שמואל הירשנברג: היהודי הנצחי, 1900 
"בצלאל", ירושלים 


האנציקלופדיה העברית 






^ 1 ס £ ^ ק ס 1 :) ץ ^ £ 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיד (י״ל) וברכה פלאי 


הכרך סודר ונדפס בדפוס מסדה בע״מ, רמת־גן. ההגהות — ע״י עוזר דביו ושרה יפה,. 1.4 ^ 
התמונות הצבעוניות נדפסו בדפוס מסדה. הגלופות הוכנו בצינקונראפיה מ. פיקובסקי, ירושלים 
ציור ומיפוי — ב. י. ברוייר! עוזרות: רבקה קלירם, רעיה שטראי 


כל הזכויות שמורות להוצאה- ביחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.ם־ה! ,זוא*? 4 ז 00 0 א 1 ! 02£15£ ? * 1 ס£\< 1 ב>. 01 זונ>א£ זו 8 ז־מסוזזעיקסס 
££** 15 א 1 סשת־א!*? 



המערבת הכללית לברד י״ד 


העורך הראשי: 
פרום' ב. נתניה ו 


מנהל המערכה: 
א. פלאי, .דז. 4 י 


המברכת המרכזית 


מחלקת מקצועות היהדות : 
מחלקת מקצועות הרוח 
מחלקת מקצועות הטבע 
מחלקת מקצועות הטכניקה: 
עורך־מישנה כללי: 


פרופ׳ יהושע גוטמן, פרום׳ א. א. אזרבף, ד״ר ש. כדימן 
פרופ׳ פ. אקצץ, פרופ׳ ש. ה. ברגמן, פרוס׳ ב. נתניחו 
פרום׳ ישעיהו ליפופיץ 
פרופ׳ שלמה אטינגן 
שמחה ב״ץ, . 1 א 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

שמחה פ״ץ, .* 1 

ש. נ״ץ, ..*.ז\/מקצועות־היהדות! ד״ר פנינה נוה (בת שלה); יהורית פלדמן־זילברפניג, . 1 ונ / סקצועוודהיו״ו 
ד״י ג. ליבוביץ / מקצועות-דסבע; מלבה טיגן, . 1 . 51 ו! / בו־זאניקה וזואולוגיה 


עורכי המדודות הראשיים ככרך 


פרופ'מ. אכי־יונה .. גאוגראפיה היסטורית של א״י! 

ארכאולוגיה כללית וארצישראלית 

פרום' מ. אבנימלד . גאולוגיה 

פדום׳ ש. ארלד,. 5 ■א.׳ז יעייו־יועז) .. ביולוגיה 

פרום׳ א, א. אורבד .תלמוד: ספרות רבנית 

פדופ׳ א. אלכסנדר . פיסיקה 

ד״ר ג. אלי,ושי . ביבליוגראפיה: 

ספרות עברית חדשה (עורך־פישגה) 

פרום׳ ב. א לציו. מדעי־המדינה 

פרום׳ ד. אשכל. מטאורולוגיה 

פרום' י. בן־תור.מינראלוגיה! פסרוגראפיה: 

פרום׳ ר. בלי ססאטיסטיקה ודמוגראפיה כללית 

ד״ר א. י. בראייי.גאוגראפיה 

פרוס' ש. ה. ברגמן.פילוסופיה כללית 

ד״ר ש. ברימן .ספרות עברית חדשה , 

תולדות הציונות באירופה המזרחית 
פרוס׳ יהושע גוטמן מקרא : ספרות יהודית הלניסטית; 

חכמת־ישראל 

פרום׳ מ. זהרי . בוסאניקה 

פרופ' א. זילברנר סוציאליזם< תולדות המחשבה הכלכלית 
ר״ר ש. ז. השין(ז״ל) , 

פרום׳ ג, טרפלי(עורך־יועץ) תורת־המשפט 

יום!* טל . מוסיקה 

ר״ר א. טרטלדבר. סוציולוגיה של היהודים 

ר״ר ע. יאפרהופמאן.אמנות 

ש. ייבין, .ד. .זיז.אגיפטולוגיה 


ר״ר א. מ. ירושלם היסטוריה כללית ביה״ב ובתקופה החדשה 

ש. ב״ץ,. 4 } . תולדות היהודים ברוסיה 

פרופ׳ יהושע ליבוביץ .תולדות-הרפואה 

פרום' ישעיהו ליבוביץ מדעי־הטבע! רפואה 

פרוס' סול(שלמה) ליפצין. ספרות יידית 

פרופ׳ א. א. מנרילוב .. ספרות אנגלית 

ר״ר פ. נוח (בת שלה).תורת־הספרות; אמנות 

(עורנת־פישנוז) 

פרום' ב. נתניהו תולדות היהודים ביה״ב המאוחרים ו 
תולדות הציונות במערב 

פרוס׳ מ. צ. סגל.פרשנות־המקרא 

פרום׳ י. י. פולוצלי . בלשנות כללית 

פרום' ד. פטינלין .כלכלה 

פרום , נ. פינברג.משפס בינלאומי 

פרוס' ש. פינס . פילוסופיה יהודית 

פרום' מ. פלבנר.אסלאם 

פרום׳ ח. פרי(פלאום) בלשנות וספרויות רומאניות : 

ספרות גרמנית ז תאטרון 

פרופ' א. ה. פרנלל .מאתמאטיקה 

ר״ר ש. לוגלמאם.פסיכולוגיה 

ר״ר בצלאל (פסיל) רות .. תולדות היהודים באיטליה 

ובאנגליה 

פרופ׳ מ. ריינד (עורד־יועץ). מכניקה 

פרום׳ מ. שטקליס .פרהיסטוריה 

פרוס' א. שליט. היסטוריה יוונית ורומית 

י. שמעוני.. .. המזרח החדש 

































רשימת המחברים המשתתפים בביר י״ד 


אבי־יונה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית / באוגראפיה 
היסטורית של ארץ־ישראל; ארכאולוגיה כללית וארצישראלית 

אבנימלך משה, ד" ר 

ירושלים, פח־פסור־חבר באוניברסיטה העברית / גאולוגיה 

אכנרי(ליכטנשטיין) צבי, ד״ד 

חיפה / תולדות היהודים בגרמניה, בספרד ובצרפת; חכמת־ישראל 

אכדמפון שרגא, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תלמוד וספרות 
הגאונים 

אדלר שאול, ד״ר, 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ביולוגיה; רפואה 

אוליצקי אדיה לאו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / באקטריולוגיה 

אורכך אפרים אלימלך, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תלמוד; ספרות רבנית 

אחימאיר אב״א, ד״ד 

רסת־גן / היסטוריה כללית בתקופה החדשה; ספרות רוסית 

אטינגן שלמה, אינז׳ 

חיפה, פרופסור בטכניוו העברי / טכניקה 

אטינגר שמואל, ד׳׳ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / העיד: הידמקים 

אייזנשטדט שמואל נח, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

אייכנבאום יוחנן, אינז׳ 

חיפה. מרצה ראשי בטכניון העברי / אדריכלות 

איצקוביץ מרדפי, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / היסטולוגיה 

#לון מנחם, 

ירושלים, חברהדראח באוניברסיטה העברית / משפט עברי 

אלינר אליעזר, 

ירושלים / הערך: בנימין זאב הידנהים 

אלכסנדר ארנסט, ד״ד־אינז׳ 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

אלכסנדר שלמה, ד״ד 

רחובות, מכון ויצמן למדע / פיסיקה 

אדקושי גדליהו, ד״ר 

ירושלים / ספרות עברית חדשת 

אפלכאום שמעון, ד" ר 

ירושלים / היסטוריה עתיקה 

אקצין כנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מדע־המדינה; משפט 
קונסטיטוציוני; יחסים בינלאומיים 

ארצי פנחס, ד״ד 

ירושלים, אוניברסיטת בר־אילן / הערך : אדוארד הינקס 

בארמגארדט דוד, ד״ד 

ניו־יורק, לשעבר פרופסור באוניברסיטה של ברלין ! פילוסופיה 
חדשה 


בודנהיימר שמעון, ד״ר (ז״ל) 

ירושלים, לשעבר פרופסור באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

בטרפילד הרברט,.]] 1,1 .ס 

קימבריג/ פרופסור באוניברסיטה / הערך: היסטוריוגרפיה 

כיכר מרגרט, .כ 11.1 ? 

ביריורק, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה של גיסן; לשעבר 
פרופסור־חבר באוניברסיטת ״קולומביה״ / הערך: אמנות הלניסטית 

בילסעוכ־יאנפן פרדדיק ימיום, ד״ר 

קופבהאגן, פרופסור באוניברסיטה / הספרויות הסקאבדיבאוויות 

כן־מאיר יצהק, ד״ר 

ירושלים / משפט בינלאומי 

בן־פורת מרים 

ירושלים, שופטת בבית־המשפס המחוזי / משפט 

בן שמאי מאיר הלל, ד״ר 

ירושלים / בימיה; פיסיקה 

בד יעקב, אינז׳ 

חיפה, מרצה בטכניון העברי / הידרוטכניקה 

כר ישראל, ד״ר, ס/אלוך 

תליאביב, מרצה באוניברסיטה של ת״א / צבא 

בראוור אברהם יעקב, ד״ד 

ירושלים / גאוגראפיה 

כראוור משה, .\.^ו 

תל־אביב / גאוגראפיה 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 
כללית וחדשה י׳י 

ברויר יוסף, אינז׳ 

חיפה, פרופסור בטכניון העברי / הידרולוגיה 

כרימן שלמה, ד״ר 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / ספרות עברית חדשה; 
ציונות 

בדקאי חיים, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: הלאמה 

גולדשמידט אלישבע, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / גנטיקה 

גינז אוטה 

חיפה / ספרות צ׳כית 

געתון אריה לודוויג, ד״י 

ירושלים, כלכלן בכיר בבאבק ישראל / הערך: הכנסה לאומית 

גדכר־טלמון יונינה, ד״י 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

גרושקה תיאודור, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! רפואה ציבורית 

גריזל סולומון, ד״י 

פילאדלפיה / הערך: יצחק היוזיק 

גרינץ ייהושע מאיר, ד״ד 

ירושלים / מקרא; ספרים חיצונים! מזלח קדום 


1 

1 


1 



13 


רשימת המוזכרים 


14 


גת שמעון, ר" ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / בימיה 

רה־פדים בנימין, ד״ר 

תל־אביב, אוניברסיטות ת״א ובר־אילן־ / הערך: הלכה 

דיוויס סידני, אינז׳ 

חיפה, מרצה ראשי בסכביון העברי היררוסכניקה 

דיס קין מרדכי חיים, אינז׳ 

חיפה, מרצה בטכניון העברי / הידרוסכניקה 

הברמן אברהם מאיד 

ירושלים, מנהל ספריית שוקן ! ביבליוגראפיה: חכמת ישראל 

הורוביץ יהושע, ר״ד 

בני־ברק / ספרות רבנית: ספרות המחשבה היהודית 

היל קלאוד. ד״ר 

ניו־ברונסוויק, פרופסור־חבר באוניברסיטת רטג׳רס של ניו־ג׳רזי / 
הערך: הרסן הסה (בחלקו) ״ • 

הימן מיכאל, ד״ר 

ירושלים '׳, ציונות 

ויטנברג גדעון, ד״ר 

ירושלים, פרופסיר־חבר באוניברסיטה העברית / הלמינתולוגיה 

זהדי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוסאניקה 

זילבדנר אדמונד, ר״ד 

ירושלים, פרופסוריחבר באיניברסיטה העברית / הערך: משה הם 

חיים אביבה 

סטוקהולם / הערך ורנד פון הידנסטם 

חשין שניארד זלמן, ד״ר (ז״ל) 

ירושלים, לשעבר שופט בבית המשפם העליון / תורחיהמשפט 

טל יופן! 

ירושלים / מוסיקה 

טמן מלכה, 

ירושלים / בוטאניקה: זואולוגיה 

טדטקובר אדיה, ד״ר 

ירושלים, לשעבר מרצה באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה דדמד 
גראפיה של היהודים 

יאמאדה, צ׳. פראנסים, ר״ד 

חיפה, מנהל המוזיאון לאמנות יאפאנית / הערך: הירושיגה 

יאפו־הופמאן עדית, ד״ר 

ירושלים / אמנות 

יהושע יעקב, .*. 1 א 

ירושלים / חערו.׳ הכנסח־זזודחיס (נחלקו) 

ידדני־אגמון גליה,.*, 8 

ירושלים / תאטרון 

ידון בדיד, ד״ר 

ירושלים / הערך: ינה הלטאי 

ידושלם אדמונר מאיד, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה כללית בימי־הביניים ובתקופה החדשה 

כהן שלום יעקב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

כ״ץ שמחה, 

ירושלים / תולדות ישראל בתקופה החדשה! תולדות היהודים 
ברוסיה: ספרות רוסית והיסטוריה של רוסיה 


לב זאב ויליאם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

לודיז׳נסקי אורי, אינז׳ 

חיפה, מרצח־אורח בטכניון העברי / מכונאות 

לוינגר דוד שמואל, ד״ר 

ירושלים, סגן מנהל המכון לכתבי-יד עבריים שליד משדד התנוך 
והתרבות / חכמת־ישראל בהונגאריה 

לזלי דוד 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות סינית 

ליבוביץ גרטה, ד״ר 

ירושלים / פיסיקה 

ליבוביץ יהושע, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר קליני באוניברסיטה העברית / רפואה; 
תולדות הרפואה 

ליבוביץ ישעיהו, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / כימיה; ביולוגיה; 
רפואה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם 

ליפצין סול (שלמה), ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור ב״סיטי קולג׳״ / ספרות גרמנית! ספרות יידית 

ליפשיץ ברוך, ד״ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / תרבות קלאסית 

מדרג אמוץ, ד״ר 

ירושלים, מרצח באוניברסיטה העברית ! הערך: הכנסה 

מייזלר דוד, ד״ר 

ירושלים, חבר־מהקר באוניברסיטה העברית / הערך: הסתברות 
(בחלקי) 

מנדילוב אברהם אדם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבד באוניברסיטה העברית / בלשנות וספרות 
אנגלית 

מדכום שמעון, ד״ר 

ירושלים / תולדות היהודים בארצות המזרח והבאלקאן 

נוה פנינה, ד״ר (פ. בת שלה) 

ירושלים ׳׳, ספרויות מערב־אירופיות: אמנות 

סטורטונט ויליאם ק., ד״ר 

וואשיבגטון, המכון ע״ש סמיתסון / אתנולוגית 

סירמונטה יוסף ברוך ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה של יה״ב: ספרות איטלקית 

סמבודסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תולדות המדעים 

ענת משה אדיה, ד״ר 

פרדס־חנה / הערך: היכלות, ספרי־ 

פולאק אברהם נ., ד״ר 

תל־אביב, האוניברסיטה של ת״א / תולדות היהודים ברוסיה 

פולוצקי ח. יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות כללית 

פוצאר דיויד אדוארד,..^. 3 

ברקלי, אה״ב / הערך: הירושימה 

פוקם אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 



15 


רשימת המחברים 


16 


פינבדג נתן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סשסס בינלאומי 

פינטום קורט, ד״ד 

ניו־יורק, מרצה באוניברסיטת ״קולומביה״ / ספרות ■גרמנית 

סינקלשטייך מיבאל, ר״ד 

ירושלים, פרופסדר־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: היפופיזה 

פלדמן אליהו,.*.*! 

ירושלים / הערך: הליאדה רדולסקו, יון 

פלוסר דדד נ. ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / נצרות 

פראגד יוסןז, ד״ר 

חיפה / נורולוגיה ופסיכיאסריה 

פרו ז׳אן 

ירושלים / הערך: הלשסם, עדן־ 

פרוידנברג גדעון, ד״ד 

ירושלים, חבר־הוראד. באוניברסיטה העברית / הערך: הסתברות 
(בחלקו) 

פרי(פלאים) חירם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית { בלשנות וספרניות 
רוט אניות 

פרלמן שלום, ר״ר 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

פרנקל אברהם הלוי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מאתמאמיקה 

קדמון נפתלי 

ירושלים / הערך; הליקופטר 

קוגלמאם שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: הסתגלות (בחלקו) 

קוסמאלה האנם, ד״ד 

ירושלים, מנהל המכון השוודי לתאולוגיה / נצרות 

קופ!ז לותר, ר״ר 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / אסלאם 


קופסר אפריים 

ירושלים / הערך: מיכאל הילפרין 

קטן משה,.** 1.10.1 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות צרפתית 

קפלן צבי 

ירושלים / תלמוד; ספרות רבנית 

קרשון אלכסנדר, אינז׳ 

חיפה, מרצה ראשי(אורח) בטכניון העברי / בנאות 

דבין חיים, ד״ר 

ירושלים, פדופסור־חבד באוניברסיטה העברית / בלשנות עברית 

רבינוביץ צבי מאיד, ד״ר 

תל־אביב / חסידות; ספרות רבנית 

רובינסון אברהם, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סאתמאטיקה 

רוזלאר מרדכי, ד״ד 

ירושלים / תרבות קלאסית; ספרות הולאגדית 

רוזן שבתאי, ד״ר 

ירושלים, היועץ הסשפסי של משרד־החוץ / משפם בינלאומי 

רוטנשטריין־ נתן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: היססורחם 

רונן אברהם 

ירושלים / אמנות יהודית 

שווארץ מאיר 

קבוץ חפץ חיים / הערך: הידרופוניקה 

שטיינר יעקב 

ירושלים / הערך : הלוצינוגנים 

שלוי אלים הילדגארד, 

ירושלים, אסיסטנטית סן המנין באוניברסיטה העברית / ספרות 
אנגלית 

שליט אברהם, ד״ד 

ירושלים. פדופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתי¬ 
קה; תולדות הבית השני 

שפאן שלמה,.^.* 1 

תל־אביב / הערך: המנונות חומריים 



ראעזי־תיברת טול טזבוות המחברים 


^ יוסף פראגר 

י. פר. 

= ארנסם אלכסנדר 

א. א. 

- ישראל בר 

יש. ב. 

־־ אפרים א. אורבר 

א. א. א. 

= יעקב שטיינר 

י. שט. 

־- אב" א אחימאיר 

א. אח. 

= לותר קופף 

ל. ק. 

־= אליעזר אלינר 

א. אל, 

= משה אבנימלך 

מ. א. 

= אברהם אדם מנדילוב 

א. מ. מ. 

= מרדכי איצקוביץ 

מ. אי. 

= אוטה גינז 

א. ג. 

^ מיכאל אכי־ידנד׳ 

מ. א. י. 

= אלישבע גולרשמידט 

א. ג. 

- משה אריה ענת 

מ. א. ע. 

- אדוארד דיויד פוצאר 

א. ד. ם. 

= משה בראוור 

מ. כ. 

= אברהם הלוי פרנקל 

א. ה. ם. 

= מרגרם ביבר 

מ. בי. 

־ אלים הילדגארד שלוי 

א. ח. ש. 

= מרינד־בדפורת 

מ. ב.־פ. 

= אדמונד זילברנר 

א. ז. 

= מאיר הלל בן שמאי 

מ. ה. ב. 

- אביבה חיים 

א. ח, 

•-־ מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= אריה סרסקובר 

א, ס. 

- מרדכי חיים דיסקין 

מ. ח. ד. 

י־ אברהם יעקב בראוור 

א. י. בר. 

= מלכה סרגן 

מ. ט. 

= אורי לודיז׳נסקי 

א. ל. 

= מנחם אלון 

נע. א. 

=־ אליעזר ליבנה 

א. לב. 

= מיכאל סינקלשסיין 

מ. סי. 

- אריה לזדויג געתון 

א. ל. בע. 

- משה קטן 

מ. ק. 

= אברחם מאיר הברמן 

א. מ. ה. 

— מרדכי רוזלאר 

מ. רו. 

= אדמדנד מאיר ירושלם 

א. מ. י. 

י־ מאיר שווארץ 

מ. ש. 

= אברהם נ. פולאק 

א. נ. ס. 

= נתן פיבברג 

ב. פ. 

-- אליהו פלדמן 

א, ם. 

= נפתלי קדמון 

ב. קד. 

= אפרים קופפר 

א. ק. 

- נתן רוטנשטרייך 

ב. ר. 

= אלכסנדר קרשון 

א. קר. 

• : סידני דיווים 

ם. ד. 

־= אברהם רובינסון 

א, ר. 

- סול ליפצין 

ס. ל. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

- עדית יאפו־הופמאן 

ע. ידה. 

= אברהם שלים 

א. ש. 

- פנחס ארצי 

פ. אר. 

=־ בנימיו אקצין 

ב. א. 

= פרדריק יוליוס בילסקוב־יאנסן 

ם. י. ב. 

= בנימין דה־פרים 

ב. ד.־פ. 

= פנינה נוה (בת שלה) 

פ. ב. 

= ברוך ליפשיץ 

ב. ל. 

= צבי אבנרי 

צ. א. 

= גדליהו אלקושי 

ג. א. 

-־ צבי מאיר רבינוביץ 

צ. מ. ר. 

= גדעון ויטנבדג 

ג. ו. 

־= צ/ פראנסיס יאמאדה 

צ , . פ. י. 

= גליה ירדני־אגמון 

ג. י. א. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

=־ גרטה ליבוביץ 

ג. ל. 

= קלאוד היל 

ק. ה. 

־- גדעון פרוידנברג 

ג. פ. 

- קורס פינסוס 

ק. ם. 

=־ דוד לזלי 

ד. ל. 

- שרגא אברמסון 

ש. אב. 

= דוד מייזלר 

ד. מ. 

= שאול אדלר 

ש. אד. 

- דוד ג. פלוסר 

ד. ם. 

= שמואל אסינגר 

ש. אט. 

= דור שמואל לוינגר 

ד. ש. ל. 

= שלמה אלכסנדר 

ש, אל. 

= הרברט בטרפילד 

ה. ב. 

= שמעה אפלבאום 

ש. אם. 

= הנם קוסם אל ה 

ה. ק. 

= שלמה ברימן 

ש. ב. 

= זאב וילי>.ם לב 

ז, לב 

־= שמעון בודנהיימר 

ש. בו. 

= ז׳אן פרו 

ז׳. פ. 

= שמעון בת 

ש. ג. 

= חיים ברקאי 

ח. בר. 

^ שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= ח. יעקב פולוצקי 

ח. י. פ. 

־ שביאור זלמן השין 

ש. ז. ח, 

= תירם פרי (פלאום) 

ח. פ. 

= שלום יעקב כהן 

ש. י. כ. 

•־ חיים רבין 

ח. ר. 

= שמחה כ״ץ 

ש. כ. 

= יצחק בךמאיר 

י ב.־מ. 

= שלמה אסינגן 

של. א. 

=־ יוסף בתך סירמונטה 

י. ב. ם. 

- שמעון מרכוס 

ש. ם. 

= יוסף ברויר 

י. בר. 

- שמואל נח אייזנשסדס 

ש. נ. א. 

= מנינה נרבר־טלסון 

י. ב. ס. 

— שמואל ססבורסקי 

ש. ם. 

= יהושע הורוביץ 

י הו. 

- שלום פרלמן 

ש. פד. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

שלמה קוגלמאם 

ש. ק. 

= יוסף טל 

יו. ם. 

= שבתאי רוזן 

ש. רו. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

־ שלמה שסאן 

ש. ש. 

= יהושע מאיר גרינץ 

י. מ. ג. 

= תיאודור גרושקח 

ת. ג. 

= יעקב בר 

יע. ב. 


יי. י• = יעקב יזזושע 



ראשי־תיבות וקיצורים 


א״ב = אלף בית 
אב״ד = אב בית־דין 
אדסו״ר = אדוננו, מורנו ורבנו 
זזדר־׳ג = אבות דרבי נתן 
אה״ב = ארצות־הברית 
אה׳יע אל אהע״ז = אבן העזר 
או״ח = אורח חיים 
או״מ או או״ם = אומות מאוחדות 
אח״ב = אהר־כר 
אים' = איטלקית 
איכ״ר = איכה רבתי 
אנג׳ או אנגל׳ — אנגלית 
אע״ם - אף־על־פי 
אעפ״כ = אף־על־סי־בן 
אר״י = (ה)אלהי ר׳ יצהק (לוריא) 

אשכנזי ר׳ יצחק 

ארמ׳ = ארמית 
ב׳ = בבלי 
ב״ב = בבא בתרא 
ב״ח = בית חדש 
ביה״ר = בית־חדץ 
ביהכ״ג = בית־הכנסת 
ביהמ״ד = כית־המדרש 
בכור׳ = בכירות, בכורים 
בכ״ם = בכל מקום 
ב״מ = בבא מציעא 
במד׳ או בם׳ = במדבר 
במד״ר או במ״ר = במדבר רבה 
בס״ה ־־־ בסך הכל 
בעה״ח = בעלי־החיים 
בעש״ט = בעל שם טוב 
ב״ק = בבא קמא 
ב״ר = בראשית רבה 
ברא׳ או בר׳ = בראשית 
ברב׳ = ברכות 
ג׳ נראם 
גיט׳ = גיטין 
ג״כ = גם כן 
גרמ׳ = גרמנית 
דב׳ = דברים 

דה״א או דהי״א ־= דברי הימים א׳ 
דה״ב או דהי״ב = דברי הימים ב׳ 
דו״ח = דין וחשבון 
ת׳ -= דניאל 
די״י = דברי ימי ישראל 
ה״א = ה׳ אלפיש* הלכה א׳ 
הו׳ = הושע 
הונג׳ = חונגאלית 
הוצ׳ = הוצאה, הוצאת 
הל׳ = הלכה, הלכות 
הנז׳ = הנזכר 
חג״ל = הנזכר למפלה 
הקב״ה = הקדוש ביוד היוא 
וגו׳ - וגומר 
ויק׳ = ויקרא 
ויק״ר - ויקרא רבה 
וכד׳ = וכדומה 
וכיו״ב = וכיוצא בזה 
ז״א או ז. א. = זאת אומרת 
ז״ל = זכרונו לברכה 
ח״א =־ חלק א׳ 
ח״ב חלק ב/ וכייו״ב 


חב״ד = הכמה. בינה, רעת 
חו״ל = חוץ לארץ 
חול׳ =־ חולין 
חו״מ = חושן משפט 
חז״ל = חכמינו זכרונם לברכה 
חיד״א - חיים יוסף דוד אזולאי 
ח״ן = חכמה נסתרה 
חשמ״א = חשמונאים א׳ 
השמ״ב = חשמונאים ב׳ 
יבם׳ = יבמות 
יה״ב = ימי הביניים 
יהו׳ = יהושע 
יו׳־ד - יודה דעה 
יוו׳ = יוונית 
יו״ט = יום טוב 
יו״ר - יושב ראש 
יחזק׳ = יחזקאל 
ילק״ש = ילקוט שמעוני 
יצ״ו ־־ ישמרהו צורו וגואלו 
ידוש׳ או יד׳ = ירושלמי 
ירם׳ ־= ירמיהו 
יש׳ = ישעיהו 
יש״ר •- יצחק שמואל רג׳ו 

או יוסף שלמה רופא (מקאגדיאה) 

ית״ש = יתברך שמו 
כה״י או ב״י = כתב־היד 
כח״ע = כתב־העת 
כה״ק = כתבי־הקודש 
כיו״ב = כיוצא בזה 
כי״ח - כל ישראל חברים 
כנ״ל = כנזכר למעלה 
כ״מ = פסה מקומות 
כת׳ ־ כתובות 
כת״י = כתבי־יד 
לאם׳ = לאטעית 
לסה״ג - לספירת הנוצרים 
לפסה״ב = לפני ספירת הנוצרים 
מ׳ = מטר 
מר׳״ר - מורנו הרב 
מהר״ל = מורנו הרב ר׳ ליווא (מפראג) 
מו״מ - משא ומתן 
מו״ג = מורה נבוכים 
מו״ק == מועד קטן 
מי׳ = מיכה 
מל ״א = מלכים א׳ 
מל״ב = מלכים ב׳ 
מלח׳ =־ מלחמות 
מ״מ - מילימטר 

ממ״ע, מ״ע, מע״ק ־־ מטר מעוקב 
מנח׳ == מנחות 
מס׳ או מם, =־ מספר 
מם׳ מסכת 
מם״ כ - מסילת־ברזל 
מסח״ב = מסילת־הברזל 
מ״ץ או מריץ י־ מורה צדק 
מ״ד - מטר מרובע 
משנ׳ - משניות 
נדר׳ = נדרים 
נר = נולר 
נחס׳ =־ נחמיה 
ס׳ = ספר 


סם. ~ סבם 
סי׳ = סימן 
ס״מ = סנטימטר 
סמ״ג = ספר מצוות גדול 
סמ״ק - סנטימטר מעוקב 
סנדר = סנטימטר מרובע 
סגה׳ = סנהדרין 
ספר׳ - ספרדית 
ס״ת = ספר תודת 
ע׳ וגם עי׳ = עיין 
ע״א, ע״ב =־ עמוד א׳, עמוד ב־ 
עבה״י = עבר הירדן 
ע״ד -= על דבר 
עוב׳ = עובדיה 
ע״ז ־־ עבורה זרה 
ע״י = על יד, על ידי 
עי״ז = על ידי זה 
עיר׳ - עירובץ 
ע״ב = על בן 

עכו״ם = עובדי כוכבים ומזלות 
עכ״ם = על כל סבים 
עם׳ = עמוד, עמודים 
ע״נ = על נהר 
ע״ע =־ עיין ערך, עיין ערכים 
ע״ס או עפ״י ־= על פי 
עס״ר = על סי רוב 
ערב׳ = ערבית 
ע״ש - על שם 
סדר״א = סרקי דרבי אליעזר 
סי׳ = פירוש 
פס׳ = פסחים 

פסיקתא דר״ב = פסיקתא דרב כתנא 
פסי״ר ־= פסיקתא רבתי 
פפד״מ = פראנקפורט דמיין 
צ״ל =־ צריך להיות 
צרפ ׳ - צרפתית 
ק״ג = קילוגראם 
קדם׳ = קדמוניות 
קה״ר ־■ קוהלת רבה 
ק יד = קידושין 
ק״מ = קילומטר 
קמ״ר = קילומטר מרובע 
ר׳ = ראה < רבי, רב, ראש 
ראב״ד = ר׳ אברהם בן דוד 
ראב״ד = ר׳ אברהם בן דאוד 
ראב״ח ^ ר׳ אברהם בר תייא 
ראבי״ע = ר׳ אברהם אבן עזרא 
רא״ם = ר׳ אליהו מזרחי, ר׳ אליעזר 

מגרמיזא, ר׳ אליעזר ממיץ 
דא״ש = רבנו אשר בן יחיאל 
ררב״ז = ד׳ דוד בן זמר א 
רד״ק = ר' דוד קמחי 
ר״ה או רה״ש = ראש־השנה 
ו*״י " ר׳ יהודה, ראש ישיבה 
דיב״ז =־ ר׳ יוחנן בן זכאי 
ריב״ש ר׳ ישראל בעל עם 
רי״ף ־־ ר׳ יצחק אלפסי 
רלב״ג = ר׳ לוי בן גרשום 
רמ״א - ר׳ משה איסרלש 
רמב״ם = רבנו משה בן מימון 
רמב״ן ר׳ משה בן נחמן 
רמכ״ע =־ ר׳ משה אבן עזרא 



ראטוי־תיבות וקיצורים [המשח 


רמח״ל = ר׳ משה חיים לוצאטו 
רג״ק =־ ר׳ נחמן קרוכמאל 
רס״ג = ר׳ סעדיה גאון 
רשב״א — ר׳ שלמה בן אדרת 
רשב״: = ר־ שלמה אבן גבירול 
רשב״ם = ר־ שמואל בן מאיר 
רשב״ץ = ד' שמעון בן צמח (דוראן. 
רש״י = רבנו שלמה יצחקי 
ר״ח ־= ראשי תיבות; רבנו תם 


ש׳ = שנה, שנת 
שד״ל = שמואל דוד לוצאטו 
שה״ש = שיר השירים 
שהש״ר = שיר השירים רבה 
שו׳ או שום' = שופטים 
שו״מ = שפייאר. ורמייוא, מגנצא 
שו״ע גם ש״ע =־ שולחן ערוך 
שו״ת = שאלות ותשובות 
שי״ר =־ שלמה יהודה רסאפורם 


שם' = שמות 

שמ״א או ש״א = שמואל א׳ 
שמ״ב או ש״ב = שמואל ב׳ 
שמו״ר = שמות רבה 
ש״ס = ששה סדרים 
תהל׳ =־ תהליב 
ת״ח = תלמיד חבם 
תנ״ד = תודה, נביאים, כתובים 
תשב״ץ = תשובות ר׳ שמעון בן צםח(דוראן) 









דיוסקורידם מסאמוס: מנגני־רחוב (פסיפס, מן זזחויילזז של קיקרו, פומפאי) 
המוזיאון הלאומי, נאפולי 


זאנציקלופד־יה העברית 










פו? היאה: •*!טפח כסז־? 5 ד. ל ו כר, פאריס 


ג ׳ 1 ן מ י לט 1 [—ץ 13 ל 411100 א 10110 — ( 1838 — 1905 ), 

1 סופר ומדינאי אמריקני. אחר תקופת התמחות 
כעו״ד במשרדו של אברהם לינקולן (ע״ע). נתמנה הי כסגן 
המזביר הפרסי של לינקולן בתקופת נשיאותו של זה האחרון. 
ב 1865 — 1870 כיהן במש־רות דיפלומאטיות שונות. ולאחר־ 
מכן — כחבר המערכת של חסתבזל!! , ! !מזו ״״א. ב 1879 
נתמנה כסגן ראשון של שר־החוץ, וב 1897 — כשחזרה 
המפלגה הרפובליקנית לשלטון — כשנריד אה״ב בלונדון. 
מ 1898 עד שמת כיהן כשד־החוץ. בהדרכתו של הי התנהל 
המו״מ לשלום בין אה״ב וספרד אהר מלחמת 1898 , ובהשפעתו 
צומצמו מזימותיהן של מעצמותיאידופה להשתלט על סין, 
הופעל לחץ על רוסיה ויאפאן לרסן את ממדי התנגשותן 
במלחמת 1904 . יושבו חילוקי־דעות רצינים בין אה״ב והקי¬ 
סרות הבריטית וכן בין אה״ב וגרמניה, ונחתם הסכם אנגלי- 
אמריקני בנוגע לבנייתה של תעלת־פאנאמה (חוזה הי— 
פונספזט [שזנ&ססתטב?] ז ע״ע פנמה, תעלת*). 

כסופר נודע שמו של הי לתהילה ע״י אוסף שיריו בניב־ 
הספר האילינואי, בשם 83113015 ץז 1 זנ 001 1111 ? : 1111 ( 1871 ), 
משאר פירסומיו ידועים 5 ץ 1 !ם 0351111311 ("ימיס קאסטיל־ 
"נים״, 1871 ) — יופן־מסעות מתקופת ביקורו בספרד, וכן 
ז.ז 6 מ 1 ז;¥\ 03,1 ־ 81 (״המפרנסים״, 1883 ), רומאן אנונימי, 
שמטפל בתסיסה בקרב פועלי־תעשיה מתוך יחס ביקרתי כלפי 
האיגודים המקצועיים. יחד עם ג׳. ג. ניקולי (? 013 :> 11 ין.ס .ן, 
1832 — 1901 ), ששימש מזכיר פרטי ראשי לנשיא לינקולן. 
חיבר הי ביוגראפיה מונומנטאלית של לינקולן. שהופיעה 
בעשרה כרכים בשם 8151:0,7 \ : 13001111 !חגלגזל* ( 1890 ), 
וכן ערכו השנים את כל כתביו ונאומיו של לינקולן ( 1905 ). 


שירי הי הוצאו ב 1916 בשם 0,1,5 ׳\\ 001,31 ? , 1 -> 1 ק 1 ג 1 ס 0 ,הז 
13¥ ־ 1 10110 0 £ . 

,ז 0 ־< 2 ו 1 " 11.1 ; 1 * 191 , 01110 ) 151011 ) 811 ■ 401601 ,.// ./ 563 "ז 
■ 11 )/ 11 ) 4 > , 15 ת 1 זשם ״ 1 .\ ; 1915 ,. 11 ./ / 0 8 ח 0 )( 1.1 7/11 

. 1928 , 1896-1906 ,?[) 110014 ) 01 1 ( 8 ) 11 ) 401 ה 1 5 ) 111 ) 

ב. א.-ש. י. ה. 

היאר 1 ת (?!! 18 ו' 5 ; , 8711,11:5 ), קבוצת־בוכבים בראש מזל 

שוד. ההי' קרובות לפליאדות (ע״ע) ואף דומות 
להן ביותר. זריחתו חלה 4 ימים אחר זו של הפליאדות, 
בתחילת העונה של גשמי־האביב, ומכאן שמן(מיור ״ 05 = 
ירד [גשם]). לפי המיתולוגיה היוונית היו החי׳ מעיקרן 
נימפות. בנות לאטלאם (או לאוקיאנוס) ולאתרה. בתו של 
אוקיאנוס, ואחיות לפליאזלת (מצד אביהן אטלאם). הן 
נחשבו לאומנות של זוס. ולפי מסורת אחת גם שמרו 
על דיוניסוס (ע״ע). על הד ניסה: אלא שמפחדה של 
הרה הוכרחו לעזוב את ניסה ולברוח אל טתיס, האם של 
אמן! כאן החזירה להן מדאה (ע״ע) את נעוריהן, ויום 
חפן• אותן לכוכבים. — לפי מסורת אחרת. שלחו החי׳ יד 
בנפשן מרוב יגון על מות אחיהן (ויש אומדים — אביהן) 
היאס. ולאחר מעשה הועלו אל בין הכוכבים. מספרן — ביו 
2 ו 7 , ואף שמותיהן נפסדים בצורות שונות. הבהיר שבכוכבי 
החי׳ נקרא (מיה״ב ואילך) אלדברן (ע״ע, מערב׳ = הבא 
בעקבות [חפליאדות]). 

היאה [איאה], פ 1 ל — ], 3011111 ?--( 1803 .פאריס — 1869 , 
שם), צייר־נוף צרפתי: מאבותיו של ציור ה״נוף האינ¬ 
טימי" הצרפתי. יצירותיו מהוות חוליה חשובה בין האסכולה 
הרומאנטית ובין האסכולה הראליסטית-ביחם של ציירי- 



27 


היאה [איאה], פול — חיאם 


28 


בארביזון. הי׳ התמחה אצל גרו (ע״ע) ודן בטיסט פול! גרן 
("!•!:*!ס) והושפע במירה מסויימת מדלקרואה (ע״ע) ובו־ 
נינגטון (ע״ע), אך את הרושם הרב ביותר פשתה עליו 
אמנותו של קונססבל (ע״ע), שאת תמונותיו ראה בתערוכה 
בפאריס. בעקבותיו של אמו אנגלי זה ניסה הי' להוק את 
ההבעה הרומאנטית של תמונות־הנוף שלו באמצעות הוגשה 
דראסאטית של עצים עקומי־גזע ושמים מעוננים. בדומה 
לקונססאבל הירבה גם הי' ללמוד מרבי־האמנים של המאה 
ה 17 . כגון יעקב רויסדל, שאת אורח־הציור שלו סיגל לו 
לעיתים קרובות. ואולם הי'—ביהוד בתמונותיו המאוחרות— 
היה דראמאטי יותר מקונסטאבל או רויסדל. והטבע קסם לו 
ביותר כשהוא קרוע ע״י ברקים וסופות. עם זה עדיין טבולות 
תמונותיו באותו גון מסרתי הום. הקרוי "גו! הסטודיו", 
שניטש רק ע״י הדור של ציירי־צופת שבא אתריו, כשנת־ 
פשטה האפנה של ציור תחת כיפת־השמים. מראות־הנוף שלו. 
הקודרים ברובם, אמנם צוירו בבית־אולפנו, אך אין הם נטולי 
רגש. הציירים הצעירים של זמנו העריצו את הי׳, שעודד 
אותם לזנוח את מסורת־הציור הקלאסית על הקומפוזיציה 
המלאכותית שלה. אפילו דלקרואה כתב ב 1858 ביומנו: 
..נתרשמתי ביותר מתמונותיו". שלפי דבריו הו ,נתקעות 
בזכרון*. 

הי׳ עשה גם הדפסים. ידועים 36 תחריטים ו 54 הדפסי־אבן 
משלו! רובם כונסו באלבומים. ב 1829 הופיע קובץ של 
הדפסי־אבן משלו, בשם ,נופים", ולאחר זמן פירסם גם .,ששה 
מראות־ים". אפשר, הטוב שבציוריו הוא "מראה של רואן", 
שצייר ב 1833 . יצירותיו נמצאות בלובר (.שטפון בסן־קלו". 
1855 ), במוזיאונים של אורליאן (״הורשה בהאג״. 1866 ) 
ובריסל. ובאספים מרובים אחרים. בלובר נמצא גם אוסף 
של רישומים מאת הי', 

, 11 , 1 ז) 4 ח 14 ({ז 1 /,ם[ . 79 נ״/ ■ 40 ,ז:>נ 41 ט 1 ^ 

. 1911 , 11 ^ , 6 ' 111141/1 ז 14 )ע 0 יו%-?זו 171 )$ 1.6 , 0514511 .ש ; 1893 

ע י.־וז. 

היאלורונית, חכזצוז( 00111 סומ 0 ז 111 גע 11 , מיוו׳ 1 X 04 >!), זכו¬ 
כית). פוליסכריד רירי בעל חשיבות ביולוגית. 

הבא ממקור אנימאלי ובקטריאלי. המבנה הכימי של 
התה״ה עדיין לא נתברר כל צרכו, אד ידוע שהשרשרת 
(הישרה או המסועפת) בנויה מיחידות של ח ו מ צ ה ג ל ו - 
קור וני ת (ע״ע אורוניות, תמצות) ושל גלוקוזמין 
(ע״ע) מאוסטר בחומצת-חומץ! לבל הפחות. בדלק מן השר¬ 
שרת קשורות חוליות אלו קשרי 3 ־ג), 1 (ציור); המשקל 


08 ,״.€ 



חו?יה ב׳פדערח דסייקו^אריד, ׳ 8 < רחוסצד ד.ה יא<יר 1 גיר 1 

המולקולארי של הפולימר: 200.000 — 400,000 . כפולי־חימצה 
יוצרת החה״ה (עם בסיסים אלקאליים) מלחים, וכן היא מת¬ 
קשרת בפרוטאינים בסיסיים. החה״ה תופחת במים. קושרת 
מים. ותמיסותיה המימיות מצטיינות בדביקות. סמיכות 
וצמיגות. 


החה״ר, בודדה לראשונה ב 934 ! מזגוגית-העין (מכאן 
שסה). אח״ב נמצאה גם בנוזלים הידיים אחרים של הגוף. 
ביהוד בנוזל־המיפרקים המשמש להחלקת ראשי־הפרקים 
במיפרק, וכן ברקמת־החיבור של העור, ובריכוז גבוה ביותר— 
בחוסר הרירי של הבל־הסבור בזלודים, וגם בעטיפות הרי¬ 
ריות של מיני־חידקים שונים. החה״ה המימית משמשת מעין 
חומר־דבק לתאי הרקמות, כגון בקרום־החיפוי של העור 
ובתיק של ביצת־היונקים! היא מלכדת אותם יחד ומקנה 
לקרום או לשכבה רציפות וחוזק. 

החה״ה ניתנת להידרוליזה ע״י אגזים ספציפי. ההיאלו־ 
רונידאזה. בהשפעתו של אנזים זה מאבדת תמיסת החה״ה 
את דביקותה וצמיגותה. ובגושים או קדומים של רקמה 
מתרופף הקשר בין התאים. ההיאלורונידאזה נמצאת ברק¬ 
מות ובנוזלים ביולוגיים שונים, אך ביהוד בחידקים גורמי 
זיהומים דרך העור. וכן ברעלי הדבורים והנחשים. האנזים 
הוא המכשיר את הגורם הפאתוגני לחדירה לעומק הרקמה — 
הוא פועל כגורם־ ה התפשטות (זסז 0 נ£- 11118 ז 3 סזק 5 ) של 
הזיהום. כמו־כן נמצא האנזים בשכבת־הזרע של היונקים. 
והוא מאפשר את הדירת תא־הזרע לתוך תא־הביצה. יתכן. 
שלמערכת ה״ה־היאלורונידאזה יש גם חלק בכושר ההת¬ 
פשטות של גידולים ממאירים מסויימים ובחוסר תנגודת 
להתפשטות זו מצד הרקמה הבריאה המקפח את הגידול. 
. 4 . 4 ) ,. 141 ; 19-17 ,( 27 . 4 . 77 

- 45605 , 0 . 641 ] 011 ) 014 4 ח 0 1011111 -) 1 זו * 715114 €0/1716111446 ) 
6 חזץ 1/1 ה 14111 1 ו/ו /ג 4 ) 1 ח 10 ו?/ $44 4 ח>! 0 ז 0 ; 1954 ,([ת 55 חנ 17 
; 1950 ,( 52 ,. 501 , 4104 . 71 ה 4 ) ) 1401 ה 0 ) 4 ו 01 ץ 1-1 14174 

,ץ 0 ! 1 ת( 1 
: 4:110710:171 "סא 07 ) 100 ״ז 50 ) להסתדרות אחת בשם "שרות 
היאס הסאוהד״ ( 5071,100 8 \ 10 ן 1 !!סחמט). הממונה היום על 
הושטת עזרה למהגרים יהודיים בכל הארצות. 

אע״פ שהי' והיצם דאגו בראש וראשונה לצרכי ההגירה 
היהודית בגולה, סייעו מזמן לזמן, משנות ה 20 ואילך, גם 



29 


היאם — היארוניפוס, אוזביוס פופדוניוס 


30 


לעליה לא״י. סיוע זה גדל במידה נוספה בתקופת מלחמת־ 
העולם 1 ז ואחריה, כשכמה וכמה שיירות של עולים הועברו 
לא״י על חשבונה של הי' ובהדרכת נציגיה. פעולה זו נת¬ 
רחבה עוד יותר אחר הקמתה של מדינח־ישראל. הי׳ יסדה 
אז בארץ קופה לנמילות־חסדים, שנותנת הלוואות ללא ריבית 
לעולים. במו־נן הקימה בתי-מחפה לעולים בחלקים שונים 
של הארץ נב 1951 הגיע מספרם ל 135 : 711 חדרים ו 2,655 
מיטות) ומלון בבאר־שבע, שהוא מן הבניינים הבאים בעיר זי. 

1111 ) 7 ^) 1171711 0/111 ^ 71/1 * 11 * 5/1 10 * 1/7 * 11 *# 30/11101 
?• 1114101 * 711 . 30111 **■<# 10 ¥140 ,זש 2 ז 1 תו 1501 ^\ ; ? 1 * 5011 4111 . 

. 1956 , 44105 ), 0 

א. ס. 

ה'אר[ינת 1 ם <:> 0 פ,״.׳״>זו 0 , במיתולוגיה היוונית — גיבור 
(ע״ע הרום) מן התקופה הטרם־דורית. לפי רוב 
המסורות נחשב הי׳ כבנם של אמיקלס ודיומדי; ולפי זה 
היה נכדם של לקדימת וספרטה, הורי אביו. לזכרו של הי' 
היו אנשי־ספרטה חוגגים באמיקלי. ששם נקבר הי׳ לפי 
מסרתם. את הג־ה״היאקינתיה" ( 1 >ו#ז)״>זו■ ס!) שהיה חגם 
השני בחשיבות. במרוצת־הזמן הוחלף המיתוס ההרואי באגדה 
אחרת. שמצאה את עיקר ביטויה בשירי האלכסנדרונים, 
ובעקבותיהם אף בשירת אובידיוס (״התמורות־׳, / 0 162 
ואילך). לפי אגדה זו היה הי׳ בנו של אויבלוס ואהובו של 
אפולו!, יום אחד, כשהיו שני הידידים עסוקים בהטלת 
דיסקוס, קם זפירוס, האל של רוח־הסערב (נ״א: בוראם. 
האל של רוח־הצפון). שאף הוא חשק בהי׳, שינה את כיוון 
מעופו של הדיסקוס והרג בו את הי׳. כדי להנציח את זכר 
אהובו, הפך אפולון את דמו לפרח, שנקרא בשם יקינתון 
ועליו מסומנות האותיות 41 (קריאת־נהי של אפולוו) או ־ 1 
(האות הראשונה בשמו של חי׳). החוקרים החדשים מזהים 
את פרח־ההי׳ עם הדרבנית ( 15 ס 3 ו 3 <זו< 1 נמו 11 <ן 1 סס) או עם 
הגביעונית 10 ז£ב 616 ומ 13 ־ £11111131 ). 

, 1896-1909 , 5 * 5101 ) 1 ** 57 ) * 1/1 ( 0 €1315 * 7/1 , £11 תזב? . 111 
;. 14 11 7 , 1 ,״ 1925 ,*!/*?!? ,פ 1 >ב 1101 .£ 264 , 125 ,^ 1 

. 1943 ,. 44 .[ .ן\ 

היארזגליפים, ע־ע חוטמים, 3 ך 1 ב ה־. 

היאר 1 ן 1 — ׳■■״>,): 6 ■ — (מת 467/6 לפסה":), טירן של 
ס־רקוסי (ע״ע). הי׳ מעל בגלה, בסיציליה הדרו¬ 
מית, בזמן שאחיו, גלון, שלם בסירקוסי (ע״ע). כשמת גלון 
( 478 ) ידש הי׳ את מעמדו, בניגוד לתביעות של אחיו השבי, 
פוליזלוס. ע״י מדיניותו ומלחמותיו עלה ביד הי' להעלות 
את סיראקוסי לדרגת מעצמה. הי׳ הצליח להכניס את איטליה 
הדרומית לתחום השפעתו ע״י העזרה. שהושיט לעיר סיבריס 
נגד חלוקניט, ע״י הגנתו על העיר לוקרוי בפני אנכסילס, 
מלך רגיום. וע״י התבוסה. שהנחיל את האטרוסקים במלחמה־ 
הים על־יו קומי ( 474 ). כדי לשמור על השפעתו בתחום זה. 
יסד הי' ( 475 ) מושבות באיסכיה (פיתקוסי) ובסיציליה 
(אטנה, על־יד קטנת). לאחר שפקעה בריתו עם העיר אקרא- 
גאס (ע״ע אגריגנסום). נלחם בד, וניצח אותה ( 472 ). — 
בחצרו הסתופפו משוררים ופילוסופים. כגון איסבילוס. פינ־ 
דארוס, בקכילידס, סיכלנידס ואפיכרמוס. 
- 113010 ^ ,׳ד , 11 ; 1496 . 7111 < 7 \-? מג 

. 3 */ 1 /* 1 (*י 1 ת:>££נ 8131 14 ח 0 וז 80 ; £6 510 , 1 ,^ 1921-23 

, 1933 ,! 11 ) 701 ? 5 0071 *! 1 * 210 ** 3 . 11 

היארזן (הסאה ה 5 לפסה״נ). יוצר (קדר) אתונאי בתקופת 
הסיגנון של ה״צורות האדומות״ (ע״ע יון. אמנות). 

כ 30 מכלי־האמנות שלו(ברובם קעריות [ £5 .■<;.*,״■- ]) נתגלו 
בשכבות מתקופת המלחמה הפרסית, ז״א מן הזמן שקדם 
ל 478 לפסה״נ. נושאי־הקישוט הם ברובם מחזות מחיי יום־ 
יום: שיחות בין גברים ונשים. גילויי־אהבה, נשפי נגינה 
ומשתאות עם פילגשים (הטירות), ובמיעוטם תמונות מעולם 
המיתולוגיה, ביחוד ההילולות של דיוניסוס ופמליתו. מעשים 
מסיפורי טרויה או מן האגדות על ייסודה של אתונד" ולפעמים 
יש בתיאוריו מתח דראמאטי (שיבח הלנה למנלאוס; המש¬ 
לחת לאכילום). ביצירתו מסתמנים שני שלבים: קדום, שבו 
ניכרים רישומי התקופה הארכאית, ומאוחר — שבו הצורות 
עדינות יותר. בציוד של סלבושי־חנשים עלה נידו למסור 
את תנועות־הגוף. דוגמאות מכלי-הי׳ •סמורות באספים של 
אירופה (לנינגראד, לונדון, רומא, ועוד) ואמריקה (בוסטון). 

11 * 2 * 8101 7 * 3 71 * 110.1 * 75 * 151 * 43 ) 1 * 41 * 5 ) 6 ** 71 § * 1 ( 1 , 13 ^: 14311 .? 
;.ן>ן> 5 435 ;.ןזן> 5 270 , 1893 , 5 * 5111 1 /*§(/ס§ 1 ( 701 71 *£ 11 * 5/7 5 * 3 
; 436 , 1905 , 1 ,? 7 * 071 ? 1 ( 1 * 1 * 471 . /ס ? 4414507 , 5 ק£) 731 \ . 0 . 11 

,ץ 3216 ־> 8 . 0 ■ 1 ; 23 .ס״ ,. 8 1513 , 1913 ,* 7111 ,£# ,א'-? 

■\ - 4 \ . 0 ;.££ 21 , 1942 , 75 * 01711 ?-* ¥05 1 £ 117 £ ?- 3 *? * 3.111 
. £1 81 , 18 , 6 194 , 5 * ¥05 3 * 7 ! 1 § 1 ?- 3 *? * 3111 ,ז 16 ו 14101 

ד,'אר 1 נ״םום, או?ביים פופרוניום--,(ס 50 5 ״ 1 ( 1 ־ 5 ״ £ 

5 זו 1 מץנ 10101 (£ 1001115 — ( 0 342 ׳ סטרידון [דל־ 

מאצית], סמוך לגראהוב! בזמננו — 420 ״, בית־לחם), אבי־ 
כנסיה לאמיני. הי׳, שנולד להורים נוצריים. נשלה על־ידיהם 



ד,יארוז 11 מסבע ה 5 ניפםי ספיראיזזנ: , 
(רגד 5 ה 6 י 1.5 ) 




31 


היארוניסום, אוזביום סופרונידם 


32 



?אונארדו דדי וי:צ'י: ראשו היארוגימוס הקרוש (י־רט פחטונוז 
בלחי־גפורה), הסחיאוז ׳ 52 הי־ואטיקא:, רומא 


ללמוד ברומי. ועם מוריו נמנה גם המדקדק המפורסם בזמנו — 
זלנטוס (ע״ע). בגאליה, שלשם הגיע אחר גמר לימודיו. 
תקפו את הי' הצעיר, שהיה כרוך אחר חיי־שעה, הרהורי־ 
תשובה: הוא החליט לחיות היי־סגפנות,ובאקוויליאה הצטרף 
לחוג של סגפנים. ב 374 החליט לעלות לירושלים: אך בדרכו 
לשם חלה באנטיוכיה, נשתהה כאן ושמע לקה מפיו של אפו־ 
לינאריס מלאודיקיאה, במקום זה שמע בת־קול קוראת אליו 
ואומרת: 1115 ז 15:12 זל 0 מסס , 0$ ,:סתג 1 ת 0 ז 1 ז 01 (ציצרונייני 
אתה, ולא נוצרי). האשמה זו, שהוא מעדיף את לימודי־החול 
על חיי־הקדושה של הנוצרים, השפיעה עליו שיעזוב את 
אנטיוכיה, והי' חי מאז חיי־נזיר במדברה של נאלקיס במשך 
שלש שנים ( 375 — 378 ). כאן נפגש עם יהודי מומר והתחיל 
לומד בסיועו עברית. אח״ב חזר לאנטיוכיה והוסמך בה 
ככומר. מכאן יצא לקושטה, הכיר בה את גרגוריוס מנזיאנז 
(ע״ע), ושמע את הוצאותיו בפרשנות שלי כתבי־הקודש. 
ב 382/85 ישב ברומי ושימש מזכירו של האפיפיור דאמאסוס. 

באותו פדק־זפן התחיל מפרסם סיפורים על חייהם של 
נזירים קדושים, שנכתבו בצורת רומאנים היסטוריים קטנים 
ובסגנון לאטיני פשוט וקל. לחיבורים אלה, שהטיפו לחיי 
סגפנות וקדושה, נודעה השפעה מרובה על אגדות יה״ב. 
נראה, שבימי שהייתו בקושטה עסק בתרגום הכרוניקה 
של אוזביוס ללאטינית, הוסיף עליה הוספות והמשיך אותה מן 
השנה ה 20 לקונסטאנטינוס עד מותו של ואלנס ( 378 ). 
העיבוד הוא לפעמים מרושל ומחוסר־דיוק. אעפ״ב שימשה 
הכרוניקה, הכוללת תאריכים בתולדות־העולם (מאברהם 
ואילו), בלבושה הלאטיני יסוד לכל הכרונוגראפיח של 
יה״ב במערב והשפיעה בדרך ישירה או בעקיפים גם על 
מחברים עבריים ביה״ב. כמו־כן היא משמשת אף היום מקור 
חשוב לבדונוגראפיה של העולם העתיק (ביהוד מכיוון שאבד 
המקור היווני של אוזביוס). 

בימי ישיבתו ברומי, שעדייו היתד, אז אלילית־למחצה. 


עלה ביד הי׳ לרכוש השפעה על הוג של נשים נוצריות 
ממשפחות מכובדות. שנהג לשוחח עמהן על ענייני־הנצרות, 
לקרוא בכתבי־הקודש ולשיר מזמורי־תהלים. ביניהן היו גם 
יודעות עברית. הי׳ השפיע בחוג זה ברוח ההתנזרות הסגפנית 
ושיחותיו עם הנשים המלומדות עוררו אותו להשתלם בלי¬ 
מודים. לשם הגנה על חיי־פרישות חיבר הי׳ ברומי את 
חיבורו 0 ז 110 ״,י 151161 ו!עזו 1 > 4 ("נגד הלווידיוס"). הלווידיוס 
ביקש לבסס את החיוב שבחיי־המשפחה על ההנחה, שמרים. 
אמו של ישו, ילדה בנים ובנות ליוסף בעלה לאחר שנולד 
ישו, הי׳ ניסה לבאר את כתבי האוואנגליונים באופן שהאחים 
והאחיות של ישו היו, לאמיתו של דבר, בני־דוד של ישו. 
דעה זו נתקבלה בכנסיה הקאתולית, הטוענת שמרים נשארה 
בתולה עד מ(תה. 

אחר מותו של האפיפיור דאמאסוס ( 384 ) היו שהציעו 
לד,י׳, שיתפוס את מקומו, אך הי׳ יצא אל המזרח. ביקר 
באנטיוכיה, במצרים, וב 386 התיישב סופית בבית־לחם. עמד 
כאן בראש מנזר והקדיש את זמנו ללימודים. הכסף לייסוד 
המנזר בא לו מאחת כחסידותיו ברומא, פאולה, שעברה עם 
כמה מחברותיה לבית־לחם ויסדה כאן שלושה מנזרים לנשים. 
בבית־להם המשיך הי׳ בלימוד הלשון העברית, שכבר התחיל 
בו בסוריה. היו לו כמה מורים יהודיים, שלימדוהו עברית 
והראו לו את המקומות הקדושים: מורה אהד היה סלוד, 
והשני, בד־הנינא שמו, היה מטבריה: זה האחרון הוכרח, 
לדברי הי׳, מפחדו מפני היהודים, לבקר לפעמים אצל היי 
בלילות, ולפעמים אף שלח יהודי אתר במקומו, ניקודמוס 
שמו. היהודים נהגו אז ללעוג לגויים, שאינם יודעים לבטא 
כהוגן את האותיות הגרוניות, אך הי׳ הגיע במבטא העברי שלו 
למידה מרובה כל־כך של שלימות, שתעתיקי המלים העבריות 
שבכתביו משמשים חומר חשוב להברת המבטא העברי בזמנו. 

לימוד העברית הכשיר את הי' למפעלו החשוב — תרגום 
לאטיני של המקרא מלשונו המקורית. תרגום זה, יחד עם 
תרגום הברית החדשה מיוונית ללאטינית, שאף הוא נעשה 
ע״י הי', נתקבל כנוסח הרשמי של כתבי־הקודש בכנסיה 
חקאת(לית. ונתפרסם בשמו הלאטיני: וולגאטה (ע״ע מקרא, 
תרגומים). ההתעוררות לתרגום הברית החדשה באה לו. 
להי', בימי ישיבתו ברומי, כשד,אפיפיור דאמאסוס פנה 
אליו לערוך את התרגומים הלאטיניים של הברית החדשה, 
שהיו מקובלים בזמנו. אך כשישב בבית־לחם הרחיב הי׳ את 
הטעימה גם על המקרא, 

עבודת התרגום של חי' נעשתה שלבים שלבים. את ספר 
תחלים תירגם שלוש פעמים: בפעם הראשונה תירגמו מיוונית. 
ותרגום זה נתקבל בליטורגיה חקאתוליח: בתרגומו השני 
נתבסס על עבודתו של אוריגנס (ע״ע). שהשווה את תרגום 
השבעים (של כל כתבי־המקרא) אל הנוסח העברי. תרגום 
זה נכלל בנוסח הרגיל של הוולגאטה. לסוף, כשתירגם הי׳ 
את המקרא מעברית, תירגם מחדש גם את ספר תחלים. 
תרגום זה לתהלים לא נתקבל בנוסח כתבי־הקודש של 
הנוצרים ואף לא בפולחן. 

תרגום המקרא מעברית נעשה ע״י היי ב 390 — 404 : כמו־כן 
תירגם הי' תרגום מרושל — מנוסח ארמי שאבד - את ספרי 
יהודית וטוביה, ומיוונית — את ההוספות שבתרגום היווני 
לדניאל. את ספר חכמת־שלמה, ספר בן־סירא, ספר ברוך, 
איגרת ירמיה ושני הספרים הראשונים של ספרי־ה,חשמונאים, 
ספר עזרא השלישי והרביעי וההוספות בתרגום השבעים 
לאסתר לא חשב לחיבורים קאנוניים. תרגומיהם הלאטיניים 




33 


זדיארונימוס, איזברם סופרוניוס — היארוכימום מפרג 


34 


של חיבורים אלה, הנמצאים כיום בהוצאות הוולגאטד" 
אינם פרי עטו. 

תרגום המקרא לפי .,האמת העברית" עורר תרעומת 
בחוגים שמרנים של הכנסיה הקאתולית. העוררים על הי' 
הגדירו אותו כזייפן ומחלל שם שמים. שביטל בתרגומיו את 
המסורת המקודשת של הכנפיה והלך אחר היהודים; בין 
השאר נשענו על הסיפור בדבר תרגום השבעים, שנערך 
בצורה ניסית. אך הי' דחה את הסיפור באגדה. למריה 
ההתנגדות, שעורר התרגום החדש בתקופה העתיקה (התנג¬ 
דות, שנתמכה נם ע״י אוגוסטינוס), מצד אחד, ולמרות 
הביקורת השלילית, שנמתחה עליו מצד כמה מן ההומאניססים 
ובעלי הרפורמאציה. מצד שני. קבעה ועידת־הכנסיה בטרנטו 
(ע״ע). שיש לחשוב את הוולגאטה כנוסח אותנטי (סזיז 

1101 ; 6 <)בו) ב 0 ו 1 חסז(זסב). 

נוסף על תרגומם של כתבי־הקודש, עסק הי׳ גם בחיבור 
פירושים להם. פירושיו שימשו יסוד לפדשנות־המקרא הנו¬ 
צרית של יה״ב, ואף מפרשים עבריים מביאים לפעמים את 
דבריו. הפירושים עצמם בוללים חומד פרשני מרובה, שתי׳ 
קיבל ממוריו היהודיים. ובכלל זד. — כפה מדרשים שאבדי. 
הי' משתמיס בפשט ובדרש כאחד. בפירושו לספר דניאל 
הוא דוהה את טענתו של פורפיריוס (ע״ע), שספר דניאל 
אינו כולל דברי־נבואה, אלא משקף את מצב־הדברים ההיס¬ 
טורי, שהיה קיים בזמנן של גזירות אנטיוכוס. פרי לימודיו 
העבריים של הי־ הוא ספרו - 111131:5110 ״!ס!,: 16 ,; 1 ל:> 1 ) 101,61 
5606500 ) מ! מוס" ("ספר שאלות עבריות לספר בראשית"). 
שבו הוא דך בהשוואת הפרשנות הנוצרית לנוסח העברי. 
החיבור 1115 ״ 1 ():.ז-) 00011011105 40 101,61 (,׳ספר על השמות 
העבריים") מבוסס, כנראה. על ה״אונומאסטיקון" לאוריגנס. 
שאבד; מלון זה של השמות הפרטיים. הנזכרים במקרא 
ובברית החדשה. ערוך לפי סדר כחבי־הקודש, ובכל ספר 
וספד מובאים השמות בסדר האלפבית. תרגומי השמות לא 
תמיד נכונים הם. 

בביקוריו בארץ ב 373 לערך ובחורף 385 ובמשך ישיבתו 
הקבועה בארץ, ס 386 ואילך, הספיק הי׳ להכיר יפה את 
הארץ וגם הירבה ללמוד עליה ממוריו היהודיים. חיבוריו 

בידיעת א״י הם: א) 10601001 00011011105 61 5110 116 01 ( 1,11 

ו 1160100 ; 1 <}> 11 ("ספר על מקומותיהם ושמותיהם של האתרים 
העבריים"). ספר זה הוא תרגום מעובד ללאטינית של 
ה״אונומאסטיקון" לאוזביוס. תרגום זה משלים את המקור 
בעניינים הרבה, שנתחדשו במאה ה 5 . בעיקר בקשר לבניית 
הכנסיות במקומות קדושים הרבה, כגון בית־אל, שלה ועוד, 
וכן הוא מתקן פה שהיה נראה לו. להי׳. כבלתי־סדויק, כפו 
בעניין מקומה של בית ענבא; ב) במכתביו השונים. ובייחוד 
במכתב מם׳ 108 , שהוא הספד על פטירת ידידתו פאויה. מתאר 
הי׳ את מסעה בארץ. ובהזדמנות זו הוא מזכיר גם מקומות 
מקראיים הרבה ומדבר על הנעשה בחם בזמנו. כהשלמה 
לתיאור זה משמש המכתב. שבתב אחר סטירת בתה של 
פאולה, אוסטוניום; ג) בפירושיו רבי־ההקף לספרי־המקרא 
מביא הי' מסורות יהודיות מרובות בנוגע לאיתורם של 
המקומות הנזכרים בתנ״ד! אך לפעמים מבוססת דעתו על 
טעויות (כמו בפירושו למלה "אפדנו" בדניאל יא, מה, 
שלדעתו היא שם מקום). 

להי׳ היה מגע מתמיד עם היהודים. אך יחסו לתורת־ 
ישראל ועם־ישראל היה היחס הרגיל של אנשי־הכנפיה 


בדורו. לשמירת המצוות, גם של הנוצרים הראשונים וגם של 
היהודים העוברים לנצרות, התייחס בשלילה גמורה — בניגוד 
לאוגוסטינוס, שיחסו לקיום המצוות היה סבלני יותר. הואיל 
ואף לדעת הנצרות קדמה התורה לנצרות. הליפת־המכתבים 
בין אוגוסטינוס והי׳ מעידה, שאוגוסטינום כתאולוג לא היה 
מסוגל להביו את החשיבות של מפעל התרגום של היי. 
לעומת זה נראה הי׳ כבלתי־מסוגל לשום מחשבה מקורית 
בתחום התאולוגיה. — אחת מן האיגרות המיוחסות לו (סס׳ 
19 ). שעוסקת בברית־המילה. ואיגרת שניה (מסי 149 ). שדנה 
בחגי־ישראל, לא חוברו על־ידיו. 

אחד מחיבורי הי', שהשפיע השפעה מרובה ביותר על 
הספרות הנוצרית של יה״ב, הוא 111051111105 11115 06 ("על 
האישים המפורסמים״), שנתחבר בבית־לחם ב 392 . באותו 
שם חיבר סוטוניוס (ע״ע), ב 13 ! בערך, חיבור על גדולי 
הספרית הלאטינית, ואייו הי' עוסק ב 135 אישי הספרות 
הנוצרית: הוא פוחח בפטרוס ומסיים בפעולתו הספרותית 
שלו, של הי׳. הי־ דן כאן גם בסופרים הנוצריים פן המינים 
וגם ביהודים: פילון, יוסף בן מתתיהו ויוסטום מטבריה. יש 
בספר טעויות ואי־דיוקים, אך נשתמרו בו גם ידיעות חשובות 
ביותר. בין המאה ה 7 וה 9 ניתרגם ליוונית. 

בשנותיו האחרונות השתתף הי׳ בפולמוס נגד חסידיו 
של אדריגנם (ע״ע). קודם לכן הירבה הי׳ לתרגם מחיבוריו 
של אוריגנס, ביחוד מדרשותיו, וכרבים מבני־דורו התייחס 
אליו בכבוד. אך מ 374 ואילך התחיל אפיפאניוס. שעסק 
בחיבוריו בכיתות הסינים בנצרות, סגלה את המינות המסו¬ 
כנת שבכתבי אודיגנס. באותו זמן עצמו, שהי׳ התיישב 
בבית־לחם. ישב בירושלים רופינוס (ע״ע). שתירגם מיוונית 
ללאטינית גם רבים מכתבי אוריגנם. כשנדריסו רופינוס והי׳ 
ב 392 להתכחש לאוריגנס, הסכים הי' לבדו לכך, בעיד 
שרופינוס, ועמו הגמונה של ירושלים. עמדו על שלהם. 
כשאפיפאניום, בן השמונים. בא לא״י, פרץ ריב חמור בין 
הי׳ לרופינוס, שנמשך שנים הרבה. על התקפותיו של רופינוס 
השיב הי׳ בחיבור בעל שלושה ספרים (.,נגד רופינום"). 

חי' השתתף השתתפות פעילה גם בפולמוסי־כנסיה אחרים: 

נגד חסידיו של אריוס (ע״ע), וכן נגד חסידיו של פלגיוס 
(ע״ע), שאת הדיאלוגים נגדם חיבר ב 415 , לפי בקשתו של 
אוגוסטינוס (ע״ע). 

כמה מציירי יה״ב ציירו את הי׳ בתמונותיהם, פן המאה 
ה 13 ואילך, כשכובע אדום של תשמן חבוש לראשו, מתור 
ההנחה, שהאפיפיור דאמאסוס עשאו השמן. אחרים (כגון 
דירר) ציירוהו כשארית מוטל לרגליו. יום מותו, ה 30 בספ¬ 
טמבר. הוא יום־זיכרון בכנסיה. 

ד. גולדשסידט, הערית לשלושת תרגומיו של הירונימיס לס׳ 
תחלים, ספר יוחנן לוי, ירושלים תש״ם, עמי 45-38 ; . 8.1113055 
•׳)))() 61 11/101 ; 6711,117 ־׳,/; ( 11 1 ) 01 ') 1 • 1/11 ׳״ >.' 1 ) 1 / ־);/■/' 
״ 6/11 7/11 . 3 * 11.1111 .. 1 ;( 8 ג 5-7 < 2 . 118941 6 ..׳״א ./■, 1 ־ 1/1 ) 
- 111 ־ 03 .־ 1 ; 1923 ,) 1 ה 10 ){ ,) 5 / 0 ?) 1 !!וק£ ) 111 10 1 /^ 0/1111 111 ) 11 
10 י)// )■( 1111/01 , 1110 ) 1 ־ 1111 ;,] ;>!> .י 1 :י. 2 ׳' 1 ,)(((ס))/ ?{ 5611 . 3 ז 6 | 
.-\ 41 זן.מ . 0 : 4-15-500 .<ןון . 1 * 192 .) 11010 ) 1 }) ) 101111 * 101111 ) 1111 
46 ,. 11 ) 801 .■/)£) :! 11 ) 1 ( 1 ) 9 } !)■( 1011 ( 9 1 )! 1 ) ) 1 ה 0 ■()/ 1 ( 5011 
1 :) 41 )((ן 11 ) 1 ) 1 ו{ ) 1 ( 1 ..? 1 ז 3 זפ 1 ח 0 וחט 01 . 13 ;( 145-153 ,[ 1934 | 
. 45-50 .נ!ק . 1946 , 5 < 111 !ו 81 ) 11 . 

ד. פ. 

הי^רזבימ^ס (צטומ^סזשג 1 ־ 1 ) מפרג ( 1370 ״, פראג — 
1416 , ק 1 נסטאגץ), תאולוג נוצרי? מחסידיו של 
הדס (ע״ע). הי׳ למד באוניברסיטה של פראג׳ במקום שהיה 
תלמידו — ואח״ב חברו — של חוס. ב 1398 בא לאוכספ^רד 



35 


היאדונימום מפרג — היארפולים 


36 


ובאו הושפע מתורותיו של ויקליף(ע״ע), שאת כתביו הביא 
ב 1401 לפראג. ב 1403 עלה לרגל לירושלים, ב 1404 לימד 
בפאריס וב 1406 ביקר בהיידלברג ובקלו. באוניברסיטות 
של כל הערים הללו עוררו דעותיו הפילוסופיות התנגדות. 
ב 1407 הזר לפראג והשתתף בוויכותים הדתיים על צידו של 
הוס וגם ניסה לרכוש הסידים לרעיונותיו המהפכנים של 
ויקליף. בוויכוח עם דיגמונד (ע״ע), מלך הונגאריה, הוקיע 
אח חטאיה של הכמורה הקאתולית — מה שעורר עליו 
חשד שהוא כופר- ועל־כן ברח למ 1 ראוויה. ב 1412 חזר 
לפראג והתקיף, יחד עם הלס. את האפיפיור יוהנס ^^ XX 
(ע״ע) על שפירסם בולה,שבה הבטיח מחילת עוונות למאמינים 
שישלמו כופר לכנסיה..ב 1413 נסע לפולניה ולליטה, קשר 
כאז יהסי־ידידות עם אנשי הכמורה הרוסית־האורתודובסית 
ולא העלים מהם את דעתו, שהם נוצרים טובים. ב 1415 
ליווה את חום לכנס של קונסטאנץ, וכשנאסר הום נתפס גם 
הי׳ והובא לקונסטאת בכבלים. לאחר שהוצא הוס להורג 
( 6 ביולי, 1415 ), ביקש הכנס של קונסמאנץ להימנע מפסק- 
דיו שני של מיתה, והכריח את הי׳ להתכחש בפומבי לתורו¬ 
תיהם של ויקליף והוס ולקבל עליו את סמכותם של האפיפיור 
וועידות הכנסיה ( 11.9.1415 ); אך במאי 1416 חזרה הכנסיה 
ופתחה במשפטו. בהגנה המזהרת, שהגן על עצמו, ביטל הי׳ 
מה שאמר קודם לכו בניגוד לדעותיו, הצדיק את רוב 
האסונות והדעות של ויקליף והצהיר, שהום נהרג כקדוש. 
הי' הועלה על המוקד ומת כשעל שפתיו שירי־תהילה 
לאם ישו. 

-^ 811111111 ( 0 ץ 1 ו 15 )/ 111 /? 1 מג ,סס^ס?? ( 0 1£ זו 0 ס( , 65115 . 11 . 11 

!10/11 ]011x7101, \ (1947), 51-91. 

ד. פ. 

היארוניםוס ס.״)״״!״*!׳} מקוריה [ב 61 ז 103 ( 360 - 
250 לפסה״ג), היסטוריון יווני; כתב את תולדותיה 
של תקופת הדיאדוכים, ממותו של אלכסנדר מוקדון ( 323 ) 
עד שנת 263 לפסה״נ. 

הי׳ עצמו נטל חלק פעיל במאורעות של זמנו כיועצם 
ובן־לווייתם של אומנם (אף הוא בן קארדיה). אנטיגונוס. 
דמסךיוס פוליורקטס ואנטיגונוס גלנטס (ע״ע), השתתף 
בקרבות ובסו״ם המדיני, ומונה ע״י אנטיגונוס כנציבה של 
הפרובינציה אידומיאה (אדום) — תפקיד צבאי, שמטרתו 
היתה להגן על ים־תמלת מפני התקפותיהם של הערבים 
הנבטיים כדי לאפשר את ניצולם של אוצרוח־האספאלט. 
אח״כ מונה ע״י דמטריוס כנציב בויאוטיה, 

ההיסטוריה, שחיבר הי' — כפי שמעידים הקטעים, שנש¬ 
תיירו ממנה — שימשה להיסטוריונים, שבאו אחריו(אריאנוס■ 
דלדורוס, טרוגוס, פלוסרכוס. ע״ע כולם), כמקור עיקרי 
לתקופת הדיאדובים, היא מצטיינת בתיאור נאמן של המאו¬ 
רעות (המספרים ופרטי המו״מ, המובאים בשייריה, נתאמתו 
ע״י כתובית;, העקרון המדיני, המשמש קנה־מידה להי־, הוא 
שמירת אחדותה של האימפריה המוקדונית. עם זה נותן הי׳ 
את דעתו — ברוח ההיסטוריה הפראגמאטית — גם על 
סיבותיהם של המאורעות ובדיקת מהימנותם של המקורות, 
וכן ניתנים בחיבורו תיאורים אתניים וגאוגראפיים. סגנונו 
של הי׳ הוא פשוט ומחוסר כל קישוט רטורי. 

-[■ 1111101 11111 ) 1 /\^ 0 < 7 ,־ 101151 < . 0 ;.) 1 1540 ,מזע .־׳\\.ק 

01 7 ' 1 . 11 , 4151355 . 14 ; 70 ־ 1841 , 450 , 11 , 1 ת 11 ־ €01 ) 010 £0X11111 
. 1876 , £0x1110 ? 


היאחקלם סוי-וסי״סח!' ,מ 01 סמ 331 ) מאלכסנדריה, פילוסוף 
מו האסכולה הנאו־אפלאטונית בסאה ה 5 לסה״נ. 

הרצאותיו הצטיינו בעמקות תכנן וביפי צורתן. כשביקר פעם 
בקושטה נתפס שם ע״י השלטונות — כנראה, על שום דתו 
האלילית —, הולקה וגורש. 

נשתמרו שני חיבורים של הי": א) פירוש ל,.שיר הזהב" 
הנארפיתאגוראי; ב) חיבור על ההשגחה והגזירה ועל היחס 
שביו הבחירה התפשית של האדם וההנהגה האלהית. 

הי׳ נמנה על הפלג האלכסנדרוני של האסכולה הנאו־ 
אפלאטונית. המטאפיסיקה שלו היא פשוטה מזו של חבריו: 
בביגוד לפלוטינוס (ע״ע) והבאים אחריו, איו הי׳ מכיר בשום 
האצלה זולת זו של בורא העולם; הבורא הוא האל היחיד 
שמחוץ לעולם והוא אף מנהיגו של העולם ומנהלו. הי׳ 
מגיח — כנראה, בהשפעת הנצרות —, שהאל יצר את העולם 
יש מאיו בכוח רצונו בלבד. כחסידי האסכולה האפלאטונית 
שקדמו לנאראפלאטוניות טבור אף הי׳, שמעשינו נעשים 
מתוך בחירה חפשית ושהגזירה האלהית אינה קובעת אלא 
את תוצאות מעשינו. השפעתה של הנצרות ניכרת אף 
באן במה שהי' מחליף את ההכרח הסתמי (אננקי, ע״ע) 
שבקביעת תוצאותיהם של מעשינו ע׳י ההשגחה בפעולה 
מענשת ומחנכת של האלהות. העונש בא לפעמים בתוצאה 
מחטאים, שבוצעו בגלגול קודם. וע״י כך מצדיק הי׳ מקרי־ 
עונש, שנראים בעינינו כאי־צדק גמור. אפיינית להי׳ היא 
תפיסת הדירוג בשלמות: דרגת השלמות העליונה היא זו של 
האל, למטה ממנה הדרגות של המלאכים, הדמונים, ההירואים, 
ולמטה מהו זו של בני־האדם, שהם על הגבול שביו היצורים 
השכליים וביו החיות. 

בתורת־הנפש ובתורת־המידות של הי׳ מתמזגים יסודות 
אפלאטוניים, אריסטוטליים וסטואיים. רק החלק העליון, 
השכלי, של הנפש הוא בן אלמוות. השכל והמוסר, הטבועים 
באדם• הם הגשרים המגשרים בין האדם לאל. בדומה לחסידי 
אריסטו, מבחין גם הי׳ בין הפילוסופיה העיונית והמעשית: 
השלמות המעשית הופכת את האדם לטוב, ואילו הכרת האמת 
מעלה את האדם לדרגה של אל ממש. יש עוד סוג שלישי של 
פילוסופיה: זו שדואגת ל .,גוף המזהיר• של נפש־האדט, 
העשוי מחומר טהור ביותר; גוף .,טהור" זה התמזג, בשעת 
ירידת הנשמות לעולם הזה, עם הגוף ה״גשמי", ותפקידה 
של הפילוסופיה סן הסוג השלישי הוא להפריד בין הגוף 
הארצי והגוף השמימי (של הנפש). בעוד שהפילוסופיה 
המעשית יצרה את חוקי־המדינה, יצרה הפילוסופיה מן הסוג 
השלישי, המיסטית, את פולחן־האלים. נראה, שבנקודה זו 
באה שיטתו של הי׳ להוכיח את התועלת שבאלילות. עם 
זה היתה קרובה לנצרות עד בדי כך, שפירושו ל״שיריהזהב" 
עובד עיבודים נוצריים בפרוזה ובחרוזים. 

, 016 ! 0 ! 11 ) 1  0 $ 1 ) 1 £ . 1 ? 211 ,ז £115 28 .ק , 1906 

״ 1 ,ז 5011£5 גז? .) 1 ; 175-199 ,( 1910 ) ,* 11 * 11515 .מ־מ*?/ 

8^002101:1111 2 ( 115 ? 1111)1, XX^ (1912), 00. 1-27. 

ד. ס. 

היארטי, כתב, ע״ע מצרית, כתב. 
היארפולים (;;.?ס״״)!!' — "העיר הקדושה"), שמן 

של שתי ערים קדומות, אחת בפריגיה שבאסיה 
הקטנה והשניה בטוריה הצפונית. 

1 . הי׳ של פריגיה נוסדה קרוב ל 190 לפסה״נ ע״י אומנם, 
שליטה של פרגאמון; היא נתפרסמה במעיינותיה החמים 
ובמערה, שהיתה בקירבתה והכילה גאז של חומצת־פחם, שהיה 



37 


היאדפוליס — היכרג, נונר 


38 



ס׳שקעים ׳ 56 אבן־ניר ם; המעיינות רחמים כנוה־הדחצה העתיק ׳ 56 ייאר£ו 5 'ס עכפריגיה 


ממית את החיןת שהושלכו לתוכה; קראו לה הכארוניון(ע״ע 
כרוך). פולחן קיבלי (ע״ע) היה הפולחן העיקרי במקום, 
וצורף אליו אח״כ פולחן אפולון (ע״ע). בהי׳ נולד הפילוסוף 
אפיקטטום (ע״ע). נמצאו כאן שרידים של בתי־מרחץ, של 
רחובות עם עמודים, של תיאטרון ושל כנסיות. כן נתגלתה 
כאן כתובת של האפיסקופוס אברקלס (ע״ע). אחת מן 
המעניינות שבכתובות הנוצריות מסוף המאה ה 2 ; אך תשומת* 
לב מיוחדת עוררו מאות ארונות־המתים העשויים אבן, 
שנמצאו בסביבתה; בזכות ארונות אלה נקראה הי׳ בתורכית 
טמבוך קלסי, "מבצר הארונות". 

-סו!!■* ,ז^מו״מי , 01161011 [ .¥\ . 1118 ־ 3101101 ) . 0 , 11 ( 141101111 .>! 

,!!{<׳<] 1 ><■/?{-{ מסע •(•*!מ׳// 

2 . הי׳ של סוריה ( 24 ק״ס דד׳־מעו" ממקום איחודם של 
הסג׳ור והפרת), היתד, ידועה בלשונות השמיות בשם מנבוג 
וביוונית באמביקי. במאה ה 4 לפסח״נ שלט בה מושל בסם 
עבד הדד, שטבע מטבעות לכבוד עתרעתה (עתדגתיס דר־ 
קטו). אלת המקום. ההיכל שבאתר הוקם במאה ו, 3 לפסר״ב 
ע״י סטרטוניקי, אשתו של אנטיוכוס 1 ; המקדש נעשה 
במרוצת־הזסן אחד מן הגדולים והמפורסמים שבמקדשים 
במזרחו של האימפריון הרוסי. לוקיינוס מסאמוסטה, שביקר 
במקום, תיאר בפרוטרוט את הפולחן, שהיה נערך כא 1 ■ על־יד 
המקדש היתה בריכה של דגים מקודשים לוולד, ואסורים 
למאכל. ולפני חזית־המקדש עסרו שתי מצבות (אובליסקים). 
ההיכל היה בנוי בסיגנון יווני ומעוטר בעיטורי־זתב, ועשויים 
זהב היו גם פסלי האל והאלה. במרוצת־הזמן גבר פולחן האלה 
על זה של האל־הבעל (הרה). — הי׳ היתר, גם מרכז מסחרי 
חשוב. קרסוס (ע״ע) בזו אותה ב 53 לפסה״ג: בסאה ה 3 היתר, 


העיר הראשה של ה״פרובינציה של הפרת". עם ביטול 
פולחנה של עתרעתה יהרה הי' מגרולתה; כשיוליינוס קיסר 
ריכז כאן את צבאו (ב 363 ) כבר היה המקום חרב למחצה. 
יוסטיניינוס ביצר את הי׳! במאות שלאחר מכן נלחמו עליה 
הביזאנטים, הערבים והתורכים. ב 1108 נפלה העיר בירי 
הצלבנים. שהחזיקו בה ער 1175 : עם הכיבוש המונגולי 
במאה ד, 13 נהרסה העיר כליל. במחצה השניה של המאה 
ה 10 התיישבו כאן צ׳רקסים. 

. 1943 ,!ו 01 <] 4 ■ס 11 ־! ,*ח • 00081 

מ א.־י. 

היברג (הביטיי: היבר), ג 1 נר — ; 011003,130111,11 — 
( 1857 , כריסטיאניה [אוסלו] — 1929 , שם), סופר 
נורווגי. בפואמה גרולה, שחיבר בנעוריו, "תולהות הארם" 
( 1878 ), הוא רואה בחטאו של הארס את המרירה הראשונה 
באלוהים, את הולדת האדם ד,חפשי. מ 1883 כתב כמה מחזות, 
שמהם ״הדודה אולריקה" ( 1883 ) היא זעקה של אשה 
אידיאליסטית ומתקדמת נגד הבורגנות צרת־האופק. "המלך 
סידאס״ ( 1890 ) מכוון — בדומה ל״ברוח־הבה״ של איבסו — 
נגד מתקן־החברה, הבטוח במידה יתרה בכוחותיו, הופך לזהב 
כל דבר, שהוא נוגע בו. וע״י כך הוא נוטל את נשמתו, בעוד 
שהאמת יסודה באינדיווידואליות. בסבלנות וב״יחסיות המקו¬ 
דשת", שהיא סיסמת המחזה. ביצירות, שחיבר אחר שני 
המחזות המגמתיים הללו, גילה הי׳ יכולת של חדירה לשכבות 
עסוקות יותר של נפש־האדם. ב״הגזוזטרה״ ( 1894 ) הוא 
מעמיד את טבע־הגבר לעומת טבע־האשה. גיבורת־הסתזה, 
יולית, עוברת מידי בעלה הזקן לזריעותיו של אידיאליסטן 
צעיר. אך מכיוון שבסופו של דבר מסור לבו לענייך. שעליו 




39 


היכרג, מנר — היבדג 


40 


הוא נלחם. יותר משהוא נתון לאשתו, היא עוזבת אותו 
והולכת אחר אוהב שלישי, שכולו רות־גברות ואעפ״ב מהסס 
הוא להקריב את בל תוכז־הייו על מזבח־האהבה, כרצונה 
של יוליה. 

10 שנים לאחר מכו חזר הי׳ לאותו נושא עצמו ב״טרא- 
גריית האהבה״ ( 1904 ). בעיני הגיבורה של מחזה זה זיווג- 
המינים הוא מעשה קדוש, עצם מהותם של החיים. שדבר 
אין לו ולנישואים, ילדים וחיי־חברה; ואילו אצל הגבר 
עשויה תשוקת־המין ליהפך לחיבה או להתגלם בפעולה צי¬ 
בורית. שתי הגישות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. 
במחזהו ■הזמה הגדולה״ ( 1895 ) ביקש הי׳ להוכיח. ש.היח־ 
פיות המקודשת* מסוכנת היא, אם אינה מושתתת על יסוד 
חיובי של דעות וחוויות אישיות, ולא די במחאה נגד כל 
רעיון כללי או דעה מוסכמת. אעפ״ב היו מחזותיו מכוונים 
בעיקרם נגד הכללות ודעות ואמונות מקובלות: "מועצת- 
האומה״ ( 1897 ) חושף את השחיתות של המשסר הפארלא־ 
מנטארי; .,אמו של הולד סוואן* ( 1898 ) מגלח את השפעתה 
ההרסנית של העיתונות; ״אהבת הרע* ( 1902 ) הוא מחאה 
נגד אותו סוג של אלטרואיזם, שאינו אלא צביעות ואנוכיות 
מוסווית. אלה היו יצירותיו של בעל־סוסר מושלם, שמשאת־ 
נפשו היתה כיבוד מוחלט של נפש הפרט. ב 3 מחזות אחרים 
(■בסוגר החירות״, 1910 : ,,רצוני להגן על ארצי״, 1912 
.,מיטת הפאר״, 1913 ) ניתח הי׳ את הרגש הלאומי ניתוח 
נוקב. במחזה השני הוא אומר: ■אנו, הנורווגים — אפשר, 
שיעודנו או גורלנו הוא להיות פרטים. שאינם מסוגלים 
להצטרף לאומה״. — על האינדיווידואליות והצדק נלהם 
הי׳ אף במסותיו, הכתובות בכשרון רב. ב 1896 — 1902 ישב 
בפאריס, וכאן כתב ״מכתבים״ ( 1900 ), הדנים, בין השאר. 
בפרשת דרייפוס — אותה פרשת "המעוררת בנו את היצר 
הטבוע בכל אדם ממבע ברייתו — יצר־הצדק". הי׳ היה בעל 
נפש לוחטת, לוחם על ערכים מוסריים, מבקר ללא רחמים, 
ללא חת. והחשוב שבסופדי אסכולת־איבסן בארצו. 

,. 71 . 2 > - י ; 1525 ;■>/, ! 0 ,״ע , 8,111 

. 1950 
פ. י. ב. 

היברג ' 11 ,[ — ,ס!׳), 11 ־ 111 ;,ך!!!!,, 1 011311 ( — 

( 1854 — 1928 ), בלשן דאגי. היי, שהיה מתיימידיו של 
מדויג (ע״ע), תקדיש עצמו לחקר התרבויות העתיקות של 
יוון ורומי; ב 18% — 1925 שימש פרופסור לבלשנות קלאסית 
באוניברסיטה של ק(פנהאגן. בנעוריו בבר מצא את תחום- 
עיסוקו המיוחד, שבו עתיד היה לתרום תרומות גדולות 
לחקר הבלשנות הקלאסית — כתבי חמאתמאטיקנים היווניים. 
חדיסרטאציח שלו, 011111103030 ־ 1 ^ 011305110005 ( 1879 ), מכי¬ 
לה את כל מת שתית ידוע בשעתו על ארבימדס. במסעות, 
שערר חי׳ לאתר מכן, תעמיק את ידיעותיו על כח״י מתקופת- 
הרנסאנס הנוגעים לארבימדס, וב 1880/1 פירסם את כל כתבי 
ארכימדם ( 01013 ״ מ 0 <ן 0 0315 מ 111 ! 0 ־ 1 ל 1 ) ב 3 כרבים. ב 1903 
נפע לקושטה כדי לפענח שם ב״י סאליספססטי (מחוק וכתוב 
מחדש), שנתגלה באותם הימים ושבו נמצאו, בין השאר, 
שנים פכתבי־אוכיסדס, שלא נודעו עד אז. כשהשלים משימת 
זו פירסם ב 1910/15 מהדורת חדשת של כל כתבי־ארכימדס 

01 פייושיו של * 01 (^ 01 ( 0001 0011113 3 ־ 101 ] 0 0111100315 ־ 211 
£111001111 115 ־ 00010100131 ) ב 3 כרכים, שמעידה על ידיעותיו 
העמוקות של חי׳ בתהומי נושאו ועל שיטתו הביקרתית 


תמעולת. כמו־כן ההדיר את כתבי אוקלידס ( 1883 — 1916 ). 
אפוללניוס ( 1891 ; 1893 ), סימפליקיוס ( 1894 ), סרנום ( 1896 ) 
ואת חיבוריו האסטרונומיים של פטולמיוס ( 1898 — 1907 ). 
מלבד זה תכין תכנית לפירסום אוסף גדול של כתבי הרופאים 
היווניים. ותרם את חלקו לאוסף זת בהתקנת מהדורה 
מדעית מספר-תלימוד של פאולוס איגינטס ( 1921/4 ). הי׳ 
תעמיד תלמידים תרבה וחית נושא־דברת הנלהב של התרבות 
היוונית בארצו. 

. 1928 ,( 1 א , 1111 111 ) . 77 ,. 7 - 1 ,־ 8101101 . 1 ) 

היברג ( 430110018 ), שם המשפחה של שני סופרים דאניים. 

אב ובנו. 

1 . פטר אנדראס הי׳ (. 41 033 ־ 031 ^ 0101 ?׳, 1758 — 
1841 ), פובליציסט! ודראסאטורגן. ברוב כתביו, המעידים 
על מזג לוהט ועל כשרון ביקרתי. הוקיע את דרכי-השלטון 
הנפסדות, בשורה של כתבים סאטיריים בשם הכולל של 
״הרפתקות של סטר־כסף״( 1787 — 1793 ) התקיף את מעמדות 
האצילים והסוחרים כאחד; בקומדיות (״ד,ווירטואוז״, 1789 ; 
״אצילים ויתפנים׳/ 1791 ) תוכיח את בני-ארצו על שקיבלו 
עליהם את מרותם של רברבנים גרמניים, שחדרו לארץ, 
וב״פשרה מדינית״ ( 1798 ) ביקש להוכיח, שתמונארבית עולת 
לאזרחים תרבה יותר מן הרפובליקה. במילון סאטירי קטן. 
״חקרי לשון״ ( 1798 ), שם ללעג את גדולי־הארץ, בפזמונים 
שחיבר הקניט את המשטר תאבסללוטיסטי — מה שגרם 
לבך, שהשלטונות תטילו עליו קנסות. לסוף (ב 1799 ) גזרו 
עליו גלות על שני כתבים נועזים. שפירסם נגד המונארכיה 
האבסולוטיסטית ותתורשתית. תי׳ השתקע או בפאריס ונת¬ 
מנה כאן מתרגם במשרד־תחוץ. — חדור ברעיונות המהפכה 
הצרפתית, היה תי׳ מן הלוחמים האמיצים בארצו על עקרונות־ 
תצדק בעניינים מדיניים, חברותיים ולאומיים. 

2 . יוד, א ו לוד וי ג הי׳ (. 44 ; 11 * 1,113 101130 ; 1791 — 
1860 ), בנו של ( 1 ) 1 דראמאטורגן ואסתטיקן. הונך ע״י 
אמו, שנתגרשת מבעלת לאחר שזה האחרון נידון לגלות 
ונישאה ב 1801 לאציל שוודי, בשם יילנבור ( 8 ז 011 נ 11 ז 1 ס 11 ן 0 ). 
שבא לבקש מקלט בקופנתאגן. מ 1827 פירסמת מרת יילנ- 
בור — בעילום־שמת — בפת רומאנים, שבהם גילתה 
בקיאות בחוויות נפש־תאדם. הי׳, שירש את כשרונותיהם 
הספרותיים של הוריו ונתחנך בחוגי הסופרים והאצולה. 
נמשך בנעוריו במידת שוות למדעי־תטבע ולספרות. אך 
בסופו של דבר בחר בספרות. ב 1817 תוסמך נדוקטור למדעי־ 
הרוח לאחר שכתב דיסרטאציה (בלאטינית) על.קלדרוז(ע״ע). 
ב 1819 — 1822 ישב עם אביו בפאריס, ובאן תושפע מאפנות־ 
התיאטרון הצרפתית (ביתור בתחום הולדויל). לאחר ששימש 
1822/25 מרצה ללשון תדאנית באוניברסיטת של קיל, יצר 
תי׳ בשביל התיאטרון המלכותי של קלפנהאגו סוג־מחזות 
חדש — הוודויל (ע״ע) הראני, שבו בא לידי ביטוי כוחו של 
ד,י׳ בדו־שיח ובפזמלן. ב 1828 בתב מעין ולרויל לאומי, ,.גבעת 
הפיות", שהוא מן המחזות המוצגים ביותר בדאניה. בקיל 
הניד הי׳ את הפילוסופיה של הגל (ע״ע) ונעשה חסידה 
הנלהב. אף תשתמש בשיטת הדיאלקטית של הגל לייסוד 
משנת אסתטית (שקדמת למשנת רבו). בקומדיה שלו "נשמת 
אתר המוות״ ( 1841 ) שפך את חיצי-לעגו על המסתפקים 
בתפיסה מעורפלת ובלתי-פילוסופית של ההיסטורית, התר¬ 
בות והדת• תי' עמד בלא ספק במרומי התרבות של זמנו 




41 


היברג — היגיינה 


42 


ודאה את עצמו כ״גתה הראני״. ב 1831 נשא את ייהנה לואיזה 
פטגם (!!;!*ב?). שהיתר. לאחר מכן גדולת השחקניות ברא־ 
ניה■ — ב 1849 — 1856 ניהל הי' את התיאטרון המלכותי ברוח 
שמרנית ביותר. — הוא נחשב בארצו לטיפוס מושלם של 
סופר משכיל ושנון! הפרוזה שלו שקופה וקלה וראויה לכל 
שבח. 

. 1949 ,./ז..ז 1 \! 1 ןז״ננ .זא 

ס. י. ב. 

היברו יוגיון ק 1 לנ/ ע״ע בתי־מח־ש לרבנים (באה״ב). 

היבש, אחלף — 5£11 נ 1111111 < 4011 ^—ן. 1830 ,ליפטו־סנט־ 
מיקלוש, הונגאריה [כיום צ׳בוסלובאקיה] — 1884 , 

ניריודק), רב רפורמי באה״ב, מראשי "תנועת הרפורמה" 
באמריקה בסאה ה 19 . בצעירותו היה מורה בבי״ס יהודי 
באלט־אופן (בודאפסט). השתתף כקצין בצבא ההונגארי 
הלאומי במהפכת 1848 . מ 1849 למד בישיבת פאקש, שבה 
הוסמך לרבנות <ב 1854 ), ומ 1858 — באוניברסיטה של פראג, 
שעל־ידיה הוכתר (ב 1861 ) בתואר ד״ר לפילוסופיה. בפראג 
שימש כרב בבית־הכנסת החדש. ב 1866 היגר הי לאה״ב. 
כאן נתמנה רבה של קהילת .,אהבת הסד" בנידיורק. 
שחבריה היו בעיקר יהודים יוצאי בוהמיה. בהנהגתו של 
הי/ שהצטיין כמטיף וכמחנך. נעשתה קהילתו אחת מן 
הקהילות החשובות בניו־יורק (יורשו כרב־הקהילה היה חנוך 
יהודה קוהוט, ע״ע). סידור־התפילה המתוקן ברוח ה״רפורמה 
המתונה", שהנהיג בקהילתו, נתקבל גם בקהילות אחרות 
באד,"ב. בוועידת הרבנים הרפורמיים המתונים, שנתקיימה 
ב 1871 בסינסינאטי. נבחר הי׳ כנשיא. כן היה פעיל בייסוד 
ה״היברו יוניו׳ך ק(לג׳ ״ בסינסינאטי. — מלבד קובץ דרשותיו 
בגרמנית פירסם הי' גם את חמש המגילות בצירוף התרגום 
הסורי (פשיטתא) לפי כ״י, שנמצא באוניברסיטת פראג 
( 1866 ), וספר על פתגמים ערביים בשם £ב 1 ! ! 1 !״■!£ ציה־ 0 
זתפ״ס ( 1877 ). כן נתפרסמו מאמריו בכתבי־העת .,בן חנניה" 
ו(עע 10 \. 

היג, דגלם, ריין — 14315 0011513$ [ £31-1 ) — ( 1861 — 
1928 ), מצביא בריטי. היג. שהיה בן למשפחה סקוטית 
מיוחסת, למד באוניברסיטה של אוכספורד, נכנס ב 1883 
לבית־הספר לקצינים 
ושירת(ס 1885 )כקזחר 
פרשים בהודו. 18960 
קיבל הכשרה לפיקוד 
גבוה בק-לג׳ של ה¬ 
מטר, הכללי ()} 513 
6 * 00116 ). ב 1898 הש¬ 
תתף בכיבושה של 
סודאן ע״י הבריטים. 
בשנים 1899 — 1901 — 
כמ,לתמת־הבורים(ע״ע 
אפריקה הדרומית). 
ב 1903 — 1905 ו 1909 — 
1914 ניהל באנגליה יא 1 גאס הי! 

את הדרכת הצבא הבריטי. בשנות הכינים היה ראש המטה 
הכללי בהודו. כשפרצה מלחמת־העולם 1 ( 1914 ) היה מפקד- 
גיס. ובתפקיד זה הצטיין בקרבות של איפר (ע״ע). ב 1915 


נתמנה מפקד עליון של הצבא הבריטי בצרפת ובבלגיה, 
והיה לו חלק עיקרי בהדיפתם של הגרמנים מצרפת ומבלגיד, 
בקיץ 1918 . ב 1919 הועלה לדרגת רוזן ( 1 ־ 631 ). ב 1921 הת¬ 
פטר מתפקידו בצבא והקדיש את עצמו לפעולה לטובת 
החיילים המשוחררים. — הדינים־ור,חשבונות של הי' (. 0 
165 ל:>זבק 6$ ט $'.££) 19150 — 1919 נתפרסמו ב 1919 ■ 

,^ 1 ז 10 זז%ה £0 $' 11 . 0 001 ) 35 ־ 601 , 1 ? .[ 1 ) 30 ז 73 י\ש 0 . 8 . 0 

111 ־ 1 מ/ , 011 ^ ״ 1 ; 1935/36 ,. 11 ,ז 6 נ} 000 01111 ; 1922 

. 1959 ,ה 1$01% ח €3 1917 ז>/ 77 : 14$ * £1 


העיא״אה ( 0 ! 1£ ץ¥'), במיתולוגיה היוונית — אלת הברי־ 
אות. עפ״ר היא נחשבת לבתו הבתולה של אסקל פיוס 
( 9 * 9 ), אל הרפואה. ומוסעת ביז בני־לוויתו. בנוסח השבועה 



היניאיאה עם אכיר, אסקל״יגס. הטוזיאח ש 5 הוואטיהא;, ריסא 


ההיפלקראטית נזכר שמה בין שמותיהם של אסקלפיוס ופג־ 
ק;ה. — להי׳ היה פולחן מיוחד בעיר טיטני (בארגוליס), 
אד לא נמסרו עליה מיתוסים מיוחדים. לעימת זה תוארה 
בפסלים עתיקים שונים, ביניהם פסל מן הסאה ד, 4 לפסה״נ, 
שנשתמר בכמה העתקים; בו נראית הי׳ בעמידה. לבושה 
שמלה ארוכה ועטופה מעיל! מכתפה השמאלית יורד נחש 
אדיר בכיוון אל יד־ימינה. שבה החזיקה, כנראה. האלה, 
ספל, כדי להאכיל ממנו את הנחש. המשובח שבהעתקי הפסל 
נמצא באוסף הופ ( 6 י! 110 ) בדיפדין ( 6 ״ 06 לןס 6 כ 1 ) שבסארי. 
אנגליה! הנאה שבהעתקי ראש־חפסל נמצא במוזיאון הלאו¬ 
מי ברומא. 

.}! 55 , 1904 , 19 ,. 1 ז* 11 ב! 01 ת 1 ״(ו£ו 1800 — 
1890 ), הרפורמאטור הסוציאלי. על ספד הצעותיו של צ׳דוויק 
נוסד באנגליה ..הוועד הכללי לבריאות" כגוף ממשלתי. 
•טהפך אח״כ לסשרד־הבריאות. ההי׳ של בית-הספר נכללה 
בחוק־החינוך באנגליה ב 1907 והונהגה אחר־כך בארצות 
הרבה. — דחיפה עצומה להתפתחותה של ההי׳ ניתנה במאה 
ה 19 ע״י חכרת מהותן, גורמיהן ודדכי־התפשטותן של מחלות 
מידבקות, וההי׳ והאפיז־מיולוגיה נעשו כרוכות זו כזו. 
במדוצת־הזמן הוכר הצורך בסידורים בינלאומיים למניעת 
העברתן של מחלות מידבקות מארץ לארץ. ב 1851 נתוועד 
בפאריס הכנס הבינלאומי הראשון להי', שבו הוטעם הצורך 
בהסכמים בינלאומיים למניעת מגפות מסוכנות. ב 908 ז נוסדה 
,.הלשכה הבינלאומית להי׳ ציבורית״{ 11 .ת, 03111 זשזזז! ס: 11 )) 0 
11111111110 * 1 פ 0 :! 8:1 ץ[?' 1 !). שמושבה בפאריס. הלשכה היתד, או¬ 
ספת ידיעות על התפרצותו והתפשטותן של מחלות מידבקות 
מסוכנות בארצות-העולם ופירסמד, את ידיעותיה בדו״ח 
שבועיים כדי לאפשר בנמלים עריכת הסגר (ע״ע) של ספי¬ 
נות, שבאות מארצות נגועות. 

לשם הפצת ידיעות בהי׳ בכל ארצות־העולם ושיתוף־פעולה 
בינלאומי בתחום זה הוקם ב 1920 אירגון החי׳ של הבר- 
הלאומים, שמקום־מושבו היה בז׳נווה. אחר חיסולו של חבר- 
הלאומים נוסד ב 1948 במקדם אירגון זה "האירגון העולמי של 
הבריאות״ (ח 110 ב 13 חב 8 ־ 01 ! 11 ] 1100 מטעם או״מ; 

עם חברותיו של אירגון זה נמנות יותר מ 80 ארצות. כמטרת 
האירגון נקבעה: השגת הרמה הגבוהה ביותר של בריאות ע״י 
כל העמים. האירגון עוסק בתיאום בינלאומי של הפעולות 
לשם הבריאות. כגון יעוץ לארץ אחת ע״י מומחים מארצות 
אחרות והפצת ידיעות ע״י פירסומים בתחום החי׳. 

המכון הראשון לחי־ במסגרת אוניברסיטאית נוסד ע״י 
ם. פטנקופר ןע״ע) ב 1865 במינכן. היום כלולה ההי־ בתכנית- 
הלימודים של כל בית־ספר, גבוה לרפואה בעולם. צעד 
חשוב בפירסום ההי׳ געשה ע״י הגרמני לינגנר, שאירגן 
את התערוכה הבינלאומית הראשונה להי׳ בדרזדן ב 1911 . 
בעקבותיה של תערוכה זו נוסד בדרזדן מוזיאון לד,י׳, שהיה 
מספק — עד עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה — הומר־ 
הסברה בתחומי ההי׳ לבתי־ספד בארצות הרבה. היום נמצאים 
מוזיאונים להי׳ בכמה ארצות. 

את הדחיפה הראשונה להתפתחותה של ההי׳ הנפשית 
נתן הסופר האמריקני ק. ו. בירז ( 5 זספ 8 .זו\ . 0 ) בחיבורו 
האוטוביוגראפי ) 111501 ) 0110 ? זג* 1 ) 1410 ז/ (..נפש שמצאה 
את עצמה״), 1908 , שבו תיאר את המהלך של מתלת־רוח, 
שפגעה בו גופו ושהבריא ממנה. המחבר הביע את הדעה, 
שבדומה לשאר מחלות קיימת אפשרות למנוע מחלות־רוה. 
הספד עורר תשומת־לב מרובה, וביזמתו של בירז קמה 
תנועה להי׳ רוחנית, שנתאדגנה ב 1931 ב״מוסד הבינלאומי 
לבריאותיר.נפש״ (. 1 ? 410131 ? ! 0 ) 0001131100 ? . 0 ־ 10101 ). 

ה ה י׳ ביהדות. מצוות התורה בענייני נגעים וטומאה 
וטהרה והדינים המוסקים מהן כסדר ,.טהרות", וכן חוקת־ 


העבודה של התורה ופיתוחה בהלכה, היתה להם מלכתחילה 
משמעות ומגמה דתית וריטואלית (,קדושה"). אך בפועל 
היו להם תוצאות חשובות גם מבחינה היגיינית, ופרשנות 
חולונית־ראציונאליסטית אף ניסתה להסבירם כהוראות 
לשמירת הבריאות. חוקרים וסופרים מרובים סאומות־העולם 
הביעו את התפעלותם ממה שנראה להם כתרומת היהדות 
להי׳: ,מן היהדות צמחו שנים מן הרעיונות ההיגייניים 
הגדולים של האנושות — מנוחת השבת והמלחמה הישירה 
במחלות המידבקות ע״י אמצעים טבעיים" (חוקר תולדות- 
הרפואה ק. סודהוף, 1911 ). יש לציין, שהרפואה היוונית 
התעלמה לגמרי מגורם־ההדבקה במגפות, ואילו בהסגר המצו¬ 
רעים מחוץ למחנה ובמניעת הזב ממגע בהתאם להוראות 
התורה יש גם משום אמצעי־מניעד, יעילים וגם משום 
הפניית תשומת־הלב לבעיית ההדבקה. האמצעים שייכים 
לתחום ר,הי' האישית והציבורית גם יחד, והם השפיעו גם על 
העולם הלא־יהודי ביד,"ב. 

לקביעה הדתית של יום מנוחה בשבת היו גם תוצאות 
חשובות לגבי שמירת הבריאות של הפרט והכלל. מצו 1 ת 
אחרות, שנודעה להן גם משמעות היגיינית, הן: סדרי הסאני־ 
טאציה במחנה-הצבא (דב׳ כג, יג—יד)! איסור פיגול ונותר 
(ויק , ים, ו—ז) — שיש בו משום מניעת הרעלות מחמת 
קילקול הבשר; טיהור כלים ובגדים באש ובמים (שם יג, 
נב—נח)! טבילות ודחיצות של טמאים מיטהרים. ועוד. 

מן התלמוד ידוע לנו על שירות היגייני ציבורי מפותה. 
הוצאת האשפה בירושלים היתד, מאורגנת ומוצאת דרך 
שער מיוחד. שעד־האשפות! שוקי ירושלים היו עשויים 
להתכבד (ניקוי) בכל יום! היו סידורים מיוחדים לתאורת 
הרחובות בלילות כדי למנוע חבלות ותאונות. 

את חוקי הכשרות אין לראות בהוראה בהי׳, כפי שחשבו 
ברור־ההשכלה (מניעת מחלת הטריכינוזה ע״י איסור בשר־ 
חזיר וכד׳), אבל פעולתם שימשה בלא ספק סיוע להי', כגון 
ההוראה של איסור נבלה (שם׳ בב, ל). 

דיני האישות הונהגו מטעמים דתיים. אבל אין ספק ששי¬ 
משו גורם לטיפוח טהרת המין ולחתרעננות פסיכולוגית ע״י 
הימנעות מן המגע המיני במשך התקופה של טומאת נידה — 
צד חשוב בהי׳ המינית. גם לדיני הקבורה ואיסור הלנת־המת 
נודעו תוצאות משניות לא־מבוטלות במניעה של התפשטות 
המחלות. המילה, הנהוגה מטעמים דתיים, מונעת התהוות 
דלקת־הערלה וסרטן אבר־הזכרות. 

לחי׳ הציבורית שייכת גם ההגנה על הפועל ע״י הטלת 
אחריות על המעביד לנזק הנגרם לפועל מתוך עבודה. 

ביה״ב נשמרו התקנות של ההי׳ התלמודית. הז הוכיהו 
את יעילותן ביתרת הבולם, שהיה ליהודים בשכונותיהם 
בערים על שכניהם הנכרים מבחינת מצב הבריאות הציבורית. 
יתרון זה, שבו הכירו גם הגויים, שימש אחד מן הגורמים לעלי¬ 
לת ״המוות השהור״ (ע״ע דבר, עמ׳ 874 ). אמנם מוסד בית־ 
החולים לא היה קיים בין היהודים ביה״ב■ אך ה״דקדש" 
(ע״ע בית־חולים, עמ ׳ 601 ) שימש לאישפוזם של הולים עניים 
ועוברי־דרך. בכתבי־ד,רפואה היהודיים מיה״ב. כגון בכתבי 
הרמב״ם, מרובות ההוראות בהי׳, ובכללו אף הוראות בענייו 
ההתעמלות (פרקי משה, מאמר י״ח). 

י. מהריק — ש. כונבא. ספר הבריאות {הי- ותברואה). 1957 : 

; 1911 , 588-652 ,מימוני, )' 3 1 * ? 1 >) 010 < 011 <) ) 3 ,.!/' 3 . 7 ^׳<ק>מ£ : 07 > 311 ./£ ,־ 1 ־ 81 

,'> 1 !?ו 1 י-£ג׳ 0 } 



47 


היגיינה — היגד, מינאל 


48 


1944 ׳ 06 . 4 ^ ,׳ 1940 11 , . 71 . 1 1/155 ! 0/11/1 , £1068:6 • 0 ; .ן>ןוצ 
£3£6110116 . 14 ; 1948 ,. 11 1011151/101 ה 1 71001/01 ,ז x1:011-24. 24. 

01 ? 7 ,\נצ 0611 מ . 24 ; 1944 ,)ה 1 )/' 1 ) 71 1 * 1 >?!* 1/1111 , 16£ ז 6 ח £0 א /? 
!'71. , 1946; £. [ ז 116 ע 4 א .מ ; 1948 ,. 71 , 11111 * 66 ^ ״ , //., 
1949; 1950 , 1 ) 11 קק 1 . 71 71/50001 ,״חו־ו־ש^ .? .ן ; ?. 

10 * 1 -ץ 6 \ 43 ל x60111, 7/(1 1 ־ 1 , 1951 ,. 11 0/11 1111 ) 11 ) 1 \ )/ 1 ו 01 )י . 
0111^61 7/0/11 4 * ,ח 66 ז 0 . 0 . 4 ^ ; 1951 ,) 171 ) 11 ) 51 101 ) 50 ,־ ■ 
1011011 0/ 0(101'* 11., 1951; 0111 ) 7/10 ,ש 1111 וו $1 . 0 .#י '( 
51611(10( 0111 7111/11( 11(011/1, 1952*; 11. ^46 1 .?!* 11 * 1 . 1£ ז 
75^/101.. 1955. 

. ת. ג.— יה. ל 

ה״נינום (""!!**מ), שמם של כמה סופרים רוסיים. 
— 03105 10110; £1.—'1 . גאיוס יוליוס ה י׳ 

לבסוף המאה ה 1 לפסה״נ), סופר לאסיני. שהובא לרומא 
כעבד או כשבוי־סלחמה ונתמנה ע״י אוגוסטוס לספרן הספ־ 
ריה הפאלאטינית. היי. שעסק גם בהוראה ועמד במגע עם 
גרולי־דורו. היה מתלמידיו של אלכסנדר פוליהיסטור, 
ובדומה לרבו חיבר, כנראה. אף הוא תמציות של ספרים 
00 : שונים. ידועים קטעים מתוך החשובים שבכתביו. כסו 
3 זסז 1 ס 10 ז׳} 3 ("על עבודת-האדמה")! 5 סנ 1 !ק 3 0 ס ("על הדבו¬ 
רים"), שהיה, כנראה. מסכת בפני עצמה: פירושים לכתבי 
ורגיליוס (ע״ע) ובן ל; 1 ת 01110 ? תססתקחזסקסז? ("צידה לדרך 
00 0113 : (012103) לפוליו״) של גאיוס הלויוס קינה 
( 1202021 ׳( ( 11110522100 :) 05210 ( 201 ("על הייהם ומעשיהם של 
אנשי־שם״) — חיבור היסטורי, שדומה לזה של קורנליוס 
כפלם (ע״ע)! 13 קתז 0 ג£ (״דוגמות למופת״) — כנראה, אוסף 
של אמרות ועובדות מאלפות: 15 ״ 013 ז 7 ; £3101111 00 ("על 
משפחות טרוייניות־) — על המשפחות המתייחסות לאנאס 
(ע״ע); 11.1 1103111171 תזטזל!□ □ 11 ; 01 0 ח 21£1 ס 00 ("על רא¬ 
שיתן ומקומן של ערים איטלקיות")! וכן -ניני חיבורים, שדנים 
על קדמוניות־הדת: 4000101 5 טל 1 ' 31 ) 10 זיןסז<ן □ס (,.על סגולות 
האלים״) — הכולל דיני קרבנות — הקטע היחיד. שיש ליחסו 
להי׳ בוודאות —, ו 5 סי 1 ! 32 ס 0 ק ; 211 00 ("על אלי־הבית"). 

2 . מהברו של הספר ס 3 ת!ח 031 ו 001 או 0130 ( 31 '£, שהוא לקט 
של חומר מיתולוגי בעיקרו, מבוסס על ספר־לימוד יווני טוב 
למדי, שהמלקט שיבש פה ושם אה תכנו משום ידיעותיו 
.2 המצומצמות ביוונית. הי׳ זה חי, כנראה, במאה ה 

3 . מחברו של הספר 3512011010103 001103 יז, המבוסס על 
כתבי ארטיסתנס (ע״ע) וארטוס (ע״ע). היה. כנראה, בן- 
זמנו של 2 ., והצד השווה שבהם הוא — אי־שליטתם ביוונית 
של מקורותיהם. הלאסינית של 3 . עולה על זו. שבה נכתב 

.2 חיבורו של 

4 . הי/ שחי בימיו של טריינוס קיסר ונמנה עם המשוחות 
( 0200131101 = מודדי־קרקעות)! למעמד זה נודעה חשיבות 
מיוחדת בתקופת הקיסרים. הי׳ כתב את החיבורים הבאים 
בעניינים, שהיו קימורים במקצועו: $□ 11201118 00 ("על 
התחומים״), תז 0 ז 10 ,!ב ; 0002110100180 00 ("על מעמדם 
00 501102111□; 0 החוקי של הקרקעות״), ווטטז $13 ז 0 ׳ 1 ס 12 תס 
״על הסוגים על סכסוכי־קרקעות"). כמו־כן ייחסו לי רבים— ) 
00 111211111105 כנראה, שלא בדין — את החיבורים הקטנים 
00 □10011101111105) ( ; 0005112000111 (׳.על קביעת התחומים״ 
1 ת 0 ז 0 ז 1 ; 03 (,.על ביצור מחנות־הצבא"), שנכתבו בזמן מאו¬ 

חר יותר. 

;!'□1117.1.,121.317113.11.'.,.1 ׳< 2 ,(. 022 ) 13101500 ) 51 , 3 :)׳.,ז 
1.107711*1/101 }•(11> 10 ־ 0.1 -,?תב 611 < 1.5 \ ; 1852 ־ 1848 ,/ 556 )ה x1115, 
065601(01( 10/ 41 ;.££ 372 . 11 ,* 1927 ,/ 10:11 ) 1.11 .מיס׳ . ). 
14056. 11 11/11 ^ 1 /ס ^ 110/111/00 ,. 141 ; 1934 ,) 701/110 1101 )ץ 
1 . 1 !., 1949 . ־ 

מ. רו. 


הינינים (; 8100 ^££), הגמונה של רומא באמצע הסאה ה 2 . 

הי׳ נזכר ברשימת האפיפיורים שאירניאום מליון(ע״ע) 
הכנים לתוך מסכתו "נגד כל תבפירות" (חוברה בסוף הסאה 
ד, 2 ), וכן הוא נזכר ברשימתו של הגסיפוס (ע״ע). שניקר 
ברומא בין 150 ל 160 . ב״ספר האפיפיורים" (ע״ע ליבר 
פונטיפיקליס) נאמר עליו, שהיה אתונאי לפי מוצאו ושקיבל 
את הנצרות בבגרותו לאחר שנואש מן העיון הפילוסופי, 
להי , ייחסו את קביעת הדרגות בהיארארכיה הכנסייתית. 
וכן יוחס לו — בטעות — מספר של דקרטלים (ע״ע). סבל 
מקום נראה, שהי׳ חי בתקופה, שבה עדיין היתה הקהילה 
הנוצרית ברומא מנוהלת ע״י זקני־הערה, קודם שהוקם 
שלטונו המונארכי של האפיפיור. 

: 1886 , 131 , 1 .בהוצאח 6506 ( 131161 .^ 1 , 70 / 11/1110111 /) 1.10 

. 24 : 1929 ,)!! 1101511 ) 711 ) 10/015111 )/<) 1111 £316 ,ז 3 ק 035 ,£ 

. 1941 ,ת 85$11 ק , 1 ,) 111 ^ 6 '! ) 1 )/ 1111101 ,ת 11 ז 3 )^ .ז £116116-4 

דויגל, פריך!־ץ־ פון — 110801 חס□ 21011 ( 102 <£—( 1852 — 
1925 ), חאולוג קאתילי; בנו של הדיפלומאט. התייר 
וחוקר־הטבע הרוזן קארל פון היגל. הי׳ רכש לו השכלה 
רחבה בלימודיו בבריסל, וינה, לונדון ורומא. ב 1867 עבר עם 
משפחתו לאנגליה, וכתוצאה ממחלת טיפוס שבה חלה כאן 
( 1870 ), נתחרש ונשאר חולני עד סוף ימיו. 

הי' ניסה לאחד את המסקנות של ביקורת־הסקרא עם 
האסונות והדעות של הקאתוליות. השאלות על היחס בין 
האמיתות של הנצרות וההתפתחות ההיסטורית של הננסית, 
על מקומה של התרבות החולונית בנצרות. על התפיסה 
הנוצרית של מושג־הזמן ועל משמעותה של האסכאטולוגיה 
בשביל האדם המודרני, עומדות במרכז הגותו הדתית. ב 1905 
יסד את ה״חברה הלונדונית לחקר הדת״ (׳( 800102 10 ) £0071 
חס 011£1 )ל 0£ ׳( 51021 1110 ז £ 0 ), שעליה נמנו הוגי־דעות 
וחוקרים בעלי דעות שונות. 

חיבוריו העיקריים של הי' הם: £10222601 12031 ;׳( 1 ג 110 ־ 1 - 
3021 00003 0£ 0311102100 - 52 10 1 ) 5102110 35 0118100 ) 1 0£ 
£2100215 £02 ("היסוד המיסטי בדת כפי שהוא מופיע אצל 
קאתרינה הקדושה מג׳נונה וידידיה״, 1908 ! הוצאה מתוקנת, 
1923 ) 1 £1£0 £102031 (״חיי עולם״, 1912 ) ושני אספי 
מאמריו על הפילוסופיה של הדת ( 1921 ו 1926 ). 

- 701 5 '))^ 7711 1/0/1 /ס 1111011011 ( 11 ) 71 01 ) 0/1/1 34 , 00614 . 5 .א 
. 1953 , 100 ^ 11 ) 7 /ס ע 0 קס 1 ס 1 

היגר, מיכאל — ££01 ! £1 51101131:1 — ( 1898 , רוגובו, 
פלך ק(בנה — 1952 , ניו־יורק), חוקר של הספרות 
התלמודית. בנעוריו קיבל חינוך תורני בישיבות ליטה. 
ב 1915 בא לאה״ב, כאן למד בבית־הסדרש לרבנים בניו־יורק 
ובאוניברסיטה של קולומביה. ב 6 ב 19 הוסמך לרבנות והוכתר 
בתואר ד״ר לפילוסופיה. 

הי׳ קנה לו שם בפירסום מהדורות ביקרתיות — מבוס¬ 
סות על השוואת כתבי־יד שונים — של המסכתות הקטנות, 
בצירוף מבואות, הערות ותרגומים לאנגלית. מהן נתפרסמו: 
״מסכתות זעירות״ ( 1929 ) 1 שבע מסכתות קטנות ( 1930 ), 
והמסכות: שמחות ( 1931 ) : דרך ארץ ( 1935 ) 2 בלה ( 1936 ) 
וסופרים ( 1937 ). — מפעלו הגדול השני של הי׳ הוא "אוצר 
הברייתות", ב 10 ברבים (ניריורק, תרצ״ח—תש״ח), שבו 
בינם את כל הברייתות שבתלמודים ובמדרשים כשהן ערו¬ 
כות לפי שסות־התנאים ולפי סוגיהן. עבודותיו אלו מצטיי¬ 
נות בדייקנות ומעידות על בקיאותו של מחברו במקורות. 
הי׳ פירסם גם מחקרים בכתבי־עת במקצוע הספרות הרבנית 



49 


50 


היגר, מיכאל — היד, דגלס 


ואת הספרים: .הכוונה במשפט התלמודי״ ( 111 11 ס 01111 )מ 1 
* 1311111113101.11 ), 1927 : ו״האוטופיה היהודית״ <ד 1 .! 1 ,יד= 111 1 ־ 1 
ג 1 ק 0 !ס), 1932 — על החברה האידיאלית לפי תסיסת חכמי- 
התלמוד. 

היגרומטר (מיוו׳ ; 0 <■׳,-״ רטיבות). מכשיר למדידת לחות־ 
האויר המוחלטת והיחסית. 

יש ארבעה סוגים של הי״: 0 ) הי", שהם בנויים על 
תכונת ההיגרוסקופיה של המרים שונים! ( 2 ) היגרומטרי־ 
עיבוי: ( 3 ) היגרומטרי־אידוי 1 ( 4 ) הי" חשמליים. 

1 ) כדי למדוד את הכמות המוחלטת של אדי־המים 
באויר, מעבירים כמות נמדדת של אויר דרו כמות שקולה 
של תומר היגרוסקופי (כגון סידן כלורידי או הוסבה גפרי- 
תנית) 1 תוספת המשקל של החומר ההיגרוסקופי היא כמות 
אדי־המים, שהיחד, באויר שהועבר. 

לשם מדידת הלחות היחסית משתמשים בחסדים. 
שמשנים אח תכונותיהם הפיסיקאליות (כמן שינוי האורן 
או העובי) בהתאם למידת המים שספגו. ההתארכות של 
שערות־בע״ח או של סיבים או של חוטים אורגאניים באויר 
מנוצלת למשיכת מחוג (ציור). כיול ( 100% — 0 ) נדרש לכל 



מכשיר לחוד ויש לחוור עליו מזמן לזמן. הי׳ זה הומצא 
ב 1783 ע״י דה סוסיר (ע״ע). 

2 ) מאחר שדרגת הרוויה של האויר באדי־סים עולה 
עם ירידת הטספראטודה, מגיע האויר בקרורו לטמפראטורה, 
שבה הוא רווי באדי־מים (נקודת־הטל). פניו של כלי מתכתי 
מבריק, שמקררים אותו מבפנים ע״י אידוי טיפות־אתר, 
מתערפלים כשהטמפראטורה שלו מגעת לנקודת־הטל. ע״פ 
טבלות מוכנות מוצאים את הלחות המוחלטת והיחסית בהתאם 
לנקודת־הטל. 

3 ) הי׳-האידוי(או פסיכרומטר) מורכב משני תרמוסטדים, 
שאחד מהם מוחזק במעטפה רטובה והשני יבש. אידוי־המים 
מוריד את הטמפראטורה בתרמומטר הרטוב. מידת האידוי — 
ועמה מידת ההפרש בין הטמפראטורות בשני התרמומטרים— 
מותנית בכמות של אדי־המים שבאויר. בטבלות, שהובנו ע״פ 
השוואה עם הי׳־עיבוי, אפשר למצוא את הלחות המתאמת 
לכל חפרש־טמפראטורה. — כדי למנוע אי־דיוקים במדידה, 
שנגרמים ע״י תנא-רוח משתנים, יש לדאוג לאיוודור מתמיד 
ובלתי־משתנה של המכשיר, 

4 ) מדידה מרחוק אפשר לבצע בשיטה חשמלית: בהש¬ 
פעת הלחות משתנית ההתנגדות החשמלית של מוליד חשמלי 
המצופה באלקטרוליט היגרוסקופי (כגון ליתיום כלורידי). 


התיגרומטריה השובה לקלימאטולוגיה ולמטאורולוגיה. 
לחקלאות. להשגחה על האקלים בחממות ובבתי־קירור. וכן 
בתעשיות של הטכסטיל, המשי המלאכותי, הליגנ־ן. הנייר 
והמאבאק. 

וע״ע מטאורולוגיה. 

, 11 ) 1 תזו 1 ש 5 תזט 10 .£ ; 1926 ?./;־>־>״•>? ,$נ 1 זב 00£ מ . 11 
.£ ; 1935 . 01 ז 1160 זח ./> 

,* 1943 11021 ) 010 -ו 0 ? 1 } 4 ^ ,חסז 

ג. ל. 

ך!יגר 1 םקל 2 ירו, כשדם של המרים מסויימים לספוג אדי- 
מים מן האטמוספירה (אויר או גאזים אחדים), 

שבה הם שרויים. תמרים היגרוסקופיים מובהקים הם. למשל: 
סידן כלורידי מיובש, סיד חי, זרתו חמש־חמצני, חומצה 
ןפריתנית מרוכזת, וכן גם חמרים אורגאניים מרובים. גם 
אברים וחלקי־רקמה של אורגאניזמים חיים, ואף צמחים 
שלמים. חם לפעמים היגרוסקופיים, כגון: שערות, מיתרי- 
מעי וגידים של בע״ח. מלענים של מיני הדגניים• העשב 
שושנת-ידיחו. לפעמים נקלטים המים ע״י קישור כימי ממש. 
כגון ע״י €30 ו 0 5 ־ ק; לפעמים — כמי־גבש או מי־הידרא־ 
טאציה, כגון ע״י 0 2 ג.י> ו, $0 ־ 1 ); לפעמים — כמי־המסה. 
קליטת המים עלולה לגרום להגדלת נפחם של חמרים מסויי־ 
מים כדי 10% — 20% . סיבים היגרוסקופיים משנים את ארכם 
באטמוספירה רבת־לחות, וזהו עקרון־המבנה של מכשירים 
מטאורולוגיים מסויימים למדידת לחות־האויד (ע״ע היגרו־ 
מטר). — במעבדה ובטכניקה משמשים המרים היגרוסקופיים 
כסייבשי־גאזים. 

בעילם הצומח מתבארות כמה תופעות ע״י פעולת ההי', 
כגון: שינוי מצבם של חלקי־צמחים מחמת תפיחה באויר לח 
או יכולת הצמח לשנות את צורת תפרחתו בהתאם למזג־ 
האויר. פתיחתם וסגירתם של פירות נפשית ע״י מכאניזם של 
הי׳: במזג־אויד יבש נסגרים הפידות ובאויר לח הס נפתחים 
(למשל: הלקטים של סבונית ושל לתך כרתי). גם הפצת 
סירותיהם של בקיח ומקור־החסידה (ע״ע גרניים) נעשית 
פ״י תנועות־פיתול שנגרמות ע״י מכאניזם זה. 

היד, אדואךו קלרגדון, ע״ע קלרבדון, אדוארר היד. 

היד, מלם - 130 ץ 11 00118195 — ( 1800 — 1949 ), בלשן 
ומשודר אירי: הנשיא הראשון של הרפובליקה האי¬ 
רית, היד חונך נטריניטי קולג' שבדובלין, היה מראשי התני¬ 
עה לתחיית הלשון הגילית (האירית הקדומה) ויסד לתכלית 
זו ב 1893 את ה״חבד הגילי״ ( 1038110 £[( 030 ),שפאז עד 
1915 עמד בראשו. בהשפעת התנופה, שהקים היד. הונהג 
לימוד הלשון האירית כלימוד־חובה באירלאנד. היד כיהן 
כ 6 ר(פסוד ללשונות מודרניות בקאנאדה מ 1891 וכפרופסור 
ללשון האירית החדשה בדובלין ב 1909 — 1932 ; הוא היה חבר 
הסנאט של אירלאנד החפשית ב 1922 — 1925 , ולמרוח מה 
שהיה פרוטסטאנטי נבחר כנשיאה הראשון של הרפובליקה 
( 1938 — 1945 ). נוסף על פירסומיו באנגלית, הירבח היד לכ¬ 
תוב בלשון הגילית, בכלל זה מחזות. ועל חיבוריו בלשון זו 
חתם בכינוי 501111111111 ) ״ 0130111111 הל, ("ענף קטן נחמד"). 
תרומתו לתחיית הלשון הגילית ולספרותה היתה מרובה. 
ייטס (ע״ע) אמר עליו, שהיה "משורר, שהועלה קרבן על 
מזבחה של תנועה". החשובים בין כתביו (באנגלית) הם: 
ז 3011 ממ 0£00 $0085 סעס! (״שידי־אהבה של קונכט״), 11894 
0 ־ 31111 ־ 1.1101 1511 ־ 11 ץ 1 !ג 0££ ץ־! 0 ז 5 110 ־ 1 ("תולדותיה של 



51 


היד, דגלם — הידגר, מרנוין 


52 


הספרות האירית הקדומה״), 1897 : 0£ ? 4415101 , ! 1:1 ^ 1,11 ^ 
1101308 (״תולדות הספרות האירית״), 1899 ; 1810115 !:>£ 1110 
00003051 ) 0 80085 (,״השירים הדתיים של קונכט"), 1906 . 

היד, חומם — 441:80 11101035 — ( 1636 — 1703 ), מזרה! 

אנגלי. למד לשונות־המזרח באוניברסיטה של 
קימבריג׳. בצעירותו הוזמן להשתתף בהוצאת הביבליה 
הפ(ליגל(טית, שנערכה ע״י ברייאו ו(לטון ( 31100 ^ 10 הוא 
ההדיר את תרגומי הביבליה לערבית, פרסית וסורית, העתיק 
לאותיות ערביות את התרגום הפרסי של החומש, שנדפס 
באותיות עבריות בקושטה ב 1546 , וערך את התרגום הלא־ 
טיני. הי׳ שימש בספרו ראשי בספריית הבודליאנה וחיבר 
קאטאלוג של ר,ספריה ( 1674 ). נ 1691 נתפנה פרופסור לער¬ 
בית באוכספורד וב 1697 פרופסור לעברית באותה מכללה. 
במשך שנים הרבה היה מתורגמן של חצר־המלוכה ללשונות- 
המזרח. חיבורו על דת הפרסים הקדמונים (- 1011 441510113 
1700 , 01521-1101 ? סזנתסזש" 810015 ) הוא המחקר המערבי 
הראשון בתחום זה, שהתבסס על מקורות מזרחיים. וכולל 
תיקונים של כמה מטעויותיהם של ההיסטוריונים היווניים 
והרומיים. 

. 86 , 1955 ,ג>;/ 0 ז//£ מ* 1 ז $1111116 6/1  06 016 .ן 

זזידגר, מרטי) — 4401608801 5431110 — (נו ׳ 1889 , מם־ 
קירך), פילוסוף גרמני. היה תלמידו סל הוסרל(ע״ע) 
בפרייבורג, מ 1923 פרופסור במארבורג. מ 1927 בפרייבורג 
(בקאתדדה, שבה החזיק קודם לכן חוסרל). ב 1933 חיה הי׳ 
קרוב לנאציונאל-סוציאליזם. והממשלה הנאצית מינתה אותו 
באותה שנה לרקטור באוניברסיטה של פרייבורג. אך בהת¬ 
נהגותו כרקטור התנגש עם הממשלה והתפטר ממשרה זו 
ב 1934 . אחר המלחמה (ב 1952 ) קיבל מממשלת־חביבוש את 
הרשות לחזור להוראה. חיום נחשב הי׳ כפילוסוף גרמני 
חשוב ביותר. תלמידיו רואים בו את ,משיח הפילוסופיה', 
והשפעתו גדולה גם בצרפת. 

מפעלו הפילוסופי של היי מתחלק לשני פרקים: א. הפי¬ 
לוסופיה שבספרו 2011 008 8010 (״הוויה וזמן״, 1927 ), 
שהוקדש להוסרל! ב. הפילוסופיה המאוחדת. 

א. הפילוסופיה של ״חוויה וזמן״. 1 ) הבעיה 
המרכזית. לפי הי', היא: מהי ההוויהי אגו מוקפים בדברים 
שישנם, דברים ״הווים״ ( 5010080 ). ואנו מפרשים את מושג 
ההוויה ( 5010 ) מתוכם. אך כלום "הווה" השולחן כמו 
ש״הווה" האדם י עלינו לפרש את מהות ההוויה 
מתוך מהותו של האדם! 2 ) את ההוויה של האדם 
קורא הי׳ בשם 035010 ("מציאות"). זוהי הוויה פתוחה 
לקראת העולם ויודעת על עצמה: היא "אונטולו־ 
גית". כל שאר הישים הם בעלי תכונות קבועות. לא כן 
האדם: הוא תמיד בבחינת אפשרות, הגשמה. האדם הוא 
א כ ס י ס ט נ צ י ה; ואילו השולחן אינו אכסיסטנציה; האדם 
הוא בשרשו יותר ממה שהצליח להגשים. האכסיסטנציה 
איבה עובדה, אלא אפשרות; האדם בוחר. הוא יכול להג¬ 
שים את האכסיסטנציה שלו והוא עלול לאבד אותה. הי׳ 
מבתיו בין תפיסה "אכסיסטנציאלית" זו של האדם וביו 
התפיסה ה״קאטגוריאלית" של הדברים כקבועים ועומדים. 
ההבדל בין שני סוגי-ישות אלה הוא מרכזי, וע״י התעלמותה 
ממנו החטיאה הפילוסופיה את עיקר מטרתה — תפיסת 
ההוויה בכללה! 3 ) האדם מצטיין גם בסד, שהוא הוויה 


בתוך העולם. זוהי תכונה שדשית, אך אין האדם בתור 
העולם כמו שהשולחן הוא בתוך החדר. השולחן הוא הלק 
של עולמי שלי, בו אני פועל ומתעסק. הוויתושל האדם 
היא היסטורית. האדם נושא אח עברו בתוכו והוא 
מבין את עצמו מתוך ההיסטוריה. נוסף על כד מציין את 
האדם לא רק הקשר שלו אל העבר, אלא גם יחסו אל 
העתיד — שאיפתו להוויה, שעדייו אינה קיימת. 

ועוד דבר: כשאנו אומדים, שהבגד הוא בתוך הארון, 
הארון בתוך הבית וכד', הרי כל הישים הללו הם בעלי אופן 
אהד של ההוויה; הם כולם ״נמצאים״ ( 011130800 ״), ועוב¬ 
דה היותם ביחסי־מקום מסויימים היא ציוו "קאסגוריאלי" 
שלהם, "תכונה". אך כשאנו אומרים. שהאדם נמצא "בתוך" 
העולם אין אנו מתכוונים לומר בזה, שגופו נמצא בתוך 
העולם באופן קאטגוריאלי. ד,"בתוך" כאן נושא אופי של 
"אכסיסטנציאל". "האדם הוא בחוד העולם" פירושו: הוא 
מתעסק בדברים. משתמש בהם וכד׳. אלה הם אופנים שונים 
של ■היוח-האדט־בתוך־העולם". ה״בתוך" הזה אינו יחס מקו¬ 
מי, אלא יחס של ■דאגה". "הדאגה* מציינת את האדם 
בשרשו. 

הי' שולל את ההשקפה המקובלת, הרואה את העולם 
כקיים בנפרד מן הסובייקט. אנו תופסים את האדם כיצור־ 
הטבע, בעוד שלאמיתו של דבר, ה״טבע" הוא פרי פעלו של 
האדם — יצירה מופשטת, שנוצרה ע״י המדע מתוך עי¬ 
בוד מסויים של העולם, שבו אנו נתונים באמת. כדי להבין 
את העולם בממשותו עלינו לפנות לחיי יום־יום. בל דבר 
ודבר ממלא כאן תפקיד בחייו של האדם, הוא ״כלי"( 2008 ): 
כלי־עבודה. כלי־בתיבה, וכד׳. הכלים הם כאילו "מוכנים 
ומזומנים לשימושו של האדם״ ( 2111130800 ). זוהי ישותם 
המיוחדת ואותה לא נתפוס ע״י העיון, אלא בדרך השימוש. 
גם החיות הם "כלים", כגון סוס־רכיבה וכד׳. וכך גם הטבע 
בכללו: ההר הוא מחצבה או משלט וכד׳. עולמנו הוא עולם 
שימושי, ואופן ההוויה של הדברים היא "מוכנות" זו. אסור 
לחשוב, שהדברים נראים לנו מלכתחילה כישים בלחי־שי־ 
מושיים ושהשימוש מוסיף להם אספקט מסויים. המוכנות 
אינה תוספת אל היש־סתם. אלא להפך: היש־סתם שבמדע 
מסתבר מחוך היש ה,.מוכן" ע״י תהליך של הפשטה. מה 
שהיה עד כאן בבחינת ״מוכן״ ( 201130800 ) נתפס מעכשיו 
בבחינת ״נמצא״ ( 011120800 ״) < וה״נמצא" ביחס אל "המוכן" 
לקוי בחסר. האונטולוגיה הרגילה מתארת את העולם כמורכב 
מתוך דברים סטאטיים: זוהי השקפה מלאכותית ומוטעית. 
ההסברה העיונית פתהווית מתוך העמדה השימושית ע״י 
סילוקם של קווים אפיינים, למשל, החלל. שבו אנו חיים, 
אינו החלל הגאימטרי! הוא שימושי. החלל בתקופת־האוירון 
אינו החלל, שבו חיו אבותינו. אמנם לגבי הגאומטריה זהו 
אותו חלל עצמו, אך דבר זה מוכית, שהחלל הגאומטרי נוצר 
מתוך החלל האכסיסטנציאלי ע״י הפשטה. 

4 ) החיים בתוך העולם הם חיים עם בני־אום אחרים, 
הוויתו של האדם היא הוויה בשותפות, ״טיפול״ ( 16150180 ). 
גם האדישות אינה אלא מין מיוחד — שלילי — של "טיפול". 
גם כשבני־אדם הם אדישים זה לזה, אין הם דומים לשני 
דברים, שנמצאים זה על־יד זה. האופן היום־יומי של קיומנו 
הוא זה של האדם־סתם. אנו חיים, קוראים, מפתחים דעות 
וכד' כבני־אדם סתם. אנו מכירים סתמיות זו כ״דעח־הקהל", 
המטשטשת את בל ההבדלים בין היחידים. "סתם" זה נמצא 



53 


הידגר, מרטי; 


54 


בכל, אבל הוא נעלם מתחום־הראיה כשיש צורך בהכרעה. 
מכיוון שהוא סתמי והסר־שם, אפשר תמיד להסתמך עליו 
כשמבקשים להימנע מאחריות. הסתם הוא "הכל" ו״אין־איש" 
גם יתד, והוא הממשות הממשית ביותר, היודעת להטיל את 
עולה על היחיד. היחיד, ה״עצם העצמי" (: 5 ל 501 0180005 ), 
אינו קודם לעצם־סחם, אלא להפך. היחיד מתהווה מתוך 
סתם־בני־אדם. ה״סתם" וה״עצם העצמי" הם שוב אפני הוויה 
של האדם. בתיאור אופן־ההוויה של הסתם הושפע הי' מאוד 
ע״י קירקגור (ע״ע). 

5 ) תורתו של הי' על המצפון כרוכה בתורתו על 
ה״סתם". קריאתו של המצפון מופנית אל האדם ביחידותו. 
המצפון אינו מוסר לנו בקריאתו איזה תוכן. המצפון 
מעורר אותנו מתרדמתנו, בתוך הסתם, שבה היינו שקועים, 
וקורא אותנו לחיים עצמיים. הקריאה באה מתוכי. כשנו¬ 
לדתי לא בחרתי בצורת חוויתי, אלא הושלכתי לתוכה. אבל 
כשאני שומע בקול המצפון אני בוחר בי בעצמי. הי׳ קורא 
למצב זה: התכוננות ( £0:501110550011011 ). ההתכוננות הופ¬ 
כת את הפאסיוויות לאקטיוויות. אנו מקבלים עלינו מרצוננו 
את מה שהוטל עלינו ע״י הגודל. 

6 ) מכאן אנו באים למושג ה ז מ ן אצל הי׳. ההתכוננות 
הופכת את העבר לעתיד ע״י הבחירה. העבר, ההווה, והעתיד 
אינם זרם רציף כמו בפיסיקה. אלא אפני־ההוויה של האדם. 
הזמן הוא ה״אופק". שבסיועו מבין הארם את הוויתו. במידה 
שאנו סבילים אנו חיים בעבר, ובמידה שאנו פעילים, אנו 
עוקרים את עצמנו מתוך העבר וחיים בעתיד. הזמן הפיסי¬ 
קאלי נגזר מתוך זמן חי זה ע״י תהליך דומה לזה, שבאמצעותו 
אנו יוצרים את העולם של הפיסיקה מתוך העולם התכליתי 
של חיי יום־יום (ר׳ למעלה). 

הזמן אינו כלי-קיבול, שבתוכו אנו נמצאים, אלא הוא 
האופן שבו אנו חיים! הוא פעולה: "זימון". ה״זימוף 
הוא התופעה הראשונית של הזמן, והזמן הנמדד בשעון אינו 
אלא תופעה משנית ונגזרת. 

ב. התקופה השניה. מרובה היתה השפעתו של הספר 
"הוויה וזמן", ביהוד על סרטר (ע״ע) ושאר האכסיסטנצנליס• 
טים. מתור חיבוריו של הי', שיצאו אחר 1936 , בוקעת נימה 
אחרת, וגם דרך ההרצאה בהם היא מעורפלת ביותר. על התקו¬ 
פה השניה נמנים ״ 00 .)ו 0101 440140:1105 20 13040:00800 :£ 
(״הסברים לשירתו של הלדרלין״, 1940 ), סס׳י 13:051,0100 ? 
״ 311:110 ^ 3 : 40 (״תורתו של אפלטון על האמת״, 1942 ), 
] 311:1101 ^ 1 : 40 3370500 ¥001 (,,על מהות האמת״, 1943 ), 
?] 511 ן 11 ק 11 ) 140 ז! 1 ! 3 ^ 1 (״המטאפיסיקה מתיו״, * 1948 ), 
0:00405 405 1110500 רמסי! (״על מהות הנימוק״, 1929 ), 
440033013:005 400 :סל(! (״על ההומאניזם״. 1949 ), בל 
אלה הם חיבורים קטנים. ב 1950 הוציא הי' את ספרו הגדול 
הראשון במשך תקופה של יותר מעשרים שנה, בשם - 14012 
0£0 ״ו ("דרכים ביער"), הכולל שישה חיבורים נפרדים מהם 
קטע על הפנומנולוגיה של הגל ומאסר על אמרתו של ניטשה 
״אלהים מת״. ב 1953 הופיע ] $11 עלק 4013 ל 410 ס! £10101:008 
(״מבוא למטאפיסיקה״)! ב 1954 — 7 0001:00 : £0155 ! 1113 
(״מה פירושה של החשיבה י״) ו 20 ] 33 )ס\/ 004 110:1:380 
(״הרצאות וחיבורים״)! וב 19$6 — 111 ? 410 — 11135151435 
! 15 ו 1 קס 103 ("מהי הפילוסופיה!"). הי׳ מדבר עכשיו על 
"ההוויה" כעל אמת על־אנושית ואפילו על־אלית; האדם 
נקרא "הרועה של ההוויה", והוויה זו, האופפת אותו. היא לו 
"מולדת". המחקרים ב״הוויה וזמן" נעשו מתוך הסתמכות 


על אפלטון ואריסטו. עכשיו שואב הי׳ את השראתו מתוך 
השירה. ביחוד מזו של הלדרלין. לא רק ההסברים להלדרלין, 
אלא גם העיונים הפילוסופיים חדורים עכשיו בהשפעות סל 
השירה, ונכתבים בלשון, שמזכרת בסתימותה את לשונו של 
הראקליטוס. מן הפילוסופים נזכרים עכשיו כבני־סמך אנאב־ 
סיסאנדד, הראקליטוס, פארסנידס. חשיבתם היתה "התחלית" 
(כלומר: ראשונית ועקרונית גם יחד). אך עם אפלטון הת¬ 
חילה התפתחות, שהיתה אמנם הכרחית, אך הרת-אסונוח. 
תהליך זה צמצם את ההוויה ל״הומאניזם". כלומר למסגרתו 
הצרה של האדם. תהליך זה הגיע לשיאו — ולסופו — 
בניטשה. הישועה תבוא רק אם נצליח להתגבר על צרות זז, 
וע״י כך על הפילוסופיה והמטאפיסיקה, כשנלמד — עם 
הלדרלין — לשאול את שאלת ההוויה באופן שרשי יותר. 

אמנם הי׳ עצמו אינו מורה בדבר, ששינה את השקפותיי: 

לפי דבריו, אין דעותיו האחרונות אלא התפתחות של "הוויה 
וזמן״. גם כשכתב את ,.הוויה וזמן״ — טוען הוא — לא הת¬ 
כוון לאדם, כמו שטברו האכסיסטנציאליסטים; כוונתו היתד, 
ל״הוויה" עצמה. המטאפיסיקנים של המערב לא חשבו על 
ההבדל בין "ההוויה" ו״ההווה" (היש). ובעקבותיהם שאל 
גם אותו ספר את שאלת ההוויה באופן ״אונסולוגי״ — כלו¬ 
מר, שאל להוויית־האדם. אך ביסודו של דבד, ההוויה היא 
"היא עצמה", ואין אנו רשאים לתארה ע״י תכונות של 
הישים. היא 4,10111008 (בערך: "גילוי"). אמנם "גילוי" זה 
של ההוויה נעשה באדם; מהותו של האדם היא במה 
שהוא ד, 440111008 של ההוויה. שההוויה מתגלית בו ועל- 
ידיו 1 ומאחר שהאדם "סגלה" את ההוויה, אין ההוויה מת¬ 
קיימת בלעדיו. אך מכאן עד לזיהוי הוויית האדם עם ההוויה 
בבללה רב הדרך. זו היתה ההתפתחות הטראגית של המערב: 
האדם ש כ ח את ההוויה, ונעשה ע״י כך חסר־מולדת. ההו־ 
מאניזם הישן העמיד את האדם במרכז: ההומאניזם החדש 
יתבסס על ה״הוויה" ויראה, שזיקת ההוויה לאדם מעוגנת 
בהוויה עצמה. עכשיו אנו נמצאים בתקופת־מעבר: "בשביל 
האלים הגענו מאוחר מדי, בשביל ההוויה הגענו מוקדם מדי". 
הדתות הקודמות מתו, והדת החדשה עדייו לא הופיעה, אך 
"החשכה המתפשטת בעולם לא תבלע לעולם את האור של 
ההוויה״ ( 7 .ק . 1954 .:חס:[מ&ס 405 £311:008 :£ : 40 505 ,). 
וע״ע: אכסיסטנציליזם. 

הספרות הרחבה על הי׳ נרשמה בספר 10 ל 1 ן 8:3 ס 11 ל 81 
:ס 4,110:31 -: 40:140140880 ( 1958 ). על השפעתו של הי׳ על 
המדעים השונים מלמד האוסף, שיצא ב 1949 ליום־הולדתו 
ה 60 : 050113£:00 1111550 410 ) 30 £1011055 44.5 . 14 . 
ה. בדנמן. חוגי־הדור, תרצ״ה, עט׳ 165-132 ; ס. מבר. 
בעית הארס, תשי״ג, ע 8 ׳ 69 — 193 ר. זליגפן, מסות פילר 
סופיות, 1955 , עס׳ 135 — 192 ; י. י. גוטמן, אכסיססנציה 
ואידיאה (בקובץ "דת ומדע", תשס״ו); ו. קאופמן, סירתו 
של הי׳ (עיון, כ״ט, חשי״ח, עט׳ 76 — 102 ) ; ,: 4 נ 4 . 1 . 

7 ״״ . 71 .: 3 , 61 ,101111 .א ; 1936 ,״;ז 0 ;;ן:ג 1 ! ״, 1,7 ;;,״ 71 
1942 . £1160 008 ^? 11060 ^* 1 ) £0160240612 

מאמר זדי יצא בעיבוד גרמני■ ב - 1 ( קס * 10 ו 1 /? ■ 1141 
- 1111010 ? 1,0 ;( 1958 ,! 141 ? £ 0716111 ( 712 , X 1 ־ 34 

- 1114010 867 1 ) 110 . 1.11 ) 1 ,זש£טז£ . 3 ) ;* 1948 ,. 18 .^ 1 86 

01170(4( (?11(010x1x114 £140816^014, 18), 1950; 1*0^/1114, 

׳ 040 01112 *? 101 1116 ? 11010 ו 1 ? 2 ו 1167 ו' £1 ,סמסותשמוש!!.? ; 1953 ,. 11 
ה 11 10 !■!*ע י 141 ג/י\ . 1 ; (יצא גם בתרגום אנגלי) 1954 , 1017 

■!(!/? 01010 10 ! 1011 ) ס 6110 }) 708 } 171 ' 1 147 ! 10 ) 4 }}£ . 6 ) 0010102 ' 1 10 ) 

-. 11 111 ( 0 י^־ סס*! ,־וש £61 § 6 ק . 0 ווישווה) 1956 ,, 11 ■ 01 ? 10 )ן>ו! 

( 3 , 712 ) £0716111 . 11 : 101 ? ? 114 }{ 6 £ 71 !! 261 11 נ , 1614111712 > 

,! 60 ) 601 ( 1 ! 61716 ! 00/1426 ! 0 (£ . 11 , 14454614317 ? . 0 ;( 1958 
167 ) 6 !?^ 1 ס} 01 ? 1 /) 6 ) £111 1 ) 140 . 11 ,ע 135 (ז[ £3 .׳ו . 11 , £1 ; 1958 
.( 193-315 , 1959 , 111 , 36616 60 < 61 !! 4 ) 86 
ש. ה. ב. 





הידה — הידון, בנג׳מץ רוכרם 


בננ׳פיז ר,■פרם הידון: תיאסרח-בובות. וזגא 5 רידז ע״?ז מים, 5 ו; 1 ־ח 


דייךה ( 13 ) 131 ?), שמו של שבסי אינדייני, שיושב באיי 
המלכה שרליט (ע״ע), הסמוכים לחוף המערבי של 
קולומביה הבריטית (קאנאדה). ובחלקו הדרומי של אי הנסיך 
סוילז (אלאסקה). כשבא לראשונה במגע עם האירוסים 
( 1774 ) פנה שבם־ההי , נ 10.000 נפש, שישבו ב 20 כפרים 
בערך. מחמת מחלות שונות והשימוש בנשק חם, שהוכנסו 
לתחומם ע״י האירופים, נתמעט מספרם של בני-ההי׳ ביותר; 
כיום הם מונים ב 1.300 נפש. היושבים ב 3 כפרים (שנים 
באיי המלכה שארלוס ואחד באלאסקה). 

הד,י' שייך לגזע המונגולי (ע״ע גזעי עס' 571/2 ). 
לשונו נמנית על משפתח הלשונות של נה־דנה ( 0 מש 0 *א).— 
ההי׳ היה המפותח שבשבטים, שישבו בחוף הצפוני־סערבי 
של אמריקה (ע״ע, עס׳ 153 ) ז בין השאר, הצטיין בבנייתן 
של סירות ראויות לפסע בים עוד קודם שהונהג בתחומו 
השימוש במכשירי־ברזל; הסירות, שבנו אנשי־ההי׳ מעצי- 
הענק שביערות של ארץ־מושבם, היו נקנות על־ידי אנשיהם 
של שבטים אחרים. ואח״כ אף על־ידי בני־אירופה. גם 
הפיסול היה מפותח מאוד בין בני־חהי', ומדובים הם הקו¬ 
פצים על פעשי־ידיהם בין המאספים של דברי אמנות פרי־ 


. 11 ס*(/ / 0 ^ 71010 * 11/1 10 ( 1 ס 1 5 *ןס 31111 {*זו* 1 ס 0 ,מ 31110 ץן 5 .מ ,ן 
י 5 ז 01 ךח:> 1 \ . 11151 .ז 301 א }ס ח 1 וושצ 1 ז<^ .■!טות\/) 

71 / 11110 * 71 ? 01/7 ,אליסס^זט!׳!? . 0 ;([ 1905 ] 7111 ,/(^ 010 <} 0 **// 
10 ( 1 /ס /* 11 ) 1 / 11 * 1 ,־!ס&טזם .* 1 ; 9 , 1934 ,/ 0710 * 0 ? 777 )/ 1 * €0 

. 19 55 ,/ 0041 / 105 ) 1 / 1 * 0 


היר 1 ן, בנג׳סץ רזברט — ח 10 )י< 113 זז)?!)? ז 11 ו 130 חש 8 -־- 
( 1789 , פלימות - 1846 , לונדון), צייר אנגלי. הי¬ 
היר, בנו של פוכר-ספרים, שעסק בנערותו במקצוע של אביו. 
אך בגיל 18 כבר היה בטוח כל־כך בנטיותיו לאמנות, שעזב 
את עיר־מולדתו והלך ללונדון, שכה קיווה לקבל הכשרה 
בציור. מלכתחילה נתכוון לצייר תמונות היסטוריות — מד, 
שנחשב באותו זמן כסוג־הציור המכובד ביותר. ב 1805 נת¬ 
קבל כתלמיד לאקאדמיה המלכותית והתחיל מצייר אה 
תמונתו הראשונה: "המנוחה בשעת הבריחה למצרים". עד 
מהרה עוררו כשרונותיו ותכניותיו השאפתניות את תשומת־ 
לבם של החוגים קובעי־האופנה, ולחי' יצא שם כמי שעשוי 
לנסוך חיים חדשים באמנות הנשגבת של הציור ההיסטורי. 
ב 1810 הזמין אצלו פטרון־האמנות סר ג׳ורג' בומלנס 
(זתסמש&ס) את תמונת ה״לידי מקבת"; אך עבודה זו 
הופסקה מהמת הסיכסוכים, שפרצו בין ה■" ובין המזמין. 
כי בינתיים נעשה הי־ אדם קשה ובעל תביעות מופרזות. 
אע״פ שלא היה עצמאי מבחינה כספית. בשנים שלאחר 
מכן הגיע לעוני ואף לחרפת־רעב, עד שעצביו התמוטטו. 
אך הי׳ תתגבר על מצוקותיו והוסיף לצייר תמונות בממדים 
גדולים, שקשה היה למכרן. בעוד ששאר הציירים הסתגלו 
לטעמם של הפטרונים מחוגי הסוחרים, שהעדיפו נושאים 
מחיי זמנם ותמונות אנקדוטיות, בעלות ממדים פחות גדולים. 
הי׳ חיה בז לפשרות כאלו, וקצר תשואות וכבוד במקום 
הצלחה חפרית. ב 1820 התחיל את תסונת־הענק "תהייתו של 




57 


הידון, כנג׳מין רוכרט — הידלפדג 


58 


אלעזר" (גאלריית טיט), הכוללת עשרים דמויות יצירה זו 
הוצגה בפני הקהל, שהוצרך לשלם דפי־כניסה כדי לראותה, 
ובמרוצת־הזמן גם נמכרה; אעפ׳׳כ לא עלה בידו של הי' 
לשלם את הובותיו, שנתרבו והלכו, ונכלא בבית־הסוהר. 
מששוחרר הי׳ מן הכלא ניסה להיטיב את מצבו ע״י ציור 
דיוקנות, כפי שעשה לפעמים בצעירותו. אעפ״ב הושלך שוב 
ע״י נושיו לכלא, שממנו שוחרר שוב הודות לידידיו, שקיבצו 
את הכסף, שהיה חייב, ע״י פניות לעזרה בעיתינות וע״י 
החתמות. מעכשיו צייר חי׳ תמונות קטנות יותר כדי להרוויח 
את להם־חוקו. המלך קנח את .הבחירה המדומה" (כעת 
בארמון באקינגאם), ופר רוברט פיל (ע״ע) הזמיז אצלו 
תמונה של גאפוליון. כל אלה לא מנעו את כליאתו בשלישית. 
הי׳ המשיך בדרכו העקלקלה: ב 1832 התחיל, לרגל המאבק 
על ״חוק הרפורמה״, בציור גדול של .משתה הרפורמה״; 
בו תיאר 97 חברים של מפלגת הרפורמה. שהרבה מהם היו 
ידידיו. תמונה זו נקנתה ע״י ארל צ׳רלז גרי (ע״ע). הי׳ 
הוסיף לחיות בדוחק, נהג ללוות כסף ולמשכן את מיטלטליו. 
נראה. שמ 1835 גברה מצוקתו עד לאיו נשוא. ב 1846 שלח 
יד בנפשו. 

התמונות ההיסטוריות הגדולות של הי' אינן כיום לפי 
רוחנו. לעומת זה יש קסם וחן באותן התמונות, שבהן העלה 
מראות מתקופתו, כגון "הבחירה המדומה" או "תיאטרון־ 
בובות". הכוללות שפע של דמויות ותיאורי־אירועים. גם 
פרטים מלוטשים הרבה, שמגלים הסתכלות נאה וחוש־חומדר 
משעשע. להן ראוי מקום משלהן באספים הבריטיים, כאילוס־ 
טראציות לתקופתו של הי׳. וכן יש חשיבות ליומנו, שהוא 
מסמך רב־עניין. הטראגדיה של הי׳ לא היתה אישית בלבד: 
היא מסמלת את המשבר בציור ההיסטורי, שמעולם לא היה 
סוג מצליח ביותר באנגליה והגיע לקיצו הבלתי־נפנע כשהי׳ 
ניסח להחיותו. 

; 1844 ,ת 8 **£( 7 1 א 07 801711108 071 /%<>!/־£<[ , 300 < 13 ־ 1 . 11 . 5 
, £111056 ? .ס ,? . 1 מ) 1853 ,. 81 . 8 . 8 01 * 141 ,־ 101 י< 13 ־ . 4 ד 
. 1 * 6 ) . 81 . 8 . 8 ס! 11 * 8077 170771 74 * 11 * 1 ;( 1927 

4 - 8 ^ ; 1939 .מ 

*!*• 1 * 7/1 .£ ; 272-282 , 1947 ,*■ 10 ( 8017 1 ( 871171 / 0 

. 1948 י(׳ 5 ז 1 ק 3 ז 08 ,ו 1 נ 11 נ 1 ו 1 זו 7 י\) . 11 . 8 . 8 01 0111 * 0 07x1 

ע. י.יה. 

הירוקים, שמן של קבוצות־לוחמים לשעבר בהונגאריה, 
סרביה ובולגאריה. 

א) בהונגאריה. בארץ זו היו ההי׳ (!!!!(בל) ברבים 
11115 ) 1121 ) נוטרים שכירים. במלחמתו של הנסיך בוצ׳קי(ע״ע) 
נגד הקיסר רודולף בתחילת המאה ח 17 נלחמו ההי׳ באומץ־ 
לב יוצא מן הכלל וכגמול על כך העלה אותם הנסיך לאצולה 
ומסר להם בסביבת העיר דברצן (ע״ע) כמה ערים וכפרים 
כגליל מיוחד. שעד היום נקרא בשם חידו. ב 1876 ניתן שם 
זה לכל המחוז. — בסאות האחרונות סימן השם הי׳ את 
המשרתים לבושי־המדים במשרדי הממשלה בהונגאריה, וגם 
בשירות האצולה הגבוהה. 

ב) בסרביה ובולגאריה נקראו בשם הי׳ ( 11115 ) 1121 , 
ברבים 1 םנו 151 ב 11 ) קבוצות מן המתפרדים (מן המאה ה 17 
ואילך) נגד המשעבדים התורכיים. שירים עממיים משבחים 
את מעשי־גבורתם, 

לויך' 1 ! 8 ' — 16705111 ) 111 — ( 1536 — 1598 ), שליט יאפאני. 

הי׳, בנו של חייל רגלי פשוט. נועד מילדותו לשמש 
בכהונה. אך כשהיה בן 15 ברח מבית־אביו והצטרף למחנהו 


של אודה נובונאגה, שמשל באותם הימים ביאפאן המרכזית. 
חי' נעשה ממקורביו של השליט. שאף השיא לו אשה מבנות־ 
האצילים. כשמת נובונאגה ב 1582 תפס הי׳ את השלטון 
ביאפאן התיכונה ו 5 שנים לאחר מכן נעשה בעל־בריתו של 
טוקוגאווה איאיאסו, שליטה של יאפאן המזרחית, זכה לתואר 
קאנפאקו(עוצר), נעשה ,.דג׳ו דיג׳ין"("שר־השרים") ונקרא 
רשמית בכינוי טויוטופי. כדיקטאטור צבאי חיזק הי׳ את 
השלטון המרכזי ביאפאן, שם קץ לתפקידם החקלאי־הצבאי 
של הנתינים הפאודאליים. פירק את האיכרים מנשקם ("ציד־ 
החרבות" ב 1587 ) ואסר על אנשי־הצבא המקצועיים (הסאמו־ 
ראיס) ועל החקלאים לשנות את משלח־ידם. מצודת אוסאקה. 
שבבניינה הוחל ב 1584 , נעשתה מרכז שלטונו. ב 1592 ניסה 
לפלוש לסין דרך קוריאה. מתחילה הצליח במשימתו, אך 
לסוף הוכרח צבאו, שמנה כ 200,000 איש, לסגת בפני הכוחות 
הסיניים, וב 1593 לא נשאר על החוף הדרומי אלא כוח יאפאני 
סמלי. המו״מ על שלום נכשל, וב 1597 חזר הי׳ ושלח את 
צבאותיו לסין: אף אלה נתקלו בהתנגדות נמרצת ובסופו 
של דבר חזרו ליאפאן זמן מועט אחר מותו של הי׳. — בימי 
שלטונו של הי' נשתלט בציור ובארדיכלות היאפאניים הסגנון 
ה״לוהט", הנקרא מומויאמה (,.גבעת האפרסקים") על שם 
אחת מחווילותיו. את מקומו של הי' ירש איאיאסו, שהשמיד 
את צאצאיו של הי' לאחר שכבש את מצודת אוסאקה ב 1615 . 

, 1930 ,. 81 0107711 ^ 10 01 * 141 . £ 111118  1 ־ 11 ), עיר בגרמניה המערבית, במדינת 
באדן־וירטמברג 1 נודעת ביהוד הודות לאוניבר¬ 
סיטה המפורסמת שבה, שנוסדה ביה״ב. בהי׳ כ 120.000 תו׳ 
( 1958 ), מהם כ 60% פרוססטאנטים קאלוויניים ולותרנים. הי׳ 
שוכנת בגובה של 116 מ׳ מעל פני־הים לרגלי הר אודנולד, 
משני עבריו של נהר־נקר, במקום יציאתו פעמקו חצר 
שבהרים לעמק־הרינוס הרחב, כ 15 ק׳׳מ ממזרח לרינום. הי׳ 
מתפרנסת מתעשיה, תיירות וממוסדות המדע וההוראה שבה. 
התעשיה של הי׳ מייצרת קרונות לרכבות, סיגאדות, מכשי¬ 
רים רפואיים, מכונות־דפוס. עטים נובעים ופעמוני־כנסיות. 
תיירים נמשכים להי', כי היא אחת מן היפות שבערי־גרמניה! 
היא פצויינת בנופה ובבנייניה סיה״ב וסתקופח-הרנסאנם, 
שלא ניזוקו במלחמות־העולם. מרובים הם גם הבאים לחי׳ 
כדי להתרפא במעיין הראדיואקסיווי שבעיר. באוניברסיטה 
של די' לומדים כ 5.000 תלמידים, מהם מאוח מחוץ לגרמניה. 
בספריה האוניברסיטאית כ 850.000 כרכים וכתביייד מרובים. 
פפוסדות־המחקר חשובים האקאדמיה למדעים. המכונים לראד־ 
יולוגיה ולמחקר רפואי, בית־המצפה לכוכבים, הגן הבוטאני 
וגן־ההיות. כן מצויים בהי׳ כמה בתי-ספר מקצועיים, בכללם 
בי״ם למלונאות. 

הי׳ נזכרת לראשונה ב 1196 כישוב כפוף להגמון של 
וורמס (ע״ע). מן המאה ה 13 עד 1720 היתה עיר-הבירה 
של נסיכות חפלטינט (ע״ע) שעל־יד הרינוס. בתקופה זו 
נבנה ארמון־הי', מושבם של הנסיכים. שעל אהד משעריו 
חרותה כתובת עברית: "זה השער לה׳, צדיקים יבואו בו". 
הנסיך־הבוחד רופרכט (מת ב 1390 ) הקים ב 1386 את האוני¬ 
ברסיטה, השלישית בתוך האימפריה הגרמנית (אחר פראג 
1348 ווינה 1365 ). שבה לימדו, בתקופת ההומניזם (ע״ע), 
מלומדים מפורסמים, ביניהם רויכלין (ע״ע). ב 1556 — 1559 
השליט הנסיך־הבוחר אוטו היינריך את הפרוטסטאנטיות 
בעיר ובאוניברסיטה שלה, ושנים אחדות לאחר מכן נעשתה 



59 


הירלברג 


60 



האוניברסיטה מרכז לקאלוויניזם בגרמניה, הי׳ סבלה קשות 
במלחמת שלושים השנה ( 1618 — 1648 ). האוניברסיטה נסגרה 
ב 1619 ונפתחה שוב רק ב 1652 . ב 1689 נשדדה הי׳ ע״י הצר¬ 
פתים וב 1693 נהרסה על־ידיהם כליל (בכלל זה נהרס חלק 
מארסוו־הנסיכים, שאגפיו החשובים ביותר מבחינה אמנותית 
נבנו בסגנון־הרנסאנס בסאות ה 16 וה 17 ). מ 1700 עד 1803 
שלפה הדת הקאתולית באוניברסיטה, שחשיבותה פחתה 
באותו זמן. ב 1803 סופחה הי׳ לבדן (ע״ע. עמ׳ 640/41 ) 
והתחילה תקופת־פריחה מחודשת לעיר ולאוניברסיטה. האוב־ 
לוסיה עלתה ס 20,000 ב 1871 ל 87,000 ב 1939 . — הנזקים, 
שנגרמו לחי' ע״י ההפצצות במלחמת־העולם 11 , לא היו 
מרובים ותוקנו עד מהרה. 

,:>^ 3 ז 5011 . 1 ־ 1 ; 1936 , 011/07111111 11 016 , 0 

,!! 110 ( $0 005 ,■ 060116111311561 ; 1936 ..// 

100 ) 7)07 1X71/0114 הו ( 11711 17% ) 1707171 הו .// , 1 ן 0 ׳י\ £1 ( 1 . 13 !* 1954 
. 1958 , 1848/9 
א. מ. י. 

יהודים. — ב״צלואת ר׳ יהודה התסיד" (נפטר 1217 ) 
נאמר: ״לא ידור רב בהי׳. כי לא יאריך ימים שם״; אך יתכן. 
שפסקה זו היא תוספת מאוחרת לצוואה המקורית. ידיעות 
ודאיות על יהודים תושבי־הי׳ נשתמרו רק מ 1275 ואילך, 
יהודי־העיר היו כפופים אז לרוזן־הפאלאטינאט, ונראה. שלעיר 
לא היו זכויות לגביהם. בסוף 1348 , בימי המגפה השחורה, 
בטלה הקהילה ע׳׳י שמד וגירוש: הרוזן תפס את בתיהם 
ומגרשיהם של היהודים תושבי־הי' והעניק אותם ב 1358 
לאחד מנאמניו. אחר חדשים אחדים נתן הרוזן לפליטים 
מוורמס ושפייאר — תמורת סכופי־כסף גדולים, שקיבל 


מהם — מקלט בהי' ובמקומות אחרים בפאלאטינאט. וע״י 
בך עורר עליו את זעמם של העירונים ( 1349 ). 

עדות מפורשת לחידוש הישוב היהודי בהי׳ לא נשתמרה 
מלפני 1356 . בשנה שלאתר מכן כבר היתה קהילה מאורגנת 
בעיר, וב 1360 נחתם הסכם לשש שנים (שאח״ר הוארך) 
בינה ובין הרוזן בנוגע למיסים. יהודים בודדים, כגון רופאי 
של הרוזן וגובה־הסיסים שלו, נפטרו מהשתתפות בסיסי־ 
הקהל. ב 1391 . עם גירושם של היהודים מן הפאלאטינאט. 
נגזר גירוש גם על יהודי־הי׳. אחד מן המגורשים היה "ישראל 
בן מאיר מהיידלברקא", כותב ה״הגדה של דארמשטאט". 
שנים־עשר בתי־ד,מגורים של יהודי־הי׳, בית־הכנסת המקווה. 
בית־ד,קברות וספרי־היהודים ניחנו לאוניברסיטה. בית־הכנסת 
נהפך לכנסיה. בתי־המגורים נמסרו למורי־האוניברסיטה 
והמצבות של בית־ד,קברות נמכרו ע״י שלטונותיה. 

מאז עד 1660 בקירוב לא ישבו בחי׳ אלא יהודים בודדים 
בלבד. ב 1660 נתיישבו בהי' האחים שמואל ומשה אופנהיים 
ועוד שלושה יהודים. שאף הם נקראו בשם אופנהיים. גם 
יוסף זיס אופנהימר (ע״ע) נולד בחי׳. ב 1673 הוזמן ברוך 
שפינלזה (ע״ע) להורות באוניברסיטה של חי׳. - ב 1700 
היו בהי׳ 11 בתי־אב מישראל. ב 1702 קבע רב־המדינה של 
הפאלאטינאט את מושבו בהי' מספד היהודים בהי׳ גדל 
במשך המאה ד, 18 , למורת־רוחם של העירונים, וב 1819 נפגעו 
יהודי־הי' מפרעות ״הפ־הפ״. גם בימי מהפכת 1848 התנפלו 
חייטים נוצריים על חנויות־בגדים של יהודים בהי׳ בתחילת 
המאה ח 19 נכשל נסיונם של מצדדי־הרפורמה להנהיג בבית¬ 
ר,כנסת של הי' תפילה בגרמנית, אבל נפתח בהי׳ בי״ם עממי 



61 הידלברג - 

יהודי. בסוף חמאה ד, 19 ובתחילת המאה ה 20 למדו באוני' 
ברסיטה של חי׳ יהודים מרוסיה. ביניהב ש. טשרניחובסקי 
(ע״ע) ויוסף קלוזנר (ע״ע). צבי הרסן שפירא (ע״ע), הוגה 
הרעיון של הקרן הקיימת לישראל, הורה מאתמאטיקה באו¬ 
ניברסיטה של הי , : בין הפרופסורים היהודיים האחרים, 
ששימשו באוניברסיטה זה היה גם ההיסטוריון א. טויבלר. 
בערב השואה ישבו בהי׳ כ 1,400 יהודים. בסוף 1955 מנתו, 
קהילת־הי׳ 104 נפש. 

, 812 ( 7 ) $£111 167 > 171 1671 ) 11 [ 161116 ' 0€$011 , 051610 ש׳*י 06 ״ 1 ״ 1 

, 1671 ) 11 ( 111611671 ) 178 1167 1116 ) 676111 § 16171187 ־ 1 , 8056011131 . 8 ; 1895 

. 552-8 ,( 1940 ) סו ,•"ש־ו:>נ 1 .־ 4 חב 8 ; 1927 

צ. א. 

הין־לברגי, אדם, ע״ע אגר״ר 1 פ 1 ל 1 נ;ה פיסית. 

הידמכ!ים (בדום׳ 38*3.113x11 ת, מן המלה התורכית "הירה 
[הלאה מכאן], שמקורה ערבי), כנופיות צבאיות- 
למחצה, שעירערו את הסדר החברותי בחלק של אוקראינה 
הפולנית במשך המאה ה 18 . תנועת ההי׳ היתה בעיקרה פרי 
המשכה של התסיסה החברותית, שהקיפה את אוקראינה עוף 
בסופה של הפאה ה 16 והגיעה לשיאה בהתקוממות של 
קוזאקים ואיכרים בראשותו של חפלניצקי (ע״ע) באמצע 
המאה ה 17 ( 1648 ואילך, "גזירות ת״ח"). כתוצאה מכך 
נתהלקה אוקראינה מבחינה מדינית בין רוסיה ופולניה 
(לאורך נהר־דנןפר) והלקח הדרומי אף עבר לזמן־מה (בסוף 
המאה ה 17 ) לשלטונם של התורכים. היכולת להישען על כל 
אחת מן המדינות הללו (וגם על שוודיה) נגד השניה, המידה 
(אף אם הזעומה) של אוטונומיה פנימית, שנותרה לקוזאקים 
באוקראינה הרוסית, קיומו של מרכז צבאי קוזאקי בלתי־תלוי 
כמעט לגמרי בערבה הבלתי־מאוכלסת (ה״סיץ׳" שמאחורי 
ה״מפתנים" [ע״ע זפורוז׳יה]—צוקי־הסלעים היוצרים מפלי־ 
מים אדירים, שמהם ואילך נפסק השיט על־פני הדניפר) 
ולסוף: מלחמת־הצפון — כל אלה הפכו את תולדותיה של 
אוקראינה במחצה השניה של המאה ה 17 ובשנים הראשונות 
של המאה ה 18 לשלשלת בלתי־פוסקת של מלחמות, מדידות 
והתנפלויות צבאיות, שפגעו בפדר־החיים התקין (נקראו אף 
בהיסטוריוגראפיה האוקראינית בשם "תקופת ההרס". תנועת 
ההי׳ היא ילידת ה״הרס". 

התנאים המדיניים, שסייעו לעלייתה של תנועת החי/ 

היו חולשתה המדינית והצבאית של פולניה במאה ה 18 - 
חולשה, שאיפשרה למדינות אחרות להתערב בענייניה הפני¬ 
מיים של פולניה, ביהוד בזמן הכרעות חשובות, כגון בשעת 
בחירת מלכים. אע״פ שרוסיה חששה מפני תסיסה גדולה בין 
תושבי אוקראינה הרוסית, היתה מעוניינת בעירעור השלטון 
הפולני בשטחים שממערב לדניפר. אין זה מקרה שבזמנים 
שבהם נתפשטה ביותר תנועת ההי', הופצו שמועות ואפילו 
פקודות מזוייפות בשם קיסרי־רוסיה, שהתירו להרוג את 
הפולנים והיהודים. הרוסים לא מנעו בדרך כלל את יציאתן 
של כנופיות־הי׳ מתחומם לתחומה של פולניה, אע״פ שהש¬ 
תתפו בדיכויין של כנופיות אלו כשהתפשטות! היתרה חייבה, 
לדעתם, את הדבר. ע״י כך הבטיחו את עצמם מפני התלקחות 
דומה בשטחיהם ואף הופיעו בעיני רבים מבני־האצולה הפו¬ 
לניים, שנפגעו ע״י ההי׳, במי שיש בידו להציל את האיזוד 
מן המהומות הבלתי־פוסקות. אנשי הכמורה הפראוזסלאווית, 
שנלחמו בכנסיה האוניאטית (הלק מן הכנסיה הפראווסלא- 
ווית, שקיבל עליו את מרות האפיפיור), ביקשו אף הם להיבנות 
מתנועה זו: הם עודדו את אנשי־הכנופיות, סיפקו להם מזון 


- הידמריפ 62 

וציוד. נתנו להם מקלט בסביבות המנזרים וכד׳. וכל זח לא 
בלא ידיעתם ותמיכתם של ראש• הכמורה הנזכרת ואנשי 
השלטון הרוסי. 

שרשיו של הגורם הסוציאלי, שסייע לעלייתה של תנועת 
ההי', היו נעוצים בהתגברות הדרישות של האדונים הפא 1 • 
דאליים מן האיכרים־הצמיתים בכל חלקי אוקראינה, מצד 
אחד, ובקיומם של שטחי־ערבה נרחבים, בלתי־מאוכלסים. 
שאליהם יבול היה להימלט כל בלתי־מרוצה, מצד שני. הללו 
היו בורחים ל״סיץ"׳ או היו מתארגנים בכנופיות בלתי-תלויות 
במרכז זה, בהנהגתם של קוזאקים יוצאי ה״סיץ׳", שרכשו 
להם נסיון צבאי. רובם המכריע של מנהיגי כנופיות־ההי׳ היו 
קוזאקים מן ה״סיץ׳" או קוזאקים מן המשמר האישי של 
המאגנאטים בעלי־האחוזות הגדולים שבאוקראינה. הסתירה 
הגדולה שבין השעבוד הקשה של האיכר לביו החירות המרו¬ 
בה, שממנח היה נהנה בל מי שנמלט לערבה, וכן הקלות 
היחסית של הבריחה, יצרו את העתודה הגדולה של הנכונים 
להצטרף לשורות ההי׳ או לסייע להם למרות עונש-המוות 
וענשים חמורים אחרים, שהיו מוטלים על ההי׳ שנתפסו. ולא 
איכרים בלבד היוו עתודה זו, אלא אף עירונים מן השוליות 
ופשוטי־העם. וכן בני-אצילים עניים ובני־כמרים! ככו־כן 
הצטרפו לפעמים להי׳ יהודים מומרים, שנפלטו מסביבתם 
היהודית ולא נקלטו בחברה הלא־יהודית במקומותיהם, מהג¬ 
רים ממולדאוויה, בני כיתות דתיות, שברחו מרוסיה, ובד׳. 
גורם נוסף להתגברותה של התנועה היה מה שבעיני האוכלו־ 
סיד, האוקראינית, שלעיתים סבלה אף היא ממעשי שוד ואונם 
של הד,י׳, לא נראתה פעולתם של ההי׳ כפושעת או ראויה 
לגנאי. מימי ההתקוממויות של הקוזאקים. שהגיעו לשיאן 
במרד המלניצקי, היתד, קיימת באוקראינה מסורת של אנשים 
מתפרנסים ממעשי־שוד וחיים על חרבם. בשעתם שדדו הקו¬ 
זאקים את אדמת מופקווה, לאחר־מכן את חופי תורכיה, 
ובמאה ה 18 , כשלא היו קיימים עוד קוזאקים חפשים, קשרה 
דעת ההמון את הילת־הגבורה, שעטרה לראשי הלוחמים 
לשעבר, לראשי החי׳. כדי ליתן צידוק רעיוני לחלך־רות זה 
טענו, שהיתח כאן מלחמה נגד אויבים לאומיים (פולנים 
ויהודים), נגד האוניה, בעד הדת הפראווסלאחית הקדושה. 
וכד/ אולם אם לעיניו של חמלניצקי עדייז ריחפה המטדה 
של אוטונומיה מדינית מסויימת לקוזאקים בחסותה של אחת 
מן המעצמות (הוא נשא את עיניו חליפות לרוסיה, פולניה, 
תורכיה ושוודיה), הרי להי' לא היתה כל מטרה מדינית 
שהיא, ועיניהם לא היו אלא לשוד ורצה, אע׳׳פ ששימשו, 
שלא מדעתם, מכשיר מדיני בידי פקידים רוסיים ואנשי־ 
כמודה פראוופלאוויים. החי׳ לא נשאו את לבם לכבוש כיבוש 
של ממש שטח כלשהו כדי לבסס בו את שלטונם, אלא הת¬ 
נפלו על עיירות ואחוזות בלתי־מוגנות וברחו מיד לאחר 
שהשלימו את מעשי־הביזה, ועפ״ר הסתפקו בשוד על אם־ 
הדרך. 

התמדתה של תנועת החי׳ מסתברת מתוך חולשתה 
המרובה של המדינה הפולנית. בתקופה זו שוב לא היה 
בכוחו של המלך להבטיח סדר ויציבות. השליטים בפועל 
היו בני האצולה הגדולה. המאגנאמים, שנלחמו אלה באלה. 
התנפלויות של אצילים על אחוזותיהם של אצילים אחרים 
על מנת לעשות דין לעצמם היו מעשים של יום־יום בפולניה, 
וכך נשתרר הלך־רוה של "כל דאלים גבר". הצבא, שצריך היה 
להבטיח את שלום־האיזור, "המחלקה האוקראינית", היד, קטן 
והמשמעת בו היתד, רופפת, כיוון שבני־האצילים, עיקר כוחו 



63 


הידמקים 


64 


של הצבא, לא קיבלו עליהם מרות כלשהי, נעדרו מן היחידות 
מתוך השתקעות במשתי־הוללות, ואף פגעו באוכלוסיה. 

זכר ראשון לכנופיות החי' אנו מוצאים בתעודות מתהילת 
המאה ה 18 , מימי מלחמתיהצפוץ! אך בשם הי׳ כונו לראשונה 
בכרוז, ששלח המפקח הצבאי של האיזור אל בעלי־האחוזות 
ב 1717 כדי להזהירם ספני פעילותן של הכנופיות ושבו דרש 
להודיע לו בעוד מועד על הופעתן. לאחר מכן מופיעות מזמן 
לזמן ידיעות על כנופיות, שפעלו בעיקר בפלכים קיוב 
ובראצלאוו. תנופה מיוחדת קיבלה התנועה ב 1734 , כשעמד 
להיבחר סלך חדש לפולניה. רוב האצילים תמכו במועמדותו 
של ססאניסלאוו לשצ׳ינסקי, שהיה רצוי לצרפת, ואילו המי¬ 
עוט, בעיקר מתוך המאגנאסים, תמך באוגוסט 111 הסאכסוני, 
שהרוסים ביקשו להושיבו על כטא־המלכות. הצבא הרוסי 
נכנם לפולניה, ואילו האצילים נתארגנו בבריתות והתחילו 
נלחמים זה בזה■ עד מהרה נוצר מצב של תוהו ובוהו 
סדיני, וסוכנים רוסיים התחילו מפיצים שמועות, שהקיסרת 
פירסמה פקודות מתירות להרוג סולנים ויחידים. הקזזאקים 
מאחורי ה״מפתנים", שהיו בשירות הצבא הרוסי. התחילו 
בכיבוש המבצרים ובבזיזת אחוזותיהם של האצילים, שנש- 
תייכו ל״מפלגה הצרפתית". הרבה מן האיברים נצטרפו אליהם. 
קוזאק בשם ורלן, שהיה בשירות האצילים. הכריז על עצמו 
כעל מפקד ראשי מטעם הקיסרת הרוסית והתחיל מארגן 
כנופיות, שפתחו מיד בהרג ובשוד. כשניצחה ה״מפלגה הרו¬ 
סית" הזדרזו האצילים להצהיר על נאמנותם למלך החדש, 
והצבא הרוסי פתח בפעולה נגד החי'. ורלן ומנהיגים אתרים 
של ההי׳ הצליחו להימלט לערבה (אפשר, בהסכמת הרוסים) 
וגם רבים מאנשי־הכנופיות ברחו לשם. ב 1736 כבד התחילו 
פורצות משם כנופיות בודדות חדשות, והדבר אירע שנה־ 
שנה. עד 1750 . אותה שנח הגיעו לאוקראינה הפולנית 
כנופיות במספר מרובה מן הרגיל ופעילותו הקיפה את 
פולניה הדרומית־מזרחית כולה. גם הפעם דוכאה התנועה 
בעזרתם של הרוסים, ולא עוד אלא שכוונתם של הרוסים 
לקנות את לבם של האצילים הפולניים עוררה אותם להקים 
חיל־משמר קבוע בנקודות מבוצרות, שתפקידו היה למנוע 
את חדירתן של הכנופיות לתחומה של פולניה. בשנים 
שלאחר מכן פחת הרבה הן מספרן של הכנופיות והן מספר 
חחתנפלוייות. ועד(ת־גבול מיוחדות, משותפות לפוינים ולדו- 
סיס. דנו בכל מקרה של התנפלות־הי׳. רק לקראת שנת 
1768 גדל מספר התלונות על המקלט, שמנזרים פראויסלאוויים 
נותנים לחי׳. לאחר שנבחר כמלד־פילניה סטאניסלאודאוגוסט 
פ 1 ניאטובסקי.שהיה רצוי לרוסיה( 1764 ),ולאחר שנתברר(תוך 
תקופה קצרה), שמלך זה אינו אלא מכשיר בידי הרוסים ועושה 
רצונם, נתעוררה התנגדות אליו מצד רבים מבני האצולה 
הפולנית. שוויון־הזכויות הדתי, שרוסיה דרשה להעניק 
לכנסיה הפראווסלאווית, הביא לידי כך, שראשי הכנסיה 
הקאתולית בפולניה אירגנו ברית מיוחדת ("הקונפדרציה של 
בר". ע״ע) לשם התנגדות לרוסים. שוב נראתה השעה יפה 
לתומכי רוסיה בפולניה, וביחוד לאנשי הכמורה הפראווס- 
לאווית, להמריד את ההמון. תנועה זו של שנת 1768 , שיסודות 
דתיים, לאומיים וחברותיים שימשו בה בעירבוביה ושהיתה 
המשך ישיר של פעילות החי', נקראה בשם "קולייבשצ׳ינה" 
[!זזוזושעמזוהסא, על שם האלות ( 1.8 ה 0 ע), שהיו נשקם של 
הרבה מאנשיה]. עם הופעת הצבא הרוסי על אדמת פולניה 
לשם דיכוי הקונפדראציה נתארגנו כנופיות מרובות של 


קוזאקים ואיכרים, תנועתם התחילה במאי 1768 בסביבת 
מנזר מדרום לצ׳רקס, שבראשו עמד נזיר בשם מלכיצדק 
זנצ׳קו־יוורסקי. 'נזיר זה חיה, כנראה, מראשי המחברים של 
"כתב־הזהב" המזוייף של הקיסרת יקאטרינה, שלפיו כאילו 
נצטווה אחד מראשי הכנופיות, מאבסים זאליזניאק (או ז׳לז־ 
ניאק), לחדור לגבולות פולניה "כדי להכרית ולהשמיד בעזרת 
השם את כל הפולנים והיהודים, מחללי דתנו הקדושה". הכנו¬ 
פיות נתפזרו בכיוונים שונים ואילו זאליזניאק עלה על העיר 
אומאן, שהיתה מבצר חשוב ושלתוכה נתלקטו אלפים הרבה 
של יהודים ופולנים. שברחו ממקומותיהם מפחד הכנופיות.בגי¬ 
דתו של גונטה. מפקדם של הקוזאקים הנאמנים לשלטון, הביאה 
לכניעתה של העיר. שנערכה בה שחיטה נוראה. לפי מקורות 
שונים, נרצחו בה עד 20 אלף איש. שחיטות בקנה־מידה קטן 
יותר נערכו בערים ובעיירות אחרות. סיד לאחר מכן. כשהרו¬ 
סים עצמם נבהלו מעצמת ההתעוררות. נתפרסמה פקודה 
קיסרית, שגינתה את המתקוממים, וצבא רוסי יצא לדכאם. 
צבא זה סייע לצבא הפולני בראשותו של בראניצקי לפזר 
את הכנופיות ולתפוס את ראשיהן. אותם מהם, שהיו נתינים 
רוסיים, גורשו לסיביר (ביניהם זאליזניאק). הנתינים הפו¬ 
לניים, וביניהם גונטח, הוצאו להורג. פלוגות־ענשים בפיקודו 
של סטמפקובסקי עשו במתקוממים שפטים קשים כל־כך, שאף 
אצילים פולניים יצאו במחאות נגד מעשיהן בטענה שהן 
מרוקנות את האיזור מאוכלוסיו. בזה בא קיצה של תנועת החי׳, 

חחי׳ והיהודים. גירושם של היהודים או השמדתם 
היתד. תכניתם המוצהרת של המתקוממים באוקראינה מימי 
חמלניצקי ואף קודם לכן. הנזירים, שכתבו את תולדות 
הזמנים ההם, ומספרי־האגדות העממיים פיארו את רציחת 
היהודים ובויזת רכושם כמעשים, שהיה בהט משום קידוש- 
הדת. נוסף על כך שימשו היהודים מטרה נוחה להתנפלויות, 
שנן ההתחרות בינם ובין תושבי הערים והעיירות בתהומי 
המסחר והמלאכה גרסה, שתושבי־המקום לא היו יוצאים 
להגנתם של היהודים, ולא עוד אלא שחיו מוסרים לעיתים 
להי' ידיעות על תנועתם של סוחרים יהודיים, וכד/ היהודים 
ברובם המכריע לא היו מזויינים והיו חטרי־אונים מול אנשי־ 
הכנופיות. תעמולת הכמרים הפראו(םלאוויים רק החריפה 
את השנאה אל היהודים. בשטח זה היתה כעין התחרות בין 
אנשי־הנמורה של שתי הכנסיות — דבר, שהביא לידי כך, 
שבשנות ה 40 —ה 60 של המאה ה 18 גדל במידה עצומה 
מספרן של עלילות־הדם נגד היהודים באיזור פעולתם של 
החי׳ דוקח. 

רוב הפגיעות של החי׳ ביהודים נתבטאו ברציהתם ושדי־ 
דתם של סוחרים נוסעים בדרכים ובהתנפלויות על חוכרים 
יהודיים בודדים במקומית ישיבתם ועל יושבי עיירות בלתי־ 
מוגנות. בשנים של התעוררות מרובה אירעו התנפלויות על 
מקומות מבוצרים יותר, ומספר הקרבנות בין היהודים גדל 
אז חרבה. כך, למשל, שומעים אנו על 27 יהודים, שנרצחו 
ב 1734 בקורסון. וכן במקומות אחרים. ב 1736 נרצחו 35 
יהודים בפאוול 1 ץ׳. באותה שנה כבשו ההי׳ את העיירה 
פוהרבישץ׳ ורצחו 14 יהודים! רבים אחרים נפצעו ורכושם 
נשדד. כן אירעו רציחות של יהודים בעיירות שונות 17383 
וב 1742 . גל חדש של התנפלויות בא ב 1750 . נשדדו יהודים 
בוויניצה, בוולודדקה ובעיירות אחרות. אך למרות ההטרדה, 
שכל המעשים הללו הטרידו את היהודים, לא היה בחם כדי 
לזעזע את כל בית־ישראל בפולניה, כמו ׳שאירע בשעת 



65 


הידסקיס — היין, [פרנ<] יוז׳ 


66 


השחיטות הגדולות של שנת 1768 ("גזירות אוקראינה" 
"גזירות אוסאף). 

הטבח הראשון בוצע בעיר סאסטוב, שבה נהרגו כ 700 
איש. ביניהם עשרות מרובות של יהודים. בעיירה בישוב 
נרצחו 7 יהודים. שם גם נתלו יהודי, בוסר פולני וכלב. זה 
על־יד זה, כדי להודיע שהם שווים זה לזה מבחינת דתם. 
לאחר מכן נרצחו כסה יהירים בעיירה מקרוב. 

זאליזניאק, שהיה הפעיל בין ראשי הכנופיות, ערך שהיטות 
ביהודים, שלא הספיקו להימלט מז׳בוטין. קניב וקורסון. קידם 
שהחליט לעלות על אומאן. בדרך כבש את העיירה ליסיאנקה 
ורצח את כל יהודיה. כשהתקרב זאליזניאק לאומאן תלה 
ראש־העיר, מלדנוביץ, את כל תקוותו בגונסה, ראש משמר־ 
הקוזאקים. היהודים, שחשדו בנאמנותו של זה האחרון, ניסו 
לקנות את הגנתו ע״י מתנת־כסף. אד גונטה עבר אל צירו 
של זאליזניאק, וב 9 ביוני 1768 פרצו החי׳ לתוך העיר. 
היהודים ניסו להסתתר. אך ללא הועיל. אחדים התגוננו 
והפילו חללים באויב. מספרים על גיבורים, שהרגו במו 
ידיהם 20 ו 30 הי , . רובם של היהודים נרצחו בבית־הכנסת. 
כסה מראשי היהודים נדרשו לשלם כופר־נפש. ולאחר שמילאו 
את הדרישה נרצחו באופן אכזרי. מספרם של הקרבנות 
היהודיים הגיע לאלפים, והרוצחים לא חסו אף על נשים 
וילדים. בתי־הכנסת נהרסו וספרי-תירה נקרעו ונשרפו. חלק 
מיהודי הסביבה ניסה להימלט לעיר באלטה. השוכנת על 
הגבול. שמחציתה היתה בתחומה של תורכיה, אך הבורחים 
נתפסו ע״י כנופייתו של שילו, שלאחר מכן החריב את העיר 
כולה. חרדה אחזה את היהודים בפולניה חדרומית־מזרהית 
כולה. הם תלו את תקוותם במפקד הצבא הפולני בראניצקי. 
ונשתמרה תפילה מיוחדת לכבודו. אע״פ שבראניצקי לא נטל 
הלק במלחמה נגד חחי', העניש בצורה חמורה את ראשיהם. 
ועל־כן נראה בעיני היהודים כסצילם של יהודי פולניה. 
ח. י. גורלנד. לקורות הגזירות, 1889-1887 , חוברות ג׳. זי; 

. 338 83 738331831008 113631181 , 1111 ) 0103118100801 . 1 ( 
1080-33833808 8 ״צק\ז ; 1845 ,. 8 ^] 1 '\ 8 X ע 388 ק 8 ׳< 

. 14 : 1876 ,( 83833183833 0 7. 3 1 X 10781 ־ . 111 . 8 , 00088 ? 
- 3317113 . 8 18901 , 038881383881 ? ■|ק 6 ד 0 , 3888 ׳ ו 111 
, 2 ■!! , 071 )^ 880 ) 778/38 11 * 1111/16 1/11101111 , 031710111111 
, 111111 88 ; 88 * 73 ) 111 71188818838 1 !( 111101 11 '. 70 ; 2 ,. 111 ; 1913 

. 1923 
ש. אם. 

ו., יךן! ןפלנץ] יוזף — ח 01 ץ 111143 ) 010 ( [ 11302 ] — ( 1732 , 
רוראו — 1809 . וינה), קומפוזיטור אלסטרי. 

הי׳ היה בנם של חקלאי ובונה־עגלות בשם מתיאס הי' 
ואשתו הראשונה, אנה מריה קולר. אבותיו היו מ״איץ־ 
הטירות" (בורגנלנד), שבה ישבו בשטח מצומצם יסודות 
אתניים גרמניים, אוסטריים, הונגאריים וקרואטיים. 170 
ילדיו של מתיאס הי' ( 12 מאשתו הראשונה, 5 מן השניה) 
נשארו בחיים רק 3 בנים ו 3 בנות! כל השאר מתו בילדותם. 
שלושת הבנים — יוזף. יוהאן מיכאל ויוהאן אוואנגליסט — 
נעשו מוסיקאים. במידה שאפשר לבדוק את מגילת־היהם של 
משפחה זו, לא נמצא בה בדורות הקודמים שום בעל כשרון 
מוסיקאלי ניכר רק נמסר, שאביו של הי׳ אהב לזמר זמירות 
אהד העבודה, היה מלווה את זמרתו בנבל והילדים היו 
שרים עמו. פראנץ יוזף הצטיין מילדותו בקול נאה ביותר 
ובכשרון מוסיקאלי בולם. בגיל 6 נשלח לביר,"ם בהינבורג 
וכאן קיבל — בין השאר — את ההוראה הראשונה במוסיקה. 
כשביקר בהינבורג קומפוזיטור־הקאתדראלה הווינאי גאורג 



פראנין יחף היידן. פס? מאה א;מח נראפי 

רויטר, היפנה אליו יפי־קולו של הי' את תשומת־לבו: הוא 
בחן את הי׳ ולקה אותו לווינה, כדי שישמש כנער־מקהלה 
בקאתדראלה ע״ש סטפאן. הי׳ למד כאן את ספרות־המוסיקה 
הכנסייתית המסרתית, וההוראה כללה, נוסף על נגינה בפסנתר 
ובכינור, בעיקר זמרה. רק לאחר זמן הכיר הי' לדעת חיבורים 
בתיאוריה, ביתור את 2703551110 ? 301 07301115 מאת פוכם. עם 
התחלפות קולו פוטר הי׳ מתפקידו במקהלה. 

מצבו הכלכלי היה עכשיו קשה ביותר, ונשתמרו סיפורים 
מרובים על תקופת־רעב, שעברה על הי׳ בשנות־ההתבגרות 
שלו. מכל מקום הרוויח בקושי את מחייתו במתן שיעורים, 
וזמן־מה שירת אצל הזמר המפורסם סורפורה כמלווה בשי־ 
עורי־הזסרה וכמשרת. את ידיעותיו בתורת־המוסיקה הרחיב 
בעיקר ע״י ליסוד עצמי. נסיונותיו הראשונים בקומפוזיציה 
כללו בעיקר מוסיקה למחול ולפסנתר. כן חיבר באותו זמן 
עצמו גם את המיסה הראשונה שלו וקונצ׳רטו לצ׳סבאלו. 
אח״ב חיבר קאסאציות, דיורטימנסים, את המחזה המבדח 
"השד העקום" ומוסיקה קאמרית. יצא לו, להי׳, שם של 
קומפוזיטור. בהשפעת הסונאטות של פיליפ עמנואל באך 
קיבל סגנונו אופי אישי, ועד מהרה נתגלו בו. בסגנון זה, 
סימניה המובהקים של הצורה הסימפונית, שהיווה עתידה 
להשתלט על יצירתו. 

ב 1759 נתמנה הי׳ מנהל־התזמורת בחצרו של הרוזן 
סורצין בווינה. במשך השנתיים, ששירת במשרה זו, חיבר 
את הסימפוניה הראשונה שלו (ברה מז׳ור). דיורטיסנטים 
נוספים ויצירות למוסיקה קאמרית. ב 1760 נשא הי׳ את 
מריה אנה אלויזיה אפולוניה קלר, בתו של מתקין פיאות 



67 


הידן, [פרנץ] יוז,ז 


68 


נכריות בווינה. שתמך בהי׳ בשנים הקודמות. שבהו היה 
שרוי במצוקה כלכלית. הנישואים לא היו מאושרים ולזוג 
לא היו ילדים. הי׳ עצמו אמר על אשתו: .,אחת היא לה 
אם בעלה הוא סנדלר או אמן". 

בקונצרט־בית, שערך הרוזן מורצין, שמע הנהיר פאול 
אנטון אסטרהאזי את נגינתו של הי', וב 1761 נתמנה הי' 
״ממלא־מקום המנהל״ — ובפועל המנהל — של תזמורת 
הנסיך. ב 61/62 ד 1 בתב הי' את ה״סימפוניות של שעות־היום": 
״בוקר״, ,צהרים״, ,.ערב״. ב 1762 מת הנסיך פאול אנטון; 
יורשו היה הנסיך ניקולאוס, ה.,מפואר", שבחצרו שירת הי' 
כשלושים שנה. 

על היחסים האישיים ביו הי' וביו נסיך זה אנו קוראים 
ברשימות האוטוביזגראפיות של הי׳ משנת 1776 , שהוא 
"מקווה לחיות ולמות אצלו". הי' ישב באייזנשטאס ואסטר־ 
האזה — מקומות־מושבו של הנסיך — ואף נלווה אליו 
בביקוריו בווינה. למרות רוחב־לבו של הנסיך והבנתו במו¬ 
סיקה חי הי׳ חיי־בדידות; אלא שהי׳ הפיק מהם תועלת 
מרובה. אל ידידו והביוגראף שלו, גדיזינגר, אמר כדברים 
הללו: ״הנסיך שלי היה מרוצח מכל עבודותי: זכיתי לתש¬ 
בחות : כמנהל של תזמורת היה ביכלתי לערוך ניסויים, 
לברר מה יוצר את הרושם ומה מחליש אותו. זאת אומרת: 
לתקן, להוסיף. למחוק, להעז: הייתי מבודד מן העולם, לא 
היה בקרבתי אדם. שיוכל לעורר בי היסוסים ולגרום לי 
עינויים, ועל־ב! נעשיתי מקורי בעל־כרחי". דברים אלה 
מתארים לא רק את מצבו של הי׳ באותו זמן. אלא אף את 
חקופת־המעבר מן הבארוק אל המוסיקה הקלאסית בכללה — 
תקופה, שעמדה בסימן של ניסויים וחיפוש אבני־בניין בשביל 
הסגנון ההומופוני, 

ב 1766 , שבה נעשה הי׳ מנהל־התזמורת גם להלכה, נהנד 
ארמון־הפאר אסטרהאז, שנעשה מקום־מושבו העיקרי של 
הנסיך. ארמון זה, שנבנה לפי דוגמת ארמוז ורסאי, כלל ביו 
השאר גם בית־אופרה עצמאי, ומשום כד הקדיש ה־׳ מעכשיו 
את רוב מרצו לתיבור־אופרות. יצירותיו הראשונות לבמה 
היו: ״לה קאנטרינה" (״הזמרת״, 1766 ), "לו ספצןלה" ("הרו־ 
קח״, 1768 ). ״לה פסקטריצ׳י(״הדייגות״, 1769 )! מן היצירות 
הכנסייתיות, שחיבר באותה תקופה, נתפרסם עד סהרה! 51363 
■מזמנו ( 1767/68 ). ב 1768 עלה באש בית־המגורים ישל הי' 
בא״ינשסאט, וכנראה נשרפו אז נתבי־היד של כמה מיצי¬ 
רותיו (סונאטות לפסנתר, קונצרטים, ועוד). 

במשך שנות הסד הבישיל כשרונו של הי' בעיבורם של 
נושאים מוסיקאליים. לאחר שכתב סונאטות גדולות לפסנתר 
ורביעיות לכלי־מיתרים, חיבר עכשיו סימפוניות גדולות, 
מוסיקה כנסייתית (מיסה לציציליה הקדושה, 1772 ) . גם סגנון 
האופרות שלו התפתח בכיוון, שסייע לגילוי אפיין של 
הנפשות. לכבוד ביקורה של הקיסדת מאריה תרזיה באסטר- 
האז ( 1773 ) בוצעה האופרה 11153 ־ 8 מ 1 סנ>־£ז 11 ע, ומאחר 
שהנסיך הקים לעצמו תיאטרון־בובות, טיפת הי׳ גם את 
אופרת־הבובות. אופרת־הבובות היחידה שלו שנשתמרה היא 
"פילסו! ובאוקיס". ב 1776 נשרף שנית בית־מגוריו של הי׳, 
וב 1779 פרצה דליקה בתיאטרון של אסטרהאזי! גם בשתי 
שריפות אלו נשמדו כתבי־יד של הי׳. באותה שנה נשכרו 
לתיאטרון אנטוניו ולואיג׳ה פולצלי. לואיג׳ה היתה זמרת 
צעירה מאד, שהי׳ אהב אותה ביותר, ולאחר שנים ציווה 
בצוואתו הראשונה מענק לאחד מבניה. 


כתוצאה מביקורת של הקיסרת באסטרהאז נתעורר עניין 
בהי׳ גם בווינה, אמנם הי׳ נתקל כאן במעשי־תככים של 
יריבים, ואף בקשתו להתקבל בחבר לאגודת אמני־הצליל 
נדחתה אחד דיונים ממושכים. אד לעומת זה עלה בידו 
להשפיע על הוצאת "ארטריה". שתפרסם במה מיצירותיו. 
לאחר זמן התקשר הי׳ גם עם מוציאים גרמניים, צרפתיים 
ואנגליים. עד שלסוף נעשו "ברייטקופף והרטל" המו״ל העי¬ 
קריים שלו. בשנות הסד כבר היה הי׳ מפורסם בכל אירופה. 
אע״פ שבמולדתו עדיין עמד בצל. עובדה זו הביאה לידי כך, 
שיצירות הרבה של מחברים אחרים יוחסו להי׳ לשם ניצול 
מסחרי. ועד היום הו מופיעות בקאטאלוג הכללי של יצירות 
הי' עם הציון "המחבר אינו ידוע". 

מעכשיו רוכזה פעילותו של הי׳ במידה הולכת וגדלה 
מחוץ לחצרו של אסטרהאזי, וביחח־ מאחר שהנסיך המזדקן 
לא הירבה לדרוש מהי׳ יצירות חדשות. בשנית ה 80 פיתח 
הי' את הדביעיה לכלי־מיתרים ואת השלישיה לפסנתר, 
שנעשו — בתפיסתו המודרנית — מתוות־דרך לתקופה 
הקלאסית־רומאנטית. ביקורו של הנסיד־הגדול הרוסי פול 
בווינה היה, כנראה. אחד מן הגורמים לדבר, שהי׳ פנה 
מחדש לכתיבת רביעיות: הסדרה החדשה נקראה "רביעיות 
רוסיות״. ב 1784 פירסמה הוצאת .ארטריה" את 6 ה״רביעיות 
הפרוסיות". אחריהן באו "רביעיות־טוסט". שנקראו כך על 
שמו של הכנר טוסט. לפי הזמנתו של המו״ל הלונדוני 
פורסטר נוצרו' כ 30 שלישיות לפסנתר. ב 1785 כתב הי', לפי 
הזמנת הקאתרראלה של קאדים (ספרד), את היצירה הדתיה 
לתזמורת "•שבע המלים" (שעיבד גם לרביעיית מיתרים 
ולאוראטלריה); אלו הן מנגינות איטיות. שנוגנו ביום הששי 
הקודם לפסחא בין פירושי ההגמון של קאדים לכל אחה משבע 
המלים, שהשמיע ישו בשעת צליבתו. ב 1785/86 כתב הי' — 
לפי הזמנתה של החברה הפאריסאית "הקונצרט של הלשכה 
האולימפית״ — אח שש הסימפוניות הפאריסאיות. ב 1789 
התחילה חליפת־מכתבים בינו וביו סריאנה פון גנצינגר, אשתו 
של הרופא הווינאי פטר לאלפולד פאן גנצינגר; בבית זה 
של חובבי־מוסיקה ניתנו בקביעות קונצרטים שי מוסיקה 
קאמרית, שבהם השתתף לפרקים גם מוצארט (ביז הי׳ 
ומוצארט נתקיימה ידידות הדוקה. שנבעה מתוך הערצה 
הדדית), לחליפת־המכתבים בין חי׳ והגברת פון גנצינגר יש 
השיבות מרובה להכרת אפיו של הי׳. 

ב 1790 מת הנסיך אסטדהאזי. והיורש, אנטון אסטרהאזי, 
פירק את התזמורת. הי׳ הועבר לפנסיה. אך הותר לו לנסוע 
לווינה. באותו זמן בא לווינה האמרגן הלונדוני יוהאן פטר 
סלומון והציע לד,י׳ עבודה בלונדון. סלומון עשה עם הי׳ 
חוזה, שלפיו התחייב הי׳ לחבר 12 יצירות חדשות ולנצח 
על ביצוען. נוסף על כך הוצע להי׳ לחבר אופרה איטלקית 
בשביל התיאטרון המלכותי. ב 11 במארס 1791 בוצע 
הראשון בקונצרטים אלה, והביקורת העיתונאית גמדה 
עליו את ההלל. להצלחה דומה זכו כל הקונצרטים, 
שביצע הי׳ באותה עונה. ביולי הוענק להי׳ התואר "דוקטור- 
כבוד למוסיקה" מטעם האוניברסיטה של אוכספורד ובשעת 
החגיגה בוצעה "סימפוניית-אובספארד". אגודת הקונצרטים 
ה״מקצאעית", שהתחרתה באמרגן סלומון. ניסתה לזכיה 
בהשתתפותו של הי׳. אך הנסיון נכשל ובמקומו של חיי 
נתקבל תלמידו לשעבר. איגנאץ פליל ( 1 ־ץ־ 1 ?), שני מפעלי־ 
הקונצרטים זכו להצלחה מרובה, אלא שזו של הי׳ היתה 




69 


חידן, [פרניז] ידזןז—היזץ, ין דן דר 


70 


יציבה יותר. בסוף יוני 1792 חזר הי׳ לווינה ושהה בה שנה 
וחצי. בתקופה זו נעשה בסהובן תלמידו בקומפוזיציה. בתחי¬ 
לת 1794 נסע הי׳ שנית ללונדון. הקהל קיבל אותו בהתלהבות. 
בשביל קונצרטים אלה חיבר בין השאר את ה״סימפוניה 
הצבאית״, שרכשה לה סיד את חיבת־הקהל באנגליה. ב 1795 
אירגן סלומון את ה״קונצרטים לאופרה" בתיאטרון המלכותי. 
בתקופה זו חיבר הי׳ את 3 הסימפוניות האחרונות שלו וכן 
את ה,.סצנה של ביריניקי" (שנכתבה בשביל הזמרת בנסי). 

באוגוסט אותה שנה עזב הי׳ את לונדון וחזר לווינה. שנה 
קודם לכן מת הנסיך אנסו! אסטרהאזי. ויורשו, ניקזלאום 11 , 
אירגן מהדש את התזמורת בהנהלתו של הי׳, שפעילותו 
מקומפהיטורית בשביל ההצד נצטמצמה בינתיים לפיסה 
אהת לשנה. ב 1796 נתקיים ביצוע־ד,בכורה של •המיסה עם 
תופים". באותה שנה התחיל הי' את העבודה באוראטוריה 
"הבריאה" לפי ליברטו, שהביא עמו מאנגליה ושתורגב 
■עובד ע״י גוטפריד ון סויטן. ב 1798 השלים יצירה זו, 
שבוצעה לראשונה ב 29 באפריל בארמון שורצנברג. היה 
צורך ב 18 ׳סופרים רכובים ו 12 שוטרים רגלים כדי להשליט 
סדר בקהל, שבא להאזין לאוראטוריה. הביצוע הפומבי הרא¬ 
שון נתקיים ב 1799 ב״בורגתיאטר" בווינה. באותה שנה 
כתב הי' עוד 6 רביעיות-מיתרים, וכן חיבר את ה״מיסה 
לנלסון", •מיסה לתרזיה״, ,.טה דאום״ גדול, 2 רביעיות־מיתדים 
מוקדשות לנסיך לובקוביץ (ע״ע בטהובן) ורביעיה בלתי־ 
גמורה, שפורסמה ב 1806 ע״י "בר״טקופף והרסל" בשם 
.,שירת־ברבור". בהשפעת ההצלחה הגדולה של -הבריאה" 
כתב הי׳ אוראטוריה שניה, "עונות־השנה". שוב לפי טכסט 
בעיבוד הבארו׳ן ון סויסן. החלק הראשון ("האביב") בוצע 
במארס 1799 בארמונו של הנסיך שורצנברג, ושם נתקיים 
גם ביצוע-הבבורה של היצירה כולה, באפריל 1801 . ביולי 
אותה שנה התחיל הי׳ בחיבורה של •מיסת הבריאה״, וב 1802 
כתב את "פיסת־ההארמוניה", שהיא יצירתו הגדולה האחרונה. 
בפיקוהו של הי׳ ערך יוהן אלסלר ( 1805 ) את רשימת יצי¬ 
רותיו (הקרויה 15 תו(צ 1 ש. 7 -ז<׳\-ר[ז 1-127 ). הי׳ עצמו תמה על 
המספר המרובה של חיבוריו, ולידידו גריזינגר אמר, שהיה 
רואה בכתובת מתאמת על מצבתו את המלים: ,! 5 ס״ם 5 ,;צ!ז\ 
01x1 (חייתי, כתבתי. דיברתי). כששם נאפוליון מצור על 
וינה ( 1809 ). הציב לפני בית־מגוריו של הי׳ בגומפנדורף 
שעל־יד וינה משמר־כבוד. 

עד היום מתבטא היהס אל כלל יצירתו של הי׳ בביסוי: 
..אבא היידן בעל־הצסה״ — וה״צמה" של אפנת־חתקופה מס¬ 
מלת כאן דבר־סה מיושן. יחס בלתי־צודק זה נוצר בשנית 
ה 40 של המאה ה 19 . הדור, שעמד כולו בסימן השפעתו של 
בטהובן. "לא יכול היה לקבל שום דבר חדש מפיו של הי" 
(שומן, כל כתביו). הי׳ הלך בעניינים הרבה בדרך שונה מזו 
של בטהובו■ ודבר זה נתפרש בטעות כדבקות בשיטות שעבר 
זמנן. לאמיתו של דבר, נלחם הי׳ כל ימיו על מתן ניסוחים 
לרעיונות חדשים. היתה לו, לחי׳ נטיח חזקה לעריכת ניסו¬ 
יים, ולפעמים גם ביטא נטיה זו במלים. כגון בהערה לרבי- 
עיות־המיתרים, אופוס 33 , שהן כתובות "באופן הדש 
ומיוחד". 

עם חקר־הי', שנתחדש בדורנו, באה גם הערכה חדשה של 
יצירתו. נכון הדבר, שהי׳ הוכרח לעיתים קרובות לכתוב 
בצורה פשוטה ביותר — ואפשר, גם נהנה מדרו־כתיבה זו. 
רוב החיבורים לבאריטון, שכתב בשביל הנסיך ניקולאוס, 


מעידים על טעמו של זה האחרון: בניגוד לסיגנוו הקונטרא־ 
פונקטי, שעדייו טופח אז בחצר הקיסרית, העדיף כאן הי' 
את הנגינה ההארמונית הפשוטה. תיקון בכתב־היד של הסימ¬ 
פוניה מם' 42 ( 1771 ) מנומק במלים: •זה היה לאזנים מלו¬ 
מדות מדי". העדה זו מעידה על התהשבות בטעמו של 
מזמין היצירה. ואולם יצירות אלו דוקר, הן שחיבבו את הי' 
בזמנו על השומעים בעוד שבדורות, שבאו אחריו, עוררו 
תגובה מנוגדת אליו. 

בדרך כלל אפשר להבחין במפעלו של הי׳ שלוש תקו¬ 
פות : (א) זמן־הנעורים בווינה, (ב) 30 השנים בשירותו של 
אססרהאזי. (ג) התקופה הלונדונית (יחד עם זמן־הזקנה 
בווינה). זמן־הנעורים היה מוקדש כמעט כולו לחיבור מוסי¬ 
קה לחובבים. יש בה. במוסיקה זו, פניה לטעם־הזמן, אע״פ 
שאינה נעדרת מקוריות. בתקופת־ה,ניסויים הארוכה שלו 
בחברו של אסטרהאזי גברה חתירתו של הי׳ לקראת סבנה 
מרוכז. עם החופש האמנותי הגמור, שממנו נהנה הי' בלונ¬ 
דון, קצר את פירות חיפושיו הממושכים ■הביא את הקומ¬ 
פוזיציה המוסיקאלית כמעט בבל סוגיה לצורות מוגמרות. 
מתוך ניצול "למדני ביותר" של כל האמצעים, שעמדו 
לרש־תו. בלא שנעשה מתוך כך בלתי־מובן לרובו של 
הקהל. 

יצירותיו החשובות ביותר של הי׳ כוללות: 104 סימפו¬ 
ניות. 17 יצירות לבימה. 85 רביעיות מיתרים, 31 שלישיות 
פסנתר, 52 סונאטית לפסנתר, וכן קונצרטים. ויורטימנטים. 
קאסאציות. נו׳קטורנים. מוסיקה כנסייתית, קאנטאטות, אודא- 
טוריות ושירים. 

, 5 * 01 . 0 ; 1810 ./ 1 ־ #4:1 ( 011 חנ> -ז.) 

8114 . 1-1 ./ , 1 > 1 גנ £01 . 0 ; 1810 ,./־/ .[ • 1 111x1 ס/(/ 0 ווו/* 1 )א 

; 1882 .. 14 ./ , 0111 * 1 . 0 ; 1832 ,/ 1 * 2 ■ 1 * 111 * 1 4 ח!ו !!! 

,זש״ח 1 -ז 1 ש 0 ; 1938 , 8 ח 11 ' 1 * 1 *ו 1 **< 1 [ 1 ■. 11 * 1 ( 1 ,ח!>.!זו:ע .? .[ 

. 7 * 19 ״!■} 

יו. ט. 

הין־ן, ין 1 ן ךר — 0 * 1 ^^ ■ 561 > 30 * 130 — ( 1637 , 
גורינכם — 1712 . אמסטרדאם), צייר הולאנדי. רוב 
ימיו ישב באמסטדדאם, שבה שימש כמנהל האגודה של מכבי־ 
האש העירונים. רישומיו נותנים מקום לסבדה, שהפליג פעם 
במעלה הרינוס עד לקלן, ואפשר. אף שהה בלונדון: פרט 
למסעות אלה, לא אירע בחייו שום מאורע מיוחד. הוא צייד 
ביהוד מדאות-עיד ונופים. ובמקצת תמונות של דוממים , . 
ספרים, גלובוסים ושטיחים רקומים. ביצירותיו, שבוצעו 
במשך כ 50 שנה. אין להבחין בשום התפתחות, אך הן מקו¬ 
ריות ותמיד ניכרות בנקל. הי' הקדיש תשומת־לב מדובה 
לפרטים, לביצוע מדויק של כל לבנה וכל צל, בלא שנעשה 
קפדן או יבש, השידה העדינה שבתמונותיו נובעת בעיקר 
מהסתכלותו הרגישה באוד. בנייני לבנים אדומות ניבטים 
מבעד לעצים ירוקים. גיסרים משתקפים בתעלות. שהן מגוו¬ 
נות ע״י בדבורים וסירות, ומגדלי־הכנסיות מעידים בבירור 
אילו ערים מתוארות בתמונה, אע״פ שהטופוגדאסיה של הי' 
רחוקה מלהיות קפדנית. הי׳ חונן בכשרון למזג דיוק בפרטים 
עם תפיסה אסנותית של המתואר בכללו. גם דמויות־האדם. 
המאכלסות את תמונותיו, מצוירות בעדינות. אך ללא התבל¬ 
טות, ואוד כחול מוסיף לחינניותן של יצירות אלו. 

ון דד הי׳ הניה אחריו למעלה ס 350 תמונות־שסן וכפה 
רישומי-נייר ותחדיטים. הוא מיוצג במוזיאון הממלכתי. 
אמסטדדאם; במוזיאון "בית מורי׳ו", האג; במוזיאונים של 




יא! זא; דר חיידז: מראה "תעלה־וזסנר׳ חהדמית של אפיסנגרדאב, מצד החלה הישז ע> 7 הע*ר. 
סוזיאוז "כיוז םוריץ", האג 


לנינגראד, פאריס, פירנצה, מינכן, קארלסרוהה, דרזדן, האם־ 
בורג, ל 1 נדון. וכן באספים המלכותיים שבארמון באקיבגאם. 

' 11111 ) 1 ■> 1 ) 111 ) 11 ? 110111111 י•?!) 11127 ? 1 \ 012 ,ש 1 > 80 תסץ 
ס ? ו /?$? 8 . 001 ■!<) 10 > ש 51661 ) 0 14 : 1919 , ת? 1 >>. 1 ? 75 ? 101 \ $111271 
? 112 > ח? $1 }) 101 ן 0 ( 01 ' 11271 ז?/) ?! 71 ? 1 \ 1 ־י 12 ) 1X112111111 ?ע $?/) 11211 
. 1923 , 12 ו?!)ה 111 /ו 211 > 1 . 17 !? 1 ? 

ע. י.־ה. 

הידנהים (וו!ו,ו:ח־ז 1 > 1 '> 1-1 ). עיר־תעשיה בגרמניה המער¬ 
בית¬ במזרחה של ארץ באדן־וירטמברג, סמוך לגבול 
באוואריה. הי׳ יושבת על נהר ברנץ (פלג שמאלי של הדא־ 
נובה), בהרי היורה השוואבית. ובה כ 43.000 נפש, ברובם 
פרוטפפאנטים. הי׳ מתפרנפת בעיקר פתעשיה: מכונות שו¬ 
נות (ביהוד טורבינות), נלי־מלאנה, מכשירייתשפל, ענפי- 
טכסטיל שונים, הלבשה (בגדי־עבודה לרופאים), רהיטים 
וטאבאק. בהי׳ מצודה סן המאה ה 16 ובה בית־נכות. 

בפראנקלניה התיכונה שבבאוואריה יש עוד שני ישובים 
קטנים בשם הי', 

הידנהים (וח 1 סו 1 ת:> 1 > 1 :> 11 ), בנןמץ זאב (ודלף) בו שמ־ 
שון ( 1757 . היידנהיים [פראנקוניה התיכונה! 

1832 , רדלהיים), חוקר המסודר, ומדקדק. פרשן הפיוטים 
והמקרא. לסד בישיבת פיורדה (ו 11 זע?) ועזב אותה. כנראה. 
מחמת התנגדותם של ראשי־הישיבה לביאור־התורה של 
סנדלסזון, שהי' היה ממעריציו. ב 1782 השתקע בפראנקפורט, 
ובאן נתקרב לר׳ שלמה דובנא (ע״ע). 


עבודתו במקצוע המסורה והפיוט הגיעה לפרסום משיסד 
ב 1799 (עם שותפו ברון באשויץ) בית־דפוס ברדלהיים. כאן 
נדפס במהדורות הרבה המחזור ("ספר קרובות") לכל מועדי־ 
השנה כמנהג אשכנז וכמנהג פולי! עם באור עברי ותרגום 
לגרמנית צחה (באותיות עבריות) ועליהם הוסיף הי׳ מחקרים 
שונים, כגון מאמר על "כל נדרי". .הסיוטים והפייטנים", 
ועוד. בעבודתו 11 סלל הי׳ את הדרך לשד״ל, לנדסהוט, צונץ 
(המכנה את הי־ בשם : .,מנדלסזון של המחזור"). המחזור 
קיבל גם את הסכמתם של גדולי הרבנים בגרמניה, ביניהם 
יסל ר׳ פינחס הורוביץ (ע״ע). בדפוס זה הוציא הי׳ גם 
ספרי־תפילה אחרים, מחם עם תרגום וביאור, כגון י סליחות. 
קינות. הושענות, הגדה של פסח, פדר פורים ועוד, וגם 
סידורים בצורות שונות. כל אלה זכו לפרסום ולתפוצה רהבה. 
הסידור "שפת אמת" זכה ליותר מ 150 מהדורות. 

חשובים ביותר הם פירסומיו של הי׳ במקצוע המסורה. 

ב 1797 התחיל מוציא באופנבאך חופש מדוייק ("תורת 
האלהים") ע״פ כתבי־יד ודפוסים ישנים וע״ס "אור תורה" לר' 
מנחם לונזאנו ו״מנתת שי" לר׳ ידידיה שלמה רפאל נ 1 רצי, ובו 
הדפים מלבד הפנים ותרגום אונקלוס ופירושי רש״י ורשב״ם 
והתועליות לרלב״ג ו״מנחת שי" לכל פסוק על הדף עוד שלו¬ 
שה פירושים מסלו: א) ״מפורש — והוא ביאור ברור על כל 
תיבה ותיבה ככל משפטיו וחוקותיו על פי דרכי הלשון", 
ב) ״ושום שכל — אלו המסורות, שנמסרו על כל אור, או 
תיבה בין במקומו ביו במקום אחר״. ג) ״הבנת המקרא — 
יהוא ביאור על פירוש רש״י ז״ל ובפרט במקום שהעמיק הרב 




73 


זדידבדזים, בנימין זאב — זזיד: 0 טפ, ורנד פון 


74 


בחכמת הלשוך. חומש זת. שלא נדפס אלא עד פרשת מקץ 
(בראשית מג, כז). הוא כרך בו תי״ב דפים ( 824 עמודים). 

ב 1808 הדפיס הי׳ ברדלהיים "ספר משפטי הטעמים. הוסד 
ע׳־פ גאוני הלשון הקדמונים ה״ה בעלי המסורת ובן אשר 
ובן בלעם וחיוג ושאר זקני לד,"ק", שבו בירר את כל משפטי 
הטעמים לכ״א ספרים, כולל הגעיא, המתג והמקף. 

גולת־הכותרת של מפעלו במסורת הוא החומש. שהוציא 
לראשונה ב 1818 בארבעה אופנים שונים: א) חומש "מאור 
עינים" עם ספר ..עין הסופר" (על מלאות וחסרות שבתורה) 
•עם ספר "עין הקורא" של יהב״י (ר׳ יקותיאל הכהן ב״ר 
יהודה) הנקדן על המסורת, שבו הוסיף הי׳ הערות חשובות 
ומרובות וציין אותן בסימן "או״ה" [אמר וולף היידנהייס]: 
ב) חומש "עזרת הסופר" ע״פ עזרת הסופר ותיקון ■ווי העמו¬ 
דים" לר׳ יהודה פיגא בלוויית ״עין הסופר״ הנ״ל: ג) חומש 
"מודע לבינה" עם פירוש רש״י ועם פירוש "הבנת המקרא" 
של הי׳. הכולל ביאור "התיבות והמליצות ע״פ תהלוכות 
לשון עברי לדעת קדמונינו גאוני הליכון ולדעת רד׳ל נעלי 
הקבלה האמתית"; ד) חומש "תודת משה" עם תרגום גרמני 
(באותיות עבריית) של הי' ועם הפירוש "מנחה חדשה" לר׳ 
מאיר קאלוו, שנדפס מב״י. החומשים נדפסו בדיוק מרובה 
ובהגהה קפדנית, ובסוף חומש דברים "מאור עינים" מספר 
הי׳, שהודיע במכתב ובדפוס. שכל מי שימצא בחומשיו מלא 
במקום הסר או חסר במקום מלא יבוא ויודיע "ויקבל חמשה 
זהובים בשכרו וגם שמו יוחק בספר לזכרון; וכבר הגיעו 
החומשים הארבעה הראשונים ליד אלף אנשים ואיו גולה 
מהם את אזני". 

גם לספרים אתרים שההדיר או הדפים הי' הוסיף הערות, 
הגהות או פירושים. מאלה ראוי לציין את ס׳ מאזנים לראב״ע. 
שהדפיס (עם פירוש) באופנבאך ב 1891 . הי׳ חיבר גם שירים 
לעת מצוא. 

בית־הדפוס, שיסד הי׳, התקיים ברדלהיים עד תקופת 
השואה. 

ש י. פיו, כנסת ישראל■ 1886 . עמי 305 ; .? 16x101 !ס """"ת 
3,7,33 ״ 3 ״״/״׳.״;״ 34 , 1x8,111 ״ 1 ; 303-305 ,( 1843-1844 ) 111 
,( 1900 ) ' 1.13 צ ,/' 313 )/ 3 מ 1 , 311 ) 3/3,43343 . 134 3 ", 4  0 
,,)/׳, 7/3 ,. 111 ; 549-558 , 422-432 .( 1901 ) עטא ; 127-138 
- 119 ,( 1923 ) \ ,( 11 ז]) 11 ן.);; 1 ) 1 ,׳' 3 ו ) ״,;׳״ 41 ;/ 3 ) 10 ,;׳.״;.,,״; 43 
-// 43 ', 1/3 ,׳ 11 3 ,;(ין 34 ^ 0 /א 711 3 , 1105301114163 , 1 ; 206-220 , 129 
,( 1909 ) 1.111 ; 107-112 ,( 1905 ) >: 1.1 צ , 7117 )/ 4 10 . 431013 

. 360-364 
א. אל. 

ך 1 יר(ז_'ין, רודולף — 100113111 ) 101 ־ 1 ) 101 ) 1411 — ( 1834 — 
1897 ). פיסיולוג גרמני: יהודי מוסר. חי׳, שהיה בנו 
של רופא. היה מ 1859 ואילך פרופסור לפיסיולוגיה ולהים־ 
טוליגיה באוניברסיטה של ברסלאו. הי׳ נמנה עם גדולי 
הפיסיולוגים של המאה ה 19 ; השגיו העיקריים מתייחסים 
לשני תחומים של המחקר: ( 1 ) הוא הניח את היסוד להכרת 
מכאניזם ההפרשה כמערכת של תהליכים פיסיקאליים 
וכימיים תוך־תאיים. בניגוד לתאוריה של לודויג (ע״ע) בדבר 
יצירת הלימפה והשתן סנוזל־הדם ע״י סינון בלבד. תיאר הי׳ 
את הלימפה (ע״ע) כהפרשה מן התאים שבדפנות הנימיות, 
ולגבי השתן (ע״ע) הניח, שהמים והמינראלים מופרשים 
ע״י פקעיות־הכליות, והתמרים החנקניים — עיי האבוביות 
המפותלות (ע״ע כליה): כיוצא בזה הוכיח לגבי הפרשות 
אחרות, וביהוד הרוק, שהן מוצרים של תאי הבלוטות. את 
השקפתו זו ביסס על תיאור מבנה התאים של בלוטות הריק 
והחלב, של בלוטות הקיבה והמעיים ושל הלבלב, וביחוד 


של השינויים ההיסטולוגיים בבלוטות בשעת פעילותן. לצורך 
זה פיתח שיטות היסטולוגיות משוכללות (ע״ע היסטולוגיה), 
בין השאר — שיטה של צביעת תאי־הכליה ע״י הזרקת 
אינדיגו־קארמין לתוך מחזור־הדם. ( 2 ) הי׳ התחיל בחקר 
המכאניזם של התכווצות השרירים מבחינת האנרגטיקה 
וחילוף־החמרים וסלל את הדרך לכל הפיסיולוגיה של עבודת־ 
השרירים בדורית האחרונים (ע״ע שריר). — הי׳ התעניין 
בתופעות ההיפנוזה (ע״ע) ותיכנו ניסויים לבירור ממשותן 
ולסתירת האמונות התפלות, שהיו כרוכות בהן. — מספריו: 
■ 5:0£1 . 11 אתט 01:1 ו 158 ח 00 ת 1 ז 3 ׳\\ , 1x151111114 ס 11 ).?ו 1 ז 3 ו 01 ) 1 ל 
: 01 ל/; 1 זחז 1 ס: 1 :ט 1 \ . 1 > וסל 0015312 ("הספק מכאני, הפקת חוט 
וגילגולי חופר בפעילות השרירים״), 1864 ; . 6 810 ס 1 ס 31 ץו 1 ־ 1 
80 חגי 1 ז 85¥0 חטז 10 ) 115011 \ 7 ("הפיסיולוגיה של תהליכי־ההפ־ 
רשה״), 1880 . 

בנו. מארטין הי׳( 1864 — 1949 ), פרופסור לאנאטומיה 
באוניברסיטת טיבינגן, תרם תרומות חשובות לד־סטולוגיה 
והיה מראשוני הציטולוגים (ע״ע ציטולוגיה). 

; 1897 ,( 44 ,. 43 ) 3 ׳ 4 ] ./, 0:3 , 4/4034 .) .// .?ן ,) 806301 .'ל 

. 1898 ,( 72 ,. 4 ) 31 ׳( 4 ת . 33 ׳) . 4 ./ . 4334 .) . 11 .?/ , 031113003 .י 1 

יה. ל. 

הירנםטם, ורנר פ 1 ן — 11 ! 11311 ) 1 ) 1101 900 7:1001 > — 
( 1859 — 1940 ), משורר ומספר שוודי. את נעוריו 
בילה הי׳ בנביעות באירופה הדרומית ובארצות־המזדח. 
ב 1888 פירסם את ספרו הראשון, 531 ן! 0 ח 1 > 30 ׳\ 0011 311 ) 311 ׳> 
(.״שנים של עליה־לרגל ונדודים״) — קובץ של שירים 
וסיפורים מחוחים על סד, שראה ושסע במסעותיו. ספר זה 
בישר תקיפה חדשה בספרות השוודית, שכן התנגד הי׳ 
ל״ספרות הלוחמת־ ולנאטוראליזם והכריז על רומאנטיקה 
הדיבה של נוי ושמחה. הרומאן הדמיוני יכלו 1-1305.4110:1115 
( 1892 ) מעיד על מאבקו הפנימי לשם ה״נוי והשמחה" ועל 
כשלונו באותו מאבק. 

ב 1895 פירסם הי' את הקובץ 0111101 ("שידים"), שבו 
מתבלטת נימה לאומית. שירים אלה הושמו בפיו של מהגר 
משוודיה, שמחמת נדודיו ואודח־חייו נעשה כמעט זר לעמו. 
אותו מיזוג של לאומיות ואכסוטיות מציין גם את יצירותיו 
הסיפוריות — פדרת סיפורים ורומאנים על נושאים מעברה 
של שוודיה: 3101:00103 .>! (״אנשי קארי 11 \"), 1897/98 : 
3111 ) 5 מ 111 א 11 ? 011811135 101183 ־ 1 (,.העליה־לרגל של בירגיטה 
הקדושה״), 1901 ; 101 ן 116 ? 011:0 ? (על שושלת הפולקונגים 
במאות ה 13 —ה 4 נ), 1905 ; 1¥01 נ 0 נ 8:311 ("ירושת בןלבו". 
על הרקע ההיסטורי של הסיפור הקודם). 1908 . הי׳ זכה 
להערכה גם כמספר וגם כהוגה־דעות, אד עיקר גדולתו היה 
בשירתו. ב 1915 פירסם את ספרו האחרון 111:101 > 3 ץא 
("שירים חדשים"). ב 1916 זכה בפרס נ 1 בל. 

הי׳ שאף להתבלט גם בתחום הפוליטי. ב 1907 . בימי 
הפולמוס על זכות־הבחירה הכללית בשוודיה. פירסם סדרה 
של שירים לאומנים קיצונים בשם "עם אחד". נטייתו הלאו¬ 
מנית הלכה וגברה, עד שנעשה מעריצם של מוסוליני והיטלר. 

ב 1941 יצאה לאור אוטוביוגראפיח שלו. בשם 31 א 
10 > 3 וסס 101 ג) 0103 ( 35130 >! ("כשפרחו הערמונים"; תרגום 
גרמני — 1948 ), כל כתביו נתפרסמו ב 16 כרכים ב 1909 — 
1910 וב 23 כרכים ב 1943 — 1945 . 

1111 ,?)תב 8 ; 1942 ה 00 , 3$ תמ] 3 ^ . 1 ^ 

.*״ 1510 .$ ; 1945-6 .׳־ ' 1 ,) 8001 .'• 1 : 1945 , 0114 * 61 

. 1946 י .א .׳ן ,ץ 

א. ח, 



75 


הידד עלי — ה״דראבד 


76 



הידר מלי ( 1722 — 1782 ). שליט ומצביא הודי. ה״ע היה 
בנו של שוטר במדינת ?יסור (ע״ע), שבה שירת 
אחיו הבכור כקצין בצבא. ה״ע מילא לפרקים תפקידים 
צבאיים והירבה להתעניין בתכסיסי־המלחמה של הגנראל 
הצרפתי דיפלכם (ע״ע). ב 1749 עורר אומץ־הרוח שהראה 
הי׳ בקרב את תשוסת־לבו סל הראג׳ה של מיסוד, וה״ע 
הגיע עד מהרה להשפעה מכרעת במדינה. מ 1759 היה 
שליטה בפועל. הוא הרחיב את שטחיה של ?ויסור ע״י 
כיבושן של מדינות שכנות עד כדי יותר מ 200.000 קמ׳׳ר. 
ב 1767 — 1769 נלחם פעמיים בבריטים, הגיע כמעט עד מאד־ 
ראם ולסוף כרת עמהם ברית (אפריל 1769 ). ב 1772 , כשלא 
סייעו לו הבריטים במלחמתו נגד המרתא (ע״ע). הפך ה״ע 
לאויבם המושבע. שעת נקמתו באה ב 1778 , כשפרצה המל¬ 
חמה בין בריטניה וצרפת בעקבות מלחסת-השחרוד של 
ארצות־הברית (ע״ע). הי׳ כרת ברית עם הצרפתים ועלה 
שוב על מאדראס. הוא התגבר על גדודים בריטיים בשני 
קרבות. אך ביולי 1781 נוצח ע״י הגנראל איר קוט (?!ץ£ 
: 00011 ; 1726 — 1783 ) וזמן קצר לאחר מכן מת. 

. 1893 , 110/7 * 5 1 4 וקו 7 . 4 / ./? ו 8 מנזז*י<) 1$ . 8 .״ 1 

הידראבד ( 6 בלבז 0 (> 6131 ,() 3 לבז 6£ ץ 9 ), 1 . עיר־הבירד, 
של מדינת אנדרה פרדש שבהודו הדדומית־מזרחית 
(אחת מ 14 המדינות המאוגדות ברפובליקה ההודית; הוקמה 
ב 1956 ■ עם חלוקתה המדינית החדשה של ה(דו. ע״י צירוף 
רובה של מדינת היידראבאד למדינת אנדרה); העיר החמישית 
בגדלה בהודו■ מספר תושביה: 1.2 מיליון ( 1956 ). הי , יושבת 
ברמת־הדקאן. בגובה של 720 מ' מעל פני־הים. על גדותיו 


של נהר־מוסי, יובלו של הקיססנה. במרחק של 270 ק״ס 
מן הים (מפרץ בנגאל). היא מרכז של מסחר, תחבורה (צומת 
של מסילות־ברזל וכבישים) ותעשיה: עיבוד כותנה. ייצור 
חוטי־כותנה, טכסטיל. שטיחים, נייר, כלי־חרם וחרסינה, 
מוצדי־עור, שמנים, מזונות, ועוד. התושבים הם ברובם 
הגדול הינדים (ברד,מנים) ובמיעוטם מוסלמים ( 17% ), נו¬ 
צרים ובני דתות אחרות. לשוך־הדיבור העיקרית היא טלוגו, 
בניב מקומי, אך מרובים בהי׳ גם דוברי אורדו. העיר מפורסמת 
בארמנותיה, מסגדיה. שווקיה ובנייניה הציבוריים, שנבנו 
מסוף המאה ה 16 ואילך ע״י שליטים מוסלמיים שונים. בהי׳ 
אחת מן האוניברסיטות הגדולות שבהודו (אוניברסיטת 
או 0 מנ;ה). מרכזה של הי׳ היא העיר העתיקה. המוקפת חוסה; 
מסביב לה בנויים פרברים חדשים, כמה מהם בסגנון אירופי. 

הי׳ נוסדה ב 1589 ע״י מוחמר כולי, החמישי בשושלת 
כוטב שהי, שמלכיה היו ממוצא תורכמני. מלבים אלה עמדו 
בראש ממלכת גולקונדה, ממלכה גדולה וחזקה, שהתקיימה 
במרכז הדקאן במאות ה 16 וה 17 . הי׳ התפתחה בעיקר מסוף 
המאה ה 18 ואילך לאחר שנעשתה עיר־הבירה של נסיכות 
הי׳ (ר׳ להלן). ב 1908 פקד את הי׳ שיטפון, שהפיל בה 
אלפי חללים וגרם נזקים קשים לחלק גדול סל העיר. 

2 . עד 1956 — מדינה במרכזה של רמת־הדקאן בהודו. 
מדינה זו, שהיתר, חסרה מוצא אל הים, גבלה במדינות 
ההודיות הבאות: בומבי — במערב. מדיה פרדש (הפרו¬ 
בינציות המרכזיות) — נצפין. מאדראס — במזרח ובדרום. 
שטחה 213,180 קמ״ר. ב 1951 היה מספר תושביה 18,653,000 . 

בצפון־מערבה ובצפונה של הי׳ — רוכסי הרים, אך רוב 






77 


הידראבז■ 


78 


שטחה של הי' — רמה, שגבהה הממוצע הוא 500 — 700 מ׳. 
רמה זו גבוהה ביותר בדרום־מערבה של הי־ והיא שופעת 
בכיוון צפובי־מזרחי (ע״ע דקן), ומעל פניה מזדקרים הרים 
בודדים וטורי־גבעות. היא מבותרת ע״י עמקיהם של נהרות 
הרבה — יובליהם של נהרות הקיסטנה (הזורם לאורך גבולה 
הדרומי של הארץ) והגוחרי (הזורם לאורך גבולה הצפוני־ 
מזרחי), הסנקזים את כל שטחה של הי׳. 

האקלים ברוב ימות־השנה חם ויבש 1 בלילות יורד החום 
עד ״ 10 —• 15 מתחת למאכסימום היומי. הטמפראטויה הממו¬ 
צעת של החודש החם ביותר, מאי, במרכזה של הי׳ היא • 34 . 
סמפראטורות מאכסימאליות של למעלה מ • 40 נרשמות באו¬ 
תו חודש כמעט יום־יום, הטמפראטורה הממוצעת של החודש 
הקר ביותר — יאנואר — היא • 23 . טמפראטורות מינימאליות 
של למטה מ״ 15 נרשמות לעתים רחוקות. הרי גטס המע¬ 
רביים מונעים מהי' את מלוא השפעת הרוחות והגשמים של 
המונסון. כמות־המשקעים ברוב שטחה של חי׳ היא 500 — 700 
מ׳׳מ. ורק חלק קטן מן הארץ מקבל 800 — 1,000 מ״מ. 
הגשמים יורדים בעיקר בחדשי יולי—ספטמבר המספר הממו־ 
צע של ימי־גשם בשנה הוא 48 . 

בהי׳ שטחים נרחבים של אדמה דשנה, כ 70% פן השטח 
מעובדים, רק כ 50% — שדות־שלהים. מגדלים בעיקר מיני 
דוחן (תזטלאזסג), אורז, חיטה, תירם, בטנים, שומשמים, 
קיקיון (ז 510 ד, 0 ), פשתן, כותנה, טאבאק, סוכר. ועוד. כ 68% 
מתושבי חי׳ מתפרנסים מחקלאות ומגידול בקר וצאן. כ 12% 
משטחה של הי' מנוסה יערות. בצפון־הפזרח של הי' מכרות־ 
פחם גדולים. בדרום־המערב כורים מעט זהב ונחושת. התעשיה 
עוסקת בעיקר בעיבוד מוצרי־החקלאות. 

התושבים הם מגזע דרוידי ומדברים, ברובם הגדול, 
טליגו. בצפונה של הי' מדוברת גונדיח. בצפון־המערב — 
מרתית. על־פי דתם — כ 85% מן התושבים הם הינדים. 12% 
מוסלמים, השאר בני כיתות דתיות הודיות קטנות וניצרים. — 
עדות לדת בודהא. שהיתה רווחת בחבל זה במאות האחרונות 
לפסה״נ ובמאות הראשונות לספירה זו, הן מערות אג׳נטה 
המפורסמות שבהי׳ הצפונית־פערבית המשמשות מקומות- 
ביקור לתיירים. המערות חצובות בגיא עמוק ובהן מנזרים 
ומקדשים, שקירותיהם מקושטים בציורי־סרסקו* ובתבליטים 
על נושאים מחיי בודהא. הערים: הי׳— הבירה (ר׳ למעלה), 
אינדור ( 311,000 תו׳). 

היסטוריה. מדינת הי׳ נוסדה ב 1724 ע״י אסף ג׳ח, 
מצביא מוסלמי ממוצא תורכמני בצבאות ממלכת המוגולים. 
זה האהרון, שהיה מ 1713 משנה למלך ומושל (ניזאם אל 
מולך) של הדקאן. פרק מעליו את עול הסיגול והקים לעצמו 
ממלכה בדקאן התיכון והצפוני ובחר בעיר הי׳ כבירתה. אחר 
מותו של אסף ג׳ה. ב 1748 , פרץ מאבק קשה בין יורשיו, 
במאבק זה התערבו הצרפתים והבריטים. מתהילה היתה ידו 
של היריב, שנתמך ע״י הצרפתים, על העליונה. אך לסוף 
גבר היריב, שהתקשר בברית עם הבריטים. תמורת עזרתם 
לו קיבלו הבריטים שטחים נרחבים ממפלכתו. מאמצע המאה 
ה 18 עד היבלעותה של הי׳ ברפובליקה ההיז־ית היתה הי׳ 
קשורה בברית עם בריטניה, כפופה למרותה ומשמשת משענת 
חשובה לשלטון הבריטי בהודו. הי׳ היתה בתקופה זו הנסיכות 
הגדולה והחשובה ביותר בהודו. השלטון היה עובר בה 
בירושה, והשושלת, שיסד אסף ג׳ה. שלטה בהי׳ עד 1948 . 
השליט. שתארו היה "ניזאם", והמעמד השליט היו מוסלמיים, 



קברי המלכים םשוע?ת כוט 2 עאהי מ; המאוח ה 10 חזז־נ בנן 5 קונדה 
׳עעל־יר היידראבאד 

בעוד שרובם המכריע של התושבים (יותר מ 80% ) היו 
הינריט. בעלי-אהוזות, רובם מוסלמים, החזיקו בכ 40% משטח 
הי׳. אחוזותיו של הניזאם. שנחשב לאדם העשיר ביותר 
בעולם, השתרעו על־פני 10% משטח המדינה. משזכתה הודו 
לעצמאות ב 1947 . סירב הניזאם של הי׳ להכניס את ארצו 
למסגרת האיחוד ההודי, וביקש להוסיף ולקיים את הי׳ 
כמדינה עצמאית מובלעת בתוך הודו. בספטמבר 1948 , אחר 
נמה תקריות־גבול ביו הי׳ לביו הודו. השתלט הצבא ההודי 
על הי־ ונא הקץ לשלטונו של הניזאם. 

בתקופת 1949 — 1956 הוסיפה מדינת הי׳ להתקיים, ללא 
שינוי בגבולותיה, כאהת ממדינות האיחוד ההודי (מדינה 
מסוג ב', שהיא כפופה למושל המתמנה ע״י הממשלה ההודית 
המרכזית). בעקבות החלוקה הפנימית החדשה של הודו, 
שנכנסה לתקפה בסוף שנת 1956 , פורקה מדינת הי׳ באופן 
שרוב שטחה (השטח, שתושביו דוברים טלוגו) מחג עם 
מדינת אנדרה למדינת אנדרה פרדש. הלקה הצפוני־מערבי 
והמערבי (השטה, שתושביו דוברים מרתית וגונדית) נמסר 
למדינת־בופבי וחלקה הדרומי־מערבי נכלל במדינת מיסור. 

111:10/4601 0714 €י 111 <) 06:6/1 4 : 1/11110 01 י\ 0 \ 1 ,זשי\ 1 ם 

> 111 * 6 ז. 00 .( ; 1942 ,: 51016 701 ) 17161 / < 1 15 :' 1/1410 / 0 ? 51114 

. 1949 ,. 11 / 0 6/11 * 7/7 ) 0611610 £ 60110/1716 1116 

3 . עיר בדרומה של פאקיסטאן המערבית, סמוכה לגדה 
השמאלית של נהר־אינדוס, במרחק של 180 ק״ם סשפכו. 
בה — 242.000 תושבים ( 1951 ). הי', הנקראת גם הידראבאד, 
היא העיר הראשה של גליל הי׳. אהד מ 10 גלילותיה של 
פאקיסטאן המערבית. העיר יושבת על גבעה, שהיא נשקפת 



79 


הידראבד — הידרוגנציה 


80 


על־פני שטח רחב בחלקו התחתון של עמק האינדוס. היא 
מרכז מסחרי ותעשייני וצומת של דרכים ומסילות־ברזל. 

הי׳ מתפרנסת מעיבוד כותנה ומשי וטווייתם ומתעשיות 
של בגדים, מוצרי-עור, כלי־חרס ומזונות. כן היא ידועה 
כמרכז למלאכת־מחשבת בזהב, כסף ורקמה. בלב העיד 
מסגדים, ארמונות ובניינים ציבוריים מפוארים מסוף המאה 
ח 18 . כמעט כל תושבי־הי' הם מוסלמים. הלשון המדוברת 
היא סינדי. בעיר בתי־ספר גבוהים לרפואה ולחקלאות. 

הי׳ נוסדה ב 1768 ע״י גולם שה כלהורה, שליטה של 
מדינת־סינד. משערים, שהי׳ נבנתה במקום, שבו עמדה העיר 
נירון, כשנכבש עמק האינדוס ע״י הערבים בתחילת המאה ה 8 . 
מ 1768 עד נפילתה של מדינת־סינד ביד הבריטים ( 1843 ) 
היתד. הי' בירת סינד. משהוקמה פאקיסטאן ב 1947 עד סוף 
1955 היתד, הי' בירתה של מדינת סינד. עם החלוקה האד־ 
מיניסטראטיווית החדשה של פאקיסטאן, בסוף 1955 , פסקה 
מדינת סינר מלהתקיים והי' נעשתה בירתו של גליל הי/ 
שטחו של גליל הי׳ 93.230 קס״ר ומספר תושביו — 
00 ( 2,3424 ( 1951 ). חלקו המערבי של הגליל נמצא בתחומו 
של עמק־האינדוס והוא מושקה ע״י זרועות הנהר והתעלות 
המרובות. היוצאות סמנו. זוהי ארץ חקלאית, מיושבת ישיב 
צפוף, שמגדלת דוחן, אורז, חיטה, שומשמים. בטנים. כותנה, 
סאבאק, ועוד. החלק המזרחי של גליל הי' הוא ערבה צחיחה, 
ההופכת לערבת־מדבר באיזור הגבול המזרחי של הגליל 
(גבול פאקיסטאן־הודו). 

מ. בר. 

היךרה ( 75960 ׳, בלאט׳ בנת 1 >׳ו 1 ל), אי יווני קטן בים האגיאי. 

מדרום לחצי־האי ארגוליס שבפלפונסוס. שטחו 
כ 56 קמ״ר ומספר אוכלוסיו 3,740 ( 1940 )'! כמעט כולם 
בעיר־הנמל הי׳ שבמערבו של האי. האי הררי (הגובה: 
592 מ׳) וברובו שממה של טרשי-גיר. פרנסת התושבים על 
הדיג ועל שליית ספוגים מן הים. ביפי שלטונם ביוון 
(מאמצע המאה ה 15 עד 1821 ) הניחו התורכים להי־ מידת־ 
חופש מסויימת. ולפיכך התפתחו כאן ספנות ומסחר. ומספר 
התושבים הגיע ל 26.000 . במרידה היוונית נגד התורכים 
( 1821 — 1830 ) השתתפה הי׳ במאה סירות מזויינות. בימי 
יוון החפשית ירדה פלאים. 

ד,יךךהי 1 ) במיתולוגיה היוונית, ע״ע ה 1 כןלם 1 2 ) בזואו¬ 
לוגיה, ע״ע היךתזואנים. 

היךר 1 נ;צ'ה (מ 111 ג 1 ות:> 08 ז 1 >ץף, סימן). בכיסיה — תהליך 
של חיזור ע״י סיפוח מיפן. בכימיה האורגאנית, 

וביחוד בשימושיה התעשייניים, יוחד המונח לציון תהליכי 
חיזור ע״י גאז־המימן — ז״א מימן פולקולארי — בסיוע 
קאטאליזאטורים מתאימים. החי׳ היא פתחליכי־היסוד הן 
בעבודה הכימית המעבדתית והן בייצור התעשייני של כימי- 
קאלים ושל חמרי-שימוש שונים. 

בתמרים שונים בצורת אדים מבוצעת החי׳ בטמפראטורה 
בינונית או גבוהה: בנוזלים — בטמפראטורה רגילה או 
בחימום עד ״ 400 — 300 (עפ״ר בתחום של • 250 — 160 ) : 
הן בגאזים והן בנוזלים יש שפועלים בלחץ אטמוספירי ויש 
שמשתמשים בלחצים עד כדי כמה מאות אטמוספירות; מאחר 
שההי׳ מפהתת את הנפח. נמצא הלחץ מסייע לה 

כקאטאליזאטוריס פעילות ביהוד מתכות כבדות פסויימות 
במצב של פיזור דק: פלאטינה ופאלאדיום. ניקל. קובאלט. 


נחושת, ברזל, כרום - כולן יסודות בעלי נפח אטומי קטן■ 
שתופסים נקודות־מינימום בעקום המחזורי של הנפח האטומי 
(ע״ע). היעיל ורב־השימושים שבהם הוא הניקל. בזמן 
האחרון הונהג גם שימוש בקאטאליזאטורים מעורבים. כגון 
נחושת כרופיטית (^• 0110.01 ). 

המבנים הכימיים העיקריים, הניתנים לחיזור ע״י קליטת 
מיפן בדרך הקאטאליזה הגאזית, הם הקשר הכפול בתרכובות 
אולפיניות (ע״ע אולפינים) וארומאטיות: 

0 08 - 08 < *- , 11 + 00 = 0 < 

והקשר הכפול של הקארבוניל באלדהידים (ע״ע) ובקטונים 
(ע״ע): 

08011 < י — , 8 + 0 = 0 < 

תהליכי־ייצור טכניים, המבוססים על הי׳, הם: 

( 1 ) הפקת מתנול (ע״ע) מגאז־חמים: 

( 2 ) סינתזה של נפט (ע״ע) מגאז־המים! 

( 3 ) הי׳ של אלדהידים לכוהלים ראשוניים ושל קטונים 
לכוהלים שניוניים — כגון אתאנול מאצטאלדהיד ופרופאנול 
מאצטון (ע״ע)! 

( 4 ) הקשיית שומנים (ע״ע): 

( 5 ) הי׳ של תרכובות ארומאטיות — כגון הפקת תולדות 
של ציקלוהכסאן מתולדות בנזול! הפקת טטראלין ודקאלין 
מנפתלין (ע״ע)! 

( 6 ) הי׳ של שמן־אדפה כבד או של שיירי זיקוק הנפט, 
שמכילים הדבר, אספאלט ותרכובות־גפרית, לשם הפיכתם 
לשמני־דלק ושמני־סיכח. 

שיטות ההי' ע״י גאז־המימו בסיוע קאטאליזאטורים מתכ¬ 
תיים פותחו לראשונה ע״י מחקריו של סבטיה (ע״ע) ב 1897 — 
1919 ! הן הורחבו ושוכללו ע״י המחקר המדעי והמצאות 
טכניות של כימאים וסכנולוגים מרובים בארצות שונות. הרבה 
פן ההמצאות הללו נרשמו כפאטנטים ונשמרים כסודות 
תעשיינים. 

בהסברת מכאניזם החי' הקאטאליטית הובעו שתי דעות. 

לפי החא(ריה הכימית, נוצרים — כשלב־ביניים בתהליך של 
הי' זו — הידרידים לא־יציבים של המתכות. ובמקרים מסויי־ 
מים אף פתהווית, כפי שמניחים, ראקציה כימית בין החומר 
האורגאני ובין הקאטאליזאטור. לפי התאוריה הפיסיקאלית, 
פועלת המתכת בכוח האדזורפציה ויוצרת על שטח־פניה 
ריכוז גבוה מאד של חגאז, ואילו התרכובת האורגאנית 
מפעפעת לתוך שכבת־גאז זו. 

תהליך קרוב לחי׳ היא ההידרוןנוליזה בסיוע 
קאסאליזאטור של נחושת כרומיטית — ניתוק השרשרת 
הפולקולארית ע״י כניסת מימן. תהליך אנאלוגי להידרוליזה 
(ע״ע): 

8,0 + 08 ^ <- 28 + 0 - 08 ^ 

-^ 80 + 011 , ׳- 28 ■ 4 ~ 0 - 0 '- 

על הי׳ אגזימתית׳ ע״ע נשימה. 

;* 1930 , 5 ) 510110 !)/! 5 7/0 ׳ 0 ^ 01 / 0 7101100 )^ 470 ^) / ,* £111 . 0 

, 111 ^ €0101 1 '. €071101 / 0 201111111 ) 61 ) 1 ) ? 711 , 5 ^ £1 ) 1 ז 0 .]-{ .£ 

ה 0110 ה)^ 470 ץ 1 ) ) 11 ע 1 ס €01 ,■ 81111061 .£ ,מ - ל 1 ז 101 ג> 1 / . 1 \ ; 1936 

, 1 , (( 7111517 ) 1 )€ 11 ( 07%01 , 01111130 .מ) 515 ^ 7101 )^ 470 ^ 11 1 > הס 

,^( 7117 ) 471 ^ 1 )^) ) 0711 ) 2 ) 11110 ( £0101 } , 0016 ־ £1 .^ ;* 1943 ,( 9 . 011 

, 11 ר\ . 1001 ) 7 ) 7 . 70 ) 1 ) 0 / 0 . 07 ׳<־ 4 מ£ י ־ 61 תו 0111 -^זנ£ ; 1950 
. 1951 , 692-710 
י. ל. 



ו 8 


הידרוגרפיה 


82 


הידרונרפיה (סיוו׳ 08010 , מים. ■!׳ קז״״ז, כתיבה). 

שם כולל לענפי חגאוגראפיה הפיסית, שעוסקים 
בחקר המים הנחים (הנקווים — ימות, ימים) והנעים (הנו¬ 
זלים — נחלים, נהרות) שעל־פני כדור־הארץ ובתיאורם: 
צורת שטחם, אגנותיהם ואפיקיהם, עמקם, תנועותיהם ותנו- 
דותיהם על־פני שטחם, הטמפראטורה וההרכב שלהם בשכבות 
שונות. ההי׳ קשורה קשר הדוק במבנה סני־הארץ ובאקלים. 
כבגאומורפולוגיה (ע״ע) כך אף בהי׳ מתבארות כסה תופעות 
באופן גנטי על-יסוד הפאלאוגאוגראפיה. 

על הגדרת המ-שג הי׳ אין הסכמה כללית, והתחומים בין 
החי׳ ובין ההידדולוגיה (ע״ע) מטושטשים. ההגדרות של 
החי׳ שונות לא רק בלשונות שונות אלא אף בתחומיה של 
לשון אחת: יש הבדלים בתפיסת תפקידיה והקפה במוסדות־ 
מחקר שונים ובספרי-שימוש שונים. לפי המקובל במוסדות־ 
הממשלה של אה״ב. עוסקת החי׳ במים שעל פני־השסה 
וההידרולוגיה — במי־תהום. בבדה״ם מוסכם, שההי׳ היא 
חלק מן ההידרולוגיה. שהיא המדע העיוני והמעשי העוסק 
בכל המים שבטבע. בספרות המדעית של רוב ארצות־ 
המערב הולכת ומתגבשת מעין חלוקה, שלפיה ההידרולוגיה 
קשורה בעיקרה בגאולוגיה וההי׳ — בגאומורפולוגיה. 

החי׳ במובן הרחב כוללת 3 ענפים: 1 ) אוקיאנוגראפיה, 

2 ) לימנולוגיה — תורת הימות, 3 ) פלוביולוגיה — תורת 
הנהרות והנחלים. האוקיאנוגרפיה (ע״ע) התפתחה מאמצע 
הסאה ה 19 ואילך לענף־מדע בפני עצמו, כי דק חלקים 
קטנים ממרחבי האוקיינוס, בקצותיו ובימים החודרים לתוך 
היבשות, מושפעים ממבנה היבשה, פאקלימה וסן המים והס- 
חף היורדים ממנה. גם הלימנולוגיה היתה עשויה להת¬ 
פתח לענף־מדע מיוחד, אך מאחר שהימות הן — בדומה 
לנהרות — חלק מנוף־חיבשה, כוללים אותה. עם הפלוביולו־ 
גיר" בהי׳ במובן המצומצם. ההי׳ הכללית, בדומה לגאוגרא- 
פיה הכללית, דנה בתופעות הלימנולוגיות והפלוביולוגיות 
לסוגיהן ולטיפוסיהן בהתפשטותן על פני כדוד־הארץ: 
בכתיבת־הארצות משולבת החי׳ בתיאור־הנוף כתוצאה ישי¬ 
רה מצורת פני־הארץ, פמבנה־הקרקע ומתנאי-האקלים בכלל 
והמשקעים בפרט. כשם שהגאוגראפיה משתמשת בחומר מן 
הגאולוגיה. כך משתמשת החי' בהידרומטריה (ע״ע), 
כלומר: במדידת המים שבטבע — ענף של ההידרולוגיה, 
ששוכלל לצרכים מעשיים, למניעת שטפונות ע״י הקמת סול¬ 
לות ולחפירת תעלות לצרכי השקאה וספנות. על יסוד המדי¬ 
דות רושמים מפות לימנולוגיות (שכוללות קווי־עומק וחתכי־ 
רוחב של אפיקי נהרות ועסקיהם), וכן דיאגראמות של נהרות 
ונחלים להמחשת שיפועם בחלקיהם השונים ולציון כמות 
המים העוברים בממוצע בזמן מסויים בחתכי־רוחב מסויימים. 

לכל נחר, ימה או ים יש תחום מסויים, שמתוכו נקווים 
המים, או א ג ן ־ נ י ק ו ז מסויים, שהוא מוגבל ע״י קו 
פ דש ת־ המי ם (ע״ע נהר: הסדרת נהרות). את גלילות- 
הניקוז של נהרות גדולים, של ימות גדולות ושל ימים ואח 
השטחים ללא מוצא לים או ליפה בגלילות יבשים מציינים 
במפות הידרוגראפיות ע״י רישום פרשות־המים דראשיות, 
ויש מוסיפים צבעים מיוחדים להקלת ההבחנה. רשת נחרותיו 
וימותיו של חבל טבעי או סדיני מסויים ידועה אף היא 
כהי' שלו. 

דוגמה של פפה הידרוגראפית: ע״ע א־י, עמ׳ 111/2 , 

הראשון, שהשתמש במונח הי׳ — כציון לתורת הספנות 
היה הצרפתי ז׳. פורניח (״;״! 011 ? . 0 ) ב 1643 . הראשון. 


שקבע להי׳ מדור מיוחד בגאוגראפיה הכללית, היה ב. ורניוס 
(ע״ע) ב 1650 < 3 פרקים בספרו הגדול עוסקים בחלוקת האו־ 
קיינוסים ובמצבם בין היבשות, בתכונותיהם ובזרמיהם. אח¬ 
0.) ריו פירסם האסטרונום האיטלקי, הכומר ג׳. ב. ריצ׳ולי 
811 . 8 ), "עשרה ספרים על גאוגדאפיה והי' מתוקנת' x 1011 
. ( 1661 ). מן המאה ה 18 ואילך כולל כל ספר בגאוגראפיד 
כללית סדקים בחי׳. מפות חידרוגדאפיות מופיעות בכל אט־ 
לאם גאוגראפי־פיסי מאמצע המאה ה 19 ואילך. המוסדות 
ההידרולוגיים. הקיימים בכל מדינה תרבותית לצרכים מע¬ 
שיים, מפרסמים את תוצאות מדידותיהם, שיש בהן כדי מתן 
תמונה ממשק־המים הטבעי במדינה. מדינת־ישדאל מוציאה 
שנתון הידרולוגי, שמביא פרטים מרובים על המעיינות. 
הנחלים הגדולים, הנהרות והימות שבארץ בצירוף דיאגרא־ 

מות מאלפות. 

1)^x1017110 140100X010^ 01111 11)/<1 ןו/ק 0 ^סז /, 
1911; >1. 0 תת 0 זחב 4 \ ש 1 > .£ ; 1914 , 10 )ה 1 ו^ 1111 ! 7 , 1115 [ 3¥£ ז ?, 
7x01(( (1( ^00^x0(1/110 (1/1 70 .? . 0 ; 1921 , 0 ס^ 11 ץ x11)001^ 

0/ 11^4x0^x0^111001 51171!0400 ץ 71 ,$חזג 1 >\/ .יד .) 1 ; 1925 ,^ 1 ז 1 ץ - 
2x0 1 10 / 01 ) 11 /ק x1*01, 1942; ?3 10 ? 1 * 01 71011001 , 0 ! 6 ז x 01 , 

1947; ?. 5 3 ) 1111 ; 1935 , 110 ! < 0$701 ז 4 ץ 7 / ,^ 113 זש 3££ נ 1 ש (, 

001112x0x1(11x140, 1953. 

א. י. בר. 

הי׳ שימושית. חלק ניכר מן המחקר ההידרוגראפי 
מכוון לצרכים משקיים־כלכליים, הן מבחינה שלילית — 
הגנה מפני הנזקים הנגרמים ע״י המים —, והן מבחינה 
חיובית — ניצול דרכי־הסים לתועלתו של האדם. משתי 
הבחינות יש חשיבות מכרעת לבדיקת מיפלסי־המים, ולתכ¬ 
לית זו מקויימים שירותים הידרוגראפיים בארצות הרבה. 

מיפלסי־המים של הנהרות משתנים והולכים, לפי ירידת 
הגשמים או הפשרת השלגים. את השינויים הללו רושמים 
(לעיתים מסויימות, או באורח רצוף ע״י מכשירים אוטומא¬ 
טיים), ובהתאם לבך קובעים גם את השיפוע לאורך סיפלם־ 
המים, את מהירות הזרם ואת ספיקת הנהר (כמות-המים. 
שהוא מסיע בחלקי-זסן ססוייסים) בקטעים השונים שלו. 
ע״פ תצפיות במשך שורה ארוכה של שנים קובעים גם את 
תדירותן של תופעות פסויימות לאורך הנהר: שינויי הגאות 
והשפל (מינימום, בינוני, מאכסימום), שינויי המידות של 
אפיקי מירוצי-חמים וחופיהם, וכן השפעת זרם המים על 
המבנים הקשורים בהם. לתצפיות אלו יש חשיבות מרובה 
מבחינה טכנית וכלכלית: תכנונם וביצועם של מפעלים 
להגנה מפני שטפונות ומפני נזקים אחדים העלולים להיגרם 
ע״י המים, וכן לניצולם של המים לתכליות שונות. בארצות־ 
התרבות המפותחות קיימים מוסדות ממשלתיים, שעוסקים 
בביצועו של התצפיות והמדידות הדרושות ובעיבודו השיטתי 
לתכליות אלו. מנצלים גם תצפיות מטאורולוגיות לשם הוצאת 
מסקנות על התופעות החידרוגראפיות. 

התצפיות כוללות גם את קביעת כמותם וטיבם של התמ¬ 
רים המוצקים. שמי־נתדות מכילים וסוחפים עמד,ם: צופת — 
חסרים קלים סמים (ענפי־עץ, קש, קרח וכד , ), שצפים על 
פני־המים: רחופת — המרים דקים כבדים ממים, שמרחפים 
בזרם בגלל המערבולות ופהירות־הזרימה! גרופת — המרים 
גסים כבדים ממים(אבנים וכד'), שהזרם מגלגלם על קרקעית 
האפיק: כל אלה יחד נכללים במושג סחופת. — בארצות 
שבהן קופאים המים בעונת־הקור, חשובה גם ידיעת התקו¬ 
פות, ( 1 ) שבהן מתהווה הקרח ו( 2 ) שבהן הוא מפשיר ונע, 
כי הקרח משפיע על רוב המבנים הקיימים באפיק הנהר או 


83 


הידרוגדפיה — הידרודינמיקה 


84 


מעליו ועלול לגרום גם לסתימת האפיק ולשטפון בסביבה 
(וע״ע נהר: הסדרת־נהרות). 

גם בימות ובימים חלים במרוצת־הזמן שינויים במיפלס־ 
המים! כשיש רוחות חזקות וסערות — נוצרים גלים. שעלו¬ 
לים להרוס את החופים וגם לגרום נזקים למבנים שוגים. 
המוסדות ההידרוגראפיים רושמים גם את נתוניהם של גלים 
אלה: {בהם, תדירותם ומהירות התקדמותם. בימים חלים 
שינויים מתמידים של מיפלס־המים. בעיקר בקירבח החוף — 
גאות ושפל (ע״ע). תצפיות בכל הנוגע לגאות ושפל חשו¬ 
בות בקירבת החופים גם במקומות שהפרש־הגובה בין הגאות 
והשפל אינו מרובה; הן חשובות ביותר במקומות, שהפרש־ 
גובה זה מגיע בהם עד 8 ־ 12 מ , , מאחר שתנודות אלו קובעות 
את צורת המבנים השונים המוקמים בקירבת החוף (לצד 
הים ולצד היבשה). בגוו — חומות־חוף, הסדרת שפךנהר 
לתוך הים, נמלי-ים וכד/ 

את נמלי־הים במקומות אלה בונים בצורת נמלים סגורים, 
כלומר: באופן שמי הגאות והשפל אינם נמצאים בקשר 
מתמיד עם מיפלס־המים בתוך הנמל. נמלים, שאין בהם 
תנועה מרובה. מתואמים למיפלס-מים בינוני! פותחים את 
הכניסה לתוך הנמל — לשם כניסת הספינות ויציאתן — 
בזמן שמיפלס־המים בים הפתוח שווה למיפלס שבפנים הנמל. 
לגבי נמלים סגורים אלה חשובות ביותר תצפיות מיפלסי 
הגאות והשפל בזמנים שונים, כדי לתאם את ביאת הספינות 
לנמל לזמנים הרצויים. נמלים. שבהם צפויה תנועה מרובה. 
מצויירים בכניסה בצורת "תא־שיט" בעל שני שערים, שיש 
בו מקום למעבר הספינה הגדולה ביותר (ע״ע דרכי־מים). 
חומותיהם של הנמלים משני הסוגים הללו צריכות להיבנות 
באופן, שהנמל יהא מוגן מפני חדירתם של מי הגאות המאב־ 
סימאלית, וגם יהא עמוק למדי לתנועה הספינה הגדולה 
ביותר. מכאן החשיבות המרובה הנודעת בבניית־נמלים לתצ¬ 
פיות ההידרוגראפיות (וע״ע נמל). 

ש. אסינגן. מרריו לאינג׳ינר. ברז־ בי, חלק נ׳, 1958 ; 

,?ו/ק 0 ^ 4/0 ? 1 ! 2/14 > ע 10£ ט-ז 0 ? 1 ? 1 \ ז״מגזמ ׳{ 0 ,צשח^ו־זשןס ./ד 

; 5 1925 , 4 111£ <ן 1 ו< 10810£ !/( 1 /? , ש !ס .'<*' ; 1911 

; 1934 , 1-11 ,) 01081 ( 4 ? 11 . 4 . 110/141 . 2-11 תוז? .־ 1 

15 * 3 ( 1 . ז \ . 0 ; 1942 , 01 * 1 ה 10 \ / 1 ו 1 <} 1 ו/]ן 0 יו 4 ?! 1 , 13015 )^ . 7 

. 0 ; 1952 , 01111£1 ז 4 ? 11 4 )< 1 ק<) 4 /ס \ 0 ס 2/141 > 1 ! ,(. 641 ) 

. 1956 . 12 - 214114 7 > 

י- בר. 

היךר(ךינמ'כןה׳ בפיסיקה — תורת הזרימה של נוזלים 
ושל גאזים כתמרים רציפים, שבחי' הם מכונים 
יחד .נוזלים" ( £1111115 ). אם המהירות של הזרימה בכל מקום 
אינה משתנית בזמן. נקראת הזרימה עמידה! במקרה זה גם 
שאר הגדלים הפיסיקאליים נשארים בדרן כלל קבועים בכל 
מקום. תפיסתה של זרימה ססויימת כעמידה או כבלתי־עמידה 
תלויה במקומו ובמצבו של המסתכל! לפשל: כשגוף מוצק 
מתקדם בתוך נוזל בלתי־מוגבל במהירות קבועה מבחינת 
הגודל והכיוון, תנועת הנוזל היא עמידה מנקודת־מבטו של 
מסתכל שנע עם הגוף, ואינה עמידה מנקודת־המבס של 
מסתכל מן החוץ. שנמצא במרחק מרובה סן הגוף ובמצב של 
מנוחה לגבי הנוזל. 

למדות ההנחה של רציפות-החומר מקובל גם בהי' המונח 
"חלקיקים", אלא שכאן הוא מציין נפחים קטנים מאד של 
הנוזל. — מבחינים בין שתי גישות לבעיות חידרודינאמיות: 
( 1 ) הגישה המקומית — מיסודו של ל. אוילר (ע״ע) 
המבוססת על ההסתכלות בשינויים המתהווים במקום מסויים 
בתוך הנוזל! ( 2 ) הגישה החלקיקית — מיסודו של לגרנז׳ 


(ע״ע) העוקבת אחר התנועה סל חלקיק מסויים וקובעת 
את השינויים החלים בחלקיק בשעת תנועתו. 

אפשר להמחיש את הזרימה בתוך שדה־זרימה נתון 
בעזרת קווי־הזרם. שהם משפחה •סל עקומות מקבילות בכל 
מקום לכיוון הזרימה. ע״י סידור מתאים של צפיפות קווי־ 
הזרם בתוך דיאגרמה. אפשר להמחיש גם את כמות־הנוזל 
העוברת דרך חתך מסויים ביחידח־זמן. 

נוזלים, שצפיפותם ניתנת לשינויים, נקראים דחיסים או 
לחיצים: זוהי תכונתם האפיינית של גזים (ע״ע). מידת 
דחיסותם של נוזלים (במובן המצומצם של המלה) היא 
מועטת. ומבחינת רוב הדיונים הם יבולים להחשב לבלתי־ 
דחיסים. 

החוקים היסודיים של החי׳ מתקבלים בצורת משוואות 
דיפרנציאליות חלקיות על סמך שימוש בשיקולים סל המכא¬ 
ניקה הקלאסית לגבי נפחיו של הנוזל. מחוק שימור־המסה 
נופקת משוואת־הרציפות בשתי צורותיה: ( 1 ) לפי 
הגישה המקומית היא מבטאת את העובדה, שמסת־הנוזל, 
העוזבת נפח קטן נתון בפרק־זמו קצר. גוררת שינוי מתאים 
בצפיפות־הנוזל בתוף אותו נפח עצמו! ( 2 ) לפי הגישה 
החלקיקית היא מבטאת את העובדה. שהמטה של חלקיק 
קבועה בזמן. מבחינה מעשית תשובה הגישה הראשונה יותר. 
והניסוח המאתמאטי של משוואת־הרציפות הוא לפיה כלהלן: 


״ _ ן 4 

־ / 47 ־ , 47 + > 44 + ־ 4 " 


ץ 6 


40 , ־ 41 

+ ; 9 ״ + ־דג 


(צ, ן. 2 — הקואורדינאטות של נקודה בנוזל. 11 , ׳י, ׳״ — 
רכיבי־המחירות בכיוונים המתאימים, ז — הזמן, # — הצפי¬ 
פות! בדרף־כלל 11 . ׳י, ׳״ ו<> הם פונקציות של ארבעת 
המשתנים צ. ץ. 1 . 2 ). 

בנוזל בלתי־דחים הנגזרות של ט מתאפסות. ולפיכך 
משוואת-הרציפות היא: 


41 ־*" ץ 4 + * 4 

נמות־הנוזל הזורמת דרך חתך־רוחב מסויים ביחידת־הזמן 
היא פרופורציונית לשטח־החתך (?), לצפיפות (ן) ולסהי־ 
רות־הזרימה (ד): 

■ 51 תס 0 = ע. ט.ק 
(בנוזל ממשי 0 הוא קבוע) 

מבחינת החוקים הדינאמיים (חוקי מאון־הבוחות) של 
נוזל יש להבחין בין 2 סוגי נוזלים:( 1 ) נוזל, שכיוון פעולתו 
על מחיצה — מוצקת או מדומה או דרך המחיצה, הוא 
תמיד ניצב למחיצה — נחל בלתי־צמיג! ( 2 ) נוזל 
צמיג. שחלקיקיו מפעילים זה על זה. או על מחיצה מוצקת, 
מאמץ, שיש לו רכיב משיק. מידת הצמיגית של אויר ושל 
מים היא קטנה, ומפני־כן אפשר לפתח פרקים חשובים בהי׳ 
של החמרים הללו על סמך ההנחה שהם בלתי-צמיגים. 

בנוזל בלתי־צמיג מודדים את המאמץ הפנימי, הפועל בין 
חלקי הנוזל לבין עצמם, וכן בין הנוזל ומחיצה, כלחץ, 
מכל נקודה בתוך נוזל כזה פועל אותו הלחץ בכל הכיוונים. 
חוקי־התנועה של נוזל זה מתבטאים לפי הגישה החלקיקית 





המשוואות של אוילר : 

. 1 י()/ 

<)11 

ני() 

\ני() 

\ ק(> 

441 + 


ץ 6 * 

־ ׳*־י ־ 1 



<)* 

זי 6 ^ 


״ , ? 6 

^־ 4 ז" 


■י ס 

■ע־ ■ 

¥ ״ + צ 4 

16* 

6* , 

׳"(ן 

ן ״ 4 

7 ׳ 1 6$ 

' + ז 4 ! 0 


ץ 6 " 

־(*״ + 

ן > + ג־ : 




85 


הידרודינמיקה 


86 


(;,\ 13 \ 1 . 11 . 11 ״ 1 ; 1785 — 1836 ) וע־י 
ססוקס (ע״ע). 

בבל נוזל על־יד מחיצה מוצקת קיים התנאי, שהנחל אינו 
חודר בצד המחיצה ובדרך־כלל גם אינו מתרחק ממנה: לשון 
אחרת: רכיב־המהירות של הנוזל בכיוון ניצב למחיצה 
שוות לרכיב־המהירות של המחיצה עצמה באותו כיוון. בנוזל 
צמיג קיים נוסך על כך תנאי־החידבקות, הקובע שגם הרכי¬ 
בים המשיקים של מהירות־הנוזל שווים לרכיבים המתאימים 
של המחיצה. נוסף על הגבולות המוצקים הללו יש להביא 
לפעמים בחשבון גם גבולות חפשים, כגון שטח פני־המים. 
שבו הלחץ הוא קבוע. 

גורם בעל חשיבות מרכזית בתורת־הזרימה הוא הערבול 
(עז״וזזסר) — גודל מכוון ווקטור), שכיוונו ככיוון צירו של 
הסיבוב המקומי של כל חלקיק וחלקיק ושגדלו מודד אח 
המהירות הסיבובית של החלקיק. בדרך־כלל עם הגורם 2 , 
ע־פ המוסכם, אפשר לחמחיש את צורת הופעתו ע״י קווי' 
עירבול, שהם משיקים בכל מקום לכיוון העירבול. כלומר — 
לציר של הסיבוב המקומי של החלקיק. נפח עמוס-עירבול 
נתפס כאילו היה מורכב משפופרות־עירבול — מערבלים, 
זשפופדות כאלו יכולות להתקיים גם בבדידות. העצמה של 
מערבל נמדדת ע״י הצירקולאציה — גודל, שהוא אינטגרל 
רכיבי־המהירות המשיקים לארכו של קו סגור, שמקיף את 
המערבל. בנוזל בלתי־צמיג אין מערבלים יכולים להסתיים 
באמצע הנוזל, וכשאינם סגורים הם מסתיימים באין־סוף 
או על־יד מחיצה: המכפלה של העירבול ושל שטח־החתך 
של מערבל דק היא קבועה; קווי־עירבול נעים עם הזרימה 
(חוקי־חלמחולץ). הצירקולאציה לארכה של עקומה סגורה 
שווה לאינטגראל של רכיבי־העירבול הניצבים על משטח, 
שהוא מוגבל ע״י העקומה. בנוזל בלתי־צמיג, שהצפיפות היא 
בו פונקציה של הלחץ בלבד, הצירקולאציה לארכה של 
עקומה סגורה, שנעה עם הנוזל, היא קבועה בזמן (חוק־ 
תומסון). מהעדרו של עירבול בנפח של נוזל ברגע מסויים 
אפשר להסיק, שאותו נפח היה תמיד חסר עירבול קודם לכן 
ויחא תמיד חסר עירבול אף לאחר מכן (חוק־לאגראנז׳). 
מאחר שחוק זה מכוון לנפח חמרי של נוזל. אין זה מן הנמנע. 
שתחום גאומטרי מסויים יהא תפוס ברגע אחד ע״י נפחו 
של נוזל חסר־עירבול וברגע אחר — ע״י נפחו של נוזל עמוס־ 
עירבול. לחוקי תומסון ולאגראנז׳ יש תוקף גם כשפועל על 
הנוזל כוח חיצון משתמר, כגון כוח-הכובד. מכאן. שזרימה 
של נוזל בלתי־צמיג היא לעיתים קרובות חפשית מעירבול. 
בתנאים אלה קיים פוטנציאל־סהירות, שהוא פונקציה שממנה 
מקבלים את רכיב־המהירות בכל כיוון על־ידי גזירה באותו 
כיוון: בסימנים: 

0 1 :גז£ = (זז ,ד ,ט) 

. 60 _ 80 _ 80 
״ * - " 

בנוזל בלתי־דחים מקיים פוסנציאל־המהירות את המשוואה 
של לפ,לם (ע״ע), אחת מן הידועות ביותר בפיסיקה: לצרכי 
פתרונה פותחו תחבולות מאתמאטיות מיוחדות. במקרים 


שפתרון מפורט של בעיית זרימה מסויימת אינו אפשרי בהם 
או אינו דרוש, האמצעי העיקרי לחקירת הזרימה הוא 
המשוואה של ברנולי (ע״ע). חוק זה, שהוא בעל 
חשיבות יתרה בתורת הנוזלים הבלתי־צמיגים, קובע — 
לגבי זרימה בלתי־דחיסה שהסכום של האנרגיה הקינטית 
ליחידת-הנפח ושל הלחץ ושל האנרגיה הפוטנציאלית החיצו¬ 
נית. כגון זו של כוח־חכובד, הוא קבוע לאורך כל קו־זרם: 
ובהעדר עירבול — קבוע סכום זה אפילו בכל הנוזל, בכל 
רגע נתון. צורה מוכללת של חוק זה קיימת גם לגבי נוזלים 
דחיסים. והיא: 

(,)״ + יזו + £*/ +(■״+׳,+•־) 

(ס, ׳ו, ׳יי — רניבי-ד,מהירות, ש — הלחץ, 0 — הצפיפות. 
ק — פוטנציאל־המהירות, ׳גג — האנרגיה הפוטנציאלית 
החיצונית, 0 ) 11 — גודל קבוע במרחב, בזרימה חסרת עיר־ 
בול, ובדרך־כלל תלוי בזמן). בתנועה עמידה יש להשמיט את 
111 נעשה ע״י כך בלתי־תלוי בזמן. 
על-ידי אינטגראציה אפשר לשוות למשוואת־ברנולי את 
הצורה 


( 8 = תאוצת פוח־הכובד) 

לכל שלושת האברים של נוסחה זו מסד של אורך: הראשון 
הוא הגובה, שממנו היה הנוזל, הנופל נפילה חפשית, מגיע 
למהירות זג; השני הוא הגובה של עמוד־נוזל נח בעל הלחץ 
ההידרוסטאטי ק; השלישי הוא גובר,־המנה. 

תורת הנוזלים הצמיגים מסובכת יותר גם מבחינה עקרו¬ 
נית וגם מבהינה מאתמאטית. העירבול נעשה כאן גורם 
חשוב, והחוקים הפשוטים, שכוחם יפה לגבי העידבול בנוזל 
בלתי־צמיג, אינם חלים עליו. משוואת־ברנולי אינה מתקיימת, 
ויש הפסד ניכר של אנרגיה מכאנית, שהופכת לחום. מידת 
חצמיגות נמדדת ע״י הגודל - מקדם־הפרופורציוניות ביו 
המאמץ המשיק ז בכיוון מסויים ובין מידת השתנותה של 
המהירות בניוון ניצב, כשהזרימה עצמה היא כולה בכיזון 
נתון: 



(ט תלוי ב צ בלבד, וי הוא המאמץ בכיוון ציר־צ על 
מחיצה ניצבת לציר־׳ל). האופי של זרימה צמיגה תלוי 
בפרמטר 

8 

(מספר־רינולךז: ט — מהירות אפיינית של הזרימה, 1 — 
אורך אפייני, כגון קוטר של גליל). את הגודל ט אפשר 
לקבוע באופן נסיוני בעזרת זרימה בצינור מאונך בהשפעת 
כוח־הכובד; כמות הזרימה היא פרופורציונית בהיפוך ל!!. - 
לתורת הנוזלים הצמיגים נודעת חשיבות יסודית בתורת 
הסיכה (לובריקאציה). השפעת הצמיגות ניכרת ביותר 
בקרבת מחיצה, שמכרחת את הנוזל להידבק בה באופן שגם 
הרכיבים המשיקים של המהירות ביתם למחיצה מתאפסים. 
תורת שכבת־ ה גבול של ל, פראנטל (!זאתגז? . 1 ) 
מבוססת על העובדה, שבמרחק־מה מכל מחיצה אפשר לחקור 
את התנועה של נוזל כזה על סמך ההנחה שהוא בלתי- 





87 


הידדודינסיקה 


88 


צמיג. ואילו בתוך שכבה דקה שעל־יד המחיצה יש להתחשב 
בצמיגות. 

הזרימה מסביב לגוף נע בתוך נוזל היא בעלת חשיבות 
מכנית מרובה (ע״ע אוירומכניקה). לזרימה זו צורות שונות 
וססובכ 1 ת, בהתאם לצורת הגוף ובהתאם למספר־רינולדז של 
הזרימה. בזרימה מסביב לגופים עבים עלול להיווצר בעורף- 
הגוף תחום, שבו נגרר הנוזל במידה מסויימת אחר הגוף; 
ויש שנוצרים בעורף־הגוף מערבלים. שנגרפים עם הזרם. גם 
בזרימה מסביב לגוף דק. כגון כנף־מסוס, קיים תחום צר 
בעורף־חגוף — השובל —, שבו מקבל הנוזל דחיפה בכיוון 
של תנועת־הגוף; עם זה מפעיל הנוזל על הגוף כוח־התנגדות, 
שבא בחלקו סן החיבור לאורך שטח־הפנים של הגוף. בתנאים 
מסוייסים עלולים להיווצר גם בזרימה זו מערבלים בעורף- 
הגוף. שכיוונם מקביל לכיוון של תנועת הגוף ושאף הם 
תורמים תרומה להתנגדותו של הנוזל לתנועה(ציור 1 ). סער־ 



ציור 1 . ורירי רדכיב ?כגו* 

למעלה: שובל בעורף חכנף; ?סטה: םערנ 5 יפ כעורף הכנף 

בלים אלה קשורים בצירקולאציה, הגורסת ל כ ו ח ה ע י ל ו י 
ה ה י ד ד ו ד י נ א מ י על הגוף. כדי להבין את עיקר התהליך. 
אפשר לייצג את כל המערכת ע״י מערבל בצורת פרסה: 
חלקה האמצעי בא במקום הגוף (למשל כנף־מסוס). ושתי 
הזרועות של הפרסה מתאימות למערבלים הנגררים בעורף 
הגוף. במקרה זה נמצא כוח־העילוי על הנוף (לפי יחידת־ 
האורך): צוט!> ־־־ , 1 10 — הצירקולאציה מסביב למערבל. 
המודדת את עצמתו, ט — מהירות הגוף, 0 - צפיפות 
הנוזל). בפועל נגרר אחר כנף־פטוס משטח של מערבלים. 
ובמרחק־מה מאחורי הכנף הוא מתפצל לשני מערבלים 
מרוכזים. 

עד המאה ה 20 לא התחשבו כלל באפשרות של מערכות־ 
עירבול קשורות לגוף, ומשום כך הגיעו ל״פאראדוכס של 
ד׳אלנבר״.— המסקנה. שבתנועה ישרה ושוות־מהירות של 
גוף בתוך נוזל בלתי־דחיס ובלתי־צמיג שווה הכוח. שהנוזל 
מפעיל על הגוף לאפס. לעומת זה כבר נתברר אף באותו 
זמן. שבתנועה מואצת מפעיל הנוזל על הגוף כוח שונה 
מאפס. או — לשון אחרת — שנוכחות הנוזל מוסיפה לגוף 
.מסה מדומה". לגבי כדור, למשל, שווה תוספת זו למסה 
של כמות־נוזל. שנפחה כמחצית נפחו של הכדור; בדרך־ 
כלל תלויה המסה המדומה בכיוון התנועה. לתוצאות אלו 
יש שימוש פיסיקאלי, אלא שבחינה מדוייקת יותר מראה, 


שבתנועה מואצת יש להתחשב גם במערבלים המתהווים 
בנתל. כדי לאזן את שינוי העילוי על הגוף. בהתאם לחוק־ 
תימסון (ר , למעלה). 

לצמיגות הנוזל קשורה גם תופעת הפרפור (טורבו־ 
לנציה). כשמסתכלים בזרימה של נוזל לאורך לוה שטוח 
רואים, שבמרחק ססויים מן הקצה הקדמי של הלוח הופכת 
התנועה העמידה והסדירה של הנוזל לתנועה מפרפרת. 
שאינה עמידה אלא בממוצע. תנועה מפרפרת זו סתהווית 
מחמת אי־יציבות בתנועה הסדירה או השכבתית (לאמינא־ 
רית), הקיימת בשכבות הקצה הקדמי של הלוח. פרסי 
התערערותה של התנועה השכבתית עדיין אינם מובנים כל־ 
צרכם, וגם התורה המאתמאסית (הססאסיטטית) של התנועה 
המפרפרת עדיין אינה משוכללת. עכ״פ יש לתופעת הפירפור 
השפעה חשובה על כוח-התיכוך, שבו פועל הנוזל על מחיצה 
(ציור 2 ). 



צמר 2 . הסהירויזת בזרימת כויק בצינור 
מימיו; ח 5 וקת המהירויות בזרימה "זבבתית; 

ם׳מםת 5 : ח 5 והת המהירויות הממוצעות 
בז ריסה ספרסרת 

מידת ההשפעה של דחיסות־החומר על תהליך של זרימה 
תלויה בפאראמטר — המספר של מאך —, שהוא היחס 
בין מהירות טיפוסית של הזרימה. כגון מהירות ההתקדמות 
של גוף בתוך נוזל, ובין המהירות של התפשסות־הקול. 
כש 1 ל הוא שבר קטן, אין השפעת הדחיסות ניכרת; אך 
כש 4 \ מתקרב ליחידה, מתחולל שינוי גמור באופי הזרימה. 
וכש 1 <¥ — מתהווים תנאי־זריסה חדשים (זרימה על־ 
קולית). סהירות־הקול אינה אלא מהירות ההתפשטות של 
אות (סיגנאל) בנוזל הנתון; כשגוף מתקדם בתוך הנוזל 
במהירות מועמת ממהירות־הקול, הוא שולח את אותותיו 
לפניו. ועל־כן מסתגל הנוזל בהדרגה לזרימה מסביב לגוף; 
לעומת זה תיתכן בתנאים על־קוליים השפעה כמעט פתאומית 
של הגוף על הזרימה, וביחוד אפשרית הצטופפות פתאומית 
של הנוזל — גל־הלם. 

תופעה הידרודינאסית, שהיא בלא־ספק מן הראשונות 
שחוקיותן הוכרה ע״י האדם, היא תנועת הגלים (ע״ע) 
שעל פני־המים; אך התורה המאתמאסית של תופעה זו לא 
פותחה אלא במאה ה 19 . מבחינה מעשית חשובה במיוחד 
מערכת הגלים הנוצרים בשעת המעבר של ספינה: במערכת־ 
גלים זו קשור חלק מהתנגדות המים לתנועת הספינה; אליה 
מתווספת ההתנגדות הקשורה בהעברת התקיפה לשובל, והת¬ 
נגדות זו תלויה במידה מרובה בחיכוך לאורך דפנות הספינה. 

גלים אלה מידותיהם קטנות בהשוואה לעומק־המים. גלים. 
שארכם גדול ביחס לעומק-המים ושעיקר התנועה בהם הוא 
בכיוון אפקי, מופיעים, למשל, בתעלות. גם התורה ההידרו־ 
דינאמית של גאות ושפל (ע״ע) מקומח כאן. 

הרבה בעיות הידרוליות ניתנות לפתרון מקורב בעזרת 
המשוואה של ברנולי (ר׳ למעלה). כך, למשל, אפשר לחשב 
את מהירות הזרימה (ט) של מים מפתח (פה) צר שבקר¬ 
קעיתו של מיכל ולקבל את נוסחת סוריצ׳ליז ל 2 8 '/ן=ט 
(ל — גובה רמת־המים במיכל, 8 — תאוצת כוה־הכובר). 
פתרון מדוייק יותר מראה, שזרם־המים מתכווץ לאחר 





89 


הידדודינסילןד! — הידרוזואניס 


90 


יציאתו מן המיכל — דבר, שמתאשר בנסיון היום־יומי. 

ענף־מדע אחר, שיש בו חשיבות יסודית לבעיות הידרו־ 
דינאמיות, הוא המטאורולוגיה (ע״ע). מחלוצי השימוש בהי׳ 
בבעיות מטאורולוגיות היה בירקנס (ע״ע). בחקר הזרימות 
באטמוספירה יש להתחשב בסיבוב של כדור־הארץ על צירו, 
והתופעות של העירבול והתנועה המפרפרת נמדדות באן 
בקני־מידה ענקיים. בדרך־כלל התנאים מסובכים עד כדי כך, 
שבעבר לא היתר, אפשרות לפתור את בעיות התחזית המטאו¬ 
רולוגית ע״י חישובים: יתכן, שהשימוש במחשבים אלקטרו¬ 
ניים עתיד לחולל שינוי במצב. 

תורת התפשטוח־ה ק ו ל אינה אף היא ביסודה אלא ענף 
של החי', אד נהוג לטפל בה בנפרד (ע״ע אקוסטיקה). 
וע״ע הידרוליקה; ה י ד ר ו מ ט ר י ח! נוזל. 

? 7/1007 111110 ) 71 ^ 40704 . :' 1932 , 10717103 ^( 14704 (/ 1 , 30115 .£ .!ל 
- 1 ) 01/010 <¥ 1404000 ; 1934-1936 ,ד\- 1 ,( 1 >ת 3 ז 011 .? . 11 :>) 

; 1938 , 1-11 ,( £10101316111 . 5 . 601 ) ? 7161010 0$ ¥11114 171 17107173 
,־ 531161 . 11 ; 1951-1954 ,^ 0700910/110/111/10071 , 111108 ^ 50111 . 11 
- 0 י! 0 <¥ 04070 /^ 2 ;' 1951 ,^וה 67 ה? 0634 . 4 111 11% ) 171 ( £117 /11 
. 03 ) /) ¥201 4 ) 10 ) 5 ■ 1%/1 ?¥ , 716111103 ?<¥ ¥11114 171 77107113 (} 20 
- 3 ^ 501-07711471 7002171130/10 , 011 ;*! . 5 ; 1953 , 1-11 ,( 111 ז 3 ׳ף ££01 . 1 
, 170 ? 20 ^ 71 ) 67711 -ה 5 . 4 41170/1 ¥14/1007 , 1301111 ? . 1 ; 1954 4 , 170 ( 10 
, 1710711103 ( 0 ¥ 21414 10 171170411011071 471 ,ץש 11 ב 8 .[ .? ;' 1956 

. 1958 
א. ר. 

היךר 111 אנ'ם (ג 020 ז 11 ץ 11 ), מחלקה של בע״ח חסרי־חוליות 
ממערכת ה נבוביים (ע״ע). הקבוצה כוללת 
כ 3,700 מינים, שהם חיים במושבות או ביחידות, רובם 
בשכבות הרדודות של הימים המלוחים, מיעוטם במים 
מתוקים. 

ההי׳ מצטיינים בפולימורפיזם מיוחד: רבגוניות של 
צורות, שבהן מופיע אורגאניזם מסויים. צורות אלו מש¬ 
תייכות בעיקר לשני טיפוסים, שכל אחד מהם יכול להשתלשל 
מחברו — ה פ ו ל י פ ו ס ו ה מ ד ו ז ה: שניהם מופיעים 
בוואריאציות מורפולוגיות שונזוה שכמה מהן יכולות להימצא 
במין אחד. ה פ ו ל י פ ו ם הוא הטיפוס הקבוע במקומו, 
המדוזה — הטיפוס השוהה חפשית. הפוליפוס מתרבה 
רביד, לא־מינית! הוא מוציא ניצנים, שמהם מתפתחת 
המדוזה, וזו בלבד מסוגלת לרביה מינית. נמצא, שבמחזור־ 
החיים של ההי' נראה כעין חילוף־דורות ( 518 ס 1 ז־ 8 ג 1 חזס): 
דור אל־מיני — פוליפוס, ודור מיני — מדוזה. לאמיתו של 
דבר, אין אלה שני דורות נפרדים. אלא דור אחד בשני 
שלבים: השלב הראשון (הפוליפוס) הוא זה של זחל, והשני 
(המדוזה) — של הנבוביים בשלמות צורתם. אולם רק בחלק 
מקבוצות החי' מתפתחים שני הטיפוסים במידה שווה 
במחזור־החיים: בקבוצות מסויימות מתפתח סיפוס אחד 
בלבד. וכנגדו משנהו קטן או מנוון. 

בניגוד למחלקות האחרות של הנבוביים, חסר חלל־הגוף 
של ההי' קיבה, וכן אין הוא מכיל תאי־צריבה ואין הוא 
מחולק ע״י מחיצות: תאי־הסין נמצאים באקטודרמה: המדוזה 
היא עפ״ר קטנה, בעלת וילון וטבפת־עצבים. — גודל הד,י׳: 
פוליפוסים בודדים — מממדים מיקרוסקופיים עד מ״ס אחדים: 
מושבות של מינים שונים — מן מ״מ אחדים עד לאורך של 
2 ס , : מדוזות — מן מ״ס אחדים עד ס״מ אחדים. 

מורפולוגיה (ציורן). — (א) הפוליס ו ם (הצורה 
ההידרואידית). דמותו היסודית גליל מארך, ךבק לקרקע 
בקצהו האחד, כשבקצהו השני נמצאים פה וזרועות־ציד. 
הפוליפוס בנוי מ 3 חלקים: בסים: קנה: הידראנט. הבסיס 


מורכב בעיקר מתאים בלוטיים, שע״י הפרשתם מידבק ד,פולי- 
פום בקרקע. בטיפוסים החיים במושבות צומחים ומסתעפים מן 
הבסיס צינורות — סטולונים ( 51010:1$ ) —, כעין רשת של 
שרשים, שמהדקים את המושבה היסב למסדה. טיפוסים 
אחדים דבוקים לקרקעית רכה באמצעות מספר מרובה של 
שלדי חוטים דמויי שרשים קצרים ולא־מסועפים. דק במיני 
ההידרה (ר , להלן), ההיים במים מתוקים, מהווה הבסיס 
כעין סוליה, שאינה יוצרת סטולונים. — מן הסטולונים — 
או מן הסוליה — עולים י ק נ י ם של פוליפוסים בודדים או 
קנה ראשי של מושבה. הסטולונים והקנים בנויים מצינור 
חלול — הקנוסארק ( 000005310 ), המורכב משתי שכבות של 
תאים, הקרום החיצון (אפידרמיס, אקטודרמה) והקדום 
הפנימי (גאסטרודרמיס, אנטודרמה). וביניהם שכבה דקה 
של חומר־ביניים רירי (מסוגליאה). חלל הקנוסארק הוא 
חלל־הגוף והוא-הוא צינורהעימיל של הפוליפוס: במושבה 
הוא מתפשט בכל המבנה כחלל רצוף. ברוב ההי׳ מכוסה 
הקנה קרום כיטיני חום או צהוב — הפרידרם. בצורית החיות 
ביחידות מוגבל הפדידרם לבסים־הקנה! בהידרה הוא נעדר 
כליל. — ה ה י ד ר א נ ט הוא מבנה מארך או גלילי או דמוי־ 
גביע, שבקצהו נמצאים הפה וזרועות־הציד. חלקו הקיצון 
(המרוחק), המארך. נקרא ידית (מנובריוס או היפרסטום), 
חלקו המקורב, המורחב יותר, נקרא איזור־הקיבה. לפעמים 
מתחבר ההידראנט אל הקנה ע״י "צוואר" צר. יש הי׳, שבהם 
איו הפרידרם עוטף אח ההידדאנט, הנשאר ערום. יש שבל 
הידראנט מפריש סביבו גביע או צינור של פריךדם — הידרו־ 
תיק ( 03 :>י 11 ס-] 1 >ץ! 1 ). שלתוכו הוא מתכנס בשעת פגיעה. 

זרועות־חציד הן משני סוגים: ( 1 ) קצרות, ובראשו 
גוש מלא ת א י ־ צ ר י ב ה (נסאטוציסטים): ( 2 ) הוטיות 


סוליפוג-תזתד, 





91 


הידרוזואנים 


92 


ארוכות, ותאי־צריבה מפוזרים לכל ארכן או ערוכים בהן 
במעגלים. לפעמים מסודרות הזרועות בזר אחד או בשני 
זרים, אחד מסביב לפה ואחד בבסיסה של הידית: במקרים 
אחרים הן מתחלקות באופן לא־סדיר על שטח גופו של 
הפוליפוס. 

מערכת־השרירים בהי■ היא אפידרמאלית. בהידרה ובטי¬ 
פוסים הקרובים לח בנויה המערכת סיבים: גידולים פרוטו־ 
פלאססאסיים, שיוצאים מבסיסי התאים של האקטודרמה 
והאנטודרמה — הארכיים מתאי־האקטודרמה והחקפיים מתאי- 
האנסודרמה. התכווצויותיהם מקצרות או מאריכות את הגוף 
או מכופפות אותו לצדדים. מערכת־חעצבים היא מקלעת 
אפידרמאלית של תאים גנגליוניים. שהם מרוכזים בעיקר 
בידית ובסוליה, ושל נוריטים, שהם מפוזרים בכל הגוף. 

התרבותם של הפוליפוסים באה מתוך יצירת חידראנטים 
חדשים ע״י הנצה, וזוהי גם הדרך הרגילה, שבה מתהוות 
מושבות: הניצנים מופיעים בקנים או בסטולונים, ומהם 
מתפתחים פוליפוסים חדשים, שחם ניתקים מגוף מוצאם — 
או נשארים מחוברים לו. 

המושבות הן פולימורפיות, ז״א מורכבות מטיפוסים 
שונים של פוליפוסים: פוליפוסי־תזונה — בעלי פה, זרועות- 
ציד וחלל־גוף; פוליפוסים אלה משמשים לתפיסת טרף 
ולעיכול מזון: פוליפוסי־מדוזה — בדרגות שונות של הת¬ 
פתחות או ניוון, בלי יצירת מדוזות חפשיות: פוליפוסי- 
רביה שמניצים פוליפ־סי־מדוזד, < פוליפוסי־הגנה — שבחם 
מתנוונים והולכים הפה, זרועות־חציד וחלל־הגוף, ושלעומת 
זה הם נושאים תאי־צריבה מרובים בזרועות קצרות. 

(ב) הצורה ד,מדוז 1 אידית דומה לפעמוז או קימור, 
שטוח או עמוק, שבאמצעיתו תלוי נעיז עינבל — קנה חלול 
גלילי או מלבני, הפותח בפח ומסיים בחלל־הקיבה: הפה 
מצוייד עפ״ר באונות או ציציות או בזרועות־ציד נושאות 
חאי-צדיבה. מחלל־הקיבה יוצאים 4 צינורות ראדיאליים אל 
שולי־חפעמון, במקום שמצוי צינור טבעתי שמבריח את כולם! 
במינים אחדים מצויים 6 — 8 צינורות ראדיאליים. הקנה, הקי¬ 
בה, הצינורות הראדיאליים והצינור הטבעתי מצטרפים לחלל 
רצוף אחד, שהוא הלל־הגוף. לשולי־הפעמון שפה שרירית, 
שמצידה הפנימי יורד וילדן: השוליים נושאים זרועות־ציד 
ואברי־חושים. מספר הזרועות הוא לפעמים 4 ולפעמים 8 — 16 , 
ואף יותר מכן. הזרועות מצויירות בתאי־צריבה, שצורתם — 
תפיחות, לוליינים, קיפולים, טבעות. 

חושים. בבסיסה של כל אחת מזרועות המדוזה נוצרת 
תפיחה. שמכילה לפעמים עינית או תאים חושיים אחרים. 
גם באפיתל של שולי־הפעמון נמצאים אברי־חושים בצורת 
עיניות וסטאטוציסטים. ה עינית היא כתם שחור, אדום 
או חום, המורכב מתאי־פיגמנט ותאי־חוש. קבוצות שונות 
של מדוזות נבדלות זו מזו מבחינת מידת השיכלול של 
העינית: העינית הפשוטה נתונה בתוך שקע! בדרגה מפותחת 
יותר מתמלא השקע ■עדשה' שקופה; מן העינית המשוכללת 
ביותר יוצאים סיבי־העצבים דרך פתח השקע, כשתאי־החוש 
הפוכים — בדומה לעיניהם של בע״ח עילאיים. — ה ס ט ט ו ־ 
צ י ס ט י ם הם אברי שיווי־המשקל. הם ש?ןעים אפידר־ 
פאליים או שלפוחיות בצידם הפנימי של שיפולי־הפעמון 
ובנויים מתאים מיוחדים — ליתוציטים שמכילים סטאטו־ 
ליתים. מספר הסטאטוציסטים הוא עפ״ר רב מאד, לפעמים 
כדי כמה מאות נ אך בקבוצות ססויימות של הי׳ הם נעדרים 


כליל. — אפיתל רגיש מפותח ביחוד בשולי־הפעמון 
בצורת כתמים או פקעיות, שתאיהם מצויירים בשערות 
ארוכות נעות, דומות לשוטונים. 

המערכת השרירית מורכבת מסיבים חלקים אדכיים 
(בידית ובזרועות), סיבים חלקים דאדיאליים (בחלקו הפנימי 
של הפעמון) וסיבים עקודים טבעתיים (בחלק הפנימי של 
הפעמון ובווילון). המדוזה שותה ע׳י חילופי התכווצויות 
והרפיות של שרירי הפעמון: בשעת ההתכווצות מצטמצם 
נפח־הפעמון, המים נדחפים החוצה והמדוזה נדחפת בכיוון 
הפוך מכיוון יציאת־המים. 

מערכת־ח ע צ ב י ם של המדוזה משוכללת מזו של הפולי־ 

פוס. היא מורכבת ממקלעת תת־אפידרמאלית של נוריטים 
ותאים גאנגליוניים, שמתחברת בשפת־הפעמון לשני עצבים 
טבעתיים עבים. הטבעת העליונה מקבלת את הסיבים העצ¬ 
ביים הבאים סן הזרועות, מתאי־החוש של שפת־הפעמון, סן 
מיניות! הטבעת התחתונה מפקחת על התנועה של שרירי 
הווילון והפעמון. שתי הטבעות מהוות כעין מרכז למערכת- 
העצבים של המדוזה. 

ר ב י ח. המינים נסרוים. חגונאדות חם קיפולים אפידר־ 
מאליים, שבהם מבשילים תאי־מין. בסידרה ג 1111 ׳ 5 ג 1301 ' 1 
יכולות המדוזות להתפתח מן הפוליפוס ע״י התקצרות הציר 
פה—סוליה והתרחבות ראדיאלית. בסדרות אחרות הן מת¬ 
פתחות מניצנים לא־מיניים — גונופורים. ברוב הד,י■ מסידרת 
ההידרואידים ו. 12 >] 1110 ץ 1-1 ) אין הגונופורים מתפתחים למדוזה 
חפשית, אלא נשארים קבועים בפוליפוס או במושבה < במק¬ 
רים אחרים ניתקים הגונופורים כמדוזות חפשיות. תאי־חסין 
מתפתחים מתאים חסרי דיפרנציאציה, השוכנים בקרום החיצון 
או הפנימי של המדוזה. בחידרואידים מסויימים, שדור-מדחות 
נעלם ממחזור־חייהם, מתפתחות הגונאדות באפידרמיס (היד¬ 
רה) או בקרום הפנימי של הפוליפוס. מדוזות הרבה מטילות 
את ביציהן לתוך פי־הים: במדוזות אחרות מתפתחות הביצים 
עד שלב מסויים בגופן. בגונופורים קבועים מתפתחות הביצים 
לדרגת פ ל א נ ו ל ה (ע״ע גלגול, עם׳ 742 : אלמגים, עמ׳ 
687 ). שהיא זחל ריסני חסר פה, שבו כבר ניכרת דיפרנציאציה 
לעצבים, תאים בלוטיים, שרירים ונמאטוציסטים. לאחר שעות 
או ימים אחדים נדבקת הפלאנדלה בחלקה הקדמי לקרקע. 
ובמצב זה היא משלמת את התפתחותה. בכמה הידרואידים 
נשארת הפלאנולהבגונופורים ומתפתחת לאקטינולה—זחל 
בעל זרועות, דומה לפוליפום חסר קנה. הזחל שוחה חפשית, 
זוחל על-פני קרקע־הים, נדבק אליו ומתפתח לפוליפוס רגיל, 

ס י ם ט פ א ט י ק ה. עדיין לא הושגה אחדות־דעה בין 
הזואולוגים לגבי מיונה של מחלקת החי׳. מהמת ריבוי 
צורות־המעבר בין דרגת-הפוליפוסים ודרגת־המדוזות אין 
גבולותיהן של הסדרות מובחנים כראוי. יש מחלקים את המח¬ 
לקה ל 6 סדרות, אחרים — ל 5 , ואחרים — ל 4 . לפי השיטה 
האחרונה מבחינים:( 1 ) הידרואידים ( 13 > 01 ־) 1 >ץ 11 )׳ ( 2 ) טרא־ 
כילינים (גתןן^גזז■), ( 3 ) הידרוקו׳ראלינים (- 1 גז 0 ט 0 ז 1 )ץ 11 
בת![), ( 4 ) סיפונופורים (ב־ 01 ג 1 ק 0110 ג 1 ת $1 ). 

( 1 ) ההידרואידים (ציור 1 ) רובם ימיים: הם הפאונה 
השכיחה ביותר בחופי הימים באיזורים הממוזגים והקרים, 
שבחם מכסים מינים מסוייסים מהם שטחים נרחבים. עפ״ר הם 
חיים במים רדודים עד לעומק של 50 — 100 מ׳. והפוליפוס — 
פרט ליוצאים מן הבלל — צמוד לסלעים, לשלדים, לאצות 
וכד׳. בקרקעית מתאמת עלולים מינים מסויימים לחיות במים 




93 


חידרוזואנים 


94 


עמוקים יותר — עד 1.000 מ' ואף יותר מזה. מושבות הפולי־ 
פוסים הן בדרך כלל קטנות — מן מ*מ אחדים עד 20 — 30 
מ״מ; אך המושבות של הסוג ב 1 ע 111 ו 1 ! 1 ! 1 ? מגיעות לאורך של 
1 — 2 ס׳. ההידראבטים הם מיקרוסקופיים וצבעם לבן או 
סגול־בהיר! הקנים והטטולונים חוסים. משום אורה־חייהם 
חסר־התנועה נוטים הידרואידים אלה ליצירת שותפות־תיים 
בינם ובין אורגאניזמים אחרים. יש מינים. שנצמדים רק 
לסרגסום! אחרים מתקשרים לספוגים, רכיכות, דגים מסויי־ 
מים; מפורסמת השותפות בין ב 11111 :>מ 11 ץ 11 וקונכיית־חילזון. 
לפעמים הופכת השותפות לטפילות 1 המין 5 צ 10111 ־! 1 )ע 9 , למשל. 
נטפל לדג, הסטולונים חודרים לתוך רקמת הפונדקאי, והחי 
ניזון מרקמות־הדג הפגועות. 

המדוזות הן פלאגיות ונכללות בפלאנקטון של מי- 
החופים. בלילה הן עולות למעלה, ביום — ובתנאי מזג־אויר 
גרועים — הן יורדות לעומק. זרמי־מים חזקים או רוחות 
מטילים אותן בהמוניהן על חופי מפרצים ומצרים. המדוזות 
זעירות: קטרן עפ״ר פחות מ 10 מ"מ, ובמיעוט של מקרים — 
גדול מ 50 מ״מ; הענק שבחבורה היא הבז״ס״ןז־וז, בעלת 
דיטקום־פעמון, שקסרו פגיע לפעמים עד 150 מ״מ. פעמוניהן 
של המדוזות שקופים או עכורים כעין החלב. — בין ההידור 
אידים מצויים אורגאניזמים מאירים. כגון הפוליפוסים מן 
הסוגים 113 ־ 5 ) 0 ו 11:1 ג 111 מ> 3 , שבהם קורנים חקנה והד,יד־ 
ראנטים, והמדוזות מן הסוג שמתפיחות זרועות־ 

הציד שלהן בוקע אור כחלחל (ע״ע נתירה). 

בקבוצת ה ה י ד ר י ד י ם ( 11 >מ 1 >ץ 13 ) שמן ההידדואידים 
חי הפוליפוס בבדידות והוא מסוגל לתנועה, ובמחזור־תייו 
נעדר שלב־המדוזה. לקבוצה זו משתייך הסוג הידרה 
(ג■!)־,(!]), ש הו א המי׳ הידוע ביותר. כמה ממיניו, כגון 
ההידרה הירוקה (הקרויה כך משום חיי־השיתוף שלה עם 
אצות) וההידרה ההומה, הם קוסמופוליטית. לחידרה גוף 
עדין וגמיש, שארכו 10 — 30 מ״מ. היא חיה במקווי־מים קרים 
ושקטים, בברכות ונחלים, דבוקה לאבנים. לקורות או לצמחיה 
ימית. ההידרה נעה לפנים ע״י הפעלת שני סוגי־תנועות: 
תנועת צעידה, בדומה לעלוקה או לזחל של פרפר, כשהתת־ 
קדמות בכל צעד היא כאורך גופה; תנועת קפיצה והת¬ 
הפכות — כשהיא נאחזת במסד בחלק הקדמי של גופה, בעוד 
סולייתה מתהפכת מעל לגופה וחוזרת לקרקע! ההתקדמות 
בכל סיבוב היא פי 2 מאורך גופה. 

ההידרה מתרבית ע״י הנצה, ולפעמים — כשהתנאים הם 
גרועים או לא־רגילים — ע״י התחלקות גופה לארכו או 
לדחבו. בתנאים טובים נמשך תהליך ההנצה יומיים, ולפעמים 
מצמחת ההידרה ניצנים מרובים! מהם מתפתחים פוליפוסים 
בודדים, שניתקים סגוף האם. בתנאים גרועים אין הניצנים 
נפרדים מגוף האם, ומתוך כך מתהוות הידרות בעלות שני 
ראשים או מרובות ראשים, כעין מושבת הידרות. לעולם אין 
הניצנים מפתחים צורות מדוזואידיות. — על הרגנראציה 
בהידרה ר' להלן. 

הרביד, הפינית חלה בעונת החורף או הסתיו, במינים 
אחדים — בתחילת האביב או הקיץ, כתגובה על עליית 
הטפפראטורה. העובד עטוף עד דרגת הגאסטרולה בתיק 
כיטיני צהוב וקשור לאם. אחר השלמת התיק ניתק העובר 
פן האם ונדבק למסד. עוברים אלה עמידים בפני יובש 
וקור! תקופת תרדמתם עלולה להימשך 3 — 10 שבועות! 
אודכ מתרככת העטיפה. העובר משתחרר ומשלים את הת¬ 
פתחותו לפוליפוס (ציור 2 ). 



ציור 2 . שתי דרכי הרביה של ההידרה: 

הגצד,— ס׳עטאל גיצז צעיר, סימין ניצו ספותח: רביה טעית — 
שורות אשכים לאורו הגיח 


( 2 ) סדרת ה ט ר כיל ינים היא קבוצה קטנה, שרוב 
מיניה שוכנים בימים הגדולים החמים, משכבוח־המים העליו¬ 
נות עד לעמקים של 3,500 מ׳; מיעוט של מינים חי במים 
רדודים ואחדים במים מתוקים. גדלם: 1 מ"מ — 100 ס״מ 
ברוחב. במחזור־החיים של בני קבוצה זו שלב־הפוליפוס 
מצומצם או נעדר. מהם שהתפתחותם כוללת יצירת פלאנולה 
שוחה, שהופכת לאקטינולה, וזו הופכת למדוזה; ויש שהפלא־ 
נולה מתפתחת לפוליפוס זעיר. ברובם מסתבך המחזור ע״י 
טפיליות של האקטינולה: הביצה הטפילה מתפתחת בססו־ 
גליאה בשקי־הקיבה של האם עד לדרגת אקסינולה: או 
שהפלאנולה עוזבת את גוף־האם ונדבקת ל;דית או לחלק 
הפנימי של הפעמון של מיני טראכילינים אחרים ומשלימה 
שם את מהזור־חייה. מהזור־החיים של סדרה זו וצורתה 
המדוזואידית נחשבים כפרימיטיוויים ביותר בין ד,נבוביים 
הקיימים. — רוב הטראכילינים חסרים עיניות! לעומת זה 
לכולם איברים סטאטיים לא־רגילים, שצורתם חוטית(ציור 3 ) . 



ציור 3 . סראכיליני 0 םונ 5 סת 1 שת 00010 
(ציור סכסוזי־ריאגראסי) 


( 3 ) להידרוקורלינים שלד סידני חיצון, שמקביל 
לפרידרם של ההידרואידים. ההידרוקוראלינים מצויים בימים 
הטרופיים עד לעומק של 35 מ׳, והם ממרכיבי הפאונה 
של שוניות־האלמוגים, המושבה מסתעפת כעלה או כענפים 
סידניים, ש;בהם עלול להגיע ל 30 — 70 ס״מ; הצבע לבן, 
אדום־בשרי או צהבהב (ציור 4 ), הפוליפוסים הם דימירפיים: 
מרשת הססולונים מתרוממים פוליפוסי־הזנה קצרים ועבים 



95 


הידרוזואניס — הידרוכסיל 


96 



ציור 4 . היררוקוראליגי: סוג בז 0 ק 11116 < 

ופוליפוסי־הגנה ארוכים וצרים (ציור 5 ), ניצני־גונופורים 
מתפתחים, בתוך חללים עגולים מיוחדים (אמפולות), למדד 
זות זעירות, חסרות וילון, זרועות־ציד וצינורות ראדיאליים. 
אין המדוזה חיה חיים חסשיים אלא שעות אחדות בלבד! היא 
מפזרת את תאי־חמין שלה במים ומתה. 


( 4 ) על סדרת הסיפונופורים — ע״ע, 
רגנראציה. להידרה כושר־רגנראציה מפליא, אם 
כורתים את ראשה. צומח ראש חדש במקומו. אפשר לבתר 



ציור 5 . הירר 1 קזראלי:י מסוג *ז 0 קש 1111 ל, חתר סכטחי 
נ. פוליםוס־הזנה; 2 . סרליפום־הננה; 3 . מדוזה; 4 . אטפולר; 5 . קנה חי; 
6 . קנה מנוח; 7 . מחיצת־רוחב לאורר הקנה 


את גופה לחלקים זעירים, וכל עוד כולל אחד מחלקים 
אלה תאי־אקטוךרמה ותאי־אנטח־רמה גם יחד — הוא מסוגל 
ליצור פוליפום חדש. אם מהפכים את ההידרה על סניה 
ושולפים את צידה הפנימי החוצה, חוור המצב לאחר ומן־מד. 
לןשנו — באופן שהאקטודרמה היא בחוץ והאנטודרמה 
בפנים — על־ידי נדידת התאים: כל תא חוזר למקומו 
המתאים. — גם בסוג 1:1113 גי 6 ע 7 מצוי הכושר להצמיח ראש 
חדש במקום הראש שנכרת. 

תולדות חקר ד, ה י׳. טבעם ומהותם של ההי' נתעלמו 
זמן רב מהבנתם של חוקרי־הטבע. הפוליפוסים נחשבו 
כטיפוסים של .חיות־צמחים״ — -ז ו א ו פ י ט י ם״ משום 
הניצנים וההסתעפויות. הנראים בהם. המדוזות הזעירות של 
ד,הי׳ לא זכו לתשומת־לב או נחשבו לשלבי־התפתחות צעי¬ 
רים של מדוזות־הסוכך הגדולות, ועכ׳׳פ לא הוכר הקשר 
שבינן ובין הזואופיטים הקבועים במקומותיהם. למפנה מכריע 
בהכרת ד,הי׳ הביאו מחקריו של הזלאללוג השווייצי אברהם 
טרנבלה (ע 616 מזעז 7 ■ל.) בהידרה ( 1744 ). בתצפיות מיקרוס¬ 


- קופיות שערך גילה, שיצור זה הוא בע״ח, שצד בזרועות 
הציד שלו דפניות וחיות־מים זעירות אחרות, בולע! ומעכל 
אותן! וכן הוכיח, שהדנצה היא דרך הרביה של בע״ח זה. 
אך ביהוד נתפרסם טראנבלה בשעתו ע״י ניסויים, שהוכיחו 
את כושר־הרגנראציה הנפלא של ההי׳ — דבר, שהיה בו 
משום חידוש גמור בביולוגיה של זמנו. האנגלי צ', פוקס 
( 701615 . 06 ). ובעקבותיו לינה (ע״ע), קבעו את השם היד¬ 
רה — זכר למפלצת המיתולוגית, שהיתר, מצמחת ראשים 
חדשים לאחר שהותזו ראשיה. האופי האנימאלי של הד,י׳ 
.(). £1115) הוכח סופית ע״י החוקר-החובב האנגלי ג׳ון אלים 
הכרת מחזור־החיים של ד,הי׳ על שני שלביו לא באר, אלא 
במאוחר — לאחד שד,נורווגי מיכאל סאדס ( 8315 . 81 ) הסביר 
תופעה זו במדוזות־הסוכך ( 1835 ). תחילה הובנו חילופי- 
הצורות ההידרואידית והמדחואידית כחילופי־דורות (ע״י 
הראני סטנסטרופ [ק 115011 סמ 8 ]). ובירור היחסים שביניהם 
על אמיתותם הוא בעיקרו פרי מחקריהם של האנגלים 
(?6. 14. (30550) אדוארד פוי־בז( 01605 ? .£), פיליפ הנרי גוס 
.19 ותומאס הינקס ( 76.411110115 ) בשנות ה 60-40 של ד,מאהה 

0. ]. ^110130, 44 140710870^/1 14 517 ) 7 זס 710/7105116 0$771 /ס - 

1071471 71 $£?013.1, 1871/2; 1\. 0. !4631*50? 0/ 1/16 

870713, 1—111, 1910: 0. 5(00110, 11)1370 11. 3. 7/$370!3671, 
1911; !{$37013671 (\¥, 1£111 2 , 1 ,, 2001 . 6 .( 11 ) 1130 , 31 ו 1 ז 1 ז:)> 1 נ , 
1928, 1930; 1 171 7/16 , 0130 ׳< 11 . 11 ״ x6716/170(0: 770/0x00 
1/17011^/1 016710(1/1070, 400 13$370 ,זסאי.? .'• 1 ; 1940 , 497 ־ 
({161*7 810108$, 6), 1949; ?. 8.111188011, 7)16 !4631*506 0/ 1/16 

871115/1 15165, 1953; 0. ¥0080, {{6311506 0713 7.00- 

(>/1$(65 (01560x61$, 3(^7), 1954; 1/13651 7/16 , 111 זז 80 ,[ .א - 
71*6/1/716 !{$370 (5(3. 377167,, 197), 1957; 1 ־ש 1311 > 3 זזט 8 ״ 

?. ?0115-14. £. 8. ?.111 7/16 , 5 ־ו 10 >תעם 8 .זי .ן- 1 ח 3 ו 1 ז 5 ב x67- 

161770/0, 153—162, 1958 8 . 

מ. ט. 

פאלאונטולוגיה. הי׳ ידועים כמאובנים מראשית 
הפאלאחואיקון ואילד. מאובנים מיוחסים לסדרת ההידרו־ 
אידים מצויים מן הקאמבריון עד התקופות האחרונות, כגון 
הסוג ב 1 ת 1 ] 0 ג 5 <ן £111 שמן הטריאם־קרטיקץ, הרווח ביהוד 
בשכבות היורד, העליון' בצורת ריכוזים כדוריים בעלי סבנה 
קונצנטרי. הקבוצה בת 011 תפ 11 ; 81 מופעת בקרטיקון, אך עיקר 
תפוצתה הוא בשלישון; מאובניר, יוצרים ציפוי של רבדים 
דקים על גבי האלמוגים בשוניות־אלסוגים או על גבי גופים 
אחרים (קונכיות וכד׳). הקבוצה החשובה והנפוצה ביותר של 
הי׳ מאובנים היא הגשאןסזסתסזגבחסע? שמו הקאמבריון עד 
טוף הקרטיקלן. במשקעים שונים של הפאלאהואיקון (בעיקר 
סילור־דוון) יוצרים מאובנים אלה מסות קאלציטיות גדולות 
בעלותי מבנה צפוף של צינורות דקים וסבוכים. קבוצות 
אחרות מהם נפוצות בסשקעים של היורה, עפ״ר עם אלמוגים, 
וכן בקרטיקון התיכון (קנלמן). בא״י נפוצים ד,ט מאד בשכ¬ 
בות היורה העליון של המכתש הגדול. 

11/67/6/77016 * 1 ,■] 15110 ? . 0 - ז 0 > 31101 ״ 1 . 0 . 0 - 0 ז 0 נ> 1 ^ . 0 . 11 

7165 ) 7717161 ו £61 ס 11 ח 0 ׳\\״ 1 . 1 ? - : 01 סזו 51 .? .? ; 1952 , 7055115 

,(. 1 > 0 ) 0 קסס 4 < 2 . 0 .? ; 1953 , 01607110108$ ? 7036 (/ 16 ז 6 < 1 מ/ / 0 
, 0061671/67010 י. ? , 016071/0108$ ? 7760/156 071 !0X6716/770/6 

. 1956 

מ. א. 

היךחיכסיל ( 1 ,<*״ז^ז 1 = "קבוצת מיםן-חמצן"), קבוצת־ 
האטומים ההד־ערכית 00 - (־־ 5-8 ׳) או היון 

ג"' 

החד־ערכי ץ 08 ] (= [ 0-11 !]>; מן הקבוצות הפונקציו¬ 
נאליות היסודיות בכימיה. 

כראדיקאל חפשי אין ההי׳ מופיע אלא כחומר־ביניים 




97 


הידדוזואנים 


98 



ציורים אמנותיים של הידרוזואנים (ע״ם 11.1904 ח 6 מזזס^ 1 *ת[ 1 ^, £1 : 3601 ^ .£) 

סינים יטונים ׳טל הידרואידים (מיעפחת 130 ) 2 ותב 1 טז־ 8£1 ) 

1 . הירראנם בודד (פוליפוס־תזונוז) בלי תיס — מוגדל מאד: 2 .— 3 . מושבות קטנות, עם היררותיקים וערוכים כזוגות) ועם נ 1 נום 1 דים 
בתיקיהם— הנדלה מועטת: 4 .— 5 .— 0 . גונופורים בתיקיהם — מונדליט טאר: 6 — 7 . קטעים ©קני־סושבות, עם זונות של פוליפוםי*תזונד (עם 
תיקיהם) ושל תיקי-נוגופורים — טונדלים מאד; 8 — 11 . קטעים מקני־טושבות, עם תידרותיקים של פוליפוט-תזונו■ ועם פוליפוסי־רביה בתי־• 
קיהם — טונדלים מאד; 10 . חלק ממושכה נדולה — גודל סבעי 



99 


הידרופסיל — הידרולוגיה 


100 


קצר־קיום בראקציות כימיות של חימצון־חיזור ושל פירוק 
תרכובות מימניות־המצניות. הוא מצוי כאבו־בניין של מול¬ 
קולות, כשהוא קשור קשר קו־ואלנטי לאטומים או לקבוצות־ 
אטומים שונים, במספר עצום של תרכובות אורגאניות ואנ־ 
אורגאניות, שכינוייו הכולל הוא היד רו כס יד י ם. ההי׳ 
הוא הקבוצה האפיינית של ד.כ ה ל ים (ע״ע), 011 —מ 
ושל הפנולים (ע״ע), 08 —ז 3 ; כל הפחמימות הן תר¬ 
כובות סרובות-הי" (פולי־הידרוכסיליות). בכימיה אנאור־ 
גאנית כלול ההי׳ במבנה של הצורה הלא־מיוננת של חומצות, 
שהן מימות של אנהידרידים, כגון: , 11,50 = .( 00 ), 50 , 
, 10 , ■ 011 = 11 x 0 <, וכד', וכן של חפים (ר׳ להלן), ראקציה 
כללית של הי" היא התמדתם בהאלוגן ע״י פעולת זרהן 
האלוגני, למשל לפי הסכמה 

01 ■ 311 + ; 0 ?, 1 ) <- , 01 ? + 38-08 

י ו ו־ ח ה י׳ הוא, לפי התאודיה הקלאסית של הבסי¬ 
סים (ע״ע), הקבוצה ד,מגדרת והקובעת את מהותה של 
תרכובת כבסיס, שבו קשור ההי׳ קשר אלקטרו־ואלנטי 
לאחד מן הקאטיונים, למשל: 

־ 08 + + 0 = 8,0 ;־ 011 + + ־צ 1 ־־ 011 ־ 1 < 

לפי התאוריה החדישה החי׳ עצמו הוא בסים. סימן־ 
ההכר האנאליטי המובהק של יון־ההי' הוא הכחלת לאקמום. 
הפונקציה העיקרית של יון־ההי׳ היא סתירת חומצות, 
ד׳א התקשרותו ליון־הסיסו בקשר קו־ואלנטי ע״י העברת 
אלקטרון מיון־ההי' לפרוסון (או — ביתר דיוק — ליון 
האוכסוניום (ע״ע]): 

סס—ע 7 ב= 7 ־ 011 + *מ 
20-00 *כבב) ־סס + + ( 0 ־ 0 ) 

במים עצמם קיים שיווי־משקל בין הצורה הלא־מיוננת, שהיא 
מצבן של המולקולות ברובן המכריע, ובין הצורה היונית; 
מכפלת־היונים אינה אלא כ ״ ־ 10 . ז״א ריכוז יוני־ההי׳ במים 
הוא כי־ 10 . הגדלתו של ריכוז זה משמעותה — בסיסיות, 
שמתבטאת בסולם־הס,! בערכים שלמעלה מד (בדיוק¬ 
ם 7.07 ) < לשון אחרת: בערכי ס 0 ק שלמטה מ 7.07 . 

יוני־הי׳ הם קאטאליזאטורים של הידרוליזה (ע״ע) של 
אסטרים (ובכללם שומנים — ס י ב ו ן) ושל תרכובות אמי־ 
דיות (ובכללן חלבונים). ליוני־הי׳ השפעה עצומה על מצבן 
והתנהגותן של תרכובות כימיות מרובות. ביתור של מרכיבי 
הרקמה החיה, הריכוז של יונים אלה הוא מן הגורמים 
הפיסיולוגיים החשובים ביותר. 

י. י. 

היךר 1 ?םילאםין׳ 10,08 <, תרכובת לא-אורגאנית. תו¬ 
לדת האמוניה (ע״ע). הי' מתקבל בשיטות שונות 
של חיזור תרכובות חמצניות — לא־אורגאניות ואורגאניות — 
של החנקן. הי' הוא גוף גבישי תטר־צבע, שניתך ב" 33 ! הוא 
נפיץ במקצת ונמס במים ובכוהל בבל שיעור. החי׳ הוא, 
מצד אחד, בסים חלש, שזיווגו עם חומצות חזקות מוליד 
מלחים קיימים, כגון ־ 01 ( 00 ■ א, 8 ]; מצד שני, הוא פועל 
גם כחומצה חלשה בזיווג( עם בסיסים חזקים ומוליד אף 
עמהם מלחים קיימים, כגון ־(ס><, 0 ]' | '[־ 1 <]. יש הרבה 
צאצאים אורגאניים של הי׳. כלומר: הי׳, שבו הומר אטום- 
מימן אחד בשורשון אליפאטי או ארומאטי, לפי הטיפוסים 
08 ■ 1 <, 8 ו סס ■ סא ■ 8 . להי׳ ולתולדותיו האורגאניים 


שימושים אנאליטיים וטינתטיים מרובים בכימיה. החי׳ הוא 
הומר מחזר חזק. ביהוד בתמיסה אלקאלית (למשל: כלפי 
תמיסת פלינג (ע״ע]). הוא מתקשר בתרכובות קארבוניליות. 
ופעולה זו מפיקה את האוכסימים (ע״ע) — מה שמשמש 
להוכחת מציאותם ולחבחנת טיבם של אלדהידים (ע״ע) 
וקטונים (ע״ע). 

. 1957 , ¥111 ,. 1£171 {€ 0110107171$ 

היךרזל 1 ג י יה. סדע־המים: המדע העוסק במים, בתכו¬ 
נותיהם הפיסיקאליות ובחלוקתם על-פני הקרקע 
ומתחתיה. ההי׳ עוסקת בשלושת מצבי-הצבירה של המים. 
בתנאים ובתהליכים הטבעיים הגורסים למעבר ממצב אחד 
לשני, בתהליכי המילוי וההתרוקנות של מקורות־חמים 
השונים על־פני כדור־הארץ ובמחזור־המים שלו — דרך 
האוויר אל הקרקע, ולאחר מכן על פניה ובתוכה אל 
האוקיינוסים. החי׳ מטפלת בהלוקת המים בחלק המוצק של 
כדור־הארץ (ליתוספירה), באוקיינוסים. בימות ובנהרות 
(הידרוספירח) ובאוויר (אטמוספירה), שהוא הגורם המתווך. 
שדרכו מובאים המים אל הקרקע או יוצאים ממנה. 

בארות ומערכות־השקאה עתיקות, שנתגלו במצרים, בא״י, 
בעיראק ובסין. מעידות על יכולת טכנית מרובה בניצול 
שלבים מטויימים של המחזור החידרולוגי בתקופה העתיקה. 
אך ההי׳ בצורתה הנכחית היא מקצוע צעיר, שהתפתח בעיקר 
ב 30 השנים האחרונות בקשר לבעיות הכרוכות בהגנה מפני 
שטפונות, שימור־קרקע, הספקת מים, מפעלים הידרואלקט- 
דיים, וכד', 

בכתובות מצריות פן האלף ה 3 לפטח״נ כבר מוזכרים 
שטפונות הנילוס, וטימוני גיאויות נתגלו במקימות שונים 
לארכו. יש גם עדויות למדידת־גשמים בהודו מן המאה ה 4 
לפסה״נ ואילך. הקדמונים כבר ניטו להסביר אף את המחזור 
ההידרולוגי. חוקרי־הטבע היווניים לא האמינו, שכמויות- 
הגשמים בלבד מספיקות ליצירת הזרימה בנהרות, וביקשו 
להסבירה ע״י הנחות בדבר התרוממות מי־הים בסדקי־ההרים 
והופעתם במעיינות, וכד׳. תיאוריות דומות לאלו הוצעו 
להסברת היווצרותם של המים המתוקים ממי־הים המלוחים. 

רעיונות אלה נשתמרו עד המאה ה 15 ; באותו זמן נעשו 
הנסיונות הראשונים לתיאור המחזור ההידרולוגי בצורה 
קרובה להשקפתנו היום. אך רק במאה ח 17 השווה פיר פרו 
(ז 1 ט 0 ־זז־? ־זז־;?) לראשונה ע״י מדידה את כמות־הגשמים 
לנפחי־הזרימה בנהרות, ומצא, שנפחים אלה אף קטנים הרבה 
מן הנפח הכולל של הגשמים. מחקרים נוטפים אישרו מימצ־ 
אים אלה ואף הוכיחו, שההתאדות של מי־האוקיינוסים היא 
היא המקור לספיקת הנהרות. 

לאחר מכן התחילה התפתחות מהירה הן בהכרה האיכו¬ 
תית של התופעות והן בחישובים הכמותיים. התפתחות זו 
דורבנה, מצד אחד, ע״י כשלונות חוזרים ונשנים בבניין 
סכרים, תעלות, וכד׳, שבתיכנונם הוזנח היסוד ההידרולוגי, 
ומצד שני — ע״י הגידול בתצרוכת המים לצרכי האדם 
בזמננו. 

כיווני־הפעולה העיקריים של חחי׳ הם: ( 1 ) איסוף אינ¬ 
פורמאציה בסיסית (על גשמים. מיפלסי־מים בבארות, ספיקת- 
נהרות, וכד׳) ע״י מדידה ורישום שיטתיים והפצה של אינ¬ 
פורמאציה זו; ( 2 ) ניתוח הנתונים המספריים ועריכתם 
בצורות מרוכזות שונות (עקומות ודיאגראסות) לצרכי מחקר 



101 


וזידרולוגיה 


102 



ופיתות תאוריות; ( 3 ) ניצול התאוריות והנתונים למטרות 
הנדסיות. 

ידיעת חוזי׳ דרושה בתחומים הנדסיים מרובים, נגלן: 
בניית סכרים, גשרים, תאי־שיט, ובד׳: ניצול סקורות-הסים 
השונים לצרכי שתיה. השקאה ותעשיה: בניין מפעלים הידרו־ 
אלקטריים: הגנה מפני שטפונות: ניקוז, שימוד־קרקע, ועוד. 
הד,י׳ קשורה קשר הדוק למדעים אתרים. כגון: מטאורולוגיה, 
גאוגראפיה פיסיקאלית, אגרונו׳מיה ויערנות, גאולוגיה ומדעי־ 
הקרקע, אוקיאנוגראפיה. לימנואגיה והידרוליקה — שכולם 
מסייעים להבנת התהליכים ההידרולוגיים. 

המחזור ההידרולוגי. המים בטבע נמצאים בתנועה 
מתמדת, שבה הם עוברים ממצב־צבירה אהד לשני. בתהליך 
המחזור ההידרולוגי מתאדים מי האוקיינוסים ומגדילים את 
לחות־האוויר. בהשפעתם של גורמים מטאורולוגיים שונים 
נעים גושי האוויר הלח אל היבשות, מתעבים ויורדים לארץ 
בצורות שונות של משקעים וגשם, בדד, שלג, וכד׳). הלק 
מסי המשקעים יורד במישרים על־פני הימים והאגמים: 
חלק — חוזר ומתאדה מפני הקרקע או סן הצמהיה: הלק — 
חודר לקרקע ונע בתוכה, עד שהוא מגיע אל סי־התהום, 
שתנועתם היא בדרך־כלל בכיוון אל ד,אוקיינוסים; חלק — 
זורם על־פני הקדקע, מתאסף בנהלים ובנהרות ומוצא את 
דרכו הזרה לאוקיינוסים. תהליד זה על שלביו השונים חוזר 
ונשנה בלא הפסק (ציור 1 ). בקנה־מידד, גלובאלי קבועים 
פחות או יותר נפחי הרטיבות שבכל אהד סן השלבים, אך 
לגבי תהום מצומצם יותר משתנות הכמויות במידה ניכרת 
ממקום למקום ומזמן לזמן. בירור השינויים הללו הוא 
מתפקידיה של ההי*. שיווי־המשקל בין הנגר(העילי והתחתי) 
מ, כסות־המשקעים ?, ההתאדות וההתנדפות א והשתנות 
האוגר (העילי והתהתי) מבוטא ע״י המשוואה: 


48 +£-?=א 

משוואה זו כוחה יפה לגבי כל שטה ולגבי כל פרק־זסן, והיא 
מבטאת את מאזן־הסים של תבל־הארץ הנחקר. — כיחידה 
טבעית למחקר הידרולוגי משמש תהום־ההתנקזות. לפעמים 
מפרידים ביו המאזן ההידדולוגי של מי־התהום ובין זה של 
הנגר העילי. 

השמש מספקת את האנרגיה הדרושה לאידוי המים לשם 
העברתם סן האוקיינוסיס אל האטמוספירה, לתהליך ההת־ 
נרפות בצמחיה ולגרימת תנועות גדולות של גושי אוויר לה 
ממקום למקום ע״י חימום בלתי־שווה של פני בדור־הארץ: 
ז״א: השמש היא מקור-האנרגיה העיקרי לתהליך המחזור 
ההידרולוגי. גורמים נוספים הם סיבוב כדור־הארץ ופעולת 
כות־הכובד. 

גשמים. ירידת הטמפראטורה עד לנקודת־הטל גורסת 
להתעבות האדים שבאוויר ולהיווצרות ענן או ערפל, שהוא 
ריכוז של טיפות־מים זעירות במצב קולואידי באוויר. 
טיפות-גשם נוצרות מסביב ל,.גרעינים ההיגרוסקופיים• 
המצויים באוויר: תלקיקי־מלת מעל לאוקיינוסים, אבק או 
פסולת-בעירה מעל לערים, ובדי. הגשמים ניתנים למיון 
בהתאם לגורמים לירידת הטספראטורה, קירור אדיאבטי 
(ע״ע) בשעת ההתרוממות הוא התהליך היחידי, שבו עלולים 
גושי־אוויר גדולים להתקרר במהירות ולהגיע לנקודת־הטל. 
התקררות זו עלולה להיגרם ע״י ההתכנסות של אוויר לתוך 
איזור לחץ נסוך (מישקעים ציקלוניים), ע״י ההתקררות של 
גושי אוויר לח מעל לרכסי־הרים (פישקעים אורוגראפיים), 
וכד׳. נתונים מספריים על הגשמים — הן על כסות־הגשם 
הממוצעת בשנה, בחודש וכד׳. והן על "סופה" וגשמים שבעק¬ 
בותיה —, שמספק השירות המטאורולוגי, הם נתוני־יסוד 
לכל מתקר הידרולוגי (וע״ע מטאורולוגיה: משקעים). — 







103 


הידרולוגיוז 


104 


ב״גשמי־סופה" מוגדרים בהי׳ גשמים קשורים במאורע מטאו¬ 
רולוגי סמויים ומוגדר: שטחם ומשכם אינו מוגבל. 

ההידרולוג מתאר את הגשמים ע״פ הגדלים הבאים: 
עובי־הגשם — סה״ב של כמות־הגשם (ושל משקעים אחרים) 
המגעת לקרקע, המבוטא ביחידות־עובי (ס״מ, ס״מ, אינץ׳), 
משך־הגשם — המבוטא בדקות, שעות. ונד׳; עצמת־הגשם — 
עובי הגשם ליחידת־זסו,• שטה־הגשם ושכיחות הגשם — מספר 
הפעמים. שגשם בגודל סמויים (מבחינת העובי או העצמה) 
מופיע בממוצע בתקופת־זסן ממויימת. את נתוני הגשם נהוג 
לרכז בטבלאות ובדיאגראמות בצורות שונות. — השנה 
ההידרולוגית נמשכת מ 1 באוקטובר עד 30 בספטמבר. 

תחום־ההתנקזות של מירוץ־מים מסויים מוגדר 
כשטח, שכל מי הנגר העילי שבו נקווים על־ידי מירוץ או 
מערכת־מירוצים ועוזבים אותו דרך מוצא אחד בלבד. גבול 
תחום־תהתנקזות הוא קו פדשת־המים, תחום־ההתנקזות של 
נהר גדול מתחלק עפ״ר לתחומי־התנקוות משנים. הגדרת 
תחום־ההתנקזות לגבי הנגר העילי (זרימה על־פני הקרקע) 
נשארת בתקפה גם לגבי זרימת מי־תהום. אלא שנאן גבולות 
התחום הם קווי פרשת־המים של מי־התהום, שהם עלולים 
להשתנות במידה מסויימת במשך עונות־השנה, ומוצאו של 
התחום הוא הים, או מעיו גדול או נתל, שמי־התהום מתנקזים 
אליו. לא תמיד חופפים האגנים העילי והתחתי זה את זה. 

"נגר-הסופה , * מוגדר כאותו הלק מן הנגר הכולל, 
שנגרם ע״י מופה ושמגיע אל תחנת־המדידה שבמוצא התחום 
תוך זמן קצר־ביחס אחר הסופה — דקות ספורות לגבי 
תחום קטן או כסה יפים לגבי תחום גדול של רבבות 
קמ״ר. — את ספיקת המים באפיקים מתארים בעזרת הידרו־ 
גראמה. שהיא דיאגראכה של השתנות ספיקת־המים באפיק 
במשך הזמן. הספיקה, כפי שהיא נמדדת בתהנת־המדידה, 
כוללת גם את נגר־הסופה הזורם על פני־הקרקע בלבד וגם 
מים שזרמו זמו־סה מתחת לפני־הקרקע (ציור 2 ). 


אחר קביעת ההידרוגראמה האפינית לשטח ולסוגי־הסו־ 
פות השונים עוברים לחישוב ספיקת השטפונות וכד׳. נהוג 
לקרוא בשם גיאות או שטפון לספיקות הגדולות, המתקבלות 



ע״י נגר־הסופה, בעיקר כשהמים באפיקי־הגהרות עולים על 
גדותיהם ומציפים שטחים סמוכים. ספיקות אלו מעבירות 
כמויות עצומות של מים אל האוקיינוס בזמנים קצרים־ביחם. 
קשה מאד לנצל מים אלה משום חוסר הקביעות שבהופעתם, 


וכן משום שקליטתם (לשם שימוש בעונות היבשות) סצרכת 
מאגרים עצומים. ע״י שילוב של מאגרים קטנים בהחדרת 
המים לתוך שכבות מי־התהום (העשרה מלאכותית של מי- 
התהום) אפשר לנצל את סי־השטפונות במידה מסויימת. 
פתרון אחר הוא טיפול בתחום־ההתנקזות מתוך מגמה של 
הפחתת שיעדר הנגר העילי והגדלת שיעור ההילחול אל 
מי־התהום. 

בסונה מ י ־ ת ה ו ם נוהגים לציין את כל המים הנמצאים 
למטה מפני־הקרקע! אך ההי׳ מטפלת בעיקר במים הנמצאים 
בתהום איזור־הרוויה. מפני־המים של איזור הרוויה עד פני־ 
הקרקע מתחלקת הרטיבות הלוקה לא־אחידה (ציור 3 ). 
המבנה של הקרקע אי¬ 
נו הומוגני, ושכבותיה 
נבדלות זו מזו בהר¬ 
כבן, במקורן הגאולוגי, 
בעבין ובתכונותיהן. 
סיבן של השכבות נק¬ 
בע על־סמך מדגמים, 
שהם מוצאים מתוך 
הקרקע בשעת קדיחת־ 
בארות או בשיטות 
גאופיסיות שונות.הת¬ 
כונות החשובות סבתי־ 
נת יכלתה של כל שכ־ 
בה להוליך נוזל הן: 
הנקבוביות, המוליכות 
ההידרולית והתפוקה 
הסגולית. 

הנקבוביות נקבעת 
ע״י היחס שבין נפח 
החללים לבין הנפח 
הכללי של המדגם הנבדק (למשל: חול — 35% — 15 ; 
חרסית — 50% — 40 , וכד׳). המוליכות ההידרולית מתארת 
את כשרה של הסביבה הנקבובית להוליד נוזל. התפוקה 
הסגולית מוגדרת ע״י כמות־המים (באחוזים מנפח הקרקע 
כולה) המתקבלת מניקוזח של שכבה רוויית־מים ע״י פעולת 
כיח־הכובד בלבד. בהתאם לתכונות אלו ממיינים את שכבות־ 
הקרקע השונות לשכבות נושאות מים, "אקודפרים", ולשכ¬ 
בות שאינו נושאות מים, .אקוויקלודים". את האקוויפרים 
ממיינים למספר סוגים: ( 1 ) אקוויפרים פראסיים — שהם 
מוגבלים מלמטה ע״י שכבה אטומה ואינם מוגבלים מלמעלה; 
פני־המים באקוויפר זה נתונים ללחץ אטמוספירי ונקראים 
פני מי־התהום או המשטח הפראטי; ( 2 ) אקוויפרים כלו¬ 
אים — שהם מוגבלים מלמעלה ומלמטה ע״י שכבות אטומות; 
המים באקוויפר כלוא נתונים ללחץ שהוא חזק עפ״ר מן הלחץ 
האטמוספירי, ולפעמים מעלה הלחץ את המים עד למעלה 
מפני־הקרקע ומתקבלת באר נובעת — או באר אדטזית 
(״אקוויפר ארטזיי): ( 3 ) אקוויפר דולף, או אקוויפר כלוא־ 
למחצה— שבו אחת מן השכבות המגבילות אותו(או שתיהן) 
חדירה (או חדירות) למחצה: ( 4 ) אופק תלוי — גשמים 
מצטברים ויוצרים משטח פראטי נוסף על־גבי שכבה אטומה 
בעלת שטח מוגבל, שנמצאת מעל מי־תהום (ציור 4 ). 

למרות ההיעדר של הומוגניות בקרקע, אפשר לקבוע 
תכונות ממוצעות של השכבות השונות •ספיקה ממוצעת 



ציור 3 . 

חלזסת הטים ישבקרק׳ז לפי חישכבוח 








105 


הידרולוגיה — הידרוליות, מכונות 


106 



ליחידת־שטח בלא להפנס לפרט' התנועה המסו¬ 
בנת של המים בתוך המעברים המיקרוסקופיים 
שבין הגרגירים. 

ח 1 ק - ד א ר ם י ( 1856 ) לתנועת נוזל בסבי¬ 
בה נקבובית רוויה: הספיקה היא פרופורציונית 
לחתך, שדרכו עוברת הזרימה, ולמפל, העומד 
בכיוון־הזרימה, ופח׳פורציונית בהיפוך לדרד¬ 
ר,זרימה : 

! , 1 -^= 3 > 

חוק זה כוחו יפה לגבי הזרימה הלאמינארית. 
ההבחנה ביו זרימה לאמינארית ובין זרימה 
מפרפרת (טורבולנטית) בקרקע מושתתת על 
"מספר־רינולדז" (ע״ע הידרודינמיקה, עם' 86 : 
הידרוליקה, עמ ׳ 117/8 , 119 ) : 

( 1 > = קוטר ממוצע של הגרגירים, יי = 
צמיגות קינמאטית של הנוזל הזורם, ן> = ספיקה ליחידת- 
השטה): הזרימה היא לאמינארית, אם 1-10 > 8 . מהי¬ 
רות המים האמיתית בחללים שבין הגרגירים מתקבלת 
מתוך הנוסחה ^ = ז י (ת = הנקבוביות). מקדם־הפרו־ 
פורציה המבטא אח נשרה של הסביבה הנקבובית להוליך 
את הנוזל, נקרא בשם .המוליכות ההידרולית", והוא תלוי הן 
בתכונותיו של הנוזל והן בתכונותיה של הסביבה הנקבובית. 
הישובים מדוייקים יותר מביאים בחשבון את העוברה, 
שהקרקע אינה איזוטרופית ושסולינותה שונה בכיוונים 
השונים, 

בעקבות שאיבה מאקוויפר פראטי יורדים סני־המים 
בסביבת הבאר השואבת ויוצרים קונוס־שפילה, שממנו הת¬ 
נקזו המים. עם המשך השאיבה מתרחב איזור ההשפעה, אך 
אחר זמן מסויים נוצר מצב של שיווי־משקל. במקדה של 
אקוויפר כלוא נוצר קונום־ד,שפילה במשטח הסיאזומטרי: 
האקוויפר הכלוא נשאר דווי־מיט, והסיט הנשאבים מוצאים 
מתוכו על חשבון דחיסות המים ודחיסות חומר האקוויפר. 
כשרו של האקוויפר הכלוא לשחרר מתוכו מים עם התמעטות 
הלחץ נמדד ע״י האגירות ( 5 ), המוגדרת על־יהי נפח־המים 
המשתחרר מעמוד אקוויפר. שחתכו יחידת־שטח, כשמורידים 
בו את העומד ביחידה אחת. 

במקרה של זרימה אפקית תמידית, כשרום המשטח 
הפיאזומטרי קבוע במרחק 11 מציר־הבאר וכשקיימת שאיבה 
בפסיקה' 0 מתוך אקוויפר כלוא, שמוליכות( ההירדולית היא 
:א ועביו מ, נקבע הקשר בין השפילה ( 5 ) לבין המרחק (ז) 
מציר-הבאר ע״י המשוואה: 

״ ם 1 -- 8 

ז פ 1 ם:אז. 2 " " 

במקרה של אקוויפר סראטי, שבו 11 הוא עביה של השכבה 
הרוויה במרחק א, ול הוא עובי השכבה במרחק ז מציר- 
הבאר, קיים: 


בדרך־נלל אין זרימת מי־התהום תמידית, ותחום־ההשפעה 
גדל והולך עם זמן־השאיבח. על סמך הנחות פשוטות אפשר 
לקבל למקרה זה את נוסהודהשפילה באקוויפר כלוא: 


ציור 4 . אקוזיפרים ׳שונים 

* 11 ־־' ( ,״־/ = 8 
* 7 ' 401 

5 *. 

( 1 = הזמן מתהילת השאיבה, 1 - כושר־ההעברה של 
חאקיויפר, השווה למכפלה סרל). ערכו של האינטגדאל, 
הנתון בטבלאות, נקרא בשם "פונקציית־הבאר". השפילה 
פוחתת במידה שמתרחקים מן הבאר השואבת. והיא גדלה 
במקום מסויים במידה שזמן השאיבה נמשך יותר. 

באקוויפר הסמוך לים קיים שיווי־משקל מסויים בין סי- 
התהום המתוקים הזורמים אל הים ובין מי־הים המלוחים, 
שצפיפותם מרובה יותר ( 1.027 — 1,035 ). למשטח המבדיל 
ביו המים המלוחים והמתוקים קוראים בסם "הפן הביני". 
הורדת מיפלס מי־התהום בקרבת החוף גורמת לחדירת מי־ים 
לתוך האקוויפר החופי ע״י התקדמות הפן הכיני (ציור 4 ). 
וע״ע מים: הספקת מים. 

פ. גולדשסירס, הי (ש. אסינגן. מדריד לאינג׳ינר, ג׳. ה״ב, 
1496 ־־ 1513 ) ׳ תשי״ח! !-<€**!>¥\ . 11 [ 1011 * €1 ?£ , 10 ( 113 1£ ת 6 ז<£ •> 1 
,. 11 } 0 . 11 ,מ ; 1927 . 14 

- 10 ^. 0 ;* 1934 ,. 11 . 41 .? 1411 * 1141 . 102-11 ־ 1 ? .£ ; 1928 

07141 ? 060108 , 1 ( 150111 ) 001 —^ 3 ( 8 . 5 . 0 ; 19 42 .. 11 ,ז 2£ 

0/6 , 061100 .^ 1 .¥\ ; 17 ־ 19 ,€( 111 * 4116 ? / 0 £5 ■ 0141-4 *€?[ ? 016 
,. 11 11641 !( 11 017 ,* 05 ־ £1 

• 1170 <]<] 1 / 115 071/1 70111175 } 1 !ן 11 , 0113500 . 1 ־ 1 ; 1949 , 00110715 

; 1955 , $$671 )?? 1157116 )/ 70 ^ 1 ( 11 ,־ 101161 ^ .£ ;* 1952 , 11071 

, 1671117105 ^ 1 /ס €0711701 1 ) 071 0 / 11 / 071 <] 0 ) 11 * 1 / 1701 ( ./ 

. 1956 

ם. ד. 







113 


הידרוליזה — דוידרוליד,ה 


114 


היךר 1 ליןה ("פירוק־ע״י־מים"), שם כללי לקבוצה 
גדולה של תהליכים כימיים וביוכימיים השובים. 

שבהם מתפרקת תרכובת לשני מרכיביה, הקולטים את אבני- 
הבניין של מולקולת־המים, מימן וחידרובסיל, בהתאם לנוסחה 
הכללית: 

מ פ + 00 ■ 4 *— 0,0 + פ • 4 ( 11 

בהי' של מלחים ניתק הקשר האלקטרו־ואלנטי 
בתהליך, שהוא היפוכה של הסתירה של חומצה 
ובסיס: 

צ 0 + 03 !>*! —+ 3,0 + צ ־ * 1 ( 2 ) 

מקום שיווי־המשקל של הראקציה ( 2 ) נקבע ע״י עצמת 
החומצה והבסיס. באלקטרוליטים חזקים ( 3 ) הסתירה היא 
שלמה (התמיסה ניטראלית) וההי׳ אינה ניכרת, מאחר שכאן 
מכריע קבוע הדיס 1 ציאציה האלקטרוליסית של חמים ( 3 א). 
שהוא 4 '־ס!: 

0,0 + ־א + 16 ונ י- ־צ*זו + ־קס־י־זג ( 3 ) 

־ 03 + * 3 £ 0,0 ( 3 אן 

במלח של חומצה חזקה ובסיס חלש ( 4 : למשל 80,01 ) או 
של בסיס חזק וחומצה הלשה ( 5 : למשל , 00 ,. 8 ) חלה הי׳ 
ספונטאנית בתמיסה המימית, והיא ניכרת במקרה הראשון 
בראקציה חומצית ובמקרה השני — בראקציה בסיסית: 

־לא + 31608 ־ 3+08 + ־*־ 4 316 ( 4 ) 

+ ־ 4 01 ) 11 £ - 0 ס + 8 + ־ל־ 06 4 [ ( 5 ) 

גם קשרים קו־ואלנטיים מסויימים ניתנים לחי', למשל: 

3301 + , 0 ?, 8 <־ - 38,0 + , 01 ? ( 6 ) 

תרכובות אורגאניות חשובות מאד, שניתנות להי', 

הן: ( 7 ) א סט ר ים (ע״ע), ובכללם שומנים (סיבון)! 
( 8 ) גליקוזידים (ע״ע), ובכללם הסוכרים המרכ¬ 
בים! ( 9 ) אמירים (ע״ע), ובכללם פוליפפטידים 
וחלבונים. 

8.08 + 0000 • 8 י— 8,0 + ׳?•ס-סס • 0 ( 7 ) 

8.00 + , 0 ״ 0,8 *— 3,0 + 8 ■ 0 -, 0 ״ 0,8 ( 8 ) 

, 80 + 0008 ■ 8 *- 8,0 + , 80 — 00 ■ 8 , 9 ) 

הי" אלו אינן ספונטאניות, אלא הן מצריכות קאטאלי־ 
זאטור. כגורמים קאטאליטיים בהי' הסימית פועלים יוני־מימן 
[חומצות — לגבי ( 7 ), ( 8 ) ו( 9 )] או יוני־הידרובסיל [בסי¬ 
סים — לגבי ( 7 ) ר( 9 )], 

מבחינה עקרונית אפשרית החי׳ של קשר מן הטיפוס 
4-0-8 בכל אחר משני האופנים: 

! 1 — 0 4 4-0-8 

00-8 0-00 ( 10 ׳ 

08 — 0 + 08 — 4 

ע״י שימוש במים בברים 0 14 ,, 13 לפי שיפת האטומים המסומ¬ 
נים (ע״ע איזוטופים, עמ׳ 676/7 ) ניתן להכריע בין שתי 
האפשרויות הללו ע״י קביעת מקומו של החמצן הכבד אחר 
הה"!למשל: 

08 ׳ 8 + 0 * 0-0001 <- ־ 1 ס, 0 + ׳ 0 ■ 00-0 • 8 ( לא ) 

במציאות הביולוגית הה״' ( 7 ) — ( 9 ) מבוצעות בסיוע 
אנזימים הידרוליטיים (ע״ע פרמנטים) סגוליים — 
הידרולאזלת: אסטראזות וליפאזות בשביל אסטרים 
ושוסנים! גליקוזידאזות, אוליגוסאכאראזות ופוליסאכאראזות 


בשביל פחמימות מורכבות ז פפטידאזות ופרוטאינאזות בשביל 
אוליגופפטידים, פוליפפטידים וחלבונים. — החי" הן בדרך־ 
כלל ראקציות אכסותרמיות, אך תפוקתן האנרגטית מועטת 
ואינה תורמת תרומה ניכרת לאנרגטיקה של החיים. לעומת 
זה: פעולת ההידרולאזות על חמרי־מזון מורכבים היא עיקר 
המהות הכימית של תהליך העכול (ע״ע) הפיסיולוגי. 
ופעולתן על מרכיבי־הפרוטופלאסמח הגבה־מולקולאריים 
בתוך התאים החיים — פירוקם לחסדים מסיסים — היא שלב 
ראשון הכרחי בחילוך־ההמרים התוך־תאי. 

י. ל. 

היךרזליקה ( 5 ^ 1 פמנ>ץ 111£,11 ג 31 ז 3 ׳! 11 , מיוו׳ 5 נ 86 ", מים, 
ו; 0016 , קנה, צינור), המקצוע המטפל בתופעות 
הקשורות בזרימת נוזלים ממשיים — בניגוד להידרומכניקה 
(ע״ע). המטפלת בנוזלים אידיאליים; לשון אחרת: החי׳ היא 
הידרודינאמיקה שימושית. חהי׳ עוסקת, בדרך כלל, במקרים 
של זרימה חד־ממדית. תמידית או משתנית (בזמן) באיטיות, 
הנושאים העיקריים של הה" הס זרימת המים בצינורות 
ובתעלות, בפתחים (ארובות). במגלשים ובמיתקני־מדידה 
שונים; וכן נכללים במקצוע זה חקר התכונות ההידרוליות 
של משאבות וטורבינות ותורת הדמיות והמודלים ההידרו־ 
ליים. משוואות החי׳ מבטאות, בדרך כלל, אח הפסדי־ 
האנרגיה של הנוזל בזרימתו ואת השינויים החלים במהירות 
הנוזל, בלחץ השורר בו, ובמקרה של זרימה בתעלות פתו¬ 
חות — את השינויים בעומק הזרימה לאורך המובל, שבו 
מתרחשת הזרימה, וכן את הכוחות המתהווים בו בהשפעת 
הזרימה, הפועלים על חלקי הצינורות ועל המיתקנים ההיד־ 
רוליים השונים. 

בתחילת התפתחותה היתה ההי' מקצוע אמפירי, שהתבסס 
על תוצאות של מרידות ועל בסידן, שנרכש בעיקר בתנאי־ 
שרה ונמסר מרור לדור. ידיעות מעשיות במקצוע זה כבר 
היו, בלא ספק, בירי התושבים הקדמונים של מצרים, ארם־ 
נהריים, סין והודו, כפי שמעידים מפעלי ההשקאה ואספקת־ 
המים, שהוקמו בארצות אלו ושכללו בעיקר סכרי־הטיה, 
בריבות ותעלות-השקאה. כחוקר מרעי ראשון של הה" אפשר 
לראות את ארכימרס (ע״ע). התפתחות נוספת בהי׳ מעשית 
ניכרת במפעלי המים והביוב של הרומיים, שכללו משאבות 
פרימיטיוויות, צינורות־עופרת וצינורות של חרם ואבן. ביה״ב 
הואט קצב ההתפתחות של החי׳, והתרומה העיקרית של 
תקופה זו חן המכונות הראשונות לניצול האנרגיה של מי 
הנהרות לשם הנעתו של טחנות־קמח. את ראשיתה של הה" 
המודרנית אפשר לראות בעבודתו של לאונרדו* דה וינצ׳י 
(ע״ע), שערך תצפיות ורישומים מרוייקים של זרימת־המים 
בתעלות ובפתחים. אחריו מילאו חוקרים איטלקיים וצרפתיים 
במאות ה 17 —ה 18 , ביניהם: טוריצ׳לי (ע״ע). גוליאלמיני, 
פיטו, דניאל ברנולי (ע״ע), שיזי, בורדה, ונטורי. חוקרים 
אלה ערכו תצפיות כמותיות, ועל סמך נסיונותיהם הציעו 
נוסחות לתיאור הקשרים בין הגדלים השונים. ההתקדמות 
העיקרית של החי׳ באה בסוף הסאה ד, 18 ובמאה ו; 19 . 
כשנשתכללו שיטות־הסדידה ופותחו מכשירי־המדידה העיק¬ 
ריים, נערבו ניסויים שיטתיים בחקר התופעות השונות ונבנו 
המעבדות ההידרוליות הראשונות, 

בתחילת המאה ה 20 כבר מצוי היה חומר אמפירי מרובה, 
שמתייחס לזרימת מים בצינורות ובתעלות, להתנגדות לתנו¬ 
עת גופים בנוזל ולתופעות הידרוליות אחרות. החבדלים בין 




115 


היררוליקה 


116 


התוצאות האמפיריות הללו ובין התוצאות, שנתקבלו סן 
המשוואות התאורטיות של ההידדודינמיקה (ע״ע), וכן הצורך 
להשתמש בידיעות ההידרוליות, שנרכשו מתוך נסיוך במים, 
לתיכנון מיתקנים לנוזלים אחרים, הביאו ילידי התפתחות 
חדשה בהי׳, שנתבטאה בפיתוחו של תאוריות בעלות בסים 
פיסיקאלי להסברת ההתנהגות של הנוזלים, כגון חאודיית 
שכבת־הגבול, תורת הומיות, האנאליזה הממדית והמספרים 
הלא־סמדיים. תאוריות אלו הרחיבו אח תחום השימוש של 
החי' לנוזלים שאינם 
מים, ואף לגאזים, 

ויצרו גשר בין החי׳ 

האמפירית ובין ההיד־ 

רומכאניקה התאור־ 

טית. בהתאם לשינוי 
זה באפיו של המקצוע. 

משתמשים גם בשם 
מכניקת ־ הנוזלים 
(הפלואידים) לציון 
המקצוע בהקפו הנכחי. 

סשפטי-היסוד בהי' 

הם משפט־הרציפות, 

משפט־האנרגיה ומש¬ 
פט כמות־התנועה, ש¬ 
יובאו להלן בצודה 
המיוחדת לזרימה תמי¬ 
דית חד־ממדית, מסי¬ 
מניה של הזרימה החד- 
ממדית — שאפשר 
לתאר את התנאים בחתך רחבי של המובל, שבו מת¬ 
רחשת הזרימה, על-ידי ערכים ממוצעים של מהירות (■׳ל), 
לחץ (ס), משקל סגולי (;•)< ובד׳. התנאי של זרימה תמידית 
הוא שערכים ממוצעים אלה לכל חתך מסויים ישאלו קבועים 
במשך הזמו. המשוואות משוות את התנאים בשני חתכים 
רחביים של המובל( 2.1 ), כשחתך מס׳ 1 הוא החתך במעלה־ 
הזרם ומם' 2 — במורדו. 

משפט-הרציפות: משקלו של הנוזל, הנכנס ביחידת־ 

זמו דרך חתך מם׳ 1 למעטפת־בקרה, שהיא מוגבלת ע״י 
דפנות המובל ושני החתכים הדחביים, שווה למשקלו של 
הנוזל היוצא דרך חתך מס׳ 2 באותו פרק-זמו עצמו: 

״ 2 > = ־ 7 ־ל׳־ד = 1 ^ 11 

כאן \ הוא שטח החתך הרהבי של הסובל, ו ״ 2 ) הוא משקלו 
של הנוזל העובר חתך כלשהו ביחידת־זמו — הספיקה 
המשקלית. בנוזל שאינו רהיט (,ץ - ,ץ) מקבל 
משפט־הדציפות את הצורה: 

0 ־* 

כאן 0 היא הספיקה חנפחית — נפחו של הנוזל העובר חתך 
כלשהו ביחידת־זמן. 

משפט־האנרגיה מתאר את יחסי האנרגיה של 
הנוזל בחתכים שונים במובל. מאחר שבנוזלים אי-אפשר 
לבודד חלקיקים מסויימים ולהביע את תכולת האנרגיה 
שלהם, מבטאים את אנרגיית־הנוזל בגדלים של אנרגיה 
ליחידת-משקל של הנוזל! גודל כזה נקרא בשם עומד. 
העומד הכולל (או האנרגיה הכוללת ליחידת־משקל של הנוזל) 



בדיקודםעברה לקביעח הםםדי־ע.־םד 
ארכיים בצינור והפפרי-עומד מקוסיים 
כפשתם 


פוחת בכיוון הזרימה, ולגבי שני החתכים הרחביים קיים: 

ע + = ! 8 

כאן 11 הוא העומד הכולל ויו הפסדי־העומד או הפסדי־ 
האנרגיה ליחידת־סשקל, החלים בזרימת הנוזל מחתך סם׳ 1 
לחתך מם׳ 2 . הפסדי־אנדגיה אלה הופכים לאנרגיית־חום, 
שיוצאת בדרך כלל מן הנוזל ומתפזרת בסביבה. העומד 
הכולל של נוזל שווה לאנרגיה המכאנית הכוללת ליחידת־ 
משקל של הנוזל, והוא מורכב משלושה גדלים: אנרגיה 
פוטנציאלית של המצב—עוסד-הסצב ( 2 )! אנרגיה 
פוטנציאלית של לחץ — עומר־הלחץ (ד/ע); 
אנרגיה קינטית — עומד מהירותי ( 7 2 6 ^)י 


־ץ 

26 


+ ■מ- + 2 ־ 


8 


( 8 — תאוצת־הכובד, 2 — גובה החתך מעל למישור- 
התייחסות). מביטוי זה ומסשפט-האנרגיה מתקבלת מש־ 
וואת־ברנולי: 


י , ז ר -ע 

ץ ++ •-+ . 

* 2 .ד 


״׳.׳י . דו 
28 י יד 


2: + 


משפט כמות־התנועה מאפשר חישוב הכוחות 
הפועלים על הנוזל, הכלול ביו שני חתכים רחביים. כשקיים 
שינוי בגודל המהירות או בכיוונה ביו שני החתכים. המשפט 
מבטא את הקשר בץ רכיבי הכוח הפועל על הנוזל 
״')) וביו הספיקה המשקלית והשינוי החל בגדלם 
של רכיבי המהירות (,זו ,*ישי) בשני החתכים: 

י״*-״*) 7 ־ 

(״׳'־״זי) 7 ־ 

(<־׳'־.־׳'> ! ־ 

שלושת משפטי־היסוד הנזכרים הם המסגרת לחישובים 
ההידרוליים. אד בשימושים של משפט־האנרגיה יש להתחשב 
במציאות האיבר של חפסדי-עומד במשוואה, שבדרך כלל אי- 
אפשר לחשבם על יסוד שיקולים תאורטיים בלבד. את ערכם 
של חפסדי-העומד ואת הגורסים המשפיעים עליהם יש לקבוע 
ע״י ניסויים מתאימים. אחד מן האמצעים החשובים בעריכת 
ניסויים כאלה היא האנאליזה ה מ מ ד י ת, המאפשרת 
לקבוע מראש את צורת הקשר הפונקציונאלי ביו הגדלים 
השונים. אנאליזה זו מבוססת על חעקרון. שממדי איבריה של 
משוואה פיסיקאלית חייבים להיות שווים. על סמר תנאי זה 
אפשר להפחית במערכת-ניסויים את מספר הגדלים המופיעים 
כגורמים לא־תלויים, שיש לחקרם באופן נסיוני. למשל: בזרי¬ 
מה בצינור ישר מתחייב סמשפט־האנרגיה, שיש הפסדי־עומד 
(ץ) השווים להפרש שביו ערכי העומד הכולל בקצות־הצינורו 
אך דבר אין ללמוד ממשפט-האנרגיה על הגורמים הקובעים 
את גדלם של הפסדים אלה. אפשר להניח, שגורמים כאלה 
הם: אורך הצינור (, 1 ), קטרו ( 0 ) וחיספוסו (מצויץ ע־׳י 
גובה־בליטות אקוויוואלנטי 6 ), צמיגות הנוזל (ץ), משקלו 
הסגולי של הנוזל ( ־ ) והמהירות הממוצעת של הזרימה 0 י). 
באופן כללי: 

(\ , 6 ,ס ,ח) 01 - ץ 

(! 0 — פונקציה לא־ידועה של הגדלים המופיעים במשוואה). 









מספר־רינולדז 













































119 


הידרדליקה — הידדומטדיד! 


120 


על סמך האנאליזה הממדית אפשר להחליף את הביטוי 
האחרון בביטוי: 

0 ע) י■('?,')]•*>' , 11 2 ס ■ *־־ 1 

( ־ 0 — פונקציה אחרת לא־ידועה של שני הגדלים הנתונים 
במסגרת המרובעת). ברור, שבבחינת הניסוי נוח חרבה יותר 
לקבוע את צורת הפונקציה , 0 , שהיא בעלת שני משתנים 
בלבד, מאת צורתה של הפונקציה ! 0 , שהיא בעלת ששה 
משתנים. הגודל !!/ ־ סזו קחי מספר־רינולדז (סאן, 
ס־/! הוא החיספום היחסי. הגודל ), המוגדר ע״י 



קרוי מקדם־ ה חיכו ך, והוא פונקציה של מספר־רינולדז 
ושל ההיספוס היחסי: 

[ם•.״] .<־> ־ ׳ 

צורת הקשר הפונקציונלי ביו שלושת הגדלים הלא־מפדיים 
נתונה בדיאגראמה של מודי (ר׳ עמ ׳ 117/8 ), המבוססת על 
הניסויים של חוקרים הרבה. בשמספר־רינולדז קטו מ 2.000 , 
הזרימה היא לאמינארית (שכבתית), כלומר: הנוזל נע 
בשכבות קונצנטריות שאינן מתערבבות זו בזו! במקרה זה 
אין לחיספוס־הצינור כל השפעה שהיא. כשמספר רינולדז 
גדול ס 4.000 הזרימה היא ם ו ר ב ו ל נ ט י ת (מערבלתית) — 
מופיעות בה מערבולות! בזרימה זו מועטת ההשפעה של 
צמיגות־הנוזל (ע״ע הידרודינמיקה: ציורים). ע״פ הדיאג־ 
ראמה אפשר לקבוע את הפסדי־העוסד בכל מקרי הזרימה 
האפשריים! אך לתחומי־זרימה מצומצמים משתמשים גם 
בנוסחות אמפיריות, כגון: נוסחת היזן־ויליאמס — 
לזרימת מים בצינורות בקטרים רגילים, שהיא בדרך כלל 
זרימת־מעבר טורבולנטית, או נוסחת־מאנינג — לזרימת 
מים בתעלות פתוחות, שהיא ברוב המקרים זרימה טורבו- 
לנטית מחוספסת. 

לאנאליזה הממדית חשיבות מרובה בבדיקות המבוצעות 
במודלים של מיבנים הידרוליים כדי שאפשר יהא לקבל 
מהן תוצאות בעלות משמעות לגבי האבטיפוס. בבדיקות של 
מיתקנים, שבהם ממלא הנוזל הזורם את כל חלל המיתקן, 
התנאי הדרוש הוא, שמספר־רינולדז יהא שווה במודל ובאב- 
טיפוס. בבדיקות של מיתקנים, שבהם קיימים פני־מים 
חפשים, התנאי הדרוש הוא שוויון המודל וו,אבטיפוס מבחינת 
מססר-פראוד: 





(׳צ — המהירות, 11 — עופק־המים), מספרים לא־ממדיים אלה 
מייצגים למעשה יחסים בין מערכות־כוחות שונות, שפועלות 
בנוזל, והתנאי לערך שווה של המספר במודל ובאבטיפום 
זהה עם הדרישה. שהיחס ביו מערכות־הכוחות יהא קבוע. 
מספר-רינולדז מייצג יחם בין כוחות־צסיגות לכוחות־התמדה, 
ומספר־פראוד — יחם בין כוחות־כובד לכוחות התמדה. 

מודלים הידרוליים משמשים לפתרונן של בעיות מעשיות, 
שה! קשורות בזרימת נוזלים, כגון תיכנון משאבות וטור¬ 
בינות חידרוליות, חיכנון מעטפת־ספינה וביצוע מיבנים 
הידרוליים שונים. ניסויים במודלים נעשים לשם בדיקות- 
בטיחות בסכרים, וכן לשם תיבנון תיבות־שיט בתעלות. 
לפעמים בונים מודל של נהר שלם כדי לחקור את בעיות 


השיט בנהר זה, את הדרכים למניעת שטפונות בשעת 

גאותו, וכד'. 

וע״ע הידרודינמיקה. 

ש. אירמאי, הידרוסנניקה והידראוליקו, (ש. אסינגן. מוריו 
לאינג׳ינר׳ א ׳ ), תש י" 7 * ן 0 ) 10 ק 00/71 77011010 , 0 חגוגנן 8 .ם 
<41 *470x11100, 1924; ?11, ? ; 1930 ,}/ 4701111 ?}¥ ,ז 16 זו 61 ו 0111 זס 
1931 , 11 י 1 ו ^ 0111 ו/סס 111 ס< 4 ? 11 010011410 ^ 71 .^ .חח 3 מז£ט"^ , 
1934; 8 . . 4 . £ 31 ; 11 0011 ח 010 !/?ק() /?> 470111101 ?¥¥ , £4 :> 1 ל>מז , 
1932 ; ). 0. 1 ה 1710071 !)ה£ , 111171110 ^ 1 ? . 0 . 8 - ז 6 } 531 חגז 1 ־ ^ 

7¥ ת 50 נ 011 . 14 .,\/ ; 1947 , ¥400/1011101 ¥11114 01 711 סו/ 0 ס 11 קק , 

11 ?41-011110} <1114 11} 4(){>1101111011}, 1948; 011, ] 700/1 ,זנ> 3 שב - 
11110/10 ¥1 ?41011111(, 1949; 14. ? 01150 , £11^1000710^ ¥1 ?4101 ! 8111 ־ , 
1950; ¥. ¥. 51700101, ¥11114 !400/109110}, 1947; 14. /\(]01$ חס , 

40 ?■ ¥¥11107 , 0 סח 1 . 5 - 50 ט 0 ? . 14 ; 1954 ,{ 41011110 ?}¥ 1104 <)ק } 
¥¥?470111101, 1957. 

. ס. ח. ד 

היךרומטריה (סיוו׳ 8 ( 80 ״ = מים, ״:!!!עז!! = מדוד), 
״מדידת־מים״ — ענף שימושי של ההידרוגרפיה 
(ע״ע) וההידרולוגיה (ע״ע), שעוסק בקביעת רומו של מיפלם- 
מים, עומק־הסים, סהירות־הזדם. הספיקה. 
א. רום מיפלס־המים (הגובה מעל למישור-משווה 
מסרים — לפשל, מעל פני־הים) נקבע ע״י חישוב הבדל־ 
הגובה בין המיפלם וביו נקודת־קבע מסוייפת, שדומה ידוע. 
אם קיימת נקודת־קבע כזו מעל למיפלם־המים — למשל, על 
הומת-חוף —, אפשר למדוד את ההפרש ע״י מדידה ישירה! 
אם אין אפשרות כזו, מבצעים איזון במכשירי־מדידה ובעזרת 
אנך, שמורידים מנקודת־הקבע עד פיפלס־הפים. מדידות 
מדעיות (בעיקר במעבדות הידרוליות, שבהן נדרש דיוק 
עד שבר של מילימטר) נעשות באנך־מחט, שמגע חודו 
במיפלם ניכר באופן ברור. — מדי־סיפלס קבועים מתקינים 
על חומות־חוף, נציבי־גשרים וכד׳. לפעמים מותקן מד¬ 



המיפלס במרחק־מה 

* 

מן החוף לצד היבשה: 

בונים פיר עד לרום, 

■ז ־ 

שהוא מועט אך במק־ ■ 


צת מנקודת-האפס (ר׳ ׳ 

/ 

/ - — 

להלן), ומעליו ביתן! 

את הפיר מחברים עם 

/ 

האפיק על־ידי צינור 

/ 

באופן שפני־המים ב¬ 


פיר שווים תמיד לפני- 

\׳' *׳/ 

המים באפיק. בסיר 

9 ■ רורי־־עיפרת 

מצוף המחובר אל 

ציו־ 1 . 

קצהו האחד של סרט 
או חוט דק, שאל 

מצוף מורכב ?סדירה טוזירות־ו 

קצהו השני מחובר 
נטל נגדי. הסרט או 


ד,חוט עובר מעל לגליל ומסובב מחוג, שמראה את רום־ 
המיפלס. כנקודת־אפס של מד־מיפלם מסמנים עפ״ר את 
הרום המינימאלי, שנמצא אי-פעס באותו מקום. 

ב. אתעומק-ר,מים מודדים ע״י מוטות או ע״י חוטים 
מכויילים, שבקצותיהם קבועות משקולות כבדות. כדי למנוע 
ככל האפשר את סטיית החוט מן הכיוון האנכי. 

ג. מ ה י ר ו ת - ה ז ר ם. מסמנים שני קווים ניצבים לכיוון 
הזרם במרחק מסרים זה מזה. ומכניסים מצוף לתוך הזרם. קצת 
למעלה מן הקו העליון, באופן שד,מצוף כבר צף במהירות־ 
הזרם כשהוא מגיע לקו זה. קובעים את הזמן, שנדרש למעבר 
המצוף מן הקו העליון עד הקו התחתון! מחלקים את המרחק 



121 


הידדומטריה 


122 


(מטרים) שביו שני הקווים בזמז (שניות) ומקבלים את 
סהירות־הזרם בקירוב. דיוק מרובה יותר מושג ע״י שימוש 
בסצוף מורכב (ציור 1 ): שני כדורים חלולים מחוברים ע״י 
מוט; לכדור התחתון, הגדול יותר, מכניסים נמל של פירורי- 
עופרת, שמושך אותו למטה; שני הכדורים צפים כמעט 
באותו האנך בזרם, במהירות שהיא הממוצע של מהירויות 
השכבה העליונה והשכבה התחתונה. — בשתי השיטות הללו 
נמצאת מחירות המצופים גדולה במקצת ממהירות המים. 
לצרכי מדידות מדוייקות של מהירות־הזרם משתמשים במדחף 
מותקן על ציר אפקי; המדחף מובנם לעומק המים באמצעות 
מוט, סבו הוא מורכב, או באמצעות כבל־תליה כשנטל כבד 
מוצמד לסדחף! מספר הסיבובים ביחידת־הזמן משקף את 
מהירות־הזרם. אחר מספר מסרים של סיבובים נוצר קשר 
חשמלי אל פעמון, שצילצוליו מאפשרים את ספירת הסיבובים. 
את המדחף מכיילים לפני השימוש ע״י גרירתו במהירות 
אחידה ומסויימת דרך מיבל־מים גדול או תעלה בנויה. 

ד. מדידת הספיקה בנהר או בתעלה: 1 ) ספיקות 
קטנות ניתנות למדידה ישירה, אם נמצאים בקרבת הזרם 
מיכל או בריכה, שנפחם מספיק לקליטת כל כמות־הזרם 
במשך דקות אחדות, ואיו צריך לומר — במשך זמן ארוך 
יותר. — 2 ) מחלקים את חתך האפיק לאנכים ברווחים קטנים 
למדי, ובבל אנך מודדים את מהירות הזרימה (ניצבית לחתך) 
במספר רב של נקודות, באופן שמתקבל תיאור מדוייק של 
פילוג המהירויות לרוחב האפיק ובכל אנך ואנו. באותו זמן 



גי׳יץד 2 . טרילת הכ!:!יקה כאסזגעות טחיזגה 

מודדים את עומק האפיק בבל אנך, ובן רושמים את רום 
מיפלס־המים במד-מיפלס. ספיקת כל פס אנכי היא מכפלת 
שטחו במהירות הממוצעת השוררת בו: סיכומן של מכפלות 
אלו הוא הספיקה הכללית. — 3 ) בנחלים לא־גדולים אפשר 
לקבוע את הספיקה גם ע״י הקמת מחיצה בעלת פתח מלבני 
לרוחב האפיק. אם רום מיפלס־המים שבמורד המחיצה מונע 
השפעה על זרם המים שבמעלה המחיצה (ציור 2 ), מתקבל: 
שטח הפתח: <ז 3 = 4 

הספיקה: 11 @ 2 /ןה,! - 9 

( 8 = תאוצת־הכובד). המקדם ■< תלוי במידות הפתח ובצורת 
השפות סלו, והוא קבוע במקרר, שהשפות הן חדות. — 
4 ) אפשר לקבוע את הספיקה גם ע״י מדידות גלישת המים 
מעל סכר שקדקודו חד; הספיקה: 

. 25 /ן* 1 ,,| - ?) 



ציור 3 . סר־הסים שי* זוייטפא; 


5 ) מדידת הספיקה במ(בלים סגורים (קווי־צינורות) 
נעשית ב מדי ־מ י ם, שאפשר למדוד בהם את הספיקה 
בדייקנות של 2% . יש מדי־מים מסוגים שונים: מכשירים 
שבהם נמדדת מהירות־הזרם ועל־פיה מחושבת הספיקה; 
מכשירים שמודדים ישירות את נפח חמים העוברים דרכם; 
מכשירים שבאמצעותם מחושבת הספיקה על־סמך מדידת 
הבדלי־לחץ בחתכים שונים של הצינור. 

מן הסוג הראשון הם מד־המים של ר 1 ל ט מ ך 
(ציור 3 ) — מדחף סובב על ציר אפקי בתוך נרתיק גלילי. 
שקטרו כקוטר קו־ד ,צינורות —, ומד-המים הכנפי — 
גלגל בעל ציר אנכי וכנפיים אנכיות; בשניהם מספר הסי¬ 
בובים ביחידת־הזמן הוא פרופורציוני לםהירות־הזרם, ואילו 
הספיקה פרופורציונית למספר־הסיבובים. — מן הסוג השני 
הוא מד־המים ה נפה י — תא־מדידה, שחללו מוגבל 
ע״י בוכנה מונעת ע״י המים הזורמים; הבוכנה סוגרת 
ופותחת חליפות את פתחי הכניסה והיציאה של התא. ובמשך 
סיבוב אחד של הבוכנה מתמלא התא בנפח־מים ססויים 
וחוזר ומתרוקן ממנו; מערכת גלגלי-שיניים מחברת את 
ציר־הבוכנה עם מונה, שרושם את מספר הסיבובים. 

מד־ ה מים של ונטורי (ציור 4 ) מורכב משפופרת 
דרקונית — שפופרת מכנסת, שאחריה באה שפופרת 
מבדרת. מאחר שלכל ארכו של מד־המים עוברת אותה ספיקה, 
מן ההכרח שמהירות־הזדם בחתך צר תהא מרובה מן המהירות 



ציור 4 . טר־המים ש 5 ונטורי 











123 


רזידרימטריח — דידרופוניקה 


124 


בחתך רחב, ובהתאם לכך — לחץ־המים בחתך הצר מועט מן 
הלחץ שבחתך הרחב. את הפרש־הלחץ הזה (ל) מודדים 
ע״י העברת צינור דק משני החתכים אל מאנומטר דיפרנ¬ 
ציאלי, ומקבלים: 

י 1 /ן* ־ 2 > 

( 11 — קבוע־המכסיד, המותנה בקטרי שני החתכים). במקום 
מאנומטר אפשר להשתמש במד־מים חלקי, המחובר אל 
נקודות של מד־ונטורי בחתכו הצר ובחתכו הרחב ביותר: 
הספיקה העוברת דרך מר־המים החלקי תלויה בהבדל העומד 
(ע״ע הידרוליקה, עמ ׳ 115/6 ), וסמנו אפשר לחשב את 
הספיקה הכללית. 

בשם ה י דר(מ ט ר נקרא לפעמים גם האראומט ר 
(ע״ע), 

ש. אסיבגן, מדריך לאינג׳יבר, בי. חלק ב , , 1958 ; ■בזז .ע 

- 8011014 ; 1952 !/ / 0 ^ 00 ^^ 0/33 ^ 

■) 801 ./ . 0313 ^: 10 ; 1952 , 1 , 0115 ^- 3550 >'^ . 31 .( 3/3/11 )[ 1 , 11011 ! 
- 1 >ח 1 !ז 0 , 0114 ־ 511 . 0 ;״ 1955 , 1 ) 110 ' 253011/13-353 > : 1 ,)■וו 11€1 /££הו 

. 1956 , 05301)0X1 ׳!( . 13 


היךחקןכניקה, ע״ע היררודינמיקה; נוזל. 

דיץ־חסטטינןד., ע״ע נוזל. 

הידרופוניקה (. 195 ת 0 ק 0 ־ 111 לל, מיוד ק 580 = מים, ^ 01 ,ד. = 
רגל, בסים), שיטה של גידול צמחים ב״מים", ז״א 
בתמיסות של המרי־מזץ, ללא תלות בקרקע טבעית. שמות 
נרדפים להי׳: הידרו־קילסורה (= גירול־מים), נוטרי־קולטורה 
(= גידול־מזוז), גידול־ללא־קרקע, גני־מים ועוד. 

הקרקע הטבעית מספקת לצמח משען ומזון. בהי' גדל 



עיור 1 . היררופוגיסה.■ זידולי־סיג 


הצמח כשהוא תלוי וטובל בנוזל או נאחז במשען מלאכותי 
של חצץ, חול וכד', ומזונו מסופק לו בצורת תסיסות 
מלאכותיות, שמכילות בשיעורים מתאימים את היסודות 
הדרושים להתפתחותו. 


תמיכח־נזזיז 



תמיסה אפיינית מורכבת כלהלן: 


750 נ׳ 

(,סאצא) 

נתרן ביטראטי 

" 700 

( 504 צ£) 

אשלגן סולפאטי 

" 350 


סופרפוספאט משולש 

" 350 

( 0 ג 711 ..) 

האננזיום סולסאטי 

" 120 

(011804.211*0) 

גבם 

" 20 

( 1013-0 .ן 40 ! 1 * 1 גא> 

בוראכם 

" 5 

(1*501.713-0) 

ברזל סולפאטי 

" 1 

( 504.21150 ״!׳*) 

מאנגאן סולפאטי 

" 0.2 

( 0 * 1 ־ 20504.1 ) 

אבץ סולפאסי 

" 0.1 

(00504.51720) 

נחושת סולפאסיח 


נ 1.000 ליסר מים 

יתרונותיה של שיסת ההי' על גידול־הצמחים הרגיל הם 
במה שהיא מאפשרת: ( 1 ) גידול צמתים באיזורים, שאין בהם 
קרקע מתאמת לצמחיה רגילה; ( 2 ) ביקורת נוחה ומתמדת 
של חומציות ( 11  מ, שורץ, גדוקי־הצץ 
בישראל, 11958 10 00,170 ססס/קמסקל) ) 1 ( 3 , 100:0110 ) . 5 
; 1911 , 0800101 * 84 ( 3 ,״ 11115 .( . 0 ; 1950 . 1118 * 001111 5017 1111 
; 1913 , 01 1111111 51111111 / 0 11111111 1111 , 5 ק 61111 ? . 11 . 11 
;׳ 1917 , 2 < 1 א 50110110 , 8111100 £050301:11 11111 0310105 ] 

-יוזל. 2700 .<|,|נ. 8.111 .׳גי ; 1918 , 1111111111111111 ' , 11100055 ^ 3 . 11 .א 
,״ 1 מ 0 ק 0 ו 7 ׳ 5 /? , 0005135 . 5 .] ; 1951 , 111111111:1111117 . 1 , ) 1801711 
0/14 51118 , 1100111 [ . 11 ; 1955 , 1 * 58111 31118111 ,. 111 ; 1951 
- 8511111 ) 31071 /ס 511148 1111 ווו 1 ) 1511 51118041 01411111 7 ) 01 * 3 
[ 0 01011.111 50111111 , 5073005 . 59 . £1115-11 ת ; 1952 . 11011 
-, 3/11/110 1771 / 08111111 ׳''״ 775 , £000108510111 .£ ;* 1953 , 3111/111 
/ 111:0 :./ 107107/1 !י! 71 ) 101 ) £74 . 4 );; 70.711 10 ( 1 ; 1953 . 111111/1011 ׳: 
; 1956 ., 7701001007,71/0 ) 3 , £0111105 1 \ ; 1951 ,( 1 , 31070 ) 
. 1957 ,' 11110 ) 84:01 (( . 4 1:711 :( 1:0 :/ 1080 ! 17 ' 3 , 1.11010 . 19 

מ. ש, 

הין־חציאנית, חמצה, ע״ע צ'אן. 

ך(יךר! 1 איח. חמצה ( 101 ־ 3 או אזדאימיד, 

,( 01 , נחל חסר־צבע, בעל ריח חריף ללא-נשוא, 

ארסי מאד< רותח ב״ 37 , קופא ב״ 80 -. חחה״ה יציבה 
בתמיסה מימית ומשתמרת בקור גם בצודה מרוכזת! אך חיא 
מתפרקת בהתפוצצות עזה בהשפעת חימום או ועזוע מכאני. 
מלחיה הט הא וידים (ע״ע) הנפיצים: העופרת האזידית, 
,(,■זו 1 )א?, משמשת כדטונאטור של חמרי־נפץ. 

החה״ה ניתנת לסינתזה בדרכים שונות, כגון ע״י חימצון 
הידרזין (ע״ע) או הידרוכמילאמץ (ע״ע), או ע״י הפעלת 
דו־חנקו חמצני על נתרן אמידי (יצירת נתרן אמידי): 


,. 311 ( 2 -- . 0:21 + ', 1 |;א 3 (ז 

החד,"ה החפשית משוחררת מן האזיד ע״י חומצה חזקה. 

חחה״ה עוררה בעיות חמורות ומעניינות מבחינת המבנה 
הכימי שלה. תחילה יוחס לה המבנה הטבעתי 1 : אח״ב הוכח 
סידור קווי של אטומי־החנקן, ומזה התחייב לכאורה המבנה 


* 



1 . ש. 


11 * 1 . 

ד,אסימטרי ח. אך המחקר הפיסיקאלי של סבנה המולקולה 
גילה, שאסימטריה קיימת רק בחה״ה הלא־מיוננת, וכן באזידים 
האורגאניים הקו־ואלנטיים ( ־ > 8-2 ), ואילו באזידים היוניים 
(מלחים, ־[,א 1 ־ך ־ 51 !) נמצאו שני אטומי־החנקן הקיצונים 
מרוחקים מרחק שווה מן האטום התיכון. הבדל זה הוסבר סופית 
ע״י תאוריית הססומריה האלקטרונית: ביון האזידי אפשרית. 
ואף מתחייבת, רזונאנציה בין שלושת המבנים 111 . ואילו 
במולקולות אפשרית רזונאנציה בין שתי הצורות 1 ,ז\ 1 ו 157,2 
בלבד, מאחר שהצורה 7.3 י 1 נמנעת מחמת השכנות של שני 
המטענים החיוביים. י> ל 

היךרזין ( 0 וז 1 סגז״ד 1 |) או דיאמיד, , 8,21-213 , תרכובת 
הנקנית, שניתנת להפקה מאמעיה (ע״ע), נקודת־ 

ההיתוך: • 1.4 ; גקודת־דרתיחה: • 113 . החי׳ הוא בסים 
תלש: יוצר עם חומצות מלחי־הידראזיניום, שהם אנאלו־ 
גיים למלהי-אמון, וכן הידראזידים, שהם אנאלוגיים לאמידים 
(ע״ע). תכונתו הבולטת — כושר־היזור חזק, שעליו מושתת 
שימושו במעבדה הכימית: הוא מחזר את תמיסת־פלינג 
ומשקיע את המתכות האצילות מתמימות מלחיהן. — ר,ד,י׳ 
הוא תרכובת אנדותרמית, שמתפרקת בנקל ובראקציה עזה. 
הוא דליק בחמצן ומתפוצץ עם המרים מחסצנים. השתמשו 
בו כחומר־דלק לסטוסי-מילון. — הי׳ אורגאניים הם תרכובות 
מן הטיפוס , 0.118 ( 8,2 או , 40.218.218 . ה פג י ל ■הי/ 
, 8.148 ) 0,85.2 , הוא מן הראגנטים החשובים ביותר בכימיה 
של הסכרים (ע״ע) ואחד מחמרי־המוצא של הסינתזה 
של הפירמידון (ע״ע). 

ד,הי' ותולריו חאורגאניים האליפאטיים הם ארסיים מאוד 
וגורמים לעווית־השרירים. הפניל־הי׳ מעורר גרב (ע״ע) 
בעור, וכן הוא רעל־דם: הוא גורם להפיכת ההמוגלובין 
למסהמוגלובין, שמופרש בשתן (מטהמוגלובינוריה) וע״ע 
המוגלובין. 

- 11.1 ג\צ ., 13 : 1924 , . 7 ז 

-. 11 . 11 . 7 ? ; 1951 ..// { 0 ץ-ו 1 • 6 ^־ 1 ז 0££ 

. 1957 ,( 11 !יעי ,. 1 ( 9 ) 1 ) 7 > . 1.11 ) 1 ^ 0/90 ) 0011401 

היררידים, במובן רחב — תרכובות מימניות של היסודות; 

במובן מצומצם — תרכובות מימניות דמויות-מלחים 
(ע״ע מימן). 



129 


הידרידים — הידריד, דמהרד 


130 


בהתאם לשלושת סוגי־הקשר בתרכובות כימיות מתחלקים 
החי״ לשלוש קבוצות: 

( 1 ) הי׳ דמויי־מלח — קשרים אלקטרו־ואלנטיים; 

( 2 ) הי' נדיפים — קשרים קו־ואלנטיים; 

( 3 ) הי׳ מתכתיים — קשרי־מתבת. 

בסידור היסודות במערכת ארוכת־המחזורים נמצאת קבוצה 

( 1 ) בשמאל. ( 2 ) — בימיו ו ( 3 ) — באמצע הטורים הארוכים! 
אך יש מעברים בין קבוצה לקבוצה. 

( 1 ) ההי׳ מקבוצה זו הם כעין מלחים של צורת־חומצה 
של מולקולת־הסימן: 

־[מ:]'[!]]<— 11.2 

תרכובות מסוג זה הן, למשל: ליתיום הידרידי 
(־ 8 * 11 .־ 1111 ), 

נתח 1 ■,יורידי ( 38 א), סידן הידרידי (, 038 ). הו מופקות 
מיסודותיהן בטמפראטורות גבוהות ולחצים גבוהים. כמלחיה 
של חומצה חלשה מאד הן ניתנות להידרוליזה מידית ע״י 
מים או חומצות, וכן לאמונוליזה ולאלכוהליזה; בכל הרי- 
אקציות הללו מופק מימן: 

, 8 + 308 ) 2 <_ 8,0 + פ.יו 
, 8 + , 218 143 נ 8 א + 8 3 א 

הי׳ אלה הם המרים מחזרים, ובכך עיקר שימושם בכי¬ 
מיה. ליתיום־אלומיניום הידרידי, , 13.418 (לאמיתו שיי 
דבר — ליתיום אלאנאטי), הוא מן הראגנטים המחזרים 
הנמרצים ביותר. 

( 2 ) עם ד,הי׳ מקבוצה זו נמנים להלכה: התרכובות 
ד,מימניות של ההלוגנים (ע״ע). שמהן נגזרות החומצות 
ההידרוהאלוגניות: המים עצמם.• מימן גפריתני (ע״ע גפי 
רית); אמוניה (ע״ע); פוספין (ע״ע זרתו); ארסן (ע״ע) 
מימני; פחמימנים (ע״ע): סילאנים (ע״ע צורן)! בוראנים 
(ע״ע בור): אלומיניום הידרידי תופס עמדת־מעבר ביו ( 1 ) 
ל( 2 ). בדרך־כלל לא נהוג לכלול תרכובות אלו יחד במס¬ 
גרת קבוצה של הי׳. מאחר שהן נבדלות זו מזו ביותר 
מבחינת כל תכונותיהן — ובייחוד מבחינת החומציות או 
הבסיסיות —. בהתאם להשתייכותו לקבוצות השונות של 
המערכת המחזורית. 

( 3 ) בהי׳ שבקבוצה זו קשורים הסימנים למתכת בקשר 
מתכתי, ז״א הם תורמים את האלקטרונים שלהם — 
בדומה למרכיב של נתך — ל״ענן־האלקטרונים" של סריג־ 
המתכת: לשון אחרת: המימן מצוי בתרכובות אלו בצורה 
אטוסית־יונית, שהיא מצב של פעילות יתרה. לפיכך משמ¬ 
שות מתכות — כגון פלאטינה או ניקל —, שעל שטה־פניהן 
נוצר הי׳ כזה. כקאטאליזאטורים לראקציות של הידרוגנציה 
(ע״ע). להי״ מסוג ( 3 ) איו הרכב סטכיומטרי קבוע. והם נר¬ 
אים כמוצרים של ספיגת מימן או של ספיחתו• אד בסקרים 
מסויימים אפשר לבודד מהם תרכובות מוגדרות. כגון פאלא־ 
דיום מימני, 

י. ל. 

ל.'ךךיה (יוו׳ ס)^", ס ^;י, מים), כד יווני בעל 
שלוש ידיות; שימש להובלת מים, ומכאן שמו. 

שתים מן הידיות שימשו להרמת הכלי, והידית השלישית 
להחזקתו בשעת מזיגת המים. צורת ד,ד,י׳ ידועה ם.,כד 
סרנסוא" (ע״ע יונית, אמנות), שעליו מצוייר כלי ועל־ 
ידו כתובת-הסברה; כמו־בן רווחות בציורי הכדים היווניים 
תמונות של נשים מביאות מים ממעיין בכלים מסוג זה. 



חידריה טז הרבע האררוז על הסאה הס לפסה״נ (הנובה 45.5 ס״ם) 

ההי׳ שימשה גם למטרות אחרות: כקלפי(כסנופון, "הלניקה" 
א׳. ז׳, ט׳), ואו׳ לקבורת אפר־המתים. להי׳ שתי צורות: 
(א) הצוואר ניצב על הגוף המעוגל! ( 2 ) קו־הצוואר מהווה 
חלק מן הקו המתעגל של גוף הכלי. הטיפוס הראשון היה 
רווה במאה ה 6 לפסה״ג; הטיפוס השני מסוף המאה ה 6 
עד המאה ד, 4 לפסה״נ. כמה חוקרים קוראים לטיפוס השני 
בשם קאלפים (;״־ג״*) — כנראה. מלה תסאלית להי'; אך 
מתוך אריסטופאנס (״ליסיסטראטי״, 327 , 358 ) ופלוטארכוס 
("דמטריוס", 53 ) מסתבר, ששני השמות היו מקובלים. 

/ס !ססזסא־ / 2/7 1 > 61 ק 0 ו/ 5 , 41100 < .ן . 4 < 61 ? £101110 . 4 < -ע) 

. 76-86 ,*#ו? , 11-12 •קגן , 1935 , 0161 ע 1011011 ( 41 

£1 יךר י ן^• רינהךד — 1 .>ז 3 ן 11 ז 01 .מ — ( 1904 — 

1942 ). מראשי הגסטפו (ע״ע). ב 1922 — 1931 
שירת כקצין בצי־הסלחמה הגרמני והודה מתפקידו אחר 
סשפט־כבוד. ב 1932 הצטרף למפלגה הנאציונאל־סוציאליסטית 
ועלה עד מהרה בשורות ״פלוגות ההגנה״ (. 5 .$) של המפ¬ 
לגה. הי־ שימש בעוזרו של הימלד (ע״ע) במשטרת באוואדיה. 
מ 1934 ואילד ניהל הי' למעשה את הגסטאפו, וביו השאר 
היה אחראי לביצוע ההריגות ב 30.6.1934 (ע״ע גרמניה. עמי 
473 ). ב 9/10 בנובמבר 1938 אידגן את שרפת בתי־הכנסת 
בגרמניה ואת כליאתם של כ 20,000 יהודים גרמניים אמידים 
במחנות־דיבוז. ימים מועטים לאחר מכן יזם את גירושם של 
אלפי יהודים נתיני פולניה, שיישבו בגרמניה, אל הגבול הפולני. 

כשנכבשה פולניה ע״י הצבא הגרמני בסתו 1939 , תבנו 
הי׳ את גירושם של יהודי פולניה סן העיירות והכפרים ואת 
ריכוזם בגיטאות גדולים (לובלין. לודז, ועוד). במארס 1940 
ציווה על גירושם של יהודי העיר שטטין (הגירוש ההמוני 
הראשון מגרמניה הנאצית), ואחד נפילתה של צרפת ביד 
גרמניה באביב 1940 הקים בה הי' מחנות-ריכוז ליהודים 
המרובים, פליטי גרמניה וארצות אחרות, שמצאו מקלט 
בצרפת. גם רציחתם של המוני יהודים ברוסיה בקיץ ובסתו 
1941 בוצעה בהתאם לפקודותיו של הי׳. 

בשפטסבר אותה שנה נתמנה, נוסף על משרותיו האחרות. 
מושל בוהמיה ומודאוויה (ע״ע גרמניה, עט׳ 475 ), והנהיג 
בהן שלטון־אימים. ב 29.5.1942 זרקו אנשי המחתרת הצ׳כית 
פצצה על מכוניתו סמוך לכפר לידיצה ( 1.1:11.0 ׳ 15 ק" מ 
ממערב לפראג) והי׳ מת ב 4.6.1942 . השלטונות הגרמניים 
נקמו את הריגתו באכזריות: הרסו את לידיצה ורצחו או 
הגלו את בל תושביה. 

. 1953 , 5011111011 711101 7/10 ,? 1101111050 . 0 

א. מ. י. 


131 


הידדקון־הדאש — היווה, ג׳ון 


132 


דיייהלק![ הלאוט ( 1131115 ק־־ 0 ז 1 ) 7 ! 1 , סיור — מים׳ 

ן 1111 ן>£״ — ראש), בפאתולוגיה — הצטברות 
מרובה מדי של נוזל־המוח בתוך חלל-חגולגולת. הצטברות 
כזו נגרמת עפ״ר ע״י הפרעות בהתפתחותו של המות בעובר 
או ע״י דלקת של המוח או קרומי־המוח בתקופת ההריון, 



היררקוז־הראיט. חתך פצדזי בםודו: 
הרחבה עצומה של חררי־המוח 


ובשני המקרים מצויים סימני החי׳ ביילוד. ההפרעה ההתפת¬ 
חותית או הדלקתית סותמת את דרכי הזרימה הטבעית של 
הנוזל, הנוצר בתוך חדדי־המוח והזורם ברגיל לתוך החלל 
התת־קורי, המקיף את המוח ואת חוט־השדרה (ע״ע סח). 
מחמת סתימה זו נאגר הנוזל בחדרי־המוח, המתרחבים במידה 
יתרה, ומתוך כך נגרם לחץ חזק ומתמיד על עצמות־הגולגולת. 
הראש לובש צורה משונה: הקפו, שהוא בילד נורמאלי 35 — 40 
ס״מ, מגיע עד 60 — 80 ס״ם ואף עד 100 0 ״מ! המצח רחב 
ובולט ומכסה את העינים! הוורידים החיצונים של הגולגולת 
בולטים כמיתרים כחולים. הלחץ, הגובר והולך, משפיע אף 
הוא לרעה על התפתחותו של המוח, ובמקרים קשים עשוי 
אף לגרום לביטול פעילותו התקינה. הנוזל עלול ללחוץ גם 
על עצבי־הראיה, ובהמשך המחלה אורבת לחולים סכנת- 
עיוורון. במקרים קלים אין ההתפתחות השכלית נפגמת, 
ובעלי־הי׳ נמצאו אף בין גדולי־הרוח, כגון תלמהולץ (ע״ע). 
מנצל (ע״ע), ועוד. אבל ברובם של המקרים הבינונים 
והקשים התוצאות חן חמורות: הילדים אינם מתפתחים כלל 
או מפגרים בהתפתחותם הנפשית, ומהם שאינם מסוגלים אף 
ללמוד ללכת ולדבר ואינם מאריכים ימים. 

נסיונות שונים של ריפוי ההי' ע״י תרופות או אמצעים 
פיסיקאליים לא הצליחו! אבל בשנים האחרונות ניסו לתקן 
את המצב ע״י ניתוחים שונים במוח. מטרת הניתוחים: ניקוזם 
של חדרי־המוח ע״י צינורות מלאכותיים, שמטים את הנוזל 
מן המוח לחלקים אחרים של הגוף. כאחוז ניכר של המקרים 
היתה חתוצאה של ניתוחים אלה חיובית. 

מלבד ההי׳־מלידה בילדים מתגלית החיסמינת של ההי׳ גם 
בסבוגדים כתופעת־לווי של תהליכים פאתולוגייט מסויימיט 
במוח (כגון גידולים או מחלות דלקתיות במוח או בקרומי- 
המות), שמביאים לידי סתימת דרכי־הזריסה של הנוזל, 
במקרים כאלה אפשר לרפא את החי׳ ע״י טיפול כירורגי 
בליקוי הראשוני, בתנאי שהתיקון נעשה בעוד מועד — ז״א, 
ק-דם שנגרם נזק חמור למוח. 

וע״ע מה: מחלות. 

י. פר. 


ך ,יואל, וילין: — 11 ־־)\־ו 1 ז ג\ 11113111 ^ — ( 1794 — 1866 ), 
פילוסוף בריטי. לאחר ששימש כפרופסור למינראלוגיה 
( 1828 — 1832 ), היה הי׳ פרופסור לפילוסופיית־המוסר בקימ־ 
בריג׳ ( 1838 — 1855 ). ב 1841 נעשה הראש (■ 1 ־ 1351 ״) של 
־ 2 ־ 0011 ׳!"";■!ד וב 1858 סגן־הקאנצלר של האוניברסיטה. 
לספרו על המכאניקה — מס ־ 3115 ־ 1 * 1 * ץ:גז 0 ־ח!־ £1 ת.ת 
( 1819 ) 5 ־ 1 ת 113 ־־ 1 ל — נודעה השפעה מרובה על דרכי הלי¬ 
מוד במאתמאטיקה בקימבריג', חלקו של הי' גדול ביהוד 
בפריחת הלוגיקה האינדוקטיווית באנגליה באמצע המאה 
ד, 19 . הוא כתב את •תולדות המדעים האינדוקטיוויים״ (־ 1315 
.־ 1 ־ 5 ־־מ־ 1 ־ 5 ־' 111 ־ 111 ) 10 ־ 111 0£ 1017 ; 3 כרכים, 1837 ), 
שנועד לשמש הקדמה לחיבורו -־״()״ן ־ 111 0£ ׳(\ 1 קס 111105 ק 
.־ 1 ־ 5 ־־מ־ 1 ־ 8 ־ 111 ("פילוסופיה של המדעים חאינדוקטי־ 
ווייס״, 1840 : יצא בבסח מהדורות) ושהוא החשוב בחיבר 
רים על האינדוקציה,שנתפרסמו באותה תקופה.ג׳ון סטיוארט 
מיל (ע״ע), בספרו ,תורת-ד,הגיון הדדוקטיווית והאינדוק־ 
טיווית״ ( 1843 ). מתפלמס במקומות הרבה עם הי', אד בהק¬ 
דמה לספר זה מודה מיל, שבלא העזרה שקיבל מן הידיעות 
והרעיונות, הכלולים ב״תולדות המדעים האינדוקטיוויים" של 
הי׳, לא היה יכול לבתוב את ספרו. הי' מצידו השיב על 
טענותיו של מיל בספר: -־ 1 ־ 13111 ־־ק 5 *!זגג,״ 110 ־ 111 )ח 1 "ס 
1849 ,־ 1.081 01 111 ־ 5751 !' 1:11 ג . 51 .( ס־ ־־ 11 ־ 1 וגם ב-סא 
1 ו! 11 ! 073 ת־ 1 ות 11 ת 83 ־! 0 1 ״ 711 , שיצא 1858 . מיל הגיב על 

תשובתו של הי׳ במהדורה השלישית של "תורת־ההגיוך 
שלו, 1850 . 

היובךט, ולטר, ע״ע ולטר היוברט. 

היווד, ג' 1 ן — 1 ) 00 זות־ 11 מלס! — ( 1497 ״— 1580 ״), דרא- 
מאטורגן ומחבר מכתמים אנגלי. הי׳ חיה, כנראה, 

בנו של ויליאם היוור, השופט החוקר בקובנטרי ב 1505/6 . 
15193 הועסק כנגן ואח״כ כזמר בחצרו של ד,נרי 111 ז\. 

הי׳ היה קאתיולי וב 1540 היה מעורב בקשר־הנסל נגד 
הארכיבישוף של קנטרברי, תומס קרנמר (ע״ע), אד ב 1544 
חזר בו בפומבי מסירובו להכיר בשלטונה העליון של המלכות 
בכנסיה. בזמן מלכותה של מרי נהנה הי׳ מחסותה והקדיש 
לח את שירו הסאטירי־האלגורי על הדת, 1 )מ 3 ■ 1 ־ 1 ) 5111 ־ 5 ־ 1 * 
־ 11 ? ־* (״העכביש והזבוב״), 1556 . 

עם עלייתה של אליזבת על בסא־ד,מלוכה נשתנה היחס 
אל הי׳ מצד המלכות לרעה, וב 1564 , כשנתמנתה ועדה לשם 
השלטת חוק האחידות בפולחן־חכנסיה ()יז 11 ו 1£011 ״ 10111 ־^), 
עזב הי׳ את אנגליה ועבד לבלגיה, שבה נשאר עד מותו. 

תרומתו העיקרית לספרות האנגלית היא פיתוחו של 
.,מהזר,-הביניים״( 137 ? ־ 1 > 1111 ־ 1 ״ 1 ), שנועד להצגה בפני קהל 
נבחר בחצר-המלך או בבתי־המדרש למשפטים ( 01 5 ״״ז 
■ 315 .£). דיאלוגים דראמאטיים אלה, שיש להם עפ״ר אופי 
סטאטי, אינם בדרך כלל אלא ויכוחים על נושאים מסויימים: 
כל אחד סן הגיבורים קובע בתחילת המחזה את עמדתו כלפי 
הבעיה הנדונה, ושוב אין עמדה זו משתנית. אין התפתחות 
פסיכולוגית בטיפוסיו של הי׳! אעפ״ב הם דמויות חיות, ולא 
טיפוסים אלגוריים, באותם שהיו רווחים בשאר מחזות- 
הביניים! הי׳ גם שם בפיותיהם של גיבוריו את לשונו 
העסיסית, והגסה לעיתים, של העם הפשוט. 

לפעמים אין המחזה אלא בדיחה ממושכת אחת, כגון 
5 '? 4 ־* 0£ 137 ? ־לד ("המחזה על ארבעת הפ׳א־ים"), 





133 


דיוור, ג׳ון—דויוז, דלים מורים 


134 


בלא ציון תאריך, או ־־ 41 ־¥\ ־ 111 0£ ץ 12 ? 16 רד (,"פחזד. 
הרוחות״), 1533 ! אלא שתחת מסוד׳,-הבדיחה מסתתרת לפע¬ 
מים קרובות ביקורת סאטירית על תופעות שליליות בתחומי 
החברה וחדת, כאותה שאנו מוצאים ב־* 011211 [ 011211 [ 
31 ־־ 1 ? ־ 111 11311 [ 571 304 ־£׳< 7 \ ־ 111 ל־ז ,־[) 211 ( 111131 ("גלו 
ג׳ון הבעל, טיב האשד, וסר ראן הכומר״), 1533 . — בכמה 
מכתביו ניכרת השפעתן של סר תופאס מור, שהיה רודה של 
אשתו. — יצירתו היא חוליית־קשר חשובה ביו ר,"מחזות 
המוסריים״ וביו דראמת־האופי הלירית מתקופת אליזבת. — 
חי׳ היה גם מחברם של מכתמים הרבה, שרוכזו בקבצים 
אחדים. יצירותיו הדראמאטיות ( 5 ׳ 4 נ 111 מ¥\ ־ 01301211 ) פור¬ 
סמו ב 1905 בעריכתו של ג׳. ס. פארמר ( 1 ־ 01 ־ 21 ?). 

.א ; 1922 ,.// ./ / 0 //!ז ¥0 \ 11, 14}0 0x4 ש׳לל]ס 0 . 11 
. 1926 , 07-01710 ■( 10 ) 4 )' 7 

א. ה. ש. 

הילוד, וילים ךדל' — 04 ס׳ 15 ז 112 • 5 ־ 1311101141 ו 1 ;זי\ — 
( 1869 — 1928 ), מראשי תנועת־הפועלים באה״ב 
וממייסדי אירגין ה 14 ז,,/ ) \ ־ 111 0£ 3 ז־־ 101:1 \ר 111411511131 
(״פועלי־ד,תעשיר, של העולם"). בצעירותו היה פועל-מכרות. 
הלד־רוחו המהפכני נתעורר בו בהשפעת הסיוע, שהגישו 
השלטונות לבעלי־ד,מכרות במאבקם עם הפועלים. הי' לא 
מצא סיפוק באיגודים המקצועיים המתונים של ה 311 ־ 1 ־ 1 ־ 01 ,^ 
זסל 02 0£ 131100 ־ 4 ־? (ה״פדראציה האמריקנית של העוב¬ 
דים"), שחיו בנויים על יסוד התארגנות מקצועית (ולא 
תעשיינית־כללית). מפני־כן הטיף הי׳ במדינות־המערב של 
אד,"ב להקמתם של איגודי־פועלים, שכל אחד מהם יקיף את 
כל עוברי־ה,תעשיה במקוט־עבודח מסויים, כמקצועיים כבלתי- 
מקצועיים. איגודים אלה, שהורכבו בעיקר מן המהגרים 
החדשים, נפתחו לרווחה גם בפני הפועלים הכושיים. הי׳ 
ישב־ראש בוועידה המייסרת של אירגון "פועלי חתעשיה של 
העולם״ ( 1905 ) והוכר במנהיגו. השקפותיו היו קרובות 
לסינדיקליזם (ע״ע) הצרפתי, אך בניגוד לסינדיקאליסטים 
לא שלל הי' גם פעולה פאדלאמנטארית, אלא רק הזהיר 
ספני "שיתוף־פעולה" בין הפועלים השכירים ומעמדות אחרים. 
במלחמת 1914 — 1918 נקט עמדה פאציפיסטית קיצונית. 
ב 1918 הצטרף לקומוניסטים ונמנה עם מייסדי האינטרנאצ־ 
יונאל הקומוניסטי. את סוף ימיו בילד, בברד,"מ, שבה גם פת. 

-ו/ץ 5 10071 /^ 4771 ^ }ס '{ 5/114 0 ,. 7 מ . 7 מ . 1 40 ) 7 , 160 )ג 155€1 ז 8 .? 

. 1920 ,ו#/ו/ 0 // 4 

ד,יווד׳ תומם — [) 00 /י)׳,־ 11 11011136 ? — ( 0 1570 — 
1641 ״), פייטן ודראמאטורגן אנגלי. הי׳ התחיל את 
פעולתו בתיאטרון סמוך ל 1594 כשחקן ומחזאי ב״להקת 
האדמיראל", שהיתה בבעלותו של פילים הנזלו (ע״ע)־, כן 
היה חבר ב״להקת־הפלכה״ עד שזו נתפרקה ב 1619 ! אז 
הסתלק לזמן־מד, פן הבימה וכתב דברי שירד. ופרוזה (כגון 
"סנגוריה על השחקנים", "תולדותיהן של נשים", "היי המ¬ 
שוררים", ועוד). את המחזה הראשון שלו -ת־־לג ־זטס? ־ 111 

1X1 ־ 111531 ־[ 0£ 11 ־ 11 ^) 0011 ־ 11 ״ד 1111 ׳[,' : 3 0£ 1.0x140:1 ־ 118 

(״ארבעת השוליות מלונדון בין כובשי ירושלים״) — מהזה־ 
הרפתקאות רומאנטי ופסודו־היסטווי — כתב ב 1596 בשביל 
ד,נזלו, ומאז חיבר בקביעות פחזות וחזיונות ( 3x113 ־ 32 ?) 
שונים. לפי דבריו, השתתף (עד 1633 ) בחיבור 220 מחזות, 
ולאחר מכן, חיבר, ודאי, מחזות נוספים. אך מכל המתוות הללו 
ידועים כיום רק כתריסר! החשובים שבהם הם "אדוארר 


׳\ 1 ", ״בת־המערב הנאה״, ו״ר,אדיבות הרגתהי( 1603 ), הפוצג 
לפרקים אף בזמננו — מלודראמה מצויינת פחיי המעמד 
הבינוני, שבתיאור הווי־חחיים שלו הצטיין הי' ברוב מחזותיו. 

הי׳ ניהן בכשרונות מזהירים במחזאי: כוח־המצאה בלתי 
נדלה, בקיאות פרובה בלהטוטי הטכניקה הדראמאטית וגי¬ 
שה לבבית לנושאיו, ביהוד לאותם מחיי המעמר הבינוני. 
עם זד. שימש הי׳ אחד מן הגורמים להתנוונותה של הדראמה 
האליזבתנית המאוחרת משום שהפריד בקיצוניות בין העלי¬ 
לה המרכזית ועלילות־המשנה, לא פיתח כהלכה את ר,אפיים 
של דמויותיו ולא הקפיד על ליטוש הסיגנון של מחזותיו. 

. 1931 , 14 141 / 6 ^ 110 x 1/1 ז 2 >{ 7/0 ,.// . 7/1 ,>[יוב 1 נ) .^ 1 

ך,יןז, דיויד אהאן־ד - 5 ־ז 1 *״ 03314 £415,2x413 - 

( 1831 . לונדון— 1900 , שם),מפציא אנגלי-אמריקני. 

בגיל צעיר היגד הי' לאד,"ב. כאן היה תחילה פרופסור 
למוסיקה. ואה״ב — לפילוסופיית־הטבע, אך מ 1854 ואילך 
הקדיש את עצמו לניסויים פיסיקאליים. באוהד, שנה המציא 
את הטלגראף־המדפים, המוסר מברק באופן ישיר 
באותיוח־דפוס. וכן איחד את מכשירי השידור והקבלה למנ¬ 
גנון אחד, הפועל באופן סינכרוני! תוך 20 שנה הוכנסה 
המצאה זו לשימוש בכל העולם. ב 1877 חזר הי' ללונדון, 
וב 1878 הודיע לחברה המלכותית על המצאה נוספת: המיקרו¬ 
פון (ע״ע). אח״כ המציא את מאזני־ההשראה, מכשיר לבדיקת 
הרכבן של מתכות, המשמש — בין השאר — לגילוי מטבעות 
מזוייפים. מחקריו של הי׳ באלקטרומאגנטיות הכשירו את 
הקרקע לגילוי הגלים האלקטרומאגנטיים ולפיתות השידור 
האלחוטי. 

951 ,( 1900 ) 29 ,.£מ£ .• . 1 ־ 1 1 >מב 1014 ^ , 0 .£ 

א. ה. עו. 

ד,'חיק (החיק), יצחק — 1-1115118 15330 - ( 1876 , וסטינץ, 
על-יד קיוב — 1939 , פילארלפיה), חוקר בתולדות 
הפילוסופיה היהודית. הי׳ בא לאה״ב ב 1888 והתיישב בפילא־ 
דלפיה. בצעירותו היה נתון להשפעתו של שבתי מורים 
(ע״ע), רבה של העדה חספרדית־פורטוגיזית בפילאדלפיה, 
ואף התעתד להיות רב — רעיון. שהי׳ נטש בזמן לימודיו 
באוניברסיטה של פנסילוויניה, שבה הוסמך בדוקטור לפי¬ 
לוסופיה ב 1903 . ב 1898 — 1916 לימד עברית בקולג׳ על שם 
גראץ (בית־ספר להכשרת מורים בשביל בתי־ספר יהודיים) 
שבפילאדלפיה. ב 1911 הצטרף לפאקולטה לפילוסופיה באוני¬ 
ברסיטה של פנסילוויניה וב 1921 נתמנה בה כפרופסור. 

הי׳ למד גם משפטים (ואף הוסמך כעו״ד ב 1919 ) — מה 
שסייע לו בתרגומם של כסה ספרים בתחום הפילוסופיה של 
החוק מגרמנית לאנגלית, ביניהם ספרו של רוד 1 לף פ 1 ן 
ירינג (ע״ע): ״התכלית במשפט״. ב 1916 פירסם את עבו¬ 

דתו 117 ק 111050 ל? 10171511 001130731 }< 0£ 7 ־ 31181,11 . 3 . ("תולדות 

הפילוסופיה היהודית של יפי־הביניים"), שכללה סיכום 
מדעי שיטתי ומקורי של השתלשלות המחשבה הפילוסופית 
היהודית ביה״ב (יצאה במהדורות אחדות). הספר, הכתוב 
בכשרון מרובת, לא איבד את ערכו עד היום ( 1960 ). ב 1925 
נתמנה חי׳ כעורך חוצאת־הספרים של 111,110311011.1 ? 6171511 ( 



תומאש הי•) 



137 


היוזיין, יצחק — היוסטון 


138 



היוסטון. צי 5 ום סז האויר 


02 נז 1£ מ^£ס 7 * 8061 . ב 1929 — 1930 פירסם בהוצאה זו ממדורה 
ביקרתית על "ספר העיקרים" לר׳ יוסף אלבו, בצירוף תרגום 
אנגלי, מבוא והערות. אסופת מסותיו בברך אחד יצאה ב 1952 
בשם 5 ׳ל 83 צ£ 1 ב 1110 <: 1 ס 11110$ ק ("מסות פילוסופיות"), בעריכת 
מילטו! נאם (בח^ביא) ולאו שטראוס. 

ל. שטרוים[ 81121155 !,"על מפעלו של יצחק הוסיק׳/ ב״עיוך, 

11 [ 1951 ], עם׳ 215 ־ 223 ! י. ברגר, חכמת ישראל באמריקה, 

ספר השנה ליהודי אמריקה, עו, 1939 , 371-370 ! - 0 . 1 * 

,.// . 1 / 0 ת 1 ,$$נ 31 ־ג)$ ״ 1 1 ) 30 ת 1 ן 2.1 א 

. 01 צ- 11 ע .קין , 1952 

ה י !לט, מ 1 ר'ם הגרי — 1£11 *ש 1 ? עזתש 1£ ש:>ת 111 ! 1 \ — 

( 1861 , וינריג- [סארי! — 193 , סולזברי), משורר 
ומספר אנגלי. ז 1 י׳ לסד משפטים והוסמך כעו״ד ב 1891 , 
אך עסק בעיקר בכתיבה. ב 1895 פידסם שני ספרים על 
איטליה: עסססצסד £ ס ס!,, , 0,1 * £3,111 ("ביצורים מטוס־ 
קאנה") ד,..,תםחש, 1110 !ו;,(. 1 0£ ש 11 ך 435 ל 1116 " ("המסכה של 
פלורנסינים מתים״ — בחרוזים). בעקבותיהם באו ^״ 3 ;! $008 
008 טט 11 מ 1 ג (,שירים והרהורים") ב 1897 , ולאחר שנתיים: 
ץ 1131 0£ 18 שע 0 א £11116 (״סיפורים קטנים על איטליה״) — 
קובץ של סיפורים קצרים מלאים ענייו, שעלילתם מתרחשת 
באיטליה של יה״ב. לפירסום זכה הי׳ ביהוד ע״י ספרו 1116 
;־, 0 ־ £01 51 ש, £0 (״האוהבים ביער״), 1898 — סיפור־אהבים, 
שאף עלילתו מתרקמת ביה״ב. הי׳ נמנה עם אותם מסופרי 
התקופה הוויקטוריינית המאוחרת, שביקשו מפלט מן הבעיות 
המאטריאליסטיות והדתיות של זמנם באבירות הדמיונית 
וברומאנטיקה של זמנים עברו, מיצירותיו זכו להצלחה 


מרובה ביותר ץ<ז< 1-1 > 1 ו.- 3 טזו 1 >ע 1 ן,;£ ("ריצ׳ארד הדולאר). 
501131,1,1900 ' 0 ששס 3 > £116 (״ססרונה של המלכה״), 1904 — 
רומאנים היסטוריים, שגיבוריהם, ריצ׳ארד לב הארי ומרי 
מלכת הסקוטים, נתקבלו כרקונטטרוקציות חיות של דמו¬ 
יות היסטוריות. הי׳ כתב עוד סיפורים, מסות ושירים — בכלל 
זה פואמה סיפורית ארוכה, * £10 ט* £״ 3008 7116 ("שירת- 
המחרשה״), 1916 , שמתארת את חייו של החקלאי האנגלי 
מתקופת הכיבוש הנורמאנדי ואילך. במו־כן כתב זכרדנות, 
היוסטון (ת״זצסס!!), עיר בדרומה של אה״ב והגדולה 
בערי טכסאס 1 מגדולי הנמלים בעולם ליצוא של נפט 
וכותנה! מספד תושביה — יותר 600,0000 ( 1951 ). הי׳ 
יושבת במרחק של כ 65 ק״מ ממפרץ-סכסיקו על־יד גלוסט 1 ן 
ןע״ע), תעלה מלאכותית, שארכה כ 80 ק״מ ועמקה 10.5 
מ/ מחברת את הי׳ עם חים. בסביבתה שדות עשירים של 
נפט וגאז טבעי, וגם מרחוק מועבר אליה נפט בצינורות 
לזיקוק וליצוא למקומות אתרים באה״ב ולחוץ־לארץ. הי' 
היא צומת ל 6 קווים ארוכים של מס״ב, וספינותיהן של עש¬ 
רות חברות מבקרות בנמלה. נוסף על זיקוק־הנפט, מיוסד 
קיומה הכלכלי של הי׳ על תעשיות כימיות (חומצת גפרית, 
פיספאטים, כלור, סודה קאוסטית, כוהל), תעשיית צינורות, 
מכונות לשאיבת־נפט ולחקלאות, מספנות, ניפוי כותנה 
ועצירת שמן מגרעיני־כותנה, אריזת־בשר, שיסורי־פרות. הי' 
היא גם מרכז תרבותי חשוב: בה 3 אוניברסיטות, שבכולן 
כ 18,000 תלמידים ( 1957 ), מהן אחת לכושים ובה כ 3-000 
תלמידים. שנוסדה ב 1947 , בתי־נכות לאמנות ולמדעי־ 



139 


ה״וסטון—היז. רחרפודד ברצ׳רר 


140 


הטבע. — הי׳ נוסדה ב 1836 ונקראה על שסו של הגנראל 
סמיואל היוסטון (ע״ע) מווירג׳יניה. הישוב הסמוך, האריס- 
בדג, שנוסד ב 1823 , נבלע אח״ב בהי׳. 19000 גדלה הי׳ 
בקצב מהיר הודות לריבוי הנפט, המופק בסביבתה והסזוקק 
בתוכה. ב 1900 מנתה 44,633 נפש! ב 1920 — 138,276 ; 
ב 1930 — 1292,352 ב 1946 — 384,514 , ב 1950 — 596,162 .— 
בהי׳ כ 15,000 יהודים. יהודים בודדים יישבו בהאריסברג 
מתחילת ייסודה! ב 1860 נוסדה בהי׳ קהילת רפורמית וב 1889 . 
עם התיישבותם של יהודים ממזרח־אירופה בעיר — קהילה 
אורתודוכסית. 

באה״ב יש עוד כתריסר ישובים בשם הי׳. 

היוסשי[, ססיואל — 1101151011 82011101 — ( 1793 — 
1863 ), איש־צבא ומדינאי אמריקני. הי׳ היה בנו של 
קצין בצבא אה״ב. כשהיה כבן 15 עזב את ביתו במחה־בלאונט 
שבטנסי המזרחית, הצטרף אל האינדייניס השכנים וחי 
בתיכם שלוש שנים. 
בשנות 1813 — 1818 
נלחם תחת פיקודו של 
אנדרו ג׳קסון (ע״ע) 
נגדשבטיפאינדייניים 
עוינים.ב 1830 וב 1832 
התלונן לפני ג׳קסין, 
שהיה אז נשיא אה״ב, 
על סובני־השלטונות, 
שנהגו להונות את ה־ 
אינדיינים. בדצמבר 
1832 נשלה ע״י ג׳ק־ 
0 *ן לטכסאס כדי לעשות חוזים עם האינדיינים לשם הגנה על 
סוחרים אמריקנים. הי׳ נשתקע בטכסאס ונעשה כאן מנהיגה 
של תנועת המתיישבים האמריקנים. ששאפו להפרדתה של 
טכסאם ממכסיקו. ב 21,4.1836 ניצח את סאנטה אנה, הרודן 
של מכסיקו. על־יד נהר סן ג׳סינטי ( 200110 ( 520 ), והוכרז 
כנשיאה הראשון של רפובליקת טכסאס. משסופחה המדינה 
לאה״ב ( 1845 ) כיהן 14 שנה כסנאטור שלה בקונגרס האמרי¬ 
קני. ב 1859 נבחר כמושלה של טכסאם וב 1860/61 השתדל 
למנוע את הצטרפותה למלחמה נגד הצפון. משנכשלו מאמציו 
הודה ממשרתו( 1861 ). בל כתביו, ב 8 כרכים, יצאו ב 1938 — 
1943 . — על שמו נקראת העיר היופטון (ע״ע) שבטכסאס. 

, 1929 .נ ( 0 1 ( 11 ■ !״׳>!* 7750 .מ״) 1 ׳ן . 1 \ 

היורוז. יטת״ ( 1111101113110 ), האמצעית בחמש הימות 
הגדולות שבאמריקה הצפונית והשניה בהן על־פי 
גדלה. שטחה 59,600 קמ״ר! מהם 58.5% במחוז אונטאריו 
שבקאנאדה והשאר במדינת מישיגאן שבאה״ב, ארכה 
(מצפון לדרום) — 330 ק׳׳מ, רחבה — 193 ק״ס, גובה פני־ 
מימיה מעל פני-הים — 176 מ׳, עמקה המאבסימאלי — 215 
מ׳, גליל־מימיה — נ 188,000 קמ״ר, מחם ב% בקאנאדה. 
לימת־תי׳ יורדים המים ( 1 ) מיסת סאפיריור (= הימה העליו¬ 
נה) דיר נהר סינט מריז( 5 'צ 121 \ 52101 ) והתעלה המלאכו¬ 
תית סו סנט מרי ( 52111152101011121:10 ), שנחפרה נדי לאפ¬ 
שר לספינות לעקוף את המפלים שבנהר, ו( 2 ) סיסת־מישיגאן 
דרך מיצר סקינו! תם יוצאים ממנה לימת־אירי דרך נהר 
סינט קלך, ימת סינט קלר ונתר־דיטרויט. ימת הי׳ מסועפת 
יותר ס 4 הימות שכנותיה, ויש בה כמת איים קטנים. היא 
עשירה בדגה, והישובים שעל חופיה עוסקים. בין השאר, 


בדיג. מאמצע דצמבר עד תחילת אפריל היא קפואה, ומצו¬ 
יות בה סערות, שהן קשות לספנות; אעפ״ב מרובה בה 
תגועת־המעבר של ספינות מסיעות סחורות כבדות, בצו" 
בחל, פחם, אבן־גיר ותבואה. אין על חופי ד,י׳ אף נמל גדול 
אחד. החשובים שבבסליה הם פורס היורון שבקצה הדרומי 
(בצד של אה״ב), ופסולה סרקה (בצד הקאנאדי). מ 1958 
עוברות בימת־הי׳ ספינות־ים (ע״ע סט. לורנס, נהר־). — 
האירופי הראשון, שהגיע לחופי הי׳ ( 1612 ), היה הצרפתי 
אטין בדילה ( 811116 ). הימה נקראה על שם שבמ-ההיורונים 
האינדייני. ב 1668 הקים הנזיר הצרפתי ז׳אק מרקט () תחנת מיסיון בסו סנט מרי, כיום עיר במעבר 
מימת־סאפיריור לימת־הי׳. 

הין, :יצחק י&ךאל — 05 זב 11 201 -. 15 15220 — ( 1832 , 

צ׳סטר, פנסילוויניה — 1881 , ניו־יורק), רופא 
וסייר אפריקני־יהודי באיזור הקוטב הצפוני. הי 1 סיים 
ב 1853 את חוק־לימודיו ברפואה באוניברסיטה של פנסיל־ 
ודניה. ב 1853/5 השתתף כרופא במשלתת־גרינל ( 01-1112011 ) 
בפיקודו של א. ק. קיו (ע״ע). שיצאה לבקש את סר ג׳ון 
פרנקלין(ע״ע). שנעלמו עקבותיו; כשהספינה, שבה הפליגה 
המשלחת. נתקעה בקרח על־יד חופיה הצפוניים־מערביים של 
גרנלאנד ולא יכלת להמשיך בדרכה, ערך היז, בראש קבוצה 
מחברי המשלחת, במה מסעות במזחלות, שנהם גילה טרי¬ 
טוריות בלתי־ידועות. — היו הניח, שבאמור הקוטב הצפוני 
שמצפון לאמריקה קיים מעבר ימי, שאפשר לחצותו ממזרח 
למערב. ב 1860 יצא היז בראש משלחת, ששוגרה ע״י החברה 
הגאוגראפית האמריקנית, כדי לאתר את מקומו של מעבר- 
החציה. באביב 1861 הגיע לרוחב, שלא הגיע אליו שום אדם 
לפניו, אך ה,.מעבר", שהיז דימה למצאי. לא היה אלא 
תעלודקנדי. בסוף 1861 חזר לבוסטון, ולאחר מנן השתתף, 
כרופא בצבא־הברית, בסלתמת־האזרחים. ב 1869 ערך היז 
מסע שלישי, שבו סייר בחופיה הצפוניים־מערניים של 
גרנלאנד. — היז הוא מחברם של נמה ספרי־מפע. שנתחבבו 
בזמנם על קהל־הקוראיס ואף ניתרגמו לכמה לשונות. על 
שמו של היז נקרא חצי־אי בצפון־סערבה של גרנלאנד. 

ד,ין, ו׳חךםןויד בך^ירר — - 112 1 >ז 8100112 1 >זס£ז 0 ן 81111 

08 ׳< — ( 1822 — 1893 ), הנשיא ה 19 של אה״ב. היז 
פעל ס 1849 נעורך־דיו במדינת אוהאיו. במלחמת 1861 — 1864 
שירת בצבא־הצפון 
(ע״ע אה״ב, עם' 
176/180 ) והגיע לדר¬ 
גת גנראל. ב 1865 נב־ 
הר לקונגרס כציר 
רפובליקני. ב 1867 — 
1871 ושוב ב 1875/76 
כיהן כמושלה של מדי¬ 
נת אוהאיו. היז, שדגל 
במדיניות של מטבע 
יציב, מבוסם על זתב, 
נבחר ב 1876 לנשיאות 
של אה״ב מסעם המפ¬ 
לגה הרפובליקנית 
ברוב של "בוחר" אהד 
( 185 "בוררים [ע״ע 

ארצות הברית,עמי 189 י. נ. חי! 






141 


היז, רתרפודר פדצ׳דד — היזגפרג, ורנד (קרל) 


142 


רפובליקנים נגד 184 דמוקראטים). הוא השתדל לפייס את 
הדמוקראטים ע״י הוצאת היל־המצב ממדינות-הדרום המנו¬ 
צחות, אבל שמר בתוקף על יציבות־המטבע והשתמש שבע 
פעמים בזכות הוטו, כשהחלטות־ד,קונגרס סיכנו ■יציבות זו. 
במלחמתו נגד השחיתות במינהל, שפשתה בתקופת נשיאותו 
של גרנט(ע״ע),נכשל מחמת התנגדותם של חברי־מפלגתו.— 
יומנו ומכתביו (. 11 . 8 . 8 01 3 ממ* 1 4 ״ 3 ׳ 0130 ) פורסמו 
ב 5 כרכים ( 1922 — 1926 ). 

- £€4.0 . 1 .מ ; 1914 ,. 11 .א .א / 0 ־( 13 }!(• 7 ,! 1 ״נ! 1 |;עו .א . 0 
. 1930 , £0171108 ( 0 0<1£, /?. 8. //., 510X17X011 ־ 1 

לויזה. פאול — 5£ ע 11£ 3111 ? — ( 1830 , ברלין — 1914 , 
מינכן), משורר, מספר ודראמאטורגן גרמני. אביו 
של הי׳ היה בלשן ופרופסור באוניברסיטה של ברלין. אפו 
היתד, יהודיה, שגדלה בחוגים העשירים והמתבוללים של 
יהודי־ברלין, בדור שקם אחר מנדלסזון. לאחר שהוכתר 
כדוקטור לספרות מטעם האוניברסיטה של ברלין, נסע הי׳ 
לאיטליה, ורשמי ביקורו בה עוררוהו לכתיבת סיפורים בחרו¬ 
זים ו״נובלות" בפרוזה. הידועה ביותר בין האחרונות היתה 
1313 ( 1 ( 31 •!•!!*!',ד, 1853 . מסיפוריו הפיוטיים המרובים "ם 
ז־!׳וו 3 ךזז! 531 (.,הסלמנדרה״), 1867 , הוא המעולה שבסוג 
ספרותי זה¬ 

ב 1854 נקרא הסופר הצעיר למינכן ע״י המלך מאכסי- 
מיליאן מבאוואריה. כאן הצטרף לאסכולת הליריקנים, שברא¬ 
שה עמד עמנואל גיבל (ע״ע) ושעליה נסנו יוליוס גרוסה, 
היינריד לויטהולד, חרמן לינג, הגראף פון שאק ופרידריך 
בודנשטט. היה דמיון בין קבוצה זו ואסכולת הפרנס (ע״ע) 
בצרפת. כזו כן זו שאפה ל״אמנות לשמה", לשלמות־צורה 
יותר מלחידושים בנושאים עצמם. 

בשנות ד, 80 ור, 90 של המאה ה 19 הותקף הי' בחריפות 
ע״י הדיר העולה של הנאטוראליסטים הגרמניים על שהעדיף 
את היופי על האמת ופל שדן בנושאים זרים, וביחיד איטל¬ 
קיים׳ במקום לבחור בנושאים קשורים במאורעות החיוניים 
של גרמניה בימיו. חנאטוראליסטים נלחמו באותו זמן על 
חידושיהם של איבסן וזולה. ואמנם הדראסות של הי׳ לא 
יכלו להתחרות עם הדראמות של איבסן, וה,רומאנים שלו, 
ואף הטובים שבהם, 11 :>¥(■ ■ 1 ־( 1 ת £1 (,ילדי העולם"), 

1873 ו־ 341£5 ז 3 ? ו״ 1 (״בגן־ד,עדן״), 1875 , לא יכלו להתמודד 
עם הרומאנים של זולה. אד ב 1910 , כשקיבל את פרס-נובל 
לספרות — המספר הגרמני הראשון, שזכה לכך — שבך 
הפולמוס נגדו. דברי הליריקה הטהורה וה״נובלות" שלו 
בפרוזה ובשירה נעשו נכסי־קבע של הספרות הגרמנית. 

מחזהו של הי', 53101110115 ) 11 ) ¥111311 ! £!ם, ניתרגם לעברית 
ע״י ש. ל. גרדון בשם ״שולמית או חכמת שלמה״ ( 1896 ). 

ם. ל. 

היזנבך״ אוגוסט — £10 < 11£13£111 ] 3118115 ! — ( 1869 — 
1930 ), ביזאנטיניסטו גרמני. פעולתו המדעית של 
הי', שהיה פרופסור בווירצבורג ( 1908 ) ומינכן (ס 1910 ), 
כללה את הוצאת חיבוריהם של הסופרים הביזאנטיים בלמידס 
( 1896 ), גאורגיום אקרופוליטס ( 1903 ), מסאריטם ( 1922/3 ) 1 
כמו־בן עסק בפירסום פאפירוסים מאוסף-מינכן, בבלשנות 
(בעיקר בדיאלקטים של היוונית החדשה) ובתיאורים כוללים 
של ההיסטוריה הביזאנטית! היה גם אחד מן המייסדים של 
ה) 1£ ־ 50111 ) 261 1111£011£ ] 2311 ע 8 . עניין מיוחד עורר ספרו על 
כנסיית־הקבר ( 1908 . 011£ ז 1 ) £11 ] 05 ק 3 ! . 11 €ו 01 י 11 ) £31 ! 0131 ), 


הכולל חקר המקורות הספרותיים לכנסיות, שהוקמו לסי צוו 
של הקיסר קונסטאנטינוס בקושטה ובירושלים. הי' תרם 
הרבה להבנת הנוסח של המקורות הנזכרים (בעיקר אוזביום; 
"חיי קונסטאנטינום")! ובכללם המקורות של הסינקרטיזם 
הקונססאנטיני, שגרם. לדעתו של הי', להקמת כנסיית-הקבר 
מעל למערה מקודשת לאדוניס (תמוז) באיליה קאפיטולינה. 
הואיל והי׳ לא ביקר מעולם בירושלים, היתד, עבודתו משול¬ 
לת בסים ארכאולוגי. 

היזנן.רג. וךנר <כןךל) — -!״*״מ ( 1 ־ 31 ^) )£״•״¥! 

?•״נ) — (נו׳ 1901 , דיסבורג), פיסיקן גרמני. ד,י¬ 
למד באוניברסיטות של מינכן וגטינגן והיה מתלמידיו של 
א. זומרפלד (ע״ע). מ 1927 שימש פרופסור לפיסיקה עיונית 
בליפציג, מ 1941 — בברלין ומ 1946 — בגטינגן. ב 1932 
הוענק לו פרם־נובל בפיסיקה. 

הי׳ נחשב לאחד 
מאבותיה של תורת־ 
האטום החדישה(ע״ע 
אטום), ויחד עם בורן 
(ע״ע) ויורדו—למעצ¬ 
בה של מכאניקח־ 
הקוואנטים (ע״ע 
קונטים).ד,וא בנה את 
שיטתו במדע על 
הדרישה, שאיו להכ¬ 
ניס למשוואות של 
הפיסיקה גדלים שאי¬ 
נם ניתנים להסתכלות, 
ולפיכך איו להכניס 
לתורה האטומיסטית 
גדלים כגון מסילת הא¬ 
לקטרון , , מהירותו, וכד׳ 
שהיו יסוד לתורת־ 
האטום של בור(ע״ע). 
הי' פיתח שיטה מאתמאטית לניסוח המציאות התת־אטומית, 
שאינה משתמשת אלא בגדלים ניתנים למדידה ישירה, כגון 
התדירות והעצמה של הקווים הספקטראליים הנפלטים ע״י 
האטום. שיטה זו, המבוססת על חשבון המטרי צ 1 ת 
(ע״ע), מתגלמת במכאניקת־הקוואנטים. שבאמצעותה הצליח 
הי' לסשב את ערכיהם של גדלים שונים בתופעות פיסיקא¬ 
ליות, שתורתו של בור לא יכלה להסבירם. ב 1927 קבע הי׳ 
את "פקרון־הרפיפות", הנובע מן הקוואנטיזאציה של מצבי־ 
האטום והקובע, שבתופעות אטומיסטיות מוגבלת מטבע 
המציאות אפשרות הדיוק במדידה של גדלים קומפלמנטא- 
דיים, בגון המקום והתנע של אלקטרון, או האנרגיה של 
מצב ואורך זמן־קיומו. עקרון זה נעשה יסוד הגישה הסטא־ 
טיססית של הפיסיקה החדישה. ועם זד, השפיע השפעה ניכרת 
על זרמים מסויימים של פילוסוסיית־הטבע של זמננו, וביחוד 
על משבר הסיבתיות ד,אפייני לה. הי׳ עצמו הירבה 
לעסוק בפילוסופיה־של־המדע — גם בצורת פופולאריזאציד, 
מוצלחת —, כשהוא נוקט עמדה זהירה ושקולה לגבי המס¬ 
קנות ההכרתיות והאינטולוגיות, שניתן להסיק מהשגי מדעי- 
הטבע (ע״ע דטרמיניזם! סבתיות). 

משאר השגיו של הי׳ — גילוי שתי הצורות של מולקולת- 
המימז (אורתו־ ופארה־מימן), שמציאותן מתחייבת מתורתו 



זרנר ךו*ן;בדג 



143 


היזנגרג, ורנד (קרל) — היטלר, אדולן! 


144 


האטומיסטית (ע״ע סימן). אחר גילוי הניטרון. (ע״ע) ע״י 
צ׳דוויק ב 1932 . הניח הי׳ ראשון את הרכבם של הגרעינים 
מניטרוגים ופרוטונים (ע״ע אטומי. גרעין. עמ ׳ 499/500 ). 
כן תרם תרומות חשובות לחקר הקרינה הקוסמית, המאג- 
נסיות והעל־מוליכות החשמלית. 

הי׳ היה מאנשי־השם המועטים בין הפיסיקנים הגרמניים, 
שנשארו בגרמניה גם בתקופה הנאצית. עמדתו לשעבר כלפי 
המשטר הנאצי אינה ידועה בבירור. עכ״פ נמנע מלהשתתף 
בהכנות ליצירת פצצת־אטום גרמנית בימי מלחמת־העולם 11 . 

א. אל. 

היטוךף, י 1 הן וילהלם " 1 ־ 101 ! 111 11116101 ^ 0113011 ( 

( 1824 , בון — 1914 , מינסטר), פיסיקן גרמני! חוקר 
בשדה האלקטרוכימיה. הי׳ היה מ 1847 עד 1889 פרופסור 
לפיסיקה 'וכימיה במינסטר. הוא חקר את נדידת היונים 
ושינויי ריכוזיהם באלקטרוליזה (ע״ע) וקבע את "מספרי־ 
ההעברה״, שנקראו על שמו. כן חקר — יתד עם י. פליקר 
( 11101141 ? .!) — את התופעות החשמליות בגאזים קלושים, 
בנה שפופרת מיוחדת לחקירות אלו ("שפופרת־הי") והיה 
הראשון, שקבע את תכונות הקרניים הקאתודיות: התפשטותן 
בקו ישר, פעולת החום והנהירה שלהן. וכן הסחתן ע״י 
מאגנס. מפתו "על נדידת היונים מסן האלקטרוליזה" נחשבת 
לחיבור־מופת בפיסיקה. 

,( 65 . 21 -*מז* 5 /: 4 ק־ £0 ־ 4 ז>/£ ./ . 2.1 ) .// . 12 ./ , 15 ) 1 חל> 1 !זז\•. . 2 
. 1924 ..// , 11 ) 111 ) 1 (;>$ . 6 ; 4915 

היטלר׳ אי 1 לף — 40111111141 ( 7 — ( 20 באפריל, 1889 , 
בראונאו, אוסטריה העילית — 30 באפריל, 1945 . 

ברלין). דודן גרמני! האחראי הראשי למלחמת־העולם 11 
(ע״ע) ולשואה (ע״ע), שבאה על יהודי אירופה. 

מוצאו. נעוריו 
ונדודיו של הי׳. אביו, 
ששמו הפרטי חיה אלויז 
(!! 10 *), נולד מחוץ לני¬ 
שואים ונשא את שם- 
המשפחה של אמו. שהי¬ 
תר, תופרת. שיקלגרובר 
(ז 0 נ 111 ז 1118 :; $0111 ), כש¬ 
היה אלויז בן 5 , נישאה 
אמו לטוחן האלמן יוהאן 
הידלר (ז:> 111041 ) או 
היטלר (ז 10 )ד> 1111 ומכאן 
:נ 10 ] 141 ), ובגיל 35 קיבל 
אלויז את שם־המשפחה 
של אביו חורגו. מתחילה 
היה אלויז סנדלר, ואה״ב 
פקיד-מכס אוסטרי נמוך. 
אשתו הראשונה היתה זקנה ממנו ב 14 שנה. אחר מותה נשא 
אשד, שניה, שילדה לו שני ילדים, מהם אננלה. שנולדה שלו¬ 
שה חדשים אחר נישואי־הוריה. אחות חורגת זו של הי׳ היתה 
האדם היחיד ממשפחת־הוריו. שהי' קירב אליו, ולא עוד 
אלא שבתה גלי ראופל או ראובל היתד, פילגשו ונמצאה 
מתה ב 18 לספטמבר 1931 בדירתו של הי' לאחר שהתאבדה 
או נרצחה על־ידיו בזעמו. שלושה חדשים אחר מות אשתו 
השניה. נשא אלויז את קלארה פלצל, בת ה 23 , מי שהיתה 
עוזרת־בית שלו בחייה של אשתו הראשונה. קלארה ילדה 


לאלויז חמישה ילדים, שמהם נשארו בחיים שנים: אדולף, 
שאביו היה בן 50 כשנולד ואמו בת 28 , ופאולה, שנולדה 
ב 1897 . משבעת ילדיו של אלויז נולד אחר (בנה של אשתו 
השניה) לפני נישואיו ושנים נולדו חדשים אחדים אחר נישו¬ 
איו. אלויז היה בעל אופי קשה, נוח לכעוס ואלכוהוליקן. 
הוא מת ב 1903 , כשאדולף היה בן 13 . האם מתה ב 1907 . 
כשני הדודנים הגדולים האחרים של התקופה, מוסוליני 
וסטאלין, היה אף הי׳ בן למשפחה עניה, נתותת־דרגה, והח¬ 
ייתם בילדותו. 

ב 1900 — 1905 למד הי׳ בבית־ספר ראלי בלינץ ( 1 , 1112 ), 
שלשם נשלח ע״י אביו, וכאן שמע לראשונה את האופרות 
של ריכארד ואגנר. הוא לא הצטיין בלימודים, פרט לשרטוט. 
ציור. מוסיקה והיסטוריה, וגם לא סיים את בית־הספר — לפי 
עדותו. משום שחלה. לימים, כשהגיע הי׳ לשלטון. ביקש 
לבנות את לינץ מחדש (ע״פ דוגמת בודאפסט) ולהפכה לבי¬ 
רת אוסטריה. עד 1907 חי הי' בלינץ. ב 1907 — 1913 ישב 
בווינה, ללא קרובים וידידים, ללא מקצוע, וללא תכנית לחייו. 
הוא ניסה להתקבל כתלמיד באקאדמיח לאמנות, אך נכשל 
בזה, והוצרך להתפרנס מכל הבא ליד: ממכירת תמונות של 
ציירי־רחוב, מציוד מודעות ושלטים. מגדיפת שלג, מעבודת־ 
בניין, כשוליה לבנאי ובצבע. הוא נזקק לתמיכתה של אחותו 
החורגת, וב 1909 אף הוכרח לדור בבית-מחסה למחוסרי־בית. 
נראה, שלא נוצר למלחמת יום־יום על הקיום; לא הסתגל 
לעבודה קבועה. הירבה בקריאה וחי חיי נזיר: לא עישן, לא 
שתה, היה צמחוני, התרחק מנשים (בגדולתו, כשהשפעתן 
עליו היתח אפסית, אהב את חברתן). היתד, בו תערובת של 
מרץ, בטלה ומרירות, — מרירות זו, ששרשיה היו נעוצים 
בלא ספק בתקופת־ילדותו (חייו בבית אביו השתיין), שגברה 
בתקופת־נעוריו (עם יתמותו וכשלונותיו בבית־הספר), הפכה 
בווינה — עם ריבוי אכזבותיו ומלחמתו הקשה על הקיום ועם 
הניגוד שבין שאפתנותו ועניו ובין חיי־הפאר שראה סביבו — 
לרוש־פתנים, שמילא את כל נפשו. שנאה עזה פעפעה בו 
לחברה הסובבת אותו; הוא ביקש אשמים לכשלונו — 
ביקש ומצא. 

בווינה, "העיו״הזונה" לפי הגדרתו. הבירה של הקי¬ 
סרות ההאבסבורגית, העיר האריסטוקראטית. הקוסמופוליטית, 
שכללה אוכלוסיה יהודית ניכרת בכסותה ועוד יותר באיכותה 
ובהשפעתה החזקה על הכלכלה, העיתונות, האמנות והתנועה 
הסארפסיסטית — התגבשה תפיסת־עולמו של הי׳, שהשלילה 
היתה מרובה בה על החיוב. היתד, זו תפיסת־עולם מבוססת 
על הנחת עליונותו של הגזע הצפוני־הארי. על פאן גרמניות 
ועל שלילה של המונארכיה, של הליבראליזם. של האריס־ 
טוקראטיה, של הגזע הסלאווי ועל כולם — של היהדות. את 
המציאות האוסטרית — שלטון בקיסרות ע״י מיעוט גרמני 
של 35% על רוב סלאווי בעיקרו — השתדל אח״ב הי׳ 
להגשים באירופה כולה. פאן־גרמניותו של הי׳ היתר, חדורה 
בהכרת הניגוד. העובד כחוט השני בכל ההיסטוריה הגרמנית, 
בין גרמניה הדרומית־מערבית לבין גרמניה חצפונית־מזרחית. 
בין גרמניה הקאתולית לבין גרמניה הפרוטסטאנטית. סיסי 
פרידריך הגדול התבטאו ניגודים אלה בהתחרות בין אוסטריה 
ובין פרוסיה על השלטון בגרמניה כולה. סיכסוך זה הטביע 
את חותמו על פעולתם של פרידריך וביסמארק — ואחריהם 
על פעולתו של הי׳. בסיפוחה של אוסטריה לגרמניה השלים 
הי׳ מה שהתחילו בו שני קודמיו. פרידריך היה הגיבור 
ההיסטורי היחיד, שהיה אהוב על הי׳ — פרידריך, שלא חי 



145 


היטל •, אדול! 


146 


חיי־משפחה, נלחם יחיד נגד קואליציה ויצא מנצח לאחר 
שעמד על סף־ד,התאבדות. הי׳ למד לקח מכל אחת משלוש 
המפלגות האוסטרו־גרמניות, אע׳׳פ ששלל את הסוציאל־ 
דמוקראטיה המארכסיסטית, שבראשה עמדו יהודים, קיבל 
סמנה את הלשון המשותפת שלה עם ההמונים. סגאורג פץ 
שנרד (ע״ע). מייסד התנועה הפאן־גרמנית האוסטרית, קיבל 
הי' את שנאתו להאבסבורג, את האנטישמיות ואת תכנית 
.,גרמניה הגדולה". חי׳ ראה כמה פגמים בתנועת שנדר: 
זילזולה בבעיות־החברה, יחסה הרשלני להמונים, ביזבוז 
מרצה במלחמה פארלאמנטרית ואי־גמישותה ביחס לכנסיה 
הקאתולית. הי׳ העריץ את קרל לואגר (ע״ע), מייסדה 
ומנהיגה של התנועה הנוצרית־ו,סוציאלית, משום שידע, 
לדעתו, להקים תנועה המונית ולראות את בני־האדם כפי 
שהם. אבל הי' לא גרם את האנטישמיות של לואגר שהיתה 
מבוססת על דת ועל כלכלה. האנטישמיות של הי׳ היתה 
מבוססת על עקרץ־הגזע ועל יחסי־הברה. 

את יחסו השלילי לאוסטריה, וביחוד לווינה. ביטא הי׳ 
בשני מעשים: ( 1 ) ב 1912 עבר למינכן! ( 2 ) באותה שנה 
הגיע לגיל של שירות בצבא וסירב לחוור לאוסטריה לשם 
מילוי חובתו הצבאית! לפי דבריו, לא רצה לשרת בצבא, 
שבו עלול היה לעמוד שכם אחד עם חיילים צ׳כיים ויהודיים. 
חדור שנאה לאוסטריה מולדתו, המיר אותה הי' בגרמניה. 

במינכן, עיר־האמנים, התפרנס הי׳ בעיקר כפועל־בניין 
ובצבע. הוא הידבה לבלות את זמנו בבתי־קפה ובתי־מרזח, 
שבהם בלע עיתונים לרוב והתווכח על ענייני־היום. בצעירותו 
ובאלמונותו עשה הי , רושם של יוצא־דופן. זמנו עבר בווי¬ 
כוחים שאיו להם סוף על ענייני־פוליטיקה. כבר אז היה 
חדור בעקרונות של תורת־הגזע, שבה היה הוגה בחשאי. 
כבר אז היה הי׳ מתפרץ פעם בפעם בביקורת חריפה, 
פראית ומלאת־לעג. 

ה מלחמה. עם התפרצותה של מלחמת 1914 התחילה 
בשבילו, לפי עדותו, תקופה חשובה. לפתע מצא תוכו לחייו. 
פנים אל פנים מול מלחמה אדירה, נעלם בבת אחת העבר 
האפור. הי׳ "מודח להשגחה העליונה, שאיפשרח לו לחיות 
בתקופה הרואית". המלחמה נתנה לו את ההזדמנות לא רק 
לבטא את קנאותו הלאומית, אלא גם למחות מן הזיכרון את 
כשלון שש שנות־חייו, שקדמו לה. כשפרצה המלחמה, שוב 
הפגין הי׳ את שנאתו לאוסטריה. אין הוא חוזר בתחילת המל¬ 
חמה למולדתו כדי להתגייס בצבאה, אלא מתנדב הוא לצבא־ 
באוואריה הגרמני. הי׳ שירת במשך כל תקופת־המלחמח 
בחזית הצרפתית בגדוד־רגלים, כרב־טוראי (זפ)סז£פ 0 ) 
ומקשר. מגדוד זה, שמנה כ 00 ( 34 איש ושהשתתף בנסיון 
לפרוץ דרך אל הים בסתיו 1914 , נשארו בחיים כ 500 , והי׳ 
בתוכם. ב 7 באוקטובר 1916 נפצע ברגלו בקרב סוס, אך 
חזר לחזית במארס 1917 . את״ב השתתף בקרב ארס (ע״ע) 
ובקרב השלישי של איפר (ע״ע). אור ל 14 באוקטובר 1918 
הורעל הי' בחתקפת־גאזים ולקה בעיניו. לא פעם היו חייו 
תלויים לו מנגד, הן כחייל מן השודד, במלחמה והן כרודן. את 
דבר הצלותיו. היה נוהג לזקוף — יתכן, שהאמין בכך — על 
חשבון ההשגחה העליונה. בדצמבר 1914 הוענק להי' אות- 
הכבוד הצבאי הגרמני "צלב־הברזל" מדרגה שניה ובאוגוסט 
1918 — "צלב־הברזל" מדרגה ראשונה. נוסף על אלה זכה 
לאותות־הצטיינות באוואריים. מצלב־הברזל לא נפרד הי' 
בהופעותיו הפומביות כשחיה שליט יחיד. הי׳ ציין אח״ב 
את שירותו בצבא כיסוד למוצקות אפיו, כושר-ההחלטה שלו 


ועמידתו על דעתו. ההברות, המשמעת וחיי־הסער בחזית 
נראו בעיניו מושכים יותר מן החיים התפלים, המשעממים 
והסרי־המטרה של תקופת־השלום. באה שביתת־הנשק והוא 
מוכה-סנוורים. בבית־חולים צבאי על־יד שטטין. הוא פוגש, 
לפי עדותו, את שביתת־הנשק בבכי. בפעם הראשונה מאז 
מות אמו. 

סיום המלחמה במפלה גרם להרף, לזעזוע נפשי עמוק לא 
רק לחי׳ בלבד, אלא אף לעם הגרמני כולו. במחצה הראשונה 
של 1918 עמדה גרמניה על שיא ההצלחה במלחמה. שלום 
ברסט־ליסובסק (ע״ע) חיסל את סכנת המלחמה בשתי חזי¬ 
תות ; הצבא הגרמני יכול היה עכשיו לרכז את כוחו בחזית 
המערבית. ולפתע מפלה. הממשלה והפיקוד הצבאי הגר¬ 
מניים לא הכשירו את דעת־הקהל הגרמנית להכרת המציאות 
לאמיתה. הי׳ התאושש עד מהרה והתחיל רוקם את האגדה, 
המשוללת גרעין היסטורי, על המפלה הגרמנית. בהתאם 
לאגדה זו, שנתקבלה ברצון ע״י רובם של הגרמנים, היתד, 
כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918 כישלון פוליטי ולא 
מפלה צבאית: הצבא הגרמני לא ניגף מעולם. המפלה היתד, 
בעורף ולא בחזית! גרמו לה האריסטוקראטיה הרקובה 
עם הקיסר בראשה, הממשלה בפיקפוקיה והיסוסיד" הרוב 
הסוציאל־דמוקראטי, הדמוקראטי וחקאתולי ברייכסטאג. ועל 
כולם — היהודים, כמובן. 

״החבר השביעי״ ( 1919 — 1923 ). כשהבריא מפצעיו 
חזר הי׳ למינכן, שבה שלטו, בחדשים הראשונים אחר 
המלחמה, ממשלות־מעבר (מתחילה סוציאל־דמוקראטית ומיד 
אחריה— קומוניסטית),שבראשן עמדו היהודים האינטלקטו¬ 
אלים •הקוסמופוליטים הקיצונים איזנר, מיזאם, לוינה, טולר 
ולאנדאואר. התוצאה הבלתי-ישירה של תקופח זו היתה, 
שמינכן. עיר־האמנות הליבראלית, הפכה למרכז הלאומנות 
הגרמנית והאנטישמיות. בלא שהסכים לחזור למצבו מלפני 
המלחמה, קשר הי׳ קשרים עם הקצונה הגרמנית, ושירת 
בפיקוד הגלילי הבאווארי כתעמלן וכבלש. הי׳ קיבל אז, 
לדבריו, את ה״החלטה הגורלית של ימי חייו״: הוא הצטרף, 
כחבר השביעי, ל״מפלגת־הפועלים הגרמנית" ( 11150110 ״:ו 11 ). הי׳ היד, חדור 
ביחס של בוז לכל דבר, שאינו גרמני. יש לחסל את "עיקרי 
89 ״, כלומר, עיקרי המהפכה הצרפתית, שהטיפה לשוויון בין 
בני־האדם. האנושות מחולקת לשלושה חלקים: ( 1 ) הגזע 
הארי, ובראשו הגרמנים, שהם סלתה של האנושות, יוצרי 
תרבותה; ( 2 ) היפוכם — היהודים, שהם הווסי־תרבות 
ומהווים את השלילה הגמורה באנושות; ( 3 ) שאר בני- 
האדם. שהם טיפוסי-מעבר מן הטוב המוהלט, שהתגלם בגר־ 
מניות, לרע המוחלט, שהתגלם ביהדות. הסלאווים מתקרבים 
מצד השלילה שבהם לאחרונים. הגרמניות הקדומה מקורה 
בצפון, על גדות הים הבאלטי, ולעומת זה היהדות מקורה 
בדרום, על גדות הים התיכון. תקופתנו היא התקופה של 
תחיית הגרמניות ומפלת הנצרות, שהיא יהודית במקורה. 
הי׳ הציב לו לפטרה להחיות את "הרייך הראשון" של יה״ב, 
כשגרמניה שלטה על רובה של אירופה — הרייך, שחוסל ע״י 
מלחמת האפיפיור בקיסר. האפיפיורים הבשילו אח גירמונם 


של האיטלקים. ביהוד את השפעתם של הלאנגובארדים. הי׳ 
שאף לגרמן את הסקאנדינאווים, ההולאנדים והפלאמים, 
ואפשר, אף את האנגלים. 

הי׳ היה טבור, שהפאן־סלאוויית היא אמצאה של האס¬ 
כולה הפאן־סלאווית. הבולגארים אינם סלאווים, אלא פינים. 
בקרב העמים הסלאוויים יש יסודות גרמניים, שיש להחזירם 
למקורם. הי' היה חדור שנאה לשלושת העמים הסלאוויים 
הגדולים: הצ׳כים, הפולנים והרוסים, ביהוד מאחר ששלושה 
אלה עמדו למכשול בדרך הפאן־גרמניות. מיד לאחר שנרצח 
הידריך (ע״ע) ע״י פאסריוטים צ׳כיים, זמם הי׳ את הגלייתם 
של כל הצ׳כים מבוהמיה. אח״ב הסתפק בתכנית של עקירת 
הלשון הצ׳כית סן השימוש הספרותי והמדעי והפיבתה לניב 
של פשוטי־העם בבוהמיה ובמוראוויה. את הפולנים נתכוון 
הי׳ לרכז באיזורי קראקוב ולובלין ולהקיפם ב״מחיצת־ברזל 
גרמנית". את רוסיה ביקש להפוף ל״שטח־מחיה" ענקי. 
תקומנה ברוסיה אחוזות גרמניות, שהסלאווים יהיו בהן עבדים. 
יש להפסיק את ההתפתחות הרוחנית של הסלאווים ע״י פיחוה 
אמונות־הבל, איסור חינוך ובד׳. אין להשמיד את הרוסים 
המרובים, בדומה למה שיש לנהוג ביהודים, מאחר שהאדונים 
נזקקים לעבדים. הי' התנגד לדעתו של א. רוזנברג, שיש לנצל 
את הניגודים הלאומיים במזרח אירופה, לקומם לרוסיה את 
הלאומים המשועבדים (ע״י הבטחת חירות ללאומים אלה) 
ולנצל אח שנאתם של הרוסים גופם למשטר הסובייטי. הי׳ 
התנגד לתכנית רוזנברג, מאחר שמטרת הפאן־גרמניוח לא 
היתד" לדעתו, שחרורם של עמי רוסיה, אלא שיעבודם 
וניצולם הגמור. 

שנאתו ליהודים היתד, קשה מכל שאר שנאותיו והיה לה 
אופי פאתולוגי מובהק. אך מצד ההלכה לא הירש הי׳ דבר 
אף באנטישמיות. בווינה, שבה עברו ימי־הבתרות שלו, היחה 
האנטישמיות סהלה ציבורית מקומית מאז. אין הי׳ מבסס 
את שנאתו ליהודים על עובדות, אלא על רגשות — ועל 
הזיות. ההיסטוריה האנושית היא, לדעתו, מלחמה בין הגזע 
הגרמני לבין הגזע היהודי, והוא, הי׳, נועד להביא לנצחון 
הראשון, שהוא הטוב, על האחרון, שהוא הרע. אין היהודי 
תופעה שלילית חלקית, אלא מוחלטת. היהודי חודר לכל 
מקום, אינו מושפע מקשיים אקלימיים, כפולאריים וכטרו־ 
פיים. הי' שנא את המודרניזם באמנות, ביוון שראה בו ביטוי 
של הרוה היהודית. היהודי מהווה את הפורנוגראפיה והזנות 
באמנות ובחיים בכלל. היהודי יצר את העיתונות הקוסמופו¬ 
ליטית כמכשיר נגד הגזענות והלאומיות. היהודי מנצל את 
ההמונים ע״י הקאפיטאליזם מזה והמארכסיזם מזה. היהודים 
גרמו ל״התממזרותה" של אירופה באמצעות הנצרות, הליב¬ 
ראליזם, הדמוקראטיה והמארבסיזם. רומי. שבעיניו של הי׳ 
היא תופעה מדינית אידיאלית. נפלה באשמתה של היהדות, 
שהתגלמה בנצרות. אסור, שלדת — כלומר, לנצרות — תהיה 
השפעה על המדיניות מאחר שהדת היא, ראשית, מושג יהודי, 
ושנית — ראקציוני. הבמרים עם אמונות־ההבל שלהם טובים 
ל זשי־הבפר" בלבד. 

השקפותיו של הי׳ על הדת בכלל והנצרות בפרס אינן 
אלא וולגאריזאציה של דעות ניטשה. הנצרות היא דת של 
"עמק הבכא" והיא מביאה את האדם לידי פחדנות. היהודים 
מנסים להפוך את אירופה לקוםמ(פוליטית (ע״י טשטוש 
האופי הלאומי המובהק של רוב חלקיה) ועם זה ל״משוללת 
היסטוריה", בדומה למה שהיו הארצות הקולוניאליות. כבר 
עלה בידם להתגבר על יסודות לאומיים שונים — תחילה 


153 


היטלי, אדולן* 


154 


בקיסרות האוסטרית ואת״ב ברוסיה. הבולשוויזם — ביטוי 
להשתלטות היהודים על רוסיה, שלפני המהפכה שלטו בה 
הגרמנים. היהודים השתלטו גם על אנגליה ואמריקה. ברא¬ 
שונה — על דעת־הקהל ובשניה — על ענייני־הנספיס. 
באשמתם של היהודים נעשתה אמריקה משוללת כוה־גברא 
מבחינה צבאית ואנגליה מתנוונת והולכת. בפעולת־ההדס 
שלהם נשענים היהודים על הרוסים ועל הצרפתים. שנאתה של 
צרפת לגרמנים הפכה אותה לכלי־משחק בידי היהודים. 
מנהיגי־צרפת הם יהודים ערמומיים, ונוסף על כך יש בעם 
הצרפתי שפע של דם כושי, כל נסית ליצירת "הבנה" בין 
צרפת וגרמניה אינו אלא פשע לגבי השליחות העולמית של 
זו האחרונה. האויב הנצחי של גרמניה היא צרפת, ויהא 
משטרה מה שיהיה — בורבוני, בונאפארטיסטי, יעקוביני, 
דסוקראטי, בולשווי. מטרת־היהודים היא להחליש את הלאום 
הגרמני ע״י יצירת הבדלים חברותיים וסכסוכים מעמדיים 
בתוכו. היהדות עורכת התקפה על המושגים: גזע. גבורה, קרב, 
שלטון בו־ססך, וכל זה לטובת אינטרנציונאל אנושי, פא־ 
ציפיזם, חמדנות ודמוקראטיה. לבכות על גורל־היהודים בזמן 
נצחון הגרמניות פירושו להזיל "דמעות תניף, 

הי׳ השתדל להגשים את תורת־הגזע הלכה למעשה; אך 
בתעמולתו היומיומית ידע תכופות לגלות ספה ממטרותיו 
ולכסות טפחיים. כסו־כן לא נמנע מזמן לזמן מפעולות, 
שהיה בהן משום סטיה בולטת מעקרונותיו. כך, למשל, לא 
הפריעה תורת־הגזע להי' לפלוש בדם ואש לסקאנרינאוויה 
ולארצות־השפלה, אע״פ שגם פעולה זו ידע הי׳ לתרץ מתון 
הסתמכות על תורת־הגזע רוקה: אנגליה ואמריקה "זוהמו" 
ע*י הקאפיטאליזם היהודי; המלחמה של גרמניה בעמים 
האריים הצפוניים (האנגלים, האמריקנים, ההולאנדיס, הפלא־ 
מים, הדאנים והנורווגים) דומה למלחמת־האחים בין פרוסיה 
לבין אוסטריה בימיו של פרידריך ואוד׳כ של ביסמאדק, 
שגרמה לאיחודה של גרמניה; מלחמתה של גרמניה בעמים 
האירופיים הצפוניים תגרום ליצירת "גרמניה הגדולה". גם 
במקרים אחרים, כשהיה צורך בדבר, ידע הי׳ להצניע את 
המטרות המדיניות הבלתי־אמצעיות שלו ו״לשים במקרר" 
לזמן־מה את ההלכה הגזעית אף כשאי־אפשר היה למצוא לכך 
הצדקה דומה. כך. למשל, לא היסס לכרות ברית עם יאפאן, 
הלא־ארית לכל הדעות. ולנהל בעזרתה מלהמת־השמד באנג¬ 
לים ובאמריקנים הצפוניים; וכך תמו במנהיגים הערביים. 

או כל אלו לא היו אלא סטיות זמניות, או סטיות ש״הזמן 
גרמן", כלומר, עבירות ל״שעה" על עיקרי־התורה מתוך 
כוונה להביא לידי נצחונם של עיקרים אלה דוקה. המטרה 
הסופית נשארה כסי שהיתה. הי' השיג את מטרתו ביחס 
לרובם של יהודי אירופה, שהושמדו השמדה פיסית בזמן 
שלטונו. לעומת זה לא עלה בידו להפוך את הסלאווים 
לעבדיו של "עם־האדונים• הגרמני. אבל יש להטעים ולחזור 
ולהטעים: נסיונו של הי׳ להגשים את התווה הגזעית קבעה 
במידה מרובה את מדיניות־החוץ שלו והיתה אתד סן 
הגורסים העיקריים לאחת מן המלחמות הנוראות ביותר 
בהיסטוריה האנושית (ע״ע מלחמת־העולם 11 ). 

מדיניות-ה חוץ של הי', מטרת סדיניות־ההוץ 
של הי׳ היתה, כאמור, הגשמת הרעיון הפאן־גרמני. רעיון זה 
היה מבוסס על שני עיקרים: על הרומאנטיקה של ה״רייו 
הראשון״ — הקיסרות הגרמנית של יה״ב עם מסעי הקיסרים 
הסאכסיים וההוהנשטאוסיים אל מעבר לאלפים, ועל ד,עקרון 
של חידוש הקילוניזאציה הגרמנית באירופה הצפונית- 


מזרחית. הי' ראה את עצמו כממשיך פעלם של פרידריך 11 , 
שהפך את פרוסיה למעצמה חשובה, ושל ביסמארק, שהשליט 
את פרוסיה על גרמניה. את פעולתם של שני אלה ביקש הי׳ 
להביא לידי גמר ע״י השלטת העם הגרמני על בל העמים 
הנמנים על הגזע הצפוני וע״י הקסת הגמונותה של גרמניה 
באנושות. הי׳ ניסה להשיג מה שניסו ללא הצלחה ספרד במאה 
ה 16 וצרפת של לואי ח 14 ונאפוליון. בניגוד לווילהלם 11 , 
ששאף להקמת קיסרות קולוניאלית באסיה, אפריקה ואו¬ 
קיאניה, נטה הי' לדעתו של ביסמארק, שראה את עתידה של 
גרמניה באירופה. בהתאם לכך, ומתוך שימוש בעקרונו של 
האוזהופר בדבר "שטח־הסחיה", ביקש הי׳ להקים אח הקיסרות 
הגרמנית שלו באירופה המזרחית־הסלאווית, ומפני־כן חידש 
את ה״דחך למזרח״ (״ 0810 3011 ״ 013112 ) של המיסדרים 
הבאלטייס, של ערי־ההאנזה ושל הדוכס ה״נריך "האריה". 

הי׳ פתח אח פעילותו במדיניות־ההוץ כשהקואליציה 
המנצחת במלחמת 1914 — 1918 שוב לא היתה קיימת. אבל 
פעילות זו עצמה גרסה בסופו של דבר להתלכדותה של 
קואליציה אנטי־גרמנית לא פחות אדירה מן הקודמת — 
קואליציה של מדינות מנוגדות זו לזו מבחינה אידיאולוגית: 
המערב הדסוקראטי ורוסיה הקומוניסטית. 

המצב הבינלאומי. כסי שהלך ונתגבש סיד אחר חוזה 
ורסאי, היה לטובת מדיניות־החוץ של הי'. באמריקה גבר 
הכיוון הבדלני ביחס לאירופה, בעוד שהסכנה היאפאנית 
כפתה על אמריקה עמידה על המשמר באוקיינוס השקט. 
בהתאם למסירת של "אזון-הכחות" (ע״ע), נקטה אנגליה 
מדיניות של התנכרות לגבי צרפת, בעלת־בריתה במלחמה, 
ומדיניות של אהדה לגבי גרמניה המנוצחת. מתוך ששמה 
את מבטחה ב״תעלה", גברה באנגליה התעמולה הפאציפיס־ 
טית, בעיקר בחוגי השמאל והכנסיה. הקזת־הדם של צרפת 
במלחמת 1914 — 1918 שימשה גורם להצלחת התעמולה הפא־ 
ציפיסטית בתוכה ולהתחזקותח של תבוסנות, שנבעה מתומכי 
הקומוניזם ומן הימין הקיצוני כאהד. סיכסוכי המפלגות, 
לעיתים על בסים אישי, החלישו את השלטון המוציא לפועל, 
עד שרבים התחילו רואים בצרפת את "האדם החולה" של 
אירופה — כלומר, מדינה, שנועדה לרדת בזירה הבינלאומית 
לדרגתה של ספרד. המעצמות השניות במעלה שבחלק המז¬ 
רחי של אירופה המרכזית היו מסוכסכות זו בזו בשאלות 
הגבולות, לרבות צ׳בוסלובאקיה, פולניה וליטה, שעצמאותו 
באה להן בעיקר מ״ורסאי". 

במאמציו להשפיע על דעת־הקהל העולמית ידע הי׳ 
לנצל את הפחד ספני הסכנה הבולשווית — ביהוד כפי 
שנתגלתה בתקופת סטאלין, שתכנית-החומש הראשונה 
שלו גרמה למותם של מיליוני איכרים, בעוד שמלחמת 
ה״דיאדוכים" (היורשים) של לנין גרסה להשמדת האינטלי¬ 
גנציה ברוסיה. הי׳ ניצל את האכזבה, שתקפה את דעת־הקהל 
האיטלקית מתוצאות מלחמת 1914 — 1918 , ואת הקרבה האי¬ 
דיאולוגית בין הפאשיזם לבין הנאציינאל־סוציאליזם, ביהוד 
לאחר נסיונו של חבר־הלאומים להתנגד להתפשטותה של 
איטליה באפריקה. הי' ליכד מסביב לגרמניה שתי קואליציות 
מבוססות על אדני־אידיאולוגיה: את "הקואליציה האנטי־ 
ורסאית" (איטליה, הונגאריה), שהיתה חדורת שנאה למעצ¬ 
מות ה״וורסאיות". ביהוד לצרפת ולשתי היצירות ה״וור־ 
סאיות" שבמרכז אירופה (צ׳כוסלובאקיה ופולניה), ואת 
הקואליציה של "חוזה אנטי־קומאינטרף (איטליה, הונגאריה. 
ספרד ויאפאן), שהיתה מופנית כלפי רוסיה. 



155 


היטל* אדולע 


156 


בדרכו למטרתו נהג הי׳ להשתמש בנשק של הפתעה 
ומפנה חד, כך נהג פעמיים, ( 1 ) ב 1934 — בוזהה־הידידות, 
שעשה עם פולניה, האויב הורסאיי, ו( 2 ) ב 23 באוגוסט 
1939 — בחוזה־חידידות, שעליו חתם עם רוסיה. במקרה הרא¬ 
שון הרס את החזית הפרו־צרפתית במזרחה של אירופה 
המרכזית ונתן לעצמו ירים חפשיות באיזור זה, במקרה השני 
שחרר את עצמו זמנית מסכנת מלחמה בשתי חזיתות. 

נצחונותיו הדיפלומאטיים של הי׳ בשנות 1933 — 1939 באו 
לו, ביו השאר. משום שידע לנצל את היסוד, שהונח ב״חוזה 
ורסאי״ — עקרון "ההגדרה העצמית של הלאומים" (כפי 
שהוצע ע״י ו. וילסוו [ע״ע] ב 14 סעיפיו) ללא התחשבות 
במסיבות הגאוגראפיות וההיסטוריות. עקרון זה נשא פירות 
במדיניות של הי׳ בכמה תחומים: בחימוש איזור־הרינום, 
במשאל־העם בחבל הסאר, וביחוד בסיפוחה של אוסטריה 
לגרמניה וב״מינכך. ה״סיפוח" הוכו ע״י התעמולה של הפרו־ 
גרמנים מזה והאוסטרו־מארבסיסמים, שבראשם עמדו כמה 
יהודים מתבוללים, מזה (מובן, שהי׳ לא זכר לאלה את 
חסדם). גם הניגודים בין שתי המפלגות האוסטריות הגדולות 
(הקאתולית והמארכסיסטית) סיעו לגישום ה״סיפוח". "חוזה 
מינכן", שבו הגיעה ההצלחה הדיפלומאטית של הי' לשיאה, 
מסר לידי גרמניה, ללא יריה אחת, למרות כל האבסורד 
הגאוגראפי וההיסטורי שבדבר, את ה״טבעת הסודטית". ההצ־ 
להר, האחרונה של הי׳ במשחקו ב״הגדרת הלאומים" היתד, 
סיפוחה של קליפדה (ממל),שליטה היא ההינטרלאנד הטבעי 
שלה. ע״י סיפוחם שי אוסטריה והסודמים לגרמניה בפחות 
משנה אחת הגדיל הי׳ את אוכלוסיית ה״דייד״ ב 10 מיליונים 
והציב את גבולה של גרמניה במעבר הברנר. אבל הי׳ לא 
אפר די בכד, ובמארס 1939 כבשו הגרמנים את צ׳כיה. ע״י 
כר הוכיח בבירור לכל, שהנוסחה של ה״הגדרה העצמית" לא 
היתד, בשבילו אלא נשק־תעסולה לצרכיו של האימפריאליזם 
הגרמני. נראה, שהי׳ לא ייחס חשיבות יתדה לסתירה הגלויה 
שבין דבריו ומעשיו, והשב, שתקפה של הסיסמה הישנה — 
אחד מן ה״שקדים הגדולים״ שלו — עדיין בעינו עומד. כאן 
טעה את טעותו הגורלית הראשונה. מיד לאחד שחזר מ״פראג" 
פנה לעבר פולניה והציג את תביעתו על גדאנסק (דאנ־ 
ציג) — שוב מתוד הסתמכות על עקרון ה״הגדרה העצמית". 
אד תחת ההשפעה של לקח "פראג" קיבל הי׳ תשובה שלילית 
לא רק מפולניה. אלא גם מאנגליה וצרפת. את צ׳כוסלו־ 
באקיה — היציר האחד של ״חוזה-ורסאי" — חיסל הי׳ 
בדרכי־שלום באמצעים של דיפלוסאטיה ותעמולה, את פו¬ 
לניה — היציר השני של ״חוזה־ורסאי״ — שוב לא יכול 
היה הי' לחסל באמצעים אלה. כדי לבצע חיסול זה היה 
הכרח לפתיח במלהמה עולמית. והי׳ לא נרתע אף מפני 
הרפתקה זו. 

הי׳ ומלחמת־ ה עולם 11 . עד סתיו 1940 הלך הי' 
מניצחון לניצחון הן במדיניות־הפנים, הן בזירה הבינ¬ 
לאומית והן בשדה־הקרב. בפועל היוותה אנגליה באותו זמן 
את אבן־הנגף היחידה של הי', כמו שהיוותה אבן־נגף כזו 
לגבי נאפוליון. מן הסתיו של 1940 ואילך, משנכשלו גישושי- 
השלום שלו ביחס לאנגליה, מצד אחד, ונסיון הפלישה 
לאנגליה, דרך הים או ויד האויר, מצד שבי — התחילה 
הידרדרותו של הי׳ כלפי תהום־המפלה. 

הי׳ נתכוון לנהל את המלחמה מתוך הימנעות מטעויותיה 
הדיפלומאטיות והאסטראטגיות של גרמניה במלהמת־העולם 1 , 
כביסמארק כך החליט אף הוא שלא לנהל את המלחמה בשתי 


חזיתות. כשעמדה לפניו הברירה בין מלחמה במעצמות־ 
המערב לבין מלחמה ברוסיה, בחר הי׳, כביסמארק קודמו, 
באפשרות הראשונה. למחרת ד, 23 באוגוסט 1939 הופתע 
העולם כולו מן הידיעה על חתימת "חוזה הקרמל", שגרם 
לפתיחת המלחמה עם פולניה, וכתוצאה מכך — עם אנגליה 
וצרפת. בטאקטיקה, כדיפלומאסית בצבאית, נהג הי׳ ללכת 
מן הקל אל הכבד. במעמד "מינכן" (ע״ע) שוכנע חי׳ 
בצידקתה של תורת שפנגלר (ע״ע) על "שקיעת המערב". 
אכן עמדת אנגליה בשנת 1940 וגיוס אמריקה לאחר מכן 
הוכיחו עד כמה טעה הי׳ בהערכת־המערב שלו. טעות זו 
בלבד די היה בה כדי להכריע את הכף של מאזני־המלחמה 
לחובתו. אבל הי׳ לא טעה בזה בלבד. הוא התחיל את 
המלחמה כביסמארק, אבל סיימה כלודנדורף (ע״ע). 

אם במדיניות נהג הי׳ להפתיע, הרי בצבאיות שאף לנהל 
מלחמת־בזק דינאמית, ולא מלחמה סטאטית, בחפירות. מכאן 
החשיבות המיוחדת, שייחם לחיזוק חיל־האויד ולהכנת 
צבא ממוכן. כדי לאפשר את ניהולה של מלחמת־בזק, 
החליט הי', במלחמת היבשה עם צרפת, להרחיב את 
״תכנית שליפך (ע״ע) — כלומר, שלא להסתפק בפלישה 
לבלגיה בלבד, כפי שנהגה גרמניה ב 1914 , אלא לפלוש גם 
להולאנד, ולא להפנות חלק מן הצבא, העילה על פאריס, 
לחזית אחרת, אלא למגר תחילה את צרפת בולה. אכן הגשמת 
תכנית שליפו..עד הסוף" היה אחד מן הגורמים לכשלונו של 
הי׳, מאחר שהתעסקותו היתרה בצרפת סיפקה לאנגליה את 
הזמן, שהיה דרוש לה למבצע דנקרק (ע״ע) ולהתאושש אחר 
תבוסתה של צרפת. כמו־כן החליט הי׳ להגשים "עד הסוף" 
את ״תכנית טירפיץ״ (ע״ע) — כלומר, לנהל מלחמח־צוללות 
נגד אנגליה בכל האמצעים, עד כניעתה. מכאן כיבושן של 
דאניה ונורווגיה, שאיפשר לחי׳ להשתלט על החוף האט¬ 
לאנטי האירופי מנויד־קאפ עד הגבול הספרדי. אבל הגשמתה 
של חכנית־טירפיץ גרמה לחיזוק התעמולה האנמי־גרמנית 
והמריצה את הקמתה של קיאליציה חדשה נגדה — דברים, 
שלהם תרם, כמובן, גם ביצועה של תכנית־שליפן. אמנם מתור 
ניצול הטעויות הדיפלומאטיות של אנגליה ושל אמריקה,עלה 
ביר הי' להפוך את איטליה ואת יאפאן — אויביה של גרמניה 
במלחמת־העולם הראשונה — לבעלות־בריתה בשניה, אבל 
בסופו של דבר היתר, איטליה, עם כל נאמניתו של מוסוליני. 
משענת קנה רצוץ לגרמניה. כמו־כן הצליח הי', מתוך הטעמת 
הסכנה הקומוניסטית והרוסית, לרתום את פינלנד, הונגאריה 
ורומניה למרכבתו הצבאית. ועט זד, עלה בידו להחזיק את 
רוסיה במצב של ידידות ניטראלית במחציתה הראשונה של 
המלחמה. אד בזה נסתיימו השגיו הדיפלומאטיים. כל מה 
שעשה לאחר מכן היה טעות אחר טעות. והחמורות שבטעויותיו 
היו התנפלותו על רוסיה והכרזת המלחמה שלו על אה״ב. 
חזר ואירע לחי׳ מד, שאירע לנאפוליון קודמו. שניהם נכשלו 
בתכנית חציית ה״תעלה" האנגלית לשם כיבוש אנגליה: 
שניהם התנפלו — ללא הכרח גלוי — על רוסיה: והשטחים 
הענקיים של רוסיה, על דשת הדרכים הבלתי־מפותחת שלהם, 
יחד עם תנאי-החורף וכוח־חסבל של העם הרוסי, גרסו למפלת 
שניהם, 

המדיניות הלאומית האנוכית של הי׳ גרמה לליכוד רוב 
העמים ורוב המעצמות נגד גרמניה. עסי מזרח אירופה 
שותפו ע״י הגרמנים בהשמדת היהודים. אבל מדיניותו של 
הי׳ התנגדה לעצמאותם של הבאלסים, הבלורוסים, האוק¬ 
ראינים, והיתד, מכוונת להפוך את אירופה המזרחית ל״הודו" 





157 


היטלר, אדולף 


158 


של הקיסרות הקולוניאלית הפאו־גרמנית. ומתוך כך נהפכו 
אלה עד סהרה לא־יביו. השאיפה של הי׳ לגרמן במובן לאומי 
את הגרמנים במובן גזעי הפכה לאויבי ה״רייד השלישי" 
את ההולאנדים, הפלאמים והסקאנדינאווים. כבר בראשית 
המלחמה התלכדו אנגליה והדומיניונים מסביב לצ׳רצ׳יל. 
שעמד בעוד מועד על מהותו של הי/ ואמריקה הוצאה ע״י 
חי׳ ממצב של איזולאציה ביחס לאירופה. 

המפנה האסטדאטגי החד לדעת גרמניה חל בסוף 1942 , 
כשבהתאם לתכניתו של הי׳ לא נסוגו בעוד מועד "הגיס 
הששי" מסטאלינגראד וה״קורפום האפריקני" מן הגבול 
המצרי, וכתוצאה מכד אבד הראשון בתנאי הכפור של 
אירופה המזרחית והשני ניגף בתנאי השרב והמדבר של 
אפריקה הצפונית. ה״סבעת" הגרמנית, שחישולה הופסק 
בסטאלינגראד ואל־עלמיין, לא נסגרה במרחבי קידמת אסיה. 
בהתאם לאסטראטגיה ה״אינטואיטיווית/הדלטאנטית, הבלתי- 
מקצועית של הי׳. למדות כל דירבונו של הי׳, נעצר הצבא 
הגרמני בפני שערי לנינגראד ומוסקווה וחיה קרבן התנאים 
הגאופיסיקאליים של מזרח אירופה ויהירותו של הי׳, מפקדו 
העליון, שאסר עליו אח הנסיגה בעוד סועד. בניגוד לעצת 
המומחים, לא ריכז הי׳ את צבאו לשם השגתה של מטרה 
ססוייסת, וראשית כל— כיבוש סוסקווה. הי׳ פיזר את צבאו 
במרחב הכביר של אירופה המזרחית מתיר שאיפה להשיג 
כמה מטרות בבת אחת, ובסופו של דבר, לא השיג אף אחת 
מהן — לא כיבוש מוסקווה, לא כיבוש לנינגראד. לא כיתור 
הצבא הסובייטי אחר כיבוש סטאלינגראד, ואף לא השתלטות 
על שדות־הנפט של קאוקאז; וכך נהג הי׳ גם בחזיתות 
השניות במעלה. התנגדותו של הי׳ לפינוים של הצבאות 
הגרמניים מתוניסיה. הבאלקאן וסקאנדינאוויה, החלישה את 
ההגנה הבלתי־אמצעית של ה״רייך". 

ה מ ל ח מ ה ה פ ר ט י ת של חי', האנטשימיות והפאן־ 
גרמניות היו שני עמורי־התווך בתפיסת־עולמו הגזעית של 
הי' — התפיסה, שבה היה חדור מנעוריו ולה נשאר נאמן 
עד נשימתו האחרונה. לשם הגשמת תכניתו האנטישמית, 
לא הלך הי׳ בדרך האנארכיסטית־האספסופית של האוקראי¬ 
נים בתקופה החדשה או של עמי מערב־אירופה ביסי מסעי־ 
הצלב והמגפה השחורה. הי׳ הגשים את תכניתו האנטיש¬ 
מית לא באמצעים אנארכיסטיים, אלא אטאטיסטיים, כיד 
האירנון, היסודיות והמדעיות של הגרמנים. בדרך למטרתו 
(חיסול היהודים והיהדות) עבר הי׳ שלוש .,תחנות" ראשיות. 
ה״תחנה• הראשונה נקבעה עם יציאתו של הי׳ לפעילות 
ציבורית בתחילת שנות הסב. זו היתה תחנת־התעמולה. 
התחנה השניה סימלה אח דדך השלטון של הי׳ בתנאי שנות־ 
השלום ( 1933 — 1939 ). זו היתה בעיקרה תחנת "חוקי־נירנ־ 
ברג". בסופה של תקופה זו כבר נסתמן המעבד מן האנטי¬ 
שמיות היורידית אל האנטישמיות הפוגדוסית—האנטישמיות 
של החרמות, קנסות והשמדות, של גירוש היהודים הזרים מן 
הרייך וראשית ייסוד המחנות ליהודי־גרמניה. התחנה השלי¬ 
שית נקבעה בתנאי־הסלחמה — תחנת הגנוסייד. כי הי׳ לא 
ידע קפיצות בדרכו, דרך ההגשמה של התכנית האנטישמית. 
הי' הביא בחשבון את האפשרויות הפיסיות. שעמדו לרשותו, 
וכן שיווה לנגד עיניו את דעת־הקהל בארצות־חו׳ו, שלמרות 
האנטישמיות, שפיעמה אותה בכללה, חושש היה לגלות לה, 
קודם זמנה, את תכניתו המאכסימאלית. המרחקת לבת, ביחס 
ליהודים. שתכנית זו כבר נקבעה בדעתו קודם המלחמה 
ושנמנע סלבצעה רק מחמת שיקולים מדיניים מעידה ההכרזה, 


שהשמיע בערב המלחמה, שאם תפרוץ מלחמה בעולם לא 
יסאר באירופה אף יהודי אחד. הי׳ גילה בהכרזה זו את 
מטרתו הסופית. 

האנטישמיות של "גנוסייד" עבדה אף היא דרך שלבים 
אחדים. בשלב הראשון, מתחילת המלחמה עד סוף שנת 
1941 — כלומר, עד כניסתן של רוסיה ואמריקה למלחמה —, 
נערך גירוש הסוני של יהודי הרייך מזרחה, כלומר לפולניה. 
היהודים הפולניים רוכזו בהדרגה בגיטאות. עדייו היו אז 
תכניות של ייסוד .,רזרוואטים" גדולים ליהודים; היתד, 
תכנית "מאדאגאסקאר" מזה ו״לובלין" מזה. אבל משנעשתה 
המלחמה גלובאלית, משנכנסו למלחמה רוסיה ואח״ב מזה 
ויאפאן מזה, שוב לא היה הי׳ צריך להתחשב בדעת־הקהל: 
במדינות, שנלחמו בו, היתה דעת-הקהל מגויסת נגדו עד 
קצה גבול האפשרות גם בלא זה. ומה שנוגע לשאר המעצ¬ 
מות. הרי מהן שהיו בעלות־בריתו של הרייך ומהן שהיו 
נייטראליות וחלשות סדי, שיעזו להרים קול כנגדו. כך 
נתקבלה (ב 20 ביאנואר, 1942 ) בוועידת־ונזה (:>ס 15 ! 3 /ו\) 
שעל־יד ברלין, שבה השתתפו 16 פקידים גבוהים של הרייך 
והמפלגה הנציונאל-סוציאליסטית (בנשיאותו של היידריך), 
החלטה מפורשת על ההשמדה הפיסית הטוטאלית של היהו¬ 
דים• אמנם ההשמדה הפיסית התחילה זעיר שם זעיר שם גם 
קודם לכן. פולניה הפכה לגיא־ההריגח בשביל יהודיה ובשביל 
היהודים, שישבו ממערב לה. ואילו בארצות שממזרח לפו¬ 
לניה לא הוצרך הי לשם ביצוע תכניתו לייסודם של החנות־ 
השמדה דוקה. בהדרכתם של הגרמנים השמידה האוכלוסיה 
המקומית את רוב היהודים בלא להזדקק כמעט ל״גטאות" 
ולמחנות־ריכוז. 

למרות המחסור בכוח־אדם בתנאי־המלחמה, למרות סד. 
שנלחם בחצי־תריסר חזיתות, מצא הי׳ צבאות בכמות מספקת 
לצדכי ד,גנוסייד היהודי שלו. מחנות־ההשמדד, נהפכו ל״בתי- 
חרושת" לטבח־אדם. בכל "בית־חרושת" הוקמו מכונות־ 
השמדה חדישות שבחדישות. על־יד כל ,,בית־חרושת" היתד, 
קיימת מעבדה או מעבדות, שבהן עבדו טובי הכימאים, 
הפסיכיאטרים, הרופאים וביחוד רופאי־נשים. בפעם הרא¬ 
שונה בהיסטוריה נערכו ניתותי־גופית לא בצפרדעים. שפנים, 
קופים. אלא בבני־אדם. מעולם לא עמדו לרשות המדע שפני- 
נסיין משוכללים כאלה. ומעולם לא הושפל המדע כל-כך כפי 
שהשפילו אותו הי׳ ועושי־רצוני. אכן אע״פ שלהלכה היתד. 
המטרה המדע, ועינויי־הקרבנות לא היו אלא אמצעי, הרי 
בפועל שימש הרצח ההמוני, המתוכנן והמחושב, ביחד עם 
אלפי צורות־העינויים, שנתלווה בהם■ למטרה אחרת: לסי¬ 
פוקם של יצדי־שנאח חולנים, סאדיסטיים, במידה שלא 
נמצאו. אפשר. בשום שליט אחר. מבחינת חומרתו של מידות- 
הפאתולוגיה ועצמתן של סערות־ד,יצרים שהניעוהו, מבחינת 
דחף ה״שגעון לדבר אחד", אין להשוות. למשל, את ניצוחו 
של הי׳ על השמדת־ד,יהודים לניצוחו של נירון על שריפת־ 
רוסי■ הי׳ היה הגדול בין רבי־הטבחים, שעלו אי־ פעם על כס 
השלטון ושביצעו הריגות סיטוניוח בעיקר סתוד מניעים 
שמקורם בחסביכי־הנפש, ולא בשיקולים שבסדיניות או 
בצבאיות. 

,,ש ק י ע ת - ה א ל י ם״. — במחצה השניה של המלחמה, 
כשענייני גרמניה כבר היו יגעים, היה הי׳ מבלה את דוב 
זמנו במטה הצבאי. לעיתים רחוקות היה מופיע בברלין או 
במינכן, ומעולם לא ביקר בעיר גרמנית מופצצת אחרת. הי' 
היד, מסוגל להיפגש עם עמו אך ורק במעמד חגיגי של מנצח. 




ר־ט 5 ר עוכר בין שררות 

בחוגי הפיקוד הצבאי הלכה וגברה הדעה, שיש להוריד את 
הי' מעל הבמה הפוליטית וע״י בך לקנות לגרמניה תנאי- 
כניעה נוחים יותר. ארבע פעמים נערכו התנקשויות בחייו 
של הי/— אך ללא הצלחה. במשך 1943 הוכנו שש תכניות 
של התנקשות. הי׳ היה נוהג להגיש אוכל לפיו דק לאחר 
שמישהו הקדים לטעום מאוכל זה בנוכחותו. שתים מן 
ההתנקשויות בהי׳ היו מסוכנות ביותר: 8 בנובמבר 1939 
במינכן, ביום השנה של ״פוטש״ 1923 , וב 20 ביולי 1944 — 
במטח הצבאי ברסטנבורג, פרוסיה המזרחית. בראש 
הקשר האחרון עמד הקולונל הרוזן שטאופנברג — קצין, 
שהצטיין בקרבות באפריקה. הפצצה, שהניח מתתת לשולחן- 
המטה, גרפה למותו של קצין, שעמד על-יד הי׳, ולפציעתם 
של קצינים אחדים. אבל לא פגעה בחי' ובפלדמארשלים קיטל 
ויודל שעמדו על־ידו. התעמולה היעילה של גבלס ייחסה אח 
נס הצלתו של הי׳ להשגחה העליונה. התנקשות זו היתה 
מלווה בתכנית של הפיכה בברלין ובפאריס, שנכשלה גם 
היא. שטאופנברג היה מן הראשונים שהוצאו להורג, ובשבו¬ 
עות שלאחר מכן נערו טבח של דמים. בס״ה הוצאו להורג עד 
4,980 איש, מהם חשודים בהתנקשות בלבד — ובכללם 
חשודים בהתנגדות למשטר. ב 8 באוגוסט נתלו הפלדמארשאל 
ויצלבן, יחד עם 3 גנראלים ו 4 קצינים נמוכים יותר. לפלד־ 
מארשאלים בק ורומל גמלו חסד, כשהרשו להם להתאבד. 
מתוך טעמים של תעמולה נערכה לרומל, ..גיבוד-אפריקה", 


אנשיו אוזר נאום מוסכי 

לוויה ממלכתית, ואת סיבת מותו ייחסו להתקפת-אויר 
אנגלית. בין המוצאים להורג (אפריל 1945 ) היה גם האדמי־ 
ראל קאנארים, מי שהיה ראש הריגול הנגדי. הי׳ יזם טבח 
הסוני בקצינה הגרמנית, דוגמת הטבח שערך סטאלין ב 1937 
בקצינה של הצבא האדום. אבל תנאי־המלחמה לא איפשרו 
את הדבר. החדשים האחדים. שהבדילו בין ההתנקשות בחיי 
הי' שנכשלה וביו התאבדותו, עלו לגרמניה בחורבן נוסף, 
לבעלי-הברית באבדנם של כמה רבבות חיילים נוספים ולעם 
היהודי — בחייהם של עוד כמה מאות אלפים מבניו, שנשלחו 
לכבשנים. הי' האריך ימים עד כדי לראות בעיניו את החורבן, 
שהסיט על גרמניה. לרגע קט נראתה להי׳ קרן־תקווה של 
הצלה. ב 12 באפריל 1945 מת לפתע פ. ד. רוזולט (ע״ע). 
בהשפעתו של גבלס ביקש הי־ ללמוד גזירה שווה על מוות 
זה ממותה של יליזאבטה קיסרת־רוסיה ב 1762 , שגרם להת¬ 
פוררותה של הקואליציה האנטי-פרוסית ולהינצלותו של 
פרידדיך ממפלה. לשוא קיווה הי׳ במשך שעות ספורות, 
שמות רוזוולט יגרום להתפוררותה של הקואליציה האנטי- 
גרמנית. הרעשת ברלין ע״י הריסים נמשכה ללא הפוגה. הי׳ 
נוכח, שלא יוכל להתחמק מגורלו. דמותו של פרידריך הפרו¬ 
סי עמדה לנגד עיניו עד רגעיו האחרונים. פרידריך עמד על 
סף ההתאבדות ב 1759 אחר המפלה בקרב קונרסדורף,• והי' 
בחר במוות מלנפול בידי "האויב, הדורש הצגה חדשה, 
מאורגנת ע״י היהודים, לצרכי שעשועיו של המון היסטרי". 




161 


היטלי, אהולט 


162 


הוא הניח אחריו צוואה, שנה פקד לגוש מן המפלגה את 
גרינג ואה היסלר על שניסו לקהת דברים עם הקואליציה 
המנצחת. הוא מינה את האדמיראל דניץ ל״פירר". את גבלם 
לקאנצלר ואת מזכירו ס. בורמאן לראש־המפלגה. אלה נש¬ 
ארו נאמנים לו עד הסוף. אבל את עיקר זעמו שפך הי׳ על 
היהודים. שציין אותם נאשמים במלחמה. הי' נשאר נאמן 
לעצמו עד סופו. גם כשעמד על פי־קבר, לא פסקה ללהוס 
בו שנאתו הגדולה, המרכזית, הראשית, שנאתו לעם היהודי. 
ב 29 באפריל הגיעה הידיעה על סופו של מוסוליני, הי׳ 
נשא אז את ה״ידועה בציבור" שלו, אנה בדאון (נולדה 
1910 ), לאשה. ב 30 באפריל נמצאו הרוסים במרחק של 
שנים־שלושה בתים פבניין־הקאנצלר, שבחצרו נמצא הבונקר 
של הי׳. הי׳ סעד ארוחת־צהרים, נפרד מגבלס ומשאר אנשי 
פמליתו, נכנס לחדר הסמוך וירה נאקדוח לתוך פיו. על־ידו 
היתה מוטלת אוה בדאון. שהרעילה את עצמה. גופותיהם 
של הי' ואשתו הועלו באש בחצר הקאנצלר. בן 56 שנו. 
ועשרה ימים היה הי׳ במותו. 

ה "י ר ו ש ה" של ה י'. "שוט־העמים" דוגמת אטילה או 
צ׳ינגיז־חאן, ,.החיה מן התהום״ — הי׳ "זרע" מעט, ולעומת 
זה "קצר" הרבה, גרעיני הרעל הרוחני. שנזרעו בנשמתו של 
העם הגרמני בעשרות השנים שקדמו להי׳ ע״י מדינאיו, 
מצביאיו והוגי־הדעות שלו, הצמיחו פרי. שהבשיל בו בזמן 
שהופיע הי׳ — ה״קוצר". שלא ידע פיקפוקים והלינה עד 
חצי־הדרך. מה היו התוצאות של "קציר" זהי מהי ה״ירושה", 
שהניח אחריו הי' לגרמניה, לאנושות וביחוד ליהדות י 

עדיין קשה לסכם את השפעתו של הי' על מהלך ההיס¬ 
טוריה הגרמנית ועל התפתחות אפיו והלך־רוחו של העם 
הגרמני בעתיד. אעפ״כ כבר מסתמנות תופעות אחדות כקוב¬ 
עות מסנה מבחינות אלו. כאחראי הראשי לסלתמת־העולם 11 , 
שנסתיימה בתבוסתה הגמורה של גרמניה ובהצבת גבולה 
המזרחי בקו אודר־נייסר, שם הי' קץ למפעל הקולןניזאטורי 
הגרמני של יה״ב במזרח אירופה, הידוע בשם ו 1 סר.ח 8 ז 31 זנ 1 
ת:> 051 . יש לחשוב, שתוצאות־המלחמה עקרו מלבותיהם של 
רוב רובם של הגרמנים את חלום ההתפשטות למזרח. ועל 
אהת כמה — את חלום ההשתלטות על האנושות. שנית, ה•׳ 
גרם לו, לעם הגרמני, להיות שוב מבותר מבחינה מדינית 
בדומה למה שהיה, אף אם בצורה אחרת. עד אמצע המאד 
ה 19 . גרמניה נמצאת עכשיו משוסעת לשתים: המזרחית־ 
הקומוניסטית והסערבית־הדמוקראטית, ואיחודה מחדש תלוי 
עכשיו פחות בכוחות עצמה משהיה תלוי בהם באיזה זמן 
שהוא. נמצא, שהי' חיסל את מפעלו המדיני הכביר של 
ביסמארק: איחודה של גרמניה. כמו־כן חיסל הי׳ את מפעלם 
של ההוהנצולרנים הגדולים, הקורפירסט הגדול, פרידריך 
וילהלם 1 , וביחוד פרידריך 11 : פרוסיה נמחקה מעל המסו 
הגאופוליטית. אכן החורבן, שהמיט הי' על נשמת הלאום 
הגרמני גדול מן החורבן שהביא על "גופו". הודות ל״ירושה" 
של הי׳, נתונה עכשיו גרמניה במבוכה רוחנית קשה. אין 
גרמניה יכולה לחזור להלומות־הגדלות שלה מן הסאה ה 19 
המשטרים. הקיימים בשני בתרי־גרמניה, הם נטע זר לה 
הסובייטי במזרח הוחדר ע״י הצבא האדום, ואילו המשטר 
הפארלאמנטארי שבחלק המערבי הוא יבוא מן הארצות 
המערביות! אין אלה משטרים, שצמחו וגדלו על אדמתה 
באופן אורגאני. אלה הם משטרים מהעדר־ברירה. כמו־כן 
מעיק על נפש טובי העם הגרמני רגש הפשע הגדול כלפי 
האנושות, וביהוד כלפי העם היהודי, שבוצע ע״י הגרמנים 


בהמוניהם, שנדבקו בטירוף־חרציחה של הי׳ או, לכל היותר, 
עמדו מנגד בשעת ה״גנוסייד" האיום. 

ירושת הי׳ לאירופה ולאנושות כולה היא 
לא פחות הרת־אסון. אמנם נוצחה הטוטאליטאריות הגזעית, 
אך לא נעקרה השיטה הטוטאליטארית במדיניות ובצבאיות. 
יתר על כן: עם חדירתו והתפשטותו של המשטר הסובייטי 
לתוך החללים הריקים, שנוצרו באירופה ובאסיה מהמת 
תבוסתן של גרמניה ובעלות־בריתה, השתלטה שיטה זו על 
מחצית האנושות, ועוד ידה נסויה. עם זה יש לציין, שלקח 
המציאות הטוטאליטאריח, שסכנתה הובלטה ביותר ע״י הי׳, 
לא היה בכדי. בחלק המערבי של האנושות גובר יותר ויותר 
התהליך הצנטרופטאלי. תהליך זה כבר מצא את ביטויו 
בהתחזקותן של המשטר הדסוקראטי־סארלאמנטארי ברוב 
ארצות־המערב! החשובות שבמעצמות המערביות מלוכדות 
עכשיו בברית ההגנה הצפין־אטלאנטית: רוב מעצסות מערב־ 
אירופה כרתו ביניהן ברית־מכס; ובאופק נראה ליכודו 
המדיני של המערב, מתוך דרכי-שלום — אותו ליכוד, שרומי 
הגשימתו בדם ואש בארצות הים התיכון ושלשוא ניסו 
להגשימו, באותם האמצעים. במערב אירופה ומרכזה קארל 
הגדול. אינוקנטיוס 111 , קארל ז\, נאפוליון והי', 

בעיית־הגזעים, שהוצגה ע״י הי׳ בעיקר כבעיה אירופית 
פנימית — כבעיית הניגודים בין הגזע הצפוני־גרמני לבין 
שאר הגזעים שבאירופה. וביחוד היהודים והסלאווים — 
נתפסת כיום כבעיה כל־אנושית, ופתרונה נתבע בדרך כלל 
בכיוון שונה בתכלית מזה שהוצע ע״י הי׳. אחת מן התוצאות 
של פלחמת־העולם 11 הוא חיסולן הגמור או החלקי של 
האימפריות הקולוניאליות באסיה ובאפריקה (שר הולאנד, 
בריטניה, צרפת ובלגיה). אך החלל הגאופוליטי הריק, שנוצר 
ע״י כך באסיה. מתמלא והולך ע״י לאומנות אנטי־מערבית 
או ע״י טוטאליטאריות מעמדית, שאף היא אנטי־מערבית 
ביסודה. השנאה הגזעית כלפי האדם ה״לבן", שקנתה לה 
שביתה בנפש העמים ה״צבעונים" באסיה ובאפריקה, עלולה 
להיות הרת־אסון לאנושות לא פחות מן השנאה כלפי הגזעים 
ה״בלתי־אריים". שטופחה ע״י הי' ובעלי־בריתו, 

ירושת הי׳ לעם היהודי. המציאות ניפצה את 
הזיותיו של הי׳ ביחס לגרמניה, רוסיה, אירופה והאנושות 
כולה. היא לא ניפצה אותן בליל ביחס לעם היהודי. חלומו 
של הי׳ על החיסול הפיסי של העם היהודי התגשם ביחס 
לשליש מעם זה — וביתר דיוק: ביחס לרובם של יהודי 
אירופה. 

תופעת ה״גנוסייד" אינה זרה להיסטוריה האנושית. 
במלחמת 1914 — 1918 הושמד. לכל הפחות, שליש מן העם 
הארמני. קרומוול ערך גנוסייד בעם האירי. הספרדים ערכו 
גנוסייד במאה ה 15 באצטקים, במאיים ובאינקים. המתישבים 
האירופיים באמריקה הצפונית ובאוסטראליה השמידו בחרב 
ובמחלות את רובם של שבטי־הילידים. שלטון רומי באגן הים 
התיכון היה תוצאה של גנוסייד בכנענים בצפון אפריקה, וכן 
באטרוסקים ובקלטים. כיבושי המונגולים באסיה היו מלו־ים 
בהשמדה פיסית של עמים. היהדות בגלותה ידעה גנוסייד 
עוד לפני הי׳: ביפי המגפה השחורה ( 1348 ) ו״גזירת ת״ח" 
( 1648 ). אבל הגנוסייד, שערך הי' בעם היהודי, עלה בהקפו. 
בשיסתיותו ובתיכנונו על כל השמדות-העמים שקדמו לו. 
ספני־כן היה הנורא בכולם. לא לחינם הוליד הגנוסייד של 
הי׳ ביהודים, וגם בצוענים, במשפט הבינלאומי את מושג 
הפשע של רצה־עמים. 





163 


היטלד, אדול!?—דזיכלות, ספרי־ 


164 


הי׳ נכנס להיסטוריה היהודית כהמן היסטורי, "שביקש 
לעקור את הכל"׳ שבם אחד עם טיטוס׳ הדריינוס, חמלביצקי. 
הי׳ היה ההוגה, היוזם והמבצע של חורבן המרכז היהודי 
באירופה התיכונה והמזרחית. אכן התפוררותו של מרכז זה 
התחילה עשרות שנים קודם להי/ ועוד לפניו התחיל מרכז* 
הכובד של האומה היהודית עובר מן הארצות הסלאוויות 
והמגאריה לארצות הדוברות אנגלית, לאמריקה הלאטינית 
וא״י. הי' הפסיק את התהליך באמצעו. קרוב לוודאי, שהשמיד 
את היהדות של מדכדאירופה בערב הצלתה ע״י הגירה — 
הצלה, שאילמלא הוא היוזה, כפי שמסתבר, בלחיינמנעת. אכן 
הגנוסייד של יהודי־אירופה הציג את הציונות לא רק בעיני 
רוב רובם של היהודים, אלא גם בזירה הבינלאומית, לא 
כאוטופיה, אלא כהכרח מציאותי. ההחלטה על הקמתה של 
מדינת־ישראל היתרי ההחלטה החיובית החשובה היחידה, 
שעליה סמכו את ידיהן באו״מ שתי המעצמות הגדולות, 
המנוגדות ביניהן: אמריקה ורוסיה, והשואה חישלה את 
היישוב היהודי באר? למלחמת־גבורה על הגשמת הציונות, 
על תקומתה של מדינת־ישראל. 

א) חיבורים של הי־ ־. נוסף על ספרו 71 ) ¥001 (ר׳ 
למעלה). שיצא ב 74 מהדורות ונתפשט במיליוני טפסים, 
פירסם הי׳ ב 1927 חיבור בשם -[ 700 ) 4 ) 1 71 * 11 * ׳״־זז •/*><£ 
2 ) 1/1 ("הדרך לעליה חדשה"). ב 1933 יצא קובץ של נאומיו 
ואימרותיו ( 71 ) ¥11117 46 $ ¥70110 704 ! 0 ) 4 )¥), וכן הופיעו 
בשנות 1934 — 1942 כמה קבצים נוספים של נאומי־הי׳. 

0. 50110([, 1)8! ¥011 (?00 ; ב) חיבורים אוהדים לו!י׳ 

14., 1924, 1934^ ]. 51211(, .4. 14.! 7.1(1( 11 )^ 1 ( ! 0/711 !<)¥ //מ ״ , 
1932; ?. 601111101■, //. 14., 061! 1¥(74< -)! 1 ) 7 ) 1 ) ¥011 ׳ 11101 * מר 
. 1932 .*יי״ן 

ג) ה־בורים בקרחיים על חי׳:; 1929 ,#)¥\ 144 , 5 * 4011 * . 11 ־ 1 ׳ , 

א ; 1932 , 1 ) 111011 !! 1 !ס(! 1 ()%ה> 1 )!{ 1171 14.1 140111 ) 01 . 1 ״ , 
01(1011, 14., 1935 (1936 1936 ,. 14 ,״ 1101110 ;(חתום אנגלי 
תרגום אנגלי 1936 ; חתום מברי: .איש גזחגוח באירופה* ) 

1(1., ¥)(7 ¥0< )17 (7, 14.1 ¥11( 10 ¥010(7, ;(1941 ,( חיי א. הי׳ ) 
1944; 5. 14. 1101)010 ; 1937 , 111 ) 111 . 14 1/101 140111 0 ) 1 ) 7 ,,!)־ . 
5(035501 11111 ) 1 !! 0 <ק 1 ) 0 < 1£ ז 1 ״ 1 ( 0 * 6311 , 14 ; 1939 , 7101 < 1 ) . 14 .־ 

14., 1939 (14.51x01(! ; עברית; שיזזות עם הי/ 1941 , אנגלית 
1939); 14. 1947 ,. 14 [ 0 ! 7 ( 041 1411 ) 711 ,זסקסא׳זס׳יסס־ד .א , 
1956 תרגום עברי: ימיו האחרונים של הי/ 1948 ) ג ); 

?. 1431(101 51001 ,ז 0 ת 40155 \ . 0 ; 1949 ,■ 71 ) 4/1 ) 1 ) 7 ! 04 . 14 .־ !- 
1(1(7(107 •> 1 ז 0 ל 1 ן״ 0 .?; 1950 ,. 14 1114 ! 11 ו 1 ו 17 ח) 1 >חו 701, 14 ) 7 7 ) 1 ח , 

14. 017((11 111! \¥07, 111( 5(07 (1 ¥((074! 0/ (111 1)011)7 111111/87)1 
£00/000004*, 1951; ?. 14. 14114 ; 1951 ,!( 2 )/ 5170 ! . 14 ,׳( 510 ת . 

1*101(0(, 14.'! 71!(/1^(!7 ) 110711 (>וק 44011 ■ 7 ) 711/11 1771 ) 00/1 <ק 

1041/42, 01060101(0( \<>" (3. 611 ( 00 , 1951; 14.! 7014( 701\, 
1941 11953 ,ז 0 נןסא-ז 0 ^ 0 < 1 ' .א . 14 קול ע 0552 ע־ז 0 ) 110 ! 01 זז 1 ז ; 

111111001(, 14., 0 51114)7 ! תרגום גרמני.) ; 1952 ,׳( 701171 ^ 7 מ 
1953), \9. 00(1112: 00(1 11. 0161201 ט 1£ .¥ : 1952 ,. 44. 11 ,)ת 1 ג (, 

4. 14., 771(171 ](12(714/7(71114, 1953 (¥01102 תרגום אנגלי 
141/1071 )!!/ 41 ! !. 14 7101 { 1 ) 04 ) 2 ) 7 ,) 21150101 ]א . 14 ;( 1954 ,׳ - 
1701*111( (1217 , 1954 ,)/ 81141 ) 1 * 401/2 ' 117 [ ) 1 }) 1 /!/ 1/1 { 1 ) 11 ) ¥1 ״ 
(4.); 84. 02114010 ./ייי ; 1954 , 0/1 ) 7101 ) 00 , £1/70/7 0 !'. 10, 14 ( 1 ־ [, 

01( £ תרגום אנגלי) 1954 , 1 ) 2 ) 71 ,/(/\)¥\ . 2 !) 4 2 ו/וו 1 )! 1 )[ 1 ח 
(¥01■ ¥! (>0(41101(4 1949, 1955); 0. ])101(1011, 211/01] ]01/7( 

701 / 11., 1955 (0 ;( 1957 , 78 ) ¥71 14,1 ) 1 ( 7 תרגום אנגלי . 

?. 14211630(00. 14., ¥( 1 ( 1111 !( 117' 7104 1 / 141 / 1/11918-1943 ,) 1 ־ , 
1955; ?. 41 0714 0 ) 1.02 , 71 )/! 0 ! 1871 (¥ . 714 ) 2 (/ 0 )) 11 ) 111 ' ,.ז[ . £1310 .£ ״ 1 

היל, ארצ׳יבלי ויילן - 9111 םגג״י\ 111 ב 1116 פז\, - 
(נו׳ 1886 , בריסטול), ביופיסיקו אנגלי. היל למד 
מאתמאטיקה ואה׳־כ פיסיולוגיה בקימבריג׳, והשתים במק¬ 
צוע האחרון בגרמניה. ראשית פעולתו המחקרית, עד מלתסת- 
העולם ז, היתר בקימבויג׳, ואחר המלחמה שיתף זמן־מה 
פעולה עם מיארהוף (ע״ע) בקיל. ב 1920 נתמנה פרופסיר 
לפיסיולוגיה במאנצ׳סטר וב 1923 — בלונדון. במלחמת־ 
העולם 11 שימש יועץ 
מדעי של קאבינט־ 
המלחמה ום 1940 עד 
1945 ייצג את אוני¬ 
ברסיטת קימבריג' ב- 
פארלאמנט בשמיני 
בלתי־חלוי. 

עיקר פעולתו של 
היל—חקר המכאניזם 
של עבודת־השרירים 
מבחינת האנוגטיקה 
של התהליכים הכי¬ 
מיים בשריר, ז״א: הוא 
עסק בהבהרת הצד 
הפיסיקאלי של התו¬ 
פעות, שאת המנגנון 
הכיפי-אנזימי שלהן חקר חברו מיארהוף. על־ידי שיכלולה 
של מתודת המדידה הצליח היל לגלות, שרק חלק 
סן החום המופק בשריר העובד בא מהפיכת הגליק 1 גן 
לחומצת־חלב ברגע ההתכווצות, ואילו רוב החום אינו מיוצר 
אלא ברגעי ההרפיה והנופש, והפקתו מלווה בצריכת חמצן 
ובהיעלמותה של חומצת־החלב. ב 1922 הוענק להיל ולמיאר־ 
הוף במשותף פום־נובל לרפואה ופיסיולוגיה! אך בהמשך 
החקירה הביוכימיה במכאניזם של עבודת־השרירים — 







167 


היל, ארצ׳יבלד ויוין — היל, דיויד אוקטויוס 


168 



שנעשתה ע״י חוקרים ד,ובד, ובכללם מיאר־ 
חוף עצמו — חלו שינויים גדולים בתמונת 
המנגנון הפיסיקאלי־הכימי, שתואר ע״י שני 
החברים באותו שלב של המחקר. — ב 1926 
הצליחו היל ועוזריו למדוד אף את תפוקת 
החום בעצב הנח ואת תגבורת ייצור החום 
בעקבות גירוי העצב. — מספריו של היל: 
׳ 50111013 ) 6105011131 ("פעילות־השרירים"), 

1925 ן 0£ 4.51:00:5 ״ 00:1310 סס £0010105 

ץ! 1151 ז 0601 ס 81 ("הרצאות על בחינות שו¬ 
נות של הביוכימיה״), 3- 11926 !״ן אמ 1 ע 1,1 
׳(״״ 0111 (.,מערכת־מכונות חיה״). 1927 ! 
6130 0 ! 1 ח 10 ז: 0 ׳ 401 \ :□ 6405001 ("תנועת־ 
השרירים באדם״), 1927 . 

היל, :־זרג , אלוי — ׳!: 6.110 ££־ 0001 
11310 — ( 1868 , שיקאגו — 1938 . 
פאסאדנה), אסטרונום אמריקני. היל למד 
במכון הטכנולוגי של מאםאצ׳וסטם ובאוני¬ 
ברסיטה של ברלין. במצפד,־כוכבים פרטי 
קטן. שבנה לו בשיקאגו(מצפה־קנווד), עטק 
במחקר אססרופיסיקאלי, וכן יסד וניהל 
שנים ממצפי־ד,כוכבים המפורסמים בעולם. 
את הראשון שבהם — סצפה־ירקס ( 7011:03 ) — בנה לאחר 
שנתמנה פרוס׳ לאסטרופיסיקה בשיקאגו ( 1897 ): היל שימש 
מנהלו עד 1904 . מ 1904 עסק בהקמת המצפה על הר־וילסון, 
שהתפתח בהנהלתו לגדול שבעולם. ב 1923 התפטר מטעמי 
בריאות מניהולו של מצפה זה, אך המשיך במחקריו במצפה־ 
שמש קטן פרטי. הוא יזם ותיכנו את בניית הטלסקופ הגדול 
בן 200 אינץ׳ בהר־פאלוסאר, שנחנך ב 1948 ונקרא על שסו 
(ע״ע אסטרונומיה, עס׳ 795 , 797 — 800 ). 

מהקריו של היל מוקדשים לאסטרופיסיקה, ביהוד לזו של 
השמש. הוא המציא — בעת ובעונה אחת עם דלנדר (ע״ע) 
בפאריס — את ה ס פ ק ט ר ו ־ ה ל י ו ג ר ף, שבעזרתו הצליח 
לצלם לראשונה את האטמוספירה של השמש באור מונו־ 
כרומאטי. ה ס פ ק ט ר ו - ה ל י ו ס ק ו פ שלו איפשר לו הס¬ 
תכלות ישירה במתהווה על־פני השמש ובאטמוספירה שלח. 
הוא גילה, שפתמי־השמש הם מערבולות ענקיות ושקוויהם 
הספקסראליים מעידים על מציאותו של שדה מאגנטי חזק 
בשמש (אפקט־זמן). יהד עם פיז ( 0350 ?) עלה בידו למדוד 
לראשונה בעזרת אינטרפרומטר את קטרו של כוכב (בית- 
אלג׳וזא [ע״ע]). 

להיל יש גם זכויות מרובות באירגון שיתוף המחקר 
האסטרונומי הבינלאומי. הוא יסד את ר,"איגוד הבינלאומי 
לשיתוף־פעולה בחקר השמש״ (זס) 110100 1010103110031 
011 ־ 805031 ! 5013 ס! 3:100 ז 0 ק 000 ) וכן את ה״איגוד האסטרו¬ 
נומי הבינלאומי" ( 170100 451:00006031 03110031 ־ 10101 ). 
מ 1895 הוציא את ד, 10111031 1 נ:וו 5 ץ 6 ס 0 ז 451 , המוכר כיום 
נחשוב שבכתבי-העת מסוגו. — נוסף על פידסומיו המדעיים. 
חיבר כמה ספרים פופולאריים, שזכו לתפוצה מרובה. מספריו: 
0101100 !!£ ! 5013 )ס ׳ 510:6 760 ("חקר התפתחות השמש")׳ 
1908 ; 0015 * 643 35 500 160 3011 £31111 760 ("הארץ 
והשמש כמאגנטים״), 1913 :״ 14000 3 61110£ ע\' 5 ־ ¥031 700 
■ 065011,31011 1310 ("עשר שנות-פעולה של מצפה־הרים"), 
1915 : 005 ״ 03 מ ׳" 10 י 1 760 (״השמים החדשים״), 11922 


16017011,0:50 0£ 116 ) 00 760 (״עמקי תבל"), 1924 ; 80:10011 
ץ ¥3 \ ץ 1116 ^ 160 (״מעבר לשביל־החלב״), 11925 0315 * 51 
״ 513 160 6001 (״איתות מן הכוכבים״). 1930 . 

, 19391 ] זהואצצ ז .:!:,]!,״ני].א £ .€ ,! 411301 . 5 .עו 
.( 369-388 

ג. ל. 

היל, גיימז נירום — 10:001011111 30105 ! — ( 1838 — 
1916 ). מחשובי המןשבים של מדינות המערב של 
אד,"ב. נולד בכפר ממערב לטורונטו שבקאנאדה והתיישב 
ב 1856 בסט. פול, מינסוטה. שהיתר, באותם הימים עיירה קטנה. 
באן פעל כסוכן שליקווי־ספנות במיסיסיפי ועד מהרה נעשה 
בעליהם. כן בנה רכבות ומשך מתיישבים לשטחים דלי־ 
האוכלוסיה של המערב. סוכניו לימדו את המתיישבים לעבד 
את קרקעותיהם לפי השיטות הנכונות, והיל דאג להובלה 
של תוצרתם ומצרכיהם במחיר זול, וגם לאשראי. ב 1893 
נבחר לנשיא של !: 831115,3 £50:160:0 01031 ומנע ב 1901 
את השתלטותו של אדואדד ר,נדי הרימן על חברה זו. ב 1910 
פירסם ספר ״דרכי ד,קידמה״ ( 1055 * 0 :? 0£ 5 ץ 3 * 6 * 741 ). 
היל נמנה עם בוניהן הכלכליים של אה״ב. 

. 1928 ,! 1 ) 1 ) 81111 ?>$וזו 3 [> 4 . 8 [ 1 חו; .. 8.5.8 , 13111 . 0 .( 1 

- 312, 0. (1. //., .111///// 0 / ?1x010 ^נ[ש$ . 13 ; 1835 
. 1932 

ע. י.־ה, 

היל/ סר 0 תי 3 — 11211 9 !שן 1 זזג 1 \ 511 — ( 1609 — 1676 ). 

משפטן אנגלי. היה, בזה אחר זה, שופט בבית' 

המשפט של ה 1133 ? ת 0 ת 1 מז 00 (בימ״ש לעניינים אזרחיים), 
ב 1654 ! חבר הפארלאמנט. 1654 — 1660 ! השופט הראשי 
(הבארון) של ה־ 1 :> 11 [>:>ו 1 :״ £1 (ביהמ״ש לענייני הכנסות- 
המדינה), ב 1660 ! זקן־השופטים של בית־המשפט של ה״קינגז 
בנץ״ (ביהמ״ש המסונף לביהס״ש הגבוה לצדק). ב 1671 . 
היל כיהן בתפקידיו הציבוריים גם בימיו של אוליור קרומוול 
וגם בימי המלוכה. את פירסומו קנה לו ביהוד במחקריו 
במשפט הפלילי: ת׳״סז 0 1111 ) 0 1135 ? (,.משפטי הכתר"), 
1678 ! 05911 ־ 01 של) )ס 1033 ? £!(! ) 0 9 ־ 115101 ? (.,תולדות 
משפטי הכתר״; נכתב ב 1685 , נדפס 17363 ) . כן יש לציין את 
חיבוריו הידועים ) 0 //־ב.) מ 10 מת!ס 0 שלז ) 0 11151:017 
1 )״ 813 ת£ (״תולדות המשפט המקובל האנגלי״), 1713 — 
עבודה חלוצית בשדה־הסחקר של המשפט המקובל של 
אנגליה, ו 1100,5 ' 132105 שלז ) 0 תסל/׳ל,,!!!! 1 ־!לז ("סמכות" 
השיפוט של בית־הלורדים״! נערך ופורסם ע״י פראנסיס 
הרנריו ב 1796 ), הדן בסמכות שיפוטו של בית־הלורדים, לפי 
ההשקפה שהיתר, רווחת במאה ה 17 . 

חיבורים אלה, הנחשבים כיום לספרי־מופת, הטביעו 
את חותמם על התפתחותו של המשפט האנגלי. משפטנים 
מייחסים את הדבר לעובדה, שחיל היה לא רק היסטוריון 
מחונן של המשפט האנגלי, אלא גם פרקליט מנוסה, 
שופט מעשי. בן־סמך בהיסטוריה קונסטיטוציונית וחוקר 
המשפט הרומי. 

, 1.0111 1 ( £115 7/1 } 0 6 /> 221 >ז 6 ! 12 1121 2 > 8011/165 , 1 !£ז 0 ׳ 4 \ 15 >!ס 1 ־ן . 8 %\\ 

10 110/1 ) 11 ^ 1/11/0 4/1 1115101x021 ,עזזס? . 11 ; 150-154 , 1925 
. 276-7 , נ 1948 ,!(/ 10111111510 115 1 ) 211 > / 1412 1 ! 1%115 /£ 

ש. ז. דז. 


היל, קר חל^י — 11111 1101912031 ז 51 — ( 1795 — 1879 ), 
מייסד הדואר המודרני בבריטניה. משנת־חייו ה 13 
עד 1833 הורה בבתי־חספר, שניהל אביו בעיירות שונות 
באנגליה, וביקש דרכים לשיפורן של שיסות־ד,חינוך. כן 
התעניין מנעוריו בהמצאות ותיקונים בתחומים שונים. לאחר 
שפרש מן ההוראה סייע זסן־סה לא. נ. ויקפילד (ע״ע) 
בעריכת תכניות לתיקון שיטות ההתיישבות באוססראליה. 
ב 1837 פירסם חוברת על שיפורים בשירות הדואר (ז! 0 ? 
שסדזספזי■! 1 >חג ;!:)תסזסקוזז! 5 ) 1 : תזיזס^מ 0££100 )׳ שבה הציע 
תעריף אחיד וזול להובלת מכתבים בכל רחבי הממלכה 
המאוחדת ע״י הדבקת בול (ע״ע דאר. עמי 794 ). הבול הראשון 
הוצא במאי 1840 . ב 1846 — 1864 ניהל היל את משרד הדואר 
הבריטי. ב 1860 הועלה לאצולה¬ 

"!. .*׳(!ז!* . 0 . 8 ;( 1 * 18 ,.א , 8 <;נ 01 // 14 . 13111 ■א . 8 .!) 

ו/£ו 11 > 0 115 ( 70121 . 0101 ()£ 0/6115 7 > / 0 ץ/ 510 ) 711 . 11 . 8 

. 907 ! , 1 ) 1 

הילברזן (תתס!,!!!־??). עיר במדינת באדן־וירטמברג 
שבגרמניה המערבית! כ 42 ק״מ מצפון לשטוט־ 

גארט, מספר תושביה — כ 74,000 ( 1954 ). הי" יושבת על 
נהר־נקר, במקום שהנהר נפתח לתנועת־ספינות. היא מתפר¬ 
נסת בעיקר מתעשיה, מסחר וספנות־הנהר. התעשיה של הי׳ 
מעבדת חמרי-מזון. שהם מובאים בחלקם מסביבתה החקלאית, 
מייצרת סבון וכפה מוצרים כימיים אחדים, כלי־סלאכה שונים. 
מכוניות. כלי־כסף, נעליים, טכסטיל ונייר, מענפי־הססחר 
הסיטוני של הי׳ חשובה ביותר הסבולת. דרך הנמל, המשמש 
לספינות קטנות (עד 1,200 טון), עברו ב 1954 3.6 מיליון 
טונות של פחם, חסרי־בניין, סוכר, מלח, סודה, ברזל ודגן. 

חי׳ נזכרת לראשונה בתעודה מ 747 כאחת מאחוזותיהם 
של מלבי־פראנקיה. ס 1350 בערך עד 1803 היתד, עיר חפשית 
בקיסרות הרומית־הגרמנית. ב 1802 סופחה לוירטמברג. מביצו־ 
ריה הקדומים(סן המאה ה 13 ) נשארו כמה שרידים. בנייניה 
סיר,"ב ומתקופת הרנסאנס נחרבו ברובם בימי סלחסת־העולם 
11 , שבה נהרסו 62% מבנייני העיר. — על מציאותם של 
יהודים בהי׳ יש ידיעות מסוף הסאה ד, 13 . בטבח, שערך 
רינדפליש (ע״ע) ביהודי גרמניה ב 1298 . נספו גם 143 מיהודי 
הי/ בימי המגפה השחורה ( 1349 ) נהרגו או גורשו שרידי 
הקהילה, אך ב 1357 אנו מוצאים בהי׳ שוב קהילה ובית־ 
כנסת. במאה ה 15 נורשו יהודי הי• שלוש פעמים, בפעם 
האחרונה — ב 1490 . מאז עד 1831 לא ישבו בהי' ישיבת- 
קבע אלא יהודים בודדים בלבד. ב 1851 נוסדה בהי׳ קהילה 
וב 1877 אף נחנך בח בית־כנסת, ב 1910 נוסדה בהי׳ קהילת- 
חרדים נפרדת. ב 1931 ישבו בהי׳ כ 1,000 יהודים. המשפחות, 
הנקראות בשם הלפרן, הילפרן, חלפרין, אלפרן, מוצאן, 
כנראה. מהי׳. 

.£] ; 1927 ,. 11 111 ( 10161 ( / 11 > ) 11 ( 115 ( 51 ) 3 > 011 . 0 

-//?*'% 111 6 ( 10 ( 1 ) 7/16 14/111 / 101456 ( 001265 16 ( 1151 >£[ [• זש 8 ;> 1 .מ 

)0x116/8, 1932. 8-9, 15. 28, 35-6, 84-5. 

היל-רפז, דויד — !־!סל!!?? 1 >!׳!בס—( 1862 , קניגסברג — 
1943 , גטינגן). מאתמאסיקן גרמני. הי׳ למד 
מאתסאטיקה בעיר־סולדתו■ ומ 1886 הורה מקצוע זה באוני¬ 
ברסיטה שלה! 18950 עד פרישתו מן ההוראה ב 1930 שימש 
פרופסור למאתסאטיקה באוניברסיטה של גטינגן. בתקופה 
שמסוף המאה ה 19 עד מלחמת־העולם 1 , ובמידת־מה גם 
בעשור שלאחר המלחמה, עשה הי' את אוניברסיטת־גמינגו 
מרכז עולמי למאתמאטיקה, ורק פאריס התחרתה בה 






171 


הילכרט, דויד 


172 


מבחינה ז 1 . מתחילת המאה ה 20 הוכר הי׳ בעולם כולו — 



בצירו של א. פואנקרה (ע״ע) — כגדול הפאתסאטיקנים 
בדורו. ואחר מותו של פואנקארה — כיחיד בדורו. מכל 
ארצות־התרבות, וביהוד מאה״ב׳ באו חוקרים לגטינגן כדי 
לעבוד במחיצתו. 

יתכן, שהי׳ היה 
אחרון המאתסאטיק־ 
נים, שעסק בכל שטחי 
המאתמאטיקה ושלט 
בכולם — מה שנבצר 
מכל המאתמאטיקנים 
בימיו, ועוד יותר — 
אחריו. הי׳ השיג דבר 
זה בשתי דרכים: (א) 
הוא הגשים את מפעל־ 
חייו תקופה־תקופה, 
שכל אחת מהן היתר, 
מוקדשת לחקירה בת¬ 
הום מיוחד; (ב) הוא 
קירב כמה תחומים, 
לכאורה רחוקים מלבו, רויר הייברט 

בעזרת שינוי שיטו¬ 

תיהם, כגון בחכנסת שיטה "הגיונית" לתורת השמורות (ר׳ 
להלן) ושיטה אלגברית לטיפול במשוואות האינטגראליות. 
משאלתו המפורשת היתד, שלא תתפורר המאתמאטיקה 
למדעים שונים: "איני מאמין ואיני רוצה שהדבר יקרה 
לסאתמאטיקח, שהיא שלמות בלתי־ניתנת לחלוקה, אורגא־ 
נחם. שעצם חיוניותו מבוססת על הקשר בין חלקיו". 

ב 1900 ניסה הי' להציב תמרורים להתפתחותה של המאת־ 
מאטיקה בעתיד הקרוב ע״י ציון 23 בעיות מכל ענפי 
המאתמאטיקה, שפתרונן צריך לשמש סטרה ראשונה של 
ענפים אלה. לתכנית זו היתה השפעה עמוקה על התפתחות 
המחקר המאתמאטי במשך יובל שנים; כמה מן הבעיות 
שציין הי׳ נפתרו מיד אחד פירסום דבריו. וכסה מהן נשארו 
בגדר בעיות עד היום. 


התקופה הראשונה במחקריו של הי׳ — 1888 — 1892 — 
היתד, מוקדשת לתורת השמורות (ע״ע), שבה עסקו 
כמה מטובי החוקרים. הי' הוכיח את משפטי־הסופיות לפי 
שיטה שונה בתכלית מזו של חבריו — מה שעורר התרגשות 
מחבר,; היו שאמרו: ״אין זו מאתסאטיקה אלא תאולוגיה!' 
בדרך־כלל היתד, אפיינית להי׳ ההתרחקות מחשבונות ואלגו¬ 
ריתמים והשיבה אל המושגים הראשוניים: בדדו זו הציל 
את "העקרון של דיריכלה" (ע״ע), שעליו ביסס רימן (ע״ע) 
את תורת הפונקציות האלגבריות ושנחשב לסעודער על-ידי 
הביקורת של ויארשטרס (ע״ע); גישתו של הי' שינתה 
מיסודו את השבון־הוואריאציות הקלאסי. 

מ 1892 עד 1897/9 התמסר הי׳ ל ת ו ר ת ־ ה מ ם ם ר י ם, 
שבה הגיע — בדומה לגאום (ע״ע) — לשיא השגיו, ביחוד 
בחקירת שדות המספרים האלגבדיים. מחקריו אלה פילסו 
נתיב לשני דורות של חוקרים מצליחים בתורת־המספרים, 
מלבד זה פתר הי' גם שתי בעיות בודדות בתודת־הסספרים: 
(א) נתן פישוט מפתיע להוכחה, שהמספרים 0 ו* טראנס־ 
צנדנטיים הם: (ב) פתר בחריפות מדובה את בעיית־ורינג, 
שנשארה פתוחה כ 150 שנה, כלומר: את ההכללה — מריבו־ 


עים לכל חזקה שהיא — של המשפט. שאפשר לתאר כל 
מספר טבעי כסכום של ארבעה ריבועים. 

בשנות 1898 — 1902 התחילה התקופה האכסיומא־ 

ט י ת במפעלו של הי', שהשפעתה גברה והלכה בסוף תקופת 
היצירה המדעית שלו. ביסוסה האכסיוסאטי של הגאומטריה 
ע״י אוקלידס (ע״ע) קיבל המשך של ממש רק בסאה ה 19 , 
ע״י ממציאי הגאופטריה הלא־אוקלידית (ע״ע) במחצה 
הראשונה של אותה מאה וע״י כמה חוקרים מאיטליה ומגר¬ 
מניה (כגון פאש) במחצה השניה שלה. הי' הכנים אחדות 
במפעל קודמיו, ועם זה חולל בו מהפכה, הן ע״י טיפול 
שיטתי וכולל בבעיות ישנות וחדשות, הן על־ידי תפיסה 
מופשטת לגמרי של השיטה האכסיומאטית (לפי ניסוחו — 
"העסקת היסודות"). גם לתפיסת המספרים הממשיים תרם 
ביסוס הדש, שעיקרו היה ב״אכסיומת־השלסות", וכן פיתח 
ע״י גישה חדישה ליסודות הגאומטריה גם את הטופולוגיה 
הקבוצתית. השפעת מפעלו בתקופה זו היתד, כפולה: במובן 
צר נתן דחיפה למחקרים חדשים על ביסוס הגאומטריה, 
ביהוד ע״י חוקרים אמריקנים; במובן מקיף יותר שימש 
נקודת־מוצא לאכסיומטיזציד, של המדעים המדוייקים, כגון 
מאתמאטיקה. לוגיקה, פיסיקה, ועוד — תהליך מכריע בהת¬ 
פתחות המדע החדיש בכלל, שעדיין לא הגיע לסופו. 

שנות 1902 — 1912 היו תקופת המחקרים במשוואות 
האינטגראליות עם שימושיה! באנאליזה. הי' הבחין 
באפשרויות הרחבות למאתפאטיקה הטהורה והשימושית, 
שהיו צפונות במסקנותיו של פרדהולם על נושא זה, והעמיד 
בראש ענייני־המחקר את הכללת ההעברה של תבניות 
ריבועיות לצירים הראשיים, לרבות הערכים והפונקציות 
ד,..סגוליים", שיש להם ערך מכריע לפיסיקה המאתמאטית. 
המושג של ״פרחבי-הי׳״ — הרווה היום במאתמאטיקה — 
מוצאו ממחקרים אלה. חוקרים הרבה, בגטינגן ומחוץ לה, 
הרחיבו את עבודותיו של הי׳ בתחום זה, ומ 1923 ואילך 
נתברר יותר ויותר, ששיטותיו מהוות גם את המכשיר המת¬ 
אים לטיפול בפיסיקת הקונטים (ע״ע). הי' עצמו הגיע 
ממחקרים אלה לעבודות בפיסיקה עיונית <ב 1908 — 1922 ), 
אך בתחום זח הצליח פחות מבמאתמאטיקה הטהורה. 

מסוף מלחמת-העולם 1 עד סיום עבודתו היוצרת בתחילת 
שנות ה 30 נמשכו מחקריו של הי' על יסודות המאת־ 
מ א טי ק ה, שבהם נסתייע ע״י כמה מתלמידיו, ב 1904 כבר 
ציין הי׳ את רעיונותיו המכריעים בתחום זה בהרצאה, אלא 
שזו לא הובנה בשעתה ואח״ב נשתכחה. דחיסה חיצונית 
לחידוש החקירה בכיוון, שסומן על־ידיו, שימשו לו התקפו¬ 
תיהם של אנשי אסכולת האינטואיציוניזם (ע״ע; וע״ע 
בדאואר, ל. א. י.) על בניין הסאתמאטיקה הקלאסית כולו — 
התקפות, שנגרמו — ביודעים או בלא־יודעים — על־ידי 
הסתירות ההגיוניות, שנתגלו במערכת המאתמאטית בעקבות 
התפתחותה של תורת־הקבוצות בסוף המאה ה 19 . הי׳ ביקש 
להוכיח, שהמאתמאטיקה — לרבות תורת־הקבוצות — היא 
מחוסרת סתירה. ולשם כך יצר מערכת פורמאלית מקפח 
ואת השיטה שכינה בשם "מטאמאתסאטיקה", מכיוון שהיא 
דנה לא בעצמי הסאתמאטיקה אלא במחשבותיה (שיטותיה, 
הוכחותיה וכד׳). אך למרות השגים מרחיקי־לכת, שאליהם 
הגיע הי׳ בדרכו זו, ולמרות החותם, שהטביע על חקר 
יסודות־המאתמאטיקה באסכולות השונות. לא הצליח במשי¬ 
מה. שהציב לעצמו: מצד אחד, כבר ניכרים במחקריו אלה 





173 


הילברט, דויד—הילדבדנד, אדולן! פון 


174 


! רישומי גילו, ביחוד בעקשנות היתרה, שבה עמד על דעותיו 
ומגד שני, הוכח מ 1931 ואילך ע״י גדל (ע״ע) והנלווים 
עליו, ש א י ־ א פ ש ר כלל להשיג את המטרה — וזה מטעמים 

שבהגיון עגמו. 

נוסף על גאוניותו כחוקר היה הי׳ גם מורה מעולה. הוא 
היה ידיד נאמן לחבריו ולתלמידיו המיבשרים, שביניהם היה 
מספר ניכר של יהודים, כגון ה. סינקובסקי (ע״ע), א. לנדאו 
(ע״ע) ואחרים. הי׳ היה חפשי בהחלט ממשפטים קדומים 
בענייני לאום וגזע וחסיד נלהב של חירות הביטוי והפעולה 
בכל תהומי החיים. עלייתו של היטלר, שהביאה לידי גירושם 
של חבריו ותלמידיו היהודיים מן האוניברסיטות הגרמניות, 
גרמה לו צער מרובה, ושנותיו האחרונות עברו עליו בבדידות. 
.1935—1932 אוסף מאמריו של הי׳ פורסם ב 3 כרכים ב 
0:00313*00 3. 6000:01:10 : באוסף זה לא נכללו 2 הספרים 
6:00320*0 יסודות הגאומטריה"), 1899 , * 1956 : ""ז ,) 
311*00101000 !00 * 10:08:31810101100 תש! 103 ! 11 . 3 :׳:! 1:0 ו!׳ 
(,קווי־יסוד של תאוריה כללית של המשוואות האיגטגראליות 
הלינאריות״), 1912 . שמו של הי׳ נקרא גם על כמה ספרים, 
13. 000:201 !1. 0. 13., : שנכתבו בעיקר ע״י תלמידיו 
\(01110300 3. 1937 2 , 1931 , 1-11 , 5111 ׳< 11 * 1 1 !ש 13011 .ז 3 ח!סו 1 !ב 3 ה ; 
0. 13. 11 . 35 1100103501100 : . 3 0 ^ 11037.11 !,') , 30100:0:300 ׳ .׳ 
1.0 ס 313£0 מס: 6 , 5 < 80:03 .? . 11 . 13 . 0 ; ג 1949 , 1928 , 0 }:,ן 
3. ?1331110013310, 1—11, 1934, 1939; 1). 33. 00110 . 3 .ט - 
)1705500, ^0501130110110 (300010130, 1932 
70 0. #.3 60. 0(1/11115(0^ (50/155 >ו 401 ז ., X) י 1 ץ 6 ^. 9 ; 1922 ו 
0. 14. 1 1011 )111 14401/101101x01 14'05% (8x11■ 4)1)0. 1*40111. 
50 (., {1944]), 

א. ה. פ. 

היל^נפלד, אחלף — 013 ) 00 * 3311 3011 ^ — ( 1823 - 
1907 ), תוקר־דת פרוטסטאנטי גרמני. הי׳ עלד, 
באוניברסיטה של מה מדרגת מרצד. ( 1847 ) עד זו של 
פרופסור מן המניין ( 1890 ), תחום מחקריו המרובים כלל 
את האפוקאליפטיקה היהודית, הברית החדשה, אבות־הכנסיה. 
וכן גם את תולדות ד,כנסיה והדוגסאטיקה. מ 1858 ואילך 
שימש העורך של כתב־עת בשם - 15500 * !ט) 1 ) 201301111 
10 * 11101101110010 ) 50113 ("כתביעת לתאולוגיה מדעית"). שהו¬ 
צאתו נפסקה ב 1914 . שיטת מחקריו חיתה זו של באור (ע״ע) 
ואסכולת טיבינגן, שראתה את צמיחתה של הנצרות כתהליך 
של התנגשות ביו הנטיות היהודיות והפאוליניות, אך דעתו 
היא שניגוד זה נוצר רק במשך התפתחותה של הנצרות, 
בתקופת־השליחים, בעוד שאחד ימיהם היו רדיפות הנוצרים 
ע״י הרומיים ובעלי הגנוסיס (ע״ע) הבעיה העיקרית של 
הנצרות. בניגוד לבאור ראה הי׳ באיגרות אל הפיליפייט ואל 
פילמון ובאיגרת הראשונה אל התטאלוניקים את תיבוריו של 
פאולוס עצמו, ודעתו נתקבלה בדרך כלל במחקר. שלא כבאור, 
שהשתדל בעיקר לגלות את כוונותיהם של מחברי הברית 
החדשה והספרות הנוצרית הקדומה, דן הי׳ בחומר בעיקר 
מנקודת־מבס ספרותית־היסטורית. מכאן מסקנותיו, שביסוד 
ה״קלמנטינות" (ע״ע קלמנס 1 ) מונח מקור יהודי־נוצרי בשם 
,.בשורת פטרוס", שחובר ברומי זמן קצר אחר חורבן־הבית. 

בעניינים יהודיים עוסקים ביהוד חיבורו: 03150110 ( 10 ט 
310 סץ 01031 ק\! (״האפוקאליפטיקה היהודית״), 1857 , והחיבור 
03200:001 ( 3053125 ? (״משיח היהודים״), 1869 . הי' הוציא 
הוצאה מדעית את איגרות איגנאטיום ופוליקארפוס ( 1902 ), 
וכן הוציא ב 4 ברכים את הספרים החיצונים של הברית 


החלשה (-,; 000 ! 03000001 1301:001 105130100:001 0X103 
1866 , 001 :). 

0(5( ))1(1)1( 1)0- !-()>(>)-}( 514-8045(1)14)1%, 1921 ; 

13. 5 11 )¥ 0 )\ 04 ^ 1 0 ( 1 ,! 1 !שז 0 זבע 1 ג x015(01), 1 01 ) 1 . 5101 .) ¥1 ת ., 

1929. 

ד. ם. 

הילדברט ? 1 לוךד 1 — - 1111 £11 ^> £111 

0000:03000515 3080:015 — ( 1056 , לודדן ע״נ 
לואר, מערבית לונדום — 1133 , טור), משורר וסופר לאטיני 
(צרפתי). בין 1096 11251 כיהן הי׳ כהגמון בעיר לה מך 
( 303 ) 11 10 ) שבנורסאנדיה, ולאתר מכן נתמנה ארכיהגמונה 
של טור. כשהיה הגמון בלה מן הסתכסך, מחמת שאיפתו 
היתרה לשלטון. מתחילה עם אלי ( 30110 )), הרוזן של לה מן, 
ואח״ב עם ויליט 11 ("רופום", ע״ע), מלך אנגליה. כשהיה 
ארכיהגמון בטור בא הי׳ — מתוך נטייתו להתבדלות ולעצ¬ 
מאות — לידי סכסוך עם מלך־צרפת. נראה, שבמדיניות זו 
של הי׳ צידדה גם הכנסיה הרומית, ועל הוראותיה, שהיו 
מכוונות להפחית את התערבותם של נסיכי־נורסאנדיה ומלבי־ 
אנגליה בענייני ההגמונות, שמר הי' בנאמנות. 

חשובה מפעילותו המדינית של היי היתה פעולתו הספרו¬ 
תית. הי׳ היה מן הסופרים המועטים בעלי שיעור־קומה, שקמו 
לה. לספרות הלאטינית, ביה״ב. הוא חיבר מספר פואמות 
על נושאים דתיים וחולונים, שהידועה שבהם היא השירה "על 
הטבח של טרויה״ ( 1:0130 00 0x01310 ), שבה מבכה 
המשורר את מותו של הקטור ומקלל את הלנה היפה ואת 
פאריס מאהבה, שגרמו, לדעתו, לאבדן־העיר. שתי חאלגיות 
שלו על רומא ההרוסה ( 3 י 00 א 00 ) והפואמה על "קורות 
גלותו״ ( 500 00 0x51110 ) חוברו לפי המתכונת של השירה 
הקלאסית, אך הוחדרו בהן השקפות בדבר הבלותם של היי- 
השעה — מה שהיה אפייני למאמין נוצרי בזמנו. כמה 
המנונים דתיים של הי' אף הוכנסו לטכסי הליטורגיה הנו¬ 
צרית. חי׳ כתב גם חיבורים בפרוזה וסגנונו נחשב למלוטש 
כל-כך, שהוצג לסופת בבתי-חספר ביה״ב. משום כך ייחסו 
לו ספרים מרובים שלא חוברו על־ידיו. כל כתביו (בכללם 
המיוחסים לו בטעות) נדפסו ע״י 800:3550 בכרך 171 של 
אוסף הפאטרולוגיד, של סס*!):?. 

; 1882 ) 41 . 14 י 4 ! 5 ) 4 ( 114 ) $0 5 )%ח 10 ) 1 ח 5 ^ 1 . 11 

; 1883 ) 1 ) . 14 41 4 ) 11 ( 0114/1 5 ( 101 ( 11 ) 5 5 ) 1 5114 15 ) 1 ) 140 ,. 111 

5 ) 5 ) 0 ..." 1/010 44 ) 1 / 0 ח 4%01 ) 8 " ) 1 ( 1 ) 80 14 ,׳\ח* 1£ נ 01 ע 

-( 233-244 , [ 1946 ] , 115 ( 1100 ^ 1 ת 1 ) )!)) 51 . 12 411 1145 ) 01 ) 11 ( 11 

י. ב. ם. 

הילן־ברנד, ע״ע נרנ 1 ריום 1211 , אפיפיור. 

הילדברנר, אדיולף פ 1 ן — (>ת 1 ד 1 ן 101 [> 11 ^ 1 מסי׳' — 
( 1847 , מרבורג — 1921 , מינכן), פסל גרמני. קיבל 
את הכשרתו בנירנברג והניר את האמנות היוונית והרןפית 
מאוסף־ההעתקים שבאוניברסיטה של ברן. ב 1868 הלך לרומא 
ופיתח, בשיתוף עם הצייר הנס פון מרד, (ע״ע) ובעידודו 
של שוחר־האפנות ד״ר קונרד פידלר, גישה אמנותית חדשה• 
שהתבססה על פשטות הצורה והסונומנטאליות של האמנות 
הקלאסית הקדמונית, ב 1873 עבר הי׳ לפירנצה! הפסלים 
המרובים, שפיסל באן (כגון "עלם זורק נדור"! "נושא־הבד"), 
משקפים את הסגנון היווני של המאה ה 5 לססה״ג, ואילו פסלי 
הדיוקן של הי' (שהרבה מהם עשויים טראקוטה מצויירת) 
הושפעו מיצירותיהם של הפסלים הפלורנטינים בני המאה 





175 


הילדברנר, ארולן*—הילרגרנר, שידת■ 


176 



יורוזוי:וו: ה-וז־כדאנד: סירקח ויפי&באר <םינכז י 


ת 15 . וביהוד של ורוקיו (ע״ע). בן עשה תבליט של דמויות 
מוקפות זר, כדרכו של לו^ה דלה רוב;ה. 

הי' נשא אשר, ב 1875 : מ 1891 עד שמת גר לסירוגים 
במינכן ובפירנצה. בשנים שלאחד מכן עשה הרבד, מזרקות- 
מים ומצבות־זיכרון אחרות: מזרקת ביסמארק (ינה, 1894 ) : 
מזרקת ויטלסבך המפורסמת במינכן 18951 ) 1 פסל בדאמם 
(מיינינגן, 1898 ): מזרקת ״אבא דינוס״ בשטראסבורג 19031 ) 1 
פסל ביסמאדק (ברמן. 1907/10 ), שנראה כנוסח מודרני של 
.,פסל קולאוני" (בווניציאה) מאת ורוקיו: מזרקת ..אבא 
רינוס" בקלן( 1920 ), ועוד. סימני־ההכר העיקריים של יצירות 
אלו הם: קומפוזיציה ברורה ופשוטה. ואיזון בין הדמויות 
עצמן ובין היסודות הארדיכליים של המצבה. 

תרומתו העיקרית של הי׳ לתולדות־האסנות כלולה בספרו 

£11051 [ 1001100 ) 611 : 111,10 80101 ־ 101 > 1061001 ? 035 {"בעיית 

הצורה באמנות התצורה״), 1893 , שבו העמיד כנגד היומרנות 
האלגוריסטית של פסלי המאה ה 19 את האידיאל החזותי- 
התצורני, שגילומו המושלם הוא, לדעתו, התבליט. תפיסתו 
האסתטית של ה" שימשה נקודת-מוצא להשקפותיו של 
חוקר-האמנות ה. ולפלין (ע״ע). וע״י כך נעשתה בעקיפים 
גורם לתפיסה חדשה של תולדות-האמנות. 

,■ 1-1 ./ 4.1 , 1 { $161 ם $6 טג 14 .'/ ז \ ; 1902 ..// . 4 ,׳ £1 'י( 6 מו( 1461 

. 1947 
ע. ידו־.. 

הילרברנד, דיטריך פון — - 1411:10 ח 0 ׳\ 1011 ז 01€1 
1 > 30 ! 6 — (נר 1889 ), פילוסוף גרמני: בנו של 
אדולף פון הי׳ (ע״ע). הי׳. שעבר ב 1914 מן הדת הפרוטס¬ 
טאנטית אל הקאתולית. היה פרופסור במינכן ומ 1940 הוא 
פרופסור באוניברסיטה הקאחולית של פורדאם (ס 1621 > £01 ) 
שבניריורק. הי' היה תלמידו של הוסרל(ע״ע),ובכרך השלי¬ 
שי של ה״שנתוו לפילוסופיה ולמחקר הפנומנולוגי״ ( 1916 ), 
שנערך ע״י הוסרל, נתפרסם מחקרו: - 511111 ■ 101 > ס 10 > 1 010 


11008 >ס 113 !"לס (."האידיאה של הפעולההמוסרית"),המופ¬ 
נה נגד התפיסה החדצדדית של קאנט. שלפיה רק הרצון 
הטוב (ולא הפעולה!) יכול להחשב לטוב ללא הגבלה. הי׳ 
רואה בזה צמצום מסוכן של תחום התופעות המוסריות 
ומשתדל להוכיח, שגס את הפעולה כפעולה אפשר להגדיר 
במונחים מוסריים טהורים. הי׳ היה במשך שנים הרבה קרוב 
למאכס שלך (! 11010 ־ 8 ), שלהארת דמותו ותורת־המידות 
שלו — שהיי דאה בה מאמץ להתגבר על ההגבלות של 
תודת־המידות הקאנטיינית —, הקדיש הי' שלוש מסית 
בספרו: £501800 105 > 610 ־ 1,1 1 ח 1 20111101105 ("הזמני לאור 
הנצחי״), 1932 . המאמרים הכלולים בספר זה דנים בשאלות, 
שעומדות על גבולן של תורת־המידות, תורת־החברה ותורת¬ 
ה,מדינה. הי׳ מראה בו, בין השאר. שהריבונות של המדינה 
איו פירושה, שהמדינה אינה משועבדת לסדר המוסרי והסש־ 
פטי-הטבעי. אותו סדר עצמו, שממנו נובעת הריבונות של 
המדינה, מטיל על המדינה עצמה התהיבויות כלפי מדינות 
אחרות וכלפי האנושות. 

הי׳ כתב עוד: 1 ) 113 ־ 00010105 ■! 10 > :|ז 5 י<ו 1 נ) 1 :) 140 ("מטא¬ 
פיסיקה של השיתוף״). 1930 : ס 80 ס 11 ) 1 ג 16 >ס 1 ו 01 £111110110 
(״גישות־יסוד מוסריות"), 1932 : - 0150011011 ? 1 >ח 1.1111181011 
1:011 (״ליטורגיה ואישיות״), 1933 ; - 1 ! 1 נ) 50 ׳> 1111 <ן 5100 ! 00 
05 ־ 11000 !£ 1 >מס !״־*ג!? 501100 (,.משמעותן של השאלה 
וההכרה הפילוסופיות״). 950 ( : 83601 )ס! 00,0 ־ 1 ■ 5 >א 110 ־ 1 
(״מגדל־בבל החדש״), 1954 . 

ש. ה. ב. 

הילדברגד, ע!יךת', שיר-עלילה בגרמנית עתיקה. נשתמר 
בצורה מקוטעת על שני דפים בתוך ספר לאטיני, 

שבו נרשם — כנראה, לפי הזיכרון — ע״י שני נזירים במנזר 
פולדה בתחילת המאה ה 9 . 

מניחים, שש׳־הי' נתחברה במאה ה 8 : היא בתובה במזיגה 
של הלשונות הגרמנית הרמה והתחתית (מזיגה, שהיתר" לפי 










177 


הילדכרנד, שירח■ — זזילדסהים 


178 


סברה תדשה, ניב לאנגובאדדי) ובטירים, שנד,רזו בדרך 
האליסראציה. ש׳־הי׳ היא חלק ממחזוד-העלילה האוסטרו־ 
גותי, שבמרכזו עומדת דמותו של דישריך. מלך ברן (הוא 
תאודריך מלך ורונה), והיא אתת משלוש היצירות העתיקות 
בלשונות הגרמניות, שלא הושמדו ע״י הכמורה הנוצרית 
(האהרות: "באווולף" מן המהזור האנגלי־סאכסי ו״ולטהר 
איש אקויטניה" מן המחזור ההוני). 

כפי שמסופר בשירת הניבלונגים, היה הי׳ (בצורה 
העתיקה: , 1411,18,3,1 ) בן הריברנד מחנכו של דיטדיך 
הצעיר, נלווה אל זה האחרון במסעותיו, והציל את אדוניו 
מסכנות הרבה. יחד עם דיטדיך ישב בגלות, בחצרו של 
אצל (אטילה), מלך ההונים. בש׳־הי׳ משתקף הווי־ההיילים 
הפראי בזמן נדידות־העמים! תכנה — דו־קרב ביו הי׳ ובין 
בנו הדוברנד, המסרב להאמין, אחר 30 שנות פרידה, שה״הוני 
הזקן״ הוא אביו. — בה״י העתיק אינו כולל את סיום 
המעשה, אך יש יסוד להניח, יסלפי האגדה הקדומה נהרג 
הבן ע״י אביו. 

כה״י נדפס לראשונה ב 1729 ע״י אקרד ( 1 >זב £00 .׳י, 0 .(), 
ומאז יצא בבמה מהדורות ! לגרמנית הדשה תורגם: על־ידי 
שאט 111 ■ל ( 1919 ): 0118100111 . 11 ומסץס,! ־ 4101 מסס .'ל 

( 1920 ); ־ 513111111101 . 77 ( 1934 ) 1 0,0,60 .!גו ( 1938 ). — 
כה״י, שהיה בקאסל, אבד במלחמת־העולם 11 , אך קיימת 
הוצאת־פקסימילה, שנעשתה ב 1937 . — המוטיו של דו־קרב 
ביו אב ובנו נמצא גם בספרות הפרסית ("רוססט וסוהדב"), 
וכן ברוסית ובאירית. — כיוון שהי' היה אחד מן הגיבורים 
החביבים על העם הגרמני, נתחברה בסאה ד, 13 שי״הי' 
המאוחדת (בצורה מטרית שונה מזו של שי׳־הי׳ העתיקה), 
ובה מסתיים המעשה ב״סוף מאושר״: האב ובנו מתפייסים 
בחגיגה משפחתית עליזה. שיר מאותר זה היה נפוץ עד 
המאה ה 19 (על דפים בודדים) בעיבודים בגרמנית רפה, 
בגרמנית תחתית ובדאנית. 

; 1908 , 7 / 131312 / 63 ( 0/151111361 ,: ££1 ־ £1 נ!ת 10 ז 0 .ע - 1 ^ז־ 

,{ 1111361/3871311163 ! 16 ) 1 ) 0 () 3156 ( 87 ' 1 ('( ¥6 6 ;/ 56 ) 30£633111111 ( 13 016 
£131 ־ . 3/1313 ( 1183111 . 31 0313 ^ 11123 .חוינגוזמ^סז^ ; 1941 
, 1954 , 111 310 £6 1 ( 3 ( 6 1 ( 1101/61 1/833/161161 1871£0 

ס. 1 . 

ר.'לך{רנט, ידהן לי קם פין ~ !!סי 38 ־!״ל "!!נלס( 

1101081311011 ( 1 — ( 1668 , ג׳נובה — 1745 , וינה). 

ארדיכל אוסטרי. הי׳ היה בנו של קצין גרמני ושירת כמהנדס 
צבאי עד שנת 1693 , שבה התחיל עובד כאדדיכל. מ 1700 
בערך פעל בווינה. כמתהרהו הגדול, פישר פון אדלך. היה 
גם הי׳ תלמידו של הארדיכל האיטלקי קרלו פונטנה. הי׳ 
נמנה עם הארכיטקטים הבולטים של תקופת הבארוק האוס¬ 
טרי. בנייניו מצטיינים בקומפוזיציה אחידה של גושי־הבניין. 
בשילוב מחושב של החללים הפנימיים ובאורנאסנטיקה קלה. 
שכבר היא מרמזת על תקופת הרוקוקו. השג מיוחד בתקופתו 
היוו חדרי־המדרגות המהודרים שלו. 

בעבודתו הטובה ביותר נחשבים בנייני הבלודר, ששימשו 
מושב קיצי לנסיו איג׳ן (ע״ע) בווינה. השתתפותו בתכנון 
הארמון של הרוזן פון שנבורן בווירצבורג (באוואריה) 
ניכרת גם בהשפעת סגנונו על הבניה בגרמניה. משאר 
מפעליו ידועים ביותר בניין משרדי החצר בווינה, הכנסיה 
ע״ש פטדוס הקדוש וכנסיית הפיאריסטים בווינה, והשינויים 
שביצע בארמון מירבל בזאלצבורג (אוסטריה המערבית). 


הילרגרד מבי;;ן ־־־ 81118011 ח 0 ׳ 1 [ 10£3,0 ) 1411 - 

( 1098 , במרסהים, על-יד אלצי [׳ 731:101 ] — 1179 , 

המנזר בבינגן), מיסטיקנית גרמנית. הי' הוכנסה בילדותה 
ע״י הוריה למנזר של דיזיבוז־נברג (*• 01 ( 11 ז 0010 ג 11 ! 1 ם), ובנ¬ 
עוריה קיבלה עליה את נדרי המסדר הבנדיקטיני. ב 1136 
נעשתה אם־המנזר, וב 1147 יסדה סמוך לבינגן שעל הרינום 
(בהסן) מנזר הדש. במשך תקופת התבודדותה במנזרים 
הנזכרים הקדישה הי׳ את עצמה לכתיבת ספרים על נושאים 
שונים ורחוקים זה מזה בתכנם ולרישום חזיונותיה המסתו¬ 
ריים. חיבורי־הי׳ הם מעין אנציקלופדיה של מה שהיה ידוע 
באירופה במאה ה 12 . בין השאר כתבה מסכות שונות 
במדעי־הטבע, שמצויות בהן ידיעות אמפיריות על טבעי 
הצמחים, תכונותיהם, סגולות־המרפא שבהם ותיאורים מעו¬ 
לם החי והדומם. ידיעות אלו מעורכות בסברות דמיוניות 
כגון על חלוקת העצמים וקביעת טיבם (אם טובים הם או 
רעים, אם מועילים הם או מזיקים) לפי "קרבתם היחסית" 
לקור ולתום, או לפי כוחם המגי השונה. הי׳ הביעה את הסברה, 
שהארץ נעה מסביב לשמש. ולא להפך, כפי שהיה מקר 
בל להשוב בזמנה. ראויים להיזכר אף המסכת שלה על 
תורת־המוסיקה, יביחוד ספרה על הרפואה ( 30 ־ 0111 ! 0 1530 ! 3 ס; 
יצא ע״י 11801 .>) .? ב 1903 ), המבוסם במיעוטו על נסיונה 
של המחברת וברובו על התרגומים הלאטיניים של ספרי 
גלנוס (ע״ע) ואריסטו. קבוצה אחרת של כתבי הי' כוללת 
את חזיונותיה, שיריה הדתיים. נבואותיה ואותם מחיבוריה 
הדנים בבעיותיו הנפשיות של המאמין הנוצרי. ספרה 
135 ־ 501 (קיצור המשפט: 501101135111018 = "דע את דרכי 
האור״, הובר בין 1141 ל 1151 ותורגם פעמים הרבה לגרמנית 
ולצרפתית), החדור ברוח מיסטית ומלא חזיונות וסמלים, 
מצטיין בתמימות ובבלתי־אמצעיות שבו, שבזכותן דיבר אל 
לבותיהם של בני־דורה ושל רבים סבני הדורות, שבאו 
אחריו. דומים ל 138 ־< 501 במבניהם ד,ם ה - 110 ־ 1101 ! 1130 ׳< • 1,1801 
1101 ־ 1 (״ספר החיים הרצויים״, חובר בין 1159 ל 1164 ), הדן 
בהיי־מוסר ובמידות הטובות, והסזסססתס 011111110111111 ־ 1.1601 
(.,ספר מעשי-האל״, חובר בין 1164 ל 1170 ), שלפיו עלולות 
תופעות־הטבע לשמש לנו סמלים־מפרשים לתופעות בעולם- 
הרוח, אגרותיה לרבים מחשובי זמנה— ביניהם נמה אפיפיו¬ 
רים■ ברנאדד מקלרוו והקיסרים קונראד 111 ופרידריד 1 — 
נתפרסמו, עם שאר כתביה, בחלקם ב- 0 ז 31 ? , 6114110 .? .( 
10213131103 (כרך 197 ), ובחלקם ב 031601:2 ^ , 3 ־ 111 * 1 . 8 .[ 
111 , 31313 ? 1£1151 מ 65 ! $0 10116210 ק 5 3 ־ 5301 ( 1891 ) 1 הי* 
הוכרזה כקדושה ע״י הכנסיה הקאתולית. יום־זכרונה היא 
ה 17 בספטמבר. 

. 8 ; 1914 ,. 11 . 51 / 0 ׳ :ה ¥1110 8113 6 ) 1.1 116 ' 7 
/ 5111 ■! 116 מן 1 ו 6 ( 61 < £6561 // 26 11313 % 3311171 ( 1161150 ,סוח 161 ^ 
; 1955 ,( 52 , 1616111611/111/111671611813 ) 3 * 111 16 ) 861138 ) . 5 3/011 . 11 
11 ( 33317 ) 561131 361 £613111611 016 ,\׳.-ש 1£ ). 3 זל 1 ש 5 . 1 \ 

. 1956 ,. 8 1/031 . 11 ( £61 6111 11 363 

י. ב. ם. 

הילךסהים ( 0110105601111 ), שמן של עיר, הגמונות קאתו־ 
לית ומחוז( 11085-8021,10 ־ 004101 ) בסכסוניד, התח¬ 
תית (ע״ע) שבגרמניה המערבית, 

העיר הי' שוכנת בקצהו הדרומי של מישור גרמניה 
הצפונית ( 89 מ׳ מעל פני־הים), כ 30 ק״מ דדומית־מזרחית 
להנובר. מספר תושביה — 89,000 ( 1959 ), מהם כ 66% 
פרוטסטאנטים, נ 33% קאתולים. מצויות בה תעשיות של 





179 


הילדסהים 


180 



־■יידסהיים: כינר׳ודזול עם מימיה ם: הפאות ה 4 ז -ר!מ 1 בם• שנדאו קידם כזלמסידהעי^ם 11 


כלים אלקטרו־טכניים. מצרכיעומי, מכונות־חליבה וטכס־ 
טיל. — עד להתקפת־האוויר של ד, 22.3.1945 , שהשמידה 
80% מבנייניה, היד. לה׳' אופי של עיר מימי־הביניים. 
חלק מן הכנסיות וסן הבניינים העתיקים שוקם בשנים 
האחרונות, 

היסטוריה. בשנת 700 לערר כבר קיים היד, שוק במקום, 

שבו עומדת כיום הי', על אם דרר־המסחר העתיקה בין האלבה 
והדינים, וב 815 הוקמה כאן הגמונות, שהקיפה כ 5,000 קמ״ר. 
בתקופת שלטונם של ההגמונים ברנוארד ( 993 — 1022 ), 
שהיה בעל חוש אמנותי, וגודהארד ( 1 ת 13 ל:> 008 , 00101318 : 
1022 — 1038 ), עלתה ההגסונות לחשיבות, ונהי׳ נבנו כנסיות 
נהדרות. ב 1235 אישר הקיסר פרידריד 11 את אי־תלותה של 
הגמונית־הי׳ בדוכסות בראונשויג (ע״ע) והעניק לה את 
הרשות לקיים בעיר הי׳ שווקים ולגבות סכם• אר המריבות 
ביו הגמיני-הי׳ ודוכסי־בראונשוויג נמשכו, ואלה האחרונים 
סייעו לאזרחי־העיר במאמציהם להיפטר סשלסון ההגמונים. 
ב 1300 לערד השיגו האזרחים !כויות מרחיקות לכת ובשנת 
1486 — עצמאות כמעט שלמה. במאות אלו היתד, העיר גם 
חברה בהנזה (ע״ע). במלחמות ממושכות, בייחוד ב 1519 — 
1523 , כבשה בראונשוויג יותר ממחציתם של שטחי־ד,הגמונות. 
זמן קצר אח״ב עבר חלק גדול מן האוכלוסים של שטחים 
אלה, ביניהם אזרחיה של העיר הי־, לפרוטסטאנטיות. רק 
ב 1643 הוחזר הלק סו השטחים הנזכרים להגמונות׳ אד העיר 
נשארה עצמאית ופרוטסטאנסית. ב 1573 — 1763 נמצאה הגמר 
נות־הי׳ בידי נסיכים באוואריים, שהיו גם בעלי הארבי־ 
הגמונות של קלן. ב 1803 (ע״ע גרמניה, עם' 444 ) עבר 
שטח ד,הגמונות, שהקיפה או כ 1,600 קמ״ד וכללה כ 132,000 


תושבים, לפרוסיה, ב 1807 לממלכת וסטפאליה וב 1815 להא־ 
נובר. עם סיפוחה של האנובר לפרוסיה ב 1866 סופח לפרוסיה 
גם שטח־ההגמונוח. בתקופת מלחמוז־העולם ] 1 ירד מספר 
התושבים ס 79,000 ל 56,000 . ס 1946 מהווה השטח מחוז 
בסאכסוניה התחתית. 

. 1 ־ 1 .[ ; 1899-1925 ,.// 8111115115 5 ) 4 ) 111 ) 111 ) 5 ) 0 , 1 זעז)־ 1 ש( 1 

) 1 ( 1 , 10111 ) 1 ; 1938 ,) 111 ) 111 ) 5 ) 0 5 ). 11 3115 ) 5012 [ 411 , 1 ) 1111 ו):> 0 

; 11 / 0 054 ג 1 \ 3 ו 1 *££ .\ ; 4 ־ 122 ,( 1870 ) צ 1 צ 

. 1914 ,. 11 ) 115111 ) 110 5515 11401 [ 5 ) 4 ) 1.0$ 6 ו 1 ) 111 } 110 ) 15 ( 1 < 0 

צ. א. 








181 


הילדסהיס — 



חילרמתייס: אנדהטביודי כגזאונודאיזת. חטאה וז 13 

אמנות. העיד העתיקה של הי', שנהרסה בליל במלחמת־ 
העולם 11 , כללה בניינים בעלי ערד אמנותי, שהחשוב שבהם 
חיה זה של חקאתדראלה ע״ש מיכאל הקדוש. בעבודות־ 
הברונזה, שנעשו בקאתדדאלה זו במאה ה 11 (בפקודתו של 
ההגמון במורד). הגיעה האמנות של אירופה הצפונית 
לשיא במקצוע של עבודות אלו. יצירת־המופת העיקרית היו 
שני האגפים (בגובה 4.75 מ׳) של שער־הכניסה ( 1015/35 )— 
בנדאה, פרי מפעלם של כמה אמנים; ששה־עשר התבליטים 
שבאגפים אלה מתארים מעמדים ביבליים בסיגנון מלא הבעה 
ותנועה, בדומה לזה של עיטורי־פפרים וגילופי־השנחב של 
אותו זמן ושל התקופה שקדמה לו. 

חשיבות מרובה יש גם לעמוד־הברונזד, (גבהו: במעט 
4 מ/ רחבו: 58 ס״מ) המקושט ב 28 תבליטים מחיי-ישו, 
שהם מחוברים זח לזה באופן לולייני, לפי דוגמת התבליטים 
שעל עמוד-סריינום שברומא. העמוד שימש, כנראה, כפמוט: 
בזמן מאוחר נוספה לו כותרת. 

בסאה ד, 12 קושסה תקרת־הקאתדראלה בציורים ונוספו 
בה (ובשאר הכנסיות שבעיר) חבליסי־קדושים גדולים, שבהם 
ניכרת מזיגה של הסימון הביזאנטי עם הסיגנון של ארץ־ 
חרינום, על הנטיה הראליסטית שלו. אגן־הטבילה (מברונזה) 
שבקאתדראלה, שזבה לפידסום מיוחד, הותקן במאה ה 13 ; 
הוא נשען על כתפיהם של ארבעה בני־אדם כורעים (סמלים 
לנהרות ■סל גן־העדן), והוא מקושט בארבעה תבליטים •• "בני 
ישראל במעבר ים־סוף", "בני-ישדאל במעבר הירדן■', "טבילת 
ישו", "הבתולה על כס־חסלכות", ובדמויות סמליות שונות. 
יצירה זו מבשרת את הסימון הגותי בגרמניה והיא קשורה 
ביצירות צרפתיות מאותו זמן. 

ע. ירה. 


תילדסוזימר 


182 


הילדסהיסר (:" 1111 :> 511 טנ 11111 ), שם־חמשפחה של כמה 
רבנים וחוקרים במקצועות־היהדות, שהיו סראשי 
המדברים ביהדות הדתית בגרמניה. 

( 1 ) עז ריאל (בלועזית: 1 טגז 15 ) ב״ד ליב הי׳ ( 1820 , 
האלברשטאט — 1899 , ברלין), רב, חוקר ועסקן דתי וסו¬ 
ציאלי: ממנהיגיה של היהדות האורתודוכסית בגרמניה. 
כשהיה בן 15 נתקבל 
לישיבה של ר' יעקב 
אטלינגר באלטונה, 
ובעיר זו גם סיים את 
ליסודי הגימנאסיה. ב־ 
1840 בא לברלין ולמד 
באוניברסיטה שלה 
פילוסופיה ולשונות 
שמיות. מכאן עבד 
לאוניברסיטה של 
האלה. שבה הוכתר ב• 
1844 כדוקטור על ססד 
עבודתו = 81 ■ 80 ( 1 

- 81 81£ , 1 ־ז\־ 
11 מ £11£1 ־ 1 י 1 ־ 11£1 ! 1 211 811 

("על האופן הנכון, 
שבו יש לפרש את המקרא״) — מחקרים בתרגום־ד,שבעים. 
הוא חזר לעיר־מולדתו ושימש בד, זמן־מה מזכיר־ד,קהילה. 
ב 1851 נתמנה כרבה של קהילת איזנשטט (ע״ע) ויסד 
בה ישיבה, שבר, לימדו גם לימודי־חול. סיכסוכים עם 
החסידים, שהתנגדו ללימודים אלה, הביאו לסגירה זמנית 
של הישיבה, אבל לסוף נפתחה שוב והוכרה רשמית 
על־ידי הממשלה. ב 1866 נקרא הי׳ לברלין כדי לשמש 
כרבה של הקהילה האורתודוכסית "עדת ישראל" בעיר זו, 
וכאן יסד ב 1873 בית־מדרש לרבנים, שהשפעתו היתה ניכרת 
במשך שנים הרבה. הי׳ נלחם בתנועת הרפורמה ובנציגה 
הראשי באותו זמן בברלין, אברהם גיגר (ע״ע), סייע באירגון 
עזרה לפליטי הפרעות של רוסיה ( 1882 ), וכן פעל לטובת 
ישוב אדץ־ישראל. כשנודע לו ב 1860 על כוונתה של חברת¬ 
י,מיסיון האנגלית להקים שבעים בתים בירושלים ליהודים 
עניים — גייס עד סהרה את הסכומים הדרושים לבניין בת*־ 
מחסה לנזקקים ולעולי־רגל, וכך סוכלה תכנית המיסיון. הי׳ 
הצטרף לחברה ליישוב א״י, שנוסדה ב 1861 בפראנקפורט 
ע״נ אודר ע״י ה. לודיא (ע״ע). ב 1870 יסד בברלין חברה 
למען יישוב א״י, שססרותיה היו: א) תמיכה ביהודי א״י 
בחומר וברוח: ב) הגדלת מספר בתי־המחסה בירושלים, 
ג) הקמת בית־הולים בירושלים: ד) הנהלת עזבונות למטרות 
הנ״ל. לפי הצעתו של הי׳, החליט הוועד המרכזי של חברה 
זו לפנות בבקשה אל הקונסול הגרמני בירושלים, שרחש 
אהדה לרעיון ההתיישבות היהודית בא״י, שיקנה כאן קרקעות 
בכספי התרומות, שנאספו ע״י החברה. — בשנות ד, 60 והסד 
התנהלה חליפת־מכתבים בין הי' לבין הרב צ. קלישר (ע״ע), 
שניסח להשפיע על הי׳, שלא יצא ידי חובתו כלפי א״י 
בפעולות פילאנתרופיות בלבד. אלא "חד בתבניתו גם סעיף 
מדיני־לאומי מפורש בעניין גאולת הארץ ויישובה. הי׳ הס¬ 
תייג מתביעתו של קאלישר, בנראה, מתוך חשש שמא יעברו 
המתיישבים, שיעסקו גם בחקלאות. על מצוות התורה. — הי׳ 
השתתף בפעילות באסיפה הכללית של באי־כוח החברות 








183 


הילרפהימר — הילה שלפי 


184 


והאגודות למען יישוב א״י בגרמניה, רוסיה ורומניה, שנתכנסה 
נקאטוביץ, ביזמתה של חברת "בני בריח" בעיר זו. ב 23 
בספטמבר 1883 , ושבה הוחלט — בין השאר — על קביעת 
תכנית כללית מתואמת לפעולותיהן של החברות והאגודות 
הנזכרות למקומותיהן השונים. אך בוועידה הראשונה של 
חונבי־ציון בקאטוביץ, שנתקיימה בנובמבר 1884 , סירב הי׳ 
להשתתף — לדבריו, משני טעמים: א) השתתפותו בוועידה, 
במחיצה אחת עם חפסים־בדעות. תתפרש פירוש בלתי־רצוי 
על־ידי היהדות החרדית, ועל־כן תגרום נזק לתנועה החדשה! 
ב) עצם כינוסה של הוועידה עשוי לעורר גל של התלהבות 
בקרב מאות יהודים אומללים, שיזדרזו לעלות לא״י, מתוך 
ההנחה המוטעית, שכבר הוכשרו התנאים והושגו האמצעים 
ליישובם שם. הי׳ היה סבור, שיש להימנע מנקיטת כל צעד 
בכיוון זה ללא קבלת רשיון על כך מממשלת תורכיה. 

מספריו: נתיבות־עולם, השער הרביעי מספר כריתות 
(לד , שמשון מקינון), האלברשטאט תרכ״ט! הלכות גדולות 
ע״פ כתב־יד רומי, ברלין תרמ״ח; "תיאור בית־המקדש של 
הורדום במסכת־מידות וביוסף בן מתתיהו׳ (- 855011151 ־;ט 

ו 1 ז 530 > 11 \ 713111315 ת 61511 ? 1 מ£¥ חי.)ל) 131115 ! 60101 611118 

13 ! 6 ? 055 ! 13£105 ? 601 1 ) 1111 ), 1876 ; "כתב־היד של הלכות 
גדולות שנוואטיקאך ( 6130115061111 £ לס 115 ! 311113 י\ !;ט 
113130110111003010111 651 ), 1885/6 ; "הפרקים האסטרונומיים 
במאמר קידוש החודש של חרמב״ם״ ( 1115011011 ) 35110110 ־ 01 
״ 74511 315 0651 8 ת 10 [)ח 1663 / ' 115 ) 111101001 ? 111 1161 ק 83 
8 חס 118 [ 156£ ) 00 ות), 1880 — 1881 . 

הי' היה ידוע בנעימות הליכותיו עם הבריות. כשמלאו לו 
שבעים שנה הוציאו "אוהביו ותלמידיו" ספר יובל לכבודו 
בשם ״שי למורה״, תר־נ ( 1890 ). 

ספר זכדון לסופרי ישראל, וארשה תרסיס, עבי' 34-33 ; 

ש. ם. רבינוביץ, לוח אחיאסף וו׳\ ( 1893 ], עמי 32,1-308 . 

ש. ל. ציסרון, תולדות הינת־ציוו, חלק ■ 1 , תרע״ד, עסי 32 , 
244-243 , 262-261 ! א. דרויאנוב, כתבים לתולדות הינת־ציון 
ויישוב א״י, תלק 1 , חרע״ס, עם' 300.328,317 ; ש.גרינברג, מצ¬ 
דיק הרבים. ב.,ישרוד,א'(תר״פ).חוב׳ גי. עם' מז-סא! י. מייזל. 

ש. ם. רבינוביץ, 1943 , עסי 1107-102 צ. קאלישר. הכתבים 
הציוניים, וזש״ז, עמי 47-46 , 64-63 , קש״ח -קפי׳ט, רנ׳ד-רנ״ה, 
רצ״ז-רצ״ה, ש״ג. 5-6 116 -) ,( 1920 ) זדג,־!,""*ס"/. 

א. ם. ה.—ס. 

( 2 ) צבי הירש הי׳ ( 1855 ,אייזנשסאס— 1910 ,ברלין), 
חוקר ועסקן; בנו של ( 1 ). הי׳ בא ב 1873 לברלין, היה מתל¬ 
מידיו של חאודור מומזן (ע״ע) והוכתר ב 1879 נדוקטור 
לפילוסופיה על-יסוד חיבור בשם 10501161101 1111 > 11810 =ט 

' 615101135 03551101155 ( 1 800135 11615 ' 111051118115 £1115 05 ', 

ב 1880 נתמנה מורה לתולדות־ישראל ולגאוגראפיה של א״י 
בבית־המדרש לרבנים בברלין, אבל מיעט בעבודה מדעית 
משום ריבוי עסקנותו. מאביו ירש הי׳ את חיבת א״י והיה 
מפעילי חובבי־ציון בגרמניה. הי׳ השתתף במשלחת, ששיגרו 
חובבי־ציון ברוסיה לפאריס לשם דיונים על תכניותיהם של 
חובבי-ציון עב חברת "כל ישראל חברים" ועם באי־כוה 
הבארונים אדמונד רוטשילד ומורים הירש. הרצל ניסה לשתף 
אותו בקונגרס הציוני הראשון והציע לו להרצות בו על 
"תפקידם של מעשי־הצדקה בא״י", אבל הי׳ חשש לנזק, 
שהפעילות הפומבית עלולה לגרום לעבודה המעשית בא״י, 
ולא הצטרף לתנועה הציונית. הוא פעל נגד עלילת־הדם. 
שנתחדשה בימיו, הגן על השחיטה מפני המקטרגים עליה, 
היה ססניחי-הימוד לאגודת ״עזרה״ ( 1901 ), השתתף באגודות 
של שוחרי תולדות ישראל וספרותו. ועוד. מ 1883 עד סוף 


ימיו ערך את השבועון האורתודוכסי 15550 ? 1150111 ) 1 ! 015 . 

ספרו! 313511035 ? 11115 ( 050813 201 85111385 ( 1884/5 ) 

הוא מחקר חשוב בגאונראפיה ההיסטורית של א״י. מחקר זה 
מבוסס על בדיקת כתבי־יד וקביעת הנוסח של רשימת־ 
השמות שבתוספתא. ספרי וירושלמי מתוך נסיון לזהות את 
המקומות הנזכרים במקורות. הי׳ מסתמך במקרים הרבה על 
ספרו של י. שווארץ: ״תבואות הארץ״, 1845 , אלא שגישתו 
למקורות היא בקרתית, וכן זיהה כראוי את מקומותיהם של 
כמה ישובים (בג? כברתא, זניתא, קצסרא דגליל, ונד׳). 
הי׳ נסתייע בעבודתו גם במפת ארץ־ישראל, שהוציאה ,.הקרן 
!הבריטית] לחקר א״י". ביחס לעבר־הירזץ. שממנו לא היו 
לו מפות מדוייקות. טעה הי׳ תכופות. אע״פ שחיבורו נכתב 
לפי מקורות ספרותיים בעיקר, והי׳ לא ניקר במקומות 
שעליהם דן. יש בעבודתו התקדמות ביחס לקודמיו (בדיל, 
בויבאואר). אפשר לומר, שיסודות המחקר המדעי של המקו¬ 
רות התלמודיים לידיעת הארץ הונחו ע״י הי׳. תלמידו ש. 
קל? (ע״ע) המשיר בעבודתו. 

ש, פ. רבינוביץ, הצפירה 1900 . גל׳ 138 , 139 ; א. דרויאנוב, 
כתבים לתולדות חיבת־ציון ויישוב א״י, 1 , עם' 329-328 ! 

י. מייזל, ש. ם, רבינוביץ, 1943 , עמי 39 ־ 40 . 76-75 , 78 ־ 79 , 
86-85 ; ת, הרצל, ספרי הימים, 11 , תרצ״ם, עכל׳ 210-209 ! 
הנ״ל, אגרות, 1 , תש״ח, עמי 190 , 199 , 204-202 , 214 , 
219 ־ 220 , 235 , 242-240 , 250-249 ; ספר הקונגרס, וזש״ו, עמי 
91 , 418-417 , 420 ! -״)*״ן ; 1911 . 1111011 ^ 160 ) 06 1 ) 61 ,.// . 1 ! 

6 , 1909-10 ,ח 80-11 ״ש *■ו 1 > 1111 < 0 *- 0 ת 1 < 1 < %01 ! 1 !) 111 ) 01 י 01 )[>מגן 8 . 011 

. 1955 , 4 * 011 ( 1 * 71 1401/1 1/40/1 ! / 9 > 

א. מ. י. 

הילה, ןטר — 91115 5151 ? — ( 1854 , ארויצן, וסטפא־ 
ליה — 1904 , שלאכטנזה, על־יד ברלין). משורר ומס¬ 
פד גרמני. לאחר שהפסיק את לימודיו באוניברסיטה של 
לייפציג, שוטט הי׳ במשך שנים כנודר חסר־בית באנגליה, 
הולאנד, שווייץ ואיטליה. בלונדון, שבה התגורר במשכנות- 
העוני של וייטצ׳פל, עברו עליו שתי שנים של בדידות. 
סבל ועליית־נשמה פיוטית: המגע, שקיים כאן עם אנארכיס־ 
סיס וסוציאליסטים, שהרבה מהם היו גולים מגרמניה, עורר 
אותו לכתיבת הרומאן הידוע ביותר שלו. ״ 8021311515 015 
(,.הסוציאליסטים״), 1887 . משום הנושאים שבחר בהם והבי¬ 
קורת החברותית שלו. טענו הנאטוראליסטים הראשונים, כפו 
היינריך הארט, יוליום הארט וקארל הנקל, שהוא אחד מש¬ 
להם. אך אחר מותו ראו בו האכספרסיוניטטים אחד ממבש־ 
ריחם, משום החידושים הסגנוניים הקיצונים שביצירותיו. 
הביקורת, שמתח הי׳ על הסדר הסוציאלי באירופה, נבעה 
מהתנגדותו לכל מעצור על דרך התפתחותה החפשית של 
האישיות. הדראמה שלו. 50110 5 ז 15 ! 1 ת 1310 ?! 5 <ז ("בג( של 
הפלאטוניקף), 1896 , מתארת את המאמצים הטראגיים, 
שעשה בנו של פטרארקה כדי להשתחרר מעריצותו החי¬ 
נוכית של אביו, משורר הרנסאנס המפורסם. הדראמה, שבה 
ראה את שיא־יצירתו, תבק״ש 1 >״■! נשארה 

בלתי־גמורה. כשרו למחשבה מברקח ומעמקת מתגלה באפו- 
ריזמים המרובים שלו, ואילו הליריקה שלו מעידה על מקו¬ 
ריותו בלשון. בקצב ובדימויים. — כתביו כונסו ופורסמו ע״י 
יוליוס הארט ב 4 כרכים ( 155 ? 5 ^\ 05531111115115 ), 1904 . 

. 1920 ,. 11 .? , 80151156 . 11 ז 1905 , 11 .' 1 , 11311 . 11 

ה. ל. 

היל 1 ז 1 א'ןם (״ 020151 ( 19 ?; מיוו׳ז !!./,ו, חומר! ) 1 ( 1 ) 5 
חיים), התורה. שלפיה החומר מכיל בתוכו מראשיתו 
חיים ונפש. ושלפיכך יש לראות את התחושה ואת היצר, ולפי 
אחדים אף את התודעה בכללה, כתכונות ראשוניות של 
החומד. לפי ההי׳ אין להפריד בין החומר והחיים, מאחר 
שאיו חומר נטול־חיים. החי׳ מנוגד לתורה המכאניסטית, 
שלפיה החומר הוא רק בעל תכונות מכאניות (תבנית. 
תנועה). בעוד שהמכאניזם עומד בפני הבעיה של התהוות 
החיים מן הדומם, גורם ההי', שבעיה זו היא בעיית־שוא. כי 
אין "דומם" בעולם. מן הדוגלים נהי׳ יש שמייחסים את 
החיים (הנפש) לחלקים הקטנים ביותר של החוסר (אטומים) 
ויש מורים, שהחומר ככוליות אחת מהודר בנפש (נפש־ 
העולם). 

הפילוסופים היווניים הראשונים("פילוסופי־הטבע") האמי¬ 
נו בהי׳. כך לימד תאלם, שלמגנט יש נפש, מפני שהוא מושך 
אליו את הברזל (אריסטו, על הנפש, ספר א׳, פרק ב׳: 


הוצאה עברית: עמ׳ ל״ג). ד,הי׳ מופיע מזמן לזמן במדעי־ 
הטבע ובתולדות הפילוסופיה — בכתביהם של הסטואה 
וחוגי־דעות של זמן התחיה (בדונו). לעומת זה מפרדת 
הפילוסופיה החדשה, המתחלת עם דקרט (ע״ע), פירוד גמור 
בין הנפש והגוף ומייחסת לגוף י רק תכונות גאומטריות 
בלבד! מכאן, שהיא מתנגדת להי׳. אולם לוק (ע״ע), אע״פ 
שהוא יוצא מהגהותיו של דקארט, מניח, לכל הפחות, כאפ¬ 
שרות הגיונית. שאלהים היה יכול ליצור חומר חושב (מסה 
על שכל האדם, ד׳, 3 , סעיף 6 ). מכאן התפתחה תפיסה 
הילוזואיסטית חדשה באנגליה ובצרפת, אלא שתפיסה ז 1 
צימצמה יותר ויותר את חשיבותה של הנפש הדבקה בחומר, 
ראתה בנפש "תופעת-לוואי" של החומר ונעשתה, בסופו של 
דבר, חמדנות גמורה. לעומת זה פיתח ברקלי (ע״ע) בספרו 
האחרון ("סירים") תורה קרובה להי׳. 

החי׳ מסתמך לפעמים קרובות על תופעות התכליתיות 
בטבע (ישים אורגאניים, תופעות הרגנראציה והריפוי העצמי). 
לתכליתיות הקדיש קאנט את "ביקורת כח־השיפוט" שלו 
והבחין שם (מסעיף 72 ואילך) ארבע אסכולות: חומר חסר־ 
חיים (אפיקורוס). אל חסר־חיים (שפיגוזה), חומר בעל־חיים 
(החי׳) ואל מלא־חיים (תאיזם). קאנט טוען, שהחי׳ מבקש 
להסביר את הישים האורגאניים (שאנו מכירים מן הנסיון) 
ע״י חוסר תי, שאין אנו יבולים להשיג אותו: שהרי מהותו 
של החומר היא בזה דוקה, שהוא נטול־חיים (ב 1 )ז 5 מ 1 ), 
ולפיכך בונה החי׳ את תודותיו על מושג סותר את עצמו, 
והוא, לדעתו של קאנט, "סופה של כל פילוסופיית־הטבע". 
למרות ביקורת זו של קאנט הופיע החי׳ שוב בפילוסופיה 
של הסאה ה 19 : אצל שלינג. פכנר (תורת הנפשת־הפל), 
אדוארד פון הרסמאן, ארנסט הקל, שלפיו "כל אטום הוא 
בעל סכום של כוחות, ובמובן זה בעל נפש", לה דנטק, ועוד. 

ע. קנט, ביקורת כוזרו־,שיפוט, חלק ב; ■״ז,׳,׳ , 11 ) 1100 , 11 

.( 1927 , 11 ,* 11 /^ 0 * 7/1110 ז* 3 1 /*> 1  1 !ם , 4 } .¥\, נוי ב 1884 ), והכנסיה ע״ש ויטוס 
הקדוש, שנבנתה ב 1892 ע״י פ. י. ה. קויפרס (מסקןטס. 
1827 — 1921 ). המקום ידוע מ 1424 . ב 1800 היו בהי׳ 3,510 
תושבים,וב 1900 — 20,000 . מאז גדלה הי׳ והיא משמשת נורד 
מגורים לאמידים שבתושבי אמסטרדאם ומקום־נופש בקיץ. 

. 1925 , 1 ) 1 * 0 < 00 ' 11 111 .// , 15061-1100 .ן 

הילז, אלכסנךר מ־. ע״ע אלכסנדר מהילז• 


ה'ל 1 , סס י (' — 5 ש! 1-13 ג 1 סב[ק 51£ — ( 1677 — 1761 ), חוקר־ 
טבע וממציא אנגלי! מחלוצי הפיסיולוגיה המדעית. 

הי׳ היה בן למשפחה אמידה מן האצולה הכפרית. הוא נועד 

רדדרזיה דאו־ 

גליקנית. למד תאולו־ 
ניה בקימבריג׳. הוק¬ 
דש לכהונה, ום 1708 
עד מותו היה כיפר 
בעיירה סדינגטון (ב¬ 
קרבת לונדון), ונת¬ 
חבב על עדתו בירא־ 
שפים, אוהב-הבריות 
וגומל-חסדים! היא 
שקד על פעולות צד¬ 
קת, מלחמה בשכרות 
ובנערות, שיפור מצב 
האסירים וכד׳. עם זה 
נמשו מנעוריו אחר 
חקירת־הטבע, וכבר בתקופת לימודיו בקימבריג׳ — במחיצתו 
של ניוטון— הקדיש חרבה זמן למאתמאטיקה ולמדעי־חטבע. 
הוא עסק כל ימיו במחקר כחובב, והשגיו זיכוהו לשם גדול 
בעולם המדע, לחברות בחברה המלכותית ולכיבודים שונים. 




סניסוייו ? 56 וזי 5 ז 

(ציוי פס&ו־ו 5 > 1 ס 11 ג) 5 ש 1 < 31 *> 65 ע, 1727 ): 
מדידת הלחין -הייל', י 8 ט?נרו בטראנס- 
פיראציוז; המכה יד המחוכר לענף חוא 
מעיו טאנוסטר 


מהמצאותיו הטכ¬ 
ניות המרובות של 
הי׳ נתפרסם בשעתו 
ביהוד מאוורר לטי¬ 
הור האויר בבתי־ 
הולים, בתי־סוהר, מכ¬ 
רות ונד׳ ( 1733 ), 
שחרם תרומה חשובה 
לבריאות הציבורית. 
הוא אף הציע שיטות 
להפקת מי־שתיה ממי¬ 
תים בדרך הזיקוק, 
לשימור חמרי־מזון, 
למדידת עמקי־היכב 
לניבוי דליקות, להס¬ 
דרת דרני־מים, ועוד. 
אד את מקומו בתול¬ 


דות המדע קנה לו ע״י חידושיו בפיסיולוגיה סל הצומח והחי. 
הי׳ היה מאבות הגישה המכאנית לתופעות החיים, ושלא 
בדעות שהיו מקובלות בימיו— ביקש להעמיד את הפעולות 
הפיסיולוגיוח על חוקי הפיסיקה, ואף היה מן הראשונים, 
שתקרון לפי השיטות הכמותיות של המחקר הפיסיקאלי! 
כסה מן הסידורים הניסיייים שהנהיג עדיין מקובלים במע¬ 
בדות בזמננו. הי׳ מדד את הילוף־המים בצמחים וקבע 
למעשה את הגדלים הידועים היום בבוטאניקה בטראנס־ 
פיראציה ונלחץ־השורש וכן עקב אחרי תנועת המוהל במע¬ 
רכת הצנורות של הצמח (וע״ע ביולוגיה, עמ' 340 . ציור). 
הוא הכיר, שהצמח ניזון מאחד ממרכיבי האויר — ז״א: גילה 
למעשה את דרתהמוצת הפחמן בלא שתכיר את מהותו, וכן 
חקר את נשימת הצמח, ואחד סניסוייו אף כלל בידוד של 
החמצן מן האויר, אלא שהי׳ עצמו לא תפס את משמעות 
תגליתו זו. בתחום הפיסיולוגיה של החי עסק הי׳ בעיקר 
במחזור־הדם, והיה הראשון, שביצע מדידה של להץ־הדם 
בשיטה מכאנית — ע״י הכנסת צינור ומאנומטר בעורקו של 
ם־ם. — שני חיבוריו המדעיים החשובים של הי' הם: 
3 *> 1 ) 3 ז$ ס 1 < 1 ג 0 *:>¥ (״סטאטיקה של הצומח״), 1727 , 
.'״!:!!!ט״עטסגן! (״סטאטיקה של הדם״), 1733 : הם 
תורגמו לצרפתית ע״י ביפון (ע״ע) ולגרסנית ע״י כר. וולף 
(ע״ע). 

. 1929 ,. 17 ./ 5 ,• ל נ>־ 1111 :וא-*ג 01 .£ .* 


הילןגר לאופולד, םש 5 ט־, ע״ע עלילות־דם. 

הילווה ניקולס— !,■! 13 !! 0135141 ,{ס 191 — ( 1547 , אפססר— 
1619 . לונדון), צייר־מיניאטורות אנגלי. הי׳ היה בנו 
ובן־בנו של צורף־זהב, והוא הראשון מגדולי הציירים של אנג¬ 
ליה, שעל חייו יש לנו ידיעות מפורטות. בנערותו נעשה שוליה 
לעושה־תכשיטים, אך כשהיה ב! 13 כבר נתגלה בו כשרונו 
המיוחד, כשצייר שתי תמונות מיניאטוריות מדיוקנו שלו. 
האמנות של ציור־מיניאסורות היתד, קשורה, כמובן, בזו של 
הצורף ועושה־התכשיטים: דיוקנות מיניאטוריים בוצעו מתוף 
תשומת־לב יתרה לפרטי הלבוש והתכשיטים, שובצו במס¬ 
גרת של אבני־חן ונענדו כקישוט, שנתלה משרשרות־זהב 
או חובר בסיבה לחלקים שונים של הלבוש, הי׳ לא זנח 
מימיו בליל את המלאכה, שבה קיבל את הכשרתו הראשונה: 
הוא נעשה חבר באגודת צורפי־הזהב ונתפרסם כ״צייר, קשט 
וצורף״ — תחילה של המלבה אליובת 1 , ואח״ב של ג׳ימז 1 , 
קשרו אל חצר-המלוכה נמשך כל ימיו. הודות לחי׳ ידועה 
לנו היטב דמותה של אליזבת. שצייר בזמנים שונים ובתלבו¬ 
שות שונות, מאחר שאין ספק בדבר, שהסיניאטורות שעשה 
הי׳ מן המלכה נאמנות יותר לדמותה המציאותית מן הדיוקנות 
הגדולים שלה בצבעי-שמן, שציירו אמנים נחותים ממנו. 
הדיוקן הקדום ביותר שלה ממעשי-ידיו, הידוע לנו (זה 
שבאוסף הדוכס של פורטלאנד), הוא, כנראה, משנות 1560 . 
דיוקן אחר. שתאריכו 1572 , נמצא בגאלריה הלאומית בלונ¬ 
דון. לאחר זמן אף השיג את הזכות הבלעדית לצייר דיוקנות 
מיניאטוריות של המלכה, שאת ה״חותם הגדול" השני שלה 
עשה ב 1584 (לישום לשם ביצועו של חותם זה שמור במוזי¬ 
און הבריטי). שיחותיו עמה רשומות ב:>ר 1 .ף, 1110 סס £3115£ ' 1 ' 1 ׳ 
1,110111118 }ס (.מסבת על אמנות הציור"), שחיבר סמוך 
ל 1600 . אחר מותה זנה בחסותו של יורשה, ג׳ימז 1 , שהעניק 




191 


הילירד; ניקולס— הילה 


192 



לו מונופולין לציור בני משפחת־המלך למשך שתים־עשדה 
שנה; נשמת הי׳ לאחר שנתיים הוריש מונופולין זה לבנו 
לורנס. 

פרסומו של הי' היה גדול בזמנו. השוו אותו לרפאל, 
והמשורר דון (־"מסס) כתב עליו: "יד או עין מצוירות ע״י 
הי׳ שקולות בנגד 
תמונה היספירית של¬ 
מה מידי צייד פתור. 
סמנו". *טדלניו תב ¬ 
עו את ׳וביעת־ו נוב נ 
מעבודתי והעני! ו ׳יו 
מתנות ־גמלאות ש־ 
נוה. אע ר׳ב היו שקוע 
לעיתים קרובוח בת־ 
בוונ, וכעם אז!ו אף 
עז!: או. הארן כוי 
להזחמי מנועי. 

הי' 1 ;יהתא!! הו־ 
שי: ביותר .: 1 וצרה 
שז אלזנת, ׳!ורות 
להיירוויו כ: רים 
אנו, בין השזו אח 
מראה־נ ניהם ע וי א־ 
שי־הפווליד, זל ז. 
אמת עליו, שהיה 

, ניקו^אס הי 5 יארר: סיניאטורה 

מסוגל במיוחד למסור "עלם ניטעו על עץ ביז ורדים" 

את האפייני והסוש ך ה־ודיאו: ע־ע ויקסוויה ״ 01351 , ?ונדון 

שבבני האצולה האנגלית, שלדעתו הצטיינו בעדינות וביופי. 
דרך־הציור שלו היתד, מושפעת מזו של ד,ולבין הבן (ע״ע), 
שהי' העריצו ביותר; וכן היה מושפע מציירים צרפתיים, 
כגון קלואה ( 1 ־ 0100 ), שאת יצירותיו ראה, אפשר, בשעת 
ביקורו נחצר־המלכות הצרפתית. אך הי' תרם לציור משהו, 
שהיה בו משום חידוש: מיזוג של הבנה פסיכולוגית וטכניקה 
משוכללת עם הליטוש הקישוטי של התקופה, רגישות פיוטית 
ולפרקים איזו צהלה שופעת. המזכירים לנו. שזו היתד, תקו¬ 
פתו של שיקספיר ומלכתו — "מלכת הפיות", הביטחון שבמ־ 
שיבת־מכחולו והדיוק שבציורו עשויים לעמוד בפני הבדיקה 
המדוקדקת ביותר, אע׳־פ שחביב היה עליו, בנראה, הציור 
של תחרים, רקמה ותכשיטים, אין הי' מייגע את העץ בפר¬ 
סים יתרים, והדמויות שלו אינן מועמדות לעולם בצל בעטיין 
של התלבושות המפוארות, שהן עדויות בהן, כיוון שהי' 
סימן הרבה מן המיניאטורות שלו בתאריכים, יכולים אנו 
לעקוב אחר התפתחותו בשנות 1570 — 1600 . אך לא נשתמרה 
תמונה בעלת תאריך משתי עשרות־השנים האחרונות של 
חייו. יצירותיו המאותרות יותר, מסוף המאה. נופלות מקוד¬ 
מותיהן בהקף־התפימה ויכולת־ד,ביצוע באחד. 

הי' צייר הרבה אישים מפורסמים בזמנו: מרי, מלכת 
הסקוטים, סר פרנסים ךריק(המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳) 
ורוברט דדלי, הרוזן של לסטר. על מבהר־יצירתו נמנים 
ריוקן־עצמו בגיל 30 , דיוקן אשתו אלים ( 1578 ), וה״גבר על 
רקע של להבות" (כולם במוזיאון על־שם ויקטוריה ואלברט, 
לונדון), המגלם את הרעיון הפיוטי של הרנסאנס בדבר 
האוהב הנאכל באש תשוקתו; שלושה אלה הם דיוקנות 
של ראש וכתפיים. 


אך הי' הצטיין גם בדיוקנות שלמי־דמות, שמראים את 
דגמיו כשהם עומדים בתוך נוף; סוג זה של תמונות איפשר 
לו להתעכב במידה מרובה יותר על הלבוש המקושט מאד 
של התקופה. מתמונות אלו מפורסמת ביותר: "ג׳ורג׳ קליפורד. 
הרוזן השלישי של קמברלנד׳ (המוזיאון הימי הלאומי, גרי- 
ניץ׳), שכפפת המלכה מחוברת בסיכה לכובעו, ועדיפה 
ממנה, אפשר, היא המיניאטורה: "עלם נשען על עץ בין 
ורדים״ ( 1588 ; המוזיאון על־שם ויקטוריה ואלברט, לונ¬ 
דון) — תמונה סגלגלה, שבמעט בל צבעיה הם: ירוק, שחור 
ולבן ושמבעת את מכלול הקסם האנושי והעצבות הענוגה, 
שהיו טיפוסיים לאותה תקופה. 

. 0 ; 1912 ," 1 ן 1 ווחוח £1 ) 0 ) 1 ז 4 ." ;'/)■ 111111111 ."\/ ,"!;!וח״א .* 1 
,׳\ 55 שתח 14£ -:>נן 0 י 1 . 1 ; 1943 .*€זו 1 ז 18 < 1/1 1 , 1 * 1/1 0 ) 1 £1161-, £11x46 ׳^\ 

מג £נזן 1 ? 7 ע 4 '/ ,שג 11011 ז£זג^\ .>! . 11 ; 1949 ,. 11 . 19 מס 6 ז £11114 // 
. 1953 , 1530-1790 

ע. ידה. 

הילמן, סיךני — 1111110311 — (. 1887 , בעיירה 

דאגורי בליטה (אז רוסיה] — 1946 , לונג אילנד (ניו 
יורק]), מנהיג־פועלים אמריקני־יהודי. הי' קיבל חינוך מסר¬ 
תי בהדר ובישיבה. היה פעיל בתנועה המהפכנית הרוסית 
ערב מהפכת 1905 ונאסר ע״י השלטונות. ב 1907 היגר לאנ¬ 
גליה, ומשם לאה״ב. מתהילה עבד בשיקאג! כפקיד וכפועל 
בענף־ההלבשה, וכאן גם התחילה פעילותו בתנועת־הפועלים 
המקצועית. מ 1910 עד 1925 ניהל שביתות גדולות של 
פועלי תעשיית־הבגדים בשיקאגו, ניו־יורק. רוצ׳סטר ו 0 ינ- 
סינאטי והתגלה כמארגן מוכשר. ב 1935 נבחר הי׳ לנשיא 
האיגוד הארצי(נקרא •בינלאומי" משום שכלל את קאנאדה) 
של פועלי ענף־ההלבשה ובאותה שנה הצטרף לג׳ון לואיס 
(ע״ע), מנהיג פועלי המכרות, פילים סארי וואלטר פילים 
רותר (■ 1 ־כ 111 ו־ 11 ) בנסיונם לאגד המוני פועלים בלתי־מאוד־ 
גנים וחסרי־מקצוע במסגרת של איגודים תעשיינים בוללים. 
יזמה זו הביאה את המארגנים לידי ניגוד חריף עם תנועתם 
המקצועית המסרתית של פועלי אה״ב :- 13 ־ 1 >־? מ 3 ־!ז־ןח\ו 
ז 0 י 1 נס }״ ״ 110 ("הפדראציה האמריקנית של העובדים"). הי׳ 
הצטרף למנהיגים. שעזבו ב 1938 את ה״פדראציה" ויסדו את 
ברית האיגודים התעשיינים: - £3 ! 0 10011511131 )ס גמזא״נס 
13110115 ;״ (. 01.0 ). הי׳ היה מיועציו של נשיא אה״ב. ם. ד. 
רוזולט (ע״ע) בכל הנוגע לתחיקה בענייני עבודה. ס 1940 
ואילך שימש כחבר "הוועדה המייעצת להגנה הלאומית", 
שמנתה 8 חברים. הי׳ הביע אהדה למיפעל היהודי בארץ־ 
ישראל ותמך במגביות של הסתדרות־ד׳,עובדים באמריקה. 
ב 1929 נבחר כחבר "לא־ציוני" למועצת הסוכנות היהודית 
המורחבת. 

הילס (?״גזו־ ־־ ב ן ׳היער), במיתולוגיה היוונית — בנו 
של תיודסס, מלך הדריופים, שנהרג ע״י הרקלם 
(ע״ע). זה האחרון קירב אליו את הי׳, שהיה נער יפה, עשה 
אותו נושא־כליו ושיתף אותו במסע הארגונאוטים (ע״ע); 
בדרך נתגלגלו הארגונאוטים לשפכו של נהר קיום במיסיה; 
הי׳ הלך כאן לשאוב מים ונחטף ע״י הנימפות של המעיין, 
שנפשן השקר, ביפיו, הראקלס נפרד מעל הארגונאוטים והלך 
לבקש את הי׳; אף הכריח את המיסים לסייע לו בדבר, — 
מכאן ואילך נהגו בני־המקום לעלות שנה־שנה בתהלוכה 
הגיגית להרים בדי לקרוא בשמו של הי׳ ולבקש ממנו שישוב. 
- £0 1207 , 1 ,עי)//ע 2 >מ 0 ^/ 4 / , 110$ ) 11110 

. 11 227 , 1955 , 11 , 1 ^ 14 *״־, 7 > 61 ד ,$€\ 3 ז 0 .ג ;ען 10*, x וו< 1 




193 


רילפדדינג, רודולן? — הילפדין, ישראל 


194 


הילפרדינג, רודולף — 111£ נ>:נ:> 1£ ;מ — ( 1877 — 

1941 ), מנהיג סוציאליסטי, כלכלן ומדינאי גרמני 
יהודי. ב 1907 נכנס הי׳ למערכת 3115 ׳*י 61 זר, עיתונה המרכזי 
של הסוציאלדמוקראטיה הגרמנית. לאתר שפרצה מלחמת־ 
העולם 1 הצטרף לאגף הפאציפיססי במפלגה, וב 1917 נמנה — 
עם הוגו הזה (ע״ע) — על המיעוט, שפרש ויסד את המפלגה 
הסוציאלדמוקראטית הבלתי־תלויה. הי׳ היה עורך עיתונה של 
מפלגה זו (ס:׳!!!.■״'!), ונלחם בעקביות בקומוניסטים. ב 1922 
דגל באיחודן של שתי המפלגות הסוציאליסטיות. בימי 
הרפובליקה הוויימארית התעניין בעיקר בבעיות כלכליות 
ופינאנסיות, ושימש שר־הכספים בממשלות שטרזמן ( 1923 ) 
ומילר ( 1928 ). אחד עליית הנאצים לשלטון יברח לצרפת. 
נאסר ע״י הנאצים בזמן פלישתם לצרפת ( 1940 ) ולדבריהם 
איבד את עצמו לדעת בבית־הסוהר, אך ייתכן, שנרצח 
ע״י סוהריו. 

תרומתו העיקרית של הי׳ למחשבה הכלכלית ולעיון 
הסוציאליסטי הוא ספרו הגדול 31 ] 1 ג 3131 מב 1 ! 1 ? 035 ("הקא- 
פישאל הפינאנסי"), 1910 ; בו ניתח הי׳ את התפתחותו של 
הקאפיטאליזם והגיע למסקנות בדבר הידוק הקשרים בין 
ההון התעשייני וההון הבאנקאי, חור העברת מרכז־הכובד 
לאחרון. 

הילפלי[, אנ 3 ל( — 3111 ק 73318610 71611 —( 1653 — 1907 ), 
גאולוג יהודי אמריקני; זכה לפירסום ע״י פסעו 
בים־הקרח הצפוני ב 1892 . הי׳, בנו של מיכאל הילפרין(ע״ע), 
היה פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטה של פנסילוויניה בפי- 
לאדלפיה ופירסם כמה ספרים בגאולוגיה ופאלאונטולוגיה. 
היד, גם צייר ותמונותיו מוצגות בכמה בתי-נכות באה״ב. 
ב 1892 יצא בראש משלחת לעזרת החוקר הארקטי ר. א, פירי 
(׳לזגסי!), ואחד מן האיים שבארכיפלאגוס־פירי שמצפון לקא- 
נאדה נקרא בשם הילפריו־לנד. 

הילפרין. יחיאל ( 1880 , פרילוקי, אוקראינה — 1942 , 
תל־אביב), ממייסדי גן־הילדים העברי. קיבל חינוך 
מסרתי ב״חדר" וב״ישיבה". אך משלמד את הלשון הרוסית 
התכונן לבחינות אפסטרניות, וכשהיה כבן 18 קיבל תעודת־ 
הוראה ממשלתית. שימש כמורה בבית־הספר ("חדר מתוקן") 
של יש־׳י אדלר בהומל ואח׳־כ בבית־הספד של ש. ל. גרדון 
(של״ג) בווארשה. ב 1909 פתח בווארשה את גן־הילדים 
העברי הראשון בגולה. לשם הכשרת חבר גננות הקים ב 1910 
בווארשה גם סמינאריון עברי לגננות. כשפרצה מלה״ע 1 
( 1914 ) עבר הי׳ לאודסה. שבה יסד ספינאריון עברי לגננות. 
וב 1918 התחיל מוציא כאן את "הגינה", כתביעת לענייני גן• 
הילדים העברי, ב 1920 עלה לא״י ושימש בה בשנות תרפ״ב— 
תרפ״ה מפקח על גני־הילדים העבריים מטעם ההנהלה הציו¬ 
נית, באותן השנים חזר והוציא בירושלים את כתב־העת 
"הגינה". בתרפ״ו הועמד בראש המדור לגננות בסמינאריוו 
למורות ולגננות על שם לווינסקי בתל־אביב. בתרצ״ג יסד 
בתל־אביב ביח־מדרש מיוחד לגננות, שהתקיים עד לתש״א.— 
אחר מותו יצאו כתביו המקובצים בשלושה כרכים: 1 "שיעו¬ 
רים בתורת חינוך התינוקות״ ( 1944 ); 11 . "בקרן זווית", 
שירי־משחק לגני־ילדים ( 1945 ) 1 111 . "מה סיפר ירה לי", 
8 אגדות ( 1952 ). 

י. גרינבוים, פני הדור. השי״ה, עט' 319-316 < על הראשונים, 

תשי״ט. עט׳ 68-63 : הד החינוך, וודא, תש״ג, עט׳ 62-59 , 

ג. א. 


הילפרין (!!״!!!״ס). ןחיאל בן עלנ 1 ה (ת״ב/ 1660 - 
תק״ו/ 1746 , מינסק), תלמודי וכרונוגראף. היה 
תחילה רב בהלוסק (פהוז בוכדויסק), ותקנות של הברא 
קדישא, שנתחברו על-ידיו, נשתמרו שם במשך במה דורות 
בבתב־ידו. ב 1711 (תע״א) נתמנה ראס־ישיבה במינסק. 
שיטתו בלימוד התלמוד, שהיתר, מנוגדת לדרך הפלפול, 
גרמה לחיכוכים בינו ובין ר׳ אריה ליב (ע״ע) בן־אשר 
גינצבורג, שאף הוא היה ראש־ישיבה במינסק. במרוצת־הזמן 
עזב ר׳ אריה ליב את מינסק ור׳ י״ה ניהל בהצלחה את 
הישיבה ונתחבב על תלמידיו. 

ר׳ י״ד, נתפרסם ביותר בספרו ההרונולוגי־היסטורי "סדר 
הדורות" (קארלסתהה, תקב״ט). הספר מחולק לשלושה חל¬ 
קים: א. סדר ימות עולם — קובע תאריכים למאורעות 
ולחיי אישים. סבריאת־העולם עד שנת תנ״ו ( 1696 ) ; ב. סדר 
תנאים ואמוראים — לפי האי׳ב, תולדותיהם ותאריכי חייהם; 
ג. שמות המחברים והספרים [העבריים) — עד זמנו, לפי 
סדר האלף־בית. בחלק הראשון השתמש בסיפורים. שהעתיק 
מתון ספר הישר, ובספרי הכרונולוגיה הקודמים: ,.צמה 
דוד" לר׳ דוד גנז (ע״ע), "ספר היוחסין" לד׳ אברהם 
זכותא (ע״ע). "שלשלה הקבלה" לד׳ גדליה אבן יחיא. 
בחלק השלישי השתמש ב״שפחי ישנים" לר' שבתי בס 
(ע״ע), הי׳ העתיק את רשימת הספרים שבספר זה על 
הטעויות שבח. 

חשיבות מרובה לחלק השני, המוקדש לתולדות התנאים 
והאמוראים. אע״פ שהי׳ הלך בעקבות ס׳ יוחסין במה שנוגע 
להרכבה של רשימת־האישים גופה, הדי סד, שהביא על 
תולדותיהם של האישים הללו היה פדי של מחקר מקורי 
וראשון במינו בספרות התלמודית. בהקדמה לספרו מדבר 
י״ה על הנחיצות המרובה בתולדות התנאים לפסק-ההלכה, 
.,לדעת סי הוא הרב ומי הוא התלמיד", ו״כסה מהברים 
טעו מחמת הפרוז ידיעת הדורות". "סדר הדורות" יצא 
שנית בלבוב ( 1858 ) בצירוף הערות מאת ר׳ יוסף שאול 
נחנזון, רבה של לבוב. מהדורה מתוקנת של הספר בצירוף 
מבוא הוציא ר׳ נפתלי משכיל לאיחן(וארשה, 1878 ). 

ר׳ י״ה חיבר גם הגהות לתלמוד בבלי, שנדפסו בש״ס 
וילנה ( 1880 ); "ערכי כינויים", מעין קונקורדאנציה של 
השמות והפעלים שבתנ״ך ובתלמוד (דיהרנפורט, תקס״ו); 
מהדורה חדשה עם ציונים והערות בשם "קב שלום" מאת 
ד׳ שלום צבי אדלר (סאטמאר, תרצ״ט). 

נפתלי משכיל לאיתן במבוא ל״סדר הדודות"; ב. צ. אייזג־ 
טטדט, רבני מינסק. 1698 , עם' 16-14 ; ב. צ. כץ, רבנות, 
חסידות והשכלה. ח״א תשס-ז, עט׳ 141 . 

צ. פ. ר. 

ד׳ילפך'[', .ישראל (נר 1910 , ביאליסטוק), חוקר בתולדות־ 
ישראל. הי׳ הוא נין לרב רפאל יו״ט ליפמאן הי׳, 

מהבר "עונג יום טוב"(פירוש על שולחן ערוך, וילנה, תר״ם), 
ששימש רבה של ביליפטוק (ע״ע) ב 1849 — 1879 . הי', שעלה 
ב 1934 לא״י, סיים ב 1946 את חוק־לימודיו באוניברסיטה 
העברית בירושלים בתואר .,(׳.. 4 *.. ב 1949 התחיל מלמד באו¬ 
ניברסיטה זו היסטוריה של עם־ישראל בזמן החדש: ב 1955 
הועלה לדרגת פרופסור־הבר. הי׳ הוא גט מראשיה של 
החברה ההיסטורית הישראלית ומעורכי הרבעון "ציון". —י 
מעבודותיו של ד,י , יש לציין את ״פנקס ועד ארבע ארצות" — 
ליקוטי תקנות, כתבים ורשומות סדורים ומבוארים — תש״ה; 
"העליות הראשונות של החסידים לארץ־ישראל", תש״ז; 






195 


הילפרין. ישראל — הילפרין, מיכאל (מיכל) 


196 


"תקנות מדינת מהרין (ת״ע—תק״ח)", תשי״ג. מן הקבצים 
שערך חשובים בייחוד ״ספר הגבורה״ — אנתולוגיה 
היסטורית-ספרותית של ההתגוננות וקידוש־השם של היהו¬ 
דים מימי מצדה עד מלה״ע 1 , א'—ג/ תש״א—תש״י, ו״בית 
ישראל בפולין״ — קובץ של מחקרים על תולדותיהם של 
יהודי פולניה, א^ב/ תש״ח—תשי־ד. כמו־הן פירסם מחקרים 
בכתבי-העת "ציוו". "תרביץ", "קרית-ספר", ועוד. 

הילפךין ( 11 ״<} 1 ״ 11 ), מיכאל ( 1823 , פיוטרקוב, פולניה — 
1888 , סמיט, ניו־ג׳רזי), סופר ועסקן ציבורי יהודי, 

ב 1842 היגר עם אביו ס. מ. הילפרין(ע״ע) להונגאריה והת¬ 
יישב במישקולץ. כאן התיידד עם ליוש קושוט (ע״ע) ופל 
סמרה, מנהיגיה של תנועת־השחרור ההונגארית. הי׳ פירסם 
שירים ומאמרים בהונגארית, שבהם תבע מאבק על חירות 
לאומית וקידמה, הי׳ גם השתתף במרד קושוט( 1848 ) ונתמנה 
ע״י הממשלה הזמנית ההונגארית כמנהל מחלקת העיתונות 
בפשרד-הפנים, נשדוכא המרד ברח מהונגאריה לפולניה, אך 
ב 1850 חזר להונגאריה ועסק בה כמה שנים בהוראה לילדי- 
ישראל. מכאן נדד (ב 1856 ) לצרפת ולאנגליה, ומשם לאה״ב. 
הוא השתקע בפילאדלפיה, וגם כאן שימש בהוראה בבית- 
ספר יהודי. 

באר,"ב הצטרף הי׳ לשורת הלוחמים בעבדות ופירסם 
בענייו זה מאמרים נלהבים. נוסף על כד השתתף יותר ויותר 
בחיי הציבור היהודי באמריקה, בנחשול-ההגירה הגדול של 
יהודי תסיר, לאה״ב בתחילת שנות ה 80 ראה לא רק נקודת- 
מפנה לטובה בדברי-ימי ישראל, אלא גם מאורע רב־ 
ערד בתולדות אמריקה. הי' אירגן אז את ה״חברה לעזרת 
המהגרים״ (ץז־;:> 30 1 >!^ ז 30 ז 18 י £0 ) ועמד בראש "החברה 
לסיוע חקלאי ע״ש מונטיפיורי" ( 31 ־ 10011111 !£^ ;£ז 16 )£ז 00 !א 
׳גז 1£ :> $0 1 !;^), שמטרתה היתד. להעביר אה המהגרים להת¬ 
יישבות חקלאית, ביזמתו נוסדה(ב 1883 ) המושבה השיתופית 
"אודסה החדשה" במדינת אורגון. בהשפעת תזכירו של הי׳ 
החליט הבארון הירש (ע״ע) לייסד את קרן־הירש האמריקנית. 

מ 1858 ואילד היה הי׳ מן העורכים של "\־ 19 8 'מ 10 ־ 1 ק<ן^ 
ג 1 (> 6 ג<ן 10 סץ 0 0 ב:> 1 ־ 1 ־ 0 !. 3 ,. כן השתתף בקביעות. מ 1865 ואילך, 
בכה״ע 1931100 ופירסם מאמרים ב־סטג);•!? ! 011 ־ 5 ״״ 19 . — 
הי׳ עסק גם בחכמת־ישראל וחיבר בתחום זה: "השירה 
ההיסטורית של העברים הקדמונים*(׳ותסס? 11151001031 ־ 1 לז 
!״! 1-10100 !ס־ססלנ ־ 111 0£ ), 1879 — 1880 , וקובץ מחקרים 
בביקורת־המקרא ( 0 ־ 190112 :) 11151:11 ־ 1111 ־נ!; 8 ), שנתפרסם אחר 
מותו ( 1893 ). 

. 1912 , 1001 ״* 1 * 1 . 11 .) 1 , 011311 ? . 0 
א. ק. 

היל&רין, מיכאל (?ויכל) ( 1860 , וילנה - 1919 , צפת), 
מחלוציה של תנועת־העבודה הציונית ברוסיה ובא״י. 

מאביו, שהיה בעל בתים וקרקעות בווילנה ובסביבתה, קיבל 
הי' ירושה גדולה, שהחליט להקדישה לטובת הכלל! הקים 
בסמולנסק בית־ספר למלאכה ובווילנה — בית-חרושת קואו־ 
פראטיווי לסריגת־גרביים, שבו הובטחו תנאי־עבודה הוגנים 
לפועלות יהודיות, בהשפעת הפרעות, שנערכו ביהודים 
בדרום־רוסיה ב 1881 , הצטרף מ״ה לחובבי־ציון. ב 1885 עלה 
לא״י כדי לבחון מקרוב את אפשרויות ההתיישבות בה! 
עבר את הארץ ברגל לאורכה ולרוחבה, וכשחזר לרוסיה 
( 1886 ) הציע להנהגת חובבי־ציון להקים בארץ, בהשתתפותו 
הכספית, מפעל תעשייני. בהעדר ניסיון בתחום זה נדחתה 


ההצעה, ולעומת זה נענה הי' לעצתו של י. ל. פינסקר (ע״ע) 
לתרום סכום גדול לגאולת אדמות המושבה "יסוד המעלה". 

בסוף 1886 או בתחילת 1887 עלה הי׳ שנית לא״י והש¬ 
תקע בראשון לציון. כאן התקרב ל״אגודת הפועלים", שתמ¬ 
כה באיכרים שהתנגדו בתוקף לשיטות האפיטרופסות של 
פקידות־הבארון(ע״ע ארץ־ישדאל, עמי 509 — 510 ! התישבות 
יהודית) ואף מילא תפקיד מכריע בשלבו האחרון של 
אותו סיבסוך, שנסתיים בהתפטרותו של ראש הפקידות. 
י. אוסובצקי. הפרשה תוארה בפרטות ע״י הי׳ בכתבה מיו¬ 
חדת ב״המליץ״ 1887 , גל. 97 — תעודה אנושית מעניינת, 
המשקפת לא רק את דאגתו הכנה של כותבה למתרחש 
בישוב, כמרכז התחיח הלאומית של עם־ישראל, אלא גם אח 
חרדתו לחירותם הפנימית של האיכר והפועל ולהכרת־הערך 
האנושית שלהם, סמוך להתרחשות זו יצא הי' לרוסיה וחזר 
לא״י בסוף 1890 . כאן תרם סכום ניכר לרכישת שטח-אדסה 
על־יד ואדי-הניז לשם ייסוד מושב של פועלים בשם .,נס־ 
ציונה". 

בתקופת־שהותו האחרונה בחו״ל (מתחילת שנות ה 90 
עד 1905 ) התמכר הי׳ לעסקנות ציבורית, ובעיקר לעבודת־ 
הסברה ציונית־סוציאליסטית בתוך הנוער היהודי. לפי עדו¬ 
יותיהם של בני־הדור, גדולה היתר, באותה תקופה השפעתו 
של הי׳ כנואם וכמחנך. בהרצאותיו בפני קבוצות־נוער היר־ 
בה לתאר בסיפורים מעולפים רומאנטיקה את החיים החד¬ 
שים של פועלי איי, אך במרכזו עמדו תכניותיו לאירגון כוח 
צבאי יהודי לשם כיבוש הארץ, שבהיותה תחת שלטון עברי 
תשמש מקור של השראה רוחנית ומוסרית לאנושות כולה. 
א. זיד (ע״ע), איש ״השומר״, מספר. שב 1902 בחר הי׳ 
שלושים איש, מטובי החברים באגודת "פועלי ציון" בווילנה, 
כדי להכשירם לעבודה ולהגנה בא״י. הוא תבע מהם שינוי־ 
ערכים גמור בכיוון של הסתלקות מהרגלי העיר והסתגלות 
לחיי קומונה בחוות לאומיות לאורך גבולות הארץ. — 
ב 1903 נדונה בתנועה הציונית התכנית של התיישבות יהודית 
באל-עריש (ע״ע עריש, אל), והי׳ ראה בנך שעת־כושר לנר 
ער היהודי למילוי חובתו הלאומית. הוא האמין, שאנגליה, 
המעוניינת בכיבוש א״י והארצות הסמוכות, תסייע בידי 
היהודים להקים את "לגיון העם" ותעמיד לרשותו נשק ומפק¬ 
דים ! עם כיבושה של הארץ ע״י אנגליה יהא בכוחו של אותו 
לגיון להגן על הישוב, ובינתיים יעסוק בחקלאות ובמרעה־ 
צאן ויובל לנוע בקלות ממקום למקום. — אחר פרעות־ 
קישינוב ( 1903 ) מילא הי' תפקיד חשוב באירגון ההגבה 
העצמית היהודית. באסיפות, שכינס בערי תחום־המושב, סחה 
נגד הפאסיוויות והפחדנות של העם היהודי, המשלים עם 
גורלו והמובל כצאן לטבח. כן גייס כספים, רכש נשק, אירגן 
חבורות־לוחמים ועמד בראשן בווילנה ובערים אחרות ברו¬ 
סיה, במסעות־התעמולה שלו הגיע להומל, קיוב, ברדיצ׳ב. 
אומו וצ׳רקסי, ובכל מקום יסד חוגים בשם "החלוץ". 

בסוף 1905 עלה ברביעית לא״י, והפעם מתוך החלטה 
נחושה שלא לשוב עוד לחו״ל. משחזר לארץ ועד פטירתו 
היה פועל ושומר במקומות שונים! לא נרתע בפני סכנות, 
ואף נפצע בידי ערבים באחד מלילות השמירה על הגימנא־ 
סיה "הרצליה" ביפו. לעיתים קרובות סבל מחסור, וגם רעב 
ממש! אך מלחמת־הקיום הקשה לא ריפתה את ידיו ולא 
קיצצה את כנפי-דמיונו: הוא הוסיף להטיף. לתכנן תכניות 
ולנסח תזכירים למוסדות התנועה הציונית על התחדשותו 
הפנימית של ישראל בארצו ועל גאולתו המדינית השלמה 





197 


הילפיין, מיכאל (מיכל) — הילפרכט, הרמן פולרת 


198 


באמצעות הנשק היהודי והגבורה היהודיה. מכל מקום מונה 
לו עכשיו, להי', גורל טראגי: האיש, שהיה דמות נערצת 
בעיני בני־הנוער בגולה, כאילו הועם זיוו רסר קסמו לנוכח 
המציאות הקודרת בארץ בתחילת תקופת העליה השניה, 
שהיתה רחוקה מעולם החזונות המשיחיים שלו. במרוצת־ 
הזמו פחתו והלנו חסידיו ורבו המסתייגים ממנו, באופן 
שבאחרית־ימיו, כשהיה זקן ותולה, נידון כמעט לבדידות 
גמורה. — הי׳ היה מן הלוחמים הנמרצים לרעיון כיבוש 
העבודה העברית במושבות, שבלעדיה לא היתה. לדעתו, 
תועלת יתירה גם בשמירה העברית. ובז נמנה עם חברי 
קבוצתו הקטנה של י. טרומפלדור (ע״ע), שהתעתרה להקים 
משק שיתופי באדץ־ישדאל. ב 1911 — 1912 התנהלה בינו 
וביו טרומפלדור חליפת־מכתבים אינסנסיווית על דרכה 
וצביונה של אותה קומונה. לפירסום רב זכה מעשהו הנועז 
והמוזר של מ״ה, שנענה ב 1911 לקריאתו של מנהל קרקס 
נודד ביפו ונכנס לבלוב של שלושה אריות ופתח בשירת 
,התקווה", מתוך אמונה, שע״י כך קידש את שם ישראל 
ברבים. הי׳ ניסה את נוחו בספרות ונתב נמה שירים ודראמה 
ביידית (נשארו בנ׳י). שתכנם היה גורל ישראל וייעוד(. — 
לזכרו של הי׳ הוקם מושב על־יר נס־ציונה בשם ,גבעת 
מיכאל". כן נקרא על שמו רחוב בתל־אביב. 

פ. ל. ליליינבלום, דרו לעבור גולים, 49,1899 ־ 50 ; א. דרו־ 
יאנוב, כתבים לתולדות חיבת־ציון ויישוב א״י, 11 , תרס״ה, 
135-132 , 1186-185 ווו, תרצ״ב, 835 , 861 ! המליץ 1887 , גל. 

121.112.103,97,90,83 , 145 ! י. אסל, נתור ראשית החתית. 
תרצ״ו, 463-455 , ש. טשרנוביץ. עם שחד, תרס״ז, רכ״ד- 
רכ״ם! י, ת. ברגר, כל כתביו, וזע, 1936 . 50-49 ! י. יערי־ 
םולסקין, חולפים ולוחמים, תש״ו, 178-167 ! קובץ השומר. 
תרצ׳־ח, 86 . 358 . 425-424 ! ספר העלייה השנייה, תש״ז. 
מפתח! מסר תולדות ההגנה, 1 , 1956-1954 , 197-194 , 
813-812 . 

ש. ב. 

הילפוין, פלק - ״״מק!״!! ! 1 ( 8 ? - ( 1876 , נסויז־ 
[לב״״א], בילורוסיה — 1945 . תל-אביב), מחנד 
יהודי וסופר יידי. הי׳ התחיל את פעולתו בהוראה ב 904 נ 
במינסק, אך התבלט לראשונה בזמן מלחסת־העולם 1 כמנהל 
הסניף של הברח מפיצי-השכלה במוסקווה. בסאמבוב שעל¬ 
יה סוסקווה ניהל בית־ספר לדוגמה, שנועד לקלוט בעיקר 
פליטים סילדי־היהודים, שברחו מאיזור־הקרבות. נמו־נן עזר 
לארגן בטאמבוב ( 19163 ) ועידה של מורים יהודיים. 
שהכריזה על היידית כלשון־היסוד של הילד היהודי כגיל 
בית־הספר העממי, אך המליצה גם על לימוד הלשון העברית 
כמקצוע חובה בכל הכיתות. הציונים התקיפו אותו קשות 
על שנתן זנוח־קדימה ליידית. ב 1918 שימש הל׳ יועץ 
לענייני־חינוך של המיניסטריון היהודי קצר־הימים של אוקר¬ 
אינה. ב 1921 הצטרף לבית-המדרש למורים יהודיים בווילנה 
במורה לעברית וליידית. הוא חיבר נמה ספרי־לימוד עבריים 
לשימוש בבתי־הספר, אך מרובים מהם היו ספרי־הקריאה. 
ספרי־המעשיות והספרים החינוכיים, שנתב ביידית ושהש־ 
תמשו בהם בבחי־הספר העממיים בפולניה. כן ערן את כתב־ 
העת היידי הראשון לילדים "גרינינקע בוימעלעל". תרגם 
ליידית את סיפורי האחים גרים ואת הרומאנים של דיזראלי. 
קנוט האמסון וגוגול. ב 1928 פירסם. עם מאנס ויינרייך. ספר־ 
דקדוק יידי, שהיה מקובל מאוד. 

כסופר היה הי׳ בעל רמה בינונית. את פעולתו הספרותית 
התחיל בכתיבת מאמרים עבריים ב״הצפירה" ב 1900 ומאמרים 
״דיים בכתבי־עח בווילנה ב 1906 . ב 1911 פירסם כרן ראשון 
של סיפורים קצרים ,ערצעהלונגען". כרד נוסף ,אויפן 


שוועל" יצא ב 1918 . מחזהו תיירי "תפילות", שהוצג בקיוב 
ובווילנה, לא נדפס. ב 1935 התיישב בארץ־ישראל וכאן נת¬ 
פרסמו ספריו: ,שמשון הגיבור בילדותו" (מחזור־שירים 
לבני־הנעורים), 1938 , ו״שבילים בחול" (קובץ נובלות מחיי 
היהודים ברוסיה אחר מהפכת 1917 ), 1946 . כן הוצגה הדראמה 
שלו "הורדוס" על הבימה העברית (ב״אהל"). 

זלמן רייזען, לעקסיקאן, 1928 . 1 832-829 ! פלד ראוויסש, 
מיין לעקסיקאן, 1,1945 73-71 ! ת. א. קאזראן, פון חדר און 
שקאלעס בת צישא, 1956 . 

ם. ל. 

הילפרין (״״ק!״!!), פנחס סגחם ( 1801 , לובלין(פו¬ 
לניה] — 1863 . ואשינגטון), חוקר וסופר עברי. 

ב 1842 עבר הי' מפולניה להונגאריה וב 1859 היגר לאה״ב. 
הי׳, שנתפרנם ממסחר (של אריגים וצמר), הקדיש את רוב 
שעות־הפנאי שלו לעיון ולמחקר בספרות־ישראל, וביחוד 
בספרות התלמודית. את דרך חקירתו בספרות זו, לפי שימת 
הביקורת המתונה, הנאמנת למסורת, הסביר במאמרו "דרך 
ישרה" (ביכורים, שנה א׳, תרנ״ד), שהוא פתיחה לחיבור 
מקיף נגד שיסח הביקורת החפשית־הקיצונית של חכמי' 
ישראל בגרמניה, שנשאר בנ״י. הי׳ התנגד לתיקונים בדת־ 
ישראל, שתובעיהם נתרבו בזמנו במרנז־אירופה, וחיבורו 
הפולמוסי, בחתימת סמ״ן (סופי תיבות של שסו ושל 
שם־משפחתו), ״תשובות באנשי אוון״ ( 1845 ), שהיה מכוון 
נגד ש. הולרהים (ע״ע) וחבריו לדעה, עשה רושם בחריפותו. 
בחיבור זה ראויה לציון ההשקפה, שיש זכות־קיום ליהודים 
כאומה ולא רק ככנסיה דתית. — הי׳ שם בפי הולדהים 
וסיעתו טענות קשות נגד היהדות המסרתית, שלאמיתו של 
דבר, לא נאסרו על-ידיהם מעולם. יש סבורים, שהי׳ נקט 
טכסיס זה לשם הסוואת דעותיו הביקדתיות על התפתחותה 
ההיסטורית של מסורת־ישראל. — חיבורו השני של הי׳ 
״אבן בוחן״ ( 1846 ), בחתימת פלאי, מכיל — בין השאר — 
את ״אבן התועים״ — ביקורת חריפה על החיבור "מלוא 
תפניים״ לאברהם גייגר — ונוסח מתוקן של האיגרת "אל 
תהי כאבותיו" לפרופיאט דוראן, בליווי פירוש נרחב, שבו 
מצויים גם דברי־פולמוס קשים נגד המתקנים היהודיים 
בגרמניה. אחר פטירתו של הי׳ נתפרסם מעזבונו מאמרו 
"כבוד חכמים ינחלו", הדן בדרכי הביקורת של נוסח התלמוד 
(ביכורים, שנה ב׳, תרכ״ה). 

ביכורים, שנה א׳, תרכ״ר, עם׳ 97-96 ; ע. גינציג, אוצר 
הספרות, ווו ( 1890-1889 ), המדוד "תולדות אנשי שם", עם׳ 
12-11 ; ש. ברנסלד, תולדות הריסורפציון הדתית בישראל, 
1900 , צם׳ 202 ־ 203 ; . 1912 , 50111 1111 01111 .!{ . 34 , 011311 ? .ס 

. 533 .ת 
נ. א. 

הילפך 5 יז, הרסן פזלרת --ק 111 ! 1111 ־ 70111 ״״ 13 ״״!! 

111 :״! — ( 1859 . הוהנארכסלבן. גרמניה — 1925 . 
פילאדלפיה), ארכאולוג־אשורולוג והוקר־הסקרא. הי׳ לסד 
משפטים, דת ופילולוגיה בלייפציג ( 1880 — 1885 ), ואח״ב 
שימש כמדריך לתאולוגיה של המקרא בארלאנגן! ב 1886 
נתמנה פרופסור לאשורולוגיה באוניברסיטה של פנמילוויניה, 
פילאדלפיה. הוא השתתף בארבע משלחות של אוניברסיטה 
זו בחורבות נופר (ניפור) ב 1888 — 1899 ! ב 1893 — 1898 
עסק גם בסידור האוסף הבבלי של בית־הנכות הממלכתי 
בקושטה. חפירותיו בנופר הופסקו ב 1900 מחמת חילוקי־ 
רעות בין חברי־המשלחת ולא חודשו בימי חייו של הי׳, 
אע״פ שעלה ביד המשלחת לאסוף יותר מ 50 אלף לוחות־ 
הרס בעלי־כתובות, ביניהן התעודות המסחריות של בני 



199 


דילפדפט, הימן פולרוג — הילד, פרידריד 


200 


פורשו (ע״ע). הי׳ פירסם (יחד עם א, ט. קלי [ 0137 ]) את 
תוצאות עבודתה של המשלחת: 18100 ) 0 <]!;£ 8387100130 80 ז 
00057173013 ? ) 0 1701701587 80 ) (ס ( 1893 — 1914 ). ביו שאר 
כתביו יש להזכיר את סקירתו על הישגים הארכאולוגיים 
בחקר־המקרא בזמנו: 1$ ) 1.30 81810 ח 1 805 ) 0:031 >! ) 80000 
( 1503 ), ואת ״מהקרים אשורולוגיים וארכאולוגיים״ (-׳( 483 
5100800 083010815080 ־ 41 1 ) 00 1010815080 ־ 1 ), 1909 , 

הילקויט (מקודם הילקוביז׳), מורים — - 9111 18 ־ 1 ־ 8401 
01011 — ( 1869 , ריגה — 1933 , ניריורק), מנהיג 
סוציאליסטי יהודי באה״ב. הי׳, שהיה בן למשפחת משכי¬ 
לים, קיבל בנעוריו חינוך רוסי וגרמני וקלם רעיונות סוציא¬ 
ליסטיים. ב 1886 היגר לאה״ב. ב 1686 יסד בניריורק את 
״האגודות המקצועיות היהודיות המאוחדות' — ( 1 > 80 ס 11 
30105 ! 7 ׳ 055 ־ 81081 ), אחד מן הנסיונות הראשונים לארגן את 
המהגרים היהודיים, שעבדו בעיקר בענף־ההלבשה; כן היה 
ממייסדי ״ארבייטער צייטונג״ היידי ( 1890 ). הי' הצטרף 
למפלגה הסוציאליסטית האמריקנית, ובה עמד בראש המאבק 
נגד דה לאון ונטיותיו השמאליות־חראדיקאליות. ב 1899 
נתפלגה המפלגה הסוציאליסטית, והי׳ נעשה מנהיגה של 
המפלגה הסוציאל־דמוקראטית. מאז היה, במשך 25 שנה, 
דברה של מפלגה זו, הוגה־הדעות שלה, נציגה בבחירות, ובא־ 
כוחה באינטרנציונאל הסוציאליסטי. כל ימיו נלחם בנטיות 
האנארכדסינדיקאליסטיות ובאידיאולוגיה הקומוניסטית, 
ב 1924 הוליך את המפלגה למיזוג עם תנועתו "הפרוגרסי־ 
ווית״ של הסנאטור לה־פולט ( 80110110 £3 ). במלה״ע 1 נקט 
קו פאציפיסטי. הי׳, שסיים את הוק-לימודיו במשפטים באו¬ 
ניברסיטה של ניו-יורק ( 1893 ), היה עורך־דין בעל כשרון 
וידיד קרוב ללואיס ברנדים (ע״ע). ניהל משפטים מרו¬ 
בים לטובת אינודי־פועלים והשתתף בהכנת התחיקה הסו¬ 
ציאלית. שהוגשמה (אחר מותו) ע״י הנשיא פ. ד. רוזולט. 
הי' פירסם שורת ספרים על נושאים סוציאליסטיים. מהם 
ראויים להיזכר: $13105 01 ס 11 ג 111 180 01311501111 (׳ 018 111.81017 
(,,תולדות הסוציאליזם באד,"בי), 2 כרכים, 1903 , 1910 =. 
כן כתב זכרונות בי״ ם 0 ) 1.1 81157 3 001 ־ 8 05 ־ 8033 1.0030 
( 1934 ). 

71 ^*, 64 לם - ( 81111101 ) 8111101 4113111 0831111 ( — 

( 1728 , ונדיש־אוסיג, על־יד גרלי׳ן — 1804 , לייפציג), 
קומפוזיטור גרמני. למד מוסיקה בדרזדן אצל גוטפריד אוגוסט 
הומיליוס ( 1714 — 1785 ). מ 1754 שימש כמורה פרטי בביתו 
של הרוזן בריל ( 81081 ) בדרזדן. ב 1758 עבר ללייפציג, שבה 
נטל עד סוף ימיו חלק פעיל ביותר באירועים המוסיקאליים. 
ב 1771 יסד שם בית־ספר לזמרה; ב 1776 הנהיג עריכת קונ¬ 
צרטים של מוסיקה דתית: ס 1781 עד 1785 ניצח על קונצר¬ 
טים אלה ב״גונדהאוס" ("בית האורגים'), שמאז נתפרסם 
כמרכז מוסיקאלי חשוב בגרמניה. ב 1789 — 1801 מילא את 
תפקיד הקאנטור (המנהל המוסיקאלי) של בית־הספר על 
שם תומאם הקדוש. 

כקומפוזיטור היתה לו השפעה מרובה על המחזה המושר 
הגרמני, שהי׳ ביסס אותו על שירי־העם הגרמניים, וע״י 
כך סייג אותו בבירור סן ד,"אופרה בופה' האיטלקית ומן 
ה״אופרה הקומית" הצרפתית. כן פיתח את השיר האמנות׳ 
כסוג מוסיקאלי בפני עצמו. יצירותיו הקוליות הן מעניינות 
יותר מן הכליות, שבהן ניכרת תלות מרובה בהסה (ע״ע) 
ובגראון (ע״ע). הי׳ פירסם בגרמנית כתבים מרובים על 
המוסיקה, שמהם יש להזכיר: "מחקר על חיקוי הטבע במו¬ 


סיקה" ( 1753 ), .,מדריך לזמרה נכונה מבחינה מוסיקאלית" 
( 1774 ), ״מדריד לנגינת הכינור' ( 1792 ). כן היה העורך של 
השבועון המוסיקאלי הראשון, - 400101 11011 30811081011 ( 8 
8008011 (״הודעות והערות״, 1766/70 ) וערך את יצירותיהם 
של פרגולזי, הנדל• גראון, הסה והידן. 
הילר, פח־יננד — ! 131110 110111103011 — ( 1811 . 

פראנקפורט ע״נ מיין — 1885 , קלן), מוסיקאי 
גרמני! יהודי מומר. הי׳ למד בוויימאר אצל י. נ. הומל (ע״ע), 
שאותו ליווה ב 1827 לווינה, וכאן ביקר את בטהיובן סמוך 
למותו. ב 1828/35 פעל כמורה למוסיקה וכפסנתרן מצליח 
בפאריס, והיה הראשון שניגן שם את "הקונצ׳רטו של הקיסר" 
סאת בסהובן. כמה שנים פעל הי׳ בלייפציג. באן בוצעה 
לראשונה (ב 1840 ) בהצלחה האוראטוריה שלו "חורבן ירו¬ 
שלים", שהיא הטובה שביצירותיו. ב 1843/4 ניצח, כממלא- 
מקומו של פ. מנדלסזון־ברתולדי (ע״ע), שהיה מידידיו של 
הי׳, על הקונצרטים באולם ה 00573088305 המפורסם שב־ 
לייפציג. ב 1850 יסד את הקונסרוואטוריון בקלן, שנוהל על־ 
ידיו עד סמוך למותו ( 1884 ). בפרק־זמן זה שימש גם מנצח 
בחברת־הקונצרטים בעיר זו, וכן הופיע כמנצח בקונצרטים, 
שנערכו במרכזי־מוסיקה שונים באירופה (וינה, פאריס. פטר־ 
בורג וערי אנגליה). 

מלבד האוראטוריה הנזכרת חיבר הי׳ גם אוראטוריה 
בשם ״שאול״ ( 1853 ),קאנטאטות, ביניהן אחת בשם "רבקה". 
אופרות, סימפוניות, מוסיקה קאמרית וקולית, בכללה מוסי¬ 
קה למזמורי תהילים, ועוד. רוב יצירותיו של הי', שמספר! 
מגיע ל 200 , לא זכו להצלחה יתרה, ומפני־כן התרכז בעיקר 
בניצוח ובכתיבה בענייני מוסיקה, שבהם הוכר כבן־סמד. 
מאמריו, שנתפרסמו תחילה ב 208008 01015080 ( 1 , כונסו 
ב 2 כרכים ( 1868/71 ). כן חיבר: מונוגראפיה על בטחובן 
( 1871 ), ספר על חייו ד,מוסיקאליים של גתה ( 1883 ), ופיר- 
סם ספר על פ. מנדלסזון־בארתולדי, שהכיל את איגרותיו 
וזכרונותיו ( 1874 ). כתביו הנזכרים זורעים אור על פרטים 
מעניינים מחיי המוסיקאים הרומאנטיים בני־דורו, וביחוד 
מחיי ידידיו שומאן, מנדלסזון־בארתולדי (שסיגנונו של הי׳ 
היה מושפע מיצירותיהם), שופן, ברליוז, מאירבר וליסט. — 
הי׳ הצטיין גם כפדאגוג מוסיקאלי: ספר־הליסוד בתאוריה 
של המוסיקה, שפירסם ב 1860 , זכה לעשרות מהדורות גם 
אחר מותו (ב 1924 יצאה המהדורה ה 26 ). — ב 1849 נבחר 
הי׳ בחבר האקאדמיה של ברלין. 
הילר׳ פרירריזל - ! 90110 4111108 ״? - (נו׳ 1892 . 

מינכן), חוקר־דת גרמני. הי׳ לסד תאולוגיה קא- 
חולית ולשונות מזרחיות וב 1918 נתמנה כדוצנט במינכן. 
בהשפעת סדרבלום (ע״ע) עכר לכנסיה הפרוטסטאנטית בלא 
שעזב רשמית את הכנסיה הקאתולית. ב 1920 נתפנה פרופסור 
שלא מן המניין, וב 1922 פרופסור מן המניין לחקר הדתות 
בפאקולטה התאולוגית במרבורג. בהשפעת כתביו של הגל 
(ע״ע) התקרב לתפיסת־העולם הקאתולית ואירגן בפרוטס- 
טאנטיזם הגרמני תנועה, שדומה ל 080108 9188 האנגלית 
(״הקאתוליציזם האוואנגלי״). בחיבורו! 318011315030 ( 1 ז< 1 
( 1923 ) הוא מחייב בדרך־כלל את הקאתוליות, אך שולל אח 
דרך התפתחותה אחר ועידת־הכנסיה של טרנטו(ע״ע). דעתו 
של הי׳ היא, שהכנסיה האמיתית מבוססת על הניגוד הקיים 
באחדות שבין כתבי־הקודש שלה לביו מסורת הכנסיה. הי׳ 
דגל ברעיון, שיש אמת־מה בכל הכנסיות הנוצריות; כן 
הוא מחייב את תורת־התסד הפרוטסטאנטית וחלקים מן 


201 


הילר, סרידריו— זזילריום 


202 


הפולחן הקאתולי וכסה מן היסודות הרעיוניים של דתות 
המזרח הרחוק. הי , יצא נגד הדוגמה של עליית מרים לשמים 
בגופה (ע״ע דוגמה). 

חיבורו החשוב ביותר של הי׳ הוא חיבורו הראשון! 03 
! 05115 (״התפילה״, 1918 ). ספר זה מנתח את הסוגים השונים 
של התפילה, פתוח בצורה הקמאית של הפראים וסיים 
בעליית־הנשמה של המיסטיקנים. 
הילד, קוךט — • 91110 !■ 111 .£ — (נו׳ 1885 , ברלין), סופר 
גרמני יהודי. הי , , שלמד באוניברסיטות של ברלין 
ופרייבורג, הוסמך ב 1907 כדוקטור למשפטים. לאחר מכן 
נשתקע בעיר־מולדתו והתמסר לספרות. כשעלו הנאצים 
לשלטון נכלא הי׳ במהנד,־הריכוז באוראנינמרג, אך שוחרר 
משם והלך ב 1934 לפראג ומשם לאנגליה. ב 1955-1938 ישב 
בלונדון, ולאחר מכו הזד לגרמניה ונשתקע בהאמבורג. — 
הי/ שנמנה על דור־הסופרים, שעלו על הבמה סמוך ל 1910 . 
הצליח פעם בפעם לאסוף סביבו חוג של חסידים, שהיה 
הופכם לקבוצה פעילה. הקבוצה הראשונה מסוג זה נתרכזה 
ב״הסועדון החדש״ ( 1909 ), שממנו נולד "הקאבארט הנאו־ 
פאתסי״, ואח״ב — במועדון ה״גנו". ב 1912 פירסם הי׳ את 
הילקוט הראשון של ליריקה אנספרסיוניסטיח (שכלל שירים 
של בלאס, ברוד, היים, ורפל, אלזה לאסקר־שילר, ועוד). 
בנעוריו פנה הי' לסוציאליזם ולפאציפיזם קיצוני 1 את דעו¬ 
תיו בתחומים אלה פיתח (מ 1915 ואילך) לזרם "אקטיוויס־ 
טי״, שאת כלי־מבטאו -ס? ! 1 ! 1 !!סטנ!־,, 2131.121 035 

! 11111 ("המטרה. שנתון לפוליטיקה רוחנית") ערך הי׳ ב 1916 ־ 
1924 . הוא דרש ליצור ברית עולמית של אנשי־רוח מדיניים 
לשם תיקון־העולם, -אקטיוויזם לוגוקראטי" (כלומד. -שלטון 

הרוח") 1 את 0 ^ 1 ) 33 ) 8 101 0015101 101 ( 1£ ([ 110111 ! 1 ־ז 1 ?!־ז 5 /י 

(״הגשמת הרוה במדינה״), 1925 , החשיב יותר סאת כל שאר 
חיבוריו. — ב 1926 נעשה מנהיגה של -קבוצת פאציפיסטים 
מהפכנים", וב 1939 , כשהיה באנגליה — יו״ר קבוצת "סופרים 
גרמניים בלתי־תלויים". ב 1956 יסד בהאמבורג את ,.הברית 
הסוציאליסטית החדשה". בשנים האחרונות הוא נוטה לתאר 
את שאיפותיו כ״סוציאליזם שוחר־חופש", שהוא מבוץ, מצד 
אחד. נגד "אנארכיה מושחתת של ייצור, שאבד עליה כלח", 
ומצד שני — נגד "קונפורמיזם של עריצות ודספוטיה" על 
בל גילוייו. אפיינים לדעותיו הם שמות ספריו : 110 ז 0 ״ז 00151 
1 ז- 101 -ן (״רוח, היה לאדון!״), 1920 ! ! 3110 11011 ־ 4111111 . ! 05 [ 
£55 > 3 ! 3 ?(״היציאה לדרך אל גן־העדף), 11922 8 ״טזת 8 ■ 051 
£40110 105 (,.הקפיצה לאור״), 1932 ! £13£50 >ס 11 ! 0 0 א 001511 
!) 10 ( 21111 ־ 101 ) 150 (130 1)01115011131x1 ־ז 3 )ק 0 (! 50 01005 ("יסודות 
רוחנים של גרמניה יוצרת לעתידלבוא״). 1940 ; £0111111 קס^ 
£0 קסז" 1 (״ראשים וטיפשים״), 1950 1 ! £1115 5 ! 0 א ("אבירים 
אדומים״), 1951 . — ב 1955 זכה לפרס מטעם אגודת המב¬ 
קרים הגרמניים. 

ק. 0 . 

הילרי, קר אדמי(ר, — ?! £11113 £1111111011 ! 51 — (נו' 
ב 1919 , ניו־זילאנד), מעפיל־בהרים ניו־זילאנדי! 

סייר של האנטארקטיס. הי׳, שהיה כוורן על־פי מקצועו, 
שימש במלה״ע 11 כטייס באיזוד האוקינוס השקט. ב 1951/52 
השתתף בשלושה סיורים בהרי הימאלאיה וב 29.5.53 הצליח 
עם מלוהו טנסינג נ(רקי (י 35 ! 1 ! 0 א ׳! 510 ס £5 ), נפאלי משבט 
שרפה (בק! 15 ) 5 ), לעלות על ראשו של הד־אורסט — מה 
שלא עלה ביד אדם לפניהם. השגו זה הביא לו את תואר- 
האצילות הבריטי ,.סר״ ( 6.6.1953 ). בדצמבר 1953 הועלה 


על הבד סרט דוקומנטארי ממפעלו זה של הי'. ב 1955 נתפנה 
כראש המשלחת הניו־זילאנדית לאנטארקטים בשנה זעאו־ 
פיסית. ב 14.10.57 יצא עם 3 חברים מתחנת סקוט ( 50011 
8350 ) שבמזרחה של האנטארקטיס אל הציר, כדי להכין 
תחנות־צידה בדרך למשלחת הבריטית, שנתכוונה לעבור את 
האנטארקטיס — דרך הציר — ממערב למזרח. ב 4.1.58 הגיע 
הי׳ אל הציר, שבו כבר נמצאה תחנה אמריקנית. מן הציר 
חזר עם המשלחת הבריטית, שבראשה עמד סר ויויאן פוכס, 
וב 2.3.58 הגיעו לתחנת סקוט. 

הילריין ( ££1131100 ) הקדוש ( 291 "— 371 ), ראשון למת¬ 
בודדים הנוצריים באר׳ן־ישראל. הי׳ נולד בתבתה 
( 0 ז 0 ק>> 6 ), דרומית־מערבית לעזה, להורים עובדי־אלילים 
ונשלח לאלכסנדריה של מצרים, כדי ללמוד בה. כאן התנצר, 
וכשהיה אך בן 15 התחיל הי תיי־התבודדות (עם אנסוניום 
הקדוש) במדבר שממערב לדלתה של הנילוס. ב 306 חזר 
לא״י. חילק את כל רכושו לעניים והשתכן לבדו על־יד מאיו- 
מאס, נמלה של עזה. כאן בילה את ימיו מתוך עוני, תפילה 
וסיגופים. ב 329 כבר נתרכזו סביבו תלמידים הרבה, שהיו 
כמותו תיי־התבודדות. והללו הניחו את היסוד למנזר הרא¬ 
שון, שהוקם בארץ־ישראל. השמועה בדבר קדושתו של הי׳ 
וסיפורי־הניסים, שסופרו עליו, משכו למקום־מושבו מבקרים 
הרבה. ובדי להיפטר סן הטורח, שגרמו לו אלה, הזר הי׳ ב 353 
לערך למדברה של מצרים. אח״ב ישב זמנית בקרבת אלכסנ¬ 
דריה, בלוב, בסיציליה ובדאלסאטיה. הוא מת בקפריסין, 
וגופתו הועברה משם ע״י אחד מתלמידיו למאיומאם. יום זכרו 
הוא ה 21 באוקטובר. — המקור העיקרי לתולדות־חייו של 
הי׳ הוא חיבורו של היארונימוס (ע״ע) ££113110015 113 ׳\ 

("חיי הילריוך). 

ש(ז .? ; 87-91 .קין , 1906 , 11 , 11115 זץוז סיס! 11 ,ז:£ז 1 :£בתז״ 17 נוז 0 . 0 
. 1906 , 11110/1011 ' 4 1/16 1 ) ! 6 ( 7/161 41 014 ? 46 ¥16 , 10110 ־ 124111 

הילריזן, ע״ע אילריזן. 

הילריוס או הילחם ( 91131115 [ , 111$ ־ 11121 ־ 1 ), אפיפיור 
מ 461 עד 468 . הי׳, שנולד באי סארדיניה, בא 
בצעירותו לרומי והתחיל עולה בדרגות הכהונה הרומית 
בימיו של האפיפיור לאו 1 (ע״ע). זה האחרון שלח את הי׳, 
כנציגה של ד,הגמונות הרומית, לוועידה השניה של אפסוס 
(״ועידת השודדים" 115511 !!£ הת 1 \ 00101 !) 13 ), 449 ), שבו נת¬ 
קבלו הצעותיו של ההגמון דיוסקורוס לטיהור שמו של אופי- 
כס, יוזם הכפירה המונופיסיטית (ע״ע מונופיסיטים), ה" 
התנגד. בשמו של האפיפיור, להחלטותיה של הוועידה וסירב 
לחתום עליהן. כתוצאה מכך הוכרח לברוח מאפסוס. כשחזר 
לרומא ביטל לאו את החלטותיו של הכנס, שהוכרז ע״י הכני 
סיה כבלתי־חוקי. תקופת כהונתו של הי׳ כאפיפיור היתר, 
שקסה־ביתס, כי קיסרי רומי המזדהית היו באותו זמן תמימי■ 
דעים עם ד,כנסיה וביקשו לשכוח את הפולמוסים הדתיים. 
שהעמיקו את הפילוג שבין שני חלקי־הקיסדוח. פעולתו הת¬ 
רכזה בעיקר בהנהגתה של הכנסיה יבאירגונה בחבלי■ 
המערב, שעדייו שרדו בידי הקיסרות. ביו השאר ניסה לרסן 
את הנטיות לעצמאות של הגמוני צרפת הדרומית וספרד. 
שעסהם ניהל תליפת־מכתבים (נתפרסמה ב ££000101:1113 

111 , 15111135 ק£ , ££15105103 ■ 000000130 , וע' גם ב־ 12£££ 
1886 ,£ , £00130001101 מ 1£10111 ז 00 ? 5£5513 א ,ך 1 :ז 2 !£ח 5 ! ¥31 <ו). 

הי׳ גם שסר על הקו האורתודוכסי של הכנסיה הרומית 
כשחידס את החלטות הוועידות של ניקיאה, אפסוס וכאלק- 
דוניה. כן היה פעיל בתחום הבניה ברוסי: הגדיל את בנייני 



203 


הילריום — הים, קרל 


204 


הלאטראן ושיפץ כמה כנסיות, שנחרבו עם כיבושה של העיר 
ע״י הוואנדאלים. הכנסיה הנוצרית סונה אותו בין קדושיה. 

- 18 *^ 1 .? ; 1886 , 1 , 75110 ^ 011 .£ . 1 ) 6 ) : 41 > ){{ 1 ) 00 ? ־ 7 * £46 

— 110110 ^ .\ 1 ; 1908 , 11 ,:) 11 ־ €0710 1 *?) ) 14111017 ,ן>זש 01 * 1 . 1 ־ 1 

. 1946 , 337-338 ,/י 1 ,) 1 ו 1 ^£' 1 ) 4 ) 411:017 } , 1 ) 1 ) 37 }) ,ז\ 

הילריום מארל ( $15 תש 131 :>,\! 111$ ־ £31131 ), הגמונה של 
ארל (ע״ע) ב 429 — 449 , הי׳ חי חיי־בדידות במנזר 
של לרן($ת!,* 7 ) ונבחר — בזכות רוחב ידיעותיו וכשרונו¬ 
תיו — כהגמונה של ארל אחר מותו של מורו הונורסוס, 
שישב לפניו על כס־הגמונות זה, מחמת החשיבות הדתית־ 
מדינית, שהיתה לארל באותה תקופה, התכוון הי׳ להגדיל 
את הסמכויות של הגמונותו ואת השפעתה על המחוזות 
הדרומיים של גאליה, ואף להפכה לנציגה של הכנסיה 
הרוסית בגאליה כולה. כמו־כן הטעים את אי־תלותה של 
הכנסיח הגאלית באפיפיודים שברומא! משום כך הסתכסן■ 
עם האפיפיור לאו 1 (ע״ע), שמנע אותו מלהרחיב את תחו¬ 
מי שיפוטה הדתי של הגמונותו ואסר עליו להתערב בבחירת 
ההגמונים בשאר ערי־גאליה. בהשפעת הדעות, שהיו רווחות 
אז בתוך קבוצת נזירי לרן, נטה אף הי׳ להשקפותיהם של 
הפלאגיינים המתונים (ע״ע פלגיוס), ומחה, יחד עם אחרים 
מהגסוני גאליה הדרומית, נגד השקפותיו המרחיקות לכת 
של אוגוסטינוס (ע״ע) בדבר בעיית החסד האלוהי והגזירה 
הקדומה. נראה, שלא הירבה בכתיבה, כי נשתיירו ממנו רק 
מאמר על תולדות־חייו של הינורטוס (נתפרסם ב 3 ! 0108 ־ 311 ? 
1.311113 של 0 ת* 1 ז\, כרך 50 . עם׳ 1249 ואילך) והמכתבים 
שהחליף עם האפיפיור הרוסי. — הי׳ הוכרז ע״י הכנסיה 
כקדוש ויום־זכדונו הוא ה 5 במאי. 

, 1 ,) 11 ) €0 ) 00 ) 07101 ' 1 ) 4 0111 <{ 11 : 00 )) 1 ) ¥311 ״ 1 

)ש 439 , 1 ,: 11111470 ) 0 ? : 40 ) 10 / 110 / 11 ) 0 ,זמן 5 ב 0 .£ ; 1894 

־ 261 , 17 ,): 1 !#£' 1 ) 4 ) 4111017 } , 171 ) £37 ) ; 1930 

. 1951 , 162-165 , 1 ,#!*)!:?ס? : 00 ,ע 11 גא .[ ; 1946 , 262 

הילךיום ( 111131111$ ) מפואש:ה ( 315 ם — 367 ), תאולוג 
קאתולי. הי', שנולד למשפחה אלילית בסואטיה 
שבצרפת, הגיע לנצרות (ב 353 לערך) בהשפעת עיוניו במק¬ 
רא ואח״כ בברית החדשה. זמן קצר לאחר שהתנצר נבחר 
כהגסונה של עיר־מולדתו. חיבורו הראשון, פירוש לאוואג־ 
גליון על־פי פתי ( 355 ), כחוב ברוח המסורת התאולוגית 
של טרטוליינוס ונובאטיינוס, ואיו למצוא בו מסימניה של 
התאולוגיה המזרחית־היוונית, שהיתה מוקדשת אז בעיקרה 
לפולמוס בין הקאתולים והאריאנים (ע״ע אריום): כשהקיסר 
קונסטנטיוס (ע״ע), שהיד, חסידן של תורות אריום, גירש 
כפה הגמונים קאתוליים מצרפת, יצא הי׳ להגנתה של 
האמונה הקאתולית בחיבורו.אל קונסטאנטיוס". לאחר שהגן 
על האפונה הקאתולית האורתודוכסית גם בוועידת הכנסיה 
של בזיה ( 356 ), גורש הי׳ בפקודת הקיסר לפריגיה שבאסיה 
הקטנה. נמשך 4 השנים. שישב כאן, העמיק אח ידיעותיו 
ביוונית ובתאולוגיה הנוצרית ונעשה אחד מראשי המדברים 
של הנצרות הלאטינית המערבית. ב 359 הגו על עמדתה של 
הקאתוליות בוועידת הכנסיה של סלוקיה, ודגל בכריתת ברית 
בין הקאתולים האורתודוכסיים, שהאמינו באחדות הישויות 
של האב, הכן ורוח-הקודש, לביו קבוצת התאולוגים היווניים 
המזרחיים, שהטעימו את זהות הישויות הללו! לאלה האחרו¬ 
נים ניסה להוכיח, שאיו הבדל מהותי בין נוסחתם לבין 
הנוסחה הקאתולית. הי׳ אף ליווה, אחר גמר הוועידה הנזכרת, 
את שליחיה של קבוצה זו לקושטה, וכאן כתב ב 360 חיבור 
שני בשם "אל קונסטאנטיוס". הי׳ נצטווה אז ע׳'י הקיסר, 


שראה בנוכחותו של הי׳ בקושטה גורם לריבוי פלגים בכנסיה, 
לחזור לפואטיה, הי' נשמע לצו, אך ממלחמתו לא פסק. עכשיו 
נתב את חיבורו "נגד קונסטאנטיוס"(לא נשתמר כשלימות), 
שכולו קריאת־תגר על הקיסר ה״אנטיכריסט" (ע״ע). הי׳ 
השתתף השתתפות פעילה בוועידת־הכנסיה של פאריס ( 361 
או 362 ), שהניאה לידי דהיקת־רגליהם של ההגמונים חסידי 
אריוס בגאליה. 

החשוב בין חיבורי הי׳ הוא 11113 ־ס ("על האפונה"! ידוע 
בשם ש 131 !מ £11 !ס — "על השילוש"), שחובר בימי גלותו 
בסריגיה ( 359 — 365 ); החיבור מכוון נגד המינים, וביחוד 
נגד חסידיו של אריום, הי' חיבר גם פירושים לכתבי־הקודש: 
למזמורי תהלים ( 356 ), שבו הוא משתמש בשיטת הדרש 
האלגורי של אוריגנס (ע״ע)! לספר איוב, שממנו נשתמרו 
רק שתי הבאות אצל אוגוסטינוס (ע״ע)! כן חיבר את "ספר 
הרזים״ ( 1 מ 1 ך 101 ז 1 ז 5 ץמ! 7.11x1 ), שבו השתדל הי' להוכיח, 
שכל המאורעות המסופרים במקרא מרמזים על בואו של 
ישו. היארונימום (ע״ע) קבל על סגנונו הקשה והפצועצע 
של הי/ שאינו טובן לנוצרי הפשוט. והצדק היה עמו! אך 
אין בדבריו של הי׳ רטוריקה ריקה מתוכן. בץ הפיוטים, 
שיוחסו להי׳, רק שלושה הם. כנראה, פפרי־עטו וגם הם 
כתובים בסגנון, שקשה להלמו. וע״ע המנון. 

ב 1851 הכריז האפיפיור פיוס 0£ על הי׳ כעל זסמסס 
$136 :! 01 " (דוקטור של הכנסיה). יום זכרו הוא ה 14 ביאנואר. 

0 ) 1441 ) 5 , 7 . 13 .^ 4 ; , 1.01100 010810 ־ 317 ? ן£מ £1£ ) .? .{ 

214 {4. 1/00 ?0111(75, 1909; ?. 8(71111(167!!, 1.0 4001X10( 17101■ 

-: 141 4 ,ץ(^ £3 .£ .? ; 1944 ,: 7 ) 0111 ? ) 4 ) 411017 } . 8 ) 4 : 1017 

. 41-43 , 1953 ,/( 17 ) 0 ? €1171:1100-131110 (ס 1 ( 107 
ד. ס. 

הים, נא 1 ךג — 1 תן ££6 8 ,ג״ 0 — ( 1887 , הירשברג, 
שלזיה — 1912 , על-יד ברלין), משורר גרמני. הים 
היה בנו של פקיד גבוה בשירות המשפט הצבאי, הוסמך 
נד״ר למשפטים ב 1911 , ושנה לאחר מבן טבע בנהר־האפל 
בשעת החלקה על הקרח. — הוא נחשב לגדול משוררי 
האבפפרסיוניזם הגרמני אחר הופמנפתל(ע״ע),רילקה (ע״ע) 
וגאורגה (ע״ע). חזונותיו על המלחמה העתידה לבוא (נת¬ 
פרסמו ב 1912 ) ועל חיי הפאר והדלות בכרכים הגדולים 
ושיריו הדתיים ( 113111$ ? , $$3 ;> 51 , 01 ,:ות 0 ״ל££) נפנים. 
בעושר הדימויים והסמלים שבהם, עם מבחר היצירות של 
השירה הגרמנית בתחילת המאה ה 20 . ב 1912 פורסם מבחר 
של יצירותיו מתון עזבונו ע״י ידידיו בשם ־ 113 ,( 3 ־ 1 ( 0,01 
("השנת החיים"). הוצאות מורחבות של כתביו המקובצים 
יצאו ב 1922 , ואף לאחר מכן. 

. 1931 ,)״׳ 8 £״״! 7,4,3 , 11 . 0 , 61111111 ־ 01 . 11 

לוים, קן־ ל — !״;־ס ££311 — (נר ב 1874 , פראואנצימרן 
[ 3111:112110106,11 •!?), וירטסבדג), פילוסוף־דת גר¬ 
מני. מ 1914 היד, פרופסור במינסטד וס 1920 בטיבינגן. עיקר 
התעניינותו הוא בשאלת ודאות האמונה. כל משפט עובר את 
תחומי הניתן! כיצד, איפוא, יכול הוא לתבוע לעצמו ודאות 1 
בעיה זו נוצרה, לדעתו של הים. רק על־ידי מה שאנו 
תופסים את האני, החורץ את המשפט. כדבר, שהוא נמצא 
במקום מסויים בחלל ובזמן, מאותר בגופו של האדם. בחינת 
יש רוחני שוכן בגוף. כל עוד אנו תופסים כך את האני 
חורץ־הפשפט, הוא נמצא, כעצם מסויים, מול עצמים אחרים, 
נראים או בלתי־נראים, ומחוצה להם, כמו שבתים או 
גופים אחרים נמצאים זה מחוץ לזה, ואם כך הוא מצב־ 
הדברים, א י ן תשובה לשאלת ודאות־האמונה, האני, הסגור 




205 


הים, קרל — הימילקו 


206 


בתחום פסויים. אינו יכול לדעת כלום על דברים, שנמצאים 
מחוץ לתחומו. רק כשססלקים תפיסה אניסיסטית זו של 
תאני כעצם שוכן בגוף. של האני כמושא, יכולים אנו 
להתקרב לפתרון של הבעיה. כשאני אומר "אני", אני מרמז 
על יסוד ל א־סושאי, שמאפשר את הנסיון: אבל הסובייקט, 
האני הפרטי, יכול ליעשות "אני" לא־מושאי רק כשהוא 
מתעלה אל התהום של הבלתי־ניתן־לאובייקטיוויזאציה, ע״י 
התעלות זו מתגבר ה,,אני" על מכלול הנסיון, על גבולות 
החלל והזמן, ועל צורות ההסתכלות והקאטיגוריות! מתבטלת 
הבלעדיות המפרדת בין עצם לעצם ובין אני מושאי אחד 
לאני מושאי אחר. בסלים אחרות: בשאלהים נוגע באדם. 
נופלות החומות המפרידות ביו אדם לאדם ומסתלקות ההג¬ 
בלות החלליות־זטניות. 

רעיון זה מוצא הים באופנישאדים ובברית החדשה. 
המציינים, לדעתו. את השיא של תולדות הדתות. בדת- 
האופאנישאדים משתחרר האדם ברגעים הנשגבים של הוויתו 
מן האשליה הנגרמת ע״י מה ש״אני" אחד נבדל כביכול מן 
האחר: האדם מכיר באחדותו של ה״אני" עם האלהים. 
בברית החדשה נודע אמנם ערך אינסופי לכל נפש ונפש 
בפרטיותה, אך הרוח החי בכל המאמינים יוצר את הקשר 
המאהד את כולם. — בכתביו של הים מורגשת ההשפעה 
של המיסטיקה הפרוטסטאנטית ושל שלייארמכר. 

ספריו: . 5751601 66 !) 111 וזז 1£ ל 0 זק 115 ש ¥15511 ז£{) 035 

116010816 ?(״בעית הוודאות בתיאולוגיה השיטתית״), 1911 ! 
0080131116 866 £3860 ]ו 1.6 ("סורה־דרך בדוגמאטיקה"), 
11912 > 61 ז( 55 ;״ו 0058€ ג 1 ס 13 ס (״ודאות האמונה״), 1916 : 
611:61 866 6113056113111108 ?? "!ס ("תפיסת־העולם של 
הביבליח״), 11920 135 > 1108 £נ 313111 > 30801150116 ״■£ 066 
068600,361 ־: 6 :: 0601160 ("האמונה האוואנגלית והמחשבה 
של ההווה״), 1931 — 1952 (ששה כרכים)! 0111151110116 -! 06 
ז) 3 ו 501 ס 1556 ׳ 11 זסז 13 ת 816 (!סס 0130116 ("האמונה הנוצרית 
ומדע־הטבע"), 1949 — 1951 . 

60 014771 6 <( £0 // 6 ? . 111 * 0 111 * 11 / 07 ^ 1 ,(. 1 * 6 ) 1 !> 1 ז 2 ז 8 .ויל 
■ 01011 167 > 0616711 ** 1 ,ז 1 ) 3 ] 5 מ £15€ .£ .[ ; 1934 , 3147/510£ ( 06 

- 66715 * 0101 011 10£76 ס 16 ( 7 ; 1938 ,.// .) 1 661 / 01551161 ) 6715£6 !{ 
. 1954 , 066117/5111% . 30 1 ( 6117 /^ 51561171 ) 8 ./ 008/11 > 

ש. ה. ב. 

הים, רוחלף — 01 צ 83 } ) 80801 — ( 1821 , גרינברג, 
שלזיה — 1901 , סנקם אנטון אם ארלברג, אוסטריה), 

פילוסוף והיסטוריון של הספרות הגרמנית. אע״ס שהי' הת¬ 
חיל את לימודיו כסטודנט לתאולוגיה בהדרכתו של גזניום 
(ע״ע) באוניברסיטה של הלה, הושפע עד מהרה מן ההשק¬ 
פות הליבראליות התאולוגיות של דוד פרידריד שטראוס 
(ע״ע), פן הנאו־הגלייניות של ארנולד תגה (ע״ע) ומן 
הפילוסופיה המאטריאליסטית של לודויג פויארבך (ע״ע). 
ב 1847 הופיע ספרו 16 ן 1 ! 101050£ ? 8:6 008 6066113011 ? 
(״פויארבאך והפילוסופיה״). כשפרצה מהפכת 1848 , נבחר 
הים כציר לפארלאמנט של סראנקסורט. הערותיו על הדיונים 
של פארלאמנט זה, על האישים שהשתתפו בו ועל נסיונותיו 
הבלתי־מוצלהים לאחד את גרמניה, פורסמו בשם ■ 8601 016 
0:5301011008 ״ 0031 ! 31 \י 5:116 ("האסיפה הלאומית הגרמ¬ 
נית") ב 1848 — 1850 . ב 1858 יסד את ה־ 11 ל 13116 . 66058130116 ? 
01166 ("שנתונים פרוסיים') כבטאון לליבראליזם מדיני. 
כאחד מן המייסדים של המפלגה הלאומית הליבראלית ייצג 
מפלגה זו ב״לאנדטאג״ הפרוסי ב 1866 — 1867 . אך את עיקר 
מאמציו הקדיש למחקר ולהוראה באוניברסיטה של הלה. על 


מחקריו העיקריים בפילוסופיה ובתולדות הספרות נפנים 
2611 €ד $£11 008 £861 ?! (״הגל וזמנו״), 1857 : "ארתור שו־ 
פנהאואר״, 1864 : 5611016 8001301150116 016 ("האסכולה 
הרומאנטית״), 1870 ! "ד,רדד", 1880 — 1883 , 

האוטוביוגראפיה שלו ס 0 ל 6 ? 01610601 1505 ("מחיי"), 
הדנה ב 40 שנוח־חייו הראשונות, הופיעה אחר מותו ב 1902 . 

; 1858 ,. 71 .?/ . 07 £6$671 ! 716£61 £16 010 (} 4 , 2 ת 2 ז. 14 ד 1 ם 1105 
;' 1942 , 70756667 1 ) 71 * 1 06711/67 1767146 ( 11 ? , 1116111 . 11 
. 1955 , 116146761466 71 ) 16 111 ( 11 . 11 . 7 . 011 ]'ז 13 ־ 1 

הימטיון (ביוד .יס!!!!:!!, הקטנה מ 6:1:0 , — "לבוש" 
בתקופת הומרוס), מונח יווני, שציין מתחילה כל 
לבוש, כד או שמיכה, ואח״ב— מעיל יווני (השווד, אריסטו־ 
פאנם ״אקלטיאזוסי״, 333 ), המקביל לטוגח הרוסית. החי׳ 
ד,יד, חתיכת אריג־צסר מרובעת, ללא שוליים או אמצעי־ 
קשירה, שצבעה היח נצבעו הטבעי של הצמר. בתקופה 
הקדומה (במאות ה 6 —ד, 5 לפסה״נ) לבשו גברים ונשים את 
הר,י׳ כמעיל מעל לכתפיים, כששני קצותיו תלויים ויורדים 
לפנים, והניתון נראה ביניהם: מן המאה ד, 5 עד התקופה 
הרומית לבשו אותו הגברים בדרך, שאיפשרד, חופש-תנועה 
מדובה יותר: קצה אחד היה תלוי מעל לכתף השמאלית, 
והקצה השני עבר מתחת לשכם הימנית וחזר אל הכתף 
השמאלית. בצורה זו מתואר החי׳ באפריז של הפארתנון, 
בפסלים שונים ובכלי-חרס מצויירים. הגברים הדוריים לבשו 
את חחי' בלבד, והאתונאים הלכו בעקבותיהם במאה ד, 4 , 
כשהתחילו חוזרים, אחר מפלתם במלחמה חפלופונטית, לסגנון- 
החיים הפשוט של התקופה הקדומה. במאות ד, 3 —ה 2 לפסה״נ 
היו נוהגים ללבוש הי׳ מקוצר. הנשים לבשו את החי׳ כשהוא 
עטוף מסביב לגופן וקצהו משמש לכיסוי ראשן. 

; 1913 , 111 ? ,.£א , 3 ״ס 1 !!עג-ז 01 ג? .״ .! .״ 16100 ״* .יו\ 

. 4 ? ; 47 .ק , 1956 , 0051117116 }ס / 8001 766 ,£ז 0 ק £11 ׳\ 03 , 4 י? 

,( 10/1 ( 01 ? 70771001 ) [ 111711411/07 / 07661 171 14671 80771077 

. 01 ׳\ ,(( $06161 6110501761601 ? ( 47/1671607 166 / 0 £5 706664111 '! 10 

. 1959 , 103 

הימילקו (אחי-המלכה = אחי־עשתורת; הצורה הכנענית 
של השם — המלכת), שמם של 4 אישים מבני 
קרת־חדשת. 

( 1 ) יורד-ים. מסופר עליו, שהפליג, סמוך לס 50 לפסה,"נ, 
מגדר (קאדים) לצד צפון ושדה בדרכו 4 חדשים. נראה, שלא 
עבר את בריטניה, אך נמה ידיעות על מסעו מעידות כאילו 
נקלע לים־סארגאסום ( 5368355001 ), שנן התאונן על חוסר־ 
רוחות, על מצולות ועל אצות, שעיכבו את הספינות במסען. 

-ז*^\ . 1 ־ 1 .£ ; 380-389 , 114-134 , 771071117710 ■ 070 ,לטמט 1 ׳\\נ 
. 75-77 , 1934 ,/( 6 ^ 060£70 > 07661 , 00 :^ 10 ווז 

( 2 ) שר־צבא קרת־חדשתי, שכבש והחריב ב 406 ו 405 
לפסה״נ את אקראגאס (אגריגנטום; היום: ג׳ירג״נטי), גלה 
וקאמארינד, בסיציליה הדרומית, אך מגפה, שפרצה במחנהו, 
גרמה להפסקתושלפעולות־האיבה; אעפ״ב היד, תתה־השלום, 
שהוברח לעשות, לטובתה של קרת-חדשת. ב 397 ו 396 לפסה״נ 
חידש את מסע־ביבושו — מתחילה בכוחות קטנים ואה״ב 
בצבא גדול, והכניע את חופי המערב והצפון של סיציליה. 
כשפרצה שוב מגפה במחנהו בשעה שצר על סידאקומי 
( 396 ), הובס ע״י בני־העיד. אמנם הותר לו למלט את 
אנשיו, אך כשחזר לקדת-חדשת שלח יד בנפשו. 

ת 1 ,ץז 80 . 0 .( ;)} 57 , 1 ! ,. 11 80 . 13 , 81601115 1080105 ( 1 
. 5 . 011 , 1 ^ , 1 ( 1115/01 / 4716168 007716714£6 

( 3 ) מפקדה של עיר־הספר ליליביאום (היום: מרמלה. 

ע״ע) — שנוסדה ע״י ( 2 ) בקצה הדרומי־מערבי של טי- 





207 


הימילקו—הימליה, הדי■ 


208 



נ 1 ףי בהרי היסא 5 איו! 


ציליה — בימי המלהסה הפונית הראשונה ( 2500 לפסה״נ 
ואילו). 

, 1883 1 ו 0 < 1 ס!/ 1 ו 1 ו<ן ? 40 ׳ 0 ) 201101 ! 0 ( 1 ,מ 1111 }'י 1 *ממבוהגזשי< 

. 147 ,£! 138 

( 4 ) שר־צבא קרת־הדשתי במלחמה הפונית השניה. ב 216 
לפסה״נ נסע לספרד נדי לבוא במקומו של חסדבעל (ע״ע)! 
ב 214 בא לסיציליה, וב 212 מת שם בדבר. 

, 1883 >־>/׳׳ ^ 211101 041 

. 1 428 ,.} 412 ,.} 383 
ם. רו. 

הימליה, הרי - (באנג' י: 1 ח 01,1 ב 101 \ 3 ענ 31 ת 111 ד, גם: 1111 ׳ 
5 בע 313 ו״ ££1 — בלשון רבים, מפני שיש בהי׳ נמה 
שלשלאות מקבילות; השם מורכב משתי סלים סאנסקריטיות: 
הימה = שלג, אליה - מעון), מערכת של הרים, שחוצצים 
בין' הודו וטיבט; הגבוהים שבהרי-העולם. ההי' כלולים 
ברובם בטיבט (סין), חלקם הדרומי שייך ברובו להודו 
ובמיעוטו לפאקיססאן. 

ההי׳ הם הוליד, במערכת הקמטים השלישוניס של אסיה 
הדרומית (ע״ע אסיה, עמ׳ 846 ! הספות בעמ׳ 851 ו 858 ) 
והם נמשכים בצורת קשת בולטת לצד דרום. בין ההי' 
וביו המשכיהם ממערב וממזרח אין גבול טבעי, אבל הוסכם. 
שקצות־ההי׳ בתחומים אלה הם עמקי־הפרז של האינדוס 
(ע״ע) במערב והברהמפוטדה (ע״ע) במזרח, החוצים אח 
השלשלאות לדחבן. בדרום הגבול הוא טבעי: שפלת־הינדוסטן; 
בנוגע לגבול הצפוני הדעות מחולקות: יש חושבים את עמקי- 
האורך של האינדוס והברהאמאפוטרה בחלקיהס העליונים. 
המקבילים לשלשלאות, כגבול־הצפון של ההי/ ויש כוללים 
בהי׳ עוד שלשלת אחת או שתים מעבר לעמקים הללו, אדכם 
של ההי׳ כ 2,400 ק״מ, רחבם 260 — 350 ק״ס, שטחם — לדעת 
המרחיבים — נססס , 650 קמ״ר, מ 11 השיאים הגבוהים ביותר 
שבעולם (למעלה מ 8,000 ס׳) נמצאים 10 בהי׳ ואחד בהרי 
קרקורם, הסמוכים להם מצפון־הסערב. החלוקה הרגילה ביותר 
של ההי׳ לארכם היא: למערביים, עד טהרי (על־יד קדהאורך 
״ 79 ), תיכונים (עד מדינת סיקים) ומזרחיים (מסיקים עד 
הבראה,מאפוטרה). מעשרת השיאים שלמעלה מ 8,000 מ׳ 
נמצא אחד, ננגח פרבט ( 8,125 מ), בקצה המערב וכל השאר 


בהי׳ התיכונים, ובכללם השיא העולמי: צ׳ומולונגמה, הידוע 
בעולם בשם הר אורסט (ע״ע), שגבהו נקבע כיום — לאחד 
שעלו על ראשו בפעם הראשונה ב 29.5.1953 (ע״ע הילרי, 
א.) — ל 8,882 מ', שאר השיאים העליונים, לפי סדר גבהם, 
הם: קנצ׳נג׳נגה ( 8,585 מ׳), לחוצה ( 8,501 מ׳), סקלו( 8470 
מ׳). דהאולגירי( 8,172 פ׳), צ׳ומו־יי( 8,153 מ׳), מנסלו( 8,125 
ס׳). אנפורנה־אי ( 8,078 מ׳) וששה פנגמה (. 8,013 מ׳). בגובה 
ביו 7,000 מ׳ ו 0 מ 84 מ׳ יש בהי' כ 200 שיאים ידועים, וכן 
מצויים שיאים מרובים בגובה שביו 6.000 מ׳ ל 7,000 מ׳. 
השלשלת הדרומית ביותר מתרוממת בתלילות מעל לאיזור 
הטךאי(הג׳ונגל), וככל שאר שלשלות־ההי׳ תלילותה באשרו־ 
תיה הדרומיים מרובה סבצפוניים. רק שיאים מועטים בשל¬ 
שלת זו, הנקראת שלשלת סיוליק (על שם טור שבפנג׳אב), 
גבוהים יותר ס 900 מ׳, הרי־הסיוליק בנויים אבני־חול וחומר. 
שנסהף מן ההי' ונכלל בשלב־ההקמטה המאוחד שבפליוקן. 
עביין של סדרות־הסיוליק מגיע עד 6,000 מ׳. הו שקעו בים, 
שמילא את שפלת־הינדוסטן. שלשלת־הסיוליק מסתיימת 
בקרבת קו־האורך " 87 , אבל שרידיה ניכרים גם בקצה המז¬ 
רחי, באסם. משערים. שהארוסיה החזקה, תולדת הגשמים 
המונסוניים. העזים ביותר במזרה, טשטשה את ההרים הנמו־ 
כים הללו. הסיוליק מכוסים יערות־עד, ובהם כמה מינים של 
עצים סובטרופיים, שערכם בשוק מרובה. מעבר לשלשלת 
זו משתרע עמק־אורך, הידוע בשם דון בצירוף שמות־לוואי 
מקומיים. מעל לדון מתנשאים ההי׳ הקטנים (.££ • 550 :>,£), 
המתרוממים עד למעלה מ 5,000 מ׳ (ושיאים בודדים אף עד 
למעלה מ 6,000 מ׳). שלשלת זו הוקמטה במיוקן ומופיעות 
בה שכבות־משקע קדמוניות וסלעי־יסוד גבישיים. ביו שלשלת 
זו והשלשלת העליונה או הגדולה שמצפון לה, הנקראת הה , " 
הגדולים (.£־£ 01031 ), עוברים עמקי־אורך, אבל יש גם 
שלשלות אלכסוניות, שמקשרות את שתי השלשלות המק¬ 
בילות הארוכות. בצפון-המזדח משתרעת בין הרי פיר פנג׳ל 
(שהם חלק מן ההי׳ הקטנים) וביו החי׳ הגדולים רמה 
נרחבת (הגובה: 1,650 מ' מעל פני־הים), שהיא קרקע של 
ימה קדומה. רמה זו היא הלקה העיקרי של מדינת קשמיר 
(ע״ע). בבוטן (ע״ע) נעדרת שלשלת ההי' הקטנים, אבל 
היא מופעת שוב במזרח. בהי' הגדולים מופיעות עפ״ר דק 









209 


חיטליד, ו 1 רי־ 


210 



1 כנ.ח בדרי נייסאנמח ( 8,643 פ׳* ני.רי ד.ים 5# איוו 





211 


הימליוז, הרי■—הימלד, הינד 


212 


שכבות גבישיות, כי שכבות סלעי־המשקע מתור הקרטיקון, 
שהושקעו כאז בשעה שהשטח היה חלק מקרקע ים־טתיס, 
נסחפו ע״י הארוטית הגלאציאלית החזקה. בשלשלת זו נמ¬ 
צאים כל השיאים שלמעלה מ 8,000 מי. עליה עוברת פרשת- 
המים ההודית ביו הנהרות הזורמים צפונה ומגיעים לאינרום 
ולסנגפו (הבראהמאפוטרה שבטיבט) וביו אותם שזורמים 
דרומה אל האינדוס, הגאנגס והבראהמאפוטרה. על פרשת־ 
המים ההודית עובר הגבול בין הודו וטיבט — ברובו, אבל 
לא כולו, כי יש נהרות אחדים, שחוצים את ההי׳ הגדולים 
והקטנים (.כגון הסטלג', פלגו של האינדוס). ועוברים בתתו- 
מיהן של שתי המדינות. ביו פרשת־המים ההודית ובין 
פדשת־המים ה״תורכית", המפרדת ביו גלילות האינדוס 
והבראהמאפוטרה וביו גליל־המים של אסיה המרכזית. החסר 
ם 1 צא אל הים. יש עוד כמה שלשלות, שאינן נמשכות 
לכל אורך ההי׳. האינדוס והבראהמאפוטרה וכמה מפלגיהם 
חוצים שלשלות אלו עד שהם מגיעים לעמק שלרגלי ההי׳ 
הגדולים. מצפון להי׳ הגדולים ובהקבלה להם נמשכות 
מערבות־הדים נוספות. שהידועה שבהו היא מערכת הטראנס־ 
הימאלאיה ( 35 ץ 13 ג 1 ו! 111 ג״ 1 ז'ד), שנתגלתה על־ידי סון הדין 
( 1907/8 ) ונודעה בעבר גם בשם הרי־הדין. השלשלות 
החשובות ביותר של הסראנסהימאלאיה הן ( 1 ) הקולס 
במערב (לאורך האינדוס, הסטלג׳ והבראהמאפוטרד, בחלקו 
העליון), ששיאה העליון הוא לומבו טנגרה ( 7,059 מ׳), 
הנמצא ברוהב של ׳ 50 ־ 29 ובאורך של ׳ 35 ־ 184 ו( 2 ) שלשלת 
דזנג־ניו במזרח, ששיאה העליון הוא ניו־צ׳ו־טנגלה ( 7,088 
מ׳). כ 100 ק״ס צפונית־מערבית ללהסה' פרשת-המים התור- 
פית עוברת רק בחלקה על־פני רכסי השלשלות הללו, 
וברובה היא צפונית יותר. הטראנסהימאלאיה בנויים סלעי- 
משקע מזהואיים ואיוקניים וטלעי־פרץ. 

האקלים בהי׳ הוא מונסוני והמשקעים יורדים בעיקר 
בקיץ. בצפון־המערב יורד שלג רב גם בחורף בהשפעת זרמי- 
אויר, הבאים מן הים התיכון. אשדות־המערב של שלוש השל¬ 
שלות הדרומיות מקבלות גשמים מרובים בעונה החסה והן 
מכוסות יערות־עד. גבול הקרהונים ושלגי־העד בדרום הוא 
בגובה של 4,500 — 4.800 ס', בצפון (היבש) — בגובה של 
5,500 — 6,000 מ'. ימות לא גדולות יש בהי' רק מצפון להי' 
הגדולים. הארוסיה הנפרצת, תולדת ריבוי המשקעים, סילקה 
את המירנות הגלאציאליות, שהיה בהן כדי לתקוות ימות 
כמוצאות של עמקי־ההרים אל השפלה, בדומה למה שאירע 
באלפים (ע״ע, עמ ׳ 752/3 ). — המעברות בהי׳ גבוהים וקשים 
לתנועה מפני הקור וסופות־שלגים הדלוחים בהרים אלה 
בחורף ומפני הסערות וגשמי־המונסלן העזים הפוקדים אותם 
תכופות בקיץ. הפונה הנוחה ביותר לחציית ד,הי' היא בתחי¬ 
לת הקיץ, קודם התפרצותו של המונסון, או בסתיו, עם הת¬ 
רופפותן. המעברות החשובים ביותר הם: מעבר-ניטי (. 5,168 
מ׳), מגרהול למפיינות־הסטלג׳, מפבר־ג׳לפ ( 4,386 פ׳), מסי¬ 
קים לשייגצה בטיבט, ומעבר־טנגלה ( 4,630 ס׳) — ברצופד 
שבין סיקים (בוטן —, שהוא עורק-התחבורה החשוב ביותר 
בין הודו וטיבט. 

צפון־המערב של תהי' מיושב בעיקר ע״י שבטים הודו־ 
אריים או אירנו-אריים, האיזלר שמחבל לדך פד בוטן — 
בשבטים מונגולו־טיבטיים, וקצה־המזרח — בשבטים טיבטו־ 
בורמנים. הדת הרווחת ביותר בצפון־המערב היא האיסלאם 
הסוני, בשאר חלקי ד,הי׳ — דת בודהא, בעיקר בנוסח 


הלמאי. — חקלאות קיימת עד לגובה של 2,500 מ' מעל פני־ 
הים. באיזורים הסמוכים לגבול העליון של החקלאות זורעים 
בעיקר שפודה. בגובה שלמעלה ס 2,500 מ' המקנה הוא ענף־ 
הפרנסה, העיקרי! מקור־פרנסה משני בהי׳ הוא הניצול (הפרי־ 
מיטיווי) של חול־הזהב, המצוי בהם בכמויות מועטות. בהי׳ 
הקטנים הוקמו נאות־קיץ בתקופת שלטון הבריטים בהודו. 

ההי׳ היו ידועים ליוונים ולרומים בשם אימאוס או אמו־ 
דוס. האירופים הראשונים, שחצו אח החי׳, היו נזירים קא־ 
תוליים, שביקרו באיזור זה בסאות ד! 17 וה 18 . ברבע האח¬ 
רון של המאה ה 18 התחילו הבריטים עוברים את ההי׳ 
במשלחות סדיניות־מסחריות, שהביאו גם ידיעות השובות 
למדע. מ 1860 ואילך השתמשו לצורך זה בילידים, שהודרכו 
במדידות טופוגראפיות ובאמצעי־מתקר אחרים.מחוך העמדת־ 
פנים של סוחרים או צליינים חדרו ילידים אלה למקומות, 
שאליהם לא הגיעו אידיפים. בסוף המאה ד, 19 התתילו טפסני־ 
הרים מתעניינים בהי׳, ואף זכו להשגים גדולים בטיפוס 
בהם בין שתי סלחמות־הפולם, וביחוד אחר מלחמת־העולם ח 
<מ 1950 ). כיום נשארו רק שיאים מועטים. שרגל־אדם לא 
דרכה עליהם. 

6 / 1011/1 , 00 ־ 1111 .) 11 .\. 41 חג מ:>|)־< 113 . 1 < . 11 , 3711 ז־וו 151 . 0 .י? 

- הו< 10 \! ח 1 וץ 11111 !<ו 1 /- 1 1110 /ס ץ 10£ ס? 0 /״, 0 ^ו/ק 1 >־ו§ 000 1/10 (ס 

4/67 € ה 10 7/1 / 111 > [ 1111 ) 61 . 3 זו 1 ע 4 ! 5 . 11 ; 1933 , 71601 106 > 

700 .>[ ; 954 [ , 11/07111110 !}/ ו/£ ! 11 ,•(־ 11131 }£ .£ ; 1953 ,־( 00110 

15 ( 1011111131 סוס 0065 ? 1/1 ?וסו/?} , 1135 *\ס> 1 ןס ז \\-י 165 י: 0 ר 4 £ 1 ? 

. 1956 
א. י. בר. 

היסלר, סינךיןר — ־, 111110 תו 1 ־ 1 — ( 1900 . 

מינכן — 1945 . לינבורג), מעוזריו הראשיים של 
היטלר (ע״ע) ומראשי האחראים לרציחות ההמוניות, שבו¬ 
צעו ע״י השלטון הנאצי. הי׳ היה בן למשפחה קאתולית 
משכלת במינכן ושירת בחייל במלחמת־העולם 1 , אה״ב למד 
חקלאות. ב 1919 תצטרף לקבוצת היטלר והוחרר ברוחה. 
בנובמבר 1923 השתתף בנםיון־הנפל של תיטלר לתפוס את 
השלטון במינכן (ע״ע גרמניה, עמ׳ 467/8 ). היטלר הניר 
בחריצותו של הי׳ ובכשרונו האירגוני ומינה אותו ב 1929 
למפקד גדוד משמרו האישי ( 61 ) 12-512£ נ $4111 —. 8.5 ), שמנה 
אז כ 280 איש, בשנים שלאחר מלן עלה מספר אנשיו של 
גדוד זה, שנחשבו כעידית של המפלגה, באופן שהגיע בשעת 
עלייתו של היטלר לשלטון (ביאנואר 1933 ) ל 52,000 . הי' 
נתמנה ב 1933 לראש המשטרה במינכן, בשנה שלאתר מכן 
לראש הגסטפו(ע״ע) וב 1936 למפקד המשטרה בכל גרמניה. 
באותן השנים ד,פו, בשיתופו של הידריו (ע״ע), את גדודי־ 
המשמר למכשיר היעיל ביותר של הדיקטאטורה הנאצית. 
יהד עם גרינג (ע״ע) תיכנן הי׳ את טיהור־הדמים של ה 30 
ביוני 1934 , שהיה מכוון נגד מתנגדיהם של הנאצים ונגד 
האופוזיציה בפנים המפלגה (ע״ע גרמניה, פמ׳ 473 ). בהנ¬ 
הלתו הוקמו מחנוח־הריכוז ובשנות סלחמודהעולם 11 ( 1939 — 
1945 ) הוציא לפועל באכזריות נוראה את פקודותיו של 
היטלד להשמדה היהודים. ב 1941 , כשהיטלר ומקורביו היו 
משוכנעים, שתבוסתה של רוסיה קרובה, יזם הי׳ תכניות 
להעברתם של התרשים מיליון פולנים ורוסים, שישבו ממערב 
לקו לנינגראד-אידסה, מזדהה וליישובם של גרמנים במקומם. 

ב 1943 נתמנה הי" מיניסטר־הפנים של גרמניה, וביולי 
1944 , אחר ההתנקשות בחייו של היטלו, גם למפקד הצבאות, 
שחנו בתוך גרמניה. עכשיו היד, הי׳ הדיקטאטוד האמיתי של 





213 


היפלר, הינריך—הימן, אהרן 


214 


גרמניה. זמן קצר קודם מפלתה של גרמניה, ב 24.4.1945 , 
נפגש בלי ידיעתו של היטלר עם הרוזן ברנדוט (ע״ע) וביקש 
ממנו לתווך בין גרמניה ומעצמות המערב (אבל לא עם 
רוסיה). כששסע היטלר על בו, ציווה להוציא את היי להורג 
כבוגד. אתר כניעתה של גרמניה ( 8.5.1945 ) ניטה הי׳ לברוח, 
או נתפס ע״י הבריטים ונכלא במחנה־שבויים. הוא התאבד 
ברעל ב 23.5.1945 . 

,ח 510 ז 0 .> 1 ; 1947 , 7 ) £ 111 } /ס 1 <\ 00 1041 )!(' 1 ,זסיקסה׳זס׳סזיד.^! 

תרגום) 1953 , 1*714 771*1(. ££. 77. 0)1X1( 0711107X71 (ק 0 ) 1 { 7 ) 0 1 * 7 
10 ( 1 /ס 1141 * 01 71/11 16 ( 7 ;££ .זשס 3 י 15£1 ז? ./ייי ז(אנגלי: 1956 
,* 5010110 01 * 71 ) 1 ( 7 ,ז^ת:' 1 ) 1 ^ . 0 ; 1953 , 11 ) 1 ) 8 7 / 11 x 4 
; 1953,357-394 ,)!!/) 11 ( 0 !) 11% ). 2 ז*( ) 11 ) 1 ( 171 ( 110 ) 71 ) 81 ־ ; 1953 
. 281-326 , 1958 ; 198 ־ 194 , 1957 
א. ם. י. 

היטן בן יואל, בתקופת־הסקרא — משורר ומנצח בנלי- 
שיר בישראל. התייחס, באמצעותו של שמואל הנביא. 

על משפחות קורח וקהת, שהיו מן הלויים (דה״א ו, יה). 
תחילה שירת, יהר עם ידותון (ו, טז! והשווה טז. סא—סב) 
בבמה בגבעון, במקום שנשתמרו שרידי המשכו(ע״ע). במסע 
העלאת הארון לירושלים (שם טו, יז) שיתף אוחו דוד עם 
שתי משפחות־המשוררים של אסף ואיתן (המתייחסים, לפי 
אותו סקור, אל גרשון ומורי הלויים), וכשנבנה הבית ע״י 
שלמה (שם, ו, טז, וגו׳), הועבר, על־פי הסדר מוקדם של 
דוד ושם, כה, א), לירושלים, כדי לנצח, ביחד עם המשפחות 
הנזכרות, במקדש, בראש בניו (עי׳ כה, ד—ו). הי׳ ובניו היו 
עומדים במקדש ממזרח למזבח, לבושים ביז ומנגנים בכלי- 
זמר (דה״ב ה, יב). הי־ נקרא פעם (דה״א כה, ה) "חזה 
המלד׳ (דוד). 

הימן האזרחי. שם זה בא בכותרת לתחלים, פח: 
"שיר מזמור לבני קרח... משכיל להיסן האזרחי" (ובדומה 
לזה נקרא המשורר של מזמור פט: איתן האזרחי). לפי 
ייחום זה, הכורך את הי׳ עם "בני קרח", נראה, שהמחבר 
מייחס את הי׳ האזרחי ל״בני קרח", כדרך שהי׳ בן יואל 
מיוחס להם ב״דברי הימים" (ר׳ למעלה). אך לעומת זה 
נזכרים במל״א ה, יא, איתן האזרחי, וכן הימן, כלכל ודרדע, 
"בני מחול", כחכמים גדולים, שרק שלמה עלה עליהם בחב־ 
מתו! ובדה״א ב, ו, מתייחסים כל ארבעת האישים הללו 
על משפחת זרח בן יהודה (."ובני זרח זמרי ואיתן והימן 
וכלכל ודרע"). כדי ליישב סתירות אלו הובעו השערות 
שונות. לפי דעה אחת, אין "אזרחי" אלא זרחי (בהתאם 
לדה״א ב, ו), אלא שבניגוד לאמור כאן בדד,"א הועלתה 
הסברה. שבני זרח אלה הם גם אבות המשוררים הי׳ ואיתן, 
ונתייחטו על לוי רק לאחר מכן. לפי השערה אחרת (אול־ 
ברייט, ובדומה לדעת רש״י למל״א ה, יא), מרמז הביטוי 
"בני מחול" על איגוד אסנותי של משוררים, ואילו "אזרחי" 
מובנו: איש מתייחס על התושבים הקדמונים, שישבו בארץ 
קודם הכיבוש הישראלי. אבל "אזרח" במקרא (ויק׳ טז, 
כט< יה, כו, ועוד) מובנו תמיד ישראלי גמור, בניגוד 
לגר ולזר! ולפי העניין שבמל״א ה, יא, נראה, שמדובר בחב־ 
מים (חכמי משל), שקדמו לשלמה (ולא בסשוררי תפלות), 
וכך הובן הדבר גם ע״י המסורת התנאית (סדר עולם, פרק 
כ״א), הרואה אותם כ״נביאים שנתנבאו במצרים". מן הראוי, 
איפוא, לראות בהי׳ האזרחי את הי' אבי ד,משוררים, הפת- 
ייחם על "בני קרח", אע״פ שאיו אנו יודעים לבאר את 
הכינוי ״האזרחי״ שנטפל אליו (ואל איתן בתחל׳ פט — 
אפשר• ע״פ אסוציאציה ממל״א ה, יא). 

בני הימן. לפי דה״א כה, ה, היו לד,ימן "בנים 


ארבעה עשר" ובולם היו עוזרים ל״אביהם בשיר בית ח׳ 
במצלתים נבלים וכנורות". באותו מקום (בפס׳ ד) נמנו 
אותם הבנים בשמות: בק;ד,ו, מתנ;הו, עזיאל, שבואל. ירי־ 
מות, הננןה, הנני, אליאתה, גדלתי, רממתי עזר, ישבקשה, 
סלותי. הותיר, מחזיאות.' שבעת השמות הראשונים מצויים 
גם במקומות אתרים במקרא, ואילו שבעת האחרונים אין 
להם רע באונומאסטיקין העברי, אע״פ שאפשר להעלות על 
הדעת גם שמות יוצאי דופן מסוג זה (בדומה לשמות, 
שניתנו בימינו לשלישיית ילדים: עם, ישראל, חי). ע״י 
כמה מן החוקרים הובעה ההשערה. שאין כאן שמות פרטיים, 
אלא דברי שיר (הנני, יה, הנני וכף). קושי אחר הוא מה 
שלפי אותו מקור ברבר,״י חילק דוד את המשוררים ל 24 
משמרות. מהם נפלו 4 המספרים חפרריים הראשונים בחלקם 
של בני אסף וארבעת המספרים הזוגיים הראשונים (פיט 
למספר 6 ) לבני ירותון: ואילו הגורל ה 6 , ד. 9 , ד, 11 וו', 13 
עלה בחלקם של בני הי׳, ולסוף המספרים ו, 15 —ה 24 — 
בחלקם של בני הי׳ בלבד. הובעו השערות שונות כדי לבאר 
הפלת־גורלות זו, וכולן אינן מניחות את הדעת. 

מאחר שלפי דה״א ו, יח, מתייחם הי' על קודח (ע" 
לפעלה), יש לזהות (עי׳ ראב״ע לתהלים, מב. א) את בני הי׳, 
הנזכרים ברה״י, עם בני קודח, שלהם יוחסו המזמורים מב— 
מט, פד—פח, ופח שבם׳ תחלים ור,מתוארים כמשוררים גם 
בסיפוד־מלחמה אחד מימי יהושפט (רד,"ב כ,יט).מלבד בימי 
דוד נזכרים בני הת גם בימי חזקיה (רה״ב כט, יב), אבל 
לא בימי יאשיחו (עי׳ שם לה, טו), וכן אין זכר להם (ול״בני 
קרח") בדשימות־היחס שבספרי עזרא־נחסיה. נראה, שסולקו 
מן השרות בימי יאשיהו מטעם שלא נתברר לנו. 

י. מ. ג. 

הימן (׳'!ן,)׳ו■) או הימני ו ס (}""!,",!׳ו■•), במיתולוגיה 
היוונית — בנם של אפולון ואחת מן המוסות או 
בנם של דיוניסוס ואפרודיטי. על הי׳, שהצטיין ביפיו, מסופר, 
שביקש את ידה של נערה אחת, שסירבה להינשא לו. מחופש 
בלבוש-אשה נלווה הי׳ אל אהובתו וחברותיה, שיצאו לאלו־ 
סיס. בדרך נחטפו הנערות ע״י שודדי-ים, אך ניצלו מידם 
הודות להי׳, שאחר הרפתקות הרבה החזירן לאתונה. כאן 
נשא סוף־סוף את אהובתו לאשר,-, משום כך נחשבה הקריאה 
בשמו בטכם־הנישואים כאות־הצלחה. לפי אגדות אחרות, 
( 1 ) שר הי׳ בחתונתם של דיוניסום ואלתאח ומת בשעת 
החגיגה! ( 2 ) בחגיגת כלולותיהם של דיוניסוס ואריאנה ניטל 
ממנו קולו! ( 3 ) מת ביום חתונתו שלו. — כל האגדות 
הללו נועדו להסביר את הנוהג, שהיה רווח ביוון, לשיר 
בחתונות שירים, שהפזמון החוזר בהם סבב ער הקריאה: 
״הימן, הוי היסניוס!״. סמליו של הי׳ היו לפיד. זר־פרחים, 
ולפעמים אף חליל. 

10 ) 4 ) 1107171011 ) 01 , 11021 ־ 01 .? ;.££ 110 , 0 ) 4 ) 4 } , 110:2 ) 5 
. 216 , 1951 ,)* 01 * 707 1 ) ) 14 {))))% ) 010%1 ו(}ץ 1 * 1 

הימן, או\ן ( 1863 , סלוצק — 1937 , תל-אביב), חוקר 
בספרות התלמודית. הי׳ למד בישיבת וולוז׳ץ 
והוססך לרבנות ב 1884 . ב 1885 עבר ללונדון. ב 1933 עלה 
לא״י. — חיבר םפדי־שיסוש חשובים ומועילים במדעי- 
היהדות: 1 ) ״בית־ועד לחכמים״ — מאמרי חז״ל, מסודרים 
לפי סדר הא״ב (לונדון, 1901 ), ומהדורה שניה, מורחבת 
מאד, בשם: "אוצר דברי חכמים ופתגמיהם" (תל־אביב, 
1934 ) 1 2 ) ״תולדות תנאים ואמוראים״ — ערכים מפורטים, 
ע״פ המקורות, על חכמי־ד,תלמוד, בסדר אנציקלופדי אלפ־ 





הימן, אהרן 


;ימן, פרנסים 


ביתי (ג׳ חלקים, לונדון, 1910 — 1911 ) ! 3 ) .,תורד, הכתובה 
והמסורה״ — מראי־מקומות לכל פסוקי התנ״ך הנמצאים 
בכל ספרי התורה שבעל־פה, לפי סדר התנ״ך (ג׳ חלקים, תל־ 
אביב, תרצ״ז—צ״ח — ח״ש, עם הוספות סבנו של המחבר, 
דוד היימן). 

ד. היים 1 , הקומה ל,תורד, הכתובה והמסורה", חלק ב׳ 
(תי־צ״ח) — כולל ביונראפיה של א. היימן, 

הימן, ולטר — תתגוהיגס!} 11£1 ב^י — ( 1681 . קניגסברג— 
1915 , נפל בקרב על־יד סואסון), משורר גרמני יהודי. 

לאחר שירי־ביכוריו, שנכללו באוסף בשם 11 ס 11 ת 11 זנ 181 ״ז<ן 5 
(״מעץ מתגבר״, 1907 ), יצא קובץ־שיריו ז 1£ > 11 נ 851 חטז 11 פ'.< 
(״תמונות של שפך־הנהר״, 1909 ), שבהם פיאר את ארץ־ 
מולדתו פרוסיה המזרחית. שאר ספריו יצאו אחר מותו: 
:,)ש 1 זו 1 וו 0 ק^ £1 ץ (>ת 1 ז £זו 1£1 [) 1£85££ ־ 11 י 1 ("שירי־מלחמה ומכי 
תבים של דואר־החזית״. 1915 ), " 1 >ת 11 ״ 1 פתמ £1 ץ 35 ( 1 ("הנס 
במקדש״ — סיפורים, 1916 ) ושני קבצי־שירים נוספים — 
£תת,לד 10 ( 1 (״האשוח״- 1917 ) ו £! 11 ץ 1103 31111 ? ת 70 ך 
(״ממסע ומעוף״, 1919 ). כל כתביו מעידים על חיפושים 
של צורה אמנותית מושלמת ושל פתרונות לבעיות הזמן 
והחיים. על־פי שיריו, שבהם מתלכדת אהבת־הטבע עם שכל¬ 
תנות ביקרתית, אפשר למנותו עם ראשוני הסופרים האכם־ 
פרסיוניססיים, על כך מעידה גם עבודתו בכה״ע האכספר־ 

סיוניסטי 81111111 ("סערה"). 

. 1915 — 1914 ! 01 ./־/ .׳ 11 י חח*\חנ\ו 301 

ל,ימן. ם 1 ל י ץ — חחסחיזדו)) צ 0111 |א — ( 1868 , ורדר 
[מארק בראנדנבורג] — 1925 , ברלין), סופד גרמני 


יהודי. הי' היה במשך תקופה ממושכת יועץ ספרותי ראשי 
בהוצאת־הספרים של ס. פישר בברלין, ומתוך כך זכה 
להשפעה ניכרת על חיי הספרות בגרמניה ברבע הראשון של 
המאה ד, 20 ! הי' גילה כשרונות ספרותיים, עודדם וסייע 
בפירסוסם. הסופרים גרחרט האופטמן (ע״ע) ואמיל שטראוס 
היו גיסיו. 

הי׳ היה סופר רבצדדי < כתב נובלות, מכתמים, פואמות 
ומחוות; אך הטובים שבחיבוריו הן מסותיו המלאות עניין 
על נושאים ספרותיים, פילוסופיים, אמגותיים ומדיניים. מחזו¬ 
תיו של הי׳ לוקים בעומס של אידיאיות, ומשום כך לא זכו 
בדרך כלל להצלחה על בימת התיאטרון הגרמני. 

הי׳ עסק גם בנושאים יהודיים, במסותיו דן, בין השאר, 

על הציונות, המרת־הדת, ועל אמנות יהודית. הפואמה ה״רבי 
והנהר״ ( 11185 ? !ס(! 111111 1 * 331 [ "ם) היא עיבוד פיוטי של 
האגדה התלמודית על ר׳ פנחס בן יאיר (חולין ז׳, א׳), וכן 
מבוסס המחזה ״אשתו של עקיבא״( 3 נ 1 ״ 1 ךז צח!! ר 11 ש'׳ו\ 035 ), 
1932 , על החומר שבתלמוד על ד׳ עקיבא ואשתו. הי' היה 
ידיד קרוב של מ. י. בן גריון (ברדיצ׳בסקי). 

חלק מכתביו כונס ב 4 כרכים: 1 ו 11 )חת 51 סלס״גגסזק, 

111 — 1 , 1918 , ו ת!״}!־! 8,11 £ת 1££1388£ [ 3£ א׳ 1926 . 

ם. לחובר, בתחום ומחוץ לתחום, 116-110,1953 ! 1.516,10 

, 1922 ,ץןו 01 -ס/ב 1 ח) 11 ^)ו 1 ? 4 ■ 40 הו 11401 [ . 14£1 ם 3 [ 0 ז^ . 0 

. 260-392 

הימן, קרנפים — 1 !גמזץ 93 5 ן 0 תב־ 1 ? — ( 1708 — 1776 ), 
צייר ומעטר־ספרים אנגלי. תמונית משלו על־גבי בד. 
שנשתמרו בכסה אספים צינוריים ופרטיים, מראות אותו 






217 


הימן, פרנפיס—דוימנם, קורני 


218 


כצייר זזר־רוזז ורבגוני, סיחז לתאר בזריזות נושאים מרו¬ 
בים: מעמדות דתיים. תיאורים ממחזות שיקספיר, דיוקנות, 
סעולות־ספורט, חיי־חברה. הי׳ היה מן האמנים חראשונים — 
ואפשר, אף הראשון שצייר תופעות עממיות מחיי יום- 
יום (בנון ״החלקה על הקרח״, ״מחול החולבות' — המוזיאון 
ע״ש ויקטוריה ואלברט, לונדון). היה לו חוש של הומור. 
ידע כיצד להציב את הדמויות, ובחיקוי לציירים הצרפתיים 
של זמנו, שאף לאלגאנטיו של לבוש ועמידה. אך הרישום 
שלו אינו בטוח למדי, והקו האישי שלו אינו אפייני כל־כך, 
באותו של הוגארת, למשל, ומכאן שחשיבותן העיקרית של 
תמונותיו הוא בערך האילוסטראטיווי שלהן. תרומתו העיק¬ 
רית לתולדות האמנות היא בהשפעה, שהיתה לו על גינזבורו 
(ע״ע) הצעיר. 

הי׳ עשה גם אילוסטראציות למחזותיו של קונגריו, למה¬ 
דורת ניוטון של כתבי מילטון, ל״דון קישוט" בתרגומו של 
סמולט, לכתבי פופ, ולשפע של ספרים חשובים אחרים, שנד¬ 
פסו בזמנו. יחד עם התחריטן הצרפתי נתלו התקין את 
העיטורים למהדורת שיקספיר, שיצאה ב 44 ד 1 , — ב 1766/68 
היה הי׳ הנשיא של אגודת־האמנים בבריטניה, וכן היה מן 
החבדים־המייסדים של האקאדמיה המלכותית. 

, 1947 ,$' 0 * 418 ? 11 / 1 ) 871 / 0 (( 711147 ) 0 44 . 5 3011 .מ 

, 1790 ■— 1530 , 87110171 111 £ 111 ) 4171 ? , 1101136 ־ 310 ^ .£ ; 180 

. 148 — 145 , 1953 

הי^ס, 111-1 — 15 ז 3 מ 1 ץ€^ 1 3 ח 3 זש 0 — ( 1857 , פרודד 
("ג״־׳ית־?] — 1930 , גרלנינגן), פילוסוף ופסיכולוג 
הולאנדי. את היסוד הסגולי של מחשבתו ראה הי׳, שהיה 
פרופסור לפילוסופיה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה של גרו- 
נינגן ( 1890 — 1926 ), במה שהוא משתמש במחקריו במתודה 
האמפירית ומגיע למסקנות מנוגדות לאמפיריזם. הוא דוחה 
את ההנחה, שידיעתנו אינה יכולה לעבור לעולם את הגבולות 
של העובדות הנסיוניות: העובדות עצמן מרמזות על מציאות 
מעבר להן, ולפיכך יכולה גם החקירה האמפירית להגיע בהש־ 
עדותיה לידי ידיעת עובדות, שאינו ניתנות לנו ע״י הנסיון. 

ב ת ו ר ת ־ ח ח ב ר ה בחן הי׳ מחדש את שאלת המשפטים 
המרכיבים א־פריורי של קאנט. אם נבדוק את המדעים ונערוך 
רשימה של ההנחות הבלתי־מוכחות שלהם, ניווכח, שיש כאן 
או מושגים, שהמדע יצר אותם באופן חפשי (ואז המשפטים 
אינם מרכיבים, אלא מנתחים), או עובדות של החשיבה (ואז 
המשפטים הם מרכיבים, אך אינם א-פריורי). משפטים אלה 
אינם מתייחסים לתוכן נסיוני נתון (שבתחומו חיפש אותם 
קאנט), אלא לגורמים סובייקטיווייטשל חנסיון.כיצד 
נוכל, למשל, לדעת, שהחוקים ההגיוניים חלים על הנסיוןז 
לאמיתו של דבר, אין המסקנה של ההקש מדברת על עובדות 
אחרות, זולת אותן שהן מסומנות בהנחות שלו. חשיבתנו 
עשויה באופן, שמאפשר לנו לתפוס אותן העובדות עצמן 
באופנים שונים. הדבר נובע, קודם כל, ממה שלרשותה 
של חשיבתנו עומדת השלילה. לפיכך יכולים אנו לנסח 
אותה עובדה עצמה פעם בצורת "זה הוא א" ופעם בצורת 
"זה אינו לא-א׳", יוצא: החוקים ההגיוניים הם. לאמיתו של 
דבר, חוקי-החשיבה שלנו. חוקים פסיכולוגיים — מסקנה, 
שמילאה תפקיד גדול בפולמוס בעד ונגד הפסיכולוגיזם 
בתחילת המאה ה 20 (וע״ע הוסרל). 

תפקידה של תורת־המידות הוא, לפי הי׳, לסקור 
את ההערכות המוסריות בזמנים שונים ובעמים שונים, להפ¬ 


קיע מהן, למרות השוני שבהן, עיקר משותף אחד, לבדוק 
עיקר זה, הלכה למעשה, במסיבות השונות ולהסביר ע״י כך 
את שוני ההערכה המוסרית למרות אחדותו של העיקר 
המשותף. לתורתו המוסרית של הי׳, הדורשת מן האדם גישה 
עניינית ( 0651001108 על־אינדיווידואלית ואוב־ 

ייקטיווית עד כמה שאפשר בהכרעותיו, קרא הי׳ "תורת- 
האובייקטיוויות"( 601:16 < 1 ז< 81 ) 1 ׳\ 1 > 616 (< 01 ). ספרו העיקרי בת¬ 

חום זה הוא 161 ) ״׳, 1131 ) 01113 ) 311 £111111 1116 111 008 ! 11 [ 1 ) £10 
:) 131113111 ־ £1 (״מבוא לתורת-המידות על יסוד הנסיון״), 1914 . 

את המטאפיסיקה שלו פיתח הי׳ בספר 11112111 זנ 111 )ת £1 
111 !׳ 5 נ £161301 116 ! (״מבוא למטאפיסיקה״), 1905 . הי׳ דוגל 
ב.,מוניזם נפשי". העולם הוא מכלול עצום של אירועים 
נפשיים, שמתפרד לריבוי של תודעות אישיות, הממשות כולה 
היא ממשות נפשית! התופעות ה״פיסיות", שאנו חשים 
בהן. אינן אלא השתקפויות של ת ו ד ע ו ת זרות בתודעתנו. 
במקום לומר: "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", עלינו 
לומר: ״רוח אתה ואל הרוח תשוב״ ( 111 61 ס 501111115 
646116115 ! 501111010 ). היה בזה אומץ־רב שהי׳, בדור של 
נאסוראליזם, הכריז על הרוח כעל הקודם האונסולוגי והלוגי 
של הטבע. 

; 361 — 357 , 1901 , 1010 £ 1 £ /^$? 7716 ) 17104 , 0 מ 2 וחז 31 !ל .קי .[)£ 

. 11 . 0 ; 1922 ,* 14 ( 40711377 ? 7 ) 1 /)$ו 1 /€ץ!$ $. 11 ■ 0 ,סזסס .יד 
- 7710 ) 14 171 , 01111 ? . 13 ;( 543 ־ 537 .ק , 1927 , 32 

.( 1930 , 35 , 71 ) $ 11441 ) 071 ^) . 11 . 0 710771 
ש, ה, ב. 

סימנם, פול — 1113115 ■ 810 ), שעברה באותו זמן ללה אור שבצר¬ 
פת! ב 1917-1915 כיהן כשגרירה של בלגיה בלונדון, ומתחילת 
1918 כשר-החוץ. ב 1919 עמד בראש המשלחת הבלגית 
בוועידת־השלום, וחתם על חוזה־ורסאי בשם מדינתו. ב 1920 
נבחר כנשיא העצרת הראשונה של חבר־הלאומים. ב 1924 — 
1925 ו 1927 — 1935 היה שוב שר-החוץ. 

הי' השלים, יחד עם א. דלקרוא ס״ס״ן־ס), את תולדות 
הפארלאסנט הבלגי, שאביו התחיל בחיבורן (■ז 3 ק 6 * £1151011 
£6181006 13 86 16 ! 3 זח 6 ו.*: 06 , 1885 — 1909 , ופירסם ספרים 
היסטוריים אחרים, ביניהם קורות־חייו של המדינאי הבלגי 
הליבראלי פרר־אורבן( £1616011,311 , 2 כרכים, 1905 — 1910 ). 
בסוף חייו נתפרסם חיבורו: ■ 165 קת 6.11 ־ 1 נ 11151:0 ' 6111511 בח £13£ 
! 50046011 61 510115 ("קטעים היסטוריים. רשמים וזכרונותי). 
1940 . ב 1958 יצא ספרו £461001165 ("זכרונות") ב 2 כרכים. 

. 1946 ,. 7 ) . 8 ,*סב",? .א 

הימנם, קויךני (קודנליום) — ( 0010611115 ) 001061116 
305 ת 1 < 64 !£ — נו' 1892 . ננט), פאדמאקולוג ופי־ 

סיולוג בלגי. הי׳ הוא בנו של הפארמאקולוג י. פ. הימאנם 
מןנט. והוא תלמיד מובהק של אביו וממשיך במחקריו! 





219 


היטנם, קורני—הינדית 


220 


ב 1930 אף ירש את הקאתדרה של אביו באוניברסיטת גנט. 
נושאי מחקריו של הי' הם המכאניזמים של ויסות חום־הגוף, 
מחזור-הדם והנשימה. בשורה של מחקרים, שבהם התחיל 
(עם אביו) ב 1924 , 
גילה, שהאברים הרגי¬ 
שים שבדופן קשת־ 
האאורטה וגת ע־רק־ 
הראש — שהיו ידועים 
כקולטי גירויים, שמש־ 
פיעים על סעולת־הלב 
ולח׳דהדם — קולטים 
גם גירויים, שמפעי¬ 
לים רפלנסים של הנ¬ 
שימה. בגת מצויים 
פרסו־רצפטורים — 
ז״א אברים רגישים 
לשינויי לח׳רהדם, וכן 
מצויים בה ובקשת- 
האאורטה כימו־רצפ־ 
טורים — ז״א אברים 
רגישים לשינויים כימיים (ריכוזי החמצן ודו־תחמוצת 
הפחמן) בדם. סכאניזמים אלה הם בעלי חשיבות מכרעת 
להסדרת קצב הנשימה ועצמתה ולהבטחת אספקה מתאימה 
של חפצו ללב ולמוח. ב 1938 הוענק להי׳ פרס־נובל לפיסיו- 
לוגיה על מחקריו אלה. 

היטרה ("פ*!!׳, 13 * 1-1111 ), בתקופה העתיקה — עיר 
יוונית חפשית, על חופה הצפוני של סיציליה! 

נוסדה סמוך ל 648 לפסה״ג ע״י תושבי זאנקלה (!, 231x1 , 
היא מסאנה, היום מסינה). ב 482 לפסה״נ נכבשה הי׳ ע״י תדון, 
מלך אקראגאם (אגריגנטום, היום ג׳ירג׳נטי). שנתיים לאהד 
מכן ניצח תרוו, יחד עם גלון, שליטה של סיראקוסי, את בני 
קרת־חדשת בקרב, שנערך, לפי המסורת, על־יד הי' באותו 
יום עצמו, שבו נערך הקרב על־יד פאלאמיס. ב 408 לפסה״ג 
נחרבה הי' ע״י בני קרת־חדשת, ואלה יסדו במרחק של 7 מילין 
ממערב לה עיר חדשה — תרמי הימריאי ("חמי־הי", היום 
טרמיני אימרזד. ( 050 ז*ז! 1 !חזתמס , !]). זו האחרונה קלטה 
את סליטי־הי׳ והיתד, אף היא עיר יוונית לכל דבר! אף היא 
נקראה לפעמים קרובות בשם הי׳. אחר המלחמה ד,פונית 1 
הועמדה הי׳ החדשה תחת מרותה של רומי! אוגוסטוס קיסר 
העניק לה מעמד של מושבה (. 13 מ״ 01 :>). — שתי הערים, 
הישנה והחדשה, ישבו על גדתו השמאלית של נהר, שנקרא 
אף הוא בשם הי׳(היום: פיומה גראנדה ( 0131x10 *חט!?]). 
נהר זה, וכן נהר אחר בשם הי׳ — (חיום: פיומד, סאלסו 
! 53130 *"נ"?]) — שימשו זמן מרובה גבול בין סיציליה 
של יוון וסיציליה של קרת־הדשת. 

.* 1 ; 1 ז 3$$11 ק , 11 \ , 1 ^ , 1110$ [\< 0 ו 111 ' 1 ' ; 165/6 , 1 ד\ ,$סז 10 > 0 ־ 161 ־ 1 

, 1 >ז 3 ־ 1 ט 8 385 , 1907 י ^^ד׳\ 116!11, X ה 0 1 (ה 16 ה*ןח 10 \ 

. 122 , 57 , 19-41 ,£/ 41 ון{ק 0 -<£ס<(ס 1 

הין, פיט — ו:,!!! :*ק או! 14011 .ק — ( 1577 — 1629 ), 
יורד־ים הולאנדי, היו היה בנו של רב־חובל, שעסק 
בדיג מליחים, כשהיה כבן 20 נשבה ע״י הספרדים והוכרח 
לשרת אצלם 5 שנים כתופם משוט. לאחר ששוחרר משביו 
פעל בחברת הודו־ד,מזרחית ההולאנדית. ב 1623 עבר לחברת 



הודו־המערבית ההולאנדיח, והודות לאומץ־לבו היוצא מן 
הכלל הצליחו ההולאנדים לכבוש פעמיים ( 1624 ו 1627 ) את 
העיר באיה (ע״ע) שבבראזיל. פעולתו המפורסמת של הין 
היתד, תפיסת צי ספרדי, שהוביל כסף, בחוף הצפוני של 
קובה בסתו 1628 . ביוני 1629 נפל בקרב נגד שודדי־ים סמוך 
לדנקרק. הין נמנה עם גיבורי־הים המעולים של הולאנד. 

. 16 * 19 , 1/1001 ה 616 ' 2111 46 1 ז* . 11 .? ,־ 8001 10 > . 0 . 1 ^ 

הינאו, יוליום ןענ!ב פון — מסע צגז 251 ןן 

1 !במץב 44 — ( 1786 — 1853 ), גנראל אוסטרי. הי׳, שהיה 
בנו חבלתי־חוקי סל וילהלם 0£ , רוזן הסן, נכנס, כשהיה כבן 
15 , לצבא האוסטרי וב 1805 — 1815 השתתף במסעות נגד 
נאפוליון. ב 1848 — 1849 הצטיין כגנראל בקרבות בצפון אי¬ 
טליה (ע״ע אוסטריה־ר,ונגדיה, עם' 988/9 , איטליה, ענו׳ 740 ) 
ודיכא, בין השאר, באכזריות אח התנגדותה של העיר ברשח 
(״הצבוע של ברשה״). במאי 1849 נמסר לחי׳ הפיקוד העליון 
של הצבא האוסטרי, שעליו הוטל דיכוי המרידה בהונגאריה. 
הי' ניצח את צבאותיהם של המורדים, ועם סיום הקרבות 
נתמנה למושל־הארץ, ובפועל — דיקטאטור צבאי. הי׳ הוציא 
להורג רבים סמנהיגי-המרד, בייחוד מן הקצונה. ביולי 1850 
פוטר ממשרתו ונסע לאנגליה. כשביקר שם בבית־חרושת 
אחד הוכה ע־׳י הפועלים, ששמעו על אכזריותו. 

,. 11 . 06 ״,נ(| . 11 .״ !' 1875 <<״׳> ״״/,>/ , 5060011315 . 0 

- 1-0111 ^ 11 ( 1 ,קןח 1 ! 2 ב(>! . 8 ; 1909 , 416 * 511 16 ) 6 * 1010$1 /^ק 6 ח 61 
. 1948 , 49 ) 1848 ו( 10 )זז 6 ו* 0 הזו! וז 116 *!^ הזו הסוו 

הינדואיזם, ע״ע קדו, דת. 
הינדוסטנית, לעון, ע״ע ל ,דו, לשונות. 

הינדו־קוש ( 11511 ^-נ 11 ״ 911 ! בפאשטו [הלשון הרשמית 
באסגאניסטו) — הינדו־קוה = הר־הודו), מערכת של 
הרי־קמטים, שרובה נכלל בצפוו־מזרחה של אפגניסטן (ע״ע, 
עמי 106/7 , וע״ע אירן, עמ׳ 242 ) ומיעוטה בצפונו של חבל 
צ׳יטרל שבפאקיסטן ובדרומה של טאג׳יקיסטן (ברד,"מ). 
בנוגע לגבולותיהם של הרי ד,׳־ק׳ אין הסכמה כללית! קווי- 
האורך ■ 74 ו״ 66 וקווי-הרוחב * 34 ו״ 37 נחשבים לגבולות 
קיצונים. בצפון־המזרח עוברים הרי ד,׳־ק׳ לרמת פמיר ול- 
קרקורום, ובמערב — להרי בנד־אי־טורקסטן ולסיאף־קוד,. 
בחלקם הצפוני־מזרחי הם גובלים בעמק הנהר אמו־דריה 
(ע״ע). הריס אלד, הם מן הגבוהים שבעולם, שיאם, טיריץ׳- 
מיד שעל גבול צ׳יטראל, מתנשא עד לגובה של 74190 מ׳(לפי 
מקור אחר: 7,750 מ׳). כיוון הקמטים של הרי ד,׳־ק׳ הוא 
מדרום־המערב לצפון־המזרח. בצפון־המזרח הם נמשכים 
בשתי שלשלות מקבילות! בדרום־המערב הם מתרחבים בצו¬ 
רת מניפה, והשלשלות נמוכות יותר. הרי ה׳־ק׳ בנויים ברו¬ 
בם שכבות של אבני-יסוד גבישיות דמטאמורפיות. הגבול 
של שלגי־עד בהם הוא ביו 4,500 ל 4,800 ס׳. המעברים המו¬ 
עטים שבתוכם גבוהים וקשים. הנמוך והנוח שבהם, מעבר 
במין, בדרך מקבול למזר־אי־שריף ולבלך, הוא בגובה של 
כ 3,000 מ' ומכוסה שלג בחורף. הרי ה׳־ק׳ חשופים ברובם 
הגדול. תושביהם המועטים, שרובם משבטי גלצ׳ה (סג׳יקים 
דרומיים),מתפרנסיםמגידול־מקנה ועבודת־האדמה בעמקים. 
היוונים הקדמונים כללו את הה׳-ק' בהרי פרפמיסום וקראו 
להם גם "הקאוקזוס ההודי". 

הינדית, ע״ע ל,רו, לשונות. 










221 


הינדטית, פאול — הינדמן, הנרי סירז 


222 


לויגדמיוז! פאול — ו 1 !!מ! 911140 !סב , -! — (בר 1895 
בהנאו), קומפוזיטור גרמני. הי׳ למד קומפוזיציה מפי 
א. מנדלסזון וברנהארד מקלם בקונמרוואטוריון שי הוף 
בפראנקפורט ע״נ מיין, באותה תקופה כתב שורה שד יצירות 
קאמריות, וכן מהזה 
פושר לפי מלים מאת 
וילהלם בוש (ע״ע). 
בגיל 20 כבר שימש 
כנר ראשון בתזמורת 
האופרה של פראנק- 
פורט.במלה״ע [שירת 
בצבא. ב 1921 יסד הי׳ 
את רביעיית־עמר, ש¬ 
הכנו הראשון בה היה 
התורכי ליקו עמר, 
והי׳ היה נגן הוויולה. 
רביעיה זו, שנתייחדה 
בביצוען של יצירות 
מודרניות, זכתה עד 
מהרה לפירסום בינ¬ 
לאומי. ב 1921 ניגנה 
בהצלחה מרובה את 
רביעיית־המיתרים השניה (אופוס 16 ) של הי׳ בפסטיוואל 
של דונאדאשינגן. שקדם לייסוד ה״אגודה הבינלאומית 
למוסיקה בת־זמננד. בשנת 1922 בוצעה המוסיקה הקאמרית 
מס׳ 1 של הי׳ ומחזור־השירים "השפחה הצעירה" (לפי 
סלים של משורר אוסטרי צעיר. גאורג טרקל). ביצועי- 
הבכורה של יצירות־הי׳, שעמדו במרכז הפסטיוואלים של 
ה״אגודה הבינלאומית״ בשנות 1923/25 , פירסמו אח שמו 
בארצות הרבה. ומאז הוא נהשב לגדול המלחינים הגרמניים 
בזמננו. ב 1927 נתמנה הי' מנהל המהלקה לקומפוזיציה של 
האקאדסיה הממלכתית למוסיקה בברלין, אהר האופרה 
״קרדילק״ ( 1926 ) והאופרה הקומית ״הדשות היום״ ( 1929 ) 
יצר הי־ את החשובה שביצירותיו בתקופה זו: האופרה 
״מתיס הצייר״ ( 1934 ). על הצייר הגרמני מתיאם גרינולד 
(ע״ע) — שחלקים ממנה בוצעו תחילה כסימפוניה בעלת 
שלושה פרקים. האופרה בשלמותה בוצעה לראשונה בציריד 
ב 1938 . 

הנאצים, שראו את סיגנונו המודרני של הי' כ.,חורג 
ממסגרת התרבות הגרמנית", החרימו את יצירותיו למרות 
•הסניגוריה, שלימד עליו המנצח פורטונגלר (ע״ע) במאמר, 
שפירסם בנובמבר 1934 . בד/ 1935 עיר הי/ לפי הזמנתה של 
הממשלה התורכית, 3 ביקורים בתורכיה וד,יתווה תכנית לתי¬ 
קון חיי־המוסיקה התורכיים. לאחר שעיר כמה מסעות באר¬ 
צות שונות באירופה וביקר 3 פעמים באמריקה ( 1937/8/9 ), 
עזב לסוף את גרמניה. ב 1938/39 ישב בשווייץ, וב 1940 
השתקע באמריקה. ומאז עד 1953 הורה קומפוזיציה באוני¬ 
ברסיטת ייל שבניו־היוון. בתקופה זו חיבר כמה חיבורים 
חשובים בתאוריה של המוסיקה. אחר פלה״ע 11 יצא למסעות- 
קונצרטים למכסיקו, קאנאדה, אירופה. יאפאן וארצות 
אמריקה הדרומית. ב 1951 נתמנה הי׳ פרופסור פן המניין 
באוניברסיטה של ציריך כיום הוא יושב שוב בגרמניה. 

בשנות ה 20 נחשב הי׳ לאחד מן הקיצוניים שב״מחדשי 
הצלילים". היום, אחד דור אחד בלבד, מוחזק הי' בעיני 


הדודקפוניסטים בנחלת־העבר, והם מזלזלים בהנחות התאו־ 
רטיות של טכניקת־הקומפוזיציה שלו. עם זה אפשר להבחין 
בסימני-שיתוף בין כיוונם של אלה ובין כיוונו של הי/ 
עמדתו העיונית של זה האחרון כלפי בעיית ה״אטונא־ 
ליות" מוסברת בספרו 5312 ת 0 ׳ר ס![ 160156118 ־ 170101 ־ ;ס 
(״הוראת ההלהנה״, 1937 ) וביטויה המעשי של עמדה זו היא 
האופרה שלו ,[״//׳ ז״[, 11,0100,110 שוס ("הארמוניית העו¬ 
לם", 1957 ). לפי השקפתו של הי׳, יש לסדר את הצלילים 
על־פי משמעות נשגבת יותר, מאחר שבתבל שלמת, לדעתו, 
הארמוניה קוסמית, ההתנגדות, שהביע הי׳, בע״פ ובכתב, 
לדודקאפוניסטים ולמוסיקה האלקטרונית, נבעה בעיקר ממה 
שהרבה מן המלחינים (ביהוד מן הצעירים) השתמשו לרעה 
בשתי הטכניקות הללו, הי׳ מוחזק כמחיה הרבקוליות של 
תקופת יה״ב וכחותם הרומאנטיקה הרמה הגרמנית; קוו'־ 
השיתוף של הי׳ עט טכניקות אלו מקורם בחוש המוסיקאלי 
הבריא שלו, המתנגד להתרחקות מכוונת מן המסורת לשם 
תפיסות מומצאות של מבנה־צלילים חדש. מכאן החשיבות 
שבפעילותו של הי' בשדה החינוך המוסיקאלי. הרבה מן 
הקומפוזיציות שלו נוצרו בקשר לעבודתו הפדאגוגית, כגון 
״אנו בונים עיר״ ( 1931 ), מוסיקה לכלי־מיתרים; שש״ 10 ק 
111115111138 (״יום מוסיקה בפלו'/ 1932 ) 1 10114115 מ,!;""! 
( 1943 ) — אוסף של אקדמות ופוגות לפסנתר סולו; ועוד. 

יצירותיו המרובות של חי׳ מעידות על פוריותו ורב־ 
צדדיוחו. מהן יש להזכיר: כתבים עיוניים: 1116 
ת 10 ) 051 ק 1 ! 001 746811:31 }ס 013/1 ("מלאכת החיבור המוסי¬ 
קאלי", 1941 ); ׳ 143116005 121 ! 0 ;! 3111 ז 7 ("ההארמוניה ד,פ־ 
סרתית', 1943 ) ! 4651013115 [ £01 131111025 '[' ׳ £1016001315 
(״אימוני-יסוד למוסיקאים״, 1946 ) 1 [![!ס^ו 5 י זש$סק 1 חס 0 ל, 
(״עולמו של פלחיף, 1950 ). — יצירות לתיאטרון: 
0361011 ! 190 (״השד״, 1924 ) — פאנטומיפת-פחול ; 410 ( 
! 261601 6001 (״הלוך ושוב״, 1927 ) — סקל' 1 13 ז 5511 ו 1 !נ 701 ל 
151000 ^ (״חזון נשגב״. 1938 ) — באלט. — יצירות 
לתזמורת: ״קונצ׳רטו פילהארמוני', 1932 ! "ארבעת 
הטמפרמנטים״, 1940 : "סטאמורפוזה סימפונית על נושא מאת 
וברך 1943 : וכן קונצ׳רטים, מוסיקה קאמרית וקולית. 

, 61 נ 01 ז $1 . 14 ; 1941 < 1£1 -ו 00 ו 77 ,. 11 . ; 1948 ,./* 

יו. ט. 

^{ 7 ־ 0 [, הגרי ריייי - 30 ת 041 ץ £4 4351015 • ׳ 141:015 — 

( 1842 — 1921 ), מנהיג סוציאליסטי אנגלי. בצעירותו 
תמך במאמריו בתנועות השונות לשיחרור לאומי (האיטל¬ 
קית, האירית, ההודית). בהשפעת ה״קאפיטאל" של מארכס 
ופגישה אישית עם מארפס נעשה הי׳ מארכסיסטן וסוציאל- 
דמוקראט. ב 1884 הקים את "הפדראציה הסוציאל־דסוקדא־ 
טית", שהפכה במרוצת־הזמן ל״מפלגה הסוציאליסטית הברי¬ 
טית". הי' לא הגיע מעולם לכלל השפעה כלשהי על המוני 
הפועלים האנגליים, ומפלגתו נשארה קבוצה לא־גדולה של 
משכילים. הוא שלל את חשיבותה של תנועת־הפועלים המק¬ 
צועית, ואף את משנתו הכלכלית־הסוציאלית של מארכם 
תפס תפיסה כללית מאוד! לא היה קומוניסטן, אך הטעים 
את ה״הכרוד שבהתרפת יחסי-המעמדות בחברה הקאפיטא־ 
ליסטית. מתוך התנגדותו לליבראליזם בא לעיתים, בזמן 
בחירות לפארלאפנט, ביחסים קרובים עם השפדניפ-הטורים. 
עם זה היה פאטריוט בריטי נלהב והאמין ביעודה של האיס־ 









223 


הינדמן, הנרי מירז — הינה, הינריו 


224 


פריה תבריסית. ב 1914 עזב את מפלגתו, כשזו הכריזה על 
התנגדותה להשתתפותה של בריטניה בסלתמת־העולם 1 . 

. 1928 , 5061/61/771 /ס / 7/16 ) 70 ? ,// , 0011541 ,[ .? 

היענכות. ע״ע ןבן׳ה. 

ד.ינךנביךנ, פאול -פון ןנל) 5 ד 1 ךף ופון — 7011 11 \ 2 ? 

8 ־״ 1 כ)ח 40 ת 1 ן£ תס׳י 1 ) 110 401££ ״ 00110 ״ 80 — ( 1847 — 

1934 ), מצביא גרמני. הי׳ היה בנו של קצין פרוסי וחונך 
בבית־ספר לקצינים. לאחר שהשתתף במלחמות גרמניה ב 1866 
וב 1870/71 (ע״ע גר- 


* 1*33 




מניה, עמי 454/55 ), 
הועבר לבית־הספר 
לקציני המטה הכללי 

( 10 ו״ 1340 [\ 1 ־ 10£5 !£). 

ב 1903 עלה לדרגה 
של מפקד־גיס, אך 
ב 1911 שוחרר, לפי 
בקשתו, מן הצבא — 
כנראה, מפני שנם־ 
תכסך עם הקיסר ויל־ 
הלם 11 . לאחר שפר¬ 
צה מלה״ע ] נתמנה 

הי׳ ( 22.8.1914 ) מפקד פ*י 5 םו 1 הי:דנ 3 !רנ 

עליון בחזית המזרחית. בקרבות מספד (אוגוסט/ספטמבר 1914 
ובחורף 1914/15 , ע״ע מלחמת העולם 1 ) גירש את הרוסים 
מתחום גרמניה ונעשה המצביא המקובל ביותר על העם, אע״ס 
שאת נצחונותיו יש לזקוף לזכותם של ראשי־המטה שלו, 
מאפס הופמאן ( 1869 — 1927 ) ואריך לודנדויף (ע״ע). בקיץ 
1916 נתמנה הי׳ ראש המטה הכללי של כל הצבא הגרמני, 
עם לודנדורף כעוזרו־יועצו. בחזית המערבית הוקמה מערכת 
ארוכה של ביצורי־שדה בשם "קדהינדנבורג" (- 18 ב״ 1 ״ 40 ״ 1 ג£ 
1.1010 ), שנמשכה מן החוף הבלגי ממערב לאוסטנד (ע״ע) 
עד כ 70 ק״מ צפונית־מערבית למס (ע״ע). בקו זה החזיקו 
הגרמנים בעמדותיהם עד קיץ 1918 . 

בסופו של אותו קיץ נוכחו הי׳ ולודנולרף לדעת, שגרמניה 
הוכרעה במלחמה, וב 29.9 אותה שנר, דרשו מסמשלת־גרסניה 
לפתוח במו״מ מידי לשביתת־נשק, בנובמבר המליץ הי׳ 
לקבל את התנאים הקשים, שהעמידו מעצמות־הברית, ויעץ 
לווילהלם 11 לעזוב את הארץ. את הצבא הוליד בסדר חזרה 
לגרמניה. אחר שלום ורסי ( 28.6.1919 , ע״ע גרמניה, עמ׳ 
466 ), שגם את תנאיו המליץ לקבל, התפטר. 

ב 1920 ^ 00 הי׳ את (״: 1 ( 1,01 0101111:10 15115 ) 

וטען, בין השאר, שמפלתה של גרמניה היתר, תוצאה של 
״תקיעת פגיון בגב" (ע״ע גרמניה, עמ' 466 ). 

בהשפעתו של אלפרד פון טירפיץ (ע״ע) העמיד הי' 
ב 1925 את מועמדותו למשרת נשיא־גרמניה. הננראל הישיש 
נבחר ושמר בקפדנות על החוקה הרפובליקנית, אע״פ שבלבו 
היה הסיד נלהב של המונארכיה הפרוסית המסרתית. ב 1932 
נבחר שנית כמועמדן של כל המפלגות הדפובליקניות, פרט 
לקומוניסטים, נגד היטלר (ע״ע). אתר נצחונם של הנאצים 
בבחירות של אותה שנה סירב מתחילה למנות את היטלר 
בראש־ד,ממשלה, אך לאחר זמן־מה קיבל את עצתם של 
מקורביו, וביחוד של בנו, אוסקר הי׳, ופון פפן, ומינה את 
היטלר לקנצלר ( 30.1.1933 , ע״ע גרמניה, עמ׳ 471/2 ). לאחר 


מכן איבד הי׳, שכוח שיפוטו כבר הוחלש במידה ניכרת, 
את כל השפעתו. — הדינים־וחשבונות של הי/ מכתביו 
ונאומיו פורסמו ב 1938 ע״י פ. אנדרם ( 5 ־ 401 ״£ .£). 
006671 7/16 ,ןז:>מ 0 ש 15 -ז:י 1 שש 11 ^\ • 1 ; 1935 ,.// .£ 

; 1936 ,? 711/107 חממז ׳! 06 / 0 6073 צ 1 ( 111 ) 710 111 . 71 .( 71/07 
,מ; 1 ״ 00 .׳* 1 ; 1948 ,.// . 11 ; 1938 ו ) 1 (/גן 0 ? 1102  1 > 1 !ן 835 ) בקומדיה שלו,.המזלג הגורלי". 

ביולי 1830 פרצה המהפכה בפאריס. מאחר שתכניותיו 
של הי׳ לטפח קריירה כלשהי בגרמניה נידונו פעם אחר פעם 
לכשלון, ומאחר שביקש להימנע מריב עם השלטונות מחמת 
השקפותיו המדיניות הליבראליות, יצא ב 1831 לפאריס 
ושוב לא חזר לגרמניה אלא לביקורים קצרים בלבד 
(ר־ להלן). במשך 25 השבים שלאחר מכן פעל הי׳ רבות 
כדי להביא לידי הבנה בין הכוחות הספרותיים, המדיניים 
והחברותיים בצרפת ובגרמניה. ב 1835 הטיל בית־הנבהרים 
הפדראלי הגרמני חרם על כל יצירותיו של הי', וכן של שאר 
חברי -גרמניה הצעירה". אך דבר זה לא מנע את הי' 
מלהמשיך בחיבור יצירות מתובלות ברמזים מדיניים עקצנים, 
כגון מסה גדולה -על לודויג ברנה"(־ז״ 86 א 1 ע*נ 1.1 • 0861 ), 

1840 . והאפוס הסאטירי־האלגורי,.אטה טרול״ ( 11-011 

1841 . באותה שנה נשא את מתילדה — השם הפיוטי, שבו 

כינה את קר 0 צנצ י ה א״'ני סירה פ 11 >:! 10 >£ סגזחססוסזס 
זב•!). נערו׳,־זבנית מחוסרת־השבלה, אך יפה. כתוצאה מבי¬ 
קוריו בהאמבורג ב 1843 ו 1844 , נתפרסמו יצירותיו הפיוטיות 
"גרמניה, אגדת־חורף" ( 11611 :>ז 13 ח־ 1101 זף 4 \ 1,6111 )ת 13 ו $01 ז 11 ? 0 ) 
ו.,שירים חדשים״ 16116 י 1 ) — כולם ב 1844 . 

ב 1848 פרצה מהפכת מארס בצרפת, ובעקבותיה — 
המהפכה בגרמניה. הי׳. שמצב בריאותו הלך ורע משנה 
לשנה, עבר ברחובות פאריס בפעם האחרונה במאי. הוא 
חלה בהתנוונות־שרירים כללית (אך לא מחמת עגבת, כפי 
שסברו רבים), שגרמה לו כאבים קשים, ונעשה צמוד לערש־ 
הדווי שלו, שקרא לו "קבר־המזרנים" (ז£טזאתס 2 ז 3 ־] 1 ב 4 *). 
במשך כל שנות יסוריו היתד, דעתו צלולה עליו. הפואמות 
המזהירות. שנכתבו ברובו בתקופת מחלתו, נתפרסמו ב 1851 . 
בשם "רומאנסרו" (סעבתגוססזן). הן כוללות בין השאר את 
ד״נעיסות העבריות" ( 4610611611 * 116 :ו 115 !־נ 44611 ). ב 17 בפב¬ 
רואר 1856 גאל אותו המוות מסבלו. הוא נקבר בבית־הקברות 
של מונמארטר בפאריס. 

הי' במשורר ותוגה ־דע ו ת. הפואמות הראשונות 
של הי׳ חדורות יגון ושופעות דמעות. "יסורים צעירים" 
( 16161611 סאסט[) הוא השם, שנתן להם. שם זה הולם אף 
את שאר מחזורי־השירים שב-ספר השירים״ ( 61 ( 6 80011 
ז 6 ! 1,161 ), 1827 , שנושאו העיקרי הוא האהבה, יסוריה ומעללי־ 
סכלותה, וששימש מקור־השראה למלחינים יותר סכל קובץ 
לירי אחר בספרות העולמית. 

המחזור "אינטרמצו לירי" ( £220 ת 1 זס 1 ן 511 ס 15011 זץ_ 1 ), על 
רגשיותו הבכיינית, "צער־העולם" שבו והאירוניה הרומאנטית 
שלו, מיטיב ביותר ללמד על תקופת־עלומיו של הי׳. הוא 
פותח בלידת האהבה בחודש־סאי הנפלא, מתאר את השמחה 
ללא גבול, הממלאת את לבו של צעיר במשך תקופת־ד,פריחת 
הראשונה של אהבתו, ועם זה הוא מוצא אותם הרגשות עצמם 
בכל גרגיר של היקום ובכל נשימה מנשימותיו, הוא מגיע 
לשיאו בהתפרצויות־כאב, הנגרמות ע״י בגידת האהובה. והוא 
מסתיים באכזבה, שהולכת ומעמקת עם התמוטטות כל האור 
והיופי. הי׳ מייחס את מצבי-רוחו לטבע הסובב אותו, כשהוא 
אוהב, כובש רגש זה אף את החבצלות, הסיגליות. פרחי 
הלוטוס ד,זמירים, היעלות, השמש, הירח והכוכבים. ואילו 
כשאהובתו בוגדת בו, חש כל המבע בשינוי הטראגי. היום 
הופך ללילה, השמש נמחית. הכוכבים אוספים נגהם, במקום 
החדווה באות דמעות, ובמקום הנימפות — רוחות רעות. 


המחזור הלירי -השיבה" (■ 0111 ; 1 מז 01 מ 016 ) מכיל את 
שירו הלירי המפורסם ביותר של הי׳, ה״לורליי" ( 1,010101 ) , 
ואת השיר היפה ״דמית לפרח״ ( 8111106 61110 10 * ! 815 1 !ם). 
שהולחן יותר מכל שאר שיריו הליריים. פשטותם של שירי־ 
האהבה שלו, יותר משהיא פשטות של ממש. היא פשטות 
מדומה. הוא הקפיד על חיקוי צליליהם של שירי־העם 
הפשוטים, ולפעמים קרובות הצליח למסור את חינם התמים. 
אך לעולם אין הי׳ משורר תמים. נפש־האדם חסרת־המלים, 
הבוכה בשפע שמחתה והצוחקת בעצמת כאבה. מקבלת על־ 
ידיו כוח־מבע ולומדת להביו את עצמה. רק לפעמים נדירות 
מתארת שירתו תופעות קרות, בהירות, אובייקטיוויות, על־ 
פי-הרוב מתוארות התופעות כפי שהן משתקפות בשכלנו 
הפגום ובלבנו הסר־ההגיון. וכשם שידע הי׳ לאהוב אהבה 
עזה, ועם זה לחייך בלעג לנוכח אהבתו, כשם שידע לשנוא 
שנאת־מוות ועם זר, לתמוה על סיבת־הדבר, כך שימשה אף 
שירתו ראי של הלכי־נפש ניגודיים. זו לא היתה שירה, 
שהיתה כולה מוסרית. כולה כנה, אלא שירה שהיתר, מבע 
לנפשו של האדם החדש, הקרועה ע״י ספקות ללא תשובה. 
הנפתלת עם היאוש וגוברת עליו, המסובכת במידה שאין 
להתיר את סבכיה — שירה רגישה ביותר עד כדי חולניות. 

אכזבתו של הי׳ בענייני אהבה עוררה בנפשו רגש־תועבה 
עמוק כלפי היחס ד,"עסקי" אל החיים. כנגד יחס זה הוא 
מתריס ב״מסע בחדי־האדץ״ ( 1824 ), שבו הוא מחלק את 
בני־אדם לשני סוגים: לסוחרים ואמנים, או, לפי לשונו. 
ל״פלשתים" ולתלמידי־חכמים. ה״פלשתים" הם הפקחים, היו¬ 
דעים לטפל במספרים, לחשב רווחים, לצבור הון, המביטים 
על כל העולם כולו סנקודת־המבט של התועלתיות והמבקשים 
שימוש מעשי לכל הבריאה, אע״פ שהם נחשבים למצליחים, 
הרי לאמיתו של דבר■ מחוסרי-שמחה הם, משום שחיפה 
והנהדר אינם חלק עיקרי מחייהם. היער והנחל, ההר והזמיר 
אינם חיים לגביהם. דק בן־הטבע, הסשורד, שמחתו שלמה. 
הטבע הוא בשבילו ספר פתוח, שבו הוא יכול לקרוא את רזי־ 
היצירה. הוא פונה עורף לבגדי־הרקר וגרבי־המשי, לחיבוקים 
העדינים ודברי־החלקות: הוא סטפס על ההרים, שעליהם עו¬ 
מדות סוכות פשוטות, מתנשאים אדנים אדירים, והצפרים 
והנחלים מרננים תמיד. שם ירחב לבו, ובהשקיפו על האנשים 
המצוחצחים ונימוסיהם המלוטשיט, הוא פורץ בצחוק ושיר. 

עמדתו השלילית של הי׳ כלפי מעמד־החנוונים המפוטם 
גוברת אחר נסיעתו לאנגליה. הוא נדהם למראה סביכותה 
ואכזריותה של המטרופולין הגדולה לונדון, חדגונותם הנוגה 
של בתיה, והקצב המטורף של חיי־יושביה, בצבעים חיים 
הוא מצייר מחזות של פריצות, פשעים ודלות במשכנות- 
העוני של לונדון. הוא מוצא יותר אנושיות אמיתית בין 
הנידחים לבושי-הסחבות משביו האזרחים המכובדים, קרי- 
המוח, העושים הכל בחשבון ודעת. זמן־סה האמין בתורת 
ה״פרולטאריון האציל״ — תורה שבעטיה נטה לדעותיו של 
סן־סיסון ושפרש ממנה משאיבד את אמונתו באותו הוגה. 

במשך שנות ה 30 בא הי׳ במגע עם מיעל שוליה, אולינד 
רודריגס ופרוספר אנפאנטן—שלושה מנהיגים מבית־סדרשו 
של סן־סימון. הי' היה עד־ראיה לגידולו וירידתן של כיתות 
שונות, ובמאמרים הרבה היפנה את תשומת־לבם של הגרמנים 
לדת ולפילוסופיה החברותית החדשות, שעוררו תסיסה רוח¬ 
נית בקרב שכניהם המערביים. הוא הקדיש את ספרו "על 
גרמניה״( 6 מא 3 ת 1161 ) 1 ' 061 ) לאנפאנטן ובסיסמה של -חידוש 





229 


הינד, הינייד 


250 


כבוד הבשר", עשה לבבות בגרמניה לתורתך של אנפאנטן, 
שלפיה צריבה ההשקפה הנוצרית, שיש להפריד את הנפש 
מעל הגוף, לפנות מקום לתפיסה, הרואה בשניהם גילויים 
אלוהיים. 

הי׳, שהלן־ שבי אחר תורה זו, הולם על דמוקראטיה — לא 
של אזרחים חסכנים, אלא של אלי־אנוש, שנהנים מנקשאר 
ואמברוזיה, גלימות־ארגסו ומי־בושם יקדים, תאוה, ברק. 
מוסיקה, קומדיה ידיקוד של נימפות צוחקות. ב״גרמניה. 
אגדת־הורף״. הוא שר את שירת מלכות־שדי על אדמות — 
שירה, שנועדה לבוא במקום שיר־הערש הישן של הנצרות 
בדבר ההינזרות מהבלי העולם הזה. 

במרוצת־הזמן. עם התפוררותו של כיתות סן־סיסוו ועלייתו 
של הקומוניזם, תתחיל הי׳ מטיל ספק בדבר, אם המבנה 
התעשייני והחברותי החדש יביא ליתר נופש ואושר; הוא 
התחיל חושש, שבעולם ממוכן של בני־אדם־אוטוסאטים לא 
יהא מקום למעריציהם של ונוס ואפולו, ואף מצר היה על 
העלמותו של המשטר הישן. נכון הדבר, שהמשטר הישן 
היה רקוב עד היסוד; אך עם זה היה, לכל הפחות, מלוטש 
מבחוז ושופע מי־בושם, ואילו החברה החדשה חסרה אפילו 
חיקויים חיוורים אלה של יופי מוחלט. אכזריותה הבלתי־ 
מלוטשת, נימוסיה, שאין ריח־ניחוח נודף מהם, האלהת 
התעשיין המצליח, שימושה במידות השפלות ביותר, כגון 
תאוות־בצע ואנוכיות, לא היה בהם כדי לסשוך את לבו 
של משורר וגאון. הי' מלגלג עכשיו על תורתו הקודמת 
בדבר הפרולטאריון האציל. לבעלי־בריתו הנלהבים לשעבר, 
שצידדו בזכות הממשל של הפרולטאריון משום שהאמינו, 
שמצאו בו מקורות טהורים של יופי, סוב־לב ותבונה, 
השיב — על יסוד נסיונו —, שהאספסוף, שעמו בא 
במגע, היה מכוער, נשחת ואווילי; אך עם זה הודה, שמן 
ההכרח הוא, שההמון יהא כזה מחמת התנאים. שהוא נתון 
בהם. הכיעור נגרם ע״י הזוהמה. אילו סולקה זו ממשכנות־ 
העוני של הערים ואילו הונהגו בתי־מרהץ, שבהם יוכל כל 
אדם להתרחץ הינם, היה הפועל נקי ויפה כטרזן סבני־ 
האצילים. השחיתות באה כתוצאה מן הרעב. אילו סופק לכל 
בני־האדם מזון כל צרכם, היו הפשע והרשע פוחתים עד כדי 
שיעור של מה בכך. הסכלות מקורה לעיתים קרובות בבערות, 
אילו נוסדו בתי־ספר לעם והדעת היתד, נחלת הכל, עשוי היד, 
האדם הפשוט לפתח בקרבו תבונה והשכלה במידה ניכרת. 

הי׳ ידע יפה, שהצעות בלתי־מרעישות אלו לא תזכינה 
לתשומת־לג כן ידע, שכוח השפעתם של היצרים על ההמונים 
גדול מכוח השפעתו של השכל, את מהפכת 1848 ראה כמבוא 
למהפכות העתידות לפרוץ בהקף עולמי. הוא האמין, שקרוב 
היום, שהשינויים בחייהם הכלכליים של העמים יביאו לידי 
ביטול הגבולות הלאומיים והמדיניים. הקרבות יהיו נטושים 
בעתיד לא בין ארצות אויבות אלא בין מעמדות אויבים בכל 
ארץ וארץ. הוא תאר מאבק זה בפואמות מתקופת "קבר 
המזרנים" ובפרוזה של "לוטציה" (בזמזנו,!). 

הי׳ הזה. שהאספסוף הנבער מדעת יגיע לשלטון — חזון, 
שעורר בו רגש מעורב של שמחה ופחד. הוא שמח על מפלתו 
של המשטר השליט. שבו נלחם כל ימיו; הוא פחד — משום 
שחשש לטיב החברה, שתקום במקומו — חברה, שימשלו בה 
יצרי־האספסוף. שתחרים את האמנות האמיתית ותגרש את 
המשורר־היוצר העצמאי; חברה, שתהא משולה לעדר גזוז 
ופועה, שבו שולט רועה רודן, מושל־יהיד, שמלמד־ברזל בידו. 


מה שדחף את הי׳ לזרועותיהם של מארפס וחסידיו, 
אע״פ שעמד על ליקוייו של הקומוניזם, הוא — שנאה 
משותפת אל לאומיות צרה ואמונה משותפת כבינלאומיות. 
המשורר טען, שמאמצי־התיווך שלו בין צרפת וגרמניה 
הושמו לאל כל 5 או 10 שנים ע״י גל חדש של לאומיות. הוא 
חשש להתפרצותה של מלהמה בין אדץ־מולדתו וארץ־גלותו. 
הוא ניבא. שמלחמה כזו עלולה להביא לידי תבערה כללית, 
ובעקבות הדבר — לידי מהפכה סוציאלית. .,זמנים רעים 
וקודרים מתרגשים לבוא, ונביא, שירצה לכתוב אפוקאליפסה 
חדשה, יהא חייב להמציא חיות רעות חדשות, שתעוררנה 
אימה מרובה כל־כך, שסמלי־החיות הישנים שבחזונו של 
יוחנן לא יראו אלא בנוזלים וקופידונים לעומתן... אני יועץ 
לנכדינו, שיוולדו עם עור עבה מאד", 

הי׳ ביקש להישאר בזברון הדורות הבאים בראש ורא¬ 
שונה כלוחם על שחרורה של האנושות. במיטב יצירותיו 
יש היוב החיים — למרות מה שתפס את מהותם של החיים 
כטראגית. מהמת הלד־הרוה המריר, שבו היה נתון מזמן לזמן. 
ומפני שלפעמים היה יצרו משיאו בשעות כאלו "להשתולל" 
בכתיבתו, נראה הי׳ ע״י רבים כפסימיסטן מובהק, כלגלגן 
שטני וכשולליכל העקרונות הדתיים והמוסריים. לאמיתו של 
דבר, אהב את החיים בעוז, שהוא מגדירו כ״אלילי". אע״פ 
שהיה ידוע חולי ומכאוב, ולמרות מד, שעמד על מידת הקפו 
ועומקו של הסבל האנושי, היפנה את אש־זעמו כלפי כל 
המטיפים להינזרות מתענוגים והמלמדים, שאין עולם זה 
אלא עמק־הבכא. ביסודו של דבר, היה דתי מאוד ורגיש 
ביותר לשאלות־מוסר, אף אם סירב לישב בחיקה של דת 
מסויימת או להעלות מס־שפתיים להכללות, שהיו שגורות 
בפי אנשי־דורו. עד סוף ימיו נשאר כופר במוסכמות, אך 
מעולם לא היה בלתי־מוסרי או אדיש למוסר. 

כשהתפתל במכאוביו היה הי׳ נוהג לומר, שטוב למת 
מלחי, וטוב מלשניהם למי שלא נולר. אך מששכך הכאב 
שהציק לו, היה שוב פורץ בשירי־שמחה על שעדייו הוא 
נמצא על כוכב-לבת זה בין קרתנים וחוטאים ולא בטרקליני־ 
השמים בין מלאכים וקדושים. הנשימה בלבד, שאיפת־האויר 
כשלעצמה היתה מעוררת נימי־גיל בנפשו יותר מן התקווה 
לכסא־כבוד בעולם התחתון או העליון. הוא התריע על הדעה 
הטפשית, שהתחילה מחממת את קברו של המשורר, והבטיח 
לקוראיו, שחום טוב מזה הרבה שופע מנערה חלבנית אוהבת, 
המנשקת בשפתים עבות, שריח של זבל נודף ממנה. 

אמירת־הן ז^ לחיים היא היא שאפשרה לו, להי', לחיות 
8 שנים של יסורים איומים ב״קבר המזרנים" וליצור אף 
בתקופה ז^ יצירות־אסנות, שהן שופעות פקחות, שמחה 
ואצילות־רוה. 

יהדותו של הי׳. אפיו של הי׳ היה פרי תורשתו 
היהודית וסביבתו הגרמנית. מוצאו היהודי קבע את גורלו, 
היה סיבת גדולתו והטראגדיה שלו כאחת. תמיד ביקש 
חי' להימלט מן ה״יהודי" שבו ותמיד חזר אליו. עיתים 
נס מחומרתו הסגפנית אל סירי-הבשד של העולם העליז; 
ועיתים היה מתמלא מוסר־כליות על מנוסתו וחוזר ליהדותו 
כאל מקלט רוחני. נפגשו בו, בהי׳, מזרח ומערב; ;תר על כן; 
ירושלים, אתונה, ברלין ופאריס נאבקו בו על הבכורה. 

על התשתית היהודית של הי׳ הורכבה המסורת הגרמנית. 

לכל זרמי ההגות והרגש. שהציפו את גרמניה מסוף המאה ד, 18 
הספקנית עד המהפכה האידיאליסטית באמצע המאה ה 19 . 





231 


הינה, הינריד 


232 


היתה השפעה עמוקה עליו. הרומאנטיציזם, על יראת-הכבוד 
שלו בפני יה״ב, הראליזם, שנולד זה לא כבר. על ההתמכרות 
שלו להווה, הראדיקאליזם המשיחי, על הזוז העתיד האוטופי, 
"צער־העולם", האופטימיזם הפאנתאיסטי והציניזם החברותי 
שלו — כולם מצאו הד באישיותו. הי־ חש והכיר את גרמניה 
בכל שלבי התפתחותה. אם אופן הגבתו היה יהודי, הרי 
המצבים, שעליהם הגיב, היו גרמניים. אם שיטת גישתו אל 
המציאות היתה יהודית ביסודה, הרי עובדות המציאות שנפתל 
בהן ושעליהן סובבו פעולותיו היו גרמניות. בררו משל אפשר 
לומר, שהמבנה הנפשי שלו נשען על שלד־ברזל יהודי, אע״פ 
שהמבנה עצמו היה גרמני. הי׳ הכיר במוקדם בשניות זו 
שבטבעו, אך לא נרתע מפניה. להבדיל מברנה (ע״ע) ושאר 
יהודים מתבוללים בדורו, שביקשו להיות גרמנים — וגרמנים 
בלבד —, לא ניתק הי", לאמיתו של דבר, מעולם את יחסו 
הפנימי אל היהדות, למרות ההערות החריפות, שהתפרצו מזמן 
לזמן מעטו, נגד מנהגיה ותומכיה. אף בהתנצרותו אין לראות 
ניתוק כזה. בשום מקום אין למצוא סימני התלהבות מצירו 
לטכס הטבילה• מעולם לא התפאר בדבר, שנעשה חבר של 
הכנסיה הלותרנית. להפך, הוא הגדיר את התנצרותו כרכישת 
כרטיס־כניסה לתרבות האירופית והתרעם על ההכרח המקובל 
בהשגת כרטיס זה. במשך שנים ביקש להימנע מהסרת־דת, 
וכשנכנע סוף־סוף לצלב— ב 28 ביוני 1825 — עשה כך בגלוי 
מטעמים כלכליים, ומעולם לא הגן על השתמדותו בנימוקים 
מוסריים. חצי שנה לאחר מכן כתב, שהוא שנוא על הנוצרים 
והיהודים גם יחד ומצטער מאך על שהסכים להיטבל לנצרות. 

ביהדות ראה דת ושותפות היסטורית. אל הדת שביהדות 
התייחס מתחילה באדישות! אח״כ. לאחר שנטבל, שנא אותה, 
משום שהיתר, הורתה של הנצרות, שתעב! ולסוף — בימי 
גסיסתו — נעשה מעריצה. כשותפות היסטורית, מילאה אותו 
היהדות תמיד גאון ושפחה, ותמיד היה מוכן לפעול לטובתה. 

במשך ימי לימודיו בברלין (ב 1822 ) הצטרף ל״אגודה 
לקידום התרבות והמדע של היהודים", הנזכרת למעלה, וחבריו 
הקרובים היו לאופולד צונץ, לודוויג מארכום, אדוארד גאנז 
ומשה מוזר. באותם הימים קיבל מושג מן העבר היהודי, 
שעד אז ידע עליו אך מעט. הוא אסף חומר בשביל הרומאן 
שלו ,הרבי מבכרך", שנועד לשמש אפותיאוזה של חיי 
היהודים ביה״ב, כדרך שוולטר סקוט צר צורה אידיאלית 
פיוטית של תולדות סקוטלאנד באותה תקופה. הוא נסע 
לפולניה כדי להכיר את התנאים, ששררו בערי־הגטו במזרח. 
ענים של יהודי־פולניה עורר בו רחמים גדולים מאד. הוא 
נזכר, שבדורות הקודמים היו היהודים הללו, התשושים מרעב. 
עולים הרבה בתרבותם והשכלתם על האצילים הפולניים, 
כיוון שהאצילים לא ידעו אלא את המקצוע הגם — ניהול 
מלחמות — וחסרים היו כל עידון תרבותי, ואילו היהודים 
היו בעלי מסורת־חכמים, שהיתר, כרוכה בדתם ושנשאו 
עמהם כל אימת שהיו אנוסים לעזוב את ארץ־מושבם. 

למרות אדישותו לכל דת מאורגנת, ראה הי׳ בכת האדוקים 
את ה״סגולה" הבדוקה ביותר נגד ,רעל" הנצרות וכן את 
אסצעי-השימור המובחר לעם היהודי. ביקורת ארסית מתח 
על המתבוללים ביהודי־האמבורג, שביקשו לרוקן את היהדות 
סצורותיה העתיקות ותיקנו משום כך את התפילות המסרתיות 
באופן שתהיינה דומות יותר לתפילות של שכניהם הנוצריים. 
הוא מצא רגש דתי כן יותר ביהודים בני הדור הישן, שלא 
התבוללו ושהוסיפו לגדל את זקנם וללבוש בגדים בלויים, 


שדיברו גרמנית מבהלת מבחינת דקדוקה ומבטאה, שהיו 
מתרוצצים אנה ואנה, בשצרורותיהם על שכמם, כדי להרוויח 
את לחמם בצמצום. הי׳ תיאר טיפוס זה של יהודי בדמותו 
של משה לומם או לימפכן (מסוןסקתז!!,!). 

הי' היה סבור, שהיהודים האדוקים עשויים להיות מאושרים 
מאחיהם המתבוללים, משום שהם חיים עם התנ״ך. ספר זה 
הוא להם אוצר בלום, שמפצה אותם על כל הצרות, שבאו 
עליהם. הוא — מולדתם המיטלטלת, הנודדת עמהם. למענו 
הם מוכנים לטבול חרפה. שנאה, ואפילו מוות. כל עמוד 
מעמודיו עלה להם בדם ודמע, אך הם מסרבים להיפרד 
מירושה קדושה ומקודשת זו. 

ירושלים נעשתה המטרה האחרונה של געגועיו, לאחר 
שברלין ואתונה אכזבוהו והוא שכב גוסס בפאריס. ערך 
אמיתותה של תורת־משה היד, גדול אז בעיניו מערך היופי 
שביצירותיהם של פידיאס והומרוס. הוא כתב בבוז על אלה 
ששיא־השגיהם — עיצוב יצירות־אמנות בעזרת לבנים ושהם. 
הוא למד להעדיף את האמן היהודי משה, שבנה פיראמידות 
,אנושיות", שחיטב אובליסקים מבני־אדם, שנטל שבט־רועים 
דל ועיצב ממנו עם, שעמד בכל מסות־הזמן. עם גדול, נצחי, 
קדוש, עם ה', היכול לשמש דוגמה לכל האנושות. 

הי׳ האסין, שמעם זה, שהצעיד בעבר את האנושות 
למסלולי-קדמה חדשים, יש לצפות ליזמה נוספת לתיקון־ 
העולם. הוא סבר, שגולגלתא לא היתד, ההר היחידי, שעליו 
הקריב אל יהודי את דמו לשם ישועת־העולם. היהודים קורצו 
מחומר אלהי, והדומם אותם היום עלול לכרוע ברך לפניהם 
מחר. אפשר, ישובו ויתנו לאנושות גואל עליון, משיח ארצי 
משול לשמימי, שהעניקו לאחרים, ומשיח חדש זה יביא 
ישועה לא לישראל בלבד, אלא אף לכל המין האנושי הסובל 
כולו. ה״תעודה" היהודית תתגשם כשיופיע בעולם משיח 
ארצי זה, שיטיף לתורת השקידה, לערך העבודה ולזכות 
השמחה. גאולת־היהודים תבוצע אז בד בבד עם גאולת־ 
העולם. אולם — אויה! — במלחמה על שחרור האנושות 
יעלה כל שעל של קדמה בנחלי־דם. 

הי' לא פקפק בדבר. שמן הרצוי הוא שהיהודים יוסיפו 
להתקיים כחטיבה נפרדת. קיצוניותו המדינית נבלמה ע״י 
החשש, שבשורת־המהפכה בגרמניה תלווה ע״י טבח ביהודים. 
טובי היהודים יהיו, ודאי, ראשוני הקרבנות. גם כשהכחיש 
את קיומה של כל חיבה מצידו אל דת־ישראל, היה מוכן 
להילחם לטובתם של היהודים ועל זכותם להוסיף ולהתקיים 
כיהודים. סבור היה, שיש לשמור עליהם — בכל המסיבות — 
כעל סם נגד התרבות הנוצרית, הגורמת סבל רב כל־כך 
לאנושות. כדי ליתן מבע להשתייכותו הנצחית לעמו הזכיר 
לפעמים קרובות את שבועתו של מחבר תהלים: "אם אשכחך, 
ירושלים, תשכח ימיני". הוא חשש, שהיהודים יהיו אנוסים 
לסבול משנה־סבל במאבק שביו הבורגנות והפרולטאריון. הם 
שנואים על ההמונים משוללי־הזכויות — כבעלי־הון, ועל 
בעלי-ההון — כמתחרים. בדו־הקרב בין המעמדות, ישמשו 
היהודים כשעירים לעזאזל לשני המחנות היריבים כאחד. 
גורל טראגי יפול בחלקם. 

בין אחרוני גילויי גאוניותו של הי׳ אתה מוצא את 
ה״נעימות העבריות" (מ:־ 1031 ל>^ זו 1 ס 15 גז( £1 { 1 ), שבהן נח־ 
שפת דבקותו בעמו הגולה. בראשון שבשירים ליריים יפים 
אלה, "הנסיכה שבת", הוא מתאר את היהודי המובהק כנסיך. 
האנוס לחיות חיי־כלב בימות־החול, והלובש בגדי־מלכות 




233 


הינה, הינרין 


234 


בעדב־שבת כשהוא נכנס לאהלי־יעקב ופוגש את שבת 
המלבה. הי׳ עומד פתוד געגועים כל מנהגי השבת, לפן שיר 
קבלת־הפנים ,.לבה דודי" ומנת ה״שאלנט" (ה״חמיד), שהוא 
מגדיר כאמברוזיה "כשרה", עד ל״הבדלה", משקה הפרידה 
של הנסיך. בשניה שבנעיפות אלו הוא מפשיל את עצמו 
ליהודה הלוי — המשורר, שנספה כשירושלים עומדת לעיניו. 
אף הי׳ אינו יבול לשכוח את ירושלים. אך הוא מבכה על 
נהרות־בבל את גלות עמו. לבו דואב על הזנחת החינוך 
היהודי והוא סבור׳ שמוסב היה לבלות את השנים, שעברו 
בלימוד קורותיהם של מלבי־הבובות הפרובינגיים, הקיסרים 
הסיניים חובשי הקפלטים וגוויותיהם החנוטות של מלכי- 
פרעה. בלימוד הלשון העברית, עד כדי יכולת לקרוא במקורן 
את יצירותיהם של ענקי-רוח כיהודה תלוי, אבו־עזדא ואבן- 
גבירול. השלישית שבנעימות אלו מתארת ויכוח דתי דמיוני 
בין נזיר פרנציסקני וחכם־דת יהודי בפני רבי״המלוכה של 
ספרד בחצר־המלך. 

לפרות ניבול־הפה והעוקץ הסאטירי, שהוא פוגע בהם פד, 
ושם ביהודים וביהדות בכתביו מן הזמן. שהיה בו שכיב־מרע, 
בולטים בשנותיו האחרונות געגועיו על היהדות. אבן במה 
מאמרותיו על היהדות לא קל לפרש. הציוריות והחריפות 
שבהערות של תלמיד זה של אריסטופאנס יוולטר הן לא 
הכנות שבחן דוקה. ה" משתתף בפומבי בתהלובות־מסכות 
בכל מיני תלבושות ססגוניות, אך אין הוא מתפשט בפרהסיה. 
לווידוייו בצורת חברקות מעניינות יש להתייחם בספקנות 
מרובה. אין הוא מגלה את אישיותו האמיתית המסתתרת 
מאחורי ההתחפשויות המרובות אלא לקורא הנלווה עליו 
בכל הלכי־נפשו המשתנים תכופות, בכל פיתוליחם ומפניהם. 

השפעתו של הי׳. לשום משורר גרמני אחר, זולת גתה, 

לא נודעה, אפשר. השפעה מרובה כל־כך כמו להי'. משודדים, 
שנמנו על תנועות שונות, הגיבו בכל ארץ וארץ בעוז — 
באהבה או בשנאה — על תרומותיו היחידות במינן לספרות. 
במשך מאה שנה ויותר כמעט מבע הקול הזך של שירתו 
הטהורה בשאון המחלוקת, שפרצה מסביב לאישיותו ויצי¬ 
רתו, והמסות הבהירות. שבהן נתן ביטוי למחשבתו, פורשו 
שלא כהלכה ע״י הקבוצות המדיניות, הלאומיות, הדתיות 
והאסתטיות, שבהן פגע פגיעות חמורות. הוא עצמו הכיר 
בדבר, שבמידה ידועה גרם אף הוא לרעש, שקם סביבו, 
ולפירושים המסולפים, שפירשו את דבריו מדעת ושלא מדעת. 
כשהיה שכיב־מרע הודה, ששרט כמה משונאיו ועקץ את 
השאר, ולא היה כבשה תמה. מצד אחד, הפליגו חסידיו 
הנלהבים מבין הרומאנטיקנים בשבח שיריו הראשונים, ששי¬ 
משו מקור השראה ליצירותיהם המוסיקאליות של שומאן, 
שוברם, רוברט פראנץ, מנדלסזון, ליסט, רובינשטיין, גריג, 
זילכר, לוה. בראפס, ואגנר, הונו ודלף, ועוד. מצד שגי, 
העירו מתנגדיו מבין הרומאנטיקנים, שאע״פ ששר ב.,ספר 
השירים" שלו את שירת־הברבור של הרומאנטיקה, הנחית 
על תנועה זו מהלופת־מוות ע״י האירוניה המוגזמת שלו 
ולגלוגו על עצמו, וכמה מהם אף התחילו מטילים ספק 
בכנותם ואפנותיותם של שיריו הליריים הפשוטים והנחמדים 
ביותר (עמדה דומה לזו נקט במאה הנכחית קרל קראום 
[ע״ע]ז ״הי' והתוצאות״, 1911 ). 

לעיתים קרובות ביותר דנו אותו הגרמנים לשבט מחמת 
מוצאו הבלתי־ארי, ובעיני האנטישמיים בכמה ארצות — 
מאז וולפגאנג מנצל ותומאם קרלייל — שימש סמל הרשע 


היהודי בספרות. לעומת זה, לא יכלו היהודים לסלוח לו 
בנקל את השתמדותו או למחול לו על לעגו למנהגיהם 
ואמונותיהם הקדושים ביותר, למרות פה שחריפותו של לעג 
זה הופגה מזמן לזמן ע״י ביסויי־ההערצה של הי׳ ליהדות. 
השמרנים ראו בו את שליח המהפכה והניהיליזם. כנגדם 
תתרעמו עליו המארכסיסטים על ששם לצחוק את הפרו־ 
לטאריון, שהיה אידיאל בעיניהם, ועל נבואותיו בדבר הגודל 
האכזרי, הצפוי בהברה קולקטיווית לבל מבקשי יופי ושירה. 
למרות התקפות וביקורות שליליות אלו ניתרגמו יצירותיו של 
הי׳ עוד בחייו לרוב לשונות־המערב, ואחר מותו — לכמה 
מן הלשונות של שאר עמי־התרבות. משנשתקע פולמוסו עם 
בני־דורו וניטל עקצם של חרוזי־הגידוף שלו, גברה יותר 
ויותר ההערכה האובייקטיווית. אגודה בשם ש 101131 ז 3 ב 11 שז 1 ו 1 
ז 11:1£ :, 0050115 ־.מ. 1 < נוס׳ ב 1931 בהאפבורג(פורקה ב 1933 ). 
מצבת־פסל של דמותו הוקפה בעיר-מולדתו ב 1950 . בוויימר, 
עירם של גתה ושילר, ד,והגה ( 1956 ) שנת המאה למותו של 
הי׳ ע״י ועידה בינלאומית, שבה העלו על נם את פעליו 
חכמים ונציגים מסין. צ׳כוסלובאקיה, דאניה, אנגליה, פינ־ 
לאנד, צרפת, הולאנד, הונגאריה, איסלאנד, יאפאן. יוגל־ 
סלאוויה, פולניה, ברית־המועצות וארצות־הברית. 

השפעתו על הספרות הגרמנית היתה עמוקה ורחבה כאחת. 

אין לך כמעט דמות גדולה או קטנה, שקמה בספרות זו אחר 
הי׳, שלא הושפעה ממנו או שיצירתו לא עוררה בה תגובה 
חיובית או שלילית. מה שנוגע לאירופה המעדבית. סוכמה 
השפעתו של הי׳ על צרפת ע״י ל. פ. בץ (;שז> 8 ) במחקר, 
שהופיע ב 1895 , ולאחר מכן — ע״י פ״קיפט (]£־!£) ב 1938 . 
באפנת הי', שהיתה רווחת בהולאנד, עסקו ריכארד מורן 
( 1 ! 2 ז 400 ל) ב 1930 וה. אליטרספדלט () 0 זג 81 זמ 1 ץ 0 ) ב 1953 . 
בהשפעתו על איסליה דן א. פ. נלסינג ב 1948 . בעוד שבספרד 
בלטה במיוחד השפעתו על בקר (ז:!נ 1 !> 800 ), הליריקן הרו¬ 
מאנטי המקורי ביותר של ארץ זו, ורובן דדיו, מייסד הזרם 
החדיש בספרות הספרדית. 

ולטר ברנדסון ( 3501111 ת 0 ז 80 ) מצא, במשך שנות גלותו 
מגרמניה משום מוצאו היהודי, ניחומים בחקר השפעתו של 
הי׳ על העמים הסקאנדינאוויים — חקירה, שסוכמה בעבודה 
יסודית, שנתפרסמה ב 1935 . נ. טקאצ׳וק (סט״נ 70 ) סקר את 
השפעתו של הי׳ על הספרות הרומנית עד שנת 1926 . מחקרו 
של ה. ב. זאכס ( 550115 ) על הי׳ באמריקה, שנשלם ב 1895 . 
נתיישן כיום. אך מחקרו של ס ל. וורמלי (׳ 01 - 111105 ^ 0 על 
הי' באנגליה, שיצא ב 1943 . מתאר בפרטות את היחס, שזבה 
לו הי׳ באותה ארץ. 

בשכבות השונות של השפעת־הי׳, שנערמו זו על גבי 
זל ע״י נחשולי־הזמן. אפשר להבחין בצורה ברורה ביותר 
בספרות האנגלית. בעיני הטרם־ויקטלריינים, כגון תומאס 
קארלייל, היה הי׳ בן־בליעל וכופר בעיקר. בעיני ראשוניה 
של תקופת ויקטוריה, כגון ריצ׳ארד מונקטון מילנם, לורד 
הוטון(ססזלאגזסך!), היה "המעונה הקדלש של המלנמארטר". 
בני התקופה הויקטוריינית הבינונית, דוגמת ג׳לרג׳ אליוט 
ומתיו אדנולד, ראו בו את ממשיכו של גתה ואת לוחם 
מלחמתם של יריבי הקרועים. בני התקופה הוויקטוריינית 
המאוחרת, כגון ג׳ימז תלמסלן והטרם־רפאליים העריכוהו 
בעיקר כהלניסטן ופסימיסטן תרבותי. לסופרים של תחילת 
המאה הסב, דוגמת ישראל זאנגוויל, היה ווי׳ סמל היהודי 
הנצחי, שמו הורם על נס ע״י דור מלחמת־העולם 1 , שבעיניו 





235 


הינד, היניי,־ 


236 


היה הי' פייטן הדמוקראטיה, ואילו חדור שלאחריו, בימי 
מלחסת־העולם 11 , הריע לקראת אזרח־העולם שבו. בשנות 
ה 50 למאה ז 1 מפנים בירורי הצדדים השונים שביצירתו 
ואישיותו של המשורר מקום לנסיונות לראותו בשלמותו כפי 
שהיה. במקום לפצל אח הי׳ נעשים מאמצים לשחזר את 
דמותו האחידה. 

בין הרומאנים, שנכתבו על הי׳: ,.הארי" מאת אדוארד 
שטילגבאיאר (• 5111861131161 ). 1913 ; "היהודי הנצחי", מאת 
לודוויג דיל ( 1 * 01 ), 1925 ! ואלטר ויקטור. ״מתילדה״, 1931 . 
הי' מופיע בנובלה אוח 011 תו 0113 ת 0 י 5 זש^שוןזסקל, . 06 של 
גוטפריד קלר ( 1852 ), בשירים של הרוגה ( 1863 ), פאול 
הייזה ( 1870 ״), הופמן פון פאלרסלבן ( 1872 ), הופמנסתאל 
( 1920 ״) ואחרים, ובאיפרטר, ";• 61 צ £31 161 > ת 1 ;>( 1 בנס 03.1 
(״עטרתה של הקיסרת") סאת ארנסט פישר ( 1948 ). 

יצירותיו של הי׳ ( 6 * 46 ו\ 6 * 1111 ז 1 נםג 5 ) פורסמו ב 7 
כרכים ב 1887 — 1890 (הוצאה מתוקנת, בלתי־גמורה, ב 4 
כרכים, 1924 ) 1 ב 10 כרכים — ב 1909 ושוב ב 10 ברכים 
ב 1910 — 1915 . חליפת־מכתביו של הי׳: ס 16£ ז 8 , פורסמה ב 6 
כרכים, 1950 — 1956 . שיחותיו: 6 * 3 זק 1926,06$ . ו 36116 זק 065 
6 ח 961 ז״״(״שיחות עם הי"), 1926 ; לקט מן הדברים, שכתב 
בענייני היהדות, פורסם ע״י הוגו ביבר 1:0 * 81 ) ב 1926 
בשם ב:> 131 >! 1 ( £65510 מ 00 ("וידוי יהודי") ובצורה מורחבת, 
בשם > £3111£65 ^ 65 * 115 > 11 (׳ ב 1946 . 

,. 11 1117111 41 /־/אל!/ ! 41771117 1 * 1 ,( 0110116 ^ 1311 ) 011 |> 1 ש 5 . 0 
! 46 , 01300 ) 30 !( . 0 ;" 1884 ,. 11 . 11 . 1101300 > 0 ז! 5 ;!' 188 
; 897 ( , 01/2 ) ,. 11 ו<< 17 ) 1 , 5 בז 8 ־>_ 1 .[ ; 1896 ,! 00 ! 1672111 / 11.1 . 11 
117111 ! 42245 1 ) 1171 ח 61 * 1 11711177 ! 111 ) 1 . 11 ■ 11 . 0 

; 1905 ,■ 117111147 ) ,. 11 117171 ) נ ־ס 8 ז€( 1 ת£ז 1,1011 . 4 ( ; 1899 , 2111 

0. }. ?101^1 11■ 11. 011 011/1111 <111 11441X1117*11, 1913; 0. 
?3000!!!, 11. (10)11(1, 1918; *<. 11. 11., 1922; !4. 

06161, 11. 11., 1177 1161711- 7(774 7.1116114, 1926; 13. ?. 8. 

0 11 . 0 . 1 ־ 1 ; 1928 , 0141:1 ! 811068 61 ! ,. 11 ,ח 61 !זשב . 

11., 1929; 131 ^ .״ X1336, 11. 11. £171 ].16171 2(477116177 0111117! 

1(714 11011111,19*1 <19511934 ,. 11.11 ^ ;(־ ; 
^116000, 1117711 11., 1934; £. ^£3. 1/17171 11. סק 1 הו 1 ק ! 
1771-71717711 11 (701 111 014/711, 1936; !>. 0 11 . 11 ,ז 6 < 6 תזמזס ., 
1938; ?. 111717 , 105 !>ס 013 . 0 ; 194 6 .ץ 6 ) 0£10 ו 8 ס ,. 11 . 0 ז( 6 ז * 

11., 1'607717711 11 101141*11, 1948; 4\. 5^30111, 10 (771111 41 
8014 . 11 . 11 , 1415111 ; 1948 ,. 11 . 11 , ¥0060 .ז\ 1 י ; 1948 ,.ס ■ 
:111711 211 117111 8!714 ( 1 611712 ,׳ 10101 ^ . 97 ; 1950 , 611 ) 10 )ס //., 
1951; 11. 1 2071 . 11 .ז 616106 . 4 ו 1 ; 1953 ,. 11.11 ,ז 0 זנן 5 זמ 1 ׳לז - 
:4-6171 812411 *711)/11 14. 801(7^101171, 1953; 8- ?31510^. 11. 11. 

417 177117(1140/1071, 1954; 8. !•4*210, 7 '61 £1)£ 1116 11 £1714 
611 מס ! 8114411 744/0 :. 11 . 11 , 056 !! . 7 ע ; 1954 ,. 11 . 11 (ס 
16077(610714 11111*8, 1956; 1. '1'31 111111081 ! 61 0714 . 11 ,> 1 ב;נ . 

,1 8104( 0/ )444011 1.011 111 6/1 1*01'%, 1956; £. 14(. 0 ז 1 זס !', 

11. 11. 4 810810(6)7, 1957. 

. ם. ל 

הי׳ בעברית. עד שנות ה 70 של המאה ה 19 מיעטו 
לתרגם מכתביו של הי' לעברית והשפעתו על הספרות 
העברית לא היתה ניכרת. סיבת־הדבר היתה נעוצה, אפשר. 
בהתנצרותו וכן ביחסם השלילי של השלטונות כלפיו כלסופר 
בלתי־כשר מבחינה מדינית. נראה הדבר, שמגמתה הכללית 
של שירת הי', שהאהבה החושנית היא אחד מעיקרי נושאיה, 
היתר, זרה לרוהה של ספרות־ההשנלה העברית. שביסודה 
הונחה המגמה המוסרנית. התרגום העברי הראשון מדברי- 
הפרוזה של הי' נעשה ע״י מ. א. ג י נ צ ב ו ר ג: בספרו 
״דביר״, חלק א׳( 1844 ), נתפרסם תיאור של החולירע בפאריס 
ב 1832 , שהוא תרגום עברי של המאמר השישי בספרו של 
חי' "עניינים צרפתיים". מ. י. ל ב נ ז ו ן (מיכ״ל) הוא 
,19 המשורר העברי היחיד במחצה הראשונה של המאה ה 


שבכמה משיריו. ובייחוד ב״משה על הר העברים", מורגשת 
השפעתו של הי׳. תרגום עברי ראשון משירת הי׳ נעשה 
ע״י ז. א ל ר ה א נ ד: שירו "בת הדאגה". שנדפס ב״כוכבי 
יצחק״, חוברת י״ח ( 1853 ), הוא תרגום חפשי של השיר 
$0186 ג 31 ז? לחי׳. מ. לסריס תרגם תרגום חפשי את 

מחצית שירו של הי' 211 31 > 1 ק 5 ס 0 6 * 1563611115 116116 035 

1118 נ 1 ומ 03 בשם "בית החפשית לחולי בני־ישראל בעיר 
האסבידג", שנכנס לקובץ שיריו של לטריס "תופש כינור 
ועוגב״ ( 1860 ). ב 1862 פירסם פ. מיזם ב״כוכבי יצחק", 
חוברת כ״ז, את הסיכתם "כל ימי עני רעים", שהוא תרגום 
חפשי של 0 תז 01 10 * 161 .*ס ; 15 0111.11 035 להי', ואילו 
בספרו של י. ג ן ל ד נ ו ו י י ז ר ״עלים לתרופה״( 1864 ) ניחן 
השיר ..הליכות תבל״, שהוא תרגום שירו של הי ׳! 60 03118 
611 ^ 1 . בירחון ״השחר״, שנה שביעית ( 1875 — 1876 ). נת¬ 
פרסמה המונוגראפיה העבריה הראשונה על הי' סאת אלעזר 
שולסאן בשם .ממקור ישראל", חלק א׳ו בה ניתן תיאור 
מקיף מאישיות( של הי׳ על רקע תקופתו והובלסו קשריו 
העמוקים אל היהדות גם אחר התנצרותו. 

בעשרים השנים האחרונות של המאה ה 19 ובתחילת 
הסאה ה 20 נתרבה יותר ויותר מספרם של התרגומים לעב¬ 
רית משירת הי׳. ועם זה גברה השפעתה של שירה 1 ( על 
הספרות העברית. בכתבי־העת ובמאספים הספרותיים העבריים 
של אותו זמן ("כנסת ישראל", "האסיף", "ספר השנה", 
"אוצר הספרות", "האשכול", "פרדס", "לוח אחיאסף" ועוד) 
נתפרסמו עשרות תרגומים משירי הי׳ ע״י א. שולסן, ש. סאנ- 
דלקרן, ש. ז. לוריא, ש. ל. גורדון, ש. ל. הורוויץ, נ, נ. סמואלי. 
י. קפלן, י. ל. ברון, נ. פינס, א, רוזנפלד, א. לובושיצקי, 
ועוד. תרגומים אלה לקויים באי-דיוק, ובמקרים הרבה לא 
היו אלא חיקויים בלבד, ב 1901 נתפרסמו "כתבים נבחרים" 
של ד,י׳ בתרגומו המדויק של צ. י, פ פ ר מ ן. עיקרו של קובץ 
זה פרוזה (בכללה הסיפור "מזכרונות האדון פון שנאבלווס־ 
סקי") וקצתו שירה. מן המשוררים העבריים של פוף המאה 
שעברה הושפע ביותר סהי׳ ק. א. שפירא, שגורל־ח״ו 
היה דומה במידת־מה לזה של הי׳. בשירתו של שפירא 
מורגשים רישומיה של שירת הגעגועים של הי׳ (מתקופה־ 
חייו האחרונה) על עמו. "חזיונות בת עסי" של שפירא מעלים 
על הזיכרון את ספר ה״וידויים", אחרון ספרי הפרוזה של הי־, 
ואילו שירו של שפירא "ערב שבת" דומה בתכנו לשירו של 
הי׳ "שבת המלכה". השפעתה המכרעת של שירת ד,י' על 
י. ל. פרץ ניברת בחוברת שיריו הליריים "העוגב" (וארשה 
תרנ״ד), אע״פ שאין הדין עם ד. פרישמן, שהוקיע אותה 
בגניבה ספרותית. כן ניכרת השפעתו של הי׳ על שירי האהבה 
של מ. ז. ג(לדבוים ב״ספר השירים״ שלו (לבוב, 1910 ). 
אך יותר מכל שאר הסופרים העבריים בסוף הפאר, שעברה 
הושפע ד. פרישמן מרוח יצירתו השירית והפרוזאית של 
הי׳. גם בתוכן ניכרת לפעמים השפעתו החזקה של הי¬ 
על פרישמן: בך, למשל. שאוב נושא שירו הנודע של 
פרישמן, "המשיח", מחיבורו של הי' .לודוויג ברנה". פריש־ 
מן אף תירגם משירי הי', ובכללם סדרת השירים "ים הצפון", 
שנתפרסמה בחרע״ט כספר בפני עצמו. 

בתחילת דרכם הספרותית הושפעו במידה מרובד, מהי׳ 
המשוררים העבריים בני־דורו של ביאליק: ש. ט ש רב י־ 
חובסקי, ז. שניאור, י. פיכמן, י. כהן, יעקב 
שטיינברג (ביהוד ב״ספר הסאטירות״, תר״ע), ד. ש מ - 






237 


הינדז, הינריך — ד!ינזדז, וילדזלם 


238 


עוני. האחרון תרגם לעברית את ה״מסע בהרי־הארץ" ( 1920 ). 
ביחוד ניכרים רישומיה של יצירת הי' על ■י צ ח ק ק צ נ ל - 
ס ו ן, ששירתו וכן הפואמה הפרוזאית שלו "בגבולות ליטא" 
( 1909 ) סבועות בחותם היינאי מובהק. י. קצנלסון תירגם 
הרבה משירי הי', ובכללם ■ 1461161 81 > 1 ( 8110 033 (.,ספר 
השירים", תרפ״ד). ספרו זה של הי׳ תורגם לעברית גם ע״י 
י. ל. ברוד (תשי״ד). 

נוסף על התרגומים הנזכרים נתפרסמו בעשרות השנים 
האחרונות תרגומים משירת הי׳ ע״י י, פיכמן ("התקופה", 
א׳, 1918 ); ש. בן־ציוו (״צלילים״, 1923 ; "ארץ אשכנז", 
1936 ), א. ל. מינץ (״משירי הי״, שירים בפרוזה, 1929 ), 
י. בן־זכאי (״מבחר שירי הי׳״, 1944 ), א. המאירי ("נעימות 
עבריות״, 1949 ), א. מלצר (״שירים״, 1950 ), ג. אוריאל 
(״מבחר שירי הי״, 1954 ), י. כהן (.מנגינות עבריות", 
תשי״ז). מתוך הפרוזה של הי׳ זכה סיפורו הבלתי־גמור 
"הרבי מבכרך׳ לכמה תרגומים עבריים: ע״י ז, יעבץ 
(ב״המליץ״, 1886 ), מ. לרנד (תרצ״ד), י. ה. ייבין (בירחון 
״ביתר״, תרצ״ד), י, הורוביץ (תש״ו) וש. פרלמן ( 1954 ). 
כתביו הפרוזאיים של הי׳ תורגמו, רובם ככולם, בשנים 
האחרונות תרגום עברי מדוייק ומעולה, בליווי הערות־הסבר, 
ע״י ש. פרלמן ( 9 כרכים, ירושלים ותל־אביב 1942 — 1957 ). 
מספר יצירותיו של הי׳, שניתרגמו לעברית, עולה על 350 ; 
מספר המתרגמים הוא למעלה ממאה: ואילו מספר התרגו¬ 
מים — כ 1,400 . 

מתוו הספרות הלועזית העשירה על הי׳ תורגמו בשנים 
האחרונות לעברית הספרים: היינריך היינה, מונוגראפיה 
מאת ל. מארקוזה (תש״ת): היינריך היינה, מונוגראפיה 
מאת א. ואלנטין (תשי״ז). 

א. ל. סינץ, שירי היינה בתרגומים עברים ("השילוח• וועצ 
[תרפ״ה], עמי 231-242 , 371-366 ) 1 א. ז. בן־ישי, על היינה 
בעברית (בחינות ע [תשי״ג], עמי 56-44 ); מ. צוויק, היינה 
בספרות העברית (אורלוגין וא [ 11955 , עם׳ 195-179 ); 

ש. להובר. היינריד היינה בעברית, ביבליאוגראפיה (יד 
לקורא 19 [ 1957-1956 ], עמי 193-143 ). 

ג. א. 

הינה, כריסט:( גוטלוב - .׳;־ן! 0011108 סב״ 5 ״ו 0 

06 — ( 1729 , כמניץ — 1812 , גטינגן), פילולוג 
קלאסי גרמני. הי', בנו של אורג עני, היה מתלמידיו של 
הפילולוג הקלאסי והתאולוג להא! אוגוסט ארנססי, וממנו 
בעיקר למד להבין בטכסטים הקלאסיים. הוא התפרנס חליפות 
כמעתיק, ספרן, מתרגם ומחנך. אחר מותו של יוהאו מאתיאס 
גסנר — מראשיה של תנועת ״ההומאניזם החדש״ — נתמנה 
הי׳ ב 1763 במקומו כפרופסור לדברנות באוניברסיטה של 
גטינגן ואח״ב כיועץ־חחצר ובמזכיר האקאדמיה למדעים, 
בהשפעתם של לסינג ווינקלמן היה הי׳ הראשון, שנתן ב 1767 
סדרה של הרצאות על הארכאולוגיה הקלאסית. הי׳ תפס את 
העולם הקלאסי כחטיבה תרבותית שלמה ולימוד הלשונות 
ודקדוקו היה בעיניו הכנה לשם הכרת רוחם, חייהם והשיבתם 
של הקדמונים. הי׳ נתפרסם ע״י המהדורות המעולות, שהוציא 
מכתביהם של טיבולום, אפיקטטוס, ירגיליוס, פינדארוס, 
אפולודורוס והומרוס (איליאם). חשובה היא גם תרומתו 
לחקר המיתולוגיה, ההיסטוריה והנומיסמאטיקה העתיקות. 
הי׳ העמיד תלמידים הרבה; לטי אומדן, זכו לא פחות מ 130 
מהם לשמש כפרופסורים בגרמניה ובהולאנד. 

; 1813 . 01 .6 , 60 זשש 14.11 . 17 

; 219 , נ 1909 , 6 ^ 111 0£!€(1>€ 111( <10 $(111. 7)1x1010 ? 

.<(% 1 ( 101011 ( 56 5, 4 31x01■( 1-11110?? 0/ 61011x011 ז ( 6 חב 5 .£ .[ 
299 , 1915 


/*׳׳)->•< — ?סגשג־ו 53100100 — ( 1767 ! האנ^בר — 

1844 , האמבורג), שולחני ונדבו יהודי גרמני. הי׳, 

שהיה דודו של המשורר הינריד הינת (ע״ע). העסיק את זה 
האחרון כפקיד בבאנק שלו בהאמבורג ואן• סייע לו ב 1817 
לייסד סוכנות למכירת בדים אנגליים. בהשתדלותו של 
הקומפ 1 זיס 1 ר יעקב מאירבר (ע״ע) קבע הי׳ ב 1839 קצבה 
שנתית לבן־אחיו, אע״פ שהמשורר לא נמנע מלשלח בו חיצי- 
לעג. הי' היה עשיר מופלג. אחר השריפה הגדולה, שפרצה 
בהאמבורג ב 1842 , השתתף בסד של 8 מיליון טאלרים 
במלווה לשיקום־העיר. כן יסד בעירו קופה לגמילות־חסדים 
ליהודים ובית־חולים יהודי, שנפתח ב 1843 . המשורר שיבח 
מעשה־צוקה זה בשיר: "בית־החולים הישראלי החדש בהאם- 
בורג״ (באוסף ס 81 ס 31 ס: 118 ס 2 , מס' 11 ). הי׳ היתנה את 
פתיחת בית־החולים גם לנכרים במתן זכויות-אזרח ליהודי־ 
האמבורג. תנאי זה נתקיים ב 1864 , ומאז נתרבה מספרם של 
הנוצרים, שנתקבלו בבית־החולים הנזכר. ב 1933 עדייו הגיע 
מספרם ל 60% . 

710661 1,011 | 0 ץ 6 <] 18 >ס^ 1 ^ 7 ,־* 1845 ,. 11 . 5 , 0 ( 015501 ^ 0 ^ .{ 

0/ 1101X11 111 (1,60 83501: 105611110, ^60? 

500^,1 1956, 360-9). 

הימה, (י להלם — 1161050 ¥11801111 ! ( 3806 [ 083110 [) 

( 1749 , לנגויזן, על־יד אילמנאו — 1803 , אשפנבורג), 

סופר גרמני! ממבשרי הרומאנטיקה. על־פי חינוכו נועד הי׳ 
להיות כומר ולמד באוניברסיטות של ינה וארפורם, אד כאן 
עודדו משוררי־ההשכלה, וילנד וגלים, את נטיותיו הספרותיות. 
והי׳ בחר בספרות כבעיקר עיסוקו, ב 1771 פירסם קובץ של 
שירים (־ז 8 פ 11 >־*ו 1 ״ 51 ), וב 1773 כמה ספדי־תרגום בלשון 
דוויה ציוריות והושנות : בין האחרונים יש לציין שני כרכים 
של "עלילות אנקולפיוס" מתוך ה״סאטידיקוף של פטרוניוס 
(ע״ע). לאהד שעבד במשך כמה שניט כמזכיר וכמורהפרטי, 
הוזמן הי׳ ( 1774 ) ע״י ג. י. יעקבי (ע״ע) לדיסלדורף כדי 
לשמש עודבו של הרבעון הספרותי לגברות, "איריס", שכו 
פירסמו סופרי הרוקוקו הגרמני (בהם גם גתה הצעיר) סי¬ 
פורים ושירים. 

הסיפורים, שכתב הי׳ בתקופה זו, יצאו ב 1775 בשני כר¬ 
כים. עוד בשנה שקדמה לזו פירסם רומאן סנטימנטאלי ב׳סם 

00801111111550 110151110081:11 > 013 0301 1.3131011 ("לאידיון, 

או המיסתורץ של אלופים"), שבו תיאר את ׳מי־הקדם, כפי 
שנצטיירו לו ברוח ה״סער והדחף", שד,יתד, שלטת אז בספ¬ 
רות הגרמנית ושלפיה היתה מהות־חייהם של אנשי יוון 
הקדומה הערצת היופי ועידון הנאות־החושים. כן כתב ביו¬ 
גראפיה של משורר-הרנטאנס האיטלקי טורקוטו סם( (ע״ע), 
ששימשה יסוד לגתה בחיבור הדראמה שלו על טאסו. ס 1780 
ישב כשלוש שנים באיטליה (בעיקר ברומא), וכאן תירגם 
(בפרוזה) את ״ירושלים המשוחררת״ של טאסו ( 1781 ) ואת 
״אורלאנדו המטורף״ של אריוסטו( 1782 ) .— כשחזר לגרמניה 
נכנם לשירותו של הנסיך־הבוחר ממיינץ. תחילה כמזכיר 
ואח״כ כספרן. במשרה ז 1 שימש עד סוף ימיו, וכאן גם עבר 
לדת הקאתולית. 

תפיסת־החיים הרומאנטית־הדוניססית של הי־ מצאה את 
ביטויה האמנדתי העיקרי ברומאן 1£ ( 1 ! 030 1110 ־ 11188 [״^ 
1115610 £0 }! 11161£5£11 << ("ארדינגלו או האיים המאושרים"), 
1787 (* 1794 ), שהעלה אותו לשורה הראשונה של המספרים 
הגרמניים בזמנו ויסנחשב כעין קוטב נגדי ל״יסורי ורתר 
הצעיר" של גתה: בעוד שגתה תיאר את צער-העולם, כפי 




239 


המזה, וילוזלס — היניש, מיכאל 


240 


שהוא משתקף בנפשו של צעיר נבוך, עיצב הי׳ דמות של 
הרפתקן תוסס, שנהנה מן החיים. עלילת־הרומאן היא מסובכת 
ונרהבת, ומשולבים בה תיאורים של נוף והלכי־רוח, פרקים 
מתולדות־האסנות וניתוחים של אופרות־הבארוק האיטל¬ 
קיות. נוסף על ניסוה חדש של האסתטיקה המוסיקאלית 
מצויה בו, ברומאן זה, תפיסת ההינוד האסתסי של האדם — 
בניגוד לחינוך המוסרי של תקופת־ההשכלה כפי שפיתת 
אותה לאתר מכן פ. שילד (ע״ע). זהו הרומאן הראשון על 
חיי אמנים ובעיותיהם, שנכתב בספרות הגרמנית > הבשורה 
הפאנתאיסטית־האלילית של הי׳ על גאולה באמצעות היופי 
והחושים היתד, מיוסדת על הנחותיו הקלאסיציסטיות של 
ויניןלמן (ע״ע) ומצאה את המשכה במאה ה 19 ביצירתו של 
ניטשה, ובמאה ה 20 — בשירתו של ם. גאורגה (ע״ע), — 
1795/96 יצא רומאן נוסף של הי', - 11 ־ 13011 סס" ג>ז 8 3 ־ 4£114 
11131 . גם כאן היטיב לשלב סיפור־עלילה מרתק, תיאורי-נפש 
וניתוח דק של יצירות מוסיקאליות למסכת עדינה וחושנית 
באחת. ספרו האחרון הוא הרומאן־במכתבים הנאה 13 ! 3 ) 5 ב 1 !^ 
1 :ו 1 ק 115 ־ 13 !־$ 435 . 11 (״אנאסטאסיה וסשחק־השחסט , ׳), 1803 . 

כל כתביו של הי׳ יצאו ב 1838 ב 10 ברכים, בעריבת ה. 
לאובה (־ 031111 ), ובמהדורה חדשה — 1902 , ״ 1924 , בעריכת 
}<] 1£0 ־ 1 ) 1 ) 1111 ־ 5 . 0 ( 10 כרכים; כוללת כתבים מן העיזבון 
וחליפת־מכתבים). 

; 1882 ,)) 11 )/ 12 ) 111 ): . 11 11 ) 17 *.! 111 ): ,. 22 .' 11 ././ ,ז 6 נ 1 סו 501 • 1 
11 ) 11 ) 11:1 ) 4 1 ) 2 ) ! 1 ) 2 1 * %1 ) 112 ) 41121 ) 41 . 11 . 22 ./ 12 ./ ./ , 2 ) 1111 .£ 

■זס?) :. 7 . 22 מ , £10:5 .£ ; 1906 , 1$ /* 1011 ) 1 ^* 41 

; 1908 •(. 86 . 39 ,. 21 ) 1 )£■.: 14 1111 ) 11 ) 11 1 * 21 1 ז)£ח 12111 : 

-ק 21 ; 1911 ,:* 11 * 11111710101111 )( 2 ) 111 ) 21 * 01 1 ) 4 .א . 12 ,ז 0011 ז 8 
. 15 , 0 ) 0£ *ו 21 ס: 1 ס¥ . 177100 )£ ■ 71/10 )() 0 ) 41 * 11 .* 1 . 22 ./ 11 , 1 שון 
411 ! .* 1 1 )! 1 ) 1111 * 1 ו 2 ):^ 11 * 41 ? 011 . 22 .£ ; 1930 ,(. 86 

. 1937 , 7 )* 2 ( 1 )({): 2 ! 12 : 

ם. ב. 

ד,'$ט, עיתון יומי יידי, שיצא בווארשה ב 1908 — 1939 . 

נוסד ע״י העיתונאי העברי־היידי שמואל יעקב 
יאצקאן וע״י שני העסקנים הציוניים, האחים נח ונחמיה 
פינקלשטיין, כהמשך לעיתון היידי היומי "אידישעס טאגע- 
בלאט״, שהוצא על־ידיהם בווארשה ב 1906 — 1908 . הגיליון 
הראשון של ההי׳ יצא ב 22 ביאנואר 1908 , בעריכתו הראשית 
של יאצקאן, ועם עוזריו הראשונים של העיתון נמנו אז 
דויד פרישמאן, הילל צייטלין, ה. ד. נומברג ומשה יוסטמאן 
(ב. יאושזון). העורך השתדל להקנות לעיתונו אופי עממי 
ולמשוך את ליבות הקוראים ע״י פירסום רומאנים רבי־מתח 
בהמשכים. ההי׳ התחבב על קוראי היידית, וכבר בשנה 
השניה להופעתו הגיע לתפוצה של 70,000 טפסים — תפוצה, 
שלה לא זבד, עד אז שום עיתון יידי; כסו־כן נודעה לעיתון. 
שכיוונו היה לאוסי־ציוני, השפעה גוברת והולכת על הציבור 
היהודי. בנובמבר 1910 נוסד בווארשה העיתון היידי היומי 
,.דער סאמענט", בעריכת צבי פרילוצקי, שמשך אליו אחדים 
מעוזרי ההי׳, ומכאן ואילך היתה נטישה התחרות חזקה 
ובלתי-פוסקת בין שני העיתונים, שבד, היתד, ידו של ההי' על 
העליונה. הודות לחושו העיתונאי־ד,מסחרי המפותח של יאצ- 
קאן, שידע למשוך את ליבות הקוראים בחומר מעניין ומגרה 
וכן בפרסים שונים (בכללם טיול לא״י על חשבון העיתון), 
הגיעה תפוצתו של ההי' ב 1911 — 1914 ליותר ממאה אלף 
טפסים. עם עוזריו הקבועים של ההי׳ נפנו באותו זמן שלום 
אש, מנחם בודיישה, אברהם גולדברג, שמריה גורליק, ז. 
ונדרוף, א. ל. יעקובוביץ, י. א. ליזרוביץ, ה. ד. נומברג, דויד 


פרישסאן, י. ל. פרץ, שלום־עליכם, ועוד, ההי' החדיר לתוך 
הסוני קוראיו את ההכרה הלאומית־היהודית. ובייחוד הצ¬ 
טיין בעמידתו הלאומית הגאה בזמן מלחמת הבחירות אל 
הדומה הרביעית ב 1912 . כתוצאה מתעמולתו של ההי׳ נבחרו 
אז בווארשה 46 בוהרים יהודיים מן המספד הכללי של 
80 בוחרים, ובציר לדומה נשלח הפועל הפולני יאכלו, מת¬ 
חרהו של האנטישמי קוכארז׳בסקי. כן ראויה לציון מלחמתו 
החריפה של ההי׳ במתבוללים בזמן הבחירות להנהגת הקהי¬ 
לה היהודית בווארשה ב 1912 . בזמן מלה״ע 1 , ביולי 1915 , 
נסגר ד,ד,י׳ ע״י השלטונות הרוסיים, אך הוצאתו נתחדשה 
ב 6 באוגוסט, למחרת כיבושה של ווארשה ע״י הגרמנים. 

עם תקומתה של פולניה העצמאית אחר מלה״ע 1 הורע 
מצבו של החי׳, כי הגבולות המדיניים החדשים ניתקו ממנו 
את עשרות אלפי קוראיו ברחבי אוקראינה ובשאר השטחים, 
שהיו קודם לכן בתחומי האימפריה הרוסית. נוסף על כך 
התחרה אז קשות בהי' העיתץ היידי היומי "דאס אידישע 
פאלק״. שהתחיל יוצא בווארשה בתחילת 1919 מטעם ההס¬ 
תדרות הציונית בפולניה. לסוף הוסכם בין הוועד המרכזי 
של ההסתדרות הציונית בפולניה וביו מוציאי ד,הי' להפסיק 
את הוצאת "דאס אידישע פאלק" ולהפוך את הד,י׳ לבטאונה 
של ההסתדרות הציונית, בתנאי שיאצקאן יחדל להיות עורך 
ההי', ועורכי "דאס אידישע פאלק" יצורפו למערכת העיתון. 
הגיליון הראשון של הד,י׳ אחר המיזוג יצא ב 1 ביאנואר 1920 . 
ממערכת ,דאס אידישע פאלק" עברו להי' יצחק גרינבוים, 
ד״ר יהושע גוטליב, יחזקאל משר, ניימאן, ועוד. עורכו הרא¬ 
שי של העיתון ב 1920 היה ד״ר יהושע גוטליב. ומ 1921 — 
אברהם גולדברג, אך הקו המדיני של ההי׳ נקבע ע״י יצחק 
גרינבוים, מנהיגם של ציוני פולניה. מכאן ואילו תפס ההי׳ 
מקום ראשון במעלה בציבוריות היהודית בפולניה. ב 1932 
עבר העיתון לבעלותו של הקואופראטיוו "אלט־נאי", שהיה 
מורכב מחברי המערכת ומעובדי המינהלה והדפום. אחר 
פטירתו של אברהם גולדברג ב 1933 נערך ד,ד,י' עד לגליונו 
האחרון(ב 22 בספטמבר 1939 , ערב כניעת וארשה לפני הנא¬ 
צים) ע״י אהרון איינהורן ומשה אינדלמן. עם ראשי המדב¬ 
רים בהי׳ בין שתי מלחמות־העולם נסנו (נוסף על הסופרים, 
שכבר נזכרו למעלה): זאב ז׳אבוטינסקי (עד 1933 ), בר- 
נארד זינגר, י. י. זינגר, ד״ר יהושע טהון, ד״ד גרשון לווין, 
יעקב לשצ׳ינסקי, ז. סגלובי׳ו, נ. סוקולוב. אפרים קאגא- 
נובסקי, ד״ד עזריאל קארליבאך, מ. קיפנים, ועוד. 

ב 1928 , כשמלאו להי׳ 20 שנה, וב 1938 , כשמלאו לו 30 
שנה, הוצאו על־ידיו ספרי-יובל. שזכו לתפוצה רחבה. בהר 
צאת ד,הי׳ יצאו בזמנים שונים מיספר כתבי־עת ביידית וב¬ 
פולנית, וכן 2 כתבי-עת עבריים: ב 1909 — העיתון היומי 
״הבוקר״ בעריכת דויד פרישמאן, וב 1932 — 1937 — השבו¬ 
עון "בדרך". 

היינט 1908 — 1928 . יוביליי נון. ווארשא 1928 ; היינס יזבל 

בוו, 1938-1908 , ווארשא 1938 , פון !אענטען עבר, 11 . 

ארויסנעגעבן פח אלוועלטלעכן יידיש! קולטיר־קאנגרעס. 

ניו־יארק 1956 עם׳ 1 — 237 . 

ג. א. 

"'{'ל), 0 ' 3 אל — 11 ־ 113,015 1 ־ 113 ־ 41 ? — ( 1858 — 1940 ), 
כלכלן אוסטרי ונשיאה הראשון של הרפובליקה האוס¬ 
טרית (ע״ע אוסטריה, עם׳ 967 ). הי׳ היה בנה של מריאנה 
הי' (.מ ־ 1 ) 1311 ־ 1431 , 1839 — 1936 ), שנלחמה מ 1870 על 
זכויות האשה. הי׳ למד משפטים ואח״ב ( 1881 — 1890 ) עבד 




241 


היניש, סיכאל — ד!ינסן, פריץ הנרי 


242 


בשירות המדינה. פ 1891 ואילו ניהל את אחוזתו והעלה אותה 
לדרגת משק־מופת, ועם זה עסק בחקר מדעי של בעיות 
כלכליות וסוציאליות ופעל הרבה לטובת חינוך המבוגרים. 
ב 1920 נבחר כנשיאה של אוסטריה, ולאחר שנבחר שנית 
ב 1924 נשאר במשרה זו עד 1928 . ב 1929/30 כיחן כשר- 
המסחר. בץ חיבוריו יש להזכיר: ) 1 ־< 1 ) 13 סנ 140 10 ס ("חע־ 

שיית־הבית״), 1906 ! 31201505 ) 1 ( 31 .£ 5 ־ 4 510110118 ) £0 1 ) 1 ( 1 

(״התהוות הריבית״), 1907 ; ) 10011 ) £304 ־;ם (.,הבריחה מן 
הכפר אל העיר״), 1924 . — אשתו אמה לבית פיגדור 
(ת 10 > 18 ? £01013 ) היתה ממוצא יהודי. 
הי 2 ט 1 ( 401000131111 )), יצחק ( 1876 , סראנקסורט ע״נ 
מיין — 1957 . ירושלים), חוקר בחכמת־ישראל 
ובתרבות־יוון. הי׳, שאביו היה מורה ודיץ בפדאנקפורט, לסד 
מדעים קלאסיים באוניברסיטות של שטראסבורג, גטיגגן 
וברלין והשתלם בליפודי־היהדות בביהפ״ד לרבנים מייסודו 
של הילדסהיימר בברלין. ב 1897 קיבל תואר דוקטור. בשנות 
1919 — 1938 שימש מרצה לפילוסופיה היהודית של הזמן 
העתיק ויה״ב, למדרש ולספרות־הדרוש בביהמ״ד לרבנים 
בברסלאו. באותן השנים( 1920 — 1938 ) ערך גם את ד,- 315 ״ 0 ^ן 
6015 ) 0 ־ 64 ) 405 )) 113 ) 74155005 6114 0 ) 67050111011 61 ) )) 50114 
(הברד האחרון יצא ב 1939 בעריכתו של לאו בק). ב 1939 
השתקע בירושלים. ב 1955 זכה בפרס־ישראל למדעי־ר,יהדות. 

נושאי מחקריו של הי׳ היו בעיקר בתחומי ההשתלבות 
של תרבויות ישראל ויוון. בתחומים אלה פירסם בין השאר: 

1011 ) 501111 ־ 515011 ץ 11 (] 3 ) 010 ' 1400105 ־ 05 ? ("כתביו המטאפי' 

סיים של פוסידוניוס״, 2 כרכים. 1921 — 1928 ); - 81100111 ־;ם 
" 53106105 4/01511011 " 400 060110 50110 ("המקור היווני של 
ספר ׳חכמת שלמה׳״), 1921 ;-: 20/001 ־ 401 מסע סי! 0-11 ,( 10 ס 

ת 0111150110 ־ 1 ־ 811001115011 103 1110115011011 405 10101008 ) £65 

־ 01 ) 131 ־))££ 6415011011 ( 1 מ 1 604 4.110110111 ("תורת יעוד־ 
האדם ביוון וברומא הקדומות ואצל חכמי־ישראל של יה״ב"), 
1926 ! £114608 64150110 ( 604 10011150110 ־ 11 ; 11110115 ? ("השכ¬ 
לתו היוונית והיהודית של פילון״), 1929 — 1932 ; - 411 ; 
) 11 ) 1108045 * 64150110 ( ("אלגוריסטיקה יהודית עתיקה"), 
1936 ! הי׳ תרם גס מאסרים מרובים לאנציקלופדיות ולכתבי- 
עת (בעיקר ) 71104 , "ציוו", "כנסת"). באנציקלופדית 
למדעים הקלאסיים של 3 ״ 415501 ''-׳ 3015 ? כתב את הערכים 
על האנטישמיות, משה, ועוד. גם השתתף בתרגומם של כתבי 
פילון לגרמנית וערר תרגום וה מן הסרך השלישי עד הששי 
( 1919 — 1938 ). בעברית נתפרסמו ספריו: "טעמי המצוות 
בספרות־ישהאל״( 2 ברבים, תש״ב—תשס״ז); "דרכי האגדה" 
(תש״י; מהד' ב', תשי״ד). 

הי' אתז בשיטתם של זכריה פראנקל ושאר ראשי הבדיה 
של חכמת־ישראל בגרמניה, ששאפו להוציא את חקר התלמוד 
והיהדות בכללה מבדידותו ולשבצו בחקר העולם העתיק 
ותרבותו. הוא פנה לחקר היהדות ההלניסטית וביקש לחשוף 
את שני השרשים, שבאמצעותם ניזון האילן של יהדות זו. 
כדוגמה שימש לו עולמו הפילוסופי של פילון תאלפסנדרוני, 
שבו נתמזגו היסודות של המחשבה היהודית שבהלכה 
ובאגדה עם אותם של העיון הפילוסופי היווני. הי׳ התחקה 
על מקורות ההשפעה היוונית מזה והיהודית מזה, ובא לכלל 
מסקנות בנוגע לכוחות המשיכה וההדיר, שבין הצדדים היווני 
והיהודי. מתוך כך בא גם לכלל התעניינות והבנה מעסקת 
בתופעת האנטישמיות העתיקה. פוסייוניוס עורר ענייו מיוחד 


בהי' משום שבו הגיעה חכמת־יווו בפעם האחרונה לידי סיכום 
כולל ביותר ובו נתאחדו היסודות המזרהיים והמערביים 
בפילוסופיה העתיקה במידה שלא נתאחדו בשום הוגד,־דעות 
סטואי. דיבורו של הי' על הכם זה אינו אלא תוליד, בשלשלת 
מפעליו כחוקר. 

ביבליוגראפיה, של כתבי הי' נתפרסמה נ; 4 ( 740 , כרך 
80 ( 1936 ). המשך הובן בשביל ספר־הזיכרון לביהמ״ד של 
ברסלאו, העומד להופיע באד,"ב. 

א. ש. 

הינמן( 1010001300 )), .ירןדהו (זנדרסלבן, 1778 — ברלין, 
1855 ), סופר, מחנך ועסקן יהודי. היד, מ 1808 עד 
1813 הבר הקונסיסטוריה הישראלית בווסטפאליה ועסק 
בענייני החינוך היהודי בארץ זו. ב 1825 — 1831 ניהל בית־ 
מדרש לרבנים בברלין. הי׳ היה מאחרוני ד,"משכילים* העב¬ 
ריים בגרמנית, שניסו להמשיך את המסורת של "המאסף" 
ומשה מנדלסזון ולתקן את חיי היהודים הגרמנים ברוח זמנם. 
הכין, יהד עם ליפמן משה ביישנתל, "מבתר המאסף" (שלא 
הופיע) ופירסם קובץ מאמרים י ואגרות מאת משה מנדלסזון 
ואליו, כן ערך 8 כרכים של המאסף לחכמת־ישראל, "ידידיה" 
(בגרמניה), 1817 — 1831 , את 0186 ? 311,14060 ( 0414 ), 1839 — 
1841 , וכן את כחב־העת לחכמח־ישראל ״•; 011 ־ 1 * 11800101005 .* 
6015 * 6400 ) ! 40 , 1842 — 1843 . הי׳ פירסם פירוש בעברית 
("ביאור לתלמיד*) לתודה, שהוציא במקורה ובתרגומו של 
משה מנדלסזוו ( 1831 — 1833 ), ובן לספר ישעיהו ( 1842 ). 
כתביו כוללים גם היבורים על מצבם המשפטי והתרבותי של 
יהווי־פרוסיד, בזמנו. 

הינט[, פריץ ד!נרי - 10001300 ־ 4 ) ׳ 14000 ־ 1 ״? — (נו׳ 

1889 , לינבורג), פילוסוף יהודי־גרמני; מתלמידיהם 
של הרמן כהן וס. נאטורם. הי׳ הוכתר כדוקטור לפילוסופיה 
במארבודג ב 1913 , נעשה דוצגט לפילוסופיה בפראנקפורט 
ע״נ מיין ב 1922 , ושימש פרופסור באותה אוניברסיטה 
ב 1930 — 1933 . אחר עלייתם של הנאצים לשלטון הוכרח 
לעזוב את גרמניה ונתקבל כמורה לפילוסופיה באוניברסיטה 
של אובספורר. החשובים בחיבוריו הראשונים: 36 ( 1 ) 6 * ז־ס 
1001 ( 101 ? 435 604 )) 060 ) 46 01600 ) ) 40 ) 11 ) 1 ) 10 5 ) 1030 סס" 
200 ! 40 ("המבנה של ביקורת התבונה הטהורה של קאנט 
והבעיה של הזמן״), 1913 ! ״פלוטינוס״ (בגרמנית), 1921 ; 
״טיציאף (בגרמנית), 1928 . חשיבות מיוחדת נודעת לספרו 
002 ) 45 ( 15 . 00 ( £01 , 16151 ) : 111£ ק( 111105£ ? ) 40 4080 ( 4060 ) 
(״דרכים הדשות של הפילוסופיה; רוח, חיים, קיום״), 1929 . 
בספר וה נתן סקירת־סיכום ראשונה מהתפתחותם של הזרמים 
הפילוסופיים, שנחבלטו אהד מלהמח־העולם 1 , ובכללם הזרם 
של האסכולות האכסיסטנציאליסטיות. משעזב את גרמניה 
חיבל את 111105001110 ? ) 40 )) 261060 410 ) 040 04755065 
(״אודיסום או עתידה של הפילוסופיה*), 1939 , וכן נתפרסם 
באותה שנה ספרו האנגלי על היסודות של האסתטיקה. לאחר 
מכן חיבר ז 7430 )ס 8010000 1115 304 30 ) 75 110 ) , 46010 ) .ס 
(״ד. יום, האדם ומדע-האדם שלד). 11940 14311561 )־) £215 
) 1041030100 ? 7404010 0 * 304 (,"האכסיסטנציאליזט 
והמצוקה המודרנית״), 1953 . 

בספרו "אודיסום" פיתה הי׳ תכנית בשביל הפילוסופיה, 

של תהווה, הפילוסופים של זמננו — טוען הוא — נתנסו 
בנסיונות, ששום דור אתר של הוגי־דעות לא נתנסה בהם. 
הפילוסוף נעשה אודיסום. הי׳ דורש מן הפילוסופים, שינצלו 





243 


הינמן, פריץ הגרי — היגקמר 


244 


נסיונות אלה לשם הרחבת תחום הבעיות והתפקידים של 
הפילוסופיה. עד כאן הביטה הפילוסופיה אחורנית, היא חייבת 
להביט קדימה. "אנו החלוצים של החלוצים". ב 1959 ערך 
הי׳ את הספר 1 ; 10 >וזב 1 ו 11 ,( 3 ן. 120 ! 1 ג 1£ ו 1 ק 11050 ו 1 ? £! 0 ("הפי- 
לוסופיה במאה ה 20 י) — תיאור אנציקלופדי(כתוב ע״י נמה 
מחברים) של תולדות הפילוסופיה ושל הענפים השונים 
שלה בזמננו. 

ע. ה. ב. 

היק ( £3311130 ), אי בחבל קונטונג שבדרומה של סין; 

משתרע ביו ׳ 15 ״ 18 ו׳ 10 ״ 20 קווי־הרוחב הצפוני. 

והוא ההלק הדרומי ביותר שבמדינת־סין. ארבו המכסימאלי— 
מדרום־המערב לצפון־המזרח — 290 ק״מ, רחבו המאכסי־ 
מאלי — 180 ק״ס. שטחו נ 34,000 קס״ר ומספר תושביו 
נ 3 מיליון ( 1953 ). מיצר־הים הי/ שרחבו 16 — 24 ק״ס, 
המחבר את ים־סיו הדרומי עם מפרץ טונגקינג, מפריד בין 
הי׳ לביו חצי־האי לואיצ׳ו ( 3,111011011 ) שביבשת סין. האי 
הררי ברובו: שיאו בדרום מגיע לגובה של 1,879 מ , . הצפון 
ורצועת־החוף הם שפלה. האקלים מונסוני־טרופי. הטמפרא־ 
טורה הממוצעת באיזור־החוף יורדת ביאנואר עד " 19 ועולה 
ביולי עד ״ 29 ! נמות־הפשקעים — 1,250 — 1,500 מ״מ בחוף. 
ועד 3,000 מ׳׳מ בהרים. ההרים מכוסים יערות־עד, ובהם כמה 
סוגיעצים רבי־ערר מבחינה כלכלית! בשפלה מגדלים אורז 
(עד 3 יבולים בשנה). קנה־סונר, קינמון. קפה, אנאנאם, 
דקלי-קוקום וקאוצ׳וק. בדרום (בטינטו) ובמערב (בשקלוק) 
מכרות־ברזל. התושבים הם סינים דרומיים, שנדדו לחי' 
משהועמד האי תחת פיקוחם של הסינים ב 110 לפסה־־נ, 
וביחוד משסופח לסין במאה ה 14 . עיד־חבידה היא קיונגצ׳או, 
וספוד לה נמל חויהאו. בצפון האי. על חוף המיצר. נמל 
ליצוא בצר־ברזל היא העיר צ׳אנגאן שבמערב האי. 

בתקופת המלחמה היאפאנית־ד,סינית( 1937 — 1945 ) נכבש 
האי ע״י היאפאנים, שהקימו בו בימי מלחמת־העולם ח 
ביצורים צבאיים. האי שימש בסיס לפעולותיהם באסיה 
הדרומית־מזרחית. ב 1945 חזרה הי׳ לסין. ב 1950 הוענקה 
אוטונומיה לשבטי הילידים לי ומיאו על ידי השלטונות של 
סין העממית. 

הינסיום (!!!;!ס״ןל), שם־המשפחה של שני פילולוגים 

קלאסיים חולאנדיים, אב ובנו. 

1 . דניאל הי' ( 1580/81 . גנט — 1655 . ליידן), למד 
בפראנ 7 !ר (הולאנד הצפונית) ובליידן, במקום שנעשה תל¬ 
מידו וידידו הקלוב של י. י. סקליגר (ע״ע), שמת בזרועותיו 
של הי׳! ב 1605 נתמנה פרופסור לפילולוגיה קלאסית בליידן. 
הי' הוציא בתבים הרבה של סופרים יווניים ורומיים קלא¬ 
סיים; ממהדורות אלו נחשבות בטובות ביותר אותן של 
הסופרים היווניים: הסיודוס, תאוקריטום ובוקוליקים אחרים, 
אריסטו ("פואטיקה" ו״פוליטיקה"), קלמנס מאלכסנדריה, 
והפאדוימיוגראפים (מאספי־המשלים). ע״י מחקרו -גז 1 ־ס 
£ת 10 ז 0011511111 126 (מ 0 מ 1 זז 13010113 ("מצילם ומשמרם של המשוררים הלא־ 
טיניים"), למד את הלשונות הקלאסיות מפי אביו בליידן. 
לאחר מכן ערד מסעות לאנגליה, צרפת, איטליה ושוודיה 1 
ב 1651 נסע שוב לאיטליה בשליחותה של המלבה כריסטינה; 
ב 1654 שימש מזכיר־המדינה ההולאנדי בחצר־המלכות 
בשוודיה: ב 1669 ביקר במוסקווה; לסוף פרש מפעולה צי¬ 
בורית וחי בוינן שעל־יד אוטרכט ובהאג. הי׳, שלא שימש 
מעולם בשום תפקיד אקאדסי. הקדיש את שעות־הפנאי שלו 
לחקר הפילולוגיה הקלאסית. היה בקי ורגיל בלשון ובספרות 
הלאטיניות של התקופה הקלאסית ושלאחריה, ובן בספרות 
היוונית. נוסף על כך היה בעל כשרון פיוטי חשוב, וקודם 
שהתחיל בהוצאת כתביהם של המשוררים הרוסיים, פירסם 
שירים לאטיניים משלו ב 3 כרכים. לאחר מכן ההדיר — 
תוך שימוש בכ״י מרובים — את כתביהם של קלאדדעוס 
( 1650 ), אובידיום ( 1652 — המעולה שבמהדורותיו), ודגי־ 
ליום ( 1664 ), פרודנטיום( 1667 ), וליום פאטרקולום ( 1678 — 
ספר־הפרוזה היחיד שההדיר), ולריוס פלאקום( 1680 ). זמן רב 
אחר מותו פורסם (ע״י פ. בורמאן) ספרו 13 י 531 ז£זו 41£ 
( 1742 )—מחקרים חשובים בביקורת הטכסטים של קאטולום, 
פרופרטיוס, טאקיטום, ועוד — בצירוף תולדות־חייו של 
הי׳ כוחו של הי׳ היה גדול בתיקון הטכסטים, והאפקים 
הרחבים, שנתגלו לו ע״י מסעותיו ופעילותו הדיפלומאטית, 
שמרו עליו מפני השתקעות בדקדוקי־עניות ופיתחו בו כוח־ 
שיפוט בריא. חוש מאומן לפרופורציה וסיגנון-הבעה ברור. 
., 1 ; 209-219 , 1625 , 2£ >/) 8010 ,* 1 ו $1 ז %£611 .ן 

; 1869 , #£11 111 ! 11 ^ 81111010 

. 1915 /ס . 11111 511011 4 ,$ע 1 )תב 5 .£ .[ 

מ. רו. 

היינכויי^כן׳ אנוזזניה— 118 ז$ס 01 ! 1111011101 ! — ( 1641 — 
1720 ), מדינאי הולאנדי. הי׳ נבחר ב 1679 לראש (-מסק 
510113135 ) העירית של דלפט (ע״ע) והתנגד למדיניותו המל¬ 
חמתית של וילם סאיראניה. אבל כשזה האחרון עלה ב 689 ! 
כוילום 111 (ע״ע) על כסא־המלוכה הבריטי, ביקש מהי', שהיה 
בעל השכלה רחבה, חרוץ ונאמן, לפעול כסגנו (-ח 0 ק 1 > 33 ז 
5101141115 ) בהולאנד. מאז היה הי׳ יועצו הקרוב של ויליאם. 
וגם אחר מות המלך ( 1702 ) נשאר הי׳ עד סוף ימיו מושלה 
של הרפובליקה (ע״ע הולנד). הוא המשיך במלחמה נגד 
צרפת (מלחמת הירושה הספרדית, 1701 — 1714 ), בשיתוף 
פעולה עם מרלבורו (ע״ע) ואיגץ מסאבדה (ע״ע), על צידן 
של בריטניה ואוסטריה. ב 15.11.1715 חתם על חוזה החיץ 
( 0 ־,£״- £31 5613 > : 1310 ־ 1 ) עם אוסטריה, שלפיו קיבלה הולאנד 
את הרשות להכניס חילות־מצב לתשע ערים של ארצות- 
השפלה האוסטריות (היום: בלגיה), ביניהן איפר, נאמיר 
וטורנה, כדי לשמור על הולאנד מפני התקפה צרפתית. אך 
הי׳ לא יכול היה למנוע את ירידת ארצי לדרגת מעצמח 
קטנה באירופה. 

, 170££ ז'וז 3 \ . 8 ; 1867/80 ,. 11 . 4 1/011 ) 010816 11£1 
. 1950 ,. 27 . 24 1/011 ) 816 

הינקמי — !סזממ״״גןן — (מת לפני 882 ), הגמונה של 
העיר לאן( 131011 ) שבצרפת בין 853 ל 871 . הגמו¬ 
נות זו וההנאות שהיו כרוכות בה הוענקו לו, לד,י', ע״י דודו 



245 


הינרןמד — הינקם, אדוארד 


246 


הינקמר מרנם (ע״ע). ב 868 הסתכסך הי׳ עם דודו ועם הקיסר 
קארולום ה״קלח" משום התערבותם החוזרת ונשנית בדרכי 
השליטה שלו בהגמונותו — מה שהי׳ ראה כפגיעה בזכויותיו. 
על רקע הגנת עניינו הפרטי הפך הי׳ את הוויכוח לבעיה 
עקרונית וביקש ואף השיג את עזרתו של האפיפיור אדריא־ 
נוס 11 < הי׳ טען, שרק לאפיפיורות הרומית הסמכות להגביל 
או לשלול את זכויות־השלטון שלו בהגמונותו. אך ידיהם של 
הקיסר ודודו היו על העליונה, ובוועידה הכנסייתית של דוזי 
(ץצ 00 נ 1 ), 871 , ניטל מהי' תואר־ההגמון, ולא עוד אלא שאף 
גורש מתחום הגמונותו. הי׳ הוסיף למחות נגד החלטות 
הכנס, ובא לרומא כדי לטעון לפני האפיפיור נגד המלך. 
ב 872 הצטרף הי׳ למרדו של קארלומאן, בנו של קארולוס 
ה״קרח״, נגד זה האחרון, אך ב 873 נתפס, נשפם וסומא ע״י 
אנשיו של קארולוס, למרות התמיכה המתמדת שזכה לה מצד 
האפיפיורות. בהשפעת פנייתו של האפיפיור יוהנס ¥111 
אל ועידת־הבנסיה של טרואה ( 878 ) החליטה הוועידה 
להחזיר לו חלק מהכנסותיו, אך לא ביטלה את צו הורדתו 
מכהונתו. חשיבות מיוחדת יש לאגרותיו של הי' לדודו ולאפי־ 
סיורים, כי בוויכוח המשפטי, שניהל להגנת עניינו היה מן 
הראשונים שהשתמש בפסקים הכנסייתיים המזוייפים, המיו¬ 
חסים לאיזידורום (ע״ע הקרטלים), והובלט הרעיון בדבר 
סמכותה הבלעדית של מכנסת*. לגבי ההגמונים. מכתבים 
אלה משמשים גם עדות למציאותה של אסכולה משפטית- 
קאנונית מפותחת בצרפת באותה תקופה. 

, 73112 ^ .ס; 124,126 כרכים , 11100 ^ 1 011 - 010818 ? .? .ן 

- 1171 ו 01 ? 1 'ה 10 תז? 0 301(110??/ 44017x1 מג , 1 הסות 8011 5 ) 01 ה 411 . 

0 י 1 ^ 1 ? ; 1070 <£ $01 : 141/107170 ? 0X11X11X10 007710X10 /% 

? 1 < 0 ? £ 1 ה! 01 -( 0 ? ? 11 [ 8 / 107 ' 8 :? 82117 ' 1 ? 74 ?( 1411101 . ת 1 ] ז 43 ? . 7 : 0 

. 1937 ,( 71 ) 

•ד. פ. 

הינקמר מחם — 515 מ 1£ תש 11 *נתג&מסמ!!!— ( 806 ״— 882 , 
אפרנה [ץגז 1-1 ־ק£], צדפת התיכונה), איש־ננסיה 
ומדינאי צרפתי. הי׳ היה בן למשפחת־אצילים, שהיתר, ממקו¬ 
רביה של השושלת הקארולינגית, את ימי־הנוער שלו בילה 
במנזר קן מי, הסמוך לפאריס. ב 831 נמנה עם יועציו של 
לודוביקוס 1 , ה״חסיד״ (ע״ע). כשעלה לשלטון קרולוס ה״קרח" 
(ע״ע) ב 840 התחיל הי׳ משתתף בקביעת מדיניותו של המלך, 
ועד מהרה נעשה דמות מרכזית בצמרת־השלטון. במשך קרוב 
לארבעים שנה ניהל הי׳ את מדיניות החוץ והפנים של קארו- 
לום, ואחר מותו של זה האחרון ( 877 ) ניסה אף לנהל את 
מדיניותם של יורשיו. כוח השפעתו של הי׳ בחצרו של מלך־ 
צרפת נבע במידה מרובה מן העובדה, שהיה הארכיהגמון 
של דנם ( 11115 :>)!). למשרה זו, שהעמידה אותו בראש הכנסיה 
הקאתולית בצרפת, נבחר הי׳ ב 845 . הי׳ גילה תקיפות כלפי 
האפיפיורים ובא תכופות לידי סיכסוכים גלויים עמהם — 
מתחילה ב 855 . כשדרש את הדחתם של אנשי־דח, שמונו ע״י 
הארכיהגמון א ב ו ו קודמו, מאהר שהלה היה, לדעתו. ארכי¬ 
הגמון בלתי־חוקי, לאחד מכן ב 861 , כשביקש להוריד מכסאו 
את רוטארד, הארכיהגמון של סואסון, ולסוף, כשהתערב 
יבהירת אנאס, הגמונה של פאריס ( 858 ). סיכסוכים אלה 
גרמו לא פעם לעירעור עמדתו של הי׳ בכנסיה הצרפתית, 
אך אישיותו התקיפה ותמיכתו של קארולוס עמדו לו להש¬ 
ליט את רצונו על זה של האפיפיורים, שהיו חסרים אז כוח 
ממשי. בעמדתו של הי' נתגלו, בין השאר, הנטיות לעצמאות 
של המסיר. הצרפתית, ששרשיהן היו נעוצים במסורת מש¬ 


פטית, שהתחילה מתפתחת בגאליה מן המאה ה 5 ואילך. 
הי' ראה את הגמוני-צרפת כבלתי־תלויים בכנסיה הרומית 
וכקשורים קשר הדוק לשליטים החולונים, שעמהם היו צרי¬ 
כים, לדעתו, להשתתף בניהול ענייני-המדינה. את דעותיו 
אלו ניסח על-פי יסודות המשפט הקאנוני — דבר, שנתן 
לו יתרון מסרים בפולמוסו עם אנשי הכנסיה הרומית. הש¬ 
קפותיו של הי׳ ותקיפות אפיו נתבטאו גם בדרך טיפולו 
בבעיות המדיניות, שבהן היה מעורב: הי' תמך בקארולוס 
ה״קרח״ במלחמתו נגד לוווויג הגרמני בין 855 ל 859 : גם 
הכתיר אותו כקיסר ב 869 ולאחר זמן ( 870 — 871 ) אף סייע 
לו בדיכוי המרד של קארלומאן בנו. הי׳ לא היסס לעוץ, 
שיסמאו את חמורך ואת הינקמר, הגמונה של לאן, שהיה 
אחיינו של הי׳ עצמו, מאחר שסירב לקבל עליו את מרותו 
ואת מרות המלך והסתייע במרדו בתמיכת האפיפיור. אך 
הי׳ בא לידי סכסוך עם המלך כשזה האחרון מינה — בניגוד 
לדעתו של הי׳ — את הנזיר וולפדום כארביהגמון בבורז׳. 
את השקפותיו הדתיות־המדיניות הביע הי׳ בסוף ימיו באי¬ 
גרתו ״על סדרי ארמון המלך״ ( 11 ) £313 11114 ). 0 :>!> 012 ז 15 ק£, 
יצאה ע״י 013 .? . 151 ב 1885 , עם תרגום צרפתי), הכוללת 
תיאור מעניין של חיי־החצר בצרפת, שמפיץ אור על סדרי 
הארמון, על מנגנון המשרתים והפקידים, על פמלייתו של 
המלך, על אירגון המשפט ועל התקנות המלכותיות בנוגע 
לכנסים הממשלתיים, בחירת יועצים והכנת החוקים ופיר־ 
סומם. איגרת זו נכתבה מתוך כוונה להחדיר בלבם של בני 
קארולוס את חכרת החיוב שבמשטר אריסטוקראטי מודרך 
ע״י אנשי הכנסיה, או ביתר דיוק: ע״י ההגמונים. הי׳ מת 
באפרנה, שאליה נמלט מפני פלישת הנורסאנים. — כתבי 
הי', ביניהם דברי פולמוס עם הבנסיה, כתבים הדנים בבעיות 
המשפט הכנסייתי, אגרותיו וספר על חיי רמיגיום הקדוש. 
מכונסים 11130 ) 0108131.3 ־ 311 ? של 1511804 , כרכים 125 ו 126 . 

הי׳ כתב גם את תולדות ממלכת הפראנקים המערביים 
בשנות 861 — 882 כהמשך ל״אנאלים של ברטינוס הקדוש" 

( 1111301 ). 110 003105 ^}. 

:,/ 4411 . 01?7 8011x10x1 840-882 (4740x177x7x10 (4 ?7X1 ה 10 / 

-? 8 ? 710 ? 801 441/10110 , 41 ־ 1031 ) 10 ? ;( 1883 , 17 ,/? 501/7107 
; 1884 ,/((/!? 8 ה 0 ( 1 871:17104104 ,. 44 ,$זס־]ו 501 . 13 :/ 1 /ח? 1 ח 

• 1431 ., 1 ; 1937 , 71 ,״//*£־/ ? 8 ? 441/4017 ,ת; 1 ז 3 ** . 110110-7 ? 

/ 1 ?! 1701 4 / ת!) ?ו>וח?ה 441 ' 8 "יו 01811 ? ) 0171111 1 ( 4 " ?, 1 ,מ 6 ו 1 ק 

. 950 ! , (?£!> 71 ?(( 10 ( 1 811 ?• 411/1011 ' 1 

י. ב. ם. 

א 1 *{אר 1 — £1100145 !)־ 31 ^ 1 )£ — 1792 . קורק — 

1866 , קילילי [ 3£11 :> 1 ׳ £111 5 ], אירלאנד), בלשן־אשורולוג 
אירי! מן המפענחים הראשונים של כתב־היתדלת וע״ע). 
נתחנך בסדיניטי קולג' בדובלין ושימש כומר אנגליקני 
בקילילי ( 1825 — 1866 ). 

מתחילה עסק הי׳ בפיענוח כתב־ההיחגליפים. לאחר מכן 
עבר לפיענוח כתבי־חיתדות. וריכז את מחקריו בכתובות 
השלש־לשוניות מתקופת הממלכה האחמנידית (בהיסטון 
ופרספוליס), שהלכו ונתפרסמו בזמנו בעקבות פעולתו 
של ה. ק. רולינסון (ע״ע). בתחום זה הגיע הי׳ להשגים, 
שייחדו לו מקום בין גדולי הבלשנים. — בסוג הראשון של 
הכתובות הנזכרות, שלשונו היא פרסית עתיקה, סיים הי־ 
ב 1848 את תהליך הפיענוח (שכבר התחיל בו ג. פ. גרוטפנד, 
ע״ע) כשמצא כמה כללים חשובים, הקובעים את קריאתם 
של הסימנים. שנשארו בלתי ברורים, וכן קבע את מערכת־ 
ההגיים של הפרסית העתיקה. ביחס לסוג הלשוני השני של 





247 


הינקם, אדוארד— הינריד 


248 


הכתובות — זה של העילסית, שהיתה הלשון הרשמית השניה 
בממלכה הפרסית-העילסית, קבע הי/ שלא זו בלבד שאינה 
לשון שמית, אלא שאף הודו־גרמנית אינה. הפיענוח של הכתב, 
שבו נכתבה לשון זו ושהוא כתב־היתדות המקורי, סייע בידי 
הי׳ לקבוע את זהותה של הלשון השלישית של הכתובות: 
האכדית (בבלית). כן פיענח הי', בנפרד מבלשנים אחרים 
בני־זמנו. אח הכתובת של תגלת־פלאסר 1 (ע״ע).— הי׳ היה 
גם מן הראשונים, שעסקו בחקר הלשון השומרית (ע״ע) 
והבחין בכמה מתכונות־היסוד שרה. מאחר שהכיר, שכתב- 
היתדות אינו מתאים ללשון שמית, הסיק, שכתב זה הומצא 
ע״י עם, שלשונו לא היתה שמית. לאחר שנתפרסמו התעודות 
הראשונות מניפור (ע״ע) קבע הי׳, שלשון זו היתה לשון 
אגלוסינאסיווית (ע״ע אגלוטינציה), והביא דוגמות להנחו¬ 
תיו מ״סילאבארים״ (מילונים) שומריים־אכדיים. — מחקריו 
של הי׳ נתפרסמו בעיקרם בפירסומי האקאדמיה האירית 
המלכותית והחברה האסייתית המלכותית. 

; 1925 ,ע/ 74010 ץ 444 / 0 113 ■ 70 # ? 471£ > 11447 , 8111180 .ז\\ 
^ 1411 ן 4 ו 1 ו 47 17 ) 7 , 31115 ? . 5 ; 1933 , 111500 ^ 3 ( 1 .£ .£ 

. 1956 , 4 * 174 / 0 
פ. אר. 

ה'נקציןם, ' 1 הן גוטליב—נסהסשתוש!? נ 1 ש 111 ז© 01130110 ! ! 

בגרמנית ־!!־"!שא — ( 1681 , אייזנברג — 1741 . 

האלה), משפטו גרמני. הורה פילוסופיה ומשפט באוניבר¬ 
סיטות של האלה, פראנקפורט ע׳׳נ אודר ופראנקר (הולאנד). 
הי׳ נמנה עם גדולי חבמי־המשפט במאה ה 18 והוא המפורסם 
שבסשפטנים הפילוסופיים הגרמניים מן האסכולה של 
המשפט הטבעי. הי׳ ראה את המשפט כמדע שכלתני ולא 
כאמנות נסיונית בלבד, שתקנותיה נוצרו רק לצרכי השעה. 
לפיכך פיתח את תורותיו המשפטיות כשיטה פילוסופית, 
שבה הושפע בעיקר מחוגו גרוטיוס (ע״ע). ספת בתורת- 
המשפט הכללית הוא: .יסודות המשפט הטבעי ומשפט־ 
העמים״ (תנסתתשא זש ש 3 ז 11 ז 113 8 ״״ג 3 זתשוז!ש £1 ), 1737 . — 
החשובים שבספריו האחרים הם: במשפט הדומי — -ש £1 

1 ־ת 11 ח 10 ! 511111 ח 1 1 ז 1 שח| 1 >ז 0 תז 11 [>ח 11 שש 5 1115 ״!:> 15 ־ 111 ( 3 ז 11 ש״ז 

("יסודות המשפט האזרחי על־פי סדר האינסטיטוציות"), 

1725 , ו-חב? ת 1 ש 4111 ז 0 1 ד 111 [> 1111 :>ש 5 1113 ׳ו 01 13 ־ 311 ( 1113 ש 1 ד 1 ש £1 

מ 11 ת 3 זשש 1 ) ("יסודות המשפט האזרחי על־פי סדר הפאנדקי 
טים״), 2 כרכים, 1727 ! במשפט הגרמני — 13 תש 1 ז 1 ־ £1 
101 ת 3 ס 11 ש 8 11113 [ (״יסודות המשפט הגרמני״), 2 כרכים, 
1735/6 , שהוא מן החיבורים הראשונים, שיש בהם הרצאה 
יסודית על התפתחות המשפט הגרמני הפרטי. הי' הטעים בו 
את חשיבות המשפט הגרמני הישן, שלדעתו היה נהוג במידה 
נרחבת בגרמניה גם לאחר ש״נקלט" בה המשפט הרומי. עם 
זה לא נשתחרר הי' סדפוסי־המחשבה של המשפט הרומי, ואף 
את המשפט הגרמני חקר מתוך השוואה אליו. הי׳ הצטיין 
כפדאגוג וספריו הנזכרים נתקבלו כספרי־לימוד־ועזר. 

חיבוריו של הי׳ מצויינים בסיגנונם המבריק והבהיר וב¬ 
שפע של פרטים בהיסטוריה ובפילוסופיה יותר מבעמקות, 
מקוריות־מחשבה וגישה ביקרתית. — כתביו המקובצים של 
הי׳ נתפרסמו כמה פעמים: ב 18 כרכים ( 1743 ), ב 8 כרכים 
( 1744/8 ), ב 12 כרכים ( 1759/77 ) וב 9 כרכים ( 1765/71 ). 

ש. ז. ח. 

הינריך ( 11 ש 1 ז 11 ;ש 13 ), שסם של 8 ממלכי גרמניה וקיסריה. 

(א) הי׳ 1 (בערך 876 — 936 ) נעשה דוכס סאנסוניה 


אחר מות אביו, אוטו( 912 ), ונבחר ב 919 ע״י גדולי סאכסוניה 
ופראנקוניה למלך גרמניה. רק במאה ה 12 נוצרה האגדה, שהי׳ 
הופתע — בשעה שהיה עסוק בציד ציפרים — לקבלת ההודעה 
על בחירתו, ואח״כ כונה ע״י ההיסטוריונים הי׳ "צייד הצי־ 
פרים״. — ב 921 הוכר הי׳ כסלך ע״י דוכסי שוואביה 
ובאוואריה, וב 925 החזיר את לורן (ע״ע) מצרפת לגרמניה. 
אך בעיקר התעניין בדוכסות־סאכסוניה שלו, שהרחיב אותה 
ע״י מלחמות מוצלחות נגד הסלאווים. כן נלחם בהצלחה 
במאדיארים ובדאנים (וע״ע גרמניה, עס׳ 420 ). 

; 1937 ,/ 417 ) 417 ) 0747 2147 ח £7 ח 77%14 !ז 877 , 01 נןמונ 90 .א 

;* 1943 , #40 $772714 ( 0 ^^ 4177 . 0747/4 , 11011201300 .? 

. 1950 , 1 ./* <>מ #0 ,זנ 401 ן ./ 7 

(ב) הי׳ח, ״הקדוש" ( 973 — 1024 ),נועד מנעוריו למעמד־ 
הכמורה ורכש לו השכלה רחבה. אחר מות אביו, היינריך 
״איש־המדנים״ (ע״ע בוריה, עמ׳ 28 ), ירש ב 995 את דוכסות- 
באוואריה, וב 1002 נבחר למלך גרמניה, כיורש של שאר־ 
בשרו, אוטו 111 . בשנות 1002 — 1005 הבטיח את הגבולות 
המזרחיים של ממלכתו במלחמות ובחוזים עם בולסלב האמיץ 
(ע״ע), דוכס פולניה. ב 1004 נסע לאיטליה והוכתר בפאוויה 
למלך הארץ. ב 1014 קיבל מידי האפיפיור בנדיקטוס 111 ׳\ 
(ע״ע) את כתר־הקיסר. ב 1021/22 שהה שנית באיטליה 
כדי להבטיח את שלטונו בה נגד הביזאנטים, בעלי איטליה 
הדרומית. 

בשלטונו על גרמניה נשען הי׳, לפי דוגמת אבי־סבו, 
אוטו 1 , על גדולי-הכנסיה. הוא מינה את ההגמונים ואת 
ראשי־המינזדים העשירים ודרש סו הכמרים, שיקדישו את 
עצמם בראש ובראשונה לתפקידיהם הדתיים. מבחינה ז 1 
התקרב לשאיפותיה של תנועת קליני (ע״ע), אך התנגד 
לדרישותיה המדיניות של תנועה זו, שהיו מכוונות לצימצום 
שלטונו של הקיסר על הבנסיה. 

ב 1007 יסד הי׳ את ההגמונות של במברג (ע״ע) כמרכז 
להפצת הנצרות בקרב הסלאווים. ב 1146 הוכרז כקדוש ע״י 
הכנסיה, ואז סופרו ונכתבו עליו האגדות, שהטעימו את 
אדיקותו היתרה. 

?. 1101(201300, 0747(1. £77 4117(1141711771 !(.44147727X1, 1943*; 

. 1946 , 17 ) 177 ) 1 £17 £ה 4 ו // .// ,ץ>ו 2 זן> 01 ) 111 \ * 1 

(ג) הי׳ 111 ( 1017 — 1056 . שליט גרמניה מ 1039 ), משו¬ 
שלת הטאליים, בנו של הקיסר קונראד 11 ושל גיזלה, בתו 
של הרמן. דוכס שוואביה (מת 1003 ). הי׳ קיבל ממוריו 
הכמרים חיניד יסודי. כשהיה בן 11 , יזם אביו את הכתרתו 
כמלד גרמניה (ע״ע, עמ ׳ 422 למטה), וב 1036 השיא אותו 
לגונהילד, בתו של קנוט (ע״ע), מלך דאניה ואנגליה. זו 
האחרונה מתה ב 1038 , וב 1043 נשא הי׳ את אגנם ( 1024 — 
1077 ), בתו של גיום (־״ 0111113111 ), דוכס אקויטניה (ע״ע). 

באותן השנים כבד סייע הי׳ לאביו בהנהלת האימפריה. 
כשעלה לשלטון( 1039 ), הכריח את ברטיסלב 1 , דוכס בוהמיה 
( 1034 — 1055 ), שיכיר במרותו, ובארבעה מסעות ( 1042 — 
1045 ) הכניע, אמנם לתקופה מוגבלת, את הונגאריה. לעומת 
זה לא הצליח להתגבר לגמרי על התנגדותו של גודפרוא, 
דוכס לורן (מת 1069 ). 

הי , היה חסיד של תנועת־הרפורמה בכנסיה, שנבעה 
מסנזר קליני (ע״ע). בהתאם לכך ויתר, בניגוד למנהג אביו, 
על הכנסותיה של הסימוניה (ע״ע) ושאף. שסשרות־הכנסיה, 
וכן כסא־האפיפיוד, יהיו תפוסים ע״י אישיות בעלות מוסר, 
בניגוד למצב, שהיה קיים בזמנו (ע״ע כנסיה). לפיכך נסע 


249 


הינדיך 


250 


ב 1046 לאיטליה. האצולה והעם של רומא מסרו לו את 
השלטון על העיר, וע״י כך זכה להשפעה.מכרעת בבחירת 
האפיפיור. בשנים שלאחר מבן ( 1046 — 1055 ) העלה הי׳ 
לאפיפיוריות ארבעה הגמונים גרמניים. שנהנו מאמונו והיו 
ראויים למשרה הרמה: קלסנס 11 ( 1046/47 ), שהכתיר אותו 
לקיסר רוסי, דססום 11 ( 1048 ). לאו £ט ( 1049 — 1054 ) 
וויקטור 11 ( 1055 — 1057 ). כן הכירו באותן השנים הנסיכים 
הנורמאניים, שהתחילו כובשים אז את דרומה של איטליה 
(ע״ע, עמ ׳ 733 ), במרותו העליונה של הקיסר. 

הי׳ נמנה עם השליטים הגדולים של גרמניה ביה״ב 
באוטו 1 לפניו והי׳ 17 אתריו. מותו המוקדם בגיל של 39 
שנה גרם לזיעזוע מדיני בגרמניה. 

; 1930 , 111 ז״/ 7 1161116 ? 0656 ? 46 0115 ¥ 0/11761 ? 1716 ,־ £6111 .? 

1 1/1 176 ( £6561116 ? 1156 >.¥ 0611156/16 ,חש 83011£ - £<ןת £431 

,ע 111€££6 ש 5 . 11 ־ 1 ;י* 1949 1 ,? 6 ) 31011 11114 ? 34416 ? 46 2611 467 
. 1956 , 69 ־ 52 , 1 , 0611156 / 16/1 £ 70556/1 016 111 , 111 . 14 

(ד) הי׳ 17 ( 1050 — 1106 ) היה בנו של (ג) ושל אגנס 
מאקוויטניה. אביו יזם ב 1053 את בחירת הילד בן ח 3 למלך 
גרמניה וארש אותו שנתיים לאחר מכן עם ברתת מטורינו 
( 1051 — 1087 ) כדי לחזק את השפעת הקיסר באיטליה הצפו¬ 
נית. אחר מותו המוקדם של אביו, שלטה אמו במקומו של 
הי׳ 17 בעזרת יועצים מגדולי הכנסיה. פ 1065 שלט בעצמו. 
ולאחר סיכסוכים מרובים (עד 1075 ) עם הנסיכים, שכוחם גדל 
בתקופת שלטונה של אמו החלשה, התגבר על התנגדותם. 
בסכסוכים אלה נתמך הי׳ ע״י אזרחי־הערים וע״י האצולה 
הנמוכה של ה״משרתים״ (ע״ע אצילים, עמ ׳ 492 ). 

אך ב 1076 פרץ ריב האינוססיסורה, שזיעזע את יסודות 
האימפריה (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 423 ). רק מתוך מריבות 
ומלחמות קשות ( 1075 — 1085 ) עלה ביד הי׳ לקיים את שלטונו 
בגרמניה ובאיטליה, וכן את מרותו על הכנסיה. ב 1084 הוכתר 
כקיסר ברומי. אבל בגרמניה נמשכו הקרבות הפנימיים, ולנסי- 
כים, שקמו נגד הי׳, הצטרף ב 1093 בנו הבכור, קונראד, בן 
ה 19 , שהוכתר עוד ב 1087 כמלך גרמניה. כן פנתה פראכסדיס 
( 115 > 16 ע;■!?, 1070 — 1109 ), אשתו השניה של הי׳, נגד בעלה. 
ב 1098 הוריד המלך את קונראד (מת 1101 באיטליה), 
פראכסדיס חזרה למולדתה חרוסית, והי׳ יזם את בחירת בנו 
השני/שאף הוא נקרא היינריך, למלך. נ 1103 הכריז חי׳ על 
שלום פנימי לארבע שנים בגרמניה — כלומר, אסר את 
הקרבות הפנימיים התדירים והמסרתיים בין האצילים. אלה 
האחרונים התנגדו לכך, והיינריך הצעיר תמך בהם. ב 1105 
שבה את אביו. הי׳ הצליח להימלט משביו ומת ב 1106 תוך 
מלחמתו בבנו. הוא אחת מן הדמויות הטראגיות בתולדות 
גרמניה. 

467 71611 ( 1 1771 7 ז? . 11 611 ) 1 !/ 6750/1116 ? 016 ,־ושת 1 ז! 11 ש 8 ״־ 1 

.?-שסמוג!! ; 1931 , 110£  8 

(ו) הי׳ 71 ( 1165 — 1197 ), ס 1190 שליט גרמניה (משו¬ 
שלת השטאופים), הוכתר כקיסר רומי באפריל 1191 . הי' 
היה בנו השני של פרידריך 1 (ע״ע) ובעודו ילד קטן הומלך 
על גרמניה ( 1169 ). ב 1186 נשא בסילאנו את קונססאנצה, 
בתו של ר(ג׳רו 11 (ע״ע), מלך נאפולי-סיציליה, והוכתר 
כמלך איטליה. 

בנובמבר 1189 פת גולולסו 11 (ע״ע), פלך סיציליה, בלא 
שהניח אחריו צאצאים, ויורשתו היתד, קונסטאנצה, אשתו 
של הי'. אך חלק גדול של האצולה בחר בטנקרדו (טאנקרד) 
די לצ׳ה ( 0:6 * 111 ! ס^ז־הגז) כסלך. הי׳, שנתעכב בגרמניה 
מחמת מות אביו ( 1190 ), נסע רק בתחילת 1191 לאיטליה, 
אך לא הצליח לדכא את ההתמרדות נגדו בנאפולי־סיציליה 
וחזר בסוף השנה לגרמניה. כאן נסתכסך שוב עם הנסיכים, 
שברובם התקוממו לחי׳. המקרה בא לעזרתו של הקיסר, 
שהיה נתון בסכנה גדולה: ידידו, לאופולד 7 , דוכס אוסטריה, 
שבה בדצמבר 1192 את ריצ׳רד ,לב האריה" (ע״ע), סלך 
אנגליה, והסגיר אותו להי׳, שדרש וקיבל בעד שחרורו כופר 
עצום; אך באותה שעד, עצמה תיווך ריצ׳ארד בהצלחה בין 
הי׳ ויריביו בגרמניה. 

השקם, שהוקם בגרמניה, איפשר לקיסר לנסוע ב 1194 
לאיטליה. טאנקרד מת בפברואר אותה שנה. הי׳ כבש 
עד סהרה את סיציליה והוכתר בפאלרמו כמלך הארץ 
( 25.12.1194 ). הוא מסר לאשתו את העוצרות במדינה, שנוהלה 
ע״י אנשי־אמונים שלו מן הגרמנים. 

בקיץ 1195 חזר לגרמניה. כאן נכשל נסיונו לארגו מחדש 
את האימפריה (ע״ע גרמניה, עט׳ 425 ). היו לו, להי , , תכניות 
להרחיב את השפעתו במזרח התיכון, ולשם כך הביו ססע-צלב. 
אך קודם לכן הוצרך לדכא מרד בסיציליה (אביב 1197 ), סבו 
העניש את המורדים באכזריות מרובה, זמן קצר לאחר מכן 
( 28.9.1197 ) פת בעיר מסינה בקדחת, מותו המוקדם זיעזע 
את המבנה המדיני של האימפריה. 

465 6 ) 0656 / 116/1 2117 £671 46/1071411171 10 ,. 1/1 . 11 ,־ 0 ( £431 .{ 
.(כנ׳ל) 83£1118£0 -£< 1£ זו 143 ; 4 194 , 111161011675 

(ז) הי׳ ( 711 ; 1211 — 1242 ), בנו הבכור של הקיסר 
פרידריך 11 ושל ק 1 נסטאנצה סאראגון. היה תינוק בן שנה 
כשהוכתה כמלך־סיציליה. ב 1220 הביא אותו אביו לגרמניה, 
ואפיטרופסו. הארכיהגמון אנגלברט מקלן( 1185 — 1225 ), הכ¬ 
תיר אותו באבן כמלך גרמניה ( 1222 ). ב 1225 נשא את 
מאוגארטד, ( 1204 — 1267 ), בתו של לאופולד 71 , הולם 
אוסטריה. ס 1229 ואילך משל בעצמו בגרמניה, ובניגוד 
למדיניות, שנקט אביו, השתדל — אך ללא הצלחה — 
לצמצם את זכויות הנסיכים (ע״ע גרמניה, עט׳ 426 ). כן 
התנגד לשאיפותיהם של הקנאים הדתיים, שהנהיגו באותן 


251 


הינויך — הינשלווד, סיריל נורמן 


252 


השנים, לפי פקודתו של האפיפיור גרגוריום : 0 , את האת־ 
קויזיציה (ע״ע) בגרמניה. אך פרידריך 11 היה זקוק אז 
לעזרת האפיפיור ואסר על בנו להמשיך בפעולתו. עכשיו 
( 1234 ) התמרד הבן נגר האב, וזה האחרון בא לגרמניה 
( 1235 ), הוריד את בנו ממשרתו וכלאו באיטליה. כאן פת 
הי׳ — כנראה, בהתאבדות. 

, 1929 , ה*{* 11 >/ 5 ה* 11011 הסס ¥11 . 11 11£ ז £0 , 30201 ־ £1 .£ 

(ח) הי׳ 1711 ( 1274 ״— 1313 , מלך גרמניה מ 1309 וקיסר 
מ 1312 ). בנו של הרוזן הינריך מלוקסמבורג, שמת בשנת 
1288 . אמו היתה בת של משפחה מדרום ארצות־השפלה 
ולשון ילדותו וחינוכו היתה צרפתית. הודות להשפעת אחיו 
בלדוין ( 1285 — 1354 ), שהיה ארכיהגמון של קלן ואחד מן 
הנסיכים־הבוחרים (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 429 ), נבחר והוכתר 
הי׳ בחורף 1308/9 כמלך גרמניה. ע״י השתלשלות־דברים 
מוצלחת העלה את בנו יוהאן ( 1296 — 1346 ). בלא שהשתמש 
בכוח צבאי ניכר, על כסא־המלבות של בוהמיה ( 1310 ), 
וצאצאיו שלטו בארץ זו עד 1437 (ע״ע צ׳כוסלובקיה, היס¬ 
טוריה). אבל בדרך כלל לא שאף הי׳ להרחיב את גבולות- 
גרמניה בכיוון מזרחה, וראה את תפקידו העיקרי בקבלת 
כתר־הקיסר ברומי ובהחזרת עמדתם של שליטי גרמניה באי¬ 
טליה לישנה. בסתיו 1311 נסע לארץ זו עם צבא קטן. הגיב- 
לינים (ע״ע גולפים וגיבלינים), ביניהם המשורר דאנטה, 
בירכו אותו כמביא השלום והצדק. במילאנו הוכתר ביאנואר 
1311 כמלך־איטליה, וביוני 1312 עיטרוהו שני באי־כוחו של 
האפיפיור בכתר של קיסר־רומי. אך הי׳ לא הצליח להשכין 
שלום בין הערים והנסיכים היריבים באיטליה, ולא עוד אלא 
שאף הוכרח להילחם נגד ערים אויבות. שנה לאחר מכן מת 
בקדחת במנזר סמיד לסיאנה. 

!*/ ¥11,0611 . 11 7 * 11 ^ 1 ,. 111 ; 1924/28 , ¥11 . 11 ,: 5011001110 .־ £1 
. 1940 

א. מ. י. 

הינן־יך 11 (מת ב 1177 ),שליט של אוסטריה ( 1141 — 1177 ) 
ורוכס של באוואריה ( 1143 — 1156 ) 1 ידוע בכינוי 
נזומירגוס (בגרמנית = כן אם [יעזור] לי השם) על 
שום מנהגו להשתמש בביטוי זה. כשמת אחיו לאופולד ז\ 1 
( 1141 ), ירש הי׳ את רוזנות־הספר של אוסטריה. אחר מותו 
של הינריד ה״גאה" (ע״ע), דוכס באוואריה, נשא הי׳ את 
אלמנתו גרטריד (פתה ב 1143 ) וקיבל ב 1143 מידי הקיסר 
קונראד 111 גם את דוכסות־באוואריה. ב 1147/48 השתתף עם 
הקיסר במסע־הצלב השני ונשא ב 1148 את תאודורה, קרובתו 
של מנואל, קיסר ביזנטיון (ע״ע, עט׳ 372 ). ב 1156 , נשחת־ 
פייס הקיסר פרידריך 1 עם חולפים (ע״ע גרמניה, עמי 424 ), 
הוכרח הי׳ לוותר על באוואריה. בפיצוי על כך הועלתה 
אוסטריה לדוכסות, והי׳ ורעייתו קיבלו את הזכות להוריש את 
ארצם גם לבנות ולקבוע את יורשם, אם ימותו חשוכי־ילדים. 

. 1950 , 7 * 7$ *< 1 ה)< 301 ?) 4 */ 11 * 111 * 5 * 6 י 0 וזצ ו 1 *> 171 ה* 1 >ה 14 } 07 

היגריןי׳ שני דוכסים של באוואריה וסאכסוניה. 

( 1 ) הי׳ ה״גאה״ ( 1108 — 1139 ), בנו של הינריך 
ה״שתור" (פת ב 1126 ), דוכס באוואריה, שהיה גם בעל 
האחוזות הרחבות של משפחת חולפים (ע״ע) באיטליה ועם 
זה — בזכות נישואיו עם וולפהילדה ( 1 ; 3 > 18111 ט׳\\), בתו 
היורשת של מאגנום, דוכס סאכסוניה — בעל אחוזות גדולות 
בסביבת העיר לינבורג (ע״ע, כ 50 ק״מ דרומית־מזרחית 
להאמבורג). שנה אחת אחר מותו של אביו נשא הי׳,.הגאה•* 


את גרטרוד, בתו היורשת של הקיסר לותאר, וע״י כך נעשה 
יריבם של ההוהנשטאופים (ע״ע גרמניה, עט׳ 424 ). ב 1137 
מסר לו חותנו את האחוזות הגדולות בטוסקאנה, שהיו 
נחלתה של הרוזנת מטילדה (ע״ע). אחר מותו של לותאר 
(סוף 1137 ) היה הי׳ האדיר בנסיכי גרמניה, אך משום כוחו 
הגדול דוקה לא בחרו הנסיכים למלד בו, אלא בקונראד 
לבית השטאופים. כשסירב קונראד למסור להי׳ את דוכסות 
סאכסוניה, שהי׳ ירש מחותנו, פתח הי' במלחמה נגד המלך. 
זה האחרון הטיל עליו, בהסכמת הנסיכים, את חרם האימפריה 
ונטל ממנו אף את דוכסות־באוואריה. הי׳ המשיך במלחמה 
והצליח להחזיק בסאכסוניה, אך מת פתאום באמצע הסיכסוך. 

. 1927 3 , 5 ה 7 *ץ 80 * 111 * 1 ; 0467 ,: £10210 . 8 

( 2 ) הי׳ ה״אריה״ ( 1129 — 1195 ), בנו של( 1 ), הוכר אחר 
מות אביו כדוכם סאכסוניה, אך את באוואריה קיבל רק 
ב 1154 , כשהקיסר פרידריך 1 השלים עם חולפים (ע״ע 
גרמניה, עט׳ 424 ). שאיפתו העיקרית היתד, להרחיב את 
סאכסוניה לצד צפון־מזרח. בין 1157 ו 1177 ערך ששה מסעות 
נגד השבטים הסלאוויים ממזרח לאלבה. כבש את מקלנבורג, 
יסד שם הגמונויות וערים (ליבק, שורין) וסייע לסוחרים. 
כן הקפיד בקיום מרותו על הכנסיה. הוא שלט כסלך בגרמניה 
הצפונית־מזרחית. — את המינהל בבאוואריה השאיר בדרך 
כלל בידי אנשי־אמונים שלו. ב 1158 יסד את מינכן (ע״ע). 

ב 1168 נשא אח מטילדה, בתו של הנרי 11 (ע״ע), מלך 
אנגליה. ב 1172 עלה לרגל לירושלים בלוויתם של 500 אבי¬ 
רים, ובדרכו לשם נתקבל בכבוד גדול ע״י הקיסר בקושטה 
וע״י שולטן הסלג׳וקים בקוניה• אד כשסירב ב 1176 להשתתף 
במסע של הקיסר פרידריד 1 לאיטליה וגרם ע״י כד לתבוסתו 
של הצבא הגרמני, נטל סמנו הקיסר ( 1180 ), בהסכמתם של 
הנסיכים, אח שתי חכסויותיו (ע״ע גרמניה, עמי 424 ) 
והשאיר בידו רק את נחלותיו הפרטיות, עם מרבזיהן בראונ־ 
שווייג ולינבורג. בשנים 1185-1182 שהה באנגליה ואח״כ 
ניסה לשווא להחזיר לידיו את השלטון על סאכמוניה. — הי׳ 
הירבה להתעניין בתיי־הרוח! אסף כתבי־יד בעלי ערך 
והתחיל בבניית הכנסיה המפורסמת בבראונשווייג. 
■ 0 ( 1 , £41111013:3011 .£ ; 1934 ,* 3010 7 * 1 > . 11 , 5 נ 1 ס 30 | . £4 . £1 
* 191 ,ס 13 >: 0 [ .£ ; 1937 , 71 * 10 ! 11 > !.ח $1001 )/ 

, 00125011 [ .( 1 ; 1939 ,ה*סו 36 )* 1 > ). 11 ה*£הו 3.1 ה 11 ז%! 1 < 1711 ! 31 
£(/ 11 <] 1 * 11/551/17 * 1 { 5€ * 6 0 * 11 * 11/1 * 1 > 7 * 1 > 11 * 1171 11/1 * 10 ( 16 7 * 6 . 11 
, £1430 , £4 ; ע 18711712. 1942 ? 1 { 10 / 2117 15 ( 1 0 * 0055 *^/ 70 71 *ה 1 * 1 הסס 

70 * 1 > . 11 הסס * 2£ >$ * 171 ,שקק ££0 .££ ; 1944 ,* 3010 7 * 1 > . 11 
. 1952 , 71 * 3610 

א. מ. י. 

דינעלויד, קר סיריל נוךטן, — מג 111 ז 0 ^ 07111 811 

^סס׳״ן־ל^ח;^ — (נו׳ 1897 , לונדון), בימאי־ 

פיסיקאלי וביוכימאי אנגלי. הי׳ למד כימיה באוכספורד, 
וב 1937 נתמנה פרופסור לכימיה שם. ב 1929 נעשה חבר 
של ההברה המלכותית, וב 1955 היה נשיאה. ב 1948 הוענק 
לו תואר־אבירות, וב 1957 ניתן לו (יחד עם נ, סמיונוב 
[ע״ע]) פרם־נובל לכימיה. — הי׳ פעל בשני שטחי־מחקר. 
תחילה תרם תרומה חשובה לכיסיה הפימיקאלית במחקריו על 
התרמורינאמיקה והקינטיקה של ראקציות במערכות ה 1 מ 1 יניות 
והטרוגניוח, ביתור בנאדם (ע״ע כימיה: קינטיקה), אח״נ 
ריכז את מחקריו בבירור תסכאניזמים של חילוף־חחמרים 
בחידקים ובהשפעתם של סמים על חידקים. הוא הצליח לתובית, 
שהתפתחות תנגודת כימית בחידק לסמים מסויימים בעקבות 
השפעה ממושכת של סמים אלה עליו היא פר;ם של השינויים, 



253 


הינשלוור, סיריל גורמן— היסטולוגיה 


254 


שחסם מהולל במנגנון האנזימי של התא. למחקרים אלה 
נודעת חשיבות שימושית מרובה מבחינת ההבנה והוויסות 
של הטיפול הכימותדאפי והאנטיביוטי במחלות־זיהום שו¬ 
נות.— מחיבוריו של הי': 11 ש 02 ש 11 ע £1 חשש^זזשל 11 ס 1 :) 0 בש 11 שווי! 
״! 304 0x18 (״הראקציה בין מימן וחמצן״), 1934 : של! 
ש 1£ זבל 0 31 ש 1 חזשו! 0 0£ 5 :>ו)ש 10 )£ ("הקינטיקה של שינויים 
כימיים״), 1940 י; 1 ב 1 זשונ> 82 שלז 0£ £4.11101108 21 ש 1111 של 0 של! 
11 ש 0 (״הקינטיקה הכימית של תא־החידק״), 1946 : ש 11 ז 
ץזז 5 ותזשר 0 | 03 :וץ 11 ? 01 ש־ 11 \זשב\ 1 ז 8 ("מבנה הכימיה הפיסי- 
קאלית״), 1951 . 

הים ( 41:5 ), משפחת־מלומדים שווייצית מבאזל, שהעמידה 
משפטנים, רופאים וחוקרים רפואיים חשובים. מבניה: 

1 ) וילהלם הים (האב) ( 1831 . באזל — 1904 , לייפ¬ 
ציג), אנאטום. היה תלמידם של יוהאנם מילר, רמאק 
ווירכו. ב 1857 נתמנה פרופסור לאנאטומיה ופיסיולוגיה 
בבאזל וב 1872 עבר 
ללייפציג כפרופסור 
לאנאטוסיה. מחקריו 
מקיפים את מערכת־ 
העצבים. האסבדיולו־ 
גיד" האנתרופולוגיה 
וההיסטולוגיה: הוא 
תרם תרומות חשובות 
ביהוד למקצוע האח¬ 
רון, וכן לתורת־ד,הת¬ 
פתחות של חלקים 
שונים במערנת־חעצ־ 
בים המרכזית. חיס, 
שעמד בהרחבה על 
הקשר שבין מבנה 
הגור ובין תפקידיו, 
היה חלוץ הגישה 
הפונקציונאלית בא־ 
נאטוסיה. הוא נמנה 
עם מבססיה של הרפו¬ 

אה המדעית בסאה ה 19 . היס כתב זכדונות: ביוגראפיה שלו 
נכתבה ע״י בנו( 2 ). 

.!{ .'\\ ,־׳סל 11110 ;^ .'\־י ; 1903 , £171 ח , 115 ־ 1 

,.// .׳ 11 ,(הבן) 1315 .׳*\ ; 1904 ,( 77113,30 . 01 ) 
. 1932 , 371010771 7 ) 3 

2 ) וילהלם היס [הבן! ( 1863 , באזל — 1934 , ברלין), 
רופא וחוקר ברפואה הפנימית. היה פרופסור בבאזל ( 19020 ), 
בגטינגן (מ 1906 ) ובברלין(מ 1907 ואילך). מחקריו המרובים 
דנים בעיקר במחלות הלב וחילוף־החמרים. ב 1893 גילה את 
אלומת הסיבים העצביים בלב, היוצרת את הקשר הפונקציו¬ 
נאלי בין הפרוזדור הימני וביו שני החדרים; היא נקראת עד 
היום על-שמו ("צרורו של הים"). תגלית זו הביאה לידי 
חקירה מעמקת של תיפקוד הלב. — נוסף על ביוגראפיה 
של אביו (ר׳ למעלה), כתב הים גם מאמרים בתולדות 
הרפואה. 

71 ) 7 ) 3 ./ז 72071$ ) 1 { 71 ) 0001 ^ 71117 ) $) 3 11 )^/ 701 ) 02 , 1315 ./ע 

1711 )<) £ 1171 £ )( 11 ) 721 )/ 8 7 ) 3 071 ( 2 ) 16/17 ) 31 > 117 ( £ 71 ) 1111 ) 3 ) 8 

. 3 ) 1 \ .ה/ 1 \ . 31 ) 747 . 131 ) . 13 ,/ 13 ,חן 5011111111 .׳\ ; 1893 ,■ 71 ) 31 ) 711 .) 14 ) 

. 1935 ,( 177 
יה. ל. 


הים, אלג׳ר — 0155 41801 ; — (נו׳ ב 1904 ), משפטן ודיפ- 
לומאט אמריקני. הים, בנו של סוחר בבאלטימור, 

למד עד 1926 באוניברסיטה של עיר־מולדתו: אח״ב. עד 
1929 , למד משפטים בהארווארד, בין השאר, גם מפיו של 
פליכס פרנקפורטר (ע״ע). מ 1930 עד 1933 עבד כעורך־דין 
בבוסטון ומ 1933 — 1936 שירת במשרדים שונים במינדל אה״ב 
בוואשינגטון. ב 1936 נכנס למשרד־החוץ ועד מהרה עלה 
לדרגת פקיד בכיר במחלקה לתפקידים מדיניים מיוחדים. 
ב 1944 ערך הים את הצעת התקנות של ארגון האו״ט, שאז 
תיכננו אח הקמתו, וכמומחה בעניין זה ליווה את הנשיא 
חזוולט לוועידה ביאלטה (פברואר 1945 ). בקיץ אותה שנה 
כיהן כמזכיר כללי בוועידה הבינלאומית בסן פראנציסקו, 
שהחליטה על הקמת האו״מ. בסוף 1946 עזב את משרד־החוץ 
ונבחר כנשיא של "קרן קארנגי למען השלום הבינלאומי" 

(שש 2 ש? 111101:1121101131 01 ) 1 משומע 401 ו £1 ש: 8 ש 11 ־ 021 ). במשרה 
גבוהה זו שימש עד סוף 1948 . 

באותה שנה, שבה הגיעה לשיאה המתיחות בין אה״ב 
ורוסיה, טען הסופר ויטקר צ׳יסברז(גזשלו״בוס זשזוטאל׳לג. 
נו׳ ב 1901 ), קומוניסטן לשעבר, לפני "ועדת בית־הנבחרים 
לחקר הפעולות הבלתי־אסריקניות" (ע״ע ארצות־הברית, עמי 
202 ), שהים היה קומוניסטן ושמסר מסמכים סודיים לרוסיה. 

הים כפר בכול והכריז בשבועה, שמעולם לא היה קומוניסטן. 
שלא מסר מסמכים ושלא ראה את ציימברז מ 1937 ואילך. 
בדצמבר 1948 נתבע הים לדין באשמת שבועת־שקר ואחר 
שני משפטים לפני בית-דין של מושבעים נדון לחמש שנות- 
מאסר. בתי-המשפט הגבוהים אישרו אח פסק־הדין והים ישב 
ממארס 1951 בכלא. בנובמבר 1954 שוחרר הודות להת¬ 
נהגותו הטובה. 

עד היום ( 1960 ) יש הילוקי־דעות בדבר. אם פסק-הדין 
היה מוצדק או לא. כבר במאי 1953 הביע השופט האנגלי 
לורד ג׳ואיט (זזח״ס(), בספרו. 11 )<: 02.10 ש 8 חבזז 5 ש:!! 

(״המקרה המוזר של א. ה.'). ספקות בעניץ זה. במאי 1957 
חזר הים והכריז, בספרו ת 0 :ת 1 ק 0 שללגלן )ס 1 ז״ס 0 שלז 1:1 
("לפני בית־הסשפט של דעת־הקהל"), שהוא חף מפשע. זמן 
קצר אח״ב נכנס להנהלה של מפעל תעשייני. 

011 7071071 ) 0 ) 0 1 / , 00010 ; 422 , 1948 ,)/ 71 חס ! 6 1 * 34 

. 1952 . 1 !) 1771 ז \\ , 5 .ז 6 ( 1 תזב 011 ; 1950 , 77101 

א. מ. י. 

היסטולוגיה (מיור 10105 , רקמה). בביולוגיה — תודת־ 
הרקמות. היבדלותה של ההי׳ בענף עצמאי מן 
האנטומיה (ע״ע) הכללית באה בעקבות המצאת ה מ י ק־ 
דוסקוס (ע״ע) במאה ה 17 ופיתוחו. עד אותה תקופה נחשב 
האבר בשלמותו כיחידת־הסבנה ויחידת-החיפקוד העיקרית 
ביצור החי (ומכאן המונח אורגניזם [ע״ע)). אע״פ שההש¬ 
ערה, שהאבר בנוי מיחידות־יטוד קטנות יותר, כבר הובעה 
זמן מרובה קודם לכן. המיקרוסקופ איפשר הסתכלות בפרטי 
המבנה והאידגון של החומר החי. הוא הביא לידי גילויו של 
התא, ואח״ב — לידי הכרת מהותו כיחידת־היסוד של מבנה 
האורגאניזם ולידי ההבחנה של רקמות שונות, שהן מור¬ 
כבות מסוגים שונים של תאים, וכן מחומר־ביניים, שנוצר 
מתוך חילוף־החמרים של התאים. ההי׳ התגבשה כמדע, 
שמטרתו — חקר ( 1 ) התא שברקמות הגוף החי, ( 2 ) הומר־ 
הביניים שבין התאים ו( 3 ) היחס שביניהם. 




255 


היסטולוגיה 


256 


הראשון, שהבחין במבנים מיקרוסקופיים חיים, היד, ל וב¬ 
ה ו ק (ע״ע), שתיאר את תאי־הזרע. יצורים חד־תאיים 
והידקים. באותה תקופה היה ר(ברט הוק (ע״ע) הראשון, 
שהתקרב למושג התא בביולוגיה — לבל הפחות, מצד 
הכרת המבנה התאי של חלקי־צמחים מסויימים: כשתיאר 
את מבנה קליפת־השעם של הפץ. ראה אותה כבנויה סגופיפים 
קטנים, מוגבלים ודי דפנות. את המושג ר ק מ ה יצר נ. ג ר ו 
(ע״ע) על־סמך תצפיותיו המיקרוסקופיות במבנה הצמחים. 
הוא ראה את הצמחים כמורכבים משקיות, שדפנותיהן עשויות 
מחומר דמוי־חוטים, כעין החומר של רקמת־הבד. לפיכך ראוי 
גרן להחשב לאביו של מושג ההי' ( 1682 ). את חקר האברים 
בסיוע המיקרוסקופ פיתח מלסיגי (ע״ע),שתיאר לראשונה 
את נימי־הדם ואת המבנה המיקרוסקופי של הכליה, הריאות, 
ועוד. מפני־כן אפשר לראות את מאלפיגי כאביה של 
ה א נ א ט ו מ י ה ה מ י ק ר ו ם ק ו פ י ת. 

את אביה של ההי׳ במובנה החדיש, יש רואים ב כ ם ו ן ה 
בישר. (ע״ע). בישה הכיר, שהגוף החי וכל אבריו מורכבים 
מצירופים של כמה סערכות־מיבנה, שנבדלות זו מזו בסידוריהן 
הפנימיים ובתכונותיהן; למערכות אלו קרא בשם "אריגים" 
או ״רקמות״ ( 655115 ). הוא אף הטעים, שהצירופים השונים 
של הרקמות באברים השונים קובעים את תכונותיהם השונות 
של האברים ואת תיפקודיהם השונים. בישה ניסה להבחין 
בין רקמות-היסוד שבאברים ולתארו ולהגדירן בלא עזרת 
המיקרוסקופ — נסיון, שלא הצליח בו. אך אין זה מקפח את 
זכות ראשונותו בטיפוחה של ההי׳ כמדע עצמאי, 

את ההגדרה המפורשת והברורה של התא כיחידה העיקרית 
במבנה של החי ושל כל רקמותיו נתן ת אוד ו ר שון 
(ע״ע) ב 1839 . התיאוריה הצלולארית של שוואן היא פרים 
של מחקרים מיקרוסקופיים ברקמותיהם של בעלי-היים. 
מכאן ואילך נעשה המיקרוסקופ מכשיר עיקרי במחקר 
הביולוגי. 

בתחילה התרכזה החי׳ בעיקר במורפולוגיה של בע״ח כפי 
שהיא משתקפת במיקרוסקופ — ז״א : היא התפתחה כענף 
מיוחד של האנאטומיה; אלא שהאנאטומיה עסקה בתיאור 
על מבנה־הגוף כפי שהוא נראה בעין בלתי־מזויינת ("אנא־ 
טומיה מאקדוסקופית"), ואילו ר,הי׳ עסקה בתיאור של מבנה־ 
הגוף כפי שהוא נראה בעזרת המיקרוסקופ ("אנאטומיה 
מיקרוסקופית"). בשלב זה של התפתחות המקצוע היו המו¬ 
שגים הי׳ ואנאטומיה מיקרוסקופית זהים. אך מכאן ואילך 
שוב לא הצטמצם המחקר בתחום התיאור המורפולוגי בלבד. 
אלא פנה להבחנה בין המבנה הקבוע ובין השינויים החלים 
ברקמות בהתאם לתפקידן ולאופן פעילותן; בזה רכשה ההי' 
לעצמה גם משמעות מבחינת הפיסיולוגיה — הנור¬ 
מאלית והפאתולוגית כאחד. עם הפיכת הפתולוגיה (ע״ע) 
במאה ה 19 לפאתולוגיה צלולארית נעשתה דרך החקירה 
ההיסטולוגית המתודה העיקרית של המדע הרפואי החדיש. 

בצד החלוקה של ההי׳ לנורמאלית ולפאתולוגית קיימת 
חלוקה של ה,הי׳ הנורמאלית עצמה לפי שני כיוונים: הדיון 
ברקמות כשהן לעצמן, ז״א, ללא התחשבות במקוט-הימצאו 
באברים — ה ה י׳ הכללית; הדיון ברקמות מבחינת סידורן 
בחור האברים — ה מיקרוסקופי ה האנאטומית. 

יותר מכל ענף ביולוגי אחר קשורה ההי׳ מבחינת אפש¬ 
רויותיה והתפתחותה במכשיר אמד ובמתודה אחת — במיקרו¬ 
סקופ ובשימוע בו. כל שיכלול של המיקרוסקופ וכל שיפור 
בדרכי־ד,שימוש בו פותח פתח להרחבת הידיעה ולהעמקת 


ההבנה בהי' — בתנאי שבד בבד עם התקדמות הטכניקה 
המיקרוסקופית תחול גם התקדמות בשיטות להכנת החוסר 
ולהכשרתו לבדיקתו במיקרוסקופ. הטכניקה ההיסט)־ 
לוגית מתפתחת כענף חשוב מיוחד של ההי׳. 

ההתקדמות של המתודיקה ההיסטולוגית מאפשרת חדירה 
מעמקת והולכת לתוך המבנה המיקרוסקופי של הרקמה: מן 
ההבחנה בין רקמות שונות לפי סיב התאים שמהם הן 
מורכבות להכרת החלקים הזעירים והגופיפים הכלולים 
במבנה של התאים השונים עצמם. כך התגבש בהי׳ פרק 
מיוחד — תורת־התא, הציטולוגיה (ע״ע). 

השיטות של הבנת החומר לבדיקה מיקרוסקופית מת¬ 
חלקות בדרך כלל לפיסיקאליות ולכימיות. בתחילת הסאה 
ה 20 הוחל בהתאמת ראקציות כימיות לצרכי ההי׳ — ז״א, 
בהפעלת ראגנטים מסויימים על תכשירים מיקרוסקופיים 
באופו שמאפשר עקיבה במיקרוסקופ אחר פעולתם של גופי¬ 
פים מיקרוסקופיים, ועם זה גם את הגדרת הרכבם הכימי 
ותפקידם בתוך אברים ורקמות. כך התפתחה כענף נוסף 
בהי' ההיסט וכי מיה — הכימיה של הרקמות. 

המצאת המיקרוסקופ האלקטרוני (ע״ע), המאפשר 
את הגדלתה של התמונה המיקרוסקופית עד פי 200,000 
לערך, נתנה דחיפה עצומה למחקר ההיסטולוגי והביאה אותו 
עד לסף הכרת המבנה המולקולארי של החומר החי במצבו 
המאורגן. גם תחום האנאליזה הכימית הורחב. והיום הוא 
מקיף לא רק את ההבחנה בין מבנים שונים ברקמה, אלא 
אף את הכרת ההרכב הכימי של מבנים זעירים שונים בתוך 
התאים עצמם; בזה הופכת ההיסטוכיסיה ל צ י ט ו כ י ס י ה. 

פרק מיוחד של ההי' עוסק בהתפתחות של הרקמות — 
ההיסטוגנזה, המהווה גם פרק באמבריולוגיה (ע״ע). 

בסיכום אפשר היום לחלק את החי'לכמה פרקים עיקריים: 

א) הי׳ כללית — תיאור הרקמות בגוף החי; 

ב) אנאטומיה מיקרוסקופית — תיאור מיקרוסקופי של 
המבנה והסידור של הרקמות בתוך האברים: 

ג) ציטולוגיה — חקר התא; 

ד) היסטוכימיה — כימיה של חלקי הרקמות: 

ה) ציטוכימיה — כימיה של חלקי התאים; 

ו) טכניקה היסטולוגית — פיתות שיטות להכשרת חומר 
לתצפית מיקרוסקופית: 

ז) מיקרוסקופית אלקטרונית; 

ח) היסטוגנזה — חקר ההתפתחות של הרקמות. 

בהתפתחותה המתמדת כחוליה מקשרת בין האנאטומיה, 

הפאתולוגיה, הפיסיולוגיה והביוכימיה תופסת היום החי׳ 
עסדת־מפתח בביולוגיה. 

הטכניקה ההיסטולוגית במובן המצומצם כו¬ 
ללת — נוסף על הפיתוח של תרבית־הרקמות, שנודעת לו 
חשיבות יתרה — את השיטות להכנת החתכים לבדיקה 
המיקרוסקופית. תחילה השתמשו חהיסטולוגים בחתכים, 
שנחתכו בתער רגיל והושמו על זכוכית לשם הסתכלות 
במיקרוסקופ. במרוצת־הזמן שוכללו מכשירים מיוחדים — 
ם י ק ר ו ט ו מ י ם (ע״ע) —, שמאפשרים קבלת חתכים דקים 
ביותר ואחידים מבחינת עבים, בתחום של 0.1 — 0.01 מ״מ, 
ואף עד כדי 0.0001 מ״מ (יוד׳ להלן, עמ׳ 258 ), 

לשם שמירה על הרקמות בתכשירים מפני שינויים משמ¬ 
שים המרים כימיים, שיש בכוחם להבטיח ייצוב (פיכסאציה) 
של התכשיר ולקובעו לאורך־ימים, בלא שיחולו שינויים נוס¬ 
פים בצורת המבנה סבו ובהרכבו הכימי. עיקרו סל ייצוב 



257 


היסטולוגיה — היסטוריה 


258 


זה היא קואגולאציה של חלבוני הפרוטופלאסמה. שיטות- 
הייצוב הן מרובות, ומשמשים בהן המרים שונים, כגון 
פורמול, כוהל, ועוד. בהירת החומר המייצב (הפיכסאטור) 
תלויה בטיב החומר, שיש לשמרו ולקבעו במיוחד בחתך 
ההיסטולוגי; התאמת המייצב למסרה סטויימת היא בעיה 
חשובה בטכניקה ההיסטולוגית. בדרך כלל הייצוב הוא השלב 
הראשון בהכנת התומר להסתכלות במיקרוסקופ. בשלב השני 
מהדירים לתוך החלקים, העומדים לבדיקה, חומר מיוחד, 
שמקשה אותם ומאפשר את גזירתם ע״י המיקרומום לחתכים 
דקים ושווים. למטרה זו משמשים, למשל, פאראפין, צלו- 
אידין, ובזמן האחרון — גם הסרים פלאסטיים. בסיקרוטום 
מיוחד אפשר להכין חתכים גם אחר הקשיה ע״י הקפאה. 
כדי להכשיר חומר קשה מאד, כגון עצם, לחיתוך, היה 
בעבר צורך לבצע בו דקאלציפיקאציה — נטילת החומר 
המינראלי; בזמן האחרון שוכללו מיקרוטומים, שחם מסוג¬ 
לים להכין חתכים דקים אפילו של חומר קשה ביותר. בעיית 
הכנת התכים יציבים ועמידים, שהם מתאימים לבדיקה 
המיקרוטקופית, היא מסובכת למדי, והיא דורשת שיתוף של 
שיקולי מומחים בתחומים כימיים ומכאניים. 

צביעה. חתכי־דקמה דקים הם בדרך כלל שקופים 
וחסרי־צבע — או כמעט חטרי־צבע — על־פני כל שטחם! 
לפיכך איו הגבולות בין המבנים השונים שבמישור של שטח 
זה בולטים לעין — בדומה לגבולות של איזורים גאוגראפיים 
שונים במפה חדגונית. ההשגים הגדולים של החי׳ בהכרת 
פרטי המבנה של הרקמות ושל תאיהן לא נתאפשרו אלא 
הודות לשיטות־הצביעה, שמגבירות, מעצימות ומבליטות 
מבחינה חזותית את ההבדלים בין תחומים שונים של שדה־ 
הראיה המיקרוסקופי. אם תחומים אלה נבדלים זה מזה 
מבחינת תכונותיהם הכימיות. שיטת־הצביעה מושתתת על 
העובדה, שהבדלים כימיים כאלה מתבטאים בין השאר 
בהבדלי אפיניות לדאגנטים כימיים שונים, ביניהם המרי־ 
צבע, שמקנים לחמרים, שבהם הם מהקשרים, צבעים אפינים 
ועזים. בהפעלת תמיסה סל חמרי־צבע שונים על חתכי־רקמה 
מתרחש ציבוע בררני וסגולי של התאים ושל חוסר־ 
הביניים, של הפלאסמה ושל גרעין־התא, של מבנים שונים 
בתוך הפלאסמה ובתוך הגרעין, ועוד: כל אחד סו החלקים 
הללו אינו קולט ואינו מספח לעצמו אלא חומר מסויים — או 
המרים מסויימים — מתוך תערוכת חמרי־הצבע ומצטבע 
באופן סגולי, שמבדיל בינו ובין כל חלק אחר. ההי' פיתחה 
שיטות־צביעה לרוב, שמנצלות תערובות שונות של המרי־ 
צבע שונים באפני־הפעלה שונים — הכל לפי טיב המבנים 
הרקמתיים או התאיים, שיש להבליטם לצרכי בדיקה 
מסויימת. מן השיטות המקובלות ביותר — הצביעה בתערוכת 
של החמאטוכסילין הבסיסי הכחול והאאוזין (ע״ע) החומצי 
האדום. שיסות־הצביעה איפשרו לגלות בתוך החומר החי 
גופיפים מיקרוסקופיים, שאי־אפשר היה לראותם בחתכים 
לא־צבועים. יתר על כן: מן התכונות הכימיות של הראגנט 
הצבעוני הנקלט — הידועות לחוקר — אפשר ללמוד על 
טיבם הכימי של המבנים, הקולטים ראגנט זה. לפיכך 
מאפשרות שיטות היסטולוגיות מסויימות, שהן מבוססות על 
ראקציות־צבע כימיות, לגלות במיקרוסקופ לא רק את 
מציאותם של אלמנטים מורפולוגיים ססויימים, אלא אף את 
מציאותם של המרים כימיים מסויימים במקומות מסויימים 
ברקמות ובתאים. 


שיטות־הצביעח הקלאסיות כרוכות בדרך כלל בפיכסאציה 
של החומר הביולוגי המצטבע, ולפיכך אין הן מגלות לעיני 
הבודק את מבנה הרקמות והתאים אלא לאחר שהלה באלה 
דנאטוראציה וקואגולאציה של חמרם — ז״א: איו דין 
מאפשרות הסתכלות אלא בחומר דומם בלבד. טכניקה היססו־ 
לוגית מיוחדת משתמשת בחמרי־צבע, שאפשר להכניסם — 
ע״י זריקה — לתוך האורגאניזם החי, או להשרות בתמיסתם 
חתכי־רקמה מן החי: בשני המקרים קולטים התאים את 
החסרים בלא שיאבדו את חיוניותם עד לפיכסאציה. וזוהי 
״ה צ ב י ע ה ־ ב ח י י ם״ (צביעה ויטאלית). 

הטכניקה של הכנת חומר לבדיקה מיקרוסקופית מותנית, 
כמובן, גם בטיבו של המיקרוסקופ ובמכאניזם־הפעולה 
שלו. מלבד המיקרוסקופ הרגיל נמצאים בשימוש בהי׳ 
מיקרוסקופים למטרות מיוחדות: מיקרוסקוס־הפאזות, המ¬ 
אפשר קבלת תמונה בלא צביעת החתך, מאחר שהוא מנצל 
ומבליט הבדלים בכושר השבירה האופטית של חלקי-התאים; 
מיקרוסקופ־הקיסוב, שמגלה מבנים גבישיים בתוך החומר 
החי; מיקרוסקופ לאולטרא־סגול. שמגלה גופים פלואורס־ 
צנטיים בתוך חומר סחוסר־צבע לפראית־עין. שינוי מהפכני 
באפשרויות המחקר ההיסטולוגי הוכנס בשנים האחרונות ע״י 
המיקרוסקופ האלקטרוני הנזכר, המגלה פרטים 
זעירים במבנה התא וברקסות, מעבר לאפשרויותיה של 
הבדיקה במיקרוסקופיהאור. השימוש במיקרוסקופ האלקטרוני 
בהי׳ מצריך הכנת חתכים דקים ביותר; לשם כך פותחו 
סיקרוטומים מיוחדים, שעושים חתכים בעובי של ;; 0.1 . 
עדייו לא הותאמה שיטת־צביעה לחתכים במיקרוסקופיה 
האלקטרונית. אך פותחו שיטות של ראקציות כימיות, שגור¬ 
מות להתהוות של משקעים מינראליים בתוך החתך, והללו 
ניתנים להבחנה במיקרוסקופ האלקטרוני. 

מ■ וולפן. תרומת ההיסטזביסיה להתקדמות הסדעים הביו¬ 
לוגיים (..פרע- ב׳. מם׳ 1 ), תשי׳־ז; -״)־*״״*יו *. 1 .!/ 111 x 11 

• 0411 ^ 0111101 * ; 1 ,( 1927-1958 ) ! 40010101 . 1 !' 11 !! 

! 1954 ,(!! 44111010 ) ק 6 :ח 0 . 0 .א ; 1929 , 4111011111 ! ? 11/1 
.׳ 5 \ 5 , ; 1956 ,! 1 ^ 14111010 11 ! 101041 ( 0 ,;ח,,וו!■; ■!','-.-. 0 . 4 < 
,!!; 40 .-:,-: 64 ■י .עג-ע 61 הז 5 .׳! ;* 1957 ,■(! 141110101 , 11 ! 77 
. 4 ! 4011101111 ! 11 ! 1 /!: 1 !!!{! 0 '/ 111 ! . 11 ! 1 ^ 44111010 . 4 .:/!!/?_) 
. 1959 ,, 4111114111 ( 

ם. אי. 

היסטוריה (בלאט' 111510112 , מיוו' ״) 101:09 — סיפור׳ דין- 
וחשבון), במובן הרחב ביותר — סיפור של מאורעות, 

שאירעו בזמן מן הזמנים בכל תחום־התרחשות שהוא. במובן 
מצומצם יותר, והמקובל ביותר — תאור של מאורעות, 
שאירעו לקיבוץ אנושי מסויים ושמייהסים להם השפעה 
כוללת על מצבו או גורלו של קיבוץ זה; במובן צר 
יותר — תאור ההתפתחות בשדה־תופעות, שיש להם, לבני־ 
האדם, עניין בו (כגון היסטוריה של הספרות, של הרפו¬ 
אה, של הפילוסופיה וכדר). בדרך ההרצאה של הסיפור 
ההיסטורי, יש להבחין בין תאור השתלשלותם של המאורעות 
זה א ח ר זה — תאור, שיש לראות בו את ראשית גילוייה 
של הכתיבה ההיסטורית (בעברית: דברי־הימים) — וביו תאור 
השתלשלותם של המאורעות זה מתוך זה וזה בסיבת 
זה (בעברית: תולדות). לדעת ההיססוריונים היווניים הקד¬ 
מונים, תסקידו של ההיסטוריון הוא לבחור ממלאי־ד,קורות 
את המאורעות החשובים ביותר, וע״י כך ליצור את תמונת־ 
העבד. נושאי־ההי' הם מאורעות, שאירעו פעם אחת. וזהו 
ההבדל היסודי בין ההי׳ לביו מדעי־הטבע. אלה האחרונים 



259 


היסטוריה — היסטוריוגרפיה 


260 


חוקרים ומוצאים את חוקי ־ההתרחשות, וע״י כך הם יכולים 
להגיד מראש מה יהא מהלכן של תופעות־הטבע. בזמן האחרון 
ניסו פילוסופים או היסטוריונים (כגון בריזיג, ע״ע) למצוא 
חוקי־הי/ אך מה שמצאו בתחום זה הם בעצם אנלוגיות (ע״ע 
אנלוגיה), שאיו לקבוע על פיהן את העתיד לבוא, 

ההיסטוריוגרפיה (ע״ע) החדישה שואפת בדרך כלל — 

לכל הפחות, בתחום המדע המערבי — לאובייקטיוויות, 
ז״א לתיאור המאורעות ללא מגמה, כמו שהתרחשו בפועל, 
אבל דבר זה ניתן להשג דק במידה מצומצמת, כי כל 
היסטוריון מושפע מסביבתו ורוח־זמנו; מכאן, שאיו לדבר 
אלא על שאיפה לאובייקטיוויות. על הדרכים, שבהן תוארו 
מאורעות־העבר בתקופות השונות, ע״ע היסטוריוגרפיה. 

היםטור^גריפיד, (ביוו , ,^^ 1010 —סיפור, 
— אני כותב), כתיבת היסטוריה (ע״ע). 

המלה נשתלשלה, ודאי, מן המונח היווני ?״קזס^-נ״ססזס](= 
היסטוריוגראף — כותב היסטוריה), שהיא מצויה בספרות של 
התקופה ההלניסטית. המונח הי' נמצא ב״נגד אפיון" של יוסף 
בן מתתיהו (ע״ע), אבל מניחים, שהוא תוספת מאוחרת — 
אפשר, מן התקופה הביזאנטית. המלה מציינת את עצם הסעד 
לה של כתיבת היסטוריה, וכן את המקצוע של כתיבה זו. 

תולדות ההיסטוריוגראפיה. — א. העולם 
העתיק. — 1 .ההתחלות. — הסימנים הראשונים לנס־ 
יונות של ציון העבד קשורים, כנראה, בשאיפה להציב זכר 
לעלילותיהם ולחגיגותיהם של אלים, לא של בני־אדם, מן 
התעודות הכתובות, שנשתמרו מימי־קדם, מרמז אלינו לפעמים 
הלר־מחשבות, שלא תמיד יכולים אנו לחשוף את משמעותו. 
דיו־וחשבוו מצרי קרום ממאורעות מסוייסים מוצע כמעשה 
ידיו של מלו, אך אותו מלך מדבר אלינו כאילו היה הוא 
עצמו אל. ביתם לתעודות סיניות אנו תמהים לפעמים אם 
לא נתחברו בשביל אחד סן האלים או אם לא נועדו לשמש 
חוסר־קריאה לאבות שבעולם־הנשסות. באדם־נהריים קיימת 
היתד, מגמה לנסות ולבאר את הדברים ע״י חקר התחלו- 
תיתם—מה ששימש לעיתים קרובות מניע לכתיבת היסטוריה. 
בבבל הביאה מגמה זו לירי התהוותם של הסיפורים על 
בריאת־ר.עולם,על המבול ועל מגדל־בבל—סיפורים, שלפעמים 
הם מתאדים בצורה דראמאטית הפיכות בסדדי־הטבע, שחיו 
בזכרון העם. מיתוס מסוג זה והאפוס של סרגון מאכר ( 2350 
לפסה״נ בעיר) היו עשויים לעורר ענייו בעבר וליתן דחיפה 
להיסטוריה יותר מיצירות דומות, שנתחברו במצרים. 

במזרח הקרוב לא נתגבשה נטיה לראות את האדם כקרבן 
לגורליות בלתי־אישית. השומרים, האכרים, הבבלים והאשו־ 
רים ראו את עצמם נתונים לדחמיהם של האלים, שמתחילה 
תוארו בעושים אח מעשיהם בלא שיקול־דעת ופתוך משובת־ 
לב סתם. בדומה ליהודים בימי-קדם, עמדו עפים אלה בהדרגה 
על הקשר שביו מצוקותיהם וכשלונותיהט וביו הפגמים המו¬ 
סריים שלהם. כתוצאה מכך נתהוו מצבי־פתיחות בין האלים 
ובני־האדם, ואף בעיית־הגודל קיבלה משמעות חדשה. דעתם 
של המצרים על עצמם היתה נוחה יותר: הם לא ידעו מצבים 
של פתיחות, אבל כסו־כן לא ידעו אותה התעוררות, הבאה 
בסיבתם. מעולם לא נתפתחה בהם באותה מידה תחושת 
הדראמה של חיי־האדם, למרות מה שערכו רשימות של 
מאורעות חשובים, כפי שמעידה "אבן פאלרמו" הקדומה 
(נכתבה כאלפיים שנה קודם שנכתבו החלקים הקדומים 


ביותר של המקרא). על מצבת־אבן זו נחרתו תאריכיהם 
של מאורעות מ 3600 לפסה״נ ואילך ובמשך 700 שנה: 
חורבן ערים, ציד מלכותי, מסעות צבאיים ובניית ארמונות 
או ספינות. 

גם חברה, שאינה מצטיינת בשאיפה לעמוד על מהות 
העבר, עלולה לשקוד בהתמדה על רישומי דברים, העתידים 
לספק שפע של חומר להיסטוריון. המצרים הקדמונים נהגו 
לכלכל את ענייניהם באמצעות תעודות, וארצם כעין דמות 
של בית־נכות לה, עד שיש לחשוב שאף בימי־קדם חיה העבר 
נשקף בה מסביב ומעיק בעצם נוכחותו. גם הבבלים עסקו 
באותה ההתלהבות כשמירת כתבים ובקודיפיקאציה של 
תעודות, ואילו האשורים היו אחוזים בבולמום־של־העתקה 
ממש! פעילות זו היא ששמרה בין השאר על "עלילות־ 
גילגמש", האפוס הבבלי הגדול. לעומת זה לא שמרו היוונים 
על כתביהם העתיקים, כפי שציין יוסף בן מתתיהו. אבל 
לא העובדה, שמצרים התחילה בשמירת תעודות בימים 
קדומים ביותר, ולא שפע התעודות שנצטבר בה, לא עמדו לה 
לפתח כתיבה היסטורית, כמו שעתידות היו לפתח שכנותיה. 

אף הדברים הקדומים ביותר שנכתבו על העבר נועדו. 

כפי שמסתבר, לתכלית תועלתית. פעמים היתד, התועלת 
קשורה בטכס דתי 1 כך, למשל, שימשו כמה תעודות סיניות 
קדומות לעזר לזכרונם של הממונים על ניהול טכסים. 
בתעודה מן הסאה ר, 29 לפסה״נ מונה שליט שומרי אחת־ 
אחת את הטובות והישועות, שעליהן חייב היה ליתן הודיה 
לאלים. פעמים שעצם הכתיבה היה בה משום עריכת טכס 
דתי, ולפעמים נדמה, שהנוסח נחשב כמחונן בכוח מגי, כאילו 
היה בו כדי להשפיע על גורלם של הנזכרים בו. אבל אף אם 
נתעלם משיקולים כגון אלה, שקשה לנו כיום לעמוד כראוי 
על טיבם, ברור הדבר, שאף בתקופה קדומה מאד היו חיי־ 
החברה המאורגנים כרוכים במו״ט בענייני־עסק, שהצריך לא 
רק רישום, אלא אף הסתמכות בפועל על החלטות או 
חילוקי־דעות קודמים. סדדי-קניין, הסכמי־גבולות וחוזים בין 
ממשלות נכללו, ודאי, בעניינים אלה. רשימת־גבולות על 
מצבת־זיכרון סלגש (בערך מ 2400 לפסה״ג) סוקרת את 
מצב־ר,גבולות במאות שקדמו, ומשתמשת בטכסטים קודמים 
מאותו סוג, בחינת .מקורות היסטוריים". כפה חוקרים דאו 
בכך עדות ל״חוש הפירוט ההיסטורי" של השומרים, אבל 
אפשר, שהמניע לחיבור הרשימה לא היה כלל וכלל היסטורי 
ביסודו. סמוך ל 1400 לפסה״ג נהגו החיתים. בדברי הפתיחה 
לחוזיהם, ליתן דין־וחשבון על יחסיהם בעבד לא רק עם 
השליט שהיה הצד השני בחוזה, אלא אף עם קודמיו. אף 
קודם לכן הקדים המלך החיתי האחרון פן השושלת הישנה, 
טליפינו, תיאור היסטורי של השליטים הקודמים לצו, שהוציא 
בנוגע לירושת כסא־המלכות אחר תקופה של מהומות ורצי¬ 
חות. נראה, שבמקרים כגון אלה נרשמה ההיסטוריה ספני 
שראו בה את היסוד לסהלך־הפעולה בהווה, 

לרשימות התאריכים בארצות השונות היתה תועלת 
משלהן. הן פנו את הקצינים, ששמותיהם שימשו (במקום 
מספרים) לקביעת השנים. רשימות של מלכים שימשו 
לתכלית דומה ואיפשרו למלך היושב על כסאו להצביע על 
שורה רבת־רושם של שליטים קודמים. היה זה דבר קל 
וטבעי להכניס לרשימות כאלו תיאור קצר של מאורע ראוי 
לזיכרון, ששימש גם הוא לזה 1 ת את המלך או את השנה. אך 
כשבאים אנו אל ד,הקבל הקרוב ביותר למה שהיינו קוראים 



261 


די טטוריוגרפיה 


262 


כיום היסטוריה, והם ספרי הכרוניקות או דברי־הימים, אין 
לנו לראותם כהיסמוריים בהחלט מצד כוונתם. מקורם הרא¬ 
שון אינו ברחף להחיות את העבר, אלא בשאיפתו של שליט 
חי להינצל מן השבחה — זו השאיפה של ההווה לנפות את 
עצמו על העתיד. לפעמים פוצר השליט ביורשיו שלא להש¬ 
מיד או לשנות או למחות את מצבת־הזינרון, שהציב לעצמו 
על־ידי רישום מעלליו. ולפעמים הוא מקלל את מי שיעז 
להמרות את פיו בענייו זה. נמו־נן יש להניח, שהיה מקום 
לדרוש אל העבר לצרני תעמולה, נשממלנה שוקעת היתה 
מתנערת ומבקשת לקשור את עצמה בעבר מפואר יותר, 
או כשהיו מתבוננים לפעולות אימפריאליסטיות. ההיסטוריה 
בתקופה קדומה אינה עפ״ר אלא בלי לממשל! ומלבים. 
שהם אלים או ממשפחת אלים, תנופות מחברים אותה בשם 
עצמם. במידה שהכוהנים פגיעים לכלל פיקוח על סוג זה 
של נתיבה, ומשתמשים בו בעיקר נדי לפאר את האלים 
או לסקור את גורל־האדם במבט רתב יותר — ואפשר, 
במידה שהמלכים פוסקים מלהיות כעין אלוהויות מולכות 
בביפר, — נעשה הנוף בולו היסטורי יותר. מן הזמן של מה 
שידוע בשם הכרוניקה של וידנר, שכנראה היא שייכת 
לתקופת 1890 — 1590 לפסה״נ, נותן הפולחן של סרדוך 
דחיפה להתפתחותה של היסטוריה בבבל. ובנרוניקה זו — 
בנראה, בפעם הראשונה — הוקדמה קוסמוגוניה להיסטוריה, 
ספרי הכרוניקות הקדומים (דברי-הימים) נתחברו תנופות 
על־פי יומנים מפורטים יותר, וביחוד על-פי תיאורים של 
מסעות צבאיים. היו שליטים, שהתחילו בהכנת חיבורים 
כאלה מיום שעלו על נס־המלונה. את הקדומים בספרי דברי- 
הימים החיתיים אפשר לייחס ביום לסאה ה 16 לפסה״נ, וספרי 
דברי־הימים המפורסמים של מורשיליש 11 שייכים למאה 
ה 14 . חיבור דומה של חתושיליש 111 , יורשו של מורשיליש, 
הוא, בנראה, האוטוביוגראפיה הקדומה ביותר בספרות-העולם 
יש סימנים לדבד, שבזמנים קדומים מאלה, שנזכרו באן, גילו 
החיתים ענייו במאורעות קונקרטיים, בלא ששילבו מאורעות 
אלה במיתוס בבלי דתי. ספרי דברי־הימים שלהם עולים 
על אותם של בל שאר העמים בסתינותם, בהתעניינות 
ישירה במאורעות בזנות עצמם, בנכונותם לדון ביושר- 
פה את העומדים מבחוץ ובנצנוצי נישרון ספרותי. בתקופה 
שביו המאות ה 16 וה 14 לפסה״נ חוברו הנאים שבספרי דברי¬ 
ה,ימים המצריים, והמעולה שבכולם הוא זה של תהיתמס 111 , 
סן העשורים הראשונים אחר 1500 . ספר זה נתחבר על־פי 
רשימות מפורטות! והתיאורים של ססעי־מלחמה שבו הם 
לפעמים מדוייקים כל־כך, שההיסטוריונים החדשים יבלו 
לעמוד על־פיהם אף על האסטראטגיה של מסעות אלה. אך 
ההשג החשוב ביותר בתחום זה של נתיבה — והידוע לנו 
יותר מכל השאר — הוא פעלם של האשורים. באן רואים■ 
שהנרוניקות שלהם התפתחו מתור נתובות־הקדשה על גבי 
בניינים — כתובות, שהציבו זכר לשליט שבזכותו הוקם 
הבניין, פירטו במד, ממעלליו, וספון■ ל 1300 לפסה״נ התחילו 
מאבדות את אפיין בהקדשות בלבד. פעלו של אשורבניפל 
( 669 — 626 ), שהוא מציוני־הדרך בתולדות התרבות, בלל את 
שמירתה של ספרות עתיקה, איסוף של עתיקות בבל, והת¬ 
פתחות מופלאה של ספרי דברי־הימים. בזמנו בטל הקשר 
בין ספרים אלה ובין נתובות־ההקדשה, והם נעשו סוג 
ספרותי בפני עצמו. מה שמציין אותם הוא פירוטם של 
מעשי־אנזריות מחרידים וההתפארות במעשים אלה! ני 


מלך אשור ביקש להיראות לעיני העולם בכובש ומנצח. עם 
זה קנו להם צביון של יצירות ספרותיות מחושבות, ומלבד 
תיאורים חיים של קרבות, אנו מוצאים בהם דיוקנאות של 
שלמנאסר, תגלת־פלאסר, סנחריב ואסר־תדון. אולם בעטיה 
של התעמולה שבהן וגם של תכליתן הספרותית פחתה מידת 
דייקנותו של הכרוניקות האשוריות כמלאנת־סיפור היס¬ 
טורית. בימי מלכותו של פיאנחי, שעלה לשלטון ב 742 
לפסה״נ, נתחברה במצרים אחת מן המעניינות שבכתובות 
העתיקות — תיאור של מלחמה, ששוב אין למצוא בו 
את הסגנון המסרתי המנופח ושמצטיין בקיצור וגיוון גם 
יחד. הכרוניקה הבנלית החדשה, השייכת בערך למאה ד, 6 
לפסה״נ, מעידה על התעניינות גוברת בהיסטוריה החולונית 
ובמאורעות חולונים לשמם! היא סברת בריבונותו של אלוהי־ 
בבל, אבל אינה מייחסת לו השפעה ישירה על מהלו־ 
המאורעות. במאה ה 3 חיבר המצרי מנתון היסטוריה של 
הפרעונים, שאבדה במרוצת־הזמן ושהיתד, ללא תקדים מבחינת 
רוחב הקפה(בה מצויה לראשונה החלוקה לשלושים שושלות). 
לערך ב 280 לפסה״נ חיבר הנהן הבבלי ברוסוס היסטוריה 
של עמו, שאע״פ שכללה נמה אגדות, היתד, מיוסדת על חקר 
המקורות ונתנה תיאורים של בבל — לרבות של הגנים 
התלויים — באחרית ימי תפארתה. אן שני החיבורים הללו 
נבר הם שייכים לתקופה, שבה ניכר היה רישומן של השפעות 
יווניות בהיסטוריוגראפיה של ארצות אלו. 

2 . היהודים בימי-קדם. הסיפורים הידועים על 
האבות של עם־ישראל — מסוג הסיפורים, שהיו נוהגים 
לספר במקומות־קדושים עתיקים כחלק מן הזנרונות, שהיו 
קשורים במקומות אלה — נוצרו בלא ספק בזמן קדום. אפשר. 
השריד הספרותי הקדום ביותר, שאנו מוצאים במקרא — 
הוא שירת־דבורד, (שופטים ה), הכוללת תיאור פיוטי של 
קרב, שמתחילה היה נמסר על־פה. חיבור זה נוסד אור על 
מלחמה בין ישראל ובין הכנענים הצפוניים. בתנ״ך מדובר 
ברמיזה על "מזכיר', וכן נזכרים בו ספרים ישנים יותר של 
דברי־הימים למלכים השונים, מתחילה של הממלכה המאו¬ 
חדת, ואח״ב של ישראל ויהודה לחוד. סמוך ל 900 לפסה״נ 
נשתזרו, כנראה, הסיפורים הקדומים ביותר לתוך מין "סאגה" 
לאומית גדולה, שבה תוארו גורלו וקורותיו של העם כולו 
כשהם משולבים שילוב הדוק בפולחנו הדתי. נמו אצל עמים 
אחרים, כך היתר, קיימת אף אצל היהודים הנטיה להכניס לתוך 
חיבורים היסטוריים נתבים מוקדמים נמעט ללא שינוי — 
להעתיקם, אפשר. מתוך שינויים קלים, לאחר שהתאימו אותם 
אל אידיאלים מאוחרים יותר. באורח זה הובאו בספר־שופסים 
סיפורים קדומים אחדים רבי־ערך, ואילו בשמואל א׳ וב׳ מצו¬ 
יים תיאורים בולטים של דוד, שניטלו בלא ספק מאיזה מקור 
מזמנו. ספרי דברי־הימים, עזרא ונחמיה, מצטרפים לחטיבה 
ספרותית אחת, שכוללת זכרונות מלאים ענייו של עזרא 
ונחמיה — דוגמות מופלאות לאמנות־הסיפור, ביו שחוברו 
ובין שלא חוברו בפועל ע״י עזרא ונחמיה. ספר ירמיהו בולל 
קצת חומר ביוגראסי מפעים את הלב — בנראה, מאת ידידו 
ומזכירו ברוך. ספרות זי בכללה אינה מספקת להיסטוריון 
אותה נמות של חוסר, המצויה בספרות ההיסטורית של נמה 
עמים אחרים! כי אלה שבחרו את פרטי־הידיעות וליקטו את 
סיפורי־המעשים, שהם כיום ברשותנו, מעוניינים היו בעיקר 
בתחומים מסויימים ובתקופות מסויימות — למשל, בכיבוש 
כנען ובשיבת־ציון אחר גלות־בבל. המלקטים הודרכו בזה 



263 


היסטוריוגרפיה 


264 


ע״י השקפות דתיות, ורחוקים היו מלדון דין־צדק את ימי 
שלטונם של מלכים, שחשיבותם מתגלית לנו רק בספרי- 
הזכרונות של ארצות אחרות. הם לא היססו לשנות את 
סיפורי־חמעשים הקדומים כדי להתאימם לתכלית דתית מאו¬ 
חרת, או להכניס לתוך אספיהם סיפורים. שמעיקרס לא באו 
אלא לשם סוסר־השכל, לצרכי הוראה שימשו להם בעיקר 
הסיפור ההיסטורי וסיפור־המעשה, ולא שקלה־וטריה מופשטת. 
מחוננים היו בכשרון לסיפור חי ובולט ובכשרון דראמאטי 
יוצא מגדר הרגילו אבל המלקטים המאוחרים טבעו להיס¬ 
טוריה דפוסים יבשים, צרים, נוקשים. לערך ב 125 לפסה״נ 
נתחבר ספר מכבים א׳, בחלקו על־פי מה שמסרו עדי־ראיה 1 
ושלא בדומה למכבים בי, זהו תיאור זהיר, מפורט ומדוייק 
של מלחמות המכבים. הוא כתוב ברוח חולונית בלתי־רגילח. 
ותולה את הנצחון בגבורתם של החשמונאים יותר מבחתער־ 
בות ישירה מצד האל. 

אולם גם מחוץ לזריזות מלאכתם באמנות הסיפור ההיס¬ 
טורי, מתבלטים העברים הקדמונים בתחום ד,הי/ כי שום 
עם עתיק, מאלה שנזכרו עד עכשיו, לא סקר מעולם סקירה 
כזו את מהלד־חייו ולא פירש פירוש דומה לזה את תולדותיה 
של אומה וייעודה. הדת וההיסטוריה הובאו כאן לתוך יחס־ 
גומלים רב־משמעות: האל ממלא תפקיד מכריע בתולדות־ 
האדם, ואילו האדם, במשך שנות מאות, עמל לעמוד על 
טעמו. עצם השאיפה לעמוד על התמיהות הנובעות מכך, 
לבררן ולפתרן — הגבירה את החשיבות הנודעת לסיפור־ 
המעשה האותנטי, לנתונים הממשיים של ההיסטוריה. מן 
הנמנע הוא להתעלם מן התרומה הבלתי־רגילה למתן פירוש 
להיסטוריה, שחרמו כמה נביאים חשובים, ביהוד מן הסאה ה 8 
לפסה״נ ואילך. לא רק שד,ירבו לדון בשאלת עמדתו של 
האדם כלפי ההיסטוריה, אלא אף השפיעו על הסברת המאו¬ 
רעות של העבר, באותה צולה שלבשה — עיתים מידי אישים 
הרבה פחות מחוננים—בכתבים ההיסטורים כפי שהגיעו אלינו. 

מנקודת־מבטו של ההיסטוריון החולוני עמלו הסופרים 
היהודיים העתיקים ביהוד לדורם, אד עם זה תרמו לדורות 
שלאחריהם ע״י דרכם לסקור ולפרש את תולדות־ארצם. 
חשיבות נוספת נודעת להם בעיני חוקר התרבות המערבית 
ב?ה שהעבירו את המורשה ההיסטוריוגראפיה של המזרח 
הקרוב העתיק, באמצעות הנצרות. לתוך המסורת האירופית. 
עמדתם כלפי העבר גרמה, שבפעם הראשונה זכתה ההיס¬ 
טוריה להשפעה כבירה על מחשבתו של האדם. מהם באה 
ההשקפה — שלא היתה כלל וכלל רווחת בעולם —, שיש 
לראות את המאורעות של ההיסטוריה החולונית כבעלי 
משמעות ובעלי חשיבות. המקרא מדבר על אל, שמתגלה 
בהיסטוריה. מוצא עניין בפסקי בני־אדם ונוטל חלק פעיל 
במהלך־המאורפות; פ״י כך הופקע האלוה מתחומי אי־הממשות 
המיתית והובא במגע ישיר יותר עם הפילם הממשי. יש 
לציין, שמשהתחילו בני-אדם ליתן את דעתם על פעלו של 
האל בהיסטוריה האנושית יותר מעל פעלו בטבע, היו לדבר 
תוצאות רעיוניות מרחיקות לכת. משמעותו של תוצאות אלו 
(בדומה לזו שחיתה כרוכה בהופעתו של המונותאיזם) היתד, 
התקדמות באותו כיוון, שכיום היינו קוראים לו שכלתנות. 
הדת הישראלית, המיוסדת על תפיסה חדשה של היס¬ 
טוריה, הוצרכה להילחם על קיומה, אפילו בארצה שלה, נגד 
הפוליתאיזט של פולחנות־הטבע. היתד. זו דת, שלימדה את 
בני־האדם להתרחק מעבודת כוכבים ומזלות, ולעבוד את 


האל שהוציא את עם סגולתו סבית־פבדים. אף כששאלו 
היהודים בימי-קדם משכניהם חגים ומועדים קשורים במחזור־ 
הטבע, היו משלבים בהם זכרונות היסטוריים. עיתים היו 
הופכים אותם, בסופו של דבר, לחגיגות של מאורעות שאירעו 
בפועל. התוצאה בכללותה חיתה, שכמעט אחז בהם דיבוק 
של היסטוריה. ויותר משעבדן אח האל כבורא־הפולם, עבדוהו 
כשליט ומצור, בהיסטוריה — האל, שהוציא את עמו מארץ- 
מצרים. מעולם לא זכתה ההיסטוריה לרוממות כזו בימים מקדם. 

העובדה, שהיו מכוונים את מחשבתם אל האל כאלוהי־ 
ההיסטוריה, הביאה בין השאר לידי כך, שהתחילו רואים 
באל התגלמות עליונה של המוסר. עסקי בני־חאדם ומאורעות 
היסטוריים נתפרשו עכשיו במונחים מוסריים, ומתוך כך קנו 
להם משמעות חדשה. התפתחותה של אישיות־האדם מושפעת, 
כנראה, מן הדברים, שבני־אדם מייחסים לאל 1 ובאורח מקביל 
קנו להן הדת וההיסטוריה גם יחד חשיבות מוסרית עליונה, 
בעוד שלפנייתה של הדת אל אלוהי ההיסטוריה יש, כפי 
שנראה, תוצאות מוסריות נעלות, מתלווים כל מיני הפקרות 
אל דת, שהיא מיוסדת אך ורק על הקשות מן הטבע או 
נוטה לפרסוניפיקאציה של כוחות העולם הגשמי. הורגש 
צורך לזכך את דת־הטבע, ולא היתה דרך לטהר אותה אלא 
ע״י כך, שהבריות יורגלו לחשוב בעיקר על אלוהי-ההיסטוריה. 
מעשי בני־האדם ותהפוכותיהם, שנראו תחילה חדגונים 
ובני-חלוף כקצף על פני־הים, נעשו בעלי משמעות סתוך 
שיוחסו לעניינים נצחיים ולתכלית אלוהית, רחבה לאין 
שיעור. אכן המונותאיזם ההיסטורי והמוסרי, שנתפלו אליו 
היהודים בימי־קדם, הביאם, בין השאר, לידי שמירה על 
המגע עם העולם הזה אפילו בתחומי־דתם ולידי זניחה של 
החשיבה נטולת־השרשים והמיסטיות הערטילאית, שהיא בת־ 
לוויתן של דתות אחרות. ספרי־המקרא אינם סתם מסכתות 
על העל־טבעי, אלא אף, וקודם כל, אסופה מופלאה של 
היסטוריה ארצית רגילה; אינם רק גילוי ממרום של האל 
ומצוותיו, אלא אף הרצאת־דברים נמרצת על האדם ועל 
מעמד־האדם. שום אימה אחרת, בבואה לחבר את ספר קו¬ 
רותיה, לא הירבחה כל־כך בתהילות ותשבחות לאל, שקבע 
את גודלה, כאומה הישראלית. כמו־כן לא היתה שום אומה 
אחרת נכונה כל-כך לגלות ברבים את חולשותיה וחטאיה 
ולהודות בהם. 

3 . יוון ורומי. בשלב מוקדם בתולדות המזרח הקרוב, 
קדמו להיסטוריה הרשומה מיתוסים על מוצאו של עם ואפוסים 
על מלבים קדמונים, שהפכו לדמויות אגדיות. מיתוסים אלה 
עוררו עניין בעבר, ודומה שמהם בא חלק מן הדחיפה להפוך 
גם את ההיסטוריה הרשומה לצורה מצורות הספרות. המעבר 
סן המיתוס אל ההיסטוריה היה מודרג, ומשהו מן המיתוס 
גופו עבר תחילה, במידות שונות (בקרב הבבלים יותר 
מבקרב החיתים), לתוך מסכת ההיסטוריה. שליטתו הריבונית 
של מרדוך על המאורעות הוחזקה בתקופה אחת עיקר שאין 
לזוז ממנו, אף אם בזמן מאוחר יותר דנו בנושא זה ביתר 
גמישות. התוצאה היתה השקפה דתית על מהלך־הדורות, 
שגם היא נתרככה במקצת במרוצת־הזמן, כשנתגלמה בהד¬ 
רגה (נקצב שונה בארצות שונות) במלאכת־סיפור, שהיתה 
חילונית יותר מצד נושאיה ומעוניינת יותר במאורעות האר¬ 
ציים בזכות עצמם. תהליך זה עדייו לא הושלם במאה ה 6 
לפסה״נ כשהארצות שהזכרנו איבדו את מנהיגותו בתחום 
הכתיבה ההיסטורית. וכן אין לומר — למרות ההתקדמות, 



265 


היפגודידגרפיה 


266 


שחלה (למשל, בקרב הבבלים) בהבנת העולם הפיסי — שעד 
אותה שעה נתפתח משהו בדומה להשקפה מדעית. 

הרעיון, שאפשר להביא נתונים היסטוריים לתוך תחומו 
של איזה מין דיון מדעי — שמהלך־המאורעות ניתן לא רק 
לסיפור אלא אף לניתוח רעיון זה הרו והגו היוונים. 
בשלב הראשון של פרשה זו היתד. ביוון לאפוס חשיבות 
מרובה מאד. בשחרה של התקופה העתיקה שימש הומרוס 
כחיבור היסטורי והעבר שתיאר נחשב למציאות כהווייתה. 
אפשר, שאף הסיח את דעתם של הבריות מסוגים אחרים של 
כתבים היסטוריים. לאחר שהועלה סיפור־המעשים ההומרי 
על הכתב(על סף המאה ה 9 לפסה״נ), כוקעת ועולה צורת־מה 
של ביקורת התחלית. השאלות בדבר מלחמת־טרויה וגורלם 
של יחידים שונים, שהשתתפו בה — שאלות, שהומרום 
הניחו ללא תשובה — נידונו בשירה שלאחריו, ביהוד במאות 
ה 8 וה 7 ! ובכך, דומה, ניתן סיפוק לשאיפתם של היוונים 
להכיר את העבר במידה מרובה יותר. ספרות אפית נוספת 
זו השתמשה, אפשר, באגדות מקומיות. היא גם סייעה במילוי 
חפצן של ערים לקשור את זמן ייסודן בעידן הגיבורים 
וחפצן של משפחות למצוא מגילות־יחס, שתדענה על מוצאן 
ממשפחות־הגיבורים. בגילוייה הספרותיים של נסיה זו לחשוף 
את ראשיתם של הדברים, ולקבוע את היחס בין אלים 
וגיבורים, וכן אח היחס ביו גיבורים ומשפחות קיימות, 
התלכדו אגדה והיסטוריה זו בזו. המשורר הסיודוס (ע״ע), 
ששירתו אינה מאוחרת מן המאה ה 8 לפסה״נ, תורם משהו 
חדש 1 הוא סוקד במעוף־עין את ההיסטוריה האנושית כולה 
ומצייר לנו תמונה של חמשת עידני־האדם. 

ג׳ון בגנל ביורי (ע״ע) מציין, ש״יוניה באסיה הקטנה 
היתד, עריסת העיון החפשי. ההיסטוריה של המדע האירופי ושל 
הפילוסופיה האירופית מתחלת ביוניה". כאן נתפתחה במאה 
ד, 6 לפסה״נ תנועה, שרישומה בתולדות מדעי־הטבע וכן בתול¬ 
דות ההי׳ היה ניכר כל־כך, שיש לראות בה ציוו־דרך בתולדות 
התרבות. לענייננו חשוב מה שפירותיה של תנועה זו היו: 
התפתחותה של הכתיבה בפרוזה, ביקורת המיתוסים, והופעתו 
של פה שקרוי ביתר דיוק ספרות היסטורית. יש מציינים. 
שבתחילת המאה ה 6 לא היה קיים בערים היוניות של אסיד, 
הקטנה מעמד של כוהנים בעל כוח מדיני, לא היה מצוי ספר 
קדוש בעל סמכות, שהיה בו כדי לשמש מעצור לעיון בבעיות 
של הקוסמוס או חולדות־האדם. נולדה רוח ספקנית, שאינה 
רואה בעין יפה את המושג של התערבות אלוהית ישירה 
בעסקי בני־אדם. וכאן, קודם 500 לפסה״נ, הוטל ספק במהי¬ 
מנותם של הומרוס והסיודוס. התפשטותו של שלטון־פרס 
על היוונים האגיאיים, והנסיון בפועל שנתנסו באותו שלסון 
היוונים באסיה, גרמו, ששיטות־תרבות שונות ניצבו זו מול 
זו, פנים אל פנים — דבר, שפועל תמיד להרחבת תחום־מבסם 
של הבריות ומעוררם להכיר ביחסיותם של הדברים. במעמד 
זה, כמו בהזדמנויות אחרות מאוחרות יותר, כייעה הדחיפה 
שניתנה לחקר הגאוגראפיה גם להרחבת אפקיו של ההים־ 
טורילן. בסוף הסאה ה 6 חיבר הקטיום ממילטום (ע״ע), 
שהכיר את מצרים מתוך שהייתו בה, חיבור בשם "ספת־ 
העולם", שפתח ליוונים פתח לתולרות המזרח הקרוב, ואפשר, 
גם פילס נתיב להיסטוריה של ההווה. הוא הניח 
את היכור למפעל, שביצועו נמשך כמעט מאה שנים ושנועד 
לנפות את המסורות הפיוטיות, ליישב את הניגודים וליתן 
דין־וחשבון נקי מסתירות על יוון העתיקה. כדור, איפוא, 


שחקר־ההיסטוריה צץ ועלה בתנאים. שהיו נוחים להרחבת־ 
תחומיו של הנושא ועם מעבר חשוב זה מן התאולוגיה 
והמיתוס אל הפילום,פיה והמדע, היה מקום לצפות להתפתחות 
יסודית במתודה ההיסטורית. 

עד מהרה גמלה תנועה זו ויצאה מגיל־הילדות שלה. 
בעוד שבמצרים ובמזרח הקרוב לא חרגה ההתעניינות בעבר, 
בעצם, מתחומיה של הארץ. שבה חוברה ההיסטוריה (אע״פ 
שנעשה במרוצת־הזמן נסיון להציע במקביל את תולדות 
בבל ואשור), נתפתח ביוון סוג של היסטוריה, שהיתה בעלת 
הקף רחב יותר. היוונים, שבמשך זמן מרובה ידעו את 
קורותיהם מתוך שירה אפית בלבד, לא למדו ער אותה שעה 
לרשום את דברי ימי עברם, כפי שנהגו לעשות האשורים, 
או לחבר דבר, שיהא בו יותר מרשימות יבשות של שמות. 
התעניינותם בפרס, שהביאה אותם בפגע עם עולם שונה 
משלהם, שימשה להם כמעט יסוד ראשה לחי', ומלחמתם הגדו¬ 
לה בפרסים יצרה הזדמנות חשובה לאותו סוג של היסטוריה, 
שעוסק במה שכמעט אפשר לראותו כענייני־ההווה. בהרודו־ 
טוס (ע״ע), שפעל מאמצע המאה ה 5 לערך, ניכר רישומן 
של כל ההשפעות הללו. הניגוד בין התרבויות ההלנית והמז¬ 
רחית מעורר בו עניין מרובה, וכך מייצג הוא שלב חשוב 
במעבר פן המוסג של היסטוריה לאומית אל המושג של 
היסטוריה עולמית. תשופת־לב מרובה מקדיש הוא לנתונים 
גאוגראפיים: וכמחבר של היסטוריה, שהיא כמעט קורות־ 
ההווה, נותן הוא דוגמה חשובה לשימוש בידיעות שבעל־פה. 
לפעמים נמנע הוא מביקורת המקורות, כשהוא חוזר על מה 
שמסרו אחרים. ומניח לו, לקורא עצמו, לחרוץ משפט. מאחר 
שלסיפור על ענייני־ההווה היה במשך תקופה ארובה מעמד 
בעל חשיבות מיוחדת, וגם עתיד היד. להיחשב במשך ימים 
הרבה לסוג המהימן האחד של היסטוריה, יש משמעות מרובה 
לעובדה, שהרודיטוס לא נרתע גם מחקירה במאורעות, 
שאירעו בעבר הרחוק יותר — משיחזור ההיסטוריה על־פי 
מסורות ששרדו וע״פ עדויות שבכתב. היתה לו. להרודוטוס, 
אמונה סתומה בקיום השגחה אלוהית על עסקי בני־אדם, אך 
דבר זה לא מנעהו מלדון בעניינים, כגון השפעת התנאים 
הגשמיים על אפיו של אדם. מושגיו מן ההיסטוריה, גישתו 
המדעית יותר אל העבר, ודוהב-פבטו — בכל אלה רואים 
אנו את יוון העתיקה שוזרת הלאה את חום התפתחותה של 
חהי׳ מאותה נקודה, שאליה הגיע המזרח הקרוב. 

במחצה השניה של המאה ח 5 הגיעה החי׳ היוונית לשיאה 
בתוקידידם, שמלאכת־הסיפור שלו מוסבה בצורה מפורשת 
יותר על ההווה, שכן, מיד עם התפרצותה של המלחמה 
הפלופונסית ב 431 , גפר אומר לכתוב את תולדותיה. חקר־ 
העבר הוא לו הקד תועלתני, והוא אומר לנו בפירוש, שדעתו 
נתונה לא רק למאורעות שנתרהשו, אלא אף למאורעות 
דומים, שהם עתידים להתרחש, לפי אומדנו, סשום שטבע־ 
האדם בעינו עומד. מבטו פונה לעולם המדינאות, ויש רואים 
בו את המייסד של ה״היסטוריה המדינית": בשדה זה היה 
מדעי יותר מהרודוטוס, מתוך שהושפע מן האסכולה של 
היפוקראטס, שזכתה לפריחה ביסים ההם. אפשר לומר, שהכ¬ 
ניס לאבחנת החיים החברותיים את השיטות, שבהן השתמש 
היפוקראטם באמנות־הריפוי. הוא נתן מהלכים לתחבולה 
לשים בפי אישים היססוריים נאומים, שנוסחו, אפשר, בדיי¬ 
קנות כפי מלוא יכלתו לדייק, אלא שעם זה חיבר אותם 
כדי לציין את הגורמים שבמצב, להראות את המניעים 






267 


היסטוריוגרפיה 


268 


להתנהגותם של בני־האדם ולרמז על אפיים של האישים 
הפועלים. הוא נשאר היסטוריון לסופת, בראש ובראשונה 
מפני שעורר בלבבות את ההכרה, שאכן נאמן היה במלאכתו 
כשבא לבחור ולנפות את התומר שהסתמך עליו, אע״פ 
שדרכי הביקורת שלו אינן מתגלות בפועל במלאכת-הסיפור 
שלו. ואן• אינו מפרש בשום מקום על מה הוא כותב כעד- 
ראיה. יש סבורים: בעוד שהרודוטוס שיווה לנגדו את 
האפוס כשבא לקבוע דפוסים להיסטוריה, נטה תוקידידם 
לראות בחיי־האדם כעין דראמה בנוסח איסכילוס. במשימה 
של שיחזור פסיכולוגי אין כוחו של תוקידידם עמו, ואת 
טיפוסי האופי מעלה הוא בצורה מופשטת במקצת ובלתי־ 
אישית, דוגמת הדמויות ההרואיות אצל איסכילוס. את 
הנתונים שלו הוא בורר בחסכנות, ואינו מניח מקום לקווים 
צדדיים — לתיאור דמות־האדם במלוא ישותו. 

בתקופה שלאתר תוקידידס (ע״ע) קנתה לה תורת־המדינה 
חשיבות יתרה על ההיסטוריה, אך איסוקראטס ותלמידיו של 
סוקראטס הכניסו לספרות את הביוגראפיה, והשפעתה של 
הדראמה סייעה לעורר עניין באישיות האינדיווידואלית. מכאן 
ואילך נחשבו תיאורי הדיוקן והאופי של בני־אדם כחלק 
מתפקידו של ההיסטוריון. עלייתה של מיקדון במאה ה 4 
ואיחודה של יוון קבעו צורה מוגבלת של היסטוריה כללית — 
לא חקר של מדינה־קריה בודדת. אלא תמונה מקפת של 
העולם ההלני. אולם במשך מאתיים שנה היתד, השפעתה של 
הרטוריקה לאבן־נגף לסופרים ההיסטוריים, והללו היו מספקים 
חומר־קריאה לקהל־קוראים, שלא היה לו שום דבר אחר 
במקביל לסיפור של זמננו. 

פוליביוס (ע״ע; 198 — 117 לפסה״נ) סימן התפתחות 
חשובה נוספת, שהרי קיבל עליו להראות כיצד נעשה הלק 
גדול כל־כך מן העולם הים־תיכוני כפוף לשלטונה של רומי. 
סיפור־המעשים שלו מקיף את איטליה, אפריקה, יוון ואסיה 
כאחת. וכך מתקדם הוא במידה ניכרת לקראת היסטוריה 
עולמית. כתוקידידם, רואה אף הוא את חקר העבר כעניין 
מעשי. והוא סבור. שבעזרתו מתלבנים עקרונות של פעולה, 
שיהיו מותאמים לכל צייוף־מקרים אפשרי. הוא רואה צורך 
בטיפול ביקרתי במקורות, ודורש מן ההיסטוריון, שיהא בעל 
נסיון מדיני וגם בעל ידיעה אישית בארצות ובמקומות שהוא 
עוסק בהם. בכתביו השיג מידה בלתי־רגילה של אי־משוא- 
פנים, קנה לו מושג־מה מתהליכים היסטוריים, והגה את 
הרעיון, שמוסדות ונסיון מדיני הם בגדר מפתח לאפיה של 
אומה. ענייו לו בקשרי־ד,גומלים שביו המאורעות. אף עומד 
הוא על חשיבותה של הפסיכולוגיה. 

רומי, אע״פ שנתנה דוגמות של חריצות ספרותית, הוסיפה 
רק מעט על מהלך־התפתחות זה. מקדמת-ימיה ניד,לד, ספרי- 
זכרונות רשמיים; אך רק השפעתה של ספרות־יוון הניעה 
את אזרחיה לעסוק בפועל בכתיבתה של היסטוריה ממש, 
בזמן שההצלחות הגדולות של רומי עצמה סייעו לעורר בהם 
תודעה היסטורית וגאוה היסטורית כאחת. ההיסטוריון הרימי 
הראשון כתב יוונית. הצלחתו הספרותית הגדולה של ליויוס 
(ע״ע) מקורה בעובדה. שחיבר כעין אפים בפרוזה. יטקיסוס 
(ע״ע) יצא שם על שום כשרונו לעמוד על תכונות־האיפי 
של גיבורי ההיסטוריה. כיבושיו של אלכסנדר הגדול וכינונה 
של הקיסרות הרומית סללו את הדרר להתפתחותה של תפיסה 
נעלה יותר של היסטוריה עולמית — תפיסה, שמצאה לה 
משען בהשקפה הסטואית, שכל בני־האדם. של העבר וההווה. 


בנים הם למשפחה אחת, ואת כולם יש לראות כחטיבה אחת. 
ימי־הקדם הקלאסיים — אפשר, משום שחזונם ההיסטורי 
הקיף יובלות־שנים מועטים מדי, אבל ודאי לא דק מטעם זה 
בלבד—לקו בצמצום־מידה בניתוחיהם לטווח ארוך, ולא יצרו 
שום דבר בדומה לרעיון־ה,קידמה, שפותח בזמנים החדשים. 

4 . סין. מסיבות שונות, נעוצות בקדמת־הזמנים. עמדה 
הציוויליזאציה הסינית, בהבדל מן ההודית, בסימן של חיבה 
יתרה להיסטוריה. עובדה זו השפיעה על הפילוסופיה של 
הארץ ואף על הרגלי־המחשבה הכלליים שלה — על הדרכים 
הנהוגות בהרצאת־דבוים ובמו״מ, הלהיטות עצמה אחר חקר־ 
העבר נעשתה גורם חשוב בתולדות האומה. לספרי־הזכרונות 
ולכרוניקות של הסינים אין דומה מבחינת ארכה של התקופה 
המתוארת בהם, מידת־ד,פירוט וריבוי־החומר הכללי. 

זה לא כבר באו מלומד סיני ומלומד יאפאני (כל אחד 
לחוד) לכלל דעה, שהאות הסינית המציינת היסטוריון 
("שיך") סימנה מתחילה את מעמו גופו של האדם, שניהל 
רשיסות־זיכרון של הקולעים למטרד, בתחרויות של יריית־ 
חיצים. מסתבר, שעיקר זיקתו של ד,"שיך" היתד" במשך 
ימים חרבה (במשך האלף הראשון לפסה,"נ), לאסטרונומיה, 
והחובות של כהונתו, שהיתה עוברת בירושה, כללו שינון 
על פה והקראה של תוצאות ניחוש־קסמים, מלבד בחירת 
ימים ברוכי־מזל לפעולות חשובות. מתפקידו היה לדעת 
לקרוא ולכתוב, וללוות את השליט במסעיו הפולחניים, 
הצבאיים או הדיפלומאטיים. כד נעשה כעין מזכיר־הסלך, 
כשהוא מנהל ספרי־זברונות, ששימשו לצרכים מעשיים, קורם 
שנמסר לידו תפקיד נוסף של היסטורית. כמו־כן היה לו עניין 
בלוח־השנה, ובו היה רושם את המאורעות החשובים. 

ההיסטוריון הקדום היה כעין נושא משרה דתית, ולעבודתו 
ברישום המאורעות היתד, במשך זמן מרובה משמעות כמעט 
פולחנית. עם, שהוא מסור בכל מאודו לעבודת־האבות, סבור 
היה, ששמירת זכר אבותיו היא לברכה להם, ושהודות לספרי־ 
הזכרונות הכתובים יזכו האבות לחיי העולם הבא. את מזלו 
הטוב של בית־המלכות היו רואים כקשור ביחס מתאים 
לאבות ובניהול נאות של סגילות־היחם. מתקופה מאוחרת 
יותר מובאים דברי קונפוציוס: "על איש־המעלה שנואה 
המחשבה, ששמו לא ייזכר אחר מותו... מה אעשה כדי להיות 
נודע לדורות שיבואו אחרי?". 

בתקופה, שהמדינות הפאודאליות השונות של סין נהפכו 
בה ליחידות מדיניות חזקות (מן המאה ה 6 עד ד, 4 לפסה,"נ), 
נעשה הצורך לרשום מסמכים, שהיו קשורים במאורעות 
ובמו״מ, ענייו בעל חשיבות מעשית. באותו זמן נתחברו בלא 
ספק ספרי־זכרונות מקומיים; והנסיכים העסיקו סופרים כדי 
שיהללו וירוממו אותם ואת שושלותיהם. באותה תקופה צצו 
ופרחו כל האסכולות הפילוסופיות המפורסמות של סין; 
והלמדנים נדדו מחצר לחצר, כי לא ראו את עצמם כבעלי 
מחשבה עיונית בלבד, אלא אף כאנשי־מעשה, וביקשו להם 
התעסקות כיועצים מדיניים או כסוכנים דיפלומאטיים. הפי¬ 
לוסופיה עצמה עסקה במידה מדובה בשאלות מדיניות. 
אפשר, משום בידודה של סין, לא ד,ישוו הלמדנים את 
המצב בארצם למצב, שהיה קיים בארצות אחרות. בעיקר 
נטו להשקיף אחורנית, כשהם משווים את ההווה למה שהיה 
(או שוער שהיה). לסמוך על דוגמה היסטורית יותר מעל 
סענה מופשטת—הרגל זה נעשה טבע להוגי־הדעות הסיניים. 
יש רואים בכך תוצאה מובנת מן העובדה, שתכלית הווי־ 



26 ) 


ריםכוריוגרפיה 


270 


כוחים הפדיניים או הפילוסופיים היוזה לשכנע איזה נסיד — 
אך לא היה כאן עניין של ויכוח פומבי, ברחובה של עיר ועם 
כל מי שננזפל לכד, מעין זה שאנו מוצאים ביוון, חשיבות 
מיוחדת נודעת לעובדה, שקונפוציוס — שתורותיו נקבעו 
במרוצח־הזמן כדת רשמית של המדינה — הטעים את 
חשיבותו של הנסיון ההיסטורי כמקור הדעת על ההתנהגות 
הנכונה. תוך מאתיים שנה אחר מותו רשם תלמידו מנציום 
לזיכרון את זיקתו (כעורך) לברוניקות של מדינתו, מדינת 
לו — ספרי .,האביב והסתיו" המפורסמים. אע״פ שחיבורים 
אלה אינם אלא רשימה פשוטה של מאורעות, קנו להם מעמד 
בין ספרי־המופת של סין. ססורת־לווי שבעל־פה ופירושים 
שבכתב הקנו להם משמעות מיוחדת ועשו את קונפוציום 
לאילן, שבו תלו את ההשקפה, שתפקידו של ההיסטוריון הוא 
להעריך את המאורעות הערכה מוסרית לשבח ולגנאי. 

בשנות המאה ה 5 לפסה״נ כבר מוצאים אנו, איפוא. בסין 
את רוב הגורמים העיקריים, שמעוררים עניין בהיסטוריה: 
הדאגה ליחס צודק כלפי בני הדורות הקודמים ע״י שמירת 
זכרם בלבבות; השאיפה לרומם שושלת; הציור של תור- 
הזהב, המשמש דוגמה וסופת; הרעיון, שהעבר הוא על כל 
פנים אוצר של נסיון: והכוונה להשתמש במלאכת־הסיפור 
ההיסטורית לשם מוסר־השכל. נוסד על כד, חיזקה סמכותו 
של קונפוציוס את הגורמים, שהמריצו את הטעמת חשיבותה 
של ההיסטוריה. 

ב 221 לפסה״נ נכנעה האחרונה בממלכות הפאודאליות 
לפני סלד צ׳ין, שנעשה הקיסר הראשון ובעל התואר שי־ 
הואנג־סי. הוא הרס את המשטר הפאודאלי כולו, ועם זה עקר 
מן השורש את המנהגים והמסורות העתיקים. המושבעים 
שבשונאיו היו חסידיו של קונפוציום, שתורתו קשורה היתד, 
במשטרן של הממלכות הפאודאליות שבימיו, ועדייו לא 
סוגלד,'לתנאים של סין מאוחדת. התומכים העיקריים במשטר 
החדש היו "אנשי־החוק", מייצגיה של אסכולה מדינית ראליס־ 
טית, שמנוי וגמור היה עמה לארגן את המדינה על בסים 
חדש למטרות־מלחמה. הללו כבר קשרו קשרים עם שליטי 
צ׳ין, והיו בזים לעברה של ארצם! אך חומרותיו של משטר־ 
הריכוז החדש הגבירו עוד יותר את דבקותם של הקונפוציינים 
בזמנים עברו. כתוצאה מכך אירעה ב 3 ! 2 "שריפת־הספרים" 
המפורסמת — אמצעי. שהיה מכוון בראש וראשונה נגד 
ההיסטוריה ונגד הדבקות בעבר. האחראי למדיניות זו היה 
השד המהפכני לי־סו, שהציע לשרור את כל "חיבוריהם של 
ההיסטוריונים הרשמיים, חוץ סספרי־הזכרונות של צ׳ין". כן 
דרש להוציא להורג אף את המתווכחים על ספרי־ההיסטוריה 
המקובלים ואת אלה "שמעיזים להסתמר על ימי־קדם בדי 
לדבר בגנותם של הזמנים החדשים". קרוב לוודאי, שהאר¬ 
כיונים של הרבה מן הנסיכויות. שהיו קיימות בעבר. הושמדו. 
מאחר שראו בהם סכנה למשטר־הריכוז החדש. השינוי, 
שהוכנס בכתב הסיני ובכלי־הכתיבה, סייע גם הוא, בצד 
מלחמת־החרמה, להרחיב את החלל התרבותי הריק. שנתהווה 
מחמת מדיניות זו. הפרשה בולה רק סייעה, בסופו של דבר, 
להגביר עוד יותר אח ההתלהבות לעבר. נפילתה של השושלת 
ב 206 לפסה״נ גדרה עד מהרה את החזרת עטרתם של 
אויביה הלמדנים לישנה; ועצם שיקומה של התרבות שנדחתה 
נעשה משימה בעלת אופי היסטורי מובהק. שוב אי־אפשר 
היה להציל הרבה מן החיבורים — ביחוד מספרי־הזכרונות 
המקומיים — ונתעורר הצורך להבחין בין כתבים חשובים 


ביותר מן הזמן הקדום וביו זיופים מן הדודות האחרונים, 
ולדון בבעיות של מתן פשר. מתור כך זכו צורות מסויימות 
של ביקורת להגיע לשלב־התפתחות גבוה במידה בלתי־רגילה. 

מ 206 לפסה״נ, בימי שלטונה של שושלת חאן, נכנסה סין 
לתקופה של שקט יחסי. בימי הקיסר וו ( 141 — 87 לפסה״נ) 
עלו הקונפוציינים מעלה מעלה והניחו את היסוד למעמד 
הבלעדי. שנתייחד להם במרוצת־הזמן. הדור החדש מצא עניין 
בעבר ובחידוש הקשר המנותק עם דורות מקדם, ושקד 
להציל מן הנשיה את הספרות שאבדה. קונפוציום הטעים 
בשעתו את החשיבות הנודעת לשמירת הכתבים העתיקים, 
וצרכי הדור החדש נתנו למעריציו של קונפוציוס יתרון ניכר 
על־פני האסכולות היריבות. כך הורמה קרן בית־סדרשו של 
קונפוציוס, והבריות הורגלו לראות את העבר באספקלריה 
של תורתו. לכתבים עתיקים ניתן פירוש חדש; ואע״פ 
שמעכשיו קיבלו הקונפוציינים בלב שלם את הקיסרות 
המאוחדת, הטעימו עם זה, שלממלכתו של הקיסר וו כבר 
היו תקדימים בסין מאוחדת מלפני דורות הרבה. הם לא 
נתכוונו לסלף אח העבר, ובהתאם להלר־סחשבתם הכללי, 
טיפלו בכתבים העתיקים בזהירות שבאמונה תפלה. קמה 
מסורת, מן החזקות ביותר בסין, שכתבים עתיקים יש 
להעתיקם ולחזור ולהעתיקם בנאמנות יתרה, וכל עניין נוסף 
צריך שיובדל בבירור מן הקודמים לו עם פירוש מיוחד לו. 

בסצב־עניינים זה קם סו־מא טסיאן המפורסם ( 145 — 86 " 
לפסה׳־נ), בן־זמנו של פוליביוס, שחיבר, בימיו של הקיסר וו, 
את ההיסטוריה הכללית הראשונה של סין. הקרויה "שיחצ׳י". 
חלפו מאתיים שנח אחר זמנו עד שקם פאן־קו וכתב היסטוריה 
של שושלת שלמה, וחלפו אלף שנים נוספות עד שחיבר 
סו־מא קואנג היסטוריה אחרת של הארץ לכל דורותיה. 
ההיסטוריה של סו־מא טסיאן מכילה יותר מחצי מיליון 
מלים, ואע״ם שהיחד, חיבור של מלומד פרטי, שימשה דוגמה 
לכתבים הרשמיים, שנתחברו אחריה על תולדות סין ושושלת־ 
מלכיה. את המקורות שבכתב. שהיו ברשותו, השלים סו־מא 
טסיאן על־פי שיחותיו עם בעלי ידיעות מכלי ראשון. הוא 
ידע לפסול דברים שנראו מפוקפקים; ואם בביוגראפיה של 
פלוני דיבר בשבחו בלבד, הרי ברוב זריזות הבנים את דברי 
הביקורת שלו על האיש לתוך תיאור חייו של מישהו אחר. 
העל-טבעי ממלא תפקיד קל־ערך בלבד בסלאכת-ד,סיפור 
שלו. בעל חוש ספרותי היה, וידע להכניס לתוך פירושיו 
משהו מאישיותו! ודברים אלה מסייפים לבאר את הסמכות 
המרובה, שקנה לו בעיני הדורות הבאים. 

5 . הנצרות וההיסטוריה. — אפיה של ההיס¬ 
טוריוגראפיה (ושל תרבות־המערב בדרך כלל) הושפע השפעה 
ניכרת מן העובדה, שבזמן שחפיסת־ההיסטוריה של הרוסים 
כבר היתר, מבוססת על רעיונות "אוניוורסאליסטייס", נחלה 
הנצרות את המורשה של יוון העתיקה ושל המזרח הקרוב 
העתיק גם יחד. 

לפי דבריו של היסטוריון בן־זסננו, "אין שלילת משמעותה 
של היסטוריה בגדר משהו יוצא מן הכלל, אלא בגדר בלל 
בקרב הפילוסופים ומודי־הדת בכל הדורות, מהודו ועד יוון 
ומסין עד אירופה הצפונית". ההינדואיזם וחבודהיזם, האפ¬ 
לטוניות והנאו־אפלטיניות, ודתות מיסטיות שונות ומשונות, 
סירבו לייחס כל חשיבות ממשית לעובדות של ההיסטוריה 
או להשתלשלות המאורעות בזמן. מפליא הדבר, באיזו מידה 
שלטה כמחשבה האנושית, במערב או במזרח, הסברה מחזורית 



271 


דיכטוריוגדסיד. 


272 


של ההיסטוריה בצורה מן הצורות או, לכל הפחות, קסמה 
ללבבות. טוינבי (ע״ע) מצא את עקבות הדבר בין האצטקים 
שבאמריקה הקדומה ובין חסינים ביסי־קדם, וכן בין ההיס¬ 
טוריונים, הפילוסופים וכותבי הדראסות של יוון העתיקה. 
קצתם של הוגי־הדעות שיערו, שהעולם גופו נולד וחוזר 
ונולד, ושעוברות עליו פעם בפעם אותן תהפוכות־הגורל 
במרחבים הנצחיים הקודרים: בכל מחזור אוסר אפלטון 
אותם הדברים לאותם בני־האדם באותו המקום. קצתם הש¬ 
תעשעו ברעיון, ששואה עצומה, דוגמת המבול, באה וחוזרת 
ובאה על העולם ומשארת אחריה רק קומץ של בני־אדם, 
שחוזרים ומתחילים את תולדות־התרבות בגירוד האדמה. 
תוקידידס היה סבור, שטבע־האדם — מאחר שאינו משתנה 
לעולם — מביא לידי הישנותם של צירופי־מקרים דומים, 
ואילו פוליביום התחקה על השלבים השונים במהלך־מאורעות 
מחזורי, שקובעים את הדפוסים לתולדות המדינות. מושגים 
מסויימים בדבר קידמה מוגבלת, מקומית וזמנית בלבד, 
ייתכנו בתחומי תורה מחזורית; אך יתר עוצם היה בעולם 
העתיק למושג השקיעה. להתערבות אלוהית לא היה 
בדרך כלל טעם מנקודת־מבט מיוחדת זו, ובכתבי תוקידידס 
ופוליביום מוצאים אנו, שה״סקרה" פוסק בהדרגה מלהיות 
אלהות ונהפך לסתם אקראיות. מושגים אלה לא הניחו מקום 
לרעיון. שההיסטוריה מתנהלת בכיוון מסויים או שוקדת על 
השג כלשהו. 

מתהילה לא היה ברור, שהנצרות עתידה לשמש את 
עניינה של ההיסטוריה. הנוצרים הראשונים חיו בטוחים 
בדבר, שקרוב קץ הימים : הרעיון, שלעולם הזה עוד נועדו 
עתידות, נראה בעיניהם כחזון־בדים; גם לא היה להם עניין 
בעבר הארצי הממשי. ספר התנ״ך היה להם לנחלה, אך הם 
החזיקו בהשקפה, שהיתר, רווחת בין היהודים בסאות הראשו¬ 
נות לפסה״ג—ההשקפה, שכל דבר מיועד להסתיים במאורע 
על־טבעי גדול. לפי אמונתם כבר אירע מאורע זה, ואת 
התנ״ך ראו כסלילודדדך למשיח הגואל, פירשוהו פירוש חדש 
לאור הברית החדשה, ונעצו את מבטם בציוני־הדרך של 
״תולדות־ד,גאולה״: בדיאת־העולם, ההבטחה, דברי־הנבואה 
על בואו של ישו, ההתגלמות, הצליבה והתהיה. כל זמן 
שהחסיד הלך־מחשבות זה, לא היה התנ״ך על־פי הדיוק בגדר 
היסטוריה, אלא, בעיקר, גילוי שכינה על־טבעי: ומאחר 
שההיסטוריה כולה באה לידי השלמתה עם הופעתו של ישו, 
ניטלה חשיבות של ממש סכל מאורע אחר. גם אחר פרק־זמן 
זה הטעימו הנוצרים — ודאי, בהשפעת המחשבה ההלנית — 
בעיקר את החשיבות הנודעת לפילוסופיה, לא להיסטוריה, 
ואת רום ערכו של אלוה בלתי־משתנה, שהוא מחוץ לזמן. 
ההשפעות הנאו־אפלטוניות. שחיו חזקות מאד בתקופות 
סטויימות, סייעו להתפשטותו של יחם־זלזול כללי כלפי 
ההיסטוריה. 

עד מהרה נתברר, שקץ־העולם והופעתו השניה של ישו 
משתהים והולכים, ובהדרגה הסכינו הנוצרים למחשבה, שיוצ־ 
רכו להמתין להם עוד זמן רב. לאמיתו של דבר, כפותים 
היו — שלא כיוונים בשעתם — להשקפה, שההיסטוריה 
הקונקרטית חשיבות מטויימת לה, מאחר שהגואל שלהם 
נתלבש בלבוש־אדם והיה דמות היסטורית ניתנת לזיהוי. 
אחדות מן הפלוגתות התאולוגיות הגדולות, במאות־השנים 
הראשונות בתולדותיו•,כנסיה, נועדו ללמד זנות על הדעה, 
שהגואל נעשה אדם ממש, בשר ודם. בעל הוויה היסטורית 


אמיתית. עצם מאורע־הצליבה עשה את הזמן דבר בעל 
משמעות בשביל המאמינים; ואם רגע בודד אתד בתולדות־ 
האנושות יכול היה לקנות לו ערך כזה, מן הנמנע היה 
לסלק את הזמן כלאחר־יד או לטעון, שההיסטוריה אינה אלא 
גאות ושפל מחוסרי תכלית ומשמעות. נאומו של סטפנוס. 
המובא ב״מעשי־השליחים", כולל סקירה ארוכה של תולדות־ 
ישראל מאברהם עד שלמה. ב״מעשים" אלה רואים אנו את 
שאיפתה של הננסיה לרשום לזיכרון את הדברים, שאירעו לה, 
ולמסור משהו מתולדותיהם ומסורותיהם של השליחים. ספר 
התנ״ך, שהסב את תשומת־הלב לתולדות מין־האדם כשהוא 
פותח בבריאת־חעולם, וההשקפות האוניוורסאליסטיות והמט¬ 
רות המיסיונריות של הכנסיה, עודדו את התפתחותה של 
"היסטוריה אוניוורסאלית", שד,םט 1 איקניס נבר צרו לה ראשית 
צורה. אכן כל זמן שתשומת־הלב מתרכזת בממשל ובמדי- 
נאות, קשה לה, להיסטוריה, להיות "אוניוורסאלית"; אבל 
בהשקפה הדתית כרוך היה חזון נרחב יותר של גלגולי מין־ 
האדם על־פני יריעת־הזמן. בסוף המאה ה 2 לסד,"נ כתב 
תאופילום מאנטיוניה על התחלות ההיסטוריה האנושית, 
ולערך ב 221 חיבר יוליום אפריקנוס כרונולוגיה של העולם. 
משהורחב הקפה של ההתעניינות בעבר, נוצר הצורך בשיטה 
כרונולוגית, שתהא משמשת במקום השיטות המקומיות הנפ¬ 
רדות, שהיו קיימות עד אותה שעה. בסוף המאה ה 3 ובתחילת 
המאה ה 4 שקד אוזביוס מקיסריה לחבר "היסטוריה אוניוור־ 
סאלית, שכל המאורעות יובאו בה לתוך מסגרת כרונולוגית 
אחת, במקום קביעת התאריכים למאורעות ביוון על־פי 
האולימפיאדות ולמאורעות ברומי על־פי הקונסולים". במאה 
ה 6 לסד,"נ נולד הרעיון להתחיל במניין־שנים חדש למן הולדת 
הנוצרי — שיסה, שנעשתה נחלת־הנלל במאה ה 8 , במידת־מה 
הודות לפעולתו של בדד, (ע״ע כרונולוגיה). 

בתחילת המאה ה 5 חש אוגוסטינום (ע״ע) בצורך ללמד 
זכות על חשיבותה של ההיסטוריה, ולחיבורו "עיר־האלוהים" 
נודע תפקיד חשוב בתולדות התרבות המערבית. נפילתה של 
הקיסרות הרומית במערב הביאה לידי התקפה על הכנסיה: 
הוכיחו אותה על התפקיד, שמילאה בעולם. כדי להשיב על 
טענה זו, הוצרך אוגוסטינוס ליעשות פרשן של ההיסטוריה; 
אולם ניטל עליו להתגבר על הנטיות הנאו־אפלטוניות, 
שהיו חזקות אף בו גופו, ולפעמים לא עלה בידו להבליג 
על אותו הלו־רוח מיסטי, הלך־רוה של פרישות מן העולם 
הזה, השולל סן ההיסטוריה חשיבות של ממש. יש מציינים, 
שספר התנ״ך הוא הוא שהצמיד את רגליו לקרקע. מנע 
אותו מלהרחיק עוף בחלל העיון המופשט והחזירו אל 
זיקת־אמת להיסטוריה. הוא תקף את הדעה, שהמחזור ההיס¬ 
טורי חוזר ונשנה בלי הפסק, באופן שלעולמים יהא אפלטון 
חוזר ומרצה אותן ההרצאות לאותם בני-האדם. הוא לעג 
לבעלי תורת־הד,ישנות — "אפילו את הנפש בת־האלמוות 
אינם פוטרים מהרפתקד, דמיונית זו". הרעיון, שיסו ישוב 
פעם אהר פעם אל הצלב, הופך את ה״היסטוריה של הגאולה" 
לחילול שם שמים. אוגוסטינוס לא היה היסטוריון במובן 
המקצועי: בעיקרו היה חוקר בבעיית גורל־האדם. מדבר היה 
אל ציבור, שהאמין לפנים שההיסטוריה הארצית הגיעה 
לשיאה בקיסרות של רומי הנצחית. הוא שאף להראות, 
שהחיים וההיסטוריה והשתלשלות־הדברים בזמן יש ויש לחם 
מובן; בדומה לנוצרים הראשונים וקודמיהם היהודים, ביקש 
למצוא מובן זה באחרית־הימים, באותו תחום הקרוי כיום 



273 


די פכודיוגרפיה 


274 


אסבאטולוגיה. משמעותה של תפיסה זו היתה, שר,ממשות 
מקפלת בתוכה יותר משתוכל הפין להבחין. היה בכך, איפוא, 
כדי להסיח את רעת־הבריות מן המאורעות הקונקרטיים 
ומסיפור המעשים הארציים־הממשיים. אך לא נרמז בזה בלל 
וכלל, שפרשת תולדות־האדם אין לה מובן אלא אם כן 
הופכים אותה למשל. לכל הפחות, אפשר לומר, שלהיסטוריה 
האנושית חלק בהשגחה האלוהית. חיי־אדם בתוך הזמן הם 
ענייו רב-פרד• 

משנפסלה התורה המחזורית, נפתחה הדרך להשקפה בדבר 
מהלך ההיסטוריה בצורת קו ישר — מהלך, שאינו ניתן 
להיפוך ואינו עלול להישנות — ההשקפה הישנה של ספר 
התנ״ך, שההיסטוריה מוליכה אל משהו ושהחיים פלי אדמות 
מכוונים ומודרכים בהתאם להבטחה האלוהית. טעות היא 
לזהות דעה זו עם רעיון הקידמה. שהרי אותה תכלית, 
שהדברים — כפי ששיערו — נעים לקראתה, נראתה במובן- 
מה מחוץ להיסטוריה, ובוודאי לא היתה הכוונה לראותה 
כפריו של עצם התהליך ההיסטורי. עם כל זה ברור הדבר. 
שרק בתוך מסגרת דוגמת שיטה יהודית־נוצרית זו אפשר 
היה לו, לרעיון הקידמה, להיוולד בזמן מן הזמנים. על כל 
פנים, מושג־מה של קידמה צץ ועולה לראשונה, כך דומה, 
בתוך התחום הרוחני. הנוצרים אנוסים היו להשלים בין 
התנ״ך ובין הברית החדשה ע״י מושג־מה של גילוי ממרום, 
שיש עמו התקדמות. ביה״ב נוצרה התפיסה, הדומה לקו 
מכוון כלפי מפלה: מלכות האל־האב. אחריה מלכות הבן, 
וגולת־הכותרת — מלכות רוה־הקודש. חוין מזה כרובה היתר, 
בספר התנ״ך ההשקפה, שלא רק אחרית ההיסטוריה חשיבות 
לה, אלא כל רגע, כל הכרעה, אפשר שיהיו בעלי ערך, שהרי 
אין לך מעשה שאינו נראה פ״י פין צופה ממרום. מספר 
התנ״ך באה גם ההשקפה, שנעשתה רווחת בנצרות, בדבר 
קשד־הגומלים ההדוק בין היסטוריה ובין מוסר — הדגשת 
התגלמותם של משפטי־צדק בהיסטוריה. 

ב 416 לפרד, בעוד הוא עסוק בכתיבת "פיר-האלוהים", 
הציע אוגוסטינוס לפאולוס אורוזיוס (פ״ע), שיחבר מטבת 
דעלת אופי היסטורי מובהק יותר, כדי להראות שצמיחת 
הנצרות לא הירבתה פורענויות בעולם. אורוזיוס התב את 
חיבורו 05 ת 3 ע 3 ק וחנ 51 ז 0 ׳\[ 31 0 ב 1 זסז 1315 , כשהמטרה, שהציג 
לפניו אוגוטטינום, עמדה לנגד עיניו; ומאחר שתכליתו 
מוגבלת היתד" חיבר היסטוריה של העולם, שעוסקת בעניינים 
חילונים ובתהפוכות ארציות ולא בתולדות גאולת־האדם. 
אך דרך שימושו בעקרון ההתערבות האלוהית, והאופן 
שבו הטיה את מוטד־ההשכל שלו, לא העידו על שאר־רוח 
ועמקות־מחשבה. את ההיסטוריה העתיקה הפך לפרשה של 
אלמות ומצוקה, כשהוא מתנכר לתקופות־השלום ומזכיר את 
פריקלם רק דרך אגב. במאות־השנים שלאחר מכן נחשב 
אוגוסטינום לסופר, שקשה לו. לאדם רגיל. להבינו, ואילו 
אודוזיוס זכה להשפעה מפליאה ביה"ב. במידת־מה היתד, זו, 
אפשר, הסיבה, שהבריות נטו זמן־מה לראות את העולם 
העתיק באספקלריה הרבה יותר קודרת מכפי שהיה במציאות. 

ב. ימי־הביניים. — 1 . מערב אירופה. — במשך 
זמן מרובה רווחת היתה הנטיה לדון לחובה את הכתיבה 
ההיסטורית של אירופה ביה״ב. כל עוד היו מחברי־ההיטטוריה 
בתקופה זו נידונים בראש וראשונה כ״מקורות", היה החוקר 
המודרני עומד בהכרח פעם בפעם על הפגימות שבהם. עבר 
זמן מרובה עד שהתחלנו מחשיבים מבחינה היסטורית את 


סופרי יה״ב, שהציעו הסברות נוקשות, מיוסדות על רפיון 
ההשגחה ועל התערבות אלוהית ישירה במהלך־המאורפות — 
סופרים, שנקל היה לדון אותם לגנאי על שהיו מהירים 
כל־כך להודות בנם ופלא. 

נזק מרובה נגרם להיסטוריה ע״י הפרצה התרבותית, 
שנתהוותה במאות־השנים הראשונות אחר נפילתה של הקי¬ 
סרות הרומית במערב. הדת הגבירה את לחצה על הלבבות, 
והנצרות, מאחר שנמסרה לעמים פרימיטיוויים־ביחם ע״י 
נציגיה או יורשיה של תרבות יוון ורומי השוקעת, יכולה 
היתה לתבוע לעצמה מרות, שאין להרהר אחריה. מבחינות 
הרבה באה עכשיו שיבה אל השלבים הקמאיים של בתיבה 
היסטורית, שמצאנו בתקופות הקדומות ביותר בסין או במזרח 
הקרוב. עם זה פוררה פעולתם של מחשבי־קיצים, שניסו 
לקבוע את שפת קיצו של העולם, וכן הפלוגתות שפרצו 
בנוגע לתאריך־הפסחא. אף את הפורשים מחיי־שעה להתעניין 
בעבר. נוסף על כך גרמו ההתמסרות היתרה לרת וצרות־ 
המבט של הברה פרימיטיווית־ביחס לצמצום מסויים של 
התעניינות־אמת בהיסטוריה. חישוב מוער־הפסחא היה קשה 
בל־כך, והאחידות בענייו זה היתד, השובר, כל־כך, שהיה 
צורך להפיץ לוחות, שסימנו את התאריכים הדרושים לכמה 
שנים רצופות. נוצר המנהג לציין בלוחות אלה את המאורע 
או המאורעות החשובים של השנה. 

על-פי הנתונים הזעומים, שהיו מצויים בימים ההם, מן 
הנמנע היד, להגיע לתפיסה כוללת, שמלכדת את העובדות 
הנפרדות במסגרת אחת ומקנה מובן להיסטוריה. נוצרו 
אפיקי־מחשבה שבשבילנו כיום הם נטולי־משמעות, וכשם 
שראה דאנטה את ירושלים כשוכנת בטבורו של העולם 
הידוע, כך הסכינה המסיר, לראות את הקיסרות הרומית 
בהכנה לנצרות מטעם ההשגחה העליונה. כותבי־ד,היסטוריה 
בתקופה הפאודאלית יכלו להאמין, שמקום־הבשורה למרים 
היה גם מקום בריאתו של אדם הראשון, ושגולגלתא, במת־ 
הצליבה, היתה הגבעה, שבד, נקבר אדם הראשון. הצורך 
בביקורת כלשהי הורגש משעמדו על כך (למשל, בדה), 
שד,כרונולוגיה של תרגום־ד,שבעים אינה עולה תמיד בקנה 
אחד עם הכרונולוגיה של ספר התנ״ך בתרגומו של היארו- 
נימוס. מוחות, שאינם שונים בהחלט משלנו, עסקו בנושאים 
שונים בתכלית מאלה שמפסיקים אותנו כיום ושאלו, למשל, 
כיצד ניזונו בתיבת־נוח חיות טורפות, ואף שיערו שלפנים היו 
כל בעלי־החיים ניזונים מן הצומח. על כל פנים, ההיסטוריה 
הוחזקה לדבר, שמתרחש פלי אדמות ובשמים גם יחד, בחינת 
שני חלקים של מערכת אחת. התכנית והדפוסים של פרשת 
תולדותיו׳,גאולה הטביעו את חותמם פל־פני התמונה כולה. 

אחר המאה ה 6 , משירדה חשיכה על איטליה, נעשתה 
הכתיבה ההיסטורית בעיקר בצפון, בקרב הפראנקים והאנגלו־ 
סאכסים. בדה (פ״ע), שנפטר ב 735 , כתב לא רק חיבור גדול 
על "ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי", אלא גם תיאור 
קצר של ששת עידני־הפולם, מבריאת־העולם עד 729 לסד,"נ. 
חיבור זה זכה לתפוצה רחבה, ועם גירסתו של היארונימוס 
ל״דברי־היסים" של אוזביוס שימש בסיס לחלק גדול מן 
הכתיבה ההיסטורית בתקופה שלאחר זו. שליחי-דת אנגלו־ 
סאכטיים הביאוהו לגרמניה, והוא צורף כהקדמה לספרי- 
זכרונות פראנקיים שונים, ששליחים אלד. עודדו את כתי¬ 
בתם ושנתפתחו(דוגמת "הכרוניקה האנגלו־סאכסית") מתוך 
הרשימות שבלוחות־הפסחא. 


275 


דינטוריוגרפיה 


276 


אהר המחיר! הקצרה של הלימודים הקלאסיים, שבאה בימי 
קרולוס הגדול (כשכתב אינהרד [ 770 — 840 ] ביוגראפיה 
מצויינת של הקיסר, על־פי דוגמת סוסוניום). שוב באה 
ירידה בהיסטוריוגראפיה, ביהוד בגרמניה, כאן שלפו אלמות 
ואנדרלמוסיה עד אחר אמצע המאה ה 10 , כשנתאפשרח תחיה 
תרבותית הודות ליציבות, שהשליט בממלכה אוטו הגדול. 

במנזרים היו ספריות, מלומדים וסופרים, אפשרויות בלתי־ 
רגילות למגעים עם מלומדים בחוץ־לארץ, ונזירים מבני 
משפחות אצילות או אורחים ארעיים, שהיו שומרים על מגע 
עם עולם־המדינאות. בחוגים אלה ידעו והעריכו את קטרוגו 
של סולפיקיוס סורום ( 363 — 425 ) על ההיסטוריה ההולונית! 
אבל במאה ה 10 קמו לה, להיסטוריה זו, פרקליטים כליוטפרנד 
מקרמונה (ע״ע) ואחריו וידוקינד מקורוי (ע״ע), ובמאה ה 11 
עשה ויפו(ע״ע). בהקדמה לחיבורו על חיי הקיסר קונראד 11 , 
מאמץ להצדיק את ההיסטוריה החילונית. טענתם של המגינים 
היתד" שמעשיהם של מלכים נוצריים, כמו מעשי־הקדושים, 
הם גילויים לכוחו של האל. במאה ה 11 נעשתה הכתיבה 
בלאטינית קלה ורהוטה יותר — פחות דומה לתרגיל של 
בית־ספר וההתפתחות לא איחרה לבוא. תנועות התיקונים 
הדתיים במערב־אירופה, הכיבוש הנורמאני ומסעי־הצלב נתנו 
דחיפה ניכרת למחקר היסטורי ולכתיבת היסטוריה כאחד. 
מתוך כך בקעה ועלתה תודעה היסטורית והתעניינותם של 
הבריות פנתה לעולם. שהיה עד אז מחוץ לתחומם— הקיסרות 
הביזאנטית והמזרח הקרוב. המאמץ המשותף של כמה עמים, 
שנתבטא במסעי־הצלב, והמריבה ביו שלטון הקיסר ושלטון 
האפיפיור. הקנו לעמים השונים הכרה ברורה יותר מאחרותו 
של המערב. העסיקו ביותר את הדעת ענייני־ההווה, אבל 
גם ההתעניינות בהיסטוריה העתיקה קמח עכשיו לתחיה. 

כתיבת היסטוריה עולמית נראתה אפשרית בזמן שהעולם 
הידוע היה קטן־ביתס ומלוא מרחב־הזסן נראה מוגבל מאד. 
סיז׳בו מראנבלו (צ! 101 ג 1 ת!:! 0 ) 1 לערך 1030 — 1112 ) העלה 
צורה זו של כתיבה לרמה. שעד אותה שעה לא נמצאה 
דוגמתה. הוא כתב את דברי־ימי־העולם, חיבור מיוסד על 
קריאה נרחבת והורג פן הרגיל בהקפו הגאוגראפי והמדיני 
עד שאיו לו תקדים באוניוורסאליות שבו. מצוי בו הנסיון 
הראשון להגיע לכלל הבנה של חולדות העולם הביזאנטי. 
היה כאן איזון בין ההיסטוריה החולוניח ובין ההיסטוריה 
הכנסייתית. והמחבר, בן תקופת מסעי־הצלב, השתדל לברור 
היטב את החומד בשעה שעסק בזמנו שלו, כדי לשמור 
על שוויון־מידה בין המאה ה 11 והמאה ה 5 , למשל. סיז׳בר 
כתב את חיבורו כדי ליישב מקצת מן הקשיים, העומדים 
לפני כל מחבר של ספר־היסטוריה. זמן קצר לאחר מכן חיבר 
הוגו מסן־ויקטור (ע״ע) היסטוריה של העולם לשם סיפוק 
צרכיה של פרשנות־המקרא. הוא הכניס לתוכה מידה הגונה 
של פילוסופיה. מאוגוסטינום ומאורוסיוס שאל את ההשקפה, 
שהתרבות והשלטון נעים בלא הפסק מן הפזרה אל המערב. 
והוא הציע חלוקה מעניינת של תולדוח־העולם לתקופות: 
האחת היא תקופת החוק הטבעי, השניה — תקופת תורת- 
משה, והשלישית — תקופת החסד האלוהי. 

במחצה הראשונה של המאה ה 12 הגיעה ההיסטוריו¬ 
גראפיה האנגלית של יה״ב לשיאה בפעלו של וילים מממזבדי 
(ע״ע), המשבץ לתוך סיפור-המעשים הכרונולוגי שלו דיונים 
מקיפים על נושאים היסטוריים. בסשך זמן ניכר (קודם 
לאותה תקופה ואחריה) תרפו הבנדיקטינים תרומה חשובה 


להיסטוריה. ביבשת־אירופה מופיעים בתקופת מסעי־הצלב 
כמה סופרים מחוללים, כגון גיבר מנוז׳אן. פולכר (פושה) 
משרטר (ע״ע), ראול מקאן ואורדריקוס ויטאליס. זה האחרון, 
משנתן דעתו על איזה נושא, פונה תחילה אל המקורות 
שבכתב, מצטער על כתבי־היד שאבדו בימי הפלישות של 
הנורמאנים, וקובל שהנזירים לא דאגו לניירותיהם בצורה 
נאותה יותר. אח״כ פונה הוא אל המסורת שבעל־פה, מלקט 
ידיעות מקומיות, ושואל שאלות את האיכרים, שתחבולות 
להם לשמור דברים בזיכרון. באותו זמן הוא מקיים, באמצעות 
מנזרו, מגע מצויץ עם אישים חשובים בחוץ־לארץ, באופן 
שאיפשר לו לקבל ידיעות מהימנות על ענייני ההווה. הוא 
מחטט בארכיונים ותוהה על כתובות שעל גבי ציוני־קברים. 
מבקר הוא במנזרים אנגליים כדי לשוחח עם עמיתיו או 
לקרוא בספרי־זכרונות. כשהוא כותב היסטוריה, אומר הוא 
שכוונתו גם לברר את הסיבות. כשהוא עוסק בכיבוש הנור־ 
מאני, עוקב הוא אחר הזיקות המרובות שבין כיבוש זה ובין 
ענייני אנגליה ויבשת־אירופה גם יחד, ומציע את הפרשה 
בולה באורח "גנטי". רוחב החזון נלווה אל עצמת החקר. 
כתיבת היסטוריה נעשית עכשיו עניין של כובד־ראש, ואחרים 
מן החיבורים של תקופה זו העסיקו את מחבריהם עשרות שנים. 

הפרשה מגעת לשיאה במאה ה 12 באישיותו של אוטו 
מפריזינג (ע״ע), הגמון, אציל, דודו של קיסר — בעל ידיעה 
מכלי ראשון בענייני־ממשל. הוא היה פילוסוף והיסטוריון 
כאחד, ולשם הסברת ההיסטוריה העולמית השתמש ב״עיר- 
האלוהים" של אוגוסטינוס. בחיבורו "כרוניקה, או ההיסטוריה 
של שתי הממלכות [ההולונית והאלוהית]" הגיעה ההיסטוריה 
האוניוורסאלית למיטב השגיח ביה״ב. זמן קצר אחר אוטו 
פעל גיום מצוד (ע״ע). ההיסטוריון של ססעי־חצלב. שהיה 
אובייקטיווי למדי כדי לשבח אפילו ערבי או תורכי וליתן 
תמונה מעודדת אהדה של נור־א־דין וצלאח־א־ךין. הוא 
הכיר בחשיבותו של המסחר, ניתח מניעים אישיים וגורמים 
אנושיים, נכון היה לדון בדרכי־מדיניות אפשריות אחרות, 
והראה נימוסיות, שהיתה נדידה באירופה המערבית באותו זמן. 

אך הירידה כבד התחילה. במאה ה 11 נתעו