האבציקלופדיה 

העברית 


כללית, יהודית וארציטזראלית 


ביד עטירים ועזנים 
מ-מחמד 



חברה להוצאת אנציקלופדיוח בע׳מ 
ירושלים - תעי׳ל - תל-אביב 


^/ 1 כ £1 ^ק 010 ץ 0 א£ 


1-1 £ 6 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע'מ 

מאיד(דל) וברכה פלאי 


הנרך סודר ונדפס בססצלי דסוס סלאי בע״מ, גבצתיים ורמת־גן 
ההגהות — אשר בר־תנא וישעיהו גבריאלי! עוזרת למזכיר הכללי — הדי שטיינברג! 
איסוף התמונות — שושנה בורי! ציור ומיפוי — יהודית בלומנצווייג 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.םיד.! ,עאג!? 1 .{ 00 סאזגזגזמפט? ג! 1 ג £1 *? 01,0 צ 0 נ 81 עט ■דזזסז&צעסס 
,!אגאצו אז נזאזאזט? 




המערבת הכללית לברד ב״ב 


העורך הראשי: 

פרוס׳ יהושע פראוור 


מנהל המערכת: 
אלכפנדר פלאי, 


המערכת המרכזית 

מהלקח מדעי־היהדוח : פרופ׳ אפרים אלימלך אורכו 
מהלקח מדעי-הרוח : פרופ׳ שמואל הוגו כרגמן 
עורך משנה למדעי־החה: ד״ר יצחק הופמן 
מהלקח מדעי־הטבע ; פרופ' בנימין שפירא 

מהלקח התכנון ואיסוף ההומר, מזכיר כללי; יצחק הס, .^/. 6 


המזכירות המרעית 
המזכיר הכללי: ד ב כ ן ■ א כ א, 

ד״ר שמואל אכרמפקי / מקרא, ארכאולוגיה, אהרן אריאל, / היסטוריה כללית, יחסים בידלאומיים, פדע המדינד,! 

רות כנדל, / גאוגרפיה, צבי כרם, .\,. 6 / דתות, היסטוריה, פילוסופיה, אלעזר וינריב, / היססוריה! 

ד״ר אמנץ זינגרמן / ביוכימיה, גאולוגיה, כימיה, רפואה, מלכה מרנן, / בוטניקה, זואולוגיה, חקלאות, אריאל 

כחן, / אסמרוגופיה,מטאורולוגיה,מאתמאטיקה,פיסיקה, צלה כ״ץ, / ספרותעברית, תולדותישראל, פ. לייכזון / 
ביבליוגראפיה, מיכאל ניר / מוסיקה, ירדנה פלאוט / גאוגרפיה, יהודית פלדמן־זילכרפניג, / אפנות, ספרות; 
צבי קפלן, .\,, 8 / הלכה, תלמוד, ישראל תא־שמע, / ספרות רבנית 


ישראל איגרא / המביא לבית־הדפוס 


עורכי מדורות 


פרופ׳ מ. אכי-יונה .ארכאולוגיה 

פרופ' מ. אכנימלך גאולוגיה, פלאונטולוגיה 

ד״ר א. אכן־זהד.ספרויוח סקאנדינאיויות 

ד״ר ש. אכרמפקי מקרא, היסטוריה ישראלית עתיקה 
פדופ' א. א. אורכן .. תלמוד, ספרות רבנית 

פדופ' ה. אורמיאן .חינוך, פסיכולוגיה 

ד״ר א. אלטמן.יאפאן 

פרוס׳ א. אלכסנדר.פיסיקה 

א. אריאל.היסטוריה, יחסים בין־לאומיים 

פרוס׳ ד. אשכל.קלימאטולוגיר■ 

פרוס׳ א. אשתור.איסלאם 

ד״ר ה. כוישדאל־קדרון .. .. המהפכה הצרפתית 

פרוס׳ י. כךתור. גאולוגיה, מינראלוגיה 

פרוס׳ ש. ה. ברגמן. פילוסופידו 

ד״ר ד. גויטיין. ספרות צרפתית 

ר״ד מ. דור. זואולוגיה 

י. הב.כלכלה 

מהנדס י. מ. ווירגין. טכנולוגיד, 

פרוס׳ ר. י. צ. ורכלוכפקי. דתות 

פרוס׳ מ. זהרי. בוטאניקה 

ד״ר א. זינגרמן. כימיה (בחלקה) 

פרוס׳ י. ידין .. הערך: מדבר יהודה, כת ומגלות 

א. כהן . אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

ד״ר ד. כץ.מוסיקה 


פרוס׳ מ. לזר . ספרויות רומניות 

פרוס׳ יהושע ליכוכיץ. תולדות הרפואה 

פרוס' ישעיהו ליכוכיץ ביולוגיה (בחלקה), הערך: נוח 

פרוס' א. מלמט. מארי 

ד״ר ד. ניר. גאוגראפיח 

פרוס׳ ש. א. עמיצור.מאחמאטיקד, 

ד״ר מ. עעזהאל.פסיכיאטריה 

רפ״ן(מיל.) פ. פיק .. צבא, היסטוריה צבאית 

פרוס׳ ד. פלופר.נצרות 

ד״ר מ. קטן .ביבליוגראפיה 

ד״ר י. א. קלוזנר.ספרות כללית 

פרוס׳ ח. רוזן .בלשנות 

פרוס׳ כ, ם, רות (ז״ל) חדי באנגליד, ובאיטליד, 

ד״ר א. רונן .אמנות 

ד״ר ר. רהמימוב.רפואה, פיסיולוגיה 

ד״ר כ. ראפל .ספרות אנגלית 

ד״ר א. שכיד .. ספרות עברית, פילוסופיה עברית 

ד״ר צ. שיפרין. סין 

ד״ר א. שנהר . כימיה (בחלקה) 

פרוס' כ. שפירא.ביולוגיה, ביוכימיה 

ד״ר כ. שרשכפקי .משפט 

י. שרת .בריה״מ 

פרוס' ח. תדמור.המזרח הקדום 




























רשימת הבלחבריים הבלשתתפים בברד ב״ב 


אבי-יונח מיבאל, ד״ר 

ירושלים. סרוססור באוניברסיטה העברית / הסזרח הקדום! 
ארכאולוגיה 

אכינוד גימה,.. 1.1.4 
היפה / ספרות גרמנית 
אפנארי חנוך, ד״ר 

תל־אביב. מרעה בכיר באוניברסיטת ת׳א / הערך: מוסיקה (בחלקו) 

אכן־זחד איתמר,. 1.4 .) 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / ספרויות סקנדינאוויות 

אפני צפי 

תל־אביב / העיד; מוסיקה (בחלקו) 

אכנימלך משה, ד״ד 

ירושלים, סרוססור באוניברסיטה העברית / הערך: מועצות 
ברית ה־ — גאולוגיה 

אכרמוכ, שניאוי )למל, .נ 1 .זט 1 ,. 4.4 ) 

תל־אביב / היססוריד, של אה״ב 

אפרמסקי שמואל, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא, היסטוריה 
ישראלית עתיקה 

אחרוני נפתלי,. 6.4 
ירושלים / הערך: מדויד (בחלקו) 
אומיכין סרגי, ד״ר 

אוכספורו / הערך; מועצות, ברית ה־ — הינור (בחלקו)! מדיניות 
התרבות 

אוירבד יהושע, ד״ר 
רמת־גז / היסטוריה של אמריקה הלאטינית 
אולמן תאודור רוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטר, העברית / העיר: מחזור הדם 
(בחלקו) 

אונא משה 

שוד, אליהו / הערר: (ר,)פזרהי והפועל המזרחי(בחלקו) 

אונגר אריה, ד״ר 

ירושיליט. מרצד. באוניברסיטה העברית / העיר: מועצות, 
ברית ה־ — משטר! איגודים מקצועיים 

אופמן רומן,. 4.80 ) 

תל־אביב, אסיטטנס באוניברסיטת תל־אביב / כימיה 

אופנחיים מיכאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערר; מגנטיות של 
כדוד־ר,אר? 

אורמיאן חיים, ר״ר 

ירושלים ! טסיכולוגיה, חינוד 

אורתר גינה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירד, באוניברסיטה העברית / הערר: מבחנים 
טטיכולוגייט 

אחימאיר יעקב,. 6.4 
ירושלים / הערר: מאונטבסן, לואי 
אייזנשמדט שמואל נח, ר״ר 

ירושלים, טרוטטור באוניברסיטה העברית / הערר: מודרניזציה 

אילני(פיגנפאום) יעקפ, ד״ד 
ירושלים / הערר; מזון (בחלקו) 
אלואיל אשר, אינג׳ 

תל־אביב, משרד־ר,שיכון / הערר: מבנים (בחלקו) 

אלמפאואר משה, ר״ד 

ירושלים, פרוםסור־חבד באוניברסיטה העברית / בלשנות 
אלינר אליעזר,. 14.4 
ירושלים / הערר: מחוור 

אלפסי יצחק 

תל־אביב / הערר: מוטטיר,. בנימין 

אלקנה יהודה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערר; מדע (בחלקו) 

אפעל ישראל,. 4.4 ) 

ירושלים, מדריד באוניברסיטת תל־אביב / הערר; סורשו, בית־ 


אפרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / גאוגראפיה 

אפשטיין פאני, . 4.4 ) 

ווםרטאון(מטצ׳וטטם), מורה באוניברסיטת בוסטון / הערר: מוניה, 
עמנואל 

אקצין כנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערר: מדינה (בחלקו) 

ארזי אפרהס, ד״ד 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערר: מועד 

אריאל אהרן,. 4.4 ) 

ירושלים ׳, ה״פסוריה, יחסים בירלאומיים 

ארמן צפי(אדנסט), . 1110.0 

רמת־גן / תלמוד 

ארצי פנחפ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערד; מארי 
(בחלקו) 

אשכל רפ, ד״ר 

ירושלים, פרוםטור־הבר באוניברסיטה העברית / קלימטולוגיה 

אשדי דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / היסטוריד. של יוון 
ורומא 

פאראז מיכאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בניר באוניברסיטה העברית / העיד; מונטן, סישל 
אקט רד, 

פוים ליאון, ד״ר 

תל־אביב, טרצה בכיר באונינוסיסת ת״א / העיר; מועצות. 
ברית ה־ — טשטש 
פונאפאצ׳ה אומפרטו, ד״ד 

נובארה. פרופסור ומנהל המבון הגאונרפי ע־׳ש רה־אוגוסטיני / 
העיד; מונקו (בחלקו) 
פיאלד יהודה ליכ 
ירושלים י! מגן דוד (נחלקו) 

פירק פטפן, ד״ד 

לונד (שוודיה), פרום' באוניברסיטת לונד / ספרויות סקנדינאוויות 

כיינארט חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חנר באוניברסיטה העברית / תר׳י בספרד 
ובטורמוגל 

כילסקוב־ינפן פרדדייק ידליום, ד״ר 
קושבהאגן׳ שרום׳ באוניברסיסת קוסנחאגן / ססרויות םקאנדינאוויות 
בבר אבדהם, מהנדס 
תל־אביב / הערך: מזוג־אויר 
בלאדנרונד אברהם אדדאדד, ד״ר 
רהונות, טרוםטור־חבר במכון וייצמן / העיד: מאיצי חלקיקים 
(נחלקו) 

פנדל רות,. 8.4 
ירושלים / גאוגראפיה 
פנפנישתי מירמ,. 6,4 
ירושלים / חעיר: מונפור 
פן־יעקפ אפרהם,. 6.4 
ירושלים / תו״י בארצות־המזרה 

פן־סירה יעקפ, אינג׳ . 4.50 ) 

תל־אביב / העיר: מבנים (בחלקו) 

פן־שסאי חגי,. 14.4 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערכים; סג׳יר א־דין! 
מונק, שלמה (בחלקו) 
פן־תור יעקפ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאולוגיה, סינראלוגיה 

פר חוה, ד״ר 

ירושלים, מרצה במכרז האוניברסיטאי של היסה / העיר; מאיר, 
לאו אליה 
פד משה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה נר־אילן / הערר; מחווא 






13 


רשימת המחכריס 


14 


כרגלם איתן, ד״ר 

תל־אביב. פונה באתיברסיסת תל־אביב / בלכלה 

כרגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פדופפור באוניברפיפה העברית / פילופופיה! הערך: 
פאגנס, יהודד, ליב 

כרגר־כרזילי יוסח 

תל־אביב. חבר־פהקו נאוניברפיטה בר־אילן / הערך; מועצות, 
ברית ה־ — היפסוריה (בחלקו). מופדות־מוע (בחלקו) 

כהור משה, ד" ר 

תל־אביב, פרופפור־חבר באוניברפיפת תל־אביב / גאוגראפיה 

כרם צכי, 

ירושלים / חיפטוריה, גצרות 

כרש משה, ר״ר 

ירושלים, פרופפור־חבר באוניברפיטה העברית / הערך: מדליות 
(בחלקו) 

גכעון רפאל, ר״ר 

משפר העמק, פרצה בניר באוניברפיסת תל־אביב / הערך; מזבח 
(בחלקו) 

גויטיין דנים, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברפימת תל־אביב / פפרות צרפתית 

גולדשטיין מיכאל, ר״ר 

ירושלים, האקרפיד. למופיקה / פופיקה 

גולדשלג יצהק 

ירושלים / הערך: (ה)פזרחי והפועל המזרחי (בתלקו) 

גונדרס ארנון א., ר״ר 

ירושלים, פרצה בכיו באוניברפיטה העברית / רפואה 

גיחון מרדכי, םא״ל(מיל.), ר״ר 

תל־אביב, פרצה בניר באוניבופיטת תל־אביב / היפסוריה צבאית 

גינת יגאל, ר״ר 

ירושלים, פרצה באוניברפיטת תנגב / הערך: פונגוליות 
ג׳יקוכם לואים, הרכ ר״ר 
לונדון / העוד; פדות שהתורה נדרשת בהו 
גלאצר נהוס, ר״ר 

וולתם (אה״ב), פרופפור באונינרפיטו, ע״ש ברנריים / הערן: 
פנלת תענית 
גלזמן עמי, ר״ר 

היפה, פרצה נטנניון העברי / הערך: פבנים (בחלקו) 

גליל יעקכ, ר״ר 

תל־אביב, פדופפור נאוניברפיטת תל־אביב / בוטאניקה 

גניהוכסקי דכ,,^;, 8 

ירושלים, בנק ישראל / הערד; מדליות (בחלקו) 

גנצל כרנהרד דכ, ר״ר 

ניו־יורק / היפמוריה של אירופה 

גרכל אירנה, פרום׳(ז״ל) 

הערד: פ׳ האות (בחלקו) 

גרום ז׳ק, ר״ר 

ירושלים, פרופפור באונינרפיטה העברית / הערד; פות (בחלקו) 

גרזון־יןיוי אסתר, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברפיטת תל־אביב / העיד: מוסיקה 
(בחלקו) 

גרטי יצחק,.^. 8 

ירושלים, אפיפטנט באוניברסיטה העברית / פפרות איטלקית 

גרינהוט אהרן, 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 
גרשוני גרשון ק. (ז״ל) 
הערך: פולנר פרניו 
דן יוסף, ר״ר 

ירושלים, פרצה בניר באוניברסיטה העברית / פפרות המוסר 1 
קבלה 

הורוכיץ יהושע, ר״ר 

רפת־גן / ספרות רבנית 

הורוכיץ מאיי, ,זנ 1 ז, 1 י 1 
ירושלים 1 משפט 
הימן צמח ססיל 
ירושלים / הערר; מושש 


הס יצחק, .\,. 8 
ירושלים / נלנלה 
הקר יוסף,.^/,. 4 ! 

ירושלים. אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערר : מדינה, שמואל 

הראל אריה, ר״ר 

תל־אביב / היסטוריה של רופיה 

הראל־פיש אהרן, ר״ר 

פתת־תקוה, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / ספרות אנגלית 

הדרן(הלפת) דויד 
ירושלים / ד,ערד; פונסוידאו (נחלקו) 
הה־טוכ אילן, 

ירושלים / הערד; סוריציוס (בחלקו) 

הרככי יהושפט, אלוף (מיל.), ר״ר 

ירושלים, פרצה נכיר באוניברסיטה העברית / הערר: פודיעיו 
(צבאי) 

ואלד יהודה, אל״מ (מיל,), ר״ר 

רפת־נן. פרצה בניר באוניברסיטת תל־אביב / צבא 

וגנר דניאל, ר״ר 

ירושלים, פרצה באוניברסיטה העברית / כימיה 

וגר זאכ, ר״ר 

רחובות, פרופסור־חבר בפנון ויצפן לפדע / הערר; מאיצי חלקיקים 
(בחלקו) 

ווירגין יוסף מנחם, אינג' 
ירושלים ! חערד; מבנים (בחלקו) 
וולפנזון אכרהס, . 1.4 \ 

ראשוו־לציון, מודה במכוו האוניברסיטאי של ריפה / הערד; 
פונטסקיה, שרל 
וורמכרנד מרדכי 

תל־אביב / הערד: פוסא אל־זעפראני 

וידה יהודה אריה (ז׳ורז׳), ר״ר 

פאריס, פרופסור בסורבון / העוך: סוטום, שמואל 

וידה קלוד, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סודיאק" פרנסוא 

ויזל יואכ, ר״ר 

פתח־תקוה, פרופפור־חבר באוניברפיסת תל־אביב / בוטאניקה 

ויניק היינריד צכי, ר״ר 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / העיד; פחלותירוח 

וינהיכ אלעזר, 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / היסטוריה 

ויסמן שולמית, ר״ר 

חיפה, מרצד, בכירה בפכוו האוניברסיטאי של היפה / העיד; 
פונתרלן, אנדי דה 
ויקמן כו, ר״ר 

אופפלה (שוודיה), פרופסור באוניברסיטת אופפלה / הערר; פור־ 
דוינים (בחלקו) 
ון־דונגן אירין ס. 

דנוור (אה״ב), פרופסור באוניברסיטת דנוור / הערל; מוופביק 
(בחלקו) 

ורכלוכסקי רפאל יהודה צכי, ר״ר 
ירושלים, פרופסור באוניברסיסה העברית / הערד: מזבח (בחלקו) 
ורחפטיג שלם, ר״ר 
ירושלים / הערד; מזונות (בחלקו) 
זהכי־חן שושנה 
ירושלים / הפרד; פוננולפיה 
והרי מיכאל, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נוטאניקה 

ז׳ולדוש ינה, ר״ר 

בודפשט / הערד: פוריץ, זינפונד 

זילכרנר אדמונד, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סוציאליזם 
זמורה־כהן מיכל 
ירושלים / מוסיקה 

חכם עמום, ,^ו. 8 

ירושלים / מקרא 




15 


רשימת המהכרים 


16 


הלמיש משה, .^. 1 \ 

שדה־בוקר, סדריו נאוניברהיסד, בר־אילן / הערך; סאיו בעל הנס 

הנזין מרדכי, הרב 

פתה־תקוה / הערך; סוסקוה (בחלקו) 

טרגן מלכה, .ס 1.8 *ן 

ירושלים / בומאניקה, זואולוגיה 

יאיר אהרן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / גאוגראפיה 

יאפו־הוסמן עדית, ד״ר 

ירושלים / הערך; מוזאון(בחלקו) 

יעבץ צבי, ד" ר 

תל־אביב. פרופסור באוניברסיטת תל־אביב / הערך: מופזן, תאורור 

יעקכי דוד, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה ביזאנטית 

ירדני מריב, ד״ר 

חיפר״ מרצה בכירר. במכון האוניברסיטאי של היפה / הערך; 
מזרז, ז׳יל 

כגן אליעזר, ד״ר 

קרית־היים. פרצה במכון האוניברסיטאי של היפה / הערך: 
מורפורגו, רחל 
כהן אריאל, 

ירושלים, מרריך באוניברסיטה העברית / פיסיקה, מטאורולוגיה 

כהן יהודה 

ירושלים, שופט בבית־המשפט המחוזי / הערך: מות (בחלקו) 

כהן יהודית, ר״ד 

תל־אביב, פרצה באוניברסיטת תל־אביב / מוסיקה 
כנען(כהנסקי) נורית, ד״ר 
תל־ד,שומר. מרצה באוניברסיטה העברית / אמנות 
כ״ץ דב, הרב 

ירושלים / הערך; מוסר, חנועת ה־ 

כ״ין צלה, 

ירושלים / תו״י בעת החושה ו ספרות עברית 

כץ רות, ד״ר 

ירושלים. מרצה, באוניברסיסה העברית / הערך: מוסיקה (בחלקו) 

לכציון נהמיה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; מוזמביק 
(בחלקו) 

לוי אכיגדוד, ד״ד 

רמתיגן׳ מרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה של תורכיה 

לונגי היו, 

פליט (אנגליה) / הערך: מועצות, ברית ה־ — קולנוע 

לוריאן אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: מונכרטין, 
אנטואו דה 
לורן■ יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסוו־חבר באוניברסיטה העברית / ביולוניה 

לטימור אואן, ד״ד 

ליוו (אנגליה), פרופסור באוניברסיטת לירז / הערך; מונגוליה 
החיצונית (בחלקו) 
ליכוכיץ יהושע, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / חולדות הרפואה 

ליכוכיץ ישעיהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה,- ביולוגיה! רפואה 

ליכנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם! ציונות! היסטוריה של ברית־המועצות 

ליכני אליעזר, אינג׳ 

ירושלים / טכנולוגיה 

ליכט יעקכ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־יחבר באוניברסיטת תל־אביב / הערך: מדבר 
יהודה, כת ומגלות 
לינדד אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת העברית 1 הערך: מגנה כרמה 

ליפמן ויוויאן ד. 

לונדון / העוד; מונטפיורי (בחלקו) 


ליפצין פול(שלמה), ד״ד 

ירושלים, הקולג׳ האמריקני / הערך: מופברט, אלפרד 

לנצמן אלי, 

חיפה, מרצד, במכון האוניברסימאי של היפה / אמנות יאפאנית 

לרנד מירון כיאליק, 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת תל־אביב / הערך; סזבח (בחלקו) 

מיוזפ הלמוט, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / דמוגרפיה! ססאטיס־ 
טיקה 

מיליץ׳ צ׳דומיר, ד״ר 
בלגרד / הערך; מונסננרו (בחלקו) 
מכמן(מלרןמן) יוסף, ד״ר 
ירושלים / העיד; פולטטולי 
מרטון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית; תו״י בהונגריה 

משלד מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערר: מורגנשסרן, 
אוסקר 

ניד מיכאל 

ירושלים, האקדמיה למוסיקה / הערך: מוצוט, וולפגנג אסריאוס 

סומכרג סמיואל ל., ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור בסיסי קולג׳ / העיד; מוזנתל, שלמה הרמן פון 

כיון עמנואל, ד״ר 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית / איסלאם 

סינור דנים, 

בלופינגסז (אה״ב), סרופסור באוניברסיטה של אינדיאנה / הערד: 
מונגולים (בחלקו) 

כלוצקי יהודה, ד״ר 

רמת־גן, פרצה בכיר באוניברסיפת תל־אביב / חו׳י במזרח אירופה 

עופר גור, ד״ר 

ירושלים, פרצה באוניברסיסה העברית / העיד: מועצות, 
ברית ה־ — כלכלה 

עטר נכריאל 

ירושלים ׳, הערך: סונט, פריה סולידור קיל דד. 

ערן אכדהכ, ד״ר 

ירושלים / העיד: מאזנים (בחלקו) 

עשהאל מוסל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בביר באוניברסיטה העברית / הערך; מחזוריות 
של מצבי־רוח 
פוגל שאול, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: (ה)םדד, 
ו(ה)אינםגרל. תורת ה־ 

סוגלמן כדור, כא״ל (מיל.), איננ׳ 

תל־אביב / הערך: מוקש 

סטרסוז דויד. 

אוכספורד (אנגליה), פרצה באוניברסיטת אוכסשורד / הערך 1 מאפו, 
אברהם (בחלקו) 

סייטלסון סילויה, ..ו,. 6 
ירושלים ׳, מפרות ספרדית 
פיינרמן עוזי 

תל־אביב ׳; הערך; מושב־עובדים 
פינצ׳י אריגו, ד״ר 
רומא /, הערך: מביום, אוגוסט פרדיננד 

פיי! פנהם, דס״ן(מיל.) 

ירושלים / צבא, היסטוריה צבאית 
פיקרצ׳יה] אלכסנדר, 
חל־אביב / העיד: מבנים (בחלקו) 
פישלזון לס, ד״ר 

רפת־גן, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / זואולוגיה 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאוז ישראל / אמנות 

סלאוט ירדנה 
ירושלים / גאוגיאפיה 
פלאי דום 

ירושלים, המעבדה הישראלית לפיסיקה / פיסיקה 





17 


רשימת המחברים 


18 


פלר רות, ר״ר 

היפה, פרצה בסכדן האוניברסיטאי של היסה / הערר: מוגדריאן. 
פיט 

פלוסר רור, ר״ר 

ירושלים, סרופסור באוניברסיסה הצברית / נצרות 

פלפנר מאיר, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיסה העברית / איסלאם 

פרגר ליאתרר, ר״ר 

חיפה, מרצה במכון האוביברסיסאי של חיפה ! הערך 5 מולודובסקי. 
קריה 

פריאר רונלר ו., ר״ר 

הונולולו, פרופסור באוניברסיטת הוואי / הערר: סולוקה, איי 

פרנץ׳ ריצ׳רר אנתוני, ר״ר 

לונרון, פרופסור באוניברסיטת לונרון / גאוגראפיה 

פרנקל יונתן, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: מועצות, 
בריח ה־ — לאומים 
קאסוטו משה רור, פרופ׳(ז״ל) 
תו״י באיטליה 

קארפי דניאל, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / העדר: סד־צ׳י, 
סאולו 

קטן משה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילז / הערבים; מורס, 
שדל! פונק, שלמה (בחלקו) 

קיפ ג׳ון, ר״ר 

לונדון, מרצה באוניברסיסת לונרון / הערך; המהפכה הרוסית 

קלוזנר יהודה אריה, ר״ר 
ירושלים / ספרות 
קליין גביה, ר״ר 
ירושלים / פילוסופיה! ספרות יוונית 
קני ג׳וזף 

אדינבורו / הערך; מחמר (בחלקו) 

קניגר כרנרר, ר״ר 

חיפהי מרצה בכיר במכון האוניברסיטאי של חיפה / ספרות אנגלית 

קפלן יופןז 

ירושלים / הערך; מורסירה, שאול לד 

קפלן בכי,..(/. 6 
ירושלים / תלמור! ספרות רבנית 
קרטון יהודה, ר״ר 

ירושלים. פרוססור באוניברסיטה העברית / גאוגדאפיה 

ראפל ברמן, ר״ר 

אוסטין(אה״ב). פרופסור־חבר באוניברסיטת סכסס / ספרות אנגלית 

רכא יואל, ר״ר 

הרצליה, פרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה של אירופה 
חפורחית 

רבינוביץ משה (ז״ל) 
הערל; מגן רור ארום 
רוזן חייט, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזנפלד הנרי, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר במכון האוניברסיטאי של חיפה / אנתרופו¬ 
לוגיה 

רוטשילד יעקב, ר״ר 

ירושלים, ביח־חספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך; מגרבורג 
(בחלקו) 

רוטשנקר שלמה, ר״ר 

ירושלים, בית־חסםר לרפואה של האוניברסיסה העברית / 
הערכים; מונו. ו׳ק; פוניש, אגש 

רומאנו ג׳ורג׳, ר״ר 

תל־אביב / הערר: מורסרח. פרשת 

רון משה, .\,. 8 

תל־אביב [ נאוגראפיח 

רונן אברהם, ר״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / אפנות 


רונן אברהם, ר״ר 

היפה, מרצה באוניברסיטת חל־אביב / הערך; מגליתים,(בחלקו) 

רות בצלאל (ספיל), פרופ׳ (ז״ל) 

תו׳־י באיטליה -ובאנגליה 

רחוב אילן, 

ניריורק / העוד; מוסוליני, בניסו 

רהמימוב רמי, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / רפואה 

ריבנאי יחזקאל, ר״ר 

רחובות, מכון דלקני להקר החקלאות / הערד; מזיקים (בחקלאות) 

רנד ברוך, ר״ר 

טודונסו (קנרה) — העוד; מדדו, פדנסיסקו אינרלסיו 

רפאל יצחק, ר״ד 

ירושלים / חפירות 

רפפורט אוריאל, ד״ר 

היפה, מרצה במכון האוניברסיטאי של חיפד. / הערד; סונבז 

שביד אליעזר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיו באוניברסיטה העברית / הערר: מרינה 
(בחלקו) 

שניא מריב, 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

שורץ איפר, ר״ר 

באר־שבע, המכון להקו הנגב / הערר; מרבו (בחלקו) 

שטיינברג יצחק, ד״ר 

ירושלים, םרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / וזעדד: מגנטיות 

שטקליפ משה, פרופ׳(ז״ל) 

הערך: מבליתים (בחלקו) 

שילוח אמנון, ר״ד 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטד, העברית / מוסיקה 

שיפטר עליזה,. 6.80 

ירושלים / זואולוגיה 

שיפרין צבי, ד״ר 

ירושלים, מוצה בניו באוניברסיטה העברית / הערכים; מהינה 1 
מו טי 

שמחוני מנחם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

שמיר גרשון,.^(. 8 
ירושלים / גאוגרפיה 
שניצר פרנסין, .\/. 6 
תל־אביב / תו״י באה־ב ובקנדה 

שפיגל נתן, ד״ר 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערד; מריאה 
(בחלקו). 

שפיגל רנאטו, .\,. 8 

ירושלים ! הערר; פריצי. רה 

שפירא אפרים, אינג׳ 

היפה. סוופסור־משנה בםכניון העברי / הערר ; מבנים (בחלקו) 

שפירא בנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערד; מחלה (בחלקו) 

שפרבר דניאל, ד״ר 

ומת־נן, מרצה באוניברסיטה בר־אילן / "?)ערד; מדות ומשקלות 
(בחלקו) 

שצמילר יוםןק, ד״ר 

חיפה, מרצה בסכון האוניברסיטאי של היפה / הערד; מונפליח 
(בחלקו) 

שקד שאול, ד״ר 

ירושלים, מרצה בניר באוניברסיטה העברית / הערכים; מנים 1 
מזראיזם 

ששינסקי איתן, ד״ד 

ירושלים. פרצה בניר באוניברסיפה העברית / העיד; מהירים. 
תורת ה־ 

תא־שמע זאב, .מזז 13 ל?. 1 \ 
ירושלים / כיפיד, 
תא-שמע ישדאל, 

ירושלים / ספרות רבנית! הכמת ישראל 




ראמי־תיבות מל טזמות המחברים 


= מרדכי רורמברבד 

מ. ו. 

= היו לוגגי 

ה. ל. 

= אברהם אדוארד בלאוגרונד 

א. א. בל. 

־ מיכאל זהרי 

מ. ז. 

- הלמוס מיוזם 

ה. סי. 

= ארנון א. גונדרם 

א. א. ג. 

= מיכל זמודדרנהן 

מ. זמ. 

= הייברין צבי ויביק 

ה. צ. ו. 

" אליעזר אלינר 

א. אל. 

= מרדכי חבזין 

מ. חג. 

= הנרי רוזנפלד 

ה. ר. 

= אלישע אפרת 

א. אס. 

= מללז? טדגן 

מ. ט. 

= ויויאן ד. ליסמן 

ו. ד. ל. 

= אברהם ארזי 

א. אר. 

־־ מרים ירדגי 

מ. יר. 

־ זאב וגר 

ז. ו. 

= אומבוסו בונאסאצ׳ה 

א. ב. 

= מיכאל סשלר 

מ. מש. 

^ זאב תאישמע 

ז. ת. 

־= אברהם בריעקב 

א. ב. י. 

- מיכאל ביר 

מ. ני. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אברהם בכר 

א. בב. 

- מדסל עשהאל 

מ. ע. 

= חגור אבנארי 

ח. אב. 

־= אירנה גרבל 

א. ג־ל 

= מאיר פלסנר 

מ. פ. 

= חיים ביינאדס 

ח. ב. 

־־ אסתר גרזודקיוי 

א. ג.־ק. 

= משה קסן 

מ. ק. 

= חיים רוזן 

ה. ר. 

- אהרן גרינהום 

א. גר. 

= משה שסקלים 

מ. שם. 

־ הגי בן־שמאי 

חג. כ. 

= אילן הר*טוב 

א. ה^ס 

= מנחם שמחוני 

מ. שם. 

= חוה בר 

חו. ב. 

= אהרן הראל׳סיש 

א. ה. פי. 

= מאיר הורוביץ 

מא. ה. 

= יהודה אריה (דורד) וידה 

י. א. ו. 

= אריה הראל 

א. הר. 

־ מיכאל אופנהיים 

מי. א. 

= יעקב אחימאיר 

י. אח. 

- אדמונד זילברנר 

א ז. 

•־־ מיכאל באראז 

מי, ב. 

= יעקב אילני(פיגנבאום) 

י. א. (פ.) 

= אהרן יאיר 

א. יא. 

= מירון בגבנישתי 

מי. בג. 

- יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= אלכסנדר לוריאן 

א. לו. 

־־ מרים שגיא 

מר. ש. 

= יעקב בן־תור 

י, ב. 

־ אואן לסימור 

א. לס. 

= משה אוגא 

מש. או, 

= יוסף ברגר־ברדלי 

י, ב.-ב. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= משה ברש 

מש. ב. 

= יגאל גינת 

י. גי. 

= אירין ס. ון־חנגן 

א. ס. ו. 

= משר. חלמיש 

מש. ח. 

- יוסף דן 

י. ד. 

־־ אברהם ערן 

א. ער. 

־־ משה רון 

מש. ר. 

־ יהושע הורוביץ 

י. הו. 

= אלכסנדר פיקרצ׳יק 

א. פי. 

= משה רבינוביץ 

מש. רב. 

= יצחק הס 

י. הס 

= אברהם רונן 

א. רו. 

- נפתלי אחרוני 

ב. אה. 

= יוסף הקר 

י. הק. 

= אילן רחום 

א. רח, 

= בחום בלאבר 

נ, גל, 

= יואב ויזל 

י. וי. 

= אליעזר שביד 

א. שב. 

= גורית כנען נכהנסקי) 

נ. כ. 

= ינה דולדוש 

י. ד. 

= איתן ששינסקי 

א. שש. 

- נתן שפיבל 

נ. ש. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= אברהם וולפנזון 

אב. ו. 

- נחמיה לבציון 

נח. ל. 

- יהודה ליב ביאלר 

י. ל. ב. 

= אביגדור לוי 

אב. לו. 

= סספן בירק 

ם. בי. 

= יוסף מנחם ווירגין 

י, מ. וו, 

־ אהרן אריאל 

אה. א. 

= סול (שלמה) ליסצין 

ס. ל. 

= יוסף מכמן 

י. מב. 

= אוריאל וספורט 

או. רס. 

= סמיואל ל. מומברג 

ם. ל. ם. 

= יהודה סלוצקי 

י. ם. 

= איתן ברגלם 

אי. בר. 

= מילויה סייסלסון 

ם. פ. 

= יונתן פרנקל 

י. פ. 

= איפר שוורץ 

אי. ש. 

= סרגי אומיכיו 

סר. א. 

= יהודה קדמון 

י. קר. 

= אלעזר וינריב 

אל. ד. 

** עמום חכם 

ע. ח. 

= יצחק רפאל 

י. רם. 

= אליעזר ליבני 

אל. ל. 

= עדית יאפו־הופםן 

ע. י.״ה. 

= יוסף שצמילר 

י, שצ. 

= אמנון לינדר 

אם. ל. 

= עמנואל פיון 

ע. ס. 

= ישראל חא־שמע 

י. ת. 

= אמנון שילוח 

אמ. ש. 

= עוזי פינרמן 

ע. פי. 

= יהודה אלקנה 

יה. א. 

= אפרים שפירא 

אס. שס. 

= עליזה שיפטר 

ע. שי. 

= יהושע אוירבך 

יה. או. 

= אריה אוגגר 

אר. א. 

= עמי גלזמן 

עמ. ג. 

־־ יהושפם הרכבי 

יה. ה. 

- אריאל כהן 

אר. כה. 

= פני אפשטיין 
= פנחס ארצי 

* פרדריק יוליוס בילסקוב־יאנסן 

פ. אפ. 

פ. א ר. 

פ. י. ב, 

- יהודה ואלו 
= יהודה כהן 

יה. ו. 
יה. כ. 

* אריגו פינצ׳י 
- אשר אלואיל 

אר. סי. 
אש. א. 

= פנחם פיק 

0 . פ. 

= יהודית כהן 

יה. כה. 

= בנימין אקצין 

ב. א. 

= פדנסין שניצר 

פר. ש. 

= יהושע ליבוביץ 

לה. ל, 

= ברנהרר דב גנצל 

ב. ד. ג. 

= צבי אבני 

צ. אב. 

= יהודה מרסון 

יה. מ. 

= בו ויקמן 

ב. וי. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= יונה פישר 

יו. סי. 

־ ברוד סוגלמן 

ב. פו. 

= צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 

= יוסף קפלן 

יו. קם. 

= ברנרד קניגר 

ב. קנ. 

= צבי יעבץ 

צ. י. 

= יואל רבא 

יו. ר. 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר. 

= צילה ב״ץ 

צ. כ. 

־ יחזקאל ריבנאי 

ית, ר. 

= ברסן ראסל 

ב. רא, 

- צ׳רומיר מיליד 

צ׳. מ. 

- יעקב בדסירה 

יע. ב-ם. 

= בנימין שפירא 

ב. שפ. 

= צבי קפלן 

צ• ק. 

= יעקב גליל 

יע. 1 . 

= גיסה אבינור 

נ. אב. 

־ צביה קליין 

צ. קל. 

= יעקב לורד 

יע. לו. 

= ג׳ק גרוס 

ג׳. גר. 

- צבי שיסריז 

צ. ש. 

= יעקב ליכס 

יע. לי. 

= גור עופר 

ג. עו. 

= קלוד וידה 

קל. ו. 

= יעקב רוטשילד 

יע. ר. 

־ גרשון ק. גרשוני 

ג. ק. גר. 

= ריצ׳רד אנתוני סרנך 

ר. א. פ. 

־־ יצחק אלפסי 

יצ. אל. 

= ג׳ון קיס 

ג׳. קי. 

= רות בנדל 

ר. בג. 

= יצהק גרסי 

יצ. ג. 

= ג׳וזף קני 

ג׳. קנ. 

= רפאל גבעון 

ר. בב. 

= יצחק גולדשלג 

יצ. גו. 

= גרשון שמיר 

נ. שסי 

= רות כ״ץ 

ר. כ. 

* יצחק שסיינברגר 

יצ. ש. 

= גינה אורחר 

גי. א. 

= רמי דחמימוב 

ר. רח. 

= ירדנה פלאוס 

יר. פ. 

־= דב אשבל 

ד. א. 

= רומן אופמן 

רו. או. 

= ליאון בוים 

ל. ב. 

- דוד אשרי 

ד. אש. 

= רות פלד 

רו. פ. 

=־ לואיס ג׳יקובם 

ל. ג׳י, 

- דב גניחובסקי 

ד. גנ, 

= דנסו שפיגל 

ר. שפ. 

= לב פישלזון 

ל, פי. 

= דניאל וגנר 

ד. וג. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= ליאונרד סדגר 

ל. פר. 

־ דונלד ו. סריאר 

ד. ו. סי 

= שלם ורהפטיג 

ש. ו. 

־ג מערכת 

מ. 

= דוד יעקבי 

ד, יי 

- שולמית ויסמן 

ש. וי. 

= משה אבנימלד 

מ. א. 

= דב כ״ץ 

ד. כ. 

~ שושנה זהבי״חן 

ש. ז. 

= מיכאל אבי״יונה 

מ, א. י. 

= דוד סלוסר 

ד. פ. 

= שניאוד זלמן אברמוב 

ש. ז. א. 

= משה אלסבאואר 

מ. אל. 

= דוב פלאי 

ד. פל. 

= שאול פוגל 

ש. סו. 

= מירון ביאליק לרנד 

ם. ב. ל. 

= דניאל שפרבר 

ד. ש. 

־־ שאול שקד 

ש. ש. 

= משה ברור 

ס. בר. 

־ דויד הרדן(הלסרן) 

דו. ה, 

- שלום וול[* 

של. ו. 

- מיכאל גולדשסיין 

ס. גו. 

= דויד פסרםון 

דו. סי 

־־ שמואל אברמפקי 

שס. א. 

= מרדכי גיהון 

ס. גי. 

•- יניס גויסיין 

דג. ג. 

־־ תאודור דוד אולמן 

ת. ד. א. 

= משה דוד קאסוטו 

מ. ד. ק. 

= דניס סינור 

דנ. ס. 





דאסי־תיבות וקיצורים 


= יחזקאל 

יחז׳ 

= גיסיז 

גיס׳ 

־־ אי־אפשר 

א״א 

= יידית 

ייד׳ 

= גם־כן 

ג״כ 

= אב ביתידין 

אב״ד 

= יצא״לאור 

י״ל 

= גרמנית 

גרס׳ 

- אגרות חוב 

אג״ח 

= ילקום שמעוני 

ילק״ש 

= דברים 

דב׳ 

= אדוננו מורנו ורבנו 

אדמו״ר 

= מס 1 ) 111$2 ס 001 

יק "א 

= דיבור המתחיל 

ד״ה 

= אבות דרבי נתן 

אדר״נ 



- דברי הימים א׳ 

דה״א< דהי״א 

= ארצות הברית של אמריקה 

אה״ב 

(התברה להתיישבות 


= דברי הימים ב׳ 

דהי׳ב < דהי״ב 

= אבן העזר ? אחד העם 

אה״ע 

יהודית) 


= דין וחשבון 

דו״ח 

אורח חיים 

או״ח 

= ירושלמי 

ירו׳< ירוש׳ 

־ דניאל 

דג׳ 

- אומות מאוחדות 

או״ם 

= ירמיהו 

ירמ׳ 

= דקדוקי סופרים 

דק״ם 

= 4041 €116£ ^ 1 1811005 < 1 ) 1£6 תס 

אונרר״א 

= ישעיהו 

ישע׳ 

= דרבי 

דר׳ 

- 4 יס 15 מ 1 מ 411 ^ ת 10 ) 4 ) 11 וכ 41 <€א 


= כל אחד 

כ״א 

= דוקטור 

ד״ר 

מ 110 


= כדור הארץ 

כדה״א 

= דרבי ישמעאל 

דר״י 

־־ אחר־כך 

אח״כ 

- כתב-יד? כתבי־ידג כתביחיד 

כ״י 1 כת״יו כה״י 

= הלכה א׳ 

ח״א 

= ארץ־ישראל 

א״י 

- כיוצא בזה 

כיו״ב 

= הגנה אזרחית 

הג״א 

=־ איטליה; איטלקית 

איס׳ 

= כל ישראל הברים 

כי״ח 

= הגאון רבי אליהו 

הגר״א 

= 4 ־ £01 $מ 104 ת 11£ ז^ 

אמל״י 

= כמו־כן 

כ״כ 

= הושע 

הר< חוש׳ 

( 1,1 ^^) 1$14£1 מ 1 ץיו 4 ז 


־־ כלומר 

כל/ כלו׳ 

= הועד הפועל 

הוה״פז הועה״פ 

= אנגלית 

אנג׳ 

- כלאים 

כלא׳ 

= הוצאה ? הוצאת 

הוצ׳ 

= אף־עליפי 

אע״ם; אעפ״י 

= כנזכר לעיל 

כנ״ל 

= היסטוריה 

היסס׳ 

= אףיעל־פייכן 

אעם״כ 

= כוחות סוט 

כ״ס 

= הלצה < הלכות 

הל׳ 

= אלהי רבי יצחק ז אשכנזי 

אר״י 

= כתביעת! כתב״העת 

כ״ע! כה״ע 

= המפלגה הדתית לאומית 

חמפד״ל 

רבי יצחק 


= כרך 

כר׳ 

בישראל 


= בבא בתרא 

ב״ב 

* כתובות 

כת׳ 

= הנזכר לעיל 

הנ״ל 

= בעלי דרגות אחרות 

בד״א 

=־ לאסינית 

לאם׳ 

= הסתדרות 

הס׳ 

= בדרד כלל 

בד״כ 

- לירה ישראלית 

ל״י 

= הקדוש ברוד הוא 

הקב״ה 

- בית חדש 

ב״ח 

- לספירת הנוצרים 

לםה״נ 

= השווה 

השר׳ 

= ביבליוגרפיה 

ביבל׳ 

= לשון עם זר 

לע״ז 

= ויקרא 

דק' 

= בית־הדין; בית־הדין 

בי״ד? ביה״ד 

= לפני ספירת הנוצרים 

לפסה״נ 

= ויקרא רבה 

ויק״ר 

= בית״הכנסת, ביתיכנסת 

בהכ״נ< ביהכ״נ< ביכ״ג 

= מסר 

מ׳ 

= וכדומה 

וכד׳ 

= בית המקדש 

ביהמ״ק 

= מגילה 

מג׳ 

= וכוליה 

וכו׳ 

= בית הנבחרים 

בה״ני ביה״נ 

= מיליגראם 

מ״ג 

= וכיוצא בו, וכיוצא בזה, 

וכיו״ב 

= ביתיהחולים 

בי״ח * ביה״ח 

= מהדורה 

מהד׳ 

וכיוצא באלה 


- ביתיחרושת 

ביח״ר 

= מורנו הרב רבי ליוא 

סהר״ל 

= ושותפיו 

ושות׳ 

- ביכורים 

ביב׳ 

= מורנו הרב ר׳ מאיר 

מהר״ם 

= זאת אומרת 

ז״א 

־ בידלאומי 

בי״ל 

= מוציא לאור 

מו״ל 

זבחים 

זב׳ 

= -בית יעקב לכו ונלכה" 

ביל״ו 

= משא ומתן 

מו״מ 

= זכרונו לברכה 

ז״ל 

- ביתימדרש; בית־המדרש 

בימ״ד< ביהמ״ד 

= מועד קטן 

מו״ק 

- זכר צדיק לברכה 

זצ״ל 

־־ בית־ספר < ביתיהספר 

בי״ם(גם ב״ם)! ביה״ס 

= מסה כללי 

מסכ״ל 

— חלק א׳ 

ה״א 

= בכורות 

בכו׳ 

מידות 

מיד 

= חלק ב׳ 

ח״ב 

— בכא מגיעא 

ב״ס 

= מילואים 

מיל׳ 

= חבקוק ז חברה 

חב׳ 

= במדבר 

במד׳ 

= מגלה כיוון ומרהק 

מכ״ם 

= חכמה׳ בינה, דעת 

חב״ד 

= במדבר רבה 

במד״ר{ במ^׳ר 

= מלכים א׳ 

מל״א 

־־ חגיגה 

חג׳ 

- בערד 

בע׳ 

- מלכים ב׳ 

מל״ב 

־־ חזברת< חוברות 

חרב׳ 

־־ בעלי־חיים ז בעלי־ההיים 

בע״ה! בעה״ה 

= מלחמת היהודים 

מלה״י 

- חולץ 

חול׳ 

= בעל־פה 

בע״ם 

= מלחמת העולם 

מלה״ע 

= חכמינו זכרוגם לברכה 

חז״ל 

= בעל שם טוב 

בעש״ם 

= מילימטר ו ממלא מקום 

מ״מ 

= חומרינפץ מרפק 

חנ״מ 

= בבא קמא 

ב״ק 

= מנחות 

מג׳? מנח׳ 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

= בראשית 

בר׳ 1 ברא׳ 

= מספר! מסכת 

מס׳ 

= חשמונאים ב׳ 

חשמ״ב 

־־ בן רבי 

בר׳ ז ב״ר 

= מ^לת ברזל! מסילת הברזל 

מס״׳ב! מסה״ב 

= טור שולחן ערוך 

טוש״ע 

= בראשית רבה 

ב״ר 

= מעל פני 

מע״פ 

= יבמות 

יב׳ 1 יבמ׳ 

־־ ברית־המועצות 

בריה״מ 

= מעשר שני 

מע״ש 

= יםי*הביניים 

יה״ב 

= ברכות 

ברכי 

= מפלגת פועלי ארץ־ישראל 

מסא׳׳י 

= יהושע 

יהד 

= בתי־חולים 

בת״ח 

= מפלגת פועלים מאוחדת 

מפ״ם 

= יומא 

יד 

* בתייחרושת 

בתח״ר 

= מסר מעוקב 

מ״ק 

•י יורה דעה 

ידד 

= בתי־כנסת 

בתכ״ג 

= מסר רבוע 

מ״ר 

= יום הכיפורים 

יוה״כ 

= בתייהספר < בתייהספר 

בת״ם < בתה״ס 

= משלי! םשנת< משפחה 

מש׳ 

= יוונית 

יוו׳ 

- גרם 

ג׳) גר׳ 

= משניות 

משג׳ 

יחידות 

יח׳ 

= גזירה שווה 

גז״ש 




24 


ראשי־תיבות וקיצורים 



23 

= רבי לד בן גרשון 

רלב״ג 

־־ על נהר 

ע׳׳נ 

= נגד אדם 

נ״א 

= ראש ממשלה ז ריש מתיבתא 

ר״מ 

= על סמך 

ע״ס 

= הברית הצפון אסלגטית 

נאט״ו 

= רני משה בן מימון 

רמב״ם 

= עיין ערך 

ע״ע 


נא״פ 

= רבי משה בן נחמן 

רמב״ן 

עפ״ר = על־פי־רוב 

עפי״ר ן 

110110X118:3 


= רבי משה חיים לוצסו 

רמה״ל 

= ערכין 

ערב׳ 

(מדיניות כלכלית חדשה) 


= ראש המטה הכללי 

רמסכ״ל 

— על שם 

ע "ש 

= נולד 

נו׳ 

= רב סעריה גאון 

רס״ג 

= פרק; פרשה 

פ׳ 

= נוסדה 

נוס׳ 

= הרפובליקה הרוסית הסו־ 

ר,ס.פ.ס.ר. 

= פרק א׳ 

פ״א 

= נוער חלוצי לוחם 

נח״ל 

בייסית הפרראסיווית 


= פרק ב׳ 

פ״ב 

= נחמיה 

נחמ׳ 

הסוציאליסטית 


= פסחים 

פם׳ 

= נגד טנקים 

נ״ט 

= רב סמל ראשון 

רס״ר 

= פסיקתא רבתי 

פסי״ר 

= נצח ישראל לא ישקר 

ניל״י 

= רשימת פועלי ישראל 

רפ״י 

= פרשת 

פר׳ 

= נביאים, כתובים 

נ״ד 

= רבי שלמה בן אררת 

רשב״א 

= פרופסור 

פרוס׳ 

= נגד מטוסים 

נ״מ 

= רבן שמעון בן גמליאל 

רשב״ג 

= צבא הגנה לישראל 

צה״ל 

= נפטר 

נפ׳ 

= רבי שמעון בו יוחאי 

רשב״י 

= צפניה! צפונית 

צפ׳ 

= סעיף! ספר 

ס׳ 

= רבנו שלמה יצחקי 

רש "י 

= צרפתית 

צרפ׳ 

= סוציאל־דמוקראטים 

ס״ד 

= ראשי תיבות 

ר״ת 

= קילוגרם 

ק״ג 

= סד הכל 

ס״ה! סה״כ 

= שירות בטחון 

ש״ב 

= קונסטיטוציונאליסטיט• 

ק״ד 

- סיינם 

ס״ט 

= שבועות 

שבו׳ 

דמוקראטים 


= סימן 

סי׳ 

= שמואל דור לוצאטו 

שד״ל 

= קרמוניות היהורים 

קדה״י 

= סנטימטר 

ס״מ 

- שלוחא דרבנן 

שד״ר 

= קרמוניות 

קדמ׳ 

= ספר מצוות גרול 

סמ״ג 

= שיר השירים רבה 

שחש״ר 

= קהלת 

קה׳ 

= סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

= שופטים 

שום׳ 

קה״ר! קוה״ר = קוהלת רבה 

= סנהררין 

סנ׳ 1 סנה׳ 

שאלות ותשובות 

שו״ת 

= קל וחומר 

ק״ו 

= סעיף 

סע׳ 

= שמוח 

ש מ׳ 

= קילוואט שעה 

קו״ש 

= ספררית 

ספר׳ 

= שמואל א׳ 

שמ״א! שמו״א 

= קירושין 

קיר׳ 

= סוציאל־רוולוציונרים 

ס״ר 

= שמואל ב׳ 

שמ״ב! שמו״ב 

= קילומטר 

ק״מ 

= עיין! עצם; ערך 

ע׳ 

= ששה סררים 

ש״ם 

= קילומטר רבוע 

קמ״ר 

= עמוד א׳ 

ע״א 

=־ שולחן ערור 

שו״ע ן ש "ע 

= קילומטר לשעה 

קמ״ש 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

= תל־אביב 

ת "א 

= קהילה קרושה 

ק״ק 

־־־ עברית 

עבד׳ 

= תרומות דם 

תד״ס 

= קרן קיימת לישראל 

קק״ל 

= עורך דין 

עו״ר 

= תהילים 

תה׳ 

= ראה ן רבי 

ר׳ 

= עולם הבא 

עוה״ב 

= ת ולרות ישראל 

תו״י 

= רבי אליעזר בן־יעקב 

ראב״י 

= עולם הזה 

עוה״ז 

- תוספתא 

ת וספ׳ 

= רבי אברהם אבן עזרא 

ראב״ע 

= עובר ושב 

עו״ש 

= תורכית 

תורל׳ 

- ראש השנה 

ר״ה 

= עבודה זרה 

ע״ז 

תושבים 

תוש׳ 

= ראש־חממשלה 

רה״מ 

= על חשבון 

ע״ח 

= תלמיר חכם 

ת״ח 

= רוסית 

רוס' 

= על־יד < על־ידי 

ע׳*י 

= תלמוד לומר 

ת״ל 

= רבי יהודה 

ר״י 

= על*ירי כך 

עי״כ 

= תמונה 

תמ׳ז חמו׳ 

= ר׳ יצחק בן ששת 

ריב״ש 

= עירובין 

עיר׳ 

= תנחומא 

תנת׳ 

= רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= על כן 

ע״ב 

= תורה, נביאים, כתובים 

חנ״ר 

= ר׳ יהורה החסיר 

רי״ח 

־־ עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

= תענית 

תע׳( חעג׳ 

= ח יום סוב בן אברהם 

ריסב״א 

= על־כל-פנים 

עכ״פ 

= תפוח ארמה ן תפוחי ארמה 

תפ״א 

אשבילי 


= עמוד, עמודה, עמודים, עמום 

עמ׳ 

= תרגום 

חרג׳ 

= רבי יצחק אלפסי 

רי״ף 

= על מנת 

ע״מ 




יאקיפו דה פיגטורמז; ק^זימי דה סדיצ׳י, הזקן 
(פירנצה׳ גלריית אופיצי) 


•קלופדיה העברית (כרך נב) 










^ תאוח, מציינת עיצור סטמי דו־שפחי [ 111 ]. בכל 
הלשונות השמיות נתקיימה פונמה זו ללא 
שינוי בדרד־נלל (אולם ר להלן), אך במסורת הגלילית של 
העברית (והארמית) עד המאה ה 7 לםה״נ, ואף במבטא 
הנהוג בספרד ביה״ב היתה עשויה להתחלף בד (ע״ע) 
בסופי מלים: אדם/אדן, מנחפ/מנהן (ויש סבורים שדבר זה 
מעיד על החלפת העיצור הסופי בתנועה מחוממת [ 3,12 ] 
וביר׳ב). באכדית הפבה מ׳ אחרי תנועות לחוכר נ׳י] או ["י] 
וזה~לתנועה עיצורית ס! שמות החדשים 31111 מ 511 ,נ< 51 ז 81 ז 11 
ווךח־שמן ('הירח השמיני׳) הפכו לכסלו, סיון, מרחשון. 

י מבחינה סורפופונולוגית נועד לעיצור האנפי תפקיד חשוב 
בנטייה השמנית, בנוסף על סופיות היחסות באותו לשונות 
שהן בעלות נטייה כזאת, ובתפקיד זה מיוצג האנפי כנס 
(בעברית מקראית ומשנית ובחדשה, בכנענית ובאוגריתיח) 
וכס (בארמית, בעברית משנית ליד מ' ובערבית הצפונית 
ומעט בערבית הדרומית), למשל: בסיומי״ריבוי (מלכים — 
מלכין)! בחוסר־יידוע בשם (באכדית: 1101 זז 53 ׳שר׳ — סזזגצ 
׳השר׳, בערבית; 11311300 ׳כלב׳— 0 נ 31-11311 י ׳הכלב׳)! בסיום 
הריבוי הזכרי(והזוגי במירה שהוא מצוי) בכינויי-הגוף (בכל 
הלשונות השמיות. פרט לאכדית ולעבר׳ משנית ולרוב הני¬ 
בים המזרחיים של הערבית החדשה — שבהם נתבטל לטובת 
נ׳)! וכסופית אדורביאליח בלשונות שבהם נתבטלו היחסות 
(עבר׳; חנם, שלשום וכיר׳ב! חבשית: ! 0 ־ 1031 ־ 1 "אתמול", 
5301 ־;! "מחר"). גם תחילית-התצורה מ' (מ־רכב־ה) מאבדת 
באופן דיסימילאטורי (בשכנות להגה שפתי אחר) באכדית 
את חיתוכה השפתית( 031113610 "מרכבה"). ההבדלה הנקוטה 
כיום בידינו של מ׳ סופית ולא־סופית נתפתחה משתי צורות 
(פתוחר. וסגורה) של ס׳ בכתב הרהוט הארסי (ר׳ לוח). 

מ היא האות השלוש־עשרה בא״ב העברי וערכה המספרי 
הוא 40 . 

נ. ה. טור־סיני, םנצפ״ו צופים אמרום (הלשון וד,םפר, א׳. 

נ- 34 ), סשי״רי. 

א.נ-ל 

באלפכיחים שנולדו מהכנענית (ע״ע כתב) שמרה האות 
מ בד״כ על צורתה הבסיסית(ר׳ לוח) ועל ערכה ההגאי, אלא 
שהניגוד בין שני ההגאים האנפיים [ס] ו[ 1 מ ]מעולם לא היה 


יציב בלשונות ההודראירופיות ונטה לחיסול בראשיורא־ 
שונה בסופי הברות. בלשונות רבות אף קדומות מאד התלכד 
המבטא של סדרות הגאים מטיפוס 030 ■׳^ (תנועה — נס — 
עיצור) וססזץ (תנועה— ת—עיצור) ובמקום זוג הפונמוח 
תנועה + עיצור אנפי באה פונמה בלתי־עיצורית יחידה 
(תנועה ״מאונפפת״ [ 11 ־ 0353113 ]), כדוגמת 0 , 3 — במלים 
הצרפתיות [ 11013 ] (; 01 ־ 001 ־) "שבע־רצץ", [ז 0 ; 31 ;ז 110 ] (-סס־ 
זט־זפנס־!) ״מי שבז״, [ 01 ־ 1 ] (־ 1 נן 001 ־) "חשבון". התפתחות 
זו, משגברה בעיקר בסופי מלים, פגעה באחד התפקידים 
העיקריים שיש לעיצור האנפי בלשונות ההודר־איתפיות 
(להביע את הניגוד בין האקוסאטיוו לבין הנומינאטיוו 1 ע״ע 
דקדוק, עמ׳ 995 ! לטינית, עמ' 629 ) וחרמה בכך תרומה 
נכבדה להתערערות נטיית היחסות בלשונות שלאחר התקופה 
העתיקה. משאבדה השמעתן העיצורית של [ 01 ] ו[ם] אחרי 
תנועה בסוף־ד׳ברה, אך ייצוגה בכתב היה דרוש עדיין, 
ד.תרגלו ברבלת הימים בלשונות שונות לסימנים מיוחדים 
לציה אנפופה של התנועה שהתהוותה כמתואר! הסימן העי¬ 
קרי לכך, שהתפתח באלפבית הלטיני בסוף ימי הביניים 
כסימן קיצור סוף המלה, הוא סימן ה״־ 11111 " (~), המשמש 
עדיין, למשל באורתוגרפיה הפורטוגאליח, בתפקיד זה ושהו¬ 
עבר בתפקיד זה לאלפבית הפונטי הבינלאומי ( 3 = 3 


.־׳.'. 1 עויש 1 י־ 


< י, ׳יצ יי 


וז׳יי: נמ׳־ם ז׳אע ^ 0 *'י•■וו גע* 


נ>*ב׳ם ׳ייד 


ערנית יג*-ו 


" ז 


•ות גיהמאז־ •תו מדו יסזה׳י 




נכמריד 8 ר,םאה ה־ 12 לסח״ב 




ו נמליס מו 3 < 11 ג .ו 5 וווופםווו 

נ 1 *יפ נחזמה ה־ 16 





27 


מ, חאות—מאדים 


28 


המאונפף). בפולנית מצויות שתי תנועות אנפיות, שמוצאן 
סעיצורים אנפיים, והן נכתבות: ? ( 6 אנפית), ן, (ס אנפית). 

ח. ר. 

מאגנם, להודה ליב ( 1877 - סן פרנמיסקו— 1948 , ניו־ 
יורק, נטמן בירושלים, 1955 ), הוגה־דעות סדיני 
ופציפיסט לוחם, נשיאה הראשץ של האוניברסיטה העברית 
בירושלים. מ׳ היה בן למשפחה יוצאת־גרסניה. ב 1900 
הוסמד כרב בהיברו 
יוניון קולג׳; אה״כ 
למד באוניברסיטות 
ברלין והיידלברג 
והוכתר בתואר ד״ר 
לפילוסופיה. שם גם 
התווד): אל יהדות 
מזרח־אירופה והת¬ 
קרב לתנועה הציו¬ 
נית. ב 1906 נתמנה 
רב בהיכל עמנואל 
הרפורמי בניו-יורק, 
אן בגלל נטיותיו 
השמרניות נאלץ 
לפרוש ב 1910 ,מאי¬ 
דך, השתתף במש¬ 
מרת הצעירה של 
הרבנים הרפורמיים, 
שמרדה בקו האנטי־ 
ציוני של זרם זה. לאחר שנשא לאשה את גיסתו של לואי 
מרשל (ע״ע), התקרב למנהיגי יהדות אה״ב, מ׳ היה ציר 
בקונגרס הציוני ב 1905 , ומאז ועד 1908 היה מזכיר 
ההסתדרות הציונית באה״ב, עקב פגישותיו עם מנהיגי 
ציוני רוסיה, החל לגלות עניין רב בגורלה של היהדות 
במדינת הצאר. בשנים 1908 — 1921 פעל למען יצירת קהילה 
יהודית אחידה בניריורק, אשר תתן יד בקליטת המהגרים 
ממזרח אירופה, והקים לראשונה בתולדות ניו־יורק היהודית 
את הקהילה המאורגנת. הוא אף עמד בואש קהילה זו עד 
לעלייתו ארצה. כן היה ממייסדי הוועד היהודי האמריקני 
(ע״ע אה״ב, עמ׳ 221 ) והקים את המשרד לחינוך יהודי בניר 
יורק. במלה״ע 1 אירגן עזרה בקגה־מידה גדול למען היהודים 
נפגעי המלחמה. בעקבות פעולותיו אלד נוסד ה״ג׳רנט" 
(ע״ע). ב 1922 עזב מ׳ את אה״ב כדי לעלות לא״י והחל 
ב 1923 , ביזמתו שלו, בהכנות לפתיחת האוניברסיטה העברית 
ולהקמת המכת למדעי־היהדות בה. ב 1925 נתמנה ל״נגיד" 
האוניברסיטה, והתווה את הקווים העיקריים להתפתחותה. 
בשנים הראשונות אף נשא בכל האחריות המנהלית. ב 1935 , 
עם שינוי מבנה האוניברסיטה, נתמנה לנשיאה, תפקיד בו 
כיהן עד מותו. — הוצאת־הספרים של האוניברסיטה העברית 
נקראת על שמו. 

בסלה״ע 1 , לא היה מ׳ מקובל בציבוריות היהודית באה״ב 
בשל עמדתו הפאציפיסטית, שנבעה מהשקפת־עולמו הכללית, 
וםד,תנגדותו לאימפריאליזם הבריטי ולרוסיה הצארית כאחד. 
עם פרוץ המהפכה ברוסיה ב 1917 היה פ' אחד מתומכיה 
באה״ב. משבר בנפשו ובהשקפותיו של ס' חל עם עלייתו של 
היטלר לשלטון, וב 1939 הודיע מ׳ על שינוי בעמדתו הפאצי- 
פיסטית. 


במשך כל שנות שד,ותו בא״י חיפש מ׳ דרך להבנה הדדית 
בין יד,ודי 0 לערבים, ולא חשש להביע השקפותיו על הקמת 
מדינה דרלאומית בא״י, אף שלא היו מקובלות על הישוב: 
בשנות ה 30 וד, 40 עסק גם בנסיונות שונים למו״ס עם הער¬ 
בים. ספרות־פולמוס עצומה נתפרסמה נגדו בשאלה הערבית. 
מ' היה קרוב לברית שלום(ע״ע) — אף שלא היה חבר בד, — 
וב 1942 יסד את ״איחוד״ (ר׳ שם, עמ' 753 ). ב 1946 הופיע 
לפני הוועדד, האנגלו-אמריקנית (ע״ע א״י, עמ' 563/4 ). 

מחיבוריו: 1921 — 1917 £551:5 - 11 > 11 ^ ^ 11 ן X1 -ז 3 זו\ ("נאומים 
של זמן-םלחמה, 1917 — 1921 ״), 1923 ז ״כמו כל הגוייםז״— 
קובץ מאמרים, תר״ץ; "שני מכתבים אל גנדי" (יחד עם מ. 
בובר), תרצ״ט: "זה תלד בנו", תש״ב! "במבוכת הזמף, 
הרצאותיו בפתיחות ש 1 ות־ד,לימודים, תש״ו! "לקט רעיונות 
ואמרות״, תש״ט. — מאמרים רבים משלו הופיעו בכד,"ע 
"בעיות חיום" (ת״ש—תש״ג) ו״בעיות"(תש״ד—תש״ח). 

ל, סימיז, י. ל. ם׳, הבונה וד,מגשים (ספר האוניברסיסד, 
העברית בירושלים). תש״י! א. אבז־זהב. בונה מקדש 
מעס: י.ל. ה׳״ 51966 1954 ,^^ 30 ('ה 210 • 01 ^ 1 .יא 
1 > 1 ז 1 ו , 1 ג..£./ , 0111 * ., 1 ! (תרג׳ א. אמיר; למען ציון. תשס״ז) 

. 3 ; 1949 ,( XX ,ס 0 נ^ 3 ^ט^,£ 

^< 1 / 0 1€ { 7 , 1 ; 13 ו 61 ע 8 . 9 

, 1 ; ¥51 \ 0 ; 1 |ג 2 צ , 2 ; 1961 ,( 1 ז 3$0 ש.? 2 !זו 2 ?) 

. 1968 , 1 ק 218 ^טן €׳\ 1 ז 3 ׳\ז 5€ מ 00 } ./ג./ / 0 !״״ 207 >? 

ש. ה. ב, 

מאדים ( 5 ז 43 ו!), כוכב־לכת (ע״ע), הרביעי בסדר־מרחקו 
מן השמש וד,אחרון בשורת כוכבי-הלכת הארציים 1 
מאופיין בגונו האדום ובשתי כיפות לבנות, בעלות גודל 
משתנה, בשני קטביו. בד,יותו קרוב מאד לכדור-ד,ארץ עולה 
עצסת־בדררותו של כוכב-הלכת מ׳ אף על זו של צדק (ע״ע) 
וד,יא נופלת אז רק מזו של כחכב-הלכת נגד, (ע״ע). שילוח 


תנועות המאדים וממדיו 


1.6658 יחידות אסטרונופיות 

המרחק המירבישלמ׳מןוזשמע 

" " 1.5237 

" הממוצע של מ׳ מן השמש 

" " 1.3826 

. המזערי * " " " 

1 יחידה אססרונומית = 
^ 10 א 1.495 ק״מ) 


24 שעות׳ 37 דקות׳ 22.6 שניות 

זפז־הסחזור של ס׳(יום ו,מ׳) 

? 686.9 ימים 

זמךההקסה של מ׳(שנת המ׳) 

24.936" 

נטיית מישור״המשרוה של המ׳ 
אל מישור הסלול־ההקסה 

״ 59.8 ׳ 50 * 1 

נטיית מישור ססלרליההקסח ש? 

פ׳ אל מישור־המילקה(האקלים* 
טיקה) 

0.093368 

שיעור השיטוח של מסלול המ 

24 ק״מ/שניה 

המהירות הממוצעת של ם׳ 
במסלולו 

6700 ק״ם 

קוטר המ׳: בקטבים 

" 6750 

במשן־וה 

" 8.5 — ״ 25.1 

הקוסר הווויתי הנצסה של מ׳ 
(ספני כדה״א) 

0.108 

מסת הס׳(כדה״א,= 1 ) 

0.737 

הצפיסות (כדה״א = 1 ) 

0.37 

תאוצת הגראוויסאציה על״סני 
הכוכב (כדה״א 1 ) 

5 ק״מ/שניה 

מהירות ההימלטות 





29 


מאדים 


30 


חלליות-ד,מחקר מרינר ז\ 1 (נובמבר 1964 ), מףנר 1 ^\ (פב¬ 
רואר 1969 ) ומרינר ¥11 (מארם 1969 ) איפשרואת צילום פני־ 
הכוכב מגובת של נ 12,000 ק״מ וכן את ביצוען של מדידות 
פיסיקאליות אחרות. מתוך מדידות אלו ניתן לקבוע, בין 
השאר, כי אין למי שדה מאגנטי(— העולה בעצמתו על כושר־ 
ההפרדד, של מכשירי־המדידה) וכי ערכי הלהץ, הטמפראטו־ 
רה וד,רכב האטמוספירד, (ר׳ להלן), שהיו מקובלים קודם־ 
לכן, לא היו מדוייקים. עם־זאת, חידת האפשרות של חיים 
על פני המ׳ לא מצאד. עדיין את פתרונה המלא, למרות 
ש״עובדות״ אחדות שהצביעו על אפשרות בזאת (ר׳ להלן — 
"תעלות" ד,מ׳) נתגלו כמופרכות. עם שיכלול טכניקות הרדר 
והגידול הרב ביעילותן של מערכות־קליטה ענקיות, בשנות 
ה 60 של מאה זו, שופרו בהרבה גם תצפיות הם׳ שבוצעו 
מכדור־האוז ונוספו נתונים מרוייקים על תנועות הכוכב. 

המי מקיף את השמש ב 686.98 ימים ומשוס־כך נמצא 
בקרבה מירבית לכדור־הארץ אחת לכ 2.13 שנים, — כאשר 
כדה״א והם' נמצאים מצירו האחד של השמש ובאותו קו־ 
אורך שמימי (במערכת־הצירים של השמש). — אולם, היות 
ושיעורי השיטוח של מסלולי כדה״א אינם שווים, משתנה 
המרחק המזערי ומגיע לגבולו התתתון בהימצא המ׳ בנקודת 
הפריגאון של מסלולו■ אף כי מקומה של נקודה זו במרחב 
נע אף הוא, שיעודתנועתו קטן ביחס למרווחי־הזמן שבין 
החקרבדות עוקבות של המי וכדה״א וניתן, איפוא, לקבוע 
כי הוא מצוי בקרהאורך השמימי של חודש אוגוסט. סביב 
לנקודה זו (בחדשים יולי—ספטמבר) הלה התקרבות אחת 

ל 15 — 17 שנה ובה- 

עשר המי להתקרב \ 

י־■ י" 


ציור 1 . התקרבויית המאדים 
?כיוו־הארז 


עשר המי להתקרב \ / ציג■■,.. 

לבדד.״א *י ^ . \ ״_ 

מיליון ו 300 אלף ק״מ ^ 

(בעשרה באוגוסט י ^ ל" ו 

1971 ) ולמטה מזה (ר׳— ... , 

צינר 1 ). להישוב ה- '/ 
תאריכים המדדיקים ׳ 
של ההתקרברות ני' ץ י ^ 

דעת חשיבות רבה הן 

משזים תנ^ל התצפית ציור 1 . התקרבויןת המאדים 

הנוחים־ביותר והן ל- 5 =ייי־י'*י'< 

צורך קביעת זמן־שילוחן של חלליות-ד,מחקר אל המי, כדי 
שמסלול-תנועתן יתאר את הדרך הקצרהיביותר, 

קו-המשוור, של ם׳ נטוי למישור מסלולו סביב השמש 
בשיעור של י 24.936 וכתוצאה מכך דומות עונוחיהשנה 
בכוכב־לכת זה לאלד, שבכדה״א; אולם, הואיל וד,קוטב הצפר 
ני של המ׳ נוטה לכיוון קדחאורד השמימי ״ 354 (לעומת ״ 90 
בכדה״א), יהול הבדל מופע בין העונות בשני כוכבי־הלכת. 
כך, למשל, כאשר יימצאו שני כוכבי-ד,לכת באותו קדהאורד 
במערכת־ד,שמש בוזדשי האביב על־פני החצי הצפוני של 
כדה״א, ישררו על־פני הציים הצפוני של פני הר׳ תנאי־קיז 
(ר׳ ציור 2 ). משד עונות־השנה על־פני הם׳ גדול מזר, שעל- 
פני כדר,"א בו־ותאם ליהס זמני־ד,קפתם את השמש. הבדל 
נוסף נובע מן השינויים (עד כדי 45% ) בקבוע הסולארי 
(ע״ע אקלים, עמ׳ 584 ) שעל־פני המ' הנובעים ממסלולו 
האליפטי של הכוכב. שינרים אלה גורמים׳ בין היתר, גם 
לבך. שכיפת הקוטב הדרומי נעלמת לעתים בקיץ הדרומי 
(בדדמצא ד,מ׳ בקרבת הפריגאון של מסלולו) ואילו כיפת 



צייר 2 . עונזת־השנה ערפגי הסאדים— ניהם 5 א 5 זז שן 6-5 ;' 
כרור־רזארץ 


הקוטב הצפוני כמעט שאינה משתנה — אף בקיץ הצפוני 
(ר לד,לן — כיפות־חקוטב). 

הטמפראטורה על פני המ'.— מידיעת טמפרא־ 
טורת השמש וד׳מרהק הממוצע של מ׳ ממנה ניתן לחשב את 
אנרגית הקרינה הנופלת על פני הכוכב. חלק מאנרגיה זו 
(ד,אלבדו) מוחזר ישירות מפני המי וממרכיבי האטמר 
ספי^ שלו (ר- לד,לן) וחלק אחר נבלע ע״י הכוכב וקובע 
את הטמפראטורד, הממוצעת שלו (ע״ע כוכבי־לכת). שיטת 
המדידה מבוססת על חוקי הקרינה של גוף שחור הן ביחס 
לכמות האנרגיד, הכללית הנפלטת ורון ביחס לספקטרום 
הקרינח. עם זאת, אין חישוב הטמפראטורד, על פג י ד,כוכב 
מתוך שיקולים אלה של מאזני־קרינה מדוייק, חד, משום 
מעברי־חום באטמוספירה של הם׳. הטמפראטורה הממוצעת 
על פני ר,מ׳ לעונותיו ולקווי־הרוחב שלו נקבעה בשנות ר, 40 
כ״ 33 ־, אולם ממצאי חלליות־ד,מחקר של סוף שנות ר, 60 
הצביעו על ערכים נמוכים־יותר (ד׳ ציור 3 ). 

מדידות הקרינר, בוצעו לראשונד, בשנים 1924 ו 1926 
ע״י ניקולם(ן ופטיט (במצפה וילסת) וע״י קובלנץ ^מפלנד 
(במצפה לואל) והם מצאו כי טמפראטורת כיפת הקוטב 
הדרומי היא כ ״ 70 ־ לעומת הטמפראטורה של • 10 + באיזור 
בו נמצאת השמש בזנית, באמצע הלילד, הוערכה טמפראטורת 
ד,מ׳ ב״ 100 ־ עד ״ 90 ־. מדידות מדריקות־יותר, שבוצעו 
בשנים שלאחר״מכן, הצביעו על סמפראטורות נמוכות־יותר. 
בחורף הצפוני מופיעות הטמפדאטורות הגבוהות־ביותר 
בקוטב הדרומי, ואילו בסתיו ובאביב — במשווה. 

האטמוספירה של מ׳. בדומד, למחקרים אסטרונר 
מיים רבים אחרים, שימש ■הצילום באמצעות פילטרים לארכי־ 
גל שונים לד׳שגת מירב המידע על אטמוספירת הכוכב. בצי¬ 
לום באולטרא־סגול נתקבלה ךסקת המי בקוטר הגדול ביותר, 
אולם, לבד מכיפות־הקוטב של הכוכב, שנראו מעט גדולות- 
יותר, לא נראו על לוחות הצילום כל פרטים אחרים בעלי 
אופי קבוע, לעומת-זאת נתקבלו פרטים ברורים וחדים יותר 
באמצעות הצילום באור הנראה ובאינפרא־אדום. תוצאות 
אלד" המתקבלות גם בצילומים מלתין המקיף את כדור־ד׳ארץ, 
מורות על קיומה של אטמוספירד, המפזרת ובולעת את הקרי¬ 
נה הפוגעת בה, בהתאם לאורך־גלה. גובד, האטמוספירד, 





נ 3 


מאדים 


32 



השוואת ניתנים נם רוערכים הםקבי 5 ים ע? 8 טםוםם'רת כדור־הארץ) 

נקבע לכ 190 — 200 ק״מ, בדרך של השוואת הקסרים הנצפים 
בשימוש בפילטרים שונים, אולם מתוך מדידות הראדאר 
האסטרונומי וחאוקולטאציה של חלליות המחקר שבוצעו 
בשנות הששים של המאה, נמצא בי הגובה קטן מערך זח 
בעשרות ק״מ. מדידות ספקטרוםקופיות, שנערכו לראשונה 
בשנת 1909 ע״י קמפבל (!!םלקוסבס), הביאו למסקנה כי 
הן כמות החמצן תזן כסות אדי־המים באטמוספירת הם׳ נמר 
כוח מכדי שניתן יהיה להבחין בהן בכושר־ר,הפרדה של 
מכשיריו. אדמז וסט' ג׳ון■ שביצעו מדידות דומות במכשירים 
משוכללים־יותר, מצאו כי כמות אדי־המים באטמוספירת המ' 
אינה עולה על 3% מזו המצויה בגובה פני־הים על פני כדור־ 
הארץ. מכאן הסיקו כי התנאים על פני הס־ דומים לתנאי 
הלחות שמעל למדבריות. מדידות ספקטרוסקופיות מדוייקות 
של קוד־הבליעה הראו כי כמות החמצן היא 0.1% בלבד מזו 
שעל פני כדור־הארץ. מצד שני מרמז צבעו האדום של הכוכב 
על האפשרות, שהחמצן אינו מצוי בו כגאז אלא קשור לסלעי 
בזלת בדומה לסלעים אדומים על פני כדור-הארץ הסופחים 
חמצן. לפיכך יכולה להתקיים צמחיה היונקת את החמצן 
הדרוש לה מפני האדמה. כך הוסבר קיומן של הנקודות 
האפלות על פני הס׳ כמורות על צמחיה. אולם מדידות 
שבוצעו באה״ב בשנות הששים, שכוונו תחילה אל שטחים 
בהירים ולאחר־מכן אל הנקודות האפלות, 
הצביעו על כך, שמקדם־ההחזרה של האח¬ 
רונות לאור סגול הוא גבוה, בעוד שצמחיה 
(בהיותה מכילה כלורופיל) מחזירה היטב 
דווקא את הצבע האדום. מדידות של קי¬ 
ט ו ב האור המוחזר מפני המ', שנערכו 
ע״י ליוט (;וסע.!) בימים שבהם כמעט 
נעלמה כסות העננים של המ׳, הראו כי 
לפני הס׳ תכונות דומות לאלו של פני 
הירח ומכאן הוליכו למסקנה כי יבשות 
הס׳ מכוסות בשכבות אבק דק בדומה לפני 
הירח. מחקר "ימות" (ר להלן) ה 8 ׳, בדרד 
זה מגלה כי אין כמעט הבדל בינן לבין 
היבשות. 

קיטוב האור המוחזר מכיפת-הקוטב הוא 
גדול יותר מן המצופה משכבת־קרח, אולם 
הסיבה לכך עשריה לנבוע מהעננות הרבה 
הנוצרת מעל הכיפה, הגורמת מצידה לקי¬ 
טוב ניכר. מדידות בטכניקה דומה של 
עננות הקרובה לאופק הכוכב (ע״מ להב¬ 
דיל מן הקיטוב הנגרם ע״י פני המ׳ עצמם) 


מורות על האפשרות שהיא מכילה גבישי-קרח. סתוך אוסף 
מרידוח־הקיטוב של אטמוספירה חמ׳ הסיק לי 1 ט, שצפיפותה 
של זו אינה עולה על כדי ־ 71 מזו של כדה״א. הרכב האט¬ 
מוספירה המוערך (בסוף שנותה 60 ) הוא; כ 70% דו-תחמוצת 
הפחמן! חנקן דו־אטומי, ארגון וכמויות קטנות של ארי-מים 
וחמצן דו-אטלמי. הלחץ בבסיס האטמוספירה מוערך ב 10 
מיליבאר (חקירת התמונות של חלליות-המהקר מגלה כי 
הרכב האטמוספירה לא נשתנה במהלך התפתחות הכוכב). 

בשנות החמישים והשישים נמצאו אף מלומדים שטענו 
כי קיימת תחזורת כללית של האטמוספירה אם־כי שונה 
מזו שעל־פני כדה״א. נוסף על כך, אף נמצאו עובדות 
(כגון שינויים ב״סלליס-לקוס״ [ 1,30115 50115 ] שנמדדו 
ב 1926 ), שהצביעו על התפרצויות געשיות על פני חמ', 
אשר גרמו לכיסוי פני־הכוכב במשך שבועות רבים בעננות 
כבדה. 

פ נ י ה כ ו כ ב. — כאשר צופים לעבר פני הכוכב בתנאי 
ראות טובים, נראים על פניו דיסקות בד,ירות-מואדסות המ¬ 
עוטרות סימנים מואפלים בחצי-הכדור הדרומי, אשר בעונות 
השונות עשרים ליהפד כחולים־ירוקים, אפורים־ירוקים או 
אפורים-כחולים. ההסבר המקובל־ביותר לשינויים בצבע הדי־ 
סקה קושר אותם לגידול הצמחיה המכסה את האיזורים 
האפלים של הכוכב. עם הפסח כיפות-הקוטב מתאיידים המים 
ואח״כ יורדים כמשקעים בקווי-רוחב נמוכים-יותר ויוצרים 
תנאים נוחים לגידול הצמחית. במשך חורף המ' נובלח הצמ־ 
חיה וצבעם של איזורים אלה הופר מירוק לאפור-חום. בכל 
אחד מהקטבים ישנה. בדרך-כלל, כיפה לבנה. השטחים הבחי- 
ריפ-רואדסים מכסים כדי שלושה רבעים של פני המ' חזם 
המקנים להם את הגוון הכללי האדום. שטחים אלה — "יבשות 
ד,מ׳״ — אינם אלא מדבר צחיח ענק (ד לעיל). השטחים 
האפלים המצויים בעיקר בחצי-ד,כדור הדרומי מכונים ימות 
( 11131-13 ). מחוך ניתוח המכתשים שעל פני יבשות המ', שנת¬ 
גלו באמצעות התמונות של חלליות המחקר, מוערך גיל 
הכוכב ב 2 — 5 אלפי-מיליון שנה. 



צי:ר 4 . החלליח טארלנר 1 ^ר בהתערבותה אל הטאדיט: הצילוסיט נעע 1 נחאריכיס 
29 — 31 ביולי 1900 , הצילום הראעח נעעה ספרחש על 1,241,360 ק״ט ם 1 הסאדים, 
ואילו חאחיוז, ע 13 ניחז להבחין בטבונש עקטרו ה 33 ש״ט— טטר^ה על 3,600 ה״ם. 
תשטת הבהיר הוא כיפח־השוםב הדרומית 








33 


מאדים 


34 



ציור 5 . סכתי&ים ע^־פני הסארים: (א׳— 5 םע?ה) כ׳שעה ענע^ה צי 5 ום 
זה נמצאה ד!וז?ל'ת טארינר ד\ בפרח? ש 5 כ 3.460 ק״ם ספני הכיאדים. 
הצילום סקיו־ שטח, ׳שסמריו ב 590 ל,״פ^י 900 ק״מ וכו מופיעים קרוב 
ל 100 פכתשיש. הפכתש חגדיל־ביותר — קטרו כ 257 ה״ר. הריבוע 
שבפינה היפנית העליונה מציין את שטח פני הפארים, שצולם פז 
החללית ע״י מצלמה שנייה בעלת זווית־ראיייה צרה־יוחר (-ב׳ — 
למטה}. בצילום זה השטח הוא כ 72 ק״מ:< 83 ?"ם. — ע״ם תסוגוח מסוג 
ז־ נקבע, שפני המאריש חם בעלי תכונות רזסות לאלו של פני הירח 

פ יפ ו ת - ה ק ו ס ב (ר ציור 4 ). — כיפת־הקוטב הדרו¬ 
מית נחקרה לפרטיה, בעוד שהצפונית ניתנת לתצפית רק 
בהיות המ' בנקודת האפוגאון של מסלולו. הכיפה הצפונית 
אינה רגולרית ופסים עקומים נשלחים ממנה ומתמשכים עד 
לאיזורים הממחגים של הכוכב. לאחר שתיין היום והלילה 
בסתיו המ׳, ניתן להבחין בהיווצרות גושים של "קרח" סביב 
לקוטב. שיוצרים, לקראת אמצע החורף, את כיפת־הקוטב. 
באמצע הקיץ מתגלה פט אפל, החוצה את הכיפה לשני חלקים 
השותם כמעט בגודלם, והכיפה הלבנה הולכת ומצטמצמת 
בממדיה כשמרכזה אינו מתלכד בדיוק עם הקוטב הצפוני. 
הקוטב הדרומי מצר במרכזם של איזורים אפלים על־פני המ׳ 
(ימות הם׳) והוא מורכב גושים בהירים, הסכוסים, לעתים 
קרובות. במסד ערפל בעל גרון ירוק. גושים רבים נבחנו לפר¬ 
טיהם ע״י ?גיני בעת ההתקרבות של 1924 ונמצא, 

שאחדים מהם נשברים ובמקומם מופיעים גרעינים זוהרים 
רבים בעלי זמן-חיים קצר (דקות בודדות), מקורם של אלה 
או בהתגלות צורות טופוגרפיות או בהחזרות מקריות. כחד־ 
שיים לפני שורון היום והלילה של הסתיו, כיפת הקוטב 
הדרומית, שמרמה אינו מתלכד אף הוא עם הקוטב הדרומי, 
נעלמת כליל. עובי כיפות-הקוטב אינו עולה על סנטימטרים 


אחדים, משום שאנרגית השמש המגיעה אל פני המ׳ (כ 40% 
מזו שעל פני כדור־הארץ), אינה עשויה להביא להתמוססות 
מליאה של במרות קרח גדולות-יותר. החומר המרכיב את 
כיפות-הקוטב לא נקבע בוודאות ומתוד שיקולים, של טמפרא־ 
טורות-המעבר בין מצב-הצבירה המוצק לנחל ניתן להניח 
כי חומר זד, הוא קרח או קרח יבש ( 002 ). מדידות מאוחרות 
של טמפראטורות הקטבים רומזות על האפשרות, שחומר זה 
הוא קרה למרות מיעוט אדי-המים באטמוספירת הם'• במקרר, 
זה — תיתכנה תופעות של התאידית, יצירת עננים ומשקעים 
על פני המ׳, כדרך שהן מופיעות על פני כדה״א. 

על צורת פני הם' — ד, לדוגמה, ציור 5 על שני חלקיו. 
חיים על המ׳, — אפשרות קיומם של חיים על פני 
המ' נבחנה הן מתיר חקירת התנאים הדרושים לכד (ר' 
לעיל) והן ע״י מעקב אחר סימנים המעידים על קיומם. בשנת 
1877 פירסם חתמן האיטלקי ג׳. ו. סקיאפארלי (ע״ע) את 
תגליתו בדבר מציאותן של "תעלות" בעלות אופי מסודר על־ 
פני המי (ר' ציור 6 ), וד,וא ראו, בהן רמז לעברדתם של 
יצורים שכלתניים. ב 1892 גילה ו. נ. פיקרינג תכונה נוספת 
של ״התעלות״, שאותר, כינה בשם נוד,־מדבר — נקודה 
עגולה המצרה בנקודת-הצטלבותן של תעלות אחדות. אולם 
מרבית התוכנים שביצעו תצפיות לא חזו מעולם בתעלות 
אלו והוטל ספק בקיומן. א. אנטוניאדי ( 12111 מ 0 ; 111 ^ 
טען, שבתנאי-ראות מצויינים אותן תעלות אינן אלא קבוצות 
של קווים לא-רציפים ונקודות. מממצאי החלליות מתברר, 
כי אכן אין התעלות קווים ישרים או בעלי עקמומיות שווה 
אחרת (כפי שטען התוכן לואל [ע״ע]), אלא צורות שהיו 
עשויות להיווצר על פני הם' כתולדות של תהליכים טבעיים. 
בעייח. האפשרות של קיום חיים מסוג כלשהו על פני ד,מ' 
נותרה איפוא עדיין ללא מענה. 

על הצמהיה שעל פני הכוכב — ר' לעיל, עמ' 32 . 

למ׳ שני ירחים. פובום ודימום, שנתגלו ע״י אפף הול 
ב 1877 (ע״ע כוכבי-לכת). — וע״ע אטטרונומיח! מרס. 

1:10 . 0 : 6 ( 191 ^) 1 ^■ז 1 ו^ , 11 רז״ינ/ 1 .י 1 

.י 1 . 5 > ; 1954 ,ז.־ז 2 )/י[ { 0 

־ 50116 . 18011-0 זז 3 ר 01 ומ . 8 . 5 ; 1956 / 0 ^ 7 ס 111 ו^ז£!! 01 

/ 0 ,. 31 חב 02 .? ,■׳^וי .!ז? ; 1964 , £11 }!־. 

,ן-ססזססנ! ; 1965 ן 0 } 1 { 1 ^ 0 

,. 111 ; 1967 ,( 239 . 0 ^ 1 ]€ . 50 ) ז 14 ). 

. 1968 ,( 253 . 0 ^? ,. 1 ) 1111 ) 0$ )^ 

אד. הה. 



ציור 6 . ה״הע 5 וח" ע?־םגי הטארים, בפי ׳ששורטטו ע״י 
א. ם 5 יפר (ת 116 ק $11 ,£) 





35 


מאהלר, רפאל—מאו צה דונג 


36 


מאהלר, רפאל (נו׳ 1899 , נווי־סונץ׳ [פולניה]),דוקר 
בתו״י. מ׳ פיים את לימודיו באוניברסיטת וינה( 1922 ). 

ושימש מורה להיסטוריה בבת״ם תיכוניים יהודים בפולניה 
וב 1937 — 1950 בניריורק. היה קשור לייוו״א (ע״ע), והיה 
פעיל ב״פועלי־ציון שמאל״. ב 1950 עלה לישראל. מ 1959 — 
מרצה ומ 1963 — פרופסור באוניברסיטת ת״א. כתב מחקרים 
רבים בתו״י, בעיקר ביידית (מרביתם תורגמי לעברית). 
מספריו: תולדות היהודים בפולין, 1946 ! הקראים, 1949 ! 
יידן אין אמאליקן פוילן אין ליכט פון ציפערן ("יהודי פולין 
לאור מספרים״), 1958 ! החסידות וההשכלה, 1961 . מספרו 
דברי ימי ישראל, דורות אחרונים — יצא לאור לפי־שעה רק 
הלק א׳ (העוסק בשנים 1780 — 1815 ), ב 4 כרכים, 1950 — 
1956 , בהקדמתו מברר מ׳ את גישתו ההיסטוריוגרפית, עפ״י 
שיטת המאטריאליזם ההיסטורי, ונספח לה מאמר המחלק את 
תו״י בעת החדשה לבמה תקופות בהתאם להתפתחות החבר¬ 
תית והכלכלית ומלחמת המעמדות והמשטרים בשנים אלו. 
בתיבתו מבוססת על שפע של מקורות וביבליוגרפיה עשירה. 

מאונט^טן, לואי, רוזן — ; 151 ,ן 101 ;ו 3 נ 1111 ג 101 ^ 1-01115 

0£ — (נו׳ 1900 ), אדמיראל בריטי, בנו של 
הנסיך לואי אלכסנדר בטנברג (ע״ע). בהיותו בן 13 נכנם 
מ׳ לשרת בצי ועלה מהריבמעלות הפיקוד. בפרוץ מלה״ע 11 
חיה מ׳ מפקד שיי¬ 
טת משחתות וב- 
1941 נתמנה ל¬ 
ראש פיקוד המב¬ 
צעים המשולבים 
והשתתו* בתיכנון 
המבצעים האמפי־ 
ביים בצפון-אפרי־ 
קה ובסיציליה. 

ב 1943 מונה מ' 
למפקד בוהות 
בעלות־הברית ב־ 
דרום־מזרח אסיה. 
הוא הפעיל את 
כוחותיו של וינ- 
גיט (ע״ע, עמ׳ 
194 ) בעורף ה¬ 
אויב והעדיף לנהל את המלחמה בשטחים נגועים במהלות, 
בידעו ששירותי-הרפואה של בעלות־ד,ברית טובים משל 
היאפאנים, וכך הצליח לכבלש את בורמה מידיהם. בתום 
המלחמה היה מ' מושל השטחים בדרום-מזרח אסיה ששוח¬ 
ררו מידי היאפאנים, התנגד לההיאת המשטרים הקולוניאלים 
ותמך בתנועות הלאומיות שם. ב 1947 היה מ׳ "משנה־למלד" 
בהודו — האחרון בתפקיד זה —, זכה באימון הצדדים 
השונים ומילא תפקיד חשוב בחלוקת הארץ להודו ולפאקי־ 
סטאן. לאחר החלוקה נתמנה, לבקשת ממשלת הודו, למושל־ 
כללי ראשון של הדומיניון החדש, עד יוני 1948 . 

ב 1952 — 1954 היה מי מפקד הצי בים-ד.תיכון, וב 1953 — 
1954 גם מפקד כוחות נאט״ו באיזור. ב 1955 — 1959 היה מפקד 
הצי הבריטי ואה״כ, עד לפרישתו ב 1965 , ראש מטה-ההגנה 
של בריטניה ויו״ר ועדת ראשי-המטות. בתום שירותו הצבאי 
המשיך מ׳ בפעילות ציבורית, וחקר, לבקשת ממשלתו, בעיות 


כגון ההגירה לבריטניה מארצות חבר העמים ובטיחות בתי־ 
הסוהר. 

,ח 0 צח 011 ן ; 1948 1 ^ 1 ..מ 

.{ ; 1953 , £11 מחס 0 . 6 ; 1951 ,,/ 71 

. 1969 /ס £) 7 (זו 7 ^//״ 1 , 12 מ 1 בזז 6 ' 1 ' 

י. אח. 

מאו צד, דונג — *מ״ז 130 X5£ ,ז — (נו׳ 1893 ), מהפכן 
ומדינאי סיני. מ׳ נולד בכפר במחוז הונאן שבדרום 
סין. אביו היה איכר מצליח, והעביד את מ׳ בחקלאות מגיל 
6 , אך נפשו של מ׳ חשקה בלימודים ובתמיכת אמו נאבק עם 
אביו עד שנשלח 
ללמוד. תחילה ביקר 
בכמה בתי-ספר מקו¬ 
מיים, ואחרי שירות 
של שנתיים בצבא כ- 
טוראי, למד 5 שנים 
בסמינר למורים. מ׳ 
קנה לעצמו ידיעה מ- 
קיפד, בספרות הסינית 
הקלאסית, והשפעתה 
ניכרה בו תמיד. עם 
זאת הושפע בתקופת 
לימודיו מאידאולו־ 
גיות שונות, הן כתוצאה מקריאתו בספרות המערב, והן 
כתוצאה מהמאבקים המדיניים והרוחניים בסין בסוף תקופת 
הקיסרות ותחילת הרפובליקה. 

בסיימו את לימודיו ב 1918 יצא לפקין ונהיה לספרן 
בספריית האוניברסיטה שם. הוא עסק בהיסטוריה ובפילו¬ 
סופיה ונמשך למארכסיזם בהשפעת הפרופסור לפילוסופיה 
יאנג צ׳דצי, חותנו לעתיד, והספרן הראשי לי טא־דזו ( 1-1 
30 ך 3,01 ז). שניהם מילאו אח׳׳כ תפקיד חשוב בייסוד המפלגה 
הקומוניסטית■ 

ב 1921 השתתף מ' בייסוד המפלגה הקומוניסטית; הוא 
נשלה מטעמה להונאן, אירגן בה את המפלגה ונבחר למזכירה. 
ב 1923 — 1926 פעל מ׳ במרכזים הארציים של המפלגה בשנ־ 
גהאי ובקאנטון, אך לא נטש את פעילותו בבסיסו בהונאן. 
בתקופה זו התגבשה אצלו תפיסתו הרעיונית המיוחדת בדבר 
התפקיד המכריע שנועד למעמד האיכרים, והוא החל לדגול 
בהישענות עליו ובצורך ברפורמה אגרארית. גישתו זו גרמה 
לקרע בינו לבין מנהיגי המפלגה ובראשם צ׳ן טו-הסיו,שדבק 
בניתוח סוציולוגי של מדינה המותאם לתנאי אירופה. בכך 
התרחק מ׳ מהקו הרשמי של המפלגה וד.תקדמותו במידרג 
המפלגתי התעכבה. 

בניגוד לדעתו של מ׳ תלתה הנהגת המפלגה תקוות בשי¬ 
תוף פעולה עם צ׳יאנג קי־שק (ע״ע). הטבח שהלה ערך 
ב 1927 בקומוניסטים, הוכיח את צדקת עמדתו של מ', והמפ¬ 
לגה הדיחה את צ׳ן טו־הסיו וניתקה את יחסיה עם הקוארמין- 
טאנג, מפלגתו של צ׳יאנג. מ׳ ניצל מהטבח, יצא להונאן 
ואירגן שם: מספר התקוממויות איכרים. הקוארמין-טאנג 
דיכאן. אך ב 1931 הצליח מ' להקים "רפובליקה מועצתית" 
באיזור קיאנגסי. פח הגשימו מ׳ וחבריו רפורמה אגרארית, 
דאגו למערכת של עזרה הדדית ולשויוניות בתנאי חייהם של 
השליטים והנשלטים, ובכך הבטיחו את תמיכת רוב האיברים 
בקומוניסטים, אף מעבר לתחומי האיזור. תמיכת האיכרים 
איפשרה לקומוניסטים לעמוד מול במה מסעות מלחמה של 







37 


מאו צד דונג 


38 


צבא צ׳יאנג־קאי־שק. ב 1934 נאלצו הקומוניסטים לנטוש 
אח האיזור מפני צבא הלאומנים, ובהשפעת מ׳ ערכו הקומו¬ 
ניסטים ב 1934/5 את ה״מסע הארוך" של אלפי קילומטרים 
מרדום סין לצפונה ער שהתבססו במחוז שאנסי, הכשלון 
בקיאנגסי (אתרי שנדחתה האיסטרטגיה של מ/ שדגל במלח¬ 
מת גריליה, ותהתיה ניהלו הקומוניסטים מלהמה סדירה בכר 
הות צ׳אנג) הוכיח את צדקת תפיסתו של מ' גם בתחום 
האיסטרטגיה, ובעת "המסע הארוך" הבטיה מ׳ לעצמו שליטה 
מוהלטת על המפלגה ומעמד מנהיגות בלתי מעורער. מכאן 
ואילך נהיה מ׳ לקובע דרכה של המפלגה ולפוסק הלכה 
בתחום האידארלוגיה. ביינאן שבשאנסי קבע מ׳ את בירתו 
רסד שם את "המלון ע״ש מארכם ולנין" שהקים דור של 
מנהיגים הדשים. 

ב 1937 — 1945 לחמו גם הקומוניסטי□ וגם אנשי הקואד 
מין־סאנג ביאפאנים, אך שיתוף פעולה הדוק לא היה בין מ' 
לבין צ׳יאנג, וגם שיסות הלחימה שלהם היו שונות: צבא 
צ׳יאנג לחם בצורה סדירה, ואילו צבא מ׳ להם בשיטות גרי- 
ליה, וכן עסקו אנשיו באירגון תאי-מחתרת קומוניסטיים 
ברחבי סין. עם כניעת יאפאן ניסה מ׳ להביא להקמת ממשלת 
קואליציה עם צ׳יאנג קאי-שק. ראש המשלחת האמריקנית 
ליד ממשלת צ׳יאנג, הגנרל ג׳ורג׳ מרשל (ע״ע), תמך בפתרון 
זה, אך נסיונות ההידברות נכשלו. במלחמת האזרהים 
ב 1946 — 1949 נקטו הקומוניסטים תהילה בשיטת הלוהמח 
הזעירה, ובשלב מכריע עברו ללוחמד, סדירה, הביסו את צבא 
הקוארמין-טאנג ודישתלטו על כל רהבי סין. 

מ׳ נד,יה לנשיא (יושב-ראש) הרפובליקה הסינית העמ¬ 
מית, למנהיגה הבלתי מעורער ולשני בחשיבותו בעולם הקר 
מוניסטי אחרי סטאלין. במות סטאלין גדלה השפעתו והוא 
ההל הותר לכתר של מנהיגות אידאולוגית בעולם הקומוניס■ 
טי. תהילה לא היה הקו שלו ברור׳ וזמן קצר. ב 1956/7 , 
השתעשע בליבראליזאציח בתחומי התרבות והרוח; אולם 
משנתברר שזו נוצלה כדי לבטא דעות שסטו מחמשעול 
האידאולוגי הצר של המפלגה, הזדת מ׳ לשים קץ לנסיון זה. 
מכאן ואילך הופיע מ' כמייצג השיטה האנטי-ליבראלית 
הנוקשה ביותר במחנה הקומוניסטי וכאויב מושבע של כל 
״רוויזיוניזם״ — שבו האשים תחילה את יוגוסלאוויה ואח״כ 
את בריה״מ. את מבנה ההברתי והכלכלי של ארצו ניסה 
לשנות ע״י הקמת "קומונות" חקלאיות ותעשייניות (ע״ע 
סין, היסטוריה). 

בשנות שלטונו הראשונות השתדל מ׳ שלא להתבלט 
בעניינים מדיניים יומיומיים. ב 1959 התפטר מנשיאות המדי¬ 
נה אך לא ממזכירות המפלגה; התהזק כוחם של אישים 
אהרים הנשענים על המנגנון, ודומה היה שהשפעתו של מ' 
קטנה, אף שמעמדו האישי הוסיף להיות נישא מעם. בקיץ 
1966 חזד מ' לעמדת כוה עליונה בסערת "מהפכת התרבות" 
שאותה חולל. הוא נשען על הצבא, שסר למשמעתו של לין 
פיאו(ע״ע) ועל בני-הנעורים שאותם המריד נגד המנגנון — 
"הממסד", שלאמיתו של דבר היה מ׳ עצמו מהאחראים להת¬ 
גבשותו — שבראשו הנשיא ליי שאו-צ׳י (ע״ע). אף שמ' 
הזעיק לעזרתו כוחות שקל יותר לעוררם אך קשה יותר לכוון 
את דרכם אחרי שהופעלו, הצליח, בסופו של דבר, לשמור 
על השליטה עליהם ולמנוע בעדם חריגה גדולה מדי מה¬ 
מסגרת. 

טיבה של "מהפכת התרבות", מניעיה ומשקלו של גורם 


זה או אהר בה אינם ברורים כל צרכם וקשה להעריכם. היו, 
כמובן, יריבויות אישיות ומאבק על השלטון. בצד אלה נראה, 
שחלק מההיאררכיה הקומוניסטית החדשה נתפס לנהגים 
שאיפיינו את הביוקראטיה הסינית חמסרתית— כגון הקמת 
בת״ם מיוחדים לבניהם של אנשי-השלטון, כפי שהיה מקובל 
בסין חמאנדארינית. מחולליה של "מהפכת התרבות" ביקשו, 
ככל הנראה, למנוע שיבה זו אל העבר ולהציל את המהפכה 
הקומוניסטית מפני התגבשותם של מימשל ביורוקראטי ורי¬ 
בוד מעמדי נוקשה מחדש, כפי שקרה במדינות קומוניסטיות 
אחרות, הם היו מעוניינים גם בשמירת המתח המהפכני, שבל¬ 
עדיו אין סין יכולה, לדעתם, לפתח את כלכלתה, לעמוד 
בסכנות מחוץ, ולבנות חברה הדשה. ביהוד דאגו שמא ירפה 
מתח זה בקרב הדור הצעיר, שלא ידע את מאבקי המפלגה 
עד להשתלטותה על סין. 

אולם גילויים רבים ב״מהפכת התרבות", כגון השמדת 
כתבי-יד יקרי ערך ועזכיות אמנות, מעידים לדעת רבים על 
מניעים עמוקים יותר, לא-מדיניים, למד,פכר. זאת. נתגלו בה 
נטיות להרוס את מורעזת העבר מהמסד עד הטפחות ולהקים 
על חרבותיה תרבות חדשה, מושתתת על ערכים שונים בתכ¬ 
לית. על כך רומז גם שמה של מהפכה זו. השאיפה להתנער 
כליל מכבלי מסורת העבר המצטרפת לכלל תרבות מקורה 
בסין, במידה רבה, בהתנגשות בין תרבות המערב לתרבות 
הסינית, אך היא קיימת גם בחברות פחות חצויות מבחינה 
תרבותית ורווחת במיוחד בקרב בני־הנעורים. — על מהלכה 
של ״מהפבת התרבות״ — ע״ע סין, היסטוריה. 

"מהפבת התרבות", שהתנד,לה בסיסמאות קיצוניות ביותר, 
הביאד, לפולחן אישיותו של מי בצורה שגבלה בהאלהה, כבעל 
סמכות וכפוסק הלכה לא בתהום המדיני והצבאי בלבד אלא 
בכל ארחות־החיים. אמרותיו ומדברותיו נלמדו וצוטטו כאמי¬ 
תות 'מוחלטות וכסגולה בדוקח לכל דבר. ב 1968 חזר מ׳ 
לנשיאות. 

כמהפכן ידע מ׳ לחיעזען על כוחות שקומוניסטים בארצות 
אחרות — ואף בארצו — לא ראו בהם בסיס לכיבועז השלטון 
ולשמירה עליו: תחת שישען על האינטליגנציה והפועלים 
לכיבוש השלטון ועל המנגנון לשמירה עליו — בתר בברית 
של האינטליגנציה עם האיברים לכיבוש השלטון, ובעת 
"מהפכת התרבות" נשען על בני-ד,נעורים והרחוב ועל הצבא, 
נגד המנגנון. הוא התאים את האיסטרטגיה הצבאית למטרות 
המדיניות וסיגלה לתנאים המיוחדים של ארצו — ובמידה 
רבה לזו של ארצות אחרות שאינן מתועשות — ואת הקומו¬ 
ניזם התאים למציאות החברתית והתרבותית של ארצו, עד 
שיש לראות את הקומוניזם המאואיסטי כיצירה סינית 
בעיקרה. — מ׳ גופו לא יצא את גבולות סין עד שהיה 
בן 57 , 

מ׳ הוא משורר׳ מושפע ממסורת השירה הסינית הקלאסית 
שעל ברכיה התחנך, ויצירתו השירית, הנראית מעודנת, אינה 
מתקשרת בצורר, ברורד, בעיני זרים עם דמותו כמדינאי 
קיצוני המעורר סיסמאות צעקניות והמגלה אטימות לגורל 
אנוש בהכרזות על נכונות למלחמה גרעינית ועל אפשרות 
כלייתם של מאות מיליוני אדם בה. גם בהכרזותיו המדיניות 
משתמש הוא לעתים בדימויים שיריים וספרותיים, כגון 
הכרזתו על הליבראליזאציה בתחומי הרוח ב 1956 : "יפרחו 
להם מאח פרחים בגן", או תיאור המאבק העולמי כ״מלחמת 
העולם הרעב (אסיד" אפריקה ואמריקה חלאטינית) בעולם 




39 


מאו צה דונג — מאורי 


40 


השבע״ (המערב ובריה״מ}, ״מלחמת הכפר של העולם — 
בעיר של העולם". 

דמותו של מ׳ בעיני זרים, ובמיוחד בעיני בני המערב, 

היא במידה רבה לחידה. כאיש שאיחד בחנחגתו מחדש את 
סין היבשתית והקים בה ממשל מרכזי יעיל אחרי תקופה 
ארוכה של התפורתת, נראית אולי דמותו כמושפעת מהעוב¬ 
דה, שהעם הגדול שבעולם מעצים את בבואתו. ראויה לציון 
מיוחד העובדה שמ', שעיצב' בתורה חדשה את דמותה של 
מדינה ענקית בעלת מסורת עתיקה, לא בא בהיותו בשלטון 
אל המנוחה ואל הנחלה ובגיל קשיש ערך מהפכה שניה, 
עמוקה אולי לא פחות מהראשונה, נגד המשטר שהוא גופו 
תרם להקמתו. מהפכה שניה זאת באה לדחוף את הארז לקי¬ 
צוניות גדולה יותר בהישענות על כוחות שקשה לרסנם. לא 
פחות מתמיהה המזיגה של טוטאליטאריות מוחלטת מזה, 
וחתירה ל״פעולה ישירה" של האזרח בעסקי המדינה בצורה 
המזכירה את ה״פוליס" היוונית מזה. למרות האדרתה של 
האלימות נמנע מ׳ כמעט כליל משפיכת דם יריביו במפלגה. 
המאורע שסימל את שיבתו לשלטון ושתואר בידי מעריציו 
בצורה דרמתית — צליחת היאנג-צה ביולי 1966 — נראתה 
בעיני זרים נלעגת ותמוהה, כמוה כמעשים אחרים של ,.המש¬ 
מרות האדומים" שהתארגנו להגשמת "מהפכת התרבות", 
שאשתו השלישית, שחקנית במקצועה, היתד. מראשיה. מעבר 
להסברים המדיניים והרעיוניים למעשיך עדיין לא נתברר 
חלקה של המסורת הסינית בעיצוב דמותו ובהכוונת מעשיו. 

מבין כתביו שפורסמו; כתבים נבחרים, 1 ־ 11 , 1953/4 ! 
5 .! 1 ז ¥0 \' £11 ] 8£1£0 , 1 ־־¥, 1954 — 1962 ! 3 בת 0£ ?, 1966 ! אמרות 
היושב־ראש מ', תשכ״ז! ממשנתו של מ', תשב״ז. 

א. סבאו, כוכב אדום בשסי סין, תש״י! ,!!זז 3 זי 5€11 . 1 . 8 
־ 010 ? . 0 ; 1951 01 $6 ^ ?>?'// 

עברית: םיןבידיחאוצחדון,) 1962 ,. 7 .י 1 ./ג ,\ 311 עזס 1 ?־ 021 
. ~ ץז!)חי 110 ^ז{ $00 .> 1 0 / 0 011 -ו 1 זס? ,סמץב? .^ 1 ; (תשכ״ה 

■שק ^!/ 7 , 4 ז 2 גזו 1 ס 5 .ג . 5 ל(עברית: מ. ט. ט., תטי׳ב) 1961 
, 1 ; 1966 ,. 1 ^ 1 _; 1963 ../*.יד./! {ס 

,ח 10 } 1.1 .] .ג ; 1965 ?ג/? 11 ח 0 ./ן! ,ה 011€ 

. 1968 ,^ 1 ו 1421 '< 20 זז{ח 1 (ןי<ס 011 {זו 11 ס/ 1 ^ 1 
אה. א. 

מאור. ע״ע תאורה. 

מאורי ( 13011 !!), עם ילידים היושב בניו-זילנד (רובו באי 
הדרומי וחלקו באי הצפוני)! מספרם 200,000 בקי¬ 
רוב• ד,מ" שייכים לקבוצה הפולינסית הגדולה, חן מבחינה 
אתנית והן מבחינה לשונית (ע״ע מלאיות-פולינסיות, הלשד 
נות ה-). הם הגיעו לנירזילנד במאד. ה 14 מטד,יט' ומאיים 
פולינסיים אחרים והתמזגו עם "עם-הארז" (,טנגטה והנו- 
אה"), אף הם יוצאי האיים הפולינסיים, שהקדימום במאתים 
שנה. אלה התקיימו מלקט שרשים, ציד ציפרים ודיג. ד,מ" 
הביאו אתם כמה גידולים, ביניהם את ה״קומרה" (תפוח- 
אדמה מתוק), ואת כלב-הבית. 

הם" מחולקים לשבטים, "איוי" בלשונם, שלכל אחד מהם 
אדמות משלו וכל אחד מתייחם לאב קדמון משותף, כמו, 
למשל, שבט ״נגאטי מארו״ — על-שם אביהם הקדמון 
מארוסואהו, אב-ישבט נודע מן המאה ד, 14 . שבטים אחרים 
נקראים על שם רב-חובל שהביאם לחופי נירזילנד. 

השבט מורכב מבתי-אב שונים ( 113511 בלשונם), שפל 
אחד מהם כלל בעבר למעלה מ 1,000 לוחמים. למשפט 
הבכורד, (ע״ע, עמ׳ 693 ) היה תפקיד ראשי בארגון החברתי 
של השבטים. המנהיג הראשי של השבט היה ה״אריקי״ — 


הבכור, וה״מנר," (ע״ע) שלו היתה הגדולה ביותר ולפי 
דבריו נקבע החוק. רעיון ה״מנה" אצל המ" קשור בטבו 
(ע״ע)—והיא כוח קדוש הספוג ביקום, בחי ובדומם. במיוחד 
נחנו בו ראשי-השבטים, שבהיותם הבנים הבכורים בכל דור 
נחשבו כצאצאיהם הישירים של האלים, 

המ" היו ידועים כלוחמים אמיצים. הם היו אוכלי־אדם, 
בעיקר לצרכי-פולחן. היו מקימים את ישוביהם ( 15311183 ), 
לרוב עם" מצודד, או משלט (פר,) לצרכי הגנה, מסביב 
לכיכר שעליו עמד בית האספות — המקדש (מראד■). הם 
עסקו בעבודת-אדמה, גידול-צאן ודיג, וידעו גם 'מלאכת- 
אריגה מפשתן-פרא (האראקקה)! הצטיינו במלאכת-הפיסול 
(פסלוני-אלים, קישוטי בניינים וסירות) ובאורנמנטיקה (על 
עמודי ה״טבו״, בשרביטי-מפקדים ובכתובות-קעקע). חמ" 
שומרים על יסודות תרבותם הקמאית, בייחוד בבנייה, 
במלאכה אמנותית, בהרגלי-קבורד" בשיר ובריקוד העממיים. 
למרות שכ 80% התנצרו, נשתמרו אצלם יסודות דתם הקו¬ 
דמת, שהיתד, דת טבעית הקשורה בחיי החברה והכלכלה 
(האל השומר על היער, העצים והציפרים — "טאנה-מאחוט"! 
אל ה^מים וד,דגה— "טנגארואד,", ואחרים). בולינגטון(ע״ע), 
בירת-ניו-זילנד, שמורים, במהיאון של הדומיניון, אוצרות־ 
התרבות של המ", ובעיר אוקלנד (ע״ע) קיים מוזיאון 
מיוחד לאמנות ולפולקלור שלהם. 



גילו^־עץ בקיר "בית־האסםרת" של הםא 1 רי (הםוזיא 1 ז כאוסמד) 





41 


מאורי — טאדתנר, פריץ 


42 


במאה ד. 19 חלה 
ירידה רבה במספר 
המ" (כ 50 אלף ב¬ 
סופה), אך במאה 
ה 20 הצליחו להת¬ 
אושש ויחר עם הס¬ 
תגלותם לאורח- 
החיים האירופי עלה 
מספרם עד 200,000 
בשנות הסס. הם 
מרוכזים אמנםבאי- 
זורים כפריים (בעי¬ 
קר בצפץ [אוק¬ 
לנד!), אך מספרם 
בעיר הולד וגדל.— 

איו כיום "בעיה" 

מאורית בניו־זילנד; 

נישואי־התערובת 
שכיחים ומערכת ה¬ 
חינוך והדת היא 
משותפת. כ 77 אלף 
תלמידים ( 1967 ) 

מאורים לומדים ב¬ 
מערכת הכללית של 
החינוך העממי וה¬ 
תיכון, אך קיימים 
גם 114 בת״ס יסו¬ 
דיים מיוחדים למ", 

באותם האיזורים ה¬ 
כפריים שבה קיימת 
אוכלוסיה מאורית 
מרוכזת. למ" גם 
מספר בת״ס פר¬ 
טיים. ע״פ דתה מתחלקת האוכלוסיה המאורית בין הכנסיות 
השונות: כ 30% מהם אנגליקנים ולהם גם בישוף מאורי! 
14% קתולים-רומיים ו 8% מורמונים וכן יש ביניהם מתו־ 
דיסטים ופרסביטמגים! למ״ גם שתי כנסיות מיוחדות' — 
רינגאטו וראטאנה — שבהן מאורגנים כ 15% מהם! בריג־ 
גאטי משולבות צורות-פולחן מאוריות עם פולחן נוצרי 
מקובל. 

למ" נציגים בפארלאמנט של ניו־זילנד. 

על תולדותיהם ומלחמותיהם עם המתיישבים האנגלים — 

ע״ע ניו-זילנד, היסטוריה, וכן ע״ע התישבות, עם׳ 
661 . 

' 0 ^^ 7 . 11 ; 1924 , 11 ־ 1 ,./׳ג ^;/* 7 .,ץ 

6 ז 101, 1.0 ץ 4 ז ; 1929 ,./ 1 י / 0 111€5 ו 170 

,!מש!! ; 1932 ^)^! 80 /ס 

./ג ,$זשק 1 \/ ;* 1961 , 1 >< 1717 ד 107 /)\ / 0 ^ 011 

/ס . 1 \ 16 ) 7 .( ; 1964 ,^ 1 ) 611 ^ 1.6 

16 ( 1 /ס /: 8101 7116 ,ששעס? .- 1 . 0 ; 1967 < 1 ו)^ז 

. 1968 , 16 <} 60 * 1 . 1 \ 

מאורים, ע״ע מורים. יי■ 

מאוריציוס, ע״ע מוריציום. 


מאור 1 נר, פריץ — ז 1116 !זנ 431 ג — ( 1849 — 1923 ), 

פילחסוף וסופר גרמני, יהודי. מ׳ גדל והתחנך בבו¬ 
המיה אבל את מרבית שנותיו עשה בברלין כסופר, מבקר־ 
תיאטרון ועורך המדור לביקורת תיאטרון של היומון -•!;!פ 
:ו 131 < 1 ס 8 נ 7 ■!;!"!ן. מ׳ נתגלה כפארודיסט עם הופעת ספרו 
מ 01 :ו 5 ט 1 א ת 0 :ות 0111111 ל 143011 (.לפי דוגמאות מפורסמות"), 
1878 , בו חיקה סופרים מפורסמים בני-דורו. האירוניה של 
מ׳, המהולה בהרד,ורים פילוסופיים, מצאה את ביטויה בספרים 
רבים. מ' היה מחבר רב-צדדים. הוא כתב רומאנים היסטוריים 
וחברתיים ועסק בד,יםטוריה ובהגות. תרומתו החשובה בתחום 
הפילוסופיה היא לביקורת השפה. בתחילת המאה ראה־אור 
חיבורו 130110 (£ 1111 1118 ז 1 !'. 7411101 ■ 001 
(! 011011311 ל 4 / (״הכפירה באלוהים ותולדותיה במערב״), 4 
כר׳, 1922 — 1923 , שהוא מעין תולדות התרבות האירופית 
מנקודת־מבט של המאבק על החירות הרוחנית. 

ס׳ היה רחוק סן היהדות, ובזכרונותיו סיפר שחונך ללא 
תשתית יהודית על־ידי משפחתו שהתנכרה ליהדותה. בכמה 
מספריו נגע אמנם בבעיה היהודית, כמו בספרו 110110 000 
01 -, 311351 ! (״אחשורוש החדש"), 1882 , ואע״פ שחלק גדול 
מידידיו היו יהודים, הוא נשאר זר ואדיש לבעיות היהדות. 

כתביו הנבחרים, 1£1011 ־ 50111 0 :ז 1,3111 ע 0 § 5 .ט 4 /, ב 6 כרכים, 
הופיעו בשנת 1919 , וזכרונותיו, מ 80 מ 1111110111 .?, ב 1918 . 

ג, שלוס, מצוד, הבאה כעברה (כנסת, ב'), תרצ״ז (על חשי¬ 

בות זברונותיו של מ' לתולדות הפראנקיססים)! , 106 זא . 111 

- 2,7010 י/ ■ 401 ^ £1/0111110 !! 0 מ 01 , 020 גמ< 51 , 40 11.1 . .א 

, 4 !) 1 ׳ 11 \! 01111 017110 ^ 5 ,ז 3£ ב 4 ח 1,3 - 0 ; 1914 , 0 !^? 






43 


מאותנר, פריץ — מאזנים ומכשירי ׳ 5 ז 5 ןילה 


44 


,תש £15 ;* 1923 1 ז 1 > ומין 

״/ג .? ,פ $1£1 קק £3 .* 1 ׳ ; 1924 ,( 3., XX^X )ג 511 'זמ £3 ) 

1/1 ׳{£ומ/ 5 , ^ .ז/ ,ת 114 ז^\ע . 0 ; 1926 

. 963 ! ,( 1 ח¥ ,) 6001 ) ¥03 .) 108 ) 63€01 .*ו:*יט בזי• 





47 


מאזנים ומפשירי שקילה 


48 



משקולות. ה¬ 
משקולות הטובוח־ 

ביותר עשויות נתד 
של פלטינה ו 0% נ 
אידידיום. משקולות 
טובות עשויות ג□ 

פלדת אל-תלד או־ 

סשוסי!.. הטבילה 
21% !רום וס׳ייסב 
נילל. נתך אה ר 
פת זים הוא ניקל 
—:רום 20% . 

פשקולו; טובות ו¬ 
פח ׳ת י? רות עשויות 
פליז מ 1 ופה רודיום 
או פלטינזש משקו- 
פיזי:"־ *;■י?-""־ לות הקטנות מ 1 

גויס עשויות פלטינה, טנטלום או אלומיניום. 

בגלל צפיפות! השונה של משקולות זהות העשויות מהמ¬ 
רים שונים, פועלים עליהן כוחות ציפה הידרוסטאטיים 
שונים באוויר. כדי למנוע טעויות ולהקל על השוואת מש¬ 
קולות, נקבע בהסכם בינלאומי כי הצפיפות התקנית של 
משקולות תהיה זו של פלדת-אל-חלד בת 8 גרם לסמ״ק. לגבי 
משקולות מחומר אחר יש לתת את צפיפותן, או לציין את 
משקלן באוויר, בד,שוואה לצפיפות 8 גרם לסמ״ק. 



ם׳מגוול 1 ח סריייסות ( 15 )עג> 11 ג 8£ 0£ 1 ו 3 ^:ע^ 8 אה״ב) 


מכונות שקילה. לדיוקים בינוניים משתמשים, בין 
השאר, במ" הדומים למ" האנאליטיים, אך בהם המדנים אינם 
שטוחים אלא שקערוריים או בצורת הלהבים והסדנים 
עשויים פלדה קשה. הקורה עשויה בצורת משולש או מעויין 
מוארך. מ" כאלה מתאימים לשקילה של כמה מאות ק״ג 
ומעלה. 

במאזני שולחן (ר׳ ציור 5 או הומצאו ב 1669 ע״י המת¬ 
מטיקאי הצרפתי ג. פ. ח׳ברוואל) אפשר לתאת את המש¬ 
קולות המאזנות זו את זו במרחקים שונים על מוטות-התליה 
בלא לערער את האיזון (היות והכוח פועל תמיד לאורך 
המוטות האנכיים של המקבילית ומומנטי-הסיבוב מתבטלים 





ציור 5 . א: פאוני ר^ברוואל: ב" ג: צורות שונות של מאזני רוברוואלג 
ר: סאזני רוברוואל מה׳פכים 


ע״י הצירים הקבועים). למ״ אלה ואריאציות שונות — 
ר׳, לדוגמה, ציורים 5 ב־ד. 

מאזני-שולחן אחרים, מאזני ברנזיה ( 1850 ), מאפשרים 
גם הם הנחת המשקל בכל מקוםיעל' הכף בלא לשנות את 
האיזון, והכפות נשארות תמיד אפקיות. כדי שהכפות תהיינה 

אפקיות צריך להיות קיים ^ ^ (ר׳ ציור 6 ) והנקודות 

4 . ו 8 תרדנה באותה מידה. בתנועה נשארים המומנטים ללא 
שינוי. מאזני רוברוואל וברנדה מצויים עד היום בשימוש 
רחב לצרכי מסחר. 


— 


;ד 


1 4 




ציור 8 . סאזני ־ונז׳ה (■ 13118£1 ;>פ) 


סוג מ" אחר הנפוץ בשימוש מסחרי הם המ" העשרוניים 
(בשימוש משנת 1820 ! ר׳ ציור 7 ). 



ציור 7 . סאזניים עשרןניים 

המומנט סביב 4 הוא: + נ 0,1 = 03 

והמומנט סביב 6 : = £? 

ט = 02 + 018 = 03 .*. 

את המי בונים בך שמתקיים 0 =-| וללן י 1 (־ 0 + 01 ) = 03 • 
היות והעומס על המי׳ היא 02 + ! 0 = - 1 הרי שס מקבל 
את הערך ^ , 1 ומידיעת היחס והערך הנמדר ס ניתן 
לקבוע את הערך של . 1 . 

ם א ז נ י - ר ו ב ד (פלאטפורמה) הם מ" המשמשים למש־ 
קולות כבדות. לבניית מאזני־גשר, לשקילת מכוניות וקרונות- 
רכבת, אך גם למשקולות קטנות-יותר, עד כמה עשרות קיג, 
בדיוק של 1 לי 10 , ואף למעלה מזר, (ר׳ ציור 8 ). מ" אלה מחר 
ברים זוגות זוגות לשם הגדלת העומס. מ" לשקילת בני-אדם 
בנויים לפי אותם העקרונות כמו מ" עשרוניים או מאזני־ 
רובד. 

מ" נפוצים אחרים הם מ" שבהם העומס תלוי על סרט, 
שקצותיו קשורים לגלגלים אבסצנטריים, לשם תנועה לינ- 





49 


מאזנים ומכשירי שקילה 


50 



ציור 8 . סאזני־רזכד ליעהי?ת ר׳עא;ר בבדים, מ״ 6 אי 1 ת, קרונוח-רבנת 
1 כד׳ (למעלה— טנם מז הצר; למטה— מבט טלמעלה) 


ארית של העומס (ר׳ ציור 9 ). אל גלגלים אלח מחוברים 
מוטות שבקצותיהם משקולות קבועות! מרחקי המשקולות 
מן האנכים העוברים דרד 
צירי־ר,סיבוב נקבעים ע״י ,,-?־רזייי^יי׳י־י'^ 


סיבובי הגלגלים הגורמים 
לירידר, או לעלייר, של הגוף 
הנשקל. התבועד, הלינארית 
של הגוף הנשקל מועברת 
באמצעות מוט־שיניים וב־ 
גלגלי־שיניים אל הסקאלה, 
מ" פשוטים הפועלים לפי 
עקרון של מדידת השינויים 
במצבים פיסיקליים חם מאז־ 
ני־קפיץ׳ בהם מתיחת הקפיץ 
ע״י כוח המשיכה של המסה 
הנשקלת מועברת למחוג. 
התארכותו של קפיץ לולייני 
מראה את משקל הגוף לפי 
הנוסחה •"!סס 2 , 
( 11 ■■ ■י 
באשר x הוא ההתארכות: 



ז 


צייר 9 . מאזניים כע?י סרט 0 ע 5 
5 פרוםי 5 אפסצנטרי 


״ — זווית־ד,ליפוף של הקפיץ 


המתוח (ד ציור 10 )! ״י — משקל הגוף! ו^! .ש ,ת — 



• 1 ■■־ , 11 . 
תפיץ גזל'■ני 


קבועים התלויים בחומר הקפיץ ובתנאים ההתחלתיים כאשר 
אין עומס על הקפיץ. באשר ס קטנה — תהיד, ההתארכות 
מתכונתית לזז 1 . 

למדידת משקלות כבדים במיוחד משתמשים במכשירים 
הבנויים על עקרון מדידת העיוותים האלאססיים של פלדד,. 
המדוייקים שבד,ם עשויים בצורת סבעת המתפחסת תחת 
העומס. מידת־ד,תפחםרתד, נמדדת ע״י מיקרומטר או הוגן 
רגיש (ר׳ ציור 11 ). 

עמסים כבדים במיוחד מודדים ע״י הצמדת לוחיות דקות 
המכילות חוט־מתכת דק־ביותר אל מוט־פלדד,. כיפוף הלו¬ 
חיות, כתוצאד, מעיוות הפלדד, תחת הלחץ, משנה את המד 
ליכות החשמלית שלד,ן. מדידת שינויים אלה בעזרת מכשיר- 
מדידה חשמלי מדוייק (ע״ע חשמליים, מכשירים) מתורגמת 
למדידת משקלו של הגוף. מכיילים את המכשיר ע״י קבוצת 
טבעות־כוח, ואת טבעות־ר,כוח מכיילים בעזרת משקולות 



כבדות. או סבעת בלתי־מכויילת כנגד טבעות אחדות מכר 
יילות — בעזרת מכבש הידראולי. 

, 8 ־ 011 תו 16 ומ ) 6 11017££ )< 1 1 ) 1 ■{ 4 }! ,ת^$^וו{'ד 
1886 , €8 זט!־- 1€ ״ 1 €1 05 ^€? €5 ^) 31 ח 031:10 ז€: 1 זז טגשזנזמ ; [. ]. 

0 ס ! 1011 ז){ה 10 ז^ ) 111 1 ז / 

1)£11£0(£ 1'210 ןח 110 ת<^ 50€.1 3.1 ׳{ 0 .מ. 5 תגז ), 

1910; מס £^ 1 } €0 ז 7 ^ ,תשז״ס .ס , 

!522*; 0 ׳{■עומסמ^ו(! ^ . 001£ ־^ב 1 ־^^ 2 ^ 1 ^ ..מ / 

111, 1922; 161£€ ¥0 [ 7££71 ){)' 1¥ 1 € ז ¥61 ,ת 2£ ש 1 ז 1 מ - 

§14%1 ת£^ 0£ ז£)^ ,ח ¥1 \־ 001 :* 1932 , 11£ {£\ 0£10 11114 1 ז££ה - 
€01 8(210 1 ) }€€ח x1(108*1. (5( 0111944 . 11 וש ; 

?. 2\.. 00 1€ /ז ^ 0 •/ 0 ^ ש־>מ 2 ו/ 2 ו 5 6 ^^,¥ £^י 11 ז^ 1 , 1 ) 1 ט 

}1[1§11€61 (?1 . 0 ; 1949 ,( 62 , 5 , 500 . ¥8 ב 1 ? . 00 ־ 

4 !>]{ 0 ז €0711 ^ 1€011 ז 6 ^ 1 ) 61 { , 11 ^ £3101 ,. 11 ,.מ - 

\{1€ 1 > 3 ־ £1 . 8 .מ ; 1951 ,( 23 .מ 4:1 ו 01 . 1 גמ\,) £€ה 1 ) 11 )/ 01 -ד - 
10 0114 !ז 10 {€)!ז! 6 ת €6 ! €6,11 ת 0-8010 ז 1€ ^ 11 ) 5117€ ,ץ 

10(1011 0114 ?//30 .ז* 15 ז 1 . $01 - 1 ) 011 { 01 }/ 5 ) 1 ןיס ^■ 01 ) 711 ש ), 
1953; 3(4011€£!, ]¥812)1(! 0114 '?1'6€{68 ¥,(1))01"0(01'^ ]¥812^^^^ 
1922*; 0 ׳^׳< 10 זס 1€11 { 1 )/ ,(. 13 ש) 1310010 ת 20 ג 01 ..מ / 

80 ט 1 ג.> 1 ^ 3 ־^^^ - ;/ 1011 ) 113.0 — 11 שו.[ 11 נ 1 ש.מ .( ; 1954 ,( 7 ,ש 0 ח 0 ג 
,}40114})1*€11 (1£6 \¥ 0 6 ; 1955-1959 , 11 ־ 1 , 86 ס 0 ^ 2£11 ס . 

5 ¥106118 1,004 / 0 )< 6/1181 -ן 14 ! 480 { , 3118 ץ£ . 0 .[ - 10116 )ח 4 ^!י 
00 101:05 < ־<־ 01 ז 3 ־ 01 ( £31 111/51031 ? 131101131 < .£ . 0 ) 1€€6 ' €1 ם 

7\]0 ) 1300141 .? . 5 ; 1960 ,( 21 ,ש 10 ץ 501£ 3 ) 11£ קנ x1.), ? 18 € 1610/1 
\{806480/10111€6 ז 0114 14601 : 11 ^ 011011 '( 7 { €141 0114 )ת 118 ז 8 זס 
(11,$. 1^31:10031 6011961 ,( 77 ,: 001 < 11 >מ 33 ־ 1 1 )ז 13 )מ 3 ] 5 ) 0 630 ־ ; 

6. >1055, \¥00£8?1, 801 ( 004 ¥61'(88 . 1963 , 1414112 ז 

ד. פל. 

היסטוריה. מכשירי השקילד, של ימי־קדם התחלקו 
לשתי קבוצות: א) מכשירים המופעלים ע״י משקולות בעלות 
(£^101^10) משקל מסויים. למכשיר היה קנה בעל נקודת־תמד 
קבועד, ושתי זרועותיו זר,ות בארכן ובצורתן. בשני קצות 
הקנה היו תלזיות שתי בפות שוות במשקלן, מכשירים אלה 
היו מ" (לט׳ 1 ע 1 ו. 11 ק)! ב) מכשירים שלא דרשו משקולות 
לד,פעלתם! אלה התחלקו לשלושה סוגים: 1 ) מכשיר שבו 
(/0 היוותד, זרוע אחת של הקנה משקולת־נגד (ץ 018 תזפ: 111 ט 
לעצמים הנשקלים! בקנה היתר, נקודת־תמך קבועה, שהר־ 
(2 : שחר, לשקול משקל מסויים אחד — חינו מאזני־מנות 
מכשיר שבו ניתן התקן־ד,תמיכה (ה״מענב") להזזה לאורך 
הקנה! בקנד, היו סימני-כיול. שאיפשרו את קריאת משקל 
העצם הנשקל (נקרא ״בזמר״, ז 50501110 ) 1 3 ) מכשיר שבו 
היתה תלויה משקולת-ר,נגד שניתן היה להזיזה לאורך הזרוע 







51 


מאזנים ומכשירי שקילה — מאי, קדל 


52 


המכויילת של הקנה (נקרא ״פלם רומי״, או,.מוט שקילה״! 
אנג' 

ראשית השימוש במ" אינה ידועה ריתנן שמקורם בארץ 
מצרים באלף ה 9 לפסה״נ. המכשירים הראשונים היו 
בוודאי עשויים עץ, ולא נשתמרו. באמנות של מצרים, ארם־ 
נהריים דוון נראים קני הם" עשויים עץ! במצרים אף נמצאו 
מספר קנים קטנים. השקילה המדדיקת של עצמים שונים 
דרשה משקולות סטאנדארטיות, ואלה היו עשויות אבן. 
מהעובדה שבתרבויות העתיקות הוגדרו הנורמות של המש¬ 
קולות הקטנות־ביותר לפי כמויות גרעינים, ניתן להסיק, 
שהשימוש במ" התפתח בתקופה בה כבר היתה לאדם הבנה 
בחשבון וכן מידע בדבר הצמחיה. לפי הנחה אחת, הרקע 
להמצאת "מאזני המנות" היו קהיליות האדם שעסקו(בתקד 
פה הנא 1 ליתית) בגידולי תבואה במשותף ועמדו בפני ההכרח 
לקצוב מנות מדודות שוות לכל המשפחות. 

מ" היו בשימוע! במצרים הקדומה, בארם נהריים וגם 
בעמק נהר אינדום, משם הגיעו לסין. היוונים כנראה למדו 
לשקול מהמצרים ומהפניקים, והיוונים והפניקים הפיצו את 
מכשירי השקילה ברחבי הים־התיבון. במרבז־אירופה, מעבר 
לגבולות איטליה, החלו משתמשים במ" בסוף ימי הקיסרות 
הרומית. לרוסיה הגיעו המ״ דרך ביזנטיון, ולסקבדינוויה — 
ע״י הוויקינגים. לאפריקה — דרומית לסחרה — הגיעו המ" 
באמצעות האיסלאם, וליבשת אמריקה — רק בעקבות הכי¬ 
בוש הספרדי. 

המ" של המצרים היו עשויים בד״ב עץ (אך היו גם קני־ 
אבן) וןדלם נע םמאזני-יד ועד למ" ענקיים שהיו תלויים על 
עמוד שעמד על בסים רחב, וייתכן שניתנו לפירוק ולטלטול, 
המצרים גם עשו נסיונות מוצלחים להתקין אנכים במ" שלהם. 
לשיפור דיוק השקילה. בא״י, שהיתה נתונה להשפעה מצרית, 
נתגלה בחפירות מגידו חצי קנה של מ" ולו צורת לוטוס. 
כן נתגלו במגידו כפות של מ" עשויות חרם ועצם. 

מתקופת יוון העתיקה לא שרדו מ". אך ידועים דגמים 
מתוך ציורי קראמיקה. אלה היו עשויים במתכונת מצרים. 
ממשקלם המדדיק של מטבעות, אפילו הקטנים ביותר, למדים 
שהיוונים בנו מכשירי־שקילה בעלי רגישות גבוהה, הרר 
מאים היו הראשונים שעשו מ" ממתכת, ברונזה ופליז. על 
מצבתו של סוחר מתקופת רומי שנמצאה בשוויץ מתוארת 
שקילת מטילים ובולי עץ במ" ענקיים. כשראו הרומאים 
שלא נוח לטלטל משקלות בשווקים פיתחו מכשירים כגון 
ה״בזמר" ו״הפלס הרומי" (בעל משקולת־נגד זזה), וביחוד 
האחרון היה נפוץ מאד. משקולות־הנגד היו לעתים מעשי- 
אמנות. הפלס הרומי היה תלוי בתקרה. עם נפילת הקיסרות 
הרומית נצטמצם השימוש במ" באירופה, אך נמשך בתחום 
ביזנטיון. בא״י נתגלו מתקופת ביזנטיון מכשירים מסוג 
"הפלס הרומי" בחפירות שקמונה. הערבים אימצו לעצמם 
במיוחד את ה״פלם הרומי". הם בנו דגמים מכל הגדלים, 
בולל מכשירי-ענק (נמצאו במצרים)! את משקולות-הנגד 
עשו בדמותם של עצמים שונים. 

ברומי הקיסרית נהגו לבדוק מטבעות זהב, אחד-אחד, 
באמצעות משקולת מיוחדת למטבעות (ה 1 םע 381 צ־), והש¬ 
תמשו במ" מדגם קל ועדין שהוחזקו בקופסת-עץ. לפעמים 
יחד עם המשקולות. קופסה עם מ" מדגם זה נתגלתה בחפירות 
ניצנה. מ" מסוג זה הובאו ע״י הערבים לצפון־אפריקה 
ולספרד. משקולות למטבעות נמצאו באנגליה במאה ה 13 . 


מכשיר לבדיקת משקל מטבעות, שהיה בשימוש בצרפת 
במאות ה 11 וה 12 , היה בנוי לפי עקרון המ" לשקילת מנות 
(ר׳ לעיל). מכשיר זה עבר אח״כ לארצות השכנות, ובגר¬ 
מניה נקרא "זיגר" (■ 1 ;) 8 מ 5 ). המכשיר הועבר גם לביזנטיון 
ואומץ לשימוש'ע״י הערבים והתורכים. בא״י ובסוריה נמצאו 
מכשירים כאלה בעזה, בח׳רבת אל־מיניה ובחמץ. 

באירופה חודש השימוש המסחרי במ" ביה״ב המאוחרים, 
וכבר במאה ד. 14 ידוע "הפלס הרוסי" בחצרות הסוחרים 
הגדולים בגרמניה. במאה ה 15 היו מ" בגדלים שונים בשי¬ 
מוש נרחב ב״בתי-המאזנים" העירוניים. התפתחות כריית 
מתכת הכסף באירופה ובאמריקה במאה ה 16 הביאה לייצור 
מ" בעלי רגישות גדולה ובכך הגיעו לשלב שבו החלה 
התפתחות חמ" בתקופה המודרנית. 

א. שטרן. מ״(״אנציקלופדיד, מקראית״, ד), 11962 ,ו■).!! .נ 1 ד 

,$ז 1€ )ת 53 .^ 1 ; 1908 . .>ץ 1 ץ 1 * 1 }- €9 ז 1 ^ אץן <ן 0 

;* 960 [ /ס 

, 4 )^ 1111 ) 16 ^ ^מז 4 ,ז€חח 1 ; 1 < 5 .ס .? ; 1965 

. 1967 
א. ער. 

מאי (לאט׳ *"!ו,!^), החודש החמישי של הלוח הנוצרי 
המודרני, השלישי בלוח הרומי הישן! בן 31 יום. 

בלוח העברי מקבילים לו חדשי אייר-סיוון. לפי עדות קדומה 
בודדת (מאקרוביום, 1 , 12 , 17 ), נגזר שם החודש משמו של 
האליל הטוסקולני מאיום! ויש הגחרים אותו מן המלה 
5 טז 10 גמ 1 ("קשישים"). המסורת העממית רואה במ׳ את 
בשורת האביב. עובדי-אלילים נהגו לחוג את בואו בטקסי 
פולחן האביב ובריקודים ליליים. באירופה של יה״ב והעת 
החדשה נחוג חה־ש זה, ובייחוד יומו הראשון, בשורה של 
טקסים, תהלוכות בני־נוער עטורי ענפים, עלים ופרחים! 
כמו-כן בנטיעת עץ־מ׳ מיוחד. לפי מסורת עממית גרמנית 
ביח״ב היו מתאספות המכשפות ערב האחד במי בבלוקסברג 
לליל הילולות וכישופים (ליל ואלפורגיס). 

וע״ע אחד במאי. 

מאי, ?]ךל — ץ 3 ^ 1 311 ^ 1 — ( 1842 , הוהנשטיידארנסט- 
תאל [סאכסוניה]— 1912 , ראדבל [שם|)',יסופר 
גרמני. מ׳ היד, הילד החמישי מבין 14 יי)דיה של משפחת־ 
אורג ענייה. תחילה היה פורה! אך שגעון-הגדלות ונטייתו 
לדמיונות בהקיץ סיבכוהו בגניבות ובעבירות אחרות. ב 4 ד 18 
התחיל בכתיבה ובדרך זו הגשים את מאווייו הכמוסים. ספריו 
מרובים ביותר. שמו נתפרסם בשל ספרי המסעות וההרפת- 
קאות שלו, שעלילתם מתרחשת לרוב בקרב האינדיאנים 
(גו 0 )£ח 10 ^ג, 1893 ! עברית: ״וינטו״. כרכים א׳—ד, 1965 ), 
או במזרח התיכון ( 111 ( 5131111 03311 ( 838.131 מסלו ("מבגדד 
ועד איסטנבול״] 1892 ! עברית: ״הנוקמים״, 1954 ). ביטהם 
הלשוני של סיפוריו דל. גיבוריו מתחלקים, באופן פשטני, 
לשני מחנות: אלה המצויינים בכל המעלות, ולעומתם — 
הרשעים הגמורים. עלילות־הגבורד, התרות ונישנות לפי אותד, 
המתכונת ובתיאורי הארצות הרחוקות מתגלה בותת רבה 
למדי. אולם עם כל מגבלותיהזס נפוצים ספריו גם כיום בקרב 
בני-ד,נעורים. הערצת הכוח והגבורה משכה אל סיפוריו את 
אהדתם של הנאציע 

כתביו המקובצים של מ׳ יצאו לאור ב 74 כרכים, 1961 . 
כ 30 מסיפוריו ניתרגמו לעברית. 

, 1 * 11 ־ 0111 ., 1 ; 1907 , 16 {ז 6 ^ 6 ) 11 )$ . 4 ]? ..)ן .? 1 

. 4 ? 11 ^ ,ץ 3 !ין 3 ץ 13 ^ן ; 1919 ,./ג ..){ < 6 / 




53 


מאי, רןרל — מאיצי חללוילוים 


54 


! 1 )^ ." 34 .^ 1 , 801110 .ז\ ; 1931 

, 11 ) 8011101 ; (עם ביבל׳ חפויטת) 1955 , 01%€$ ^ז£' 1 ^ממ/ 3 ומ 

. 1963 4 ת 14 0 ^ 5x10 

מאיל (מהיל), אטלן־ניקולה ־ 100135 ]<' 6 ת 1£11 ]£ 

— (מ 17 , ז׳יוד. [ארדן] — 1817 , פאריס), 

מלחין צרפתי. מ' נתבלט בכשרונו המוסיקאלי בגיל צעיר. 
ב 1778 בא לפאריס בדי ללמוד מוסיקה: כאן הוצג בפני גלוק 
(ע״ע), שהיה ליועצו ושהשפיע על דרכי יצירתו. ב 1790 
הועלתה האופרה הקומית הראשונה שלו, 111:051110 ^ £11 , בהצ¬ 
לחה ניכרת. מבין עשרות האופרות שחיבר, מצטיינת בייחוד 
האופרה ״יוסף״ ( 1807 ). פעילות מוסיקאלית דבת־הקף גילה 
מ׳ בימי המהפכה. האופרות שכתב באותה תקופה היו על 
נושאים אלגוריים שהתאימו לרוח הזמן. כן חיבר שירים 
לאומיים רבים. מלאי חום והתלהבות! המפורסם שבהם הוא 
:ו- 1 גנ[ 10 > 111 > ]״בלס 1,0 (,שיר היציאה לקרב״), 1794 , על-פי 
המלים של המשורר םארי־ז׳וזף שניה. מ- כתב גם מוסיקה 
לבאלט וכמה סימפוניות. פתיחותיו,' שבהן הצטיין במיוחד, 
מבשרות את פתיחותיו של ובר ואת הפואמה הסימפונית. 
. 8 ; 1889 ,;וז€^ 0£ ^ €0 ^ 30 , 11€ ז€§ 1 ז 0 ) , 1^x6 ע־ 3 ,ח 1 ?) 011 י 1 .\נ 

. 1913 ,־ 111 ׳ס 0 תו !־ 81 

מאיצי חלקיקים, מכונות שתפקידן להקנות לחלקיקים 
מהירות גבוהה, כדי שהאנרגיה שלהם תספיק 
ליצירת ראקציה גרעינית בינם לביו חלקיקי מטרה. הבנת 
תהליכי'הראקציה הללו היא חלק ניכר מעבודות־המחקר 
בפיסיקה של הגרעץ (ע״ע אטומי, גרעין). 

בשנת 1919 הראה רתפורד (ע״ע) שאפשר לפרק את 
גרעק החנקן על ידי "הפצצתו" בחלקיקי־ 1 > הנפלטים מרא־ 
דיום ומתוריום. ניסיון זה בו הצליח האדם לראשונה לשנות 
את מבנה גרעין האטום, פתח אפקים חדשים בפיסיקה. באמצ¬ 
עות האצה מלאכותית במ״ח אפשר להקנות לחלקיקים אנרגיה 
גבוהה מזו שקיימת בחלקיקים הנפלטים מיסודות רדיואקטי־ 
וויים טבעיים ולבצע ראקציות גרעיניות מסוגים רבים, 
שבאמצעותן ניתן לחקור את מבנה החומר. קוקרופט 
(: 0£1 -ו 1 ( 0 סכ)) ווולטון ( 11011 ג¥\) במעבדת קוונדיש שבקמ־ 
ברידג' ( 1932 ) היו הראשונים שעלה בידם לגרום לפירוק 



הישר מראה; שהע 5 יה המסוצעת יע? האנרגיות היא כעיעיר 
של פי- 10 — כל שש שנים 


גרעין הליתיום ע״י פרוטונ-ם בעלי אנרגיה של 7 \' 4001£0 
(יחידות האנרגיה המשמשות בפיסיקה גרעינית הן: 

ז \ 00 1 = 7 \ 110 ז י 10 = ׳\ 0 >|" 10 = ז \ 0 ״ 10 ). 

התפתחות המאיצים מאז (ר׳ ציור 1 ), מתחלקת לארכע 
תקופות, התואמות ארבע גישות שונות בשיטת האצת החל¬ 
קיקים. הצד השווה בכולן הוא כי החלקיקים המואצים הם 
תמיד חלקיקים טעונים (פרוטונים, אלקטרונים וכר) וההאצה 
היא באמצעים אלקטרומגנטיים. 

הגישה הראשונה היתד. הבאתו של חלקיק טעון לתור 
שדה חשמלי. אפשר היה להגדיל את הפוטנציאל ע״י שימוש 
באלקטרודות בעלות עקמומיות מעימאלית וע״י שימוש 
במיטב המבדדים כדי למנוע התפרקות לאורך צינורות 
ההאצה. כיום מצליחים מייצרי מאיצים כאלה לשמור על 
מתח סטאטי של למעלה מ 10 מיליון וולט (מאיצי טנדם 
ודדהץרף). 

'גישת ההאצה השניה היא ההאצה התהודתית. בשיטה זו 
מובל החלקיק הטעון במסלול הכולל מעברים רבים דרך שדה 
חשמלי מתחלף, באופן שחהלקיק הטעון מופיע במעברים אלה 
תמיד בזמן שבו הפוטנציאל החשמלי מקנה לו האצה נוספת 
בכיוון תנועתו. בשיטה זו מפלי הפוטנציאל הם קטנים יחסית 
אבל מספר המפלים הוא גדול. דוגמאות עיקריות לשיטה 
התהודתית הם הציקלוטרון והמאיצים הלינאריים הראשונים 
(ר׳ להלן, עמ׳ 61/2 ! על הזנקרונות חפיסיקאליים — ר׳ להלן, 
עמ׳ 57/8 ). 

השלב השלישי היה השימוש בעקרון ייצוב המופע( 111450 ! 
•\] 111 ( 5131 ) בהאצה תהודתית (ר׳ להלן, עט׳ 62 ). בשלב זה 
התפתחה משפחת הסינכרוציקלוטרונים. המחקר הנסיוני 
והעיוני המדוקדק בתנאים היוצרים מסלולים יציבים, איפשר 
שמירת חלקיקים בתהודה למספר סיבובים שהוא כמעט 
בלתי-מוגבל וכתוצאה מכך — השגת אנרגיות־שיא של עד 
עשרה מיליארד אלקטרון וולט ( 067 10 ). 

השלב הרביעי בהתפתחות מאיצים הוא שימוש בעקרון 
דזגרדיאנט המתחלף ( 001151115 ) 110111 > 4 ז£ 1 ! 1131111 ז 110 ב). בשי¬ 
מוש בעיקרון זה ניתן להקטין את ממדי הקרן וע״י בך את 
הממז-ים ואת המחיר של מגנטים למכונות מעגליות כך שאנר¬ 
גיות גבוהות הרבה יותר ניתנות להשגד. באמצעים סבירים. 
בשנת 1959 הושלמה מכונה כזאה במעבדות צרו שבז׳נווה 
(ארגון־גג המאחד חוקרים של ארצות מערב-אירופה)" והיא 
מגיעה לאנרגיות פרוטונים של 007 28 . פרוטודסינכרוטון 
דומה הוקם במעבדות בדוקהייוון שבאה״ב (הושלם ב 1960 ) 
והוא מפיק פרוטונים באנרגיה של 067 33 . 

התפתחות זו לא הוציאה משימוש את המאיצים בעלי 
האנרגיה היותר-נמוכה, הואיל ותחומי האנרגיה השונים תו¬ 
אמים לתחומי מהקר פיסיקלי שונים. לדוגמה, בחקר החל¬ 
קיקים האלמנטאריים (ע״ע) קובעת אנרגיית המאיץ את סוג 
החלקיקים'שאותם אפשר ליצור ומאיצים שונים משמשים, 
איפוא, בחקר חלקיקים שובים. 

מאיצי מתח ישר. 

האצת חלקיקים טעונים עד לאנרגיה של 1011107 אפשר 
להשיג בעזרת מאיצי מתח קבוע, המהווים כיום את מחצית 
מספר המאיצים בעולם. במאיצים אלה קיים הבדל פוטנציאל 
לאורך צינור מבודד — הוא צינור-ההאצה. חלקיקים טעונים 
מופקים ממקור יונים המצוי בראש צינור ההאצה, זרם החל¬ 
קיקים נוטה להוריד את מתח ההאצה וכדי לשמור על יציבות 




55 


מאיצי חלקיקים 


56 


המתח מוזרם המטע! החסר לראש ציבור הדאצה. אפשר 
להשתמש במאיצים אלה גם כמקורות נויטרונים על ידי 
שימוש בראקציות גרעיניות המפיקות נויטרונים. היתרו! 
העיקדי בשימוש במאיצי מתח־ישר הוא הדיוק הרב בקביעת 
האנרגיה (הפיזור במתח הוא מסדר גודל של 0.1% ואף 
למטה מזה). 

מאיצי קסקרה (ר׳ ציור 2 ). 

במאיץ זה מושג המתח הגבוה על ידי מעגל מכפיל מתח: 

שני הקבלים, בכל דרגה, נטענים בחצאי מופעים מתחלפים 
של מקור זרם־החילו־ 
פין, כאשר המיישרים 
משמשים כמפסקים. 
על ידי כך מופיע מתח 
כפול על שני הקבלים 
המחוברים בטור.טאי- 
צים כאלה יכולי■ ל¬ 
ספק זרמים עד X מ^ 10 
ויכולים להגיע ער ל¬ 
אנרגיות של^\ 10 ״! 1.5 . 
כל דרגה תורמת כ¬ 



¬• - [ --י וי 

ציור 2 . מעגל סכפיל־פתח למאיץ 
קסקרה. המסנניס מורכבים סקפל-ם 
* 0 וננרים ,זז 


ז\£נ 2001 . מתח גבוה מזה ניתן להשיג באשר המאיץ נמצא 
בתוך מיכל לחץ. היתרו! העיקרי בסוג כזה של מאיצים 
לעומת מאיצי-ון־דה-גרף (ר׳ להל!) הוא עצמת זרם החלקי¬ 
קים הגבוהה והעדר חלקים נעים. 

מאיצי ו!-דה-גרף. 

העיקרון של גנרטורי חגורה טעונה היה ידוע עוד בסוף 
המאה שעברה. אולם השימוש המעשי בו לצרכי הפיסיקה 
הגרעינית הודגם לראשונה על ידי ון־דה־גרף (מביזו .! .) 1 
) 3£ ג־ 01 1110 ע״ע חשמל, עמ׳ 179 , ור׳ ציורים שם). הכיפה 
של גנרטור ון־דה-גרף נמצאת במגע עם קצהו האחד של 
צינור ההאצה ושורה של נגרים בטור מחלקים את המתח 
על האלקטרורות הנמצאות לאורך צינור ההאצה. הכיפה 
מכילה גם את מקור היונים (או, במידה שנררש, — מקור 
האלקטרונים). החלקיקים הטעונים נכנסים לתוך צינור 
ההאצה ונופלים לאורך מפל הפוטנציאל בין האלקטרודות 
ער לקצהו השני של צינור ההאצה. מאיצי ון־דה־גרף הרא¬ 
שונים הופעלו באודר ונדרש מרחב גדול על מבת להגיע 
למתחים גבוהים יחסית. בצורה זו הושג מתח של 1 . 
כיום מוכנס המכשיר לתוך מיכל־לחץ של 10 — 20 אטמוספי¬ 
רות של תערובת חבקן ודו־תחמוצת הפחמן, ובשיטה זו 
מושג מתח של כ^( 10 וזרמים של עד .\/.ומ 0.5 . 

מאיצי ון־דה־גרף משמשים בדרך כלל להאצת פרוטונים, 
דאוטרונים, ויסמ. אפשר להגדיל את האנרגיות המוש¬ 
גות ממאיצי ון-דה-גרף בעזרת שימוש בעיקרו! ה״טנדם"(ר׳ 
ציור 3 א); יונים חיוביים נמשכים לתוך תעלה הנמצאת בפו¬ 



טנציאל שלילי והמכילה גאז (תעלה להצמרת אלקטרונים). 
על ידי התנגשויות באטרמי הגאז הופך חלק מחיובים ליונים 
שליליים, הנדחים ע״י המתח השלילי אל מחוץ לתעלה, 
לתוך צינור-ההאצה הראשו! של סנדם ו!־דה־גרף. האלקטרו־ 
דה המרכזית בטנדם נטענת ע״י חגורה למתח חיובי גבוה ועל 
ידי כך מואצים היונים השליליים עד למרכז הטנדם, שם ער 
ברת קרן היונים השליליים תעלה נוספת המכילה גאז(תעלה 
לקילוף אלקטרונים). ההתנגשויות בגאז זה גורמות להסרת 
שני אלקטרונים (או יותר) ממרבית היונים המואצים, ההופ¬ 
כים כתוצאה מכך לחיוביים. בהמשך תנועתם יוצאים היונים 
לתוך צינור-האצה הנמצא מעברו השבי של המרכז ומואצים 
לארכו פעם נוספת, אל המערכות הבסיוניות. קיימים מאיצי- 
טנדם עם מתחים של כ׳^^ז 10 המפיקים קרבי פרוטונים 
בעלי אנרגיה של כ 107 \ 20 , יונים כבדים יותר מאב¬ 
דים בתעלה לקילוף האלקטרונים מספר רב יותר של אלק¬ 
טרונים ולכן מואצים לאנרגיות גבוהות יותר (למשל זג־ג!! 70 
ליוני חמצן). כתוצאה מהמרה בלתי יעילה של יונים חיוביים 
ליונים שליליים אי! הזרמים המושגים בטנרם עולים אלא 
למיקרואמפרים אחדים. 

מאיצים מחזוריים. 

במאיצים אלה החלקיקים נעים לאורך מסלולים מעגליים 
הנמצאים בתוך שדות מגנטיים (מאיצים מעגליים) או לאורך 
נתיב ישר (מאיצים לינאדיים). 

מאיצים מעגליים. במאיצים המעגליים מושג המס¬ 
לול המעגלי על ידי שדה מגנטי הניצב למישור המסלול 
ומשרה כוח המאז! את הכוח הצנטריפוגלי של החלקיק במס¬ 
לולו (ר׳ ציור 4 ): ע׳\£ ־־ ז/יעבת ( 1 ) 

כאשד 0 הוא מטען החלקיק, מ! — מסתו, ע — מהירותו, 
ת— רדיום המסלול ו 6 הוא צפיפות השטף המגנטי (ע״ע 
מגנטיות). השדה המגנטי, בנוסף להיו¬ 
תו מטה את מסלול החלקיקים, יכול 
לשמש גם למיקוד הקרן. למטרה זו 
משתמשים במגנטים בעלי צורה מיו¬ 
חדת עם שדות מגנטיים בלתי אחידים. 

הבטטרון (ר׳ ציור 5 ). במרכז 
הליבה של מאיץ־הבטטרון גדל השטף 
המגנטי עם הזמן וכתוצאה מכך מושרה שדה חשמלי בתא 
הריק המעגלי הנמצא מסביב לליבה. חלקיקים טעונים 
מוזרקים לתוך התא שעה שהשדה המגנטי מתחיל לגדול 
והם מואצים בשדה החשמלי המושרה מסביב לליבה. השדר. 
המגנטי בתא הריק המעגלי גדל עם הזמן ועוקב אחרי 
עליית המהירות של החלקיקים הטעונים על מנת לשמור 
על רדיום מסלול קבוע (ר משוואה ( 1 )), קטבים בעלי צורה 
המקטינה מעט את השדה המגנטי כלפי הרדיוסים הגחלים, 
משמשים לצורך מיקוד אלומת החלקיקים. כאשר מגיעים לשי¬ 
או של השדה המגנטי נפסקת ההאצה והאלומה מוסחת כלפי 
המטרה. השדה מובא לעדכי המינימלי ומחזור־ההאצה נפתח 
שנית. קרן-החלקיקים 
פוגעת במטרה בקצב 
של כ 50 פעם בשניה, 
הבטטרון עשוי אמנם 
להאיץ חלקיקים טעו¬ 
נים כלשהם, אך, ל¬ 
מעשה, משתמשים •.■״ר 5 . נ: 0 ח ־ 71 טאי-דןבטוז! (חחרז 





*'ור 4 

תנועה חלקי? 
המעוז ייטע! 6 ובעל 
מסה רת בעודה סגנטי 





57 


מאיצי חלקיקים 


58 


בו להאצת אלקטרונים בלבד. בשנת 1941 נבנה הבט־ 
טרון הראשון על ידי ד. וו. קרסט .א' .ם). 

מאז נבנו מאיצים רבים מסוג זה בעלי אנרגיות מ^\=ו] 4 ז 20 
ועד 300 . גבול עליון זה נקבע ע״י הפסדי קרינה; 
אלקטרונים רלטיוויסטיים (בעלי אנרגיה הגדולה ממסת 
המנוחה שלהם [ע״ע יהסות, חורה ה־]), הנעים במסלול 
מעגלי, קורנים קרינה אלקטרומגנטית בקצב העולה במהי¬ 
רות רבה עם עליית אנרגיית האלקטרונים. הפסד האנר¬ 
גיה בכל סיבוב תוא זגש(■!/•;! 8.8 ) , כאשר £ הוא אנרגיית 
האלקטרון (במאות ז\ 1816 ) ו■!—רדיום המסלול (במטרים). 
מעל ז\ש 4 ן 100 . הפסדים אלו משבשים את הקשר הדרוש בין 
השטף הממוצע לבין צפיפות השטף במסלול ושיטות קיזח 
מאפשרות עוד השגת אנרגיות עד ל^\ש 81 ז 300 . 

השימוש הנפוץ בבטטרון הוא להפקת קרינת x ע״י פגיעת 
האלקטרונים במטרה המוצבת במאיץ. קרינת X זו מצטיינת 
בספקטרום רציף ואנרגיה מכסימאלית השווה לאנרגיה של 
האלקטרונים. היתרונות העיקריים של מאיץ הבטטרון הם 
פשטות מבנהו ומחירו הנמוך יחסית. 


ה צ י ק ל ו ט ר 1 ן(ר׳ ציור 6 ) הוא המאיץ הראשון שבו 
הואצו חלקיקים ל- 
אנרגיה מעל ז\ש 1181 . 
בציקלוטרון הופעל 
לראשונה שרה מגנטי 
שתפקירו להקנות ל¬ 
חלקיקים מסלול מע¬ 
גלי ועל ירי כך לגרום 
להם לשוב ולהיות 
מואצים בשרה חשמלי מחזורי נמוך-יחסית! שדה מגנטי 
אחיד פועל בכיוון מאונך למישור המסלול של החלקיקים 
שתנועתם מוגדרת על-פי המשוואה ( 1 ). ממשוואה זו נובע 
כי תדירות הסיבוב של החלקיקים 



צמר 6 , הנ&ה של צינןי!ןצןרון 


63 ¥ 

1 ם)ז 2 י" ■* 2 ' " ^ 

אינה תלויה ברדיוס המסלול ובאנרגיית החלקיק. תדירות 
קבועה מאפשרת לחלקיקים להישאר במופע קבוע עם מתח 
חילופין מאיץ המופיע בין שתי אלקטרודות בעלות צורת ט. 
חלקיקים המופיעים במרווח שבין שתי האלקטרודות במופע 
של האצה של השדה החשמלי ימשיכו איפוא ויואצו כעבור 
סיבוב נוסף, במסלולים שהם חצאי מעגלים בעלי רדיום הולך 
וגדל בקצב קבוע. 

משתמשים, בדדר כלל, בתדירות של . 54117 ( 20 — 10 ) וה¬ 
מתת במרווח ההאצה הוא מסדר גודל של זג 100,000 . כאשר 
מושגת האנרגיה המכסימאלית, נכנסים החלקיקים לתוך שדה 
מטה המוציא ם מתוך חציקלוטרון, או שהם פוגעים במטרה 
המוצבת בתוך תא הציקלוטרון עצמו. 

היות ותדירות הסיבוב תלוייח ביחם שבין המטען למסת 
החלקיק, אי אפשר להאיץ באותה תדירות ובאותו שדה מגנטי 
פרוטונים ודאוטרונים כאחד. לעומת זאת, אם ציקלוטרון 
מתוכנן להאצת דאוטרונים יכול הוא להאיץ גם הליום מיונן 
פעמיים (חלקיקי !>) ומולקולות מימן מיוננות פעם אחת 
(/ 11 ), משום שלחלקיקים אלה יחס כמעט שווה בין מטענם 
למסתם. בגלל סיבה זאת, רוב הציקלוטרונים הקיימים מתוכ¬ 
ננים להאצת דאוטרונים. מאידך, מטען שונה מביא לידי כך, 


שחלקיקים שונים המואצים באותו ציקלוטרון רוכשים אנר¬ 
גיות שונות. לדוגמה, בציקלוטרון המתוכנן להאיץ דאוטרונים 
לאנרגיה של ז\ש 4 { 20 ניתן להאיץ מולקולות של סימן לאנר¬ 
גיה של זגש 4 ן 10 לכל פרוטון, וחלקיקי-ט — לאנרגיה של 
זגש 4014 . מאיצי-ציקלוטרון אחדים נבנו בשביל האצת יונים 
כבדים בעלי מטען גבוה עד לאנרגיות של ז\ש 4 ז 100 . אנרגיות 
גבוהות־יותר אינן מושגות, כי אפקטים רלטיוויסטיים גורמים 
לחלקיקים להפסיד את מופע הד,אצה. בסינכרו-ציקלוטרון 
מובאים אפקטים אלה בחשבון, ע״י שינוי תדירות ההאצה בזמן 
ההאצה עצמה — כבל שמטת קבוצת החלקיקים עולה, כן 
יורדת תדירות ההאצה. בדרך זו ניתן להשיג חלקיקים בעלי 
אנרגיות שבין ז\ש 4 ן 100 לז\ש 70014 . בציקלוטרון ניתנים 
להשגה זרמים של עד ג/!"! עבור הפצצת מטרה פנימית 
ורק בכעשירית מזרם זה אפשר להשתמש לר,פצצת מטרות 
חיצוניות! לעומת זאת, קטנים הזרמים בסינכרו-ציקלוטרון 
בכשלושה סדרי-גודל, בגלל האצה בלתי-רציפח. למרות 
העובדה שעצמת הקרן המושגת מתוך הציקלוטרון היא, 
בדרך-כלל, לגדולה מעצמת הקרן המושגת ממאיץ-הטנדם, 
טיבר, של קרן זו נחות'יותר; אלומת חציקלוטרון היא גדולה 
הרבה בקטרה ובפיזור האנרגיה של חלקיקיה. נוטף על כך, 
אלומת ד,ציקלוטרון אינה אחידה בזמן והחלקיקים מופיעים 
רק בחלק ממופע ההאצה, לעומת האלומה האחידה היוצאת 
ממאיץ הטנדם. בגלל תופעה זאת, שונה אפיים של הניסויים 
הפיסיקאליים המתבצעים בעזרת הטנדם. שימוש רב נעשה 
בציקלוטרונים עבור ייצור איזוטופים בו טיב הקרן אינו 
מהווה גורם חשוב. מחיר הציקלוטרון הוא נמוך יחסית, 
מבנהו פשוט וכתוצאה מכך הוא מהימן בפעולתו. 

ה מ י ק ר ו ט ר ו ן — נקרא גם הציקלוטרון לאלקטרונים 
(ד ציור 7 ). גם למיקרוטרון, בדומה לציקלוטרון, שדה 
מגנטי אחיד ותדירות 
קבועה לד,אצח, אלא 
שתדירות הסיבוב של 
האלקטרונים בו אינה 
קבועה. שדה מגנטי 
אחיד פועל במאונך 
למישור מסלול הא¬ 
לקטרונים, ואלה מר 
אצים בשדר, חשמלי, 
בעל תדירות של 
117 ^ 3000 , הנמצא בתוך חלל-התהודה. עבור אלקטרונים 
רלטיוויסטיים משוואה ( 2 ) ניתנת לבתיבה בצורה: 

2113 1 

כאשר 1 הוא הזמן לסיבוב אחד של אלקטרון בעל אנרגיה 
כוללת של =ש*(ן + יש ־.מ! ׳!ץ = =שמו = 3 (.מ! הוא מסת- 
המנוחה של האלקטרון, ק — תקיפת האלקטרון וש—מהירות 
האור). כדי שחאלקטרון יופיע בהלל התהודה תמיד במופע 
ההאצה, חייב 1 לד,יות מספר שלם של מחזורים של השדה 
המאיץ. המיקרוטרון הוצע לראשונה על ידי ו. י, וקסלר 
(-!ש^שןשזר . 1 ,ז\) ב 1944 ומאז נבנו כמה מיקרוטרונים 
בעלי אנרגיות עד ז\ש 4 ן 30 וזרמים עד ג׳.ת 0.51 . היתרון 
החשוב של מיקרוטרון טמון באפשרות הפשוטה של הוצאת 
הקרן מהמכונה — בגלל הרווחים הגדולים שבין המסלולים. 





59 


מאיצי חלקיקיפ 


60 


הסי ננווט ון (נקרא גם [בבריה״ט] סינכרופאזו־ 
טרון). במאיץ הסיננרוטרון מואצים החלקיקים במסלול קבחנ, 
כמעט מעגלי. כדי לשמור על רדיוס קבוע של מסלול, מגדי¬ 
לים את השדה המגנטי המושרה ע״י מערכות של אלקטרו¬ 
מגנטי□ לאורך טבעת ההאצה, במשך כל זמן ההאצה. השדה 
ניצב על מישור הטבעת וגרלו קטן במקצת כלפי רדיוסים 
גדולים, כדי למקד ולייצב את קרן החלקיקים. ההאצה נעשית 
בתחנות אחדות (ולעתים — בתחנה בודדת אחת) של שדות 
חשמליים מאיצים. המפוזרות לאורך הטבעת, התדירות של 
השדה המאיץ גדלה עם עליית המהירות של החלקיקים. 
המצאת הסינכרוטרון נתפרסמה באופן בלתי תליי ע״י ו. י 
וקסלר וא. מ. מקמילן . 1 יז ״?)■ 

רוב הסינכרוטרונים הקיימים משמשים להאצת אלק¬ 
טרונים בתחום שבין נמה עשרות עד למעלה מ 100¥ . 
האלקטרונים מוזרקים ממקור אלקטרונים באנרגיות של 
( 100 — 50 ) והואיל וכבר באנרגיה של כמה מהי¬ 
רות האלקטרונים היא קרובה למהירות האור, אפשר להשתמש 
בתדירות קבועה. על מנת להמנע משינוי התדירות בראשית 
ההאצה, מאיצים תהילה את האלקטרונים בתוך אותה המכונה 
בשיטת חבטטרוו עד לאנרגיה של מספר במכונות 

אחרות מזריקים אלקטרונים בעלי אנרגיה של מספר 
ממאיץ אתר. תהליכי ההאצה חוזרים בין 20 ל 60 פעמים 
בשניה. המטרות נמצאות בדרך כלל בתוך המאיץ וכמו 
בבטטרון מפיק המאיץ קרינת x בעלת ספקטרום רציף 
המשתרע מאנרגיות נמוכות עד לאנרגיה של האלומה. 

אם כי העיקרון של סינכרוטרח לפרוטונים זהה עם זה 
של הסינכרוסרון לאלקטרונים, קיים ביניהם שוני׳ רב במבנם, 
בצורתם ובקלות בנייתם. הסיבה לכך היא שהפרוטונים מגי¬ 
עים למהירויות הקרובות למהירות האור רק לאחר שצברו 
אנרגיה של מספר (מסת המנוחה של הפרוטון שווה 
בערך ל'\־ 1 ^ 938 )■, לפיכך אק להמנע מסינכרוניזציה של 
תדירות ההאצה בתחום רהב מאד. נוסף לכך, קוטר המסלול 
הוא גדול הרבה יותר. סינכרוסרונים לפרוטזנים נבנו לאנר¬ 
גיות של בין ז\; 0£ 1 ל זג־ס 12 . זמן ההאצה הוא כשניה אחת 
במחזוריות של 3 שניות (תוכננו גם מכונות ל 20 מחזורים 
בשניה). מחזור אהד מכיל כ׳ייס! פרוטונים. קוטר המאיץ 
של ¥: 0£ 10 , מסוג זה, הוא 00 מטר, אי־היציבזת הרדיאלית 
והניצבת של הקרן דורשת תא ריק גדול וכתוצאה מכך — 
מרווח גדול בין קטבי המגנט. לפיכך הגבול של 12 הוא 
גבול כלכלי. אנרגיות גבוהות יותר מושגות, ביום, בעזרת 
עקרון הגרדיאנט המתחלף, בהוצאות נמוכות הרבה יותר. 

הסינכרוטרון עם גרדיאנט מתחלף (- 1 ־ 311 
סס־טסזל־סעג 01 ־ 11 ) 803 031138 ). שיטת הגרדיאנט המתחלף 
היא שיטה להחזרה יעילה של חלקיקים סוטים אל תוך 
המסלול הרצוי. כושר האיסוף בשיטה זו עולה הרכה על 
כושר האיסוף בשיטת השדה המגנטי הקטן עם הרדיוס. 
בעזרת מיקוד חזק זה יבולים החלקיקים לנוע במסלול בעל 
פתיחה קטנה יותר, המידות של המגנטים יכולים לקטון אף 
הן בהתאמה וכתוצאה מכך מתאפשרות מכונות לאנרגיה 
גבוהה הרבה יותר. אפשר להפעיל שדות מגנטיים או חשמ¬ 
ליים על קרן חלקיקים טעונים, כך שבמישור אחד, העובר 
דרך הקרן, יהיה מיקוד יעיל מאד ולעומת זה, בפישור הניצב 
למישור זה, הקרן תתפזר. שתי "עדשות" כאלה, בעלות 
מישורי איסוף ניצבים זה לזה, יכולות לשמש כמערכת אחת 


בעלת תכונת איסוף חזקה. מספר גדול של עדשות כאלה, 
בעלות מישורי איסוף ניצבים זה לזה, משמשות במאיץ מסוג 
זה לשמירת חדות הקרן במסלולה (עדשות אלקטרו־מגגטיות 
מהסוג הנ״ל נקראות גם ״עדשות-מיקוד-חזק״ [- 35 ־ 011810 ז; 51 
י־י״־! 108 ]). בשנות ה 60 פעלו בעולם 3 מאיצים מסוג זה: 
מכונה של ז\־ 0 7 בבריה״ט, מכונה של 00¥ 28 במערב 
אירופה ומכונה של 0 \־ט 33 באה״ב. מבונה של ז\־ס 70 
נמצאת בשלבי בניה אחרונים בבריה״מ. שלב מתקדם של 
תכנת הושג למכונה של ^■־ס 100 באה״ב ולמכונה של 
ז\־ 3000 במערב אירופר,. 

סינכרוטרון לפרוטונים של ¥־ס 30 בנוי ממערכת של 
כ 200 מגנטים במעגל שקוטרו כ 200 מטר■ גרדיאנט רדיאלי 
של השדה בכל מגנט משמש כעדשה מגנטית, והכיוון של 
גרדיאנט זח מתחלף לסירוגין בין מגנט למגנט. לאורך המס¬ 
לול קיימים קטעים ישרים שאין בהם שדה והם משמשים 
עבור האצה בשדר, חשמלי מתחלף וכן עבור הוצאת הקרן. 
הפרוטונים מוזרקים לתוך המאיץ מתוך מאיץ לינארי (ר׳ 
להלן) של ז\־ 1 י 501 , בעל אורך של 50 מטר! המאיץהלינארי 
הזה מקבל פרוטונים מתוך מאיץ קוקרלפט-וולטת בעל 
¥־^ 500 . הפעלת ההאצה בסינכרוטרון מתחילה רק לאחר 
שהמאיץ חלינארי ממלא בפרוטונים את כל ההקף של הסינ- 
כרוטרון. תחום התדירדות של השדות המאיצים הוא 
( 4.5 — 1.5 ). זמן ההאצה הוא שניה אחת ואפשר לחזור 
על התד,ליד כל שלוש שניות. עצמת הקרן היא " 3x10 
פרוטונים לכל מחזור. 

מאיץ זה משמש הן מטרות חיצוניות והן מטרות פנימיות. 
הפטרות הפנימיות משמשות ליצירת קרניים משניות כגון 
אנטיפרוטונים ומזונים למיניהם. הקרניים המשניות מונחות 
בעזרת מגנטים אל מטרות הנמצאות בשטח בו נעשה הניסוי 
הפיסיקאלי. הסינכרוטרון עם הגרדיאנט המתחלף משמש גם 
להאצת אלקטרונים. הפסדי אנרגיה ע״י קרינה מגבילים את 
האנרגיה של מכונה מסוג■ זח לב ¥־ 0 6 • תדירות השדה המאיץ 
יבולה להיות קבועה אם מזריקים אלקטרונים בעלי אנרגיה 
של מספר ¥־^:. המגנטים המשמשים במכונה לאלקטרונים 
הם קטנים יותר ולכן יש אפשרות לקבל קצב גדול יותר של 
מחזור האצה וכתוצאח מכך עצמה גדולד, יותר. תדירות שדה 
ההאצה במכונה כזו היא כ 4132 \ 5001 , הסינכרוטרון הראשון 
עם גרדיאנט מתחלף בשביל אלקטרונים נבנה באה״ב בשנת 
1955 . מאז נבנו ברחבי העולם כ 10 מאיצים נוספים מסוג זה 
בתחומים שבין 10¥ י 5001 עד 00¥ 6 . 

מאיצי שדה קבוע עם גרדיאנט מתחלף. 
המיקוד בעזרת גרדיאנט מתחלף מקטין את תלות הרדיוס של 
המסלול באנרגיית החלקיקים. לפיכך ניתן להאיץ חלקיקים 
בתחומי אנרגיה רחבים בשדר, מגנטי קבוע עם גרדיאנטים 
מתחלפים כאשר רדיוס המסלולים משתנה אך במעט. הודות 
לקביעות השדה, מתאפשר מחזור האצה קצר יותר זעתוצאר, 
מכך — קבלת זרמים גבוהים ביחס לאלו המתקבלים בסי 1 - 
כרוטרון. הגרדיאנט המתחלף של השדות המגנטיים מתוכנן 
בשתי שיטות (ר׳ ציור 8 א^ב׳): שיטת הגזרות הרדיאליות 
ושיטת הגזרות הלולייניות. בשיטת הגזרות הרדיאליות, 
השדות המגנטיים מתחלפים בכיוונם מגזרה לגזרה; במאיץ 
מסוג זח אין חשיבות לכיוון בו נעים החלקיקים. בשיטת 
הגזרות הלולייניות משתנית רק עצמת חשדה, ודרגת-ד,מיקוד 
המושגת גבוהה יותר מזו המושגת בשיטת הגזרות הרדיא- 




61 


מאיצי זזלקיקים 


62 


// 

' 1 * 


■ז 






^ י 




וי -- 

*י 







צי 1 ׳ר 8 . צ^רת קטבי המגנט בסאיצי ^]יה־ 
?בוע עם גרדיאנט סתח 9 ר: 

(א) גזר 1 ת רדיא 9 יוח— הישרה מוז 9 י;' 
כיו.׳ 1 כיגזרה לנזרה; (ב) גזרוה לולי'־ 
גיןת— עינד כעצמת חי 16 רה טגזרה 
לנורה 


לידת. שיטת הגזרות 
הלולייניות נוסתה עד 
כה רק בדגמים. 

צ י ק ל ו ט ר ל ן עם 
שדה א ז י מ ום ל י 
משתנה. בציקלו־ 
טרונים המקובלים, 
יציבות הקרן דורשת 
קיום שדה מגנטי קטן 
כאשר רדיוס המסלול 
גדל. כתוצאה מכך 
וכתוצאה מהגידול ה־ 
רלטיוויסטי של ה¬ 
מסה, יוצאים החלקי¬ 
קים מן הקצב הקבוע 
של ההאצה. השימוש 
בעקרון מיקוד של ה- 
גרדיאנם המתהלף ב¬ 
שדה קבוע מאפשר 
את תכנונו של צי¬ 
קלוטרון בעל שדה 
מגנטי הגדל עם הר¬ 
דיוס. שמתפקידו לת¬ 
קן את פיגור המופע 
של החלקיקים. בשיטה זו ניתן להשיג האצה רציפה עם 
תדירות מאיצה קבועה ולהגיע עד לאנרגיות של כמה מאות 
ז\צ}:ן 1 ז. העיקרון של ציקלוטרון זה מאפשר תכנון מאיצים 
המסוגלים להפיק קרניים של חלקיקים שונים כך שאפשר 
לשנות בנקל גם את האנרגיה שלהם. שימושם נעשה גם 
במטרות פנימיות וגם במטרות חיצוניות. 
מאיצים לינאריים. 

המאיץ הלינארי הראשון, שהיה גם ראשון למה״ח, נבנה 
ע״י ד. ווידרו ( 06 -נ!>ן);זג\.ן!) בשנת 1928 . מכשיר זה האיץ 
יונים חיוביים לאנרגיה של ז\£^ 701 . שיטת האצה זו הוזנחה 
שנים רבות בגלל חוסר מקורות תדירות גבוהה בעלי הספק 
גדול. במאיץ לינארי — חלקיקים טעונים מואצים לאורך קו 
ישר בעזרת שדות אלקטרומגנטיים בעלי תדירות גבוהה. 

אמנם אפשר להאיץ במאיץ הלינארי הן חלקיקים כבדים 
והן אלקטרונים, אבל המבנה של מאיץ לינארי ליונים כבדים 
שונה באופן עקרוני מהמבנה של מאיץ לינארי לאלקטתנים. 

מאיץ לינארי ליונים. במאיץ ליונים כבדים 
ולפרוטונים מואצים החלקיקים בתוך מבנה אלקטרודות (ר׳ 
ציור 9 ). החלקיקים מואצים ע״י שדות חשמליים המופיעים 
בין צינורות. שדות אלה הם חלק ממערך גל אלקטרומגנטי 
עומד הנמצא בהלל המאיץ. אודך הצינורות והמרחק ביניהם 
מתוכננים כך שכא¬ 
שר החלקיקים יוצאים 
מתוך צינור הם מוא¬ 
צים ע״י השדה. בזמן 
מעופם בתוך צינור, { 

כיוון השדה ^^^^.,,״,,,,״,.,,..^.......,,....,,..-.^=! 1 

ציגר 0 . סכסח ש 5 סאיץ לינאוי ליוניס 

על החלקיקים בגלל הסיכוך של הצינור. לפיכך האורך של 
צינורות הסיכוך והמרחק ביניהם גדל באופן פרופורציוני 


:) *.־ ■ ־ !/•. 7 ) 1 


למהירות החלקיק המואץ. החלקיקים המואצים נשמרים בתוך 
מופע ההאצה לפי עקרון יצוב המופע (׳<; 1111 ג 1 ג 81 11386 ס), 
לפיו החלקיקים המואצים ברבע הראשון של המחזור (כלומר 
מ' 0 עד ־ 90 אם המתח במאיץ הוא ז נס 5111 ז\) ישמרו על 
מופע זה עד לסוף ההאצה. למשל אם חלקיק מופיע מוקדם 
מדי, הוא מושפע משדה קםן-יוחר, ולכן יואט ביחס לשאר 
החלקיקים המואצים ויופיע בזמן מאוחר יותר בשלב ההאצה 
הבא. אם החלקיק מאחר הרי הוא מושפע ממתח האצה 
גדול יותר משאר החלקיקים והוא יקבל תוספת מהירות 
גדולה מתוספת המהירות של שאר החלקיקים. מיקוד הקרן 
נעשה בעזרת עדשות מגנטיות הפועלות בעקרון המיקוד 
החזק (ר׳ לעיל: הטינכרוטרון עם גרדיאנט מתחלף) והנמ- 
צאות לאורך צינור ההאצה. קוטר מאיץ לינארי לפרוטונים 
הוא כ 1 מטר וארכו כ 0.5 מטר לכל תדירות השדה 

החשמלי תלויה בחלקיק המואץ. עבור פרוטונים התדירות 
היא כ 2 ךן^ן 200 והשדה החשמלי בין האלקטרודות יכול 
להיות עד מ 01 /ז\ 100,000 . מאיץ לינארי לפרוטונים יכול 
לספק זרמי-שיא של כ.\נמ 11 , עם הגדרה גאומטרית טובה, 
באנרגיות שהן להלכה בלתי מוגבלות. למעשה, קיימים מאי¬ 
צים לאנרגיות עד ז\ס 1 י{ 70 . אעפ״י שהקרן החדה מהמאיץ 
הלינארי שימושית ייתר מאשר הקרן היוצאת מציקלזשרון, 
אין המאיץ הלינארי נפוץ משום ההוצאות הגדולות הכרוכות 
בבנייתו ובהרצתו. בגלל ההספקים הגדולים הדרושים עבור 
האצה. פועל המאיץ הלינארי בפולסים קצרים שהם אחח 
אחד לערך מהזמן. מגבלה זו עשויה להתבטל עם שימוש 
בחמרים על-מוליכים למבנה המאיץ. 

מאיץ לינארי לאלקטרונים. המבנה של מאיץ 
לינארי לאלקטרונים פשוט יותר מהמבנה של מאיץ לינארי 
לחלקיקים כבדים, מפני שניתן להזריק אלקטרונים באנרגיות 
רלטיוויסטיות. כתוצאה מהמהירות הגבוהה התדירות היא 
כ. 1117 י 30001 ולכן הממדים של המאיץ קטנים יותר. 

האלקטרונים הנעים במהירות הקרובה למהירות האור, 
עוקבים אחר גל אלקטרומגנטי הנע בתוך המאיץ וכך הם 
נשמרים במופע המאיץ במשך כל זמן ההאצה. לפיכך אין 
צורך בצינורות־סיכוך עם רווחים ביניהם, אלא כל המאיץ 
הוא חלל מוביל גלים אחד בו נע גל אלקטרומגנטי כמעט 
במהירות האור ו״דוחף" את האלקטרונים לאנרגיות גבוהות 
יותר ויותר. עקרון ייצוב המופע אינו אפקטיבי, מפני שה- 
מהירות כמעט קבועה, והממדים צריכים להיות מותאמים 
היטב למהירות האלקטרונים. הזרם הממוצע ממאיצים אלה 
הוא 1 והאנרגיות בין זלס] 0 ן 50 עד למספר ז\ 3£ ). ארכו 
של הגדול בין המאיצים הלינאריים — המאיץ של סטנ- 
פורד ( 1 ) 8130101 ) באה״ב, המפיק אלקטרונים באנרגיה של 
זלסס 20 — הוא 3 ק״מ. בגלק התנועה בקו ישר, אין האלק¬ 
טרונים מפסידים אנרגיית-קרינה נבמאיצים המעגליים. 
. 0 ^ 1 , 198 ,.־ממז^. . 801 ) !ז £0 סז 6 ^^^^^ 1€16 )י 01 '{ ,ח 180 ו^\ . 11 . 11 
, 06 מ £1 ־\ג. 1£11 י 1 . 0 ; 1958 ,( 190 , 65-76 , 3 

• 1/0 ) 0 6 ^ 7 מ 0 ) 8 § 11 גיל 1.1 . 8 ; 1962 ,( 111 .זי 8111 . 81 : 1 ) 

. 1 > .!ל! ; 1966 / 0 

,.!{ . 8€1 ) 0 ה 1 ו 40€1 { 0 ^ 71 :ז 0 } 0 ז 001€ )}/ ק 9£ > 300 11€ ד' , 0 מ 111 
• 0 )). 4 / 300 ) 711 .<} £11$110 . 8 . 1 י 1 .£ ; 1967 ,( 7 .סלן , 111 

.( 1 ; 1967 ,( 7 , 0 ?< ״ 111 ,. 1 ן . 801 ) 16 ( 7 :ז 110 וז) 1 

. 0 ; 1968 116 ^) 1 , 1 )־ 15531 ז 0 זמ 

,( 3 . 10 < ,, 1 ! , 80 ) !ז 0 } 1 ! 000167 ^ .ת 0 ז 01001 

. 1969 

א. א. בל. - ז. ו. 



63 


רבי מאיר 


64 


רבי מאיר, תנא, בן הדור תרביעי(מאת 2 לםה״נ), מתלמידי 
ר' עקיבא (ע״ע) שנסמכו בימי גזירות אדריאנוס 
(ע״ע) ע״י ר׳ יהודה בו בבא (ע״ע), והם "שהעמידו תורה 
באותה שעה". קודם־לכן נסמך ע״י רבו המובהק ר׳ עקיבא 
(יב' ס״ב, ע״ב! סנ' י״ד, ע״א! ועוד). מרבותיו היו גם ר' 
ישמעאל (עיר׳ י״ג, ע״א) ואלישע בן אבויד, (ע״ע) — גם 
לאהד שהיה ל״אחר״ — ועל זד, אמרו: "ר־מ רימון מצא, 
תוכו אכל, קליפתו זרק" (חג׳ ט״ו, ע״ב). האגדר, מספרת כי 
היה מצאצאי נירון קיסר שהתגייר (גיט׳ נ״ו, ע״א). אמרו 
עליו כי שמו האמיתי היה נד,וראי (או מי_שא) —וקראוהו מ' 
מפני "שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה" (עיר׳ שם, ור׳ 
דק״ס). אשתו היתד, כדוריד, (ע״ע). 

ר״מ היה מראשי הסנהדרין שנתחדשה באושא (ע״ע), 
בתפקיד ״חכם״ (= שלישי לנשיא). מסיבות בלתי־ברורוח, 
ביקשו ר״מ ור׳ נתן (ע״ע), שהיה אב־בית־דין(ע״ע), לערער 
את סמכותו של רבן שמעון בן גמליאל 11 (ע״ע) הנשיא, אך 
הדבר לא עלה בידם והם הוצאו מביהמ״ד. ר׳ יוסי בן חלפחא 
(ע״ע) התקומם, בטענה; ״תורד, מבחוץ — ואנו מבפנים...", 
וחם הושבו, אבל נקנסו, שלא ייזכר שמם, ועל דברי ר״מ 
יאמרו: "אחרים אומרים". גזרה זו בטלה לאחר פטירת ר״מ 
ע״י רשב״ג עצמו, בהשפעת בנו רבי יהודה הנשיא (הוריות 
י״ג׳ ע״ב). נראה כי מסיבות אלו, וכן מסיבות אישיות ומש¬ 
פחתיות, פרש ר׳מ מסביבתו, ונדד עד בבל (ר׳ ע״ז י״ח, 
ע״ב). ר'׳מ נפטר בבדידות, באסיא (יעז המזהים את המקום 
עם עציון־גבר = אילת). נשתמרו ממנו דברי־צוואה קצרים 
וסתומים, שציווה למסור לבני א׳׳י (ירר כלא׳ ט', ג׳ ומקבי¬ 
לות). 

תלמידיו המובהקים של ר״מ היו סומכוס (ע״ע) ור׳ 
שמעון בן אלעזר (ע״ע), שמסרו דברים ממשנתו. חברו, ר׳ 
יוסי בן חלפתא, תיארו כ״אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע" 
(ירו׳ מר׳ק. ג׳, ה׳). רבי יהודה הנשיא אמר על עצמו: מה 
שאני עדיף מחברי, משום שראיתי את רבי מאיר מאחוריו 
(עיד י״ג, ע׳׳ב; והשו׳ ירד ביצד, ה׳, ב׳). ר׳ שמעון בן לקיש 
(ע״ע) קרא לו ״פה קדוש״ (סנ׳ כ׳׳ג, ע״א). צוינד, ביחוד חדי־ 
פותו, ש״כל הרואה ר׳׳מ בביהמ״ד כאילו עוקר הרי־הרים 
וטוחנן זה בזה" (סנ׳ כ״ד, ע״א), וכי "גלוי וידוע לפני מי 
שאמר והיה העולם, שאין בדורו של ר״מ כמותו! ומפני מה 
לא קבעו תלכד, כמותו י שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף 
דעתר' (עיר׳ י״ג, ע׳׳ב). 

מדעותיו הדחויות בהלכד,: "חיישינן למיעוטא" (חול' י׳, 
ע״א), "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם" בדברים העשויים 
לבוא (ב״מ ל״ד, ע״ב), ״ראה את הפת ואמר: ברור שברא 
פת זו, כמה היא נאה — זו ברכתה״ (תוספ׳ ברב' ד׳, ד׳: 
וראה בבלי, שם מ', ע״ב), 

הנוסח שבו שנה ר״מ את משנתו נקבע ע״י רבי 
יהודד, הנשיא כיסוד לנוסח המשנה שלו, ומתוד־כף, 
בדרדיכלל — "סתם מתניתין ר״מ," אליבא דר׳ עקיבא" 
(סנ׳ פ״ו, ע״א). 

על דרשותיו בטבריה ובהמת, שמשכו את ההמונים 
(ראה: ירר חג׳, ב׳, א׳) אמרו, שהיו "שליש בהלכה, שליש 
באגדה ועזליש במשלים" ושהיו לו "שלש-מאות משלי שוע¬ 
לים" (סנ' ל״ח, ע״ב), ו״משמת ר״מ בטלו מחזלי משלים" 
(משנה, סוף סוטה). בתלמוד נרמזו משליו כדברים ידועים, 
ונתפרשו בספרות שלאתר-מכן (סנ׳ ל״ח—ל״ט, ורש״י שם). 


ר׳מ הפליג בדבריו בערד התורה ולימודר,: "כל העוסק 
בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה" (אבות ר, א׳), ו״אפילו 
גוי ועוסק בתורה, הוי הוא ככהן גדול" (ב״ק ל״ח, ע״א). 
"הלומד תורה ואינו מלפדר" זהו,דבר ה׳ בזח"׳ (סנ׳ צ״ט, 
ע״א).לענייןדרו-ר,לימודהורד,: "לעולם יעונד,אדםלתלמיח 
דרד קצרה"(חול׳ ס״ג, ע״ב), וד,עריד במיוחד את העיון המע¬ 
מיק (ר׳ב״מי״ג,ע״א,ורש״ישם). כן הטעים את ערך הינוך־ 
הבנים כערובה לשמידח־התורד, (שהש״ר, א׳), ולדעתו אין 
לבטל תלמידים מלימודם, אפילו בט׳ באב (תענ׳ ל', ע״א). 
עם זה דרש גם בשבח המלאכה (ב״ק ע״ט, ע״ב). ר״מ הטעים 
את ערך האדם; "בזמן שאדם מצטער, שכינה מד, הלשון 
אומרת י — קלני מראשי, קלני מזרועי" (משנה סני ף, ה׳). 
כד דרש את הכתוב "כי מלאכיו יצוד, לד לשמרף" (תהלים 
צא, יא), "הנשמר גדול מן השומר" (ב״ר ע״ה), וע״כ 
הזהיר להיות "שפל-רוח בפני כל אדם" (אבות ד׳, י"), והעיד 
על עצמו: "מעולם לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי" 
(שבת קל״ד, ע״א). ר״מ היד, נוהג לקום אפילו מפני זקן עם- 
הארץ (ירו׳ ביב׳ ג׳, ג׳). הזהיר מפני גנבת דעת (ר׳ חולין 
צ״ב, ע״א). העמיד על ערכו של מעשה החסד והבאת שלום 
(סוטה מ״ו, ע״ב) ותיאר כדוגמא לכד את אהדן הכהן(אדד״נ 
י״ב, ג׳) ובעצמו התמסר לכד (ירו׳ סוטה א׳, ד׳). על הנישד 
אין אמר: ״כל הנושא אשד. שאינה הוגנת לו — עובר משום 
חמשה לאווין" (תוספ׳ סוטר, ד,׳, י״א). 

ר״מ הטעים במיוחד את חיבתם של ישראל לפני המקום, 
"שבין נד ובין כד" הם קרויים בנים (קיד׳ ל״ו, ע״א). 
,״וחנותי את אשר אהון׳ — אע״פ שאינו הגון! ,וריחמתי את 
אשר ארחם׳ — אע״פ שאינו הגון" (ברב׳ ז׳, ע״א). 

נודעת אמרתו: "כל מי שהוא קבוע בא״י, ואוכל חוליו 
בטהרד,, ומדבר בלשון-הקודש, וקורא את שמע בבוקר ובערב, 
מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא" (ידו׳ שבת א', ג׳; 
וחש׳ ספרי האזינו, של״ג), וכן; ״כל היושב בא״י — א״י 
מכפרת עליו״ (ספרי, שם). ר״מ העמיד על מעלות התשובה: 
"שבשביל יחיד שעשה תשובה, מוחלין לכל העולם כולר׳ 
(יומא פ״א, ע״ב). סיפורי-נפלאוח סופדו עליו, שזכותו עמדד, 
בשעת סכנה למי שד,חםלל "אמר: "אלד,א דמאיר ענני" (ע״ז 
י״ח, ע״ב). 

מובאים ויכוחים שהיו לו עם ה״מינים"(ע״ע), לאוונגליון 
(ע״ע בריח חדשה) קרא בשם ״און גליון״ (שבת קט״ז, ע״א ; 
פן הדפוסים המאוחרים הושמטו הדברים ע״י הצנזורר,). היו 
לו שיחות עם אבנימום הגרדי (ע״ע) ועם חוגי השלטונות 
(ר׳ סנ׳ ד, ע״ב! קוה״ר, א׳). מובא גם ויכוח שהיה לו עם 
אחד מן הכותים (= השומרונים — ר׳ ב״ר צ״ד), ר״מ גזר 
על הכותים, שייחשבו כעובדי ע״ז משום ש״דמות יונה מצאו 
להם בהר גריזים, שהיו עובדים אותה" (חול' ר, ע״א). 

"ר״מ חכם וסופר" (גיט׳ ס״ז, ע״א) והיה כותב ספרי- 
תורה, ואמרו עליו שמשלושת הסלעים לשבוע שהיה משתכר 
ממלאכתו, היה ניזון באחד, מתלבש באחד ומפרנס ת״חבאהר 
(קוה״ר, ב׳; ור' עיר׳ י״ג, ע״א! סוטר, כ׳, ע״א). מסופר על 
בקיאותו במקרא (מג' י״ח, ע״ב). נאמר כי בתורתו — או 
בספרו — של ר״מ, מצאו נוסח שונה מהמקובל, בכמה מקר 
מות שבתנ״ד (ירר תע׳ א', א'), אד אין הכוונה לחילופי־ 
גירסאות אלא לציוני דרשות בשולי-הגליון < כגון "ווונה טוב 
מאד — והנה טוב מות", כרבו, ר' עקיבא, נטה אף הוא 
לדרשות נועזות, ועליהן הגיב ר' יהודה בלשת "דייד מאיר" 




65 


רבי מאיר — מאיר (םאירסון), גולדה 


66 


(שהש״ר א' י״ג; ב׳, ד׳). מרובים גם הפתגמים העס&יים 
הנמסרים בשמו בלשון ארמית (ברב׳ ל״ג, ע״א! פס׳ קי״ב, 
ע״ב). אחד מהם נמסר על-ידי תלמידו אפרים מקשאה (סנה' 
ל״ט, ע״ב). 

א, הייפן, תולדות תנאים ואמוראים, ססתה: נערכו, תר״ע 1 

ב. ז. בכר, אגדות התנאים, נ׳, (א׳), 45-1 , תדפ״ביי; י. א. 

הלוי, דודות הראשונים, א׳, 796-788 , תרפ״גי; ח. בר־דדוסא, 

אסיא(סיני ל״ו), תשס״ו! ג. אלון, אוואתו של ר״מ (מחקרים 

בתולדות ישראל, א׳), תשי״ 7 ! י. קאנוניץ, ר׳ מאיר, תשנ״ז. 

א. ק. 

מאיר (מאירסון), גולדה (נר 1898 , קייב [אוקראינה]), 
מנהיגת פועלים ומדינאית ישראלית. ב 1906 היגרה 
משפחתה למילווקי במדינת ויסקונסין שבאה״ב. מ׳ למדה 
שם בסמינר למורים. ב 1915 הצטדפה ל״פועלי ציון", וב 1921 
עלתה עם בעלה, מורים מאירסון, לא״י והיתה חברת קבוצת 
מרחביה עד 1924 . פ׳ היתר. עסקנית במפלגת אחדות־העבודה 
(המקורית) ואח״ב במפא״י. ב 1925 הצטרפה להנהלת ,סולל 
בונה" וב 1928 נבחרה למזכירת מועצת הפועלות. ב 1932 
נשלחד, לאה״ב כמזכירת אירגון הנשים למען החלוצות 
(חפנמס^ו ":!תס!?). אחרי שובה לא״י נבחרה למזכירת 
הועה״פ של ההסתדרות ואח״ב לראש המחלקה המדינית 
של ההסתדרות. מ׳ היתר, נציגה בקונגרסים ציוניים והברה 
בועה״פ ובוועד הלאומי. כנואמת פופולארית בעברית, 
באנגלית וביידית הופיעה בארץ ובשליחויות באה״ב וב¬ 
אנגליה. 

אחרי מעצרם של ראשי הסוכנות בארץ ב 1946 , בתקופת 
המאבק בממשלת המאנדאט, מילאה מ׳ את מקומו של משה 
שרתוק (שרת) כמנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות, 
ובקונגרס הציוני הכ״ג נבחרה להנהלת הסוכנות. סמוך 
להקמת המדינה פעלה לגיוס כספים בקרב יהודי אה״ב לצורך 
ניהול המלחמה. היא היתה חברת מועצת המדינה הזמנית, 
וימים מספר לפני הכרזת העצמאות נסעה, מחופשת כערביד., 
לפגישה בסתר עם עבדאללה, מלך עבר־הירדן, בנסיון להניאו 
מהצטרף למלחמה בישראל, אך לא הצליחה בכך. ב 1948 — 
1949 היתה מ׳ הצירה הראשונה של ישראל בבריה״מ. הופעתה 
במוסקווה עוררה התרגשות וגילויי הזדהות של היד,ודים 
שם עם ישראל — דבר שהגביר את המסע הסטליני נגד 
היהודים. 

ב 1949 נבחרד, מ׳ לכנסת הראשונה ומאז חזרה ונבחרה 
לכל הכנסות. היא היתח שרת העבודה והביטוח הלאומי 
בשנות 1949 — 5 ) 195 , ובימי כהונתה הוחל מפעל בנייתם של 
שיכונים להמוני העולים. מ׳ היתה מהתומכים המסוריס בבן־ 
גוריון, ועם הדחתו של שרת מתפקידו כשר החוץ, ב 17.6.1956 . 
נתמנתה לשרת־ההוץ, ושימשה בתפקיד זה עד יאנואר 1966 . 
היא שקדה על פיתוח קשריה של ישראל עם מדינות אפדיקה, 
אסיה ואמריקה הלאטינית ונתנה דחיפה להקמת מערכת סיוע 
למדינות החדשות, שברבות מהן ביקרה, וכן עמדד, בראש 
משלחת ישראל בעצרות האו״ם. היא המשיכה לייצג את 
מפלגתה בכנסים סוציאליסטיים בין־לאומיים. 

בהדרגה פחתה תמיכתה של מ׳ בבן־גוריון בעקבות חי¬ 
כוכים בינה לבין עוזריו במערכת-הבטחון, ואחרי הסיכםוך 
בשאלת המומחים הגרמנים במצרים ב 1963 (ע״ע א״י [כרד- 
מילואים], עמ׳ 522 ) נהיתה לדמות מרכזית בין המתנגדים 
לבן-גודיון בצמרת מפא״י. מעמדה והשפעתה התחזקו כשנהיה 
אשכול לראש-ד,ממשלה ב 1963 . היא מילאד, תפקיד חשוב 



נולדה מאיר בהברת הנעיא ניבסו־ ורעייתו בביקורה באה״ב 
(פפטמבר-אוקשובי ( 190 ) 


בגיבוש עמדה תקיפה נגד בן-גוריון ותומכיו בתקופה שקדמה 
לפילוג במפא״י ולהקמת רפ״י. 

אחדי הבחירות לכנסת הששית פרשה מהממשלח ונת־ 
מנתד, למזכירת מפא״י. מ׳ גילתה התנגדות למסירת תיק 
הבטחון למשה דיין ערב מלחמת ששת הימים. לעומת זאת 
תמכה בהתקרבות אל אחדות-העבודה. עם הקמת מפלגת 
העבודה הישראלית בעקבות איחודה של מפא״י עם רפ״י 
ואחדות-העבודה נהיתה מ׳ למזכירה הכללית של המפלגד,. 
ב 1968 פרשה מתפקיד זה, אך השפעתה הוסיפה להיות ניכרת 
במפלגתה ובמדיניות הישראלית. אחרי מות אשכול (ע״ע) 
נכחדה מ׳ לראש־הממשלה ( 17.3.1969 ). 

היא פעלה למניעת פילוג במפלגת העבודה ולהקמת 
מערך עם מפ״ם בבהירות לכנסת ה 7 , בחתירתד, לאחדות 
תנועת-הפועלים. ממשלתה היתד, המשכה של ממשלת הלי¬ 
כוד הלאומי, שקמה ערב מלחמת ששת הימים, ואחרי הבחי¬ 
רות לכנסת זו הצליחה מ׳ לכונן שוב ממשלת ליכוד לאומי, 
בחרכבה המפלגתי הקודם. 

במדיניות החוץ הופיעה מ׳ כמגלמת קו תקיף יותד משל 
קודמה, בד,תנגדותד, לנסיגד,, ללא שלום מוסכם, מהשטחים 
שנפלו בידי ישראל במלחמת ששת הימים, ולפיכך התנגדד, 
לשיחות בין 4 המעצמות הגדולות, שהתכוונו לד,כתיב למעשה 
הסדר בין ישראל לשכנותיד" תוך נסיגת ישראל וללא שלום 
חתום ומוסכם. 

מ׳ הצטיירה כמדינאית מעשית, נוטד, לפשטות בהליכו¬ 
תיה ובסגנונד" שבאישיותה, התמזגו רגשנות אמר,ית ותקיפות 
כאחת. 

א. אגרם׳ גולחי״ 51969 ל 195 / 0 , 1111 ו׳ני<ל 5 .]׳יג 

.?> . 1 > 1 : 1964 , €0111€ 5 ) 1 ) 14/11 0171071 ■^( — ./ 11 . 0 ,, 111 
.* 1969 

א. לי. 






67 


מאיד, ר׳ יעקכ כן כלב מידקדו— ד' מאיר כן שמואל מרמדו 


68 


מאיר׳ י׳ נעקב בן כלב מיךלןת ( 1856 . ירושלים- 

1939 , שם), הרב הראשי הספרדי לארץ־ישראל ברא¬ 
שית תקופת המנדט. עוד בנעוריו היה פעיל בענייני ציבור 
בירושלים. נסע בשליתות העדה הספרדית שבירושלים לבו־ 
כרה ( 1882 ), לתוניסיה ( 1885 , 1894 ) ולאלג׳יריה ( 1885 , 
1900 ). היה ממייסדי חב׳ "שפה ברורה" בירושלים—להפצת 
הדיבור העבדי: כן עסק בייסוד שכונות חדשות בירושלים. 
במלה״ע 1 פעל לביטול כמה מגזירותיו של פחה ירושלים 
לגירוש יהודי פרס ובולגריה. החל ב 1885 היה חבר בית־הדין 
הרבני ״הספרדי״ בירושלים. ב 1906 נבחר ל״הכם באשי" 
(התואר הרשמי של הרב הראשי. שהוענק לו ע״י השלטו¬ 
נות התורכיים) לארץ־ישראל ול״ראשון-לציון" (תוארו, 
המקובל מדורות, של הרב הראשי הספרדי בארץ), אך 
התפטר מתפקידו בגלל מחלוקת. ב 1907 — 1919 שימש דב 
ראשי בקהילת סאלוניקי. עם ייסוד הרבנות הראשית לא״י 
ב 1921 נבחר שנית כרב ראשי ספרדי לא״י, לצדו של הרב 
א. י. קוק (ע״ע), וכן ל״ראשון-לציון". במשרה זו כיהן עד 
יום מותו. רי״מ פעל הרבה למען היישוב. השתתף כציר 
בקונגרס הציוני הי״ג. שימש כנשיא-כבוד של ההתאחדות 
העולמית של היהודים הספרדים. והיה חבר נשיאות אסיפת- 
הנבחרים הראשונה ליהודי א״י, רי״מ זכה באותות־כבוד 
מצד כמה ראשי-מדינות. 

ס. גרייבסקי, מגנזי ירושלים, חוב׳ 110 , תרצ״ד! זנרוו מאיר 

[ספר יובל לכבודו], תתי״ו. 

מאיר, לאו אריה ( 1895 , סטניסלבוב — 1959 , ירושלים), 
מזרחן, חוקר הארכאולוגיה והאמנות של המזרח 
הקדוב ושל האיסלאם. בן למשפחה ציונית משכילה, למד 
בסמינר לרבנים בווינה ובמכון למדעי-המזרח, של האוני¬ 
ברסיטה שם, וקיבל תואר ד״ר ב 1917 . עלה לא״י בשנת 1921 , 
ועבד מספר שנים במחלקת-העתיקות הממשלתית, תהילה 
כמפקח ולאחר־מכן כספרן ראשי. ב 1925 נתמנה מרצה, 
ולאחר-מכן פרופסור לארכאולוגיה מוסלמית באוניברסיטה 
העברית בירושלים, ושימש כרקטור שלה בין השנים 1943 — 
1945 . הארכאולוגיה של המזרח הקדום, תולדות ירושלים, 
ארץ־ישראל והיהודים בארץ-ישראל ובגולה, האמנות היהו¬ 
דית ובמיוחד זו שבארצות האיסלאם היו התחומים העיקריים 
שבהם חקר ופירסם לרוב. בחפירות שניהל ב 1925 — 1928 . 
ובתפירה נוספת ב 1940 , שנערכה בשיתוף עם פרופ' א. ל. 
סוקניק, נתגלה קטע של חומה, 4 מגדלים ושרידים של שער 
בצפונה של ירושלים. חומה זו זוהתה על-ידי שני החוקרים 
כחומה השלישית של ירושלים שיסודותיה הונחו לדעתם על- 
ידי אגריפס הראשון. תרומתו המדעית העיקרית היא בחקר 
אמנות ארצות האיסלאם ובזיהוי אמניהם האנונימיים. ספריו 
המסכמים את המחקרים בתחום זה כוללים רשימות מפורטות 
של שמות האמנים, הכלים שיצרו והבניינים שהקימו, בליווי 
ביבליוגרפיה מלאה, והם משמשים כלי-עזר ראשון במעלה 
בחקר אמנות זו. 

מ׳ היה אפיגרף וחוקר־מטבעות מעולה. הוא פענח 
כתובות־בניה ואבני־קבורה במקומות שונים בארץ, ובבקי¬ 
אותו במטבעות היהודיות והמוסלמיות תרם תרומה חשובה 
לחקר תולדות ארץ־ישראל. 

רבים ממחקריו של מ׳ מוקדשים לתקופה הממלוכית 
וגילוייה התרבותיים השונים. הוא היה הראשון שמיין אח 
הסימנים ההרלדיים ( 1933 , 1 )ז 0x£0 ,׳!!!)!ס־נס]]! 5310001110 ) 


וזיהה עליסמך השוואות קפתיות בין עדויות ספרותיות לבין 
תיאורים ויזואליים את חלקי הלבוש הממלוכי ( 10 ט 111 ] 13 י 1 
1952 ,ס׳דסמסס , 0181111110 ). מבין ספריו האחרים יש לציין 
את שני החיבורים שיצאו-לאור אחר מותו: ׳< 11 ס 3 ' 81 ס 11 ( 011 
108 ) 3 ות 15 וה 11 זו 1 1511 ׳י 101 0£ ("ביבליוגרפיה לנומיסמטיקה 
יהודית״), בעריכת מ. אבי־יונה, 1966 ; 0£ זלץ 1 ת 3 זן! 110 נ 611 
311 ! ! 151 * 10 ("ביבליוגרפיה לאמנות יהודית"), בעריכת 
א, קורץ, 1967 . 

בירושלים הוקם "יד ל.א.מ׳", בתרומתה של הגב׳ ו, 
ברייס-סלומון, ובו מעון לאקדמאים קשישים ומחיאון עשיר 
לארכיאולוגיה ולאמנות האיסלאם (נפתח ב 1970 ). 

,^ 1 ^ו ¥01% . 14 . 4 . ,ץז 01 £ ס 8 311011 ־ 101 ^ 1 6 x :>גז 18 

1961 
חו. ב. 

ר׳מאירבןברוןי הלוי (המחצית השניה של המאה ה 14 ). 

מגדולי חכמי יהדות אשכנז בזמנו. חברו של ר' 

אברהם קלויזנר. מוצאו מפולדה. סבורים, כי תחילה שימש 
ברבנות ארפורט, שם למד אצלו ד' הלל "הזקן" מאדפורט. 
משם עבר לשמש ברבנות פרנקפורט. ב 1383 בא לנירנברג, 
אך חזר לפרנקפורט ב 1385 . סמור ל 1391 הושם במאסר 
בעקבות עלילה, וב 1392 , עם שחרורו, עבר לכהן ברבנות 
וינה ונראה כי בה נפטר, ב 1404 . ר׳ יעקב מולין (ע״ע), ר׳ 
יהודה מינץ (ע״ע). ר׳ ישראל איסרלין (ע״ע), ר׳ ישראל 
ברונא (ע״ע) ואחרים מביאים בכתביהם הרבה ממנהגיו 
ומפסקיו לפסק־הלכה (בשם "מהר״ם סג״ל"! "מהר״ם ס״ל"), 
אולם מספריו לא הגיע לידנו מאומה. 

בזמן המחלוקת סמוך לשנת 1393 , בין ר' יוחנן טרום 
(ע״ע) לבין ר׳ ישעיהו בן אבא מארי, על כס הרבנות הרא¬ 
שית של צרפת, שר׳ יוחנן נבחר לה, קיבל ר׳ ישעיה סמיכת 
"מורנו" מאת מ' המיפה את כוחו בפירוש ליטול את משרתו 
של ר׳ יוחנן ממנו. התערבות זו של מ׳ האשכנזי בענייניה 
של קהלה אחרת — צעד חסר תקדים כמעט, המוכיח על 
מעמדו המרכזי—עוררה את התנגדותם של ר׳ יצחק בן ששת 
(ע״ע) ואחרים, שצידדו בעמדתו של ר׳ יוחנן: אעפ״כ כותב 
הריב״ש על מ׳ בכבוד מופלג. בגלל ענין זה, סברו כמה 
חוקרים כי מ׳ הוא שחידש את מוסד הסמיכה (ע״ע) באשכנז, 
דבר המוטל כיום בספק רב. 

י. פרייסאנן [מחדיר), לקס יושר, א׳, מבוא, תרס״גו צ. 
נראטץ, די״י, ו׳, 13-12 , ד 3 , תרס״ו■ י. קופמן, ר׳ יום 
טוב ליפמו מיהלהויזן, תרפ״ז! א. הרשסן, רב יצחק בר 
ששת. מפתח; בערכו, תשט״ז! 8 . ברויאר, הספיכה חאשל־ 

נזית (צירן׳ ל״ג)׳ תשננ״דן}, 1154:11112 ^ 61 ״ 8 

,( 39 ,^ 3 ־ 34 . 1602611 < 1€ < 1 ) .* 1 

. 94 ^ 1 

ר׳ מאיר 3 ן 0 מואל מלמרו (זק״ 01 .ת 113 ) (לערד: 

^ 10 ^ 1135 ), מראשוני בעלי־חתוספות בדרום- 
צרפת. רבותיו היו חכמי-לותר! לאחר נישואיו עבר לוור- 
מייזא ושם למד אצל ר' יצחק בן אליעזר חלד ואצל חותנו 
רש״י. מבניו, שילדה לו אשתו יוכבד, בת רש״י, נודעים 
בעיקר שלושה, שהיו גם תלמידיו — רשב״ם (ר׳ שמואל 
בר׳ מאיר. ע״ע), ריב״ם (ר׳ יצחק בר׳ מאיר, ע״ע), ורבנו 
תם (ע״ע). חתנו היה ר׳ שמואל מוויטרי. אביו של ר׳ יצחק 
(ר׳׳י הזקן). מבעלי התוספות. תקופה מסויימת ישב, כנראה, 
עם חותנו דש״י, בטדוייש 1 אך עוד בחייו עבר לרמרו ויסד 
שם בית־מדרש. יש שכינוהו "הישיש" או "אבי הרבנים". 
מ׳ חיבר פירושים לתלמוד, מעין אלה של חותנו רש״י ובנו 



69 


ר׳ מאיר כן שמואל מרמרו — ר׳ מאיר מפרמישלז 


70 


רשב״ם (בידינו נמצא קסע מפירושיו שהוכנס לתוך פירוש 
רש״י לתלמוד) וכן..תוספות" (מהן כתוך ד׳״חוספות" שב־ 
דפוסי־התלמוד הרגילים). דברים בהלנה משמו מובאים 
ב,.םפר הישר" של בנו רבנו תם. ב..אור זרחו". ב.,ספר 
העיסור" יעוד. פירושי מקראות משמו מובאים ע״י בנו 
רשב״ם בפירושו לתורה, ואף הם הדורים רוח פשטנית. 
וייתכן שהבן הושפע בזה מאביו. בנוסח "כל נדרי" יש 
דברים שתוקנו על־ידיו. מצויות תשובות שהשיב לו חותנו 
רש״י וכן תשובה שהשיבו שניהם כאחד. מ׳ חיבר גם 
"סליחה" הפותחת ב״אבוא לפניך". 

א. א. אורבך, נעלי ההוספות, 42-38 (ור׳ שם נם במפהח, 
בערנו). תשס״ו. 

ר׳מאיר בעל־הנס, .קבר, סמוך לחוף הכנרת. ליד חמי 
טבריה (תמי: כרך ו׳, עמ׳ 1149 — 1150 ). בימינו 
בנוי עליו בית־כנסת גדול לאשכנזים ולספרדים. רי משה 
בטולה (ע״ע) מספר ב״מסעות א״י" (מהמחצית הראשונה 
של המאה ה 15 ) שעל־יד קבר זה מתפללים ואומרים כי "שם 
נקבר אחד ששמו ר' מאיר, שנשבע לא לשבח עד כי יבוא 
שילה, ונקבר מעומד". ר'יעקב, שליח ר׳ יחיאל מפרים (ע״ע; 
במאה ה 13 ) מונה ב״סימני הקברות" שלו אח קברו של ה ר ב 
ר׳ מאיר קצין בטבריה. מ. א י ש ־ ש ל ו ם משער, על־ 
יסוד הקבלות מעדויותיהם של נוסעים שונים מדורות קדו־ 
מינ 4 כי הקבר שבטבריה יוחס מלכתחילה לתנא ר" מאיר 
(על יסוד המסופר בתלמוד — ירד חגיגה פ״ב, ה״א — שר' 
מאיר היה דורש בטבריה); ואילו בגוש־חלב היה אתר, שהיה 
מקובל כקברו של ר' מאיר קצין (שעמד כנראה בראש 300 
רבני צרפת שעלו לארץ, בראשית המאה ה 13 — ע״ע א״י, 
עם׳ 478 ). שהיה נקרא ״בעל־נס״ — ולקברו קראו "קבר ר׳ 
מאיר בעל־הנס": אך עם דלדול היישוב בגוש־חלב או ביטולו, 
התחילו לכנות באותו כינוי את הקבר שבטבריה שהיה מקובל 
מאז כקברו של ר׳ מאיר. מנהג עתיק הוא שעורכים בסמוך 
לקבר זה בליל י״ד באייר (פסח שני) הילולה גדולה בשירה 
ובהדלקות. הקבר נתפרסם ביותר בעולם היהודי החל מן 
המאה ה 18 ע״י השד״רים שהפיצו קופסאות־צדקה למען 
עניי א״י בכינוי "קופסות רמבעה״ן". 

מ. איש־שלום, קברי אבות, 169-166 , תש״ח; א׳ יערי, שלוחי 
ארץ ישראל, תשי״א (עיין נמעתת)! י׳ ברסלבסקי, הידעת 
את הארץ, א', 286 , תשס״ז'; ד רלנאי, מצבות קודש בא״י, 
שס״ו-שנ״ד. תשכ״גי: ש. ה. קוק. עיונים ופדקרים, 101-95 . 
תשנ״ג. 

ר׳ מאיר הלוי מאפטא (נפי כ״ה תמח תקצ״א [ 1831 ]), 
מגדולי החסידות בפולניה. בנעוריו למד בעיר 
ססובניץ, אצל רב־העיר ר' יצחק אברהם (בעל "כתר כהו¬ 
נה"), ונעשה בקי בש״ם ובפוסקים: כן רכש לו ידיעה רבה 
בקבלה. בגיל צעיר נתמנה לממלא־מקום רבו בסטובניץ, 
ומשם עבר לשמש ברבנות בקהילת אפטא (אופאסוב). 

הוא התקרב ל״החוזה מלובלין״ (ע״ע הורוביץ [ 5 ]) והפך 
לתלמידו המובהק. עם פטירת "החוזה", דבקו רבים מתלמי¬ 
דיו בר״מ, שבו רצה, לדעתם, רבם כמםלא־םקוםו. ר״מ היה 
נאמן החסידות הבעש״טית, כפי שהכיר אותה בבית "החחה", 
והתנגד לכל שינוי בה. הוא לא גרס אח הדרך החדשה של 
ד' שמחה בונם מפשיסחה, שניסה לבסס את החסידות על 
יסודות העיון השכלי. 

משנת ר״מ בחסידות כלולה בספרו "אור לשמים"(לובלין, 
תרס״ט) על פרשיות השבוע, המכיל גם חידושי־תורה בדרך 


הפלפול ושר׳ת. לקט מדבריו פרסם ר' ישראל פנחס פזאלו- 
שיץ בספר "זכרץ חיים" (ווארשה, תרמ״ג). 

גם בניו—רבי פנחס, שמילא-מקומו באפטא, ורבי ישראל 
מסטאשוב — נודעו כצדיקים בחוגי החסידות. 

י. רפאי, ססר החסידות, רע״ו-ר״ם, תשט״ו'■■; א. שסיינסן. 

ס' באר החסידות. ח׳, 130-126 , תשייט! י. הלפחולץ, תולדות 
חצדיק רבי מאיר סג״ל מאפט (בתור; אור לשמים), חשכ״חי. 

ר' מאיר(מהר״□) בן גדליה מלובלץ ( 1558 , לובלין [ז] 
— 1616 , שם), מגדולי הפוסקים ופרשני התלמוד 
בזמנו. רבו היה חותנו ר׳ יצחק הכהן שפירא, רבה של 
קרקוב. בשנת 1582 יסד ר״מ ישיבה בלובלין. בשנת 1587 
הוזמן לכהן דרבנות בקרקוב. בשנת 1595 לערך עבר ללבוב. 
בעקבות מחלוקת שפרצה שם בינו ובין יהושע פלק (ע״ע) 
בקשר ל״גט וינאי" (גט שניתן בוינה, והיה ספק בדבר אם 
הוא ״גט על תנאי״), נאלץ ר״ם לעזוב בשנת 1613 את לבוב. 
הוא חזר ללובלין וכיהן שם ברבנית עד יום פטירתו. 

מקהילות קרובות ורחוקות פנו אליו בשאלות; והוא עודד 
את שואליו בהדגישו את נכונותו "להשיב לכל שואלי" 
(שו״ת סי׳ י״ח). מספריו — שננו ר' גדליה כינה אותם 
״שבעה נרות״ (בהקדמה לשו״ת של ר״ם) — נדפסו רק 
שנים: 1 ) ״מאיר עיני חכמים״ (ויניציאה, שע״ט) — חידושים 
ופירוש לתלמוד, רש״י ותוספות — שנלווה לכל חוצ׳ הש״ס, 
(והוא מכונה ברגיל על שם מחברו; מהר״ם); 2 ) "מנהיר 
עיני חכמים״ (ויניציאה, שע״ח) — 140 שו״ח שמתוכן משת¬ 
קפים גם החיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של 
היהודים בפולניד, ובארצות אחרוה, וכן אפיו ומידותיו של 
ר״מ. מיתר היבוריו (שלא נדפסו): "מאור הגדול"— פירוש 
על ״ארבעה טורים״! ״מאור הקטון״ — על ״שערי דודא״: 
"נר מצוה" על הםמ״ג; "תורה אוד׳ על התורר,; "אור שבעת 
הימים" על תורה שבכתב ושבע״פ. 

דרכו בפידושו לתלמוד לעמוד על עומק הפשט של 
התלמוד ושל התוספות- לעומת האריכות שהיה רגיל כה 
בהרצאותיו לפני תלמידיו, העדיף בפירושו את הקיצור. יש 
וחגיד. את נוסח התלמוד, או קבע מה הנוסחה האמיתית 
בדברי התוספות. למרות עמדתו חחשובה של חשולחן-ערוד 
כסמכות ההלכתית המקובלת בישראל, נמנע מ׳ מ״לבנות 
יסוד באיזו הוראה על דקדוק סודות דבריהם (של בעלי 
ה״שולחן־ערוך"), כי לא נתנו מרועה אחד, רק הם דברים 
נלקטים, מחוברים מדברים נלקטים נפרדים" (שו״תסי׳י״א). 
בתקיפות דעתו הדגיש פעמים רבות בי "האמת הברור הוא 
כאשר כתבתי, בלי שום ספק" (שו״ת סי׳ קי״א). 

ש. באבר, אנשי שם, 133-132 , תרנ״ה; י. לעווינשטייז, 
חולדות מהדס מלובלין, (ד.גדן, א׳), תחנ״ח: ש. א. הארא- 
דעצקי, המהר״ס וחלך נפשו, (הגרן, שם), תרנ״ה; רב צעיר, 
תולדות הפוסקים, גי, 122-120 , תש״ח; י. רוזנסאל, לקורות 
היהודים בפולין לאוו שו״ח המהר״ם מלובלין (סיני, ל״א), 
חשי״ב; נ. שפן, לובלין, שסאס פון תורה, רבנות און חסי¬ 
דות, 398-365 , 1951 ; ב״צ ב״ץ, רבנות, חסידות, השכלה, 

א׳. 69-65 , תשט״ז, 

י. הו. 

ר״מאיר מפרמ^ןזלן [־־ פשמישלאני) ( 1780 , פשמיש- 
לאני [גליציה] — 1850 , מיקולאיוב), אדמדרנודע 
של החסידות. אביו היה האדמו״ר ר אהרון לייב, בנו של 
ר' מאיר״הגדול" מפרמישלאן, מתלמידי הבעש״ט, שעלה 
לא׳׳י ב 1764 ונפטר שם ב 1773 . ר״מ היה מתלמידי "החוזה" 
מלובלין (ע״ע הורוביץ ( 5 )) ותלמידו המובהק של ר׳ מרדכי 





71 


ר׳ מאיר מפרמישלן — ר׳ מאיר (טהר״ם) מרוטנכורג 


72 


מקרמניץ. הוא נשא לאשה את בתו של הצדיק ד,:סתר ר׳ 
איתמר הכהן. אחר פטירת אביו, בשבת תקע״ג( 1813 ). מילא 
את מקומו באדמו״תת. זמרמה ישב בליפקאני שבבסרביה 
ובימי־זקנותו — במיקולאיוב• 

בדומה לרבי לוי יצחק מ 3 ודיצ'ב(ע״ע),שממז 1 שיו הושפע, 
הצטיץ באהבת־ישראל וכסנגורם של יהודים ואפילו של 
חוטאים ופושעים. מנעוריו נודע בדאגתו לעניים ובפזרנותו 
לצדקה. הוא היה מקורב להמוני־העם, ודיבר בלשונם וגם 
את דברי־התורה שלו התאים לטעמם ורמתם. מ׳ נהג לפרש 
מקראות ומאמרי חז״ל בצורה עממית ותוך בדתזות־הדעת. 
לא כולם גילו הבנה לפשטות־הליכותיו וענוותנותו הרבה. 
אולם רבים מגדולי־הדור שהכירו אותו מקרוב, כיבדוהו 
כגדול בתורה, ואף נחשב בעיניהם לבעל "רוח־הקודש". 

ר״מ נודע כאיש־פלא ו״גלוי־עיניים". הוא הרבה לגלות 
בפני חסידיו ממה שראו עיני־רוחו, ובכך עורר על עצמו 
רגזם של צדיקים אחרים ובמיוחד של ר' אורי מסטרליסק. 
הוא נתפרסם כ״פועל־ישועות" ואלפים נהרו אליו' מקרוב 
ומרחוק לקבל ברכתו. 

רבים מדברי־תורתו ואמתתיו השנונות וכן מסיפורי־ 
האגדה עליו כונסו בספרים: "דברי מאיר" (בארטפלד, 
תרס״ט)! "מרגניתא דר״מ" (לבוב, תרפ״ד)! "אור המאייר" 
(שם, תרפ״ו)! ו״שבחי ר״מ" (שם, תרפ״ז). 

ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים (מפתח: בערכו), 

תשי״ג*. 

ר- מאיר (מהר״ם) בן ברוך מרוטנבות ( 111215 ], 
וורמם— 1293 , אנסיסהיים 1 אלזםעלית]),פוםק ופרשן 
תלמודי, מבעלי־התוספות, מנהיגה הרוהני של יהדות אשכנז 
במחצית השניה של הסאה ה 13 . מהר״ם היה בן למשפחת 
ת״ה, שרבים מהם היו מנהיגי הקהילות באשכנז רמוריהן, 
והוא מסתמך עליהם בתשובותיו. אביו היה חבר בית־הדץ 
של וורמם והשפיע השפעה רבה על עיצובו הרוחני של בנו. 
בנעוריו למד מהר״ם שש שנים בישיבתו של ר׳ יצחק בן 
משה (ע״ע), בעל "אור זרוע", בווירצבורג וכן קיבל תורה 
באותה עיר מפי ר׳ שמואל בר' מנחם. אח״ב למד אצל קרובו 
ר׳ יהודה בר׳ משה הכהן במינץ. משם עבר לצרפת וקיבל 
שם תורה מפי שנים מגדולי בעלי התוספות; ר׳ שמואל 
מפלייזה (ע״ע) ור׳ יחיאל מפרים (ע״ע). מהר״ם היה עד 
לשריפת התלמוד בפאריס, בשנת 1242 , עליה חיבר את קינתו 
הנודעת "שאלי שרופה באש", הנכללת עד היום ב״קעות" 
לתשעה־באב. 

לאחר אותו מאורע חזר מהר״ם לגרמניה, התיישב בעיר 
רוטנבורג ע״נ טאובר (כווריה) ויקזב שם יותר מ 40 שנה, 
עד לשנת 1286 , שט עמד בראש ישיבה שנאספו אליה תלמי" 
דים מכל קהילות אשכנז ושכנותחז. מפעם לפעם ביקר גם 
בערים אחרות, לצרכים אישיים או ציבוריים. עד מהרה יצאו 
לו מוניטין גם מעבר לגבולות גרמניה, כפוסק מוסמך. רבנים, 
דיינים ובוררים פנו לפהר״ם בשאלותיהם בענייני דת ודין 
ובענייני תקנות הקהילות. נשתמרו כאלף תשובות משל 
מהר״ם — יותר ממספר התשובות שנשתמרו משל כל בעלי־ 
התוספות האחרים כאחד. תשובותיו נשלחו לקהילות אשכנז, 
אוסטריה, בוהמיה, איטליה, צרפת וגם להרשב״א בספרד. 
הן כתובות בלשון צחה והן קצרות וברוחת. תשומת־לב 
מיוחדת הוא מקדיש בתשובותיו — שרובן בענייני משפטים 
שבין יחידום ושבין קהילות — למניעת מחלוקת. הוא הנהיג 


גם כמה מנהגים שנתקבלו ביהדות אשכנז לדורות. ועם זאת, 
לדעת רבים לא תפס מהר״ם שום משרה רשמית נ״רב כולל" 
או כ״דיין כולל", אלא מנהיגותו צמחה ועלתה מאליה, מתוך 
גודל אישיותו. הוא הורה את הוראותיו לקהילות — ביחוד 
לעת זקנתו — בתקיפות אוטוריטאטיווית, ודברו היה לחוק. 
מלבד גדולתו בתורה, נבע הדבר גם מהעובדה, שרבים ממנהי¬ 
גי קהילות אשכנז, אוסטריה ובוהמיה היו מתלמידיו. אכן, 
בקהילת רוטנבורג עצמה תפס מהר״ם כנראה משרה רשמית 
כדיין וכראש־ישיבה. אך מבל־מקום לא היה תלד בפרנסתו 
בקהילה, שכן עסק גם במסחר. — מהר״ם האפיל באישיותו 
על חכמי דורו עד כדי כך, שקשה היום ללקט מן המקורות 
עובדות ביוגרפיות וביבליוגרפיות על רבים מחם. 

השפעת מהר״ם על הדורות המאוחרים באה בעיקר הודות 
לתלמידיו המובהקים, שליווהו בכל מקום שם שהה, הקשיבו 
להוראותיו והתבוננו בהנהגותיו, והורו על־פיהן לקהילותיהם 
ורשמון לדורות בחיבוריד.ם. הגדילו לעשות תלמידיו, ר׳ 
שמשון בר' צדוק, בספרו "תשב״ץ" (קרימונה, שט״ז), שבו 
תיאר בפרטות אח מעשיו והנהגותיו של מהר״ם יום־יום, 
ומשה פרנס, בספרו "הפרנס" (וילנה, תרל״ה). ספרי־הפסק 
של תלמידיו, מרדכי בן הלל (ע״ע), אלכסנדר זוסלין הכהן 
(ע״ע) ור׳ מאיר הכהן בעל "הגהות מימוניות", נתבססו במי¬ 
דה רבה על יסוד הוראותיו ומלבדם נתקיימה ספרות עניפה, 
אנונימית, שהיתה מבוססת על מנהגיו("דבי מהר״ם מרוטנ- 
בורג"), מהם יש לציץ במיוחד את ספר המנהגות שיצא לאור 
ע״י י. אלפנביין (ניריורק,תרצ״ה), בייחוד נתחזקה השפעת 
מהר״ם לדורות באמצעות תלמידו ר׳ אשר בר׳ יחיאל (ע״ע) 
ובנו ר' יעקב בן אשר (ע״ע) בעל ה״טורים", שפסקיהם 
ערוכים במידה רבה ע״פ הוראותיו. בדרך זו הניח מהר״ם 
את חותמו הן על ה״שולחן-ערוך" וד,ן על עבודתו של ר׳ משד, 
איסרליש (ע״ע). 

מהר״ם חיבר ״תוספות״ ל 18 מסכתות בתלמוד (ביניהן; 
ה״תוספות" למס׳ יומא, שבדפוסי התלמוד המקובלים), וכן 
פירושים לסדרי זרעים וטהרות של המשנה, אך כל אלה לא 
נדפסו עדיין. תשובותיו הופיעו בקבצים שונים (קרימונה, 
שי״ז! פראג, שס״ח! לבוב, תר״ך, וחזרו-ונדפסו בהוצאות 
נוספות). חלק מתשובותיו נדפס מכת״י ע״י י. א. איגוס, 
בספרו "תשובות בעלי התוספות" (ניריורק, תשי״ד), וקבצים 
קטנים נוספים פורסמו במקומות אחרים. אוסף של "תשובות 
פסקים ומנהגים" למהר״ם מרוטנבורג, מתוך ספרי דפוס 
וכת״י, סודר והוצא ע״י י. ז, כהנא (א׳—ג׳, ירועזלים, 
תשי״ז—תשכ״ג: האוסף עדיין לא הושלם). 

מהר״ם חיבר גם פיוסים וכן קובץ בענייני מסורד, (נדפס 
ע״י י. ז. כהנא בספרו הנ״ל, כרך א'). 

בשנותיו האחרונות של מד,ר״ם, גברו ביותר הגזירות על 
יהודי גרמניד., בייחוד בשטח המסיט, מטעם הקיסר רודולף 1 , 
והן הגיעו לשיאן בתביעה לראות ביהודים עבדי המלך, שיש 
לו שליטה גמורה על אישיותם ורכושם הדבר הביא לידי 
בריחת אלפי יר,ח-ים מגרמניה. באורח בלתי־חוקי. מנהיגה 
העיקרי של בריחה זו היה כנראה מהר״ם. אף הוא עצמו עזב 
אח גרמניה בשנת 136 , ויש סבורים שהיה בכוונתו לעלות 
לא״י. הוא הגיע יחד עם בני-משפחתו ללומברדיה, ושם הכיר 
אותו מומר אחד ומסר אותו לשלטונות. מהר״ם נאסר והוחזר 
לגרמניה. הקיסר דן אותו למאסר, תחילה בווסרבורג ואח״ב 
באנסיסהיים. יהודי אשכנז היו נכונים לפדות את רבם בממון 





73 


ר׳ מאיר (מהר״ם) מרוטנמרג — מא'ר 5 ר, ג׳קומו 


74 


רב, אך הקיסר דרש סכום עצום, ומהר״ם אסר על הקהילות 
לפדותו בסכום כזה, בהתאם לכלל התלמודי ש״אין פודיו 
את השבויים יתר על בדי דמיהז", כדי שלא להרגיל בכך 
את השובים. מהר״ם נשאר בכלא שבע שנים, ושם נפטר. 
גם בשנות שבתו בכלא הורה את הוראותיו לתלמידו ר׳ 
שמשון בר' צדוק הנ״ל, שהורשה לבקרו ורשם את הוראותיו 
בחיבורו. כן ד,רבה לשלוח תשובות והוראות בכתב ממקום־ 
כלאו. 

גם לאחר פטירת מהר״ם לא שוחררה גופתו ולא הותר 
להביאו לקבר ישראל עד שעברו 14 שנה ויהודי עשיר בשם 
ר׳ אלכסנדר בר׳ שלמה וימפן שילם לשלטונות בעבור 
זכות זאת סכום עצום, כמעט כל הונו. בשכרו ביקש שלאחר 
מותו יקברוהו ליד מהר״ם ובקשתו נתמלאה. מהר״ם הובא 
לקבורה בוורמס, ביום ד׳ אדר, בשנת ס״ז. 

א. א. אורבו, בעיי התוספות, 446-405 . תשס״ו ן , 83011 . 5 

,(£א) . 8 * .( 1 . 14 ,!;!־!!ס׳מ■ .[ ; 1895 ,.?! ז״״ . 8 . 1 ./ג . 8 

. 1015 ז 1 ת 11 ־צ .( . 11 ; 1909-1911 ,( 1,7111-1X1 

. 1947 ,מ-ן ,.מ / 0 ./.ג .מ . 1 ; 1926 

מ. 

ר׳ מאיר שמחה הכהן מדוינסק ( 1843 , בלטרמינץ 
[מחוז וילנה] — 1926 , 'דווינסק), רב,' מגדולי 
התורה בדורו. רמ״ש ישב שנים רבות בביאליסטוק, סמור 
על שולחן חותנו, ואף היה מועמד לרבנותה של עיר זו. 

משנת 1888 ועד לפטירתו היה רב בדווינסק. הוא סירב 
לעזוב את העיר במלה״ע 1 , אף שנשארו בה מדלת־העם 
בלבד, כדי להיות עם קד,ילתו. בשנת 1906 הוצעה לו רבנות 
בירושלים, אולם הוא סירב לקבלה, בשל הפצרת בני-קהילתו 
בדווינסק שלא יעזבם. 

ספריו הנודעים, שהיו לספרי־מופת בין העוסקים בתל¬ 
מוד — ובייחוד בחוגי ישיבות ליטא — הם: 1 ) "אור שמח" 
על משנה־תורה של הרמב״ם (חלק א' — ווארשא, תרס״ב! 
חלק ב׳ — שם, תרס״ד 1 ח״ג — שם, תר״ע; ח״ד — ריגא, 
תרפ״ו). 2 ) הערות על ספר החינוך, (וילנה, תרפ״ג). 
3 ) "משך חכמה" על חמישה חומשי תורה (ריגא, תרפ״ז), 
שיש בו מזיגה של פרשנות, דרוש, הגות ולמדנות תלמודית 1 
על־יסוד דברי התורה שבכתב, הוא דן גם במסתעף מהם 
ועל־פיהם בספרות התורה שבעל־פה. 4 ) חידושים לירושלמי 
(וילנה, תרפ״ח). 5 ) חידושים לתורת כהנים (ירושלים, 
תשי״ט). 6 ) חידושים... על הש״ס; א) יבמות, קידושין, 
נדרים, נזיר, סוטה, חולין ועוד! ב) בבא קמא, בבא מציעא, 
בבא בתרא, סנהדרין, שבועות (ירושלים, תשכ״ז). 

בעיסוקיו הציבוריים נבדל רמ״ש מרוב גדולי־התורה בדורו; 
הוא סרב להצטרף לתנועת אגדת ישראל (ע״ע), וכן היה מן 
המתנגרים העיקריים לתנועת המוסר (ע״ע) שהתפשטה 
בזמנו. עם־זאת הירבה לשבח את ישוב א״י ואחרי הצהרת 
בלפור אף קבע בבירור כי "מצות ישוב א״י שקולה כנגר 
כל המצוות", ואפשר כי עליה נאמר "עד מתי תתחמקין" 
(חשו׳ ירמ׳ ל״א, כ׳—כ״ב). כמו־בן היה מן התורמים לקרנות 
הישוב, אף שמעולם לא הצטרף רשמית לתנועה הציונית. — 
מ' התייחד גם בגדולתו בתחום המחשבה וההגות הדתית, 
וספרו "משך חכמה" כולל קטעים מפתיעים בעמקותם וב־ 
ראייתם ההיסטורית. הוא כתב דברים קשים כנגד היהודים 
יושבי גרמניה, המתענגים על רוב טובה, ו״החושבים את 
ירושלים לברלין", והוא מתרה בהם כי עתידה שואה גדולה 


להתחולל עליהם ורק אז יבינו, הם והאחרים, שא״י וירושלים 
הם מולדת האדמה ועתידה (פרשת בחוקותי). 

חתנו, אברהם לופטביר, עמד בהליפת-מכתבים בר,לכה 
עם מנחם זמבה (ע״ע [כרך־המילואים]), שלתוכם שילב 
מדברי־תורתו של רמ״ש. 

ש. י. זוק, אישים ושיטות, 187-155 , תשי״ח^ < ז. א. רבינר, 
דמ״ש כהן זצ״ל, תשה״ז; א. סודסקי, רפויות הוד, ב׳, 
קכ״ג-קל״ז, תשנ״ח; ש. דניאל, הגאון רפ״ש ז״ל סדווינסק 
(איד המזרח, י״ז), תשכ״ח. 

מ. 

מאירבל, ג׳קומו — זססלזסזס!!! 10 ם 300 ו 3 ) — ( 1791 . 

ברלין — 1864 , פאריס), מלחין גרמני, יהודי. מ', 

אשר שמו האמיתי היד, יעקב ליבמן בר, היד, בנו של בנקאי 
יהודי בברלין ואחיהם של הסופר מיכאל בר (ע״ע) ושל 
האסטרונום רלהלם 
בר (ע״ע [כרך מילו¬ 
אים]), למרות הצלח¬ 
תו הרבה כפסנתרן 
(הופיע לראשונה ב¬ 
גיל 7 ) ראה מ׳ את 
יעודו בקומפוזיציה! 
אולם שתי האופרות 
הגרמניות הראשונות 
שלו לא זכו להדים 
חיוביים. ב 1815 נסע 
לוונציד, לפי עצת אנ- 
טוניו םאליירי,שםבר 
כי השפעתד, של ה־ 
המנגינה האיטלקית 
תהיה לטובה על סיג־ 
נונו הקונטדאפונקטי הכבד של מ'. ואמנם. עד מהרה אימץ 
את סיגנון האופרה האיטלקית והאופרות שחיבר בסיגנון זה 
נתקבלו בהתלהבות רבה. הטובה שבד,ן היא ,מארגריטה 
מאנז׳ו״ ( 1820 ). ב 1823 שב מ' לגרמניה ואחר שד,ייה של 
שלוש שנים בברלין החליט להשתקע בפאריס. 

כאן התחיל השלב השלישי, ור,חשוב ביותר, בחייו. כוחו 
הבלתי-רגיל לקלוט סיגנונות־יצירה חדשים ולסגל אותם 
לעצמו, עמד לו אף הפעם ולאחר תקופה של כשש שנים, 
הפך להיות אחד מנציגיד. המובהקים של ה״גראנד אופרה״ — 
״האופרה הגדולה״, אשר נושאיה היסטוריים או הרואיים — 
בצרפת. בסיגנונו החדש נתאחדו שפעת המנגינה האיטלקית. 
פיסוק האדמוני גרמני, עם דקלאמאציה פאתטית ועושר 
מקצבי המאפיינים את הסיגנון הצרפתי. האופרה הצרפתית 
הרומאנטית הראשונה שלו, "רובר השטן", נכתבה על-פי 
ליברית של המחזאי סקריב (אשרי הוסיף להיות מהבר הלי- 
בריות של מ')! היא בוצער, ב 1831 וזיכתר, את פחברד. 
בפירסום בינלאומי מיידי. ב 1836 בוצעד, האופרה השניה 
מאותו הסוג, ״החו;נוטי 0 ״ וב 1849 — "הנביא". 

בתקופד, זו של חייו בילה מ׳ שוב את מרבית זמנו בברלין. 
המלך פרידריך וילד,לם ׳ע! מינהו ב 1842 מנהל מוסיקאלי של 
האופרה בברלין. כאן חיבר את האופרר, הגרמנית "מחנה- 
שדה בשלזיה״ ( 1840 ), אשר בביצועה השתתפה, ב 1844 , 
הזמרת ג׳ני לינד (ע״ע). בחלק מן המוסיקה לאופרה זו הש¬ 
תמש מ׳ילאתר־מכן באופרה-הקופית הצרפתית "כוכב הצפון" 
( 1855 ). ״האפריקנית״ בוצעה כשנה אחר מותו ( 1865 ). — 






75 


מאירכר, ג׳קומו — (ה)מאידי, ר׳ מנהם בן שלמה 


76 


מ׳ חיבר גם יצירות רבות לעת מצוא: קאנטאט 1 ת, שירי־לנת 
וכן את הפתיחה ומוסיקת-חלוואי למחזהו של אחיו, ,.סטרר 
אנזה״ ( 1846 ). 

מ' ניחן בחוש דק לניצול מירב האפשרויות הבימתיות 
ליצירת רושם תיאטרלי מרהיב. האופרות שלו מצטיינות 
בתמונות מרשימות בציוריותן, מעמדות גראנדיוזיים. עצמה 
דראמאתית ואינסטרומנטאציה מבריקה. 

מכתביו ויומניו של מ' לתפרטמים על־ידי 
1960 ואילן. — וע״ע וגג ר והיהודים (עם' 784 ) . 

ח. שידמן, ס' (מולד, כב), תשכ״ה! ,. 14 ,חנג 1-2 וי€ 80 . 14 

.* 1932 ,. 14 , .( { 1913 ..? 1 , 10 { 1 ז 111 {ם . 1 { 1910 

אס. ש. 

מאירוביץ, מנ^צה ( 1860 . ניקולאייב [דרום־רוםיה] — 
1949 ', ראשון־לציון), איש ביל״ו (ע׳ע), מעסקני 
ההתיישבות היהודית בא״י. מ' סיים חוק־ליסודיו באגרונום 
ובהשפעת פרעות 1881 החליט להסתייע בהשכלתו המקצר 
עית לפיתוח התיישבות יהודית חק¬ 
לאית בא״י. השתתף בייסוד האגודד, 
הראשונה של "חובבי-ציון•׳ בווארשה 
והצטרף לאגודת ביל״ו. בסוף 1882 
יצא לקושטה והיה פעיל במשרד הפו¬ 
ליטי של ביל״ו, שהשתדל להשיג את 
הסכמת הממשלה התורכית להתיי¬ 
שבות חקלאית יהודית בא״י. משנוכח 
שאין תקווד, להשתדלות זו, הצטרף 
לחבריו, אנשי ביל״ו שהתנחלו ברא- 

שון-לציון. מ׳ פירסם מכתבים ס;-; 1 ד, נואירוביז ואוסף 

. שיודווז, נ־ת־הספרים ה¬ 

רים על החיים בארץ בעתונות היהר לאוס' והאונונרסימא-, 
דית-רוסית, בחתימת "ססארי וווסלום) 

טירץ" ("ארצישראלי ותיק"). לאחר-מכן חתם על מאמריו 
בעתונות העברית בכינוי עברי דומה— "מזקני הישוב". 
השתתף גם בעתונות הציונית ביידית ובגרמנית. מ׳ היה מן 
הראשונים שדנו במאמריהם בבעיות המעשיות של החקלאות 
בארץ. הוא ערך את העתון החקלאי הראשון בארץ "האיכר" 
(תרנ״ג-תרנ״ו). חיבר ספר ברוסית: - 8 סקפ£ ס 11 מ 11 ס 01111 
11£ ז £011 .ו 1131 פ !!ממסונסא אזנאס("תיאור המושבות היהר 
דיות בארץ-ישראל״) (אודיסה, 1900 ). מ׳ השתתף בוועדות- 
חקירה מטעם מוסדות-היישוב לבירור בעיות חקלאיות ויישר 
ביות וחיבר תזכירים וחוות־דעח בעניינים אלה. הוא עמד 
בראש הוועד הפועל של ״חובבי־צימ״ ביפו בשנים 1903 — 
1904 והיה ממייסדי ״אגודת הכורמים״ ( 1906 ) ו״התאחדות 
המושבות ביהודה״ ( 1913 ). בשנות מלה״ע 1 השתתף כבא- 
כוח המושבות בנציגות היישוב בפני השלטונות התורכיים. 
באותן השנים לקח חלק במאבק בארבה. הוא היה בין הנאס¬ 
רים בקשר לפרשת "ניל״י" (ע״ע). חלק ממאמריו ומזכרונר 
תיו כונס בקבצים "חבלי תחיה" (תרצ״א), "מהשביל אל 
הדרד" (תרצ״ו). "מנחת ערב" (תש״א), ו״מביל״ו ועד 
,ויעפילו" (תש״ז). 

מ. סמילנסקי, סשפחת האדמה, ג/ 141 ־{) 615 תשי״א; ד. בדר, 

ציונים עלי דרד, 174-173 , תשי״ב! ד. סמילנסקי, עם בני 

ארצי ועירי, 276-273 , תשי״חי 

י. ס. 

(הןמאירי, ר' מנחם 3 ן שלימה ( 1249 ,פרפיניאן- 1316 , 
שט), מגדולי פרשנייהתלמוד בפרובאנס במאה ה 13 , 
ומאחרתיהם. מצאצאי ר׳ אברר,ם בן יצחק (ע״ע) מנרבונה 


ור׳ אברהם בן דוד מפושקיירה (ע״ע), וכנראה היה גם ר 
משולם בן משה (ע״ע) מזקני משפחתו. נתייתם בצעירותו, 
ורבו המובהק היה ר׳ ראובן בן חיים, אפשר שלמד גם אצל 
ר׳ יונה גירונדי(ע״ע), שהוא מכנה אותו "מורי". בצעירותו 
נהרסר. משפחתו ובניו הלכו בשבי, אולם פרטי המאורע אינם 
ידועים. החליף שו״ת עם ד׳ שלמה אדרת (ע״ע) ונסתייע בו 
כשכתב את ספריו■ בעת פולמוס הרמב״ם הסתייג המי מהחרם 
שהוטל ע״י הרשב״א על העוסקים בפילוסופיה בנעוריהם, 
ובאגרתו אל אבא מארי בן משה (ע״ע) מען לחופש דעות 
לחכמי כל ארץ ולאי-התערבות מצד חכמים מבחוץ. אגרת זו 
מלמדת על העניין הרב שגילה בפילוסופיה ובמדעים. בכלל, 
ועל השבח שנשתבח בחכמי מקומו, שעסקו בכל אלה, קטעים 
ממנה נשתמרו ונדפסו בספר היובל לצונץ. 

המי תופס מקום מרכזי בעולם התורה בפרובאנס, משום 
פוריותו הרבה, היקפן הרחב של יצירותיו וסיכומו את תורת 
קודמיו מכמה דורות! בכך היה לחותם היצירה הספרותית- 
תורנית באזור־תרבות זה. יצירתו הקיפה פסקי הלכה, פרשנות 
התלמוד, פרשנות נ״ך, ענייני מסורה, מנהגים, מוסר ומחשבה. 
ספריו לא נדפסו עד לעת האחרונה ממש — חאת, בעיקר, 
בגלל אריכותם המופלגת: מיעוטם נדפס במחצית ה 2 של 
המאה ה 18 , ורובם — החל במחצית ה 2 של המאה ח 19 , 
ובעיקר במאה ה 20 . רק פירושו למשלי נדפס ב 1492 בפורטר 
גל, ונכלל אח״כ במהדורת ״מקראות גדולות״ — "קהלת 
משה" (אמשטרדם, תצ״ז), ועוד. מהדורה מתוקנת יצאה 
בירושלים, תשכ״ט. 

ספרו התלמודי הגדול, שבחיבורו עסק בין השנים 1287 — 
1300 , הוא "בית הבחירה", לסדרי סועד, נשים ונזיקין, ולמ- 
סכתות, ברכות, חלה, חולין, נדה, תמיד, מדות ומקואות. בו 
הוא מסכם את כל הסוגיות מבחינת הפשט והפסיקה למעשה 
כאחת. למשנה ייחד מדור לעצמה, והקדים את פירושה לפי¬ 
רוש הסוגיה התלמודית. כן צירף את פירוש המשניות לה- 
רמב״ם לאחר כל משנה. לפני כל מסכת ופרק הקדים בקווים 
כלליים את תכנם, והסברת הסוגיה עצמה מוצעת ע״י הצגת 
עקרונותיה וע״י הסברת שיטתו של כל אמורא לעצמה. אח״כ 
הוא חוזר ומסכם את הסוגיה, דרך שילוב השיטות, ומביע 
את דעתו להלכה. בתון כל זאת הוא מבליע מסורות פרשניות 
רבות מאשכנז, פרובאנס וספרד. העתק שלם נשתמר בכ״י 
יחיד בעולם (כ״יפארמא), ועל-פיו חזר ונדפס הספר כמעט 
כולומחדש בשנים האחרונות. הקדמתו לפירוש מסכת אבות— 
בה הוא מוסר את שלשלת לימוד התורה עד לימיו — מכילה 
חומר היסטורי רב-ערך לידיעת קורות לימוד התורה בספרד 
ופרובאנס. בעיקר, ויצחק לטס (ע״ע) העתיקה ועידכנה עד 
לימיו שלו. המ' חיבר ספר "פירושים" נוסף לתלמוד, נטול 
מגמה פסקנית, ממנו נדפסו רק החלקים לאבות ולביצה (בשם 
"בית הבחירה"), ומצרים כ״י לעוד כמה מסכתות. 

המ׳ הרבה להשתמש בתלמוד הירושלמי לצורך פרשנותו 
ולפיכך חשובים ספריו גם לחקר הירושלמי ונוסהאותיו. 
לשונו העברית מדוייקת ונעימה לקריאה, וסגנונו מיוחד 
ומסייע להבהרת השיטות השונות שהוא מציע. כל אלה חיבבו 
את ספריו מאד על הלומדים, והם נדפסו בכמה מהדורות. 
דרכו, כשהוא מביא מקודמיו, שאינו קוראם בשמם, אלא 
בכינויים סתמיים־כלליים, כגון: "גדולי המחברים" 
(־־הרמב״ם, בדרך כלל), "גדולי הפוסקים" (=הרי״ף, 
בד״כ), "חכמי הקדמונים שבנרבונא", "חכמי הראשונים שב- 






77 


(ה)מאירי, ר׳ מנחם כן שלמה — מאכלות אפורים 


78 


קטלוניה" ורבים אחרים. יש שאותו כינוי משמש אצלו לכמה 
הכמים השייכים לאותו "סוג", לפי תפיסתו. במובן מסויים 
מהווה ספרו מעין "שיטה מקובצת" אנונימית ומעובדת 
לתלמוד, של מירב היצירה התורנית עד לימיו. כשסגנונו 
המיוחד הופך את הכל למקשה אחת. 

ספרו הראשת, אותו כתב בצעירותו, הוא "חיבור התשר 
בה" (ניו־יורק, תש״י— בשלימית), שהשפעת ס׳ "מלמד 
התלמידים" ליעקב אנטולי (ע״ע) ניכרת בו היטב. נראה 
שבסוף ימיו חזר ועיבד את ספרו ושיווה לו את צורתו הנר 
כחית. בספר זה, ובפירושו לתהלים (ירושלים, תרצ״ו), מתג¬ 
לית אהבתו לפשט, תוך הישענות על מדרשים וספרי מוסר 
והכמה שהיו מקובלים ביה״ב, כ״בן המלך והנזיר", "מוסרי 
הפילוסופים" ועוד. כן השתמש לרוב בספרי המדקדקים אבן 
עזרא (ע״ע). אבן ג׳נאח (ע״ע), ובני משפחת קמחי(ע״ע). 

ספרו ״קרית ספר״, שנתחבר בשנת 1306 (אזמיר, תרכ״ג— 
תרמ״א), כולל הלכות כתיבת ספר־תורה, רשימת המלים 
הכתובות בכתיב מלא או חסר ורשימת הפרשיות הפתוחות 
והסתומות. הספר. מן החשובים בתחומו, נשען על מסורות 
פרובאנסליות וספרדיות. ועל בדיקת ס״ת שכתב לעצמו ר' 
מאיר אבולעפיה (ע״ע). ספרו "מגן אבות" (לונדון, תרס״ט). 
מגמתו — להגן על מנהגי פרפיניאן ופרובאנס בכלל, כנגד 
מנהג ספרד וגירונה בפרט, שנקבעו ע״י הרמב״ן ושהוחדרו 
ע״י תלמידיו לפרובאנס, עם היספח ההבל לקטלוניה. 

לאחרונה נתחברו כמה ליקוטים מתוך ספרי המ׳. מהם: 
לקט פירושיו לתורה (לונדון, תשי״ז)! פירושו המלוקט להג¬ 
דה של פסח (ירושלים, תשכ״ה) ו״ספר חמדות למאירי", 
לקט של דרכים טובות והנהגות (ירושלים, תשכ״ו). 

דמותו של המ׳ מצטיירת כתמצית וכמיטב המעלות שנמנו 
ביהדות פרובאנס; גדולה בתורה עםנטיה לפילוסופיה, להש¬ 
כלה ולמדעים, דבקות במנהגים ובמסורות, עם מידה מרובה 
של סובלנות אפילו כלפי החברה הנוצרית ואמונתה, יצירה 
תורנית שרשית ומובהקת — לצד כתיבה בסגנון עברי רהוט, 
ולעתים פיוטי. הוא גם החכם הפרובנסאלי האחרון המייצג 
רמה זו. 

י. פריס־חורב, הס/ מנחם בן שלמה: פירוש לספר תחלים 
(ק״מ׳י״ד)׳ תרצ״ז/ת? ש. ב. סופר" אור המאיר" תש״ב! 

ם, נ. צובל׳ קצת פרטים לתולדות הרב המ׳("אדר היקר" 
לכבוד ש. א. הורודצקי, ס״ח־צ״ו), תש״ז? ש. ק. מירסקי׳ 

ד׳ מ. הם/ חייו שיטתו וספריו(תלפיות, ד׳), תש״ס ז יי. כץ, 
סובלבות דתית בשיטתו של ר׳ מ. הם׳ בהלכה ובסילוסופיה 
(ציון, י״ח), תשי״ג 1 י. תא־שמע, יצירתו הספרותית של ר׳ 
מאיר הלד אבולעפיה (ק״ם, מ״ה), תש״ל ז .ם 

^ז 7 ^^^^&ח^^ חס . 17 ד 160 {ז 31 ,ממ 3 רת 

.[ ; 1932 , 249 

1938 ,( 82 ז 10 { 117 ה 1 חס\ח 16 ח 101 ^ 711 

י. ת. 

111€ בב£ —־ ( 1859 — 1933 ), 

פילוסוף צרפתי-יהודי ממוצא פולני. מ' היה תחילה 
כימאי שרכש את מקצועו בגרמניה. אבל המשיך את לימודיו 
בצרפת ויצירתו הפילוסופית נעוצה בחיי הרוח הצרפתיים. 
מחקריו המקוריים בתולדות המדעים ובפילוסופיה של המדע 
תרמו תרומה חשובה לשינוי המתודה של מדעי־הטבע שהיתה 
מקובלת בזמנו. בספריו ,ז £311 - 1 " ,")ת,!!! ("זהות וממ¬ 
שות"), 1908 , ר^^ 15 ^^ק 13 10 > זת£ו^^^ 1 ^ 1 ךי^^ך 1 ^ ! 1 ( 1 ("על הת¬ 
קדמות המחשבה״), 1931 , העמיד שיטח מדעית המנוגדת 
לאפיסטמולוגיה. הפוזיטיורסטית. הוא הראה שמדע-הטבע 
הנקרא נסיוני חדור למעשה גורמים אפריוריים שאינם נסיר 


ניים כלל. ניסוי טהור המביא בחשבון רק את נתוני החושים 
אינו אפשרי. הטבע עונה רק על שן)לות שאנו שואלים, ואת 
השאלות האלה מנפת החוקר על סמך אידאות שהוא יוצר. 
מכאן יעא, שחוקי־הטבע הם יצירות רוחנו. זאת ועוד, המדע 
מחפש בטבע זהויות, ולשפ-כך חייב הוא להלביש על הממ¬ 
שות מבנה איצאלי משלו. €€53 ו 1311316,501€1 > ם 10 ) 3 ^ 11 ,} x £',ז 
(״ההסברה במדעים״), 1921 , יוצא מ׳ להגן על הזכות להש¬ 
תמש במטאפיסיקה להסברת המדעים. מ' שולל את דרישתם 
של החוקרים הפוזיטיוויסטים בני-דורו להסתפק ב תא ו ר 
התופעות בלבד. לדעתו, ההסבר נותן לחוקר את הסיפוק 
הנפשי שאליו הוא שואף. ההסבר באמצעות הסיבתיות מבקש 
להראות את הזהות שבין הסיבה ורימסובב ולהתעלם מן השי¬ 
נויים. וע״כ הראציונאליזאציה של הממשות ע״יהפדע בעזרת 
הקטגוריה של הסיבתיות הוא תפקיד אינסופי. אולם מ׳ הודה, 
בייחוד בספרו האחרון ־ 87 <£ 1311513 ) £בז 151 מ 1 מ 1£1£,1 > £1 €61 )! 
111£ > 1 ז 11311 {> 111£ > 51 ("הממשי והדטרמיניסטי בפיסיקה של 
הקוואנטים״), 1933 , כי קיים גם גבול בהסברת המדע. שכן 
לפעמים, כדי להסביר את השינויים בטבע, נאלץ המדע 
להכניס גורסים בלתי-ראציונאליים כגון: מושג האנטרופיה 
או קפיצת הקוואנטים. ואעפ״כ, אפשר לומר שהפילוסופיה 
של מ׳ היא ראציונאליות-ביקרתית, שעניינה המתח הקטבי 
שבין התבונה לממשי. 

מ׳ היה פקיד ביק״א ועי״כ קשור בבנין א״י. 

ש. ה. ברגסן, א. ס. (מאזנים, א'), 1934 1 , 1£ >חנ 31 .ן . 3 . 

661 ! 161 חו' 1 16 ) 6 ח 11 ,.(> 1 ; 1922 ,( 47 ,. 111108 ח 

61 ^ 116 )^ 0 ) 110 ^<^ 16 \ 6 ט)) 0 ח 6 ח 11 ; 1937 1 ( 124 

חסס 116 {^ 0 } £11110 016 .ת 5101 ת€ז 1,1011 . 13 ; 1928 ,! €167166 ) 

. 1 ) מ^ 11 ^צ^צג 1 ^ 83 זש!) 10359£ . 5 ץ 11 ק־, 11 ז 13 ח . 1 > .ז 8€ ) 

1€ ' 1 {<} 0 ! 1110 )< 1 .(. 601 ) ; 1928 ,( XXX ״^ 

■ 011 ^ .ס ; 1950 ,! 6 ^ 0 ) 3 ^ 116 ח 0 ' ^ 1 ) 1 ) 66 ח 1 )'{ 7 111 

- 0 ! 67 ^ 46 < 1 6 *$ן>ו/וז 6 2 ) 1 61 11/6 ^ 011 <) 6 ו^ 1010 ח 6 ! 1 ו<}£'^ 1 , €104 ח 

, 1962 , 6 תה 6 וה 
ש. ה. ב, 

מאכלות אסורים (מ״א). מיני מזון מסויימים, האסורים 
באכילה מכוח מסורת. תופעה זו היא נחלתן של 
רוב הקבוצות האתניות או הדתיות בעולם. ברוב הסקרים 
אין לאיסור זה הסבר ראציונאלי, ונראה שהוא צמח מתוך 
אמונות בעלות אופי מאגי או דתי(ע״ע טבו, עט׳ 283 ). האי¬ 
סור הל לעתים על גיל מסויים (שבטים אוסטראליים אוסרים 
על הילדים פ" המותרים למבוגרים) ולעתים על אחד המינים, 
בדרך כלל על הנשים (אצל שבטים בחוף הצפוני-מערבי של 
אמריקה אסור לנשים לאכול אלתית טריה 1 גם אצל שבטים 
אוסטראליים יש מ" המותרים רק לגברים), יש גם שהאיסורים 
קשורים במעמד או בתקופות בעלי משמעות דתית או חברתית 
מיוחדת. כאלה הם האיסורים המוטלים על המתבגרים בזמן 
״טקסי-ההכנסה״(,.מ!)! 111111311011 ) , או גם זמן-מה לאחר- 
מבן. באוסטראליה אסור להם בשר לטאה, נחשים ועוד! 
באפריקה המערבית בשר חזיר (רילהלן),באיי האנדאמאנים 
במפרץ בנגל מתנזרים המתבגרים, בנים ובנות, במשך 2 — 3 
שנים מדבש, בשר הצב ופרת-הים וצמתים שונים. אצל 
הדאיאקים בבורנאו אסור לנשים לאכול אורז מבושל בחלב 
אגחי-קוקום כל זמן שהגברים נמצאים במסע-מלחמה. מאידך 
חלים איסורים דומים על הגברים במשך מסעי מלחמה או 
ציד. בתקופת ההריון נוהגים להקל על הנשים, ובכל זאת יש 
שאוסרים עליהן דווקא בתקופה זו מ" המותרים בזמנים 
אחרים! ולא רק אצל עמים פרימיטיוויים; הסרבים, למשל, 




79 


מאכלות אסורים 


80 


אוסרים על נשים הרות בשר ארנבת, דגים ושבלולים. 

איסורים חמורים ביותר חלים על אישים הנחשבים במקר 
דשים מכוח מעמדם. למלכי מצרים אסור חיה לאכול בל בשר, 
חוץ מעגל ואווז, על כוהן יופיסר ברומא נאסר לאכול מ" 
רבים (ביניהם לחם חמץ, בשר עזים, קטניות) ואף להזכיר 
אח שסם. אצל המאסאי(באפריקה המזרחית) חי ראש השבט 
רק על חלב, דבש וכבד־עזים. הגבלות דומות מוטלות על 
מלכים, ראשי־שבטים, כוהנים, שאמאנים ומכשפים בקרב 
רוב העמים הפרימיטיוויים. בהודו נבדלות הקאסטות, בין 
היתר, באיסורי הס" החלים על כל אחת. 

אחד המקורות של איסור מ" מסויימים על קבוצה אתנית 
שלמה הוא באמונות הטוטמיסטיות. בחברה טוטמיסטית הל 
על כל קלאן איסור אכילת בעל החיים או הצמח שהוא הטוטם 
שלו (ע״ע טוטם, עמי 378 ). ברוב המקרים המדובר הוא 
בבשר חיות מסויימות, הנחשבות לטמאות, או להפד, לקדו־ 
שות: החזיר היה אסור על עמים שמיים, וכן על חסידי האל 
אטיס ועל תושבי האי כרתים. הקוראן אוסר אותו במפורש(בי, 
קס״ח! הי, די ועוד) וכן אוסר שתיית יין(בי, רט״ז 1 ה׳, צ״ב) 
על כל המוסלמים. גם מספר שבטים אינדיאניים, וכן היאקר 
טים והלאפים, נמנעים מאכילת חזיר. בנסותו להסביר את 
קיום האיסור הזה במקומות שונים בעולם מעלה פרייזר (ד׳ 
ביבלי) את הרעיון, שטשטוש האבחנה בין טומאה לקדושה 
מציין את דרך המחשבה הפרימיטיווית, "שלפיה עדיין לא 
היתה אבחנה ברודה בין המושגים של קדושה לטומאה ושני¬ 
הם התמזגו ברעיון של פתרון מטושטש, שאנחנו מכנים בשם 
טאבו". עמים רבים אוסרים אכילת בעלי־ההיים שהם מגדלים. 
החררו באפריקה הדרומית נמנעים מאכילת בקר. בקרב 
הוואלאמו(באפריקה המזרחית) קיים עונש מחת על אכילת 
תרנגולות או ביצים. 

איסור אכילת בשר בכלל היה נהוג ביוון בקרב חסידי 
האו׳רפיזם ובחוגים הפיתאגוריים, כחלק ממערכת כללים של 
פרישות וטו־,רה. האיסור נתקבל גם על חלק ממסדרי הנזירים 
בנצרות. 

.$ , x ^נ)ת^) 61% ^ 001 .ס .[ 

,מ 1 >ת 1 ) , 88 נ 1 .פז 81 ־ 1 )\ 6 ״ 1 . 0 ; 1922 ,(נ)€י)< 31 יד 1 ) 00 ^ 1 

. 1964 .זצ . 4 . 

מ. ר. 

מושג בהלכה, המציין מיני מזון האסורים באכילר, מן 
התורה, מדרבנן או עפ״י מנהג, רובי האיסורים נוגעים למזון 
הבא מן החי. אכילת בשר הותרה לראשונה רק אחרי המבול 
(ברא' ט, ג). איסור דם (ע״ע, עם' 725 ), הוא מן הראשונים 
במקרא, לפי משמעות פשוטו(ברא' ט, ד), אך לפי המסורת 
אין הוא נכלל בין איסורי בני-נח (ע״ע), ואותו פסוק נדרש 
לאיסור אבר מן החי. איסור קדום חל גם על אכילת גיד 
הנשה (ע״ע). חלב הבהמות הראויות לקרבן אסור באכילה, 
בכרת (ע״ע), וד,תורד, מגדירד, בדיוק את מיניו האסורים 
(ויק׳ ג, ג—ד; ז, כה)! חלב שאר בהמות, וחלב היר. טהורד" 
מותר. הוצאת החלב האסור מן הגוף נקראת בשם "ניקור" 
(ע״ע בשר, עמ' 980 ). כל אכילת בשר טעונה שחיטה (ע״ע, 
ועל תנאי אכילת בשר־דוקרבנות — ע״ע קרבן! וע״ע בבור). 

אכילת נבלה, כלומר: שמתה כדרכה או שנשחטה שלא 
כדזלכה, וטרפד, נאסרה כמר, פעמים בתורר, (שמ׳ כב. ל! 
ויק' כב, ח: דב' יד, כא! ועוד). הטרפה, ע״פ הגדרתד" היא 
בהמד, שאינה יכולה לחיוח י״ב חודש, בגלל 9 חלד, או פגיעד, 
גופנית, אולם פירוט הדברים המטריפים הוא "דולכד, למשה 


מסיני״ (ע״ע הלכה, עם' 501/2 , ור' רמב״ם הל' מאכלות 
אסורות, פ״ד חול' שחיטה, פ״ר,), וחכמים קבעו את סימני 
הטרפר, בחי, שמציאותם אוסרת את שחיטתו. קיימת גם 
שיטד, קבועד, לבדיקת האיברים הפנימיים לאחר השחיטה 
(ע״ע), ויש מנהגים שונים בעניין זה (מש׳ חולין ג', א'— 
ה'! סוש״ע יו״ד סי' כ״ט—ס׳). 

ישנם בע״ח שהם ״טמאים״, ואסורים באכילה — כל שאי¬ 
נה "מפרסת פרסה ושסעת-שסע" או שאינה "מעלת גדה". 
מהם נמנו במפורש בתורה; הגמל, השפן, הארנבת והחזיר 
(ע״ע, עמ' 242 ). להיתר נתפרשו בתורר, 10 בע״ה: שור, שה- 
כשבים, שד,-עזים, איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. 

בעופות לא נתנה התורד, סימנים, אלא פירטר, את שמות 
האסורים. יש זכר במקרא לכך שלמעשה היו נאכלים היונה 
(ע״ע), השלו ור,ברבור (ע״ע). חכמים נתנו סימנים בעופות, 
אך למעשה לא נהגו לסמוך בזה על סימנים אלא על מסורת 
הדורות (שפעמים נשתנתה ממקום למקום) ועפ״י הכלל 
התלמודי: "עוף טד,ור נאכל במסורת". כיום מוחזקים רק 
עופות אחדים כמותרים באכילה, מהם: תרנגול, תרנגול- 
החו, יונה, אווז, ברווז ועח. ביצי עופות אסורים — אסורות 
אף הן. לעניין דגים — ע״ע, עמ' 924 . שרצי-מים, שאינם דגים. 
אסורים באכילה, בדרך כלל, ומבין שרצי־העוף מותרים 
באכילה רק ההולכים על ארבע ויש להם ברעים מעל לרג¬ 
ליהם לנתר בהם, והתורה נותנת רשימה של אלה. חז״ל 
קוראים לכל אלה "הגבים", ואף נתנו בהם סימנים נוספים. 
ביניהם ״שיהא שמו חגב״. — "כל השרץ השורץ על הארץ" 
או "הרומש על-הארץ" אסורים. 

איסור אכילת בשר בחלב (ע״ע חלב, עמ' 432 ), שחל, 

לפי מסורת התורה שבע״פ, על אכילת בשר כל בהמה כשהוא 
מבושל בחלב, הל מדרבנן גם על בשר חיה או עוף! וכן 
נאסרה מדדבנן אכילתם גם כשלא נתבשלו יחד. באיסור זח 
רבו הדקדוקים והמנהגים, ביניהם המתנת מספר שעות בין 
אכילת מאכלי-בשר לאכילת מאכלי-חלב וייחח כלי-בישול 
וכלי-אוכל מחחדים למאכלי-בשר לחח ולמאכלי-חלב לחח 
(ר' טוש״ע יר׳ד סי" פ״ז—צ״ז). על חלב ומוצריו כשהם 
לעצמם ותנאי החרם ואיסורם — ע״ע גבינה, עמ׳ 217 ! 
חלב, עמ׳ 432/3 ! עבודה זרה). 

מן הצומח אסורים באכילה: לחם מתבואת א״י שלא 
הופרשה ממנו חלה (ע״ע)! חמץ בפסח (ע״ע פסח)! חדש 
(ע״ע עמר)! טבל (ע״ע תרומות ומעשרות)! כלאי-הכרם 
(ע״ע כלאים)! פירות ערלה (ע״ע) ושמיטה (ע״ע)! וע״ע 
נטע רבעי! ע״ע יין, עמ' 824/5 ! וע״ע עבודה זרה — על 
בישולי נכרים ויין נסך. המה״א אוסרים את הכלים שבושלו 
בהם, ואותם כלים חוזרים ואוסרים כל אוכל שנתבשל בהם 
לאחר מכן. איסור הכלים, ודרך הכשרתם, תלויים במידת 
בישולם ורתיחתם וכמו כן בפרק הזמן החולף בין הבישול 
האסור לבישול השני. הכשרת הכלים נעשית באותה דרך 
שבה ניטרפו. כלי שבושל בו איסור, מרתיחים ("מגעילים") 
אותו במים, ועזפח שצלו בו איסור, מעבירים אותו באש. 

טעמים מרובים ביתנו ע״י פרשנים חוקרים למ״א — הי- 
גיינים, פולמוסיים, רתיעה מבע״ח טורפים ועח, אולם אין 
בהם כדי לבאר את כלל החיץ שבין הטהורים לטמאים. הסיווג 
הוא בחינת מצווה קטיגורית, ללא טעם מפורש. עם זאת 
תכליתה של ההבחנד. מפורשת בבירור במקרא, והיא השמירה 
על קדושת ישראל (ויק׳ יא, מד—מה! דב' יד, כא). 



81 


מאכלות אפורים — מאנה, מדיני צבי 


82 


בנביאים מצויים דברים חריפים כנגד הזלזול במ״א. כבר 
שאול הוכיח את העם על בך (שמ״א, יה לב—לד), רשעיהו 
מנבא על ענשם של "אכלי בשר ההזיר והשקץ והעכבר" (סו. 
יז), יחזקאל מעיד על עצמו: "הנה נפשי לא מטמאה ונבלה 
וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול" 
(ד, יד), ואף הוא מוכיח את העם על אכילת דם (לג, כה). 
דניאל (ע״ע) וחבריו סירבו "להתגאל בפתבג־הסלו ובייד 
משתיד (א, ה—טז). בחשמ״א (ה׳, מ״א—ס״ג) מסופר על 
רבים בישראל שמסרו נפשם בימי גזרות אנטיוכוס אפי־ 
פנס (ע״ע) על מ״א! על אלעזר, מזקני העם, שמסר נפשו 
ולא אכל בשר חזיר (שם ב', ר, '"ח): ת־וע הספור על הנה 
ושבעת בניה (ע״ע), שמסרו נפשם על מ״א! על יהודית 
(ע״ע) ועל טוביה (ע״ע) שהיו אף הם מקפידים ביותר על 
עניין זה. המונח ההלכתי "כשרות"(משורש "כשר", שמובנו: 
נבמ וראוי — ראה אסתר, ח, ה), המציין תזונה ללא מ״א, 
הוא מן המוסדות העיקריים במציאות היהודית־המסרתית, 
ותרם הרבה במשך הדורות לשמירת יהודה של היהדות מבחי¬ 
נה דתית. פיקוח על שמירת הכשרות הציבורית ע״י מתן 
תעודות ("הכשרים") היו, וחינם, מתפקידיה העיקריים של 
הרבנות (ע״ע). הקהילות היהודיות קיימו קופות מיוחדות 
לסיפוק מזון כשר לחיילים יהודיים המשרתים בצבאות 
נכריים. ובמדינת ישראל מחוייב צה״ל, עפ״י החוק, לספק 
אך ורק מזון כשר לחייליו. במדינות שונות (כולל מדינת 
ישראל) קיימים חוקים האוסרים הונאה (ע״ע) בעניני 
כשרות (ע״ע א״י [כרד-מיל׳], עמ׳ 525 ). בדרך־כלל יש לומר, 
כי מידת הזהירות מפני מ״א מרובה בעם היהודי יותר מב־ 
מצוות אחרות של דת ישראל. על היחס למ״א בכיתות השו¬ 
נות שבעם היהודי, או הקשורות בו — ע״ע איסיים! צדוקים! 
קראים! שבתאים! שומרונים! וע״ע טמאה וטהרה! רפורמה. 
ד. צ. הופמן, ראיות מכריעות נגד ולד,ויזן, ז׳-י״ג. תרפ״ח 1 
ד,נ״ל, ספר ויקרא(פירוש), תשי״ד! י. היינסן, טעמי המצוות 
בספרות ישראל, ב׳, (מפתח; אמורי מאכלות), תש״ט 1 
ש. פ. בודנהימר, החי בארצות המקרא. א׳. 335-327 . תש״י! 
, 80111111$ ; 1893 , .מ 

- 213 , 108-113 ״/־**>־/// ; 1893 , 01£ < 1 ז£י £1 ! 61 <) 5 1£ ( 1 

,תמ 1155161 ג 11 .\ ; 219,1932 
■ו^!) 171  3 נ> 1 ״נת 5 ו 13 13 30 53 ת 0 ) (״הגנת הספרדיות״), 1934 , בה 
הוא דוגל בחזרה למסורת הספרדית הצרופה ומגנה את 
סיסמאות הליבראליזם, "חירות, שוויון ואהוד,". 
; 1938 ,. 4 \[ 16 ) , 5 בע 1116 ^\ 0 [חב־ 21 ן< 

־,ז ב( 0 ז 3 ^'* סו) 0 ז 01 £1 , £1 ;ת 3 ז 0 , 5 .ע 1 

. 1960 <('' 98 ^^ 1 ) 25 ז 01 

מאספים, ע״ע ?נברית, עתונות. 

מאסר, ע״ע מעצר ומאסר. 

מאפו, אברהם( 1808 , סלוב(דקה — 1867 , קניגסברג), 
מראשי הסופרים העברים בתקופת-ד,העכלד״'יוצר 
הרומן העברי הראשון. בד,שפעת אביו המלמד גילה ענין 
בתורת־ד,קבלד" חמךמד, התקרב לחוג המצומצם של חסידי 
חב״ד בקובנה, אולם נתפס לד,שכלד, וד,חל ללמוד דקדוק 
השפד, העברית ולהשתלם בידיעת שפות: גרמנית, צרפתית 
ורוסית. מפאת עניו נדד בעייחת שונות ועבד בהוראד" וכך 
הגיע לעיר־המהח רוסיני, שהיתה אחד מפרכזי-ד,השכלה 
הראשונים בליטא. בד,שפעת בן-העיר שניאור זק״ש (ע״ע), 


החל בכתיבת רומן 
היסטורי עברי מתקו¬ 
פת הבית הראשון ב¬ 
שם "שולמית". לאחר 
תקופד, קצרד, של 
הוראה בווילנה, חזר 
מ' לקובנה, ובד, שי¬ 
מש, משנת 1848 ועד 
סוף ימיו, כמורד, 
בבידדם הממשלתי־ 
יהודי. בקובנה הש¬ 
לים מ׳ את הרומן "שו¬ 
למית", שיצא־לאור 
בווילנה (תרי״ג) ב¬ 
שם "אהבת ציון". 
הספר הניח רושם רב בקוראיו, יצחק דג׳ו (ע״ע) כתב על 
הספר ביקורת נלהבת ואף מיניסטר-ההשכלה של רוסיד, נורוב 
שיבח אותו ( 1857 ), "אהבת ציון" תורגם ליידית, רוסית, 
אנגלית, גרמנית (תרגומו של ש. מנדלקרן בשם - 1130131 ־ 1 , 
בלי הזכרת שם המחבר, 1885 ), צרפתית, לאדינו, ערבית 
ופרסית־יהודית. 

השפעת "אהבת ציון" על בני־ד,דור חרגה מתחום של 
השפעה ספרותית גרידא. קוראי הספר גילו על-ידיו את 
הניגוד בין חיי-הזוהר של עם יעזראל על אדמתו לבין החיים 
העלובים של היהודי בגולה. היד, זד, גם גילוי של השקפה 
חדשד, על ספרי־הקודש ושינוי־ערכים גמור ביחס לא״י, 
לשפה העברית ולמעמדה של האשה. ואמנם נכנסו ספרי מ׳ 
מכאן ואילך לכלל הספרים האסורים בקריאה בחוגים השמר¬ 
ניים, וד,כינוי "מאפ׳קד," הפך ביניד,ם שם נרדף לפורץ־גדר. 

ספרו השני של מ׳, "עיט צבוע". היה הרומן העברי הרא¬ 
שון מהיי-ד,ד,ווה — (יצא־לאור חלקים הלקים, תרי״ז— 
תרכ״ט). ברומן הזה בולטת המגמד, החינוכית; מאבק בקנאות 
הדתית ובצביעות, הסתייגות ממתבוללינצ העלאה על נם של 
משבילים המסורים. לעמם, והטפה לעבודת-אדמה, שבה ראו 
המשכילים דרך לד,טבת מצבם של המוני היהודים ברוסיה. 

בד בבד עם "עיט צבוע" החל מ' בכתיבת רומן היסטורי 
גדול בשם "חחי חזיונות", על דורו של שבתי צבי. כוונתו 
היתד, לגלות את שרשיד, של החסידות בתנועה השבתאית, 
כדי לד,וריד את קרנה בעיני העם אולם השלטונות סרבו 
להתיר את פרסום הספר, כדי שלא לעורר סערה בין היהודים, 
ונפוצו שסועות, שיד החסידים היתד, בדבר. רק שבעה פרקים 
מספר זד, נדפסו לאחר מותו של מ׳ וצורפו לכרך הראשון של 
"עיט צבוע" (ורשד" תרכ״ט). 

בחרכ״ו יצא לאור בווילנה הרומן השלישי והאחרון של 
מ' — "אשמת שמרון". רומן היסטורי- שגיבוריו לוקחים 
חלק פעיל במאורעות ממלכת-ישראל הקדומה, מלחמוחיד, 
ו?אבקיד,. שש המהדורות שי״ל עד סוף המאד, הי״ט מעידות 
כי נתחבב בזמנו על קוראיו. 

מ' כתב גם שלושה ספרי־לימוד, פרי נסיונו בעבודת 
ההוראה; "חנוך לנוער■ (ווילנא, תרי״ט) ללימוד "ראשית 
דעת שפת עבר״! ״דער הויזפראנצאזע״ (ווארשוי, 1859 ) 
ללימוד השפה הצרפתית למתחילים — נכתב גרמנית באו¬ 
תיות עבריות, ו״אמון פדגוג" (קניגסברג, תרכ״ז), שהיה 
מקובל בין לומדי עברית בסוף המאד, הי״ם (י״ל בחמש 






85 


מאפו, אברהם — מארי, מרי 


86 


מהדורות). בין תרגיליו הבליע מ׳ סיפור חינוכי לבני־הגעו־ 
רים, שיצא־לאור במהדורה. מיוהדת ע״י י. קלחנר, בשם 
"בית חנן" (יפו, תר״פ). מבחינה מסויימת אפשר לראות בו 
סיפור־ילדים ראשון בספרות העברית החדשה. 

ס' לא כתב מאסרים פובליציסטיים ומאמרי־ביקורת, אולם 
במכתביו הרבים לבני־דורו ניסה להסביר את ערכה של 
ספרות יפה לחינוך המוני־העם. שאינם נזקקים לספרי מחקר 
ומדע. כן הביע את התנגדותו לתרגומים משפות זרות שלא 
ראה בהם יצירות אמנות אמיתית. — 10 מכתבים מס' אל 
אברהם קפלן (משנות תרי״ט—תרכ״ד) פורסמו ע״י ב. דינ־ 
בורג (דינור) ב״קרית־ספר", ר, תרפ״ט—תר״ץ. 

ב 1867 , בדרכו אל אחיו לפרים, התעכב בקניגסברג, ובה 
הביא לדפוס את ספרו "אמון פדגוג", וכאן נפטר ביום־ 
הכיפורים תרכ״ח ( 1867 ). 

ביצירתו של מ' יש חיקוי ומקוריות. מקור־ההשראה 
הראשוני שלו היה התנ״ך, אולם הוא קיבל הרבה מכמה 
סופרים עבריים וצרפתיים בני־זמנו; מרמח״ל (ע״ע לוצטו, 
משה חיים) הושפע בעיצוב אמצעים דרמתיים ושמות סמ¬ 
ליים. מנ״ה ווייזל (ע״ע) ~ ברעיונותיו על תיקת החברה 
והחינוך היהודי. 

מהסטיריקונים פרל (ע״ע) וארטר (ע״ע) למד מ' את 
הטכניקה של הסיפור, במיוחד בתחום המלודרמה, ואת 
השימוש במכתבים ובחלומות כאמצעי ספרותי. מצד שני 
הושפע מ' מסופרי הרומנטיקה הצדפתים, במיוחד מיצירותי¬ 
הם של דימה (ע״ע) האב והבן ושל אז׳ן סי. כמו דימה האב 
נתונה תשומת-לבו של מ׳ לעברה של האומה, וממנו למד 
למזג הרפתקאות מלהיבות. מעשי-גבורה, אהבה ואינטריגות 
מדיניות (השווה "שלושת המוסקטרים" ל״אשמת שומרת"). 
מךימה הבן למד את אמנות יצירת האטמוספירה. השפעת 
"מסתרי פריז" לאךן סי (תורגם לעברית ע״י קלמן שולמן 
[ע״ע], 1857 — 1860 ) מודגשת במיוחד ב״עיט צבוע". 

האלימות והאינטריגות שברומן הצרפתי, המתאימות 
לרקע של העולם התחתון הפאריסאי, אינן מתאימות לרקע 
של החברה היהודית במזרח־אירופה, ובכלל, לא הצליח מ׳ 
לרכוש את הטכניקה הסיפורית של הסופרים שאותם ניסה 
לחקות. מבחינה זו הוא נראה כשוליה כבד־תנועה ולא כאמן, 
ולקורא המודרני ייראו סיפוריו תמימים-מדי ומשעממים, אבל 
לבני-דורד של מ׳ קסמו עלילות סיפוריו ההיסטוריים, ראשית, 
בגלל החידוש שלא היה כמוהו בספרות העברית, ושנית, 
מפני שההרפתקה וההתלהבות היוו ניגוד הריף לחיים האפו¬ 
רים, שהיו מנת־חלקם של רוב קוראיו. 

בניגוד לחולשת הטכניקה הסיפורית, ראוייה לתשומת-לב 
רבה לשונו של מ', סופרי ההשכלה ניסו להחיות את הלשון 
המקראית. והדבר עלה בידם בקלות יחסית בתחום השירה, 
אולם בתחום, הרומן, המרחיב ומאריך במקום שבו המקרא 
מקצר ומצמצם, היה הקושי רב מאד, אך מ' יכול לו. למרות 
השיבוץ הצפוף של דימויים ופסוקים שלמים מהתנ״ך, הצליח 
לעצב סגנון עצמאי אחדותי, והתוצאה איננה פרודיה או 
חיקוי של סגנון התנ״ך, אלא הרחבה אורגנית שלו. עם-זאת 
הרגיש מ- כי מיצה ברומנים הראשונים שלו את החוסר 
הלשוני עד תומו, וב״עיט צבוע" הוא שיבץ בזהירות גם 
ניב^לשון מהמשנה והתלמוד, שהתאימו יותר לצרכיו של 
רומן מודרני, 

השפעה רעיונית חשובה היתה ל״עיט צבוע", למרות חול¬ 
שתו הספרותית. גישתו לשאלת הרפורמות החברתיות והחי¬ 


נוכיות השפיעה על יצירותיהם של פ. סמולנסקין (ע״ע), 
י״ל גורדון (ע״ע), מ״ד ברנדשטטר (ע״ע), ר״א ברודם 
(ע״ע), מנדלי מו״ס (ע״ע) ועוד. 

אולם בעיני איש-העם היה "אהבת ציון" אבן-החן ביצי¬ 
רותיו של מ׳, וחשיבותו, למרות כל מגבלותיו, לא רק בהיותו 
ראשון בשרשרת הארוכה והגדולה של רומנים עבריים, אלא 
כאחד ממבשריה החשובים של תנועת-התחיה בספרות 
העברית ובחברה היהודית. 

ה. א. פידאלניע, תולדות ר׳ א. מ' (המליץ, ט׳), י״ג ניסן, 
תרכ״ט 1 א. כהן קאסלאן, חיי א. מ׳, תר״ל! ר. בריינץ, א. 

מ', חייו וספריו, א״^ב׳, תר״ס < מ. קליינפאן, דמויות וקומות, 

55 - 65 , 1928 : י. פיכמן, א. מי, חייו ויצירתו(כל כתבי א. מ־, 
111-111 ) 0 (), תרצ״ט! י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות 
העברית ההדשה, ג׳, 369-269 (ביבל' מפורטת בעס׳ 271-269 , 
334-333 ), תשי״ג^! ש. וילנאי [ורפס], ■אהבת ציוו" לא. ט׳ 
(גליונות, כ״ם), תשי״ד! 1964 ,.זי. , 311£15011 ק .ס. 

דו, פ. - י. ס. 

מארי, מרי (באכדית 1,1311 ), כרך ובירת-ממלכה במסו¬ 
פוטאמיה, שהגיעה לשיא פריחתה בתקופה חבבליח 
הקדומה, במאה ה 18 לפני הספירה, בתקופה המוגדרת 
כ״תקופת האבות". שם האתר במזרח־סוריה הוא תל חרירי, 
כ 12 ק״מ צפונה-מזרחה לעיר אבו־כמאל השוכנת בקרבת 
גבול עיראק. מ׳ שוכנת בנקודת מגע בין התרבות המסופו- 
טאמית לבין תחום פעילותם של השמיים המערביים 1 ועל 



פאיי יסהי: 1 תיה. ה-זלי׳ע ־ז״אע-ח ע 5 !?אי* מ־שני ייהה״ג 


כן נתגלה בארכיונה מקור עשיר ללימוד הדת, הלשון וחיי 
החברה של השמיים המערביים ולעיקוב אחרי מגעם עם 
התרבות המסופוטאמית על גורמיה השונים. משלחת צרפתית 
בראשות אנדרה פרו(ז 0 ־ 1 ז 3 ? החלה בחפירות באתר 

בשנת 1933 בעקבות תגלית מקרית של פסל, והיא ממשיכה 
בהן עד היום ה 1 ה (עד 1966 לערך היו 16 עונות חפירה). 
מספד התעודות בכתב היתדות שנתגלו בחפירות מגיע 
ל 25,000 ועד עתה נתפרסמו כ 0 ( 5.^x . רובן של התעודות — 
מכתבים ומסמכים מנהליים. כלכליים ומשפטיים ממחציתו 
הראשונה של האלף השני לפסה״נ. החומר הארכאו׳ללגי מת¬ 
פרסם בדר׳תות עונתיים בכתב העת 13 זץ 8 ואילו דו״חות כול¬ 
לים מתפרסמים בסדרה 111311 ס!) פט 1 ס 01061 ס 011 ־ 11 ( ח 115510 \; 
תעתיקים ותרגומים מתפרסמים בסדרה 3105 ץס 8 
1,1311 ס[;. ההעתק היתדי של התעודות מתפרסם (רק חלקית) 
בסדרה ט 13 £5 ב 11 ־ 01 ) £1 מטס (מבחר תעודות 

מ׳ בתרגום עברי — ר': מקורות לתולדות ישראל וארצו 
בתקופת המקרא, תרג׳ א. מלמט וס. ארצי [בשכפול], מהד׳ 
מתוקנת, תשכ״ה). 



87 


מאדי, מרי 


88 



א ם־*־• יאייי ג ואי *יד״•. י ״••־ !יז^י׳־־ידי י- -' 1 ־ גד־׳ד־ס-. 

ו. וזדר 0 וז*ד. ו־ נין 9 *ר לםו#ו״ם י. למוח הסהיייס ר. יחני' ס. *זסנים 


תכניח הארט 11 בסארי (כ 5 התטונוח מארמח־מארי ניתנוח ברכוהו 
האדיבה סרופ׳ א. 3 ארו) 

לקחים היססוריים. החפירות אפשרו ליןבוע 8 
תקופות בתולדותיה של מ', החל מתקופת ראשית הכתב 
שבסוף האלף הרביעי ובתחילת האלף השלישי לפסה״ב ועד 
לתקופה הסלוקית ואף לפרתית-ססבית שבמאה הנ לספירה. 
התקופות שלאחר השלב הבבלי הקדום (המאות ה 19 — 18 
לפסה״נ) הן תקופות שפל בתולדות העיר. מ׳ היתה המדינה 
החזקה ביותר שקמה על הפרח התיבון, והתפתחותה נבעה 
לא במעט משליטתה על השער הצפוני-מערבי של מסופו־ 
טאמיה. הממצאים הארכאולוגיים (שני ארמונות טרום־ 
סרגוניים), שנחשפו מתחת לארמון־הפאר של זמרלם, מחזקים 
במידה רבה את הידיעות הקודמות על חשיבות מ׳ כבר באלף 



"דןדר־הסופריס" בארמונו ימל זמרילים 


השלישי, בתקופה "הטרום־סרגונית". האוצר מאור (ע״ע), 
שנתגלה באחת העונות האחרונות, מעיד על קשרים בין מ׳ 
לבין אור בימי "השושלת הראשונה של אור" ובימי השושלת 
האכדית של סרגון. בימי השושלת השלישית של אור היתה 
בנראה מ׳ במצב של תלות מסויימת באור ומשלו בה "מוש¬ 
לים" (שומרית: שכנ: אכדית: שכנכם)• אחד מיוצאי מ', 
אשב־ארך (שם אכדי) "איש ם׳", שנשא תפקיד בביר בימי 



פרסקו מארמוז מארי ז האלה אשתר מוסרת למלד מארי את 0 מ?:י־ 
המלכות (ליד תציור— ׳פדוזור!) 


מלכה האחרון של השושלת השלישית של אור, הפיל שושלת 
זו וייסד את מלבות איסין. 

מ' הגיעה בשלושה שלבים לשיא התפתחותה בתקופה 
הבבלית הקדומה. בשלב הראשון השתלם יח׳רנלם, בנו של 
_יגךלם, על ממלכות קטנות אחדות לאורך הפרת התיכון 
וביטל את עצמאותו של שבט ח׳נ השמי־מערבי. שמש־ 
אדד (השמי־מערבי) השתלם עליה לתקופה פסדימת.'עם 
השתלטות זו מתחילה התקופה השניה, תקופת הביניים 
האשורית, כשבמ׳ שלט ןשמח׳־אדד, בנו של שמש־אדד 1 , 
בשם אביו. לאחר שגירש'מלך ממלכת אשנונה (ע״ע) את 
ישמח׳־אךד ממ׳, החזיר את שושלת מ׳ לשלטון זמרלם, 
שחזר מגלותו בחלב. עם שרבו של זמרלם החלה תקופת 
חזוהר של מ׳ שנמשבח כ 20 שנח, וממנח שרדו רוב חתעודות 
בארכיון מ׳. מתוך הארמון שהיה אחד מבנייני הפאר המפור¬ 
סמים קיים זמרלם את יחסיו המדיניים והכלכליים־מסחריים 
עם כל מלכויות האזור! מכרתים, אוגרית והצור ועד דילמון 
(= בחריין) שבמפרץ הפרסי. המרחב המסחרי־כלבלי של מ׳ 
היה איפוא בתקופת-זהרה רב-הקף. והממלכה קיימה קשרים 
באמצעות שליתים עם הצפון (אסיה קטנה) ועם המערב 
(סוריה). בין המתכות שעובדו היה מצוי גם הברזל, שנתשב 
אז כמתכת יקרה. 

לאחר שהתגבר זמרלם — אמנם לא במוחלט — על 
השבט בני-ימין, שקם כנגדו, התקשר עם ח׳מורבי (ע״ע). 
אולם ח׳מורבי לא שמר הרבה זמן על ידידות זו ובשנת ה 32 
למלכותו עלה על מ׳, ושנתים לאחר מכן שלל את עצמאותה 
והרס את חומותיה. לאחר ימי ח׳מורבי השתייכה מ׳ למלכות 
ח׳נ ושוב היתה עצמאית, עד שנכבשה בידי תפלת-ננרת 
מלך אשור במאה ה 13 . 

חברה ודת. האוכלוסים במ׳ היו ברובם שמיים־ 
מערביים, ובינתם העצמי היה ח׳נ. צפונה, בין הבליח׳ 
ובין הפרת, באיזור חרן ונחור, שכנו שבטי בני־ימין, 
נודדים למחצה שהיו משתקעים לפרקים בישובים עירוניים 
אך שמרו על אורח החיים השבטי. כבר בשכבח הטרום־ 
סרגונית נודעו מקדשים אחדים, ואלה חמשיכו את קיומם גם 
בתקיפה הבבלית הקדומה. הבולטים בין המקדשים חיו מקדש 
״עשתרת״ ( 31 ^. £51-131-13 ) ומקדש האל דגן "מלך הארץ", 
שנחשב מאז ומתמיד לאדוני הפרת התיכון וד,עליון. כאשר 
הפכו השמייס-המערביים יסוד מכריע בם׳ היה אלהי העיר 
מ׳ עצמה אתרמר, אך האל המגן של השושלת המולכת 
היה אדד־ד,דדי מחלב. הפנתיאון של מ׳ מייצג איפוא מיזוג 
של אלים שומריס-אכדים ושמיים קדומים עם יסודות שמיים 
מערביים. גם' במנהגים דתיים ובאורחי משפט ניכר שילוב 
בעין זה. למשל, אחת מצורות כריתת-ברית, שהיתר, מקובלת 
גם על המלכות וגם על השבטים באחד, נקראה "קטילת 
העיר", בלומר, היו מבתרים עןר בעת סקס כריתת הברית. 
במיוחד ראויד, לציון תופעת ההתנבאות, ששכיחותה במ׳ היא 
ללא הקבלה במסופוטמיה. ההתנבאות במי היתה לרוב אכס- 
טאטית-חזונית ומן הסוג של נבואת מלכות (וע״ע נבואה). 

לשון. אין ספק שהניב השמי־מערבי האמורי נשתקע 
בתעודות מ׳. בתחביר של לשון מ' אפשר למצוא סימנים 
שמיים מערביים, וד,שתיירו שם מלים לא־אכדיות שעליהן 
יש להוסיף את העדות החשובה של שמות העצם הפרטיים. 
אולם בעיקר זהו ניב בבלי קדום שאפשר לבנותו "הבבלית 
הקדומה של הפרת והחידקל — התיכונה ור,עילית". 







89 


מארי, מרי — טבול 


90 


על האמנות המפותחת מעידים ביותר חפצי הפיסול 
והתמשיחים שבארמון מ׳ שאין להם תקדים במסופוטמיה 
מהבחינה האמנותית ויש בהם ראיה לקשרים עם איזור הים 
האגאי. 

א. פלמט, מ׳ והמקרא: לדפוסי המשטר השבטי(ספר ס. נ. 

סגל. 32-19 ), תשב־׳דו 1 הנ״ל. תעודות מ׳ — לדמוהד, של 
ממלכה שמית מערבית על גדות ד,פרת התיכון (קדמוניות, 

א׳. 87-30 ), תשכ״ח ! הנ״ל, תצור ושכנותיה בצפון בתעו¬ 
דות חדשות ממ' (הפד ארץ־ישראל, ט'), תשכ״ט 1 פ. ארצי, 
ראשית ״ברול״ (ספר בר־אילן, ד׳-ה׳). תשכ״ז! א. פארו, 
תפירות מ־(קדמוניות אי), תשכ״ה ן .(. 11 ־) ] 10 ז 3 < 3.1 . 

171 11 ?ס 11017771011 : 117 ^ 711 ^ 0 ^ 1 ^ ; 1950 1111 ! 

,( 15 ,.[קקט 5 .תתו) 371710 1€ { 1 ^ 171 ) . 31 70711 ^ ! 17 ז 1771€ ) 1100 0177 ^ 1 
^ 071 307-17111 10011171 ^ 3017 ^ 01 1110 /ס ־ 5 מ/ 71 ,. 16 ; 1966 

. 11111011 ״!! . 6 . 11 ; 1968 ,( 88 , 11106 ) 1101 < 007701117 3117111-111 
; 1965 , 7!071171 31 077101 171 7110 3/. 110X71 ס 3 1177107170 
€17771117171011 1.11 , 310 ת 0 ו 31 ת 101 וז 1 900 ^ 655711010 0 ־ 1 )ח 100 ז 0 א 
17-0771 0 ס £17 ^ 1171 - 37071 , 3101311 ., 1 . 77 ; 1967 ,(ביבל!) . 171 710 
. 1969 ,( 50 , 0181103 ) > 3770311001 / 0 , 11117 7170 071 . 31 

פ. אד. 

מ׳ והמקרא. תעודות מ׳ מפיצות אור על מושגים 
מקראיים, שמקורם בחיי השבטים, כגון: בית אב, זקנים, 
חצר, נוח, חבר, או אמד, — במובן שבטי (ברא׳ בה. טז). גם 
נימוסיי חברד. ופולחן — כמו כריתת ברית, עניין החרם, 
איסורים על ביזת שלל—משמעותם הקמאית(על אף ייחודם 
במקרא) מתבד,רת לאור המנהגים הנזכרים בתעודות מ׳. 
שמות מקראיים וביניהם תיאופוריים מתקופת האבות חמן 
ההתנחלות בכנען — כמו יעקב, ישמעאל, צוריאל, לוי 
ובנימין — יש להם הקבלות בתעודות מ׳. מונחי לשון מיו¬ 
חדים במקרא — כמו "בחורים" בהוראה של אנשי צבא 
מובחרים או סבל במובן של נושאי סבל — בחינת עובדי 
כפייה, וביו״ב, מתבהרים על-יסור מונחים זהים במ׳. ההת¬ 
נבאות בט׳. שקדמה לנבואה הישראלית, יש לה נמה צדדים 
שווים— בעיקר בגילוייה, החיצוניים— בנבואה הישראלית: 
יש והמתנבא בם׳ מכונה בתואר האברי מח׳ום — משוגע, 
או אפלם — עונה, הפי שמצוי גט במקרא ברברי-נבואד. 
ובמעשי נביאים '(הש׳ למשל בעניין עונה, שמ״א כח, ו! 
מל״א יח 1 בו, לז; הב׳ ב, ב: ולעניין הכינוי משוגע לנביא 
ראה מל״ב ט, יא; ירט׳ כט, בו; הו׳ ט, ז). והעיקר, שגם 
המתנבאים בתעודות מ׳ מופיעים, דרך בלל, בשליחים מטעם 
האל — תופעה האפיינית לנבואה הישראלית בבל גילוייה. 

מא עא־אללה, ע״ע אםטרףנומ;ה, עט׳ 817 ) 
אצטגנינות, עט׳ 465 , 469 . 

מאת־הןןנים, מלחמת־, ע״ע מלחמת האת ה׳ןנים. 

מבדדים, ע״ע חשמליים, מוליכים ומבלדים; 

י בדוד תרמי. 

מבול — הוראתו המסויימת במקרא; המים שירדו על הארץ 
בימי נח והשחיתו כל בשר כמתואר בפרשת נח שב- 
תורד, (ברא• ו, ט—ח, יד). הם׳ נקרא גם בשם .,מי נח" 
(ישע' נד, ט). חוץ מבפרשת נח נזכרת המלה מ׳ עצמד, רק 
בתה׳ כט, י. נראה, כי היא משורש "יבל", השכיח גם בלשר 
נות שמיות אחרות (וד,שו׳ "יבלי מים", ישע׳ ל, כד,( מד, ד! 
ירט׳ יז, ח). באכדית מקביל ללשון מ׳ המושג!!!!!ולג, שעניינו 
גשמים ורוחות, והמורד, אף הוא על מים רבים, שמחו את 
היקום בימי בראשית. 


סיפור המבול פותח במעשי החסם של הבריות (ו, ה— 

יג) שבגללם מחליט האל להביא מ׳ על הארץ. הוא מודיע 
על כך לנח ומצווה עליו לבבות תיבה, ולכנס לתוכה את בני- 
ביתו ושנים ,.מכל החי מכל בשר" ושבעה מכל הבהמה 
הטהורה ומד,עוף. לדי להותיר פליטה לברואים ולהציל את 
הצדיק בדורו (ו, יג—ז, ה). המ׳ יורד על הארץ ומוחה את 
כל היקום (ז, ה—כד). המים הסרים והולכים ונח משלח 
עופות — עורב ויונה — כדי לגלות סימני יבשה (ח, א— 
טו), פליטת ד,מ׳ יוצאת מהתיבה ונח מקריב קרבן לאלוהים 
המתרצה לו (ח, טו—כב). הבריאה מתחדשת מכוח ברבת 
האלהים ובריתו לאדם, שלא יהיה עוד מ׳ על הארץ (ט, א— 
יז) ובני נח נפוצים בארץ (ט, יה—ים). 

הכרונולוגיה של ד,מ׳ סדורה, במערכת של מספרים טיפו¬ 
סיים במקרא, כמו שבע וארבעים, הבאים מן הסתם לרמוז 
לד,רמוניד, בסדרי עולם, שלא פסקה גם בשעת השחתתו. 
לציון מיוחד ראויים התאריכים המדוייקים, הנאים לרשומות 
היסטוריות. ב 17 בחודש השני בשנת 600 לחייו נכנם נח 
לתיבה (ז, יא)! הגשם או הט׳ עצמו היד. על הארץ 40 יום 
ולילד, (ז, יב, יז}! 150 יום עמדו המים בסימן גבורה, ובסופו 
של פרק־זמן זה ההל חיסור המים והתיבה נחה על הרי אררט 
(ע״ע) ב 17 בחודש השביעי (ז, כד: ח, ג-ד)! ב 1 בחודש 
העשירי נראו ראשי ההרים (ח, ד,)! לאחר 40 יום שלח נח 
את העורב (ח, ו—ז), ולאחר מכן שלח 3 פעמים את היוגה" 
בד,פסקות של 7 ימים משילוח העורב(ח,ח,י.יב)! ב 1 בחודש 
הראשון בשנה הבאה ״חרבו פני האדמה״, וב 27 בחודש השני 
״יבשה הארץ״ — לאמור התייבשות מוחלטת (ח, יג. יד). 

החזרות המרובות בוואריאציות שונות הנשנות בסיפור 
הוסברו ע״י חוקרים מסויימים (האחרונים ביניהם; ג. פון 
ראד, ז. מובינקל וא. ספיזך) כנובעות ממקורות שובים (וע״ע 
תורה, מקרא)',' ם. ד. קאסויטו שיער שמלכתחילה רווח בישראל 
אפום על חט׳, בדומה לאפוסים דומים של עמי הקדם (ר׳ 
להלן), ששרידים ממנו השתקעו בכמה כתובים (כגון ברא׳ 
ו, יא: ח, ב), ואחר כך התרקם הסיפור המקראי — על חילופי 
מסורותיו, שנספגו בו. 

אמנם ניתן לד,סביר את הוואריאציות השונות (ולאו דווקא 
הסותרות וו את וו) גם ללא הזדקקות להנחה על אפום קדום. 
הסיפור עצמו ספוג כולו רוממות של יצירה פיוטית, ולשונו 
הנשגבה נאה לעצם המעמד של זעזועים קוסמיים. להופעת 
האלוהים, לאבדן כל בשר, להלמות לבם של הניצולים ולחי¬ 
דושו של היקום. חילופי הסגנון הם בהתאם לסיטואציות 
שונות. 

כוחו הציורי של סיפור הט׳ בא על ביטויו המלא בשתי 
פנים: בתיאור עצמתו של המ׳ (ו, יא, יב, יו—בד) ובדמדומי 
הבשורה, של חידוש העולם (ה, א—ו). הבורא מתגלה בבחי¬ 
נות שונות. יש חילופי הופעה, מאל זועם ורחוק. חורץ־דיו — 
לאל רהוט, המביו ליצרו של אדם וקובע חוקים לטבע ולאדם. 
וזאת במעשיה-ברית, שסימביד, מחייבים גם אותו (ט. ס—יז! 
ע״ע קשת). סיפור ד,מ׳ מדגיש, שחידושו של עולם יסודו 
בזכירתם של הברואים לפני האל (הפועל ,.זכר" חוזר 
ונשנה, בהבטחת קיום לכל בשר: ח. א; ס, סו, טז), שהיא 
גילוי של חסד אלוהי. 

סיפורי מ׳ רבים היו נפוצים בעמי-הקדם. במסופו¬ 
טאמיה נשתמרו גירטאות אחדות של סיפור המ׳, הדומות 
לסיפור המקראי, הן בתוכן והן במיבנד, ובכמה מטבעות-לשון. 



91 


מכול 


92 


במקור הקדום ביותר, בסיפור השומרי שהגיע אלינו במקוטע, 
שלוב מעשה המ׳, שגיבורו בקרא בשם זיאסדך, בסיפור הברי¬ 
אה ובמלוכה שניתנה מהשמים. גם ברשימת המלכים השומ- 
ריים נזכר המ' בציון מדוייק של זמן, לפי החפיסה המיתו¬ 
לוגית, בימי אבר תת, מלך שרפד. סיפור המ' בשפה האכדית 
מצוי בלוח י״א של עלילת גלגמש (ע״ע), שחוברה לראשונה 
בתקופה הבבלית הקדומה, בתחילת האלף ה 2 לפסה״נ. התי¬ 
אור שלוב בסיפור חייו של פליט המ׳ אתנפשתם בן אבר- 
תת, שהיה לאל בן־אלמות לאחר הצלתו.' בקטעים אכדיים 
אחרים נשתמרו ידיעות מועטות על המ׳ ועל הניצול בשם 
אתרח׳נזם. מסורת מסופוטאמיה על המי נשתיירה גם בדברי 
ההיסטוריון הבבלי ברוסום מהמאה ה 3 לפסה״ב, שכתב יוונית. 

סיפור תחילתו של המ׳ חוזר ונשנה ברוב המקורות האכ- 
דיים (וכנראה שכלול היה גם בעלילה השומרית): אחד 
האלים (באפוס האכדי אא) מגלה לאתנפשוזם,' לאתךח׳סם, 
או זיאסדך. את דבר המי ואומר לו'לבנות ספינת־הצלה, 
ששם יכנס את משפחתו, את בוני הספינה, בעלי־חיים, אמצעי 
מחיה ושאר נכסים. בדברי אתנפשתם שבעלילת גלגמש טבוע 
הסיפור המפורט בחותם אמנותי ובכימורי־לב של פייטן: 
התגעשותם של איתני הטבע, אבדן כל חי, בלהת האלים, 
קינת האלה אשתר. בכיו של גיבור הספינה, לאחר-מבן — 
ראשית ההתחדשות: אתנפשתם פותח את חלון הספינה 
(אותה מסורת גם במקור השומרי) ורואה 12 ראשי הרים 
(במקור השומרי— שולח לו האל את קרניו)! הספינה נחה על 
הרי-נצר שבדרום מסופוטאמיה (לפי ברוסום — בצפון, בהרי 
קורדו שבארמניה)! גיבור הסיפור שולת עופות—יונה, סנו¬ 
נית ועורב — לראות, אם יבשה הארץ! היציאה מן התיבה 
מלווה בקרבן ובקטורת לכבוד האלים (הוא הדין בדברי 
ברוסום! באפוס השומרי מעלה זיאטדר קרבן בסמוד לפתיחת 
החלון): אתנפשתם ואשתו מצטרפים לאלים ואצל ברוסום— 
גם הבת והמלח. 

הסיבה למ' מצויה בעלילת אתרח׳סם (וכנראה גם ברשי¬ 
מת המלכים השומרית). נאמר שם, שהרעש שהקימו הבריות 
הפריע למנוחתם של האלים. אימת האלים משואת חט׳ מלווה 
בנעימה בודדת של צער על כליון האדם. האלים, העטים על 
קרבנו של הניצול, מתווכחים על עצם צדקתו של המ' 1 
מדברי האל אא משתמע, שרק העבריין ראוי לעונש. 

בפרטים רבים רומים הסיפור המקראי והסיפור המסופו- 
טאמי (על מסורותיו השונות). בייחוד מאלפת העובדה, שגם 
בתורה וגם ברשימת המלכים השומרית נחשב הט' לציון 
מפנה בתולדות האדם. לעומת זאת יש גם הבדלים ניכרים. עצם 
התפיסה של המ' אחרת היא בתורה ומשתיתה — מוסרית: 
המ' הוא נקודת מוצא להשתלשלותה של הברית מנח, שאינו 
מגיע למעלת אל, אלא נהפך, בדרך הטבע, לאבי האנושות 
המחודשת (וע״ע נח). המ׳ עצמו הוא תולדה של מעשי- 
חמס, כפי שהצלת היקום היא תולדת צדקתו של נח, ומכוח 
רחמיו של האל. תפיסה זו, שבה ספוג כל הסיפור על המ׳ 
ועל נח, אין לה הקבלה במסורת המסופוטאסית. 

רקעו הגיאוגרפי של סיפור המי, הוא בהתאם למציאות 
של ארצות הפרת והחדקל, ארץ מוצאם של העברים. אך רוחו 
היא רוח המונותאיזם הישראלי. 

ש 

י. קויםמן, תולדות דאמונה דישראלית, ג׳, 67 * 68 ׳ 76 ׳ 243 , 

531 ׳ 643 , תש״ו? מ. ד. קאסוטו, מנוז עד אברהם. 26-1 

(ביבליוגרפיה, שם, 194 * 195 )׳ חשי״ג^ 11.1 

,^^^ 1 7/26 ,מ 50 נ 73£01 .ו!*! ;^ 1917 , 59-83 


' 76310 ^ 01 6 וז 0 16 ;}£ ?!^ 7 ; 1939 

61 ,^סזיוג? ; 1946 , 224-269 .! 70601161 

; 1964 , 42-59 ,! 2 ! 6 וז 06 ,ז 15£ שק 5 . 6 ;* 1953 , 06 ^ 161 ) 6 ^/ 066 

6616146/1 ! 06 )* 1 /) 1071 { 1£11 ) 80 0 ן>ז< 

. 1965 ,([חו] 11611 ( 31 .¥ . 5 ) 

שפן. א. 

ב ח ז " ל. תאריך תחילתו של המ׳ שנוי במחלוקת תנאים, 

על דברי הכתוב: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחרש 
השני בשבעה עשר יום לחדש" (ברא׳ ז, יא): "רבי יהושע 
אומר, אותו היום י״ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום 
ומעינות מתמעטין... ר׳ אליעזר אומר, אותו היום י״ז במר- 
חשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברין" 
וכו׳(ר״ד, י״א, ע״ב). ממקור זה אנו למדים שהמ׳ עצמו נגרם 
בעקבות נטילת שני כוכבים ממזל כימה, שהם הסותמים 
את "ארובות השמים* (מכאן אף הסיק הרמב״ם ששמות 
המזלות וצורתן נקבעו אז [הל׳ יסורי התורה, ס״ג הל' ז')). 
משפטם של אנשי דור המ׳ היה י״ב חודש (עדויות ב׳, י׳), 
אלא, שלא כל אותם חדשים ירד המ׳. בתחילתו היה זה גשם 
ברכה אשר נועד לתת הזדמנות אחרונה לחזרה בתשובה, 
ורק לאחר זמן הפך למ׳(רש״י לברא׳ ז, יב! מקורו המדר¬ 
שי אבד), בעקבות התיאור המקראי פירשו חז״ל כי הגשם 
ירד רק 40 יום, ובמשך 150 יום נוספים גברו המים ולאחר 
מכן הלכו הלוך וחסור. אצל יוסף בן מתתיהו(קדמוניות, א׳, 
ג׳, ה׳), לעומתם, מסופר כי חסרו המים כל אותם 150 יום 
(והשר רש״י לברא׳ ח, ג ד). 

כל משך ימי המ׳ נשתנה הסדר הקוסמי כולו מן הקצה 
אל הקצה ואף "המזלות לא שמשו בשנת המ"׳ (ירו׳ פסחים 
פ״א, ה״א). בדבר טיבם של מי המ׳, יש אומרים כי מי המ׳ 
רותחין היו (פדר״א כ״ב): ויש אומרים כי מים אלה הפכו 
לשלג על פני האדמה (תנחומא-בובר, ברא׳ ל״ג). הד לדעה 
הראשונה ניתן לשמוע בדברי התלמוד על חמי טבריה, שהם 
מן המעיינות שלא נמכרו עם תום המ׳(סנהדרין ק״ח, ע״א). 
לדעת רוב המדרשים לא נשמדו הדגים במי, ולדעת רבינו 
בחיי (כנראה שמקורה במדרש שאבד) סיבת הדבר בברכה 
המיוחדת שניתנה לדגים (ברא׳ א, כב). לעניין השאלה אם 
ירד המ׳ על אדמת א״י, נחלקו הדעות (זבחים קי״ג, ע״ב), 
ומעניינת בהקשר לזה אמונת השומרונים (הנזכרת בב״ר 
ל״ג. ועוד) שהר-גריזים לא נרטב במי המ׳ — היחיד מכל 
א״י. 

ל. גיגצבורג, מ׳ של אש (חגרן [הירודצקי). חס, תרע״ג: 

הנ״ל, אגדות היהודים. א/ 114-103 , 244-234 , חשכ״ו. 

י. ת. 

באמנות. תיאורי נח בתיבה הצפה על-פני המים, 
כשהוא משלח את היונה — בלא תיאור המ׳ עצמו — כבר 
מופיעים ביצירות מתקופת הנצרות הקדומה (המאות ה 2 — 
ה 5 ) בציורי-הזכוכית ובציורי-הקיר שבקטקומבות הרומיות, 
ומאוחר יותר — גם על כותרות עמודי הקאתדראלות של 
יה״ב. באיורים הראשונים לכתבי-הקודש (ע״ע אילומינציח! 
מיניאטורה) כבר ניתנים תיאורים מפורטים של הם׳ בעלילה 
תנ״בית. המוקדמים שבציורי המ׳, המראים את המים הגואים, 
הגוויות הצפות, וכד׳, כלולים בכה״י "בראשית וינה" (מן 
המאה ה 5 —ה 6 ! הספריה הלאומית, וינה) ובבה״י "חומש 
אשברנם״ ( 1111301 :נ 11 י 1 ו 51 \,! מן המאה ה 7 לערך! הטפריה 
הלאומית, פאריס). במשך כל תקופת יה״ב שימש המ׳ נושא 
קבוע בספרי התנ״ך וב״י מאויירים אחרים וכן במחזורי 
אילוסטראציות לכתבי-הקודש! בפסיפסים שבקאפלה פאלא- 






מכול — מכחנים פסיכולוגיים 


בזגוגיות הצבעו¬ 
ניות בשארטר. 

ועוד. במחזורי תי¬ 
אורים אלה שכי¬ 
חים גם תיאורים 
מפורטים של 
בניית התיבה, ה¬ 
משמשים עדות 
מעניינת לדרך 
עבודת הנגרים 
(שנח נחשב כפ¬ 
טרונם) ובוני- 
הספינות של ה¬ 
תקופה ! תיאורי 
עליית החיות ל¬ 
תיבה, התיבה ומ¬ 
טענה, צפים עוט¬ 

פני המים, שילוח העורב והיונה, היציאה מן התיבה, הקשת 
בענן וקרבן נח. אמני הרנסאנס האיטלקי המשיכו במסורת 
זו של התיאור העלילתי של המ׳ ופרשת נח: גיברטי, אוצ׳לו, 

יאקופו דלה קורצ׳ר, ("מזשטס) במאה ה 15 ורפאל ומיכל- 
אנג׳לו במאר, ר, 16 . מיכלאנג׳לו (ע״ע) תיאר, בניגוד לקוד¬ 
מיו, את המ' כטראגדיה אנושית במלוא גדלותר, ועמקותה 
של המלה והתעלם כליל מן הצד העלילתי והאסכאטולוגי 
טינה בפאלרמו, בקאתךראלה של מונראלה, בכנסיית סאן- הקשור בנח, בתיבה ובחיות. — רבים מאמני המאות ה 16 
מארקו בוונציר״ בבאפטיסטריום של פירנצה, בציורי-הקיר וה 17 הושפעו מרפאל וממיכלאנג׳לו; אחרים העדיפו להפגין 

אשר בםן-םאון צרפת) ובפרנטילו (איטליה), את שליטתם בנוסח ציורי המיוהד לתקופתם ולסיגנונם האי¬ 

שי. תיאור אפייני של המ' בסיגנון רומאנטי-דראמאתי הוא 
של גימטו דורה (ע״ע), בן המאה ה 19 . הט' חוזר ומופיע 
במאה הסב באיורי התנ״ך של שאגאל ושל סאלוואדור דאלי. 

א. רו. 

מבחנים פסיכולוגיים ( 515 ־ 111 ־^ 81 ס^ 0 יו^ 87 י 1 ), מערכת 

מתיקננת של גירויים המיועדת להפעיל מדגם של 
התנהגות הניתן למדידר,. 

מ״פ בנויים מפריטים (?וס־ו!) הדורשים כתגובה פעולות 
שכליות, כגון: הכללה, הגדרה, השוואה, מציאת צד שווה או 
הבדל, גילוי חוקיות בסדרר, של נתונים, זכירה, פירוש, איר- 
גון תכנים מחדש, תפיסת צורות ועוד. הבעיות או השאלות 
הטעונות פתרון מוצגות בצורת מלים, מספרים, צורות גאו־ 

מטריות, סמלים, עצמים, תבניות, תמונות, צלילים וכד׳. לכל 
מבחן פסיכולוגי מטרה מוגדרת; פעמים מוטלים על מבחן 
פסיכולוגי כמה תפקידים, והוא בוחן בעת ובעונה אחת כמה 
כשרים ותבונות ודרכי-התנהגות. 

מבחינת סוג המטלר, (־":!־־ןלס) נור,גים לחלק מ״פ 
לשתי קבוצות; בחטיבר, אחת נכללים "מבחני ביצוע 
מירבי״ ( 51:5 ־ 1 ־־;;בבת־ס:!■!־;! !!;!;!!!!;נגות), שבהם נדרש 
הנבחן להפעיל את מירב יכלתו כדי לפתור בעיה מוגדרת 
בדרך "נבונה". בחטיבה שניה כלולים "מבחני התנהגות 
א פ י י נ י ת״ ( 515 ־ 1 !!;:)!קץ!), שבהם מבקשים 

מן הנבחן תשובות המתייחסות אליו אישית, ולאו דווקא 
תשובות "נכונות" מבחינה אובייקטיווית. 

1 . "מבחני ביצוע מירבי" בוחנים את האינטלי¬ 
גנציה (ע״ע) [משכל], כשרונות מיוחדים ( 3 ־ 111:1111 ( 31 ), 

השגים ( 118 ז־מ 1 ־׳\־ 111 ־ 3 ) וכושר (ע;ז 111 ()ב). 


דטפי? בעיטייים—כ 1 תור ".אינ; 

לחמישה זזומ׳שי-תורה 
(ז ולצבאו, 836 ג) 


תיאור הטפול בפסיפס־תקיר ׳עבכנסיית סאן־טארקו בוונציה 
(הטאח ה 13 ) 


תיאור המבול ב״הנרת־סאראייבו׳ 
(כ״י מהמאה ה 13 ) 





95 


מכחנים פםייכולוגיים 


96 


(א) מ ב ת נ י ־ מ ש כ ל. מחברה של מערכת־המבחנים 
הראשונה למדידת המש ב ל היה א. בינה (ע״ע), שחידש 
את המושג ״גיל המשכל״ (־ 38 !ט!!־!!!) לציין רמת הת¬ 
פתחות בדרגת גיל נתונה. גיל־המשבל אינו זהה עם גיל־ 
החיים. ו. שטרן הנהיג את החישוב של "מנת־המשכל" 
ס״־״סטס 30 מ 611180 ] 111 — • 1.0 ) , שהוא גיל־המשבל מחולק 
בגיל־החיים. כפול 100 . ל. מ. טרמן (ע״ע) שיכלל את 
מבחנו של בינה, והמהדורה האחרונה (השלישית) של 
מבחן זה המבונה ״סטנפורד-בינה״, יצאה בשנת 1960 . כיום 
נפוץ מאד מבחן המשכל שבנה וכטלר (ע״ע) והוא כולל 
מערכות למבוגרים וגם לילדים ולנוער. במערכת המבחנים 
סטנפורד־בינה הפריטים הטרוגניים ואינם מאורגנים לפי סוג 
אלא לפי דרגת הקושי, ואילו'המערכת של וכסלר מורכבת 
מ 10 תת־מערכות הומוגניות. האחרון הנהיג גם חישוב אחר 
של מנת־ד,משבל, המבוסם על גודל הפער שבין השג הנבחן 
לבין ממוצע ההשגים של בני־גילו. 

מבחני אינטליגנציה לתינוקות ולפעוטות מעלים בעיות 
מיוחדות הן לגבי טיב האינטליגנציה והן לגבי מהימנות 
התוצאות ותקפן. 

לצדם של מבחני המשכל ליחיד המתוארים לעיל הת¬ 
פתחו גם מבחנים לקבוצות. רבים מהם הם מבחני "נייר 
ועפרון״, המציגים בעיות בצורת מספרים או סמלים; מבחנים 
אלו באים לבדוק את יכולת הנבחן להבין קשרים לא-מילו- 
ליים. תפקיד זה מוטל גם על מ ב ח נ י "ב י צ ו ע" ליחיד. 

מבחני משכל הם מכשירי מדידה מהימנים יותר ותקפים 
יותר מיתר המה״פ, להוציא אולי מבחני השגים. משתמשים 
בהם בתחומי הפסיכולוגיה, בחינוך, בצבא, בתעשיה ובמחקר 
חברתי. 

(ב) מבחני כשרונות מיוחדים מיועדים למדידת 
תיפקודים שברגיל אינם נמנים עם הכשרונות שאליהם מתיי¬ 
חסים מבחני-המשכל, כגון הבנה טכנית, תיאום תנועי, זריזות 
היד וכשרונות למוסיקה ולציור, התאמה לפקידות וכיו״ב. 
בכמה מן המבחנים האלר, מתבקש הנבחן להפגין את כשרו 
ע״י ״יצירה בזעיר־אנפין״ לפי תנאים מוגדרים, כגון; "צייר 
ציור בהתחשב בקווים המצויירים מראש בגליון". במבחנים 
אחרים עליו לבחור ביצירה ה״טובה ביותר" או ה״מקורית" 
מתוך שתיים או שלוש המוגשות לו. הכשרונות המיוחדים, 
על צירופיהם, עשויים לקבוע, לפחות בקווים כלליים, את 
הכיוון ואת הד,תאמר, המקצועית של הנבחן. 

(ג) מ ב ח נ י ה י ש ג י ם מיועדים למדידת התוצאות של 
תהליך לימודי מוגדר. אם הם מכילים פריטים מתחומי ידע 
מרוחקים זה מזה, עשויות תוצאותיהם לחפוף במידה רבה 
את תוצאות מבחני־המשכל, כיוון שאחת מצודות ההתגלות 
של רמת המשכל היא רמת הידע הנרכש באקראי ע״י הפרט. 
בסוג זה של מבחנים מרבים להשתמש בבתי-הספר. 

(ד) מבחני כושר מודדים את הידע שקלט הנבחן 
מחוץ לתהליך לימוד פורמאלי. בצירוף פריטים הנהוגים גם 
במבהני־משכל, מאפשרות התוצאות לאמוד את כשרו של 
הנבחן לקלוט ידע נוסף בתחום הנתון או בדומה לו. 

2 . ״מ ב ח נ י התנהגות א פ י י נ י ת״ כוללים: שאלו¬ 
נים, מבחני-ביצוע ומבחניץיוטל. 

(א) השאלונים משמשים הן למדידת האישיות באו¬ 
פן כללי והן להערכת אספקטים מסויימים שלה, כגון כישור 
הסתגלות, חרדה, "גבריות", יושר וכיו״ב. סוג אחר של שאלד 


נים מיועד לקביעת נטיות ועמדות. רוב השאלונים מבוססים 
על דיווח עצמי, אולם יש גם ״סולמות־הערכה״ ( 1211118 
51:3163 ) שממלאים אנשים אחרים ואנשים שמקיימים מגע 
עם הפרט שעליו הם מדווחים, כגון חברים בכיתה, חברים 
לעבודה, ממונים על הנבחן או מוריו. לדוגמה, דורשים 
מהנשאל: א. סמן אם אתה מעדיף לעבוד מהר או לעבוד 
בהקפדה! לעבוד לבדך או לעבוד ביחד עם אחרים. ב. סמן 
״כן״ או ״לא״; לפעמים אני חולם בהקיץ; לעתים קשה לי 
להחליט מה אעשה באותו היום. 

בדומה למבחני "ביצוע מירבי" מלווים גם השאלונים 
נורמות המאפשרות לקבוע את מקומו היחסי של הפרט בתוך 
קבוצה שאליה הוא שייך. אולם, שלא כבמבחני הביצוע 
המירבי, נחשבת ההערכה כ״טובה" או כ״גרועה" לפי צירוף 
תשובות אחרות של אותו הפרט ולא ברזתאם לאיזה קריט¬ 
ריון אובייקטיווי כללי. 

שאלון־האישיות המקובל־ביותר הוא "מצאי האישיות 
הרב־צורתי של מעסוטה" (־ 1 ז 80 ז 6 ? 113810 ק 11:1 ט 1 \ 3 ] 111111630 < 
— ׳זזסזסס״□! צ 3111 ). תחילה( 1940 ) נועד לאבחן חולי־ 

רוח! אולם במשך הזמן הותקנו בו "סולמות" נוספים לשם 
בדיקת עצמת האני, התלות בזולת, דעות קדומות ועוד, של¬ 
פיד,ם ניתן להעריך את אישיותם של אנשים תקינים. המקובל 
מבין השאלונים לאנשים בריאים הוא "מצאי האישיות של 
קליפורניה ( 1 ? 0 —ץזט)ת 7£ ־ 111 7 ) 5011311 ־ £1 ? 1113 ז 0311£0 ), 

שאלוני האישיות משמשים הן למחקר והן לאבחון, אולם 
תוצאותיהם מהימנות ותקפות הרבה פחות מאשר אלו של 
מבחני "ביצוע מירבי". הסיבות לכך נעוצות קצתן בהעדר 
תאוריה כללית ומקובלת של מבנה האישיות, וקצתן בקושי 
לפרש את חוות-הדעת העצמית הניתנת בפריטי השאלונים. 
הפרט עשוי להשיב בניגוד למציאות או למה שנחשב כ״אמת", 
מתוך אי-ר.בנת השאלה או משום מנגנון-ההתגוננות של האני 
שלו. בעקבות הנטיה לענות (ביודעין או שלא ביודעין) לפי 
המקובל בחברה. חוברו שאלונים של "מקובלות חברתית" 
המאפשרים השוואה לתשובות שניתנו בשאלונים אחדים. 

בשאלוני-נטיות קיימות שתי שיטות של בניית נורמות — 
אמפירית וא-פריורית. לפי השיטה האמפירית משווים את 
תשובות הגבחן לתשובותיהם של חברי קבוצה אפיינית, כגון 
בעלי מקצוע מסויים, בני אותו גיל, נשים או גברים. לפי 
השיטה הא-פריורית מהליט עורך השאלות מה צריכות להיות 
התשובות האפייניות לקבוצות מוגדרות. התוצאות של מבחני 
אישיות מסוכמות בצורת צדוןית (פרופיל) המציינת את 
מקומו של הנשאל בהשוואה' לבני קבוצה מוגדרת בכל אחת 
מן התכונות המפורטות שבצדודית, כגון חברתיות, דחפיות, 
חרדד" מנהיגות ועוד. 

(ב) מבחני ביצוע נועדו למדידת תכונה מסויימת 

של האישיות. נפוצה ביותר מערכת מבחני-היושר של הרט- 
ש 1 רן ומי ( 1938 שבהם מתבקשים 

תלמידים לבצע תפקידים שונים המשאירים פתח לרמאות, 
כגון: לתת ציונים למבחנים שלהם־עצמם, או לסמן מרכזי- 
מעגלים בעיניים עצומות. 

(ג) מבחניהטל (ע״ע הטלה, עמ' 990 ) הם תמונות, 
ציורים, צלילים, מלים וכיו״ב, המפעילים שכבות עמוקות 
בנפש הנבחן.הם שונים מיתר "מבחני התנהגות אפיינית" בכך, 
שפריטיהם עמימים בכוונה־תחילה. ברגיל אין הנבחן יכול 
לסלף את תגובתו משום שלא ברור מה מעריכים בתשו־ 




97 


מכחנים פסיכולוגיים — מביז(מלבודיום), ין 


98 


בתו. מידת עמים ותם של הפריטים משפיעה ישירות על 
מידת ההטלה האישית, אולם העליה בעמימות ובד,טלה 
מגבירה את הקושי בפיענוח התגובות ובהערכתו, מאחר שבל 
תשובה יכולה להיות תוצאה של תהליכים פנימיים שונים. 
מכאן, שרמת מהימנותן ותקפן של התשובות נמוכה בהרבה 
מאלו שבםבר,ני ההישג המירבי. 

מבחני־ר,ר,טל הידועים־ביותר הם מבחן רורשאד (- 801 
1921 ומבחן התפסת הנושא ^ 1 ;וגןזז€ןן'^' 

—;ו!־'!׳ 11 ס;: 1 ג 061 )'.^מבחן רורשאך מורכב מ 10 לוחות, 

ובהם כתמים סימטריים בעלי צורות שונות, קצתם שחורים־ 
אפורים וקצתם צבעוניים. על הנבחן להגיד מה הוא רואה 
בכתמים. סוגי התשובות ולא תכנן קובעים בעיקר את הערכת 
המבחן. מבחן התפסת הנושא ( 1935 ) כולל 20 תמונות של 
אנשים הנתונים במצבים מסויימים, ועל הנבחן לספר על כל 
אחת "מה מתרחש כאן... מה היה לפני כן... מה יהיה בעתיד". 
הבוחן מצפה, שסיפורי הנבחן ישקפו את תהליכי נפשו 
הסמויים. מבחן זה הותאם גם לילדים. 

מבחני-הטל אחרים הם: השלמת משפטים (כגון, "כש¬ 
הייתי ילד..."); תגובות על מצב של תסבול: ציור חפשי: 
תגובות על תמונות של כלב, ששמו בלקי, הנתון במצבים של 
כעין חיי משפחה. 

ג. אורהו, הורת המבחניט הפסיכויוגיים, תשי״ג: י. גלנץ, 
המברנים בפסיכולוגיה, תשכ״ו! ר. פ. בודי, הערכת בני־ 

אדם (החינוך, ליח), חשכ״ו: 

,־ €€1151£1 ^ 1 ג .( 1 ;" 1955 

;* 958 ! /?> )ו 1 ז 0 

46 ^>ז^;מ?עמ׳< 0 ,מוהזג 11131 ט 0 .{ ; 1963 

: 1966 ,:ז 71$ ; 1965 

1131510 . 1 ;^ 1968 

גןן>/ 5 מ 0 ^' 65 ? 171 £; €111 )ן 0 ^? ,(. 1 ) 6 ) 

. 1968 

גי. א. 

מביון, ז'[ — 11011 ;נ 131 \ ״ 62 ! — ( 1632 , סן־פיו־מון [ליד 
רנס, 80013 ] — 1707 , פאריס), נזיר'^דיקטיני, 

אבי הפלאוגרפיה (ע״ע) והדיפלומטיקה (ע״ע), ב 1653 הצ¬ 
טרף מ' למנזר סן־רמי ברנס, וב 1664 הזמינו ד׳אשרי (-.\ 1 ' 1 ) 
ץ 1 פ 11 ס) למנזר סן־דרמן־דה־פרה בפאריס, כדי להוציא עמו 
את 11€11 ) 360€ - 3 11015 )־ 01 1 ז 1 טז 0 ^^ת 33 ("מעשי הקדר 
שים ממסדר בנדיקטוס הקדוש"). במבואות שהוסיף מ׳ 
לקובץ, שיצא ב 9 כרכים ב 1668 — 1701 , השתמש בחולדות 
הקדושים להארת ההיסטוריה של יה״ב המוקדמים. כ 20 שנה 
פעל מ׳ בסן־ז׳רמן, מרכזם הרוחני של המוריסטים (- 1:4301:15 
5 ־ 1 ), קבוצת נזירים בנדיקטינים שעסקו בעית ובמחקר, וד.גן 
על עמדתם כנגד הטרפיסטים (ע״ע) שכפרו בכשרות עיסוק 
הנזיר במהקר■ מ׳ פרסם אספי תעודות רבים נוספים. 

ספרו ד,חשוב ביותר היה 1163 11^11 3^x ב 1001 ק 11 : 16 06 
(״ששה ספרים על תורת התעודות״) 1681 , שחיבר כמענה 
לפפברוך, אחד הבולנדיסטים (ע״ע), שחשד במהימנות תעו¬ 
דות המרובינגים (ע״ע). בספר זד" שהניח את היסודות לפא־ 
לאוגראפיה ד,םודרנית ולדיפלומאטיקה, קבע מ׳ עקרונות 
לבדיקת מקוריותן של תעודות מיה״ב, אמיתותן וזמנן. 

;* 1933 , 1709 ,./ 11 ./.ע 46 €%< 1 2 ) 1 6 ^ ,ןזגו] 1 גז.מ .יד 

- 0 /״מ 6 ו 1641€117 /£^ 14 ) 0 .^[ .[ ,ק 1 יו^^| 8 ז^מ . 17 .[ 

416 11714 ./ ,ז 1166 . 0 ; 1928 , 7 ) 4 01 ('- 17 ז 4 > 5 /ס 1001 ( 56 71601 

, 11 •! ,. 14 ,ן)£ז 1.0016 . 13 ; 1938 ,■ 7167 {{)( 611641 ^( ■ 11061267 ( 86 
1631 ]צ £061£$13 0£ 1 ב 11 ז 011 ן) . 4 ( ,צ 16 ^ 0 ;ו 1 ^ .מ . 1 ׳ג ; 1953-1957 
. 1939 ,( 10 ,■גזמצומ 


מביום, אוגוסט פףךיננד - - 46 < 1 )״ 3 ״ 1 נ־ז 6 'ז ] 608 ט\. 

8103 — ( 1790 , שולפפ 1 רטד, [פרוסיה] — 1868 , 

לייפציג), אסטרונום ומתמטיקן גרמני. מ׳ למד תחילה מ,שפ¬ 
טים ולאחר מכן עבר ללימודי המתמטיקה (גם כתלמידו של 
גאוס [ע״ע]) והאסטרונומיה בגטינגן. בשנת 1816 נתמנה 
"לפרופסור באסטרונומיה באוניברסיטה, של לייפציג. מחקריו 
הראשונים דנו בנושאים עיוניים באסטרונרמיד,. ב 1815 
נתפרסם חיבלרו - 805 11x3 [ך 101 ז 0600101 31161.3 ז 0 נן 0001 06 
113061.15 : 161 ! 1-001 ("חישובי הליקויים של כוכבי־לכת") 
ובשנים שלאחר מכן נודעו בעיקר מחקריו 816016016 ' 016 
110101615 ־ 1 1165 8166830111 ־ 661 ("יסודות מכניקת גרמי 
השמים״), 1836 : 5110000116 .\, 661 1-130:1133126 016 

(״המשפטים היסודיים של האסטרונומיה״), 1845 . 

במתמטיקה קשור שמו של מ׳ במספר מושגים יסודיים; 

הוא היה הראשון שהכניס — בספח ־ €31 061831:5,6601115686 
601 (״החשבון הבאריצנטרי"), 1827 — את מושג הקואור־ 
דינאטות ההומוגניות של המישור בגאומטריה האנאליטית 
ואף הראה בעבודותיו את יעילותן של הקואורדינאטות האלו. 

בספר זה דן מ׳ גם במושג הכללי של ההתאמד, הפרוייק- 
טיווית ביו שני מישורים (ע״ע גאלמטריה); סוג אחד של 
התאמה כזו הוא זה שמעביר נקודות לנקודות וישרים ליש¬ 
רים. התאמה זאת נקבעת, בדרך כלל, כאשר נתונים ארבעה 
זוגות של נקודות מתאימות. מ׳ הוכיח זאת באמצעות "הרשת 
של מ׳", בד,ראותו שאם יוצאים מארבע נקודות, בלתי־ 
תלויות לינארית, של המישור, ניתן לבנות באופן לינארי 
קבוצה צפופה של נקודות במישור עצמו. הסוג השני של 
ההתאמות הפדוייקטיוויות הוא זה שמעביר נקודות לישריס 
וישרים לנקודות. כמו כן נודעת חשיבות לעבודותת על 
הוותאמות החד־חד-ערכיות של מישורים מרוכבים המעבירות 
מעגלים למעגלים. 

בשדה, הטופולוגיה (ע״ע) "הסרט של מ׳" הוא הדוגמה 
הראשונה של משטח בעל צד אחד. 

לאחר מותו פורסם אוסף חיבוריו בארבעה כרכים (לייפ¬ 
ציג, 1885 — 1887 ). או, ;!״. 

מביום, פאול יוליוס — 840681113 101103 3111 י 1 — 

( 1853 — 1907 ), נורולוג, פסיכיאטר וסופר גרמני. 

לאחר שקיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה, גמר את 
הפקולטד, לרפואה, עבד כרופא צבאי וגם הוציא ספר על 
הרפואה הצבאית בגרמניר, ( 1878 ), התמחה ברפואת-עצבים 
והיה מרצה כעשר שנים באוניברסיטה של לייפציג. לאחר 
שעזב את משרתו בפקולטה התמסר לפראקטיקה רפואית 
ולכתיבת מאמריו וספריו המרובים. בין השאר תיאר את 
המיגרנה הא(פתלמופלגית ( 1884 ) ואת םימו־ד,ליקוי בהתפג־ 
שות העינים במחלת בזדו(ע״ע), הקרוי על שמו. מ׳ היה בין 
הראשונים שכתבו על'הפרעות פסיכיות של אישים היסטו¬ 
ריים. על עבודותיו הפאתוגרפיות נמנים כתביו על גתה 
( 1898 ), שופנהאואר ( 1899 ) וניצשה ( 1902 ). חלק מעבודותיו 
הופיע בשם ¥6186 < 38116 ׳ 3 \ 740586 (כתבים נבחרים) בחמי¬ 
שה כרכים (לייפציג, 1903 — 1904 ). 

■ 46 ( / 0 ^ 1111107 16 ( 1 10 *ז 10 ז 6 * 27041 ה 1 1 <^ ,ח 1$0 ח־ו 011 .מ .? 

.* 1929 . 4161716 

מביז (מלבודיום), ין — ( 0£31118 ( 11 ג^ 1 ) 11 ג(, כינויו 

של ין גוסרט ( 008831:1 , 1 ז 505836 )) — ( 1478/80 , 

מובז׳[י] — 1533/4 , מידלבורג[ו]), צייד פלאמי, מן הנציגים 



99 


מביז(מללדיום), ץ — מבנים(מבוא) 


100 



יז פביז: רי 51 !; דאז קארזנרלה ( 5 ובה פ>זריס) 


הראשונים של הרנסאנם בארצות השפלה. מ׳ שהה ב 1508/9 
ברומא ובקיץ 1509 חזר משם מושפע מן הרנטאנם האיטלקי; 
מבחר נושאים חילוניים ומיתולוגיים, רישומים לפי פסלים 
קלאסייכנ תיאור גוף־האדם בתנוחות קלאסיות. הרקע האר־ 
כיטקסוני הקלאסי תפס את מקום המסגרות הגותיות הסבוכות 
(״טריפטיכון מאלוואניה״: בערך 1510 : פאלרמו). יצירות 
אפייניות לנטיות' הדעזות אלה הן: ..לוקאס הקדוקו מצייר 
את הבתולה״ ( 1515 , פראג: נוסח אחר: 1518 , וינה): נפטון 
ואמפיטריטי״ ( 1518 , ברלין): דנאי( 1527 , מינת)• אך ההש¬ 
פעות האיטלקיות על מ׳ היו חיצוניות בלבד והוא נשאר 
קשור בסיגנונו למסורת הציור של צפון אירופה. דירר היה 
מקור השראתו בציור העירום! ואילו ברישום ובעיבוד 
הפלאסטי פיתח את ההשגים של אמני פלאנדריה ואת מורשת 
הסיגנון הגותי המאוחר. אפייניים לסיגנונו הבשל של מ׳ קו 
הרישום המעוקל. הזוהר של צבעיו ומעל לכל — הווירטואו¬ 
זיות והטכניקה המעולה שלו כאמן המכחול; התיאור הציורי 
המשוכלל והמלוטש של פרטיהם הפלאסטיים של העצמים, 
אף הסבוכים ביותר, במבנם, החל בבשר האדם וכלה ברהיט 
גותי מסולסל. 

מ׳ היה אחד הציירים הגדולים בדורו. עולמו האמנותי 
הגיע לכלל שלמות בדיוקנותיו המעולים, כגון: "דיוקן ז׳אן 
קארונדלה״ (;!?!־!:!!סזנס! 1517 , לובר). 

, 1 ז!>! 004 .[ .£ 

. 0 ; 1923 ../ג 17 ^ .[ ,[ 4 ז 3 ^ 56 : 1913 

־ 7 ז 3 מ^מ. / 0 711 )ת 7 <} £10 < £1 ( 1 ^£ממ ,/ג , 0111011 

. 1945 ג׳( 1 ־ 1 ש 1 ז 0113 עסמעזנ 

א. רו. 

מב:ינוגי(ון), ע״ע וילז, עמי 145 . 

מבלי, גבריאל בונו דה, ע״ע םוצ(אליזמ. 


מבנים (*סזפזסטז;!* ; 58 ם 11:11 פ( 1 ), מכללים הנדסיים יציבים, 
המורכבים מפריטים קבועים, לצרכים שונים, הבניה 
(ב׳) של מכללים אלה — מעיסוקיו הראשונים של האדם. 
חלוקת המי ע״פ הסוג והתיפקוד; 

א. מ״ ע ליי ם. ( 1 ) למגורים: בתי-דיור (ע״ע דיור! 
הוילה)! בתי־מלון (ע״ע מלון) וכיר׳ב; ( 2 ) מ" ציבוריים; 
תיאטראות ובתי־קולנוע: מוזאונים (ע״ע)! כנסיות (ע״ע 
כנסיה: בניה): בתי־כנסת (ע״ע בית כנסת)! מ" המשרתים 
את התחבורה, וביר׳ב!( 3 ) מ ו ם ד ו ת: בתי־ספר! בתי־הולים 
(ע״ע בית חולים)! בתי־סוהר (ע״ע סהר, בתי־) וכיו״ב! 

( 4 ) לייצור ולעסקים; בתי־הרושת (ע״ע תעשיה)! 
משרדים! מ״ חקלאיים (ע״ע חקלאות, עמ׳ 928 ) וכיו״ב: 

( 5 ) לאחסון: מוסכים! מחסנים! ממגורות (ע״ע חקלאות, 
עמ׳ 935 ) וכיו״ב. 

ב. מ״חת־קרקעיים (בחלקם או בשלמותם), ביניהם; 
ביצורים (ע״ע מבצרים ובצורים)! ביוב (ע״ע); גשרים (ע״ע 
גשר): דרכי מים (ע״ע)! דרכים (ע״ע דרו)! מנהרות! נמלים 
(ע״ע נמל)! סכרים (ע״ע סכר) וכיו״ב. 

בערך זה נידונים בעיקר מ״ מקורים — התוחמים חלל 
ע״י גג או תקרה וקירות. הקירוי מאפיין את הם" העליים, 
בהם מתרחשת פעילותו העיקרית של האדם. 

א. מבוא. עם׳ 100 : ב. תיכנון הס״, עמ' 101 : ג. ס" רבי־ 

קומות, עם׳ 104 ? ד. עבודות גימור. עמ׳ 106 ! ה. מיכון הב^ 
ומכונית־ב׳. עם׳ 106 ! ן. מו׳דול־ב/ עמ׳ 1108 תיער^ הב׳ — 

ב׳ מרוסית, עם׳ 109 * ח. ארגון הב/ עם׳ 111 * ם. אחזקת 
מ״, עמ׳ 111 ז י. כלכלת הב׳, עם׳ 112 . 

א. מב וא. בתקופות הקדומות, בהיות הקשרים בין אזו¬ 
רים ומדינות — רופפים, פיתחה לעצמה כל תרבות גם דרכי 
ב׳ משלה, בעיקר בהתחשב בטיב החמרים המצויים בארצה, 
וכן בהשפעת מסורות המתיישבים. לפיכד בנו בראשונה 
בשומר ובבל בגומא ואח״ב באדמה כבושה ( 15£ ק סזזס!) 
ובסופו של דבר בלבנים מיובשות בשמש ושדופות בכבשן. 
בקעת הגילום עשירה, אמנם, באבן ב' (ע״ע) משובחת, אולם 
חומר זה, שדרש עיבוד רב, נשמר לבניינים ממלכתיים! רוב 
תושבי מצרים השתמשו בלבנים. באסיה-הקטנה ובכרתים היו 
יערות למכביר, לכן בנו שם על יסודות אבן בלבנים מחו¬ 
זקות בקורות-עץ. ביוון ההלו בב׳ של עץ והמשיכו באבן 
המקומית המשובחת, ובמרוצת הזמן גם בשיש. בבל המרכזים 
האלה של העולם העתיק התפתחה הב׳ באורח עצמאי, וחילופי 
ידע טכני׳ בעקבות נדודי־עמים, היו מועטים. ככל שנתהדקו 
הקשרים והמגעים הבין־תרבותיים נעשו חילופי ידע־הב' 
שכיחים ומהירים יותר. 

(ההתפתחויות האפייניות לכל ארץ ותרבות תוארו. בין 
השאר, בערכים: אור, אינקה, ארץ ישראל [ר׳ כרך ף, 
עמ׳ 247 , 935 , 1112 , ובמקומות אחרים וכן ע״ע בית 
המקדש], אשור, ביזנטיון, בבל, הלניזם, יון, יפן, מיה, 
מצרים, סין ורומא. סקירה היסטוריתיכללית של מ" למגורים 
מצויה בערד דיור! ואילו על אמנות הב׳ — שתכליתה הת¬ 
אמת ד.מ״ לצרכים מסדימים ועיצובם הנאה — ע״ע ארדיב- 
לות [גם בכרך-המילואים!! אדריכלות באסלאם! ארדיכלות 
יהודית! וכן ר׳ הערכים תמיוחדים לסגנונות השונים ולאר- 
דיכלים המפורסמים). 

לתהליך הקמתם של הם״ שלושה שותפים; ה אדרי¬ 
כלים — שאומנותם גובלת באמנות והם שמעצבים את 
צורת המי! מ ה נ ד ס י - ב נ י י ן — המחשבים את הכוחות 







101 


מפנים (תכנץ> 


102 


הפועלים על ד,מ" 
ורכיביהם על פי 
חוקי הססטיקה 
(ע״ע מכניקה) ר 
עקרונות חזק המ¬ 
רים (ע״ע), וה¬ 
מתכננים, בהתאם 


ו־^ועמו-. 



ציור 1 . ?ורה פישוטה םב 0 ח סזוייו 


לכך׳ את המי! הקבלנים — המבצעים את עצם מלאכת 


הב' והם אף היזמים של מפעלי־ב׳ רבים. 


בערך זה מתוארת הב׳ במתכונתה הנוכהית ונידונים 
נושאים המעסיקים, בעיקר, את שני השותפים האחרונים. 

ב. תיכנוז המ". מתכונתה הנוכחית של הב' נתאפ¬ 
שרה; ( 1 ) הודות לפיתוח התאוריה בדבר פעולת הכוחות 
הפנימיים בתוך הם" והשיטות לחישוב המאמצים והעיוותים 
(ע״ע דפורמציה) שבהם! ( 2 ) עקב פיתוחם של סמרי ב׳ 
שחזקם עולה בהרבה על זה של החסרים הטבעיים והמצסיי־ 
נים בתכונות חשובות נוספות, בגמישות ואחידות החוזק 
והטיב, שאותן ניתן להבטיח ע״י בדיקה ופיקוח. 


ה תאור י ה המודרנית נתפתחה בעקבות חקירותיו 
של לאונרדו דה וינצ׳י (ע״ע), שנוסף להיותו בונה גאוני, 
היה הראשון שהשתמש בחוקים פיסיקליים פשוטים ("חוק 
המנוף", למשל) לחישוב כוחות, וגלילאו גלילאי (ע״ע), 
שחקר את תכונותיהם של רכיבי ב' יסודיים כמוט מתיחה 
וקורה פשוטה. כמייסדי תורת״הט" נחשבים:נויה (• 1£1 ,ז 3 ז\ 1 ), 
קושי (ז( 011 ״ב 0 ) ופואסון (״ 01550 ?), בתחילת המאה ה 119 
ואילו מבסול ( 11 ^׳״ 3x ^ן), קולמן (""ג״ 01111 ), קסטיליאנו 
( 0 ת 3 ^ 1 ז) 1 ^ 35 ^), מילר״ברסלאו ("ג 1 ל€ז 6 ־ז 116 ״ 1 \) ואחרים. 
במחצית השניה של המאה ה 19 , הקנו לתורת-המ" את 
המערכת הבסיסית שעליה הושתתה ההתפתחות המאוחרת. 


יחד עם שכלולה 
של התאוריה, נכנסו 
לשימוש, בסוף המאה 
1911 ׳ ח מ ר י ־ ב׳ 
(ע״ע) חדשים. הח¬ 
שובים שבהם, שעיצ¬ 
בו את פני הב׳ המו־ 
דדנית, הם: ( 1 ) פ ל¬ 
ד ה, שאיפשרה ב׳ 
לכיסוי מפתחים (שט¬ 
חים מקורים ללא 
תמיכה) גדולים ע״י 
אלמנטים קלים יח¬ 
סית 1 ( 2 ) הבטון 
(ע״ע) המזויין' והד- 



ציור צ, א, יי^יפר! ';ייל ליילד! מבטח פז־יין; 
כ. עיוות •ש? ?וירה דרוכה ??א עםיס.־ו 
חיצונית: נ. הדריכה מבט 5 ת את הכפיפה 
ישל הקורה העמוסה 


רוך ([מאומץ מראש], יוצר לראשונה ב 1920 ) שמשקלו 


העצמי קטן מזה של הבטון המזויין (ציורים 1 , 2 ). 


הב׳ המודרנית משתמשת גם ב ע ץ, שהוא חומר ב׳ עתיק 
יומין, אולם שימושו רווח בימינו, בעיקר, בארצות המיוערות. 
באמצעות עיבודו ללבידי-עץ, בעיקר (ע״ע עץ ועבורו), ניתן 
להתגבר על חוסר האחידות שבטיב העץ. בעיקבות ניצול 
הןבקים הסינתטיים היעילים וד׳יכולת להקנות לעץ עמידות 
גדולה-יותר בפני אש ע״י הרוויתו בתמרים מגינים, גדל 
השימוש בעץ לב׳ (ציור 3 ). 



■יוינר ה. בניה בעץ: הבשתות במבנה רחב־ספחת זה עשויות עץ 


התעשיה הכימית המודרנית תרמה גם היא לפיתוח חמרי- 
ב׳ חדשים ובעיקר; פוליאסטר משוריין בסיבי-זכוכית ופן- 
ליוויניל-כלוריד (. 0 .ז\.?) קשוח. חפרים כאלה — שבעתיד 
יוסיפו גם לשיפור כוח המתיחה של הבטון — שימושיים 
בעיקר בם" מרחביים (ר׳ להלן), שבחם הצורה של המ" 
במרחב היא הקובעת, ולא עובי האלמנטים המרכיבים אותם. 
אולם השימוש בחמרים אלה אינו נרחב, בגלל חסרונותיהם, 
בעיקר בגלל העיוותים הגדלים והולכים ("הזחילה") והע¬ 
שויים להתבטא בשקיעות גדולות, ובגלל חוסר ידיעה ברורה 
בדבר אורך־החיים שלהם בתנאים אטמוספריים שונים. 

בין חמרי-הב׳ הקלאסיים המשמשים משחר התרבות, 
מוסיפה הלבנה לשמור על מקומה והיא משמשת 
להקמת רכיבים נושאים, לבניית קירות-מילוי חיצונים של 
מבני-שלד ולהתקנת מחיצות. מידותיה הסטנדרטיות הן: 
8.5x10,5x22 ם*מ. עובי של קיר נושא עשוי להגיע ל 45 
ס״ם (שתי לבנים) ושל מחיצה — לחצי לבנה. הסוגים העיק¬ 
ריים של לבנים; לבני חרסית שרופות (ע״ע קרמיקה), לבני 
סיליקאט (ע״ע סיד) ולבני בטון. נפוצות גם לבנים מחמדים 
נקבוביים (איט 1 נג) ומאגרגאטים קלים (חפף, טוף וולקני 
וכד׳), ואף מפלאסטיק. ק״ירות־לבנים נבנים'נדבך על נדבך 
והחומר המקשר ביניהן הוא עיסה בציקח, "טיט", שהיא 
תערובת של סיד כבוי וחול עם או בלי תוספת מלט. — לב׳ 
בלבנים שהיא. בד״ב, יותר יקרה מסוגי ב׳ אחרים עומדים 
יתרונות החוזק והנוי (בעיקר בקירות חיצוניים). 

תכלית התיכנון של מ" היא להציע מערבת קונ- 
סטרוקטיווית נושאת המביאה בחשבון את הדרי¬ 
שות התיפקודיות והאסתטיות של המ" והנועדת לשמור 
עליהן מפני עמסים והשפעות שונות העשויים לפעול עליהם. 



צמר 4 , א. ;: 1 ; — פצ: חקי!: :. •צבר הגנו: ב;?ל סאסץ־םחיהרי 
נכוה טהסזתר: נ. התוזפכות הטבנח; ר. קריסת חעסוד ה 9 חז*?ז ה. עיוות 
סזגזם שי הנגוז 





103 


מכנים (תכנון — מינים רני־קומוו[) 


104 


על השפעות אלה נמנים: משקלם העצמי של הם" ושל תכו¬ 
לתם (עממים אנכיים), לחץ רוחות (עממים אפקיים), רעי¬ 
דות אדמד" הילופי סמפרסורד, ושינויים פנימיים במצב 
החומר (כמו זחילת הבסון ור,תכווצותו). 

על-ממך ההשפעות והעממים האלה — הנקבעים בחלקם 
ע״פ תקנים ובחלקם באמצעות חקירות מיוהדות — מחשבים 
את הכוחות הפנימיים, המאמצים והעיוותים, כדי להבמיח את 
המ״ מפני המצבים הבאים, העשויים לסבנם; ( 1 ) מצב שבר: 
לא יעלה המאמץ של כל אחד מהאלמנסים מעל מאמץ השבר 
מחולק במקדם הבסחון (מאמץ מותר [ציור 4 , ב]) ! ( 2 ) 
חומר-יציבות כללי: יש שהמ" מתהפכים בגלל כוחות אפקיים 
(ציור 4 , ג)! ( 3 ) קרימה: אלמנטים הנתונים ללחץ, כמו 
עמודים ומוטות לחץ בממבכים, נוטים לפעמים למטות ממי־ 
שורם אן* במאמצים נמוכים בהרבה ממאםץ-ד,שבר, במיוחד 
כשהם תמירים (ציור 4 , ד): ( 4 ) עיוותים מוגזמים: תקרות 
וקורות במפתחים גדולים עשויות להתעוות אף תחת עממים 


מעמידים בספק את שימושיות המ 

מותרים. עיוותים אלה 



(ציור 4 , ד.). 



העמסים האנכיים ן 


י נו/• 

"נספגים" ע״י תק¬ 



רות, קורות או קירות 1 

*לי" ^ 


נושאים, עמודים וי¬ 
סודות, כמפורט להלן. 



— "ספיגת" העמסים ־ 

1 ח?דן| 

"::־דכ-ך•־' 

במבני מגורים: 


אלה. שהם, עפ״ר, 


ע■ ג־,; 3 יו 11 , . 1 . .] 

מבני־קומות, הם מש¬ 



ני סוגים; ( 1 ) "מ׳ 

1_)■ 

1 ! :.11 4^ 

שלד", בו נמסר התפ¬ 
קיד העיקרי בקבלת 


— 

העומס ובהעברתו — 

ציור גג ׳עילזכ ׳!)ל מכנרות וגרעיני' 

לתקרות, לקורות ול- 

נים ר 3 י־קום 1 ת 

ההישחה כבני 

עמודים* קורות ועמד 


דים, השלובים יחד, בחיבורים מתאימים, מהווים יחידות 
קשוחות והמכוניות ור,ם משמשים כ״מסגרות" רב-קומתיות. 
למפגרות אלה נממר התפקיד של הבטחת המ" מפני כוחות 
אפקיים. ( 2 ) מ" שבד,ם מוטל תפקיד ד,עמודים וד,קורות על 
קירות: אלה המופנים כוחות אנכיים נקראים קירות נושאים 
( 3115 עיא\ 11 ז £3 ( 1 -נ) 103 ), ואלר״המופגים כוחות אפקיים נקראים 
קירות הקשחה ( 3115 י 1 ז ■ £31 !($), במ" גבודדם, עשויים קירות 
ההקשחר, מבטון מזויין! יש ומחברים ממפר קירות-ד,קשחד, 
(כמו, למשל, פירי מעליות וקירות של חדרי מדרגות) 



ציור 6 . אולם לתעעיה: עלר ׳ן 6 ל מפגרות סבםו; סזייין 



ציור 7 . סבני. לתעליה: מערכת ?שהות ימרי־-שים מפלדה 


ליצירת ,גרעין הקשחה״ — שהוא יעיל יותר. קיים גם שילוב 
של גרעיני-הקשחה ב״שלד״ (ציור 5 ).המערכת הקונמטרוק- 
טיווית לאולמות-תעשיה מתבטאת בצורות שונות 
בגלל דרישה למפתחים גדולים ולגבהים שונים. מערכות אלה 
מושתתות. בד״כ, על יצירת ממגרות, קשתות, ממבכים 
וכיו״ב, כאלמנטים ראשיים (ציורים 6 , 7 ). אלמנטים אלה 
נושאים אלמנטים משניים הקורות, מרישים, לוחות, וכד׳. 

לקראת המחצית השניה של המאר, ובעקבות השימוש 
הגובר במחשבים לצרכי תכנון מ" נתחדשו ממפר חידו¬ 
שים. ביגיהס: ( 1 ) 
ה״קד פות* ׳־מיניה 
החור. וו: ",;קונצפ¬ 
ציה של המ" המקו 



בלים בכך, שחוזק 
המי—וכתוצאר, מכך 


ציץר 8 . גג שחוא סבנה טרחני (פרב 1 * 
לואיר אליפמי; הריית־הטכניח, חיסח) 


המפתח שיוקם, חדל להיות מושפע בעיקר מעובי המ׳ אלא 
מצורתו במרחב (לדוגפד,; קליפת-ביצה: משטחים פולי- 



היפאריים [דמויי־", 
כף] ודמייי שויג- 
היהלום, החוזרים על 
עצמם ו וב' ח קוי 
תצירות ,יעילות' א¬ 
חרות שבטב נ)( גיאן 
הכינויים,קדיפות י או 
, 8 * מרחבייז״ (: יור 
8 ). סבין וראש ניס 
שעסקו בשמח 1 ה: 
דישינגר - ת 111 : ;!ם 
ז 80 ), טור 1 ז־ה (־ ס־ד 
ב^ס-ג), נרווי ( 71 ז , 1 י 1 ! 
ר׳ להלן, דיור ! 1 ), 
קנדלה ( 1£:3 >מ €1 ). 
( 2 ) ,מבני־מוטות" 
מרחביים, שהם צירוף 
מחושב של מוטות דקים המחוברים או מרותכים זח אל זה 
ווויוצרים מסבך מרחבי נושא (ציור 9 ). 


יור ס, מבנד־פוםות 


אפ. שם. - עם. ג, 


ג. בנינים רב י־ ק רמות. הגדרתם אמנם שובה: חמש 
קומות ומעלה — באנגליה, 22 מסר לפחות מעל למפלס 
הרחוב — בגרמניה, וכד/ אך הגורמים העיקריים הפועלים 







105 


מכנים (בנינים רכי־קומות — עבודות גימור — מיכון הבניה) 


106 


לעידודה של צורת ב' 
זו ולפיתוחה הם זהים; 
ניצול־יתר של הקר¬ 
קע היקרה שבמרכזי 
הערים הגדולות לצר־ 
ני בנייח משרדים או 
בתי־מגורים! יתרון 
השיפורים בבינוי 
המתבטא בגיוון האר- 
ניטקסוני, רווח נאות 
בין הבניינים וטיפוח 
השטתים שמסביבם 
מבחינת הנוי וצרכי 
התחבורה; שיפורה 
של נוחות הדיור ב¬ 
אמצעות סידורים טכ¬ 
ניים וציוד משוכלל 
יותר! שיפור התנאים 
ההיגייניים עקב ה¬ 
ריחוק מרעש ואבק 
הרחוב. בין חסרונו¬ 
תיה הבולטים של 
שיטת ב׳ זו מונים, 
בדרד־כלל, הוצאות ב׳ ואחזקה גבוהות יותר, ובתיד בתי- 
המגורים — אח קשיי המשפחות עם ילדים קטנים שמתקשים 
להשתמש בשירותי המעליות. 

בד״נ נבנים בניינים אלה בשתי צורות עיקריות: 

( 1 ) בניני-מגדל ( 88 ח 1111111 נ 1 ז 6 ימ 10 זמזסש), עם 

חדר מדרגות מרכזי אחד או שניים ומעלית אחת או שתיים 
(ר' ציור 5 ) 1 ( 2 ) בנייני־בלוק ארוכים ( 8 ) 11110118 :א> 1 נ 1 ), שיש 
בהם מספר חדרי מדרגות ומעליות. 

התכנון הארכיטקטוני וההנדסי של בניינים רבי-קומות 
מביא-בחשבון במיוחד את הגורמים הבאים, שהם בד״ב בעלי 
חשיבות משנית במ״ נמוכים:( 1 ) בטיחות בפני שריפות!( 2 ) 
סידורים מיוחדים לסאניטציה ולחשמל!( 3 ) תכנון לתנאי הרום 
(רעידות אדמד״ התקפות אוויר)!( 4 ) אמצעי גישה (מעליות). 
נקבעו אפוא תקנות מיוחדות לגבי בניינים כאלה: הדלתות 
בין חדרי המדרגות וד,מעליות ובין מעברי-הגישה לדירות צרי¬ 
כות להיות מהמרים העומדים בפני אש ואטומים בפני עשן, 
ויש לד.תקין פתחים להרחקת העשן מחדרי המדרגות! לעיתים 
נדרשת הקמת מדרגות חיצוניות לשעת חירום, נוםן< על חדר 
המדרגות הפנימי ולעיתים מסתפקים בחדר מדרגות אחד ליד 
הקיר החיצוני, שהגישה אליו, מכל הדירות, היא באמצעות 
רחבד, פתותד,. — בבניינים בעלי 9 קומות ומעלה דרושות 
לפחות שתי מעליות. — הרחקת האשפה נעשית ע״י מגלשת 
אשפה — צינור העובר לאורך המבנה ובו פתחים להרחקת 
האשפד,—או ע״י מעלית שירות מיוחדת להורדת האשפד,. — 
בד״כ מותקן גנרטור חשמלי הפועל באורח אוטומטי במקרים 
של תקלה בד,םפקח הזרם. — בד״כ מתקינים מקלטים נגד 
התקפות-אוויר בכל קומה, בנוסף למקלט שבקומת המרתף. 

נהוגות שלוש שיטות עיקריות לד,קמת מ״ כאלה: 1 ) שלד 
מבטון מזוין או מפלדד, כשלמילוי משמשים לבנים או בלו¬ 
קים ! 2 ) קירות נושאים יצוקים! 3 ) מ" טרומיים. 

אש. א. 


מסנדפלדה דויצזני את 

העסשים בבנייו־הנקוק בשיקאנו ( 1969 ) — 
100 ?!•מות ( 360 ם׳), 8000 דיירים 



ד. התכנת המודרני של הם" מקדיש תשומת־לב רבד, 
לעבודות הגימור שד,ן החלק המורכב ודרקר ביותר 
בתד,ליו הב׳ ובמיוחד במ" למגורים. 

סדר עבודות הגימור: בבניה מסרתית, אחרי גמר הקמח 
הם' או חלקו, קובעים מלבני דלתות וחלונות (ע״ע דלת! 
חלון) וארונות-חשמל. — קובעים צינורות או כבלים לחשמל, 
טלפון, רדיו וסלוויזיד,! צנרת שרברבות להספקת מים קרים 
וחמים ולהרחקת דלוחין ושפנין! צינורות להרחקת אשפד,! 
צינורות ו/או תעלות למתקני חימום (ע״ע הסקה), קירור 
ואוורור (ע״ע מזוג־אויר) ומטילות למעליות (ע״ע). — 
מבצעים טיוח־פנים (ע״ע טית)! בידוד אקוסטי של התקרות! 
ציפוי או ריצוף של הרצפות. — מתאמים ומפרזלים אגפי 
דלתות, חלונות ותריסים. — מתקינים מעקים בהררי־מדרגות, 
במרפסות, בגשרים וכד׳. — מרכיבים ומחברים קבועות תב- 
רואיות (אסלות, קערות)! מרכיבים ארונוח-קיר. — מבצעים 
חיפוי קירות בחרסינה ועבודות אבן ושיש (ספי חלונות, 
מעקי מדרגות ומרפסות). — צובעים את עבודות הנגרות 
וחלקי המתכת בצבע ראשון ומזגגים אותם. — מבצעים את 
האיטומים מסביב למלבני החלונות ולדלתות החוץ, איטום 
תפרים וכו׳. — מבצעים טיוח וחיפוי קירות-חוץ וצביעתם. — 
מרכיבים מרזבים על כל אביזריהם וכן חלקים אחרים מפח.— 
מסיירים וצובעים קירות פנים וכן צובעים חלקי עבודות 
הנגרות והמתכת בשכבת צבע שניה. — צובעים בצבע 
גמר. בשיטת־ב׳ טרומית מתועשת — מבצעים חלקים רבים 
ככל האפשר של עבודות הגימור בביח״ר. 

א. פי. 

ה. מיכון הב׳ מאופיין ע״י השימוש הגובר בציוד 
מכאני, שנתחייב מהמחסור הגדל־ור׳ולד בכוח-אדם מקצועי 
ומהצורך להוריד את הוצאות הב׳ ולהגדיל את פריון-העבודה. 

המיכון חדר בעיקר לתחומים הבאים: הכנה מכאנית של 
בטון, הובלתו, איכסונו ויציקתו באתר הבניד,! מתקני-הרמד, 
ותובלה המותאמים במיוחד לצרכי ב׳ ובמיוחד לב׳ של רבי- 
קומות. — את הבטון מכינים משלושת מרכיביו; צמנט, 






107 


מכנים (מיכץ הכניה — מודול כניה) 


108 



ציזר 11 . גמרג? וווב 5 ה 

אגרגטים ומים. בעזרת מערבלים קבועים או ניידים(ציו¬ 
רים 11,10 ), ש?דלם — עים קיבול חמיכל — מוכתב בריב 
ע׳י שיטת הערבול. לשם ביצוע פררקטים בחיקף רחב, מר 
קמות באתרי הב׳ תחנות להכנת הבטון(ציור 12 ). המתקנים 



ציור 12 , תחנו להכנת 8 טח — תפלהת-. 80 ס״ק ?׳עעס 

החדישים להכנת בטון מצוידים במאזנים ובמודדי־מים אוטו¬ 
מאטיים לשם הקפדה על אחידות התערובת. — הולכת הבטון 
למקום יציקתו נעשית באמצעות עגורנים, םרטים-נעים, 
מתקני־הובלה מרטטים ופנומטיים, או בעזרת משאבות מיו¬ 
חדות. מרחק הולכת בטון בעזרת משאבות יכול להגיע לס 40 
מטר. 

גם בציוד הבסיסי של הב׳ — הפיגומים (ציור 13 ) — 
חלה התקדמות רבה. עתה מקובלים פיגומים מצינורות מתכ־ 



ציור 13 . ח 5 קי־ 6 ינוכים; תסוכות, קורות וחיבורים 


תיים המתחברים על נקלה, תמוכות וקורות שארכן ניתן 
להתאמה לתנאי המבנה ותבניות מתרוממות (ע״ע טפסנות) 
העולות. פסיעה אחר פסיעה, יחד עם התקדמות הבניה לגובה 
(ר׳ כרך המילואים, עמ׳ 495 ). — להבטחת סמיכותו וחזקו 
של הבטון משתמשים במרטטים (ויבראטורים). — לציפוי 
שטחים ולטיוחם בבטון משמש "תותח צמנט" "היורה' את 
הבטון באמצעות אוויר דחוס. חחק הדחיסה, חוזק המתיחה 
וכוח האחזותו בברזל של בטון כזה גדולים פי 2 עד פי 3 
מאלה של בטון רגיל. סדקים הנוצרים בבטון — סותמים 
אותם בצורה דומה. 

אתרי-ב- מודרניים מאופיינים בעגורני-מגדל (ציור 14 ) 
מסתובבים (ע״ע הרמה, מתקני-, עט׳ 294 — 297 ). כושר- 
ההרמה של עגורגי-המגדל — עד 3,250 ק״ג, אורך זרועם — 
עד 45 מ׳ וגבהם — עד 150 מ׳. להקמת מגרדי-שחקים מש¬ 
משים עגורנים "מטפסים". מגדלם מוצב בחלל פנימי של 



דיזר 14 . זנורנים 


המ׳, בחדר המדרגות או בפיר-ד,מעליות, והוא נשען על 
התקרה של הקומה שמתחתיו. עם השלמת בניית הקומה הוא 
מתרומם בכוח עצמו לגובה של קומה נוספת. 

י. מ. וו. 


ו. תנאי ראשון לתיעוש הב׳ ולשימוש באלמנטים של 
בניין המיוצרים באופן חרושתי הוא ה ת ק נ ו ן (סטאנדאר- 
טיזאציה). תקנון יעיל חייב להיות מושתת על תיאום הממדים 
של חלקי המ". תיאום ראציונאלי אפשרי ע״י קביעת מידה 
בסיסית — מ ו ד ו ל ( 1£ נ 1 (ו 0 מ 1 ) בסיסי — ועל תיאום מודו¬ 
לארי בס". 



כבר במידות המצריות והמסופוטמיות העתיקות ידוע קיום 
מידות בסיסיות וכפולותיהן, אולם הצעה ראשונה להכנסת 
מודול ב׳ (של 4 אינצ׳ים [ 10.16 ס״מ]) הועלתה באה״ב 
רק ב 1925 . הרעיון נקלט במדינות שונות, אך רק ב 1965 
הסכימו הארגונים ה־ 
בין־לאומיים העוס¬ 
קים בב׳ על מודול 
בסיסי, שסימנו 54 . 
השווה ל 10 ם״מ, ועל 
תיאום ממדים המוש־ 
תתים עד המודול ■!׳יי 10 . סיי" ם,ד,?אייח 

בסיסי — הקואורדינאציה המודולארית (ק״מ). בק״מ מוש¬ 
למת — מידות כל חלקי המ׳, הרכיבים והאלמנטים הן כפולה 
של ) 5 . במ׳ מתוכנן באופן כזה — מידות הקירות, הקומות 
וכר וכן אלה של החדרים, החלונות, הדלתות וכר הן מ ו ד ר 
לאריות (ציור 15 ). 

לא בכל מקרה אפשרית ק״ם מושלמת! לפעמים היא גם 
אינה כדאית. — בתכנון של מ״ שלגביהם המידה 51 קטנה 
מדי, משתמשים בכ¬ 
פולה של המודול 
הבסיסי — 51 .ת, ה¬ 
נקראת מולטי-מורול. 
נקבעו מולטי-מודו- 
לים למידות אפקיות 
— 351 , 654 (לבנ- 



וס 

; ■ 


ז 


.. 

"י 












.. 

-ן^ 


: _ 

_ 






* 



4 

וייוד• 



ציור 16 , רשת מודולארית 











109 


מכנים (מודול כניה — תיעוש הבניה) 


110 


ייני-מגורים), 12111 , 

1 ״ 151 (לבת״ס ול- ? - 

מעורדים), 3011£ , ״־- 

] 6011 (לבנייני ו״ג■- — --— 

?*יה וחקלאות), ול־ ? 1 ן 1 

מידות אנכיות — 1 1 ? 

1 \ 1 / 1 \ 6 . 

את הה" מתכב" 
נים על רשת מודו¬ 
לארית בה המרחק 
בין קוד השתי- 
והערב שווה למו¬ 
דול או למולטי-מר 
רול (ציור 16 ), נק¬ 
בעו אף מידות מו¬ 
דולאריות של גובה 
הקומה, גובה החדר 
(הקונסטדוקטיווי ו¬ 
המוגמר) ועובי ה¬ 
תקרה. 

קווי הרשת המו¬ 
דולארית עוברים ב¬ 
צירים של רכיבים 
נושאים. כל הרכיבים האחרים מוצבים בין קווי הרשת המו¬ 
דולארית (המשטחים המודולאריים) ואינם נוגעים בהם. 
בין הרכיב ובין קו-הרשת נוצר מרווח ובין שני רביבים 
קרובים — מישק; תפקידו של המישק לספוג את סבולת 
המוצר וסבולת ההרכבה (ציור 17 ). 

הקה״מ היא, איפוא, שיטת-עזר המספקת למתכנן מבחר 
מספיק של מידות במ" וקובעת ליצרנים סדרה מוגבלת של 
מירות מותאמות, המאפשרות תיעוש, חליפות וסחר בין־ 
לאומי ברכיבי המ". 

א. פי, 

1 . ת י ע ו ש הב׳ או "הייצור הטרומי"( 1011 :וג 16 זנ!ג 61 זס) 
נועד לייעל את הב׳, להוזיל את מחירה ולקצר את תקופת- 
ביצועה,. הוא מבוסס על תקנון של מוצרים מרכיבים, תד.ליבי 
ייצור ממוכנים או מזורזים, הכללת עבודות הגימור בתד,ליד 
הייצור התעשייתי, המשכיות הייצור, הובלה ממונעת של 
חלקי־בניין גרולים לאתרי הב׳ ור,רכבתם למ" שלמים תוד 
שימוש מירבי באמצעים טכניים ומכאניים. חלק מהנושאים 
האלה נידון כבר לעיל. 

בארצות מערב־אירופה אין הב׳ הטרומית נפוצר, ביותר 
(בצרפת רק ב 12% מכלל הב׳),אולם ארצות מזרח־אירופה, 
הרואות בה את שיטת-ר,ב׳ של העתיד, מעודדות מאוד את 
פיתוחר" ובכל שנראד" יתרחב וילד השימוש בב׳ הטרומית 
במרבית הארצות המפותחות. 

שיטות הייצור הטרומי; ( 1 ) ייצור אלמנטים 
לקירות בהתאם לגובד, החדר (ואלמנטים לתקרות בד.תאם 
לאויד החדר) ברוחב 1 — 2 מ׳. אלמנטים באלד, מוגדרים 
כ״בינוניים״ ומשקלם הוא 1 — 3 טון. ( 2 ) ייצור אלמנטים 
לקירות ולתקרות כנ״ל ברוחב של 4 — 8 מ׳ ובמשקל של 
5 — 7 טון (אלמנטים "גדולים"). הרכבת האלמנטים מבוצעת 
באתר הב׳ בעזרת עגורנים מתאימים. 

ייצור האלמנטים בבתח״ר נעשה בשתי דרבים עיקריות: 


( 1 ) שיטת ה״תבניות הקבועות". בשיטה זו קבוע מקום התב¬ 
ניות של חלקי-ד,בניין השונים באולם-ד,ייצור שבבידרח. שם 
אף מבוצעות הפעולות הקשורות בהכנות ליציקה, כולל הכ¬ 
נסת חלקי הנגרות ואביזרי האינסטאלציד, הסאניטרית וד,חש- 
מלית, ואח״ב גם יציקת הבטון. נעזרים במרטטים ובחימום 
בקיטור (לשם החשת התקשות הבטון). ( 2 ) שיטת הסרט־ 
הנע. תבניות הנעות לאורך מסילה מקבלות את ה״טיפולים" 
השונים בתחנות ומוכנסות בסוף דרכן, באולם הייצור, לתע¬ 
לות חימום בקיטור. 

אפיינית לכל השיטות הטרומיות היא המגמד, לכלל עבר 
דות גימור רבות בבל האפשר בעת הייצור. האלמנטים מיו¬ 
צרים, בד״ב, בשד,ם מצופים בשכבת ציפוי חיצונית יציבה 
שאינח נזקקת לטיח. גם החלק הפנימי של הקירות מיוצר 
בצורר, המאפשרת ויתור על עבודות הטיח באתר הב׳, ודרר 
שה רק שבבת-ציפוי דקה — ציפוי פולימרי, נייר ציפוי וביו״ב. 



ציור 18 ״תאביצ^אט 07 ־׳, בתערוכת ד 1% , במלגטריאול, כל 

דירה היא יחידת־נטו] טרוסיית, כת 00 טון, שהועלתה, כשהיא 
סיכנה לשימוש, למקומה גאהת מ 13 הקומות של חסבנזז הפירא־ 
מידאלי 

צינורות האינסטאלציה הסאניטרית וד,חשמלית מותקנים 
מראש באלמנטים יחד עם אביזרים ממתכת לחיבור הציור 
החשמלי וד,סאניטרי. אח האלמנטים מספקים לאתר חב׳ 
כש&שקופי הגגרות, ולעתים גט החלונות, כבר קבועים בר,ם 
(ציורים 19,18 ). 



ציור 10 . חסרת היכל־הספורט ברומא ( 1950 ), הבנויה מיהירות 
טרומיות של בטו 1 מזויין (האדריכל: פ. ל. נרווי) 



1 , ח סרחג ווודודד׳ <וג,ו, 1 <ונ> 1 ,) 




6 סירת הסוער (ד״פדופאטעו/צזחאאסיחין 



ציור 17 . המערכת המודולארית 




111 


מבנים (אדגוז הבניה — אחזקת מבנים — בלבלת הבניה) 


112 


בישראל פועלים ( 1970 ) 5 מפעלים נייחים לייצור בתים 
מאלמנטים טרומיים, כושר התפוקה של כל אחר מהם חוא 
700 — 1,000 רירות לשנה. מלבדם פועלים גם מספר מפעלים 
ניירים הניתנים להעברה מאתר לאחר. 

אש. א. 


ח. א ר ג ו ן ה ב'. במרוצת השנים רבו הגורמים הפועלים 
בהקמת מ"; ארדיכלים, מעצבי דמות חוץ ופנים, מהנדסי 
יציבות וביסוס הקרקע, מהנדסי חשמל, ביוב, מים, ניקוז 
מי־גשמים, טלפון, מעליות, חימום ומיזוג־אוויר, איטום בפני 
רעש וגשם, וכירב.—המתכנן האחראי, האדריכל או המהנדס 
המרכז, משתלב, איפוא, במערכת בין־מקצועית ענפה ועליו 
לתאם בין כל פרטיהם וצרכיהם — המנוגדים, לעתים, זה 
לזה — של בעלי המקצועות השונים. עליו מוטלת גם חובת 
התיאום של תכנון המ" לדרישות הרשויות השונות הממונות 
על מתן התרי־ב', 
לעזרת האחראים על 
ביצוע תכניות ב' 
מורכבות הונהגו שי¬ 
טות בקרה, שמטרתן 
— הפחתת פרקי־זמן 
של סרק. המטרה ע¬ 
שויה להיות מושגת 
ע״י תכנון קפדני של 
עיתוי שלבי הבי ור¬ 
צף התהליכים בדי 
להבטיח חילופין של 
קבוצות המומחים ו¬ 
קצב סדיר של הת¬ 

קדמות, בחירת הציוד המתאים ותיאום מועדי אספקת הר¬ 
כיבים. שיטות הפיקוח נעזרות באמצעים גראפיים, המתארים 
את ההתקדמות לאור תהזיות התיכנון ומאפשרים בק¬ 
רה בכל שלב ובכל עת. בין שיטות התיכנון והבקרה 
המקובלות, ידועה זו המכונה ^ . 11 .£ .? (ר״ת של; 

!)!!ב [הערכת 

תבנית וסדרי בקרה!) וכן שיטת . 5 .?.ם (ר״ת של; £1031 ;- 01 
!!וגיז [ניתוב ביקרתי]) לבחירת נתיבי-הביצוע 
האופטימאליים. 

בד״כ נמסרת מלאכת הביצוע לקבלנים ראשיים הפו¬ 
עלים ע״פ מפרטים של המלאכה הנדרשת. אלה כוללים, 
עפ״ר, גם רשימה מדוייקת של תשומות העבודה והחמרים 



\וור "צ הדר רשעלד• רע״ב־ש העוניג 
ש? תכנית־בנייד; ויחסי וזגומ^ייז כיגיהם. 


הנדרשים לביצוע המשימה. הכנת רשימות אלה היא מתפ¬ 
קידם של מחשבי כמויות■ מקצועיים, מבין מהנדסי הביצוע. 

המכשיר המקובל למסירת הזמנה לביצוע הוא המכרז, 
המכיל, כאמור, את כל התכניות, ההוראות, המפרטים ורשי¬ 
מת הכמויות. ברוב הארצות קובע החוק כי עבודות מכספי 
ציבור לא תימסרנה אלא לפי מכחים, אם כי לא תמיד זוכה 
בביצוע מגיש ההצעה הזולה-ביותר. 

ט. אחזקת מ" היא בעיה טכנית וכלכלית נכבדה, 
הנסיבות הקיימות בישראל בתחום זה והדומות ברובן לאלה 
שבמקומות רבים בעולם, הן: ( 1 ) הצורד לאחזק רכוש שנעזב 
ע״י התושבים הערבים ושהוזנח במרוצת השנים! ( 2 ) גילם 


הגבוה של הרבה מ״ מלפני קום המדינה < ( 3 ) טיבם הירוד 
של מ״ שנבנו בחפזון בשנות העליה הגדולה; ( 4 ) חוק- 
הגנת-הדייר ודמי-שכירות ירודים שאינם מאפשרים לבעלים 


להשקיע כספים באחזקת הט״; ( 5 ) הזנחה בניהול נכסים 
ושמירתם. מצב זה מחייב שיפור פעולות־האחזקה. 

אחזקה משופרת של מ" מחייבת קודם בל קביעת האח¬ 
ראים לביצוע האחזקה וקביעת חלוקה צודקת של ההוצאות, 
מבחינת הביצוע — נדרשת אחזקה מונעת לפי העונה 
והנסיבות, מניעת דליפת גג, קירות וכד׳ ע״י איטום סדקים, 
ואחזקה שוטפת להארכת אורך-החיים של חלקי המ׳ ע״י 
צביעת חלקי נגרות ומסגרות, סיוד קירות פנים וחוץ, תיקוני 
טיח, בדיקת מתקני אינסטאלציה חשמלית וסאניטרית ותי¬ 
קונם, בדיקת מעליות, טיפול בצירי דלתות ומעקות וכיו״ב. 

יע. ב.-ס. 

י. כלכלת הב׳ קשורה, במישרין ובעקיפין, בתחומי- 
כלכלה שונים אחרים (תעשיות הפלדה, העץ, חמרי־המליטה, 
חמרי-הב׳, ההובלה ובד׳), ומרכיב העבודה שבה הוא גבוה. 
משום כך היא משמשת כגלגל-תנופה חשוב לפעילות המש¬ 
קית. עצירת גלגל-תנופה זה, במצבים של פעילות משקית 
יתרד" מביא להאטת קצב-ההתרחבות של המשק, ולהפך: 
הגברה יזומה של הב׳ בעיתות שפל מפעילה תחומי משק 
נוספים, ביעילות רבה. 

בחקופת-ההתרחבות שלאחר מלה״ע 11 גדל הקף הב׳, 
לעומת התקופה שבין שתי מלה״ע, במרבית הארצות ובעיקר 
במפותחות שבהן. אעפ״ב לא הדביק קצב הכ׳ את הצרכים 
בארצות רבות. פיגור נוצר במיוחד בארצות בעלות תכנון- 
מרכזי, ובארצות המתפתחות, במרבית !,ארצות הפחות מפו- 


חלקה של הבניה מכלל התוצר הלאומי ה;למי 
(הל״ג) ומדד פעילות הבניה, בארצות נבחרות 


סדד פעילות 
הבניה 

( 1903 = 100 ) 

תלקה של 
הבניה מכלל 
התל״ג וב %) 

השנה 

הארז 

_ 

7 

1950 

אוסטרליה 

_ 

12 

1966 



6 

1950 

א־סטרליה 

_ 

9 

1967 


_ 

6 

1949 

ארגנטינה 

— 

4 

1966 


7 ד 

5 

1953 

ארצות־הברית 

102 

5 

1967 


70 

6 

1950 

בריטניה 

120 

7 

1967 


70 

9 

1958 

ברית־המועצות 

134 

9 

1967 


47 

5 

1950 

גרמניה־הסערבית 

112 

7 

1967 


20 

7 

1950 

הונגריה 

133 

10 

1967 


_ 

4 

1953 

יאפאן 

— 

ד 

1966 


29 

3 

1948 

מכסיקו 

146 

4 

1967 


1 

6 

)963 

מצרים 

— 

4 

1966 


61 

4 

1951 

פורמוזה 

806 

4 

1957 


<1948)56 

6 

1950 

צרפת 

126 

9 

1966 


(1948) 44 

5 

1950 

קנדה 

134 

6 

1967 


— 

8 

1950 

שוודיה 

— 

10 

1967 






113 


מבנים (כלכלה הבניה) — מבצרים ובצורים 


114 


תהות, באסיה, אפריקה ואמדיקה־הלאטינית, היתד, ההשקעה 
במ״ (ובמיוחד למגורים) נמוכה בד,רבה מהנדרש ( 2 — 4% 
מהתוצר הלאומי הגלמי [תל״ג], בעוד שרשויוח־ד,תכנון של 
האו״ם ממליצות על השקעה של 5 — 6% מהתל״ג). בהודו, 
לדוגמה, חסרו בשנות ד, 60 המאוחרות כ 75 מיליון יחידות 
דיור. 

אחוז המועסקים בב׳ מכלל המועסקים במשק, זהה, 
בד״ב, או קטן קצת, מהאחוז של הב׳ מכלל התל״ג. — 
בארצות רבות עוסקים עד 30% מכלל המועסקים בב׳ ב אח¬ 
ז ק ת מ" קיימים. שיעור הבלאי היתר של ד,מ" בגין "חסכוף 
בהשקעות תשתית ואיכלום יתר,^גוזל בארצות רבות הש¬ 
קעות ואמצעי־ייצור רבים מכלל המשאבים המופנים לב׳. 

באה״ב, ביאפאן ובמרבית ארצות אירופה-המערבית 
נעשית ההשקעה בב׳ בעיקר ע״י משקיעים פרטיים. מכלל 
ההשקעה בב׳ למגורים (ב 1966 ) היתה ההשקעה ע״י משקי¬ 
עים פרטיים: באה״ב 97.5% ! בגרמניה המערבית 72% ; 
בבריטניה 52% ; ביאפאן 63% , ואולם פעילותן של רשויות 
ממשלתיות בב׳, ובעיקר בתכנונה, הולד־וגדל. בארצות אי- 
רופה-המזרחית ובבריה״מ נעשית ההשקעה, כמובן, ע״י 
המדינה והקואופרסיווים. 

פעילות הב׳ ב י ש ר א ל קשורד, קשר הדוק עם גלי העליה 
לארץ. בנתוני הטבלה שלהלן בא לידי ביטוי השימוש הגובר 
במיכון בסוף התקופה. 


פעילות הבניה בישראל 


חלקם של המועסקים 
בבניה מכלל המועסקים 

(ב%) 

חלקה של הבניה מכלל 
התל״ג(ב%) 
(במחירים שוטפים) 

השבה 

9.3 

10.6 

1955 

9.8 

11.7 

1958 

9.3 

10.6 

1960 

10.2 

12.2 

1964 

8.1 

9.3 

1968 


על שאר הבחינות של הב׳ בי ש ר א ל ע״ע: ארץ־ישראל 
(כרך ו׳), עמ׳ 935 — 947 ! כרך מילואים, עמ׳ 484 — 490 : 
דיור, עמ׳ 458 — 463 . 

י. הם 

וע״ע: דיור! הזלן־חמרים! גמישות! רפורמציה! יסודות: 
טיח! טפסנות! הרמה, מתקני-; גג! דלת: חלון — וביבל׳ 
שם. 

ש. אסינגן (עורך), מדריך לאינג׳ינר, 11 , בנאות, חלק ב׳, 
1068-507 , תשי״ז! חדק ג׳, 1333-1069 , תשי׳ח ! א. אלו־ 
איל, נתור השואתי של הוצאות השרון בבנינים רכי־ 
קומות, חשכ״א, הנ״ל, מגמות חרשות בכלכלה הנדסית 
בבנייה (הנדסה ואדריכלות, 19-14 ), 1969 1 ד. עמיר, 
מיפרט כללי לעבודות בניין, תשכ״ג, ר. שלון, המרי 
מליטה, 1965 ! ם. מרט, מיבנים חרשים וצורות חדשות 
בארכיטקטורה (מדע, כרד י״ג, סם׳ 5 ), 1969 ! הנדטד, 
ואדריכלות, אדריכלות — כ״ע של אגודת האינג׳ינרים והאר- 
כיטקסים בישלאל. , 0.1161:15 .£ - 15 מ 11113 עג.( 0.1 

/ 6 ^? 160 ^ 7 ' , 5 | 36 ו 11:1 א .י 1 .[ ! 1937 ,: 343:61 מ: ייעהתע 1 ע־ו 6 ; 
- 1 זו ¥01 \ ,;:;);שק .ק ; 1958 

, 701171 , 7 ^ 1110€1 701711 ,: 6:366:3 מ/ 1 י 1 ,: 345:6:3 ־, 60 

-סס) 1,09111 1 ) 39 £ת £1 ט 110 01 ץזז 15 ח 641 ,ת!ג 11:11 . 05 ; 1958 
€11111 ,: 3 י;מ 16:31 א . 0 ; 1958 , 011111 ) 7 0114 71011 ,זססוווחזס׳י 
— 11013 תותו 0 זע . 11 ; 1963 , 11 ^ 11 1111 ^^ 7/17011 ^ 1011710 ^ 70 
. 61 .) ; 1964 , 11 07111171 ) 1 111011 ^ 0110 ^ 10 ) 1 ,::) 1356111638 ־ 1 . 5 
; 1965 , 517111111711 7101014 / 0 1111 ( 4011 ,־ 61 ־\ 63 ׳ל\ .׳ו\ - 0616 
14040101 , 31131:5 , 506131 31111 116011011116 : 60 . 1 ו; 6 ל 1 . 14 . 11 
- €0711 , 11111111151610 .'ל . 1 \ ! 1966 , 71114171£ ^ 171 €0-01417101100 
. 1966 , 517111111711 [ 0 1111 ( 47101 711117 


מבצךים ובצורים. המונחים מ׳ וב׳ מציינים מבנה 
מלאכותי קבוע (=־ בד״ב מ׳), או זמני בד״ב 
ב׳), המיועד למנוע חדירה אל תוך תחום מוגן, כשהמבנה 
משמש בעת ובעונה אחת מכשול לתוקפים ומחסה ועמדת- 
פעולה למגינים. הב׳ האידיאלי הוא זה המאפשר למעטים 
להדוף בתנאי־הבטיחות המירביים למשך זמן רב התקפה 
של אויב חזק, וזאת תוך כדי הסבת אבדות גדולות עד כמה 
שאפשר לתוקפן. גיל הב׳ הוא כגיל החרבות האנושית. הב" 
ביריחו, העתיקה בערי תבל, ראשיתם באלף ד, 8 לפסה״נ. 

מהנדסי הב׳ חתרו מקדמת דנא למצוא פשרה בין תביעות 
הנדסיות מנוגדות, הכרוכות בנסיון לשלב יהד את תכונות 
חב׳ האידאלי. בשיקוליהם הונחו ע״י תפקידו של הב׳ המ¬ 
תוכנן, האמצעים וכוח האדם שעמדו לרשותם בהקמת הב׳ 
ותיפעולו, מהית האויב ונשקו המשוער, ותנאי השטח בו 
נועד הב׳ לקום. 

ע״פ ההתפתחויות שחלו באמצעי־הלחימד. ניתן לחלק 
את הב" כלהלן: 

א. ב״ מלפני תחילת השימוש בקשת 1 

ב. ב" בתקופה שבין ראשית השימוש בקשת ועד להפעלת 
הנשק החם ז 

ג. ב" מאז ראשית השימוש בנשק חם ועד להפעלת כלי- 
הירי הסליליים ו ד,אוטומאטיים! 

ד. ב" מאז הנהגת כלי-הירי הטליליים. 

בהכללת-מה ניתן לומר כי עד לראשית השימוש בנשק 

החם היה לגובה הב", בנוסף לאיתנוחם, יתרון מכריע, היפוכו 
של דבר אירע מאז שיכלול הנשק החם במאה ד, 16 לסה״נ. 
ככל שהיתה צלליתו נמוכה-יותר, כן פחתה פגיעותו של הב׳ 
והתבלטה המגמה להצניעו באדמה. מגמה זו תלכד. וגברה 
עד שהגיעה לשיא במאה ה 20 , שעה שהב" של העידן האטומי 
מוצנעים במלואם באדמה, ועמדות אש או כני שילוח מועלים 
מתוכם ומנית, לצורך פעולה, אל מעל לפני הקרקע. הפעלת 
המטוס לא גרמה לשינויים מהותיים בצורת הב׳, מלבד 
הדגשת ההסוואה מן האוויר וההשת תהליך ההתחפרות 
המלאה בתוך האדמה. 

במסגרת העידנים הטכנו־צבאיים המפורטים לעיל (והם 
משתנים מחבל־ארץ לחבל־ארץ בד,תאם לשוני שבמיעד 
המעבר מעידו לעיח), ניתן לסווג את הב" גם ע״פ יעודם 
הבטחוני, כלהלן. 

א. ב" טאקטיים. שמטרתם לשמש את הלחימה בתוך 
האיזור המיוחד שבו הם ממוקמים, בתור: 

1 ) ביצורי חסימה, למניעת גישה אל יעד מוגן 
(לדוגמה, בישראל; מתחם הקסטל השולט על הדרד לירו¬ 
שלים ; ור׳ תמו' בע׳ א״י, עם' 574 ) 1 

2 ) ביצורי שחיקה, לשיבוש מתקפת אויב ע״י איום 
על אגפו וציר תנועתו ואילוצו להילחם עליד.ם (לדוגמה; 
גזר שבצד הדרך לירושלים); 

3 ) מפלטים, למלט בתוכם את הנפש ואת הרכוש 
ולרפות במידת האפשר את רצון האויב מלצוד עליהם בשל 
טבע מיקומם, קשיי הגישה אליהם וביצורם החזק (לדוגמה: 
מצדה במדבר יהודה). 

ב. ב" א י ם ט ר ט ג י י ם, שמטרתם לסייע בניהול המל¬ 
חמה ובהכוונתה הכללית. באספקלריה היסטורית רבו ביו 
הב" האיסטרטגיים כאלה שתוכננו מלכתחילה כחוליות של 





115 


מבצרים ובצורים 


116 


מערכים מבוצרים מרחביים. ברמה איסטרטגית זו מבחי¬ 
נים בין: 

1 ) ב י צ ו ר י מ ג ן, שמסרתם לאבטח אזורי מפר, חופים, 
מרחבים או תוואים חיוניים כגון אזורי תעשיה, מצרים 
ובירות (לדוגמה: ביצורי רחבעם — דה״ב, יא, ה ואילך 1 
ובתקופד, הנוכחית — קו "מדינו" ו״חחומר. האטלאנטית" של 
הגרמנים במלה״ע 11 ). 

2 ) ביצורי "תעול", שמטרתם ל״תעל" ארב לאזורי 
הריגד, וד,שמדה בידי הצבאות המגינים (לדוגמה; ביצורי 
שלמה המלך — מל״א, ט, טו ואילך; דה״ב. ח, ד ואילך! 
ביצורי האוסטרים בצפון־איטליד, במאה ה 18 — ה״קוואדרי- 
לאטראל"). 

3 ) בסיסים איסטרטגיים מוגנים ונקודות־משען 
לצבאות (לדוגמר,: ליל בצרפת במאות ה 17 — 19 ! קניגסברג 
בפרוסיה המזרחית במאות ד, 19 — 20 ). 

הן ב" איסטרטגיים ור,ן ב" טאקטיים ניתן לחלקם חלוקה 
נוספת המבוססת על בעלות ותפקיד: 

א. מצודות, מצדים, מצדיות ומגדלים הם 
מ" התפוסים בידי צבא ממלכתי סדיר. המצודות והמצרים 
בד״ב עומדים ברשות עצמם, שעה שהמצדיות וד,מגדלים 
הם עפ״ר מוצבי־תוץ או מוצבי־ביניים של מ" גדולים־יותר 
ואף מאויישים מתוכם. 

ב. טירות היו ביה״ב מצודות או מצדים בבעלות 
פרטית או מופקדים בידי וואסאל פאודאלי. אל הטירות הגדו־ 
לות-יותר נסמכו מצדיות ומגדלים בדומד, למצודות הממלכ¬ 
תיות (וע״ע "טירד,"). 

ג. ב י צורי־ ע ריס היו בימי-קדם וביה״ב מערכות- 
ר,ד,גנד, של ערים, שהוקמו או ביזמת התושבים או ע״י בעלי 
הארץ. ביצורי הערים כללו לפעמים, בכל התקופות, מוצבי־ 
חוץ מחוץ לחומות, וכן את מצודת העיר, ה״בידה" (אקרו¬ 
פוליס — ביוונית עתיקה), שנבנתה לרוב בסמוך לחומד, (כגון 
"מגדל דוד" של ירושלים הצלבנית וד,עותומאנית), בד״כ 
במקום הגבוד,-ביותר שבעיר (לדוגמד,: לכיש, אתונה) 
ושימשה מושב השליט ומעוז העיר העיקרי. 

ד. ביצורי מבנים ומתקנים לאבטחתם הצמודה 
של בתי-תפילד, (ר״ תמר בע׳ הדו, עמ׳ 509 ! בורנהולם, עמ׳ 
79 ) ובתי-משק, דרכים, תחנות-דיד ונקודות-מים, נמלים וכד׳. 
ביצורם נעשה ע״י הוספת בניה הגנתית לבניה היעודית של 
המבנה, כגון מגדלים וחומות לכנסיות ומנזרים (למשל: 
בספר המדברי של מוריד, וא״י בתקופד, הביזאנטית) או ע״י 
אבטחתם בעזרת מבצר מתאים, כגון מצודות נמלים (למשל: 
ביפו ובחיפה בימי נאפוליון) ומגדלי־דרך (כגון המגדלים 
ב״מעלה עקרבים"). 

אבחנה נוספת בין סוגי ב" שונים היא בין ביצורי-קבע 
שהוקמו לשמש עשרות או אפילו מאות שנים לבין ביצורי- 
שדד, שהוקמו למשימות מוגבלות בזמן, לצרכי קרב בודד 
או למערכד, בודדת, ומכאן שהיו מוקמים מחמדים שאינם 
יציבים לאורך ימים. 

ב" מלפני תקופת השימוש בקשת. ראשוני 
ביצורי-ד,קבע שוחזרו ע״פ ביצורי שבטים פרימיטיוויים 
ששמרו עד למאה ד, 20 על אורח־חייהם הקדום, ומתוך חפי¬ 
רות באירופה, המערבית בה הונד׳ג השימוש בקשת ככלי- 
לחימה רק במאה, ד, 3 לפםד,״נ. אלה חיו סוללות־עפר יחד 
עם גדרות־עץ או חומות־אבן (בד,תאם להימצאות המרי 



ציור ז. סצודח "סירז קאס?" בררום*מערב אנגליה. מערכח השערים 
בתחתית התצלום 


בניין אלה במקום) שמאחוריהן או מעליהן הוכשרו עמדות 
למגינים שהפעילו מתוכן את נשקם נגד התוקפים. מצודת 
"מיח קאסל" באנגליה (־!!גבס ת 10 > 131 \ ברוזנות דורסטשיר, 
משנת 100 לפסד,״נ בקירוב) כבר מצויינת בשתייתכונות־ 
יסוד ששימשו את בוני הב״ בכל התקופות המאוחרות יותר: 
הקניית עומק, וכתוצאד, מכד "אורד נשימה", למגינים ע״י 
הקפת האתר ביותר מאשר חגורת־חומות אחת (שלוש — 
במקרה דנן), והדגשת תשומת-חלב לנקודת התורפד, העיק¬ 
רית — השער. התכסיס שננקט, היינו "כיפוף" דרך הגישה 
אל השער כך שתעלה אליו במקביל לחומות (חאת כדי 
לבלום את המסתערים וכדי לחשוף את ימינם, הבלתי־מוגנת 
ע״י הצינה, לקליעי המגינים). אף הוא הפך נכס־צאדברזל 
למתבצרים בעידנים הטכנו־צבאיים המפותחים יותר. 

ב" בתקופה שבין ראשית השימוש בקשת 
ועד להפעלת הנשק החם. במזרח הקדמון נתן השי¬ 
מוש בקשת, כבר בתקופת הברונזה הקדומה (האלף ד, 3 
לפסה״נ), דחיפה לפיתוח המגדל, הבולט מן החומד" כעמדת־ 
הגנה עיקרית. חשיבותו היתד, בכד שאיפשר ירי לאורד פני 
החומה שעד, שאויב קרב אליה, ושחילק את החופה לגזרות 
שפריצת אחת מהן ניתנד, לבלימה בקטע שבין כל זוג של 
מגדלים, ראשי החומות וד,מגדלים הוכתרו בשניות (-־:■€ 
5 ת 0 ״ 6113 ת), שהן מערכות של "שני אבן" שנקבעו בראש 
המעקה שמאחוריו עמדו המגינים. הפתחים שבין כל שתי 
שניות שימשו להם אשנבי־ירי ור,שניות עצמן נתנו מידד, רבר, 
של הגנה ממטחי הקשת של התוקפים. נדמה שכבר בתקופה, 
זו, בר. הוקמו ביצוריהן הראשונים של ד,עי בא״י וטרויה 
באסיר, הקטנה, הופיעו גם אשנבי־דדרי שנקבעו כצד,רים 
צרים בכתלי מגדלים או במעבד, החומות. היתרון של האשנב 
היה המחסד, המלא-כמעס שהקנה! חסרונו הגדול התבטא 
בד,גבלה רבד, בשדה־ד״ראיה ובתחום הפעולד, של המגן. 

מצודת בוד,ן (פול ואדי חלפד" בסודאן) משמשת מופת 
לב׳ מצרי מראשית תקופת הברונזה התיכונה ומראשית 
השימוש ב״איל״ — קורת הנגיחד, הקדומה להבקעת חומות. 
שטח המצודר, היר, מתחם כמעט ריבועי, שמידותיו 180x170 
מ׳ בקירוב. לפני החומה הראשית על מגדליר, המרובעים 
הוקמה חומה קדמית, נמוכה יותר, בעלת מגדלים עגולים 
שמוקמו ברווחים שבין מגדלי החומה הראשית. לפני החופה 
הקדמית נחפר חפיר ששפכו יצר סוללה שהשתפלד, לכיוון 
האויב, ובראשה נבנתה, חומה שהוכשרה אף היא לד,גנה. 
אויב נתקל, איפוא, בקו הגנה ראשון זה לאחר שהוצרך 



117 


מבצרים ובצורים 


118 



צייר צ. מצורת בורן — מהאי!? ח 3 יפםה׳־נ (טהור -פיו עי י. יריז; 
חורת הסיחמה כארצות המרראו 


להסתער במעלה הסוללה, ובהגיעו אליו נכנם לטווח ההריגה 
היעיל של חצים שנורו משתי החומות האחרות. בטרם יוכל 
להמשיך בהטתערותו נאלץ לעבור גם דרך החפיר העמוק. 

לשם הקנית תמרינות לגייסות המגינים, נקבעו תכופות 
בחומות המצודות של התקופה ההיא פתחי־גיחה להתקפות 
נגד. ריבוי פתחי־גיחה איפיין את ביצורי החתים. עוד מרם 
זמנם של אלה, התקינו החיקסום (ע״ע) בכל תחום־שלסונם 
את ה״חלקלקות" ( 8 ״ 12 ס) האדירות בתחתיות החומות 
והמגדלים, למשל בב" שבחצור ובתל־יהודיה שבדלתת 
מצרים. 

כל פריטי הב" האלה הפכו מאז אמצעי התבצרות מקו¬ 
בלים בכל העידנים, אם־כי לא תמיד באותה רמת ביצוע 
גבוהח ולא כולם יחד במסגרת מ׳ אחד. 

החתים נתנו ביטוי מונומנטאלי בב" שלהם (כגון 
בחתושש, כרכמיש, סנז׳ירלי, וכר) ל״חומת־הטוגרים", היא 
חומח כפויח ששתי פניה! חמרוחקות זו מזו 4 — 10 מ', מחו¬ 
ברות בחומות ניצבות, היוצרות את ״חדרי־הסוגרים״ (־ 03 
גפזגבספצ), ששימשו לכל מיני צרכים של אכסון ואחסנה 
ואשר ניתן גם למלאן באדמח או באבנים לשם חיזוק נוסף 
של החומות בעיתות מלחמה. גגות הסוגרים היו משטחי 
תנועח ולחימח נוחים ללוחמים שעמדו בראש החומות. חומת־ 
הסוגרים התפשטה מערבח, לעולם המיקני (למשל: טירינס, 
בערך 1500 לפסה״נ) ובעיקר — דרומה, ובא״י הפכה לב' 
היהודי האפייני מימי שאול (גבעה בנימין) ועד לימיו של 
הורדום (מצדה). ביצורי הממלכות היהודיות, הנודעים בשיכ־ 
לולם, מדגימים יפה את הדגשת הבטחת השער. שומרון, 
מגידו ולכיש ממחישות את העליה לשער במקביל לעמדות־ 
הירי שמעל החומות ואת הכניסה לתוך העיר בגישה בלתי־ 



ציור 3 .. מבצר העיר טירינס. כררום־יוון. בחוקו הצפוני ע? הטבצר 
ניכ-יה חומות־הםונרים 


ישירה ודרך מערכת־שערים כפולה. כל שער שבחומות 
מהווה מצד בפני עצמו, בעל מערכת דלתות ובריחים ותאי 
משמר פנימיים. עליות השער נועדו ללחימה באויב בטרם 
יחדור אל תוך השער, ומבעד לחריצים שבתקרות השערים 
לחמו באויב שכבר הצליח לחדור לתוך מבעה השער. 
בתחום שבין השער הראשון לשני נכנס התוקף למלכודת 
.,אש", היינו לשטח בו היווה מטרה לירי מכיוונים שונים. 
זהו ה״מו 111 ט 30 ם 8 ט<} 0 זק" אותו ירשו מבצרי התקופה הקלא¬ 
סית מן המזרח, ואותו הורישו מצדם לב" של יה״ב שבהם 
נודע בשם ״ 10311 ( 8311 ־־ (לדוגמה; הוך־אוםטרביז [- 110011 
2 ) 1 ' 111 :> 081 ] שבקארינתיח [אוסטריה] מהמאות ה 14 — 15 ! 
מצורת העיר בחלב, מהמאה ה 13 ). 

למתקני אספקת מים תקינה היה הלק חשוב בהכשרת 
ב" לעמידה במצור של ממש. ככל שחבל הארץ סביב היה 



צי^ר 4 .״ההוםה הכינית" המפרידה בין ב 1 וננז?יה 5 םי: 


יותר שחון, כן רבו המאמצים לאספקת מים בכל תקופות 
השנה (לדוגמה: נקבת גזר הכנענית; נקבת ירושלים היהו¬ 
דית—ממפעלי המלך חזקיהו [מל״ב כ, כ)] הבאר במצודת- 
צפת הצלבנית). 

מערכות תצפית ותקשורת היוו. מימי-קדם ואילך, חלק 
חיוני ובלתי־נפרד של כל מערך מבוצר. מימי בית ראשון 
(ר׳ מכתבי לכיש) ועד לביצורי הספר הרומיים בנגב! למן 
ביצורי-החוף הערביים ועד לטירות'הצלבנים ולב" הארעיים 
של נאפוליון בגליל. בולטת המגמה למיקום חוליות מערכי 
הב" בטווח ראיית סימני-האיתות(אש ותמרות עשן) ולתפיסת 
מוצבי-הביניים כדי ליצור את הרציפות הדרושה. 

היוונים והרומאים חידשו אך מעט בארדיכלות הב". 

אך ביצורי הספר של הקיסרות הרומאית, "הלימס" (ע״ע), 
מהווים עד היום את מערכת הב" הארוכה ביותר בעולם. היא 
השתרעה, אם כי לא ברציפות, לאורך גבול של כ 6,500 ק״מ, 
במאה ה 2 לסה״ב ההלו הרומאים מקימים, בקטעי-טפר שונים, 
מחסומים דוגמת "חומת אדריאנום" שחצתה את בריטניה 
מים לים, אך מבחינה זאת לא היו הרומאים מקוריים. יש 
סבורים שאף ידעו על קיום "החומה הסינית" שהוקמה עור 
במאה ה 3 לפסה״נ. ארכה היה כ 2,500 ק״מ, גבהה הגיע עד 
ל 16 מ׳, רחבה ל 5 — 5 מ' ומגדלי עוז נקבעו בה בל 150 — 
200 מ׳. יעודה היה לבלום את התפרצות המונגולים לצפון 
סין. ברם, קדמה לה בכ 2000 שנה "חומת השרים", שהוקמה 
בקו של תעלת סואץ דד,יום, כדי לאבטח את הדלתה של 
מצרים מפני שוטי מדבר סיני. הצורך באיזון'נאות בין 
האמצעים שהושקעו בהקמת הב" ואיושם, לבין אלה שהוקדשו 




119 


מ 5 צרי 8 ו&צוויס 


120 


לצבא השדה, מנע בד״כ הקמת ב" ארוכים העשרים מקשה 
אחת. שיקולים ממין זה מנעו בעד הרומאים והביזאנטים 
מלהתמיד בשיטה זו. 

השימוש הגובר בקשת ובמבונות־ירי הניע את הרומאים 
להכניס לשימוש, החל מהמאות ה 4-3 . את תבנית המצודה 
המזרחית המרובעת, בעלת החצר הקטורה והמגדלים הבול¬ 
טים החוצד" כב' תקני אימפריאלי. מ" מעין אלד, שבנגב, 
כדוגמת מצד־תמר ו־ 
עין־בוקק, ממשיכים 
במישרין את מסורת 
הב" היהודיים מימי 
בית ראשון שבאותו 
מרחב(לדוגמה; קדש־ 
ברנע). דומים לד,ם: 
אלציבגרמניד״ריטש־ 
בורו בבריטניד" וב־ 
יו״ב. תבנית מזרחית 
זו השפיעד, על הת¬ 
פתחות הב" הביזאנטיים והמוסלמיים (דגם ה״ח׳אף) עד 
לתקופה העותמאנית, ועד בכלל (למשל, מבצרי ראש-ד,עין 
ואל-עריש). 

השלטון המפגר של המדינות שירשו את האימפריה 
הרומית במערב הביא לדיופעת הטירד, (ע״ע) הפאודאלית 
שבעליד, נטל על עצמו, תמורת הפקד של קרקע, את משימות 
השמירה על הבטחון הציבורי, שהיו לפני-כץ מעניינה של 



צייד 5 . םן:ורח יןדש־ברנע 
(בדעות אנף העתיקות והמוזיאונים ׳* 6 ל 
סערר ההינור והתרבות) 



המדינה. 

לד,וציא כמה מצודות מלכות, הוקמו רוב טירות יה״ב 
בשים לב לצדכיהם של בעלי האחוזות ולתפקידיהם כאדונים 
פאודאליים וכדי שתשמשנד, בעת-ובעונה אחת הן מפלט לכל 
אשר לו ולנתיניו והן בסים לפשיטותיו על שכניו ומעוז לרדות 
בנתונים לחסדיו. שני מרכיבי-ד,יםוד של הטירר, היו: א) חצר 
מוקפת חומד, ■ב) מגדל (ת^^ X .ו״זןתסס) הנסמד 


ציור ; 1 . עאטו נאיאד ( 1 ,זג 111 ב 0 — הוהם ב 8 ענ 1 ע״י המוך 

י'צ׳רד "לב*הארי" פאננליה. כדי להקנות עומק הגנתי למכצה חולק 
שמדו לשלושה םתחמי־הננה, שלבל אחד ביצורים משלו. רמחחם הפנימי 
שימש מעוז לבל המבצר כולו; הםתחם החיצוני רוקם בנקודת תורפה 
טופוגראפית 


אליד,; המגדל שימש כב' עיקרי, וד,חצר — כדי לחסות 
על בתי המשק וד,מגורים, טירות הקארולינגים ובני-זמנם 
היו לרוב מבנים של עץ, ואילו במאד, ד, 12 כבר היו רוב 
הטירות בנויות מאבן. בהתאם ליכולת בעליהן נוספו לטירות 
מגדלים וחגורות של חומות חיצוניות נופפות וחומות פני¬ 
מיות (ר׳ תמ׳, אירופה. עט' 148 ). באיזורים ד,ד,רריים כדוגמת 
חבל נהר הריין (בגרמניד,) או בוילז (בריטניד,) מוקמו 
הטירות בראשי גבעות וצוקים וגישותיהן בוצרו במגדלים 
ומצדיות כמוצבים קדמיים. באזורי שפלה, כדוגמת חבל 
לואר (צרפת) או בפלאנדריד, הקיפו את הטירות הפירים 



ציור 7 , שיחזור מבצר ארגפלם בנדה הסזרחית של נהר־הריין. מול 
בינגן. חוקם ב 210 ו בערד, נררם ב 168.9 . — על אי שבת\ר חנחר נראה 
סבצר משני, שנועד לנבייח מם־מעבר מספינות 




ציור 8 . ברך דר שווליה—מבצר צלבני בסוריה 
מקרא למפית שמחרת לציור: 1 . פשפשים; 2 . שער ראשי חיצוני: 
3 , עליה מכוסה נג לשער הראשי הפנימי: 4 . פיחולים חשופים לירי 
הסניגים: 5 . שער ראשי פנימי: 6 . כנסיה: ך. אולת־אונלז 8 . מעוז 
מפקר המבצר: 9 . 10 . סעווים עיקריים; 11 , מבנה מאוחר מהתקופה 
המוסלמית; 12 , 13 , 14 . ביצורים מאוחרים מההקופח הערכית; 15 , 16 . 
כיצורים קורמים לסעווים העיקריים 




121 


ממרים ומוריס 


122 



ציור כ. מבצר צלבני בא״י: כוכב־וירד־ (כוכב אל הלוא, ז 1¥01 ש 6 ) 
רמשקיח ע? עסק־תירדז. נחפר ע״י ם. ב!־דב; השיחוור ע״פ ה. נאררינר 
וע. נלבדוז (מתור "קרסוניות") 


שתכופות מולאו מים (ר' תס׳, אירופרי, עמ׳ 147 ). או אן• 
הקימו את הסירות בתוך אגמים. גשרי־הדמד. ושורגים 
( 311:0111115 ז] בהולנד ונוי־ 
ברייזאך [!(סגצ״זןן-״פא] על הריין). עקרון היסוד היד, 
כיסוי אש הדדי של כל פני החומות, המגדלים וד,מגננים 
שבתוך הביצור, לבלי השאר שטח מת כלשהו. מגמת הכיסוי 
המלא של החזיתות וד,ד.סתייעות ההדדית בלטר, גם בתכנון 
המתאר המזוות של הקווים הקדמיים. מעתה הקיפו את 
הערים המבוצרות ואת המצודות בחגורות של הפירים 
ומוצבי־חוץ בתוכם. מוצבי־החוץ חייבו את הצבת הארטי¬ 
לריה האויבת מחוץ לטווח פגיעד, במוצב הראשי ואילצו את 
האויב להתפרס למאבק ממושך ומסובך להדברת מוצבים 
אלד. כצעד ראשון. העיקרון היה. כאמור, הכללת כל מוצבי־ 
החוץ בתכנית האש הקבועה וד,ר,קפית של המערך, ששאפה 
ליתן אש ,.אנפילאדית" (אגפית) לאורך כל החומות ע״י 
ניצול עמדות האש של מוצבים שכנים לסיוע הדדי. מוצבי־ 
החוץ נקראו בשמות של דברים דומים להם, כגון ראש־חץ 
( 11€ ש 1€ ?),חצי-םד,ר(־!!".!-!!ם־כו, קרוי גם 1 ! 11 :)׳ו 8.3 ),סד,רון 
(ס;וזשת 1,11 ), כתר (ס 11 מ 10 נ\ט 0 : סעוסזס) וקרן (; 011 ^ 140111-1 ). 
הראשונים היו מוצבי־ביניים לעיבוי המערך העיקרי וד,אחרו¬ 
נים — מצדים חזקים, בעלי חיל-מצב ניכר וארטילריה חזקה 
שהיוו מערכי הגנה עצמאיים-למחצד,. במשך המאה ד, 17 פחת 
וד,לד ערך ראשי החומות כעמדות לחימה לעומת המגננים 
(הבאסטיונים), וניכרת מגמה של הצרת החומות( 8 ת 21 .וזט 0 ) 
שבין הבאסטיונים, שממדיהט הלכו וגדלו. במאה ה 17 — 18 
הלך וגבר גם ערך 
המערך החיצוני ש¬ 
השתרע לפני ביצורי 

העיר■ או המצודד" 
עד-כדי-כך שנוהל ה¬ 

מלחמה התיר למפקדי צ־ור !. 1 . י״'- 3 -צ■- 

א חצי־םתר; 3 , שע,-; 

מצודות את הכניעה ד. קרן; ה. 



לאחר הבקעת מערך זה ופריצת הפרצד, הראשונה ב״מוצב 
הראשי". 

עובי החומות הביא להפיכתן לסוללות עפר ענקיות שכוסו 
בציפוי של אבן. במעביהן הוכנסו תאים (צפזגמופצגס), 
ששימשו כמחסנים, מפקדות, מקלטים ולפעמים גם עמדות- 
אש. ביצורי עכו מהווים דוגמה לשיטה זו, אף שהוקמו רק 
במאה ד, 19 , וכל מערכת ביצורי-החוץ נעלמה. 

בין גדולי המהנדסים הצבאיים של התקופה נמנה סבסטין 
וובן (ע״ע), שהקיף את צרפת בב" איסטרטגיים, ששימשו 
ללא שינוי עוד ב 1815 . יריבו ד,ד.ולנדי הגדול, מנו ואן קוהורן 
(״ז 0001100 , 1641 — 1704 ), ניצל את מי-התהום של ארצות- 
השפלה כדי להרבות בתעלות מים מסביב לביצוריו. 

עצמת האש של הנצורים חייבה את התחפרותם של 
התקפים, תחילד, בקצה טווח תותחי האויב: משם דילגו 
סוללות הגייסות הצרים קדימה, כשהן מחפות אחת על 
רעותד" עד לחגורת חפירות קרובד, יותר ליעד וחתר חלילה. 
כך המשיכו התוקפים עד שהגיעו לטווח נוח להסתערות, 
והתותחים — לטווח נוח לירי-לשם-פרצה■ שלכך כוונה בד״כ 
ד,ד,םתערות העיקרית. עליה בחומות בםולמות-םער וערעורו 
ע״י מיקוש יסודותיהן באמצעות מנהרות השלימו את 
התמונה. 

תקופת וובן וקור,ורן, בימים שלאחר "מלחמת שלושים 
השנד,". היתד, תקופת-שיא להתבצרות כיסוד עיקרי לניהול 
מלחמות. כדי לא לחזור על הפקעתם של מזון וציוד לצבאו- 
תיד,ם מן האוכלוסיה המקומית, נוהג שגרר אחריו שוד ושבר 
ורישוש כלכלי של מחתות שלמים. דבקו שליטי אירופה 
בני התקופה האבסולוטית בנוהל של הצטיידות הצבאות 
מתוך מחסנים ממלכתיים, שבהם נאגרר, האספקה מבעוד 
מועד. מחסנים אלה מוקמו בערי-מ׳ שבוצרו היטב ושנבחרו 
בשל התאמתן לתפקיד הכפול של נוהות לתנאי מתקפה 
וד,גנה גם יחד. כיבוש בסיסים אלה הפך, איפוא, יעד איסטר- 
טגי ראשון במעלה, ומאידך היה ריתוקו של אויב למצור 
אמצעי בדוק כדי לאלצו לצרוך את אספקתו המוגבלת 
ולנתקו מבסיסיו הערפיים ע״מ להחלישו או אף לאלצו לסגת. 

מלחמות המהפכה הצרפתית שוב הפכו את ד,ד,פקעה 
לשיטת אספקה לצבאות הד,מוניים. שיטה זו, ושיטת החדירד, 
לעמקה של מדינת האויב, אותה לימד נפוליון את המצביאים 
בני דורו, ביטלו את חשיבות-היתר של הבסיסים המבוצרים 
כיסודות האיסטרטגיה הלאומית. לעומת זאת הוכח מחדש 
הצורך בהבטחתם של מרכזים חיוניים, גם בלבד, של כל 
מדינה ובראש ובראשונר, — בירתה. מרכזים אלה הוקפו 
ברשת של ערי-מ׳ שביניד,ן קישרו מצודות והן נועדו לבלום 
את האויב ולשמש בטיסים לצבאות-ד,מגן שיצאו מתוכן 
להתקפת הנגד. דוגמה אפיינית היו ביצורי העיר פאריס 
שהחפרסו על רדיוס של 70 ק״מ ועצרו את הגרמנים 
ב 1870/71 למשך שבעד, חדשים. 

הב" מאז הנהגת כלי •ד,ירי הסליליים. 
במלחמת גרמנידרצרפת ( 1870/71 ) הגיעד, שיטת-ד,לחימה 
המתוארת לעיל לקיצה. מאז יכלו פגזי התותחים להבקיע 
את כל מערכות-ר,ב" המשוכללות שבנמצא. כך נכתשו 
באוגוסט 1914 תוך כמד, ימים, ע״י תותחים בני 420 מ״מ, 
ביצוריה המשוכללים של העיר ליז׳ (בלגיה,), שהוקמו ע״י 
המהנדס הצבאי המפורסם אנךי' בריאלמו! (£ת 10 ס 1 ג £11 , 
1821 — 1905 ), ד,ד,וצאות הענקיות שנדרשו לד,קמת ביצורי 




125 


מבצרי: וכצורי£ 


136 



צייר 14 . חתו ורד ןז־מאו׳ינו חצרפוז׳ 


הבטון המזויין, מחופדים באדמה עד לגובה אשנבי־הירי 
אשר נועדו להיות מענה לפגז התותח הסלילי, והוצאות 
הענק שנדרשו לאחזקתם של צבאות ההמונים המשרתים 
ע״פ חוקי חובת השירות הלאומי הכללי, לא הרשו לעמי 
אירופה לחדש את ביצוריהם בהיקף ובעומק הדרושים. 

אחר מלה״ע 1 נעשו מאמצים להתאים את הב" לצרכי 
הזמן, ובראש צעדה צרפת. "קו מדינו" לאורך גבולה עם 
גרמניה היה אבטיפוס לרצועת ב" עמוקה שמוצביה, המחו¬ 
פרים באדמה ומתחת לגבעות מלאכותיות, מסתייעים אהדדי 
וקשורים במעברים תת־קרקעיים. כל מתקני השירות והאס¬ 
פקה לב" ולחילות־המצב שבהם שוכנו אף הם במקלטים 
תת-קרקעיים, שצויידו כדי לספק את צרכיהם למשך חדשים 
רבים. בשום מקום, לרבות צרפת, לא הספיקו, בסופו־של- 
דבר, האמצעים הכספיים כדי להשלים את הב" החדישים, 
שבמצבם הבלתי־גמור שפעו נקודות־תורפה. לא אחד מהם — 
"קו מאז׳ינו", "קו זמפריד" הגרמני בגבול צרפת, "קו 
מאנרהיים" על הגבול המזרחי של פינלנד, קו הספר הבלגי 
עם'גרמניה, ועוד — העמד במבחן בתנאים של השלמה 
סבירה כמתוכנן, ועל כן קשה לשפוט בדבר ערכם. טענה 
עקרונית חשובה כנגד מערכות־עבק אלה היתה מעמסת־היתר 
החמרית שבהקמתן ובהחזקתן והשפעתן על הלך הרוחות 
לכיוון של פאסיביות דפנסיבית. ברם, נראה כי המלחמה 
האטומית תובעת תחיית ב" בקנה מידה מקיף. ההתבצרות 
שיש לחזותה לקראת העתיד — היא בעיקר במסגרת של 
מערכות־נשק ושל ריכוזי גייסות ניידים ברשת עמוקה אך 
דלילה יחסית של מתקנים עמידים בפני קרינה גרעינית. 

ביצורי-שדה. ביצורי שדה היו מאז ימי־קדם חלק 
מן המאמץ הצבאי בשדה הפתוח. לא ייפלא, אם־כן, שהאתו־ 
נאים השתמשו כבר בקרב מרתון (ע״ע), הוא הראשון 
בקרבות העולם הקלאסי שדווח עליו בפרוטרוט, בביצורי־ 
שדה כדי לאבטח את אגפיהם מפני פרשי הפרסים. הרומאים 


היו אמנים נודעים בהקמת ביצורי־שדה. 

על־פי פקודת קבע התארגנה כל יחידה 
רומאית שחנתה בשדה, ולוא ללילה אחד 
בלבד, במחנה מבוצר (משסזצג!), שהיתה 
לו צורה אחידה מפנים ומחוץ בכל אתר 
ואתר, בהתאם לגודל היחיךה ומחוך הת¬ 
אמה מסדימת לתנאי השטח. כזה כבר 
היה המצב במאה ה 2 לפסה״ג. ביצור 
המחנה כלל מערכת חפירות וסוללת-עפר 
ובראשה גדר-עץ וכן מגדלי-עץ בפינות 
המחנה ומעל לשער. כדי להחיש את קצב 
הקמת הב" צויידו כל החיילים בשלושה 
מוטות-ביצור תקניים ( 118 גזב 1 בר 1 112 (}), 

מחודדים בקצותיהם, שאיפשרו קביעה 
מהירה ובטוחה באדמה — ליצירת גדר 
"פאליסאדה". ככל שהאריכה יחידה לשבת 
במקום, כן שוכללו הב" והפכו ב״-של-קבע, 

בנויי חומות-אבן איתנות (דוגמה של 
מחנות ליליים אפשר למצוא ב״עמוד 
טרינום" שברומא( דוגמה של מחנות עונ¬ 
תיים : המחנות לרגלי מצדה! מחנה שהפך 
קבע: לגיון [=לגיו] שבעמק-יזרעאל). 

מטרת המחנה המבוצר, בטרם הפך קבע, 

היתה לשמש בעת ובעונה אחת; 1 } בסים מוצק ליחידה הפועלת 
בשדה,■ 2 ) חסימה לאויב המנפה לנוע במרחב הקרוב; 3 ) מחסה 
לגייסות בעת חנייתם מפני הפתעה מידי אויב וצר. בתארו 
את הכנותיו לקידום פני הגלים ליד אלסיח (כיום: -= 115 \, 
;)קוסןז-סזמגב;!), פירט יוליום קיסר את תהליך הקמת מערכת 
ביצורי-שדה משוכללת בעומק של כסס! מטר. ב" אלה כללו 
חומות ומגדלים מעץ, סוללת-עפר, חפירים, תעלות-קישור, 
מחרסים וכן מכשולים ומלכודות שהוסוו מעיני האויב. 

צינות וסככות שימשו עוד במזרח הקדמון בעיקר להב¬ 
טחת חילות הצרים על ביצורי-קבע. לקידום של מכות אש 
האויב פותחו מסוף יה״ב ואילך "סלי ביצור", שמולאו עפר 
או אבן, ואח״כ — שקי חול, שהגיעו במאה ה 19 לייצור 
המוני. 

תחיית המדעים הצבאיים שבאה בעקבות ה״רנסאנם", 
שיצאה מאיטליה בשלהי המאה ה 14 , תרמה גם' ללימודי 
לקח התקופה הקלאסית באשר לביצורי־שדה. מוריץ מנסאו 
(ע״ע) השכיל להשתמש במחנותיו המבוצרים ובחפירות 
ושאר מחסומים ומתרפים בשטח הפתוח, כל אימת שביקש 
להתיש את אויביו העדיפים ובטרם העז להתקיפם עם 
גיסותיו-הוא. שיטה זו נעשתה קניין הרבים במשך ,.מלחמת 
שלושים השנה". כדי להחיש את הקמתם של ביצורי-שדה 



צ*־.־ ג 1 . גיצורייהשרדו של יילחם י־כי ?יי אלכ־־ יצב־.> 1 ־'" ו:נ-־פה 




127 


מבצרים ובצווי 


128 



ציור 16 . מערכת ביצוריי־ה׳ןןרח בעעת המצור ע 9 עפו. 1709 . 

1 , 2 , 3 , טיצבי המנינים ?׳שבירת הסתערו-ת התוקפים ע״י התספה מהאגוז, 
4 , יפער הים — פחח ?גיחות 


בוחים לפעולת רובאים פותחו עוד ע״י צבאות ההרסיטים 
(ע״ע) "קרונות־ביצור", שהגיעו אף למזרח ושימשו גם 
לממלובים בנסיונם לבלום את התורכים בחוצות קהיר 
( 1516 ), צריפי-עץ אלד. על גלגלים, שהיו בעלי אשנבי־ירי 
ונגררו ע״י בהמות, נעלמו במאה ד. 18 , לא כן ביצורי-השדה, 
מערכות ביצורי־שדה הוקמו ושוכללו ע״י שני הצדדים במל¬ 
חמות שבין לואי ז\^ x לשאר מעצמות אירופד, לדי לטובו 
על גזרות חיוניות בעזרת גייסות מועטים, ועל מנת לרכז 
את מרבית הכוח לפעולה התקפית בגזרה אחרת, לך שימש 
"קו שטולנהופן" ב״יער השחור", ממזרח לנהר ריין, במסע 
1704 , לבנות-הברית להשהיית הצרפתים ולריתוקם, בשעה 
שמרלבורו (ע״ע) וד,נםיד אויגן ריכזו כוחותיהם לקראת 
ההכרעד. בבלנר.ים (ע״ע), 

בעת ובעונה אחת עם הצטמקות השימוש בביצורי־הקבע 
בסוף חמאה ד. 19 הלך וגבר דווקא הצורך בהתחפרות מסו¬ 
עפת גם בשעת מפגש צבאות בשדר, הפתוח, וזאת כתוצאד. 
מההתפתחות הרבה בעצמת האש ובמהירותד. ע״י המצאת 



*יוי ז 1 . מעדנתיחעייות יחננר. עוה 1 . יפני -התהש- הבדיג־ח 

הסופית ב 917 ו 


המקלעים והפיתוח הרב של תותחנות-ר,שדד.. בעקבות נסיון 
רוסיה-יפן (ע״ע) הפכה מלה״ע 1 למלחמה של חפירות 
( 1£8 ^^מסז X ) ומקלטים בנויים במעבד, האדמה, קו-ד,חפירות 
במלחמה זו כופף מדי פעם בזווית ישרה או קהה כדי לד,פחית 
השפעתה של פגיעה ישירד, בו, והמערבים חוזקו בגדרות-תיל 
ובשדות מוקשים. עמדות הארטילריה הקלד, ובסיסי השרו- 
תים הקדמיים הוכנסו בין הרצועות של החפירות הקדמיות 
וד,אחוריות יותר. בראשית 1915 כבר התחפרו המחנות 
היריבים בחזית המערב, מגבול שווייץ ועד לתעלה האנגלית, 
ברצועה שארכה הגיעה לכדי 1,000 ק״מ. בהדרגד, התגבשה 
שיטד, של התבצרות בארבעה קווי-תפירות מקבילים בעומק 
של עד 2 ק״מ. קו ראשון: "קו המשמרות הקדמיים"! קו 
שבי: ״הקו הראשי״! קו שלישי: ״קו הסיוע״! והקו הרביעי: 
"קו העתודות". כפי שהעידו שמותיד,ם, נועד הקו הראשון 
לחייב את האויב להתפרסות ולהתחשפות מוקדמת ככל 
האפשר. שני הקווים שלאחוריו נועדו, תוך הסתייעות השני 
בשלישי, לשבור את התקפת היריב, ואילו הקו הרביעי תוכנן 
להתכנסות עתודות לחיזוק הקווים הקדמיים או לקליטת 
כוחות מד,ם ומהעורף לעצירת האויב במקרח של התפרצותו 
מבעד לשלושת הקווים שלפניו. שיכלול וריבוי הארטילריה 
הכבדה, בנוסף לנכונות םדד,ימה מצד הפיקוד האנגלדצרפתי 
להקרבת קרבנות אדם לשם פריצת מערכת החפירות, דירבנו 
את הגרמנים לפתח, מ 1916 ואילך, מערכת חפירות חדשה, 
בעוסק של 6.5 ק״מ, שכללה שתי רצועות-ד,גנד,—שמהן היתח 
השניד, ממוקמת מחוץ לתחום הארטילריה הכבדה של האויב. 
כל רצועד, בוצרה תוך הדגשת עמדות-ד,בטון למקלעים 
( 5 ^ 11^)0x וי^) וריכוז מרבית הגייסות במקלטים תת-קרקעים 
( 5 ־ 1 ;ז! 81:111 ), שמהם הובילו תעלות־קשר אל עמרות-האש 
בחפירות, אשר אוישו רק עם תחילת הסתערותו של האויב. 

בעד כיבוש קילומטרים ספורים של מרחב, שהיד, מוגן 
לפי שיטה זו, שילמו הבריטים, ליד נהר ם(ם ( 16 וז 1 ם 80 ), 
ב 1916 , ב 600,000 קרבנות. במערכד, זו, ובדומות לה, הקריבו 
הצדדים הלוחמים באירופד, את טובי בניהם עד כדי מחיקת 
דור שלם של.כשלושה מיליון נפש. 

לזמן־מה נדמה היה, שלבסוף הומצאד, שיטת-הגנה שאין 
לגבור עליה. אך ב 1917 כבר החלו מפעילים טנקים ומשכל- 
לים מטוסים, שעתידים היו להחזיר, במלח״ע 11 , את ביצורי- 
השדה למקומם הראוי כאמצעי-עזר בלבד ללוחמים בשדה 
הפתוח. אמנם התמוטטותה של גרמניה (במידד, רבה כתו־ 
צאד, מקרבנות מלחמת־החפירות וד.תמשכותד,) מנעד, את 
ניסרם הנאות של כלי־דעשק והשיטות החדשים בקנה-מידה 
נרחב, ובעלי המחשבה הצבאית המסרתיים ניסו לתרגם 
לקראת העתיד את לחמת החפירות לממדים של קווי ביצורים 
קבועים ורצופים (כגון "?!ו מאדינו") בגבולות המדינות, כדי 
למנוע פלישות אויב שבכוח. 

משנתבדו ב 1940 תורות חסידי הב" הקבועים, עיצבה 
הלחמה הניידת, המסתייעת בראשי־תץ ממונעים ומשוריינים 
בחיפוי כוחות אוויריים, ובעזרת כוחות מוצנחים ומוטסים, 
את ההתארגנות במוצבי־שדה. אלה השתמשו ככל האפשר 
במשלטים הטבעיים שבשטח, שנבנו להגנה הקפית ואוגדו 
להסתייעות טאקטית הדדית ב״מתחמים" גדודיים או עוצב- 
תיים. המתחמים נפרסו לפרקים על איזורים נרחבים, הם 
ה״מרחבים המוגנים". הכוונה היתד, לשחוק את האויב בין 
המתחמים לאחר ששדות-מוקשים ומכשולים אנטי-טנקיים 






129 


מבצרים וכצורים 


130 


תיעלו אותו לאיזורים שבהם הונחתה עליו התקפח־נגד של 
העתודות והשריון המרוכזים בעמקו של המערך. בעוד 
שבנות־הברית נטו להקים מערכים בדגם רשתי, נשאו המר¬ 
חבים המוגנים הגרמניים, ובעקבותיהם גם הרוסיים, אופי 
של רצועות-רצועות. בין רצועות אלה מוקמו השריון וה¬ 
גייסות הממונעים, שתפקידם היה לשבור את האויב התשוש 
לאחר התפרצותו דרך קווי-הב" או אפילו (במירת האפשר) 
כבר בעודנו לוחם על כיבושם. כאלה היו קווי־היסור של 
ההתבצרות הגרמנית ברוסיה בשנים 1942 — 1944 . 

מערכות ביצורי-השדה במלה״ע 11 שוכללו ככל שהמ¬ 
שיכו לאייש אותם, עד שדמו חוליותיהם למגננים של ביצורי- 
הקבע של יפי ערב המלחמה. הם נבנו בטון מזויין ונחפרו 
באדמד. עד לגובה אשנבי-הירי, או הוחדרו לתוך צלעות 
גבעות ותלים, בך שעובי האדמה הוסיף הבטחה מפני פגיעה 
ישירר, בתקרות יצוקוח-הבטון. על אף הנסיה הזאת שימשה 
במשך כל המלחמה ״שוחת הרובאי״ ( 0x11016 ? ,ז 1 ? 
אבן-יםוד לבל ביצורי-שדה. השוחה היא חפירה צרה ברוחב 
שאינו עולה על מטר, הנותנת לרובאי הבורד, או לזוג 
רובאים, מחסה נאות מפני פגיעות בלתי-ישירות, אפילו 
מנשק ארטילרי. שקי-חול וכיר׳ב הונחו בראשה, כרי להגביר 
את בטיחות הרובאי בשעת פעילותו, ושעה שכרע בתוכה 
לא נפגע אפילו ע״י טנק, שהיה עובר על השוחד, הצרה 
מבלי לשבשה, שוחות שונות בתבניתן פותחו עבור מקלעים 
ושאר הנשק המסייע. לאחר התארגנות התחלתית בשוחות 
כנ״ל שוכללו המערכים ע״י חיבור חוליותיהם השונות יחדיו 
בתעלות־קשר וע״י חפירת תעלות-גישה אל מקלטים. מפק¬ 
דות, מצבורי-תחמושת וכיו״ב. הגישות למוצבים גוררו 
ומוקשו — וכך התפתח גידול מחמיר של המערך שבסופו 
באה יציקת המעוזים מבטון מש־ריין. משום ריבוי האפ¬ 
שרויות לפיתוח המוצבים לא נסתיימה למעשה מלאכת שיב־ 
לולם עד למועד נטישתם. 

במשך מלה״ע 11 התגבש הניצול החולך-וגובר של המידרון 
האחורי בכל בליטת קרקע מבוצרת, כדי להציב בו נשק 
אוטומטי ואנטי-טנקי מחופר על מנת לפגוע בגייסות ובשריון 
האחב שהתבלטו היטב על "קדר,רכם" לאחר שהעפילו 
במידרון הקרמי. השימוש במידרון האחורי הגיע לשיא במל¬ 
חמת קוריאר״ ערך רב מאר ניתן מאז מלה״ע 11 גם להסוואה 
ולהטעיה ע״י הקמת עמרות-חליפין ועמדות-דמה. ערב קרב 
א ל - ע ל א מ י ן (ע״ע) ב 1942 לא סולקו במתכוון הגרמנים 
מנקודות מסויימות, דווקא כדי לאפשר להם תצפית על 
ביצורי החליפין והדמה הבריטיים. 

הרבות שטה בנוי — ההל בגושי מבנים בודדים (כגון 
מנזר מונטח-קאסינו שבאיטליה) וכלה בערים חרבות (סטא- 
לינגראד!' קאן שבנורמאנדיה) — הוכיחו את עצמם במבצרי 
עוז, לאחר הכשרד, פשוטה יחסית. תלי החרבות כמות שהם 
שימשו למכשול, מלכודת וד,פתעה מול אויב שחדר ביניהם, 
שעד, ששריונו והפעלת נשקו המסייע, לרבות הסיוע האווירי 
והארטילריה, מוגבלים ע״י טבע השטח הבנוי. 

באפיים של ביצורי־ד,שדח לא חל שינוי במלחמות מאז 
1945 , והוא הדין גם ביחס לב" הערביים אותם נאלץ צה״ל 
לד,בקיע במלחמת השחרור ואחריה. ברי שהב" הירדניים 
וד,מצריים היו תחילד, מושפעים מהאסכולה "הרשתית" הברי¬ 
טית בעוד שחב" הסוריים הראו את סממני התפיסד, "הקווית" 
הצרפתית. ככל שגברה השפעת היועצים הגרמנים, ואחריד,ם 


הרוסים, במוריד, ובמצרים כן הירבו חיילי צד,״ל, ב 1956 
ובד 196 , להיתקל במרחבים בנויים במערכים רצועחיים. 

רמז לבאות, ובעיקר לקראת אפשרות של מלחמה גרעי¬ 
נית, הוא הפיתוח בארצות שונות של אביזרים ומכשירים 
ממוכנים וחלקם מתנייעים, להתחפרות מהירה ועמוקה, החל 
בכלים לחפירת שוחות וכלה באלה המשמשים להתחפרות 
מפקדות ומחסנים שלמים על ציודם. 

הכלל שב", או מערכת ב", מיבם הוא כטיב מערכת 
התצפית והתקשורת שלהם, לא פג כוחו גם כיום. ככל 
שמתכוננים לקראת הפעלת סוגי נשק גמישים ומהירים יותר 
(טנקים. מטוסים. טילים) כן נחוצים לב" מערכות־ר,תראר, 
ותקשורת יעילים יותר, כרי לאפשר את הפעלתם היעילה. 
אי לזאת מציידים כיום מערכות ב" בין היתר במתקני 
ראדאר (מכ״ם) וטלוויזיה, אפילו כשהמדובר בביצורי־שדד,. 

סיכום. הד,תבצרות נמנתה מאז ומתמיד בין מרכיבי 
היסוד של המאמץ המלחמתי הלאומי. הב״ — מחד, והכלים 
אשר פותחו כדי לגבור עליד,ם — מאידך, נמצאים בזיקת 
גומלין של התחרות מתמדת, ככל שמפתחים שיטוח ביצור 
חזקות יותר, בן ממציאים אח האמצעים להדברתם של המ" 
הנבנים ע״פ השיטות האלד,. בעבר נהגו לעתים לסמור יתר־ 
על־המידד, על ב" בלבד (כגון הצרפתים בין שתי מלד,״ע) 
או על השיטות והדרכים לפריצתם(הצרפתים ערב מלה״ע 1 ) 
ושחי הגישות הקיצוניות גם יחד היו לרועץ לדוגלים בד,ן. 
דברי ימי המלחמה באים ללמד שיש למצוא בכל מלחמד" או 
אפילו בכל זירד" את האיזון הנכון בין המאמצים המושקעים 
בב" לבין אמצעי-לחימד, החקפיים לשבירתם או עקיפתם. 
בכל מקרה הוכח שהמטיפים להתבצרות, כתחליף לגישה 
אופנסיווית, המיטו שואה על עצמם. אדרבה, ככל שהמטרה 
חאיסטרטגית שהוצבה בפניהם היתה הגנתית יותר, כן 
הוכיחו טובי ארדיכלי־ר,ב" מעוף רב יוחר, כדי לאפשר 
לחילות-ד,מצב לפעול מתוך הב" ברוח התקפית יותר למילוי 
משימתם ההגנתית. 


: כללי 

1^, ¥101161 16 0116, 187'!; ?1 י . 

1311115, €171€1/011 ז 

^11 2141• 1880: 0, 1^, 5 ת 11 ) 1 טבק ^ - 

18 ; 1925 , 6 ^ן-ו 0 ^ .[ - 00 צ/ 6 ? 101 א . 1 ־ , X0 ״ע 
-1 ?11X101'^ 0/ ^107*1 3000 4.1). 1700, 

1955. 


המזרח הקדמון: 

י ידין׳ תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים 
הארכיאולוגיים- תשב״ג ן ז^ס ,^£נן^£|^ 1 ■מ 

. 1911 , 0716711 011671 1 ת 1 

התקופה הקלמית: 

11714 1 ז 10646 ז 6£ }{ , ¥61111 . 0 - .! 

. 1928 , 077167 ^ 14714 0716611671 •( 46 


למי הבלביים: 

0. 3111£671/({47%46, 1905*; ?. 0650^*111^5, £,(?.; 0/14■ 

(^0^1X 463 6701365 671 76776 $017176, 1-11, 193 ..א ; 1-1929 ־ 
1958 , 14 ז 0 '/}\ 76516771 }[ 1/16 05 €051165 , 15£ נתז . 


העת החדשה: 

161 46 70176 ! 1-11 , 5141011 . 15 ;* 1907 , 6011071 ^ 80771 ,£; 1 ז. 01.2 . 0 
/ 0 ^ 5707 7116 , 113111 §מ 1 ־]זם ¥1 ו . 11 .*ד ; 1936 , € 776 * 21 1707146 

^6070715 0714 '!'06465, 1943; ]. 7. 0, 7111161, 7/16 21x4 

. 1948 . 17 ) 47 [ 14 ז 7/0 


מצור לדוגמה: 

מ. גיחון, מצור נאפוליון על עכו(בתוך: מערבו של הגליל 
וחוף הגליל), תשכ״ה. 


מערכות-ב" בא״י לתקופותיהן: 
מ. גיחון, אטלס כרטא לתולדות א״י מביתר ועד תל-״חי, הים־ 
סוריה צבאית, תשכ״ט. 

מ. גי. 




131 


מכש״ן, מגחם־מגדל — מגדכורג 


132 


מבש״ן (ברינשטייס, מנחם־מנדל ( 1858 ׳ יאסי — 1944 , 
עתלית), סופר עברי ומפעילי הציונות ברומניה. 

מ׳ למד בבית־המדרש ביאסי וקנה בקיאות רבה בתנ״ך וב¬ 
ספרות העברית העתיקה. אה״ב למד גם לימודי־חול ושפות 
אירופיות. הוא היה בין מייסדי אגודת ״דורש לציוד ( 1887 ) 
ביאסי וערך את. העתון .,יודישער פאלקספריינד" (גרמנית 
באותיות עבריות). כן היה בין מייסדי האגודה "אהלי־שם" 
להפצת ידיעת תולדות ישראל וספרותו בין יהודי רומניה 
וקירובם בדרך זו להיבת־ציון. מ׳ היה מורה ללימודים עבריים 
בבתי־ספר יהודיים ברומניה וניסה להנהיג בהם את ה״שיטה 
הטבעית" ("עברית בעברית"). הוא ייסד ספריות עבריות 
ונאבק למעמדם של הלימודים העבריים בבית־הספר היהודי. 
מ׳ חיבר ספר ״דברי הימים לבני ישראל״ ( 4 כר/ ווארשה, 
תרנ״ז—תרס״ד) ואת ״ספר המורה״ (פיאטרא, 1910 — 1913 ). 
למן 1885 כתב בעתונות היהודית בשפות הגרמנית והרומ¬ 
נית, אולם עיקר כתיבתו היתה בעתונות העברית בגולה 
ולאחר־מכן באוץ־ישראל. במאמריו הטיף לתהית התרבות 
העברית ולציונות, ב 1914 עלה לא״י והמשיך בה בעבודתו 
הספרותית, בכתיבת סיפורים ושירים בעיקר לנוער. הוא היה 
מן האחרונים בספרות העברית החדשה שדבק בסגנון המקראי 
ותבע זאת גם מאחרים. אלא שעי״ב נתרחק מטעמם של הקר 
ראים ונשכה בםוף ימיו. בשנות תרפ״ח—תרצ״ז יצאו לאור 
ארבעה כרכים מכתביו. מתרגומיו הנפוצים־ביותר: "הלב" 
לא. דה אמיצ׳ים (ורשה, תרפ״ג) ו״מסעי גוליבר" לי. סויפט 
(ירושלים, תש״ה). 

א. אלמאליח, השריד האחרון לסופרי ההשכלה (הד המזרח, 

ג׳, י״א), תש״ה ן י. קלויזנר, חיבת ציון ברומניה !ר׳ מפתח). 

תשי״ח ? ר׳ בנימין, משפחת סוסרים, 78-71 . תש״ד. 

י, ם. 

מגבר, שט כולל למתקנים בסיסיקה ובטכניקה שנועדו 
להגברת אות־תשמלי (זרם. מתה או הספק), אות 
של קרינה אלקטרומאגנטית(בדרך־בלל ע״י תא פוטל־חשמלי 
ומגבר־זרם) או אות של גלי-קול. להגברת אות־חשמלי 
משמשות שפופרות אלקטרוניות (ע״ע אלקטרתיקה) וטראנ־ 
סיסטורים (ע״ע אלקטרוניקה !כרך־מילואימ] ור׳ ציורים 
2,1 , שם), להגברת אות של קרינה אלקטרומאגנטית משמש, 
בד״ב, המבפילור (■ 1101 ( 1£ ז 1 נ 1 נ 11 סזס 11 י 1 ) ולהגברת גלי־קול 
נעזרים במיקרופון-מגבר (ע״ע אקוסטיקה, עם׳ 569 ! טלפון), 
וע״ע טלוויזיה! ליזר ופיזר! רדיו! שפופרת אלקטרונית. 

מגד, אהרן (נר 1920 , ולוצלוק [פולניה]), סופר עברי. 

עלד, לא״י ב 1926 עם הוריו, ב 1939 — 1950 היה חבר 
קיבוץ שדות-יט. עורך השבועון "משא" מאז היווסדו. 

נושאיו של מ׳ מעוגנים במציאות הישראלית: החיים 
בקיבוץ ("רוח ימים", תש״י)! מפולת הערכים בישראל לאחר 
מלהמת־השחרור ("ישראל הברים", תשט״ז! "חדוה ואני", 
תשי״ד! "מקרה הכסיל", תש״ך)! הרגישות האמביוולנטית 
של בגי־דורו למיתוס החלוצי של הדור הקודם ("החי על 
המת", תשכ״ה). ספריו "מקרה הכסיל" ו״הבריחה" (תשכ״ב) 
מהווים מפנה בדרכי כתיבתו. בהם נטש מ' את התיאור 
הראליסטי והפליג לעבר האלגוריה וד,םמל. כך ניסה לגבש 
במסגרת אלגורית מופשטת 'את מלטיוו הבריחה, המבוסס 
על ספר יונה, או את בעיית הניכור והזרות של הצעיר 
הישראלי לאמונה היהודית ("ניקרגואה"). 

מ״ חיבר מספר מחזות מהם שהועלו על הבמה: "חנה 


סנש״, ״בדרך לןןילת״, ״בראשית״. — הוא בין הבולטים 
בסופרי דורו. 

א. ש[ביד], בין סיליטוז לסמל (גזית, נ', חוב׳ ג־-ר/ 138 - 

139 ), 1962 ! מ. םרוכטסן, השפעהם של המקורות חקדוסים 

והספרות החדשה על לשונו של א. סגד, ב״ד,חי על המת", 

(הספרות, א', 725-723 ), 1968/9 . 

מגד בורג בירת מחוז מ׳ ברפובליקה 

הדמוקרטית של גרמניה. המחח מ׳ משתרע על 
11,530 קמ״ר, ובו 1,326,000 תוש׳( 1967 ). בעיר מ׳ 268,000 
תוש׳. רוב העיר נמצא על הגדה המערבית של האלבה (ע״ע), 
במרחק של כ 140 ק״מ מדרום־מערב לברלין. 

מיקומה של ם׳ בקצהו המזרחי של נתיב־התחבורה העובר 
מצפון לאיזור הגבעות של מרכז־גרמניה ובאחד המקומות 
הנוהים ביותר לחציית האלבה, הפכו את מ' לנמל־נהר! 
חשיבותו עלתה לאחר פתיחת תעלת 1 ו 11 ב 11 ס 1111 ו 1 ( 1938 ) 
בין האלבה, צפונית לעיר, לבין הרינוס (ע״ע) והבל התר. 
מערכת־תעלות נוספת מחברת את מ׳ עם ברלין והאודר 
(ע״ע) התהתון. היום מ׳ היא נמל-הנהר החשוב ביותר בגרמ¬ 
ניה המזרחית. רשת מם״ב וכבישים יוצאת ממ' למרכזיה 
החשובים של גרמניה המזרחית, בהם ברלין, ליפציג (ם 1840 ) 
ודסאו, בם' ובצפונה עיברים נתיבי־התחבורה העיקריים 
מגרמניה המערבית לברלין (האוטוסטרדה להלמשטט 
[ע״ע]). 

מ׳ היתד. מרכז תעשייתי ומסחרי לסביבתה החקלאית 
הפורה, המגדלת סלק-סוכר. כבר בראשית המאה ה 19 הוקמו 
בה בתי־חרושת לסוכר וכן תחנות־קמח. בעקבות אלה התפ¬ 
תחו לפני מלה״ע 11 תעשיות לייצור מכונות חקלאיות 
ואחרות, כימיקאלים, דשנינ 4 גייר׳ נפט סינתטי ועוד. מרבצי- 
אשלג עשירים מדרום לעיר ושדות־ליגניט תדמו אף הם 
לפיתוח התעשיה. בנוסף לאלה יש בה מפעלים לייצור ברזל 
ופלדה ומכשירים מדוייקים. תעשיית המכונות התפתחה מאד 
לאהד מלה״ע 11 וכיום מ׳ היא המרכז החשוב ביותר של 
תעשיה כבדה בגרמניה המזרחית. 

בס׳ מבנים עתיקים רבים. במרכז העיר העתיקה, שרחר 
בותיה צרים ומפותלים, נמצאים כיכר־השוק ושרידי כנמיית־ 
יוהן (המאה ה 11 ) ובית העיריה ( 1691 ). דרומר, להם, קת^ 
ראלת מוריץ וקתרינר, הקדושים (המאות ה 13 — 16 ). הבנויד, 
בתערובת של סגנון רופנסקי וגותי. העיר נתוקה קשות 
בד.פצצות במלרדע 11 , יותר'מ 65% מהמבנים נהרסו, האוכלר 
סיח, שמנתה ב 1939 כ 334.000 תוש/ לא הגיעה עדיין לממ¬ 
דיה הקודמים. למרות פעולות־השיקום הנרחבות שלאחר 
מלה״ע ז 1 , התעשיה הגיעה רק בעשור האחרון לממדיה 
הקודמים. 

ר. בג. 

היסטוריה. מ׳ נזכרה לראשונה ב 805 , כמושב של שר 
פראגקי, שמתפקידו היה לשמור על גבולה המזרחי של הקי¬ 
סרות הקרולינגית, במקום היתה תחנת-מסחר ובפקודת 
קרל הגדול נבנה שם מבצר.בימי הקיסר אוטו 1 הוקם במ׳מנזר 
וד׳וחל בבנית חומת־העיר וב 968 היתד. מ׳ למושב ארכיהגמון. 
אז נעשתה מ׳ בסים להתיישבות גרמנית באיזווים שממזרח 
לאלבה ולניצור הסלאווים. התיישבות זו נפסקה בסוף המאה 
ד. 10 'ומשחודשה במאות ה 12 וה 13 , היתד. מ׳ שוב מרכז של 
פעולות התיישבות. מסחרה של מ' פרח ומהמאד. ה 14 היתה 
הברה חשובה בברית ההנזה (ע״ע). תחילר, מינה הארכיהגמון 
את נושאי המשרות העירוניות מבין "טובי-העיר", אן מתחי- 



133 


מגדכורג — מגדו 


134 


לת המאה ה 13 היתה לקהילה העירונית השפעה בניהול 
העיר, ומסוף המאה בחרה בעצמה את נושאי המשרות. אף 
כי מ' לא היתה עיר קיסרית מ״ערי־האימפריה" (ע״ע גרמניה, 
עמ׳ 427 ),היתר, לעירונים אוטונומיה כמעט מלאה, שנתנסתה 
בהוקת־העיר ע 8 ז 11 נ 1 = 128£1 < 1 '■). בגלל תפקידה 

החשוב של מ׳ בהתיישבות הגרמנית במזרח אירופה, היתד, 
הוקתד, במשך כ 300 שנה דוגמה לחוקות־עיר רבות מאד 
בגרמניה, בפולניה, ברוסיה, ליטא, בוד,מ'ה, מוראוויה והונ־ 
גאריה. בתי המשפט של כל הערים שאימצו את חוקת־מ' 
היו כפופים לבית־ד.משפט העירוני של מ', ורק לאחר שריפת 
הארכיון של בית־המשפט של ס' ב 1631 (ראה להלן), איבד 
את מעמדו כערכאה עליונה. 

ב 1524 הנהיגו הארכיהגמונות וד,עיר מ' את הדת הפרו¬ 
טסטאנטית. במ' החל מתיאום פלאקיוס ( 130105 ? .)א) בכתי¬ 
בת החיבור חפרוטסטאנטי הראשון על תולדות הכנסיה. 
הידוע כ״קנטוריות של מ׳", משום שכל כרך הוקדש למאה 
שנים (קנטותה). ב 1577 חוברה במ׳ נוסחת-פשרה של אמונת 
הלותראנים ('' 101 קז £0 ת 110 )ז 110 נ £01 "), שנתקבלה על רובם. 
במלחמת 30 השנה נכבשה העיר בידי טילי (ע״ע), נהרסה 
כמעט לגמרי ורוב תושביה נטבחו ( 1631 ). לאחר המלחמה 
שלט בה הנסיך-הבוהר מסאכסוניר" ומ 1680 הנסיד-הבוהר 
מבראנדנבורג. 

' ב 1806 נכנעה מ׳ ללא קרב לפני נאפוליון ועד 1813 היתד, 
בממלכת וסספליה (ע״ע, עמי 435 ). ב 1816 היתה לבירת 
הפרובינציה הפחסית סאכסוניה. במלה״ע 11 סבלה מ׳ מהפצ¬ 
צות חמורות, ב 18.4.1945 נכבשה בידי הצבא האמריקני, אך 
הועברה לשלסון־הכיבוש הסובייטי. עם הקמת הרפובליקה 
המזרח-גרמנית ("הרפובליקה הדמוקראטית הגרמנית") 
ב 1949 נכללה בה מ׳. 

הסע . 4 ? ,? 

^{ 0 ./ג ,מ 411 מע 01 ב־ 1 מ ^*!(] 19 

,ז 6 ) 1411 ) 11 ו^{ ח€:/ 4 ו^ הזו )ה 011€ ה)^^) 41 ^ 46 1 ^ 4 ) 14 ) 114111^1x1 

ז^ 2 ז 1( 4^! \10^4^1>^x ו 1 ) 11 {€ז 0€ ׳ 2111 .? ; 1937 

6 ז 1€ { 4 416 14 ) 14 )'. 14 ,?ח 1 ז 110 ; 1938 

, 1952 , 6 )^ 1€ ^ 6 ) £6 ז 461 ה 1141 

אל. וי. 

התעודה הראשונה על מציאות יה וד י ם במ׳ היא משנת 
965 , שבה העניק להם הקיסר אוטו 1 פריווילגיות שונות, 
ואלה אושרו מחדש ע״י אוטו 11 ב 973 , שכונת היהודים 
()-!©!;סס^ט!) נמצאה תמיד מחוץ לעיר, ולכן לא היתד, תחת 
סמכות העירונים, והמלכים נתנוה לחסותם של הארכיהגמר 
נים. ב 1213 החריבו צבאות אוטו הז\ 1 את השכונה. בחג־ 
הסוכות 1261 נאסרו עשירי היהודים ורכושם נשדד ע״י 
ד,ארכיד,גמץ רוברטן הוא ניאות לשחררם תמורת כופר רב. 
ב 1301 גורשו יהודי מ׳, אך חזרו אליה ב 1309 . מצבם הכספי 
היה, כנראה, איתן. בסגיפת 1349 נשרפו בתי היהודים, ורב־ 
הקהילה נהרג. באמצע המאה ה 14 העסיקו הארכיהגמונים 
של מ' בנקאי־חצר יהודי. 14101 העניק הארכיהגמון גינתר 
אגרח-חסות ליהודי מ׳ ל 6 שנים, בה הובטחה להם זכות- 
השיפוט אף במשפטים שבינם לבין הנוצרים. 

חיי הקהילה ולימוד־התורה במ׳ היד מפותחים למדי. 
הקהילה נזכרת אצל מהר״ם מרוסנבורג (בשד׳ת, מהד' קרי- 
מונה, ל״ב! ע״ע ר׳ מאיר [בן ברוך] מדוטנבורג) והכמיה 
עמדו במר׳ם הלכתי עם חכמי צרפת (שר׳ח ר׳ חיים אור 
זרוע, קמ״ז). ר׳ חזקיה ממ׳ היה מבעלי התוספות (ע״ע), 
ופסקיו נורעו לרוב בין הראשונים. חכם אחר במפנה המאות 


ה 13 — 14 היה היים פלטיאל בעל "ספר המנהגים", ששימש 

מקור לכל מנהגי-אשכנז. ב 1493 גורשו היהודים ( 1,400 נפש) 

מן העיר. ב 1692 העניקו מלכי פרוסיה הראשונים זכוח-ישיבה 

ליהודי-חסות בודדים, ורק עם המלכתו של ז׳רום בונפרטה 

על ממלכת וסטפליה (ר׳ לעיל) הוענק ליהודים במ׳ חופש 
* 1 ' 

גמור. 

ב 1811 ישבו במ׳ 288 יהורים. ביהכ״נ הראשת הוקם 
כ 1851 . כ 1853 הפכה הקהילה לגוף משפטי. מרבניד,: לודתיג 
פיליפסון (ע״ע), מוריץ גידמן (ע״ע) ומוריץ רמר ( 1867 — 
1904 ). ב 1932 היו במ' 2,361 יהודים. עם עלית הנאצים היגרו 
רבים, ו 1,500 ניספו בשנים 1942 — 1944 . ב 1962 ישבו במ׳ 
79 יהודים. 

ד. גולדשסיס, מנהגי ר׳ חיים פלסיאל (קרית ססר, כ״ג- 
כ״ד), תש״ו-תש״ח! א, א, אורבך, נעלי התוספות, 443-441 , 

456 , תש ״ו 1 הן ה 446 ון 467 ■ 7.141 ,חח 3 מו^ 1 ^ט^ . 1 ל 

■ 461 06x611161116 ,־ו 10 ת 2 ק 5 . 14 ; 1865 ,( 14 , 1 ^ 0 ^) 

, 11 , 163-170 . 1 , 1144411611 0 וה 1 > 1 ה 067 : 1923 הו ה 446 ון 
. 1968 ־ 1963 , 505-510 

יע. ר. 

מגדו, עיר כנענית וישראלית עתיקה, בקצהו הדרומי של 
עמק-יזרעאל. מ׳ היתד, עיר-מבצר חשובה כבר 
בתקופה הכנענית הקדומה וד,תיכונה (האלף ה 3 —ה 2 
לפסה״נ). היא נזכרת לראשונה במאה ה 15 לפסה״נ, בכתובות 
מצריות מימי פרעה תחותמס 111 (ע״ע), שלפיהן עמדה בראש 
המערכה של ברית מלכי-כנען שהתמרדו כנגד שלטון מצרים, 
נככשה כידי תחותמס 111 וד,פכה, כנראה, למעוז מצרי בעמק- 
יזרעאל. כמאות ה 15 וד. 14 לפסה״נ נזכרת מ' גם באחד ממכ¬ 
תבי תענך (ע״ע) ובמכתכי אל עמארנה (ע״ע),מר,םמסתכר, 
שהיתה אחת הערים החזקות בעמק, כשמלכה ביו־ידי עומד 
בעת כנגד שונאיו מלכי שכם ועכו. כן היא נזכרת ברשימת 
הערים של סתי 1 ובפאפירום אנסמסי מימי רעמסס 11 (המאה 
ה 13 לפסה״נ), ומשם ניכר ערכה בעיני המצרים כעיר־מפתח 
וכנקודת־מוצא לשרון. 

בין המלכים שהיכה יהושע נזכר גם מלך מ׳ (יהו׳ יב, 
כא). כן נזכרת מ׳ בשירת דבורה (שופ' ה, יט) וברשימת 
הערים הכנעניות שלא כבש שבט מנשה (יהו' יז 1 יא—יג! 
שופ׳ א, כז—כה! דה״א ז, כט). ההשערה הרווחת היא. שנכ¬ 
בשה בימי דוד. שלמה ביצר את מ' (מל״א ט, טו) וכלל אותה 
בנציבותו החמישית (מל״א ד, יב). בימי ירכעם נכבשה מ' 
בידי שישק (ע״ע) מלך מצרים ( 925 לפסה״נ), כפי שמעידה 
רשימת הערים שנכבשו על־ידיו. 

מ' משולבת בסיפור על מוחו של אחזיהו מלך יהודה 
(מל״ב ם, כז). בשנת 733/32 כבש אותה תגלת-פלאסר 111 
ביחד עם כל צפון הארץ, סיפח אוחד, לאשור וד,יא היתד, 
לבירת הפחוור, האשורית. מ׳ נזכרת לאחרונה במקרא, ובמקו¬ 
רות בכלל, בסיפור על מלחמת יאשיהו (ע״ע) כנגד פרעה 
נכה, שבה נהרג מלך יהודה (מל״ב כג, כס! "בקעת מ'": 
דד,״ב לה, כב, וד גם; זכריה יב, יב — שם היא נקראת: 
מגדון). הכתובים הללו מלמדים על חשיבות מ׳ כעיר-מבצר 
ועל התפקיד הצבאי המובהק שהיה לבקעת מ׳. כן נראה גם 
מה״חזון" הנוצרי, המייעד אח "הר מגדון" ( 11011 [ 3801 ם 11 ,*,) 
לשדה-מערכה של מלכי הגויים באחרית-הימים (הזון יואנס 
ט״ז, ט״ז). וע״ע אחרית־הימים, עמ׳ 463 — 466 ! יואנס, 
חזון, 

לפי שיקולים טופוגראפיים ותוצאות החפירות מזהים את 




135 


מגדו — מגדל־גד 


136 


מ׳ עם תל אל־מתסלם ( 35 ק״מ דרומית־מזרתית לחיפה), 
מהגדולים בארץ' הגבוה 40 — 60 מ׳ מעל סביבתו ושטחו 60 
דונם בקירוב, והחולש על מוצא בחל-עירון (ואדי-עארה) 
לעמק־יזרעאל ועל "דרד־ד,ים" הבינלאומית מד,שרון אל 
העמק, שעברה לידו. 

החפירות במ׳ החלו בשנות 5 — 1903 ע״י שומכר (ע״ע), 
מטעם החברה הגרמניח לחקר המזרח, ונמשבו בשנות 
39 — 1925 מטעם המכון המזרחני של אוניברסיטת שיקגו, 
ביזמת ברסטד ואח״ב בהנהלת פישר, גאי ולאוד. 

עשרים שכבות־הישוב השונות שנתגלו בתל, סומנו בספ¬ 
רות ^- xx ; התחתונה xx היא מלפני 3300 לפסה״נ, והעליו¬ 
נה 1 היא מהתקופד, הפרסית ( 600 — 350 לפסה״נ). השלבים 
השונים שבכל שבבר, צוינו באותיות 1 /- 8 . ראשיתה של מ' 
בתקופה הנאוליתית. מדותקופה הכלקוליתית ומראשית תקופת 
הברונזה נחשפה בין השאר חומת-עיר מבוצרת, החזקה- 
ביותר שהוקמד. במ׳ אי־פעם, וכן מקדש ובתוכו במר" שלושה 
מקדשים שנתגלו שוייכו ע״י החופרים לתחלת האלף ר, 2 
לפסה״נ. לתקופר, זו יש לשייד שבר תחתוך של פסל מצרי 
ועליו כתובת, שבה נזכר חחותחתפ, פקיד גבור, מימי פרעה 
שנוסרת 111 (המאד, ר, 19 לפסר,״נ>, שהיה — לפי כתובת 
שבקברו, שנמצא במצרים — ממונה על איזור השלטון 
המצרי (או ההשפעה המצרית) באסיה וישב כנראד, במ', 
בשכבות התל מן המחצית הראשונה של האלף ד, 2 לפסד,״נ 
נתגלו שרידי חומות, מקדשים ובניינים ציבוריים. המעידים 
על בנייה משוכללת ועל מעמדה החשוב של מ׳ בעיר מבוצרת 
וכמרכז איזורי. בביצורים השתיירו מסימניה המובהקים של 
תקופח החיקסוס (ע״ע). שימושה של החומה נמשך בנראה 
עד סוף התקופד, הכנענית. 

במאות ה 15 — 14 לפסה״נ היתד, פריחד, גדולה לעיר(שנב- 
פשר, ביד תחותמם 111 )! בארמון הממלכתי, שהורחב בזמן 
ההוא, נתגלה אוצר של הפצי־יקר, המעיד על עושרם של 
מלכי מי. לוח־חרס כתוב אכדית ובו קטע מעלילת גלגמש, 
שר,יא כנראד, מן הזמנים ההם, נתגלה לרגלי שפף החפירה 
באיזור השער. במחצית השניה של האלף ד, 2 לפטר,"נ עמד 
במקום מקדש מבוצר, הדומה למקדש־ר,מגדל של שכם (שופ׳ 
ט, פו—מט), שעחה נוטים ארכאולוגים אחדים(רייט, קליד, 
אפשטיין) להקדים את ייסודו לסוף המחצית הראשונה של 
האלף ה 2 , במבנה, המכונה בפי החופרים "בית-האוצר" 
(שנתגלה בשכבד, ^ 1 זע) ושהיה מעיז מקדש צמוד לבית־ 
המלד, נמצאו מאות תשבצי שנהב מחוטבים, שסגנונם מראה 
על השפעות שונות והם האוסף העשיר-ביותר של אמנות 
גילוף השנהב הכנענית, שממנו ניתן ללמוד גם על נימוסי־ 
חיים של נכבדי כנען (ע״ע). 

במחצית השנייד, של המאה ה 12 חרב הישוב הכנעני 
ובמקומו הוקם ישוב נחות ללא ביצורים. יש אומרים כי אח״ב 
היתד, העיר נתונה לשלטון או להשפעד, פלשתית. העיר 
חרבה בשריפד, גדולד" ואפשר שנכבשה ע״י דוד. 

בראשית ההתיישבות הישראלית היתד, ירידה בבנייתה, 

של העיר ובהקפה (שכבד, ¥6 ), גדולתה שבד, בימי שלמד,. 
שכבות־הבנייה מימי שלמה ומימי מלכי־ישראל(־ 0 ־ 1 —.!;¥). 
שנחקרו ע״י הארכאולוגים קרופוט, אולברייט ורייט, נסקרו 
לאחרונה בידי י. ידין בחפירות שערד באתר בשבח 1960 , 
כדי לברר אם כמה מהמבנים הציבוריים שנתגלו בנד היש¬ 
ראלית וכן חומת "ד,קדמות והנסגות", ובעיקר, האורוות 


שהיו ידועות כ״אורוות שלמה", אמנם שייכים לזמן ההוא. 
י. ידין סובר שאפשר לשייד אח הבניין הציבורי, את החומה 
הנזכרת ואף את האורוות עצמן לתקופת בית-עמרי. לפי זה 
יש לשייך לימי שלמה מצודת־ארמון, הבנריד, חלקה אבני- 
גזית, ובן אח חומת-ד,סוגרים על שערה הטיפוסי, שכמותד, 
נתגלו בחצור ובגזר. 

מבנה מענין הוא המעבר המוליד אל מחוץ לעיר, הבנוי 
אבני-גזית מסותתות היטב, שהחופרים כינוהו בשם "גלריה 
629 ״. המעבר קשור במערכת אספקת-ד,מים שהיתר, מורכבת 
מפיך מאונך וממנהרה אפקית, שהבטיחד, שאיבת מים לתו¬ 
שבי מ׳ בשעת מצור, ושד.ותקנד" לד,שערת החופרים, לפני 
התקופה הישראלית, במאה ה 12 לפםר,״נ, והמעבר קדם 
להשלמת מפעל המים. לדעת י. ידין שייך המעבר לימי שלמד" 
והנקבה — לזמן שבין שנות־מלכותו האחרונות של שלמה 
עד לימי בית־עמרי. 

וע״ע ארץ ישראל, עמ׳ 257 — 258 , 270 . תמ׳ — ר׳ כרך 
ה׳, עמ׳ 753/4 , 901/2 ; ברך ר, עמ׳ 259/60 , 275/6 ! כרך 
ט' עמ׳ 31 . 

י. ידין, חצור, גזר ומגידו בימי-שלמה (ביפי בית ראשון, 

66 ־ 110 ), תשכ״ב; , 1 1 ^'!' ,■ 61 ו €1 . 1113 ט 8011 .ס 

. 5 . 0 ; 1929 . 11 7611 .ז 6 §ח 817.1 ^\ . 0 ; 1908 

.ס .? ; 1929 , / 0 6 ^ 7 , 131101 ? 

, 0 . 11 ; 1931 2 ח 0 ^ ׳ 8 ^ 7 '[ ,ץטס 

.ח 10 מב״ 1 . 8 .,מ ; 1935 , €1411 16 ( 1 / 0 

. 1 ־ל . 0 .? ; 1935 , $16111 ^$ ,/ו; 7116 

, 1939 ,! 6 ד 01 < 11 7116 . 1 > ; 1938 ,! 7017117 

, 1 ,מ 0 :<ן 5111 . 1 ^ 1 . 0 - 1 ו 0 מ 1 ג״ 1 . 8 . 11 : 1948 . 11 ,. 14 ,מ 1€161 

, 1939 

שמ. א. - מ. א. י. 

מגדל, מגדלא, מגדול, עיר לחוף ים־פנרת שפרחה 
במיוחד בימי בית שני ולאחריו. מ׳ מופיעד, בספרות 
התלמודית גם בשם מ' נונ;א, מרכז לדיג ותעשיית שימורים 
(פס' מ״ו, ע״א), זיד,ויד, עם מ" צבעייא (ירד תענ' פ״ד, 
הל׳ ד,׳) שנוי במחלוקת. לרוב מזהים'אותד, עם טריכיאה 
(פירוש השם; מקום דגים מלוחים). עיר זו, שהיתה אחד 
ממרכזי הקנאים בגליל. מחכרת תכופות ע״י יוספוס (חיי 
יוספוס 72 , 59 ). מ׳ נפלד, בידי הצבא הרומאי לאחר קרב 
אכזרי ביבשה ובים, אבל המשיכה להתקיים כעיר יהודית. 
מ' מוזכרת מספר פעמים בברית החדשד, (מתי ט״ו, ל״ט! 
כ״ז, נ״ו, ועוד! מרקוס ט״ו, מ"). היא זד,ה עם מג׳דל הער¬ 
בית — שרידי חרבות בחוף הכנרח, 6.2 ק״מ צפונית מטבריה. 
בעת הנחת הצינורות של "ד,מוביל הארצי" נתגלו במקום 
שרידי חומות-עיד ובניינים אתרים. 

ובטח 11 ^) / 0 ^ 1 ) 3 }סי<§ס 06 %601 ז 40 ! 111 .? 

; 1923 , 2611 ( 11/111 . 5.63 .ז 0 0£ 50110013 .זשמ 1 ^< 1116 0£ 

08 !) .ת 26115011 ) ,( 10 , 3 .ז 5€ מנ 1 חס 81€10 .[ 

16 ^ 7 } 1 }^ 760 ) .}*י! .? ; 1934 *( 157 — גח 311311 ? .< 1 

. 1938 , 11 , 1116 /^ 016 ? 10 46 

מגדל־אפק, ע״ע אנטיפטריס. 

מגדל־גד, ייעזוב בא״י בתקופת המקרא, אולי על שם האל 
גד, כמו "בעל גד" (יד,ר יג, ה). נזכר כיישוב 
ביהודד, בחסיבה האיזורית שבד, נכללו לכיש (ע״ע) עגלון 
ומקדת (יהו׳ סו, לז), מקובל לקבוע את אתרו כזהד, עם 
ת׳רבת אל-מג׳דלד״ ב 8 ק״מ מדרום לבית גוברין, ממערב 
לדמימה, וכ 6 ק״מ מדרום-מזרח ללכיש. נמצאו שם חרסים 
מד,תקופה היעזראליח ומהתקופד, הביזאנטית. 

אין כל אחיזה לדעה המאתרת את המקום בארץ פלשתים, 



137 


מגדל־גד — מג׳ורה, ימת- 


138 


בעיירה הערבית מג׳דל ליד אשקלון (ע״ע), הקתיה בטעות 
מ״ג. 

י. פרס, ארץ־ישראל, אנציקלופדיה סופוגרפית־היססורית, 

ג/ 526 , 1952 \ 10 , 01 ( 1 ^, .? 

. 1938 , 387 , 11 

מגדיל״העמק, יישוב עירובי בדרום־מערבו של רכס נצרת, 
בגליל התחתון, על כביש היפה-נצרת! 8,500 תוש' 

( 1968 ), רובם עולים חדשים, שמה מציין את הצבתה מול 
עמק־יזרעאל, וממנה תצפית על הר־הכרמל, רמות־מנשה 
והעמקיס, היא מוקפת יערות וחורשות, שהגדול בהם הוא 
"יער בלפור". מ״ה נוסדה ב 1951 , וכללה בראשיתה את תושבי 
מעברת "רמת ;שי", ביסוסה הכלכלי הושתת בתחילה על 
מקורות תעסוקה במשקי האיזור ועל היותה מרכז שירותים 
לסביבה. כעבור מספר שנים שונה ביסוסה, כאשר החליטו 
מוסדות הממשלה להפוך את מ״ה ליישוב עירוני בן 10,000 — 
12,000 נפש תוך תיעוש וריכוז התעסוקה במפעלים מקומיים, 
מאז הוחל בה בבנייה רבה והיא קיבלה צביון עירוני 
והוקמו בה מפעלי תעשיה לתמריקים, מוצרי־עור (חלקם 
ליצוא) ומפעלים המשרתים את החקלאות האזורית. כ 43% 
מהמפרנסים עוסקים בתעשיה המקומית ויתרם במסחר ועזי־ 
מתים במקום ובעבודות יזומות. חלק מהתושבים עובדים 
בחיפה ובאיזור המפרץ. 

מגךלור, מבנה גבוה המצוייד במתקן המקרין אלוסת־אור 
קבועה או חילופית בתדירות קבועה, לניווט אניות 
בקרבת חופים. 

סיוע פרימיטיווי מסוג זה כבר ניתן ע״י אנשי־דת במצרים 
התחתונה בימים קדמונים, בצורת מדורות בנקודות הנראות 
מרחוק. בימי תלמי פילאדלפוס, במאה ה 3 לפסה״נ, הוקם על 
האי הקטן פארוס שליד אלכסנדריה המ׳ המפורסם שנמנה על 
שבעת פלאי התבל, וממנו המונחים פארוס למ׳ בכלל ופא־ 
רולוגיה, המדע העוסק 
מ" רבים על חופי 
הים־התיכון, והרומ¬ 
אים בנו מ" גם בצר¬ 
פת ועל חופי אנגליה, 
המ׳ בקורדואן (ו" 
תם׳) בקרבת שפך 
הדירונד בצרפת הינו 
העתיק ביותר מסוגו 
הנמצא עדיין בשי¬ 
מוש, תחילה האירו 
למרחוק מדורות; חר 
מר הבערה היה עץ, 
אח״כ שמן ופחם, ר 
בסוף המאה הקודמת 
החלו להשתמש בגאז ובחשמל. באה״ב נבנה הם׳ הראשון 
בבוסטון ב 16 ד 1 , ומיד אחריו הוקמו מ" בניופורט, ננטאקט 
ועוד. עד המאד, ה 17 עוד היו באירופח חמי בבחינת'מפעלי 
חסד, בפיקוחה של הכמורה, ולעתים קרובות הוקמו בראשי 
כנסיות ובקרבתן ליד חופים מועדים לסכנות. עם הקמת 
מ' ב א ד י ס ט ו ן ( 5 ם 0 );! 137 )£) שליד פלימת ב 1698 החלה 
התקופה של רשת בין-לאומית של מ". 

מ׳ בנוי בדרך כלל שלושר, חלקים עיקריים — היסוד, 
המגדל וחדר-האור. צורת המגדל נובעת מחישובים סטטיים 


(ע״ע מכניקה) ה¬ 
מושפעים ע״י העוב- 
דד. שחמ׳ חשוף לרו¬ 
חות חזקים למדי. 
חתכו עפ״ר עגול ו¬ 
הפרופיל שלו דומה 
להיפרבולואיד, לקו- 
נום או לגליל. המכ¬ 
שיר הבסיסי של חדר־האור הוא הזרקור (ע״ע), המותקן, 
עפ״ר, על ציר אנכי, שעליו הוא מסתובב בתדירות קבועה. 
יש מ" בעלי כמה זרקורים המורכבים על בסיס מסתובב 
משותף. ציוד ד,מ' כולל עפ״ר רדיו, ראדאר ואמצעי-איחות 
אקוסטיים, וכן גם תהנת-כוה. לכל מ׳ קוד־זיהוי משלו, הני¬ 
תן ע״י התדירות הסיבובית של הזרקורים ו/או ע״י הזמנים 
שבין הופעות האלומות ו/או ע״י צבעי האלומות. 

המ' הבלתי־מאוייש, בעל הפעלה אוטומטית (בשיטת 
"אגא"), הומצא ע״י נ, ג. דלן(ע״ע). בדלק משמש בו אצטילן 
מומם! חידוש-ד,מלאי וד.ביקורת נעשים פעם לשנה, 

מאורות־ניווט נבנים גם על אניות־מאור ועל 
מצופי-א ו ר. הם מצויירים בסידור מיוחד של עדשות 
על מטוטלת, כדי לקיים את האלומה במישור אפקי גם 
בים סוער. שרשרות מצופים כאלה נפוצות כיום בחופים 
רבים! באה״ב בלבד יש 22,000 מצופים מסוגים שונים. 

עם התפתחות אמצעי התקשורת (ע״ע טלקומוניקציה) 
והניווט פחתה בהרבה חשיבותם של מ". 

מ/ן ז>ו 1 £-( 1617101 \! ,!©תאשז? 

11111131 ^.) / 0 13x1 ?//יד ; 822 ! 1 ) 3 

.יןגש!! .? .ס ; 1886 < (ז<:ז 31 ז 1 ן 0 ! 1 ^, 811 נ:] 1 זמ €ו 11 ץר! ת 10 ן 01 ו 1 ר 11 ן? 

.£ ; 1889 ?מ<ד>מ 4 . 

■) 0 3 ח■^ ממ////,/?••מ/ז/י! , 11 ש 5 ז? 111 ' 1 ' . 11 ; 1889 

6 1 ^ ¥1 . 4 ״ - 03 נ 01 ;ז 011 .ע .? ; 1909 , 11 ד £13£ 

. 6 ; (מלל ביב׳ עשירה) 1916 , 11 ־ 1 ,צןמג/ן-מ/מ# 

6 ^ 7 ,ת 80 מ 6¥6 ז 8 ; 1946 ,!ז 7044 

, 1959 , 1820 ! ¥0113 [ 

אל. ל. 

מג^ור 1 >/ ( 0 ־ 355101 ^׳^ 0 ^ 3 !; לאט' - 133 •!€¥ £10115 ,! 

צ 1111 ), ימר, צרה וארוכה בחלקו העלית של עמק נהר 
טיצ׳ינו בדרום האלפים הלפונטיניים. משתרעת בעיקר בצפוד 
איטליר, פרט לקצה הצפוני ( 42 קמ״ר) הנמצא בקאנטון 
השויצי טיצ׳ינו (ע״ע). שטחה; 212 קמ״ר, ארכה: 64 קמ״ר, 
רחבה הממוצע 4 — 5 קמ״ר, והסירבי 9 קמ״ר — מול שפכו 
של נהר טוצ׳ה במערב, הנהר הגדול-ביותר מבין הנהרות 
והיובלים הרבים שנשפכים אליה. עמקה המירבי 372 מ׳, 
ועמקה הממוצע— 175 מ׳. הימר, נוצרה כתוצאד, של פעולת 
קרחונים גדולים שירדו מר,אלפים לעבר מישור לומברדיה 
(ע״ע), חתרו ור.עמיקו את עמק טיצ׳ינו וחסמו את מוצאו 
ע״י כמויות גדולות של סחף. דבר אשר הביא להצפתו. הימה 
מוקפת במערב ובצפון־מזרח הרים תלולים המתנשאים לגובד, 
של למעלה מ 1,800 מ׳, ומשאירים בכמה מקומות רצועות- 
חוף מישוריות שרחבן מאות מ׳. הנהר טיצ׳ינו זורם מצפת 
דרך הימה לעבר עמק הפו בדרום. בחלקה הדרומי-מערבי 
של היסה מצויים איי בורומאו. הימה מוקפת מערכת צפופה 
של ישובים, שרובם מרבזי-נופש! מהם: ארונה וסטרזה (אי- 
טליר,), לוקרנו (ע״ע) ואסקונה (שויץ). חסיבוח להתרכזותו 
של יישוב מסביב לימה הן: אקלים נוח ומתון, ושניים 
מעורקי-התחבורה החשוביס-ביותר בין איטליה ואירופה 






139 


מג׳ורה, ימת־ — מגיד 


140 


המרכזית והצפונית, העוברים לאורך ח 1 פיד, (תם׳: ע״ע אי¬ 
טליה, עם' 717/8 ). 

מניד, מושג בקבלה, המציין מלאך, או כוח עליון, המוסר 
סודות למקובל בחלום או בהקיץ, דובר מפיו או 
מכתיב לו. תופעה זו היא מן הבולטות בקבלה במאות 16 — 18 . 
בכל הזמנים הסתמכו מקובלים על "גילויים" עליונים של 
אליהו(ע״ע), מטטרון (ע״ע) וכוחות עליונים אחרים כ״רוח 
הקודש״ ודומיהן — בצד שאלות־חלום והתקשרויות מאגיות 
עם כוחות־אלה — והתופעה מצויה עוד קודם להתגלותה של 
הקבלה, אצל בעלי־הלכה באשכנז (ע״ע יעקב ממרויש), הט׳ 
אינו אלא נוסח אחר של אותה תופעה, אף שמבחינה פסיכר 
לוגית יתק נוסח זה, לעיתים, ממקורות אישיים מיוחדים. 

דמותו של המ' נתגבשה כנראה, לראשונה, בחוגו של 
יוסף טיטצק (ע״ע), שמתוכו יצאו רבים מגדולי מקובלי צפת. 
בספרות צפת מצויים גם בירורים עקרוניים למהותו של 
המ׳ — אצל משה קורדוברו (ע״ע), חיים ויסל (ע״ע) ואח¬ 
רים. הפקרה הבולט ביותר בצפת הוא המ' של יוסף קארו 
(ע״ע), בעל ה״שולחן ערוך", המתייחם אף הוא על בית- 
מדרשו של טיטצק. מפיו כתב קארו את "ספר המגיד", שרק 
שריד ממנו נותר בידנו ("מגיד מישרים", לובלין, ת״ו). 
עיקר תוכנו: דרשות פרשניות במקרא ובסודות הקבלה, אך 
רבים העניינים הנושאים משמעות אישית ומעשית, המ׳ הוא 
המדריך את קארו בנדודיו בתורכיה וד,מכוונו לא״י, הוא 
ד.מעוררו לדרך המוסר ולכתיבת ספריו בהלכה, והוא המבטיח 
לו חשגים בתחומים שונים — לקראת חלומו הגדול — מיתה 
על קידוש־השם כשלמה מלכו (ע״ע). המ' של קארו היתה 
השכינה, הספירה העשירית במערכת הקבלית, שנתלבשה 
בלבוש המשנה, שהיא התורד. שבע״פ. — כדי לעורר את 
הופעת המ׳ נהג קארו ללמוד משניות. המ׳ דיבר אל קארד 
בהקיץ, לעיתים בשעת היקיצה! החוקרים לא הגיעו לכלל 
סיכום בדבר משמעותה הפסיכולוגית של התופעה אצל קארו, 
אך ברור שזו לא ביטאה כל פגם ביחסו של קארו למציאות 
הראלית. 

התנועה השבתאית נתנה לעניין הט׳ דחיפה גדולה ומ" 
רבים גילו סודות לשבתאים. ישנן ידיעות מפורטות על הופ¬ 
עות מ" בביהמ״ד של אברהם רוויגו(ע״ע) באיטליה, במשך 
למעלה ם 15 שנה ( 1675 — 1691 ). ראשון להם היה זה של 
בער פרלהפטר, שגילוייו עשו רושם גדול על אברהם רוויגו. 
מצויות בידנו אגרותיו של ר׳ מאיר רופא, המכוון שאלות 
אל הם', ותשובותיו. העניין המרכזי בהן הוא טעם מותו של 
שבתי צבי וחיזוי שובו מחדש כעבור שנה.נראהשלאחר-מכן 
נתגלה מ׳ גם לרוויגו עצמו. הגילויים המפורטים ביותר בחוג 
זה נמסרו למרדכי אשכנזי מז׳אלקווא, שלא היה ת״ח — 
וגם לא בנסתר, — אך הדהים את רוויגו בגילוייו השבתאיים. 
מפנקסו של מרדכי ומתעודות אחרות יוצא, שט׳ נתגלה אליו 
תמיד בחלום, תחילה ע״י קול בלבד, ואח״כ גם לבש דמות, 
שלפי השערת ג. שלום לא היתד, אלא השלכת דמותו של 
רוויגו מורו. גילוייו כוללים תורות שבתאיות, ובצידן — 
עצות פרטיות לרוב, בעניינים של חול, בענייני חינוך וליסוד, 
וכנראה גם דברי־ביקורת על הם׳ הקודם של פרלהפטר — 
בעקבות יציאתו של זה לתרבות רעה בסוף ימיו. גם מ׳ זה 
עודד את מרדכי ואת רוויגו לעלות לא״י, בליווי עצות 
מעשיות, וגם הוא, כמו המ׳ של קארו, דיבר ארמית. 


פולמוס סוער חולל הט׳ שנתגלה ב 1727 למשה חיים לוצטו 
(ע״ע, עמ׳ 518 ). מפיו כתב לוצטו את חיבוריו הקבליים 
בלשון הזוהר: "רזין גניזין", "תיקונים חדשים" ועוד, שנועדז 
להיות "זוהר תניינא". נשתמר תוכן הגילוי הראשון שלו 
ללתטו, מיום ר׳׳ח סיון תפ״ז. זה היה קול ללא דמות, שדיבר 
אל מקבלו בהקיץ ובהיותו ביחידות. 

כנראה יש להבין את אפיה של התופעה במסגרת הכללית 
של המיסטיקה הקבלית, המבקשת בהתמדה אישור עליון 
לסודות המתגלים אצלח. המקובל חי בשכנוע גמור בדבר 
האמת העליונה הגנוזה בגילויים. 

ג. שלום, חלומותיו של השבוואי ר׳ מרדכי אשכנזי, תרצ״ה; 
הנ״ל, ד.ס׳ של ר׳ יוסף סאיסצק והגילויים חמיוחסים לו 
(ספונות׳ י״א), תשכ״ז 1 ר. י. צ. ורבלובמקי, לדמותו של 
הם׳ של ח יוסף קארו (תרביץ, כ״ז). תשי״ח * מ. בניד;ו, 

המ׳ של רסח״ל (ספונות, ה׳), תשכ״א ן י. תשבי, נתיבי 
אפונה ופינות׳ 81 ־ 107 ׳ 1964 ;,ץ; 81 ״׳וגו 1 נ 1 ז€׳׳\\.: 2 .ן,מ 
, 1962 1 /ת 0 

י. ד. 

מגיד, כינוי, שנעשה רווח בקהילות ישראל החל במאה 
ה 16 , לדרשן ומוכיח בקהילה, או לדרשן הנודד 
מקהילה לקהילה ודורש ברבים תמורת תשלום. מלכתחילה 
חיה זה מתפקידו של רב־הקהילה לדרוש בציבור בימי שבת 
ומועד ובמקרי שמחה ואבל של יחידים. ושל הקהילה בכללה. 
בקהילות גרולות הלך ונתייחד התפקיד לאדם שנמנה על 
נושאי המשרה בקהילה כדי להקל על מעמסת תפקידו של 
הרב. המ׳ נבחר מתוך קבוצת ת״ח הסמוכים על שולחן 
הקהילה, ובד״כ הצטיין בידיעותיו בתחומי ההלכה, האגדה 
והמומר באחת. לעתים היה תפקידו רק שלב בסולם-עלייתו 
של המ׳, שנתמנה אח״ב לתפקיד מרכזי-יותר, אולם מעולם 
לא נהגו קני-מידה קבועים לבחירתו, ובניגוד לרבנות — 
ואפילו למשרת השוחט — נתמנה המ' ע׳׳פ התרשמות הפרנ¬ 
סים והרבנים מאישיותו וכשרונותיו של המועמד. 

לצד אלה נתקיים מעמד נפרד של מ" נודדים, דרשנים 
עממיים, שעברו ממקום למקום ונשאו דרשות לפרנסתם. 
לעתים לא נחשבו אלה ליותר מאשר קבצנים נודדים, ואילו 
במקומות אחרים נהגו בהם כבוד רב ואיפשרו להם שהות 
של שבועות וחדשים. מטבע-חדברים נוצרה מתיחות חברתית 
מסוייסת בין שני סוגי המ", ובאיטליה של המאה ה 16 לבשה 
זו צורה חריפה. יסודה של התחרות, לדעת חוקרים אחדים, 
בניגוד שבין "אריסטוקראטיה אינטלקטואלית", בעלת משרה 
קהילתית קבועה, לבין "אינטלקטואלים משניים" חסרי בסיס 
כלכלי! בהעדר קני-מידד. קבועים למשרת חמ׳, נקבע לפרקים 
מעמדו של ת״ח, לשבט או לחסד, ע״י הבדלים מקריים. 

משמעות היסטורית וסוציאלית עמוקה יותר נודעה לניגוד 
אחר, שנתפתח בקהילות מהמאה ה 16 ואילך, בין הרבנות 
המוסדית לבין שכבת המ" הנודדת, ובמידה ידועה גם השכבה 
המבוססת יותר. תפקידו של הרב חיה להנחות את הקהילה 
בדרך ההלכה, בעוד שהט׳ היה נוהג להציג בפניה נורמות 
מוסריות גבוהות — שלעתים מן הנמנע היה לכוונה לקראתן. 
גם האמצעים שבהם השתמשו השנים היו שונים: מצדאחד— 
דרכי הניתוח וההוכחה המקובלים של ההלכה, ולעומתם — 
הדרשה שבפי המ׳, שהיתה מיוסדת על מאמרי־אגדד. וספרות- 
המוסר (ע״ע), הנעדרים נורמות קבועות ואידאולוגיות אחי¬ 
דות. נוסף לכך היה מחובתו של הם׳ להביא את דבריו בצורה 
המושכת את הלב — מה שהביא להתגבשות היסודות האס¬ 
תטיים שבמבנה הדרשה ביה״ב המאוחרים. המ׳ נדרש גם 



141 


מגיד — מג׳יד א־דין אל-עלימי 


142 


לחביא רעיונות חדשים והקשרים חדשים, וכך היחה הסגידות 
לכלי מובהק להעברת ידיעות וחדשות בתחש חיי־חרוח 
ממקום למקום ומארץ לארץ. בעוד שחובת הרב היתה איפוא 
לשמור על המסגרת הנורמאסיווית של חיי הקהילה בדרד־ 
ההלכה, היה תפקידו של המ׳ לחדש — הן בתוכן דרשותיו 
והן באינפורמאציה הכלולה בהן. המגידות שימשה סדן להת¬ 
פתחויות רעיוניות בתחום הרוה בעם היהודי, מהמאה הט״ז 
ואילד. 

שלוש הן ההתפתחויות העיקריות בתחום חי^הרוח היתר 
דיים, שמוסד המגידות נשא בעיקר בעול חפצתן והפיכתן 
לנחלת כלל־האומה: א) קבלת האר״י (ע״ע לוריא, יצחק), 
שהתפשטותה אינה ניתנת להסברה אלא על-יסוד פעילותם 
של המי, ששילבוה בדרשותיהם. העובדה שקבלת האר״י לא 
נודעה כלל במזרח אירופה בראשית המאה הי״ז, ואילו באמ¬ 
צע אותה מאח כבר מיוסדת כל ספרות הדרוש והמוסר באיזר 
רים אלח על קבלת האר״י- מוכיחה שחמ" אימצו לעצמם 
תורה חדשה זו ועשוה נר לרגליהם, שכן מצאו בה בסים 
חדש, בעל משמעות אקטואלית חריפה, לתורת-המוסר ול¬ 
דברי תוכחתם. תורת האר״י נתנה מימד חדש של דחיפות 
לחוכחתם, שכן לפיה מעשיהם של ישראל בכל עת מכדיעיט 
את גורל העולמות העליונים. ועמם העולמות התחתונים, 
לשבט או לחסד. בדיד זו הפיצו המ" גם את המתח המשיחי 
הנלווה לקבלה האר״י, והניחו את היסוד לאקטואליזציה של 
מתח זה בתנועה השבתאית, ב) התפשטותה המהירה של 
התנועה השבתאית בשנת תכ״ו, ושמירת קיומה לאחר המרתו 
של שבתי צבי. עדויות בני הדורות ההם מצביעות על חשד 
מתמיד בשבתאות שדבק במ" הנודדים, וכנראה היה גם 
יסוד רב לדברים. בהיותם נוחים לקלוט רעיונות אנטינומיס- 
טיים יותר מבני השכבה האינטלקטואלית הגבוהה והמבוססת- 
יותר, שתורתה מיוסדת על ההלכה ועל המוסדות המקובלים. 
ג) בעוד שבאיזורים שבהם לא הגיעה השפעתה של החסידות 
לכלל עמדה מכרעת נתגבשה מגידות בעלת אופי מסרתי 
שמוני, ואף רכשה לה לבושים חדשים, כגון בתנועת-המוסר 
(ע״ע), נשתנה מעמד המגידים בחסידות (ע״ע) — שמלכ¬ 
תחילה נישאה על כתפי שכבה אינטלקטואלית זו: רוב חוגי 
החסידים הראשונים, בדורו של הבעש״ם, נמנו עליה, ובן 
מנהיגי התנועה לאחר מותו. משיצאה החסידות לכבוש את 
קהילות ישזראל במזרח אירופה, עלה בידה להפיד על פיה 
את הקערה המסרחיח. ה״צדיקות״ (ע״ע חסידות, עמ׳ 757/8 ! 
779 — 784 ) נתנה את הבכורה ליורשיהם של המ" ותפקידיו 
של ר״צדיק" קרובים במהותם הרבה־יותר לאלה של המ׳ 
מאשר לאלה של חרב. ואף שבאיוורים שלא היו בהשפעה 
חסידית היו המ" קרובים במהותם יותר למי הראשונים, הרי 
שבחסידות הצליחה שכבת הס" להגיע לעמדת-בכורה, ודחתה 
למעמד משני את שכבת המנהיגות האינטלקטואלית הקוד¬ 
מת — בניגוד מוחלט למה שהתרחש בליטא. 

על האספקטים הסוציאליים והספרותיים של המגידות, 

ועל המשכה בתקופה הבתר-חסידיח, ע״ע דרשה, עמ׳ 217/8 . 

י. זנה, לתולדות קהילת בולוניה בתחילת המאה הס״ז 
( 04 ט 11 , ^ע 941 ,(x נ 1 י. וייס, ראשית צמיחתה של הדרך 
החסידית (ציון, ט״ז), תשייא! 1 . שלים. התנועה השבתאית 
בפולין(בית ישראל בפולין, ב׳, 76-36 ), תשי״א!ב״צ דינור, 
במפנה הדורות, 192-83 , תשפ״ו! י. כ״ץ, מסורת ומשבר 
(מפתה, בערבו), תשי״ה! י. תשבי, הפולמוס על מפר הזוהר 
בסאה השש-עשרה באיטליה (פרקים, א׳), תשב״ז/ח. 


"(ה)מגיד", ע״ע עברית, עתונות. 
מרה, ע״ע כעפים. 

מגים (בתלמוד: אמגושים, ביוד; 01 ?זו 11 , בלאט':! 0138 ), 
בני שבט מדי קדום, ששימשו בתפקידים פולחניים. 

המ" היו לאחר-מכן' בייחוד בתקופה הפארתית והסאסאנית, 
לכת־כהנים רשמית של הדת הזורואסטרית ונושאי הפולחן 
במדינה. המ" מוזכרים לראשונה על-ידי הרודוטוס במאה 
ה 5 לפסח״נ. לפי עדותו אסור חיה להקריב קרבנות שלא 
בנוכחותם והמ" היו שרים "חאוגוניה" (תולדות האלים) 
בשעת הקרבת הקרבן. מנחגים פולחניים שונים שהיו מקובלים 
על הם" הועברו אח״כ אל הדח המזןאית המאוחרת. אבל 
קשר זה הוא עצמו בעייתי, שכן באוסטה (ע״ע זנך אוסטה) 
הקדומה אין כלל זכר למ׳י, ומסתבר שזרתושטרה לא הכיר 
בהם כבכהנים. סבורים שבהדרגה, לאחר תקופח זרתושטרה, 
קיבלו לידיהם אח תפקידי הכהונה ואגב כך עירבבו בה 
יסודות דתים שהיו זרים למייסד הדת. המ" נודעו כמומחים 
לכישוף ולקסמים, לפתרון חלומות ולאיצטגנינות (גם המונח 
"מגיה" גזור משמם). כך הם מתוארים בברית החדשה 
(מתי ב׳, א'—י״ב), בסיפור על שלושת המגים הקשורים 
בלידתו של ישו הנוצרי! ודומה שהכינוי "רב־מג" במקרא 
(ירמ׳ לט, ג) הוא בעל אותה משמעות. 

.£ ; 1930 

. 1938 .ח 0 ז 1 

מג׳יר א־דין אל־עלימי— - ( 1456 , 

ירושלים— 1522 , שם), היסטוריון ערבי, ששימש 
כשופט ברמלה ובירושלינב חיבורו "אל-אנס אל-ג׳ליל בתא־ 
ריח' אל-קדס ואל-ח׳ליל״ (״הרעות הנשגבה! אודות תולדות 
ירושלים''וחברון") הוא הספר המקיף-ביותר בלשון הערבית 
על תולדות ירושלים. חלק ניכר מלוקט ממקומות רבים ושר 
נים (שלא כולם הגיעו לידנו), פרט לפרקים הדנים בתקופתו 
של מ׳, המבוססים בעיקרם על עדרות ראייה ושמיעה ועל 
תעודות מקוריות. העניינים העיקריים הנידונים בספר הם: 
תולדות ירושלים בימי הבית הראשון והשני! חולדות מוחמד 
וראשית האסלאם (הקדמה לתולדות ירושלים בתקופה האס¬ 
לאמית)! שבחי ירושלים (ע״פ ספרות המסורת האסלאמית)! 
המסגדים שבהר-הבית ומוסדוח־הלימוד חמוסלמיים! מלחמות 
הצלבנים (בא״י כולה)! ירושלים בתקופה האיובית! תיאור 
כל המקומות הקדושים (לכל הדתות) בירושלים, וכן שכונות 
העיר, חומתה ושעריה! תיאור של חברון! חולדות השולטא- 



סצבח חקבר ע? סנ׳יר א־ו־י: אלעליסי בירו״זלים 



143 


מג׳יר א־דין אל-עליסי — מגליתים 


144 


נים הממלולים: תולדות חלמי־ההללה והשופטים זזמוסלמים 
בירושלים לפי אסלולות-ההללה! המאורעות החשובים שאי¬ 
ריו בירושלים בסוף המאה ה 15 . — תולדות ירושלים מסופ¬ 
רות בספרו של מ' עד שנת 1496 ! המשך חיבורו, המתאר 
את התקופה עד שנת 1508 . נשאר בל״י, ובן נמצא המשך 
אלמוני בל״י בספריה ירושלמית ופורסם ע״י ל. א. מאיר 
(ר׳ ביבל׳). בעלי חשיבות מיוחדת הם הפרקים המלילים 
נתונים על המדרשות המוסלמיות בירושלים וביוגראפיות 
רבות של חכמי־המוסלמים שבעיר. — חלקים מהספר תורגמו 
לצרפתית בידי . 11 (ר׳ ביבל׳). 

א. אשתור. ירושלים ביה״ב המאוחרים (מחקרי א״י, ה. 

עא—קטז)״ תשוט״ר; ■ £1 1 וז 11€ ) %43 ז€[ £6 )׳ 131011 ^ 1 . 1 ־ 1 

114 ) מז/ 10 ^ 0 ז<{£}{' 4 

,ח 11 נוו 1 ן 0 ?|£סת 3 . 0 ; 1876 ./ 66 

10 4£1 ך^> 86 ^ ,ז€׳ג 13 \ ., 1 ; 1938 . 12 — 41 , 11 

. 1931 ,(^ 11€1€ (]?05, X ז 0 ז^ 0 

חג. ב. 

מגלה, מסלת בסדר מועד, במשנה, בתוספתא ובתלמוד 
הירושלמי והבבלי. תבנה: הלבות קריאת המגילה 
בפורים ואגב זאת, גם שאר הלבות הנוגעות לפורים, ובן 
הלכות קריאת התורה וההפטרה, הלבות בית־הכנסת ועוד. 

במסכת ארבעה פרקים: פרק א׳ עוסק בחלקו האחד 
(משניות א^-ד׳) בדיני קריאת המגילה ובחלקוהשני(משניות 
ה׳-י״א) הריהו קובץ של הלכות מתחומים שונים, שכל אחת 
מהן דנה בהבדלים שיש בץ שני דברים הדומים בכללם, 
וכולן מנוסחות בניסוח של "אין בין (זה לזה) אלא (זה)", 
וכיון שקודמת לכולן הלכה מסוג זה בדיני פורים, צורף כל 
הקובץ לכאן. פרק ב׳, ברובו, חוזר לדון בדיני קריאת המגילה 
וכן בדיני כתיבתה. פרק ג׳ דן בהלכות בית־הכנסת ובהלכות 
קריאת התורה וההפטרה ומנהגיהן, פרק ד ממשיך בהלכות 
קריאת התורה וההפטרה וגם בהלכות קריאת המגילה, וכן 
בהלכות תפילה ונשיאת־כפים ועוד. בסדר הנ״ל מצויים 
הפרקים במשנה, בתוספתא ובירושלמי. ואילו בבבלי מהופך 
סדרם של שני הפרקים האחרונים. 

בשני התלמודים של מסכת זו מרובים דברי אגדה. בבבלי 
נזצויות גם כרה הארות גאוגרפיות (ה׳. ע״ב—ר, ע״ב), 
דבדיס לתולדות התרגומים (ג', ע״א), ובייהור תרגום השב¬ 
עים (ח׳, ע״ב—ט׳,ע״ב).ולתפילת שמונה עשרה (י״ז,ע״ב— 
י״ח, ע״א) וכן מדרש מפורט למגילת אסתר (י׳, ע״א—י״ז, 
ע״א). בירושלמי (פ״א, הל׳ ד׳) דנים עוד בכמה יפי-מועד 
הנזכרים במגילת תענית שנקבעו בזמנם לציון מאורע של 
ישועה, בדומה לחג הפורים. אם כי לא נתקבלו לדורות 
כפוהו. 

מג׳לה, ע״ע ת 1 ךכ;ה, משפט; ארץ־ישראל, משפט. 

מגלה׳ נחל ספיך, כרגיל בצבע צהבהב-ירקרק המתהוה 
בפצע שזוהם. הר׳ מורכבת ממספר רב של תאים 
לבנים, פולימורפונרקלארים, חיים או מפורקים, ומשאריות 
רקמה נמקית. הרקמה הנמקית מפורקת בחלקה ע״י פרמנטים 
(ע״ע) המשתחררים מהתאים הלבנים המתים. בט׳' ניתן 
למצוא כולסטרול, לציתין, שומנים ותוצרים אחרים המש¬ 
תחררים עם'פירוק הרקמה כגמ נרקלאופרוטאינים. מרכיבים 
אחרונים אלה מעלים את צמיגותיהמ׳. בט׳ מצויים גם 
חידקים — חיים או מתים. 

חידקים מסויימים, המכונים פיוגניים (^ 1 מ^ 08 ץ(^), גורמים 
עפ״ר לדלקות מוגלתיות והם: סטאפילוקוקים, פנומוקוקים, 


מנינגוקוקים, גונוקוקים, 11 ס 0 .£ תנים מסויימים של סטרפ- 
טוקוקים שאינם מפרקי-דם. מ׳ יכולה גם להתהוות כשנחקת 
רקמה בהשפעת המרים כימיים מסויימים כטרפנטין או 
הנקת-הכסף. 

המי נוצדת תוך כדי תהליך דלקתי ברקמות, המצטיין 
בהצטברות מספר רב של לוקוציטים ניטרופיליים. התפליט 
המוגלתי יכול להיות מפחר ער־פני שטח נרחב או ממוקם 
במוקדים קטנים. דוגמה שכיחה של דלקת מוגלתית היא 
הדלקת החריפה של התוספתן( 110115 ) 11 ח< 1 (}. 4 , ?!!"ג/). דוגמה 
אחרת של דלקת מוגלתית מפ,'זרת היא הזיבה (ע״ע). מרסה 
(ע״ע) היא דוגמה של דלקת מוגלתית המוגבלת לאיזור^אחד. 

תהליך יצירת המי בולט בעיקד בשלבים המוקדמים של 
הדלקת ונוכחות ההתמגלות מצביעה על תהליך חריף. 

•( 01 .מ .. 1 . 8 ;* 1953 ,^ 10102 /^ 0 ? /ס ^ 

.* 1967 ,^ 10102 ) 03 ? , 5 תונ 1 

מגלופוליס ( 15 .; 16 ז 1 ו.<מ 4£7 נ ף = "העירהגדולה"), עיר 
קדומה ביוון, באדקדיה שבפלופויסוס. נוסדה ב 369 
לפסה״נ ביזמת המצביא התבאני אפמינונדס (ע״ע), לאחר 
נצחונו בלוקטרה (ע״ע). המוני כפריים וחרריים הוכרחו 
להתיעוב במי׳,' אשד נועדה להיות בירת ברית ארקדית פרו- 
תבאנית ואנטי־ספארטנית, וחלק משטחה הוקדש לבנייני 
הברית ובראשם חתרסיליון, ביה מועצת הברית. 

לאחר תבוסת תבי ב 362 לפטה״נ במננזינאה פרצו מהומות 
שסיכנו את קיומה של מ', אך בסוף המאה ה 4 נסנו בעיר 
כ 0 מ 604 נפש. ב 235 הצטרפה מ' לברית האכיאית (ע״ע 
אכיאים). ב 223 לפסה״נ נכבשה בידי קלאומנס 111 (ע״ע) 
מלך ספארטה. משהובס המלך ( 222/1 לפטה״ס בידי מוקדון 
והברית האכיאית, נשתררה מתיחות במ׳ בשל שוב הגולים, 
וארטוס מסיקילן (ע״ע) פעל להפגתה. 

מ׳ היתר■ עיר מוצאם של המצביא פילופוימן (ע״ע) וה¬ 
היסטוריון פוליביום (ע״ע). 

! 1898 , 115 () .) 4 /ס { 1 !.€-:> 41,1 ו 0 { 1 7111 . 6 .ן 

- 127 ..! 1131111 . 29 ,אא ,^ 4 ק) .. ו.ע| 

. 1931 ,( 1411 

מגלות, סמ? 1£ , שמם של ספרי שיר-השירים (ע״ע), רות 
(ע״ע), איכה (ע״ע), קהלת (ע״ע) ואסתר (ע״ע), 

מתוך הכתובים (ע״ע). סדר זה נוהג ברפוסים ובכ״י אשכנ¬ 
זיים, בהתאם לסדר קריאתם בביהכ״נ בפסח. שבועות, ט׳ 
באב, סוכות ופורים. 

לרוב מציין השם "מגילה" בתלמוד ובמררשים את ספר 
אסתר, והמסכת העוסקת בהלכותיה קרויה מגלה (ע״ע). אך 
מצוי גם השם "מגילה" לספר רות (רות רכר" ב) ולספר 
קוהלת (קוהלת רכה, ב) והשם "מגילת קינות" לאיכה (ירך 
שבת, ט״ו, ג׳)! במסכת סופרים (י״ד, ג׳, י״ח) נקרא גט שיר- 
השירים בשם "מגילה". מסתבר שהכינוי "מגילח" לכל אחד 
מספרים אלה הוא עתיק, 

מגלות גנחות, מגלות;ם־המלח, מגלות מךבר־ 
ןהודהי ע״ע מךבר־יהוךה, כת ומגלות. 

מגליתים, מבנים קדומים, שהוקמו מאבנים גדולות ובלתי- 
מסותתות (ביוונית: ;ס 10 ^ = אבן ׳;״ 1167 = גדולה). 
שיטת־בנייה זו התפתחה בתקופות הנאוליתית והכאלקוליתית 
בארצות שונות, הן באירופה המערבית והצפונית, כמו בחלקי 
אסיח ואפריקה. המבנים המגליתיים הם משלושה סוגים: 



145 


טגליתים — מגלן(מנליאנש), פרנן 


146 



דולסז "ש 54 חן־וזהוחרים׳׳ ב?וקםארינןל (צרפת), □סו!" הא^ןי ו׳מלי׳עי 
או סתחיןת הא?ןז השני לפסח״ג 


( 1 ) הדולמן(ע״ע), שהוא הטיפוס הנפח ביותר (ר׳ תמ', 
כר׳ א׳, עם' 178 ! י׳ב,עט׳ 147 )! ( 2 ) המנהיר (בברטונית; 
ת:>ם 1 = אבן, !;!ל = ארוך): מצבה עשויה אבן בלתי־מסותתת 
הניצבת כעמוד, בגובה שבין מטר אחד ועשרה מטרים! המצ¬ 
בות מצויות בקרבת בתי־הקברות המגליתיים!( 3 ) קרומלד 
(בודלשית; !מסזס־ עקום, 11 :>€! = לוח־אבל): קבוצת מצבות 
כנ״ל הסדורות בשורות, בעיגול או בריבוע (דיתכן כי זהו 
ה״גלגל" הנובר בתנ״ד). גם הקרומלכים מצויים בקרבת בתי- 
הקברות המגליתיים• תפקידם, במו של המנהירים, אינו ברור. 
נראה ני שימשו מקומות לפולחן או לכנסים ציבוריים. 
!אפשר שחלק ממבנים אלה הוקם נגלי־עד לציון מאורע 
חשוב. 

ההשערות שהמ" הם מעשי־ידיו של .,גזע בוני־מ"", או 
של אוכלוסין בעלי "תרבות או דת מגליתית" אין להן אחיזה 
מדעית. בימינו מקובל על החוקרים כי הס" הוקמו לראשונה 
במזרח התיכון, במחציתו השניה של האלף הרביעי לפטח״נ, 
ומכאן נפח למקומות אחדים. אך אין להוציא מכלל אפשרות 
צמיחה עצמאית של רעיון בנייה זה באיזורים אחרים. ייתכן, 
שהמ" היו בחינת המשך לדירות שבתוך המערות של האדם 



הסגאלית ברנ׳ם הירי, ר 0 ת־הג 1 ?ז (צי?ום*אוויר טנגכת ש? 0 מצר, 
' םשנת 1068 ) 


הקדמון, מעין מערות־דירות מלאכותיות למתים. הללו הוקמו 
כדי להבטיח למתים מקום נאה ובר־קיימא. 

,. 111 ; 1950 ,€<} 0 ז*} 1£ ה 1 .ס 

. 0 ;* 1958 ,מ 0 //*)ע/ 7 ן׳^ן^ /ס 7/16 

. 1958 /ס 5 ז 16 ו 81411 ־ 

מ" בא"י. מבנים מגליתיים מצויים באיזור ההר משני 
עברי־הירדן, בבקעת־הירדן׳ בנגב ובסיני. במישור־החוף לא 
נתגלו. מרבית חס" מופיעים בריכוזי דולמנים עם סומולום 
(גלעד) או בלעדיו(נראה שכולם היו מנוסים בעבר)! לעתים 
מכל הריכוז גם מנהירים ולעתים נדירות— מבנים מגליתיים 
אחרים. בקרבת ריכתי הס" או בתוכם יש גדרות־אבן או 
"מתחמים" מעוגלים או רבועים, הנראים כמכלאות־צאן. 
הקשר בינם ובין המ" אינו ברור. 

רמת־הגולן (שיש בה במה אלפי דולמנים) ועמק־הירדן 
הצפוני (ובו כמה מאות דולמנים מרוכזים בעמק־בטיחה, 
איזור־כורץים ושמיר) מהווים יחדיו את אחור המ" העשיר 
ביותר בא״י. הדולמנים רבועים או פוליגונלים, חלקם מואר¬ 
כים כמסדרון. טיפוס מיוחד הולד וצר כלפי מעלה בפירמידה 
גפה. מ׳ עגול ענק ברג׳ם הירי (רמת-הגולן [ר׳ תמ׳]) בנוי 
מארבע חומות-אבן בגובה 2 — 3 מ׳ המקיפות, זו בתוך זו, 
גל-אבנים מרכזי בגובה 10 מ'. קוטר החומה החיצונה 
ב 150 מ׳. 

רמת עבר־הירדן עשירה בריכתי דולמנים, חלקם מלווים 
במנהירים שגבהם עד 2 מ׳, הערוכים לעתים בעיגול(=קרומ־ 
לך). דולמנים מרובעים מצרים בעמק-הירדן הדרומי (אדי- 
מה, ספט), והם מצטיינים במידותיהם הקטנות. אלה של סיני 
הקרויים נואמים (= קברים), בעלי צורה מרובעת או עגולה, 
נחקרו מעט עד עתה. 

ההפירות והסקרים שנערכו בריכהי המ" העלו ממצא דל 
הן בשלדים והן בחפצי-לוואי, עובדה שנהוג ליהסה לשדידת 
הקברים. על-פי הממצאים נקבע שהכד הם בעיקר מן המהצית 
השניה של האלף הרביעי לפסה״נ (סוף התקופה הנאלקו- 
ליתית וראשית תקופת הברונזה). אד חזרו ושימשו. בתקופות 
מאוחרות, ואף נוספו ונבנו. *. 

וע״ע א״י, פרהיסטוריה, עמ׳ 244 — 246 , ותמ׳ שם, עמ׳ 245 . 

; 1935 ,( 15 , 6 ה 41 מ 111 נ 1 81. ^6 ?4160x11010816 ת 1 ' 1 16 > 65 \ 111 שז\ 2 ) 

10 ח 01110 { 1 ח 710 01 ^ 10-50 ^ 6 ^ 0 ) 1 ^ 011 ^) 171 ! 011 ^ 0 ^!€€^־ 1.0 .ת 61 גו 1 

. 1 ז 4 ת\׳. . 11 ; 1961 <( 1 , 6010813 ג 1 ן>־ 1 \.. ■< 16111510x14 ? .ז 5 ת 1 ) 
. 1963 ) 1 (% 1€ זו)^) 701 

מ. שס. - א, רו. 

מגלן (מגלנאנש), פךנן — 38 : 3111305 ^ 1130 ־ 01 ? 

(ת 16€113 ! 4 ! 1 [!!!!!!!![!■!ש?) — ( 1480 — 1521 ), יורד-ים 
ומגלח ארצות פורטוגאלי, הראשון שמצא מעבר מן ד,אוקיא¬ 
נוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט וחצה את האוקיאנוס השקט 
בנסותו להקיף את העולם. מ' היה בן למשפחה אצילה. מ 1505 
שירת בצי הפורטוגאלי, והשתתף במסעות ובקרבות באפרי¬ 
קה, הודו ואיי הודו המזרחית, שהחשוב בהם היה כיבוש 
מלקח (במלאיה) ב 1511 . מ׳ שאף למצוא את הדרד המערבית 
למזרח הרחוק, לדעתו. לא גמל לו מלך פורטוגאל כראוי על 
שירותיו, ולפיבך הציע ב 1517 את שירותו לקרלום 1 מלך 
ספרד (ע״ע קרל ז\). בעקבות הסבם טורדסיליאם ב 1493 
(ע״ע אמריקה, עט' 177/8 ) היה לספרד עניין להוכיח שאיי 
המולוקים (ע״ע) העשירים בבשמים נמצאים ברשותה, ומכאן 
תמיכתה במסע שהציע מ', 





147 


מגלן(מגליאנש), פרנן — מגלת תענית 


148 


ס' קיבל 5 ספינות ועם ^■יות של 265 איש, בני לאומים 
שונים, יצא מנמל פדליה ב 20.9.1519 . הם חצו את האוקיאנוס 
האטלנטי בכיוון לאמריקה הדרומית, הגיעו לחופי בראזיל 
ואח״ב הפליגו דרומה לאורך החוף במטרה למצוא מעבר אל 
איי המולוקים שבאוקיאנוס השקט. בינואר 1520 הגיעו לשפך 
הריו דה לה פלטה וניסו למצוא בשוטם במעלח־הנהר מעבר 
בזה. במארס עגנה המשלחת במפרז סן חוליאן שבפטגוניה, 
למשך החורף. שם מרד חלק מהצוות ומי דיכא את המרד 
ביד קשה. באוגוסט 1520 יצאו שוב דרומה, ולאחר שאחת 
האניות נטרפה, הגיעו באוקטובר למיצר הנבסף, והוא נקרא 
על שמו (ע״ע מ', מצר־}. מ׳ קרא לקבוצת־האיים שמדרום 
למיצר "ארץ האש" (=טע־ה דל פואגו, ע״ע) ע״ש מדורות 
הילידים שראה שם. המעבר במיצר ארד 38 יום, ולפתחו 
המערבי הגיעו 3 אניות בלבד. 

במסע בן 4 חדשים חצה מ׳ את האוקיאנוס השקט, בפי 
שכינהו מ׳ עצמו. כשליש מאנשי צוותו נספו בדרך ברעב 
ובמחלות. הוא הגיע לאיים המריאניים ובבך פתח פתח לגי־ 
לויה של אוקיאניה (ע״ע). משם המשיך מ׳ לקבוצת האיים 
שנודעו בעבור מאה שנה בפיליפינים. מ' עגן באי סבו, הציע 
לשליט המקומי סיוע במלחמתו עם שליט האי מקטן ונהרג 
בקרב ( 27.4.1521 ). 

רק שתי אניות הגיעו לאיי־המולוקיט, ורק אניה אחת, 
בפיקודו של חואן סבמטיו אלקנו (ע״ע). חצתה את האד 
קיאנוס ההודי, הקיפה את אפריקה וחזרה לספרד ( 7,9.1522 ), 
בהשלימה את ההקפה הראשונה של בדודהארץ, בשעל 
סיפונה 21 איש, מהם 17 בלבד מאלה שיצאו למסע. בעקבות 
מסע זה הוברה אמריקה ביבשת בפני עצמה, שאוקיאנום 
רחב מפריד בינה לבין אסיה. 

האיטלקי אנטוניו פיגפטה (בז)£}ג 18 ?), שחשתתף במסע, 
פירסם את תולדותיו (בספר 41 . ס 11 ־נ 11110 סמזתי! 

0 ( 101 * [״מסע ראשון סביב העולם״], 1800 ) ובך זכה מ' 
בתהילה הראויה לו, 

; 1906 ,(ם 1$0 ז 10136 ז . 1 ׳<כ 1 ,ז x ^ז' מ 3113 ) 1 . 151 וגו 7 

; 1956 .ק. . 11 : 1929 ,םס 5 םש 0 .£ .£ 

. 1958 .ז 110 )^ 1 ^ו 1 ז 1 ז 7 ^€ז €1 1 ^-זו¥ 6 ^ 1 , 1 !ש 011 זו^ 

א. אם. 

(ספד'; 

מעבר מפותל בדרומה של אמריקה: הדרומית, 

מצפון לטד־ה דל פואגו(ע״ע), המקשר בין האוקיאנוס השקט 



לבין האוקיאנוס האטלאנטי, ארבו 583 ק״מ ורחבו נע בין 3 
ל 30 ק״מ, המיצר נמצא בתחומיה של צ׳ילה (ע״ע), אך הוא 
בעל מעמד של נתיב־מים בינלאומי. נקרא ע״ש מגלן(ע״ע), 
שגילהו ב 1520 והיד, הראשון שעבר בו. המבנה של המיצר 
מורבב ביותר: לארכו איים רבים שהופיהם תלולים ומבות־ 
רים ע״י מפרצים ופיורדים. סערות וגשם מכבידים אף הם על 
השיט במיצר. פתיחת תעלת־פנמה ב 1914 צמצמה מאד את 
חשיבותו בנתיב בינלאומי והיום הוא משמש בעיקר את 
צ׳ילה. העיר הראשית חיא פונטה ארנס ( 0 (צ 454 תוש', אומדן 
1966 ), שלה הנמל הטבעי הטוב ביותר לאורך חמיצר. 

מגלת אנטיוכיס, מדרש־אגדה היסטוריוגרפי, הידוע גם 
בשמות "מגילת חנוכה". "מגילת בני חשמונאי", 

ועוד. תבנו — תיאור אגדי של נצחונות בני החשמונאים 
ומאורע חג החנבה (ע״ע). מ״א ערובה עפ״י חשבון הזמנים 
התלמודי, אד היא מכילה גם ידיעות שמקורן אינו ידוע, וכן 
מצויים בה כמה שינויים מהותיים ביחס לסיפור החשמונאים 
שבספרי המקבים ואצל יוסף בן מתתיהו. המגילה נוברת 
הרבה בפי מחברים קדמונים, החל ב״סכוליון" למגלח תענית 
(ע״ע), ובן נבללה המגילה הרבה פעמים בסוף העתקות ב״י 
של חתנ״ך, ובתוך מחזור (ע״ע) התפילות להוצאותיו השד 
נות. הסיבה העיקרית לבד היא חתקדשותו של הספר בקרב 
העם, עד שראו בו מעין המשך לתנ״ד, ואף היו קוראים בו 
בציבור לאחר ההפטרה בשבת של חנוכה — עפ״י מנהג כמה 
קהילות באיטליה, צפון־אפריקה, תימן ועוד. המקור הארמי, 
ובעיקר התרגום העברי, של המגילה נדפס פעמים רבות, החל 
ב 1482 , ואילו מהדורות מדעיות של המקור הארמי נדפסו רק 
בעשרות־השנים האחרונות (ד ביבל׳). רב טעדיה גאון תיר¬ 
גם את מ״א לערבית, והקדים לה הקדמה. היו שחשבו את 
מ״א — עפ״י לשונה הארמית — לחיבור קדום ביותר ורצו 
לזהותה עם "מגילת בית חשמונאי" האבודה, הנזכרת בימי 
הגאונים, והמיוחסת על־ידיהם ל״זקני בית שמאי ובית הלל", 
דש שראו בה דו״ח מפורט ויחידי על תקופת החשמונאים 
שנשתמר בידי היהודים. לעומתם יש חוקרים המאחרים את 
זמן־חיבורה עד למאות 7 — 8 לסה״ג ומייחסים לה תפקיד לי¬ 
טורגי בלבד! לדעתם נתחברה המגילה רק לשם אמירתח 
בביחב״נ בדוגמת קריאת מגילת־אסתר בפורים. כיום נוטים 
לקבוע את זמן חיבורה למאות ד, 2 — 5 לםה״נ, ואת מקום 
חיבורד, — לא״י. 

פ. צ. קדרי, באיזו ארמית נכתבו! ס״או (לשוננו, כ״ג), 
תשי״ס, הנ״ל. פ״א הארסית (בדאילן, סבר השנה למדעי 
היהדות, א׳^ב׳), תשכ-ג/ד! י. יואל, ס״א, דפוס ראשון 
(קרית ספר, ל״ו), תשנ״ב, נ. פריד, נוסח עברי חדש של 
מ״א(סיני, ס״ד), תשכ״ם!, 111111111 11 ^ 5111 ,־ 03810 . 51 
/ 0 501011 1110 הס , 1 (ב 1 ז( 01 י 1 . 1148-51 ^ . 5 : 1925-28 

■^ 500 , 8440011131 .י 1 ; 1944 ,( 14 .^ 1451 ?) 1111111101100111 1110 

, 108 ) 01111011011111 ^ 1 1110 501011 1110 10 011011 * 1 ^ 111110 1 ' 011 ^ 

, 11110011111 ^ / 0 501011 7110 ,ץ 0 סס 4 ז .. 1 : 1945/6 ,( 36 , 148 

. 1952 

ס. 

מגלת תענית, ,חיבור קצר הבולל רשימת 36 ימים, בהם 
אירעו מאורעות טובים בתולדות ישראל, שלזברונם 
אסרו חכמים להתענות בהם, ובחלק מחם—גם להספיד מתים. 
מ״ת כתובה בקיצור נמרץ, בלשון ארמית, ואת צורתה הנוכ¬ 
חית קיבלה בסוף ימי הבית השני ולבל-ד,מאוחר בתקופת 
בד־בובבא. ערכה ההיסטורי של המגילה הוא בהקבלת תארי־ 
כיה עם ספריו של יוסף בן מתתיהו (ע״ע). קטעים ממ״ת 


פיזר-מאנ^אז 








149 


150 


סגלת תעגית ■ 

מובאים בחז״ל, ולפי מקור תנאי (שבת י״ג, ע״ב) חוברה 
מ״ת ע״י חנניה בן חזקיה בן גרון (ע״ע). מ״ת נהגה להלכה 
בקרב העם עד סוף תקופת ר,תנאינ 4 ואף נאמרו בה פרטי 
הלכה שונים, אולם במאה ה 3 בטלה מ״ת לפי דעת רוב 
חכמים ולמעשה חדלו לנהוג על־פיה — פרט לאיסור התענית 
בחנכה (ע״ע), בפורים ובראש־חודש (תע' י״ב, ע״א, תום' 
ר׳ד■ ואם! ירר שם ב', י״ב). אחר חתימת התלמוד נוסף לפ״ח 
נספח, או פירוש (״סכוליון״) — כעין ״גמרא״ ל״פשנה״ — 
בלשץ המשנה, המבוסם על ס׳ חשמ״א במקורו העברי, על 
מקורות תלמודיים ועל מסורות בע״פ שאינן ידועות ממקור 
אחר, ביניהן יחוס כתיבת חמגילח לאליעזר בנו של חנניה 
הנ״ל, שהיה מראשי המורדים בשלטון רומא (השר מלה״י 
ב', י״ז). ערכו ההיסטורי של הנספח מצומצם, אולם מ״ת 
עצמה יכולה להיחשב לחיבור ההלכתי העתיק־ביותר בכתב, 
ששרד מתקופת התנאים. במשך הזמן הוסיפו מעתיקים ועור¬ 
כים הערות וביאורים ׳נוספים, לפי טעמם, בייחוד ע״פ התל¬ 
מוד הבבלי, עד שהתפתחו שתי נוסחאות, אחת הקרויה ספר¬ 
דית והאחרת — איטלקית. 

התאריכים הנזכרים במגילה חם מלפני תקופת החשמר 
נאים (פסח שני ופורים), מימי חחשמונאים (חנוכה, חרבן 
בית המקדש השומרוני ע״י יוחנן הורקנום, יום ניקנור 
[ע״ע]), מימי שלטון רומא ביהודה (הסרת הצלמים מחצר 
ביהמ״ק, כנראה בימי פילטום), ומזמן מלחמת היהודים ברר 
מאים — שטיבם אינו ברור. יש תאריכים הנראים כמרמזים 
לנצחונוח הפרושים (ע״ע) על הצדוקים. מלבד שני תאריכים 
בלתי׳ברורים אין במגילה זכר למאורעות שאחרי שנת 67 . 

מ״ת נדפסה ראשונה במנטובה, 1513 , עם "סדר הקבלה" 
לאברהם אבן דאוד (ע״ע), בפני עצמה נדפסה מ״ת לראשו¬ 
נה באמשטרדם, תי״ט. הוצאה מדעית של המגילה בלווית 
מבוא ותרגום גרמני ופירוש יצאה לאור ב 1/2 ג 19 (ר׳ביבל׳). 

ב. צ. לוריא, ס״ת, חשכ״ד 1 . 11 ; 1922 ,.ד . 7 ו., 1111 ) 1 ־ 2 . 5 

. 1931/2 ,( 351 
ב. גל. 

מגמה, סלעים מגמת״ים,ע״עוולקניום;פטרולוגיה. 

- 1 ■ד ׳: ד• ־ : ז■ • • ; ־ 1 • : ׳ ־.־ : ■ ־ו 

מגן דוד, סמל המורכב משני משולשים שווי־צלעות המו¬ 
נחים זה על זה במהופך, בעבר היתר, לסמל משמעות 
מאגית, והיום הוא מקובל כסמל יהודי. מקורו אינו ברור. יחד 
עם צורה גאומטרית, רמויית-כובב, בעלת חמישה חודים 
("חותם שלפה") היה מ״ד ידוע לעמי-קרם בא״י ובהודו, 
בבבל ובמצרים כעיטור וכסמל 
הדוהה כוחות מזיקים ("עין 
הרע"). שתי הצורות מופיעות 
חן בקמיעות והן על-גבי קברים 
של עמי־מזרח שונים. עד סוף 
חמאה ה 17 לא נתייחד שם מוג¬ 
דר לבל אחת משחי הצורות. 
בא״י נמצאה צורח מ״ד חרותה 
על-גבי אבן־בניה בחפירות מגידו ו״חותם שלמה" נתגלה 
בחפירות בעופל בירושלים טבוע בירית של כר מן התקופה 
שלפני החשמונאים, ובין זרועוחיה האותיוח י ר ש ל ם. סימן 
של מ״ד נמצא בירושלים גם ברצפת ליתוסטראתוס מהמאה 1 
לפסה״נ. שתי הצורות מופיעות גם על-גבי אפריזים חיצונים 


מגן-דוד אדם 

של בתי־כנסת בגליל מן המאות ה 2 וח 3 לםה״נ וגם בקיר 
אחת הקטקומבות בבית־שערים (ע״ע) ללא כל משמעות 
דתית או לאומית. 

צירוף המלים מ״ד מקורו בתלמוד (פסחים קי״ז, ע״ב) 
כסיום לאחת הברכות הנאמרות בביהכ״נ אחרי קריאת התו¬ 
רה. השימוש במ״ד בחינת קמיע במזוזות מקורו בא״י או 
בבבל במאה ה 7 לסר,"נ. אולם המלים מ״ד כשם הסמל נזכ¬ 
רות לראשונה במאה ה 12 ב״אשכל הכפר" של הקראי יהודה 
הדסי, במאות ד. 6 — 9 מופיע המ״ד על מצבות בודדות של 
יהודים באיטליה ובס¬ 
פרד כתואר-לוד לשם 
דוד. מן המאד, ח 11 
ואילך התחיל השי¬ 
מוש במ״ד ובחותם 
שלמה להתפשט ער 
לימי ר' משח זכות 
במאה ה 17 . באותה 
תקופה השתמשו מצ¬ 
דדי שבתאי צבי ב־ 
מ״ר כסמל משיחי. 
בימי הקיסר פרדיננר 
1 (הומלך 1526 ) שי¬ 
מש המ״ד כסמל לק¬ 
הילת פראג, וייתכן 
ששימוש זה הונהג עוד בימי קרל (הומלך 1355 ) ! 
לאחר מכן סיגלו לעצמן קהילות אחרות בבוהמיה ובאוס¬ 
טריה את המ״ד כסמל. על אבן-גבול שהוקמה בווינה ב 1656 
צויינה ההפרדה בין העיר הנוצרית ובין העיר היהודית ע״י 
מ״ד על הצד היהודי וצלב על הצד הנוצרי. 

אחרי גירוש וינה ( 1700 ) נשאו אתם היהודים את סמל 
המ״ד לארצות שונות 
ומאז חדר שימושו גם 
לביהכ״נ. רק במאה 
ר, 19 נעשה המ״ד ל¬ 
סמל היהודי בד,׳ 
הידיעה. התפשטותו 
בבתי כנסת ועל מצ¬ 
בות הניעה את ראשי 
התנועה הציונית ב- 
1897 להכריז עליו 
כעל הסמל המרכזי בדגל התנועה, שנהפך לדגל מדינת 
ישראל. בתקופה הנאצית חייבו השלטונות הגרמניים את 
היהודים לשאת מ״ד על בגדיהם ובתוכו הכתובת "יהודי" 
בשפות שונות (ע״ע אות קלון, עמ׳ 341 )! כן צוייר מ״ד על 
שטרי־הכסף שהנאצים הוציאו בגטאות (ע״ע גטו, עמי 607 ), 

ג. שלום, פגךדור, תולדותיו של סמל(לוח "חארץ"), תש״ט, 

מין ^. 1116 ) , 3.1£1 ^ו 11 ט 1 ג) . 1 ^ 

111 .ז\■ : 1901 ,(ז\ 1 ,.״״ 1 .ס , 011 ^ 0 . 1 ) 0 [ . 1 .< 11 ג 1 ג 1 ) 

, 11 ?( 011 ס 1£ ) 000 . 11 .£ ;* 1909 ^ 1 ) 1171 ! 11171 ) 

. 1958 , 11 ^" ,^ 11710 * 1 111 )%ת 7€€0-110 כ) 171 ! 01 {{ 1 [ 7 ץ 8 

ם. 

מגן־דוד אדם, אגודת מתנדבים ארצית לד,גשת שירותי 
עזרד, ראשונה בישראל, המקיימת גם שירותי אמבו¬ 
לנסים וטזירות לאגירת דם ומוצריו, בימי-שלום ובשעת- 
הירום, במד״א כ 4,500 מתנדבים פעילים ברחבי-הארץ. 



סביעת ,חותם־ע 5 םה" מרמת־ 
רח? (הסאה ה 4 5 םםה״נ) 



סצבת ד׳ דוד גא:ז ו 541 נ בבית• 

הקברות העהיה בפראג. ה$ןוח (גרם׳: 
גאנז) וו־ס״ד ססמלים את ׳ 108 



ס־כ": ת-יי.! ענרי יא־טוי ע; רג:־*-ד. 
טריה 1345 

משמאל: חותם עברי ובו "חותם •׳ 8 לםח", 
׳עטראוביגגן/רננבבורג; 1871 




151 


מגן־דוד אדם — מגנה כרטה 


152 


האגודה נוסדה בשנת. 1930 על־ידי קבוצת מתנדבים, 
שבראשה עמדו ד״ר משולם לבונטין, משה פרנקל ומשה 
רבינוביץ, לשם מילוי אלחס התפקידים המוטלים'על אגודה 
ארצית של הצלב האחם (ע״ע)■ שלטונות המנדט סירבו 
להביר במד״א כבאגודה ארצית, משום שלדעתם לא נועדה 
האגודה להגשת עזרה לשני העמים בא״י. לפיכך צומצמו 
מטרות מד״א להגשת עזרה ראשונה בלבד, לפהות כלפי־ 
חח < ואילו כלפי־פנים, היתה האגודה השירות הרפואי של 
ההגנה בשנות המאבק שקדמו להקמת המדינה וממנח צמח 
גם גרעין חיל־הרפואה של צה״ל. בימי מלתמת־הקוממיות 
גויסו מתנדבי מד״א ומילאו בתקופת הקרבות תפקידים חשו¬ 
בים כמדריכים וכחובשים. 

עם קום: המדינה חוענק למד״א מעמד חוקי ומטרותיו, 
סדרי עבודתו ומבנהו הארגוני הוגדרו בחוק מד״א תש״י— 
1950 ובתקנון שנתקבל זמן קצר לאחר־מכן. החוק מחייב 
את האגודה לבצע תפקידים שהוגדרו כ״תפקידים שנועדו 
לאגודות ארציות של הצלב האדום" על־פי אמנת ז׳נווה. 
נשיא מד״א מתמנה על־ידי נשיא־המדינה לתקופה של שלוש 
שנים. האגודה פועלת באמצעות 63 סניפים ברחבי הארץ! 
המחלקות השונות במרכז מד״א מגישות לסניפים שירותי 
ארגון ומטה. 

בשנת 1967 הוגשה עזרה ראשונה לכ 160000 איש! 
ובאותה שנה השתמשו קרוב ל 100,000 איש בשירותי 300 
אמבולנסים. — מבין תפקידי מד״א; גיוס מתנדבים ואימונם 
בהגשת עזרה ראשונה ! אבטחת אירועים פומביים וכינוסים 
המוניים בשיחתי עזרה ראשונה! שירותי הדם והרחבת 
ביטוח־הדם הקיבוצי במפעלים ובמוסדות! הדרכה בנושאי 
העזרה הראשונה לכלל האוכלוסיה! מגע הדוק עם הג״א 
וחיל־הרפואה של צה״ל. שירותי־הדם דואגים לאיסוה תרר 
מות־דם, הן במסגרת ביטוח־הדם של מד״א והן על־ידי 
מבצעים מיוחדים של תרומות-דם המוניות במקומות פומ¬ 
ביים (מבצע תד״ם), שירותי-הדם של מד״א מספקים את 
חלק־הארי של תצרוכת בתי-החולים בארץ בדם טרי. תכנית 
ביטוח-הדם של מד״א הופעלה על-ידי האגודה ב 1957 וכיום 
נפנים עליה כ 400,000 מבוטחים. המכון להפרדת דם (פראק- 
ציונאציה) שליד שירותי־הדם מספק לבתי־חולים ולכלל 
האוכלוסיה מוצרי-דם שונים כגון פלאסמה, אלבומין, גאמא־ 
גללבולין, פיברינוגן ופקטור אנטי־המופילי, המשמשים לטי¬ 
פול במחלות'מסויימות. 

תקציבו השנתי של מד״א הגיע בשנת התקציב 1968/9 
לכד מילית ל״י. מימון תקציב זה בא ממקורות שונים: 
הקצבות, הכנסות משירותים ותרומות הציבור בארץ ובחד׳ל. 
כמו-כן מקיימת האגודה מפעל־הגרלה שנתי. סניפי מד״א 
נתמכים על-ידי העיריות והמועצות המקומיות. 

אגודת מד״א עומדת בקשר מתמיד עם מרכז הצלב האדום 
הבינלאומי ועם אגודות ארציות של הצלב האדום במדינות 
שונות והיא מחישה סיוע לחדל במקרים של אסונות ומפג¬ 
עים המוניים. בשנים האחרונות הוחשה עזרה ל 21 ארצות 
במקרי-אםון שונים, צוותי-הדרכה של מד״א פעלו בשנים 
האחרונות בארצות־אפריקה המתפתחות לשם הכשרת צוותי־ 
מדריכים מקומיים בנושאי עזרה ראשונה ובריאות־הציבור. 
מד״א סייע בידי הרשויות המוסמכות בטיפול בשבויי מלחמת 
ששת הימים, על־פי אמנת ז׳נווה! ובאמצעות האגודה אה 
חודש קשר הדואר בין תושבי השטחים המוחזקים לבין קרו- 



העברה שצ^עים סצרים פאמבולגסים של סר׳־א לממוש ׳של הזולג הארוס 


ביהם במדינות ערב וברחבי-העולם. ואעפ״כ אין האגודה 
מוכרת עדיין על-ידי הצלב האדום הבינלאומי כאגודה לאד 
מית, המסונפת אליו, משום שהאגודה הבינלאומית איננה 
מוכנה להכיר ב״מגן־דוד" כסמל־מגן, כמו שהיא מכירה 
בצלב ובסהר (במדינות מוסלמיות). 

מש. רב. 

11112 ) כרטה — 1 ח 11 ז 3 :ו־ 1 שנן 11 3 ז:^ 3 ^ — (לאט׳; 

מגילת הזכויות הגדולה), כתב־זכויות שנתן ג׳ון מלך 
אנגליה לבארונים ביוני 1215 בראנימיד ( 156 ; 1 מ 1 ע £11100 ). 
מסמך זה הגביל את סמכויות הכתר ונחשב לראשית המשפט 
החוקתי האנגלי. השם מ״כ, שלא נמצא במסמך המקורי, ניתן 
במרוצת המאה ה 13 כד להבדיל כתב־זכויות זה מהענקת 
זכדות נרחבת יותר הנוגעת לזכויות ציד ויערות ( 4 !ו:): 01 ■} 
מזעוס). כבר ביולי 1215 ביקש ג׳ון מהאפיפיור אינוצנטיום 
111 לבטל את התחייבותו, והאפיפיור נענה לו חודש לאחר- 
מכן. ב 1216 וב 1217 אושר המסמך, בשינויים־מספר, בידי 
מועצת־העוצרים של המלך הקטין הנרי 111 • ועזוב ב 1225 , 
לאחר שהגיע הנח לפרקו. עד 1422 אושרה המ״ב כ 60 פעם, 
תמיד בנוסח של שנת 1225 . ונרשמה מסעם אדווח־ 1 ב 1297 
בראש ספר-החוקים שלו ( 1011 ( ;>] 11 ] 8£3 ). הנוסח של שנת 
1215 נשתכח למעשה עד המאה ה 17 , הנוסח המקוח מצוי 
כיום בארבעה עתקים: שנים בקתדרלה של לינקולן וסולז־ 
ברי ושני עתקים בבריטיש מיחאום. 

נהוג לחלק את המ״כ ל 63 סעיפים שעיקר תכנם; 1 ) ניסוח 
מדוייק של "הנוהג" המחייב בין סניור לוואסאל, ובעיקר 
בין המלך לבין הוואסאלים שלו, כך נקבעו הסכומים המיח 
ביים שיורש הפקד (פאודום) חייב לשלם; נאסר על הכתר 
להשיא יורשות עשירות לכל המרבה במחיר, אם מעמדו 
נחות ממעמדה! נאסר עושק קטין שהכתר הוא אפוטרופסו. 
2 ) נקבע שדרושה הסכמתה של "מועצת הבארונים הכללית" 
כל-אימת שהכתר ידרועז תשלום "דמי סיוע" החורגים מן 
הנוהג הפאודלי המקובל. סעיף זה ( 14 ) הוא בעל חשיבות 
קונסטיטוציונית מיוחדת, שכן הוא מבשר את זכות ההסכמה 
של "מועצת הבארונים הכללית", אם הפארלאמנט, להטלת 
מיסים. 3 ) תיקונים והגבלות בדרכי־פעולתו של המנהל המל¬ 
כותי, במגמה למנוע פעולות שרירותיות ובלתי־חוקיות, וכן 
להבטיח את מעמדם של חבארונים. כך נקבע שאין לאסור 
בן-חורין, להוציאו אל מהח לחוק, להגלותו או להפקיע את 
רכושו אלא "במשפט בפגי בני מעמדו או לפי חוקי הארץ", 
והזכות לצדק ולמשפט לא תימכר, ולא תימנע מאיש. 
4 ) עניעים הקשורים בנסיבות' מרד-הבאחנים, כתיקון 




153 


ממה כרטה — מגנדליים 


154 


. 1 *־־'י^*י^? 484 *מ 44 ר' 5 *־י 1 * י ^ 

^ 4 וי^ 1 .ל 1 ■ ■ ^*־■"*■^^י^ג^״״י^^ן 

•ן) )וד<ן^ 

^^'יי)י 0 ..^^י^ג״״ןל^* 1 > 1 ' 7 ^׳ '׳־•? 
^{זזו 4 \^*,^! 4 ^?ן^'זמ ^זגי^^^ןייי״יז!^; 
- ■*י,■* ■ יי■' ^ 
<:''^׳ז■* ^ י״־ ■יל" ■ 11 י ׳ 

ן[יממ 4 ^'י'\^. 5 יז* 8 ^^' 

^י ■־״ .> ,י■^■ 


קטע מהמגנה ,כרטה — שםוינרים 
ב 1 זזיהודים (^מו=זאום וזברימי) 


עוולות שנענשו לבאתנים ולבעלי-בריתם, (בהם אלכסנדר 
מלו סקוטלאנד), וגיררעו השכירים הזרים מאנגליה. 3 ) כינח 
גוף בן 25 באדונים, שיפקח על קיום הזכדות המפורטות 
במ״כ, והטלת חיוב על גוף זה, במקרה שהמלך יסרב להישמע 
לדרישתם, לאלצו לכך "בכל דרך אפשרית". 

היהודים נזכרים במ״נ בסעיפים 9 — 11 , הקובעים הגנה 
ללווים כסף מיהודים וליורשיהם. 

עד המאה ה 15 נזכרו סעיפיה השונים של חמ״כ בהתדיי־ 
נדות משפטיות. לאחר שכחה יחסית עלתה ונתגלתה המ״כ 
מהדש במאה ה 17 , בתקופת המאבק בין הפארלאמנט לבית־ 
סטיוארט. המשפטנים שחתבסםו על המ״כ, כגון אדוורד קוק, 
נתנו פירועז רחב למ״כ, בתארם את עקרונותיה הכלליים 
כערובה לזכויות הפרט והפארלאמנט. עקרונות אלה, בריח 
פירושיהם של משפטני המאה ה 17 , מצאו ביטוי בכמה חוקים 
מרכזיים, כגון "עצומת הזכויות" (; 1116:111 0£ ג 101 ; 111 ־< 1 ) 
( 1628 ), שאסרה מיסוי ומאסר שרירותיים, הטלת משטר 
צבאי והשכנת חיילים בבתי-אזרחים בגד החוק, וכגון "הבאס 
קורפוס" (ע״ע). חוקי המועזבות האנגליות בצפודאמריקח 
במאה ח 17 כללו הבאות מילוליות מהמ״ב. אה״ב, שירשה 
מסורת אנגלית זו, נתנה ביטד לכך בחגיגות שנערכו ב 1965 
במלאת 750 שנה למתן המ״כ. 

היסטוריונים וחוקרי חוקה ומשפט במאות ה 19 — 20 הביעו 
הערכות שונות ביחס למ״כ. היו שטענו, שאין במ״כ אלא 
הבטחת זכדות־יתר פאודאליות. לעומתם טענו חוקרים אח¬ 
רים, שמשפטני המאה ה 17 פיארו והאדירו את המ״ב ואף 
ייחסו לה פירוש! מוטעה בעיקר משום עמדתם נגד עריצות 
הכתר! אף־על־פי כן צדקו משפטנים אלה בפירוש רוחה של 
המ״ב אם לא בפירוש מליח, ו״כל ההיסטוריה החוקתית של 
אנגליה איבה אלא פירושז למ״כ" (סטאבז). 

1 זס^)ז 0 ^הז 1 הס€ .ל) ./ג ,(.!>£) 1€1611 ו> 1 ל .מ . 11 

6 * 11 /ע 116 ^ מן 11016 1 ז% ,.€ ,מ $0 עח 1 ס 1 ר 1 .? ; 1917 

,.€ .#ג . 8 .ע\ ; 1948 ,מ 0 /^ןן?'*/מ 0 ס 1 /^ 11 ^ £71 

; 1965 34 ** 1 14 * 6 ^ 1.6 ;■€ . 14 ח 11£ >ח 1 זהי 5 .? ;^ 1958 

. 0 .ן ! 1965 .? 1 *ז 6 ^ 06 ( 1 זס . 74 ,במגס 

. 1965 . 4 ! . 14011 

אמ. ל. 


מגנוליים (;>ב 0£ ג 11 ס״* 13 ו 1 ), משפחת צמהים דדפסיגיים, 
הכוללת 18 סוגים וכס 30 פינים, בעיקר מןחאיזורים 
הממוזגים־המים של אסיה המזרחית, אמריקה הצפונית ואוס¬ 
טרליה ! בעבר היו נפוצים גם באירופה. המ" הם עצים או 
שיחים בעלי עלים מסורגים, לרוב פשוטים, לעתים רחד 
קות — בעלי-אונות. הפרחים בדרך־נלל גדולים ובודדים, 
בקצות ענפים או בחיקי עלים■ לרוב דרמיניים. איברי הפרח 
ערוכים על התושבת בסידור סלילי או בחלקם סליליים 
ובחלקם דוריים. עלי העטיף דוריים, לעתים מתחלקים לגביע 
וכותרת! האבקנים מרובים! עלי השחלה מרובים אף הם 
וחפשיים, כל אחד מהם מהווה עלי לחוד. העלים ערוכים 
בסליל סביב התושבת, המתרוממת כחרוט במרכז הפרח. 
הפירות החלקיים, הנוצרים מן חעליים הבודדים, הם מפר 
חיות,כנפיות אובתי-גלעין. לרוב מצטרפים חפירות הבודדים 
לפרי מקובץ, דמוי אצטרובל. סימן אנטומי לכל המ״: תאי 
פרנכימת־הגבעול והעלים עשירים בגרגירי-שומן, ובסוגים 
אווז-ים — העצה מחוסרת טרכאות. 

מהסוגים החשובים: 1 ) 'מגנוליה (ב 011 ״ 8 ג 51 ), עצים 
!שיחים גבוהים, ירוקי־עד או נשירים! כ 30 מינים. המין 
הידוע ביותר הוא מ' גדולח־הפרחים ( 3 ז 1£10 נ> 11 ב־ 81 .^ז). 
זהו עץ־נוי (עד 30 מטר), ירוק־עד, בעל עלים פשוטים 
וחלקים, שמוצאו מדרום אה״ב ומרבים לגדלו לנד בארצות 
החמות. הפרחים גדולים, בהירים וריחניים מאד. מין אחר 
הוא המי המחודדת (בז 11113 ד 30111 .!ו(), גם הוא עץ גדול ושופע 
ביותר, אפייני במיוחד לחלקים הדרומיים של היערות הנשי¬ 
רים באמריקה הצפונית. פרחיו ירקרקים או צהובים, עצתו 
טובה. 2 ) בסוג שושנן( 11 ס-ז! 15110 !ס 1 י! 1,1 ) שני מינים של צמחי־ 
נוי המצדים באמשקה הצפונית ובסין. שושנן־הצבעונים 
(גמ&וק!!!!] ״ 1 ) הוא אחד העצים הגדולים של היערות הנשי¬ 
רים באמריקה המזרחית, גבהו עד 60 מ' ורחבו 1.20 — 1.80 
מ'. פרחיו דמויי פעמון מזכירים את הצבעוני. עצתו משובחת 
וידשה במסחר. המינים מ׳ גדולת-הפרחים שושנן-הצבעונים 
מטופחים בארץ כצמהי-נד. 

משפחה קרובה לם" הם החג^סג-סזמנז^יו יש המגדירים 
אותה כתת־משפחה של הט". על משפחה זו נמנה הסוג 
!!!!!!ס!!!!, הגדל באמריקה הצפונית ובאסיה המזרחית. 
מפורסם הוא המין. 1 ("האניס הכוכבי". ע״ש צורת 
פידותיו). זהו שיח ירוקשד, בעל עלים מנוציט, שמולדתו 
כנראה סין! פריו מורכב מ 8 — 12 מפוחיות. הפרי וזרעיו ריח¬ 
ניים מאד ובעלי טעם מתוק. הצמח מניב פירות מהשנה ה 6 
עד השנה הסס! דותר לחייו. מפירותיו ומעליו מפיקים 



כמרכז — כרח ע 5 טננוויח !דזק־ח-הפרח' 0 

חוזר לאורד: מיסין—פרח ןעל .}\; ם?ןםאל — 6 רי <׳ן 5 

"ה 1$ כינ! חנוככי" 




155 


מגנוליים — מגנזיום 


156 


שמן ?ותרי — "אניס" (הדומה לשמן המופק מהצמח 8 ניס, 
ממשפחת הסוככיים)! השמן מורכב בעיקר מאתנול. בגלל 
תכונות אלו משמש הצמח בתעשיית ליקריים וברפואה, 
וכתבלין חשוב בארצות־המזרח. ביאפאן. בסין ובוויטנאם 
מוצאים ליד בתי־קברות וכנסיות מין אחר, המכונה האניס 
היאפאני או הקדוש (מ 1 נ £1181081 ־ 1.1 )! בעבר ערבבוהו בטעות 
עם המין הקודם. פירוחיו מכילים רעל, קליפתו הריחנית 
שימשה לקטורת. סוג אחר הוא הצ׳גבמ״ם, שמיניו מצויים 
עפי״ר בחצי־חכדור הדרומי. המין "־;ותביאי.ס הנפרן מאמ¬ 
ריקה המרכזית ועד ארץ־האש, מספק עצה טובה. 

-! 0 ^ /ס ׳גןמעמש:גן 71 ,ססחסז^ב״,! . 1 ל . 0 ; 1925 . 126-129 
. 1951 , 503-505 . 1 ) 1071 ? €14107 

יע. ג. 

מגנום שמם של מלכים בסקאנדינוויה. החשו¬ 

בים בהם; 

(א) מלכי נורווגיה; 

( 1 ) מ' הטוב ( 1024 — 1047 ) מלך ב 1035 — 1047 , נקרא 

ע״ש צע 1 ״ז 03 (קרל הגדול). ב 1028 גורש עם אביו 

המלך אולף "הקדוש" (ע״ע) בידי קנוט הגדול (ע״ע) לרו¬ 
סיה, אד במות קנוט ב 1035 חזר לנורווגיה והוכתר למלך. 
לפי הסכם עם מלך דנמרק ירש אותה מ׳ ב 1042 . בראש צבא 
דני־נורווגי הדף (ב 1043 ) אתהונדים (ע״ע), שפלשולדנמרק 
מדרום. מ 1046 מלך יהד עם 'דודו הרלד 111 הוח־רודד, 
(ע״ע). מ' ירש ממלך דנמרק גם את התביעה לנתר אנגליה, 
אך בזמן הכנות המסע לשם נהרג בתאונה. 

( 2 ) מ׳! 7 \, מתקן החוק — — ( 1238 — 1280 ) 

מלך ב 1263 — 1280 . הוא השלים עם הסקוטים ב 1266 , במברו 
להם .!ת איי ההבו־ידים ומן. מפעלו החשוב-ביותר חיה 
חקיקת חוקים משותפים לכל הממלכה במקום המנהגים 
המקומיים. חוק אחד קבע את דרגות-האצולה השונות, ולכל 
דרגה את זכויותיה. ב 1277 הגיע להסכם עם הכנסיה על 
מעמדה בנורווגיה; הבנסיה ויחרד, על זכותה לד,תערב בסדרי 
יחשת הבתר, תמורת חופש בשפיטת אנשיה. 

(ב) מלכי שוודיה: 

( 3 ) מ׳ 1 ל ד ו ל ו ם— 1.3£111135 — ( 1240 — 1290 ) מלך 
ב 1277 — 1290 , הדיח את אחיו ^דמר ומלך תחתיו. מגמת 
מדיניות מ' היתד, לחזק את המלוכה כנגד האצולה הגבוד,ר" 
הוא הוציא מידיה את המשרות החשובות 1 פעל בשיתוף־ 
פעולה עם הכנסיה. ב 1280 שיחרר מתשלום מיסיס כל מי 
ששירת בצבא כפרש, ובכך הגדיר באורח משפטי את מעמד 
האצולה. 

( 4 ) מ׳ 11 אריקסון — מ 550 אל 11 ינ — ( 1316 — 1374 ) מלך 
שוודיה ב 1319 — 1365 ומלך נורווגיה (מ׳ 11 ז\) ב 1319 — 
1343 . מלך שוודיה בירגר מגנוסון היה דודו של מ' וחוקון ¥ 
(ע״ע) מלך נורווגיה' היה סבו. לאחר מות שניהם הומלך, 
בהיותו כבן 3 , על שתי הממלכות, עד 1332 משלה אמו העו¬ 
צרת. ב 343 נ המליך מ׳ את בנו הוקון! 57 בנורווגיה אך נשאר 
עוצר שלד, עד 1355 . ב 1363 השיא מי אח הוקון למרגדט 
בת המלך הדני. בכך נסללה הדרך לאיחוד כל סקאנדינוויה 
בשלטונה ( 1387 ). 

ב 1350 חוקק מ׳ חוקה משותפת לכל הממלכה. ב 1359 
זימן אספה של 4 המעמדות — האצולה, הכמורד" העירונים 
והאיכרים — מחוך כוונה שהמעמדות הנמוכים יהוו משקל- 
נגד לאצולה. ב 1365 הכליכד, האצולה את אלררט ממקלנ- 


בורג במקום מ', שנכלא לשבע שנים, ואת שארית ימיו בילה 
בנורווגיה, 

וע״ע דנמרק, עמ׳ 899 ! נורוגיה, ש ודיה. 

־ ־ ■' אל. ל. 



מגבוס, הינריןל״גוסטו — 5 נ 11 ו 8 ג)\ 011512¥ ' 1011 ־ 14£1111 — 

'( 1802 , ברלין — 1870 , שם), פיסיקאי וכימאי 
גרמני. מ' רכש את חינוכו באוניברסיטת עיר מולדתו וב- 
מעבדת ברצליוס שבאוניבר¬ 
סיטת שטוקהולם ( 1830/1 ). 
בין השנים 1834 ו 1869 שימש 
פרופסור לכימיה ולטכנולוגיה 
באוניברסיטת ברלין וב 1840 
נבחר לאקדמיה למדעים בעיר 
זו, עבודתו המדעית התרכזה 
בבעיות בחרמודינאמיקה ו- 
הידרודינאמיקה מחד ובכימיד, 
אי־אורגאנית ואורגאנית מ- ״ . 3 ."ן 

אידך. 

פ׳ חקר את משוואות התנועה של זורם הנע במהירות 
נתונה והמופרע ע״י גוף מוצק מסתובב (=אפקט-מ', — 
ר׳ ציור), התעניינותו של מי בנושא זה באד, לו מחקירתו 
את התנועה של קליע הנע בגאז האטמוספירי. נושא אחר, 
בו הגיע מ' להישגים חשובים, הקשור אף הוא בגאז האטמו¬ 
ספירי, הוא התלות של לייז ..־.־ס־.— 

הרוויה של אדי המים בטמ- 
פראטורה של הסביבה בה 
הם מובלים (= נוסחת־מ', 
שהיא תוצאה של משוואת 
קלאוזיוס-גלפירון [ע״ע תר־ 
מודינמיקד,]). כן חקר מ'את 
מקדמי ההתפשטות של גא- 
זים לא־אידאליים שונים 
( 1842 ) ואת בעיית ההתפשטות הפסאודו־אדיאבטית 
(ע״ע מטאורולוגיה) של אוויר רווי ( 4 ^ 1 ). ^רמואלק־ 
טריות ניסח מ׳ חוק הנושא את שמו, הידוע גם כחוק המעג¬ 
לים ההומוגניים והדן בהפרש הפוטנציאלים בין קצותיו של 
צמד תרמי'(ע״ע תרמ^לקטריות).'במקצוע הכימיה חקר מ" 
חומצות ומלחים שונים וכן את בליעת החמצן ודו-תחמוצת 
הפחמן ע״י הדם ( 1845 ). כמו-בן פרסם ספר מקיף; ־ 1 ז 31-3 >ץ 11 
118£11 גו 011 ט 5 ־ £1 ] 11 ^ £11£ צ 11 (״מחקרים בהידראוליקד,״), 9 ־ 1855 . 

אר. כה. 


אפקט־ם;;וס ; סיבוב עי חגויו 2 
בכיוו! רוחץ גורם יתאוצה ישי 
ד,זריםר, בס ויתאוטה ב 11 (הדבר 
טורגם ע״י צפיפותקווי־הזריסה). 
כתוצאת סבך נוצר כוח 11 , הפועז 
ע 5 ד,ניי 5 בכיוון סאונד יביווז 
רוזרימה 


מע 1 יום ( 1 תט 51 :>מ 8 ב 1 \), יסוד כימי מתכתי, בעל גוון 
מבהיק כעין הכסף. הטמל הכימי 14:8 , המשקל 
האטומי 24.32 (בטבע מצויים שלושה איזוטופים שמספרי 
המסה שלהם 24 , 25 ו 26 ושכיהותם היהסית 78,8% , 10.1% , 
ו 11.1% בהתאמה). המספר הסידורי 12 . סידור האלקטרונים 
סביב לגרעין י 38 ''< 21 י 25 י 18 ! הערכיות 2 ! המשקל הסגולי 1.74 ! 
הקשיות 2.0 ! נקודת-ההיתיד ״ 650 ! נקודת־הרתיחה ״ 1,103 , 
ד.מ׳ ניתן לחישול, לרקיעד, ולמשיכת חוטים. גמישותו בינו¬ 
נית! מודול הגמישות '' 111 ומ/ 8 צ( 4.570 : חוזק המתיחה 
-!מנמ/^פ! 20 . מוליכות חשמלית ותדמית—כשליש מזו של 
הנחושת. התפשטות תרמית 0.000026 לכל מעלה. באוויר מת¬ 
כסה המ' בשכבת-תחמוצת דקה המגינה עליו בפני חמצון 
לעומק. מ' נקי אינו נתקף ע״י מים קרים! במים רותחים הוא 




157 


פוגנזיופ 


158 


נסם אגב פליטת מיהן 80+112 ^ 1 0 גמ+ 18 \ן. אבקו! מ׳ 

ניצתת בקלות ובוערת אגב פליטת חום רב ואור עז, העשיר 
בקרניים אולסרא־סגולות. תוצרי הבעירה הם התחנווצת 180 י 1 
והניטריד! הניטריד מתקבל גם בראקציה של אבקת 
מ' עם חנקן נוזלי. עם פלואור ובלור מתחבר המ' אגב בעירה 
נמרצת; עם ברום ויוד הראקציה איטית יותר. חמ' נמס 
בקלות ברוב החומצות, מלבד חומצת מימן פלואורי, שבה 
הוא מתבסה בשכבה דקה של פלואוריד המונעת את 
המשך הראקציח. עם אלקלי אין המ׳ מגיב. 

תולדות גילוי המ׳. ןפרת המ' ,מלח אפסום", נת¬ 
גלתה ב 1695 ע״י גרו(׳״■־ 01 ). ב 1808 עלה בידי דיוי(ע״ע) 
להכין אמלגמות (ע״ע) של מי, שמהן הפיק אח המתכת 
הטהורה. אחריו הפיק בסי (׳ל 58 ״ 6 ) מ׳ טהור ע״י התכת הכלו־ 
ריד שלו עם אשלגן. בשנת 1833 הצליח פרך (ע״ע) לראשו¬ 
נה לקבל מ' טהור בדרך האלקטרוליזה של מלחיו המותכים. 

מציאותו של ה מ' ב ט ב ע. המ׳ הוא היסוד השמיני 
בין היסודות הנפוצים וריכוזו הממוצע בקרום בדור־הארץ 
הוא 1.95% . במטאוריטים (ע״ע) אבניים (כונדריטים) פגיע 
שיעורו ל 14.4% . 

המ׳ מרוכז בכדור־הארץ כמעט כולו בפזה הסיליקטית 
והוא, איפוא, יסוד ליתופילי ואוכסיפילי מובהק (ע״ע גאו־ 
כימיה). 

קיים דמיון רב בגודל יון המ'(^/ 0.78 ) לבין זה של הברזל 
הדדערכי ( 0.83.4 ). שני היסודות האלה מופיעים, איפוא, 
לרוב באותם המינרלים ומחליפים בהם זה את זה. מינרלים 
אלה ידועים בשם מינרלים פיררמגנזיים והחשובים שבהם 
בסלעים המגמתיים הם: אוליוין(ע״ע), גרנטים (ע״ע), פירד 
כסנים, אמפיבולים (ע״ע) ונציצים. גודל יון המ' הוא אופטי¬ 
מלי לגבי'המספר הקואורדינטיווי 6 . החלפתו בברזל, שהוא 
גדול-יותר במקצת, מחליש את השריג ומוריד את נקודת- 
ההתכה של המינרל. 

. מינרלים עשירים בט׳ מתגבשים בהתחלת המחזור המגמתי 
בטמפרטורות גבוהות. עם התקדמות הדיפרנציאציה המגמתית 
יורד אחוז המ׳ מ 24% בסלעים האולטרא-בסיסיים ל 0.5% 
בגרניטים. 

במחזור הסדימנטרי עובר רוב המ' לתמיסות הבליה והוא 
מהו,.־ 3.4% של יכל התמרים המומסים במי אגמים ונחלים 
ו 3.69% במי ים, הלק ניכר מן המ׳ המומס שוקע במהירות 
בחרסיות (ע״ע) המכילות בממוצע 1.48% מ׳, היינו לא הרבה־ 
פחות מהאהוז הממוצע שבסלעים המגמתיים. מ׳ מורחק ממי- 
הים הרבה פחות מן הסידן, שני התהליכים העיקריים, שבהם 
מורהק המ׳ ממי-הים, הם סיפוח על הרסיות וכניסה לשריגיהן 
והפיכת קלציט לדולומיט (ע״ע) ע״י החלפת חלק מהסידן 
במ׳. 

נידוף מי-הים מביא לידי יצירת מינרלים רבים. עשירים 
במ׳, שהחשובים בהם: קרנליט בישו¬ 

פים ק^ריט 18504.1120 י 1 , הכסהדריט 

8504,61120 ]״!, אפסומיט כמו־בן ידועים 

בורטים של מ', 

הפקת ה מ׳. מ׳ מתכתי מופק ממי-הים בדרך האלקטרו־ 
ליזה ומדולומיט בדרך החיזור התרמי. כיום מופק רוב המ׳ 
ממי-הים בשיטת דאו (עזסם), שלפיה משקיעים מימת מ׳ 
ממי־ים ע״י הוספת סיד: 

2-603012 ( 011 ) 18 א■ ^ ־( 011 ) 03 !■־ 1801 ״! 


ע״י הוספת חומצת-מלח למימה הנקיה מתקבל מ׳-כלורי 
ואותו מייבשים עד שתכולת המים שבו מתאימה לנוסחה 
418012.151120 — צורה הראויה לתהליך האלקטרוליזה. 
הכלוריד מובנם לנתך של כלוריד־הסידן וכלוריד-הנתרן, 
הנמצא בתא אלקטרוליטי גדול עשוי פלדה והמוחזק 
בטמפרטורה של ' 700 . המ׳ המותך צף על פני הנתך ונאסף 
משם. הכלור המשתחרר ליר האנורה משמש בייצור חומצת־ 
המלה הנחוצה לתהליך זה. בשיטה זו מתקבל מ' בדרגת נקיון 
של 99.9% . לשם הפקח טון אחד של מ' נחוצים כ 00 ( 174 
קילוואט־שעה. 

שיטת החיזור התרמי, שהומצאה בשנות השלושים בגר¬ 
מניה, שוכללה ע״י פיג׳ון (״ 0 ־ 188 ?) וקרויה על-שמו. חומר 
הגלם לתהליך פיג׳ון הוא הדולומיט 4180.030 . חימום של 
דולומיט עם נתך של צורן וברזל (״ 0 ־ 05505111 ]) במשך כמה 
שעות בטמפרטורה של ״ 1,150 —־ 1,170 ובלחץ נמוך ( 0.2 
מ״מ כספית) גורם לחיזור תחמוצת המ׳: 

(ס?) 25102 ( 030 )+ 2418 ( 0 ?) 51 -ז. 24180.030 

הברזל אינו נוטל חלק בראקציה והוא משמש רק כנושא 
לצורן. מחמת הלחץ הנמוך, רותח חט' הנוצר, ואדיו מתעבים 
בצינורות־פלדה מקוררים בצורת גושי מ׳ מתכתי טהור. 

גדול יצרני המ׳ בעולם היא אד,"ב, שבה הופקה ב 1965 
מחצית הכמות העולמית. בגלל תכונותיו התעשייתיות המעו¬ 
לות, עולה ייצור המ' משנה לשנה, כפי שבראה מהטבלה 
הבאה (בטונות): 


1965 

ממוצע לשדם 
1955 — 1959 

הארז 

815361 

54,375 

ארצותיהבריח 

36,000 

18.900 

ברית־זזסיעצרת 

25,000 

9.165 

נורווגיה 

11,133 

7.718 

קנדה 


המתכת ו נ ח כ י ה. למ' טהור יציבות מכנית מעטה. 
פותחו נתבים מרובים של מ׳ העמידים בפני שחיקה ואיכול 
והמצטיינים בתכונות מכניות טובות יותר. בעיקר משתמשים 
היום בנתכים המכילים; אלומיניום 3% — 10 , מנגן 0.1% — 1.5 , 
אבץ 0,5% — 3 . אלומיניום מקנה למ׳ קשיות רבה יותר ומעלה 
את חוזק-המתיהה שלו, תוספת אבץ מקנה למ׳ כושר-ייצוק 
מרובה וכוחו רב לבטל את השפעתם המזיקה של סיגים (כגון 
ברזל וניקל) המגבירים את מהירות האיכול של מ׳ ונתכיו 
ע״י מי־ים. מנגן, בכמויות קטנות, משמש מרכיב בכל נתבי 
המי, כיוון שהוא משפר את עמידותם בפני איכול במי-ים 
ועם-זאת אינו משפיע על תכונותיה האחרות של המתכת. 
מתכות אחרות המשמשות להכנת נתבים מיוחדים של מ׳ הן 
צריום, צירקוניום. קאדמיום, כסף, צורן, בריליום, תוריום 
ובדיל. נתכי המי, המצטיינים במשקלם המועט, משמשים 
הרבה בבניין מטוסים, כלי-רכב ומכשירים אופטיים. 

תולדות של מ׳ ושימושיהן, התרכובות הבסי¬ 
סיות של המי הן הפחמה, הנזימה .( 011 ) 418 ואלמימתו 
ה״מגנזיה״, 4180 . תחמוצת זו מצויה בטבע כגוף גבישי. 
בדרך סינתטית מפיקים אותה ע״י שריפת המתכת בחמצן או 
ע״י ליבון המימה, הפחמה או ההנקה לטמפרטורה של ' 700 . 
התחמוצת המתקבלת בדרך זו קרויה "תחמוצת קלה" משום 
צפיפותה הקטנה ( 1.05 ). תחמוצת זו צבעה לבן והיא מגיבה 
באיטיות עם מים ובמהירות עם חומצות. בליבון הפחמה 
ל ־ 1,400 מתקבלת התחמוצת ה״כבדה", הקרויה כך משום 




159 


מגנזיום — מגנטיות 


160 


צפיפותה הגבוהה — 3.7 . דרגת קשיוז 6 . לתחמוצת זו מבנד, 
גבישי! אין היא מגיבה עם מים ותגובתה עם חומצות איטית. 
משום נקודת־התכתה הגבוהה — ״ 2,800 — היא משמשת 
הרבה בבניין פודים לטמפרטורות גבוהות ובייצור לבנים 
חסינותיאש. התחמוצת הקלה משמשת כהומר־מילוי בתעשיות 
הגומי והתמרים הפלאסטיים. כמדכן משתמשים בה לדישון 
קרקעות עניות במי. התחמוצת מתאגדת עם כלוריד המ' 
לכלוריד בסיסי יציב ובעל חוזק מכני מרובה. חומר זה הוא 
מלט סורל, המשמש בריצוף, בעיקר של בתי־חרושת. לפחמת־ 
המי המצויה בטבע, הקרויה מגנזיט (, 1800 ^), שימוש 
בקוסמטיקה. בתערובת עם אזבסט (ע״ע) היא משמשת 
במבודד בפני חום. 

הקאטיון ״ 146 הוא מחוסר־צבע. המלחים אינם נוטים 
להידרוליזה במים קרים. ההידריד הוא חומר מוצק 

ובלתי־נדיף. הוא מתקבל בחימום מ' ומימן ל ״ 570 תחת לחץ 
של 200 אטמוספירות ובנוכחות יודיד־המ׳ הידריד־המ׳ 
יציב יותר מההידרידים של בריליום ואבץ. במים הוא מתפרק 
לאט, תוך שחרור מימן: 5+2112 ( 011 ) 18 * 1 ^ 2930 +״ 1811 * 1 . 
באוויר יבש ההידריד יציב. ההלוגנידים של המ׳, מלבד 
הפלואוריד, מסיסים במים ונוטים ליצור מלחים כפולים עם 
הלידים של מתכות אלקליות. החשוב בהלוגנידים הוא הכלו־ 
ריד! תמיסתו ניטרלית. כרגיל מתגבש הכלוריד עם 6 מולקו¬ 
לות מים 61120 .״ 1801 * 1 אך ידועות גם צורות בהן הוא 
מתגבש עם 2 , 4 , 8 , ו 12 מולקולות מי-גבש. בחימום מאבד 
הכלוריד חלק ממי־הגבש שלו, אך לא ניתן לסלקם כליל, 
מחמת ההידרוליזה, שמוליכה ליצירת האובסי־כלוריד אגב 
שחרור מימן־כלורי; 21101 +״ 82001 ז\ ■י- 18012.1150 * 21 . 
ע״י חימום הכלוריד בזרם של מימן כלורי, ניתן לקבלו בצורה 
חסרת מי-גבש. הכלוריד משמש באשפרה של טכסטילים. 
בייצור נייר־פרגמנט ועור מלאכותי וכן כחופר־חיטוי. מ' פר- 
כלוראט 2 ( 0162 ) 16 * 1 מתגבש עם 4,2 , ו 6 מולקולות מי־גבש. 
בחימום לי 250 מאבד החומר את מי־הגבש שלו. החומר היבש 
סופג מים באופן נמרץ ומשמש משום־כך כחומר נוטל מים 
בראקציות כימיות. מ׳ סולפאט, 804 ^ 1 , מתגבש עם מולקו¬ 
לה אחת של מי־גבש (קיזריט) או עם שבע מולקולות (מלה 
אפסום)! לסולפאט טעם י מר והוא משמש כחומר משלשל, 
וכן בצביעה. בדפוס ולהספגת בדים לשם הגנה מפני אש וגם 
בייצור דשנים, ך 1 מרי-נפץ, גפרורים ומים מינרליים. 

החשיבות הביולוגית של מ׳. יון־המ׳ הוא אחד 
היונים המצויים בגוף החי, ריכוזו גבוח-יותר בתאים מאשר 
בנחל הבין־תאי. מ׳ משתתף בשורה של תהליכים ביולוגיים. 
הוא מרכיב של הכלורופיל המשתתף בפוטוסינתזה וד,וא 
מפעיל אנזימים שונים. ליוני מ׳ השפעה על פעילות תאי 
העצבים, השרירים וד,בלוטות. מ׳ מגדיל את ההתנגדות החש¬ 
מלית של קרום תאי העצב ור,שריר ומוריד ע״י כך את כושר- 
הערעור שלהם (ע״ע עצב). בתכונה זו היו משתמשים בעבר 
בטיפול בהפרעות קצב של שריר*ד.לב. מ׳ משפיע על העברת 
אינפורמציה מתא-עצב אחד לשני ומתא-עצב לתא־שריר, 
ע״י עיכוב בשיחרור טרנסמיטר מקצות־ד,עצבים. מ׳ גם מדכא 
שיחרור של הורמונים מבלוטות אנדוקריניות כגון הדרפופיזה. 

מ׳ עובר באיטיות דרך דופן קרומי־תאים בכלל ודרך דופן 
המעי בפרט ומכאן שימושו כמשלשל. 

7 ״מ?£ מס ^ .ז 0 י 11 *> 1 ז< .[ 

; 1923 , 249-397 ,^ 1 
, 14 ;^ 39 — 1937 , 1-4 , 27 , 16 ^ €1161 


, 1 $ ) 01411 ^ €0711 £ 161716711 $ 

- 448 ,^ 11$17 ז 61 ^ 0606 ,. 3 תזג 5311 . 0 . 1 — 13 ז 31 ;} 1 מ 113 ; 1950 , 1 

. 47 /ס ^§ 47 ו 1111 } 6 ^ 7116 , 11071101 , 0 ; 1955 , 456 

; 1960 10 61 . 47 / 121 ,( 1 : 1959 11$ ^ 371 

01 .ז £0 , 8 '. 17 ) 014714$ ^ €0711 1 ) 4471 . 44 , 0011 ז 5 תזג 0 .פ . 11 
0714 . 47 , 085 ־ 01 . 11 . 7 ו\ ; 1963 ,( 8201 . 0 ־ 011 .מ 1 ז 10£0 
,^^ 1., X סת 11 ס 0 * 1 ' . 011601 . 107€1 ]£ 5 'ז^תזו{^ 0 '^^ז^^^) $^ 110 ^ . 47 
. 47 , 112167 ^ .? .ז'-מ 0£811 פ .? ;* 1967 ,( 661-708 

* 1967 ,( 708-736 .^^ 0147}47 (11?1(3., X קו €071 
י. ב. - ד. רג. 

מגנטיות —פרק בפיסיקה הדן בהשפעת שדות מגנטיים 
(ד להלן) על המרים. 

היסטוריה. כבר בעת העתיקה היה ידוע ליוונים, כי 
מחצבים מסייימים של ברזל (בעיקר ,ס״־ת-מגנטיט) מו¬ 
שכים אליד,ם גוש+ברזל. מחצב כזד, נמצא בסביבת העיר 
מגנסיה, ומכאן השם מגנט. השימוש במצפן (ע״ע) מגנטי 
ידוע לראשונה ממקורות סיניים מן המאד. ה 11 לסה״ג. ב 1600 
סיכם ו, גילברט (ע״ע) את הידוע על מ׳ בתקופתו, כולל 
תגליתו החשובה, כי כדור-הארץ עצמו הוא מגנט. גילברט 
גם מצא, כי ברזל ממוגנט המחומם לטמפרטורד, גבוד.ד, מאבד 
את הם' שלו והוא חוזר ורוכשה עם החקררותו בהימצאו 
בקירבת מגנט אחר. ב 1785 גילה קולון, כי קיימים שני סוגים 
של קטבים מגנטיים וכי קטבים מגנטיים מאותו סוג דוחים 
זה אח זה ואילו קטבים מסוג שונה מושכים זה את זד,. קולון 
אף קבע נסיונית כי כוח המשיכד" או הדחייה, פרופורציוני 
הפוך לריבוע המרחק בין הקטבים (בדומה לכוח הפועל 
בין שני מטענים חשמליים [ע״ע חשמל, עמ״ 176 ]). הקשר 
הראשון ביו תופעות חשמליות ומגנטיות נתגלה ב 1819 ע״י 
ארסטד (ע״ע), אשר מצא כי מצפן סוטה בד״ב מתנוחתו אם 
זורם בסביבתו זרם חשמלי. ב 1820 הציע אמפר (ע״ע) הסבר, 
שלפיו התכונות המעטיות של תמרים נקבעות ע״י זרמים חש¬ 
מליים זעירים במולקולות. תופעת הד.שראה האלקטרו¬ 
מגנטית, שנתגלתה באופן בלתי-תלד ע״י פרדי ועי״י הגרי 
( 1831 ), השלימה את היסודות שעליהם מושתתות המשוואות 
של מכסול ( 1873 ). משוואות אלה מהוות אח הניסוה חמאת־ 
מאטיישל חוקי התופעות החשמליות וד,מגנטיות וקשרי- 
הגומלין ביניהן (ע״ע אלקטרומגנטיות). התכונות המגנטיות 
של החמרים הובנו לאשורן רק במאה ה 20 והסברן מבוסס 
על תורת הגןונטים (ע״ע), ועל עבודותיה,ם הנסיוניות של 
חוקרים רבים. 

מ ו ש ג י - י פ ו ד. התופעות המגנטיות וד.חשמליות בטבע 
קשורות אלו באלו קשר הדוק. הכוחות המגנטיים אף מוגדרים 
באמצעות מטען חשמלי; בנסיבות מסויימות גורמת תנועה 
של מטען חשמלי להופעת כוחות הפועלים עליו 1 כוחות אלה 
הם הכוחות המגנטיים. כוחות מגנטיים עשויים, איפוא, לפעול 
על כל גוף, גם אם הוא אדיש מבחינה חשמלית, וזאת בגלל 
תנועת האלקטרונים שבו, הכוחות המגנטיים הם בד״ב חל¬ 
שים אולם ניתנים להבחנה, אף באופן בלתי־אמצעי, בקבוצה 
אהת של המרים, היא קבוצת התמרים הפרומגנטיים (ד׳ 
לד,לן), שאליה משתייך, למשל, הברזל. מקורם של הכוחות 
המגנטיים הוא בגופים שזורם בהם זרם חשמלי, בשדות חש¬ 
מליים המשתנים במהירות, או במגנטים! אלה האחרונים 
עשדים עפ״ר מסיגים של ברזל, פחמן ותמרים אחרים. בין 
מגנט קבוע ובין גוש־ברזל, למשל, פועל כוח אף ללא מגע 
בין שני הגופים. לפיכך, בד.תאם לד.שקפד, המודרנית, יוצר 
מגנט (או חוט שבו מוזרם זרם. ובד׳) בסביבתו מצב מיוחד 
של ההלל, הנקרא שדה מגנטי. 




161 


מגנטיות 


162 



צייר 1 . השדה הסגנטי עלייד םגנטיפוזט 



צי.־ר 1 . השרה הם;גשי בסביבה שג• 
קמבים טגנטיים הפובים בםים:ם 


אפשר לבדוק את עצמת ה׳ 4 דה המגנטי ע״י פיזור נסורת 
של ברזל. חלקיקי הנסורת נמשכים לאיזורים שבהם השדה 
גבוה, ולפיכך יכולים לשמש למיפוי השדה (ציורים 1 — 3 ). 
במקרה של 5 גנט בצורת מוט (ציור 1 ) רואים, כי חלקיקי־ 
הנסורת מסודרים ל¬ 
אורך קווים המקש¬ 
רים בין שני קצות 
המוט, התמונד. דומה 
להתהלקות השדה ב¬ 
סביבת דיפול השמלי 
(ע־ע חשמל, עמ׳ 
178 ). נדרך שניתן 
לד.נחיו בדיפול הס¬ 
מלי בשני מטענים 
חשמליים בעלי סימ¬ 
נים הפוכים, כן אפשר לייחס לסגנם־המוט שני "מטענים 
םגנטיים", או קטבים, המרוכזים בשני קצותיו, אולם ההבדל 
היסודי בין שני המקרים הוא בכך שבמקרה של חשמל ניתן 
להפריד בין שני סרגי 
המטענים, ואילו שבי ) 5 )? 
רת םגנס-ם 1 ם גירמר 
להופעת קטבים תד 
שים ליד השבר, ב 
אופן שכל חלק יניי, 
שוב את שני סוג■ 
הקטבים. סימן הקט¬ 
בים נקבע ע״י כך, 
שמגנט-מלט, תחפשי 
להסתובב, יסתדר ב¬ 
כיוון המקורב לקו 
צפון-דרום! בהתאם לכך מבחינים בין קוטב צפוני 
וקוטב דרומי, 

בשיטת-היחידות האלקטרומגנטיות (ע״ע אלקטרומגנ- 
טיות! יחידות פיסיקליות), מוגדרים הגדלים המגנטיים כלהלן: 

1 ) יחידת עצמת־הקוטב היא קוטב הדוחה בכוח 
של דין אחד קוטב שווה לו, הנמצא במרחק של ס״מ אחד 
ממנו, 

2 ) יחידת עצמת השדה המגנטי ( 11 ), ח א ר ס ט ד, 

היא הכוח המגנטי הפועל על יחידת הקוטב. כ י ו״ו ן השדה 
הוא הכיוון שבו מוסט קוטב צפוני ע״י השדה והוא מומחש 



ציור 3 . ה^ 4 דה הפננטי בסביבת 7 ;ני 
קטבים סגנטיים שווים בביט:ם (נציודים 
1 — 3 נע^ד המיפו-י—כעזרת נםורת־נרו 5 ) 


(כדוגמת חשדה החשמלי) ע״י קווים שכיוונם ככיותו ומס¬ 
פרם/ דרך יחידת־שטח, הוא כעצמתו בארסטדים. 

* שש 

3 ) אינדוקציה מגנטית ופרמאביליות.הכוח 
? הפועל על מטען חשמלי (ביחידות אלקטרוסטאטיות) 
הנע בשדה מגנטי במהירות זץ, ניתן ע״י המכפלה הווקטוריא־ 
לית: 

8 >< = ? 

- ־ 0 

כאשר 0 הוא מהירות האור ו 6 הוא וקטור האינדוק¬ 
ציה הפגנטית המקיים 11 ס = 3 . הוא גודל אפייני 
לחומר והוא נקרא הפרמאביליות (ע״ע, ור׳ להלן). יהידת 
הערך המוחלט של וקטור האינדוקציה המגנטית היא הגאוס. 

4 ) מומנט דיפול מגנטי וסוספטיביליות. 

שני קטבים'מגנטיים הפוכים בסימנם אך שווים בעצמתם 1 ), 
הנמצאים במרחק 1 > זה מזה, מהווים דיפול מגנטי. גודל המו¬ 
מנט המגנטי נ! של הדיפול הוא = וכיוונו מן הקוטב 
הדרומי לצפוני. בחומר שבו שורד שדח מגנטי 11 — "חומר 
מ מ ו ג נ ט״ — קיימים דיפולים אלמנטריים, שחם עפ״ר בעלי 
ממדים מולקולריים ומכוונים, לפחות חלקית, לפי מגמת 
השדה. משום-כך גוש כלשהו של החומר יחיה אך חוא בעל 
מלמנט־דיפול שגדלו 1 . ליחידת-נפח ניתן 1 ע״י 11 ^ = 1 ; x 
הוא גודל אפייני לחומר,הסוספטיביליות, והוא בד״כ 
בלתי־תלוי בעצמת השדה (ו" להלן). בין חפרמאביליות ז/ 
והסוספטיביליות 1 קיים הקשר: ׳(ה 4 + 1 = 1 ). 

מבחינת תכונותיהם המגנטיוח ניתן לסווג את רוב החט־ 

דים לאחת הקבוצות הבאות: 

1 . המרים דיאמגנסיים, שלהם סוספטיביליות 
שלילית, המקבלת ערכים בין ״'־ 10 לי־ 10 , ללא תלות בעצמת 
השדה ובטמפרטורה. 

2 . המרים פאראמגנטיים, שלהם סוספטיבליות 
חיובית, שערבה הוא בין' 10 ל'־ 10 , עפ״ר ללא תלות בעצמת 
השדה. ערך הסוספטיכיליות יורד עם עליית הטמפרטורה. 

3 . חמרים פרומגנטייס, שלד,ם סוספטיביליות 
חיובית, שערכיה גבוהים מאד — עד לב" 10 . ערכי הסוספטי־ 
ביליות אינם קבועים אלא תלויים, מצד אחד, בשדה המופעל 
ובשדות שהופעלו קודם־לכן על הדגם, ומצד שני, בטמפר¬ 
טורה. בטמפרטורה מטויימת, טמפרטורת קירי, יורדת 
הסוספטיביליות באופן פתאומי לערך האפייני לחומר פארא- 
מגנטי. 

נוסף על שלוש קבוצות עיקריות אלה מבחינים גם 
בקבוצות התמרים ה א נ ט י פ ר ו מ ג נ ט י י ם ו ה פ ר י מ ג¬ 
נטיים (ד להלן, עמ׳ 172 ). 
1 . די א מ גנטיות. 

לשם השוואת התכונות המגנטיות של חמרים שונים נוח 
להשתמש במושג הסוספטיביליות האטומית (או — המו¬ 

לקולרית ״/), המוגדרת כ: (אי 

כאשר ^ הוא המשקל האט 1 מי (^ — המשקל הם(לקולרי) 
וי/—צפיפות החומר. כאשר פועל שדה מגנטי 11 בכיוון x , 
ו,? מסמן את הרכיב הממוצע של המומנט המגנסי של ?טום 

אהד בניוון x , קיים הקשר: ^ =,? כאשר זיז הוא מספר 
האטומים בגרם־אטום אחד של החומר. 

חקירת הסוספטיביליות האטומית של היסודות מראה, 



163 


מגנטיווז 


164 



כי האדמות הנדירות ורוב המתכות הן פאראמגנטיות, ואילו 
יתר התמרים הם עפ״ר דיאמגנטיים (ר' ציור 4 ). 

ההבדל המהותי בין התמרים הפאראמגנטיים והדיאמגנ־ 
טיים מתברר לפי השיקולים הקלאםיים שפיתח לנז׳וון 
( 1905 ): אלקטרון שמםתו מ! ומטענו 6 , אשר נע במםילה 
מעגלית בעלת רדיום ■! באטום, במהירות מקנה לאטום 
מומנט מגנטי ק (ע״ע אלקטרומגנטיות). הגודל של ק, ביחי¬ 
דות אלקטרו-מגנטיות, נתון ע״י 

זס׳ו 2 מ׳ו 
20 ־־ ■י" י ־ 01 ה 2 ~ ^ 

באטומים או במולקולות קיימים, בד״כ, אלקטרונים אחדים, 
שנעים במסלולים שונים, בעלי נטיות שונות. בחומר דיא- 
מגנטי הסכום הווקטורי של המומנטים המגנטיים בכל אטום 
(או מולקולה) הוא אפם. כלו׳ אין לאטום מומנט־דיפול מגנטי 
קבוע. אולם אם מפעילים שדה מגנטי 14 , שכיוונו ניצב למי¬ 
שור המסלול, יושרה, בעת ההפעלה, כוח אלקטרו-מניע 
ב״מעגל-הזרם" שאותו מהווה האלקטרון. כתוצאה מכך, יש¬ 

תנו מהירות האלקטרון בשיעור 5 ^ 2 ־=׳'^ והמומנט המג- 

נטי של האלקטרון ־־ ב״יעור 102 ל 4 ■ = 

כלר, אלקטרון זה יתרום לסוספסיביליות האטומית את 


ייי׳יי״י ־ 0 גח 4 ־־=^^נ■ 

כוח אלקטרו-מניע יושרה גם ביתר האלקטרונים באטום. 
אשר מסלול תנועתם איננו ניצב לכיוון של מ, וזה יגרום 
להופעת מ 1 םנט מגנטי מושרה, באופן שהתרומה הכללית 
לסוספטיביליות האטומית תהיה; 

2 .ןי 1-25 \■ 

כאשר הוא הממוצע של ריבוע הרדיוס 

611102 

של מסלול אלקטרוני. 

תורת הקונטים (ע״ע) מאפשרת את ההישוב ה מ ד ו י י ק 
של ערן הסוספטיביליות אם ידועות פונקציות הגלים (התו- 
פשות בתורה זו את מקום המסלולים בפיסיקד, הקלאסית), 
אולם למרות ההבדלים במושגים ובדרך-החישוב שבינה לבין 
תורת לנז׳וון, מקבלים באמצעות נוםתת לנז׳וון התאמה 
כמותית טובה במקרה של אטומים או יונים. עם זאת לגבי 
מולקולות — נוסחת לנז׳וון פחות-מתאימה לנמיון. 


2 . פאראסגנטיוח. 

החמרים הפאראמגנטיים מתחלקים לשתי קבוצות: 

(א) קבוצת התמרים בעלי פאראמגנטיות חזקה 

(*־ 10 < *:ג <ג- 10 ), 

אשר הסוספטיביליות שלהם יורדת עם עליית הטמפרטורה! 

(ב) קבוצת החמרים בעלי פאראמגנטיות חלשה 


ף־ 10 ^^ןנ^*־ 10 ), 

שהסוספטיביליות שלהם אינה תלוייה בטמפרטורה. 

(א) לאטומים של קבוצת החמרים הראשונה מומנט מגנ¬ 
טי שונה מאפם. מצב זה נגרם ע״י בך, שבקליפה אלקטרונית 
(ע״ע אטום) פנימית מסויימת אין המספר המלא של האלק¬ 
טרונים. כיווני המומנטים הם מקריים, אך עם הפעלת שדה 
מגנטי חיצוני. נוטה האחרון לסובב אותם בכיוונו. 

הםוספטיביליות המולקולרית (או האטומית) של רוב החס¬ 
רים הפאראמגנטיים החזקים ניתן ע״י ח ו ק קירי, שלפיו: 

^=״ו^(באשר x הוא הטמפרטורה המוחלטת, ו, 01 

הקבוע של קירי, האפייני לחומר). 

אם פועל שדה מגנטי 44 על דיפול מגנטי בעל מומנט ס 
תר,יה אנרגיית הדיפול 0 5 ״ס 4 [נ 1 כאשר© היא הזווית 

בין כיוון השדה וכיוון הדיפול. במצב שיווי-משקל יציב, 
האנרגיה (ע״ע) היא מינימלית, ובהשפעת השדר, בלבד היה 
הדיפול מסתובב איפוא עד שס = 0 . אולם התנועה התרמית 
של הפרודות מעכבת סיבוב זה ומתחרה בו. חישוב ספטיסטי 
שבוצע ע״י לנז׳וון(ר* לעיל, עמ׳ 163 ), והמבוסם על רעיונות 
אלה בהסתמך על חוק-ההתחלקות של בולצמן (ע״ע מכניקה 
םטטיסטית), מראה שאם !ין הוא ההטל הממוצע של מומנט- 
הדיפול לניוון השדה, אזי קיים; 

(! 1 הוא הקבוע של בולצמן [ע״ע יחידות פיסיקליות]). בשביל 
טמפרטורות שבהן מתקיים 44  0 ועד 11-69 זז) הן פרומגנטיות. אולם אף מעל טמפר¬ 
טורת קירי, כאשר הן פאראמגנטיות, אין חוק קירי מתקיים 
במדוייק, אלא נוהג בהן החוק של קירי-וויים; 

_ 0 _ 

01 - x ־־־*:ג 

(באשר ! 0 הוא טמפרטורה הקרובה לטמפרטורות קירי של 
החומר), שפותח בהתחשב בהשפעת השדות המגנטיים וה- 
חשמליים הנוצרים ע״י אטומי החומר. 

המומנטים המגנטיים של יונים מקבוצת הברזל קטנים־ 
יותר מאשר אלה של אטומי האדמות הנדירות. מומנטים אלה 
אף קשים-יותר לחישוב משום שבתמרים אלד, הקליפד, ( 31 
היא בלתי מלאד" וזור,י קליפה חיצונית ביון, ללא סיכוך. 

בטמפרטורות נמוכות ובשדות גבוד,ים, ההנחד, 1-1 ק 
(ר לעיל עט׳ 164 ) איננה תופסת וד,קשר בין הטמפרסורד, 
לבין הסוספטיביליות הוא מורכב יותר. סטיות אלה מחוק 
לנו׳וון נובעות מהעובדד" שאם הממפרטורד, יורדת בנוכחות 
שדה, יכולים יותר ויותר דיפולים להגיע למצבם הקיצוני, 
בלר, לר,יות מקבילים לשדר, ומתקרבים לרוויית הסוספטיבי- 
ליות. בתחום הנדון תר,יה הסוספטיביליות תלוייה גם בעצמת 
השדד,. 

(ב) הפאראמגנטיות החלשה מופיעד, במתכות פשוטות 
אחדות. כגון המתכות האלקאליות, אין לתופעה, זו הסבר בכלי 
הפיסיקה הקלאסית, שהרי במתכות אלה סידור האלקטרונים 
הקשורים לגרעינים הוא סימטרי, ולבן אלה אינם יכולים 
לתרום לפאראמגנטיות מצד אחד! ואילו מצד שני, לאלקטרו¬ 
נים החפשיים, הגורמים להולכה חשמלית, לא יוחס מומנט 
מגנטי בפיסיקה הקלאסית. פאולי הראה ( 1927 ), כי התופעה 
מוסברת בעזרת המושג הקוואנטי של ספין האלקטרון (ע״ע 
אטום): מתוצאות של נטיונות ספקטרוסקוסיים ואחרים ידוע, 
כי לאלקטרונים יש מומנט־סיבוב עצמי, אף אם אין הם 
במסילה סגורה באטום, מומנט-סיבוב זד" הוא הספין, מלווד, 
גם קיום מומנט מגנטי עצמי, ומומנט מגנטי זה של 
אלקטרוני-ההולכד, הוא הגורם לפאראמגנטיות החלשה. 

השיטה המקובלת ביותר לדושגת טמפרטורות שביו ^ 1 ^ 1 , 

ובין כ^״(י' 10 ) מבוססת כיום על התכונות הפאראמגנטיות 
של מלחים מסויימים (ע״ע טמפרטורה. עמ׳ 806 ). 

התהודה הפאראמגנטית. מהווה, שיטה חשובד, לחקר 
השדות המגנטיים וד,חשמליים שבד,ם נתונים האטומים 
בגביש. שיטה זו מבוססת על השיקולים הבאים: אם יופעל 
שדה מגנטי 13 על אלקטרון הנע במסילה מעגלית, ינוע 
מסלול האלקטרון בתנועת פרצסיד, מסביב לכיוון השדה 
המגנטי. התדירות ע של הפרצסיד, ניתנת ע״י 

11 

כאשר ^ הוא המגנטון של בור, ו!! הוא הקבוע של פלנק 
(ע״ע יחידות פיסיקליות): 8 הוא ג ו ר ם ה פ י צ ו ל ה ס פ ק¬ 
ט ר ו ס ק ו פ י וערכו 2.0030 בשביל ספין האלקטרון ו 1.00115 
בשביל תנועת אלקטרון במסילד" 

אם יופעל גם שדר, מגנטי משתנה בתדירות הנ״ל בכיוון 
ניצב לשדה הקבוע, תד,יח תד,ודד, (ע״ע), ודואלקטרון יבלע 
אנרגיד, מהשדה, המשתנה. התדירדות הקובעות לגבי אטומים 


פאראמגנטיים מתאימות לתחום המיקרו-גלים. דגם מדוחומר 
הנבדק מושם לתוד-הלל-תד,ודה של מיקרז־גלים. בחלל־ זה 
הוא נתון לד,שפעתו של שדד-חילופין מגנטי בעל תדירות 
קבועד,. חלל התהודה נמצא בין הקטבים של אלקטרומגנט, 
שעצמת שדד,ו 11 משתנד, לאט. עם שינוי של 13 , משתנה — 
לפי הנוסחה האחרונה — תדירות הפרצסיד, ע. כאשר 11 
מגיע לערך שבו תדירות הפרצסיה שווה, לתדירות שדה- 
החילופין, תהיה תד,ודד, הניתנת לגילוי ע״י בליעת-האנרגיה 
בה היא כרובה. המידע העיקרי המתקבל בדרך זו הוא על 
הערך של 8 , וממנו — על פרטי הכוחות המשפיעים על 
האלקטרון בגביש. 

לגרעיני אטומים רבים מומנטים מגנטיים שערכיהם קטנים 
מד,מגנטון של בור בשלושה סדרי-גודל לערך. תדירויות הפר־ 
צסיד, של הגרעינים תד,יינד" איפוא, אף הן נמוכות-יותר 
במידד, ניכרת, מאשר אלה של האטומים. גם במקרד, זד, ניתן 
להבחין בתד,ודה ("תהודה מגנטית גרעינית"), אולם זו תופיע 
בתהום גלי-רדיו. שיטת התהודד, המגנטית הגרעינית מחוור, 
אף היא שיטת-מחקר נפוצד, לחקירת שדות מגנטיים וחשמ¬ 
ליים מקומיים בגבישים. 


3 . פרומגנטיות. 

היסודות ברזל, קובלט וניקל, ומטגים רבים המכילים אחד 
או יותר מיסודות אלה, וכן היסודות גדוליניום ודיספרוסיום. 
הם חסרים פרומגנטיים. אדמות נדירות אחדות (ד לעיל) הן 
פרומגנטיות בטמפרטורות נמוכות. בניגוד לדיאמגנסיות 
ופאראמגנטיות, פרומגנטיות קיימת רק במצב־הצבירד, 
המוצק. 


בציור 5 מתאר הקו העבד, את תלות וקטור האינדוקציד, 
המגנטית 11 בעצמת השדר, 11 בשביל גוף פרומגנטי שלא 
היה נתון קודם בשדר, מגנטי. בשדות נמוכים עליית מ עם 11 
היא איטית, בשדות בינוניים — תלולה, ובשדות הגבוהים 
ביותו— שוב איטית. אחרי הגדלתו ההדרגתית של 11 וד,ק- 
טנתו (וחוזר חלי¬ 
לה), לא תתאר עוד 
העקומד, את הקשר 
בין 6 ל 11 , אלא במ¬ 
קומה באה עקומת "לו־ 

לאת־ד,חשל", או "לד 
לאת-ד,ד,יםטרזח" (ר׳ 

ציור 5 , הקו המרוסק). 

גם אחרי סילוק הש¬ 
דה 11 , נשארת אינ¬ 
דוקציה, מגנטית שונה 
מאפם , 6 (״ד,אינדוקציה הנשארת״), וכדי לאפם את 8 יש 
להפעיל את השדר, , 11 . תכונות אלד, הן המאפשרות את 
הפיכתו של גוף עשוי חומר פרומגנטי למגנט קבוע, כלף. 
גוף המקיים בסביבתו שדה מגנטי, 



: 

. / 

/ 


(בק: מדיכג־ו 


עבה) 

: 2 .-ר. 


בחומר פרומגנטי, 0 איננה פונקציה, הד-ערכית של 11 ; 
לפיכך, ד,תה,ליכים הפיסיקאליים המלווים את שינויי השדות 
אינם הפיכים וד,ם קשורים בהפיכת אנרגיד, לחום (ע״ע 
תרמודינמיקה). שסח עקומת-ד,חשל פרופורציוני לעבודד, 
ד,ד,ופכת לחום תוך כדי הקפת העקומה, ע״י שינוי 11 : 

18 ) 11 כאן "׳ל\ הוא האנרגיה ליחידת הנפח (ארג 

^ 471 

לסמ״ק, כאשר 11 בגאום ו 8 — בארסטד). בשביל מיתקן 



167 


מגנטיות 


16; 


סבלה 1 

תכונות של המרים בעלי פרמאביליות גבוהה 


התנגדות סגולית 
חשמלית 
(מיקרואום־ 
ס״מ) 

נקודת קירי 
(מעלות 
צלסיום) 

!- 

אינרוקצית־ 
דוויה (גאוסים) 

כוח קוארסיבי 

(אדסטדים) 

פדמאביליות 

פירבית 

ההרכב באחוזים 
(השאר— בדזל) 

החומר 

10 

770 

21,500 

1.0 

5,000 

_ 

ברזל 

30 

740 

15,000 

1.0 

5,500 

1.5 2^1 

ברזל-דפרן 

47 

740 

20,000 

0.1 

50,000 

3 51 

ברזליחמרן, גבישונים 
מכוונים 

55 

400 

16.000 

0.2 

25,000 

45 141 

פרמאלוי 45 

60 

400 

7.900 

0.002 

1,000,000 

5 >40; 79 141 

סופדמאלוי 

62 

430 

6,500 

0.05 

100.000 

141 77 ;!ס 2 ; 011 5 

פיו-מסל 

7 

960 

24,500 

2.0 

5.000 

50 00 

פרמגדור 

19 

715 

15,500 

1.2 

2,000 

25 00; 45>^1 

פרמינייר 

140 

400 

6,000 

0.04 

55,000 

16^1 

אלפרם 

10" 

125 

3,600 

0.4 

2,500 

0 26 ; 20 17 ; 1 א 9 

פריט ח 2 ־ 1 א 


לזרם־חילופיו, בגון שנאי ומנוע לורם־חילופין, בוחרים בחומר 
שבו , 1 '\\ קטן (עקומת-החשל צרה), ואילו בשביל מגנט 
קבוע — עקומת־השל רחבה מבטיחה את יציבות המגנט. 

התכונות המגנטיות של החמדים הפרומגנטיים תלויות הן 
בהרכבם הכימי והן בטיפול התרמי שניחן לאותם החמרים. 
לעתים מושפעות תכונות אלד. גם ע״י פרטים אחרים של 
תהליך הייצור, כגון לחצים מכאניים, חדירת סיגים ועוד. 
התכונות הרגישות ביותר לטיפול תרמי ולסיגים ד.ן הפרמא־ 
ביליות וצורת עקומת־החשל (לדוגמה, בדרכים אלה ניתן 
לד,עלות בשלושה סדרי־גודל לערך את הפרמאביליות של 
ברזל), שינויים בולטים בתכונות נגרמים גם ע״י מאמצים 
מכניים. 

בחמרים פרמאביליים משתמשים במספר גדול 
של מתקנים, כגון מנועים, גנרטורים, שנאים וממסרים, שבל¬ 
עדיהם לא היה אפשרי השימוש הנרחב באנרגיד. חשמלית 
בחיי יום־יום ובתעשיה. רוב החמרים שבשימוש הם מסגים. 
המכילים לפחות אחד היסודות : ברזל, קובלט או ניקל, 
בהתאם למטרת השימוש, הם עשויים להכיל גם מנגן, כרום, 
אלומיניום או נחושת, 

בין היסודות הטהורים רק הברזל הוא בשימוש מעשי, 
נפוץ מאד גם השימוש במסג של פרזל וחמרן (המכיל ביו 3 
עד 6 אחוזים של חמרן) וכן נחכים של ברזל וניקל (מ 35% 
עד 90% ), שלדים פרמאביליות גבוד,ד,־יותר, אולם גם מחירם 
גבוה־יחסית (ר׳ טבלה 1 ). 

כשבגוף עשוי חומר פרומגנטי שורד שדדדחילופין מגנטי, 
המשנה את גדלו וכיוונויבאופן מחזורי, ישרה שדה כזה כוח 
אלקטרו־מניע בחומר הפרמאבילי (•י״ע אלקטרומגנטיות), 
ויתרמו בגוף זרמים חשמליים, הם זרמי המערבולת. משום- 
כך, בתכנון מכשירים המכילים המרים פרמאביליים מת¬ 
חשבים לא רק בחימום ובהפסדי האנרגיה הנובעים מעקומות- 
החשל, אלא גם באלה הנובעים מזרמי המערבולת. לשם 
הקטנת זרמים אלה מכינים את הגרעין הפרומגנטי של המת¬ 
קנים משכבות-שכבות, שביניהן קיים בידוד חשמלי, ובמקרים 
מיוחדים (כגת בתדירויות גבוהות מאד) משתמשים בתמרים 
בעלי התנגדות חשמלית גבוהה ככל האפשר, למטרות אלה 
משמשים הפריטים (כגון פריט הניקל או פריט 


המנגן 04 ,£? 111 .(). שהתנגדותם הסגולית גדולה עד פי- 
מיליון בערך משל חומר פרמאבילי רגיל. 

למגנטים קבועים ולאלקטרומגנטים המופעלים 
בזרם ישר בוחרים בתמרים שבהם השדות גבוהים וקבועים 
כבל האפשר. בהעדר שדד, סגנטי חיצוני הפועל עליו, נתון 
מגנט קבוע בתנאים כאלה שהכיוונים של מ ו 3 יד,יו הפוכים 
בתוך המגנט, כלו׳ נקודת־העבודה על עקומת־החשל היא 
ברביע השני או הרביעי של המישור 6 — 11 ! קטע זה של 
העקומה, ברביע השני, נקרא "עקומת ביטול המיגנוט". 
המקום המדוייק של נקודת-העבודה מתקבל כאשר המכפלה 
11 פ, כפונקציה של פ, מקבלת את ערכה המירבי. יתר־על- 
כן, האנרגיה ליחידת-הנפח תד,יה גדולה ככל שד,מכפלה 39 
גדולה־יותר, עובדה שהיא בעלת חשיבות בבחירת החומר 
שממנו מכינים את המגנט. לצורך זה משמשים מסגים שונים, 
שהיו בעבד בעיקר פלדות (המכילות פחם), וכיום גם מסגים 
של ברזל עם קובלט, כרום, טונגסטן, ניקל, אלומיניום וצי¬ 
רופיהם (ר׳ טבלד, 2 ). 

תורת הפדומגנטיות. חומר פרומגנטי מורכב 
מאיזורים-איזורים, המהווים מגנטים קבועים קטנים. המומנ¬ 
טים המגנטיים של כל האטומים, באיזור נחון, מקבילים זה 
לזה. במצב הבלחי-ממוגנט, כיווני המיגנוט של האיזורים 
השונים הנם מקריים ולכן אין מומנט מגנטי לגוף. אם הגוף 
ממוגנט, קיים כיוון מועדף, אליו נוטים מיגנוטי האיזורים. 

תורת הפרומגנטיות מסבירה הן את היווצרות האיזורים 
הממוגנטים, והן את האופן בו הופך גוף שבו האיזורים ממוג¬ 
נטים בכיוונים מקריים לגוף שבו איזורים רבים שמיגנוטיהם 
מקבילים. 

מקור למיגנוט האיזורים הוצע ב 1907 ע״י פ. ווייס: לאטו¬ 
מים של חומר פרומגנטי מומנטי-דיפול קבועים, אשר יקבילו 
ביניד,ם, לפי הצעת ווייס, אם יפעל על האטומים גם שדה 91 
הפרופורציוני למיגנוט 1 . הנחה זו מסבירה, נוסף למיגנוט 
הספונטאני של האיזורים, הן את תלות הסוספטיביליוח כטמ- 
י) 

פרטורד, ^ בתחום שמעל טמפרטורת קירי, והן 

!ס-ז 

את עצם קיומה של טמפרטורת קירי. 

מקורו של השדה, שאותו הניח ווייס, לא היה ידוע עד 






169 


מגנטיות 


17( 


מבלה 2 

תבונות של המרים המשמשים לפגנטים קבועים 


אופן הייצור 


האינדוקציה 
הנשארת, 3 

כ 1 ח קוארסיוד 
*מ 

(ארסטדים) 

ההרכב באחוזים 
(השאר— ברזל) 

החומר 

חישול 

1.0 

10.000 

240 

; 3600 ; 70 .ח 

7 ו\ 5 ; 01 4 

פלדת-קונלם 

יציקה 

5.0 

12.500 

600 

; 1 א 14 ;סס 24 
ט 0 3 ;^/ 8 

אלניקו 5 

יציקה 

5,0 

12.500 

670 

24 00; 14 >71; 

8 :4.1; 3 011; 1 >16 

אלקומבם ווז 

דחיסת אבקה 
וחימומח לזכוכית 

5.0 

5,500 

2,000 

18 ס 

פרוכסדור 

יציקה 

9.0 

6.000 

4,000 

00 23 ;!ק 11 

פלסינת־קובלט 


1928 , כאשר ו. הייזנברג הוכיח בעזרת תורח-הקונטים את 
קיומו. בהתאם לתורה זו, מופיעים במקרים רבים כוהות־ 
חילוף שאין להם אנלוג קלאסי, הנובעים מכך, שלאלקטרונים 
מומנט מגנטי הקשור בספין שלהם. מעקרון פאולל (ע״ע 
אטום ,■ קונטים, חורת ה־) נובע, כי שני אלקטרונים בעלי 
ספינים מקבילים יהיו בממוצע במרחק הדדי שונה, מאשר זה 
שבין שני אלקטרונים בעלי ספינים הפוכים. אולם אם משתנה 
המרחק ההדדי של האלקטרונים, הרי אז משתנה גם הכוה 
האלקטרוסטאטי (דחייתם ההדדית) ביניהם. כוחות אלה — 
כוחות החילוף — מותנים, איפוא, במצב ההדדי של הספינים 
והם הגורמים בחומר פרומגנטי לקיום השדה 111 . 

בגביש אחיד, האנרגיה הנחוצה למיגנוט תלויה בכיוון 
המיגנוט בלחם לצירי הסימטריה הגבישיים (אנאיזוטרופיות 
מגנטית). בכיוונים מסויימים מגיעים למיגנוט־רוויה בשדות 
נמובים־יותר מאשר 
בכיוונים אחרים, ו¬ 
מבחינים בהתאם לבד 
בין כיוונים קלים 
למיגנוט ובין כיוונים 
קשים למיגנוט (ר׳ 

ציור 6 ). דגם רגיל 
של ברזל או הומר 
פרומגנטי אחר כל¬ 
שהו מורכב ממספר 
רב של גבישונים 
קטנים (בין י 10 ל״י 10 
לסמ״ק), שכל אחד מהם מכיל עפ״ר איזורים אחדים, שכיווני 
מיגנוטיהם תלויים הן באנאיזוטרופיות המגנטית והן במצב 
המיגנוט בגבישונים השכנים. 

ניתן להדגים באופו ישיר את קיום האיזורים המגנטיים 
בעזרת טכניקה שעקרונה דומה לזה של מיפוי שדוח מגנטיים 
באמצעות נסורת-ברזל. חכח הפועל כשדר. 11 על גוף פרו- 
מגנטי קטן, פרופורציוני הן ל 11 והן למידת-השינוי של 11 
עם שינוי המקום. כך, למשל, אם 11 משתנה בכיוון x בלבד, 
111 י 

כוח זה פרופורציוני ל^־-מיז לפיכך, אבקה של חומר פרו- 
מגנטי תצטבר בעיקר במקומות שבר.ם 11 גבור., או משתנה 
במהירות, באופן בלתי-רציף. פ. ביטר ( 1931 ) היה הראשון 
שהשתמש בטכניקת-מיפוי המבוססת על עיקרון זה לחקירת 
מיגנוט איזורים (ר׳ ציורים 7 , 8 , 9 ). 


החלוקה לאיזורים תלויה הן באנרגיה המגנטית, הן באנר¬ 
גיית הגבולות שביניהם וד,ן באנרגיית האנאיזוטרופיות ואנר¬ 
גיית המגנטוסטריקציה. 

השינויים באיזורים הממוגנטים הנגרמים ע״י שדה מגנטי 
חיצוני מסבירים את צורת עקומת המיגנוט והחשל. ידועים 



ציור ז. אחוריט טגנטייט, טורגטים ע״י אבשר, מגנטית 
ש? גביש חפרו־ברזל 


שני סוגים של תהליכים כאלה (ר׳ ציור 10 ): א) שינוי בנפח 
של איזור הנגרם ע״י תזוזת חומות בללד! ב) שינוי בכיוון 
המיגנוט של איזור. נור,גים לסווג את התד,ליכים גם לפי כמות 



א 


ציור 8 . אחורים מגנטיים, מורגמים ןג״י אבמט מגנטית, בגביש ש? 
ק 1 ב?ט, המיש 1 ר ר;פצו?ם ב,א" מהגי? ?ציר ההכסאגונא?': 
המיש 1 ר הםצו?ם ב״ב" ניצב ?ו 



11/1110 ►— 

ציור וו, עקומות־מיגנףט ש? גכיש א־ 
ש? ברז? בסי 18 , כשבי? כיווניש 
ל]ריסטא? 1 ־גרפיים שוגים 





























171 


מג טיות 


172 



החום הנוצרת אגב ה־ 

תהליך התד,ליך הפיך, 

אם החום הנוצר בזמן 
התהליך הוא חלק 
קטן מהאנרגיה הפו¬ 
טנציאלית, ובלתי־ר,- 
פיך, אם חום זח 
הוא רב יחסית, בע¬ 
קומת המיגנוט בקיר־ 

בת ראשית הצירים, 

שבה הן ור,ן 8 
קטנים, המיגנוט הוא 
ע״י תז; ות-גבולות ה¬ 
פיכה ! בשדות בינוניים — בעיקר ע״י תזוזת-גבולות בלתי- 
הפיכה; רק בשדות הגבוד.ים ביותר מופיע סיבוב המיגנוט 
של האיזורים, שהוא תד,ליך הפיך (ר׳ ציור 11 ), ניסויים של 


ציור 9 . איזזרים סגנטיים, םורנסים 
ע״י אבלה מגנטית, באיז 1 ר־חגבול ביז 
עני נכיע^ניס על פרזל חסרני 


׳/ \ 





! >: 1 

ן.* 



^ ן 

\■ / 


לא דד־גנ-• כלמוגנס ע״י למוגנם ע״י 

בידול איזור סיבוב איויר 

ציור 10 . דרבי־המיגנוט היבודיים 


מיפוי בעזרת אבקה מגנטית אישרו במלואן תיאור זה של 
תהליכי המיגנוט וד׳חשל. 

גבולות האיזורים 
(חומות בלוך! ר׳ 
ציור 12 ) אינם חדים 
(עביים הוא מסדר- 
גודל של מאות מר¬ 
חקים בין־אטומיים), 
אלא המיגנוט משתנה 
באופן הדרגתי במע¬ 
בר מאיזור אחד ל¬ 
משנהו. אחת ההשל¬ 
כות הטכניות של 
עובדד, זו היא בכך, 
שגרגיר בעל ממדים 
רומים לעובי חומת-בלוך בחומר, יוכל להכיל רק איזוד אחד 
בהיעדר גבולות בגרגיר. שינוי כיוון המיגנוט יכול לדדעשות 
רק בעזרת סיבוב נטיית המומנטים המגנטיים שבגרגיר, דבר 
המתאפשר בשדות גבוהים. לפיכך, קשה לשנות את מיגנוטו 
של גוף המורכב מגרגירים קטנים. מגנטים קבועים מעולים 
עשויים, איפוא, לפע¬ 


י־׳ץ 

/ 1 

־ 11 

"'ך 

׳^ 1 

', 1 

1 

\ 

/ 


׳,יר 11 . עקיפות-העל בעביל •ערבים 
עונים על עדות מכסיסליים 


מים מאבקה עדינה 
של פריטים שונים, 
כגח ,'״ 6280120 או 
. 008020 . 

תלות ה מיגנו ט 
בטמפרטורה וב¬ 
לחץ. טמפרטורת קי¬ 
רי ד, שמעליה ה¬ 




1_: 5 


ציור 12 . סכמה על הגם 5 (חומח־בלור) 
הספריר ביז עני איזורים 


חומר הפרומגנטי מתנהג כחומר פאראמגבטי, היא 0 ^ 770 
עבור ברזל, 0 ״ 358 עבור ניקל, ס״ 1120 עבור קובאלט. 
לעומת-זאת, היא קרובה לאפם המוחלט עבור האדמות הנדי¬ 
רות הפרומגנטיות. אם גוף פרומגנטי נתון בשדה קבוע חזק, 
ומעלים את הטמפרטורד" יורדת האינדוקציה המגנטית עד 
שהיא נעלמת באופן פתאומי בטמפרטורת קירי. לעומת-זאת, 
אם השדה חלש, 6 עולד, עם עליית הטמפרטורה בטמפרטו¬ 
רות נמוכות, אבל יורד בטמפרטורות גבוד,ות. 

התכונות ר,מגנטיות של תמרים פרומגנטיים׳ רבים רגישות 
למאמץ מכאני. מאמצים גבוהים, שגורמים לעיוות קבוע, 
מקטינים את הפרמאביליות, ולעוסת־זאת, מאמצים נמוכים- 
יותר, שמתחת לגבול האלאסטיות, עשויים לד,גדילה או להק¬ 
טינה, הכל לפי טיב החומר. עובדר, זו מנוצלת בהכנת תמרים 
פרמאביליים. 

השפעת המיגנוט על תכונות פיסיקא¬ 
ליות שלחמרים. בגבישים אחידים פרומגנטיים נמצא, 
כי מסיי הגביש בכיוונים קריטטאלוגרפייס מסויימים תלויים 
בנטיית השרד, כלפי צירי הגביש, שינויים אלד, נובעים מכך, 
שאנרגית האנאיזוטרופיות תלויה גם בעיוות האלאטטי של 
התומר. משום-כך ייתכן מצב אנרגטי נמוך-יותר עם שינוי 
בממדי החומר, סימן השפעה זו וגדלה תלויים בטיב החומר. 

אם ממגנטים ניקל, ברזל, או ממנים מטויימים של ניקל 
וברזל, גדלד, ד, 1 ,תנגדות החשמלית. השינוי המאכטימלי הוא 
באחוזים אחדים. מייהסים שינויים אלד, לסיבוב של איזורים 
מגנטיים. 

במקרים רבים כרוך השימוש המעשי בתמרים פר 1 מגנ- 
טיים ביצירת חום, ולכן יש חשיבות טכנית להתנהגות גורם 
ההתפשטות התרמית בתמרים פרומגנטיים. התנהגות גורם 
זה בסביבת טמפרטורת קירי היא לעתים יוצאת-דופן: בתמ¬ 
רים מסויימים קורה, שעם עליית הטמפרטורה חלה התכווצות. 

החום הסגולי של חומר פרומגנטי עולה במהירות כשה־ 
טמפרטורר, מתקרבת לטמפרטורת קירי, והוא קטן באופן 
פתאומי כשעוברים נקודה זו. אחת התופעות המיוחדות 
המופיעות בסביבת טמפרטורת קירי היא היווצרות חום אגב 
מיגנוט בשדה חזק, בדגם שהטמפרטורה שלו קרובר, לנקודת 
קירי (—האפקט המגנטו-קאלדרי). 

אנטי־פרומגנטיות ופרימגנטיות. מלחים 
רבים של המנגן, הברזל, הקובלט והניקל הם אנטיפרומגנ- 
טיים. תכונתם המשותפת של המרים אלה היא התלות המיוחדת 
של הסוספטיביליות בטמפרטורה. מעל טמפרטורד, מסויימת 

("טמפרטורתנאל") תלותהםוםפטיביליותבטמפרטורד,היא 

3 ) 

לפלהחוק: —ר— - 1 . כאן 0 הוא קבוע, ו 1 © טמפרטורח 

1 © -ד 1 

אפיינית לחומר. בכל חומר . 1 < ! 0 . בטמפראטורות נמוהות 
מ ־!־,הסוספטיביליות 
עולד, עם עליית הטמ־ 
פרטורד, (ר׳ ציור 
13 ). ד,ר,חנהגות האנ- 
טיפרומגנטית מוסב¬ 
רת בכך, שבתמרים 
אלד, גורמים כוהות- 
החילוף לסידור אנטי- 
מקביל של מומנטים 
מגנטיים של לנים 



ציור 15 . ד.םזפיזטיכי 3 י(ר( הצז\ 5 קולריה 
גביע אחיד של בכיוין מקביל 

לציר תטםראג;־נלי ע? חגביש 







173 


מגנטיות — מגנטיות של כדור־הארץ 


174 


סמולים. במקרה זה 
המומנטים שווים ב¬ 
גדלם, כך שמיגנו־ 
טיהם מבטלים זה 
את זה (ו״ ציור 14 ), 
והסוספטיביליות קט¬ 
נה. עם עליית הטמ¬ 
פרטורה, מרופפת ה¬ 
תנועה התרמית את 
הצימוד האנטי-מקביל 
של היונים והסוספ־ 
טיביליות עולה עם 
עליית הטמפרטורה. 
מעל טמפרטורת קירי 
לייח יורדת עם עליית הטמפרטורה, כבחומר פאראמגנטי. 

גם בפריטים קיים סידור אנטי־מקביל של מומנטים מגנ¬ 
טיים סמוכים, אולם אלד, אינם שווים זה לזה, ולכן יש מיגנוט 
כללי שונה מאפס. בדומה לתמרים פרו-אלק טריים. 

הועדד, ללימוד מדע הפיסיקה (אה״ב); פיסיקה. נרד ד. 
תשמ״ד! פ, ו. סירס-ם. זימנסקי. פיסיקה תיכונית, חשמל 
ומגנסיות׳ כרך \ -^וז 0£ }ה 0 'ר•^^^ , 0x01111 ^.מ 

, 20 — 8 [ . 011 ^ 801 ,?: 10 ^ 01 ( 1 .[ ; 1951 , 7 ז 7 ^ו 

•סדס•! .£ ;* 1961 ,./ג \ 1 ז£^ 10 < 1 .? .^ 1 ; 1957 

. 011 ,. 4 \{ ^ 1 ך 0 .מוז>טס ; 1962 

. 1965 . 14 31101 7 
יצ. ש. 

מ' בעולם החי. בשנים האחרונות נאסף חומר ניסויי 
המוכיח שקיימת אצל אורגאניזמים חיים מסויימים — בעיקר 
מיקרו-אורגאניזמים ובע״ח ירודים — רגישות לשדה מגנטי 
ובמיוחד לשדה המגנטי של בדור-הארץ (ע״ע מ׳ של כדה״א) 
ושהם משתמשים בשינויי השדה כמכוונים של "השעון הביו¬ 
לוגי" של האורגניזם. 

נראד, שהשדה המגנטי של כדה״א הוא אחד מגורמי- 
הסביבה המשפיעים על האורגניזם החי. כדוגמת האור וד,טמ¬ 
פרטורה. הנסיונות נעשו בחלזון־הביצות ( 1118 ז 3553 זל 1 ). 
ואושרו בתולעת השטוחה (גמי> 8 טם), מקבוצת הפלנרילת. 
נמצא, שפניית החלזונות ימינה או שמאלה בעקבות חילופי 
יום ולילה מותנית בכו, אם הם מופנים כלפי הקוטב הדרומי 
או הצפוני של השדה המגנטי של כדה״א. מלבד זה התברר 
שזווית־הפניה של החלזונות גדלה עם הגדלה מלאכותית 
של עצמת שדה מגנטי. יש הבדלים בגידול הזווית אם 
עצמת השדה גדלה בכיוון מקביל לציר צפון־דרום של השדה 
המגנטי של כדה״א או בכיוון ניצב עליו, בציר מזרה-מערב. 
בשעות-הצהרים היתה ההשפעה הגדולה בייתר לשדה המג¬ 
נטי המקביל ובחצות ^ לשדה הניצב. יוצא איפוא שבע״ח 
אלה מסוגלים להבחין בכיווני שדה מגנטי, בייחרד כשעצ־ 
מתו קרובה לזו של השדה המגנטי של כדה״א. כן נעשו נסיו- 
נות בסנדלית, בכדורון, בסרטן ( 8311113 ם 1 מ 1 סז: 1 \,), בזבובי- 
חפירות. בתולעים (שלשול), שגם להם מכניזמים הדומים 
לחלזונות ולפלנריות. נראה שמכניזם זה משמש את האור¬ 
גניזם החי לצרבי ניווט, במציאת הבית וכדו' (ע״ע חי, עמ׳ 
310 ו 313 ), — לתופעת ההיפנוזה (ע״ע), קרא פ.א.מםמר, 
שהיה הראשון שהשתמש בהיפנוזה לריפוי חולים;'"הט' 
של החי", 

£' 0111 יזו:^^תס€ , 10 * 6 ־ 81 .£ - ■!סגגסז? .. 0.1 

.* 1961 , 354-355 

0 . ס. 


מגנטיות על כדור־הארץ (מכה״א). תופעת המגנטיות 
שנתגלתה במינראל מגנטיט, כבר היתה ידועה 
במאה ד. 5 לפסה״נ (ע״ע מגנטיות) 1 'אולם רק בתהילת המאה 
ה 17 הכירו המדענים, בעיקר הודות לכתביו של גילברט 
(ע״ע), שכדור-הארץ עצמו הוא מגנט טבעי. ב 1635 תיאר 
ה. גליברנד ( 1 ) 311 ז( 1111 ס 0 ) את שינוי ההטייה המגנטית ע״י 
השוואת תצפיותיו עם תצפיות שבוצעו קודם-לכן באותו 
מקום (לונדון). ב 1701 פירסם הלי (ע״ע) את המפה הגאו- 
מגנטית הראשונה ובה ציין את ההטייה שנמדדה מעל לצפון 
האוקיאנוס האטלאנטי ובדרומו. בעקבות עבודה זו פורסמה 
ב 1768 מפת חלקה (־!וסזו^ץ), שבה הועברו קווים בין כל 
הנקודות בעלות'זוויות הטייה שוות (= קווים איזוקלינליים) 
עבור כדור-הארץ כולו. 

התפתחויות מאוחרות יותר במחקר הגאומגנטי כוללות 
תאור מלא של השדה המגנטי ושינויו עם הזמן וכן חקירת 
תכונותיהם המגנטיות של סלעים. רק לאחר שהוכר פנים 
כדור-הארץ בצורה ברורה יותר, במחצית הראשונה של 
המאה ה 20 , ניתן היה לתת ביאור מניח את הדעת על מקור 
השדה הראשי (אלזסר [ £1535501 ], 1939 ). 

רישום השדה מעיל ומעבר לפני כדה״א וביאור מפורט של 
השינויים של השדה התאפשרו ע״י מחקר החלל שהחל 
במחצית השניה של המאה. במאה זו אף הורחבו שיטות 
המחקר הגאומגנטיות ונעזרו בכלי-טיס רבים לחקירת מרבצי 
מינראלים. 

השדה המגנטיהראשי. כיוון וקטור השדה המג¬ 
נטי £, הנמדד בכל נקודה על פני כדור-הארץ, מורה בדרך 
כלל אל עבר האופק והצפון הגאוגרפי. המישור האנכי העובר 
דרך כיוון זה נקרא בשם האורך המגנטי! הזווית האפקית 
שבין קו האורך הגאוגראפי לקו האורך המגנטי היא זורת 
ההטייה, רז, בתחנת התצפית. הגדלים המגנטיים הנמדדים, 
בד״כ, הם: 1 . זווית ההטייה! 2 . מרכיב-העצמה האפקי, 11 , 
של השדה המגנטי! 3 . מרכיב-העצמה האנכי, 2 , של השדה, 
הניצב לכיוון האופק; 4 . זווית'ד,הרכנה, 1 , שבין כיוון זן 
לאופק. ם, 1 נמדדות במעלות; ׳•ל, זז, 2 — ביחידות-ארסטד 
(ר׳ ציור 1 ). 

תיאור השדה המגנטי של בדור-הארץ הוא, איפוא, רישום 
הערכים של ? מנקודה לנקודה. ערכים מאכסימאליים מת¬ 
קבלים בשתי נקודות 
—הקטבים המגנטיים, 
שאינם זהים עם ה¬ 
קטבים הגאוגרפיים 
אם כי נמצאים בקר¬ 
בתם. ערכים מינימא¬ 
ליים מופיעים לאורך 
קטע שהוא, בקירוב, 
קו המשווה של הקט¬ 
בים המגנטיים, 
גאוס הראה כי ה¬ 
שדה המגנטי הנצפה 
זהה בקירוב רב לזה המופיע סביב לכדור מגנטי אחיד. 
השדה המגנטי המתלווה לכדור כגון זה הוא בדומה 
לשדה הנוצר מדיפול קטן (מגנט-באר) הנמצא במרכז 
הכדור! במקרר, של כדור-הארץ יהיה לדיפול כזה מו¬ 
מנט שןדלו "*ס!־־? גאום לסמ״ק והמשכו יחתוך את 


1 



ציור 14 . מערכת הספינים יעל ד,י;נים 
ב 0 ם}ל 1 

,.ז מבוטל צימוד זה, והסוספטיבי- 



ציור 1 . ד״םלפיביב •ש? עצסה הער- 
המגנטי י?' 11 — הסרפיב תאשקי; 
2 ■ - הסיכיב האנכי; ם — זווית־ 
ההמייה; 1 — זווית*ההרפ:ה. המיקום 
של תרשיש זה הוא בקדרוחב הקרוב 
לקומב הצפוני; זווית־תהרכנה ויא 
גדולה, ואילו המרכיב האנכי עולה 
בעצמתו על המרכיב האפקי 








175 


מגנטיות של נדור־הארץ 


176 



ציוד 2 . עצפתיהשרה ? 1 בגהורות שונות ע^-פני כתר ססוגנט בצירה 
אחידה. החתד עובר דרר י־ו־אורד של השרה הפנגטי. בנהורח 1 
צוינה הוווית!— ביחס לאופק הסקוטי 


פגי כדורת*נארץ בשתי נקודות מנוגדות המכונות "קט¬ 
בים גאומגנטיים". קטבים אלה ד.ם מדומים ומצויים על 
ציר העובר דרך מרכז כדור־הארץ! מיקומם אינו חופף 
את הקטבים המגנטיים — שהקו המחבר אותם אינו חוצד, 
את מרכז נדור־הארץ. הקטבים הגאומגנטיים נוטים לקטבים 
הגאוגרפיים בזווית של ״(! 11 ) ומופיעים על פני נדור־ 
הארץ בנקודות א ״( 731 ), ״ 69 , 5 ״( 781 ). £״ 111 . 

הדיפול קשור, קרוב לוודאי, לחלק הנוזלי החיצון של 
גרעין כדור־הארץ. לדיפול מרכזי כזר, שייכים קווי־כח 
שכיוונם חמה למגנט־באר (ר׳ ציור 2 ). ? מקבל את ערכיו 
הגדולים ביותר בקטבים הגאומגנטיים ור,חלשים ביותר — 
במשווד, הגאומגנסי ואילו העצמה המאכסימאלית של 11 
מתקבלת במשווד, וד,יא הולכת ונחלשת כלפי הקטבים! 
ערכי 2 ו 1 נוד,גים במד,ופך למ. 

מגנטיות כדור-ר,ארץ אינה קשורר, במדוייק בדיפול מרכזי 
ולכן אין ערכי מרכיבי השדר, סימטריים ביחס לקטבים הגאו־ 
מגנטיים (ד ציור 3 ). עם זאת עיון במפת השדר. המגנטי 


הנצפר, והשוואתו לשדד, העיוני המתלווד, לדיפול מרכזי, 
מראה על דמיון רב בין השניים. 

תופעות מגנטיות שאינן קשורות בשדה 
ד י פ ו ל י. ע״י החסרת ערכי השדד, הדיפולי העיוני מהער¬ 
כים הנצפים של השדר" ניתן להבחין ב״שדד, לא־דיפולי". 
מקורו של שדד, זה, שעצמתו אינה עולה על 5% מן השדה 
הכללי, הוא בעיקרו מן ד,שכבות החיצוניות של החלק המוצק 
של כדור-ד,ארץ. בחלקו הקטן הוא נובע ממקורות מחוץ 
לכדור־הארץ שחלים בדם שינויים מהירים המקנים לתופעות 
המתלוות אליד,ם חשיבות רבד, ברישום מכה״א. 

השמש מוקפת בעטרה בעלת טמפרטוחז גבוהה מאד 
[״(״ 10 )] וממנה נפלטים אל החלל המרכיבים הטעונים של 
המימן (פרוטונים ואלקטרונים). המרחב הביז־כוכבי מלא, 
איפוא, ב״רוח הסולרית" של חלקיקים טעונים שמר,ירותם 
עולר, עם התרחקותם מן השמש. בכדור־הארץ המרוחק 
כח ' 1,5x10 ק״מ מן השמש, פוגעת הרוח במהירות של 
״ 10 א( 1-2 ) קמ״ש, בר,עדר תופעה זו, היו קווי הכוח מת¬ 
משכים מחוץ לבדור-ד,ארץ, כדרך שהם עושים זאת בציור 
2 — משני צדדיו. למעשה, השדה החיצוני של חלק כדור- 
הארץ המפנה פניו אל השמש מושפע מן הרוח הסולרית 1 
ואילו בעברו השני של כדור-הארץ — החלק האפל —, 
מעוותת הרוח את קווי הכוח ומאריכה אותם. מכאן הצורה 
הכללית של השדד, המגנטי החיצוני של בדור-ר,ארץ שהוא 
דומד, במבנהו לכוכב שביט שזנבו תמיד מופנד, מן השמש 
וד,לאה. השדד, החיצוני מכונד, מ ג נ מ ו ם פ י ר ה של בדד,״א. 

בנוסף על עיוות השדר, החיצוני, משרר, הרוח הטולארית 
זרם חשמלי ("זרם הטבעת"), שהוא עצמו מקור לשדות 
מגנטיים. זרמים חשמליים נוספים, "סילוני־אלקטרונים", 
קיימים ביונוספירר, המוליכר, ונמצאים סמוך לבסים המגנטו־ 
ספירר, כתוצאר, של תנועות יחסיות בין שתי השכבות. 

שינויים בשדה המגנטי. 

א. שינויים יומיים ועונתיים. כל מקום על 
פני כדור־דוארץ נמצא במד,לך סיבובו במשך היממד, תחת 
השפעות משתנות של השדה חחיצוני. מדידות מגנטיות 
מפורטות בכל תחנד, אינן, איפוא, אחידות, ונוראות עצמות 
גבור,ות יותר ביום מאשר בלילר,. שינויים מחזוריים אלח 
מכונים השינויים היומיים. דרגת השינוי היומי מושפעת מן 
העונות וד,יא גדולה ב 50% בקיץ מאשר בחורף (ו״ ציור 4 ). 

ב. שינויים לא־סדירים וסערות מגנטיות. 
ברישומי המגנטוגראם ניתן להבחין הפרעות לא־סדירות 

על-גבי המהלך היומי. ר,ד,פרעות הן בע¬ 
לות עצמות שונות; ההפרעות החמורות 
יותר קרויות בשם "סערות מגנטיות". 

הפרעות אלו מתרחשות, בדרך־כלל, 

!/״ 1 — 4 ימים לאחר הופעת כתמי השמש 
והן תוצאה של התגברות החח הסולרית. 

מאידך, ניתן לר,בחין בהפרעות חלשות 
יותר באורח חד-זמני עם פעילות השמש! 

הפרעות אלו נגרמות מר,ולכד, גבוהה- 
יותר של היונוספירה כתוצאה מאור אול- 
טרדרסגול הנובע מן השמש. תופעות 
זוד,ר-הקוטב וד,פרעות בקליטת גלי-רדיו 
מושפעות אף הן מכך. 

סערות מגנטיות משפיעות על ערכי 



ציור 8 . קווים המקשרים נקירזת שבהן זוויות*ההרבנה ׳צווח, כפי 
שהיו סו&יעים— אי 5 ו סיגנוט פדור־הארץ היה אחיד 





177 


ממטיות של כדוד־חאדץ 


178 


מכה״א במידה ניכרת: 
הערך של ? עשוי 
להשתנות כדי 3% 
מערכו הרגיל ולעתים 
אף כדי 6% בקטבים: 
ההטייה עשויה להש¬ 
תנות בשיעור של 
מעלה שלימה. הערך 
של המרכיב 11 . ש¬ 
הוא המושפע ביותר 
במהלך הסערה, עולה תחילה במהירות ולאהר מכן יורד 
בהדרגה לערך הנמוך מן הרגיל. הפרעות גדולות גורמות 
לזירוז תהליכים אלה; השלב האחרון הוא שלב החזרה 
למצב התקין, שלב הנמשך ימים רבים. הוכח כי סערות 
מגנטיות קשורות בחלקן בהתפרצדות שמשיות (הנמש¬ 
כות כמחצית השעה) ובחלקן — בכתמי שמש. תדי¬ 
רותה של הופעת כתמי השמש היא בתדירות סיבוב חשמש 
סביב צירה — 27 ימים. מכאן שסערות מגנטיות ואותן 
הפרעות קטנות יותר הן בחלקן בעלות מחזור של 27 ימים. 
הואיל ולכתמי השמש מחזור של 11 שנים, נרשמו גם הפר¬ 
עות מגנטיות בעלות סחזור כזה. 

ג. שינויים ם ק ו ל ר י י ם. השדה הראשי עובר גם 
שינויים סקולאריים' (שינויים בעלי מחזור ארוך) שאף כי 
קשה יותר לעקוב אחריהם, משום הזמן הארוך החולף, אין 
הם פחות מרשימים. בלונדון נרשם השדה המגנטי למשך 
תקופה של 400 שנים (ר׳ ציור 5 ). ותכונתם הבולטת־ביותר 



ציור 4 . ׳וגינויים יומיים במרביבים הם:־ 
נטיים; רייטו-ם אפייני ׳טנערר בס׳ער 
יום 


9 




'־־־-■ 




—מוו—זזה—זווז— 8 מו~~מז 

כ וזדריזזייזז ■י. ש י*וגיבת#׳**־י**י 1 צתיזש 18 ; • ו•׳*! ממר •ז 

יור *■:•;ז־־ג ליז :ארי־ 5 בם־כי 1 'כ צגגטי־ם. :ע •םגם־ד• 
י כ?ונרו 1 נס׳עד 400 ש:\ז 


של רישומים אלה היא טבעם המחזורי האיטי. שינויים 
בהטייה של ״ 35 במשך 200 שנה ובהרהנה של ״ 8 במשך 
230 שנה תואמים לשינויים שנתיים ממוצעים של " 0.175 , 
״ 0.035 , בהתאמה, בלבד; הערכים של ? ומרכיביו משתנים 
אף הם וג 1 שינה ערכו לכדי מחצית ב 100 שנים, מכל מקום, 
שיעור השינוי שונה ממקום למקום וניתן להכין לכל תקופה 
מפה המציינת קורם עק פני כדור־הארץ בעלי שיעור שינוי 
זהה (איזופורים). הקטבים המגנטיים אינם יציבים אף הם. 
הקוטב הצפוני נע 5 — 61 ק״מ בשנה, ואילו תנועת הקוטב 
הדרומי מגעת לכדי ! 12 ק״מ בשנה, שניהם בכיוון צפון- 
מערב. 

חישבו כי עצמת הדיפול של כדור-הארץ הולכת וקטנה 
בשיעור של כ 5% מאז 1830 < ולעומתו השדה הלא־דיפולי 
נראה כנע מערבה (בכיוון המנוגד לסיבוב כדור-הארץ) 
בשיעור של 20 ק״מ בשנה, 


ארכאו-מגנטיות. ניתן לעקוב אחר מכה״א אף 
לפני'שהחלו מדידות השדה בעזרת ממצאים ארכאולוגים 
שרופים! הסרכיבים המגנטיים השתמדו בכיוון השדד, המג¬ 
נטי שהיה קיים בעת יצירתם. תכונות מגנטיות אלה שחן 
תורשה של השדה הקדום והן מכונות "מגנטיות נותרת" 
ס״שםבמס■!), נחקרו לראשונה ע״י פולגוחזייטר (-מ 1-11 !) 018 ? 
ז;!!) ב 1899 , בממצאים ארכאולוגיים. באמצעים מעבדתיים 
מתאימים ניתן גם לשחזר את עצמת השדה המקומי ואת 
כיוונו (ר׳ ציור 6 : השינויים בשדה היאפאני במשך 2,000 
שנה). על־יסוד המח¬ 
קר הארכאולוגי נר¬ 
אה כי החלשת עצ¬ 
מת השדה המגנטי 
כבר החלה לפני 
2,000 שנה, כשהיתה 
עצמת השדה כדי 
ג/י! פעמים מעצמתו 
כיום; ונוסף לכך נר¬ 
אה שגם במשך 3,000 
השנים שקדמו לכך 
חלה ירידה בעצמת השדה מערך גבוה עוד יותר. 

מגנטיות של סלעים. התכונות המגנטיות של סלע 
מוגדרות ע״י ת ח מ ו צ 1 ת - הברזל הפרומגנטיות (ע״ע 
מגנטיות) המופיעות כמינראלים, בעיקר מגנטיט והמאטיט. 
מינראלים אלה תופסים לעתים למעלה מ 5 — 10% של נפח 
הסלע, והסוספטיביליות (ע״ע מגנטיות) של הסלע היא 
נמוכה מאד. ההתנהגות האיכותית של הסלע היא זו של 
חומר פרומגנטי! טמפראטורות קירי הן בתחום שבין 250 — 
700 מעלות צלסיוס. סלעים אף מגלים מגנטיות נותרת, כפי 
שהראה לראשונה דלס (־ 88 ־ 1 ־ 0 ) ב 1349 . מלוני ( 1 מ 110 ־ 1 >ז) 
הרהיב ב 1853 תצפית זו בציינו כי הלאווה המחוממת עד 
לאדום תהפוך בעת התקררותה למגנט שכיוונו ככיוון חשדד, 
המקומי. 

שני סוגים של מגנטיות נותרת סיפקו מידע פלאומגנטי: 
מגנטיות נותרת מרבצית (,■ 35 ^ ז 11 ־ 311 מ 1 ־ 11 31 מ 10 ז 081 ט־ס 
. 1 \. 11 .ס), ומגנטיות נותרת תרמית () 11 ־ 130 ת־ 11 31 מ 1 ז־ 011 
,!ה.!!.־! ,. 138 ה). בסוג הראשון המינראלים של תחמוצות- 
הברזל מסתדרים עם כיוון השדד, המגנטי, בעת שקיעת הסלע, 
כיוון הנשאר קבדע עם גמר היווצרותו; ואילו בסוג השני — 
מינראלים פרומגנטיים מתמגנטים בעת התקררותם והתגב¬ 
שותם. במקרה של לאווה — ההתקררות מהירה והשדה 
המגנטי מוקפא בה עוד לפני ששינויים בשדה המקומי 
עשויים להתחיל. סוג זה של התמגנטות נמצא עמיד בעיקר 
בפני שינויים מאוחרים בשדה של כדור-הארץ. 

פ ל א ו מ ג נ ט י ו ת. מידע אמין בהקשר לעצמת השדה 
של כדור-הארץ מוגבל לתקופת'הרביעון(לפני כ * 10 שנים). 
לגבי תקופות קדומות-יותר — הממצאים הבודדים שנחקרו 
נוטים להראות ירידה הדרגתית של עצמת הדיפול לכדי 
מחצית מערכו הנוכחי (לפני 400 מיליון שנים)! מאידך, לא 
ידוע אם המיגנוט של הסלעים הוא יציב בפרק־זמן כה 
ארוך. 

מקובלת כיום הדעה כי בתקופות מסויימות בהיסטוריה 
של כדור־הארץ החליף השדה המגנטי את קטביותו, כלומר, 
הקטבים הצפוני והדרומי החליפו את מקומותיהם, כיוונים 



:־יור 0 . יעי;:• כק^^ארי נ׳צדח -נאוסננטי 
־יא״אני; מנייםכ ע 5 מדידה ם 5 א 1 מניטית 
הלאווה 




179 


טגנמיות של כדור־הארץ — טגנסיה 


180 


הפונים של מגנטיות בזרמי לאווה תוארו לראשונה ע״י 
ברונהס( 5 :> 11 ח 11 ז 8 ) ב 1906 . ההחלפה התרחשה, קרוב לוודאי, 
במשך פרק זמן של 5,000 שנה שבמהלכו היתה עצמת השדה 
נ 1/10 מעצמתו הרגילה. במסקנה מכך, העלו את ההשערה 
שהבידור ע״י המגנטוספירה קטן, מה שגרר השפעות גנטיות 
בבעלי־החיים על פני בדור־הארץ ע״י הקרינה 'הק^ס־ 
מית. במהלן 4 * 3 מיליון שנה התרחשה התהפכות זו 9 
פעמים. 

מתוך מדידות כיווני השדה המגנטי שבוצעו על סלעים 
קדומים שגילם אינו עולה על תקופת השלישון הבינוני 
(לפני נ 35 מיליון שנים), נראה כי הקטבים הקדומים חופ¬ 
פים עם הקטבים כיום. 

עד לשלישון הבינוני נראה ני הקוטב המגנטי נע לאורך 
קו (ע״ע גאולוגיה [נרד־מילואים]), ולכל יבשת קו משלה. 
מתוך ניסיון לאחד קווים אלה נוצר מושג.,החלקת היבשות". 
ברור כי מושג זה יוצא מן ההנחה שמקור השדה המגנטי 
לאורך כל התקופות הגאולוגיות היה, בקירוב, דיפול מרכזי 
שקטביו סמוכים לציר הסיבוב של נדור־הארץ, 

מקור השדה המגנטי של כדור־ האר ץ. לפני 
שגאוס הוכיח כי מקור השדה הראשי הוא בתוד נדור־ 
הארץ, הוצעו ביאורים רבים הקושרים את הופעת חשדה 
להתחממות והתקררות שגרמו לכאורה לתופעות תרמו־ 
חשמליות. ליאל ( 511 ץ, 1 ) הציע ביאור דומה המבוסס על 
ההתחממות הלא סדירה של קרום כדור־הארץ ממקורות 
וולקאניים. ראשית התורות החדישות בביאור מקור השדה 
המגנטי הוא בהסבר שהציע אמפר, שלפיו הזרמים החשמ¬ 
ליים סובבים את כדור־הארץ במקביל למשווה המגנטי. 

החומר המרכיב את כדור-הארץ עשוי לשמור על תכונו¬ 
תיו המגנטיות עד לעומק שאינו עולה על 30 — 50 ק״מ, היות 
ובעומק זה עולות הטמפראטורות על טמפראטורות קירי, 
וטמפראטורות קירי של סלעים מושפעות רק מעט ע״י לחץ 
עולה. כתוצאה מנך, אף חלק של כדור־הארץ מתחת לקליפתו 
החיצונית אינו עשוי לנהוג כמגנט קבוע. אלזסר ( 1939 ) 
קבע ני מקורות השדה המגנטי הראשי הם זרמים חשמליים 
המופיעים בתוך הגרעין של כדור-הארץ. הגרעין החיצון 
הוא נוזל ומורבב, קרוב לוודאי, מברזל עם כמויות של ניקל 
בתמיסות! תערובת זו היא גוף חשמלי מוליך מצויין. 

הזרמים החשמליים עשויים היו להיווצר ממפלי טמפרא־ 
טורות או מפלי ך.רנב (האפקטים התרמו-חשמלי והגלווני). 
התווך המוליך, הגרעין החיצון הנוזל,' נמצא בתנועה כתוצאה 
מזרימת חום. בהנחה ששדה מגנטי קטן היה נמצא בעת 
ההיווצרות, ניתן לתאר את השדה המגנטי הראשי כפעולת 
דינמו. תנועת התווך המוליך חייבת להיות מורכבת, בעקבות 
האינטראקציה בין תנועתו לסיבוב נדור-הארץ. תורה זו 
חזרה' בשינויים רבים שבאמצעותם נעשה נסיון לבאר את 
היפוך הקטבים. מכאניזם דומה הוצע עוד קודם לכן ע״י 
לרמור (■!סתז•!!,!! 1919 ) כדי לבאר את העדה המגנטי של 
השמש. 

שימושים מעשיים בגאומגנטיות, ידיעה 
מדוייקת של זווית ההטייה המגנטית דרושה לצרכי ניווט! 
ומפות מעודכנות הכוללות נתון זה מודפסות מעת לעת ע״י 
המעצמות הימיות. 

הופעה מקומית של סלעים בעלי סוספטיביליות גבוהה 
מביאה לאנומליות בשדה המגנטי המקומי. אנומליות זו 


נמדדת בשיטות גאופיסיקאליות ועם הבחנתה ניתן לאתר 
מרבצים מינראליים או למפות מבנים גאולוגיים. 

שינויים גאומגנטיים נמדדו ביחד עם רעידות אדמה והת¬ 
פרצויות וולקאניות ונעשה ניסיון לחזות מראש פגעי-טבע 
אלו באמצעות מדידות מוקדמות של השינדים בשדה המגנטי. 

,*ד ;* 1951 , 1-11 .ן - מגה 1 ק 0113 , 8 

(• 1 ) 0 ) חז €0 ה 11 מ .$ ;* 1961 , 3 ז 353 ז< 

:!^( 1 11 >ז 1 ס 1 ז 1 ) €0/1 ז 0 ^ 71€11€ ^ 1 > 1 ז 07 ^ 1 } 01 ? 

; 1962 ,( 1-40 ,ן 11£ ( 1 1 ג 01 ?וח 1 :מ €0 ) 

- 0 ^ 0 0 ) 1 ) 1 ,?חו^ז! 

.*ד ; 1964 1 ) 071 1£01 § 10 

. 1966 ,• 07 ד €7 )ח 1 !'^) 807 ־ 1£ { 1 ^<ז 0 7 ח!$^)^ 7 ^ב%ה 0 • 7 }^) £1 

מי. א. 

מגניטוגורסק (.> 01 ק 010 -ד 1 ז 11 ז 13 ףז), עיר בפלך צ^יבינסק, 
הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, בריה״מ. 352,000 
חוש' (אומדן 1967 ). העיר שוכנת בשיפוליהם הדרומיים של 
הרי אורל (ע״ע), לשתי גדות נהר אורל ולמרגלות הר 
מנניטניה, העשיר בעפרת־בחל מגנטיטית משובחת. 

מ׳ היא מרכז תעשיית ברזל ופלדה הגדול-ביותר בבריה״מ 
ומן הגדולים בעולם. בלבה נמצא מפעל-הענק של התשלובת 
המטלורגית. המעסיק כ 35,000 עובדים. המפעל משתרע 
לאורך 5.5 ק״מ, בין נהר אורל במערב לבין הר מגניטניח 
במזרח. התשלובת כוללת מכרות, מפעלים להעשרת עפרת- 
ברזל ולעירגול פלדה וחישולה, מפעל לקוקס ומעבדות. תפו¬ 
קת התשלובת הגיעה ב 1958 לכ 6.6 מיליון טון. חחנת-חשמל 
תרמית בקרבת המפעל מספקת לו אנרגיה. על האורל הוקם 
סכר (תמ׳: ר׳ כרך ב׳, עמ' 277 ). שייצר מאגר המספק מים 
לתשלובת ולאוכלוסיה. 

מפעלי תעשיה אחרים במי מייצרים ציוד למכרות, כימי- 
קאלים (תמ': ר' כרך ב', עט׳ 278 ), כלי-תחבורה, ציוד מכני 
כבד, מלט, זכוכית ומזון. פ׳ מחוברת לרשת מסה״ב הרא¬ 
שית של בריה״ם. 

העיר הוקמד, בשנים 1929 — 1931 על הגדה המזרחית של 
האורל, כאחד המפעלים החשוביס-ביותר של תכנית-החומש 
הסובייטית הראשונה. באמצע שנות־החמישים הוחל בבניית 
העיר החדשה מעברו השני של הנהר, ששם בעיית זיהום- 
האודר חמורה פחות. העיר הישנה מפחדת ומכוערת! העיר 
החדשה נבנית לפי תכנית-אב ומצטיינת במבנה בדור. בין 
שני חלקי־העיר מקשרים שלושה גשרים. במ׳ 7 מוסדות־ 
חינוך תיכוניים ומקצועיים, מכונים למטלורגיה, למכרות 
ולהכשרת מורים, תיאטרון ומוזיאון לטבע. 

6 ^) ״ין 1 ה 10 * 1 /?>?>/?. ^^ 0 מס־יז ,; 1 ז 013 

,(.!>£) ח 0 ז) 3 ? .( 1 - מ 3 ת 1101 יד . 8 . 11 ; 1964 ,//ס־ןע ה 7 ^^^ 4 ו $0 

. 1964 , 128-134 ,^) 1171 )€^ הס ^ 4 ו^ 80 

ג. שה. 

מגנם, להוךה ליב, ע״ע מאגנס, יהוךה ליב. 

מגנסיה ( 1 > 1 קח׳\ץ 1 ו 1 א), עיר עתיקה בכרחז (ע״ע), ליד 
יובל של הנהר מאנדר (היום בויוק מנדרם). מ׳ 

הוקמה בראשית האלף הראשון לפסה״נ בידי'מתיישבים, 
שלפי המסורת מוצאם במ' שבתסליה (ראה לד,לן) ובכרתים 
העיר נכבשה בידי גיגס (ע״ע) וב 650 לפסה״נ בערד הרסוה 
הקיסרים. מ 546 לפסה״נ משלו בה הפרסים. ארתחששתא 1 , 
מלד פרס, מסר ב 468 אח מ׳ לוזמיסטוקלס (ע״ע), ובמותו 
ב 462 חזרה לשלטון פרסי, ב 399 כבש המצביא הספארטאני 
חיברון אח מ' והעתיקה למקום אסטראטגי יותר, בתקופה 
ההלניסטית היתה מ׳ עיר גדולה. הפולחן המקומי של ארם- 



181 


מגנפיה — מגש, יוסף! בן מאיר הלוי אגד 


182 


מיס לוקופריאני, כנינרה שם, היה מפורסם ומ 207 לפסה׳ב 
נערכו בה חגיגות ומשחקים פאנד,לניים לכבוד האלה. — 
על הארדיכלות במ׳ ע״ע הלניזם (עמ׳ 603 . 605 ). 

שם מ' נקרא גם על עיר עתיקה בלוד (ע״ע). לידה נערך 
ב 190 לפסה״נ קרב מכריע, שבו היכו הרומאים את אנטיוכוס 
111 (ע״ע, עמ׳ 450 ) מכה קשה. 

חצי־האי מ׳ מצוי במזרח תסליה שביוון, ובו ישב בתקופה 
העתיקד, שבט המגנטים, שהשתעבדו לתסלים ואח״ב למוקדון. 

.€ ; 1900 .ס . 1 \ מסש ,חז€>! .ס 

. 1904 .ס ,■נ 6 ^ח 1 ^ 3 ׳\\ 

מגסתנס — ?וז״ 764 > 1 )ץ!ו 64 — (המחצית השניד, של המאה 
ה 4 —התחלת המאד, ה 3 לפםד,״נ), גאוגראף ואתנד 
גראף יווני. מ׳ נשלח ב 302 מטעם סלוקוס 1 ניקטור (ע״ע 
סלוקים) כשגריר לחצרו של מלך הודו' צ׳אנדראגופטה (ע״ע 
הדו, עמ׳ 522 ) ונשאר בד,ודועד 292 . הוא תיאר את המנהגים, 
הצומח והחי ההודיים בחיבורו 1 זז 811 ׳%ו׳ ("דברי הודד'], 
שממנו נשתמרו רק קטעים. חיבור זה שימש מקור לסופרים 
אחרים, ביניר,ם פלרוס אריאנום (ע״ע). מ' לא הצטיין בדיוק 
תיאוריו על הודו, בשזרו בהם יסורות מהתרבות היוונית. 
קטעי חיבורו נלקטו בספר; •^^ו^ ;)זת 3£1116 ז?;•!ם ,׳גלססג[.? 
1958 , 639 — 603 , 2 , 1110 ,ז£^ 11 ח 0 ז 1115 €11 ו( 11£011150 ^ 
ובתרגום אנגלי — בספר: -ת 1 . 1111£ ״ז 100 \ .ז\\ . 1 

י 1960 , 1877 ,ח 13 ־ 1 ז^ 1 ) 30 . 1 \ 5 ב 

מגפה, ע״ע אפידמיולוגיה; דבר. 

•־־ז • :• • •י״.־ •.־ 

מגרה ( 1 )<ן 1 ) 1£7 וז), עיר עתיקר, על מיצר האיסתמוס 
(ע״ע) שביוון. כיום עיירד" בת כ 15 אלף תושבים, 

ובה תחנה בקרהרכבת המקשר את אטיקד, עם הפלופונסוס: 
מרכז לייצור יין ושמן זית. היישוב הפרהיסטורי נכבש' בידי 
הדורים בסוף האלף השני לפםד,״נ. מעמד מ׳ כגשר בין 
המפרץ הסרוני לקורינתי עשאח למרכז מסחרי חשוב. מן 
המאה ר, 8 לפסה״נ היתה מ' מהעומדות בראש תנועת הר,ת־ 
יישבות היוונית מעבר לים. בין מושבותיה: מ׳ ד,יבליד, בסיצי¬ 
ליה (נום׳ סביב 728 לפסד,״נ), כלקדון(ע״ע), ביזנטיון (ע״ע 
קושטה) והרקליאה (ע״ע) על חופי הים השחור. עם התפ¬ 
תחות המיאכד" בייחוד מלאכת עיבוד צמר, עבוד, על מ׳ 
במאה ה 7 לפסה״נ מהפכה כלכלית. מ' ידעה מלחמות אזרחים 
וטירניה, שמוראוחיח משתקפים כנראה בשירת תאוגנים 
(ע״ע). אחרי נפילת הטירן תיאגנס (סביב 570 ליפסה״נ) 
שרר בד, שלטה דמוקרטי קיצוני, ולאחריו אוליגרכיד,. במאה 
ה 5 סבלה מ׳ מן המאבק בין אתונה לקורינתוס על השלטון 
באיסתמוס. היא היתה חברד, בבריח הפלופונסית (ע״ע יה, 
עמ' 440 ) וההסגר המסחרי שד,טיל פריקלס האתונאי על מ׳ 
ב 432 לפםד,״נ היד, אחת הסיבות הישירות לפרוץ המלחצזד, 
הפלופונסית (ע״ע פלופונסית, מלחמד,). לאחר-מכן ירדה 
חשיבות מ׳. מן המאה ד, 4 לפסה״נ נודעד, כמרכז אסכולד, 
פילוסופית. 

/ 0 071 ^ 1 /^ €11/111 ? 7,41 ,■ 61 §זגנ 1 ו 1 § 111 ..ז ,;!ו 

,,( 1 ( 11311 . 29 ./ג .£ ; 1927 

. 1934 . 0 ^ 7 ^, 377 , 14311611 .^ 1 { 1931 ,( 152-205 

ד. אש. 

מג׳ריטי, מפלמה אבן אחמד אל־ 

';״:,.״״ג. — (מת 1007 [?]),מתמטיקאי ואסטרונום 
מהגדולים באסלאם הספרדי. הוא גרבקורדובד,, שם היה פעיל 
מאד כמורה ומחבר. עיקר עבודתו היה עיבוד הלוחות האס¬ 


טרונומיים של אחסד אבן מוסא אל-ח״ואחמי (ע״ע), שאותם 
העביר מן הספירה הפרסית לאסלאמיוב הספר תורגם ללטי¬ 
נית בידי האנגלי אדלרד איש באת ( 63111 ! במאה ה 12 ) ויצא- 
לאור בשפד, זו. לאחרונה יצא תרגום אנגלי בצירוף פירושים. 
הדורות המאוחרים ייחסו לס" כמד, ספרים שלא חיברם, 
ביניהם ם׳ המאגיד, המפורסם ■תכלית החכם" (ע״ע אצטגני¬ 
נות, עמ' 465 ) וספר דומד, באלכימיה. 

)ס .) 441$ 116 ] מ 1 116$ > 8111 ) /ס ,$( 1:111 £ . 03013 . 4 ל- 1161 ־ 61 '׳\ .ן ; 1927 ,( 56161166 31 -\ 116 ז 6 ^ 

.* 13111 )ח^ 1-2 \ 7 ) 46 > 107710 ^ 11 701 ^ 0 

XXX, 15-45), 1965, 

מגע!, יוסף בן מאיר הלוי אבן־ ( 1077 , סוויליה - 
1141 , לוסנה), גדול חכמי-ד,חורה בדור הרביעי לרבנות 
ספרד. בנערותו למד מ' אצל ר׳ יצחק בן ברוך אלבליה 
(ע״ע)׳ וכבן 12 נסע ללוטינה, שם למד אצל ר׳ יצחק אלפסי 
(ע״ע) במשך 14 שנה. רבו זה קירבו ביותר, סמכו לד,וראד, 
וד,פליג בשבחיו, ואף הוריש לו את ראשות הישיבה, אף שלו 
עצמו היה בן חכם מוסמך להוראד,. 38 שנה עמד מ׳ בתפקידו 
זה, עד מוחו. 

מ׳ נתפרסם ביותר בץ חכמי זמנו, ובין תלמידיו המרובים 
יש למנות, כנראה, גם את ר׳ מימון(ע״ע), אביו של הרמב״ם. 
בחידושיו לתלמוד מסתמך הרמב״ם הרבה על קבלות ממ' 
שהגיעו אליו מאביו, ובהקדמתו לפירוש המשנה הוא אומר 
עליו "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית... עד אשר כמעט 
נאמר בו וכמוד,ו לא היד, לפניו מלך". בטעות סברו דורות 
רבים כי הרמב״ם היה תלמידו ממש. גם ר' יהודה הלוי 
(ע״ע), ידידו מנוער של מ׳, שר לכבודו שירי-תהילה, וד,וא 
שניסח את מכתבו של מ׳ אל חכמי פרובנס, בו הוא מבקש 
להכיר אותם ואת תורתם 1 זוד,י התעודה הראשונה שבידנו 
על הקשרים שבין מרכזי־התורה בפרובנס ובספרד. 

מתורתו של מ' לא שרד הרבה. נדפסו חידושיו למסכתות 
בבא בחרא (אמסטרדם, תס״ב), ושבועות (סאלוניקי, 
תקי״ט) — אולם פירושו הקיף את מחצית התלמוד לפחות. 
גם מה שיצא־לאור לא נדפס כשלימות. חידושיו לבבא בתרא 
מצוטטים ביתר הרחבה ושלמות בדברי מחברים ראשונים 
(גם ב״שיטח מקובצת" לבבא בתרא). חלק קטן מתשובותיו 
נדפסו(סאלוניקי, תקמ״ו), ויותר מהן אינן מצויות כמעט אף 
בכת״י ! חלקן מובלע בתוך ספרים אחרים (ר" למשל שו״ת 
■פאר הדור"). תשובותיו מתורגמות מן השפה הערבית. ידוע 
גם על ספר-ד,שגות שחיבר על הלכות הרי״ף רבו. אולם הספר 
לא הגיע אלינו. ספריו של מ' השפיעו בצורה מכרעת על 
לימוד התורה בספרד ובפרובנס. ר׳ מאיר אבולעפיה (ע״ע), 
מסכם תורת ספרד עד לדור הרמב״ן, הבליע רבים מפירושיו 
בתוך ספרו, וגם הרמב״ן עצמו מרבה לצטט מחידושיו. מן 
הרמב״ן לקחום גם תלמידיו וממשיכי-דרכו: הרשב״א, 
הריטב״א ועוד. גם בפרובנס נודעה תורתו היטב, וכבר ר 
אברהם ב״ר יצחק (ע״ע) מצטטו ומסתמך עליו בתשו¬ 
בותיו. 

בנו, ר׳ מאיר, היה אף הוא חכם נודע בספרד. בין חשובי 
תלמידיו של ר" מאיר יש לציין את ר' יהונתן הכהן מלונל 
(ע״ע). בנו של ר׳ מאיר, יצהק, ישב בבית-הדין של טולידו, 
בשנת 1205 . יחד עם ר׳ מאיר אבולעפיה. 

א. ל. גרייבסקי, רבינו יוסף הלוי אבן מינאש, קוים ךתורתו, 

לתולדותיו ולתקופתו, תשכ״ג^'. 

י. ת. 



183 


טד:ר 


184 


מדבר (אנג' איוור שומם בעל דרגת-צהיחות 

גבוהה (להוציא מדבריות קור [ע״ע טונדרר.]), 
בלתי־מיושב וחסר צמחיה טבעית רצופה. המ' מאופיין בשי¬ 
עור התאדות גבוה העולה על כמות המשקעים. המ" מתחלקים 
למספר סוגים בהתאם לסיבות היווצרותם התלויות בתהזורת 
הכללית של האטמוספירה, בטופוגרפיה ובמידת־הריחוק 
מהים; א. המ״ ברחבים הנמוכים, בין מעלות רוחב ״ 15 —״ 30 
משני עברי הקו המשווה, שנוצרו עקב שקיעת האוויר, הת¬ 
חממותו והתייבשותו, הם: סחרר, (ע״ע), הצי־האי ערב, כולל 
הנגב וחצי־האי סיני, לוב (ע״ע) ומ׳ לוב, הם׳ הערבי! מהאר 
(הודו), סונורד, (מכסיקו), דרום מערב אה״ב, קלהרי (דרום 
אפריקה), ומרכז אוסטרליה. ב. הם" שנוצרו עקב הריחוק 
מד,אוקיאנוסים וחסימת דרכי-הרוח ע״י רכםי-ר,רים הם; 
גובי (ע״ע), טקלה מקן (ע״ע טרים עמ׳ 990 ), דרום איראן 
ומרכזה, חבל תורהסטאן, המ" מזרחית לאנדים באמריקה 
הדרומית וד,אגן הגדול (ע״ע) בצפון־מערב אה״ב. ג. המ" 
בחופי-אוקיאנוסים, שלידם עובדים זרמי־ים קדים. — גושי- 
האוויר, הנעים לכיוון היבשד" מתקררים בעברם מעל לזרם 
הקר, ועד שהם מגיעים ליבשה — קטנה בהם כמות האדים, 
ולפיכך אינם מורידים גשמים, מ" מסוג זר, הם: אטקמה 
(ע״ע), פטגוניד, וחופי פרו באמריקה הדרומית ונמיב בדרום 
מערב אפריקה. 

אקלים הם׳ הוא יבש (ארידי). התכונות האקלימיות 
המאפיינות מ״ הן: 

1 ) הלחץ הברומטרי: באיזורי־מ' סובטרופיים 
מצויים איזורי הלחץ הגבוד, שעל פני כדר,"א (בגובד, הים). 

2 ) הרוחות נושבות ממרכזי הלחץ הגבוד, לכיוונים 
שונים, ור,ן חמות ויבשות. מן הסחרח, למשל, נושב החרמטן 
(מצפון אפריקה אל האוקיאנוס האטלנטי) וד,וא מטלטל אבק 
רב עד למרחק של אלף ק״מ ויותר מד,חו 1 <, אבק הגורם 
לעבירות מרובד, בשטחי אוקיאנוס אלד,. כלפי צפון נושבות 
רוחות־מ׳ (—הקיבלי בלוב ובאלג׳יר והשירוקו בדרום־ 
איטליה) המביאות לעתים אוויר חם ואבק רב לדרום אירופה. 
בעברה מעל הים התיכון סופגת רוח זו לחות רבה ובהגיעה 
לצפון הים התיכון, היא לחה ומעיקה. במצרים נקראת רוח 
המ׳ ח׳מסין או סמום! במקרא כונתה רוה זו של חורף — 
"קדים". 

רוח מדברית היורדת מד,רי הסלעים לחופי קליפורניה 
נקראת באזור לוס אנג׳לס ״סנטד, אנה״! היא דומה לח׳מסין 
אך עצמתה רבה יותר. בצ׳ילה נופלת מהרי הסלעים רוח 
מדברית חמה ויבשה אל חוף האוקיאנוס השקט הדרומי, 


וכמוה נושבות בדרום-אפריקה ובאוסטראליה רוחות מ׳ חמות 
ויבשות בצורר, קיצונית. באוסטראליה קוראים לרוח זו 
בריקפילדר ( 1 שג) 1 ־ £1 ^ 101 ז 8 ). 

3 ) הטמפרטורה. מאחר שד,רוח המדברית יורדת, 

חלר, התחממות אדיאבטית יבשה באוויר (ע״ע מנזאורולו־ 
גיה). הטמפרטורות עולות לדרגות גבור,ות בכל רוח'מדברית 
הנושבת, למשל, אל עבר מרכזי לחץ נמוך. רוחות־מ׳ בחורף 
יכולות להיות גם קרות מאד, אף כי חלה גם בהן התחממות 
בדרך לאיזורי־שקע ברומטריים. מ" מונגוליה ואסיה המר¬ 
כזית נחשבים לאיזורים הקרים ביותר על פני כדה״א בחדשי 
החורף (ע״ע מועצות, ברית ה־; אקלים). 

4 ) הלחות היחסית והמוחלטת. עם עליית 
הטמפרטורר, בגופי אוויר יורדים, יורדת הלחות היחסית שב¬ 
אוויר לדרגות נמוכות מאד ובעת ובעונה אחת פוחתים גם 
ערכי הלחות המוחלטת. 

5 ) ה ע נ נ ו ת. השמים מעל שטחי ד,מ׳ בהירים רוב 
ימות השנד, (בעקבות הכמויות הדלות של אדי־מים), הן 
מעל שטחי מ" חמים והן מעל מ" קרים. העכירות המצוייה 
בם׳ חם נגרמת בעיקר ע״י אבק וערבול גופי אוויר המת¬ 
חממים מאד מפני האדמה החשופה. 

6 ) קרינת שמש. האדמה מקבלת קרינת שמש 
בכמויות גדולות כל השנה. אולם, ריבוי האבק שבאוויר 
ד,מ׳ מחליש את הקרינד, על פני האדמד,. 

7 ) משקעים אטמוספריים. בלב המ׳ יורדות 
כמויות זעירות של משקעים. 'למשל, במ׳ הנובי במצרים 
ההיכונד, ובמדבר אטקמר, שבצ׳ילה עוברות שנים רבות ללא 
משקעים כלל. לעומת זאת, קיימים שטחי מ׳ למחצד, המש¬ 
משים שטחי מעבר מאיזורים מדבריים לאיזורים מיושבים, 
שבד,ם יורדות כמויות גשם המשתנות משנד, לשנה, לעתים 
בצורר, קיצונית. 

גם במ" קרים מעטים המשקעים האטמוספריים! אולם, 
הודות לטמפרטורות הנמוכות השוררות בהם, יש שהלחות 
היחסית עולה ונוצרים ערפילים במקום גשמים, ואף שלגים 
קלים בעונות החורף. 

ד. א¬ 

פ נ י השטח של מ" מעוצבים ע״י תהליכי בלייה 
מיוחדים, ע״י סחיפד, של שטפונות וע״י רוחות, 1 ) הבלייר, 
המכאנית נמרצת באיזורי הם׳ ופועלת עפ״ר בשיתוף עם 
הבלייה הכימית. שינויי טמפרטורד, קיצוניים גורמים להח- 
מתחות הסלע והרפייתו וע״י כך מחלישים את ליכודו הפנימי! 
הלחות הקיימת בתקופת הגשמים יוצרת תנאים מתאימים 
לבלייה פיסיקו־כימית של הסלע, מרחיבה 
את סדקיו וגורמת לר,תפוררותו. 2 ) נחלי 
המ׳ הם נחלי-אכזב, פרט לנהרות החוצים 
אותו, שמקורותיהם אינם בגבולותיו, כגון 
הנילוס (ע״ע). הזרימה בנחלים פתאומית 
ובעלת עצמה רבר,, וד,יא מסוגלת לשאת 
טעונת רבה בלתי ממויינת — גושי סלע, 

חצץ, חלוקי-אבנים ועוד (תמ׳ז ע״ע א״י, 

עם' 107 — 108 ). הנחלים בד״כ קצרים 
ומגיעים לעתים קרובות לאגנים סגורים 
ללא מוצא לים. במרכזו של האגן מתרכזים 
המים ויוצרים שם אגם זמני. לאחר חת־ 

איידות המים או חילחולם, נשאר מישור 








185 


מד:ר 


186 



ח״י^יוה במרבר־קרק;:] יה־ידכ^טזזו׳ 


בעל משקע של מלחים הנקרא פליה! אגנים פנימיים אלה 
הם בגבהים שונים ומהווים בסיסי' סחיפה. במספר מ" קיימים 
אגמים מלוחים ני_םות) במשך כל השנה, בגון, ימת־הםלח 
הגדולה (ע״ע) וים המלה (ע״ע, וע״ע א״י, עט׳ 92/3 , ותט׳ — 
שם, עם' 95 — 96 ). בשולי ההדים נוצדות מניפות־סחף גדולות 
המורכבות מהומד בלתי ממויץ. המז־דונות מנוסים בד״ב 
בחומר בלית. המים בסהיפתם יוצרים נופים מגוונים בהתאם 
לעמידות הסלע בם׳. בם׳ של סלעים בלתי עמידים—קרטון, 
הואר, חרסית — נוצרים בתרונות בנוף כזה 

קשה המעבר עקב העחץ הרב (תם׳: ע״ע א״י, עט׳ 141 — 
142 ). בט" שיש בהם סלעים עמידים (אבן־צור, אבו־הול 
קשה), המשוכבים בתוך סלעים בלתי־עמידים, נוצרים "הרי 
השולהן והכפתור", שהלקם העליון שטוח, וכן מפותהת שם 
תופעת הקניונים — עמקים בעל קירות זקופים, שעמקם רב 
ביחס לרחבם (תמ׳: ע״ע אה״ב, עט׳ 29 — 30 ). הקניונים 
הגדולים, כגון קניון הקולורד( (ע״ע), מתפתחים בעיקר 
באקלים שחון ובתנאי־אקלים אלה גשמרות הצורות התלר 
לות והזקופות. הופעת מי־תהום על פני השטח מאפיינת נוה־ 
מדבר (ע״ע! תט׳: ע״י אלג׳יריה, עט׳ 403 — 404 , 407 ־ 
במדבר, עט׳ 25 — 26 ! אסיה, עם׳ 873 — 874 ). 

3 ) הסחיפה והצבירה ע״י הרוחות מפותחות ביותר 
באיזור-הט׳ עקב חוסר כיסוי ע״י הצמחיה. הרוח מסיעה את 
גרגרי החול ואלד, שוחקים בדרכם את הסלעים ויוצרים את 
הפטריות והצורות הססגוניות של העמודים השונים. החמרים 
דקי־הגרגר כגון לס (ע״ע) נישאים למרחק רב. עקב פעולת 
הרוח, המסירה את גרגרי־החול, יש איזורים מדבריים הנשא¬ 
רים ללא ניסוי דק של חול וחרסית והם בעלי ריצוף חצצי 
(רג, 868 ) או ניסוי של סלע חשוף (חמדה! חט׳; ע״ע 
גאוגרפיה, עט׳ 32 [ 3 ])! כיסוי מעוגל של פני השטח נקרא 
סדיר (ז 1 ז;־ 8 ). בם" חול נוצרות החוליות (ע״ע! תם׳: ע״ע 
גיאוגרפיה, עט׳ 31 — 32 ), ונפוצות בהם סופות הול ואבק. — 
תמ׳: ע״ע אפריקה, עם׳ 279 — 280 , 293 — 294 ! אפריקה 
הדרומית-מערבית, עמ׳ 414 ! אה״ב, עס׳ 33 — 34 , 37 — 38 ! 
א׳׳י, עט׳ 45 — 46 , 61 — 62 , 57 — 58 . 

^" 7 ,נ> 01 מ 5 ג 6 .\ 4 .מ 

1941; £. 

1935; 6 ט 010 .. 1 .{ ; 1962 

,! 101 ז 117 ז 1 / 0616/1 ,ת 1£156 ג<- 11 ) 1 ת 1 ו 8€1 . 117 £> 61671 ^, 1964; X 
. 1965 .£/ 0616 ע /ס , 1 ת 0 )זתט 10 >ו 1 .ס ; 1964 

הפיסיולוגיה של האדם במ'. הר,תעניינות 
הרצינית בנושא זה החלה עקב מלה״ע 11 . הצבאות הלוחמים 
במ" אפריקה סבלו רבות מנפגעי חום ומשיבושים בביצוע 
משימות צבאיות כהוצאה מההשפעה השלילית של תנאי 
המ׳ הקשים על גוף האדם. מתחילת שנוח ה 40 של מאה זו 
עוסקים גופים צבאיים ואזרחיים שונים במחקרים בשטח זה. 
אבי הנושא הוא הפיסיולוג א. פ. אדולף () 101 >^ .? .£), 
מאוניברסיטת רוצ׳סטר שבאה״ב. 

בסביבה המדברית הטיפוסית חשוף האדם לתנאים קשים: 
טמפרטורת האוויר עולה על טמפרטורת הגוף (מעל ל ■ 37 ) 1 
ישנה קרינה חזקה מהשמש ומהרקיע וכן ישנה קרינה המוח¬ 
זרת מר,קרקע. — הקרינה עשויד, לד.וסיף עד 150 קלוריות 
גדולות לאדם לבוש. החשוף לשםש-המ׳ בטמפרטורד, של 
ס״ 40 : הלחות היחטית נמוכה (לרוב מתחת ל 25% )! ד,צל 
חסר כמעט לחלוטין, ולעתים נושבות רוחות חזקות. כאשר 
האדם הולך או מבצע פעילות גופנית אחרת, מוגבר חילוף־ 
התמרים וכן עולה חום־הגוף. פליטת חום-ד,גוף נעשית 
בעיקר ע״י אידוי המים דרך העור ובמידה פחותה דרך דרכי 
הנשימה. מכאן שהגוף זקוק לכמות גדולד, של מים לאידוי, 
לשם קיום שיווי משקל תרמי בין יצירת חום ופליטתו. 

הבעיה המרכזית בפיסיול(גיה של האדם במ' היא מציאת 
התנאים המאפשרים ביצוע פעילות גופנית כלשהי ביעילות 
וללא הפרעות בשיווי המשקל התרמי. כאשר אנשים בלתי 
מאוקלמים לחנאי־מ׳ מבצעים עבודד, קלה, כגון הליכה 
בקצב של 3.5 ק״מ/שעה, הם מסוגלים ללכת במשך שעה 


ויותר ללא הפרעות רציניות בשיווי המשקל התרמי. הדבר 
מתאפשר ע״י הקטנה מסויימת בזרימת הדם לכבד, לכליות 
ולאיברים פנימיים אחרים וד,גדלד, בזרימת הדם לע 1 ר— לשם 
פיזור חום הגוף. כמו כן ישנה הספקת דם מספקת לשרירים 
העובדים מבלי שיעלה חום הגוף יתר על המידר,. לעומת־ 
זאת אין אנשים שלא התאקלמו לחום מסוגלים לבצע 
עבודד, קשה או ממושכת בחום עקב אי-ד,םתגלות מחזור- 
הדם לכך! חלה עליד, בטמפרטורת הגוף ביחד עם םמפרטורת 
העור וכתוצאה מכך עולה גם חילוף החמרים וקצב הלב 
עולה לערבים גבוהים מאד. במצב זה שכיחים מקרי עוויתות- 
שרירים, התעלפויוח, אפיסת־כוחות, ובמקרים קיצוניים — 
מכות־חום. פגיעות חום אלו נגרמות ע״י אי־ספיקת מערכת 
הדם ואיבוד נוזלים ומלח, ובמקרים של מכות־חום יש שיבוש 
רציני בתהליך וויסות חום־הגוף העלול לגרום למוות. במקרה 
של מכת־חום יש להשכיב את הנפגע בצל, לקרר את גופו 
במים קרים, לאווררו ולהשלים את מחסור הנוזלים ע־׳י 
שתיה, או במקרה של הוסר הכרד" ע־־י הזרקת נוזלים לוורי¬ 
דים. 

א י ק ל ו ם לחום מתאפשר ע״י חשיפה הדרגתית לחום 
ולעבודד,. ביצוע עבודד. בינונית בסביבד, חמד" שעד, וחצי 
ביום, במשך שבוע עד עשרד, ימים, מאקלמת את האדם 
לעבודר, במ׳. רוב האיקלום נרכש ביומיים הראשונים, וד,וא 
מתבטא בעליד, קטנה־יותר בדופק ובטמפרטורת הגוף ור,עור 
בזמן העבודה, בהקדמת תחילת ההזעה וד,גברת עצמתד, 
ובהפחתת הרגשת עייפות ואי־נוחות. מערכת מחזור הדם 
היא הגורם המרכזי באיקלום (ר' לעיל). גם אנשים מאוק- 
למים לחום חייבים לשתות כדי להחזיר את כל כמות הנת¬ 
לים הנפרשת בזיעה. אנשים בעלי בושר גופני טוב מתאקל- 
מים מד,ר־יותר לעבודד, בחום. ההשפעות הפיסיולזגיות של 
אימון גופני ואיקלום לחום הן דומות, ויש סימנים שאימון 
גופני קשה כשלעצמו, ללא חשיפה לחום, גורם לאיקלום מלא 
לעבודד, בחום. הסתגלותם של נשים, ילדים וזקנים לחום פחות 
טובר, מהסתגלות גברים צעירים. ביתן להגיע למכסימום 
יעילות במ׳ ע״י שמירר, על כושר גופני טוב, ע״י שתיית 
הרבה מים וע״י לבישת בגדים בהירים, קלים ומאווררים, 
המכסים את רוב חלקי-ד,גוף ובמיוחד את הראש. במידת 
האפשר יש לעבוד בשעות הקרירות של היום, מוקדם בבוקר 
או מאוחר אחה״צ. ראוי לציין שבעיית החום ברוב מ" העולם 
קיימת רק בוזדשי הקיץ. 

א. דנון, הסבל משרב (מדע, בר׳ י״ד, מס׳ 1 ), 1969 ! 

. 0 ; 1963 ,(. £11 ) . 0 

171 01 '/) 1 ז €0 ^ 0/1 ■//ז :£" 01/41 ז 6 ק 1 זז£'ד ,(. 1 ) 6 ) 

.£ ..מ — 00118012210 .? . 0 ; 1963 ^ 0/1 €6 ה 3€16 

/ 0 ) £7/1€11 /* 111 > 146 11 ) 1£ :§ 111010 ( 1 {'¥ , 3 ׳ 1 ס 0 ם? .( .^ 1 — מ 50 ת 011 ן 

.£ - 111 ' 13 , 6 .ם ; 1963 , 0/7 ^ 1 1/1 10/71 ^ 4/16 )£ 

76 {% ס) 000110/1 ^^ ,(. 45 ) 6 ) . 0 . 0 - ו 1 ק 101 >\/. 

2£11 ־ 1 ב 52011 .׳ 1 - 1 נ 1011 [ £41 . 5 > .ס ; 1964 . 1 { 7/261 ח 0 ז 1/1 

. 0 ; 1965 1 ז 76 ה*)]£ / 0 ע^ 10 ס 17 ^ 7 /£ ? 7/14 ,(. 18 ) 6 ) 

. 1968 ,ץ§ 81010 ־(. 4 ) 6 ) 11 זו\ 0 ז 3 

אי. ש. 

יי ש וב האדם בס/ היעדרם או מיעוטם של מקורוח־ 
מים. הנאים אקלימיים קשים והשתערותם הנרחבת של המ" 
המקשר, על אפשרויות התקשורת, הם המגבלות העיקריות 
ליישובו של האדם במ׳. בכ 36% מפני שסח היבשות המוג¬ 
דרות במדבריות, מצויים רק כ 13% מהלל אוכלוסיית העולם. 

למרות המגבלות החמורות, קיימות עדויות לכך שכבר 
מזמנים קדם-ד,יסםוריים חי האדם בם׳ ובנאותיו. אמנם, 




191 


מד:ר 


192 


האוכלוסיה במדבריות ( 1960 ) 


7 

6 

5 

4 

3 

2 

1 

— 

0.2 

1.3 

5 

4.3 

11,9 

צחיח קיצוני 

4.7 

3,4 

27.0 

103 

16.2 

44.6 

צחיח 

13.0 

9,2 

71.7 

276 

15.8 

43.5 

צחיח למחצה 

7.9 

12.8 

100.0 

384 

36,3 

100.0 

כל הט" 

( 1 ) אופי ד,מ׳:( 2 ) % השטח של( 1 ) מכלי שטח הם*!( 3 ) % השטח 
של ( 1 ) מכלל שטח היבשות; ( 4 ) האוכלוסיה בט׳ במיליונים 1 
( 5 ) % אוכלוסייה( 4 ) ב( 1 ); ( 6 ) % אוכלוסייה ( 4 ) בעולם: ( 7 ) 
ממוצע צפיפות האוכלוסיה לקמ״ר בם". 


הסתגלותו של האדם לסביבה המדברית כרוכה לרוב בשי־ 
נדים פיסיולוגיים מסויימים, אך עיקר השוני בדרכי ההתאמה 
לסביבה זו הוא ת ר ב ו ת י ובגורם זה מותנית מידת הצלחתו 
של האדם במאבק עם המי. דרגת התפתחות תרבותית גבוהה 
מאפשרת קיומו של יישוב־קבע וניצול הסביבה לצרכיו של 
האדם, תוך יצירת שיווי משקל עדין ביותר. הפרת שיווי 
המשקל מביאה לרוב לשרשרת תהליכים שסופם—השתלטות 
הישימון על הנושב. 

אוכלוסיית המ'מורכבת מנושאי תרבדות שונות, חלקם 
ביישובים, חלקם נוודים. כולם מאופיינים בתלות מוחלטת 
במים. והיישובים — בהיעדר קביעות ורציפות. דוגמה 
מובהקת לכך הם עשרות הישובים שקמו באה״ב בשנות 
ה 60 של חמאה ח 19 לאורך רצועה של מכרות כסף וזהב 
במערב נוואדה ובגבולה עם קליפורניה. עם הידלדלות המכ¬ 
רות וירירת ערך הכסף בשוק העולמי נטשו רובם והיו ל״ערי 
רפאים" לקראת סוף המאה ה 19 . משום תנאיו השליליים 
של המ', מניחים החוקרים שלפחות חלק מאוכלוסייתו נרחקה 
אליו עיי נושאי ציוויליזציה מפותחת יותר. — בכל הזמנים 
נמשכו למ' נזירים ומתבוהדים למיניהם ואנשים הבורחים 
מיר החוק. 

בין נושאי הציוויליזציות המסרתיות 
החיים במ׳ קיימים שלושה טיפוסים בסיסיים: 1 ) ציידים 
ומלקטים; 2 ) מגדלי מקנה; 3 ) חקלאים. 

1 ) לאוכלוסיית הציידים והמלקטים שייכים 
שבטי בושמנים (ע״ע אפריקה, עמ' 321 ): קבוצות קטנות 
של פיגמאים החיים באיזור מ׳ קלהרי־נמיב 1 שבטי הבינדיבו 
( 11 ל 11 )מ 61 ) במרכז אוסטרליה (ע״ע, עמ׳ 1007 — 1009 ) ( 
שרידים של שבטי שושוני אינדיאניים באגן הגדול של 
אח״ב. דרגת התרבות של ילידים אלו — להוציא את 
השושוני—מקבילה לזו של תקופת האבן הקדומה. מחייתם 
על הציד ועל איסוף צמחים—כשהם נודדים בחבורות קטנות 
של משפחות אחדות בצמוד למקורות מים דלים. לכל חבורה 
תחום טריטוריאלי מוגדר. כמגורי־ארעי משמשים ענפים 
אחדים. סוכות פרימיטיוויות, מחסה של סלע ולעתים מערה. 
כלי הציד של הבינדיבו הוא קנו,־הנשיפה שדרכו הם שולחים 
חיצים מורעלים. הבושמנים צדים בחנית ולעתים באלה. 
השושוני מפותחים יותר: אוגרים מזון לחורף הקר וחלקם 
עומק גם בחקלאות פרימיטיווית; הציד אצלם — בחץ וקשת. 

2 ) מגדלי מקנה נוודים מצויים באיזורים הצחיחים 
והצחיחים־למחצה של "העולם הישן" (ע״ע חקלאות, עט׳ 
910-909 , ומפות—שם, עט׳ 903/4 ). ביניהם — שבטי 
הבדוים (ע״ע) במרחב המזרה־התיכון, הטוארג(ע״ע),הטדה, 
המא 1 רים (ע״ע) ושבטים ברבריים (ע״ע) י אחרים בסד,רה, 


ק_זכים ועממים מונגוליים במ" מרכז אסיה ומזרחה. כלכלתם 
מבוססת על גידול בעלי־חיים ומעט חקלאות למחיה. בעל- 
החי משמש לתנועה ולהובלת משא, בשרו וחלבו — למאכל, 
עורו וצמרו — לביגוד ולמגורים. השבטים הנוודים מתרכזים 
בקבוצות גדולות משום הצורך לארגן ביעילות את הנדידה, 
שהטווח שלה עשוי להגיע עד 2,000 ק״מ בשנה. טווח 
הנדידה נקבע ע״י בעלי־החיים: הוא מצומצם יחסית אצל 
רועי־צאן — המצויים יותר בשולי איזורים מיושבים, ורחב 
אצל רועי גמלים המצויים גם באיזורים צחיחים ביותר. 

בעבר יצאו משבטי הרועים "אדוני המ" ותחום השפעתם 
כלל גם את איזורי ספר־המ׳ שהיו נתונים לאיום מתמיד של 
פשיטות שוד וביזה מצידם. שבטים רבים התקיימו על 
הובלת שיירות בנתיבי המ' הבין־לאומיים; "דרך המשי" 
העתיקה מסין למזרח־התיכון, הנתיבים הטרנס־סחריים 
ואחרים: חלק בכבד מהסחר הבין־לאומי והצליינות התנהל 
באמצעות ארחות גמלים בדרכים אלו. עם פיתוח רשת 
הכבישים והתחבורה האווירית, ירדה חשיבותם של מובילי 
השיירות במידה ניכרת והגמל — ..ספינת המ׳י — משמש 
במקומות רבים לבשר־מאכל. שינויים באורח החיים המסרתי 
של הנוודים חלים בעיקר באיזורים צחיחים־למחצה ובקרבה 
לאיזורי תעשיה; הנוודות הולכת ומצטמצמת, וד,רועה לשעבר 
פונה לענפי התעשיח והשירותים. 

3 ) חקלאות שלחין אינטנסיווית היא בסיס קיומם 
של תושבי נאות המ׳ (ע״ע נוה-מדבר). 

הכלכלה המודרנית מביאה לתמורות יסודיות 
באיזורים צחיחים רבים. הורחבו השטחים המעובדים בחק־ 
לאות־שלחין בנווה המ׳, ואיזורים נרחבים היו לנאות בעזרת 
מפעלי־מים עצומים כדוגמת הסכרים על נהר הקולורדו 
(ע״ע) באה״ב. כן הורחבו השטחים המעובדים בשיטת 
חקלאות-הבעל החרבה (ע״ע חקלאות, עט׳ 901 — 907 ושם 
מפות), ופותחה חוות המקנה (ע׳ שם, עט׳ 910 ). 

אוצרות־הטבע מופקים במ" בקנה־מידה גדול בהרבה מזה 
הידוע בתקופות ההיסטוריות. מלבד משקעים אופוריטיים 
(בוראכם, ניטרטים, אשלג ועוד) המיוחדים למ׳, מפיקים 
כמויות גדולות של ברזל, נחושת ומינרלים אחרים. באנא־ 
קונדה שבמ' אטאקאמה בצ׳ילה, מצוי מכרה הנחושת הגדול 
ביותר בעולם (תפוקתו — כ 300,000 טון/שנה). כמות הנפט 
המצויה בט" נאמדת בחצי הכמות העולמית; ניצולו חולל 
שינויים יסודיים בסחרה ובמזרח התיכון שהמרשים בהם 
התרחש בכוית (ע״ע). — מרחביו הריקים של המ' מנוצלים 
למיקום תעשיות המוגבלות ע״י בטחון הציבור או סודות 
צבאיים, כמתקנים למחקר אנרגיה גרעינית ושילוח טילים. 
כן התפתח בט״ ענף התיירות — בעיקר לאחר מלה״ע ח — 
לצרכי מרפא, מנוחה ונופש. 

במטרה לפתח את חקר המ" מבחינה מדעית ומעשית, 
הוקמה ע״י אונסקו (ע״ע) ב 1950 "הוועדה המייעצת למחקר 
איזורים צחיחים". במדינת־ישראל מתרכזת הפעילות המד¬ 
עית ב״מכון לחקר הנגב" בבאר־שבע. המחקר הקשור 
בפעילותה של הוועדה המייעצת מתמקד בדרכים להגדלת 
משק־המים במ'. בתחום זה בוצעו, בין־היתר, נסיונות לייצור 
מקורות מים מלאכותיים כהורדת גשם מלאכותי, הגברת 
מי־טל והתפלת מים מלוחים בשיטות שונות. עד כה לא 
הביאו נסיונות אלו לתוצאות יעילות ומשתלמות מבחינה 
כלכלית. לדעת המדענים יביאו הפיתוח הטכנולוגי, השימוש 





193 


מד:ד 


194 


באנרגיה גרעינית וכיו״ב ליישוב ד.מ" ופיתוחם, עם דודוכרח 
לספק איזורי מחייה חדשים לאוכלופיית העולם ההולכת 
וגדלה, 

^ 20 /ס 5 ^* 1 00 צ£אז 1 

־ 0 ק 01 ץ 5 ?^!!!!)ססססזי! : ^^ד\ 011, X ־ 31 ש 5 ש 11 20110 

; 1963 ,מס/ג ^ 071 ,(. 5 ) 6 ) . 0 ; 1962 <( 1 ח $111 

, 01401 ^^ ^ ,!^ 017 ^ 1 %6 ז 1 / ,(. 611 ) $[ 1111 . 5 .£ 

, 1 /^ ¥01 ! /ס 15 ז 644 ( 7 ,(. 5 >:>) 111111105 >€^ .ס ; 1966 

. 1968 

ר. בנ. 

תפיסת המ׳ במקרא ובמזרח הקדום. השם 
"מדבר", עיקר עניינו ברוב הכתובים במקרא ארץ לא־נושבת 
ולא זרועה (ר', למשל, ירמ' ב, ב! כב, ו! תה׳ קז, ד, לג-לו 1 
ועוד), והוא יוצא להורות אף על שממה מוחלטת (כגון במ׳ 
כ, ד-ה! דב' ח, טו), למעשה אין הבדל מצד הגדרת השממה 
בין המ׳ לבין השמות "ישימון" ו״ציה", המקבילים לו והזהים 
עמו חלקית, אלא שהמושג מ׳ מקיף־יותר והוא כולל בו אף 
את שולי הארץ שעל גבול־הישימון, את נאות־המדבר ואפילו 
ישובים שבקצותיו (השו׳ ישע׳ מב, יא — "מדבר ועריו"): 
ויש שחמ׳ הוראתו — תחומי מרעה לעדרי בהמות (שמ׳ 
ג׳, א; תה׳ עח, נב), שלפי ההשערה באה מלשון "דבר" 
בארמית, שעניינה לנהוג צאן למרעה, 

הבלי מ׳ שונים מכונים במקרא על פי שמותיהם של 
חבלי־ארץ או ישובים שאליהם הם סמוכים, כמו מ׳ אדום 
(מל״ב ג, ח), מ׳ מואב (דב׳ ב, ט), מ׳ דמשק (מל״א יט, 
טו), מ׳ יהודה (שופ׳ א, טז), מ׳ עין גדי (שמ״א כד, א), 
מ׳ באר־שבע (בר׳ כא. יד), מ׳ מעון (שמ״א כג, כד-נה), 
מ׳ שור (שמ׳ טו, כב), מ׳ קדש (תה׳ כט, ח), מ׳ גבעון(שמ״ב 
ב. כד), מ׳ ירואל (דה״ב כ, טז), מ' תקוע (דה״ב, כ, כ), 
בלשונות השמיות אין שם משותף למושג מ׳, השם מ׳ 
מצוי בנוסף לעברית בלשונות השמיות הצפוניות־מערביות: 
באכדית השם הרווח הוא ואילו השם 11 ז 3 נ 131 ;ת 1 (או 
ע 11 ג 1 ג 34 יח), הידוע מן התעודות האשוריות, שאול מן האר¬ 
מית. 

כמו ארצות־המזרח האחרות, היתה א״י ארץ־ספר, ששוסי 
המ׳ היו עולים אליה לפרקים וזורעים בה הרם וחורבן. במשד 
האלף ה 2 לפסה״נ ירדה על עבר־הירדן עונת־שפל שנמשכה 
מאות בשנים, מחמת פלישותיהם של נודדי המ׳. גם בתקופה 
הישראלית (האלף ה 1 לפסה״ג) היו פוקדים אותה ש(םים, 
מתנכלים ליישובי־הקבע ומביאים חורבן. התרבות החקלאית 
וההתיישבות העירונית בא״י, ובארצות-המזרח בכלל, היו 
מיוסדות על כוננות מתמדת כנגד שבטי המ׳. 

המקרא מונה במ׳ פורענויות, שיש בהן סכנה לאדם — 
רעב, צמא, חיות רעות: הוא משמש שם נרדף ל״מקום רע" 
(במ׳ כ, ד-ה) ומרהביו מאיימים על האדם (דב׳ א, יט: 
ח, טו: ישע' כא, א). הוא משמש סמל לחורבן(הושע יג, טו) 
ומתואר כארץ־צלמות או ארץ־מאפליה, חשוכת־אור (ירמ׳ 
ב, ו, לא). 

המקרא רואה לעתים במ' את ערש־חטאו של עם־ישראל. 
התורה אינה מעלימה את תלאות המ׳, מצוקותיהם של בני- 
ישראל יוצאי מצרים בסיני ובנגב. רעבונם וצמאונם, תלונו¬ 
תיהם ומריים כנגד אימי הישימון, חטאי ישראל במ׳ היו 
סמל לדורות, אם במעשה העגל (שמ׳ לב—לג), אם בהת־ 
קוממותח של עדת־קורח (במ׳ טז-יח), ואם בעניין בעל־ 
פעור (במ׳ כה). בכמה פרקי תחלים מובעת ההשקפה על 


הטאם הכבד של בני־ישראל במ׳, שקבע גורלם לעתיד לבוא 
(עח, יד—מא: קו, יד—לג). ולאחר חורבן הבית מעלה יחז¬ 
קאל הנביא בחריפות מיוחדת את חטאי דור-ד,מ׳, ללא הבחנה 
בין אבות ובנים, ורואה בהם מעין חטא קדמון, הנמשך עור 
מימי ישיבת העברים במצרים ושתוקף ענשו תופס לחרות 
(כ, ז-כו). 

כנגד התפיסה השלילית של המ׳ כמקור החטא, מזכירים 
כמה מנביאי ישראל את המ׳ כשעת זיכוך לאומה, בדמדומי 
תולדותיה. הושע וירמיהו ממשילים את ישראל לאשת־נעוריו 
של האלוהים, שמצא אותה בארץ־תלאובות והיא הלכה אחריו 
ודבקה בו בארץ לא־זרועה (הושע ב, טז—יז: ט, י: יג, ה: 
ירמ׳ ב, ב—ד, ו), בזכרון העם השתקעה המסורת על גילויי 
האלוהים בסיני ובמ״ שעיר והנגב (שמ׳ יט, כ: שוס׳ ה, ד¬ 
ה: חבק׳ ג, ג-ז). בסיני התגבשה— לפי מסורת זו—האמונה 
הישראלית, ניתנו עשרת-הדברים, המשפטים והחוקים ונכ¬ 
רתה הברית בין ישראל לבין אלוהיו. שם וכה ישראל להש¬ 
גחה מיוחדת של האלוהים ונבחר לעם סגולה, דבר המודגש 
במיוחד בספר דברים. 

אולם, תפיסת המ׳ כמקום זיכוך החטא — אין פירושה 
אידאליזציה של המ׳ מעצם טיבו ושל חיי הנוודות כאורח־ 
חיים בפי הנביאים• לתאוריה זו—שדובריה העיקריים היו 
בודה. שטדה, מייאר, פלייט ואחרים—אין כל אחיזה. מעולם 
לא' העמידו הנביאים 'את המ׳ כנגד ציוויליזאציה חקלאית, 
המשמשת להם פעמים הרבה סמל לחיי שפע ושלווה. אף 
הרכבים (ע״ע) לא הטיסו לשיבה למ' ואין כל ראייה שאמנם 
היה שם בית־חייהם. העובדה הקובעת היא, כי כבר בימי 
המקרא שימש המ׳ בית־מנום לאנשי־מצוק מרי נפש, אם 
למורדי הברה ואם למתבודדים מחפשי מפלט (שמו״א כד, 
א: כו, א—ד: איוב ל, ג—ח) ועל רקע זה — ולא על סמך 
אידאליזאציה — יש להבין את דברי ירמיהו על נהייה למלון 
אורחים במ׳: "מי יתנני במדבר מלח אורחים ואעזבה את 
עמי״ (ירמ׳ ט, א). אולם, ההתבודדות במ׳ — כתופעה היס¬ 
טורית — מוכרת בימי הבית השני. וע״ע יציאת־מצרים: 
מדבר־יהודה, כת ומגלות. 

באגדה. שתי דרכי־ההערכה של דור-המ' הנרמזות 
במקרא מצאו להן המשך באגדה בדרכי-ביטוי חדשים והיו 
לנושא מחלוקת בין ר׳ אליעזר לר׳ עקיבא, לדעת האחרון, 
דור המ׳ אין לחם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, ואילו 
ר׳ אליעזר קרא עליהם את הכתוב (תה׳ נ, ה), ,.אספו לי 
חסידי כורתי בריחי עלי זבח" (משנ׳ סנה׳ י׳, ג׳). כל המסורת 
המדרשית שלאחר מכן הולכת בדרכו. דור המ׳ נקרא ,דרדע׳ 
,מפני שהיו בני דעה ביותר׳ (מדרש משלי עמ׳ 40 ). בפסוק 
״מי זאת עולה מן המדבר״, נדרש: "עילויה מן המ"׳(שהש״ר 
ג, ד), שכן מן המ׳ באו כל המעלות של ישראל בתורה, בנבו¬ 
אה ובמלכות: אך, מאידך, ממשילים גם את הגלויות למ׳, 

ס, סולובימשיק, הם׳ בתולדותיו וד.שקפת-פולסו של עם 

ישראל (דביר ב׳, 45-16 ), תרפ״ד: א. רייפנברג, מלחמת 

המזרע והישימון, תש״י: נ. גליק, עבר הירדן המזרחי. 

57-43 , 119 ־ 169 , תש״ו: הנ״ל, אפיקים בנגב, חש״ך 1 ש. 

אברמסקי, בית־הריכבים וספר סוקניק, ארץ-ישראל, ח׳, 

וביבל' שט), חשפ״ז 1 ^ו 4 ^ו<וז 0 <^ ^^ו^ך , 116111 ? .ע\ .{ 

31 :) 11 ל 1 מ )ט 181 חטי)() 17716711 ) 641 י! 1 ) 01 1116 מין 1.601 )[ 1 ) 071 1 >)^)! 

4 ) 1 , 061 -( 14 ,ת 50 ז 1€ > 0 י 1 ; 1923 ,( 158-226 , 42 

- 1611 (%^ 17 > 116 ,תזססזז!!^^ , 5 ; 1940 . 7-6 })) €141 1 ) 071 6 ^ 14 

0646/4 " ס{{"! ,^^נ>גמ 41(771 11/1(1 )101711>14771714^ 1946; 5. X81 

•נ 311 ) 11670414/6 ^ 1 ן/ן 4 ־זמזמ 0 מן ^ 041 16 ) 11 ^ 4116 מין " 0411 ^! 

. 1966 ,( 31-63 ,$; 0111 ^ 1 11031 

שט. א. 




195 


מד:ר־ •הוד־, כה ומ;?ות 


196 


מדבר־יהודה, כת ומגלות. א. בשם בת מ״י מבנים 

1 ד י ; 

ביום חבורה פורשת של יהודים,שנתקיימה בימי הבית 
השני, אשר נהגה באורח־חיים מחמיר ובדלני, על־פי השקפת־ 
עולם דתית המיוחדת לד.. היא ישבה בנראה במקומות רבים, 
אד עיקר ידיעותינו עליה שאובות מהגילויים במקום־יישובד. 
באתר המכונה ח׳רבת קומראן (ר׳ תמ׳, בברד ר, עמ׳ 378 ). 
סמיד לחוף הצפוני־המערבי של ים־המלה. במערות שבסביבד. 
(ו״ תמי צבעונית, בברך־המילואים, מול עמ' 535/6 ). ששימשו 
לחבורד. במקומות מגורים ואיחסון, נמצאו שרידי ספרייתה! 
בח׳רבת קומראן עצמה נשתמרו שרידים ניכרים של בניינים 
ששימשו מרכז לפעילותה של הכת. בסים עיקרי לקביעת 
זמנה הן המסבעות שנמצאו במקום, שמהם מסתבר כי היי¬ 
שוב■ שתחילתו אולי בראשית המאה ה 1 לפסה״נ, נחרב בידי 
הרומאים זמן מועט לפני חורבן בית-המקדש, בשנת 68 
לסה״ג בערך. אפשר שהכת כבר היתד, קיימת זמן־מה לפני 
שייסדה את היישוב הזד., ולכל־היותר נתקיימה ב 200 שנה. 
עובדד, וודאית וקובעת היא שבל הכתוב שנמצא בספרייתח 
קודם לחורבן המקדש. 

( 1 ) ד, ש ק פ ו ת הבת. בת מ״י היא פלג קיצוני של 
התנועה היהודית האפוקליפטית, שסימנה העיקרי הוא הצי־ 
פיה לאחרית־הימים. היא ידועה לנו בעיקררשל־דבר מכתביה 
(ם׳ חנוך ועוד! ר׳ להלן), המביעים מהלד־מחשבד, אפייני; 
האל גזר מראש את מרוצת ההיסטוריה על תקופותיה: "כול 
קיצי אל יבואו לתבונם כאשר חקק ל(הם) ברזי ערמתו" 
(פשר חבקוק 3 , 12 ^ 13 ), ולבן אין לד,עלות' על הדעת 
שאחרית־חימים לא תבוא, או שיתעכב בואה. עד בואה נתון 
היקום. במידה מסויימת, ל״ממשלת בליעל", וכשתבוא, תיעלם 
הרשעה, יושמדו הרשעים, וישראל ישוחרר מעול האומות. 
ב״קץ האחרוך שלפני בואה יקים (או כבר הקים) לו האל 
קבוצה של בחירים, העתידים להינצל מן הפורענות! הם 
"מטעת עולם"(או "מטעת צדק"), מעין גרעין, הקיים בהווה, 
של ההברד, שלעתיד־לבוא. 

בת מ״י, השותפת לדעות של היהדות האפוקליפטית, 
מסיקה מהן מסקנות קיצוניות המיוחדות לה. לפי שיטתה, 
קובעת גזירת האל מראש לא רק את מרוצת ההיסטוריה, אלא 
את חלוקתה של האנושות לשני מחנות־יריבים, המכונים 
"גורל אור וגורל חושד", וכיו״ב. בראש בל מחנה עומד גורם 
על-אנושי; "שר-אורים"(הוא מיכאל) ו״מלאך-חושד". נזכ¬ 
רות גם "רוח-אמת" ו״רוח-עוול", שניתנו לאנושות בדי לקבוע 
את אפיים וגורלם של בני-האדם. בל אדם מקבל את מנת־ 
חלקו באחת משתיהן, שלפיה הוא נעשה צדיק או רשע (לפי 
■תיאור שונה במעט — הוא יורש חלק מזו וחלק מזו, אבל 
לעולם אין החלקים שקולים זה בנגד זה: אדם יכול להיות 
צדיק הרבה או צדיק מעט! הוא-ד,דין ברשעים! אך אין אדם 
יבול לד,יות "בינוני"). בין שתי ה״מפלגות" שוררת, מטעם 
האל, "איבת-עולם", אשר תיפסק רק באחרית-הימים, בשעת 
סילוקה של רוח-העוול ועם טיהורם של הצדיקים מהשפעתה! 
בעת ד,ר,יא יקבלו "בני רוה-אמת" את שכרם. ניסוח זד, של 
תורת הכת הוא לפי ״סרו-היחד״! ב״ד,ודיות" הועתק הדגש 
על חוויתו של הפרט, הנמנה על "בחירי-אל". האנושות 
שקועה ברובה בעוון וצפויד, לפורענות, ואף בעל ההודיות 
כשלעצמו הוא ״סוד הערוד, ומקור הנדר, כור העוון... רוח 
התועה", אלא שהאל בחר בו, פדד, נפשו משחת, טיד,ר את 
רוחו מפשע רב, העניק לו צדקה כדי שיוכל "להתיצב במעמד 


עם צבא קודשים", וגם נתן בו דעת עילאית וגילה אזנו "לרזי 
פלא". תתושת-היסוד היא אפסות האדם, שפלותו ותלותו 
בהסדי-שמיים, שבלעדיהם "דרך אנוש לא תכון". הסלידה 
וד,יאוש מן המצב של האנושות יש להם תמורד, בתחושת 
השמחה על הבחירד,. איש-ד,כת בוחר (לפי עמתו של "סרד- 
היחד") מרצונו ב״דרך־חאמת" ו״מתנדב" להצטרף לחברותם 
של הבחירים — אע״פ שהדבר נראה לנו כפאראדוקס — 
ומכאן "אהבתו עם שנאתו, שנאת עולם עם אנשי שחת ברוח 
הסתר לעזוב למו הון... ולהיות איש מקנא לחוק ועתו 
ליום נקם... לעשות רצון [אל] בכול משלה כפים... וכול 
הנעשה בו ירצה בנדבה וזולת רצון אל לא יחפץ״. המסקנה: 
יחס של וותרנות, המחפה על שנאה לסביבה■ מסירות לאורח- 
חיים קפדני וכוננות קנאית לנקמה לעתיד. כל אלה באו 
לידי ביטוי בעצם קיומה ובאורת-חייה של חבורה מלוכדת 
ובדלנית. "בהיות אלה בישראל יבדלו מתוך מושב הנשי 
(= אנשי) ד,עול ללכת למדבר לפנות שם את דרך ה׳". 

אנשי-הכ'ת טוענים כי הם הם "מטעת-עולם", וחיים בכו¬ 
ננות למהפכת אחרית-ד,ימים, שבה יקים האל את החברד, 
האנושית העתידה, ובד, יהיו הם "ראשים ושרים". מן 
החיבור "סרד לבול עדת ישראל לאחרית הימים" אנו למדים, 
בי בשלב הראשון של המהפכה יתארגן עם־ישראל (לאחר 
שיטוד,ר מן הרשעים המתעים אותו בהווה) בהנהגת הכת 
ולפי תורתה, בראשה של השכבה השלטת העתידה (הכת 
בתפקידד, החדש) יעמדו שני משיחים: הכהן ("משית 
מאהרן") והמלך ("הנשיא", "משיח מיהודה"). ממקורות 
אחרים אנו למדים, כי המלך יהיה מבית-דוד. החיבור קובע 
את זכויותיו וחובותיו של בל אזרח, לפי גילו וכשרונותיו, 
החובה העיקרית תד,יה השירות בצבא "לד,בניע רשעה". 

עדת-ישראל העתידד, תהיה איגוד לוחם, אשר יגשים את 
התכנית האלוהית של שלטון הצדק באחרית-ד,ימים. השקפה 
זו^ הנרמזת בלבד ב״סרד לכול עדת ישראל", מפורשת במגי¬ 
לת "מלחמת בני אור בבני חושד־! שם לובשת המהפכה 
הסופית של אחרית-הימים (שהיא התפשטותם של "אורות 
הצדק בתבל" כולה) את הצורה המוחשית של מלחמה 
אנושית-מדינית בעיקרה, שמטרתה להסיר "ממשלת כתיאים" 
ולכבוש את העולם לפי תכנית מחושבת לארבעים שנה. 
אמנם יילחמו אז "אלים ואנשים" וחנצחון יבוא מיד האלהים 
בדרד־פלא, אבל עיקר תשומת-הלב מופנית למאמציהם של 
האנשים, לנשקם ולשיטת-לחימתם של בני-אור, שהם עדת- 
ישראל העתידה, בהנדוגת ב(הניה. תפיסה אנושית-לאומית 
זו של אחרית-הימים וד,ר,בנה המעשית לקראתה אפיניים לבת 
מ״י! אבל נמצאו בכתביד, גם הדים לתפיסה המצפה למהפכה 
בסדרי-הטבע ממש, לרעידת-אדמה ולמבול של אש ביקום 
בולו (מגילת ההודיות, דף 3 ). 

כתבי הכת מייצגים מגמות שונות בהגותו!! אולם הבסיס 
המשותף הוא רחב מאד, ור,ר,דים השונים מצטרפים לשיטה 
עקרונית אחת. 

( 2 ) א ו ר ח - ח י י ם וארגון. השקפת-עולמה של הכת 
שמשתמעת ממנה כוננות לאהרית-ר,ימים, משמשת בסיס 
עיוני לאורח-חייה, ומחייבת חומרה בשמירת המצוות, פרישה 
מן הסביבד, וליכוד חברתי קפדני. 

אנשי-הכת חיו בחבורות מקומיות אחדות, וייתכן שנהגו 
אצלם כמד. שיטות-ארגון, שמהן ידועות לנו שתיים. האחת 
(לפי "סרד היחד") מחייבת חיים שיתופיים מלאים, "יחד 



197 


מד:ר־ דוד ■י, כח ומ;ןות 


198 


יאכלו ויחד יברכו ויחד יועצו". החבורה, או אגודת החבורות 
המקומיות, הידועה בשם "עצת היחד" (או "יחד־אל" ועוד 
כיו״ב) רואה את כל האנשים שמחוצה לה כטמאים ומקפידד, 
על הטהרה ועל המשמעת המוטלת על כל החברים, "להשמע 
הקטן לגדול". לשם־כך היתד, בה רשימה של החברים לפי 
דרגותיד,ם ("בית מעמדם ביחד אל"), שקבעה את מדר 
השתתפותם בטקסים ובישיבות ושהיתד, נערכת מהדש מדי 
שנה בשנה. המקומות הראשונים היו שמורים "לכוד,נים בני 
צדוק", אך נראה כי ההנהגד, המעשית, ומכל מקום ניהול 
העניינים היום־יומי, היו ממורים בידיו של "המבקר" המכונה 
גם "ד,איש תפקיד בראש הרבים". הכרעות עקרוניות היו 
בסמכותו של ציבור־החברים ("הרבים"), שישיבתם מכונה 
"מושב הרבים". אנשי החבורד, הם ,.מתנדבים". ומצטרפים 
לשורותיה מרצונם. אין התקנון מטפל במקרים של נולדים 
בקרב החבורה. ומכאן אפשר לד,פיק שאין בה נשים. "המת¬ 
נדב", המצטרף לחבורד" עובר כמד, בדיקות ושני שלבים של 
מועמדות! בכל שלב הוא עולה בדרגת טהרתו, ורק בתום 
זמן המועמדות נעשה רכושו חלק מרכוש החבורה. עבירות 
על סדרי המשמעת הפנימית ענשן — לפי תקנון מיוחד — 
הרחקה זמנית "מן טד,רת רבים". העבירד, החמורד־ביותר 
היא בגידה בעצת־הןחד (כלומר, סירוב לקבל את מרותה), 
וענשה (אם עבר אותד, חבר ותיק) — גירוש מוחלט. גם 
העובר על "דבר מתורת משה" "ביד רמה" (בזדון) דינו 
גירוש מן החבורה. 

צורת־הארגון האחרת ידועד, מספר "ברית דמשק"(ע״ע). 
לחבורה זו, שלא הדירד, עצמה מרכוש פרטי, היו נשים 
וילדים! מדובר שם באפשרות שאדם יגיע לבגרות בקרב 
החבורד,. הארגון כולו רופף, אך גם בו נועד תפקיד ההנהגד, 
המעשית ל״מבקר", ותפקידים מסויימים שמורים לכהנים. 
יישוב של הכת, המאורגן בדרך זו. מכונה "מחנה", ויש גם 
סימנים למעין ארגון־גג של כמה מחנות. 

הכת נהגה לפי הלכד, מקולה, ופרשה בשיטה המיוחדת 
לה את המצוות המקובלות עליכלל היהדות, את "תורת משה". 
אפשר למצוא בכתביד, הלכות ומדרשי־ד,לכד, אחדים (בעיקר 
בספר "ברית דמשק"), אך היחס שבין הלכד, זו לד,לכה 
הנוהגת ביתר זרמי-ד,יד,דות טרם הוגדר. נקודה אחת של 
פלוגתה הלכתית מצוייה בטענתה של הכת כי יש לנהוג לפי 
לוח של 364 יום לשנה, הלוח הזה ידוע מספר היובלים ומספר 
חנוך, ובכתבי הכת נמצאו רק רמזים והכרזות שיש לניווג 
לפיו, או שיונהג לעתיד־לבוא. כיוון שלמעשר, אי־אפשר היה 
לנך,וג לפי לוח זה תקופה ממושכת בלי לחוש באי־התאמתו 
למציאות שבטבע, וכיוון שלא נודע תיקון כל־שהוא שהונהג 
בו, אין לומר בוודאות כי הכת נהגד, למעשה לפי הלוח שהיא 
הכריזה עליו! אבל לדעת חוקרים אחדים יש סימנים כי אכן 
נהגה כך ולפיכך באד, לידי התנגשות עם שאר החוגים 
שביהדות. הכת מחייבת את עבודת ביח־ד,מקדש מבחינה 
עקרונית, אך מסתייגת מן המקדש הראלי של ימיה, שלדעתד, 
מטמאים אותו כד,ניו. לפי "מגילת המקדש" אף המקדש עצמו 
לא נבנה לפי התורה. לעתיד־לבוא תנהיג היא את עבודת־ 
המקדש כר,לכתה. ובינתיים נטתה לראות בארגונה ובחייד, 
ערך דתי, השקול כנגד עבודת-ד,קרבנות. 

( 3 ) ת ו ל ד ו ת ה כ ת ידועות לנו בחלקן בלבד—מרמזים 
שבכתביד,. בפתיחתו של ספר "ברית דמשק" (ע׳ להלן) נאמר 
כי האל הקים לעצמו 390 שנד, לאחר גלות נבוכדנאצר "שורש 


מטעת". אנשי חבורה זו, שהיתה ראשית הכת, היו,כעורים 
וכמגששים בצהרים דרך שנים עשרים, דבן אל למעשיהם 
כי בלב שלם דרשוד׳ו ויקם להם מורה צדיק לד,דריכם בדרך 
לבו". "מורד, צדק", שאינו נזכר בשמו, הוא האיש שעיצב 
את דמותד, של הכת ושימש לד, מנד,יג ראשון! הכת נתקיימה 
(כפי שאנו למדים מכתוב אחר בספר "ברית דמשק") זמז¬ 
מה לאחר מותו. מסופר עליו הרבד, ב״פשר חבקוק" (ע׳ 
להלן) ובכמה פשרים נוספים, ומסתבר שהיה מנהיג חברתי 
ושביאר דברי־נבואה בשיטת הפשר (ע' להלן)! אם הוא 
היוצר של תקנון־חייד, ושל תורתה העיונית, ואם הוא היוזם 
של ייסוד היישוב בקומראן, אין אנו יכולים לקבוע, כי אין 
הוא נזכר בכתבי־ד,כת האחרים. 

לפי התאריך של ספר "ברית דמשק", שהוזכר לעיל, פעל 
מורד,-ד,צדק בתקופד, שקדמה למרד החשמונאים. אבל תאריך 
זה מושפע מנבואת יחזקאל (ד, ה) ואפשר שהוא נובע מחי¬ 
שובים מיוחדים לכת. לדעת רוב החוקרים אין לקבלו כפשוטו, 
כי הוא נוגד את הנתונים שב״פשר חבקוק", אשר לפיהם 
נאבק מורה-הצדק בשליטה של יהודה, המכונה "הכד,ן 
הרשע"! הוא אחד מ״כהני ירושלים האחרונים, אשר יקבצו 
הון ובצע משלל העמים"! אבל לבסוף עתיד הונם להיות 
שללם של "הכתיאים", המתוארים כאומה שכובשת בכוחד, 
העצום את "כל העמים". מנתונים אלה ומדומיד,ם מתקבלת 
תמונה של המצב המדיני־ההיסטורי בימיו של מורה-הצדק! 
תמונה זו תואמת את ימי מלכותם של החשמונאים לפני 
התפשטותד, של האימפריה הרומית במזרח. 

כמה הוקרים ניסו לזד,ות את "הכוהן הרשע" עם מלך 
חשמונאי מסויים, או לפרש את הנתונים באופן שונה ולקבוע 
את זמן פעולתו של מורד,-ד,צדק בתקופה אחרת, דרך משל, 
בימי המרד הגדול ברומאים. כל החצעות בשטח זה לא יצאו 
מגדר השערות, ואילו הד,צעות לזד,ות את מורדרהצדק עם 
איזו אישיות היסטורית (הידועד, לבו בשמה ממקור חיצוני 
לכתבי-הכת) נטולות בסיס הן. 

ייתכן כי ד,ד,בדלים הדקים שבתכנם וברוחם של כתבי־ 
הכת השונים משקפים התפתחות היסטורית כל־שהיא. דרך 
משל, יש מי שסבור, כי מגילת המלחמה (ע' לד,לן), החדורר, 
רוח של כוננות מלחמתית אופטימית, קודמת למגילת ההו¬ 
דיות, השקועה בהרד,ודים של חוויה דחית שאין עמה מעשד,! 
וזאת לפי ההנחה כי יאושם של אנשי-ד,כח מהצלחד, מהירד, 
בשטח המדיני גרם לד,ם ששקעו בהרד,ורים והיו וותרנים 
כלפי חוץ (ע' לעיל) "עד מועד". 

( 4 ) זיהוי הכת עם האיסיים מקובל על חוקרים 
רבים ומבוסם על התאמה בפרטים רבים בין כחבי-ר,כת ובין 
תיאור האיסיים אצל יוסף בן מתתיהו (מלחמות ד,יד,ודים, 
ב/ ח׳! ועוד). דבריו על "הפילוסופיה" של האיסיים תואמים 
את ד,שקפת-ד,כת העקרונית (ע׳ לד,לן)ו וכן הם מעידים על 
אורח-חיים שיתופי, סדרי טד,רד, וקבלח-חברים ודירוגם אצל 
האיסיים, שתואמים יפה את תוכנו של סרך־היחד. אמנם יש 
גם הוקרים שאינם רואים בהתאמות אלו ראיה חותכת לזיד,וי, 
ויש מציעים זיהוי עם פלג אחר מפלגי-ד,יהדות בימי בית 
שבי: צדוקים — משום שבראש הכת עומדים ״בני־צדוק״ 1 
פרושים ראשונים — בשל םדרי-ד,טחרה! בוצרים — כי אין 
האווירד, הדתית של כתבי הכת יאד. לחיבור יהודי. אולם 
בראה, שמכל הכיתות שתוארו אצל יוסף דומה ביותר כת- 
האיסיים לחבורר, שכתביה נמצאו בקומראן. אעפ״כ יש להניח 




199 


מד:ר־ ה ד־, נח ומגלות 


0 נ 2 


בי יוסף מוסר תיאור פשוט של מצב מסובך! ושד,פלגים 
והאיגודים הדתיים־ההברתיים בימים ההם היו למעשר, מרו¬ 
בים ונבדלים זד, מזה בפרטי־פרטים. לפיבך ייתהן הי האיסיים 
שיוסף הכירם אינם זהים ממש עם בעלי הספריד, שבקומראן, 
אלא שהיו אלו שתי קבוצות דומות. מבל־מקום עדיף הזיהוי 
עם האיסיים מכל זיהוי אהר שהוצע. 

ב. מ ג י ל ו ת מ " י. בספריתד, של הכת בקומראן נמצאו 
כתריסר מגילות. שלמות או מקוטעות, ורבבות קטעים, שרובם 
זעירים. למעשה, אין לומר דבר ודאי על היבור שאינו ידוע 
ממקום אחר ושנשחמרו ממנו קטעים בלבד! לפיכך משמשות 
המגילות מקור עיקרי לידיעותינו, ואילו הקטעים משלימים 
ומסבכים מעט את התמונה ומשמשים אזהרד, ממסקנות נחפ¬ 
זות׳ המתקבלות בקלות כל עוד מספר הנתונים מועט. 

בסקירד, זו מסומן כל חיבור בשמו ובסימנו. בסימנים 
מראד, המספר שמשמאל לאות ס על מספר המערה שבו 
נמצא החיבור. בסימנים מן הטיפוס 11027 2015 ; 40159 
המספר שמימין לאות 0 הוא המספר הסידורי שבפרסום 
העיקרי של ממצא אותד, מערד, בסידרד, נ 11 כ 1 (ר׳ ביבל׳). 
סימון זד, נוגע לקטעים בלבד, כי לרוב המגילות אין סימנים 
מטיפוס זה! קטע שלא הובא לו סימן מטיפוס זה עדיין לא 
פורסם סופית. 

( 1 ) כתבי כת מ"י, שמתכנם ומלשונם ניכר שנת¬ 
חברו במחיצתה של הכת; 

מגילת הסרכים, מצורפים בה בזר, אחר זה שלושה 
חיבורים: (א) על 11 דפיה הראשונים רשום החיבור המכונה 
סרך היחד ( 105 ), ודווא קובץ-תקנוח המסדיר את חיי 
הכת בד,ווה, בתוך "יומי ממשלת בליעל" ומוגדרים בו גם 
עקרונות השקפת־עולמה (פירושו של השם, שנקבע בהסכמת 
הדוקרים ולפי המונחים של הכת, הוא; קובץ-התקנות של 
עצת היחד}, (ב) סרר לכול עדת ישראל לאחרית 
הימים (!!;! 10 ), המכונה כך בכותרת הרשומה בראשו, 
והוא מסדיר את חיי עם-ישראל בעתיד, כשיסור להנהגתה 
של "עצת היחד". הוא רשום בשני דפים נוספים של מגילת 
הסרכים. (ג) אחריו היו במגילות עוד כחמישה דפים, שמהם 
נשתמרו קטעים בלבד. עליד,ם רשום חיבור המכונה סרך 
הברכות (ל 105 ), וד,וא אוסף של ברכות שיש לומר 
באחרית-הימים באסיפתד, של "עצת היתד" על מנהיגיה 
ואנשיה, לפי דרגותיהם ותפקידיהם, כגון: ברכה ל״נשיא", 
שתכנה משיחי מובדוק. מגילת-ד,סרבים הגיעד, לידי החוקרים 
בשני חלקים, תחילד, פרך היתד ולאחר־מכן היתרו לפיכך גם 
פורסמו שני החלקים פירסום ראשון בנפרד (ר' ביבל׳). 

מגילת ההודיות ( 1071 ), קובץ של שירים דתיים 
הפותחים רובם בלשון "אודכה אדוני", ומיעוטם בלשון דומה. 
עניינה חווייתו הדתית האישית של המשורר, שעיקרה התחו- 
שד, בי האל בחר בו ודוצילו מן החטא ומענשו (ר' לעיל). 
ה״אני" המדבר בשירים אלה טוען, כי הוא משמש מורה ומנהיג 
לעדתו. ייתכן בי הוא מעיו דמות המייצגת את המשכיל הטי¬ 
פוסי של הכת, וייתכן בי הוא איש שאמנם פעל פעולד, מכרעת 
בחולדות הכת. לזיהויו עם מורד,-ד,צדק אין הנתונים מספי¬ 
קים. ממגילה זו נשתמרו 18 דפים וכ 60 קטעים. 

מגילת מלחמתבני אור בבני חושך ( 4 ז 10 ), 
היא תיאור של המלחמה העתידה, שבה יגברו בני-אור, שהם 
ישראל, על כוחות-ר,רשעה, שבראשם האומה השלטת בעולם, 
המכונה "כתיאים".כפתיחה לתיאור משמשת נבואד, המספרת 



מגי?ה מ 5 חםת בני־אור בכני־חושך 
(ברעות פ 1 זיאוז־י*-; 1 ראל, היכל וזספד) 


כיצד תפרוץ המלחמה (דף 1 ), ובהמשך מתוארים ארגון 
העדר, והצבא, וכן סדרי המלחמה, הנשק, האותות ודוחצוצרות 
(דפים 2 — 9 ) 1 לאחר־מכן מובאים כאן גם דברי תפילה ותדוילח 
שבני־אור עתידים לומר בשלבים שונים של מלחמתם (אפיו 
ומגמתו של החיבור תוארו לעיל). נשתמרו ממנד, 19 דפים. 

ספר ברית דמשק כולל מעין נאום ארוך, שתכנו 
סקירה היסטורית ודברי־הטפה לצדקת־דרכה של הכת וקובץ 
של הלכות ותקנות ארגוניות. החברה המשתקפת בהן מקיימת 
רכוש פרטי ותיי־אישוח (ע׳ לעיל), בניגוד לםרדיר,יחד, אבל 
מונחים רבים ואף ניסוחים אחדים של תקנות משותפים לשני 
החיבורים. שמו של החיבור ניתן לו, משום שמדובר בו על 
"באי הבריח החרשה בארץ דמשק". אפשר שיש לפרש זאת 
כסימן שאכן ישבה קבוצד, של הכת בסוריה (או שיד,ודים 
שגלו לסוריה ושבו ממנה ייסדו את הכת) ואפשר שהכינוי 
הוא סמלי. בקומראן נמצאו מחיבור זד, קטעים (!מגס 40 ), 
ויש להניח שהיה שם בכמה נוסחים. הוא ידוע לנו בעיקרו 
מהעתק מאוחר, שנמצא בגניזה של קהיר (ע״ע ברית דמשק, 
ספר, ור׳ ביבל׳). 

פ ש ר י ם הם חיבורים שבדום מובא הכתוב המקראי 
כסדרו, ולכל פסוק (או שניים־שלושה פסוקים) נוסף הסבר, 
הפותח בלשון "פשרו" או בלשון דומה, המציינת, כי אלה הם 
דברי־ההסבר. מגמת ד,ד,םבר היא להראות, שדברי־דומקרא 
נתקיימו בימיו של בעל־ד,פשר (או לפני זמנו), או עתידים 
לר,תקיים באחרית הימים. לפיבך יש בהם בפשרים רמיזות 
למאורעות, לאישים ולקבוצות, המהווים גורמים מדיניים! 
אולם בדרך־כלל אין הם נזכרים בשמותיהם, בי אם בכינויים, 
כגון: "מורה הצדק ואנשי עצתו", "פתיי יהודה", "בית אב¬ 
שלום", "ד,כוהן הרשע", "מטיף הכזב", "ד,כתיאים". זיהרים 
של כל אלה הוא עניין לסברות פרשניות-היסטוריות! אפשר 
לומר בוודאות כי ה״כחיאים״ הם רומאים; כל שאר הצעות- 
הזיהוי הן מסופקות. בעלי־הפשרים נוטים לייחד כל פשר 
(לספר־נבואה וכדר) לתקופה מסויימת או לסדרה של מאו¬ 
רעות מסויימים. פ ש ר חב ק ו ק (ל 1-13 ש 10 ), שנמצא בשל¬ 
מותו, עסק במאבקו של מורד,-ד,צדק עם "הכוד,ן הרשע", 
ובתקופה שבר, "כוהני ירושלים האחרונים" עדיין לא נכבשו 
בידי ״הכמיאים״. פשר נחום ( 40169 ) מזביר (בשמו!) את 
דמיתרים מלך יוון, ורומז, כנראד" למאבק שבין הפרושים 
לבין הצדוקים בימיו של ינאי. פשר חהלים ( 40171 ) 
מכוון לאחריח-הימים. ליתר ספרי תרי־עשר ולישעיהו נמצאו 
קטעים של פשרים. 




201 


מדכר־יהודה, כת ומגלווז 


202 


ליקוטי מקראות ופשרים בצידם. חיב־רים 
מסרג זה ידועים לנו מקטעים בלבד, הגון. 40174 (- 101-11£ יל'' 
"!מ!■!?)! 40177 (״^״:וזגס־־). מגמתם כנראה — לרכז 
פסוקי־מקרא מאלפים במיוחד וללמוד מהם דברים השובים 
לכת! על שיטת הליקוט והלימוד קשה לעמוד, מפני שהחומר 
קטוע. נמצאו גם קטעי ליקוטים של מקראות ללא 
פשרים. אפייני לסוג זה הוא 40175 ("בגתסבתסצמין"). בקטע 
מחיבור אחר, 40176 , כתובה ההערה: "ומספר ישעיהו תנחו¬ 
מים", ואחריה בא ליקוט מחוך פרקי־הנהמר, של ישעיהו: 
במקרה זה ברורה, איפוא, מגמת הליקוט. אמנם ייתכן, שגם 
חיבורים מסוג זה כללו דברי פשר וביאור, אלא שלא הגיעו 
לידנו בקטעים שנשתמרו. עוד נמצאו צירופיםועיבו־ 
דים של מקראות, שבהם ניכרת מגמה להעלות מעין 
הקשר חדש בין פסוקים המרוחקים זה מזה במקור, לשנותם 
מעט ולהשלימם. דרך משל, נשתמר בקטע 40158 עיבוד 
הכתוב שעניינו מאבק יעקב עם המלאך בפנואל (ברא׳ לב, 
כה—לב) המוסיף את לשון הברכה שזבה לה יעקב (עניין 
הקריאה בשם ישראל לא נשתמר). על טיבם של עיבורים 
אלה קשה לעמוד, מכיוון שהם בקטעים בלבד, אך אפשר 
כי "מגילת המקדש" (שטרם פורסמה) נמנית עליהם, וכי 
ממנה יתבאר עניין זה. מקטעי חיבורים שונים, שלעת־עתה 
אין להם סיווג, יש להזכיר: תיאורירושלים העתי¬ 
דה, בארמית, 2024 : 5015 : ועוד קטעים במערות אחרות: 
סרךשירותהמלאכים ( 40811 ), וכן ה ה י ב ו ר ש ב¬ 
צופן ( 40186 ). לשונו של האחרון היא עברית, כתבו — 
כתב־סתרים (תערובת של אותיות עבריות מרובעות, עבריות 
קדומות ויווניות, כתובה כולה משמאל לימין; קלה לפיענוח) 
ועניינו — סיווג שיטתי של בני־אדם לפי סימני־גופם, המר¬ 
אים, לדעת המחבר, כמה חלקים יש לכל אדם ב״בית אור" 
ו״בבית חושך". לשונות סתומות אחדות אפשר לפרשן נרמ¬ 
זים לשיטה אסטרולוגית כל־שהיא. 

( 2 ) חיבורים שלא נכתבו במחיצתה של 
הכת ואינם מק ר א. יצירתה הספרותית של תקופת בית 
שני היתד, עשירה ומגוונת מאד. אך רובה אבד. הספרות 
שנשתמרה ממנה הגיעה לידנו בדרך-כלל במסורת המקראית 
הנוצרית ביוונית, לאטינית, חבשית. סודית ועוד, וידועה בכינוי 
"ספרים חיצוניים" (ע״ע). מהם נכללו אחחים (ס׳ חנוך [ע״ע, 
עמ׳ 695 — 698 ]: ם׳ היובלות [ע״ע], ס׳ טוביה [ע״ע] ועוד) 
בספרייתה של הכת; עדות לכך הם קטעים, שנמצאו בקומ¬ 
ראן : אולם קטעים אלה אינם מועילים להכרתם של הספ¬ 
רים בנוסחם המקורי, משום שהם זעירים מדי. ספרייתה של 
הכת כללה גם יצירות נוספות, הדומות ל״ספרים החיצוניים": 
דוגמד, מובהקת היא המגילה ה חיצוניתלבראשית 
(( 5.1 , ! 10001 ). לשונה ארמית: תכנה סיפור מעשי-האבות 
מפיהם, כביכול, המשלים באגדות שונות את האמור בספר 
בראשית (בדומה לשיטתו של ס׳ היובלות). נשתמרו דברים 
מעטים מלמך, ויותר מהם ( 4 דפים) מדברי אברהם (מן 
המגילה הזאת נמצאה כמות גדולה יותר של גוויל, אבל הרוב 
אינו ניתן לפיענוח). קטעים זעירים רבים נשתמרו, כנראה, 
מחיבורים דומים, אלא שקשה מאד לעמוד על טיבם. דוגמה 
אהרת ליצירות מסוג זה הם המזמורים הנוספים במגילת 
תהלים ר 8 ? 110 ; ע׳ להלן). עוד נמצאו בקומראן שרידים 
של יצירות שאינן דומות אמנם במיוחד לספרים החיצוניים, 
אבל אין בהם גם סימנים מובהקים לחיבור מיוחד בקרב 



מגילת הנחויזת 

(ברעות משרר החיניד והתרבות• - או. 1 * העתיק,־ח והסגזיאגניש) 

הכת ולמענה. כך אפשר להגדיר קובץ של תפילות, שבהן 
הציבור המתפלל הוא ככל הנראה עם־ישראל בכלל, ולא הכת 
(״דברי המאורות״,! 5130 ( 400:1 ). דוגמה אחרת הוא שיר 
בגנות הזונה ( 40184 ), המסתמך, דרך חירות, על האזהרות 
מפני האשה הזרה שבמשלי, פרק זי. וראוי לציון קטע קטן, 
אך נאה בתכנו, של חזון אחרית-הימים, שניתן לו הכינוי 
״ספר הרזים״ ( 1027 ). כמו־כן נמצא, אך טרם פורסם, תרגום 
ארמי לספר איוב; וייתכן מאד, שעל סוג זה של יצירות לא־ 
כיתתיות נמנות גם אחדות מן היצירות שנמנו לעיל, כגון 
תיאור ירושלים העתידה או אחדים מליקוטי המקראות: 
החומר שבידנו אינו מספיק לאבחנה ברורה בין יצירות כית¬ 
תיות ולא־כיתתיות שנשתמרו בקטעים בלבד. 

תעודה מיוחדת במינה היא מגילת הנחושת ( 3015 ). 
הכתוב בה חרוט על פח־נחושת (מידותיו 240 30 x ס״מ 
בערך), שנמצא מגולל; תכנו — רשימה מפורטת של מקומות- 
מחבוא של אוצרות כסף, זהב וכלים יקרים: האוצרות מדהי¬ 
מים בעשרם (סה״כ 4,630 ככרות כסף וזהב, כל' לפחות 
115,750 ק״ג, וכן כמויות בלתי־מפורטות של כסף וזהב בנוסף 
על כלים שונים!). יש חוקרים הנוטים לראות ברשימה ציון 
להחבאת אוצרות-המקדש. למרות הדיוק הרב שבנתונים 
ולמרות הסגנון הענייני היבש, קרוב ביותר להניח, כי היצירה 
היא דמיונית-אגדתית. היא מאלפת במיוחד בלשונה, הקרובה 
מאד, בכל הנראה, לעברית המדוברת בדורה והעשירה מאד 
במונחים טכניים (מתחום הבניין וכיו״ב). אין לזהות את 
רובם הגדול של המקומות, שבהם כביבול טמונים האוצרות. 
לפי צורת-הכתב נראה כי זמן המגילה הוא בערך ימי חורבן 
הבית; אין בל סימן שנתחברר, בקרב הכת ואין לדעת על 
איזה חרג נמנה מחברה. 

( 3 ) מקרא. בקומראן נמצאו גם עתקים ושרידי-עתקים 
מכל ספרי-המקרא פרט למגילת-אסתר. על-פי-רוב נמצאו 
כמה וכמה עתקים של ספר אחד. על עתקים אלח של ספרי- 
המקרא כנתינתם יש להוסיף את ההבאות הרבות של המקרא 
בפשרים ובליקוטי-מקראות (ע׳ לעיל), וכמדכן פרשיות של 
תפילין ומזוזות שנמצאו אף הן בקומראן. נתברר כי הנוסח 
אינו אחיד: מצויים הילופי-גירסה רבים בין עותק לעותק, 
וממילא יש עתקים שגירסתם קרובה לנוסח המסורה ויש 
שגירסתם רחוקה ממנו ומתאימה, או אינה מתאימה, לנוסח 
השומרוני או לעדות תרגופ-השבעים. חוץ מחילופי-הגירסה 
במשמעות המצומצמת של המונח, יש גם נהגי-כתיב שונים — 
חסר, מלא ומלא-דמלא. כל קטע שנשתמר מן המקרא, אפילו 




203 


מד:ר־ידוז־־, כח ומ:לות 


204 


אינו מהיל יותר משני חגאי־תיבה, דדיך לימוד, ליוון שיש 
בו עדות לנוסח מסויים. ומלאן שאין להעריך את החומר 
לל־צרלו, לל־עוד לא פורסם ועובד לולו! אף־על־פי שלבר 
נעשתה מלאלה חשובה בחלקו. באופן הללי אפשר לומר, 
שהמקרא של קומראן דומה מאד למקרא שבידנו, שלן 
חילופי־הגירסה אין בהם משום שינוי במהות המקרא בהללו, 
ואילו נוסח אחיד בפרטים טרם נקבע למקרא בדורות ההם. 
ויש לציין, שבחומר שנמצא במקומות אחרים של מ״י מתקו¬ 
פה מאוחרת במעט (מימי מרד בר־לוכבא) בבר מצוי מקרא 
הזהה למעשה עם נוסח המסורה. תופעה זו, בבל שאין בה 
עדות על דרבי־מסירה שונים בחוגים שונים שביהדות, הרי 
משמעה, שנוסח המסורה נקבע בדור הראשון שלאחר חורבן 
בית־ר׳מקדש. מגילות מן המקרא שנמצאו שלמות או במעט־ 
שלמות, ושנדפסו עד עתה, הן: מגילת ישעיהו הראשונה 
(' 1£ ^^), שנשתמרה בולה ( 54 דפים): היא משמשת דגם 
לעתקי־המקרא שרבו בהם (באופן יחסי) השינויים לעומת 
נוסח המסורה, על־פי־רוב בענייני בתיב, אך גם במשמעו 
המצומצם של המונח. מגילת ישעיהו השניה (׳'!! 19 ) קרובה 
לעומת־זאת לנוסח המסורה בכתיב, וחילופי־הגירסה שבה 
מועטים! נשתמר ממנה בערך השליש האחרון. גם ממגילת 
ספר־תהלים (■ 5 ? 110 ) נשתמר בערך השליש האחרון. היא 
כוללת את המזמורים מחלק זה של הספר, אך לא כסדרם 
בנוסח המסורה. אחד מהם (קמה) בא בגירסה מורחבת בתו¬ 
ספת הנוסחה "ברוך ה׳ וברוך שמו לעולם ועד" אחר בל 
פסוק. במגילה הועתקו, כשהם מעורבים בין שאר המזמורים, 
שמונה שירים חיצוניים, שאינם כלולים בספר־תהלים של 
המסורה. שניים מהם הגיעו לידנו (בעיבוד המצרף אותם 
לשיר אחד) בתרגום־השבעים (כ״מזמור קנא"). עוד שניים 
נשתמרו בסורית, ואחד הוא כנראה חלק מספרו של בן־סירא 
(פרק נ״א). ועוד רשומה במגילה הערה המונה את מספר 
יצירותיו של דוד המלך לפי סוגיהם ומגיעה לסד־דוכל של 
ארבעת אלפים וחמישים שיר, וטוענת "נול אלה דבר בנבואה 
אשר נתן לו מלפני עליוד. בשל השוני הרב שבין מגילה זו 
לבין ספר־תהלים, כפי שהגיע לידנו בנוסח המסורה ובתרגו¬ 
מים העתיקים, יש הסבורים שהמגילה הנדונה אינה כלל 
עותק של ספר-תהלים, כי אם קובץ שהוכן לצורך אמירתם 
של מזמורים ושירים אחרים בציבור, מעין סידור־תפילה. 
אבל סברה זו אינה עומדת בפני הניתוח ההגיוני, שהרי סידור 
הכולל את כל מזמורי-התהלים (כפי שכללה אותם ככל הנר¬ 
אה המגילה כאשר היתה שלמה) זהה למעשה עם ספר¬ 
י תהלים. המגילה אינה אלא עדות לחופש, שבו נהגו אנשי- 
הכת במסירת המקרא! עדות נוספת לחופש זה ניכרת בלי¬ 
קוטים מן המקרא (ע׳ לעיל). 

לשו ן,נתיב וכתב. רובה של ספריית כת מ״י כתו¬ 
בה עברית ומיעוטה ארמית ונמצאו גם קטעים זעירים 
ומועטים של תרגום המקרא ליוונית. העברית שבה כתובות 
המגילות הלא-מקראיות היא העברית הספרותית של ימי 
הבית השני(הידועה עוד מבן-סירא), והיא דומה דמיון שטחי 
לעברית המקראית בתחביר ובאוצר-המלים הכללי. אין כאן 
חיקוי של לשון-המקרא, אלא תולדד, של מסורת לשונית: 
למושגים המיוחדים להגותה ולאורח-חייה יצרד. הכת לשו¬ 
נות משלה, נמצאו גם תעודות מעטות בלשון-חכמים, אך 
טרם פורסמו. הכתיב הוא בדרך-כלל מלא: אפייניות לו הן 
הצורות "לוא", "כיא", "אמתכה" (־אמתך) וביר׳ב. לעתים 


קרובות מלמד כתיב זה על מערכת של הגה וצורות, השונה 
מן המערכת המקובלת במסורת הטברנית. למשל: צורת- 
רבים של "נגע" היא "נגועים" (או "נגיעים": ע׳ להלן): 
במקום ״הוא״ ו״היא״— ״הואה״ ו״היאה״; ״קצור״(= קיצר); 
״יושור״(= ישר): ״מולאת״(= מלאת): ״אנושי״(= אנשי); 
יש גם סימנים' של רפיון הגרוניות, כגון "הנשי" (=אנשי). 
ברוב העניינים האלה אין נוהג אחיד לכלל המגילות: בעת־ 
קים של המקרא יש אחדים הנוהגים בנתיב שרובו חסר כמו 
בנוסה המסורה, ויש המרבים בנתיב מלא ובצורות המעידות 
על היגוי העברית בפיהם של אנשי הדור ההוא. 

הנתב הרגיל הוא הכתב העברי המרובע, בשלב של 
התפתחות הקדום במעט מן השלב הסופי (המשמש כיום 
בדפוס). דרך משל הה״א סתומה ויש לה "גג" הבולט מעט 
לצד שמאל: לדל״ת אין בליטר, בצד ימין: הזי״ן היא קו 
ישר פשוט, ולעתים יש לה "ראש" קטן מצד ימין. הסופרים 
ברובם הגדול אינם מבחינים בין ווי״ן ויודי״ן(שתיהן דומות 
לספרד. 1 ): המעטים המבהינים ביניהן אינם עושים את היו״ד 
יותר-קצרה, אלא יותר-רחבה. אפשר להבחין בין כמה סגנו¬ 
נות של כתב זה, מחם מעט יותר-קדומים ("נתב חשמונאי") 
ומעט יותר-מאוחרים ("כתב הרודיאני"). המומחים להת¬ 
פתחות הכתב מציעים אבחנות-סגנון וקביעות-זמן מפורטות 
יותר, אך יש לקבל את מסקנותיהם בזהירות. 

בצדו של הכתב המרובע מצוי במגילות אחדות הכתב 
העברי הקדום ("דעץ"), שבו כתובים עתקים אחדים של 
התורה; וכן שמות האל (השם המפורש ולפעמים גם "אל") 
שבאחדות מן המגילות הכתובות בכתב המרובע ננוד,ג זה 
אפייני לפשרים, אך גם מגילת ספר-תהלים נוד,גת כך). 

התמרים והממצאים שאינם בכתב. המגילות 
כתובות על־גבי גוויל (עור שצד-השיער שלו הוחלק לשם 
כתיבה): נמצאו תפילין כתובות על קלף (עור שצד-הבשר 
שלו הותלק לשם כתיבה). הדיו היא כמעט תמיד פחמנית: 
מגילה אחת (המגילה החיצונית לבראשית) כתובה בדיו 
מתכתית (ולכן לא נשתמרה יפה; הדיו הרסה את הגודל). 
באחדות מן המגילות מכסה שכבה של רקבון את הכתב, 
הניתן לקריאה בתצלומים שנעשו על-גבי חומר הרגיש 
לקרניים אינפרא-אדומות. — המגילות היו (לפחות בחלקן) 
עטופות מטפחות ונתונות בכדים: נמצאו שרידים של מטפ¬ 
חות אחדות ולפחות שני כדים שלמים. 

בה׳רבת קומראן עצמה לא נמצאו מגילות או קטעי- 
מגילות, אבל הבניינים מאלפים כשלעצמם. החשובים שבהם 
סדורים כריבוע סגור מסביב לחצר מרכזית. בפינה הצפונית- 
מערבית, במקום הכניסה ליישוב, בנוי מגדל ששימש לאבט¬ 
חת המקום. בצד המערבי מצוי חדר וספסל של אבן מסביב 
לקירותיו, בקומה שמעליו היה — לדעת החוקרים שחפרו את 
המקום — בית-מלאכה של הסופרים. בצד הדרומי מצוי חדר 
ארוך, ששימש כנראה חדר-אוכל, בפי שאפשר להסיק מהס¬ 
תכלות בחדר קטן שנמצא לצידו, ששימש כמחסן של כלי- 
אוכל. במקום לא נמצאו חדרים שניכר עליהם ששימשו 
למגורים; האנשים התגוררו במערות שבסביבה או לנו 
בעליות שלא נשתמרו. כל הפרטים האלה מעידים על צורת- 
חיים שיתופית. על הקפדתם של אנשי-הכת בענייני טהרות 
מעידות בריכות מרובות המפוזרות בין הבניינים. רובן מצר 
יידות במדרגות ושימשו כנראה לטבילה. הן ניזונו מאמת- 
מים שקלטה את מי-השטפונות של הנחל הסמוך ליישוב 




205 


מד:רידוד■, כח ומ;לות 


206 


מדרום (ואדי־קומראן). במקום היה גם בית־מלאכד, של יוצר 
וכמה מחסנים ומבני־משק. ליד היישוב מצוי בית־קברות 
גדול. המופרד ממנו בחומה. שרידי בניינים של הכת נתגלו 
גם ליד עידפשחה, הקרוב ליישוב! ייתכן שאנשי־ד,חבורה 
ניצלו את מי־המעיין לפעילות כלכלית כל־שהיא. 

התגליתותולדותחקירתה. המגילות הראשונות 
נתגלו בדרך־מקרד, בשנת 1947 , והגיעו לידיהם של סוחרי 
עתיקות, שהציעון לחוקרים. היו אלה שבע מגילות, שלמות 
או כמעט שלמות. החוקר הראשון שהכיר בעתיקותן היה א״ל 
סוקניק ז״ל, שהצליח לרכוש בשביל האוניברסיטה העברית 
שלוש מתוך שבע המגילות (מגילת ישעיהו השניד" מגילת 
ההודיות, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך): הוא פרסם 
דוגמאות מד,ן בשנות תש״ח—תש״י וכן סקירות מוקדמות 1 
מד׳דורתן העיקרית יצאה־לאור מעזבונו בשנת תשט״ו. ארבע 
המגילות האחרות הגיעו לאה״ב כרכושו של אפיסקופוס 
העדד, הנוצרית הסורית, מר אתנסיום שמואל. שם טיפלה בדון 
קבוצה של חוקרים בראשותו של.]"ן, והם הוציאו 
לאור שלוש מד,ן (מגילת ישעיהו הראשונה, פשר חבקוק 
ומרד היחד) בשנים 1950 — 1951 . לאחר זמן קנה יגאל ידין 
בשביל ממשלת־ישראל את ארבע המגילות שהגיעו לאח״ב 
(בתרומתו של הנדבן ד״ש גוטסמן) וכל שבע הרגילות הגיעו 
למשכנן הקבוע בירושלים בהיכל־הספר (ר׳ תמי: כרך המי¬ 
לואים, עמ׳ 492 ). האחרונד, בקבוצת שבע המגילות הראשו¬ 
נות היא המגילה החיצונית לבראשית, שאותה הצליחו לפתוח 
רק משהגיעה מאה״ב לירושלים. בשנת תשי״ז הוצאה-לאור 
ע״י נחמן אביגד ויגאל ידין. 

בינתיים החלה קבוצת חוקרים, שנתארגנד, בחלקה הירדני 
של ירושלים, בראשותו של האב צ״ג׳ל £(> . 3 , לבדוק ולחפור 
במערה שבה נמצאו המגילות הראשונות, וכן בשאר מערות 
הסביבה, בח׳רבת קומראן ובעין־פשחה. נחקרו כארבעים 
מערות, באחת-עשרה מהן נמצאו מגילוח וקטעי־מגילות 1 
מספר הקטעים מגיע לרבבות. חלק מן החומר הגיע לידיהם 
של החוקרים מסוחרי-עתיקות, ובדרך זו עלה גם בידי י. ידיי 
לרכוש כמה פריטים חשובים (מגילת המקדש! תפילין). 
רובו של החומר הגיע לידי החוקרים עד שנת 1958 ומתפרסם 
באיטיות בשל קשיים שבפיענוח. החומר שבידי קבוצת החד 
קרים שבראשותו של האב .!!! ¥11 נתפרסם בחלקו בפר- 
סומי-ארעי הפזורים בכתבי-עת מדעיים רבים. בשלמותו הוא 
יוצא-לאור בסדרה ז: 1 ש 5 שם 1£211 ) 1 ן( של! 1 ז 1 !. 1£ -ו£!וס 150 ( 1 
(( 1 ( 0 = ). בכרך הראשון של סדרד. זו נתפרסם חלק של 
מגילת הסרכים שלא הגיע לידיד.ם של גזייס״״פ ועוזריו, 
כלומר "סרך לכול עדת ישראל באחרית הימים" ו״סרך 
הברכות". 

התגלית בקומראן גררד, אחריה חיפושים אחרי שרידים 
של מגילות במ״י כולו. אך מספרייתד, של כת מ״י ומתקופחה 
לא נמצאו שרידים במקומות נוספים, פרט למצדה, שבה נמצא 
חלק של חיבור כיתתי מובהק, שקטעים ממנו נתגלו גם 
בקומראן, ור,וא "םרך שירות המלאכים". כמו-כן נמצאו 
במצדד, קטע מקראי (מתוך תחלים, מזמור טו) וחלק גדול 
מספר בן-םירא, שנכתבו בתקופה שבה נכתבו המגילות של 
קומראן. 

משמעותה של התגלית היא בד.עמקת ידיעותינו 
בשטחים רבים (נוסח-המקרא, תולדות-הלשוןועוד),שהבולט 
שבהם הוא תחום תולדות המחשבה היהודית. לפני התגלית 


ידעו כי בימי הבית השני נתגבשו כמד, אמונות חשובות, 
בעיקר בתקופה המאוחרת-יותר (כגון האמונד, בעולם-ד,בא), 
אך קשה היד, להעריך כדבעי את משקלם של הנתונים. כתבי 
הכת, בהציגם דעה אחת מני רבות אך ברורד, ומנוסחת, 
משמשים נקודת-אחיזה להערכת המצב בכללו. הדברים אמר 
רים בעיקר בפלוגתה שבין הכיתות, כפי שמעיד עליה יוסף 
בן מתתיהו: הצדוקים אומרים, שפגעי בני-אדם אינם תוצאות 
הגורל, אלא נגרמים בסכלותם! הפרושים אומרים, שיש 
דברים מסויימים המסורים בידינו, אף-על-פי שגם הגורל 
שליט בנו! האיסיים אומרים שד,גורל שליט בנו באופן 
מוחלט. דברים אלד" המנוסחים במונחיה של הפילוסופיה, 
היוונית. נראו כבלתי-מד,ימנים עד שנתגלו כתבי הכת ונתברר 
שמסתתרת מאחוריהם הפלוגתד, היהודית בדבר צדקת האדם 
ושכרד״ והיא — באיזו מידה יכול אדם להגיע לצדקה מעצמו, 
אם אמנם שליט האל שלטון מוהלט גם באדם עצמו. עמדת 
הפרושים המצמצמת אח שלטון הבורא — "הכל בידי שמים 
חוץ מיראת שמים״ — שנעשתד, שלטת ביד,דוח, נתגבשה אם 
כן נוכח שיטתה של כת מדבר-יהודה, שאינה חוששת מלהפ־ 
קיע מיכלתו של אדם אף אח צדקתו, כלו׳ שהוא נוטל שכר 
על צדקתו ונענש על רשעתו אף־על-פי שאלו נגזרו עליו. 
מאמרים שונים אצל בן־סירא, בספר מזמורי-שלמה ובספר 
חנוך ועוד משתלבים עתד, בפלוגתר, זו ומקבלים ממנר, את 
פירושם. אולם חשובה-יוחר היא המסקנה הכוללת, כי אין 
לראות בעמדתם של חז״ל או במאמרים שבספרים חיצוניים 
אמירות סתם, אלא עמדות עקרוניות מודעות, שנכבשו תוך 
כדי ויכוח. הדורות שקדמו לחורבן הבית מתגלים כדורות של 
חשיבה תוססת ופוריה, שמחייבת הערכה מחודשת של 
התקופה. 

הערכד, מחודשת כזו כבר חלד, בחקר הנצרות הקדומה. 
פרסים רבים ב״ברית החדשה" מתפרשים מתוך השוואה עם 
כתביד, של הכת, שאפשר לראות בד, מעין נקודה, הקרובד, 
לזו, שבה מתפלגת הנצרות מן היד,דוח. מסתבר, שתורתו 
של פאולום (ולאו-דווקא תורתם של האוונגליונים) קרובה 
לכת מ״י מבחינת השקפת-העולם העקרונית. פאולום נתן 
לנצרות גוון אפייני של גזירה ( 10 :וג 1 ז 1 :ו!י, 1-3£11£ ס) לאחד מן 
השניים: "ישועה" או "אבדון", ושל תחושת החטא-ד,קדמון 
שאין אדם יכול להשתחרר ממנו בכוחות עצמו, ומרכיב זה 
התנגש במרוצת התפתחותה של הנצרות כמה פעמים עם 
מרכיבים אחרים. משנתגלו התעודות של קומראן נתברר, 
שמרכיב זה הוא ירושה יהודית. 

במסגרת ר,ד,תפחחוח הרוחנית בעולם המערבי מהווה כת 
מ״י מעין אב-טיפום של כיתות רבות שקמו בעולם זה בדורות 
ובמקומות שונים, כיתות שהאמונה הלוד,טת בקץ הקרוב 
גרמד, להן להתגבש ולפעול פעילות מד,פכנית קיצונית בתחום 
החברתי, אן לד,תכונן לפעילות כזאת. 

פרסופים ראשונים שי המגיקות: 

א״ל סוקניק, אוצר הפגילות הגנוזות שבידי האוניברסיסד, 
העברית (מגילת ישעיהו השנייה, מגילת מיחסת בני אור 
בבני חושך, מגילת ההודיות), תשט״ו! נ. אביגד-י. ידין, 
מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מ״י, תשי״ז! י. ידץ, 
תפילין־של־ראש מקומראן ( 1-1 1 ע 911 .ן x ) (ספר ארץ- 
ישלאל, ס/ 85-60 ), תשל״ט 1 /ס . 5 
■ז״ס . 1 ^ 1 ; 1910 ,(ספר ברית דסשק) 1 
• 0 ^ . 31 / 0 3660111 360 ,. 31 1 ? 07/8 ז 

: 1950 ,(מגילת ישעיהו הראשונה, פשר חבקוק) 1 
, 11 . 01 ז% .^ 0$166 ח 40 { $'^ 06 ^ ./ 5 / 0 366011$ 1 ) 36 1 ) 060 16 ( 7 ,.| 1€ 

.*ז יז ־ ׳<ות 16 ש( 11 ע 8 .ס ; 1951 ,(״סרך היחד״) 2 . $0 ג? 
סרך לכוד עדת ישראל ב־) €0061 ^ 7 ^) 6 ן< 0$ ^ ,. 131 *> 




207 


מד:ר־ידו*ח, :ת ׳מגלות - מד 


2:8 


אחרית הימים, סרך הבובות, כל החומר שנמצא בסערה 
(10 11 '״ 5 טז 51 .ן ; 1955 ,( 1 סןם =) (הראשונה (סינוו . 
1116 0 / $!!'01 {1(11 
(811 ( 345 — 318 מוווןחלזחזגזגצתז • 1 י 1 ת 

11114 { £1161 )' 1 ״ע ,:זש 11 !ב 6 ; 1959 ,(נזרך שירדת הנזלאכים ) )■- 
^^44£ ^|* ז 1174441 זד} 11 €5 ^ ^ 01£ ז 0 ? !^ 1 "' : 4 011£ ^ 0 ^ז 0 ' 11 ת £$" 

(^1^1 נ 11 מ.׳ד .^,x\^^^^, 195-250) ( קובץ התפילות המכונה 

€!> .:ר . 3111€1-1 מ . 4 ?; 961 ז .^דברי המאורות" 
1 ^ג^ג x, ''¥61}{6! 06 ^ ''! 6 ) 01 ץ ^x4 ( 111 כ 1 ן< 1 ) ^ 1 ^^ז^ת 

(כל חחומר של המערות הדלות במנוצא של כתובים (שנייה, 
שלישית, חמישית עד עשירית נסימניס 2 וכר) מגילת 
-^ 011010141 ״ס 5 ,;■זש 1 )חג 5 .ן ; 1962 /(הנחושת 

; 1965 ,(מגילת ספר תריליס) (^\ 1 נ 1 ;ע =) 11 מ 7 >־< 

80011 1116 / 0 (£) 4£111 ץ(^ 1 ) ¥1 יס 1 {. 101 ז\/ ,ח[ 1 ^גזר .¥ 

י 41 נ 11 ) 11 גמל)־// /;, (X^x^^^ ( 10 ** 2 צ 
קטע נוסף מאותה מנילה (בעיקר מתוך מזמור קי״ח)) ). 
1966; /. ( 158-186 ^ 4 ) 1 , 4 מ?)־/ןמ^ 01 , 0 ־ 61 ? 11 \. . 1 ׳ג 
(חלק מן החומר של המערה הרביעית - כל הפשרים, ליקו־ 
. 968 ! ,(^ר סןם) (טי מקרא ועוד 

מזזדורית מבוארות וקבצים: 

י. ידיז׳ מגילת מלחמת בגי אור בבני חושד׳ ממגילות מ״י, 
1955 ! י. ליבם. מגילת ההודיות׳ ממגילות מ״י, תשי״ז \ 
הב״ל, מגילת הסרביס, ממגילות מ״י, תשכ״ה 5 א״מ הברמן, 

1^.1 מגילות מ״י׳ תשי״ס 1 ז{ 244 101 ^ 8144 ,ז€?ו 111 ל 

1^€ גמס׳ן ז 144 (ז 4£ <ז.וה X0^^20 711£ ,ת(ל 1 ג 11 . 0 ; 1953 ,■ 160 ^ ה ' 
1)00\47 £{ 0 ,ש 118 ט, 1 .£ : 1954 , 4 ^חי 6 .הז ^x1£ 41144 ^x^■{ ' 4 ז 
. 1964 ,תסז 

סקירות וספרי־עזר: 

1 יי ידין׳ המגילות הגנודת ממ״י, תשי״ז; ( 5. 7/14 ״ן 10 ז״ 6 .!״ 

!>€1441 5£0 80-0114, 1955; 1(1.; }70)-£ 0)1 7)£4141 8(41 

800114, 1958; 0. 6 41 יו 1 { 1411£ ? 1 ) 1 { !ס!) £11 .■(^ 110 ^ 31 , 41 ז 113 סז 1 ן - 

1 £11 , 1957 , 1 ,( 89 : 76 ^\־\־, 2 ש =) ז 170 70104 חזסס 4 ז . 

1965; 5, 1 -800114 8£42 0£4441 £^:/ /ס .■(^{ 144 ( 311 ,■ 1,3531 ג , 
19480 ^•ס>יז 6 ןי. 1 4:1€711 ה^ 1£ ) 7 , 055 ־ 01 .!ל .* 1 : 1958 , 1957 ־ / 
01()>41'41 זת 0 ש 11 נ 1 ; 1958 . 10 ^ 14 ) 8 41 ) 11£ ג/ 34 וז 0 ^ 04 ^ ^ 0.14 וז - 

30^^1 1 ) 1 416 £4 ^ 411074 ^ £44 30114 764 ,■^^ 11 ז 

1)10)'1£, 1959; 0. ^111 €11 . 3 214 2712 )^ 4 ' 07 } 1 ^זס^^ ״ 31 .]? 1 זנ 

^%41))1:4 ס $1£ ס 1£01 {£ז £1 ' 7 66 . 11 ; 1960 , 41€21€1% ז 0 ז 

. 1961 ,£/-( 0 ^ 1 ■ 40 { 16 6 ^ 14 דס 144 ה 70 ת 

יע. לי. 

.517 מד־גבה, ע״ע אויר, עמ׳ 822 ; ברומטר, עמ׳ 
מתסקןר. ע״ע מלגש. 

מדד (או: מספר־אינדנם — ?!נג': ■ 1 :> 8 מ 111 א כ^י־ 
עזר סטאטיסטי להשוואת העצמה של תופעה חמודב־ 

בת מפריטים בני ממד ו״משקל" שונים, במועדים או בבקר 
מות שונים. ההשוואה נעשית, בד״ב, ע״י חישוב היהם בין 
העצמה האחת (הנבדקת) לעצמה השניה (הבסיסית) והכפ¬ 

.100 לת המנה ב 

נלי־עזר זח משמש בתחומים שונים של מדעי־החברה: 
מקובלים מ" שונים בפסיכולוגיה, במיוחד במבחנים פסיכו¬ 
לוגיים (ע״ע), כמדדי-קושי ומדדי-הבחנה. בין המ" הרבים 
בבל תחומי המחקר הכלכלי ידועים לדוגמה המ" לפריון, 
לאבטלה, לשערי ניירות־הערו. ההשוב והמפורסם במ" הכל¬ 
כליים הוא: מ׳-יוקר־המהיה (= מ׳־ד,מחירים-לצרכן), 
שמטרתו למדוד את שיעור העליה לאורך זמן, של ההוצ¬ 
אות הדרושות לקיום משפחה ממוצעת ברמת-מחיה קבועה. 
מ׳ זה הוא, איפוא. מ׳-מחירים, המודד את השינויים שחלים 
במחיריהם של מצרכים ושירותים הנצרכים ע״י חלק מהאר 
בלוסיה שאליה מתייחם המ׳. 
רמת־המחיה מורכבת מפריטים שובים, בהם; לחם, חלב, 
בשר, שמן, גבלנה, ביצים, סוכר וצרכי מזון אחרים, צרכי 
הלבשה, דיור, ציוד בית■ שירותי בריאות, תרבות ואחרים, 
למחירו של כל פריט ניתן לחשב מ', למשל; חלוקת מחירו 
של כיכר לחם אחיד היום במחירו של ביכר לחם אחיד 


בתקופת הבסיס הוא מ' למחיר הלחם האחיד. אולם לצורך 
קביעת השינוי בהוצאות המחיה בכללן, ז״א על־מנת להגיע 
לחישוב מ׳-יוקר-המחיה, יש לבטא גם את משקלם היחסי 
של הפריטים השונים. לדוגמד,; מחירו של הלחם האחיד 
בישראל עלה מ 1949 עד 1966 פי 6 בקירוב. של הסובר — 
פי 8.5 ושל הקפה — פי 12 . אך לעליה הקטנה-יחסית במחיר 
הלחם חשיבות רבה־יותר, לגבי משפחה ממוצעת, מאשר 
לעליה הרבה במחיר הקפה. משום־בך מקנים לם׳ של בל 
פריס את המשקל היחסי התואם את ההוצאה לפריט זח בתוך 
בלל תקציב-ד,משפחה, בתקופה המשמשת בסים להשוואה 
(טנביקה וו קרויד, ש יק לול). בדוגמה דלעיל, ד,ד,וצאד, 
על לחם בישראל היתד, — בעת עריכת הסקר האחרון — 
22% מתקציב משפחה ממוצעת, וד,הוצאה על קפה, תה 
וקקאו — 0.9% . מ׳-יוקר־המחיה הוא, איפוא, סכום המ" של 
הפריטים המרכיבים אותו, באשר כל אחד מהם מוכפל בשבר 
שנקבע ע״י משקלו היחסי. אפשר לבטא דרך-שיקלול זו בעזרת 
הנוסחד, הבאה: יהיו ״ק ,!ק מחיריהם של " המצרכים 

והשירותים (בעלי משקלים ״׳\\,... כאשר 1 =)עו^) 

הנכללים בחישוב מ״יוקר-המחיה בתקופה המשמשת בטיס 
לחישוב המ׳ ו״?,...,!? מהיריד,ם בתקופה שבשבילה מחש- 

נן 

בים את הם׳, בהתאמה! ^— הוא הם' למחירו של פריט 
1 ? 

בודד ואילו הם׳ הכללי הוא הממוצע המשוקלל; 

? " 

- 1 ; 1 = 1 . 

■גן • 1 = 1 

ניתן לשקלל כל מ' בודד ע״י חישוב אחוז ההוצאה- 
למחיה, שהוקדשה בתקופת הבסיס למצרד הבודד, ביחס 


לכלל־ההוצאה: = ;¥\, באשר ;!) הוא הכמות 


שנצרכד, ממצרד ; בתקופת הבסיס. ע״י הצבת ערך זה של 
בנוסחת המ׳ מתקבלת נוסחת לספיירז (*שסץשקג!".!) 
לחישוב הט׳; _ " 


11 ^> 1 ־ 1 2 

100 >(- י־ י 


= *ז. 


2 ?10, 

1=1 


קיימות נוסחות רבות אחרות לחישוב מ', מ׳-המחירים—לפי 
נוסחת לספייח משווה, איפוא, את הסכום שהיה דרוקז 
לקניית ס ל מסויים של מצרכים ושירותים בתקופת הבסיס 
(המצויינת תמיד ע״י 100 ) עם זה הדרוש לקניית אותו הסל 
בתקופה אחרת כלשהי. הסל כולל מצרכים ושירותים באיכות 
ובכמות קבועה, אע״ס שחרגלי-צריבה משתנים כתוצאה 
משינויים במחירים, מהתפתחות טכנולוגית וע״פ האפנה 
(לדוגמה: דג קפוא שימש בישראל כמקור עיקרי לחלבון 
בראשית שנות ה 50 , וכיום הוא נצרך בכמויות זעומות בלבד! 
מקלטי טלוויזיה לא היו מבוקשים כלל בישראל באמצע 
שנות ו> 60 , ואילו לקראת סוף שנות הסס רכישתם היא הוצאה 
נכבדה בתקציב המשפחה הממוצעת). עובדות אלה מובאות 
בחשבון בחישוב המ' ע״י עדכון דרך חישובו לעתים מזומ¬ 
נות. בישראל, לדוגמה, הוחלף סל המצרכים וד,שירותים 
כמה פעמים, ולאחרונה — ב 1965 . 

כץ המגבלות של הט" מציינים קיום של תנודות בצריכה 
ובאיכות שאען באות לכלל ביטוי בהם: ( 1 ) תנודות 
בצריבה. — מצרכים ושירותים מסויימים נצרכים בעונות 





209 


מדי■ 


;ח;מד■■ ׳(ה)אונ::דל, 7 ורת■ 


210 


מסויימות של השנה בלבד, אם משום שאינם מוצעים בעונה 
אחרת (כגון ענבים בחורן■) ואם משום שאין להם ביקוש 
(כגון מטריות בקי׳ן) וכן חלים שינדים ניכרים במחירי מצ¬ 
רכים מסויימים (למשל, ירקות שלא בעונתם) הגורמים גם הם 
לתנודות בצריכה. תופעות כאלה מסבכות את החישוב החד־ 
שי של המ' ומגבילוח אח משמעות השינויים שחלים בו. 
( 2 ) תנודות ב א י כ ו ת. — חלב טרי, לעומת חלב מפוס¬ 
טר, וכדוגמתו שינויים אחרים, שאין להעריכם מבחינה 
כספית. בגלל מגבלות אלה ובגלל טעויות דגימה (ע״ע) איו 
מ׳־המחירים-לצרכן מצליח למדוד בנאמנות -את השינויים 
במחירים. יתר-על-כן, כל המשתמש בצורה נבונה בהכנסותיו 
יכול לעתים להימנע מעליית ההוצאות למחייתו המקבילה 
לעליית מ׳ המהירים ע״י החלפת מצרכים ושירותים שמחירם 
עלה הרבה, באחרים שמחירם עלה פחות. אך למעוטי-היכולת 
אין לפעמים ברירה זו(וע״ע שכר). 

הטבלה דלהלן מדגימה את עליית המחירים בישראל! 
הטבלה הוכנה ע״י שירשור ד,מ" השונים זה אל זה, כדי 
לבטא את עליית המחירים בצורה רציפה. 


מ' -ה מחירים לצרכן בישראל 


100 — 

1939 

אונוסט 

הבסיס: 

233 — 

1943 

יוני 


267 — 

1946 

לשנת 

ממוצע 

321 — 

1950 



884 — 

1955 



1075 — 

1960 



1516 — 

1965 

" 


1741 — 

1969 

* 



מטבלה זו מסתבר, שבמשד תקופה של כ 30 שנה עלה 
ממוצע המחירים בישראל פי 17 . 
וע״ע אינדכט! סטטיטטיקה; שכר. 

הלשכה המרכזית לסססיססיקה, ירחזז, שנתון, וסדרת פר¬ 
סומים סכבייס; הנ״ל, מדד המחירים לצרכן, דו״ח הועדד 
הצבוריח המיעצח (סדרת סרסלמיט סכביים, 5 ) חש״ד 1 

;* 1927 / 0 6 ^ 7 ״ 151161 ? . 1 

! 16 16 ) 31 ח 10 ]בתז 16 ת 1 : 1111 

, 1160 ^ 2 . 13 , 0 ; 1956 /^^מ 07 מ 

0£ 11 ב 6 ז 811 . 5 . 17 ; 1963 ,( 31 , 6 ע 1 }ן)?>.ס 3 ) 5 16 ) 31 ם 10 ז 2 ת 

^ 7 ז 1 ס 1-11 ס- €071 / 0 ה 0110 {^%!ז €0 , 31:181165 )$ ז 0 { 1,81 

. 1964 ,( 283 .סא ! 01 ^ 8.6 ) ^ $6 ז! 1 ז*ו €0 

ה. מי. 

(ח)מךה ו(ה>אעטגךל, תוךת־, פרקבמאתמאטיקר״הדן 
בחקר תכונותיו של אינטגרל המוגדר לא רק לפונקציות 
רציפות (ע״ע חשבון אינפיניטסימלי), אלא גם למשפחה 
גדולה של פונקציות נוטפות! נתפרסם ע״י לבג(ע״ע) בשנים 
1901/2 . 

תהי £1 קבוצה,ו-צ אוטו■ של תת־קבוצות של 11 שמקיים: 

1 ) ££ם! 2 ) 8££ , 4 .= 8££ -^! 3 ) = 

1 *ם 

פונקציה המוגדרת על £ תיקרא מידה, אם 1 > (^) 1 ן ^ 0 
ולכל סדרה של קבוצות ז ר ו ת (ן\!) >! 2 = ( 1 ^. ס) ■;. עם 

!־ו י 1 = 1 ' 

זאת, קיימות תורות אינטגרציה המוגדרות גם עבור מידה 
שאינר, חיובית ואינה סופית. בפרקים מטויימים של האנליזה 
הפונקציונלית מטפלים אף במדות ק, כאשר (. 13 ) ק הנ( וקט(ר 
במרחב בנך. 

פונקציה £ היא פונקציה מדידה אם הקבוצה 


{ב^( x:£(x } 

נמצאת ב־£ לבל מספד ממשי !. בעזרת המידה !/ מגדירים 
את האינטגרל לכל £ מדידה. ר,ר,גדרה נעשית 

בשלושד, שלבים, אם £ מקבלת מספר סופי של ערכים, היא 

ניחנת להצגה כ־.,, £73,1 כאשר^'*;^ן =(צ)* 1 . פונקציה 

כזאת נקראת פונקציד, פשרטד, ועבורד. מוגדר האינטגרל: 

( 731 ) 218 £ ־= 1/1 )£י[. כל פונקציה אי-שליליח ומדידה היא 
!•־ 1 

גבול של מדרד, עולה של פונקציות פשוטות{״£} , ואז מגדי¬ 
רים 18 > ״£ [ 11111 = 18 >£'[,—גבול התלד ב£ בלבד ולא בטז־- 
רדי("ז). 

הפונקציר, £ נקראת אינטגרבילית אם 00 > 18 >£[. פונ- 
קציר, מדידה כל-שהיא ? ניתנת לכתיבר, כהפרש של שתי 
פונקציות מדידות אי-שליליות_£-+£=?.הפונקציה ־ל נק¬ 
ראת אינטגרביליח אם 00 > 18 > +£ [ , כס > 18 > -£[ ואז 
1111 -£[ - 18 )+£[ = 18 )?[. 

תכונות מידיות של האינטגרל הם ליניאריות וחיוביות: 

■ 11 > £2 [יי £־ 18 >,£[ 2 = 18 )( £2 ו 1 + 2£1 )[ 

וכן אם 0 ^ £ אז 0 ^ 18 >£[. 

קיימות מידות שונוח( 8 ,£ , £2 ) הממלאות את הדרישות 
שהוזכרו לעיל! במיוחד, קיימת מידה הידועה כמידת לבג, 
שר,יא הרחבה של מושג האורך של קטע. האינטגרל ביחס 
למידה זאת הוא הרחבה חשובה של האינטגרל אשר בו 
משתמשים בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי (ע״ע). תנאים 
הכרחיים ומספיקים לקיום מידה ניתנים במשפט שהוכח ע״י 
קרתאודלרי. 

האינטגרל 18 >£ [ הוא פונקציונל רציף המוגדר על מרחב- 
הפונקציות של £2 ובעזרתו ניתן לשחזר את המידי׳ 8 • כמו¬ 
כן קיימים פונקציונלים רציפים על מרחבי-פונקציות המוגד¬ 
רים בדרכים שונות, שבעזרתם ביתן להגדיר מידה, כך 
שערך הפונקציונל על פונקציה £ הוא האינטגרל של £. 
משפטים מטיפוס זה הוכחו על ידי רים. אפשר להשתמש 
בעובדה זאת בדי להגדיר אינטגרל כפונקציונל, בלי לעבור 
תחילה דרך מושג המידר,. 

לד,לן כמה ממשפטי היסוד של תורת המידח: 

1 . משפט ד,ד.חכנםות של לבג: אם .£ סדרת פונקציות 
מדידות 8 ^ | ״£ | כאשי 8 איבטגרבילי ה£ = ״ 11111£ , אז £ 
אינטגרביליח אף יייא י־ 18 )״£ [ מ 111 = 18 >£ [. 

2 . משפט ח־ון-ניקודים, תהי ע מידה המקיימת: אם 
0 = ( 73 ) 8 אז גם 0 = ( 3 ,)< 1 . קיימת פונקציד, אינטגרבילית 
£ כך שלכל 2 ^ 8 18 > 3£ [= ( 6 );>. משפט זה הוא הכללד, של 
המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי וחאינטגרלי, דד,ייי 
נו, המשפט שמראה שפעולות האינטגרציד, והגזירד, הן פער 
לוח הפוכות זו לזו. 

3 . משפט פוביני: אם 82 ,! 8 הן שחי מידות, אפשר להג¬ 
דיר את מידת המכפלה 82 >י, 8 = 8 ויתקיים 

= ( 1 י) 182 '((ץ) 81 ^(׳( ,צ)£[)[ = 18 >(׳( ,*)£[ 

(׳צ) 181 >((*) 182 >(׳(.*)£[)[ 

משפט זה הוא המאפשר להגדיר שטת ובפח בעזרת מועוגי 
אורך. 

קבוצה 3 > נקראת קבוצת אפס אם 0 = ( 73 ) 8 . קבוצות 
כאלו ממלאות בתורת המידח תפקיד של קבוצות יוצאות 





211 


(ד,)מדו! ו(ה)אינטגרל, תורת־— מדוזות־סוכך 


212 


דופן; אם 0 ^ ז ריס = ז;!)! [ , אז 0 =■£ בכל מ מלבד בקבו¬ 
צת אפס! אפס; 2 .ז דםמ> !ן!)!! [ 2 אז 00 > ££1 בכל מ 
מלבד בקבוצת אפס! פתקציה שהיא מוגדרת על וזישר 
ומונוטונית, היא גזירה, מלבד קבוצת אפס; ובדרך כלל, 
כאשר מוכחת בתורת המידה התכנסות של סדרת פונקציות, 
ההתכנסות מתקיימת מלבד בקבוצת אפס. 

תורת המידה משמשת בענפים רבים של המתמטיקה. 
לדוגמה, תורת ההסתברות מושתתת על תורת המידה. מושג 
ההסתברות נמצא חופף למושג המידה וכמידה של קבוצה 
מגדירים באופו אכסיוסתי את ההסתברות של מאורע 
(בשביל רוב משפמי־ד,גבול של תורת־ההסתברות צריך 
להשתמש באינטגרל הבללי של לבג). 

כמו כן, תורת האנליזה ההארמונית, או הטראנספורמים של 
פוריה, מבוססת גם היא על האינטגרל של לבג. ענפים שונים 
באנליזה פונקציונלית. ובייחוד אותם ענפים שמשתמשים 
בהם לתורת המשוואות הדיפרנציאליות הרגילות או החל¬ 
קיות, גם הם נבנים על תורת המידה. 

.ן - 1 ^ז £0 וע^ס . 1 < ; 1950 ,ץז 60 ^ 7 ..ע .יו 

. 1958 , 1 ,^ז 10 סי €1 <) 0 ^ 117160 

ש. פו. 

הגדולה (לפי השטח) 

במדינות הרפובליקה של הודו. 443,250 קמ״ר, 

37 מיליון תוש׳ (אומדן 1967 ). מ״פ נמצאת בצפון הודו 
המרכזית ונחשבת ל״מדינת־הלב•' של הודו (ד מפה, בע' 
הדו, עט׳ 547 ). 

מ״פ נכללת בתוך האיזור ההררי המרכזי של הודו(ע״ע 
הדו, עם' 434/5 ). לבל רוחב חלקה המרכזי משתרעים בביוון 
מערב־מזרח שני רכסי הרים — בצפון הרי וינךהיה (ע״ע 
הדו, עמ' 434 ), חזמשכם במזרח, הרי בהאנח־ וד.רי'קאימור. 
מדמם להרי וינדה^ה, ובהקבלה לכיוונם הכללי, משתרעים 
הרי סאטפורה (השיא; 1,350 מ'), והמשכם במזרח, הרי 
מאיקלה ( 313 !ע 13 .ן). בצפונה, בדרומה ובמזרחה של מדינת 
מ״פ משתרעות רמות מבותרות. 4 נהרות גדולים מנקזים 
את מ״פ! את חלקה הדרומי והמרכזי מנקזים הנהרות טאפטי 
ונארבאדה (נארמאדה) הזורמים לכיוון מערב— לים הערבי. 
איזור הצפון מתנקז לעבר עמק הגאנגה (גנגס, ע״ע) בעיקר 
באמצעות הנהרות צ׳אמבאל וסון. הנהר מהנךי זורם לכיוון 
מזרח ונשפך למפת בנגל. 

כמות המשקעים הממוצעת היא 1,000 — 1,400 מ״מ בשנה, 
פרט לאיזור הצפוני-מערבי המקבל כמות של 500 — 750 מ״מ 
והנתון לסכנת בצורת (ע״ע הדו, עמ' 439 — 442 ). 

כ% מכלל תושבי מ״פ מתפרנסים מחקלאות. קרוב 
ל 40% משמחה מעובדימ הגידול העיקרי הוא האורז הגדל 
במזרח ובעמקי הנהרות, בצמה ובמרכז— בעיקר חיטה^וב- 
איזורים המערביים גדל הדוחן. כן מגדלים קטניות, בטנים, 
פשתן ועוד. עם הפעלת תכנית־החומש ההודית השניה 
1956 — 1961 הורחבו שטחי השלחין. במערב ובדרום מערב 
נפוץ גידול כותנה — הגידול המסחרי העיקרי במ״ס. כ 30% 
משטחה של מ״ם מכוסים יערות, שמהם מפיקים עצים לבנייה, 
וכמויות קטנות של טיק ליצוא. מ״פ עשירה במחצבים 
וכורים בה פחם במזרח ובדרום־המרכז ( 10 מיליון טון 
ב 1967 ), עפרות־ברזל בדרוט במזרח ובצפון־המרכז ( 4 
מיליון טון ב 1966 ), מנגן בדרום ( 300,000 טון ב 1966 ), וכן 
בוכסיט, גיר, צוח, יהלומים, חול לייצור זכוכית וכד׳. 


חתעשיה עודנה מעטה, ומעסיקה רק כ 4% מהעובדים. 

היא עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית ובייצור 
מזונות, טכסטיל, נייר, זכוכית, חמרי בנין (מלט), כלי־ 
חרסינה, מוצרי עץ, בחל והשמל. 

תב האובלוסיר, כפרית ובערים רק כ 15% מאוכלוטי 
מ״ס, רובם בערים קטנות. הערים הגדולות הם: בופל (ע״ע 
[כרך־מילואים]) — עיר־הבירה ( 1967] 2504x0 ]), אינדור 
(ע״ע [כרך־מילואים]) הגדולה בערי ם״פ ( 420,000 תוש' 
[ 1967 ]). ג׳אבאלפור ( 310,000 תוש׳ [ 1967 ]), גוללר 
(ע״ע; 320,000 תוש׳ [ 1967 ]). 

כ 60% מתושבי המדינה דוברים הינדית! מדוברות עוד 
17 לשונות אהרות ועשרות ניבים! בין אלה: רג׳אסטהאנית 
( 3% ), מאהראטית ( 2% ), אורדו ( 1% ) ועוד. 

דתם של 95% היא דת הינת! כ 4% הם מוסלמים (בעיקר 
במערב), יתרם ג׳אינים, נוצרים ובודהאים. רק כ 17% 
מהתושבים יודעים קרוא וכתוב. במוסדות־החינוך למדו 
ב 1964 כ 3.5 מיליון תלמידים וב 8 האוניברסיטות שבה למדו 
123,800 סטודנטים. 

המדינה בגבולותיה הנוכחיים קמה בשנת 1956 . ס״פ 
מקיפה את רובו הגדול של שטח הפרובינציות המרכזיות 
( 111465 ׳\ 10 ? 0111131 ) של תקופת השלטון הבריטי וכן את 
שטחן של נסיכויות קטנות רבות שהיו מובלעות בפתבינ־ 
ציות המרכזיות או שגבלו בהן. 

מ. בי. 

מדוזה או (מחסה), בזואולוגיה-ע״ע הידרוזואנים; 

*.* 7 •.־ ז • 1 X • ^ 

במיתולוגיה — ע״ע גודגו. 

מדוזות־סוכך ( 110203 <ןץפ 5 ), מחלקת בע״ח חסרי-חוליות, 
ממערכת הנבוביים (ע״ע), הכוללת כ 250 מינים 
החיים בךמים. רובם פלגיים (שוחים חפשית במים) ומיעוטם 
קבועי־מקום ושוכנים במעמקים גדולים. מ״ס אינן אלא היד־ 
דתיים (הידחת) הפוכים, שגופם הלך והתקער, ושכבת־ 
הבינים - המסוגליאה - הלכה והתעבתה, עד שהיו לם", 
ולמעשה הן וזצורה המדוזואית של הנבוביים (וע״ע הידרו־ 
זואנים, עם׳ 91 — 92 ). אולם מ״ס שונות מההידרתיים בכפה 
סימנים ! החשובים שבהם: ( 1 ) גודל הסונר — ס״ם אחדים 
עד 2 מ'! ( 2 ) העדר וילון — קרום טבעתי היורד למטה 
משפת הפעמון; ( 3 ) במחזור-החיים — דור הפוליפוסים 
מנוון או חסר לגמרי, צבע מה״ס זגוגי עפ״ר׳ אד לעתים 
קרובות — ורוד, כחול, חום וארגמן, ובך הם גם איבחהן 
הפנימיים — בלוטות־המין והצינורות הו־דיאליים־צבעוניים; 
מצויים מעים אחדים של מ״ס זורחות. המ" נעות באופן 
פסיווי ע״י זרמי-המים, ובאופן אקטיווי בעזרת התכווצויות 
של שפת הסוכך, שבו עובר שריר טבעתי משורטט חזק. 
שכבת המסוגליאה, שחבה ככולה עשויה מים, מסייעת למ" 
לצוף. היא שקולה כמעט בנפח המים שאת מקומם היא 
תופסת, מהירות התנועה תלדה בטמפרטורה של המים 
והיא עולה במידה שהחום עולה. במיני אורליה אחדים (ר׳ 
להלן) היא מגיעה עד 100 — 140 התכווצויות לדקה. לאורך 
השריר הטבעתי עוברת גם טבעת עצבית, המתקשרת לאו־ 
ניות-חישה מיוחדות ( 110113111 ;;), המונחות בתוך שקעים 
לאורך שפת הסוכר, בקצה הצינורות הראדיאליים. אוניות 
אלה נעדרות בהידרואידים ומצויות במינים אחדים של 
סדרת הטרכילינים. בתוך אוניות־החישה נמצאים איבח- 




213 


טדוזות־סוכו 


214 


הראיה — עיניות פשוטות (וע״ע אמלום) ואיבר שיווי־ 
סשקל — טטטוכיסתה. כל סה״ם טורפות וניזונות עפי״ר 
סבע״ח קטנים. במקרים פסויימיס הן מסוגלות לתפוס 
סרטנים ודגים גדולים• במערכת התזונה נבדלות מ״ס 
מההידרתיים: ( 1 ) בחלל הקיבה, שהוא מחולק למדורים! 

( 2 ) בקיבה — תלתולים הוטיים, שהם ממוצא אנד^רסליו 

( 3 ) ב 4 בלוטות־מיו המתפתחות באנדודרמיט, מעל לצינורות 
הראדיאליים ופולטות את תאי־המיו לחלל הקיבה. המינים 
נפרדים וד,הפריד, לרוב פנימית! הרביד. כמו בהידרתיים. 
ההתפתחות מלווה בהופעת דרגות־לרוואליות שונות ובחי- 
לוף־דורות: מהביצה המופרית מתפתחת לרווד־פלאנולה 
ריסנית, השוקעת לקרקעית ונצמדת בקצה האחד לעצם. 
ממנה מתפתחת דרגת פוליפוט-סקיפיטסומה — (- 1118 סץ 80 
גבמס!) הנבדל מהידרדפוליפוט בזה, שבחלל־גופו 4 מחיצות־ 
אורך. הטקיפיסטומה מסוגלת להניץ פוליפוטים נוטפים או 
להפריד חלקי-גוף קטנים, שמהם מתפתחים פוליפוסים נוס¬ 
פים. לבטוך, גופה משתנץ השתנצות־רוחב מלמעלה למטה, 
שנץ מתחת לשנץ. בדרך זו של רביה לא־סינית נוצרת 
מערכת של יצורים, דמויי פ״ הפוכות—רפרפות (בזיגגןק?), 
הערוכות זו על גבי זו, כעץ דורי קשקשים באצטחבל של 
זןרנים. במצב זה נקרא הפוליפום — ב 11 ! 01 זז 5 , וד,תהליד — 
סטרובילאציד,. לאתר־מכן ניתקות הרפרפות סגוף הפוליפוס, 
שוחות במים ומתפתחות לס" גמורות. בתזתה עשירד, וב- 
טמפרטורד. נמוכה הסטרובילאציה היא רבת־רפרפות! בתנ¬ 
אים הפוכים הסטרובילאציה היא מונודיסקית — בעלת 
רפרפת אחת. בהשוואה להץ־רתיים בסד.״ס אין המ' מתפתחת 
ע״י הנצה כמו בהידרואידים, או ע״י גלגול ישר של הפולי- 
פוס כבטרכילינים, אלא ר,יא נוצרת ע״י גלגול מורכב של 
הכפלת הדרגה הלארוולית של הסקיפיסטומה, וד,תהליד כולו 
הוא יותר מאשר חילוף-דורות סתם (וע״ע גלגול עמ׳ 742 , 
ושם ציור 1 . מם׳ 5 ! אלמוגיים, עמ׳ 686 , אלמוגים, עמ׳ 687 ). 

מה״ם מתחלקות ל 5 סדרות (לפי אתרים — ל 2 ); 

( 1 ) ; 11152£ ,£תז 0 ז 11 ט 8 ׳ דמויי־פוליפוסים קבועי־מקום, הכו¬ 

ללת את הצורות הפשוטות מבין סה״ם. הן חסרות אוניות־ 
חישד,. מתרבות במשך רוב עונות השנה. ההפריה היא היצר 
נית. מהביצה המופרית מתפתח פרט, הדומה בדיוק להוריו. 
הן נפוצות לרוב בסים לא־עמוקים, באיזורים קרים, בצפון — 
עד לאיזור הים-ד,תיכון, ובדרום — עד לנירזילנד. הסוגים 
החשובים: ו 1$ ^] 8 ע 1 ^ 1311 ^, הנאחזים בטרפי 

העלים של האצות £13 ז 208 וג 1 ז 13 ו 1 ת 11.31 גדלם עד 10 ס״מ, 

בכל שאר הסדרות המינים פלגיים, ורק בדרגת הלרווה 
הם קבועים. 

( 2 ) 111536 ): 1111 מ 1 [ 01 , כוללת כ 10 סינים הנפוצים בימים 
הטרופיים, לרוב בשפת נחלים ומפרצים ולפעמים ביסים 
פתוחים. גדלם: 20 — 25 ס״מ. מבין כל מה״ס. הם הקרובים 
ביותר לצורר, המדחואית של ההידרתיים. בני הסדרה מצטיי¬ 
נים בסוכר עמוק, פעמוני, שבשוליו רלון מדומה. בזרועות- 
הציד ( 4 או כמה קבוצות של 4 ) מצרים ריכהים גדולים של 
תאים צורבים הפוגעים קשה בטרף, שהוא, לרוב — דגים 1 
הם שחיינים מצויינים. במינים אחדים אוניות-ד,חישה מורכ¬ 
בות מאד, ובהן העינים מורכבות. בים-התיכון ידוע המין 
13118 נ] 31-511 חז 1363 >ג 0113171 , ש^טרו 5 ם״מ. באיזורי הימים 
השקט ווי,הודי ידועים הסוגים 013113 ק 1-1 קל ו 83111111$ כ 1 ס 11 ! 01 . 

( 3 ) 0111£,11153£ ־ 61 ? (או 3 ז 3 תסזס 0 ). בני הסדרד, הזאת 


מצטיינים בפעמון החצוי לרוחב ע״י תעלה, ובו 4 — 16 
אוניות-חישה• נפוצים בעומק של 500 — 1500 מ׳! סץ אחד 
נתגלה גם בעומק של 4,500 מ', מין אחר: 1106 ז 51 ט 3 ז' 1 

313 ) המצר ביס-התיכון — חי במים העליונים, גדלו כ 10 
מ״מ, הסדרה כוללת מספר מינים יפים מאד ובעלי מבנה 
מםובך (כגון ד, 3 ש £01 ״£?). 

( 4 ) 011163€ ; 13€081 מ 5€ / הגדולה בין הסדרות והכוללת את 
המינים הגדולים ביותר. מיניד, נפוצ-ים ברוב חלקי-העולם, 
רובם בקרבת החופים, ולפעמים בלהקות גדולות. בני הסדרה 
מצטיינים בטנטקלים חלולים וארוכים לרוב, המקיפים את 
שולי הפעמון' בסביבות אוניות-חהישה. להט זרועות-ציד, 
הנמשכות כלפי מטר, מ 4 זוויות־הפה. ולכל אחת מהן מרזב 
עמוק, המשמש מקום להדגרת ביצים. מד,משפחות החשובות 
של סדרד, זו; מש' 133£ ז 3 וו 11 ז 1 , שעליה נמנה המין £113 ז 1 ן. 5 ; 
3 ז 1 ז 311 המופיע במספר זנים בים־התיכון וביס-סוף! מין זה 



ציור 1 . מראה כ 5 ו• .■פנימי ע 5 א 1 ר?יה _ ג £11 ! 1 ו 4 . (תתר־אורך) 


נחקר ביותי• גדלה של האורליה 5 — 10 ס״ס, אך יש שהיא 
מגיעה ל 60 ם״מ. צבעה שקוף-ורדרד, צבע בלוטות-המין הבש¬ 
לות אדום או כתום והן נראות דרך דופן-הפעמון באזניים, 
הסקיפיסטומות שלה יכולות להתקיים מספר שנים ולהנץ כל 
הזמן רפרפות.—מש׳ 33£ > 311£1 ׳ 05 , הכוללת את המין £3 ו 31 ץ 0 
103 ז 0 ז 3 החי בצפון. צבעה אוראנג׳ וכחול והיא מהגדולים 
שבבע״ח חסרי-חוליות. קוטר הסוכך שלה 2 מ׳ ואורך זרר 
עותיה 30 מ׳! משקלה כ 70 ק״ג. היא פוגעת קשה באדם.— 
מש׳ 613£1336 ץ, שעליד, נמנים המין 1101:1111£3 13 ^ 613 ?, 
הזורח בצבע סגול־ורדרד, והמצוי בים-ד,תיכון, והמין -עפלס 
50££113 ץ 11 3 ז 830 המופיע בסוף הקיץ, בכסרות גדולות, לאר 
רך חופיה האטלנטיים של אירופה. 

( 5 ) £3€ מ 01 ז 11111208 , נבדלים מהסררד, הקודמת בחוסר 
טנטקלים לאורך שפת הסוכר, ובד,תפצלות זרועות-הפה 
( 4 — 8 ), המסתעפות ומתלכדות ביניהן בסגרן את הפה. 
במקום פה מרכזי, מתפתחות אלפי פיוניות בתוך הזרועות, 
ודרכן נלכד מזון פלנקטוני. מצב זה של "ריבוי פיות" התז 
יחידי בעולם-ד,חי, פרט לספוגים. לפעמים מסוגלים הם לצוד 




215 


מדו ות־. 8 וכן — מדות 


216 


טרף גדול, כמו דג, 

הנאחז בזרועותיהם. 

רוב המינים נפוצים 
במים רדודים של ה־ 

איזורים הטרופיים ו־ 

הסובטרופיים. בים־ 

התיכון נפוצה המ׳ 

המצויה 11111205101713 
0 ךת 111 ק, שןדלה עד 
40 ט״ס וצבעה לרוב 
כחול. בעונת הדביה, 

בסוף הקיץ, נפלטים 
אל החוף להקות של 
אלפי פרטים, לפעמים 
מסתתרים מתחת לסו־ 

ככי המ" מיני דגים 
ובע״ח אחרים. בים־ 

סוף מצויה קסיופיה 
( 13 )£ת 0£ ז 11 סג £13 ש 35$10 :)), הטיפוסית לשוניות אלמוגים. 
היא יוצאת־דופן בזה, שהיא קבועת־מקום ושוכבת 
הפוכה — על צדו העליון של הסוכך — על גבי קרקעית של 
חול וסין. במבנה גד 
פה היא דומה למ׳ 

המצדה, אך היא נב¬ 
דלת מרוב המ" בדר¬ 
כי הרביה. ההנצה 
היא סטרובילאציה 
מונודיסקית, ונוסף 
לכך מתפתחים על 
גוף הפוליפום ניצנים, 

דמויי פלאנולה. של¬ 
אחר שנפרדו ממנו, 

מתיישבים הם על ה- 
!!מו 4 . !!סיופיה (ב״ןסב״גס) קרקע דוצרים פולי- 

פוסים חדשים. בצורה זו יכול פוליפוס ליצור גם רפרפות 
וגם פוליפוסים חדעזים. 

על פגיעתן של פ״ יגרימתן לדלקות בעור — ע״ע דרמ¬ 
טולוגיה. עם' 196 , וציור 9 בעס' 198 . 

; 1910 < 499-735 , 111 , 14 ז 0 ^ 1 / 0 .ס 

,^^ 20010 / 0 \ 500 ') 7€1 ^ - ■!פ^זב? ,ן ,ז 

.״ 1963 , 160-174 , 1 

ביבל׳ נוספת: ע״ע הידרוזיאנימי נבוביים. 

ל. פי. 

מלומ, ייה[ !יקולי — נ 18 ׳ 11 ) 43 ו 1001311 >! 1011311 - 

( 1804 — 1886 ), פילולוג קלאסי ומדינאי תי. בשנים 
1824 — 1879 היה פרופסור ללשון ולספרות לטינית, 1848 — 
1850 שר־החינוך, 1836 — 1863 מנהיג המפלגה הליבראלית 
הלאומית בדנמרק. מ׳ חיבר דקדוק של הלשון הלטינית — 
אטז( 161 ס 810 111 11:081361-0 ן 5 0 [ 1115 ) 1,3 , 1841 , וכן ספר על 
התחביר הידני — ש 1111111111118:513£5 >־ 01 1 [ £35 י 01 , 1846 , אך 
עיקר עבודתו במהדורות ביקרתיות של יצירות קיקרו (ע״ע), 
כגו(: .., 10618115 10 ) 1111105 0100101118 111 131101105 ) £111011 
(״תיקונים לספרי קיקרו על החוקים״), 1826 . מאוחדיותר 
הוא ההדיר 12 50100130 0131101105 010010111 .' 1 .]>! ("שנים־ 
עשר נאומים נבחרים של מ. ט. קיקרו״), 1830 , ובמיוחד 


חשובה המהדורה הביקרתית של ) 0 8000111111 £1018115 סם 
131010111 !! (״על גבולות הטוב והרע״), 1839 , * 1869 וי 1876 . 
בעבודותיו על קיקרו הקים מ׳ אסכולה חדשה בשדה ביקורת 
הטכסטים. הוא הדגיש, שבהיתקלנו בטכסט מסורס, אין זה 
מספיק לנחש מה היה במקורו הטכסט האמיתי, וכי נחוץ גם 
להסביר באיזה אופן וכתוצאה מאלו סיבות נגרם הסירוס. 
מ' פרסם בשפה הגרמנית קובץ של מאמרים בשם £101110 
״ 50811£10 8110108150110  1 נ 11 ? 1 ז?.^. 11 ]) 
או לאור'כללים יסודיים המחייבים תמיד (•ןלרק [ 531111101 
0131110 ], פריים [ 1100 ? () 11101131 ], ריד [ 1 ) 1101 5 גםו 0 ורד], 
רום [ 055 ? .ס קנט). 

המניעים למעשה. בין אם המעשה נחשב למוסרי 
בשל היותו חובה ובין אם הוא נחשב כזד, בשל היותו אמצעי 
להשגת תכלית, נשאלת השאלה מהו הכוח המניע אותנו 
לעשותו. ההנחה המקובלת היא, שלפעולתנו המוסרית שות¬ 
פים שני כוחות נפשיים נפרדים: התשוקה והתבונה. 
היחסים ביניהם נתפסים אם בדרך של השלמה הדדית ואם 
בדרך של הנגדה. ( 1 ) הטוענים ששני הכוחות משלימים זה 


את זה ניסו לקבוע מהי הפונקציה המיוחדת של כל אחד 
מהם, וסברו שהצבת התכלית היא עניינן של התשר 
קות, שהן לבדן עשדות להניע את רצוננו, ואילו הפונקציה 
של התבונה היא לברר את האמצעים להשגת התכ¬ 
לית, כלר לשרת את התשוקות (אריסטו, יום). הם הודו, 
אמנם, שהשיקול התבוני יכול במידת־מה להחליש או להג¬ 
ביר תשוקות בהתאם לנזק או לתועלת הצפרים מסיפוקן, 
ואף להשפיע, ע״י יצירת הרגלי עשייה, על ההתייחסות 
לתכליות! אולם השיקול התבוני לבדו אינו מסוגל להניע 
את הרצון. דעה זו, המשותפת לטלאולוגים רבים. אינה 
עומדת, לפי הנראה, במבחן הנסיוו, שכן אנו רואים את 
עצמנו כבעלי שיקול גם ביחס לתכליות. ( 2 ) מנוגדת לה 
לחלוטין היא גישתו של קנט בעיקר, שלפיה פסולות התשר 
קות מלשמש קנה־מידה בענייני מוסר בהיותם ביטוי לטבעו 
הנחות של האדם. והתבונה, לעומת-זה, היכולת האנושית 
העליונה, כוחה אינו מצטמצם בבירור היחסים בין התכנים 
הנתונים לה בנסיון, אלא היא מסוגלת להעלות, אפריורי, 
כלר קודם לנסיון החושי, מושגים העשרים להניע את רצוננו 
ולכוון נסיון זה ע״י הכגעת הרגשות והתשוקות. רצון שגקבע 
ע״י חוק התבונה הוא לבדו טוב וד,מעשה המוכתב ע״י חוק- 
התבונה רק הוא חובה בפני עצמו. מאידך, שאלה היא אם 
אמנם ניתנים לנו כוחות אלה כנפרדים במציאות, או שיש 
כאן הבחנה של התבונה בלבד, הנזקקת לה לצורך ההסבר. 
אם ההפרדה אינה נעוצה במציאות — אפשרות שאותה 
כבר העלה אריסטו — הרי שגם קביעת הפונקציות הרספק- 
טיוויות בסלה וגם ההערכה של כוח זה או אחר חסרה יסוד. 

אחריות מוסרית וחופש הרצון. שאלה נוספת 
היא אם אמנם הפשיים אנו לבחור את מעשינו ולעצב את 
אפיינו. הדעות שנזכרו לעיל, משפטי שבח או גנאי, שאנו 
חורצים על מעשים ואישים, והסאנקציות המשפטיות המו¬ 
טלות על עבירות מניחים במפורש אלטרנאטיווה למה 
שעומד לפנינו להערכה כמעשה או אופי. הנחה זו היא 
תנאי שבלעדיו אין מוסר. שכן אין לבוא בתביעות מוסריות 
לגבי מעשינו ואפיינו אם אין אלה תלויים כלל ברצוננו, 
אולם המדע מבקש ללמדנו, שכל התרחשות בטבע היא 
תוצאה הכרחית של ההתרחשויות שקדמו לה, ואין כל פירצה 
בשרשרת סיבתית זו. ועל־כן טוענים הדטרמיניסטים, שגם 
מעשינו הם תולדה הכרחית של תשוקותינו, אפיינו ודעו- 
תינו, ואלה הותנו אף הן ע״י גורמים תורשתיים, חינוכיים, 
משפחתיים, חברתיים, וע״י המבנה האינדיווידואלי של 
נפשנו, שכולם אינם תלויים בנו. ואם נדמה לנו שפעולתנו 
היא פרי הכרעתנו המפשית, אין זו אלא אשלייה, הנובעת 
מן העובדה שלהסבה ( 030531100 ) צורות שונות וזו של 
הנפש שונה מזו שבטבע גרידא. היו (א) שהסיקו מתורה זו 
מסקנות קיצוניות, השוללות כל חופש בחירה, ואתו כל 
אחריות מוסרית ואף את המוסר בכללו. אך (ב) אחרים 
מצאו דרך ליישב את הדטרמיניזם עם האחריות המוסרית: 
אם, כפי שטען אריססו,'המעשה הוא רצוני ולכן גורר 
אחריות — במידה שלא נכפה מן החוץ אלא נבע מסיבר, 
פנימית, הרי שהמעשה שבחרנו בו בהתאם לנטיותינו עדיין 
תואם כלל זה, שכן הוא תוצאה של סיבה פנימית, גם אם 
הנטיות עצמן נקבעו ע״י סיבות חיצוניות ופנימיות קודמות. 
(ג) דעה שלישית, של קנט, אומרת שאמנם בעולם הטבע 
אין מפלט מן ההכרח הסיבתי, אולם האדם הוא בעל מעמד 




221 


מדוח, תורח ד־ 


222 


מיוחד, בהשתייכו, כיצור תבוני, גם לעולם התבוני, עולם 
החירות, שבו חוקי הטבע אינם תופסים. (ד) חירותו היסודית 
של האדם הונחה, מאידך, ע״י התורות האבסיסטנציאליס־ 
טיות כעובדה טבעית, שבה אנו מתנסים בחיינו ושאין 
להטיל בה ספק. החוקים הכלליים תופסים רק לגבי יצורים 
חסרי־תרדעה, אולם בעל־תודעה, כלו' האדם, חסר טבע 
מהותי שעשר היה לכבול אותו. לאדם אין מציאות מחוץ 
לחייו ואת אלה הוא יכול לעצב ע״פ בחירתו. (ה) התורות 
האנאליטיות (ר' לר,לן) מעלות את האפשרות שבעיית 
חופש הרצון (ע״ע בחירה) היא בעיה מדומה, שמקורה 
בשימוש לא־זהיר בשפה ובדקדוקה, ושבעיה זו תיעלם, 
לפחות בחלקה, אם היא תנוסח בצורה מדוייקת יותר, 

המידות הטובות בין המחילים אחריות 

מוסרית לא רק על מעשינו אלא גם על מה שהננו, על 
אישיותנו ואפיינו. היו שראו בעניין זה דווקא את המשימה 
העיקרית של תה״מ. עם אלה נמנים אפלטון, אריסטו, יום. 
אפלטון, בהתאם למסורת היוונית, מנה ארבע מידות טובות 
ראשיות; חכמה, אומץ־לב, מתינות וצדק. אריסטו קיים 
מסורת זו אף הוא, אולם הוסיף לרשימה גם מידות טובות 
משניות, כגון נדיבות, גדלות־לבב, גאווה, מזג טוב. שנינות 
וכף. אלה הן הסגולות שמאפיינות בני־אדם חפשיים, אדונים 
לגורלם כמידת האפשרות האנושית. בימי־הביניים. עם 
עליית הנצרות, השתמרו אמנם המידות־הטובות הראשיות 
של היוונים, אם כי בשינוי קל; זהירות, גבורה, מתינות 
וצדק, אולם נוספו עליהן שלוש מידות "תיאולוגיות" 
ראשיות: אמונה, תקווה ואהבה, ומתחתיהן מידות טובות 
"אנושיות", כגון; טוהר־לבב, ציות, הינזרות מתענוגות, 
סבלנות, צדקה, שפלות־רוח. אלה שינו מיסודו את האידיאל 
של האדם המוסרי. לדברי ניצשה הפכוהו למוסר עבדים, 
אבל בעיני אחרים התבטא השינוי בספיריטואליזאציה 
ובטיהור המוסר מיסודות לא־מוטריים, כגון אסתטיים, המו¬ 
פיעים אצל אריסטו בשורה אחת עם המוסריים. לגבי יום, 
המידות־ד,טובות הראשיות הן נדיבות וצדק, 

אולם גם הוא, בדומה לאריסטו, הוסיף עלידון שורה של 
מידות טובות, שלאחדות מהן אין משמעות מוסרית, כגון 
קורת־רוח, שנינות. גם שופנהאואר ורבים אחרים רואים 
בנדיבות ובצדק את המידות-ר.טובות הראשיות, וב¬ 
מידות נגזרות: אהבת הזולת, אומץ מוסרי, יושר, הכרת- 
טובה, התחשבות בזולת וכר. 

סקירה היסטורית. תה״מ, במסגרת הפילוסופיה 
המערבית, ראשיתה, כשאר ענפי פילוסופיה זו, בהגות 
היוונית. הקווים המאפיינים הגות זו בתחום האתי הם: 
( 1 ) תכליתיות הנובעת מן התפיסה הכללית שכל דבר בטבע 
נועד לתכלית מסויימת והוא בעל פונקציה סגולית משלו. 
תפיסד, כזו מניחה סדר קוסמי (; 10 ; 60 ; 1 ), שבו לכל דבר 
המקום המיועד לו בדויןרארכיה הטבעית ושאליו הוא שואף 
בהארמוניה עם שאר הדברים. ( 2 ) מה או מי שממלא את 
המטלה (הפונקציה) המיוחדת שלו בצורה מעולה הוא בעל 
ןןז^נן", כלו׳ הטגולד, הטובה. ה ערשה את הדבר 

למה שהוא צריד להיות. מכאן החשיבות הראשונית הנודעת 
למידות (או סגולות) הטובות בתיאוריה האתית 
היוונית. האדם המוסרי הוא זה המסגל לעצמו את המידות 
הטובות התואמות את טבעו הספציפי. אולם ה ףז£ת 1 ) אינה 
מיוחדת לאדם בלבד, ומשמעות רחבה זו מצביעה על 


העובדה, שהיוונים לא הבחינו בדיוק בין יסודות מוסריים 
גרידא לבין אחרים, כגון טבעיים, אסתטיים, חברתיים ואינ¬ 
טלקטואליים. ( 3 ) לכל דבר נקבע גבול המסמן את 
הניקודד, שבו הוא מגיע למצב אופטימאלי. לגבי המידות 
הטובות מציינת נקודה זו את היחס הכמותי הגכון בין 
הנטיות, המונע הפרזה או חסרון. מכאן מסתבר שקנה-המידה 
לגבי המידות הטובות הוא כמותי בעיקרו. ( 4 ) את התכליות, 
המידות הטובות והגבול הנכונים מגלר, הידיעה או 
החכמה (;]ז־וועסגן?)) ולה נועד התפקיד המרכזי. ( 5 ) 
חיים ע״פ חכמה מביאים ק ו ר ת - ר ו ה, שאליה שואפים 
בני-אדם מטבעם. 

קווים אלה משותפים כמעט לכל התורות היווניות, אולם 
הן נבדלות ביניהן בקביעת הטוב המיוחד לאדם. בשביל 
סוקרטס (ע״ע) הטוב וד,ידיעה היו אחד: ידיעת האמת 
יוצרת מעשים טובים ומונעת מעשים רעים. אין איש חוטא 
מרצונו. אלא מחוסר־ידיעה (ויש הטוענים שהנחה כזו גוררת 
אתה ביטול האחריות המוסרית). סוקראטס לא ראה פער בין 
הידיעה למעשה. הידיעה שאליה התכוון היתה חכמה מעשית, 
הנובעת מהכרת האדם את עצמו ומהבהרת המושגים האתיים 
המקובלים. גם בשביל אפלטון (ע״ע) הטוב והידיער, 
זהים. אבל הוא התכוון לידיעה במשמעות רחבה יותר, ידיעה 
המבוססת על התבוננות ב״צורות" (אידיאוח) הנצחיות, 
ששלמותן היא קנה-מידה לכל הקיים, והמגיעה לשיאה 
בהתבוננות באידיאה העליונה, האידיאה של הטוב. אידיאה 
זו שופעת אור על כל הדברים בטבע וסדריו ורק מי שתופס 
אותה בתבונתו מסוגל לדעת מה טוב לאדם ולהסיק מסקנות 
על ההתנהגות האנושית הרצויה. אריסטו (ע״ע אריס- 
טוטלס, עט' 846 — 848 ) הועיד אף הוא מקום נכבד לידיעה 
בתורתו האתית, אולם הוא הזר לתפיסה הסוקראטית, הרואה 
בה, לצורך המוסר, חכמה מעשית. יחד עם זה היא לא היתד. 
בשבילו הטוב־בפני-עצמו, אלא המתווה את הדרך אל הטוב, 
שד,וא האושר. אלשר זה הוא תוציאה טבעית של פעילות 
נפשית בהתאם למידר,-הטובה, והאדם, כיצור תבוני וגם 
חברתי, מפתח פעילות זו בצורה הרצויה ביותר במסגרת 
מדינית. כפי שהכירוד, בפוליס היוונית. מתפקידר, של המדינה 
ליצור אח התנאים לפעילות זו ע״י חינוך אזרחיה וע״י 
חוקים צודקים. אדם טוב ואזרח טוב אחר הם. גישה זו 
מסבירה מפני מה נחשבה תה״מ בעיני אריסטו (וגם אפל¬ 
טון) כחלק מתורת־המדינה. אריסטו מכיר גם סוג נעלה- 
יותר של אושר, הנובע מפעילות אינטלקטואלית טהורה, 
אלא שאושר זה הוא בהשג-ידם של מועטים. 

תורותיהם של סוקראטס, אפלטון ואריסטו צמחו על רקע 
התנגדות לטיעונים של הסופיסטים, שהטוב אינו ניתן 
להיקבע ע״י עקרון אוניברסאלי, ושכל קביעה בדבר הטוב 
תלויה במוסכמות הברתיות או בתפיסתו הסובייקטיווית של 
הפרט. הספקנים בימי-קדם, וגם בזמן החדש, שותפים 
לעמדה זו. 

רעיונות אחרים שהועלו לפני התקופה הקלאסית, ושהש¬ 
פעתם נתקיימר, גם לאחריה, הם: ( 1 ) הרעיון ה ה דו¬ 
ג י ס ט י שלפיו האדם שואף מעל לכל לד,נאה, שהיא גם 
הטוב העליון. רעיון זה הובע לראשונה, כנראה, על-ידי 
דמ 1 קריטוס (ע״ע), שאף טען, שהנאה מירבית תלויה 
במתינות בסיפוק תשוקותינו, שההנאות הרוחניות עדיפות 
מהגופניות ושה תפיסה הנכונה או החכמה ממלאת תפקיד 




223 


מדות, תורת ה־ 


224 


מרמי בוויסות ההנאות. טענות אלה מצאו את ביטויין המלא 
באסכולה האפיקוראית (ע״ע אפיקורוס). באסכולה 
הדוניסטית אהרת, הקירנאית (ע״ע אריסטיפום) הושם 
הדגש על ההנאות החושיות. הרעיון ההדוניסטי שומר עד 
היום על מעמדו בפילוסופיה המערבית (ר׳ להלן).( 2 ) רעיון 
בדבר טוב כחיים ע״פ חוק אובייקטיווי. שבו מתגלמת 
האחדות של התבונה, הטבע והאלוהות. ומתבטאת שלמותו 
המוסרית של העולם. מקורו של הרעיון בהרקליטוס 
(ע״ע), שגם הטיף להיחלצות משלטון התשוקות. השפעתו 
ניכרת באסכולה הקינית (ע״ע אנטיסחנס), שטענה, 
שהמידות הטובות אינן תלויות בשום דבר'שמחוצה להן, 
לא בהנאה ואף לא בתרבות ובמדינה! אדרבה, הן מתפתחות 
דווקא במצב טבעי. אולם פיתוח שיטתי רב־עצמה ניתן 
לרעיונות אלה בתורה הסטואית (ע״ע זנון מקיטיון). הסטו¬ 
איקנים היו היחידים בין היוונים, שהעלו גם את מושג 
החובה והדגישו את ערכה של כוונת הפעולה — יסוד שנת¬ 
חזק אח״כ בפילוסופיה המערבית בהשפעת הנצרות. השפעה 
סטואית מסויימת ניכרת ביהוד אצל קנס (ע״ע, ור׳ להלן 
עמ׳ 225 ). וע״ע ילנית, לשון ותרבות: פילוסופיה, עמי 599 — 
609 , 619-617 . 

בי מי-ה ביניים, עם התגברות תלותה של הפילו¬ 
סופיה בתאולוגיה, דעך, כמעט, הדיון הספקולאטיווי בענייני 
מוסר, שכן קנר,-המידה להבחנה בין טוב לרע ניתן בהתגלות 
האלוהית כפי שנרשמה בספרי-הקודש. אולם באופן כללי 
הביאה הנצרות להעמקת רגש-החובה, לשימת הדגש על 
טוד,ר הכוונות ואגב כד להפנמה ולספיריטואליזאציה של 
חיי־חמוסר (וע״ע מוסר; בנצרות). 

בתקופה החדשה, עם הינתקות הפילוסופיה מן 
התאולוגיה, התחדשו בהגות האתית הרעיונות היווניים. 
העיקרון ההדלניסטי האגואיסטי מצא המשך בתורותיהם של 
הובז (ע״ע) ושפינוזה (ע״ע) — במאה ה 17 , ואלווסיום 
(ע״ע הלוטיוס), אולכק (ע״עהולבך) ולמטרי— במאה ה 18 . 
עיקרון' זה, בתוספת טענה שההנאה שמבקש האדם אינה 
מצטמצמת בהנאתו האישית אלא כוללת גם את זו של 
הזולת, הונח ביסוד התורה התועלתנית, שבה החזיקו 
יום (ע״ע), ג׳רמי בנתם (ע״ע) — מייסדה הרשמי, ג׳ימז 
מיל וג׳. ם. מיל (ע״ע). אולם עוד לפני בנתם נמצאה 
הגדרת תכליתה של התנהגות טובה כ״הנאה מירבית למירב 
בני־אדם" באסכולת "החוש המוסרי" (ר׳ להלן), מהגדרה 
זו, שהפכה לסיסמת התועלתנים, נובע הקריטריון, שעל-פיו 
המעשה הוא טוב — אם הוא מוסיף למאזן הכללי הנאה 
או גורע צער, ולהפד, הוא רע — אם הוא מוסיף צער או 

גורע הנאה. בנתם אף ניסח את "החישוב ההדוניסטי" 
׳י '% 

( 8 ג 111 \ס 031 £!ת 10 ) 11€ ), המאפשר, לדעתו, הערכה כמותית 

של ההנאות ע״פ עצמתן (ע״גססז״!), משכן (״ 0 ) 31 ־ 3111 ), 
_ודאותן או אי-ודאותן, קירבתן או ריחוקן, פוריותן, טהרן 
והקפן. ג' ם. מיל, לעומת-זה, הכניס לתועלתנות גם הבחנה 
איכותית, בצאתו מן ההנחה, שטבע האדם אינו הד־צדדי 
כל כך, עד שלא יוכל ליהנות גם מדבתם נעלים, רוחניים. 
הבחנה זו ערערה, לדברי רבים, את עקיבותה ויציבותה של 
התורה התועלתנית גם מעבר לקשיים הכרוכים ביישומו 
של ה״חישוב" הבנתמי. המעבר מן ההנאה האישית להנאה 
כללית הוסבר: כתוצאה של הבנה נכונה של האינטרם 
הפרטי (אלווסיוס)! כתוצאה של התעניינות טבעית בטובת 


הזולת, המבוססת על רגש של נדיבות (;! 110 :> 01 ז 01 ת£< 1 ) 
(פטלר, יום, סמית) < כתוצאה של סאנקציות משפטיות 
המוטלות ע״י' המדינה, שמתפקידה לדאוג לטובתם של 
אזרחיה (בנתם): כתוצאה של רגש הסימפאתיד, הטבעי 
לאדם (מיל). יש גם תועלתנים שאינם הדוניסטים טהורים, 
כלר, אינם רואים את הטוב העליון בהנאה בלבד, אלא 
בערכים רבים נוספים (היסטינגז רשדל [ 8.35113311 ], ג׳. 
א. מור [ע״ע])! הם מכונים "תועלתנים אידאליים". 

קרובה מאד לתועלתנות היא האתיקה האוולוציוניסטית, 
שפותחה ע״י הרברט ספנסר (ע״ע) ולזלי סטיוון ( 6 ; 31 :ו, 1 
11 ;־ 11 ן 516 ). לפי' תורה זו' שאיפתם של'כל היצורים החיים 
היא שמירת החיים והגברתם, והתנהגות היא טובה אם 
היא מוסיפה לחיים יתרון הנאה. כמדכן קיימת קירבה לתו- 
עלתנות באתיקה הפראגמאטית האמריקנית של וילים ג׳ימז 
(ע״ע), ג׳ון דיואי (ע״ע) ור. ב. פרי (׳ 1:5 ־ 1 ??). 

בין הטענות שהועלו נגד התועלתנית: עם כל סבירותה 
קשה לבטל את הספק בקביעה, שערכו המוסרי של המעשה 
מתמצה בעקרון התועלת ללא שארית, ללא כל יסוד עצמי. 
ועוד: המדידה, גם ע״פ הקריטריון הכמותי, אינה בת־ביצוע! 
ההנאה כטוב עליון אינה ניתנת להוכחה. 

בד בבד עם התחדשות ההדוניזם התפתחה בבריטניה 
התורה האינטיאיציוניסטית, הטוענת שהכרת 
הטוב והרע, הראוי והלא-ראוי, וערכם של מעשים ודברים, 
מבוססת על אינטואיציה, כלו׳ תפיסה ישירה, לא־דיסקו- 
רסיווית ולא-אמפירית. בהכרה זו ניתנת לנו אמת מוחלטת 
וברורר,־מעצמה (: 1 ת 136 ״־:>,) 5£:1 ). עם האינטואיציוניסטים 
נמנים: הנרי מור (?! 130 . 1 ?), רלף קדוורת (- 0113 . 8 
!!]ז","■), שהיו חברי הקבוצה של "הפלאטוניסטים מקים־ 
בריג״׳ו שפטסברי (׳ 1 ־ 111 נ 51 ? 8113£1 -: 1 ?נ 1 סס 0 . 1 * 4.1 .), פרנסים 
ד,צ׳םון (ת 650 ו 1 ? 111£ ? .?), בני "אסכולת החוש המוסרי" 
80110011 ? 80115 31 ־ 11101 )ו סמיואל קלרק (;>:(־ 0131 . 5 ), ג׳וזף 
בטלר (ע״ע), ריצ׳רד קמברלנד ( 13113 ־נ 0 נ 1 מ 1 ג 01 . 8 ) — 
במאה ה 17 ! ריצ׳רד פרים (ס?!■!? . 8 ), תומם ריד (.!!יד 
13 ? 8 ), מייסדה של .,אסכולת השכל הישר״ ( 00111111011 
8011001 50 ״?$)—במאה ה 18 ! וילים היואל ( 11 ?,״ ¥110 \. 7 ^ 1 ), 
גי. מרטיני ( 1 ן 3 ? 111 :וז 43 ז."[), ה. סיג׳ויק ( 10 ס 1 ע 81381 . 1-1 ) — 
במאה ר, 19 ! היסטינגז רשדל ( 835113311 .מ). ג׳. א. מור 
(?ז 0 ס>ג .£ .ס), ה. א. פריצ׳רד ( 11011313 ? ■\ .מ), א. ט. 
קריס ( 0311111 . 1 .\ 1 ), ו. ד. רוס ( 8055 .ס .ז%) — במאה 
ה 20 (הנאו־אינטואיצייניסטים). האינטואיצייניזם עומד 
בניגוד לתורות הנאטוראליסטיות, אולם אצל אינסואיציו- 
ניסטים רבים מצויים גם יסודות תועלתניים, למשל אצל 
קמברלנד, שפטסברי, האצ׳סון, באטלר, סיג׳וויק, רשדל, 
ג׳. א. מור. האחרים נמנים עם הדאוב טילוגים, ובייחוד,'במאה 
ה 20 , פריצ׳רד, קריט וריס. 

בין הטענות שהועלו בגד האינטואיציוניסטים: הכושר 
ההכרתי, שאותו מכנים בשם אינטואיציה, רחוק מלהיות 
מובן וברור! על-אף הנחתם שלמושאים הניתנים באינטו¬ 
איציה נודעת ברירות עצמית, נבדלים זר, מזה אינטואיציו־ 
ניסטים שובים בקביעת מושאים אלה. בהיות תוכן האינטו¬ 
איציה בלתי-ניתן להצגה דיסקורסיודת או לאישור אמפירי, 
מוציא האינטואיציוניזם, בסופו של דבר, מכלל אפשרות 
כל ויכוח בענייני מוסר. 

הרעיון הסטואי בדבר זהותו של החוק המוסרי עם חוק 




225 


מדות, תורת ה- 


225 


התבונה התחדש (להוציא את הזהות עם חוק־הטבע) בתורתו 
של קנט (ע״ע). לפיו תלד ערכו המוסרי של המעשה 
רנביעתו מתוך חובה, שפירושה פעולה מתוך תחושת־ 
כבוד לחוק התבונה. כשהמעשה תואם, אמנם, את החוק, 
אך לא נעשד, למענו, הוא בגדר "לגאלי" בלבד, ולא 
"מוסרי". לכן המעשים הנובעים מנטיות,'אף הטובות־ביותר, 
אינם בשל־כך בלבד מעשים מוסריים. עמדה זו ידועה כדיגו־ 
ריזם (חומרה) אתי. כשרצונו של אדם נקבע ע״י נטיותיו 
ותשוקותיו, הוא משועבד לחוק־הסיבתיות השורר בטבע, 
שפן הכלל שעל־פיו הוא פועל מותנה בדימויים ומניעים 
המגיעים מעולם־התופעות, ותלות זו פירושה שיעבוד לחוק 
חיצון — הטרונומיה. אולם כשאדם פועל ע״פ עקרון פנימי, 
החוק המוסרי שהוא עובדת התבונה, הוא מעלה עצמו 
אל עולם הדברים כשהם לעצמם, עולם־התבונה, שבו שוררת 
חוקיות מתוך חירות, תחיקה אוטונומית, בלתי־תלויה בסי¬ 
בתיות שבטבע. חוק־ד.תבונה, המצווה, איפוא, באופן קאט־ 
גורי, ללא תלות בתנאי הטבע החושי, אינו יכול לשאוב את 
תכנו מעולם התופעות, מאינטואיציה חושית. ומכיוון שאינ־ 
טואיציה אינטלקטואלית אינה מנת־חלקו של האדם. חסר 
החוק המוסרי' תוכן בכלל. אנו יכולים לכוון את מעשינו 
ע״פ צורתו בלבד, כלו׳ כלליותו. זהו ה פור מ אלי ז ם 
הקנטי: מושג־החובה הוא פורמאלי גרידא ואינו אומר 
מאומה על תכנו האפשרי של המעשה המוסרי. הציוד חקאט־ 
גורי אומר רק; "עשה את מעשיך כך, שתוכל לרצות שהכלל, 
שעל־פיו אתד, פועל, ייהפך גם לחוק כללי". סייג תכני 
מסויים ניתן, בכל־זאת, בנוסחה־הנגזרת השניה של הציווי 
הקאטגורי, המבוססת על העיקר, שפל יצור תבוני הוא 
תכלית בפני עצמו, והאומרת: "עשה פעולתך כך, שהאנר 
שות, הן זו שבך הן זו שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם 
גם תכלית, ולעולם לא אמצעי בלבד". 

ההנחה הקנטית, שהחובד, פירושה מימושו של הרצון 
הטוב, ז״א הרצון שנקבע ע״י חוק התבונה, היתד. ליסוד 
תד,״מ של הגל (ע״ע), אולם היא קיבלה בה פירוש 
העומד בניגוד'לתורד, הקנטית. בעוד שאצל קנט בדיקת 
המעשה לאור הקריטריון הפורמאלי של כלליות החוק 
מתבצעת באופן ם ו ב י י ק ט י ו ו י ע״י היצור התבוני בעל 
המעשה, רואד, הגל את חוק התבונה כמגולם באופן א ו ב¬ 
י י ק ט י ו ו י בחוקים, במוסדות ובמוסר המקובלים במ¬ 
דינה, שד,יא הגילוי העליון של התבונה. רק במדינד, יכול 
האדם להשיג את תכליתו — מימוש עצמי! בלעדיה 
יש לו קיום חלקי, אבסטראקטי, בלבד. רצונו האינדיווידואלי 
אינו מתממש באופן קונקרטי אלא בד,תמזגותו הד,אדמונית 
עם הרצון האובייקטיווי, הכללי, המתבטא במוסדות שהקימד, 
המדינה. תודתו של הגל השפיעה, בסוף המאה ה 19 , על 
קבוצת הוגי־דעות אנגלים, שהחשובים שבד,ם הם ת, ה. 
גדין (ע״ע) ופ. ה. ברדלי (ע״ע). 

הריגוריזם הקנטי, העומד בסתירד, לנסיון המוסרי הרגיל, 
וד,פורמאליזם שלו המותיר, בשל היעדר היקבעות תכנית, 
גם את התאמתם של מעשים ניטראליים מבחינת המוסר לצו¬ 
רה הכללית של החוק, עוררו ביקורת חריפה. ביקורת זו היוותד, 
נקודת-מוצא לתורת־המידות הערכית המאטר- 
י א ל י ת, שמייסדיה היו פ. ברנטנו (ע״ע) מכם שלד 
(ע״ע) הפנומנולוג, ושפותחה ועובדד, בידי ניקויי ה ר ט מ ן 
(ע״ע). ברנטאנו, שביקש לשחרר את תד,״מ מן המפנה הצו¬ 


רני שנתן לה קנט, השתדל לגלות אקטים אלמנטאריים של 
אהבה. שנאה, העדפה שהם מאופיינים בתוך עצמם כנכונים 
(אווידנטים), ממש כשם שישנם בלוגיקה ובמאתמטיקה 
משפטים אלמנטאריים שהם בתוך עצמם נכונים. את רעיו¬ 
נותיו של ברנטאנו קיבל מאכם שלר, שלא הסכים לטענד, 
שתחושת החובד, היא הצורה הנעלה-ביותר של התודעה 
המוסרית. פעולה שנעשית על־יסוד חובה בלבד חסרר, את 
הספונטאניות הנדיבה, המאפיינת, לדעתו, את המעשה האתי 
האמיתי. הוא גם לא הסכים להנחד, הקנטית, שהאפריורי 
אינו יכול להיות אלא צורני, וניסר, להוכיח שד,אפריורי 
יכול להיות גם בעל תוכן. שלד הבחין ביו מושאי התשוקות 
— התכליות או הנכסים (״זסס) — לבין ערכים ( 0 )ז 0 זגו). 
הערך מקנה לתכליות ולדברים את סגולתם של היות טובים, 
אך אין הוא זהה עמד,ם. בעוד שמושאי התשוקות הם אמפי¬ 
ריים, משתנים וסובייקטיוויים, אין הערכים שאובים אפוס־ 
טריורי מן הנסיון, אלא הם ניתנים לנו אפריורי בתפיסה 
אינטואיטיווית פנומנולוגיה (וע״ע הוסרל). אולם, עם היותם 
אפריורי, אין הערכים פורמאליים גרידא. כי אם מאטר- 
יאליים, תכניים. בין הערכים קיים. לדעתו של שלר, סדר 
הץדארכי. שגם אותו אנו תופסים באופן אינטואיטיווי. סדר 
הערכים לפי שלר כולל 4 קבוצות: ערכי הנעים והבלתי- 
נעים הקשורים בחושים! ערכי ה״חיוניות", כגון אציל 
לעומת גם! ערכי הרוח (יופי — כיעור, ראד — לא-ראוי, 
ידיעה טהורה)! ערכי קדושד, (וטומאה) המתגלים ב״אוב- 
ייקטים מוחלטים". בסדר היירארכי זד, כמות קסנה שבק¬ 
טנות של ערכים נעלים־יותר עדיפד, מכמות גדולד, של 
ערכים נמוכים-יותר. 

האכסיסטנצ^ליזם (ע״ע), שצמח אף הוא, אצל 
מרטין ך,ידגר (ע״ע) הי. פ. סרטר (ע״ע), מן הפנומנולוגיה, 
הניח כעובדי, מכרעת את יחידותו היסודית י של האדם. 
המשימר, האנושית העליונה — ״היות עצמו״ — פירושו, 
היקבעות עצמית ע״י מעשים מתוך הכרעה וזפשית מוחלטת. 
אולם להכרעד, זו אין להציב כללים. כל אדם בוחר במעשיו 
בהתאם למצבים המיוחדים לו ותפיסת מצבים אלה היא 
כולה שלו. אין איש יכול להכריע בעדו ואף לא לייעץ לו. 
לכן גם שיטד, מוסרית שתלמד מה לעשות אינד, באפשר. 

לתד,״מ היו, בדרך-כלל, שתי מסרות; לספק י ד ע 
עיוני על המציאות המוסרית ולתת הדרכה מעשית, 
אמנם לא בצורה מפורשת לגבי כל מצב אפשרי, אלא באופן 
כללי. אולם, בדורות האחרונים במיוחד, קמו מערערים 
על צדקת שתי המטרות הללו, שר,ראשונה שבהן נראתד, 
להם יומרנית-מדי ור,שניד, לא־פילוסופית. כשמבקשים, 
לדעתם, לתת בתחום המוסר ידע עיוני מוכח, מעמידים הפי¬ 
לוסופים את שיטות המחקר האתי במקביל למתודות של 
מדעי הטבע וד,מאתמאטיקד,, וד,רי תחום-ד,מוםר נבדל מד,ם 
מכל וכל. המאתימאטיקן עוסק בצורות שהוא עצמו בנה, 
ובסגולותיד,ן המוגדרות בדיוק. ואילו האתיקן עומד בפני 
חומר עובדתי נתון שמרכיביו אינם ניתנים להגדרה 
מדוייקת, האמיתות של המאתימאטיקה זהות לגבי כל המא־ 
תמאטיקנים, ואילו לאתיקנים מתגלות באינטואיציה, אמיתות 
שונות, ואין דרך להכריע ביניד,ן. כמו-כן אין להשוות את 
תה״מ עם מדעי־הטבע, שפעולותיד,ם התאורטיות מתייחסות 
לעובדות הניתנות לתצפית ולמדידד" היסודות האתיים אינם 
ניתנים למדידד, והאפשרות של תצפית אינד, פותרת את 



227 


מדות, תורת ה־ — סרות דר׳ נתן, או ם״ט מדות 




הבעיה, שהדי יד.יד. בנו פגם אם נסיק מסקנות ביחס לרצד 
מן המצוי, ותה״ט עיסוקה בנורמות של הרצוי ולא של המצוי. 
המתודר, הדסקריפטיווית באתיקה נמצאת מוטעית, משום 
שהיא יוצאת מהנהר" שהמלים במשפטים האתיים שאנו 
חורצים מתאימות למרכיבים ולתנונות של מציאות הניתנת 
לתיאור. הטעות שבהנחה זו מקורה במבנים הדקדוקיים של 
השפה. מכיוון שגם משפטים קובעי עובדות וגם משפטי-ערך 
אתיים נראים מבחינה דקדוקית כמייהסים תכונה לנושא, 
טושטש ביניהם ההבדל של טיבם הלוגי. הגיונם של משפטי־ 
ערך אתיים שונה מהגיונם של המשפטים הקובעים עובדות 
של מדעי-הטבע ואין להשתמש באותם הכלים לגבי שני 
הסוגים. 

הקשיים העומדים בפני תה״מ מבחינה מעשית אינם פחות 
רציניים,והעיקדיים שבהם; איך לנהוג במקדה של קונפליקט 
בין כללי מוסר שונים ז איך ליישם את הכללים למקרים 
שובים י הקשיים מתעוררים במקרים מיוהדים ובמצבים 
חרשים הנוצרים עם שינוי התנאים ההכרתיים והכלכליים. 
ומכיוון שגורמים אלה משפיעים על קביעת הכללים המוס¬ 
ריים, יש צורך לבחון אותם מדי פעם לאור המציאות השונה, 
ואי־אפשר לקבעם לתמיד. 

מן הטענות המדגישות שתוקף מסקנותיה של תר,"מ 
מעורער כל־עוד דרכי־ההוכחה שלה מוטלות בספק משתמע 
שהאתיקן לא נמצא מוסמד־יותר מאחרים להדריך את הבריות 
בהתנהנות המוסרית. ויש הטוענים שאין זה כלל מתפקידו. 
תפקידו של האתיקן לנתח את המשפטים האתיים המקובלים 
ולברר את משמעותם של המונחים האתיים המופיעים בהם 1 
מה טיבם או משמעותם או תפקידם של משפטים אלה 1 מה 
הם כללי־השימוש במונחים ובמשפטים האתיים! האם ייתכן 
להוכיח או להצדיק מבחינה לוגית משפטי־ערך; מהי הלר 
גיקה של הדיון בערכים. דרך־מחקר זו כונתה בשם ם ט א - 
אתיקה או אתיקה אנאליטית או אתיקה 
ב י ק ר ת י ת. 
0 כ 00 י 0 ; 

אסיסון, כתבים (בייחוד פרוסאנורס, גורגיאם, מנון. הם־ 
דינה, סילבוס) (עבר- ג' ליבם). תעס״ו-תשכ״ז! אריססו. 
האתיקה הניקומאכית (סדרי נ. גוסרמן ןשיכפול]). תשב״ז! 
,€ז 0 ^ • 11 1650$ ,(עבר׳ תשכ״ב) , 65 נ 1 ג 01 ^ 

?(£ ;ג)מ 13 ז£י 1 ת 1 נ 1 נ■) .א ,• 666 [ 

; 1677 ,(עבל׳ 1967 ) ,צ 2 טת 1 ^$ .פ ^ 1672 

; 1688 ^) 171 ! 11 ) 71 ^ £10 , 111 ־ 1 טזמ 1 >ע 0 .מ 

^^ 7 ^^ 7 '< 6 ^ 017 ) ^ 7 ו 4 ו 1 >< 17 ,ץז 0 ג €81 ז£ג 511 -י 1 ;>ע 00 נ) 

,£) 1 ץ 013 . 8 ; 1711 , 517€7 דז 11€1£ ' 107 {€ ,. 1 ^| ; 1699 ,) £71 ^! 

/ 0 7 ח 0110 ^ 11 ^ 0 1£ { £01 ^ 671 ^€\ 7 [ 1 16 ) 7 ^ €071€£1-71171 017£0/771£ 

: 1725 ,! 5£777%071 ,• 1111£1 ם .[ ; 1706 . 1 ז 0 \ 11£ )£ 

- 171 ,ח 50 ^ו 1 ^^ 4 ו!< .? 1 ; 1736 ,?)״/<>׳׳! 071 ^ 11 071 } 17 ) 0$4££71 ,.!>( 

, ¥17114£ { 0 101 ^ 1 0117 / 0 ^ 11714 } 1 ' 07 1£ { 1 171£ ת €071££7 

. 0 .ן ; 1755 ,^ 11 ^ 1070 { 1 {¥ 140701 {ס < 7 { 71£ <{ 5 ״.!!ו ; 1726 
.<£ ; 1748 , £147 ^ 17071 16 7 * $7 ! 47 ו £0 ^ 1 ל 1 

״(עבל׳ תל!״!) 1407015 (ס 1£7 <} 7101 \ז? ).({ 7 17110 

0174 4 { 07 ^) 77 *^^ £%( 7 (ס 1£171 < ££1 . 11 ; 1751 

, 1 ו^ £7 י 1 07 , 8 נחז€י)י 1161 . 0 ; 1757 , 407017 ^ / 0 1€74111£7 ) 21 ס 

ח 7£ /ו 5 . 4 £771£7 3 ת 4 )^ 7141£ * 071 .£ ; 1758 

״//מסמ־זז״׳ז 1£71 { 7£ ו 7 \ 0 זק . 4 ^ו 7 ו 7 ^^ ,. 1 > 1 ; 1785 ׳(עבר' חשכ״ה) 
■ 740 (£ £01711001 0714 140714 / 0 £7 {קדו 71 ד £7 ,׳< 31£ ע .ס ; 1788 
/ס 010£77 ? £' 40711 / ס!!! מס 7 ץ £710 .י 1 ז ; 1786 ,^^^ 70 

10 ת £710 ) 17117041 ,ומ 2 ד 1 )מ£ח • 1 ; 1788 ^ 7714 ^ 771071 ) £17 111£ 
.?.^. 0 ; 1789 , 151071071 ^£.£ 0714 1407015 / 0 1£5 ק 71£1 ךז£ 1£ { 7 
. £1 ; 1820 , ££1175 .£ . 4 17£ {£ס £11405 . 4 71411711£71 ) 077 ^ 1 ^ 8 ש 1 ־ 1 

,_)/וו £71 . 4 1£771£ ?{ 0711714£70 £14£71 ( 1 ) 01 "ז£ט 112 ם€ק 0 נ 5£1 
^ .[ ; 1846 ,^ 14070117 01 1£7175 ז) £16 , €11 'לול£ן 1 ^ ; 1841 

,) ¥1£1 \ 1£ ) 51 ; 1861 ,(עבל' תל״ץ) 11111/707107115771 , 111 ^ 

4 >:> 1 ו £11 ,ץ 3£11£ י 1 פ . 11 .יי! ; 1874 , 1£5 ^ £1 /ס 1045 { 14£1 £^' 1 ' 

״ 1 : 1879 , £1111£5 ' / 0 0010 ,ח £6 ח£<ן$ , 11 ; 1876 , £5 / 4 * 511 

- £701£ ,ת £4 ז 0 . 11 .^ל ; 1882 , 11£5 ) £1 /ס £71££ ד 11 ! ,מ££קשז 5 


^077}£1£01 ' 1 { £1 /ס £5 ^^ 7 ,ט £3 תםז 13 \ ,! ; 1883 , £1/11£5 10 0 ה 
1885; ^6 ^ $£1 ;מ 1£ א .? ; 1886 ,} 11 ^ £1 ,ז 1 )חע , 

]£715(45 77071 01(1 1(04 £05£, 1886; 1<1., 7.07 0£71£010^/€ 4. 
!40701, 1887; ' £7 511111££€7 ^ 71 ) 1 ^ 75 ( 1 ¥0771 , 0 ת 3 זת£־ 1 פ .ע 
^ 07 ) 1 (ד 01 ) €741 ,ץס^/יסס .{ ; 1889 ,(עבר׳ תשי״ד) לומ/ממלז^ 
; 1922 , £1 ) 47 ת €0 0714 1401117£ 1411171071 ״ 1 > 1 ; 1894 , 5 ) 1 ^ £1 [ס 
1912 , 5 י 4 ו £11 ,.!>! ; 1903 , 1£0 ו £11 0 /() 71£1 ו £7 ,שזסס^ .£ .ס ; 

11. ?1131)31'(], 1144 0 071 ££51 /( 1 /^ 114010 ? 10701 \ 0£5 כ - 

10^£? (^15 •א , 1 >מ ., XX|), 1912; 1(1., !40701 01711^01107}, 
1949; 5£11£1 £4 1/714 } 1 וו £11 . 4 מין 5 ) 10147711 ו 7 י £07 0£7 .ז . 

77101£7101£ \\^£7{£111/1{, 1916; 1(1., 70771 11771511(72 4. ^£716, 
1919; 71 ,ץזזס? . 3 ; 1926 ,_! £11/11 .חמ 3 תז 1 ז 113 .א /£ 
0£71£7/1607 ,:ון 1 זז 03 .? .£ ; 1926 ,£)/ 01 ^ / 0 1 ( 1£07 [ 7 [ 0 ז ^ 

0] 1407015, 192 8; 0004 £/{! 0714 £1£111 1£ ! 7 , £085 .ם , 

1930; 1(1., £01(714011005 £5 .] ,ח 550 יז£פ . 13 ; 1939 , 1/145 .£ [ס 
£>£1(2 50<(7££5 4£ 10 5710701£ 61 46 10 761/2(071, 1932; £. 

^ 1.071 ,׳וסץ^ ,( ; 1932 .^ £61071£4 £1/1401 ,) £1 זגחזז 510 ס ■ 
2((02£, 771(1/1 0 חנ 1 צמ 6 ןי 316 .£ . 0 ; 1936 , 6 .י]ו 4:1 , 1.024 4 ת , 

7^6 £771051/76 !460711712 0] £1/14^ 7£77715 (^10(1, X1 ״ ^), 

1937; £176 '£ ,£יוןח 3 ין.? .[ ; 1945 , 151/12/4026 0714 £1/145 ,. 1 א 
£1 4 7160711 1943; 1(1., ^..'£x41£ ' 1710 )) 1 / 71 ) 1 £51 5771£ ^^ 0 | 1 ה 
1952 , 115 ) 17 ) 4 ! [ס 02£ ) 1.07121 7/16 , 6 ) 113 .£ ; 1954 , 5771£ )ת ,' 

?. 13. . 1954 , 1/65 ( £1 , 11 ז 1 ת $1 - £11 ^ל 0 א 

בי ב ל' כללית: 

ח. י. לוח׳ הווינור וערכי האדם, חש״ס! 0 . ולטש, מבע, 
מוסר ומדיניות. תש״י< ם. אוקו׳ על האושר ועל הטוב, 
תשי״א: ם. האזרחי. תורת המידות (שיכםול). תשט״ו! נ. 
רוסנשטרייר, תורת המידות והמדינה (שיכפול), תשכ״ג? 

11 •! , 1 [ 1/155£715£/10 ) 1 ס 7 ס 14 . 4 71 ) 712 ) £1711£111 ,|£מ 1 ת 811 .ס , 
1892—93; 13 ; 1893 , £1/1165 [ס 01 )/ 4071 ! , 21£ ת£) 1 ) 3 ^ . 5 .ן . 

0 ■ 50171 ) 2,7 1/176771 171 11£ /ק 111050 /^ ££1/24715 11714 \ £1/11 , £11 נ 1 ס 

1110 /^ 015 ^)/ £1/11 . 4 4/11£ \/ 0656 , 11 ) 0 ( . 7 ; 1904 , 2£ תב/(/ £7 {ח ' 
50{}/1156/]£ \{//55£ 1 )ג 116 ) 1 ט!\ . 13 .ן ; 23 — 1920 ן 11 ' 1 , 04 ו/ 56 ת , 

7/16 £16771£/115 0] £1/1165, 1921^; 1). 0. £(03(1, £1176 7^^£5 
0] £1/14(21 7/16071/16 [ 0 11171£5 ) 01 , 4 ו€נ^( 15 ) 51 . 13 ; 1930 ,ץ 
4115107^ 0/ £1/145, 1931*; 067 ,ז[)ז 3 ?;חחט 3 מ .ט X0 זחא [ק 71 ז 
4. 1.£/}££1/11 77104£1-71671 . 4 £771 [) 21 ) 071 /\ . 4 1£7 ה 71 ת 55171 ת /^, 

1933; 1, 011<:\ ,£ ; 1938 , 4610 סס'! 61 11£ ) 07 ח 7 ¥4 152 ,׳ן;) 311 ׳ 
1407016 , 011 ) ¥1 )ע 0 . 0 ; 1941 , 107016 \ / 6 £) 56471 , 1 )ט 3 ל 1 ) 11 א 

111£07/( מותונטס*! . 8 ;* 1948 , 771061/75 465 561£71££ £1 £) 1 ן , 

££(150 4 ; 1953 , £1/145 ,ן}ת ¥1 \£ . 0 ; 1950 , £1/145 מיו ה . 

019541 , 165 /<} 450 <^ 2 165 61 21 ) 77107 716 ז 1£ // £70 £6 , 1 ) £5$0 ז 
1954 ,■^ 4070/11 ! 6516771 ^ 1 /ס 501/7665 7/16 , £$8 ת) 1 ז 133 .£ .ס ; 

?. ^35501955 . 11510176 /' 1 61 46 ) 407 ! 7/2 ,| 5£ )ט 0 -ת ; 

£11116, 4.71 17117 01 ז^ £3 .( ;* 1955 , 1/1165 .£ 10 ת 4/46110 ס x, 1.65 
56711(77167115 6( 10 04 77101-016, 1957; £1/144 

517166 1 900, 19 60: £. £6 5 £17107016 46 770116 , 11£ ת 
7(216, 1961*; 7 ; 1962 ,£)/{) 511 ץ 171 61 216 ) 1407 , £1 [) 11 ט 

1965 , £1/145 , $111 )£ו 1 ) 0 ^ . 113 ; 1963 , 145 (.£ , 3 מ£)[מג)? ; 

14 שו? . 0 . 0 ; 1966 , £4/145 / 0 1 ( 15107 ) 4 / 5/107 4 ,>)י<*ח 01 ג !(!, 
!40701 7/1607^, 1966*; ]. £. ^31>1 10 171170411611071 מ 4 .. ,ז 01 נ 
£1/145, 1966; ?. 0 ; 1967 , £1/1165 ^// 0766 .ץג 1 ט 13 . 1 א . 

((((45071, £1/14.01 ( ססתזב^ו ; 1967 , 1 ז 157 ו 107 )/*/ 1 ח !(, £x- 

(516111101151 £!!45, 1967; 0. 1 ( 27 ) 07 (){ 1617 ת €0 ,)[שסחזג^ו 
!40701 £/1{105015 ) £0011/1471 ,¥(£!? .א . 0 ; 1967 ,ץ 1 /(ן ^ 
£5/145, 1969; £016 701 ) 011 !<) 2714 ) ) 2 )מוא^ 4 < ,■ 1 סמתס 0 ' 0 .[ .ס , 
1969; £ 3 . £1626147} £1/141, 1969; £. 1^33 ) 1 ת£(ח , 

!407X15711, 0 . 1969 , £1/1165 4 ת 

ע. קל. 

מדות דר׳!תן, או מ״ט מדות, חיבור מתקופת התנאים, 
י שכנראה לא נשתמר אלא בקטעים ובמובאות. יש 
מובאות ממנו בדברי ראשונים. הם קוראים לו בשם "מ״ט 
מדות של ר׳ נתף, ומכנים אותו "משנה" או "ברייתא". 
גם המאוחריס־יותר הביאו ממנו. דש שכינוהו "מדרש". 
הראשון בעת החדשה שהעיר על קיומו של חיבור זה היה ר׳ 
אברד,ם בן הגר״א (ר' הקדמתו לאגדת בראשית, וילנה, 
תקס״ב, וכן ספרו ״רב־פעלים״, תרנ״ד, עם׳ 86 ). נראה כי 
החיבור כלל את מידות המשכן והמקדש ומה שבתוכם, ובן 
משניות מסוג ה״ספורות". שיש בהן סידור עניינים שונים 
לפי סספדיתם. ספירת דברים מצדה בדברי ר׳ נתן, ומובאים 
משמו בתלמוד כמה דברים בענייני שיעורים ותכונה ואף 
נזכרו קבצי־משניות שנערכו על־ידיו (ע״ע ד נתן). על 
יסוד כל זה סבר י. ל. צונץ, כי "מדות דר' נתך כלל את 







229 


מדות דד׳ נתן, או מ״ט מדות — מדות וםשר)לות 


230 


משניותיו מסוג ה״ספורוח". לפי סדר מספריהן, מא׳ ועד 
מ״ט. לדעתו, הלק גדול מ״אבות דר׳ נתך (ע״ע) שמרובה 
בו סוג זה, לקוח מ״מדוח דר' נתך. מ. שסיינשניידר זיהה 
את .מ״ם מדות" עם "משנת הסדות" שהוציא הוא עפ״י 
כת״י מינכן (תרכיד ,■ מהדורה ב׳, עם מבוא, ע״י ה. שפירא, 
תר״מ), והיא עוסקת בעניינים גאומטריים; יש בה רק מ״ב 
סימנים (בח' פרקים) ואין בה המובאות, שבדברי הראשונים, 
מ״מ״ט מדות"■ קטע מ״משנת המרוח" נמצא בספריה באוב־ 
ספורד, ובו עוד בארבעה סימנים מפרק ו׳, בצורת מדרש, 
כעין "ברייתא דמלאכת המשנן" (ע״ע בריתא! וע״ע משהן). 
על כן סובר ח, אלבק, כי "מ״ם מדות" היה נוסח אחר של 
"ברייתא דמלאכח המשכן" ו״משנח המרות" היא בעין מבוא 
גאומטרי לו. 

'״ס ל. צונץ - ח. אלבעק, הדרשות בישראל. פסתח: פדות, 

ם״ט (מדות דר׳ נתן). חש״ז. 

ג• ק. 

מזיות (מ") ןמש?ןלוו[ (מש"), תחום מדעי העוסק 
ביחידות־מירה (ע״ע יחידות פיסיקליות) ותקני־ 

מדידה של אורך, שפח, נפח ומשקל, והשימוש הטכני והחוקי 
בהם בחיי יום־יום. מבחינה היסטורית, מ" ומש" הם הבסיס 
למדע המטרולוגיה (תורת המדידה של גדלים פיסיקליים — 
ע״ע מדידה וכיול), והמטרולוגיה ההיסטורית (מיוונית 
— מידה) עוסקת בחקר ההיסטורי והארכאולוגי 
של מדע זה. 

בראשית השתמש האדם לצורך מדידה באיברי גופו, כגון 
אורך גפיו, ובתופעות מעולם הצומח והחי, בגון גדלם של 
זרעים וקיבולם של צמחים חלולים וקונכיות. כבר פרוטגורס 
(ע״ע) טען, שהאדם מצא את המידות הדרושות לו על גופו 
ובסביבתו. ואמנם מינחי־מידה קדומים, שחלקם בשימוש עוד 
היום, מקורם באיברי האדם, כגון; אמה, זרת, טפח, אצבע, 
יד ורגל, האמה ייצגה בד׳׳כ את האורך שמקצה המרפק ועד 
קצה אצבע האמה (חה תיאורה הציורי בכחב־החרטומים 
המצרי לסימון המלה ״אמה״). ה״טפח״ נחשב רוחב של 4 
אצבעות צמודות, והאצבע — רוחב של אצבע אחת. יחידוח־ 
המידה שנוצרו לפי איברי גוף־האדם שונים בארצות שונות, 
והשתנו מתקופה לתקופה, כשם שאיברי האדם אינם בעלי 
גודל קבוע. עפ״ד נקבעו המ" בהשוואה לאמה, שהיתה המי¬ 
דה הבסיסית באותו זמן. קשרי החברה והמסחר הקדמונים 
כבר הביאו לצורך בתיאום יחידות-המידה, והדבר נעשה 
בד׳׳כ בפיקוח בעלי השררה המקומיים; מלכים, כהנים וכיו״ב. 
נסיונות ראשונים ליצור תקני־מידה קבועים נעשו במצרים 
כבד ב 0 מ) 3 שנה לפסה״נ, ע״י ציור המירה וחריטתה על־גבי 
קיר. תפוצת הס" והמש" היתה תאיה בקשרי-מסחר ובכי¬ 
בושים. עד המאה ה 19 היו רוב הט" והמש" מקומיים או 
ארציים, והשוני ביניהם הכביד (ועודנו מכביד עד היום) 
על קשרי המסחר. הטכנולוגיה והמדע. במאתיים השנים 
האחרונות חלה התקדמות רבה בתיאום ובהאחדה (סטאנ־ 
דארטיזציה) של מ" ומש" בין הארצות. 

הממצאים העתיקים ביותר שבידינו על מ" ומש", לפי 
הארכאולוג סר פלינדרז פיטרי (ע״ע), הם מן התקופה של 
כ 7000 שנה 'לפםה׳׳נ'. אלו הם אבני־סיד מעוגלות, גליליות 
בחלקן, ששימשו במשקולות. במצרים כבר היתה בשימוש 
בתקופה טרום־שושלחית זו — אמה באורך של 523.5 מ״מ. 
ממצאים מאוחרים־יותר, בצורת חתם בעל בסיס עגול, מיחס 



חייו מחלו טצוי ׳ 2 ? סירות > 11 דר, ׳!׳;!וי נזלר! 
ו 00 י:צ 3 פםו״נ) 


פיסת לשנת 5000 לפסה״נ בערך. מתקופה זו נמצאו גם 
מאזניים פרימיטיוויים, בעלי שתי זרועות (ע״ע מאזנים). 
יתעות לנו כיום מערכות מ" ומש" קדומות של תרבויות 
מפותחות במזרח הקדמון, בהודו, בסין ובאמריקה הדרומית. 
המ" והמש" שבמזרח הקדמון שימשו מקור ובסיס לאלה של 
יוון ורומי, ולאחר־מכן, באמצעותן ובאמצעות הערבים ברא¬ 
שית יה״ב — לעולם המערבי כולו, 

המזרח הקדמון. יש בידינו עדויות על מ" ומש" 

מן האלף ה 4 לפסה״נ, ממצתם וממסופוטאמיה. בקבר לא- 
מלכותי בסקארה, מתקופת השושלת ה 111 המצרית, מצויירות 
מערכות של מ" אורך, קיבול ומשקל, וכן מתוארים שם 
מאזני-עץ. נמצאו מ" רבות המסומנות בערכן ובשם המלך 
או הכהן. לעבודות שימושיות במדידת אורך היו במצרים 
גם סרגלי־עז שנעשו ע״פ המ" ה״רשמיות". סרגל כזה, 
מתקופת אמנחותפ ה 1 (ע״ע), הנמצא במוזיאון הלובר בפא¬ 
ריס, מתאר אמזז מלכותית בת 525 מ״מ. למדידת ארכים 
גדולים ושטחי־קרקע שימשו חבלים שבהם סומנו יחידות־ 
האורך ע״י קשרים, גובה גיאות הגילום גמדד ע״י טור- 
מדרגות שירד עד המפלס הנמוד־ביותר של המים, או ע״י 
מונומנט שבו סומנו קווים לציון גובה המים, את {דלן של 
מ״־האורך במצרים ניתן לקבוע ע״פ ממצאים אלה וע״פ 
מ" הפיראמידות, הבנויות בדיוק הנדסי רב. 

יחידות־האורך המצריות היו האמה המלכותית ("מח") 
שארכה 524 מ״מ, לפי הפיראמידה הגדולה של חופו, או 
525 מ״מ לפי ממצאים אחרים. אמה זו התחלקה ל 7 טפחים 
או 28 אצבעות. מ׳ אחרת היתה ה״רמן״ בת 20 אצבעות, 
שארכה 370 מ״מ, ומשמעותה — כאורך הזרוע מן המרפק 
ועד לכתף, ויש סבורים — כאורך צלע של רבוע שאלכסוגו 
אמה מלכותית. כן היתה אמה קצרה בת 440 — 450 מ״מ, כגון 
זו המתוארת במונומנט למדידת גובה הנילוס. בפאפירום, 
שנתגלה ע״י א. ה. רינד ( 3 ח; 01 ! . 13 ב 1852 , נמצא 

שהיתר. קיימת מידת־אורך בשם "חת", למדידת קרקע, 
שארכה 100 אמית מלכותיות. 

הממצאים הקדומים ביותר ממסופוטאמיה מתארים מ" 
ומש" מתקופת ממלכות שומר ואכד (ע״ע אכד! שומר! 






231 


מדות ומטקלות 


2:2 


בבל! אשור). במוזיאון הלובר נמצאים פסלי גחדיא מלך 
העיר לגש ( 2175 לפםה״נ), המתארים אותו יושב ועל ברכיו 
לוח, שבו חרוטה תכנית של מקדש ולידה "סרגל". באורך 
296 מ״מ,המחולק ל 26 יחידות־אורד.האמה השומרית "כוש" 
היתר, בת 30 אצבעות (״שוסי״) וארכה 505 מ״מ, ואילו 
ה״רגל״ השומרית היתר, בת 20 אצבעות — 335 מ״מ בערך. 
מחפירות ברזרבות העיר בבל נמצא שהיתר, קיימת יחידת- 
אויד אשורית בת 329 מ״מ (כנראה ה״רגל" האשורית). 
מ״־אורך גדולות נמדדו, כמו במצרים, בעזרת חבל, ונמצאו 
פסלים המתארים חבל־מדידה הנושא תו-מלכדת כאות ל״רש־ 
מיותד. לאשורים ולבבלים היתה אמה ארוכה בת 30 אצ¬ 
בעות, באורך 550 מ״מ בערך, ואמה קצרה בת 495 מ״מ 
בערך. בתקופה הבבלית החדשה היתה גם אמה קצרה בת 
24 אצבעות ( 429 מ״מ). כבר בתקופה השומרית נראית במ" 
תחילת השיטה השישונית בחשבון, שבמאוחר־יותר נתקבלה 
על הבבלים. התחלקות הם" מעידה על שימוש מעורב 
בשיטה השישונית ור,עשרונית. אצל הפרטים היתה אמה 
מלכותית בת 525 מ״מ, המצרים מדדו את שטח הקרקע 
ביחידה בשם טתאת, בת 10,000 אמות מרובעות. בפאפירום 
רינד יש תרגיל חישוב־שטח לפי יחידה מלבנית שארכח 
100 אמות ("וות") ורחבה אמה אחת, בשם "אמת־קרקע". 
הסתאת מוגדר איפוא כסס! אמות קרקע. בכתבי הרודוטום 
(ע״ע) מתוארת יחידה זו כשווה ליחידה היוונית "אורורה". 
12 יחידות כאלו נקראו "אדמת־לוחמים"—מנת־קרקע שניתנה 
כתשלום ללוחמים. — בבבל היתה יחידת־שטח בשם "בור" 
( 63.5 מ״ר), ויחידות, שהן מכפלות שלה — שגורמיהן 3 ו 2 . 

כלי־קיבול עתיקים היו עשויים אבן, עץ, זכוכית, נחושת 
ונחכי-נחושח, ואף כסף וזהב. במצרים נמצאו כלים עשויים 
בהם, המסומנים ביחידת־הקיבול ״חיך, בעלת נפח של 0.45 
ליטר בערד, אד היו גם ערכים אחרים ל״היף. כן היו מ" 
שונות באותו שם לקיבול חומר יבש ולקיבול נוזלים. בפאפי־ 
רום דינד יש תרגילי-חישוב לנפח של מכלי-תבואה, כש¬ 
היחידה הבסיסית היא אמה מעוקבת, והמכפלות הן בד״כ 
עשרוניות. כן נמצאו במצרים ספלי ברונזה וכסף חרוטיים, 
למ" של נוזלים, מסומנים בקווים הקפיים שלידם מסומנת 
הם׳, שהתהלקה לפי השיטה הבינארית. 

בטבלאות שנמצאו ב¬ 
בבל יש חישובי נפח 
ומשקל של לבנים ביחי¬ 
דות של אצבעות ("שר 
סי") מעוקבות, והמס¬ 
פרים המופיעים בהן הם 
מקדמי־כפל לחזקות של 
60 . כן נמצא לוה בכתב- 
היתדות ובו תרגיל לחי¬ 
שוב נפה ה״לוג", שצו¬ 
רתו גלילית, כאשר או¬ 
רך ההקף הוא אמר, 
("קום"). התוצאה ניתנת 
ביחידות-קיבול בשם "טילו". משקולות מתקופות קדומות, 
שנמצאו במזה״ת, הן בעלות צורות גאומטריות שונות, וכן 
בצורת חיות, ומשקלו מכמה גרמים ועד עשרות ק״ג. רובן 
עשויות אבן וחלקן נחושת או ברונזה. שיטת המש" במצרים 
היתה השיטה העשרונית: 1 טפ = 10 דבן = 100 קדת, אולם, 



סשקזלת ככ?יה םכז?ת 
(הסוזאון למדע, לונדון) 


•*י ■ 




ז 9 י; 4 .^ 4 




:ז־כקורות סצריוה כצורר, היזת עשו-יוה ארד 
נהפזזאיז 5 םרע, ?זנדיז) 


כמו ביתר חמ", מש׳ בשם מסויים ערכו נשתנה מתקופה 
לתקופה וממקום למקום. מש" מיוחדים היו כנראה במצרים 
לשקילת זהב, והם נושאים סימון הירוגליפי למלה "זהב", 
וכן הם מסומנים במשקלם ובשם בעליהם ותארו; מלך, נטיך 
או כוהן, במסופוטאמיה נמצאר, משקולת-אבן קדומה מ 2400 
לפטה״נ, הנושאת שם של כוהן ושם המשקל "מינה". משקו¬ 
לות מתקופה מאוחרת־יותר, מאבן ואח*כ—מנחושת וברונזה, 
נושאות גם הן את שם המלך ואת ערכן ב״מינה". ערך המינה 
נע בין 680 ל 980 גרם, בהתאם לתקופה ולמקום. נמצאו מש" 
בצורת ברבור או אווז (הנקראים בספרות המטרולוגית 
"מש״-ברווז") שראשו ש¬ 
מוט לאחור על גבו, ובצורת 
אריה רובץ (מש" כבדים 
כאלד, הם בעלי ידיות). 

במצרים נמצאו מאזנים 
(ע״ע) מהמאה ה 14 לפסה״נ, 
בעלי זרועות-עץ וכפות- 
נחושת. ציורי-קיר מימי 
תחותמס 111 (אמצע המאה ה 15 לפסה״נ) מתארים מאזניים 
בעלי צורות שונות וגדלים שונים. בציור-קיר אחר מן המאה 
ה 14 לפסה״נ, בקבר ראש העיר תיבי, שהיה ממונה גם על 
אסמי-ר,פלכות, מתואר צי ספינות-משא סוריות בנמל מצרי, 
ועל החוף שוקלים פקידים מצריים את סחורות-היבוא 
במאזניים. 

מאזניים ממסופוטאמיה ידועים לנו רק מתבליטים, בגון 
זה מימי אשורנצרפל, הנמצא במוזיאון הבריטי, והם דומים 
לאלה שהיו נהוגים במצרים. 

הטבלאות שלהלן יש לראותן כמקנות מושג כלשהו 
בלבד, בשל שינויים בערך ר,מ" וחמש" במקום ובזמן ובשל 
ידיעה בלתי-שלמה שבידינו. 

מ" ומש"במצרים 

פ ׳׳ - א ו ר ד: 

אפה מלכותית ״מר״ = 7 טפחים = 28 אצבעות - 524 מ״מ 1 

אמה קצרה = 6 טפחים = 24 אצבעות = 440 — 450 מ״מ! 

רמן = 20 אצבעות = 370 פ״מ; 

תת = 100 אמה. 

מ״־שטח; 

סתאת ״חת״ רבוע = 2 דמן = 4 חסב = 8 סא = 2735 מ״לן 

יחידת שטח גדול: ״אלן* אדמות״ — 10 סתאת. 

מ" לקיבול יבש: 

״הין״ = 0.45 ליסר, חקח = 10 הין, איפת =־ 4 חקת, 

״שק״ — 4 איפת. 

ס" לנוזלים: 

״חיך = 0.50 ליסר. 

משקולות; 

1 ספ = 10 דבן(״טבעת״) = 100 ^דת! 

דבן זהב — כין 12 ל 14.2 גרם. 



ם־עקו 5 ת בב 5 ית בצורת פרווז 
(מוזאה ריטפרג, ציריר) 





233 


מדות ומשקלות 


234 



טי־.}ק;?וח סצריות מזהב ?פי ־^יטח המב־ססת 
ע 5 יחירת הבקע (= <)ע, 12 גרס) 

מהמאות 30 — 19 ?פסה״נ, בערר 
(הסוזאוז 5 מדע, ?ונריז) 

מ" ומש" במסופוטמיה 
מ״־אורך; 

.כוש״ (אמה ארוכה) = 505 מ״מ (כבבל 550 ם'מ); 

אפה קצרה = 495 — 488 מ״מ (.אמתו" באכדית)! 

טפח = 99 מ״מ! 

״שוסי״(אצבע) = 16.5 ס״ם בערד (אובנז — ״בוהד—באכדית) 

גי = 6 אמות (קנו — ,קנה״ — באכדית). 

מ" לקיבול (בתקופה הבבלית החדשה) 

סילו = 6 ליטד בערך! 

קא = 1 ליטר בערו. 

משקולות; 

כיכר = 60 מינה = 3.600 שקל = 288.000 סאו 

(היו 2 סוגי כיכר: כבד, וקל — שהוא כמחצית של הכבד! 

כיבד כבד = 59.25 ק״ג)ו 

שקל קדום = 7.1 גרם! שקל במאה ה 14 לפסה״נ = 8,3 גר׳ ו 

בסאה ה 8 לפםה״נ נקרא גם דוייק (.משקל״) = 8 גדם. 

יוון ורומא. מעט כלי־מדידה יווניים נשתמרו עד 
ימינו, אולם יש תיאורים רבים בספרות יוון ורומי על מ" 
ומש". מ״-אורך נמדדו ע״י החוקרים לפי שרידי בנינים ולפי 
מידותיהם המוזכרות בספרות. היו למה שיטות במ" ומש" 
ביוון. ה״רגל״ האטית היתד. בת 308 מ״מ (לפי שרידי הפאר- 
תנון, למשל), אולם היתד. גם רגל בת 315 מ״מ בערך. הרגל 
היוונית היתד. בשימוש בחלקים גדולים של האימפריה הרו¬ 
מית, ובייחוד במזרח. רגל מסוג זה היתד. לשימוש בא״י 
בתקופה הביזאנטית, ונתגלתה יחד עם בתובת השייבת 
לאמת־ר,מים המובילה מבריבות־שלמה לירושלים. יחידות־ 
שטח ביוון היו ריבוע של יחידות־האורך, אך היתד. גם יחידת 
האורורה (״מזרע״), בת 2735 מ״ר, הנזברת בבתבי הרודוטוס 
בשווד. לסתאת המצרי. ביוון וברומא במו במזרח הקדמון, 
היו מ״־נפח שונות לנוזלים ולחומר יבש. הדוגמות הקדו¬ 
מות ביותר של מ״־קיבול ביוון נמצאו בבאר באקרופוליס 
של אתונה. אחת מד.ן עשויה חרס ועליד. חותמת העיד 
וכתלבת ׳\ 116010 ןד 5 ("פומבי"). לרוחב פתח החרס יש 
מוט — למניעת אפשרות של דחיסת החיטה בעת המדידה. 
המ׳ השניה, אף היא מהרס שימשה בחלק משעון־מים. יש 
שוני בערכי ה״חום״ של 2 הכלים: ערך ה״חוס" נע בד״ב 
בסביבות 3.3 — 3.4 ליטר. 

המש" ביוון היו יצוקים מנחושת, ברונזה ועופרת, וה¬ 
כבדים עשויים אבן־שיש. המש" בשיטת האי אגינה היו מסו¬ 


מנים בסמל האי, צב־ים, הטבוע גם על מטבעות האי. מש" 
ומטבעות מאתונה היו מסומנים בדמות ינשוף. באתוגה היו 
במקדשים, בצדם של המש" הרשמיים, גם מש" פרסיים 
ופניקיים לשימוש הסוחרים מהחוץ. בערים היווניות (גם 
בערים היווניוח של א״י) היו מפקחים על השווקים ("אגור־ 
נומוי"), שהיו ממונים גם על קביעת המש". נתגלו מש"־ 
עופרת מסומנים בתאריך, גודל המש" ושם המפקח. מש׳ 
כזה נמצא גם ביפו. 

מ״־האורך הרומיות המעטות שנשתמרו עד ימינו שונות 
זו מזו בארכן. בעזרת נתונים מן הספרות ושרידי־בנינים 
ניתן לשחזרן, אך אין התמונה שלמה. מ׳ של "רגל" רומית 
(" 3 ;£י 1 ־•) חרוטד, על מונומנט (מן המאה ה 1 לםד,״נ) לזכר 
הארכיטקט סנזטיליוס אפר. ה״רגל" הרומית היתה מחולקת 
ל 16 אצבעות ("; 111511 )") בשימוש המודדים, או ל 12 אוג- 
קירת או 4 טפחים (״ 1 יזז 31 ק') בשימוש רגיל. 

מדידת שטח ברומא נעשתה בעזרת מוט בשם פרטיקה (־זשק 
שארכו 10 רגל, ולפיו מדדו יחידות של 100 רגל 
מרובעים. 

שמותיהן של מ" רומיות מקורם בשמות יווגיים, כגון 
.,סטדיום״ (ברומית) מ״סטדיון״ (ביוונית), אך לפעמים — 
להפך, כגון "כססטס" ביוונית) מ״סכסטאריום" 

( 56x1351115 ברומית), אולם מידותיהן אינן תמידיזהות. 

המש" הרומיים הקדומים היו זהים תחילה למטבעותיהם 
(ר׳ להלן). אח״כ עם התפשטות האימפריה הרומית, היו 
האונקיד, ( 3 ; 6 מ 3 ) והליברה ( 3 ז! 111 ) יחידות־המש׳ העיקריות, 
ונתחלקו לפי שיטת ה 12 . עד המאה ה 4 לםה״נ לא היתה 
ליברה אחידד, באימפריה, הרומית, רחידות בשם זה השונות 
במשקלן היו מצויות ברחבי האימפריד, ואף בתוך איטליה 
עצמה. לאחד־מכן נקבע השיעור הרשמי לגבי כל שטחי 
האימפריה. 

יש קשר הדוק בין יחידות־המשקל בעולם העתיק ובין 
שיטת הכספים וה?טבעות. תחילה היו כסף וזד,ב במשקל 
משמשים במקום ?טבעות. ביוון קדמו למטבעות מוטות 
דקים וארוכים מברזל, וד,מסורת מיחסת לפידון מלך ארגום 
את טביעת המטבעות לראשונה באי אגינה. מנתונים שבספ¬ 
רות יוון ורומא אפשר למצוא את היחס בין המש" השונים, 
בהתאם למשקל ה?טבעות. מדי פעם שונה ערך המטבע 
ובעקבותיו גם השם וד,ערך של יחידת-המש׳ שבשימוש. ביוון 
היד. המש׳ הכבד ביחידה של טלנטון ("משקל"), שהתחלק 
ל 60 מינה (המינה האטית בת 425 גרם לערך), וד.פינה — 
ל 50 סטטר או 100 ךרכמה ("חופן"). 

הרומאים המציאו ופיתחו מכשירים אשר שינו את 
מלאכת השקילה, ביניהם ה״ביסמר" (זבוס״ל) ומוט- 
השקילד, ( 8121653 ), אם כי ייתכן'שדומים להם היו כבר 
אצל המצרים. מוטות־שקילד, רומיים מברונזה ופליז נמצאו 
במקומות שונים ברחבי האימפריה, אך בייחוד בפומפיי 
ובהרקולאנום. 

בטבלאות שלהלן ניתנות חלק מן המ" ביוון וברומא 
ו^דלן המשוער. 

מ" ומש" ביוון 
מ״־אורו: 

אצבע (;> 0 ,ג 86850 ) = 20 ם״מ בערו! 

טסה = 4 אצבעות = 77 מ״מ בערו 1 





235 


מדות הדטיןלות 


236 


מ>' ומש״ ניוון — מ" אורו (וומשו) 


= 12 אצבעות = 233 מ״ם בפרך! 

!רת (ףנ( 1 > 10 ן 7 ק) 

= 16 אצבעות = 31 ם״מ בערך ז 

רגל ( 5 נ 101 נ) 

= 24 אצבעות = 465 מ״ם בערך! 

אסה (? 11*1x0 ) 

= 40 אצבעות = 78 ס״ם בערו? 

צעד 

= 160 אצבעות = 310 ס״ם בערד< 

קנה 

פלחדון ,מד,יו״) = 100 רגל = 30,8 מסר! 

ססדיון ( 0305100 .אודו״! = 600 דגי = 185 מסר. 

■נפח לנוזלים: 

מ" 

= 285 סס״ק (האסית)! 

קוטילה (ף,ג 016 א) 

= 2 קוסילה! 

כסססם (^ח^ 60 ^) 

= 6 כסססס = בערך 3.3 ליסר. 

חום (?נ 01 צ) 

״ ל ק יכול ינש; 

ס 

= 2 בסססם = 1.1 ליסר בפרו! 

חויביכם (^ו׳\^ x0 ) 

^ 8 חויניכס! 

הקסום (^ £0 ד^ו^) 

= 6 הקסום. 

מרימנום (*) 0 ע 16514 () 

משקולות: 


= 4.3 גרם בערך! 

דרכמה (( 600 x 01 } 

= 2 דרכמה (דידרכמה) = 8.7 גרם ג 

סססר (נן 0x01x1 ) 

= 50 הססר = 430 גרם בפרך; 

מנה (סע!!) 

= 60 סנה = 26 ק״ג בערך. 

סלנסון (׳\ x6X.^^x0 ) 


מ׳ ומש" ברומא 


מ״ ־ א ו ר ד: 


= 18 מ״ם בערד* 

.ונסוגו!) (אצבע) 

= 4 דיניסי • 

ל!טתז 31 ק (ספח) 

= 16 די־גיסי — 296 מ״מ! 

65 ת (רגל) 

= ■ ! 7 פדם = 25 ס"מ נפדו 1 

3 ו 0 תע (החלק ה 12 ) 

= 444 מ״ם 8 

(אמה) 

= 5 פרסן 

( 05 ע) 

= 625 פדם = 185 מ׳ ז 

1 ח 10 ן> 1 ם$ 

= 5000 פרס. 

110 וחז 

מ״ י• ש ם ח: 


5 וו 111 זן> 3 ע^ )־.שי! (רגל מרובע) = 876 סמ״רז 
וחנ 11 עקטזע$ (או: פרסיקה) = 100 פרס קורדרטין 

= ״/' יונרום = 209.8 ס״ר! 

13 עמע 

= 2.517 מ״רן 

חזטז^^ט( ("אקר") 

= 2 יוגרין 

תזט 11 >€£ש 11 ("אחווה") 

״זעזת״ (״ 100 אחוזות״) = 100 הרדי. 

מ״־ נפח: 1 


5 ט 1 ז 1 ; 1 ז 3 ט 1 > ( 4 ! סכסטאריום) - 0.14 ליטר! 

= 2 קוורטריו 

12 ץ) €0 

= 4 קוורטריו 

5 ט 1 ז 3 ו x ^$ 

= 6 סכססרי{ 

5 ט 81 ת 0 ש ("באלון"■) 

= 26 ליסר בפרך. 

3 ת 10 {נ[וח 9 

משקולות; 


= 12 אונקיות = 327 גר׳ בערךז 

3 ־ 1 ^ 11 ("משקל") 

= 27 גר׳ בערד! 

3 ו 0 חט 

= 3 סקתפוליו 

3 תזי 1 ש £3 [) 

חזט 1 טנ 1 נז 501 (-אבן קטנה״) ^ 2 אובולי = 1.1 גר׳ בערד! 

^ 0.57 גר׳ בפרך. 1 

$ט 01 נ 01 


ר. נר. - 1 . פי. 


ביהדות. המסרולוגיה המקראית היא ממוזגת ביסודה, 
ומשקפת את השיטות שנהגו בארצות־המזרח השכנות; 
מסופוטאמיה, פניקיה ומצרים. לאחר־מכך, בתקופה התלמו¬ 
דית, הותאמה' שיטה ממוזגת זו לשיטה היוונית־רומית. 
אפייני הדבר שבתקופת המקרא נהגו בא״י כמה שיטות־ 
משקל, זו לצד זו, וכי מהן נזכרות בשמותיהן המידה "המל¬ 
כותית" (שמו״ב יד, רו) וזו של "הקדש"(שמות לח, כד—כו). 
השיטה הכנענית־פניקית העתיקה היתה, כנראה, כזו; 1 


כיכר = 60 מנה = 3000 שקל = 6000 בקע = 60,000 גרה. 


שיטה זו הוחלפה אח" 
היא 60 שקל; עם־זאת 
נשאר היחס בין ה־ 
״גרה״ והשקל 1/20 
ולא 1/24 כבשיטה ה־ 
מסופוטאמיה, שינוי 
זה חל כנראה בתקופת 
הנביא יחזקאל (מה, 
יב! והשר ב״ב צ׳, 
ע״א—ע״ב). ערכיהם 
המוחלטים של המש" 
המקראיים עודם ש־ 


'כ בשיטה מסופוטאמיה, לפיה ה״מנה" 



נויים במחלוקת, אף 
כי נתגלו כמה מש" 
עתיקים. שחרותים 
עליהם השמות: חם־ 


ס׳מה 51 ות י?£רא 5 יות ביהטארת 8 — 7 
05 םה״נ: בשורה חתחתזנוו (מימי? 
לשמא 5 )— נצו* ( 0.35 גרם): 7 נר,־ת 
(־.,זי- נרם); באטצע— ׳עק 5 ( 11.1 נרם); 
ביעורה העליונה— 4 שהלים: 8 


שת (= 5 /•)! שלושת (= 3 /*); נצף (= 1/2 !ו])! פים (שמו״א 
יג, כא)! בקע (שמ׳ לח, כו). 

לאחר התפתחות מסובכת ארוכה (השר קדה״י ג׳, ר, ז׳! 
י״ד, ר, א׳) נתהוותה שיטת־המש" התלמודית: ה״מנה" 
(מינה ״איטלקית״ ליטרא ליברה רומית) הועמדה על 
100 דינרים. עם זאת נזכרת בתלמוד (חול׳ קל״ז, ע״ב— 
קל״ח, ע״א) גם מנה בת 40 שקל שהם 160 דינרים. היו גם 
הבדלים בין מחוזות שונים. ה״גרהי המקראית זוהתה בתל¬ 
מוד (בכד נ׳, ע״א) עם ה,.מעה״ הנפוצה (=אובול = 1/6 


דרכמה). השיטה הממוזגת היתד, קשורה בסנזאנדארט הצורי, 
ופרטיה ניתנים בטבלה שלהלן. 



מ״-קיבול. ליד פ״-הקיבול הטבעיות. כגון: קומץ 
(=מלוא שלוקז-אצבעות! ויק׳ ב, ב). חופן ( = מלוא היד! 
שמ׳ ט, ח) וכד׳, מצויה במקרא שיטה מודרגת, למ" היבש 
והלח, שעיקרה מסופוטאמיה. היחסים בין המ" ברורים למדי, 
והם ניתנים בטבלה שלהלן. 




237 


מדות ומשקלות 


238 



הטבלה מראה את השפעת השיטה השישונית, • 1 ם חלוקת־ 
משנה עשרונית מקבילה. מן הניתוח הפילולוגי נראה. 
שמוצא המונחים הוא מסופוטאמיה ( 1 , א—ב! 4 ), מצרים 
( 3 . א! 5 ) וכנען ( 2 ). בתקופה התלמודית נתחלק הלוג כן; 
1 לוג = 2 תומנים ־= 4 רבעיות = 6 ביצים = 8 עוכלאות = 
16 משורות = 64 קורטובים. 

לפי התלמוד (עיר׳ פ״ג, ע״א} היו. לפחות, שלושה סטאנ־ 
דארטים מקובלים ("מדברית", "ירושלמית", ו״ציפורית"), 
בד,בדלים של 30% ביניהם (ודושר גם קדה״י ג׳, ת', ג׳; ג׳, 
ט״ו, ג׳! ה׳, ט׳, ב׳! ח', ב׳, ט׳: ט׳, ד׳, ה׳), אבל הסטאנדארט 
היסודי היה כנראה קשור ברומא (משני כלים י״ז, י״א); 
הלוג השתווד, עם ה״סקסטריוס״ והטאה נעשתה לבת 1/2 ! 
מודיות. לפי התלמוד הירושלמי (פס׳ י׳, א׳), הרביעית - 
3 /* 7 אצבעות מעוקבות. אך לפי הבבלי (עיד׳ י״ד, ע״ב), 
מקווה המכילה 40 סאה — היא בת 3 אמות מעוקבות. ה^ 
טאנדראטים השונים למדידת הנפח (והאורך — ד׳ להלן) 
המצויים במקורות, מקשים על מציאת ערכן המוחלם של 
המ" הללו, 

מ״־אורך, הערכים הנקובים השכיחים־ביותר למ"• 
האורך לקוחים מאיברי האדם; האצבע, כף״דויד ( = ט פ ח), 
ואמת־ד,יד (;= א מ ה). האמה היתה יחידת־ד,אורך הבסיסית 
בזד׳י. ה 5 ןמד, הרגילה חיתה בת 6 טפחים, אך מדברי יחזקאל 
(מ, ה. מג, יג) משמע כי היתה גם אמה בת 7 טפחים, 
במקביל לשיטד, המצרית, שהיתה לד. אמד, ״קצרד,״, בת 6 
טפחים, ו״מלכותית״, בת 7 טפחים. גם המשנד, (כלים י״ז, 
ט׳~י׳), מדברת על במה מיני אמות. לדברי התלמוד (מג׳ 
צ״ז, ע״א—ע״ב) מוכח מיחזקאל כי היתד, גם אמה בת 5 
טפחים. אין איפוא אפשרות לקבוע את ארכת המדוייק של 
האמה, אך ודאיים הם היחסים בין יחידות־ד.אורך השונות; 
1 אמה - 3 זרתות - 6 טפחים = 24 אצבעות. כפולה אחת 
של אמה נזכרת במקרא, וד,יא ה״קנה״, שארכו 6 אמות 
(יחז׳ מ, ח). מ" ארוכות־יותר, הנזכרות במקרא, הן רק 
בקירוב, כגון: "במטחוי קשת" (בר' כא, טז), מד,לך יום 
(שם ל, לו) ו״כברת ארץ" (שם לה, טז). בתקופה היווניתי 
רומית נתמזגד, השיטד,, ורו״מיל״ הרומי (=■ 2000 אמה) 
נחשב ל־ 71/2 סטאדיות (בעברית; ריס [משנ׳ יומא ו׳, ד׳]), 
וה״פרסה" נחלקה ל' 30 סטאדיות. 

מ״־שטח, במקרא מתוארת מידת־ד,שטח ע״י ריבוע־ 
האורך; כך וכך "אמות, רבוע", ובלשון המשנד,; כך וכך 
"על" כך וכך אמות. שתי שיטות למדידת קרקע נזכרות 
במקרא; לפי השטח הנחרש ע״י צמד שוורים בזמן נתון, 
ולפי כמות-הזרע הנדרשת לזריעת אותו שטה (השר ישע׳ 
ה, י! מל״א יח, לב). המשנד, משתמשת תמיד בשיטד, השניה, 
ולצורך זה השתמשו בכל הסדרות של מ״־ד,יובש המנויות 


למעלה. מן המקורות התלמודיים עולד, כי "בית־סאר," שווה 
ל 2500 אמות מרובעות (ב״ב כ״ו, ע״ב). המלה המקראית 
הסתומה "מענה" (שמו״א יד, יד) מתפרשת כמקום־זרע של 
4 סאים, שהוא 10,000 אמות מרובעות (״בית־הפרס״ — 
אד,לות י״ז א'). להלן טבלח-ד,שםח בתלמוד. 


אמות 

מרובעות 

4 

#"ו 

3 

! 11 

3 

14 

! 9 

ס 

3 

14 

בית־צמד 

בית־פרס 

בית־לתך 

3 

•4 

75,000 

720 

180 

30 

10 

7*/2 

2 

1 

37.500 

360 

90 

15 

5 


1 


10.000 

96 

24 

4 

3 /י 1 

1 



7.500 

72 

18 

3 

1 





לקביעה מדויקת ומעודכנת של המ" ("השיעורים") נודע 
ערך הלכתי מכריע. ובמשך הדורות נעשו עבודות רבות 
לקביעתן במונחים מרוייקים ומתאימים לזמנם. למעשה קיי¬ 
מות שיטות שונות ומחלוקות מרובית ברבר, ואין לוח־ 
שיעורים חד־משמעי שיהיה מקובל כיום על הכל. 

ד. ש. 

המ" והמש" הערביים, החל מד.מאה ה 7 לסר,"נ, 

היו שונים — בהתאם לארצות־כי 3 ושיד,ם. לפיכך היו כמה 
מיני אמות, שכל אחת מהן היתר, מחולקת ל 2 רגל או ל 24 
אונקיות. ה״מיל״ הערבי היר, בן 4000 אמה וארכו 2162 מטר. 
יחידת־הקיבול היתד, הכיסט וד,תחלקד, ל 24 אוקיות. נמצאו 
מש" ערביים שונים עשויים זכוכית, שערכם מתחלק לחצאים 
ולרבעים. 

מש״ ערביים היו: דינר ( 4.2 גר׳) למטבעות־זהב, ודירהם 
( 2.9 גר') ימםבעות־כסף. הדירהם התחלק ל 16 קירט. השם 
קירט בא מזרעי עץ־הקורל החבשי ששימשו במזרח כמש" 
לזהב. שם זה הפך במערב ל?ןרט ( 31 זג 0 ), חמשמש לשקילת 
מתכות יקרות ואבני-חן. 

10 דירהם ״- 1 אוקיה (אונקיה), 12 אוקיה = 1 רוטל. 

אירופה. לאחר התפוררות האימפריה הרומית פחתו 
הטיב וד,אחידות של חמ" והמש", עד לזמנו של קרל הגדול 
(ע״ע). הוא הנהיג מערכת מ" וכספים חדשה, שהשפעתד, 
על ארצות מערב־אירופה ואיטליד, נמשכד, עד להנד,גת 
השיטד, המטרית בסוף המאה ד, 18 . במערכת זו הגדיר קרל 
מחדש את מ" הנפח והמשקל וקבע מידת־רגל אחת לבל. 
בארמונו הוחזקו תיקני המ" הרשמיות. אולם עם התפרקותו 
של השלטון המרכזי ביד,״ב, חלו שינויים במ" ומש" ממקום 
למקום, עד כדי כך, שב 1778 דיווח שר־דואוצר נקר למלך 
לואי ד, 16 שהוא מסופק אם תוצאות הנסיון לאחד את המ" 
וד,מש" יצדיקו את המאמץ הרב הדרוש לכך. ואמנם היו 


ם׳ 8 קו?ת*^וס םטו 5 וז פעורת סטפע, 1239 ?סח״ג 
(אוסוי סטריטר) 








239 


מדות ומטקלות 


240 





מעולת של משיוולנת — שניתן להרניסז 
אחת לחור השניה, לפי סדר הגורל 
(המו-ואוז תלאוסי ו.נומנ', ניונ 5 ונ) 


בגרמניה וצרפת בסוף יה״ב מ" ומש" שונים, בלנלי אותו 
שם, במקומות שונים ואף באותה עיר, 

בגרמניה היתד. בשימוש, עד הכנסת השיטה המטרית 
ב 1837 , ״רגל הריינום״ בת 314 מ״מ בערך, שהתהלקה ל 12 
אונקיות או 144 ״קווים״ או 1728 "סקריפולי", ושטחי־קרקע 
נמדדו במורגן (תמ^זס!*)) בן 618 מ״ר בערך. יחידת המש׳ 
היתד. ה״ליברה״ ( 522 גרם בערך), שהכילה 2 סרקים או 12 
אונקיות, אולם היו מרקים שונים! כך, למשל, הוכרז ב 1524 
המרק של העיר קלן כתקן של מש" למתכות יקרות. 

נסיונות לאחד את 
שיטות ד,מ" והמש" 
נעשו מדי פעם. כן 
נקבעו מ" ומש" רש¬ 
מיים בצרפת ע״י 
המלך זץ ד, 11 , "ה¬ 
טוב", עוד במאה ה 14 , 
אולם ערב המהפכה 
הצרפתית היה המצב 
כפי שתיארו נקר 
(ר׳ לעיל, עמי 238 ). 

שרידים מן השיטה 

הרומית, הניכרים _ 

במ" ומש" במרכז 
אירופה ובדרומה, הם 
החלוקה של היחידה 
הבסיסית (לאורך או למשקל) ל 12 חלקים, או ל 16 , וכן 
שמות-היתידות׳ כגון אונקיה וליברד, (בצרפת 10£ גס ,£ז׳ר 11 ), 
אלא שערך היחידות הוא שונה מזה של הרומיות, אף כי הוא 
מאותו סדר־גודל. — המ" בפאריס, לפני הכנסת השיטה 
המטרית, שמקורן במאה ה 14 , היו ״רגל המלך״ (^ 4 
!ס!) באורך 325 מ״מ 
בערך, שהתחלקה ל¬ 
ב! בחנים ( 110£5 סנן), 
או ל 144 קווים 

( 65 ת!) 11 ), או ל 1728 
נקודות ( 011118 (}), 
בדומה לחלוקת-האו- 
רך הגרמנית. 6 רגלים היוו את יחידת הטואי( 1:0180 ).יחידת- 
הנפח היתה ה() 01111 , אולם היו לה לפחות שני ערכים: 
ב 374 ליטר וכ 268 ליטר. 

יחידת-המשקל היתד, ה״ליוור׳(:)ז"■!( 
01310 ש(! 18 ) 01 ק) בת 489.69 גרם, 
שהתתלקה ל 2 מרק ( 10310 ) או ל 16 
אונקיות (צשס״ס) או 9216 גרינים 
( 8131115 ). "ליוור" אחר היה ה״ליוור 
של קרל הגדול״ (- 013110 ש 1 ) ש 1 ׳ 111 
013800 ), בן 12 אונקיות ו 6912 גרינים 
(שהם זהים עם הגרינים הקודמים). 
אונקיה כזו התחלקה ל 8 דרכמות או 
ל 24 סקריפלים ( 105 ע 111 ;) 5 ). 

המרק התחלק ל 8 אונקיות או 64 גרו 


טיעקו^ות׳רוקתות בצו-רת אזתיות — 
הולנד, מאה 12 (המןזאג־ו המלכותי 
לתולדות מדעי־רזטכע, ליידן) 


( 05 ז£) או 192 דבירים ( 5 :נ 1€111£ )), או 
160 8 תו 1 ז 6 :ו £5 אל 320 13111€5 ו 1 או 640 
$ת 611 ז או 4608 וג 111 ג^. 


משקולת וונציאנית 
(ה 173 )— 24.354 ח״נ: 
נכחח 27 ם״מ (אוסף 
ייזי* פריננם, קלן) 



ם־צקויות תקניות. קי: ו,<אוי'ג בע־־.!. בצירות •צוגלת, 
מפליז ומפרזל (חמו-ואון העירוני. קל 1 ) 


ב 1742 נעשתה מדידת־השוואה ביז המ" והמש" בצרפת 
ובאנגליה, על-פי תיאום בין "החברה המלכותית" בלונדון 
ו״האקדמיה המלכותית בפאריס". 

אנגליה ואה״ב. בט" ומש" אנגליים קדומים אפשר 
להבחין עקבות מ" רומיות, אד ידיעותינו עליהן מקוטעות. 
מסוף האלף הראשון לםד,״נ אפשר לעקוב אחר התפתחות 
המ" וחמש" לפי תעודות בכתב ובמד, דוגמות שנשתמרו. 
וילים 1 ״הכובש״, במאה ד, 11 , לא שינה את השיטות שדרו 
נהוגות לפניו, והמלך ג׳ון אישר אותן במגנד, כרטה ( 1215 ). 
אדוורד 1 קבע (ב 1305 ) ש 3 גרעיני־שעורה יבשים ועגולים 
יהוו ״אינץ׳״ אחד, 12 אינץ׳ יהוו ״רגל״ אחת, 3 רגלים יהוו 
״אולנה״,״ וכר. האולנד, (או ״אל״ [ 011 ]) הוסב שמה ליארד, 
כנראה בעקבות ה 1 ) 1 ץ 8 (מוט, מקל). האנגלו-סכסי העתיק. 
במוזיאון ¥031831:0 ( שבוינצ׳ססר מצוי מוט-פליז משושה 
הנחשב ליארד מתקופת הגרי 1 ( 1100 — 1135 ), אך נושא 
חותמות־אישור מתקופת אדוורד 1 ( 1305 ) והגרי ¥11 ( 1497 ). 

מידת־האורך (היארד) מתקופת אליזבת 1 (מ 1587 ) שימ¬ 
שה עד 1824 . לפיה נעשתה ב 1742 , בשביל "החברה המלכו¬ 
תית", מ׳ ששימשה בסים ליארד חדש (ב 1760 ). זה האחרון 
שימש כתקן-האורך האימפריאלי עד 1834 והושמד בשריפת 
הפארלאמנט יחד עם שאר מ" שהיו מאוחסנות בו. ב 1834 
ואח״כ נעשו מ" חדשות לפי העתקים של אלו שנשרפו, 
ואושרו בחוק (מ 1878 ) כ״סטאנדארטים האימפריאליים הב¬ 
ריטיים" ('' 15 ) 51301131 01131 כ[ 110 13111:1511 'י). 

ב 1864 אושרה השיטה המטרית לצרכי חוזים וב 1897 גם 
לשימוש חוקי. עד 1925 היד, האינץ׳ מחולק לפי השיטה 
הבינארית ואה״ב לפי השיטה העשרונית. ב 1963 בהסכם 
בין־לאומי, בין ארו״ב. אנגליה, קנדד" אוסטרליה ודרום- 
אפריקה, נקבע היארד כ 0.9144 מטר, ומכאן שהאינץ׳= 2.54 
ם״מ. 

הגלון הקדום האנגלי מוזכר בכתבים מימי אדוורד 1 
( 1303 ) ושימש למדידת יין לפי משקל 8 פאונד של אותם 
יפים. מאוחר-יותר היו כמה ערכים לגלון למטרות שונות, 
ב 1824 נקבע הגלון לפי משקל 10 פאונד מים. ב 1878 
הוגדר דגלון של ימינו כ 10 פאונד מים מזוקקים ב ?■־ 62 
(״ 16% צלסיוס). 

מש" היו בעיקר ב 2 שיטות: שיטת אורדפוא( 18 ס 5 ;)() 701 \) 

או 015 < 1 [ 11 ) 11 סע\) — מצרפתית 018 <}-£()- 011 ז)ל)), שפירושו 
״סחורה שבמשקל״, ושיטח טרוי ( X 107 ), ששימשה החל 
מתקופת הגרי ¥111 ( 1527 ) למטבעות ומש" של מתנות 
יקרות ראבבי-חן. השיטה הראשונה מבוססת על פאונד בן 
16 אונקיות רומיות, והשניה — על פאונד בן 12 אונקיות 
רומיות. המש" בשיטת האורדפוא שבימינו מקורן בתקופת 
אדוורד 111 ( 1353 ), והועתקו בימי אליזבת 1 ( 1587 ). 




241 


מדות ומטקלות 


2 2 


לצרכי דמסבעה דיה בסאואר (!ש״סיד) של לונדון פאונד 
סטאנדארטי קדום, שנקרא הסטאנדאוט של הסאואר ( 11£ ־ 1 
1 >ז 3 נ)מ 513 £1 זמ 10 ), והוחלף ע״י דנרי בפאונד בבד־ 
יותר, בן 5760 גריין, בשיטת הטרוי ( 12 אונקיות). ב 1753 
נעשה העתק שלו, חח אושר ב 1824 . פאונד חדש בן 7000 
גריין, לפי שיטת האורדפוא ( 16 אונקיות), אושר ב 1878 
כ״אימפריאל ססאנדארט״ למשקל. — ב 1963 נקבע הפאונד 
כ 0.453,592,37 ק״ג. 

עוד מלפני תקופת אדוורד 111 היו בשימוש מש" לצרכי 
רוקחות (ץז 3 ^^ 11 ^ 0 (^ 3 ), שבטיטם היה הפאונד של שיטת 
טרוי, וחלוקתם היתה: 1 פאונד טרוי = 12 אונקיות = 96 
דרכמות = 288 סקרופולים = 5,760 גדין. שימה זו נשארה 
עד ימינו, אך המש׳ הגבוה־ביותר הוא האונקיה. 

בארצות-הברית לא היה תקן־אורך חוקי עד 1832 והש¬ 
תמשו בהעתקים שונים של היארד האנגלי. ב 1832 הוגדר 
היארד לפי מוט שהובא מאנגליה ב 1813 . ב 1855 נשלח 
מאנגליה העתק של היארד החדש האנגלי והוא נעשה 
לתקן של היארד האמריקאי. ב 1893 נקבע המטר בטטאנ־ 
דארט, וד,יארד נקבע כ 3600/3937 מטר. עד להסבם הבין־ 
לאומי הנ״ל, שבו נקבע היארד כ 0.9144 מטר. 

המתישבים האמריקנים השתמשו בהעתקים של גלון־היין 
האנגלי העתיק משנת 1706 וגלון זה נשאר עד היום. הפאונד 
האמריקאי גם הוא היה העתק של האנגלי עד 1893 , ואז 
10000 

נקבי ל לצרכי המטבעה עדיין נשאר ה״טרוי 

פאונד" של הפאונד הרגיל. 

0 ( 

השיטה המטרית. ב 1790 הציע טלרן (ע״ע) לא¬ 
סיפה הלאומית הצרפתית לקבוע מחדש את מידת-האררך 
בצרפת. ועדה, שבראשה עמדו המדענים בורדא ( 13 ) 801 ), 
לגרנז׳ (ע״ע), ולפלס (ע״ע), המליצה על חלוקה עשרונית 
ועל קביעת מ' של חלק העשרה־מיליון מרבע המרידיאן 
שבין דנקרק לברצלונה. ב 1793 הציעה הועדה את השם 
.מטר". בינתיים נקבע מטר זמני, על־פי מדידות קודמות 
של רבע המרידיאן העובר בפרו, שנעשו ע״י נ. ל. דה לקי 
(ע״ע) ד. ד. קאסיני. 

ב 1795 נתקבל החוק ה^כיר במטר כיחירת-האורך 
החוקית היחידה. ב 1798 סיימו משן ודלמבר את מדידת 
רבע המרידיאן שבין דנקרק לברצלונה, ועל-פיח תוקן 
ערך המטר הקודם (עם שינוי בחלק ה 3000 ), המדידה 
נעשתה בהשוואה לטואז (־ 015 )) של פאריס, ואורך המטר 
נקבע כ 443.296 ״קווים״ ( 5 ־ 11811 ). הותקנו 3 תקנים 
מפלטינה ואחדים מברזל. אחד מתקני הפלטינה הונח למש¬ 
מרת ונקרא ״המסר של הארכיוו״("*־׳ו!!!־■!^) 5 ־ 1 ) ־ 11 ־ 1 \"). 
כמו־כן הוכנו חקני־פלטינה של 1 ק״ג לייצג משקל דצימטד 
מעוקב מים בס״ס, ומשקלם — ביחידות הישנות — היה 
18827.15 גרינים. ב 1799 הוכרו תקנים אלו בחוק. בתקופת 
נאפוליון הוחזרו למ" החדשות השמות הישנים, באופן ששני 
מטר היו לטואז חדש. ב 1837 חזרו שנית למ" ולשמות 
המטריים. 

ב 20 במאי 1875 חתמו 18 מדינות על .,האמנה הבין־ 
לאומית של המטר״ (־!!־!מ 111 ) 1011 ) 11 ־׳ 111 סכ) 1,3 ). בעקבות 
האמנה הוקם המוסד הבין-לאומי למ״ ומש״ ( 311 ־ 6111 
5 ־ 5111 ־ 01 ז־ 15 ) 01 ס 5 ־ 11 131 ) 10 ) 1113 ־) 111 ! ע״ע מדידה וכיול). 


ב 1888 נעשו תקנים חדשים מנתך של פלטינה ו 10% 
אירידיום. המטר החדש נעשה בצורת האות 13 שדפנותיה 
פונות בלפי חוץ (>—<). הק״ג נעשה בצורת גליל שגבהו 
שווד, לקטרו. העתקים חולקו למדינות החברות באמנה. 
ב 1892 השווה א. א. מיבלסון (ע״ע) את אורך המטר לאורך 
מספר ארכי־גל של אור מנורת קדמיום. ב 1960 הגדירה 
הוועדה הבין־לאומית ה 11 של המוסד הבין-לאומי למ" 
ומש" את המטר ב 1,650,763.73 ארכי-גל של אטומי 
איזוטופ הקריפטון 86 בצבע בתום (בין רמות-אנרגיה 
15 ) 5 ו״, 1 } 2 ). 

ב 1964 הוגדרה יחידת־הנפח, הליטר. כ 1 דצימטר מעוקב. 
עי״כ קטן הליטר החדש ב 28 חלקי מיליון מקודמו. דיוקו 
של המטר הוא כיום חלק אחד ממאה מיליון. דיוק השוואת 
הק״ג הוא אחד לאלף מיליון ודיוק מדידת הליטר הוא, 
בערך. אחד ממיליון. 

היום שלטת השיטה המטרית ברחבי העולם. בארצות 
האנגלו-סכסיות קיימת השיטר, המטרית בצד השיטה הישנה 
של היארד, הפאונד והגלון. 

ב 1955 הוקם הארגון הבין-לאומי למטרולוגיה חוקית 

( 168316 10216 ט־ 1 ;ו 6 הז 36 ) 31 מ 10 :ן 3 ם־ €1 :זח 1 מ 10 ] 153 ם £3 ־ו 0 ), 

המטפל בעיקר בצד החוקי של המטרולוגיה בכלל, בתוך זה 
גם בנושא המ״ ומש״. — בא״י נשארו בשימוש מ" ומש" 
מתקופת השלטון העותמני, שמקורם במ" ומש" הערביים, 
עד סמוך לתום תקופת המנדט הבריטי (אף כי בתורכיה 
הוכרה בחוק השיטה המטרית כבר ב 1869 , אך הוכנסה 
לשימוש בהדרגה). במשך תקופת-המנדט הוחלפה שיטת 
המ" והמש" בהדרגה בשיטה המטרית. מ׳ האורך שמן 
התקופה העותמנית היו הדראע (״זרוע״ — אמה), והפיק 
בן 24 קיראט, שערכו למדידת אריגים היה 67.75 ס״מ, 
ולבניין וקרקע — 75.8 ם״מ. יחידות-שטח היו פיק מרובע 
( 0,575 מ״ר), ודונם (תורכי) בן 1,600 פיק מרובע ( 919.3 
מ״ר). מ״־קיבול היו שונות ממקום למקום, אך בד״כ היתר, 
נפוצה מידת הצאע (סאה) בת 2 רובעיות ( 9 ליטר בערך). 
למדידת שמן-זית היתר, נהוגד, מידת הג׳רה (כד) בת 29.5 
ליטר בערך, או ג׳רה אחרת (לשמן) בת 16 אוקה ( 20.5 ק״ג 
בערך). מש״ חיו ב 3 שיטות עיקריות: צפונית, דרומית 
והברונית. בצפון א״י היו המש״; 1 אוקיה = 66.667 דירהם 
= 213.659 גר׳! 1 רוטל (צפ׳) = 2 אוקה = 800 דירהם 
= 2.564 ק״ג! 1 קנטר (צפ׳) = 100 רוטל. בדרום; 1 אוקיה 
= 74 דירהם = 240,673 גר׳! 1 רוטל = 12 אוקיות = 2250 
אוקה = 900 דירהם = 2884 ק״ג! 1 קנטר = 100 רוטל. 
בחברון: 1 אוקיה = 83.333 דירהם = 267.073 גר׳ 1 1 
רוטל = 12 אוקיות = 25 אוקה = 1,000 דירהם = 
3.205 ק״ג. 

המ" והמש" הנ״ל בוטלו בד,דרגד, עד לאחר קום מדינת 
ישראל. חלקן עדיין משמש בירדן, סוריד. ולבנון (כגון 
הדראע, האוקיה והדוטל). ב 1928 בוססו המ" ומש" בחוק 
על השיטה המטרית, אולם רק ב 1944 ו 1945 הוחלפו המש" 
שבשימוש למש״ מטריים, וב 1947 הוחלפו מ״-האורך למסחר 
בחנויות במ" מטריות. הליטר הוכנס חוקית לשימוש כבר 
לאחר קום המדינה ב 1949 בתיקון לחוק המנדטורי (לחלב, 
למשל), ולמדידת נפט הוכנס הליטר לשימוש רק ב 1950 . 
החוק הקיים היום הוא ביסודו עדיין "פקודת המש" וד,מ׳"׳ 
המנדטורית. 




243 


מדות וושקל 1 ת — מדות טדתויד דחפת כחן 


214 


בישראל קיים מדור הם" והמש" במשרד המסחר והתע&יי" 
שבסמכותו הטיפול וההשגחה על השימוש במסחר בם" ומש", 
ג. מילר. שיעורי מצוות, תר״ס \ ש. גאנצפריד, קיצור 
שלחן ערוד, ב׳, קס״ט-ר״זז, תרפ״ו ו מ. נרקיס, מטבעות 
ארץ־ישראל, א׳. 4 — 13 , תרצ״ו? א. ח. גאה, ספר שיעוריי 
תורה, א׳—כ/ תש״ז^— תשי״א? הנ״ל, ספר שיעורי ציון, 
תש״ט? י. קניבסקי, שיעודין דאורייתא, א^ב׳, תש״ח— 
תש״ס{ י. בראנד, לאורך האמה העתיקה שלנו (סיני, 

ספל יובל), תשי״ח; ^ 11 ( 1 ,תת 3 ת^ז^^ 1 ^ 1 ^ 2 . 6 

11713 1€71 {€} 1 ^ 1€€ ז^ 771 * 1 ^! 671 ^ 11171 { €%1€ ^ €1716 } ^ 1 ז 11 

11 ^ 10711 ^( 301 0 071 .^וי ; 1867 , 1€11 {€} 11 ז 01 ז 

. 1 ( 811 . $00 .סס/?) ה 10 /קו' 17 /ת[ / 11 ו 7£1 זו 3 ז' 1 11 1111/1 7 ^^ 1¥€7 
■ 1017 }קי^^ 3 071 0/61 ^[ , 181111 ־ 01 .. 1 .? ; 1888 ,( X 

.? . 1 ־^ . 7 \ ; 1892 5 (^\ X ,.!)!ג!!) } 117€ ! 3€0 / 0713 171 {^ €1 '\\ 
^ןקץ?;£ זת 010 ת\/) 1771€71€2 / 171 ) €11171 0713 ^[ 013 מ^/ ,סוז 01 ? 
; 1926 ,! 7€ * 1 ! 4€0 { 0713 114 /^ €1 ^! ,. 101 ; 1922 ,( 4 

0713 17€4 ז 3€01 / ,, 1 ) 1 : 1926 , 117 {^ €1 ^\^ 0713 1 ק 7 ו 07 ז 7 ! 01074 ,.!) 1 
{ס ^• 101107/07 ( 1 ,(. 06 ) 10 מ)־ 0132061 •א ; 1934 , 5 ] €1£/1 ^ 
- 3604 [ 0713 ו^ 010 ז)€} 1 { ,^^ 010 '( 14€1€0 { ; 111 , 11€4 ץ 1 /? 11€3 ^{)^ 
, 93 — 55 ,. 0 )£ ג 1 § 010 ז 1£1 < ,£־ 5€31 ; 1923 , 44 !) 070 ( 1 ק^ ^ 07171 

0713 1171114 071 14611471071 ( 1 , 31 ]£ 0 נ¥ית 3 ( 1 . 011 ; 1928 

א 1 £ ז 80 ,מ 60 ת{ 14 01 . 800 ,־< 0 א .ססק?) 107130.737 ^ 

,/■^ 1314/07160113617010 ,ח 3 ת 11 ת־ 6£1 ,£ ; 1946 ,(^^ XXX ״^^ 

.א. 11 ; 1955 , 07130737 ) 8 / 0 ׳^' 8107 £ן 77 ,ץזז€? .( ; 1953 

־ 513 ) 764 * 36071 [ 0/13 114 /§ 61 /[\ 0713 , 0/1100 31311511031 

. 0 .? ; 1966 ,( 1 .\ 0 א , 21 , 40 < , 1 ׳ג .־ 5£1 ,צ £1 קב? 1$11031 ) 
, 48110 . .¥ : 1967 , 763 * 4/6041 [ 0713 ) 17 /^ 61 ^ ,ז£חח 1 .) 81 

, 1968 ,( 218 .■ 41061 . 801 ) ) 767716/1 * 6041 ^ /ס 0713073 ) 8 

1011 ^ח 35111 ^י , 15 >־ו 113 ח 513 0£ 801030 1131 <) 1 ;ז 3 זל! 1 . 5 , 11 

(פרסומים שונים). 

ד. פל. 

מדות והתורה נדר^ת בהן, כללים מתודולוגיים, 
ד,מסורים במסווית, מהם הגיוניים ימהם פילולוגיים־ 
פורמאליים, שעל־פיהם נדרשת ההלכה (ע״ע) ע״י חכמי התו¬ 
רה שבעל־פה מן התורה שבכתב. כללים אלה הם יסודותיו של 
מדרש-ההלכד, (ע״ע, עמ׳ 501 , 515 , 519 — 520 ). מצויים מניי¬ 
נים שונים של מ״ אלד,; 7 הם" שהשתמש בהן הלל (ע״ע, 
עמ׳ 537/8 ), 13 המ" שנמנו ע״י ר׳ ישמעאל (ע״ע) ו 32 המ" 
שנמנו ע״י ר׳ אליעזר ב״ר יוסי הגלילי(ע״ע), שעיקרן באג¬ 
רה (ע״ע. עם׳ 354 ), — אין ספק שתמי קדמו להלל, והוא 
השתמש באחת מהן בוויכוחו עם בני־בתירא (ע״ע). בכמה 
מן ד.מ" ניכרת השפעה הלניסטית-יוונית, ומבחינת הטרמי¬ 
נולוגיה יש לכמה מהן מקבילות יווניות. 

13 המי שנמנו ע״י ר' ישמעאל (ספרא, פתיחתא), שביסר 
דן ד,ן הרחבה של 7 הם" של הלל, נתפרסמו ביותר, משום 
שנקבעו גם בסירור-דותפילה, לאמרן לאחר ברכוה־דותורה 
של שהרית. מהן: ״קל וחומר״ — ה״קל" המלמד על החמור 
ממנו. שימוש בכלל זד, מצוי כבר במקרא (ברא׳ מד, ח! 
שמ׳ ו- יב. ועוד; וד,שר ב״ר צ״ב, ז׳), ור,וא משמש הרבה 
בהלכה,; יש והוא נשען על בסיס הגיוני, ויש שאף הוא אינו 
אלא פורמלי. בלל זד, מוגבל ע״י בלל אחר, הקובע לי "דיו 
לבא מן הדיז להיות כנידון" (משנה ב״ק ב׳, ד,׳), ולפיו אין 
הנלמד עפ״י מידת ק״ו יכול להיות המור-יותר בדינו מן 
ת״מלמד" שלו, בי־אם מתאים אליו בדרגת חומרתו. נראה 
שהגבלה זו שנויה במחלוקת התנאים (ב״ק כ״ד" ע״א). 

בלל אחר הוא ה״גזרדדשוה״(גזרה = חוק; ר' דג' ד, יד; 
גז״ש = השוואה בין שני חוקים. — ור' משג׳ ביצה א', ף). 
יש והמונח גז״ש משמש אנאלוגיה פשוטה להשוואה דברים 
שווים; אך בתחום המ" שהתורה נדרשת בהן, מובנו השוואת 
דינם של דברים השווים במלות הלשון ולא בתוכן. אף שלא 
תמיד קיים קשר הגיוני ברור ביניהם. ע״ב גם סוייג מאד 
השימוש בו, ונקבע, ש״אין אדם דן גז״ש מעצמו. אלא אם 
כן למדה מרבו" (פס׳ ס״ו, ע״א, ורש״י, שם); בכל סקרה 


צריכות שתי המלים השוות להיות כתובות בתורה עצמה, 
ולא אחת מהן בנ״ך (חג׳ י׳, ע״ב), וכן עליהן להיות "מופנית" 
(פנויות), כלר, בלתי־נחוצות לגוף-הענין — אם שתיהן 
("מופנה משני צדדים") ואם, לפחות, אחת מהן ("מופנה 
מצד אחד״) — ואז יש להסיק מזה, שהן מופיעות לשם גז״ש 
(שבת ס״ד, ע״א ועוד). על הגבלה זו נחלק בית-מדרשו של 
ר' עקיבא (ירו' יומא ח׳, ג׳). 

דומים לגזרה־שוה הם כללי ה״הקש״ — השוואת דברים 
שונים שהוזכרו בפסוק אחד. לדוגמה, מהפסוק ,.לא תאכל 
עליו רמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות" (דברים טז, ג) 
למדים, שאע״פ שנשים פטורות ממצוות־עשד, "שהזמן גרמו", 
חייבות הן באכילת מצד, בפסח, ביוון שהכתוב "מקיש" 
חיוב זה לאיסור חמץ, החל גם על נשים כשאר מצוות לא־ 
תעשה (פס׳ מ״ג, ע״ב). וכך גם כששני הענינים כתובים בשני 
פסוקים סמוכים זר, לזה: ״מכשפה לא תחיה״; "כל שוכב עם 
בהמה מות יומת" (שמ׳ כב, יז—יה); "מד, שולב עם בהמה 
בסקילה, אף מכשפה בסקילה" (ברב' כ״א, ע״ב). ר׳ יהודה 
דורש "סמוכים" רק בספר דברים (שם). 

מידה אחרת היא "בניין־אב", מכתוב אחד או משני כתו¬ 
בים. איסור הזלזול בדרף עשיית המצוות כולן נלמד. ע״פ 
מידה זו, מאיסור הזלזול בדרף עשיית מצות כיסוי הדם (שבת 
כ׳׳ב, ע״א; דוגמד, מסובכת־יותר — של בניין-אב משני כתו¬ 
בים : ב״מ פ״ז, ע״ב). בדוגמות מסין זה ההנחה היא, שלא 
התכונה המיוחדת לכל אחד משני המקרים היא הגורמת לדק 
המשותף להם, אלא התכונה המשותפת לשניהם, וע״כ למדים 
משניה,ם יחד על כל דבר אחר שיש בו אותה תכונה, 

טיפוס אחר של מ" הוא מסוג "כלל ופרט". דוגמות אחדות 
לטיפוס זד, הן: ״בלל ו[לאחריו) פרט״ — אץ בכלל אלא מד, 
שבפרט: ״אדם כי יקריב סכם קרבן לח׳; מן הבהמה [= כלל], 
מן הבקר ומן הצאן [= פרם] תקריבו את קרבנכם" (ויק׳ א, 
ב)—ע״ב אין חיה בכלל "בהמה" במקרה, זה (ר׳ ספרא, 
ברייתא דר׳ ישמעאל, ד). מאידך: ״פרט וכלל״ — הכלל 
מרבה הבל: "כי יתן איש אל רעהו חמור, או שור, או שד. 
ן־פרט] וכל בד.מד, [=כלל] לשמור* (שט׳ כב, ט) — 
הכלל בא לרבות כל בע״ח (ר' ספרא, שם, ח'), "כלל ופרט 
וכלל״ — מרבה הכלל כל דבר הדומה לפרט: "ונתתה הכסף 
[= שלמע״ש] בכל אשרתאור, נפשך [= כלל], בבקר ובצאן 
וביין ובשכר [=פרט] ובכל אשר תשאלך נפשד" [=חזר 
ובלל] (רב׳ יד, כי) — ע״ב ״אי אתה דן אלא כעין הפרט: 
מה הפרט מפורש, פרי מפרי וגדולי קרקע"." למעט דגים 
למשל (ב״ק נ״ד, ע״ב). "דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל 
ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו 
יצא"; "אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ["מכשפה לא 
תחיה״—שמ׳ בב, יז] — ולמד, יצאו [לד־יזכר במיוחד — 
ויק׳ כ, בז] י—להקיש עליהן ולומר לך: מה אוב וידעוני 
בסקילה, אף כל מכשף בסקילה" (טנ׳ ס״ז, ע״ב). 

טיפוס נוסף הוא ״דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו״; 

,לא תגנבו' (ויק' יט< יא) — הרי אזהרה לגונב ממון. הא מה 
ת*ל,,לא תגנב׳(שם׳ נ,טו)?— בגונב נפשות ר,כתוב מדבר", 
שדבר זד, "למד מעניינו", מ״לא תרצח", ו״לא תנאף" הסמו¬ 
כות לו, שחייבין עליהן מיתות בית״דין (ר׳ מכילתא. בחודש, 
ח׳). ו״דבר הלמד מסופו"; בעניו "נגע צרעת בבית" (ויק' 
יד, לג ואילך) אמרו; "יכול אף בית שאין בו אבנים ועצים 
ועפר, שמטמא ו — ת״ל ,ונתץ את הבית, את אבניו ואת 





245 


מדות !גדמורז 5 דח 8 ,ח :דו — מד־זמ 2 אשא, א וסד 


246 


עציו ואת כל עפר הבית/ שאיז הבית מסמא עד שיהא בו 
אבנים ועצים ועפר" (ספרא לויק׳ יד, ר). ועוד יש להזכיר 
את הכלל של "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" (ר׳ ספרא, שם, ז׳). 

קיימות גם מ״-דרש אהרות מן הטיפוס של "ריבוי ומי¬ 
עוט" — המניחות כי מלים מסויימות בתורה (כגון "אף", 
"גם", "את" "כל") באות לרבות פרטים שאינם כתובים 
במפורש בפרק, ואילו מלים אחרות (״אך״, ״רק״, ״מן״) — 
למעט. ואריאציה אחרת היא "ריבוי ומיעוט וריבוי", הדומה 
לכאורה לדרך של "כלל ופרט וכלל" הנ״ל, אלא שבניגוד לו, 
"אין הפרט פירושו של הכלל אלא ממעטו במקצת" (שבר 
ד/ ע״ב. רש״י ד״ה דדריש). דרך־דרש זו ננקטה בבית־ 
מדרשו של ר׳ עקיבא, שהניח שכל מלה בתורד, באר, ללמד 
משהו מיוחד. ר׳ ישמעאל, שנטה בדרך כלל למעט בשימוש 
במ" השונות, סבור היה כי "דיברר, תורה בלשון בני־אדם", 
וע״ב אין להסיק מסקנות מכל תיבה ומכל אות (ז" ספרי, 
במדבר, קי״ב). עם זאת השתמש גם ר׳ ישמעאל במ" "כלל 
ופרט", שהן קרובות יותר לפשוטו של כתוב (ר׳ שבר כ״ו, 
ע״א). לדעתו. כל דבר הנדרש מן הכתובים ע״י אחת מן הס" 
אינו יכול לחזור ולשמש לדרישת דבר אחר, בניגוד לדעת 
ר׳ עקיבא. כן סבר כי אין מ" "קל-וחומר" ו״בניין־אב" יכד 
לות לשמש יסוד לווטלת עונש ("אין עונשין מן הדין"), 
כנראה ג״ב בניגוד לשיטת ר׳ עקיבא (רי פני נ״ד, ע״א! 
ירר, יבמות פ״א, ה״א). 

על מ׳ הגימטריד■ — ע״ע, עמי 683/4 . וע״ע מסורת. 

אין ספק בדבר כי ר,מ" כולן תומכות בהלכה, אך אין 
בבוחן לבטל הלכה מקובלת; "אדם דן גז״ש לקיים תלמודו 
ואין אדם דן גז״ש לבטל תלמודר׳ (ירו׳, פס' פ״ו, ח״א! ור׳ 
זב' פ״ט, ע״א). עיקר תפקידן של המ" היה להסמיך את 
ההלכות העתיקות אל הכתובים. 

צ״ה חיות, מבוא התלמוד, תר״ד., מ. אוסטרובסקי, המ" 
שהתווה נדרשת בהן, תרפ״ד; ד. צ, הופמו, מדרשי־תהלכה 
של התנאים (מפלות לתורת התנאים), תרפ״ת 1 ה. היר־ 
שנזח, בירורי הט״. תרפ״ט-תלג״א: י. היינמן, דרכי 
האנוה, 162-96 , תשי״ד! י. נ. הלוי אפשמין, מבואות 
לספרות התנאים, 544-501 . 1957 ג ש, ליברמן, יוונית 
ויוונות בארץ־ישראל, 201-185 , תשכ״ג! א. א. ד,לוי, שערי 
ד/אגרה׳ 229 ^) 25 , תשכ״ד! 
, 1901 ־ 0 ^ 4 מ/ 

£({} 10 ,>ו^ 3 •ו^ 8 ."ז .מ 

/לז .( 1 ן 1945 

.^ 1 ; 1949 ,(^ 04\5 XX1 ס 11 ) 

. 1961 ,ץ§ 3010 ס{( 61 ^ מ/ • 3 ־ 8 'ן? 5/744 

ל, ג׳י, 

מדז׳יבח' ( 0 * 1160 * 164 ^, בפיהיד.ודים:מז'יבוז' 1 ייד: 

מעזשבעזש), עיירה באוקראינה. מספר תושביה — 

3,000 ( 1959 ), ' 

עד 1793 היתד, מ׳ בידי פולניה, ואז עברה לידי רוסיה. 

עד המהפכה היתה כלולה בפלך פודוליח. 

במ׳ היתד, אחת הקהילות העתיקות באוקראינה, ועד 
גזירות ת״ח—ת״ט, גם אחת הגדולות שם. הישוב היהודי 
במ' נזכר לראשונה ב 1518 . בתחילת חמאה ה 17 כיוון בה 
ברבנות ר' יואל סירקים (הב״ח; ע״ע סירקיס, יואל). מ׳ 
נפגעה קשה בידי הקוזאקים ב 1651 , ב 1664 ובראשית המאה 
ה 18 . ב 1765 היו רשומים בקהל מי ובישובים הכפופים לו 
שבסביבה 2,039 יהודים. החל מאמצע המאה ה 18 היתה מ' 
ממרכזי החסידות. שם ישב ר' ישראל בעל שט טוב (ע״ע), 
מ 40 ד 1 בעיר עד מותו ( 1760 ), ושם קברו. כן התגוררו בה 



ביח־הכצסת ־צ 5 לזבע׳נז״ט במדריבוז׳ 


האדמר׳רים ר׳ ברוך בן יחיאל (ע״ע) נכדו של הבעש״ט, 
ור׳ אברהם יהושע השיל (ע״ע) מאפטה, ושם מקום־קבורתם. 
ב 1815 — 1827 התקיים במ׳ בית־דפום, ובו הודפסו ספרי 
חסידות וקבלה. ב 1847 היו רשומים בקהל מ׳ 1,719 יהודים 
וב 1897 נמנו בה 6,040 יהודים שהיוו 73.9% מכלל תושביה. 
ב 1926 ירד מספרם של היהודים בט׳ ל 4.614 ( 58.2% מכלל 
התושבים), הקהילה נחרבה אחר כיבוש העיירד, בידי הגרמ¬ 
נים ב 1941 . 

מ. ספעקסאר, מיין לעבן. ג', 92-71 , 11927 ס. אשעראוויטש, 

שטעם און שפעטלעך אין אוקראינע, 59-47 , 11948 ח. ר. 

פרידברג, תולדות הרפוס העברי בפולניה, 150 , חש״י 2 . 

מדח() 44(0x0 . אחמד— 1152 ? 1111131 ^ זס 1 ת 11 \,—( 1822 , 
קושטה— 1883 , טאיף [ערב]), אבי חחוקח התור¬ 
נית הראשונה. מ' היוו בנו של קאדי, התקבל בגיל צעיר 
לשירות הממשלתי ועלה מהר בשירות. בפעולותיו ברומליה 
( 1854 ), למושל בולגריה ( 1864 — 1867 ) ולמושל בגדאד 
(ע״ע, עמי 5% ). התגלה כארמיניסטראטור מצטיין ומושפע 
בדעותיו מהמערב. 

מ׳ דגל בנינון משטר פארלאמנטרי ובשוויון בין בני כל 
הדתות והלאומים בתורכיה. ב 1873 מונה לראש-השרים. אך 
הודח כעבור 3 חדשים. מ׳ היה מיוזמי הדחת השולטן עבד 
אלעזיז(ע״ע), במאי 1876 . ובהעלאת עבד אלחמיד 11 (ע״ע) 
לשלטון, באוגוסט 1876 , תחת מוראד ז\,'לאחר שעבד אלחמיד 
התחייב לפניו לכונן משטר חוקתי. השולטן מינהו ב 18.12.1876 
לראש-ד.שרים, וב 23.12.1876 פורסמה החוקה, שלפיד, עתיד 
היר, לקוט משטר פארלאמנטרי בשיתוף בני כל הלאומים 
שבאימפריה. ב 12.12.1876 התכנסה בקושטה ועידת 6 מעצ¬ 
מות אירופה, שאת דרישותיהן למתן אוטונומיה רבה-יותר 
בשטחי בולגריה ובוסניה-הרצגובינה יכלה תורכיה לדחות 
בנימוק שבחוקה ניתן' שיווי-זכויות לנוצרים. הוועידה הת¬ 
פזרה ב 20.1.1877 ללא תוצאות. פרסום החוקה שיכך במקצת 
את הזעם שהתעורר באירופה בעקבות טבח התורכים בבולג- 
דים ב 1876 . ב 5.2.1877 פוטר מ׳ מתפקידו והוגלה, ושנה 
אח״ה ביטל עבד אלחמיד את החוקה. ב 1878 ניתן לט׳ לחזור 
והוא היה מושל טוריה ואח״ב מושל איזמיר, אך ב 1881 
הואשם בהשתתפות ברצח עבד אלעזיז. נידון למיתה, אולם 
ענשו הומתק לעינש גלות בערב,' ושם הומת. — וע״ע תור¬ 
כיה, היסטוריה. 

. 8 ; 1903 .זג ״ 4 ־ 7 ,(בנו) ,(־ 8 .מ . 4 

. 1963 ,/;??זמזזן/־זסי/ ?>ז// / 15 

אב. לו. 



247 


מד — מד א ז 


2:8 


מדי (בכתובות האכדיות 131 ) 3 ^ 1 ), עם ממוצא הודו־איראני, 
שישב בהרי איראן ומצפון־מזרח וממזרת למסופר 
טאמיה. בפרשת בני־נח (ברא׳ י, ב) נמנה מ׳, נמו אבותיהם 
של עמים הודראיראניים אתרים, על בניו של יפת (ע״ע). 
לראשונה נזכרים המדים בכתובות ההיסטוריות של מלכי 
אשור בסוף המאה ה 9 לפסה״נ, שלמנאסר 111 ושמש־אדד ¥ 
בנו. מלכי אשור ערכו מסעות צבאיים לארץ בני מ׳, שהש¬ 
תרעה אז מדרום־מזרח לאגם אוו־מיה, ופגעו קשה בתושביה. 
בזמן ההוא עדיין לא היתה למדים ממלכה מרכזית ואף־על־ 
פי־כן הצליחו לעמוד, בקרבות פזורים ובתחבולות מתחמקות. 
לנגד מלכי אשור. 

במאה ה 8 לפסה״נ הצליח תגלת פלאסר 01 (ע״ע) 
להכניע את בני מ׳ במסעותיו מאררט ועדי להרים שמדרום 
לים הכספי. הוא סיפח את ארץ מ׳ לאשור, הגלה משם 65.000 
תושבים והושיב במקומם בני עמים אחרים. אולם בימי סרגון 
השני (ע״ע). בסוף המאה ה 8 לפסה״נ, מרדה ם׳ באשור, 
בהנהגתו של מנהיג מ' בשם דיאכ. במסעות שערך סרגון 
בשנות 716 — 715 למרכזי המרידות, שבה את דיאב והגלהו 
לחמת שבסוריה, ו 22 מושלים סדיים קיבלו עליהם' את מרות 
אשור והגישו מנחה למלך. דיאכ זהה בוודאי עם דיאוקס, 
הנזכר אצל הרו׳דוטוס (כתבים"!, 96 — 101 ), שלפי רבריו 
איחד את שבטי מ׳ והיה למלכה הראשון ששלט 53 שנה. 
אולם לפי מקורות אשוריים מהזמנים ההם, היה ךיאכ אך 
מנהיג מקומי נמרץ באיזור שבין אשור לבין אררט, ומסתבר 
שרק המסורת המאוחרת שיוותה לו תואר של פלך, וייחסה 
לו את ייסוד הממלכה המדית■ 

מ' היתה לממלכה מאוחדת בהנהגתו של פשתךח (לפי 
ההיגוי הפרסי! באשורית: 1 ^ז 1 ז־)ל 3 ^^), שהקים ברית צבאית 
כנגד האשורים באיזור הרי הזגר(ס והיה למלך מ׳ (במחצית 
הראשונה של המאה ה 7 לפםה״נן. כיום נוטים לזהות את 
כשתרת עם פךא(רטס מלך מ', שלפי הרודוטוס (כתבים 1 , 
102 ) מלך 22 שנח, הכניע את הפרסים ונהרג כאשר עלה 
על נינוה להילחם בה. 

המדים נתחזקו ונתעצמו בסוף ימיו של אשורבניפל מלך 
אשור ( 668 — 627 ). במלחמות שבין בבל לבין אשור, בימי 
מלכי אשור האחרונים ( 626 — 612 ), שיתפו המדים פעולה 
עם הבבלים (ע״ע בבל. עמ׳ 542 ) תקפו את נינוה (ע״ע) 
וכבשוה ולאחר-מכן סייעו לכבוש את חרן(ע״ע). מלכם של 



המדים (המכונים בתעודות בבליות בנות התקופה בשם: 
אמן־מנדה, מעין "ברברים") היה אז כיאכסרס (בבבלית: 
אמכשתר), אשר עליו מספר הרודוטוס ( 1 , 100 — 104 ) 
שהכה את הסקיתים. לאחר התמוטטותה של אשור השתלם 
כיאכסרס על החלק הצפוני של הממלכה האשורית ועל 
חלקים גדולים של איראן, ארמניה ואסיה הקטנה. לאחר 
שכיאכסרס לא הצליח להתגבר בשנת 590 לפסה״נ על לוד, 
כרת אתה ברית, בתיווכם של מלכי בבל וקיליקיה. התעצמר 
תה זו של מ׳ בימי ביאכסרס, עד כדי סכנה לבבל, באה על 
ביטוייה בדברי נביאי ישראל, שצבא מ׳ נתפס להם באויב 
אבזרי העולה להרוס את בבל (ישע׳ יג, ד—ו, יז—יט 1 כא, 
א—י) והחובר לעמים צפוניים אחרים כדי לד,ביא מפלה 
נחרצת על ממלכת הכשדים בדבר האלהים (ירמ׳ בא, יא— 
יד, כה—לו). 

אסט^גס בן כיאכסרס, המלך האחרון של מ׳ ( 584 — 550 
לפסה״נ). ניסח לדחוק את רגליה של בבל באיזור הרן. אולם 
כשמרד בו כורש (ע״ע) מלך פרם, ניגף אסטיאגס לפניו, ומ׳ 
היתה מעתה לחלק של ממלכת־פרס שירשה אותה ( 550 
לפסה״נ). המרידות שפרצו כנגד שלטון הפרסים בראשית 
ימי דריוש 1 (ע״ע) לא הועילו ומ' נכללה בשתי סטרפיות 
פרסיות (ה 11 וד, 18 ). מ' זכתה למעמד נכבד ומיוחד בממלכה 
הפרסית, דבר שמשתקף בצירוף המצוי במקרא (בספרים 
אסתר ודניאל): "פרס ומדי" או "מדי ופרס" ואפילו במשמ¬ 
עות ספציפית יותר, כגת "שרי פרס ומדי" (אם׳ א, יד) או 
"מלכי מדי ופרס" (שם י, ב) או "דתי פרס ומדי" (שם א, 
יט). נראה, שבמקרא באה על ביטויה דעה רווחת בימים 
ההם בדבר חלקן של שתי הממלכות בהתרחשויות ההיסטו- 
ריות קודם מפלת בבל, שלפיה השלימה ממלכה אתת את 
פעלה של האחרת, והאימפריה הפרסית לא היתד. לפי השקפה 
זו אלא יורשתה הטבעית של מ׳. הדים להשקפה זו מצויים 
בחזונו של דניאל על חורבן בבל בידי מ׳ ופרס (דב׳ ה, 
כו—כח! וחש' שם ו, א, כס! ח, כ), וכמו-כן בהמשך לנבו¬ 
אות הכלולות בדברי ישעיהו וירמיהו על מפלת בבל בידי מ׳ 
(ר׳ לעיל). — וע״ע פרס! כורש, 

•ו 51 ז 0111 . 11 ; 1936 ^ 1 ^ £03 ' (ס ,םסז 1£ וו 03 . 0 . 0 

וזו 1 ק 0 ז־ 110 . 1 ׳יז ; 1954 , 73-126 ,חגחז 

. 1956 /(עם ביבד מפורט 1 ז) 

שמ. א. 

מדיאה ( 6£10 ת!\), דמות במיחללוגיה היוונית, קוסמת, בתו 
של איאטם, מלך קולכיס שבאסיה הקטנה. מ׳ פעלה 
תחילה כפיה מיטיבה וסייעה בכשפיה לארגונאוטים (ע״ע). 
בנוסחאות של מסורת מאוחרת-יותר היחה לכוהנת בעלת 
כשפים מזיקים. אהוב-לבה, יאסון בן איסון, מלך יולקוס 
שבתסאליה, השיג בעזרתד. את גיזת-הזהב מקולכיס ובכך 
הבטיח לעצמו את ירושתו. השניים חיו בקורינתוס, עד אשר 
עזבה יאסון, בדי לשאת לאשה אח בתו של קריאון מלך 
קורינתוס. מ׳ התנקמה בו באכזריות: כמתנת-נישואים שלחה 
לכלתו שמלת-זחב נד,דרת, שעלתה בלהבות על גופה. מ׳ 
הרגה את ילדיד, מיאסון, ובמרכבה רתומה לדרקונים מכונ¬ 
פים נמלטה לאתונה, שם נישאה למלך איגום (ע׳׳ע) 1 אולם 
בגלל מזימותיה להרוג את בנו תסום, גורשה מאתונה, ולפי 
גרסה מאוחרת, עזרה לאביה לחזור לכס-המלוכה בקולבים. 

דמותה וגורלה שימשו נושא ליצירות־ספרות רבות! מהן 
ביוון — למחבר־הטראגדיות אוריפידם (ע״ע) ולמשורר אפר 
לוניוס מרודוס (ע״ע)! ברומי — לטראגדיות של אניום (ע״ע) 






249 


מד יאה — מד ד־ ו:יו! 


250 


ושל סנקה (ע״ע) — שתיהן קרויות ״מ״ — ולשיר האפי 
״ארגונאוטיקה״ של ואלריוס פלאקוס. — מתוך כ 200 עיבו¬ 
דים ספרותיים של האגדות על מ/ שנוצרו עד ימינו. נכתב 
חלק ניכר בתקופת הרנסאנס ואחריה. בספרות האנגלית 
מופיעה' דמותה של מ׳ כבר ביצירתו של צ׳וסר (ע״ע), 
״אגדת הנשים הטובות״ (נהתבה 1372 — 1386 ). בצרפת חיבר 
קורני (ע״ע) את הטראגדיה ״מ'״ ( 1635 ) על־פי הטראגי- 
קנים היוונים. השובה הטרילוגיה הדראמתית של פרנץ 
גרילפרצר (ע״ע), 11655 ז\ 80146116 035 ("גיזת־הזהב"), 
1818 — 1820 . במאה ה 20 תוארה דמותה של מ׳. בייחוד 
בטראגדיות, תוך הדגשת היסוד הפסיכולוגי (האנס הני 
יאן [ 3111111 (] , 1925 ! רובינסון ג׳פרז, 1946 ; דאן אנוה 1946 ! 
ועוד); וברומאן של רוברס גריוז (ע״ע), 0014611 X116 
16666 '•! (״גיזת-הזהב״), 1944 . — מבין האופרות שחוברו 
על מ', הבולטות הן אלו של שארפאנטיה ( 1693 ) ושל 
כרובאי ( 1797 ). 

מ׳ עוררה גם את דמיונם של אמנים רבים. מן התקופה 
העתיקה נשתיירו ציורי-אגרטל אטיים, ציורי-קיר (בגון אלה 
של טימומאכום [ע״ע הלניזם, עם׳ 644 ]), תבליטים וסארקו־ 
פאגים. המתארים תמונות סאגדת־חייה של מ׳. ם׳ שימשה 
גם נושא ביצירות אמנים כאזץ דלאקרואה, גיסטאו מורו, 
ועוד. — וע״ע ארגונאוטים. 

נ. ש,-י. א. ק. 

מדידה וכיול. יחידות-מידה ותקני־מידה: מדי¬ 
דה היא התהליך הכללי של מתן מספרים לתופעות 
טבע, עפ״י כללים לוגיים מסויימים, ובהתאם לשיקולים 
מעשיים. תופעות הניתנות למדידה נקראות גם גדלים. 
ע״י מתן ערכים מספריים (עפ״י שיקולי נוחות בלבד) לתו¬ 
פעות פיסיקליות, מגדירים את היחידות הפיסיקליות (ע״ע), 
הנקראות גם יחידות המידה. כך, למשל, נקבע ה ק ל ו י ן, 
הוא יחידת הטמפרטורה (ע״ע). ע״י ההחלטה (ב 1967 ) לקבוע 
לנקודה המשולשח של המים אח הערך 273.16 , בסולם התר- 
מודינמי של הטמפרטורה. 

לשם שימוש מעשי ביחידות המידח, כלומר לצורך מדי¬ 
דה, משמשות מערכות המשחזרות את התופעות הפיסיקליות 
שלפיהן הוגדרה היחידה, או מערכת המאפשרת השוואה של 
גרף הטעון מדידה עם הגוף המייצג את היחידה (אם היא 
מדוגמת [ע״ע יחידות פיסיקליות, עמ׳ 1756 ). המערכות או 
הגופים המייצגים נקראים ת ק נ י - מ י ר ה: למשל, לצורך 
הגדרת יחידת המסה נקבע גוף תקני ע״י הקביעה כי יחידת 
המסה 1 ק״ג תיוצג ע״י גליל מתכת העשוי מנתך פלטינה 
ואירידיום והשמור בסור שליד פאריס. לעומת זאת, נקבעה 
(ב 1960 ) יחידת האורך, המטר, כאורך של 1,650,763.73 ארכי 
גל של קרינת אטומי קריפטון 86 בין רמות האנרגיה 
45 5 —"קב בוייק. שיחזורה של התופעה האחרונה, במערכת 
המאפשרת השוואה של מספר ארכי-הגל עם אורך גוף 
כלשהו, מהווה את תקן-המידה של יחידת האורך. 

תורת המדידד" המטרולוגיה, עוסקת: א. בשיחזור 
התופעות הפיסיקליותיהימשמשות כתקני-מידה, תוך שימת- 
דגש על הדירות ( 1111:7 ־ 63131 ^ 16 ) מירבית של התופעה. 
ב. בקביעת חגודל של גופים, או גדלים פיסיקליים אחרים 
ע״י השוואה עם תקני־המידח. 

כי ול הוא השוואה של כלי מדידה, או גוף כלשהו, כנגד 


תקן-מידה וקביעת הסטיה של גודל הערך הנמדד מן הערך 
הנדרש, או מחקן-המידד.. כתוצאה מן הכיול נקבע אם החלק 
הנבדק מתאים לתפקידו ובמקרר, של ייצור המוני, אם הוא 
"עובר", "נפסל" או יורד לדרגה נמוכה יותר של דיוק. 
תוצאת הכיול יכולה להינתן הן בצורת "תעודת כיול", והן 
כטבלה או כתיאור גראפי של התוצאה. 

הצורך הקדום במסחר הביא ליצירת מערכות של מ ד ו ת 
ומשקלות (ע״ע), שאיפשרו פיתוח הכלכלה ואח״ב פיתוח 
המקצועות הטכניים-הנדסיים. הגדלים הראשונים ששימשו 
ממערכות מדידה היו שלוש היחידות הבסיסיות: אורך. מסה, 
זמן, וחלק מן היחידות הנגזרות מחן, כגון; שטח, נפח, צפי¬ 
פות ועוד. מתחילה נקבעו תקני-מידד, שונים ממקום למקום 
שד,תפתחו וד,שתכללו ככל שהתפתחה הטכניקה. השוני שב¬ 
שיטות הכביד (ועודנו מכביד כיום) על הסחר ועל אפשרות 
התיאום בין המדענים והטכנאים במדינות שונות. הצורך 
בתיאום הביא לייסוד האמנה הבין-לאומית של ה״מטר" 
ב 20.5.1875 בפאריס, שנחתמה ע״י 20 מדינות. בוועידה' זו 
הוחלט עוד על ייסוד המוסד הבין-לאומי למידות ומשקל 1 ת 
( 4 ?? 1 !! ; 63 ־ 465111 ? 61 0145 ? 46.5 31 ת 10 ז 3 ח־ז 11116 1116311 ( 1 ), 
שיהווה מוסד קבוע בין-לאומי, וכן על בניית מערכת תקני 
מידד, ראשוניים. ה!*?? 1 פ פועל באמצעות 2 גופים: 1 . 
הוועידה הכללית למידות ומשקלות ( 00110131 6101166 ) 0011 
4 ?? 00 : 46511168 ? 61 145 □? 465 ). 2 . הוועדה הבין-לאומית 
למידות ומשקלות ( 01 0145 ? 465 1111011131101131 00111116 
4 ן? 01 ; 650103 ^}. 4 ??ס 0 הוא הגוף היחיד המחליט על שי¬ 
נויים בשיטה המטרית והחלטותיו מקובלות כיום על כל 
המדינות בעולם. בוועידות אלו נקבעות יחידות המידה הבסי¬ 
סיות ותקני המידד, הראשוניים וכן שיטת היחידות הבין- 
לאומית ( 68 ז 1 ם 0 י 1011116111311011314 ו 5161 ע 3 ). במעבדות המוסד 
שבסוד מוחזקים תקני המידה הראשוניים ופועלות מעבדות 
להשוואת תקנים בין המדינות השונות ולפיתוחם. שיחזור 
היחידות הפיסיקליות לשם השוואה עם תקנים משניים נעשה 
ע״י מערכות עדינות ומורכבות, בתנאי מעבדה, שאינם נוחים 
וקלים לביצוע בכל מקום. לכן נעשית עבודה זו במעבדות 
לתקנים בסיסיים, המכיילות בעזרת התקנים הראשוניים מע¬ 
רכות של תקנים משניים ובעזרת האחרונים מכיילים מערכות 
תקנים שלישיים ותקני עבודה המשמשים לבדיקה שוטפת 
של מכשירים או מוצרים. מוסדות מחקר, מכוני תקנים, 
ומעבדות-תקנים תעשייתיות מכיילים את מכשיריהם המ- 
דוייקים במעבדית התקנים הבסיסיים. בישראל קיימת מע- 



• 56 אינטרפרובטויוהעוואה ע 5 ־,מסו התקני 5 א.יוד ו!י 
ש 5 לנריפטו! 80 (נמצא במעננרות חמוכד הביד^אושי בסנור) 




251 


מדידה ו:יו' 


2:2 


בדת תקנים בסיסיים ב״מעפדד, הישראלית לפיסיקד" של 
"המועצה הלאומית למחקר ופיתוח" בירושלים. 

ערכיםמוחלטיםוערביםמעשייםהשווא־ 

ת י י ם. שש היחידות הבסיסיות כיום הן; יחידת האורך — 
המטר, יחידת המסר.—הקיאגרם, יחידת הזמן—השנייה. יחי¬ 
דת הטמפרטורה — הקלווין,'יחידת עצמת הזרם החשמלי — 
האמפר, ויחידת עצמת״־האור — הקנדלה, לגבי התקנים חיסד 
דיים של חשמל, טמפרטורה ואור, קשה שיחזור היחידד, בתקן 
הראשוני ודיוקו אינו גבוה לעומת דיוק ההשוואה של התקנים 
המשניים. בגלל הדרישות הטכנולוגיות הגבוהות אין מס¬ 
תפקים בתקן המוחלט ולכן מחזיקים במעבדות קבוצות 
תקנים משניים בעלי יציבות גבוד,ד, ומשווים אותם, מדי פעם 
בפעם. עם קבוצה בין־לאומית הנמצאת בסור. עי״ב מתקבל 
תקן בידלאומי מעשי הניתן לתיאום בין־ליאומי בדיוק גבוד, 
מערכו התקני. כך, למשל. נקבע התקן המוחלט של יחידת 
עצמת האור ע״י עצמת האור הנפלטת מגוף שחור בעל 
שטח 1/600,000 של מטר רבוע, בכיוון ניצב לשטח, בטמפר¬ 
טורת הקפאון של הפלטינד, ובלחץ של 101,325 ניוטון למטר 
רבוע. יחידה זו ניתנת לשיחזור בדיוק של 1% +. לעומת 
זאת, אפשר להחזיק בקבוצת מנורות מיוחדות אשר ע״י 
השוואת עצמת האור שהן מפיקות ניתן לחזור על עצמה 
זו בדיוק של ±0.01% , כלומר, פי 100 . התקנים המעשיים 
של חשמל הם נגדים תקניים שיציבותם גבוד,ד" המגדירים 
את ד,אוד,ם בדיוק 
גבוה, ותאים ליצירת 
מתח, תאי וסטון, 
המגדירים את הוולט. 
הסקאלה המעשית 
של הטמפרטורה ב¬ 
נויה על נקודות 
רתיחה וקיפאון של 
יסודות מסויימים. 

דיוק המדידה 
ו מ ה י מ נ ו ת ה. לשם 
השגת דיוק גבוד, 
פותחו שיטות מדידד, 
מיוחדות ושימוש ב¬ 
שיטות סטטיטטיות לשם השגת מד,ימנות סירבית בתוצאת 
המדידה. קיימים גורמים רבים המשפיעים על דיוק המדידד" 
חלקם במידד, שהיא ידועה ומשום-כד ניתנים לחישוב ולתי־ 
קח, וחלקם האחר במידה בלתי-ידועד״ ולגבי אלה — מנסים 
לסלק את השפעתם. לדוגמה, כאשר משווים אורך של שני 
סרגלי מדידד. תקניים, יש לד.שעינם השענד, נכונד. כדי לקבל 
הדירות מירבית בד,שוואת ארכם. לשם כך משעינים אותם 

בנקודות לפי נוסחת אירי: ?= 4 , ־ = ל! ג הוא אורך 

הסרגל שמבנד,ו אחיד לארכו, מ — מספר נקודות-ד.משען, 
שוות-מרחק וסימטריות לכל ארכו, ו.! — המרחק בין נקודות 
המשען. בעת השוואת האורך, נמצאים הסרגלים באמבט 
מווסת טמפרטורד, — הנרשמת לפני המדידד, ולאחריה. מק¬ 
פידים על .משקל" שווה של הגורמים השונים המשתתפים 
במדידר,. אם משך זמן המדידד. קצר יחסית לעומת שינוי 
הטמפרטורה באמבט, אפשר לד,ניח כי השינד בטמפרטורה, 
בין שתי קריאות, קבוע בזמן. לכן, נעשות 2 סדרות המדידד, 


הבאות, בקצבי זמן שווים, כאשר ו/. ו 6 הם קריאות הסר¬ 
גלים וז — קריאת הטמפרטורד,: 

א• ב. 

הברל האורך בין הסרגל \ לסרגל 6 הוא לכן 

4 י■ 4 

בטמ 3 ר,),ףןן בדרך זו נכנס כל סרגל למרידד, 

אותו מספר פעמים. ומופיע במדידה באופן סימטרי ביחס 
לסרגל השני. כמו כן "משקלו" של כל סרגל בחישוב האורך 
שווה לזה של משנהו. לשם השגת דיוק מירבי, מוכנסים 
למדידה סרגלים נוספים להשוואה עם שני הראשונים, כדי 
לר,עלות את מספר המדירות. הפרשי האורך שבין הסרגל 
הנמדד לשאר הסרגלים, כולל הסרגל התקני, מחושבים עפ״י 
שיטת הריבועים המינימליים, וההבדל שבין הער¬ 
כים המחושבים וו,נמדדים נותן את מידת הדיוק של המדידד, 
בכל הבדל. 

טעויות מדידה. ניתן לחלק, בדרך כלל, את הטעויות 
במדידה לשני סוגים; 1 ) טעויות שיטתיות! 2 ) 
טעויות-אקראי (ע״ע חשבון טעויות). 

1 ) טעויות שיטתיות, הנקראות גם טעויות אסימטריות, 
יכולות להיות קבועות או משתנות. טעויות שיטתיות קבועות 
הן, למשל, טעות בכיול המכשיר, או טעות הקריאה של 
האדם המודד, אשר יש לו נטיד, לשגות בכיוון מטויים. טעות 
שיטתית משתנד, יכולה להתקבל מתנאי המדידד" כמו מטמ- 
פרטורד, המשתנד, בכיוון מסויים בעת המדידד" טעויות שי¬ 
טתיות שניתן לקבוע את גדלן מאזנים ע״י תיקון מתאים 
של תוצאת המדידד" ולגבי אלו שאין לקבוע את גדלן 
מבצעים את המדידד. כך שהשפעתן תקטן במידת האפשר 
(ר לעיל — השוואת הסרגלים). כך למשל, נוהגים שאותו 
אדם יקרא הבדלים על גבי סקאלה כדי שנטייתו לטעות 
בכיוון מסויים תתאפס בהפרש. לעומת זאת נעשית קריאת 
גודל יחיד ע״י מספר אנשים. 

2 }טעויות-אקראי, הנקראות גם טעויות סימטריות, 
תיתכנה ע״י מספר גורמים רב ביותר, או ע״י גורם שכיוונו 
יגדלו משתנים על פי המקריות. גורמים אלד, הם, למשל, 
שינויי טמפרטורד, בלתי-סדירים, שינוי המתח החשמלי, או 
רעידות המזעזעות את מערכת המדידד,. טעויות אלה ניתן, 
באופן עיוני, לסלק עד למידד, רצויד. ע״י עריכת מספר רב 
של מדידות ומציאת הערך המסתבר ביותר (ע״ע הסתברות). 

עדינות אמצעי המדידה או הגודל הנמדד קובעים גם הם 
את גודל הסטיות בכל מדידה. 

כאשר ניתנת תוצאת המדידה של גודל קבוע צ, מקובל 
לתת, בדרך־כלל, את התוצאר, בצורת ±8 צ, כאשר ג הוא או 
הטעות המסתברת, או הסטייה הסטאנדארטית — שהיא 
הטעות המסתברת מחולקת בגורם 0.6745 , 

נוסף לטעויות המדידה קיימות שגיאות ברישום, וכן טעו¬ 
יות בחישוב התוצאה. למניעת טעויות רישום, מנד.יגים שי¬ 
טות שמטרתן להקטין את הצורך בזכירת הערך הנרשם, 
מחד, ולהקל על זכירתו, מאידך. כמו כן, חוזרים במידת 
האפשר על הרישום כאשר הרושמים מתחלפים. טעויות חי¬ 
שוב נגרמות מחמת טעויות שמקורן בתכונותיו של מכשיר 
החישוב ומשגיאות של האדם המחשב. משום כך, יש להתאים 
את סוג המכשיר לפי דרגת הדיוק הנדרשת. 



;גר דזקב' 




? ר ו מ :} ר 




ה 1 יף רנמרד) 


לוח פכשירי־מדיח? ב 0 כאני<)ה 




















255 


מדידה וכיול — מדים 


256 



סכונת־מדידה (סמררוז) אוניוורמאלית, תיח־ממדית 


המדידה בתעשיה. התפתחות חשובה ביותר חלד, 
בתעשיה בסוף המאה ה 18 עם תחילת הייצור ההמוני של 
כלים מורכבים, כגון כלי נשק. תחילת הייצור בסדרות גדר 
לות של חלפים, ז״א, חלקים הניתנים להחלפה מכלי לכלי, 
נזקפת לזכותו של אילי ויטני £11 ) האמריקני, 

שבסוף המאה ה 18 ייצר 10,600 רובים שניתן היה לראשונה 
לד,רכיבם מחלקים שנלקחו באקראי מתוך הקבוצה. לשם 
ייצור חלפים פותחו שיטות מיוחדות וד,וכנם לראשונה שי¬ 
מוש במדידים — חלקים המשמשים לבדיקת המוצרים 
ע״י השוואת המוצר אל המדיר. לדוגמר" כאשר מייצרים 
גלילים בעלי קוטר אחיד, לשם הכנסתם לתוך קדח בעל קוטר 
פנימי קבוע, יש צורך לאפשר מרווח בין הגליל לקדה לצורך 
שימון, אך אין לאפשר מרווח גדול מדי כדי למנוע בלאי 
מהיר. התחום המותר לשינוי בקוטר הגליל נקרא סיבולת. 
לשם בדיקת התאמת הגליל משתמשים במדידי־עבור ומדידי- 
חייל (!■■= 83118 ס^-זס!! !,!!ב ס*). הבדל הקטרים של המדידים 
שווה לסיבולת הגליל. — וע״ע וצור תעשיתי. 

השוואת המוצר למדיד יכולה להיעשות באופו ישיר 
כבדוגמה הנ״ל או ע״י קומפרטור שהוא כלי מדידד, המודד 
את ההבדלים ביניהם. או ע״י מכונת מדידד, (ממךדה) המר 
דדת את מידות החלק בהשוואה לסרגל מדידה מכוייל. בגלל 
השימוש הרב במדידים הם מתבלים במהירות ולכן יש 
לבדקם בעזרת מדידי־ביקורת השמורים למטרד, זו בלבד 
ודיוקם גבוה משל מדידי העבודד,. יש לבדוק את מדידי הבי¬ 
קורת לעתים רחוקות יותד ולשם כך יש מדידי-אב שדיוקם 
גבוה עוד יותר. האחרונים נבדקים בהשוואה לתקני-מעבדר,. 
ור׳ לוח מכשירי-מדידד, במכאניקה (בעמ׳ 253/4 ). 

גבולות המדידה.' לדיוק המדידד, יש גבולות עיו¬ 
ניים ומעשיים. בתחום גודל החלקיקים היסודיים של החומר, 
האטומים וחלקיהם, קיים גבול עיוני לדיוק המדידה, הניתן 
ע״י עקרון אי־ד,וודאות של דרזנברג (ע״ע). עפ״י עקרון זה 
הטעות בקביעת גודל אהד, מבין ישני גדלים ש וג!, הקשורים 


באופן קנוני(במשוואות התנועה של המילטון [ע״ע קוונטים, 
מכניקת ה-]), תלויה בטעות שבקביעת הגודל השני, ונקבעת 


ע״י הביטוי; , . . 

ת מ י 

11 הוא הקבוע של פלנק. אם למשל הוא הטעות במדידת 
התנע של החלקיק, יהיה הסעות בקביעת מקום החלקיק 
בכיוון התנועה. ואם הוא הסעות במדידת האנרגיה של 
ר,תלקיק,יהיה הטעות במדידת הזמן הדרוש לפעולת הקלי¬ 
טה או הפליטד, של אנרגיד, זו. לדוגמה, בנסיון לקביעת מקומו 
של אלקטרון נעזרים במכשיר אופטי בו "רואים" את האלק- 
טרץ ע״י אמצעי המפעיל עליו אנרגיה מעטה ככל האפשר. 
אודך גל האור הדרוש למדידה של גוף הייב להיות קטן מן 
הגוף הנמדד, ודיוק המדידה גדל ככל שקטן אורך הגל. אולם. 
בעקבות האינטראקציה בין הפוטון לאלקטרון, משתנה התנע 
של האחרון, בגלל מסתו הזעירר" ושינוי זה עולה עם הגידול 
באנרגיית הפוטון, כלומר, עם הקטנת אורך הגל. 

בעולם המאקרוסקופי אין התופעה הנ״ל ניכרת בשל 
המסות ד,גבור,ות. אולם כאן קיימים גבולות מדידה שהם 
בעיקרם טכניים. מהם ניתן לציין במיוחד את הקושי שבעי- 
בור משטחים ישרים ומקבילים, את הקושי בשמירה על תנאי 
מדידה נוחים, כמו טמפרטורה אחידר, ויציבר" ואת ההגבלות 
בשל תכונות אלאסטיות ופלאסטיות של הזזמרים הנמדדים 
והמודדים. הדיוק המושג כיום בעיבוד שטחים מישוריים הוא 
בסביבות 0.01 מיקרומטר. יציבות הטמפרטורה ואחידותה 
המירביות, המושגות כיום בתהליכי המדידה, הן בסביבות 
0 ״ 0 . 001 . 


11 ) 01 ? 6$ ^ 1 ^ 1 ז 1110 )הז 11€ ז 1 ^)ז 01 הז^הז 

־^ X^X, 1881-1934; 11, > 1 ס 0 י 1 כ 132£1 ס 
14 ; 1922/3 ,^• 1 . 1 קק 4 / /ס . 

0(11 1946; פמס 71 ^ 0011 0 ו/' 1 ' .!י! .זי / 

0/ 1954: 8. 

.יד .[ : 1958 ( 0 ^ 010£ ח^ 7£€ , $ 611 ־ 1 ג 6 מ 
0 - 2 :ז 11£011 .( - .^\ ;** 1958 ,ץז 61 ת 01 ז 10 {? ,!!צוציי^^■ . 
5011012^ €,01*1^11^(1x101x5 10 17*107 -^ ; 1964 ,ץק- 01€0 ז:) 11 \ 10£ ז£-ס 
. 1965 , 015 } 1 )%( 1111 ס:א). 1 } 41 , ,£^ןנ 141 .ן 
ה פל. 


מדים (צבאיים), כינוי לתלבושת האחידד, של חיילים 
וקצינים הנוד,גת בהתאם לדרגותיד,ם, ליחידותיהם, 
ולחילותיהם, או בד,תאם לכל הוראה מינהלית או מבצעית 
של הפיקוד העליון. 

הכנסתם לשימוש של ד,מ״ במשך המאה ד, 17 — מקודד. 

היה בשיקולים אפסנאיים ומבצעיים, בהתחשב בגודל היחי¬ 
דות ובתנאי הלחימה. ביגוד אחיד !■,קל על ניפוק שיטתי של 
מלבושי הגייסות מטעם המלכות, ותרם להשלמתם רלהח־ 
לפחם בתנאי-שירות בכלל ובתנאי-להימה בפרס. המ" שימשו 
עד למאה ר, 19 אמצעי-זיהף יעיל בשעת היערכות הגייסות 
וניהול קרב. העדר אמצעי-תקשורת מהירים והיווצרות ענני 
אבק ועשן חייבו את השימוש במ" ססגוניים כדי לאפשר 
למפקדים לנהל את הקרב, ולפקודים — להזדד,ות. בתחום 
המוראל רב היה ערך המ" בגיבוש רוח-ד,יחידד, וטיפוחד, 
ובהטלת משמעת על הגייסות. כלפי חוץ באו המ" להפגין 
יום־יום את עצמת השליט, את טעמו ואת כשרונו האירגוני. 
בימי האבסולוטיזם של המאה ה 18 , שבהם נר,גו לכוף על 
בני־אדם שירות-מאונם, היו המ", בצבעים שונים, גם אמצעי 
בדוק למניעת עריקה. 

בתקופד, הנוכחית צומצם השימוש במדי "שרד" ססגוניים 
לאירועי-חג וטכסים! בשימוש היומיומי הוחלפו במדי עבודה 












259 


מדים — מדין, מדינים 


260 


וקרב, משום שדיוק הקליעה בלחימה המתרנית מחייב את 
הסוואתו הן של הצד התוקף והן של הצד הנתקף, בעוד 
שאמצעי התקשורת והתצפית החדישים מאפשרים בקרה 
ושליטה יעילה על הגייסות גם בלא שילבשו מ" בןלטים. 

מ" בעולם הקדמון: ציורים, תבליטים ופסלים 
מורים שמדיחם של צבאות־קבע במצרים. בבל ואשור היו 
אחידים במידה רבה, ובמיוחד שדיונם וחגורם שהיוו את 
החלק העיקרי, הנגלה לעין, של לבוש החייל. ולא רק בממ¬ 
לכות גדולות מדובר, שנן הפסוק "ויכן להם עוזיהו לכל־ 
הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות" (רה״ב, כו, יד) 
מוכיח על קיום מ" גם במדינות קטנות יותר. מתבליטי 
שושן נוכחים שלפחות משמר־הראש של כורש (ע״ע) היה 
לבוש בגדים אחידים. לשיא בעולם העתיק הגיעו הם" 
בקיסרות רומי. כאן מבחינים בין מדי־שרד למדי־קרב, בין 
מ" לקצינים לאלה של בד״א, ובין סדי הלגיונות לאלה של 
גייסות העור. 

מ" ביה״ב ובעת החדשה: בעוד שבמזרח המשי¬ 
כה קיסרות ביזנטיון גם בתחום המ" את המסורת הרומית, 
פסק נחזג הלבוש האחיד בצבאות אירופה הפאו׳דלית, שדגלה 
בעיקרון של הצטיידות הפרט באמצעיו האישיים. יוצאים 
מן הכלל היו המסדרים האביריים מסוג אבירי ההיכל וההוס־ 
פיטלרים שנהגיהם דמ,ו גם בנידון זה למסדרי־הנזירות 
הנוצריים. שיומרי-הראש ויחידות מובחרות אחרות של שלי¬ 
טים קיבלו לעתים חלקי-לבוש אחידים. יחידות-הקבע הרא¬ 
שונות בצבא צרפת של שרל 11 ז\ (ע״ע) היו לבושות מ" 
שיוחדו להן בלבד• אף כאן היה זה ביחידות של צבא ולא 
בצבא שלם. 

בפרום הזמן החדש רבו האישים שדרשו תיקונים בסדרי 
הצבא ברוח התקופה הקלאסית. כך, לדוגמה, ררש מודיץ 
מנסאו (ע״ע) בתזכיר משנת 1601 כי באשר ללבוש הצבא 
"הברח שיהא אחיד ביחס לצבע ולגזירה. הרגימנטים ןבדלו 
ע״י צבע המכנסים, הפלוגות ע״י סימונים במעילים ודרגות 
הפיקוד ע״י נוצות וסודרים", 

הראשונים שהנהיגו מ" בצבאותיהם הקבועים היו קרומול 
(ע״ע) באנגליה, בשנות ה 50 של המאה הד 1 , לואי ז\^ X 
(ע״ע) בצרפת, והנסיר-הבוחר הבראנדנבורגי, פרידריך- 
וילהלם, ב 1670 בקירוב. 

גיזרת הס" נשארה, מראשיתה ועד היום, מושפעח במידת־ 

מה ע״י האפנה האזרחית. יש ומוצאו של החייל השפיע על 
מלבושו בצבא: בך משקפים מדי ה״הוסארים" את מוצאם 
ההונגארי, יש ומחוז-גיוסם של גייסות השפיע על מדיהם — 
לדוגמה: היחידות הסקוטיות בצבא הבריטי, יחידות בני- 
האלפים באיטליה, והקוזאקים ברוסיה. יחידות של ילידים 
בני-המושבות הטביעו חותם עמוק על אפנת המ" הצרפתיים 
במאה ה 19 . 

מדי החייל כוללים את כל חלקי לבושו, למן כובעו או 
קסדתו ועד למגפיו או נעליו. לימות־הקור או לאקלים גשום 
הותאמו מעילים עליונים או גלימות. לשירות באקלים חם 
פותחו מדי-ה״חאקי״ (הינדוסטאנית: קהאקי — "מאובק") 
הקלים. פריטי-חגור מחודם בצבאות רבים, עד היום, חלק 
בלתי-נפרד ממדי-החייל, ובמשך תקופה ארוכה נחשב גם 
הנשק האישי הקל, כגון החרב והכידון, לחלק מהם". 

עם כל זאת ניתנה, עד לראשית המאה הנוכחית, בכל 
הצבאות עדיפות לשיקולי הופעה חיצונית על תכליתיות הם" 


לצרכי לחימה ולנוחיות החייל. מאז החלו חודרים שיקולי 
הסוואה והסתר לתודעת המפקדות. ראשיתם בתחום הלחמה 
הקולוניאלית (לדוגמה— במלחמת-ר.בורים), ואח״כ הועתקו 
לשימוש כללי, כתוצאה מן המהפכה בכל שטחי הלחמה. 
גוונים של חאקי ואפור וקסדות-פלדה איפיינו את הם" 
במלה״ע 1 , ובמלה״ע 11 הדגישו הדגשה מוחלטת את התו¬ 
עלתיות וד,נוחיות גם יחד. מדי חילות-הים שמרו בכל האר¬ 
צות על צבעם המקורי — כחול-כהה ולבן, וצבע מדי חיל- 
האוויר נשאר ברוב הארצות מראשיתו בגוון של כחול או 
תכלת. 

מדי צה״ל הראשונים, ב 1948 , היו זהים במידה רבה עם 
מדי הצבא הבריטי מתקופת מלה״ע 11 , אף כי סמלי הדרגות 
היו שונים. במרוצת השנים פיתח צה״ל סוגי מ" שהותאמו 
במיוחד לדרישותיו. כגון המי בצבע-זית, אך עדיין ניכרת 
בהם ביום השפעת המ״ של צבאות המערב — בריטניה 
ואה״ב. הצבעים הבסיסיים של מרי-החורף — חאקי-כהה 
לצבא, כחול-אפור לחיל-האוויר וכחול-כהה לחיל-הים — נעו¬ 
צים במורשת האנגלו-סאכסית, והחאקי הבהיר (בד) והלבן 
של מדי-הקיץ אף הם מוצאם בריטי. מדי־השרד הושפעו 
כנראה במידה רבה ע״י אה״ב. בגזרת הס" והכובעים למיניהם 
ניכרת הדוגמה הבריטית, הכומתות השחורות של צה״ל 
מקורן בחיל-השריון הבריטי, והכומתות האדומות מוצאן 
מקורפוס-הצנחנים הבריטי. קסדות צה״ל, לעומת-זאת, מבו¬ 
ססות על דגם אמריקני. עם כל אלה הולכת ומתבלטת מגמת 
צה״ל ללכת בדרכים מקוריות משלו בפיתוח מ״, בייחוד — 
של חיילות. סימני-הדרגות של בד״א בצה״ל הם מקוריים 
ברובם (פסים ישרים במקום הפסים הזויתיים מדגמים שונים 
הנהוגים בבריטניה ובאה״ב), אך בדרגים הגבוהים (רס״ר) 
שוב בולטת ההשפעה הבריטית. בדרגות-דוקצונה הנמוכות 
ניכרת השפעת-מה של אה״ב, אך בסמלי הדרגות הגבוהות 
ניכרת בעליל השפעה בריטית. הס" של משטרת-ישראל 
וסימני-דרגותיה (בד״א וקצונה גם יחד) זהים כמעט עם 
אלד, של המשטרה הבריטית בא״י המאנדטורית. 

• 1 מע ,, 16 ; 1896 , €^ 1 ז>)}{ 1 ז 1 יו 0 ^י 11 ן [ 1 , 1101:01 ^ 1 ..מ 

־(*<£ , 1 , 62.108 ; 1890-1920 , 18 — 1 , 1 ) 2 

.? . 0 . 0 ; 1936 , 1 ו^ו> 8014 
; 1940-42 , 1-11 16 ) 1 {ס ׳<־ן 0 / 

. 1969 1 ז 1 1 ) 4411 

מ. גי־. 

מדין, מךינים, שם עם, או קבוצת עמים, במקרא (בתר- 
גום-ד,שבעים גם 1 : 1616 : 1 ״! מדןם, וכן גם בספר 
ישעיהו שבמגילות ים-המלח [ט, ג! ס, ו]). מ', וכן מדן 
(השר מדנים — ברא׳ לז, לו) — נמנים על בני אברהם 
וקטורה, שנשלחו "אל ארץ קדם" (שם, כה, א-ו). ,.אנשים 
מקנים סוחרים" נזכרים בפרשת מכירת יוסף (שם לז, כח). 
יתרו(ע״ע) חותן משה היה כוהן מ׳ וישב ב״ארץ מ׳" (שמ' 
ב, טו-בב! ג, א}! מקום פגישתו עם משה היה במדבר סיני 
(ראה שמ׳ יח, א-ה), ובני משפחתו נלוו אל ישראל בנדו¬ 
דיהם במדבר (במד' י, כט-לב). בערבות מואב גילו זקני 
מ' איבה לישראל (שם כב, ז), ואלה לחמו במ" ועשו בהם 
הרג רב (שם לא, א—כ). לפרשד, זו היה קשר עם עבודת 
בעל־פעור, שבה נטלו חלק בנות מ' (שם כה, ו — יח). 
בזמן השופטים לחצו המ" קשות את ישראל (שופ׳ ו, א—ז}, 
וגדעון (ע״ע) הכריע אותם הרחק מגבולות הארץ, בקרקר 
(שופ' ח, י), שמקומה כנראה בואדי סרחאן בעבר-דויררן, 




261 


מדין, מדינים — מדינה, אל־ 


262 


על גבול המדבר. לאחר מלחמה זו חדלו המי• להיות גורם 
מדיני או בבאי. 

5 פת נדודיהם של הם" רחבה ביותר: בשכנות למואב 
(ברא׳ לו, לח! במד' כב, ד, ז! כה, א, ו. שו) ולממלכת סיחון 
האמורי (יהר יג, כא), באיזור־הספר של עבר־הירדן, על 
גבול המדבר הערבי (חשו׳ שופ׳ ח, כא, כד), ממערב לאדום 
(מל״א יא, יה), במדבר סיני ובדרד המסחר שביו א״י למצ¬ 
רים (ברא׳ לז, כח). במקורות יווניים־רומיים וערביים נזכרת 
ם׳ בחלקה הצפוני של ערב, וכן על חוף ים־סוף, ולדברי 
יוסף בן מתתיהו (קדה״י ב׳, י״א, א׳) זו היא מ׳ המקראית 
(והשר אונומסטיקון לאוזביום [ע״ע], מהד׳ ע. צ.מלמד,עמ׳ 
650 ). מ׳ זו מזוהה לפי מסורת הגאוגרפים הערבים עם 
מע׳איר שועיב של ימינו, סמוך לעקבה. מסתבר שהיאחזותם 
של המ" בערב חלה בתקופה מאוחרת, משנצטמצם תחום 
מחייתם, אך אפשר שהיישוב בצפון־ערב בתקופה ההלניס־ 
שית־רומית היה המשך ליישוב שמימי המקרא. יש לציין כי 
בין בני קטורה נזכרים שבטים שישבו בצפון ערב: עיפה 
ודדן, ואפשר גם שמשם התפשטו הם" לצפון, למזרח ולמערב. 
במקרא מכונים המ" גם בשם הכולל־הטיפול 1 גי "ישמעאלים" 
(שום׳ ח, כד), 

יש הרואים קירבה בין הם" לבין שבטי הכושו, הנזכרים 
בכתבי־המארות המצריים מהמאה ה 18 לפסה״נ, שנדדו 
במדבריות-ר,דרום של א״י (השו׳ חבקוק ג, ז), ואולי יש 
רמז לכך בסיפור "על־אדות האשד, הכשית" שלקח משה 
(במד׳ יב, א), 

השם מ" חל על חטיבות של שבטים או עמים (ר׳ ברא׳ 

כה, ד) ועל כך מעיד גם אפיה של המלוכה במ׳, במקרא 
נזכרו "חמשת מלכי מ'" בזמן המלחמה במדבר, ו״זבח וצל־ 
מנע מלכי מ׳" במלחמת גדעון, מלכי מ׳ קרויים נשיאים 
ונסיכים (יהו׳ יג, כא: תה׳ פג, יב), תארים הולמים־ביותר 
למשטר שבטי המאוגד בחטיבות! צור נשיא מ׳ נקרא בפירוש 
"ראש אמות בית״אב במ'" (במד׳ כה, טו). 

אפיים הנוודי קירבם לשבטים דומים אחרים — עמלקים 
ובני־קדם. חמ" שבעבר־הירדן נמשכו לפולחן בעל־פעור 
המואבי, ויושבי הנגב וסיני התקרבו לקינים (ר׳ במד׳ י, 
כש! שום׳ א, טז! ד, יא) ולעברים, המ" נודעו כרועים (שמ׳ 
ב, יז) וכרוכלים (ברא' לז, כח, לו), מזמן לזמן פרצו — עם 
שבטים קרובים — ליישובי־הקבע שבסביבותיהם, והמקרא 
מתארם כשודדים מובהקים (שופ׳ ו, ה), 

בזמן המלוכה הישראלית נצטמצמו חמ" לארץ־מוצאם, 
ערב הצפונית, ונודעו כמתווכים בסחר הבשמים והזהב 
משבא שכדרום־ערב לארצות-הקדם (ר' ישע׳ ם, ו), 

בתקופה ההלניסטית הפיקו הנבטים כסף מעפרות ארל מ׳ 
והוציאוהו דרך הנמל מקנה (סטרבו, גאוגרפיקה, זזו 4 ,x , 
26 , 784 ). מ׳ שבצפון־עריב לא נחקרה עד ימינו בשיטתיות 
מדעית. 

וע״ע נבטים: ערב 1 תימא. 

א. ראובני, שם חם ויפת (מפתח, בערנו) תרצ״ב! פ. נאור, 

המקרא והארץ, א/ 42 ־ 45 , תשי״בן ש. אברמסקי, הקינים 

(ארץ ישראל. ג׳, 118 ־ 121 ), תשי״ד; ב. מזר, המקדש בערד 

ומשפחת חובב חותן משה (ארץ ישראל, ז׳, 3 5 ), תשכ״ד 1 

,, 1 ) 1 ; 1878 ,. 1 \ / 0 ,תי)־ז־ 11 \מ . 5 . 11 

./ז .■צ>צ 013 . 14 ; 1879 , 1-11 ..^ 1 ? / 0 

גדז 7 )^/' 01 ז\נ ^ 7/1 , 0811 ^ ; 1890 ,.? 1 261 , 11 

. 1926 , 321-323 , 278-298 

שמ. א. 


מדינה, אל־ ( 11 נ;גג), עיר בחג׳אז (ע״ע) שבצפון־מערב 
ערב הסעודית, העיר השניה במעלת־קדושתה 
למוסלמים! כ 60,000 תוש' (אומדן 1968 ), העיר שוכנת 
בגובה 715 מ׳, בקצהו הדרומי של אגן פנימי גדול — בשו־ 
ליהם המזרחיים של הרי חג׳אז, ובצומת־דרכים חשוב: כאן 
נפגשת דרך־האורך היחידה במערב הצי-האי ערב עם דרך 
החוצה אותו לרחבו ועם דרכים היורדות לאורך נחלים תלר 
לים אל נמלי ג׳ידה, ינבוע ווג׳ שלחוף הים האדום, האגן 
מכוסה ברובו חצץ בזלתי ומוקף גבעות צחיחות! מקורות 
מים (מי־תהום ומי־שטפונות) מאפשרים קיומם של מספר 
נאות־מדבר, אספקת המים למ׳ עצמה מקורה במעין עשיר, 
עין־זרקא בדרומו של האגן, שמימיו מועברים בצינורות-אבן 
מתחת לרחובות העיר. העיר מוקפת מטעי-תמרים נרחבים, 
ובסביבתה מגדלים פירדת וירקות. 

גרעינה העתיק של העיר, בצפון־מזרחה, המוקף חומה, 
נמצא מסביב למסגד הנביא (ע׳ להלן), מסביב לו — העיר 
החדשה. מוקפת חומה אף היא, ובה פרברי־מגורים חדישים, 
שווקים ומקומות־חנייה לשיירות־גמלים. פרנסת העיר מבו- 
טסת. על מעבר שיירות ועל העלייה לרגל! לצרכיה נסללה 
מסילת־חברזל החג׳אזית, שפעלה בין איסטאנבול למ׳ בשנים 
1908 — 1916 . תחנת־חרכבת הסופית נמצאת באיזור המערבי, 
שהיה בעבר הרובע המסחרי. 

היסטוריה. י_ת׳ויב (), שמו הקדום של נוה-המדבר 
שבו שוכנת נד, נזכר כבר, בצורת ״יתרפה״ ( 1 ) 111 ז 1 גן 16 > 1 י), 
בכתבי הגאוגראף תלמי (ע״ע). ממשקי נוודים־למחצה, 
שעסקו בעיקר בגידול־תמרים, התפתחה במאות הראשונות 
לסח״נ העיר! תושביה המשיכו להתפרנס מחקלאות. מ׳ גדלה 
בייחוד עם בואם של שבטי יהודים או מתיהדים; בני קינקאע, 
בני נדיר ולבסוף בגי קריזה, שנהיו לשליטי העיר. באותה 
תקופה ניתן לעיר שמה השני "אל־מדינה", שמקורו ארמי. 
השם המוסלמי "מדינת אל-נבי" ניתן לה, כדרש על השם 
הארמי, רק לאחר מות מחמד. בשלהי המאה ה 5 התיישב במ׳ 
השבט הערבי האלילי בני־כילח, שהיה תחילה בחסות היהו¬ 
דים, ובאמצע המאה ה 6 הצליח ליטול מהם את השלטון. 

שני הפלגים העיקריים של שבט זה, אוס וח׳זרג', נאבקו 
עשרות שנים על עמדות־כוח מדיניות וכלכליות. מאבקם 
הגיע לשיאו במלחמת־דמים שנסתיימה ב 617 . ב 620 הזמינו 
שני הפלגים היריבים את מוחמד להיות בורר עליון (חכם) 
ביניהם. מוחמד, שפעילותו במכה הגיעה באותו זמן למבוי 
סתום, כרת עמם ברית, ובה התחייבו לקבל את מרותו ודתו 
ולהילחם למענו. ההג׳רה, כלו׳ הגירת מוחמד ותומכיו ממכה 
למ׳ ב 16.7.622 , היתה נקודת־מפנה בחיי מ׳. בעזרת אנשי מ׳, 
שנקראו אל־אנצאר (המסייעים), ניהל מוחמר את מלחמתו 
במכה עד לכניעתה ב 630 . מ׳ היתה העדה המדינית הראשונה 
שחייה היו מבוססים על חוקי האיסלאם, שאותם גיבש מוחמד 
בתקופת שהותו בה. 

תחילה התייחס מוחמד בסובלנות אל תושביה היהודים 
של מ׳, אך סופו שהסתכסך עמם. בני קינוקאע ובני נדיר 
הלכו בגולה, וכל הגברים מבני קריזה, להוציא 3 מומרים, 
נידונו למוות ב 627 ונטבחו. 

מוחמד מת ונקבר במ׳, במסגד שהוא עצמו סייע בהקמתו. 
הקבר והמסגד (תמ': ע״ע אסלאם, עמ׳ 957/8 , 978 ) נחש¬ 
בים בעיני המוסלמים כמקום השני בקדושתו אחרי הכעבה 
במכה. מ׳ היתה בירת מדינת-האיסלאם ומקום-מושב הח׳לי- 




263 


מדינה, אל־ — מדינה, מדע־המדינזז, תודות מדיניות 


264 


פים הראשונים, עד שהה׳ליף הרביעי עלי (שלט ב 656 — 
661 ) העביר את בירתו לבופה שבעיראק. לאהר־מכן ישבו 
בה מושלים מטעם הח׳ליף. ב 682/3 , ב 762/3 וב 786 פרצו 
בם׳ התקוממויות נגד הה׳ליפים, וכולן דוכאו. במאות ה 7 
וה 8 היה בה מרכז תרבותי חשוב, ומרכז להקר החדית׳ 
(ע״ע). ב 1517 נכבשה מ' בידי התורכים, — על קורות מ׳ 
בעת החדשה ע״ע חג׳א״ז, עט׳ 133/4 . 

ח. ז. הירשברג, ישראל בערב, 132-119 , 147-138 , חש״ו! 

. 14 .' 13 ; 1916 41111:111 ! ווו 1 זז 4 ^ 11 < 1 ^ ,זג 11 ! 11 ק . 6 - 1 .ז 8 . 11 
,מ £31 .£ ; 6 צ 19 ,. 1 ^) 0 

. 1963 

י. קר. - ע. ס. 

מדמה (מ׳), מדע־המךינה (מה״מ), תורות מדיניות 

(ת״מ). מונחים שונים שימשו לתיאור התופעה 
החברתית הנדונה בערך זה. המונח "מ׳" בעברית והמונחים 
המקבילים בשפות אחרות אינם אלא המקובלים ביותר. 
מונחים אחרים, שיוחדו בעיקר למשטר מטויים, שימשו 
לעתים לסמן את המ׳ בכל צורותיה, כגון מלכות או ממלכה, 
!!!!!!!סחבת! ו 0513111)1x03 ! ברומית ובשפות שנגזרו ממנה, 
ו *!בס׳״״סיזזומ״ס באנגלית. בערך זה נשתמש במונח "מ"׳ 
לציון התופעה בכל התגלמויותיה. 

המשפחה וד,מ' הם שני האירגונים החברתיים הנפוצים 
ביותר בחברה בת־ימינו. המשפחה היא מעגל מצומצם של 
בני־אדם, מבוססת על הנחת קרבה ביולוגית, ומתבטאת 
במגע ובקשר אישי וכלכלי הדוקים; דפוסים מנהגיים ומוס¬ 
דות פורמאליים, עם כל חשיבותם, ממלאים בה תפקיד משני. 
מעגל המ׳ הרבה יותר רחב, ובה הולכת וקטנה חשיבותם 
של המגע האישי בין הנכללים במסגרתה ושאר המאפיינים 
האישיים המשותפים להם, ולעומתם הולך ומתבלט יסוד 
הכפיפות להסדר נורמאטיווי המשליט את הו¬ 
ראותיו ומוסדותיו בעזרת מנגנון כפיה 
מאורגן. ניכרת מגמה לייחס למ׳ מעמד נישא מעל לשאר 
האירגונים המבקשים להדריך את התנהגותם של בני-אדם, 
ולהעניק לה עדיפות נורמאטיווית על פני סמכויות אחרות, 
אם לא סמכות כפיה לבדית. וכן ניכרת מגמה להכיד בלגי¬ 
טימיות של מערכות נורמאטיוויות ואלרגוני־כפיה אחרים רק 
אם מוסדות המ׳ אינם מתנגדים לכך. בניגוד למסגרות-כפיה 
אחרות שואפת הט׳ לזכות בציות לא רק מכוח אמצעי-כפיה 
יעילים, אלא ג□ משום שחובת הציות למוסדותיד, ולהוראו־ 
תיה נראית מוצדקת, לגיטימית. את המ׳ מאפיין צירוף זה 
של לגיטימיות (ע״ע), אמצעי כפיה יעילים, וקיוס-של-קבע 
(בניגוד לאירגונים שאינם בני-קיימא), נוסף על התביעה 
לעדיפות על פני אירגוני-חברה אחרים. היחסים בין המ׳ 
לכפופים לה הם יחסי שלטון, ובהם ניתן להבחין בין 
המנגנון השולט או השכבה השלטת — השליטים, לבין 
כלל הנחשבים לחייבים בציות לשלטון — הנשלטים. 
הבחנה זו היא יחסית, ואותו יחיד יכול להופיע בהקשרים 
שונים ־— ביחוד במשטר דמוקראטי — הן כמשתתף בהליכי 
השליטה והן כאחד מציבור הנשלטים. 

בצורותיה העיקריות קדומה המ' ונפוצה עד כךי כך, 
שניתן לראותה כאפיינית למין האנושי. מקומה של המ׳ 
בתוך כלל התופעות והמוסדות החברתיים עשוי להשתנות 
לפי אפיו של משטר מדיני, ולפי התפתחותם של מוסדות 
חברתיים אחרים. לא הרי מעמדד. של המ׳ בהשוואה לשאר 
המוסדות החברתיים בחברד, לא־ריכוזית, פלוראליסטית ולי¬ 


בראלית, כהרי מעמדה בחברה ריכוזית, אחידה ונוטה לטו־ 
טאליטאריות. אין להפריז בחשיבות המ' כפי שזה נעשה 
בכתבי אפלטון, הגל והאסכולות הקרובות לפאשיזם, אך אין 
להפחית בערכה בפועל וביכלתה להשפיע הרבה על עיצוב 
דמותה של החברה. 

מקובל לומר, שקיומה של המי מותנה בקיומם של שנים 
או שלושה רכיבים: השלטון, האוכלוסיה, ומאז שנעלמו מ" 
של נודים — השטח. אין לקבוע ממדים מינימאליים להקף 
האוכלוסיה והשטח של פ", ובעבר היו מ" רבות אשר מספר 
תושביהן וגודל שטחן היו קטנים ביותר. אולם בתנאים 
מודרניים אין נוהגים להתייחס ברצינות למ" "ננסיות" (כגון 
אנדורה, ליכטנשטיין, מונקו וסן־מרינו). באשר להקף השל¬ 
טון, נוהגים להגדיר כמ׳ במובן הצר אירגון אשר שלטונו 
טוען לאי-תלות מבחינה נורמאטיווית במ׳ אחרת (כלר 
שסמכויותיו — ולאו דוקא אפשרויותיו למעשה — אינן 
מוגבלות מידי מ' אחרת). תכונה זו של "אי־תלות" מוגדרת 
גם כ ע צ מ א ו ת או ר י ב ו נ ו ת. אך יש שמשתמשים במונח 
זה גם במובן רחב יותר, לגבי אירגונים לא-ריבוניים מסו־ 
יימים: "מ״-חסות"(פרוטקטוראטים), מושבות בעלות אוטו¬ 
נומיה מוגבלת (כגת הדומיניונים הבריטיים עד 1931 והודו 
עד 1947 ) ואיזורים אוטונומיים בפדראציות (בין שהם נקראים 
,מ"", "רפובליקות", ,.ארצות", "קאנטונים" או כל שם אחר). 

התפתחות ה מ'. ידיעותינו על ראשית התפתחותן של 
מ" היו, עד לפני דורות מספר, שאובות מאגדות עמי־קדם 
כפי שנשתמרו בספרות העתיקה, כמה ממקורות אלה ייחסו 
את תחילת המ׳ להתערבות גורמים על־אנועזיים! אחרים 
רמזו על תקופה קדומה, "תור הזהב", כשלא היתה החברה 
זקוקה להסדרי כפיה ושלטון, אלא חיתה בתנאי חופש תוך 
שיתוף־פעולה מרצון. שתי תפיסות אלו השאירו את רישומן 
על הוגי־דעות של אסכולות שונות, שייחסו את הסידורים 
המדיניים להשראה אלוהית או, להפך, להשחתת המידות 
שבעקבותיה כפו שכבות משתלטים בכוח את מרותן על 
חברה בת־חורין או שהבריות ראו צורך להסכים ביניהם 
על הנהגת סדרי-שלטון(ראה להלן, עמ׳ 281/2 ). עם תחילת 
התגליות במאה ה 15 ניתנה אפשרות לעמי המערב לעמוד 
על צודות ההסדרים המדיניים בקרב עמים ושבטים באמרי¬ 
קה. באפריקה, באסיה ובאוקיאניה שדרגת-זזתפתחותם של 
כמה מהם היתה פרימיטיווית למדי. במאה ה 19 החלו אנתרו¬ 
פולוגים וסוציולוגים לבחון הסדרים אלה בדיקה מדוייקת. 
אין ודאות כי צורות המ׳ הפרימיטיוויות שנבדקו בידי 
חוקרים אלה תואמות את המ' בעבר הרחוק, אך חומר זה 
העשיר את ידיעותינו ואיפשר לנו לעמוד על שלבי התחלתה 
של המ' במידה רבה יותר. 

מהשוואות אלו נראה, כי תחילת המי נעוצה בהתרחבות 
המסגרת החברתית הקבועה מעבר לקבוצה המשפחתית המ¬ 
צומצמת. סמכות היתד, גם בתוך המשפחה — לאב, לאם, 
לזקנים, לגיבורים או לבעלי כשרונות או תכונות מיוחדים. 
גם סמכות זו נשענה, כשלא היה די בה עצמה, על כפיה 
באמצעי־עזר, אולם כל עוד לא חרגה המסגרת ממעגל המש¬ 
פחה, ניתן לראות את הקשר האישי ההדוק, את "דוקבו- 
צה הראשונית" ((!!!סזס !■!נבמת?), כהגדרת הסוציולוגים, 
כמאפיין העיקרי, ואת הממסד והכפיה המתלווים אליו — 
כתופעת-לוואי. אך ככל שהתרחבה המסגרת מעבר למשפחה 
והיתר, לקלאן(בית-אב) או שבט, ובעיקר כאשר נוספו אליה 




265 


מדינה, מדע-המדינה, תודות מדיניות 


266 


כמה שבטים ובתי־אב (תכופות מכוח כיבוש) והתרחב 
מעגלה מעבר לישיבה בנקודת־ישוב אחת או לקבוצת־נוודים 
הנשארים בכפיפה אחת — הצטמצם היסוד של המגע האישי 
הישיר והתגבר יסוד הסמכות הממוסדת והנשענת על מנגנוני־ 
בפיה. יש מעדיפים להשתמש לגבי חברה במצב זה בכינוי 
הסתמי "חברה פרימיטיווית" ולייחד את המונח "מ׳" לאירגון 
שלטוני מפותח יותר. אולם כאן נשתמש במונח "מ"׳ גם 
לגבי חברה פרימיטיווית החורגת מעבר ליחסי־משפחה כש¬ 
קיימים בה יחסי-שלטון. היא פרימיטיווית מבחינה מדינית 
(להוציא אח ראייתה כפרימיטיווית מבחינת דפוסי-חרבותה 
ויחטי-הכלכלה בתוכה) מחמת העדר הדיפרנציאציה 
באשר לנורמות השוררות בה ובמוסדותיה! 'במ׳ מפותחת 
מבחינים אנו בנורמות המקובלות בה לפי תחומי-התנהגות 
שונים שהן באות להסדירם, וכן לפי הסמכחות השונות 
שמכוחו הנורמות תקפות. כד ברורה ההבחנה בין הוראות 
משפטיות לבין מצוות הדת, צווי המוסר, דרישות ההיגיינה 
או גינוני הנימוס, וכן הד,בחנה בין תפקידים ונושאי־תפקידים 
במנגנון המ׳ לבין אלה שבמוסדות הדת, הרפואה ועוד, 
למרות השפעות גומלין ותחומי־גבולין ביניהם. 

כנגדם הנורמות בחברד, ובמ׳ הפרימיטיווית עשויות כאי¬ 
לו מעור אחד ותקפות מכוחה של סמכות אחת. הדת או 
הנוהג, או צירופם, מאצילים מקדושתם על בולן. שיטות 
עיבוד־הקרקע, נימוסים, סדרי־פולחן, שיטות ריפוי־מהלות, 
סדרי אכילה, יישוב סיכסוכים והענשת עבריינים וכן מעמדם 
של זרים — כולם נראים כלולים באותה מערכת נורמות. 
הוא הדין לגבי מנגנון נושאי־תפקידים. החברד, קטנה,' עקב 
היותה פרימיטיווית, וסיבות רבות מונעות את גידולה; תנאי 
בריאות לקויים, העדר נשק משוכלל המאפשר צוד בהיקף 
גדול, העדר ידע חקלאי־טכנולוגי המאפשר פרנסת בני־אדם 
רבים, והעדר אמצעי תחבורה ותקשורת המאפשרים למשול 
ביעילות על פני שטחים נרחבים. במקביל קטן מנגנון השלי¬ 
טה, אינו מורכב ואינו מגוון. אותו אדם או אותו הבר-אנשים 
בעמדת הסנדרגות בחברד, מאחדים ביניד,ם תפקידים המת¬ 
פצלים בחברד, המודרנית לדתיים, צבאיים. שיפוטיים, רפו¬ 
איים. כלכליים, תפקידי מיסוי, תכנון הנדסי, מדיניות חוץ 
ועוד. 

אופי זה של ד,חברד-ד,מ׳ הפרימיטיווית מסייע להבנת 
העובדד" שד,סטאטיות בד, מרובה מהדינאמיות. פרט להחלטות 
תד-פעמיות, 'כהחלטות־ביצוע או פסקי-דין, אין הנורמות 
שבר, נתפסות כפרי פעולד, מכוונת של בני-אדם המוסמכים 
לחוקק, לקבוע מדיניות או להכריע, אלא כנובעות ממקור 
מטאפיסי (מאגי או דתי) או ממסורת המקודשת מכוח עתי- 
קותד,. נושאי התפקידים אינם מוסמכים לפגוע במקורותאלד" 
ומכאן איטיות השינויים עד שבעיני בני דור אחד אין הם 
נראים. לפיכך ניתן לבנות חברד,-מ׳ כזאת: מ ם ר ת י ת. 

המעבר מן ד, מ' ד,פרימיטיווי ת או המסרתית 
לצורות מדיניות מפותחות יותר בא עם תחילת הדיפרנצ¬ 
יאציה בין התפקידים השונים ודיפרנציאציה מקבילד, בין 
נושאי-ד,תפקידים. הצעד המכריע, ואולי הראשון, בתהליך 
זה הוא ההפרדד, בין תפקידי הפולחן וד,רפואד, לבין תפקידי 
הבטחון והכלכלה ומסירתם לנושאי תפקידים שונים, ד,כוד,ן 
ווורופא מצד אחד, המצביא וד,פוםק בעניינים כלכליים מצד 
שני, מתגבשים כשתי "רשויות" בפרדות, למרות הקשר האי- 
דאולוגי שביניהם הנובע מפעולתם במסגרת נורמאטיווית 


דתית־מנהגית משותפת. בעיית השפיטה מסובכת יותר. עד 
היום ישנם סוגי שפיטה היונקים את ערכיהם ממקורות נור־ 
מאטיוויים שונים. וסוגי שופטים (במובן הרחב של המלה, 
לרבות דיינים. בוררים, בתי-דין פנימיים של תאגידים ובדו¬ 
מה) שסמכותם יונקת בעיקרה ממערכת נורמאטיווית אחרת 
ולא ממוסדות המ׳. 

בעקבות הדיפרבציאציד, הראשונד, הולכים ונוצרים מנ¬ 
גנוני התפקידים הראשיים, המלווים בחלוקת-עבודה והת¬ 
מחות. מתגבש מנגנון מיוחד לענייני בטחון בצורת קאדרים 
צבאיים וכוחות משטרתיים. נוצרת תודעת הבדל מהותי 
בין תחומי הפעולה המדינית לבין תחומים אחרים. תפקידי 
יישוב-םיכסוכים, כלר, תפקידי-שפיטד" מתארגנים אף הם 
יותר ויותר במסגרת מנגנון מקצועי. תפקידי המ' מתרבים 
ומנגנונה גדל ומתחלק לרבדים מקצועיים ימדרגיים: צורת 
היחסים בין רבדים אלה, בינם לבין עצמם וכן בינם לבין 
"הנשלטים", היא המשקפת את "המשטר המדיני". 

עם הדיפרנציאציה בין המ׳ לבין מערכת הנורמות של 
הדת וד,מנד,ג, הולכות וקטנות היציבות והסטאטיוח של 
הסדרים ונורמות מדיניים. גם אם מוסיפים לראות את המ׳ 
ומוסדותיה ככפופים לדת ולמנהג, גךלד, האוטונומיה של 
מוסדות המ׳ במסגרת כפיפות עקרונית זאת. מוסדות ד,מ׳ 
(למעשה, הרבדים העליונים של מנגנונה) רשאים עתה 
לשקול בדעתם בהתאם לנסיבות ולצרכים בתחוס-פעולה 
נרחב למדי, ונוצרת מערכת רחבר, של נורמות הנקבעות 
מלכתחילה ובמפורש כפרי רצונם של מוסדות המ׳. נורמות 
אלו, אין איצטלד, של קדושה עוטפת אותן, וד,ן נתונות איפוא 
לשינויים מצד ד,מ'. 

אין ד,מ' עוברת משלב לשלב באורח ספונטאני, ואף לא 
על פי חוק היסטורי כלשהו. השינויים וההתפתויות באים 
בתגובה למאורעות ולהתנגשויות שונים הפועלים על הסדר 
החברתי. גורמי-ד,ד,תפתחות העיקריים הם; כיבוש, והצורך 
להסדיר מחדש את היחסים בין הכובשים לנכבשים! הבדלי 
רכוש! תסיסה רעיונית, ובייחוד הופעתד, של דת חדשה. 
חשובות לא פחות השפעות הנובעות מתופעות טבע, כגון 
בצורת, שיטפון, מגפד" הבדלי אקלים (בתוצאה מנדודים או 
משינויים אקלימיים באותו איזור)! ובן השפעות שמקורן 
בחידושים וד.מצאוח טכנולוגיים, וביחוד במאבק בין יחידים, 
משפחות ושכבות חברתיות שונות על עמדה, יוקרד, ושלי¬ 
טה. ~ לא כל מ' חייבת לעבור שלבים אלה. מ׳ שהוקמה 
בחברד, שאינה פרימיטיווית (כלר שכבר חלו בד, דיפרנצ¬ 
יאציה בנורמות, חלוקת-עבודד, בכלכלה והתפתחות טכנולו¬ 
גית). ושעברר, כבר לשלבי התפתחות מורכבים יותר, תתארגן 
מלכתחילה על בסים מגוון ו״מפותח" יותר. כל שכן אירגון 
מדינתי שקם על הריסות מ׳ קודמת אינו חוזר לשלבי- 
התפתחות קודמים, אלא משקף במידד, מסויימת את ההת¬ 
פתחויות שחלו באותה חברד, לפני הקמח המ' (אף שפעמים 
ייתכנו נסיגה ו״פרימיטיוויזציה" חלקית). ופעמים שמ׳ שחב¬ 
רתה בלתי מפותחת (אם כי לא פרימיטיווית לחלוטין) 
תלבש מיד עם היווצרד, צורות אירגוניות מפותחות למדי 
כחיקוי למ" אחרות או בהשפעתן. תופעה זו קרתה בימינו, 
עם הקמתן של מ" חדשות מרובות-מוסדות בחברות "נח¬ 
שלות". 

הבדלים חברתיים ב א ו כ ל ו ם י ה. במ" מפותחות 
פחות־או-יותר ניתן להבחין בגורמי־שוני רבים, מהם חכרו- 




267 


מדינה, מדע-המדינה, תורות מדיניות 


268 


כים במישרים ברמת ההתפתחות החברתית בכללה, וביחוד 
בהתפתחות הכלכלית ור,טכנולוגית, מהם המושפעים מנתוני 
טבע, ומהם — מנתונים דמוגרפיים וחברתיים. כיבוש איזו־ 
דים מאוכלסים, מלחמות שבהן נלקחו שבויי־מלחמה, הפליות 
שמקורן או צידוקו בתפיסות דתיות, וכן השתלטות מדינית 
או כלכלית של בעלי הכוח או בעלי-הרכוש על שכבות 
אחרות הולידו בעבר את תופעת העבדות, ובצורה חריפה 
פחות — את הבדלי המעמד בין שכבות המקורבות לשלטון 
לבין שכבות הכפופות להן. חבדלי־מעמד דומים מצויים גם 
בפנים המשפחות ובין היחידים שבמי. 

בצורה חריפה פחות, קיים גם כיום חוסר-שודון בין בני־ 
אדם מבחינת מעמדם בגלל התייחסותם לגזעים, דתות, לאו¬ 
מים או שכבות כלכליות שונים. אך בצידו של חוסר השוויון 
ניכרת מגמה לראות בעקרון השוויון של בני־אדם בעיני 
המי וחוקיה יעוד מאד נעלה. הצו "משפט אחד יהיה לכם, 
כגר כאזרח יהיה" (דקרא כד, כב) הוא מהביטויים הקדומים 
למגמה זאת. במי רבות חלה במאות האחרונות התקדמות 
ניכרת לקראת הגשמתה, והיא גוברת למרות כל ההשפעות 
הנגדיות. בדורות האחרינים ניכרת מגמה מקבילה לצמצם 
את הפער בין בני־אדם גם מבחינה כלכלית. הבעיה אינה 
בכד שלאחד עמדה יותרת על פני חברו בעיני המ׳ ומרסדו־ 
תיה, אלא בכפיפותו הכלכלית של אדם לחברו ובהבדלים 
בולטים ברמת הכנסתם ומחיתם. תחיקה סוציאלית, הגנה 
על מעוסי-יכולת, דאגה לשיפור מעמדם הכלכלי, עידודן 
של צורות כלכלה שיתופיות, ריכוז גורמי־הכלכלה העיקריים 
בידי הרשויות הציבוריות, הנטיה לקראת "מדינת-סעד" 
(£) 513 5 ז 1£3 פ¥ג), והתנועה הסוציאליסטית לזרמיה — הם 
ציוני־דרך למגמה הזאת. 

ריכוזיות ופיזור בסמכויות השלטון. בכל 
שט׳ מתפשטת מבחינה גאוגראפית, גדלה חשיבותה של 
חלוקת הסמכויות השלטוניות בין המרכז והפרזות. גם בעולם 
העתיק היו מ" דהבות־ידיים שהשלטונות המרכזיים שלטו 
בהן ביעילות רבה למדי בעזרת חילות־מצב ופקידים הכפו¬ 
פים למעשה להוראות המרכז. הסדר מסוג זה איפיין, למשל, 
את רומי העתיקה, אולם נוכח קשיי התקשורת לפני העידן 
הטכנולוגי, התבססה בניהול מ" שיטת ה ד צ נ ט ר א ל י¬ 
ו צ י ה. גם כשהיו השליטים המקומיים מתמנים מטעם המרכז 
וכפופים להוראותיו, התרכזו בידיהם סמכויות שלטוניות נר¬ 
חבות, ולמרכז קשה היה לא רק להשאיר לעצמו את סמכות 
ההכרעה בעניינים ספציפיים או את קביעת המדיניות, אלא 
אף לפקח על האופן שבו הפעילו המושלים המקומיים את 
סמכויותיהם. תכופות עבר מוקד הפעולה השלטונית כולה 
מן המרכז אל יחידים או מוסדות במקום, שזיקתם למרכז 
היתד, מלכתחילה חלשה ביותר או שנחלשה במרוצת הזמן. 
הפאודליזם (ע״ע) והאוטונומיה (ע״ע) הן שתי 
הצורות המובהקות של דצנטראליזציה מרחיקה-לכת בזמנים 
הקדם־מודרניים. במובנו הצר משמש המונח דצנטראליזציה 
לתיאור שיטה מנהלית שלפיה מעביר השלטון המרכזי חלק 
ניכר מסמכויות־ההכרעה לפקידיו המקומיים הממונים מטע¬ 
מו! שיטה זו מקובלת במידד, מרובה גם במ" אחידות. 
השלטון העצמי — האוטונומיה — מתבטא בסמכות האוכ¬ 
לוסים במקום או באיזור, והגופים שרואים בהם את 
נציגיה, להכריע, בתחומים שקבעו המוסדות הכלל־ 
מדינתיים, בעניינים הנוגעים אליה. בתקופה המודרנית, 


ובתנאי תקשורת מפותחת, שוב אין צורך אובייקטיווי בפיזור 
קיצוני של סמכויות השלטון, אך מניעים פסיכולוגיים ואי־ 
דאולוגיים (מסורת, עקרון ההגדרד, העצמית של קבוצות- 
אוכלוסים) ממשיכים לפעול באותו כיוון, וכך מתקיימים גם 
בימינו דפוסים של דצנטראליזציה ושל שלטון עצמי מקומי 
ואיזורי. יש הרואים בכך יתרונות מבחינת היעילות, אך 
בעיקרו של דבר מתקיימות צורות שלטון אלו מכוח ההרגל 
או בגלל הערך החיובי שרבים מייחסים להן. 

מי שבה אין אוטונומיה מעבר לנקודות מקומיות, נוהגים 
לכנותה מי אחידה. מ׳ הבנדה כולה או רובה על יסוד 
איזירים אוטונומיים נקראת פדראציה. כשמעמדם של 
האיזורים האוטונומיים כה חזק ומעמדו של המרכז כה חלש 
(להלכה או למעשה) עד שניתן לראות את צירופם כאיגוד 
של מ" יותר מאשר כמי אחת, נוד,גים לקרוא לכך קונ- 
פדראציה (ברפובליקה), ואוניה אישית, או רא¬ 
לי ת (במלוכות). כשביקשו, לאחר התפוררות הקיסרות 
הבריטית, לשמור בצורה כלשהי על זיקה בין בריטניה לבין 
מושבותיה לשעבר — נתחדש לצורך זה הכינוי חבר העמים 
( 1111 ו £1 ׳״י 11 סמ 1 ת 001 ), ובעקבותיו נעשה גם בצרפת נסיון 
להקים אירגון משותף שנתכנה חבר העמים הצרפתי (-מזיס 
שצובןתג■!) מגוג"■!!"). איזורים אוטונומיים, פדראציות וקונ- 
פדדאציות, פעמים שהם קיימים בשל מסורת היסטורית בלבד. 
כגון באה״ב, אולם חשיבות מיוחדת נודעת לצורה זו של 
חלוקת סמכויות בין המרכז לאיזורים כשקיימים בין האיזו- 
דים הבדלים אתניים (לאומיים, לשוניים, דתיים) בהרכב 
האוכלוסיה, כגון בקאנאדד" בשוייץ ובהודו. 

בעיה אחרת הכרוכה בחלוקת הסמכויות השלטוניות 
והחשובה לגבי אירגון השלטון, הן במרכז הן ברחבי המ׳, 
היא זו של ריכוזן בידי אותו אדם או חבר-אנשים, או 
הפרדתן ומסירתן לידי יחידים או מוסדות שונים. בעיה זו 
קשורה קודם־כל בשיקולי המגרעות והיתרונות שבטיפוח 
ההתמחות לעומת טיפוח התיאום. לבעיה זו גם צד פחות 
טכני ויותר עקרוני: ריכוזן של סמכויות שלטוניות ביד אחת 
פירושו מסירת כוח עצום לאותו אדם, לאותו מוסד, או לאותה 
רשות, לרבות מתן האפשרות לנצל את סמכויותיו כראות 
עיניו, לטובה או לרעה. בכל שתחומי-סמכויותיו רחבים 
יותר, קשה יותר לרסנו ולפקח עליו למעשה אפילו ע״י 
מנגנון פיקוח משוכלל. לעומת זאת, חלוקת הסמכויות והפ- 
רדתן הן כשלעצמן גורמי ריסון ופיקוח הדדי של נושאי 
התפקידים השונים. משום כך נוטות מ" רבות לדפוסים 
מגוונים שהצד השווה שבהם הוא בחלוקת התפקידים השל¬ 
טוניים ובהפרדתם, וזאת למרוח ההאטה בקצב הפעולה 
השלטונית, ההפרעות ההדדיות והסירבולים ששיטה זו מאפ¬ 
שרת. "הפרדת הרשויות" זו, שעיבודה התיאורטי הוא פרי 
יצירתם של לוק (ע״ע) ומונטסקיה (ע״ע) ושדורות של 
מלומדים טרחו לשכללה מאז, קודמת למעשה לניסוחה 
האקאדמי, ובצורות שונות ממשיכות כל המ" ללכת בה אלא 
אם בן הן נתפסות לדפוסים כגון המונארכיה האבסולוטית 
והרודנות. הרצון למנוע השתלטות של יחידים בעלי סמבויות- 
שלטוניות מרובות הביא לנטיה למסור תפקידים מכריעים, 
כגון חקיקת חוקים, קביעת מדיניות כללית, ואף הכרעה 
בעניינים ספציפיים חשובים, לגופים קולקטיוויים (פאר- 
לאמנטים, ממשלות, מועצות עיריות, ועדות למיניהן) ולא 
ליחידים, בהנחה שהגוף הקולקטיווי, העשוי לפעול באיטיות 



26) 


מדינה, מדע־המדינה, תורות מדיניות 


270 


רבה יוחד מאשר היחיד. לא זו בלבד שיחליט החלסד, 
שקולה יותר אלא שחבריו יפקחו זה על זה וירסנו איש 
את רעהו. 

מיון המשטרים. בבר הוגי-דעות בעולם הקלאסי, 
ובייחוד אפלטון, אדיסטו ופוליביוס, הקדישו שימת-לב רבה 
לניתוח משטרי המ". כדי לעמוד על טיב משטרה של מ׳ 
מודרנית, אין להסחפק בקריטריון אחד בלבד, אלא בקרי¬ 
טריונים שונים, דרק צירופם ייתן תמונה ברורה פתות־אר 
יותר של ההסדר המדיני הקיים. הקריטריונים העיקריים הם 
אלה: 

I . קריטריון פורמאלי של מיסוד הצמרת 
ה ש ל ט ו נ יית. לפי קריטריון זה מבחינים אנו בין מ ו נ א ר¬ 
ב י ה (מלוכה) לבין רפובליקה. המונארכיה היא לכאורה 
משטר שבו מקובל כלגיטימי וכהסדר־של־קבע שלטון־של־ 
יחיד. אולם מצב אשר'בו מפעיל המלד (או הנסיד) למעשה 
סמכדות נרחבות של שלטון (מונארכיה אבסולו¬ 
טית) הוא בימינו יוצא-דופן! לרוב מוגבלות סמכויותיו 
הממשיות של הנסיך (מונארכיה מוגבלת או חו¬ 
קתית [קונסטיטוציונית]). או שהנסיך ממלא תפ¬ 
קידים ייצוגיים בעיקרם (מונארכיה פארלאמנטא- 
ר י ת). 

רפובליקה היא כל משטר שבאורח עקרוני אין בה 
מקום למלך. היא מבוססת על העיקרון (הפיקטיווי לפעמים) 
שצמרת השלטון מייצגת שכבות רחבות יותר הבוחרות בה, 
לרוב לתקופה מוגבלת בלבד. 

קריטריון פורמאלי זה אינו יכול לשמש יסוד להבנת 
אפים של משםרי-מ׳', שהרי שוודיה ואתיופיה, בריטניה 
וערב־הסעודית, קאנאדה וספרד (זו האחרונה ללא מלר) 
הן כולן מלוכות: ואה״ב ובריה״מ, סין הלאומנית וסין הקו¬ 
מוניסטית, ישראל ומצרים — כולן רפובליקות. לפיכך טעון 
קריטריון פורמאלי זה השלמה בקריטריונים ממשיים. 

II . קריטריונים ממשיים. בבדיקת קריטריונים 
ממשיים למשטרים המריניים אין לסמוך על התיאור ששליטי 
מ" וחוקותיהן מתארים רשמית את משטרם, אלא בכל מקרה 
יש לבדוק את המציאות המדינית וד.חברתית לגופה, מציאות 
זו מעורבת היא, ובדרך כלל נמצא באותו משטר תערובת 
של מאפיינים שונים. אך כאשר מאפיין אחד מתבלט מעל 
לאחרים, רשאים אנו לראות בו קריטריון עיקרי לצורך סיווג 
המשטר. קריטריונים עיקריים במובן זה הם אלה; 

1 . הקריטריון שלמקורהלגיטימאציהשל השל¬ 
טון, כלר, המקור שממנו, לגירסת השליטים והמוסדות המדי¬ 
נתיים, שואבים הם את זכותם המוסרית לשלוט ואת חובת 
האוכלוסיה לציית להם. יש להבחין, לפי זה, בין משטרים 
הסכמיים, שבהם נובעת הזכות לשלוט בעיקרה מהסכמת 
האוכלוסיה ומותנית בהמשך הסכמה זו, לבין משטרים א ו - 
ס ו ר י ם א ר י י ם, שבהם יונקת זכות זו ממקורות אחרים. — 
הבחנה זו קרובה לאחרת, בין דמוקראטיה לבין אוליגארכיה, 
אך אינה זהה עמה, מצויים משטרים אוליגארביים המבססים 
את עצמם במידה מרובה על הסכמת האוכלוסיה, ולעומתם 
משטרים שיש בהם כמה מסימני הדמוקרטיה, המצדיקים את 
עצמם בהתייהסות למקורות שאינם תלויים בהסכמה זו 
ושבוחם יפה גם בהעדרה. 

2 . הקריטריון של המימד הכמותי של המשתתפים 
בתהליך ההכרעות השלטוניות. לפי זה ניתן להבחין בין 


משטרים דמוקראטיים לבין אוליגארכיים. לגבי 
הדמוקראטיה המימד הכמותי הוא רק אחד מיסודותיה (אשר 
ליסודות אחרים — ראה להלן, עמי 288/9 ), אך בהעדרו אין 
דמוקרטיה. הדמוקרטיה, לפי זח, מחייבת שלכלל האוכלוסיה 
המבוגרת, או לרובה הגדול, תהיינה הזכות והאפשרות להש¬ 
תתף בהכרעות שלטוניות, ביחוד בהכרעות באשר להרכב 
המושלים ולקביעת המדיניות. לגבי המשטרים האוליגאר- 
כיים, יש לעמוד על זהות השכבה או השכבות המשתתפות 
באורח מכריע בתהליכי השלטון. מכאן ההבחנה בין משטרים 
מעמדיים (תאוקראטיים,אריםטוקדאטיים,פלו- 
ם 1 ק ר א טיי י ם,'צ ב א י י ם), משטרים שבהם מתרכז השלטץ 
בקבוצות-צמרת אידאולנגיות-מפלגתיות, ומשטרים שבהם 
מתרכז השלטון במידה בולטת בידי יחיר (משטרים מונ ן- 
קראטיים, דוגמת המלוכה האבסולוטית והרו¬ 
דנות של יחיד). בתאוקרטיה שואב להלכה המשסר 
את סמכותו ממקור על-אנושי, אולם ביטויו המעשי הוא 
בשלטון קבוצת-צמרח של מוסד דתי. במ" שבהן היו הרשויות 
המרכזיות חלשות, היתה נפוצה צורת האוליגארכיה הקרויה 
פא ודל יזם. 

3 . חשיבות מיוחדת נודעת בימינו להבחנת משטרים לפי 
מידת התערבותם של השלטונות בחיי היחיד 
והחברה. רגילים לכנות ליבראלי משטר המצמצם את 
התערבותו עד למינימום (על המונח ליברליזם עברו 
כמה חילופי-משמעויות, ע״ע! ור׳ להלן, עמ' 287/8 ). טו¬ 
ש א ל י ט א ר י הוא הכינוי למשטר הנוטה להתערבות מרובה, 
כמעט כוללת, בחיי היחיד והחברה, יהיו האינטרסים והמגמות 
שהתערבות זו מכוונת לקדם אשר יהיו! הפעלתה היעילה 
של התערבות מירבית כזאת כרוכה באמצעי-לחץ חריפים. 
במונופולין על אמצעי תעמולה ותקשורת ובמנגנון-כפיה 
נמרץ (ע״ע טוטליטריות). 

4 . קריטריון המעמיק לחדור למשמעות החברתית של 
משטרים מדיניים יותר מקריטריונים אחרים הוא זה הממיין 
אותם לפי האינטרסים וההשקפות שהמשטר מיועד 
לטפח. בענין זה יש להיזהר מפני תפיסות "מוניסטיות" 
המייחסות למשטר כלשהו מגמה יחידה, לפי שהן פשטניות 
מדי. תחומי התעניינותה של כל מ׳ בימינו הם בהכרח כה 
מרובים ומורכבים והצרכים החברתיים שכל מ׳ מפותחת 
רואח לעצמח כורח לעסוק בהם הם כה מגוונים, עד שמשטר 
חייב לפעול בכיוונים רבים בעת ובעונה אחת ולאזן ביניהם. 
אולם בדיקה מדוקדקת של משטר זח או אחר עשויה לתעלות, 
שהדגש בו הושם במגמה מסויימת הזוכה לעדיפות. לפי זה 
יכולים אנו לקבוע כי משטרים מסויימים מייחסים חשיבות 
מיוחדת להסדר מסויים של בעיות אתניות־לאומיות, של 
ערכים דתיים או של אינטרסים והשקפות-עולם הנוגעים 
ליחסי כלכלה והברה. 

(א) בעבר היו מרובות הם"(לאו דווקא תאוקרטיות), שראו 
כאחד מיעדיהן העיקריים את טיפוח הערכים, המצוות והמעמד 
של ד ת זו או אחרת. בזמננו מועטות הן המ" שעודן דוגלות 
בגישה זו, ושרידיה העיקריים הם מפלגות דתיות העושות 
למען חיזוק השפעתה של דת מסויימת במי ובחברה, והכרה 
בדת כלשהי בדתשלטתאורשמיתאו בעלת ז כ ו י ו ת- 
יותרות במ׳. הנטיה כיום היא לקראת שוויון הדתות 
השונות במ' על בסים של ת מ י כ ה ש ו ו ה מצד המ׳ בדתות 
השונות או על בסים של הפרדת המ׳ מכולן וראיית 




271 


מיינה, מדע־המדינה, תורות מדיניות 


272 


השתייכותם של האוכלוסים לדת זו או אחרת (או אי־השתיי־ 
כותם) כעניינם הפרטי. ראוי לציין כי סיסמת ההפרדה יכולה 
למעשה לבטא מגמות מנוגדות של א ה ד ת המשטר לתודעה 
דתית ולאירגונים דתיים, של אדישות כלפיהם, ושל 
איבה. למרות הנטיה הנפוצה לפלוראליזם דתי ולשוויון 
בין הדתות, ניכרים ברובן הגדול של המ" סימני קשר הדוק 
יותר בין מוסדות המ׳ לבין אחת הדתות, בדרך־כלל — דתם 
של רוב האוכלוסים. 

(ב) לעומת ההלשת הגורם הדתי בסולם הקדימות של 
המ" בדורות האחרונים, גברה רגישותן של מ" לגורם 
הלאומי. רגישות זו ועצם התעצמותה של התודעה הלאו¬ 
מית החל בסוף המאה ה 8 נ גרמו שהעמדה כלפי הבעיה 
הלאומית הפכה להיות אחת ממגמות־היסוד במספר גדול 
של מ" (ע״ע לאים). 

(ג) הרצון'לעצב את היחסים הכלכליים בט׳ עפ״י הרפוס 
הנראד, למעצבי המשטר תופס מקום מרכזי. לפי זד, ניתן 
להבחין קודם כל בין משטרים רכושניים, המחייבים 
עקרונית את הרכוש הפרטי והיזמה הפרטית בתחום הכלכלה, 
לבין משטרים סוציאליסטיים, השואפים לבסס את 
הכלכלה, לחלוטין או במידה מרובה, על בעלות העובדים 
או על בעלות כוללת של המי (ור־ להלן, עמי 289 — 291 ) על 
ענפי המשק המכריעים בה. גדל מספרן של המ" שבהן 
מושגת פשרה וקיימים, זה בצד זה, שנים או שלושה מגזרים 
של המשק הפרטי, הממלכתי (או בבעלות חטיבות השלטון 
המקומי ודואיזורי) והקואופרטיווי. 

השקפות של הליברליזם הראדיקאלי, של תנועת הפועלים 
הבאה לירי ביטוי באיגודים מקצועיים ושל המפלגות הסו¬ 
ציאליסטיות, וכן הרצון למנוע נהירה מוגברת של שכבות 
מעוטי־היכולת אל הסוציאליזם הצמיחו גם במ" רכושניות 
נטיה לדאוג לשכבות אלו. על רקע זה צמחו בראשית 
המאה ה 19 ניצני התחיקה הסוציאלית. המ׳ — יהא משטרה 
אשר יהיה — מתערבת במידה גדלה וד,ולכת בתחומי חיים 
שונים כגון תנאי־עבודה, הבטחת משכורות־מינימום, חינוד־ 
חינם, שירותי בריאות ציבוריים וסיוע או ביטוח לעת־זקנה, 
למקרי־מחלה ולמובטלים. הרכוש הפרטי עצמו, גם כאשר 
היחס אליו חיובי, הועמד בפיקוח השלטונות באשר לשימוש 
הנעשה בו, וזאת — נוסף על שיקולים אחרים — כדי למנוע 
ניצול מופרז של מעוטי-היכולת בידי בעלי הרכוש הפרטי 
ומנהלי מפעליו. ולד הולכות מ" רכושניות מפותחות ונהפכות 
למדינות-סעד או רווחה. מימון השירותים הסוציא¬ 
ליים נעשה במידה מרובה ממיסוי פרוגרסיווי, 
המסייע לצמצם את הפער בין עשירים לעניים. התפתחות 
זו, וכן התרחבותם של המיגזר הממלכתי וד.מיגזר הקואו- 
פרטיווי, מצמצמים גם את הניגוד החריף הקיים לכאורה 
בין צורות הכלכלה במ׳י הרכושניות לבין אלו שבמ" בעלות 
משטרים סוציאליסטיים, 

(ד) מאז מלה״ע 11 גברה, ביחוד במ" שפיגרו מבחינה 
טכנולוגית וכלכלית, מגמת הפיתוח. למעשה היתד, תמיד 
מגמה זו לנגד עיניהם של שליטי כל מ׳ שיצאה מהשלב 
המסרתי-הפרימיטיווי, אולם כיום נפוצה מגמה זו במידה 
כד, גדולד, י ותופסת מקום כה חשוב בסולם הקדימות של 
מעצבי-מדיניות, עד שאין לפסוח עליה בסקירה על המטרות 
החברתיות-הכלכליות של מ״ ימינו. במספר רב של מ״ — 
ויהיו מאפייני משטדיר,ן מבחינות אחרות אשר יהיו — הפד 


"הפיתוח" ליעד ראשון במעלה. דבר זה נכון ביחוד לגבי 
רוב ד,מ" האפרו־אסיאניות החדשות, וכמעט באותה מידה 
נכון הדבר לגבי מ" אמריקה הלטינית וד,מ" הסוציאליסטיות! 
גם בשאר ד,מ" עומד הפיתוח בשורה הראשונה של היעדים 
הרשמיים. המשמעות הניתנת בימינו ל־פיתוה" הוא, בעיקרו 
של דבר, תיעוש והעלאת הרמה הטכנולוגית 
ככל האפשר (ע״ע מודרניזציה). מטרות אלו נועדו, 
לטווח ארוד, להמציא סיפוק ואושר מירבי לאוכלוסים. אולם 
למעשה— ולטווח קצר— מתרכזים מאמצי־הפיתוח בתיעוש 
ובהשגים טכנולוגיים, עד שמטרות אחרות, כגון העלאת רמת 
הבריאות, החינון־, והעלאת רמת המחיה של מעוטי־יכולת, 
הופכות למשניות, ומטפחים אותן רק במידה שהן תורמות 
לתיעוש הכלכלה ולמיכונה. כשיעדי "הפיתוח" דורשים 
לצמצם את הפעולה בתחומים המשניים, אין המשטרים 
הדוגלים בלהט בפיתוח מהססים להקריב את ההתקדמות 
בשאר התחומים ואת סיפוק צרכיה המידיים של האוכלוסיה 
למען זירוזו של תהליד הפיתוח במובנו הצר. כן עדים אנו 
למקרים שבהם מוסברות סטיות מן האידאולוגיה המדינית 
וד,חברתית הרשמית (לרוב — דמוקראטית) בכורת לכפות 
על האוכלוסיה צרכי פיתוח אשר רק "משטר חזק" מסוגל 
לקדמם בקצב הרצוי. לא תמיד ניתן לקבוע מתי מצדיק 
הצורד האובייקטיווי את הסטיות מן האידאולוגיה המוצהרת, 
ומתי משמשים צרכי הפיתוח מעין צידוק נוח למשטר רודני. 

5 . צורת משטר שחשיבותה רבה בימינו היא הרודנות 
(דיקטטורה, ע״ע). אין משתמשים כיום במונח זה לתי¬ 
אור משטר בדומה לרומי העתיקה, שמפקיד בידי יחיד, לזמן 
מוגבל, סמכויות־שלטון ברפובליקה, והפקדת סמכויות זו 
נעשית מידי המוסדות החוקיים, אלא לציון משטר הדומה 
יותר ל ט י ך נ י ה (ע״ע) ולדיקסטורה של סוף הרפובליקה 
הרומית. המאפיין את הרודנות במובן זה הוא צירופם של 
שלושה סימנים; 

( 1 ) ריכוזן של סמכויות שלטון בידי יחיד או קבוצה 
קטנה!( 2 ) העדר פיקוח יעיל על הפעלת השלסון!( 3 ) מניעת 
האפשרות המעשית של הוצאת השלטון מידי הרודן באמ¬ 
צעות הליכים חוקיים ומסודרים. אין הרודן חייב לעלות 
לשלטון דווקא בכוח! תיתכן עלייתו גם בדרך חוקית, למשל, 
עליית היטלר לשלטון ב 1933 ! אולם משניכרים שלושת 
הסימנים האמורים לעיל, ניתן לראות בו רודן. אין הרודן 
צריך להיות דווקא בעל הסמכויות הפורמאליות, ודי 
בכך שלמעשה מרוכז השלטון בידיו (דוגמאות: סטאלין 
לפני 1939 , כשאף לא היה חבר בממשלת בריה״מ אלא 
מזכיר המפלגה הקומוניסטית; שישאכלי בסוריה, בעת 
שכהונתו הרשמית היתה רק בצמרת הצבאית! באטיסטר, 
בקובה, כשלא היה נשיא המ׳). תיתכן רודנות של קבוצה 
קטנה, כמו בצרפת בתקופת הטרור ב- 1792 — 1794 , ברוסיה 
לפני השתלטותו של סטאלין ובשנים שלאחר מותו, וכן 
בכמה רודנויות צבאיות שבהן נמצא השלטון בידי כת- 
קצינים. אולם בגלל החשד ההדדי והקנאה הקיימים כרגיל 
בין חברי הכת, נוטה רודנות קבוצתית להיות יעילה פחות 
ויציבה פחות מאשר רודנות של יחיד, ותכופות היא משמשת 
שלב-מעבר לרודנות של יחיד או למשטר לא-רודני. ככל 
שהקבוצה השלטת גדולה יותר, מתגברים בתוכה הגיוונים 
וחילוקי־הדעות, וקשה לדאות בשלטונה רודנות ממש. סיסמת 
"הדיקטטורה של הפרולטריוך■, שהועלתה על נם ברוסיה 



273 


מדינה, מדע־המדינוז, תורות מדיניות 


274 


לאחר המהפכה ושייחסה את השלטון למעמד שלם, לא 
תאמה מעולם את המציאות, שהיתה רודנות של קבוצת־ 
צמרת במפלגה הקומוניסטית או — בתקופת מטאלין — של 
יחיד. מבחינה אידאולוגית, אפשר לומר שהיחד, זו "רודנות 
למען הפרולטריוך. 

רודנות היא צורת־שלטון שאינה מתיימרת להיות לגי¬ 
טימית כשלעצמה לאורך ימים, אלא מחפשת את הצידוק 
לקיומה בתנאי־הרום או בשאיפה להגשים יעדים אידאולו־ 
גיים. במלוכה, שבד, רואים את מעמד המלך כלגיטימי, נדירה 
הרודנות. לעומת זאת נפוצה הרודנות ברפובליקות בעת 
משבר עמוק. גורמים שונים מביאים לרודנות: תאוות־שלטון 
ללא־מצרים, אכזבה מצורות־שלטון שאינן יציבות ואינן 
יעילות, כמיהת ההמונים לדמות של מנד,יג, מגמת שינויים 
קיצוניים ומרחיקי־לכת בחברה שקשה להנהיגם בשיטות 
מתונות יותר. המגמה האחרונה, ביהוד אם יש לה צביון 
אידאולוגי חזק, מצדיקה התערבות השלטץ בחחומי־חיים 
מרובים, וד,יא שהולידה את הטיפוס של הרודנות ד, ט ו ט א ־ 
ליטארית האפיינית למאה ה 20 . 

6 . צורת־משטר שלא הופיעה אלא במאה ה 20 היא 
הפשיזם (ע״ע). המאפיין אותו הוא צירוף רעיונות השאר 
בים ממקורות שונים וד,נתפסים בחריפות ובהגזמה יתרד" 
פרט לרעיון הקורפוראטיווי, שיש בו מן המקוריות. יש 
בפאשיזם יסוד חזק של לאומנות, והענף הנאצי של התנועה 
הפאשיסטית הוסיף עליו את הגזענות, וכן של האדרת המדי¬ 
נה כמכשיר המיועד לשרת את הלאום. אין היחיד או מכלול 
היחידים רשאים להעמיד את דעותיהם ואת האינטרסים 
שלהם כנגד טובת הלאום והמדינה, ורק העילית, כלו׳, הפא- 
שיסטים, הם מפרשיה. מבנה של התנועה הפאשיסטית עצמה 
הוא מדרגי, תהמנהיג" ד,וא בעל השראה וחוש היסטורי 
ההופכים אותו למורד,-הדרד המוסמך של הלאום, הפאשחם 
אוסר מפלגות מתחרות ואף הלכי־רוח מתחרים. מכאן הת¬ 
נגדות עקרונית לדמוקראטיה ולליבראליזם ונטיד, לטוטא־ 
ליטאריות. כשם שהמ' מצווה להעמיד את יעודיה מעל 
לטובת אזרחיה, מצווה היא לד.עמידם מעל לזכויות ולאינ¬ 
טרסים של מ" ולאומים אחרים (גם פאשיסטיים בכלל זה), 
ואין צורך לרסן את השימוש בכפיד, ובאלימות לא כלפי 
פנים ולא כלפי הוץ, התנגדות נמרצת של הפאשיזם לתנועה 
הסוציאליסטית מוסברת בכד שתנועה זו מחלישה את אחדות 
הלאום, בד,דגישד, את הניגודים בין המעמדות ובכך שהיא 
אינטרנציונאליסטית ולא אתנלצנטרית מיסודה. עם זאת, אין 
חפאשיזם מהסם לפגוע באינטרסים של בעלי־ד,רכוש כשטובת 
ד,מ׳ דורשת זאת, ובמספר משטרים פאשיסטיים ומעיד 
פאשיסטיים(איטליה, ארגנטינה, גרמניה) נעשה חרבה למען 
העלאת רמת־מחייתם של הפועלים. לשם תיאום המאמצים 
בתחום הכלכלי ולשם הרגשת רעיון אחדות האומה, יש 
לארגן את המ׳ לפי ענפי כלכלה ועיסוקים, ורומעסיקים 
וד,עובדים יכריעו בצוותא במוסדות של הענף (זה הוא הרע¬ 
יון הקורפלראטיווי, שרק בחלקו התגשם במשטרים פאשים- 
טיים). הקורפוראציות, המודרכות תמיד בידי תאי המפלגה 
הפאשיסטית הפעילים בתוכן, מיועדות להיות תחליף לא רק 
לאיגודים מקצועיים אלא גם למוסדות פארלאמנטאריים. 

בין שתי מלחמות העולם סיפק הפאשיזם את מאודיהם 
של רבים: הוא הבטיח לבעלי-רכוש ערובה מפני הידרדרות 
לקראת חברה סוציאליסטית, נתן למהוסרי-ד,רכוש הרגשת 


השתתפות במוסדות המפלגד, וד,מ' ואף דאגת מה לצרכיהם 
החמדיים, לחסידי רעיונות עליתיסטיים — משטר בנוי 
בהתאם לכך, ולכולם — הרגשת שותפות בלאום "עליוך' 
ובמ' בעלת עצמה ותודעת-אדנות. כוח-משיכד, מיוחד היה 
לפאשיזם בשכבות מתוסכלות בגלל תבוסה-במלתמה או 
בגלל אבדן יוקרה ופרנסד,. משטרים פאשיסטיים במלוא 
מובן המלה תפסו את השלטון רק באיטליה ובגרמניה (בגוון 
הנאציונאל־סוציאליםטי) אד רבים מיסודות הפאשיזם נקלטו 
לזמן-מה במשטריהן של ארגנטינה, חונגריד" ספרד, פולניה, 
פורטוגל, רומניה, הארצות הבלטיות, ובתקופת ווישי — אף 
בצרפת. תנועות פאשיסטיות קמו גם במ" אחרות, ושרידיהן 
ממשיכות לפעול גם לאחר מלה״ע 11 . 

7 . בעקבות הקמתן של מ" עצמאיות מרובות באיזורים 
שאינם מפותחים אחרי מלה״ע 11 , הופנתה שימת לבם של 
חוקרים רבים לקריטריון נוסף למיון המשטרים, והוא הקרי¬ 
טריון של מכלול הדפוסים וד,תפיםות החברתיים הנהוגים 
בחכרד, כלשהי. מכלול זד, הוגדר בפיד,ם כתרבות מדי¬ 
נית או תרבות אזרחית (£: 1:111 ט€ , 01111031 ^), 

המסבירד., לדעתם, את החווי המדיני בצורה מציאותית יותר 
מאשר בדיקת המבנה וד,מוסדות הפורמאליים. אף שהתר־ 
בויות המדיניות מרובות ומגוונות, נוטים לייחס חשיבות 
מיוחדת לשני דפוסים יסודיים; הדפום של תרבויות "ד,מ" 
המפותחות", שהושפעו השפעה עמוקה מהערכים והטכנר 
לוגיה של העולם האירופי-הצפון אמריקני, ושהגיעו לאינ־ 
דיווידואליזציד, ולאטומיזציה מרחיקות־לכת בחיי החברד, — 
מבאן! ודפוס התרבויות של "ארצות מתפתחות" או "נח¬ 
שלות", בעלות ארחות-תיים מסרתיים הקשורים עדיין קשר 
אמי׳ן למסגרות'משפחתיות ושבטיות, ובעלות טכנולוגיה 
וכלכלה פדימיטיוויות למדי — מכאן. 

סקירה על התפתחות המשטרים. בכל תקופה 
ובכל איזור-תרבות היו טיפוסי משטרים אפיינים ונפוצים 
יותר מאשר אחרים. בין שבטים נודדים ובמ" זעירות, שהן 
בעצם מ״-עיר או מ״-כפר. אם בעולם הקדמון ואם בזמנים 
מאוחרים יותר, היה לרוב צירוף של שלטון ראש-שבט עם 
מוסדות, כגון מועצת זקנים או ראשי-משפחות, ואפילו אסיפת 
כל הגברים בגי־דושבט. ככל שהתרחב שטח ר,מ", גדלה הש¬ 
פעתו של השליט העומד בראש המי, וקטן חלקם של מוסדות 
אחרים, בין מ" המזרח הקדמון, נטו הגדולות שבד.ן, כשהצ¬ 
ליחו הרשויות המרכזיות לד,שתלט על כל השטח, לשלטוך 
יחיד של מלוכה אבסולוטית שנשענה על מנגנון דתי ועל 
ביורוקרטיד, ורוסנה מידיד,ם. במקום שהשלטון המרכזי היה 
רופף, הצטיירו כבר אז דפוסים מעין־פאודאליים. 

לעומת-זאת, במ״-ערים, בין שמשטריהן נטו לצד מלוכה, 
תאוקרטיה, אריסטוקרטיה או דמוקרטיה, הרבו שכבות 
רחבות-למדי של האוכלוסים להשתתף בהכרעות שלטוניות. 
כך היו בחטיבות המדינות הזעירות של א״י הקדומה, של יון, 
ושל רומי בראשית ימיה דפוסים של שלטון ייצוגי ושל 
דמוקרטיה ישירד, (שהיו, אמנם, מבוססים על אי-שוויון 
קיצוני בין אזרחים חפשיים לבין עבדים). עם הרחבת תחומי 
חמ" בעולם ד,ד,לניםטי נהיר, שלטון־יחיד רווח ואפייני ורק 
בערים ובאי־אלו מובלעות אוטונומיות השתמרו שרידי הש¬ 
תתפותן של שכבות רחבות-יותר בשלטון. אותו תד,ליך של 
מעבר דפוסי השלטון לשכבות מצומצמות יותר ולטיפוס 
מונארכי-ביוקראטי חל גם ברומי עם התרחבותד,. באירופה 




275 


מדינזז, מדע־תמדינה, תורות מדיניות 


276 


של ימי־הביניים ובס" האיסלאם רווח שוב הדפוס המונארכי 
בעל מנגנון ביורוקרטי ומתכונת פאודלית, שפירושה יחי¬ 
דות שלטון קטנות, מאורגנות בצורה מדרגית רופפת, ובבל 
אחת מהן שליט־יחיד ששאר השכבות באוכלוסיה משועבדות 
לו. שלטון "רפובליקני" המבוסס על השתתפות בשלטון של 
שכבות רחבות יותר או נציגיהן היה קיים בערים אוטונד 
מיות, במ" שהוקמו סביב עיר מרכזית (ביחוד באיטליה 
הצפונית), בכפרים ובאיגודי כפרים ועדים (שווייץ, ארצות 
השפלה): אך רעיון השתתפותן של שכבות רחבות־יותר 
בשלטון לא נעלם גם בשאר המ" בימי־הביניים. 

התפתחותה של הכלכלה באירופה של ימי־הביניים הביאה 
בעקבותיה דיפרנציאציה חברתית רבה יותר מאשר זו שהיתה 
מצויה במשטר הפאודלי. לקבוצות חברתיות מסויימות — 
כגון הסוחרים — היה משקל כלכלי נכבד. במקומות רבים 
נעזרו בהם השליטים במאבקיהם עם מתחרים מקרב האצולה. 
קבוצות חברתיות אלו ביקשו להבטיח לעצמן גם כוח מדיני, 
ובד״ב נעשה הדבר תחילה על חשבון האצולה. 

ניתן לתאר את חברת יה״ב הפאודאליים כבעלת מבנה 
אנכי, דמוי־פיראמידה, שבו היתה זיקתו של האדם אל אדונו 
הפאודאלי קובעת את מעמדו החברתי והפוליטי. השינדים 
בכלכלה יצרו בהדרגה מבנה חברתי שניתן לתארו כאפקי 
יותר, שבו חזקים־יותר קשריו של אדם עט בני־מ עמדו. 
בבר במאה ה 13 ניכרו ניצניה של השתקפות שותפות־ 
הענין המעמדית בגופי השלטון. והמ׳ הקתיה לעתים מ' 
מעמדית משקפת את המבנה החברתי החדש, שביטויו הפוליטי 
הוא מ׳־ייצוג פארלאמנטארית. בלחץ הנסיבות קמו גופי־ 
נציגים של הכמורה, האצולה, תושבי הערים ואן׳ איכרים 
חפשיים ונאבקו, בהצלחה זעומה, עם השלטון המונארכי על 
חלקם בניהול המ׳. עם חדירת רעיונות ההומאניזם וההסכמיות 
לחברה האירופית, גדלה השפעת הדפוסים הייצוגיים: למע¬ 
שה היתה ההשתתפות בשלטון נחלת שכבות קטנוח למדי, 
אלא שמבחינה עקרונית היו תביעותיהן מבוססות על הלך־ 
רוח דמוקראטי. במספר רב של ארצות רכש לעצמו הדפוס 
הייצוגי, לרוב בדרכי מהפכה, עמדה הולכת וגדלה — 
באנגליה במאה ה 17 ואילך, באמריקה ובאירופה בסוף המאה 
ה 18 ואילך. אמצעי התקשורת המודרניים מאפשרים בתקופה 
המודרנית גם לס׳ גדולה — אם תרבותה המדינית נוטה 
לכך — לפעול בנהלים של דמוקראטיה ייצוגית (ופעמים 
אף באמצעים של דמוקראטיה ישירה — בצורת משאלי־ 
עם), ובעזרת מנגנון ביורוקראטי יעיל יכולה היא להשתלט 
על מרחבים ועל אוכלוסים רבים גם בשיטות ריכוזיות למדי: 
קיומה של אוטונומיה איזורית ומקומית בימינו היא, איפוא, 
תוצאת אידאולוגיה התומכת בשלטון־עצמי של חלקי המדינה 
ולא של כורח המציאות. אולם השפעת הביורוקדאטיה המנ¬ 
הלית גוברת בכל המשטרים: וכן גוברת השפעת המומחים 
בתחומי-חיים שונים, ונוסף על מומחים צבאיים — שתמיד 
היה חלקם גדול בניהול המ״ — גובר גם חלקם של המומחים 
("הטכנוקרטים") בתחומים אחרים בניהול המ׳. נוסף לשכבות 
הביורוקראסיה והמומחים גדול גם במשטרים דמוקראטיים 
כוחה של עלית פוליטית יציבה למדי המורכבת מעסקנים 
הפעילים בקביעות בחיים המדיניים. ובכל המשטרים מפעי¬ 
לות קבוצות אינטרסים וקבוצות אידאולוגיות לחץ כבד 
ביותר על המוסדות הפורמאליים ועל דעח-הציבור כאחד 
(מכאן הכינוי; קבוצות-לחץ). 


בימינו מתיימרים רוב המשטרים להמנות עם הטיפוס 
הדמוקראטי־הרפובליקני, ומגמתם החברתית העיקרית היא 
דאגה למצבם החמרי של הנמצאים בתחתית הסולם של 
החברה מבחינה כלכלית וכן לפיתוח כלכלי־טכנולוגי, שני 
זרמים רבי עצמה נאבקים עם הדפוס הדמוקראסי־הרפובליקני־ 
הסוציאלי,'זרמים שפעמים שהם מנוגדים זה לזה, ופעמים 
שהם שלובים זה בזה. הזרם האחד הוא זה הרואה את המש¬ 
טרים ההסכמיים והדמוקראטיים כדמוקראטיה "פורמאלית" 
בלבד בל עוד שוררים בהם חוסר-שוויון כלכלי ותלות כל¬ 
כלית של אדם בחברו. לשם מעבר לדמוקראטיה מושלמת 
יותר, "מטריאלית", סוציאלית־כלכלית ולא רק מדינית- 
משפטית. מוכנים חסידי זרם זה להשלים עש רודנות לזמן 
מעבר וצימצום חריף של חירות־הפרט. ביטוי של ממש מצא 
זרם זה במשטרים הקרויים "םוציאליסמיים"" או "עממיים" 
(עיין להלן, עמי 289 — 291 ). אולם גם בתוכם מתרבים סימני 
ביורוקראטיזאציה, התגבשות קבוצות־עלית קבועות, ו״הת- 
בדגנוח", ועם תופעות אלו נאבקות תנועות המחפשות פתרון 
במהפכנות הולכת ומחריפה, הפוסחת על שתי הסעיפים בין 
רודנות קיצונית עוד יותר ובין התרת רצועות השלטון ומתן- 
דרור לפעילות-המונים בלתי-ממוסדת עד כדי אנארכיה. 
הזרם השני קורא אף הוא לרודנות, בין כאמצעי לבלום את 
הנטיה לסוציאליזם, בין כדי ליעל את המכונה הדמוקראטית 
הנאשמת בחוסר-יעילות ובחוסר־דינאמיות, בין כדרך לפתח 
בקצב מזורז חברה נחשלת ובין מתוך תאוות שלטון לשמה. 
בהשפעת כל המניעים הללו יש לראות ברודנות מתחרה 
מסוכן לדפוס הדמוקראטי המקובל לכאורה בדורנו. — עם 
זאת, אפייני לדורנו שכמעט כל המשטרים והזרמים המדי¬ 
ניים טוענים שהם דמוקראטיים (כמוכח מביטויים כגון דמו- 
קראטיה עממית" דמוקראטיה מודרכת, דמוקראטיה סוציאלית 
ודמוקראטיה מהפכנית). גם כשהם סוטים מהליכים דמוקרא- 
טיים מסבירים רובם כי הם נאלצים לעשות זאת באורח זמני 
כדי להקים דמוקראטיה מושלמת יותר בעתיד, וכולם מש¬ 
תמשים בכלים השאולים מגנזך הדמוקראטיה (בחירות, 
משאלי־עם) כדי להצדיק את שלטונם' משטרים שהם אולי- 
גארכיים במהותם מונעים בימינו, להלכה או למעשה, את 
התחזקותה של כל אופוזיציה מאורגנת המסוגלת לסכן את 
מעמד המושלים. תכופות אוסרים להקים מפלגות מתחרות 
(אף שבמקרים־מספר מותר קיומן של מפלגות חלשות-ביותד 
או גרורות אחרי שליטים, שאינן מסבנות את ההגמוניה של 
המפלגה השלטת). מכאן ההבחנה בין משטרים ר ב ־ מ פ ל ג¬ 
ת י י ם לבין ח ד - מ פ ל ג ת י י ם. במ" רב־מפלגתיות המתי¬ 
רות חופש דעות וחופש פעולה אופוזיציונית, נודעת חשיבות 
מרובה למידת ההשתתפות וההתעניינות של 
האוכלוסיה בבעיות מדיניות, ודעותיהם של אירגונים וקבו¬ 
צות שונות בציבור משפיעות השפעה מרובה על השלטון. 
השפעה זו היא, כמובן, דו-סיטרית: שליטים בכל המשטרים 
משתדלים לכוון ולהדריך את דעת הציבור בפעולות הסברה 
ותעמולה. ככל שהמשטר מתקרב יותר לטיפוס של רודנות 
טוטאליטארית, זוכה השפעת השלטונות על אמצעי ההסברה 
והתעמולה במעמד של כמעט-מונ ופולין, ודעת-הציבור מוד¬ 
רכת יותר מידי השליטים. 

המי והמשפט. קשר הדוק קיים מלכתחילה בין המ׳ 
למשפט, והוא הלך והתהדק, בתחילה היה המשפט נתפס ברובו 
כסדרת נורמות נפרדת מן המ׳ ושאובה מן המנהג או מצווי- 




211 


מדינה, מדע־המדינה, תורות מדיניות 


278 


הדת ורק מיעוטו היה נובע מצווי המ׳. הם׳ ומושליה היו 
"רשאים", מבחינת התפיסה הזאת, לצוות, לחדש ולשפוט 
בתוך תחום צר זה, ואילו לגבי המשפט המנהגי או המקודש 
בסמכות רתית היו המ" ומושליהן כפופים עקרונית לנורמות 
שלא הם קבעון ואף היו חייבים לשמרן ולסייע בשמירתן 
מצד האוכלוסים, תפיסה זו לא נפגמה להלכה מהעובדה, 
שלמעשה חרגו המושלים תכופות מן המסגרת המשפטית 
המחייבת ופלשו גם לתחומי המשפט המנהגי והדתי. בהעזרם 
בכוח הכפיה שבידיהם ובמנגנון הדתי הנתון להשפעתם, 
אולם כבר בתקופות עתיקות, במ" כגון ס�