ׳ מעחריו וביצע בכוחות עצמו כמעט את כל מפעל 
הענק, הגדול ביותר בסוגו שבוצע אי־פעם בידי אמן יחיד. 
הקשיים הטכניים היו מרובים ומ' התאונן עליהם בכתביו 
ובמכתביו! ובכל זאת, הושלמה עבודת העיטור תוך זמן קצר 
להפליא. ב 1512 , כאשר הוסר הלוט מהפרסקוח, הם היכו 
בתדהמה את כל עולם האמנות באירופה. מכל רחבי איטליה, 
וגם מחוצה לה, נהרו אמנים לחזות ב״תקדה" ולהעתיק את 
פרטיה. מ׳, והוא בן 37 , נחשב מאז כגדול אמני איטליה, הגם 
שבעת ההיא פעלו עדיין רפאל, לאונארדו וסיציאנו. יצירה 
זו היא אשר הקנתה לו את התואר ״האלוהי״ ( 0 ן 11 ׳\ 11 ) 11 
10 ^ 11011€130 \.). לא התמונות והדמדות הבודדות בלבד, 
אלא גם הקומפוזיציה של התכנית העיטורית של התקרה, 
מהוות אחת מיצירות־המופת הגדולות שבכל הזמנים. 
הארכיטקטורה המדומה המצויירת של התקרה משמשת 
כסידרת מסגרות ל 9 אפיזודות מספד בראשית, המשלימות 
מבחינה איקונוגראפית את הסדרות המקבילות של פרשיות 
מן התנ״ד ומן הברית החדשה שכבר צדירו במאה ה 15 על 
קירות הקאפלה בזמנו של סיפסטוס ׳׳\ 1 ( 1481/3 ). המחזות 
התב״כיים מתוארים לסירוגין בחמש "תמונות" קטנות 
(יחסית) וב 4 גדולות. על מזבח הקומפוזיציה ה״סירוגית" 
הזאת הקריב מ׳ את הסדר הכרונולוגי של התמונות, אשר 






175 


מיפלאנג׳לו בואונרוטי 


176 



מיכלאנג׳לו: בריאת השט?ו והירח (ה?א 8 לה הסיבסטינית, רוטא) 


נושאיהן (מקיר המזבח אל הכניסה) הם: "יום הבריאה 
הראשון — הפרדת האור מן החושך׳ ("רוח אלוהים 
מרחפת"); "בריאת המאורות" (והצמחים ן); "הפרדת הרקי¬ 
עים" ; ״בריאת אדם״(ר׳ ציור: כרד א/ ענד 527/8 ); "בריאת 
חווה״ ? ״החטא הקדמון והגירוש עגן העדן״ (ך ציור: כרך 
א׳, ענד 529 — 530 ); ״קרבן נוח״; ״המבול״; "שכרון נוח". 
מ׳ צייר את התמונות בסדר הפוך לסדרן הכרונולוגי, כך 
שהדמויות הגדולות ביותר והקומפוזיציות המאוכלסות 
פחות — אך הנועזות יותר — הן באיזור הקרוב יותר 
למזבח. 

התמונות הקטנות מוקפות כל אחת שני זוגות "עירומים" 
עיסוריים התומכים מדליוני ברונזה מצויירים אפיזודות, שרק 
בחלקן ניתנו לפענוח (רובן שאובות, כנראה, מנביאים רא¬ 
שונים). באגפי התמונות הקטנות צייר מ׳ סידרה של 12 
נביאים (ציורים: ע״ע ישעיהו, ירמיהו) וסיבילות, המלווים 
״מלאכים״ קטנים (״פוטי״) וביניהם — ב 12 הקמרו¬ 
נות והצהרים ("לונטות") — אבותיו של ישו, מאברהם אבינו 

: ד ;■ 



נייכלאנג׳לו: הסיבילח חרלסית (ו!קא 56 ה הסיפסטיניח, רוטא) 


(שתי ה״לונטות" הראשונות נהרסו [ב 1535/6 ], כדי לפנות 
מקום ל״יום הדין״). — בארבעת הקמרונות של הפינות 
צויירו ארבעה נסי תשועה שאירעו לעם ישראל: "נחש 
הנחושת״, ״דוד וגלית״, ״תליית (למעשה — צליבת) המן". 
"יהודית והולופרנס". האיברים הארכיטקטוניים המדומים 
המקשרים את י מבנה הקומפוזיציה מעוטרים בזוגות של 
״פוטי״ מפוסלים, כביכול, ושל דמויות קורסות בגון ברונזה! 
ואילו מתחת לבסיסיהם של הנביאים והסיבילות ניצבים 
"פוטי" התומכים את שלמי הזיהוי שלהם. כל המערכת המור¬ 
כבת הזאת על מאות דמדותיה ועשרות תמונותיה, מתקשרת 
באורח כה אורגאני, רבגוני ומסודר כאחד, עד כי אין העין 



טיב 5 אננ' 5 ו: ה׳&חר, קטע ממצנח־דוקבורה ׳ 52 לורנצך דה טריצ׳י, 
רופס אורבינ 1 (קאפלת־טדיצ׳י, פירנצה) 


מבחינה במבט ראשון עד כמה מורכב מבנה, כמו במוסיקה 
הפוליפוניה של באך, ניתן לקרוא את הקשריו של מבנה זה 
באופנים שונים, וכל אחד מהם מדהים בעצימותו. 

נעשו נסיונוח רבים לגלות את מקור התכנית האיקונו־ 
גראפית של התקרה (תורות תאולוגיות ופילוסופיות — אבות 
הכנסיה, יועציו של יוליוס 11 , או שלו עצמו, הומאניססים 
ופילוסופים נאואפלטוניים, מ׳ עצמו, דאנטה), אך אף אחת 
מן התורות אינה מפרשת באופן משכנע ועקיב את כל פרטי 
התקרה. לכאורה נטל מ׳ על עצמו יזמה וחופש רב יותר ממה 
שחושבים מרבית החוקרים, ולעומת זאת, שאב יותר מעצם 
התרשמותו האישית מכתבי הקודש מאשר מדוגמות תאולו- 
גיות ופילוסופיות — שספק אם שלט בהן בכלל. 

אכן, תכנה האמיתי של היצירה נשאר מעל לכל עיקרון 
פילוסופי או דוגמה תאולוגית. היא חוגגת את נצחון השאיפה 
אל הנשגב, את תפארת דמות האדם כנברא בצלם אלוהים, 
ולכן — את אידאל "היופי האלוהי". 

ב 1513 חזר'מ׳ לעבוד על מצבת יוליום 11 (ר׳ לעיל) 
וב 1514 הוזמן לפסל בכנסיית סאנטה מאריה סופרה מינרווה 
ברומא - את דמות ישו הקם לתחיה. אחר מותו של יוליוס 11 






























177 


מיכלאנג׳לו בואונרומי 


178 


( 1513 ) הוזמן ע״י האפיפיור החדש לאו , x (מדיצ׳י) לבצע 
בפירנצה את בניין חזית הפנסיה של המשפחה: סאן 
לורנצו. מ׳ הקדיש זמן רב לכריית השיש ולהכנת המודלים 
(אחד מהם המיוחם לו [ 1517 ] נשתמר בבית בואונארוטי, 
פירנצה). ב 1518 נחתם חוזה הביצוע, אך ב 1520 ביטל האפי¬ 
פיור את כל התכנית ובמקומה הזמין את השלמת בניין 
"הלשכה החדשה" של כנסיית סאן לוו־נצו והפיכתה לקאפלת- 
קבורה לבני בית־מדיצ׳י. בתיכנון המקורי של המבנה 
הפנימי נכללו ארבע מצבות־קבורה: של לררנצו המפואר 
ואחיו ג׳וליאנו ושל לורנצו דוכס אורבינו וג׳וליאנו דיכם 
נמוד. אך'בפרויקט הסופי נכללו רק מצבות שני הדוכסים. 
מ׳ התחיל במלאכת התיכנון ב 1520 . המלאכה נמשכה עד 
1527 ולאחר מכן — מ 1530 בקירוב עד שנת 1534 , בה הופסקה, 
קרוב לשלב הגמר. "קאפלת־מדיצ׳י" היא פיתוח חדש ומקורי 
של רעיונותיו הארכיטקטוניים של ברונלסקי(ע״ע) ב״לשכה 
הישנה" של אותה כנסיה. היא משלבת דקוראציה פיסולית 
מפותחת בארכיטקטורה מקורית ונועזת. מצבותיהם של דוכסי 
מדיצ׳י משובצות בדקוראציה הארכיטקטונית של שני הקירות 
הצדדיים. הם מתוארים כדמויות אידאליוח של גיבורים- 
נסיכים קלאסיים המייצגים את "חיי ההתבוננות" ( 13 ״י 
3 ז 1211% ק 1 מ 16 ת^ — לורנצו; 1524 — 1531 בקירוב) ואת "חיי 
המעשה״ ( 3 ^ 30:1 3 ז 1 ׳\ — ג׳וליאנו! 1526 — 1533 בקירוב). 
הבעתו המסתורית של הדמויות הנשיות, המרץ הדרוך של 
הגברים והקומפוזיציה העשירה והמורכבת של כל אחד מן 
הפסלים כבר הפכו אותם בדורו של מ׳ ליצירות מופת, מוקד 
להתעניינותם של אמני הדור ומקור השראה לחיקויים ביצי¬ 
רותיהם של האמגים המאניריסטים האיטלקים של המאה 
ה 16 .— על קיר^הכניסה ניצב פסל המאדונה (שלא הושלם) 
ומשני צדיה — פסלי הקדושים, פטרוני בית-מדיצ׳י, קוסמאם 
ודאמינום, שבוצעו ע״י מונטורסולי, תלמידו של מ/ אף 
אחד מפסלי הקאפלה לא הושלם עד תומו, ואילו הצבתם 
והשלמת הסידור הפנימי בוצעו בעיקרן בידי ואזארי( 1556 ). 
ב 1527 גורשו בני־מדיצ׳י מפירנצה. מ׳ העמיד עצמו לרשות 
הרפובליקה הפלורנטינית המורדת ( 1529 ) והשתתף בתיכנון 
ביצוריה הדרומיים של העיר. הוא נבחר חבר "התשעה של 
המיליציה" ו״ממונה על הביצורים". בשלהי הקיץ של אותה 
שנה יצא לפרארה על־מנת ללמוד את ביצוריה, אד ברח 
לוונציה והוכרז "עריק מורד". הוא חזר לעירו ולתפקידו 
בהגנתה לאחר היסוסים קצרים בסוף אותה שנה. אולם 
פירנצה נכנעה ב 1530 . בני-מדיצ׳י, שחזרו לעיר, סלחו למ׳ 
והזמינוהו להשלים אח מלאכת בניית קאפלת-הקבורה של 
המשפחה ואת בניין הספריה במנזר סאן לורנצו, שהוזמן 
כבר ב 1523 ושבנייתו התחילה ב 1524 . בניין זה כולל שתי 
יחידות ארכיטקטוניות: אולם הכניסה וחדר הקריאה. גם 
בנייתה של הספריה הופסקה ב 1534 והיא הושלמה ע״י 
ואזארי ואמנטי (ע״ע). המדרגות של אולם הכניסה תוכננו 
רק ב 1559 ובנייתן הושלמה ע״י ואזארי ( 1571 ; ר׳ ציור 
בע , מדרגות). בניין זה, כיתר בנייניו של מ׳, מצטיין בחידו¬ 
שים נועזים. אין כמעט איבר ארכיטקטוני אחד הפועל כאן 
באורח שהיה מקובל עד כה; העמודות ( 113510:5 <£) הדקורא- 
טיוויות של אולם־הקריאה משמשות איברי־תמיכה ממשיים, 
ומבנה התקרה משתקף בעיטורי הרצפה. העיבוד הפלאסטי 
של האיברים הארכיטקטוניים של חדר־הכניסה והפיכת כל 
תיפקודיהם וסדריהם המקובלים מדהימים גם כיום. 



םיכ 5 אנג׳?ו: יזאפות־מריצ׳ , , פירנצה 


פסל ״הנצחון״ ( 1530/2 בקירוב; פאלאצו וקיו, פירנצה)^ 
בוצע, כנראה, למען מצבת קברו של יוליום: זהו פיתוח עקיב 
של הקומפוזיציה של גוף האדם בצירי מבנה בעלי כיוונים 
מנוגדים (מוטיוו ה 0510 ק 3 :תה 00 ). — באותה תקופה הכיר 
מ׳ ברומא את טומאזו קאוואלירי, עלם צעיר ונאה, שפד 
התאהב בו; הרישומים והשירים המוקדשים לו משמשים 
ביטוי לאהבה זו, אשר יש מפרשים אותה כהערצד, של הת¬ 
גלמות "היופי האפלטוני" השלם. ידידות זו נמשכה עד מותו 
של מ/ — לאחר ביקור בפירנצה, לרגל מוח אביו(סוף 1533 ), 
התיישב מ׳ ברומא סופית ( 1534 ), בטרם סיים את עבודותיו 
בשביל בית־מדיצ׳י בפירנצה. 

האפיפיור החדש, פאולוס 111 , מינה את מ׳ ב 1535 כ״אח- 
ראי לאדריכלות׳ לפיסול ולציור" של הוואטיקן וזיכהו במש¬ 
כורת שנתית. הוא הזמינו לצייר על קיר המזבח של הקאפלה 
הסיכסטינית את תיאור ״יום הדין האחרון״ (ד ציור: אחרית 
הימים, כרך ב/ עבר 441/2 ; לפי קונדיוד, הספיק עוד קלמנם 
¥11 להזמין יצירה זו). בביצוע הפרסקו הענק ( 13.30 מ׳ * 
17 כר) התחיל מ׳ — לאחר עבודות ההכנה והקרטון — באביב 
1536 והוא הושלם בשלהי 1541 . גם הוא עורר התפעלות שאין 
לה תקדים אלא ביצירותיו הקודמות של מ׳ עצמו. הן הנושא 
והן תכנו האמנותי מהווים ניגוד גמור ליצירתו הקודמת 
של מ' בקאפלה וציון־דרד חדש בהתפתחותו כאמן וכאדם. 
הנושא הקודר והאווירה הטראגית והרת־הגורל מאפיינים לא 
רק את התמורה ההיסטורית הגדולה שחלה עקב "שוד רומא" 
של 1527 , המשבר הדתי בעקבות הקרע הפרוטסטאנטי 
ותנועת הקונטרה־ךפורמציה, אלא גם את התפתחות היסודות 
הטראגיים באישיותו מלאת הניגודים של מ׳: את סערת 
נפשו ויצריו, את הפסימיות העמוקה שלו ואת אימתו מפני 
החטא הרובץ לפתחו. גם כאן, אמצעי הביטוי העיקרי הוא 
דמות האדם במערומיה, אך הקומפוזיציות הצלולות ואיד־אל 
היופי האפוליני של ציורי התקרה מפנים כאן אח מקומם 
לדראמה של גושי דמויות מתעוותות במאמצים עליונים 
ונסחפות בסערת תנועה מתערבלת. שימוש אינטנסיווי זה 
בדמות האדם המתוארת תכופות בהקצרים עזים' וקשירתה 
במסכת של גושי־תנועה—בישרו אתי אמנות-הבארוק, אך עם 
זה שימשו גם מקור־השראה למרבית המאניריסטים האיטל¬ 
קים. הדמויות הערומות והחירות האיקונוגראפית שנטל מ׳ 
לעצמו בכמה מפרטי הפרסקו עוררו, לאחר מכן, עם התגב¬ 
רות תנועת הקונטרה-רפורמציה, חלונות מוראליסטיות ותאו־ 
לוגיות שונות, 'והן אשר גרמו לכך, כי האפיפיור פאולום' 1¥ 


179 


מיכלאנג׳לו בואונרומי 


180 


הזמין את דניאלה דה וולטרה (ע״ע) לכסות במכחולו את 
״ערוות״ העירומים < ב 1564 ביצע צייר זה את ציור ה״מכ־ 
נסיים״ — כפי שכונה בלעג — לפקודתו של פיוס 1¥ . רק 
מחאותיהם של חברי האקאדמיה לאמנות של רומא הצילו 
את הפרסקו מכיסוי גמור ע״י שליחיו של קלמנם ¥111 . 

ב 1537 בערך נפגש ם׳ לראשונה עם ויטוריה קולונה. 
מארקיזה מפסקארה, אלמנה מיוחסת ומשוררת ידועה בעלת 
נטיות דתיות פיאטיסטלת, שהשפיעה עליו השפעה רבה! 
מ׳ הקדיש לה כמה מיצירותיו הפיוטיות והציוריות. 

ב 1538 התחילה מלאכת ההשלמה והראורגאניזאציה של 
כיכר הקאפיטול, בה נטל מ׳ חלק פעיל. השתתפותו בתיכנון 
נמשכה עד 1552 , אך הביצוע הושלם רק אחר מותו ולא 
תמיד בנאמנות לרעיונותיו. הכיכר, שכללה את "ארמון 
הסנאטו׳רים" ואת ״ארמון הקונסרוואטורים" (ר׳ ציור: כרך 
ב׳, לוח ג׳, בין עט׳ 760 ו 4761 הושלמה ע״י בניית ארמון 
שלישי (שהקמתו התחילה בשלהי המאה ה 16 ונסתיימה רק 
במאה ה 17 ). הארמונות, אשר חזיתות שלושתם תוכננו ע״י 
מ/ סוגרים חלל טרפזו׳אידי (אפקט "אנטי־פרספקטיווי" 
במבט מן העיר), שבתוכו משתרעת'כיכר אליפטית', הראשו¬ 
נה בסוגה! במרכזה של כיכר זאת הוצב, ב 1538 , פסלו 
העתיק של מארקוס אורליוס. מערכת ארכיטקטונית זו נח¬ 
שבת, בצדק, אחת הכיכרות היפות בעולם. מעקה מעוטר 
פסלים ומונומנטים רומיים ומדרגות נוחות ( 1544 — 1552 ) 
מקשרים את הכיכר עם המרכז העירוני שלמטה. גם הפרטים 
הארכיטקטוניים של הבניינים, כגון המדרגות הכפולות של 
ארמון הסנאטורים והעמודות ( 5 ז 113546 ק) הענקיות המקשרות 
את שתי הקומות של הארמונות שבאגפים, שימשו שוב מקור 
השראה לארדיכלי הדור הבא. 

ב 1542 הוזמן מ׳ ע״י פאולוס 111 לצייר על שני קירית 
הקאפלה שלו בוואטיקן, היא קאפלה פאולינה, פרסקות 
המתארים את ״המרת שאול [פאולום]" ( 11 > 116 ס 51 ז 6 ז\תס 0 
110 ) 52 • הושלם בשלהי קיץ 1545 ) ואת "צליבת פטרום" 
(הושלם ב 1550 בערך). נשתמר גם קטע מהקרטון המקורי 
(מוזיאון קאפודימונטה, נאפולי). יצירות אלה נופלות, בעצ¬ 
מתן ובריכוזן, למרות הקומפוזיציות הנועזות שלהן, מציורי 
הקאפלה הסיכסטינית ומתקרבות ברוחן ליצירות מחקיו 
של מ׳. 

בינתיים גברה פעילותו של מ׳ כארדיכל. לאחד מותו 
של אנטוניו דה סמלו (ע״ע), התחיל מ׳ פועל ב 1546 כאר* 
דיכל ראשי של כנסיית פטרום הקדוש, אחד המפעלים האר¬ 
כיטקטוניים הגדולים ביותר באירופה הנוצרית (ע״ע 
ברמנטה! וטיקן! וו״ ציור: כרך ה׳, עט׳ 725/6 ). מ׳ ביטל 
כמה מן התוספות של סאנגאלו, חזר לתכנית המרכזית של 
בראמאגטה, אך פיתח והעשיר אותה ביתר מאסיוויות וכוח. 
רק בכמה מן האגפים החיצוניים האחוריים של הכנסיה 
נשמר בשלמותו תיכנונו המקורי של מ׳. מעל למרכז הבניין 
תיכנן את הכיפה הענקית ( 1557 ! הושלמה ושונתה ע״י 
ג׳אקומו דלה פורטה), שהיתה למופת של שלמות ארכי¬ 
טקטונית 'והשפיעה על עיצוב מרבית הכיפות של כנסיות 
הבארוק הגדולות ברומא ואף מחוצה לה. 

יצירותיו ותכניותיו הארכיטקטוניות האחרות מתקופה זו 
הן: השלמת קומתו השלישית של ארמון פארנזה ועיצובו 
הסופי, על-פי הזמנתו של פאולום 111 ( 1546 — 1549 )! המד¬ 
רגות הכפולות בגומחת הבלודרה בוואטיקן ( 1552 )! תכניות 


קרקע (שלא בוצעו) למבנה מרכזי של כנסיית הפלורנטינים 
ברומא (! 1 ז!]ח 6 ז 10 ? 161 ! 1 מח 3 ׳) 010 . 5 ! 1559 )! תיכנון 
קאפלת-ספורצה בכנסיית סאנטה מאריה מאג׳ורה ( 1560 
בקירוב) 1 שעיצובה הפלאסטי מבשר נסיונות דומים של 
הבארוק; תיכנון שער פיוס 1¥ ( 13 ? 42 ־ 01 ?, 1560 ! הושלם 
1565 )! תיכנון פנים כנסיית סאנטה מאריה דלי אנג׳לי בתוך 
חורבות המרחצאות של דיוקלטיאנום ברומא ( 1561 בקיתב! 
המבנה טושטש ע״י תוספות'מאוחרות). 

עם יצירות הפיסול האחרונות של מ׳ נמנות: הקבוצה 
הפיסולית הגדולה. ה״פיטה״ ( 1550 — 1556 בקירוב! קאתד- 
ראלה, פירנצה), שנועדה במקורה להיות סצבת־קבורה לעצ¬ 
מו והכוללת. לפי המשוער, את דיוקן־עצמו בדמות ניקודמום. 
ה״פייטה דוגדאניני״ ( 26560 !ס 5£ 03546110 , מילנו) הוא 
נסיונו הנועז' האחרון בתיאור יוצא דופן של נושא זה, בו 
מתאחדות שתי הדמויות בריתמוס אחד של תנועות אנכיות. 
מ׳ עבד על יצירה זו עד יום מותו. 

ם׳ היה גם מגדולי הרשמים. אעפ״י שהשמיד חלק ניכר 
מרישומיו, שרדו כמה מאות, ואף שימשו מקור־השראה 
למחקיו. רבים מהם הועתקו כבר בחייו בכל הטכניקות 
האמנותיות. רישומיו כוללים העתקים מוקדמים מיצירות 
מופת בפירנצה, סקיצות לקומפוזיציות (רובן הושמדו) ול¬ 
פרטים ביצירותיו, סקיצות ופרויקטים ארכיטקטוניים, מן 
היפים בסוגם, וגם סידרה של רישומים המהווים יצירות 
עצמאיות, שנועדו לרוב לשמש מתנות לידידים. 

מ׳ היה גם משורר. הוא התחיל בכתיבת שירים בגיל 
צעיר מאד, אך השמיד את יצירותיו הראשונות ואלה ששרדו 
נכתבו, כפי הנראה, לא לפני 1504 . יצירתו השירית כוללת 
סונטים, מאךריגאלים, מספר מכתמים, שאנסונים ושירים 
אחרים, בחלקם בלתי־גמודים. שירתו נאמנה לרוח התקופה. 
בולטת בה הקירבה הרוחנית אל דאנטה ופטרארקה. מבין 
שירי-האהבה שלו רבים מופנים אל ידידו הצעיר טומאזו 
קאוואלירי. הסונטים והמאךריגאלים המוקדשים לוויטוריה 
קולונה' (ר׳ לעיל) הם מיצירותיו הפיוטיות היפות ביותר. 
בפונטים שכתב לעודזקנה גוברת הנטיה להרהורים קודרים, 
על מהות הדח והמוות. — יצירתו הפיוטית של מ׳ קובצה 
ופורסמה לראשונה ב 1623 ומאז זכתה למהדורות רבות 
ותורגמה ללשונות שונות (בתרגום עברי י״ל: "מיכאל- 
אנג׳לו בואונרוטה, שירים ורישומים", תרג׳ פ. נוה, תשכ״ד). 

מכתביו של מ׳ (. 4 ג 411 1641646 06 ) פורסמו לראשונה 
ב 1875 . 

מ׳ מת ברומא כשידידים מעטים — ביניהם קאוואליירי — 

ליד מיטתו. ב 11.3.1564 הועברה גווייתו בחשאי לפירנצה 
ולמחרת היום נקברה שם זמנית בכנסיית סאנטה קרוצ׳ה. 
טקס-הלווייה החגיגי, שאורגן ע״י חברי חאקדאמיה לאמנות, 
נתקיים ב 14.7.1564 בכנסיית סאן לורנצו והגווייה נקברה 
שוב בכנסיית סאנטה קרוצ׳ה. את נאום ההספד נשא בנדטו 
ורקי (ע״ע). 

מ׳ כבר היה נערץ בדורו כגאון במובנה הנעלה ביותר 
של המלה וכאמן שהגיע לנקודת השיא בהתפתחות האמנות 
האיטלקית מאז צ׳ימבואה (ע״ע). הוא מגלם באישיותו 
טיפוס חדש של גאון, השונה לחלוטין מזה של האמן־האומן 
של יה״ב ואף מאידאל האמן כ״אדס השלם" של הרנסאנס 
(אלברטי, לאונאח־ו, רפאל)! שכן הוא גאון שאמנותו'לידתה 
בהשראה עליונה, בזעף היצירה, בסערה הסוחפת עמה את 




181 


מיכלאנג׳לו פואונרוטי — מיכלם, ח־ברט 


182 


החחה בה. ביצירתו הציורית רהפלאסטית יצר ם׳ גזע-ענקים 
לא במובן הפיסי בלבד, אלא — ובעיקר — במובן הרוחני, 
שכן אין רגשותיהם ניתנים להימדד בקנה המידה של בני¬ 
תם ותה. רק דמדות התנ״ך, הטראגדיה היוונית, דאנטה 
ושיקספיר, מעוצבות בגדלות מונומנטאלית כזאת. הפאגאניזם 
הקלאסי והמסורת הנוצרית, הגם שהם כלולים ומשולבים 
ביצירתו, מאבדים למעשה גם את המשמעות שהוענקה 
לשילובם באמנות הרנסאנס. ההוד המונומנטאלי הגצמתה 
הדראמאתית של אמנותו מבדילים בינה לבין אידאל היופי 
ההארמוני של קודמיו. 

הגם שלא היו למ׳ תלמידים במובנה המלא של המלה, 
זכתה יצירתו למחקים רבים בקרב מעריציו מבין האמנים 
המאנייריסטים של המאה ה 16 ׳ אד מרביתם חיקו את צדדיה 
החיצוניים של אמנותו ולא חדרו לתכנה הרוחני. אמני הבא¬ 
רוק במאה ה 17 וכמה מהאמגים הרומאנטיים, כגון בליק, 
העמיקו יותר להבין את יצירתו, אך איש מהם לא הצליח 
להזדהות עם תכנה. 

העובדה שבאמנותו מופיעים כה מעט ביטויים הקשורים 
במוסכמות התרבותיות והאמנותיות של תקופתו, הפכה את 
מ׳ לאמן בעל משיכה אוניוורסאלית — משיכה שלא פסקה 
כמעט עד ימינו. לא פחות מיצירתו הציורית והפלאסטית — 
ואולי יותר מכד — השפיעה יצירתו הארכיטקטונית, אף 
על ארדיכלים שיצרו כמאתיים שנה אחר מותו. 
ביבליוגראפיות: 

- 1510 ס 61 ?ס 0£7 ו 8161 -. 51 ,, 015/6 ) 1 ) 11 ^ . 11 - תח 3 תזתנ 6 ) 5 .£ 
,/;׳ 21 חמן,; £01 ס 1 ? 5 נח/ . 1 \ , 61001300 ) 5 .£ ; 1927 , 1926 
, 110101-1 , 0 11 . 51 21 > 111/0 1-0 ,(. 66 ) 1x0111 ־ £31 .? ; 1930 
. 1968 , 1927-1965 70 ' 5 ? 81580£70 . 51 ,■ 01155151 . 2 ; 1962 

מקורות: 

, ¥3,0111 . 8 ; 1548 , 07111£110 11117470 ? 03 , 130113063 15 , 
10 ־ 0701/44 ' 71011 ... 00010 ( 1141 0 מ 010010 ,. 16 ; 1549 , 100010111 110 ( 1 
מ/? 20 > 110 ( 1 1,0 . 5271 * 7 ' . 0 ; 1564 , 811-07100 מיו . 8 . 54 421 
;* 1568 , 1550 , 111 ־ 1 , 070511011071 0 7041/071 ,( 11/07 ? 111 ( 0000110 
20/1070 1-0 , 651 ת 1113 \ . 0 ; 1553 ,. 8 , 51 21 > 1/0 ( 1 , 00061111 
- 50 . 71 . 51 60 5 ! 0714371 ?! 00770 / 1-0 ,. 16 ; 1875 ,. 8 . 51 21 > 

- 0747 5071177117471£ ,׳( 6 ,£ . 8 ; 1892 , 60 ( 81077 401 0 ( 607/107 
, 1961 8 , 1899 ,. 8 . 51 ( 07 8770/0 £074/6111/07 

כללי: 

ס. ברש, מ׳! עיונים בדרכי גילומה של הגותו חאסבותיח, 
תשכ״א ! . 14 ;״ 1922 1 , 1860 . 1-11 , 51.7 ( 20607 . 10101 ־ 01 . 14 
, 1902-13 , 1-111 , 8.071017707100 407 £7140 407 74716 . 51 . ^נ 1 ' 1 
עברית: *חיי) 1906 ,. 51 40 10 ( 1 20 , 8011306 . 8 ; 1912-20 
,״;״ן . 0 ; 1907 ,. 8 . 51 ,■<;>־!? . 8 !(מיכאל אבג׳לר׳, תש״ח 
;* 1925 , 1-11 ,. 8 . 51 / 0 21/0 760 , 0065 ו 0 ׳( 5 .( ;* 1909 ,. 51 

- 1943 ,¥- 1 ,. 51 ,׳( 70103 65 . 0 ;* 1925 ,. 51 ,/() 43010055/51 ^ . 14 
,(. 66 ) , 001650116166 ״ 1 ; 1959 ,. 51 , £10601 5/00 . 14 ; 1960 
. 63,1301 ( .¥ ;* 962 ( , 47061 / 00 / 7470 - , 174707 ? 54741 ,/£! 80171117 . 51 

,(עם ביבל') 1965 ,. 51 ,. 31 51 831011 . 4 \ ; 1964 ,. 51 

ציור: 

£. 5,61001300, 070 57x177777050 80?0110, 1-11, 1901-1905; 

1277/7/077020 077447210 11 , 1 )| 813£6 , 10$ -8 ( 0301 66 86618 .ס 
771 0011710 ? .? 00 40110 7061 ס 7 // 4 - ,. 51 ,. 16 ; 1944 , 1-11 ,. 51 41 
,. 51 / 0 80171717127 750 ,, 001656116166 .. 1 ; 1951 , 411100710 ( 1 
, 01 ?ס 06 0 ( 517117 150 /ס 0007011071 ( 1 750 , ¥1166 \ . 1 ; ־ 1948 
. 63,1301 ( . 7 ; 1964 ,. 51 41 11/1470 ? ס! 71/110 , 03,11 .£ ; 1958 
- 5311/101 . 8 ; 1964 , 8111070 , 51 , 1 ), 443 .£ ; 1964 , 8111070 . 51 

51111710 0110 ?? 00 20 , 1 ) 1130 ( 8380 . 2 . 0 - 0301653563 .£ 
- 0113 . 5 - 0301653563 .£ 1 (עם ביבל׳) 1965 , 1 / 01100710 , 1-11 ! 7 ! 

. 1966 , 070 ) 811 . 51 61 010 !? 71 ו 00 סז 0 ?ס' 2 , 5101060 

ארדיכלות: 

; 1962 ,. 51 41 0106110111470 ' 1 774110 , 81101 . 2 - 83,816,1 .£ 
. 1964 , 4705110110 - . 51 , 26,1 . 8 

פיסול : 

- 0016 .. 1 ; 1940 , 81147007/0 10 ( 2 ,. 8 . 51 , 8,1061531.110 .£ 

.* 1950 ,. 51 /ס 114707 ? 711 ס 5 750 ,, 50116166 


רישומים: 

1909-1911 , 1-111 , 510 £071 07147010507171 ! 6 10 ( 1 , ץ 6 ,£ . 8 
- 81071400106711471 ,׳(: 51 ) 8300 .£ ;( 1925 ,קס_ 803 .? ; / 15 . 601 ) 
- 81071470105717171 -. 51 , 8,106801300 .£ . 4 ׳ ; 1922 ,. 510 £071 
; 1959 ,. 51 401 20106717471£071 10 ( 2 ., 0115516 .£ ; 5 192 , £071 
.* 1966 , 7070171£7 ( 2 . 51 ,, 001650116166 .£ 

א. רו. 

מיכלביץ, ביניע (שמו האמיתי — יוסף איזביצקי), 
( 1876 , בךםט-ליטובםק — 1928 , ורשה), עסקן 
סוציאליסטי בפולניה. בנערותו הצטרף לתנועת ה״בונד" 
(ע״ע) הסוציאליסטית והאנטי-ציונית ונעשה אחד המנהיגים 
האהודים־ביותר של המפלגה. במלחמתו לזכויות העובדים 
היהודים הצטיין באומץ־לב נדיר. בתקופת השלטון הרוסי 
בפולניה נאסר פעמים רבות ואף הוגלה לסיביר. כעשר שנים 
בילה במאסר ופעמים אחדות ברח. בפולניה העצמאית של¬ 
אחר מלה״ע 1 התמסר בעיקר לפעולה חברותית־חינוכית, 
והיה יו״ר אירגון בתי־הספר היידיים־החילוניים (ציש״א), 
שבהם למדו כמה רבבות תלמידים. בפולמוסיו נגד הציונים 
הצטיין במידה מסויימת של מתינות. מכתביו: סאציאלא- 
גישע עטיודן און פאליטישע סקיצעו ("מסות סוציולוגיות 
ורשימות פוליטיות״), אחרי 1920 ! זכרונות פה א יודישען 
סאציאליטם (״זכרונות של סוציאליסט יהודי״), א׳—ג/ 2 1929 . 
טפר־זכרונותיו מהווה חומר חשוב לתולדות התנועות הסר 
ציאליסטיות היהודיות בפולניה ובמערב-רוסיה לפני מלה״ע 1 . 

מיכלוצו(מיכלוצי) די* בךטולו^או — 11011610220 \ 

1€0 ז 1 ( 133,101011 11 ) ( 610221 ]־ 14101 () — ( 1396 , פירנ¬ 
צה — 1472 , שם), פסל וארדיכל איטלקי. מ׳ היה תלמידו 
של לורנצו גיברטי (ע״ע). עד אמצע שנות ה 30 של המאה 
ה 15 פעל בעיקר כפסל, בשיתוף עם מורו, עם דוג טלו(ע״ע) 
ועם לוקה דלה רובדה (ע״ע) והשפעתם ניכרת , בעבודתו, 
היצירות שי תקופתו זו תרמו לגיבושו של הפיסול הרנסאג- 
סי המוקדם! בולטות ביניהן במיוחד מצבוח-קבר, כמצבת 
בראנקאצ׳י בכנסיית סאנט אנג׳לו א בילו בנאפולי וזו של 
אראגאצי בכנסיית מוגטפולצ׳אנו, בראשית שנות ה 40 הת¬ 
חילה פעילותו כארדיכי. ב 1446 ירש את מקומו של פיליפו 
ברונלסקי כארדיכלה הראשי של קאתדראלת פירנצה. הוא 
עבדי בשרות בית-מדיצ׳י: בעבורם ובמימונם תיכנין בפירנצה 
את בנייניהם המחודשים של המנזר וכנסיית סאן מארקו, 
חידש את בניין כנסיית אנונציאטה ותיכנן אח ארמון מדיצ׳י 
(ר׳ תמונה: כרך ה׳, עט׳ 723 ). הארמון עוצב כיחידה' מרר 
בעת, מותחמת ומסוגרת, בעלת חזית בת שלוש קומות וחצר 
פנימית. צורת עיצוב זו הפכה את המבנה לאב-טיפום הארמון 
הפלורנטיני של המאה ה 15 ובכך שימשה מרכיב חשוב 
בדמותה של העיר. 

, 07051/0110 . 51 , 60 , 15313 ( . 0 ; 1900 ,. 8 41 . 51 ,£: 011 '<׳\ .£ 

•| ; 1957 ,. 51 ס 87747101101061 , 306111 ) 44011 00,1 . 2 ; 1951 
. 1958 , 11470 ? 50141 8071011107100 11011077 , 116006537 ־ 6 ^ 80 

ט י 5 לס (קרי: מישלם), ר*ו 3 רט — 16118 (ס 11 \ ד €1 < 01 .מ — 
( 1876 , קלן— 1936 , רומא), סוציולוג גרמני-איטלקי. 

היה פרופסור בטורינו, בבאזל וברומא. בעקבותיו של סכם 
ובר (ע״ע), ניתח את המגמות ההיירארכיות והביורוקרא- 
טייות של מפלגות מדיניות בתקופה'המודרנית. מ׳ בא לידי 
מסקנה שבכל גוף מאורגן פועלים חוקים חברתיים, המובי¬ 
לים לצמצום הדמוקראטיה. למען הצלחתה זקוקה כל מפלגה 
מדינית לארגון ולמנגנון ומשומ-כך נחלשת במפלגות הסר 
ציאליסטיות התנופה המהפכנית, שבן "הארגון נהפך מאמצעי 



183 


מיכלם, רוגרט — מיל, ג׳ון סנזיוארט 


184 


לתכלית". גם במפלגות הלוחמות למען דמוקראטיה קיים 
״חוק־הברזל של האוליגארכיה״; הארגון, מעצם מהותו, 
מוליך אל היירארכיה. ההנהגה שואפת להתמיד בשלטון, 
והמון החברים מגלה יחם של דבקות ונאמנות אישית להנ¬ 
הגה. מי שכיהן כבר זמן ניכר בתפקידו נבחר מדי־פעם 
מחדש. גם תעמולת המפלגה (המשבחת את הנהגתה כלפי- 
חוץ, במגמה להשיג תמיכה מירבית בבחירות) פועלת בעיקר 
כלפי-פנים, ומשכנעת את חברי־המפלגה להוסיף ולתמוך 
במנהיגיהם הקיימים. רק כאשר ניתן לחברים להשמיע 
ביקורת, וכאשר אורבת למנהיגות סכנה בדמותה של הנהגה 
מתחרה — ניתן לרסן את מגמותיה האוטוקראטיות של 
ההנהגה הקיימת הוותיקה. 

מכתביו: 101 ) 111 $ח 6$6 ז 5 \ 31161 < 1 0165 8021010816 206 
16 :ז 3 ז 1016 ס 6 < 1 010661-060 ("על הסוציולוגיה של המפלגות 
בדמוקראטיה המו׳דרנית״), 1911 ! - 802131 ז 16 ! 16 ז 161 נ! 0 ז? 
01111050111116 (״בעיות הפילוסופיה החברתית״), 1914 ! 

811601110860 00111156116 315 3501501115 ? 11011 8021311501115 

1131160 ס! ("הסוציאליזם והפאשיזם כזרמים מדיניים 
באיטליה״), 1-11 , 1925 ! 105 ס 5 !ז 0 ״: 3 ? ז 6 ם ("הפאטריו־ 
טיזם״), 1929 . 

ש. נ. אייזנשסדם (עודך), סוציולוגיה פוליטית, תשב״ג 2 ) 

ש. קאנצלר, תולדות המחשבה המדינית, ב׳ (מפתח, בערבו), 
תשכ״ד * ט. קול (עורך), המשטרים הפוליטיים באירופה, ב/ 
תשב״ד. 

אב. ו. 

מיכלסון, אלבךט אבךהם- - 11 ^ 10311301 :ח 6 ג 11 ^ 

01161500 — ( 1852 ׳ סטרלנו [פוזנן] — 1931 , פסדינה 
[קליפורניה]), פיסיקאי אמריקני, יהודי. בהיותו בן שנתיים 
היגרה משפחתו לארצות־הברית. ב 1873 גמר את לימודיו 
באקדמיה של הצי ובשנים 1875 — 1879 שימש שם מורה לפי¬ 
סיקה וכימיה! אחרי־כן השתלם באוניברסיטות של ברלין 
( 1880 ) והיידלברג ( 1881 ) ובביה״ס הטכני הגבוה בפאריס 
( 1882 ). 

ב 1883 חזר לאה״ב ונתמנה פרופסור לפיסיקה, תחילה 
בקליוולנד, לאחר־מכן(מ 1889 ) בוסטר (מסצ׳וסטס), ולבסוף 
(החל מ 1892 ) באוניברסיטת־שיקגו, ובה'שימש כפרופסור 
ומנהל המחלקה לפיסיקה עד לפרישתו ב 1931 . 

מ׳ הקדיש למעלה מ 50 משנות־חייו למחקריו, ואלה הביאו 
לתוצאות מכריעות בהתפתחות הפיסיקה החדישה. כל עבו¬ 
דתו המדעית היתה קשורה בדרך זו או אחרת בקרני אור. 
את גאוניותו וכושר ההמצאה שלו הראה כבר בצעירותו 
כאשר שיפר את מכשיר פוקו(ע״ע אור, מהירות) ע״י שינוי 
מצב אחת המראות וב 1879 פירקם על סמך זאת נתונים על 
מהירות האור שהיו מדדיקים בהרבה מכל הנתונים שפורסמו 
עד אז. ב 1881 המציא את האינטרפרומטר הקרוי על שמו 
(ע״ע אינטרפרומטר) המבוסס על התאבכות (ע״ע) של קרני 
אור קוהרנטיות. מידת הדיוק בעזרת אינטרפרומטר־מ׳ היתד. 
כה גדולה — שהמטר התקני נקבע על-פי א 1 רך-גל של קו 
ספקטראלי מסויים' (ע״ע יחידות פיסיקליות! ספקטרוסקד 
פיה). מ׳ אף החמן ב 1892 למכון התקנים הבידלאיומי בסוור, 
צרפת, שם מדד את אורך המטר התקני ביחידות של אורך 
הגל של הקו האדום של הקדמיום. 

מ׳ פיתח גם את ספקטרומטר־הדרגות (ע״ע ספקטרו- 
מטר) שאיפשר כושר הפרדה רב במדידות ספקטרומטריות. 
מאמצים מרובים השקיע מ׳ במדידות מדוייקות של מהירות 


האור בריק. בניסוי (שהושלם רק לאחר מותו) בנה למסרה 
זו מכשיר שכלל צינור מרוקן באורך של מייל אחד (ע״ע 
אור, מהירות). בין היתר השתמש בשיטותיו האינטרפרו- 
מטריות ומדד לראשונה (ב 1920 ) קוטר של כוכב שבת,'וכן 
מדד את צפידותו של כדה״א. 

הניסוי ע״ש מ׳-מוךלי(ע״ע יחסות, תורת ה־) הוא המפורסם 
ביותר מניסוייו. בסים לניסוי זה שימשה התאוריה על האתר 
(ע״ע). מ׳ החליט לבדוק אם אמנם מהירות האור הנמדדת 
על פני כדה״א תלויה במהירותו היחסית של כדה״א כלפי 
"האתר". אילו היה הנסיון מראה קיום תלות כזאת היה ניתן 
לקבוע מהירות באופן מוחלט ולא רק באופן יחסי. מ׳ החל 
בניסוי זה ב 1881 וב 1887 חזר על הניסוי יחד עם מורלי. 
התוצאות היו שליליות: לא נתקבלה תלות של מהירות האור 
בתנועתו היחסית של כדה״א והוסק כי מהירות האור קבועה 
ביחס לכל מערכת ייחום אינרציאלית. כך נתאפשר פיתוח 
תורת־היתסות, שאחד מיסודותיה הוא, שאין לקבוע מהירות 
מוחלטת. 

מכתביו: 1656$ 11611 ? 306 65 ׳ג 3 ז \ו ] 1811 ? ("גלי-אור 
ושימושיהם״), 1889 ! 1 ! 8 1 ע 0£ ׳^ ¥61006 ("מהירותהאור"), 
1902 ! 001:165 10 8106165 (״מחקרים באופטיקה״), 1927 ! — 
נוסף על כ 80 מאמרים בעתונות המדעית. פרסומו הגדול של 
מ׳ בעולם כולו העניק לו חברות־כבוד ומדליוה־זהב שונות, 
בהן מדליות החברה המלכותית של לונדון ( 1899 ו 1907 ). 
בשנת 1907 היה מ׳ האמריקני הראשון שזכה בפרס נובל 
לפיסיקה. 

במלה״ע 1 שירת מ׳ כקצין בחיל הים. בין המצאותיו 
בשירות זה יש לציין את מודד המרחקים שהפך לציוד תקני 
בצי האמריקני. 

11001 ק 0 סו/) / 0 11111 ) 1400 1000041x^5 0 / 1/10 114101x15011 ^ 

1929 ,( 3 ,^^^ע 1. $06. .410., x ק 0 . 1 ן) 40101100 )ס 1 ( $00X1 

!(מכיל גם רשימה מלאה של המאמרים המדעיים של מ׳) 

8 . 14. 0x4 1/10 ${>004 0/ 1-:%/11, 1960. 

א. הל. 

מיל, ג׳ון סטיואן־ט - 191111 ! 81031 10110 - (לונדון, 
1806 — אוויניון, 1873 ), פילוסוף, כלכלן והוגה 
דעות בתחום מדע-המדינה! אנגלי. בנו בכורו של ג׳ימז מיל 
(ע״ע). מ׳ קיבל מאביו חי¬ 
נוך קפדני ומתוכנן היטב. 
בגיל שלוש התחיל ללמוד 
יוונית, ובן שמונה שנים למד 
לאטינית ומאחמטיקה, קרא 
את הומרוס ולימד את אחיו 
הצעירים ממנו. ב״אוטוביו־ 
גראפיה״ שלו, 1873 , כיום 
אחד הספרים הקלאסיים ב- 
תורת-החינוך, מובאת רשי¬ 
מת הספדים שהיה חייב "לב¬ 
לוע" ורשימת הספרים ש¬ 
קרא מרצונו. בגיל 15 נת¬ 
וודע להשקפת-העולם התועלתנית של בנתם (ע״ע), מורו 
וחברו של אביו. בגיל 17 החל לעבוד, כאביו לפניו, בחברת 
הודו המזרחית (ע״ע הדו המזרחית, חברת), בה שירת 35 
שנים עד שפרש לגימלאות כשנחפרקה. לעבודתו בחברה, 
שהיתה משופעת בעשיר. פוליטית, היתד. השפעה רבה 
על חייו. 



נ׳ 1 ז סטיוארם מי? 


185 


מיל, ג׳ ץ סטיוארמ 


186 


מ׳ העריך מאד את ידידותו עם הדיאט טילור () 16 זז 3 ^ 
ז 10 ץ 13 ), שנעשתה ( 1851 ), אחרי מות בעלה, אשתו. מידת 
השפעתה עליו שנויה במחלוקת. היא עוררה את התעניינותו 
במצב הנשים בחברה, ובהשפעתה כתב את הספר 1€ ( 1 ׳ 
ת 6 רת ¥0 \ 0£ 0 : 1100 ( 8116 ("השיעבוד של הנשים״), 1869 . 

כשפרש מ׳ לגימלאות התגורר ליד אוויניון שבצרפת. 

ב 1865 נבחר לפארלאמבט הבריטי ולקח חלק רב בעבודת 
בית־הנבחרים, אולם בבחירות של 1868 לא נבחר מחדש 
בעיקר בעקבות האשמה באתאיזם. מ׳ חזר לאוויניון, ושם 
נשאר עד מותו. 

ב 4 תחומי הגות של הפילוסופיה ומדע*המדינה השאיר 
מ׳ את רישומו: ( 1 ) התועלתנית ההומאניסטית, ( 2 ) שאלת 
המתודה במדעי־החברה, ( 3 ) תורתו על ממשל של נציגים, 
( 4 ) הליבראליזם וחירות-היחיד. 

התועלתנות ההומאניסטית. בספרו - 0111113 
0301501 ("התועלתנות" [עבר׳: תרצ״ג]), 1863 , השתדל מ׳ 
להקנות לת 1 עלתנות המכאניסטית של בנתם ושל אביו (של 
מ , ) בסים רחב, הומאניסטי. במשך כל חייו נקרע מ׳ בין העק¬ 
רונות של בנתם, שבהם האמין ובין הערכים האנושיים שנד¬ 
חקו הצידה ע״י יסוד התענוגות (ע״ע הדוניזם) שבבגממיזם 
המקובל. התנגשות זו הביאתהו לידי הכרח ש״עקרון האושר 
האישי הגדול ביותר" אינו יכול להיות משאת־הנפש האחרו¬ 
נה. כמו־כן הגיע מ׳ לידי הכרה ודאית שהשיטה החינוכית 
של אביו שביקשה לסלק כל רגש, קיפחה את פיתוח התהלי¬ 
כים הנפשיים הפנימיים שמקנים בדרך כלל הפיוט והשירה. 
התועלתנות הקודמת העריכה את האצילות של ההתנהגות 
ואת תורת המידות רק לאור האושר והתענוג האישי שהיא 
מביאה. היא לא יכלה להסביר את ההתנגשות בין הטוב 
הכללי ובין התועלת הפרטית ואת העובדה שלפעמים טובת 
הכלל יכולה לדרוש ויתור על התענוג מצד הפרט. בניגוד 
לקודמיו, סבר מ׳ שטיפוח האצילות של ההתנהגות חייבת 
להיות תכלית לאנשים הפרטיים, ולה הם צריכים להקריב 
את השאיפה לאושר פרטי. ברם, הוא לא הגיע לידי בהירות 
שלמה בשאלה זו. 

תו ר ח-ההיגיון. ספר־הלוגיקה של מ׳ 0£ מ!ש 51 ץ 8 
6 ׳\ 110:1 ( 1 מ 1 1 >ח 3 ש׳ 311000311% מ , 0 * 008 ("שיטה של לוגיקה, 
תבונית ואינדוקטיווית״), 1843 , היה יחד עם ספריהם של 
א. קונט, ג׳. הרש ל וו. היואל(ע״ע)—אחד הביטויים לתודעה 
העצמית של התפתחות מדעי־הטבע במאה ה 19 . בספר זה 
ניסח מ׳ את 4 דרכי האינדוקציה (לפרטי הניסוח ר׳: ש. ד>. 
ברגמן, מבוא לתורת ההגיון, עט׳ 419 — 424 , תשי״ד). 

תרומתו המיוחדת של מ׳ מתמצית ברצונו לבסס באופן 
עקיב את ההכרה על יסודות נ ם י ו נ י י ם בעזרת הפסיכו¬ 
לוגיה האסוציאטיווית. אנו עוברים אמנם את הנתון לנו 
בנסיוננו, אבל לעולם איננו זכאים בהחלט להניח קיום־עולם 
חיצוני מחוץ לנסיוגנו החושי. ההסקים שבעזרתם אנו מר¬ 
חיבים את נסיוננו מתבססים על ההנחה שמהלדהטבע הוא 
חד־צורני, כלומר, ההתקשרות של התופעות החושיוח 
תתבצע תמיד לפי אותו האופן שבו היא התבצעה עד כאן. 
העיקרון הזה של האוניפורמיות של הטבע היא ההנחה, שאו¬ 
תה אנו חייבים להניח, כדי שההכרה תהיה אפשרית. 

ברם, האמונה בתקפותו של העיקרון מניין? כאן עומד 
מ׳ בפני הבעייה שעורר ד. יום, אך הוא דוחה בהחלט את 
דרכי המחשבה שבעזרתם ביקש קאנט לתרץ אח ספקותיו 


של יום ומסתפק בקביעה שעיקרון זה הוא בעצמו נרכש 
על-ידי הנסיון. 

תורתו ה מ ד י נ י ח: שני הספרים המרכזיים למשנתו 
המדינית הם: ץזששלע 00 ("על החירות" [עברית: תש״ו]), 

1 1859 1£ ז£ו 00 ש€ ־ \ 00 €'\ 1311 מ 080 זק 6 >£ חס 011$ וז 3 ־ €1 [ 0011$1£ 
(״ממשל של נציגים״ [עברית: תש״ז! תשי״ח]), 1861 . 
החיבור הראשון הוא בחזקת מצע עקרוני והשני מהווה את 
יישומו המוסרי והארגוני. בעיית החירות, שהיא נקודת 
מוצא במשנתו המדינית, לא נפתרה, כפי שקיוו, אלא הוחר¬ 
פה מאז שנציגי האזרחים הפכו מטוענים ומוחים בפני השל¬ 
טון — לשותפיו. על המנהגים והמוסכמות שכבלו את 
הפרט מאז ומתמיד נוספו חוקים שבעצם היותם פרי הסכמתם 
של נציגי רוב האזרחים מגבירים את כוחם של מוסדות השל¬ 
טון והחברה ומחלישים את חירות היחיד, שכן כיצד יטען 
היחיד נגד מה שמוטל בשם הרוב ז על "עריצות הרוב" במובן 
זה אפשר לגבור רק אם נשתכנע לסמוך את ידינו על 
"עיקרון אחד פשוט" שיקבע בכל מקרה אם פולשים לתחום 
היחיד בדין. העיקרון הוא: כל אשר נוגע ליחיד בלבד אינו 
יוצא מתחום שיפוטו; ואילו כל אשר עלול לגרום נזק לזולת 
הוא בתחום שיפוטו של השלטון ומנגנוני הכפייה שלו, או 
בתחום הנידוי החברתי שתוצאותיו עלולות להיות חמורות 
יותר מאשר ענישה ע״י החוק. מ׳ ידע שלא קל להחיל את 
"העיקרון הפשוט" על כל מקרה ממשי. אולם הוא סבר שה¬ 
שיקולים הכרוכים בשאלת החלת העיקרון הם אשר יסייעו 
להבחין בין מה שמותר לבין מה שאסור לכפות על האדם. 
יש להימנע מלכפות עליו מה שנראה לנו כטוב בשבילו, 
להבדיל מן הזכות למנוע ממנו גרימת נזק לאדם אחר. מתוך 
ידיעה שלפעמים קשה להבדיל בין פעולה המשמשת את 
המטרה הראשונה או השניה, הוסיף מ/ שגם אם השלטון וה¬ 
חברה ייטיבו להסדיר בעיה הנוגעת לא ליחיד בלבד. מוטב 
להשאיר במידת האפשר את היזמה והביצוע בידי הפרטים. עם 
זאת יש בכך הסכמה עקרונית *שבעניינים אלה מותרת חקיקה 
והכפייה שכרוכה בה. מכאן שפוחתת גם החשיבות העקרו¬ 
נית של לימוד סניגוריה על תחרות חפשית וסחר ןופשי — 
דבר המשתקף גם במהדורות המאוחרות של הספר "עקרונות 
של כלכלה מדינית" (ד להלן). אכן, בספרו "על החירות" 
טען מ׳ לא דק נגד התערבות יתר אלא גם נגד חוסר הת¬ 
ערבות. כך התנגד למתן התרי-נישואין לזוגות בלי בדיקה 
אם יהא לאל ידם לקיים את עצמם ואת ילדיהם. לאיזון 
מתקבל על הדעת יותר בין דבקות בעיקרון והחלתו הגיע, 
למשל, בתביעת חינוך חובה בבת״ס ממלכתיים רק למי 
שירצה לשלוח לשם את ילדיו. 

באופן עקרוני הבליט מ׳ את הצורך להתנגד למגמה 
הטבעית של מדינה וחברה לחתור לאחידות, לקובפורמיזם, 
שתוצאתם בינוניות. ההכרה הכללית בצורך להתנגד לאחי¬ 
דות והצורך להניע את הרבים לסמוך את ידיהם על תפעול 
"העיקרון" נראו לו כתנאי לקיום משטר חפשי. הגנתו על 
חירות הביטוי של הגאונים והמוכשרים לא באה לשמה 
בלבד, ואינה מסתמכת רק על התועלת שהכלל יפיק מתרו¬ 
מותיהם. הגאונים ישמשו דוגמה לאי-השלמה עם המקובל 
בדת ובדעת הקהל, ויהוו מופת בפתיחות לחידושים ובנכו¬ 
נות לשקול בין אפשרויות שונות. התביעה לחופש הביטוי 
ולחופש פעולה בגבולות "העיקרון" מתלכדת עם הכוונה 
לשיתוף אזרחים בפעילויות ציבוריות ומדיניות. בממשל 



187 


מיל, ג׳ון סטידארט 


188 


חפשי, הוא הממשל הייצוגי, מובטחת חירות האזרחים דק 
במידה שיפקחו ברוח "העיקרון" על נציגיהם, אולם לאותה 
מטרה דרוש גם עימות בין המוכשרים שבשירות הממשל 
ואלה שמחוצה לו, בין אם הם חברי הפארלאמנט או לא. 
לרוב נשכח שט׳ מייחם חשיבות מכרעת לפונקציה החבר- 
תית־מדינית של חירות ואינדיווידואליזם. שלמותו המוסרית 
של "האדם כיצור מתקדם", כושר עמידתו ברשות עצמו 
ואשרו, אפילו הם מטרות בפני עצמם, אין להגשימם אלא 
בחברה, ורק אם משטרה הוא חפשי; ואיך לקיים משטר כזה 
בלי אנשים חפשיים. הדגשת זיקת גומלין זו היא יסוד מוסד 
בטיעוניו של מ׳. משום שמ ׳ ראה בתועלת החברתית קרי¬ 
טריון מכריע, אי־אפשר לייחס לו נטיה לטוטאליטאריות, 
ואפילו אם הניח שהפילוסופיה התועלתית תירש את מקום 
הנצרות וכתוצאה מכך יתמעטו חילוקי הדעות. מ׳ מעולם לא 
התכחש לביקורת שמתח על הרפורמאטורים השוללים אחרי 
נצחונם את החופש שתבעו לעצמם בעת מאבקם ולא חזר 
בו מן הטענה שכל דעה צריכה להיות חשופה לביקורת — 
למעט הדעה בזכות הביקורת. 

לדעת מ׳ נועדה משנת החירות ליישום בממשל ייצוגי 
של עמים מפותחים בלבד. אם הצדיק שלטון אוטוריטארי 
נאור בעבר, וקולוניאליזם מקדם בהווה, הרי גם גרם שעם 
אשר בשל לממשל עצמי רשאי לקיימו במסגרת לאומית 
משלו\אלא אם כן הוא מבקש לחיות כבעל זכויות שוות 
במסגרת רב־לאומית. הזכות להגדרה העצמית הקולקטיווית 
היתד. בעיניו פועל־יוצא של זכויות מדיניות אישיות! בהתאם 
לכד גרם, שזכות־ההנהגה של המוכשרים היא בלתי-מותנית 
בהסכמת הרוב כל עוד מדובר בעם מפגר. עם זאת אין ביקורת 
הרשות המוציאה לפועל בטלה במשטר ייצוגי. ציבור הבוח¬ 
רים מפקח על נציגיו ואלה על הממשלה, אך בשני המקרים 
אין המדובר בעשיה מצד המפקחים, אלא באישור או דחיה 
בלבד. עיבודו של חוק הוא, איפוא, עניין למומחים ואישורו 
בלבד הוא עניין הנציגים. משום שייחם חשיבות למומחיות 
המצויה בביורוקראטיה וגם היה ?ר לכך שהיא עלולה לסכן 
משטר ספשי, וכן משום שחשש מפני "תחיקה מעמדית", ש¬ 
היא תולדה של הקיטוב בין מחנה הפועלים ובין בעלי הקניין, 
דרש מ׳ להבטיח לאינטלקטואלים תפקיד של לשון־המאזניים 
במערכת התחיקה עצמה. מ׳ דרש את החלפת שיטת הבחי¬ 
רות האזוריות בשיטה היחסית לא רק כדי להבטיח ייצוג 
נאמן של כל האינטרסים, אלא גם למען אפשר את בחירתם 
של אנשים בלתי-חלויים ששמם הולד לפניהם. לנמנים עם 
קהל זה — בעיקר משכילים — מן הדין להעניק יותר מקול 
אחד והמיעוט הקטן שייבחר יוכל להטות אח כפות המאזניים 
נגד תחיקה מפלה רק אם יצטרפו אליו נציגים מקרב מפלגה 
אחת או משתי מפלגות היודעים להתעלות מעל לאינטרס 
מעמדי צר. 

מ׳ לא ראה ניגוד בין תודתו הליבראלית לבין התקרבותו 
לסוציאליזם, לחיוב פעילות האיגודים המקצועיים ולהיחלצו־ 
תו למאבק נגד שיכוני-העוני ובעד רפורמה חקלאית — 
תביעות אלה עדיין נשארות בתחום הסרת מכשולים מדרך 
התעלותו של הפרט מזה ושל התאגדות וולונטארית מזה. 
מאחר שגם בזו האחרונה כרוכה סכנת "עריצות הרוב" 
מתחייב שוב תפקידה החיובי של המדינה כבורר עליון, 
כנוקט פעולה ישירה למען האינטרס הכללי וכמעין מרכזיה 
בה מצטבר וממנה מתחלק פרי הנסיונות שנעשים בקטעי 
עשיה שונים ע״י גופים או פרטים. בפלוראליזם מונחה 


בצורה כזאת טמונה האפשרות ששני היסודות של קיום 
אנושי ראוי לשמו, סדר וקדמה, ירסנו זה את זו בלי לסכן 
זה את זו. 

הגותו של מ׳ בתחום הכלכלה מגשרת בין האסכולה 
הקלאסית של מלתוס וריקארדו לבין תורתו של א. 
מרשל (ע״ע). חיבורו העיקרי בתחום זה הוא: 0£ 165 ס 01 !! 1 ז? 
1103110115 (}()^ • 11611 * 1 01 80100 1111 ז \\ ,זגבתסתסס? 01111031 ? 
ץ 11 () 10£0 ״ 1 ? 800131 10 ("עקרונות הכלכלה המדינית, עם 
מספר מהשלכותיהם לפילוסופיה חברתית" [חלק א׳ תורגם 
לעברית, 1941 ]), א—ב, 1848 . ספר זה היה, למעשה, הסיכום 
הראשון של התאוריה הכלכלית אחרי "עושר העמים" של 
א. סמית ושימש כספר הלימוד המקובל בכלכלה כמעט 
במשך 50 שנה. הספר הציג את תורת הכלכלה הקלאסית 
בגירסה משוכללת: מ׳ איחד ופיתח אח תורותיהם של 
סמית וריקארדו וניסח! תוך התחשבות בתאוריות של מלתום 
וסיניור (ע׳ ערכיהם), 

ספרו החשוב האחר הוא: 1/050111011 80010 סס 5 ץ £553 
עתזסססס? 01111031 ? ס! 2110511005 > ("מאמרים על מספר 
בעיות בלתי־מיושבות בכלכלה מדינית״), 1844 . 

בתורת־הערך קיבל מ׳ את התפיסה הקלאסית, ולא■ האג 
צורך לשפרה. הוא הניח את היסודות למושג הגמישות (ע״ע 
מחירים, תורת ה-), ובחן את השפעת הגמישויות על הפדיון 
ועל הערד. גם בתחום הייצור נשאר מ׳ באמן לתפיסה הקלא¬ 
סית אך הרחיב את הדיון בסיבות יעילות הייצור והצמיחה 
הכלכלית. הדיון על המסחר הבינלאומי הוא המודרני והמקו¬ 
רי שבכל הגותו; בין השאר הציע בנושא זה פתרון לשאלת 
החלוקה הכלכלית של הרווח מן הסחר הבינלאומי בין שתי 
מדינות סוחרות ע״י שימוש במושג של גמישות הביקוש 
ליבוא וניסח את "משוואת הביקוש הבינלאומי". 

ואולם תרומתו של מ׳ לתחום התחלקות ההכנסות והר¬ 
פורמות הכלכליות־חברתיות היתה חשובה, גם בעיניו, מחי¬ 
דושיו בתאוריה. מ׳ סירב לקבל את ההשלכות הסוציאליות 
המתבקשות מתורת החלוקה הריקרדיאנית וקבע כי עקרונות 
החלוקה אינם נקבעים ע״י חוקים טבעיים כי אם ע״י מוסדות 
החברה ומוסכמותיה, ולכן אם המסגרות המוסדיות גורמות 
לאי-צדק בחלוקה, יש לשנות את המערכת המוסדית ואפילו 
על חשבון קדושת הרכוש הפרטי. מטעם זה שלל מ׳ את 
הבלעדיות של משטר הייצור הקאפיטאליסטי ועודד מסגרות 
ייצור קואופרטיוויות. אם־כי לא פגע בעקרון ההתחרות 
החפשית, הציע מ׳ להרחיב את תחומי-ההתערבות של 
שלטונות-המדינה במשק. 

מ׳ העלה את התאוריה של הכלכלה הקלאסית לשיאה 
ובציינו את הדרך 'להתפתחויות מאוחרות יותר גרם גם 
לשקיעתה. 

השפעתו הנרחבת והממושכת של מ׳ ברוב תחומי הגותו 
גדולה, בד״כ, יותר ממקוריותה ומעקביותה, ושורשה טמון 
בוודאי בבהירות ניסוחיו, בשיטתיותו ובהעדר הדוגמאתיות 
של מחשבתו ובכושרו להטמיע דעות מנוגדות ושונות לתוך 
גופי תורתו. 

כל כתביו החלו לצאת לאור ב 1963 בהוצאת אוניברסיטת 
טורונטו. ביבליוגראפיה מלאה של כתביו י״ל ב 1945 בערי¬ 
כת סס 1 מ 1 ז 1 ת 400 ^ . 4 ^ .[ — 1310115 ? • 11 •[ — סמ 11 א 430 ל .זי!, 
תרגומים לעברית: התועלתיות, תרצ״ג! עקרונות הכלכלה 
המדינית, 1941 ; על החירות, תש״ו! על המשטר של נציגים, 
תש״ז (ממשל של נציגים, תשי״ח 2 ). 



189 


מיל ׳ ג׳ון סטיוארט — מילדות 


190 


£. 1101 ) 1 ) 10 $, 7/10 7 / 1007 ? 0 / £0071017110 ¥ 0110 ? 171 £ 712115/1 
€ 10 ** 10(21 ¥ 011110(11 ¥. 00710711 ) 1 , 1952 ; 11 . ?. 050111112 , 7/10 

; 1953 ,./* ./ , 11100 ־ 81 .£ ; 1953 ,. 1 \ . 5 ./ / ס ? 1 /^ 0 * 7/1110 

.[ ; 1954 ,./ 3 . 5 ./ / 0 *}/£ 7/10 ,€*> 3 ? 0110 [ . 51 . 14 

. 5 ,. 1 ) 10 ,* 7 *? 101 ז 4 £0071071110 / 0 ? 107 * 1 ?¥ ,* 0101 קבמט 5011 

י ^\ . 1 ; 1956 ,* €71110 ?? £07 115 / 14 ז 8 £\ ,$ש 80 . 0 .[ ; 1954 
,^ 110 ^ 00 י 4 ג ; 1956 , 11 /^* 7/107 ¥70710/1 /) 071 £\ . 5 ./ ,־ 1 ש 11 ש 111 ל 
171 * 21 ) 171101100111 ,זס^־ו 0 ( 1 וחג!? .! ; 1963 , 711 * 211 ) £11107 27171 ) . 4 \ 1 
; 1965 ,* 21 > 10 1 ) 2 )£ 10 !/? 0 * 110 /¥ 1/10 1 ) 271 > £\ . 5 ./ ,* ¥011710 
. 1 ;־ 1968 י 7001 } £0170$ 171 ? 7/1007 £0071077110 , 81311£ .ז׳ל 
, 1969 ,? £ 16071 071 *? 0 * £5 ¥ 0147 , 110 ־ 1301 

ש. זי. ב. - מ. זל. - י. דג 

מיל, 0 ימז — 1111 \ 30165 [ — ( 1773 — 1836 ), אביו של 
ג׳ 1 ן סטיוארט מ׳(ע״ע), פילוסוף, היסטוריץ וכלכלן, 

מ׳ החל ללמוד תאו׳לוגיה ולימודיח־ת באוניברסיטת אדינבורו, 
אך עבר ללימודי ההיסטוריה והפילוסופיה והצטיין בהם. 
ב 1802 החל בקריירה עתונאית בלונדון, הוא תרם מאמרים 
רבים לעיתונים וכתבי־עת ולאנציקלופדיה בריטניקה בנוש¬ 
אים הנוגעים לפוליטיקה, חינוך, הופש־העתונות, משפט וכל¬ 
כלה. השקפותיו הליבראליות של מ׳ קנו להן מהלכים בקרב 
הציבוריות הבריטית. ספרו 113 ) 111 111811 •!£ 0£ ץז 01$10 7116 
(״תולדות דיורו הבריטית״), 3 כר׳, 1818 , משך מיד את תשומת 
הלב בניתוחו ההיסטורי־מדיני ובגישתו הכלכלית. למרות 
הביקורת שמתח על הממשל הבריטי בהודו, נתמנה למשרה 
בכירה ב״חברה להודו המזרחית", מינוי שהשפיע במרוצת 
הזמן על מדיניותם הכלכלית של ה״חברה" והממשל הבריטי. 
מ׳ נמנה עם חוג חסידיו של ד. ריקרדו ובספרו )ס £16016015 
? £600001 31 ) 0113 ? (״יסודות הכלכלה המדינית״), 1821 , 
פיתח והסביר הרבה מעקרונות תורת הערך שלו. 

במישור הפילוסופי פיתח מ׳ את גישתו הפסיכולוגיסטית 
של בנתם (ע״ע). בספרו 0£ 3 םשבת 0 מש £1 ? 1116 0£ 51$ ץ 131 ז\׳. 
4106 * 000130 1116 ("ניתוח התופעות של הרוח האנושית"), 
2 כר׳, 1829 , הבליט מ׳ את הא 10 ציאטיוויות כתהליך העיקרי 
של כל התופעות הנפשיות: על האסוציאציה (ע״ע) מתבססות 
ההשיבה והרציה, וגם מושג הסיבתיות מקורו באסוציאציה, 
שכן הוא נוצר תודות לעקיבה סדירה של דימויים. בתורת 
המידות התועלתנית שלו טען מ׳, בעקבות בנתם, שתכני 
הרוח נקבעים ע״י הסביבה וע״י אירועים חיצוניים, שאין 
לאדם שליטה עליהם. מכאן אמונתו בכוחם המכריע של 
תיקונים חברתיים להיטיב את טבע האדם. 

7/10 , 301 ? .״ 1 ; 1900 ,* 21112071071 ( 1 £712115/1 7/10 , 1100 ^ 510 .£ 
. 1953 , 111050$/107$ ',/¥ £712115/1 
ש. ה. ב. 

מילדות (אנג׳: ץ 1£61 ׳*£> 011 ), עזרה ליולדות ע״י נשים 
מיילדות. — על הצד המעשי והמדעי׳ מבחינה 
רפואית — ע״ע לדה. 

מקצוע המ ׳ עתיק-יומין וקיים אצל עמים פרימיטיוויים 
בכל חלקי העולם. בתנ״ך נזכרות מיילדות בקשר ללדתן של 
רחל (ברא׳ לה, יז), תמר (ברא׳ לח, כה) וילדי העברים 
במצרים (שמות א). במקרה האחרון עמדו כנראה המיילדות 
העבריות, פועה ושפרה, בראש המיילדות העבריות במצרים 
ריצגו אותן *בפני השלטונות. למיילדות המקצועיות היה 
מעמד מכובד לא רק אצל העברים הקדמונים והן נזכרות 
גם בספרויות של מצרים, יוון ורומי העתיקות. ליוונים היתד, 
אלה בשם איליתיה ( £1X618010 ) ממונה על הלדה; עפ״ר 
זוהתה עם הרה (ע״ע) ולפעמים גם עם ארטמיס (ע״ע). 
האלה הרומית המקבילה היתד, לוקינה ( £1161113 )׳ שזוהתה 
בד״כ עם יונו, ולעתים עם דיאנה. ברומי העתיקה היו המיי¬ 


לדות נקראות 83236 או 08816111636 (מן המלה "לעמוד מול"). 

אצל עמים רבים מעוררת הלידה, בגלל הפסד הדם 
הכרוך בד" חשש מטומאה. מכאן הנטיה להרחיק את היולדת 
מבית המגורים ולהושיבה בסוכה שנבנתה במיוחד עבורה 
(אוסטראליה, גיניאד■ החדשה), הנמצאת לפעמים מחוץ למח¬ 
נה או לכפר, או בסוכה המיועדת לנידות (אפריקה המזר¬ 
חית). מנהגים דומים דייו קיימים גם אצל עמי אירופה. אצל 
איכרים רוסיים, למשל, היה האסם מקום הלידה. אך יש גם 
שהיולדת נשארה בבית, בעוד שבעלה ושאר בני־המשפחה 
יוצאים ממנו—לתקופה הנעה בין ימים אחדים למספר חדשים 
(החוף המערבי של הודו, איים מלאנזיים). מעטים השבטים 
(פולינזיה) בהם מותר לאבי-הילד להיות נוכח בלידה, ואף 
לשמש כמיילד לאשתו. הכלל הוא כי לגברים ולילדים אסור 
להימצא בקרבת היולדת. העזרה הנחוצה ניתנת לה על-ידי 
אמה, אחותה או אחת מקרובותיה הנשואות. אך גם אצל 
עמים פרימיטיוויים רבים יש נשים בקיאות בם/ המגישות 
עזרתן בשכר. עיקר העזרה היא התמיכה ביולדת, כדי 
שתכרע או תשכב בתנוחה הרצויה, עיסוי בטנה וקבלת 
הוולד היוצא לחלל העולם, בישראל נהגה היולדת, בימי 
קדם, לכרוע על האבניים (שם׳ א, טז), כלומר על שתי 
אבנים או לבנים. למנהג זה יש רמזים גם בכתובות מצריות 
ואכדיות, והוא היה קיים עד לימינו בקרב הפלחים במצרים 
ובא״י. כדי להקל על הלידה או להחישה, משתמשים באמצ¬ 
עים מאגיים שונים. על כן נחשבות המיילדות בבקיאות 
במעשי כישוף, ולא רק אצל העמים הפרימיטיוויים! השם 
£601016 6 § 53 ("אשד, חכמה"), המקובל בצרפת, משקף עדיין 
את האמונה הקדדומדי הזאת. אחת מחובות המיילדת היא 
לכרות אחרי הלידה את חבל הטבור ולמסור אותו לאבי הילד 
או לדאוג בעצמה להצנעתו (קבורתו באדמה או השלכתו 
לאש או למים, לעתים יחד עם השיליה), הכל לפי המנהג 
המקומי. יסודם של מנהגים אלה באמונה הנפוצה שיש קשר 
הדוק בין הטיפול בחבל הטבור (וגם בשיליה) ובין הגורל 
הצפוי לרך הנולד, וע״ב יש למנוע את השימוש בו לצרכי 
כישוף עוין. בדרך כלל היה המקצוע כולו בידי נשים ואך במאה 
ד, 17 התחילו רופאים זכרים לסייע ליולדת במקומן! אבל 
סורנוס (ע״ע לדה, עמ' 194 ) כבר עשה זאת במאה הראשונה 
לסה״נ ובמו ידיו ביצע פעולות של מ׳ במקרים מסובכים, 
למשל את היפוך הוולד במצג לא תקין. 

אירגון ד,מ׳ ופיקוח עליה מצד השלטונות התחילו במאה 
ה 15 ובשנת 1452 הוציאה עירית רגנסבורג תקנות להסדר 
מלאכת המ' ( £466301016060611 68605601861 ?). עם זאת 
היד, המצב פרוע וב 1580 יצא בגרמניה חוק האוסר על רועי 
צאן לעסוק במ׳. במאה ה 17 פירסמו כמה נשים מיילדות 
ספרי הדרכה בתורת המ׳, ביניהן לואיז בורז׳וא ( £011156 
86018 ־ 80111 ) ויוסטינה זיגמונדין (ח 11 >ה 5168611111 01181:1116 . 
להשכלתן המקצועית של נשים מיילדות תרמו גם כמה 
ספרים, שנכתבו בלשונות העמים (ולא בלאטינית)! החשוב 
ביניהם היד, של רסלין ( 65110 ? .£׳ 1513 ): - 311 ) 501111 ז 06 
0560831160 ? 1-3060 ? 26160 ("גן-הוורדים של הנשים ה¬ 
מעוברות"), באנגליה התחילה הוראת המ׳ במאה ה 17 ואחד- 
כך הפלו מחלקות-היולדות בבתי־החולים הגדולים למרכזי 
השתלמות במקצוע זה. שם נתקבל חוק בפרלמנט המסדיר את 
ענייני ד.מ׳ רק בשנת 1902 ( 1 ^ 65 ) 11 ׳ £10111 \) והונהג התואר 
למיילדות מוסמכות (. 1 \. 5.0 : 1£6 ׳ £11115 ו 1 £1611 ! 0611 51316 ). 



191 


• מילדות — מילה 


192 


ה מ' ב י ש ר א ל. המיילדות מקבלות את הכשרתן בבתי* 
ספר מוכרים על־ידי משרד הבריאות של הממשלה. משך 
הלימודים הוא 9 חדשים לבעלות תעודות של אחיות מוסמ¬ 
כות, ו 14 חדשים לאחיות מעשיות. 

עיסוק במקצוע היילוד מוסדר בפקודת־המיילדות, חוקי 
א״י (דרייטון, כרך ב/ עט׳ 903 , 931 ). לפי חוק זה חייבת 
המיילדת להיות אזרחית ישראלית או בעלת רשות לישיבת 
קבע בישראל. ואולם רשאי המנהל הכללי של משרד הברי¬ 
אות להעניק תעודת היתר זמנית לתושבת ארעית, או עד 
להשלמת העניינים הפורמליים הקשורים במתן הרשיון. כל 
מי שאין בידה רשיון או תעודת היתר, כאמור, אסור לה 
לשמש כמיילדת או להציג את עצמה כמיילדת. 

לשר הבריאות הסמכות לבטל את הרשיון או להשעותו 
לתקופה מסוימת בשל עבירות על סעיפי הפקודה, כגון גי¬ 
לוי רשלנות חמורה במילוי התפקיד המקצועי, גילוי חוסר 
כשרות מקצועית או התנהגות בלתי-הולמת את המקצוע, 
וכן אם הורשעה המיילדת בדין על עבירה פלילית. 

1 ז 1%1 ז 1111 ) 10111 ) 11 1 )/ ה) 1 /סס 1 ) 1111 - 11 ז 111 /) 0 ,ז^ 111 ת £1 ז ,ו\ .? 

8 1 ?>?! 11 ) 0 , 1055 ? . 11 ; 1915 ,!)) 11 )ז 1 )ק 1 <<)״ 1 1 !) 11 ) 1111 )<( 0110% 

-תגז 0 . 1 ! ; 1927 , 222-242 , 1 ,)!)ה&יס^סע 1 ) 1111 - 11111 )א 111 

. 8 ; 1947 , ! 00/1 / 1/16 0111911% 1/10011 ) €1111 01111 811-1/1 ,) £¥15 

, 111 ). 8 ) 11 ) 1 ) 11 ) 1 ) 1/1 1 ) 011 ) 81111 ) 1/1 111 1 ( 8011111 01111 , 31 ) 3 ? 

. 1959 , 188 — 183 

מ. ו. - יה. ל. ־ א. ז. פ. 

מילה (אגג׳ 51011 ;:> 11 ו 11 :>ז; 0 ), הסרת הערלה׳ כולה או 
מקצתה, הוא העור המכסה את העטרה ( 5 מ 813 ) 
שבאיבר-המין של הזכר. 

מ׳ בעמי-ק ד ם. העדות הראשונה לקיומה של המ ׳ 
נמצאה במצרים, על תבליט מאמצע האלף ה 111 לפסה״ג, 
והיא מתייחסת לבני השכבות העליונות בלבד. הרודוטום 
(היסטוריה 11 , 4 ) מספר שד,מ׳ היתד, נפוצה בקרב המצרים, 
הסורים ועמי אסיה הקטנה. פסוקים אחדים במקרא (ירמ ׳ ט, 
הד—כה! יחד לא׳ יח: לב, יט—לב) מלמדים, אולי, שגם 
■יושבי עבר־הירדן המזרחי והצידונים מלו עצמם, ומדברי 
פילון מגבל (ע״ע) מסתפר שהם׳ נהגה גם אצל הכנענים. 
השירה הערבית הקדומה מורה שכך עשו גם שבטי־ערב 
בתקופה הקדם־איסלאמית. הרודוטוס ופילון האלכסנדרוני 
העלו טעמים רפואיים ומוסריים למעשה הנד, אולם נראה 
שזו נתפסה כאות לגברותו של האדם, או כסימן להצטרפותו 
לחברת-המבוגרים. 

מ , ביהדות. במקרא הם׳ היא המצוד, הראשונה שני¬ 
תנה לאברהם ולזרעו אחריו "לדרוזם" (ברא׳ יז, ט—יד). 
חובה למול כל זכר, וגם את העבד, ביום השמיני ללידתו, 
והעובר— דינו כרת(ע״ע). הנד מתפרשת כאות-ברית-עולם 
בין ה׳ לבין אברהם וזרעו, ולייחודו של זרע זה בין הגויים. 
רק נימולים יכולים היו להתחתן במשפחת אברהם (ברא׳ 
לד), ולהם בלבד הותר ליטול חלק בקרבן-הפסח (שה' יב, 
מג—מט). מעשה "חתן־הדמים" האמור אצל משה וציפורה 
מורה, אולי, שהנד נחשבה גם כמגינה ומסוככת מפני סכנה 
(שנד ד, כד—כו), מצות הכד נשנתה לישראל בסיני (ויק׳ 
יב, א—ג), אולם יוצאי־מצרים, שהיו נימולים, לא מלו את 
בניהם במדבר, והללו נימולו ע״י יהושע ערב כניסתם לכנען 
(יהר ה, ב—מ). לאחר מאורע זה אין הס׳ נזכרת בפירוש 
במקרא, להוציא לשונות שאולים (ירפד ד, ד, ועוד), המעי¬ 
דים על שגירוחה. 

הנד מתבצעת ע״י מוהל, ואך לעתים רחוקות ע״י רופא־ 


מנתח. המוהל כורת אח העור החיצון ומבקיע גם את הקרום 
(השיכבה הרירית הפנימית של הערלה), כדי לשחרר לגמרי 
את העטרה! הוא מגולל אוחו למסה, וחושף בכך את העט¬ 
רה. חלק זה של הפעולה קרוי "פריעה". לאחר־מכן מתבצעת 
ה״מציצה": מציצת דם־חפצע, כדי למעט לזמן קצר את 
זרימתו! ביסודו־של־דבר אין המציצה מגוף המצוה, ולא 
באה אלא למנוע סכנה (שבת קל״ג, ע״ב). עם התפתחות 
מדע-ההיגיינה, התחילו חוששים מפני העברת מחלות מידב¬ 
קות מפי המוהל לתינוק. על-כן, למשל, אסרה הקונסים* 
טוריה בפאריס ב 1843 אח המציצה. מאותו טעם עצמו צידדו 
כמה מגדולי-ישראל במאה ה 19 בשימוש, לצורך זה, בכלים 
מיוחדים, כגון ספוגית או צינור־הזכוכית — פרי־המצאתו 
של הרב מיכאל כהן מפולדה. — חז״ל דחו את מועד המ׳> 
ואף אסרוה לחלוטין, במקרים שעלולה היתד. לסכן את חיי 
התינוק. אגב דיוניהם בסוגיות אלו, הבחינו חז״ל בפרטים 
רבים במחלות התינוק הירוק והאדום (שבח קל״ד, ע״א) 
והדמם (ע״ע דם, עמ׳ 726 ). ביחס לדמם — מחלה נדירה- 
ביותר, שאף לא נרשמה בספרי-הרפואה היווניים — קבעו 
חז״ל. מתוך ידיעה נכונה של דרכי-התורשה במחלה זו, 
כי מי שמחו אחיו או בני אחוח־אמו מחמת מ׳ אין מלים 
אותו. 

תינוק שאין לו אב, או שאין אביו רוצה למול אותו, 
בית־הדין מל אותו ועכ״ם, אם לא נימול, חייב למול עצמו— 
כשיגדל. ״מ׳ בזמנה״ דוחה שבת (שבת קל״א, ע״ב — קל״ב, 
ע״א), אך לאחר היום השמיני אינה דוחה שבת. ד,מ׳ נעשית 
ביום (שם). נולד התינוק כשהוא מהול, מטיפים ממגו דם־ 
ברית (שם קל״ה, ע״א). המוהל והאב אומרים ברכות (שם 
קל״ז, ע״ב). 

אע״פ שהמ׳ היא "אות־פרית" מיוחד לעם־ישראל, אין 
היא מהווה אמת־מידה לקביעת יהדותו של הנולד; ליהודי 
ייחשב כל אדם שנולד לאם יהודיה, ואפילו לא נימול. אבל 
אין גיור בלא מ׳ (ע״ע גר, ענד 178 ). 

רוב טקסי־המ׳ התפתחו במרוצח־הדורות ובמיוחד בימי- 
הביניים. עד לתקופת־הגאונים נערכה ד,מ׳ בבית־היולדת — 
נוהג הנשמר עדיין בקרב קהילות מזרחיות שונות — אולם 
אח״כ הועתקה, בד״כ, לבית־הכנסת. לאחר שהובא התינוק 
למקום־הטקס, מכבדים את כל הנוכחים, או חלק מהם, בנשי¬ 
אתו, והאחרון, המקבלו לידיו, מניחו על ברכי ה״סנדק״ — 
אפשר מן המלה היוונית ; 0 * 06981 , שפירושה ״מליץ״ — 
היושב על ״כסא של אליהו״ (ע״ע אליהו, ענד 541 ). לאחר 
הנד, מטיפים לפי הילד טיפוח־יין, וקובעים את שמו. 
חילופי־מנהגים רבים בטקס־הס׳, ובכל הקשור בו, נתקיימו 
בכל הדורות. חילופים ראשונים הועלו על הכתב במאה 
ה 7/8 (ד החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א״י, י״ל ע״י מ. 
מרגליות, תרצ״ח), ומאז ועד היום נכתבו, ואח״כ נדפסו, 
ספרים רבים המוקדשים למנהגי הנד, ע״י מוהלים מומחים. 
הספר הראשון מסוג זה הוא, ככל הנראה, "כללי המילה" 
לר׳ יעקב ור׳ גרשום, שני מוהלים (אב ובנו), מן המאה ה 13 , 
באשכנז (יצא-לאור ע״י גלאסברג, בשם "זכרון ברית לרא¬ 
שונים", קראקא, תרנ״ב). המוהלים היו נוהגים לרשום 
בפנקסים מיוחדים אח שמות הנימולים ותאריכי־מילתם, 
וכיום משמשות רשימות אלו כמקורות היסטוריים רבי- 
חשיבות. 

חז״ל הפליגו בערכה של הנד, "שאלמלא היא לא ברא 



193 


מילה 


194 



ירית־אסאיל יפ 5 סכידמוהלים מפולניה או מנרטניה; נוסף ?אמרים, 
צויז שסו של בעל־הסכיז והתאריך ( 1734 ) 


הקב״ה את עולמו" (נדר׳ ל״א, ע״ב). מצות-מ׳ מקיימת את 
העולם, ושקולה כנגד כל המצוות שבתורה (שם ל״ב, ע״א), 
וגאולת ישראל עתידה לבוא בזכותה (אגדת בראשית, י״ז). 
מי שביטל מצות־מ׳, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים, 
אין לו חלק "לעוה״ב (סנה׳ צ״ט, ע״א), ואילו המקיים 
מצות־מ׳ לבדה נכנם לגן־עדן (תנחומא צו, י״ד). המ ׳ מהווה 
אמצעי יחיד להגיע לשלמות(פסי״ר כ״ד, ד׳), ותנאי ליכולתו 
של אדם ללמוד תורה (תנחומא משפטים, ה׳). אפילו אברהם 
ומשה לא הגיעו לשלמות כל עוד לא קיימוה (נדר׳ ל״א, 
ע״ב). הם׳ הריהי כמתנה (ב״ר, מ״ט), שנמסרה לאברהם, 
והיא שהצילה את ישראל בימי־צרה (שמו״ר, י״ז). ישראל 
מסרו נפשם על קיומה, ולכן "נתקיימה בידם" (שבת ק״ל, 
ע״א), כשאין אפשרות למול, בשל גזירות־המלכות, "דיז הוא 
שנגזור על עצמנו שלא לישא אשד. ולהוליד בנים", אלא 
שאין גוזרים כך, משום שלא נוכל לעמוד בגזירה זו, ולפיכך 
"מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" (ב״ב ס׳, ע״ב), 

למדות הערך הרב הנודע למצות־מ׳ בעיני חז״ל, היו, 
לדבריהם, תקופות בימי בית ראשון שבהן לא קיים העם, 
או חלק ממנו, מצוד. זו (ילק״ש בלק, תשס״ו; אגדת ברא¬ 
שית, ם׳). 

עם חדירתה של התרבות ההלניסטית לא״י, ובמיוחד 
במחצית הראשונה של המאה ה 2 לפסה״ג, החלו יהודים 
מולים מושכים בערלתם (חשמר׳א א׳, ט״ו), מתוך רצון 
לבטל את סימן־ההכר המיוחד להם, ולהקל על ההתבוללות, 
שהתבטאה במידה רבה בפיתוח הגוף בגימנסיונים. 

ב 167 נאסרה המ ׳ , ובענשים כבדים, ע״י אנמיוכום 1¥ 


אפיפנס (חשמו״א א׳, ס״ח! חשמו״ב ר, י׳), וקיומה על־אף 
האיסור היה אחד הגילויים הראשונים של מרד-החשמונאים 
(חשמו״א ב׳, מ״ו). הד לימים ההם נמצא בספר־היובלות, 
המכנה את היהודים שלא נימולו "בני־אבדון" (ט״ו, כ״ו). 
התפשטותה הטריטוריאלית של ממלכת־החשמונאים הביאה 
עמה מגמה של גיור המוני ומ׳ בכפיה של עמים נכבשים 
(ע״ע גר, עט׳ 174 ). גם ברחבי האימפריה הרומית היתד. 
תנועת־גיור ניכרת ורבו מקרי המ׳ (ע״ע גר, עט׳ 176 
ואילך), עד שנתפסה הנד ע״י היסטוריונים ומשוררים בני 
אותה תקופה (ססרבון, טקיטוס [ע״ע, עט׳ 889 ], מרטיאליס, 
יובנלים [ע״ע, עם׳ 288/9 ], ועוד) כסימן־הכר המיוחד לאו¬ 
מה היהודית. אדדיינום אסר את הם׳ על יהודים ולא־ 
יהודים כאחד והישווה אותה לסירוס ( 130 לפסה״נ לערך). 
איסור זה, שבא להלכה מטעמים הומאניים, אפשר שביקש 
גם להגביל את תופעת הגרות, ומכל-מקום היה, כנראה, 
אחד מגורמי מרד בר־כוכבא (חיי אדריינוס 14 , 2 ). הפיקוח 
על איסור ד.מ׳ והענשים על מקיימיה הוחמרו לאחר כשלון 
המרד, אולם העם לא השלים עם הגזירה ונעשו נסיונות 
לבטלה (ר״ה י״ט, ע״א* מעילה י״ז, ע״א). אנטונינוס פיוס 
חזר והתיר את ד.מ׳, ליהודים בלבד, אך אסר עליהם למול 
אנשים שאינם מישראל. על הקשר ההדוק שבין היהודים 
ובין מנהג־הט׳ במאה ה 4 לספה״נ מעיד גם הנאו־אפלטוני 
סלוסטיוס (על האלים והעולם, 9 , 5 ). 

במאה ה 19 עלתה מחדש שאלת המ׳, ע״י קיצוני תנועת־ 
הךפורמד. (ע״ע), שראו בה מנהג בארבארי ומיושן, העומד 
כמכשול עיקרי על דרך השתלבות היהודים בסביבתם. 
פולמוס זה היה מצומצם לשנותיה הראשונות של התנועה, 
וגם אז צידד הדוב בהמשך קיום ד.מ/ מבין אנשי המיעוט 
יש לציין בעיקר את ש. הולדהים (ע״ע) וי. פריךלנדר 
(ע״ע). היהדות הרפורמית מקיימת עד היום אח הם/ אף 
שחוגים מסויימים בקרבה ניסו לבטל מילת גרים (ע״ע גר, 
עט׳ 186 ). סערת-רוחות עורר בשעתו "מכתב גלוי לאינטלי¬ 
גנציה היהודית", מאת שלום אש (ע״ע), בפרום המאה 
הנוכחית, המגנה את ד.מ׳ כשריד של "פולחן הפלוס". 

מ׳ ב א ס ל א ם ובנצרות. ד.אמלאם מילא תפקיד 
חשוב בהפצת הנד "ח׳תאן") בעולם. אע״פ שמצות- 

מ׳ אינה נזכרת בקוראן׳ רואה בה החדית׳ (ע״ע) אח אחד 
ממנהגי ״הדת הטבעית״ (**□;:, פטרה"), ומילויה מוטל 
כחובה (, ואג׳ב) על המאמינים. את הנד מבצע 
הספר, ועיקרה: כריתת חלקה החיצון של הערלה. ד.מ׳ 
נערכת בין הגילים 7 — 13 , ופטורים ממנה מבוגרים המצ¬ 
טרפים לדת־האסלאם בגיל בו עלולה ד.מ׳ להיות מכאיבה 
מדי או מסוכנת. המוסלמים נוהגים גם למול את בנותיהם 
(ר׳ להלן). 

הנצרות פטרה כבר בראשית-דרכה את בני אומות- 
העולם שנצטרפו אליה מחובת הם׳, ודחתה את הניסיון 
לשוב אל מנהג היהודים (מעשי-השליחים, ¥צ, 29-1 ). 
פאולום התנגד למ׳ (איגרת לגלאטיים, ¥, 1 — 6 ) בטענו 
שהאמונה שבלב היא הקובעת ולא היות האדם מהול או 
לא (איגרת לרומאים, 11 — 1¥ ; איגרת א׳ לקורינתיים, 
¥11 , 19 ). יוצאות-דופן הן הכנסיה הקופטית והחבשית, 
שבהן נשתמרה הנד, אולי כמורשת מצרית קדומה. החבשים 
מקפידים על מ׳ ביום השמיני, בעוד הקופטים מלים בגיל 
6 — 8 שנים. 





195 


מילד! — מילהאוזן, יום־מוה ליפמן 


196 


מ׳ בעמים כיום. עמים רבים באפריקה מלים 
עצמם- וכן טאטארים, שבטים פולינזיים ומלאנזיים, רובם 
של ילידי אוסטרליה ושבטים אינדיאניים ברחבי אמריקה. 
נראה שקיום ד.מ׳ כחברות אלה הוא פרי של מסורת ארוכה 
שעל שורשיה קשה להתחקות. קיימים הבדלים רבים באו¬ 
פן ביצוע הנד. יש המסתפקים בעשיית חתד בערלה, אח¬ 
רים כורתים אך חלק קטן ממנה, ואחרים מוסיפים לכריתת 
הערלה גם פציעות באיבר עצמו. שונים המנהגים גם 
באשר לגיל הנימול, המוהל והטקסים הקשורים בנד. בקרב 
שבטים רבים מהווה המ׳ חלק מטקסי-המעבר לחברת- 
המבוגרים, וכחלק ממבחנים גופניים קשים להוכחת הבגרות. 
בקרב קבוצות אלו קשורה הנד, בין־היתר, בפולחן הפוריות, 
ומהמה גם החליף סימלי למנהג קדום של הקרבת ילדים. 

בעולם המערבי נפוצה ד.מ׳ מטעמים היגייניים ורפו¬ 
איים. הרחקת הערלה מונעת דלקות, המלוות התמגלות 
ואפילו נמק ( 0515 וח 1 ב!ק 3 ־! 3 ק , 0$1$ רמ 1 נ!ק), העלולות לגרום 
לעצירת השתן. מחקרים סטאטיסטיים הצביעו על נדירות 
סרטן צוואר-הרחם וסרטן איבר-המין הזכרי בקרב היהו¬ 
דים, כנראה הודות לגד. 

מילת נשים. הרחקת חלקים מסויימים באיבר-המין 
הנקבי החיצון (ב־וסמטז! 13513 , 15 ־ 111:01 :>), מקורה קדום, 
והיא מוזכרת כבר אצל סטראבון (המאה ה 1 לםה״נ). היא 
מקובלת בקרב עמים שונים המלים את הזכרים. מ׳ זו 
מתבצעת ע״י נשים בד״כ ללא טקס מיוחד. אין לה מועד 
קבוע, אך היא נעשית לפני גיל־ההתבגרות. 

י. לוי, מילת התינוק הירוק (נועם, י/ קס״ה־קע״ט), תשכ״ז! 

ד. ארליך, התלמוד על פורפורה של הילוד (הרפואה ע״ו, 

21 )׳ 1969 \ - 214 , 11£ * 1716131 ) 86$6 016 ־ 60 ( 1 ,ת 111£11 > 4401 . 8 

. 14 ; 1844 , 111471% ? 1611%(0$-30% 1)7 011 $6(167 86X1 מ/ $1 () 7706 

' 71 6 ?) 4 ) £11 ) ,() 14 $? 1 ?€$ ! 111010% } 1 .£ 1 ) 71 ) 1 16$ ) 16 ) 11 ) 116 ) 06$6 , 1055 ? 

1855; ?.0. ]^ ; 1900 ,. 0 /ס . 33177 ,סתנ^חסתו 
2 ; 1911 , 289 — 278 , 36312171 ) . 101711143 -. 71 ) 81 , 155 *״? .( . 
21111£17<161 3.6$ 1 ( 61$10 הס 6176 ס) 61 1101710171$ €6$ , 3 > 1 (] 0 ח< 0 [־׳ 
]1411$ (£05, XXX^^1), 1931; £. |61 86$611716131171% י ח $6 ו 

(4. 861{62676771070 , 35 ־ 1331 .£ ; 1933 , 6771 }[ 1071471/61 ^ 7 1761 1671 ח 
€1760710141011 , 1936; ?. 5 171 £ ( 7 ) 863011116131 316 767 ) 13 י ־ 61$61 ק 
3 . $143366 7 ) 870 י £ז€נ 1 חס 1 < . 14 ; 1944 ,( 1 ,גסוקס־יז - 

16771$ 116 .? ; 1951 171 166763 ) 86 0$ ץ 0111 !!). 81$6 )ס 
76 $ \ 71$7171(71011$ 36 847)616717 76$707116711, 1, 78—82, 1958 
( ס 76%1$1011011 16 ) 7 , 1 ) 00 ^ 801311 . 4 * .£ ז(עבר׳ תשכ״ט / 

130371071 003 411107217114$ 8114$ 0£0(71$1 €. (£3100105, 

X \ ר .€ 8171401 /ס ץ $117£67 16 ) 7 ,ת 3 ומ* 0 ח 5 .( ; 1959 י ( 1 ^^ז 
1962 71 ) 7 ) 80 0713 1143 ( 7017 26 ) 1 171 11110 ) 136712077 ,־ 61 ת 05 ^ן .? ; ב - 
711601 \8711171%$ (2\ . 1969 ,( 70 ,. 1 ) 146 . 1 ת 1 .ו 1 מ 

שם. א. — אל. בל. — יה. ל. — מב. ש. — מ. ו. 

מילה- ג׳ון אורט׳ ע״ע מילי, סר ג׳ון אוךט. 

3 ! י לה׳ 1 / ןי"'״טך' 103 א 1 ! — : 5111101 ?נסןמג־ו^-תגסן — 
11814 גדישי [ץ! 01 טז 0 ], על חוף נורמאנדיה — ) 

20 1875 , בארביזון), צייר צרפתי. מ׳ היה בן איכרים. בגיל 
—1834) עבר לשרבור הסמוכה לכפר מולדתו ולמד בה ציור 
1836 )! את לימודיו המשיך בפאריס ( 1837/8 ). שם התפרנס 
בעיקר מציורי פאסטל ושמן, כגון פאסטוראלות פאגאניות, 
.18 תמונות־עירום חושניות — נושאים אפייניים למאה ה 
השפעתו של דומיה (ע״ע) חוללה מפנה חד ביצירתו. הוא 
התחיל מצייר נושאים מהווי האיכרים, ובהם הודגשו במיוחד 
עמלם המפיד וסביבתם הכפרית. ב 1849 הצטרף מ׳ לקבוצת 
ציירי הנוף וההווי הכפרי, שפעלה בברביזון (ע״ע) ונעשה 
אחד מאמניה המובהקים. ראליזם מחוספס וכבד מציין רבים 
מציוריו (״האיש עם המעדר״, 1863 ! סאן פראנסיסקו)! 


אך הוא ידע להאציל על נושאיו אווירה חמימה ואינטימית 
ועל דמויותיו — הדרת-כבוד הגובלת במונומנטאליות. מ' 
חש אהדה עמוקה לאיכר ולאיש-העמל (״המלקטות״, 1857 , 
לובר! ״הכובסת״׳ 1861 בקירוב, שם) וידע לבטא את אה¬ 
דתו באורח עצור ומשכנע, פלא להיגרר לסנטימנטאליות, 
אם־כי זו ניכרת דווקא ביצירתו המפורסמת ביותר, 861115 ״^ 
(״תפילת-ערבית״, 1859 ! לובר). הוא קיבל מחבריו לאס¬ 
כולה את סולם־הצבעים העמום, אך פיתח באופן עצמאי 
סיננה הפשי של משיכות מכחול. סימונו השפיע על קורבה 
(ע״ע), על ציירי אסכולת-האג (ישראלס [ע״ע]) ועל רן 
גוך (ע״ע). מ׳ היה גם צייר־נוף פורה (״האביב״, 1873 * 
לובר) ותחריטן טוב. 

-)־ 031 ./ : 1881 ./ז..'־/ ./ 1/0 ס־״זמסס' ' 1 1 ) ) * 1 , 5005101 
-. 61010311 .£ ;״ 1910 ,!■ 110 * 1 0/111 13/0 ! 41 ( ,./ג .).ן , 11861 ״> 
- 1,310111 ״ 1 ; 1921 , 1-111 ,׳יי-י,יי, -:,י/ •שי/ ) 11 ! 0€0 ? ./•ג , 14012100 
., 1 . 8 ; 1928 ,, 64 , 05011 .? ; 1927 , 00 ^ 1 ( 0/1 ( 1 0 . 64 , 10110 
1962 ,(¥!€ , 2100 * 6438 811111081100 ) . 64 , 14016011 

א. רו. 

מילהאחן, יום־טוב ליפמן (נפ׳ אחרי 1420 ), רב, 
מקובל, פילוסוף ווכחן נודע. רוב ימיו ישב בפראג, 

אשר אליה בא ברבע האחרון של המאה ה 14 , ובה שימש 
כדיין וכראש־ישיבה. מ׳ הירבה לנדוד וידועות כמה מפעו¬ 
לותיו בקראקא (ב 1420 בקירוב), בלינדאו (באוואריה), 
בארפורט, בניישטאט הסמוכה לפראג (סמוך ל 1407 ), ועוד. 
כנראה היה מ׳ תלמידם של מאיר בו ברוך הלה (ע״ע), שר 
שלום מניישטאט, שמשה בן אליעזר והאחים אביגדור ומ¬ 
נחם קרא. בפעילותו העניפה עמד בחליפת־מכתבים עם 

דד 

גדולי רבני זמנו, ונבחר כאחד מ 5 הנציגים לוועד ארפורט 
(בין 1400 — 1410 ), שפרטיו אינם ידועים. מלבד בקיאותו 
הרבה בספרות ההלכה והפילוסופיה היהודית והכללית (ר׳ 
להלן), שלט מ׳ גם בשפה הלאטינית, וכל אלו הכשירוהו 
לתפקידו הנודע-ביותר — כמתווכח עם הנוצרים. לצורך זה 
קנה לעצמו מ׳ ידיעה גם באוואנגליונים ובכתבי אבות־הב- 
נסיה. ויכוחיו הראשונים נערכו באופן פרטי, ותוך יחסי- 
ידידות, בלינדאו, עם הבישוף המקומי. ידועים גם מקדים 
נוספים שבהם ענה מ׳ לשאלותיהם של פרטים, פה ושם. 
ב 1389 הושם מ , במאסר, עם שאר יהודי פראג, על־יסוד 
האשמתו של המומר פסח-פטר בדבר העלבת הנצרות (ע״ע 
אפולוגטיקה, עט׳ 134 ) . מ׳ עמד לוויכוח פומבי על נושא זה, 
אולם בסופו של דבר נהרגו 80 יהודים בשל האשמות אלו. 
למעלה מ 10 שנים לאחר ויכוח זה חיבר את "ספר־הנצחון" 
(מלשון ניצוח—ויכוח), שהוא הידוע מבין חיבוריו הרבים. 
בחלק הפולמוסי של הספר כלל מ׳ הרבה מן הספרות הפול- 
מוסית-היהודית, בעיקר מתוך ספר "נצחון ישן", אך באו בו 
גם דברים מקוריים משלו. מ׳ מתגלה כאן במלוא חריפותו 
ובהמצאותיו המפתיעות, ומשתקפת אצלו השיטה הפלפולית, 
ששלטה בבתי-המדרש של גרמניה דאז. פעמים מתובלות 
תשובותיו גם בהומור. בסוף הספר כלל את ויכוחו עם פסח 
המשומד. 

הספר נדפס לראשונה, בצורה משובשת, באלטדורף־ 
נירנברג, 1644 , ותיקונים להוצאה זו פירסם י. כ. וגנזיל 
(ע״ע). תרגום לאטיני של הספר נדפס באלטדורף, 1645 . 
אח״כ נדפס הספר לרוב בהוצאות יהודיות. רישומו של 
הספר על העולם הנוצרי היה עז ביותר, והוא עורר תגובות 
רבות מאד מצד מלומדים נוצרים ואנשי-כמורה. מספר 



197 


מילהאוזן, ידם־טוב ליפמן — מילוז 


198 


המתוופחים הנוצרים שקמו לספר במשך מאות שנים, הוא 
כה גדול, עד שנוהגים לכנות את ספריהם בשם הכולל 
3 חג 1 ו 1 גת 1 ( 1-1,11 זמ^. מביניהם יש להזכיר את יוהנס בופס־ 
טירף האב, י.כ.וגנזיל וי. א, איזנמנגר (ע׳ ערכיהם). משאר 
חיבוריו של מ , : "ספר האשכול", בקבלה (נדפס בספרו 
של י. קויפמן, ר׳ ביבל'); "ספר אלפא ביתא", על צורת 
האותיות העבריות ומשמעותן המיסטית (= חלקו השני של 
הספר ״ברוך שאמר״ לר׳ שמשון בן אלעזר [שקלוב, 1804 
ועוד]); "כוונות התפילה" ו״ספר הברית", על תוארי ה׳ 
ודרכיו (נדפסו ע״י א. קופפר, ר׳ ביבל׳); פירוש ל״שיר־ 
היחוד (נדפס בסוף סידור טיבינגן, 1560 ); כן כתב פיוטים 
אחדים. הוא עצמו מזכיר את פירושו לס׳ יצירה. 

מ׳ היה החכם היהודי הראשון באשכנז, שבקיאותו הקי¬ 
פה, מלבד ספרות־ההלכה, את הפילוסופיה היהודית של 
יה״ב, במובן הרחב, ואת ספרות הקבלה והסוד. מ׳ העמיק 
ביותר בכל אלה, ולדעתו אין סתירה מהותית בין גישות 
מנוגדות־לכאורה אלו. נסיונו למזג את תורות העיון והסוד 
לחטיבה אחת, תוך שילובן בידיעה מקיפה של תורה שבע״ם 
ולימודה האינטנסיווי, מהווה נסיון ראשון מסוגו באשכנז. 
מ׳ אף הטיף ברבים, בע״פ ובכתב, כנגד הסתגרות לומדי- 
התורה בתוך ד׳ אמות של הלכה בלבד, ובחיבוריו הירבה 
לצטט גם מתוך ספרות־החכמה היהודית בהקפה הרחב: רב 
סעדיה גאון, רבינו בחיי, ר׳ שלמה אבן גבירול, ר׳ אברהם 
אבן עזרא, פירושי הרמב״ן לתורה, מפרשי "מורה נבוכים", 
ועוד. כן ציטט את "חכמי יון", "חכמי המחקר", "חכמי 
הטבע" ובייחוד אריסטו, "חכמי התכונה" כפיתאגורס, תלמי 
ואחרים. מ׳ העמיד עיקרי-אמונה משלו, וכן עסק הרבה 
בביאור טעמי־המצוות ובפרשנות-המקרא. בכתביו לחם בהג¬ 
שמת הבורא, דן בשאלת הבחירה והידיעה ובשאלת "צדיק 
ורע לו״ — שאלות שנודעה להן חשיבות רבה גם בוויכוח 
היהודי-נוצרי. מלבד כל אלו, נתפרסם מ' כסמכות הלכתית 
בדורו, ותשובותיו בהלכה נזכרות הרבה. נתפרסמו ביותר 
תקנותיו ההלכתיות, שהתפשטו בכל גלילות הריינום! מהן 
נודעו לנו תקנותיו בעניין כתיבת ס״ת, כתיבת הגט ותקיעת- 
שופר. גם חכמים מן הדורות הבאים נהגו ע״פ תקנות אלו. 
בכל תחומי-פעולתו עמד מ׳ תחת השפעתם העזה של כתבי 
הרמב״ם, ואף תיקון ס״ת שלו ערוך על-פיו. 

י. קויפמן, ר׳ יוט״ל מ׳, א׳־נ׳, תרפ״ז; א. קוספר, ספר 

הברית וכתבים אחרים יר׳ יוס״ל מ׳ (סיני, נ״ו), תשכ״ה! 

ד. ש. לוינגר — א. קופפר, תיקון ס״ת לר׳ יוס״ל מ׳ (שם, 

ם׳), תשכ״ז. י. ת. 

מילוולוי ( 6£ ) 3111 ז\\ 111 \) , הגדולה בערי מדינת ויסקונסין 
(ע״ע), אה״ב. 717,000 תושבים, במ׳־רבה 1,420,000 
תושבים ( 1970 ). 

מ׳ שוכנת על חופה המערבי של ימת מישיגן (ע״ע), 
במקום שפכו של נהר מ׳ אל הימה, והיא מרכז מסחרי ות¬ 
עשייתי לאיזור המגדל דגנים ובקר. נמלה המשוכלל הוא 
תחנה חשובה בין המערב-התיכון של אה״ב לבין מזרחה. 
למעשה מהווה מ׳ חלק מרצועה עירונית רצופה, הנמשכת 
לאורך חופו הדרום־מערבי של אגס־מישיגן. שמוקדה הוא 
שיל!גו (ע״ע). מ׳ היא מרכז לשיווק תוצרתיחלב ואחד 
משוקי-התבואה החשובים של אה״ב. יש בה תעשיה כבדה 
וקלה: מפעלים לייצור פלדה, מכונות, ציוד תעשייתי, מכו¬ 
ניות וחלקיהן, מבשלות לייצור בירה׳ מפעלים לשימורי- 
בשר ועוד. 


בנד 2 אוניברסיטות עם 31,260 תלמידים ( 1970 ), ובת״ם 
גבוהים למסחר, הנדסאות ואמנות. מ׳ ידועה כמרכז למו״לות 
וכתבי-עת. 

מתיישבים אירופים נאחזו כאן בראשונה ב 1818 , סמוך 
לכפר של אינדיאנים. במחצית הראשונה של המאה ה 19 
היתה מ׳ מרכז חשוב למתיישבים מגרמניה, ואלה היו חלק 
גדול מתושביה ותרמו לפיתוחה כמרכז למסחר ותעשיה! 
מעמד של עיר הוענק לה ב 1846 . 

ישוב יהודי החל בנד קרוב לאמצע המאה ה 19 , 

ע״י מהגרים מגרמניה, שהתיישבו ברובע הגרמני של העיר. 
ב 9 צ 18 נתארגנד. קהילה מאוחדת, בגון הרפורמה המתונה, אך 
חלו בה קרעים רבים. ב 1900 היו במ׳ כ 8,000 יהודים, רובם 
יוצאי מזרח־אירופה, ואז החלו להתגבש כ״קהילה". נוסדו 
עדות אורתודוכסיות אחדות, שנתמזגו ב 1927 . משנתרבו 
ילידי־המקום, הלכה וגברה השפעת היהדות הקונסרוומיווית, 
ולאחר מלה״ע 11 דחתה מפניה כמעט לגמרי את האורתודוכ¬ 
סיה המאורגנת. 

היהודים עסקו במסחר קמעונאי, בתעשיית־ההלבשה וב¬ 
מקצועות חפשיים, אך לא בתעשיות העיקריות של מ׳. מש¬ 
נות ה 30 נתרבו בעלי מקצועות "הצווארון הלבן", בעיקר 
רופאי בית-החוליס היהודי ״הר-סיני״, שנוסד ב 1903 . 3 
המוסדות הקהילתיים הם: "קרן־הסעד היהודית" (נוסדה 
ב 1938 ) — המרכזת את התרומות ומקציבה אותן לצרכים 
מקומיים, ארציים וכלל-יהודיים; "המועצה היהודית של מ׳" 
— להגנה על זכויות היהודים ( 1938 ) ! ו״המועצה הציונית 
לשעת־חירום״ ( 1940 ) — המרכזת את הפעילות הציונית 
בעיר. ב 1967 נאמד מספר היהודים בנד ב 24,000 נפש. 

) 111 / 0 ץ 07 ד, 1-11 ) 711 ,- 1£1 ו 1 ז 03 ״ 1 — .( ״ 1 

111071 > 111 ק 0 ? 11/1111 )[ . 11 ! .[ . 11 ; 1963 ,■ 4 ! [ס ! 11 !)[ 

. 1967 

א. אם. - פר. ש. 

מי־אז ( 41111101156 ^! גרמ ׳ 1111113115611 ^), עיר-תעשיה 
בחלקו הדרומי של חבל אלזס (ע״ע), בצפון־מזרח 
צרפת! 116,400 תוש׳, עם פרבריה — כ 200,000 תוש׳ 
( 1968 ). מ׳ שוכנת בגובה של 240 מטר, בגדה המזרחית של 
הנהר איל (יובל הרינוס), ועל תעלת-הספנות רינום—רון, 
העוברת בעיבורה של העיר. מ , משמשת צומת למס״ב וכבי¬ 
שים. המחברים את צפון־מערב שוויץ ואת דרום־מזרח צדפת, 
דרך עמק־הרינוס, לצפון וצפון־מזרח צרפת, 

במ ׳ תעשיית טכסטיל ענפה, בעיקר עיבוד חומים ובדים 
של כותנה, וכן עיבוד צמר וייצור סיבים סינתטיים. תעשיית 
המתכת מופנית בעיקר לצרכי מפעלי-הטכסטיל. ד,תעשיה 
הכימית מבוססת על מכרות-האשלג שמצפון־מערב לעיר. 

היסטוריה. מ׳ נזכרת לראשונה ב 803 . ב 1273 נעשתה 
לעיר קיסרית (ע״ע גרמניה, ענד 427 ) ובמאה ה 14 היתה 
חברה ב״ברית עשר הערים" של אלזאם. ב 1515 הצטרפה 
מ׳ לקונפדראציה של שוויץ וב 1528 הונהגה בה הרפורמאי 
ציה. ב 1586 נעשתה לרפובליקה חפשית ומעמדה זה הוכר 
בשלום וסטפליה (ע״ע) ב 1648 . במאה ה 18 פותחה בה 
תעשייתיבדים צבעוניים. ב 1798 סופחה מ׳ לצרפת. ב 1871 — 
1918 וב 1940 — 1944 היתד, בשלטון גרמניה. העיר ניזקה 
במלה״ע 11 , אך שוקמה מאז. 

; 1951 ,) 11% 1 ז)'( 110 ! 011 . 71 ! ) 11 ! 17111111111011 1 ) 7 ,ז:) 4063 ? . 1 \ 

) 4 ) 77 ) £11 10 ו 1 ז 10 >ה)ק . 4 ! ) 11 ) 11 [ 11 11/1 1 ק) 11 70 ,:> 1 ־!ז 06 .א 

. 1965 , 0711 ) 711 ) 77 



199 


מילוז — מילטון, ג׳ון 


200 


יהודים בם׳ נזכרים לראשונה בשנת 1300 . ב 1311 
נזכר ביהכ״נ שלהם. הם עמדו תחת חסותו של הקיסר, אך 
זה לא הצילם מניסות ארמלדר (ע״ע: 1338 ) ולא מפרעות 
1347 , שנת המוות השחור. לודוויג, הקיסר הפאווארי, דרש 
מעיריית מ׳ פיצויים, שתמורתם העניק לה את רכוש הנהר¬ 
גים ומחק את חובות אזרחיה ליהודים. ב 1798 ׳ עם צירוף 
מ׳ לצרפת, קמה שם קהילה חדשה, שמנתה ב 1830 76 משפ¬ 
חות. ב 1832 נרכש בית-העלמין. ב 1842 נוסד בי״ם מקצועי 
יהודי, ובו השתלמו, עד לסגירתו אחרי מלה״ע 1 , יותר מ 600 
חניכים. ב 1849 נבנה ביכ״נ חדש, וב 1867 — מושב־זקנים, 
עם התקנת עוגב בביהכ״ג, ב 1892 , יסדו החרדים מקום- 
תפילה שלהם. ב 1914 הגיע מספר יהודי מ׳ ל 2,300 בערד. 
בין הרבנים ששימשו במ׳ בדורות האחרונים נמנה ר׳ יעקב 
קפלן, כעת — רבה הראשי של צרפת. יהודי מ׳ גורשו ע״י 
הנאצים לעבר צרפת הפנימית, ושם נתפסו ברובם הגדול 
ונהרגו עם אלפי יהודים אחרים. עם תום מלה״ע 11 חודשה 
הקהילה, והיא כוללת כעת כ 500 משפחות. חלק מיהודי מ׳ 
עלה ארצה. 

, £114$ ; 1898 ,.)% <ז 1 מ 14€ !! . 4 11 /^^ 116 ?£•׳״?/ , 16 ) 11 ) . 0 

. 1 > 1 )|) [;! 150 ]£ [ מ 7 ] 1 . 4 ? 0 ) ■ 4 ן 1 ך 011 

מ> 14401 ! . 4 .^־ 66,7 . 1101 >\; . 5 ; 1904 ,( 3 

. 1914 

א. יא. - של. ו. 

מילטון, ג״רן — "!!ס! — ( 1608 , לונדץ— 1674 , 

שם), משורר אנגלי. אביו, שמפני היותו לפרוטס־ 

טאנט, נשללה ממנו ירושתו, היה נוטאריון, בעל תרבות 
רחבה, ונתן לבנו חינוך קפדני, ברוח ליבראלית. בעודו ילד 
למד מ׳ לאטינית, יוונית, איטלקית, צרפתית ועברית, וכפי- 
הנראה, לימוד זה הכשירו לקרוא את כתבי־הקודש ואת 
הפירושים הרבניים בלשונם המקורית. ב 1632 , לאחר 
שסיים את לימודיו הפילוסופיים והתאולוגיים בקימבריג׳. 
התנגד לרצון אביו שיהיה כומר, והתמסר במשך 6 שנים 
להרחבת השכלתו הכללית׳ בייחוד בספרות, היסטוריה ופי¬ 
לוסופיה — העתיקות והחדשות. בתום תקופה זו ערך טיול 
ביבשת־אירופה׳ ובשובו לאנגליה ב 1639 עסק בהוראה. 
ב 1642 התחתן עם מדי פאואל? זו אמנם ברחה ממנו מבור 
זמן־מה, אך בסוף שבה אליו וילדה לו שלוש בנוח ובן — 
שמת בעודו תינוק. אחרי נצחוגם של הפוריטאנים במלחמת־ 
האזרחים, היה מ׳, ב 1649 , למזכירו המדיני של אוליור 
קרומול (ע״ע) ועסק בחיבור מכתבים ובהכנת חומר־הסברה 
בשפה הלאטינית. ב 1652 , שנת־מותה של אשתו, הוכה 
בעיוורון מוחלט. ב 1658 מתה אשתו השניה, שאותה נשא 
שנתיים לפני-כן. מהלומה נוספת ירדה עליו עם מפלתו של 
המשטר הקרומווליאני והחזרתה של המלוכה. אולם המשטר 
החדש לא פגע בו לרעה ו 14 שנות־חייו האחרונות של מ׳ 
עברו עליו בשקט יחסי. ב 1663 נשא את אשתו השלישית, 
ואתה חי חיים מאושרים. 

בהיותו בקימבריג׳ חיבר מ׳ את יצירותיו הראשונות — 
פר 1 לוזיות (מעין מסות), אלגיות ושירים אפיים — בלאטי- 
נית, שפת-האוניברסיטות, ו 6 סוגטים באיטלקית. שירו הג¬ 
דול הראשון באנגלית הוא 5 ' 151 מו 01 0£ 8 ״ 1 חז 10 \- 6 * מ 0 
ץ] 1 ז\ 311 א (״הבוקר שבו נולד ישו״), 1629 — פואמה, שנוש¬ 
אה המרכזי הוא הסדר האלוהי ההארמוני. ב 1631 חיבר שתי 
פואמות, האחת 0 ־ 11681 ^'£ (איטל׳: "העליז"), בשבח הע¬ 


ליצות. והשניה, 050 ־ $ 61 ״€? 11 (איטל׳: "השקוע במחש¬ 
בות") ׳ בשבח ההתבוננות. במחזה הקצר "מסכה" [ע״ע] בשם 
00111115 (מיוונית: ״הילולה״), 1632 , תיאר מ׳ את המאבק 
בין הטוב והרע, ואילו באלגיה הפאססוראלית 335 >! 0 ץ, 1 
(״ליסידס״), 1637 , ניסה להצדיק מעשי-אלוהים ולהשלים 
עם תבאי-הקיום, האבסורדיים לכאורה, בעולם הזה. 

ואמנם, עם התבגרותו, נתעמקה במ׳ ההכרה בייעודו כמ¬ 
שורר מן הטיפוס התנ״כי, שמתפקידו להאיר את דרך- 
הישועה לפני עמו ולפרש את מעשי־האלוהים בהיסטוריה. 
הוא האמין, שהאנגלים הם עם־סגולה, בדיוק כמו עם־ישראל 
בתקופה התנ״כית, ושעליהם מוטלת החובה להיות אור 
לגויים. בהשתייכו לזרם הפרוטססאנטי־מהפכני, עקב אחרי 
ההתפתחויות הפוליטיות שקדמו למלחמת-האזרחים ( 1642 — 
1649 ), תוך הזדהות עם הפוריטאנים שהתנגדו להגמונים 
משרתי-המלך. לדעתו׳ רק באנגליה התגלמה הרפורמציה 
בצורתה הנכונה. הוא נתן ביטוי להשקפותיו הפוליטיות 
והדתיות בשורה של כתבים, בפרוזה ובשירה, שליוו את 
המאורעות ההיסטוריים של זמנו. בחיבורו 106 ־ 00611 שות־ 
ססזסטס 0£ 6 ת 11 נ 1315011 1 >ת 3 ("תורת גט-הכריתות ופרש¬ 
נותה"), 1643 , מתח מ׳ ביקורת על חוקי־הכנסיה בדבר 
איסור־גירושין, בהסתמכו על הכתוב בם׳ דברים כד, א—ד. 
בקונטרס 63 בו( 38 ק 60 ז\ 1 ("דברים מן האריאופאגוס" [גבעה 
באתונה, שבה התכנסה המועצה האתונאית]), 1644 , הגן 
בתקיפות על חופש־העתונות. ב 1649 פירסם מסכת שז״חש־ד 
65 ) 3 ז 81$1 ב 4 \ 1 >״ 3 ל 8 ״ 1 .£ 0£ ("חזקת המלכים והפקידים 
הבכירים״), שבה הגן על הוצאתו־להורג של צ׳ארלז 1 , אם- 
כי, אישית, הסתייג ממנה במידת-מה. מ׳ המשיך לדרוש את 
חיזוקה של הךפובליקה, גם כשהיחה כבר צפויה החזרת 
המלוכה, וב 1660 פירסם את הקונטרס הפוליטי האחרון שלו 

- 1 זזס 0 66 ז£ 3 1 ( £5136115 סז ץ 3 ^ ץ £3$ 1 ) 30 ץ 1 ) 63 ? שב! , ! 

11 ) 631 ׳* 0 סמ 1 ("הדרך הנכונה והקלה להקמת קהיליה חפ- 
שית״), שבו הזהיר מפני חידוש המלוכה. ב 1823 ׳ כ 150 שנה 
אחרי מותו של מ׳, פורסמה מסכתו התאולוגיח -ש״ט 06 
1511303 ־ 011 103 ־ 0 ("על תורת הנצרות"), בה הוא כפר 
בעיקר האמונה באחדות השילוש. לפי דעתו — דעה אר- 
יאנית, למעשה [וע״ע אריוס] — א? ה״בך קיים מעולמי- 
עד ואין הוא שווה ל״אב". מ׳ כפר גם באמונה בהישארות- 
הנפש. כן דרש לא רק התר־גירושין בשביל הנוצרים, אלא 
גם התר לפוליגאמיה, כפי שנהגה אצל העברים הקדומים. 
מסכת זו מבליטה את דעותיו הבלתי־קונוונציונאליות של מ׳ 
בענייני דת ופוליטיקה ואת רוחו המהפכנית. 

נוסף על אלה. חיבר מ׳ קונטרסים ומסות על נושאים 
פוליטיים ודתיים, שהיו בזמנו שנויים במחלוקת ערה. עם 
כל זה היה יחסו של מ׳ לפוריטאניזם מעורב. מ׳ שאב מהמ¬ 
קורות הרוחניים של הרנמאנס והצטיין בהשקפה ליבראלית־ 
הומאנית וסובלנית, בניגוד לצרות־העין ולדוגמתיות של רוב 
המנהיגים הפוריטאניים. שלא כמו הפוריטאנים הטיפוסיים, 
התעניין באמנות׳ בתיאטרון ובמוסיקה, והירבה לנגן בעוגב. 

לאחר שמ׳ התאושש ממכת החזרת-המלוכה פתח בת¬ 
קופת חדשה של יצירה, שפירותיה העמידוהו כמשורר רא¬ 
ש? בדורו וכאחד מגדולי המשוררים האנגלים בכל הזמנים. 
חיבורו המרכזי הוא הפואמה האפית, ב 10 ספרים, 1156 ) 3 ־ 31 ? 
ז £0$ (״גן-עדן האבוד״)', 1667 ' — יצירה מאלפת, בנויה 
לתלפיות על יסודות הספרות העתיקה והמודרנית כאחת, 



201 


מיל מון, ג׳ון — מילטדם 


202 


והנשענת על ידע פילוסופי ותאולוגי מעמיק. היא מצטיינת, 
יחד עם זה, בפשטות לשונה וצחותה ועשויה משום־נך למ¬ 
שוך גם את הקורא הבלתי־מלומד. זהו אפום תנ״כי, המתאר 
את האדם הראשון ואת גירושו מגן-עדן. מ׳ הסתמך על אג¬ 
דות נוצריות, השאובות, בחלקן, ממקורות יהודייבדהלניס־ 
טייס, שנרקמו במשך דורות מסביב לסיפור התנ״כי, האגדות 
על מרד המלאכים, ובראשם "הילל בן שחר" (השטן), נגד 
האלוהים ובנו ישו, והפלתם מן השמיים לגיהנ 1 ם. אירועים 
אלה קדמו לבדיאת־האדם וגם מסבירים את קלקלתו, שכן 
אין הנחש מפתה את חוה, אלא השטן. חטאו של אדם יכופר 
ע״י ישו ובסוף־הימים עתיד המושיע לרדת לגיהנום כדי 
להעניש ולחסל את השטן. העלילה מתפשטת, איפוא, מעבר 
לתחום הארצי ומקיפה את כל העולמות מראשית-הבריאה 
ועד אחרית־הימים. מסגרת זו מעניקה ליצירתו של מ׳ עצמה 
רטורית והקף קוסמי. 

ב 1671 פירסם מ׳ פואמה אפית, ב 4 ספרים, 1156 ! 5 ש 3 ? 

("השיבה לגן־עדך), יחד עם הפואמה הדרא־ 

מתית 4. £1x164, 34. 00 / 0 £102/0015 ) 1/1 /סס /, 
1964; £1. £15611, ]((050/(01 ״/ 60 ,.!>! ; 1964 , 1/1100 ) 5 /הס 
׳, 9 ; 1966 2 ,. 34 , 1 ״ 3 ץ 1111 .׳,י\ 1 < .£ ; 1967 , 8/0 /)!דוו ) . £. 
?3/1664, 34., 1-11, 1968; ).7. $113 01 )/ 11 ) 0 ) 7/1 ;. 34 , 6/055 ״י 
(7(71102(, 1970; >!.?.?0101011, >4. 1970 , 1 ) 57 £021/5/1 /סס ; 

337105/00, /. 114.; ?0(1 05 ?01/1/(100 (£115(. 10413 ץ , XX1^, 

£10. 4), 1972. 

א. ה. סי. 

מילטוס (; 0 זץז.ג 11 \), עיר עתיקה בכריה (ע״ע), מהחשו¬ 
בות שבערי יוניה (ע״ע יונים, יוניה). העיר ישבה 
על כף; שני מפרצים בכף איפשרו הקמת שני נמלים מוגנים 
מצוינים. במקום היתה היאחזות כרתית-מינואית במאה ה 16 
לפסה״נ והיאחזות מיקנית במחצית השניה של האלף ה 1 , 
העיר היוונית הוקמה, לפי המסורת, בסוף האלף ה 1 בידי 
פליטים מאטיקה, שערכו טבח בתושבים הפריים ונטלו את 
נשיהם לעצמם, בתקופה הקלאסית היתה מ׳ עיר יונית, אך 
באוכלוסייתה השתמר יסוד כרי. במאה ה 8 לפסה״ג היתה 
מ׳ עיר־מסחר גדולה ועשירה, שקשריה התפשטו על שטחים 
נרחבים באגן הים־התיכון המזרחי, במאות ה 6 — 8 הקימו 
יוצאי מ׳ עשרות מושבות בחופי הים האגאי והים השחור, 
ואף תחנת-מסחר בנאוקראטים שבמצרים. מקדש־אפולון בדי־ 
דימה (ע״ע) שבקרבת מ , הוסיף על חשיבותה. בעיר התפתחו 
גם חיי־רוח ערים ; מ׳ היתה עריסת הפילוסופיה היוונית — 
תאלס, אנאכסימאנדרוס ואבאכסימנם היו בני מ׳(ע״ע יונית, 
אסכולה, עט׳ 527 ; יונית, לשון ותרבות: פילוסופיה, עט׳ 
595 ) וכן עריסת הלוגוגראפיה (ע״ע הקטיום ממילטום). 

במאה ה 7 לפסה״ג ניהלה מ׳ מאבק ממושך עם לוד 
(ע״ע); בתחילת המאה ה 6 השלימו ביניהן. באותה תקופה 
היתר. העיר בשלטונם של טירנים. ככל ערי יוניה הכירה 
מ׳ ב 546 בשלטון פרם. אך ב 499 עמדה בראש הערים הללו 
במרד בפרסים, בהנהגתם של היסטיאיוס (ע״ע) ואריסטא־ 
גורס (ע״ע מלחמות יוודפרם). לאחר דיכוי המרד החריבו 
הפרסים ב 494 את מ׳. חיא שוקמה לאחר נצחון היוונים 
(אחרי 479 ) והצטרפה לברית האטית־דלית (ע״ע יון, עט׳ 
442/3 ). מ׳ החדשה נבנתה לפי תכנית הקשורה בשמו של 
היפודמוס (ע״ע), ושוב היתד. לעיר גדולה ומפוארת. במאה 
ה 4 הוחזרה לשלטון פרם. אלכסנדר מוקדון כבש אותה לאחר 
מצור ב 334 . בתקופה ההלניסטית היתד. כפופה תחילד. לסלו־ 
קים (אנטיוכוס אפיפאנם הקים בה מקדש) ואח״ב למלכי 
פרגמון (ע״ע). מ 129 'נכללה בפרובינקיה הרומית אסיה. 
היא זכתה להטבות מטעם הקיסרים אוגוסטום וטריינום, אולם 
בתקופה העתיקה המאוחרת ירדה מגדולתה. נמליה הוזנחו 
ונתמלאו סחף, והעיר נידלדלה ונצטמקה. חומתה שהוקמה 
בפקודת יוסטיניאנום לא הקיפה אלא חלק קטן משטחה 



203 


מילטוס — סיליוטץ, דמימרי אלעסיכיץ׳ 


204 


הקורם. לאחר־מכן נוטשה העיר לגמרי והיתד! לתל־חרבות, 
שעליו קמה במאה ה 14 העיירה התורכית באלאט. 

מ 1899 ואילך בערכו באתר חפירות בידי ארכאולוגים 
גרמנים, שהצליחו לשחזר את דמותה של העיר ההלניסטית־ 
רומית. נחשפו חומות, מקדשים, סטווים, איצטדיון, תיאטרון, 
מחסני-סחורות ומיתקני־נמל והרבה כלים וחפצי־אמנות (ע״ע 
הלניזם, עט׳ 609,607 — 611 , ותמ׳ בעט׳ 598 , 610 ). 

-ץ £1X11($ 11X1■ 7411)1011( 11( 5. 4. (4 111! 1)1x1 < ־| 1£ ז 550111 ו 11 ; 1 ל . 6 
■ 4 ) 4111111 )^ 7.1 :. 54 , 31 £1 11 ח 1 ;^,, 1 ז \\ , 11 '!' ; 1902 , 1011 ) 111 

; 1968 - 1906 ,מ 1-1 , 11 )^ 4<15£10/)1<11%(11 1X114 0111(111x51X11 / 

) 01 ,' £1 |] 161 א . 3 > ; 1915 ,. 54 { 0 1 ( 141x101 ,״ 00111131 . 0 ..א 

. 1968 ,./ג .ס ( 1 ) 1111x11 
ד. אש. 

מילטיאלס — ?ף 165 ז.גו 4 \ — ( ס 550 —־׳ 489 לפסה״ג), 
מצביא ומדינאי אתונאי. מ׳ נולד למשפחת הפילאי- 
דים האצילה שהיתה בעלת נכסים בבראורון שבמזרח אטיקה. 
סמוך ל 524 לפסה״ב ירש את השלטון בכרסונסוס התראקי 
(חצי־האי גאליפולי), שבו הקים דודו, מ׳ "הזקן", היאחזות 
אתונאית לשליטה על המעבר לים השחור. מ׳ שלט על 
שטחים נרחבים. נשא לאשה את בתו של השליט התראקי 
אולורום. ב 513 השתתף במסע דרמש 1 לסקיתיה. אח״כ 
השתנה יחסו לפרס* סמוך ל 500 'העביר את למנוס מידי 
פרם לידי אתונה, ב 499 השתתף במרד היוני נגד הפרסים, 
ועם דיכוי המרד ברח מפני הפרסים לאתונה ( 493 ). יריביו 
האשימוהו בשלטון טיראני בתראקיה, אעפ״כ זכה בהשפעה 
רבה וב 490 היה אחד האסטרטגים (ע״ע יון, עמ׳ 468 ). הוא 
השיג את תמיכת הפולמרכוס, קאלימאכוס, ויתר האסטרטגים 
לצאת לקראת הפרסים שנחתו במאראתון. נצחונו בקרב זה 
הוציא לו שם גדול, בלם לשעה את הפרסים והעלה את קתה 
של אתונה (ע״ע יון, עט׳ 441 ). שנה את״כ יצא למסע כיבו¬ 
שים עם הצי האתונאי, אולם נכשל בנסיונו לכבוש את האי 
פארום ונפצע קשה! יריביו האשימוהו בבגידה והוטל עליו 
קנם גדול! מ׳ מת מפצעו, ואת הקנס שילם בנו קימון(ע״ע). 

מ׳ היה מדינאי מהדוד הישן, נציג מובהק של חיל־ההופ- 
ליטים הכפרי ונתון להשפעת האריסטוקראטיה. ממשיך- 
דרכו ויורשו הרוחני היה בנו קימון. מתנגדי המדיניות הימית 
והאימ?ריאלית נוסח תמיססוקלס ופריקלס האדירו את דמותו. 

;{ 11 ז "וסזג.,^; חז 1 1 ח 111111 ■)! 1 -ז 0 \£ 3£ * 1 ע) ./ג ¥1111 . 0 

- 1 ) 1 . 11 1 ) 511141(11 ( 111 ■ 0(1()11(/11( 4(! ¥4x1110 ./ז! . 13 

, 5, 1^x1 זז 0 ..ז* ,ץ־מ 0 ־:>נ> 3 ע\ .ז .זז ; 1937 , 4 ) 2 1 ) 1 ! 

. 1951 ,( 212-221 

ד. אש. 

??יל , ־, 0 ר 10 [ — 111318 ^ ״ £1X16 ״ 011 ( 511 - 

( 1829 — 1896 ), צייר אנגלי, ממייסדיה (ב 1848 ) 

של תנועת ה״קדם־ךפאליים״ (ע״ע); ב 1896 — נשיא הא- 
קאדמיה המלכותית לאמנויות, שבה היה חבר מ 1853 . 

מ׳ גילה עניין בציור בעודו ילד, ומגיל 11 למד בהצטיי¬ 
נות בביה״ס שליד האקאדמיה המלכותית לאמנויות. יצירו¬ 
תיו, כמרבית ציוריהם של חבריו ה״קדם־רפאליים", עמוסות 
בפרטים צבעוניים ובאסוציאציות "סיפוריות" וסימבוליות, 
ונימתן סנטימנטאלית במקצת. תמונתו "ישו הילד בבית־ 
הוריד (או: ״הנגריה״; 1850 ) היא דוגמה טיפוסית, ואולי 
הטובה ביותר, של סיגנונו זה. ב 1856 הוצגה בתערובת הא- 
קאדמיה תמונתו המפורסמת "הנערה העיוורת", שהנוף 
שברקעה מהווה שיא של טכניקת ציור־הנוף של מ׳. בשנות־ 
ה 60 הרחיב מ׳ במידה ניכרת את מבחר הנושאים ואמצעי- 
הביטוי! הוא החל לעסוק גם באיור ספרים, כגון אלה של 



נ. א. טילי: עלי ש?נת, 1866 
(נאלריות־האסנות העירוניות, סנעיססר) 


טדולופ, טניסון ואחרים. אולם מאוחר-יותר, בשנות־הסד, 
חלה ירידה באיכותן האמנותית של יצירותיו. הוא התרכז 
בציורי-נוף ודיוקנים, חלק ניכר מהם — של ילדים, שהצ¬ 
טיינו בברק טכני וזיכוהו בפופולאריות רבה, על-אף שט¬ 
חיות תוכנם. — ב 1885 הוענק למ , תואר-אצולה. 

,. 54 , 7 ./ 511 / 0 0. 14111315, 741( 14}( 0114 7(1x11 .{ 
. 1948 , 0(111( 70111x11 ״ 6 :> 38 ״ו>£ 
(״תחיה״), 1912 , אשר על שמו נקרא קובץ שיריה הראשון, 
שיצא לאור ב 1917 . עם פרסום 165 ;ז 1115 ' 1 ״ז 0 ז£ 1£5 ? ״! £6 
("כמה תאנים מבין קוצים"), ב 1920 , היתד, מ׳ לשופרו הלירי 
של הדור המתמרד. ב 1923 הוענק לה פרס־פוליצר על 7116 
ז 6 י\ 63 ^י< 1 ז 43 ? (״אורג-הנבל״) — קובץ םונ.טים, צורה שבה 
הגיעה מ , לטכניקה משוכללת. היא חיברה גם רשימות סאטי¬ 
ריות: 0131081163 8 ״ 6$$31 -ם 1$ ס (״דושיחים מביכים״), 1924 ! 
כמרכן כתבה מספר דראמות פיוטיות, רובן בנות מערבה 
אתת. ספרה 1166 >!£ ) 1610 > 11 \ 4 ^ 1 1116 ׳ (״רצחלידיצה״), 1942 , 
הופיע כתגובה לעריצות הפאשיסטית. חיבוריה מתקופת 
המלחמה הם בעלי אופי תעמולתי בעיקרם. בזמנה היתה 
משוררת פופולארית ביותר באה״ב. — הסונטים של מ׳ 
יצאו לאור ב 1941 ! מכתביה נתפרסמו ב 1952 ! כל שיריה — 
ב 1956 . 

, 1 זג 511£6 ; 1936 ,^ 27/18 > ./ג . 51 .£ .£ 

; 1951 ./ 1 . 51 .£ / 0 1611£0 ז 1 16 (* 7 

. 1957 ,) 0€ ? ,./ג ./$ .£ ,־ £1 ]£ג 511 .ז 

מיליוטץ, ךמיטך־ אל^סיביץ׳ -״ 1^11x10x11 

( 1816 — 1912 ), מצביא ומדינאי רוסי. מ׳ נולד במוס- 
קווה למשפחה מהאצולה הנמוכה, למד באקדמיה הצבאית, 
שירת שנים־מססר בקאווקאז, וב 1845 — 1856 היה פרופסור 
באותה אקדמיה צבאית. ב 1856 נתמנה למפקד-הצבא בקאוד 
קאז ונלחם בשאמל (ע״ע), מנהיג המרד בדגסתאן, והשלים 
את כיבושה של ארץ זו. 

ב 1860 נתמנה ם׳ לסגן שר־המלחמה וב 1861 — 1881 היה 
שר־המלחמה. בתפקידו זה הנהיג תיקונים יסודיים בצבא 
ואירגנו על בסיס חדש. לפני־כן גויסו בני השכבות ד,נמו־ 


205 


מיליזטין, דמיטרי אלכסיביץ׳ — מיליטריזם 


206 


כות בלבד, והשירות בו, ל 25 שנח, נחשב לעונש בעד פש¬ 
עים ! משמעת אכזרית וענשים כבדים היו נהוגים בצבא. ם׳ 
יזם חוק שירות־חובה של 6 שנים לכל, — ועוד 9 שנים 
במילואים, ביטל את הענשים הגופניים בצבא, הנהיג תכ- 
נית־אימונים, בכללה הוראת כתיבה וקריאה, והסד בכד את 
הצבא למוסד מחנה הוא שיפר את אירגון הצבא ואת הכשרת 
קציניו, ודאג לחידוש נשקו. — ב 1878 הוענק לו תואר דחן. 

אחיו, גיקולי ( 1818 — 1872 ), היה סגן עור־הפנים ב־ 
1859 — 1861 , ומילא תפקיד מרכזי בהכנת הצו לשיחרור 
הצמיתים, מול לחץ כבד מצד בעלי־אחוזות שמרנים, שביקשו 
לכרוך את שיחדור הצמיתים בתנאים מעיקים. ב 1863 נתמנה 
לשר לענייני פולניה, שבה פרצה אז מרידה נגד הרוסים. כדי 
להשמיט את הקרקע מתחת לרגלי המורדים ביצע מ׳ רפורמה 
אגרארית, לטובת האיכרים — שרבים מאד מהם לא היו 
פולנים — על חשבה אדוניהם הפולניים, בצורה הרבה־יותר 
נדיבה מהרפורמה האגרארית ברוסיה גופא. וכן הנהיג רוסי־ 
פיקאציה של בתי־הספר והמיגהל בפולניה. 

,ץ 13 > 10 . 11151 ) !{■ 50 ^מן> 11 ,ת 1 ס 0 ו 1.11 . 0 ./ע 

. 1969 ,. 14 ו* 01 }וא , 1,1 ; 1969 ,(צ 1 צ 

א. הר. 

מי־ליוקוב, פול ניקוליביץ׳ - 1^x08 ^ .מ.ח- 

( 1859 — 1943 ), היסטוריה ומנהיג ליבראלי רוסי. 

מ׳ למד באוניברסיטת־מוסקווה ואח״כ הורה בה והתפרסם 
במהרה כהיסטוריון. הוא דגל ב״התמערבות" של תסיח, 
קרא לזרז את תהליך התקדמותה לקראת דמוקראטיה פאר־ 
לאמנטארית נוסח המערב דצא נגד האבסולוטיזם הצארי. 
בגלל תעמולה זו גורש מחסיה וב 1903 — 1904 הורה באה״ב. 

בעת המהפכה הראשונה בחסיד, ב 1905 חזר מ׳ למולדתו 
ועמד בראש אירגה כללי של הסתדרויות המקצועות החפ־ 
שיים, שדרש בחיחת כלליות, סודיות, ישירות ושוות. באוק¬ 
טובר 1905 הוקמה המפלגה הקונסטיטוציונאלית־דמוקרא- 
טית (הקד״טים), וכד היד. הרוח החיה בה. 

לפי החוק לא יכול היה מ׳ להיבחר לדומה (ע״ע) הרא¬ 
שונה והשניה ב 1905 וב 1906 , משום שנעדר קודם מרוסיה, 
אך היה ציר לדומה השלישית והרביעית ב 1907 — 1917 , 
ב 1915 יזם מ׳ את הקמת ה״גוש המתקדם" בחמה. הוא תמך 
בהשתתפות חסיה במלה״ע 1 , ותבע בהמשכה את סיפוח 
קושטה וסביבותיה, כדי להבטיח את שליטת רוסיה במצרי 
הבוספורוס והדארדאנלים. הוא קרא להקמת ממשלה שתייצג 
שכבות רחבות בעם לניהול המלחמה, ומתח ביקורת ב* 
״דומה״ על ניהולה הכושל. נאומו בנובמבר 1916 , שבו הח¬ 
שיד את ראשי־השלטון בבגידה ובקשחם עם האדב, עורר 
סבסאציה והביא לפיטורי ראש מועצת-השרים, ב. ו. שטיורמר. 

עם פרוץ המהפכה החסית (ע״ע) בפבחאר־מארס 1917 
הציע מ׳ להקים מונארכיה קונסטיטוציונית. מ׳ נתמנה לשר- 
החוץ בממשלה הזמנית של הנסיך לבוב, בממשלה טען שעל 
רוסיה להמשיך במלחמה עד הניצחון, תוך כיבוד החוזים 
עם בעלות־בריתה, ודרש לשלוח כוחות לכיבוש קושטה. מ׳ 
תמך גם בשאיפות הציונים לא״י. מדיניותו לא התיישבה 
עם יכולת הרוסים ורצונם להילחם, ועוררה התנגדות 
חחפה מצד הסובייט הפטרוגראח ובייחוד מצד הבולשווי- 
קים. השפעת קרנסקי (ע״ע) בממשלה התגברה, ומ׳ התפטר 
בעקבות הפגנות נגד מחניותו (ב 15.5.1917 ). לאחר מהפכת 
אוקטובר היה מ׳ זמן־מה יועץ מחני של ננרל ןניקין(ע״ע). 

עם נצחון הבולשודקים היגר מ׳ ללונדון, וב 1920 הת¬ 


יישב בפאחם. שם ניסה ללכד את הזרמים הליבראליים 
וה 10 ציאליסטיים-ךמוקראטיים של הרוסים הגולים למאבק 
משותף נגד השלטון הקומוניסטי בבחה״מ. 

מספריו החשובים: - 176 !מ 001 £ 06 ץק ממקס! 0 מ , 31 מ 
ממגומצ״מ* (״מתולדות האינטליגנציה הרוסית״), 11902 
1 < 1 קץז< 1 \.ץ 16 8 ס 00.16 ץק ממקס־דסמ 710 מ^קש 7 י 0 ("מסות 
על תולדות התרבות הרוסית״), 1930 4 — 1937 . ב 1955 פור¬ 
סמו זכרונותיהיבשני כר/ 311118 ממ 1 \ס 11 סס 0 . 

א. לי. 

מיליטךיזם, מונח המציין גישת הערצה למידות הצ¬ 
באיות ולמוסד הצבאי על סמליו ונוהגיו. גישה זו 
שיש בה אף משום סגידה למלחמה כמוסד טבעי בחיי 
החברה, יכולה להתבטא גם במתן מעמד נישא למימסד 
הצבאי ולאנשי הצבא, עד כדי הפקדת השלטון בידיהם. 
הביטוי מ׳ נפח במאה ה 19 לציון ביקורת החוגים הליברא¬ 
ליים — ואחריהם גם ביקורת החוגים הסוציאליסטיים — 
על האריסטוקראטיה תזקצונה המקצועית, על דרכי־מתשבתן 
ושאיפותיהן המחניות. ד,מ׳ לא עוצב כמסכת־הגותית, והיה 
יותר בחינת התיחסות והלכי־רוח מאשר איחאולוגיה. 

ביסוד הם׳ מונחת השקפה שהמלחמה היא גורם קבוע 
בחיים האנושיים ואין השלום אלא הפוגת־הכגה לקראתה. 
אין זה דק שיפוט עובדתי, אלא אף גישה נורמאטיודת. ד,מ׳ 
נוטה להעריך את המחנה במונחי עוצמה צבאית גרידא, 
וההתעצמות הצבאית נעשית מטרה לשמה. איום, כפיה, 
וצחצוח־חרבות נראים כאמצעים כשרים של מדיניות ומכאן 
גם נכונות יתרה לאלימות. ע״ם השקפה זו נודעים למלחמה 
תפקיחם חיוביים ברענון החברה ובהזרקת חיות וכוח- 
יצירה בה ז היא אף משמשת כאמצעי של ברירה־טבעית בין 
האומות, ומשום כך היא אמצעי ראשי לקידום האנושות. 
ההיסטוריה היא בית-משפט עליה שהצחק את החזק. בת¬ 
פיסה זו גלומה המגמה לדחות שיקולי מוסד וצדק ביחסים 
בין האומות ולהציגם כסנטימנטאליזם מעתת. במישור ה¬ 
אישי מתוארת המלחמה ע״י הס׳ כמבריאה את האזרח, 
מממשת את הטוב הגלום בו: גבריות, אומץ־לב, גבורה, 
מסירות והקרבה. היא משחררת את האדם מהאנוכיות, 
מהסתגרותו בקליפתו, ומביאה, תוך התרוממות רוח, להש¬ 
תלבותו בקיבוצו הלאומי. מפה הדגשת חשיבות הקולקטיוו 
והעדפת משמעת ופאטריוטיזם מול אינחווידואליזם ושאיפות 
הפרט. השרות בצבא הוא הצורה הנשגבה של שרות הכלל. 

נטיח לפאר את המלחמה מצויה אצל הוגי דעות רבים. 

הגל (ע״ע) טען בשעתו כי "כשם שמשב הרוח מציל את 
הים מדליחות שהיא תוצאה של שקט ממושך, כן שחיתות 
העמים תהיה תוצאה של שלום ממושך... מפעם לפעם 
חייבת הממשלה לנער את אזרחיה בפנימיותם ע״י מלחמות. 
עליה לפגוע ע״י כך באורח-חייהם שהוסדר, ובזכותם לאי- 
תלות, ולערבב עליהם את עולמם, שכן היחיחס המשתקעים 
בחיי-עצמם מנתקים את עצמם מן הכלל, שואפים להגיע 
להודיתם הסוביקטיווית הבלתי־פגיעה׳ ולבטחון אישיותם — 
ועל הממשלה'לתת להם לחוש מיהו אדונם האמיתי — 
המוות!״ מגמות דומות מצויות אצל סריצ׳קה (ע״ע) שאמר 
כי, ,.הפניה לנשק תשאר בתוקף עד אחרית-הימים, ובכך 
טמונה קדושת המלחמה", ואצל רנן (ע״ע), שהעמיד את 
המלחמה כאמצעי של התרעננות מהסתאבות. 

בהעדר הגדרה מדויקת למונח מ/ אפשר ליחס נטיות 



207 


מיליטריזם 


208 


מיליטאריסטיות לכמה מחסידי ה״ג׳ינגואיזם" (מו £015 ״ 1 [) 
בבריטניה, בסוף המאה ה 19 , לדוגלים ב״רוואנשיזם" (-׳)״ 
— נקמה) בצרפת באותה תקופה,' ובאימפריאליזם 
(ע״ע) בצורותיו הקיצוניות. נטיות-בד יוחסו בשעתם לנפר 
ליאון 111 , לבולנדה ופריסינה (:!*!"ץ:"?) בצרפת, לרלהלם 
11 ולברנהרדי בגרמניה, ת. רוזולס באה״ב, דילק וג׳ון פישר 
בבריטניה (ע׳ ערכיהם). ברם׳ אפשר גם לתלוק על קביעות 
אלה, ולעומת זה אפשר להוסיף לרשימה זו עוד כהגה 
וכהנה. במאה ה 20 היו היטלר ורבים מחוגו בגרמניה, דואה 
ומוסוליני באיטליה, הידקי טוג׳ו (ע׳ ערכיהם) וגיאיצ׳י 
טאנאקה ( 1863 — 1929 ) 'ביפן שוחרים מובהקים של המד. 
מ׳ ותוקפנות. יש נטיה לזהות מ׳ עם תוקפנות, וכ- 
היפוכו של הפציפיזם (ע״ע). ואמנם, הערצת המלחמה, 
האימון לקראתה, והצפיה לה, עלולים לעורר רצון להתנסות 
בה, עם זאת, אין זיהוי זה בהכרח תמיד בר־תוקף, וחברה 
מיליסאריסטית אינה בהכרח תוקפנית ושוחרת מלחמה. 
ספרטה (ע״ע) המיליטאריסטית היתה פחות תוקפנית מא¬ 
תונה הדמוקראטית, וביפן של תקופת טוקוגוה (ע״ע ! וע״ע 
יפן ענד 132 — 134 ) שררה רוח מיליסאריססית בלי שתהיה 
תוקפנית. פעמים ד,מ׳ עשוי ללבוש צורת נטיה לאורח־חיים 
צבאי, ולהצטעצעות בטכסים ובסמלים צבאיים, בלי שאלה 
יהיו כרוכים בשאיפה למלחמה הלכה־למעשה. התוקפנות 
שבמ׳ מסוג זה עלולה להיות בעלת צביון "פולחני" ולא 
מעשי. לכן קורה שהכד פורח יותר בעתות שלום מבמלחמה, 
ושהוא רווח בקרב אזרחים דווקא, כגת ר. קיפלינג וג. אנמי 
ציו (ע׳ ערכיהם). 

מ׳ וצבא. במדינה מיליטאריסטית עלולה להיות לק¬ 
צונה דעה מכריעה בקביעת המדיניות הכללית, ולא רק 
הצבאית, כגון בגרמניה לפני מלה״ע 1 וביפן בשנים 1931 — 
1945 , אך אין בכך בהכרח האדרת הקצונה וגידול השפעתה. 
הנד בגרמניה הנאצית הביא לדחיקת הקצונה המקצועית 
ממעמדה, ולשיעבודה למפלגה ולמנהיגיה. היטלר נקט 
דווקא במדיניות של דיכוי הגנראלים המקצועיים. אף שה¬ 
כוחות המזויינים עלולים מטבעם לפתח מגמות מיליטאריס- 
טיות, אין זה מחויב המציאות. מנהיגיהם עשויים להיות 
מעוניינים בהכנות למלחמה, ובשליטה על תקציבים יותר 
משיהיו מעוניינים במלחמה-עצמה, שתעמידם בנסיון. הכרת 
צמרת הצבא את המלחמה וסבלותיה עשרה להרתיעה ממל¬ 
חמה. היטלר הוא שדחף לפרוץ מלה״ע 11 , ולא הקצונה 
הגרמנית הבכירה. 

חינוך הצבא לערכים של אזרחות. משמעת, ודומיהם יכול 
להיעשות גם ללא הירתמות לפולחן הסמליות הצבאית. רוח- 
לחימה בצד היעדר מ׳ מציין אח צה״ל. 

מ׳ ויע י ל ו ת. אין לזהות בהכרח מ׳ עם יעילות צבאית, 
אע״ם שבמדינה מיליסאריסטית מוקצבים משאבים רבים 
לצבא וע״י כך ניתן לו לכלכל מעשיו כמעט ללא התחשבות 
במחיר. מחדלים של הצבא חסויים לעתים קרובות ע״י 
צנזורה. מדינה מיליטאריסטית עלולה גם להסתפק בגינונים 
חיצוניים של צבאיות, ויש שקצונתה הופכת לשמרנית 
ואינה ערה להתפתחויות טכנולוגיות. השתלטות הקצונה, 
במידה מועטת או רבה, על גוף מדיני, עלולה לפגוע במק- 
צוענותה ולגרום לפוליטיזציה, לפילוגים ולטיהורים, ולה¬ 
פיכת הנאמנות המדינית — במקום התמחות מקצועית — 
לקנהימידה שבו נמדדת התקדמות הקצין. 


מ , ע ל ר ק ע ה מ א ה הס 2 . במאה ה 19 רווחה ההשקפה, 
שהתפתחות הבורגנות במקום הפאודאליזם, והתרחבות התי¬ 
עוש ישכינו שלום בעולם. א. קונט (ע״ע) חזה, שריבוי 
המצרכים והנכסים יבטל את הנחיצות להלחם עליהם. בתמה 
לו שיער ה. ספנסר (ע״ע), שפיתוח התיעוש' והמסחר יאמץ 
שיתוף־פעולה בין־לאומי. תקוותיהם נתבדו והתברר שהחי- 
עוש פורח דווקא בעטיה של המלחמה, והוא שעשה אותה 
במאה ה 20 נוראה וטוטאלית. בעקבות שתי מלה״ע נתעורר 
חשש בפני התפשטות של מיליטאריזאציה כללית בכל 
המדינות. הסוציולוג לסול ( 11 ^ £358 ) קבע במלה״ע 11 את 
המונח "מדינת חיל־מצב" (ממ 5 8011 ״זג 0 ) ) לפיו יביא 
איום בטחוני ממושך לידי כך שמדינות תעמדנה את הגורם 
הצבאי בראש דאגותיהן׳ תשעבדנה לו את משאביהן ויש¬ 
תלטו ״מומחי-בטחוך. ואמנם מאז מלה״ע 11 . רתמו אה״ב 
ובריה״מ לצרכים בטחוניים את התעשיה, המדע והטכנר 
לוגיה, במידה שכמותה לא היה מעולם. הסוציולוג ו. מילז 
( 1811115 •¥\) הצביע על המקום החשוב של קצינים בקרב 
״עילית הכוח״(מ £11 ז^ס?) באה״ב, ועל קשריה ההדוקים 
של הקצונה, בפועל ובדימוס, עם קברניטי התעשיה. הנשיא 
איזנהואר (ע״ע), שהיה עצמו קצין ותיק, התריע בתום 
נשיאותו ( 1961 ) על סכנת השתלטות "התשלובת הצבאית- 
תעשיתית״ על אה״ב. ברם, אף אם אחרי מלה״ע 11 נתמנו 
גיבורים צבאיים רבים לתפקידים מרכזיים באה״ב, נבלמה 
מגמה זו. בעת מלחמת-קוריאה הכריע רצונו של הנשיא־ 
האזרח ה. טתמן (ע״ע) במאבק נגד הגנראל ד. מקארתר 
(ע״ע), ובמלחמת־ויטנם לא התבלט שום קצין עז^כדי כך 
שיהפך לגורם פוליטי באה״ב. בצרפת הביאה עליית דה-גול 
לשלטון ב 1958 דוקא לירידת קרנו של הצבא. במשטרים 
שעלו לשלטון הודות להצלחת מפלגה, כגון המשטרים 
הקומוניסטיים השונים, הצבא הוא במידה רבה מעין "סניף" 
למפלגה, וסר למרותה. 

המיליטאריזאציה שחלה במדינות שונות מאז מלה״ע 11 
הביאה לחדירת "מומחי בטחת" אינטלקטואליים לתחומים 
שהיו עד אז "שמורות" של הקצונה, וכך פקעה סמכותם 
הבלעדית של אנשי-הצבא בסוגיות הבטחון הלאומי. אזרחים 
אלה תרמו הרבה לפיתוח האסטראטגיה המוך־רנית ובידיהם 
הופקדו תפקידי־מפתח בטחוניים, בייחוד באה״ב. מצד שני 
הדגישה התפתחות הטכנולוגיה את ההכרח, שעל צמרת 
הצבא להצטיין לא רק בתכונות הצבאיות המסורתיות, אלא 
גם בכשתנות טכניים ומינהליים. כך התפתח תהליך "איז- 
רוח הצבא", צד־בצד עם "מיליטאריזאציה של האזרחים". 

הסתאבות ה מ׳. מעין־מ׳ פרימיטיווי שמצא את 
ביטדו בתפיסת השלטון בידי הצבא, התפתח בסוף המאה 
ה 19 ובמאה ה 20 בארצות נחשלות רבות, הן בדרוכדאמריקה 
והן באירופה (למשל בפולניה בשנות ה 20 של המאה ה 20 ). 
הפד מסוג זה לא דגל, בד״כ, בתפיסות מופשטות ביחס 
לחשיבות הצבאיות בחיי המדינה, אלא התבסס — ללא כל 
גינוני התחסדות — על שלמון בעלי הנשק שבמדינה. בדור 
האחרון נעשתה חפיסת השלטון בידי חבורות קצינים תופעה 
שכיחה לא רק בדרום־אמריקה אלא גם באפריקה (אחרי 
1960 ), במזה״ת (אחרי 1949 ) ובמזרח הרחוק. בשנים 1958 — 
1967 נמנו 71 מקרים של השתלמות הצבא ב 46 מ 123 המ¬ 
דינות שהיו קיימות אז בעולם. רוב המדינות שנפלו קרבן 
לכד מעין זה היו "חדשות"׳ בעלות חברה וכלכלה רופפות, 



209 


מיליטריזם — מיליקן, רוגרט אנדרוז 


210 


ומסגרות מדיניות לא מגובשות, וברובן נשא הנד אופי 
"שמאלני" ושוחר רפורמות מובהק. במדינות ותיקות־יותר 
נשא הנד אופי שמתי ונועד להגן על ה״סטאטוס־קוו" ה¬ 
הברתי הקיים. סימן־הפר של הנד הפרימיטיווי השורר כיום 
בעולם הערבי (סוריה, עיראק, סודאן, לוב) הוא, שאין 
להחליפו בדרכי שלום, שאין בו רצו* ואין לגיטימיות, ושב¬ 
ניגוד לבד "הקלאסי" ששרר בשעתו בגרמניה, ביפן ובאי¬ 
טליה, כמעט שאץ הוא מבוסם על הסכמה עממית, ושומה 
עליו להתקיים רק על חרבו. 

הם׳ ההדש. מאז מלה״ע 11 ובהשפעת הסבל שנגרם 
בעטייה תלה ירידה ניכרת בהערצת הבד בצורתו "הקלא¬ 
סית", בשל מפלותיהן המוחצות של המדינות הפאשיסטיות 
שדגלו בו, ובשל עליית מגמות על-לאומיות בעולם הנאור. 
נוכח זוועותיה החזויות של ההתנגשות הגרעינית שוב לא 
ניתן למצוא רומנטיות יתרה בפעולות מלחמה. 

ברם, מ' בצורה חדשה, ללא רוב דפוסיו החיצונים המ¬ 
קובלים ופולחנו, אפשר עדיין למצוא בתפיסותיו של מאו 
צה דונג (ע״ע), המזהה את המהפכה עם מלחמה, וזו 
האחרונה מקדמת את ההיסטוריה ותביא ישועה מדינית 
וחברתית לעולם. דעות דומות הביע גם צ׳ה גווארה (ע״ע 
קובה), קיימת האפשרות שחט' בדפוסיו החדשים — בתר 
ספת סממנים סוציאליים ו״אנטי-אימפריאליסטיים״ — ינד 
שיך להתקיים. 

וע״ע אימפריאליזם! גרמניה: היסטוריה, עט , 486 — 491 ? 

;פן: היסטוריה, עט׳ 132/3 , 147 * לאם׳ לאמיות* פרוסיה: 
היסטוריה * פשיזם. 

,?** 1 * 50 0714 1072 * 07£0711720 !( 4111207 ! . 8 

י 1-1¥ , \ 7 *ע 41 ה 20 /$%* ££71 .א 1$71$1 \$* 00 * 5 £11161% . 0 ; 1954 
. 8 ; 1956 ,** £11 7 * £0111 * 7/1 , 41113 * . 0 ; 1954-1968 

,(. 1 * 6 ) . 1 * 1 ; 1957 ,** 51/2 * 1/1 0724 ■ 1 * 11 * 501 * 7 /2 ,ת 10 ^ 1411111111 

.\ 7 ; 1962 ,$* £01211 /( 127 * 4111 [ / 0 711$ * 211 )£ £171% 171 ) 011 

-$* £701 * 7/2 , 112 ^ 300 [ . 4 * ; 1959 2 , 271$711 >* 4111 ז / 0 ץ 07 * 1$ // 34 

.£ . 8 ; 1960 , 211 ) 7 * £07 01 * £01111 2714 ) 21 ) 1 * 50 2 ) , 7 * 50141 $1012/21 

?( 4111207 •! * 1/2 / 0 * 01 .£ * 1/2 ,\* 0 ?/* 07$ /¥ 071 40.72 ! * 7/2 711161 % 

. 1962 ,$* 2 * £011 171 

יד;. זז. 

מילץ (לבית ליבסון), ערה {ךקזרוד - 

(מ 80 ג 1301 006 ) 14111111 1140 ))- 301 >— ( 1889 — 1968 ). 

סופרת, עיתונאית ומחברת-תסריטים, דרום־אפריקנית, יהד 
דיה. במרכז יצירתה עמדו בעיית הגזענות ובעיות חברתיות, 
אמנותיות, היסטוריות ופסיכולוגיות׳ שאותן הציגה במחשבה 
צלולה ובסיגגץ בהיר. בין הרומאנים שלה: ? 1 ) 03 116 ־ 1 
(״הנהר האפל״), 1919 * 00 ) 11114 כ>-(! 0 )$ 3 ־ 004 ("בניו 
החורגים של אלוהים״), 1924 , (עבר: תרצ״ג) * -״!סס 110 ־ 1 ׳ 
4 !סל 410 0£ 102 (״בואו של האל״)׳ 1928 . מ׳ חיברה גם 
מחקר היסטורי 03 ״£^ 11 ) 800 01 10 קס 0 ? ?ליד ("עמה של 
דרום־אפריקה״), 1956 (נוסחים קודמים: 1934,1926 ו 1951 ), 
שבו דנה, בין השאר, במקומם של היהודים בחברה הדרום- 
אפריקנית* ובן כתבה ביוגראפיות של ססיל רודז( 1410405 ), 
1933 , ושל הגנראל סמטס ( 111$ תז 5 ), 1936 . בעלי ערך מיוחד 
הם ספריה האוטוביוגראפיים: §!ז 0 ל ל 1 ל 18 זל ?לד ("ארוך 
הוא הלילה״), 1941 ו 5 ץ 3 ס ׳ל 14 0£ ? 14035111 שלד ("אמת- 
מידה של ימי״), 1955 . 

. 1955 ,./ג . 0 . 5 / 0 ■>;/ 7 , 143 מ׳ $05 ״ 1 .? .[ 

מיל:ס ולילןרוסה׳ חוקה מדיה- 131411135 ז 143 *־ס! 

ב 08 ז 1110 ל\ — ( 1897 ׳ סנטה קולומה דה סארנס — 

1970 ׳ ברצלונה), חוקר ספרדי של הספרות העברית, תולדות 


המדע בספרד ותולדות עם־ישראל, סופר ומתרגם. חניך אוני¬ 
ברסיטת ברצלונה ותלמידם של פראנסיסקו בארחאדאי-פונס 
וחוליאן ריברה. למן 1925 פרופסור ללימודים'עבריים באו¬ 
ניברסיטת מאדריד וט 1932 בברצלונה. השתתף בייסוד 

11£1035 ת 010 05 מ 183010 ) 05 ׳\ 10 ? 1 > ) 0 >) 0 נ} 811 0 [ $0 חנ 0 ("מוע¬ 

צה עליונה למחקר מדעי״) ועמד בראש 135 •!^ 0 ז 11 ) 1 ז 1118 
3110 ) 14011 למדעים עבריים ומדעי המזרח הקרוב — משנת 
1940 . עסק במיוחד בתולדות יהדות־ספרד, שירת-הקודש 
שבספרות העברית, מקרא ותולדות-המדעים (תירגם לספ¬ 
רדית מעברית וערבית). בכל השטחים שעסק בהם, פירסם 
מחקרים חשובים. מהם: 110115 [ 40 13105 ( 1101 8 ) 00001000 
31305 ) 03 (״מיסמכים עבריים של יהודי קאטאלוניה״, 1927 — 
אוסף שטרות עבריים שנהגו ביהדות זו במאות ד. 11 — 12 
ופירושם) ! 1 1105 ^ £15 14008 105 40 13 ) 0 ) 1115 '!> 5$31£ \׳ 
31 * 0104101 31111173 ) 03 13 3 1105 ן> 1 ) 0013 ) 3 מ 1 ("בחינה היס¬ 

טורית של רעיונות הפיסיקה והמאתמאטיקה בקאטאלוניה 
של ימי-הביניים״), 1931 . במחקר זה הוכיח, שכבר במאה 
ה 10 נודעו בקאטאלוניה תרגומים של ספרי־מדע ערביים. 
חשובים במיוחד: מחקריו על ר׳ אברהם אבן עזרא וד 
אברהם בר חייא; ספרו - 3100 ) 11013 343 ז§ 53 00513 (! 3 ^ 1 
13 סס 3 ק 08 (״שירת־הקודש העברית־ספרדית״), 1948 2 ,1940 * 
מחקריו על ר׳ יהודה הלוי ור׳ שלמה אבן גבירול. עשרות 
מחקרים פירסם בכה״ע המדעיים , 431118,1815 ^^- 1 ^ נ 34 ז 50£3 
410100 >) , 50100008 408 0 ) 01 ) 1415 ־ 4 . 0111 ) 111 .׳ 8.01 ועוד. מ׳ 

היה חבר בכמה אקאדמיות למדעים וזכה לפירסום ולאותות- 
הצטיינות. יש לראות את מ' כמייסד אסכולה בשטחי-המדע 
שהוא עוסק בהם. לרבים מתלמידיו יצאו מוניטין בעולם- 
המדע (ביניהם גם בניו). 

רעייתו היא פראנססקה ונדרל ( 0041011 ^ 3000803 !?), 
חוקרת תולדות יהדות־ספרד בימי-הביניים. 

7121410$ )1 7701x110$ 4*1 £70 /. 1)011 /. * 7 . 14. ]/., 1950 . 

ח. ב. 

מילי־ך׳ בן. ע״ע הוסיטים. 

מיליקן׳ רובו״ ט אבד רוז — £411111030 8 זמ 0 ) 4 ס\> )) 0 נ 1 ס 11 

— ( 1868 — 1953 ), פיסיקאי אמריקני. לאתר שהוענק 
לו התואר .ס .! 1 ? באוניברסיטת קולמביה ב 1895 , השתלם 
שנתיים באוניברסיטות ברלין וגטינגן ואח״כ שב לאה״ב. 
בשנים 1910 — 1921 שימש פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת 
שיקגו. מ 1921 ועד 1945 ניהל את המעבדה לפיסיקה ע״ש 
נורמן—בדיג׳ שליד המכון הטכנולוגי של קאליפורניה. 
ב 1917 נתמנה יו״ר המועצה הלאומית של אה״ב למחקר. 
בשנת 1923 הוענק לכר פרם־גובל לפיסיקה. 

עבודתו החשובה — והידועה מכולן — של מ׳ היא 
הקביעה המדויקת של מטען האלקטרץ, 0 . ב 1897 המציא 
צ'. ת. ר. וילסון (ע״ע) את תא־הערפל הקרוי על שמו, ונד 
נעזר (החל ב 1906 ) בתא זה, בעקבותיו של ג׳. ג , . תומסץ 
(ע״ע), למדידת 0 . בהפעילו שדה חשמלי בין שני קצות 
תא-הערפל, נוכח שמהירות-הנפילה של הטיפות היא פונק¬ 
ציה בלתי-רציפה, והסביר זאת בכמות המטען — מספר 
האלקטרונים או היונים החיוביים שנסתפחו אל הטיפות. 
בדרך זו הצליח לגלות את המטען הקטן־ביותר — מתוך 
מדידת מהירות־הנפילה בהפעלת השדה החשמלי ומהירות- 
הנפילה ללא פעולת שדה כזה — והגיע לערך של 
. 0.5.11 ״ 1 ־ס! א 4.807 = 0 



211 


מיליקן, דוברט אנדרוז — מילנו 


212 


עבודה נוספת בעלת חשיבות רבת, שביצע מ׳ בשנת 
1916 , קשורה בקביעה המדויקת, בדרך המדידה, של הקבוע 
של פלאנק — מתוך חקירת המשוואה הפוטו׳אלקטרית של 
אינשטיין (ע״ע פיטואלקטריות). מ׳ קיבל את הערך 

800 8 ־ 61 7 צ ' 10 * 6.57 = 11 

במכון הטכנולוגי של קאליפורניה עסק מ׳ בעיקר במדי¬ 
דות של הקרינה הקוסמית, עבודה שסוכמה בספרו 0050110 
$ץ £3 (״קרניים קוסמיות״), 1939 . מספריו: 1 ז 0 ז £1001 110 ־ 1 ־, 
1924 2 ! £01181011 1 ) 1 ) 2 100 ) $010 1 ) 1 1 ) £¥0111110 ("האבולוציה 
במדע ובדת"), 1927 ! ¥311105 16 ) 3 ) 11130:0 , 1010 ־ 1 ("זמן. 
חומר וערכים״), 1932 ! ץ 1 (ס 3 ) 8 ס 1 נ 01 ) 11 !/, 1950 . כן פירסם 
מאמרים רבים ב £0¥101¥ 51031 ץ 11 ?. 

וע״ע יחידות פיסיקליות, עמ ׳ 761/2 . 

אר. כה. 

מילן׳ אדווךד אךתר - 11100 < !ט 111 ־ 1 6 ) 3 * £61 - 

'( 1896 , הל — 1950 , דבלין), אסטרופיסיקאי אנגלי. 

מ׳ רכש את חינוכו בהימרם־קולג׳ שבהל ובטריניטי של 
קימבריג׳• בשנת 1920 קיבל לידיו תפקיד ניהולי במצפה 
של המחלקה לפיסיקה של השמש באוניברסימת־מנצ׳סטר 
וב 1924 נתמנה שם לפרופסור למאתמאטיקה שימושית. 
ב 1926 , בהיותו בן 30 בלבד, נבחר מ , לחבר החברה המל¬ 
כותית, ושנתיים לאחר-מכן נתמנה פרופסור באוניברסיטת- 
אוכספורד. 

עיקר פירסומו של מ׳ בא לו מעבודותיו החלוציות, שדנו 
בתורת האטמוספירות הכוכביות, במבנה של הכוכבים וה¬ 
עולם המתפשט. ב 1929 פירסם מ׳ מחקר על המבנה הפנימי 
של הכוכבים ומתח בו ביקורת על הנחתו של אדינגטון, 
שהגז המצוי בפנים־הכוכב מתנהג ע״ם חוקי הגזים האידא־ 
ליים. התורה שפיתח ס. צ׳נדרסקהר () 0130605010113 '.$) 
על הכוכבים מסוג הננסים הלבנים, בעלי הצפיפות הגבוהה, 
מתבססת על עבודותיו של מ׳ בשטח זה. 

מ׳ פיתח, בעקבות עבודותיו של א.פ. הבל (ע״ע), תורה 
הדנה ב״עולם המתפשט״ — כשהוא יוצא מענן־חלקיקים 
המתפשט לתוך ךיק במרחב שטוח. במהלך פיתוחו זה, 
פירסם מ׳ את תורתו בדבר "היחסות הקינמאטית", שעוררה 
ויכוחים וספקות. 

מחיבוריו החשובים: 5 ) 50 610 }ס 05 ומז 3 מץ 06 רם) 110 ־ 1 ־ 
(״התרמודינמיקה של כוכבים״), 1932 ! }) ¥3 \ 0 0 ) ¥7111 110 ־ 1 ־ 
5 ) $0 (״הכוכבים הננסים הלבנים״), 1932 ? 10 ) 100013 .£ 
ץז 1¥1 ) £013 (״יחסות קינמאטית"). 1948 . 

מילנ 1 ( 111300 <), עיר באיטליה הצפונית, הבירה הכל¬ 
כלית של המדינה והבירה המינהלית של לומברדיה 
(ע״ע) ? העיר השניה בגודלה באיטליה : 1,70x000 תושבים 
( 1970 ). 

מ׳ שוכנת בצסון־מערבו של מישור הפו, שהוא איזור 
חקלאי ותעשייתי עשיר. אקלימה יבשתי: הטמפראטורה 
הממוצעת בינואר — - 1 , וביולי — ״ 24 ; כמות המשקעים 
1,000 — 1,100 מ״מ בשנה? הערפל מכסה את העיר כ 40 
יום בשנה, בעונת־החורף. 

חשיבותה הראשונה במעלה של מ׳ נובעת ממיקומה 
הגאוגראפי במוקד התחבורה המרכזי של איטליה הצפונית. 
מאז ימי קדם היא צומת של דרכי המסחר הראשיות, החוצות 
את האלפים צפונה למרכז-אירופה ודרומה לג׳נובה, ושל 


דרכי-הרוחב המחברות את הים האדריאתי במזרח עם מערב־ 
אירופה. כבישים, אוטוסטראדות ומס״ב יוצאים ממ ׳ לכל 
עבר׳ והיא גם מוקד לתחבורה אווירית פנימית ובין־לאומיח, 
ובה 2 נמלי-תעופה. כל אלה משרתים תנועת-מסחר ענפה, 
המקנה לס/ יחד עם התעשיה. מעמד שליט בעולם־ד,כספים 
האיטלקי. מדי שנה מתקיים בה יריד מסחרי בין־לאומי 
מפורסם. בצד הבורסה, שהיא החשובה־ביותר באיטליה, ם׳ 
היא מושב הנהלות המפעלים הכלכליים — חברות יצוא 
ויבוא, תעשיה ובנקים — החשוביס-ביותר במדינה. כן נמצ¬ 
אים בם׳, ובערים הסמוכות לה, מפעלי-תעשיה ובתח״ר רבים. 
ענפי־התעשיה החשובים־ביותר במ׳ הם: טכסטיל לסוגיו, 
ובעיקר משי — שמ׳ היא מיצדגיו העיקריים ביבשת־אירופה; 
ייצור מכונות חקלאיות, מכשירי-חשמל, זיקוק-נפט, כימי¬ 
קלים. תרופות, רהיטים ותעשיית-מזון המעבדת את התוצרת 
החקלאית השופעת של לומבארדיה. ההתפתחות התעשייתית 
משכה לס , , החל במחצית השניה של המאה ה 19 , מספר 
רב של מהגרים, בעיקר מדרש המדינה. גלי הפיתוח העיק¬ 
ריים היו אחרי מלה״ע 1 ו 11 . 

מ׳ היא גם מרכז תרבותי וחינוכי. נמצאים בה בית- 
האופרה הנודע, "לה סקאלה", ותיאטראות אחדים. כן יש 
בה 3 אוניברסיטות, שבהן למדו ב 1970 כ 48 אלף סטודנטים, 
טכניון, שבו 7,840 סטודנטים, בת״ס גבוהים למסחר ולהנ־ 
דסאות, מרכז לחקר הגרעין, אקאדמיד, לאמנות, קונסרווא- 
ט 1 ריון למוסיקה ומוזיאונים לאמנות ולמדע. במ׳ י יושב 
ארכיבישוף. — מ׳ היא גם מרכז־תיירות גדול, בגלל קירבתה 
לאתרי-תיירות מפורסמים באלפים ובעמק־הפו. 

מבנה-העיר משקף את שלבי־התפתחותה: במרכז נמצאת 
העיר של יה״ב׳ שצורתה צלעון ונקודת־המוקד שלה כיכר 
הקאתדראלה, שממנה מתפרשת רשת-ד,רחובות בצורה ראדי־ 
אלית. רחובות טבעתיים המקיפים את העיר העתיקה נסללו 
לאורך חומות וקווי־ביצורים מתקופות שונות. עיקר הפעילות 
העירונית של מ׳ מתרכזת סביב כיכר הקאתדראלה, באיזור 
זה מצויים שרידים מן התקופה הרוסית ואילך; הרחובות 
צרים שתפתלים, אך עורקי-התחבורה הראשיים הורחבו. 
המבנים ההיסטוריים החשובים־ביותר הם: הקאתדראלה הגו¬ 
תית, מבצר ספורצה, ארמון בררה, הבאסיליקות של סאנטו 
אמברו׳ג׳ו ושל סאן לורנצו (ר׳ להלן, אמנות). 

פרברים מתוכננים למגורים ולחעשיה, המצטיינים ברחר 
בות רחבים ושדרות, החלו להקיף את העיר העתיקה במחצית 
השניה של המאה ה 19 . עיצובה הנוכחי של מ׳ נעשה 
בפעולת השיקום הרחבה שבוצעה אחרי מלה״ע 11 . במסגרת 
פעולה זו הוקם גם מרכז מינהלי גדוש גורדי-שחקים בקירבת 
תחנת־הרכבת המרכזית, מצפון־מזרח לעיר העתיקה. מת¬ 
קופה זו מתרכזת תנועת הבניה ברובה בשוליים הצפוניים 
של העיר, ורוב מפעלי התעשיה הגדולים הוקמו על עורקי- 
התחבורה היוצאים צפונה. 

. 1955 , 11 !ז 10 ת 81 6 ./). , £11110 .י? 

א. ב. 

אמנות. היו כמה תקופות, שבהן היתד, מ׳ מרכז 
ליצירה אמנותית אינטנסיווית. בתקופת הנצרות הקדומה 
נבנו בה מבנים דתיים ששימשו אב-טיפוס לבניה הנוצרית 
בלומבארדיה כולה, ביניהם כנסיית סאנטו* אמברוג׳ו ( 386 — 
389 ) ; כנסיית סאן לו׳ךנצו־ בחלקה הדרומי של העיר נוסדה 
לפני 538 . בשתי הכנסיות האלה ניכרים עד היום הגלגולים 



213 


מילנו 


214 


הרבים שעברו עליהן. כנסיית סאנטו אמברוג׳ו נבנתה מחדש 
בסיגנון רומאני במאות די 11 — 12 , וסאן לורנצו — בסיגנון 
הרנסאנס המאוחר — במאה ה 16 . ביה״ב היתד. מ׳ נקודת־ 
קישור בין מסורת היצירה שבארצות שמעבר לאלפים לזו 
שבאיטליה. האמנות הרומאנית והגותית שלה, הקרויה "לוט- 
בארדית", אוצרת אלמנטים של שתי המסורות הללו ונוטה 
לאורנאמנטיקה מסועפת. אפייניות לתקופה זו כנסיית סאנטו 
אמברוג׳ו הרומאנית וכנסיית סאנטו אוסטורג׳ו הגותית. 
הפעילות בשלהי יה״ב התרכזה בבניית הקאתדראלה — 
הדואומו. הקאתדראלה מהווה עד היום נקודת־המוקד במרכז־ 
העיר, שתכניתה היא רב־צלעון סדור (ר׳ לעיל). ראשית 
בנייתה ב 1386 , בחסותו ובמימונו של גץ גלאצו רסקונטי 
(ע״ע)! הבניה נמשכה בהתאם לתכניותיהם של ארכיטקטים 
רבים עד ראשית המאה ה 19 . הקאתדראלה היא אחת מגדר 
לות־הממדים של העולם הנוצרי. אפיה וצורתה הכלליים 
בסיגנון הגותי המאוחר הוכתבו ע״י ארכיטקטים צפוניים 
ואיטלקים במאות ה 14 — 15 . פריחה מיוחדת ידעה מ׳ בת¬ 
קופת הרנסאנס׳ מאמצע המאה ה 15 — תחת שלטונם של 
בני בית־ספורצה. בחצר ארמונם־מבצרם, השולט עד היום 
על מראה העיר, התקבצו אמנים והומאניסטים דגולים. 
כאן פעל הארכיטקט אנטוניו אורולינו המכונה פילארטה, 

י - 7 י — - 7 ן• ע 

שבנה את בית־החולים העירוני — אחד המיבנים הראשונים 
בסיגנון הרנסאנס. בשלהי המאה ה 15 ובתחילת המאה ה 16 
פעלו בס׳ לאונרדו דה וינצ׳י וברמנטה (ע״ע). פעילותו של 
לאונארדו במ׳ היתד. רב־צדדית. הוא עבד כארדיכל של 
ביצורים, הכין תכנית לחלק מן הקאתדראלה, וכצייר יצר 
כאן כמה מעבודותיו הבולטות ביותר: "הסעודה האחרונה"— 
ציור־קיר בכנסיה של סאנטה מאריה דלה גראציה, וגירסה 
אתת של "מאדונת־הסלעים". כן ניסה ידו בתיכנון פסלי 
רוכבים בשביל האצילים מבתי ספורצה וטריוולציו. ברא- 
מאנטה תיכנן את כנסיית סאן סאטירי וחלק של כנסיית 
סאנטה מאריה דלה גראציה, עבודות המעידות על גאוניותו 
בארכיטקט האמון על תורות-האמנות הרגסאנסיות. בצידם 
של אמנים אלה התפתחה אסכולת ציור מילאנית־רנסאנסית. 
הבולטים בין צייריה — פופה, דה פךדיס, לואיני, סולריו — 
שקדו, בהשפעת לאונארדו, ז על הצגת חלל בעזרת צל ואיר 
ואינטנסיוויות מיוחדת בהבעת הלכי-נפש. — מ׳ מצטיינת 
בבתי-נכות רבים ומעולים. מוזיאון הבררה (גזשז 8 ),שנוסד 
בתקופת הכיבוש הנאפוליוני, נימנה ביין המוזיאונים החשו¬ 
בים ביותר באיטליה. ייצוג מושלם כמעט ניתן בו לאסכולה 
הלומבארדית־רנסאנסית וגם לוונציאנית. בין היתר בולטות 

זי 

יצירותיהם של רפאלו "נישואי מאריה" ושל פירו דלה פרג־ 
זדסקה ״מאדונת־בררה״. במוזיאון פולדי־פצולי (- 0161 ? 
; 62201 ?) נמצא אוסף פרטי של אספן מן המאה ה 19 , ובו 
יצירות מעולות של האסכולה הלומבארדית והוונציאנית. — 
מ׳ היא גם כיום מרכז לפעילות אמנותית, ביחוד באדריכלות 
ובציור המודרניים. 

נ. כ. 

היסטוריה. שמה הרומי של מ , , מ״ן(;) 166101311 \, 

נגזר משמו הקלטי של היישוב שהקימו האינסוברים בת¬ 
חילת המאה ה 4 לפסה״נ. הרומאים כבשו את מ׳ ב 222 
לפסה״נ, נטשוה בעת המלחמה בחניבעל וחזרו וכבשוה 
ב 197/6 . ב 49 לפסה״ג זכתה מ׳ במעמד של מוניקיפיום 
ותושביה קיבלו אזרחות רומית, ובמאה ה 2 לסה״נ ניתן 



הקאתדרא 5 ה (הדואומו) במי 5 אנו 

לעיר מעמד של קולוניה. חשיבותה גדלה מאד במאה ה 3 , 
היא היתד. לבירת אמיליה־ליגוריה, הוקפה חומה, ועם איר־ 
גונה של הקיסרות בידי דיוקלטינוס (ע״ע) היתד. למושב 
קיסרי המערב עד תחילת המאה ה 5 . במ׳ פירסם קונסטאג־ 
טינום קיסר את הצו שנתן הפרה לדת הנוצרית ( 313 ). 

במאות ה 5 — 6 נכבשה מ' פעמים מספר בידי ההוגים, 
אותאקד, תאודוריך, וב 539 שסוה הגותים במלחמתם בבי־ 
זאנסים. הביזאנטים שיקמוה, אך שלטו בה זמן קצר בלבד, 
לפי שב 569 כבשוה הלאנגובארדים ומידיהם עברה ב 774 
לממלכת הפראנקים. 

כבר ההגמון אמברוסיוס (ע״ע) ביסס את מעמדה הדתי 
של מ/ ובימי הלאנגובארדים האריאנים (ע״ע אריוס, עמ׳ 
823 ) קנו הארכיהגמונים של מ׳ את תמיכת התושבים בזכות 
עמדתם התקיפה מול השלטונות להגנת האורתודוכסיה 
הקאתולית וזכויות העיר. בשלטונם החלש של יורשי לואי 
החסיד (ע״ע, עמ ׳ 241/2 ) נהיו הארכיהגמונים לשליטיה 
האמיתיים של מ׳, אך סמכותם החילונית הולידה חיכוכים 
ביניהם לבין התושבים. ביצורה של העיר בעקבות פשיטת 
ההונגארים בתחילת המאה ה 10 הבטיח את עצמאותה למעשה 
מול השליטים הפאודאליים בסביבתה ומשך אליה עוד מת¬ 
יישבים מהסביבה. גידול האוכלוסיה היה כרוך בהרחבת 
המסחר והתעשיה, כהתעשרות ובהחרפת הניגודים החבר¬ 
תיים. דבר זה השתקף במאבקה של תנועה עממית בורגנית 
(פאטארינים),בבריתד. עם שואפי התיקונים בכנסיה (ע״ע לאו 
גרגוריוס ¥11 ), נגד הכמורה הרמה האריסמוקראטית. 

בתחילת המאה ה 12 קמה במ׳ קומונה (ע״ע), עם מוס¬ 
דות שלטון קבועים, במקום שלטץ הארכיהגמונים. ייסוד 
הקומונה סילק חיכוכים רבים בעיר, ונעשה במידה רבה 
בתמיכת הארכיהגמונים עצמם, ממצדדי תנועת התיקונים 
בכנסיה. 

התפתחות הכלכלה בלומבארדיה גרמה לתחרות חריפה 
בין עריה. מ/ הגדולה והעשירה שבהן, הכניעה כמה משכ¬ 
נותיה, כגון לודי וקומו, ומספר ערים שחששו מפניה פנו 
לעזרת הקיסרפרידריך 1 (ע״ע).הלה כבש את מ׳ והרס אותה 
( 1162 ), ואת אזרחיה פיזר בערים אחרות. אולם כבר ב 1167 
התקבצו אזרחיה, ובחסות ברית ערי לומבארדיה קוממו את 
חורבות עירם. מ׳ מילאה תפקיד חשוב בברית ותרמה הרבה 
לניצחון על הקיסר בקרב לניאנו ( 1176 ). ב 1226 — 1250 
שוב עמדה מ׳ בראש ערי לומבארדיה שהתנגדו בהצלחה 
לפרידריך 11 (ע״ע). 



215 


מילגו — מילנר, אלפרד 


216 



סי 5 אנו ביוז־ב (מפת־תחריט 16400 ) 


מ׳ נהנתה משיגשוג כלכלי, חקלאי וחרושתי כאחד, אך 
פריחה זו הולידה מאבקים חברתיים, והללו החריפו בגלל 
שאיפתן של הגילדות לזכות בהשפעה מדינית, מאבקים אלה 
הזדהו, כמקובל אז באיטליה, בריב הגולפים והגיבלינים 
(ע״ע). ב 1277 גבר הארכיהגמון אוטונה ויסקונטי על יריביו 
הגולפים וכונן "סיניוחה" בם/ ובכך בא הקץ על הקומונה. 
עלי תולדותיה של מ׳ ב 200 השנים שלאחר-מכן — ע״ע 
ויסקונטי. 

כשנכרת בית־ויסקונטי ללא יורש זכר, ב 1447 , חידשו 
יושבי־העיר את משטר-הקומונה, אולם שאר שטחיה של 
דוכסות הוויסקונטי סירבו לקבל את מחת הבירה, וכבר 
ב 1450 הוחזר משטר הסיניוריה בהנהגת פראנצ׳סקו ספון־ 
צה. בשלטונם של בית ספורצה (ע״ע) היתה מ׳ לאחד 
המרכזים המפוארים של הרנסאנס. ב 1499 סיפח לואי ^^ X 
(ע״ע) את מ׳ ודוכסותה, אך ב 1512 חזר בית־ספורצה. כשנכרת 
ביתם ב 1535 עברה הדוכסות לידי קרל ץ (ע״ע), והוא 
הורישה לבנו פליפה 11 . עד למלחמת הירושה הספרדית 
שלטו הספרדים'במי׳, ובימיהם ירדה חשיבותה עקב תלותה 
בכלכלת ספרד השוקעת. ב 1706 כבשוה האוסטרים, במחצית 
הראשונה של המאה ה 18 סבלה מ׳ מדיכוים הקשה של 
שליטיה החדשים, אך במחציתה השניה התאוששה כלכלתה 
ונהנתה ממשטר האבסולוטיזם הנאור שהיה קיים אז 
באוסטריה. 

ב 1796 כבש בונאפארט את מ׳, וב 1805 הוכתר בה 
ל״מלך איטליה", ומ׳ היתה לבירת הממלכה ומושב המשנה 
למלך, איזץ בוארנה (ע״ע [ 3 ]). ב 1814 חזרה לשלטון 
אוסטריה כחלק ממלכת לומבארדו־ונטו. ההתנגדות לאוס- 
טרים במשמרו של מטרניך (ע״ע) גרמה להתקוממות ב 1848 
הקרויה ״חמישה הימים של מ׳״ (: 8101030 6 טן> 1 ז") והנח¬ 
שבת היום למאורע מפואר, אפוף אגדה, בתולדותיה (ע״ע 
איטליה, עמ׳ 739/40 ). האוסטרים חזרו לעיר, אך ב 1859 
נכנסו צבאות סארדיניה, בתמיכת הצרפתים, למ ׳ , והעיר 
היתה לחלק מממלכת איטליה, שקמה כעבור שנתיים. 
ב 40 השנים שלאחר־מכן גדלה אוכלוסייתה ביותר מפי 
שניים, עקב תיעושה המהיר, והגיעה ב 1901 לכחצי מילית. 
היא חזרה ונכפלה ב 1901 — 1931 . ב 1943 — 1945 היתד. מ , 
בירת הרפובליקה הפאשיסטית של מוסוליני. היא נפגעה 
מאד במלה״ע 11 , אך שוקמה והתרחבה אחריה. 


-מס? . 1 > 6 ) 41 2 > 1 ז $10 ; 1908 / 0 ?״ 5101 7/16 .£ 

; 1953-1962 ^( 1 ת 1£1€ ^ 11 ^ 1 > 1 ח 60€3 ־ 1 י 1 ' €ח 13x10 > 

. 1958 ,. 14 41 1 >וז 0 ) 5 י 0 נ 15 צ 0 ? 

ר. שם. 

הידיעות על יהודים במ׳ הן מסוף המאה ה 4 אז 
התרעם עליהם הבישוף אמברוסיוס מכד (ע״ע), ובאותו זמן, 
כנראה, עלה ביהכ״ג באש. נשתמרה גם כתובת מאותה 
תקופה המזכירה יהודים. בראשית המאה ה 6 אישר תאודוריך 
מלך הגותים במכתב את זכויות יהודי מ׳ והבטיח להם הגנה 
על חופש הפולחן. מאז ועד לראשית המאה ה 14 חסרות 
ידיעות מהימנות. ב 1387 ניתנו ליהודי מ׳ זכויות ע״י 
הדוכס גלאצו ויסקונטי, שאושרו ע״י יורשיו מבית ויסקונטי 
וספורצה. ב 1452 אושרה ליהודים זכות ישיבה בפד גם ע״י 
האפיפיור ניקולאום ¥. בין האפיפיור פיוס 11 והדוכס פ_רנ־ 
צ׳סקו ספורצה פרץ סיכסוך בשל המם המיוחד שגזר האפי¬ 
פיור על יהודי מ ׳ ( 1459 ). ב 1475 גורש ממ ׳ הנזיר מיקלה 
דה קארקאנו, שהטיף נגד היהודים בקשר לעלילת־הדם 
בטרנטו (ע״ע). משום שהשלטונות חששו מפני התנקשות 
ביהודים. בחצרו של הדוכס בם׳ שירתו במאה ה 15 רופאים 
יהודים. בימי שלטונו של לודוביקו מורו ( 1477 — 1500 ) 
הורע מאד מצבם, וב 1489 גורשו מכד ומשאר ערי הדוכסות, 
אך מיד לאחר־מכן הותר שובם לערי השדה (כגון קדמונה), 
ובמ׳ עצמה הותר להם להימצא במעבר רק 3 ימים. ב 1597 
גורשו שוב מכל הדוכסות. עם הכיבוש האוסטרי ב 1707 
שבו אליה. יסדו בה קהילה וישבו בשלווה. משצודפה מ׳ 
ב 1859 לממלכת פימונטה, שהיתה ב 1861 לממלכת איטליה, 
רבתה ההגירה למ ; מערי איטליה ומחוצה לה: ב 1857 היו 
בפד 500 נפש! ב 1900 — 2,000 , ביניהם מהגרים אשכנזים 
רבים, ולאחר מלה״ע 1 מנתה הקהילה כ 5,000 נפש. ב 1965 
היו בה 8,000 נפש. 

ב. רות, תולדות היהודים באיטליה, 1962 . • 1113110, 810 ״! .ו. 

. 1963 , 1111110 171 1 ) 7 <]) 11 §^ 710 

אס. מ. 

מילנין, מלנץ, ע״ע פיגמנטים. 

מילנר, אלפךד, ^ 1 [ - ־ 1111161 ,? 11 :)■] 1 ־ 411 , 1 ת 11 ס 150 ז\- 

( 1854 — 1925 ), מדינאי בחטי. ם׳ נולד בבון שבגר¬ 
מניה, לאב אנגלי ואם גרמניה, למד בגרמניה, ואח״כ באוכס־ 
פורח ב 1876 נהיה שם ״חבר״(^ £6110 ) בניו־קולג׳. ב 1881 — 
1885 עסק בעתונאות. מ׳ היה מועמד ליבראלי בבחירות 
לפארלאמנט ב 1885 , אך נוצח. ב 1887 מונה למזכירו של 
שר־האוצר גושן (ע״ע), ובהשפעתו של הלה נשלח ב 1889 
למצרים כממונה על ענייני־הכספים שלה. בספר (>ת 813 ת£ 
1 ק׳ £85 ״! (״אנגליה במצרים״), 1892 , ניתח מ׳ את בעיות 
היסוד של הממשל במצרים וקבע, שעניינם האמיתי של 
הבחטים הוא ללמד את המצרים למשול בעצמם. בשובו 
לאנגליה נהיה לממונה על הכנסות־המדינה. 

ב 1897 מינה שר-המושבות, ג׳וזף צ׳ימברלין (ע״ע), את 
מ׳ למושל מושבת-הכף ולנציב העליון בדרום־אפריקה. היח¬ 
סים בין בריטניה לבין טראנסוואל היו אותה שעה מתוחים 
ביותר (ע״ע אפחקה הדרומית, עמ ׳ 394 — 396 ). מ' נהג כלפי 
טראנסוואל בנוקשות ובתקיפות, שתרמו לפרוץ מלחמת- 
הבורים: הוא דרש מקחגר, נשיא טראנסוואל, לשתף את 
"הזרים" (התושבים הלא-בורים בטראנסוואל, שרובם היו 
בריטים) בשלטון; קרוגר דחה דרישה זאת (יוני 1899 ). 




217 


מילנר, אלפרד — מילד, דוד (צכי) הינריו 


218 


שבועות־מספר אח״כ הציעה טראנסוואל הצעה, שדמתה 
לדרישת מ/ תמורת הסתלקות בריטניה מתביעתה לריבונות 
על טראנסוואל, אבל מ׳ השפיע על צ׳ימברלין לדחות הצעה 
זו. בכך סולקה האפשרות האחרונה למנוע את מלחמת- 
הבורים ( 1899 — 1902 ). מ׳ היה, יחד עם קיצ׳נר (ע״ע), נציג 
בריטניה בשיחות שהביאו לסיום המלחמה. הוא עמד על כך, 
שבחוזה השלום לא ייקבע מועד למתן ממשל עצמי לטראנס- 
וואל ואוראנג׳, ולא יובטח לשפה ההולאנדית מעמד שווה 
לזה של האנגלית, לפי שרצה במתן אופי אנגלי לארץ. לעו־ 
מת־זאת נאלץ לוותר לבורים בעניו ההקפדה על האפליה 
נגד שאינם־לבנים. כמושלן הראשון של שתי המושבות 
החדשות, טראנסוואל ואוראנג׳־ריוור, שיקם במהירות מפ¬ 
תיעה את כלכלתן ואת מינהלן. ב 1905 התפטר מתפקידו. 

מדיניותו בדרום־אפריקה לפני המלחמה, במהלכה ולאח¬ 
ריה, עוררה ביקורת חריפה נגדו מצד הליבראלים, ומ ׳ עבר 
ל״יוניוגיסטים" (ע״ע ממלכה מאחדת, היסט׳). ב 1902 ניתן 
לו תואר דחן. בשובו לאנגליה י פרש מתפקידים ציבוריים. 
אך בלט בחיים המדיניים, בייחוד בעת המאבקים נגד הצעת־ 
התקציב ל 1909/10 , שהגיש לויד־ג׳ז׳רג׳ (ע״ע, עפד 391 ), 
ונגד ביטול זכות־הוטו של בית־הלורדים (ע״ע אסקוית* 
ממלכה מאחדת, היסט׳). אעפ״כ הסכים מ/ בפרוץ מלה״ע!, 
לקבל את תיק ייצור־המזון, וכשקמה ממשלת לויד־ג׳ורג׳ 
נהיה לחבר בקאבינש־המלחמה בן 5 החברים. היה לו תפקיד 
נכבד בניסוח הצהרת־בלפור. ב 1918 — 1921 היה כד שר- 
המושבות. בתפקידו זה הגיע להסכם עם אחמד סעד זגלול 
(ע״ע) למתן עצמאות למצרים בחסות בריטית (ע״ע מצרים, 
היסטוריה). 

אמונתו של מ׳ בייעודה של האימפריה הבריטית מצאה 
ביטוי בספריו 0 -* 1 < 1 תז? סין! 101 * 3 ! 21101 ^ 1 7110 ("האומה 
והאימפריה״), 1913 , 130111-1 1110 ) 0 $״ 21165110 > ("שאלות 
השעה״), 1923 . מ׳ תמך בכל נפשו בתכניות לחיזוק האימ¬ 
פריה ותבע חקיקת חוקה אימפריאלית. לאימפריה הבריטית 
היתה, לדעתו, משמעות מוסרית בעיקר. הממשל התקין ב 5 /> 
של המין האנושי היה תלוי ב 81-11:01111103 x ^? ("השלום 
הבריטי"). העמים הנשלטים חסרים את התכונות העושות 
את הבריטים לשליטים מוכשרים. חובת הבריטים לשלוט גם 
משום שיחסם לנשלטים הוגן מיחסו של כל עם אימפריא¬ 
ליסטי אחר. 

, 10 ז€לן 1131 .¥ ; 1952 , 111611 065016,661 ? 116 " 7 ,׳** 5113 * 0301 .£ 

1,06/1 . 4 , 100011 ^ 1 .£ .[ ; 1952 , 166 ק 1116 101 , 1,06/1 

. 1964 , 0111105 ? ! 16 6060615111 ? , 0011111 . 1 \ . 5 . ; 1958 ,. 7 ג 

ע. ס. 

מיילד, ה י בו* י ך* — • 5301101 1011 ־ 3301111 1 ת 13 )\ 3 — 

( 1779 , ברלין — 1829 , וינה), תאורטיקן של המ¬ 
דינה והחברה, גרמני־אוסטרי. מ׳ התקשר עם חוגי הרומאג־ 
סיקנים הגרמנים, עבר ב 1805 לקאתוליות, ובהרצאותיו 
וכתביו פיתח תורה מדינית רומאנטית-שמרנית. לפי תורה 
זו, המדינה היא אחדות אורגאנית, שטובתה עדיפה מרווחת 
הפרטים שבה, ואף מחירותם. מ׳ שלל את התפיסה הליב¬ 
ראלית האינדיווידואליסטית ודגל בחברה מאורגנת, המטילה 
על כל שכבה חברתית פונקציות כלכליות מוגדרות, ושבה 
כל פעילות כלכלית כפופה לערכי המוסר והדת. 

מכתביו: 81331511111151 - 301 10 מ 10 מ £10 10 ם ("יסודות 
תורת המדינה״), 1 ־ 11 , 1809 ; - 0 ! 1 ז 1011011 ! ■ 011101 ! 70151101 \ 


0010105 0105 ס״ס (״נסיון של תורת כסף חדשה״), 1816 , 

מ׳ היה התאורטיקן של משטרו של מטרניך (ע״ע, וע״ע 
כלכלה, עמ׳ 863 ). 

מילר׳ ארתר — ז 110 ; 3 ן ■״!!ך)־״/ — (נר 1915 , גיו־יודק), 
מחזאי אמריקני, יהודי. התחיל לכתוב בהיותו, 

בגיל מבוגר־יחסית, סטודנט באוניברסיטת מישיגן. מחזותיו 
העיקריים משקפים את הלכי הנפש של הדור הצעיר אחרי 
מלה״ע 11 ואת תפיסתו נגד הדור הישן, שנראה לו אשם 
בליקויים שבחברה. נושא זה בא לביטוי מזהיר במחזה 
$״ 50 11 \! (״כל בני״), 1947 .המחזה החשוב ביותר של 

מ׳, ״ 83105013 3 03 ! 00311 (״מותו של סוכן״), 1949 [עבר׳ 
תשי״א], מתקרב כמעט למימד של טראגדיה, אף־על־פי 
שגיבורו, וילי לומן, אינו אלא איש קטן הנדרס תחת גלגלי 
מכונת החברה האמריקנית האכזרית. מ׳ חושף בו את הזיוף 
שבערכים המקובלים בחברה האמריקנית ואת אשליותיה. 
במחזה 011011310 110 •! ("המצרף", עבר׳ "ציד המכשפות"), 
1953 , מעלה מ׳ בהעזה את התביעה לחופש המצפון — 
בעלילה המתרחשת, כביכול, באמריקה של סוף המאה ה 17 , 
והמשמשת, למעשה, מסווה לפעולת הוועדה של הסנאט 
האמריקני בראשותו של ג׳. מקרתי (ע״ע). ב 1961 חיבר מ׳ 
את המחזה 8010120 1110 1-0111 ) ״! ¥10 ("מראה מעל 
הגשר"), שנושאו לקוח מחיי מהגרים איטלקים עניים. 
ב 1964 כתב את המחזה 8311 1110 ז 0 :ז).\! ("לאחר הנפילה"), 
שבו הוא מנתח, ללא משוא־פנים וללא רחמים כלפי עצמו, 
את הסיבות שהכשילו את נישואיו לשחקנית מדילין מונרו. 
המחזה ץ! 101 /ו! 3 (״תקרית בווישי״), 1965 , מתאר 

את רדיפות היהודים בצרפת בלחץ הנאצים. ב 1968 זכה 
להצלחה מחזהו של מ׳ 00 ״? 8110 ("המחיר"), הממחיש 
בצורה סימבולית את יחסם של בנים למורשתם התרבותית 
של אבותיהם. 

מ׳ הצהיר, שהוא רואה כמשימתו בדראמה "להביא אל 
הבמה את השלמות, המודעות והסביכות של הרומאן". הוא 
שיווה לדראמה האמריקנית של שנות 40 — 60 מימד חדש 
בעומק האיפיון, ברצינות הנושאים, במאבק על חופש 
המחשבה והמצפון ובתחושת היסודות הטראגיים בחיים 
באמריקה של זמננו. 

ם׳ כתב גם רומאן 00115 ? (״מוקד״), 1945 , שדן באנטי¬ 
שמיות. 

מחזותיו של מ׳ תורגמו ללשונות רבות והוצגו בהצלחה 
בארצות רבות. 

- 61 /י\ . 8 . 5 .< 1 ; 1959 ,. 1 \ . 4 * 6601,0 £1 ,ץ 514 ) 11 ז;>ע . 8 
, 5 ל 10 \ ״ 1 ; 1964 ,. 161 . 4 , 140230 . 11 ; 1961 ,./ג . 4 , 13011 

. 1967 ,./ג . 4 

יו. מ. - א. ה. שי. 

מילר. דוד(צבי) הינריןד ( 1846 , בוצ׳אץ׳ [גאליציה! - 
1912 , וינה), מגדולי המזרחנים במאה ה 19 . למד 
בביהמ״ד לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטות ברסלאו, וינה, 
לייפציג, שטראסבורג'וברלין, והיה מרצה, ואח״ב פרופסור, 
באוניברסיטת דגה. בשנות הסד וה 80 פירסם סידרה של 
מחקרים על גאוגראפים והיסטוריונים ערביים! כתובות של 
ערב הדרומית; דו״ח מפורט על סיוריו במזרח* מחקר 
משווה של השפות השמיות! קובץ מאמרים על סוג מיוחד 
של פתב-יתדות שנתגלה אז; ספר על תולדות הגאי-השריקה 
בערבית הדרומית* מחקרים על הכתובות בערב העתיקה, 



219 


מילר, דוד (צבי) הינריף — מילר, יואל 


220 


בח 3 ש ובתדמור, כן הו״ל אח ספרו הגדול של אל־המדאני 
על חצי-האי ערב ופירסם ספר על נוסחאות ספר אלדד הדני 
(ע״ע). ב 1893 , עם היווסד ביהמ״ד לרבנים בווינה, הורה שם 
מ׳ עברית וארמית, תנ״ך ופילוסופיה עברית של יה״ב. מכאן 
ואילך התמסר גם לחקר־המקרא, ותוצאות מחקריו בתחום 
זה נדפסו בספרי־השנה של ביהמ״ד הזה. חשובים במיוחד 
"מחקת יחזקאל", ו״הנביאים בצורתם המקורית", שבהם 
ניסה להעמיד את שרית הנבואה שבמקרא על שיטה של 
מחרוזות, בעלות סימנים מיוחדים. מחרוזות אלו ניסה לגלות 
גם ביתר ספת המקרא, בסרט בתהלים ובאיוב, ואף במקורות 
שמחוץ למקרא, בגון האוונגליונים הקדומים והקוראן. שיטתו 
מצאה בזמנו הד רב בספרות המדעית. במחקתו המקראיים 
מתגלה מ׳ כשמרן, והוא סוטה אך במעט מן הטכסט המ¬ 
קובל. 

מ׳ השתתף בעריכת כתב־העת הווינאי למדעי-המזרח 
86013046$ ־ 101 \ ;! 46 16 > 11 ב 1 .> 1 1110 • £111 1£1 ־ו 118€11 ש 2 ״ ¥160 ^, 
ובד כתב בעיקר על כתובות שמיות קדומות. ב 1897/8 עמד 
בראש משלחת האקאדמיה למדעים בווינה שיצאה לדרום־ 
ערב, ושם נתגלו שתת 3 ניבים ערביים בלתי־ידועים. תוצ¬ 
אות המסע נתפרסמו ע׳״י האקאדמיה בכמה כרכים, בשם 
"משלחת לדרום־ערב", ו 3 מהם כתב מ , . ב 1898 פירסם, יחד 
עם נ. שלוסר, את הגדת סאראייבו המפוארת (תמ׳: ת כרך 
י״ג, עמ׳ 339 ). 

שנים אחדות הקדיש מ׳ לחקר ספר־החוקים הקדום של 
חמורבי (ע״ע), שנתגלה בראשית המאה ה 20 , תירגם את 
תוכנו לעברית וכתב ספר יסודי עליו ועל יחסו לתורת משה 
( 1903 ). מאז נתגלו מקורות נוספים, ששינו את מסקנותיו 
בהרבה, אך דבתו שימשו יסוד לעבודותיהם של רבים אח¬ 
רים. בסוף ימיו חיבר ספר קטן על פירוש שמות הא״ב 
בפי אבות-הכנסיה הקדומים. לפני מותו קיבל מ׳ את תואר- 
האצילות ״ 0611301 תס׳ץ". 

. 01:5111 . 111 )[ .£ . 8 ־ 1111 )) . 7 ג.׳ 77.1 .< 7 ... 701 ( 410 ,חחגחזחש&סא . 0 

■ ! 0110713 א . 114 ! )!! 070 ,זסןןחותו׳^ג . 8 ; 1914 ,( 1 זז\צ ,. 1.11 . 11 

. 1930 , 46-1/5 , ז \ 1 ,.■ 1x1087 
נ. ה. ט. 

מילר׳ היבריך— 1011 ־ £36101 — ( 1900 — 1945 [ו]), 
ראיש הגסטפו(ע״ע) ומראשי המבצעים של השמדת 
יהודי אירופה. מ׳ היה טייס קרבי במלה״ע 1 , הצטרף כ 1919 
למשטרת באוואריה, ובעבודתו במדור הפוליטי שלה רכש 
ידע מקצועי והתמחה בטיפול בקומוניסטים. אעפ״י שהיה 
מקורב למפלגת־העם הבאווארית, השאירוהו הנאצים על כנו 
כשעלו לשלטון. בעזרתו הקימו הימלר והידריך (ע׳ ערכיהם) 
את מנגנון המשטרה החשאית בגרמניה כולה. ב 1939 מונה 
מ׳ באופן רשמי לראש הגסטאפו והועלה לדרגת גנראל 
בס״ם, ורק אז נעשה חבר במפלגה הנאצית. 

מ׳ הפך לאיש-הביצוע המרכזי של המשטרה החשאית 
הנאצית. הוא טיפל בכל אלה שהוגדרו כיריבי המשטר, והיה 
המפקח הראשי על הגבולות ומראשי הריגול-הנגדי. כש¬ 
הועברו היהודים ב 1939 לטיפול הגסטאפו, נעשה מ׳ המבצע 
הראשי של מדיניות ההגירה־מאונם ואח״כ פיקח על השלבים 
השונים של "הפתרון הסופי"! אדולף איכמן (ע״ע [כרך- 
מילואים]) היה כפוף לו במישרין. מ׳ עסק גם בביזת אוצ- 
רות-אמנות, בהשמדת ילדים מפגרים וחולי־רוח ובדיכוי 
תנועות-ההתנגדות בארצות הכבושות, וניהל אח מדיניות 
הרציחות, ההרעבה והביזה של הגסטאפו בכל שטחי-הכיבוש. 

ד 


בסוף המלחמה נעלם מ׳. לפי השערה אחת נהרג! לפי 
השערה אחרת עבר לצד הרוסים ופעל מאז בשירותם, 

- 011 ־ $5. 0/ £1 13011091, 1956; 5. 2X1 י ־ £€1 ת! £111 .מ . 0 

. 1969 , 516991 ^ 0-8 ^ 5 ) 0 /© %19191111£$ ? 8 316 ד י ח $0 

מילר׳ דיברי* — ״ 4111 ? ץ־ע״מ — (נר 1891 , ניו-יורק), 
סופר אמריקני, ממוצא גרמני. לאחר שעסק במק¬ 
צועות שונים, עבר ב 1930 לפאריס. שם שהה עד 1939 , 
ובתום סיור ממושך ביוון, חזר לאה״ב ב 1940 ! ב 1947 
השתקע בביג סור בקאליפורניה. 

בעת שהותו בפאריס פירסם מ׳ את יצירותיו הראשונות: 



הנר' טילר 


הרומאנים ״ 0300 0£ 10 קסז 1 ׳ (״מהפך הסרטן״), 1935 
(עבר׳: "חוגו של סרטן", תשכ״ד), תז 00 ״ק 03 0£ 1 £ ק 0 ז־ד 
(״מהפך הגדי״), 1939 , וקד 
בץ סיפורים 8 תתנן 5 ^ 131301 
(״האביב השחור״), 1936 , 
כולם בעלי תוכן אוטוביו־ 
גראפי, שעוררו סנסאציה 
באפים הפורנוגראפי' ונאסרו 
לפירסום באה״ב. בסיגנון 
נאטוראליסטי בלתי־מהוקצע, 
המתחלף לעתים בפרוזה רי¬ 
תמית לירית כמעט, ובאמ¬ 
צעות דימויים מפתיעים, סי- 
ראליסטיים לפעמים, מביע 
מ׳ את רגשותיו האנטי־חברתיים, את מרדו בכל המוסכמות, 
את רתיעתו מאורח החיים המתורבת והממוכן של ימינו, 
בייחוד באמריקה, ואת הערצתו לאדם הטבעי, הפרימיטיווי 
וההרפתקני. עניינו המיוחד ניתן לאלה החיים בשולי החב¬ 
רה, ל״נדכאים ולמושפלים״, ובתוכם — ליהודים, המסמלים 
בשבילו את הסבל והנדודים הנצחיים. אחרי שובו לאמריקה, 
פירסם מ׳ תיאור מסעו ברחבי אה״ב 10064 * 00041 ז 1 \/ 116 ־ 1 ־ 
418111:01306 ? (״חאם־בלהות באוויר־ממוזג״), 1945 , שהוא 
ביקורתי מאוד ברוחו, וטרילוגיה אוטוביוגראפית ׳ £055 ? 116 ־ 1 ׳ 
6 !£ 1 x 100 ג 1 ש 0 ("הצליבה עטורת־השושנים"), שחלקיה הם: 
56x05 (לאט׳:״מין״), 16x05,1945 ? (לאט׳: ״סיבוך״), 1952 
(בצרפתית), ו 16x05 ■'! (לאט׳: ״קשר״), 1960 ! הטרילוגיה 
היא ביטוי נוסף לניהיליזם המוסרי של מ׳, אולם ביצירותיו 
המאוחרות נשמעת גם נימה דחית מסוימת. — דעותיו על 
אמנות פורסמו בספר 0011386 304 זש\! ("אמנות ושערד 
ריה״), 1959 . 

פ.נוימרקט,האדם המודרני מחפש את האני(קשת 12 ,א׳), 1969 ! 

; 1953 ,. 14 . 77 , 6 ־ 001 !^ . 19 ; 1947 , 07710117 '! 1 ) . 4 [ , 1113 ^■ . 0 
,. 71 ! . 77 ,־ 1 ־ 00131 . 8 ; 1955 ,. 7 ג , 77 7177111 ? ׳( 37 , 165 ״? . 71 
- 1 :>!'** ..>! ; 1963 , 1 ) €7111 ) 11 ! 0714 . 171 . 77 , 51405 !'** . 0 : 1960 
471 . 0714 141714 ) 711 , 300 ־ 001 . 17 .'*\ ; 1963 ,. 14 . 77 ,ז 6 וח 

. 1967 ,. 14 . 77 /ס 
מ. 


מילר׳ יואל ( 1827 , אוסטרוב [מו׳ראוויה] — 1895 , ברלין), 
חוקר תקופת הגאונים (ע״ע). את ראשית העיכלתו 
קיבל בבית אביו הרב. המשיך את לימודיו בווינה וב 1851 
נקרא לחזור לעיר־מולדתו לכהן בה כרב, לאחר פטירת 
אביו! מ 1867 כיהן כרבה של לייפה בבוהמיה, וב 1874 — 
1882 הורה בבי״ס תיכון בווינה. ב 1884 נתמנה למרצה במכון 
לחכמת־ישראל בברלין. מ׳ הירבה לחקור ולפרסם מספרות 
הגאונים וקדמוני הראשונים. מהם: "חלוף מנהגים שבין בני 
בבל לבני ארץ־ישראל" (תרל״ח); "תשובות חכמי צרפת 


221 


מילר, יואל — מילר, נוימן 


222 


ולותיר״(תרמ״א)! "תשובות גאוני מזרח ומערב"(תרמ״ח); 
״תשובות רבינו קלונימוס מלוקא״ (תרנ״א)! "תלכות פסו¬ 
קות מן הגאונים"(תרנ״ג) ז "ספר הירושות לו" סעדיה גאון" 
(תרנ״ז). כן פירסם ״מפתה לתשובות הגאונים״ — סקר 
שו״ת הגאונים לפי מחבריהם ונושאיהם (תרנ״א), וההדיר 
במהדורה מדעית, עם תרגום לגרמנית ועם העדות חשובות, 
את "מסכת סופרים" (ע״ע). 

מ י 'לו*, יוהבס פון — ! 11116 מס׳! 011301165 ( — ( 1752 — 
1809 )'היסטוריון שוויצי. מ׳ היה פרופסור להיסטוריה 
בשפהאוזן ( 1774 — 1780 ), דיפלומאט בשירותו של הארכי¬ 
הגמון ממינץ ( 1786 — 1792 ) ובשירותה של אוסטריה ( 1793 — 
1798 ), היסטוריון־החצר בברלין, ובשגותיו האחרונות — 
שר-החינוך בממלכת וסטפאליה. חיבורו הגדול - 06 016 
$560$6113£1 ס 1£60 ) £1 מ 11266156116 ו׳ 5 \ $611 6166 $61116111:6 ("תול־ 
דות הקונפדראציה השוויצית״), 1786 — 1808 (המתאר את 
תולדות שוויץ עד 1489 ), הקנה לו שם של גדול ההיסטוריו¬ 
נים השוויציים. לספר מגמה לאומית מובהקת, והוא השפיע 
על השתקפות דמותה של שוויץ בעיני אירופים. על ספר 
זה הסתמך שילר במחזהו וילהלם טל (ע״ע). מ׳ היה חסיד 
תנועת־ההשפלה וביקש למזג את המורשה הרוחנית של 
רומא עם מקורות התרפות הגרמנים. מבחינה זו ראו בו 
הרדר, גתה ושילר, היסטוריון גרמני. 

-נ 1€1 מ£ .*ד ; 1952 ,* 1 ^ 0$ ^ 1108 ^ 81 ,. 1 \ .ס ./ ,£־ €1 נ 1 ח 11£11£ :> 5 .£ 
. 1960 י 2 ת* 1 ז 151671 ' 7 ^ 0 1 $ ) 2 ) 2 ) 1 * 14 .׳* ./ י ־ ££1 ׳ €1 ג 1 

מ י לר׳ י 1 ^ 02 - 401166 ^ 6166 ? 0113006$ ( - 

( 1801 , קויבלנץ — 1858 , ברלין), פיסיולוג ומורפו־ 

לוג גרמני. מ׳ היה בן למשפחת סנדלרים בעלת אמצעים, 
למד רפואה בבון, ובתום לימודיו שהה זמן־מה בברלין. 
ב 1830 נתמנה לפרופסור בבון; לאחר-מכן עבר לברלין ושם 
עסק במחקר ובהוראה עד מותו. יש הרואים בדרכו המדעית 
של מ׳ בבואה של התפתחות המדע הגרמני בכללו בתקופה 
ההיא. בתחילת דרכו פנה מ׳ אל ה״פילוסופיה של הטבע" 
(ע״ע טבע, פילוסופיה של די־, עם׳ 298/9 ), ולאחר-מכן עסק 
במדע נסיוני מדויק. עבודת הדוקטור של מ׳ "על היחסים 
בין מספרים ביחס לתנועת בעלי-החיים" חדורה אותה פי¬ 
לוסופיה מעורפלת. מחקריו הראשונים היו מוקדשים לניתוח 
סובייקטיווי של החושים. בהסתמכו, בין השאר, על תורת 
הצבעים התמוהה של גתה (ע״ע, ענד 751 ), ותוך ביקורת 
נמרצת על שיטת המחקר הניסויי הבלתי-פילוסופי של 
מז׳נדי (ע״ע), יצא מ׳ לחפש אחר "החיים האלוהיים בטבע". 
במחקריו המדעיים הגיע מ׳ לגיבוש "חוק האנרגיות העצ¬ 
ביות הספציפיות", הקובע שעצבי חוש מסוים מעוררים 
אותה תחושה — תחושת אור אצל חוש הראיה, תחושת- 
ריח אצל עצבי-הריח — בין שהגירוי המקורי היה ממהות 
האור או הריח, ובין שמקורו בפציעה, בלחץ, בחשמל או 
כיו״ב. לתגלית זאת היו בשעתה הדים חזקים, שכן העמידה 
את הפילוסופים על כך, שאין שחר לטענות כאילו תמונת 
העולם המצטיירת על־ידי חושינו מורכבת מגירויים שהם 
ממהות התופעות המתרחשות בטבע. העובדה, שכל הגירויים 
הבאים מן החח "מתורגמים" לפעילות עצבים ספציפיים 
מצביעה על שרירות תפיסתנו את העולם החיצון. 

מ׳ חקר גם את התחושות הסובייקטיוויות < מחקריו אלה 
נעשו בין התקופה, שפה עסק ב״פילוסופיה של הטבע", לבין 


תקופת־פעילותו המדעית המאוחרת, שבה עסק בנושאים 
רבים ומגוונים בתחום הפיסיולוגיה, האנטומיה, האמבריו* 
לוגיה ועוד. מפעל חייו של נד(פירסומים המשתרעים על-םני 
כ 15,000 ענד) מגוון להפליא ומציג אותו כאחד מגדולי 
הפיסיולוגים. במחקרים שונים תיאר את מערכת-העצבים 
מנקודת־ראות אנטומית ופיסיולוגיה, תוך הדגשת בעיית 
ההחזר. כן חקר את ההתפתחות העוברית של איברי-המין, 
את התפתחות הכליה ואת מבנה הבלוטות בבעלי-חיים גבו¬ 
הים. מ׳ היה אחד הראשונים שהשתמשו במיקרוסקופ ד,אכ- 
רומטי, שפותח בימיו, וזאת — כדי להבהיר את הרקע 
האנטומי של התופעות הפיסיולוגיות שחקר. 

בשנים 1833 — 1840 הוציא, בשני כרכים, את ה- 1 ) 130 ( 
160561160 ^ 1 16$ ! 51010816 ^ 11 ? 166 > ! 61161 ("ספר-לימוד בפיס־ 
יולוגיה של האדם"), שהיה רב-השפעה ביותר. המחבר 
מופיע כאן כוויטאליסט מובהק, הגורם "כוח-יוצר אורגאני" 
מיוחד המחולל את תהליכי־החיים, כדרך שההכרה מחוללת 
את המושגים. כוח־יוצר זה, לדעתו, קיים בעובר מראשית 
התפתחותו והוא המעצב את איבריו, כשהוא פועל בכפיפות 
לחוקיות קפדנית לפי טבעה של כל חיה וחיה. הוא אף מעניק 
לאורגאניזם ולחלקיו תכליתיות מובהקת. על־אף עמדתו 
זאת, הרי בעבודתו הניסויית דבק בגישה ביקורתית קפדנית, 
שהושפעה מהמכניסטים, ששאפו לגלות את המכניקה של 
תהליכים; לעומתם, שאף מ׳ לחשוף את חוקיות-הפעולה 
של אותו כוח-יוצר אורגאני. 

מ׳ היה מורה דגול ועתיר־השפעה, ורבים מאד מבין 
החוקרים החדשניים של הדור הבא היו תלמידיו, ביניהם 
וירכו, הלמהולץ, הנלה ודיבואה-רימון(ע , ערכיהם). 

; 1924 ,. 1 \ .( . ז \\ ; 1858 ./ ,, 16611011 ^ . 8 

־־ 7 /*/ 0 ^ $* 2 > 7 ??£# 4 * 4 * 0 34 , $ 11110 $ . 2 ) ???/ 12 ו ' £1 [[ 11 !\ , 4 ^ 

,( 18 , 4112111 . 41 , 11 ם 0€5 .£ ./ 

1927; 0. £011<*, 005 1*1x8 (2*5 810108*8 /. */., 1958. 

יע. יו. 

מילר, נוך$ - 15131166 10666130 < - (נף 1923 , לונג ברנץ׳ 

[ניו־ג׳רסי]), סופר אמריקני, יהודי. התחיל בפעי¬ 
לותו הספרותית בעת היותו סטודנט באוניברסיטת הארוורד. 
שירותו בצבא האמריקני בימי מלה״ע 11 סיפק לו חומר 
לרומאן 06361 1116 3061 1 > 3166 א 1116 ׳, 1948 (עברית בידי 
ח. גליקשטיין, ״הערומים והמתים״ 1950,11-1 ), שזכה לפיד־ 
סום רב. רומאן זה מתאר את החיים, רוויי החרדה והאימים, 
של חיילים אמריקנים בשליחות במזרח הרחוק ומציג את 
המלחמה כאות מובהק לירידתה המוסרית של החברה. 
בספרות המלחמה של זמננו רומאן זה הוא מן הבולטים, 
בשל עצמת תיאוריו הראליסטיים, על-אף הליקויים שבאיזון 
החומר ובטיב הסיגנון.ב 1951 פירסם מ׳ את הרומאן הפוליטי 
811066 ץ 36 ל 36 ? ("החוף הברברי"), שבו דמוי העולם לבית- 
סוהר גדול והחיים בו חסרי-תקווה וחסרי-פתרון, ללא הבחנה 
בין טוב ורע. הרומאן ; 361 ? 0666 1116 ("גן האיילים")" 
1955 , מנתח את חיי החברה ההוליוודית, שבה מזדקרת 
ביתר-שאת בדידותו היסודית של האדם. מפלט מבדידות זו 
רואה מ׳ בתענוגות שהגוף יכול לספקם, ומכאן החשיבות 
של חיי המין בהשקפת עולמו. אולם גם פתרון זה אינו אלא 
חלקי. ב 1957 פירסם מ' את הרומאן 16860 < ¥11166 \ 1116 
(״הכושי הלבן״), וב 1959 — קובץ סיפורים, מסות ושירים 
בשם $61£ ץ 4 ג £06 : 0601 ! 1$6 :זז 6 '.'£) 4 . ("פירסומת לעצמי"). ה¬ 
רומאן האחרון שלו! 06030 1116,401661630 ("החלום הא־ 



223 


מילר, גורמן — מילין, אלכסנדר אמין 


224 


מריקני״), 1965 , שמטרתו לחשוף את חולשותיה של חברה 
צרכנית שמאווייה חמדניים, חשף יותר את חולשת מחברו, 
הסומר יתר־על־המידה על אפקטים מלודראמתיים ותיאורים 
סנסאציוניים של ענייני מין. 

לאחרונה נרתם מ׳ לפעולה פוליטית ברוח מארכסיסטית 
אנטי־סטאליניסטית ואף הציג את מועמדותו לראשות העיר 
ניו־יורק. ספרו 1£ ( 1£ זי! 1116 )ס 165 ת! 0 \ 2 :*ת־ ("צבאות 
האופל״), 1968 , הנותן תיאור נאמן ונרגש של התנועה 
האנטי־מלחמתית האמריקנית ושל הצעדה לפנטאגו׳ן ב 1967 , 
זיכה את מ׳ בפרס פוליצר, כוחו הספרותי של מ׳ מתגלה 
במלואו ברפורטאדה זו, הכתובה בסיגנון מבריק, שמבטא 
בשנינות רבה את הקלות והחפשיות של רוחו של מ׳. 

311 ל 1 זז 2 ?) 111011 /)) 7.111/10111 ) 1/1 ,.¥ ,א , 2 ז£' 1 נ>ג 11 ) 0 < 1 .!ו 

,־ £0001111161 ) ./ 1 , .א , 1118 [[ 1 ז 1 ־ .ס ; 1959 ,(^ ז \ XX 
-וזזס 0 ) ׳ 01/03 ־ 7 . 1 \ .א ,*, 01.3 ־ 1 .( ; 1962 .( 110 . 90 ? , X^X 
..¥ .א ,חתבוח)ט 192 .£ .<£ ; 1967 ,( 4 .סא , 44 ץ־וגזחסוח 

. 1969 

אר. מ. 

מילר, סטבלי לויד, ע״ע חיים, עמ׳ 376/7 . 

מילר, פאול לזךמן — 1111160 ^ 16011131111 ? 3111 ? — 
( 1899 — 1965 ), כימאי שוויצי. את השכלתו האקא- 
דמית רכש בבאזל ועבד במעבדות ץ 0618 .ס.ן באותה עיר! 
אחת מהצלחותיו הראשונות היתד. בגילוי חמרים כימיים 
לעיבוד עורות. ב 1935 החל לעבוד בשטח של חמרים 
קוטלי־חרקים. במסגרת זו גילה בשנת 1939 את תכשיר 
הד.ד.ט. (ע״ע), ועל תגליתו זו זכה ב 1948 בפרס נויבל 
לרפואה ולפיסיולוגיה. 

מילר, פךיך־ךיןי (הצייר מילר) — 4111160 * 011 ״^״? 

( 1111160 * 13100 *) — ( 1749 , קרויצנאך — 1825 , 

רומא), משורר, מחזאי וצייר גרמני, מ׳ נתפרסם תחילה 
כצייר וחרט־נחושת. ב 1774 הגיע למנהיים, וב 1777 נתמנה 
שם לצייר־החצר. שנה לאחר־מכן נסע לרומא והשתקע בה. 
זמן קצר לאחר הגיעו לרומא עבר לדת הקאתולית! הוא 
הפסיק לצייר, והמשיך רק ביצירתו הספרותית. 

כמשורר וכמחזאי עבר מ' כמה שלבים. יצירותיו הראשו¬ 
נות עמדו בסימן ההשפעה של האידיליות של ם. גסנר 
(ע״ע). כן השתמש מ׳, כדוגמת קלופשטוק, בנושאים 
מכתבי־הקודש• אך לאחר־מכן פנה לסיגנון ו־אליסטי יותר, 
וכתב אידיליות בפרוזה על נושאים לקוחים מנוף מולדתו, 
כמו 3£5011110 ו 501 016 (״גז הצאן״), 1775 . הבאלאדות של 
מ׳ חדורות רומאנטיקה אבירית. מחזותיו נטולי צורה אמנו־ 
תית, וקרובים ברוחם לסימון "הסער והדחף" (ע״ע גרמנית, 
תרבות, עמ׳ 564 ). ב 6 ד 17 פירסם מ׳ ספר 3115 51111311011 
£6560 31151:5 ? ("סיטואציה מחיי פאוסט"); הספר הומחז 
בחלקו ב 1778 . מחזהו 6 ג 101 א, 1778 , הוא דראמה לירית 
כתובה בחרוז חפשי. במחזה 3 ע 6 ע 0 ח 06 1 ) 111 ! 0010 , שנכתב 
ב 1775 — 1781 ונתפרסם רק בשנת 1811 , ניכרת השפעת "גץ 
מברליכינגן" של גתה. 

מכתביו הנוספים: 5115 <ע 10 \ זץ: 531 1360 ׳ 11775 ־־ 6300111 
411011 * 1 ) 111 ! ה 10 >, 1775 ! 8311311611 , 1776 . 

¥0/60 ,, 056 .¥\ ; 1912 , 0$/111 ! 1/1/10£ <¥ . 11 , .¥ .) 1 <־. 0 \ .£ 

0/6 ,:!*)"•"׳!(!ס . 10 ; 1930 ,.¥ . 7 .־ 1 ; 1928 ,.¥ 

/ ¥0/1 1-6 ,ז 0€ ! 1£ ) 11 ס 5 . 1 ; ; 1930 , ./\ .¥ 1101 מ £6 מ 1 /־ 61 ־ 1 /> 0 ?/ 
. 1950 ,.¥ ■) $11011 ) 1 1112 ) 110 ) 011 ה) 0 11 ) 

ג. אב. 


^ י לל׳ פ!~ י ל י ל י ן^ טפס — 1160 ט 1 \ צ 43 * 101011 ) 16 ־!? — 

( 1823 , דסאו — 1900 , אוכספורד), בלשן כללי והו־ 
דו־אירופי, איגדולוג׳ מתלמידי בופ (ע״ע). מ 1850 — פרו¬ 
פסור באוכספורד, ומ 1868 — בקאתדרה הבריטית הראשונה 
לפילולוגיה השוואתית. מ׳ הירבה לפרסם, בעיקר: סידרה 
של מהדורות ביקורתיות ותרגומים של רוב כתבי־הקודש 
ההודיים £350 1116 0£ 800105 5300601 ס!('!' ("ספרי-הקודש 
של המזרח״), ב 55 כרכים, הו״ל מ 1875 ואילד (הדפסתם 
נסתיימה ב 1924 ); הרצאות בבלשנות כללית והשוואתית 
£311£113£€ 0£ 5016006 1116 011 £6010065 ("הרצאות על 

מדע־הלשון")׳ 11-1 , 1861 — 1864 ! קובץ מחקרים לביסוס 
השיטה ההשוואתית בלשון, בדת ובמיתולוגיה ת!ס £0 5 ( 01111 
כ 001151101 ׳*\ ח 13 ח 060 3 ("שבבים מבית־יוצר גרמני") 
1 -ז\ 1 , 1867 — 1875 . רבו סביבו טינות ומריבות: גרמנים 
ראו בו בוגד, בשל יציאתו לאנגליה, אנגלו׳־סאכסים ראו בו 
נטע זר, ונוכח בקיאותו בלשונות ובספרויות של המזרח 
(בתוכן גם עברית), כיוונו כלפיו חיצי פולמוס אישי, גם 
כאל נציג טיפוסי של יהודי גרמניה, אך אין ראיה למוצאו 
היהודי. כן קיימת שאלה של זכות-קדימה מדעית בכמה 
מתגליותיו, שהחשובות שבהן מפוזרות בהרצאותיו בתחום 
הבלשנות, בשעה שחוקרים אחרים הקדישו לאותם נושאים 
מאמרי־מחקר מיוחדים, ועל־כן מקובל כיום לקרוא את שמם 
על תגליות כאלה. מ׳ היה מנותק ממרכזי ההוראה והמו״לוח 
המדעית של גרמניה ולא הוציא מתחת ידו את הסיכומים 
האחרונים של המקצוע; אלה הוצאו בסוף תקופת־חייו ע״י 
אחרים, וכך כמעט שנשכח מקומו ומעמדו של מ׳ בתולדות 
המקצוע הבלשני בתקופתו המכרעת־ביותר (ע״ע בלשנות, 
עמ' 969 — 970 ! ויטני, עמ ׳ 108 ). 

/)הס ) 711 7/1 6 , ¥111160 .א .[ ; 1901 ,.¥ .¥ . 7 .\/ 

. 1902 , 1-11 ,.¥ .¥ . 7 / 0 11 ) 11 ). 1 

ח. ר. 

מילוץ׳ אל?סןךר אטין - 16 ) £1160 106 ) 16X311 .*! 

1 ) 411160311 * — ( 1859 , פאריס — 1943 , ורטאי) 

מדינאי צרפתי. מ׳ למד משפטים׳ והתפרסם כעו״ד, בהגינו 
ב 1883 על מאדגני־שביתה בעיר התעשיה דקאזויל. ב 1885 
נבחר כסוציאליסט לביה״נ, ונהיה, כעבור זמן־מה, למנהיג 
השמאל הסוציאליסטי. חוא ערך את כתבי-העת 61116 ? £3 
5001311516 1116 > 11 נ 111 נ! 86 ("הרפובליקה הסוציאליסטית הקט¬ 
נה"), ו 16 ז 160 ״ £3 ("פנס"). 

ב 1899 — 1902 היה מ׳ שר-המסחר בממשלת ולדק־רוסו 
(ע״ע) — הסוציאליסט הראשון שהשתתף בממשלה' כלשהי 
ברפובליקה השלישית, ועל כך גינוהו חבריו, וכשקמה המפ¬ 
לגה הסוציאליסטית המאוחדת, ב 1905 , לא היה חבר בה. הוא 
דאג לחקיקה סוציאלית, להנהגת גימלאות וביטוח, ובשר 
העבודות הציבוריות בממשלת בריאן (ע״ע), ב 1909 — 1910 . 
אירגן־מחדש את מערכת הרכבת. עם זאת דיכא בתקיפות 
שביתה של פועלי הרכבות בסתיו 1910 . ב 1912/3 היה שר־ 
המלחמה בממשלת פואנקרה (ע״ע), ובתחילת מלה״ע 1 
מילא תפקיד זה בממשלת ויויני (ע״ע). הביקורת שנמתחה 
על מ׳ עקב הפיגור באספקת נשק ותחמושת גרמה לנפילת 
הממשלה ב 1915 . 1919/201 היה מ׳ נציב עליץ באלזאם־ 
לורן וטיפל במרץ בבעיות מיזוגו של חבל-ארץ זה בצרפת. 

בראשית 1920 נהיה מ׳ לרה״ה ולשר־החוץ, ובתפקידו 
זה השתתף בוועידת סאן־רמו (ע״ע א״י, עבד 529 ). הוא 



225 


מילר, אלכסנדר אמין — מים 


226 


שלח לפולניה משלחת קצינים, ובראשם הגנראל ויגאן, 
לסייע בהדיפת הכוחות הסובייטיים שפלשו לשם. בסוף 
אותה שנה נבחר מ׳ לנשיא תחת דשאנל, אשר התפטר 
מחמת התמוטטות עצבים. 

מ׳ לא ראה את הנשיאות כייצוגית גרידא ובנישאת מעל 
לריב המפלגות, ולא הסתיר את רצונו לשנות את החוקה 
בעניין זה. כנשיא התערב מ׳ באופן פעיל בחיים הפוליטיים, 
בתמכו ב״גוש הלאומי" נגד השמאל. כשניצח "גוש־השמאל" 
בבחירות ב 1924 . סרב מנהיגו, הריו (ע״ע), להיות רה״מ 
עד שיתפטר מ׳. ובהעדר תמיכה בביה״נ נאלץ מ׳ להתפטר. 
הוא היה סנאסור עד לקץ הרפובליקה השלישית ( 1940 ). 

405 )' 011 ( 1-115 , $£0£ | 01 ס .\. : 1949 ,,/ 3 .) / , 511 :>£? .א 
. 1953 ,) 1/11 ו 1 ו<]) 8 115 ) 4 5115 ) 514 

א. ז. 

מים, התרכובת הכימית השכיחה והנפוצה ביותר על־פני 
כדור־הארץ. מ׳ מופיעים בטבע בשלושת מצבי- 
הצבירה: מוצק (קרח, ע״ע), נחל ואדים (ע״ע). הם מהווים 
מרכיב עיקרי בכל תא חי, ובלעדיהם לא ייתכנו חיים מן 
הטיפוס המוכר לנו. האדם נזקק למ׳ לא רק לקיומו׳ אלא 
גם לפעילותו בתחומים רפים ושונים — חקלאות, תעשיה, 
תחבורה וכיו״ב. 

הופעת הם׳ בטבע, עמי 225 > מקור הנד בכדור־הארץ, עם' 
227 ! פיסיקה, עם׳ 228 ! כימיה, עם׳ 229 ! ביולוגיה, עמ׳ 

230 ! הם׳ והאדם, עם׳ 231 ! עיבוד ד׳מ/ עמ ׳ 233 ! הולכת 
מ׳ ואספקתם, עם׳ 238 ! מנהל־המ׳, עם׳ 241 ! באמונות וב¬ 
פולקלור, עמ׳ 243 : ביהדות, עם׳ 245 . 

הופעת המ׳ בטבע. הכד מהווים 0.02% ממסת 
כדור־הארץ, ומצויים בעיקר על פניו ובסמוך להם. כ 74% 
מפני כדור־הארץ מכוסים בנד. ההידר 01 פירה (המונחת על־ 
פני הליתוספירה [ע״ע]) — עיקרה המ׳ שבאוקיאנוסים! 
במובנה הרחב נכללים בה גם מי־נהרות, מי־תהום, קרחונים, 
וכן אדי־המ׳ שבאטמוספירה. ההידרוספירה מכילה כ 1,363 
מיליון קמ״ק מ/ והרכבה מפורט בטבלה שלהלן. 


הרכב ההידרוספירה 


% מכלל 
כמות הס׳ 

% 

מיליוני קמ״ק 

מים מלוחים 
אוקיאנוסים וימים 
ימות סגורות 

סה״כ 

97.24 

0.01 

99.99 

0.01 

1,325.0 

0,1 

97.25 

100.00 

1,325.1 




מים מתוקים 

2.13 

77.3 

29.0 

קרח 

0.61 

22.2 

8.33 

מי־תהום 

0.009 

0.33 

0.125 

ימות 

0.005 

0.18 

0.067 

מ׳ בקרקע 

0.001 

0.03 

0.013 

מ׳ באטמוספירה 

— 

0.00(3) 

0.001 

נהרות 

2.75 

100 

_ 

סה״ב 


נוהגים להבחין בין מ׳ "מלוחים" לס׳ "מתוקים" על־פי 
אפשרויות-ניצולם לשתיה ולהשקאה! ההבחנה היא שרירו¬ 
תית במידה מסויימת (מ׳ המכילים פחות מ 1,000 מ״ג 
מלחים לליטר נחשבים בד״כ כמתוקים). השיעור היחסי 
של מ׳ מתוקים בהידרוספירה הוא פחות מ 3% . 

בשל תכונותיהם הפיסיקאליות והכימיות של הכד (ע׳ 


להלן) מצויים הם בתנועה מתמדת. בין צורות־ההופעה 
השונות של מ׳ בטבע קיימים קשרים ושלבי־מעבר רבים. 
התמורות הבולטות־ביותר החלות במ׳, בהקף עולמי, ידועות 
בשם המחזור ההידרולוגי (ע״ע הידרולוגיה, ענד 
101 ואילך). מחזור זה מקיף ומקשר את מי־האוקיאנוסים, 
הנד שבאטמוספירה, מי הנגר העילי שעל-פני היבשות 
ומי־התהום. 

באוקיאנוסים ובימים המחוברים אליהם מצויים 
97% מכלל כמות-המ׳ שבעולם. הם מכסים כ 360 מיליון 
קמ״ר, שהם 71% משטח פני כדה״א. עומקם — 3,800 מטר 
בממוצע (ע״ע אוקיאנוגרפיה [כרך ב׳ וכרך־מילואים]). מ׳ 
מלוחים מופיעים גם בימות סגורות שבאגני־ניקוז פנימיים 
החסרים מוצא לים (דוגמת ים־המלח). ימות כאלה מצויות 
באזורים צחיחים! רובן קטנות־יחסית מבחינת השטח 
וכמות־הנד שבהן. 

כאמור, מהווים ד׳מ׳ המתוקים פחות מ 3% מכלל כמות- 
הם׳ בעולם. כ 77% מהם הם קרח, המכסה שטח של כ 15 
מיליון קמ״ר (כ 10% מן השטח היבשתי של כדור־הארץ). 
הקרח מרוכז ברובו באזורי הקטבים, ומיעוטו מופיע כקר¬ 
חונים באזורים הרריים גבוהים ברחבי-העולם (ע״ע קרחון). 

מ י - ת ה ו ם מהווים כ 22% מכלל הם׳ המתוקים. מקורם 
העיקרי הוא מי-גשמים: אלה מחלחלים בחלקם בקרקע 
ובסלע עד הגיעם למפלס מי-התהום הראשי, הנשען על פני 
מי-הים, או עד לשיכבה בלתי־חדירה למי ומעליה הם 
נאגרים. נביעת מי־תהום אל פני־היבשה היא מעיין. 
קיימים מעיינות מסוגים שונים. מעיין־שיכבה הוא מעיין 
הנובע כאשד אופק מי־תהום נחשף מסיבה טופוגראפית. 
לעיתים נדחקים הנד אל פני־השטח לאורך קו־העתק או 
דיק (ע״ע) החוסמים את תנועת מי-התהום ע״י סלעים 
בלתי-חדירים. מעיין מסוג אחר נפח באזורים הבנויים 
סלעי־גיר מסיסים. הנד יוצרים בתת־הקרקע רשת מסועפת 
של מעברים, ותנועתם במעברים אלה מהירה־יחסית. נביעתם 
אל פני-השטח מהווה מעיין קרסטי (ע״ע קרסט). — נביעות 
מי־תהום מופיעות גם מתחת לפני-הים, באדן־היבשה. לעי¬ 
תים מצטברים מי-תהום בסלע בעת היווצרו או לאחר-מכן, 
ונכלאים בו בלא־תנועה לתקופות ארוכות. למאגרי־מ׳ מאו¬ 
בנים אלה נודעת חשיבות מרובה — בעיקר באזורים 
צחיחים! לאחרונה נתגלו מספר מאגרים מסוג זה. 

כמות מי הנגר העילי, שעיקרם הנהרות (ע״ע נהר) 
ודרמות המתנקזות אל האוקיאנוסים, קטנה מאוד ביחס לכ¬ 
מות הנד הכללית בטבע. אולם לנד אלה נודעת חשיבות 
רבה בעיצוב הנ 1 ף, וזאת באשר הם גורם מכריע בתהליכי 
הבליה המכאנית והכימית, לצורותיהם הרבות. 

גם כמות הנד ש באטמוספירה (ע״ע) זעומה 
מבחינה כמותית (כאלפית אחוז של ההידרוספירה), אך 
חשיבותה מכרעת מבחינה אקלימית (ע״ע משקעים). שיעוד 
הכד שבאטמוספירה שונה באזורי-העולם השונים ובעונות־ 
השנה השונות. בממוצע מהווים ד,מ׳ כ 0.25% ממשקלה 
הכולל של האטמוספירה, הכמות השנתית העולמית של 
מישקעים, ששיעורה 516,000 קמ״ק, מהווה 0.04% מכמות 
מי-האוקיאנוסים, כ 84% מכמות המישקעים הם תוצאת 
התאדות מי-האוקיאנוסים, וכ 16% — תוצאת התאדות מא¬ 
זורים יבשתיים. כ 81% מהמישקעים יורדים על-פני האוק- 
יאנוסים, ורק כ 19% יורדים על-פני היבשות. 




227 


מים 


228 


אילו שטחנו את כל המ ׳ שעל־פני כדה״א. היתד. מת¬ 
קבלת שיכבה אחידה של מ׳ בעובי 2,730 מטרים. ומזה רק 
כ 75 ממרים — מ׳ מתוקים. גם שיעור נמוך זה של מ׳ 
מתוקים — 2.75% מכלל ד.מ׳ — גבוה בהרבה מזה שב¬ 
מרבית הזמנים הגאולוגיים, מאחר שבמשך רוב הזמנים לא 
נמצאו קרחונים על־פני בדור-הארץ. תקופת הקרחון האח¬ 
רונה החלה לפני שני מיליוני שנה בקירוב, והקרחונים 
הקיימים כיום אינם אלא שריד מתקופה זו. לכמות הקרח 
נודעת השפעה ניכרת על גובה מיפלם מי-הים! הפשרת- 
קרח מעלה את המיפלם והצטברות-קרח מורידה אוחו. מאז 
שיאה של תקופת־הקרחון האחרונה, לפני כ 15,000 שנה, 
עלו פני-הים ב 130 מטרים. אילו הופשרו הקרחונים הנו¬ 
תרים היו פני־הים מתרוממים ב 80 מטרים נוספים. השפעת 
תוספת זו של מ׳ מתוקים על מי-האוקיאנוס איננה מהותית: 
המסת הקרחונים הנותרים היחה גורמת להפחתת מליחותם 
של מי-הים בשיעור של 0.08% בלבד. 

מתוך הכמות הכוללת של מ׳ בטבע מצויים רק 0.0014% 
במחזור האורגאני — ז״א בריקמות בע״ח וצמחים. 
אולם המחזור האורגאני מהווה 0.2% מן המ׳ המתוקים 
וכ 8% מן המ ׳ המתוקים הנוזלים שבטבע. 

המחזור הגאוכימי של הנד. בכמות־המ׳ שנמ- 

1 • 

צאה על־פני כדור־הארץ בזמנים גאולוגיים שונים חלו 
תמורות. התוספת העיקרית למי המחזור ההידרולוגי מקורה 
בסלעים שבפנים כדור־הארץ. בתהליכים מאגמחיים, וב¬ 
עיקר וולקאניים (ע״ע וולקניזם) עולים מ׳ אלה, המכונים 
מ׳ יובניליים (מאגמתיים), מן העומק ומצטרפים 
למחזור ההידרולוגי. הגאזים המשתחררים בהתפרצויות 
הרי־געש מכילים בין 50% ל 98% אדי־מ׳ (הר־הגעש 
פאריקוטין, שנתהווה במכסיקו בשנת 1943 , פלט בשיא- 
פעילותו 16,000 טון מ; ביממה!). הכמות השנתית של מ׳ 
יובניליים נאמדת ב 355 מיליון טון, שהם 0.355 קמ״ק. 

הפחת העיקרי במי המחזור ההידרולוגי נובע מתהליכי 
הבליה הכימית של סלעים. פחת זה נגרם לרוב ע״י יצירת 
החרסיות (ע״ע חרסית) והפצלים המהווים 80% מכל סלעי- 
המישקע! מינראלי-החרסית נוצרים בדרך הידרוליזה של 
סיליקמים (ע״ע), כגון פלדספאט, והם קושרים כ 5% מ׳ 
(בממוצע). הכמות הכוללת של סלעי-מישקע נאמדת ב ״ 10 
טון. סלעי-מישקע אלה הפחיתו, איפוא, מן המחזור ההידרו־ 
לוגי 6 ' 4x10 טון מ/ שהם 40 מיליון קמ״ק. גם אוואפו־ 
ריטים, כגון גבם (ע״ע), קושרים כמויות ניכרות של מ/ 
לדוגמה: כמות-הנד המצויה בשיכבות־הגבס מתקופת 
הטריאם במכתש־רמון היא כמיליארד טון. 

תהליכים גאולוגיים נוספים אינם משפיעים כמעט על 
המאזן הגאוכימי של הנד• כמות המ ׳ שבחומרים האורגאניים 
המאובנים (פחם, כבול וכיו״ב) ובשיכבה העליונה של 
הקרקע אינה עולה על 0.01% מן המ ׳ שבסלעי-המישקע 
האי־אורגאניים. 

מקור המ׳ בכדור־הארץ. בעת היווצרו הכיל 
כדה״א כמות גדולה של מימן. רובו של מימן זה נפלט 
לחלל, שכן מהירויותיהן של מולקולות־מימן (אפילו בטמ־ 
פראטורת-החדר) גבוהות ממהירות ההימלטות משדה־הכובד. 
בהווה נמנעת פליטת המימן תחפשי בשל תהליכי־חימצון 
הנגרמים ע״י החמצן החפשי שבאטמוספירה וע״י האוזון 
שבשיכבתה העליונה. 


בפרוטו-אטמוספירה המקורית של כדה״א, שהיתה מחו- 
סרת-חמצן, היה המצב שונה. בעת חימומו של כדה״א — 
תהליך שגרם לדיפרנציאציה הגאוכימית הראשונה (ע״ע 
גאוכימיה) — נפלטו המימן החפשי וגם מעט המ ׳ שהיו 
בנמצא. המ ׳ המצויים כיום בהידרוספירה של כדור־הארץ 
אינם, איפוא, שרידי חפרוטו-אטמוספירה המקורית! מ׳ 
אלה נצטברו במשך הזמנים הגאולוגיים. בהניחנו שהפעילות 
הוולקאנית הנוכחית דומה בהקפה לזו שבתקופות גאולוגיות 
קודמות — מסתבר. שכמות המ ׳ היובניליים שהצטברו על־ 
פני כדור-הארץ קרובה לכמות הכד המצויה בהידרוספירה 
בפועל. לפי השערה זו הגיעה כמות-המ׳ שעל־פני כדור- 
הארץ, כבר בראשית תקופת הקמבריון, לפני כ 550 מיליון 
שנה, ל 86% מן הכמות הנוכחית. 

י. ב. 

פיסיקה. מולקולת־הם׳ בנויה בתבנית משולש שווה־ 
שוקיים (אטום־החמצן בקדקדו ואטומי-המימן בבסיסו. מו¬ 
מנט הדיפול החשמלי (ע״ע חשמל, עפד 178 ! קטוב) של 
הכד גבוה במיוחד, בגלל המבנה המרחבי של המולקולה, 
ובגלל ההבדל הגדול באלקטרו־שליליות בין האטומים המר¬ 
כיבים אותה. אטום־החמצן במולקולת־מ׳ קשור לא רק אל 
אטומי-המימן שבה, אלא גם — במידה רופפת־יותר — 
אל אטומי־מימן במולקולות־מ׳ שכנות ("קשר מימני" [ע״ע 
כימיה, ענד 751 ]}. 

לנד תכונות פיסיקאליות מעניינות וחריגות, שאותן מנ¬ 
סים להסביר ע״י המיבנה המולקולארי, ובייחוד ע״י אופי 
הקשרים הבין־מולקולאריים של הנד• לגבי. קשרים אלה 
(התלויים בטמפראטורה ובלחץ) לא התגבשה עדיין תמונה 
ברורה. 

בהתיחם למשקלם המולקולארי הנמוך, גבוהות במיוחד 
טמפראטורות הקיפאון והרתיחה של הכד. כן גבוהים הטנד 
פראטורה והלחץ הקריטיים (ע״ע גז! צבירה, מצבי־). ביחס 
לרוב המוצקים והנוזלים גבוה גם החום הסגולי (ע״ע חם) 
של הם/ התפשטותם התרמית של הנד יוצאת־דופן: כאשר 
מקררים מ׳ (בלחץ אטמוספירי), עולה צפיפותם עד לערך 
מאכסימלי בטמפראטורה של כ 0 ס 4 , אולם עם המשך הקירור 
יורדת הצפיפות (כל , ׳ נפחם גןל)! גם בקפיאתם ממשיך 
נפחם לגדול (ע״ע קרח)! התופעה מכונה "אנומאליה". תלות 
מקדם ההתפשטות התרמית בלחץ — חריגה אף היא: בל¬ 
חצים גבוהים מתפשטים הנד יותר מאשר בלחץ אטמוספירי. 
בטמפראטורות נמוכות-יחסית (מתחת ל 20 0 0 , בערך), תלו¬ 
תה של צמיגות (ע״ע) הנד בלחץ — גם היא יוצאת־דופן: 
עם הגברת הלחץ, יורד ערכו של מקדם־הצמיגות. 

תכונות אחרות של הנד. המוליכות החשמלית (ע״ע 
חשמל, עם׳ 181 ) של מ , טהורים היא נמוכה. ואולם כאשר 
מומסים בנד בסיסים, מלחים או חומצות (אף בכמויות 
זעירות) — עולה מוליכותם החשמלית במידה ניכרת (ע״ע 
אלקטרוליזה). קבוע־הדיאלקטריות של מ , גבוה במיוחד 
(ע״ע חשמל, ענד 177 ). מבחינה אופטית — הנד שקופים 
במידה רבה, וכמעט חסרי־צבע (במיצבורים גדולים הם 
בעלי גוון כחלחל). המשמעות הפיסיקאלית של "שקיפות" 
הנד היא, שבליעת אור ע״י מ׳ היא מועטת. עוברה זו נכונה 
רק לגבי האור הנראה. לגבי "אור" בעל תדירויוח גבוהות- 
יותר (אולטרא־סגיל [ע״ע]) ונמוכות-יותר (אינפרא-אדם 
[ע״ע]) אין הנד "שקופים". 



229 


סיס 


230 


בשל שכיחות הס' 

ומקומם המיוחד בח¬ 
יינו — משמשים הם 
כבסים לקביעת יחי¬ 
דות פיסיקליות(ע״ע) 

מסויימות: יחידת ה¬ 
מסה, גראם, נקבעה 
(ע״ע מסה) כמסת 1 
סמ״ק מ׳ בטמפראטו- 
רת הצפיפות המיר־ 

בית ( 0 ס 4 ). סולם 
טמפראטורות־צלזיוס 
(ע״ע טמפרטורה) נק¬ 
בע על־פי טמפראטו־ 

רות הקיפאון (ס ס 0 ) 

והרתיחה (€״ 100 ) של מ׳ בלחץ בארומטרי נורמאלי (אס- 
מוספירה אחת)• יחידת כמות־החום, קאלוריה, נקבעה (ע״ע 
חם) ככמות־החום הנדרשת להעלאת הטמפראטורה של 
גראם מ׳ במעלת־צלזיום אחת (מ 14.5 0 0 ל 0 ס 15.5 ), 

כבר נאמר לעיל, שמושגינו בדבר המיבנה הבין-מולקו- 
לארי של מ׳ עדיין לא נתבררו כל צרכם. הקרח המוכר לנו 
(קרה 1 , לעומת צורות-קרח אחרות בלחצים גבוהים; ע״ע 
קרח) הוא בעל מיבנה גבישי טטראדרי (ר׳ ציור לעיל). 
מיבנה זה מתפרק, כנראה, בשלבים אחדים — עם המסת 
הקרח למ׳ ועם חימום הנד (מכאן השוני בתכונות הנד 
בתחומי-טמפראטורה שונים). 

חשיבות פיסיקאלית וטכנולוגית מיוחדת נודעת למים 
כבדים ( 0 * 0 ) : אלה הם מ׳ שבמולקולות שלהם מופיעים, 
במקום אטומי־המימן הרגילים ' 9 , שני אטומי איזוטופ-מימן 
כבד-יותר(ע״ע מימן). במ׳ טבעיים מצויות מולקולות של מ׳ 
כבדים בשיעור נמוך־מאוד ( 1:50,000,000 בערך! מצויות 
בהם, בכמות ניכרת יותר, גם מולקולות אחרות המכילות 
איזוטופים — למשל 1400 או ״' 0,0 ). מ' כבדים נבדלים 
בתכונותיהם הפיסיקאליות והכימיות מט׳ רגילים (צפיפותם 
גבוהה־יותר; התנהגותם התרמודינאמית שונה). ניתן לה¬ 
פיקם מט׳ טבעיים בדרך האלקטרוליזה (ע״ע). הם משמשים 
לצרכים מחקריים וטכנולוגיים שונים — למשל להאטת 
ניטרונים בכורים גרעיניים (ע״ע אטומית, אנרגיה [כרך- 
מילואים])• 

ר. הר. 

כימיה. מבחינת הרכבם הכימי הס׳ הם תחמוצת־מימן 
ונוסחתם 1-1,0 ! אולם מדידות מאשרות את המשקל המול־ 
קולארי המתאים לנוסחה זו רק לגבי אדים. מתברר כי בנוזל 
ובמוצק (קרח) מתקיימים צברים [אגרגאטים ״( 0 * 9 )] של 
מולקולות-נד לעשרות. הנד מתקבלים בתגובה ישירה בין 
מימן וחמצן (התגובה מתחילה רק בטמפראטורה של מאות 
מעלות, ואז החום הרב המשתחרר ממשיך את התגובה). 
כמו-כן מתקבלים הם׳ כאחד התוצרים בתגובות אורגאניות 
ואי-אורגאניות רבות. הכד יציבים למדי מבחינה תרמית 
(רק כ 2% מאדי־מ׳ בטמפראטורה של ס ־ 2,000 מתפרקים 
ליסודותיהם). לעומת־זאת מגלים הנד פעילות כימית ניכרת, 
בעיקר בטמפראטורות גבוהות (כנוזל וכאדים). 

התגובות הכימיות של מ׳ הן רבות ומגוונות. מתכות 
פעילות מאוד — כגון נתרן, אשלגן וכיו״ב — גורמות, 


בהתרכבן עם מ/ לדחיית מימן ולהתהוות פסים. גם מתכות 
אחרות, בעלות פוטנציאל חימצון־חיזור נמוך משל מימן, 
דוחות מימן מאדי מ׳ בטמפרטורות גבוהות. אלמתכות מסו- 
יימות מחוללות אף הן תגובה דומה, למשל, התגובה שבה 
מתקבל גאז־מים: * 00+9 0 * 0+9 . מתגובות בין מ׳ 

לביו תחמוצות מתכתיות ואלמתכתיות מתקפלים בסיסים 
(ע״ע) וחמצות(ע״ע). תגובה מסוג אחר, שבה משתתפים מ/ 
היא ההידרוליזה(ע״ע); בה גורמים המי לפירוקה של תרכובת, 
והם עצמם מתפרקים תוך־כדי-כך למימן ולהידרוכסיל 
(הידרוליזה מתבצעת בדרך־כלל כאשר החומר המתפרק 
יציב־פחות מהתרכובות הנוצרות, או כאשר אחד מתוצרי 
ההידרוליזה אינו מסים). 

המ׳ נוטים להתקשר אל תרכובות אחרות — וזאת באמ¬ 
צעות קשרים קואורדינאטיוויים (ע״ע כימיה, עם' 749 ) 
הנוצרים ע״י אלקטרוני־החמצן. תרכובות המכילות מ׳ ביחס 
מולקולארי קבוע נקראות "הידראטים". מלחים רבים מתגב¬ 
שים מתמיסה מימית בתור הידראטים (למשל, ההידראטים 
0 * 109 -,ס 5 * 2 א, או 0 * 01150 4 -59 ), וניתן להרחיק מהם 
את מי-הגבש תוך כדי חימום. 

במקרים רבים יש לכד השפעה קאטאליטית (ע״ע קט- 
ליזה), ותגובות כימיות רבות מותנות בנוכחות מ׳; למשל, 
תערובת פחמן חד־חמצני וחמצן מתפוצצת כאשר עובר בה 
ניצוץ חשמלי, ואולם תגובה זו נמנעת אם הגאזים יבשים 
לחלוטין. התגובה בין חמצן ומימן שטוהרו מאדי־מ׳ מתחילה 
רק בטמפראטורות גבוהות־מאוד, ואילו בתנאים רגילים מת¬ 
פוצצת התערובת כבד ב 0 ס 400 (בערך). 

בנד חל תהליך יינון: 9+09 *=> 0 * 9 . מתוך מדידת 
המוליכות החשמלית של מ׳ מתברר, שריכוז יוני המימן 

וההידרוכסיל בנד הוא ז ־ 10 . - = [־ 09 ] = [ + 9 ] (בממ־ 
ליטר 

פראטורת-החדר). הנד מהווים, איפוא, תרכובת ניטראלית 
לגבי הגדרת החומציות או הבסיסיות של תמיסות מימיות 
(ע״ע חמצות). 

למ׳ נודעת חשיבות רבה כממס (ע״ע ממסים). הם 
ממיסים תרכובות קוטביות באשר הם עצמם תרכובת קוט¬ 
בית. את מנגנון־ההמסה של תרכובת יונית (ע״ע כימיה, 
עמ׳ 745 — 746 ) בנד אפשר לתאר כך: משיכה אלקטרו- 
סטאטית בין היונים לבין מולקולות-הנד הקוטביות גורמת 
לכך, ששיכבת מולקולות-פד מתהווה מסביב לכל יון(הקטבים 
השליליים של מולקולות־הנד מופנים לעבר יון חיובי, ול־ 
היפך). בתהליך זה משתחררת אנרגיית-מיום ( 2121100 ־ 1 ן>ץי 1 ), 
המאפשרת את הרם הסריג של הגביש המומס (כאשר 
אנרגיית־הסריג קטנה או גדולה מאנרגיית־המיום — גורמת 
החממה לחימום התמיסה או לקירורה). ישנם גם חומרים 
אורגאניים (כגון כהלים נמוכים) הנמסים בנד. תמיסה כזאת 
מתהווה בשל היווצרות קשרים מימניים (ע״ע כימיה, ענד 
751 ) בין מולקולות הממס והמומס. 

רו. או. 

ביולוגיה. גוף חי מורכב ברובו מם׳. תכונות כימיות- 
פיסיקאליות מסויימות מכשירות את הס׳ לפונקציה החיונית 
שהם ממלאים בתהליכי־החיים• הם׳ הם, כאמור, ממם מעולה 
— נמסות בהם תרכובות אלקטרוליטיות וגם בלתי־אלקטרו- 
ליטיות — ורבים מהחומרים שבגופנו מופיעים בתמיסות 
מימיות. תמיסות כאלה, גם כשהן מרוכזות למדי — צמיגותן 



קשרי טיס; (תו טרוסקז נוצרים 
ביז אמום־החמצז במזלקולת־טים אחת 
לניז אטום־טיטו בט 1 לקולה שנגה. קצי 
טת הקשר הזה פחותה טעצטת הקשר 
הניסי הרגיל (.קו שחור),* שנוצר טט• 
שיכה אלקטרוטטאטית חוקה שבין ה¬ 
חמצן האלקטר 1 ־שלילי וביו פרוטוז־ 
הטיט; החיובי. סכנה נזה יש לקרח 




231 


מים 


232 


(ע״ע צמיגות) נמוכה-יחםית; כך מתאפשרת זרימת נוזלי־ 
הגוף — כגון דם ושתן — לאורך צינוריות דקות וארוכות. 
למ׳ מתח־פנים (ע״ע) גבוה, ובשל-כך הם תורמים ליציבותם 
של מיבנים תאיים. 

למ ׳ נודעת חשיבות רבה במשק-החום של גוף חי (ע״ע 
נוזלי הגוף באדם). בבעלי־חיים רבים נשמרת טמפראטורת־ 
גוף קבועה למדי. החום הסגולי של מ , גבוה במיוחד, ולפיכך 
פועלים המ ׳ כגורם הממתן את השפעתם של שינויים בטם־ 
פראטורת-הסביבה על טמפראטורת־הגוף (שינויי טמפרא־ 
טורה באיזור מסויים של האורגאניזם נמנעים ע״י העברת 
חום מאזורים אחרים). גם החום הכמוס (ע״ע צבירה, מצב־) 
הגבוה של התאדות הנד מאפשר עמידה בתנאים סביבתיים 
קשים בלי שטמפראטורת־הגוף תשתנה בהרבה, וזאת 
באמצעות מנגנוני־התאדות של מ׳ דרך העור (זיעה) ודרך 
מערכת־הנשימה. 

בגופם של רוב בעלי-החיים נשמר ריכוז־מ׳ קבוע למדי. 
קיימים מנגנונים פיסיולוגיים אחדים השומרים על קביעות 
הלחץ האוסמוטי (ע״ע אוסמוזה) של נוזלי־הגוף. בכליה 
(ע״ע) פועל המנגנון העיקרי מסוג זה: הכליה מסוגלת 
להפריש שתן בריכוזים שונים — בהתאם לדרגת־המיום של 
הגוף; פעולתה מווסתת ע״י מערכת־העצבים והורמונים 
אחדים. 

אחוז ד.מ׳ ברקמות שונות אינו קבוע. רקמות־שומן הן 
דלות־יחסית, בנד ( 5% — 10% )< בעצמות — אחוז ד.מ׳ גבוה־ 
יותר ( 15% — 45% ), ואילו ברקמות אחרות, כגון השרירים 
או המוח, תכולת הנד גבוהה במיוחד ( 70% י— 85% ). בדבר 
תפקידם של הנד בצמח — ע״ע בוטניקה, עט׳ 747 , וכן ע״ע 
צמח. 

ר. רח. 

ה מ׳ והאדם. האדם נזקק לנד לשם קיומו כיצור ביו¬ 
לוגי. בנד תלוי גם קיום הציוויליזציה האנושית. הנד מהווים 
אחד המרכיבים העיקריים בפיתוח חקלאות, הם מקור-אנר- 
גיה חשוב, ורב חלקם בתהליכים תעשייתיים וטכנולוגיים. 
במסגרותיו החברתיות השונות — הוזל במשק־הבית המש¬ 
פחתי וכלה במשק הלאומי — צורך האדם מ׳ לתכליות 
שהן מעבר לצרכיו הביולוגיים המובהקים. 

אע״ם שד.מ׳ משפיעים טובה וברכה על האדם — פרוכות 
בהם גם סכנות. חמורה במיוחד היא סכנת השטפונות. 

כמויות גדולות של מ׳ משמשות את האדם שימוש שאינו 
בגדר "צריכה": תעבורה על־פני ימים ונהרות איננה מכלה 
את הנד ואיננה משנה אותם מבחינה מהותית (אף כי תובלה 

— בייחוד תובלת דלק — עלולה לזהם את הנד ואת החופים. 
בשנים האחרונות גברה התודעה בדבר המשמעות האקו¬ 
לוגית של זיהומים כאלה). גם הפקת אנרגיה חשמלית 
ממפלי-נד (ע״ע חשמלי, כח־, עמ ׳ 205 ) והשימוש בנד 
למטרות נוי ונופש (בריכות, מזרקות, דיג וכיו״ב) אינם 
משנים את איכות הנד. 

הגדרת ה״צריכה" של מ׳ היא שרירותית במידה מסוימת 

— שכן במרבית תהליכי-השימוש אין הנד משתנים מבחינה 
כימית, ובמקרים רבים הם אף חוזרים ומופיעים מחדש 
במעגל־הצריכה. 

שיעור צריכת הנד לנפש תלוי במידה מכרעת ברמה 
הטכנולוגית ובמיבנה הכלכלי. יש איזורים נחשלים שבהם 
הצריכה היומית היא כ 40 — 50 ליטרים לנפש בלבד, ואילו 


באה״ב עלתה הצריכה היומית של מ׳, בשנות השישים 
המאוחדות, על 7,000 ליטרים לנפש. בישראל היתד. צריכת 
הנד בשנת 1970/1969 כ 1,400 ל׳ לנפש ביום. מתוך כמות 
זו נצרכו כ 80% בחקלאות, כ 15% במשק-הבית וכ 5% 
בתעשיה. הצריכה העולמית של מ׳ טרם נאמדה באופן 
מהימן; עם־זאת ידוע ששיעורה עולה בהתמדה, ולפי תח¬ 
זיות משנות-השישים תוכפל צריכת הנד בעולם במשך שני 
עשורים בקירוב. 

בטכנולוגיה מנוצלים הנד לתכליות רבות ומגוונות. 
מלבד השימוש בהם להפקת אנרגיה חשמלית (ד לעיל), 
משמשים ד.מ׳ כממס (ע״ע ממסים) בתעשיה הכימית (ד 
לעיל) וכתווך ל״הסעת״ חומרים (למשל — לסילוק פסולת). 
הנד משמשים לניקוי, להסעת חום (הן לצורך קירור והן 
לצורך חימום), ועוד. 

הדרישות לגבי איכות המ׳ הן יחסיות לתכליות- 
השימוש השונות. רק לצרכים מועטים — בתעשיות כימיות 
רגישות, כגון בתעשיות-התרופות, וכיו״ב — דרושים מ' 
מזוקקים. לגבי מי־שחיה דרושה דרגת-ניקיון גבוהה, אבל 
מותרת תכולת מלחים מסוימים (כגון מלח־בישול, נתרן דר 
פחמני וכיו״ב) בכמות מצומצמת. הדרישות לגבי נקיונם 
של מי-שתיה נובעות דין משיקולים חברואיים, והן מן 
התביעה להעדר טעם־לוואי וריחות-לוואי. מבחינות אלה 
פסולות תרכובות אורגאניות ואי־אורגאניות רבות כזיהומים 
במי-שתיה (אצות מסוימות וטפיליהן פולטים חומדים אור¬ 
גאניים האפייניים לזיהום מ׳). לגבי מ׳ המשמשים להשקאה 
— גם תרכובות אלקאליות (כגון מלח־בישול וסודר.) אינן 
רצויות: הן מצטברות בקרקע לאחר שהנד מתאדים, ושטי¬ 
פתן ע״י מי-משקעים היא תהליך איטי — בייחוד באקלים 
יבש, הדרישות לגבי איכות הנד בתעשיה ובטכנולוגיה 
הן שונות, ותלויות בייחודו של התהליך שבו משמשים הנד. 
בתהליכי־קירור, למשל, אין הנד צריכים להיות נקיים 
במיוחד, ובמקרים מסוימים, שבהם בעיית האיכול (קורוזיה) 
אינה חמורה, משמשים אפילו מי־ים לצורך קירור. 

הנד הטהורים ביותר המצויים בטבע הם אלה המת¬ 
גבשים באטמוספירה כפתיתי־שלג. מי־גשם סופחים אליהם 
גאזים, מלחים ומיני אבק אורגאני ואי־אורגאני מהאוויר, 
אבל אף הם נקיים־יחסית. מי-מעיינות מטוהרים בד״ב 
מזיהומים אורגאניים תוך זרימתם התת־קרקעית, אבל יש 
שהם מכילים מלחים אי־אורגאניים. גם מי נגר עילי באי- 
זורים הרריים הם בעלי איכות דומה. לעומת־זאת עלולים 
מי נהרות ואגמים באיזורים נמוכים ללקות בזיהומים אור¬ 
גאניים ואי־אורגאניים חמורים. 

חשש הזיהום לגבי מ׳ המסופקים לצרכנים חל לא רק על 
מקורות המ׳ אלא, בעיקר, על השלבים השונים שבמהלך 
הספקתם. אל גורמי־הזיהום הטבעיים מצטרפים זיהומים 
הנובעים ממי־שפכים ומתוצרי-לוואי תעשייתיים העלולים 
לפגוע באיכות הנד הן במקורותיהם והן בשלבי-האספקה 
השונים. בעיה זו הולכת ומחריפה בקנה-מידה עולמי עם 
התיעוש הגובר. 

בישראל מסופקים רוב הנד — לחקלאות, לתעשיה, לעיר 
ולמשק-הבית — באמצעות רשת-אספקה אחידה• רשת זו 
מבוססת בעיקרה על צינורות סגורים, וכתוצאה מכך הכד 
המסופקים לצרכנים הם באיכות גבוהה, וזאת לפי הקרי¬ 
טריונים המקובלים לגבי מי-שתיה. בדו״ח של אירגון- 



233 


מים 


234 


הבריאות הבידלאומי, משנת 1964 , תופסת ישראל את המקש 
הראשון מבחינה זו. 

ה ה י ג י נ ה של ד,מ׳. מי שתיה ורחצה מזוהמים עלולים 
להעביר מחלות מידבקות: חולירע, טיפוס, דיזנטריה׳ שי־ 
תוק־ילדים ועוד. משום־כך נודעת חשיבות מכרעת לבדיקת 
נקיון הנד. בדיקה זו מבוצעת ע״י קביעת מספר החידקים 
המצויים בכמות־מ׳ נתונה. מאחר שסוגים שונים של חידקים 
מצויים בם׳ באופן טבעי, יש צורך להבדיל בינם לבין אלה 
המצביעים על זיהום• גורמי הזיהום — מקורם, כמעט תמיד, 
בהפרשות המעי של האדם ובעה״ח ולכן נקבע נקיון ד,מ׳ 
לפי מספר חידקי־המעיים הנורמאליים (קבוצת הקולי). 
מספר זה אינו צריך לעלות על 20 בליטר מ׳ לאחר הטיהור 
(ר׳ להלן) — לצרכי שתיה. דרגת־ניקיון זו נדרשת גם ממי 
בריכות-שחיה (וע״ע בקטריולוגיה, עט׳ 326 ). 

ד. הר. - מ. 

תהליכי עיבוד של מ׳. כאשר איכות הנד המצויים 
איננה מספקת לגבי התכלית שלה הם מיועדים (ר׳ לעיל), 
מעבדים אותם בתהליכים שונים, כגון, שיקוע, הקרשה, 
סינון, חיטוי, ריכוך, איוור. במהלך טיהור־שפכים מופעלים 
אחדים מבין תהליכים אלה במשולב. התפלת מי־ים (בשי¬ 
טות שונות — ר׳ להלן) היא משימה מיוחדת של עיבוד נד. 

כאשר מ , , למשל מי־נהר, מכילים גופים זרים בלתי- 
רצויים שממדיהם ניכרים, כגת גזרי־עץ, עלים וכיו״ב, 
מרחיקים אותם בפעולה מכאנית של גריפה או כבירה. 

חומרים דקים־יותר — סחופת, חרסית וכיו״ב — ניתן 
לסלק מן הנד ע״י ש י ק ו ע: מניחים למ׳ לעמוד, או לזרום 
זרימה איטית, באגן המיועד לכך, פעולה זו משקיעה את 
חלקיקי החומר המוצק על קרקעית האגן. 

חומרים הנמצאים בנד בתמיסה קולואידית (ע״ע קולו־ 
אידים), ניתנים להרחקה ע״י הקדשה: הוספת מלחים שונים 
או העלאת הטמפראטורה גורמת להקרשת החלקיקים הקו־ 
לואידיים ולהשקעתם מן הנד. שיקוע והקרשה הם התהליכים 
החשובים־ביותר של טיהור מ׳. לאחר תהליכים אלה יש 
לעתים צורך בסינון, והוא מתבצע בדרך־הלל באמצעות 
מסנן־חול (שיכבת־חול בעובי חצי־מטר או מטר בערך), 
מסנן־פחם (שיכבה של אבקת־פחם) וכיו״ב. סינון עשוי 
לסלק מתוך הכד רחופת (ע״ע תרחיף), חלקיקים קולואידיים, 
ואף חידקים ובע״ח חד־תאיים אחרים! אין בכוחו של הסי¬ 
נון להפריד חומר מומס מן הנד. תהליך הסינון אינו מסתכם 
בעצירת החלקיקים הגדולים ממידת המירווחים שבמסנן! 
גופיפים מיקרוסקופיים נלכדים במסנן בתהליך שבו משמ¬ 
שים חלליו — למשל, החללים בין גרגרי־החול — כאגני־ 
שיקוע זעירים. כמו־כן יש למסנן השפעות־לוואי — אלק־ 
סרוליטיות, המסייעות להקרשה׳ ואחרות — על איכות 
הנד. 

נוהגים להבחין בין מסנני־חול איטיים לבין מסנני־חול 
מהירים. האיטיים בנויים מחול דק, וספיקתם נמוכה! הם מת¬ 
אימים לסינון מ׳ נקיים־יחסית ולסילוק חידקים. מ׳ עכורים 
סותמים מסננים אלה במהירות (ע״י הסרת שיכבת־החול 
העליונה ניתן להחזיר את המסנן לפעולה). לשם תיפעולם 
אין מסנני-החול האיטיים דורשים כוח־אדם מקצועי! 
לעומת־זאת כרוכה תחזוקתם בטורח מרובה, בשל ספיקתם 
הנמוכה. מסנני־חול מהירים בנויים חול גם וספיקתם גבוהה־ 


יותר. הם מציידים במיתקן המאפשר את ניקוים המהיר 
לעתים מזומנות. תכונות אלה מכשירות אותם לטיהור מ , 
דלוחים על־פני שמח מצומצם ובהוצאות נמוכות־יחסית. 

לשם טיהור ד.מ׳ מיצורים חיים — ובעיקר מחידקים 
מזיקים — קיימות שיטות חסוי (ע״ע) שונות. מקובלת- 
ביותר שיטת הכלורינאציה — הוספת כלור (ע״ע) למ׳ — 
בשל היותה זולה ונוחה להפעלה. שיטה זו נקוטה במיתקנים 
הציבוריים לאספקת מ׳ ברחבי־העולם. בד״ב מפעילים אותה 
במאגרים וברשת־האספקה, במשולב עם שיטות אחרות 
(הקדשה, סינון וכיו״ב). 

כלורינאציה מבוצעת ע״י הוספת גאז־הכלור או תרכובות 
מסוימות שלו (כגון 2 ( 0€1 ) €3 או 300 א). החומרים 
האורגאגיים והמינראלים שבט׳ עשויים לספוג כמות מסוימת 
של כלור ("צריכות־הכלור"); לשם חיטוי נאות יש להוסיף 
לגד כלור בשיעור העולה על כמות זו• לגבי מ׳ צלולים 
מספיק בד״כ שיעור יחסי של פחות מ * 1:10 ; לגבי מ׳ 
מזוהמים נדרשות כמויות גדולות־יותר. 

שיטות אחרות לחיטד מ׳ מבוססות על השימוש באור 
אולטרא־סגל (ע״ע), באוזון (ע״ע חמצן, ענד 594 ), ועוד. — 
על טיהור שפכים ר׳ להלן. 

מ׳ "קשים" הם מ׳ המכילים מלחי סידן ומגנזיום בכמו¬ 
יות ניכרות (מעל 0.015% ). מלחים אלה מפריעים לשימוש 
הביתי במ׳ (וכן לתהליכים תעשייתיים מסוימים); בין 
השאר, הם מפחיתים את יעילות הסבון, ע״י יצירת מלחים 
קשייתמס וגורמים להיווצרות אבנית בדוודים. 

מקובלות שתי שיטות־יסוד לריכוך מ׳: ( 1 ) עיבוד 
הנד בכימיקאלים כגון סיד ופחמת־הנתרן, בתוספת חומר 
הגורם להקרשה (ר׳ לעיל). כתוצאה מכך משוקעים סידן 
פחמתי ומגנזיום הידרוכסידי, וניתן לסלקם מן הכד ע״י 
סינון. ( 2 ) הזרמת הנד דרך מחליפי יונים (ע״ע, ענד 523 ); 
במקרה זה מוחלפים יוני הסיח וד,מגנזיום שבט׳ ביוני־נתרן 
המסופקים ע״י מחליף־היונים. את התווך הנקבובי יש לחדש 
מפעם לפעם ע״י שטיפה בתמיסת־מלח — כדי שיישמר 
מלאי יוני-הנתרן שבו. 

קיימים חהליכי־ריכוך שונים, המבוססים על השיטות 
הנזכרות (או צירופיהן). יש לבחור בתהליך המתאים להר¬ 
כב הפר "הקשים", למידת־הריכוך הנדרשת ולנתונים נוספים. 

א י וו ד עיקרו — העשרת הנד בחמצן וסילוק גאזים 
שונים ( 2 ס 13 2 $,0 ועוד) מתוכם; חימצון הברזל שבם׳ 
(לשם סילוקו בדרך של שיקוע או סינון) וכיו״ב. כן חשוב 
האיוור בטיהור שפכים (ר׳ להלן). 

איוור ניתן להתבצע בדרכים שונות — ע״י התזת הכד 
ברסיסים דקים, ע״י הזרמת אוויר דרך מ׳, ובשיטות דומות 
אחרות. 

טיהור שפכים. בארצות מפותחות, שבהן צריכת 
הכד גבוהה וכמות השפכים מרובה (ר׳ לעיל) — טיהירם 
הוא משימה רבת־חשיבות. "שפכים" הם פסולת ביתית 
ותעשייתית, מהולה במ ׳ , הנפלטת דרך מערכת-ביוב אל 
מוצא מ׳ — נהר, ימה, ים וכיו״ב (לעתים נכללים במושג 
זה גם מי־גשמים ניגרים ומנוקזים). תהליכי טיהור שפכים 
נועדו לבלום את זיהש הסביבה ואף לאפשר, במידה זו או 
אחרת, את ניצולם־מחדש של מי השפכים המטוהרים. דרגת־ 
הטיהור הנדרשת תלויה בגורמים אחדים: במידת-הזיהום 
של השפכים, במקום־השפך (לגבי ימה קטנה תהיינה הד- 



235 


מים 


236 


רישות חמורות בהרבה מאשר לגבי גהר רזזב שזרימתו 
איתנה), באופן-ניצולם של הנד שאליהם הוזרמו השפכים 
המטוהרים, וכיו״ב. מקובל לאפיין שפכים ע״י השיעור הי¬ 
חסי של פסולת מוצקה שהם מכילים (בעיקר כרחופת), וכן 
ע״י צריכות-החמצן הביוכימית (צח״ב). צח״ב הוא קצב 
צריכת החמצן בתהליכים שבהם מפורקים חומרים אור¬ 
גאניים שבמ׳ ע״י בע״ח, בעיקר חידקים (ע״ע, עמ׳ 339 — 
341 ). עוצמת תהליכים אלה — הגורמים לפחת בכמות 
החמצן המומס במ׳ — תלויה באיכות ובכמות של הזיהומים 
האורגאניים שבמ ׳ , וכן בטמפראסורה. 

טיהור־שפכים מתבצע בתהליך מורכב, שאת שלביו 
השונים נוהגים לצרף לשני מהלכים עיקריים — "עיבוד 
ראשוני" ו״עיבוד שניוני". בעיבוד הראשוני נכללים הש¬ 
לבים הבאים: (א) כבירה (ר׳ לעיל). עצמים גדולים־יחסית 
(שגודלם ס״מ אחדים לפחות) מופרדים מן השפכים באמ¬ 
צעות כברה. (ב) גרוסת (חול, חצץ וכיו״ב) מורחקת מיתרת 
השפכים בתהליך של זרימה מבוקרת — בערוצים המיועדים 
לכך׳ ובמהירויות מתאימות. (ג) לאחר הכבירה והרחקת 
הגרוסת, עדיין נותרה בשפכים רחופת(ע״ע תרחיף), בשיעור 
0,02% בערך. בשלב זה מוזרמים הם באיטיות דרך אגני- 
שיקוע (זמן השהיה באגנים — משעה עד שעות אחדות)! 
הרתופת משוקעת בחלקה ומצטברת במוצא-האגן כבצה 
(^^ו^). בדרך זו מופחתת הרחופת שבשפכים עד כדי 
מחצית (בערך), וגם צריכות־החמצן הביוכימית מופחתת 
בשיעור דומה. (ד) לעתים מופעל לגבי שפכים גם תהליך 
כימי של הקרשה (ע' לעיל) — כשלב האחרון בעיבוד 
הראשוני. תהליכי-הקרשה עשויים להפחית אח הרחופת עד 
כדי 10% — 20% משיעורה המקורי, ולגרום גם להפחתה 
נוספת של הצח״ב (ר׳ לעיל)! לעומת־זאת אין הם אפקטי- 
זויים לגבי פסולת אורגאנית המומסת בשפכים. 

העיבוד השניוני מגביר את תהליכי החימצון הביולוגי 
(חימצון תרכובות אורגאניות ע״י חידקים אווירניים וכיו״ב) 
בשפכים. עיבוד מסוג זה מפחית עוד יותר את הצח״ב, וכן 
את הפסולת המומסת והקולואידית שנותרה בשפכים. השי¬ 
טות העיקריות לעיבוד שנלני הן: שפעול בצה, סינון איטי 
במסנני־דלף או במסנגי-חול, וכן איוור באגני-חימצון. 

תכולתה הביולוגית של בוצה (תוצר של העיבוד הרא¬ 
שוני, ד לעיל) מאפשרת להפעיל אותה עצמה לצורך 
חימצון ביולוגי< וזאת אם מובטחת כמות חמצן המספקת 
לקיום התהליך. מביאים שפכים שעובדו עיבוד ראשוני במגע 
עם בוצה, ואת התערובת הזאת (שרבע, בערך, ממנה הוא 
בוצה) מאוורים היטב. האיוור מבוצע בדרכים שונות — 
ע״י עירבול מכאני בנוכחות אוויר, ע״י פיעסוע־אוויר דרך 
התערובת, וכיו״ב. בתהליך זה סופחת הבוצה המשופעלת 
שאריות של רחופת, ומחמצנת בדרך ביולוגית (ר׳ לעיל) 
את מרבית החומר האורגאני שנותר בשפכים המעוב¬ 
דים. 

מסנו־דלף הוא מצע-אבנים (שגודלן 0 ״מ אחדים) בעומק 
2 — 3 מסרים! עליו נוצקת מדי פעם בפעם שיכבה רדודה של 
שפכים. האבנים מתכסות במעטה דק של חידקים הפועלים 
כגורם מחמצן (מקור החמצן הוא האודר המומס בשפכים). 
השפכים המטוהרים דולפים באיטיות דרך רובד־האבנים. גם 
מסנני־חול מטיפוס מסוים (ר׳ לעיל, תהליכי־עיבוד) עשויים 
לפעול באורח דומה ולהפחית את הצח״ב במידה מכרעת, 


אלא שהפעלתם לצורך עיבוד־שפכים כדאית רק בהק ף 
מצומצם. 

באיזורים שבהם קרינת־השמש מרובה, כגון ישראל, 
מקובלת שיטת אגני־החימצון. בשכבות הפנימיות של אגנים 
אלה, שעומקם מטר אחד בקירוב, מתרחשת פעולת חימצון 
ביולוגי (ד לעיל). החמצן הנדרש לכך מסופק לא רק במי¬ 
שרין — ע״י האוויר הנמצא במגע עם השפכים, אלא גם 
ע״י אצות (ע״ע) ירוקיות המתפתחות בסמוך לפני-האגן. 
אצות אלה ניזונות מתוצרי החימצון של החומרים האורגא- 
ניים שבשפכים ומשחררות חמצן בתהליך הפוטוסינתזה 
(ע״ע). מיפעל טיהור השפכים של גוש־דן (בחולות ראשון- 
לציון) מבוסם על שיטת אגני־החימצון. 

התפלת מ י-י ם. בשל צריכת המ ׳ הגוברת (היא 
מוכפלת כל 20 שנה), הידלדלות המקורות הטבעיים וזיהום 
גובר־והולך, מוקדשים ברחבי-העולם מאמצים רבים לחקר 
ההתפלה של מי־ים, המהווים את עיקר ד.מ׳ המצויים על פני 
כדה״א. מציאת שיטה זולה ויעילה להתפלה עשויה להיות 
הפתרון המיוחל לבעיית המחסור במ ׳ . השיטה שפותחה לרא¬ 
שונה, והמקובלת-ביותר גם כיום, מבוססת על זקוק (ע״ע), 
אולם התהליך מצריך השקעת אנרגיה רבה, מאחר שנצילותו 
נמוכה. שיטה רב־שלבית של זיקוק־בהבזקה מעלה את 
נצילות הזיקוק. לפי שיטה זו עוברים מי-הים בדרכם אל 
דוד-החימום דרך מעבה (ר׳ להלן), וקולטים חלק מן החום 
הנפלט ע״י אדי-המ׳ כשהם מתעבים. לאחר שחוממו מי-הים 
בהדרגה עד לטמפראטורה הנדרשת (ב> ס 90 ), הם מוזרמים 
דרך תאים, שבהם לחץ־האוויר מופחת, כך שחלק מן הנד 
מתאדה בבת־אחת, הנד הנותרים מתקררים במקצת ועוברים 
לתא הסמוך, שבו הלחץ נמוך עוד יותר וגורם להבזקה 
נוספת של התאדות! האדים מתעבים במעבה — תוך כדי 
מסירת חום למי-הים הנכנסים — ויוצאים מן המיתקן כם׳ 
מזוקקים (מותפלים). 

יתרונה העיקרי של שיטת-הזיקוק הוא האפשרות לשלבה 
עם תחנת־כוח, שבה מופעלת טורבינת־קיטור (ע״ע טור¬ 
בינה)! לאחר שנוצל הקיטור לייצור אנרגיה מכאנית (ומכאן 
— אנרגיה חשמלית), הוא מוזרם למעבה! מיתקו־התפלה 
כזה מנצל את חום־הקיטור הנמסר למעבה והמתבזבז בנסיבות 
רגילות. מגרעותיה של שיטת-הזיקוק הן, בעיקר, התהוות 
אבנית בחלקיו השונים של המיתקן, וכן תופעות של איכול. 

באילת קיים מיתקן־התפלה המבוסס על שיטת-הזיקזק 
והמשולב בתחנת־כוח. מיתקן זה, שהוקם ב 1965 , מספק 
7,600 מ״ק מ׳ מותפלים ביממה. 

שיטה אחרת להתפלת מ׳ היא שיטת־ההקפאה, המבוססת 
על כך, שבקפיאת תמיסת־מלח (תמלחת) נוצרים תחילה 
גבישי-קרח חסרי־מלח, כשמסביבם נותרת תמיסה מרוכזת- 
יותר. התהליך המקובל הוא: מי-ים מקוררים מוחדרים אל תוך 




237 


מים 


238 


תא שבו שורר לחץ נמוך (מ״מ אחדים של כספית). בתנאים 
אלה מתאדה חלק מן ד,מ/ והתאדות זו צורכת חום וגורמת 
לקפיאת חלק מן המ ׳ הנותרים (ע״ע חם, עמ׳ 549 — 550 ). 
מסת הקרח המתהווה בתהליך זה גדולה, פי 7 בערך, ממסת 
הנד המתאדים. הקרח והאדים נקיים ממלח, אלא שגבישי- 
הקרח עטופים בתמלחת מרוכזת ומעורבים בה! בד״כ מוקצב 
חלק מן הנד המותפלים לשטיפת הקרח, והתמלחת הקרה 
הנותרת בעקבות שטיפה זו מנוצלת לקירור מי־הים הנכ¬ 
נסים. בסיומו של התהליך מובאים הקרח והאדים במגע זה 
עם זה; היתוך הקרח ועיבוי האדים חלים במשולב ומספקים 
את התוצר הסופי — מ׳ מותפלים. 

שיטת הממציא הישראלי א. זרחין מבוססת על תהליך־ 
הקפאה מעין זה. באילת נבנה מיתקן ניסויי, לאספקת 
כ 1,000 מ״ק מ׳ מותפלים ביממה, לפי שיטתו. 

קיימים גם תהליכי־הקפאה אחרים, שבהם נגרם קיפאון 
ד.מ׳ ע״י התאדות חומר אחר (פחמימה נמוכה, כגון בוטאן 
או פרופאן). תהליכים אלה מתבצעים בלחצים שבקירבת 
הלחץ האטמוספירי. 

שיטה המבוססת על עיקרון שונה לגמרי היא שיטת 
האלקטרו־דיאליזה: במהלך האלקטרוליזה (ע״ע) של תט־ 
לחת, כגון מי־ים, נודדים הקאטיונים של המלח (* 3 ^ 1 ) אל 
הקאתודה והאניונים (־ 01 ) אל האנידה. לפי שיטת ההתסלה 
ע״י אלקטדו־דיאליזה מושמות ממבראנות (= קרומים; ע״ע 
אוסמוזה; ממברנות ביולוגיות), החדירות לקאטיונים או 
לאניונים בלבד, לסירוגין, לאורכו של מיכל שבו מתבצעת 
אלקסרוליזה של מי־ים (ממבראנות כאלה מותקנות מחו¬ 
מרים מחליפי-יונים [ע״ע יונים, עט , 523 ]). הממבראנות 
החדירות לקאטיונים בלבד עוצרות את האניונים הנעים אל 
האנודה, ואילו הקאטיוגים נעצרים ע״י הממבראנות החדי¬ 
רות לאניונים בלבד• כתוצאה מכך, מתפלגים ה"תאים" שבין 
הממבראנות לתאים עתירי־מלח ודלי-מלח, לסירוגין. הנוז¬ 
לים שבשתי מערכות־תאים אלה מוזרמים אל ערוצים נפ¬ 
רדים, והם׳ דלי-המלח מופקים כתוצר של ההחפלה. האנרגיה 
המושקעת בתהליך האלקסררדיאליזה תלויה בכמות המלח 
המורחקת מן הנד (ולא כמו בתהליכי-הזיקוק — בכמות הנד 
המותפלים); לפיכך מתאימה שיטה זו בעיקר להתפלת מ׳ 
שתכולת מלחיהם אינה גבוהה־ביותר (עד 5,000 מ״ג/ל׳ 
בערד). 

ליד קיבוץ משאבי־שדה הופעל מיתקן להתפלת מי־תהום 
מלוחים בשיטה האלקטרו־דיאליזה. כאשר תושלם הקמת 
שלבו השני, בשנת 1973 , יהיה מיתקן זה הגדול והמשוכלל 
בסוגו בעולם: כושר-תפוקתו יהיה כ 5,000 מ״ק מ׳ מותפלים 
ביממה ומחיר מ״ק יהיה כ 70 אגורות, מחיר שאינו גבוה 
בהרבה ממחיר הנד המוזרמים לאיזור זה ע״י המוביל 
הארצי. 

מן־הראוי להזכיר עוד את שיטת "האיסמוזה במהופך" 
(ע״ע אוסמוזה): ע״י הפעלת לחץ מתאים על תמיסה — 
לחץ ששיעורו עולה במידה ניכרת על הלחץ האוסמוטי של 
אותה תמיסה — ניתן לאלץ כמויות מסוימות של ממס 
להידחק מן התמיסה דרך ממבראנה חדירה־למחצה. מאחר 
שמצויות ממבראנות שהן חדירות לנד ובלתי־חדירות למלח 
(ממבראנות כאלה מותקנות מפולימרים [ע״ע]), ניתן לסלק 
מ' נקיים מתוך תמלחת לפי עיקרון זה. — ליד יטבתה פועל 
מיתקן־דיתפלה, בהקף מצומצם, לפי שיטה זו. 


שיטות אלה אינן 
שיטות־ההתפלה הי¬ 
חידות, אך הן המקו־ 
בלות-ביותר כיום. שי¬ 
טות אחרות, המבוס¬ 
סות על עקרונות שו¬ 
נים נחקרות כיום. 
פ. ק. - ד. הר. 

ה ו ל כ ת נד ו א ס¬ 
פקתם. מפני חיוניו¬ 
תם של ד,מ׳ לאדם, 
ובשל העובדה שמש- 
אבי־הנד מצויים אמ - הטע סםפעל־חסיס אחאב במגידו: 

מנחרה חצובה בם 5 ע (האודר: 70 מטר, 

נם בשפע אך אינם הנובה : 3 מטרים) — הסאה ר, 9 ?פסה״ג 
נוחים לניצן!^ מיי ך י (בר׳פות הסכוז ??יטורי־הטזדח באוניבר¬ 

סיטת שיקאנס 

במרבית המקרים. אם 

בשל מיקומם ואם בשל אופיים ותכונותיהם, ניצבה האנו¬ 
שות מאז-ומתמיד בפני האתגר הראשון במעלה של אספ¬ 
קת מ׳ לאדם. למשימה זו מרכיבים אחדים: איכון מקו¬ 
רות מ׳ מתאימים, הכשרת הנד לשימוש האדם, הולכת 
המ׳ ממקורותיהם לאיזור־הצריכה, והתקנת רשת־אספקה 
לצרכנים. 


בתקופות קדומות, בטרם למד האדם להעביר מ׳ ממקום 
למקום, היה מקום-ישובו מוגבל בהכרח לסביבה המיידית 
של מקורות־מ׳ — נהרות, מעיינות, ימות וכיו״ב. תרבויות 
עתיקות שיגשגו בקירבת נהרות גדולים — נילוס׳ פרת 
וחידקל, אינדוס, הואנג-הו ועוד. באיזורים אלה אף נעשו 
הנסיונות הראשונים לפתח טכניקות של אספקת־נד. 

באלף השלישי לפסה״ב כבר ידעו עמי המזרח הקרוב 
לכרות בארות (ע״ע באר) לניצול מי־תהום. כך הורחבו 
במידה ניכרת אזורי-היישוב שלהם. האכדים והמצרים הש¬ 
תמשו במנוף לשאיבת מ׳. 

במקביל לכך התפתחה גם מגמה אחרת. באיזורים רבים 
של המזרח הקרוב נאלצו כני-אדם להתייצב בפני בעיית- 


טבע חמורה: שטפונות עונתיים, מחד גיסא, ותקופות יובש 
קיצוני, מאידך גיסא. כבד באלף השני לפסה״נ נבנו במצרים 
(למשל בימי רעמסם 11 [ע״ע[), במסופוטאמיה ובאיזורים 
אחרים של המזרח הקרוב מפעלי־מ׳ ציבוריים, שתכליתם 
היתה לנקז את מי־השטפונות העונתיים, לאגרם לתקופות 
השחונות, ולהשתמש בהם לצורך השקאה. מפעלים אלה 
כללו תעלות־ניקוז, מאגרי-בד ותעלות־השקאה: הניסיון ש¬ 
נרכש בשטח זה תרם לפיתוח השלב ההנדסי הבא— הולכת 


מ׳ באמצעות אמות-נד (אקוואדוקטים) למיניהן. 

הקמת ערים על ראשי־גבעות׳ שהוכתבה ע״י צורכי- 
ביטחון, חייבה בניית מערכות לאספקת־נד. השיטות המקו¬ 
בלות היו חפירת בארות ובורות לאגירת מי־גשמים, ובניית 
אמ 1 ת-נד לשם הולכת מי-מעיינות העירה. אמות אלה פעלו 
בכוח הגראוויטאציה בלבד, ומשום־כך צלחו רק להולכת מ' 
במורד. היו אלה תעלות פתוחות או סגורות; כאשר עבר 
תוואי אמת־המ׳ במקומות הרריים, על־פני שיפועים בלתי- 
נוחים, נבנתה אמת-הנד על גשר או כניקבה חצובה בהר. 


חציבת ניקבה היתה. כמובן, מיבצע הנדסי מסובך במיוחד. 
בין הנקבות העתיקות החשובות ידועה גיקבת-השילוח (ע״ע 
א״י, ענד 292 ), שנחצבה בימי חזקיהו("אשר עשה את הברכה 



239 


מים 


240 



קטע סמפעל-המיס הרומי של קיסריה (באורך ׳ 58 9 ק״מ); ע״ג הקש¬ 
תות בנויה תעלה, וכה 3 עינורות־חרס — כ״א בקוטר של 17 ס״מ 
(צילום : ו. בראוז) 

ואת התעלה ויבא את המים וזעירה" [מל״ב כ, ב]). ידועות 
נקבות קדומות־יותד — למשל ניקבה מרשימה שנבנתה 
במאה הי״ג לפסה״נ לשם הולכת מ׳ למצודת מיקני (ע״ע) 
הבצורה׳ וכן ניקבה שהוליכה מ׳ למגדו (ע״ע). מבין אמות- 
הנד העתיקות הבנויות על-פני הקרקע מרשימה במיוחד — 
בממדיה וכן בטכניקה של בנייתה — אמת־הנד שבנהסנחריב 
אל בירתו נינוה (ע״ע). מן־הראוי להזכיר עוד אמות־נד 
תת-קרקעיות מטיפוס מיוחד (קנאם; ר , מאמרו של 1££ ג 1 ^\ 
בביבל׳ שלהלן), שנבנו למן המאה השישית לפסה״ב באיזו- 
דים רבים של אסיה (ארמניה, פרס, אפגאניסטאן ועוד) 
וצפון־אפריקה. רבות מביניהן שוקמו, והן מופעלות גם כיום 
בקנה־מידה רחב (בייחוד באיראן). 

ביוון העתיקה נבנו אמות־מ׳ מטיפוסים שונים. אבל תרו¬ 
מתם המיוחדת של היוונים בשטח זה היתה המצאת הסיפון, 
שאיפשרה הולכת מ׳ בתנאי לחץ על־אטמוספירי. הרון 
(ע״ע) האלכסנדרוני הסביר את עקרון הסיפון, ועקרון זה 
יושם בבניית אמות שהוליכו מ׳ בתוואי קצר ונוח, בדרך 
של מעלות ומורדות על־פני הקרקע (אמת־הנד נסתיימה, 
כמובן, בנקודה נמוכה מזו שבה החלה). האמה של פרגאמון, 
שנבנתה כ 180 שנה לפסה״נ, היא דוגמה מובהקת לטכניקה 
זו. לחץ הנד בה הגיע עד כדי 20 אטמוספירות. 

למעלה מ 200 אמות-נד נבנו ע״י הרומאים ברחבי האימ¬ 
פריה שלהם• אמות־הנד הרומיות היו מפוארות מבחינה אר¬ 
כיטקטונית. בחצותן בקעה רחבה׳ שילבו אותן בוניהן בגש¬ 
רים בעלי מיבנה טיפוסי — טור-קשתות, ובמקרים רבים 2 
ואף 3 טורי-קשתות זה על-גבי זה, מיבנה הקשת היה ידוע 
מכבר, אבל הרומאים היטיבו מכל קודמיהם להשתמש בו 
(ע״ע ארדיכלות, עמ ׳ 712 ). לעומת־זאת לא נכללו באמות־ 
הנד הרומיות מאגרים לשימור עודפי-נד ולאגירחם לשם 
צריכה בעונת-היובש. אחת-עשרה אמות הוליכו מ׳ אל העיר 
רומא בלבד וזאת בנוסף למקורות-הנד האחרים שלה — 
נהר טיבר, וכן בארות ומעיינות מקומיים. רובן נטלו את 
מימיהן ממעיינות מרוחקים או מנהר אניו, והזרימו אותם 
אל רשת ענפה של מכלים ומכלי־מישנה; מאלה זרמו הנד 
אל בתי-המרחץ הציבוריים, אל המזרקות ואל חצרות-האצי- 
לים של רומא (שאר אזרחי-רומא נטלו את המ ׳ מן המזרקות 
ומלמלו אותם בכדים לבתיהם). ברשת־האספקה הרומית 
הותקנו במקרים רבים צינורוזז־עופרת. הספיקה הכוללת 
של אמות-הנד המוליכות לרומא נאמדה בכ 000 ׳ 200 מ״ק מ׳ 


ליום. ארבע מביניהן שוקמו ושולבו מחדש במערכת אספקת־ 
הנד לעיר. 

ביה״ב חלה נסיגה בשיטות ההולכה והאספקה של מ׳, 
ומערכות־אספקה רבות הוזנחו או נהרסו, למשל בעיראק. 

בימינו מקורות הנד העיליים (נהרות, ימות, נגר) 

הם המקורות העיקריים לאספקת מ׳ לאוכלוסיה עירונית, 
ואילו מי־תהום מנוצלים רק בהקף מצומצם לצרכי אוכלוסיה 
כפרית. 

מ׳ נמשכים מתוך נהר, ימה או מאגר, באמצעות ממשך 
( 1:11:3140 ), שבצורתו הפשוטה אינו אלא צינור השקוע בעו¬ 
מק הם׳ והמוליד החוצה. מימשכים משוכללים, לאספקת מ׳ 
בהקף נרחב, הם מובלים ( 0000111115 ) גדולים, המצויירים 
בכבדות, בתריסים ( 23105 ) ובמנגנוני-הפעלה. מימשכים 
מתוכננים בך שהם , יזרמו דרכם בכוח הגראוויטאציה! בד״כ 
(בכל המקרים שבדים מקור המ׳ אינו גבוה במידה מספקת) 
זורמים הנד מן המימשך אל תחנת-שאיבה המגביהה אותם 
לרמה, שממנה יוכלו לזרום בכוח הגראווימאציה ובלחץ 
המספיק לצרכי רשת־האספקה. 

חחנח-שאיבה .מצוידת בד״כ במשאבות אחדות 
(לפחות 2 ), באופן שאספקת-הנד איננה נפגעת כאשר אחת 
מהן יוצאת מכלל פעולה• צנרת ומערכת שסתומים מאפ¬ 
שרות לאתר כל קלקול ולתקנו תוך כדי פעולה תקינה של 
התחנה. בתחנות חדישות מופעלות משאבות צנסריפוגאליות 
אופקיות או מאונכות (ע״ע משאבה) המונעות בכוח חשמלי; 
מערכת בקרה אוטומאטית מאפשרת לסגל את הספק התחנה 
לתנודות בצריכת הנד. לצידן מקובלות עדיין משאבות 
המונעות באמצעות טורבינות-קיטור (ע״ע טורבינה), מנועי- 
דיזל (ע״ע מנוע) וכיו״ב. תחנת־השאיבה איננה מספקת את 
מלוא-הלחץ הנדרש בכל קטע של מערכת ההולכה והאס¬ 
פקה ; בנוסף עליה, מרכיבים, בנקודות שונות של קו־ההול־ 
כה ושל רשת-האספקה, משאבות-המרצה. 

המובל הראשי המוליך מ׳ מאיזור מקור-הנד אל 
איזור־האספקה עשוי להיות תעלה, מינהדד. או קו־צינורות. 
התעלה •היא העתיקה, הפשוטה והזולה מבין טיפוסי- 
מובלים אלה, היא משמשת במקומות שבהם ניתן לבנותה 
בשיפוע נוח לפי "קו-העומד" ( 6 נ 111 ־:> 1 >בז 8 311110 ז£>ץו 1 ), בלי 
להאריך את התוואי שלה במידה בלתי־סבירה. יש תעלות 
שדפנותיהן חשופות! כשאין תנאי־הקרקע נוחים לכך, מצ- 



*■ינזר־בטה 5 העכרוז טיס (קטע ממ 1 נ 5 ) — כקוטר ׳ 58 כ 8 מטר 



241 


מים 


242 


פים את דפנות התעלה בבטון או באספאלט. אם תוואי- 
התעלה חייב לחצות עמק או'נחל׳ מתקינים במקום זת מתעל 
(:> 1 מ £111 ) הנמתח מעל לערוץ, או צינור־לחץ (הידוע גם 
כ״סיפודבמהופך" < ע״ע סיפון) השקוע בקרקע שמתחת ל¬ 
ערוץ. 

מנהרה (ע״ע) משמשת בד״ב להולכת מ׳ דרך שר* 
שרת־הדים. יש מינהרות הכרויות בשיפוע קו־העומד ופו¬ 
עלות בכוח־הגראוויטאציה, דש מינהרות הפועלות בלחצים 
ניכרים. רצד מאוד שדפנותיהן של מינהרות (בייחוד מיב- 
הרות-לחץ) תהיינה מוגנות ע״י ציפוי מתאים — לשם 
עמידות בפני איכול הורם, לשם מניעת דליפת מ׳, וכך 
לשם הקטנת הפסדי־האנרגיה הנגרמים בשל חיכוך הם׳ 
בדפנות. 

מובל שנועד לספיקה בינונית מותקן לעתים קרובות 
כקו־צינורות תת־קרקעי. חומרים כגון ברזל יצוק׳ פלדה, 
בטון מזוין, אסבסט ולעתים עץ — משמשים לייצור צינורות 
אלה (החומר נבחר לפי שיקולים כלכליים וטכניים, בהתאם 
לנסיבות). גם קווי־צינורוח. כמינהרות, מופעלים לעתים 
בכוח־הגראודטאציה ולעתים בתנאי לחץ על־אטמוספירי. 

באיזור שבו מצויים צרכני-המ׳ מסתעפת מן המובל הרא¬ 
שי מערכת־האספקה. מערכת זו היא רשת ענפה של 
עורקים ראשיים המזינים עורקי-מישנה ; אלה עוברים בד״כ 
לאורכם של רחובות ומספקים מ׳ למשקי-הבית הבודדים, 
למאגרי־אספקה, למיתקני־כיבוי וכיו״ב. — המאגרים מיוע¬ 
דים להגביר את ספיקת הרשת בשעות של צריכת־שיא, 
ולפעול כמקור-אספקה במקרים של תקלה זמנית במובל 
הראשי או בקטע חיוני אחר של המערכת. 

רשת עורקי-המ' בנויה בד״כ כמעין סריג, באופן ש־ 
עורקי-המישנה ניזונים בשני קצותיהם מעורקים ראשיים. 
שסתומים מותקנים בנקודות-הצומת, וכך ניתן לבודד קטע- 
צינור שאירעה בו תקלה ולמנוע עי״כ הפרעות בפעולת 
חלקים אחרים של חרשת. מפלי־לחץ מסוימים במערכת, 
בשל חיכוך המ ׳ בצינורות, הם בלתי-נמנעים! אולם במע- 
רכת-אספקה תקינה מצטמצמים מפלים אלה למינימום ההכ¬ 
רחי. כמו־כן אי־אפשר למנוע ד.םסדי-נד מסוימים בשל 
דליפות והפרעות בפעולת מוני־הצרכנים. מערכת, שבה 
מספקים כ 10% מן ד,מ׳ בלא רישום במונים, נחשבת כמע¬ 
רכת שתחזוקתה מעולה. 

פ. ק. - מ. יע. 

מ נ ה ל - ה מ׳• בספרות הכלכלה הקלאסית נידון הפארא- 
דוכס, שלמרות חיוניותם של המ/ מחירם נמוך (ע״ע כל¬ 
כלה, עט׳ 874/5 , ושרטוט שם). בימינו מתברר, שחמ׳ 
הם מיצרך יקר שנמצא במחסור ושמחירו עולה בהתמדה 
עם העליה בביקוש. במוך המאה ה 20 יוכפל הביקוש למ ׳ 
כל 20 שנה, בעוד שההצע יישאר קבוע פחות-או-יותר. 

בשל חיוניות ד,מ/ העלות הגואה של הפקתם וההשקעות 
הרבות הנדרשות לאספקתם, נתון הטיפול במערכת־המ/ 
במרבית מדינות־העולם, בידי רשות ממלכתית. רשויות 
אלה עוסקות בנושאים הבאים: (א) מימון דיזום של הקמת 
מערכות לאספקת־מ/ (ב) קיצוב הנד הנמצאים במחסור. 
ו/או התאמת הביקוש לנד (המשתרע על-פני השנה כולה) 
להצע (שהוא בד״כ עונתי) ע״י אגירת מלאי של מ׳. (ג) 
הקצאת הנד בין הצרכנים השונים. — באה״ב משתמשים 


משקי-הבית בכ 6% מכמות הנד הנצרכת, ואילו התעשיה 
והחקלאות מתחלקות בחלקים שודם ביתרה. קצב־הגידול 
של ביקוש התעשיה למ׳ גדול בהרבה מזה של הצרכנים 
האחרים ובעיית ההקצאה עוד תחמיר ותלך. (ד) פיקוח 
מתמיד על איכות הנד (ר׳ לעיל). (ה) מניעת הזיהום, 
ההולך־וגובר, של מקורות־המ׳. זיהום זה מקורו בשפכים 
עירוניים, שפכי־תעשיה ודשנים חקלאיים המתנקזים אל 
מקורות-המ׳. המלחמה בזיהום מקורות-הנד נעשית ע״י 
עידוד מפעלי־תעשיה ורשויות מקומיות לטיהור שפכיהם, 
והטלת קנסות כבדים על מזהמי המ ׳ . המאבק על "איכות־ 
הסביבה", הרווח בארצות תעשייתיות בעשור האחרון, אינו 
מזניח נושא זה. (ו) שימור מקורות־הנד, ניצולם האופטי¬ 
מאלי ומניעת ניצול-יתר, איתור מקורות־נד חדשים ופיתוחם 
— ע״י קידוחים, טיהור שפכים, התפלה, כליאת נגר עילי. — 
לאחרונה עלה רעיון ניצול כמויות־הנד העצומות האגורות 
בקרח ובשלגי־העד שבראשי-ההרים ובקרחונים. מאגרים 
בלתי-מנוצלים אלה עשויים, אולי, לענות על המחסור הגובר 
בנד. (ז) קביעת מחירים לצרכנים השונים והענקת סובסי¬ 
דיות. הנד הנמכרים לחקלאות הם, ברוב המקומות, הזולים- 
ביותר; התעשיה משלמת בעדם יותר, ומשקי-הבית משלמים 
את המחיר הגבוה-ביותר. מחיר הנד משתנה גם בהתאם 
למרחק הצרכן ממקורות המים (מחיר הנד בירושלים גבוה 
ממחיר המ׳ בשפלה). (ח) במדינות אחדות נחון גם הפיקוח 
על עודף־הגד ותוצאותיו(שטפונות, סחף והרם־קרקע) בסמ¬ 
כותו של מנהל-הנד. במקומות אלה מתכנן מנהל-הנד את 
שימור הקרקע והתקנת רשתות־הניקוז, ומקים מערכות הת¬ 
ראה מפני שטפונות — לשם ריסונם וניצולם. עקב העירנות 
לבעיות הפד בעולם כולו, החלה ב 1965 פעילות בין־לאומית 
עניפה, במסגרת "העשור ההידרואגי הבין־לאומי", שבו 
משתתפות רוב מדינות־העולם. במסגרת זו מרוכזים המימצ־ 
אים בדבר עתודות הנד, אפשרויות הניצול והצריכה, ומו¬ 
צעות תכניות-פיתוח למדינות נזקקות. 
על מערכת-הנד ומנהל־הכד בישראל׳ ע״ע א״י, ענד 

.466—461 865 — 880 , וכרך-מילואים, ענד 

א. רביב, מ׳ כבדים (מדע, א ׳ , 3 ), תשט״זז ל. פיקארד, 
בעיית הם , באיזורים צחיחים (שם, ג׳, 3 — 4 ), תשי״ט; ק. ש. 
שפיגלד, התפלת ס׳ מלוחים (שם, ד׳, 1 ), תשי״ט! א. לרמן, 

מ׳, תכונותיהם הפיסיקאליות והכימיות (שם, י״ג, 6 ), 1969 ז 
א. הראל, מקורות חדשים של מ׳(שם, י״ד, 1 ), 1969 ! ם. יע־ 

1(1* 01121-1. 81111, קובוביץ, המ , בישראל, 11971 )ס 
(110 10161810 .£ ;ואילן 1952 ,. 45500 ; ץ 1 קק $11 ־ 61 ) 3 ע 4 .) 03 ־ - 
£6 1 !) 1/0$1 <\ 1%0 ' 7 !) 3 %ה 1 ו 11 )! 1 ! 1 ) 1 ס 0 ) 11 :> 1010£11 ?) 1 \ 1 >. £1560061 51111 ) 7/1 , £3020130 י//' ־־ 8 ־ (- 

11*1( 0x3 8108(111(! 0( 1?., 1969; 11. £. 44/11111, 7/1( @0x011 

׳; 000016 .ן .£ ; 1968 ,( 4 . 170 , 218 ,.־ 0161 ^ . 501 ) מס 11 )ס 
( 04 .), 8'01(1, £011/1 0x3 1300, 1969; 5. £. £ 1 7/1 , 1301160 ־ ( 
51111(1111( 0/ 8701(1■ (501, )1, 5.4, ! 70 . 5), 1969; 11. £. 



243 


מים 


244 


,( 3 ״סא , 223 ,.־ו 10 ז 1 \נ . 501 ) €^ן€ י*ז 77 , 1 ) 13 * 0111 ? 

,.ז 10 ת\נ . 501 ) ז 016 ^\ 0 ' 3 מ 0 ^״>?/א 5 י מנ 3£11 (־ 01 <] .ע . 6 ; 1970 
1714 ) ,(. 1 > 0 ) €130010 .- 1 .- 1 ; 1970 ,( 5 . 10 < 1 , 223 

. 1971 ,^ 00 ^ 0714 ^ מ 110 * ¥0111 

מ. 

באמונות ובפולקלור. חשיבותם של ד.מ׳ כמקור- 
ברבר. (מעיינות, נהרות. גשמי־ברכד.) וסכנתם ביסוד מאיים 
והרסני (גשמי־זעף, שטפונות, הים הסוער) הטביעו את 
חותמן העמוק על התודעה האנושית והביאו לפיתוח יחס 
דו־ערבי של חשש מזה והחשבה יתירה מזה! תכונות מת¬ 
כונות שונות יוחסו לנד בגלל סגולת-הטיהור שלהם. 

במיתולוגיה של עמים רבים מסמלים ד.מ׳ את התוהו־ 
ובוזזו הקדמון, ובריאת־העולם (ע״ע עולם, בריאת־) נתפסת 
כנצחונם של האלים או של אל מסוים עליהם. האפוס האכדי 
"אנמ אלש" (ע״ע בבל, ענד 545/6 , 551 ! דרקון, ענד 210 ) 
מתאר את בריאת־העולם כנצחונו של האל מרדוך על תאמת, 
אלת־התהום; גופתה של זו׳ המבותרת לשתים, נהפכה לס׳ 
עליונים ולכד תחתונים. ברבות הימים, כשהאלים רצו להח¬ 
ריב את העולם, הביאו את המבול. גם בעל (ע״ע, עמ ׳ 
255/6 ) של המיתולוגיה האוגריתית (ע״ע) נלחם במפלצות־ 
מ׳. הדים של תפיסה קדומה זו נשמעים, מתוך השקפה 
מונותאיסטית, גם בספר בראשית ובמקומות אחרים במקרא 
(ע״ע גלגמש, עם׳ 777 * דרקון, עמ ׳ 211 ; מבול). גם המצרים 
הקדומים (ע״ע מצרים, עם׳ 220 ) ועמים אחרים ידעו מסו¬ 
רות דומות. האינדיאנים היו מספרים על "הרוח הגדול", 
בורא-העולם, שנלחם עם הכד. גם מסורות על המבול רווחות 
אצלם. במיתולוגיה ההודית (ברג ודה) היו הנד היסוד 
הראשוני (ע״ע הדו, ענד 471 ), אלא שכאן הכד הם יסוד 
מיטיב שהוא מקור האלים והעולם. מן המיתולוגיה נתקבלו 
ד,מ׳ גם לפילוסופיה ההודית ביסח־-עולם. 

במיתולוגיה היוונית הראשוניות של יסוד־הם׳ אינה 
באה לידי הדגשה בולטת, אך לאחרונה הובעו סברות (ע״ע 
נהר, ור׳ להלן, ביבל׳) שמסורת ראשונית ברוח זו נדחקה, 
פרט לשרידים אחדים, מפני מסורות מאוחרות־יותר. את 
סיפור המבול ידעו ביוון (ע״ע דוקליון). גם הדימוי של 
קשר תת־קרקעי בין מקורות-המ׳ השונים (השר תה׳ כד, 
ב! קלו, ו) מופיע ביוון (נהרות, מעיינות, בארות עם 
האוקיאנוס [ע״ע, והשר איליאס, 21.196 ]). המסורת על 
ראשוניותו של יסוד-הנד שוב צפה ועלתה בפילוסופיה 
היוונית, ותלם (ע״ע) שיווה ליסוד זה חשיבות נרחבת- 
ביותר. אריסטו ראה את המ ׳ באחד מ 4 היסודות, ואת הלחות 
הוא חשב לאחת מ 4 האיכויות (ע״ע אסטרונומיה׳ ענד 
181/2 * אריסטוטלס, ענד 844 < ביולוגיה, עם׳ 320 ). 

כמעט כל העמים האמינו בקיומם של אלים ואלות הממו¬ 
נים על המ׳ ומיטיבים עם הבריות: וארונה ואינדרה בהודו, 
איא (ע״ע) באשור ובבבל, פוסידון, טריטון, הנימפות (ע' 
ערכיהם) והנאיאדות ביוון ומקביליהם אצל הרומאים. גם 
הגרמנים והסלאווים הקדומים עבדו לאלים ולרוחות ממונים 
על הנד. ישויות על־סבעיות השוכנות במעיינות ובנהרות 
לובשות לעתים דמות של חיות (נחש, תנין [ע׳ ערכיהם] 
וכד׳). מסורותיהם של עמים באפריקה, באינדונזיה, ביוון 
הקדומה, ועוד, מספרות על זיווגם של אלים ורוחות כאלה 
עם פנות-האדם, או על הקרבת בתולות לשם פיוסם (ע״ע 
אנדרומדה). סופר גם על אלות שהתקשרו אל גברים בשר־ 


ודם, כאלת-הנד הרומית אגריה (ע״ע), אהובתו ויועצתו 
של המלך נומה פומפיליוס, או תטיס שוכנת־הים, אם אכילוס 
(ע״ע). עקבות של אמונות כאלו נשתמרו גם אצל עמי־ 
אירופה בסיפורי-עם רבים (ור׳ להלן). 

אמונה נפוצה מייחסת למ׳ כוח לטהר את הגוף מטומאה 
ואת הנפש מחטא. מכאן השימוש בנד בטקסים שונים בכל 
הדתות (ע״ע טמאה וטהרה). הטבילה (ע״ע) קיבלה חשי¬ 
בות מיוחדת בכיתות יהודיות סמוך לסוף תקופת בית־שני 
(ע״ע איסיים, ענד 33/4 ). בנצרות מוחקת הטבילה את 
החטא הקדמון ומציינת את קבלת הנטבל לחיק הכנסיה 
(וע״ע מנדעים; סקרמנטים). טבילת־תינוקות למטרה ריטו¬ 
אלית ידועה גם מחוץ לנצרות; למשל, אצל האינדיאנים 
במכסיקו. בארצות נוצריות — גירוש רוחות והקדשתם של 
בני-אדם, בניינים או חפצים נעשים ע״י התזת מ׳ מקודשים. 
למנהג הנפוץ של רחיצת גופת־המת לפני הקבורה נודעת, 
בנראה, מלבד רעיון הטהרה, גם משמעות סמלית, משום 
שהנד הם סמל חידוש החיים. בשירה הבבלית על ירידתה 
של אשתר (ע״ע, ענד 452 * בבל, עמ׳ 552/3 ) מצווה ארש־ 
כגל, אלת־השאול׳ להזות "מי-חיים" על אשתר, בטרם תוכל 
לשוב לעולם העליון. מגע עם מ׳ נחשב ללידה מחדש. לכן 
נהגו עמים רבים (מצרים, בבלים, יוונים ועוד) לנסוו מ׳ 
למתים. 

לפעמים נדרשה הכשרה מיוחדת של ד.מ׳ לשימושים 
ריטואליים מסוימים (מי נדה [ע״ע], במד׳ יט; המים המ¬ 
קודשים — בכנסיה הנוצרית). יש גם שמימיהם של מע¬ 
יינות, נהרות, אגמים או בארות מסוימים נחשבים כמקודשים 
במיוחד (הירדן [ע״ע, וע״ע מנדעים] אצל הנוצרים, הגנגס 
[ע״ע] אצל ההינדואים. מעיין לורד [ע״ע] בצרפת, ועוד). 
מלבד ברכות רוחניות מביאים מ׳ כאלה, בד״ב, גם מרפא 
לגוף (ע״ע מעעות רפואיים). 

בנוסף על הכוח המטהר, מייחסים למ׳ גם את הכוח 
להבחין בין טהור וטמא. בין אשם וחף־מפשע. מכאן השימוש 
בנד בדיני־שמים, שהיה מקובל בבבל (ע״ע, עמ׳ 546 ), וגם 
באירופה ביה״ב, במיוחד במשפטי מכשפים ומכשפות. הה¬ 
נחה היתה׳ שהנד הטהורים דוחים את החטא. החשוד הוטל 
לגד כשהוא כפות, ואם לא שקע בהם, אשמתו הוכחה. צורה 
אחרת של דין־שמים ע״י מ׳ היתד, בדיקת הסוטה ע״י 
שתיית הנד המאררים (במד׳ ה, יא—לא * משנ׳ סוטה, פרקים 
א׳—ר [וע״ע בכור, ענד 697 ]). הנד שימשו גם בניחושים. 
מקדשי אורקולום (ע״ע) שכנו עפ״ר בקרבת מעיינות. הפי- 
תיה בדלפוי (ע״ע) היתד, שותה ממי מעיין־קאסוטיס בטרם 
תשמיע נבואתה. זה היה גם מנהגם של המנבאים באורא- 
קולום של קלארוס, באסיה הקטנה. ידועות גם שיטות ניחוש 
באמצעות מ׳ (הידרומאנטיה). רמז לכד יש בסיפור יוסף 
ואחיו(ברא׳ מד, ה). הבבלים היו מפרשים את תנועת פני-הנד 
לאחר שהטילו בהם חפץ כלשהו. ביה״ב נהגו במקומות 
שונים באירופה לכתוב את שמם של חשודים בגניבה על 
חלוקי-אבנים ולזרוק אותם לבלי מלא מ׳ * האיש ששמו לא 
נמחק, הוחזק כאשם (וע״ע אשות, עם׳ 385 ! לחם, ענד 607 ). 

ד,מ׳ שימשו גם בפעולות מאגיות להורדת גשם (ע״ע) וכן 
במעשי־כשפים והסרתם: מכשפים הופכים, ע״י התזת מ׳, 
בני-אדם לחיות או מחזירים את המכושף לדמותו הקודמת. 
זהו מוטיוו נפוץ בסיפורי אלף לילה ולילה ובסיפורי־עם 
אחרים. 



245 


מים — מימון, יהודה ליב הההן 


246 


הם׳ קשורים במושג הפוריות. בשומרית שימשה מלה 
אחת לכיבוי המ׳ והזרע. האינדיאנים ובני-עמים אחרים 
מספרים על נשים שהופרו ע״י טיפות־מ , . הדגים (ע״ע) 
משמשים במקומות רפים כסמל־הפוריות. אצל הטאטארים 
נהגו בשים עקרות לכרוע ליד מקווה־ם׳ ולהתפלל לילדים. — 
וע״ע גשר • טל. 

ר. סטאי, המים, תרצ״ו ! 107 ! 1 ! 0 !£;^ 8 0 ( 0 ,ת 3 תזז£ . 4 

1/110110011131 0 ^ 7 ,. 31 )ן ]ת 14£0 ת 3 ז? . 14 ; 1934 . £107 ^£ 74 

, 0111110 ( 71 ,׳( 11<70 0/ 743010/11 \1071, 1946; .4. 1x814 ח 0 י 11 > 71 

- 1401 .ס ; ־ 1951 , 00710111 10711071 ^ 1 ( 80 ■ 7/11 ' , 101 ] 401 ? . 41 ; 1947 

110 (קס 1 ס 111 ( 7 1107 £0 0/1 ( 71 74 1110 . 11 10711107 ( 74710X17 ,־ 50601 

1071103 ^( 80 ,(. 1 ) 0 ) ]• 11101 ־ 1.311 . 0 ; 1953 ,( 81 , 11105 ־ 1101 ) 

70011 10 > 111710 ( 7 70 ,) 01 ־ 121 ־ 13411 מ .( ; 1960 , 101070/070 10771 ) 14711 
. 1971 , £700/00 £10 ס 1 ס ב״ר ד! שם י״ג; קה״ר א׳). 
השמים נקראים כך משום "ששם מ׳", "אש ונד" (חג׳ י״ב, 
ע״א), ואילו ״הארץ ... עומדת על העמודים ... עמודים 
על הם׳ ... מ׳ על ההרים" (שם). מי־גשמים קרויים "מ׳ 
זכרים״, ומי-תהום — "מ׳ נקבות" (פדר״א, כ״ג), ב״ים 
הגדול" יש "מקום שאין מ׳ מהלכיך ושם "מ׳ בולעין מ׳" 
(ב״ר, י״ג; קה״ר, א׳). "אי־אפשר לעולם בלי מ׳" (ירו׳ 
הוד ג׳, ה׳), ו״מ׳ נקראו חיים" (אדר״נ, ל״ד)! "כל הנסים 
שעשה הקב״ה לישראל, לא עשאן אלא על הם׳" (דב״ר, ג׳). 
הנד מקלסים להקב״ה (שוח״ט, צ״ג), דברי תורה נמשלו 
למ׳ (ספרי עקב, מ״ח ; תעד ז/ ע״א; ועוד) ו״אין מ' אלא 
תורה״ (ב״ק י״ז, ע״א> ועוד) 1 ׳וכל משען מים׳ (ישע׳ ג, 


א) "אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמ׳" (חג׳ 
י״ד, ע״א). מנהגים רבים קשורים בם׳: "אחר כל שתייתן־, 
שתה נד" (ברכ׳ נד, ע״א)< "לא ישתה אדם מ׳ לא בלילי 
רביעיות ולא בלילי שבתות" (פס׳ קי״ב, ע״א). ממנהגי 
הצניעות ש״אין שותין מ׳ בפני רבים" (בכר מ״ד, ע״ב! 
ור׳ תום׳ שם, ד״ה אין). — על מנהג תשליך — ע״ע ראש- 
השנה. 

בהלכה. הנד תופסים מקום בהלכה, בכמה תחומים. 
ההיטהרות מן הטומאות השונות היא באמצעות מ׳. באפנים 
מסוימים (ע״ע טמאה וטהרה* יד, ענד 147 ! מקוה), אך הנד 
גם מכשירים לקבל טומאה. על נסוך המ׳ — ע״ע ; על הדחת 
הבשר במ׳, בקשר עם מליחתו — ע״ע דם, ענד 725 ; על 
ברכות בשתיית מ׳ — ע״ע תפלות וברכות; וע״ע גשם, 
עם׳ 708 — 711 . 

מ. ד. גרוס, אוצר האגדה, ב/ בערכו, תשי״ד; הם׳ במקורות 

היהדות (מחנים, צ״ם), תשכ״ה; ר. גרייבס ־־ ר. סטאי, מי¬ 

תוסים עבריים, ם׳ בראשית, תשכ״ז. 

צ. ק. - מ. 

מימוזה׳ ע״ע מימוסייים. 

ד ... 

מימון (מקודם: פי? 8 מן)׳ יהודה ליב הצהן ( 1875 , 
מארקולשטי,'[ב 0 ארביה] — 1962 , ירושלים), רב 
וסופר, מראשי הציונות הדתית• חניך ישיבות ליטא. מ 1900 
שימש כ״מגיד״ בעיר־מולדתו, וב 1905 — 1913 רב באונגני 
[בסארביה], הצטרף בנעוריו לחובבי־ציון ולתנועה הציונית. 
היה ממשתתפי אסיפת-היסוד של המזרחי (ע״ע),חבר בוועי¬ 
דה הראשונה בלידה, ובן בוועידה העולמית הראשונה בפרס־ 
בורג ( 1904 ). מ׳ ניהל תעמולה ציונית בערי דרום רוסיה, 
ואף נעצר על כך. ב 1913 עלה לא״י, התיישב בתל-אביב, 
ופעל לכינון רשת חינוך דתית־לאומית בארץ. במלה״ע 1 
גורש מן הארץ, עבר לאה״ב והיה פעיל ב״מזרחי" שם. עם 
שובו ב 1919 עמד בראש התנועה בא״י וערך אח עיחונה 
"התור", היה, יחד עם הרב א. י. קוק, ממייסדי הרבנות 
הראשית לא״י. מ׳ נבחר כציר תנועתו לקונגרסים הציוניים, 
ומשנת 1935 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית, ומתומכי 
הקו הקיצוני במאבק עם הבריטים. אף כי נשאר נאמן למס¬ 
גרת היישוב המאורגן, הביע אהדה לאירגונים הפורשים, 
ובעת שפתחה ה״הגנה" בפעולת דיכוי נגד האצ״ל ("הסזון", 
1944/5 ), הביע התנגדות גלויה לכך. נד נאבק בהתמדה 
למען ענייני הציבור הדתי בא״י. ב 1936 יסד את "מוסד 
הרב קוק", הוצאת-ספרים המוקדשת לספרות התורנית 
ומדע-היהדות, ומ 1937 ועד פטירתו ערך את כה״ע "סיני". 
מ׳ הצטרף לד. בן־גוריץ במאבק להקמת מדינה עברית, ולו 
גם בחלקה של א״י, ובתחילת מלחמת-הקוממיות היה פעיל 
במו״מ בין הסוכנות לאצ״ל. הוא היה בין החותמים על 
מגילת־העצמאות, ועד 1951 שימש כשר-הדתות. הטיף לחי¬ 
דושו של מוסד הסנהדרין (ע״ע), כסמכות דתית-ממלכתית 
עליונה, אך נתקל בהתנגדות חוגים דתיים שונים. נלחם 
בחריפות כנגד חוגי אגדת־ישראל (ע״ע) והקרובים לה, 
בעיקר כנגד תפיסתם הרעיונית את פשר קיומה של מדינת- 
ישראל. 

מ׳ הניח אחריו ירושה ספרותית רבת-היקף, על 3 נוש¬ 
אים: תולדות גדולי ישראל, זכרונות וציונות־דתית. גת- 
פרסמו ביותר ספריו: ״שרי המאה״, א׳—ר, תש״ב—תש״ז; 
"דיוקנאות של מעלה", תש״ו; "אנשים של צורה", תש״ז; 



247 


מימון, יהודה ליב הכהן — מימון, שלמה 


248 


,,למען ציון לא אחשה״, א׳—ב׳, תשי״ד—תשט״ו; ,,הציונות 
הדתית והתפתחותה"׳ תרצ״ז; "חידוש הסבחדריך, תשי״א. 
יש לציין גם את ספרו "הנותן בים דרך", על דרכי לימוד 
הגמרא (ברדיטשוב, תרס״ג). מ׳ ההדיר חיבורי קדמונים 
והיה עורכם של קבצים, ספרי־יובל וספרי־זיכרון רבים. על 
שמו: ״יד הרב מימון״ — מוסד לפעולה תרבותית-דתית, 
ליד ״מוסד הרב קוק״ בירושלים; כפר מימון, בנגב הצפוני. 
— במותו השאיר אחריו את הספריה הפרטית הגדולה בעד 
לם בתחום היהדות, ובה למעלה מ 40,000 ספר. 

סנהה לד י. ל. הכהן ם׳ — בגבורות (קובץ). תשט״ז 

(בולל ביבל , ); ג. בת־יהודה, אלה תולדות ר׳ י. ל. הכהן 

מ׳, תשכ״ד. , _ 

י. ס. 

מןמון, שלמה [שמו האמיתי: שלמה בן יהושע] - 5310 
" 0 ״ 1311 \ ״סבת — ( 1753 , סוכוביבוג [ליטא] — 

1800 , נידרזיגרסדורף [שלזיה]), פילוסוף יהודי. בילדותו 
קיבל חינוך מסורתי בתלמוד, ובעודנו נער התפרסם כעילוי. 
בגיל 11 כבר הובא בב־ 
רית־נישואין וכבן 14 היה 
אב לבן. את משפחתו 
פירנם כמלמד במקומות 
שונים, הרחק מביתו. 
הושפע במיוחד מכתבי 
הרמב״ם ומתוך הערצה 
אליו נטל לעצמו את ה¬ 
כינוי "מימון". במרוצת 
הזמן הלכה והתחזקה בו 
שאיפה עזה להשכלה 
כללית, בייחוד פילוסו¬ 
פית, וב 1770 עזב את 
משפחתו ונסע לגרמניה. 
משהגיע אחרי תלאות רבות לשערי ברלין, נאסרה עליו 
הכניסה לעיר ע״י הגבאים היהודים. מ׳ נאלץ לנדוד ולחזר 
על הפתחים. בפוזן זכה בתשומת-לבו של הרב צבי הירש 
בן אברהם, וזה הציל אותו מחרפת־רעב והשיג לו משרה של 
מורה. כעבור שנתיים ניסה מ׳ שוב את מזלו בברלין והפעם 
הצליח ואף נתקבל לחוגו של משה מגדלסזון (ע״ע). אולם 
חוסר-פרנסה אילץ אותו לעזוב את העיר! עבד להאמבורג, 
משם לאמסטרדם, לאלטונה—ובה רכש לו, במשך שנתיים, 
בגימנסיה את היסודות של ההשכלה המערבית, הודות לעז¬ 
רתה של קבוצת נדיבים — ושוב חזר להאמבורג ומשם 
לברסלאו; לסוף נגאל ממצוקתו ע״י הרוזן אדולף קאלקרוית, 
ובביתו בילה את 10 שנות־חייו האחרונות. הוא נקבר' ככופר 
מחוץ לבית־הקברות היהודי שבגלוגאו. פרשת חייו של מ׳ 
מתוארת באוטוביוגראפיה המאלפת שלו, שי״ל ב 1792/3 
(עבר׳ תרנ״ט). 

נדודיו וסבלותיו לא מנעו את מ׳ מלהרחיב את השכלתו, 
להעמיק את עיוניו ולהתפרסם כפילוסוף שנון. חיבורו הח¬ 
שוב ביותר ה 1 א - 11110 ק 31 זת £16 ״ 57.6 ח 3 ־ 1 ' 1 ' 116 > ■ 61 ( 111 511011 ־ 61 ^ 
16 ב(קם 5 (״מסה על הפילוסופיה הטראנסצנדנטאלית״), 1790 
(עבר׳ תש״א), שבו הציג את השגותיו על הפילוסופיה הט־ 
ראנסצנדנטאלית של ע. קנט (ע״ע), ושזכה לשבחים מפי 
קאנט עצמו. זכותו העיקרית של מ׳ בתולדות הפילוסופיה 
היא במיפנה שנתן לבעיית דידבר־כשהוא־לעצמו 
(ע״ע), בנסותו לפתור את הקשיים שעורר בשיטה הקאנ- 


טית. ע״י הנחת הדבר־כשהוא־לעצמו, "המפעיל" אותנו 
ו״הנותך לנו את דימויינו, הכנים קאנט גורם שאין להכרה 
שליטה עליו. מ׳ בשכלתנותו לא היה יכול להשלים עם גורם 
איראציונאלי זה, שבגללו נוצרת תהום בין שני היסודות של 
הכרתנו: הסובייקט והאובייקט. האובייקט אינו, לדעת מ׳, 
דבר־מה בדוי מחוץ להכרה, אלא דבר המשמש תמיד בתוך 
ההכרה כמושא לפונקציה שלה. מ׳ מודה, שאי־אפשר לוותר 
על קנה־מידה אובייקטיווי של האמת׳ אולם׳ לדעתו, יש 
לחפש אותו בתוך ההכרה עצמה ולא מחוצה לה. 
ההכרה חייבת להוכיח את הלגיטימיות שלה ע״י מבחנים 
פנימיים. אין אנו רשאים להשוות את היחס של ההכרה 
אל הדבר־כשהוא־לעצמו ליחסה של תמונה אל האוריגינאל 
שלה, שהרי במקרה זה נתונים לנו שניהם. האוריגינאל 
ותמונתו, ואנו יכולים להשוותם. אולם אין הדבר כך ביחסה 
של ההכרה אל הדבר־כשהוא־לעצמו. הנחת עולם מחוץ 
להכרתנו היא פרי אשליה של בוח-הדימיון. 

אולם לדבר־כשהוא־לעצמו נודעת בעיני מ׳ משמעות 
מגמתית. הדבר־כשהוא-לעצמו הוא המטרה האחרונה 
של תהליך ההכרה. אנחנו נאמר, שהכרנו את "הדבר־ 
כשהוא-לעצמו", כשהכרנו את התופעה בשלמותה, 
באופן שלא נשארה שום שארית שלתוכה לא חדר השכל. 
מבחינה זו מסתבר ההבדל בין התופעה לבין הדבר־כשהוא- 
לעצמו כהבדל בין הכרה לקויה, פראגמנטארית, ובין הדעת 
השלמה. הדעת מתקרבת יותר ויותר אל מטרתה, כשם 
שהמצולע הסדיר מתקרב יותר ויותר אל העיגול — כשאנו 
מרבים את מספר הצלעות. 

במקום לייחס את דימויינו לדבר־כשהוא־לעצמו, הנמצא 
מחוץ להכרה, בעולם נפרד, יש להתבסס על הגורמים ש ב - 
ת ו ך ההכרה: המושגים של השכל והחושניות שאליה הם 
מתייחסים. שני גורמים אלה משלימים זה את זה: החושניות 
אינה אלא שכל מוגבל, בלתי-שלם. הסופיות שלנו מתבטאת 
בזה שאין לנו היכולת להבין את החושניות מחוך מקורה 
השכלי. אבל לא היינו מגיעים אפילו למעט ההכרה שיש 
לנו, אלמלא היה שכלנו נחצב מתוך השכל האינס 1 פי. 

הנחה זו של השכל האינסופי נותנת בידנו רשות לתאר 
לעצמנו, כיצד אפשר היה לפתור אח בעיית ההכרה, 
לפחות מבחינה עקרונית. שכל אינסופי אינו מקבל דבר מן 
החוץ, והמושאים של חשיבתו, הואיל ואינם ניתנים לו אלא 
נוצרים מתוכו, מזדהים עם הצורות. ההבחנה בין תוכן הה¬ 
כרה וצורתה מתבטלת. במלים אחרות, זהו שכל היוצר מתוך 
עצמו את כל הסוגים האפשריים של יחסי־דברים, ואילו 
השכל שלנו הוא אותו השכל ממש, אבל בדרגה מוגבלת. 
"אידיאה נשגבה זד כדבריו של מ׳, עשויה לפתור, כשירחי- 
בוה, את הקושיות הגדולות. אנו חייבים לתאר לנו את 
המחשבה האלוהית בדומה למחשבה המאחמאטית: המושא 
בוצר יחד עם המחשבה. תפיסה זו של השכל האינסופי דומה 
לזו של קאנט עצמו; אולם, בעוד שקאנט רואה בשכל האינ¬ 

סופי רק הנחה "רגולאטיווית", בחינת "כאילו", מביע מ׳ את 

■>־ 

הנחת הקירבה של רוח־האדם עם השכל האינסופי כהיפד 
תזה מטאפיסית ממש. , 

מ׳ סטה מדרכו של ׳קאנט גם בהסבר אופן חשיבתו של 
השכל האינסופי, כלו׳ האופן שבו מתלכדים המושגים כדי 
ליצור עולם שכלתני. חלוקת־המשפטים הקאנטית לאנאלי* 
טיים וסינתטיים אינה פותרת, לדעתו, את הבעיה, שכן 



249 


מימין, שלמה — ר׳ מימון בן יוסף! 


250 


האנאליטיים הם םאוםול 1 גיים ואינם מעשירים את אוצר 
ידיעותינו׳ והסינתטיים, הקושרים נושא ונשוא זרים זה לזה, 
חסרים ערובה להכרחיותו של קשר זה. מ׳ העמיד סוג 
שלישי של משפטים, המבוססים על חוק ההיקבעות 
(:!;ס^אלוס 01 ( £651 ־!^ 2 !ג 5 ), שהם אנאליטיים וסינתטיים 
גם יחד. משפטים אלה, כגון "הצבע הוא כחול", קושרים סוג 
(צבע) עם אחד המינים שלו (כחול). המין יכול להתקיים 
רק בתוך הסוג וקשור אליו, ואילו הסוג הוא גם בעל מינים 
אחרים ואינו קשור במין מסוים דווקא. הזיקה של הנשוא 
לנושא היא אנאליטית, חד־משמעית, ואילו היחס של הנושא 
לנשוא הוא סינתטי ורב־משמעי. מ׳ קיווה שחוק־ההיקבעות 
יעמיד את בעיית השכלתנות של העולם באור חדש. אולם 
הוא עצמו היה זהיר מכדי להעז לבנות את הבניין הספקו- 
לאטיוד. הוא לא האמין שניתן להוכיח, כי העובדות הנתונות 
לנו הן חדירות וממוצות ע״י השכל, כלו׳ שהעולם הוא 
אמנם שכלתני. הפילוסופיה יכולה להראות רק שתפיסה 
אידיאליסטית היא אפשרית וכיצד אפשר היה לבנות 
עולם שכלתני; אך אין היא יכולה להוכיח את שכל- 
תנותו של העולם. אם אנו יוצאים מתוך ההנחות ונשארים 
בתוך גבולות ההיפותזה, הרי המגדל של המדע פורח באודר, 
ואין אנו מוצאים את הדרך אל העובדות המוחשיות. ואם 
אנחנו יוצאים מן העובדות המוחשיות אין לנו שום זכות 
לטעון, שהמוחשי ייכנע לעיקרים הכלליים שלנו ושאלה 
יוכלו להתגבר עליו. 

הפילוסופיה של מ׳ השפיעה השפעה חזקה על היווצרותה 
של הפילוסופיה של פיכטה ועי״כ — על הפילוסופיה 
הגרמנית האידיאליסטית. במשך המאה ה 19 היא נשכחה; 
אולם הודות למאמציו של ההיסטוריון של הפילוסופיה י. א. 
ארדמן (ת״ב 1 ז 11 ״£), חודשה ההתעניינות בה ובדור האחרון 
הופיעו ספרים יסודיים אחדים העוסקים בשיטתו של מ ׳ , 

בין חיבוריו הנוספים של מ׳: -ז 16 ז 6 ז\ץ £8 ^ 15 ו 1 ? 11050 זן? 
511011 ) (״מילון פילוסופי"), 1791 ; 165 ) 160 ־ 16£01 ג.£ 016 
6165 :ו 0 ז$״ 4 . (״הקאטגוריות של אריסטו"), 1794 ; 60511011 ע 
6115 ) 601 ( 1 165 ) 160016 )' 1 ־ 161 ) 0 ,) 11 § £0 0611601 61060 ("ניסיון 
[ליצור] לוגיקה או תורת־חשיבה חדשה״), 1794 ; 116 :> 1115 ז£ 
06151 016056111101160 1611 ) ■ 111561 1701:665110111101860 ("עיונים 
ביקורתיים ברוח האדם״), 1797 ; וחיבורו הפילוסופי העברי 
היחיד, "גבעת המורה", תקנ״א (מהדורה חדשה: תשכ״ו), 
שהוא ביאור חפשי לספר הראשון של "מורה נבוכים" 
לרמב״ם. האוטובלגראפיה שלו (ר׳ לעיל, עמ׳ 247 ) היא 
עד היום מקור חשוב להכרת היהדות המזרח־אירופית ורא¬ 
שית החסידות, 

יחסו של מ׳ אל היהדות והיהודים מקפל בתוכו 
את כל הטראגיות שבגורלו. "לולא עזב מ׳ את פולניה, היה, 
כנראה, נעשה למאור רבני והגאוניות שלו היתד, מעשירה 
את היהדות. ואילו היה נולד באותה הארץ שבה מת ושבה 
בילה חלק גדול של חייו, קרוב לוודאי שהיה נעשה להונה- 
הדעות הגדול־ביותר של המאה ה 18 ״ (סאלים דייכם). ע״י 
המעבר החד מפולניה אל מרכז ההשכלה האירופית, והתנ¬ 
אים המשפילים של מעבר זה נעשה מ׳ אדם שבור, ויחסו 
אל היהדות ואל החברה היהודית־גרמנית היה דו־ערכי. מ׳ 
מביא באוטוביוגראפיה שלו את משנתו של מנדלסזון, של¬ 
פיה המצוות הן כחוק-מדינה, וממשיך: "אני מסכים לדעתו 
שיהודי העובר אל הדת הנוצרית, אינו פוטר עצמו עי״כ 


מחוקי דתו. אבל יהודי, שאינו רוצה להיות חבר למדינה 
תא 1 קראטית זו, מה דינו, אם אינו מכיר עצמו אלא כחבר 
למדינה אזרחית... הנבונה למדי, שלא לדרוש ממנו הודאה 
כזאת [דתית], שאינה נוגעת להן איני סבור, שגם במקרה 
כזה יחליט מנדלסזון, שיהודי זה חייב לקיים את חוקי דת 
אבותיו...". כך ראה מ׳ את עצמו, אך עם זאת תיאר בהערצה 
רבה את היהדות הרבנית בכלל ואת משנת הרמב״ם בפרט. 
מעולם לא התכחש ליהדותו ולענייני עמו, ובהקדשת 
ספרו למלך פולניה, כתב: "אילו עלה בידי להחדיר בקרב 
העם הפולני האציל דעה טובה על עמי... ולהוכיח שאם 
היהודים לא היו לתועלת לארץ, הרי זה רק מפני שחסר להם 
כיוון תכליתי בשביל כוחותיהם, הייתי רואה עצמי מאושר". 

יהודי המאה ה 19 ראו במ׳ כופר. לקראת סוף המאה 
התחיל היחס להשתנות, וב 1887 התלונן פביום מיזם (ע״ע) 
שבעוד הפל משבחים את שפינוזה, ו״זה החוקר ש. מ/ הנאמן 
לעמו ומוקיר ומכבד את תורתו והמשתדל בגלוי להמליץ 
אך סוב על עמו, ולהשכילו ולהטיבו, ואשר חכמים מסור- 
סמים מזולתנו השתוממו על רוחב דעתו... הוא לא ייזכר 
ולא ייפקד במשכנות ישראל". 

נ. בדמנחם, בסוד ר , אברהם אבן־עזרא ("חמדת ישראל"." 

לזכרו של ת״ח מדיני, 134/5 ), תש״ו! נ. י. ג׳קובס, הספרות 

על ש. מ׳ 1 ביבליוגרפיה מועדת (קרית־ספר, מ״א), תשה״ו; 

ש. ה. ברגמן, הפילוסופיה של ש. מ', תשכ״ז 2 ; , 10126 ). 15 .? 

116 /^ 111050 !? 0 ? ,ז 0111 ־ 00€1 1 \ ; 1912 ,סג . 5 016 

5 '?\ . 5 י צו 13€01 .[ .א ; 1929 . 5 116 1016 הס 11 ה 566 ה 7-0 / 

1 011x01 ת 70 ? . 8 ; 1959 י 0 \ 1 , 8 מ 5 ) ץ 1 !? 50 ס! 11 /? 4 חס 

; 1964 . 5 / 0 ץ 1 !? 111050 !? 16 !ד :ה? 1460115 61141011176 ?$ 10 

. 1968 ,. $4 . 5 761 ! 016 1(011 $01x101 ,קק 13 \ 1 

ש. ה, ב. 

ר׳ מימון בן יוסף (נפטר בין 1165 ל 1170 ), אבי הרמב״ם■ 
רב ודיין מפורסם בספרד. מ׳ היה מתלמידי יוסף 
מגש (ע״ע) בלוסנה, והוא שמסר תורתו לרמב״ם בנו. 
שנים רבות היה דיין בקורדובה, עד שנאלץ לעזבה עקב 
גזירות השמד של המוחידון שכבשו את העיר, ב 1149 לערך. 
כ 10 שנים נדד עם משפחתו בערי ספרד, וב 1160 עברו לפאם 
שבמארוקו, שהיו בה אז תנאים נוחים יותר להחזיק ביהדות. 
מ , אסר על ההליכה אחר משיח השקר משה דרעי (ע״ע), 
שנתפרסם אז בפאם. ב 1165 עבר מ׳ דרך א״י, וכנראה נפטר 
שם. יש גם דעה, שירד עם בנו מצרימה ושם נפטר. 

מ׳ היה מגדולי דורו ובעל השפעה מרובה! הראשון 
ממשפחתו עתיקת-היחם שחיבר ספרים. בשנתו השניה בפאס 
כתב את ספרו "אגרת הנחמה" (נדפסה במקורה הערבי 
ב. 1.0.11 , ר׳ ביבל׳, ובתרגום עברי-מדעי ע״י ב. קלאר, 
ירושלים, תש״ה), שנועד להדריך ולנחם את אנוסי האיסלאם, 
במאמציהם לשמור את יהדותם. לדעתו — שאומצה גם ע״י 
הרמב״ם בנו, ונתקבלה בין יהודי ארצות האיסלאם — אין 
לראות באיסלאם עבודה זרה ממש, מאחר שאין בה הגשמת 
האל. מ׳ מדגיש את חשיבות עקרון האמונה בעליונות שלי¬ 
חותו של משה רבנו, שלו מוקדש רוב חיבורו. עיקר זה- 
שהועתק אח״כ ע״י הרמב״ם אל י״ג העיקרים שלו, מודגש 
על-ידו בייחוד, כדי לבטל את האמונה בשליחותו של מוחמד, 
ומתוך אותה מטרה הדגיש מ׳ שדניאל הוא חותם הנבואה. 
בניגוד לדעת חכמים אחרים, שהטילו יאוש בעם, קבע שיש 
שכר לקיום מצו 1 ת בסתר, והדגיש בייחוד את ערכה של 
תפילת י״ח אף בלשון הערבית. כן טען ששלטון הרשע לא 
יימשך זמן רב, כמובטח לנו עפ״י נביאינו. 



251 


מימון כן יוסף — מימוסיים 


252 


מ׳ כתב גם פירושים לתלמוד׳ מהם העתיק הרבה הרמב״ם, 

וכן ספר בדיני תפילה ומועד — שרק מובאות בחרדות ממנו 
נשתמרו (ר' תשב״ץ, ח״א, סי׳ ב׳), שאלות־ותשובות — 
שאחדות מהן נתפרסמו ע״י פריימן (ר׳ ביבל'), פירוש לתו¬ 
רה, חיבור בדיני טהרה׳ וכנראה גם ביאור אסטרונומי ערבי. 
כל ספריו, פרט לתשובות, נכתבו בערבית. 

א. ח. פריימן, תשובות ת ם , הדיין אבי הרמב״ם (תרביץ, 

ד), תרצ״ה: הנ״ל, שלשלת היחס של משפחת הרמב״ם 
(אלמה, א', 9 — 32 ), תרצ״ו! י, מ. טולידאגו, שריד 
ופליט, 7 — 8 , תש״ה< י. ל, הכהן סישמן, מבוא למהדורת 
"אגרת הנחמה", תש״ה! ח. ז, הירשברג, תולדות היהודים 
באפריקה הצפונית, א׳, 100 — 101 , 142 — 144 , 263 , תשכ״ה! 

11 ^) 01 [ 11 ) 8 . 37 / 0 0 011101011011 / 0 ■ 1 ) 11 * 1 ? 03 :> 13 ״ 113 ס״ז^< 9 ), משפחת צמחים חד- 
פסיגיים, שעמה נמנים 17 סוגים וכ 50 מינים, מן 
העולם הישן והחדש. ד>מ" הם עשבים החיים במים (מתוקים 
או מלוחים), לרוב בעלי קני־שורש או שלוחות, שקועים 
בתוך המים או צפים. יש שרק הפרחים עולים מעל פני שטח- 
המים. העלים שבמים מוארכים, דמויי סרגל או סרט׳ ואילו 
העלים שמעל למים רחבים, דמויי לב או כליה. התפרחת 
עטופה במתחל. לרוב הפרחים חד־מיניים, נכונים, בעלי עטיף 
כפול או חסרי עטיף. מספר האבקנים 3 — 15 , לרוב ערוכים 
בדודים אחדים! השחלה תחתית, בעלת מגורה אחת בנויה 
מ 2 — 15 עלים! הפרי — ענבה מדומה. 

מהסוגים החשובים*. הוליסנריה ( 31115001 - 12 ^) — 6 
מינים. המין הנפוץ־ביותר הוא הר הסלילנית ( 3115 ז 1 קצ./יי), 
הגדלה בד במקווי-מים, בחלקים החמים של העולם הישן 
והחדש, לרבות אמריקה הצפונית ואירופה הדרומית. זהו צמח 
רב־שנתי, דרביתי. גבעולו המקוצר נמצא בקרקע הבוצי 
ושולח כלפי מעלה ציצת עלים שטוחים, דמויי־סרט, באורך 
עד 40 — 50 0 ״מ. הצמח זוחל בבוץ בעזרת שלוחות, שבק¬ 
צותיהן מתפתחות שושגות־עלים חדשות, כדוגמת תות־ 
השדה. התפרחת הזכרית, הנושאת מספר רב של פרחים 
קטנים, עטופה במתחל דו־שפתני ויושבת בבסים־הצמח, בין 
העלים. כל פרח זכרי הוא בעל 3 עלי-עסיף, הסוגרים בצורת 
כיפה על שני האבקנים שבמרכז. הפרחים הנקביים בודדים; 
כל אחד מהם נישא בקצהו של עוקץ ארוך ומסולסל. העוקץ 
עשוי להתקצר או להתארך, להתכווץ או להתמתח, בהתאם 
לעומק המים שבו נמצא הצמח. לווליסנריה דרך האבקה 
מיוחדת (ע״ע האבקה, עם׳ 282/3 , ושם, ציור 3 ). הר היא 
צמח אקוואדיון מקובל. באקוואריונים בארץ מצויים רק 


צמחים נקביים. בשנות ה 30 של מאה זו ניתן היה למצוא 
את הר גם במקווי מים בשפלת־החוף ובאגם־החולה, אך 
כתוצאה מייבוש הביצות והריסת בתי גידולה, אין מוצאים 
אותה עוד. 

גם מימון -ה צפרדעים ( $115 ז 0 ומ 15 :ו 3 ן 001 ז 1 >ץ 1 ־ 1 
?□"בת) מהסוג מימון, הנפוץ באיזורים הממוזגים הצפוניים, 
נמנה עם הצמחים שנעלמו מן הארץ ב 20 השנים האחרונות, 
בעיקר כתוצאה מייבוש החולה. לצמח צורת שושנת־מים 
קטנה, בעלת עלים דמויי כליה הצפים על־פני שטח המים. 

מהסוג אלה־אה( £3 (> £10 [אנכרים]) ידועה האלודאה הקא- 
נאדית( 515 ״^ 3 ת 03 .£). זהו צמחאקוואריון מקובל, שמוצאו 
מאמריקה הצפונית. משם התפשט לארצות אירופה ואסיה 
והיה לאחד מצמחי-המים הנפוצים. פרחי האלודאה חד- 
מיניים ואנדרוגיניים. פרחי הזכר מכילים 9 אבקנים, בפרחי 
הנקבה — השחלה בעלת 3 צלקות! בפרחים האנדרוגיניים 
נמצאים, נוסף על השחלה, גם 6 אבקנים. בהאבקתה דומה 
האלודאה לווליסנדיה. בסוג אלודאה יש כ 12 מינים. במקר 
מוח-התפשסותה נתרבתה באופן וגטטיווי, עד שחסמה את 
דרכי-השיט של נהרות. 

בעוד שהמינים שהוזכרו חיים במים מתוקים, מצוי 
ימון- ה קשקשים ( 13 511011130x3 ״ 1 ק £1310 ), מהסוג 
ימ 1 ן, במים מלוחים, בעיקר בחצי-הכדור הדרומי. בארץ 
נמצא במפרץ־אילת. 

, 8101111 ^ה 1 ))/ 8100 /ס 1111011 ) €1311111 ? 771 ־ 8£00116 ,מ . 4 
:־ 1960 , 8101111 1111 ) 141111 01 11111111111 * 1 4 . . 0 ,א : 1956 , 1 

, 8101111 1111111111 ע : 411:111111 . /ס ץ 81 010% ) 7/1 < 6 נן , 1 ס 80111111 .ס . 0 

, 1967 

יע. ג. 

מימוס׳ ע״ע יונית, לש 1 ן ותרבות, עט׳ 557 ! פנטומימה! 
קומדיה דל ארטה. 

מימוסיים ( 530£3£ סתז 11 \), משפחת צמחים דו-פסיגיים. 

הפרימיטיווית מסדרת הקטניתיים (ע״ע). עמה 
נמנים כ 40 סוגים ו 1,500 מינים הנפוצים בארצות החמות. 
הכד הם צמחים מעוצים (עצים ושיחים זקופים ומטפסים) 
ועשבים, לרוב הם קוצניים, מנוצי עלים ובעלי עלי-לוואי. 
הפרחים קטנים, נכונים, ערוכים בקרקפות או בשיבולים. 
הגביע והכותרת בעלי 4 — 5 עלים. מספר האבקנים הוא או 
כמספר עלי-הכותרת, או כפול, או מרובה מזה. בד״כ האב¬ 
קנים הם הנותנים לפרח את צבעו, מאחר שהכותרת קטנה 
ואינה בולטת. גרגרי ההאבקה מאוחדים לגושים. ההאבקה 
נעשית ע״י חרקים או עופות. העלי בגוי מעלה-שחלה אחד! 
השחלה עילית! הפרי קטנית, לעתים מפרקת או פרי שאינו 
מתבקע, יבש או בשרי. המ" קרובים מאד למשפחת הפרפר¬ 
ניים (ע״ע), הדומים להם במבנה הפירות והעלים. 

כ % ממיני ד.מ״ נמנים עם 2 סוגים: השטה (ע״ע) והמי- 
מוסרי ( 053 מ! 11 \), שעל שמה נקראת המשפחה. בזו האחרונה 
נמנים כ 350 מינים, רובם מאמריקה הטרופית והסובטרופית. 
אחדים ממיניה מפורסמים בתגובתם לגירויים מכאניים 
(מגע, טמפראטורה, חמרים כימיים ועוד). תגובה זו ידועה 
בשם סיסמונסטיה (ץ 351 ת 0 ות 5£15 ). המקרה הידוע־ביותר הוא 
של ד.מ׳ הבישנית (ב^טק . 1 ״?) — בן־שיח מבראזיל — 
המקפלת את עלעליה ומטה את פטוטרות-העלים כלפי מטה 
בתגובה לגירויים מכאניים. כן מקפלת הכד את עליה בלילה, 
בדומה לתגובתה לגירד ע״י מכה מכאנית (על מנגנון 



253 


מימוסיים — מימן 


254 



סיסוסה ני׳עניוז <^ 0 ו[>ו 1 (ן ■א״וחו)*): העלעלים זפטוטרווז־וזעקים מקו¬ 
פלים כלפי מטה, כתנובה לגירוי יפל מנע 

הפעולה של תגובות אלו — ע״ע טרוםיזם, עט׳ 947 
[תיגמוטרופיזם]< צמחים, תנועות), צבע פרחיה סגול־ 
ורוד. היא נפוצה בכל העולם באזורים הטרופיים והסובטרו־ 
פייס כעשב רע. — מהסוג ינבוט ( 5 וק 050 ז?), שעמו 
נמנים 25 מינים, נפח מאד, בקרקעות כבדים ובמלחות — 
ברוב חלקי הארץ, י׳-השדה ( 3 ] 3 ;״ £ 3 .ק), עשב רע הפוגע 
קשה בחקלאות. זהו בן-שיח קוצני בעל עלים מנוצים 
ומערכת מעמיקה (כדי 15 מ׳) של קני-שורש הקשורים למי• 
תהום. צבע פרחיו חום־צהוב. דבורים מרבות לבקרו, כי 
הוא צמח־דבש חשוב. פירותיו נפוחים ואינם נפתחים? 
קליפתם הבשרנית-במקצת ראויה למאכל. בן־סוגו, י׳־ 
המסקיטו׳ ( 3 ־ז 11£10 ט( .ק), הוכנס בזמן האחרון לארץ לשם 
יעור. איזור תפוצתו הטבעית הוא אמריקה הסובטרופית, 
שם הוא נחשב כעשב רע לשדות המרעה• סוגים אחרים: 
א ל ביציה ( 411112213 ), הנפוצה בארצות הטרופיות של 
העולם הישן? ידועים ממנה מינים אחדים כעצי־נוי ועצי-יער. 
בארץ מגדלים את הא׳ נאת־הפרחים ( 13 ח 113 ק 10 . 4 ), שפר־ 
חיה גדולים באופן יחסי. רבים ממיני הסוג נזם־הקוף 
(״ 119x910111111 ?) ידועים בעצתם, הטובה לחרושת, מר¬ 
עיהם, הטובים למאכל, ובחומר הבורסי שבקליפתם. 
התרמילים של מינים אחדים של הסוג אי נגה ( 11183 ), 
הגדל באמריקה הטרופית, נאכלים! קליפת הזרעים מכילה 
חומר בורסי.— מהסוג אנטדה ( 13 ) 13 ״£), הכולל כ 20 מינים 
הנפוצים באפריקה ואמריקה הטרופית, יש להזכיר את הא׳ 
המטפסת ( 5 ״:> 1 >״ 03 *,£) — אחד המטפסים הטרופיים הגדו- 
לים־ביותר — שגבעוליה עשויים בצורת פלילים עבים ותר־ 
מיליה המתפרקים לעת הבשלה מגיעים בארכם ל 1 מ׳ ולפ¬ 
עמים עד 180 ם״מ. פרקי התרמילים צפים על פני המים 
בלי שזרעיהם יפסידו את כושר־נביטתם. בדיד זו מצליחים 
להגיע דרך הים מאמריקה הטרופית עד גרנלאנד. 
על אדננתרה — ע״ע. 
ביבל׳: ע״ע טרופיזם! קטניתיים. 

יע. ג. 

מי־מלכים (לאט׳ 813 ;״ 30113 ), תערובת של שלושה 
חלקים חומצה מלחית (ע״ע) מרוכזת וחלק אחד 
חומצה חנקנית (ע״ע) מרוכזת. שמה ניתן לה על ידי האלכי¬ 
מאים על כוחה להמם זהב ומתכות "אצילות" אחרות. 

התמוססותו של הזהב במ״מ נגרמת ע״י חמצונו לקאטיון 
התלת־ערכי +״ !! 4 ע״י החומצה החנקנית, שהיא חומר 
מחמצן נמרץ, והתאגדותו של הקאטיון הנ״ל עם יוני כלוריד, 
שמקורם בחומצת-המלח, לאגיון הקומפלכסי ־, 41101 . אניון 
זה יציבותו מרובה, והיווצרותו מורידה את ריכוזם של 


הקאטיונים ׳״״ 4 , ובכך גורמת להמשך חמצון הזהב. מש¬ 
וואת הראקציה היא: 

0 * 29 + ־ 90 + ־! 41101 <- ־ 401 + ׳ 49 + ־. 90 + 411 

לאחר גידוף תמיסת-זהב במ״מ, נותר המלח ניטרוזיל־ 4 ־ 
כלורו־אוראט , 9041101 . בנוכחות עודף של חומצת-מלח, 
מתגבשת החומצה ה 4 ־כלורו-אורית 4920 •, 941101 ׳ לאחר 
גידוף התמיסה. 

פלאטינה ופלדיום נמסים על נקלה במ״מ, אך שאר המת¬ 
כות מקבוצת הפלאטינה (אירידיום, אוסמיום, רודיום, רות- 
ניום) נמסות בקושי רב. 

מלם מאררים ע״עאשות, עמ׳ 401/2 ; מים, עמ׳ 244 ! 
סוטה. 

מימן ("ו 111 מ 08€ ־נ 1 )ץ 9 ), יסוד כימי אלמתכתי. הראשון 
במערכת המחזורית! סמלו הכימי 9 , מספרו האטומי 
1 ומשקלו האטומי 1.0081 . הוא יוצר שני סוגי תרכובות: 
קוןלנטיות ויוניות, ובהן הוא מופיע כ * 9 או כ ־ 9 . המ׳ הוא 
המודל האטומי והמולקולרי הפשוט־ביותר וניתן לפתור 
בשבילו את משוואות־המצב בשלמותן. למ׳ שני איזוטופים 
(ע״ע) נוספים: הדאוטריום 9 (מ׳ כבד) והטריטיום 7 
(ר׳ להלן). 

ד,מ׳ נתגלה בתחילת המאה ה 15 ע״י פרצלסוס (- 3 ז 3 ? 
98115 :)), אולם קוונדיש ( 11511 )״שז 031 . 9 ) גילה אותו שוב 
ב 1766 וחקר את תכונותיו. השם 1 מ 111 ת:> 111-08 ץ 9 ניתן לו ע״י 
לוואזיה (ע״ע) ב 1783 , ופירושו "יוצר־סים". 

מ׳ חפשי׳ בצורה מולקולרית 9 2 , מצוי באטמוספירה 
בכמויות קטנות מאד, פחות מחלק אחד למיליץ וחצי. בשכ¬ 
בות העליונות של האטמוספירה ריכוזו גדול יותר. הוא 
מופיע בגאזים הנפלטים מהרי-געש, מבארות-נפט וממכרות. 
מ׳ הוא מרכיב עיקרי ברוב הכוכבים (ע״ע). המעטפת החי¬ 
צונית של השמש מכילה כ 35% מ׳. והחלק הפנימי מכיל 
55% . מרבית הם׳ בטבע מצוי בתרפובות כגון מים, חמרים 
אורגניים, הידרידים ומינראלים שונים. שכיחותו בקליפת 
כדור־הארץ היא 0.95% . 

הפקת מ׳. 1 ) שיטה מעבדתית ותעשייתית כאחת 
היא האלקטרוליזה. מבצעים אותה בתמיסות 19 של 9309 
או £09 , בגלל הקורוזיוויות הנמוכה שלהן, או בתמיסות 
של מלחים וחומצות. מתח הפירוק הוא 1.67 וולט. 

2 ) מתכות הנמצאות לפני ד.מ׳ בשורה האלקטרוכימית 
מגיבות עם מים תוך שחרור מ׳: 

ז , 9 + 29309 •י- ס, 29 + 293 
מתכות האלקלי משחררות מ׳ במהירות תוך פליטת חום רב! 
מתכות אחרות מגיבות לאט יותר. במתכות האלקלי לא נוח 
להשתמש להפקת מ׳, אך אמלגמות של נתרן או אשלגן הן 
תמרים נוחים להפקת מ/ 

3 ) מתכות רבות משחררות מ׳ מחומצות: 

1 9 2 + 50 4 ח 2 92504 + ״ 2 

ךאקציות אלו מהירות, פרט למקרים שבהן החומצה מחמצנת 
ויוצרת כיסוי תחמוצתי, בלתי־מסיס, על המתכת. הפקת ד.מ׳ 
נעשית בד״כ במכשירי קיפ (ע״ע כימיה, עמ׳ 779 , ותמ ׳ 13 , 
שם, עמ׳ 780 ). 

4 ) מתכות הקבוצה ה 1 ׳ ה 11 וה 111 דוחות מ׳ מפסיסים 
חזקים: ז * 39 + ,: 293,410 <- 69309 + 241 



255 


מימן 


256 


5 ) קיימות גם תגובות לא יו׳נלת של מתכת עם מים. 
במקרה זה מגיבות המתכות בסמפראטורה של למעלה מ־ 
״ 550 עם אדי מים. למשל: 

נ 9 + 00 ? 4 ־ 0 ? • 4 9 2 0 . 1 
92 + 0 4 ב €? ■ 4 - 3700 + 920 . 11 
, 49 + ! 7030 4 - :)? 3 + 49 2 0 . 111 
הם׳ המתקבל בשיטה זו מזוהם ב 9,5 ובסס, שמקורם 
במתכות׳ אך ניתן לנקותו. 

6 } הפקה תעשייתית חשובה היא הזרמת פחמימנים עם 
אדי מים מעל קטליזטור. הראקציה היא כדלקמן: 

92 ( 1 + ח 3 ) ־ 4 1100 ^ 19 2 0 ו * 3 0119211,2 
כמו־כן אפשר לקבל מ׳ ע״י העברת פחמימנים דרך תחמוצות 
סידן או בריום בס״סססז— 0 ״ 1200 . 

7 ) תהליך הפקת הגז המימי מבוסס על העברת אדי־מים 
מעל פחם בנ>״ 1000 , 

14031 29.1 - 92 4 סס 4 - כ> + 9,0 
ראקציה זו היא אנדותרמית וצריך, במשך הראקציה, לשמור 
על חום הפחם. 

8 ) הידרוליזה של הידרידים נותנת מ׳. הידרידים של 
מתכות מהקבוצות ה 1 וה 11 עוברים הידרוליזה מהירה: 

! , 29 + 2 ( 09 ) 03 ־ 4 - 29,0 + 0392 
רוב ההידרידים של האלמתכות יציבים למים חוץ מן הסי־ 
לנים והבורנים. 

9 ) תגובת הצורן עם בסיסים נותנת מ׳: 

־ 2 ג 510 - 1 ז , 29 ^ 920 + ^ 209 + 51 

10 ) מתנול ואדי־מים נותנים מ׳: 

2 ס 0 + 392 4 - 920 + 09309 

11 ) מ׳ מתקבל בתהליכים של פיצוח פחמימנים. 

תכונות פיסיקליות: מ , הוא גז חסר צבע, טעם 

וריח. קל פי 14.5 מן האוויר. צפיפותו 0.08987 גראם/ליטר 
בס״ס ובלחץ של אטמוספירה אחת. הוא מתנזל ב ״ 252.78 ־־ 
וצפיפותו אז היא 0.07085 גר׳/סמ״ק. הם׳ קופא ב ״ 259,18 - 
והנקודה המשולשת שלו היא ״ 259.12 - הטמפראטורה הקרי¬ 
טית היא ״ 239.92 - והלחץ הקריטי 12.80 אטמוספירות. הצפי¬ 
פות של ד.מ׳ המוצק היא 0.0890 גר׳/סמ״ק ב£!״ 4.2 ו 0,0763 
ב 1£ ״ 13.3 . הנד מתנהג כגז אידיאלי רק עד לחץ של 150 מ״מ 
כספית. 2.148 סמ״ק מ׳ נמסים ב 100 גרם מים בתנאים 
סטנדרטיים. המסיסות של מ׳ בפחמימנים כמו הכסן, ציקלו- 
הבסן, בנזן ומטא־כסילן היא פונקציה לינארית של הלחץ. 
המסיסות של מ׳ באוקטן, טולואן, פחמן דו־גפרי ופחמן 
טטרה-כלורי בתחום־טמפראטורות של ס 50 - עד ״ 30 - היא 
בהתאם לתורת המסיסות של הילדברנד. מסיסות ד,מ׳ באמוניה 
היא יוצאת-דופן, בשל עליית המסיסות עם עליית הטמפרא- 
טורה. 

ם פ י ח ת מ׳: קיימים שלושה סוגי ספיחה שונים. ספיחה 
פיסיקלית או מולקולרית, ספיחה כימית או מופעלת והת־ 
מוססות. הספיחה הפיסיקלית מתקיימת על נחושת או ניקל 
בטמפ׳ שמתחת ל ״ 190 -; כמות הכד הנספח קטנה, ומהירות- 
הספיחד. גבוהה (חום־ספיחה של בערך 1 — 2 ק״ק/מול). 
ספיחה זו מתבצעת גם על תחמוצות מתכתיות, על פחם 
אקטיבי ועל סיליקה־גל. ספיחה כימית חלה על אותם הת¬ 
מרים, אך בתחום טמפראטורות אחר. ספיחה זו נעשית בתחום 
מ ״ 190 - ועד ״ 400 —״ 530 , על נחושת וניקל ספיחה כזאת 


מתרחשת בטמפראטורת אוויר נוזל׳ על תחמוצות בין ס 0 — 
״ 100 , על אלומינה וסיליקה־גל ב ״ 100 ועל פחם אקטיבי 
ב״ 400 —״ 530 . חום־הספיחה בכל המקרים האלה הוא בערך 
10 — 30 ק״ק/מול. שתי צורות הספיחה האלו חופפות בטמפ- 
ראטורות הביניים. מתכות כבדות מסוימות כמו ברזל, זהב, 
פלטינה ופלדיום מגלות תכונות־ספיחה יוצאות דופן. ספיחה 
זו דומה למסיסות: 1 סמ״ק פלדיום ממס 49.3 סמ״ק של 
מימן בתנאים סטנדרטיים. לפי השינוי בתכונותיה של המ¬ 
תכת הסופחת, כלומר: בהתנגדות חשמלית, תכונות מג¬ 
נטיות׳ צבע. רגישות פוטראלקטרית וכוח אלקטרומגנטי 
תרמי, הוסק שהמימן נספח בצורתו האטומית. חום ההמסה 
הוא 9 ק״ק/מול. < 

מ , א ו ר ת ו ופרא: בגלל הספינים הגרעיניים של 2 
הפרוטונים במולקולת הנד ייתכנו שני איזומרים: הראשץ 
בעל שני ספינים גרעיניים מקבילים, הקרוי מ׳־אורתו, והשני 
בעל שני ספינים אנטי־מקבילים, הקרוי מ׳-פרא. מ׳- 
פרא יכול להימצא ברמות רוטציה זוגיות, ובד אורתו — 
באי־זוגיות. בטמפראטורות נמוכות מאד יכול כל המ׳ לעבור 
למצב פרא ואילו בטמפראטורות גבוהות מאד היחס הוא 3 
אורתו ל 1 פרא. 

איזוטופים של מ': 

1 ) "מ׳ כבד" (דאוטריום ת״״זפז^ס), איזוטופ של ם׳ 
שגרעינו מכיל, נוסף לפרוטון, גם ניטרון אחד. סימנו הכימי 
ס או 71 ,; משקלו האטומי 2.0147 . מהווה כ 0.02 אחוז מן 
המ׳ שבטבע. בגלל ההפרש היחסי הגבוה במסות האטומיות 
של מ׳ ודאוטריום, נבדלים שני איזוטופים אלה, בתכונותיהם 
הפיסיקליות והכימיות, הרבה יותר מאשר איזוטופים 
שונים של יסודות אחרים, השיטה המקובלת להפרדת דאו־ 
טריום מנד מבוססת על העובדה שבאלקטרוליזה של מים 
משתחרר הכד הקל במהירות גדולה פי שישה מזו של 
השתחררות הנד הכבד. בעזרת שורת אלקטרוליזות מתעש¬ 
רים המים בדאומריום, וניחן להפיקו ממים אלו. 

2 ) ט ר י ט י ו ם ( 3 ת 11 ״ 711 ), איזוטופ רדיואקטיווי של מ׳; 
מסתו 3.017 , סימנו הכימי 7 וכן 3 9 !; מתפרק תוך פליטה 
חלשה של קרני 8 לאיזומום 3 של הליום. זמן מחצית החיים 
12.26 שנים. מצוי בטבע בכמויות זעירות, מיוצר סינתטית 
ע״י הפצצת ליתיום בניטרונים איטיים (ע״ע אטומית, פצצה 
[כרך־מילואים], ענד 117 ). משמש כ״מסמן דאדיואק- 
טיווי" במחקרים כימיים, ביוכימיים וביולוגיים. בפצצת ד.מ׳ 
"מותך׳ הטריטיום עם דאוטריום ומתקבל הליום תוך שיחדור 
חום רב. 

תכונות כימיות. בטמפראטורות רגילות אין ד.מ׳ 
פעיל אלא לאחר הפעלה. בטמפראטורות גבוהות הכד פעיל 
מאד. מולקולת המ׳ יציבה מבחינה תרמית, ורק בטמפראטו־ 
רות גבוהות עוברת דיסוציאציה: 

29 4 - £031 ! 103.8 + 9 2 . 

ב£!״ 2000 אחוז הדיסוציאציה הוא 0.122 , ב 1£ ״ 3000 הוא 
9.03 ׳ ב £!״ 4000 הוא 62.3 וב 1£ ״ 5000 הוא 94.2 . כשמעבירים מ׳ 
מולקולרי בין אלקטרודות של קשת חשמלית, הוא עובר דיסר 
ציאציה, כשיחד עם ד>מ׳ מזרימים חמצן, מקבלים להבה בעלת 
טמפראטורה גבוהה מאד, המאפשרת התכת מתכות כבדות 
והלחמתן. מ׳ אטומרי אפשר לקבל גם באמצעים חשמליים, 
למשל ע״י התפרקות מתח גבוה בכד בלחץ נמוך. מ׳ אטומרי 
הוא בעל זמן מחצית חיים של 0.3 שניה והוא מחזר חזק 



257 


מימן — מין, מהות המיניות 


258 


מאוד. דוא מסוגל לחזר תחמוצות מתכתיות, מלחים שונים 
ואף להגיב עם מתכות אלקלי בצורה אכסתרמית. מ׳ מולקו¬ 
לרי מגיב עם ההלוגנים: עם פלואור אפילו בחושך ב* 252 ~ 5 
עם כלור הוא מגיב בראקציית-שרשרת לאחר הפעלה ע״י 
אור; עם ברום הוא מגיב בתנאים יותר חריפים, ועם יוד — 
רק לאחר חימום. הראקציה של מ׳ עם חמצן (ע״ע גז רועם) 
מתרחשת׳ כנראה, כדלקמן: ■ 209 <- 0 2 + 9 2 

• 9 + 920 9 2 + • 09 

• 920+09 ^* 92 + 02 + • 9 
בטמפראטורה שלמטה מ ס 550 הראקציה היא איטית למדי. 
מעל לטמפראטורה זו עולה מהירות הראקציה עם עליית 
הלחץ, עד שהיא מגיעה לאיזור התפוצצות. איזור זה נמשך 
בתחום של לחץ מסוים, עד אשר בלחץ גבוה יותר הוא נע¬ 
לם. ההתפוצצות נגרמת כתוצאה מן הראקציות: 

• 0 + • 09 *־ 02 + • 9 
9 + ■ 90 <־, 9 + • 0 
בראקציות אלה מתערער המצב הסטציונרי של הרדיקלים 
הדוסשיים. בלחץ רגיל הרדיקלים עוברים טרמינציה על 
דפנות הכלי: עם עליית הלחץ אין הרדיקלים יכולים לעבור 
טרמינציה על דפנות הכלי וחלה התפוצצות; כשהלחץ גבוה 
מאד חלה הטרמינציה בין הרדיקלים עצמם. המ ׳ מתרכב עם 
כל האלמתכות חוץ מבור. עם חנקן הראקציה ללא קטליזטור 
איטית מאוד, אך עם קטליזטור היא מהווה שיטה לקבלת 
אמוניה (ע״ע). פחמן וצורן מגיבים בקושי עם מ׳. סס מגיב 
עם מ׳ ובהתאם לתנאים הקטליטיים ניתן לקבל: 

0 2 9 6 , 0 , 09 4 , 9090 , 09 3 09 
ועוד. המ׳ מגיב בנוכחות קטליזטור עם פחמימנים בלתי־ 
רוויים והופך אותם לרוויים, ד,מ׳ מגיב עם מתכות הקבוצות 
ה 1 וה 11 ונותן הידרידים יוניים. ועם מחכות אחרות הוא 
נותן הידרידים מתכתיים או תערובות מתכת־מ׳ בלבד. תגו¬ 
בת ד,מ׳ עם תחמוצת שוגה— לפי אופי התחמוצת. תחמוצות 
של המתכות הכבדות נחזרות למתכת׳ תחמוצות של מתכות 
פעילות יותר נחזרות להידרידים. ד,מ׳ מגיב גם עם כלורידים. 
מחזר אותם ומתקבל 901 , ועם סולפידים, ומתקבל 925 . 

פעילות פיסיולוגית. מ׳ נקי איננו מרעיל, אך 
בעלי-חיים מתים בו מחנק בגלל חוסר חמצן. מ׳ הנפלט 
מפעולת חומצות על מתכות יכול להיות ארסי כיוון שהוא 
מלווה בד״כ בארסין ובפוסטין. 

שימושים. המ' משמש להקשייח שמנים בתעשיית 
המזון, להעלאת מספר האוקטן בדלק, לייצור דלק סינתטי 
ושמני סיכה׳ לדה־סולפורציה של פחמימנים בתעשיה הפטרו־ 
כימית וליצירת אווירה מחזרת בעיבוד מתכות. כמויות גדו¬ 
לות מנוצלות לייצור אמוניה וחומצת-מלח. שימושים מש¬ 
ניים: בייצור נורות-חשמל ובעיבוד מתכות ע״י להבת כך 
עם חמצן ואצטילן. שימוש חשוב נעשה בס , כחומר דלק 
לטילים — יחד עם חמצן נחלי. 

.!ת 0££  6 ק 5 ). כפילות זו מביאה לחוסר חד־משמעיות 
בלשון הדיבור והכתיבה. בנסיון להתגבר על קושי זה הוצ¬ 
עה המלה זויג (מן השורש זוג) במשמעות צ 56 . בערך זה 
נשתמש במלה מין, פרט למקומות שבהם נתייחס לזכרים 
ונקבות כאל "זדגים" ( 56x65 ). 

מהות המיניות, עט׳ 258 ; המשמעות הביולוגית. עם׳ 259 ; 
ההתמיינות לזוויגים, עמ ׳ 260 ; מיגוון תופעות המיניות: 
רקומבינאציה בבקטריופאגיט, עמי 261 ; מיניות בחידקים, 

עם' 262 ; מיניות בפטריות, עמ׳ 263 ; מיניות בחוליתנים, 
לרבות האדם, עט׳ 264 ; התנהגות מינית של החוליתנינו, 

עמי 267 ; ייחום, עמי 269 ; הורמוני־מין, עט׳ 270 ; מין 
באדם: איברי־המין, עם׳ 272 : המישגל, עם׳ 273 ; השוני 
בין המינים, עט' 275 ! הפרעות בחיי־המין, עם׳ 276 ; מחלות 
מין. עם׳ 276 ; פסיכולוגיה וססיכוסאתולוגיה, עם׳ 277 < אונ¬ 
נות, עס׳ 280 ; פסיכולוגיה הבדלית, עמי 283 ; חינוך מיני, 

עט׳ 284 ; משפט. עמי 286 ! חברה ופולקלור, עט׳ 287 ; 
הלכה, עט׳ 291 . 

מהות המיניות. המיניות, על השלכותיה ברפואה 
ובפסיכולוגיה׳ היא חלק מתופעת הרביה בכלל. הרביה (- 6 •! 
ת 6110 ג 1 (> 0 זק) מציינת את המשכת־הקיום בכל דרך שהיא, בין 
מינית ובין אל-מינית. רביד, אל־מינית היא, למשל, ההתח¬ 
לקות ( £1551011 ) של החומר התורשתי והציטופלסמה בחידקים 
ובהרבה חד-תאיים. אולם בקבוצות אלו וכן בכל הקבוצות 
הסיסטמחיות האחרות קיימת גם רביד, הקשורה בפעילות 
מינית או מעין־מינית (ץ 113111 צ 356 ז 3 ק). עיקרם של התהלי¬ 
כים המיניים והסעין-מיניים הוא בהתערבבוח חומר תורשתי, 
שמקורו בתאים שונים, ובחלוקתו לתאי-בת בצירופים חד¬ 
שים׳ באופן שהצאצאים שונים מהוריהם במטענם התורשתי. 

המרכיבים החשובים בתהליך המיני הם: היווצרות מגע 
הדוק (סינפסיס) בין כרומוסומים (כר") הומולוגיים (ע״ע 
תא), המכילים רצפים דומים של נוקלאוטידים (ע״ע נוקל- 
איות. המצות), או בין חלקי כד׳; שבירת חלק מן הכר" 
ואיחדם מחדש תוך כדי חילופי קטעים (שיחלוף [־צ 6 
1131186 :>]), המביאים לצירופים גנטיים חדשים (רקומבי- 
נציה); הגשמת צירופים חדשים כתוצאה מהתפלגות בלתי- 
תלדה של הכר"; התאחדות של חומר תורשתי מתאים 
שונים(הפריה, קריוגמיה). לא כל היסודות האלה דרושים לשם 
השגת צירופים תורשתיים חדשים; למשל, התפלגות בלתי- 
תלדה של כר" תביא לרקומבינציה גנטית גם בהעדר שיחלוף. 

במחזור המיני ( 56x1131 0x16 ) של צמחים ובעלי-חיים, 
שבהם מאורגן החומר התורשתי תמיד ב 2 או יותר כר", 
גלומים היסודות הנ״ל במיוזה ובהפריה (ע״ע). המידה כרו¬ 
כה בשיחלוף, התפלגות בלתי־תלויה של כר", צמצום 
מספרם למחצית (הפחתה [תס 011 נז 1 > 6 ז]) והכללתם בתאי־ 
המין• ע״י התלכדות הגרעינים של 2 תאי־מין בהפריה, 
נוצר תא בעל אותו מספר כר" כמו לפני ההפחתה. מכאן 
שבמחזור־החיים המיני חל חילוף בין שלבים דיפלואידיים 
(בעלי מערכת כפולה של כר") לבין שלבים הפלואידיים 
(בעלי מערכת יחידה של בר״) (ציור 1 ). משך קיומם של 
שלבים אלת שונה מקבוצה סיסטמתית אחת לשניה (ע״ע 
הפריה׳ עם׳ 111 — 114 ). בין האוקריוטים (הכוללים את כל 
הקבוצות בעלות יותר מכר׳ אחד וגרעין־תא הנתון בממבך- 
נה) מתקיימות, בצד מחזיר־חילוף בין מיוזה והפריה, גם 
תופעות של מעין־מיניות, שנחקרו במיוחד בפטריות. 



259 


מין, המשמעות הכיולונית; ההתכויינות לזוויגים 


260 


בנגיפים(ע״ע נגיף), 

ובבע״ח פרוקריוטיים 
(ע״ע מיקרוביולוגיה) 

מושגת הרקומבינציד. 

הגנטית בכמה אופ¬ 
נים, הנכללים גם הם 
בין התהליכים המעין- 
מיניים. 

המשמעות ה¬ 
ביולוגית של ה¬ 
מיניות. תופעת המי¬ 
ניות היא אוניוורס־ 

לית; מכאן שהתפתחה 
בשלב אוולוציוני(ע״ע 
התפתחות) מוקדם 
מאוד. 

הרקומבינציה הגנטית מקנה לתהליך המיני את חשיבותו 
ההתפתחותית בשני אופנים: ( 1 ) פרטים מעולים מבחינת 
הרכבם התורשתי מושגים ע״י התכנסות מוטציות (ע״ע 
גנטיקה, עם׳ 77 ; תורשה) מועילות באותו הפרט. הרקומבי- 
נ ציה הגנטית מאפשרת התכנסות כזאת ביעילות גבוהה 
בהשוואה לרביד. האל־מינית. הרביה האל-מינית מבוססת 
על הכפלה, מדויקת בדרך-כלל. של החומר התורשתי וחלו¬ 
קתו השווה בין תאי-הבת. בדרך זו נוצרים שבטים (.!:)"ס!;!) 
של בע״ח חד-תאיים, או פרטים רב־תאיים, שכל תאיהם 
דומים בהרכבם התורשתי. שינוי תורשתי (מוטציה), המו¬ 
פיע במערכת כזאת, נשמר בכר" של צאצאי התא שבו 
הופיע לראשונה. שינוי מוטציוני שבי ייתוסף לקודם רק אם 
יתרחש בתא המכיל כבר את השינוי הראשון; ז״א, המו¬ 
טציות מצטרפות בסדר עוקב. לעומת-זאת, רביה מינית 
מאפשרת לשינויים תורשתיים, שנוצרו בנפרד, להתכנס 
בכר' אחד או בגמטה אחת (בזמן המיוזה), או שהם יכולים 
להתחבר בגרעין אחד (בזמן ההפריה); כל/ כאן נעשית 
הצטרפות המוטציות לא בזו אחר זו, אלא בעת-ובעונה אחת. 
התכנסות זו יעילה יותר מהצטרפות עוקבת של מוטציות, 
ביצירת שונות תורשתית. אולם צירופים מועילים עלולים 
גם להיפרד בדרך זו; לפיכך קיימים מנגנונים נוספים המונ¬ 
עים התפצלות של צירופי-גבים מועילים. ( 2 ) הרקומבינציה 
הגנטית מסייעת לאוכלוסיה להתאים את עצמה ביעילות 
לתנאי־הסביבה המשתנים. אוכלוסיות בעלות רביה מינית 
מורכבות מפרטים השונים במטענם התורשתי. מתוך שונות 
תורשתית זו נבררים הצירופים המתאימים־ ביותר לחיים 
בסביבה נתונה. הרביה המינית מייצרת גם צירופים מזיקים, 
ואלה מסולקים ע״י הבירור הטבעי. 

הרביד. המינית היא בעלת ערך הסתגלותי גבוה לאוכלו־ 

סיד. ולא לפרטים המרכיבים אותה. מהלך האוולוציה וקצבה 
תלויים במידה רבה בתוצאות הרביד. המינית. יעילותו של 
תהליך־ההסתגלות מותנית בגודל האוכלוסיה, אופי המוטציות 
ותדירותן וגודל היתרון הסלקטיווי שהן מעניקות. ההשפעה 
של אחדים מן התנאים האלה לא ברורה, או שנויה במח¬ 
לוקת (ר׳ להלן, ביבל׳). רביד. אל־מינית התפתחה בקבוצות 
סיסטמתיות שונות, ללא תלות ביניהן. התפתחות המינים 
( 00105 ק 5 ) החסרים רביה מינית לחלוטין איטית באופן יחסי 
(ר׳ לעיל). לעומת-זאת, עשוי המעבר מרביה מינית לאל- 


מינית להעניק יתרון מיידי באותם המקרים שבהם נוצרים 
טיפוסים פחות-מותאמים ע״י רקומבינציה, או כשיש תועלת 
בשימור של צירופים תורשתיים שמצטייבים באון־בלאיים 
(הטרוזה; ע״ע הכלאה, עם׳ 402 ). 

התאמה מיוחדת־במינה היא השילוב של דורות רביה 
מינית עם דורות של רביה אל-מינית, המצרף, במערכת 
אחת, את היתרונות של שני סוגי-הרביה האלה. מיני גלגי- 
ליות (ע״ע), סרטנים נמוכים וכנימות-עלים (ע״ע, ענד 907 ) 
מתרבים בדרך־כלל באופן אל-מיני; אולם עם הרעת תנאי- 
הסביבה (כגון התייבשות של שלולית) מופעלת הרביד. ה¬ 
מינית• מעניין להשוות את חילוף-הדורות הזה עם התפתחות 
הגוף ( 3 ת! 50 ) של היצורים הרב־תאיים, שאפשר לראות בה 
התרבות אל־מינית במשך דורות אחדים של תאים, המלווה 
ברביה מינית במסילת־הנבט ( 1105 גזזז־זא). 

ההתמיינות (דיפךגציאציד.) לזוויגים זכר ונק¬ 
בה׳ היא התפתחות מאוחרת. בנגיפים ובאורגניזמים חד- 
תאיים הפלואידיים, מעורבות ב״הפדיה" מולקולות, או חל- 
קי־מולקולות, של החומר התורשתי שאין להתייחם אליהן 
במושגים של תאי-מין. גם בקבוצות נמוכות מבין האוקר־ 
יוטים יש להעדיף לעתים קרובות מינוח ניטראלי של טיפו־ 
סי-הזוויג, כגון + ו- 

בבעלי־חיים דו־מיניים קיימים בד״כ הבדלים בהרכב ה¬ 
תורשתי של שני הזוויגים המהווים את המנגנון הכרומוסומלי 
לקביעת-המין. ראשיתו של מנגנון זה, כנראה, בהבדלים 
בגנים מועטים המביאים להתמיינות לזוויגים. התפתחות 
אמצעים לשמירת תאחיזה (ש^ס!"!!) הדוקה בין גנים אלה, 
שמספרם הלך־ועלה, הביאה בסופו־של־דבר להקצאת כר" 
שלמים להבטחת התמיינות מינית סדירה. בבע״ח בעלי כר" 
כאלה מבחינים בין כרומוסומי-המין לביו אוטוסומים (כל 
הכר" האחרים, שאינם קשורים בקביעת-המין). מנגנון זה 
מבטיח את: ( 1 ) יחס-הזוויגים ( 55x0110 ), שלפיו נוצרים 
זכרים ונקבות בשיעור שווה בקירוב; ( 2 ) הכוונת הזיגוטה 
(ביצית מופרית) למסלול זכרי או נקבי (עם סטיות נדירות 
למסלול בין־מיני); ( 3 ) התפתחות שונה של שני הזוויגים 
השייכים למין ( 501£5 ק 5 ) אחד, היכולה להביא, במקרים 
קיצוניים, לידי שוני חיצוני מופלג עד כדי כך, שאין אפש¬ 
רות לעמוד על השייכות הזאת בעזרת התבוננות בצורתם 
בלבד. 

מספר כרומוסומי-המין הוא בין 1 ל 24 (האחרון הוא 
מקרה קיצוני, שתואר בחיפושית ממשפחת השחרוריות 
[ 053 ־ 1 ( 11 ־ 01 5 ק 813 ] מישראל). המספר הראשוני והשכידדביו־ 
תר הוא 2 כרומוסומי־מין, הן בזכר והן בנקבה. בזוויג האחד 
2 כרומוסומי-המין שווים בצורתם ובקיבול הגנטי (סימנם — 
האות א) ובזוויג השני הם שונים בצורתם, וההומואגיה ביניהם 
חלקית או חסרה (סימנו של האחד, המצוי גם בזוויג הנגדי, 

וסימנו של השני, שאינו מיוצג בזוויג הנגדי, ץ). זוויג 
אחד הוא, איפוא, הומוגמטי (^ והשני הטרוגמטי (ץ^. 

הזוויג ההטרוגמטי יוצר (עפ״ר בכמות שווה) תאי־מין 
משני טיפוסים: האחד מכיל כר׳ x והשני — כר׳ ץ. הזוויג 
ההומוגמטי יוצר תאי־מין שכולם מטיפוס אחד — * בהי־ 
פגש תא־מין הנושא x עם תא־מין דומה, נוצר פרט הומו- 
גמטי ^ פרט הטרוגמטי ץ* נוצר מפגישת תא-מין הנושא 
ץ עם תא־מין הנושא * האופי ההסתברותי של תהליכי יצי¬ 
רת תאי-המין ופגישתם מבטיח יחס-זוויגים של 1:1 בקי- 



/^יויזז: הלוקח הפחחה 
0 0 חאי־סיו הפלואידיים 

/ \ 

הפדייה 



זיגוסר, דיפלואידיח 
פחסחהח לנע״ח 
דיפלואידי וחוור חלילר 


ציור 1 . סחזוד סיני, הסודבג סעלבים 
דיפלואידייס והפלואיריים. בסנסה סצויו 
רק זוג אחד על כרוטופוםים (אחד אפור 
והעני עחור 1 



261 


מין, מיגוון תופעות המיניות 


262 


רוב. הזכרים הם הטרוגמטיים (י<צ) ביונקים (לרבות האדם), 
בהרבה קבוצות של חרקים, כגון מישירי־הכנף (- 1110 ־ 01 
3 ש 0 >ק) וזבובניים (ע״ע) וכן בקבוצות אחרות. לעומת־זאת, 
הנקבות הן הטרוגמטיות (ץ*) בעופות, בזוחלים ובקבוצות 
אחרות של חרקים. כגון הפרפרניים (לגבי נקבות הטרוגי 
מטיות משתמשים גם בציון הכר" *. 2 ו 22 ). 

בקבוצות מעטות׳ שאין בהן כר 1 מ 1 ם 1 מי־מין מפותחים, 

לא התבסס טיפוס אחד של מנגנון קביעודהמין, ובמינים 
( 05 ! 00 ק 5 ) שונים, השייכים לאותה קבוצה, מצויים המצבים 
האלטרנטיוויים, כל׳ יש שהזכרים הם הטרוגכןטיים ויש 
שהנקבות הן הטרוגמטיות (דגים, דו־חיים). בצמחים העיל¬ 
איים התפתחו כרומוסומי־מין במקרים מעטים. 

הדרך שבה קובעים כרומום 1 מי-המין את ההתמייגות ה¬ 
מינית, ז״א, ההתפתחות ההורמונלית, ההיסטולוגית והאנטו־ 
מית האפיינית לכל אחד משני הזוויגים, אינה ידועה. כרו־ 
מוסומי־המין הם, כנראה, בעלי תפקיד שונה בקבוצות הסיס־ 
טמתיות השונות. בזבובי דרוזופילה (ע״ע) נקבע המין ע״י 
היחס בין מספר האוטוסומים למספר כרומוסומי ^ באדם 
אחראי כר׳ ץ להתפתחות בלוטת־המין (הגונדה) העוברית 
לאשך ובהעדרו — מתפתחת הגונדה לשחלה. ייתכן, שקבי¬ 
עה זו נעשית ע״י שינוי הקצב של חלוקת התאים בבלוטת- 
המין העוברית; החשת קצב זה גורמת להפיכתה לאשך. 
השערה זו נתמכת ע״י העובדה, שבעופות׳ שבהם הנקבה 
היא בעלת כר׳ ע, השחלה היא המתפתחת בקצב מואץ. 

קביעת־המין ההפלודיפלואידית מצויה, למשל. בדבור- 
ניים (ע״ע). במנגנון זה הפלואידיות מביאה לזכריות ודי- 
פלואידיות — לנקביות. 

נוסף לקביעת־המין התורשתית, קיימת לעתים קביעת- 
מין סביבתית, כגון מינים מסוימים של דו־חיים שמתפתחים 
לזכרים או לנקבות על־פי הטמפרטורה שבה הם גדלים. — 
וע״ע בונליה. 

.וזזו,) *■׳ 5 (ס 1115 ק 45 0131111 ! 5001 ,■! 810110 .ן .זל 

;׳' 1956 , 311131 ) 0/1 51x1 ,חח 13 ח)־ו 112 . 81 ; 1932 ,( 66 זגו 21 ז 

. 115 * 111 ■{ 5 1 ) 011111 ( 0 011111011 '!£ ■) 1/1 ' . 1 ־ 11,1 ^ 1 ־ 111 !^< 1 .( 1 . 0 

- י\\סז 0 .? .( ; 1965 ,ח 111111311 0 ! 1/111 ^ 5 י £1 סב 0 . 0 ;׳ 1958 

, 7111311011 ( £0 1 £1'011111011 111 511X11(11 3(1 <1 101X1131 .׳ 11 וזזו^ 1 , 81 

. 06 ; 1969 ,( 103 ,. 161.1 ) 11 ; 1965 ,( 99 ,ז.־ 11 ג־ו 0 ״א .״ 41 ) 1 

- 5^ 0/1x0/110 ,ו 01 ס׳״ 81111 . 17 : 1967 , 11 ) 51x1131 ,״״ 1 ) 9001 

*ס?. /ס ? 81010% 7 111 ,(. 01 ) ״( 41111.1 . 4 ; 1967 , 100115 
. 1967 ,(<£.\ז 50 0 :>״£| 50 : 11001.5 " 01 ;£נ 01 ׳ 1 ) 

רם. ם. - יע. ו. 

מיג וון תופעות המיניות (על תופעות הקשו¬ 
רות במיניות, שאינן נזכרות כאן — ר׳ הערכים הדנים 
בקבוצות הסיסטמתיות המתאימות). ר קומבינציה 
בבקטריה גי ם (ע״ע: כאן, בקיצור, פאגים) נמצאה 
לראשונה ב 1946 ע״י דלבריק 11010 ־ 00181 : נר 1906 ) דביילי 
(׳( 83110 ). חידקי 0011 101113 ־ £51101 (ע״ע חידקים, עמ׳ 344/5 ) 
הודבקו בעת־ובעונה אחת בשני מוטנטים שונים של הפאג 
האלים 72 . בין הפאגים שהתרבו בתוך החידקים נמצאו 
בעלי גנוטיפ כשל ההורים וכן פאגים רקומביננטיים, הנו¬ 
שאים את שתי תכונות ההורים או החסרים את שתיהן(ציור 
2 ). בניסויים מאוחרים־יותר הוברר שמנגנון הרקומבינציה 
מבוסם על שבירת כר" ואיחוים מחדש ושהפאג מכיל מידע 
ליצירת מערכות אנזימים האחראים לרקומבינציה. קשה 
להעריך את החשיבות ההתפתחותית של תהליך זה, מאחר 
שלא ידוע באיזו מידה מתרחשת בטבע התקפה בו־זמנית 
של חידק בפאגים המכילים מוטציות שונות. החיוניות של 


1 . ׳ 18 ׳ פאנים כני טיז אחד 

ונןלי גנוטיפ ׳פונה, נספחים 
וחידה. הרנ״א ׳ 58 האחד 
ססוט! בשחור, ו׳ 8 ל השני 
באפור 


2 . דנ״א של הפאנים לאחר 
חדירתו לחידה 


3 . דנ״א של הפאגים טתרבה 
ע״י הכפלה 


9 ־ 5 . חלה טטילקולות הרנ״א עובר 
שחלו!* הטניא ליצירת טול־ 
הולות רס!מ 1 יננטי 1 !ז; השח¬ 
לה* יוצא לפועל נמהום שפו 
הסו טרוסה 


0 . בחידה נוצרו פאנים מושל־ 
טים, וביניהם רקוטביננטיים 


ז. אוכלוסיית הפאנים שהש¬ 

תחררה טהחידק שהתבהע 

ציור 2 . תיאור סבטתי של רקומבינציה בפאנים 

מערכות הךק 1 מבינציה להכפלה של הדנ״א (ע״ע נוקל־ 
איות, חמצות) מצביעה על האפשרות שהתהליך המעין־מיני 
הזה אינו אלא תוצר־לוואי של מנגנון־ההכפלה של החומצה 
הנוקלאית של הפאג. 

מיניות בחידקים (ע״ע, עמ׳ 344 — 346 ). ידו¬ 
עים שלושה תהליכים מעין־מיניים: טרנספורמציה׳ ק 1 ניו־ 
גציד. וטרנסדוקציה. בשלושתם מועבר קטע ממולקולת 
הדנ״א המעגלית (כל׳ קטע מהכר׳) של חידק תורם׳ לתא 
של חידק מקבל. החידק המקבל הופך ע״י כך ל זיג ו טח 
חלקית (מרוזיגוטה), המכילה גנים אחדים, שהועברו מ־ 
החידק התורם, וכר׳ שלם של החידק המקבל. 

בטרנספורמציה קולטים חידקים קטעי דנ״א, שהשתחררו 
באקראי מחידקים אחרים. בקוניוגציה מועבר קטע כר׳ 
(לעתים — כולו) במנגנון מיוחד מחידק אחד לשני; במקרה 
זה ניתן לייחס לאחד החידקים זכריות ולשני נקביות. החידק 
הזכרי הוא בעל תוספת של קורים דמויי-צינור ( 111 ק), שב¬ 
עזרתם הוא נקשר לגוף החידק הנקבי ומעביר לו את החומר 
הגנטי. בטרנסדוקציה מעביר בקטריופאג חלק של דנ״א מחי- 
דק לחידק. העברה זו אפשרית כאשר הבקטריופאג הוא 
מתון ומתרבה בתוך החידק בהתאמה אתו (ליזוגניות [ע״ע 
לווף]). לעתים כאשר פאג כזה משתחרר מן החידק, הוא 
נו׳שא אתו קטע כר׳, ואותו הוא מעביר לחידק אחר המודבק 
על־ידיו. פאגים מסוימים מעבירים תמיד קטע מסוים של 
דנ״א, ואילו אחרים עשויים להעביר כל חלק שהוא מן הכר׳ 
החידקי. 

ערכם האוולוציוני של תהליכים מעין־מיניים אלה אינו 
ידוע בבירור. תדירות ההיווצרות של רקומביננטים ע״י 
שלושה תהליכים אלה בטבע אינה ידועה; במעבדה התדי¬ 
רות נמוכה אף בתנאים אופטימליים. ייתכן מאוד שמוטציות 
בלבד דיין להבטחת האוולוציה של החידקים׳ לאור העובדה 
שהם יצורים חד־תאיים הפלואידיים, המתרבים במהירות 



׳///? \\ 
ח־קזנזניננסיס 








263 


מין, מיגוון תופעות המיניות 


264 


רבה והמגיעים לאוכלוסיות ענקיות. אפשר להניח, שאילו 
היה לתהליכים המעין־מיניים תפקיד חשוב בהגברת השתות 
ע״י יצירת רקומביננטים, היתד. יעילותם עולה עם האוו־ 
לוציה של החידקים. היעילות הנמוכה של התהליכים המעין־ 
מיניים מעידה, אולי, על כך, שרקומביננטים מופיעים כ־ 
תוצרי־לוואי לתופעות ביולוגיות שמהותן הראשונית שונה. 

ע. אוסנהיים, רביה פינית בחיידקים (מדע ט״ז, 5 — 6 ), 

תש ל ״ב 1 1 ) 11 ) 13006, £0 $1X110111 .£ - ת 3 מז 001 זוו ״ 1 .£ 

01111 8011010 / 0 1 ) 11 ) 11 ) 1 ) ) 711 ,<*£\ 11.1 ; 1959 , 1 ) 101 ) £0 

־ - 0 . 4 ( - 6 תו 601 ״^ 1 ״^\ .' 5 \ .£ .ס ;־ 1968 ,!)!!!■(!ע 11 ) 7/1 

0163 ) 710110141 1 ) 011 1 ) 110111 £ 

מ. מר. 

מיניות בפטריות. התהליך המיני מוכר בארבע 
חמישיות, בערך, מכלל הפטריות. בפטריות אלו וכן 
במינים, שבהם התהליך המיני אינו מוכר, קיים מנגנון 
מעין־מיני, המאפשר גם הוא שילוב גנים בצירופים חדשים. 

השלבים העיקריים בתהליך המיני בפטריות הם: (א) 
היווצרות רציפות ציטופלסמתית (פלסמוגמיה) בין תאים 
של הפרטים המעורבים בתהליך, המביאה להימצאות שני 
גרעינים הפלואידיים בתא אחד; (ב) התמזגות הגרעינים 
ההפלואידיים לגרעין דיפלואידי (קריוגמיד.); (ג) חלוקת 
ההפחתה (מיוזה) של הגרעין הדיפלואידי. פער־הזמן בין 
הפלסמוגמיה לקריוגמיה מיוחד לפטריות. פרק־הזמן המפריד 
בין שני השלבים קצר, בדרך־כלל, בפטריות הנמוכות (פט־ 
ריות־האצה ופטריות־הנאד) ועשוי להיות בלתי־מוגבל בפט¬ 
ריות הגבוהות (פטריות-הכובע)• ההפרדה בין הפלסמוגמיה 
להתמזגות הגרעינים משתקפת במחזורי־החיים של הפט¬ 
ריות, ומאפשרת הבחנה בין שלושה מצבים ברורים מבחינת 
רמת־ההפלואידיות של התא: הפלואידי, דיקריוטי (מציאות 
שני גרעינים המתחלקים בחלוקה מתואמת בתא אחד) 
ודיפלואידי. מינים (^!ס*!.!) שונים של פטריות נבדלים 
במשך הזמן היחסי של השלבים האלה (ציור 3 ). יש שהשלב 
ההפלואידי מהווה את החלק העיקרי במחזור-החיים והשלב 
הדיפלואידי מוגבל-ביותר; הגרעין הדיפלואידי עובר חלו־ 
קת־הפחתה מייד לאחר התמזגות הגרעינים ההפלואידיים. 
לעומת־זאת, בפטריות אחרות החלק העיקרי במחזור-החיים 
הוא דיפלואידי. בין שתי צורות מחזור־חיים קיצוניות אלה 
נמצאות צורות נוספות של מחזור־חיים. 

ההבדלים בצורת הזוויגים (זכר ונקבה) נדירים מאוד 
בפטריות; המנגנון המבטיח הפריה הדדית מבוסם בעיקרו 
על הבדלים פיסיולוגיים ביניהם. אפילו באותם סוגים, שבהם 
נוצרים גופי־רביה שניתן להגדירם כזכריים או נקביים, אין 
התופעה קבועה ופרט מסוים יכול להתנהג כזכר או כנקבה. 

בפטריות מבחינים בשתי קבוצות עיקריות מבחינת 
התהליכים המיניים: (א) בעלות הפריה עצמית (הומותא־ 
ליות) ; (ב) בעלות הפריה זרה (הטרותאליות); בשתי 
הקבוצות מצויים סוגים שבהם קיימת הפרדה מורפולוגית 
לזכרים ונקבות, וסוגים שבהם ההפריה נעשית בין תפטירים 
והים בצורתם, אך שונים מבחינה פיסיולוגית. המנגנונים 
הפיסיולוגיים והביוכימיים הפועלים בתהליך המיני בפטריות 
אינם ברורים עדיין. אמנם זוהתה בכל הקבוצות פעילות 
הורמונאלית המעוררת יצירת גופי־רביה; עד כה אופיינו 
3 הורמונים בלבד. 

המחזור המעין־מיני נפרד לחלוטין מן המיני גם באותן 
הפטריות שבהן מצויים שניהם. המחזור המעין־מיני מתחיל 


ץ 

\ עי 7 

ס 

( 


ניקר מחוור 
^ החיים במצב 
ריפלואידי 




קיקר מחוור 
החיים במצב 
ריפדואיר• 


בהשגת המצב הדיפלו־ 

אידי בתפטיר הווגטטיווי 
ע״י התמזגות (שהיא נ¬ 
דירה) של גרעינים. מן 
הגרעין הדיפלואידי חוז¬ 
רים ומתקבלים גרעינים 
הפלואידיים ע״י אבדן 
הדרגתי של כר" בזמן 
החלוקות המיטוטיות. ב¬ 
מהלך ההפלואידיזציה ה¬ 
זאת נוצרים תאים רקום־ 

ביננטיים בין כתוצאה מן 
ההתפצלות הבלתי-תלויה של כר" ובין ע״י שיחלוף מיטוטי, 
או ע״י שניהם. שיחלוף מיטוטי יוצא-לפועל בתאי־פטריות 
דיפלואידיים גם ללא קשר עם ההפלואידיזציה. ההיווצרות 
של צירופים גנטיים חדשים בדרך המעין-מינית נחשבת 
לצורה פרימיטיווית של המנגנון המיני• לפי דעה אחרת, 
התפתחו המעין־מיניות והמיניות במקביל. 


סס 

\ ז 

מיוזה 

חלוקת 

ס ריח 0 ח ת ר■׳!^־־־־ 0 

\ */ 

\ עיקר מחזנר י 

ס החיי□ במצב ? 

/ הפלואירי ^ 

/ ודיקרחסי \ 


/!ול/׳וה מחזורי חיים בפטריות הנבדלים 
במשך הזמן היחס* של פלואידיות התאי□ 
ס־הפלואיד ס-דיפלואיד #0 -דיקריח 
^ ־ פלסמוגמיה 


0. 1958 , 1515 ( 01 ה 4 / 1€11€11€ ) 171 15 * €11 11 .<)¥ץ €4:0 )ח<*ק ; (], ]. 
^1€ מ .[ ;־ 1962 ,/( €010% ץ!\ '( 101 ) 111110411 .ץ ^X1^0^^1)> 0714 $€X^^^4 1\]€(/10- 

11151715 (71* 7011*1, 2, 473—511), 1967; 111., 711? 11010 
0 / 5€10$ ' 0€1 4 חס ( 1101 ) 111170411 1€ ! 1 ח 1 €110115 ! )? 5 ■ 11 ר €1 ק - 
111 €50 [ 0 1 ח x1101 ^!] 11 ) 11 )•, 1967; 1. 11. 5. 7111<;11 - רח 11 ו *. 
1)11), 7/111^01 (!€5131111 .[־ 011111 ) 1 .¥ ;* 1971 , €5 11 €ח x1 ־*׳ 
7. 130 1/1€ / 0 ח 0111110 ׳ 1 .£ 0114 €' 1 ) 11 ) 5011 ' 111 * 8 * 0 7/1€ ,€^תז 

111(0171(10111)11! 1 101 ־ 101 ; 13111 ) 1 ^ 11 ) 71 ' 1%/1€1 ? 7 111 7001015 ץ . 

1972. 


יג. ק. 

מיניות בחוליתנים, לרבות האדם. בלוטות־ 
המין הזכריות והנקביות מתפתחות מאותה רקמת-נבט 
עוברית (ע״ע אמבריולוגיה, עמ׳ 870 ). בהעדר מנגנון כרו- 
מוסומלי הקובע את המין׳ יכולה להתפתח מרקמה זו בלוטה 
דו-מינית (״], 010 ^ 0 ! ע״ע אשך; שחלה). בעגולי-הפה מת¬ 
פתחים ביצים ותאי-זרע בחלקים שונים של בלוטת־המין. 
מבין הדגים הכליל-גרמיים, האוקונוס מפתח בצעירותו גם 
אשכים וגם שחלות, וכשהוא מאריך ימים, הוא נוטה לנהוג 
כזכר מבחינה פונקציונאלית. לזכר של קרפדה יש, נוסף 
לאשכים, מעין בלוטת־שחלה. במיני צפרדע מצויה נטיה 
להחליף את המין עם התקדמות גילם, כמו בדגים (ע״ע 
אנדרוגיניות; דג, דגים, עמ׳ 912 ). 

ברוב החוליתנים קיים מנגנון כרומוסומלי, המביא להפ¬ 
רדת הזוויגים. לאחר שנקבע מינו של העובר, מכתיב הרכבו 
הכרומוסומלי־גנטי את כיוון ההתמיינות (דיפרנציאציה) 
של זוג בלוטות-המין העובריות• אע״פ שקביעת המין נע¬ 
שית ע״י צירוף כרומוסומי-המין בזמן־ההפריה, קיימת 
אפשרות — בהשפעת גורמים חיצוניים או פנימיים, 
ובניגוד לקביעה הגנטית — לשינויי־מין, שחלים בתקופת 
ההתמיינות של הבלוטה המינית. בעובר־חאדם אפשר להב¬ 
חין בתהליך זה החל מהשבוע השישי להתפתחותו. המשך 
ההתמיינות הנורמאלית בין המינים מותנית בהפרשה תקינה 
של הורמובי־המין ובהיעגות תקינה להשפעתם מצד רקמות 
שונות (ע״ע הפרשה פנימית). תאי-הביניים שבאשך, ובעק¬ 
בותיהם תאי־הקליפה של יתרת-הכליה (ע״ע) מפרישים 
הורמוני־זכרות (אנדרוגיניים) ואילו תאי־הזקיק שבשחלה 
ותאי יתרת־הכליה מפרישים הורמוני־נקביות (אסטרוגניים). 
ההבדלים הכימיים בין שני סוגי ההורמונים הם זעירים (ר׳ 



265 


מין, מייגוון תופעות חמיכיות 


266 


להלן)• בכל מין מוםרשוח גם כמויות 
קטנות של הורמוני המין השני, אולם 
להבדלי הכמויות ביניהם יש תוצאות 
אנטומיות, פיסיולוגיות ופסיכולוגיות 
מפליגות: בעובר-הזבר הופכות צינוריות 
הכליה (ע״ע, עמ׳ 839 — 840 ) העוברית, 
הנקראות ע״ש ק. ם. וולף (ע״ע) לצינר 
ריות־הזרע, והציבוריות ע״ש י. ם. מילר 
(ע״ע) מתנוונות; בעובד־הנקבה מתפת¬ 
חות הצינוריות ע״ש מילר לחצוצרות, 
לרחם ולחלק מן הנרתיק ( 3 ת 3£1 ׳ו), ואילו 
הצינוריות ע״ש וולף מתנוונות. 

בשלב עוברי מאוחר־יותר הופכות 
רקמות השקע האורו.?ניסלי העוברי ונבט 
איברי־המין החיצוניים לשלחוף־השתן, 
לשפבה, לאיבר ולכיס־האשכים — בזכר, 
ולשלחוף, לקליטורים ולשפתי־הפות — 
בנקבה. כל האיברים הללו קיימים עם 
הלידה, אך ממשיכים בחתפתחותם לא¬ 
חריה. 

המשל ההתמיינות המינית מותנה לא 
רק בהשפעת ההורמונים המיניים, אלא 
גם ביחסי־הגומלין ביניהם ובין הורמונים המופרשים מבלו־ תאי־הרקמות 47 במקום 46 כר", והכר׳ העודף הוא כד א. 

טות אחרות, ובעיקר מההיפופיזה (ע״ע) ומיתרת־הכליה• בתסמונת השניה מכילים תאי־החולה רק 45 כר״ ומהם 44 

כתוצאה מכל אלה נבדלים הזכר והנקבה גם בסימני־מין אוטוסומים (כמו אצל כל אדם נורמאלי) וכר׳ \ יחיד, ללא 

משניים מרובים, הניכרים במיוחד עם ההתבגרות המינית כר׳־מין שני (ציור 5 וטבלה). שינויים באלה במספר כרו־ 

(ע״ע בגרות, עמ׳ 613 — 614 : ור׳ להלן, הורמוני־מין). מוסומי־המין נגרמים לרוב ע״י תקלה בחלוקת־ההפחתה 

באדם שתים הזוויגים זה מזה גם בשכיחותם באוכלוסיה (מיוזה) אצל אחד ההורים, שכתוצאה ממנה נוצרים תאי־מין 

ובשכיחות היפגעותם במחלות: באשך נוצרים תאי־זרע הכד בעלי חסר, או עודף, בכרומוסומי־מין: 


*£״ ך % 

7 >=־י 

✓ * 

י* 

1 ; 8 <ו ־ 4 ?)״!!^ 

5 4 3 12 

5155 8 ד #71 *ז>< 1 

5 4 3 12 

ג: גג גו גג גו 1 ! תו 

12 ) 1 10 9 6 7 6 

* 6 113 66 £6 66 £1 * 3 

12 יי 10 9 9 7 6 

** 33 ג* 66 66 60 

18 ? 1 16 5 ! 14 13 

14 14 ג* יו 4 16 60 

18 17 16 15 14 13 

|! 2 4 * 41 1 ( 2 צ* 

*><44 ** 

19 20 21 22 x¥ 

אא 22 21 20 19 


ציור 4 נרומוסופים ש? האדם: מימין — נקבה: משמאל — זכר. ?מעלה — הכרומוסומיס 
כפי שצולמו נשלב האמצעי של חלוקת התא: למטה — תמונות הברומוסוסים מורו וסווגו 
לזונותיהם: 22 זוגות אוטוסומים חוג נר)מ 1 םומי־הסיז (התחתון טימיז בשני הציורים) — 

הנרלה פי 3000 


כילים כר' x ותאי־זרע המכילים כר׳ ׳ל במספר שווה. 
אעפ״כ, מסיבות שטרם הובררו, רב מספר הזכרים הנולדים 
ממספר הנקבות. היחס המספרי בין היילודים החיים משני 
המינים שונה באוכלוסיות שונות, ונע בין 101 ל 113 זכרים 
לבל 100 נקבות (בישראל — כ 106 זכרים ל 100 נקבות). 
יחם הזוויגים יורד בהדרגה עקב שיעורי־התמותה הגבוהים־ 
יותר של הזכרים בכל הגילים. שיוויון מספרי מושג בערך 
בגיל 50 ואילו באוכלוסיית־הזקנים שמעל לגיל 75 נשארים 
רק כ 85 גברים לכל 100 נשים. 

הבדלי־תחלואה בין המינים קיימים במחלות רבות, אך 
הם בולטים במיוחד במחלות תורשתיות־רצסיוויות, הנגרמות 
ע״י מוטציות בגנים הנמצאים בכר׳ x והאחראים לתכונות 
שאין להן כל קשר לקביעת המין. המחלות הקשות מסוג זה, 
כגון ניוון־שרירים, אגמגלובוליבמיה (חוסר, או מיעוט, של 
יצירת נוגדנים), המופיליה (ע״ע דם, עם׳ 719 ), מחלות־דם 
אחרות ומחלות שונות במערכת העצבים והחושים פוגעות 
כמעט רק בזכרים. מחלות אלה מועברות לחולים מאמותיהם 
הבריאות: האמהות נושאות אמנם את הגן המוטנטי בכד x 
אחד, אך יש להן גם כד x שני, ובו הגן המקביל הנורמלי. 

אחת לכ 800 לידות נולד תינוק, הנראה כזכר או כנקבה 
נורמליים, אלא שמאוחר־יותר, עפ״ר בגיל־חחתבגרות, מס¬ 
תבר שהוא לוקה באחת התסמונות ה״בין-מיניות" או בהפ¬ 
רעה אחרת במערכת־המין. ההפרעות השביחות-ביותר, 
המתבטאות, בין-היתר, בעקרות, הן התסמונת ע״ש קלינ- 
פלטר (כ 1:500 לידות של זכרים) והתסמונת ע״ש טרבר 
(ב 1:2,500 לידות של נקבות). בתסמונת הראשונה מכילים 


חלוקת ההפחתה (מיוזה) 


לקויה 

נורמאלית 


ץ* — ץץ 

ע 

x 

באשך של האב: 
תגדהזרע מכיל כרומוסום 

ץ x xx ןגץ x 

ץ* 

xx 

תוצאת ההפריה של 
ביצית נורמאלית (א) 

— xx 

X 

x 

בשחלת האם: 
הביצית מכילה נרומוסום 

\ xxx 

xx 

xx 

תוצאת ההפריה ע״י תא־זרע 
נורמאלי, המכיל x 

ץ xx ץ 

xץ 

ץ* 

תוצאת ההפריה ע״י 
חא־זרע נורמאלי, המכיל ץ 


לא נמצא יצור בעל כד ץ ללא כד 


*־י־יודז 

טיסנים אחייס 

סימני־סיז משניים ן 

בלועות דינדך 

כריס ים ומי 

המין 

(ד׳פנוסים) 

במבוגר 

התאונה 


קופד• נסיכה! 
ליקויים גופנייס 
אסינייס: 
לעתים פומי־ם 
נתאים 

נקביים 
שיימז בלתי 
טפותתיס 

עדידי שחלית 
מנוונות 

א 

:קבה 

ע״ש פיני 

_ 

עפ*ר קומה 

זכריים׳ אך עם 

אשכים קסניס 

3X7 

זקר 

ע״ש קלמפלסר 

_ 

גבוהה! 

שיע ד גשי! לעתים 

וקשים 

XXX¥ 

זכי 

ע-ץ. ז!?ווו 

- 

הפרעות נפשייח 

התפתחות שדיים 


xxxxע 

זכר 

׳ו— 1 x ז 1 )< 

־* 


נקביים-טיפוסיים 

אשכים (בחלל 
הבטן או בתעלת 
הספשעה) 


נקבי■ 

גי 1 <ו 4 וו 70 

ח 0 * 1 ג 2 וחוחזז•! 

+ 

עפ״ר פיגוד 
והפרעות נפשיות 

נקביים 

שחלות 


נקבה 

א ס>וי|(־ €1 

+ 

עס׳ר קופד. 
גבוהה* הפרעות 
נפשיות והתנהגות 
תוקפנית 

זכריים 

1 אשכים 


זכי 

עץ 

+ ! 


זכריים 

אשכים 

X¥ 

זכי 

נורמלי 

+ ! 


נקביים 

שחלות 

xx 

נקבר. 

נורמאלית 


ציור 0 . תסמונות אחרות ׳ 52 "פיו־מיניות" נאדם 







267 


מין, התנהגות מינית של החוליתנים 


268 


באדם ידועים גם מקרים רבים של עקרות ובין־מיניות, 
הכרוכים בחסר של קטע מכר׳ x ובשינויים מבניים אחרים 
של כח׳מוסומי-המין. כמו-כן יש שינויים בכרומום 1 מי־המין 
שאינם גורמים לעקרות, כגון, עודף של כר' x בנקבה ועודף 
של כר׳ ץ בזכר. חלק מהתסמונות האלה נובע מליקויים 
במנגנון חלוקת הכר" שאירעו לאחר ההפריה. 

יש שמספר כרומוסומי־המין וצורתם תקינים, ובכ״ז קיי¬ 
מת עקרות, ואף היפוך־לכאורה של המין, כאשר בלוטות- 
המין והרכב הכר" הם של מין אחד בעוד שאיברי־המין 
החיצוניים וסימני־המין המשניים דומים, או זהים, לאלה 
של המין השני (אנדרוגיניות מדומה — ססודו-הרמאפרודי־ 
טיות). אחדות מן התסמונות האלה הן תורשתיות. סיבתן 
עפ״ר בליקוי בהפרשת ההורמונים המיניים ע״י בלוטת־ה�