האבציקדרפדיה 

העברית 

בללית, יהודית ואדציסזראלית 


ביר שביעי 

ארעית הברית - בודידן 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בעיט 

ירוסילים - . תשי״ס - תד־אביב 





^/וכ £ 1 ^/ק € 10 ץ 0 א£ 


• י 



הגדילה ראשית של הועדה להמאת אנזניקלופדיזת מדם 

ם. וב. פלאי 


מוזדירד שליישיח תשיי״ם 


הכיר סידר בדסוס מסדי. מ״ס. רמת־גן. וזתמתות הצבעתיוח נדפסי בדפרם פסדזג זעלומדת 
הוכנו בצינקיגראסיה של נ 4 סיקיבס^י. ירישאם, גלימת מתסרגה הצבעונית של גילברם 
ססיוארם הוכנה בצינ^^גראסיה של י, רינדזונסקי• תל״אביב, שירסיס המפות נעשה על״ידי 
ב י. ברוייר ונתמה שפירא. ומעהות על״ידי ע. רבין. י. גבריאלי וב. אליצויק. נדפס 

בדפוס הפועל^הצעיר, ת^דאביב 


כל הוכויות שמורות להוצאה, ביהוד וכויות תרגומי קבורים" צילימיס והעתקות 
— 0 א 11 ו 1.15 פטע ^< 1 <[£^;עס. 01 ?€א£ צע ־מנ 10 צצע 00 . .© 

. £1 ^צ 1$ א 1 ס 7£ א 1 אק 



המערכת הכללית לכרך ז׳ 


העורך הראשי: 
פרום׳ יום! 8 קלוזנר 


העורר הבללי: 

ד" ר כ. נתניה ו 


מנהל המערכת: 
א. פליא, .^. 11 


המערכת המרכזית 


מחלקת מקצועות היהרות 
מחלקת מקצועות הרוח 
מחלקת מקצועות הטבע 
מחלקת מקצועות הטכניקה 


יהושע גוטמן 

פרופ׳ יום!) קלוזנר, ד״ר ^ נתניהו 
ד״ר ישעיהו ליגדהיץ 
פרופ׳ מרדכי ריינר 


המזכירות המרעית 

המזכיר הכללי; 

שמחה פ״ץ, ^. 11 ! 

ש. כ״ץ, .*.*נ / פקצועות־היהדוחו ד״ר פנינה נוה (כת שלה); יהודית פלדמן־זילגרפניג, .*••!נ / פקצועות־הרוח• 

ד״ר נ. ליכוכיץ / פקצועות־הטבע 


מ. אכי־יונח,.*ג טופוגראסיה וגאוגראסיה של א״יו 

ארכאולוגיה כללית וארצישראלית 


פרופ׳ מ. אכנימלף.גאולוגיה 

פרופ׳ ש. אדלר (עורך יועץ).ביולוגיה 

ד״ר ח. אורמיאן . פסיכולוגיה 

ד״ר א. אלכסנדר . פיסיקה 

חרס פרופ׳ ש. אם!?(ז״ל) תלמודז ססרות-הגאונימז 

ספרות רבנית* קראות 

פרוס׳ כ, אקצין .מרעי-המרינה 

פרוס׳ ד. אשכל . מטאורולוגיה 

ד״ר א, כיין . ציונות 

פרופ׳ ר. כקי .. סטאטיסטיקה ורמוגראפיה כללית 

ד״ר א. י. כראוור . גאוגראסיה 

פרופ׳ ש. ח. כרגמן. פילוסופיה כללית 

פרום׳ אליהו ל. גוטמן .. .. סוציולוגיה כללית 

יהושע גוטמן .. מקרא! ספרות יהודית הלניסטית! 

חכמת־ישראל 

ד״ר פ. ע. גרדנוויץ. מוסיקה 

א. מ. חכרמן .ביבליוגראפיה 

פרום׳ מ. זהרי.בוטאניקה 

ד״ר א. זילכרנר .. תולדות המחשבה הכלכלית 

פרופ׳ ג. טדסקי .תורת־המשפט 

ד״ר א. טרטקוכי .. .. סוציולוגיה של היהודים 


.המזרח הקדמון 

.. היסטוריה כללית ביה״ב 

ובתקופה החדשה 

א. לכנה . סוציאליזם 

ד״ר יהושע ליכוכיץ .. .. תולדות־הרפואה 

ד״ר ישעיהו ליכוכיץ .. .. מדעי״הטבע! רפואה 

פרופ׳ כ. מזר (מייזלר).המזרח הקדמת 

פרופ׳ א. א. מנדילוכ .ספרות זעגלית 

פרוס׳ מ. צ. סגל . פדשנות־המקרא 

פרום׳ ת. י. פולוצקי.בלשנות כללית 

ד״רמ.פלסנר. אסלאם 

סרופ׳ ח. פרי(פלאום) בלשנות וספרויות רומאניות* 

ספרות גרמנית 

פרופ׳ א. ח. פרנקל. מאתמאטיקה 

פרופ׳ א. צ׳ריקוכר .. .. היסטוריה יוונית ורומית 

פרום׳ ר. קכנד (עורך יועץ) .. היסטוריה כללית 

פרוס׳ י. קלוזנר. תולדות הבית השני ן 

ספרות עברית חדשה 
ד״ר כצלאל (ססיל) רווג .. תולדות ישראל באנגליה! 

תולדות ישראל באיטליה 

פרום׳ מ. שוואכח .תרבות קלאסית 

פרוס׳ ג. שלום. קבלה 

י. שמעוני .המזרח החדש 


עורכי המדורות הראשיים בכיר 

ש.ייכין״. 51 .. 

ד״ר א. מ. ירושלם 






























ראשי־חיבוח של שמוח המחברים 


= ארנסט אלכסנדר 

א. א. 

= אפרים א. ארדבאך 

א. א> א. 

= ארם אברהם מנדילוב 

א. א. מ, 

ב= אריה א 1 ליצקי 

א. או. 

= אב״א אחימאיר 

א. אח. 

= אליהו אילת 

א. אי. 

= אלכם ביין 

א. ב. 

= אברהם בן יעקב 

א. ב. י. 

אהרון גרץ 

א. ג. 

- אלישבע גרלדשמידס 

א. ג. 

= אסתר גרזידקיווי 

א. ג.^ק. 

= אדווארד ג/ תימאס 

א. ג׳. ת. 

- אברהם הלוי פרנקל 

א• ה. ס. 

= אדמובד זילברנר 

א. ז. 

= אביבה חיים 

א. ח. 

= אריה טרסקרבר 

א. ט. 

= אברהם יעקב בראוור 

א. י. בר. 

אברהם לוינסון 

א. ל. 

= אליעזר לבנה 

א. לב. 

= אברהם מאיר הברמן 

א. מ. ה. 

- אדמונד מאיר ירושלם 

א. מ. י. 

=־ אברהם ב. פולאק 

א. נ. פ. 

= אמתי עציוגי 

א. ע. 

= אלכסנדר פוקס 

א. 0 . 

= אהרון םידסט 

א. פ. 

- אביגדור צ׳ריקובד 

א. צ׳. 

= אלחנן רבינוביץ 

א. ר. 

= אברהם שליט 

א. ש. 

= אוריאל הד 

או. ה. 

= אוסטן ה. קלארק 

או. ה. ק. 

= בנימין אקצין 

ב. א. 

= ברגארד צובדק 

ב. צ. 

= בצלאל רוח 

ב. ר. 

־־־ גדעון דטננרג 

ג. ו. 

= גד טדסקי 

ג. ס. 

= גליה ירדני־אגמון 

ג. י. א. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

= דב ויינריב 

ד. ו. 

= דניאל מ. בואנו דה פסקיטה 

ד. מ. ב. ד. מ. 

= דוד ג. פלוסד 

ד. פ. 

= ח סטנקין 

ד. סט. 

= הלל אוסנהיימד 

ה. או. 

= הייגריד מנדלסרן 

ה. מ. 

= הארי נ. ריבלין 

ה. ב. ר. 

= הגרי סדאבקפירט 

ה. ם. 

" הרמאן צבי מאיר 

ה. צ. מ. 

= הייגץ שטייביץ 

ה. ש. 

= ואלטר יוסף פישל 

ר. י. פ. 

= ויליאם פוכסוול אולברייט 

ו. ס. א. 

- ז׳אן קאסו 

ז/ ק. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= חגה אריון 

ח. אר. 

= ח. יעקב פולוצקי 

ח. י. ס. 

= חירם פרי(סלאוב) 

ח. ס. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= יהודה אליצוד 

י. א. 

= יעקב בן^תור 

י, ב. 

= יהושע בד״הלל 

י. ב. ה. 

= יוסף ברוך סירמובטה 

י. כ. ס. 

= יצחק בן צבי 

י. ב. צ. 

= יהודה ברגמן 

י. בד. 

• יהושע גוטמן 

י. ג. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו. 

= יעקב זהבי 

י. ז. 


= יצחק זאב כהנא 

י. ז. כ. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= יעקב לשציבסקי 

י. לש. 

= יהושע מאיר גריגץ 

י. מ. ג. 

= יוסף נחמה 

י. נ. 

= יוסף קלוזנר 

י• ק. 

= יעקב ד. מארכוס 

י. ר. מ. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= יוסף ברויר 

יו. בר. 

=־ יעקב לדנגר 

יע. ל. 

" לאה וידכהן 

ל. ו. כ. 

= המערכת 

מ. 

- משה אבנימלד 

מ. א. 

= מיכאל אבי״יובה 

מ. א. י. 

- משה אלטבאואד 

מ. אל. 

=־ משה ברכוז 

מ. ב. 

= משה בראוור 

מ. בר. 

= משה גוטשטיין 

מ. ג. 

= מארטץ דוד 

מ. ד. 

= מאיד הלל בךשמאי 

מ. ה. ב. 

= מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= משה חיים שלזניאק 

מ. ח. ש. 

= מאכסימיליאן כהן 

מ. כ. 

= מרגארט מיד 

מ. מ. 

= מאיר מת 

מ. מ. 

= משה נחום צובל 

מ. ב. צ. 

= מאיר פלסנר 

מ. פ. 

־־ משה צבי פראנק 

מ. צ. פ. 

־־ משה קסן 

מ. ק. 

= מאנפרד רייפר 

פ. ד. 

= משה שוואבה 

מ. ש. 

= משה שטקליס 

מ. שט. 

- מרדכי דיינד 

מר. ר. 

־־ נתנאל קצבורג 

ג- ק. 

= נפתלי רתנן 

נ. ד. 

= עלי אשתור 

ע. א. 

= עדית הופמאדיאפו 

ע. ה. י. 

= סאולה ארנולד 

ם. א. 

= פאול אלבאלה 

פ. אל. 

פנינה נוה (בח שלה) 

פ. ב. 

= פאול גץ 

פ. ג. 

= ס. עמנואל גראדנוויץ 

ם. ע. ג. 

= פראנציסקה באומגארטךטראמר 

סד. ב. ט. 

צבי ליכטנשטיין(אבניי) 

צ. ל. 

- צבי מאיר רבינובת 

צ. מ. ר. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

= חיים קארל בלום 

ק. ב. 

= קארלום רמוס^גיל 

ק. ר.•ג. 

= ר. לאבדסברג 

ד. ל. 

= רפאל פטאי 

ד. ס. 

= ריכארד קבבר 

די ק" 

= שמתה אסף 

ש. א. 

= שאול אדלר 

ש. אד. 

- שלמה אלכסנדר 

ש. אל. 

= שמואל ביאלובלרצקי 

ש. בי. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= שניאור זלמן חשין 

ש. ז. ח. 

= שמואל ייבץ 

ש. י. 

= שלום יעקב פהן 

ש. י. כ. 

= שמחה כ״ץ 

ש. כ. 

שמעון מארכום 

ש. מ. 

שמואל ניגר 

ש. 4 

= שלמה סינס 

ש. פ. 


דאשי־תיבות וקיצורים 


א״ב = אלף בית 
אב״ד = אב בית״דין 
אדסו״ר ־= אדובבג מורנו ורבגו 
אדר״ב = אבות דרבי נתן 
אה״ב =־ ארצות־הברית 
אה״ע או אהע״ז =־ אבן העזר 
או״ח = אורח חיים 
או״מ או או״ם = אומות מאוחדות 
אח״כ = אח^כד 
איס׳ = איטלקית 
איכ״ר = איכה רבתי 
אנג׳ או אנגל׳ = אנגלית 
אע״ס = אףיעל־סי 
אעס״כ = אף־על־סי־כן 
אר״י = (ה)אלהי ר׳ יצחק (לוריא) 

אשכנזי ר 

ארפף = ארמית 
ב׳ = בבלי 
ב״ב ־־ בבא בתרא 
ב״ח = בית חדש 
ביח״ד = בית״הדין 
ביהכ״ב = בית־הכנסת 
בידימ״ד = ביח״המדרש 
בכור׳ = בכורות, בכורים 
בכ״ה ־* בכל מקום 
ב״מ ־־ בבא מציעא 
בסד׳ או במ׳ ־ במדבר 
במד״ר או במ״ר = במדבר רבה 
בס״ה ־־ בסך ריכל 
בעדי״ח = בעלי״החיים 
בעש^ס ^ 3 בעל שם סוב 
ב^ק - בבא קמא 
ב״ר = בראשית רבה 
ברא׳ או בר׳ = בראשית 
ברס = ברכות 
ג׳ = גראם 
ניט׳ = גיטיז 
ג״כ = גם כן 
גרס׳ = גרמנית 
דב׳ = דברים 

דה״א או דהי״א ־* דברי הימים א׳ 
דה״ב או דהי״ב = דברי היפים ב׳ 
דו״ח =• דין וחשבת 
דג׳ ב־ דניאל 
די״י = דברי ימי ישראל 
ה״א = ה׳ אלפים > הלכה א׳ 
הר = הושע 
הוגג׳ = הובגאלית 
הוצ׳ = הוצאה, הוצאת 
הל׳ = הלכה, הלכות 


תנז׳ = הנזכר 
הנ״ל = הנזכר למעלה 
הקב״ה = הקדוש ברוך הוא 
וגר = וגומר 
ויק׳ = ויקרא 
ויק״ד = ויקרא רבה 
וכד׳ = וכדומה 
וכיו״ב = וכיוצא בזה 
ז״א או ז. א. = זאת אומרת 
ז״ל = זכרונו לברכה 
ח״א = חלק א׳ 

ח״ב = חלק ב/ וכיו״ב 
חב״ד = חכמה. בינה. דעת 
חו״ל ^ חוץ לארץ 
חול׳ = חולין 

יצחק חו״ם = חושן משםט 

חז״ל = חכמינו זכרובם לברכה 
חיד״א = חיים יוסף דוד אןולאי 
ח״ן = חכמה נסתרה 
חשס״א = חשמונאים א׳ 

חשמ״ב * חשמונאים ב׳ 

יבכד = יבמות 
יה״ב = ימי הביניים 
יהד = יהושע 
יו״ד ־= יורה דעה 
יור = יוונית 
יו״ט *- יום טוב 
יו״ר = יושב ראש 
יחזק׳ = יחזקאל 
ילק״ש == ילקוט שמעוני 
יצ״ו - ישמרהו צורו וגואלו 
ירוש׳ או יר׳ ו= ירושלמי 
ירמ׳ ־־ ירמיהו 
יש' = ישעיהו 
יש״ר ־ יצחק שמואל רג׳ו 

או יוסף שלמה רופא (סקאנדי; 

ית״ש = יתברך שמו 
כה״י או כ״י ־ כתב״היד 
כה״ע י- כתב־העת 
כה״ק = כתבייהקודש 
כיו״ב = כיוצא בזח 
כי״ח = כל ישראל חברים 
כנ״ל = כנזכר למעלה 
כ״מ = כמה מקומות 
כת' = כתובות 
כת״י ~ כתבי־יד 
לאט׳ =לאטיבית 
לסה״נ ־= לספירת הנוצרים 
לפסה״נ = לפני ספירת הנוצרים 
מ׳ = מטר 


מה״ר "• מורנו הרב 

מהר״ל ״ מורנו הרב ר׳ ליווא (מפראג) 

מר״ס = משא ומתן 
מו״נ = מורה גבוכים 
מו״ק = מועד קטן 
מי׳ = מיכה 
סל״א = מלכים א׳ 

מל״ב = מלכים ב׳ 

מלח׳ = מלחמות 
מ״מ = מילימטר 

ממ״ע, מ״ע, מע^ק * מטר מעוקב 
מגזד = מנחות 
סס׳ או מס. = מספר 
מס׳ = מסכת 
מס״ב = מסילת״בתל 
מסה״ב = מסילת־הברזל 
מ״ץ או מו״ץ = מורה צדק 
מ״ר י- מטר מרובע 
משג' = משניות 
גדר׳ = נדרים 
נר ־־ נולד 
נחמ׳ = בהמיה 
ס״מ =־ סנטימטר 

ס׳ = ספר 

* 

סט. =־ סבם 
סי׳ = סיסן 
ם״מ ־־ סנטימטר 
סמ״ג = ספר מצתח גדול 
סמ״ק ־־ סנטימטר מעוקב 
סמ״ר = סנטימטר מרובע 
סגה׳ = סנהדרין 
ספד׳ =־ ספרדית 
ם״ת = ספר תורה 
ע׳ וגם עי׳ = עיין 
ע״א, ע״ב ־ עמוד א׳, עמוד ב׳ 

ז) עבה״י = עבר הירח 
ע״ד ־= על דבר 
עוב׳ = עובדיה 
ע״ז = עבודה זרה 
ע״י = על יד. על ידי 
עי״ז = על ידי זה 
עיד׳ = עירובץ 
ע^ב = על כן 

עכר״ם =־ עובדי כוכבים ומזלות 
עכ״ס = על כל פנים 
עם' = עמוה עמודים 
ע״נ = על גהר 

ע״ע " עייו עיה עיין ערכים 
ע״ש או עפ״י = על פי 
עפ״ד = על פי רוב 



ראשי־תיבוח וקיצורים נהמשיד] 


ערב׳ = ערבית 
ע״ש = על שם 
סדר״א = סרקי דרבי אליעזר 
סי׳ = סימש 
סס׳ = ססחים 

ססיקתא דר״כ ססיקתא דרב 
ססי״ר - ססיקתא רבתי 
םםד״מ = סראבקסורט דמיץ 
צ״ל = צריך להיות 
צרם׳ ־= צרסתית 
ק״ג = קילוגראם 
קדם׳ = קדמוניות 
קה״ר = קוהלת רבה 
קיד׳ = קידושק 
ק״ם = קילומטר 
קמ״ר = קילומטר מרובע 
ר׳ = דאה; רבי, רב, ראש 
דאב״ד = ר׳ אברהם בן דוד 
ראב״ד =־־ ר׳ אברהם בן דאוד 
ראב״ח =־ ר׳ אברהם בר חייא 
ראב״ע *־ ר׳ אברהם אבן עזרא 


רא״מ - ר׳ אליהו מזרחי.'ר׳ אליעזר 

מגרמחא, ד׳ אליעזר ממיץ 
רא״ש = רבנו אשר בן יחיאל 
רדב״ז ■־ ר׳ דוד בן זמרא 
רד״ק ר׳ דוד קמחי 
כהנא ר״ה או רח״ש - ראש״השגה 

ר״י =־ ר׳ יהודה, ראש ישיבה 
ריב״ז = ר׳ יוחנן בן זכאי 
ריב״ש = ר׳ ישראל בעי* שם 
רי״ף = ר׳ יצהק אלססי 
רלב״ג = ר׳ לוי בן גרשום 
רמ״א ר׳ משה איסרלש 
רמב״ם רבנו משה בן מימון 
רמב״ן = ר׳ משה בן נחמן 
רמב״ע = ר׳ משה אבן עזרא 
רמח״ל = ר' משה חיים לוצאטו 
רנ״ק = ר׳ גחמן קרוכמאל 
רס״ג = ר׳ סעדיה גאון 
רשב״א ־ ר׳ שלמה בן אדרת 
רשב״ג = ד׳ שלמה אבן גבירול 
רשב״ם = ר׳ שמואל בן מאיר 
רשב״ץ = ר׳ שמעון בן צמח (דיראו) 


רש״י - רבנו שלמה יצחקי 
ר״ת ־־ ראשי תיבות 
ש׳ = שנה, שנח 
שד״ל - שמואל דוד לוצאטו 
שה״ש = שיר השידים 
שהש״ר = שיר השירים רבה 
שר או שוס׳ = שוסטים 
שו״מ = שסייאר, ורמייזא, מגנצא 
שו״ע גם ש״ע = שולחן ערוך 
שו״ת - שאלות יתשובות 
שי״ר =־ שלמה יהודה רסאסורט 
שמ׳ = שמות 

שמ״א או ש ״א = שמואל א׳ 
שמ״ב או ש״ב = שמואל ב׳ 
שמו״ר = שמדת רבה 
ש״ס = שישה סדרים 
תהל׳ = תהלים 
ת״ח = תלמיד חכם 
תג״ד ־= תורה, נביאים, נ חרבים 
תעג׳ =־ תענית 

תשב״ץ = תשובת ר׳ שמעון ^כן צמח 

(דודא! 



י. קוני 1 שי: נועזאת מעז 
המוזיאון ע״ש ולטגי, בלדילורק 


האנציקלופדיה העברית 







חטרכז חםסחרי במימאנו 


^ןךצזח'ה?רית^לאםו'ר(ה ( 0£ 513168 ־ 711 מצטרפים ל 1,508,650 קמ״ר, והאויכלוםיה הכללית בשטחים 

1€3 ז־ 11 ^), רפובליקה פדראטיווית באמריקה הצפו* אלה מגעת ל 3 מיליון נפש. נמצא, שהקפו הכללי של כל 
נית. שטחה, בלא חמש הימות הגדולות שבצפונד״ 7,815,000 השטח של אה״ב, ביחד עם שטחי־המאנדאט שברשותן, מגיע 
קמ״ר. בשטח זה כלולים המחוז הפדראלי של קולומביד" שבו ל 9,323,650 קמ״ר, והאוכלוסיה הכללית בשטח זה מגעת ל 163 
נמצאת עיר הבירה ואשינגטון, ו 48 מדינות בעלות שלטון מיליון נפש בקירוב. 

עצמי רחב. מספר התושבים: 160 מיליון (אוגוסט 1953 ). הגבולות. אה״ב גובלות במזרח באוקיינוס האטלאנטי 
בתתום־ריבונותן של אה״ב נמצאים גם: 1 ) אלסקה (ע״ע) — ובמערב באוקיינוס השקט ז בדרום הן גובלות במכסיקו ובחוף 
טריטוריה בעלת אוטונומיה מוגבלת בקצה הצפוני־מערבי הצפוני של מפרץ־מכסיקו, יותר מרבע מן הגבול היבשתי 
של אמריקה הצפונית ונפרדת מאה״ב על־ידי שטת קאנאדי בדרום נקבע ע״י ריו גראנדה דל נורטה (מן החוף של מפרץ* 
רחב י 2 ) האיזור של תעלתיפנמה (ע״ע), שנמצא בידי אה״ב מכסיקו עד העיר אל פאסו) ושאריתו נקבעה ע״י קווי־הספם 

בחכירה עולמית והשלטון בו הוא צבאי ז 3 ) בים הקאריבי: ישרים. בצפון גובלות אה״ב עם קאנאדה ? גבול זה עובר 

האי פוארטו ריקו (ע״ע), טריטוריה בעלת זכויות אוטונו* לאורד של 2,000 ק״מ על־ פני קרהרוחב הצפוני * 49 ממיצר 
מלת רחבות, ואיי ורג׳ין (ע״ע אנטילים < הודו המערבית, ג׳ורנ׳ה באוקיינוס השקט עד ״ימת־חיערות״ ( 1116 0£ 
איי*) הפעוטים, שהם בעלי סטאטוס קולוניאלי; 5 ) באוקיי* 18 > 00 ^ו); משם נמשך הגבול עד האוקיינוס האטלאנטי — 
נוס השקט: איי הוי(ע״ע), שהם בעלי סטאטוס של טריטוריה ברובו לאורך התופים של נהרות ובתוך 4 מן הימות הגדולות 
אוטונומית, ובסטאטום קולוניאלי — חלק קטן מאיי״סאמואה, (מחמש הימות הגדולות רק ימת־מישיגאן היא כולה בתחום 
האי גואם, וכמה איים פעוטים בעלי חשיבות אסטראסגית. אה״ב). הנקודות הקיצוניות של אה״ב הן: בדרום כף סיבל 
בשלטון של נאמנות מטעם האו״מ נמצאים בידי אה״ב איי ( 831116 ) בפלורידה ברוחב של ׳ד״ 25 , בצפוו קדהרוחב ״ 49 , 

ריו*קל והאיים הפעוטים הסמוכים להם, שהיו עד 1950 במזרח כף וסט קוודי( 1 ) 63 ^ ץ 1 ) 1 > 0 ט^ 1 * 6 ^) שבמדינת מין, 

טריטוריות יאפאניות, והקבוצות של איי הקארוליניז^ איי* סמוך לקרהאורך המערבי ״ 67 , במערב כף אלוה ( 3 ע 13 \,), 
מארשאל והמאריאנים, שהיו קודם לכן שטתי״מאנדאט יאפא* בקרבת הגבול הצפוני, באורך המערבי ׳ 44 ״ 4 * 12 . המרחק 
ניים. שטחי־הריבונות של אה״ב שמתח לשטח הרצוף שלהן המאכסיפאלי באה״ב בין האוקיינוסים הוא 4,517 ק״ט. 
















27 


ארצות־הכרית של אמריקה 


28 



איזור חקלאי בםרמוו־ניו־יירה(כסרבת חגבי? ׳*? מ>וסזןןו׳יםםם) 

♦ * 


החופים של אה״ב אינם מסועפים. לכל 00 י/ 1 קס״ר 
יש רק 3 ק״מ של קו*חוף (לעומת 8 ק״מ באירופה). רק 
במחצה הצפונית של החוף האטלאנטי חודרים לפנים היבשה 
מפרצים עמוקים, שמשמשים מחסה טבעי לעשרות ערי־נמל׳ 
שנבנו על חופיהם (בכללם הכרכים בויסטון, ניד־יורק, ^לא־ 
דלפיד" באלטימור)♦ המחצה הדרומית של החוף האטלאנטי 
וכן חופו של מפרץ־מכסיקו אינם נוחים לנמלים, ואף קיומו 
של נמל נידאורלינז על שפדהמיסיסיפי — מקום־הצטברות 
של סחף־הנהר'—יכרוך במאמצים ובהוצאות יתרות. החוף 
המערבי בכללו אף הוא אינו יפה ל&פנות, אע״פ שנמצאים בו 
מקומות־מעגן טבעיים אחדים, שבקרבתם נבנו ערי־נמל חשו¬ 
בות : מפרץ סאן פראנציסקו(שעל חופיו יושב הכרך הנקרא 
בשם זה), מפרץ־פיוג׳ט ( 1 ) 80110 שעליו יושבת 

סיאטל, והמפרז הקטן של סאן פידרו, שעל חוסיו יושבת 
לוס אנג^ס. המפרצים שבצפון-המזרח שימשו אחד מן הגו¬ 
רמים הראשונים בזמן ובמעלה להתפתחותו של ישוב צפוף 
ועשיר באיזור זה של אדדב. 

המבנה. יותר מ 60% משטחן של אה״ב הן שפלות או 
טבלות־רמה, שגבהן אינו מגיע ל 500 פד מעל פני־הים. הגדולה 
שבשפלות של אה״ב היא השפלה הפנימית, המשתרעת בין 
הרי הקורדילירים (ע״ע) במערב והרי האפליצ׳ים (ע״ע) 
במזרח. רובה הגדול של שפלה זו נמצא בגליל-המים של 
נהר-מיסיסיפי, היורד מצפון לדרום אל מסרץ־מפסיקו. פרשת- 
המים שבין שפלת-המיסיסיפי ובין הימות הגדולות וימות 
קאנאדה עוברת על פני גב נמוך, שאפשר היה להעביר דרכו 
תעלות (לצרכי-קפנות), שמסברות את רשת־המיסיסיפי עם 
הרשת של נהר סט. לורנס. ביסודו של דבר, כל השטח שבין 
יס-הקרח ומפרץ-מכסיקיו הוא שפלה נרחבת אחת. רחבה 
הגדול ביותר של השפלה הפנימית הואכ 1,900 ק״מ(במעלת־ 
הרוחב • 40 ) 1 ארפה (מדרום לצפון) כ 2,100 ק״ם. נהר-מיסי- 
סיסי הוא עורקה הראשי של שפלה זו, אע״ם שאינו עובר 


באמצעה (מרוצו קרוב הרבה יותר לאפאליצ׳יס מלקור^ 
ליירים); מדרום להרי-האפאליצ׳ים, הנפסקים כ 120 ק״מ 
מצפון למפרץ־מפסיקו, מתחברת השפלה הפנימית עם שפלת 
החוף האטלאנטי ההולכת ומתרחבת מצפון לדרום. במעלת־ 
הרוחב • 35 אין רחבה מגיע, ביחד עם טבלת־ההדום (- 1 ) 16 ? 
131030 ? )מס!״) שלרגלי האפאליצ׳ים, אלא ל 350 ק״מ בערך, 
ואילו בצפון, בניו־אינגלנד, מגיעות שפלת־החוף וגבעות־ 
ההרים עד הים. המפרצים הצרים והעמוקים החודרים לפנים 
היבשה בצפונו של החוף האטלאנטי הם עמקי־נהרות שהוצפו! 
בדרומו של חוף זה, וכן גם בחוף הצפוני של מפרז־מכםיקו- 
הרחיב סחף-הנהרות את שטח■ היבשה, ואיזור רחב של שפלת־ 
החוף בתחום זה הוא יבשה חדשה, שבקירבת־הים יש בה 
בצות וימות מתוקות או מלוחות במקצת (בהשפעת מי-הים 
המגיעים אליהן לפרקים בעונות־סערה מן המזרח). הלאגונות 
מתרבות כלפי דרום, וכ 73% משטחה של פלורידה, הדרומית 
שבמדינות אה״ב, הן ימות. ניו־יורק היא הגבול הצפוני של 
שפלת־הסחף הרצופה! מצפון לניו־יורק יש למצוא בשפלה 
סחף־קרחונים מתקופת-הקרח האחרונה. בשפלה הפנימית 
עובר הגבול הדרומי של םחף*הקרחונים כ 200 ק״מ מדרום 
לנהר־מיזורי, נמשך עד קרוב לשפכו של נהר־אוהאיו, ומשם 
הוא פונה צפונה-מזרחה לסביבות ניריורק. מדרום לשפך 
האוהאיו הולכת ומתרחבת שפלת־הסחף של נהר-מיסיםי 0 י. 
גם פלגיו הגדולים של המיסיסיפי, הבאים בעיקר ממערב, וכן 
נהרות שנופלים לים, יצרו שפלות-סחף וכבשו קרקע ממפרץ־ 
מפסיקו. השטפונות של המיסיסיפי וכמה מפלגיו הם תוצאה 
ממה שאפיקיהם נמוכים רק במקצת משפלת-הסחף, שבה הם 
עוברים. לאורך החוף של האוקיינוס השקט מצרות שפלות 
קטנות ובלתי-רצופות, אבל שתים מהן מתחברות עם שפ¬ 
לות ארוכות שמעבר לשלשלת של הרי-החוף: האחת היא 
בקעת קאליפורניה, שארפה מגיע ליותר מ 600 ק״מ ורחבה 
ל 80 — 100 ק״מ ושנהרותיה נופלים למפרץ סאן פראנציסקו! 
השניה היא בקעת אורגון, שנהר קולומביה, הנופל לאוקיינוס. 
משמש מוצא למימיה. שתי הבקעוח הללו חן חלק משקע 
ארוך, שנמשך מן הקצה הדרומי של מפרץ קאליפורניה 
(ברוחב של • 23 ) עד הקצה הצפתי של אי ואנקובר (ברוחב 
של • 52 ). מקורות־הכלכלה החשובים ביותר של״אה"^ וכן 
עיקר הישוב שלהן, מרופזים בשפלות שממזרח למיסיסיפי, 
ושפלת החוף האטלאנטי בכללן, וכן בשפלות הפאציפיות 
ובבקעות המחוברות אליהן. 

האפליצ׳ים (ע״ע) מתרוממים עד לגובה של 2050 מ׳. 
בכללם הם הרים בעלי גובה בינוני או קטן. רחבם בין 200 
ל 300 ק״מ, אבל מועטים בהם המעברות הנוחים לתחבורה. 
הקורדיליירים הם הרי-קמטים צעירים, קישיאיהם מגיעים 
לגובה של יותר מ 4,000 מ׳ ורחבם מגיע עד 1,700 ק״מ. 
מערכת-הקמטים חרצופה במזרח נקראת בשם הרי-הסלעים 
(* 3111 ז 11 ט 10 ג 800117 ). ממערב לה מק 1 תרעות רמות נר¬ 
חבות, מופרדות זו מזו על-ידי טורי-הרים, שהגדולות שבהן 
הן האגן הגדול ( 835111 זססזס) וטבלת-קולודאדו — טבלה, 
שהיא שסועה וחרושה ע״י גיאיות צרים, תלולים ועמוקים— 
קניונים ( 70115 ממ>), שבתוכם זורמים נהרות ממערב לר¬ 
מות נמשכים שוב טורי־הרים מצפון לדרום, שאף להם 
גובה אלפיני(בדרום סץרה נוואדה, ובצפון הרי-קאטקיד — 
01101310$ ^ 161 > 035€3 ), וממערב להם משתרעים השקע והבק¬ 
עות, העטורים ממערב על־ידי רכם־החוף ( 30£€ ) 0035131 1 ) 


29 


אמות־חכרית שי אמריקה 


30 



הקניון מל ק 191 ראד 1 במנלח הייבאב, זור'ז 1 נח 


הצר, שהוא מל גובה בינוני(העיא הוא הר לין: 23 ^ 2 ם׳). 

הידרוגראפיר-אהד ממקורות עצמתן של אה״ב היא 
הרשת של נהרותיה, שהם עצופיס בארבם, בכמות-מימיהם 
ובהקף גליל־מיסיהם, והמערכת של יפותיה הכבירות והמרו¬ 
בות, המיסיסיפי-מיזורי, שארכו 6.730 ק״מ ושכל רשת־פלגיו 
היא בתחום אה״ב, הוא הארור שבנהרות־העולם. ימת סאפי- 
ריור (*העליונה״), ששטחה 83,300 קפ״ר ורובה בתחום 
אה״ב, היא — אחר הים הכספי — הגרולה שפימות-העולם, 
גלילות-המים של אה״ב מתחלקים באופן זה: כ 72% משמחם 
נכללים בגליל האוקיינוס האטלאנטי, כ 19% הם בגליל האו¬ 
קיינוס השקט, וכ 8% — 10 חסרים מוצא אל הים. בתוך גליל 
האוקיינוס האטלאנטי, כ 57% ממימי אה״ב ( 42% — מימי 
רשת-המיטיסיפי, וכ 15% — מימיהם של נהרות שממזרח 
וממערב לו) יורדים ררומה למפרץ־מכסיקו, וכ 15% יוררים 
אל האוקיינוס עצמו. רק נהר אחד, הנהר האז־ום (ז 5 ןו 1111 ) 115 ) 
הצפוני, שגליל־מימיו בתחומן של אה״ב הוא קטן, סונה 
צפונה לימת-ויניפג, ומפנה למםרץ-האדסון. םרשת-ד.פים בין 
שני האוקיינוסים עוברת בהרי-הסלעים ו מפני(בהם המרובה 
של הרים אלה אי-אםשר לקשר ע״י תעלות את הרשת האט- 
לאנטית אל הפאציפית. מן הנהרות היורדים לאוקיינוס האט¬ 
לאנטי רק אחד הוא בעל גליל-מים רחב, המשתרע גם ממערב 
לאפאליצ׳ים; נהר סס. לורנס, ששפכו הוא בקאנארה ן שאר 
הנהרות הם קצרים, גלילות-המים שלהם הם קטנמדביחס 
ופרשת-מימיהם היא באפאליצ׳ים. פרשח-המים בין נהר 
סט. לורנס, המוציא את מימיהן של הימות הגדולות לאוקיי¬ 
נוס, ובין המיסיסיפי עוברת בשפלד* באופן שנוח היה לחבר 
בתעלות את גלילות-המים של הנהרות הללו. גם נהר הארסון, 
העובר בפרצה טקטונית באפאליצ׳ים תשפך לאוקיינוס בתהום 


העיר ניו-יורק, חובר עם הימות הגדולות ועם רשת המיסי¬ 
סיפי ע״י תעלה. תעלה זו נמשכת מיסת-אירי לנהר-מוהוק, 
העובר בפרצה אחרת באפאליצ׳ים ונשפו להאדסון. המפור¬ 
סמים ש^ן הנהרות והנחלים הפרובים, היורדים מן האפאלי* 
צ׳ים לאוקיינוס האטלאנטי, הם הקונטיקוט והדלאור, שעליהם 
נקראות שתי מדינות באה״ב, הסאסקוהנד" העובר במדינת 
פנסילויניד" הפוטומאק, העובר בוואשינגטון, נהר ג׳ימז, 
שעליו יושבת העיר ריצ״מונד, נהר רואנוק, העובר במדינות 
דרג׳יניה וקארוליינה הצפונית, נהר מטי, החוצה את קארו* 
ליינה הדרומית, ונהר סאוואנד* המשמש גבול בין קארוליינה 
הדרומית ובין ג׳ורג׳ד* ארכו של כל אחד מן הנהרות הללו 
אינו פגיע אלא לכמה מאות ק״מ בלבד. רשת-פלגיו של נהר 
מיסיסיפי (ע״ע) כוללת 45 נהרות ראדים לספנות בקודם 
שוני-אודך (פ 80 ק״מ עד 3,700 ק״מ) ובאורך כללי של 
26500 ק״מ. ברשת-המיסיסיפי אפשר להגיע מן היפות הגדו¬ 
לות עד מפרז-מכסיקו — כלומר, אפשר לעבור בה לכל ארכן 
של אה״ב ולכל רוחב השפלה והרסה, מרגלי הקורדיליירים 
במונסאנה ער רגלי האפאליצ׳ים במדינת ניו־יורק. המיסי¬ 
סיפי עצמו עובר כמעט לכל ארכן של אה״ב, שהרי מוצאו 
סמוך לקאנאדה ( 150 ק״מ מן הגבול) ושפכו במפרץ-מכסיקו, 
והוא עודק-התחבורה החשוב ביותר של אה״נג יובלו הגדול, 
המיזורי(ע״ע), מתחרה בממדיו ובחשיבותו במיסיסיפי עצמו. 
בכמות-המים שלו שקול האוהיו(ע״ע) עם יובלו הטנסי(ע״ע) 
כנגד המיסיסיפי בחלקו העליון והמיזורי ביחד. האוהאיו הוא 
הפלג הגדול היחיד, שהנהר המאוחד מקבל סן המזרח 1 מן 
המערב באים כתריסר פלגים ארוכים, הנופלים לפיזודי ולנהר 
המאוחד, אבל מימיהם אינם מרובים מפני מיעוט המשקעים 
בגלילותיהם. הארוך והעשיר במים בין פלגי-המיסיסיפי הוא 







';נ 


456 ״^^'? 

?׳״ 55 '׳ 




־•״■>/• • < ^•• •. . ■ 


.:€1*6 


.. .״■!וי?■?׳■ 4 ־': 

1 וו 1 ו^ון 

3 < • י' לז-' ^ • 41 ^}^ ;* 








•• • 




אר*ות*הכרית של אםריקדו 


ססעי״ועויזים זול גדוח ווםי©ים**י !ל״יזי סי^סיז 

























.,עיא״הרורים״ (: 641 ׳! *ש^ע?) וחכניסח ל^נדהא^יס" ( 5 ^א> 0 ע 5 -יד ה 1 ? 1 רוודו ספרינגס 












39 


אמות־חברית של אמריקה 


40 


ממוצעים של סמפראטור^ת ומשקעים בארצות־הברית 



נמ׳פל) 

משקעים 


סמפרמורה ממוצעת 

הגובה 
מעל פני- 




בחודש היבש בירתר 

| בחודש הגשום ביותר 

שנתיים 

בחודש 

שבתית 

חוחב 

^וווגי)נפי 

המקדם 

הוויזור 

הכמות 

החודש 

הבמות 

החודש 

החם ביותר | הקר ביותר 

הים(מ׳) 



70 

וx 

100 

111 

1,010 

3 י 6 — 

15.7 

63 

30 

" 50 ״ 44 

איסט נוורט 

1 

החוף 

70 

וx 

110 

7111 

1,020 



11.4 

10 

39^23 

אטלאגטיק סיסי 

60 

X1| 

2110 

X 

1,520 

19.8 

27.8 

24.0 

10 

׳ 45 יי 25 


האטלאנטי 

< 

60 

,11,1 

90 

ו 7 

840 

- 4.6 

22.6 

מו 


" 0 י * 42 

שיקאגו 

הגונים 

1 

60 

ו 

110 

71 ,7 

1,000 

- 0.1 

20.3 



׳ 35 ^* 38 

סט. לדאיס 

90 

x 

170 

7;1 

1,460 

12 6 

28.0 



׳ 0 ״ 30 

ניראורלינז 

המזרחי 

10 

1 ; וו 

90 

ו 7 

410 

- 13-4 

21 

4.7 

612 

׳ 45 ״ 46 

ביסמארק 

י 

הפגים 

10 

1 

60 

71 

470 

- 4.9 

23.4 

0.4 

850 

" 10 ״ 41 

טיךת 6 לאם 


60 

וו 

110 

7 

940 

7.3 

28.0 

18.6 

133 

׳ 45 ״ 82 

בלם 

המערבי 

10 

ן 

60 

7 

360 

— 0.9 

22.2 

10.1 

1,580 

׳ 40 ״ 39 

דבור 

?ר ני 

ו 

ו 

20 

\/\[ 

60 

7,17 ,111 

410 

— 1.6 

24.6 

10.9 

1,300 

׳ 50 ״ 40 

ם^נז ליק 0 י?ד 

ההר 

0 


20 

וו 7111,7 

190 

10.5 

32.1 

20.8 

330 

׳ 28 ״ 33 

פיניבם 


20 

11 ע 

140 

וו x 

850 

4.8 

17.7 

103 

50 

׳ 35 ״ 47 

9 יאטל 

! החוף 

0 


120 

1 

560 

9.9 

163 

13.4 

60 

׳ 40 ״ 87 

סאן שראבציסקו 

0 

חו^ץ 

80 

ו 

380 

12.8 

21.8 

17,1 

110 

' 0 ״ 34 

לום אבג׳לם 

־ : ן" 

הפאציסי 


גורמת לאחידות אקלימית מרובה ולמעברים מודרגים מאיזדר 
לאיזור. אששר להבחין באה״ב ארבעה איזורי־אקלים עיק¬ 
ריים: המזרח׳ המישורים הגדולים. האגן הגדול, החוף 
הפאציפי. 

במזרח יורדים המשקעים במשך כל חדשי־השנה עם 
ריכוז מסויים בחדשי־הקיץ, וכמותם השנתית היא בין 75 
ם״מ ו 1.5 מ/ הטמפראטררו׳ת החרפיות עולות במידה מרובה 
מצפון לדרום, ועד רוחב של ״ 38 הטמפראטורות הממוצעות 
של החורש הקר ביותר הן למטה מנקודת״הקיפאון. האחידות 
בטמפראטורות מרובה יותר בקיץ• אפיינים לאיזור זה הם 
השינויים הקיצונים התכופים (לפעמים מיום ליום) בתגאי־ 
האקלים ותנועות־אדר קטלניות, כגון ההוריקאנים ממוצא 
טרופי — מערבלות מביאות חורבן לאיזורים החופיים 
והטורנאדות, המשתוללות במישורים הרחבים והורסות את 
כל הנמצא בדרכן. 

איזור המישורים הגדולים מצטיין בקיצוניות של 
אקלימו. ההבדלים בין ממוצעי הטמפראטורה של החודש החם 
ביותר והקר ביותר מגיעים ל ״ 35 בצפון ול ״ 20 בדרום. 
המשקעים מתמעטים והולכים מ 75 ם״מ במזרח עד 30 ם״מ 
במערב, והחדשים הגשומים ביותר הם מאי ויוני. טורנאדות 
מצויות גם באיזור זד,. 

איזור האגן הגדול מצטיין גם הוא בד,בדלי־טמפראטורה 
גדולים בין הקיץ וד״חורף, אבל במידה מועטת יותר מבאיזור 
המישורים. נוסף על כך קיימים הבדלים מקומיים מרובים. 
המשקעים מועטים ומתקרבים לתנאים מדבריים בעיקר 
במערב, לרגלי הרי סיירה נוואדד. וד,רי*קאסקיד. מאכסימום־ 
המשקעים יורד במזרח בקיץ ובמערב בחורף. 

איזור החוף הפא ציפי מצטיין באקלים ממתג, עם טמ* 
פראטורות נמוכות בקיץ, גבוהות־ביחם בחורף ואחידות לאורך 
התוף. המשקעים יורדים ברובם בחורף, וד.קיץ הוא שחון. 
כמות*ד,משקעים עולה מ 30 ס״מ בדרום עד ל 3 פ׳ בצפון, 
שד״וא האיזור הגשים ביותר של אה״ב. הלחות מרובה 


ור,ערפליות שכיחה לאורך החוף. אולם האוקיינוס אינו מש¬ 
פיע על אקליס-היבשה אלא באיזור צר בלבד, ומ?בר לו 
האקלים כבר הוא דומה לזה של איזור אגן הגדול. וע״ע 
אמריקה הצפונית, אקלים. 

נ. ר. 

הצ 1 מח. מבחינה פיטוגאוגראפית שייכות אה״ב לשלושה 
איזורי־צמחיר, של הממלכה ההולארקטית, ובחלק מהן מצויים 
גם יסודות של הממלכה הנאוטרופית. בהתאם לכך מצטיינות 
אד״״ב בצמחיד, עשירד, מאוד (כ 15 אלף מינים של צמחים 
עילאיים), שחלק עיקרי ממנד, הוא אנדמי לד,ן, חלק משותף 
להן ולארצות־אירופה, וחלק — להן, לאסיד, ולאמריקה הטרו¬ 
פית. עשיר, של צמחיד. זו בולם ביחוד בשפע המינים והסוגים 
של עצי-היער, מהם עצי מחט ומהם עצים רחבי-עלים, משי¬ 
רים ובלתי-משירים. 

למרות עשרה, ובניגוד לצמחיה של אסיד, המרכזית 
והדרומית ושל אמריקה הדרומית, לא שימשה צמחיה זו 
מקור-אספקה ניכר לצמחית-ד,תרבות של העולם. כל מה 
שנתנה לצמחית-התרבות מצטמצם בצמחי נוי ויעור מועטים. 
לעומת זה משמשת צמחית אה״ב — או לכל הפחות, חלק 
ממנה: צמחית־העץ — גורם חשוב ביותר במשק הטכני 
העולמי. רובו הגדול של שטח אה״ב היה מכוסר, יערות 
הדורים, שאין למצוא דוגמתם לעצמה אלא באיזורים הטרו¬ 
פיים של כדור־הארץ! ואע״פ שחלקים גדולים מהם נשמדו 
או נידלדלו מחמת ניצול בלתי־שקול, עדיין היער הוא טיפוס- 
הצומח העיקרי של אה״ב. 

מבחינת הנוף הצמחי יש לחלק את אה״ב לאיזורים הללו: 

1 , אי ז ור היערות, המשתרע על פני כל שטחן של אד׳״ב, 
פרט לחלקן המרכזי והדרום־מערבי. בצפון-מזרחן של אה״ב 
ובחלק הצפוני של הרי-הסלעים עד לחופו של האוקיינוס 
השקט היער הוא המשכה של רצועת־היער הקאנאדית. הוא 
משתייך לטיפוס של יערות-ד,מחט הצפוניים, אלא שיש 
3 י איים של יעד פשיר־עלים. 


































































41 


ארצדת־הברית של אמריקה 


42 



1 . יער סחטני: 8 . יער סעורב ממויג: 3 . פרריה; 4 . צוסח ים־תיכוני: 5 . יער־אורז דרימי: 
6 . םאננר 1 בה; 7 . ערבה; 8 , מיח זועני: 9 . צוטח טרכרי; 10 . טרבר מסם. 


במזרח, מן החוף האטלאנטי 
עד תחום הפרריה׳ ואף בשק¬ 
עים ובערמים של איזור הפר־ 
ריח, מתפשט יער משיר־ 
עלים. רק באיזור השפלה 
האטלאבטית ובשפלת מפרץ־ 
מפסיקו מוחלף היער משיר־ 
העלים ביערות מחטנים, שמת* 
קיימים באן בעיקר בשל תנאי' 
הקרקע המיוחדים(אדמות חול 
וביצה). במערבן של אה״ב 
מצויים טיפוםי*יער אחדים, אך 
בעיקרם הם יערות מהטנים 
ויערות רחבי־עלים בלתי־משי' 
רים. 

על חשיבותו של היער 
הטבעי באה״ב מעידה העובדד" 
ששווים השנתי של מוצרי־העץ 
הגיע כאן בשנים האחרונות 
ל 15 — 20 מיליארד דולאר. 

2 . איזור הפרריה,המקיף מרחב עצום במרכזן של אה״ב. 

3 איזור הערבות והמדבריות — בחלקן המערבי־ 
דרומי של אה״ב. 

4 . בחלקים הדרומיים־מזרחיים של אה״ב (סלורידד" חוף* 
המפרץ) ניכרת השפעה תת־טרופית על הצמחיד״ — וע״ע 
אמריקה הצפונית, הצמחיה. 

ס. ?. 

החי. מתחילת ההתיישבות של בני־אירופח בארץ חלו 
שינויים מרחיקי־לכת בעולם־החי הקדום של אה״ב (ע״ע 
אמריקה הצפונית, 238 — 244 ), ביהוד באיזור שממזרח 
להרי־הסלעים. שינויים אלה באו בתוצאד, מסבלה בידייאדם, 
מבירוא יערות, מפיתוח חקלאי, וביוצא בזר" במה טיפוסים 
מובהקים של עולם־החי האמריקני עברו ובטלו מן העולם, 
כגון היונה הנודדת *ס 151 ק 0 ד>£), החופי הקא' 

רוליני ( 515 ק 0 ז 001111 ) ותרנגולת־הפרריה (*!וגוסטתגקבתץיד 
וכן גם אחד מן הפרפרים הנאים והשכיחים ביותר 
בפלורידה הדרומית ( 1 ץ 3 ז 8 81313 5 ט 36 מזנ £1 ) ושני פרפרים 
אחרים בקאליפורניה! מן הציפרים האורחרת־חורפות נעלמו 
חיוכגי הגדול ( 11$ ז 1 ז€קמז 1 1311111$ ?) והברווז הלאבראדורי 

( 111$ ע 10 ) 3 ע< 131 1111$ סמץ 1 {י 01 )ק 03111 ). 

מספר יחידות־החי של טיפוסים אחרים נצטמצם מאוד 
מחמת ציד־השמדה, שנערך עליהם משום בשרם, עורם או 
נוצותיהם, או משום שהיו מזיקים, או סתם לשם שעשועים, 
או מחמת אי־יבלתם להסתגל לתילוםי־המםיבוו 4 כאלה הם 

הביזון ( 1$011 ג 1 81 $ 011 ), האלקם האמריקני ( €8$ ^.), האיל 

* ^ ^ ^ * ¥ 

הקאנאדי ( $15 ת^ 1 ^ 13 ^^^ 115 ז\ 061 ), האנטילופה האמריקנית 
( 3 -וק 03 ס 11 זמ^), פבשיהבר ( 071$ ), עז־הסלעים (- 1 מ 63 ז 0 
0$ ת), הדוב האפור ( 111$ ן 1-11 ז 110 01-511$ ), הפומה ( £611$ 

00101 מ 60 ),הנמרן הקאנאדי( 1611$1$ ) 3 מ 63 \מן, 1 ), זאב~הצפון 
( 11$ ק 111 031115 ), הסמוריים 1115611$ 61110 , נ 3111 תמ 6 ק 1431165 
3 מ 63 ת 16 ת 3 43116$ ^ 1 , הגזעים המזרחיים של הסנאי הגדול 
(ז 01£6 561117115 ),הרבה בעלייפרוות, ביחוד הבונה הקאנאדי 
( $1$ ם 16 > 6308 07 ) 035 ),ומחיות*יהים ־ פרת־הים( 6116611115 ת' 1 ). 


מן הציפרים נתמעט מספרם של הקונדור הקאליפורני 

( 11$ ת 13 ח £07 ו 631 $נ 111 קז(ז 08 ג 11 ז 56 ?), הגדול שבעופות המעוי 

פפים, הכרוכיה האמריקנית ( 3 מ 163 ז 16 מ 3 0711$ ), הנ^ר 

$ו 31 ק 61 מ 1 שק 81111$ ק 6 קמ 031 , הברבור המחצצר (- 811661 0107 

03107 ), הפלאממגו ( 711867 11$ ז 16 ק 160 ת 6 ס 8 ?), שלפנים היה 

מתארח בפלורידה, הברוכיה המכסיקנית ( 0711$ 506x163113 ), 

תרנגול־הודו( 0 ׳ 31 ק 3110 § 71$ ;§ 846163 ), אבי*הפף 3 ( 3 ( 3 3 ( 3 (.ו/., 

♦ 

החרטומן 8076311$ 8111106711115 , האנפות מסוג'§ 6 1133 > 14670 
73 ) 76 והאנפה הלבנה ( 03 ו 11$51 > 11 )ח 63 3 ) 761 §£), המגלן הנוצץ 

( 1150038$ ) 311 15 ^ 3 § 16 ?), עיטיהסלעים ( 0$ ^ $3 ץ 687 11113 ן>^.) 
והעורב השחור ( 115 ^073x זו 7 ס 0 ). 

מתוך הזוחלים שרדו רק מעטים מן האליגאסור, מן 
התנין ומצבי־הים. בין ה ד ג י ם נעשו החידקן ( 60567 (ן 61 \ 1 ) 
והסלמון האטלאנטי יקרי־מציאות, ובתוצאה מזיהום הנהרות 
נתמעטו הדגים העולים בהם להטיל ביצים. אף הגדול והיסה 
שבפרפרים — 711303 0015 ץ§ 7 \ 7 — אינו מצוי עוד אלא 
במקומות מועטים. מבעלי־החיים הנזכרים — קצתם עדיין 
שכיחה במערב, או מעבר לגבולות אה״ב, ביהוד בקאנאדה. 

תהליכי הצימצום והפלייה של יסודות עולם־החי המקורי 
מחמת התפשטותם המהירה של בני־אירופה באיזורים פרימי־ 
טיוויים — תהליכים, שבדומה להם נתרחשו גם במקומות 
אחרים — היו מהירים באה״ב ביותר 1 מבחינה זו מעניינת 
ומאלפת ביותר פרשת השמדתו ושרידתו של הביזון (ע״ע). 

ההשמדה של מיגים מרובים של בעלי־חיים במאה ה 19 
עוררה את דעת־הקהל באה״ב על הצורך בהגנה על העולם 
של חיות־הבר. כתוצאה מכך נחקקו חוקים מרובים — מדיני 
תיים ופדראליים — להגנת החי והעוף ע״י צימצום עונות־ 
הציד וקביעת סדרי רישוי לציידים, ע״י הקמת פארקים לאו¬ 
מיים, שמשמשים מקומות־מקלט לחי־הבר, וכן ע״י קביעת 
שטחים מוגבלים אחרים, שבהם הציד אסור, הפארק הלאומי 
הראשון, פארק ילוסטון(ע״ע), נוסד ב 1872 . עם ריבוי הצפי¬ 
פות של האוכלוסיה גדל הצורך ביסוד פארקים לאומיים. 
ומ 1910 ואילך נוסדו עשרים פארקים כאלה. מהם תשעה 








55 


ארצות־חכרית של אפריקה 


56 


כרכים בעלי חצי־מיליון נפש ומעלה 
(עם דפרברים) ב 1950 


הגידול 

1950-1940 

(ב%) 

הארכלוסיה 

(כאלפים) 

האיזור 

1 

חכרך והמדינה 

1 

1 

מם׳ סידורי 
לםי הגודל 

10.0 

1 

1 

12^9 1 

האטלאנטי התיכון 

¥011^ (1^. ¥.) 

ניו יור^ רבתי 

1 

{ 13.5 

5^76 

הפנים ה 1 פרני־מזרווי 

(. 111 ) 0 ?וצ> €111 

^זיקאגו* 

9 

• 48,8 

4.339 

הפאגיפי 

(. 11£ ג 0 ) $<^ 1 

לוס אנג׳^ס 

3 

1 

ו*, 14 

3,661 

האטלאנטי התיכון 

(^3.) 

פילאדלפיה 

4 

25.1 

3,973 

הפנים ה<םוני 

: 


דסיזיס 

* 1 

1 8.1 

9,355 

האטלאנטי ה 1 םומ 

60$1011 (^5$.) 

כוסטון 

6 

ל 514 

9,914 

הפאאיפי 

8^ 1^1'21101£€0 (0^11(.) 

סאן סראנציסקו 

ד 

1 5.9 

2,205 

האטלאנטי התיכ 1 ן 

(,ג^) 

פיטמכרג 

8 

10.0 

1,673 

הפנים ה 1 םובי־מערבי 

8(. 1.0014 (\{0.) 

סט. לואיס 

9 

50.0 

1,458 

האטלאנטי הדרומי 

(. 0 .ס) ו 1111£101 ( 2$ ^\ 

ואשיעט^ן 

10 

14.7 

1,454 

הפנים הגפוני־מזרהי 

( 0 נו 01 ) 

^ליוולנד 

11 1 

1 

21.0 

1,321 

האטלאנטי הדרומי 

(. 41 ^) £ז 0 ו 1 ו 63111 

באלמימור 

12 

17.7 

1,107 

הפנים ה 2 םוני־םערבי 

(. 1011 ^) 301 ? .)$־ 0118 קו 2 ^ 1 ^ 1 ^ 1 ^ 

מיגיאפוליס״םט. פ 4 ל 

3 ג 

13.3 

1,086 

האטלאנטי התיכון 

(.¥ ,ן<) 60£1310 

כאפאלו 

14 

1 

14.1 

898 

1 

ז 

הפגים הנפוגי״מזרחי 

0111<:111113(1 (01110) 

סינסיגאטי 

15 

12.7 ן 

864 

הפגים הגפוגי 

9 

^11\¥301^6^ (\¥45.) 

מילווקי 

16 

17.7 ן 

808 

הפגים ה 1 םוגי־מערבי 

* 


12 זס*סיסי 

17 

61.0 

802 

הפנים הדרובד״מערבי 

(.א€י 1 ') 011 ) 11005 

היוסמון 

18 

1 8.3 

733 

האטלאנטי הצפוני 

. 11.1 ) )פח 16 > 0¥1 ז? 

פר^ביןגס 

19 

1 43.9 

796 

הפאצ^פי 

8^^(11^ (^3511.) 

סיאטל 

90 

30.0 

701 

הסאציסי 

?0(11311(1 (0(€^.) 

פררסלנד 

21 

23.3 

681 

הפגים הדרומי״מערבי 

(.^ 1 ) צ 1€311 ז 0 -שוו€ז< 

ניו־אוירלץז 

99 

28.0 

664 

האטלאנטי הדרומי 

^(1311(3 (03.') 

אטלאנטה 

23 

63.3 

611 

הפנים הדרומי-מעדבי 
■ 

(.**ז) 021185 

דאלאס 

24 

27.2 

674 

הפנים הדרומי״מזרחי 

1 

(.זצ-^ז) 111€ ^ו 001$ .. 1 

לואקויל 

95 

37.4 

560 ן 

ההר 

(. 0010 ) ז€¥ו 1 שג 1 

דנוור 

26 

20.5 

1 554 

הפנים הדררמי״מערבי 

81(0110^113111 (.^13.) 

ןרמינגאם 

27 

10.1 

549 י 

ן 

הסנים ה 1 םוני־םזרזוי 

} 

(. 1 ) 10 ) 0115 ק 11303 ) 111 

אינדיאנפוליס 

98 

85.2 

\ 536 

הסאציסי 

83X1 010^0 (0311(.) 

סן דיאג 4 

29 

11.2 

596 

הפגים הצפוני־מזרחי 

¥000^(0^0 (01110) 

יאעןסאק 

30 

1 10.1 

613 

האטלאנטי התיכון 

(.צ •א) זנמ 162 .ו; 

אלגני 

31 

, 29,1 

509 

1 

1 

הפנים ה 1 םובי'םזרחי 

1 

00101X11)09 (01110) 

קולומבוס 

32 


הממוצעת באה״ 3 168 שטתי־כרכים( 5 ג 0 :ו 3 םג^ו^>ק 0 ז 1 ^^ן) 
ריכזו בתוכם ב 1950 553% מתושבי אה״ב. וב 1940 — 1950 
גדל יישובם ב 213% (לעומת הגידול הממוצע של 14.5% 
בכל אה״ב). 

הדתות. מספרן של הכיתות הדתיות באה״ב הוא מרובה 
מאוד ? ראשית, מפני ששעריהן של אה״ב היו פתוחים לבני 
כל הדתות שבעולם, ושנית, מפני שכיתות מרובות נוסדו 
באה״ב גופן, ואף הכיתות עצמן נתפלגו ונתפצלו מסיבות 
שונות, רעיוניות או אירגוניות. מאתר שהמפקדים הרשמיים 
אינם מציינים את הדת, אפשר רק לאמ^ את מספרם של 
המשתייכים לדת, כת או פלג־כת מסויימים על יסוד ההוי 
דעות של מרכזי הכנסיות השונות. לטי האומדנים הללי 
מנו ב 1951 כל הכיתות, שמספר החברים של כל אחת 
מהן היה מתבה מ 00 ( 604 , 88,675.000 חבר. מהם נשתייכו 


293 מיליון לכנסיה הקאתולית, 52.2 מיליון לכיתות פרו* 
טסטאנטיות, 13 לכנסיות נוצריות מזרחיות (ביחוד לאורתו¬ 
דוכסיות ולארמנית).הכנסיה הקאתולית היא הגדולה והאחידה 
באיגודים הדתיים באה״ב. מן הקיבוצים הלאומיים והלשוניים 
השונים שבאה״ב משתייכים לכנסיה זו כמעט כל האירים, 
האיטלקים, הפולנים, הסלובאקים, המכסיקנים ובני אמריקה 
הדרומית, הפיליפינים, רוב ההונגארים והצ׳כים, מיעוטם של 
הגרמנים, וערבים־לבנונים ן יש גם מיעוט של קאתולים־ 
אוניאטים מן האוקראינים שמגאליציה והרומנים שמהונגא* 
ריד- הגדולה ככיתות הפרוטסטאנטיות היא הבאפטיסטית: 
17 מיליון חבריה מאורגנים ב 21 סיעות. ש 3 מהן הן גדולות: 
הכנסיה הדרומית (של הלבנים), הכנסיה הכל־ארצית של 
הכושים, והכנסיה הצפונית (של הלבנים). הבת השניה 
במספו״חבריה היא המתודיסטית, הסונה 113 מיליון חברים* 

שי: 




57 


וורצות״חכרית של ונסריקח 


58 


■בחל 

▲נחושת 

•בדיל 

• עופרת 

צ/כרום 
♦ניקל 
•מנגז 
ס^גנדום 

0 כספית 

ם בוכסיט 

* ♦ 

ס והב 
•כסף 
$ פלטינה 

• • ■ד 

© וולפרם 

/ ג • 

• טיסן 


ארצות־הבריתי/ 



1952 

4 נפט 

. . צינורות״נפט 

0 ^,?ן.מ, 1 ך 500 000 נ 1500 


+ אורניום 

* ונדיום 
סקו^ט 
ס מיקה 

❖ אבץ 
•פחם ׳אבן 
•פחם*חש 
ס אספלט 

- 1 — ן 

ס מלח 
0 גפרית 
9 אזכסט 
< 1 ) פואטים 

• בורכם 

• 1 

■אשלג 
0 גז־ אדמה 


בה 19 סיעות, ששתיים מהן זזן של כושים. רובם של הבאפ* 
טיסטים והמתודיסטים הלבנים הוא ממוצא בריטי. הכת 
השלישית בגדלה היא הלותרנית, שמונה 6.2 מיליון חברים, 
ובה סיעות אחדות. על כת 7 ו נימנים רוב הגרמנים והסקאנ* 
דינאווים. את המקום הרביעי תופסת הכת הפרסביטריינית, 
שיש לה 3.4 מיליון חברים ז הכנסיה הסקוטית היא הגדולה 
פסיעותיה של כת זו. החמישית בגדלה היא הכנסיה האפיס* 
קופאלית הפרוטסטאנטית, שעיקרי דתה ויסודות־אירגונה הם 
כאותם של הכנסיה האנגליקנית! מספר חבריה 24 מיליון. 
הרוסים, היוונים ורוב האוקראינים הם יוונים־אורתודוכסים. 
מן הכיתות הנוצריות השונות, שנוצרו באה״ב, מתבלטת כת 
המורמונים(ע״ע), כ 4 * 1 מיליון, שהם מרוכזים בעיקר במדי* 
נת־יוטה. מספר המוסלמים באה״ב הוא מועט: כ 20.000 , 
ומועט אף מזה הוא מספרם של בני הדתות של אסיה המד 
רחית. הסינים, היאפאנים והקוריאנים, שהיגרו לאה״ב, נת* 
נצרו ברובם המכריע עוד בדור הראשון. אירגוני הקהילות 
ובתי־הכנסיות היהודיים מנו ב 1949/50 כ 5 מיליון חברים. 

א. י. בד. 

המבנה הכלכלי והמדיניות הכלכלית של אה״ב. 
נתונים טבעיים. ב 1945 היו 60% משטחן של אה״ב 
היבשתיות (בלא אלאסקה) מוקדשים לחקלאות. שאר השטח 
כלל שטחי־מרעה פתוחים, יערות, אדמות־בתד" דרכים, ערים, 
וכד׳. רק 35% מן הקרקע, שהוקדש לחקלאות, עובדו בפועל. 
השאר נוצל לצרכי־המרעה של החוות, לצרכי היערות 
שברשות החוות, וכד׳. העובדה, שהתנאים האקלימיים 
משתנים במידה ניכרת מאיזור לאיזור, מאפשרת לאה״ב 
להיות מן הראשונות בארצות־העולם בהקפו של הייצור 
החקלאי ולהבטיח לעצמה ממקורותיה אספקה כמעט שלמד, 
במזונות בסיסיים (דגן, בשר, ירקות, מוצרי־הלב, ועוד). 
וכן היא מייצרת את רוב חמרי־הגלם, שהם דרושים לחעשיד. 
המקומית שלה. 

הארץ עשירה גם במחצבים. לפי נתונים, שמתייחסים 
לתקופה שאחר מלחמת*העולם 11 , היו ברשותה: 45% מל 
הרזרוות העולמיות הידועות של פחם; 34% מעפרות־הברזלו 
31 % מן הנפט; 22% מן הנחושת ו 34% מן האבץ. עם זד. 


היא עניה בכמה מחצבים בסיסיים, שהחשובים בהם הם: 
בוכסיט, כרום, יהלומי־תעשיד" מנגן, ניקל, בדיל. 

חמש ה^מות הגדולות, וכן הנהרות הגדולים של אה״ב — 
בעיקר: המיסיסיפי, האוהאיו וההאדסון—משמשים אמצעים 
חשובים ביותר לתחבורה פנימית. תפוקת החשמל מכוח* 
המים הגיעה ב 1949 ל 89.7 מיליארד קילובאט־שעה— 30.8% 
מכלל הזרם, שהופק באה״ב. 

האוכלוסיה וכוח־העבודה. ב 1950 מנו אה״ב 
היבשתיות 150.7 מיליון תושבים. 64% מהם ישבו באיזורים 
עירונים והשאר באיזורים כפריים. קרוב ל 11.5% מכלל 
האוכלוסיה ישבו בערים, שבכל אחת מהן היו למעלה ממיליון 
תושבים. 47% מן האוכלוסיה מרוכזים בצפורמזרחה של 
הארץ (במדינות ניו־אינגלאנד, ניו־יורק, נידג׳רזי, פנסיל* 
דניה, אוהאיו, אינדיאנד" אילינוי, מישיגאן וויםקונסין). 
ריכוז זה הלך ופחת בעיקר בעשר השנים האחרונות. לעומת 
זה גדלה בתקופה האחרונה האוכלוסיה של המדינות שעל 
חוף האוקימוס השקט (ואשינגטון, אורגון, קאליפורניה) 
בקצב מהיר מזה שבשאר המדינות. 

מספר הגברים העסוקים — לקילומטר מרובע של שטח 
בעל אקלים סטאנדארטי — היה 1.9 באה״ב, לעומת 5.0 
בבריטניה הגדולה, 8.6 בצרפת, 10.7 בגרמניה, 26.8 בהודו 
ו 74.3 במצרים. הכמויות הגדולות של קרקע והון(עיין להלן), 
העומדות לרשותו של העובד, הן תופעה אפייניח לחיים 
הכלכליים של אה״ב, ומסבירות במידה מרובה את רמת* 
החיים הגבוהה שבהן. 

ב 1950 הקיף כוח־העבודה (שכירים בהתעסקות אזרחית, 
עובדים עצמאיים, אנשי הכוחות המזויינים ומובטלים) 64.6 
מיליון נפש. מהם היו 13 מיליון בשירות צבאי ו 3.1 מובטלינ 2 
שיעור העסוקים בחקלאות מכלל כוח־העבודה הלד ופחת 
בהתמדה במאת־השנים האחרונה: מ 66% ב 1850 ל 12% 
ב 0 מ 1 . חלוקת כוח־העבודה בין ענפי־המשק השונים ב 1951 
מפורטת בטבלה 3 

ההכנסה והתפוקה הלאומית וחלוקתן. התופעות 
האפייניות בהיסטוריה הכלכלית של אה״ב הן: ( 1 ) ועידול 
המהיר של כוח־הייצור ו( 2 ) העובדה, שתהליד זה לא נתפתח 








































59 


אר*ולו״חבר^ת על אסריקז? 


60 


בצורה של עליה רצזסה, אלא בצודה של תבחנה מחז 1 דית 
בעלת מגמה כללית של עליה. מחזורים אלה היו קשודים 
בעיקר בתנודות, שבאו בשיעורי ההשקעה השנתית. *המע 1 רד 
הלאומי לחקר כלכלי״ מבחין 21 מחזורים כאלה בין 1855 
ו 1938 . האודר הממוצע של כל מחזור היה 47.6 חדשים. 
המחזור הקצר ביותר נמשך 27 חדשים והארוך שבהם — 99 
חדשים. האורך הממוצע של ההתפשטות (ם 110 נ 31 ק%€) היה 
26.2 חדשים, ושל ההצטמצמות (ח 10 ;ו 30 ז 00111 ) 214 חודש. 
בשלב הקשה ביותר של השפל של 33 — 1929 הגיע החלק 
המובטל מכוודהעבודה ל 25% לערך. שפל זה היה מן הקשים 
ביותר שהיו באה״ב. 

מעריכים את הגיחל של התפוקה הלאומית של אה״ב 
כלהלן: 


טבלה 1 

תפוקה לאומית נקיה: ממוצעים שנתיים 

לפי עשורים 


4 

3 

2 

1 1 

חסוקה לאומית 
נקיה-למועסק** 

תסוץ; לאומית 
נקיה-לראש ** 

הממחנע השבתי 
במשך העשור * 

עשור 

647 

215 

9.3 

1869 —78 

812 

1 

278 

13.6 

1874-83 

915 

326 

17.9 

1879- 88 

926 

844 

21.0 

1884 - 93 

945 

387 

24.2 

1889-98 

1051 

401 

29.8 

1894-1903 

1174 

458 

37.3 

1899-1908 

1251 

502 

45.0 

1904-13 

1286 

617 

50.6 

1909-18 

1 1366 

546 

57.8 

1914—23 

1 

1 1588 

612 

69.0 

1919-28 

1528 

607 

73.3 

1924—33 

1432 

573 

72.0 

1929—33 


• במיליארדים של דולארים קבועיס של שנת 1929 , ז. א. בדו 
לאדים, שכודדהיןניה שלהם שווה לזה של דולאדים בשנת 1929 . 
•• בדולארים קבועים של שנת 1929 . 


טור ( 3 ) מראה את הגידול המתמיד של רמת־החיים{ 
טור ( 4 ) — את הגידול בפריון לעובד, הערכים האחרונים 
בטבלה זו משקפים את האבטלה הקשה של שנות השלושים. 
ב 1951 הגיעה התפוקה הלאומית הראלית לגודל כפול מזה 
של הממוצע השנתי ב 1929 — 1938 . 

הטבלה מספר 2 מדאה את התפוקות הקטנות — קטנות 
הרבה מאלו של תעסוקה מלאה — של תקופת־המשבר בשנות 
השלושים! את גידול התפוקה בשנות ההזדיינות קודם הצטר¬ 
פותן של אה״ב למלחמתיהעולם 11 ! את שיאי־הייצור, שהושגו 
בתקוסתיהמלחמה ( 1941 — 1945 ) 1 את הרמה המוקטנת של 
הייצור שלאחר המלחמה בשנות 1947 — 1949 ! ואת השיא 
החדש, שהושג ב 1951 לאחר התפרצותה של המלחמה בקו¬ 
ריאה. מטור 6 בטבלה זו אפשר גם ללמוד על המשקל הגדל 
והולך של הממשלה במשק הלאומי. הנתתים לגבי שנות* 
השלושים משקפים את התכניות הממשלתיות לעבודות ציבו¬ 
ריות לשם מלחמה באבטלה! לגבי שנות־הארבעים המוקדמות 
ושוב ב 1951 הם משקפים אח ההרצאות של הממשלה, שהיו 


סבלה 2 

התפוקה הלאומית הגלמית והרכבה, 

־ 1 ** ע 

בסיליארדים של דולארים קבועים של 1939 • 


0 

5 

4 

8 

8 

1 

קניות של 
סתורות 

ושרותיס 

הממשלה 

השקעה 

נקיה 

בחר-ל 

השקעה 
גלפדת 
מקומית של 
הסקסזר 
המרמי 

תנררכת 

תפוקה 

לאומית 

גלמית 

השנה 

1 

7.9 

0.8 

14.9 

69.2 

85.9 

1929 

9.4 

0.3 

6.9 

66.5 

72.3 

1931 

8.7 

0.1 

1.6 

51.1 

61.5 

1933 

10.1 

-0.1 

6.7 

57.2 

73.9 

2935 

11.4 

0.1 

11.4 

65.0 

67.9 

1937 1 

1 

13.1 

0.9 

9.9 

67.6 

91.3 

1939 1 

21.1 

0.7 

17.1 

76.6 

115.5 

1941 

64.3 

—2.1 

54 

78.0 

145.7 

1943 

60.6 

—1.8 

6.3 

86.3 

153.4 

1945 

16.1 

4.8 

19 3 

98.3 

1386 

1947 

1 22.2 

0.6 

18.0 

1032 

144.0 

1949 

1 

26.9 

2.0 

28.0 

108.4 

167.3 

1951 


הערה: המםסרים מעוגלים ומפני־ כו אץ סיכופם חייב להזדהות 
עם סה״כ שבטבלה. 

• התפוקה הלאומית הגלמית שתה בערר לבלל התפוקה הלאו¬ 
מית קודם ההפרשה לבלאי. בקירוב: תפוקה לאומית גלמית = 
תפוקה לאומית נקיה (או: הבנסד, לאומית) + בלאי + סמי-עקיפים. 

קשורות במאמץ המלחמתי. טור 5 מבליט את התלות הקטנה 
של אה״ב בשוקי-חוץ, כגורם יוצר-תעסוקה. 

העליה הממושכת של התפוקה קשורה בצורה ישירה 
בהקף הגדול של המקורות הכלכליים, שהם מושקעים שנה" 
שנה בהגדלת כמותם של אמצעי-הייצור החמריים (עיין טור 
4 בטבלה 1 ). עובדה זו, ביחד עם הצפיפות הקטנה של 
האוכלוסיה (עיין למעלה), היא סיבת הרמה הגבוהה והעולה 
של התפוקה לשעת-עבודה. מעריכמ 4 שכמות-ההון המושקעת 
בכל תחומי הייצור והשירותים (בלא לכלול את ערדהקרקע 
במשק) היתה בממוצע לכל עובד 9,750 ד׳ ב 1949 לעומת 
7,140 ד׳ ב 1900 (בדולארים של 1949 ). הודות לכך גדלה 
בתקופה זו התפוקה לשעת-עבודה — ובהקבלה לכך גם 
ההכנסה לשעת״עבודה — בקירוב פי שלושה. מעריכמ 4 
שבשנת 1947 היתד. התפוקה לשעת-עבודה גדולה פי שנים 
מבבריטניה הגדולה, פי שלושה מבצרפת, פי חמישה מביאפאן 

שש ש ן י 

ופי עשרה מבהודו. רק ניו־זילאנד וקאגאדד. התקרבו בתפוקה 

שלהן (לשעת-עבודה) לזו של אה״ב. 

הד״כנסה הלאומית ב 1951 היתד. 277.6 מיליארד ד׳(בדו־ 

לארים של אותה שנה). הכנסה זו מתחלקת כלהלן (כל 

הנתונים מתייחסים להכנסות קודם שהופרשו מהן המיסים): 

תשלומים לשכירים(מקבלי שכר ומשכורת)— 178.9 מיליארד 

ד׳! הכנסות של פירמות, שאינן בע״מ (עסקים ומקצועות 

חפשים) — 26.2 מיליארד ד׳! הכנסות של משקים חקלאיינ 4 

שאינם בע״מ — 15.6 מיליארד ד׳! הכנסות מרנטה — 8.9 

^ • 

מיליארד ד׳! הכנסות מריבית— 65 מיליארד ד׳! רוווזים של 
חברות בע״מ — 41.6 מיליארד ד׳, קרוב לארבע חמישיות 
מן ההכנסה הלאומית הץ הכנסות בעד שירותים (הדיכנסוח, 
שב תפרטו בשלושת ההעיפיש הראשיוישז. הזמישית של 


61 


ארצות־הכרית על אמריקה 


62 


ההכנסה באה מרכוש (ההכנסות, שנתפרטו בשלושת זזסעיפים 
האהרתים). ההערכות המתייהסות לתקופד" שהתחלת ב 0 ד 18 , 
אינן מראות על שעויים ניכרים ביהסים שבין שני סוגי* 
הכנסה אלה. 

מעריכים, שההכנסה הלאומית לנפש באה״ב היא הגבוהה 
ביותר בעולם. בשנת 1949 היתה גדולה לערד פי שנים 
מזו של אוססראליה, קאנאדה, שווייץ והממלכה המאוחדת 1 
סי שלושה מזו של צרפת < סי ארבעה מזו של ישראל וברית־ 
המועצות* סי חמישה־עשר מזו של יאפאן ועיראק* סי עשרים 
וחמישה מזו של הודו, וסי ששים מזו של סין. 

הרכבה של ההכנסה הלאומית לפי ענסי־המשק, שמהם 
נבעה, נשתנה במשך הזמן במידד, ניכרת. מ 1870 ואילד פחת 
והלך חלקה של החקלאות, בעוד שחלקם של התעשיה 
והמחצבים גדל. בשיעור מרובה יותר עלה חלקם של ענפי* 
השירותים ושל הממשלה מתחילת המאה ה 20 ואילך. 

ב 1951 היתה החלוקה של ההכנסה הלאומית וכוח־העבודה 
לסי ענסי־הכלכלה כלהלן: 


טבלה 3 

הרכב ההכנסה הלאומית, לפי הענפים, 1951 


5 

4 

3 

2 

1 


^ צב> 

^ 11 

ג: ** 

ט 

סצ-־צ 

י, 4 £ב ^ 

% 

מספר העסוקים 
(במיליונים) 

96 

ין 3 

^ יב י 
2 4 - 
מ ט 

1 ב ^ 

עגף 

1 

3077 

10>4 

6.5 

7.9 

200 

חקלאות, יעוד, ויג 

5800 

1.6 

1.0 

8.1 

6.8 

מחגבים . 

3744 

8.9 

3,9 

5.3 

14.6 

בניה 

5454 

80.1 

16.3 

39.0 

88.9 

חעעיה 

4165 

18 4 

11.5 

7.3 ו 

47.9 ' 

מסחר סיטוני וקמעלני 

10,067 

3.5 

9.1 

8.1 

92.4 

פיננסי□, ביטוח, מקרקעים 

4933 

4.8 

3.0 

5.3 

14.8 

הובלה 

6154 

81 

1.3 

9.9 

8.0 

תחבורה ושרותים ציבוריים 

8169 

12.3 

7.7 

6.8 

94.4 

שדוחים 

8379 

14.7 

9.9 

10.8 

30.1 

ממשלת ועסקייממשלה 

— 

0.0 

0-0 

09 

1 

0.6 

חוץ־לארץ 

4440 

100.0 

62.5 

100.0 

277.6 

סה׳־כ . 


הערה: הססםרים מעוגלים. 


ההכנסה הלאומית אינה מתחלקת בצורה שווה ביז איזו־ 
רים, התעסקויות וקבוצות־הכנסה. ב 1951 הגיעה ההכנסה 
הלאומית הממוצעת ל 1,584 ד' לגולגולת. הממוצע לגבי ניו* 
אינגלנד היה 1,715 ד׳* במדינות התיכוניות שעל חוף האו¬ 
קיינוס האטלאנטי(ניו־יורק, פנסילוויניה ועוד) — 1,822 ד׳ו 
בדרום-המזרח — 1,075 ד׳< בדרוס-המערב — 1,363 ד׳* 
במדינות התיכוניות (איובה, אילינוי, אוהאיו, ועוד)— 1,717 
ד׳* במדינות הצפודמערביות (קולוראדו, דאקוטה הצפתית, 
קאנזאס ועוד)— 1,507 ד׳* במדינות השוכנות לחוף האוקיינוס 
השקט — 1,877 ד׳. בעשרים השנים האחרונות נתבלטה 
התמעטות מתמדת של ההבדלים בין אמורים אלה עם 
ההגירה היחסית של התעשיה מן החלק הצסוני־מזרחי של 
הארץ לאיזורים אחרים. 



החיפח־ההרסט ויצירת^ןרוצים ע" י סי־הגשטים 


השינויים בגודל-ההבנסה קשורים גם בהתעסקות. לסי 
מחקר במדגם, שנערך על־ידי.הנהלת הרזרווה הפדראלית" 
( 1 ) £1:316031 !)£?) ב 1950 , היו ההכנסות הממוצעות 
של ראש־המשסחה (לפי ההתעסקות) כלהלן: מקצועות 
חפשים ודומים — 5,630 ד׳, מקצועות־ניהול — 6,580 ד׳, 
עצמאיים — 5,330 ד׳, פקידות וזבנות — 3,910 ד׳, עובדים 
מקצועיים ומאומנים — 3,530 ד׳* עובדים בלתי־מאומנים 
ושירותים — 2,350 ד׳* עובדים חקלאיים — 480 ג ד׳. 

חלוקת ההמסה לסי קבוצות־הכנסה נקבעה במחקר זה 
כלהלן: 


טבלה 4 

חלוקת ההכנסה לסי הגודל 


% חחכבסח הכוללו 4 
שנתקבל ע״י 
קנו 3 ח*ההכנ 0 ה 

6 ל המשפחות 
בקבוצח־הכנסח 

הפנסת כסטיח קודם 
השלימי מס^ההכנסה 

1 

11 

פחית מ 1000 ד׳ 

6 

16 

1,999-1000 ד׳ 

10 

16 

9000 — 8,999 ר' 

16 

18 

3000 — 5,999 ד׳ 


13 

4,999-4000 ד" 

96 

18 

7,499-6000 י' 


6 

9,999-7600 ד׳ 

97 

4 

10,000 ד" ויותר 

100 

100 



טבלה 5 , שאף היא מתייחסת לשנת 1950 , כוללת תאור 
נוסף של אי־השיוויון בהכנסות. 

למס־ההכנסה, אע״פ שהוא מס פרוגרסיווי, יש השפעה 
מועטת על אי-השיודון בחלוקת*ההכנסה. כפי שאפשר היה 
לצפות, פוחת אי-השיוולן ברכישת סחורות־תצרוכת, שאינם 
מיועדים לשימוש ממושך (הטור האחרון). 

מידת אי*השיוויון נשתנתה במשך הזמן. כשמורדים אותה 
ע״י האחוז של כלל ההכנסה — קודם או אחר תשלום מס־ 
ההכנסה —/ שנתקבל על־ידי 1% , 5% או 10% של העשירים 
ביותר, מתברר, שאי״השיוויון גדל מתחילת המאה עד סוף 
שנות־העשרים, בעוד שמתחילת שנות השלושים ואילך סחת 
והלך. ההבדלים כיום הם קטנים מאלה שהיו ב 1910 — 1920 . 





63 


ארצות־הבריית על אמריקזן 


64 


טבלה 5 

חלוקת ההכנסה, מס־ההכנםה והתצרוכת ב 1950 

(לסי קבוצות, שכוללות חמישית ממקבלי־הכנסה לפי סדר הגודל 

של ההכנסה} 


ב 

וב 

11 

4 צ 

-4 

3 

3 " ו 

5 ב " 
צנג 3 

מ 

מ ס 
^ 1 ס 

•- 2 

% של מס־הכנסה 
אישי פדראלי 

% ההכנסה הכספית 
קודם חשלום סס־ 
הכנסה 

יהידיח־הוצאה• 

לפי סדר יורד 
של גודל-ההכבסה 

67 


42 

05 

44 

20% מקבלי ההכנסה 
הגבוהה ביותר . . 

24 


84 

10 

24 

20% מקבלי הכנסה 
שביה בגדלה 

10 

10 

18 

10 

17 

20% מקבלי הכנסה 
שלישית בגדלה. , 

18 

10 

12 

8 

11 

20% מקבלי הכנסה 
רביעית בגדלה . . 

7 

4 

4 

1 

4 

20% מקבלי ההכנסה 
הבמובה ביותר , . 

100 

100 

100 

100 

100 



• ,יחידות־הוצאה" אינן זהות צם .משפחות". מפני־כן אין 
טבלה זו ניתנת להשוואה מתייקת עם הקודמת. 


חקלאות. ב 1945 הגיע השטח של אדמת־המזרע ל 1,600 
מיליון דונאם. הר,קף של אדמת־שלחים היה קרוב ל 5% משטח 
זה. יותר מ 75% מן השטח המושקה נמצאים במדינות שעל 
חוף האוקיינוס השקט ובמדינות של הרי־הסלעים. במדינות 



הםיוי־כותנח (בסבונוו) נדלחה של הסיס ים'■י 


משהוא באנגליה ופי עזלרה מזה שבכל מדינה אירופית אחרת. 

ציוד זד" נוסף על השטחים הנרחבים של אדמה חקלאית 
פוריד״ איפשר לאה״ב ליצר (בממוצע בשנות 48 — 1946 ) 1.3 
מיליון בושל של חיטה מתור 6 מיליון הבושלים של הייצור 

ע •.׳ 

העולמי! 3.1 מיליון בושל של תירס מתוך 5.4 מיליון חבושלים 
של הייצור העולמי! 11.3 מיליון צרורות־פותנה מתוך 24.2 
מיליון הצרורות של הייצור העולמי! לקיים 80.7 מיליון 
ראשי־בקר ( 10.8% מכלל ראשי־הבקר בעולם)! 57.8 מיליון 
ראשי־חזירים ( 23.8% מכלל ראשי־החזירים בעולם)! ו 38.8 
מיליון ראשי־כבשים ( 5.4% מכלל ראשי־הכבעזים בעולם). 

היבולים הממוצעים לדונאם ב 1950 היו כלהלן: תירם — 

239 ק״ג! חיטה — 113 ק״ג! שיבולת־שועל — 126 ק״ג! 
שעורה — 147 ק״ג! תפוחי־אדמה — 1,258 ק״ג (הנתון מת* 



מוצרי״תר; 
תוצרח־ח?ב ; 
חיטה אביבית; 
חיטה חרפית; 
תירם: 

גידו 5 ״כותנה אינטנסיווי: 
כותנה: 
סי׳מתז: 
חפוחי־ארטה: 
ירתות: 
פירות; 
קנה־טוכר: 
אורז; 
טאבאק; 

סטעים תח־טר 1 םיים 
ח^^זוביט: 

סרעה; 
שס\ז 'צוטט. 


אלו הגיע שטחה של אדמת־השלחים ל 25% מכלל השטח 
המעובד. 

התכונה האפיינית לחקלאות של אה״ב היא השיעור הגבוה 
של המכון הנהוג בר" הערך הכולל של המכונות והציוד 
המיכני בחקלאות ב 1950 היה 14.2 מיליארד ד׳. בענף זה היו 
מועסקים 3.8 מיליון טראקטורים, 2.2 מילית מכוניות״משא 
ו 5.9 מיליון מכוניות. בממוצע היה, איסח 4 לכל שני עובדים 
חקלאיים (בקירוב) טראקטור אחד. שיעור זדי הוא פי שנים 


ייחס ל 1946 )! שחח — 308 ק״ג (המספר מתייחיז ל 1949 )! 
טאבאק — 142 ק״ג. מעריכים, שמתחילת המאדי הנוכחת 
עד היום הוכפלה בחקלאות (בכללה) התפוקה הממוצעת 
לשעת־עבודד" 

בייצור החקלאי קיימת מידדי מחבה של התמחות איזורית. 
כותנה וטאבאק מיוצרים בעיקר במדינות של דרום־המזרח ו 
תירם וחזירים בעיקר ב״איזור התירס" (איובדי, אילינוי, 
אינדיאנה)! חיטה — במדינות השפלה התיכונית(הדאקוטות, 
























































65 


ארצות־הברית של אמריקה 


66 



י 


•יי: י '>{. 


<י;. . 3 '.. 


<ד־יי*>ו?;י־ז •■■:■•ז■ ,,—י• 

, • '■';.ן 4 ■ ■ 

.^,••י• ־״״ ,;-־•:.'י•״׳ - ..... ^. נ. • 

•יו ־ . • • ^_י•, >.<׳*־ 50 ^> •*{ • '• • • ׳ 1 ?־ ■■..יי<ז 

•..*.' ^ י •< '/ ־.״^ ■... • 

.^• ■ ־• ■ ■ ,־ .׳ו,ץ•.־•:. %.■ 

1 :'.ל ■י'■ 


...:'•;.?!:*.ל • 


. %• •♦^•ןי׳״׳י 

ע.־ '־ 

..רי ' 




.^רז־לגי•'' ׳ • ז* וי. 


י י 


<••*• .־>. 
*״ .% 




'4;:; 





. ^י׳ •;->•*• 

י !';/ ¬ף¬¬ 
:■■■ ^ 411 :■'•■ ,־;■:; 1 ־ 1 "'"■ 

־ .־ג*^ 5 י 0 ג׳^ . .'״•^• •־ . :יי• 

■■ ־־^ ..^^■. :.■■ "■■■'■''׳'■ ■■ 

" ־■ 


■• '״/ <-, ' ׳י•■ ד,;:-־^^?#צי־-׳י־ ^י 4 . 

■י• ׳ ־ . .-.:^•׳ן׳״;• • 

•.י:׳ סי■ ' 

*. ../.-י-* 




.-;-' ,■■.■י־'•''■•:■*ל׳>״ ׳■• '״''צ<.:••. ' ■• ■ ■■:■י• ■לי:;•׳־'•־; ־, י' 
־י'"■■••■ ״ !״ '"^'"■;;:*ו;,!!^־-:;• ■ .... ... :'., ■ ■ י■•■•■. .^ ז >י< • י׳ • -• ׳ • ' , .: גן * ;>;: ^׳ י*■. ) 1 < 1 ״ ^. 

5 ■■!־??־.-.״׳., .•\*־<* 4 ר 1 •. 1 x 1 ■ . יי. . '.״>• • 



.. '"די; %1 
־ ׳'■'.!י^ז": 


״־ ז,:>)< 5 ;. .• -י- 1 ; • ,.< • • • :י: ה? ־< ; 



?־י׳• ■—'••• !..:" ■ • 

''!*י/;■׳ •• • • ^•יי^ 


■0 ׳ו׳ x ו 
'■■ 

■ . .. 
'' 


־*'ל•■ 

■■ ל■ ••־■;ל? י•:•■•■' ■* '־־ ׳ ״ ־ •׳'' ״' 2 ־§ 'י ■.' ■\■:'; י• • . 

־■' ׳ • :><'^:ז׳•■ % 


׳יי) 

י ^ 




ג;.־.. ־•>%(־ •■ ■ ... • • 



<•>>•. .'*<\<\■^ • ^* • ׳••'^'^•י 6 (^ ■• •• ''*׳>>,' 0 ־ן 



י •׳י: . ^■י^- • מ. .ד^ •^ז...... < 0 .; ־^ < , ג;י. • <' 

.:.־%^:':.,?^^־-^^, 5 ' ־ ׳■.; 

■• ■ ■■־ ■'■ •>־ 


׳ ־"!י׳-־יץל ׳•* 

.;.•.. .... ..;;;״ .* ••.-: 5 ?£>! ל;••.. 


סניעח סחןי־השרקע ע״י חריע וזריעה ׳של כזתנח ודנניים ב^מסחיס מסורנים לאודר <ןווי״גובוו 





61 


>וו*וגות־הבר'וז *ל ינסריקח 


68 



סראה כמי #י הנזכרות. ססילות״הברוי וחגערים באחור תע^יייח-תגחו^את בטמזן 



כריחח־עןוים כיעדוח״אח״ב 


















.^ 1 . •* .• •••.־^>?'־.־.ז• ••->/^?• > 








*י ^ ^ 36 , 








^י = 1 ? ' ״ ■: ■ !:^ ^ 


^ 4 ;^ 5 ׳,>י> 

י^וי*׳ 5 ן: 




^׳ג ,; 0 


^׳וןי.. 




*^=5; 








־>•' * 

'יי^^{■;:* - - 






©•עי לייצוי-מלרד כ 6 יט £0 ^דנ 










71 


אראות־חברית של אסריקח 


72 



נבראסקה, מינסוטה, קנזאס, ועוד) ז תפוחי־זהב — בקאלי* ת ע ש י התכונות האפייניות לייצור התעשייני של 

♦י♦ • יי♦♦ - • 

פורניה ופלורידה. השטהים שמסביב לתחום־מגורים עירוני אה״ב הן: השימוש בכמות גדולה — והולכת וגדלה — של 
הם בדרך כלל שטהים של איזור חקלאי, שמייצר מוצרי-חלב, ציוד מכני לעובד, שיטת הסטאנדארטיזאציה, השימדש בשי־ 

ביצים וירקות. טות מדעיות לשם אירגון הייצור בקנה־מידה המוני והקצבת 

הטבלה הבאה מתארת את החלוקה של תפוקת־החקלאות חלק ניכר מן המקורות הפרודוקטיוויים להרחבת מנגנוד 
לפי המוצרים השונים ב 1949 . הייצור ולמחקר תעשייני לשם פיתוח מוצרים ותהליכי* 

טבלה 5 ייצור חדשים. 

הכנסות החקלאות לפי המקור עובדות אלו, וכן האוצרות הגדולים של חמרי־גלם 

מקומיים ומציאותו של שוק פנימי נרחב, מאפשרים לאה״ב, 

שאוכלוסןתה היא כ 7% מכלל האוכלוסיה העולמית, ליצר 
כ 50% מכלל מוצרי־החרושת המיוצרים בעולם. לדוגמה, 

בתעשיית־הפלדה ייצרו אה״ב ב 1950 47.5% ( 96.5 מיליון 
טון) מן הייצור העולמי של מטילי־פלדה. גידול ניכר ביותר 
בא בתעשיה בתקופה שלאחר מלחמת־העולם 11 . מעריכים, 

שבמשד זמן זה גדל כושר הייצור התעשייני של אדדב 
ב 45% — 50% . עליה זו היתה ניכרת בעיקר בייצורם של 
המוצרים החדשים, כגון: טלוויזיה, מוצרים פלאסטיים, סיבים 
סינתטיים חדשים ותכשירים אנטי־ביוטיים. 

טבלה 7 מציינת את חשיבותם היחסית של ענפי־התעשיה 

ד 

השונים. הנתונים מתארים את חלוקת ההכנסה הנובעת מהם 

ובן את חלוקתם של המועסקים בהם. 

כהקבלה לריכוז של האוכלוסיה מרוכזת גם התעשיה 

ביחוד בחלק הצפוני־מזרחי של אה״ס ב 1947 הפיקו באיזור 

זה קצת יותר משני שלישים מכלל הערך המוסף, שנוצר ע״י 

הענף. מספר העסוקים בייצור תעשייני באיזור הנזכר היה 

גם הוא כשני שלישים מכלל העסוקים בתעשיה בכל אה״ב. 

ירידת חשיבותה היחסית של נידאינגלנד כאיזור־תעשיה, 

ומצד שני — עליתן של טכסאס והמדינות השוכנות על חוף 

א■ • * 

האוקיינוס השקט כמרכזי״תעשיה בעלי חשיבות יחסית 
גדולה יותר, היו תהליכי־התפתחות בעלי משמעות מרובה 
במשקן של אה״ב בשנים האחרונות. 

התחבורה. מסילות־הברזל הן החשובות שבאמצעי 
התחבורה הפנימית גם בהסעת נוסעים וגם בהובלת־משאות. 

ב 1949 הגיע ארכן של מסה״ב באה״ב ל 360,000 ק״<ב באותה 



הערה: הסספריס מעיגליס. 




























73 


מר*דת־זז 3 רית על אסריקח 


סבלה 7 

ההכנסה הנובעת מענםי־התעשיה השונים ב 1951 
והמםרנסים העסוקים בהם 


% 

ס 

צ? 

€ ^ 

% 

3 

צ 

3 נ■ נ 
11 א* 

א ^ י־ 
צ 

כ^(> 

ענף־חתעעיח 

9-8 

1.6 

0 

6.9 

מזון ומוגרים דומים 

6 ״ 0 



0.6 

חעשייוו חמאבאק , 

8.0 


5.8 

6.2 

מוגרי־סכםטיל 

ס 

1.2 

4.2 

8.7 

הלבשה ושאר מו 1 רי״אריגח גמורים 

ס 

■י■ 

8.0 

2.7 

חעשיית״עץ בסיסית 

8.7 

0.6 

9.6 

2.2 

רחימים וםר 1 רי־עץ מוגמרים 

3.1 

0.6 

8.8 

3.4 

בייר וסוגרים דומיס 

4.9 

0.8 

4.6 


דםום ומול״ות. 

4.9 

08 

7.4 


מוגרים כימיים ודומים . , 

1-2 

0.9 

4.6 

0 

מוגרי נסם וםחם . 

18 

03 

1.3 

1.6 

כוצרי־גומי. 

2.6 

0.4 

1.6 

1.3 

עור ומוגרי־עור . . . . 

3.7 

0.6 

8.5 

3.1 

אכן, מלם, זכוביח דסוגריהם . 





ברזל, יולדה ומוצריהם 

12.7 

2.0 

14.0 

12.4 

(כולל תעשייתיבשק) 

3.1 

0.5 

3.6 

3.9 

מהכוח אלברזיליוח ומוגריחן 

10.4 

17 

11 3 

10.0 

מכונוח (פרם למברגורו חשמליות) 

6.1 

10 

6.2 

6.6 

מכונות חשמליות , , 

4.3 

0.7 

3.8 

3.4 

גיוד-חובלה (פרם למכוניות) 

4.9 

1 

0.8 

7.1 

6.3 

מכוניות וגיור למכוניות 

0 

0.5 

2.9 

2.6 

שונות 

1000 

15.3 

100.0 

88.9 

םה״כ . , . 

1 

1 


הערה: המספרים מעוגלים. 


שנה הובילו הרכבות 529 מיליון ״סורק״ס״ של משא — 
68% מכלל המשאות הבידעירונים. חלקן של מכוביות־משא 
בהעברת משאות היה קטן מזה הרבר^ ב 1948 היו באה״ב 
151,000 מכוניות־משא ו ^ 15 אוטובוסים בשירות כיד 
עירוני. חשיבותם של קוי־האויר בהעברת נוסעים בתוך 
אה״ב הולכת וגדלה. ב 1949 הגיעו קוי״האויר ל 10.9 מיליון 
״ק״מ־נוסע״ לעומת 563 מיליון "ק״מ־נוסע" של קווי מסילות 






■ קימורי״יגרת ^ ^ עודית 

© שימירי-רגי□ ^ ^ כיוצרי •כיתבמ 

ש סיכר ^ □ מיצדי־צמר 

ויכירה מ מוצרי "עץ ס גלמי 


ן£) צנדגים 

^ 59 ק 
( 1 ) סיגריות 


גבול 

סלק־הסדם־ 

••♦•*יייי גבול 
ק גה" הסוכר ן 



הברזל. מחירי ההובלה והנסיעות בכל אמצעי־התחבורה הללו 
נקבעים רק לאחר שנתאשרו על־ידי "הועדה הבידמדינתית 

למסחר"■ (סס 1$$1 נמ 1 מס 0 €£: £1 מזמזס 0 £6 ג) 5 ־ 1£1 מ 1 ), שהיא 
סוכנות נמ*דאלית. כן תופסת אה״ב מקרם חשוב בספבות 
הימית. ב 1939 היו לאה״ב 14% מן הנפח העולמי, שהיה אז 
583 מיליון טון גלמי ( 3 ת 810 * 1-0 §). חלקה של אה״ב בספנות 
העולמית גדל במידה ניכרת במשך מלחמת־העולם ן!, 
וב 1950 הגיע ל 33% מתוך הנפח העולמי של 75.7 מיליון 
טון גלמי. 

התנועה המקצועית ותגאי־העבודה. התנועה 
המקצועית באה״ב, שראשיתה נעוצה במאה ה 19 , לא נעשתה 
גורם בעליחשיבות במשק עד שנות השלושים של המאה 
הנוכחת. בתקופה זו, שהיא תקופת ה״ניו־דיל", אישר הקונ¬ 
גרס אח ה״חוק ליחסי עבודה במשק" (חוק־ואגנר), שלפיו 
הוכרה זכותן של האגודות המקצועיות לנהל משא־ומתן 






































75 


ארגות־זזכרית *י אסריקח 


76 





ישת״כבי^מים בל^נג איילגד, נס״י^דס 


קולקסיהי ולערוך הסכמים בדבר שכר־העבודה של חבריהן 
( 1935 ). באותה שנה עצמה נתקבל בקונגרס החוק לביטוח 
סוציאלי, שלפיו אורגנו ביטוח ממשלתי למקרה של אבטלה 
ושיטה של תגמולים לעת־זקנה. לסי החוק ל״תנאי־עבודה 
הוגנים"(זס^ תג< 1.31 זנג?) מ 1938 נאסרה העסקת 

ילדים במסחר בידמדינתי (איסור כזה כבר הוטל קודם־לכן 
ע״י מדינות מרובות), נקבע שכר־מינימום לרוב הסוגים של 
העובדים בעבודות לא־חקלאיות ולעסוקים במסחר בידמדינתי 
(מ 1949 ואילך— 75 סנט לשעה), נקבע שבוע־עבודה בן 40 
שעות(לכל היותר) וחובה של תשלום נוסף בשיעור של 50% 
מן השכר הרגיל לכל שעת־עבודה נוספת. חוקים בדבר פיצויים 
לעובדים במקרה של תאונה או מוות, שנגרמים תוך העבודה, 
נחקקו ע״י המדינות הבודדות בתקופה מוקדמת יותר. 

חוק טאפט״האךטלי מ 1947 ביטל השגים אוזדים של 
האגודות המקצועיות. בין השאר נאסרו,מפעלים סגורים" 
($ק 0 נ 81 ג> 0108€ ), והזכות של הכרזת־שביתה בתעשיות 
חיוניות הוגבלה ע״י מתן אפשרות לממשלה להשיג דדך 
בתי־הדין את דחיית השביתה ל 80 יום. הזכויות היסודיות 
של האגודות לארגן עובדים, לנהל משא־ומתן ק^קטיוד 
ובמקרה של כשלון במשא־ומתן — לשבות, נשארו קיימות. 
לפי חוק זה הוקמה גם סוכנות ממשלתית, שהיא יכולה לפעול 
כמתווכת בסיכסוכי־עבודה. 

לעיתים קרובות מתנהל בזמן אחד משא־ומתן על הסכם 
קולקטיווי עם מנהליהן של החברות העיקריות בענף מסויים, 
אבל באופן עקרוני נחתם ההסכם בין האגודה המקצועית 
ובין ההנהלה של כל חברה לחוד. התנאים של חוזה־העבודח 
עוללים סעיפים בדבר שיעורי שכר־חעבודד" חופשות, פנסיות 
וזכויות אחרות של עובדים. כמו־כו נקבעו חתעריפים של 


עבודה קבלנית, שבה עסוקים כ 30% — 35% מן העובדים. 
לסוף נקבע הנוהל במקרה של חילוקי־דעות בפירושם של 
סעיפי׳החוזד- 

התחזקותה של התנועה המקצועית באה״ב משתקפת 

בגידול מספר חבריה, שעלה מ 3.2 מילי 1 ן ב 1932 ל 14 — 16 

מיליון ב 1950 . מספר זה כולל כ 25% מכל העובדים באה״ב. 

החברות באגודות המקצועיות היא חזקה ביותר בתעשיה, 

שבה עבדו 70% ממקבלי־השכר(לא ממקבלי־המשפורת) לפי 

תנאי־עבודה, שנקבעו עליידי הסכמים קולקטיוויים. כמעט 

כל העובדים במכרות, ברכבות ובבניה הפרטית, 90% מן 

העובדים בחברות עירוניות של אוטובוסים וחשמליות, בטיס 

^ % 

האזרחי, בהובלה הממונעת ובטלגדאף, עבדו לסי הסכמים 
כאלה. האיגודים חלשים ביותר בין העובדים בחקלאות. 
במסחר, בפקידות ובמקצועות החפשים. 

קיימות שתי הסתדרויות מקצועיות עיקריות: ,הפדראציה 
האמריקנית של העובדים" ( 0£ ם 3110 ז£ג) 6 ■? םג 1€ ז 1€ זו^ 
:ו 0 <)ג, 1 ), שמנתה 7.1 מיליון חברים ב 1950 ? וה,קונגרם של 
האירגונים חתעשייניים" (־!הג^זס 31 ת)$ט[) 111 0£ $$£י 1 §מ 0 כ> 
100$ ) 23 ), שמנה כ 6 מיליון חברים. כל אחת מהסתדרויות 
אלו מורכבת מאיגודים ארציים, שהם מאורגנים לפי אחת 
משתי השיטות הללו: אירגון של כל העובדים במקצוע 
מסויים, או אירגון של כל העובדים בתעשיה מסויימוד כוחה 
הממשי של התנועה המקצועית הוא באיגודים ארציים אלה. 
ח. 0.1.0 נתארגן ב 1937 . ההבדל בין הסתדרות זו וה., 1 .?.\; 
(נוסדה ב 1881 ) היה נעוץ בעקרונות של שיטת האירגת 
המקצועי, שהיו מקובלים עליהן. בעוד שה. 1 ?..ל; אירגנה 
רק פועלים מקצועיים בהתאם לעקרון המקצועי, אירגן 
ח. 0.1.0 את העובדים לפי עקרון תעשייני וכלל בין חבריו 



77 


!•רעות-הכרית על אסריקוז 


78 



סכר־נוריס, שאוני את סיטיהס ש? שני נהרות בסדינת טנסי 


גם עובדים בלתי־מאומנים. הבדל זה איבו בולט כיוס במידה 
שבלט בשנים הראשונות לקיומם של אירגונים אלד^ אע״ם 
שאף כיום כוחו העיקרי של ה. 0.1.0 הוא בתעשיות של 
ייצור המוני, כגון תעשיית־המכוניות ותעשיית־הפלדה. קיימים 
גם איגודים ארציים עצמאיים, שאינם שייכים לאחת מן 
ההסתדרויות הנזכרות והם מונים 2.4 — 2.8 מיליון של חברים. 

מן הטבלה הבאה אנו למדים על השינויים, שבאו במססד 
הממוצע של שעות־העבודה בשבוע ובשכר הממוצע בתעשיה. 


טבלה 8 

שעות־העבודה והשכר בתעשיה של אה״ב 


!> 

4 

3 

2 

1 

מדד 

יויןר־המחיה 
( 100 = 1935-9 ) 

שכר ממוזע 
לשבוע 
בדרלאריס 

מססר-שערת 
ממועע לשבוע 

שכר 

ממוצע 

בדולארים 

* שגה 

1 

64>0 

9.84 

61.0 

0193 

1909 ! 

71,8 

11.01 

49.4 

0 223 

1914 

123,8 

92.08 

46.3 

0.477 

1919 

122.3 

23.93 

43.7 

0.547 

1924 

1295 

25.03 

44.2 

0.566 

1929 

95.7 

1640 

346 

0.539 

1934 

99.4 

23.86 

37.7 

0.633 

1939 

125.5 

4608 

45.9 

1.019 

1944 ; 

1694 

64.92 

39.2 

1.401 

1949 

1856 

64.76 

40.7 

• 1.592 

1951 


טבלה זו מציינת את הירידה המתמדת, שבאה במספר של 
שעות־העבודה לשבוע — אחת מן המטרות, שעל השגתן 
נלחמה התנועה המקצועית של אה״ב ללא הפסק וכן היא 
מראה את העליד" שבאה בהכנסה הראלית של העובדים 
בתעשיה; בעוד שרמת־המחירים עלתה בערך פי שלושה 
במשד 1909 — 1951 , עלה השכר הממוצע לשעה פי שסתד- 


והשכר הממוצע לשבוע — פי ששה. וכן אפשר לדאות בטבלה 
זו את העליה האינפלאציונית, שבאה במחירים בתקופה של 
מלחמת־העולם 1 , את הירידה החריפה שלהם במשך המשבר 
של שנות־השלושים, את הקצב המוחש של העליה בשנות 
מלחמת־העולם 11 ואת העליה הרצופה, שבאה במחירים לאחר 
שהתחילו הקרבות בקוריאה. 

מערכת הבאנקים והפינאנסים. החוק הפדראלי של 
אה״ב אוסר הקמת סניפים של באנקיס פרטיים ביותר ממדינה 
אחת של אה״ב. הודות לכך נמצאו באה״ב ב 1949 14,705 
באנקים פרטיים. ברובם היו אלה באנקים מקומיים קטנים 
בעלי חשיבות מוגבלת. בפועל כל הבאנקים החשובים הם 
חברים ב.מערכת הרזרווה הפדראלית״( 0561-70 ^ 1 31 ז 1€ ) 6 ? 
מ 5101 ץ 5 ) והודות לכד הס נתונים להשפעת חבר־הנאמנים 
של מערכת הרזרווה הפדראלית ( 0£ 5 ז 0 ו 1 ז€׳\ 00 0£ 1 >- 031 פ 
חז 516 ץ 5 6 ׳ר 116501 1 ב־ 1€1 > 6 ? 1116 }. ביסודו של דבר, עומד 
חבר־נאמנים זה בראש שנים־עשר ה״באנקים של הרזרווה 
הפדראלית״ 6 זוז 8056 נ 3 זטנזט?),שמושבם במרכזים 

הכלכליים והפינאנסייס העיקריים של אזדב. תפקידו של 
חבר*ד,נאמנים לקבוע מדיניות של באנק מרכזי, שמוצאת 
לפועל ע״י הבאנקים הללו. דרכם הוא משפיע על המבנה 
של האשראי הבנקאי ע״י קביעת היחס בין הרזרוית ובין 
הפקדעות הבנקאיים בתחומים המוגדרים ע״י החוק, ע״י 
הכנסת שינדיס בשער הנכיון וע״י קניות ומכירות של 
נייתת־ערך ממשלתיים בבורםד 4 קיימת גם חברה פדראלית 
לביטוח פקדתות, שהיא מבטחת פקדונות במקרים של פשי־ 
טת־רגל בין הבאנקים הפרטיים. 

הנכסים (האקטיווה) העיקריים של מערכת הבאנקים 
הפרטיים בסוף דצמבר 1951 היו כלהלן (המספרים מציינים 
מיליארדים של דולארים): מזומנים רתמת שמורים בבאנ־ 
קים של הרזרווה הפדראלית ובבאנקים אחרים — 42.1 ז 
ניירות־ערד של ממשלת אה״כ — 71.7 ! הלוואות ושטרות 








79 


ארצות־הכרית אמריקדז 


80 


שנוכו — 68.2 ! ביירות־ערך אוזרים — ^ 15 . ההתזזייבויות 
(פאסיווה) העיקרי 1 ת לאותו תאריך היו (המספרים מציינים 
מיליארדים של ד(לארים): פקדובות עו״ש — 108.9 ! פקד(* 
נ(ת לזמן קצוב— 58.8 ! הסו הכללי של סעיפי־ההון— 14.6 . 

ניו־לרק היא המרכז הבאנקאי והפינאנסי הראשי של 
הארץ. כשליש מערך ההמחאות" שנמשכו ב״מערכת הרזרווה 
הפדראלית״ ב 1950 ״ היו על חשבונות מוחזקים בבאנקים בניו* 
י(רק. בשנת 1950 הגיע ערך העסק(ת במנלת ואגרות־חוב 
בבורסה־לניירות־ערך של ניו־יורק לסך של 19,735 מיליון 
דולאר״ שהם כ 90% מן הערך הכולל של העסקות" שנעשו 
באותה שנה בכל הבורסות הרשומות באה״ב. 

הסך של שטרי־הכסף״ שהיו במחזור בדצמבר 1951 ״ הגיע 
ל 29.2 מיליארד די. הרוב המכריע של שטרי-הכס!* הללו 
מוצא ע״י הבאנקים של הרזרווה הפדראלית. נוסן* על הת* 
חייבות זו היו בבאנקים של הרזרווה הפדראלית פקדונות של 
הבאנקים הפרטיים בסך 20.2 מיליארד ד׳. הנכסים העיקריים 
באותו תאריך היו: זהב בסך 22.6 מיליארד ז" וניירות־ערך 
ממשלתיים בסך של 23.5 מיליארד ד׳. 

פינאנסים ציבוריים. קיימת חלוקה של תפקידים 
ומקורות פינאנסיים בין הממשלה חפדראלית ובין שלטונות' 
המדינות והרשויות המקומיות. תפקידה העיקרי של הממשלה 
הפדראלית הוא לדאוג לביטחץ לאומי ולעבודות ציבוריות! 
מס־ההכנסה" שהוא מוטל על פרטים ועל חברות בע״מ" הוא 
המקור העיקרי למימץ של הפעולות הללו. שלטונות'המדינות 
והרשויות המקומיות אחראים לחינוך, למשטרה ולשירותים 
ציבוריים מקומיים אחרים. הכנסותיהם נובעות בעיקר ממי¬ 
סים מוטלים על רכוש וממיסי־קניה. 


מן הנתונים שבטבלה 9 ברור, שההוצאות המוגדלות של 
שנת־הכספים 1952 לעומת אלו של 1951 נבעו כמעט כולן 
מן ההוצאות המוגדלות על הביטתון הלאומי — כלומר, הן 
נגרמו ע״י מלחמת־קוריאה ותכנית-הזיון הכללית. 

הסיב הלאומי של הממשלה הפדראלית של אה״ב ב 1951 
היה 257 מיליארד ז". ברובו נתהווה בתקופת האדמיניסטרא* 
צי(ת של רוזוולט. החוב הלאומי ב 1933 היה 22.5 מיליארדר׳. 
הוא הגיע ל 50 מיליארד דולאר בערב כניסתן של אה״ב 
למלחמת־העולם 11 בשנת 1941 . במשך המלחמה גדל החוב 
בהתמדה, באופן שבסופה הגיע בקירוב לסכום של 260 
מיליארד ד׳. 

כלל ההכנסות של המדינות והרשויות המקומיות הגיע 
ב 1949 ל 19.7 מיליארד ד׳. מזה היו: הענקות של הממשלה 
הפדראלית ~ 1.8 מיליארד ד׳! מיסי־רכוש (שהוטלו בעיקרם 
ע״י הרשויות המקומיות) — 6.8 מיליארד ד׳; מיסי־קניה 
(שהוטלו בעיקרם ע״י שלטונות״המדינות) — 4.8 מיליארד 
ד׳! מיסי־הכנסה של המדינות מסרטים וחברות — 1.2 מיל¬ 
יארד ד׳! מיסי ביטוח סוציאלי, רשיונות ומימים אחרים — 
5.1 מיליארד ד׳. 

הוצאותיהן של המדינות והרשויות המקומיות ב 1941 
נתחלקו לסעיפים הבאים: תינוך — 25.9% ! כבישים — 
17.2% ! ביטוח לעת־זקנה ולאבטלה — 5.0% ! סעד — 
12.6% ! בריאות ובתי־חולים — 6.2% ! תבתאה — 13.0% 
משטרה ומכבי-אש — 8,9% ! אדמיניסטראציה כללית, תחיקה 
ושיפוט — 8.2% ! ריבית על חובות — 5.8% ! נופש — 
1.9% ! שונות — 5.3% . החוב של ממשלות המדינות והרשו* 
יות המקומיות ב 1950 הגיע ל 23.6 מיליארד דולאר. 


סבלה 9 

תקציב הממשלה הפדראלית של אה״ב 
(בפיליאדדים של דולאדים) 


שנח־וזכרסיס 1 
המסתיימו/ 

כ 30 ביוני 1952 

שבת^הנספיס 

המסתיימת 
ב 30 ביוני 1961 

הכנסות 

ן 

שבת״הכססי־ס 

המסתיימת 
ב 30 ביוני 1952 ״ ן 

שנת^הנססיס 
המסתיימת 
ב 30 ביוני 1951 

הרצאות 

1 

1 

■ 

30.1 

24.1 

♦ 

מיסיס ישירים על פרסים 

39.6 

20.5 

שירותים צבאיים. 

22.9 

14.4 

¥ 

מיסיס יעירים על הברות 

7.2 

4.7 

ביסחרן ביבלאובלי(סיוע לאירוסה וכר) 

9.0 

8.7 

♦ 

מיסי״בלו. 

1.7 

0.9 

פיתוח האנרגיה האטומית . 

4.9 

3.9 

♦ 

מיסי־תעסוקה 

1 

1.0 

0.3 

.. 

הוצאות אחרות לביםחון . . . 

0.5 ן 

0.6 


^ 03 ■■יש 

49.7 

26 4 

סה״יב של הוצאות על הביטחון הלאומי 

1 1.6 

1.6 

1 

הכנסות שובות , . . . 




! 






תגמולים ושירותים לחיילים 





6.2 

6.3 

מסחררים ומשפחותיהם . . 

ן 

1 



פחות: 

6.0 

5.7 

ריבית על החוב הלאומי . 

1 

3-9 

3.1 


הפרשות לקוץ*הביסוח לעת זקנה 

2-7 

2-4 

ביסתק סוציאלי, סעד ובריאות . 

25 

2.1 

• 

החזרות של הכנסות 

1.9 

1.6 

הובלה ותחבורה. 





1.4 

1.2 

שימור ופיתוח האוצרות הטבעיים 

7 י 63 

46.1 

♦ 

ס״ה של ההכנסות . . 

14 

0.7 

חקלאות. 





0.8 

0.6 

שיכק ופיתוח עירובי . . . , 

— 

3.6 

♦ 

עודף. 

1.4 

1.2 

הוצאות ממשלתיות כלליות , . 

6.2 

- 

. 

גדעון . 

0-6 

0-3 

שובות. 





70.9 

44.6 

ס״ח של ההוצאות . . . 


• אומדן. 

ה 9 דד>; הסספויס סעוגליס. יססני-ט את סטסס חייב להזדהוח 09 סה״ב שכסכלוע 





















81 


ארצות־הכרית של אמריקח 


82 


קשרים כלכליים בינלאומיים. הטבלה הבאה 
מתארת את העסקות שבין אה״ב ומדיבות־חוץ ב 1951 : 


סכלה 10 

פאזן־התשלומים של אה״ב 1951 
(במיליארדים של דולארים) 



יבוא של סחורות 
ושירותים: 


יצוא של סחורות 
ושירותים: 

11.7 

סחורות . 

15.4 

סחורות , 

0.0 

הובלה 

1.5 

הובלה . . . . 

0.7 

נסיעות לחו״ל . . 

0.4 

נסיעות לחוץ״לארץ . 

1.4 

שירותים שונים 

0.9 

שירותים שובים . . 

0.4 

הכנסות חו״ל מהשקעות 

באה״ב . . , 

1.9 

הבנסות מהשקעות בחו״ל 

20.1 

1 

15.1 



העברות חד־צדדיות: 

0.4 

פרטיות . . 


ממשלתיות ג 



8.9 

סיוע בלבלי . . 



1.6 

סיוע גכחי . . 



4,9 



• 

י 


השקעות של אה״ב 
בחו״ל; 

0.9 

! סעיפים אחרים: 

0.8 

פרסיות. לזמן ממושך. 


ו 

1 

0.1 

ממשלתיות? לזמן ממושך 


, 

0.1 

לזמן ק 1 ר 


• 

1.0 





היצוא לפי איזור־היעוד היה: אירופה המערבית (כולל 
הממלכה המאוחדת) — 6.6 מיליארד ד׳< קאנאדה — 3.5 
מיליארד ד׳< אמריקה הלאטינית — 5.1 מיליארד ד׳ו ארצות 
אחרות — 4.9 מיליארד ד׳. 

היבוא לפי איזור־המוצא היה: אירופה המערבית (כולל 
הממלכה המאוחדת) — 3.6 מיליארד ד׳< קאנאדה — 2.8 
מיליארד ד׳ז אמריקה הלאטיבית — 4.1 מיליארד ד׳ז ארצות 
אחרות — 4.6 מיליארר ד׳. 

ביצוא של סחורות ב 1950 יש להבחין בסוגים הבאים: 
חמרי־גלם — 19% ; מז(ן בלתי־מעובד — 7% ; מזונות/ 
שעובדו במידות שונות, ומשקאות — 6% ; סחורות־תעשיה 
מעובדות בחלקן— 11% ; סחורות־תעשיה מוגמרות— 57% . 
היבוא של סחורות לפי הסוגים הנזכרים היה: חמרי־גלם — 
29% ; מזונות בלתי*מעובדים — 20% ; מזונות, שעובדו 
במידות שונות — 10% ; סחורות־תעשיה מעובדות בחלקן— 
24% ; סחורות־תעשיה מוגמרות — 17% . 

משקלן של אה״ב במסחר הבינלאומי הולך וגדל. הערד 
של יצוא ויבוא ב 1951 היה גבוה משהיה בכל שנה אחרת 
מ 1945 ואילך. ב 1937 היה יבוא־הסחורות של אה״ב 12% 
מכלל היבוא העולמי, והיצוא של סחורותיה — 14% מכלל 
היצוא העולמי. המספרים המקבילים ל 1950 היו 16% ו 18% . 
חשיבותו היחסית של סתר־החוץ בפעילותו הכללית של משק 
אה״ב היא קטנה. התפוקה הלאומית הגלמית ב 1951 הגיעה 
ל 349.1 מיליארד דולאר, באופן שהיצוא היה בערך 6% 
והיבוא 43% מן הערך של התפוקה הגלמית. אעפ״ב: בסיפוק 


צרכיהן במחצבים מסויימים חלולת אה״ב במקורות־חת. 
יתר על כן, עם גידול הקפו של הייצור מתברר יותר דותר, 
שהמקורות הפנימיים של חמרייהגלם אינם מספיקים. קיימת 
תלות (שלפי שעה היא קטנה־ביחס) בארצותיחח כמקורות 
של נפט (ונזואלה והמזרח התיכון) ועפרות־ברזל (אמריקה 
הדרומית).'^לעומת זה פחתה הרבה תלותן של אה״ב ביבוא 
של חמרי*גלם אורגאניים, כמשי וגומי, מפני שההתפתחות 
הטכנולוגית מאפשרת ייצור של מוצרי*תחליף סינתטיים. 

במאזךהתשלומים, שהובא למעלה, אפשר להבחין כמה 
קווים, שהם אפיינים למעמד ולקשרים הכלכליים הבינלאומיים 
של אה״ב אחר המלחמה. ההבדל בסך של 5 מיליארד ד' שבין 
ערך היצוא והיבוא הוא הצד השני של מה שנקרא בשם 
"פירצת־הדולאר". לזרם ההשקעות הפרטיות של אה״ב בחו״ל 
היתה חשיבות מועטת ביותר בסתימתה של פירצה זו. לזרם 
זה היה משקל מועט גם ביחס להשקעה המקומית, שב 1951 
הגיעה ל 33.9 מיליארד דולאר. שני שלישים מהשקעות־החוץ 
הפרטיות נעשו בצורה של השקעות ישירות ע״י חברות של 
אה״ב לשם הקמתן של חברות־בנות בחיץ־לארץ. השקעות 
ישירות אלו נתחלקו לפי יעודן, מבחינה גאוגראסית ומבחינת 
ענפי־ההשקעה, בצורה הבאה: שני שלישים בחצי־הכדור 
המערבי; שני שלישים בנפט וכתעשיה. הערך הכולל של 
ההשקעות הישירות של אה״ב בחו״ל בסוף 1951 הגיע ל 14.9 
מיליארד דולאר, מהם יותר משני שלישים בקאנאדה ובאמ¬ 
ריקה הלאטינית. בהשוואה לערך הכולל של נכסי חברות 
בע״מ באה״ב, שהגיע ל 500 מיליארד דולאר בערך, היה סך 
ההשקעות הישירות בחו״ל פחות מ 3% 

ההענקה של ממשלת אה״ב בסך של 43 מיליארד ד׳ 
בעזרה כלכלית עבאית לארצות־חוץ ב 1951 שימשה האמצעי 
העיקרי, שעל־ידיו נסתמה פירצת־הדולאר. המניע העיקרי 
להושטת־עזרד, זו היתה השאיפה של אה״ב לחזק את מעמדן 
המדיני והצבאי של בעלות־בריתה באירופה. סכום של 32.7 
מיליארד ד׳ הוצא בדרך זו ע״י ממשלת אה״ב בתקופה שבין 
האחד ביולי 1945 וסוף 1951 . מזה ביתנו 23.4 מיליארד ד׳ 
בצורה של הענקות ו 9.3 מיליארד ד׳ בצורה של מילוות. 

סחר־החוץ של אה״ב — תה מן היצוא לגוש הסובייטי, 
שעליו מוטלות הגבלות — מתנהל בלא שום פיקוח ממשלתי 
ישיר. מגמתה של המדיניות הכלכלית של אה״ב אחר המלחמה 
היתה ליצור מערכת עולמית של מסחר ו־בצדךי ללא הפליות, 
בלא פיקוח על מטבע־חח ובלא הסכמיימסחר דו־צדדיים. 
ההצלחה בכיוון זה היתד. מוגבלת. אזדב הן, לפי המסורת 
שלהן, מדינה בעלת תעריפי־מכס גבוהים. החוק בדבר מסחר 
הדדי מ 1934 מיפה אח כוחה של הממשלה לערוך הסכמים 
עם מדינות אחרות לשם הורדה הדדית של תעריפי־המכס. 
הרמה הממוצעת של התעריפים על סחורות, שהן כפופות 
לחוקייהמכם, ירדה מנקודת־השיא של 523% ב 1930 — 1933 
ל 153% ב 1947 כתוצאה מהסכמים, שנערכו (ברובם בשנים 
שלאחר המלחמד.) בהתאם לחוק זה. אעפ״ב גבוהים עדיין 
תעריפייהמכס החלים על הרבה סחורות, שהיו עלולות לשמש 
סחורות־יבוא לאה״ב אילמלא היו כפופות לתעריפי־מכס 
אלה. מעצורים נוספים משמשים הנוד.ל המסובך של שלטו־ 
נות-המכס באד,״ב וד.מדיניות החקלאית של אר.״ב, שהבטחת 
מכסי־מגן לגידולים מסויימים ותמיכותייצוא לגידולים אחרינ 2 

מדיניות כלכלית פנימית. המבנה הכלכלי המסרתי 
של אה״ב הוא מבנה של קאפיטאליזם וד,תחרות חפשית. 



63 


אמות־חפרית עול אסריקח 


84 


חח מבתקוסות־סלחסה נקבעו ההרכב והחלוקה של התפוקה 
הלאומית, וכן נעמות־ההתפתחות של הםש^ בעיקרו של 
רבר — ע״י פירמות פרטיות, שפועלות במסגרת של השוק 
ושהן מונעות על־ידי השאיפה לרווחים. פירמות אלו גייסו 
הון ממכירת מניות ואגרותיחוב, ממילו^ת של באנקים ומן 
ההמ העצמי, שעמד לרשות־היוזמים. חלק מרווחיהן של 
פירמות אלו מתחלק כדיוויז־נדה והשאר (בשנים האחרתות 
יותר מ 50% מרווחי־־החברות לאתר תשלומי־־מיסים) נשאר 
בפירמות ומשמש להרחבת־עסקיהן. 

המדיניות המסרתית של אה״ב מכוונת להבטיח התחרות 
בין הפירמות הפועלות במשק. כדי להשיג מטרה ז 1 חוקק 
הקונגרס ב 1880 את חזק שרמאן(נגד חטראסטים) וב 1914 — 
את חוק קליטתן, שלפיהם כל הגבלות מןנןפוליסטיות הן 
בלתי־תוקיוו 4 הסמכות לבצע את ההוראות הללו נממ־ה 
ל״ועדה הפדראלית למסחר״• ( 1$$1011 מ 1 מ €01 16 > 3 -וז 16131 >€?}, 
קיימים חילוקי־דעות בדבר מידת הצלחתה של מדיניות ז(. 
מצד אחד ברור, שבענפים מסויימים במשקן של אה״ב — 
בעיקר בתעשיה — קיים שיעור גבוה של ריהח. םעריכים, 
שב 1947 היו 113 פירמות בענף־התעשיה, שערר הנכסים של 
כל אחת מהן היה למעלה מסס! מיליון ד׳ ושנבעלותן היו 
כ 40% מכלל הנכ 0 ינ 4 שהיו בבעלותן של 241,000 הפירמות 
הפעילות באותו ענף, באותה שנה ייצרו ארבע הפירמות 
הגתלות ביותר בכל אחד מן הענפים המנויים להלן מתר 
מ 50% מן הערך הכולל של אותה תעשיה: מכוניות וחלקיהן, 
כבשני־יציקה, צמיגים, סיגאריות, סבון, מתיחה וגלילה של 
נחושת, מנועים וגנראטורים. מצד שני. חלוקות הדעות בין 
העוסקים במחקר י אמפירי בשאלה אם השיעור היחסי של 
הריכוז במשק בכללו ובתעשיה בפרט גדל או קטן מתהילת 
המאה הנוכחת. יתר על כן: לעיתים קרובות קיימת (בעיקר 
בתעשיות של דברי־תצרוכת) התחרות בין הפירמות בפיתוח 
מוצרים חדשים ובשיפורם של מוצרים ישנים גם במקרים 
של קיום ריכוז והעדר של התחרות בםחירינ 4 

למרות המדיניות המסרתית של *יזמה חפשית" גדל 

והולד משקלה של הממשלה בחיים הכלכליים. עובדה זו 

משתקפת בגידול תלקה של הממשלה בתפוקה הלאומית 

הגלמית (ראה טבלה 2 ). ב 1947 היה חלקה של הממשלה 

בתפוקה זו 12% וב 1949 — 16% . ברור הדבר, שבתקופד" 

שבה נעשו הוצאות גדולות לצרכי־ביטחון, גדל חלק זה 

במידה ניכרת. וכן גם קיים מספר גדל והולך של מפעלי־ 

פיתות ממשלתיים, כדוגמת "הךשות לפיתוח עמק־הטנסי*. 

הממשלה קיבלה עליה אחריות נוספת לתחיקה בענייני תחר" 

כגון ביטוח מאבטלד" תגמולים לעת־זקנד- וכן מתערבת 

הממשלה לפעמים קרובות ביישובם של 0 יכםוכי־עבודז 4 נוסף 

על כך משפעת הממשלה השפעה ניכרת על החקלאות 

המקומית ע״י הבטחת מתירים מינימאליים ו/או הטלת מכסות 

כמותיות לגידולים מםויימינ 4 מדיניות זו הביאה בשנים 

האחרונות לידי כך, שכמויות ניכרות של עדפי יבולים מסו־ 

י * 

יימים נצטברו בידי הממשלה. שקנתה אותם כדי למנוע את 
הורדת מתיריהנ 4 

קיימת הכרה כללית בדבר תובת־הממשלה לנקוט באמ¬ 
צעים פיסקאליים וכספיים מתאימים למניעתה של אבטלה 
המונית. וכן רווחת ההכרה, שאבטלה כזו באה״ב מוכרחת 
להתפשט ולגרום לאבטלה דומה במדינות אחרות. שהן 
קשורות באה״ב קשרייממחר. אחת מן הבעיות העיקריות 


הנדתות כיום באה״ב היא: באיזו מידה תתקיים הרמה הנוכחת 
הגבוהה של התעסוקה כשתרד רמת־ההוצאות של הממשלה 
על צרכי־ביטחון ז—לפי דעה אחת, תקבל הירידה בביקוש 
של סחורות מצד הממשלה פיצד ע״י הגיחל של הביקוש 
הפרטי שיהא כרוך בפיתוחן של תעשיות חדשות. לפי דעה 
אחרת, לא יהא בגידול זה של הביקוש הפרטי משום פיצוי 
מספיק, והממשלה תהא מוכרחת להגדיל את הביקוש וההש¬ 
קעה הפרטיים ע״י הורדת-המיסים. ואם אמצעי זה לא יעודד 
את הביקוש במידה סספקת, תוצרך הממשלה להתיא לפועל 
עבודות ציבוריות ומפעלי־פיתוח שונים כדי למנוע התפתחות 
של אבטלה רצינית. 

33-4 , ¥01 / 0 \'הס 1 ןג־ 11 ח 06 

) 0 , 1100 ^ 1 . ., 1 .£ ;( 1951-2 ) 

£¥?£££!! 21 ־ £1 !>€£ 11£ ) 0£ 0£ ; 1952 , 1112 ^ 1111 

,: 1 ^ 01 00110 ;(ץ[ 1 {)מ 110 ו) ,מ £1 ) 5 ץ 8 

£0€£ ז 000£€ ; 1951 16 ה 7 סה £€0 /ס 5 ה 1110 ^ 1 ז €0 

4 ^ 1 ) €^ 191€01 111 , £41111 ^ 1 > 0 ^ 10£010£ 10 סס 

££4/4 ^ ^ ,. 1 ג £1 51 ז 1111 ^\£ם .£ .ן ; 13 - ¥01 

״ 10 , 15101111 ) 001 •? . 8 ; 1947 ,^££׳ 1 ע 40 ^ 1 / 4/14 

11€ ) ת 1 ^ 5 ץ( 1 1£ ח 10£0 0£ 100 ) 11 ( 0:11 מ( 1 111£ תס 100 ) 13 מ' £01 

;( 1950 ) 40 . ¥01 , 4 > £1£ ^/ %1€ ת 10 ז £€0 מ 4£4 ־/ 1£ מ 4 / \* £5 ) 21 )$ 1 )£) 01 ז 1 

8 . ^^^ 12 ^|^( 5 , 1^0X109101 3111€€ 186^, 1946 ; !(]£ 10 , 

^ ; 1946 ,/^מ// 4 ו#ו£ / 0 ׳ 40 מונממ 5 1 / : 10€01910 0110001 ^ 1 
. 14 ץ£ת 3£0££ > ; 1951 , 90915 '^) 61 .£ 101 ^ 1^(£1■, £01909' 0994 19940x19 

,** £5 נ 10€00 0£ 100 ) 11 < 11 ז) 15 ם 11£ ) 10 $£^ס 0113 ז 8££1113 " ,£ז £00 ון 

;( 1952 ) 42 . ¥01 , €09 */ 11€9 ^ £€09909919 9 ז €0 ד 979€1 ^ 

1 )€) 1101 ; 1951 * 9 ^ 9 / 4 ?>//מ/£ £ן// מו ץ/ס(/סמ 0 ^ 

( 0 19€$ ^ $9011 / 00£4 /< 1 // , 0£ ז£מ 1 מ 001 0£ ) £0 מז)זגק£ם £5 ) 2 ) 8 
- 0 ) 0 0£ )ח£מ 1 )ת 3 ק£ם . 5 • 11 *׳ 945 ^- 9 ^ 7 / *./£ע 5/4 4 ^) 11999 £^/ 
;( 200021 ) 390909 14991904 ^ 9 /ס 009 ^ 39091x190(4 ^6x99 ,£€?£מ 1 

' 0999 £0x1 'דז €0 /ס ץ 00 ' 3999 <££ז£תזתו 00 0£ )ח 1£ ת 1 )'ו 2 ק< 1 . 5 .[} 

09 ^' 9 * 4 £0x09 )ז 0 ^'{ , 20 ו 1 )ז 0£ ) 1 וו 21 .£ ;( 1117 ) 000 )) 0xx ת 

. 1951 , 909 ז 11941199 0x94 
ד. סט. 

מ ש פ ט. — החוקה הפדראלית ©גדרת את תחום פעולת* 
החקיקה של הממשלה המרכזית ואת זה של המדינות 
הבודדות, שהוא רחב וכללי יותר. בהעדר חוקים משני סוגים 
אלה פוסקים בתי-המשפט על-פי העקרונות של "המשפט 
המקובל" (ה "יג.! מסמס!©()), שמוצאו מאנגליה. ענייני 
חוזים ונזיקים ועניינים אתרים הרבה אינם מוסדרים על־ידי 
חוקים, שנתקבלו בבתי־המחוקקים, אלא ע״י דיני ה״משפט 
המקובל" בלבד. יצויין, ש״משפט מקובל" זה אינו אחיד 
ומשותף לכל חלקי אה״בי לכל מדינר, ממדינותיהן יש חוקי 
^ 1.31 £0111111011 משלד" אע״פ שד,ם דומים ביותר לאלה 
שבשאר המדינווב בלואיזיאנה נהוגה תחוקה ממוצא צרפתי 
ובקאליפורניד. עדיין מורגשת השפעתו של המשפט הספרדי. 

מבחינים באד,"ב בץ בתי*הפשסט הפדראליים ובין בתי־ 
המשפט של המדינות השונות. על הראשונים נמנים: בתי־ 
משפט פדראליים מתחיינ 4 ששזפמיהם מוסמכים לשבת בדין, 
כשד,צדדים הם בני מדינות שונות וכאשר ערך התביעה עולה 
על שלשת אלפים דולאר; בתי־משפט פדראליים לעירעורים! 
בית*ד.משפט לתביעות (לבידור תביעות נגד הממשלה 
הפדראלית)! בית־משפט לענייני-מכם< בית*ד,םשפט לעיר* 
עורים בענייני מכס חכויות־ממציאים! ובית-ד,משפט העליון 
של אה״ב, שמשמש מוסד אחרון לעירעורים ושפ 1 סק בסיכ־ 
סוכים בין המדינות ובין הממשלד, הפדראלית ובמקרי 
סתירד, בין תוקיר,ן. כמו באנגליד, (אבל במידד, מצומצמת 
יותר) שליט אף באה״ב עקרון־תקדימים, שעל*םיו פוסקים 
בתי־סשפט על יסוד הד,לכות המשפטלת, שנקבעו בפסקי- 
דין קודמים! וכר הדבר לא רק בעניינים המסודרים על־ידי 



89 


ארצות־הכרית של אמריקה 


86 


ה״משפם המקובל", אלא אף בשאלות הנוגעות לפירוש 
וזחוקים־שבכתב. באה״ב היו גס נסיונות של ק 1 דיםיקאציה. 
ב 1848 הציע ד. דדלי פילד ( 1 ) 161 ? ץ 1£116 ו( 1 ^ 1 ע 3 ( 1 ) למדינת 
ניריורק ספר חוקים מבוסם על ה״משפט המקובל" ומושפע 
גם משיסות־המשפט של יבשת־אירופה. הצעה זו, שנדחתה 
ע״י מדינת ניריורק, נתקבלה בשינויים קלים בקאליפורניה 
ובמדינות אחרות, המכון המשפטי האמריקני התחיל מבין 
תמצית של הדינים החלים על עניינים שאינם מוסדרים 
בחוקים כתובים (חוזים, נזיקים, יפוי־כות, דיני־קניין, משפט 
בינלאומי פרטי, דיני־חברות, עסקי־נאמנות), מחוך כוונה 
להבהיר את עקרונות ה״משפט המקובל" ולאחד את נהגי 
בתי־הדין. 

בענייני קניין מבחינים באה״ב, כמו באנגליה, בין נכסים 
"אישיים" ונכסים "ראליים", כלומר בין מיטלטלים למיקר* 
קעים? אבל עם הנכסים האישיים נמנים גם במה זכויות 
במיקרקעים וחובות מן הזולת. הבחנה זו חשובה מכמה 
בחינות (מיסים, ירושה, מכירה, ועוד). סוגי הבעלות על 
המיקרקעיס שונים הם. הבעלות השלמה נקראת מו 316 )$£ 
16 קמ 811 66 ?. בעלות מוגבלת לימי־חייו של המחזיק או של 
אדם אתר נקראת £6 !£ ־ £01 £51316 . בעלות מוגבלת למחזיק 
ולצאצאיו נקראת 1311 ׳ 66 ?. מלבד סוגים אלה יש בעלות 
מוגבלת לתקופת־זמן מסויימת(עפ״ר 99 שנה), חזקה, שאפשר 

להחזיר (( 11 ^\ ) 3 6 ) £513 ; 06 מ 3 ־ ££61 ג 81 ץנ £51316 1 ). אם יש 

למיקרקעים כמה בעלים הם מ 0 מ 11 מ 00 מ 1 5 ) 311 מ 6 ז או 
1$ מ 3 ס 6 ^ 101111 . במקרה הראשון אם מת אחד מהם עובר 
חלקו ליורשיו, במקרה השני — לשותפיו. בעל־המשכנתא 
נעשה עפ״ר בעל הדבר הממושכן — לכל הפחות, להלכה — 
כל עוד לא נפרע החוב. 

מכירת מיטלטלים מוסדרת ע״י חוק משנת 1926 , שהונהג 
ברוב מדינות אה״ב. הוא דומה לחוק האנגלי משנת 1893 . 
זכויותיהם של בעלי אמצאות ובעלי חיבורים ספרותיים או 
דברי״אמנות ("קופירייט") מוסדרות ע״י חוק פדראלי. 

בל הוזה הוא בחזקת מותר אם אינו פוגע בחוקים, בטובת* 
הכלל ובעיקרי־המוסר. כמו באנגליד" בך אף באה״ב אין 
הבטחה (סרט להבטחה, שניתנה בצורה חגיגית) מחייבת, 
אלא אם כן יש כנגדה תמורה ( 1 ז 10 ) 3 ־ 161 ) 51 מ 00 ). חח מבמק* 
רים מיוחדים אין צורך, שההבטחה תהא בכתב. בכל המדינות 
קיימים חוקים, שקובעים את שיעוריהריבית החל על חובות, 
שבהם לא נקבע שיעור זה ע״י הצדדים ז פעמים מותר להם, 
לצדדים, לקבוע אף שיעור גבוה יותר, אך בכמה מדינות 
השיעור החוקי הוא גם השיעור המאפסימאלי. על ענייני־ 
שטרות חל, כמעט בכל המדינות, חוק אחיד משנת 1896 , 
שהוא דומה לחוק האנגלי משנת 1882 . 

דיני־נזיקים מוסדרים על־פי ה״משפט המקובל" ורק במידה 
מועטת נגעו בהם חוקי המדינות השונות. 

דיני נישואים וגירושים נכללים בחוקים, שהם שונים בכל 
מדינה ומדינה, ועד עכשיו נכשלו הנסיונות לאחדם. ביחסי" 
רכוש בין בעל ואשתו נוהג בכל מדינה "חוק הנשים הנשו¬ 
אות", המבטל או מגביל את זבדותיו של הבעל על רכוש 
אשתו, וכן את אחריותו לחובותיה שמלפגי הנישואים וכד׳. 
שהיו נובעות מעקרונות ה״משפט המקובל". 

את ראשיתו של תור־הבגרות רואים בגיל של עשרים 
ואחת שנה, ובכמה מדינות, לגבי נשים — של שמונה עשרה 
שנ 1 נ ככמה מדינות הונהג (ב 1922 ) חוק אחיד בנוגע לבנים 


פסוליע הבן הפסול רשאי לתבוע מזונות מהוריו, וביחוד 
מאביו. ברוב המדינות יכול הבן הפסול ליעשות חוקי עם 
נישואי הוריו זה לזה. כמעט כל המדינות מכירות באימח־ 
כנים. 

על הצוואה חלים חוקיהן של המדינות השונות. הגיל, 
שבו אפשר לצוות צוואה, הוא, כרגיל, 21 שנה ומעלה. 
צורת-הצוואה המקובלת ביותר היא זו של הצוואדדשבכתב, 
החתומה ע״י המצווה בנוכחותם של עדים. בכמה מדינות 
מוכרת גם צוואה, שנערכה בלא השתתפות של עדים ונכתבה 
ונחתמה ביד המצווה! ויש מדינות, שבהן מותרת גם צוואה 
שבעל פה — אם נעשתה בתקופת מחלתו האחרונה של 
המצווד" בכל מדינה מוכרת זכות־הירושה של האלמנה 
(ופעמים אף של האלמן), שאין ביד המצווה לגרוע ממנה. 
לעומת זה רשאי המצווה לעקור ירושתו מבניו ומהוריו 
לטובת איש זר. כשאין צוואה, מוסדרת הירושה ע״י חוקי 
המדינות השתות, שהם שונים זה מזה במידה ניכרת. פרט 
לחלק המגיע לברהזוג, יורשים הבנים או צאצאיהם, בהעדר 
של אלה יורשים ההורים, ובהעדר של אלה—האחים והאחיות. 
כשבדהזוג והקרובים הנזכרים נעדרים, מנחילים את העיזבה, 
על־פי משפט רוב המדינות, לשאר־בשרו הקרוב ביותר של 
המוריש, ובהעדר כל קרוב שהוא — לאוצר־המדינח. כשם 
שחלק־מה מרכושו של החייב הוא מחח לאפשרות עיקול 
ע״י בעלי־החוב, בך אין לנושים שליטה בחלק מן העיזבון 
השייך לקרוביו של המוריש. 

במשפט הבינלאומי הפרטי ("התנגשות חוקים") רווחים 
ביחוד עקרונות ה״משסט המקובל", אך הכללים משתנים 
במקצת ממדינה למדינה * כמו באנגליה מביאים אף באה״ב 
בחשבון את מקום־מושבם של הצדדים ( 116 :) 101111 >) ולא את 
אזרחותם (ץ) 311 מ 3110 מ). בענייני־גירושים מכריעים חוקי* 
המדינר״ שבה יושבים בני־הזוג, בענייני ירושה וצוואה — 
חוקי המקום, שבו נמצא הרכוש! אך לגבי מיטלטלים חל 
עפ״ר חוק המקום, שבו ישב המוריש קודם מותו. 

^ 1 . 0 ;נ 11 :> 51 ץ 8 11$ קז 00 ' 0 ץ 0 ;^ 5^^^x ץ 5 ) 5 ^( 1 

; 1947 / 0 ^) 1 זז 1 זז 1 * 5 ,) 1 * 021 

.י? . 11 ; 1936 , 8 ; 1926 

. 1949 / 0 

ג> ס. 

החוקה והמשטר. — תולדות־החוקה. בנקודת־מוצא 
למשטר המדיני של אה״ב שימשה ה״מושבה", שבתקופת 
השלטון האנגלי באמריקה הצפונית נהנתה משלטץ עצמי 
רחב מאוד. אע״פ שרק מיעוט של התושבים — משלמי־מיסים 
ובעלי־רבוש — היה זכאי להשתתף בבחירות למוסדות 
המייצגים, היתה השתתפותה של האוכלוסיה בשלטון, שסמכר 
יותיו היו מחולקות בין האסיפה המייצגת ובין המושל, 
אפיינית לחיי־המושבות. מזמן לזמן היו האסיפות המייצגות 
של כמה מושבות משגרות נציגים להתיעצויות או לקונגרסים 
לשם דיון והחלטה בעניינים משותפים. גם הכרזת העצמאות 
של אה״ב ( 4 ביולי 1776 ) יצאה מתוך קונגרס, שהשתתפו בו 
נציגיהן של 13 מושבות ("הקונגרס הקונטיננטאלי השני"). 

הכרזת־העצמאות מדברת על הפיכתן של "המושבות 
המאוחדות״ ( 001011168 1 ) 116 מז 1 ) ל״מדינות המאוחדות של 
אמריקה״ ( 3 :) 1 יו 1116 ^. 0£ 65 ) 3 ) 8 1 ) 6 ) 0111 ) וסטעמת, שהן 
״מדינות חפשיות ועצמאיות״. ואמנם, במשך 13 שנות־קיומן 
הראשתות, התנהלו ענייניהן של "המדינות המאוחדות" (או, 
כפי שמקובל לקרוא להן בעברית, .ארצות הברית") מתוך 



87 


ארצות־הכרית של אמריקה 


88 


ההנחה, שהריבונות היא זכותן של המדיבות הבודדות, ואילו 
מוסדותיהן של אה״ב בכללן אינם רשאים לבצע אלא תפקי' 
דים, שהמדינות הללו יפו את כוחם למלא. הצעת החוקה 
לאה״ב בכללן, שנתקבלה ע״י הקונגרס ב 1777 , נתאשרה ע״י 
המדינות לאחר דחיות והיסוסים רק ב 1781 כיוון שכל אחת 
מן המדינות חששה, שחוקה זו תקפח את עצמאותה. 

החוקה הראשונה של אה״ב נשארה בתקפה קרוב לתשע 

שנים. לפי סעיף 2 של חוקה זו, שנקראת בשם,סעיפי הקונ־ 

פדראציה והברית הנצחית", "שמורות לכל מדינה ריבונותה, 
■■ 

חירותה ועצמאותה, וכן כל סמכות, שיפוט וזכות שלא הועברו 
ע״י קונפדראציה זו במפורש לאה״ב המתוועדות בקונגרס". 
אע״פ שהעניינים הנוגעים למדיניות־החוץ (בכלל זה — 
הכרזת־מלחמה דעשיית־שלום), לטביעת מטבעות, וכן לסחר־ 
החוץ, נמסרו לאה״ב, נשאר הרוב הגדול של סמכדות השלטון, 
ובכללן הסמכות של גביית־מיסים, בידי המדינות. שום מוסד* 
ביצוע יעיל לא ניתן ע״י חוקה זו לאה״ב, וזכות ההחלטה 
בכל ענייניה של הברית נמסרה לשני מוסדות: הקונגרס 
ו״ועדת המדינות", שבכל אחד מהם היה לכל מדינה קול 
אחד. לשם שינוי החוקה היה דרוש אישורם של המוסדות 
המחוקקים של כל 13 המדינות. 

משמר זה של קונפדראציד" ללא שלטון מרכזי יעיל, גרם 
לקשיים מרובים. בהשפעתה של תנועה חזקה, שדרשה שינוי 
יסודי בחוקה לשם חיזוקה של הברית. נתכנס בשנת 1787 
בפילאדלפיה פנס (ת 10 זו €1 \ת €0 ) של נציגי־המדינות. במקום 
להכניס שינויים מסויימים ב״סעיפי הקונפדדאציה" ניסח 
הפנס חוקה חדשה מעיקרה, ובסתירה גלויה לחוקה הקודמת. 
שעדיין היתד. בתקפה, נקבע בהצעה של החוקה החדשה, 
שחוקה זו תחייב את המדינות שתאשדנה אותד. לאחר שתת־ 
אשד ע״י 9 מדינות בלבד. ב 21 ביוני 1788 אושרה החוקה 
ע״י המדינד. התשיעית, ניו*ד.מפשיר, ובהתאם להחלטת הקונ¬ 
גרס של הקונפדראציה, נכנסה החוקה לתקפה ביום 4 במארס 
1789 . שאר 4 המדינות של הקונפדראציה נתנו אף הן את 
אישורן לחוקה זו במשך 1789 — 1790 וע״י כך הצטרפו לאה״ב 
בצורתן החדשה. חוקה זו של אה״ב נשארה בתקפה עד ימינו 
אלה, אלא שנתווספו עליה 22 תיקונים, שעשרה מד,ם נכנסו 
ל תקפם בבת אחת ב 1791 , והאחרון שבד.ם — ב 1951 . 

משטר רפובליקני ופדראטיווי. אה״ב הן רפובליקה, 
ובהתאם לחוקה מבטחת הברית את אפיד, הרפובליקני של 
כל אתת ממדינותיה. 

משטרן של אד.״ב הוא פדראטיווי, והסמכויות מחולקות 
בין הרשויות של הברית (מסנמס) ובין אלו של המדינות. 
להלכה אין לברית אלא מספר מוגבל של סמכדות, שד.ן 
מפורשות בחוקה, בעוד שהמדינות נהנות מכל הסמכויות, 
שלא ניטלו מהן ע״י החוקה. אך למעשה רחבות הן סמכויותיו־. 
של הברית לאין ערוך מסמכויותיהן של המדינות. במקרר. 
של סתירד. בין חוקת אה״ב, או אפילו בין חוקיד. הבודדים 
של הברית, ובין חוקותיהן וחוקיהן של מדינות בודדות, 
עדיפים החוקה ור.חוקים של אה״ג 

מספרן של המדינות, שאה״ב מורכבות מהן, עלה בד.דרגה 
מ 13 ל 48 . הזכות לקבל מדינות חדשות לתוך הברית (או 
להפיד איזורים, שהם בתחום שלטונן של אד.״ב, למדינות) 
נתונה לקונגרס של אה״ב. נוסף על המדינות, כוללות אה״ב 
"טריטוריות" (כיום שתים: אלאסקה ואיי*האוואי) וכן את 
.מחוז קולומביה״ ( ג 1 < 1 תו 0111 נ) 01 1511101 (£). שסמכויות־ 


השלטון מסורות בהם לרשויות־הברית. באלאסקה ובאיי־ 
האוואי קיים שלטון עצמי מוגבל, אך למחוז קולומביד., 
הכולל את עיר־הבירה ואשינגטון, אין שלטון עצמי כלל. 
בתחום־שלטונן של אד.״ב מצויים גם איזורים אחרים (פורטו 
ריקו, איי ורג׳ין, איי האוקיינוס השקט, איזור תעלת-פאנא- 
מה), אבל אין הם חלק אינטגראלי של אה״ב. 

* 4 

5 


האופי הפדראטיווי של אה״ב מובלט ביותר בהרכבו של 
הקונגרס, המוסד המחוקק. משני הבתים, שד.קו:גרס מורכב 
מהם, בנוי רק אחד — בית־ד,נבחרים — על יסוד ייצוג שווד. 
של האוכלוסיה, ואילו השני — הסנאט — בנוי על יסוד ייצוג 
שווה של כל מדינה (שני סגאטורים למדינה). מחמת ההב¬ 
דלים העצומים באוכלוסיות של המדינות (שהגדולה שבד,ן, 
ניו-יורק, מנתד. ב 1950 כ 15 מיליון תושבים, וד,קטנה שבהן, 
נוואדד,—רק כ 160,000 תושבים), יש בייצוג זה משום הפליד. 
לטובתן של המדינות הקטנות, שברובן הן חקלאיות ונחשלות 
מבחינה כלכלית ותרבותית. גם בבחירות לנשיאות מתבטאת 
הפליד. זו לטובתן של המדינות הקטנות, שהרי מספר הקולות, 
שיש לכל מדינר. בבחירות אלו, הוא כמספר נציגיה בשני 
בתי־ד.קונגרס ביחד(למשל: ניו־יורק 43 + 2 = 45 ! נוואדה 
2+1 = 3 ). ערובות נוספות לעקרון הפדראטיווי ולמעמדן 
של המדינות הקטנות אנו מוצאים בהד. ששום שינוי בחוקה 
אינו יכול לקבל תוקף קודם שנתאשר ע״י שלושה-רבעים 
מכל המדינות. 

משטר־הנשיאות. בניגוד למקובל במדינות מרובות, 
שדוגלות בעקרון הייצוג, נותנת החוקה באה״ב סמכויות 
רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר־נשיאות". 
משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת־כהונתו, אינו זקוק לאימון 
מצד רוב הקונגרס, אמנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו 
ע״י תהליך מיוחד של העמדד״־לדין (זמ 10 רו 3011 :א 1 מ 11 ) בפני 
הסנאט על יסוד האשמה ב״בגידה, קבלת שוחד, או פשעים 
ועבירות חמורים אחרים", אך עד היום לא הועבר אף נשיא 
אחד של אד,״ב מכהונתו. 

סמכויותיו של הנשיא הן רחבות מאוד ומתפשטות על 
כל התחום המסרתי של הרשות המבצעת, אין אנו מוצאים 

ז 1 ; * ד 

באד,״ב "ממשלה" לפי המתכונת המקובלת, ז. א. גוף קיבוצי 
של שרים, שמחליט ברוב קולות. ה״קאבינט" של הנשיא 


אינו מורכב אלא מפקידים, שהוא נמלך בהים במידה שהוא 
רוצה בכך, אבל בסופו של דבר אין הם אלא עושי־ רצונו. 

הקאבינט מורכב מן הראשים (שבדרך רשמית הם נקראים 
"מזכירים") של עשרד. משרדי-ממשלה, שהוקמו במרוצת- 
הזמן בד.תאם לחוק: משרד־החוץ (השם הרשמי הוא "משרד- 
המדינה"), משרד־האוצר, משרד־ההגנה (המחולק למשרדי 
הצבא, הצי וחיל־האויר, ובראש כל אחד מד.ם עומד 
"מזכיר", שלא תמיד הוא חבר־הקאבינט), משרד־המשפטים 
(עם !מסמסס ץש 11 :נ 0 מ.\). בראש), משרד-ד,דואר (שבראשו 
עומד 1 ג 61 ח 0€ ־־ €1 ז 5 ג 1 ז 0511 ?), משרד־הפנים, משרד־החקלאות, 


משרד־המסחר, משרד-ד,עבודה ומשרד הסעד, החינוך וד,ברי• 
אות (המשרד האחרון הוקם בשנת 1953 ). אך משנת 1887 
ואילך נמסרו תפקידים הולכים וגדלים לחטיבות אדמיניס־ 
טראטיוויות מיוחדות ( 8€1101£5 .\< )ת 16 >מ 0 ק 10 >ם 1 ), שאינן 
מסונפות למשרדים המסרתיים, אלא פועלות בגבולות החוק 
ומקבלות את הוראותיהן מן הנשיא עצמו. יש שהנשיא מזמין 
את הראש של אחת מחטיבות אלו או את הראשים של אחדות 
מהן להשתתף בישיבות־הקאבינט בקביעות מרובה פחות 



89 


ארצות־זזגרית של אמדיקח 


90 


או יותר. מתקופת נן 6 יאות 1 של םראבקלין רוזולט ואילד גדלזז 
חשיבותם של המשרדים״ שפועלים בקשר הדוק עם הנשיא— 
״״המשרד המבצע של הנשיא״■ ( 1116 0£ ^^^£} 0 £'\ 1 )נ £%£01 
קודם 1939 — "מזכירות הבית הלבף׳) ומשרד 
התקציב (ז 1 £ 6 >ו 61 116 ) 01 ט £3 ש 611 ). 

מינדם של הפקידים הגמהים—ותברי־הקאבינט בכלל— 

ע״י הנשיא טעון אישור של הסנאט, ולעומת זה רשאי הנשיא 
על דעת עצמו לפטר כל אחד מהם, חח סן המבקר הכללי 
( 31 ז 06116 ז 110116 קת €01 ). בין השאר רשאי הנשיא לתת בגבו¬ 
לות החוקה והחוקים הוראות מחייבות לכל הפקידים ולכוחות 
המזוייגים של אה״ב בנוגע למדיניות־החוץ של אה״ב (אמנם 
אין הוא רשאי לתת תוקף ל״אמנות בינלאומיות" אלא 
בהסכמת רוב של לא פחות מ 2/3 של הסנאט, אבל רשאי הוא 
לאשר הסכמים בינלאומיים שלא בצורת אמנה אף בלא 
הסכמת הסנאט); וכן מותר לו לפעול כל פעולה ממשלתית 
אחרת, שהיא בתחום סמכויותיה של הברית, עד כמה שאין 
החוקה והחוק מגבילים אותו. אבל גם בתהליך החקיקה 
משמש הנשיא שותף רציני, ורשאי הוא להטיל "איסור" 
(סז^זי) על הצעת־חוק, שנתקבלה בשני בתי־הקונגרם; 
ובמקרה זה אין החוק מקבל תוקף אלא אם כן חזר כל אחד 
משני בחי הקונגרס וקיבל אותו ברוב של לא פחות מ 2/3 
מחבריו. מכאן שני ההבדלים היסודיים שבין משמר אה״ב 
ומשטרים פארלאמנטאריים אחרים: (א) שלביה הגבוהים 
של הרשות המבצעת אינם תלויים במוסד המחוקק במידה 
שהם תלויים בו במשטר פארלמנטארי רגיל, אלא הם פועלים 
מחוך חופש יחסי כלפיו; ו(ב) משרת ראש־המדינה אינה 
רק משרח־כבוד־דיצוג בצידה של הממשלה, המרכזת 
בידיה את סמכויות־הביצוע, אלא היא גם משרה של שליט* 
בפועל, שהרוב המכריע של סמכויות השלטון והביצוע מרוכז 
בידיו. 

הנשיא נבחר לתקופה של 4 שנים ע״י גוף מיוחד של 
"בוחרים" ($ש 0 ז 6166 ). מימי ג׳ורג׳ ואשינגטון, נשיאה 
הראשון של אה״ב, היה מקובל שלא לבחור באדם אחד 
לנשיא יותר מפעמיים; אך לאחר שהנשיא פראנקלין רוזוולט 
( 1933 — 1945 ) נבחר ארבע פעמים, נתקבל התיקון סס׳ 22 
לחוקה, שהופך הגבלה זו מנוהג להוראה מפורשת. ביחד עם 
הנשיא נבחר סגן־נשיא, שהחוק אינו מטיל עליו שום תפקיד 
למשך תקופת־כהונתו של הנשיא זולת התפקיד של ניהול 
ישיבות הסנאט (ידר); אלא שהנשיא רשאי להטיל על סגנו 
תפקידים נוספים, כשמת הנשיא או כשאי־אפשר לו להמשיד 
במילוי תפקידיו, עוברת הנשיאות עם כל זכויותיה לסגן, 
והוא מכהן עד סופה של התקופה, שלה נבחר הנשיא 
שקדם לו. 

ה״בוחרים" לנשיאות נבחרים בכל מדינה לחוד ולכל 
"בוחר" קול אחד. מתחילה היה נהוג בכמה מדינות, שה״פוח* 
רים" היו נבחרים ע״י האספות המחוקקות של המדינות, אך 
,במרוצת־הזמן נעשתה בחירתם ע״י האוכלוסיה מקובלת יותר 
ויותר וב 1860 נ^בל סדר זה בכל אה״ג בשנים הראשונות 
לקיום־המדינה הץ ה״ב 1 חרים" חפשים בפועל להצביע בעד 
המועמד, שהיה נראה להם ביותר. אך גיבושן של שתי מפלגות 
גדולות בשנת 1800 הביא לידי כך, שה״בוחרים" התחילו 
מצביעים כולם בעד האישים, שנקבעו מראש ע״י מפלגותיהם 
כמועמדים לנשיאות ולםגנות. מאז איבדו ה״בוחרים" אח 
חשיבותם למעשה ואינם אלא מניחים את חותמם הפורמאלי 


על הצבעתה של הא(כלוםיה. הבחירות לקבוצת ה״בוחרים" 
בכל מדינה מתנהלות לפי השיטה הרובית, ז. א. שאם קיבלה 
במדינה מסויימת רשימת־הבותרים המוצעת מטעם אחת מן 
המפלגות רוב, נמסרים כל הקולות המגיעים לאותה מדינה 
למועמדיה של הרשימה המנצחת. כיום מונים הבוחרים 531 
איש ( 435 כמניין החברים של בית־הנבחרים ו 96 כמניין 
הסנאטורים), וכדי להיבחר על־ידיהם לנשיא, צריך המועמד 
לנשיאות לקבל, לכל הפחות, 266 קול. אם לא זכה שום 
מועמד למספר זה, נבחר הנשיא ע״י ביח־הנבחרים מתוך 
שלושת המועמדים, שקיבלו את מספר־הקולות הגדול ביותר, 
ואילו סגךהנשיא נבחר ע״י הסנאט מתוך שני המועמדים, 
שהצליחו ביותר. 

לפי שיטה זו אין התאמה בין מספר האוכלוסים המצביעים 
בעד מועמד זה או אחר ובין "קולות בוחרים", שהוא מקבל, 
וקרו אף שני מקרים (ב 1876 , כשהנשיאות נמסרה להיז 
[ 65 ^ 13 ■!) וב 1888 — כשניתנה להאריסון), שבהם נבחר 
המועמד, שקיבל פחות קולות בהצבעה הכללית. בין הנשיאים 
הידועים ביותר נבחרו לינקולן ב 1860 ווילסון ב 1912 על 
סמך של רוב יחסי, אך לא של רוב מוחלט באוכלוסיה; אבל 
בכל המקרים הללו קיבל המנצח רוב מוחלט של "קולות* 
הבוחרים״. רק פעמיים, בבחירתם של ג׳פרסון ב 1801 וג׳. 
ק. אדאמס ב 1825 , לא זכה שום מועמד ברוב מוחלט של 
"קולות הבווע־ים", ובחירת־משיא הועברה לבית־הנבתרים. 

המועמדים לנשיאות ולסגנות צריכים להיות אזרחי*אה״ב 
מלידה ותושבי אה״ב לכל הפחות במשך 14 שנה ובגיל של 
לא פחות מ 35 שנה. 

הקונגרס. המוסד המחוקק באה״ב — הקונגרס — 
מורכב מבית־הנבחרים, שכיום הוא מונה 435 חבר, ומסנאט, 
שמונה 96 חכר (שנים לכל מדינה). בית־הנבחרים מייצג 
את האוכלוסיד״ והתיקון מס׳ 14 לחוקה (שנכנס לתקפו 
ב 1868 ) קובע, שמספר הנבחרים המגיע לכל מדינה ייקבע 
בהתאם למספר תושביה. חוז מבמקרים יוצאים מן הכלל, 
שבהם נבחר. חבר של בית־הנבתרים ע״י בוחרי המדינה כולה 
( 6 § 131 -ז 3 -ח 3 זז 65$1 ז 8 תמ>), שלטת השיטה של חלוקת המדינה 
לאיזורי״בחירה, שבכל אחד מהם נבחר מועמד אחד — 
המועמד, שזכה לרוב יחסי של קולוו 4 עד שנתקבל התיקון 
מם׳ 17 לחוקה ( 1913 ) היו הסנאטורים נבחרים ע״י המוסדות 
המחוקקים של כל סדינד״ ומאז ואילך — ע״י בעלי זכות־ 
ההצבעה באוכלוסיה. אך אם סח או התפטר אחד מן הסנא־ 
סורים רשאי מושל־המדינה, אם חוקי״המדינה מעניקים לו 
זכות זו, למנות במקומו סנאטור, שיכהן עד מועד־הבחירות 
הקרוב. חברי בית־הנבחרים נבחרים לתקופה של שנתיים. 
סנאטורים נב^־ים לשש שנים, אבל באופן שכל שנתיים 
נערכות בחירות לשליש בערך של חברי־הסנאס. ע״י כך 
נשמרת בסנאט רציפות מסויימח, שהרי מן הנמנע הוא, 
שיתחלף יותר משליש של חברי־הסגאט בבת אחת. 

כחברי־יהקונגרס רשאים לכהן בעלי זכות־ההצבעה במדי¬ 
נות, שהם חושבים בהן, אלא שחבר בית־הנבתרים צריך 
להיות בן 25 שנה (או יותר מכן) ולהיות אזרח של אה״ב 
לכל הפחות במשך 7 שנים, וחבר הסנאט יכול להיות רק בן 
30 שנה (או יותר מכן) ואזרח של ארי״ב לכל הפחות 9 שנים. 
אסור לכהן כחבר הקונגרס ועם זה למלא תפקיד ציבורי אתר 
מטעם אה״ב. 

סמכויותיהם של שני בחי־הקונגרס שווים בנוגע לחקיקה 



91 


ארצות־הברית של אמריקן. 


4 


92 


ולתקציב, ואישורו של כל חוק טעון הסכמה של שני 
הבתים כאחד. אמנם החוקה קובעת, שהצעות־חוק, שהן דנות 
בהכנסות־המדינה, צריכות לבוא מבית־הנבחרים, אבל מכיוון 
שהסנאט רשאי להכניס בהן שינויים, אין הוראה זו נותנת 
שום מעמד של עדיפות לבית־הנבחרים. כשאין שני הבתים 
מסכימים לנוסח החוק, נמסר הענין לוועדה משותפת, שנבחרת 
ע״י שני הבתים ( 11:1:6€ ת 11 זת 00 €110€ י £01 ת 0 כ)), ואין החוק 
מתקבל עד שהגיעו שני הבתים לניסוח, שמשביע את רצון 
שניהם. 

נוסף על סמכות־החקיקה יש לסנאט שלוש סמכויות 
חשובות: הסמכות של אישור־אמנות־בינלאומלת, שמחייב 
הצבעה חיובית של לכל הפחות % של הסנאטורים הנוכחים 
בישיבה! הסמכות לאשר את מינוים של פקידים חשובים 
ושופטים! והסמכות לדון את הנשיא, סגן־הנשיא, שרים, 
פקידים גבוהים אחרים ושופטים משנקבע שיש יסוד להעמידם 
לדין. סמכויות רחבות אלו, וכן מספרם המועט־ביחם של 
הסנאטורים, והעובדה, שתקופת־כהונתם גדולה פי שלושה 
מזו של חברי ביח־הנבחרים, גורמים לכך, שחשיבותו של 
הסנאט מרובה מחשיבותו של בית־הנבחרים. 

בחירות. קביעת התנאים, שבהם ניחנה זכות ההצבעה 
בבחירות לבית־הנבחרים, לסנאט ולנשיאות, נמסרה על־ידי 
חוקת אה״ב למדינות הבודדות, בתנאי שתהיינה כפופות 
בזה לחוקת הבריח ולחוקיה. לפי התיקון מס׳ 15 לחוקה 
( 1870 ), אסור לשלול אח זכות־ההצבעה מאיזה אדם על־יסוד 
גזעו או צבעו או על־יסוד מעמד קודם של עבדות! ולפי 
התיקון לתיקון מס׳ 19 ( 1920 ), אין לשלול זכות זו בשל 
הבדלי מין. כיום מקובל בכל אה״ב, שזכות־ההצבעה מותנית 
בתנאים אלה: המצביע צריד להיות אזרח של אה״ב, בגיל 
של — לכל הפחות — 21 שנה ותושב של המדינה, המחוז 
ואיזור־הקלפי במשך תקופה מסויימת. בערך במחצה מן 
המדינות מותנית זכות־ההצבעה גם בידיעת קריאה וכתיבה, 
שהרוצה להצביע נבדק בהן, אלא שבאחדות ממדינות־הדרום 
פוטרים מבדיקה זו בעלי רכוש מסויים. וכן מותניח זכות־ 
ההצבעה בכמה מדינות (ביחוד בדרום) בתשלומי״מיסים 
מסויימים — עפ״ר בתשלום של מם־גולגולת שנתי. מי שאינו 
שפוי בדעתו ומי שנתחייב בדין על פשעים מחפירים ועבירות 
על חוקי־בחירות פסול הוא להצבעה בכל המדינות, ואביון 
(כלומר, אדם, שהוא זקוק באופן כרוני לסעד ציבורי, אבל 
לא לסיוע סוציאלי בשל אבטלה וכד׳) — בחלק מהן, אחה 
ההשתתפות של אזרחי אה״ב בבחירות הוא נמוך־ביחס. 
בממוצע אין אחוז זה עולה על 55% מתוך בעלי זכות• 
ההצבעה, ורק במדינות מועטות הוא עולה על 75% . במדי־ 
נות־הדרום הוא נמוך ביותר מחמת ארבעה גורמים אלה: 
שליטת־הקבע של מפלגה אחת ברוב מדינות־הדרום, באופן 
שהשתתפותו של הבוחר בהצבעה אינה מסוגלת לשנות אח 
התוצאות! מס־הגולגולת, שמפחית את מספרם של בעלי 
זכות־ההצבעה מחוך השכבות העניות! דרישת הידיעה של 
כתיבה וקריאה! וביחוד — הגבלות חמורות אחרות, שמצמ־ 
צמות למעשה את השתתפותם של הכושים בהצבעה במדי¬ 
נות ההן. 

הרשות השופטת. הרוב הגדול של הבעיות האזרחיות, 
המסחריות והפליליות, וכן של הבעיות הציבוריות, המת¬ 
עוררות מתוך מערכת החוקה והחוקים של המדינות, מובא 
בפני בתייהמשפט של המדינות. רשח-השיפוט של אה״ב 


מוסמכת לפסוק דין בסיכסוכים בין המדינות, בסיכסוכים 
בין אה״ב בכללן והמדינות הבודדות, בטענות של עבירה על 
החוקה והחוקים של אה״ב, וכן במקרים, שבהם מתעוררת 
טענת סתירה בין חוקתה או חוקיה של הברית ובין חוקותיהן 
או חוקיהן של המדינות. רשת זו מורכבת מבית״המשפט 
העליון (שופט עליון ושמונה שופטים־חברים), שמושבו 
בוואשינגטון, 10 בתי-משפט איזוריים, שכל אחד מהם עומד 
תחת פיקוחו של אחד משופטי בית־המשפט העליון, ו 87 
בתי־ משפט מחוזיים. שופטיהן של כל הערכאות הללו מתמנים 
על־ידי הנשיא באישורו של הסנאט ואי־אפשר להעבירם 
ממשרתם אלא כשהם מגיעים לגיל־הפנסיה או אם נתחייבו 
בדין ע״י הסנאט לפי הצעת בית־הנבחרים בתהליך של 
העמדה־לדין(: 1 מ 6 וח 63€11 קםז 1 ). 

המשפט, שלפיו מתנהלים החיים האזרחיים והציבוריים 
באה״ב, וכן בכל אחת ממדינותיהן(זולת אחת מהן), שרשיו 
נעוצים ב״משפט המקובל״ (״! 1,3 "סוממוסס) וב״יושר" 
כמו שנתפתחו באנגליה עד הכרזת-העצמאות. 

כלליו של המשפט המקובל מבוססים על מנהגים קדומים, 
אף־על־פי שפסקי־הדין פורצים לפעמים קרובות את מסגרת 
המנהג! גם בפסקי־הדין, שניתנו לפי שיטת ה"יושר", כבר 
ניכרת היתה אף בתקופה קדומה סטיה מכוונת ממסגרת 
המנהג בהשפעת צרכי הזמן. במשך תקופת עצמאותן של 
אה״ב נשתנו הכללים הללו במידה מסויימת ע״י הפירושים 
והפסקים, שביתנו בבתי־המשפט באה״ב, והתפתחות דומה לזו 
אירעה גם באנגליה. משום כך אין לומר, שהמשפט המקובל 
והיושר בצורתם האמריקנית מזדהים כיום לכל פרטיהם עם 
ההוראות של המשפט המקובל והיושר באנגליה! ואף באה״ב 
גופן גורמת לפעמים התפתחות התקדימים להבדלים ניכרים 
בפירושים הניתנים במדינות השונות לכללי המשפט המקובל 
והיושר. אך עדיין מרובה המשותף מן המבדיל, מצד שני, 
הולך המשפם באה״ב ובמדינותיהן ומשתנה שינוי רציני ע״י 
חקיקה וקודיפיקאציה, שלא תמיד הן מצטמצמות בגיבוש 
של כללי המשפט המסרתי, שהרי לפעמים קרובות הן סוטות 
ממנו דוצרות כללים חדשים בהחלט. לגבי חלק זה של 
המשפט — המשפט הסטאטוארי (מן המלה €; 51:31111 — חוק 
שבכתב) — בא המוסד המחוקק של הברית או של המדינה 
במקומו של השופט כיוצר של הכלל המשפטי. 

היוצא מן הכלל היא מדינת־לואיזיאנה, שבה שלט קודם 
שסופחה לאה״ב המשפט הצרפתי, ומשפט זה משמש בה עד 
היום במקום המשפט האנגלי כיסוד של ההתפתחות המשפ¬ 
טית ! אלא ע 1 אף כאן הוכנסו שינויים מרובים במשפט הקיים 
ע״י מעשי חקיקה של הךשות המחוקקת במדינה. 

עליונות־החוקה. החידוש המפורסם ביותר, שחידשו 
אה״ב בשטח המשפטי, הוא במתן עדיפות לחוקה הכתובה 
על החוקים הרגילים. בכל אחת ממדינות אה״ב רשאים 
שופטי־המדינה לבדוק את החוקים הרגילים לאור חוקתה. 
ובמקרה שהשופט מוצא סתירה בין החוק והחוקה, הוא חייב 
לפסוק דין לפי החוקה. עקרון זה מקובל גם בבתי־המשפט 
של אה״ב. וכן התרגלו המשפטנים והמדינאים באה״ב לבדיקת 
חוקיותם של מעשי-חקיקה במדינות הבודדות לאור חוקותיהן 
של המדינות ולאור חוקתן וחוקיהן של אה״ב. 

סמכות זו של בתי־המשפט לבדוק את "חוקיותם" של 
החוקים, שנתקבלו ע״י הגופים המחוקקים, נתקלה מזמן 
לזמן בהתנגדות מצידם של חוגים מדיניים, שהם מעוניינים 



93 


ארצדת־הכרית של אמריקה 


94 


בשינויים במערבה החוקית. חוגים אלד. רואים בבדיקת 
החקיקה ע״י השופטים נסיון לשעבד את רצונם של נבחרי* 
העם לדעתם של כמה שופטים, עפ״ר שמרנים, שעדיין הם 
תקועים בהלכי־מחשבה של העבר. התנגדות ממין זה גילו 
אברהם לינקןלן, הנקזיא גראנט והנעויא פראנקלין רוזוולט. 
התנגדותו של רוזוולט לשיטה זו נתבטאה בדרישתו לשנות 
את הרכבו של בית־הדין העליון וכן בקביעת גיל-פנסיה 
לחבריו של בית־דין זה. ע״י בך נתכוון רוזוולט להבטיח, 
ששופטים זקנים יפנו את מקומם לבני־אדם צעירים יותר, 
שהם ערים לבעיות־זמנם. עם זה יש לציין את הצד החיובי 
שבשיטת־ה״בדיקה". פעמים שחוקים חדשים, שמתקבלים 
בהשפעתה של איזו התרגשות פוליטית, מזלזלים בזבויות* 
האדם בכלל או בזכויותיהם של מיעוטים בפרט, ובמקרים 
באלה אפשר לראות בזכות הבדיקה המשפטית של החקיקה 
הגנה לערכים חשובים. בדרך כלל אפשר לומר, שזכות־בדיקה 
זו באה להגביל את סמכותם של המחוקקים בשני תחומים: 
למנוע את התערבותו של הקונגרס בתחום הזכויות האוטו¬ 
נומיות של המדינות! ולמנוע את התערבותם של הקונגרס 
והמדינות גם יחד בתחום הזכויות המובטחות על־ידי החוקה 
ליחיד. 

שינויים בחוקת־אה״ב עצמה יכולים להיות מוצעים ע״י 
הקונגרס או ע״י כגם שהקונגרס חייב לכנס 

על פי דרישתם של המוסדות המחוקקים בשני־שלישים של 
המדינות. בדי שתיקון בחוקה יקבל תוקף הוא טעון אישור 
של שלושה רבעים מן המדינות. ובבל מקרה של תיקון 
קובע הקונגרס אם האישור של המדינות צריך להינתן ע״י 
המוסדות המחוקקים שלהן או ע״י פנסים מיוחדים. תיקוני־ 
החוקה אינם טעונים חתימת־הנשיא, וזכות־־הוטו שלו, שהיא 
קיימת לגבי חוקים רגילים, אינה חלה עליהם. בל התיקונים, 
שנכנסו לחקפם עד עכשיו, הוצעו ע״י הקונגרס, ופרט למקרה 
אחד, שבו נמסר האישור לכנסים, נתאשרו התיקונים על־ידי 
מוסדותיהן המחוקקים של המדינות. 

החוקה של אה״ב מובאת לפעמים קרובות בדוגמה 
ל״חוקה נוקשה", שקשה לשנותה. אעפ״כ יש לציין, שבבר 
הוכנסו בה 22 תיקונים, ורק 5 תיקונים, שהוצעו על־ידי 
הקונגרס, לא נכנסו לתקפם מפני שלא נתאשרו ע״י המספר 
הדרוש של מדינות. עם זה הראתה החוקה את חשיבותה 
כמסגרת יציבה למשטר של אה״ב במשך תקופה של יותר 
מ 160 שנה. 

"משטר הריסון והאיזון". אע״פ שמייסדי אה״ב דגלו 
בעקרון של הפרדת־הרשויות בצורות, שהטיפו להן לוק (ע״ע) 
ומונטסקיה (ע״ע), חששו המייסדים לאפשרות, שהרשות 
המבצעת או הרשות המחוקקת תתגבר על שאר הרשויות 
(חשש זה לא היה קיים באותם הימים לגבי הרשות השופטת). 
לפיכך השתדלו עד כמה שאפשר, שבל רשות תעמוד תחת 
פיקות של רשויות אחרות. בתוצאה מכך אין שום רשות 
ציבורית באה״ב חפשית לפעול ברצונה, אלא היא מרוסנת 
ומאוזנת ע״י חברותיה. משטר זה נקרא באה״ב "משמר 


הריסון והאיזון״ ( 313110€$ ( 11 ) 311 )ס ;ז €0 ותתז€׳\ 00 ). 

כך בוחר העם בנשיא, שמרכז בידיו את סמכויות הממשל 
והביצוע, ואילו הנשיא חייב לפעול בתחום החוקים והתקציב 
הנקבעים ע״י הקונגרס, מינוייו ואמנותיו מעונים הסכמת 
הסנאט, בתי־ד״משפט רשאים לבדוק את פעולותיו, והוא עצמו 
עלול להיות מודת ממשרתו ע״י הקונגרס. מצד שני מוגבל 


הקונגרס ע״י החוקה, ע״י זכות־הוטו של הנשיא וע״י זכות־ 
הבדיקה של בוזי־המשפט. השופטים רשאים לבדוק את 
מעשיהם של הנשיא והקונגרס לאור החוקה, אך הם מתמנים 
ע״י הנשיא בהסכמת הסנאט והם יכולים להיות מועברים 
ממשרתם ע״י הקונגרס. כל רשויות־הברית אינן רשאיות 
לפעול אלא בתחום מוגבל, שנקבע להם ע״י החוקה, בעוד 
ששאר שטחי־הפעולה שמורים למדינות! אך במקרה של 
סתירה בין הוראות בעלות תוקף חוקי מטעם מדינה בודדת 
ובין הוראות מטעם הברית, עדיפות הוראותיה של הברית. 
באווירה דוגמאטית יותר היה מקום לחשוש, שבמשטר כזה 
יהיו ידיו של כל אחד מן המוסדות הציבוריים קשורים עד 
כדי בך, שפעולתם תסבול מעין שית ק. אך באווירה הפראג־ 
מאסית של אה״ב פועל משטר זה בצורה יעילה למדי. 

מעמדו של היחיד. מעמדו של היחיד באה״ב ומדינו* 
תיהן נקבע ע״י שני יסודות אלה: 

א) המעמד, שנקבע ליחיד במשפט האנגלי ושלפיו רשאי 
היחיד לעשות כל מה שלא נאסר עליו ע״י החוק (ז. א. ע״י 
הוראת החוק עצמו או ע״י הוראתה של רשות, שהחוק מוסר 
לה את הסמכות לצמצם את חירותו של הפרט) או על־ידי 
המשפט המקובל, בעוד שהרשויות הציבוריות אינן רשאיות 
לפעול אלא בתחום הסמכויות, שהחוק או המשפט המקובל 
מעניק להן, בתי*המשפט מגינים על מעמדו זה של היחיד 
אפילו נגד השלטונות המבצעים ונגד כל רשות ציבורית 
אחרת, פרס למוסד המחוקק. 

ב) זכדות מיוחדות, שניתנו ליחיד ע״י החוקה, מעין אלו 
שנקבעו קודם־לכן באנגליה, במיסמך יסודי כמו ה״מגנה 
קרטה" (ע״ע). מגילת־זבויות ממין זה מוצאים אנו בהכרזה 
עיק החירות של המושבות האמריקניות, שנתחברה בווירג׳יניה 
ביוני 1776 , ובצורה מקוצרת, שבועות מועטים לאחר־מפן, 
בהברזת־העצמאות של אה״ב. המהפכה הצרפתית נתנה ביטוי 
לאותו רעיון עצמו ב״הצהרה על הזכויות של האדם והאזרח", 
שנתקבלה בנוסחות אחדות מ 1789 ואילך. בחוקה של אה״ב 
נתפרטו זכויות מיוחדות של היחיד בסימנים ז, סע׳ 9 , 10 , 
111 , סע׳ 3,2 ועו, סע׳ 2 של החוקה, וכן ב״מגילת־הזכויות" 
( 6.181115 0£ 6111 ) — שם, שניתן בקהל לעשרת התיקונים 
הראשונים לחוקת־אה״ב, שנכנסו לתקפם ב 1791 . זבולת• 
יחיד נוספות הוכנסו לחוק ע״י תיקונים מאוחרים — תיקונים 
מס׳ 13 ( 1865 ), 14 ( 1868 ), 15 ( 1870 ), 19 ( 1920 ). זכויות 
אלו מוגנות לא רק מפני הרשויות המבצעות, אלא גם מפני 
המחוקקים באה״ב ומפני המחוקקים והחוקות של המדינות 
הבודדות, מגילות של זכויוח־היחיד ברוח זו נכללות גם 
בחוקותיהן של כל אחת מ 48 המדינות של הברית. 

אעפ״ב ניכרת גם באה״ב ההתפתחות, שהיא אפיינית 
להרבד. ארצות בימינו: עם התערבותם הד,ולכת וגדלה של 
השלטונות הציבוריים בחיים הכלכליים הולכת ומצטמצמת 
חירותו הכלכלית של הפרט (אע״פ שתכליתן של ההגבלות 
בתחום זה היא לטפח את עקרון השיוויון הכלכלי ולהעלות 
את רמת־חייהן של השכבות הנחשלות)! ועם החרפת הניגו¬ 
דים בין ההשקפות החברותיות,והמדיניות מצטמצם גם התחום 
של חירות־הדעות. 

המדינות והשלטון המקומי. בקוויו היסודיים דומה 
משטרן של המדינות למשטר־הברית. והדבר מובן: לשני 
המשטרים רקע חברותי ורעיוני משותף. אותם העקרונות של 
עדיפות החוקה הכתובה על החוק, של משטר הריסון והאיזון 



95 


!*דצות-חכיית של אמריקח 


96 


ושל הגנת זכדות־הפרט על־ידי החוקה והמשפט המסרתי 
באמצעות בתי־המשפס, שאנו מ 1 צאים בברית, שליטע גם 
במדינות. מעמדו של מושל־המדינה(:ו 0 מ•^^ז\ 50 ^) הנבחר ע״י 
בעלי זכות־ההצכעה באוכלוסיה דומה למעמדו של הנשיא 
באה״ב, אע״פ שסמכויותיו במימים ופיטוריהם של ראשי־ 
הפקידות אינן רחבות כל־כד. המוסד המחוקק בכל מדינה, 
פרט לנבראס^ה, מורכב משני בתים. אבל בעוד שבברית 
אין ציבור־הבוחרים מצביע על החלטות ענייניות אלא על 
נושאי־משרות בלבד, רשאים הבוחרים בעשרים מן המדינות 
להשתתף גם בחקיקה רגילה בצורת משאל־עם, לפעמים 
אפילו לפי יזמת־הקהל. כמעט בכל המדינות דרושה הסכמת־ 
הבוחרים, בצורת משאל־עם, לאישור של תיקונים בחוקה. גם 
בבחירתם של ממלאי תפקידים ציבוריים רחבות הן זכויותיו 
של הציבור במדינות משהן בברית: בזו האחרונה נבחרים ע^י 
האוכלוסיה רק הנשיא, סגנו'וחברי הסנאט ובית־הנבחרים, 
ואילן בהרבה מן המדינות נבחרים ע״י האוכלוסיה גם אחרים 
מבעלי המשרות הציבוריות, ובכללם השופטים. 

מן החטיבות השתות של השלטון המקומי העצמי, הקיימות 
במדינות, החשובות ביותר הן אלו של המחוז (ץ;זמט €0 , 
בלואיזיאנה — 11 !! 1 ז 3 ק), הכרך (ץ 1 ו 0 ), העיד (מ״\ 0 ז),הכפר 
(ש 11138 זי) ואיזור בית־הספר ( 101 ז:ו 11$ > 5011001 ). בכולן שולט 
עקרון הבחירה של ממלאי־התפקידים העיקריים ע״י התו¬ 
שבים בעלי זכות־ההצבעה. חטיבות אלו כפופות למדינד" 
שבחוקתה או בחוקיה היא ק 1 בעח אח ד.קף־סמכויותיהן. 
בס״ה קיימים באה״ב יותר מ 3,000 מחוזות, כ 36,000 יחידות 
מקומיות, ויותר מ 70,000 איזור בתי־מפר. חבן הגדול של 
חטיבות אלו מוסמך לגבות מסים בצורה ולמטרה שנקבעה 
ע״י המדינה, ולפעול פעולות־ישלטון אחדות. לעיתים קרובות 
נבחרים אפילו שופטים מקומיים ע״י תושבי־החטיבה (או 
מתמנים ע״י ראש־העיד). בעדים הולכות ומתרכזות סמכויות* 
הביצוע בידיו של ראש־העיר, הנבחר, כרגיל, בבחירות 
ישירות ע״י תושביה, ומועצת־העיריה אינה משמשת אלא 
כעין מוסד מחוקק וקובע תקציב בלבד. מאחר שבכמה מקרים 
הביאה השתלטותו של ראש־העיר הנבחר לידי משטר של 
שחיתות, הונהגה בכמה ערים שיטד" שלפיה נמסרים הניהול 
של ענייני־העיד והפיקוח על מנגנונה לידי "מנהל־עיר"׳ 
01:7 ), שהוא מומחה למינהל, בעוד שראש־העיר 
משמש כיו״ר במועצה בלא סמכויות־ביצוע. 

בפועל גדולה השפעתה של הברית על המדינות ועל 
החטיבות של השלטון המקומי יותר משמעיד על כך המצב 
החוקי. סיבת הדבר היא מה שהתיכנון הכלכלי והטכני 
וההזדקקות של המדינות והעיריות לסיוע תקציבי ממוסדות 
אה״ב מכריחים את החטיבות הללו לקבל את התנאים זעק־ 
בעים על־ידי רשדוח־הבריח ולהסכים לפיקוחן. אף־על־פי 
שהדצנטראליזאציה של הסמכויות באה״ב עדיין מרובה היא 
מזו'שבכל ארצוח־אירופה (ושודיץ בכלל), הריהי הולכת 
ומצטמצמת צימצום ניכר. 

מפלגות וחיים מדיניים. ריכוזן של סמכויות מרובות 
מאוד בידי בעל־משרד, יחיד — הנשיא — הוא הגורם היסודי 
לדבר, שזרמי־מחשבה וזרמי־אינטרסים אינם מתפצלים לכמה 
ראשים ומתארגנים כמפלגות נפרדות. כיבוש הנשיאות הוא 
ההשג הגדול בשטח המדיני באה״ב, ולא כדאי לאיזה גוש 
שהוא לוותר על ההשתתפות בהשג זה לשם כיבוש מספר 
מקומות בקונגרס. משוט כך לא הצליחו מעולם באה״ב התנד 


עות, ששאפו להקמת מפלגות נוספות. "מפלגות שלישיות' 
( 1168 ז 3 ק אלו נשארו תמיד חלשות וללא השפעה 

מכרעת. רק לעיתים נדירות עלה מספר הקולות הכולל, 
שקיבלו כל ״המפלגות השלישיות״ יחד, על 5% של המצ¬ 
ביעים בבחירות הכלליות. אפילו הפועלים לא הצליחו(ביתר 
דיוק: אף לא השתדלו ברובם הגדול) להעמיד מפלגה משלהם. 
מפני-כן מעדיפים התנועות והזרמים השונים להגיע לכלל 
פשרה ולהתארגן במסגרת של אחת משתי המפלגות הקיימות 
וע״י בך להבטיח לעצמם סיכוי מסויים לכבוש את הנשיאות 
בכוחות משותפים ולהשפיע על כיוון פעולותיה. נטיה זו 
מתחזקת ע״י העובדה, שגם בכל אחת מן המדינות הבודדות 
מרוכזות סמכויות מרובות בידי אדם יחיד — המושל, וברובן 
המכריע של הערים — בידי ראש-העיר, ושוב כדאי לזרמים 
השונים להתפשר ביניהם על מנת להופיע בבחירות כגושים 
חזקים, שיש להם סיכויים של ממש לכבוש עמדות אלו. 
הופעת-לוואי של מצב זה היא פעילותן והשפעתן של 
״קבוצות-לחץ״ (צקסס■!^ 0 זט 655 זק) — אירגונים רעיוניים או 
אירגוגים של אינטרסאגטים — שבמקום להתארגן כמפלגות 
מיוחדות הם מעדיפים להבטיח את תמיכתם לאחת מן המפ¬ 
לגות הקיימות או לשתיהן יחד תמורת פעולה דצויה לקבוצות 
אלו, או לאיים בהתנגדות למועמד זה או אחר של מפלגה 
מסויימת אם לא יתמוך בצעדים הרצויים לקבוצת-הלתץ. 
צורה זו של ארגון מדיני דונחת מאוד באה״ב. נוקטים בה, 
בין השאר, איגודים מקצועיים של פועלים, סוחרים, איכרים, 
חרשתנים, איגודים דתיים ולאומיים, התאחדויות־נשים, 
איגודי חיילים משוחרדים, ואגודות, שמצדדוח בכל מיני 
רפורמות חברותיות. 

וכך שולטת בזירה המדינית באה״ב שיטת שתי המפלגות. 
משנות ה 60 של המאה ה 19 ואילך נתגבשו מפלגות אלו 
בצורתן הנוכחת כדמוקראטים ורפובליקנים. אף באתת מהן 
אין לראות חטיבה רעיונית אחידה. כל מפלגה היא קואליציה 
של בעלי־איגטרסים ושל קבוצות רעיוניות שונים, שנתאחדו 
לשם בחירת הנשיא, המושל וראש-העיר, ומתוך כך סתאחדו 
גם לשם בחירת חבר-הקונגרס המקומי, הסנאטור, ושאר בעלי 
התפקידים הציבוריים בברית, במדינה או במקום. הצליחה 
המפלגה במגמה זו — נהנית מן הניצחון במידה זו או אחרת 
כל אחת מקבוצות האינטרסאנטים ומן הקבוצות הדעיוניות, 
שנצטדפו למפלגד, המנצחת, הדבר מתבטא בגישום חלק 
מתכניותיהן של קבוצות אלו ובהתמנותם של מועמדים 
רצויים להן למשרות, שהנשיא, ראש־העיר ועוזריהם הרא¬ 
שיים רשאים למנות את נושאיהן. אמנם זכות-מינוי זו 
נצטמצמה במידה ניכרת מ 1883 ואילך, כשהמשרות במנגנון 
הציבורי התחילו נמסרות לפקידות קבועה, שמתמנית על 
יסוד בחינות-התחרות ( 1€€ \ש 56 13551£1601 ס); אך מצד שני 
גדל המספר המוחלט של פקידים ציבוריים, ועמו—גם המספד 
של בעלי־המשדות, שאין דורשים מהם לעמוד בבחינות כאלו. 
ב 1951 נאמד מספרן של המשרות הציבוריות בשירות הרשות 
המבצעת של אה״ב, שנושאיהן נתמנו על יס 1 ד בחינותיללא־ 
התחרות או בלא בחינות כלל ושמימים מסור פחות או יותר 
לשיקול־דעתם של מנהיגי המפלגה המנצחת, לקרוב ל 310,000 
(מתוך 2486,000 פקידים)! ועל מספר זה יש להוסיף מספר 
מסויים של פקידים בדשות המחוקקת. ואולם בחבם הגדול 
נשארים הפקידים במשרותיהם גם כשמתחלפת המפלגה 
שבשלטה. בדרך כלל אפשר להניח, שכ 50,000 פקידים עלולים 



97 


ארעות־הברית של אמדילןח 




לזזיוח מועברים ממע 1 ר^תיוזם לרגל זזילופים בשלטון. ובנוגע 
לפקידות הציבורית במסגרת המדינות והרשויות המקומיות 
יש לציין, שמתוך מספר כולל של 4,287,000 פקידים ( 1951 ) 
אחוז חשוב מאוד מתמנה ועלול להיות מפוטר לפי שיקול־ 
דעתם של מנהיגי המפלגה המנצחת. היכולת להעניק מעורות 
ציבוריות למועמדיה של המפלגה המנצחת — יכולת, שהיא 
ידועה בשם 6 § 3 מ 0 ־ו 31 ק — היא אחד ממקורות־הכוח החשובים 
ביותר של המפלגה האמריקנית והיא גם מסוגלת לקדם את 
האינטרסים הרעיוניים והאישיים המתרכזים מסביב לה. כל 
פיצול במפלגה מסכן את סיכוייה לנצח ומשום כך גם את 
סיכוייה לקדם אינטרסים אלה. 

מחוץ לתחום הבחירות, אין המפלגה האמריקנית הגדולה 
חטיבה אחידה. בחייה היום־יומיים של המפלגה, וכן בפעו¬ 
לות של סיעתה במוסדות המחוקקים, מורגש מאוד אפיה 
כקואליציד, רופפת למדי. קודם כל, חסר תאום בין הכיוון 
השולט בתאי המפלגה במקום ובמדינה ובין כיוונה במקומות 
אחרים או במסגרת הברית כולה. לדוגמה, בשעה שבמפלגה 
הדמוקראטית בכללה בתקופת פראנקלין רוזוולט גברה הש¬ 
פעתם של הזרמים הליבראליים, עמדה המפלגה במחוזות 
מרובים, וביחוד במדינות־הדרום, תחת השפעתם של חוגים 
שמרניים קיצונים. גם במפלגה הרפובליקנית מרובים הם 
הגונים, אף אם לא באותה מידה, שאנו מוצאים בין הדמ 1 ־ 
קראטים. המרחק האידיאולוגי בין אגפיה הקיצונים של כל 
אחת משחי המפלגות גדול הרבה מזה שבין הקווים הבינובים 
של שתי המפלגות. אד אין להכחיש, שקיים הבדל ניכר בין 
קווים בינונים אלה. בזמננו מתבטא הבדל זה בעובדה, 
שבדיד כלל נוטה המפלגה הרפובליקנית יותר להגנת יזמתם 
הפרטית של בעלי־הרכוש, והמפלגה הדמוקראטית — להגנה 
על השכבות המתפרנסות משכר־עבודתן. 

העדר של תכנית משותפת לכל חלקי־המפלגה מורגש 
מאוד בקונגרס, ובמידה פחותה מזו — אף במוסדות המחד 
קקים במדינות ובמועצוח־העיריות. חת מבשאלות הכרוכות 
בבחירתם של נציגי־המפלגה למשרות שונות, אין אנו מוצאים 
משמעת חזקה בסיעח־המפלגר" והסיעה מתפוררת לחלקים 
כשמגיע הדבר להצבעה על הצעות־חוק שונות ועל החלטות 
ענייניות אחרות. 

כיוון שכל אחת מן המפלגות הגדולות היא קואליציה של 
זרמים מרובים, מורגשת ההשתדלות לספק את רצון־כולם 
ע״י קבלת מצע מאוזן ורשימת־מועמדים מאוזנת כדי שלא 
לאבד את קולותיו של שום חוג של תומכים אפשריים. דבר 
זה משמש יסור לטענה הרווחת בעולם, שאין הבדל יסודי 
בין השקפותיהן של שתי המפלגות ושקהל־הבוחרים באה״ב 
מרגיש בכד ומשום כד אינו מרבה להתענייין בחיים המדיניים. 
ואמנם, לא מן הנמנע הוא, שעובדה זו של חוסר ניגודים 
ברורים ומרחיקי־לכת בין שתי המפלגות שימשה אחד מן 
הגורמים להשתתפות המועטת־ביחס של תושבי אה״ב בבחי¬ 
רות, אד לעומת זה יש לראות בעובדה זו גורם, שמקנה 
יציבות מרובה לחיים המדיניים באה״ב. בהחלפת המפלגות 
בשלטון יש לראות החלפה של נושאי־משרות יותר מהחלפה 
של שיטות מדיניות. 

משום החשיבות המועטת-ביחס של הגורם האידיאולוגי 
בחייהן של המפלגות באה״ב עולה החשיבות היחסית של 
האינטרס האישי של פעילי-המפלגות — גרעין של קרוב 
לשני מיליון איש בכל מפלגה. השפעתם של אנשי־המפלגה 


ה״מקצועיים" בשתי המפלגות, שהם מעוניינים במה שהמפ¬ 
לגה יכולה לתת להם יותר מבמה שהם יכולים לתת לה, 
עלתה במידה ניכרת כל-כד והביאה לידי שחיתות מרובה 
כל-כד (ביחיד במסגרת של הרשויות המקומיות והמדינות), 
שהדבר עורר תגובה חזקה בקהל, מפני־כן נעשו כמה וכמה 
נסיונות להכניס יותר דמוקראטיה לתוד המפלגה ולהגדיל 
את השפעתם של החברים והאוהדים מן השורה. מן השיטה 
המיועזנת של קביעת מועמדי המפלגה לבחירות ע״י "קאוקוס" 
( 0311€115 , ז. א. התיעצות בדלתיים סגורות של מנהיגי־ 
המפלגה) עברו במידד, מרובד, לשיטת "בחירות מוקדמות" 
(^מסוזסש!:* ץ־יגרתמק), שבהן רשאי כל אדם, שנרשם לצורד 
זד, כחבר המפלגה, אד בלא התחייבות לשלם דמי-חבר או 
לקבל עליו משמעת מפלגתית ( 131-165 ז 11 :וק 1 )*! 010 )־ וכן כל 
בחזר סתם( 1€$ ז 13 מתק משקס), ליטול חלק בקביעת המועמד 
של המפלגה בבחירות הכלליות. יש מקומות, שבהם חזקה 
כל־כד השפעתה של מפלגה אחת (כגון — הדמוקראטים 
ברוב מדינות־הדרום ז הרפובליקאנים במדינות מין וניו-המפ- 
שיר), ששלב זה של הבחירות המוקדמות חשוב בהם מזר, 
של הבחירות הכלליות. צעד אחר לצימצום השפעתם של 
אנשי-המפלגה ה״מקצועיים" געשה עם הנהגתה של שיסת- 
בחירות יחסית באחת מצורותיה בכמה ערים, 

מועמדיהן של שתי המפלגות הגדולות לנשיאות ולסגנות 
נבחרים בכנס ארצי(תסטתס׳גתסס 31 מ 3110 זי 1 ), שמתכנס פעם 
בארבע שנים, כ 4 — 5 חדשים קודם יום-הבחירות. צירי-הכנס 
נבחרים בחלק של המדינות על־ידי בחיר(ת מוקדמות ובחלק 
מהן — על-ידי מנהיגות־המפלגה במדינה. קביעתו של מצע־ 
הבחירות וההחלטה על המועמדים לשתי המשרות הנזכרות 
מד,וות את סדר-היום היחידי של הכנס. עבודח-ד,כנס נעשית 
מתיד התחרות בין הזרמים השונים שבמפלגה, אבל גם מתוד 
שאיסד, לפשר ביניהם ולהגיע לידי עריכת-מצע ורשימת- 
מועמדים, שיזכו ברוב ביום-הבחירות. 

1888 , 11£/1 )^^)* 1 ז 20 ה 7 תס€ ^ 7/1 ,€:>'<ז 8 .( 

; 1885 , , 115011 ^^ ;( 1908 

; 1908 מ/ 171€111 ^ 1 ז€ס 00 

. 0 ; 1938 , 1€11% ז 111 ז€ס 00 

,€מ 80 ;^ 1939 

. 5 : 1949 16 ( 1 

. 11 ; 1948 ,^. 1/0 ) 0 ? ^^" 7 ,^ז\\ז 00 

. 0 ; 1948 ^ ^^ 7 

; 1935 /ס ^ 

. 1951 /ן 2 /מ^מץמ׳מע 00 ^^ 7 ,חגימנוז*!׳ .מ 

ב. א. 

ה ח י נ ו ך. לפי החוקה האמריקנית, מוטל החינוך כחובד, 

על כל מדמה ומדינה, ולא על הממשלה הפדראלית המרכזית. 
לכל אחת מארבעים ושמונה המדינות רשת-חינוך משלה, 
ונוסף על אלו יש רשתות מיוחדות למחוז-קולומביה, שבו 
מנוהל החינוד ע״י הממשלה הפדראלית, ולשטחים השייכים 
לאה״ב, כגון אלאסקה וגואם. 

העובדה, שיש באה״ב כחמישים דשתות-חינוד שונות 
זו מזו, גורמת לגיוון באירגון-ד,חינוד, בתכנית-הלימודים, 
בשיטות-הלימוד וברמת החמוד וד,לימוד כאחד. אעפ״כ קווי- 
הדמיון בין המדינות השונות מרובים מן ההבדלים שביניד,ן. 
דמלן זה נובע לא רק ממציאותן של לשון ומסורת משותפות, 
אלא גם מנוחותם של אמצעי התחבורר, בין כל חלקי אה״ב. 
בכל מדינה ומדמה יש מודים, שנולדו או נתחנכו במדינות אח- 
רומ וכן ?!שפעת בכיוון זה הניידות הכללית של האוכלוסיה 



99 


ארגות־הכרית של אמריקה 


100 


בתחומי אה״ב עצמן. כתוצאה מכך מתנהל החינוו באה״ב 
לפי דוגמה אחת בכל רחבי־הארץ, למדות ההעדר של פי¬ 
קוח מרכזי. 

פיקוח מקומי. אע״פ שלהלכה נתון החינוך לסמכותה 
של כל אחת מן המדינות, למעעוה משתתפת בפיקוח על 
החינוך — וכן בתמיכה בו — ההנהלה של השלטון המקומי, 
בגון הכדך, העיר והמחוז. הסיוע, שנותנת הממשלה המרכזית 
לחינוך, מוגבל בדרך כלל לשירותים מיוחדים, כגמ חעיך 
מקצועי או הענקה בשביל ארוחות־צהריים שניתנות בבתי־ 
הספר, וד,שתתפות ז 1 היא רק חלק קטן מכלל ההוצאות של 
החינוך. העזרה הכספית הניתנת ע״י השלטונות של המדי¬ 
נות עצמן היא מקור חשוב יותר לתקציב של בית־הספר, 
שהרי היא מגעת כמעט לחצי־ההוצאות על החינוך. 

בדרך כלל קובעת מחלקת־החינוך של כל אחת מן המדי¬ 
נות רמה מינימאלית, שעליה חייבים לעמוד כל המוסדות 
באותה מדינה. וכך קובעת המדינה את התנאים לקבלת 
דשיון-הוראה. אולם הרבה מבתייהספר רשאים לדרוש, 
שמודיהם יהיו בעלי הכשרה מדובה יותר, לפעמים קובעים 
חוקי־המדינה דרישות מינימאליות אחרות, כגון הדרישה, 
שביתיהספר יהיה פתוח לא פחות ממספר מסויים של ימים 
בשנה או שנושאים מסויימים, כגון דברי ימי אה״ב, יהיו 
כלולים בתכנית. 

הפיקוח על תכנית־הלימודים ושיטות־ההוראה נתון 
למעשה ברובו בידי היחידה המקומית — הכרך, העיר או 
המחוז. אין זה בלתי־רגיל למצוא בתחומה של אותה מדינה 
עצמה שיטות־חינוך שונות, אע״פ שכל בתי־הספר שבמדינה 
מקיימים אח הרמה המינימאלית, שנקבעה ע״י המדינה. 
השוני נובע בחלקו מן ההבדלים בסכומי-הכסף, שהעדות 
השונות רוצות או יכולות להוציא על בתי־הספר. גורם חשוב 
נוסף לשינויים נעוץ בעובדה, שתושבי־המקום יש להם זכות 
מכרעת לקבוע מה צריך להורות. 

הפיקוח העממי על החינוך, כל עיר או מחוז יש 
להם, בדרך כלל, מועצח־חינוך, שהיא מורכבת מאנשי־ציבור, 
שאינם מקבלים שכר בעד עבודתם, שהם מתמנים ע״י רשות 
מבצעת עיקרית, כגון ראש־העיר, או שהם נבחרים על־ידי 
הצבעה. מועצת־חינוך זו מאשרת את התכנית, בוחרת במפקח, 
מאשרת אח התקציב וממנה את המורים. התפקיד, שממלאת 
מועצת-החיגוד הציבורית, הוא חשוב, הואיל והוא משקף 
אח דעתם של האמריקנים, שבתי־הספר שייכים לעם ושהעם, 
ולא הממשלה המרכזית או המחנכים המקצועיים, צריך 
להחליט מה חייבים ללמד. 

חינוך־חוכה חפשי. לכל מדינה יש רשת של 
חינודחובה, לתלמיד (או לתלמידה) אסור לעזוב את בית־ 
הספר קודם שמלאו לו (או לה) 16 שנה, ובכמה מדינות — 
קודם שמלאו לתלמיד (או לתלמידה) 17 או 18 שנד- תקציבם 
של בתי־הספר הללו מגיע ליותר משני מיליארד דולאר לשנה, 
בבתי־הספר היסודיים בלבד יש יותר ממיליון מורים. 

כל מדינה מספקת הוראה בבתי-ד,ספד היסודיים והתי¬ 
כונים בלא כל תשלום שהוא. לא זו בלבד שאין דורשים 
שכר-לימוד בבתי-הספר היסודיים והתיכונים, אלא שבתי- 
הספר הללו נותנים, בתמיכת-הממשלה, ארוחות־צהריים חינם 
אין כסף. האוניברסיטות של המדינות והקולג׳ים הנתמכים 
ע״י העיריות מספקים חינוך גבוה במחיר נומינאלי או ללא 
כל שכר-ליפוד. דבר רגיל הוא, שבתי-טסר וקולג׳ים פרטיים 


מציעים סטיפנדיות לתלמידים מעולים, שאין ביכלתם לשלם 
שכר-לימוד, 

הילדים יכולים לבקר בבתי־ספר ציבוריים, המתנהלים 
ע״י הממשלה, או בבתי-ספר פרטיים. הלוח שלהלן מראה 
את היחס המספרי בין בתי-הספר הציבוריים והפרטיים. 


מספר התלמידים, שנרשמו בבתי-ספר ציבוריים 

ופרטיים ב 1950 


קולג׳ים 

1 

בתי־ספר 

תיכוניים 

בתי־ספר 

יסודיים 

גני־ 

ילדים 



91.9% 

88.2% 

83.7% 

בתי־ססר ציבוריים ... 





בתי*סםר פרטיים (בכללם בתי* 





ספר עדחיים, שמתנהלים ע״י 

41.4% 

8.1% 

11.8% 

16.3% 

אירגתים דתיים) . . . 


אפשרויות-החיגוך באה״ב הן רחבות כל-כך עד שב 1947 , 
למשל, נרשמו בבתי־הספר 98.7% מכל הילדים והילדות 
שבין גיל 7 ו 13 . במספר זה לא נכללו ילדים, שקיבלו הוראה 
בבית או שהיו במוסדות. באותה שנה נמצאו בבתי-הספר 
74% מן הנערים והנערות שבגיל של חינוך תיכוני. כ 15% 
מן הצעירים והצעירות שבגיל הקולג׳ לומדים בקולג׳ים — 
ואחוז זה אינו כולל משוחררים מן הצבא, שחזרו לבתי-הספר 
על-יסוד סטיפנדיה ממשלתית, שנותנת לתלמיד חח מלימוד 
של חינם גם הענקות במזומנים. מם?ןר, שנערך ב 1950 , 
הראה, ש 73% מן האוכליסיה בגיל שלי 5 — 20 היו רשומים 
בבתי-ספר ובקןלג׳ים תקינים, מלבד אלה שלמדו על-ידי 
שיעורים שבכתב. 

ילדים וילדות מבקרים יחד בבתי-הספר מכל הסוגים 
(מגךהילדים עד האוניברסיטה), אבל יש מוסדות פרטיים 
(בתי-ספר תיכונים וקילג׳ים), שהם מיועדים לנערים או 
לגערות בלבד. 

מערכת־החינוך באה״ב מקיימת שורה שלמה של בתי- 
ספר מיוחדים וכיתות מיוחדות, יש כיתות מיוחדות לילדים 
מפגרים, ובמידה פחותה יותר — לילדים בעלי כשרונות. 
ניתנות הקלות מיוחדות לילדים נכים, לכבדי-שמיעה ולעיוו¬ 
רים. לילדים מוכשרים ניתנות הזדמנויות לפיתוח כשרונותיהם 
באמנות, מוסיקד- מדעים וכד', 

כדי לספק את דרישותיה של האוכלוסיה המגוונת של 
אה״ב מקיימים בחי-הספר תכניות וקורסים מיוחדים. אפילו 
בתי-הספר התיכונים הקטנים ביותר מספקים הוראה לתלמי¬ 
דים על נושאי-לימוד שונים, שהתלמידים הודיעו על הת¬ 
עניינותם המיוחדת בהם. לבתי-הספר הגדולים יש תכניות 
מרובות, שהתלמיד רשאי לבחור בכל אחת מהן. וכך יכול 
תלמיד אחד להתרכז בתחומים, שיכשירו אותו לכניסה לבית- 
ספר להנדסה והשני—בתחומים, שעלולים לסייע לו לד״שתלם 
כמכונאי למכוניות. 

בדי למנוע התפתחות של סנוביות נקבעות לכל התלמידים 
של בתי-ד,םפר כמה פעולות במשותף. כולם אוכלים ביחד 
ארוחת־צהריים < הם חברים באותם המועדונים עצמם של 
בית-הספר והם שותפים לפעולות אחרות, שהן מחוץ לתכנית- 
הלימודים. כולם משתתפים בטקסים השונים של בית-הספר, 
כגון כינוסי בית-הספר וחגיגות-הסיום. כמה בתי-ספר מספקים 
שורה של נושאים, שכל התלמידים לומדים אותם. 



101 


ארצות־דןכרית של אמרייקה 


102 


מעמדו של המורה. חהוראח נחשבת למקצוע, שדורש 
הכשרה מיוחדת. כל מדינה קובעת את התנאים המזכים אדם 
להו׳ראד" ושום אדם אינו מוסמך להוראה אלא אם כן קיבל 
תעודת־גמר של קולג׳, סיים קורסים בפסיכולוגיה ובחינוך 
ורכש נסיון בהוראה. כדי להבטיח, שהמורים ימשיכו בלימו¬ 
דיהם לאחר שהתחילו בהוראה, מציעות רוב המדינות הש¬ 
כורות גבוהות יותר למורים, שהשתלמו השתלמות נוספת 
ויש להם תעודות על כך• כמה מדינות דורשות, שהמורה 
ימשיך בלימודים ואף מתנות בזה את המשך תקפה של 
תעודת-ההוראה שלו. 

משכורתו של המורה, אע״פ שאינה גבוד,ד, כמשכורתם 
של בעלי מקצועות אחרים, כגון משפטים ורפואה, מוגנת 
בדרך כלל ע״י תחוקה מדינתית באופן ששום ציבור לא 
ישלם למורה משכורת פחותה מזו שנקבעה ע״י המדינה. כל 
המדינות משלמות פנסיה למורים לאחר מספר שנים של 
הוראה בבתי־הספר שלהן 

ההוראה בבתי־הספר היסודיים — ובמידה פחותד, מזו 
בבתי-ד.ספר התיכונים — נתונה ברובד. בידי מורות. אולם 
בקולג׳ים ובאוגיברסיטות מרובה מספרם של המורים מזה של 
המורות. מרובות הן הנשים המשמשות מנהלות של בתי־ספר, 
אך מועטות מהן המשמשות כמפקחות. 

ארגון החינוך. לפי המסורת מחולקים מוסדות־הד.וראה 
באד.״ב לארבע ךרגות אלו: בי״ם יסודי — בעל שמונה 
כיתות — לילדים וילדות מבני 6 עד 14 שנים, בית־ספר 
תיכוני לנערים ונערות מבני 14 עד 18 שנים, קולג׳ למקצר 
עות חפשים לצעירים וצעירות מבני 18 עד 22 שנה, ואוני* 
ברסיטד" שמספקת הדרכה מקצועית ומתקדמת למסיימי 
הקולג׳ים. בחלוקה זו של 4+4+8 שנות-לימוד חלו בזמן 
האחרון שינויים גדולים מכמד, בחינות. 

זמן־הלימודים בבית־הססר היסודי הורחב באופן שהוא 
כולל גם את גני־ד״ילדים. כמעט בכל בית־ססר יסודי יש 
כיתות לילדים בני 4 ו 5 שנים, אע״פ שמתן חינוך לילדים, 
שעדיין לא מלאו להם 6 שנים, אינו חובה בכמד, מדינות, 
ובמדינות מסויימות החינוך אינו חובה לגבי ילדים בגיל של 
פחות משבע שנים, הגנים לפעוטות, מבני 2 — 3 עד 5 — 6 
שנים, הם מחוץ למערכת בתי־הספר הציבוריים, אע״פ שכמה 
גני־ילדים נתמכים ע״י קרנות ממשלתיות, 

צמיחתו של בית-הספר התיכון לז 1 טרים •נ 10 מ 11 ן 

^ 100 ^^ 8 ) השפיעה הן על בית־הספר היסודי וד.ן על בית* 
הספר התיכון. ביד.״ס התיכון לזוטרים מיועד למתבגרים(בגיל 
13 , 14 ו 15 שנים) ומאחד את שתי הכיתות העליונות של 
ביה״ס היסודי עם הכיתה הראשונה של ביה״ם התיכון, 
במקומות, שד״וקמו בתי-ספר תיכונים לזוטרים, מכיל בית־ 
הספר התיכון לבכירים שלוש כיתות. בכמה מקומות מאוחד 
בית-ד.םפר התיכון לזוטרים עם בית-ד.ספר התיכון לבכירים 
באופן שהם מד״ווים בית־ספר תיכון אחד בעל 6 שנות־לימוד. 

הקולג׳ים, שהם ברובם בעלי ארבע שנות־לימוד, פתוחים 
לבוגרים של בי״ס התיכון ומעניקים למסיימיהם תעודות* 
בגרות. קולג׳ים מסויימים כפופים לאוניברסיטות, שהקולג׳ים 
כלולים בהן, בעוד שאחרים פועלים כמוסדות עצמאיים, כיוון 
שהביקור בבתייד.םפר התיכונים בעשה כמעט כללי כביקור 
בבית־הספר היסודי, יש לד״ניח, שמספרם של הצעירים 
והצעירות, שיבקרו בקולג׳ים, יגדל. התרבותם של הקולג׳יים 
לזוטרים (עיין להלן) והקולג׳ים הנתמכים ע״י הממשלד. 


תאפשר לצעירים נוספים לקבל חינוך בקולג׳ים. גם הממשלה 
המרכזית נותנת סיוע ללימודים בקולג׳ ע״י הקצבות לאלה 
ששירתו בצבא. ב 1947/48 , למשל, למדו על חשבון־הממשלה 
בכתי-הספר ובקולג׳ים 2,213,382 משוחררים מן הצבא) 
ב 1950/51 עדיין נשתיירו 388,474 מד.ם. הקלות דומות נית¬ 
נות לחיילים משוחררים, ששרתו בקוריאד,. 

גובר והולך מספרם של הקולג׳ים לזוטרים המקנים לאחר 

שתי שנות-לימודים את התואר של( 15 ־ 1 ^/ $50€1316111 ^ 

— ״חבר באומנויות״) לעומת זה של . 6 ( 0£ זס €1 ן 6301 

!!]■ 15.1 —"בוגר באומנדות"), שניתן לאחר סיום קורס בן ארבע 

שנים. הקולג׳ים לזוטרים מכינים לפעמים קרובות את תלמי- 

דיד.ם לקאריירות תת־מקצועיות, כגון מזכיר רפואי, טכנאי 

במעבדה, או גהאי בריפוי־שיניים וכיוצא בזד.. כמה קולג׳ים 
י♦ ^ י 

לזוטרים הם חלק מבתי־ספר תיכונים ציבוריים, שרמת• 
הלימודים בכיתותיהם העליונות גבוהה מזו של חינוך תיכון; 
אחרים הם חלק מן האוניברסיטות הסבורות, שהקולג׳ לזוטרים 
עשוי לקיים את דרישתם של הנרשמים המרובים לשתי הכיתות 
הראשונות של הקולג׳; אחרים קיימים כמוסדות עצמאיים. 

בדרד־כלל פתוחות האוניברסיטות רק לאלה שסיימו 
ארבע שנות־לימודים בקולג׳. האוניברסיטד, מקנד. ידיעות 
במדעי*הרוח ובשאר המדעים ומענק ת למתלמד לאחר שנה 
אחת את התואר. 5 ! .^ן( 5 ]ז. 5 . 0£ •ו 3$16 ^ן — "מוסמך למדעי 
הרוח"). יש תארים מרובים אחרים, שניתנים למסיימי לימו¬ 
דיהם לפי תכניות מיוחדות, כגון מוסמך למדעים (חינוך) 
וד״ר לתאולוגיה. האוניברסיטות משמשות מוסדות עיקריים 
להכשרה של בעלי-מקצוע ע״י מה שד,ן כוללות בתי-ספר 
לרפואד., למשפטים ולחינוך. כדי לד,קנות למתלמדים את 
הנסית המעשי הדרוש במקצועותיהם מקיימות אוניברסיטות 
מרובות בתי-חולים, מעבדות, וכד׳. האוניברסיטות הראשיות 
קובעות רמת-כניסד. גבוהה והן מקבלות כמתלמדים רק את 
המצטיינים בין מסיימי-ד״קולג׳ים. 

האחוז של הנד,נים מחינוך תיכון וגבוד. גדל מאוד בעש- 
רות־השנים האחרונות. גידול זה משתקף במספר הממוצע 
של שנות-ד.לימודים, שזכו להם בני גילים שונים — אלד, 
שהיו בגיל החינוך והלימוד בשנים האחרונות ואלד, שדדו 
בגיל זה לפני דור אחד או שני דודות: 

הממוצע של שנות-הלימודים בבית-הספר 

באוכלוסיה בגיל 20 — 24 (ב 1950 ) — 12.1 שנים 
״ ״ 55 — 64 ״ — 8 " 

ב 1951 נמנו 2.12 מיליון נטש ( 1.40 מיליון גברים ו 720 אלף 
נשים), שהיו כ 11/4% מכלל האוכלוסיה של אה״ב, כתלמידים 
ב 1,859 קולג׳ים ואוניברסיטות. 

התקציב של כל בתי-הספר היסודיים והתיכונים הציבו¬ 
ריים (ב 1949/50 ) הגיע ל 4.75 מיליארד דולאר, וזה של בתי־ 
הספד היסודיים וד.תיכונים הפרטיים — ל 783 מיליון דולאר. 
תקציבם של האוניברסיטות, הקולג׳ים, בתי-המדרש למורים 
ובתי-ד,םפר המקצועיים (ב 1949/50 ) היה באותה שנה כ 1.7 
מיליארד דולאר, 

למרות פעולה חינוכית עצומה זו עדיין לא חוסלה האנ־ 
אלפאביתיות באד,״ב, ביהוד בשכבות הנחשלות מבחינה 
סוציאלית שבאיזורים הכפריים ובאוכלוסיד. הכושית, אבל 
הקפד. הולך ומצטמצם ממפקד למפקד. 



103 


ארמות־חברית של אמריקה 


104 


האנאלפאכיתיוח באיכלומית המבוגרת 


שנת־המסקד 1870 1080 1900 1920 1930 1947 (אומדן) 

% 20 17 10.7 6 4.7 2.7 

בין הכושים המבוגרים היו ב 1930 163% וב 1950 (לפי 
אומדן רשמי) כ 7% של אנאלפאביתים. — "אנאלפאביתים 
פונקציונאליים״, ז. א. בני 25 ומעלה, שלא זכו ליהנות אף 
מ 5 שנים של חינוד יסודי, היו ב 1947 10.4% מן האוכלוסיה 
הכללית (באוכלוסיה הלא'לבנה — 31.4% ). 

חוקת אה״ב אוסרת כל הפליה גזעית גם בחינוך, אד אין 
היא מטלת איסור מפורש על הפרדה גזעיות ב 0 מ 1 עדיין 

^ *מ 

היה קיים חינוך נפרד לכושים ב 17 מדינות, אולם מתנהלת 
פעולה ציבורית־משפטית לביטול ההפרדה. ב 1949/50 היו 
בבתי־הספר היסודיים לילדי־כושים כ 2.05 מיליון תלמידינו 
בבתי־הספר התיכונים לילדי־כושים — כ 338 אלף תלמידים, 
פי שלושה ממספרם ב 1929/30 (כ 112 אלף) — סימן לעליה 
המהירה במצבם החברותי והתרבותי של הכושים. 

בבתי־הספר לילדי האינדיינים באיזורי־ישוביהם המיוח• 

דים היו ב 1949/50 37 אלף תלמידים. 

הרשת של בה״ס הקאתוליים הפרטיים הקיפה ב 1951/52 
8,350 בתי־ספר יסודיים ובהם 2.7 מיליון תלמידים, ו 2300 
בתי־ספר תיכונים וקולג׳ים ובהם % מיליון תלמידים. 

תכניתי־הלימודים ושיטות*ההוראה. בבתי־הספר 
האמריקניים משתקפת השפעתם של הפסיכולוגים על החינוך 
בימינו. מקובל הדבר, שהדרישות לתעודת־הוראה כוללות 
הכנה בפסיכולוגיה ובהיגיינה רוחנית. בתייהספר היסודיים 
והתיכונים כאחד מקדישים תשומת־לב גוברת והולכת להת¬ 
פתחותו ההרגשית והחברותית של הילד. בתי-ספר הרבה 
מושיטים עזרה פסיכולוגית ופסיכיאטרית בטיפול בבעיות 
של הילד המסגר בשכלו. בבתי־ספר תיכונים יש יועצים, 
שמסייעים לתלמידים לפתור את בעיותיהם האישיות ומדרי¬ 
כים אותם בבחירת המקצוע המתאים להם. היחסים שבין 
התלמיד והמורה הם פחות פורמאליים משהם ברוב בתי־ 
הספר בשאר ארצות. דבר זה נכון הן לגבי האוניברסיטות 
והן לגבי בתי־הספר הנמוכים. 

ההפרדה בין הכנסיה והמדינה נשמרת בחינוך בקפדנות 
מרובה כל־כך, שהוראה דתית אינה קיימת בבתי-הססר 
הציבוריים כלל. ההורים הרוצים, שבניהם יקבלו חעוך דתי, 
יכולים לשלוח אותם לבתי-ססר פרטיים, שהם מתקיימים 
ע״י אירגוגים דתיים והם פתוחים לשעות ספורות או למשך 
כל היום. בבתי״הספר העדתיים — היסודיים והתיכונים 
(כולם פרטיים) — הדת היא חלק מתכניורהלימודים. 

לג׳ין דיואי (ע״ע) נודעה השפעה מרובה על החינוך 
האמריקני, ביחוד בבתייהספר היסודיים. השקפתו, שהלימוד 
הוא ךק(נסטרוקציה של הנסיון, פעלה הרבה לביסוסה של 
תכנית־הלימודים על פעולות הילד ונסיונותיו, ולא על תכנים 
מסויימים, שיש ללמדם על־פי הזיכרון. בתי־הספר היסודיים 
עדיין מטפלים בהקניית התמחות יסודית בקריאד" כתיבה 
וחשבון, אך הם שואפים גם למטרות אחרוו 4 תשומת־לב 
מרובה מוקדשת לפיתוח ההבנה בלימודי־החברה (היסטוריה, 
גאוגראפיה ותורת־האזרחות) וביסודות של מדעי־הטבע. 
אמנויות ומוסיקה משולבות לפעמים קרובות עם נושאים אח¬ 
רים, והנטיה הרווחת בתחומים אלה מכוונת לטפח את ההבעה 
העצמית של הילד יותר סלשכלל את היכולת הטכנית שלו. 


התכנית היומית הרגילה כוללת שעות מוקדשות לנושאים 
שונים, כגון קריאה, חשבון וגאוגראפיה, ונוטפת עליהם 
עבודה על נושאים אחרים, שהם קשורים בתכנית ראשית אי 
בבעיה ראשית. לא זו בלבד שהילדים משתתפים בבחירתם 
של נושאי־הלימוד הללו, אלא שהם גם עוזרים לתכנן׳ בהד¬ 
רכת המורה, את אופן-הלימוד. חלק גדול מן העבודה נעשה 
מתוך שיתוף־פעולה ולא בדרך של התחרות, הואיל והילדים 
מחולקים לוועדות, שעל כל אחת מהן מוטל תפקיד מיוחד, 
שיש לבצעו בשביל הקבוצה הגדולה יותר. באמצעות פער 
לות אלו מנסים בתי-הספר ללמד אח התלמידים כיצד לחיות 
בשיתוף, לעבוד בשיתוף, כיצד לבקר וכיצד לקבל דברי- 
ביקורת. 

בתי־הספר התיכונים עדיין הם מאורגנים ברובם לפי 
שיטת הנושאים, ויש בהם כיתות נפרדות למאתמאטיקה, 
אמנות, מוסיקה, מדעי-הטבע, וכד׳, שבכל אחת מהן מלמד 
מורה, שנתמחה באותו מקצוע. בשנים האחרונות נתרבו 
הניסויים לעבד תכנית לבית־הספר התיכון, שהיא מכוונת 
להרוס את המחיצות שכין הנושאים. 

בבתי-ספר מסויימים שוהה המורה בכיתה שתי שעות 
והוא מלמד שני נושאים קרובים, כגון היסטוריה ואנגלית 
(ספרות וחיבור), או מאתמאטיקה ומדעי הטבע והטכניקה. 
בתי-ספר אחרים עורכים ניסויים בתכנית-הלימודים העיקרית, 
שלפיה נוכח המורה בכיתה במשך מחצית שעות-הלימודים 
ביום. בבתי-ספר כאלה מרוכז רוב העבודה בבעיות עיקריות 
והתלמידים משתתפים במידה מרובה במציאת האינפורמא¬ 
ציה, שהם מבקשים. למשל, קבוצה אחת, שחקרה את בעייח־ 
השיכון, מצאה את עצמה לאחר זמן קצר מעיינת בבעיות 
כלכליות, חברתיות ומדיניות, שבתי-הספר התיכונים המסר■ 
תיים היו רואים אותן כקשות מדי לתפיסתם של תלמידיהם. 
ניסויים אלה שכיחים יותר בבתי-ססר תיכונים לזוטרים 
מבבתי-ספר תיכונים לבכירים. 

הואיל וביה״ס התיכון לזוטרים יש לו עסק עם מתבגרים 
צעירים, הציב לו כאחת ממטרותיו העיקריות לסייע לתלמיד 
בתיכנון של חינוכו הנוסף ובבחירת המקצוע העיקרי שלו. 
בית-הספר התיכון לזוטרים נותן לתלמידיו הזדמנות לסיים 
קורסים מרובים, בכלל זה — קורסים מסחריים, וכן קורסים 
אקאדמיים במדעי-הטבע, לשעות זרות ותחומים אחרים. 

ביה״ס התיכון לבכירים מציע לתלמידיו תכניות מסוגים 
שונים. בשביל אלה שמתעתדים ללמוד בקולג׳ קיימים 
קורסים אקאדמיים, שמכוונים להכשיר אותם לעבודה מת¬ 
קדמת בשטחים אלה ולאפשר להם לעמוד בבחינות, שבדרך 
כלל הן משמשות יסוד לבחירת־המתלמדים ע״י הקולג׳ים. 
יש סוגים מרובים של בתי־ספר תיכונים מקצועיים לאלה 
שמתעתדים לצאת לעבודה לאחר שיסיימו את בית-ד,סםר 
התיכון. 

הפעולות החינוכיות שמחו׳ן לשעות־הלימודים תורמות 
אף הן תרומה חשובה לביצוע מטרותיו של החיניך התיכץ 
האמריקני. התלמידים משתתפים בפעולות הללו לפי בחירה 
חפשיח; אלא שחם מודרכים בחן ע״י המורים, שרואים 
בהדרכה ז 1 חלק מתפקידיהם הרשמיים בהוראע המועדונים 
למדע, למשל, מע(דדים מחקר אישי והמועדונים השונים 
לספרות פועלים פעולה נאמנה לעידוד היצירה של חיבורים 
ספרותיים. פעולות אלו מעשירות את חייו של המתלמד, ואף 
נותנות לו הזדמנויות לבחור מקצוע לעצמו. כמרכן הן נותנות 



מםפד 

בה״ס 


128,225 

10,375 

25,542 

3,292 

641 

1,210 


444 

1,200 

(אומת) 

1,065 

283 


כ 172 אלף 


החינוך באה״ב ב 1949/50 • 

הבתינים הסטאםיססיים של משר^החיגור של ממשלת אדאות^הברית 


מורים ומורות 


פוחת 

מורים 

1 

ס״ה 

536,653 

1 

59,925 ' 

1 

596,578 

70,605 

5,482 

76,087 

182,050 

142,043 

305,739 

25,990 

15,578 

41,568 

21,245 

66,462 

87,707 

23,247 

79,399 

102,646 

1,651 

1,447 

3,098 

1,134 

1,584 

2,718 

4,771 

1,148 

5,919 

4,338 

3,537 

7,875 

1 

ז 

1 

? 

4,500 

1,035 

513 

1,548 


כ 1,250 אלף כ 375 אלף כ 870 אלף 


תלמידים ותלמידות 


ן תלמידות 

1 

תלמידים 

ס״ה 

9,386,720 

10.017,973 

ן 

1 

1 

1 ' 

ן 19,404,693 

1,337,525 

1,370,252 

2,707,777 

2,894.747 

2.811,987 

1 

5,706,734 

317,873 

284.611 

602,484 

422,815 

932,087 

1,354,902 

383,138 

920,981 

1,304,119 

22,044 

22.031 

44,075 

11,466 

18,303 

29,769 

24,663 

38474 

63,137 

150,000 

150,000 

300,000 

(אומח) 

77,080 

700 

77,780 

18,168 

18,535 

36,703 

כ 15 מילין 

כ 16,5 סיליון 

כ 31,5 מיליון 


לכושים. 























107 


ארצות*חברית של אמריקה 


108 


לנערים ונערות את ההזדמנות למנהיגות ולקבלת אחריות 
למיבצע חשוב, כגון פירסום עיתון של בית*הםפר. הפעולות 
שמחוץ לתכנית־הלימודים (בכלל זה — אםפו׳רט וריקודים) 
תופסות חלק ניכר בחיי־החברה של התלמירים. פעולות 
מרובות, שהותחל בהן מחוץ לתכנית־הלימודים, נכללו לאחר 
זמן בתכנית, באופן שהן כיום חלק בלתי־נפרד מתכנית 
בית־הספר. 

השוני בין הקו׳לג׳ים הוא מכמה בחינות מרובה מזה 
שבין בתי־הספר היסודיים והתיכונים. הקולג׳ים הם מוסדות 
עצמאיים; לכל אחד מהם יש מועצת־נאמנים, ואין חם חלק 
מרשת גדולה של בתי־ספר דומים. בדומה לבתי־הספר 
הנמוכים, יש קולג׳ים, שבהם לומדים מאות אחדות של 
תלמידים, ויש שבהם מגיע מספר התלמידים לאלפים. יש 
שמקבלים כל בוגר של בית־־ספר תיכון. שפונה אליהם, ויש 
שקובעים רמת־כניסה גבוהה כל־כך, שרק הבוגרים המעולים 
ביותר זוכים להתקבל בהם. אי־אלו קולג׳ים מנוהלים ע״י 
אירגונים דתיים, ואלו אחרים מתנהלים ע״י מועצות־נאמנים 
פרטיות, שאינן קשורות בשום ארגון דתי. אין שום אוניבר¬ 
סיטה כל־ארצית, אולם קיימות אוניברסיטות מדינתיות 
וקולג׳ים עירוניים. 

אע״פ ששיטתיההרצאה עדיין נהוגה בק 1 לג׳ים, שוב אינה 
השיטה הראשית בהוראה: כיתת־קולג׳ טיפוסית מנוהלת 
כקבמת־ויכוחים, שבה הפרז׳פסור משמש מדריך. הסמינריונים 
מטפחים תכניות־מחקר אינדיווידואליות והמעבדות המדעיות 
נותנות הקלות לעריכת ניסויים. ספריית־הקולג׳ היא לפעמים 
המרכז של כל פעילוח־הקולג׳. ואפילו קולג' קטן מצוייד 
בספריה טובה. ברשותם של הקולג׳ים יותר ממאה מיליון 
כרכים ז ושנה־שנה מתווספים לספריותיהם יותר משלושה 
מיליוני כרכים. 

חינוך למבוגרים. ההקלות הקיימות כיום למתן 
השכלה למבוגרים מרובות משהיו בכל זמן אחר. מבוגרים, 
שרוצים להמשיך בלימודיהם, יכולים ללמוד בשיעורי*ערב 
מקצועות, שנלמדים בבתי־ספר יסודיים, בבתי־ספר תיכונים 
ובקולג׳ים, בתי־ספר וקולג׳ים מרובים משתמשים בתחנות־ 
ראדיו כבאמצעי-חינוך וכמה מהם משתמשים עכשיו גם 
בטלוויזיה. כמרכן ניתנים שיעורים־בכתב ע״י מוסדות פר¬ 
טיים וציבוריים מרובים. 

בעיות שוטפות. נוסף על התרומות, שנתרמו לקידום- 
החינוך על-ידי פילוסופים כג׳ון דיואי ופסיכולוגים כאדו־ 
ארד תורנךק׳ פעל העם האמריקני רבות לטובת החינוך 
ע״י מה שהוכיח בפועל, שאפשר לארגן רשת־חינוך דמוקרא־ 
טית, שמתקיימת בשביל כל ילדי-העם כולם. העו^ו, שכמה 
בתי-ספר הם למטה מן הרמה הראויה, אינה צריכה להאפיל 
על ההשג החשוב יותר: שכל קיבוץ, ויהא העני ביותר, יש 
לו רשת של חינוך, שניתן בלא כל תשלום שהוא, ושהשיודון 
של אפשרויות־חינוך נחשב כתכלית ראשית במדינח דמו- 
קראטית. 

הבעיות העיקריות, שהחינוך האמריקני עומד בפניהן, 

הן אלו: 

!.אי־שיוויון בחינוך. מאחרשהוצאות-החינוךבאה״ב 
מוטלות בעיקרן על המדינות ולא על הממשלה המרכזית, יש 
הבדל מרובה בסכומי־הכסף, שהמדינות השונות יכולות 
להוציא על החינוך. ומכאן גם הבדלים ברמה של החינוך 
הניתן לילדים. בכמה חלקים במדינה מקבלים הילדים חינוך 


חינם עד השלב של תואר אוניברסיטאי, אם הם מוכשרים 
ומעוניינים להגיע אליו. במקומות אחדים מוגבל החינוך של 
חינם לבתי־ספר יסודיים ולכמה בתי-ספר תיכונים בלבד. 
המדינות מושיטות עזרה כספית למוסדות מקומיים בתחום 
גבולותיהן, מתוך כוונה להשוות את אפשרויות־החינוך בכל 
חלקי־המדינה, אולם עזרת־המדינה, שהיא שונה במדינות 
השונות, אינה מספקת לקיים את השוויון בכל רחבי הארץ. 
ב 1939 , למשל, הוציאה מדינת ניו-יורק סך של 284.85 דולאר 
לשנה על כל תלמיד, לעומת 76.98 דולאר, שהוצאו על כל 
תלמיד ע״י מדינת מיסיסיפי. הממוצע של העזרה שניתנה 
לחינוך על-ידי המדינות באותה שנה הגיע ל 197.65 דולאר 
לתלמיד. 

מתוך כך גוברת חתביעח למתן סיוע פדראלי לחינוך 
היסודי והתיכון. פעמים הרבה הוגשו הצעות-חוקים בנידון 
זה לקונגרס, אך שום חוק לא נתאשר. ההתנגדות לתמיכה 
ממשלתית כללית לחיגוך נובעת בעיקרה משתי סיבות; 
המדינות הדרומיות חוששות, שתמיכה כזו תשים קץ 
לבתי-הספר הנבדלים בשביל הכושים והלבנים. שנית, יש 
חילוקי-דעות חמורים בנוגע להכללתם של ברדס הפרטיים 
בתמיכה הממשלתית. סיבה אחרת היא התנגדותם של משלמי- 
המיסים במדינות העשירות יותר לתמוך בחינוך במדינות 
העניות ביותר. 

איישיוויון נוסך בחינוך נובע מן ההפליות מחמת גזע, 
לאום או דת. ההפליה מחמת ךת או לאום היא מבוטלת 
בבתי-הספר היסודיים והתיכונים. קולג׳ים ואוניברסיטות 
פרטיים מפלים לפעמים לרעה קבוצות מסויימות באוכלוסיה. 
בכמה מדינות, ביחוד בניו-יורק ומאסאצ׳וסטם, נחקקו חוקים, 
שמציינים הפליה זו כבלתי-חוקית. במדינות אלו אסור לקו־ 
לג׳ים ולאוניבדסיטות להכליל בבקשות-הכניסה שאלות בדבר 
גזעו של המתלמד, צבעו, לאומיותו או דתו. המוסדות 
הנתמכים ע״י הציבור פתוחים לכל המתלמדים ללא הבדל 
לאום או דת. 

ההפליה על-יסוד צבע, ולפעמים על־יסוד גזע או מוצא 
לאומי, היא חמורה ייתר, הואיל ובכמה מקומות היא נתמכת 
ע״י דעות קדומות חזקות. במדינות הדרומיות, למשל, מבק¬ 
רים ילדי־הפושים בבתי־ספד יסודיים ותיכונים מיוחדים להם, 
ועל המתלמדים הכנשיים נאסר הלימוד באותם הקולג׳ים 
וחאוניברסיטות, שלא נועדו במיוחד לכושים 

בשנים האחרונות נצטמצמה הגבלה זו צימצום ניכר. 

גדל והולד בדרום מספרם של הקולג׳ים, שמקבלים מתלמדים 
כושיים, אע״פ שמציאותם של מתלמדים כושיים בצידם של 
מתלמדים לבנים באוניברסיטה דרומית עדיין נחשבת לדבר 
יוצא מן הכלל. מתלמדים כושיים דרומיים מבקרים עפ״ר 
בקולג׳ים נפרדים או עוברים לחלקים אחרים של אה״ב, 
שבהם אין הפליה זו קיימת. 

2 . המחסור במורים. החינוך באה״ב עדיין לא נרפא מן 

התוצאות העגומות של מלחמת-העולם 11 . מורים מרובים עזבו 

את בתי־הספר כדי לשרת בצבא או לתפוס משרות מכניסות 

יותר בתעשיה, האינפלאציה, שהתחילה בזמן המלחמה, הש¬ 

פיעה על המורים יותר מעל שאר חלקי האוכלוסיה והפחיתה 

י 

את מספרם של המורים בכוח. הבעיה נעשתה חריפה יותר 
מחמת הריבוי הטבעי, שמתחילת מלחמת־העולם 11 הוא גדל 
והולך. 

אף בשנת 1952/3 נמצאו בבתי-הספר היסודיים והתיכונים 



109 


ארצות־וזברית של אמריקד! 


110 


כ 72,000 מורים, שלא מילאו אחר כל התנאים לקבלת סמיכה 
להוראה. אמנם אין פירושו של דבר, שמורים אלה הם בלתי־ 
מתאימים לתפקידם. עפ״ר הם בוגרי ק 1 לג׳ים, שלא סיימו את 
הקורס המקצועי — סיום, שהוא תנאי לקבלת רשיון־הוראה. 
במקום להוריד את רמת־הדרישות למתן סמכות להוראה 
הותר במדינות הרבה לבני־אדם כאלה להורות על ים 1 ד 
תעודה זמנית, ועל סמך הבטחה, שישלימו את הכשרתם 
המקצועית. משכורת־המורים הוגדלה, כדי למשוך כוחות 
מרובים יותר למקצוע־חהוראה. 

3 . החינוד של המורה. ההתקדמות, שבאה בתכנית* 
הלימודים ובשיטות־ההוראה, הגבירו את הצורך בחינוך 
בלתי־פוסק של המורים. הקולג׳ים למורים והאוניברסיטות 
עורכים קורסים להשתלמות, שבהם מקנים למורים ותיקים 
ידיעות על ההשקפות החדשות בענייני־חינוך. מאמץ זה 
מסתייע במידה מרובה מאוד בנ^הג הכללי לדרוש מן המורים, 
שימשיכו בלימודיהם. 

-^ 7€1 ת 4 / ה 1 .ת 11€0110 ^£' / 0 ^ , 5 :ו: 1 ט 6 .'׳ן 1 ז€נ 01 .מ ; 1942 

,)■ 130701 . 0.713 1 ז 10 ^ 14€ ^£ ., 1 מו 01 ן ; 1953 ,€ז^ז €111 1 ז 1 )€ 

001 ^ 50 €) 810 ^ 4 ) 1 {!ד , 15 תסתזתז£׳< 00 81310 06 0000011 ; 1950 
; 1915 ״׳ 3 /^ 5067 0113 1001 {€$ ת 011 ן ; 1949 , 771 ^ $1 ץ$ 

, 1 {€^ €07 )€£ £311€01107101 /ס €310 ^ €10 ^' £11€ , 00 ־ 1 ח 10 \ . 5 01 ) 31 ^ 
' €10 ץ £11€ 1 תש 0 זש 4 ו 1 ) 311 מ 11 ע 1 ' 1 ז . 5 < ץז־ז 3 ^ 1 ; 1950 

,ו 1111 זח 5 . 0 1€ מתט 13 ; 1943 , 071 ח £311€0 03€771 ^ / 0 1310 ><) 
. 1950 ,)ה 2€ הק €10 / 0€1 { €7777701417717 /ס ) 01 /ה 7€ ( 1307 ז £71 

ה. נ. ר. 

ם פ ר 1 ת. — הספרות האמריקנית הקולוניאלית נתבדלה 
מעט־מעט מן הספרות שנוצרה באנגליה עד שהגיעה לכלל 
בגרות ועצמאות. במשך יותר מ 150 שנה( 1607 — 1765 ) היתה 
הספרות האמריקנית רק ענף צדדי של הספרות האנגלית, 
וסימני־ההכר שלה היו כלולים בהבדלים בהטעמה, שהוטעמו 
נושאים שונים, או בהבדלים בגישה וביחס אליהם — מה 
שנבע מתנאי־החיים המיוחדים של המושבות חפרובינציא• 
ליות. במשך מחצית־המאה ( 1765 — 1815 ), שבה התנהלה 
המלחמה על השחרור מעולה של אנגליה, התחילו מתגלים 
בה כוונים מיוחדים, ביחוד בספרות העוסקת בפוליטיקה 
ובפולמוס, ובמידה ידועה גם בספרות היפה. 

במשך המאה הבאה, ה 19 , שבה מציינת מלחמת־האזרחים 
( 1861 — 1865 ) נקודת־מיפנה, נכנסה הספרות האמריקנית 
למסלול משלה, ביחוד עם חעליה הגדולה, שבאה ביצירה 
הספרותית — עליה, שיש קוראים לה "הרנסאנס האמריקני" 
(לערך 1815 — 1865 ). בתקופה זו שוב אין הסופרים האמרי¬ 
קנים מחקים את האנגלים, אלא להפך — הראשונים מכריזים 
על אי־תלותם באחרונים גם להלכה וגם למעשה. בין הסופרים 
האמריקנים בתקופה זו היו אחדים, שאפשר להעמידם בשורה 
אחת עם גדולי הספרות העולמית. 

אולם שאלת הקשרים בין הספרות האמריקנית והאנגלית 
והשפעותיהן ההדדיות היא מסובנת מאוד. הלשון והמסורת 
המשותפות לשתי התרבויות שמרו תמיד על הקירבה בין 
ספרויות אלו, ונוסף על כך פעלה בכיוון זה יראת-הכבוד, 
שהיתה לעם הצעיר כלפי ארץ־המוצא (בענייני־תרבות, אף 
אם לא בפוליטיקה וכלכלה). סופרים, אמנים ומשכילים סתם 
היו נוסעים אל מעבר לים ללא־הגבלות, השתתפו בעיתונות 
של שתי הארצות, כתבו דברי־ביקורת זה על זה ובמקרים 
ידועים (הנרי ג׳ימז, תומאס ס. אליוט) אף החליפו את ארץ* 
מגיריהם ואת אזרחותם. משום כך מן הראוי לראות כמעט 
בכל תקופה את כתביהם של הסופרים האמריקנים לאור 


היצירות של בגי־זמנם באנגליה; ומצד שני מרובות היו גם 
הפלישות של השפעות אמריקניות לאנגליה. 

1 . התקופה הקולוניאלית ( 1607 — 1765 ). — הואיל 
והמתיישבים הראשונים היו נתונים ברובם לעמל מפרך ולא 
היה להם פנאי ליצירה אמנותית, היה לרוב החיבורים, שנת¬ 
חברו במאה ה 17 , אופי תועלתי, כדי לספק אינפורמאציה 
לסקרנים או למתיישבים בעתיד, כתבו הקאפיטאן ג׳ון סמית 
( 1608 ) ודליאם סטריצ׳י(ץ 16 } 30 ז 81 ; 1610 — 1611 ) ספרי- 
מסע; שם ספרו של ג׳ון האמונד ״לאה ורחל* ( 1656 ) הת¬ 
ייחס לשתי המדינות הסמוכות זו לזו, דרג׳יניה ומר^נד. 
בין המתיישבים הראשונים, שכתבו ספרי-היסטוריה, שעדיין 
הם בעלי-ערך, ראוי להזכיר את דליאם בראדפורד וג׳ון 
וינתרופ, שהיו מושלים בניו-אינגלאנד, ואת קולונל דליאם 


בירד ((>־ 1 ץ 6 ), רוברט בורלי (ץ 1€ -ו 6 ׳\ 6€ ) ואבנעזר קוק, 
שישבו בדרום. זה האחרון היה מחברה של סאטיחז, שנכתבה 
כביכול ע״י סוכן לטאבאק. 

רובם של מתיישבי ניו-אינגלאנד היד פוריטנים, שעסקו 
בתאולוגיה ובפולמיקה דתית, וכמה מן החיבורים וקבצי- 
^■רשות, שיצאו"אז, אינם נופלים ממבחר הכתבים מסוג זה, 
שנתחברו באותה תקופה באנגליה. רוג׳ר ויליאמז ונתנאל 
וורד( 1 >-ו 3 ^ו) כתבו על שאלות החופש והסבלנות הדתיים ז 


אמקריס(ש £25 ־ 01 ת 1 ) רקוטון מתר (ז 16 ו 4311 ז חס 11 ס 0 ) ביטאו 
את השקפותיהם של האורתודוכסים ז ועזרא סטילז( 511148 ), 
נשיאו של הקולג׳ על-שם ייל (^^ 3 •׳ו'),היה מראשוני הראציו־ 
נאליסטים. החשוב שבהוגי-הדעות בניו־אינגלאנד היה יונתן 
אדווארדז ( 1703 — 1758 ), שהטיף לקאלוויניזם והיה המחבר 
של מסה מפורסמת על בעיית הבחירה החפשית ( 1754 ) ושל 
כתבים תאולוגיים אחרים. הספר הראשון, שנדפס באמריקה, 
היה תרגום לס׳ תהילים( 1640 60014 תו 1 ב 8 ? ״ 62 1€ וד),שיצא 
בבוסטון. בעיר זו אנו מוצאים גס את גלויי־היצירה הרא¬ 
שונים בתחום הספרות היפה: "המוזה העשירית, שנתעוררה 


זה לא כבר באמריקה״ ( 8 מ 11 ־ 1 ק 8 11841.21417 ^ 1 !!זמשח׳ 1€ ת׳ 
1650 , 142 ז 14 מ\ 7 ם 1 ם^), ספר-השירים האמריקני הראשון, 
שנתחבר ע״י אן דדלי בראדסטריט, אשתו של המושל סימון 
בראדסטריט! חרוזיו של מיכאל ויגלסורת (י 1 זיי 0 ׳י'* 881€ י^ו)י 
שהיה כומר ורופא 1 ספרי-הזכרונות, ביניהם "יומן" בעל-ערך 
של סמואל סיואל ( 311 ״ו\ 84 ) ו״ז׳ורנאל״, 1704 — 1705 , של 
שרה ניט ( 111 § 1 מ) 1 ); וסיפורים על חיי-האינדיינים( 1677 ) של 
ויליאסהאבארד( 1 )-ו 2 ג 1 לנ 111 ) ומרירולנדסון(מ 180 >ת 13 ״וו 60 ). 

בהשפעת הליבראליות של דולןוי^רים וחלותראנים הגר¬ 
מניים, שנתיישבו בר״ היתה פילאדלפיה — מרכזן התרבותי 
של המדינות התיכוניות — נוחה יותר לפעולה ספרותית 
מבוסטון השמרנית. בפילאדלפיה נוסדו התיאטרונים וכתבי- 
העת הראשונים. אזרחה המפורסם ביותר של עיר זו היה 
בנימין פרנקלין( 1706 — 1790 ), המדפיס, איש־המדע והדיפלו* 
מאט. ב״אוטוביוגראפיה" שלו יש משום ביטוי קלאסי לשכל- 
הישר, לראציונאליזם ולהומאניטאריות של האמריקנים ן בין 
השאר, הוא ידוע כעורך "האלמנה של ריצ׳ארד העני" 
( 1758 — 1733 , 1111202414 ^ $יג)ז 2 ל 614 זסס?). 

וו. תקופת המרד ( 1765 — 1815 ). — המאבק הממושך 
לעצמאות פוליטית הוליד אוסף עשיר של נאומים, חוברות 
וכתבים פוליטיים אחרים, מפרי-עטם תרמו לשדה-יצירה זה 
סמואל וג׳ון אדמז, פטריק הנרי, ג׳ורג׳ ואשינגטון ואחרינו 
אך חשובים ביותר היו כתביהם של 0 ( 0 סין ( 4 מו 3 ?; 1737 — 



111 


ארצות־הכרית של אמריקה 


112 


1809 ) ושל טופרי העיתון 51 ו 31 ז 16 >:>ז 11161 ׳ ("הפדראליסטד). 
סין, קויקר אנגלי, במנה עם מעוררי המרד האמריקני בזכות 
מחברת 1 86 ת 36 מ 0 מ 1 וז 1 ס 0 ("ה׳נ 1 כל הישר"), שנתפרסמה 
ב 1776 ; חיבוריו: ח 3 ^ן 01 $ז< 1 § 1 מ 116 ז("זכויותיו של האדם"), 
שבו לימד זכות על המהפכה הצרפתית, ו ) 0 1116 

מ 50 ג 6 מ ("תקופת השכל"), שבו ביקר את התנ״ך מבחינה 
דאיסטית, שייכים לדברי־הפולמוס ההשובים, שנכתבו בלשון 
האנגלית. ״הסדראליסטך, שיצא ב 1787 — 1788 בהשתתפותם 
של אלכסנדר האמילטון, ג׳ימז מדיסון וג׳ון ג׳י(ץ 13 ) ושנת־ 
כוון ביהוד להגן על הצעת החוקה האמריקנית והטיף לאישו* 
רה, משמש ציון חשוב בתולדות המחשבה המדינית. בניגוד 
להאמילטון, שהטעים את רעיון הממשלה המרכזית החזקה 
ואת ההתפתחות התעשיינית, היה תומאם ג׳פרסון׳ מחברה 
של "הכרזת העצמאות", דוברם של היסודות החקלאיים 
והמוני־העם. 

היצירה הספרותית של התקופה עדיין הוסיפה לחקות את 
זו שבאנגליה. האסכולה הראשונה של משוררים אמריקניים, 
"פקחי־הארטפורד" ( 11$ זו\ שעליה נמנו ג׳ון 

טרמבל ( 1 ן 11 ( 11 מנת 7 ; 1750 — 1831 ), טימותי ךויט ( 18111 ״ת 1013 ^ו׳ (״דלנד״), — רומאן, שמספר על רצח, שביצע 
איש דתי קנאי, ומאחד ניתוח פסיכולוגי עם הרפתקאות 
"גותיות״ז וכן גם מפורסם הרומאן שלו "ארתור מרוויך, 
שגיבורו בעל האופי הנעלה נרדף וסובל בחיים, כמו ב״כלב 
דליאמז" ( 5 תז ¥11113 וי ל 0316 ) של גודוויז! יש להזכיר* גם 


את ספרו "אדגאר הנטלי", שהכניס לספרות האמריקנית אח 
הרומאן המטפל בחיי-הספר. 

חשיבות מדובה בהכשרת הקרקע לפריחתה הספרותית 
של ניו-אינגלאנד בעתיד היתה לגידולם האיטי אד המתמיד 
של העיתונות וכתבי־העת בתוכה — כדוגמת ה ז 0 ז 3 ז 66 ק 8 
של ג׳וסף אדיסון — מה שעודד את הסופרים לכתוב סיפורים 
קצרים ומסות. ספרות־המסע, שהיתה אפיינית כל־כך לתקופה 
הקולוניאלית, הגיעה לשיאה ב 0 ז 13 ז 11 ^\ 0£ 615 ז\ 3 -ו 7 6 < 1 ׳ 
מן 3 ־ו 31-1 מ (״מסעותיו של ויליאם בארטראם״, 1791 ) — ספר, 
שמצטיין בתיאורי־הטבע שבו? וכתיבת ספרי־זכרונות בעלי- 
ערך נמשכה בספרים כגון ״ז׳ורנאל״ ( 1777 — 1778 ) של שרה 
דססר(■ו 6 ז 15 זו\) ו״ז׳ורנאל״ ( 1774 ) של ג׳ון וולמן (- 01 סז\\ 
ח 13 זו; 1720 — 1772 ). האוסף הידוע בשם 0 ^ מזסזז! 65 זזז 1,6 
ז 16 תז 3 ? 61-10311 ^ 7 ("אגרותיו של איכר אמריקני") של ך,קי 

טור סט. ג׳ון דה קרוקר(זט 6006 ״ 6 ־ 01 16 ) 1 ז 1 ! 81.70 זס 7.11601 ; 
1735 — 1813 ), היה' הראשון בין הספרים המרובים, שניסו 
להסביר את אמריקה לאירופים, ובאחד מפרקיו השתדל המחבר 
ליתן תשובה על השאלה, שמרבים לדוש בה; "מהו אמריקני?". 

ווו. המהפכה הרומאנטית ( 1815 — 1865 ). — לאחר 
שאה״ב יצאו בניצחון ממלחמתן השניה באנגליה( 1814-1812 } 
הורגשה בהן רוח של גידול ואופטימיות, עד מלחמת-האזרחים, 
שהביאה לידי משבר רוחני והצריכה גישה ראליסטית יותר, 
היתד. רווחת בד, ההתפארות בכוחה ובעצמתה. זו היתד, 
תקופה של הרחבת־תחומים, דמוקראטיה ג׳קסונית, התפתחות 
תעשיינית, גידול עירוני וויכוחים בשאלת-העבדות. הזמנים 
השואגים הולידו ספרות תוססת, ובמשך חצי-מאה זו נחבלטו 
הקווים היסודיים של האופי והספרות האמריקנים. קווים אלד, 
היו רומאנטיים בעיקרם לא רק מפני ששיקפו במידה ניכרת 
את הזרמים הספרותיים, שהיו מקובלים אז באירופד" אלא 
גם מפני שבהם באה לידי ביטוי היסטוריה יחידה במינה, 
שתכונותיה העיקריות היו מרד, חופש־הרוח המתאים לחיי- 
ספר, אינדיווידואליות, דמוקראטיה ואמונה בקידמה. 

ייתכן, שהסופרים היו אז רבצדדיים מפני שהירבו להש¬ 
תתף בכחבי-עת ולכתוב לשם הזדמנויות מסדימות: לפעמים 
קרובות הצטיינו משוררים גם בסיפור הקצר או במסה (פו, 
אמרסון, למל, הומז)ז ומספרים פיתחו לא רק את הרומאן 
אלא גם את הסיפור הקצר (הותורן, מלויל), ב 1865 כבר היו 
באמריקה סופרים בעלי חשיבות עולמית וכבר יצאו אז כמה 
ספרי-מופת בשירה, סיפורת (הסיפור הקצר וד,רומאן), מסה 
וד,יסטוריד 4 לעומת זה פיגרה הדראמה ב 5 ה שנוגע לאיכות 
ומקוריות כאחת. 

היו שלושה מרכזים חשובים לפעולה הספרותית בתקופה 
זו: מבחינה תרבותית כללית תפסה ניו-אינגלאנד מקום 
בראש: אולם גם בניו־יורק ובדרום הופיע מספר ניכר של 
אישים ספרותיים מעניינים. הספר המערבי לא נעשה מרכז 
חשוב לפעולד, ספרותית עד אחר מלחמת-האזרחית 

1 ) "חבורת ניקרבוקר" בניו-יורק נקראה על שם גיבור 

הספר ההומוריסטי "דברי-ימי גידיורק מאת דידריק ניקר- 

בוקר", שנכתב על־ידי ואשינגטון ארוינג (ע״ע), אחד''מן 

•• • 

הסופרים האמריקניים הראשונים, שזכו לשם עולמי. בכתיבתו 
היד, משום מזיגה של תרבות אירופית, סיגנון עדין והבנת• 
עברד, הרומאנטי של אמריקה! ספרו 60010 $1061011 1116 ׳ 
( 1820-1819 ) כלל אח "ריפ ואן וינקל"(תרגום עברי, תרפ״ח) 
ז״אגדת סליפי חולו״ (״ 101101 ־ 1 ץק 8166 0£ 1 ) 1,6860 סוח"), 



113 


ארצות־הכרית של אמרילןה 


114 


שנתקבלו כיצירות־מופת בספרות האמריקנית. בחיבור של 
שורת הרשימות הסאטיריות ״סאלאמאגונדי'( 1808-1807 ) על 
עברה ההולאנדי של עיר־מגוריהם השתתף עם ארורנג ניו־ 
יורקי אחר בשם ג׳ימז קירק פולדינג(§ת 11 ) 1 גן 3 ?; 1778 — 
1860 ), שהיה מן הסופרים האמריקנים הראשונים שחיברו 
סיפורים קצרים ורומאנים. 

שני מספרים חשובים אחרים השתייכו אף הם לחבורה 
הניריורקית. כארווינג נתפרסם גם ג׳ימז פנימור קופר 
( 1789 — 1851 ) באירופה! הרומאנים המרובים שלו, ביחוד 
סיפורי 6 מ 1 אל 0€ :ו$ז 11£ ;ז £1 :ע(תרגום עברי מקוצר בשם "פוזמק 
העור/ 1926 ), שמספרים על המתיישבים הראשונים ומלחמתם 
באינדיינים, זכו לפופולאריות ותרמו לתפיסה הרומאנטית 
. של ההיסטוריה האמריקנית, שנעשתה רווחת באירופה. הרמן 
מלויל ( 1819 — 1891 , ע״ע), מספר כשרוני ומעמיק יותר ובעל 
סיגנון פיוטי וסימבוליסטי, היה גם סאטירי ופסימי יותר ע״פ 
הלו־רוחו! כתוצאה מכך זכה בחייו להכרה פחותה משזכה 
לה בדורנו, שרואה ב״מובי דיק" (תרגום עברי, תשי״ב) שלו 
את הרומאן הקלאסי בספרות האמריקנית. 

ניגוד דומד, לזה מתגלה בהערכות של שני המשוררים 

החשובים ביותר, שפעלו בתקופה זו בניו־יורק. ויליאם קלן 

בריאנט ( 1794 — 1878 , ע״ע) שימש בהצלחה במשך תקופה 

ארוכה כעורך ליבראלי, אך כיום הוא ידוע ביהוד בזכות 

שירי־הטבע שלו משופרי־הצזרה, שנכתבו ברוחו של ורדז• 

ורת. וולט ויטמן( 1819 — 1892 , ע״ע), שהיה אף הוא עיתיונאי, 

■ 1 

הדהים, כמלוויל, את בניידורו ע״י גילוי־הלב שלו וסיגנונו 
הבלתי־מקובל בזמנו, אך "עלי־עשב" שלו( 3$$ ש 0 0£ 
מהדורה ראשונה, 1855 ! תרגום עברי, 1952 ) נחשב כיום 
לשירה האפיינית ביותר של הדמוקראטיה והאופטימיות 
האמריקניות, וצורות־הריתמום הבלתי״רגילות שלו בישרו 
את "החרוזים הלבנים" של התקופה החדשה. ויטמן הושפע 
מאוד ממלחמת-האזרחים, שלה הקדיש ממיטב השירה והפרו¬ 
זה שלו. 

2 ) במדינות־הדרום מצא לו ביטוי הלדרוח רומאנטי, 

שנטה לסנטימגטאליות. ג׳ון פנדלטון קנדי ( 1795 — 1870 ) 
כתב סאטירות ורומאנים על חיי־החברה באחוזות של דר- 
ג׳יניה, שהמפורסם שבהם הוא 11 -ו 63 "ו 10 ! 3 ״ז 5 ("גורן הסנו¬ 
נית", 1832 ), וג׳ון אסטן קוק ( 1830 — 1886 ) הלך בעקבותיו 
ותאר את העליזות והאדיבות, ששלטו בחיים אלד" למשל 
ב$ח 60113 תוסכ) ג 111 ג§זנז\:!!!יד (״בדחני וירג׳יניה״, 1854 ). גם 
בערים, ביהוד בצ׳ארלזטון, נוצרה סביבה של תרבות אריסטו- 
קראטית, שעודדה את הסופרים ואת העתונאים: הסופר 
המפורסם ביותר בצ׳ארלזטון היה ויליאם גילמור סימז 
($!״!״ 51 ; 1806 — 1870 ), שכשרונו נתגלה בסוגי-ספרות מרו¬ 
בים, אך שנתפרסם ביהוד ע״י הרומאנים ההיסטוריים שלו 
על המרד באנגליה. 

סופר-הדרום הגדול והמבודד ביותר היה אדגאר אלן פו 
( 1809 — 1849 , ע״ע), שמצא פורקן לחייו האומללים ביצירו¬ 
תיו המעולות בשירה, בסיפור ובביקורת. הוא נדד ממשרה 
למשרה כעורך ספרותי של כתבי-עת בריצ׳מונד, פילאדלפיה 
וניו-יורק, היה שותה לשכרה ובשנותיו האחרונות נטרפה עליו 
דעתו. שיריו המוסיקאליים וברוכי-הדמיון, סיפורי-המיס* 
תורין שלו וסיפוריו המדעייס-למחצה זכו להערכה חיובית 
מתחילה באירופה, ביהוד בצרפת. על חשבונו של פו זוקפים 
את יצירתו של סיפור-הבלשים המודרני. הוא השפיע על 


הרבה סופרים, שהתאמצו ליתן בימוי להלכיירוח בלתי- 
רגילים בסיגנון סימבוליסטי, בשירה ובסיפורת כאחת 
(מכתביו יצאו בעברית "סיפורים", תש״י, ו״האיגרת הגנובה', 
תש״ז, וזאב ז׳אבוטינסקי תירגם לעברית אחד מן המצויינים 
שבשיריו בשם "העורב"). 

משורר אחר בדרום, שהצטיין בחרוזיו המוסיקאליים, היה 
סידני לאניר (ש 16 ת 1,3 ; 1842 — 1881 ), המחבר של ^ 1 ו 1 
$11 ו 81 ם£ 0£ 8016006 (״מדע השירה האנגלית״, 1880 ). 

3 ) הרומאנטיקה בניו־אינגלאנד, שהיתר, קשורה קשר 
הדוק בנעשה מעבר-לים, התפתחה ע״פ כיוונים חברותיים, 
אינטלקטואליים וספרותיים, שהיו דומים לאלה שהיו מקוב¬ 
לים'בספרות אירופה. לשאיפות ההומאניטאריות של המהפכה 
הצרפתית ניתן ביטוי בתנועה לביטול העבדות, ובין שורות 
המטיפים להפרת חוק-העבדות, שבראשם עמד העורך הלוחם 
ויליאם לויד גריסון ( 1805 — 1879 , ע״ע), היו; המשורר 
ג׳ון גרינליף דטיר ( 1807 — 1892 )! כמה כמרים ליבראליים, 
שביניהם היו תיאודור פארקר ( 1810 — 1860 ) והנרי וורד 
ביצ׳ר ( 1813 — 1887 )! ונדל פיליפס ( 5 ק 111111 ?; 1811 — 1884 ), 
עורך־דין ורפורמאטור, וד,ריט ביצ׳ר סט(( 1811 — 1896 ,ע״ע), 
המחברת של רומאן נגד העבדות בשם "אוהל הדוד תם" 
(עברית, מקוצר, תרנ״ו ותש״ד! "בקתתו של הדוד תום", 
תשי״ב). אותה רוח דמוקראטית הביאה לידי נסיונות שונים 
בחיים קיבוציים, שלא האריכו ימים ושהמפורסם ביותר 
שבד.ם נעשה ב״חוות ברוק״ (מ 1 ז 3 ? 600010 ), שנוסדה ע״י 
ג׳ורג׳ ריפלי (ץ:> 1 ק 61 ; 1802 — 1880 ). בניסיון זה השתתפו 
כמה אנשי-שם וביקרו שם בתכיפות מארגארט פולר ( 1810 — 
1850 ), עורכת העתון 0131 7116 , שיצא בשנות 1840 — 1844 
ושימש בטאונה הספרותי של תנועת הטראנסצנדנטאליזם, 

נ נ 1 ש : 9 נ 

תוד כמה אנשי שם. 

בשם "טראנסצנדנטאליזם" נקראת התפיסה של הרומאנ¬ 
טיקה בניו־אינגלאנד, שחסידיה הושפעו מאוד, במישרים או 
בעקיפים, מן האידיאליזם הגרמני (כתומאס קארלייל באנ¬ 
גליה) ומדתות-המזרח. ניכרת בה, בתפיסה זו, קירבה לתאו- 
לוגית האוניטארית, אך נציגיה האפיינים ביותר היו בני-אדם, 
שלא היו קשורים קשר ישר בכנסיה דוקה, אלא היו בעלי 
דעות והשקפות מקוריות, בעלי חיבה יתרה לטבע ונוטים 
לפאנתאיזננ ראלף ואלדו אמרסון ( 1803 — 1882 , ע״ע), המ־ 

•פ ^ 

שורר ובעל-ד׳מסות, נתן —י לאחר שודתר על תפקידו ככומר 
אוניטארי — ביטוי פופולארי לרעיונות טראנסצנדנטאליים 
במסות הנמלצות שלו, שהחשובות שבהן הן 06 ט 31 א ("טבע", 
1836 ) ו 80110130 1611030 ״^< 1116 ' ("תלמיד-ר,חכם האמרי¬ 
קני", 1837 ), שנורעה כ״הכרזת העצמאות האינטלקטואלית" 
של אמריקה. הנרי דוד תורו( 1817 — 1862 , ע״ע) גישם בחייו 
את התורות, שלהן הטיפו אחרים: הוא הלך לחיות בחיק- 
הטבע ובמשך כשנתיים התבודד בוולדן פונד! הספר, שכתב 
על יסוד נסיונותיו( 1854 ,מ 16 > 31 ^ע), הוא ספר־מופת של 
אוטוביוגראפיה והסתכלות בטבע. למסתו על "החובה של 

אייציות אזהזי״ ( 06,1849 ם 116 > 6 נ 1 ס 15 כ 017111 0£ ץ 0 ג 1 ם 1116 ), 

שמבטאת את תפיסת-העולם האינדיווידואליסטית בצורתה 
האנארכיסטית ביותר, היתה השפעה פוליטית מרובה. מפני 
שהרבה מהם ישבו וכתבו בקונקורד, עיירה על־יד בוסטון, 
מאסאצ׳וסטס, נקרא חלק מן הטראנסצנדנטאליסטים בשם 
"הבורת-קונקורד". 

בבוסטון עצמה ובקימבריג׳, מקום האוניברסיסה של 



115 


ארצדת־הכרית של אמריקה 


116 


הארווארד, נטתה הספרות להיות שמרגית, אקאדמית, ובעלת 
סיגנון אירופי יותר. הנרי ודסורת לונגפל( ( 1807 — 1882 , 
ע״ע), שרוב ימיו שימש מרצה לספרות הדשה בהארווארד, 
היה המשורר האמריקני הפופולארי ביותר במאה ה 19 , אע״פ 
שמאז נתמעט פירסומו, ביחד עם פירסומס של כמה מן הודק־ 
טוריינים האנגליים. הוא השתמש בנושאים עממיים, אבל 
חיקה צורות אירופיות (את ,אוואבג׳לין״, 1847 [עברית 
בתרגומו של שאול טשרניתובסקי: "אבנג׳לינה", תרפ״ג], 
למשל, כתב בהפסאמטרים אפיים ואת ״היאוואתה״, 1855 
[עברית: "שירת היאותה", כנ״ל, תרע״ג, תרפ״ג], בריתמוס 
של ה״קאלוואלה" הפינית). הפואמה "היאוואתה" היא בלא 
ספק הביטוי הקלאסי לאגדה הרומאנטית של האינדיינים 
האמריקנים. ג׳ימז רסל לואל ( 1819 — 1891 , ע״ע), שידש את 
מקומו של לוגגפלו בהארווארד, עסק בשירה, ביקורת, חקי¬ 
רה, עריכה (של הץ 1111 מ 10 ׳ג 1130110 ^) רדיפלומאטיה, אוליבר 

ונדל הומז( 5 שמ 011 ^ 1 ; 1809 — 1894 , ע״ע), הצטיין במסות, 

? י 

שנאספו בספר ^ 1 ל 31 0£ 1116 61^31££3$£ X3 ־ 111001 ^ 11£ ' 1 ' 
(״האוטוקראט ליד שולחן פת־השחרית״, 1857 ), ובחרוזים 
קלים. גם ענפי־מדע שונים פרתו בבוסטון, כגון בכתביהם של 
היסטוריונים מחוננים כפראנסיס פארקמן ( 1823 — 1893 ), 
ויליאם ה. פרסקוט ( 17% — 1859 ) רצ׳ארלז אליוט נורטון 
( 1827 — 1908 )', החוקר והמתרגם של דאנטה. 

הדמות המבודדת ביותר ובעלת־הסתירות הגדולות ביותר 
בניו-אינגלנד היה נתנאל הותורן( 6 מ- ¥11101 ז 113 ; 1864-1804 , 
ע״ע), שמבחינות אלו היה דומה לפו. הוא היה קרוב־לא־קרוב 
לתנועת הטראנסצנדנטאליזם, לניסיון של "חוות בדוק" 
ולתבורת*קונקורד. מתולדות הפוריטאנים שאב את החומר 
לכמה מסיפוריו הקצרים הטובים ביותד ולסיפודו "אות השני" 
( 1850 ,זממ"! 161 ש $03 6 ו 71 ; עברית, תש״י), שבזכות אופן- 
הכתיבה המתון והמרוכז שלו נעשה ספר־מופת בין הרומאנים 
האמריקנים. אע״פ שכתב "רומאנסות", כפי שכינה את ספריו, 
בא מתוך התעסקותו בבעיית-התטא למתוח ביקורת חריפה 
על האידיאליזם הרומאנטי בגילוייו השטחיים. 

מן הראוי לציין גם את היצירות הספרותיות, שינקו 
משרשי הפולקלור העממי. במשך תקופה ראשונה זו נוצרו 
ונשתמרו שיריהם ואגדותיהם של האינדייני האמריקני, של 
החלוץ במערב ושל ה״קאובוי", וכן של הזמרים העממיים 
בדרום, אד חשיבותן הספרותית של כל היצירות הללו לא 
הוכרה כדאד עד שחוקרים מאוחרים עמדו על צורתן 
המיוחדת. 

; 21 ״ 1917 / 0 ץז %510 ^{ 16 (ד 

,)זג!! .[)ש 10 11011 ז 2 >קה €01 />־/ 0 /־)ג 0 

/ 0 ,ץ< 1 מ 09 ,ת 0 ;>תו[ 0 ן ,(]זס^ח ,■ 11€1 וק 5 ; 1948 

,ת 0 ^ת 1 ־חץ 3 ק .^\ ; 1949 3 

.מ^^|מ 613 . 11 ; 1930 ־ 1927 ,$^^^ 7^0x4 מ/ 15 ^ 7€ ' €%0 

,$£ת 0 ן ; 1949 , 1931 , ,קוו 1 <ג 

}/ . 0 ; 1948 / 0 ץז 711€0 

^ ; 1878 ,^ 6 ך 1 -ך 160 / 0 

.¥\י .^\ ; 1897 מן><דז״>ןמ 4 / / 0 

^^ 7 , 1936 ,^) 001<:5, 0/ £^^1x1x1 ז 8 

/ 0 /י>ןמ/ 7 , 1944 /ס 

^^ 7 ,מ 1£58€ ו{ 1311 ג . 0 .? ; 1947 
: 1 ^ן.ן^/מ^/)מ?^ 5 מ 41 ת 7 ר*^ 7 ,ז 1€ ן 1 ^ .ין ; 1941 

, 1^x ת 0 ״ 1 13x ת 0 ^^ .\ 2 .{ ; 1950 ,׳<^§ 0 / 

-?> 7 מ 4 / 1€ { 1 01 . 14 ; 1934 ,^ $0712 ^/ 70 14 ז^ 

, 1 1^01^x71 ז 1 } 2€ ז<} 71 ז^ ^^ 7 ,מ£ז 0 < 1 מ 3 ^\ . 0 ; 1936 , 1 ;) 1 ת 1 )זם 
־ן^. 8 מצו 1 ז 3 ת 0 ן) / 0 ; 1940 

,€תז 0 ( 1 ז^\ 143 1€1 ת 13 ן 31 א ,־ 1 שנ[סס 0 שז 10 ז 11 מ<י 1 נ £8 ח 31 [ , 18 >־ו 3 ^\ 

תב 1 רנז 14€ ,ט 63 ז 0 ון 7 1 >ןז\ 3 כ 1 ז<־וחש 14 

ש. י. כ. 


ז\ו. ממלחמת-האזרתים עד מלתמת-העולם 1 
( 1865 — 1914 ),—תקופה זו נבדלת במידה מרובה מן התקופה 
הדומאנטית, שקדמה לה, ומן הראליזם הפכה של בני־דורנו. 
אבל היא אינה "מעור אחד". זוהי תקופה של מעבר וחילופים. 

בהשפעתה של מלחמת-האזרחים, וכן מחמת התפשטותם 
של המדע והספקנות, באה תמורה בתפיסת־העולם של הסו¬ 
פרים באמריקה, שנעשתה יותד פשוטה ומקובלת, וה״תור־ 
המוזהב״ של שנות הסד וה 80 הוא זמן של 

יאוש כללי. מצד אחד, עדיין קיימת ה״מסורת המנומסת" של 
ניו-אינגלנד — מסורת, שפונה עורף אל החיים הראליסטיים 
כדי לתור אחר היופי הטהור * אך מצד שני, קמים באיזורי- 
הארץ השונים סופרים, שמשתדלים לגלם ביצירותיהם את 
צרכי־החיים, ז״א את המנהגים, האמונות ואפני-הדיבור של 
מקומם. האמצעי לתיאורים איזוריים אלה הוא עפ״ר הסיפור 
הקצר, ובמידה מצומצמת יותר — הרומאן. לסוף באים 
המספרים הגדולים, שהם הם המסיימים את התקופה הקודמת 
והפותחים את תקופתנו שלנו, וביניהם הראליסטים הראשו- 
נים במובן המודדני של המלה — הנדי ג׳ימז וויליאם דין 
האואלז ו 11$ ש״\ 0 מ). בדרד*כלל אפשר להבחין בקו ההת¬ 
פתחות, שנמשך מן הרומאנטיקה דדך הראליזם החושני ועד 
לראליזם פסיכולוגי מפותח יותר. תקופה זו, שבה נכבשה 
היבשת החדשה מכמה וכמה בחינות, ובה משלה הכמות 
בכיפה, היתה גם תקופה שבה נתפשטה ידיעה כללית של 
הקריאה. היה קהל־קוראים בכוח של מאה מיליון והיה מספר 
מתאים של סופרים שכתבו בשבילו. היתד. זו גם תקופה של 
הגירה עצומה לאד.״ב ובספרות, כמי בחיים, נתעוררו אז 
הבעיות החברותיות, הלאומיות, הפוליטיות וד,פםיכולוגיות, 
שמעסיקות אותנו כיום, 

1 , סיפורת ושירה הומוריסטית. מייצגו החשוב 
ביותר של ה״תור־ המוזהב" הוא מארק ט וי ן (סמואל לנג- 

•• ■■ 4 

הורן קלמנז, 1835 — 1910 , ע״ע), שעל-שם ספרו ג) 6 ג> 011 שגוד 
6 ^^. ( 1873 ) נקראה התקופה כולה. הוא היה בעל כשרון 
מקורי, שהצליח בכתיבתו הד.וסוריסטית והסאטירית גם ע״י 
ההגזמה והדמיון המשוקעים בה וגם מחמת הרקע החדש של 
תיאוריו — עמק המיסיסיפי, סיפודיו והדצאותיו היקנו לו 
פירסום בכל אמריקה, ואח״כ גם באירופה, וסיפוריו המשקפים 
את ימי-נעוריו(״תום סויאר״, עברית: ״מאורעות-תם״, 1901 , 
הוצאה מקוצרת, 1940 ! "החיים על המיסיסיפי"! "הקלברי 
פיך, לעברית ניתרגם 4 פעמים, לאחדונה בשנת 1952 ) עדיין 
הם חביבים על זקנים ונערים. בסוף-ימיו פנה לנושאים רצי' 
נים יותר, ונעשה פסימיסטן. את הקרקע להופעתו של טוין 
הכשירו ארטימוס וורד (צ׳ארלז פאראר בדאון, 1834 — 1867 ) 
ופטרוליום ו. נסבי(דוד רוס לוק, 1833 — 1888 ), ע״י סיפורים, 
שכתבו בניבים עממיים ולוקאליים. 

בתקופד, זו היתד, רווחת ה״שידה הפופולאדית" (ש 11113 ת £3 
56 ז€ע) — סוג מיוחד של שירה הומודיסטית. היא נתחדשה 
ע״י א. ו. הומז ומייצגד. הידוע ביותד היה יוג׳ין פילד ( 1850 - 
1895 ), סופר רבגוני, ג׳ון ך,י ( 1838 — 1905 ) וברט האדט 
( 1902-1836 ) קנו להם שם בבאלאדוח מחיי-המערב'הפרועינ 4 

2 . מושג הספד חדר לתוך הספרות באמריקה עם 
פירסום סיפוריו הדאשונים של מאדק טוין והופעת סיפודו 
של הארט קרת 03 §מ 1 ז 1103 0£ !!ס!!.! ( 1870 ) בסיפוריו של 
הארט (הרומאן שלו "מ׳ליס" ניתרגם לעברית ב 1947 ) נתארו 
בחיוניות מרובה ובצורה אימפרסיוניסטית ימי הנעורים'שלו, 



117 


ארצות־הכרימ של אמריקה 


118 


שבילד. כעית 1 נאי במחנות־המבדות בקאליפורניד. ביחד עם 
מארק טדן! אולם מאושר ביותר היד. בטרקלינים חמצוחצחים 
של לונדון, שבה ישב בשנותיו האחרונות. 

3 . סיפורת לוקאלית באיזורים אחרים. עוד 
קודם שהתחילה התקופה הנסקרת בזה נכתבו סיפורים בעלי 
אופי לוקאלי בניו־אינגלנד ע״י קאתרינה מאריה סג׳דק 

( 1789 — 1867 ) והאריט ביצ׳ר־סטו. בסיפוריד.ם של הסופרים 

^ * * • 

בני המגמה החדשה כברט הארט ואדוארד אגלסטון, אין 

הדמויות מעוצבות כהלכה ואף הסיגנון אינו מגובש כליצרכס 

העיקר הוא תיאור הסביבד. הלוקאלית, הניב, והגון המקו¬ 

מיים. הראליזם החדש של אותו השנים (שנות ה 70 ) היה 
■* 

חושני יותר מתחני. אמניה של צורה ספרותית זו, שקמו 
אח״כ, כהמלין גארלנד, השתמשו בסביבה הלוקאלית רק 
כרקע לסיפוריד.ם, והתעסקו בעיקר בעיצוב־דמויות, בשיכלול־ 
הסיגנון ובבניין מחושב של הסיפור. 

א. ניו־אינגלנד תוארה על־ידי שרד. אורן ג׳ואט 
( 1849 — 1909 ) ומרי וילקינז פרימאן ( 1852 — 1930 ) 1 במובן 
ידוע שייכת לכאן גם לואיזה מי אלקוט ( 1832 — 1888 ), 
המןזברת של הספרים הפופולאריים לנערות, הנקראים בעונג 
גם כיום. מאלה מפורסם ביותר הוא הספר "נשים קטנות" 
( 1868 1,1111€ }. 

ב. הדרום. תומאם נלסון פיג׳ ( 1853 — 1922 ) חמשיד 
במסורת של קנדי וקוק וכתב סיפורים רומאנטיים על חיי- 

9 * 1 * * * 

האחוזות. ג׳ורג׳ ואשינגטון קיבל ( 1844 — 1925 ) תיאר את 
ההוד השוקע של ניו אורלינז באהבר. ובהבנה, אף אם 
בהפרזה אידאליסטית יתרה, ג׳ימז לין אלן ( 1849 — 1925 ) 
הצטיין בתיאודי הטיפוסים העדינים, וכן בתיאורי־הטבע 
המוצלחים שלו, ועם זה בדרר-כתיבה, ששפעה פשטות ותמי¬ 
מות (״המקהלה הסמויד. מן העיך, 1897 ), אלן גלאסגו 
( 1874 — 1945 ) וגרטרוד אתרטון ( 1857 — 1948 ) עסקו ביחוד 
בחייהן של המשפחות המיוחסות שבאיזורן. סוג מיוחד של 
מעשיד. עממית פותח ע״י יואל צ׳אנדלר האריס( 1848 — 1908 ) 
בספרו ״הדוד רימאס״ ( 105 ״€!! ?!סת;)), שגיבורו הראשי 
הוא משרת כושי נאמן, שהוא שופע חכמת־חיים ומספר אגדות 
דומות לאלו של איזופוס. 

ג. יושבי-ההרים בטנסי מצאו את גואלם האמ- 
נותי החשוב ביותר בצ׳ארלז אגברט קרדוק (מרי נואי מרפרי, 
1850 — 1922 ), שתיאוריה המדוייקים וכוחר. בעיצוב־דמויות 
משווים לכתיבתה ערך מיוחד (״בר.רי טנסי״, 1884 ). 

ד. המערב התיכון הוכנס לספרות על־ידי אדוארד 
אגלמטון ( 1837 — 1902 ) כמעט בעת ובעונה אחת, שבה 
תוארו חיי־הספר בקאליפורניח על־ידי ברט הארט. ספרו של 
אגלסטון ■ו 6 :) 35 ומ 8011001 • 1 ^ 005 ^ 1 ("המורר. מאינדיא- 
נה״, 1871 ) נתרחק מן הרומאנטיקה ולבש טון של ראליזם 
אפור בהשפעת תורתו של היפוליט טן (ע״ע). הבאלאדות 
של ג׳ימז ויטקום רילי( 1849 — 1916 ), שנכתבו בניב המקומי, 
שייכות אף הן לכאן. המלין גארלנד ( 1860 — 1940 ) ובות 
טארקינגטון ( 1869 — 1946 ) חיברו רומאנים מצויינים מחיי- 
האיכרים. 

4 . התחלותשלר.רומאןר.סוציולוגי. אדוארד 
בלאמי ( 1850 — 1898 ) כתב ספרי־אוטופיה סוציאליסטיים 
וד,רומאן שלו ״סקירה לאחור״ ( 1888 ! עברית: "לאחר מאר. 
שנים או שנר. האלפיים״, 1903 ) עשה רושם כביר, הנרי 
ברוקס אדמז ( 1838 — 1918 ) הגן על הדמוקראטיד. מפני 


השחיתות, ובין השאר כתב רומאן בשם ״דמוקראטיד.״( 1880 ); 
בחיבוריו יש לראות דוגמה אפיינית ביותר להשקפה הפסי¬ 
מיסטית, שהיתה רווחת באותו זמן, האוטוביוגראפיד. שלו 
וססר״מחקר בשם 05 ־ 11 ־ 0131 1 )מ 3 ; 1 מ 0 ^ ("מון 

סאן מישל ושארטר״, 1904 ) הם ספריו החשובים ביותר. פראנק 
נורים ( 1870 — 1902 ) מת לאחר שסיים רק שני רומאנים 
("תמן־הרגליים" ו״הבור") מתוך "אפוס החיטה", טרילוגיה 
גדולה, שבה מצדד המחבר בזכותם של האיכרים כנגד בעלי- 
המונופולין הרעבתנים. 6 נ 0381 ז'־€^ 1 (״מק־טיג״, 1899 ) הוא 
מן הרומאנים האמריקנים הראשונים, שמעידים על השפעתו 
של הנאטוראליזם של זולה גם באמריקה. 

5 . הרומאן הפסיכולוגי. הנרי ג׳ימז ( 1843 — 1916 , 
ע״ע), שעזב את אה״ב בצעירותו ונעשה אירופי ולסוף אזרת 
בריטי, היד. בן למשפחה נידיורקית מכובדת. בסיפוריו אנו 
מוצאים את מחאתו של האמריקני בעל-ד.תרבוח נגד כמה 
מן הליקויים, המורגשים בספרות האמריקנית של תקופת- 
השיגשוג: מילוליות, שטחיות, הגזמה, צעקנות, פאטריוטיות 
סנטימנטאלית ושאיפה לספק את טעם־הד.מונים. ג׳ימז הת¬ 
אמץ להימנע ממגרעות אלו, אלא שלפעמים הרחיק ללכת 
עד הקצה השני. ברומאנים של תקופתו המאוחרת ביחיד, 
כמו ״גולת־הזר,ב״ ( 1904 ), נעשד. סיגנונו מעורפל ומסובך 
ביותר! מצד שני הצטיין ברומאן הקצר והמגובש, כגון "דיזי 
מילר״( 1879 ). הוא שאף לסיגנון מדוייק ולשלמות מצד התי¬ 
אור הפסיכולוגי ומצד הפיתוח הדראמאטי של כוחות-ד.נפש, 
והדבר עלה בידו בכמד. וכמה מסיפוריו, שנחשבים כיום 
לספרי-מופת, כגון "האמריקני", "תמונת אשה אחת", ו״האמ- 
באסאדורים". הוא כתב מסות ספמתיות, מחזות (שבהם לא 
הצליח הרבה) ורומאנים מרובים, שגיבוריהם הם עפ״ר תיי¬ 
רים אמריקנים או אמגים וסופרים אמריקנים, שעזבו את אר,״ב 
כדי לגור באירופה. השפעתו היתה עצומד. גם באמנות 
הסיפור וגם בביקורת וד.יא הולכת וגדלה בימינו. 

ויליאם דין האואלז ( 1837 — 1920 , ע״ע) התחיל כעיתו- 

* * 4 •■ 4 

נאי, ואח״כ ערך את ה ץ 1111 מ 10 ״ן 10 ]ת 13 ז^/. וכתב, נוסף על 
רומאנים מרובים, מסות ספתתיות. כג׳ימז נמנע מלטפל 
במאורעות צעקנים וניסה לכבוש את תשומת-לבו של הקורא 
ע״י הצגת בעיות פסיכולוגיות ושימוש ברמזים; אבל יותר 
מג׳ימז השתדל להבליט את הפנים השוחקות של החיים. 

מספרים אחרים, שהושפעו בדרכים שונות על-ידי ג׳ימז, 
היו: אידית וורטון ( 1862 — 1937 ), שציירה בכשרון ציורים 
מחיי-החברה בניו-יורק (״תקופח התמימות״, 1920 ) ונתנה 
תיאור עמוק של החיים הפוריטאניים בספרד, £1:0010 מ 113 ז£ 
(״איתן פרום״, 1911 ), ווילה קאתר ( 1876 — 1947 ), שתיאו¬ 
ריה מצטיינים בדקות־תפיסה, ביפי־סיגנון ובראליזם, שיותר 
מבפרטי-התיאור הוא מתבטא בגישה הכללית שלד. לנושא 
(״אנטוניד, שלי״, תרגום עברי ב 1953 ). סטיפן קרין( 1871 - 
1900 ) כתב רומאן על מלחמת-ד,אזרחים בשם ^ £0 1110 
380 ־ 0001 0£ 630180 (״הסמל האדום של האומץ״, 1895 ) ומח 
קודם שנתבגר כשרונו. הרומאן הראשון שלו, 38810 ^ ("מאגי 
נערת־הרחוב״, 1892 ), כתוב ברוחו של זולה; אבל סיגנונו, 
בשירד, ובפרוזה כאחת, נתפתח ברוח האימפרסיוניזם וד,שפיע 
הרבה על סופרי אה״ב בדור שלאחריו. 

6 . הדראמה. במאה ה 19 היתד, הדראמה האמריקנית 
בעיקרד. חיקוי לדראמד. האירופית וגברו בה היסודות של 
הסנטימנטאליות וד,מלודראמה. בסיגנון רומאנטי כתבו שני 

ע 



119 


ארגות־הגרית של אמריקה 


120 


דראמאטירגים מפילאדלסיה, רוברט מונטג 1 מרי בירד("הגלא* 
דיאטור״, 1831 ) וג׳(רג׳ הנרי ב(קר ( 1823 — 1890 ), שהמחזה 
שלו ״פראנצ׳סקה דה רימיני״( 1855 ) נתחבב מאוד על הקהל. 
דיון בוסיקי ( 11€1021111 ס 6 01011 ; 1820 — 1890 ) דייה הכוח 
הדראמאטי, שהשפיע ביותר על הבמה האמריקנית אחר 
מלחמת־ריאזרחים < מן המחזות המרובים שלו זכה לפירסום 
מיוחד "רים ואן וינקל". בין המחזות המרובים, שנתחברו 
על נושאים ממלחמת־האזרתים, נודע ביותר המחזדי של 
ברונסון האוארד בשם ״שנאנדואה״, 1888 . 

שני דראמאטורגים בעלי־שם קודם מלחמת־העולם 1 היו 
קליד סיץ׳ ( 1865 — 1909 ) וויליאם וון מוךי ( 1869 — 1910 ). 
פיץ׳ כתב כמה סאטירות חברותיות מוצלחות, אבל היה נוטה 
יותר מדי לחקות את המחזות הצרפתיים ה״בנדים יפה״ן 
ומודי, שהידי ידוע גם כמשורר, קנר. לו שם על־ידי המחזה 
ש 1 >ועו 0 זגשזס ^ 1909 ,X11 . 

7 . שירה. כדוגמת הדראמה פיגרה גם השירה האמרי¬ 
קנית של סוף המאד. ה 19 אחר שאר סוגי הספרות של אותה 
תקופה. ריצ׳ארד הובי(ץ 6 ז\ 130 ; 1864 — 1900 ) וויליאם וון 
מודי, הדראמאטורגן, כתבו רק שירים אחדים, שהם ראויים 
לציון. אח שיריהם העמידה בצל אמיליה דיקינסוו ( 1830 — 
1886 ), משוררת צנועה, שהיתר, חיי-פרישות ושהקובץ הרא¬ 
שון של שיריה נתפרסם שנים אחדות לאחר מותה, ב 1890 . 
פירסומה גדל עם הופעתם של ספרים נוספים מיצירותיה, 
שנתייחדו כצורות־הבעה מקוריות, ראייה חודרת ורגש 
מסתורי עמוק. דרך-כתיבתד, הברורה ור,חסשית מרטוריקה 
מלאכותית מבשרת גישה ספרותית מודרנית. 

וולט ויטמן, שבזמנו הירבו למתוח עליו ביקורת ושכבר 
נזכר למעלה, הוא אבי השירה החדשד,. בתחילת המאה ה 20 
נתבטלו הד,גבלות ור.צימצום שבסיגנון השירי המקובל, לשון- 
הדיבור התחילה משמשת לה, לשירר" מקור נאמן לביטוי חזק 
וברור, ונושאים רגילים זכו לטיפול מעמיק יותר. 

8 . הספרות הפילוסופית, בתקופה זו התחילה 
המחשבה האמריקנית לובשת צורה של פילוסופיה אמריקנית 
מקורית. השפעת האידיאליזם הגרמני, ביחוד בלבושו של 
הגל, היתה גדולה, למשל בכתבי יאשידוו רויס (€€ץ 0 מ; 
1916-1855 ), פרופסור לפילוסופיה בהארווארד. אבל בחבורה 
חשובה של פילוסופים, שאף הם פעלו בהארווארד ושגתאחדו 
ל״אגודה מטאפיסית" (לנן 01 31 ם 1 צז( 11 ק 1£1:3 \), נתפתחה הש¬ 
קפה שנקראר, "פראגמאטית", ז. א., שניסתר, לייסד את 
הפילוסופיה על בחינות מעשיות. החלח של תנועה זו היר. 
צ׳ארלז סאנדרז פרס (שס״ש?; 1839 — 1914 )( בעקבותיו הלו 
הפסיכולוג וילים ג׳ימז(ע״ע),שגיבש את מחשבותיו של פרם 
ופירסם אח הכינוי "פראגמאטיזם" ע״י ספרו, שנקרא בשם 
זה ( 1902 ). 

1 \.ממלחמת -ה עולם 1 עד ימינו ( 1914 — 1950 ). 
קשה להעריך כראוי את השינויים הכבירים בתפיסת-ד,עולם, 
בצורה ובתוכן, שנתבטאו ביצירה הספרותית של אה״ב ב 40 
השנים האחרונות. הרבה מן הסופרים, שפעלו בסוף התקופה 
הקודמת, היו בין אלה שגרמו לשינויים הללו, וקשה לעמוד 
על הזרמים החדשים ולראות לאן הס מוליכים משום שאנו 
קרובים אליד,ם יותר מדאי. אעפ״כ אפשר להבחין בכמה 
מהם: מן ההתחלות של תביעות-תיקונים, שנשמעו בספרות 
של התקופד, הקודמת, נתפתחה ספרות שלמה, שהיא נלחמת 
לא רק במעשי-עוול חברותיים, אלא גם בד,פליה גזעית 
ובלאומיות קיצונית וצרת-מבט. יסוד־הבגרות, שהיה מצוי 


תמיד בספרות האמריקנית, מתחזק. וחירות-הביטוי החדשה, 
שניתנה לסוסרים, מאפשרת להם לטפל בתיאורים ראליסטיים 
של רצח ומעשי־אלמות, של זימה ותועבות מיניות, מצד 
שני, כתגובה לסוג ספרותי זה, כובשת לה מקום דרו־כתיבה 
מעמקת יותר. חיי־המין נעשו נושא, שמטפלים בו בלא 
כבלים, וכתוצאה מתורותיהם של פר ויד ואנשי-מדע אחרים 
התחילו הסופרים מתעמקים בנבכי הנשמר. ולבטיה. במקום 
התקוות היתרות של השנים מלפני המלחמה בא יאוש קודר 
וגוברת הרגשה של ביזיון עצמי. יש חתירה תמידית לנסיר 
נות חדשים. תולדות-העם משמשות יותר ויותר נושא לסיפור 
זלביוגראפיזנ 

1 . הספרות היפה. בסוג ספרותי זה בולטת ביותר 

התגובה האמריקנית לחיים החדשים. ההכרה החברותית מת¬ 

עוררת ע״י כמה גורמים. התעוררות המצפון בענייני החברה, 

שבאד, בעקבותיו של ריכוז-הד,ון בידי מעמדות מסויימים; 

זרם הנאטוראליזם, שקיבל עידוד מן הצרפתים והרוסים, 

שהלכו בעקבותיהם, וכן מן הראליסטים האנגליים, ונתחזק 

ע״י אמצאות-המדע; התוצאות הפסיכולוגיות, שהיו כרוכות 

בביטולם של נהגים והגבלות שונים, וביניהם גם בדברים 

נוגעים לחיי-המיח גילוי הריקנות שבטיפוס הרווח של 

"בביט״ז הטיפול במעשי-חמס ובתופעות בלתי-נורמאליות, 
^ * 

ולסוף, הלאומיות האמריקנית החדשה, שבאר, כתגובד, טב¬ 
עית לנדידד, הגדולה של אמריקנים אל מעבר לים בשתי 
מלחמות-העולם ולהגירות מאירופה לאמריקה, — כל אלה 
הכניסו רוח חדשה בספרות האמריקנית. הרמה של ההבעה 
הספרותית בתקופר, זו היא מפליאר,: חסרונות בולטים ופרי- 
מיטיוויים כמעט שחלפו ואפילו הרומאנים הראשונים של 
תקופה זו מעידים דל מידה של מומחיות, שלא היתה מצויה 
קודם לכן. 

א. מן הראשונים שטיפלו ביצירותיד״ם בבעיות סוציאליות 
היר. אפטון סינקלר, שלספרו "הג׳ונגל" (עברית, תרפ״ט) 
היתד. השפעה מרובה, סינקלר התמיד בכתיבתם של רומאנים 
סוציאליסטיים, שבהם נתכוון להראות את התעשרותם של 
בעלי-המונופולין על חשבון דלת־ר,עם 1 ספריו עדיין נקראים 
על-ידי חוגים רחבים, אבל רק לאחד או שניים מהם יש 
ערך קיים, — 1 ן 3£ י ¥1 \ )ס 65 (ן 3 ז 0 11€ ^ ("עגבי-זעם״ז עברית 
1941 ) של ג׳ון סטיינבק, שנכתב בסיגנון הנאטוראליסטי 
החדש, הוא השג ספרותי גדול. הסופר נותן כאן תמונה חיה, 
אף אם חד־צדדית, מחייד,ם של קוטפי־פירות נודדים, סטייג- 
בק ניסד, לטפל בנושאים שונים ע״פ דרכים שונות ובכל 
ספריו ניכרת תמיד ידו המאומנת. ארסקין קולדול, המחבר 
של 1 ) 3£01103 לנ 01 ' 1 ׳ ("דרך הטאבאק"; עברית תש״ט) י 8 י 1 ) 650 

ש 1 זז 1 ״ 1 (״אקר קטן, קודש לאלוד.ים״ז עברית; "חלקת 
אלוהים הקטנה״, 1949 ), מתאר במכחול של אמן ובחוש 
של הומור חריף את התושבים הלבנים הפרימיטיוויים בד¬ 
רום. — פרל באק כתבד, רומאן מצויין על אנשי-האדמה בסין 
(״האדמה הטובד.״; עברית, 1932 ), אך שאר ספריר. אינם 
לומדים על אותר, הרמה, 

ב. בעיית הפושים זכתה לטיפול על־ידי סופרים לבנים 

כדו בוס ך,יוורד( 1 )- 31 ^\ן( 11805011£ ( 1 ), המחבר של "פורגי", 
ו. פוקנר, ליליאן סמית (המחברת ^ל 11111 ? £§ 8£1:311 , 
"פירות' מוזרים"( עברית: "פרי זר", תש״ז), סינקלר לואיס 
(המחבר של 31 ץ 180 ) 100 נ 81 § 1 ז 1 ^^), וע״י כושים בעלי-השכלה 
כריצ׳ארד ריט (המחבר של ! 501 טזו 3£1 ז<י "יליד הארז"( 
עברית 1944 > ץ 60 "בן כושים" ז עברית, תש״ז). 



121 


איצות־הכרית שי אמריקד! 


122 


בעיית היהודים נידונת עפ״ר מנקודת מבט של ההתבוללות׳ 
למשל בספרי לולה ז. הובסון 5 'ת 3 מ 1:1£1 ת 06 , 

״הסכם ג׳בטלמני״! עברית, תש״ה) וארנוילד מילר ( 00115 ?, 
"נקודת־מוקד"). בין אלה שדנו בבעיה זו מנקודת־מבט יהר 
דית*חיובית יש להזכיר את לודוויג לואיסון({ $13110 ! 
מו 11 ;ז ¥1 \, ״האי שבפנים״) ומאיר לוין ( 61111011 ^ 01 סגרד 
״החבורה הישנה״! 11011$0 $׳• 311101 ? "בית אבי"). 

ג. "אסכולת המינגווי״היא בעלת אופי אנטי־אידיאליסטי, 
מתנגדת לרגשנות יתרה ויש לה גישה גברית אל הנועזא ז 
דוגלת בחופש הביטוי, בסיגנון מגובש ו?רני, בדיאלוג 
ראליסטי ובתיאורים של פרטים וסרטייפרטים, שאף־על־פי־כן 
הם מצטרפים לכלל — בקיצור, בצורת־הבעה חדשה, שהיא 
מתאמת לתקופה המודרנית. קשה להגזים בהערכת השפעתו 
של ארנסט המינגוי(ע״ע) על סופרי דורו. בין ספריו החשו* 
בים: 5 מ 1.1-1 /' 61110 ז 1 ׳ 61 י 31 ? (״הקץ לנשק״! עברית 1947 )וזס? 
5 ע 70 6611 1116 מ 1101 ^\ ("למי צלצלו הפעמונים") עברית, 
1942 ). 

ד. הראשון, שניסה לכתוב על חיי־המין באופן חפשי, היה 
תיאודור דריזר ( 1871 — 11945 ע״ע) ן ההפצה של ספרו 

^ ו ■ 

16 י 031-1 : 51$161 ("האחות קרי"), שיצא עוד ב 1900 , הופסקה 
מתחילה ע״י המו״ל עצמו, שביחד עם אנשי־ד,ביקורת דן אותו 
כפסול מבחינה מוסרית! אך דרייזר נלחם על הפצת ספרו, 
שסוף־סוף יצא במהדורה שניה ( 1907 ) ועשה רושם כביר. 
תקופת פירסומו הגדול של דרייזר חלה בין שתי מלחמות* 
העולם (ץג) 6 § 71:3 10311 י 11161 \, "טראגדיה אמריקנית", 
1925 ). הראליזם שלו נראה בעיני הרבה מבקרים כמחוסר 
הומור וכאפור ביותר, אבל יש אמת־תיים ויופי טראגי בסיפו¬ 
ריו. — בין המספרים המרובים הכותבים כיום ביהוד על חיי־ 
המין כדאי להזכיר את ג׳ימז קאבל, סופר מווירג׳יניר" בעל 
חושניות פאנטאסטית ( 1919 ,מס^•!!!(), שיש לראות בו גם 
מעין שיור־הרומאנטיקה של שנות התשעים למאד, שעברה. 

ה. הסופרים המתעניינים ביותר במעשי אלמות ובתופעות 
בלתי־נורמאליות, החודרים עמוק לתוך האופי של גיבוריהם 
והמחוננים בכשרון לתאר רקע זר, הולכים בעקבותיי של 
המינגווי. בין אלה הצטיין ביותר בניתוח של בעיות פסיכו¬ 
לוגיות ג׳ימז מאלאהן קין ("מילדרד פירס"! עברית, 
1949 )! יש להזכיר גם כותב סיפורי־בלשים כמו דשיל המט 
(: 61 מז 3111 ^) ואת הסיפורים הקצרים של רינג לרדנר ודימון 
ראניון, שמתארים את חיי הפושעים. ו. פוקנר הירבה אף 
הוא לכתוב על תופעות בלתי-נורמאליות במדינות הדרום. 

ו. ע״י הטיפוס ״בביט״( 636610 ), שתיאר סינקלר לואיס 
18851 — 1951 ) בספר הנקרא בשם זה עצמו ( 1922 , עברית, 
1930 ), פעל סופר זה לטובת הציבור האמריקני. בשורה של 
רומאנים סאטיריים מצויינים הוקיע את המוסר השטחי, 
הבהלה הריקנית והאידיאליזם המעושה של האמריקני האמיד 
דד,משביל-למחצה. לואיס רואה את איזורו, את המערב התי¬ 
כון, כטיפוסי לאמריקה של המאה ה 20 , כמו שמאד, שנה קודם- 
לכן ראו אחרים כאיזור אמריקני טיפוסי את ניו-אינגלבד. 

פראנסיס סקוט פיצג׳רלד ( 1896 — 1940 ) הראד, בסיפוריו 
את הריקנות שב״תקופת הג׳ז״ (ץ 00631:031$6 166 ׳, "גטסבי 
הגדול"), ותפקיד דומה לזה מילאו גם כריסטופר מורלי 
( 16 ץ 0 ? ״קיטי פויל״), ג׳ימז מארקאנד ( 1.31:6 66 ז 

ץ 16 ק\ 61 §זס 06 , "המנוח ג׳ורג׳ אפלי") ובאד שולברג( 631 ^\ו 
תגז 6 ז 5 ת 11 ת 53 64366$ , "מה מפעיל את סמי"). 


סיפורי-פלחמה חשובים נכתבו על-ידי ג׳. ג. קאזנז 
(ססחסמ 0£ 0113001 , ״משמר־כבוד״), נורמאו מילר ( 6 ^■ 
1 ) 63 ( 1 166 1 ) 43660130 !, ״הערומים וד״מתים״! עברית, 1950 ) 
וארווין שו( 1.10115 £ח ¥011 166 , "כפירי אריות"! עברית, 
מ 19 ). 

ז. הסיפורת הלאומית החדשה מתפרדת לשני ראשים: 
הראש האחד הוא הרומאן ההיסטורי המתרכז בתקופה ידועה! 
והראש השני — רומאךהאיזור, שנותן תיאור חודר יותר של 
פרובינציות שונות, דוגמת האסכולה, שעסקה במאה ה 19 
בגון־המקום ונגעה רק בחיצוניותם של הדברים. רומאנים 
היסטוריים בעלי הקף ומעוף נכתבו על-ידי ^קנת רוברטס: 

611 'ומ 1$ ^ ססעוןס ("אולילור ויז(.ל*)׳ 6 § 3553 ? 65£ ') 0161 ס 4 ! 

("מעבר למערב הצפוני"), רומאן, שמצטיין בתיאור תמונות 
המוניות! וכן גם ע״י אסתר פורבס ( 11$6 ) 303 ?, "גן-עדן") 
והאוארד פאסט ( 1 ) 603 066010111 ?,* "נתיב החירות"! עברית 
1949 ). אף ג׳ון דוס פאסוס, שפיתח טכניקה חדשה של 
"צילום ספרותי", שייך במידה ידועה לסוג זה (טרילוגיה 
בשם ׳־.^,. 8 .ס"). 

סיפורים על החיים בתקופות שונות, שיש בהם ציור חי 
של הרקע, עיצוב זהיר של הדמויות ויפי-סיגנון, נכתבו ע״י 
וילה קמר (ק 00661560 \) 66 : 0 : 00:1165 063:6 , "מוות בא 
לארכיבישוף״! עיין גם ץ 1 , 5 ), עדנה פרבר (ת 13000 מ 01 , 
"סימארוד), מארגארט מיצ׳ל ("חלף עם"הרוח", עברית, 

* 4 

תש״ז—תש״ח) והרוי אלן ( 60$6 ׳\ 1 )\, ^ 16011 !!^, "אנתוני 
אדורס"). בין הסופרים, שוויברו רומאנים על איזורים שונים, 
יש להזכיר את דורותי קנפילד פישר, שמתארת את מדינתי 
ורמונט בסיפורים מלאים רוך, אד ללא סנטימנטאליות 1 
מארג׳ורי קינן רוליגגז("העופר", עברית, תש״ח), שכותבת 
בכשיח סיפורים הומוריסטיים על מדינת-פלורידה ן ויליאם 
סארויאן, שבסיפוריו הפשוטים ומלאי-הרגש, הכתובים בסיג- 
נון חדיש, תיאר את החיים בקאליפורניה. שרווד אנדרסון 
( 1876 — 1941 ) הוא סופר חשוב, שכתב ביהוד על המערב 
התיכון, המשמש רקע עיקרי גם לסיפוריה של רות סוקו. 

האמן הגדול ביותר של רומאן האיזור הוא ו. פוקנר (נולד 
1897 ! ע״ע). הוא מצטיין בתיאור דמויות ונותן תמונה חיה 
של החיים בדרום, בלא סנטימנטליות ומשפט קדום ובסיגנון 
מעולה (ן 110 ? 31101 :66 1 ) 80110 166 ' ;: 011$ 166 מ! 160 ) 111100 ). 
פוקנר קיבל את פרס-נובל לספרות ב 1950 . 

ח. הרומאן החדיש, על צלליו הדקים וערפליותו המכוונת, 
מיוצג כיום על-ידי סופרים דרומיים צעירים כטרומן קאפוט 
וא. ולטי ועל-ידי בעלי-מחשבות כליונל טו־ילינג ( 166 ׳ 
1948 ,ץ 16 ו 0 טסן 66 : 0£ 116 ) 1101 ^!. תומאס וולף ( 1900 — 1938 ), 
שנולד בדרום ומת בצעירותו בניו-יורק, הצטיין בסיגנון 
פיוטי ובכוח סאטירי, אף אם לא במיבנה של סיפוריו, וד,יה 
אחד מראשוניו של דור זה( 61,1929 § 11 ,ו: 1 > 30 זי\ 16 מ 610 1.006 ). 

ט. הסיפור הקצר קשור כיום בירחון ובקובץ הספרותיים. 
דוגמה אפיינית לכך הם סיפורי או. הנרי(ץ 0 מ 0.116 ,פסודו- 

?ו ^ 

נים של ו. ס. פורטר, 1867 — 1910 ). סיפורים קצרים מקוריים 
יותר נכתבו ע״י רינג לארתר ודימון ראניון הנזכרים למעלה 
והרבה מספרים אחרים, כעדנה פרבר, פרל באק, אוליוור 
לה פראג', דליאם סארויאן, ארנסט המינגווי, ארסקין קולדול 
וא. ולטי, שאחדים מהם כבר נזכרו למעלה. 

י. ההומור באה״ב נוטה כיום להיות אכזרי, סאטירי 
ומחוכם. מייצגיו הראשיים של הומור חריף זה הם מן 



123 


אדצות*ה 3 רימ של אמייקה 


124 


המשתתפים בעיתון.ניז־יורקר" (ביניהם הסופרת המוכשרת 
דורותי פארקר, שמסיפוריה ניתרגם לעברית "רק לגבירותי־, 
1947 ). בין הסאטיריקנים תופסים יהודים כבנם סרף ^בארד 
רוס ("חינוכו של חיים קאפלאד) מקום ניכר. בכלל מתבים 
באמריקה הכותבים בנוסח ההומוריסטי המקובל והמייחדים 
את הדיבור על טיפוסים וכן גם על רקע וםיגנ 1 ן מיוחדים, 
כגון קלארנס די(ז^ו|^ 3 ז קאתרין הולסי ובטי 

מקז־ונאלד (בתרגום עברי: ״אני והביצה״, 1950 ). 

3 הדראמה. כשרון חשוב ומק 1 רי בא למלא את הציפיה. 
שהיתה קיימת בעולם התיאטרון מימי מלחמת־העולם 1 . 
ב 1920 הסעיר המחזר, "הקיסר ג׳^נז" ( 65 ת 0 ן •ו 0 ת 6 קמ £1 ) 
של יוג׳ין אוניל את ניו־י 1 רק. הורגש, שעומדים על סף 
תקופה חדשד,. 

ההכשרה לכד נעשתד, במשך זמן ידוע על־ידי "תנועת 
התיאטרון דוחדש" £110 מ £1 'ץס^ £- 1 ז 163 ןיד שהועברה 

לאה״ב מאנגליה ומיבשת־אירופד" קורסים מיוחדים לדראמה 
ניתנו באוניברסיטות, ביחוד בהארווארד, ששם למדו תלמי¬ 
דיו של פרופ׳ ג׳ורג׳ פירס בעיקר את שיטותיהם של סטאני* 
סלאווסקי, גורדון קריג, מאגס ריינהארדט ואחרים. נוסדו 
קבוצות דראמאטיות שונות, וביניד״ן זו של ד,^•ו^ 3 ^ 1 ת■ ©!חע 
בשיקאגו וה 1 ) 01111 ^ז^ 3 ^ 1 ^ x בנידיורק. כסה מהן, כ 31 י 01 [>££ 
^זז 3 ^ 11 ^' ו €ז 1631 ו 1 ' ק 11 סז 0 , היו בעלי נטיות שמאליות. 

יוג׳ין אוניל ( 1888 — 1953 ) היה עשיר־דמימ ובעל כושר 
של התעמקות פסיכולוגית, וכן לא נמנע מלעשות נסיתות 
בטכניקה אימפרסיוניסטית, כדוגמת הגילוי המילולי של 
זרם־ד.תודעה (מעין ה״חשיבה בקול רם") של גיבוריו 
( 13 ) £100 60001110 $ ועוד). מאפסול אנדרסון(נולד 

1888 ) הבטיח הרבד, במחזותיו הראשונים', שהיו מתורזים 
() $0 : 01 ) 111 ^ ; 1 ^^ 10 ^^ 110 ) £1123110111 ; 1 ) 80011311 )ס ץי 31 ^). 

תורנטון וילדר (נולד 1897 ), שפירסם גם רומאנים, הוא עמקן 

ומעורר את^הרוח, אך אינו דראמאטי כל־כר ()ס 8£111 1110 ׳ 

מ״ו 70 •!!!ס ; 11 ) 700 ■ 0111 ). מחזותיו של פול גדין על חיי* 

הפושים עוררו עניין ע״י הרקע המקומי שלהם יותר מעל-ידי 

תכנם הדראמאטי. 
1 

המחזות על חייהם של המעמדות העליונים וכן המחזות, 
שטיפלו בבעיות מיוחדות, שנתחברו ע״י ססואל נתן ברמן 
(מ 3 מ 1 ז 8011 .א . 8 ), סידני קינגזלי, ארסקין קולדול וג׳ון 
סטינבק ואתרים, הם בעלי רמה תיאטרונית, אר בדראמות 
שלהם מורגש יותר מדי, שנתחברו מלכתחילה כדי לשמש 
איזד, רעיון. מחזותיו של ו. סארויאן( 10 ק 00 ? 1£111 )נ 8031 1110 ; 
1.1£0 ¥0111 0£ 0 מז 71 7110 ) עולים על המחזות הנזכרים 
ברצינות התמימה, היהידה במיגד" שהם חדורים בה. 

3 ש י ר ה. א. אדוין ארלינגטון רובינסון ( 1869 — 1935 ו 
ע״ע) התחיל כותב עוד קודם תקופה זו וד.ראשון בין ספריו. 
שקנד. לו שם, הוא 318 ז 31110 )ק 03 (״קאפיטן קריג״, 1902 ), 
ץ) 81 1110 ) 3111$ §\). 311 !\ 7110 (״האדם מול השמים״, 1916 ) 
הוא ספרו המעולה ביותר. רופינסון השפיע על המשוררים 
הצעירים. ציוריו הליריים נכתבו במשקלים ובחרוזים הפקר 
בלים, אבל בסיגנון הדש והולם את רוחד■ של ניראינגלנד 
במאה העשרים. 

ר^ברט פרוסט (נולד ב 1875 ) כתב במשך שנים בלא שזכה 
לפירסום ניכר עד שספרו 11 ס) 60 $ 0£ !!)!©זו! ("מצפון לבוס־ 
טון״). שיצא באנגליה ב 1914 , עשה רושם בל־יימחה בעולם- 


הספרות. בלא לד״יאחז בחיצוניות שבדברים, הרים על נם את 
סגולות-מולדתו ואת פשטות־תושביה, שכניו ומיודעיו מכבר. 
צד אחר בראליזם שלו היתה אהבתו הרוחנית והלקדו 4 אך 
גם הכבושה, לטבע. 

אדגאר לי מסטרז ( 1869 — 1950 ) כתב גם הוא שירים 
בנוסח המקובל.''אך בספרו ץ 110108 ) 11 \ 1 ־ 01 ׳י 81 0011 (} 8 ("אנ¬ 
תולוגיה של נהר ספון״, 1915 ) נתן תמונה ראליסטית של 
עיירה במערב התיכון ע״י תחבולה יחידה-במינה: התושבים 
שנפטרו כותבים את הכתבות למצבותיד,ם בחרחים לבנים 
ובמשיחים לפי תומם. הספר זכה להצלחה יתרד" 

אם מסטרז ביקר וניתח את החיים במערב התיכון, הרי 
ויצ׳ל לינזי( 1879 — 1931 ) שר להם הימנון. שיריו הם דראמא- 
טיים ורטוריים דש בהם פרימיטיוויות ידועה. קארל אוגוסט 
סנדברג (נולד 1878 ) נתפרסם לראשונה ע״י שיר, שנדפס 
בעתון החשוב ץ-ו) 00 ? ב 1914 . הוא קנה לו שם־עולם ב. 11103 ס 
(״שירי שיקאגו״, 1916 ) שלו. כתיבתו של סאנד־ 

ברג דומר, לזו של דטמן כחירות-צורותיה, באופטימיות 
וברגש הדמוקראטי המפעמים אותה. 

ב. האימג׳יסטים. עזרא לואים פאונד (נולד 1885 ) יצר 
תנועה זו וריכז מסביב לו מספר של מהפכנים בספרות, 
שהדפיסו את הקובץ הראשון של שיריהם, 0$ )$ו 111138 0$ ( 1 , 
ב 1914 . פאונד עצמו הסתלק מן הקבוצה לאחר זמן קצר ואח 
מקומו תפסד, אימי לואל ( 011 ז 1 ו\ 1,0 ; 1874 — 1925 ). האימא- 
ג׳יסטים הטיפו לשיחרורה של השירה מכבליה הססרתיים 
ובזה היתר, חשיבותם. אד העקרונות של שיטתם (ובכללם 
ההנחר" שהשירה צריכה לעורר תמיד דימוי או מוצג מסדים 
ובהיר, ומכאן שם השיטה) הוזנחו אפילו ע״י הדוגלים בה. 
פאונד נשתקע בדמיונות-שווא תעשר, מעורפל ומיסאנתרופי 
יותר דותר. בסוף ימיו עבר למחנה של הפאשיזם ובמלחמת- 
העולם 11 בגד בעמו. אימי אאל, כבעלת סיגנון מבריק ורב* 
ג 1 ני, תיברד, את יצירותיר, הטובות ביותר, שמצטיינות 
בהתרחקות מרגשנות, בכוח תיאורי ובעמקות, בניגוד גמור 
לר,שקפותיר, התאורמלת על הספרות. ג׳ון גולד פלצ׳ר (נולד 

? זו ע ^ 

1886 ) — אפשר, המוכשר ביותר בין האימאג׳יסטים—שינה 
את סיגנונו ואת טעמו בעבודתו המאותרת, שנעשתד, רצינית 
וכבדר" ולפעמים אף מייגעת, כשיריו האחרונים של פאונד. 
הילדה דוליטל (נולדה 1886 ) מצטיינת ביותר בשעה שהיא 
שרד, על עולם היופי האלילי של היוונים הקדמונים. מן הראוי 
לציין, שד,רבה מן האימאג׳יסטים היו ק 1 םמןפ 1 ליטים או היו 
מחת לאדדב. 

4 שירי כושים, בשנים שלאתר מלחמת-העולם 1 נעשו 
שירי-ד,כושים, ביחד עם הג׳אז, לדבר שבאסנה, ארבעה קב¬ 
צים של שירים כאלה הוצאו בשנות העשרים וכמר, משוררים 
כושיים (ג׳ימז ולדן ג 7 נםון, קל^ד מקי, לנגסטון היוז, 
ועוד) זכולפירסוםז גם ספרו של וי צ׳ ל לינדזי: 7110 
800111$ ■ 1101 ) 10 ) 311 ס§מס 0 (״הק( 1 א ושירים אחרים״, 1914 ), 
ספר מכיל באלאדות ליריות אדירות, שימש ביטוי לרות* 
הכושים, אע״פ שלינדזי עצמו לא היה כושי. 

ד. תומאס סטרנז אליוט וקבוצתו. ת. ם. אליויז(נר 
1888 < ע״ע) הושפע מאוד מחברו עזרא פאונד ומן הסימבו- 
ליסטים הצרפתיים, ביהוד מז׳יל לאפורג. מחמת השקפתו 
הפסימית חחדורר, רגש של יאוש וחוסר־אונים, מתיר געגו¬ 
עיו על העבד העולה בעיניו לאין שיעור על ר,ר,ווה, וכו 
בזכות עדינותו האסתטית המיוחדת, כשרונו הטכני לשזור 



125 


וורצות*חכריו/ של אמריקח 


126 


רמזים וסמלים לתרך עובדות ומהתלות יום־יומלת וסיגנונו 
המסובר ועשיר־המשמעויןת, נמצאו לו מסקים נלהבים בין 
המשוררים אכולי־היאוש בתקופה שבין שחי מלחמות־העול^ 
הפואמה 1 >^! ש!!!( 1922 < עברית: *ארץ השממה", 

1940 ) היתה, ודאי, היצירה השירית בעלת ההשפעה המרובה 
ביותר בתקופה זו. אליוט כתב גם דראמות מחורזות(• 3€1 >זנו 1 ל 
311 )^ 0001 ; 1939 ,מ 1110 ט 110 ץ 11 מ 1 ג^ 1 ; 1935 , 31 :ו 1 > 110 ) 03 מ! 
1950 ,ז<ז 31 ?) ונראה, שהוא מתקרב יותר ויותר לתפיסת* 
עולם חדורה אמונה ותקווה! אד הצד המעורפל והעוקצני 
שבו עומד בעינו. היוצאים בעקבותיו באנגליה (שבה הוא 
חי כיום כאזרח בריטי) חשובים יותר מאלה שבאמריקד* 
אבל בין האחרונים יש למנות את ארצ׳יבאלד מקליש (נולד 
1892 ), קונראד אילןן(נו׳ 1889 ) וג׳ון קרו ראנםום'(נו׳ 1888 ), 

אוגדן נאש (נולד 1902 ) הוא מן המשוררים ההומוריס* 
טיים המקוריים באמריקה. משוררים בעלי־רמה, שמן הראוי 
לציין אותם, הם גם רובינסון ג׳פרז(מ 10££0 , נולד 1887 ), 
שמצטיין בנושאים פרימיטיוויים! לואיס אנטרמאיר (נולד 
1885 ), שהוא ידוע כמחבר פארודיות! האחחם ויליאם רוז 
וסטיפן וינסנט בנה שהיו מחברי־פאלאדות מחונ* 

נים!''הוראם גרגורי, שאמנם יש בו מלאכותיות, אבל הוא גם 
בעל כשרון תיאורי חי! הארולד הארט ן?ךין ( 1899 — 1932 ), 
שהשתמש בטכניקה של אליוט בשעה'שנלחם בהשקפותיו 
של זה האחרון; עדנה סט. וינסנט מילה (נולדה 1892 ), 
שכתבה סונטות יפות! ג׳ימז אופנהים, י שלעיתים קרובות 
הוא משתמש בנושאים עבריים, ועוד. 

4 - מסות, ביוגראפיות, היסטוריר" ביקורת 
ספרותית ופילוסופיה. בתקופה זו, שנקראה בצדק 
"תקופת הסיפורת"" נתפתחו גם צורות אחרות של פרוזה, 
שהגיעו לרמה גבוהה ביותר. מסות על נושאים שונים 
וספרים בפילוסופיה, היסטוריה, ביקורת ספרותית וביוגרא־ 
פיה נכתבו על*ידי סופרים ממדרגה ראשונה במידה גדלה 
והולכת ונתסבבו על קהל־הקוראים. הביקורת הסאטירית של 
תופעות פוליטיות, חברותיות ותרבותיות שליליות נתרחבה 
ונתעמקד" 

בין הסופרים המרובים, שכתבו פרוזה סברקת ומלאת* 
מחשבד* יש לציין שלושה בעלי־מסות ידועים: סמואל מקורד 
קרותרז($י 1161 ; 1 סי!ו 0 ()] 160110 ^ 831111161 ; 1857 — 1927 ), ד,מתון 
והרך! אגנם רפליר ( 1161 קק 16 [; נולדה 1858 ), החיננית 
וד,פיקחית! וג׳ימז גיבונז האנ^ר (ז 6 ] 1161 ט 1 ־ 1 011$ ( 1 ( 011 131116$ ; 
1860 — 1921 ), סאטיריקן בעל יכולת־מבע. כדאי גם לד,זכיר 
את ג׳ון ליווינגסטון לוז ( 65 ״וגע ., 1 1867 — 1945 ), 

שספריו () 01 ץ 1 116 ) 311 ת 10 )מ 6 \מ 00 ;ט 1 ) 3 מ 7116 ^03() (0 X3 
06117 ? מ!) העמידור,ו בשורה הראשונה של המבקרים הספ¬ 
רותיים, וואן דק ברוקס (נולד 1886 ), שהיר, בין המנהיגים 
הראשונים של המרד בפוריטאניות, אך לאחר זמן שינה את 
דעתו ( 1 ) 1311 ^ £11 ׳י\ 6 ^* 0£ £ת 1 ז 6 ״י 10 ? 16 ( 7 , "פריחת ניד 
אינגלנד״, 1936 ), 

ד׳ואי ( 1859 — 1895 ) זכה להשפעה מרובה גם בפילד 
סופיה וגם בחיי*ר,חברה. הוא פיתח את ההשקפד, הפראג־ 
מאטית של דליאם ג׳ימז ובספריו העמוקים ורחבי-ההקף 

^ ; 166 ו 16 י 61 ק £3 3$ ;( 01 ב 31 :)ט 1 )£ 1 ) 30 ץ 30 י 061 מ 61 ס) 

7116 ; 6 !§ 0 ״ 1 ; 6 ז 11 ז 3 ז'נ 1 )ת 3 6 ^ת 16 ז^ק £31111; £x תסדמטזסס 

7 ו 1 טן)ת 1 0£ 7 ז 71160 ) השתמש בה כבקנה־מידה עיקרי 
להערכת כל גילדי־ד.רוח: חיבור. אסתטיקד" דת. מדיניות, 


סילוסופיד" בכלל זד, לוגיקד, ומטאפיסיקה. מתוך הטעמת 
החשיבות של האמצעים בהשגת מטרותיו של האדם קרא 
דיואי לשיטתו בשם "אינסטרומנטאליזם", ובני האסכולה 
ההולכים בעקבותיו, ביהוד באוניברסיטה של קולומביר" 
מכנים את עצמם "נאטוראליסטים", כדי להבדיל את תורתם 
מן המאטריאליזם, מצד אחד, ומן האידיאליזם, מצד שני. 
החעוך ה״פרוגרסיוד" באר,"ב נוסד על העקרונות והנסיונות 
של דיואי. 

ג׳ורג׳ סאנטאיאנה( 1863 — 1952 ), פילוסוף, משורר ומבקר, 

היה בעל תסיסת־עולם נאטוראליסטית״אבל למרות מר, שהכיר 
ביסוד החמרני של החיים, נטה בסוף־ימיו יותר דותר לד,עמיק 
ב״מלכות־המהות" בלא לשלול את חשיבותד, של "מלכות־ 
החומר״! ספריו ( 0£ 8611$6 7116 ; 1163$011 0£ 13£6 7116 

1$ } 111 ^\ו ; 0 ( 1,11111 111 06$ ^ 01310 ; 86111£ 0£ £631111$ ; 7 )ט 663 

006161116 0£ ) מצטיינים ברעיונות מקוריים ובסיגנון פיוטי 
חודר ללב*הקורא. הנרי לואים מנקן (נולד 1880 ), סאטי* 
ריקן ומבקר ספרותי, היד, כוח, שהשפיע הרבד" ביחוד בתקופה 
שבין שתי מלחמות־העולם. הוא נודע בכינוי "לסינג הישר 
מבאלטימור", אף*על* 9 י שאויביו המרובים הכתירוד,ו בשמות 
*זות. נאים. ספקנותו הסוערת ומרדנותו החקיפד, בשטחי 
הפוליטיקה והתרבות כאחת עשאוד,ו לאמריקני השנוא ביותר 
בארצו. אד מנקן פעל גם פעולה חיובית מרובה כשהרים 
על נם סופרים כדריזר, סינקלר לואיס, ואחרים. בין ספריו 
הידועים ביותר הם קובץ־המםות שלו "דעות קדומות* 
( 1166$ >ט[ 6 :ו?), שיצא במשך השנים 1919 — 1927 , ומחקרו 
6 § 113 § 66163111,311 ^ 71161 (״הלשון האמריקנית״, 1919 , 
בשינדים וד,וספות עד 1948 ). 

. 8 ; 1940 . 8 .זן 

^^ 7 ,זגג 001$11 ; 1940 

; 1947 מ/ ,. 1 ) 1 * ; 1947 11116 / 0 1 ^ 1 

1 ^^& . 14 ; 1942 ^^/ 0 ^ ח 0 ,^^ 21 וג^^ 

- 00 ^ 1 ,^ 706 ( 0 ץז 0 }) 711 

,$^ 001 ז 8 .׳ע ; 1947 • 940 ! 

* 3 ! 19 ^ 83 ^^ ^ €0111111611 7116 ,מ 1€1 > 1 ; 180 1940 

: 1 *ז 9611 ) 1 ז€ מו 0914 . 1 >€ , 311 ת 1 ח 3 )$ . 8 ; 1952 

^ 6 ד 569 6 י 69 ז^ 1 / 0 611 ^ ה 169-160 ז 149 ^ 7 ; 1949 <^ 0 - 194 ^ 19 
'^ 10 ^ 0 ^ 11 'ד < 10$00 (: 1101 מ ¥1 < 1 >£) 

1 > ¥00 <] 5110 ,־ 1£1 

0 . א. 

עיתונות. תחילתה של העיתונות באד,״ב נעוצה בתקופד, 
הקולתיאלית. ראשוני העתונים היו ה ז 1,606 ־$׳ 1 וי 6 א 011 ) 60 $ , 
שנוסד ב 1704 ע״י ג׳ון קמבל, פקיד־הדואר בבוסטון, והתקיים 
עד 1776 , ה 0326116 תסז 80 $ , שר,תחיל יוצא ב 1719 בעריכתו 
של דליאם ברו?ןר׳ יורשו של קמבל בפקידות־ד,דואר בבום־ 
טץ, ה 17 ט 6 ז 6 ^ 17 ) 661 ^^ 1 מ 163 ז 16 ת^, שנוסד ב 1719 בפילא* 
דלפיה ע״י אנדרו בראדפורד, אף הוא פקיד־ד״דואר — משרד, 
רגילה מאוד בין מוציאי־עיתונים באותה תקופה, כשהמכתבים 
הבלתי-סגורים שימשו מקור חשוב לידיעות. ה ־ 8 ת£ "\ 6 א 
301113111 ) שעמו התחילה העיתונות האופוזיציונית, 
שמתחה ביקורת על מעשיהם של השלטונות, הזצא לראשונה 
ב 1721 בבוסטון ע״י ג׳ימז פראנקלין. אחיו שיי זה האחרון, 
בנימץ פרנקלין(ע״ע). נעשה ב 1729 שותף ב 13 מ 3 ז\ 1 ץ 1$ ומ 6 ? 
0326116 , שיצא בפילאדלפיה (נוסד בסוף 1728 ע״י ם, קימר), 
ת״י פעולתו זכה עיתון זה להשפעה מרובה ביותר. העיתון 
הראשון, שהתחיל יוצא בניו־יורק ב 1725 בעריכתו של 
ויליאם בראדפורד, היה העיתון הלויאליסטי ה ) 1 ז 0 ׳ 1 "י 6 א 
0326116 . שנים מועטות אח״ב (ב 1733 ) נוסד בניו־יורק ע״י 



127 


ארצות־הכרית של אמריקה 


128 


ג/ פ. זנגר עיתון א^פ^זיצלבי בשם ץ 1 ^ 1 ^ ¥6 \ . ¥0115 

!גסי! 011 [. 

עד 1740 היו במושבות האמריקניות 11 עיתונים וכשהת¬ 
חילה מלחמת־העצמאות הגיע מספרם ל 37 (ברובם שבועו¬ 
נים), כשני שלישים מהם היו עיתונים של ה״פאטריוטים", 
שפעלו להחשתה של מלהמת־האזרחים ושעיצבו את אפיה 
היסודי של העיתונות האמריקנית החפשית. היומין הראשון, 
שזכה לתפוצה ניכרת, היה ה 3051 ) 30156 ? 13 בוג׳\ 1 ץ 115 מ 6 ? 
• 1$61 ) 61 זי 51 .\ 7 ץ 311 ( 1 , שנוסד בפילאדלפיה ב 1784 , העיתון, 
שהאריך ימים ביותר באה״ב, הוא ה ) 0$ ? £ת 1 מ 6 זי^ שנוסד 
בניו־יורק ב 1801 ושמופיע עד היום( 1954 ). במשך 50 שנה היה 
עורכו ויליאם קאלן בריאנט, המשורר והסופר. בתקופה שאחר 
מלחמת-העצמאות נתרבה מספר העיתונים, ששימשו בעיקר 

בטאונים למפלגות היריבות, הפדראליסטים והרפובליקנים. 

י• ** 

למרות חופש־הביטד, שנתגלה בהם, היו העיתונים האמ¬ 
ריקנים — משום מחירם הגבוה — רחוקים מלשמש בטאונים 
דמוקראטיים גמורים. מתוך שלושת הגורמים הדרושים 
להצלחתה של העיתונות — הדפסה מהירה, חדשות פופולא¬ 
ריות ומחיר זול — השיגה העיתונות האמריקנית עם הת¬ 
פתחותה של הטכניקה את שני הגורמים הראשונים, ואילו 
השלישי הושג רק ביזמתו של בנימין די, שהוציא ב 1833 
את ה״סאף במחיר של סנט אחד ז משום מהירו הנמוך ותכנו 
הקליל והמותאם לתביעותיו של הקהל הרחב (הוא לא 
הקדיש שום מקום למאמרים בשאלות מדיניות) זכה עיתון 
זה לתפוצה מרובה. 

עם השיכלולים,שבאו באיסוף-הידיעות, וביחוד עם המצאת 
הטלגראף, התחילו העיתונים מביאים, מלבד פרטים על 
ענייני-מסחר דדיעות מקומיות, גם ידיעות מחוץ-לארץ. 

במאה ה 19 מתבלטים ארבעה אישים בתחום העיתונות 
באה״ב, והם ג׳ימז גורדון בנט, שב 1835 יסד באמצעים דלים 
בניו־יורק את ה 1 ) 31 י 1161 ושהמציא את שיטת הסנסאציות, 
הפנייה האישית לקורא, את הפירסומת בקנה-מידה רחב ואת 
הגברת התפוצה ע״י מאמצים נמרצים אחרים. הוא שיגר 
מספר מרובה של כתבים מיוחדים לאיזורי-הקרבות במלחמת 
האזרחים האמריקנית( 1861 — 1865 ) ואף אירגן את מסעו של 
חנרי סטנלי (ע״ע) לאפריקה כדי לחפש את החוקר דוד 
ליוינגסטון(ע״ע). ה 3151 ־ 61 ^ 1 נמכר ל 6 מגזנ 11 ז¥ ב 1924 . ה״י 6 א 

י שסטנןמיד 1£ ז ¥0 נוסד ע״י הוראם גרילי ב 1841 והעלה את 

^ * 

רמתה של "עיתונות הסנט" בלא לוותר על טיפולה הער 
בחדשות. גרילי ערך את הע-תון מיום ייסוד( עד 1872 והטביע 
גליו אח חותמו האישי — בעיקר ע״י מאמריו הראשיים, 
שעמדו על רמה ספרותית גבוהד" 

ב 1851 נוסד ה 5110165 נז ¥0 ׳\י 16 י 1 על-ידי הנדי ג׳ארוויס 
ריימונד, חניך של גדילי. צ׳אדלז דינה קנה את ה״סאך 
ב 1868 וערך עיתון זה עד שמח ב 1897 . במאמריו הראשיים, 
שהצטיינו בגישתם העניינית והרציניח, בסיגנון משוכלל 
ובראיה חודרת של מצב-הדברים, השפיע דינה הרבה על 
החיים הציבוריים. עם התרחקותו של הספר מערבה והת¬ 
פתחותה של התחבורה גדל מספר העיתונים מ 1,200 ב 1836 
ל 3,000 ב 1860 , מהם כ 300 יומונים והשאר שבועתים קטנים. 
ב 1896 עבר ד, 1111165 1£ ־ו ¥0 ׳יישא לידי אדולף ם. אוכס(ע״ע), 
שהעלה עיתון זה למקום הראשון בין עיתוני אה״ב כעיתון 
מביא חדשות מכל תחומי-החיים בכל חלקי-העולם. קרוב לו 
מבחינת הקף-השפעתו הוא ה 6 םטנ 1 וש 1 -^ 41 י 61 מ הניריורקי. 


עם התפתחותו של המסחר בשנות ה 80 ועם גידולו של 
מספר המודעות נתרחבה גם העיתונות. יוסף פזליצר, שרכש 
ב 1883 את העיתון הניו־יורקי 1 ) ¥011 \ ב 346,000 דולארים, לא 
נמנע מגירוי היצרים של ההמונים לשם העלאת התפוצה של 
עיתונו, ולאחר 10 שנים עלה תקציבו השנתי של ה 151 ז 0 ז\\ על 
2 מיליון דולאר. מתחרהו הגדול ביותר של פוליצר היה ויליאם 
ראנדולף הרסט ( 1163151 ), שקנה ב 1895 את ה 15 ז ¥0 1 י\ 6 א 
001031 ! והנהיג בו את שיטת ה״עיתונות הצהובה". ההת¬ 
חרות בין ה 0011131 ! וה 1 ו 1 ז 0 ^והביאה לידי התפתחות סוג של 
עיתונות, שאמצעי-הפיתוי שלה היו; כותרת צעקנית לרוחב 
העמוד הראשון כדי לעורר התרגשות על דברים של מה 
בכך; שימוש מופרז בתמונות! דברי רמאות ובדותות על 
ענייני-מדע, כביכול; מוסף ביום א', שמורכב מהרבה תמונות 
מבדחות ומאמרים שטחיים; הפגנת אהדה ל״מדוכאים"; 
ושימוש בצבעים. 

במקום להיות שופר של דעות אישיות, כמו שהיו עיתו¬ 
ניהם של גדילי או דינה, שנתכוונו לשרת את הציבור, הפך 
העיתון של סוף המאה ה 19 למפעל תעשייני. המהפכה 
הטכנית, שאיפשדה הדפסה של 48,000 — 72,000 עתונים בגי 8 
עמודים לשעה, מקופלים ומוכנים לחלוקה, התחילה דורשת 
השקעות-יסוד ענקיות, העיתונים נשתחררו מתלות במפלגות 
פוליטיות ונעשו קניינם הפרטי של בעלי-הון ובעלי-מניות 
במפעלי-ממון אדירים, כגון מסילות־ברזל, מיכרות, באנקים, 
כוח חשמלי, גאז והשקעות בחו״ל. עם זה התחיל צביונו של 
העיתון להיות נקבע במידה מרובה על-ידי בעלי-המודעות 
והקוראים כאחד. מספרם של הקוראים קובע את חשיבותו 
של העיתון ככלי לבעל-מודעות, וזה האחרון משלם את רוב 
הוצאותיו של העיתון וע״י כך משפיע על אפיו• ב 1948 הגיע 
מחיר המודעות, שנתפרסמו בעיתונות האנגלית בארצות- 
הברית,ל 1,400 מיליון דולר— 35% מכלל הוצאות הפרסומת. 

בתחילת המאה ה 20 התחילו נוצרים "מפעלי השרשרת", 
שהקיפו עיתונים בערים שונות וסיפקו להם חומר ממשרד 
מרכזי. ב 1914 היה ביותר מסמג! ערים עתון אחד לכל עיר. 
לחברת סקריפס-האוארד היו שייכים ב 1952 19 עיתונים; 
גשנת־חייו האחרונה ( 1951 ) היה הרסט בעל 18 עיתונים 
יומיים, 9 ירחונים, סוכנות לחדשות וסוכנות לצילומי-חדשות, 
מוספים אחדים לעתוני יום א׳, וחברה אחת לחלוקת חומר. 
חברות כאלו קיימות בכל רחבי אה״ב והן מוציאות גם עיתו¬ 
נים מקצועיים. ב 1952 הופיעו באה״ב 1,773 עיתונים יומיים 
באנגלית, שתפוצתם עלתה על 54 מיליון, 549 עיתתים של 
יום-א׳, שתפוצתם הגיעה ל 46,580,000 ו ב 1948 הופיעו 8,381 
שבועונים, שתפוצתם היתה 13,245,343 . 

עיתוני ה״טאבלויד" בעלי הצורה המוקטנת, שמרבים 
להביא תמונות, הם הנפוצים ביותר. ב 1939 היו יותר מסד 
עיתונים מסוג זד" והחשוב שבכולם הוא ה 1$ יוז 6 א ץ 311 ם בניד 
יורק, שתפוצתו היומית ב 1948 הגיעה ל 2,402,346 וביוםא׳— 
ל 4,716,807 הוא מעסיק כ 2500 עובדים. מצד שני, הגיעה 
התפוצה היומית של ה״ניו־יורק טיימז" ב 1948 ל 543,583 , 
וביום ראשון — ל 054 ׳ 1,092 . 

עם עליית תפוצתם של העיתונים היומיים, המכילים מ 16 
עד 48 עמודים בממוצע, ירדה השפעתם, ועם התרבות 
מדוריהם נעשתה התעניינות הקורא בחומר העיתונאי שטחית 
ורופפת יותר. עדות להשפעתה המוגבלת של העיתונות אפשר 
לראות בתוצאות הבחירות לנשיאות ב 1944 . כמעט 75% מן 



129 


ארצות־חגרית של אמריקה 


130 


העיתונות האמריקנית התנגדו לרוזוולט/ שזכה באותה שנה 
ברוב מכריע ב 46 מ 48 מדינות. 

העיתון האמריקני מפרסם חדשות מכל שטחי־החיים, 
מתחשב בטעם האישי של הקורא ומטעים דברים חזותיים! 
הוא קל ואוורירי, ציורי ועוקצני. חדשות, שעברו עליהן 6 
שעות, שוב אינן בשבילו "חדשות". הוא חי ומגוון ומעדיף 
מסירת ידיעות על ביקורת והתפלמסות פוליטית. ההדפסה 
ואיסוף־התדשות נעשים,במהירות מפליאה. המאמר הראשי 
אינו משקף עוד אישיות אהת! מקום־כבוד זה שייך עכשיו 
לכותב ה״טור" הפונה למיליוני-קוראים ומפרש את גילויי־ 
החיים על פי דרכו. כמה מכותבי־ה״טור" הללו הגיעו לרמה 
גבוהה של פובליציסטיקה וזכו להשפעה מרובה על דעת־ 
הקהל (כמו ואלטר ליפמן, דורותי תומפסון, אן מקורמיק, 
ואתרים בימינו). ביחד עם זה טיפחה העיתונות האמריקנית 
סוג של עיתונאי, שמצטיין בחריצותו ובכשרו לחשוף את 
העובדות, ושהוא חדור הברד" שחובתו הראשונה היא לשרת 
את ענייני־הציבור. 

סוכנויות מיוחדות עוסקות באיסוף החדשות! הגדולות 
שבהן הן ״אסושיאיטד פרס״—אירגון קואופראטיווי, שמספק 
חדשות ותמונות ל 2,700 עיתונים ( 1950 )! ״יונייטד פרם״ — 
סוכנות, שמספקת ל 3,469 עיתונים ותחנות־שידור ( 1951 ) 
חדשות וחומר, שהם מיועדים למדורות־עיתון מיוחדים! 
וה״אינטרנאשונאל ניוז סדודס" השייכת לחברת הרסט. 

בשנות 1940 — 1948 יצא בנידיורק עיתון יומי בשם 1 !ז? 

^זנ^ז^^?), שסירב לפרסם מודעות, אולם מספר 
קוראיו לא עלה על 100,000 והוא פשט את הרגל. יוצאים 
גם עיתונים יומיים מקצועיים כגון ה ( 3 מזט 0 ( 61 ^,:!$ 
המוקדש כולו לענייני־כספים. ב 1948 יצאו באה״ב 135 עיתו¬ 
נים יומיים ו 294 שבועונים בלשונות זרות. 

כדי להתחרות בתחנות־הראדיו ובטלוויזיה רכשו להם 
כמה עיתונים תחנות־שידור. איגוד עובדי־העיתונים 
1 > 1 וט 0 ז^ק 3 ק 5 ״!^ז> €301 מנה ב 1950 כ 25,000 חברים. ב 1948 
ניתנו קורסים בעיתונאות ב 35 אוניברסיטות ובתי-ספר 
מיוחדים באה״ב. 

כתבי־עת. ראשיתם של כתבי־העת באה״ב התחילה 
בשנת 1741 עם הוצאת ה £ת 321 ;§ 13 \ מ 103 י 61 מ 1 ^ו 7 וה 31 ־נ€מ 06 
321116 § 413 ז בעריכתו של בנימין פראנקלין. במאה ה 19 ערכו 
כתבי״עת סופרים כואשינגטון ארוינג( 6 ת 435321 ' 1 
1813 — 1814 ), אדגאר אלן פו(-ו 146$8€1 ץ- 31 ז 1.11€ מ־ £1161 ט 50 
1837 — 1835 ,זש^), ראלף ואלדו אמרסון( 1844 — 1842 , 0131 ) 
והשתתפו בהם גדולי־הסופרים. החשובים בין כתבי־העת 
בעלי־משקל, שנוסדו באותו זמן ושברובם הם קיימים עד 
היום, הם ך 1€311 י 11161 \/. 11 זז 0 ^י 1 ( 1815 — 1940 ), 

ך ץ!!)!!!©!!? ^ 1 ; 13111 ז^/, (נוסד 1857 ) הם 10 ז 3 א( 1865 ) וה -■ 1131 
^ת 21 ^ 8 ^^״ן 5 'ז 6 ק ( 1850 ) . 

כתבי־העת היוצאים כיום באה״ב הם מסוגים מרובים 
ושונים. הם כוללים ירחונים או שבועונים מצויירים, שמפר¬ 
סמים סיפורים ומאמרים, כגון: ,) 08 ? §ח 1 ת€ע£ ׳ן 13 )זט 531 

,ת 10 ח 3 קדח 0 כ) €מ 101 ־ 1 8 ' 1311 ח 0 ^\' , 031 ־ 1001 6 חז 110 1-331£8 

03115 10 \נ, שהתפוצה של כל אחד מהם מגעת ל 4 — 5 מיליון, 
8 ־ 0011161 , 2 ח 1 ק^^) 1 ^ 15 ^ 110 0001 (שהתפוצה של כל אחד 
מהם היא של כ 3 מיליון) ו 6 ח 321 § 3 ^ 1630 ז 6 מ 1 .\/. (התפוצה: 
2.5 מיליון)! שבועונים מוקדשים לסקירות על חדשות, 
שנוגעות לשטחי-החיים השינים, כגון ) 661 ״ו 8 ״ו 6 ^ 101611 ?׳; 


כתבי־עת מוקדשים בעיקר לתמונות (כגון 1 - 1 £ 6 , שתפוצתו 
סגעת ליותר מ 5 מיליון)! כתבי-עת מיועדים לסיפודי-הרפת- 
קאות דלי-תוכן, עפ״ר על נושאים מן "המערב הפראי", 
מעשי-פשעים ובלשות, טיסה, אהבה, מלחמה וכד׳ (הללו 
נקראים 5 ק 1 נ 1 ? משום שהם נדפסים על נייד זול מאוד שהוא 
עשוי ממוך של עץ — ק 1 ג 1 ק 001 ״\); כתבי-עת בעלי דמה 
גבוהה, שעוסקים בספרות יפה, ביקורת ספרותית, פובליציס¬ 
טיקה ואמנות, דוגמת ־ 6 ) 1-1 )ס זז\ 16 ע 6 ? ץ 13 )ז 11 ) 53 ,בחטזס? 
ץ 111 ) 100 ן 16 )מ 13 ).ו/, , 8 'ז 6 קז 13 ־ 1 , 6 זט) 3 ז, כתבי־עת מוקדשים 
למקצועות ולמדעים מיוחדים, תעשיות, תנועות חברותיות 
חרמי־מחשבה מסויימים, כיתות דתיות ואגודות. לסוף יש 
להזכיר גם את ה״קומיקס", כתבי־עת בעלי סידרות של ציד 
רים, שמתארים את הרפתקותיו של גיבור מסויים. 

לתפוצה הגדולה ביותר ( 11.5 מיליון) הגיע הירחון - 1163 
) 01268 8 י־ 161 ), המביא בעיקר ליקוטים ותקצירים מכתבי- 
עת שונים ומזמין בעצמו מאמרים על נושאים מסויימים. 
לירחון זה יש גם הוצאות בלשונות אחרות, שמרבות את 
מספר קוראיו ב 5 מיליון ויותר. 

לירחון כמו 3832106 ^ 1 ? 017 ) 8 06 )?', המתיימר למסור 
ספורים מן המציאות — עפ״ר דברים שבינו לבינה — יש 
תפוצה של 3 מיליון. השבועון ז 6 ) 1 ז ¥0 ז 1 \ 6 זי 1 מוקדש לסאטי- 
רד" לסיפורים ולסקירות על תיאטרון וספרות. שבועון מקביל 
לח 0 ו) 3 א הליבראלי הוא ה 116 נןטק 6 ? ׳\! 6 א. 

רובם של הירחונים משלם שכר-סופדים: מחצי סנט עד 
כ 30 סנט למלד" במקדים יוצאים מן הכלל, כגון בעד מאמר 
של הנשיא קוליג׳ ב 143232106 16311 ז 6 ^ו/, שולם 3,80 דו- 
לארים למלה. ־ 

מטה לחמם של רוב כתבי-העת הוא המודעות. ה- 111 ) 83 
) 0 $ ? 60102 ׳!£ ץ 13 ) מדפים כל שבוע כ 50 עמודים של מר 
דעות, שהמחיר הים 1 די של כל אחד מהם הוא 8,000 דולאר — 
מלבד תוספות בשביל מודעות צבעוניות. ב 1951 הגיעו ההכ¬ 
נסות ברוטו של כתבי־העת ממודעות ל 511,200,000 דולאד, 
מזה שולמו 40% ע״י מאה חברות. 

, 8 ,( 1 ״>!// 171 ) 0 ץז 1£10 ^{ ״ 1-1 . 0 

/ 0 €1€71€£ ^ 1 ז €0 ?^* 7 ,זחו 1 ? .^ 1 -״ 1 ; 1925 
/ 0 ץז 1£10 }{ 6 ^ 1 מ/ !ז 7€71 ז €14 1171 ) .ס ; 1925 

ץ 111 >( 1 7/16 ; 1927 , 7 ה 1117 ) 771 * 01 { 

, €7 <} 7 )< 771 * 61 6 ^ 7 ,^ז 0 < 6111 ו 1 ןס 8 . 1 ; 1937 , 1 ) 771671€ }/ מ/ 67 ק 1 )^ 

,/?)/? 5/4 ^ 71116 [ 1 6 ^ 1 171 1 ? 11177 ) 771 *ז 0 ן , £5 ת 10 1 ־ €1 ל 110 ; 1946 

, 1950 , 1117171 ) 771 * 01 [ 171 ) 771671€ ^/ .״ 1 .?נ ; 1947 

ם. ג. 

א מ נ ו ת. — דברי־ימיד, של האמנות האמריקנית, שהם 
בעיקרו של דבר תולדות-ד״ציור, מתחילים זמן מרובה לאחר 
שהאמנות של אירופה הגיעה לכלל בגרות, והם קשורים 
מראשיתם קשר אמת בתולדותיה של האומה האמריקנית. 
בין המתיישבים הראשונים, שבאו לאמריקה, היד, מספר של 
ציירים אירופיים, שהתחילו עוסקים במקצועם בארץ החדשה 
בתנאים בלתי־נוחים ביותר: הם היו מנותקים זה מזה 
וממרכזי־האמנות באירופה! אי-אפשר היה להם לעמוד על 
עבודתם של אמנים אחרים, שהרי לא היו לרשותם לא אספים, 
לא תערוכות ולא בתי-אולפן! ולחלוצי־ד,התיישבות באמ¬¬ 
ריקה היה בדרך כלל זמן מועט מאוד ליצירה אמנותית. 

במסיבות אלו היו השגיד, של האמנות באמריקה עלובים 
ביותר. לתמונות, שנשתמרו מתקופה זו, יש כל הסימנים של 
אמנות פרובינציאלית מפגרת. רוב התמונות הללו הן פור* 
טרטים של מתיישבים, של נשותיהם וילדיהם, שצויירו 


4 



131 


ארגות־־חגרית של אמריקח 


132 


בסיגנון שהיה רויח אז באירופה (בעיקר באנגליה, ה^לאנד 
וגרמניה, שמהן בא הרוב של הציירים) — סיגנון נוקשה 
תזמור, פיקאנטי ועם זה מחוסר דמיון יוצר. יש עניין 
בתמונות זה^ו כתעודות לתולדות התרבות ובעדויות לנוהג 
מקומי טיפוסי, אד קשה לראותן ביצירות אמנותיות. שמותיהם 
של הציירים ~ שהיו בעלי־מלאכה יותר משהיו אמנים — 
אינם ידועים ברוב המקרים. 

במצב זה בא שינד רק ברבע השני של המאה ה 18 . את 
ראשיתו של הציור האמריקני נוד,גים לקבוע בשנת 1729 , 
שבה בא לאמריקה ג׳ון סמיברט(זז€נ 1 ומ 81 ; 1688 — 1751 ) — 
צייר סקוטי, שידע יפה את סודות־הטבניקה של מקצועו. 
נוסף על ציוריו הביא עמו סהיברט מאירופה אוסף של 
העתקות מציורי הציירים הקלאסיים, ואת אלה מכר לחובבי* 
הציור באמריקה, שביקשו לחדש אח קשריד,ם אל העולם 
הישן וגם נתכוונו להעתיק מהעתקות אלו וללמוד מהן. 
מיצירותיו של סמיברט עצמו משנות־פעולתו באמריקה 
חשובה בעיקר תמונתו ״הכומר בארקלי ופמלייתו״ ( 1729 , 
בגאלריד. לאמנות שבאוניברסיטה ע״ש ייל) — פורטרט של 
קבוצה בסיגנון הבארוק הטיפוסי, רכנראד" התמינד, הראשונד. 
מסוג זה, שצויירה ביבשת אמריקה. בךזמנו של ס 5 יברט, 
רוברט פיק ( 6 ;!€?; 1705 — 1750 ), נולד באמריקד- אד הפור¬ 
טרטים שלו צויירו אף הם בסיגנון של המסורת האירופית 
המקובלת. שני אמנים אלה הכשירו את הקרקע להתפתחוחה 
של אמנות אמריקנית במחצה השניה של המאה ה 18 . 

עלייתם המתמדת של מעמדות־ד,ביניים בחברה הקולו* 
ניאלית של אמריקה הצמיחה בינתיים מעמד חדש — עשיר, 
בעל־תרבזת ובעל שאיפות חברוחיוח, שדרה מוכן לתמוד 
בבעלי״הכשרונות שהתחילו צצים עכשיו על אדמת*אמריקד- 
כאבותיד>ם כד היו אף בני הדור החדש להוטים בעיקר אחר 
פורטרטים 1 אד בעוד שחלוצי*המחיישבים הסתפקו בדמיון 
כללי בין התמונה ובין האדם שתואר בה, דרש טעמם המעודן 
יותר של הלקוחות החדשים שכלול מרובד. יותר באמצעים 
האמנותיים וציור, שיש בו ^ום הבלטת קווי־האופי של 
נושא*הפורטרט. עובדה זו היתה מן הגורמים לדבר, שבין 
שנת 1760 ו 1790 הגיעה האמנות האמריקנית — אף־־עליפי 
שעדיין היתה כרוכה אחר האמנות האירופית, וביחוד הברי¬ 
טית — לרמה, שבה יכולה היתד. להתמודד עם האמנות של 
ארצות-אירופה. 

מ 1770 ואילד נתפתח באמריקה — הודות לתודעה הלאו¬ 
מית, שהתחילה מתעוררת בתקופד, זו — ענף נוסף של הציור: 
הציירים התחילו מטפלים בין השאר בנושאים מתולדות- 
הארץ. בתמונות גדולות תיארו מערכות-קרב, חתימת-חוזים, 
את הכרזת-העצמאות, וציירו פורטרטים של גבורי-האומד.. 
מאחד שלא מצאו דוגמה וסמד לכד במסורת המקומית, 
התעמקו בתמונות ד,ד,יםטוריוח של עמים הרבד" וד,סתבלו 
ביצירותיד,ם של גדולי הרנסאנס באיטליה, כדי ללמוד מהן 
כיצד יש לערוד את הדמדות בקומפוזיציות גדולות. עם 
התגמות החדשות לציורים מסוג זה הגיע לאמריקה גם 
הסיגנון הנאו-קלאסי, שהיד, שליט אז באירופה. אד למרות 
ההשפעות שמעבר לים, שפעלו על אמנות־ד,ציור באמריקה, 
ועוד קודם שהגיעה אמנות זו לכלל בגרות, סיגלד, לעצמה 
מעין סיגנון לאומי עצמאי. כבר ניכרו בד, אז קווים מסויימים, 
שמאז עד היום הם נחשבים כקווי-האופי העיקריים שלה: 
הגישה הרעננה לנושא והביצוע הראליסטי. 



נ/ 0 . דיוסנח ש? חגב׳ ב^י^סמוז 


תבונות אלו ניכרות בבירור ביצירתו של ג׳ון סיבנלטון 
קופלי ( 1738 — 1815 ; ע״ע), שהיד, צייר-ד,םורטרטים ד,חשוב 
הראשון, שקם באמריקה. ציוריו, שרובם מפוזר בבתי-הנכות 
בערי-אמריקה, הם תעודות נאמנות מחיי-החברד, ויצירות* 
אמנות נאות כאחת. בן־גילו, בנימין וסט( 1738 — 11820 ע״ע), 
היה הצייר האמריקני הראשון — הן בזמן וד.ן במעלה —, 
שנושאי־יצירותיו הם היסטוריים ואלגוריים. הוא שילב לתוך 
יצירתו נושאים מתולדות-ארצו והיד, הראשון, שתיאר אח 
האינדיינים (שד,כיר אותם מקרוב מנעוריו) בדמות "הפרא 
האציל"—דמות, שהיתה פופולארית כ״ב בתקופתו של רוסו. 

שני ציירים אלה יצאו לאירופה — וסט ב 1760 , קופלי 
ב 1774 — ושניהם לא חזרו משם לארצם. הסטודיו, שפתח 
וסט בלונדון, שימש מקום התוועדות ולימוד לציירי-אמריקה, 
שביקרו באירופה* ובאמצעותם של ציירים אלה נתקיימה 
השפעתו המרובה של וסט בארץ־מולדתו. הצלחתו המרובד, 
באנגליד, — שהגיעה''עד כדי כד, שנבחר לנשיאה של 
ה״אקאדמיה המלכותית״ — תרמה במידד. מכרעת לשם הטוב, 
שד,אסבולה האמריקנית רבשד, לעצמה בד״דרגה. עובדד. ראויד, 
לציון היא, שבשלב מוקדם כל-כד בתולדותיו־. קמו לה. 
לאמריקד" שני ציירים, שד,גיעו למעמד בינלאומי מכובד 
ותרמו תרומה מקורית חשובה לאמנות האירופית. 

בינתיים גדל באמריקה דור של ציירים, ששמם לא הגיע 
לאירופה באותד, מהירות ושאעפ״ב נחנו במידד, מרובד. של 
יכולת וכשרון, ראלף ארל ( 1 ז £4 ; 1751 — 1801 ) הוא מן 
הציירים, שקבעו בציוריהם לזכר־עולם, בסיגנון נוקשד, אד 
בכנות ובנאמנות, את פני החברה של הדור, שמרד בבריטניה,. 
ברקע של תמונות כגון; "זקן*ד,שופטים אוליור אלזורת 
ואשתו״ ( 1794 ), ״מיג׳ור דניאל בורדמאף ( 1789 ), "הגבו־ת 
מוזלי ובנה צ׳ארלז", מאפשר לנו ארל לראות את הנופים 
ולהציץ לתוד הבתים שבד״ם חיו בני־האדם שצייר, ובדרד זו 
שילב ביצירותיו את הסביבה המקומית. 







133 


אראות־הכרית של אמריקה 


134 


בין תלמידיו המוכשרים של ארל תופס מקום בולט צ׳ארלז 
וילסון פיל 1741 — 1827 ). בפןרטרט־הקבוצה שלו 

המרהיב עין, ״משפחת פיל״ ( 1773 — 1809 ), אנו רואים את 
הפשטות האומרת־כבוד של בית־האמן, שבו מוצב(ת העת־ 
קות־גבס של פסלי הקלאסיקנים — מה שהיה אפייבי כל*כן־ 
לטעמה של התקופה בעוד שציורו "בניו של האמן על־יד 
המדרגות״ ( 1795 ) מצטיין במבנה המקורי שלו. ג׳ימז פיל 
( 1749 — 1831 ) ורפאל פיל ( 1774 — 1825 ), מבניה של אותה 
משפחה עצמד" היו בין ציירי־הד(ממים הראשונים באמריקה, 
רמבראנט פיל ( 1778 — 1860 ) למד הרבה מצייר המהפכה 
הצרפתית, ז׳. ל. דויד (ע״ע), ו״ת(מאם ג׳פרסון״ שלו( 1805 ) 
הוא מן הפורטרטים הטובים ביותר של אישיות היסטורית. 
אולם האמן המשוכלל ביותר בתקופה זו היה גילברט טטיר 
ארט ( 1755 — 1828 * ע״ע), שצייר את תמונתו של ג׳ורג׳ 
ואשינגטון. הודות לו ולבני משפחת־פיל נעשתה פילאדלפיד" 
עוד קודם שיצאה המאה ה 18 , בירת הציור האמריקני* 
והאקאדמיה הראשונה לאמנות על אדמת״יאמריקה נוסדה 
בעיר זו( 1806 ). 

בסוף המאה ה 18 עדיין היה ציור־הפורטרט הענף העיקרי 
של האמנות האמריקנית, אע״ם שהודות להתעוררות הלאר 
מית, שגברה ביהוד אחר מלחמת״העצמאות, נעשו באותו זמן 
גם נסיונות אחדים בציור מונומנטאלי, בעיקר לשם קישוטם 
של בניינים ציבוריים, כגון, הקאפיטול — מקום־מושבו של 
הקונגרס — בוואשיגגטון. הנציג החשוב ביותר של תנתה 
זו היה ג׳ון טד־אמבאל ( 11 ו 1 למ 1 נוז 7 ; 1756 — 1843 ), אף הוא 
מתלמידיו של וסט, שצייר אח "המערכה על גבעת באנ^ר" 
ואח "הכרזת־העצמאוח* (שתיהן ב 1786 ) ולאחר מכן (בין 
1814 ו 1825 ) — אח ציורי הקיר בכיפת־הקאפיטול. תומאס 
סלי ( 1783 — 1872 * ע״ע), אמן מושלם ביותר, צייר תמונות 
על נושאים מתולדות״אמריקה בימיו ופורטרטים של אישיה 
ההיסטוריים* תמונתו "ואשינגטון חוצה את נהר דלאור" 
( 1819 ) נמצאה גדולה מדי בשביל הקאפיטול. שמואל מוךס 
( 80 זס 1 \; 1791 — 1872 ), ממציא הא״ב הטלגראפי, צייר את 
החלק הפנימי של אולם הקונגרס ופורטרט נאה של לאפאייט 
( 1824 ). 

זולת מגמה זו נתגלתד, בתחילת הסאה ה 19 גם מגמד, 
אחרת: בד,שפעת האפנה הרומאנטית, שנשתלטהאז באירופה, 
התחילו ציירים שונים מתארים את הנוף האמריקני, וכד 
נתנו ביטוי גם לרגש החדש של אהבת נוף־ד,מולדת, שהת¬ 
חיל מפעם את רוחה של האומה הצעירד,. בעוד שעד אז היו 
אמני״אמריקה מבקשים הדרכה רק באיטליד, וצרפת, התחילה 
עכשיו להיות מורגשת גם השפעתו של הציור הגרמני. אולם 
תמונות־הנוף הקלאסיות של קלוד לורן (מזמזנו!) הצרפתי 
שימשו גם עכשיו דוגמה ומופת לרוב ציירי־הנוף האמריקנים, 
בעוד שאחדים מהם הושפעו ע״י רופנס וסלוואטור רוזה. 

החשוב בציירי־נוף אלה היה ואשינגטון א 1 לםט 1 ו' (- 11 ^< 
ת 810 ; 1779 — 1843 ), שמלבד תמונות־נ 1 ף צייר גם תמונות על 
נושאים היסטוריים ותנ״כיים. הוא היד., אפשר, האמריקני 
הראשון, שהצליח להביע את ההרגשה הקוסמית, שהשרו 
על בני־אמריקה הרריה וחופי־ימיה של ארצנ 4 אף הוא היה 
בין תלמידיו של וסט בלונדון, אד גישתו האמנותית נתגבשד, 
בארבע שנות־לימודיו ברומא, כשהתרועע עם קולריג׳ ווא* 
שינגטון ארווינג. מ 818 נ ואילד ישב באמריקה והתמכר לציוד 
ולספ־ות. יצירתו האמנותית היא בעלת הקף רחב והיא 
כוללת פורטרטים (של ם. ט. קולריג', 1808 < של דליאם 


צ׳אנינג, 1808 — 1811 )* ציורים על נושאים חנ״כיים ("תחיית 
המת ע״י מגע בעצמותיו של הנביא אלישע״, 1811 — 1813 * 
״רבקה על־יד המעיין״, 1816 * ״אליד,ו הנביא במדבר״, 1818 * 
״סעודת בלשאצר״, הותחל ב 1817 ), וכן חמונות־נוף, שבעיקר 
בזכותן הוא ידוע בזמננו. גלי־ד״ים בתמונותיו מאיימים בשואה 
והד,רים מתנשאים לשמים בגאון. תמונד, כגון "הנוף האי¬ 
טלקי" ( 1830 ) יכולה להיחשב כחוליה מקשרת בין קלוד לורן 
ובין קורו. 

אולסטון היה, אפשר, הצייר ה״אמריקני" הראשון, אר 
היד, דמות בודדת בדורו * נושאי״דגלה העיקריים של התנועה 
הרומאנטית באמריקה היו צעירים ממנו. תומאס דאוטי 
(ץ 111 §נו 0 ם; 1793 — 1856 ), שנחן בחוש מיוחד לקםמי־ד,טבע, 
היה מן האמנים הראשונים באה״ב, שהקדישו את מיטב*כוחם 
לציור־ד,נוף. תומאס קול ( €016 ; 1801 — 1848 ), בן אנגליה 
שבא לאמריקה בגיל של 17 , צייר תמונות גדולות, שבהן 
ניכרות השפעותיהם של פוסן, רובנס והרומאגטיקנים הגר¬ 
מניים — בכללן תמונות-נוף רזזבות־יריעד• של האיזור 
שבו חי (כגון ״בהרי קאטסקיל״, 1837 )* לפעמים מופיעים 
בהן בנימים בסיגנון נאו-קלאסי או נאדגותי, שד,וא 
עצמו המציא. אשר בדאון דיוראנד ( 1 >ת 3 זנום; 1796 — 1886 ), 
שציודו ״אחים ברוח״ ( 1849 ) הוא סן היצירות הטיפוסיות 
ביותר לתנועד, הרומאנטית, היה מן הציירים הראשונים. 
שעבדו תחת כיפת-השמים. ג׳ון קנסט 1818 — 

1872 ) היה מחלוציה של קבוצת ציירים, שידעו ליתן ביצירו- 
תיד,ם ביטוי לחילופי האור והאודרה הדקים. קבוצה זו נקראת 
בדרן כלל בשם "האסכולד, של נדור-האדסון". 

שונה מאלה היד, ג׳ורג׳ פלב בינגאם(מזגינ^תוס; 1811 — 
1879 ), שהלד בדרכים משלו. ציוריו מחייהם של סועלי• 
הדוברות על נהר מיזורי ושל חלוצי*ד,התיישבות במערב הן 
תעודות נאמנות של חיי־זמנו, ובזכותן נתפנה בינגאם בשם 
"רושם תולדות־החברה"* ואולם יש לציין, שבינגאם עיצב 
את דמויותיו על רקע־הנוף באמנות מרובה כל־כך, עד שהן 
נראות כחלק של אוחו נוף* והאור השירי, שמכחולו יוצק 
עליד״ן, ך,קנה בימינו פופולאריות מחודשת ליצירותיו.—הרו¬ 
מאנטיקן המובהק ביותר בין ציירי־הפורטרטים היה תומאס 
סאלי, שכבד נזכר למעלה. הוא בא לאמריקד, מאנגליה כשהיה 
בן תשע, והשאיר לנו יותר מאלפיים פורטרטים של בני-דורו. 

נוסף על אמני התנועה הרומאנטית קם במחצה הראשונה 
של המאד, ה 19 מספר גדול של ציירים, שכיום הם ידועים 
בשם ״אמניסיהדיוטות״ — כלומר, אמנים, שלפעמים קרובות 
היו חסרים השכלה מקצתית ושיצירתם מעוררת עניין מיוחד 
משום רעננות-ד,חפיסה שבד, ותמימותה של דרך-הביצוע, 
שאינה קשורה בחוקי-הקומפוזיציה המקובלים. אמנים עממיים 
מסוג זה מצויים בכל אומה ולשון, אך אמריקה הצעירה וחסרת־ 
המסורת שימשה לאמנים כאלד, קרקע-גידול נוח ביותר. 
במאה ה 18 ציירו גם אמנים-הדיוטות אלה ביחוד פורטרטים. 
בעוד שבמאד, ה 19 פנו לציור־הנוף. חיבד, יתרה נודעה מהם 
לתיאור הטבע, שיד האדם היתה בו לשנותו. ביחוד מושכים 
לב תיאורי-הכפרים שלד,ם, המצטיינים באיזו חיות, שבאה 
להם מתוך הפרטים הזעירים, הדומים לצעצועי־ילדים, כגון 
הדמויות של בני-אדם, בד,מוח וחיות, עגלות, ובתקופה מאוח¬ 
רת — רכבות, הפזורים בהם. אמנים אלה הם בדרך כלל 
עלומי-שם * אך כמה מיצירותיהם זכו לפרסום מיוחד משום 
אש־ההתלהבות ומעוף־הדמיון המשוקעים בהן, כגון "הסוס 
שנמלט" (במוזיאון מטני לאמנות אמריקנית). או "ציידי 



135 


ארצדת־הגרית של אכריקה 


130 




איפטמז נ׳ונסרז( 1824 — 1906 ^ : ס׳עפחר בקנסאהי הספריה הציבורית בגיו־יורק 








137 


ארצות־הכרית של אמריקה 


138 



;־ור:־ אינם ( 1325 ^^ 18 ): ימת אלבאגו. גאלריח 5 וי 5 יפם, ואשינגמח 



אלברם מינהאם ריידר ( 1874 — 17 ^ 1 ): חסרות על סרס לכן. חסוזיאוז לאסנרח, סריוולאנד, אוהאיו 









139 אראות-חברית של אמריקח 140 



נ׳ון ס?וז: חצרות אחוריות בשכונת נריני 7 ( 11132€ ז\' 1011 ^<ם 01€€ ) בנ'ד' 1 ר?ן, 14 ע 1 



ג׳ורנ׳ כ?ח : התאנרשוח, 1924 











145 


ארצות־הכרית של אמריקה 


146 


הפיסול האמריקני צעיר אף מן הציור של ארז ז 1 . 
בשתוכננה מצבת־זיכרון לוואשינגטון, ב 1785 , לא נמצא 
באמריקה אף אמן אחד, שאפשר היה למסור לו עבודה 
חשובה כל־כד, והיה צורך להזמין לתכלית זו את הפסל 
הצרפתי אודון(מ 10 ) 11011 ). בתחילת המאה ה 19 יצאו כמה 
אמריקנים צעירים לאיטליה בדי להשתלם בפיסול, וקנו להם 
שם את הטכניקה הדרושה לביצוע מצבות־הזיכרץ המרובות, 
שהוקמו באותד, תקופה באד,״ב — עפ״ר בסיגנת הנאו* 
קלאסי של אסכולת־קאנובה. אחד מהם היה הורשו גרינו 
( 61100811 * 01 ; 1805 — 1852 ), שפיסל את ואשינגטון רכוב על 
סוס ( 1843 ). חירם פאוארז ( 5 :ו 6 ״ 01 ק; 1805 — 1873 ) פיסל 
אף הוא בסיגנון הנאו־קלאסיז אחת מיצירותיו הידועות 
ביותר הוא "העבד היווני", שפוסל ע״פ פסל ונוס עתיק, שנמצא 
במאה ה 17 והיה קודם לכן ברשותה שלי משפחת מדיצ׳י. 
תומאם קרופורד (()ז&״יבזס; 1813 — 1857 ), מתלמידיו של 
תורוואלז־סן(תס^^ןבז״זס!!־!׳), הוא יוצרו של הפסל "חירות" 
שבראש בניין־הקאפיטול בוואשינגטון. הפסל האמריקני, 
שזכה לפירסום מרובה בעולם־האמנות הבינלאומי, היה 
ויליאם וטמור סטורי(ץז 0 ז 8 ; 1819 — 1895 ), שהשתקע ברומא 
ב 1856 ז'פסלו ״קלאופאטרה״ ( 1869 ) נמצא במוזיאון המטרו־ 
פוליני בניו־יורק! 

פסלי המחצה השניה של המאה ה 19 הרבו, כציירים באותו 
זמן, לצאת לפאריס לשם השתלמות? מכאן השפעת יוצריו 
של "שער־הניצחון" בפאריס הניכרת בפסלי־הברונזד. של 
ויליאם רימר ( 61 מ 1 ח 1111 ; 1816 — 1879 ) — כגון "האריות 
הנאבקים״ ( 1870 ) ו״הלןנטאור הגוסס״ ( 1871 ). בזמננו נודע 
לתהילה ג׳ורג׳ גרי בארנארד( 1 >:ו 3 ת:ו 63 ; 1863 -^ 193 ), ומן 
הפסלים החדישים ראוי להזכיר את חוסה דה־קדיפט (* 105 
€(>; נולד 1884 ), שהוא אמן בעל כשרון׳מובהק. 

בסיכום אפשר לומר, שמספרם של אמני־הפיסול המקו¬ 
ריים, שקמו באמריקה, הוא מצומצם ביותר. עם זה יש לציין 
את העובדה האפיינית, שאמריקה היא מולדתו של סוג חדש 
באמנות הפלאסטית, שיש לו אמנם זיקה רחוקה לפיסול, 
אלא שכולו מבוסס על המדע וההנרסר, — אמנות ה״מוביל" 
(*!נלס^ן — הדמות הפלאסטית בתנועה), שנוצרה על־ידי 
אלכסנדר קולדר (: 1 * 1 ) 031 ; נולד 1898 ). 

ג •.״ 

; 1921 , 30 ^־ 01 ^ 1 11111 10110 

^^ 7 ) יי:)-ן\< ת! 11 '' 1 נק 8 ת 103 'ת£מ 1 ^ ,.ז 1 

.ז€}|ץ 83 .^\ ; 1927 ,( 12 .!סע /ס 

, 1$ { 0115 זתט£ ת 13 \/. ; 1931 ס/ מ 0 //* 6 מ/> 0 * 0 מ/ 

1 ז^€^ 1 זז^ /ס ,ות 3 ו! 1$ ^^טימ 53 ; 1936 

מו ,.׳!ן ,זזג 6 . 11 0311111 . 11 ;* 1940 

- 1 ^ 1 ת 0 )$€תק * 31 ^ £41 ; 1939 ,^׳€ס^ 8 

; 1939 * 14 ^ 6-1 ךך 1 / 0 ץ 1 ) 6 ^^ , 15011 )' €1131 

, 11 שע\ 5 ס 0 .? ; 1944 ,^מ//ממ 4 י/ 111€ ז 1 ) 1 ת 0 ^ 111 > 0 \ז 1€ זז 1 / 

ז 3 ^ 081 ; 1940 מ 41 ־ 4 /־ממז 1 / 1 זז 6 ^ 40 { ,.־!ן 

ח 03 ן ; 1940 ,ז״ז^ מיו 1111071 )^^ 7 {ז 1 ) 1€ ז 7€ *ז^/ /ס 111 ^ 81 ^^* 7 

8 ^מו 3 ן ; 1942 ,־^מו/מי^י/ ^׳ןו//וממי/ 777 )^ 7 ^ 71 ז 4 / ,מ 13 חק 1 ', 1 

מו • 6 ו 1 מווגמ 0 ? 7 . 0 ץ 11 :זסז 0 ס 0 מג ^ 5065 

-ן־ו^מו!/ , 05 וזו 3 ן ! 11 ^ 30 ^ 3041 ה 011 ן ; 1943 

; 1943 , 24 ^ 1 -^ 2 ך 1 , 5 /) 3€1101 ס/ 1 'ז 377116€ מוס־;/ ז^מו/מו 41 י/ מ 12 ר 4 
7€ {ז ^ 071 001 ^ 80 •ו^׳זו?/ 15071 ) 14 7€ { 7 ,: 1 שש¥\ 5 .\ו 1€£ ז €1:1€ ז£ 

,מ 0 ) 1 ע 5 .ס ; 1945 , 1111071 ) 770 1 ז 1 ) 71671€ ז}/ ץ 271 ) 8 

,[ 04 13 ►> 00311 ^ .£ ; 1948 ,^? 177/11 ^? 71€071 ^ 771 }/ 

רתס״ו^ ש־ו 111 ק 8€111 1 )ת 3 5 מ 1 )מ 1 ' 3 ? מס ץו 1 ק 3 ז:§ 0 ו 1 כ 311 

, 477 01 מ 1 ' 1110 $^מ^^ 131 X מס 1 ס 0 

. 7 .סא , 1946 ■ €1 ( 11 ו €1 ע 10 < , 39 

ע. ה. י. 

א ר ד י כ ל ו ת. התקופות השונות של התפתחות התרבות 
האמריקנית מצאו את ביטוין הארכיטקטוני בצורות־בניה 



ההאפלה ש 5 דזמ 5 ד ( £1 ק 0113 בוסםוז. נבנחה ב 1754 


מיוחדות להן. את התקופות הללו אפשר לציין כלהלן: 

א. התקופה הקולוניאלית, או הג׳ורגץנית—עד מלחמת* 
השיחרור. 

ב. התקופה שלאחר הקולוניאלית — עד 1820 . 

ג. תקופת הרנסאנס הקלאסי — עד 1860 . 

ד. תקופת הרנסאנס הרומאני־גותי — עד 1893 . 

ה. התקופה האקלקטית — עד מלחמתיהעולם 1 . 

ו. תקופת המת־רגיזם. 

ואולם בסקירה כוללת יותר יש לציין בתולדות הארדי־ 
כלות האמריקנית שתי תקופות עיקריות אלו: התקופה 
הקולוניאלית (ג׳ורג/ינית) ותקופת העצמאות הממלכתית 
שלאחר מלחמתיהשיחרור. אפיר. של התקופה הראשונה נקבע, 
קודם כל, ע״י המתיישביםיהראשונים, שהתיישמ בריכוזים 
לפי ארצות־המוצא. כך, למשל, יושבה אנגליה החדשה ע״י 
אנגלים, ניריורק ע״י הולאנדים, דלאוור ע״י שוודים, קארו־ 
ליינה הדרומית על־ידי הוגנוטיםיימצרפת, וכד׳. בארדיכלות 
האמריקנית של הימים ההם נשתקפו, בעיקרו של דבר, 
שיטות ודוגמות, שר,מתיישבים הביאו מארצות־מוצאם. ואולם 
התנאים ד^אוגראפיים והגאולוגיים של האיזורים השונים 
בהתיישבות החדשה (ההימצאות של יערות באנגליה החד¬ 
שה׳ של אבני־שדד. בפנסילוויניה, של חרסית לשרפת* 
לבנים במדינות*הדרום, וכד') שינו במידה מסויימת את 
הדוגמות הארכיטקטוניות היסודיות של המתיישבים ע״י מה 
שהקנו להן גון מיוחד. מכאן נובעת גם הגדרת הסיגנונות 
המקומיים כסיגנון "קולוניאלי של ניו אינגלנד", "הולאנדי 
קולוניאלי", "דרומי קולוניאלי", וכד׳. תנאי־החיים הקשים 



ט 1 נטיםי 1 (עי־יי צ׳אריוססוויל, וירנ׳יניה), ביתו ׳ 56 תוםאם נ׳פרסוו 

וגבנה ב 0 < 175 —מ) 18 ) 








151 


ארצות־הכרית של אפריקה 


152 



בנייגי ח״ראריו־סיטי" בגידיורס (הבניז הדאשוז גש?ם כ 1832 ) 



-סיס גופ?ים": בניז, שנבנה כשבי? אדגאר קאופמאה כר ראן, 
םנסי?וויניה. 1937/39 . הארדיב?: פ. ?. רייט 


חדשה מעיקרה, שהיא מיוסדת אך ורק על עיקרי הפזנקציר 
נאליזם ועל הזרמים המודרניסטיים החדשים. 

תקופת המודרניזם. הפונקציונאליזם—הגורם המכריע 
בארכיטקטורה החדישה — מבליט את מטרת־הבניין בתכניתו, 
במבנהו ובדמותו כאחד. ההגיון שבמבנה הפונקציונאליסטי* 
התכליתי מבוסס על ההשגים האחרונים של הטכניקה וביחוד 
על אלה של הטכניקה הבניינית. הגיון זה בא עכשיו במקום 
היסודות האסתטיים, שקבעו את הסגנונות של הארכיטקטורה 
בעבר. 

הגדול שבארדיכלים המודרניים באה״ב ובעולם כולו הוא 
פראנק לויד רייט ( 111 ^ 11 ^ 1 >ז( 0 ע 14 מ 3 •)?; נולד ב 1870 ), 
שיצירותיו היקנו לו עמדה יחידה־במינה באמנות־הבניה של 
זמננו, עיקר מפעלו של רייס כלול בנסיון לשלב שילוב 
הארמוני את הפונקציונאליזם של הארכיטקטורה המודרנית 
עם המגמות של הסימבוליזם הרומאנטי. ביהוד בולמת 
שאיפתו זו בבנייני־הכנסיוח ובחווילוח שלו, שמתמזגים עד 
להפליא עם הנוף הסובב אותם. דוגמה ראויה לציון של 
פתרון ארכיטקטוני מסוג זה הוא בית־המגורים הידוע בבר 
ראן (ת״^ 1 •ו 3 ש 3 ), שנבנה מעל למפל־מים. בכנסיה של 1151 ^ 1 
ס&נזס״מס שבמדיסון, ויסקונסין, הצליח רייט לנצל באמנות 
מרובה את חלקיו הפונקציונאליים של הבניין לשם ביטוי 
הרעיון הדתי, שהונח ביסודו. באחת מתכניותיו האחרונות 
( 1952 ) בשביל המוזיאון לזכר סלומון ר. גוגנהיים בניריורק 
נקבעו אולמי־התצוגה בתוך בניין גלילי וחובת ביניהם 
באמצעות מסלולי־מדרון טבעתיים (ראמפות), באופן ששוב 
אין המבקרים צריכים להפסיק את ההסתכלות במוצגים ע״י 
עליה במדרגות. 

"לוך האוז" (אנזס!! ז 6 זי€. 1 } בניריורק (הארדיכלים: 
אואינגז סקידמור ומריל, 1950 ) הוא אחת מן 


הדוגמות המעניינות ביותר של הארכיטקטורה הקרויה 
"מגדלית" או הארכיטקטורה של "מגרדי־שחקים זעירים" 
(" 5 ז€קגז 5€ ׳(; 81 שזט 131 מו^ 1 *'). לאותו סוג־בניינים עצמו מש¬ 
תייכים גם ״מגדלי־הזכוכית התאומים״ (־ 013$$ 
״ 61$ ״ן 10 ) שבשיקאגו (הארדיכל: 110116 ז 16 ) 311 ׳ץ $€^![) 
ו 61 ז) 1 \ 0 ז * 3 ^\ $011 מ 011 ז בריסין( 6 תו 1130 ) אוהאיו(הארדי* 
כל: פ. ל. רייט). 

הבניין של מזכירות או״מ בניו-יורק הוא פרי עבודה 
משותפת של כמה מגדולי הארריכלים בעולם בהנהלתו 
הכללית של הארדיכל האמריקני ואלאס האריסון. ביצירותיו 
של אליאל סארינן ( 611 ת 1 ־ 1 גג 5 £1161 ; 1875 — 1950 ) מורגשות 
התרבות של המסורת הקלאסית והמגמה המונומנטאלית מבעד 
לגישה הפונקציונאליסטית. 

הארדיכלות התעשיינית. בשנים האחרונות נתגבשו 

ו 

יסודות חדשים מעיקרם בתחום הבנייה התעשיינית. כנקודת־ 
מוצא לתכנון של מפעל תעשייני משמשת כיום "הגמי¬ 
שות" — כלומר, האפשרות לעבור בשעת־הצורך מענף־ייצור 
אחד לשני בלא להכניס שינויים בבניין וכן האפשרות להרחיב 
בלא קושי אח הבניינים הקיימים כדי להתאימם לייצור 
מוגבר. 

אפייני לבניה התעשיינית החדישה הוא השימוש הגובר 
והולך בחלקי־בניין סטאנדארטיים (ביחוד מבנים נושאים 
ולוחותיקיר), במתכות קלות ובחמרי-בניין סינתטיים. בזמן 
האחרון הולכת וגוברת המגמה לבנות מיתקנים תעשייניים 
אוטומאטיים (ביחוד בתעשיה הכימית) תחת כיפת־השמים, 
כדי להימנע עד כמה שאפשר מבניה בכלל. 

מן הארדיכלים התעשייניים באמריקה מן הראוי לציין את 
היהודי אלברט כהן ז 61 ל 1 .\/.), שבשמו קשורה הת¬ 
פתחותה העצומה של תעשיית המכוניות באה״ב. כהן תיכנן 




































גילברט סטיוארט ( 1755 — 1828 ): הגברת ריצ׳אדד יישם, אשתו של סוחר מניו־יורק, 1793 

אוסף מלון, הגאלריה הלאומית, וושינגטון 


האנציקלופדיה העברית 







153 


ארצות-הכרית של אמריקה 


154 


את רוב רובם של מפעלי־המכוניות באה״ב, וכן תיכנן את 
בית־החרושת העצום לטראקטוריס בסטאלינגראד שבברית* 
המועצות. 

ה. ק. פרגוסון(ס 80 ט 2 -ו 6 ? •^ 5 •א) הוא לא רק אחד מן 
הארדיכלים החשובים בזמננו, אלא אף קנה לו שם כאחד מן 
התיאורטיקנים והחוקרים המצויינים ביותר, שהיתוו דרכים 
חדשות להתפתחותה של הארכיטקטורה התעשיינית בימינו. 
המפעלים העצומים לזהורית ( 011 ץ 113 ), שפרגוסון הקים 
באלאבאמה, הם דוגמה לתיכנון, שעולה בד בבד עם התביעות 
של הטכניקה התעשיינית החדישה. 

אפיה הכללי של האדריכלות האמריקנית בזמננו אינו 
שונה מזה של האדריכלות המודרנית בעולם כולו. הארכי¬ 
טקטורה, כאחד מענפי״האמנות, אינה אלא אספקלריה, שבה 
משתקפים ההתפתחות הטכנית והזרמים החברותיים־הכלפ* 
ליים והמדיניים השונים של ימינו המתנגשים זה בזה. אבל 
כמו במקומות אחרים, כך אף באה״ב עדיין קשה למצוא 
סיגנון ארכיטקטוני מובהק, שיהא בו משום סינתזה של 
המגמות החדשות השונות. 

,^ 1€ ז 71€ ז^ 171 /ס .£ . X 

, (ס ^ ז 1$1€ מג 8 * $11 ; 1936 

מ/ מ/ ^ 0766 . 1 ו 11 מז 143 ז 0 כן 1 בז ; 1945 

1 { 201 / 0 x מ 0 ן/^מא׳/ , 1713 > 077715 ^ 1 ; 1944 

\ 0 171€ ^ 17 >^ 1 > , ¥071€171 ^^> xx7 ז^ 76 ^|{^ 7 ^ ; 1952 ^ 1X47 

/ 0 , €073 ^ 701 * 1 )€€^ €111 ז 4 ; 1933-1953 

, 1953 ־ 1933 ,^ה 813137 

ס. פ. 

מוסיקה. 1 . "המוסיקה האמריקנית", או המוסיקה של 
אה״ב, היא מכלול של יצירות, שהוא מגוון כרבגונותה 
של אוכלוסיית אה״ב. ברקע המוסיקאלי של אה״ב אפשר 
להבחין — חוץ מן היסודות המיוחדים של המוסיקה האינ* 
דיינית והכושית — את הגונים השונים זה מזה של הדרום 
השמרני, ניו־אינגלאנד הפוריטאנית, ניו-אורלינז הצרפתית¬ 
ספרדית, קאליפורניה ודרוס-המערב הספרדיים, וכיוצא בהם. 

הקומפוזיטור האמריקני, שביקש ליצור מוסיקה מקו¬ 
רית, מעורה בשרשיה בנעימות העממיות, נתקל ספני-כן 
בקושי יחיד במינו: ריבוי של מקורות, עירבוב של צורות 
וסיגנונות, שעדיין לא נתגבשו לביטוי אחיד, בעל צביון 
לאומי מובהק. היו שטענו על יסוד עובדה זו, שמוסיקה 
אמריקנית אינה בנמצא, אלא שיש כמה מוסיקות אמרי¬ 
קניות. אך האמת היא, שתהליך ההתמזגות החברותית 
של יוצאי הארצות השונות הביא במידה מרובה גם לידי 
מיזוג של יסודות מוסיקאליים שונים. מצד אחד נתבטא 
דבר זה בנטיה להשתמש בשירי־העם האינדייניים ובשי¬ 
רים הכושיים, ומצד שני ביקשו מחברי-סימפוניות שונים 
באה״ב להשתחרר מהשפעתו של הפולקלור ולשוות ליצי¬ 
רותיהם גון אמריקני ע״י שילוב של תיאררי-נוף מוסיקא¬ 
ליים או מוטיווים היסטורייס-לאומיים. 

כמו בתחומים אחרים באה״ב, כך ניכרת אף בתחום 
המוסיקה השאיפה לביטוי רב-ממדים, שלפעמים יש בו מן 
ההפרזה. שאיפה זו נתגשמה, לכל הפחות, בתחום הביצוע. 
אעפ״ב זכו כמה מן התזמורות הסימפוניות המרובות, שהוקמו 
באה״ב, לפירסום עולמי, והנננים-הסוליסטים האמריקנים 
הם בין הראשונים בעולם. גם לזמרי־האופרה של אה״ב יצא 
שם גדול (מן המאה ה 19 ואילך), אך הניגוד בין התפתחותו 
של הביצוע האופרי והתקדמותה האיטית של היצירה האופ־ 
רית נשאר עומד בעינו. והוא הדין בתחומים מוסיקאליים 


אחרים. צעדי־הענק, שנעשו בפיתוח החינוך המוסיקאלי 
ובהעלאת מספרם של קהל המאזינים ע״י אמצעים טכניים 
שונים, לא שינו מצב זה מיסודו. 

ם. 

2 . תופעות מרובות בתולדות המוסיקה האמריקנית מת¬ 
בארות ע״י העובדה, שההיסטוריה המודרנית של העולם 
החדש התחילה בתקופת־הפריחה של המוסיקה באירופה, 
ובעיקר באנגליה—ארץ-מוצאם של רוב ראשוני המתיישבים 
באמריקה הצפונית. אבל תנאי־החיים בארץ החדשה לא היה 
בהם כדי להמריץ התפתחות מוסיקאלית. גורם מכריע בעיכוב 
התפתחותה של המוסיקה באמריקה הצפונית במשך תקופה 
ארוכה יש לראות גם בעובדה, שעד נשיאותו של ג׳ורג׳ 
ואשינגטון — 150 שנה אחר התחלת־ההתיישבות—היו כ 90% 
של האוכלוסיה תושבי־כפר! והרי אמנות מוסיקאלית אפשר 
לה להתפתח כראוי רק בחברה עירונית. במאות ה 17 וה 18 
נשארה המוסיקה באמריקה הצפונית בגבולות שירת מזמורי- 
התהילים, בסיגנון הפוריטנים האנגליים. אך בעוד שבאירופה 
היו האצילים (החולונים והכנסייתיים) תומכים במוסיקאים, 
היו המחברים והמנגנים בעולם החדש חסרים תמיכה זו. 
ולפיכך התחילה התפתחותה של המוסיקה באמריקה עם 
עליית חשיבותו של המעמד הבורגני העירוני, כשבאירופה 
נוצרה מוסיקה חדשה (מיועדת לאולם־הקונצרטים) בשביל 
המאזינים החדשים, שהיו שייכים למעמד זה. הקונצרטים 
הראשונים באמריקה הצפונית נערכו ב 1731 (בבוסטון), 1736 
(מיו-יורק) ו 1757 (בפילאדלפיה). הראשון לקומפוזיטורים 
ילידי-אמריקה היה פראנסיס הופקינסון( 1737 — 1791 ), מפיל- 
דלפיה, מדינאי וסופר, שהיה מידידיו של ואשינגטון. בשירים 
ובקטעים לצ׳מבאלו שחיבר ניכרת השפעתה של המוסיקה 
האנגלית. כמחברה של האופרה האמריקנית הראשונה מוחזק 
בנימין קאר, שיצירתו "קשתי שווייץ" הוצגה ב 1796 . מבני- 
דורו, שהיו אף הם מחלוצי המוסיקה של אה״ב, יש להזכיר 
את דקטור פליסיה (יצירתו "אדוין ואנג׳ליקה" בוצעה אף 
היא ב 1796 ) וג^מז היואיט. היואיט הוא, אפשר, הראשון 
שהשתמש ביצירתו בנעימה אינדיינית. יצירות משל גלוק 
ואחרים היו מוצגות בערי החוף האטלאנטי, כשהן מעובדות 
או משובשות בצורות שונות, ביחד עם "אופרת הקבצנים" 
ויורשיה. 

בסוף המאה ה 18 הגיעו לאה״ב מוסיקאים אירופיים 
פרובינ 4 וכן הגיעו אליהן באותו זמן החיבורים המוסיקאליים, 
שנדפסו בלונדון ובפאריס. לאה״ב הגיעה אז תקופה של 
עליה גדולה גאוכלוסיה ובהון הפרטי והלאומי, ומוסיקאים־ 
וירטואוזים עמדו עד מהרה על האפשרויות הכבירות הצפונות 
להם בארץ החדשה. האגודות המוסיקאליות החשובות הרא¬ 
שונות נוסדו זמן קצר אחר 1800 : האגודה על שם הנדל 
והיידן בבוסטון( 1815 ), אגודת הקרן למוסיקה בפילאדלפיה 
( 1820 ) והחברה הפילהארמונית של נידיורק ( 1842 ), עם 
הקמת בנימ ה״מיוזיק הול" בבוסטון ב 1852 והאקאדמיה 
למוסיקה בניו־יורק ב 1859 כבר יצאה המוסיקה האמריקנית 
מחיתוליה בכל הנוגע לביצוע. 

הקומפוזיציה המוסיקאלית היתה מושפעת בעיקר מן 
האידיאלים של המוסיקאים הגרמניים של אותה תקופה. 
המוסיקאים באה״ב היו ברובם יוצאי גרמניה או שלמדו אצל 
אמנים, שקיבלו חינוך גרמני. החשוב שהקומפוזיטורים האמ¬ 
ריקנים של אותו זמן היה לואל מיסון( 1792 — 1872 ), שנתן 



155 


ארצות־חכרית של אמריקה 


156 


דחיפה לחינוך מוסיקאלי מעולד^ 1825 היתה שבה מרובת 
חשיבות בתולדות האופרה באה״ב. באותה שנה התחילה 
מופעת ב.פארק תיאטר" בניו־יורק משפחת גארסיה מאיט¬ 
ליה/ שגילתה לקהל האמריקני את האופרה האיטלקית, ועם 
זה הגדילה את הערבוביה של הסמנתות המוסיקאליים. עיקר 
תרומתה של משפחה זו להתפתחותה של האופרה באזדב 
היתה במה שעוררה בזמרים ובזמרות האמריקנים את 
השאיפה לשמש כזמרי-אופרנב וכך התחילה באה״ב הת¬ 
פתחות מפליאה בכיוון הביצוע האופרי, שהגיעה לשיאה 
ב״אופרה המטרופולינית" בנידיורק. בעשרות השנים האח¬ 
רונות הוצבו במוסד זה, שזכר, להכרה עולמית, גם כמה 
וכמה אופרות אמריקניות. בין אלו ראדות לציון האופרות 
של ואלטר דאמרוש, טילור.(״פיטר איבטסון"}, קארפנטר, 
פארקר, גרינברג ("הקיסר ג׳ונז"), ג׳. ק. מנוטי, ועוד. .פותי 
ובם" לגרשווין היא יותר קומדיד, מוסיקאלית משד,יא 
אופרה• 

במחצה השניה של המאה ה 19 כבר נראים הגילויים 
הלאומיים הראשונים במוסיקה של אה״ב. מלחמת־האזרחים 
עוררד, את המוסיקאים לחבר שירים עממיים ומבגינות-לכת 
פאטריוטיות. בין אלה הצטיינו ביחוד שיריו של סטיפן 
קוליבם פוסטר (ע״ע), שהרבד, מד,ם הפכו לשירי-עם ממש. 
פוסטר, שזכר, לכינוי "שוברט האמריקני", הושפע מנעימות 
של האופרה האיטלקית, אך עם זה נתן את דעתו על שירים 
כושיים מקוריים. כמה קומפוזיטורים חשובים חיברו מוסיקד. 
שהיתר, מושפעת משיריהם של האינדיינים ומצלילי כלי־ 
הנגינה שלהם, בעוד שמחברים אחרים טיפחו את הקשרים 
עם האסכולות השונות של המוסיקה האירופית וביחוד — 
הגרמנית, שעדיין היתד, לה השפעה שלטת. חלוציה של 
המוסיקה האמנותית באה״ב הם: ג׳ון נולס פין( 1906-1839 ), 
שהיה מן הראשונים במחברי־הסימפוניות (ה״סימפוניה הרא¬ 
שונה" שלו בוצעה בבוסטון ב 6 ד 18 , ואח״כ בוצעד. שורת 
סימפוניות אחרות שלו), אע״פ שקדם לו בזמן ויליאם הנרי 
פרי, שחיבר כמד, סימפוניות תכניתיות בעלות שמות ספרו¬ 
תיים. פין, שהורד. מוסיקה בהארווארד, הקים דור של קומפו¬ 
זיטורים ומוסיקולוגים ידועים כדניאל מיסון, ג׳. א. קארפנטר, 
ארתור פוט ( 1853 — 1937 ), ג׳ורג׳ ו. צ׳אמדק ( 1854 — 1931 ), 
אדגאר סטילמאן ^לי( 1857 — 1944 ), ועוד, אד האמן המעולה 
שבכולם היד, ^ארד מקדואל (ע״ע). בשמותיד,ם של פין 
ותלמידיו, ובאלה של צ׳אדוויק ומקדואל ותלמידיד״ם, קשורה 
ה״אסכולה״ האמריקנית החשובד, ביותר — ואפשר, אף היחי¬ 
דה במוסיקה — "אסכולת ניו-אינגלנד", שנתרכזה מסביב 
לתזמורת הסימפונית של בוסטון. 

בראשית המאה ה 20 התחילה שוב עליד, גדולה בהת־ 
פתחותד, של המוסיקד, באה״ב. כיום קיימות תזמורות סימ¬ 
פוניות וחברות-אופרה כמעט בכל המדינות ובכל הערים 
הגדולות. מספר הקונסרוואטוריות נתרבה ביותר ולקומפו- 
זיטור האמריקני יש אפשרויות מרובות לביצוע יצירותיו. 
ואולם על אירגון הקונצרטים וד,חיים המוסיקאליים בערים 
הגדולות והקטנות שולטים .מנהלי הקונצרטים" הגדולים, 
שקובעים במידד, מרובד, גם את טעמם של המוני המבקרים 
בנשפים המוסיקאליים. מצב זה גורם לשמרנות יתירה בקבי¬ 
עת התכניות, וכמה מן המנצחים והאמנים היו צריכים 
להילחם קשות עד שעלה בידם לחנך את קהל-המאזינים 
להבנת דרכים חדשות במוסיקה. כמרכן קיימות כמד, חברות 


ואגודות, שמשתדלות לעודד בדרכים שונות את המוסיקה 
הנדירה הטובה. אחר מלחמת-ד,עולם 11 נתפתח טיפוח 
המוסיקה על-ידי חובבים. ובעיקר בבתי-ד,םםר, בצורר, הפ¬ 
ליאו*. לעומת כ 250 התזמורות הסימפוניות, הפועלות כיום 
באה״ב, מגיע מספרן של תזמורות בתי-הספר(כולל בתי-הספר 
הגבוהים) ל 200,000 בקירוב ז מספר התזמורות של כלי- 
נשיפד, עולה על 50,000 . תחנות-השידור הגדולות משדרות 
עפ״ר — משום אפיין המסחרי של התכניות — מוסיקד, קלה 
ומשעשעת! אולם קיימות גם תחטת־שידור (כדוגמת תחנת־ 
ה״טיימז" בניו-יורק), שמשדרות מוסיקה טובה מבוקר עד 
ערב ז תחנות אחרות משדרות את רוב הקונצרטים הסימפו- 
ניים הגדולים וכן את הצגותיו של בית-האופרד, המטרופו- 
ליני. ב 1952 התחילו גם שידורי-ד.טלודזיד, מביאים קונ¬ 
צרטים מעולים והצגות של אופרות לביתם של חובבי- 
המוסיקד. וכך רכשו לקונצרט ולאופרד, מעריצים ומבינים 
חדשים. האפשרדות הטכניות והחמריות המיוחדות, שיש 
למוסיקד, באח״ב, משתקפות גם בחיבוריהם של קומפוזיטו¬ 
רים אמריקנים, שנכתבו במיוחד לשידור, לסרט, לד,קלטה או 
הסרטד, קולנית, או לכלי-נגינה חדשים. .בתי-אולפן" לקונד 
פוזיטורים נוסדו על-ידי אוניברסיטות, בתי-ספר למוסיקה, 
תיאטראות ואולפני-באלט, תחנות-שידור, אולפני-סרט 
וב״מחנות־הקיץ המוסיקאליים" הקיימים במקומות שונים 
באה״ב. המפורסם שבד,ם הוא .מרכז המוסיקה בברקשיר" 
(טאנגלווד) מיסודו של ד״ר סרגי קוסביצקי(ע״ע). 

4 

את הד״תפתחות העצומה של היצירה המוסיקאלית והחיים 

המוסיקאליים באה״ב זירזה, מ 1933 ואילך, הגירתם של מוסי¬ 

קאים וקומפוזיטורים מתקדמים מארצות-אירופה לאה״ס 

רובם נתאזרחו באה״ב, והעמידו את ידיעותיד׳ם וכשרונותיהם 

לרשות מוסדותיהן המוסיקאליים, וכך סייעו בחינוך דור חדש 

של אמנים-יוצרים אמריקנים. מתוך המספר המרובה של קומ¬ 

פוזיטורים אמריקנים חשובים בולטים ביהוד — מן הדור 

הקשיש, שקיבל בדרך כלל את השכלתו המוסיקאלית באי¬ 

רופה, בעיקר בגרמניה: ואלטר דאמרוש( 1862 — 1952 ), הנרי 

האדלי( 1871 — 1837 ), ךימז טילוה צ׳ארלז ויקפילד קאדמאן 

( 1881 — 1946 )* מאנשי דור-הביניים, העצמאיים ומקוריים 

יותר: אדוארד ברלינגים היל, האוארד האנסת, דאגלאם מור, 

•י " 

ראנדאל תומפסון( 1899 —)* מבניו של אותו דור, שהם בעלי 
סיגנון מתקדם: צ׳ארלז מארטין לפלר( 1861 — 1920 ), צ׳ארלז 
איווז, קארל רגלז, וערי קאואל, רוי הריס (ע״ע), אהרן 
קופלנד (ע״ע),' רוג׳ר סשנז (׳ע״ע), ןלטר פיסטון (ע״ע)* 
מבני הדור הצעיר, שרובם נתחנך באד,"ב: פול קרסטון, 
ויליאם שומאן, סמואל ברבר (ע״ע), דידד דיאמונד, ליונארד 
ברנשטין(ע״ע) ולוקס פוס. 

סן הקומפוזיטורים הכושיים תרמו תרומות חשובות למו¬ 
סיקה של אה״ב ר. נתניאל זיט ( 1882 — 1943 ) וויליאם גראנט 
מטיל. הצלחד, יחידה במינה ור,שפעד, מכרעת גם על ארצות 
אחרות נודעד, לקומפוזיטורים של אה״ב ביחוד בתחום 
המוסיקה הקלר,. מנגינות-הלכת של ג׳ון פיליפ סוסה (ע״ע) 
נבדלות במרץ ובתנופה שלהן מכל שאר המארשים, ושיר- 
הלכת שלו.הדגל הזרוע כוכבים" הוא פופולארי באה״ב לא 
פחות מן הדדמנון הלאומי (שוזובר ע״י פראנציס סקוט קי 
ב 1814 ושד,וא מושר לפי המנגינה של האנגלי ג׳ון סכאפורד 
סמית* נקבע כהימנון רשמי ב 1931 ). אמן-ד.אופרמה הראשון 
שקם להן, לאד,״ב" היד■ דיקטור הרברט (ע״ע)* בין יוצרי 



157 


ארצות־הכרית של אמריקה 


158 


האופרטה המהירגיים יש לציין את ריצ׳רד ריג׳רם (ע״ע}" 
רודולף פרימל, זיגמונד ריטברג, ג׳רום קךן וארוינג ברלין 
(ע״ע). התיאטרון המוסיקאלי באה״ב נתפתח בדרכים מקו¬ 
ריות וחדשות בהשפעת יצירתו של ג׳ורג׳ גרשוין (ע״ע): 
"פורגי ובס". קורט דיל (ע״ע) המשיך בדרכו של גרשווין/ 
ואילו ג׳אן קארלו מנוטי יצר סוג חדש של יצירה בימתית־ 
מוסיקאלית. שיש בה משום מזיגה של מחזה מוסיקאלי 
ואופרה ממש. ענף־מוסיקה חשוב ובעל השפעה מכרעת 
באח״ב בזמננו הוא הג׳ז (ע״ע). ג׳ורג׳ גרשודן הוא הקומ¬ 
פוזיטור האמריקני הראשון, שניסה לחבר מוסיקה סימפונית 
מבוססת על יסודות הג׳אז. 

. 1946 ■ז 0$4 םלס[ 

^ ע. ג. 

3 . המוסיקה של האינדיינים היא מענפיה של 
האתנולוגיה המוסיקאלית, שזכו למחקר מעולה ביותר. המחקר 
המדעי החדיש של מוסיקה זו התחיל עם חיבוריו של ב. ג'. 
גילמן וג׳. ו. פיוקם (*־!!׳ייס?), שהיו ראשונים בניצולו של 
הפונוגראף לשם הקלטת שירי־עם וכן לעריכת אספי־שירים 
של שבטי חזוני, הפואבלו וההופי( 1890 ). מ 1911 ואילך שקדו 
ה״מוסד הסמיתסתי" והמחלקה האתנולוגית האמריקנית על 
איסוף־חומר ופירסום מחקרים על המוסיקה האינדיינית. בחקר 
המוסיקה האינדיינית מבחינים בין זו של השבטים הצפון• 
אמריקניים (תושבי אלאסקה וקאנאדה), שמוצאם מונגולי, 
ובין זו של הדרום־אמריקניים (תושבי קאליפורניה וניו* 
מפסיקו), שמוצאם מאסיה הדרומית-מזרחית. ביצירה המוסי¬ 
קאלית של כל אחת משתי הקבוצות הללו ניכרות השפעות 
של תרבות-המוצא: המונגולית או הסינית-מאלאית. 

המוסיקה האינדיעית קשורה בעיקרה בטכסים דתיים או 
חברותיים. יש זמירות על אגדת-הבריאה ועל טכסים מכוונים 
להורדת גשמים, שירי-נטיעה, השבעות של רוחות ושל 
זבובים, לחשי־ידעוניות, פולחן של הביבר הלבן, שירי-מולד, 
שירי-ערש ונגינות חתונה ואשפבה, ונוסף על כל אלה — 
שירי-קוסמים, שירי-ידעונים, ולסוף — שירים, שבאים מתוך 
השראה של חלום, שירי אהבה וציד, משלי-שועלים! ועוד. 
שיריהם של קבוצות, שהן ממוצא אתני אחד או שעוסקות 
במשלחי-יד דומים, מגלים צביונות ספרותיים ומוסיקאליים 
משותפים. 


שירים אינדיניים 


י ♦ • * 


סקליפרדניה הדררמית 



(זזקלמרי! ה. רוברסס} ^ ^ 










מצפון ארצות" הבריח 


להקלטמ ם. כר^■) . 

׳ ׳' •י 69 . ^ 

ובל ^ 




עףרי־האינדיינים הם פדיה של תרבות נמוכה, ועל־כן 
עדיין חסרים הם סולמות קבועים. לכל אחד ואחד יש סולם 
משלו, אע״ם שמרובים ביותר בתוכם הסולמות העטטוגיים, 
בהתאם למוצאם הסיני-מונגולי. 

גודקולו של האינדייני מצטיין בנימה פאתטית מיוחדת, 
שנוטה לטעמי־נגינה מודגשים: הקצב מפתיע ע״י דילוגים 



חלילים ןח 5 יליות אינדיינייס 

(סינקופות) מרובים בלא "אקדמות". הנעימה מופנית כלפי 
מטה: תחילתה צווחה במלוא־הקול והיא יורדת בהדרגה אל 
המוקד המלודי הנמוך ביותר, בהקף קולי רחג צורות רב- 
קוליות אינן מצויות כלל. 

כלי-הנגינה המקוריים של האינדיינים הם: תופים, שמש¬ 
משים לליווי־זמירות, חלילי־אבן, שסדברים 0 ) לתוכם כדי 

להביא מטר, קשתות-פרי- 
טה, שבהן קוסמים קסמי־ 

אהבה, רעשנים, שמשמשים 
לציד, שופרות, שבהם קו¬ 
ראים לעצרת, ומשרקות, 

שהקולות המופקים מהם 
מסמלים את נשמות-האבוו 4 
בל הכלים הללו, שהאינ־ 

דיינים היו מרבים להש¬ 
תמש בהם, הולכים ונעל¬ 
מים במהירות. — למוסיקה 
של האינדיינים היתד. הש¬ 
פעה על מחברים מרובים 
של מוסיקה אינסטרומנטא¬ 
לית וקולית ממוצא אירופי- 
אמריקני בזמן החדש, כפו: 

דבודאק: "הסימפוניה מן 
העולם החדש״( 1893 ); פק- 
דואל: "סדטה אינדיינית" 

( 1890 ); פ. בוזוני: "יומן 
אינדייני(לפסנתר); ש. ו. קאדמאן: "סויטה אמריקנית" לתז- 
מורת-מיתרים ( 1938 ); ה. קואל: ״אמרינד-סוויטה״ ( 1940 ). 

״ 14 ; 1932 ,€׳ 01 ת 51 ה€ס 

;($^ 800 ם 012 ' 11£01 ו 2 כ) 8011111 ) 1 € {ז 1 זז 0 ז * 1 

״ 1951 ^^ 7 ;ם 1 

א. ג.—ק. 

היסטוריה 1763 — 1953 (על ההיסטוריה של צסון- 
אפריקה עד 1763 ע״ע אמריקד., ע׳ 189 — 202 ). 

א. מסוף המלחמה בצרפתים עד תחילת מלחמת- 
השיחרור ( 1763 — 1774 ). ההוצאות הגדולות של המלחמה 
נגד צרפת הכניסו את אנגליה לחובות מרובים. ומפני 
שאנגליה ניהלה את המלחמה כדי לשמור על בטחונן של 
המושבות, רצו ממשלת-בריטניה וד.פארלאמנט הבריטי, 
שהמושבות תשתתפנה בסילוקם של חובות אלה וביחוד 
בהוצאות על חיל-המצב הבריטי, שכלל 10,000 איש. לשם 
כך הוטל ב 1764 מבס לא גבוה על סוכר, יינות, משי, קפה 
ודברי-מותרות אחרים. 'ב 1765 יצא "חוק האיכסוך, שחייב 
את המושבות לספק שיפון וציוד לצבא-המלך. הדבר עורר 
התמרמרות מרובה במושבווד ואולם את אש-המרד נגד אב- 



סאראקה. קשקש! זנשוי מק 5 יםת 
רימו; מיובש (או כצורת״רימוח 
וםמו 5 א גרעינים 




159 


ארצות־חכריית של אמרייקד 


160 


גליה הצית *חוק־ד״בולים". חוק זד. קבע, שיש להדביק בולי־ 

הכנסה על כל עיתון, גליון־דפוס, דשיון, חוזה־&כירות או 

מסמר חוקי אחר, וההכנסה נועדה לשמש, לפי החוק, "להגנתן. 

שמירתן ובטחונך של המושבות. אלו האחרונות עם אוכלו¬ 

סייתן הניכרת ( 2,500,000 תושבים, לעומת 000 התו¬ 

שבים של אנגליה הרחוקה) הרגישו אח עצמן די חזקות, כדי 

לשמור על בסחונן בכוחותיחן שלהן, 

חוגים רחבים של האוכלוסיד" ביחיד אלד. שהושפעו ע״י 

סיסמות-ההעןפלה החדשות מייסודם של ליק, מינטסקיה ורוסי 

(ע״ע), מצד אחד, ושהתנגדו להגבלות-המסחר, שהטילה 

עליהם אנגליה (ע״ע אמריקה, ע׳ 194 ), מצד שני, שאפו 

למידת-חיפש מרובה יותר, וביחוד סירבו לשלם מיסים, שלא 

הוחלט עליד.ם באסיפותיהם המחוקקות. ברוב המושבות, 

ביחוד בווירג׳יניד. ובמאסאצ׳וסטם, מחו האסיפות הללו בחרי¬ 

*• 

פות נגד "חיק-הבולים" וכן נתארגנו אגודות של "בני- 
חירות", שהטיפו לשיחרורן של המושבות מעולה של אנגליה. 
בבוסטון, בירת-מאסאצ׳וסטס העשירד., נערכו הפגנות נגד 
השלטון האנגלי, סוכני-הבולים הוכרחו להסתלק, הבולים 
הושחתו, וכן הוטל חרם על היבוא מאנגליה. 

252 — 21 באוקטובר 1765 נועדו, ביזמת בית-הנבחרים 
של מאשאצ׳וסטס, 27 ב״כ של 9 מושבות (מאסאצ׳וסטם, ריד 
איילנד, קינטיקוט, ניו־יורק, ניו־ג׳רסי, פנסילוויניד" דלאוור, 
מרילנד, קארוליינד. הדרומית) לקוינגרם בניו-יירק. ד,קונגרס 
שלח תזכירים למלך ולשני הבתים של הפארלאמנט הבריטי, 
שבהם הוטעמה נאמנותן של המושבות למלך וצייתנותן 
לפארלאמנט, ועם זה — סירובן לשלם מיסים, שבתי-המחו- 
קקים שלהן לא אישרו אותם. כמו-כן הוזהרו הבריטים בתז- 
כירים אלה, שבני-המושבות יפסיקו לקנות סחורות בריטיות 
אם יטילו עליד.ם מיסים שלא בהסכמתם, סוחרי-בריטניה 
חששו לחרם זה ומדינאים בריטיים חשובים כמו ויליאם פיט 
ואדמונד ברק ( 1£6 זנן 8 ) צידדו עם האמריקנים. מפני־כן בוטל 
חוק-הבולים במארס 1766 ע״י הפארלאמנט הבריטי, שאגב 
כך חזר והכריז על זכותו להטיל מיסים על המושבות 
כדאות־עיניו. 

בנימין פרנקלין (ע״ע), בא־כוחן של המושבות בלונדון, 

הצליח לשכנע את הפארלאמנט, ששום אדם במושבות, 

"כפיכח כשיכור, אינו חולם על עצמאות", וגם הסביר את 

ההבדל בין מכסים ומיסים. מתוך שימוש בהבחנה ז^ קיבל 

הפארלאמנט את הצעתו של מיניסטר-ד.כספים לורד סאונזנד 

(ג>מ 6 ג 11$1 ״\ 70 ) להטיל מכס על נייר, כלי־זכוכית, חרסינד" 

צבעים, עופרת ותה, שיובאו למושבות, אך המושבות התנגדו 

גם למכסים אלד. ולא ראו בהם אלא מיסים מוסווים, המושל 

של מאסאצ׳וסטס פיזר את אסיפת־המחוקקים, אבל הד.ת- 

ייעצויות של אסיפה זו נמשכו. ב 5.3.1770 התנגשו אזרחים 

מפגינים בבוסטון עם חיל־ד.מצב הבריטי ובהתנגשות זו 

נהרגו חמשה אזרחים (״טבח בוסטון״, " 6 ־ 01 ג 5$ ג^ 6051001 "). 

מיד אחר תקרית זו ביטלה ממשלת-בריטניה (אפריל 1770 ) 

את המכסים של טאונזנד, פרט למכס על תד*. אעפ״ב לא פסקו 

ההתנגשויות בין בני־המושבות וד,שלטונות הבריטיים, וכדי 

לד,ימנע מתשלום המכס על התד, נתארגנה הברחד, של תר" 

שהובא למושבות מעבד לים. ביוני 1772 שרפו יורדי־ים 

♦י 

מרוד איילנד את הספינה הבריטית ״!״גספי' ( 60 (ן 035 ) — 
אחת מן הספינות, שהיו מיועדות למנוע הברחה של סחורות 
לאה״ב. וכשהמכס על תה קושר (ב 1773 ) במונופולין, שניתן 



הטבח נביבטת ( 5.3.1770 ). םיתוזז-נחושת של 516 רויר (!*■מ׳וסא). 
ר.ם 1 ויאוז הםטרזסזליבי, נידיורת 


לחברת הודו המזרחית (ץמ 3 ק 1 ם 00 ם 116 > £35110 ) על מכי¬ 
רתו של התד, במושבות, עורר הדבר התנגדות חריפה בחוגי- 
הסוחרים, ובלילה של ה 16 בדצמבר 1773 עלתה חבורת מת¬ 
מרדים, שהתחפשו כאינדיינים, לשלוש ספינות טעונות תה 
וד״שליכד, את המטען, ששוויו היה 18,000 לירות שטרלינג, 
לים. באנגליד, גינו את "מסיבת־התה של בוסטון" והממשלה 
קיבלה שודה של ״חוקי כפיה״ נגד המתיישבים: "חוק נמל- 
בוסטוף, שנעל נמל זה עד שישולם מחידו של התה שנשמד ן 
למלך ניתנה הזכות למנות חברים למועצת-מאסאצ׳וסטס, 
שעד אז היו נבחרים < הישיבות של המועצה העירונית תוכלנה 
להתקיים רק ברשותו של המושל! למושל ניתנה הסמכות 
למנות ולפטר שופטים ופקידי-מחוז! חוק-איכסון מיוחד חייב 
אה השלטונות המקומיים למצוא מעונות לחיילים! המושל 
היה רשאי להחרים לתכלית זו אכסניות, בתי-מרזח וכד׳! "חוק 
קוויבק" סיפח את התחומים שמצפון לנד,ר-אוד,איו למחוז- 
קוויבק, ז. א. לקאנאדד" ומנע בדרך זו את הגירתם של 
אנשי-הספר מערבד״ חוק-ההעברה ( 6111 1311011 ז 0 ק 5 מ 3 זז׳) 
איים להעביר לאנגליה פקידים וחיילים בלתי־צייתנים כדי 
להעמידם לדין. מספרם של החיילים הבריטיים במאסא- 
צ׳וסטם הוגדל. המושל הצבאי נעשה גם מושל אזרחי. 

החוקים ואמצעי-ד.דיבוי הללו עוררו את שאר המושבות 
לבוא לעזרתד. של מאסאצ׳וסטס. בסוף 1772 כבר הוקמו, 
לפי הצעתו של סמיואל אךמם (ע״ע), "ועדות לתיאום" 
(^^מ^ 1 )מ 0 ק 5 ^־ו•וס^ 0£ 5 טט 1££ מ 11 מס 0 ) בתוך המושבות כדי 
להדק את היחסים ביניהן ולאדגן התנגדות משותפת לאנ- 
גליד״ ולפי יזמתן של וירג׳יניה ומאסאצ׳וסטס נועדו ב 5 
בספטמבר 1774 בפילאדלפיד, 55 צירים, ב״כ 12 מושבות 
לקוינגרס הקונטיננטאלי הראשון, שנתכנס שלא כחוק, 
רק ג׳ורגה הרחוקה לא שלחה באי־כוח. הקונגרס נמשך שבעה 
שבועות וישיבותיו היו סודיות. רוב חבריו היה מורכב 
מ״פאטריוטים" או "ויגים", בניגוד לחסידי-בריטניד" שהיו 
"שורים" או "לויליסטים". נתקבלו החלטות מתונות בדוחו של 
ב״כ ניו־יורק, ג׳ון ג׳י (ץ 3 ן): נערכה "בקשה" למלך כאל האב, 
האוהב את כל העם, ובה ניתן ביטוי לטענות המסרתיות, 
וכן להכדה בזכותו של הפאד.לאמנט להסדיר את סחר-החח 
ואת ענייני־האימפריה המיוחדים! ואולם עם זה הובעה 




161 


ארצות־הכרית של אמריקה 




אזרחים בוסטוניים מתעל 5 ים בג 1 בה של סכס׳התה, מורחים אותו בעטח ומצסידיים 
לגוסו נוצות. פיתוח־נחושת של 0 . גודםר 1 י (ץ 0 ז 1€£ ) 00 ) 


התביעה למתן "חופש לנו, בדיוק כמו לכס. 
ואז נהיה מאוחדים עמכם", לביטול "חוקי 
הכפיה״של מאסאצ׳וסטס,וכן לביטול מיסים 
ומכסים, שהוטלו בלא הסכמתן של המוש¬ 
בות. ובצידן של התביעות באה אזהרה 
מפורשת, שאם הממשלה לא תענה להן, 
ייאסר יבוא של סחורות אנגליות למושבות 
מן ה 1 בדצמבר 1774 ואילך. הקונגרס הקים 
"התאחדות" לשם אירגונו של החרם הכל¬ 
כלי : הוקמה רשת של ועדות־פיקוח בכל עיר 
ובכל מחוז ז הוועדות נטלו בידיהן את הנ- 
הלת־העניינים בכל מקום ומקום: הן חיסלו 
את שארית־הפליטה של הסמכויות הממ¬ 
לכתיות? את המתנגדים הענישו בכל חומד־ 
הדין ? כן התחילו בגיוס ובציוד של חיילים. 

באנגליה היו המלך והפארלאמנט משוכ¬ 

נעים (נגד דעתו של מיעוט קטן, ביניהם 

פיט וברק), שצריך לפתור את בעיית-המוש־ 
* ■ 

בות ע״י שימוש בכוח. חיל־המצב במושבות 
הוגדל, ובאפריל 1775 שלח הגנראל גיג' ( 038£ ), מפקד־הצבא 
והמושל של מאסאצ׳וסטס, גדוד לקונקורד (ג>־נ 00 ת 00 , ממערב 
לבוסטון), כדי להחרים מחסני-נשק של ה״פאטריוטים". ב 19 
באפריל נפגש גדוד זה על-יד לכסינגטון 
באנשי-המיליציה של מאסאצ׳וסטס והוכרח לסגת לבוסטון. 
אסיפת־המחוקקים של מאסאצ׳וסטס הכריזה על הגנראל גיג׳ 
כאויב-המולדת והמלחמה התחילה. 

ב. מלחמת־השיחרור והז*גת החירות ( 1775 — 
1783 ). — 1 . הכרזת־העצמאות. ב 10 במאי 1775 התכנס 
בפילאדלפיה הקונגרס הקונטיננטאלי השני, שסיים את פעול¬ 
תו רק ב 1788 (ר׳ למטה). מתחילה היו הדעות בו מחולקות 
מאוד, כי חלק ניכר של חברי־הקונגרפ, בייחוד באי-כוחן של 
ניו־יורק ופנסילוויניה, התנגדו להצעה, שהמושבות חקןרענה 
מעל אנגליה. ברוב קטן הוחלט ב 31 במאי, שהצבא של 
מאסאצ׳וסטם הוא צבאן של כל המושבות, וב 15 ביוני נתמנה 
ג׳ורג׳ נשינגטון(ע״ע) במפקדו של צבא זה. נשלחו שליחים 
לאירופה כדי להשיג את עזרתן של צרפת ומעצמות אחרות. 
מיד אחר־כך ( 17.6 ) ניצחו האנגלים, אמנם באבידות כבדות, 
את המיליציה של מאסאצ׳וסטס על־יד באנקר היל (■ € 1 } 11 זו 61 
11111 , סמוך לבוסטון). לאחר כמה חדשים הגיעה למושבות 
הידיעה, שהמלך ג׳ורג׳ 111 הכריז במנשרו מן ה 23.8.1775 
על "מצב של התמרדות במושבות" ושהוא מתכוון לשלוח 
אלפי שכירים גרמניים כדי לדכא את המרידו*" רוח־ד,הת¬ 
קוממות הקיפד, את רוב האוכלוסיה, וביחוד גברד, התנועה 
כשהופיע (ביאנואר 1776 ) חיבורו של תומאס פין "ד,שכל 
הישר" ( 56 תש 8 תס 1 ת 111 ס 0 ), שהטיף לעצמאותן הגמורה של 
המושבות. ב 15 במאי 1776 החליט הקונגרס, שעל כל המו¬ 
שבות להקים־ממשלות עצמאיות, ונבחרה ועדר, של 5 חברים, 
ביניד,ם פראנקלין, ג׳ון אדמס ותומאם ג׳פרסון, שד,רטל עליה 
לנסח אח ד,כרזת-ד)עצמארת (־ 11 שק 15 )ח 1 0£ ת 3110 ז 6€13 ( 1 
שסמש!?). הכרזה זו פורסמה ב 4 ביולי 1776 — יום, שמאז הוא 
נחוג באה״ב כיום־העצמאות. 

ב״הכרזת-העצמאות" הוטעמו, קודם כל, זכויותיו של 
היחיד בהתאם לפילוסופיה החברותית של ג׳ון לוק (ע״ע) 
ושל שאר הוגי-הדעות של ההשכלה. אח״כ תואר בפרטות 


משטר העול והדיכוי, שהנהיג ג׳ודג׳ ווו במושבות, ובזר, 
נומקה זכותן להכריז על עצמאותן. חותמי־ההצהרה מכנים 
את עצמם "באי-כוח המדינות המאוחדות של אמריקה" 

( 103 ז 0 תז^ 0£ 0$ ) 3 ) 8 1110 0£ $שזג 1311 תש 65 זקשן 1 ), 

אך ביחוד הוטעמה בהצהרה אי-תלותן הגמורה של כל אחת 

ואחת מן המושבות לחוד. אלו האחרונות חוקקו לעצמן עד 

מהרה חוקות, שבהן הובלטה חירותן המדינית ורגכלכלית. 

לא נקבעה ב״הצהרה" הדרך, שבה עתידה היתד, הברית 

החדשה להתארגן מבחינה מדינית. ואולם באכף המלחמה הוב¬ 

י¬• * 

רחו חברות-הברית להקים אירגון מדיני, שינהל את ענייניהן, 
וב 15 בנובמבר 1777 החליט הקונגרס הקונטיננטאלי על 
"סעיפי-הברית" (מ 10 ) 3 -ו 10 > £0 ת €6 0£ 10105 ) 1 \/). אך גם ע״י 
כך עדיין לא הוקמה ממשלה מרכזית. רק הוכרז, ש 13 
המדינות כרתו "ברית ידידות" (ק 1$111 ) 11 ש 1 זז 1 0£ 0 ט 1.038 ) 
ושהקונגרס רשאי להכריז מלחמה ולכרות ברית-שלום, להקים 
צבא וצי, לטבוע מטבעות, ללוות הלוואות, לקבוע את סדרי- 
הדואר, להחליט על סיכסוכי-גבולות בין המדינות ועל ענייני- 
האינדייניז! לעומת זה לא ניתנה לקונגרס הזכות לגבות 
מיסים. כדי שד,קונגר 0 יוכל לחוקק חוקים היה צריך להס¬ 
כמתו של — לכל הפחות — 9 מדינות, וכדי להכניס שינוי 
ב״סעיפי-הברית״ — לד,סכמתן של כל 13 המדינות כולן. 
בד,תאם לכך נכנסו ה״סעיפים״ לתקפם רק ב 1781 , לאחר 
שחתמה עליד,ן המדינה ה 13 — מרילאנד. 

2 , מהלך-המלחמה. במבנה שלהם היו הצבאות של 
הצדדים הלוחמים שונים זה מזה תכלית שינוי, לבריטים היה 
צבא סדיר, מזדין יפד" והצי הבריטי שלט על הים וסיפק 
את חמרי-המלחמה. אך צבא זה היה כבד-תנועה והורגל 
בטכםיםי-ד,מלחמד, המסרתיים שלו, שהיו מותאמים לאירופה. 
לעומת זד, היר, הצבא של האמריקנים חיל-מתנדבים, שלא 
היה מצוייד כהלכד, ואף היה לקוי בחוסר-משמעת. מתוך 
מלחמותיהם המרובות באינדיינים נעשו בני-ד,מושבות לו¬ 
חמים מצויינים וד,יו מוכשרים ביחוד למלחמת-גרילד" שבה 
סיכנו תכופות את חנועזת-האויב ואת קשריו בעורף. ואולם 
חוסר-המשמעת גרם לעריקות הרבה, וגם השתתפותה של 
האוכלוסיה במלחמה היתה בכללה דלה: בעוד שמספרם 



163 


אמות־הפרית של אמריקח 


164 



של תושבי־המושבות היה ב 6 ד 17 כ.נ/< 2 מיליון, מנה הצבא 
כ 90,000 איש — כלומר, רק כל שמיני בגברים נ 87 א נשק. 
ובשנות־המלחמה האחרונות היה רק 1 מ 16 בין גברים אלה 
כמוך הצבא. 

גם היחסים בין המושבות היו גרועים. הן לא פעלו 
במלוכד והתייחסו זו לזי מתוך חשדנוו 4 זמן ומרץ מרובים 
הופסדו ע״י חיכוכים. כשליש מן האוכלוסיה היו "לויאלי־ 
סטים", חסידי בריטניר- שהיו מרובים ביחוד במדינות 
המרכזיות (ניו־יורק, נידג׳רסי, פנסילודניה) ובמידה פחותה 
יותר — בקצה הדרום• הלויאליסטים סיפקו לצבא הבריטי 
חיילים לאלפים, ועם סיום המלחמה עזבו יותר מ 00 (/ 60 
מהם את אה״ב והיגרו לקאנאדה ולמושבות בריטיות אחרות. 
מרכז^ההתנגדות לבריטניה היו ניו־אינגלנד ודרג׳יניה. 

מפני־כן היתד, ידם של הבריטים בשנתיים הראשונות של 
המלחמה ( 77 — 1775 ) על העליונה. בחורף 1775/6 נכשל, 
לאחר הצלחות אחדות בשדה־הקרב, הנסיון לכבוש את קא־ 
נאדר" ובניה של ארץ זו נשארו נאמנים לבריטים. לעומת זה 
הכריח ואשינגטון את הגנראל האו ( 0 ^ 110 ). שמילא את 
מקומו של גיג׳ כמפקד, לפנות את בוסטון (במארס 1776 ), 
אך בקיץ אותה שנה הגיעו לאמריקד. 30,000 שכירים גרסד 
ביים, שאנגליה, קנתה מנסיכי־גרמניה, ביחוד מהסן (ע״ע), 

זד ׳ 9 * 

באופן שלבריטים היו אז במושבות 55,000 חייל, לעומת 
17,000 החיילים(אנשי־המיליציה) של האמריקנים. באוקטובר 
1776 הוכר, ואשינגטון על־יד ברוקלין, הוכרח לפנות את 
ניו־לרק ולסגת אל עבר נהר־דלאוור, לפנסילוויניד- מעברו 
הנועז המפורסם על נהר זה ^צמבר 1776 והצלחותיו על־יד 
טרנטון ( 26.12 ) ופרינסטון ( 3.1.1777 ) לא שעו אח המצב 
הכללי. בספטמבר היכה אותו הגנראל קורנוואלים (־מז 00 
31113 ״ו) על־יד נהר ברנדיףן ( 6 מ 1 ^;חןנ>ם 3 ז 6 ), פילאדלפיה 
נפלה בידי המנצח והקונגרס הוכיח לברוח. אחר מפלה 
שניה על־יד ג׳רמנטאון( 4.10 ) נסוג ואשינגטון לואלי סורג׳ 
(ס^זסין ץ 8110 ז\) — במקום שחייליו סבלו קשות מחמת החו¬ 


רף — והשתדל, בעזרת הקצין דערמני פרידריר פון שטויבן 
( €11 נ 111 ש 81 ; 1730 — 1794 ), לארגן את צבאו מחדש ( 1777/8 ). 

בינתיים השתפר המצב בשדה־חקרב חצפוני. כאן נת¬ 
כוונו הבריטים לד,פריד את המושבות הצפוניות מן הדרר 
מיוח, לכבוש את אלו הראשונות ולהכות בדרר זו את המת¬ 


קוממים מכה ניצחת. הגנראל ברגוין(:> 1 נץ 811150 ) יצא עם 
גדודים בריטיים. אינדייניים ולויאליסטיים מקאנאדה אל עמק 
ההאדסון וקיווה לאחד על-יד אלבני את כוחותיו עם הגדודים 
של הגנראל ך,או, שבא מניו־יורק. אך הצבא האמריקני 
בפיקודו של הגנראל גיטס (מ 031 ), שהוגדל ע״י הצטרפותם 
של מתנדבים מרובים תיגת למספר של 20,000 איש, הצליח 
למנוע איחוד זח ועל-יד סאראטוגה הכריח את ברגוין עם 
6,000 חייליו להיכנע לו( 17 באוקטובר 1777 ), 

ניצחון זה היה מאורע מכריע במלחמת־השיחרור של 
אה״ב. הוא גרם לכך, שצרפת צידדה רשמית עם אה״ב 
וד״ניעה ב 1779 את ספרד וב 1780 את הולאנד להצטרף למל¬ 
חמה נגד בריטניה. 


הצרפתים הראו את אהדתם לאה״ב עוד בתחילת־המל- 
חמה. רעיונות החירות ושיווי-הזכויות עוררו הד מרובה 
בחוגים רחבים בצרפת, וצרפתים צעירים, ביניהם הקצין 
הצעיר לפיט (ע״ע), ועמהם אוהבי-חירות מאומות אחרות, 

- -זד 


כמו הפולנים קושצ׳ושקו (ע״ע) ופולאסקי והגרמני שטויבן, 
עברו את הים והצטרפו לצבא־המחקוממים, אד צרפת תמכה 
באה״ב גס מסיבה מדינית, כי בדרך זו קיוותה לכבוש חזרה 
את קאנאדה ולצמצם את יתרוךכוחה של בריטניה בים. 
מפני־כן התירה — מיד אחר ״הכרזת-העצמאות״ — למעשה, 
אף אם לא בדרך רשמית, העבדד, של אגשים וחמרי-מלחמה 
לאה״ב ואחר קרב-סאראטוגה כרתה ברית עם המדינה הצעירה 
( 6.2,1778 ). צרפת גס תמכה באה״ב כסכום גדול של כסף 
(כ 20 מיליון פראנקים) ושלחה לעזרתן צי בפיקודו של 
האדמיראל אסטן (ע״ע), שהכריח את הבריטים לפנות את 
פילאדלפיה(ימי 1778 ). ואשעגטון רדף אחר הבריטים הנסו- 
גים, אד לא הצליח לגרשם מניו־יורק. 

עכשיו העבירו הבריטים את נקודת-הכובד של המלחמה 
דרומה בתקווה לנתק סברית-המושבות את ג׳ורןה, שבה היו 
הרבד, לויאליסטים, ואת קארוליינה הדרומית. בסוף 1778 כבשו 
את סאוואנה (ג׳ורג׳ה) ובאביב 1780 — את צ׳ארלזטון(קא- 
רוליינה הדרומית). ואשינגסון, שלא קיבל מן המושבות כסף 
כדי סיפוק המחסור, שצבאו סבל ממנו, לא היה בכוחו למנוע 
כיבושים אלה. באותו זמן (ספטמבר 1780 ) עבר הגגראל 
האמריקני בנדיקט ארנולד (ע״ע), אחד מגיבורי-סאראטוגה, 
אל הבריטים, 

הד,צלח באח מצרפת, ששלחה ביולי 1780 את הגנראל 
רושנבו (ע״ע) עם צבא של 6,000 איש לניראינגלנד ומשם 
יצאו בסתיו 1781 הגדודים המאהזדים, האמריקנים והצר¬ 
פתיים, דרומה נגד הגנראל קורנוואלים, שנלחם בהצלחה 
בקארוליינה. הצי הצרפתי מנע את העברתו של צבא בריטי 
מניו-יורק, וקורנוואלים וצבאו, שמנד, 11,000 חייל, הוכרח 
להיכנע על־יד יורקטאון ( 19.10.1781 ). סאוואנה וצ׳ארלזטון 
פונו ע״י הבריטים. 

בבריטניה התחילו מבינים, שאין תקווה לנצח את המו¬ 
שבות, והתחילו מרכזים את הכוחות לשם הגנה מפני צרפת 
וספרד. ממשלת-בריטניה שלחה אח הסוחר ריצ׳ארד אוס- 
(אלד, ידידו של בנימין פראנקלין, לפאריס לשם משא-ומתן 




165 


ארצדת־הכרית של אמריקה 


166 


חשאי עם המושבות. משא־ומתן זד• נמשך א^כ ע״י המינים־ 
טרים שלברן (^מזט< 1 ^^ 1 | 5 ) ופיט הצעיר. וב 30.11.1782 
חתמו באי־כוח בריטניה ואה״ב (פראנקלין, ג׳ 1 ן אדמם וג׳^ן 
ג׳י) על חוזה־שלום מוקדם. שבו הכירד. בריטניה בעצמאותן 
של אה״ב. כגבול צפוני נקבע שוב קו האגמים הגדולים 
(בניגוד ל״חוק קוויבק״, ע׳ למעלד. עם׳ 160 ) ובמערב הורחק 
הגבול עד נחר^מיסיסיפי. אה״ב קיבלו גם את זכות־הדיג 
החשובה במי נירפאונדלנד ובשפכ 1 של נהר סט. ארנס. 

הצרפתים לא הסכימו לתנאים אלה. הם תבעו בשביל 
עצמם את השטחים וערחבים בק הרי־האלגנים ונהר־מיסי* 
סיפי כדי לחדש בהם את פעולתם ההתיישבותית. אך לכך 
התנגדו הבריטים. אד(ניח של קאנאדח השכנד!, ובחוזר* 
השלום הסופי (ורסאי, 3.9.1783 ) אושר ההסכם המוקדם. 
פלורידה (ע״ע) נשארה בידי הספרדים. ששלטו גם על השט¬ 
חים שממערב למיסיסיפי (לואיזיאנה). 

ג. שנות־המשבר. החוקה ( 1783 — 1789 ). המושבות 
המאוחדות, שדוז 6 יגו אח אי־תלותן בבריטניה. עדיין היו רחו¬ 
קות מהתיה של מדינה ממש. גם באמריקה וגם באירופה 
מרובים היו המטילים ספקות בעתידן מבחינד• מדינית, 
וההיסטוריונים האמריקנים מכנים את שנות 1783 — 1789 
כ״שנות-המשבר" של אודב. כל מדינה ראתה את עצמד• 
כעצמאית, היתה מסוכסכת עם שכנותיה בענייני-גבולות 
והטילה מכסי-מגן על הסחורות של שאר המדינות. בניו-יור^ 
למשל, דרשו להטיל מכם על העצים, שהובאו מקונסיקוט, 
ועל הירקוו 4 שהובאו מניו-ג׳רסי. מצד שני היה המצב 
הכלכלי חמור מאוד. במרוצת-המלחמה הוצאו שטרי-נייר, 
וערכו של הדולאר נפל ל 1/50 . אינפלאציה זו היתד• נוחה 
לחוואים בעלי־החובות, שהיו באותה תקופה הרוב הגדול של 
האוכלוסיה ושילמו את חובותיהם בכסף, שערכו הופחת. 
לעומת זה דרשו הסוחרים והתעשיינים שער קבוע של המטבע 
וביצוע קפדני של החוקים לטובת המלודם. ניגוד זה גרם בין 
השאר למרד-איכדים במאסאצ׳וסטם המערבית, ב 1786 , כשה- 
שלטונות ניסו לגבות את חובותיהם של החוואים ביד חזקד,. 
ההתמרדות שמנהיגה היה הקצין שיז(* 51137 ), דוכאה בכוח 
צבאי. 

על ^שיים אלה. וכן על חולשתה של הממשלה המרכזית 

ועל הליקויים שב״סעיפי-הברית״ מ 1777 (ר׳ למעלד•), הת¬ 

ווכחו הרבה בעיתונות ובוועידות שונות, וב 25 במאי 1787 

נתכנס. בהסכמתו של הקונגרס הקונטיננטאלי(עיין למעלה) 

כנם (תס 01111 ז 00111 ), שבו השתתפו 55 באי-כוח של כל 

המדינות, סרט לרוד-איילנד, כדי לדון על חוקה בשביל אה״ב. 

יושב-ראש הכנס היה ואשינגטון. וד״שתתפו בו בין השאר 

פראנקלין כבא-כוחה של פנסילודניה, ג׳ימז מדיסון (ע״ע), 

איש וירג׳יניה. ואלכסנדר המילטון (ע״ע) מניו-יורק. נתגלו 

שני כיוונים מנוגדים; שלטון חזק של הברית כולה, כפי שדרש 

המילטון, או שלטונה של כל מדינה ומדינה עם סמכויות 

מצומצמות של המרכז, כפי שדרשו אחרים, ביחוד אנשי המדי¬ 

נות הקטנות. מספר האוכלוסים של חמש המדינות הגדולות 

(מאסאצ׳וסטם, ניו-יורק, פנסילוויניה, וירג׳יניה וקארוליעה 

הדרומית) היה כפול מזה של שמונה המדינות האחרות (ניו- 

המפשיר, רוד-איילנד, קונטיקוט, נירג׳רסי. דלאוור. מרילנד, 

י ^ י ■ ■ • 

קארוליינה הצפונית וג׳ורנ׳ה), ואלו האחרונות חששו להש¬ 
פעתן המכרעת של המדינות הגדולות על הממשלד• המרכזית. 
לאחר התייעצויות, שנמשכו ארבעה חדשים, הוסכם בספ¬ 
טמבר 1787 . על פשרה זו; ( 1 ) הכוח המחוקק יהא מסור 


לקונגרס מורכב משני בתים: א) בית-הנציגים ( 0£ 1101156 
765 ט 3 ז 65611 זק 116 ), שיבחר לפי גדלה של האוכלוסיה בכל 
מדינד- ומפני־כן תהא בו הד,שפעה המכרעת בידי המדינות 
הגדולות, שציריד.ן מרובים יותר ז ב) סנאט, שבו תהא כל 
מדינה מיוצגת על-ידי שני צירים נבחרים, ומפני-כן יהא 
רוב הצירים בו מורכב מבאי־כוחן של המדינות הקטנות. 

( 2 ) השלטון המוציא לפועל יהא מסור לידיו של נשיא, 
שיבחר על-ידי הקונגרס ושיקבל סמכויות מרחיקות לכת. 

( 3 ) בית-משפט עליון ישמור על החוקה (ראה לד,לן, החוקה 
וד,משטר). הוחלט, שהחוקה תיכנס לתקפה לאחר שתבוא 
עליה ההסכמד• של ־- לכל הפחות — 9 מדינות. אף לאחר 
מפן נתקיימו ויכוחים חריפים בכל השאלות הללו, אך ידם 
של ה״פדראליסטים״ (לאטינית £066115 — ברית), חסידיו 
של השלטון המרכזי החזק בהנהגתו של האמילטון, נשארה 
על העליונד״ ביוני 1788 קיבלה המדינה התשיעית (ניו 
המפשיר) את החוקה וע״י כך נוצר המכשיר. שליכד את 
החלקים העצמאיים למדינה בעלת כוח. ב 6 באפריל 1789 
בחר הקונגרס סד. אחד בוואשינגטון כנשיאה הראשון של 
המדינה. 

חוקה זו היא החוקה הראשונה בתולדות האנושות, שנוסחת 
בכתב, וד,יא השפיעה על כל החוקות. שהונהגו באירופד, 
ובאמריקה בסוף המאה ה 18 ובמאה ה 19 , 

ד. התחזקותה של ברית-המדינות ( 1829-1789 ).— 

1 . ההשפעה המכרעת של הפדראליסטים. — נשיאו¬ 
תם של ואשינגטון ( 1797-1789 ) וג׳ון אדמם ( 1797 - 
1801 ). 

1 . האמילטון וג׳פרסון. הניגוד בין ה״פדראליסטים• 
ובין חסידי הזכרות המיוחדות של כל אחת מ 13 המדינות 
לא בטל עם התקבלותה של החוקה. מתנגדי-הפדראליםטים, 
שמנהיגם היה תומם ג׳פרסת (ע״ע). כינו את עצמם אנטי- 
פדראליסטים ובערך משנת 1791 — ,.רפובליקנים", מפני 
שראו בדעותיו*,ם של הפדדאליסטים מגמד, להעניק לנשיא 
זכויות של מלך ולפקידי־הברית — זכויות של הפקידות האנ¬ 
גלית הקודמת. כדי לד.ראות את עמדתו ד.בלתי-מפלגתיו 4 
מינה ואשינגטון, שהיד. מקורב בהשקפותיו לפדראליסטים, את 
ג׳פרסון כ״מזכיר-המדינה", ז. א. כשר-ד.חוץ, בעוד שהאמיל- 
טון נעשה שר-ד.אוצר. הפדראליסטים חששו לשלטודההמו־ 
נים ורצו בהשפעתם המכרעת של המוכשרים, ה״שכילים 
והאמידים. לעומת זה היד, לג׳פרסון, שזכה לכינוי של "אבי 
הדמוקראטיה האמריקנית", אימון גמור בהמוני החקלאים 
החפשים, שהיו אז כ 96% של האוכלוסיה. הם בחרו בצירים 
לפארלאמנט של המדינות ורחשו אי־אימון לשלטון המרכזי 
הרחוק. ביזמתם של הרפובליקנים החליט הקונגרס בספטמבר 
1789 על 10 התיקונים ( 301611611161115 ) הראשונים של החוקה, 
שזעטיהו אח חופש-ד,אזרח, הופש־ד״דת, חופש העיתונות. 
הדיבור וד,ד,תכנסות, משפט מסודר, וחח מזה קבעו, שכל 
סמכרות-השלטון, שהחוקה לא מסרד, אותן בפירוש לממשלה 
המרכזית. שייכות למדינות. הניגוד בין שתי הקבמות בא 
לכלל ביטר גם במדיניות־הפנים וגם במדיניות-החוץ. 

2 . מדיניותו הכלכלית של האמילטון. האמילטון 
שאף לבסס את החיים הכלכליים של המדינה הצעירה על 
יסודות בריאים, ליצב את שער־המטבע ולשלם את רבית 
החובות הגדולים של הברית ( 54 מיליוני דולז * לאזרחי- 
המדעה ו 20 מיליונים לארצות-חוץ). כדי לבטל את האינ• 
פלאציד, ייסד ב 1791 את .באנק אה״ב״ בד״ון של 10 מיליון 



167 


ארצומ־חכרימ של אמריקה 


168 


דילאר, שמהם נטלה הממשלה לעצמה 20% של המניות 
הבאנק קיבל לתקופה של 20 שנה אח הרשות להוציא שט* 
רו׳ת־כסף, שנתקבלו בכל רחבי־המדינד^ ובדרר זו חוסלה 
העירבוביה בתחום־המטבע. נוסף על כך הנהיג האמילטון 
ב 1792 מכסי-יבוא של 9% בממוצע ובזה הגדיל את הכנסו¬ 
תיה של המדינה והגן על תעשיית־הארץ בפני ההתחרות 
האנגלית! כבר אז ראה האמילטון את עתידן של אה״ב 
כארץ־תעשיה. 

ג׳פרסון וחסידיו נלחמו במדיניות כלכלית זו, שהיתה, לפי 
דעתם, רק לטובתם של הסוחרים העשירים, בעלי־התעשיה 
והסםסרים המרובים בערי ההוף האטלאנטי, ולרעתם של 
המוני־החקלאים, שהוכרחו בסיבתה לשלם סכומים מופרזים 
במחיר הסחורות הדרושות להם, שהובאו מחוז־לארץ. הניגו¬ 
דים בין שני המחנות החמירו כשוואשינגטון דיכא בכוח- 
הצבא את התמרדותם של איכרי פנסילוויניה נגד תשלום 
המם, שהאמילטון הטיל על ייצור הוויסקי (־ 11€ 
1794 , 1 ) €1110 (!). 

3 ניגודים בנוגע למדיניות-החוץ. ג׳פרסון, 

שמ 1785 עד 1789 שימש ציר של אה״ב בפאריס, ראה בצרפת 
את תקוותיה של האנושות לגישום רעיונות החירות והשוויון 
והראה יחם של אהדה לצרפתים, כשהתחילה מלחמתם באנ¬ 
גלים ב 1793 . במלחמה זו דרשה צרפת את תמיכתן של אה״ב 
והזכירה להן את העזרה המכרעת, שהושיטה להן בימי מאבקן 
על השיחרור! אבל ואשינגטון, שביקש להימנע ממלחמה 
באנגליה, הכריז ב 22.4.1793 על הניטראליות של אה״ב 
ובאפריל 1794 שלח אח חברו ג׳ון ג׳י (ע״ע) ללונדון כדי 
למצוא פשרה בכמה שאלות, ששתי המדינות עדיין היו 
מחולקות בהן. החלטתו זו של ואשינגטון גרמה, בין השאר, 
להתפטרותו של ג׳פרסון מן הממשלה בסוף 1793 . ג׳י השיג 
באנגליה רק כמה תיקונים בגבול הקאנאדי, אך נכשל 
בדרישתו, שתנתן תנועה חפשיח לספינות האמריקניות 
ההולכות לאירופה, וכן בשאלות אחרות. חתימת-החוזה 

( 19.11.1794 ) עוררה התקפות חריפות על הממשלה וזו היתה 
אחת מן הסיבות, שהניעו את ואשינגטון לסרב ב 1796 
להינחרותו כנשיא בפעם השלישית. זמן קצר קודם לכן 

( 27.10.1795 ) חתמו אה״ב על חוזה עם ספרד, שלפיו קיבלו 
אה״ב את השימוש החפשי בנמל ניו-אורלינז, וכגבול בינן 
ובין פלורידה הספרדית נקבע קרהרוחב * 31 . — ידידו של 
ואשינגטון, ג׳ון אדמם (ע״ע), נבחר לנשיא ברוב קטן של 
71 קולות נגד 68 , שקיבל ג׳פרסון, וזה האחרון נעשה סגד 
הנשיא, 

4 . נשיאותו של אדמם. מצבו של הנשיא החדש היה 
קשה גם כלפי חח גם כלפי פנים. היחסים עם ממשלח הדי־ 
רקטורלן בצרפת (ע״ע) היו מתוחים עד כדי כך, שב 1798/9 
נשקפה סכנת-מלחמה בין צרפת ואה״ב, ורק כשנאפוליון אחז 
בהגה-השלסון (נובמבר 1799 ) נעשו היחסים שוב תקינים. 
אדמם השתמש במתיחות זו כדי להחליש את ידידיה של 
צרפת ואת מתנגדיה של הממשלה בכלל וב 1798 עלה בידו 
להניע את הקונגרס, שיקבע שני חוקים: החוק נגד הזרים 
5 מש 11 ^),ז, א. הצרפתים, התיר את גירושם של אזר¬ 
חים זרים. שנחשבו כ״מסופנים״, והחוק נגד מרד ( 100 ) 56111 
איפשר לממשלה להעניש כל נסיון של ביקורת חריפה 
ביותר. הרפובליקנים ראו בחוקים אלה חחוק של עמדת־ 
הנשיא עד כדי דיקטאטורה ושתי מדינות (קנטאקי ווירג׳י• 
ניה) הודיעו, שב״חוק נגד מרד" הן רואות הפרה של החוקה 


ועל כן הוא בעיניהן בטל ומבוטל. תעמולת־הרפובליקנים 
גרמה לכך, שהאוכלוסיה פנתה עורף לפדראליסטים ובנו¬ 
במבר 1800 נבחר ג׳פרסון ברוב גדול לנשיא. בזה נסתיים 
שלטונם של הפדראליסטים — שלטון, שזכותו ההיסטורית 
כלולה בעיקר באירגונו של סינהל יציב בשביל הברית, בסוף 
כהונתו מינה אדאמס בהסכמת הסנאט את ג׳ון מרשל (ע״ע) 
לשופט העליון, שפיהן במשרה זו עשרות שנים( 1801 ־ 1835 ), 
העלה אותה לחשיבות בולטת וחיזק ע״י פםקי*דינו המפור¬ 
סמים את השלטץ המרכזי. באותו זמן עצמו (סוף 1800 ) 
עברו הקונגרס וד,ממשלה המרכזית מפילאדלפיה לעיר-הבי- 
רה החדשה ושינגטון (ע״ע), שנוסדה על גבולן של מדינות 
הצפון וד״דרום. 

ח. נשיאים רפובליקניים ( 1801 — 1829 ). ג׳פרסון 
( 1801 — 1809 ), ג׳ימז מדיסון( 1809 — 1817 ), ג׳ימז מונרו 
( 1817 — 1825 ), ג׳וןקוינסיאדמם ( 1825 — 1829 ). 

1 . קניית לואיזיאנה. פעולתו החשובה ביותר של ג׳פר־ 

סון היתה קניית-לואיזיאנד,. שטח ענקי זד, (יותר מ 2,000,000 
קמ״ר) הועבר ב 1800 מספרד לצרפת. תושבי המדינות המער¬ 
ביות של אה״ב (אוהאיו, קנטאקי, טנסי), שסחורותיהם היו 
נשלחות דרך המיסיסיפי ונמלה של ניו-אלרלינז למפרץ- 
מפסיקו, חששו לסגירתו של נמל זד, לסחרם. נוסף על כר 
ראה ג׳פרסון חשיבות מרובה בהרחבת תחום ההתישבות 
במערב ובשיחרורם של שטחים נוספים ביבשת משלטונה 
של מעצמה אירופית. לעומת זה היד, נאפוליון סבור, ששט¬ 
חים אלה היו מחוסרי-ערך בשביל צרפת, מפני שהצי האנגלי 
היה יכול לנתק אותם מעל צרפת או לכבוש אותם בשביל 
אנגליד,. לפיכך החליט למכור אותם לאה״ב במחיר של 15 
מיליוני דולאר. המכירה יצאה לפועל ואה״ב הכפילה בדרך 
זו את גבולן (חוזה 30.4.1803 ). 

3 סחרן של אה״ב בתקופת המלחמה בין צרפת 
ואנגליה. ואולם סחר-המדינה, שב 1791 — 1810 גדל בכמותו 
ס 363,000 טונות למיליון טונות ובשוויו—מ 20 מיליוני דולאר 
ל 60 מיליון, הופרע מאוד ע״י המלחמה בין צרפת ואנגליה. 
שתי המדינות היריבות ביקשו למנוע, שתוצרת-אה״ב (עז, 
דגים, כותנד" אורז) תגיע לידי האויב, והספינות האמריקניות 
הוחרמו על-ידי שני הצדדים. בדומה לוואשינגטון רצה גם 
ג׳פרסון להימנע ממלחמה בבריטניה בכל תנאי, וב 1807 
הטיל אמברגו (ע״ע) על הספינות האמריקניות, שעמדו 
לנסוע לחחי-לארץ. ב 1809 הגביל ג׳פרסון אמבארגו זה באופן 
שאסר הפלגות של ספינות אל הארצות הלוחמות בלבד, ז. א. 
לבריטניד" לצרפת ולבעלות-בריתן. 

3 . המלחמה באנגליה ותוצאותיה ( 1812 — 1814 ). 
הרחבת הייצור והמסחר של המדינה והתפשטותד, המדדרה 
למערב (ר׳ למטה ע׳ 170 ) פיתחו את הכרח העיד העצמי 
של חושבי אד,״ג הנזקים שנגרמו לסחרם ע״י הבריטים, 
ובייחוד תמיכתם של אלה האחרונים במנהיג־האינדיינים 
טקוססד״ שנלחם במתישבים באוהאיו ואינדיאנה ( 1811 ), 
עוררו תרעומת מרובה בחלקי-דיארץ השונים, וצירי המערב 
והדרום הצעירים בקונגרס, בהנהגתם של הנרי קלי( 1777 — 
1852 ) סקנטאקי וג׳ון קלהון (ע״ע) מקארוליינה הדרומית, 
הניעו אח הנשיא מדיסון לד,כריז מלחמה על אנגליה 
( 18.6.1812 ), המלחמה נראתה רצויה רק בדרום ובמערב, 
ואילו מדינות ניו-אינגלנד התנגדו לה. האמריקנים ניסו 
שוב בלא הצלחה לכבוש את קאנאדה (ראד, למעלה ע׳ 
163 ). בעוד שהאנגלים כבשו את עיר-הבירד, ואשינגטון, 



169 


ארצות׳זזברית של אמריקזז 


170 


שהיתה לבז ולשרפה (אדגוסס 1814 ). לעומת זה עלה בידי 
אנדרו ג׳קסיו (ע״ע) בסוף 1814 להגן בהצלתה מפליאה על 
ניו־אורליבז מפני התקפה אנגלית. באותה שעה ( 24.12.1814 ) 
נחתם בגנט חוזה־שלום, שלפיו ויתרו אה״ב סופית על 
קאנאדה והאנגלים — על כל נסיון להפריד אח חלקו הדרומי 
של אה״ב משאר המדינות. 

קרבנות־המלחמה היו, קודם כל, מדינות־החוף, שסחרן 
הושמד כמעט כליל. יצואן של אה״ב ירד מססס, 110,000 
דולאר ב 1807 לסמ^ססס,? ב 1814 , וההתמרמרות במדינות 

ניו־אינגלנד היתר, מרובה כל-כך, שבכנס של נציגיהן, שנת¬ 

•'/' 

קיים בהארטפורד, קונטיקוט, באוקטובר 1814 , שללו את 
זכותה של הבריח לערוך מלחמות בלא הסכמתה המפורשת 
של כל מדינה ומדינה. הן אפילו איימו לפרוש מן הברית, 
אם לא יובא סוף למלחמה וכן אם לא תצטמצם השפעתם של 
הדרום והמערב. מצוקתד, של האוכלוסיה במדינות אלו גרמד" 
מצד אחד, להגירה גדולה למערב, ומצד שני — לד,תפתחות 
מהירה של התעשיד" מפני שסחורות חיוניות, שהיו נור,גים 
להביא מאנגליה, לא הגיעו עוד לאה״ב, וסוחרים מרובים 
השקיעו את הונם בפיתוחה של תעשיר, מקומית. על-ידי כך 
הוחש המעבר מן העבודה בבית-המלאכה לעבודר, בבתי- 
חרושת חדשים ("המהפכה התעשיינית"). מספר הכישורים. 
למשל, עלה מ 8,000 ב 1807 ל 130,000 ב 1815 . גם תעשיית- 
הברזל בפיטסב־רג התחילה בשנים אלו. 

המלחמה בבריטניה הגדילה את תובות-ר״ברית מ 33 מיל¬ 
יוני דולרים ל 127 מיליונים. מכיוון שהבאנק הלאומי, שקיבל 
מהאמילטון את הפריווילגיה להוצאת שטרות של כסף (ר׳ 
למעלה), חוסל ב 1811 , הוציאו המדינות שטרי-כסף חדשים 
וכדי ליצב את שער-המטבע ולחסל את המשבר הכספי היו 
הרפובליקנים מוכרחים ללכת בדרכיו של האמילטון — 
להקים באנק לאומי חדש ולהעלות את המכסים. מתוך 
כך נחלשו הניגודים בין המפלגות, ומפלגת^־,פדראליסטים 
נעלמה לאט-לאט. נשתלט רגש של קירבד, לאומית ותקופת- 
נשיאותו של ג׳ימז מונרו( 1817 — 1825 ) מכונד, בשם "תקופת 
ר,ר,רגשה הנעימה״ ( £601108 1 ) 000 01 גז£). 

4 . פשרת-מיזורי. הצהרת-מונרו. ב 1819 נקנתר, 
פלורידה מספרד וב 1820 הוסכם בשאלת-העבדות על פשרת- 
מיזורי ( 56 וו 00 זקמ 01 נ> 11 ט 11$50 \), שאמנם התירה את העב¬ 
דות במדינה חדשה זו, אך קבעה את קרהרוחב ׳ 30 '־ 36 
כגבול בין מדינות-ד,עבדות ומדינות-התופש, כדי שמדינות- 
העבדות (דלאוואר, מרילנד, וירג׳יניה, קארוליינה הצפונית 
וד,דרומית, ג׳ורג׳ד" אלאבאמה, מיסיסיפי, לואיזיאנה, קנטאקי, 
טנסי ומיזורי) לא תשגנה רוב של קולות בסנאט, נתקבלה 
באותה שעה לברית מין כמדינה ר, 24 . 

זמן קצר אח״כ הוכרחו אה״ב להתערב במאורעות-ד,עולם. 
ב 1822 הכירו אר,״ב בעצמאותן של מושבות-ספרד לשעבר 
(ע״ע אמריקה, ע׳ 186 ) וכשהמעצמות של ה״ברית הקדושר," 
(ע״ע אירופה, ע׳ 159 ) החליטו לתמוך בנסיונה של ספרד 
לחזור ולכבוש את מושבותיה, הכריז מונרו בהצהרר" שזכתה 
לפירסום ( 2.12.1823 ) ושמחברד, היד, ג׳ון קוינסי אדמס (ר׳ 
למטה), שאה״ב לא תרשינה התפשטות נוספת של מעצמות- 
אירופה באמריקה או את התערבותן בענייניה של היבשת 
האמריקנית, וכן הכריז, שאה״ב לא תתערבנד. בענייניה 
המדיניים של אירופד,. בהתאם לעקרון זה של אי-ד,תערבות 
הוכרתר, ב 1824/5 רוסיה. שדרשר. את חיפה המערבי של 



המועמדים ?נשיאות ׳ע? אה״ב מתחרים בריצה (?היבחר), 1824 . 
גאריקטורה. המקור שמור בחברה ההיסטורית הניריורקיח 


צפוךאמריקה עד קו־ד,רוחב ״ 51 , להסתפק ברצועת־ד,חוף עד 
הקו ׳ 40 ״ 54 (ע״ע אלסקה). 

ה״תקופה הנעימד," הגיעה לסופד, כשאחר מלחמת-בחירות 
קשה בין ג׳ון קדנסי אדמס (ע״ע) ואנדרו ג׳קסון, גיבור- 

המלחמה ומנהיגו האהוב של המערב, נבחר אדמם לנשיא 

י• ^ 

( 1824 ). עכשיו נתפצלה המפלגה הרפובליקנית לשני אגפים: 
אדמם נתמך ע״י הרפובליקנים השמרנים, שהיו, כמו קודם 
לכן הפדראליסטים, באי-כווז התעשיינים והסוחרים של החוף 
המזרחי, בעוד שחסידיו של ג׳קסון, הרפובליקנים הדמן- 
קראט י ים, היו מנוטעי-הכותנה בדרום ובייחוד מן האיכרים 
החפשים במערב. הדרום והמערב נלחמו — קודם כל — נגד 
מכסי-ד,מגן, שהוגדלו ב 1828 לטובת התעשיה המזרחית וגרמו 
שוב להעלאת המחירים (״תעריף התועבה״ — 01 1 ) 1 ז 3 ז 
5 ם 10 זגח 11 ח 0 י 111 ). באותה שנה נבחר ג׳קסןן (ב 178 נגד 83 
קולות) לנשיא. 

ה. ההגירה למערב. נצחונו של ג׳קסון, שביטל סופית 
את השפעתן המכרעת של מדינות־ד,מזרח, בא כתוצאד, של 
ההגירה הגדולה של לבנים מ 13 המושבות הישנות אל 
הארץ הרחבה והפוריה בין הרי-דואפאליצ׳ים ועמק-ד,מי¬ 
סיסיפי בין 1770 — 1820 . הר,תיישבות של ראשוני החלוצים 
האמריקנים באיזור זה התחילה ב 0 ד 17 לערך, לאחר שדניאל 
בון ( 50006 ; 1734 — 1820 ) וג׳ורג׳ רוג׳רם קלארק ( 1752 — 
1818 ) מצאו את המעבר דרך האפאליצ׳ים אל עמק-האוהאין. 
אז נוצרו הישובים הלבנים במדינות קנטאקי וטנסי של היום. 

כדי לארגן את ההתישבות באופן מסודר קבע חוק של 
הקונגרס מ 20.5.1785 , שכל השטחים ימדדו ע״י פקידי־ד,ברית 
דחולקו לחלקים של 36 מילים מרובעים = 90 קמ״ר (או 
90,000 דונאם), שקראו להם "טאונשיפ״(קנ 1 ו*םזי\ 0 ז= קהילה). 
כל ״טאונשיפ״ נחלק ל 36 חלקות ז' 1$ ו 10 ] 6€ !>), שכל אחת מהן 
היתה בת 650 אקרים (שהם 250 הקטאר או 2.500 דונאם). 
שטחים אלה נמכרו למתיישבים במחיר של שני דולארים 
לאקר (= 4,200 מ״ר). ב 1820 הופחת המתיר ל 1.25 דולאר, 
ומ 1862 היתה קרקע־המדינה נמסרת לחקלאים חינם(לפי חוק 
של חז?ןה על הקרקע — 1 > 65163 ת 1101 ). אמנם בעשרות- 

השנים הראשונות עברו שטחייקרקע גדולים לידיהם של 
ספסרים. 

את האירגון הפוליטי קבע חוק מ 13.7.1787 : כשמספר 
התושבים בשטח מסויים הגיע ל 5,000 , נעשה השטח טריטו¬ 
ריה (׳חסאזזמ). המתישבים היו רשאים לבחור אז באסיפה 
מחוקקוד וזו היתה שולחת בא־כות לקונגרס. כשאוכלוסיית 




171 


*רגות־הכרית של *סריקה 


172 




ספ^נות״עיטור בנהר דראהדבה טרנטה (בערד 1820 ) 


ברכבות הראעוונות חיו העדינות נפמוכים ע״י סוסים (בערר 1830 ) 


השטח עלתה ל 60,000 נסש, נעעתה הטריטוריה מדינזד בדרך 
זו נתקבלו קנטאקי ב 92 ד 1 וטנסי ב 1796 כמדינות ה 15 וה 16 
(המדינה ה 14 היתה ורמונט [ע״ע]" שנתקבלה לברית ב 91 ד 1 ). 
אח״כ נצטרפו לברית כמדינות אוהאיו ( 1803 ), אילינוי 
( 1812 ), אינדיאנה ( 1819 ) ובזמן מאוחר יותר — מישיגאן 
( 1837 ) וויסקונסין ( 1848 ). בכל השטח שמצפון לאוהאיו 
היתד, העבדות'אסורה. 

ב 80 ד 1 היה שטח זה כמעט בלתי־מאוכלס. חיו בו שבטים 
אינדייניים נודדים, שנדחקו מערבה ע״י חוזי־קניד" מעין 
החוזה של הגנראל וין שקנה במ 17 שטח של 

60,000 קפדר באוד,איו המערבית ואינדיאנה המזרחית של 
היום. לעיתים קרובות פרצו קרבות בין הסתיישבים והאינ־ 
דיינים ? ביחוד חמורות היו התקפותיו של מנהיג האינדיינים 
טקומסד" שהופד, על־ידי האריסון, מושלה של הטריטוריה 
של אינדיאנה, ב 1811 (ראד, למעלד,). 

מפני־כן היו החיים בתחום זד. כרוכים בסכנות מרובור 


תתפתחה "רוח*ד,םפר" ( 11 ז 1 ק 8 זססמס־!?) המפורסמת, שיצרה 
חברה חדשד" שונזז שינוי יסודי מן החברה הססרתית של 
המושבות הישנות. באלו האחרונות עדיין שלטה שכבד, 
אריסטוקראטית של אמידים וזכות־הבחירד. לאסיפות המחר 
קקות היתד, מצומצמת. בניגוד לכר שלט במערב שודון־זכויות 
גמור גם בחברה וגם במדינה. מספרם של המד״גרים מן 
המושבות הישנות בין 1790 ו 1820 הגיע ל 00 (/ 2,500 . בעוד 
שהאוכלוסיה של מדינות נידאינגלאנד גדלד, בין 1800 — 1820 
ב 45% היה הריבוי באוהאיו, קנטאקי וטנסי ב 300% דותר, 
והשפעת המערב על מדיניוח־הברית גברה והלכה משנה 


לשנה. 

התפתחותם של השטחים הנכבשים נעשתה בדרך כלל 
באופן זה: החלוצים הראשונים היו מכשירים את הקרקע, 
מגדלים כמה חזירים ופרד" ומתפרנסים במידה מרובה מן 
הציד. אח״כ היו סוכרים את אדמתם למתיישבים חדשים, 
שחיו מקימים בתים בני־קןם ובונים טחנה, בית*םפר, וכד׳. 
וכך קמו כפרים וערים. 

בערך מ 1810 ואילך הוקלה ההגירה למערב ע״י השיפו¬ 
רים, שבאו בתחבורה. ם 1807 ואילך היו ספינות-קיטור מפלי¬ 
גות בנהרות הגדולים, ב 1817 — 1825 נבנתה תעלתחעיך, 
שקישרה אח עמקו של נהר-ר,אדםון אל האגמים הגדוליע 
בין 1790 ו 1820 נסללו כבישים לאורך של אלפי ק״מ והוקמו 
גשרים על פני הנהרות הגדולים. 

ההתפתחות בדרום היתד, בכיוון אחר. משהומצאה מכונה 
לניקד הכותנה מזרעים ( 1793 ) באד, הרחבד, עצומה של 
המטעים. התוצרת גדלד, מ 00 (/ 1400 ק״ג ב 1791 ל 16 מיליו¬ 


נים ב 1800 , ל 73 מיליונים ב 1820 ול 304 מיליונים ב 1840 , 
והביקוש העולמי לכותנד, עוד גבר והלך. הרבה בעלי-מטעים 
ממדינות-החוף הדרומיות היגרו מערבד" ועד מהרה קמו 
שם המדינות החדשות לואיזיאנה ( 1812 ), מיסיסיפי( 1817 ), 
אלאבאמה ( 1819 ) ומיזורי ( 1821 ). המטעים עובדו רק ע״י 
עבדים כוהויים, שמספרם במדינות הללו היה כמעט כאותו 
של הלבנים. 

בעלי-המטעים בדרום היו קשורים קשר כלכלי הדוק 
באיכרים של צפון-המערב, שהיו מוכרים לראשונים את 
תבואתם ואת חזיריהם. צפודהמערב היה ארץ של איכרים 
חסשים, בעוד שבדרום זזררה העבדות ז הצד השווה שבשני 
החלקים היה מה שתועוביהם היו ברובם חקלאים עמוסי• 
חובוו 4 מעוניינים בכסף זול(אפילו ע״י אינפלאציה), בקרקע 
זולה ובמוצרי-תעשיה זוליע ומתוך כך היו מנוגדים לצפוך 
המזרח, ארצם של התעשיינים, הבאנקאים וד,ספםרים (ראה 
למעלה עט׳ 170,167 ). 

ו. שלטונם של אנדרו ג׳קסון ויורשיו. התפש¬ 
טותן של אה״ב עד האוקיינוס השקט ( 1861-1829 ).— 
ג׳קסון היה הנשיא הראקוון, שלא בא מן האריסטוקרא־ 
טיה המזרחית, אלא מן העם הפשוט. שלטונו הביא לידי 
שינויים עמוקים, המתי-העם, נם במזרח, אהבו את ג׳קסון, 
שנתפרסם כמנצח סניראורלינז וכלוחם מוכשר באינדיינים, 
וג׳קסון ראה את עצמו כבא־לוחם ומשל במרץ אוטוקראטי. 
כהמוני־העם כך רחש אף הוא אי־אימון לפקידות, שמונתה 
בוואשינגטון הרחוקה וד.יתד. תכופות זרה לעם מפני-כן סיטר 
ג׳קסון אלפי פקידים ומינה במקומם את חסידיו, בזה הנהיג 
את ״שיטת-השלל״ (מו^ז$ץ 5 15 ו 0 ק 5 ), שלפיד, העניקד, המפלגה 
המנצחת בבחירות את המשרות לאנשיה. שיטה זו, שהשחיתה 
את המינהל, לא בוטלה אלא בשנות השמונים (ראה למטה). 

באותו זמן עצמו התחילו ההמונים משפיעים על בחירתם 
של הנשיאים■ עד 1824 בערך בחרו האסיפות המחוקקות של 
המדינות את בוחרי-הנשיא. בשנות העשרים הונהגו חוקים 
במדינות, שלפיהם נבחרו בוחרי-ועשיא ( 5 ־ €01:01 !€) על-ידי 
העם — ברוב המדינות, לפי זכות-בחירה כללית. ע״י כך 
קיבלו גם המפלגות אירגון יציב יותר ודמוקראטי יותר: 
בעוד שקודם לכן היו חברי-ד,קונגרס קובעים את המועמדים 
לנשיאות ב״קוקוס"( 0115 טב 0 =־אםיפת-בוחרים סודית), נערכו 
מ 1831 ואילך אסיפות של חברי-המפלגה, שבחרו באנשי- 
שלומם כצירים לכנס (ססו 1 ( €1 זומס 0 ), שמתפקידו לקבוע את 
מועמד-ד,מפלגה לנשיאות. מתוך שישה זו, שד,יא קיימת עד 
המם, התפתחו "מכונות-המפלגות", שבהן יעו חשיבות יתרה 
למנהיגי-המפלגה הסקומיים — ה״בוסים" ( 55€5 מז). 









173 


אושות־חגרית של אמריקה 


174 


כדי לספק את הרעב לקרקע של אנשי המערב והדרום 
השפיע ג׳קסח על שבטים אינדייניים׳ שיסכימו ל 94 חוזי* 
קניה שהוצעו להם, וכד העמיד מיליוני הקטארים של קרקע 
לצרכי־התיישבות, אח האינדיינים העביר אל השטח הגדול, 
שהוא כיום מדינת אוקלהומה (ע״ע) ושב 1 נמצא עד היום 
היישוב האינדייני הגדול ביותר. 

בהתאם להשקפותיו שמר ג׳קסון על זכדותיהן המיוחדות 
של המדינות, אך עם זה לא התיר להן לרופף את אחדות* 
הברית. כשמדינת קארוליינה הדרומית, בהנהגתו של ג׳ון 
קלהון, הכריזה ב 1832 על חעריף־המכס כבטל ומבוטל 
ואיימה לעזוב את הברית, הכריח אותה ג׳קסון בכוח־הצבא 
לחזור בה מהחלטתה. מצד אחר שאף ג׳קסון לבטל את הפרי• 
ווילגיה של הבאנק המרכזי כאירגון של בעלי ההון הגדול, 
וב 1832 כבר הודיע על סירובו לחדש את הפריודלגיד" 
כשתקפה יפוג ב 1836 . הוא ציווד" שאוצר*הברית לא יפקיד 
להבא את הכנסותיו בבאנק זה, אלא בבאנקים שונים בתוך 
המדינות. כתוצאה מכד קמו הרבה באנקים חדשים, שהוציאו 
שטרי־נייר והילוו אח הונם בריבית קטנה — מה שגרם 
לספסרוח מופרזת. ב 1836 , כשהממשלה קבעה, שיש לשלם 
בעד קרקע רק במטבע קשה, זרמו שטרי־הנייר למזחז, 
ומאחר שאי־אפשר היה לפרוע אותם במטבע קשה פרץ 
ב 1837 משבר כלכלי, שממנו הבריאו אה״ב רק לאט־לאט. 

המשבר חיזק את כוח מתנגדיה■ של המפלגה הדמוקרא- 
טית של ג׳קסון. מנהיגיהם היו ג׳ון קווינסי אדמס, הנרי ^לי 
ודניאל לובסטר (ע״ע) והם כינו את עצמם מ 1834 בשם 
"ויגים",''מפני שנלחמו ב-מלד" ג׳קסון האוטוקראטי, כמו 
שאבותיהם נלחמו במלד־אנגליה (ראה למעלה עמ' 160 ). הם 
הטילו את האחריות למשבר על הנשיא פן בורן ( 1837 — 
1841 ), שג׳קסון המליץ עליו כעל יורשו, ובבחירות של 1840 
נוצח פן בורן ע״י ה*ודג״ ויליאם האריסון, בן 70 , גיבור 
המלחמה נגד מקוסמה (ראה למעלה עמ׳ 171 ). כסגנו נבחר 
ג׳ון טיילר (• 161 ^* 1 ) 1 דמיקראט בלתי*חלד, שניהל את המדי¬ 
נה אחר מוחו של האריסון (אפריל 1841 ). 

מזכירו של טיילר לענייגי־חוץ, דניאל ובסטר, חתם ב 1842 
על חוזה ובםטר־אשברט(ן עוקבע — לאחר 

מחלוקת שנמשכה עשרות שנים — את הגבול בין קאנאדה 
ואה״ב בתחומה של מין ובשטח שממערב לימת־סאפיריור. 
כמרכן שלח טיילר לסין את חברו כלב קשינג ( €0511102 ), 
שהשיג ב 1844 את תוזה־המסחר הראשח בין סין ואה״ב. 
בסוף תקופח כהונתו(ב 1.3.1845 ) הכריז טיילר על סיפווזה 
של מבסאס לברית. 

שטחה של טפסאס השהייד מתחילה לספרד, ומ 1821 
ואילך — לרפובליקה של מכסיקו. בתקופה זו היגרו אמרי" 
קנים דרומיים מרובים עם עבדיהם לארץ, וב 1835 מרדו 
במכסיקו ועשו את טכסאם מדינה עצמאית, בלא שמכסיקו 
הכירה בעצמאות זו. אנשי־טכסאס שאפו להיספח על אה״ב, 
אולם בעניין זה היחה מחלוקת באה״ב בין אנשי״הדרום, 
ששאפו להרחיב את תחומי־העבדות (ע' למטה), ובין מדי• 
נות־הצפון, שהתנגדו לכד. כשנודע באה״ב, שגם אנגליה וגם 
צרפת, ששתיהן היו זקוקות מאוד לכותנה בשביל חעשייתן, 
היו מעוניינות לקחת את הארץ הגדולה תחת חסותן, הסכימו 
כל מדינות*אה״ב לסיפוח זה, שגרם, בימי נשיאותו של ג׳ימז 
פולק (^ 011 ?; 1845 — 1849 ), למלחמה במכסיקו( 1846 —^ 1184 
וע״ע מכסיקו), דעותיהם של ההיסטוריונים מחולקות ביחס 


לשאלד" מי היה המתקיף במלחמה זו, שנוהלה בהצלחה 
מרובה מצד אה״ב על־ידי הגנראלים זכרחיזיטילוד (ע״ע) 
ודנפילד סקוט (ע״ע) ונסתיימד, בשלום שנחתם בגודאלופה 
אידלגו( 13120 ) 1 ^ 01 קנז 1 ג 1 ) 003 ), סמיר לעיר מכסיקו. אה״ב 
קיבלו את טכםאס, ניו־מכסיקו וקאליפורניה תמורת תשלום 
של 15 מיליוני דולאר ותמורת ויתור על 3,000,000 דולאר, 
שמכסיקו היתה לבה לאזרחים של אה״ב. הקפם של השטחים 
החדשים היה 2,500,000 קמ״ר. ב 1853 נקנה איזור גובל בהקף 
של 100,000 קמ״ר מדרום לנהר־חילה (*עסי באריזונה 
הדרומית־מערבית של היום) בתיווכו של הדיפלומאט ג׳ימז 
גדסדן, ובזה נקבע סופית גבולן של אה״ב עם מכסיקו. 

מן השטחים החדשים, שנרכשו בדרכים אלו, הגיעה קאלי• 
פורניה לחשיבות מיוחדת, לאחר שגילו בה, ב 1848 , אוצרות־ 
זהב, ומאה אלף איש מאה״ב וגם מאירופה זרמו אליה. — 
באותן השנים נסתיימה המחלוקת הממושכת בין אה״ב וברי¬ 
טניה על אורגון, שכנתה הצפונית של קאליפוניה! חוזה, 
שנחתם ב 11318 , קבע מינהל משותף לשתי המדינות בכל תחומו 
של נהר-קולומביד" השטח היה חשוב בשביל מסחר-הפרוות. 
ב 1840 פרץ סכסוד בשאלת הסמכויות עליו בין אה״ב וברי¬ 
טניה! בימי התעמולה לבחירות-הנשיא ב 1844 תבעה דעת־ 
הקהל שלטון של אה״ב עד קרהרוחב ׳ 40 * 54 והיתה סכנת• 
מלחמה בין בריטניה ואה״ב. ואולם ב 1846 הגיעו שתי המדי¬ 
נות לידי הסכם, שקבע כגבול את קרהרוחב * 49 ביבשה, 
בעוד שד,אי ונקובר נשאר בידי בריטניה. הסכם זה והמלחמה 
במכסיקו הרחיבו את גבולן של אה״ב עד האוקיינוס השקט. 

כיורשו של פ^ק נבחר ב 1848 המועמד של הודגים, 
זכריד, טילור, גיבור המלחמה במכסיקו, ובזה הופסקה בפעם 
השניד, שורת הנשיאים הדמוקראטיים. בינתיים נעשתד, 
בעיית־ד,עבדות הבעיה המרכזית במדיניות-ד,פנים של אה״ב. 

ז. שאלת-העבדות. תיירים מאירופד" שביקרו באד,"ב 
ב 1830 לערד, ביניהם הצרפתי אלכסים דה ט^ןויל (ע״ע), 
ראו בשוויון החברותי, שמצאו בארץ, את אחד'מקווי*אפיד, 
הראשיים, אלא שעם זד, ראו, שמלבד אמריקה הדוגלת בשודון 
קיימת גם אמריקה אחרת—ארצם של בעלי המטעים האריס- 
טוקראטיים עם צבאות־עבדיהם. ואשינגטון וג׳פרסמ, שד,יו 
שניהם בעלי עבדים, כבר רצו בביטולה המודרג של העב• 
תת! והפוריטנים בניראינגלנד וד,קויקרים בפסנילוויניה 
שללו את העבתת מאז ומתמיד. אבל בדרום היתד, העבדות 
מוסד בן 200 שנה וההתפשטות המרובה של גידול־ד,כותנה 
הגדילה את חשיבותו. 

משנות-ד,שלושים ואילד עברד, נקודת*ד,כובד הכלכלית 
וד,חברותית יותר ויותר אל הצפון. במדינות אלו התיישב 
הרוב המכריע של המד,גרים מאירופד" שמספרם הגיע בין 
1830 ו 1860 לחמישד, מיליונים. אל הדרום כמעט שלא באו 
עוד מתיישבים מאחר שהעבדות מנעה כאן התפתחות של 
עבודת־שכירים בד,קף רחב. גם התנאים האקלימיים של 
הצפון התאימו יותר להתיישבותם של בני-אירופד,. מתיישבי• 
הצפון היו ברובם שחזרי־חופש, מיוצאי אירלאנד וגרמניד,. 
בצד החקלאות החפשית נתפתחה כאן תעשיה גדולה ומת¬ 
קדמת, שדרשה מומחיות מקצועית ושהכושים לא היו מסד 
גלים לעבוד בד- 

ב 1831 התחיל ויליאם לויד גאריסת ( 1805 — 1879 ) מוציא 
כתב-עת בשם "ד,משחרר" (ז 310 ־ €1 ל, 13 ס!!!*). שבו הסיף 
במרץ ובהתלהבות לביטולה הגמור של העבדות. אד משום 



175 


אר*ות*חברית של אמריקח 


176 



הפרישה של מדינות־הדרום מז הברית. (ןאריקאטורח של בדוזזמן. 

ססרייתיהקונגרס, ואשיננמח 


עמדתו הקיצונית בשאלה זו לא מצא גאריסון תומכים מרו* 
בים בדעותיו. הצפון התנגד, קודם כל, להתפשטות נוספת 
של העבדות, והעיקר היה בשבילו אחדותה של הברית. 
מביוון שבאי־כוחו של הדרום עמדו על דעתם, שבל מדינה 
רשאית להחליט בשאלה זו כרצונה ואף לעזוב את הברית 
(נאום מפורסם של קלהון ב 1850 ), ניסו מדינאי־הצפון לגשר 
את הניגודים ע״י פשרות. הפשרה מ 1850 קבעה, שקאלי• 
פורניה החפשית תתקבל כמדינה ה 31 לברית, באופן שהברית 
כללה מאז 16 מדינות חפשיות לעומת 15 מדינות־עבדות, 
ולעומת זה הותרה העבדות בטריטוריות החדשות נידמבסיקו 
ויוטה. במחוז של עיר־הבירה ואשינגטון הותרה העבדות, 
אר נאסר םחר*עבדים. חוץ מזה הוחלט על חוק, שלפיו הת¬ 
חייבו מדינות־ד״צפון להסגיר עבדים בורחים לבעליהם. אולם 
חוק זה לא היה קיים אלא להלכה בלבד, כי מתנגדי-העבתת 
ע?וו בל מה שהיה בכוחם כדי להכשילו. הפשרה מ 1854 , 
שהציע סטיפן דגלם (ע״ע). סנאטור דמוקראטי מאילינוי, 
היתה רצויה עוד יותר למדינות-הדרום: פשרת־מיזורי(ראה 
למעלה, עמ׳ 169 ) בוטלה ולטריטוריות קאנסאס ונבראסקה, 
שנמצאו מצפון לקו ׳ 30 ״ 36 , ניחנה הרשות לחוקק חוקים 
בשאלת־העבדים בהתאם לרצונם של המתיישבים (• 61 ז 31 ען> 8 
ץזמ 618 י 61 זו 50 ) — דבר, שגרם בקנסס (ע״ע) ב 1854 — 1858 
לסיכסוכי־דמים( 5 ^$תג^^ §ת 1 ג) 8166 ). הרוב של האובלוסיה 
הסכים לפשרות אלו והעלה לנעויאות ב 1852 את פרנקליז 
פירם(^^•ו^ 1 ?) וב 1856 את ג׳ימז ביוכנן(ת 3 ה 611€113 ). שניהם 
מועמדיה של המפלגה הדמוקראטית, שהיתה היוזמת של 
פשרות אלו. להתרגשות ציבורית מרובה גרם ב 1857 פסק* 
דינו של בית־המשפט העליון בעניין הכושי דרד סקוט 
(״ 800 !זפזם) ממיזורי. סק 1 ס עזב עם אדוניו את מיזורי 
בנערותו וחי כמה שנים כאיש חפשי בצפון. בשחזר למיזודי 
ניסה להיות אף במדינת־עבדים זו באזרח חפשי, אך לאחר 
שורד, של פסקי־דין נגדו של בחי־משפט שונים פסק אף בית־ 
הדין העליון של אה״ב, שהאיש יישאר עבד ושאין לעבד שום 
זבות לבקש פסק־דין מביח-משפט של אה״ב. 

בינתיים גדל כוחם של מתנגדי־דועבדות בעלי*ד,הכרה 
בהשפעת הסיפור "אוהל הדו!* תום" (ת 1 נ 031 5 *מ 01 ־ד ש 1 :>מז 1 ) 
של הדיאט ביצ׳ד־סטו (ע״ע) — סיפור מחיי־העינויים של 
העבדים, שזכה לתפוצה עצומה. ב 1848 קמד, במדינת ניו* 


יורק ״מפלגת הקרקע החפשית״ ( 8011 ססז? 

ץזז 3 י 1 ), שהתנגדה להתפשטותה של העבדות 
אל השטחים, שנרכשו ממכסיקו (ע׳ למעלה), 

וב 1854 נתאחדה מפלגה זו עם הוויגים וחלק 
מן הדמוקראטים למפלגה הרפובליקנית, 

שקראה לעצמה בשם מפלגתו של ג׳פרסת 
לשעבר. בבחירות לנשיאות של 1856 השיג 
המועמד של מפלגה זו ג׳ון פרימונט (ע״ע) 

מיעוט ניכר של קולות־הבוחרים ( 114 מתוד 
288 ), ובאותה שנה מצאה המפלגה באישיותו 
של אברהם לינקולן(ע״ע) את מנהיגה הגדול. 

כמועמד של המפלגה בבחירות לנשיא ב 1860 
דרש לעקולן קרקע חפשית בשביל המתיישבים 
במערב, מכסי־מגן לתעשיה, בניית מסילח* 

ברזל לאוקיינוס השקט והתנגדות נמרצת לכל 
התפשטות נוספת של העבדות. בתכנית זו משד 
לצידו את צפון־המערב, שהיה קודם לכן (ר׳ 

למעלד״ עט׳ 172 ) בעל-בריתו של הדרום, ובנובמבר 1860 
נבחר כנשיא. 

ח. מלחמת־האזרחים, 1861 — 1865 . 1 . פרישת 
הדרוםמןהברית.עוד בימי מלחמת־ועחירות הכריזו 
מנהיגי־הדרום, שיצאו מן הברית אם ייבחר מועמדם של 
הרפובליקנים. בהתאם לצך הצהירה קארוליינה הדרומית 
בדצמבר 1860 על פרישתה מן הברית, וכד נהגו (ביאנואר 
1861 ) אף מיסיסיפי, פלורידה, אלאבאמה, ג׳ורג׳ה, לואי¬ 
זיאנה וטכסאם. שבע המדינות הפורשות התלכדו ל״ברית 
המדינות''של אמריקה״ (,.\< 0£ 65 לו 813 ^^ 3 ז^ו^^£ם 0 ^). באי¬ 
כותן, שנתכנסו בפברואר 1861 במונטגומרי, בירת אלאבאמה, 
החליטו על חוקה זמנית והתכוננו למלחמה. הם בחרו לנשיא 
אח ג׳פרסון דיויס (ע״ע) ממיסיסיפי, שהצטיין כקצין גבוה 
במלחמת-מפסיקו, ולסגנו אח היוריסטן אלכסנדר נזטיפנס 
( 1812 — 1883 ) מג׳ורג׳ד" באפריל הצטרפה לברית זו וירג׳י- 
ניד״ במאי — קארוליינה הצפונית, ארקנסי ^נסי, בעוד 
שמדינות העבדות, הגובלות עם שטח-הצפוניים — דלוואר, 
מרילנד, קנטאקי ומיזורי, נשארו נאמנות לברית, כעיר- 
הבירה של ה״קונפדראטים" נקבעה ריצ׳מונד בווירג׳יניה. 

חוגים רחבים בצפון התנגדו למלחמת-אחים ובחדשים 
הראשונים של שנת 1861 הוצעו פשרות שונות. צבא־הברית 
(ז. א. צבא-ד.צפון) מנה רק 17,000 איש, שהיו מפוזרים 
בספר המערבי כחילות-משמר מפני האינדיינים, ולינקולן 
הצהיר בשעת חנוכת-משרתו ( 4.3.1861 ), שהעברות תוכל 
להימשד בכל המדינות, שבהן החוק מתיר אותה, ושעל כל 
פנים יש לשמור על אחדותן של אה״ב. אבל כשצבא־ד״דרום 
התקיף אח מבצר סאמטר (זמ 1 ז 1 ס 5 ) במפרץ צ׳ארלזטון 
וח £0 * 1€ מ 0113 'ז וכבש אותו, הכריז ליגק'לן על גיוס של 75,000 
מתנדבים והמלחמה התחילה. 

2 . כוחותיהם של שני הצדדים. עמדתן של 
בריטניה וצרפת. פעולות-הצי. ב 11 מדינות- 
הדרום היו 00,000 ו/ 9 תושבים, ביניהם 3,500,000 עבדים, 
תעשיה דלה ומסילות-ברזל מועטות. האוכלוסיה של 23 
מדינות־הצפון מנתה 22,000x100 נפש, מאלה 19,000,000 ב 19 
המדינות החפשיות ו 3,000,000 ב 4 מדינות-העבדות שלא 
פרשו. כמרכן היו לצפון תעשיה מפותחת, הרבה מסילות* 
ברזל ומכרות של זהב וכסף. במשד המלחמה גייס הצפון 





177 


ארצדת־הכרית של אמריקה 


178 



36 


^<: 0 ד.,י 4 זבייל 


.קיר', 


־׳ ־ גיינזב?ךן?.:/*״';ו<''^#,?/" ממפים^ 

< מ^נמנוז\ ^ 


32 




! 4 - 

. 1 ;^ז-יגי 

.^. 1 ז£^. 5 ־^ 17 ^י.י 9 י•) 


'אלבמה 1 ^;^/.? 5 ל> 



_ ^ויקסבורג 

י '.|,.ופורט.ז?יםיז (* 00313 

51 '^זן!ן<זיגדי 

^יראורלי־מ 


ץ■ 




מ 1 


^ ב.ב. 


תמדינותש? הקונפררציה מסרמנות בארתיוח שחורות־ כמי גז^סי 
המדינות הצפוניות מסומגות באותיות חלולות־ כמו־ ^ 011 גי 11 
מדינות״עבדית שלא חצשרפו לקונפדרציה מסומנות באותיות חלילית?מחצה-כמי־ 


2,500,000 חייל, בתוכם 750,000 מן הםתיישבים החדשים או 

מבניהם. כשמספר המתנדבים לא הספיק, הונהגה במארס 

1863 חובת־שירות כללית, אלא שעם זה נקבעה תקנה, שאדם 

יכול לפטור עצמו מן השידות ע״י תשלום של 300 זללארים. 

תקנה זו, שהיתה לטובתם של בעלי־האמצעים, הביאה ביולי 

1863 לידי התפרצותן של מהומות רציניות בנידיורק, וכתו¬ 

צאה מכך בוטלה. — הדרום גייס 650,000 חייל, כלומר, 

כמעט את כל הלבנים, שהיו מסוגלים ־לשירות צבאי. בסוף־ 

המלחמה גייסו שני הצדדים גם כושים. 

כשליש מקציני צבא־הברית עבר לדרום, ביניד.ם מצביאים 

מוכשרים מאוד כמו רוברט לי (ע״ע), אלברט סידני ג׳ונס־ 

* 

טון( 1803 — 1862 ), יוסף ג׳ונסטון ( 1807 — 1891 ), תומס ג׳ק־ 

סון, שפונה בשם "איש חומת־האבן" (חסןגאלסג( 311 ז)\ 510116 ; 

1818 — 1863 ), פיר בורגאר (- £6311 6 ־ 1611 ? 

ג)•ו^ 6£ •ו; 1818 ^ 189 ). הנז 6 יא דיויס עצמו 

היה קצין מקצועי, בעוד שלינקולן היד, 

מחוסר נסיון צבאי, מנהיגי־הדרום היו 

סבורים, שרק מיעוט קטן בצפון ירצה 

כאמת בביטולה של העבדות רשרוב האו־ 

כלוסיה לא יענה לקריאה לנשק. כמו־כן 
** צ 

היו משוכנעים, שצבא־הצפון לא יוכל לער 
לם לכבוש את שטחי־הדרום העצומים, 
שהקיפו כ 2,000,000 קמ״ר (כשטחן של 
בריטניה, צרפת, ספרד, איטליה וגרמניה 
גם יחד)• חח מזה ידעו, שהחוגים השו¬ 
לטים באנגליה ובצרפת התייחסו מתון 
אהדה לדרום ושתעשייתן של הארצות 
הללו היתד. זקוקה מאוד לכותנה. בריטניה 
וצרפת הכירו גם בקונפדראציה כב״צד 
לוחם". אע״ם שמדיניותו הנבונה של ויליאם 


סיוארד (ע״ע), שר־החוץ של לינקולן, 

מנעה את אנגליה וצרפת מלהכיר בקונ־ 

פדראציה כבמדינה עצמאית, 

ביהוד סמכו אגשי־הדרום על יתרון־ 

כוחם בשדדדד,קרב והאמינו בנצחון 
* מהיר ומכריע. בשנתיים הראשונות אף 
זכו להצלחות, אך מ 1863 ואילו הורגש 
יתרונו של הצפון בכוח־אדם ובכלכלה. 

כמו־כן שלט הצפון על הצי של אה״ב 
ובמשך המלחמה הגדיל אותו מ 42 
ליותר מ 600 ספינות. הצי סגר את 
נמלי־הדרום והפסיק את יצוא־הכותנה. 

בשנתיים הראשונות הצליחו לפעמים 
יורדי־ים של הדרום לפרוץ את ההסגר 
ולהפריע במידה ניכרת למסחרם של 
הצפוניים. מפני שספינות הדרומיים 
זוינו בדרך כלל באנגליה, התפתחו סכ¬ 
סוכים ממושכים בין אה״ב ובריטניה, 

שהעסיקו את שתי המדינות שנים 
הרבה(לדוגמה: עניין ספינת "אלבמה", 

ע״ע). — שני הצדדים כבר השתמשו 
בספינות משוריינות ואפילו בצוללות, 

דדועה ההתנגשות בין ספינת־השריון 
של הצפוניים "מוניטור" ובין זו של 
הדרומיים "דרג׳יניה" (קודם לכן: "מרימק", 1:111136 ־ 161 \) 
בשפכו של נהר ג׳ימז (מארם, 6862 בווירג׳יניה, שבה 
גירשה "מוניטור" את יריבתה. 

3 שד ה- הקרב המזרחי. אולם הקרבות המכריעים 
נערכו בשני תחומי-היבשה שמשני עבריהם של הרי-האפא- 
ליצ׳ים (עיין המפה). במזרח התרכזה המלחמה בגלילו של 
נהר־פוטומאק בין שתי ערי-הבירה ואשינגטון וריצ׳מונד, 
שהמרחק ביניהן היד, רק 180 ק״מ, ובמערב — בעמק- 
המיסיסיפי. 

במזרח היתה ידם של הדרומיים זמן מרובה על העליונה. 
אמנם ג׳ורג׳ מק קללן(ח 016113 1826 — 1885 ), המפקד 

של הצפוניים, השתלט בקיץ 1861 על דרג׳יניה הצפרד 
מערבית, שתושביה — שלא העסיקו עבדים — התייחסו 



קרב־הים כיז ,,מוניטור" ו״סרימאין" (ציור ש? י. ד. דאווירסוז בסמד 

\\\^^ ג^תג 83111€5 ) 







179 


אמות־הכרית של אמריקה 


180 



כניעתי ^ 8 ל לי ל:ראנט. כתב־הכגיעה נחתם ב 9 באםרי 5 1805 בבנח ב'ת־הםשםט 
באפוטאסופס, וירנ׳יניה, םיתוח־םלדה על בז״הימז 


צבר כמפם כל עמק־זןמיסיסיפי לידי הצפוז 
ומדינות*הדרום המערביות נקרעו מעל חב¬ 
רותיהן. נצחונו של בראג על־יד צ׳יקאמןגה 
( 183 וגמ 1 גאל:> 0111 ; 20.9.63 ) לא שינח את 
המצב, כי גראנט היפה אותו מכה מכרעת 
על־יד צ׳אסאנונה ( 3 § 0 סתג£^ 0113 ; 25.11 ), 
וכך נפלה כל מדינת־טנסי בידיחם של 
הצפוניים. 

5 . נצחון־הצפוניים. במארס 1864 
ממה גראנט כמפקד של כל צבאות־חצפון 
וקיבל עליו את הפיקוד הישיר בווירג׳יניה. 
לרשותו עמדו 100,000 חייל נגד 45,000 
חיילי־הדרום. ואולם ההכרעה לטובת הצפו־ . 
ניים, שכבר נראתה באופק, עדיין היתה 
מהם והלאה. בקרבות, שנערכו במאי ויוני, 
גילה לי כוח־התנגדות כביר ונם הסתערותו 
של גראנט על המבצר החשוב פיטרטבורג 


באהדה לצפון, וטיפח אותה לצפון כמדינה עצמאית (ע״ע 
וירג׳יניה המערבית)? אך כשהצפוניים ניטו, בפיקודו של מק 
דואל (!!שזזזסם לחדור לשאר חלקי דרג׳יניה, נהדפו 
באבדות קשות ב 21.7.1861 על־יד נהר בול ךן(מ 11 ^ 11 ט 3 ). 
עכשיו גייס לינקולן 500,000 מתנדבים ומסר את ה^קוד 
למק קללן, שאירגן צבא חדש. אבל גם זה האחרון לא זכה 
להצלחות מכריעות בקרבות, שנערכו ממזרח לריצ׳מונד ביוני 
דולי 1862 , וצבא חדש של הצפון בפיקודו של הגנראל פופ 
(שקס?) נוצח ע״י לי בקרב השני, שנערך על־יד בול ח או 
מאנאטס ( 13035%$ \) ב 29 ו 30 באוגוסט 1862 . צכא-הררום 
חדר למרילנד, אולם כאן, עלייד אנטיאטם (מ 31 ז€ט 11 ^) 
^רפסבורג, הכריח אותו מק קללן לסגת ב 16 וב 17 בספ¬ 
טמבר, והצלחה זו עודדה את לינקולן להכריז על ביטול 
העבדות במדינות המודדות ( 22.9.1862 ). לינקולן קיווה, 
שהכרזה זו תמריץ את העבדים לברות מבעליהם, אבל תקווה 
זו לא נתקיימה. נוסף על כך בא שוב מסנה במלחמה לרעת 
הצפון. בדצמבר אותה שנה ניצח לי שוב על-יד פרדריקם־ 
בורג ובמאי 1863 על-יד צ׳אנסלודזודל ( 1115 ׳י$ז 0€110 מ 013 ) 
ונכנס לפנסילודניח (זו היתה הפעם היתידד. שהדרומיים חד¬ 
רו לצפון). ואולם כאן היפה אותו צבא הצפוניים של ג׳ורג׳ 
מיד( 1€ > 4€3 ג; 1815 — 1872 ) על-יד גסיסבורג( 8 זטג 51 ץזז 0€ ). 
ניצחון זד״ שפואר בנאומו המפורסם של לינקולן( 19.11.1863 ), 
היה, ביחד עם ההצלחות על־יד המיסיסיפי, מאורע מכריע 
בסהלך-המלחמה. 

4 שדה־הקרב המערבי. הבעיה האסטרטגית העיק¬ 
רית בחזית זו היתד, קשורה בשליטה על עמק-המיסיסי 6 י. 
במשך שנת 1862 הצליחו מצביאי-הצפון—ג׳ודג׳ תומס( 1816 - 
1870 ), הנרי האלק 1872-1815 ) ויוליטס גדנס 

(ע״ע) — להעביר את טנסי המערבית ואת עמק-המיסיסי^ 
עד העיד ממפיס לידיהם, וד״אדמיראל דוד פרגט ( 311-38111 ?; 
1801 — 1870 ) כבש בציו את ניו-אורלינז(אפריל 1862 ). בסוף 
השנה ניצח הגנראל של הצפוניים דליאם רוזקרנז(-א 110 
* 01-311 ; 1818 — 1898 ), לאחר קרב-דמים על־^ מרפריזבורו 

פ ♦ * 

( 01-0 ל 005 ז£- 4111 ג),את הגנראל של הדרומיים בראפסטון בראג 
( 8 § 81-3 1876—1817 ;813x1:011 ). באביב 1863 חזר גראנט 
ופנה דרומה ולקח אח ויקסברג ( 111-8 ל* 1011 ^; 4.7.63 ), בעוד 
שדיצי התקדם מניו-אורלינז וכבש את פורט האדסון. ע״י כך 


נכשלה ( 18.6 ). חלק מצבאו של לי אף איים לעלות על 
עיד-הבירה ואשינגטון דדך עמק שנאנדואה (ל 103 > 611311 ל 5 ) 
בספטמבר ואוקטובר 1864 . 

ההכרעה באה מדרומ-המערב. כאן התחיל הגנראל ויליאם 
שדמן(ע״ע) במאי אותה שנה את מצעדו המפורסם מצ׳אטא- 
נוגה לג׳ורג׳ד״ כבש לאחר קרבות עזים את אטלנטה ( 2.9 ), 
אח״כ (ב 21.12 ) כבש, אחר מצור קצר, את סונה ופנה צפונה, 
לקארוליינח. 

בחדשים אלה התחילו שיחות על שלום, אבל בפגישה, 
שנתקיימד, ב 3,2.1865 בין לינקולן וסיוארד ובין שליחי-ד״דרום, 
לא רצו האחרונים לוותר על עצמאות-ד>דרום, והמלחמה 
נמשכה. ב 18.2.1865 נכבשה צ׳ארלזטון ע״י הצי, ושרמן הדף 
את האדב צפונה תכנם לווירג׳יניח. גראנט בא עכשיו מצפון 
ומפקד-דופרשים פילים שרידאן (ם 13 >מ 0 ל 8 ) ממערב. ב 3 
באפריל נכבשו ריצ׳מונד ופיטרסבורג, ולי, מכותר מכל 
הצדדים, מסר את עצמו ב 9 באפריל בידי גדאנט על-יד 
אפומסוכס קורט האוז( €011111-101130 3101 מ 01 קק.\/). צבאו 
נתמעט ל 28,000 איש. הגנרל יוסף ג׳ונסטון נלחם עוד כמה 
ימים בקארוליינד, הצפונית ונכנע ב 26.4 עם 00 (^ 31 איש 
לשרמן על-יד גרינזפורו ( €1-00031101-011811 }. במשך חודש 
מאי הודיעו על כניעתם הגדודים באלאבמה, מיסיסיפי ואלה 
שד>יו ממערב לנהר. מפלת-הדרום היתה שלמה. לינקולן זכה 
לראות את הניצחון. אך ימים מועטים אחר כניעתו של לי 
נהרג ע״י קנאי דרומי( 144 ). 

הצבאות, שגרסו למלחמה זו (ר׳ למעלה), היו הגדולים 
ביותר, שהעולם ראה עד אז. מספר ההרוגים היה 360,000 
מן הצפת, 260,000 מן הדרום. 

ס. סדר חדש ורקונסטרוקציה במדינות-הדרום 
( 1865 — 1877 ). נצחון-ד.צפח פתר פתרון גמור שלוש שאלות 
יסודיות: הפושים שוחררו, המרות של הברית על חמדינות 
הבודדות הובטחה, נקודת-ד״כובד של הבריח עברה סופית 
לצפון החעשייני. 

התפקיד הראשץ של מנהיגי־המדינה היה עכשיו תיקון 
המצב במדינות־הדרום, שחלק מהן נחרב כתוצאה מן המלחמד, 
ושבכולן סבלו בעלי-ד״מטעים הפסדים עצומים, בייחוד מחמת 
שיחרורם של העבדים, שד,יו רכושם העיקרי. כמו-כן בטל 
ערדהמטבע, כי לשטרי-הנייר, שהוציאה ממשלת־הקונמ-רא- 



181 


אמנות־הכרית של אטריקך 





סא{* 0 ראנצי 0 קו' 10 בקא?יסורגיוז 


סים בםכומים של סאות מיליובי דולארים. לא היה עוד כל 
ערך. חוץ מזה גרם שיחדור הכושים, שהיו כמעט אנאלפבי¬ 
תים ומחוסרי כל קנין וכל תרבות, לבעיות מסובכות. 

לינקולן רצה ביחס סבלני כלפי המורדים המוכים ובשיבה 
מהירה למצב תקין. לפיכד הכריז עוד ב 8.12.1863 , לאחר 
שצבאות-הצפון כבשו את שלוש מדינות-העבדים טנסי, 
ארקאנסו ולואיזיאנה, על חנינה: אזרחי המדינות הללו 
הוזמנו להישבע שבועת-אמונים לאה״נג וכן הודיע, שלאחר 
שיעשר כך 10% מבעלי זכות־הבחירר" תיבחרנה אסיפות 
מחוקקות וממשלות חדשות -• מה שבאמת אירע בשלוש 
המדינות הנזכרות ( 1864/5 ). 

ביאנואר 1865 החליט הקונגרס על התיקון ד, 13 לחוקה, 
שביטל את העבדות בכל רחבי אד,"ב, ובמארס אותה שנד, 
הוקם המשרד ל״סיפול במשוחררים״ גי €11 מ 11 > 6€ י 1 ץ), 

שמתפקידו היד, לדאוג לפרנסתם וד,לבשתם של הפושים 
העניים ולסייע להם בחכירת־קרקעות. 

אחר מותו של לינקולן הלך יורשו אנדרו ג׳ונסון(ע״ע) 
בדרכיו. הוא מינה מושלים זמניים במדינות-הדרום, שערכו 
בחירות על היסוד שפורש למעלה, ועד סוף 1865 נבחרו 
בכל מדינות-הקונפדראטים־לשעבר בתי״ד,מחוקקים וד,ממש¬ 
לות, וד,ללו אישרו את התיקון ה 13 . אבל בתי-מחוקקים אלה 
החליטו גם על חוקים, שצימצמו את חירותם של הכושים 
ושביחוד היו מכוונים לדגריח אותם לעבוד בחקלאות. 

תוצאות אלו של מדינשתו של ג׳ונסון עוררו תרעומת 
בצפון. דעתם של מנד,יגי הרפובליקנים הראדיקאליים, כמו 
תאךאוס סטיוונס($מ 676 ז 17925 — 1868 ) וצ׳ארלז 
סאמנר (•!שתמזנגצ; 1811 — 1874 ), היתד" שמדינות-ד,דרום 
איבדו ע״י התמרדותן את זכויותיהן והזצריך לנהוג בד,ן כמו 
בפרובינציות כבושות או בטריטוריות. בהתאם לכך חקק 
הקונגרס ביולי 1866 את התיקון ד, 14 , שד,עניק לכמוים כל 
זכדות-אזרח, בין השאר את זכות-ד,בחירה לאסיפות המחו¬ 
קקות (שגם כסה מדינות צפוניות, כמד קונטיקוט, אוהאיו 


וויסקונסץ, היססו מתחילה לתת להם). ושלל ממנהיגי 
המדינות המורדות לשעבר ומפקידיהן את הזכות להתמנות 
למשרות פומביות וכן את הזכות להיבחר לאסיפות המחו¬ 
קקות, מדינות-הדרום סירבו לאשר תיקון זה. לאחר שהבחירות 
לקונגרס בנובמבר 1866 הביאו לרפובליקנים הראדיקאליים 
ניצחון גדול, החליט הקונגרס, למרות התנגדותו הנמרצת של 
ג׳ונסון, במארס וביולי 1867 , על חוקי הרקונסטרוקציה, 
שתכליתם היתד, להקנות למפלגד, הרפובליקנית, בעזרת הכו¬ 
שים, את השלטון במדינות-הדתם ולחזק בדרך זר בתוכן את 
השפעתו של הצפון התעשייני והקאפיטאליסטי. לפי חוקים 

ו 

אלד, הוקם בכל מדינות-ד,דרום, חח מבטנסי, שלטון צבאי. 
על המפקדים הוטל לערוך רשימות-בוחרים, לכלול בד,ן את 
הכושים, ולהוציא מתוכן את כל אלד, מן הלבנים, שהשתתפו 
באיזו צורר, שהיא במלחמה נגד הברית. על יסוד רשימות אלו 
נבחרו במשך שנת 1868 אסיפות-מדזוקקים חדשות, שברובן 
ישב רוב של כושים בלתי-משכילים. נחקקו חוקות חדשות 
וב 1868 — 1870 נתקבלו כל מדינות-ד״דרום שוב לאה״ב, כדי 
לד,בטיח את זכות-הבחירה של הכושים, החליט הקונגרס 
בפברואר 1869 על התיקון ד, 15 , שאסר כל צימצום של זכות- 
הבחירד. על יסוד גזע, צבע־ד,עור, או תנאי-עבדות לשעבר. 
וכדי להבטיח שתיקון זד, יוצא לפועל, חוקקו מ 1870 ואילך 
חוקים, שחייבו השגתה על מד,לך הבחירות על-ידי קצינים 
ופקידים של הממשלה המרכזית. אנשי-ד,דרום כינו חוקים 
אלה בשם .חוקי-אונס" ( 115 ול ש 0 זס£}. רוב המשרות בדרום 
עבת בשנים אלו לידיהם של לבנים, מקצתם ילידי-הארץ, 
שלא השתתפו במלחמה, ה״סקאלאוואגים" ( 55 בזייג 5031 , 
מוצאו של הביטוי אינו יתע), ומקצתם להרפתקנים צפוניים, 
שנקראו "בעלי-האמתחות" הללו שאפו 

עפ״ר רק להתעשר, וכך גרמה פקידות זו לשחיתות מרובה, 
וד,שנאה בין הצפון והדרום נתלהטה מתוך כך מחדש. אעפ״כ 
יזמו ממשלות אלו גם רפורמות סוציאליות וד,נד,יגו בין 
השאר חינוד-חובה לכל העם, ולבושים בכלל. 



183 


ארגותיהכרית של אמריקה 


184 



בין 1870 ו 1877 עבר השלטון במדינותיהדרום שוב לידיהם 
של הלבנים. אחוזות המטעים הגדולות עו^דו ע״י פועלים 
שכירים, שהיו ברובם כושים. חלקים ניכרים של הקרקעות 
נהכרו או נמכרו לכושים. ב 1900 היה רבע מעובדי־האדמה 
הכושיים בעלי־אדמתם. אך זכויותיהם האזרהיות והחברותיות 
צומצמו שוב. בתוך הלבנים קמו הברות סודיות כמו 
קוקלאכם לולן (מג 1 ^ מ 1866 ואילך) ואבירי 

הקאמליה'הלבנה (מ 1867 }, שמנו לאחר זמן קצר יותר 
מ 500,600 חברים׳ הם הטילו פחד על השהורים ע״י כל מיני 
פעולותיחמם ובייחוד מנעו את השתתפותם בבחירות. בדרך 
זו קיבלו הלבנים, חסידיה של המפלגה הדמוקראטית לשעבר, 
שוב את הרוב באסיפות המחוקקות, וכך התפתח .הדרום 
המוצק* ( 1111 י 80 שהצטיין בהתנגדות חריפה לצפון 

השולט. ב 1877 עזבו הגדודים האחרונים של צבא אדרב 
את הדרום. 

א. ס. י. 

י. ההתפתחות הכלכלית במהצה השניה של 
המאה ה 19 . נצחונו של הצפון במלחמת־האזרחים לא רק פתד 
את שאלת־העבדות, אלא גם הבמיה את עליונותה המוחלטת 
של הממשלה המרכזית. שום מדינה לא איימה עוד לצאת מן 
הברית או להכריז על איזה חוק מהוקיה כבטל ומבוטל (ראה 
למעלה עמ׳ 168 , 173 ), ומעכשיו ריכזה האומה את כוחותיה 
בפיתוה הטכניקה והכלכלה. ההתקדמות שבאה בתחום זה, 
ושמבחעת המהירות אין למצוא בדומה לה בתולדות האנו¬ 
שות, נעשתה לפי עקרונותיו של האינדיווידואליזם הכלכלי 
הקיצוני, שהיה קשור בהתחרות אכזרית ובהשפעה משחיתה 
של העשירים על מנהל־המדינר. קילקולים אלה כבר הורגשו 
בזמן נשיאותו של יוליסם גראנט ( 1869 — 1877 ), המנצח 
במלחמת־האזרחיםז אך ^ 1890 לערך ניתנה לכל אדם בלתי־ 
מרוצה האפשרות להתיישב במערב בלא שהיה צריך לשלם 
בעד הקרקע (ראה למעלה ע׳ 170 ). מפני-כן התחילו פורצים 
סיכסוכים בעלי־ממדים עם בעלי־ההון רק בסוף המאה ה 19 
(ראה למטה). 

בעוד שמלהמת-האזרחים גרמה בדרום אה״ב לנזקים 
כבדים ולשינויים כלכליים מרחיקי לכת, עברו שנות-המלהמה 
בצפון בלא הפרעות כלכליות, ולא עוד אלא שההמאות 
הגדולות. שהוצאו לצרכי״המלחמה ע״י השלטתות, העשירו 


שכבות רחבויג גם בתקופת-המלחמה נמ¬ 
שכה ההגירה אל השטחים הענקיים שמ¬ 
מערב למיסיסיפי, שהיו ברובם מיושבים 
זעיר שם זעיר שם ע״י שבטים אינדייניים. 

עם שבטים אלה נעשו עפ״ר חוזים לסי 
דוגמת החוזים שערך ג׳קסון(ראה למעלה 
ע׳ 173 ) והאינדיינים הועברו לטריטוריות 
מיוחדות, שנקראו בשם "רזרוואטים". כמה 
משבטי-האינדיינים התנגדו בכוח להתייש¬ 
בותם של הלבנים והתנגשויות חריפות 
ארעו עד 1880 בערך. הידועה ביותר היא 
השמדת הגדוד של הגנראל ג׳ורג׳ קאסטר 
(ז 1516 י 0 ; 1839 — 1876 ) בדאקוטה המער¬ 
בית על-ידי אנשי השבטים פוני ושין 
( 6 תת 6 ץ 0116 , 066 ^ 3 ?) בקיץ 1876 . 

גורם השוב לחיזוק-הביטחון שימש גמר 
סלילתה של מסילת-הברזל הראשונה, 

שקישרה את מזרח-אה״ב עם האוקיינוס השקט. מיתן של 
מסילות-הברזל הקלה והתישה את ההתיישבות שלי הלבנים, 
ששינתה את צורת-ד״מערב תכלית שינוי. עדרי־הבקר דחקו 
את עדרי־התאו. אע״פ שהזהב ומחצבים אחרים משכו מת¬ 
יישבים לאיזור ההרים המערביים, היה עשרן האמיתי של 
מונטאנה, קולוראדו, דיאומינג, איידאהו וקאליסורניה 
בשדות-המרעה. 

בכל הארצות הללו, וכן בטכסאס, קאנזאם, נבראסקה 
ודאקוטה, הופיעו חוות-בקר ענקיות ( 8 ^ 11 ^מבז). מתור כך 
נוצר כאן אורח-ד״חיים היחיד במינו של הבו^ר ("קאובוי"), 
שתור-ד,פריחה שלו הגיע לשיאו סמוך ל 1885 . משקי-האיכ- 
רים ורשת מםילות-ד,ברזל חיסלו אורודחיים זד. בתוקף 
"חוק-המשקים" כבשו האיכרים לעצמם שטחים וגדרו אותם 
בת^ דוקרני. "המערב הפראי" הרומאנטי פינה את מקומו 
ליישובי-קבע, לשדות חיטד. תירם ושיבולת-שועל. בערי- 
המערב נתפתחה תעשיית-ד,בשר. 

מ 1865 עד סוף המאה ה 19 נערכה פעולודהתיישבות על 
שטח, שדיגיע בגדלו לשטח שיושב ב 250 השנים שקדמו 
ל 1865 . ב 1870 — 1880 נפתח בשביל המחרשה שטח־אדמה, 
שגדלו היד. כשטחה של צרפת. הודות לסלילת מסילות- 
ברזל, גילוי המהצבים בהרים, והמדיניות הקרקעית של ר,מפ־ 
שלד" גתפתתו מתחילד, האיזור של הרי־הסלעים והמערב 
הרחוק. המחצבים הביאו את המועדים לקאליפורניה, ניר 
מכסיקו, קולוראדו, איידאד,ו, מתסאנד. ואולם מספרם של 
הפארמרים עלה עד מהרה על מספרם של הכורים. בהתאם 
לחוק החזקה על הקרקע (ר׳ למעלה), שלפיו היה זכאי כל 
אזרח של אה״ב, משדעיע לגיל של 21 , לקבל חינם 160 אקר, 
הועברו עד 1880 לידיים פרטיות כ 22,400,000 הקטאר. הכורים 
פשטו באיזור ד,ד.רים שבמדינות נוואדה, מונטאנד. וקולר 
ראדו. הבוקרים התפשטו מטכסאס עד מעלה המיזורי. בעקבר 
תיד,ם הלכו נוקדים ואחריהם — פלחים. עד 6 מיליוני נפש 
נתיישבו בשטחים, שעשרים שנד, קודם לכן היו מרבץ־תואים 
בלבד. 

משנת 1860 עד 1910 עלה יבול־החיטה מ 60,000,000 
ל 00 (/ 230,000 הקטוליטר, יבול־התירס עלה מ 300,000,000 
ל 1,200,000,000 הקטוליטר. יבול־הכותנד, — מ 3,841.000 
חבילות ל 11,609.000 . 



185 


ארצות־חגרית של אמריקה 


186 



ררר־הרים קשה, שהוליכה לסברות בקולוראדו. ציור של 6 ול פרנוני וז׳י 5 טאוורניה, מן ה 8 יז€קזגמ, 1874 


בחקלאות באה מהפכה. המכונה דחקה אח רגלי־הבהמה. 
האיכד של 1800 היה מספיק לקצור בסגל שבידו — במשך 
יום־עבודה אחד — את התבואה בחלק החמישי של הקטאר. 
ב 1840 קצר מאק־קורמיק במשך יום אחד, באמצעות המקצרה 
שהמציא, כשני חקטארים וחצי. זו אחר זו הופיעו מכונות 
חקלאיות אחרות, שכל אחת מהן היתד. משוכללת מקודמתה: 
המאלמת, מכונחיהדיש ולסוף הקומביין, מכונה לזריעת* 
תירס, מכונה לקצירת־תירם, מכונר. לקילופו! חספאראטור, 
מכונות לזיבול, לזריעת תפוחי־אדמה ולייבוש חציר, המרגרד., 
ועוד. המכונות החקלאיות למיניהן היו יפות ביחוד לצרכי 
החקלאות החדגונית, האכסטנסיווית, שהיתר. רווחת בשטחיו 
הענקיים של המערב. מארק קארלסון הביא מרוסיה את 
החיטה הלורפיח, העומדת בפני שירפון ובצורת ור,מספקת 
כיום יותר ממחצית יבול־החיטה באה״ב. מריון דורסטיג 
גילד. תרופה לחלי־רע של חזירים. ג׳ורג' מורלר התגבר 
על מחלות הפה וד.טלפיים. מאפריקד. הצפונית הובאה הדורה 
(״•! 00 • 3££11 ^ 1 ), ומטורקיסטאן — האלפאלפד,. לותר ברבנק 
(ע״ע) גידל בקאליפורניד. עשרות זנים חדשים של פירות 
וירקות. סטפאן באבקוק מוויסקונסין המציא שיטה לקביעת 
אחוז־השומן בחלב. ג׳ורג׳ ושינגטון קרוך (ע״ע) גילה דרכים 
חדשות לשימוש בבטנים, תפוחי־אדמה מתוקים, פולי סויד,. 

1860 הגיע ארכן של מסה״ב באה״ב ל 50,000 ק״מ, בעיקר 


ממזרח למיסיסיפי. ב 1900 הגיע ארכן ל 330,000 ק״מ. מ 10 
במאי 1869 ואילך אפשר היה לנסוע ברכבת מאוקיינוס 
לאוקיינוס. 

ר,ר,תפתחות הכלכלית התבטאר. בניצול הברזל, הקיטור, 
החשמל ובד,תקדמות המדע השימושי. אחר 1880 באה מהפכה 
בחיי אד,״ב, כשאדיסון ואחרים פיתחו את הדינאמו לצרכים 
של שימוש מעשי, 1876 המציא אלכסנדר גראם בל(ע״ע) את 
הטלפון? 1867 הומצאה מכונת*ד.כתיבהז 1888 — מכונת* 
החישוב 18971 — הקופד. האוטומאטית ז 1886 הומצא הלינו־ 
טיפ ואחריו הומצאו מכונת-הרוטאציה ומכונת־הקיפול. אדי* 
סון המציא את המאור החשמלי ואחר־כד את הגראמופון, 
הראינוע. 

ב 1859 — 1914 גדלה תעשיית*הפלדד. פי 11 , ב 1894 הגיעו 
אה״ב לדרגה של ארץ־התעשיר, הראשונה בעולם. בסוף המאה 
ד, 19 נתפתחד, התעשיר, של שימורי־ד,בשר, הודות להתפתחות 
ההקפאד, והתרחבותו של השוק האירופי. משנסתיימה מלח* 
מת*ד,אזרחים נפתח שדה חדש לספסרות ולהתעשרות על 
רגל אחת עם גילוים של שדות־הנפט בפנסילוויניה ואוהאיו 
ומכרות הזהב ור״כסף בד,רי המערב הרחוק. 

בתקופה זו היתד. תעשיית*חפלדה הענף הכלכלי הימורי 
של אה״ב, כמו שקודם לכן היה ייצור־הכותנה. פיתוח הפלדה 
אופשר על*ידי תהליך־בסמר ( 06$5 ס 1 ? זשמ 1 ש 6£55 ), על*ידי 



187 


וור*דו 1 'חצריו/ של זנסריקד 


188 


גילזי אחור־הברזל בזירי־מסאבי, בצסודהמזרח של מעסוטד" 
והודות למבסי־סגן גביהים. נתגלו אז מברית בקוליראדו, 
נוואדד״ אריזינה, איידאהו, סובטאנה. 1880 הושקע במכרות 
ובמחצבים של אה״ב הון של 1,500,000,000 דילאר. 

ההיסטיריה של אה״ב ב 15 השנים האחרונות למאה ה 19 
היתה כלכלית וחברותית יותר משהיחה מדינית, היסוד 
ההאםילטיני־מרקאנטילי*פרוטקצייניססי גבר על היסוד 
הג׳םרסיני*םיסייקראטי, שתמד במסחר חפשי. אה״ב, שהיו 
עד שנות ה 60 ארץ כפרית, ארז של ערים קטנות בעיקרה, 
הפכו אחר מלחמת־האזרחים לארץ של כרכים, ערים ותעשיד- 
ב 1880 — 1900 גדלה האובליסיה ביותר מ 50% : מ 50,155,000 
נפש ל 5,994,000 ד נפש. 1830 היה רק אחד מתור 15 איש 
מאוכלוסי אה״ב ביישובים, שמנו 8,000 נפש או יותר• ב 1860 
כבר דרו ביישובים כאלה כל אחד משישה וב 1890 — שלושה 
מכל עשרה. ב 1860 לא היתה באה״ב אף עיר אחת שמנתה 
מיליון נפש, אבל ב 1890 כבר הגיעה האוכלוסיה של ניו־יירק 
לשני מיליונים 1 שיקאגו ופילאדלפיה מנו כל אחת למעלה 
ממיליון נפש. 

יא.המשבר והתיקונים החברותיים. למ׳יתה 
הכלכלית העצומה נתלוו הופעות שליליות: המשבר בחקל* 
אות! המונופולין! תנאייהעבודה הקשים בתעשיה* הערים, 
שהתפתה! במהירות, לא יכלו לקלוט ביעילות את האוכלוסיה! 
השירות היה גרוע! הייצור התעשייני עלה על התצרוכת. 

החקלאות סבלה מדילדול־הקרקע (ביחוד בדרום—מחמת 
גידול חדגוני של טאבאק וכותנה), בצורת, שטפונות, ארבונ 
במערב נוספו על אלה הסחף והסופות. האיבר האמריקני היה 
מוכר את פרי־אדמתו בשוק העולמי, שבו שרר משבר בוזוצרת 
החקלאות, ואת צרכיו קנה בשוק האמריקני, שהיה מוגן מפני 
התחרות של סחורות תח־לארז. 1870 — 1890 עלה ערר 
הייצור החקלאי באה״ב בחצי מיליארד דולאר וערר הייצור 
החעשייני עלה בשישה מיליארד דולאר. 1790 היו תשע 
עשיריות של אוכלוסיית אה״ב איברים. 1890 היו שלוש עשי¬ 
ריות של האוכלוסיה איכרים. 1867 נוסדה "תנועת החוואים" 
(ז €11 מ 01 זו 0 ומ שהגיעה לשיא-כוחה ב 1874 , כשיותר 

משלושה רבעי מיליון איכרים, בעיקר בדתם ובמערב, היו 
מאורגנים בה. בסוף שנות ה 80 נוצרה "ברית־האימיים", 
שמנתה כשני מיליון חברים ושהפכה ל״מפלגת-העממיים" 
(* 1151 נוק 0 ?). 1890 היו למפלגה זו בקונגרס כעשרים סנאטו- 
רים וצירים, ודרישותיה היו: מס-הכנסה מודרג, אשראי 
לחקלאים, הלאמת מסילות-הברזל, יום־עבודד, בן 8 שעות, 
טביעת םםבעות־כסף ללא הגבלר- בשנות ה 90 נבלעו הפ 1 ^- 
ליסטים במפלגה הדמוקראטית. 

1873 ביטל הקונגרס את דולאתהכסף וד,עמיד את המטבע 
על דולאר־הזהב בלבד. אבל מברות־הכסף, שנתגלו בנתאדר" 
והשימוש בכסף ליציקת מטבעות באירופד" עורר דרישה 
למטבע־כסף. החקלאים במערב ובדרום ואירגוני-הפועלים 
במזרח דרשו לטבוע מטבעות כסף וזהב במיכסה קבועה של 
16 מטבעות־כסף למטבע-זהב אחד מתיר אמונר" שריגדלתו 
של מחזותר,כספים תגרום לעליה במחירי התוצרת החקלאית 
ובשבר־ד,עבודה ומתור כך — לד,קלר, בתשלומי החובווב מנ¬ 
היג המצדדים של מטבע-ד,בסף היה הנואם המזד,יר דליאם 
ג׳נינגס בריאן (ע״ע) מנבראסקד" לשיבד, אל מטבע-ד,כםף 
התנגדו הרפובליקנים, שראו בזהב גורם ליציבות וחששו 
לאינפלאציד- 



קאריקאטורוז ננר הסראססים (שרטום של מסלר ב הנידיורקף) 


אנשי־העסקים התחילו מתאחדים לשם שליטה על הייצור 
והשיווק כאחד ב״קורפוראציות" ו״סראסטים", שמרכזם היתד, 
ניו־יורק. 1904 היו מאבדים כ 5,300 בתי-חרושת ב 318 טראס־ 
טים, שהונם הכללי הגיע ל 00 (^ 246,000 ,ד דולאר ושהגדול 
שבהם היה חברת־דופלדד" של אה״ב. קבוצות מורגאן ותקפלר 
פיקחו על 112 באנקים, מסילות-ברזל, חברות-ביטוח ועוד, 
וריכזו הון של 00,000 (^ 22,245 דולאר. זה אחר זד, הופיעו 
טראסט הנפט "סטאנדארט אויל קומפאני" והטראסטים 
בתעשיות השמנים, הכותנה, העופרת, הסונר, הטאבאק, הגומי. 
נוצרו.מעצמות" תעשייניות. קמו "מלבי״־תעשיה. התמזגות 
של 4 חברות נדולות הקימד, את טראסט הבשר. משפחת 
מאק-קורמיק הקימר, את טראסט המכונות החקלאיות. נוצרו 
טראסט הטלגראף .וססרן יוניון", רשות-ד,טלפונים של בל 
ולסוף — .ר,חברה האמריקנית לטלפון ולטלגראף". בשנות 
ה 60 נתארגן טראסט מסילות-הברזל בפיקוחו של קורנליוס 
ונדרבילט (ע״ע), שלהערתו.לעזאזל הציבור" יצאו מוניטין. 
הטראסט קבע את תנאי־דיהובלר" השפיע על מהלד העניינים 
המדיניים, וצימצם את ד,ד,תחחת. ביחוד גדול היה הריכוז 
בבאנקאות. ראשי הטראסטים היו הדודים בהשקפד" שעתידה 
של המדינה הוא באגירת ממון ושאין לחקור בנוגע לאמצעינ 2 
הפוגע בג׳ון פירפונט מודגן(ע״ע) היה מסכן אח עסקי עצמו. 
המחירים של חמרי-גלם, עבודד, ומזונות היו פחותים מן 
המחירים התעשיינים המונופוליסטיים. 

בתוצאד, מכו קמה תנועה ציבורית לטובת תחוקד, נגד 
הטראסטים בשנות ה 80 הותקפו הטראסטים ע״י המטיפים 
לתיקונים חברותיים הנרי ג׳ורג׳(ע״ע) ואדוארד בלמי(ע״ע). 

השחיתות הציבורית, על הופעותיד. השונות (בכלל זה — 
השלטון במדינות וכעיריות, שנמצא בידי.בוסים"), שימשה 
נושא ליצירות ספרותיות, שמהן ראויות לציון במיוחד: .התור 
המוזהב״ ( 1873 ) — תיאור החברה של מרק טוין (ע״ע), 
וספרו של אפסון סינקלר (ע״ע) .הג׳ונגל״ ( 1906 ), שמ 
הוקיע את תנאי-ד,עבודה הגרועים בבתי-המטבחיים בשיקאגו. 
תאוז־ור דריזר (ע״ע), בספריו.איש הממוך ( 1912 ) ו״הענק" 
( 1914 ), תיאר את מעלליד,ם של בעלי העסקים הגדולים, 
ספרו של פראנק נוריס .הפחח״ ( 1903 ) הבד,יר את מחאת 
אנשי-הקרקע. .חרפת הערים״ ( 1904 ) ללינקולן סטיפגס 
(ע״ע) הוקיע את השחיתות הפוליטית. 

הנסיונות של הסוציאליזם הטרם־מארכסיססי לייסד 
באמצע המאד, ישובים שיתופיים בארז החדשה, נכשלו זה 
אחר זר. 1866 נוסדר, .ד,ברית הארצית של הפועלים" (- 3110 א 
1111100 ■ 311.31101 ״). 1869 קמר, תנועת.האבירים של העבו־ 
רה״ (ז 0 ( 1.91 0£ $ז 1£11 ^ 1 ), שמספר חבריר• הגיע כ 1886 




189 


אושור 1 ־הכרית של אסריקח 


190 


ל 00 (/ 730 . אבל עד מהרה התחילה ירידה בתנועת־העבודה 
הסוציאליסטית באה״ב. שביתת סועלי׳ההובלה ב 1877 גרמה 
למהומות־העבדדה החמורות ביותר, שפרצו בזמן מן הזמנים 
באה״ב. 1686 קמה "הפדראציה האמריקנית של הפועלים' 
(י 01 < 1 ^ 0£1 מ 3 ^ו'ו^מ^\/.), שמנתה בשנת 1920 ב 4 

מיליון חברים. מייסד הפדראציה ומנהיגה במשך שנים מרד 
פות היה סמואל גומפרס (ע״ע). תנועת־הפועלים באה״ב 
משנות ה 90 ואילך לא היתה סוציאליסטית והיתה חדורת 
אימון במשטר הכלכלי והמדיני של אה״ב. כדוגמה שימעז 
ל״פדראציה" הטריד־יזניוניזם הבריטי בראשיתו, שהתנגד 
לפעולה מדינית ודאג ל״יום־קטנות', לחיי יום־יום של הפועל, 
ושהתחיל במלחמה על יום־עבודה בן 8 שעות, שכר־עבודה 
גבוה יותר וחנאי־עבודה יותר נוחים. לא כל הפועלים היו 
מאורגנים ב״פדראציה״. פועלי־הרפבות היו מאורגנים ב 4 
יוביונים. אחר מלחמת 1914 — 1918 קם אירגירפועלים חזק, 
מתחרה בפדראציה, בשם "הקונגרס של האירגונים התעשיי־ 
ניים' ( 5 מ 10 ) 123 מ 3 ;§' 01 31 תז 111$ ) 111 0£ $$£י £1 מ 0 נ)). 1890 היו 

הפועלים באה״ב כוח, ששום מדינאי לא היה יכול להתעלם 
ממנו. 

בימי נשיאותו של היז ( 1877 — 1881 ) פתחה הממשלה 
בתיקונים חברותיים. למרות מטו של הנשיא נתקבל "חוק 
בלאנד־אליסון״, שהעמיד את הזהב והכסף ביחס של 1 ל 16 . 
לאחר 30 שנות־מאבק נתקבל ב 1883 "חוק השירות האזרחי', 
הוא "חוק פנדלטון", שהנהיג בשירות הממלכתי שיטה 
מבוססת על''כשדם של הפקידים. נתקבל "חוק שרמן נגד 
הטראסמים״ ( 01 ^ 1151 ז־ 1 ׳- 11 תו< 30 ומת 6 ו 51 ), שאסר איגודי- 
חברות, שעלולים היו לשים מכשולים בפני המסחר הבינ¬ 
לאומי. 1913 קמה ועדת־קליטון לחקירה קונגרסאית של 
פעולות הטראסטים, ובהשפעתה של ועדח זו נחקק חוק, 
שדרש רפורמה פאנקאית, דצנטראליזאציה של פיקוח האש¬ 
ראי ופיקוח על שיווק המניות. 

תקופת הרפורמות במדיניות הפנימית של אה״ב קשורה 
בשמותיהם של הנשיא קליולנד, הדמוקראס היח-די בנשיאות 
( 1885 — 1689 ו 1893 — 1897 ) בתקופת 1861 — 1913 , המנהיג 
הדמוקראטי בריאן והנשיאים תאודור רוזוולט ( 1901 — 1908 ) 
ווילסון ( 1913 — 1921 ). מטרותיהן של רפורמות אלו היו 
אידיאליסטיות, ואילו דרך־הגשמתן היתז; ראליסטית. ב 15 
השנים הראשונות למאה ה 20 נחקקו באה״ב חוקים מכותים 
לתיקונים חברותיים יותר משנחקקו בהן בכל תקופת-קיומן 
עד אז: הוחמרו החוקים בנוגע לעבודת־ילדים, הועלה חגיל 
המינימאלי של העובד, צומצם מספרן של שעות־העבודמ 
הוטלו הגבלות על עבודת-לילה, נקבע לימוד־חובה חינם, 
הונהג(ברוב הערים והמדינות) יום־עכודה של שמונה שעות; 
הוקטן יום־העבודה בשביל עובדי עבודות מסוכנות, הונהגו 
חוקי-פיצויים, הוטלד. אחריות חוקית על נותני-ד,עבודה לחב¬ 
לות, שנגרמו לעובדים בשעת עבודתם, נחקקו חוקי־מיסים 
בנוגע לירושת הכנסה, רכוש, 

קליוולאנד ניהל מדיניות בלתי תלויה במפלגד, הדמו־ 
קראטית, דרש שיפור השיחת, הורדת־ד,מכס, ביטול חוק 
בלאגד-אליסון, חידוש הצי, פיקוח על הקרקעות הציבוריות, 
חגנד, על האינדיינים, וביחוד תיקונים בתחבורה: בוטלו 
ההנחות לגבי מטענים גדולים וד,מחירים הגבודדם־ביחס 
בעד משלוחי מטענים קטנים. התהגו תשלומים בהתאם 
למרחקית חוסלה "היד האחת", שעשו חברות מסילות-הברזל 


בקביעת המחירים. 1887 נקבע "חוק המסחר בין המדינות' 
( 01 ^ €0 י 01 מ 1 מ 001 10 ג 51 ז 1€ מ 1 ), שחייב את פירסום המחירים 
וד,טיל איסור על הפקעת-שערים ועל הפליות בלתי-צרדקות 
של לקוחות, מקומות ומצרכים מצד הנהלת־הרכבות{ 
"הוועדה למסחר בין המדינות' ( €0 ז 1£ ממ 1 ס 0 6 ; 3:31 ז 1€ ת 1 
1551011 ןת 1 מ 0 נ)), שהוקמה באותד, שנה, דאגה להסדר דמי־ 
ד,ד,ובלד, ולשיפור תנאי-הנסיעה ברכבות. 1887 הוקיע קליור 
לאנד את הקיצוניות בהגנה על תעשיית אה׳ב מפני הת- 
חרות-חוץ. 

1888 נבחר כנשיא מועמדם של הרפובליקנים, בנימין 
האריסמ, שר,גן על העקרון של מכסי-מגן. 1890 נתקבל חוק 
המכס של מאק-קינלי, שהעלה את גובה־המכסים ב 50% 
בממוצע. תכליתו של חוק זה היתה: הגנה על התעשיה 
הקיימת, עידוד תעשיות צעירות והגנה על רמת-החיים של 
הפועל. 1890 נקבע "חוק קניית-הכסף של שרמאן"; האוצר 
קנה 4,500,000 אוקיות של כסף בחודש, הגדיל את כמות־ 
הזהב במטבעות ת׳י כך גרם לאינפלאציה. 1890 — 1893 ירד 
דולאר-הכסף בהשוואה לדולאד הזהב ם 80 עד 60 סנט. 
דברים אלה גרמו לשיבתו של קליוולאנד לנשיאות ב 1892 . 
שנת 1893 היתה שנת-משבר וקליוולאנד ניסה לשמור על 
דרגת-הזהב. 1894 נתקבל חוק וילסון-גורמאן, שצימצם במידה 
ניכרת את התעריפים — חוק, שבדומה לו לא נקבע מימי 
מלחמת-ד,אזרחים. האיכרים של המערב ראו את קליוולאנד 
כשמדני מדי, וד,מועמד לנשיאות מסעם המפלגה הדמוקראטית 
בבחירות של שנת 1896 היה הראדיקאל ברייאן. סיסמת הדמו*- 
קראטים בבחירות היתד,: "טביעה חפשית ובלתי־מוגבלת 
של מטבעות זהב וכסף ביחס של 1 ל 16 ", אבל המנצחים היו 
הרפובליקנים, וכנשיא נבחר מק-קינלי. פירועוו של דבר 
היד״ שהשלטון עבר לקאפיטאליזם השמרני — מה שהתבטא 
עד מד,רד, בתעריף גבוה יותר (חוק דינגלי), בקביעת דרגת- 
הזהב ובהתפשטות טריטוריאלית מעבר לינג 

בספטמבר 1901 נרצח מאק־קינלי בתערוכה בבאפאלו 
ע׳י האנארכיסטאן הפולני צ׳ולגוש ( 30 $ 2 !ס 02 ). את מקומו 
של הנשיא הנרצח מילא סגנו תאודור רוזולט (ע״ע). תקופת 
שז £21 15$€2 בנ נסתייסד" זועזעה אמונתם של ההמונים האמרי¬ 
קנים במדיניות המסרתית, שהיתה מבוססת על חולשתם 
של הפועל והצרכן. נתבלטו הצדדים האפלים של הציווילי- 
זאציה האמריקנית: אי-שוויון ברכוש, דלות של המונים, 
הפליה גזעית, השפעת אנשי־העסקים במדיניות, בדת, בחינוך, 
במשפט. 

מ) 19 — 1913 שימש כנשיא ויליאם האוארד טפט (ע׳ע) 
הרפובליקני, אולם בבחידות של שנת 1912 נתפלגה מפלג¬ 
תו: הכיוון הרשמי, השמרני, תמך במועמדותו של טאפט, 
והפלג הליבראלי במפלגה, שנתארגן כ״מפלגה הפרוגר־ 
סיווית', תמך בחאודור רוזוולט. הפילוג בין הרפובליקנים 
גרם לבחירתו של מועמד הדמוקראטים וודרו דלפון(ע״ע). 
״תעריפי אנדרווד״ (ע׳ע), שאושרו ב 3 באוקטובר 1913 , 
הביאו לידי הפחתה ניכרת במכם על חמרי־גלם ומזונות חשד 
בים, מוצרי-כותנה וצמר, ברזל ופלדה, ועוד, ולידי ביטול 
המכס על כפה סוגים אחרים של מצרכים. דלסון הכריז: 
"חייבים אנו לבטל כל דבר, שיש בו אפילו שמץ של אי־ 
שוויון״. ב 23 בדצמבר 1913 נתקבל החוק הפדראלי לקרן 
שמורה, שלפיו חולקה הארץ ל 12 איזורים, ובכל אחד מהם 
הוקם "באנק לבאנקים', שנועד לסייע בזמנים קשים לבאנקים 



191 


ארצדת־הברית של אמריקה 


192 


המקומיים. לשם הגדלת הגמישות בהמצאת כספים ניתנה 
רשות להוציא שטרי־רזרווה פדראליים, והפיקוח על הוצאה 
ז 1 נמסר למועצה הפדראלית לקרן שמורה. בקשר לחוק זה 
אמר וילםון, ש״הפיקוח צריך להיות ציבורי, לא פרטי) הוא 
צריך להיות בידי הממשלה באופן שהבאנקים לא יהיו 
שליטים, אלא כלי־שרח בעולם־העסקים ובידי היזמה והמפעל 
הפרטיים". 

לידי ה״ועדה הפדראלית למסחר" (- 1 תס 0 16 > 3 ־ו 7 31 ז 1€ > 6 ז 1 
״ 1115510 !), 1914 , נמסרה הסמכות לחקור עבירות של קור־ 
פלראצלת, וכן הסמכות של איסור התחרות בלתי־הוגגת. 
"חוק קליטוף אסר התאגדות של הנהלות בקורפוראציות 
שונות להנהלה אחת, הפליות במחירים, והחזקת המניות של 
קורפוראציה אחת בידי קורפוראציה אחרת מאותו סוג. החוק 
הפדראלי בדבר אשראי חקלאי העמיד לרשות האיכרים 
אשראי בריבית נמוכה. ״חוק הספנים״ 1915 חייב שיפור של 
תנאי־הספנים. ״החוק הפדראלי לפיצוי עובדים 1916 ״ קבע 
מתן הענקות לעובדי־הממשלד" שנפגעו בשעת מילוי תפקי¬ 
דיהם. ״חוק אדאמס״ 1916 קבע יום־עבודה של שפונה שעות 
לעובדי־הרכבוח. עוד קודם כניסתן של אה״ב למלחמת 
1914 — 1918 נאסר המסחר במשקאות משכירים ב 32 מדינות 
בהשפעתה של תעמולה ממושכת, ביחוד מצד גופים דתיים. 
באוגוסט 1917 פירסם הקונגרס צו של איסור על השימוש 
בחמרי־מזון לזיקוק משקאות משכירים. מיד אח״כ (יוני 
1919 ) נתקבל "התיקון ה 18 ", שאסר ייצור, העברה ומכירה 
של משקאות אלה. התיקון אושר בהתלהבות ע״י 46 מדי¬ 
נות — עקזר מדינות יותר מן הדרוש על-פי החוק. אבל 
המציאות גילתה פנים אחרות. גל של הפקרות, פמה של 
הפרת-החוק בממדים רחבים, פתח תקופה של מעשי^זלמות 
ושחיתות, שלא היתה בדומה לה בתולדות אה״ב. 1932 , לאחר 
גצחון הרמוקראטים בבחירות, קיבל הקונגרס את "התיקון 
ה 21 ״, שביטל את החוק הפדראלי בעניין איסור־המשקאות, 
1920 אושר "התיקון ה 19 " בנוגע לזכותן של הנשים להשתתף 
בבחירות הכלליות. 

יב. האימפריאליזם הקולוניאלי. בתקופה שבין 
מלחמח-האזרחים ומלחמת-העולם 1 היו אה״ב נאמנות למדי־ 
ניות־הבדידות המסרתית שלהן < הן לא התערבו במדיניות- 
החוץ של מעצמות־אירופה ולא יצאו מתחומי היבשה המער¬ 
בית, האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק. 

הודות לפעולתם של מיסיונרים, סוחרים ובעלי-מטעים 
אמריקנים גברה השפעתן של אה״ב באיי-האוואי. 1875 בוטל 
באה״ב המכס על סוכר מהאוואי ונאסרה החכרת טריטוריה 
האוואית לכל מעצמה שהיא, פרט לאה״ב. 1884 קיבלו אה״ב 
ממלך האוואי את הזכות להקים בפרל הארבור תחנה לאס- 
פקת-פחם לספינות ולתיקונן. 1893 סופחו איי־האוואי לאה״ב 
למעשה ו ב 7 ביולי 1898 סופחו אליהן גם להלכה. 

בקובה, ששימשה, ביחד עם מכסיקו, השדה העיקרי להש¬ 
קעות אמריקניות, השקיעו אה״ב כ 50 מיליון דולאר, והמסחר 
השנתי של אה״ב עם אי זה הגיע ל 100 מילימ דולאר. הסיבה 
הבלתי-אמצעית למלחמה בספרד ( 1898 ) היה תעריף־הסוכר 
של דלםודגורמן ( 1894 ), שהביא בקובה לידי משבר כלכלי 
ולמרידה בשלטון הספרדי. "העתונות הצהובה" של אה״ב 
ניהלה תעמולה למלחמה, כשהיא מפרזת בתיאור אכזריותם של 
הספרדים. באה״ב ראו במרד הקובנים את המשל מלחמתה של 
אמריקה הלאטינית על עצמאותה בהתאם ל״עקרח מונרו". 


התפוצצותה של ספינת־המלחמה האמריקנית "מיך בנמל הא- 
זואנה—התפוצצות, שהיתה כרוכה ב 260 קרבנות—, שימשה 
דחיפה אחרונה לכניסתן של אה״ב למלחמה. הסיסמה היתה: 
"זכור את מין", אע״פ שאשמתה של ספרד בפיצוץ זה לא 
הוכחה. למרות מה שאה״ב לא היו מוכנות למלחמה, היו 
פעולות-האיבה מהירות ומכריעות. ג׳ורג' דיואי(ע״ע), המפקד 
של שייטת אמריקנית בת שש ספינות, השמיד בקרב שנמשך 
חצי-יום את כל הצי הספרדי, שהתרכז במפרץ-מאנילה 
שבפיליפינים, ללא אבדה של נפש אחת בשביל אה״ב. במפרץ־ 
סאנטיאגו שבקובה הושמדו ארבע ספינות-מרוץ משוריינות 
ספרדיות. לאחר שבעה חדשים וחצי (מ^ באפריל 1896 עד 
10 בדצמבר אותה שנה) נסתיימה המלחמה. קובה נעשתה 
רפובליקה אוטונומית בחסותן של אה״ב, ואה״ב קיבלו את 
פורטו ריקו, את האי גואם ואת הפיליפינים (שתמורתם 
שילמו אה״ב לספרד 20 מיליון דולאר). ההשתלמות על 
הפיליפינים הפכה את אה״ב למעצמה מעוניינת בענייני 
המזרח הרחוק — עובדה, שהיתה לה השפעה מרחקת לכת 
במדיניות הבינלאומית ביחוד משעה שד״ופיער, יאפאן בזירה 
המדינית. בספטמבר 1899 הודיע מזכיר-המדינה ג׳ון הי 
למעצמות המעוניינות, שסדיניותן של אה״ב בסין מבוססת 
על העקרון של "הדלת הפתוחה" לכל האומות, כלומר, על 
שורון באפשרויות הכלכליות. לאחר שהמעצמות התערבו 
בענייני-סין בשל מרד-דובוכסרים (יוני 1900 ), הודיע הי 
למעצמות, שאד,"ב תתנגדנה ^כל פגיעה בזכויות הטריטוריא¬ 
ליות או האדמיניסטראטיוויות של סין ובעקרון של "הדלת 
הפתוחה". לאחר שדוכא מרד-הבוכסרים עמד הי על כך, שלא 
יוטלו על סין פיצויים הרסנים. ב 1901 נחתם חוזה בין אה״ב 
וקובה, שלפיו ניתנו לאה״ב באי בסיסים ימיים ותחנות-פחם. 
אחת מתוצאות המלחמה בספרד היתה חפירתה של תעלת 

פנמה (ע״ע). 1917 נקנו איי ורג׳ין מדאניה. 

1 

יג. אה״ב במלחמת-העולם 1 . ב 1914 מנה הצבא של 
אה״ב 107,000 איש בערך, בעוד שהציוד שלו כלל 800 אלף 
רובים ו 4 תותחי-שדה כבדים. אה״ב לא היו מוכנות למל¬ 
חמה מבחינה צבאית, וגם המדיניות החיצונית והאירגון 
הדיפלומאטי שלהן לא הלמו את תקופת-המשבר. ב 4 באוגוסט 
1914 הכריז רלסון על ניטראליות ועל ״חופש-הימים״ — 
כלומר על מסחר עם שני הצדדים הלוחמים. ב 1914 פתחו 
הממשלה והציבור של אה״ב בפעולת-סיוע — מתחילה לטו¬ 
בת בלגיד" את״כ לטובת הפליטים הצרפתיים, הסרביים, 
הארמניים, ולטובת היהודים בא״י. בשבועות הראשונים 
למלחמה טאטא הצי הבריטי את המסחר הגרמני מעל פני 
הימים, וגרמניה פסקה להיות לקוח של אה״ב. לעומת זה 
התחילו בריטניה, צרפת ורוסיה לווות כספים באה״ב, שהוצאו 
בו במקום על מזונות, מלבושים, בהמות, ובעיקר ~ על תח¬ 
מושת. המלחמה גרמה למאזן־מסחר חיובי בשביל אה״ב במידה 
יוצאת מגדר הרגיל: ב 1913 הגיע העודף ל 690 מיליון 
דולאר, ב 1915 —ל 1,770,000,000 דולאר וב 1916 — ל 3 מיל¬ 
יארד דולאר. אה״ב קיבלו 3 מיליארד דולאר בזהב ובמש- 
כנתות ו 2 מיליארד דולאר בניירות-ערך זרים. הניטראליות 
המסרתית נעשתה בלתי-מציאותית. ב 26 בדצמבר 1914 
התחילה בריטניה עורכת חיפושים בספינות של אה״ב והג¬ 
דילה את רשימת הסחורות, שאסרה להעבירן לגרמניה. 
מזכיר-המדינה ברייאן מחה על כך. במשך 1915 ערכה אנגליה 
מלחמה על שיטת ה״נסיעה ממושכת" (ס^בץסזג 011$ טמ 1 זם 00 ), 



193 


ארצות־חכרית של אמריקה 


194 



1 . 13 הסרינות הראשונות של אה״ב: 2 . השטח שנוסח לאה״ב לפי שלום 1783 : 3 . קנית לואיזיאנה, 1803 : 4 . סיפוח 
פלורידה הטערביח, 1810 ; 5 . קביעח־הגבול עם בריטניה (קאנארה) ב 8 ן 18 : 6 . סיפוח פלורידה, 1810 : 7 . קביעת 
הנבול של מין, 1842 ; 8 . הרפובליקה של טבסאם, 1835 — 1845 ; 9 . סיפוח הרפובליקה של טכסאס בגבולותיה 
המורחבים, 1845 : 10 . קביעת חגבול הצסוני״מערבי עם בריטניה, 1846 : 11 , קריעת שטחים ממכסיקו, 1848 ; 

12 . קנית נאוח ממכסיקו, 1803 


שלפיה נהגו ספינות ניטראליות להעביר מצרכים לגרמניה 
במטווה של מסחר עם ארצות ניטראליות. על ההסגר הימי 
הבריטי, שכבר היה מושלם ב 1916 , השיבה גרמניה במלחמת־ 
הצוללות, אה״ב מחו על כך. בד במאי 1915 הטביעה צוללת 
גרמנית את ספינת־הנוסעים הבריטית "לוזיטאניה" וגרמה 
לאבדן חייהם של 113 אמריקנים. ימים אחדים אחר הטבעת 
"לוזיטאניה" עדיין נאם וילסון על "הלאום שהוא יותר מדי 
גאה כדי להילחם״, אבל בחוזר מדצמבר 1915 דרש וילסון 
הגנה לאומית והגנה על הספנות של אה״ב. 

המלחמה גרמה להאמרת מחירי הדגנים והמזונות בכלל, 
להעלאת שכר־העבודה במפעלי־התחמושת, לזרימח מאות־ 
אלפים של בני־אדם לעדים, ולהפסקה כמעט גמורה של 
ההגירה לאד,"ב. בבחירות של הנשיא ב 1916 לא היו המפלגות 
היריבות מחולקות בנוגע לשאלות פנימיות (כגון: זכות־ 
הבחירה לנשים, חוק־עבודה לנערים), וכן צידדו שתי המפ¬ 
לגות בעקרון מונרו. ברוב קטן ניצח וילסון בבחירות של 
1916 מאחר שהציבור הרחב ראה בו את הנשיא, ש״ישמור 
את אה״ב ממלחמה". המועמד הרפובליקני יוז 
חבר בית־הדין העליון וקודם לכן — מושל־ניו-יורק, שנת¬ 
גלה בתפקיד זח גם כמתקן חברותי חשוב, נתמך ע״י רוזוולט, 
שעוד בתחילת-המלחמה הטיף לכניסתן של אה״ב למלחמה 
לטובת בעלי-הברית. ב 18 בדצמבר 1916 פנה וילסון לשני 
הצדדים הלוחמים בהצעת תכנית, שעיקריה היו "שלום ללא 
נצחוף ו״הגדרה עצמית". מעצמות-המרכז הודיעו על נכו¬ 
נותן להיפגש עם האויב לשם דיון על השלום. ואולם 
ה״אנטאנטה" דרשה ערבויות לסידור משביע רצון. 

31 ביאנואר 1917 הודיע הציר הגרמני ברנטטורף לממ¬ 


שלת אה״ב, שהצוללות הגרמניות תטבענח מכאן ואילך ללא 
אתראה כל ספיגה שתחצה את האוקיינוס. בפברואר ובמארס 
1917 הטביעו הצוללות הגרמניות כמה ספינות אמריקניות. 
ב 8 בפברואר 1917 פירסמה ממשלת־אה״ב ברבים את הידיעה 
הסודית, שנפלה בידי השירות החשאי הבריטי, על ההבטחה, 
שנחנה גרמניה למכסיקו, להחזיר לזו האחרונה את "הפרו¬ 
בינציות המכסיקניות הקודמות" אם מכסיקו תיכנס למלחמה 
על צידה. ב 6 באפריל הכריזו אה״ב מלחמה על גרמניה, וב 7 
בדצמבר 1917 — על אוסטריה. הכרזת-דימלחמה נתקבלה 
בבית התחתון של הקונגרס ב 373 קול נגד 50 , ובסנאט — 
ברוב של 82 נגד 6 . 

השתתפותן של אד,"ב במלחמה נתבטאה מתחילה במתן 
סיוע כספי לאנטאנטה בצורת הלוואות לבעלי־הברית בסכום 
של 9,500,000,000 דולאר. ב 26 ביוני 1917 התחיל מגיע 
לאירוש? הצבא האמריקני בפיקודו של הגנראל פרשינג 
(ע״ע), ובאוגוסט 1917 כבד מנה הצבא האמריקני 700,000 איש 
והצי — 230,000 . ב 10 באוגוסט 1917 פורסמה פקודת הפיקוח 
על מזון ודלק. נקבעו ימים "ללא בשר", "ללא חיטה", וכן 
נקבעו מחירים לדגנים. במארס 1917 הוטל פיקוח ממשלתי 
על כל מטילוח-הברזל ובתחילת 1918 — גם על הטלגראף, 
הטלפון, הכבל והראדיו. כמרכן גוייסו אנשי מדע ומחקר. 
9 באפריל 1918 הוקם משרד־העבודה. התחילה פעילות של 
חברות ציבוריות: הצלב האדום, "אבירי 

קולומבוס" הקאתולית, משרד־הצדקה היהודי, ועוד. במשד 
19 החדשים האחרונים של המלחמה הועברו אל מעבר לים 
בלא אבדות בנפש 2,086,000 חייל (מן הספינות, שהשתתפו 
בפעולה זו, נטבעו רק שלוש בדרכן חזרה). בקיץ 1918 היו 
















195 


אושות־חגרית של אםרי?ח 


196 


מגיעים לצרפת מאה״ב יותר מ 300 אלף חיילים מדי חודש 
בחדשו. כמרבן הועברו דרך האוקיינוס 00 (/ 500 ״ד ט 1 ז 
תחמושת. 

אה״ב נכנסו למלחמה לטובת האנסאנטה. כשמצבה של 

זו האחרונה היה חמור! לאחר שרוסיה שלאחר המהפכה 

פרשה מבעלי־בריתה, החזיק הצבא הבריטי בקושי מעמד 

באיזור־התעלה והצבא הצרפתי — באיזור ההגנה על פאריס. 

עם כניסתן של אה״ב נמסרו לפיקוח צבאן הנמלים הדרום* 

מערביים של צרפת ורשת מסילות־הברזל שמדרום לפאריס. 

האמריקנים הקימו בצרפת 83 מעגנות חדשות לספינות, סללו 

מסילות־כרזל חדשות לאורך של 2,500 ק״מ, מתחו קווי־טל* 

גראף לאורך של 4000 ק׳׳מ, העמידו לרשות הצבא 1,500 

קטרים ו 20,000 קרונות. כמ. ־כן תיקנו האמריקנים 2,000 קט¬ 

רים ו 58,000 קרונות צרפתיים. בפעולות ערפיות אלו היו 

עסוקים בנובמבר 1918 עד 650,000 איש. באביב ובקיץ 1918 

השתתפו גדודי אה״ב בהדיפת ההתקפה הגרמנית הגדולה על* 

יד שאמו־תץרי(בסוף מאי) ובקרבות בסביבת סואסון(ביולי). 

חיילי אה״ב^'נלחמו בחזית־הווגזים ובמידה מכרעת — על¬יו¬ 

*• 

סאךמייל ( 1 שו 1111 \. 51 ). ב 9 .^ כבשו את סךן. כמרכן נלחמו 
עם הבריטים על-יד לה קאמו(מזרחית לקאמברי) וביחד עם 
גדודים צרפתיים התקדמו עד נהר סקלד (€^ 5011£1 ). יחידות 
אמריקניות עזרו גם לאיטלקים בפיאוה. הוצאות-המלחמה 
של אד״ב הגיעו ל 35 וחצי מיליארד דולאר, בכלל זה — 
9,500,000,000 דולאר, שניתנו בהלוואה לבעלי־הברית. מספרן 
של האבידוח בנפש של האמריקנים במלחמה זו היה כ 55,000 . 

יד. התקופה שבין שתי מלחמות-העולם ( 1919 — 
1939 ). — 1 . הפריחה הכלכלית והאיזולאציוניזם. כל 
עוד נמשכה המלחמה היה העם האמריקני סוכן לתת סמכדות 
דיקטאטוריות לנשיא, ואולם אחר המלחמה סירב לסבול סמ¬ 
כויות אלו אף זמן קצר. וילסון היה אידיאליסטן, בעל-חזון 
ואיש־מפלגה קיצוני. הבחירות באוקטובר 1918 יצרו בקונ¬ 
גרס רוב רפובליקני. בניגור למסורת של נשיאי-אה״ב, 
שלא יצאו בתקופת־כהונתם מארצם, נסע דלסון לאירופה 
לוועידות־השלום. וילסון בא לפאריס, והשאיר בוואשינגטון 
רוב אופוזיציוני בקונגרס. עמדתו של דלסון, שנחלשה 
בוואשינגטון, השפיעה על עמדתו בפאריס. עוזריו הקרובים 
של דלסון בוועידת-השלום היו כולם חברי המפלגה הדמו- 
קראטית, ואף אחד מהם לא היה חבר של הקונגרס. 
הרפובליקנים טענו, שהנשיא שואף לשלום "דמוקראטי", 
כמו שאף המלחמה היחד" לדעתם, "דמוקראטית". ביחוד 
מתחו'ביקורת על תכנית .חבר לאומים" (ע״ע) של דל- 
סון, שלפיה היו אה״ב חייבות לבוא לעזרתה של צרפת 
במקרה של פלישה גרמנית. נתגלו חילוקי-דעות בין דלסון 
ובין האוז( 8£ נו 110 ), יועצו המדיני דדידו האישי. 28 ביוני 
1919 חתם דלסון, בשם אה״ב, על חוזה־השלום ועל אמנת 
חבר־הלאומים, שהיו משולבים זה בזו ללא הפרדר" בקונגרס 
התנגדו ביחוד לסעיף 10 של האמנה, שחייב את כל חברי 
.חבר הלאומים" להיות אחראים לשלמות הטריטוריאלית של 
כל אחד מחברי-החבר. בהצבעה של הסנאט ב 19 בנובמבר 
1919 היו 55 סנאמורים בעד אישור האמנד״ 39 נגדו: האישור 
היה חסר רוב חוקי של %. בעצם מסעיהתעמולד" שערד 
דלסון בספטמבר 1919 , אחזו השיתוק. 

כתוצאה מכך נמצאה המפלגה הדמוקראסית בערב הבחי¬ 
רות לנשיא ללא הנהגה וללא מועמד מתאים לנשיאות. 


המדיניות הבינלאומית של הממשלה ותכנית-השיקום שלה 
לא היו ברורות כל צרכן. מצד שני נתגלו במפלגה הרפובלי¬ 
קנית חילוקי-דעות אישיים, ולפיכך נבחר כמועמד לנשיאות 
.סוס שחור", וורן הארדינג, סנאטוד מאוהאיו. בפעם הרא¬ 
שונה בתולדות אה״ב השתתפו נשים בבחירות בכל המדינות. 
ברוב עצום נבחר הארדינג, שנתגלה בתקופת־כהונתו כאחד 
מן הנשיאים הפחות חשובים והפחות מנוסים במדיניות הבינ¬ 
לאומית. הארדינג נגרר ולא נהג. הממשלה נמצאה בידי 
שלושה אנשים תקיפים וכשרוניים: יוז ( 11081165 ), מזכיר- 
המדינה, מלון(מ £110 ^). שר־האוצר, והובר, שר-המסחר. 
תקופת נשיאותם של הארדינג, קוליג׳ והובר ( 1920 — 1933 ) 
היתה תקופח-השלטון של הרפובליקניזם השמרני, שהיה 
שליט באה״ב — בהפסקות מועטות וקצרות-ביחס — מסוף 
מלחמת-האזרחים עד הופעת הרפובליקאניזם הראדיקאלי של 
תאודור רוזוולט. היה זה שלטון של מדיניות, שדגלה 
בתעריפי-מכס גבוהים ובהתערבות מינימאלית של השלטון 
בכלכלר" בהפחתת-המיסים, בתמיכה בהכנסות גבוהות, בהג* 
בלת-ההגירה, בהתנגדות למחירים יציבים בתוצרת החקלאית, 
בצימצום הפיקוח הממשלתי, בהתעניינות מועטת בתחיקה 
סוציאלית ובאי-השתתפות ב.חבר-הלאומים", 

מ 12 בנובמבר 1921 עד 6 בפברואר 1922 התקיימה 
בוואשינגטון ועידה מוקדשת לבעיות האוקיינוס השקט והג¬ 
בלת הזיון בהשתתפותן של אה״ב, בריטניד" יאפאן, צרפת, 
איטליה, סין, בלגיה, הולאנד ופורטוגאל. ראשי המדברים 
היו נציגיהן של אה״ב, בריטניה ראפאן. נתקבלה תכניתן 
של אה״ב: הגבלת הזיון, וביחוד הימי ; עקרון.הדלת הפתו¬ 
חה" ביחס לסין ז אה״ב, בריטניה, יאפאן, צרפת ואיטליה 
מצמצמות את כוח ספינות-המלחמה הגדולות שלהן בפרו¬ 
פורציה של 5 : 5 : 3 : 1.75:1.75 . תחת לחצן של אה״ב החזירה 
יאפאן לסין את המושבות הגרמניות שבשאנטונג. 

הארדינג מת פתאום ב 2 באוגוסט 1923 , וכנשיא בא במקר 
מו סגנו קוליג׳, בעל האופי החזק, השתקן. מדיניותו של 
קוליג־ היתה מדיניות של חיסכון, יזמה פרטית ופוריטאניות. 
במשך שנת המיסים 1924/5 נאסרו באה״ב 77 אלף איש 
משום עבירות על חוקי ה.יובש״—מה שגם הוכיח, שהגזירה 
על הנזירות מאלכוהל היא גזירה, שרוב הציבור האמריקני 
אינו יכול לעמוד בה. 

עוד קודם 1914 הועמדה ההגירה לאה״ב מארצות-אסיד" 
וביחוד מן המזרח הרחוק, על מכסות מינימאליות ביותר. 
ההגירה של יאפאנים צומצמה עד כדי ביטול מתוך חשש, 
שאוכלוסיה יאפאנית מרובה באה״ב תשמש כלי בידיה של 
המעצמה היאפאנית האדירה, שעמדה מאחרי מהגרים אלה, 
וההגירה מסין נאסרה מחשש הצפת המערב של אה״ב ע״י 
פועלים זולים. אחר המלחמה חששו באה״ב, שההגירה תזרום 
בעיקרה מארצות אירופה המזרחית והדרומית (איטליה), 
שסבלו במיוחד מן המלחמה ושבהן היתה האוכלוסיה רגילה 
ברמת-חיים נמוכה. באה״ב רצו בהגירה ממערב-אירופה 
וביחוד מצפון־המערב. ההגירה מקאנאדה וממכסיקו נשארה 
בלתי-מוגבלת. ההגירה השנתלת לאה״ב משאר הארצות 
הוגבלה ל 165.000 מהגרים ול 150 אלף בעלי ויזות־מעבר. 

ב 1924 הקימו אדדב ועדה, שעיבדה את "תכנית־דוס" 
( 65 ״יגם) — (היא נקראה כך ע״ש הידר שלה ובא־כוחן של 
המעצמות המעוניינות) שלפיה היחה גרמניה צריכה לש¬ 
אוב את כספי-השילומים, שהיתה חייבת למעצמות המנצחות, 



197 


.ו•ו*יוח־הכרית על אסריקח 





רוזוולס תובע 10 הקוג;רם להברי? סלתסה על 'א 0 א 12.1941.1 .• ספינת־הסלחםח ,#נסילוויגיה" ב׳שעת חחתקסח על 8 רל הארכור 



מן ההעסות/ שהיתה עתידה לקבל מחכירת מסילות־הבמל 
ובתי־החרושת הגרמניים ע״י אזרחים של מעצמות אלו. תב־ 
נית־דוס, שנתקבלה ע״י אנגליה, בלגיה תרם^ גרמה להש¬ 
קעות גדולות של הון אמריקני פרטי בגרמניה. 

ב 1923 פינו אה״ב את שאריח חיל־המצב שלהן בגרמניה. 
החוב המלחמתי של בעלות־הברית לאה״ב הגיע ב 1922 ל 10 
מיליארד דולאר, וכן היו חייבות להחזיר לאה״ב נשק בשוד 
של מיליארד וחצי דולאר. אנגליה התחייבה לסלק את 
חובה לאה״ב בתשלומים שנתיים (מ 23 מיליון דולאר לשנה 
ומעלה), באופן שסילוקו של החוב היה צריך להסתיים במשך 
62 שנה. 1925 התחייבה איטליה בתשלומים שנתיים של 5 
מיליון דולאר במשך 57 שנה, וצרפת התחייבה לסלק את 
חובה לאה״ב, שהגיע ל 000,000 ,מ 40 דולאר, במשך 62 שנה. 
בהתאם לסידודים אלה התחייבה אנגליה לסלק 80% מחובה 
לאה״ב, צרפת — 50% , ואיטליה 26% . רק חובה של רוסיה, 
בסכום של 193 מיליון דולאר, נשאר תלוי ועומד. חובה של 
יוון לאד,״ב הועמד על 15 מיליון דולאר. תשלום החוב 
האוסטרי לאה״ב( 12 מיליון דולאר) נדחה ל 28.1943 באפריל 
1928 חתמו בפאריס 15 מעצמות על "חוזה בריאד^לוג" 
(מיניסטר־החוז הצרפתי ומזכיר־המדינה של אה״ב), שהוקיע 
אח המלחמה כפעולה בלתי־חוקית. 

העושר הלאומי של אה״ב, שנאמד ב 1850 בד מיליארד 
דולאר, נאמד ב 1870 ב 25 מיליארד, ב 1890 — ב 65 , ב 1920 — 
ב 350 וב 1929 ב 450 מיליארד דולאר. ההכנסה השנתית בת¬ 
קופת קוליג׳ ( 1923 — 1929 ) נאמדה ב 90 מיליארד דולאר 
והחסכונות השנתיים ביותר מ 17 מיליארד. באותו זמן הגיעו 
ההשקעות של אה״ב בחוץ־לארץ ל 2 מיליארד. יותר מחצי 
ההכנסות של האוצר הפדראלי בא ממיסי־הבנסה. בפברואר 
1926 הופחתו מיסי־ההכנסה ב 388 מיליון דולאר, והמכסות של 
מיסי-ההכנסד, הופחתו מ 2% ל 4% * 1 מהכנסות של עד 4.000 


דולאר לשנד״ פ 4% ל 3% מהכנסות של 4,000 דולאר ומעלה, 
מ 6% ל 5% מהכנסות של 8 אלפים דולאר דותר. סמיסי• 
הכנסה שוחררו כל הרווקים, שהכנסותיהם היו מאלף עד אלף 
וחמש מאוח דולאר לשנה, והנשואים, שהכנסותיהם השנתיות 
היו מ 2500 עד 3,500 דולאר. לאחר זה הופחתו הכנסות• 
הממשלה ב 220 מיליון דולאר נוספים. אעפ״ב בוצעו על-ידי 
השלטונות הפדראליים עבודות ציבוריות, ביהוד בשטחים של 
המיסיסיפי התחתון, שסבלו משטפונות. 

המצב בחקלאות לא התאים לפרוספריטי הכללי. השקעות- 
ההון בחקלאות ירדו ב 1922 — 1927 מ 79 ל 59 מיליארד דו־ 
לאר. הפארמרים דרשו, שהממשלה תקנה את עודף-התוצרת 
שלהם, שביחוד היה מורגש בחיטה, שיפון, כותנד" חזירים, 
טאבאק. לכך התנגד קוליג׳, שראה בהצעה זו נסיון להכניס 
את הממשלה לעסקי-חקלאות. בבחירות לנשיאות ב 1928 
ניצח ב 40 מדינות ובאיזודים העירונים הרפובליקני הרברם 
הובר, ש״רכב על סוס הפרוספריטי", את הדמוקראט אלפדד 
סמית, המושל המוכשר של ניו-יורק, שקיבל את קולותיהן 
של 8 מדינות ושל האיזורים הכפריים בלבד. זו היתה 
הפעם הראשונה מזמן מלחמת-האזרחים, שמדינות אחדות של 
"הדרום המוצק" (וירג׳יניה, קארוליינה הצפונית ופלורידה) 
הצביעו בעד מועמד רפובליקני. תלו דבר זה בקאתוליות של 
סמית וברמזיו על ביטול ה״יובש". 

פרט לחקלאות, פחם ואריג, שסבלו מעודף של תוצרת, 
היתה זו תקופח־שיגשוג לאה״ב, שהורגשה במיוחד בתעשיית־ 
המכוניות, בסלילת-הכבישים, בבניין־בתים ובשימוש בחש¬ 
מל. בהשפעת הפרוספריטי פחתה הרגשת הצורך בתיקונים 
חברותיים. 


טו. המשבר וה״משסד החדש״ ( 031 ם 1.6 ) נתן לו, כנשיא, את הסמכות 
למכור, להחליף או להשאיל כל תחמ 1 שת צבאית לכל מעצמה, 
שד,ד.גנה עליה עלולה לדעתו של הנשיא להיות חיונית 
להגנתן של אה״ב. בהתאם לכך נמסרו לבעלות־הברית 
סחורות בשווי של כ 49 מיליארד דולאר — מזה 50% 
ויותר לבריטניה, 22% לרוסיה. בפועל חיסל חוק "ד״חכר 
והשאל" את חוק הניטראליות והחזיר את אה״ב למדיניות, 
שדגלה בחופש של דרכי־הים. בתקופה זו עדיין היו חזקות 
באה״ב נטיות הבדלנות, ואע״פ שגרמניה ואיטליה היו םט־ 
ביעות ספינות של אה״ב, נכנסה זו האחרונה למלחמה רק 
ב 7 בדצמבר 1941 , לאחר ההתקפה היאפאנית על פדל 
הארבור. 

ב 8 בדצמבר הכריזו אה״ב מלחמה על יאפאן, ושלושה ימים 
אח״כ — לאחר שגם גרמניה הכריזה מלחמה על אה״ב — 
כבר היו אה״ב במצב-מלחמה עם גרמניה ואיטליה, וב 5 ביוני 
1942 — גם עם בולגאדיה, הונגאריה, רומניה. מכל מעצמוח־ 
ה״ציר" היחה פינלאנד היחידה, שאה״ב לא הכריזו מלחמה 
עליה. כתוצאה מן המכה, שהוכה הצי האמריקני בפדל האר־ 
בור, הוכרחו אה״ב במשך 6 חדשי-המלחמה הראשונים להיל¬ 
חם באוקיינוס השקט מלחמת-הגנה. באוגוסט 1942 התחילה 
ההתקפה. ב 1942 התאחדו כוחותיהן של אה״ב ובריטניה לשם 
פלישה בצפודמערבה של אפריקה — פלישה, שנסתיימה 



201 


ארצות־הכרית של אמריקה 


202 


בחיסולו של הכוח הגרמני בטוניסיה. אח״כ באו פלישות 
רחבות־יממדים לאיטליה ולצרפת, שהביאו לידי נסיגתם של 
הגרמנים ולשבירת־כוחם במערב. בסוף המלחמה שירתו בצבא 
של אה״ב יותר מ 8,300,000 איש ובצי ובאוויריה שלהן — 
כ 3,300,000 איש. האבדות בנפש של הצבא, הצי והאוויריה 
כאחד הגיעו ל 296,000 . ההוצאות הכספיות הישירות הגיעו 
ל 300 מיליארד דולאר, 

המלחמה הכריחה את העם האמריקני לחשוב באמת* 
מידה גלובאלית. כשפרצה המלחמה הכריז רוזוולט בקונגרס, 
שחייה של האנושות אחר המלחמה יהיו מבוססים על ארבע 
חירויות: חירות הדיבור והביטד, חירות הדת, חירות ממחסור 
וחירות מפחד. ב 1943 קיבלו שני בתי־הקונגרם החלטה על 
הקמתו של אירגון בינלאומי לשם שמירה על השלום והצדק. 
ב 1944 נתקיימה בדאמבארטון אופס ( 03115 100 ז 3 ג 11 ד 1 נ 1 ם) 
שעל־יד וואשינגטון ועידד" שבה השתתפו באי־כוחן של אה״ב, 
בריטניה, רוסיה וסין, רבה הוחלט על הצ׳ארטר של האומות 
המאוחדות. 1944 נבחר רוזוולט ברביעית, אבל זמן קצר 
לאחר מכן ( 12.4.45 ) מת מיתה חטופה. 

יז. "המלחמה הקרה" ו״משטר ההגינות". תקופת 
1945 — 1952 ידועה ביחסים הבינלאומיים כתקופת "המלחמה 
הקרה", לפי ביטויו של העיתונאי האמריקני ואלטר ליפמן, 
ובחיים הפנימיים של אה״ב — כתקופה של "משטר ההגינות" 
( 0631 ז 31 ?)< לפי ביטויו של טרומן (ע״ע). יורשו של רוז* 
וולט בנשיאות של אה״ב, סגנו הרי טרומן, הטביע את חותמו 
האישי על תקופה זו, שהתחילה במזל של ניצחון מכריע על 
גרמניה ( 8 במאי) ויאפאן( 16 באוגוסט) והועמדה עד מהרה 
בסימן של סיכסוך מסובן בין רוסיה ואה״ב. הבעיה הרוסית 
עוררה כמה בעיות פנימיות באה״ב: קיום רמה גבוהה של 
תוצרת, שמירה על כוח־הקניה, פיקוח על ירידת שער־המטבע, 
שיפור היחסים בין בעלי־המפעלים והעובדים, שמירה על 
האידיאלים הלאומיים האמריקנים. "המלחמה הקרה" שימשה 
גורם ממדרגה ראשונה בחיים הכלכליים של אה״ב: ההזדיי* 
נות, והסיוע לארצות ידידותיות — ביחוד משפרצה המלחמה 
בקוריאה—גרמו לקדחתנות כלכלית באה״ב: תעסוקה מלאו" 
עליית המחירים, ירידת שער הדולאר. 

מלחמת־העולם ז 1 חיסלה את כל המעצמות הגדולות, פרט 
לאה״ב, רוסיה, ומכמה בחינות גם — בריטניה. ההגמוניה 
המדינית עברה מן המערב, מאירופה, למערב הרחוק—לאה״ב 
מזה, ולמזרח — לרוסיה — מזה. כבר בוועידת־היסוד של 
האו״מ(אפריל 1945 ) ובפגישה(בקשר למלחמה בגרמניה) של 
"שלושת הגדולים" (אה״ב, רוסיר, ובריטניה), נתברר, שנס* 
תיימה תקופת ה״עולם האחד", לפי ביטויו של ונדל וילקי, 
ושהעולם מבותר לשנים ע״י "מסד־ברזל". עוד לא נסתיימה 
המלחמה ב״מעצמות*הציר" וכבר נפתחה ה״מלחמה הקרה". 
בניגוד לקו הבדלני, שניצח במדיניות־החוץ של אה״ב אחר 
מלחמת־העולם ו, ניצת אחר מלחמת־העולם 11 הקו הבינ¬ 
לאומי. הסנאט של אה״ב, שב 1919 דחה את אמנת חבר־ 
הלאומים, אישר ב 28 ביולי 1945 (ברוב של 90 נגד 2 ) את 
אמנת*האו״מ. יתר על כן: אה״ב אף קיבלו עליהן את חלק־ 
הארי של ההתחייבדות הכספיות, המדיניות והצבאיות, 
הקשורות באו״מ. / 

עם הטלת הפצצה האטומית על העיר ׳היאפאנית הירר 
שימה, באוגוסט 1945 , הוכנס הנשק האטומי לראשונה לשי¬ 
מוש הצבאי. פצצת־האטום ופצצת־המימן, שנוצרה אחריה, 


שימשו הנושא העיקרי של הדיונים המדיניים. הנשק 
האטומי, שנותן לבעליו אפשרות להשמיד קיבוצים שלמים 
בהתקפת־פתע, הגביר את אי־האמון בין מעצמות המערב 
והמזרח, והעובדה, שלא הוסכם על פתרון לבעיית הביטחון 
ההדדי, יצרה מתיחות בינלאומית חמורה. בפברואר 1945 
נאסרו בקאנאדה המרגלים האטומיים הראשונים של רוסיה. 
משפטם של אלה שימש גורם חשוב להתעוררותה של דעת־ 
הקהל האמריקנית על הסכנה הקומוניסטית. בקונגרס הוקמה 
ועדה לחקירת "הפעולות הבלתי-אמריקניות", ביחוד בהולי¬ 
ווד ובוואשינגטון, במפעלי-הסרטים ובמשרדים הפדראליים. 
פעולה זו כונתה ע״י הקומוניסטים — וכן גם ע״י ליבראלים, 
שראו בדרכי־החקירה סטיה מן המסורות האמריקניות — בשם 
"ציד־המכשפות". בגילוי הטכסיסים והפעילות של רשת־הרי* 
גול הסובייטית הצטיינו קומוניסטים לשעבר. בין הנדונים 
על ריגול אטומי היו שנים (הזוג רוזנברג) שנידונו למיתה) 
הם הוצאו להורג ב 1953 . 

המלחמה בקומוניזם התנהלה גם באמצעים בלתי־ישירים. 
בתמיכה בארצות, שסבלו מן המלחמה או בארצות הנחשלות, 
התחילו רואים באה״ב לא רק פילאנטרופיה, אלא אמצעי 
יעיל למלחמה בקומוניזם. בהתאם לכד הקציבו אה״ב לסיוע 
ולשיקום של ארצות-אירופה מגמר המלחמה עד סוף מארם 
1947 19.7 מיליארד דולאר. ב 5 ביוני 1947 פורסמה "תכנית 
מרשל״(ע״ע), שהציעה לאירופה למשד 4 שנים תמיכה בסד 
של 22.4 מיליארד דולאר. רוסיה וגרוריה הסתלקו מקבלת 
תמיכה זו. 

ב 1947 נעשו היחסים בין אה״ב והמדינות הקומוניסטיות 
מתוחים עד כדי סכסוד גלוי: אה״ב מחו על האופן, שבו 
נערכו הבחירות בפולניה! בפברואר האשימו אה״ב את רוסיה 
במדיניות תקפנית! לאחר שבוטלו בפולניה זכויות־האזרח, 
ביטלו אה״ב במאי 1947 את המלווה לפולניה! כמרכן הפסיקו 
אה״ב מתן הלוואות להונגריה לאחר שהשתלטו בה הקומו* 
ניסטינ 4 וגם מחו על התערבותה של רוסיה בענייניה הפנימיים 
של הונגאריה. ב 1948 הוכרז באה״ב גיוס-חובה של גברים בגיל 
של 19 — 25 . לאחר שהשלטונות הסוביטיים ניתקו את דרכי־ 
היבשה בין ברלין המערבית ובין גרמניה המערבית (בסוף 
יוני 1948 ), סיפקו השלטונות של אה״ב את צרכיה של ברלין 
המערבית "ברכבת־אויר", שהפגינה את תנופת־האירגון של 
אה״ב. משרד־המת־יעין האמריקני בבודאפסט נסגר, לאחר 
ששלושה מחברי הצוות של הצירות האמריקנית בבודאפסט 
נאשמו בריגול. בצ׳כוסלובאקיה נאסר העיתונאי האמריקני 
אוטיס — דבר, שגרם לניתוק היחסים המסחריים עם צ׳כו־ 
סלובאקיה. 

ב 1948 העניקו אה״ב לסין 400 מיליון דולאר, שלא הצילו 
אותה מן הכיבוש הקומוניסטי. 18 במארס 1949 נחתם לעשרים 
שנה "החוזה הצפון־אטלאנטי", שאיחד בברית-הגנה נגד 
הקומוניזם את המדינות שמצפון לקו־הסרטן. 1950 ניתקו 
אה״ב את יחסיהן הדיפלומאטיים עם בולגאריה. ב 16 במארס 
1950 הציע מזכיר־המדינה דין אצ׳יסון לרוסיה תכנית-שלום 
בת שבעה סעיפים, שהחשובים שבהם היו: שלום עם גר¬ 
מניה, אוסטריה ויאפאן! גרמניה מאוחדת, שישלוט בה 
משטר של בחירות חפשיות! אי־התערבות בענייני דרום־ 
מזרח אסיה! הוצאת הכוחות הסובייטיים ממרכז־אירופה! מו״מ 
על פיקוח של ממש על הנשק האטומי! הפסקת הפעילות 
הקומוניסטית, 25 ביוני 1950 התחילה פלישת הקומתיסטיס 



203 


ונמווו־מכריו! של ונמרי?מ 




מצפון קוריאה לדרומד^ ה״מלחמה הקרה" זעיעה ל^זיאה. 

לקח*םין עמד לפני מדינאי אה״ב בקודיאד." ובדי למוע 
את השתלטות הקומוניססיס בדרומו של חצי־האי שיגרו 
האומות המאוחדות בהנהגת אזדב צבא לקוריאה. בהשפעתה 
של מלחמת־קוריאה הוברז באוקטובר 1950 על אמונייצבא 
כלליים באה״ב. ב 1950 ניתנה הקצבה לפיתוחה של פצצת־ 
המימן. כשהגיעו הכוחות האמריקנים עד נהר יאלו, על גבול 
קוריאה ומאנג׳וריה" באו לעזרתם של הקומוניסטים הקוריא¬ 
נים חבריהם שבסין/ וכוחות־האו״ם הוכרחו לסגוב באפריל 
1951 פיטר מרומן את הגנראל מק*ארתור, ראש משטר* 
הכיבוש ביאפאן ומפקד צבאיהאו״ם בקוריאה" מכל תפקידיו 
במזרח הרחוק. בניגוד למק־ארתור" סברו טרומן ויועציו" 
מארשאל(שר־הבטחון}, אצ׳יסון (מזכיר־המדעה) ובראדלי 
(ראש המטה הכללי)" שיש *לצמצם את המלחמה" בתחומי 
קוריאה. מק־ארתור הציע בלוקאדה על סין ומתן התר של 
פעולה צבאית לכוחות הסיניים הלאומיים שבפורמוזה. ב 10 
ביולי 1951 התחיל המו״ם על שביתת־הנשק בקוריאה, 
שהופסק בד במאי #1952 מאחר שהקומוניסט 1 דרשו את 
החזרתם של כל השבויים — ז. א. גם את המתנגרים לקימר 
ניזם—לארצות־מוצאם. 1951 נתפרסמה הודעה מטעם אה״ב 
על 790 ״ 5 שבויי או״מ" שנפלו בידי הקומוניסטים ושמהם 
נרצחו כ 500 ״ 5 ע״י שזביהם. במידה מרובה בהשפעת המלחמה 
בקוריאה נחתם בסאן פראנציסקו(ב 28 לאפריל 1952 ) חחה* 
השלום עם יאסאן" שלפיו נשאר ביאפאן צבא אמריקני. 

את התקציב של 1952 העמיד טרומן על 853 מיליארד 
דולאר — ."מחיר השלום"" לפי ביטויו. היה זה תקציב־השיא 
בתולדות האנושות בזמן של שלום, ודובו נקבע בהשפעת 
ה״מלחמה הקרה״: 60% ממנו הוקדשו לצרכי־צבא ו 13% 
לסיוע לארצות*חוץ, הוצאותיהן של אה״ב על צרכי*הגנה היו 
34 סנט סכל דולאר, שבא ממיסים. 

מדיגיות־החוץ של אה״ב היתה ברובה של תקופת־טרומן 
דו־מפלגתית. מדיניות זו לא נתמכה ע״י הרפובליקנים ממדי־ 
נות־הפנים עם הובר, טאפט ומק־ארתור בראשם. אע״פ שאלה 
האחרונים לא תמכו בבדלנות, דרשו את ריכחה של הפעילות 
המדינית לא באירופה, אלא במזרח הדחוק, לא באוקיינוס 
האטלאנטי אלא באוקיינוס השקט, וכן דרשו צימצום הסיוע 
הכספי והצבאי לארצות שמחת ליבשה המערבית ואירגון 
ההגנה על יבשה זו בעיקר באמצעות האווירית(על יחסר, של 
ממשלת־טרומן לשאלת־היהודים ולהקמתה של מדעה יהודית 
בארץ־ישראל ר׳ להלן, אמריקה והציונות). 

הניגודים העיקריים בין האדמיניסטראציה הדמוקראטית 
ובין האופוזיציה הרפובליקנית היו קשורים בעיקר בבעיות 
פנימיוע ב 1945 השתייכו לממשלה הפדראלית 20% מכל 
המפעלים התעשיינים של אה״ב, שבהם הושקעו 15 סיליארד 
דולאר. התוצרת לצרכי״מלחמה הגיעה ל 50 מיליארד דולאר. 
באמצעות משרדים שונים (משרדי המלחמה, הגיוס, העבודד" 
כוח-האדם, ועוד) פיקחה הממשלה על רוב המפעלים הפר¬ 
טיים — פיקוח, שגרם להוצאות יתרות. משאר פעולותיה של 
האדמיניסטראציה של טדדמאן יש לציין את הנהגתו של 
ביטוח-חובה בבריאות והרחבת הפיקוח הרפואי על האוכלו- 
סיה* הרחבת הביטוח הציבורי, סיוע פדראלי ומדינתי לשיכון, 
הגנה על הדייר, השתתפות הממשלה בחינוך, תוספת סיוע 
למחוסרי-עבודה, תמיכה כספית בחקלאות, ובכלל זה — 
הרחבת השימוש בחשמל באמורים בפריים; ולסוף—המשכת 


הסיוע לארצות-חס, וביחוד לאיזורים בלתי-מפותחים, כאמ- 
צעי-מלחמה בקומתיזס. בתקופת ה 641 ( 1 •!!^?הגיע מספרם של 
הפקידים הפדראליים, פקידי המדינות השעות ופקידי- 
העיריות• ל 7385,000 ומשכורתם השנתית הכללית — ל 22 
מיליארד דולאר. מכל שמעה אמריקנים פעילים הועסק אחד 
ע״י השלטעוע מכל ששה דולאדים מהכנסותיהם של השלטו¬ 
נות הוציאו השלטונות על משכורת דולאר אחד. שכר-העבודה 
המינימאלי הועלה מ 40 ל 75 סנט לשעה; שכר-העבודה 
החדשי המעימאלי הועמד על 130 דולאר; טרומאן דרש 
הקלות במכסות-ההגירה לאה״ב והגנה על בעלי-העסקים 
הקטנים מפני המונופוליסטיים. בחנוכת סכר גראנד קולה, 
במאי 1950 , ציין מרומאן, שמפעל בעל תנופה כזו אין בכוחה 
של היזמד, הפרטית להקים. טרומאן כינה את מדיניותם של 
הרפובליקנים והדמוקראטים הדרומיים כמדיניות של "שב 
ואל תעשה״( 5 מ 101101111 >). כמרכן הכריז טרומאן על הנהגת 
שוויון גזעי בשירותי-ההגנה תיווה על המפקדים בחילות 
אה״ב בקוריאה להכניס בושים לתוך יחידות-הצבא כ״מבצע 
נוסף״ נגד הד,פליה הגזעית. ב 1945 הגיע מספרם של הכושים 
ששרתו בצי ל 5% ; ב 1950 הגיע מספרם ל 42.6% . בצי 
האווירי הצבאי הוגבל מספר הכושים ל 10% 

ב 1950 נעשו הקלות להגירתם של עקורים (?ם) לאה״ב. 
למשך 1950 הועלה מספרם של מהגרים אלה מ 205,000 
ל 341,000 ניתנה רשות-כניסה ליותר מ 54 אלף גרמנים, 
שנמלטו מאירופה המזרחיע ל 5 אלפים יתומים שאומצו 
ול 15 אלף פליטים בעלי ויזות זמניות. כמו-כן בוטלו ההגב¬ 
לות, שלפיהן צריכים להיות 40% ממהגרים אלה מן המדינות 
הבאלטיות ו 30% חקלאים. 

לתכנית ה 641 ( 1 ז 31 ? התנגדו הרפובליקנים, שראו בה 
כוונות סוציאליסטיות, והדמוקראטים הדרומיים, שחששו 
להתחזקות יחרה של השלטץ הפדראלי על חשבון שלטון 
המדינות. האופוזיציה שאפה להחזיר את אה״ב לשנות ה 20 , 
כעוד שהאדמיניסטראציה ראתה אח תקופת-הזוהר של 
הממשל בתקופת ה 1 ג 6 ם "\ 6 א של רוזוולט, ששימשה דוגמה 
בשביל ה 0631 של טדומאן• האופוזיציה האשימה את 
האדמיניסטראציה בביזבוז, בהטלת עול כבד של מיסים על 
האוכלוסיד" בהחדרת קומוניסטים לעמדות-מפתח בשלטח, 
והתנגדה לכך, שביטוח-חובה, בציבורי וכרפואי, ימצא בידי 
הביורוקראטיה. 

מספרם של הפועלים המאורגנים—ברובם בשלושת האיר־ 
געים העיקריים—"פדדצית הפועלים האמריקנית", "קונגרס 
האירגונים התעשייניים״ ו״היוניון של פועלי-הפחם״ — הגיע 
ל 14 מיליון. הפועלים דרשו את חלקם בפרוספריטי. הם לא 
חששו לשבות, מאחר שהזיון והאינפלאציה גרמו לתעסוקה 
מלאה. ב 1946 הגיע ההפסד של ימי-עבודה מחמת שביתות 
ל 116 מיליון; ב 1949 — ל 53 מיליון. ב 1946 נמשכה השביתה 
ב״ג׳נרל מוטורם״ 113 יום — הארוכה בשביתות, שפרצו 
באה״ב בזמן מן הזמנים. 53 ימי-שביתה במפעלי״הפלדד" 
שנסתיימו ב 24 ביולי 1952 , גרמו להפסד של כ 30% בתוצרת 
של חמדי-מלחמה. שביתת הכורים של הפחם הרך ב 1945 
גרמה לצימצום תנועת־הרכבות עד למחצד* להוצאה של 
יותר ממיליון איש ממעגל-התעסוקה ולהפסד של 90 מיליון 
טון פחם. שביתת פועלי-קרייזלר, מפעל-המכוניות השני 
בגדלו בעולם, ב 1950 נמשכה 82 יום וגרמה להפסד של 85 
מיליון דולאר בשכר־עבודה. הפועלים המאורגנים הירבו 



205 


אושות־הברית של אמריהה 


206 


בשביתות לעומת חבריהם הבלתי־מאורגנים, בדרך כלל לא 
פרצו שביתות באותן המדינות, שבהן היתה מוגבלת זכות־ 
הפעולה של אירגוני־הפועליס. מהמת הפרןספריטי הכללית 
נשתמרו תנאי־העבודה יותר ויותר. שכר־העבודה עלה ב 18.5 
סנט לשעה. פועלי־קרייזלר, למשל, קיבלו אחר 25 שנות* 
עבודה במפעל פנסיה של 100 דולאר לחודש. 

אנת האימפריאליזם הרוסי, סכנת הריגול הסובייטי 
והתעמולה הקומוניסטית וגל־השביתות גרמו לסטיות ממדי¬ 
ניותו של רחוולט. סטיות אלו נתבטאו לא רק ב״ציד־המכ־ 
שפות״, אלא גם ( 1 ) בחוק־ההגירה של מק־קאראן ( 1952 ), 
( 2 ) בחקירת השחיתות באדמיניסטראציה ו( 3 ) בחוק העבודה 
של טאפט־הארטלי. 

( 1 ) חוק ההגירה חנזכר ( €1 ^ מ 110 ^ מגזז 001 ^) לא 
פגע בעקרון של שיטת־המכסה, המבוססת על מקורה הלאומי 
של אוכלוסיית אה״ב. בהקף הכללי של ההגירה השנתית לא 
בא למעשה כל שינוי (היא הועלתה מ 154,277 ל 154,657 ). 
כל ארצות־אסיה והאוקיינוס השקט קיבלו ביחד זכות של 
הגירה לאלפיים נפש, וכל אחת מהן — מכסה מינימאלית של 
פחות ממאה נפש. ההגבלה חלה גם על ילידי החלק המערבי 
של כדור־הארץ, שהם ממוצא אסייתי. בוטלו ההגבלות הקו¬ 
דמות לטובת גברים על חשבון נשים. טרומאן הטיל וטו על 
הצעת החוק של מק־קאראן ודרש התר־כניסה למ) 300,0 
אירופים במשך שלוש השנים הבאות. 

( 2 ) במאי 1950 התחילה פועלת בנשיאותו של הסנאטור 
הדמוקראטי קיפובר ועדה לחקירת השחיתות באדמיניסטרא־ 
ציה. לפי אומדן של המשטרה הגיע מספרם של שוכבי־זכר 
ושאר מושחתים וסנוונים בפקידות בוואשינגטון ל 3,750 , 
בכללם כ 400 במשרד־החוץ. 

( 3 ) השביתות, שבמקרים מרובים איימו על שיתוקו של 
המשק הלאומי, גרמו לכך, ששני בתי־הקונגרס קבלו ברוב 
גדול את ה״חוק להסדר היחסים בין הפיעלים וההנהלה" 
( 1947 ), שנתפרסם על שם שמות־מציעיו כ״חוק טאפט- 
הארטלי". חוק זה הכנים שינויים בחוק־העבודה של ואגנר* 
נורינדלה גארדיה מתקופת ה 0631 עיקריו של *חוק 
טאפנדהארטלי״ הם: תיווד פדראלי בענייני־עבודה < ששים 
יום קודם שביתה או השבתה צריר כל צד להודיע את 
כוונותיו לצד שכנגד. 30 יום קודם שביתה צריך, שהכוונה 
לשבות תהא ידועה לוועדת־התיווך של המדינה או של 
השלטת הפדראלי. במיוחד מכוון חוק זה לצימצום כוחם של 
אירגוני־חפועלים: מן היוניונים נשללה זכות-הפפיה של 
שביתה♦ הוטל עליהם להגיש דו״ח כספי וציבורי שנתי 
למשרד־ר,עבודה הממשלתי; נאסר עליהם להשתמש בהון 
ההסתדרותי שברשותם לצרכי בחירות פדראליות; וכן נאסר 
עליהם להלחם על דוקטרינה מסויימת או לטובת משטר של 
ארץ מסויימת. טרומאן הטיל וטו על חוק טאפט־ד״ארטלי. 
ביאנואר 1949 נתקבל חוק־ואגנר כתיקון לחוק סאפט' 
הארטלי, שעיקריו הם: על שביתר, יש להודיע 30 יום קודם 
שפרצה; ואז יש להקים ועדר, לשעת־חירום, שמתפקידד, 
לחקור אח סיבות־השביתה; היוניונים אינם מחדיבים להודיע 
על מציאותם של קומוניסטים בתוכם; הם פטורים מלהגיש 
דו״ח כספי והם רשאים לקבל לשורותיהם גם פקידי־הממשלה. 
הם זכאים להכריז שביתה בלא לקבל אישור על כך מצד 
הוועדה הממשלתית. 

התוצאות של בחירות 1948 היו מפתיעות ביותר: נבחר 


נשיאי ארצות־הברית 

1 . ג׳ודג׳ ואשינגטת, 1789 — 1797 

2 . ג׳לן אדאסס. 1797 — 1801 . פדראליסס 

3 . תומאס ג׳פרסון, 1801 — 1809 , רפובליקני• 

4 . ג׳ימז מדיסת, 1809 — 1817 , רפובליקני• 
5 ג׳ימז מונרו, 1817 — 1825 , רפובליקני• 

6 . ג׳ון קווינסי אדאמס, 1825 — 1829 , רפובליקני • 

7 . אנדרו ג׳קםון, 1829 — 1837 , דמוקראם 

8 . אנררו 11 נוח, 1837 — 1841 , דמוקראט 

3 ויליאם חאריסון, 4.3.1841 — 44.1841 דג •• 

10 . ג' 1 ן טיילר, 44.1841 — 1845 , דסוקראט 

11 . ג׳יפז פולק, 1845 — 1849 , דם 1 קראם 

12 . זכרי טילור, 1849 — 9.7.1850 , ויג •• 

13 . מיליד פילמור. 9.7.1850 — 1853 , ויג •• 

14 . פראנקלץ פירט, 1853 — 1857 , דמוקראט 

15 . ג׳ימז ביוכאנאן. 1857 — 1861 , דמוקראט 

16 . אברהם לינקולן, 1861 — 15.4.1865 , רפובליקני 

17 . אנדרו ג׳ונטון, 15.4.1865 — 1869 , רפובליקני 

18 . יוליסם גראנט, 1869 — 1877 , רפובליקני 

19 . רחרפורד מח, 1877 — 1881 , רפובליקני 

40 ג׳ימז גארפילד, 44.1881 — 19.9.1881 , רפובליקני 

41 צ׳סטר ארתור, 19.9.1881 — 1885 , רפובליקני 

22 . גרובר קליוולאנד, 1885 — 1889 , דמוקראט 

23 . בנימק האריסון, 1889 — 1893 , רפובליקני 
44 גרובר קליוולאגד, 1893 — 1897 , דמוקראט 

25 . ויליאם סקקינלי, 1897 — 14.9.1901 , רפובליקני 

26 . תיאודור רחוולט, 14.9.1901 — 1909 , רפובליקני 
47 ויליאם טפט, 1909 — 1913 , רפובליקני 

28 . וודרו דלסון, 1913 — 1921 , דמוקראט 
29 • יוח הארדינג, 1921 — 24.1923 , רפובליקני 
40 קאלווין קוליג׳, 2.8.1923 — 1929 , רפובליקני 
31 . הרברט הובר, 1929 — 1933 , רפובליקני 

42 פראנקלץ דלאנו רוזוולס, 1933 — 124.1945 , דמוקראט 
33 . הארי סרומן, 12.4.1945 — 1953 , דמוקראס 

44 תיט דוד אייזנהאואר, מ 1953 , רפובליקני 


• מקביל ל״דמוקראט" בזמננו. 

•• מקביל ל״רפובליקני* בזמננו 

טרומאן למרות מה שהעיתונות היתה ברובה רפובליקנית, 
למרוח מה שה״ 3 (סים" של המפלגה הדמוקראטית בדרום 
העמידו מועמד משלהם, את תרמונד, מושל קארוליינה הדרו¬ 
מית, שדגל בזכדותיהן של המדינות וקיבל את קולותיהן של 
אלאבאמה, לואיזיאנד* מיסיסיפי וקארוליינה הדרומית; 
למתח מה שוואלאס, המועמד של הפרוגרסיודים, פיצל את 
קולותיהם של הדמוקראטים וגרם לכך, שדיואי, מועמדם של 
הרפובליקנים, קיבל את רוב הקולות במדינות ניו־יורק, 
מישיגאן ומרילנד. נצחונו של טרומאן היה נצחונו האישי, 
ופירושו של דבר היה — קבלת אישור למדיניותו. 

בבחירות לנשיאות ב 1952 העמידו שתי המפלגות לא 
מועמדים מפלגתיים בולטים, אלא אישים שראו אותם 
כמוכשרים ביותר למשוך את קולות־הבוחריש הרפובליקנים 
ביכרו את הגנראל אייזנהאואר, שזיקתו אל המפלגה היתה 
חלשה, על רוברט טאפט, הסנאטור מאוהאיו, איש־המפלגה 
המושבע. מועמדם של הדמקוראטים היה עדלי סטיוונסון, 
שנבחר 1950 כמושל של מדינת־אילינוי הרפובליקנית המ־ 
סרחית. בעד אייזנהאואר הצביעו 33,938,285 ובעד סטיווג• 
סון — 47.312,217 אייזנהאואר ניצה ב 39 מדינות, ובכלל זה 




207 


אר*ות־הכרירו של אמריקה 


208 


ב 4 מדינות מתור 11 המדינות הקונפדראטיודות לשעבר 
(וירג׳יניד" טנסי, טכסאם ופלורידה). םטיוונסון, הדמוקראט 
הצפוני הליבראלי, קיבל את קולותיהן של שמונה מדינות 
הדרום השמרני ואת קולותיה של וירג׳יניה המערבית, התו¬ 
צאות של בחירות 1952 היו בעיקרן פרי ההכרה, ש״הגיעה 
השעה להחליף את הסוסיס", ופרי הפופולאריות, שזבה לה 

אייזנהאואר. 

א. אח. 

00 ו) קבצי מקומת: י 10 ^^) 8 ח 6¥1 א ־ 1 ^ו 2 תותו 
0/ 1950*; €££001 ^ .ס ..מ , ^ 

0/ 1116 1953 €^0 1€ :> 1 ^ 0 ז } 

(50 1 >]ן> 5 1919 ,(. 01 /ו . 

5, £, \102 ) ספרות; ז 6 ^מ 1651 ^ 50 , 1 \ .^ 1 תס 15 ז 
(0(1.)> }{(0 ^■זסע^ט x41^^ 10 ^ ; 1951 ,^ 111510 1 ז. 1€0 ז 74€ ך 

׳ 1115107 1 ך 1€0 ^ 1 !ת^ ^ 11% ) , 10€ ! 63 1310 ־ 1 .מ •^ 
10.715, 1952; 13 1€0 ז 2€ ת 44 ^ 0 ״)ז/יל , 8 ת 1211 )^. ,ז 05 תו 
1931 ( ז 0£ ־ 1 :)ת £3 5:0 ז 000 ;(תרגום עברי 1948 ; 1950 . 1 ) 0 ^וסת , 
0^'111€ 1]. 8. (10 01 ז 135 \ 10 א ^ 1 ^ 33 ; 1880 ן(. 01 ^ו ', 

0/ 1116 ?^0^16 01 1), 8, (8 1883-1913 ,(. 01 זר ; 

£(1\01 ע 6 ) $) 8501 4 ^ 07115 16 !^ /נ> ^ 15107 ^ 4 ,^מ 1 מת 13 ן 0 1 )־ 31 ץ .), 

1905-1925; ?1, 1^, 50111051 4172 / 0 ץז 7$£0 ^{ 4 ,(. 1 > 0 ) ז 5:0 ת (- 
770011 £//0 (13 1927—1948; 011311 ) 0031 ץע^ 1 )ח 3 103 ־ , 

7^6 111$€ <001111 , 1 ; 1946 , €14111$051011 40011 ) 4111 /ל , 
001(1 1111(1 001$ 11 ז 0 }{ $€71 ת 0 7 ) 4 11 )^> 7 )^{ ^ 1411 ,ן ^ 

$€^€11 ^(15, 1927; 1311105 0 €0111111011 710011 ) 4111 ) 7/1 , 00 /ז - 
^(01111, 1877 (1101 )ת 3 ־ 3501 תותו 00 .^ 8 . 11 ;( 1911 04111011 7 ז 
5. £. \{0 ; 1942 710011 ) 4171 ) 517 / 0 ^ 0100/1 1€ {^ , 15011 ז 

/ 0 ^' 8107 )!{% , 7100 ) 4171 ,זס 130 נ 11 מסנ) , 81 1 ) 311 0¥1113 א 

תרגום עברי: תולדות אה״ב, ח. ש. ד.) 1947 .) 1 ^ €0 ^ )) 7 ^ ס ) ; 

11. 11. £31111( 4 ) 1 ) 80 14 ) 0 01151004 ? 710011 ) 4711 ,־)סס ////- 
507^, 1945 3. £. 0 ^ו/י 7 ,ח 1011 $ 0 ל x10174 1{1$507 0 ץ / 

5^0 1]1115(4 8505($, 1927; £, 002, 141$5017( 4($ ]^015$-11111$, 
1930; 11. 11 ) 85005 11 ) 1111£5 ) 7 )^\ 7 ) 4 ) 5 ^ $07110 )€ , 5 ת 3111 ס .ס 
11011 410(711^0, 1953; 140 )ס ) 1$ ? 0 ^* 7 ,ז 0 §ח 801110$1 . 1 ג ,\נ • 

4(711 4771(1100, 186 1^$1 , 195 1> ?. 1-. .^ 12 ? )!{? ,ה 3 ע 
€^(1 .£ ; 1952 * 1900-1980 , 1 !) 15$ 77011$107171$ ס 0 ד 1 ) 1 ז 41 <) 2 ח 
1921 ,^ 11$507 ? 710017 ) 4171 111 7 ) 701751 ? ) 7/1 , 01 ת־] 11 ז .( ; 

1 ; 1942 ,^ 111$507 710011 ) 4177 111 11711111270115 )^ 7 ,ת 1131130 .׳ 

0 $ $5 )^ 1 710071 ) 4171 ) 7/1 , 1.0714 71 ^ 172 /\ . 11111 ת 8 3311 ^ 1 ץ־זתס!! 
8-^1*{/}01 (1114 ^11 ) 270$$ 7 ) 4 ) 11 /) $0/12 )ס , 8 ז 0 ץ 1 \ , 0 ; 1950 , 5/1 ץ 
0111(71 ^71 ) 4171 ^/ 7 ,ז ¥15$10 \' . 0 ; 1916 173 ) 777162 )^ 1 ה) 171$0/1 ס - 
0071 11141011, 1922; 710011 ) 4171 ) 5/1 / 0 ^ 8507 ) 7/1 , 1111 ) 113 ,ע 
1 . 1948 , 7100 ) 4171 171 210 )^ 1 ) 7/1 , 11050 1 ) 101 ו־ 1 ^נ ;* 1944 , 41011 ה 

היהרדים באה״ב. א. היסטוריה. 1 . התקןיפה הקו¬ 
ל וניאלית ( 1654 — 1790 ). המושבות האמריקניות של מדי־ 
נות־אירופה הפרוטסטאנטיות נפתחו לפני היהודים במאה 
הד! בתקופת ההתפשטות של המרקאנטיליזם והמדיניות 
הקולוניאלית. אולם הגירה המונית של יהודים אל מ?בר 
לאוקיינוס האטלאנטי לא התחילה אלא בשנות ה 80 של 

.19 המאה ה 

23) ראשוני המתיישבים היהודים באמריקה הצפונית 
במספר) הגיעו לניו־אמסטרדאם בספטמבר 1654 מבראזיל, 
שממנה ברחו לאחר שארץ זו חזרה ונכבשה בידי הפורטוגיזים. 
יהודים אחרים באו אח״כ לצפון־אמריקה מארצות גיאנה 
ומאיי הודו המערבית של ההולאנדים ושל הבריטים. אנוסים 
הרבה באו לנמלים צפוניים במישרים מספרד ופורטוגאל. 

ברובם נשתקעו באיזורי-החוף. 
האנוסים שבאו לצפודאמריקה מספרד ופורטוגאל ביקשו 
באן הירות-הדת, יתרונות כלכליים, ואפשרות מרובה יותר 
של פעילות בשטח הפוליטי, כמעט כל המהגרים לאמריקה 
בתקופה זו, שנמנו על מעמד-הסוחרים, נתיישבו בערים, 
בעיקר בניו-אמסטרדאם, בעיר זו, שנכבשה ע״י הבריטים 
ב 1664 וששמה הוסב אז לניו-יורק, נתפתחה הקהילה היהודית 
הגדולה ביותר באמריקד, הצפעית עוד קודם מלחמת-העצמ- 
אות. ערים אחרות, שנתארגנו בהן קהילות קודם מלחמת- 



- ==^ 85 ^-^ 90 ^ - ב־ב- 


העצמאות, היו: ניו־פורט (רוד איילנד), סאוואנה (ג׳ורג׳ה), 
פילאדלפיה וצ׳ארלזטון(קארוליינה הדרומית). מ 1730 ואילד 
נזכרים יהודים בודדים גם בערים ובמושבות אחרות, אבל 
העדר של סבלנות דתית מנע אח היהודים מלהקים קהילות 
בערים מסויימות, כגון בוסטון. במאה ה 17 היו כ 250 יהודים 
במושבות האמריקניות? ב 1790 ,שבת המיפקד הראשון מטעם 
ממשלת אדדב, לא עלה מספרם של היהודים (ילידי־ד,ארץ 
ומהגרים) באמריקה הצפונית (בכלל זה קאנאדה) ליותר 
מ 2,500 . 

אחר מלחמת־העצמאות התחילה עליה במספר היהודים 
בבוסטון, ולעומת זה התחילה הקהילה היהודית בניו־פודט 
גוססת. בשאר חלקיה של נידאינגלאנד, בניו־המפשיר, 
במאסאצ׳וטטס ובקונמיקוט נמצאו עד 1790 רק משפחות 
יהודיות מועטות. 

עד 1790 עסקו היהודים באמריקה בעיקר במסחר. מועטים 
היו בחם עובדי־אדמה, אך היו ביניהם גם בעלי־מטעים ומגדלי- 
בקר בודדים. למע&ה היו כל היהודים מרוכזים בעיירות 
ובכפרים ומבחינה כלכלית חיו מושרשים בחיים עירוניים 
ובעסקים עירוניים. וכך אנו מוצאים בתוכם נם אומנים 
ובעלי מקצועות חפשים. ידועים לנו שני צורפי־כסף יהד 
דיים ידועי־שם וחרש פליז יהודי אחד. אחדים מהם היו 
רופאים ומועטים מאוד עסקו בתעשיה. מרדכי גומם היה 
בעליו של מפעל לייצור טאבאק־להרחה. אהרון לופם וחותנו, 
יעקב רודריגס ריורה, היו ייצרני-נברשות, ׳ 

הסוחרימיהיהודיימ יצרו מעין היארארביה, שכללה רובלים, 
לבלרים, חנוונים זעירים, סוחרים גדולים יותר וסוחרים 
שעסקו ביצוא אל מעבר לים. יהודים מועטים עסקו גם 
בםחר*העבדים עם אפריקה. הם החליפו סוכר מאיי הודו 
המערבית ברום מניו־אינגלאנד, שנשלח לאחר מכן בדרך- 
הים לחופה של אפריקה חומערביח והוחלף בעבדים, שהובאו 




209 


ארצות-הגרית של אמריקח 


210 



כית״הכנסת ע? שם מור 1 בניו״פ 1 רט ( 1703 ) 


למדינות של הה־ו המערבים יהודים אחרים 
השתתפו בש^ד ימי בזמן־המלחמח ואחדים 
שימשו ספקים לצבא במאה ה 18 . מספר 
מועט של יהודים עסק בסחר פרווית עם 
האינדיינים ובספסרות בקרקעות של המע¬ 
רב ואף בהתיישבות, 

הקהילה היהודית בניו־אמסטרדאם (ניו- 
יורק) היתר. הראשונה ביבשת־אמריקה 
( 1654 ) והיחידה קודם 1728 , שזכתה לחיי- 
קהילה מאורגנים. אחר ירידתה של קהילת 
ניו-פורט ( 1670 — 1690 ) לא היה בעיר זו 
ליהודים שום מוסד לסיפוקצרכי-ר.דת שלהם 
עד 1750 בערך. בצ׳ארלזטון שבקארוליינה 
הדרומית ובפילאדלפיה ישבו יהודים בו¬ 
דדים במשך דור שלם או יותר, ואולם חיי- 
קהילה התחילו בשתי ערים אלו בין 1740 
ו 1760 . קהילת״סאוואנה, שנוסדה ב 1733 
ע״י 100 מהגרים יהודים מאנגליה, בטלה 
פעמים אחדות עד שלסוף נתארגנה בשנת 
1790 לערך. הקהילה בריצ׳מונה וירג׳יניה, 
הוקמה בשנת 1789 . 

עד המאה ה 20 היה בית״הכנסת המוסד 
העיקרי והחשוב ביותר בקהילה היהודית- 
האמריקנית. קהילת ניו־יורק בנתה את 
בית*ד.כנםת הראשון שלה ב 1730 , קהילת 
נירפורט — ב 1763 , קהילת פילאדלפיה — 
ב 1782 וקהילת צ׳ארלזטון — ב 1794 , בסא- 
וואנה ובריצ׳מוגד לא נבנו בתי-כנסת 
עד המאה ה 19 . ביתיכנסת אשכנזי קבוע, 
הראשון באמריקה הצפונית, נוסד בפילא- 
דלפיה ב 1802 . במאה ה 18 היו היד.ודים 
האשכנזיים ממרכז אירופה הרוב בבתי- 
הכנסתז אך עד המאה ה 18 היו מתפללים בכל בתי־הכנסת 
האמריקנים ע״פ נוסח־ספרד, שנשתרש ע״י מיסדי־ד.קהילות. 

בתי-הקברות הראשונים בפילאדלפיה ובצ׳ארלזט 1 ן היו 
מתחילה בתי־עולם פרטיים של בעלי-בתים בודדים. אח״כ 
התחילו בתי-קברוח אלד. משמשים אח כל הקהילה כולד.. 
לעיתים קרובות היה בית־הקברות המוסד ד.יד.ודי הראשמ 
בעיר, כפי שאנו מוצאים בבאלטימור, בןסטון, האליפאכס, 
ניו-פורט ופילאדלפיד.. לאחר שהכירו הבריטים בעצמאותן 
של אה״ב ב 1783 , התירו מדינות אחדות ליד.ודים לרשום אח 
מוסדותיהם, ביחוד את בתי-ד״כנסת ובתי-ד,קברות שלד,ם, 
כאגודות מאושרות. 

למרות משפטים קדומים והפליות לרעד" נתקבלו ראשוני 
המתיישבים היהודיים לחור החברה הנוצרית. לא-יהודים 
התרועעו עם יד.ודים והשפיעו על האחרונים באורח־חייהם 
והלד-מחשבותיהם כאחד. היה תהליך רצוף של הסתגלות 
לתרבות האנגלית-הנוצריח השלטת מצד היהודים, שביקשו 
להחליף את צורות-חייהם הפולנית, הספרדית, הפורטוגיזית 
או הגרמנית בדפוסי־חיים אמריקניים. יהודים מרובים מבני 
המעמד העליון השתדלו להתיידד עם נוצרים בני אותד. שכבה 
חברותית, ונישואי־תערובח בין יהודים ונוצרים נתקיימו 
לעיתים קרובות. יד.ודים מרובים נכנסו לשותפות עסקית — 
ארעית או קבועה — עם לא־יד,ודים, ומספר ניכר של יהודים 


המירו את דתם מפני שנוכחו לדעת, שקל יותר להגיע בדרך 
ז( לעושר ולהיות מקובלים על הבריות. תנועת ההתנצרות 
ונישואי-התערובת של אותה תקופר. השאירה רושם ניכר 
בחיי הקהילות היהודיות באמריקה. 

ואולם הרוב הגדול של המתיישבים היד,ודיים באה״ב 
התגבר על סכנות הד,תבוללות וד,טמיעה הדתית, אע״ם שאף 
הוא זנח מעט־מעט את המנהגים והנימוסים של ארצות־המוצא 
ור.תאים את עצמו לעולם-ד.תרבות האמריקני, אלא שעם זה 
הוסיף לשמור על המצוות וד.מנהגים הדתיים. רוב זה יצר 
מעין שיווי-משקל בין השמירה על המסורת הדתית ובין 
ההשתתפות בחיים של הציבור הרחב. מתוך טישטוש מוצאם 
הבריטי, הפולני, או הגרמני נעשו יד״ודים אלה אמריקנים, 
שהוסיפו לקיים את יד.דותם. אחדים מהם היו פעילים מאוד 
בחייד. של הקהילה היהודית, שבתקופה הקולוניאלית ובזמן 
מלחמת-העצמאות היתח גורם אדיר בד.שתרשותם של היהו¬ 
דים המפוזרים בתוך הקיבח היהודי המיוחד. 

היהודים, שבאו לאמריקה, השיגו בה חירות דתית, 
ובאמצעות מכתבי־הד.תאזרחות, שקיבלו מטעם מלדאנגליד" 
עלה בידם לד.יכנס למושבות השונות ולהתבסס בהן, אע״פ 
שמתחילה היו מעוניינים בעיקר בזכויות כלכליות, שקיבלו 
אותן לא מאוחר מ 00 ד 1 . האפשרויות של התאזרחות (בלא 
שיוויון פוליטי) הוקלו בשבילם ע״י חוק-ר,ר,תאזרחות מ 40 ד 1 . 














211 


ארגות־הכרית של אמריקח 


212 


והרי קודם מלחמת־זמצמאות וההסכם נגד יבוא סחורות 
בריטיות התייחסו היהודים ברובם באדישות לעניינים ס^לי• 
טיים מאחר שהסתפקו כנראה בזכויות הכלכליות והאזרהיות! 
שהיו להם. אולם בעשור השנים שקדם למלחמת־העצפאות 
נתעורר בהם הרצון לרכוש גם זכויות מדיניות מסדימות. 
הרוב הגדול של יהודי המושבות האמריקניות, והקהילות 
היהודיות בכללן, נלחם עם הצד, ששאף לנתק את התלות 
באנגליה ותבע חירות ועצמאות. אולם היה גם מספר של 
יהודים, שנשארו נאמנים לאנגליה. יהודים מרובים־ביחס 
שירתו בצבא־המתקוממים ז המפורסמים שבהם היו הקולונל 
סלומון בוש, הקולונל מרדכי שפטל ודוד סולזברי פראנקס. 
כמה מהם שירתו במיליציה ואחרים סייעו במלחמה על 
העצמאות כסוחרים וספקים לצבא ולאוכלוסיה האזרחיוב 
חיים סלומון (יליד פולניה) מפילאדלפיה נתן במשד כמה 
שנים שירות רב־ערר.לרוברט מורים, המפקח על ענייני* 
האוצר של אה״ב, במכירת שטרי־חליפים, שהוצאו על־ידי 
הממשלה הצרפתיות ושטרות אחרים. 

מלחמת־העצמאות נתנה ליהודי־אמריקה הזדמנות להשיג 
זכויות פוליטיות במדינות השתות. מאחר שברובם תמכו במרד 
היו תקיפים יותר בתביעה, שתנתנה להם הזכויות המשותפות 
לכל שאר חלקי־האוכלוסיה. ואולם משהוכרזה העצמאות 
העניקה ליהודים רק מדינה אחת, נידיורק, שיתיון מדיני 
וחירות על־פי החוק( 1777 ). בכל שאר המדינות לא קיבלו 
היהודים זכויות מדיניות שלמות מיד. דרג׳יניה, קארוליינה 
הדרומית וג׳ורג׳ה שללו שיודון פוליטי מן היהודים לא רק 
קודם ההתקוממות אלא אף במשך עשר־עשרים השנים הרא¬ 
שונות אחר םלחםת*העצמאות 

בחוקותיהן הראשונות קבעו רוד איילאנד, פנס^ויניה, קא־ 
רוליינה הדרומית והצפונית וג׳ורג׳ה זכרות פוליטיות שוות 
בשביל פרוטסטאנטים בלבד. אולם כמה אישים רבי-השמה 
כג׳פרסון, פדיסון ומיסון התנגדו לקביעת הנצרות כדת- 
המדינה בווירג׳יניה ומנעו בבית*המחוקקים של המדינה 
קבלת החלטה חיובית על כך ( 1784 ). ב 1786 נתאשר במיר־ 
ג׳יניה חוק קובע חופש דתי. לפי תנאי החוקה הנמ־ראלית, 
שאישרו רוב המדינות ב 1788 , נתן סעיף וןו ערובת שלעולם 
לא תשמש הדת של האזרח תנאי קודם למועמדיח שלו לאיזו 
התמנות ממשלתית או תפקיד ציבורי בארדת והתיקון הרא¬ 
שון לחוקה הניח את העקרון של הפרדת הכנסיה פעל 
המדינה. ב 1789 העניקה ג׳ורג׳ה ליהודים שיוויון גמור של 
זכרות מדיניות וב 1790 שיחררו פנסילורניה וקארוליינה 
הדרומית את יהודיהן מכל ההפליות לרעה, שהיו ^ימות 
ביחס אליהם. ב 1792 סילקה דלאוור את כל קני-המידה 
הדתיים, שהיו קיימים ביחס ליהודים, ושבע פתיד שפונה 
המדינות האחרות, שעדיין החזיקו בסעיפי-הפלית תיקנו את 
חוקותיהן במשך המאה ה 19 . רק בחוקת-המדינה של ניו• 
המפשיר נשאר ניסוח, שמגביל להלכה, אם לא למעשה, את 
זכרותיהם של אזרחיה היהודיים. 

י. ר. נב 


2 . מיסוד הרפובליקה עד ימינו. — א. אמאנציפא- 
ציה שלפה. בפעם הראשונה בתולדות היהודים בתפוצה 
קיבלו היהודים באה״ב אמאנציטוציה שלמה, בלא שהוצרכו 
להילחם עליה מלחמה של ממש. ולא עוד אלא ששיווי- 
הזכרות, שממנו נהנו, לא היה עניין שבפוירמאליות בלבד, 
שהרי קדמו לו יחסייירידות בין הלא-יהודים והיהודים. דבריו 



^ 

44 ^*^ 44 * 94 ^ 40044 *• 04*0044 ^ 4 *^* 1 * £ 4070 * 40 ^ 

^ 40 ^* 4444044 ^ 4 ^ו 4£4 * 4 ^^/ ^ 4 ^<" ^•ס 4 * 40 ר^ 44 
0 *^ 4 * 0 ר 0044 * 4 ^^ 0 9 ^ ^ 44 ^ 00 ^^* 4 *^* 44400 * 0 * 440 

^ 4 ^ ^ 4 * 4 ^^ ^ 04 * 4 ^ 4 ^ £ 4 ^^ 00 * 4 < 400 ^ 4 * 404 




1 


הטע םמכתבו של נ״ורג" ואשיננטון לסהילת נירסורם 


של הנשיא הראשון ג^רג׳ ואשינגטון במכתבו לקהילה היהר 
דית בנש־פורט: *יהי רצון שאלה מזרע אברהם הגרים 
במדינה זו יוסיפו לזכות וליהנות איש תתת גפנו ואיש תחת 
תאנתו באין מחריד" משקפים את יחסה של צמרת-השלטון 
במדינה לאזרחיה היהודיים. חזן(בעצם רב) הקהילה "שארית 
ישראל״ בניו־יורק, גרשום סיישס ( 801x48 ), נמנה משנת 
1784 על חבר-הנאמנים של מכללת קולומביד" בין מייסדיהן 
של לשכות הבונים החפשים ופקידיהן הגבוהים נמצא מספר 
ניכר של יהודים. בסוף המאה ה 18 אנו מוצאים מספר של 
יהודים פעילים במסלגה הדמוקדאטית (שאז נקראה בשם 
"רפובליקנית"), ואחדים מהם אף שימשו כמנהיגים מקומיים. 
מנהיג הקהילה הנידיורקית שלמה שמשת היה סגן־נשיאה 
של החברה הדמוקראטית, ואח״ב(ב 1797 ) — נשיאה. בפילא- 
דלפיד, חיה פדננדהקהילה בנימין ג׳וגז פעיל בחברה הדמו• 
קראטית ב 1791 — 1799 . $מאנציפאציה שלמה זו, שהקיבח 
היהודי הקסן באה״ב כבר זכה בה בסוף המאה ה 18 , וההת¬ 
ערבות שלו בחיים המדיניים של הארז, הפכו ממילא לקניינם 
של היהודים המתבים שבאו אח״כ לארץ זו. 

כ. האופי האימיגראנטי של חלק מכריע מן 
הישוב היהודי. המהגרים שבכל דור ודור הכירו — 
לאחר תקופת-הסתגלות מסרימת לסביבה החדשה — שלא 
כאירופה אמריקה, ומכאן נבע גם יחסם המיוחד לארץ זו. 
אלא עד שהספיקה קבוצה אחת להמרות ולתאם את יהדותם 
לאפריקניות בא גל חדש של מהגרים ^עוים והפך את 
הקערה על פיר" לגבי מהגרים חדשים אלה הבליטו הוותיקים 
את האמריקניות שלהם בבחינת ימין דוחה ושמאל מקרבת— 
גם משום רצתם להקים מחיצה בעיהם לבין החדשים ולהט¬ 
עים את ה״יחוס" של עצמם, וגם משום שרצו, שהחדשים 
יתבלטו פחות בזרותם ובאודח-חייהם הזר, כדי שעם־הארץ 
לא יתחיל להתייחס לכל היהודים כאל זרים. אולם במשך 
רובה של התקופה, שאנו דנים בה, עלה מספרם של החדשים 
על מספרם של הוותיקים במידה מרובה, 

01 גידול מהיר של האוכלוסיה היהודית גידולו 
המספרי של הישוב היהודי כאה״ב — מ 2000 — 3,000 בסוף 
המאה ה 18 ל 5,000,000 בימינו — גידול של 2000 מונים — 
בא בעיקרו ע״י ההגירה. החלוקה המקובלת מכרת בשלושה 
גלי־הגירה עיקריים: ספרדי(עד סוף המאה ה 18 ), גרמני(עד 
שנות ה 80 ) ורוסי(משנות ה 80 ואילך), אפשר להוסיף עוד 
שלושה גלים קטנים יותר: יהודי פולניה וארצות אירופה 



213 


ארצות־הכרית של אמריקה 


214 


המזרחית אתר מלחמת־העולם 1 < פליטי הנאצים בשנות ה 30 
ושארית הפליטה ב 8 השנים האחרונות. 

לאמיתו של דבר, לא היו גלי־הגירה אלה אחירים כל־כר. 

אף במאה ה 18 כבר לא היתה קהילת היהודים באמריקה 
הצפונית אחידה מבחינת הרכבה. בקהילות הגדולות היה 
מספרם של האשכנזים שווה למספרם של הספרדים או שעלה 
עליהם — והקבוצות היהודיות הקטנות בערי־השדה היו ברובן 
מורכבות מאשכנזים. גם האשבנזים עצמם לא היו אחידים: 
היו ביניהם גרמנים, יהודים מפולניה, מהונגאריה, ועוד. 
וההגירד, במאה ה 19 — ״ההגירד, הגרמנית״—היתד, מורכבת 
רק מקצתה מיהודים יוצאי גרמניה, ואילו השאר באו מארצות 
אירופה המזרחית. בדומה לכך לא היתד, ההגירה הרוסית 
משנות ה 80 ואילך מורכבת מיהודי רוסיה־פולניה בלבד. באו 
בהמוניהם גם יהודים מרומניה, מגאליציד, ומהונגאריד" בצד 
מד,גרים מארצות הבאלקאן ומן המזרח התיכון. גם גלי־ 
ההגירה בעשרים השנים האחרונות היו מגוונים מבחינת 
הרכבם. יוצא, שנוסף על החלוקה בין גלי־ההגירד, השונים, 
יש להבחין בפיצול פנימי בתוך כל גל וגל, וכן בד,בדלים 
שבין המד,גרים לילדיהם ~ הדור השני להגירד" שגודל 
וחונך באמריקה עצמה. 

ד. עליית ערכו של הישוב היהודי האמרי¬ 
קני בהקבלה לעליית ערכן של אה״ב בעולם. 
ריבויו של הישוב היהודי באמריקה, עלייתו מבחינה כלכלית 
וגידול הסיוע, שהגיש ישוב זד, ליהודים שמעבר לים, באו 
באופן מקביל לשינויים, שבאו ביחסי־דגוחות במדיניות העו¬ 
למית. בסוף המאה ה 18 היתד, אמריקה על ארבעת מיליוני 
תושביה מדינה קטנה, בלא השפעה בעולם ו 2,000 — 3,000 
יהודיד, היו רק חלק אחד מאלף באוכלוסיד, היד״ודית בעולם. 
ב 1880 התחילה השפעתה של אמריקה גוברת בעולם גם 
מחמת ריבוי תושביד, גם מחמת התפתחותד, הכלכלית (היא 
עולה כמתחרר, בשוק־התבואות באירופד,), ורבע מיליון יהו¬ 
דיה כבר הם 2% /י 3 של היד,רות העולמית. אחר מלחמת- 
העולם 1 נעשו אד,"ב אחת מן המעצמות הגדולות בעולם, 
והישוב היד,ודי בד, הגיע ליותר מרבע של אוכלוסיית־היהד 
דים בעולם. ולאחר מלחמת־העולם 11 הפכה אמריקה למעצמד, 
הגדולד, וד,עשירד, ביותר ויהדות־אמריקה — לישוב היד,ודי 
הגדול ביותר(רק קצת פחות ממחציתם של יהודי-ד,עולם מרו¬ 
כזת בה) מבחינד, מספרית ומבחינת ד,ד,שפעד, בעולם היהודי. 

תקופת ההשתרשות. התקופה שלאחר יסוד הרפובלי¬ 
קה עד שנות ה 20 של המאה ד, 19 היתד. תקופה של ייצוב 
הישוב היהודי הקטן באה״ב. מפאת שיבוש-ד,דרכים, שנגרם 
ע״י המהפכה הצרפתית ומלחמות נאפוליון, כמעט שלא הגיעו 
לאה״ב מהגרים יהודיים חדשים. בחצי יובל-שנים זה גדל 
דור חדש, שנולד ונתחנך באמריקה. 

יד,ודה טורו (ע״ע), שנולד ב 1775 , ומרדכי עמנואל נת 
(ע״ע), שנולד עשר שנים את״כ, הם מייצגים טיפוסיים של 
דור זה. אין להם אלא ידיעות מועטות בתורד" אך הם קשורים 
קשר חי ליהודים ולעניינים יהודיים. בחיים ד,יום-יומיים הם 
מתנהגים ככל שאר האמריקנים: עוסקים במקצועם, מקיימים 
קשרים הדוקים עם לא-יהודים וממלאים לפעמים תפקידים 
כלליים שונים! מרדכי עמנואל נוח למשל, שימש כפקיד, עיתו¬ 
נאי, דראמאטורגן, קונסול של אה״ב, שופט, ועוד. אין הם 
מדקדקים במצוות, אך נאמנים הם באופן רשמי למסורת. את 
הקשר האירגוני שלהם לעמם הם מקיימים באמצעות האירגון 


הדתי — הקהילה הדתית — וכן הם שומרים על הקשרים 
ליד,ודים בארצות-מוצאם. יד,ודד, טורו התעניין במצב היהר 
דים בא״י(מכספי־עזבונו בנד, מונטיפיורי את הבתים הרא¬ 
שונים מחת לחומה בירושלים), ונוח ביקש דרכים לעזור 
ליהרדי-גרמניה ותיכן גם תכנית של "מקלט-לילה" על אדמת־ 
אמריקה. עם זד, ראה את עצמו כאמריקני גמור ונעלב 
כשפוטר ממשרת קונסול משום יד,דותו. 

ההכתות הללו: אורח־חיים אמריקני, שימוש בלשון הארץ 
כבלשון-ד,דיבור, קשר אמוציונאלי ליהדות בלא להזדקק אליר, 
מבחינה דתית או תרבותית, שמירד, על הקשר ליהודי ארצות 
אחרות ונכונות לסייע להם, קנאות לזכויות היהודים באמריקה 
ומחוצה לה — תכונות אלו קבעו את דמותם של יד,ודי* 
אמריקה במשך 150 השנים האחרונות. 

תנועת הרפורמה באה"ב. התגברותד, של ד,ד,גירה 
היזטז־ית מגרמניה בשנות ד, 40 גרמה להתפתחותה של עדה 
רפורמית באה״ג עם התפשטותה של המדינה מערבה גדל 
הפיזור של היריודים באה״ב, וכתוצאה מפיזור זה וכן בד,ש¬ 
פעת הנטיד, לטמיעה של היד,ודים הגרמניים הוותיקים בארץ. 
הלכד, המסורת ד,יד,ודית ונתרופפה. תופעה זו שימשד, רקע 
מתאים להנד״גתה של הרפורמה הגרמנית-ד,יהודית באה״ב 
ע״י הרבנים שבאו מגרמניד, (מאכס ליליינטאל, דוד איינהורן, 
יצחק מאיר דיז, ואחרים), אם כאמצעי להחזיק את היהר 
דים ביהדותם — יהדות שאין בה משום עול כבד, שהרי היא 
מקילה בקיומן של המצוות המעשיות—,ואם באמצעי לד,תאים 
את עצמם לרקע האמריקני ולא להתבלט ביותר ביהדותם, 
אע״פ שביקשו לד,וםיף ולטפח את ידיעת הלשון הגרמנית 
ותרבותונ בדומה לרפורמה בגרמניה, התאמצה גם הרפורמה 
באמריקה להדר את בתי־התפילה, ליתן צורר, חדשה—כלומר. 
דומד, לזו של הלא-יהודים — לעבודת-האלוד.ים, להשתמש 
בלשון המדוברת בפולחן ולצמצם את מקומד, של העברית 
בתפילד,. בקיום המצוות הקפידו רק על הציוויים המוסרייננ 
בז־ומד, לבעלי-הרפורמה בגרמניד, ראו אף הם את היהדות 
כנושאת רעיודהתעודה, כפרו בשיבת-ציון ובדגחה, שעם- 
ישראל הוא חטיבה לאומית (העיקרים נוסחו בוועידת פיטס* 
בורג, 1885 ). 

ד״.ק ו נ ס ר ו ו א ט י ו ו י ם". בעיניהם של יהודים גרמניים 
אלה נראו היהודים ה״פולניים״—כלומר, אלד, שבאו מאירופה 
המזרחית — ככורים ופראים, שמן הראוי להתרחק מהם או 
שלכל היותר, יעז לנסות ל״אמרק" אותם כדי שלא יתבלטו 
בעווני שבהם. בין שתי קצוות אלו נמצאה קבוצה מתונה 
יותר, זו של ה״שמרנים" או ה״קונסרוואטיודם". הלק ממנ¬ 
היגיה, של קבוצה זו היו מיוצאי גרמניד. (למשל, יצחק ליסר), 
חלק בא מארצות סמוכות לגרמניה (כמשה ראפאל, שנולד 
בסטוקהולם! ויעוב שנים הרבה באנגליד,)! וחלק מארצות 
אחרות (כשבתי מוראייס, שבא מאיטליד,! בנימין סאלד 
וקוד,ומ, שבאו מד,ונגאריה! מרדכי יאסטרוב, שבא מפוזנה), 
אמנם גם הם הועזפעו מד,לפי-ד,דזח, שהיו רווהים בגרמ¬ 
ניה — אלא שהיו מושפעים בעיקר מרעיונות "ד,יד,דות 
ההיסטורית" מיסודם של זכריד, פראנקל, צבי גרץ, וחכמים 
אחרים. בניגוד לרפודמיים לא הטעימו את הצורר לטפח את 
ידיעת הלעזון הגרמנית וניסו להסתגל לאנגלית. ליסר היד, 
הראשון, שהנהיג את הדרשד, באנגלית בבית־רגנסת, ואף 
הוציא בלשמ זו ספרי-קריאה והוראה בשביל בתי-ד,םפר 
היר,ודיים. כן תירגם לאנגלית את סדר-התפילה ואת התנ״ך. 



215 


ארצרת־הברית של אמריקה 


216 



ההתישבות 
של יהודי ־ גרמניה 

בארצות־ הברית 

של אמריקה 
עד שנת 1865 


בדומה לאנשי הרפורמה שקדו ה״שמרנים" על ההידור 
החיצוני של הפולחן ושל ביהכ״נ, אך בניגוד להם השאירו את 
הלשון העברית כיסוד בפולחן והכירו בערבה, כמו שחייבו 
את העקרון של כלל ישראל ושל יחח־ו הדתי־לאומי של עם* 
ישראל. מצד אחד, דרשו סיגול היהדות לתנאים החדשים 
באמריקה — ארץ של חירות דתית, שירייורזכדות והשכלה 
חולונית —, ומצד שני, דרשו את קיומן של המצוות 
המעשיות. תנועה זו שאבה את כוחותיה האנושיים מתוך 
יוצאי אירופה המזרחית והמרכזית — מתוך אלה ביניהם, 
שכבר הצליחו ל״התאמרק" במובן מסויים. אד רוב רובם של 
מהגרים אלה נשאר באמונתו ובאורח־חייו הישן, ואורח* 
חיים זה קיבל תוקף נוסף עם זרימת אלפים ורבבות של יהד 
דים לחופי אמריקה בשתי עשרות השנים האחרונות של 
המאה ה 19 . 

הדור הראשון של מהגרים ממזרח־אירופה. 
ההגירה ההמונית מאירופה המזרחית בשנות ה 80 הביאה 
לאמריקה קיבוצים שלמים של יהודים, שנפגשו ע״י היהודים 
המקומיים — ובעיקר ע״י יוצאייגרמניה — שהספיקו לתפוס 
את ההגמוניה בחיים הציבוריים היהודיים — בעין צרה. 
כתוצאה מכד היו המהגרים החדשים הללו מבודדים לא רק 
מן הלא־יהודים, שאת לשונם לא הכירו, אלא אף מן היהודים 
שבאו לאמריקה לפניהם וכבר הספיקו להחאמרק. הם הת¬ 
יישבו בצפיפות, במרוכז, וכד קם מרכז יהודי, בעל שרשיות 
יהודית דומה לזו שבאירופה המזרחית — מרכז, שלתוכו 
הועברו אורח־חיים ומנהגי עיירות־מוצאם של המתיישבים. 
בידור גאוגראפי ורוחני זה, או כמו שהיו רגילים לכנותו 
"הגטו", ליכד אח קבוצת־המהגרים החדשה לגוש אחד. רובם 
של המהגרים, יוצאי השכבות הנמוכות והעניות בפולניה, 
גאליציה ורומניה, ניסה לשמור על דרכם של היהודים 
האדוקים. וקבוצות־המיעוט שבתוכם — יהודים לומדי־תורה 


ורבנים! סופרים ומשכילים עבריים* סוציאליסטים, אנאר* 
כיסטים, וכד׳ — קיוו למצוא באמריקה אפשרות להמשכת 
אורח־חייהן הישן או אפילו למימוש האידיאלים שלהן. כל 
אחד ואחד ממהגרים אלה נתקל בדרכו בקשיים עצומים. 
ענייני־הפרנסה היו יגעים, העבודה ב״שאפ" היתה קשה 
ומפרכת. לא קלה ממנה היתה הרוכלות. והרווחים לא הספיקו 
כדי פרנסת המשפחה. לרבים גם נראה היד" שהאנטישמיות 
באמריקה קשה מזו שבאירופה. 

מעמד־הפועלים. הפועל היהודי — רוב רובו של 
הישוב היהודי באמריקה בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה 
ה 20 — שהיה ביסודו זעיר־בורגני שהפך לפועל מאונס, חיטה 
אוזן להטפות בדבר שינוי פני־החברה, שעל־ידיו קיווה 
להיגאל מעבודתו הקשה. רעיונות ואירגונים סוציאליסטיים 
ואנארכיסטיים מצאו להם מפני־כן מהלכים בציבור היהודי, 
אע״פ שציבור זה היה בעיקרו חרדי־דתי, והצעירים הסוציא¬ 
ליסטיים — וביחוד האנארכיסטיים — נלחמו גם בדת. הפו¬ 
עלים היהודיים נענו לנסיונות לארגן אותם, שנעשו בשנות 
ה 80 . ב 1888 הוקם המרכז של "האגודות המקצועיות היהו¬ 
דיות המאוחדות" (פארייניגטע יידישע געווערקשאפטן), 
שהקיפו את האירגונים המקצועיים של אופים, צבעים, 
נגרים, נגנים, שחקנים, מדפיסים, ועוד, ובשנות ה 90 קמו 
איגודים מקצועיים של חייטים, שאירגנו שביתות ונלחמו 
על שיפור המצב של חבריהם. אמנם קיומם של איגודים 
אלה לא היה בטוח. היסוד הזעיר-בורגני היהודי, שממנו 
הורכב רוב מניינם של הפועלים, לא היה מטבעו נוטה 
לסוציאליזם או אנארכיזם ולא לאיגוד מקצועי שיטתי, בזמן 
של שביתה גברה ההתלהבות והרבה מן הפועלים האמינו 
שעוד מעט "ייגאלו משיעבודם". אבל עברה השביתה ונתברר 
שהעולם כמנהגו נוהג, אף אם קיבלו העלאה בשכר — ונת¬ 
פרדה החבילה. האגודות היו קיקיוניות ונעלמו כלעומת 
























217 


ארצות־הכרית של אמריקח 


218 


שבאו. רק בשנים האתרונות שקודם מלחמת־העולם 1 קמו — 
אחר שביתות ממושבות וקשות ב 1914 — שתי האגודות 
הגדולות "ההתאחדות הבינלאומית של פועלי בגדי נשים" 

(מ 10 מס 11615 ז 0 ^' 1 מ€מזמ 03 !במסטבמזש!!!!} ו״ההת* 

אחדות של פועלי הבגדים לגברים"(;§ת 11 }: 101 ס 1 )€: 31 רו 131231 ח 4 . 
תסנסס שמספר חבריהן עלה למאות־אלפים והיו 

בנות־קים. כן קמו איגודים מקצועיים אחרים (פועלי הכוב¬ 
עים, הפרוונים וכד׳). 

הדור השני של יוצאי מזרח־אירופה. לא עברו 
כמה עשרות שנים והמהגרים מצאו את מקומם בחיי הכלכלה 
האמריקנית. הרבה מהם החליפו את מקצועם ואף במצבם של 
אלה שהוסיפו לעבוד כפועלים־שכירים בא שיפור ביכר 
בעזרת האיגודים המקצועיים, שעלה בידם להקים. חלק מהם 
עקר לשכונות אחרות, נאות יותר, והדור הצעיר התחיל 
מרגיש, שאמריקה היא ארצו. בתוצאה מכד נתאזרחו הרבה 
מן המהגרים באמריקה לא רק מבחינה פורמאלית — במה 
שהפכו לאזרחים מוכרים ע״י החוק — אלא גם מבחינה 
נפשית. הם למדו להבחין במוסדות הדמ 1 קראטיים האמרי* 
קנים, והתחילו משתתפים בעיצובם. 

עליית מעמדה של היהדות האמריקנית בעולם 
היהודי. הפוגרומים שפרצו ברוסיה אחר המהפכההראשונד" 
הלחץ והראקציח שבאו אחריה ומלחמת־העולם 1 , שגרמו 
סבל וצרות למיליוני היהודים באירופה המזרחית, גרמו לכד, 
שיהודי אמריקה הכירו יותר ויותר עד כמה שפר גורלם 
מגורל אחיהם בעולם הישן. הד,תעוררות להגשת עזרה לאחי¬ 
הם שמעבר לים, שבאה בעקבות המהפכות בכמה מארצוח- 
אירופה וכן בהשפעת הכרזת-באלפור, וכן בואם של כוחות 
אינטלקטואליים מאירופה המזרחית בשנים שלפני מלחמת- 
העולם ואחריה — רבנים, מורים, סופרים, עסקנים סוציא¬ 
ליסטיים וציוניים — העלו גל אדיר של מרץ חברותי יהודי 
ביישוב היהודי המזרח־אירופי באה״ב, וגל זה סחף עמו גם 

את הפעילים שבין יוצאי-גרמניה, שבידיהם היתה נחונה 

1 

ההגמוניה בחיים הציבוריים היהודיים. 

יסוד הוועד היהודי האמריקני ב 1906 , פעולת העזרה 
בשנות המלחמה ויסוז* הג׳וינט, יסוד הקונגרס היהודי האמרי¬ 
קני והמשלחת היהודית לדועידת-ד,שלום בוורסאיי, הפעולה 
לשם א״י ויסוד קרן היסוד, הקמח בחי־ספר, יסודם של כתבי¬ 
עת ביידית ובעברית ושל הוצאות־ספרים, בתוכם "הוצאת 
שטיבל" והוצאת "מקלט", התפתחותה של ספרות יידית 
ענפה, הפעילות של המפלגות הציוניות השונות והתכונה 
מסביב לפעולות פוליטיות שונות לטובת היהודים בארצות 
שונות — כל אלה יצרו חיים ציבוריים ערים ומפכים. 

כד הפכו אה״ב בשנות ה 20 למרכז היהדות העולמית. 
היהודים הלכו ונתבססו וד,קימו שם חיים יהודיים משלהם. אלא 
שבהתפתחות זו כבר היה טמון גרעינה של הירידה, שבאה 
אח״כ. ההגירה הגדולה נפסקה ע״י החוק מ 1924 , כוחות 
חדשים מן החוץ באו רק במידה מועטת. ומבפנים התחיל 
מתבגר דור חדש, שזרים היו לו אורח־החיים והתרבות של 
ארצות אירופה, שהפעולות הציבוריות היהודיות היו קשורות 
בהם. 

וכך נשמטה הקרקע באיטיות, אך בשיטתיות, מתחת 
רגליו של דור המהגרים. אך כוחם היה עדיין חזק, ומתוך 
הרגשת מעמדם המיוחד יש לבאר את העובדה, שיהדות 


אה״ב נענתה במידה מרובה כל־כד לעזרתם של קיבוצי- 
היהודים שמעבר־לים. אוסף הכספים מטעם המוסדות השונים 
נתפתח ל״תעשיה״ גדולד״ שהכניסה עשרות מיליונים — 
ומאמצע שנות ה 40 למאה זו גם מאות מיליונים — של דו- 
לארים, כדי לעורר את הלבבות קל היה להשתמש בנימוק, 
שחיים יהודיים מקוריים, ערכי-תרבות בני-קים, מסורת 
אמיתית, ספרות עברית או יידית שרשית, סוציאליזם או 
לאומיות אמיתיים אפשר למצוא רק שם — בפולניה, ליטח, 
רומניה או ארץ־ישראל, ורק יהודי הארצות הללו יבטיחו את 
עתידו של עם-ישראל. ודיתוצאד, היתה התפתחות של עמדה 
פאראדוכסאלית בתוך היהודים יוצאי אירופה המזרחית 
באד.״ב. מצד אחד, רואים גם יהודים אלה את עצמם מושר¬ 
שים באמריקה, בכלכלתה ובחייה המדיניים ובטוחים שמצבם 
הוא איתן, ומצד שני, אין חלק ניכר מהם מאמין באפשרות 
לפתח באה״ב תרבות יהודית של ממש. הניגוד בין ה״אבות" 
וה״בנים" וד,יחם השלילי לאמריקה היהודית, או ליהדותם 
של יהודיה, מצאו ביטוי בספרות היידית והעברית, שצמחה 
באה״ב, היחס הרומאנטי לעבר, הגעגועים על ה״עיירד," או 
בשלונם של מהגרים יהודיים (וביחוד אנשי-הרוח שבהם) 
באמריקה — הם הנושאים העיקריים של ספרות זו. 

שינויים מעמדיים ומעבר ההגמוניה לידיהם של 
ילידי-הארץ. מתחילת שנות ה 30 ואילך הלכו ונתהוו גם 
שינויים מסוג אחר ביהדות של אה״ב. עשרים שנות השלטון 
של המפלגה הדמוקראטית היו שנים של עליה כלכלית 
ותיקונים חברותיים. הונהג חוק ביטוח סוציאלי ז האיגודים 
המקצועיים נתחזקו. הרוח הדמוקראטית גברה ונעשתה כוח 
פעיל בחברד,. היהודים נהנו מתקופת-גאות זו, הרבה מהם 
נתעשרו או נתעלו לדרגות כלכליות וחברותיות גבוהות יותר 
ועזבו את העבודה בבתי־חדושת. אחרים נקלטו במקצועות 
חפשים או בפקידות הממשלתית, ואף הפועלים, שנשארו 
בעבודתם, מצבם נשתפר ונעשה יציב יותר. בעקבות תהליכים 
אלה באה תמורה בתנועת-הפועלים היהודית. הד,סתדרוי 1 ת 
של הפועלים היהודיים הפכו לאירגונים של בעלי-בתים 
זעירים, סוחרים, חנוונים, וכד׳. וד.איגודים המקצתיים היהו¬ 
דיים הם כיום רק בחלקם יהודיים מבחינת הרכבם. המנהיגות 
עדיין היא בידיהם של יהודים, אך החברים הם ברובם לא¬ 
יחורים. בא שינוי גם בעמדותיהם של האיגודים המקצו¬ 
עיים• בכללם איבדו את הזיקה הראדיקאלית הסוציאליסטית, 
ובמקומה נשתלטה רוח של דמוקראטיה בורגנית אי זעיר־ 
בורגנית, ועמה — רוח יהודית־לאומית. 

גם תהליך האמריקניזאציה הלך ונשלם. יהודים הרבה, 
בעיקר מאלה שנולדו ונתחנכו באמריקה, הם אמריקנים לכל 
דבר. הם גם נשתרשו בחיים התרבותיים של הארץ — במדע, 
בחינוך, בפוליטיקה, בספרות ובעיתונות. היהודים תופסים 
מקום ניכר כמו״לים, עורכים, כתבים וסופרים, 

באו גם תמורות אחרות ביהדות אמריקה. דור־האבות 
שנזדקן התחיל מפנה את מקומו לבנים גם בחיים הפרטיים 
וגם בחיים הציבוריים. ב% של יהודי אמריקה הם כיום 
ילידי-הארץ. ההסתדרות הציונית עברה לידיהם של בני הדור 
הצעיר, שגדל ונתחנך באמריקד,. הוא הדין בכמה אירגונים 
אחרים. רק בשמאל הציוני ובשאר אירגוני הפועלים היהו¬ 
דיים עדייו ידם של האבות על העליונה. באירגוני הקהילות 
השונות, המגביות ומוסדות הצדקה והסעד הולך ומתבלט 
שידוד-דורות זה, ביחד עם שידורימערכות שני — העברת 



219 


ארצומ*הברית של אמריקזז 


220 


ההגמוניה מיהודי גרמניה ליהודי אירופה המזרחית. סיבתזז 
של תופעה זו נעוצה בעובדה, שהדור הצעיר של יהודי־ 
גרמניה — או כמו שכינו אותם ה״יאהודים״ — מתעניין 
פחות בעניינים יהודיים, וכן בעובדה, שיהודי פולניה, רוסיה, 
גאליציה, רומניה, ועוד, ובניהם עלו בינתיים בדרגת עשרם 
ונעשו ראויים להנהגה. על כל פנים הם שתפסו ותופסים 
את עמדות ההנהגה בחיים הציבוריים היהודיים כפקידים 
ומנהלים בשכר או כעסקנים שלא על־מנת לקבל פרם. 

הדור הצעיר, אע״פ שאין בו מן הלחלוחית היהודית של 
אבותיו והוא חסר עממיות יהודית ושרשיות, רואה בדת־ 
ישראל סימן־הכר של יהדותו. בפועל כמעט אינו נזקק לדת־ 
ישראל ומתח למיעוט קטן בתוכו אינו מקיים את המצוות 
המעשיות ואינו שומר שבת ומועד. רק מעטים מבני הדור 
הצעיר מבקרים בבתי־התפילה בראש־השנה ויום־הכיפורים! 
מספר המתפללים בבתי-התפילה בשבתות הוא מועט, ובימותי 
החול הוא אפסי. אך דוד צעיר זה, שהוא רחוק מחיים יהודיים 
מסרתיים, התקרב יותר לעניינים יהודיים ונתעורר בו הרגש 



החותמת של דארטמזח <ןו?נ/ האנובר, נידהמפמיר, 
קועליח חקוקות מלים עבריות 


ה״יהודי" בהשפעת עלייתה של האנטישמיות בעולם—ובא¬ 
פריקה — בשנות ה 30 , השמדת היהודים ע״י הנאצים בשנות 
מלחמת־העולם 11 והמאבק על הקמתה של מדינתיישראל. גם 
תהליד אחר גרם לתוצאות דומות. 10 — 15 השנים האחרונות 
הן שנות דיסאורבאניזאציה, עזיבת הערים הגדולות והש¬ 
תקעות בפרברים שבסביבותיהן. בין מיליוני האמריקנים 
שנתיישבו בזמן האחרון בישובים כאלה נמצאים גם רבבות 
ואפשר מאות־אל^ם של יהודים — בעיקר פן הדור הצעיר. 
פיזור זה מביא לידי הידוק הקשרים הפנימיים בין היהודים 
עצמם. בעיר גדולה, בניו-יורק או שיקאגו, נמצאים יהודים 
הרבה, שאין להם זיקה אירגונית לשום מוסד יהודי. מה 
שאין כן בפרברים או בישובים הקטנים. קבוצה קטנה של 
כמה מאות או כמה אלפי משפחות יהודיות מרגשת יותר 
בצורך של שיתוף־פעולה, השתייכות הדדיות התרכזות במוסד 
יהודי. ^זפתן חינוך יהודי לבנים. המרכז היהודי, הקהילה, 
ביה״ס היהודי ומוסדות יהודיים דויפים תופסים כאן חלק 
חשוב יותר בחייהם של היהודים. ובתקופה זן גדל גם דור 
של צעירים — שמספרם פגיע לכמה אל^ם ושהם יושבים 
על התורה ועל העבודה בכמה ישיבות, או שמצרים את 
לימוד-התורה ללימודי־־חול. 


כיום יהדות־אמריקה, שמונה 5 מיליון נפש, דומה מבחינת 
הרכב־הדורות שלה לזו של סוף המאה ה 18 — כלומר, היא 
מורכבת בעיקרה מבני הדורות השני והשלישי. במובן מסויים 
היא שכבה הומוגנית ואחידה. רבגלנותו של הישוב היהודי 
(מחמת מוצאו מארצות שונות) וניגודי השכבות שבו(מחמת 
ההבדלים בזמני בואם של המתיישבים לארץ או במידת 
"התאמרקותם") הולכים ומיטשטשים. גם היחס אל "האמי 
ריקניזאציד.", שבדור המהגרים היה פירושה התבוללות 
והתאמצות לבטל את החשד שהיהודים שונים מבני עם* 
הארץ, איבדה את משמעותה הקודמת, הדור של ילידי-הארץ 
מרגיש את עצמו כאמריקני לכל דבר ואין לו צורך להבליט 
עובדה זו. מצד שני, דלל כוחו של האינטלקטואליסטן 
היהודי 1 ידיעותיו בתורה, קשריו למורשת היהודית ושרשיו 
בתרבות היהודית הם מועטים ורופפים או שאינם קיימים 
כלל. יהדותו מתבטאת בעיקר בקשר אמוציונאלי לקבוצה 
היהודית או בקשר אירגוני למוסדות היהודיים. 

מצב פוליטי ופעילות פוליטית. ההפרדה בץ הדת 
והמדינה ושיווי־הזכויות, שבאו עם התחוקה של אה״ב, לא 
נתקבלו, כאמור, מיד על כל שכבות האוכלוסיה. נתקיימו 
הגבלות נגד קאתולים ונגד יהודים (או נגד יהודים, מורמו¬ 
נים וכד׳) במינויים למשרה ציבורית במדינת ניו־יורק עד 
1806 , במרילאנד — עד 1826 , בקארוליינה הצפונית — עד 
1835 , במאסאצץסטם — עד 1833 , בניו-ג׳רזי — עד 1844 
ובניו-המפשיר עד 1876 , וביטולן של הגבלות אלו היה כרוד 
במאבק מסוייו^ שהשתתפו בו יהודים ולא-יהודים כאחד. 

האופי הנתרי של המדינה, או הרצון מצד הנוצרים 
לשוות לח אופי כזה, בא לידי ביטוי גם במסיבות אחרות. 
בבתי-הספר הציבוריים נתעוררה השאלה של קריאת התניד, 
במהדורה נוצרית, שהיהודים התנגדו לה. גם הנהגת יום 
א׳ כיום*שבתון כללי בכמה ממדינות-אמריקה היתה מיוסדת 
על עמדה זו. הוא הדין בנוגע ליום-ד.הודיה האמריקני. חג 
זה, שהוא מעין חג האסיף היהודי, שהפוריטאנים הנהיגוהו, 
נחוג בסוף נובמבר. הנשיא ומושלי-המדינות היו מפרסמים 
כרוזים לכבודו, ולפעמים הוכנסו לכרחים אלה נעימות 
נוצריות. 

למגמות נוצריות אלו נוספו גם המגמות האנטישמיות, 
שקבוצות-מהגרים שונות, כגון האירים או הגרמנים, הביאו 
לארץ. כמו־כן נתבלטה התנגדות מצד שכבות שונות של 
אנגלו-סאכסים לכל המהגרים, וליהודים בתוכם. המגמות הללו 
הביאו בשנות ה 30 למאה שעברה לידי תנועה נגד האירים, 
ליסוד המפלגה השוביניסטית-הראקציונית 411 ::>ת 0 ת 1 ו; 
׳( 311 ? או ץ 1 ז 3 ? זיו 0 ם^^, שהיו מופנות נגד כל 

המהגרים, והיהודים בכלל. היו גם מקרים, אמנם לא מרובים, 
של הפליה בתעסוקר" בצבא, והיו גם חברות-ביטוה, שנמנעו 
מלבטח רכוש של יהודים. בזמן מלחמת־האזרחים בשנות 
ה 60 , כשנתקל הגנראל גראנט בהברחת-סהורות באיזור 
החזית — הברחה, שגם יהודים עסקו בה — האשים את 
היהודים כולם בספסרות ובהברחה והוציא פקודה לגרשם 
משטח מסדים (הנשיא לינקולן ביטל את הפקודה והגנראל 
גראנט הצטדק אח״כ, שחתם על נייר חלק, ואילו הפקודר" 
שהיתה מעל לחתימה, נכתבה ע״י אחד מעוזריו). פקודותיו 
של הגנראל גראנט לא חיו אלא חלק של מסע־תעמולה נגד 
היהודים. 



221 


ארצות־הכרית של אמריקה 


222 


בימי מלחמת־העולם 1 ואחריה׳ עם התגברות הלאומיות 
ור׳ברלנות באה״ב ועם גירול ההשפעה של האנטישמיות האי־ 
רו׳פית, גברו המגמות נגד חופש ההגירה—בעיקר מאירופה 
המזרחית והדרומית — וההרגשות האנטי־יהודיות, שהיו עד 
אז סמויות מן העין, התחילו מקבלות צורה מוחשת. התנועה 
נגד ההגירה הפכה סוף סוף לחוק המכסה של שנות 1921 — 
1924 . תנועת ה״קוקלאכס־קלאף הרימה על נם את תורת 
השנאה הגזעית, ומתוך תביעה של הגנה על האמריקניות 
נגד היסודות ה״זרים״ — כושים, יד׳ודים, קאתולים — 
הפיצה את נגע האנטישמיות. תוצאות בעלות אופי דומה היו 
גם לפעולתה של אגודת "בנות המהפכה האמריקנית", 
שדותאמרה במסירותה לאמריקה וניהלה תעמולה נגד ילידי־ 
חוץ, השונים בתרבותם ובאורח־חייהם מן האמריקנים האמי¬ 
תיים, הנרי פורר ניהל במשך כמה שנים באמצעות עיתונו 
"דירבורן אינדפנדנט" תעמולה אנטישמית חזקה. 

* • 4 ■^ו ו * 

בשנות ה 36 נתהדדו היחסים החברותיים מחמת המשבר 
הכלכלי וגברה ההשפעה הנאצית־הפאשיסטית, שמקורה היה 
באירופה. אז גדלה האנטישמיות באה״ב בממדים ניכרים. 
אירגונים שונים—ה״בונד" הנאצי־הגרמני, "חולצות הכסף", 
"האגודה הארצית למען צדק סוציאלי", ה״הקוקלא 8 ס-קלאן", 
ועוד — היו מרעילים את דעת-ד,קהל בתעמולתם על "קומו¬ 
ניזם יהודי", על "ממשלה יהודית סודית" ובסיסמותיהם, 
שהיהודי הוא מקור כל הרעה, שהוא זר לאמריקה, וכד׳. 
לתעמולה האנטישמית היתה השפעה על חוגים שונים, היא 
הגבירד, את הנטיה להפלות את היהודים לרעה במסחר, 
בפקידות, במוסדות-החינוו (בעיקר בבתי-ד,םפר לרפואד,), 
בשיכון, במעונות-הקיץ, ועוד. מלחמת-ד,עולם 1 נ גרמה לכך, 
שהרבד. לא־יד״ודים הכירו בדבר, שתעמולה אנטישמית זו 
שימשה כלי־זין בידי הנאצים, ומתוך כך פנו לה עורף. ירידת 
האנטישמיות נמשכה גם בשנים שלאחר המלחמה. לעומת 
זה קיימת הפליה לרעת היהודים — עפ״ר סמויה מן העין — 
בבתי-הספר לרפואה, בשיכון ועוד. 

נגד התעמולה והפעולה האנטישמיות וכן מד הד,פליה 
נערכת מלחמה שיטתית, שבה משתתפים יהודים ולא-יהודים 
כאחד. היהודים נלחמו בחוקים, שקבעו את יום א׳ כשבתון 
כללי — משום שחוק זה פירושו שאמריקה היא מדינה 
נוצרית — ונמנעו מלהשתתף בחגיגת יום-ההודיד, בשעה 
שניתן לה צביון נוצרי. בשנות ה 60 , תקופת מלחמת-ד,אזרחים 
באה״ב, עוררד, פקודת-ד.גירוש של גנראל גראנט התנגדות 
נמרצת מצד היד,ודים, שמחו על כך בפני הנשיא לינקולן 
וד,ביאו לידי ביטול הגזירה. ב 1859 נוסד באה״ב, בד,שפעת 
מאורע מורטארה באיטליה וסירובו של נשיא אה״ב לד,תערב 
בדבר, ועד־ד,צירים של בגי ישראל באמריקה (דוגמת ועד- 
הצירים שבאנגליה), שייצג חלק ניכר של יד,דות אד,״ג אמנם 
קמו לו, לוועד זד" מתנגדים ולא נתברך באריכות-ימים, אך 
היה זה הניסיון הראשון ליצור נציגות כללית של יהודי 
אמריקה. היד, זה ג״כ המוסד היהודי הראשון, שקשר את 
שמירת שיווי-ד,זכויות של היד,ודים באמריקה בהגנה על 
יהודים מתוצר, לה. מאז נעשה צירוף-מטרות זה אפייני לכל 
האירגונים הגדולים של יהודי אה״ב. ב 1906 נוסד הוועד 
היהודי האמריקני לשם הגנה על זכויותיד,ם של היד,ודים 
בחדל, בעיקר באירופד, המזרחית, אך ב 15 השנים האחרתות 
הפכה הפעולה נגד האנטישמיות באמריקה עצמד, אחד מן 
התפקידים החשובים שלח מצד שני, "הליגה להגנד, מפני 


השמצה״, מיסודם של ״בני-ברית״, הוקמה ב 1913 לשם 
מלחמה באנטישמיות באד,״ב, אך היא עוסקת גם בד,גנה 
על זכויותיד,ם של היהודים בחו״ל. 

בדרך כלל היה הקיבח של יד,ודי אמריקה — כקיבח של 
מהגרים בעיקח — קשור לארצות מוצאו וער למה שנתרהש 
בארצות-חוץ וליהודים שישבו בתוכן, בתחילת שנות ה 20 
למאד, ה 19 היד, מרדכי עמנואל נח כמעט בודד בהגבתו על 
מצוקת-ד,יד,ודים בגרמגיד" ואולם לאחר פחות מ 20 שנה, 
בימי עלילת-דמשק, הגיבו יד.ודי*אמריקה על עלילה זו 
כקיבוץ. בכמד, ערים נערכו אספות-מחאה ושר-החוץ של 
אה״ב שלח הוראות לנציגי-המדינה במזרח התיכון, שיעשו 
מאמץ "לשם מתן צדק אנושי לנרדפים אלה". לא עבר זמן 
מרובה ( 1851 ) ונתעוררד, שאלת החתימה על הסכם מסחרי 
בין אד,״ב ושווייץ, שבחלק גדול ממנה לא ניהנה דריסת- 
רגל ליהודים. יהודים הריצו מכתבים לסנאטורים וד׳שתמשו 
באמצעי לחץ ציבורי אחרים, כדי למנוע את אה״ב מלחתום 
על חוזר" שלפיו הותרה ההתיישבות בשווייץ רק לאמריקנים 
נוצריים, 

פעולתם של היד׳ודים באמריקה ושל הנציגות הדיפלו¬ 
מאטית של אה״ב לטובת יהודי־רומניה נמשכד, כיובל-שנים. 
משנת 1867 , שבד, פנה ועד-ד,צירים של יהודי אמריקה 
ל״מחלקת-ד,מדינה" בבקשה לד,שפיע על השלטונות ברומניה 
לטובת היד,ודים. פעולה דומה לזו נעשתה להגנתם של יד.ודי 
רוסיה. אלא שכאן היה המאמץ מרוכז יותר וגם הביא לידי 
תוצאות. מפני שכמה יהודים, שהיו ילידי פולניד, הרוסית 
ואזרחי אה״ב, נאסרו בערי-מולדתם בשער, שביקרו בתוכן, 
התחילד, מחלקח-ד,מדינה של אה״ב מתעניינת בגורלם של 
היהודים ברוסיה בשנות ה 60 למאד, שעברה, אח״כ נתעוררה 
השאלד, של זכות הישיבד, של יד׳ודים אזרחי-אמריקה מחוץ 
לתחום-המושב. הפוגרומים והרדיפות, שפרצו ברוסיה בשנות 
ד, 80 —ד, 90 למאד, שעברד" עוררו את דעת-ד,קד,ל באמריקה 
על המצב, שבו נתונים היד.ודים ברוסיה. בבית-הנבחרים 
באה הגבה על מצב זה בשנת 1890 , ושנתיים אחר־כך 
נתקבלה ד,ד,חלטד, בשני בתי-ר.קונגרס, שדרשד, את שינוי 
החמה עם רוסיד" באופן שלא ינתן בו תוקף לשום הפליד, בין 
יהודים ללא-יד,ודים. בעוד שהתנהלה חליפת-מכתבים בדבר 
יהודים אמריקנים בודדים, שלא ניתנה להם רשות-כניסה 
לרוסיד" בא הפוגרום בקישינוב ב 1903 . הציבור היד,ודי וד,לא¬ 
יחורי באמריקה נזדעזע, היד,ודים לא הסתפקו בעשרות 
אספות-מחאה. הם גם אספו כספים לטובת נגועי הפוגרומים 
וביקשו מן הממשלה האמריקנית להעביר פטיציד, שלהם 
לקיסר הרוסי. ואחר הפוגרומים בשנות 1905/6 קיבלו שוב 
שני בתי־הקונגרס האמריקני החלטת מחאד" ולאחר חמש 
שנים נתקבלה שוב החלטד, על חיסול החוזר, המסחרי עם 
רוסיד, — דבר, שיצא לפועל בשנה שלאחריה. ב 1917 , 
כשנתפשטו שמועות באמריקד" שהממשלה הזמנית (של 
קרנסקי) עומדת לכרות חוזה-שלום עם גרמניד" חששו יד,ודי- 
אמריקה שמא יגרום שלום זה נזק ליד,ודים בתחומיירוסיד" 
וחששות אלו הובעו בטלגראמה, שנשלחה באמצעות משרד- 
החח האמריקני לפטרבורג. באותו זמן כבר פעל ה״ג׳דנט", 
שהגיש עזרה לנפגעי המלחמד" ואחר המלהמד, השתדל 
בשיקום היהודים בארצות שהשתייכו לרוסיה. 

אחר מלהמת-העולם 1 ע? 4 ו יהודי אד,״ב ניסיון לגייס את 
דעת-הקהל באמריקה לטובתם של יהודי-אירופד" ואף פעלו 




223 


אראות״חפרית של אמריקה 




לתכלית זו בדרך מדינית. פעולות דומות׳ ובממדים גדוליס 
יותה נע&ו בשנות הסנ עם עלייתם של הנאצים לשלטון 
ועם החרפת מצבם של היהודים בגרמניה ובארצות אירופיות 
אחרות. ההסתדרויות היהודיות ואישים יהודיים ולא־יהודיים 
לחצו על הממשלה להתערב בדבר. היו גם הצעות להפסיק 
את הקשרים הדיפלומאטיים עם גרמניה ונעעה ניסימ של 
הכרזת חרם על סחורות־גרמניה. אישים שונים, במו ראש 
העיר ניו־יורק לאגארדיה ושר־הפנים הארולד איקס יצאו 
בנאומים פומביים נגד גרמניה — דבר, שגרם למחאות 
רשמיות מצד מדינה זו! וב 1938 , נתכנסה באוויאן ועידה 
למען הפליטים (גרמניה, אוסטריה), שנקראה ביזמתו של 
פראנקלץ דלאנו רוזוולט, נשיא אה״ב, 

כיתות דתיות. לכל אחת משלוש הקבוצות הדתיות 
העיקריות, שנוצרו ביז יהודי אה״ב במחצה השניה של המאה 
ה 19 : החרדים, השמרנים והמתקנים 
(בעלי־הרפורמה), יש אירגון משלה 
ומערכת־חינוך משלה, שמתחלת בדרגה 
האלמנטארית ביותר (לימוד הא״ב) 
ומסתיימת בהכתרת רבנים. החרדים 
מקיימים את."ישיבה יוניברסיטי", הכו¬ 
ללת את ישיבת ר׳ יצחק אלחנן לחינוך 
רבנים, מכללה ומחלקות גבוהות לחי¬ 
נוך והנהלת-הקהילה. הרפורמיים מקיי¬ 
מים את ה״היברו יוניון קולג*" בסיג- 
סינאטי, שיש לו סניף בניו-יורק: המכון 
היהודי לדת (- 11€ 1$110£ זי\£ז 
שנוסד על-ידי סטיפן וייז. 

ור״שמרנים מקיימים את ה 1 ן 1$ ׳יג 0 ז 
ץ־ו^מ 1 ת^^ 5 !גסןגסןסש!!"!* ("בית מדרש 
לרבנים") מיסודו של ש. ז. שכטר, 
הכולל מחלקה לחינוך רבנים וסמינא- 
ריון למורים עבריים, 

בחוגי היהדות החרדית נעשו בזמן 
האחרון דתורים מסויימים לתביעות- 


החיים באה״ב, הרבנים של חוג זה דור¬ 
שים את דרשותיהם באנגלית ומבקשים 
להשפיע בדרך זו על הצעירים. 

היהדות הרפורמית, שרואה את עיקר 
חשיבותה של היהדות בתורת-המוסר 
שלד" ביטלה את דיני הכשרות ואינה 
מדקדקת במנוחת השבת או החגים — 

פרט לראש-השנה וליום-כיפור. עד לפני 
זמן לא ארוך היתד, היהדות הרפורמית 
ברובד, אנטי-ציונית, וכל הפסוקים בסי- 
דור-התפילה המדברים על שיבת-ציון 
הושמטו. 

היהדות השמרנית נקטה בעמדה 
של יהדות מבוססת על התפתחות היס¬ 
טורית, כלומר, לדעתה אין כל המצוות 
המעשיות מחייבות תמיד, ומתוך רצון 
להסתגל לסביבה האמריקנית הסכימד, 

לפשרות קלות בקשר לשמירת השבת, 

הכשרות, וכד׳. היהודים הנמנים על 
קבוצה זו רואים בעם-ישראל חטיבד, 

לאומית, מקווים לשיבת-ציון ומטפחים את לימוד הלשון 
העברית. 

בעשר השנים האחרונות נראים תד״ליבים בכיוון של יישור 
ההבדלים העקרוניים בין שלוש הקבוצות, מצד אחד, נוטים 
החרדים להקל במה שנוגע לקיום המצוות, ומצד שני הולידו 
הרדיפות של הנאצים והמאבק על הקמתה של מדינת-ישראל 
גם בתוך היהודים הרפורמיים זיקד, לאומית לישראל וללשון 
העברית. בשנים האחרונות באו מנהיגי ההסתדרות הציונית 
מחוגי ה״רבייס" של תנועת-הרפורמה דוקה. וכן גבר הרגש 
היהודי הלאומי אף בתוך הקבוצה השמרנית. לפי מצב- 
הדברים כיום, הד,בדל בין הקבוצות המאורגנות הוא קטן 
בכללו. ההבדלים העיקריים הם בעיקר הבדלי מסורת ואירגון. 

מרכזים, מוסד קרוב לעדה הדתית הוא "מרכז הקהל 
היהודי". לפני כמאד, שנים התחילו באה״ב באירגון של 



מיז .ביח״חסדריי לרכגים" ( 17 ג 111 וו 18€1 *€מ 10 מ€יד נידיור< 


















225 


ארצותיחכרית של אמריקה 


226 


מועדוני־נוער בדומה למועדוני־הנוער הנוצריים (^ 10 אזר), 
שתפקידם העיקרי היה לספק בידור ופעילות חברותית 
לצעירים. בשנים האחרונות קודם מלחמת־העולם 1 התחילו 
מקיימים מועדוני־נוער, שעסקו גם בפעולות תרבותיות 
ודתיות. ״מרכד־קהילה״ מעין זה כולל בתוכו; מקום תפילה" 
בי״ם עברי׳ אולמי הרצאות׳ ספריה׳ גדילדים" ברכת־שחיה" 
מגרש־ספורט, אולמות לקתצרטים׳ תערוכות והצגות, ועוד. 
מעט־מעט הפכו גם מועדוני־הנוער או 

למרכזים כאלה. בשנים שלאחר מלחמת־העולם 1 הפד "ועד 
הסעד היהודי״ 0 ז 01£3 זו?וי 1511 זי\ 6 {), שטיפל במשך 

המלחמה בחיילים יהודיים, להסתדרות מרכזית של "מרכזי* 
קהילה". הוא מתאם אח הפעולות ועורד תכניות׳ אספות 
ופגישות. ב 1950 הגיע מספרם של המרכזים הקשורים ב£ז\\[ 
ל 331 , ומספר חבריהם — ל 000 ׳ 1,200 , 

סעד. תהליך דו׳מה של גיבוש בא גם בתחום האירגונים 
של צדקה. מתחילה היתה פעולת הסעד תלויה בביהכ״ג. אך 
מתחילת המאה ה 19 הוקמו מוסדות נפרדים׳ וכל גל חדש של 
הגירה גרם להקמתם של עשרות אידגונים חדשים ממין זה. 
הואיל וקיומם של המוסדות הללו תלוי בתשלומי־חבר ובתרו* 
מות שנאספו, הוצרכו לערוך מגביות, ולפעמים התחרתה 
המגבית של אירגון אחד בזו של השני. במרוצת הזמן התחילו 
אירגונים כאלה מתאחדים לפדראציה מקומית או ל״קופת 
הצדקה של הקהילה", שמתפקידיה היה לתאם את קיבת־ 
הכספים ולחלק את הכספים שנאספו בין האירגונים. הפדרא¬ 
ציה הראשונה מסוג זה נוסדה בבוסטון ב 1895 ׳ ואח״כ בניו־ 
יורק ובערים אחדות. במשך הזמן קיבלו הממונים על קופת׳ 
הצדקה השפעה גם על האירגונים עצמם, שהרי ע״י התק¬ 
ציב, שקבעו בשבילם, היה בכוחם גם לקבוע את אפשרויות* 
הפעולה שלהם. משנות ה 30 ואילד קיימת גם "מועצה אר¬ 
צית של הפדראציוח וקרנות-הסעד", שמתפקידה לתאם את 
פעולותיהן ולשמש גם כמקור לאינפורמאציה. 

איחוד מקיף יותר הושג בתחום הגשת סיוע ליהודים 
בחדל וסיוע לפליטים או מהגרים באמריקה. חברה שמסייעת 
למהגרים מיד לאחר שהגיעו לחופי אמריקה קיימת מ 1887 
ואילך :(ראשי־תיבות של 1 ) 1 \, :)מ 3 ־ 1 § 1 מ 1 מ 11 ז)׳ו€זל? 11 
ןן^^^ 50 ). אחר מלחמת־העולם 1 פיתחה 5 .ו< 1 !£ עבודת-סיוע 
למהגרים גם בארצות אירופה המזרחית. כיום, עם התמעטות 
מספרם של המהגרים לאה״ב, התחילה פועלת גם 

במדינת-ישראל. 

בהקף רחב ובדרך שיטתית התחילה הגשת העזרה החמדית 
ליהודי חו״ל עם התפרצותה של מלחמת־העולם 1 . כמה איר* 
גונים נוצרו כדי לסייע ליהודים בחלקי-העולם, שסבלו מן 
המלחמה. לשם פעולה יעילה יותר נוסד ועד מאוחד לחלוקת 

העזרה ; 6 ש:) 11 נדנ 1 )ו 1 ס 0 מ 110 נ 1 ל 1 ז;ז 15 ( 1 : 1 ת 01 ץ. 

מסדרים ולאנדסמאנשאפטים. מרובים הם המסדרים 
ואירגונים דו׳מים, שנוסדו באמריקה כמעט מראשית ההתיש- 
בות האירופית. היהודים השתתפו השתתפות פעילה במסדרי 
ה״בונים החסשים״, וה״רעים המוזרים״($״^ 6110 ? 1 ) 1 ) 0 ). אד 
עם זה יסדו להם מסדרים משלהם—מטעמים חברותיים, מוס¬ 
ריים או כלכליים, מסדר "בני-ברית", המ 1 נה כיום יותר מרבע 
מיליון חברים, הוקם ב 1843 ע״י 12 מהגרים יהודיים מגרמניה. 
מטרותיו של מסדר זה, כסי שנוסחו ע״י המייסדים הן: "עזרה 
הדדית במקרה של מחלה ואסמ, העלאת הרמה המוסרית 


של היהודים, איחוד היהודים, והשפעה על לא-יחודים, שית¬ 
ייחסו בדרדארץ ליהדות". 

המסדר של "בני-ברית" נעשה אח״כ אב ללשכות של 
"בני-ברית" בארצות שונות וא״י בכללן, ובאמריקה נוצרו 
בעקבותיו מסדרים יהודיים אחרים, במידה מסויימת — מפני 
ש״בני-ברית" לא קיבלו בעין יפה יהורים מיוצאי אירופה 
המזרחית. מסדר ״ברית אברהם״ נוסד ב 1859 , ובשנות ה 80 
נוסד "המסדר הבלתי־תלוי של ברית אברהם", שהיה עממי 
יותר והתפתח בממדים גדולים. במרוצת־הזמן קמו גם מסדרים 
יהודיים אחרים, כמו מסדר "בני-ציון". שהוא בעל מגמה 
ציונית (נוסד 1910 ), "חוג-הסועלים", שהיה מעיקרו בעל 
מגמה סוציאליסטית ושנתארגן ב 1892 (מספר חבריו מגיע 
כיום ל 70,000 לערך), "התאחדות הפועלים היהודיים הלאו¬ 
מיים" ("אידיש נאציאנאלער ארבעטער פארבאנד"), שהוא 
בעל צביון ציוני-סוציאליסטי (כיום הוא מונה כ 80,000 
חבר), ועוד. 

ב״חוג הפועלים" וב״התאתדות הפועלים היהרריים הלאו¬ 
מיים" נשתנה במשך הזמן הרכב החברים. ברובם נעשו בעלי- 
עסק זעירים או בינונים ואנשי-מסחר, ועם זה נשתנתה גם 
האידיאולוגיה שלהם. הסוציאליזם נעלם ואיננו ובמקומו באה 
הלאומיות, ולסוף גם הציונות. בכל המסדרים נעשה התפקיד 
המקורי—עזרה הדדית, ביטוח ממחלה וממוות של החברים— 
טפל, הואיל ומצבם החמרי של החברים נשתפר עד כדי כד, 

ע"* 

שעפ״ר לא היו זקוקים עוד לעזרה מסוג זה, ולביטוח בסכו¬ 
מים קטנים שוב לא היתה חשיבות מרובה בעיניהם. המסד¬ 
רים נעשו, איפוא, בעיקר אירגונים בעלי תפקידים כלל־ 
יהודיים. אירגון "בני־ברית" אף ויתר על האופי של מסדר 
ואינו נותן לחבריו שום שירות מיוחד. גם על ה״לאנדסמאנ- 
שאפטים", האיגודים של יוצאי עיר או איזור מסויים, עברה 
תמורה מרתקת לכת במשך הדור האחרון. ה״לאנדסמאנשאפ- 
טים״ מילאו תפקידים הרבה: המהגרים החדשים היו זקוקים 
לבית-תפילה, לבית-קברות (אין באה״ב לא קהילה מאורגנת 
ולא בית-קבתת של הקהילה), לעזרה במקרה של מחלה או 
אסון, וכד׳. ה״לאנדסמאנשאפטים" הראשונים היו קשורים 
במטרה דתית! כל אחד מהם היה "חברת אנשי" עיר 
מסויימת, כמו שכינו את עצמם — עם בית-כנסת או מניין 
משלו, שמסביב לו נתרכזו שאר הפעולורג טיפוס זה של 
"לאנדסמאנשאפט" הוקם עוד קודם שהתחילה ההגירה 
הגדולה ועד מהרה נעשה רווח בציבור היהודי. לאחר מכן 
נוסדו גם חברות של נשים לעזרה הדדית, כחלק של אירגוני 
הבעלים או כמוסדות עומדים ברשות עצמם. בתחילת המאה 
ה 20 , עם התרבותם של המהגרים הבלתי-דתיים, נוצרו גם 
לאנדסמאנשאפטים בעלי תפקידים חולונימ-תרבותיים ומימי 
מלחמת-העולם י ואילך — גם כאלה, שתפקידם העיקרי היה 
לתמוך באנשי עיד־מולדתם, פעמים שאירגון אחד עסק 
בענייני-תרבות, עזרה הדדית, ובעזרה לעיר-המוצא כאחד. 
מחקר שנערך ב 1938 , מראר" שבניו-יורק נמצאו אותה שנה 
כשלושת אלפים אירגונים כאלה שמנו כחצי מיליון חבר, 
וכך הקיפו(ביחד עם בני משפחותיהם) יותר ממחציתם של 
יהודי ניו-יורק. 

העזרה, שהושיטו ה״לאנדסמאנשאפטים" לקהילות ערי- 
המוצא של חבריהם, נתנה טעם חדש לקיומם וחידשה את 
כוח-הפעולה שלהם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם, 
אד אחר מלחמת־העולם וו התחיל גם "טעם" זה מתבטל 


231 


ארצות־חגרית של אמריקח 


232 


שנדחו ממוסדות-לימוד אחרים מהמת הפליה דתית או גזעית. 
המחזור הראשון סיים בקיץ האחרון את לימודי־היסזד וזה 
לא כבר ( 1953 ) נפתחו כמה מדורים ללימודים גבוהים. 

לחינוד היהורי, על כל זרמיה היו תקופות של עליה 
וירידה. שנות דו 20 , שהיו גם שנים של התעוררות לאומית, 
היו שנות־פריחה לחיניר היהודי, בעוד ששנות ה 30 היו לו 
שנות־ירידה — ביחוד מחמת המשבר הכלכלי. משנות ה 40 
ואילך הורגשה שוב תסיסה בשדדדהחינוך, אלא שבינתיים 
נשתנה הרקע. מצד אחד, אין האוכלוסיה היהודית, המורכבת 
ברובה מילידי־הארץ, קשורה קשר אמיץ בערכיה של היה¬ 
דות, ואינה יודעת עברית אלא במקצת. מצד שני, רוצים בני 
הדור הצעיר, האבות והאימהות של היום, היוצאים מן העיר 
הגדולה להתיישב בפרוורים ובישובים כפריים, שילדיהם 
יקבלו חינוך יהודי, אלא שהם מסתפקים במועם. והתוצאה 
היא: הפחתת שעות הלימודים בבתי־הספר של אחר־הצה־ 
ריים. נשתנה גם הרכב המורים בבתי־הספר העבריים. רוב 
המורים הם מילידי אה״ב ומחניכיה, בעלי השכלה כללית, 
ומתוך כך הוכנסו שינויים גם בשיטת־הלימוד וגם בתכנית־ 
הלימודים. 

בהתפתחותם של בתי־הספר היידיים הורגש גם המשבר 
הרוחני, שבא בשכבות של הפועלים היהודיים, והפיכתם של 
אלה לזעיר-בורגנים בעלי גישה יהודית-לאומית. יחסם של 
ההורים ללאומיות ולמסורת נעשה חיובי יותר. החולונות 
פסקה מלהיות אידיאל. התוצאה היא הפחתת מספרם של ב״ם 
אלה, וכן הכנסת פשרות בנוגע לתוכדהלימודים. מתחילים 
ללמד בהם מעט עברית, משהו על מדינת־ישראל, מכינים 
את הילד לבר־מצווה. במצב זה של ירידה בחינוך היידי 
אין בני אמריקה נוטים להתמסר להוראה ביידית. משום כך 
נשאר מקצוע זה (בניגוד להוראה בעברית) כמעט כולו 
בידיהם של יוצאי אירופה. 

בהתפתחותו של החינוך היהודי בכללו נראות כיום כמה 
מגמות מנוגדות: הפחתת שעות־הלימודים בביה״ם של אחר־ 
הצחריים ן גידול מספרם של בתי־הספר ומספר הילדים בהם 
(פרט לבתי־הספר היידיים)) תגבורת הנטיה לבתי־ספר כל־ 
יומיים < התמעטות של ידיעת העברית וד,לימודים היהודיים 
בין גומרי בתי־הספר < התפשטותו של לימוד העבדית בבתי־ 
ספר תיכונים כלליים; התרבות של מחנות־קיץ עבריים או 
יידיים, או של מחנות-קיץ שמתנהלים ברוח המסורת היהו¬ 
דית, וריבוי הילדים המבלים בהם את חופשת־הקיץ, והח־ 
בססותו הכלכלית וההברותית של המורה העברי. בחינוך 
היסודי היהודי על כל גוניו משתתפים כיום כרבע מיליון 
ילדים. אך הרבה מהם נמצאים במוסדות-החינוך רק זמן 
קצר-ביחס (כשנה־שנתיים) ורק מועטים מהם ממשיכים את 
לימודיהם בבתי־ספר תיכונים יהודיים. במוסדות גבוהים — 
בתי־מדרש למורים, מוסדות לחינוך רבנים, ה״אוניברסיטה 
של הישיבה", מחלקות ללימודי־היהדות באוניברסיטות 
כלליות — נמצאים כ 5,000 — 10,000 סטודנטים. לעומת הירי¬ 
דה במספר הילרים המקבלים חינוך יהודי יש למצוא עליה 
במספר המתלמדים במוסדות יהוךיים לחינוך גבוה. 

ספרות ועיתונות. את הפעולה הספרותית ודועיתונאית 
של היהודים באה״ב אפשר לחלק לארבע קבוצות (ל*־ 
הלשון): א. אנגלית; ב. גרמנית; ג. עברית; ד. יידית. 
הפירסומים היהודיים הראשונים באנגלית דאו אוד בשנות 
ח 60 למאה ה 8 !; דרשות ותרגום של סידור-התפילות. בתחי¬ 


לת המאה ה 19 נתפרסם באגגלית ספר ללימוד הלשון העב¬ 
רית; בשנות ה 30 התחיל בפירסומיו הרב יצחק ליסר(ע״ע). 
מאז נתפתחה הוצאה של ספרים בעלי תוכן יד,ודי באנגלית 
בממדים ניכרים. 

בין המפעלים בעלי עדך של ^ים יש להזכיר את הוצאת 
"האנציקלופדיה היהודית" (ג 11 ) 6 ק 10 שץ€ם£ 1511 ״ג 0 ;) לפני 
כיובל שנים, שהיתה האנציקלופדיה היהודית הראשונה. הרמה 
המדעית שלה היתה גבוהה והיא סללה דרך לשאר האנציקלו¬ 
פדיות היהודיות. שנתפרסמו במשך יובל-השנים האחרון. 
"החברה היהודית להוצאת-ספרים" (מ 0 נ 11€31 ל 11 ? נ 51 נ;יז 76 
זג 01€1 ס 3 ), המתקיימת זה יותר מיובל שנים, מוציאה ספרים 
בעלי רמה שונה מדי שנה בשנד" ספרים אנגליים בעלי תוכן 
יהודי יוצאים גם ע״י מדלים פרטיים וגם ע״י חברות מדעיות 
יהודיות ("האקאדמיה האמריקנית למדעי-היהדות"), אירגו־ 
נים יהודיים ומוסדות יהודיים אקאדמיים. 

לעומת הספרים על נושאים יהודיים היוצאים באנגלית, 
שתפוצתם אינה מרובה-ביחם, קיימת עיתונות יהודית- 
אנגלית בעלת תפוצה ניכרת. יוצאים לאור שבועונים וירחו¬ 
נים יהודיים, שהתפוצה הכללית שלהם מגעת למיליון וחצי 
טפסים — כלומר, יותר מטופס אחד של כתב-עת יהודי לכל 
משפחה יהודית בממוצע. 

העיתונות היהודית-האנגלית היא בעיקרה שבועית וחד- 
שית, והיא מטפלת עפ״ר בעניינים הנוגעים ביהודים. בין 
132 כתבי-העת מסוג זה, הנזכרים בשנתון היהודי האמריקני 
לשנת 1952 , היו 76 שבועתים ו 45 ירחונים. 

את ראשיתה של העיתונות היהודית באנגלית יש לדאות 
בירחון 5 ^\שן 116 '!' (״היהודים״; 25 — 1823 ), שנוסד לשם 
מלחמה במיסיון, ובשבועון ("המערב"), 

שהוצא על-ידי יצחק ליסר בשנות ה 40 למאה ה 19 . לאחר 
שנים מועטות נתווסף אליו שבועון אחר ם 101163 זו 11161138 ׳ 
("החשמונאי"), שיצא בניו-יורק. "החשמונאי" הדגיש, שהוא 
"כתב-עת משפחתי למסחר, פוליטיקה וספרות", בעוד 
ש״המערב" של ליסר התרכז בעיקר בעניינים תרבותיים 
וספרותיים. 

עם גידולו של הישוב היהודי משנות ה 50 ואילך ועם 
התפשטותו מערבה נוסדו כתבי-עת יהודיים במקומות שונים 
באמריקה. יצחק מאיר וייז, מייסדה של תנועת-הרפורמה 
באמריקה, התחיל מוציא ב 1854 כתב-עת בשם 116181361116 ־!■ 
("הישראלי"), שהחזיק מעמד שנים הרבה. שנה אחר-כך 
נוסד בסאן פראנציסקו שבועון יהודי באנגלית, שגם הוא 
יצא במשך זמן מרובה. 

מאמצע המאד, שעברה עד שנות ה 30 של המאה הנוכחת 
נוסדו באה״ב כתבי-עת יהודיים הרבה — ברובם שבועונים, 
וכמה מד>ם ירחונים ורבעונים. חלק ניכר של כתבי-העת 
היהודיים זכה להתקיים עשרים שנה ויותר. ואולם מצויים 
כיום גם עיתונים אנגליים-יהודיים, שמופיעים זה חמישים או 
שבעים שנה ויותר. 

חלוצי העיתונות היהודית-האנגלית של המאה שעברה 
התעניינו בבעיות דתיות, בשאלות ספרותיות ובחקרי 
היהדות. מפני-כן הרבו העורכים, שחלק מהם היו רבנים, 
לדון בשאלות הללו. העורכים שאפו גם לאמריקאניזאציה של 
המהגרים והשתדלו להרביץ בתוכם את הידיעות על דברי 
ימי אה״ב, מוסדותיה ומסרותיה. לעומת זה, רובם של כתבי- 
העת האנגליים-חיהודיים שבימינו עוסק ביחוד בבעיות 



האירגמיות ושאר הבעיות של הקהילה, שבה הם קשורים. שנתחברו באד,״ב, הוא.האמת העבריה״(שיקאג 1877,1 )מאת 

מצויים גם כתבי־עת יהודיים באנגלית שאינם בעלי אופי ד יחיאל יהודה לודנסון. הספר העברי הראשון שנדפס 

מקומי או קהילותי מוגבל ושתפוצתם היא גדולה יותר. באמריקה עצמה הוא ״אבני יהושע״ (ניריורק, 1860 ) מאת 

כאלה הם בעיקר השבועונים והירחונים היוצאים בניו־יורק ד׳ יהושע פאלק בן מרדכי הכהן. 

(ובכמה מרכזים אחרים) מטעם הסתדרות או תנועה מסויי* מאז ואילך, עם גידול האוכלוסיה היהודית, הלכה ונת¬ 
מה. כן יש להסתדרות הציונית, ל.הדםה", ל״בני־ברית", פשטה הוצאת ספרים עבריים בעלי תוכן דתי. ובשנים 

ל״פועלייציור, ל״ועד היהודי האמריקני" ול״קונגרס היהודי" האחרונות, לאחר שחרבו מרכזי־היהדות באירופה, נעשתה 

בטאונים משלהם. כתביעת כזה מטפל בעיקר בנושאים, אמריקה מרכז להדפסת ספרים ממין זה. כך נדפסו בה הוצ־ 

שבהם מעוניינת ההסתדרות המוציאה אותו — אך בדרך כלל אות חדשות או מצולמות של התנ״ך, המשנה, התלמוד 

הוא עוסק גם בעניינים יהודיים כלליים, אמריקניים ועולמיים. (הבבלי והירושלמי),"יד החזקה" לרמב״ם.״,אבן העזר", ועוד. 

נוסף על כתבי־העת הללו מופיעים באמריקה גם כמה הופעתן של ספרות ועיתונות חולונית בעברית וביידית 
רבעונים ושנתונים יהודיים, שכמה מהם מוקדשים למדעי* התחילד" בעיקרו של דבר, בערב ההגירה ההמונית של שנות 

היהדות ושכולם כעלי רמה גבוהה למדי. כין הרבעונים ה 80 . קומץ המשפילים שבאו אז לאה״ב, ניסו את כוחם 



הועדה לספרי״סוסת (הוקמה ב 4 ו 19 )/ ששיסשה עלילר ה.,חברה היהוריית להוןואת׳ספרים" ?וזז 

1€3 ז€תז\; ץז $0€1€ ). במרכז יושבים 1 סירוס אדלר (מימי?) וקאוסמאן קולר (משמאל), 


ראוי להזכיר את ה 1511 ^ 0 [, שהועבר לכאן בהוצאת ספרים או כתבי-עת בעברית או ביידית או בשתי 

מלונדון לפני יותר מ 40 שנה דוצא עכשיו ע״י״דרוססיקולג'״ הלשונות כאהת. בשנים שקדמו למלחמת^העולם 1 ובשבות 

בפילאדלפיה בעריכתם של אברהם ניומן ושלמה ז. צייטלין. ה 20 באה פריחה בהוצאת ספרים בלשונות אלו. באמצע 

ד״׳היברו יונלן קולג׳״ בסינסינאטי מוציא שנתון למדעי* שנות ד, 30 התחילה ירידה בתחום זה, שהיא נמשכת עד היום. 

היהדות באנגלית; ה״יעד היר״ודי האמריקני" מוציא באבג* גם מבחינת התוכן דר,גישה אפשר למצוא דמיון בין 
לית שנתון יהודי־אמריקני, שמביא ידיעות על היד,ודים בכל הספרות העברית והיידית בתקופותיד,ן השונות. בתקופד, 

העולם. בניוייורק יוצא רבעון מוקדש למחקרים סוציאליים הראשונה (משנות ה 70 —ה 80 למאר, שעברה עד תחילת 

יהודיים בשם 1168 ) 8111 1 ג 80€1 בשיקאגו יוצא רבעון המאה הנוכחת) אפשר לד.בחין בכל אחת משתי הספרויות 

יד,ודי באנגלית בעל רמר, ספרותית בשם ג 151 ׳״ 16 שני כיוונים אלה: ראליזם וגישה פסימית מתוך תיאור עניו 

ת 1 טז 0 ?. ובדידותו של המר,גר באמריקה, ורומאנטיות נפרזת ביחס 

בגרמנית התחילו המר״גרים היהודיים מגרמניה מוציאים לעבר או תקוות לעתיד שכולו טוב. מתוך דבריהם של גרשון 

עיתונות משלהם עוד בסוף שנות ה 40 של המאה ה 19 . רוזנצווייג ומ. מ. דוליצקי נשקפת אותה הפסימיות, שהפכה 

ב 1849 הוציא איזידור בוש את השבועון הגרמני היר״ודי לפעמים לסאטירד, עוקצת. ודוליצקי, אימבר ואחרים נושאים 

י 1 ) 01 י 61 מ 61$ גז 15 *,ובעשרות השנים שלאחר מכן ראו אור כמד, את עיניר״ם לציון גם בגעגועי־העבר שלהם וגם בתקוותיהם 

שבועונים וירחונים יר,ודיים בגרמנית. גליההגירה, שהגיע לעתיד. בספרות ביידית מטפלים הרומאן, הסיפור ור,שיר (עד 

מגרמניה הנאצית בשנות ה 30 , גרם ליסוד שבועון גרמני* כמד, שאינו עיבוד או תרגום מספרות לא־יר,ודית) בעניו 

יהודי בשם ■ 61  

שגת היסוד 

מי סד ר י ם 

1 

335,000 

1313 

בבי־ברית . , . . , , 

70,000 

1900 

חוג הםרעלים. 



ההתאחדרת של סועלים יהודיים 

30,000 

1912 

לווומיים. 

30,000 

1930 

מיסדר האחווה היהודית. . . 

45,000 

1910 

כגי־ייח. 

63,000 

— 

שוגיפי ...... 

673,000 


ג 


* ברית-אברד,ם — 25.000 ! האחיות הידודיות — 15,000 ! ברית- 
שלום — 11,000 ! בני־ישראל — 8,000 ! מיסדו* הקידמד, על 
המערב — 4,000 . 


מיסדרים מסויימים הוקמו מתור שאיפות רעיוניות(חברו¬ 
תיות או מדיניות) מסויימות, אך הללו היו ונשארו אירגונים 


של יוצאי מזרח-אירופה בלבד. "חוג הפועלים" ("ארבעטער* 
רינג") נמנה בגלוי עד לפני שנים מועטות על ה״בונד". 
הוא נשאר יידישיסטי, אך חוא תומך במפעלים ישראליים. 
ה״התאחדות של פועלים יהודיים לאומיים" היא מייסודם של 
פועלי-ציון התומכים במפא״י. "מיסדר-האחווה היהודית" 
הוא בעל כיוון קומוניסטי. כל המיסדרים הללו מנהלים 
פעולות תרבותיות בקנה-מידה רחג שלושתם מקיימים בתי- 
ספר, שתכניותיהם מתאימות לכיווניהם הרעיוניים ז בבתי־ 
ספר אלה משלושת הכיוונים לומדים כ 20 אלף ילדים. כן יש 
לציין, שכל המיסדרים הללו מקיימים קרנות-ביטוח לחבריהם, 
אלא שפעולותיהם העיקריות הן מדיניות או תרבותיות. 

המיסדרים שימשו כורי-היתוך למיזוג יהודים יוצאי ארצות 
שונות. בבידוד עדיין נשארים היהודים הספרדיים וביחוד 
עדות־המזרח. אך למיסדרים של בני המעמדות הגבוהים, כמו 
"בני־ברית", שבהם כבר נעלמו המחיצות הלשוניות כליל, 
משתייכים גם יהודים םפרדיים. בוועדי המגבית המאוחדת. 
שבהם מאורגן איסוף-הבספים לפי משלח-היד, כבר נעלמו 
כליל המחיצות בין מיפוסי־יהודים שונים. 

4 . הגידול הטבעי של האוכלוסיה היהודית באה״ג 
כמו בין כל עמי-התרבות ב 50 — 60 השנים האחרונות, כך אף 
בין יהודי אה״ב היתה הירידה, שבאה במספר הלידות, מרובה 
מן הירידד" שבאה בתמותה. כתוצאה מכך פחת הריבוי הטבעי 
במידה ניכרת. בתקופת מלחמת-העולם וו, וביחוד אחר 
המלחמה, התחילה עליה של הילודה אצל רוב עמי-התרבות 
והתמותה פחתה, אף תהליך זה ניכר בתוך הקיבוץ היהודי 
האמריקני. 

על תהליכי הירידה בילודה ובתמותה השפיעה העובדד" 
שליהודים אחוז גבוה יותר של א(כלוסיה עירונית, שבתוכה 
הריבוי הטבעי הוא, כרגיל, קטן יותר. כן יש להביא בחשבון 
את המיבנד. החברותי של היהודים, שבו מכריעות השכבות 
של המעמד הבינוני והאינטליגנציה המקצועית, ובשכבות 
אלו שיעור־הילודה קטן הרבה יותר משהוא בתוך המוני- 
הפועלים. 

הריבוי הטבעי לכל אלף נפש באה״ב היה: ב 1900 — 113.8 
ב 1915 — 11.8 ! ב 1930 — 7.6 ! ב 1940 — 6.7 ! ב 1946 — 
13.3 ! ב 1951 — 17,0 , עד 1940 אנו מוצאים בריבוי הטבעי 
ירידה כמעט בלתי־פוסקת, ואילו ב 1940 התחלת עליה, 
שמביאה לידי ריבוי טבעי גבוה אף מזה שהיה לפני 50 שבה. 
תד,ליר זה מתחוור בדרך כלל מתוך האחוז של הילדים עד 
גיל 14 : ב 1900 — 33.3 ! ב 1920 — 131.8 ב 1940 — 25.1 ! 
ב 1950 — 29.0 . 

ב 1889 ערך משרד המיפקדים של הלשכה המרכזית 
האמריקנית לסטאטיסטיקה מיפקד בין 10,618 משפחות יהו¬ 
דיות, שמנו 60,630 נפש ושרובם היו מיהודי מערב-אירופה. 
מתוך 60,630 נפש אלו נולדו באה״ב 40,666 או 67.1% . מתוך 
10,618 המשפחות הנזכרות ישבו 8,263 — או 77.8% — 
באה״ב במשך יותר מ 15 שנה! ובכן נכנסו לאה״ב קודם שבת 
1874 , כשיותר משני שלישים מן המהגרים היהודיים היו 
מיוצאי-גרמניד* המיפקד הקיף יהודים מכל חלקי אה״ב וכך 
שיקף את המצב בין יהודי־אמריקה בכללם. אנו רואים, שלכל 
1,000 נפש היו: לידות — 20.8 ! פטירות — 7.1 ! ריבוי 
טבעי — 13.7 . הריבוי הטבעי מזדהה עם זה של כלל האוכלו־ 
סיד, ב 1900 . ילדים עד גיל 14 היו 32.1% . אף אחוז זה קרוב 
מאוד לאחוז של הילדים, שהיו בכל אה״ב ב 1900 , והרי 
המספר הממוצע של ילדים במשפחה:■ 








257 


ארצות־הגרית של אמדייקה 


258 


3.56 

אצל אסדות ילידות אה״ב 

5.24 

אצל אמהות ילידות גרמניה 

5.27 

אצל אמהות ילידות הונגריה 

5.44 

אצל אמהות ילידות בוהמיה 

5.63 

אצל אמהות ילידות רוסיה ופולניה 


1 

לאמהות האמריקניות היה מטפר הילדים הקטן ביותר 
ואילו לאמהות מרוסיה־פולניה הגדול ביותר. 

שיעור התמותה אצל יהודים בכל העולם הוא נמוד מזה 
שאצל לא־יהודים, תופעה זן מתאמתת גם בניו-י 1 רק. התמותה 
לאלף נפש היתה: 


בשאר חלקי-העיר 

באיזורים היהודיים 
של העיר ביתיורק 

1 

השנים 

14.68 

7.45 

1920 

13.63 

8.50 

1921 ־ 19-22 


חשיבותם הגדולה של כל הנתונים בנוגע לריבוי הטבעי 
אצל יהודים באה״ב, שהובאו עד עכשיו, תתברר כשנעיין 
במספרים מ 10 — 15 השנים האחרונות. 

אין לנו ידיעות מפורשות על הילודה והתמותה בין יהודי 
אה״ב, אולם בעקיפים אפשר לעמוד על המצב מבחינה זן 
לפי אחודהילדים של הישוב היהודי. 


טבלה 6 

מיבנה הגילים של האןכלוסיה היהודית באה״ב 



גיל (%) 

קבוצות 


ערים 

ביחד 

5-5 

ומעלה 

64-35 

34-15 

14—5 

4-0 

100.0 

9.4 

26.1 

40.7 

16.0 

7.8 

שיקאגו ( 1930 ) , 

100.0 

69 

27.9 

39.2 

18.3 

7.7 

דיטרריס ( 1935 ) . 

100.0 

10.0 

29-8 

38.2 

15.6 

6.4 

טך 1 טון ( 1937 ) . 

100.0 

10,0 

28-1 

394 

16.4 

6.1 

פהיאיק ( 1937 ) 

1000 

11.7 

27.4 

36-2 

16.1 

6.6 

םיטסבורג ( 1938 ) . 

100.0 

18.8 

31.3 

32 9 

11.7 

6.3 

סז־סרגציסקר ( 1938 ) 

1000 

5 ׳ 9 

27.3 

37.8 

17.8 

7.6 

םוטאייו ( 1938 ) 

100.0 

11.1 

27.2 

39 •0 

16.8 

6 9 

מיניאפוליס ( 1988 ) . 

1000 

11.7 

27.8 

36,3 

נ. 17 

7.1 

ניר לתדון ( 1938 ) . 

100 0 

13 6 

25-6 

35.4 

17.4 

8.0 

ניריייץ' ( 1938 ). . 

100 0 

13 9 

30.6 

32.3 

13,3 

9.0 

גראנד ראסין!( 1914 ) 

100-0 

14.6 

30.6 

34 8 

11.4 

8.6 

סדליד 1 ( 1944 ) . 

100.0 

16.5 

32,0 

10.5 

13.3 

7.7 

אטלנטה ( 1947 ) 

100 0 

18.2 

32.7 

29.2 

10• 7 

9.2 

סו^לאנד ( 1947 ) . 

100 0 

14.7 

30-7 

34.0 

13,1 

7-5 

גיוארק, העיר( 18 <יז) 

100.0 

9.6 

31.7 

31.7 

14.5 

12.5 

ניואדק, הפרבר( 948 ן) 

100.0 

12 8 

34.4 

29.1 

14.0 

7 ־ 9 

<|מח ( 1948 ) . . 

100.0 

0 ׳ 16 

31-8 

31.0 

11.6 

9 6 

אינדיאנאפולים( 1918 ) 

0 ׳ 100 

18.0 

32.8 

5 .עי 2 

14.9 

8.8 

טרסון ( 1948 ) . . 

100.0 

12.8 

35.7 

29.9 

12.1 

5 ־ 9 

ייטי^ה ( 1948 ) , . 

100.0 

121 

27.9 

32.8 

14.7 

12.5 

*׳אךלזסון ( 1948 ) , 

100-0 

14.7 

5 ׳ 32 

30.2 

13-6 

90 

טרנטח ( 1948 ) . . 

100.0 

20.2 

30.8 

27.4 

12.6 

9.0 

נאשחויל ( 1949 ) 

0 ׳ 101 

13,7 

31.3 

2 י 30 

13.8 

1X0 

גרי ( 1949 ) 

100.0 

18.0 

31.9 

27.8 

112 

111 

סו^ס ^יקטיטי( 1919 ) 

— . , 1 י -- • -- 


החומר המצוי בידנו על האןכלןסיה היהודית ב 25 ערים, 
שהמספר הכולל של תושביהן היהודיים אינו פחות מ 700 אלף, 
מספיק כדי להסיק מסקנות בנוגע לריבוי הטבעי אצל היהר 
דים, ביהוד מאחר שיש לנו כאן ידיעות על ערים גדולות, 
בינוניות וקטנות. בדרך כלל דןמים מאוד היישובים היהודיים 
בכל סוגי הערים האמריקניות מבחינת המיבנה החברותי 
שלהם, שהוא הקובע את דרכי ההתפתחות הביולוגית. אולם 
בדרך כלל גבוה בערים הגדולות האחוז של הפועלים היהד 
דיים והחנוונים הזעירים משהוא בערים הקטנות: באלו האח¬ 
רונות גבוה יותר האחוז של המעמד הבינוני והאינטליגנציה 
המקצועית. השפעתו של גורם זה היא ודאי ניכרת, אך לא 
כמו בתוך האוכלוסיה הלא־יהודיח, שבה האחוז של הפועלים 
ובייחוד של האיכרים הוא גבוה מאוד. כמו־כן משפיע על 
הריבוי הטבעי אצל היהודים האחוז של ילידי אה״ב, שהרי 
מספרם של הילדים אצל ילידי אה״ב קטן יותר (במידה 
ניכרת) משהוא אצל המהגרים. 

מתוך עשר הערים הראשונות שבטבלה 6 הגיע — בפרק־ 
הזמן של 1934 — 1938 — האחוז של הילדים מגיל 4 עד 8 
רק בעיר אחת בלבד! ואילו ברוב הערים היה נמוך יותר 
תעיע עד למינימום של 5.3 . בממוצע לא היה בשנות ה 30 
מספר הילדים עד גיל 4 מרובה מ 6.9% . בשנות ה 40 הגיע 
ב 15 הערים האחרונות שבטבלה 6 מאפסימום הילדים עד 
גיל 4 ל 12.5% והמינימום ל 7.5% , ברוב הערים — ליותר 
מ 9% ובממוצע — ל 8,4% . באוכלוסיה הכללית כאה״ב, כמו 
בקיבת היהודי בארץ זו, באה אחר מלחמת־העולם 11 הפסקה 
במגמת-הירידה של השנים הקודמות והתחילה סידרה של 
עליות בילודה. באוכלוסיה הלא־יהודית היתה עליה זו, כמו 
הריבוי הטבעי בכללו, גבוהה יותר ב 20 — 25% — תופעה 
שיסודה במיבנה החברותי השונה של אוכלוסיה זו 

בשביל האוכלוסיה היהודית, שהראתה סימני-ירידה 
בשיעור־הילודה בצורה בולטת הרבה יותר משניפר הדבר 
באוכלוסיה הלא־יהודית, שאלת הריבוי הטבעי היא חיונית 
יותר משהיא אצל קיבוצים אחרים, הואיל ודרך התפתחותה 
של תנועת־האוכלוסיה הטבעית אצל יהודי־אמריקה גילתה 
סימנים בולטים של דמיון לזו שנתגלתה באותה תקופה בהוד 
יהודי־גרמניה, שהגיעו לגדעון ביולוגי. ירידה בריבוי הטבעי 
אפשר לראות בצורה ברורה ובולטת בטור השלישי של 
הטבלה המציין את האחוז בין היהודים של קבוצת־הגילים 
מ 15 עד 34 ב 30 השנים הראשונות של המאה ה 20 . כאן 
הכיוון הוא הפוך מזה, שעליו מעיד הטור הראשון. בעשר 
הערים הראשונות, שהמסקנות הסטאטיסטיות ביחס אליהן 
מיוסדות על חומר מסוף המאה ה 19 ומן השנים הראשונות 
של המאה ה 20 , מגעת קבוצת הגילים 15 — 34 למאכסימום 
של 40% ויותר ולמינימום של 35.4% ברוב הערים האחוזים 
הם בין 38 ו 39 . ב 15 הערים האחרונות — וכאן הנידון הוא 
בתקופה שאחר מלחמת־העולם 1 , שבה נתמעטה ההגירה 
ואח״כ כמעט פסקה, והמצב הכלכלי של המוני־יהודים נש¬ 
תפר באופן ניכר — מגיע מאכסימום האחוזים של קבתת 
הגילים 15 — 34 ל 34 ויותר והמינימום יורד עד 25.5 . האחוז 
הממוצע בקבוצת־הערים הראשונה הוא 37.6 ובקבוצה השניה 
רק 30,4 

גשווה נא את מיבנה־הגילים של היהודים לזה של הלא־ 
יהודינ 4 על האוכלוסיה הלא־יהודית בשנות ה 30 בעשר הערים 
הראשונות אנו למדים מן המפקד של 1930 . 





259 


ארצות־חבריית של אמריייוד! 


260 


אצל בל הארבלדסיה ! 
( 1930 ) 

אצל יהודים 
( 038-1930 ח 

קבוצות־גיל 

26.0 

23.0 

14- 0 

62.1 

64.9 

54—15 

11.4 

11.6 

55 ימעלה 

100.0 י 

1 

100 0 

ביחד 


מאחר שלפי נתוני 1889 הגיע בין היהודים האחוז של 
הילדים עד גיל 14 ל 32.1 מעיד האחוז של בני גיל זה 
שבטבלה על ירידה בריבוי הטבעי של היהודים באה״ב. אם 
נשים לב למספר הנפשות במשפחה, במקום שיש לנו חומר 
על ילידי־הארץ והמהגרים, תהא התמונה ברורה ומוגדרת 
עוד יותר. 


טב׳וה 7 

חלוקת המשפחות היהודיות לפי מספר הילדים 

( 1937 — 1938 )• 


אצל מהגרים 

אצל ילידי־אמריקה 

המספר הממוצע 
של ילדים במשפחה 

% 

מסםר מוחלט 1 

מםפר מוזזלט) % 

1 * 

11.8 

740 

30 0 ^ 

962 

בלי ילדים 

363 

1.025 

י 32.6 

1,053 

ילד אחד < 

27.4 

1,716 

26.9 

869 

2 ילדים 

20.4 

1,277 

8.3 ! 

267 

3 ילדים 

12 0 

752 

, 6 .ג 

52 

4 ילדים 

12.1 

764 

0.6 

28 

1 

6 ילדים ויותר 

ס-רסו 

6/274 

1 

100.0 ! 

1 

3,231 

בס״ה . . . 1 


• מך הערים הבאות: טרנסוז, סאסיאיק, באפאלו, נירלונדון 
ומיניאפוליס. . 

האחוז של המשפחות בעלות 5 ילדים ויותר גדול בק 
המהגרים פי 20 משהוא בין ילידי־אמריקה. אפשר לומר, 
שאצל יליד^הארץ כמעט אין משפחות בעלות 5 ילדים דותר. 
האחוז של המשפחות בלא ילדים גדול פי שלושה אצל ילידי 
אמריקה משהוא אצל המהגרים. כמעט שני שלישים מן 
המשפחות של ילידי־אמריקה הן חסרות ילדים או בעלות 
ילד אחד בלבד, אד אפשר, שמקורם של הבדלים אלה הוא 
במר, שהמשפחות של ילידי־אמריקה הן צעירות מאלו של 
המד,גרים. 

טבלה 8 


חלוקת המשפחות היהודיות בבאפאלו לפי מספר 
ילדיהן 19 שנה ויותר אחר הנישואים ( 1938 ) 


אצל מהגרים 

אצל ילידי^אמריקה 

המספר הממוצע 
של ילדים במשפחה 

% 

מטפר מוחלט 

% 

םספר מוחלט 

3.3 

44 

12.3 

38 

בלא ילדים 

6.8 

90 

18.8 

58 

ילד אחי 

19.8 

262 

36.9 

114 

2 ילדים 

21.9 

290 

181 

56 

3 ילדים 

19.1 

2.52 

6.5 

20 

4 ילדים 

•29.1 

384 

7.4 

23 

5 ילדים ריותר 

100.0 

1,322 

100.0 

309 

בס״ה . . . 


האחוז של המשפחות המחוסרות ילדים הוא בין ילידי־ 
אמריקה גבוה מאוד—כמעט פי ארבעה משהוא בין המהגרים. 
לעומת זה: האחוז של המשפחות בעלות 5 ילדים ויותר הוא 
אצל המהגרים גדול כמעט פי ארבעה משהוא אצל ילידי 
אד,"ב. כמעט שליש שלם של משפחות הילודים באמריקה הן 
מחוסדות ילדים ( 12.3 ) או בעלות ילד אחד בלבד ( 18.8 ), 
מסקנותיה של חקירה, שנעשתה באינדיאנאפוליס, בשנת 
1941 , מאפשרות לנו להשוות את המצב אצל היהודים 
וד,לא־יהודים מבחינת ההמשד הביולוגי. מספר הילדים, שהיו 
לכל מאה נשים בגילים של 25 — 29 , היה כלהלן: 1 ) לקאתו־ 
ליות — 1128 2 ) לפרוטסטאנטיות — 120 ? 3 ) ליהודיות — 
79 . בגילים של 35 — 39 היו לכל מאה נשים: 1 ) קאתוליות— 
243 < 2 ) פרוטסטאנטיות — 199 ז 3 ) יהודיות — 178 . ואע״ס 
שהאחוז של הילדים עד גיל 4 גדל בשנים האחרונות בין 
היהודים ביותר, יש לציין, שהריבוי הטבעי היהודי נפגע יותר 
דותר ע״י נישואי־תערובת. אמנם נישואי־תערובת עדיין אין 
פירושם התנצרות, ואחוז המתנצרים באה״ב הוא בדרד כלל 
קטן מאוד. אד הצאצאים של נישואים אלה היו ברוב המקרים 
אבודים לעם היהודי. הרוב של נישואי־התערובת הוא 
בין גברים יהודיים ונשים נוצריות ומשום כד אין הדבר 
גורר אחריו טמיעה מיד. לעומת זה מעמידים עפ״ר נישואים 
בין נשים יהודיות ובין גברים נוצריים בנים נוצריים, לפני 
כארבעים שנה היו נישואי־תערובת תופעה שכיחה בין היהר 
דים יוצאי מערב־אירופד. בלבד, בשנים האחרונות חל שינוי 
בנידון זה. הטבלה הבאה כוללת מספרים בנוגע לנישואי־ 
תערובת בקבוצות יהודיות שונות ב 1908 — 1912 , 


טבלה 9 

האחוז של נישואי־התערובת באה״ב בין יהודים 
יוצאי ארצות שונות ( 1908 — 1912 ) 


% בישואי' י 

התערובת 

. 

הקהילות 

1 

% נישואי* 1 

התערובת 1 

1 

הקהילות 

1 

0.99 

י 

| יהודים מאוסטריה 

6.54 

יהודים מצרפת , 

0.80 

* מתורכיה . 

5 16 

מגרמניה . 


* מפולניה 

4.00 

״ מהולאנד . 

0.62 

ומרוסיה . 

1 3.47 

מאנגליה , 

0.45 

״ מרומניה . 

1 

1 2,24 

" מהונגאריה 


מחקר, שנערד ב 1900 מטעם הכנסיות, קבע, שהיו 78 
מקרים של נישואי־תער 1 בת בתוד 9,668 משפחות יהודיות 
בניו־יורק — כלומר, פחות מ 1% . 

על המצב בשנים האחרונות אפשר לעמוד מתוד מחקר, 
שנערד בנירד״יוון. והרי תוצאותיו: ב 1870 לא היד, בניו־ך,יוון 
אף מקרה אחד של נישואי־תערובת בין יד.ודים. ב 1931 הגיע 
האחוז של נישואי־תערובת בעיר זו ל 5,6 ! ב 1940 — ל 9 , 

בסטאמפ(רד (קונטיקוט) היו ב 1942 59 נישואי־תערובת 
לעומת 823 חתונות יהודיות טהורות — כלומר 7.2% , 

במידה שהקהילה היהודית היא קטנה יותר, בה במידד, 
גדול בה בדרד כלל האחוז של נישואי־התערובת. בעיר 
פיא(ריד, שבאילינוי, שבה יושבות בסד הכל כ 500 — 600 
משפחות יהודיות, היו ב 761951 מקרים של נישואי־תערובת, 
בערד 15% , כאן יש לנו נתונים גם על הרכבם של נישואי־ 



261 


ארצווו־הבחית של אמרייקה 


262 ׳ 


התערובת: 64 גברים יהודיים ו 12 נשים יהודיות. בסיראקיוז 
היו בין 330 החברים של הקהילה הרפורמית 54 מקרים של 
בישואי תער 1 בת, כלומר בערך 16% . כ% מאלה היו מקרים 
שבהם נשאו יהודים נשים נוצריות וכ 3 /• — שבהם נישאו 
יהודיות לנוצרים. אולם אף אחד מבני הזוג היהודיים לא 
התנצר וכולם נשארו חברי בית־הכנסת. בפרבר פורסם פארק 
שעל־יד שיקאגו, שנוסד זה לא כבר, היו ב 0 כ 19 15 זוגות 
של נישואי־תערובת ב 141 משפחות יהודיות, כלומר 10.6% . 
כיום הסכינו יהודי אה״ב לתופעה של נישואי־תערובת, ושוב 
אינם תמהים עליה. 

מהוד כמה מיסקדים ומחקרים בשאלה זו אפשר לבוא 
לכלל מסקנה, שהאחוז של נישואי־תערובת אצל היהודים בכל 
אמריקה הוא בערך 10 : מזה 70 — 75% נישואי־תערובת של 
יהודים עם נוצריות והשאר של יהודיות עם נוצרים. בעוד 
שבאירופה היו נישואי־תערובת מצויים כמעט אך ורק במעמ¬ 
דות האזרחיים הגבוהים, לרבות האינטליגנציר" הרי באה״ב 
אין נישואי־התערובת מצומצמים במעמדות אלה בלבד. 
נישואי־תערובת נעשו באה״ב תופעה שכיחה אף במשפחות 
של הורים בעלי הכרה יהודית מובהקת, ורווחת הדעה, 
שהאחוז של נישואים אלה עוד יגדל דלך. מחקר, שנערך 
בין תלמידי בתי־ספר תיכונים, קבע ש 72% מן הנערים 
היהודיים חייבו נישואי־תערובת בעוד ש 58% מן התלמידים 
הקאתוליים ו 51% מן הפרוטסטאנטיים שללו נישואים עם 
בני־זוג יהודיים. 

5 . העבריינות בין היהודים, ההנחה המקובלת, 
שאחוז העבריינים מצומצם יותר בין יהודים משהוא ביו 
עמים אחרים וכן שהעבירות המבוצעות ע״י יהודים הן מסוג 
הפשעים הקלים— כלומר, פחות כלפי בני־אדם ויותר כלפי 
דברים —, מתאמתת באה״ב מתוך הנתונים הבאים: בבתי־ 
הסוהר בניו־יורק נמצאו אסירים: ב 902 נ — 4,115 , מהם 381 
יהודים או 9.2% ; ב 1903 — 4,015 , מהם 378 יהודים או 
9.4% * ב 904 נ — 3,251 , מהם 479 יהודים או 14.7% . באותן 
השנים היו היהודים 18% — 17 מאוכלוסייתה של ניו־יורק, 
בבתי־הסוהר של מדינת ניו־יורק היו חבושים ב 1903 9,820 
אסירים ומהם 257 יהודים, כלומר, רק 2.7% . האחוז של 
היהודים במדינה, בלא ניו־יורק, הגיע באותו זמן ל 7% 
בערך. בדרך כלל אפשר להניח, שהאחוז של האסירים היהד 
דיים בבתי־הסוהר של העיר ושל המדינה ניריורק היה בערך 
החצי מן האחוז של היהודים באוכלוסיה. 

במשך 10 שנים ( 1920 — 1929 ) הגיע מספר הנידונים ע״י 
בתי־משפט בכל בתי־ הסוהר שבאה״ב ל 394,080 , מהם 6,846 
יהורים או 1.74% , כלומר כחצי מתוך אחוז היהודים באוכלו- 
סיה באותן השנים ( 3.43% ). 

האחוז של הנשים בין האסירים הגיע ל 10 באוכלוסיית 
בית־הסוהר היהודית כמו בלא־יהודית. 

מספד הפשעים פחת בשני חלקי האוכלוסיה, אולם בין 
היהודים היתה הירידה מהירה יותר, משנת 1920 עד 1929 
הגיעה ירידה ז 1 בין היהודים עד כדי החצי, ובין הלא־יהודים 
עד כדי רבע בלבד. מחקר, שנערך ב 1932 בבית־הסוהר הגדול 
ביותר במדינת ניו־יורק (סינג-סינג), שבו חבושים הפושעים 
החמורים ביותר, ובכללם הנידונים למיתה, גילד" שהאחוז 
של היהודים בין האסירים לא הגיע אלא ל 3.9 , בעוד שהאחוז 
של היהודים במדינה היה 17 . 

באביב 1947 היה מספרם של החבושים בבתי-הסוהר 


במדינת ניריורק 15,225 , מהם 722 יהודים, כלומר 4.7% או 
כמעט רבע מאחוז היהודים באןכלוסיה. מכל הפשעים המבוצ¬ 
עים ע״י יד,ודים, פשעי-מין, כגון אונם, הם רק 2.4% , ואילו 
בכלל פשעיד,ם של הלא-יהודים הם 6.2% . הפשעים המבוצעים 
נגד בגי־אדם, כגון רצח, גרימת פצעים, אונם וכיו״ב הם בין 
היהודים 25% מכל הפשעים ואילו בין הלא-יהודים 50% . 
הדעה הר 1 וחת, שיד,ודים מרבים לחטוא בהצתות בזדון אינה 
נכונה, שכן לא יותר מ 15% של כל הפשעים שנעשו על-ידי 
יהודים הם של הצתות מאורגנות. 

בכל בתי־הסוהר שבמדינת ניו-יזרק ישבו ב 1949 כ 17 
אלף אסירים ומהם רק כ 700 יהודים, בלומר, לא יותר מ 4.1% , 
כלומר, כרבע מן האחוז של היהודים במדינה. בעיר ניו־לרק 
היו בערך חמשת אלפים אסירים, מהם רק 174 יד,ודים, שהם 
לא יותר מ 3.5% , כלומר, כשמינית מן האחוז של היד,ודים 
בעיר. יתר על כן: מספר הפשעים אצל היהודים פוחת ור״ולך. 

נתונים מאלפים ממקורות רשמיים יש לנו על היהודים 
בל 1 ם אנג^ס. הטבלה שלפנינו נותנת ידיעות על מצב הפשעים 
בין היהודים בעיר ז 1 על-יסוד אומדן קרוב למציאות בנוגע 
למספרם של היהודים בתוכה ובנוגע לגידול אזכלזסייתם. 


מכל האוכלויםיה 

5.8% — 

יוזרדים 

75,000 — 

1932 


6.9% - 


100,000 — 

1939 


8.4% - 


130,000 — 

1941 


11.6% — 

// 

225,000 — 

1948 

״ 0 

12.0% — 

ז/ 

275,000 ~ 

1950 


מיולי 1933 עד סוף 1947 היו בלזס אנג׳לס 16,800 אסירים 
יהודיים, מהם 1,042 או 6.2% נשים. 


טבלד, 10 

האחוז של היהודים בין אסירי לוס אנג׳לס 

(פרט לשיכורים) 



כתוך 

האחוז של היהודים 



רים לבנים 

אסי 

כלל האסירים 

ה שבים 

נשים 

גברים 

בס״ה 

נשים 

גברים 

כס׳-ה 



4,81 

4.68 

1.97 

3.52 

3.35 

1933 ־ 1936 

מס 3 

4 69 

4-55 

2.04 

3 40 

3,28 

1933-1937 

3.53 

43 .<־: 

5.26 

2 23 

72 ־ 3 

3,54 

1941-1939 

1.45 

3-89 


0 94 

2 01 

1.89 

1944 -1942 

1,65) 

4.26 

391 

0.89 

2 02 

1.83 

1947 -3945 

2.54 

4.65 

4.42 

1-52 

2-85 

2,70 

1933 ־ 1947 

1 


אנו רואים, שהאחוז של היהודים בעיר גדל והלך בקביעות, 
בעוד שהאחוז של העבריינים פחת וד,לך באותו זמן עצמו. 
בפרק הזמן האחרון כבר היה אחוז העבריינים היד,ודיים קטן 
פי 5 — 6 מן האחוז של היהודים בעיר, בייחוד היה נמוך בין 
האסירים האחוז של הנשים היד,ודיות. הוא היד, קטן פי שניים 
מן האחח של הגברים בין האסירים היהודיים. הירידה בחלקם 
של היד,ודים בין האסירים מתאמתת גם ע״י נתונים על 
האסירים הלבנים. 

שיכרות היא העבירה הנדירה ביותר בין היהודים! במקום 
השני מבחינת הנדירות באה נהיגה במכונית במצב של 
שיכרווב רוב העבירות אצל יד,ודים הן עבירות על תקנות־ 
העיריה — כנראר" עבירות על האיסור לסחור ביום א׳ או 
בחגים נוצריים אחרים וכיוצא באלו. האחוז של היד,ודים 



279 


ארצות־השפלה 


280 


לשונם של המתיישבים הגרמניים החדשים, היא לשון הפראב־ להתחזקותם של אצילים אלה ומתוך כד היו אה״ש מפוררות 
קים, שממנה נתפתחה לשון אה״ש, הלשון ההולאנדית־הפל* במשך המחצה השניה של יד,"ב לכמה מדינות בלתי תלויות 
מית! צפונה יותר — התפתח ניבם של הפריזים. הפראנקים זו בזו. מכאן השם "ארצות־השפלה" (בלשון רבים}. בתולדות 
הקימו את ״דוכסות בלגיה השניה״, שבימי המרובינגים חיתה אד,״ש במאות ה 12 וה 13 בולטות שלוש עובדות יסודיות: 
חלק מניסטריאה, בעוד ש״בלגיה הראשונה" היתה חלק מאוס־ הכיבוש של צרפת, התפשטותה של בראבאנט, התפתחותן 
טרזיה. בתקופת הקיסרות הפראנקית של המרובינגים והקא־ של הולאנד וגלדרלאנד. 

רולינגים (מתחילת המאה ה 6 עד סוף המאה ה 9 ) הגיעו ב 1185 התחילה מלכות־צרפת מתפשטת על חשבונן של 
אה״ש — שהיו מרכזה של הקיסרות — לשיא חסנן המדיני, אה״ש ע״י כיבוש שטחים רחבים של פלאנדריה. חדירתה של 
ותקופה זו היתד. חשובה בתולדות אה״ש גם מבחינה תרבו־ צרפת לאד,"ש נתבטאה גם בתרבות: הבניה הגותית המרובה 
תית. בין השאר בוצע בה, בתקופה זו, עיקר ניצורן של אד.״ש, באה״ש במאות ה 13 וד, 14 מעידה על ההשפעד. הצרפתית. 
שהר,חיל במאה ה 4 עם ניצור הדרום (ע״י מיסיונרים שבאו לותרינגיה התחתית, הצפונית, שבמאד, ה 12 הוחלף שמה לרוז־ 
מגאליה) ונסתיים ב־ נות ברבגט (ע״ע), 

״יי" ? ק ״־־ ־ בלעד. את רוזנות אנן 

הצפון, שהיה קש." (ע״ע) ובמשך המאה 

ה 12 סיפחה בראבאנט 

קארל הגדול, המושל * זי/טנסל / ^^ האיצוח שלניח נירגינד?ה־^:די.ית את המרקיזות של 


טרסחלינג 


קארל הגדול, המושל 
והמדינאי הגדול ביו¬ 


¬ וני 




^־*^פלילנד 


תר שקם באד,״ש, הב' ] .;//—!ב״יינינה״ בורג. הדוכס הנריק 1 

ניע,אחר ק רבות קשים, 1 ^ / * יי־־יט ל,־ 3 ,״״ ( 1190 - 1235 ) קרע 

את הפריזים ואת הי ים / רוזנות ^מיר מעל הבישופות של 

סאכסים והכריחם ^ יי״י" לייז׳ את הדוזנות של 

התנצר. בימי ?איל .■־רץל;י אז(־ 0 ס< 1 ). אבלגס־ 

״גיי^ 50 0 ^^ יונו של הדוכס לכבוש 

פתחת באה״ש ״״״' ^ / י י קילי י ט^, י —י את הבישופות של 

שיה, וביחודהתעשית ק ^ לייד נכשל ע״י המי- 

של אריגים.חוזה ייייי ־ 11111 ' 13 נ! ם אנגליה, ליציר, של העיר לייד, 

( 843 ) אישר למעשר׳ שהיכתה 1213 על־יד 

את התפוררותי׳ של . 0 \/ ^ 81 ^ 1 8 סטפס ( €3 קק־ $1 )את 

הקיסרות הפראנקית: הדוכס של בראבאנט. 

סקלדה נפלי בייי הי 0 ) 9 מתגבשת הרוזנות של 

י^ הולאנד. בקרב פלאר־ 

שממערב לי ־ בייי . דינגן(״־,״ 11 >... 1 ^) 

צרפת• בחלייזי׳ של ?י־ 1 ־־■ 1018 ניצחה חולאנד 

855 נפלו בלגיים י׳״י' "' את הבישופות של 

רחית והולאנד בחלי^" '״־' אוטרכט ואת בעלי־ 

של לותרינגיד,. בריתד,. בסוף המאה 

״״״ יי״י״'״ ^ ״ 12 ננשה תול״נד 

קיסרות הגרמנית. ה־ ץ 7 ^? 1 ס ^.*^ליח < /? •■<- _ 4 _ ( ^ ; ב. נ את פריזלאנד המער־ 

חלקים דוברי ואלונית בית וקרעה את זלאנד 

הם דוקה שנפלו בחלקה של הקיסרות הגרמנית, ואילו מעל פלאנדריד,. ע״י כך נשתלטה הולאנד על כל חוף־הים 
פלאנדריה, שאוכלוסיה היו דוברי גרמנית, נעשתה חלק של מן הסקלדה עד הזוידרזה. 



־זמלה•.' 


אנקהויז;" 

\ ימת 


״״׳׳-יי^ילצי'״ !< 

ןי׳־ךך״^רוול^ד ה 

^הרלם יי" 


-^--52 


דובטר 


^>דוטפן 6 


■י''^,יי־ט 


#ברלה 


הארצות של ביח-נאואריה 

זךחזזן ד,ארצות כשלטון הענף הצעיד 
^*־לבית*בורגרנדיה 

^ ] השטחים של הכנסיה 

דיכסוח לובסמכירג 

רוזנות ^מיר 

דוכס" "י|דין 
?ריילןי 
צ־ שלטון צרעת 


הרטרחנביס. 


ריסבורג; 


*די,.! 911 * #11 ! 11 


^ 1 :ז * 


7/1 . •י 


^!1 


קילומטר 


111111:11111 

אנעורסן 


^^?כרחה. 

חנט 4 (מט)'^! 


^אוסטנדה 


־_ \ .,! *!]ד ח • _,ןזו חז^ו 1 ^ 1 ט ; 1 : : ח ! ^(□ 42 1 - 

[)^ 4 . 14 - 181 ״ 1 ^ 


ד^תדאיפרב 

■נ 4 ז^ 0 יד) 1 ז. .דר 

^מאזברוק: 




יוכסמבודג? 


■443 




3 י?ט.יז 1 


)א ־- 1 ־ 
^ ולנסי[ 


<נ׳ 

, 1 . 'ר־״ז 




לנסיז^ 


}:. ף;^^ 81 נייזי 






^לזס^״-^זןלזח 


צ יייל־ 


י*"ד:" י (ע״ע) ובמשך המאה 
״״״ ה 12 סיפחה בראבאנט 

,מחיזות 

;תד;ה־ ^: 7 ר;ה את המרקיזות של 

אנטוורפן ואת לימ־ 

בורג. הדוכס הנריק 1 

. הננס״י! ' 

( 1190 - 1235 ) קרע 
יי מעל הבישופות של 

לח לייז׳ את הדוזנות של 

לח( 1.002 ). אבל גס־ 

5 יונו של הדוכס לכבוש 

י י את הבישופות של 

לייז׳ נכשל ע״י המי־ 

אנגליה, ליציד, של העיר לייד, 

י> 1 שהיבתה 1213 על־יד 

^דובח 

דיכקיק ^ ^ סטפס ( €5 קק€:ו 5 ) את 

הדוכס של בראבאנט. 

במאה ה 10 התחילד, 

מתגבשת הרוזנות של 
הולאגד. בקרב פלאר־ 

דיגגן(תש 1108 >ז 3 ב 1 'ע) 

׳ 1018 ניצחה הולאנד 

-- 50 ■ 

את הבישופות של 

אס.:ז , 

אוטרכט ואת בעלי¬ 
** 

* 

בריתד,. בסוף חמאת 
^ ח 12 כבשד. חולאנד 

_ \ _ את פריזלאנד המער¬ 

בית וקרעה את זלאנד 


1 ־ 0 ט אוכזר:' 


צרפת. אכן הסקלדה שימש גבול להלכה בלבד. 


ראשיתן של הערים באה״ש נעוצה 11351 !\נ€ וב 5 י 31 ״ 5 ג 0 


ב 820 פתחו הנורמאנים בפלישתם לאד,"ש ועשו בד,ן הרומיים. בימי הפראנקים נתפתחו הערים הבישופיות טורנה 
שמות. הקיץ הקץ על הקיסרות הפראנקית, כלומר על ד,ד,גמר וקאמברד, ובזמן מאוחר יותר לייז׳ ואוטרכט. הפלישות של 
ניד, המדינית של אה״ש במערב־אירופד" ועם זד, על הצי־ הגורמאנים הפסיקו אח התפתחותן של הערים באד.״ש. מסוף 
וויליזאציה הפורחת הראשונה של אה״ש. שרק דבר אחד המאד. ה 11 ואילו היו מייצאים את הצמר הפלמי המעובד 
נשתייר ממנה: הנצרות. לסקאנדינאוויד, ולנובגורוד (ע״ע). בתחילת המאה ה 12 הת־ 


ימי הביניים: המחצה השניה. לאד,"ש של תקופה זו חילו מביאים לאה״ש צמר גלמי מאנגליה. אה״ש לקחו חלק 

אפייגיות שלוש תופעות: החרב, הצלב והזהב, כלומר: הפאו* עיקרי במסעי־הצלב. בראש מסע־הצלב הראשון עמדו בלד* 

דאליזם, הבישופיות והערים. פלישת הנורמאנים שימשה ווין, הדוכס של פלאנדריה, וגודפרואה מבויון, הרוזן של 
גורם עיקרי בהתפתחותו של הפאודאליזם. מרכזי הקיסרות לותרינגיד,. מסעי־הצלב שימשו גורם לפיתוח־המסחר, ומתוך 
וד.אפיפיוריות היו רחוקים מאה״ש, וכל עומס המלחמה בנוי־ כך לפיתוחן של הערים באד,"ש. נוצר קשר בין אה״ש ובין 

מאנים היה מוטל על האצילים המקומיים. דבר זה גרם איטליה והמזרח, לאורך הנהרות והמעברות באלפים. ג׳נובה 

ד 



281 


■ ארצות־השפלה 


282 


נעשתה שוק של האריג הפלמי. ספינות 
ג׳נובניות וויניצייניות הפליגו לברחה 
בצרפ׳ פריז'). סוחרים 

איטלקיים עסקו ביבוא אלום ומשי לאה״ש. 


במאה ה 13 היתה ברחה עיר־המסחר 
החשובה ביותר בכל המערב. היא היתה 


השוק של הצמר הגלמי האנגלי, של הצמר 
המעובד של אה״ש ושל התבלים שהובאו 
מ! המזרח. ערי בראבאנט מופיעות לרא¬ 


שונה במאה ה 11 ! התפתחותן היתה קשורה 
בדרך־המסחר שבין ברחה וקלן. התפתחותן 
של ערי־הולאנד התחילה מאה שנה לאחר 
מפן. מן המאה ה 11 ואילך פרחו באה״ש 
בעיקר שתי תעשי 1 ת: תעשיית־הפליז באי- 
זור המז ותעשיית־האריג בפלאנדריה. תע־ 
שיית־הבד הגיעה לשיאה בפלאנדריה במשך 



המאה ה 13 ובבראבאנט במאה ה 14 . את הח־ הקרב על־יר שעריה של העיר ברווה ( 1381 ), שנסתיים בנצחונט של אנשי-ננט. 

י > ו 

מימנו סוחרים. במשד המאות ה 3 !— ^עטרדז — בד.;דיגתז ׳ע? סי? י 3 ואז ארטפ?ךה — םע?טזנז ׳ע? ה ת ז ן מפלנדריה. 


ה 15 התפתחה גם הבאנקאות בפלאנדריה, 

והבאנקאים היו לא רק מקומיים, אלא אף גרמניים ואיטלקיים. 

המסחר היה אבי החופש של אה״ש. ההתפתחות הכלכלית 
וגידול האוכלוסיה העירונית גרמו לפיתוח עמדתה העצמאית 
של העיר כלפי האציל השליט. העירונים התחילו מבצרים 
את העיר ופרבריה. השליטים החולונים העניקו זכיונות 
לערים ביד רחבה מכיוון שהיו מעוניינים בסיתוחן. ערי־המז 
זכו בזכויות קודם לערי-פלאנדריה: הראשונה שבהן, שקיבלה 
מגילת־זכויות, היתה הואי ( 1066 ). סט. אומר וברחה היו 
הערים הפלמיות הראשונות, שקיבלו כתב־זכיון( 1127 ).ערי־ 
בראבאנט זכו לכחבי־זכויות מסוף המאה ה 12 ותחילת המאה 
ה 13 . ערי־הולאנד — במשך המאה ה 13 . הזפיון (• 116111 ) 
הראשון בצפון ניתן למידלבורג, 1217 , ושימש דוגמה לזכיו* 
נות, שתבעו שאר ערי הולאנד וזלאנד. המשטר בערים 
הפלמיות, ביהוד בחשובות שבהן, היה מתחילה אוליגארכי, 
אך עד מהרה הוחלף בדמוקראטי. היו שני טיפוסים של 
ערים: "עיר חפשית" ו״קומונה". הקומונה היתה דמוקראטית 
יותר וטיפוס זה היה רווח בדרום, ביהוד בפלאנדריד" בצפון 
היה רווה הטיפוס של "ערים חפשיות", דוגמת ערי־ד,רינוס. 
החוקה בצפון היתד, יותר אוליגארכיח. 

היומון העירוני היה מאורגן באגודות מקצועיות: "גיל¬ 
דות". החשובה בין אגודות אלו היתה זו של האורגים. אלה 
האחרונים התקוממו לפאטריצים ודחקו אותם מן השלטון. 
הפאטריצים פנו לעזרתו של מלך־צרפת, אבל בקרב קוךטרה 
( 31 ז 11 נ 1 ס 0 ), 1302 , היכו בעלי־ד,מלאכה הפלמיים אח דיאבי־ 
רים הצרפתיים. שלטונן של הערים הפלמיות הגיע לשיאו 
בימי המדינאים של גנט יעקב ופיליפ ואן ארטפלדד, (ע״ע). 

בסוף המאה ה 14 מופיעים במועצת*ד.מדינה נציגים של 
ערי־פלאנדריה ביחד עם באי־כוחה של האריסטוקראטיה. 
במשך המאה ה 15 מופיעות במועצת־המדינה גם שש הערים 
הראשיות של הולאנד(דורדרכט, הארלם, דלפט, ליידן, האודה 

^י■ ד } ~ 

[ 3 ^ 0011 ] ואמסטרדאם). 

תקופת בורגונדיה-האבסבורג. פעולת הלי¬ 
כוד של אה״ש נסתיימה בעיקרה בימיו של דוכס בורגונדיה, 
פיליפ הטוב ( 1419 — 1467 ). הוא איחד את מדינות-אה״ש 
באמצעות ירושות, נישואים ורכישת-שטחים בכסף, בערמה 


אמורה צרפתית ספוד ? 1470 . הספריה העירונית, ברסלאו 

ובכוח־הזרוע, לעומת דוכסי־בורגונדיה, בעלי המגמה הצנ- 
טריפטאלית, עמדו הערים באד,״ש, שהמגמה שלהן היתד, 
צנטריפוגאלית. פיליפ הטוב קבע את מספרם של חברי- 
העיריות ובנה את שלטודהיחיד שלו על הפריחה הכל¬ 
כלית של נתיניו. הוא הגן על המסחר והתעשיה של הפלמים 
וד.ד,(לאנדים ותמך באנשי-דוח. בזמנו פעלו בבדחד, האחים 
האמנים יוהאן והוברט ואז 8 יק (ע״ע)! כמו-כן תמך הדוכס 
באוניברסיטה של לובן דסד את ספריית־בורגונדיד, בבריסל. 
אוצרו של הדוכס היה מלא. תקופתו נסתיימה בשני מפעלים, 
שהיו מכוונים לליכוד נוסף של בורגונדיה: 1473 הוקמה 
מועצה, שכמקום-מושבד, נקבעה מחלן ושניתנה לה הסמכות 
העליונה בשיפוט בענייני-כספים! 1465 הוקמה מועצה מדי¬ 
נית מב״כ המדינות, שמקופ-מושבה היתה בריסל. 

יורשו של פיליפ הטוב היה בנו, שארל האמיץ ( 1467-77 ), 
שהוסיף את גלדרלאנד על הנחלות, שקיבל בירושה מאביו. 
אבל שארל הוכר. והומת על-ידי האיכרים השווייציים בקרב 
נאנסי ב 1477 . מיד אחר מפלתו נתכנסו בגנט ב״כ הערים של 
אה״ש לשם דיון על החזרת החירוי 1 ח, שאבדו להם. ב 10 
בפברואר 1477 הוכרחה הדוכסת מרי ( 82 — 1477 ), בתו של 
שארל האמיץ, לאשר את ה״זכות הגדולה" (- 116 ׳\ 1:1 ? 001 ז 0 
816 ), שבמרוצת-הזמן נעשתה חוקת־היסוד של אה״ש. הנקר 
דות העיקריות של חוקה זו היו: בלא הסכמתן של המדינות 
אין השליט רשאי לד,כריז מלחמה, להטיל מימים ולהתחתן( 
רק בני אה״ש יכולים להתמנות למשרות מדיניות! בתעודות 
רשמיות יש להשתמש בלשון אה״ש בלבד! למועצות ולערים 
מוחזרות זכויותיהן הקודמות! המדינות וד,ערים רשאיות לכנס 
את מועצותיהן בכל שעה שתרצינה בכך! מרעצת-ד,מדינד, 
תתארגן מחדש באופן שתשמש באותיכוח של העם! לטבוע 
מטבעות מותר רק ברשותן של המועצות; הערים ממנות את 
העיריות שלחן, ועוד. 

מרי נישאה ב 1477 למאכסימיליאן מאוסטריה, בנו ויורשו 
של הקיסר ההאבסבורגי פרידריך 111 , וכשמתד, נעשה הוא 
המושל של אה״ש בשם בנו הקטן פילים ( 1482 — 1506 ). הוא 
משל עד שנת 1494 , שבד, הגיע פיליפ לבגרווג זה האחרון 
נשא ( 1500 ) את חואנה ה״משוגעת" (בתם של פרנאנדו 





283 


אמות־השפלה 


28^ 


ואיזאבל, מלכי־ספרד), וכשמת ב 1506 עברו אה״ש לבנם 
2 רל ע (ע״ע), שהיה אז בן חמש. כך באו אה״ש תחת שלטונה 
של משפחת־האבסבורג ונתקשרו באימפריה הספרדית. 

1524 קנה קארל ץ את פריזלאנד המערבית 1 1528 סימו 
לאה״ש את הבישופות של אוטרכט ז 1538 הכניע את הא 1 פו* 
זיציד. בגלדרלאגד! 1543 היה קארל זי השליט על 17 המדי¬ 
נות, שמאז קיבלו אח השם המשותף של "ארצות־השפלה". 
בתקופה זו מנתה האוכלוסיה של אה״ש 3 מיליון נפש. 
החקלאות והימאות היו מפותחות. ב 17 המדינות של הארץ 
הקטנה היו 208 ערי-חומה, 150 ערים בעלות מגילות-זכויות, 
6,300 כפרים. זו היחה אחת מן הארצות המשגשגות ביותר 
באירופה, 

הרפורמאציה התפשטה באה״ש במהירות, ביהוד בצפון. 
הקרקע היתד. מוכנת לכך זה מכבר, כי המינים של יה״ב 
מימי ויקליף ואילך מצאו באה״ש מצדדים. ההומאנחם בצפון 
קיבל כיוון ביקרתי. מרוטרדאם יצא ארסמוס (ע״ע), הראש 
וד.ראשון להומאניזם זה. האוניברסיטה של לובן, שנוסדה 
ב 1427 , היחה אף היא חדורה ברוח־ביקורת. ההתפתחות 
הכלכלית של אנטוורפן, גדול הנמלים של אירופה באותו 
זמן—העיר בעלת האוכלוסיה הקוסמופוליטית, שכללה שכבה 
פרולטארית רחבד. — היחה יפה לפרוטסטאנטיות' 1550 גוסד 
באנטוורפן בית־הדפוס של פלאנטן, שסייע להפצתם של 
כתבי־הקודש בתרגומו של לותר, ומתוך כך — להתפשטותה 
של הפרוטסטאנטיות. מתחילה חדרה לאה״ש הלותראניוו 4 
1523 כבר הועלו בבריסל על המוקד שני רפורמאטורים. 
יוהאן בקלס ( 60111££152 ) מליידן, מראשי האנבפטיזם(ע״ע), 
ניסה בע 15 להפיץ את דעותיו בליידן ובאמסטרדאם. קיצו¬ 
ניותו הכשילה את התפשטותו של האנאפאפטיזם, אבל ב 1543 
התחילה חודרת לאה״ש הקאלוועיות הקיצונית. אזהרות נגד 
הכפירר. כבר פורסמו ע״י קארל זו. ס 1550 עברו ענייני- 
השיפוט לידי האינקוויזיציה. 

המרד. ב 25 באוקטובר 1555 ויתר קארל ז\ על המלוכה 
ומסר אותה לבנו פיליפ 11 . האוצר של אה״ש היה ריק 
ופילים 11 מוכרח היה לכנס, ב 12 במארס 1556 , אח מועצת־ 
המדינות לשם אישור הקצבה של 1,360,000 זהובים. באי- 
כוחן של המדינות הגדולות דחו את הדרישה הכספית של 


המלך. הבעיה הכספית שימשה אחד מן הגורמים למרד, 
אע״פ שהגורם הדתי הובלט יותר במרוצת-הזמן. 

בשם פיליפ 11 משלה באה״ש אחותו החורגת מרגריטד" 
הדופסח של פארמה, שיועצה החשוב ביותר היה הקארדינאל 
גראנ^, הבישוף של אראם, יועצו של פיליפ 11 בענייני 
אה״ש. מתנגדו היה וילם, נסיך אוראנז׳ שבדרום צרפת(ע״ע), 
ששימש נציב ( 101 ) $13311011 ) של מחוזות הולאנד, זלאנד 
ואוטרכט והיה בעל נחלאות באד.״ש. 

דלם לא היה מפקד-צבא, אלא מדינאי. כראש האופוזיציה 
תפס עמדת-ביניים — בין הכיוון הלגיטימיסטי מזד. והכיוון 
הקיצוני מזה. וילם היה אדיש לענייני־דת והתנגד לקנאות 
של הקאתולים ממפלגת־המלך ולקנאות של הקאלודניסטים 
גם יחד. במידה שהקרע בין המלך ובין אה״ש התרחב, בה 
במידה נעשה וילם ראדיקאלי. 

לשמחתם הכללית של תושבי אה״ש הורחק גראנוול 
מעמדתו ב 1564 , אך כשד.מצב לא נשתנה לטובה קמה בצד 
האופוזיציה המתונה האריסטוקראטיח, אופוזיציד. ראדיקא־ 
לית יותר מחוגי האצולה הבינונית והנמוכה, מבעלי האחוזות 
המקומיים, מן הסוחרים ומעירונים סתם. 1556 עיבדה אופר 
זיציה זו את עיקריד., הידועים בשם "ד״פשרה". טענתה של 
אופוזיציה זו היתה, שהמלך מוקף יועצים רעים, בני חו״ל 
ברובם, שמטרתם היחידה היא חיסולה של החוקה הקיימת. 
כאלפיים איש התחייבו בשבועה ובחתימה על שמירתה שד 
ה״פשרה״ וקראו לעצמם בגאווה בשם ״גזים״(מצרפ׳ 
קבצנים), שבו כונו לגנאי על־ידי מתנגדיד.ם. עכשיו התחילו 
זורמים לאה״ש מטיפים, בעיקר קאלודניסטים, שמתחילה היו 
מטיפים לדעותיהם בסתר, אבל אח״כ גם במקומות פומביים. 
התנועה קיבלה צורה המונית בעיקר בערי פלאנדריד.. באנט¬ 
וורפן נשתלטה אנארכיה: העסקים נשתתקו, על הסוחרים 
העשירים, שברובם היו קאת 1 לים, נפל פחד ההמון הקאלווי־ 
ניסטי, שודלם מאוראנז׳, מושל אנטוורפן, השתדל לרסן 
אוחו. 

ב 10 באוגוסט 1566 עברה ההטפה הקאלוויניסטית 
למעשים, כגון הדיסת תמונות הקדושים ופסליד.ם — מה 
שהרחיק מתנועח־העצמאות את הקאתולים המתונים. דלם 
פתח במשא-ומתן עם נסיכים פרוטסטאנטיים בגרמניה על 

הקמתה של ליגה להגנת הפרוטסטאנטיות 
באה״ש. הקאלודניסטים התחילו מארגנים 
יחידות צבאיות, בעיקר באנטוורפן, שהש¬ 
תלטו על האי ואלחרן(מ:ח 210116 ^ו) ושלסוף 
הושמדו (במארס* 1567 ) על-ידי יחידות 
צבאיות ואלוניות וגרמניות, שפעלו בשירר 
תם של הספרדים. וילם יצא לחו״ל כדי 
לאדגן כוח מבחת והדוכס מאלבה נשלח 
על*ידי המלך לדכא אח המהפכה. באו¬ 
גוסט 1567 הגיע אלכה לבריסל בראש 
צבא של 20,000 איש, ומרגריטה פוטרה 
מתפקידד" 

אלבה הקים מיד את "המועצה למהו¬ 
מות", שכונתה אחר-כך בשם "סועצת- 
הדמים". כמה מן האריסטוקראטים של אה״ש 
עם הנסיכים אגמתט והורן בראשם נאסרו. 

מדילנכורג שבנאסאו פתח וילם מאוראנד 
בהכנות למלחמה והצליח לאסוף 200 x 100 



ההוצאה להורג ^*ל חנסיר אגמונט והרוח הוח בבריסל כ 6.6.1568 . 

תחרים ^ 8 ל ם, וג 1 נ 1 ברנ 










285 


ארצות־השפלח—ארציבשכ, טיכאיל פמרוביץ 


286 



הקאלוויניםטים הורסים את תםונות-וזהדח 6 זים בארצרת־השסלח. 
תחריט של פ. ח 1 ננברג ( 1640 — 1580 ) 


זהובים מערי פלאנדריה, הולאנד, זלאנה 
מתרומות פרטיות וממכירת חלק מתכשי¬ 
טיו. וילם תלה את תקוותיו לא בניצחון 
צבאי על ספרד, אלא במצב הבינלאומי׳ 
שגרם לניגודים ביו ספרד מזה ובין צרפת, 
אנגליה והנסיכויות הגרמניות מזה, ובפעו¬ 
לות הצבאיות לא ראה אלא אמצעי להשגת 
מטרותיו המדיניות. באביב 1568 פלש צבאו 
של וילם לאה״ש בשלושה ראשים, שכולם 
נחלו מפלה. תחת הרושם של פלישות אלו 
פקד אלבה להוציא להורג ב 5 ביוני 1568 
את אגמונט ואח הורן. הוצאתם להורג של 
שני הנסיכים הרסה את הגשר בין ד,צד¬ 
דים היריבים. באוגוסט כרת וילם ברית 
עם ראשי ההוגנוטים בצרפת, האדמיראל 
קוליניי (עי׳ע) וקונדה (ע״ע). אולם כל 
נסיונות-הפלישה לאה״ש, שנערכו מצד 
היבשד" נכשלו. לעומת זד, הצליחה 
הפלישד, מצד הים של .קבצני־הים״ (ז 10 ״ן 10 > צט 16 ן 0 ), 
באפריל 1572 תפסו הללו את נמל ברלה(סןוסתפ) שבשפך 
המז ונתבצרו בו. המרד נתפשט במהירות בזלאנד, הולאנד, 
גלדרלאנד, אוטרכט ופריזלאנד. המורדים הכירו בווילס 
כבנציבו של המלך. ב 29 ביוני 1572 פלש וילם בראש צבא 
של 30,000 איש לגלדרלאנד מאחר שתלה תקוותו בקולינף, 
ראש ההוגנוטים. והנה הגיעה הבשורד, על הטבח של ליל בר• 
תולוסאוס, שנערך בהוגנוטים, ומתוך כך נתברר לו, שהדרום 
היה אבוד. ב 15 ביולי 1572 נבחר וילם פד, אחד ל״סטאד־ 
האודר" של הולאנד "בשם המלך" ועם זד, הוכרז על 
חופש-ד.דת לפרוטסטאנטים ולקאתולים כאחד. באותו זמן 
עבר צבאו של אלבה באש ובחרב בעיר אחר עיר. באוגוסט 
1573 שם דון פדריקו, בנו של אלבה, מצור על אל?ןמאר, 
שנמשך שבעה שבועות. לפי פקודתו של דלם הרימו ההו- 
לאנדים אח סכרי-הים, השטה בסביבות-העיר הוצף והספרדים 
הוכרחו לסגת. 18 דצמבר 1573 עזב אלבד, את אה״ש ובמקומו 
בא רקסנם( 5 מ 1050 וף 110 ). 23 אוקטובר 1573 הכריז וילם על 
עצמו מל קאלוויניסטן וע״י כך קישר את גורלו עוד יותר 
בגורלה של הולאנד. בתהילת 1574 שמו הספרדים מצור על 
ליידן. לודודג מנאסאו, אתיו של וילם, ניסה לשחרר את 
ליידן, אבל הוכה בסביבת ניימחן ואף נפל בקרב (ביחד עם 
אתיו היינריך). לשם הצלתד, של ליידן הורמו הסכרים, וצי 
ה״גזים" הגיע אל העיר על פני השטח המוצף ב 3 באוקטובר, 
כשליידן עמדד, ליפול מחמת רעב. 25 אפריל 1576 נפגשו 
בדלפט ב״כ הולאנד וזלאנד ונחחמד, הפקודד, על הקמתה של 
הפדראציה, הגרעין לרפובליקה של ה״פרובינציות המאוח¬ 
דות". וילם הוכרז כשליט וכרוזן של הולאנד. ה״פרובינציות 
המאוחדות״ היו קבוצה של רפובליקות עצמאיות, 1576 , לאחר 
שמת רקסנס, שיגר פיליפ 11 לאה״ש את אחיו החורג, דון 
הואן מאוסטריה, שנתמנה כמושלה של הארץ, ולעזרתו נשלח 
אלכסנדר פרנזה (ע״ע). 31 יאנואר 1578 חיכה פרנזד, אח 
רלם ובאוקטובר 1578 ירש את מקומו של דון חואן, והת¬ 
חיל זורע את זרע הפירוד בין שני הצדדים שבאה״ש. ב 5 
ביאנואר 1579 נחתם "חוזה אראם", שלפיו הוכרה הדת הקא- 
תוליח כדת היחידה במדינות הוואלוניות. בתשובד, לכך 
נחתם ב 29 ביאנואר 1579 "חוזה אוטרכט" של המהוזות 


הצפוניים: זלאנד, הולאנד, אוטרכט, גלדרלאנד, זוטפן, 
"כאילו היו מחוז אהד", להגנת חירויותיהם ודתם "בהיים, בדם 
וברכוש". חוזה אראם וחוזה אוטרכט אישרו את הקרע של 
אה״ש. ב 19 בספטמבר נחתם חוזה עם שליטי אנז׳ו, שקיבלו 
את השלטון באה״ש בתנאים מסויימים: "הולאנד חלאנד 
תזכינה בזכויות-יתר ותישארנה במצבן הנוכחי במה שנוגע 
לשאלת הדת ובעוד שאלות״. ב 26 ביולי 1581 נתכנסו בהאג 
נציגי המדינות הצפוניות והכריזו על הדחתו של פיליפ 11 
מן השלטון משום עריצותו. ב 19 בפברואר 1582 הוכרז הדונס 
של אנז׳ו חגיגית באנטוורפן גם כדוכס של בראבאנט, ואח״ב 
הוכרז כשליסן של שאר המדינות. לא עברו ימים מתבים 
וריב פרץ בינו ובין נציגי המדינות: הוא עזב אח אה״ש 
ולא חזר אליהן. 

כך נתפרדו אה״ש של יה״ב למשך כל החקופד, שלאחר 
מכן (פרט לתקופת המהפכה הצרפתית וד,דור שלאחריה) 
לשתי מדעות: לבלגיה (ע״ע), שנשארה עוד כמאתיים שנה 
תחת ממשלח בית־האבםבודג, ולהולנד (ע״ע), שעד היום 
היא שומרת באופן רשמי על שמה הקדום 1 ) 0 ג 1 ז 16 > 10 י 1 , 
שפירושו "ארץ השפלד,". 

; 1856 , 11 /ס /<> ,זןסס?©*!? 

; 1926 /ס ,ץ 011€ } 6 , 11 .ן 

1 ז 11€ ז 1 )ז 0 071 ^} 

.? ; 1924 , 1908 — 1906 ^ $€11 

; 015 זג 4 , 1926 — 1923 ^/מ 

,* 111 ; 1929 ,* 11 ; 1929 ,* 1 , 11 

,^ 1 11111210 ; 1932 ; 1926 ,*ז\ ; 1927 ,^ 1 ; 1923 

,(תרגום מהולאנדית) ״ 21 1938 )^ 

א. אח. 

אךצילעב, מיכאייל 5 טחל'ץ — .ח 

11166 — ( 1878 , פלך חארקיב— 1927 , וארשה), סופר 
רוסי נאטוראליסטן. א׳ הירבד. לחבר סיפורים, מהם ברוח 
ליבראלית! אח״כ ניסה את כוחו גם בפובליציסטיקה. אך עיקר 
פירסומו, גם מעבר לתחומי רוסיה, בא לו על-ידי הרומאן 
״סאנין״ ( 1907 ), שתורגם לכמה לשונות אירופיות (וב 1953 
גם לעברית). הספר שימש ביטוי לרגש האכזבה המדינית, 
שתקף את חוגי האינטליגנציה ברוסיה עם כשלון המהפכה 
של 1905 . "סאניד, שעורר בשעתו ויכוח סוער ותגובה של 

















287 


ארציכש^ מיכאיל פטרוכיץ—ארלןדיח 


288 


התלהבות, ביהוד בחוגי הנוער הרוסי, הטיף לאגואיזם ולני* 
היליזם, שמצדיקים את ההענות המלאה לתביעות הבהמיות 
של האדם. הלד*רוח זה נשתלב ברעיון "האדם העלייד של 
ניטשה, שכבש באותו זמן את הלבבות. רמתו האמנותיח של 
הרומאן ושל שאר יצירותיו של א׳ אינה גיבומה ביותר. 
העלילה ערוכה בהם, בדרך כלל, לפי סכמה סיפורית שגרתית, 
שבמרכזה עומד גיבור ראשי, שקווי־אפיו העיקריים חוזרים 
ברוב היצירות. אחר מהפכת־אוקטופר עזב א׳ את ברית* 
המועצות ומאז נמנה עם סופרי האמיגראציה. יצירותיו כונסו 
ב 10 כרכים ( 1913/17 ). 

אוקדיה !?׳), ארץ הררית בטבורו של הפלופוג־ 
סוס. מתחילה היה גם עמקו של נהר־אלפיאוס וארץ* 
טריפיל^ה שבמערב קשורים בא׳, אולם לאחר שמקומות אלה 
עברו *לידי האליאים נותקה א׳ מן הים. לפי האגדה היו 
הארקאדים אוטוכתוניים: ארקאס, אביהם המיתולוגי, היה 
נינו של פלסגוס, והפלאסגים נחשבו כתושביה הקדומים 
ביותר של יוון. לאמיתו של דבר, היו הארקאדים יוונים ונמנו 
על האכיאים (ע״ע). הדורים לא הצליחו לחדור לא׳ ועל־כן 
נשתמר בה הניב האכיאי הקדום, שמלבד בא׳ לא נשתמר 
אלא בקפריסין בלבד. 

המבנה של א׳, שהיא כולה הרים וגבעות, גרם להת* 
פוררות הכוחות המדיניים בתוכה. בתור העמקים הסגורים 
בין ההרים היו כפרים וערים קטנות לעשרות, וכל ישוב קטן■ 
נהנה מאוטונומיה גמורה. אע״פ שלהלכה היתה קיימת ברית 
(\ 6 ׳\ 01 א 6 ז) של הארקאדים, נודע לד" לברית זו, תפקיד 
פוליטי רק לעיתים רחוקות (כגון במאה ה 4 לפסה״ג), והקשר 
שאיחד את הארקאדים היה בעיקרו דתי(פולחנות משותפים 

של זום ליקאיוס, דמטר ופרספונד" פאן, ועוד). א׳ היתה חסרה 

^ ^ ^ ** 

מרכז עירוני טבעה שעלול היה למלא בה תפקיד דומה לזה 
שמילאה אחונה באטיקה? הערים החשובות של א׳, כגת 
טגאה, מנטמיאה׳ אוךכומנוס, נוסדו מ״סינאויקיזם" (איחוד) 
של מספר כפרים מועט (סנטיניאה ם 5 כפרים, טגאה מ 9 ) 

1 ^ ■ 4 

ולא היה בכוחן לאחד את הארץ כולה. כארץ מנותקוו מן הים, 
לא הירבתה א׳ לעסוק במסחר? תושביה היו איכרים ורועים, 
גזע חזק של אנשי־עמל, שיצא להם שם בחוץ־לארץ כחיילים 
שכירים מצויינים. כוח־זרועם עמד להם, לארקדים, שיגנו 
בהצלחה על ארצם בפני אויביהם. מלחמות מרובות פרצו 
בין ספרטה והארקאדים, שבהן הצטיינו ביהוד אנשי טגאה. 
מתחילה נחלו הספרטנים מפלות קשות, ורק במאד, ה 6 
נצטרפו ערי־א׳ לברית הפלופונסית בהנהגתה של ספרטד" 
כבעלי־בריתה של ספרטה נטלו הארקאדים חלק במלחמת 
היוונים בפרסים. תקופה חדשה באה לא׳ אחר מפלתם של 
הספרטנים בלוקטרה ( 371 ): א׳ נשתחררה מהשפעתה של 
ספרטה ונתארגנה שוב בצורת "ברית". אפאמינונדאם, מנהיג 
התבאיים, הקים עיר חדשה בא׳, מגאלופוליס ("העיר הגדו¬ 
לה"), שנועדה לשמש תרים בפני ספרטה? העיר החדשה, 
שבה נתמזגו כארבעים ישובים קטנים, שימשה מרכז למוסדות 
ה״ברית". אולם גם הקמתה של מגאלופולים לא הפכה את 
א׳ למדינה מאוחדת: ערים חשובות, כגון מנטיניאה וטגאה, 
לא ^'השתתפו ב״סמאויקיזם" של מגאלופולים, ומאורעות 
מדיניים הרסו עד מהרה את ההסכם הזמני, שנוצר בין ערי■ 
א׳: בשעה שאנשי טגאה ומגאלופוליס עמדו על צידה של 
תבאי, תמכה מנטיניאד. בקואליציה שנתאדגנה נגד תבאי. 


תחת שלטונה של מוקדון(מ 338 ואילך) נמשכה התפוררותד, 
הפנימית של א׳. במחצה השניה של המאה ה 3 נכנסו ערי-א׳ 
לברית האכיאית (ע״ע אכיאים). בתקופד. זו סבלה א׳ 
קשות מן המלחמות שפקדוה: מגאלופוליס נהרסה על־ידי 
קלאומגם מלד־ספרטה, ומנטיניאה — ע״י אנטיגונוס דוסון 
מלך מוקדון. ב 146 לפסה״ג עברה א׳ לידיהם של הרומים, 
סטריבו (ע״ע ? תקופת־אוגוסטום) מכיר את א׳ כארץ הרוסה 
ואף "העיר הגדולה", מגאלופוליס, היתה בימיו "שממה 
גדולה". 

בשם א׳ נקראת כיום נפה (נומוס) במרכז הפלופונסוס, 
ששטחה 4,310 קמ״ר ומספר אוכלוסיה 171,000 ( 1953 ). א׳ 
מגדלת חיטד" טאבאק, תפוחי־אדמה וגפנים. כמו־כן מגדלים 
בה צאן• תושביה של עיר-הבירה טריפולים (כ 18,000 ) מת¬ 
פרנסים ממלאכה ומתעשיות קטנות? בהרים יש כמה 
קייטנות. 

סטראפו, וו 1 ע, 8 , עם׳ 388/9 ? פאוסאגיאם, ווו׳ו? ארץ א׳ ושבט 
׳ הארקאדים מכרים תכופות אצל הרודוטום, תוהידידס ונטנוסת 

(הלניקה). 

א. צ׳. 

אוקד:ה (ג 11 > 03 ז^), שם של זרם בספרות האיטלקית של 
המאות ה 17 וה 18 . הנוף היווני א׳, המהווה באקלוגות 
(ע״ע) של ־תאוקריטוס, ודגיליוס ותלמידיהם את הרקע 
האידיאלי לחייהם המאושרים של רועים ורועות בחיק-הטבע, 
נעשה בתקופת הרנסאנס באיטליה ומחוצה לה, ע״י הצלחתו 
העצומה של רומאן-הרועים ״א׳״ של יאקופו סנצרו ( 1504 , 
ע״ע ? על הרומאן האנגלי ״א׳״, 1590 , ע״ע סידני, פיליפ), 
סמל לגעגועיה של התקופה על עולם אידיאלי, רחוק מן 
המציאות, שכולו אהבה וסיפוק-הנפש. 

חשיבות ספרותית נודעת למתח א׳ מ 1690 , כשכמה 
משוררים ומלומדים מתוך אותם שהמלכה כריסטינה משוודיה 
היתה נוהגת — לאחר שוויתרה על המלוכה בארצה ( 1654 )— 
לכנסי בארמונה ברומא, החליטו להתנעד בתור אקאדמיה, 
שקראו לה בשם ״האקאדמיה של א׳״(.\ו.' 1611 > 
לאקאדמיה זו, שעדיין היא קיימת, היתה במאה ה 18 השפעה 
מכרעת על הטעם הספרותי באיטליה ובשאר ארצות. החשו¬ 
בים בין 14 מייסדיה היו המשורר פליצ׳ה צאפי (שאשתו 
היפה, הציירת והמשוררת פאוסטינה מאראטי, סימלה את 
טיפוס ה״רועה", השוחרת שירה ואמנות), המשפטן ג׳אנויני 
צ׳נצו גראוינה, שחיבר את הוקת*האקאדמיה ( 1696 ) בסגנון 
של "שנים-עשר הלוחות" הרומיים, והמשורר וההיסטוריון 
ג׳ובאני מריה קרשימבני ( 1 מ 6 למ 11 :> 68 :ו 0 ), ד״,פקח"( 1€ > 611$10 ) 
הראשון של רפובליקה ספרותית זו והמחבר של היסטוריה 
מפורסמת של השירה ( 06513,1690 ? ז 3 § 01 ^/ו 16113 ) 1510713 ), 

שכוללת את המחקר הרציני הראשון של השירה הפרובנסא- 

* 

לית, ושל ספר בשם ״א׳״ ( 1709 ), שמוסר את תולדותיה 
ותורתה של האסכולה הארקאדית, ערוכות בצורת רומאן- 
רועים. ה״אקאדמיה של הא׳", או כפי שנוהגים לומר בקיצור: 
"הא׳", גדלה ונתפשטד, בממדים מפליאים: בתחילת המאה 
ה 18 היו לה מאות של חברים, כולם משוררים או חובבי-שירה 
(ביניהם גם האפיפיור בנדיקטוס 1¥ צ) ו״מושבות״ ( 0010016 , 
בלומר סניפים) ברוב ערי-איטליה ואפילו בפרובאנס, ספרד, 
גרמניה, הולאנד, ועוד. גם משוררים זרים צורפו מזמן לזמן 
לא׳ הרומית, כמו, למשל, גתה בשעת ביקורו ברומא ב 1786 . 
הישיבות היו מתקיימות תחת כיפת-השמים, בגן הנקרא בשם 



289 


ארקריה—ארקולנו די קרוליו אי אראח׳ו, אלשנדרי 


290 


3510 זז 3 ק 60500 (על שם נ 1 ף פרותז בא׳ שביוון, שנע&יה 
שם נרדף לא׳); בל חבר בחר לו, עם הצטרפותו לא', שם* 
ר 1 עה יווני. 

תכניתם של המיסדים היתה "לבער מן הספרות האיטלקית 
את הטעם הרע, שנשתרש בתוכה במאה האחרונה", כלומר 
את הסגנון המחוכם והמגובב של אבי השירה הבארוקית, 
ג׳אמבאטיסטה מרינו (ע״ע) ושל תלמידיו, ולהחזיר לה את 
הפשטות, הטבעיות והכנות, שנעלמו ממנה. צורות־המופת 
של השירה ה״ארקאדית" היו הא 1 ךה של פינדארוס, הקאנצ 1 נה 
של פטרארקה והשיר הזעיר (שנקרא אז "קאנצונטה") ברוחו 
של אנאקראון. משורריה הראשיים של הא׳ היו פליצ׳ה צאפי 
הנזכר, פאולו רולי( 1687 — 1765 ), קארלו אינ^׳נצו פרוגוני 
( 1692 — 1768 ) זפיטרו מטסטסיו (ע״ע), החשוב שבכולם. 
במשך תשע שנים פירסמה האקאדמיה קובץ שנתי בשם 
111010 ("שירים"), שאח״כ יצא בהפסקות ארובות; הברך 
האחרון, ה 13 , הופיע ב 1780 . 

באמצע המאה ה 18 נעלמה, בהשפעת הלעג ששפך עליה 
ג׳וזפה בארטי בירחונו המפורסם 13 -ו 3 ז 31€116 ו 5 טז 6 1,3 ("הצלף 
הספרותי״, 1753/4 ), האפנה של מנהגי "רועים" מדומים, 
ובאותה תקופה נתמעטה גם השפעת האקאדמיה של הא׳. 
בתנועת הקלאסיציזם לא היה לה עוד מעמד ניכר, אע״פ 
שרוב הסופרים הראשיים של הקלאסיציזם — פאריני, אל* 
פיארי, פוסקולו ומונטי — היו מחבריה. סניפי״הא׳ השונים 
בטלו, אבל האקאדימיה הרומאית הוסיפה להתקיים קיום 
צנוע עד זמננו, במתדון ספרותי וחברותי. בשנת 1925 
נתארגנה הא׳ מחדש, בשם ״אקאדמיה ספרותית איטלקית", 
היא יוזמת מפעלים תרבותיים שונים ומפרסמת בטאון 
בשם "א׳". 

, 5 ! ; 1591 , 0 ^ 18 £ 0 ^ 16 ^ 0 ^ 

$^ז^הז[ 1 מח€^ץ . 11 ; 1909 ^ 

. 1934 ז $€11€ 

ח. פ. 

אךקדמם, פלדוס — 5 ע 1 !:) €5 * 41 , 5 טג׳\ 13 ? — ( 378 — 408 

לסה״ג), הקיסר הראשון של האימפריה הרומית 
המזרחית ( 395 — 408 ). כמו שותפו לשלטון, הונוריוס אחיו, 
שקיבל את החלק המערבי של הקיסרות, היה א׳ כרוך אחר 
יועציו ותלוי בדעותיהם, באופן שימי־שלטוגו הגבירו את 
הקרע בין המזרח והמערב והפכו את חלוקת הקיסרות לעובדה 
קיימת. השאלה החשובה, שעמדה באותם הימים על הפרק 
בפני א׳ ויועציו, היתה ההגנה על איליריד" שנכללה 
בתחומה של הקיסרות המזרחית, אלא שמחמת תכונותיה 
של האוכלוסיה בפרובינציה ז(, שסיפקה חיילים משובחים 
לצבאות־רומי, קשה היה גם לרומי המערבית לוותר עליה. 
החיכוכים בין הקיסרות המזרחית והמערבית בשאלה זו 
ובשאלות אחרות חיזקו ביותר את מנהיג־הגותים אלריד 
(ע״ע) ואת מנהיגיהם של שבטים גרמניים אחרים, שפלשו 
ליוון ולאסיה הקטנד,. אולם הסבסובים שפרצו בין מנהיגי 
השבטים הגרמניים, ומע׳סי הביזה והשוד, שבהם עסקו באסיה 
הקטנה, עוררו נגדם תנועה חזקד, מצד התושבים, שנסתיימה 
בגירושם של הפולשים מן הארץ (בתחילת המאה ה 5 ). 
למאורע זה היו תוצאות חשובות ביותר, שהרי בסיבתו 
הורחקו שבטי־הגרמנים מכל חבליה של הקיסרות המזרחית. 
ערך היסטורי יש ליחד גם לגירושו של יוהנס בריסוסטומוס 
(ע״ע) מקונסטאנטינופול על שתקף את הקיסרת אודוכסיה 


על שחיתות-מידותיה. בסיכסוד זה עם ראש־הכנסיה, שהיה 
נערץ על העם, נתגלתה מידת תקפו של השלטון הקיסרי. 

/ 0 /ס .£ 

; 29 , 1929 ,(ץ:ו 611 . €11 ) ?ת/(/גמע 

^ת 1€ { 115€ ת 6 ז 0$1 

-//// )^ 7 ,ץז £0 . 8 .! ; 1885 , 11 , 030 $ 1143 ^ 11 ' 7 

. 1923 ,€<ן;ךקזןה ( 56 מ)־ו 3 ), מין של אבן־חול (ע״ע), שהיא בנויד, 
בעיקרה גרגרים קצוצים או מעוגלים־במקצת של 
פצלת*הטדה (ע״ע), ולא כמינים הרגילים של אבני־חול, 
שהן בנרות מגרגדי־קוארצה. א׳ נוצרת על־פני יבשות ע״י 
התפוררות של גרניט (ע״ע), גניס (ע״ע) וכד׳, במקום 
שפירורי־ד,סלעים שוקעים ומתלכדים במהירות. יש להניח, 
שרוב אבני־ד,א׳ נוצרו בתנאים של אקלים מדברי יבש. 
בא״י מצויים מרבצי־א׳ בשכבות עד־קמבריות ובדרום ים־ 
המלח. 


אךקולנו די קך 1 ^ט א' אראודו, אלש 3 ךרי —.־ 16X30 ^. 

0 מ €1113 ז€^ 1 6 * 1 ^ — ( 1810 , 


ליסבון — 1877 , ואל־די־לובוש, מחוז סאנטארם), היסטוריון, 
סופר ומשורר פורטוגיזי. א׳, בן למשפחה עניד" שהשתתף 
בנסיון של התקוממות לרודן מיגל 1 ב 1831 , ברח עם דוב 
הקושרים לאנגליה ומשם עבר לצרפת; אולם בשנה שלאחר 
מכן חזר לפורטוגאל ונלחם תחת פדרו ע! על שחרור ארצו. 


מאז היה במשך עשרות־שנים מראשי המפלגה הליבראלית, 
ונוסף על יצירתו כמשורר, מספר והיסטוריון, הירבה לכתוב 
בעיתונים מאמרים נמרצים ושנונים על הבעיות המדיניות 
והדתיות של פורטוגאל. מאמרים אלה, שנכתבו ברוח 
קידמתית מתונה ומתוך התנגדות גוברת והולכת לכנסיד, 
הקאתולית, כונסו עליידיו בקובץ 115611105 ק 0 ( 8 ברבים, 
1901-1876 ). מ 1837 ואילך שימש א׳ מנהל הספריה המלכותית 
ומ 1844 ואילך עורך (מטעם האקאדמיד, למדעים) של אוסף 
המקותת של ההיסטוריד, הפורטוגיזית ביה״ב; 00001601:3 ^ 



291 


ארקולגו מ קתליז ^ אראח׳ו, אלשנדרי—ארקמים 


292 


€3 נז $10 נ 11 1136 ג£ט 011 ? (ארמה חלקים, 1856 ־ 1917 ). ב 1867 
פדש, מאוכזב ומר*נפש, מכל פעילות ציבורית חנד סודימיו 
התבודד בעיירה ואל־די־ל^בוש, כמקום שעסק במחקרים 
היסטוריים ובעבודה חקלאית. 

א׳ ואלמידה גארט הם מייסדיו וראשיו של מיומאבטיזם 
בפורטוגאל, אבל מיגוד לאלמידה גארט, שהיה משורר בכל 
יצירותיו (שירים, אפוסים, מחזות), עבר א׳ עד מהרה מן 
השירה אל ההיסטוריוגראפיד" והחשיבות של פעולתו כהיס¬ 
טוריון היתה מרובה כל-כך, מבחינה מדעית ומדיבית- 
לאומית כאחת, שהאפילה — יותר מן הראד — על יצירתו 
כמשורר ומספר. ברומאנטיזם של א׳ ניכרות ההשפעות הצר¬ 
פתיות (לעומת ההשפעות האנגליות, שהן המכריעות אצל 
אלמידה גארט)ו צביונו הרומאנטי בולט ביחוד מצבות 
ובהשתפכות-הנפש שבשיריו, בחיבתו העמוקה לתקופת ימי- 
הביניים, שבה חדורים הרומאנים וספרי־המחקר שלו, ובמזיגת 
ההערצה של חופש-היחיד עם מיסטיציזם דתי, שבה נתייחדו 
כתביו המדיניים. 

קבצי־שיריו(שבהם כבר מצדים גרעינים של כל המוטי- 
ווים הרומאנטיים הנזכרים) שייכים לתקופת-נעוריו: "קול 
הנביא״( 1836 , 3 ז 116 ק 0 זק 0 !> 0x /' ו״נבל-המאמיך 
1838 ,שזמשזס 10 ) 3 <ן- 1131 ). כתחנה בדרכו *מן השירה אל 
ההיסטוריה שימש לו הסיפור. כשרובו בתחום זה נתגלה 
מתחילה מיבודים של אגדות-עם על נושאים היסטוריים 
(כונסו ב 3$ ז\ 1 ז 3 זז 3 א ש 13$ )ת 1.0 —״אגדות וסיפורים״, 1851 ), 
אח״כ בטרילוגיה(בלתי־גמורה) של רומאנים היסטוריים בשם 
ת 3511€0 מ 10 \ ("חיי-נזירים"), לפי דוגמת ואלטר סקוט, שא׳ 
העריצו. מטרילוגיה זו השלים אי שני רומאנים, שהראשון 
שבהם סזשזנלגשז? 0 0 ש £111-1 (״אוריקו הכומר״, 1843 ) מטפל 
בוויזיגותים האחרונים ובפלישת הערבים לספרד ב 711 , 
והשני: זש} 01$ 60 ש^מסמו ס (״הנזיר הציסטרצןני״, 1848 ) 
בתקופת המלך ז׳ואו 1 , שמת ב 1433 . שני הרומאנים מתארים, 
בין שאר הליקדים והקלקלות, שא׳ מוצא במשטר־הכנסיד" 
את המגרעות הכרוכות בהתנזרות מן הנישואים (א׳, שחיבר 
בשנת 1850 ספר-פולמוס נגד הכנסיה הקאתולית 0 ש ״£ 
0 זש 01 —"אני והכמורה", פרש בםוף-ימיו מכנסיה זו והצטרף 
לכת של דלינגר [זש 8 מ 6111 ס], שנתפרסמה בשם "קאתולים 
ישנים")• רומאנים אלה, שהם נמנים על מבחר היצירה הסיפו¬ 
רית בפורטוגיזית, ניתרגמו לכמה לשונות. מקום-העלילה 
של הרומאן השלישי והאחרון של א׳ 0 ( 861 ס ("הכסיל"), הוא 
חצר המלכה הראשתר, של פורטוגאל, תרזר" שמתה ב 1130 . 

ואולם עיקר מפעלו של א׳ היה בתחום ההיסטוריה. 
העריכה המדעית של שתי כרוניקות עתיקות, ש 6 3 ש 1 מ 0 ז 011 
130 ) 3$ < 1 ש 5 מ 01 ( 1 ( 1839 ) ו 111 030 ( 033 <£ !שז 1 ש 1 > $ש 3 מ^ 
( 1844 ), שימשה הכנה לספרו העיקרי, בן ארבעת הכרכים, 
״תולדות פורטוגאל״ ( 1853 — 1846 , 01111£31 ? ש 6 13 י 61 ] 161$ ). 
בספר זה שלא נגמר (הכרך הרביעי מסתיים במותו של 
אלפונסו 111 ב 1279 ) הגיעה ההיסטוריוגראפיה הפורטוגיזית 
המודרנית לשיאה: הוא מבוסס על טיפול קפדני במקוחת, 
ועם זה הוא מצטיין במעוף רעימותיו ובעמקותם וכן בסגנון, 
שהוא כאילו סוחף את הקורא. בין שאר מחקריו ההיסטוריים 
של א׳ בולט הספר המרתק על "ראשיתה של האינקתיזיציה 
בפורטוגאל״ (, 01-111831 ? 1 מש 30 ^ 11$1 ו[>ת 1 63 111 ^ 01-1 ©ס 
1855 ), שמגלה את השחיתות והכוונות השפלות, שגרמו 
לייסוד האיבקודזיציה בארצו. 


א׳ הוא אחד מן ההיסטורלנים הגדולים של המערב במאה 
ה 19 ז הוא יחיד במזיגה השלמה של שני כשרונות; איש־ 
מדע בחקירת החומר, משורר בהרצאתו. 

, 10 ־ €1 מ 1€1 < ; 1910 0 

, 1934 

ח, 0 . — ח. אר. 

אךקפורום (יור 5 ס 0 סס 6£)xx ', שומר־הדובים), כוכב מדרגה 
ראשונה ( 0.24 = 1 !!) במזל רועה־השוורים: 606115 ־״ 

(בהמשך ״זנבו״ של הדוב הגדול)! אחד מ 4 הכוכבים המב¬ 
היקים ביותר שברקיע הצפוני. א׳ הוא ענק צהוב-אדמדם מן 
הטיפוס הספקטראלי 0 ^ 81 ; הטמפראטורה: ״ 4,300 , קטרו: 
לערך פי 25 מקוטר-השמש, מסתו: כ 4 מסות-שמש, ומכאן 
שצפיפותו אינה אלא כ 0.00025 מצפיפות-השמש. רחקו: 
4 < 11 פאךסק ( 38 שנות-אור), עצמת-אורו: פי 80 מזו של 
השמש, דרגת־אורו המוחלטת: 0.1 ־= 4 \ 1 . — כאחד מגרמי־ 
השמים הבולטים, שימש א׳ נושא לאמונות ואגדות של עמים 
הרבז 4 לפי המיתולוגיה היוונית, א׳ הוא אדקאם, בן מלך 
ארקאדיה, שערך צייד על אמו קאליסטו, לאחר שזו שונתה 
לדובה! כדי למנוע רצח־אם, העלה זום אח שניהם השמימה 
והפך את קאליסטו למזל הדוב הגדול ואת ארקאם — לכוכב 
א׳. — הוולגאסה מזהה — ללא הוכחות מספיקות — את עש 
או עיש (איוב ט, ט 1 לח, לב) או את כימה (עמום ה, ח 1 
איוב ט, ט) המקראיים עם א׳. 

אךק^ים או (מיוד ?סזאס* =דוב, ע״ש המזלות 

הצפוניים הדוב הגדול והקטן), האיזור של כדור- 
הארץ שמסביב לקוטב הצפוני, שבו הטמפראטורה הממוצעת 
בחודש התם ביותר היא למטה מ ״ 10 . איזור זה משתרע מן 
הקוטב עד סמוך לקצהו הצפוני של תחום־היערות. הגבול 
הדרומי של הא׳ נקבע על-ידי הגורם האקלימי-צמחי ואינו 
מוגדר ע״י החוג הארקטי (׳ 33 ״ 66 ). הא׳ כוללת את החופים 



נדנלאנד! לשונו מרחו ז לרנלי מיד־סלע, מסתדובזם על ^מסת 

ים־חהרח לגובח של ^ 3 ם׳ 




293 


אדקסזיפ 


294 



וריוות־חחטח בת*ות־ח?י<ח 9 < אי״איטר ׳!וטםוריז ינרניאגר! נרמ — ו 1 רי*ורט?אגד ( 800 ס׳) 

זו 


הצפוניים של אלאסקה וקאנאדד" הארכיסלאגוס הארקטי 
הקאגאדי, חלק גדול של לאבראדיר, רובה של גרנלאנה 
הארכיפלאגוס של שפעברגו, סיביר הצפונית והים הארקטי. 

עיקרה של הא׳ הוא ים! שטחו של ים־הא' הוא כ 14 מיליון 
קמ״ר — לערך החלק ה 13 של שטח האוקיינוס השקט. 
הטמפראטורה של פני המים העליונים היא ס • 2.2 - עד ״ 0 . 
ובסוף הקיץ מכסים גושי־חקרח, בעובי של 2 — 3 מ/ שני־ 
שלישים משטח הים. הים הארקטי הוא ים תיכוני, שמפריד 
בין איראסיה ואמריקה הצפונית. צורתו היא של חצי־מעגל, 
שבסיסו הוא כמעט קו ישר, שנמשו סאקלאוויק, בשסך נהר 
מקנזי בקאנאדה (• 68 רוחב צפוני), לאורך החופים הצפוניים 
של איי הארכיפלאגוס הארקטי חקאבאדי, ארץ־פירי(׳ 2 ״ 83 ) 
וגרנלאנד הצפונית, ומגיע עד הכף הצפוני בנורווגיה (• 71 ). 
קצהו המעוגל של ים־הא׳ נוגע בחלקים הצפוניים של הא׳ 
הרוסית ושל סיביר ומגיע לחוף אלאסקה. בין סיביר ואלאסקה 
נמצאים ים*ברינג ומיצר־ברינג, שצורתם היא כשל משפך 
ושמפרידים בין שחי היבשות. ימי-ר,א׳ מתחברים עם 
האוקיינוס האטלאנטי הצפוני בשטח הרחב שבין גרנלאנד 
לנורווגיר,. 

הא׳ של סיביר היא רצועת*יבשה, שהיא צרה לצד מערב 
ומתרחבת לצד מזרח וכוללת את אגני הנהרות אוב, עיסי 
^נד,, שזורמים צפונה. חופה של סיביר (ביבשה) חפשי 
מקרחונים ובשטחים גדולים אין בו אף שכבות־שלג עמוקות. 
ארץ פראנץ־יוסף כוללת קבוצה של איים־רמות, שהם מכוסים 
בקרח באיזורים הצפוני והמערבי. 

הארביפלאגום של שפיצברגן נמצא במרחק של 720 ק״מ 
מצפון לנורווגיה. שפיצברגן המערבית, האי הראשי, היא 
רמד" שהרבה פיורדים עמוקים בה. יש בה הרים במזרח 


ובדרום ומישורים בצפון ובמערב. הבקעות, סרט לאלו 
שבשטח הפנים בדרום, מלאות קרחונים. 

רחבה של גרנלאנד, הגדול שבאיי־העולם, הוא כ 1,100 
ק״מ בחלקו הרחב ביותר! ארכה 2,550 ק״מ, וסורי*הרים 
בגובד, של 2,100 — 3,600 ם׳ עוברים לארכה. יותר משלושה 
רבעים מגרנלאנד מכוסים בכיפת״קרח(רק פיפת־הקחז באנט* 
ארקטיקה היא גתלה מזו), שעביה בחלקה האמצעי הוא 
כ 2400 מ׳. החופים הם מן המפורצים ביותר בחצי־הכדור 
הצפוני. הקרחונים שבבקעות מגיעים מפיפת־הקרח עד החוף 
ור,קרח גולש מהם לאט־לאט לתוך הים, רובו של חוף־גרג* 
לאנד (פרט לזה של גרנלאנד הצפונית־ מערבית והצפונית* 
מזרחית, שבו סגעת כיפתיהקרח עד הים) הוא מחוץ לכיפת* 
הקרח ואדמתו ההררית נגזרת ע״י פיורדים עמוקים מרובים. 
האדמה מלאה חתחתים והמעבר בה קשה. 

ארץ־פירי היא בקצה הצסוני־מזרחי של גרנלאנד. אע״ס 
שהיא הארץ הארקטית הצפונית ביותר, יש בה שטח גדול 
פנוי משלג בקיץ, בעוד שכמעט כל שאר שטחה של גרנלאנד 
שמדרום לארץ-פירי מכוסה שלג כל ימות־השנה, בזה חשיבו¬ 
תה המיוחדת של ארץפירי. היא רמה נמוכה ויש בה משקעים 
מועטים. הצומוז וד,חי מפותחים בה במידה מרובה! אולם 
נראד" שהקאריבו, שהיה כאן, הושמד או הוברח ע״י הזאבים. 

לאבראדור הצפונית-מזרחית דומה במידה מרובה לזד 
הקאנאדית המזרחית, היא הררית בחלקיה הצפוניים, שבהם 
מגיעים הרי טורנגאט לגובה של 1,650 מ׳, ויש בה פיורדים, 
שמעמיקים ל^ור לתוך היבשה, במחצה הדרומית הפיורדים 
מועטים יותר, אך אחד מהם, לשון־האמילטון (ח 1110 \חגך 1 
ז 1€ מ 1 ), הוא ארוך מאוד. המחצה הצפונית היא ללא עצים! 
המחצה הדרומית היא מיוערת. הארכיפלאגום הקאנאדי — 




ארקמים 


296 



פרחוגים צפים בים־הקרח חצפמי 

שמן הראוי, אפשר, לראותו כשייך בחלקו לא׳ הקאנאדית 
המערבית ובחלקו למזרחית — כולל איים מחבים, שהגדו¬ 
לים בהם הם: איי באפין, ויקט 1 ריה, ם 1 מרםט, בנקם, דוון, 
אכסל היברג, הנסיך פאטריק, בחרסט, מלוויל, ביל 1 ט, איי 
המלך ויליאם ואלזמיר. האיים שליארכיפלאגום זה הם בדרך־ 
כלל הרריים וגבנוניים, בעלי קרחונים מרובים ופיורדים 
מפותחים, ביחוד בחלק המזרחי. השטחים הגבוהים מכוסים 
סלעים והנמוכים טונדרה. הא/הקאנאדית המזרחית כוללת 
גם את חופו של חצי־האי בותיה עד לאבראדור. 

הא' הקאנאדית המערבית שונה מן המזרחית בטופוגרא* 

פיה שלה וגם בהה שאל כל חלק ממנה יש להגיע מכיוון 
אחר. הא׳ הקאנאדית המערבית כוללת את היבשה מדמאר־ 
קישון פוינט עד חצי־האי בותיה וחלק הארכיפלאגוס שמצפון 
לו, ובו איי דקטוריה, מלוויל, הנסיך פאמריק ובאנקס. 
היבשה היא בדרך כלל נמוכה וסלעית ויש בה הרים מועטים, 
ומשום כך היא ברובה ארץ פוריה ללא קרחונים. 

לאורך צפונה של אלאסקה הארקטית עובר הרכס של 
הרי־בדוקס, שגבהו בין 2,100 ו 3,000 מ׳ ושהוא תוחם שפלה 
בצורת משולש, שמימיה זורמים דרומה לנהר-יוקון ומערבה 
לים־ברינג. רכס זה, שכולל קבוצות הרריות מרובות, משמש 
מעצור קשה לסיירים, אע״פ שיש בו מעברים נמוכים מרובים. 
רחבה של השפלה שמצפון לרכס־ברוקס הוא רק כ 32 ק״מ 
(מן החוף עד הגבעות החוצצות בין אלאסקה וקאנאדה), 
אך היא מתרחבת יותר ויותר כלפי דרום, ובנקודת-בארו 
(׳י\ 0 זז 63 1 ח 01 ?) שבאלאסקה מגיע רחבה ל 320 ק״מ בערך. 
החוף הארקטי של אלאסקה, פרט לסביבת פף-ליסברן(' 115 
פת-נ״נ!) וחלקים מחצי־האי נזיוארד ( 1 )ז 3 ^ג 86 ), הוא בדרך 
כלל ישר ונמוך. 

חאיזור, המשתרע מדרום לא׳ עד לתחומי האקלים הממוזג, 
נקרא תת־א׳ ושטחו, המיוער ברובו, גדול מזה של הא׳ עצמה. 
רובה של אלסקה (ע״ע) הוא תת־ארקטי — איזור, שיש 
להבחין בו שני חבלים שונים זה מזה ( 1 ) בגובד, הקרקע 
ובצורתה ו( 2 ) באקלים: א) חבל־החוף, שברובו הגדול הוא 
שפלד,! ב) חבל של רמות והרים עם עמקי־נהרות ביניהם. 
בחבל־החוף יש לכלול גם את איי האלאוטים (ע״ע). 

קנדה (ע״ע) התת־ארקטית כוללת שטח גדול של יבשת 
אמריקה הצפונית ואף כמת חלקים של החוף הצפוני, וכן 


את רובה של לאבראדור. באיראסיה נמ¬ 
שכת רצועה תת-ארקטית לאורך חופיהן 
של נורווגיה ושל פינלאנד ולכל ארפה 
של סיביר (ע״ע). התת*א׳ כוללת שטחים 
גדולים של טונדרה, שיח וטאינה. השלגים 
מרובים בה והקור בחורף גדול בה ביותר, 

אך הקיץ הקצר עלול להיות חם למדי! 

פרט לאיזורי־גבהים מסויימים התת־א׳ 

חפשית משלג בקיץ. 

הים הארקטי. חלקים שוגים של ים זה 
נקראים בשמות מיוחדים, כגון; ים־בופורט, 

מצפון לאלאסקה! ים-באךנץ, ממערב לנו- 
באך*. זמליה ז הים הסיבידי המזרחי, מצפון 
לסיביר ! יפ-גרנלאנד! מפרץ*באפין ומפ־ 

רץ-האדםון! ים־ברינג וים-קארמ. 

הים הארקטי מוקף כמעט כולו ע״י היב¬ 
שה והוא ממלא את האגן הארקטי, התופס 
אח החלק המרכזי של איזור־הקוטב. מוסד־יבשה לא־עמוק 
מקיף את האגן הארקטי בעומק של פחות מ 200 מ׳, והד,בדלים 
ברחבו של מוסד זה הם מ 100 ק״מ מול נקודת־בארו עד 
700 ק״מ לערך מול סיביר, בקרבת איי-סיביר החדשים. רובו 
של הארכיפלאגוס הארקטי הקאנאדי נשען על מוסד־יבשה 
זה. קצותיו של מוסד-היבשה הם מדדונים תלולים, היורדים 
- לעומק של כמה אלפי מ׳. מדידות-העומק העמוקות ביותר 
באגן הקטבי נעשו ע״י וילקינס ב 1927 — 5442 מ׳ ב׳ 45 ״ 77 
רוחב צפוני, ״ 175 אורך מערבי. מדידת־עומק של 5,100 מ׳ 
נעשתה ע״י המשלחת של פאפאנין ב׳ 30 ״ 86 רוחב צפוני, 
״ 39 אודך מזרחי, בלא להגיע לקרקע-הים. 

לשכבות-הקרה של הימים הצפוניים שתי צורות: 

( 1 ) גושי-קרח שזזים תמיד ו( 2 ) שדות־קרח יציבים שאינם 
נעים. כאלה כן אלה הם מי־ים קפואים, שמלחותם הולכת 
ופוחתת 1 מי־ים, שהם קפואים כשנה בערך, כבר ראויים הם 
לשתייה. גושי-הקרח מכסים שני־שלישים של הים הארקטי 
אפילו בסוף הקיץ. גושי-הקרח זזים תמיד ושכבות-הקרח הנש¬ 
ברות מושטות ע״י הרוחות והזרמים — מה שמביא ליצירת 
בקיעים ברחבים שונים (מ 10 מ׳ עד כמה ק״מ). גושי-הקרח 
הם בעלי גדלים שונים: מקוטר של שליש מ׳ עד של כמה 
סאות מ׳. שכבות-הקרח מתדזנכות לפעמים זו בזו ומתוך 
הלחץ נערמים ערמות ותילים. העובי של גושי-הקרח מגיע 
בקצותיהם עד 60 מ׳, אולם בדדך-כלל עבים הוא מ 2 עד 4 מ׳. 
פני השטח הם לפעמים חלקים ומתאימים לנחיתת מטוסים 
(ביחוד במעברים קפואים), אך לפעמים הם מחוספסים עד 
כדי כך, שאי-אפשר אף לנסוע על-פניהם במגררות. 

קרח יציב נוצר במפרצים ובמצרים, במקום שהוא מוגן 
מפני זרמים חזקים, ונשאר במצב זה עד ימי הקיץ, שבהם 
הוא משתבר, 

קצות-הקרחונים, הפונים אל הים ומותקפים ע״י שטפי- 
הגאות, מסתיימים בשוניות כבירות, שגושי-קרח גדולים 
נופלים מהן לתוך הים, גושים אלה צפים על פני המים 
ומצטרפים לגושי-הקרח הארקטיים. מפני שהם באים מקרחו- 
נים גדולים שכיחים הרי־קרח ("איסברגים") עצומים בפיור- 
דים של גרנלאנד, המלאים קרחונים, יותר מבכל מקום אחר 
בחצי-הכדור הצפוני. 

האקלים של חלקים שונים בא׳ מושפע במידה מרובה 






291 




298 



160 המשו 170 מימץ 160 למסה 150 


אךקטיס 

•י״״״״גכול השרנדרה . ׳ 

העול של קרח ׳ ער ביבשה / ^/; 1 .'•־' 

000 > _ ^_ 2000 ו/^^^ 

קילרמטד 



מזרמי־הים. שכבת־המים העליונה בים הארקטי זורמת 
מאלאסקה וסיביר דרד איזור הציר הצפוני לגרנלאנד ושפיצ־ 
ברגן. אולם רובם של הזרמים, העוברים את איזור־הציה 
פונה צפונה לאורך החופים המזרחיים של גרנלאנד ושפיצ־ 
ברגן. 

בגאות המים ושפלם יש הבדלים מרובים בין מקום למקום. 
תנודות הגאות והשפל הן כמעט תמיד קטנות יותר לאורך 
חלקים ישרים של החוף משהן בפתחם של מפרצים בעלי 
צורת־משפך. למפרץ־פרובישר שבדרום־המזרח של ארץ• 
באפין יש צורת משפך ותנודת הגאות והשפל שלו היא מ 6 
עד 10.5 מ׳. אולם בלשון־הים קליד, הנמצאת באיזור־מים 
פתוח בחוף הצפוני־מזרחי של אותו אי, תנודת הגאות והשפל 
היא רק מ 60 עד 90 ס״מ. 

האקלים. הממוצע השנתי של הטמפראטורה בא׳ הוא 
מ ״ 0 ומטה; ערך זה, וכן הממוצע הקיצי, הם הנמוכים ביותר 
בחצי-הכדור הצפוני. אולם המקום הקר ביותר בחצי־הכדור 
הצפוני אינו בא׳ אלא באיזור התת־ארקטי, כ 320 ק״מ מדרום 
לחוג הארקטי, באו׳ימיזזקון(סיביר המזרחית). הטמפראטורה 
המינימאלית, שנמדדה באיזור ורחויאנסק היא ״ 70 ־, אך יש 
לנו גם ידיעות על טמפראטורה' של ״ 74 ־. לעומת זה נמדדו 
לעתים קרובות בקיץ טמפראטורות של ״ 26.5 בצל במקומות 
מרובים, ולשיא של ״ 37.8 בצל הגיעה הטמפראטורה בפורט 
יוקון (אלאסקה). 

הרוחות בא', גם כשאינן חזקות ביותר, מגבירות את 

פעולת הקור ומ פריחות את השלג, המתרומם ומתעופף באויר, 

באופן שהנסיעה בו נעשית כמעט בלתי־אפשרית. רוחות 

בעצמה של 24 ק״מ לשעה מפריחות את השלג האבקני עד 
¥■ ^ 


לגובה של 6 — 7.5 מ׳, ורוחות בעצמה של למעלה מ 50 ק״מ 
לשעה מסריחות ענני־שלג עד לגובה של 30 מ׳. 

גשם ושלג אעם שכיחים בארץ־הצפון, והממוצע השנתי 
של המשקעים הוא פחות מ 400 מ״מ — ממוצע קרוב לזה 
שבחלקים היבשים־למחצה באה״ב. באיי־האלאוטים יש שפע 
של משקעים (כ 1,500 מ״מ), אך זהו יוצא מן הכלל. הקיץ 
והאביב (האחרת במידה פחותה יותר) הן העונות, שבהן 
ירידת־המשקעים היא המרובה ביותר, ועל כן גדולה כמות* 
הגשמים מכמות־השלג. המשלחת הסובייטית, בהנהלת פאפא־ 
נת, ששטה מן הציר הצפוני לגרנלאנד, הודיעה על ירידת• 
גשמים באיזורי־הקוטב מסוף יוני עד סוף אוגוסט. 

למרות הבמות המועטת של המשקעים שבה, הא׳ היא ארץ־ 
ביצות, *•ט למקומות שאדמתם אדמת־טרשים. סיבת־הדבר 
היא מיעוט הניקח התת־קרקעי, שהוא לקוי מחמת הקיפאון 
התמידי, והמידה המועטת של ההתאדות בא׳. 

מידות תדירותו ודחיסותו של הערפל הארקטי דומות 
לאלו של השלג < שניהם שכיחים ביותר באביב. התהוותם של 
ערפלים מותנית במידה מרובה בנשיבה של רוחות יבשתיות 
חמות על פני הים הקר בקיץ ושל רוחות ימיות חמות על פני 
היבשד, הקרה בחורף. אולם על כל אלה משתלטת תנודה 
עונתית כללית: ביחוד חשובה העובדה, שערפלי־החוף מוע¬ 
טים ביותר במשך החורף הארקטי הארוך ז גושי־ערפל 
קטביים כמעט שאינם מצויים מדצמבר עד אפריל. 

לתעופה נשקפת סכנה מכמה סוגים של ערפל, ביחוד 
מערפליהקרז^ המורכב מגבישי־קרח דקיקים. ערפל זה הוא 
בדרך־כלל נדיר והוא מצוי בעיקר מעל לשדות־הקרח 
שבגעים־הארץ, ביחוד מעל לכיפה הגרנלאנדית. ערפל זה 








































































































































































































וודקטיס 




יער התקרחות כבדה כל*כד על כנסי־המטום מיד לאתר 
ההמראה או הנחיתה" שהוא עלול להעיא את המט^ס מכלל 
שימוש. 

עשן־מים נער ע״י מקווי־מים פתוחים כשמזג*האומ* הוא 
קר מאע" וביחוד פעל למעברים פתוחים ורחבים בימים ומעל 
לנהרות שעלו על גדותיהם או אגמים ארקטיים גדולים בעלי 
עומק מרובה כל־כך, שהם גקפאים רק באיטיות מרובה. לאחר 
שהמים קופאים פוסק הערפל. הים הארקטי אינו מועטה 
שכבת־קרח רצופה לעולם. הקרת שעליו נשבר תמיד לגושיע 

הצומת והחי. חזזיות, עשבים ף 6 יחים הם הצמחים 
השולטים בטונדרה הארקטית, שהצומח שלה הוא חדגוני 
ביותר בהרכבו, למרות שטחה העצום של הא׳. באשדות 
השטופות מים שעל גדות אגמים ונהרות מצויה צמחיה 
עשירה במקצת — צמתים ושיחים גדולים עד לגודל של 2 מ׳. 
טחב איל־הצפון ( 3 מ 1 ז 1£6 §מגז חזזזיות־הסלעים 

* 6 ק 1 ז 1 ) מכסים את הרכסים הסלעיים והחוליים. 

שטחי־ ביצות שכיחים מאוד, ובביצות אלו ולאורך הנהרות 
והאגמים צומח בשפע עשב־ההותנה (־ 03111 ת 11 דו 0 ו 1 ק 0 ו] £1 
1x ז 11 ז). מפרים גדלים שיחים נמוכים, טתבים וחזזיות, 
ובקיץ — פרחים ארגמניים, צהובים וכחולינ 4 

בחבלים התת־ארקטיים שמדרום למונדרה קיים איזור, 
שבו מעורבים שטחי יערות וטונדרד" וכן יש בושדדות־עצים, 
שמופיעות תחילה לאורך אפיקי־הנהרות. ביערות התת־ארק* 
טיים מצטופפים האשוחית הלבנה ( 3 נ 311 1003 ?), האשוחית 
השחורה ( 3 ח 13 י 11131 03 :>ו'?)ג העפרוני( 3 ו 0111 מ 13 1x ו^, 1 ), 
הצפצפה הרעדנית ( 105 >!ס 11 )מ 1171 1115 ו 1 ק 0 ?}, אשוח־הבושם 
( 163 ז 31531 ( 1 65 !<•^) ושדר״הנייר ( 3 ־נ 1£6 יוץק 3 ק 6611113 ). בכל 
האיזור, שמרובים בו אגמים ומפרצים, שכיחים עשבים ושיחים 
נמוכים ומיני כבולית ( 1 מנ 1138111 ק 5 ) 5 אחריהם מופיעים שיחי 
האוכמנית ($ט 60€0 ' 3 צ 0 תזט 01 ס 30 ^\), תה־לאבראדור ('*, 1 

(מעז 0 נ 6 מ 13 מ 6 סז 12 ונט 1 >) ועלייעור ( 3 ) 13 ט 6 ץ 3€31 ז^מ 035$3 ), 

ולסוף — אשוחית שתורה, עפרוני עלנום ( 5 טמ 1 ^). 

בעלי־חיים מצויים אף על פני קרחחזקוטב, ובכללם: הדוב 
הלבן ($ט 1 ז 1111 י 31 ומ 5 סז 0 ז 1313 ו 1 '), כלב־הים (־ 1011 ע 11003 ? 
3 ם 11 )< סום־הים ($[ת $1113 (^[ 5 ט 011 < 1 ס 1 >ס), לודתנים, שועלים, 
זאבים. הדוב הלבן שוכן על פני גושי הקרח וניזון מכלבי־ים 
בלבד. כלבי־ים שונים מצדים בחבלים שונים! כמה מיגים 
מהם נוהגים להתחמם על פני גושי־קרח צפים, אחרים — על 
פני תלי־חול תל איי־סלעים (בקיץ). ארי־הים ( 01303 ) הוא 
כלב ים גדול, שממליט בסביבות האיים האלאוטיים ונודד 
בתורף דרומה• םוםי*הים — שהם עבי־עור ומשקלם מגיע עד 
כדי 4 * 1 טון — ניזונים מצדפות. 

יש מינים אחדים של לוויתנים. כל הימים הארקטיים(פרט 
לחוסה של אלאסקה הצפונית) מאוכלסים על־ידי הבלוגה 
(הלודתן הלבן, 03$ ט 810 ט 01 :וק 111113 ק 61 (! 1 ). הלודתנים ממין 
זה הם קטנים־ביחס (ארכם ^- 5 מ׳), שטים בקבוצות של 
12 — 20 סמוך לחופים ולפעמים אף עולים בשםכי־הנהרות. 
הלודתן כפוף־הראש או הגרנלאנדי( 115 ז 106 ו 8 ןמ 1 6313603 ) 
גדול הרבה יותר ושוכן במים עמוקים מתר. מין זה נצוד 
ע״י ציידי״לדיתנים במשך דורות ונעשה נדיר. . 

שלושה מיני*דופים שוכנים בתרות התת־ארקטיים: הדוב 
האלאסקני החום ( 5 ג 011 ז 3 115 מ 17 ), הדוב האפור (-תזס!! .ס 
* 111 ( 1 ) והדוב השחור ( 30160030115 •ז 1 )• משקלו של הדוב 
האלאסקני החום, השוכן בחופי אלאסקה בלבד, מגת ל% 


טון. הדוב האסור משוטט בלב הא'! הדוב השחור מגת עד 
שפך־המ^נזי, אבל עפ״ר הוא מוגבל לאיזורי־התרות. 

הטונחיה הארקטית מאוכלסת במיני קאריבו(אייל־ז־״צפון) 
אלקט ( 3106$ 065 ^), השור הכבשי( 115 ) 01050113 5 מ 11 זי 0 ), 
הזאב הארקטי ( 6 )סץס 0 ), השתל הארקטי (- 1380 6x ק 0 ^. 
*ני?). כבש הרייהסלעים ( 3 ח 1 זמ 00 5 ןז\ 0 ), עז הרי־־הסלעים 
(גטססססיס * 0301110 ־ 01 ), הארנבת הארקטית (־ 0 ־ 31 113 ק 1.6 
*ניס!)), סנאי־הקרקע ( 301135 *ד), הלממג (- 1601 £6010105 
01115 ). עופות נודדים. ובכללם אוחים, ברווזים וברבורים, 
מקננים באיים הארקטיים במספר מרובה. ה^שש (ממשפחת 
136 ו 1 סז 6 ) 5 ), השחף (ממשפחת £301136 ), הטבלן הגדול 
( 5 ? 1106 > 0 ?), נחירי־האבוב ( 30103 13 ( 6101 ) 1:3 ?), מיני יוכני 
( 6 זז 0 ^ , 1103 ,) 00116010 ), ליליות^השלג (- 5030 63 ) 0 ץ 1 יז 
111303 ), מיני שדוני( 10¥13115 ? 5 טס 311 ז 0113 ) ותרנגול־הבר 
פטארמיגאן ( 05 ) 010 05 ? £380 ) מצדים בארץ*הצפון. 

זזדגים מצדים בשפע בכל הימים הארקטיים והתת־ארק* 
טייס וד״ם עיקר מזונם של החושבים. הסלמון, חמור־הים 
(בקלה, 1113 ()י 0101 1115 > 03 ) וה 5 ס 1 > 03 מ 1 ס) 5 ס 1 > 83 סיו 10 ^ הקרוב 

אליו, האספרון(הדג הלבן, €01:680005 ) והמין €00680005 
66 ל 0111 ז, הסנדל (* 0 ) 6113 ) 5 5 ^) 1011 ) 13 ?), המולחה ( 3 זו 01 !\ 
3 ןו 01 מז), המליח (הטרית הצפונית, 63 ק €10 ), השמק (-ץ 1 וד 
* 013110 ), ה 05 )) €0 , זאב־המים ( £50% ), חאוקונוסי - 1 ק£ 
* 116110 ק 06 , ״הדג המוצץ״ ( 5001065 , מן ה 0 וג 136 ) 0101 ) 05 ) €3 ), 
ה ) 0161 * ( 13005 ז 6 ק 6 * 016516 * 0 ) — אינם אלא קצת מתוך 
כ 135 המינים השוכנים בימים אלה, 

בניגוד לדעה המק־בלת, מרובים בא׳ במשך הקיץ החר¬ 
קים. מספר סוגיהם אינו מרובד" אך היתושים, שמהם מצדים 
30 מינים, זבוב־החול ( 10001 ׳ו 00 $101011001 ), זבוב־התכלת 
( 30113513 ז\ 10563 ל) והזבובים הטסיליים ממשפחת -* 06 


1510136 הם בגדר מכות־מדינד" היתושים וזבובי-החול הם 
גורמים של הטרדה קשה, דדתים מקרים שבהם נרדף 
קאריבו ע״י חרקים אלה עד כדי מיתה מחמת אפיסת־ הכוחות, 
תנאי־הדגירה לחרקים בא' הם משובחים! המון הימות 
והביצות הקטנות ושלוליות־המים המצויות בכל מקום משמ¬ 
שים קינים להתרבות בלתי־מוגבלת של יתושים. 

ה א ו כ ל ו ס י ה. האוכלוסיה באיזור הארקטי והתת־ארקטי 
שבחצי כדור־העולם המערבי היא דלילה. אוכלוסיית הילידים 
כוללת אסקימואים (בא׳) ואינדיינים (בתת-א׳). בחוף האיזור 
הארקטי יש כ 0 מ^ 9 ןזסקימואים בקאנאדה הארקסית ובלאב־ 
ראדור וכ 4,000 באלאסקה הארקטית. באיזוד התת־ארקטי יש 
כססי^ח אסקימואים ו 18,000 איבדיינים תלאוטים באלאסקח 
וכ 73x100 אינדיינים בקאנאדה. אוכלוסיית הילידים באמריקה 
הצפונית האדקטית והתת־ארקטית כוללת, איפוא, כ 0 מ^ 115 
נפש. הרבה מן הילידים הם נוודים, שעוברים ממקום למקום 
מתוך ביקוש מזתות ופרוות. קיומם תלד בראש וראשונה 
בבעלי־החיים המשמשים להם מזון ורק באופן משני בצמחים! 
לפיכך הם נודדים לפי ההגירה חעונתית של בעלי־החיים 
הללו, שגם הם מבקשים מזונות. יוצאים מן הכלל האסקימו¬ 
אים בחופה המערבי של גרנלאנד, שמקיימים מעתות־חורף 
קבועים ומתפזרים לשם ציד רק בקיץ. 

עם בוא מזג־ האדר החם עוברים האסקימואים שבחופי 
הא׳ הקאנאדית לפנימ-הארץ לשם ציד הקאריבו במקומות 
מרעה־הקיץ שלו ולשם השגת עצים להתקנת מוטות־אהלים 
ורמחים, אחרים מחפשים נחילי סלמון או את מקומות-הדגירה 



301 


)!דקסיפ 


302 



של ברווזים ואוחים" אולם הציד ביבשה 
תופס מקום משני• בא׳ הצפון־אמריקנית 
מרוגז הישוב ביהוד באיים ובחופים. חלקים 
מרובים של הא׳, ואף של החלקים המיוערים 
של התת־א׳, הם בלתי־מאוכלסים, ואפילו 
רגל־צייד אינה דורכת בהם אלא לעיתים 
רתוקות. רק במקומות־יישוב אחדים בא׳ 
(פרט לכמה מרכזי־מכמת) יש יותר מכמה 
מאות־תושבים. רוב היישובים נמצאים על־ 
יד אגמים או מפרצים גדולים או על שפכי* 
נהרות. סיבת־הדבר היא מה שהא׳ חסרה 
כבישים ומסילות־ברזל ועד הזמן האחרון 
לא היו בה אף שדות־חעופה, באופן שעיקר־ 
התחבורה נעשה באמצעות המים ז וכן מה 
שרוב האוכלןסיה מתפרנס מציד־דגים, 
כלבי*ים ולוויתנים וממסחר בפרוות. גם הציד של חיות* 
היבשה עולה יפה יותר בסביבת ימות ונהרות. 

אוכלוסיית אחורי־הא׳ שבעולם הישן היא בעלת אופי 
אחר לגמרו. בגרנלאבד יש כ 20,000 חושבים אסקימואים, שיש 
בהם — פרט לשבט החוף המזרחי ושבט אטה ( £1311 ) — 
ערב של דם דאני והם נקראים בימינו גרנלאנדיים. הללו 
מתעסקים ביהוד בדיג ובציד כלבי־ים. מספר התושבים 
כגרגלאנד הדרומית הוא קרוב ל 9,000 , בגרנלאנד הצפונית 
7,000 , ובגרנלאנד המזרחית ־־ כססד (ע״ע גרנלבד). 

הלאפים או הלאפלאנדים יושבים באירופה הארקטית: 
הצי־האי קולה שברוסיה הצפונית, פינלאנד הצפונית, שוודיה 
הצפונית (מחוזות נורבוטן, וסטרכוטן, ימטלאנד) ונורווגיה 
הצפונית (מחוזות פינמארק, טדומס וחלק מנורלאנד). הם 
עם מונגולואידי, שמונה 30,000 נפש < ברובם הם נוודים 
ועיקר התעסקותם — גידול אייליידוצפון. 

האוכלוסיה של הא׳ הסובייטי גדולה הרבה מזו של כל 
שאר האיזורים בא׳ ביחד. היא ?דלה ביוחד בדור האחרון 
על־ידי הפעולה הישבנית של השלטון. 


האוכלוסיה בא׳ ובתת־א׳ הסובייטית 


(אומד 

1036 

1920 





) 

הצסון האירוסי: 

ן 

450,000 

291,200 

23,006 

י חבל מורמנסק 




־ הריסדנליקה הסיבייסית 

600,000 

469/100 

269.734 

חקאבלו־סינית . 

1,050,000 

1,119,000 

429,184 

חבל ארכא^לסק , . , 

* 4 * 

450,000 

819,000 

207,802 

הרפובליקה הסובייטית קומי 

750,000 

800,000 

500,000 

חבל ו^לרןךח . 




סיביר: 

150,000 

115/)00 

55,784 

סיביר המערבית , 

120,000 

120/)00 

60,000 

סיביר המדבזית . . . 




הדסיבלי־קה הסובייטית 

450,000 

401,000 

289,035 

יויאקוסית , 

190 000 

100,000 

85/)00 

המזרח הרחוק הסובייטי 

4,210,000 

3,734.200 

1,869,095 

סה״כ . . . 


הפעילות הישבנית של הא׳ ע״י הממשלה הסובייטית 
גרמד" שהאוכלוסידי כיום היא ברובדי של בלתי־ילידיס. 


הנתונים שבידנו בנוגע ליותר מ 20 מיעוטים של ילידים 
בצפמ הרחוק אינם מדוייקים. לפי מפקד מ 1926 ישבו מצפון 
ל׳ 33 ״ 66 16,282 משפחות מקבוצות אתניות אלו: לאפארים, 
קומי (או זיךיאנים), סאמוךים (או ננצים), אוסטיאקים, 
בוךיאטים, יאקוטים, סונגוסים, םאכים, לאמוסים, יוקאגירים, 
צ׳ובאנצים, צ^ןצ׳ים, אסקימואים. 

כלכלה. התנאים הכלכליים בא׳ קשורים קשר אמיץ 
בממשלים השונים שבאיזוריו. הגישה הסובייטית לניצ^ 
הצפץ הרחוק שונה תכלית־שינוי מן הגרנלאנדית, הקאנא־ 
דית, או האלאסקנית. חסידי פיתוח־הא׳ מטעימים את גדלם 
של אוצרות״הטבע שבאיזורים הבלתי־מאוכלסים, מציינים 
את האפשרדות של גידול בהמות, איילי״צפון ושוודים כב* 
שיים, וכן של פיתוח חוות לגידול חיות בעלות פרוות יקרות, 
של כריית פחם, ניקל, ברזל, זהב, נחושת, אוראניום ונפט. 
האפשרויות הכלכליות של הא׳ עדיין לא נחקרו כל צרכן, 
אבל עושר מרובה כבר הוסק מן האדמה. 

בעיית־התחבודה היא קשה ואמצעייהתחבורה מצומצמים. 

רק קוד מסילות־ברזל אחדים קיימים; באלאסקה—מסיוארד 
לפרבנפם; בקאנאדה — מאדמונטון לווייט הורס (יוקון) 

? 11 •.* ! נ : 

ומוויניפג דרך דה פז(צב? 111€ ׳) לצ׳רצ׳יל. בברית־המועצות 
יש ק^ז שונים למורמאנסק, לארכאנגלטק ולמכרוח־הפחם 

■ ן ן*■•♦ 

בוורקוטה. קווי־הים הם מרובים יותר, אלא שאסשר להש־ 
תמעז בהם במשך עונות ידועות בלבד. בחצי־הכדור המערבי 
עובר הקו הימי שבצד הפאציפי דרך מצרי*ברינג לצפון 
ולמזרח, לאי הרשל או אקלאוויק. בצד האטלאנטי הוא עובר 
דרך מפרץ*באפין, לשון־חים של לאנקאססר ולשודים מלודל, 
מצרי הנסיך מ^ז, או דרך מצרי־פרנקלין למפרץ המלכה 
מוד, מפרץ־קור^ישון ומפרץ־אמונדסן. במזרח אפשר גם 
לעבור דרך מצרי*ד,אדםון ומפרץ*ד^*סון לצ׳רצ׳יל. קווי* 
הים לחו*? הצפוני של אלאסקה ולמפרץ־האדסון הם בשימוש 
מרובה יותר מן המעברים הצפוניים יותר. מ 1945 ואילך שלח 
צי אה״ב שיירות של ספינות, שהביאו מזונות ומצרכים 
למשלחות*הםיירים הארקטיות בנקודת*בארו, ובמשך שנים 
מרובות שלחה חברת מפרץ־האדסון מצרכים דרך צ׳דצ׳יל 
לתחנותיה בסביבות המפרץ. במעבר הצפוני־מזרחי, ממור־ 
מאנסק וארכאנגלסק לקארד" גולצ׳יחה, נורדוויק, טיקסי, 
אמבארצ׳יק ועד ולאדיווסטוק, הירבו לדישתמש הרוסים. 
מרובד. גם השימוש בקיץ בנהרות הזורמים צפונה; נהר 
מקנזי בקאנאדה, אוב, יניסי ולנה ברוסיה הסובייטית. 

^ •י 1 • 7 " -י ?ו ז 






303 


♦נרקטיס 


304 



(ע״ע) עבר, לדבריו׳ מצפ 1 ן לסקוטלאנה 
הפליג צפונה־מערבה ממולה (שהיא׳ אפ¬ 

טי 

שר, איסלאנד) וייתכן שהגיע עד גרנלאנד 
הדרומית. אולם פיתיאם הוחזק שקרן בין 
היוונים, וגם ביה״ב לא ניתן בו שום אימון 
אע״פ שכבר בסוף המאה ה 8 גילו האירים 
את איסלאנד, והנזיר האירי דיקול( 11 וז 010 ) 
הזכיר בחיבורו סגזזס) 15 ( 011 3 זג $1 מ 16 ת 0 ( 1 
( 820 ) את נפיעתם של כמר, מבני־עמו 
לאיסלאנד. לעמי־אירוסה נודע על קיומו 
של אי זה רק לאחר שהוויקינגים כבשו אה 
איסלאנד מידי האירים ויסדו בה רפובליקה 
ב 930 . משם הפליג אריק האדום מערבה 
וגילה את גרנלאנד ( 983 ), במאות ד, 10 — 12 
יושב חופה המערבי של ארץ זו. בתקופת¬ 
■ פריחתו הגדולה ביותר מנה היישוב שיי 
.גלנלאט־יכססס׳ס! נפש, ועד סוף המאה ה 14 
נזמיהו לשם נסיעות שנתיות קבועות מנור¬ 
:־ ווגיה. מאז נידלדל היישוב מעט-מעט מ¬ 


הד,ובלה סל מטענים כבדים בחורף נעשית באמצעות 
רכבות-טראקט^ על פני אדמות-הטונדרה הקפואות. ד׳כביש, 
האלאסקני, המחבר את אדמונטון, שבקאנאדה עם פרבאגקס 
שבאלאסקה, משמש לכלי-רכב במשך כל,•ימות-ד,שנה. 

בחורף נערכות נסיעות ביבשה ,בחצי־הכדור המערבי: 
במגררות נמשכות-ע^י כלבים, בלאפלאנד — ע״י ■איילי׳: 
הצפץ ובסיביר — ע״י כלבים וסייחים. סיביריים. כדי למשור 
מגררר. טעונד. אחת מש תמשים.ד,אסקימואים ב 19 — 21 כלבים:־ 
את הכלבים רותמים בשורה ישרה בא׳־האלאסקית והקאנא־ 
דית, ובצורת מניסה בגרנלאנד. נמצאות בשימוש גם מגררות 
מונעות ע״י מנועי-פטרול, אבל הצורר בדלק מצמצם את 
התצרוכת בהן. בקיץ נוסעים בדוגלוה 3 חת.-^־''ובקאיאקים 
בא׳. באומיאקים משתמשים לציד-לודתנים זלר.סעת חמדות 
גדולות של בני-אדם. סירות-מנמ וספינות-משוט קטנות 
גם הן בשימוש. 

ההליכה ברגל היא כמעט בלתי־אפשרית בקיץ מפני 
החתחתים והביצות שבטונדרד" בחודף, כשהאדמה קפואדא 
ד,ד,ליכה בטונדרה קלזן. .- 

התעבורה היעילה ביותר בזמננו •היא בדרו-ד,אדר. תנאי¬ 
הטיסד, בא׳ הם טובים מאוד בכל• תקופותלהשנה, פרט ^סה 
שבועות בתחילת־הקיץ, שבה^ שורר ערפל. כבד. ,ימות 
קפואות, נהרות ושטחים שוביה שבימים משמשים שדות- 
נחיתה מצויינים. - : ־ 

על תנאי־הדיור, המזונו.ו;\וההלבשד, של ילידי הצפון 
הרחוק ע״ע אסקימו; וע״ע^לנד, לברדור, קנדה, סיביר. 

; 1932 — 1900 6 

,ח 0 צ 5 מ 11 ): 51 .ז\ ;" 1911 ) 9 ^ 1 ^ 09-114 אי מ/ ,^ 1 

• 0109 ^ 1 ) 4 ^ 7 ,מ^ 0 ז 8 —) 0$ מ 11 >ט 8 , 1 < . 8 ; 1921 

{ס ץ 1% ^ 1 )^ 0€0 14€ ״ד , 1 ו 01 ( 14 ^ח) 1 >ז 0 ז< .ס ; 1927 , 1011$ ^^ 1 * 

; 1928 ^ 014$ ^€^ 

; 1937 , 911110914 סא 991 ^ €$1 ^ €091040$ ; 1935 

; 1938 מו 1€1$ ט 50 ,ס 21 טס 0 ^י 1 ^ 7 .*ד 

. 1944 , 0949401 ^ 

ם. ח. ש. 

גילוי הא׳. בתקופד, העתיקד, וביד׳״ב ד,יתה רווחת הדעה 
של האסכולה הפיתאגוראית, שבאיזור־הצפון האקלים הוא קר 
כל-כך, שאי-אפשר לבעלי-חיים לעמוד בו. אמנם, פיחאס 

י • ט♦ — 


ש 1 ^ם.בללל.■. ־ ׳ ■ ־ 

״, הבוהפ׳־החשוב:.ביותר לגילויים במאה ה 15 היה בקשת 
ד.לכי:מ 0 חר־'.ימיות.גחדשות ־להודו. אחר גילוי אמריקה 
תתחילו חיפושים• ממושכים של "©עברים", ז. א. של נתיבי- 
ים ארקטיים, בצפודהמזרח־ומופון המערב אל מזרחה ח־רומד, 
של אסיד,. ־ . . ב : 

האנגלים וילובי וצ׳אנסלור־עמדו בראש הניסיון הראשון 
(ב 1554 ) למצוא את "ר. 9 עבר הצפוני־מזרחי"(מסביב לצפוגה 
של איראסיה). מתיר שלוש ספינותיהם אבדו שתיים ורק 
השלישית, בפיקודו של צ׳אנסלור, הגיעה לים הלבן. ב 1556 
הגיע עוזרו של צ׳אנסלור, סט. בורו( 011811 ז 60 ), לשפכו של 
נהר־אוב, לאחר שגילה את המיצר שבין שני האיים של 
נובאיד, זמליד,. 

ההולאנדי וילם בארנץ גילה את אי-הדובים ואת שפיצ- 

^ י * 

ברגן ב 1586 וד׳וסיף לנסוע צפונה מנובאיה זמליה. הוא נספה 
בדרך, אבל שאר חברי-המשלחת הצליחו לחזור ללאפלאנד. 

הנרי האדסון הפליג מלונדון ב 1607 כדי לבקש מעבר 
חדש דרד הקוטב הצפוני וד׳גיע עד רוחב ׳ 23 * 80 , ב 1608 הזד 
וניסד. למצוא מעבר זד" אבל לסוף בא לכלל דעה, שאין 
להגיע לקוטב בדרך הים; אולם סיפוריו על סוסי־־ים ולווית- 
נים, שראה בימי-הצפון, נתנו דחיפה לפיתוח םחר-ד,ים באיזו- 
רים הללו. מימי פיוטר הגדול ואילך סיירו הרוסים חלק חשוב 
מחופה הצפוני של סיביר. ב 1728 גילה ויטוס בדינג (ע״ע), 
דאני בשירות הצי הרוסי, אח המיצר בין סיביר ואלאסקה, 
הנקרא על שמו. צ׳ליוסקין הגיע לחלק הצפוני ביותר 
בסיביר ב 1742 ; ב ^ 17 נסע צ׳יצ׳אגוב לשפיצברגן וצפונה 
משם עד לרוחב של ׳ 30 * 80 . פרדינאנד וראנגל סייר את חוף- 
סיביר בין פף צ׳ליוסקין וקולימה ( 13 זנז( 01 ^ 1 } ב 1820 — 1823 . 
אולם את המעבר הצפוני־מזרחי צלח ממערב למזרח רק 
ב 9 ד 18 השוודי א. א. נורדנשלד ( 1 ) 61 (ן 51 ם 10 )ז 0 א}. 

את "המעבר הצפוני-מיערבי" (מסביב לצפונה של אמרי¬ 
קה) התחילו האנגלים מבקשים ב 1576 . מארטין פרובישר 
הפליג מערבה, גילה מחדש אח גרנלאנד והגיע ברוחב של 
* 63 למפרץ הנקרא כיום ,על שמו. מ 1585 ואילך ערר ג׳ון 
דיודס, בשליחות^־סוחרים •מלונדון, 3 סיורים לאיזור שממערב 






305 




306 


לגרנלאנד וממזרח לחופי אמריקה הצפונית, עבר במצרי* 
דיודם והגיע עד רוחב של ־' 72 . דידיס גילה איזורים חדשים, 
שרשם אותם במפות ותיארם בפרטות, וכד גרם להתחלת 

הדיג של חמורי־הים בניו־פאונדלנד ושל התעשיה הקשורה 

* * 

בו. ב 1609 גילה ד,נרי האדסון את הנהר, שנקרא על שמו 
ושהפליג בו. ב 1610 יצא האדסון למסע צפונה דרך מיצר־ 
האדסון׳ אד כשד״גיע למפרץ־האדסון מרדו בו אנשי־ר,צוות 
ודומילודיו לים ביחד עם 8 ממצדדיו, ומאז נעלמו עקבותיד,ם. 

"חברת הסוחרים ומגלי הסעבר חצפוני־מערבי" נוסדה 
לונדון על סמר ההנחד, המוטעית, שהאדסון גילה את המעבר 
הצפוני־מערבי. נשלחו עוד שתי משלחות למפרץ־דואדםון, 
שד,אחת מהן היתה בפיקודו של רוברט בילוט ובה שימש 
כספן ויליאם באפין. בדין־וחשבון שלו פיקפק באפין במצי¬ 
אותו של מעבר דרך מפרץ־האדסון, וב 1616 חקר ביחד עם 
ביילוט את מצרי־דיודס. הם נלכדו בקרת במיצרץמית וגילו 
את מיצר־לאנקסטר ומיצר־ג׳ונז ממערב למפרץ־כאפין. אע״פ 
שדרך מצרים אלה עתידים היו הסיירים במאה ה 19 למצוא 
את המעבר, החליט באפין, שאי־אפשר להתקדם מ?בר למקום 
שהגיע אליו. החיפוש של מעבר צפוני־מערבי הוזנח לפי 
שעה. 

במאות ה 17 —ד, 18 סויירה מעט־מעט יבשת אמריקה הצפו¬ 
נית. שני סוחרי-פרוות צרפתיים, פיר רודיסון(ג $801 ו 110€1 ) 
ומידר גרוזיה (מ 03€1116 ־ 01 63311 ^ 2 ), קיבלו בשנת 1668 
מצ׳ארלז ח' צ׳ארטר בשביל "חברת הסוחרים־ההרפתקנים 
האנגליים במפרץ־האדסון", שמגמותיה חיו לא רק קידום 
המסחר אלא גם גילויים גאוגראפיים. אחד מעובדיר, של חברד. 
זו, סמיואל הרן( 6 תז 1€68 ), ערך ב 70 ד 1 סיור מפליא ביבשה 
על פני הא׳ ד,קאנאדית, ירד בנהר מכרה-ד,נחושח (-•ו 0 קקס 0 
6 מ 11 מ) והיה האירופי הראשון, שהגיע לחוף הארקטי של 
אמריקה. בדרכו חזרה גילה אח ימת-העבדים הגדולה(:וג 6 ז 0 
€ע 813 ). אלכסנדר מקנ;י, מן החברה הצפונית־ד,מער־ 

בית היריבה, ערך ב 1788 *אחד ממסעות-הגילוי המצויינים 
שנערכו בזמן מן הזמנים בפנים-הארץ, כשירד בנהר-העבדים 
לתוך ימת־העבדים והמשיך בנהר־מקנזי עד שהגיע לשפכו 
בים הארקטי < אח״כ חזר למקום־מוצאו בימת־אתאבאס^ה — 
באופן שבס״ד, עבר מרחק של קרוב ל 5,000 ק״מ במשך 
102 יום. 

צורת החוף הארקטי של אמריקה הצפונית שורטטה 
במחצה הראשונה של המאה ה 19 . לשם זכיד, בפרס של 20,000 
לי״ש, שהוצע למי שיעבור לאורך החוף הצפוני-מערבי, 
נסעו ב 1818 ו 1819 ג׳ון רוס ואדוארד פארי בשחי ספינות 
דרך מפרץ־באפין, מיצר־לאנקאסטר, מיצר־בארו(׳י\ 1-0 ז 63 ) 
ולאורך חופו של אי־מלודל! פארי אף סייר בפנים־ד״אי, 

ב 1819 התחיל ג^ן פדאנקלין במסעיו הגדולים באיזור 
הקאנאדי הארקטי. תחילה עבר מיסת-ד,עבדים הגדולד, לשפכו 
של נהר מכרה־הנחושת ומשם לאורך החוף הארקטי מזרחה. 
ב 1826 ירד פראנקלין בנר.ר מקנזי. משלחתו נתחלקה לשתי 
קבוצות—אחת נסעד, מערבה לנקודת-ביצ׳י, וד״שניר, שירטסד, 
מפה של החוף עד נהר מכרה-הנחושת וגילתה את חלקו 
הדרומי־מערבי של אי-ויקטוריה. ב 1833 — 1835 ניד,ל באק, 
מעוזריו של פראנקלין, סיור בנהר הדגים הגדולים (כיום: 
נהר־באק) בכיוון אל החוף הארקטי. תומאס סימפסון, מעובדי 
חברת מפרץ־האדסון, עמד ב 1836 — 1840 בראש סיור לאורך 
.חופיה של אמריקה הצפונית משפך נהר-מקנזי עד נקודת• 



מהנה של משלוות ארקמית לרגלי אחת טן הפסגות של הריי^ליאס 

(אלאסהה) 


בארו באלאסקה ומשפך נהר מכרה־הנחושת עד ממזרח 
למפרץ־בזתןד,. 

במאי 1845 הפליג פראנקלין בראש שתי ספינות עם 129 
איש למסע ארוך ממיצר-לאנקאסטר בכיוון למיצד־ברינג. 
המשלחת סבלה הרבה ממחלות ומרעב. סראנקלין עצמו 
מת ב 1847 , שרידי־אנשיו עזבו את הספינות, אך לסוף 
נספו כולם — דבר, שנתגלה רק ב 1857 . משלחות מרובות 
נשלחו לבקש את פראנקלין. ב 1849 עבד ג׳ימז רוס במיצר* 
בארו וערך מסע ארוך במגררות לצד דרום, אך לא הצליח 
למצוא את עקבותיה של המשלחת האבודה. בפקודת הממ¬ 
שלה האנגלית נשלחו שוב ספינות מן המערב דרך מיצר־ 
ברינג, בפיקודם של ריצ׳ארד קולינסון ורוברט מקלור, ומן 
המזרח, ממיצר־לאנקאסטר, בפיקודו של הורישו אוסטין. 
לחיפושים הצטרפו ספינות בפיקודו של צייד־ד״לודתנים 
דליאם פני וספינות אמריקניות. ב 1851 עברו משלחות 
שונות כסססג! ק״מ במגררות, אבל חיפושיהן לא העלו כלום. 
מקלור עבר את "המעבר הצפוני־מערבי" מן המערב אל 
המזרח וזכה בפרס ובתואר־כבוד שהוענקו לו, אך מבחינה 
גאוגראפית היתה חשיבות מיוחדת לגילויים, שנעשו בשעת 
מסעו של קולינסון —, מסע, שערך 5 שנים ושבו סויירו 
אי-ויקטוריד, ומפרץ־קורונישון. היו גם משלחות אחרות, 
ששוגת לבקש את פראנקלין. 

הסייר ד״ר ג׳ון רי(ש 3 מ), מחברת מפרץ-האדסון, שעשה 
את הנסיונות הראשונים לנסוע בא' לפי שיטת האסקימואים, 
גילה ב 1854 ע״פ עדותם של כמה אסקימואים בחוף המערבי 
של חצי־האי בותןה את עקבותיה של משלחת־םר.אבקליו. 
הספינד. ״פוכם״, שנשלחה על־ידי לידי פראנקלין ב 1857 
בפיקודו של מקלינטוק לבותיה, ביררד, ע״פ שרידים, שנמצאו 

ן ^ ן • ׳ן 

בידי האסקימואים,• ומרשימות שנמצאו בתל־אבנים בנקודת• 



307 


ארקטיס 


308 


דקטירי, את סיסה הטראגי של המשלחת ע״י המשלחות 
שיצאו בעקבות פראגקלין נחקר כל החוף הארקטי של אם* 
ריקה הצפונית, אך המעבר הצסוני־מערבי ממזרח למערב 
נצלח רק ב 1904/06 ע״י אמונןטן(ע״ע). 

האסון, שאירע למשלחת־פר״אנקלין, הפסיק את הסיורים 
בא׳ למטרות מסחריות, אולם סיירים הוסיפו לחדור לצפון 
מתוך מניעים של הרפתקנות ושאיפה לגילויים גאוגראפיים 
לשמם. המרוץ לציר הצפוני התחיל להיות נחשב כמבצע 
של אססורט ושל התמודדות עם הטבע. 

ב 1871 הגיע צ׳. פ. הול( 13411 ) בספינה "פולאריס" לרוחב 
של ׳ 16 ״ 82 , וב 1876 הביא ג/ ס. נרז( 68 ־ 731 <) את הספעה 
"אלרט" (זו 16 \/) עד כף*שרידאז, וא. מארקאם (מז 1£113 ־ו 43 ג) 
הגיע לרוחב של ׳ 20 ״ 83 באמצעות מגררות וסירות קטנות 
ואסף הרבה חומר גאוגרפי על ארץ גרנט וגרנלנד הצפונית־ 
מערבית, אע״ס שאנשי־חבורתו נתייגעו מתור השימוש הלקוי 
שלהם במגררות ומתוך שלא למדו, כנראר" את דרכי־השיוט 
המצויינים של מקלינטוק. כל המשלחות הללו היו אנגליוונ 

ביזמתו של כינוס בינלאומי של גאוגראפים ב 1879 הקימו 
כמה ארצות ב 1882 תחנות־תצסית ארקטיות על החופים 
הצפוניים של איראסיה ואמריקה, באיי הים הארקטי ובגרג* 
לאנד. מן התחנה האמריקנית שבמיצר־סמית (׳ 44 ״ 81 ) יצא 
בשנת 883 ! א, ן, !ף,לי.^) למסע צפונה 
בלוויית ^ קצינים וחיילים. המשלחת נתקעה בשלג ובקרח 
על*יד כף־סאבין, ושם עבר עליה חורף נורא. כשנחלצה 
ממצוקתה ביוני 1884 ע״י משלחת־סיוע בפיקודו של ו. ם. 
סלי (ץ 8€1116 ), היו רק גרילי ו 6 מאנשיו בחיים. למרות כל 
הקשיים ור,סבל שנתנסו בחם, ערכו גרילי ועוזריו תצפיות 
מדעיות עד עצם היום שבו ניצלו, ובמשד התקופה הראשונה 
של סיורם הגיעו לפנים אי־גרינל ועברו בחופו המערבי. 

ב 1879 שיגר העיתון !ניריורק הראלד" את משלחת 
"ז׳אנט" בפיקודו של ו. דה לונג מצי אה״ב לסיור מצפון 
למיצר־ברינג. הספעה נחסמה בקרח בספטמבר 1879 ושטה 
בו לאט־לאט בכיוון צפוני־דרומי. לסוף נתרסקה וטבעה 
כ 240 ק״מ מצפון לאיי סיביר החדשד" ורוב אנשיד" ביניהם 
דה לונג, ניספו. רק 10 מאנשיה הגיעו לאחר תלאות קשות 
לכפר רוסי על נהר־לנה. 

שלוש שנים לאחר שטבעה "ז׳אננד נמצא חלק מן המלאי 
שלד" שנגרף ע״י הגלים אל החוף הדרומי של גרנלאנד. 
ננסן(ע״ע) — הראשון, שעבר את פיפת־ד״קרח של גרנלאנד 
ב^ 18 — הביע אח הדער" שהזרם הארקטי שהוביל את 
השרידים הללו יעשה כך גם לספינה שנלכדה בקרח. הוא 
יצא ב 1893 בספינת־הקרח -סראם" (מ 31 ז?), שהיתה טעונה 
מזונות ל 5 שנים, למקום שב 1 טבעה "דאנט" והניח ל״פראם" 
להילכד בתוך הקרח. הספינה שטה עם שדזדהקרח והגיעה 
בנובמבר 1895 לרוחב של ׳ 55 ״ 85 , כ 640 ק״מ מן הקוטב, אד 
מכאן ואילך הופנתה שוב דרומה. ברוחב של ״ 84 עזבו נאנסן 
ועוזרו פ. ה. יוהאנסן את הספינה והמשיכו את דרכם במג־ 
ררות עד ׳ 13 ״ 86 רוחב צפוני, והואיל ולא יכלו לקבוע את 
מקומח המדוייק של "פראם", שהוסיפה בעתיים לשוט, פנו 
לארץ פראנץ־יוסף והגיעו לשם לאחר קשיים מתבים. הם 
הצליחו להקים להם בית מאבנינ 4 שכיסו אותו בעורות, וחיו 
במשך החורף על בשר סוסי־הים, עד שנחלצו ע״י משלחת 
אחרוג "פראם" עצמה חזרה לנורווגיה בנרקודו של אוטו 
סורדרופ, איש־המדע הראשי ומפקד־המשנה של הספינוג 


המהנדס והסייר השוודי ס. אנךרי (^■ 31 ^ . 8 ) עשה 
ב 1897 את הניסיון הנתז להגיע *לקוטב הצפוני באמצעי־ 
הטיסה הפרימיטיווי של הימים ההם — בכדור־פורח. הניסיון 
נכשל, ועקבותיד׳ם של אנדרי ושני מלוויו נעלמו. רק לאחר 
דור, ב 1930 , נמצאו גוויותיהם הקפואות וחפציהם — ביניהם 
גם רשימותיהם — ע״י צייד כלבי־ים בקרבת שפיצברגן. מן 
הרשימות מסתבר, שהוכרחו לנחות ברוחב ״ 84 , וכנראה ניספו 
מקור ומרעב. — ב 1899 — 1900 ניהל הדוכס מן האברוציס 
משלחת איטלקית, שהגיעה עד רוחב של ׳ 33 ״ 86 . 

רוברט פירי(ע״ע), מהנדס בצי אה״ב, התחיל במסעותיו 
הארקטיים ב 1886 . ב 1892 — 1893 חצה את כיפת־הקרח של 
גרנלאנד הצפונית. אח שנות 1898 — 1902 בילה בא׳ בראש 
משלחתו הששית, שניסתה להגיע לקוטב עצמו, אך הוא הגיע 
רק לרוחב של ' 17 ״ 84 . ב 1905 הגיע בספינח "רוזוולט" לכף־ 
שרידאן בארץ־גראנט. ע״י שיטח של שימוש בקבוצות־עזר 
עלה בידו להגיע באפריל 1906 לרוחב של ׳ 06 ״ 87 , אך שוב 
נכשל במאמציו להגיע לקוטג ב 1908 הפליג לכף־שרידאן, 
ושם בילה את החורף בהכנות למסע נוסף. הוא אירגן 5 
קבוצות־עזר, שכל אחת מהן היתה מורכבת מאחד מעוזריו 
ו 3 או 4 אסקימואים, שנהגו מגררות רתומות לכלבינ 4 שכל 
אחת מהן סחבה מטען של ק״ג. נקודת־המוצא היתה 
כף־קולומביה, והבסיס הקדמי האחרת היה ברוחב של ׳ 47 ״ 87 , 
שהגיעו אליו ב 30 במארס 1909 . לסוף הגיע פירי עם אחד 
מעוזריו ושני אסקימואים ב 7 באפריל לקוטב והניסו עליו 
את הדגל האמריקני. 

פירי בא אל הקוטב ככובש ולא כגאוגראף או אתנולוג ז 
מסעו המאורגן למופת לא היה מכית לגלות את סודות־ 
הקיום באיזור זה. אולם עוד בתחילת 1906 התהיל הנורווגי 
ו. סטפנסון(ע״ע) בהכנת תכניות מדעיות מפורטות לחקירות 
פיטו-חואוגאוגראפיות, וכן אנתרופולוגיות מתנולוגיות, של 
הא׳. מטעם המחיאון האמריקני לפדעי*הטבע''ערך סטפאנסון 
(ביחד עם ד״ר א, מ. אנדרסון) סיור אתנולוגי של הא׳ 
המערבירג שנמשך מ 1908 עד 1912 . הוא יצא מבסיס במפרץ* 
קורונישון, חי עם האסקימואים, ועבר מרחק של יותר מ 00 (ג 3 
ק״מ, מהם כ 1,125 ק״מ דרך אי־ויקטוריר, והשטחים הסמוכים 
לו, שעד אז לא דרכה בהם כף־רגלו של אירופי. הסיור הוסיף 
הרבה לאוצר־ידיעותינו על החי והצומח בא׳. מ 1913 עד 
1918 שוב ניהל סספאנסון מסעם הממשלה הקאנאדית 
משלחת, שיצאה מנקודת*מארטין שבאלאסקה ועברה במגר* 
רות את ים*הא׳ הקפוא, למעלה משנה חנה סטפאנסון על 
גושי־הקרח וכמעט את כל מזונותיו קיבל מציד בים, בדרכו 
גילה איים חדשים הרבד״ ביניהם את מיאן ( 161511611 ^) 
ובורדן, והרחיב הרבד, את ידיעותינו הגאוגראפיות על 
הארכיפלאגוס הארקטי במערבה של קאנאדה. מסעותיו של 
סטפאנסון שימשו — נוסף על תוצאותיהן המדעיות החשו¬ 
בות —דוגמה לחלוציווג יזמה והמה באורח-החיים של הא׳. 

משנת 1913 ואילך ערך דונאלד 3 מקמילן יותר מ 30 
מסעות לא׳. ב 1913 — 1917 חדר לאתורים בלתי־ידועים של 
גרנלאנד חצפונית-מערבית ושל ים־בופורט ותיקן כמח 
טעויות שברשימותיו של סירי. את מסעו הבא ערך לארץ- 
באפין, שרטט מפה של החוף, סייר בפנים־הארץ ואסף דגמים 
של החי והצומח. ב 1923 — 1924 עבר בקרחונים של סביבות 
ים־קין. ב 1925 ערך מסע לאטה שבגרנלאנד והסתייע 
במטוסים של צי אה״ב בפיקודו של ר. א. ברד (ע״ע). זה 



310 


309 


ונרקיס 



ספינחיקיכזור בתווי נרנ?אנד; ססינות ססונ זח טשטיסות בסיסים ?חשר־הקוגזב בעזרת אוירונים 


היה הניסיון הראשון — לאחר כשלונו ואסונו של אנדרי — 
להשתמש בחקירת הא' באמצעי־הטיסה החדישים. באותה 
שנה המריאו אמונדסון (ע״ע) עם שני אנשים במטוס אהד 
ולינקולן אלזווךת במטיס שני ממפרץ־קינגס שבשפיצברגן 
בניסיון להגיע לקוטב׳ אך הוכרחו לנחות במרחק של כ 217 
ק״מ ממנו ולהזור לשפיצברגן. 

ב 1926 טס ברד במטוס "פוקר" לקוטב הצפוני, הגיע אליו 
והזר תור 2 /' 15 שעה. באותה שנה טסה משלחת אלזוורת 
(אמריקני)־נובילה (איטלקי) מעל לציר בספינח־אויר, 
שיצאה ממפרץ־קינגס שבשפיצברגן ונחתה בטלר שבאלאס־ 
קה. ב 1926 יצאו צ׳. ה. וילקינז (אנגלי) עם'בדלוויה אחד 
מנקודת־בארו במטוס קל וקטן לטיסה מעל לקוטב. טיסתם 
היתר, מלווה בהרפתקאות מסוכנות: הם הוכרחו לנחות מעל 
לים הארקטי מפני קלקול במנוע׳ אך התקינו מגררות 
מקורות־העץ של המטוס והגיעו, לאחר קשיים מרובים, 
למחנה אסקימיאי בנקודת־ביצ׳י. ב 1928 שוב ביצע וילקינז 
טיסה מוצלחת מעל לקיטב מנקודת־באר( לשפיצברגן. 

משלחת־טיסד,׳ שנסתיימד, באסונות לא רק בשביל חבריה 
אלא גם בשביל משלחות הד,צלה שיצאו לבקשד" היתד, זן 
של נובילה בשנת 1928 . ספינת־האויר "איטליה" הגיעה 
לקוטב הצפוני, אך בדרכה חזרה נתרסקד, מצפון לכף 
ליסמית (ו 1 ז 1 מז 8 !!^!ס,!) שבארץ הצפונית־מזרחית (-!!!זסזין 
1 * £3 ), ומשלחות־הצלה יצאו לעזרתה מארצות שונות. 

נובילד, עצמו ניצל ע״י הטייס הרוסי צ׳וחנובסקי׳ ואת״כ 
הגיעה למקום־חנייתה של חבורת־נובילה שוברת־הקרח הרר 
סית "קראסיך. אולם סיר־ד״א׳ השוודי מאלמגרן איבד את 
חייו במאמץ להגיע ליבשה בלווית שני איטלקים, וכן ניספו 
אמונדסן ועוד 5 אנשים כשטסו להושיט עזרה לנובילה. 

מאמצע שנות העשרים ואילד התחילו הרוסים עורכים 


סיורים רחבים וחקירות מדעיות בא׳. ב 1929 הוקמה התחנה 
המטאורולוגית הקבועה הראשונד. באיזור*ד,קוטב באי'ד,וקר׳ 
בארץ פראנץ־יוסף׳ על־ידי קבוצת־חוקרים׳ שהובאה לשם 
בשוברת־קרת. טיסות ראשונות מעל לקוטב נעשו על־ידי 
טייסים תסיים בד 193 . שתי קבוצות יצאו ממוסקווה ונחתו 
בהצלתה במערבן של אד,"ב לאחר טיסות של כ 000 ׳ 9 ק״מ. 
אולם נסיון שלישי׳ שנעשה באותה שנה׳ נכשל: המטוס וכל 
אנשיו אבדו׳ תקבותיד,ם לא נמצאו למרות חיפושים נרחבים. 

כ 21 במאי 1937 נחתו 11 טייסים רוסיים על הקרח במרחק 
של ק״מ אחדים מן הקוטב הצפוני ופתחו תקופה חדשה 
בחקר־ד,א׳. הם הקימו על־יד הקוטב הצפוני תחנד, מדעית, 
שצויידד• יפה במיצרכים ובמכשירים מדעיים. בראש הקבו¬ 
צה עמדו החוקר א. שמידט והטייס א. פאפאנין. המחנה 
צף על גוש-קדח כ 3,000 ק״מ מן הקוטב הצפוני לאורך חוף 
גרנלאנד במשך 9 חדשים׳ עד שנאסף ע״י שובדת־קרח רוסית 
בפברואר 1938 . במשך כל הזמן אספו החוקרים תומר מדעי 
מתבה ובעל־חשיבות, שלא היה ידוע עד אז. 

מ 1930 ואילך נתרבד, מספר המשלחות הימאות לא׳ לשם 
חקירות מדעיות. ב 1940 היו 23 חברות בארצות שונוו 4 
שהקדישו את כל פעולותיהן׳ או את רובן׳ לחקירת הא׳. נוסף 
על כך מקיימת ברית־הסועצות מנגנון גדול לחקר הא׳ ומאות 
סיירים ואנשי־מדע הולכים לא׳ כדי לערוך תצפיות. חקירת 
הא׳ נעשתה מקצוע בעל אופי מדעי מובד,ק. 

מיו , 5€ ־ו 00 א ,£ .ן 

, 1896 •מ>/ 0 י/ / 7 > . 4 ; 1884 

, 11 ; 1912 ,^ 01 ? ,ח 11 ב־ומ ,ס ;* 1910 

-מ/! , 1 ^ $50 ן^ג£^^ 5 ;* 1931 /מ?/ ' 7 ^ 0 

,: £1 סז 0 ^ ; 1938 ! 0 

; 1943 73 )<£ .. 1 ; 1939 ,ה 0 'ז £1 ^ 10 ^ 

,( 1€ ^ 1 ) 8 ת 1 11 ^£&^ 5 ^£ זב 01 ? ^^ 0 ^ 5 ^ס 01 ? ^ 7/1 

.זו 1931 

3 ג. ח. ש. 





311 


ארקידולטי, שמואל בן אלחנן יעקכ_ארקן 


312 


אךקיוזלטי, שמואל ןן אלחנן !ענןב — 1161 מ 531 

111 סזי 1 ^ 0 ז^< - (״ 1530 — 1611 , פאדובה), סופר, 

מדקדק ופייטן עברי. מתלמידיו של מאיר קצנלנבוגן(מהר״ס 

מפאדובה). ישב באופן ארעי בוויניציאה ועסק בהגהת* 

ספרים. מ 1568 ואילך ישב בפאדובה, שבה שימש כמזכיר־ 

הקהילה, ראש־ישיבה ואב־בית־דין. תלמידו המובהק היה ר׳ 

יהודה אריה ממודנה, וכן נמנה עם תלמידיו ההגמון הנוצרי 

מארקו מאריני. חיבוריו החשובים ביותר הם: 1 ) הערות 

לס׳ הערוד — מראי־מקומות למאמרי התלמוד והמדרש 

המובאים בספר העריך (ויניציאה 1553 )< 2 ) ס׳ דגל אהבה, 

שעוסק בענייני־מוסר (ויניציאה 1551 )? 3 ) ס׳ מעין גנים, 

שכולל 25 איגרות־למופת כדי ללמד על־פיהן לתלמידים את 

הסיגנון הספרותי הקלאסי(ויניציאה 1553 )ז 4 ) ספרו העיקרי: 

ערוגתהבושם—ספר־לימוד של הדקדוק העברי(ויניציאה 

1602 ; אמסטרדאם 1730 ). הספר כולל גם הסברה על דרכי־ 

השירה. בסרק ל״ב נמצאים כמה שירים של א׳, שמובאים 

כהדגמות למשקלים של השירה העברית בספרד. יוהאנם 

בוהסטורף 11 (ע״ע) תירגם פרק זה ללאטינית וצירפו לתר¬ 

גום הלאטיני שלו לס׳ הכוזרי ( 1660 ) 1 5 ) שירים ופיוטים 

שונים, שמהם נתפרסמו 76 . כמה מפיוטיו נדפסו בסידורים 

נוסח איטליאני. שירי-א׳ משקפים את המצב התרבותי באי¬ 

טליה בזמנו ואת יחסם של היהודים לשכניהם הנוצריים! 

6 ) בכת״י שונים נמצאות תשובותיו ואיגרותיו, 

הדנות בשאלות הלכיות שונות. 

א. קאד,וט, מבוא לערוד השלם,'עט׳ ווו- ¥1 . 1 ו מידזח, אוצד 
השירה והפיוט, כיד ד׳, עם׳ 477 (רשימת שיריו)! ש. בר 1 - 
שטין, שירים חדשים לר׳ שמואל ארקיוולטי, תרבת, שנה זד 
(חרצ״ז), עם׳ 68-55 ! ; 417 , 0 € 11 € ? , 2 מ 1 ! 2 ., 1 

.( 1908 ) 1 . 0€1 ,ממ^מ 16 ^ג X .ם^), העיר הראשה של מחח־א׳ בפרו. 

יועזבת בבקעה פוריה לרגלי הר-הגעש משן מיסטי 
( $1:1 ^!) במרחק של 90 ק״מ מחוף האוקיינוס השקט ובגובה 
של 2,329 מ׳ מעל םני-הינ 2 א׳, שבסביבותיה יש גם מעינות 
חמים, סובלת תכופות מרעידות-אדמה, וברעש של 1868 
נחרבה כמעט כליל. היא מצטיינת ביפי-נופה וביפי בתיה, 
הבנויים אבן לבנה. תושביה של א׳ (כ 97,000 ) מתפרנסים 
בעיקר ממסחר בכותנד" חיטה, אורז וסופר ומתעשיות של 
אריגים ומתכות (זהב, כסף) וכן מליטוש אבנים טובות. מס״ב 
מחברת את א׳ עם עיר־הנסל מולנדו ועם פנים־הארץ (עד 
ימת-טיטיקאקה). א׳ היא עיר של אוניברסיטה. 

אר?ן©ן~^ 6 ט 1 *'אן כינוי של שני 

סופרים צרפתיים: אמיל א רקמן( 1822 , פאלסבור 
[^ז!! 0 ( 113151 ?] , אלזאם — 1899 , לינדל 111€1 !ג 6 ה״£) ) מלה־ 
סנדר שאטריאן ( 1826 , זולדאטנתאל, על־יד פאלסבור — 
1890 , פאריס), ארקמן למד משפטים באוניברסיטה של פאריס, 
אך קודם שסיים את לימודיו הזר לעיר-מולדתו, שבה פגש 
ב 1848 את שאטריאן, שהיה שם מורה בגימנסיה. ידידותם 
הולידה מיד שותפות־יצירה, שאין למצוא בדומה לה בספרות 
מצד פוריותה ורציפותה! מאז פירסמו את כל חיבוריהם 
המרובים בכינוי א׳—ש׳, עד שפוץ סיכסוך ביניהם, שהובא 
לפני בית-הדין ב 1889 ! מאותה שנה ואילך פירסם א׳ 
(שכיוצר היה מוכשר יותר מחברו) סיפורים ומחזות בשמו 
כלבד. קבצי-הסיפורים, הרומאנים והמחזות של א׳—ש׳ זכו 


להצלחה עצומה, אבל פירסומם פחת והלך עוד בחייהם, 
בסיפוריהם מתבטאים התלהבות לסבלנות דתית ולרעיון 
השלום הנצחי ורגש דמוקראטי חזק, ומכאן שנאתם הלוהטת 
לאימפריאליזם של נאפוליון 1 ונאפוליון 111 , וכן למיליטא* 
ריזם הגרמני! בסיפורים שחיברו מימי מלחמת 1870 ואילך 
גובר היסוד השוביניסטי. מיצירותיהם נתפרסמו ביהוד שלושה 
רומאנים מתקופת המהפכה הצרפתית ונאפוליון: "הגב׳ תרזה 
או המתנדבים מ 1792 ״ ( 1863 ), "מעשה במגויס מ 1813 " 
( 1864 ), ו״ואטרלו״ ( 1865 ), אך יותר מכולם נתפרסם םיפ'רם 
11:2 :!?(״הידיד פריץ״, 1864 ), כעין אידיליה כפרית 
על מק עשיר וטוב-לב, שמתערב עם ידידו — הרב שבכפרו, 
דוד זיכל, אדם אציל ומבין לנפש־האדם — שלא יתחתן 
לעולם, אבל הודות לתחבולה של ידידו זה הוא נושא לסוף 
נערה עניה, אך טובה וחמודה. כמה מסיפוריהם של א׳—ש׳ 
הפכו המחברים עצמם למחזות, שהועלו על הבימה, ביניהם 
הקומדיה ״הידיד פריץ״, 1876 (שהוצגה בהצלחה מיוחדת 
ושעל יסודה חיבר פייטרו מאסקאנןי אופרה נאה באותו שם 
עצמו, 1891 ) ומחזה בשם ״היהודי הפולני״, 1869 (ששימש 
יסוד לאופרה .של הקומפוזיטור הצ׳כי קארל וייס, 1901 ). 
א״ש הם מן המייצגים העיקריים של הרומאן הפרובינציאלי 
אחר דורז׳ סאנד. הסיפורים הכפריים שלהם, שכולם מתארים 
את אנשי־אלזאס ואת הלכי־רוחם, מצטיינים בלבביות חמה 
ובד,ומור. 

, 1933 ״ 1 

סי 

ארקן (ת^^ 1 ^^ 1 ), 1 ) גליל טבעי במערבה של בורמה(ע״ע). 

שמשתרע בין שפלת נהרראיראואדי במזרח ומפרץ- 
בנגאל במערב ומכת-^גרא'יס.ה־רו 0 ,עד גבעות לושאי בצפון. 
בתוך גליל זה כ.לול?)'הרובל.'האוטונומי א׳! שטחו כ 0 מ/ 48 
קמ״ר ומספר אוכלויסיו כ 0 (צ^ 910 . 

בחופה של א׳ מרובים המפרצים, ובקרבתו מצויים איים 
קטנים הרבה (שהגדולים שבהם הם ראמרי וצ׳דובה). שפלת¬ 
החוף היא צרה ונפסקת בכמה מקומות ע״י'גבעות תלולות, 
שמגיעות עד הים. השפלה האלוביאלית הגדולה והחשובה 
ביותר היא בתחום גלילו של נהר-קאלאדאן(שנקרא גם נהר־ 
א'), שעל שפכו יושבת אקיאב, עיר־הבירה של חבל-א׳, שהיא 
מרכז לגידול-אורז וליצוא-אורז כאחד. לכל ארכו של הגליל 
הטבעי נמשכת מדרום לצפון, באורך של 600 ק״מ, שלשלת 
הרי א׳—יומה. הגובה של שיאם, הר־ויקטוריד״ קרוב ל 3,100 
מ׳. הרי-א׳ קשים למעבד מפני תלילותם וסבכי־יערותיהם. 
המעבר הנוח ביותר הוא דרך אן, כ 120 ק״מ דדומית-מזרחית 
לאקיאב. — אקלימה של א׳ הוא טרופי ולח מאוד, בשפלה 
הטמפראטורה היא בין ' 22 ו' 24 ביאנואר ובין ' 26 ו' 28 
ביולי. הגשמים מרובים ביותר (עפ״ר יותר מ 00 ( 34 מ״מ 
בשנה). הצמחיה עשירה מאוד. 

כלכלתה של א׳ מיוסדת בעיקרה על גידול אורז, על דיג 

• ש 

(בים ובנהרות) ועל יצוא של עצי-היער. התחבורה בין א׳ 
ובורמה וכן בינה ובין כל שאר ארצות-הוץ היא רק בדרך- 
הים. בעיר־הבירה אקיאב יש כ 00 ( 404 נפש.. 

תושבי-א׳ הם מצאצאיו של שבט קרן, מן הגזע המונגולי, 
שהוא קרוב בלשונו לבורמאים ושהתערב במהגרים מהודו 
(צ׳יטאגונג). א׳ שימשה שער עיקרי שדרכו נתפשטה התר¬ 
בות ההודית, בגילויה הבודהאי, על פני דדום-מזרהה של 
אסיה, במידה שהתפשטות זו היתה בדרך היבשה. 



313 


ארקן—ארקנסו או ארקנזס 


314 


לפי מסורת התושבים מלכו בא׳ 226 מלכים במשך אלפי 
שנות חירותם ( 2666 לפסה״נ ואילו). בזמנים היסטוריים 
הגיעה מלכות זו לסיאה בימי המלך רזגרי ( 1593 — 1612 ), 
שנלחם בהצלחה בבורמה ובהודו, הקים בניינים הרבה והכ¬ 
ריז על עצמו כמלך ראשי של מאמיני בודה. ב 1784 נכבשה 
א׳ בידי בוחפיה מלך בורמד" שד,יגלה לארצו כשחי רבבות 
מבני־א׳ והעביר אליה גם את החפץ הקדוש ביותר שלהם 
(צלם מסורסם של בודה, כיום ב״מקדש-א׳" שבעיר מנדאלי 
שבבורמה). הדיהוי הקשה של הבורמאים, וביחוד הגיוסים 
לעבודות-כפיד, ולמלחמות, עוררו מרידות מצד בני־א׳. סנ* 
היגי־המורדים פעלו מהודו הבריטית — מד, ששימש גורם 
למלחמה הבריסית־הבורמאית הראשונה, שכתוצאד, ממנה 
סופחה א׳ להודו ( 1826 ). ב 1862 צורף תבל־א׳ לבורמד, 
ועריטית. האספה המכוננת של בורמד, ב 1947 העניקה לו 
את מעמדו הנוכחי. 

א. י. בר.—אב. ב ם. 

אךקנם 1 או אךקמם ( 538 מ 44 נ^;), 1 ) מדינה בדרום אד,"ב* 
נקראת על שמו של שבט אינדייני, שישב בתחומה. 
גבולוחיד,: בצפון—מדינת-מיזורי, במערב—מדינת*אוקלא* 
הומה, בדרום־ד״מערב — מדינת־טפסאס, בדרום — מדינח־ 
לואיזיאנד״ ובמזרח — נד,ר־מיםיםיפי המפריד בינד, ובין 
מדינות מיסיסיפי מנסי. שטחה כ 137,000 קמ״ר. מספר תו¬ 
שביה כ 1,910,000 ('^ 1 ). 

מבחינת המבנה שלה נחלקת א׳ לארבעה איזורים: בצפון- 
המערב: שני איזורים של רמות וגבעות — של הרי-בוסטון 
והרי־וושיטה (גז 1 ז 0112€1 ). ביניהם מפריד עמקו של נהר- 
ארקאנסו, שזורם ממערב למזרח. במזרח ובדרום משתרע 
מישור, שהוא חלק משפלח-המיסיסיפי. הרמד, והגבעות 
בנרות אבני-חול פאלאוזואיות ובמקצת גם אבני-יסוד. כאן 
מצויים מכרות של פחם שחור ונחושת ומחצבות של בוכסיט, 
שמהפקוח 95% מן הבופסיט הנחצב באדדב, וכן של מאנ- 
גאן, באריס, ומעט יהלומים. בדרוס-המערב עשירד. א׳ גם 
בנפט ובגאז טבעי. חלקה הצפוני-מערבי מגיע לגובד, של 
860 מ׳, ואילו חלקד, הדרומי-מזרחי — ל 92 מ׳ בלבד. 

אקלימה של א׳ נוח ובריא. ימי השלג והקיפאון בה 
מועטים במשך השנה. מידח־המשקעים השנתית היא בין 
120 ל 150 ם״מ. גדיעת היערות, שרוב שטחד• של א׳ היד, 
מכוסד, בד,ם קודם התיישבותם של הלבנים, תרישת-הקרקע 
והשימוש המופרז במרעה הביאו במשך שני דורות לידי 
סחף-קרקע מרובד, כל-כך, שההגנה על הקרקע היא כאן 
בעיה חמורה, ולשם פתרונה הוקמו עשרות תחנות־פיקוח 
ממשלתיות. 

א׳ היא בעיקרד, ארץ חקלאית: כ 65% מתושביה מת¬ 
פרנסים מן החקלאות ומגידול-ד,מקנד, הקשור בה. בניגוד 
לשכנותיה שבמזרח, א׳ היא מראשית ההתיישבות הלבנה 
ארץ האיכר הבינוני והזעיר, האחחות הגדולות המעובדות 
ע׳׳י שחורים אינן מרובות בה. בין גידולי-החקלאות בצפון 
תופס את השטת הגדול ביותר המאיס, אחריי שבולת-שועל, 
תפוחי-אדמד״ מספוא והצירים, ובדרום — הכותנה (כ 9 מיל¬ 
יון דונאם), שמד,נד, (מבחינת ערפד, הכספי) כמחצית־היבול. 
ביצוא החקלאי חשוב גם תות־ד,שדד,. בגידול-מקנה תוסס 
את המקום הראשון הבקר (ב 1950 ; כ 1.1 מיליון גולגלות, 
ומהן כ 430,000 פרות חולבות). כמו-כן מגדלים בכמות מרובה 
חזירים ( 00 (/ 950 ראש). ענפי-התעשיד, העיקריים הם: רד.י- 


טים ומוצרי־עץ אחרים, זיקוק־נפט, עצירת שמני-מאכל, 
שימורים של פירות, ירקות ובשר, ציוד-רבבות. כמקור-הכנסד, 
משמשים גם המעיינות החמים שברמה, בעיר ד,וט-ספךעגם 
ובמקומות אחרים. 

האוכלוסיד, היא ברובה כפרית ( 87.8% ). הכושים הם בה 
24.7% , ובתשעה מתוך 75 המחוזות של המדינה הם למעלה 
מ 50% . קיימת גם אוכלוסיד, קטנה של אינדיינים ובני המזרח 
הרחוק. החוק מחייב הפרדה גמורה בין למים ללא-לבנים 
במוםדות־ד,חינוך(פרט לבתי-חינוך לעיורים וחרשימ-אלמים), 
בכלי־־רכב ציבוריים, במגרשי-אספורט, בבתי-חולים לשחם- 
נים ובקלפיות. נשואי־תערובת אסורים. א׳ היא אחת משבע 
המדינות באד,״מ שזכות-הבחירה תלויה בהן בתשלום מס- 
הגולגולת. המדינה מקיימת בתי-ספר עממיים, תיכונים 
וגבוהים נפרדים ללבנים ולכושים, וד,וצאותיהם מכוסות ע״י 
מס-החינוך. קיים חוק לימוד-חובד,. בליטל-רוק קיימים בתי- 
חינוך לעיורים ולחרשים־אלמים, שנותנים חינם כלכלה, 
שיכון וד,וראה במשך עשר שנים. 

עיר-הבירד, ליטל רוק ( 1 נ 16110€ מ 11 ) יושבת על נהר-א׳ 
בלב הארץ ובצומת־הדרכים שעל הגבול בין הרמה וד,שפלה. 
מספר-תושביה כ 0 מ/ 102 . העיר השניה בחשיבותה היא פורט 
סטית ( 11 )!מ}$ ז־וס?; 48,000 תושבים), שאף היא יושבת 
על נהר-א׳ בגבול המערבי. עיר-המרפא הוט ספויינגס היא 
השלישית בגדלה (כ 30,000 תושבים). עיר האוניברסיטה 
הממשלתית היא פאיטויל בד,רי-בוסטון. 

א. י. בר. 

היסטוריה. הסייר הספרדי ארנאנדו דה סוטו 
8010 46 10 >ס 3 מ) וחבד-מלוויו היו האירופים הראשונים, 
שביקרו בתחומי-א׳ ב 1541 . הם חצו את המיסיסיפי סמוך 
להלנד, ( 3 ת 11€1€ ) של היום. דה סוטו מת ומי-לוייתו חזרו 
למכסיקו. רק לאחר 132 שנה חזרו אירופים וביקרו במקום. 
ביוני 1673 הגיעו לאיזור של האינדיינים משבטי-א׳ המיסיונר 
הצרפתי הישועי דאק מארקט( 6 } 1101 ףז 13 \ 168 וףש 3 ן) וד,פרוון 
הצרפתי אאי ז׳ולמז(!־!!ס) ""ס.!), ועמהם התחילה התקו¬ 
פה הצרפתית בתולדותיה של א׳. לאחר 9 שנים ביקר כאן 
לה סאל (€! 831 1.3 ) בדרכו לשפך-ד,מיםיםיפי. ב 1682 מסר 
לה סאל שטח־אדמה לעוזרו אנרי דד, טונטי או טוני (, 1 מ 0 *ד 
סתס־ד). מי-לוויתו של דה טונטי רצו להשתקע במקום 
ולסחור עם האינדיינים וכך נוסדה ב 1686 ארקאנסו פוסט — 
הישוב האירופי הקבוע הראשון בתחומיד, של מדינת־א׳. 
בתחילת המאד, ה 18 הוקם חיל־מצב בארקאנסו פוסט על-ידי 
ברנאר דד, לה ארס (€קז 14613113 >ז 3 ת: 601 ),שפעל בפקודתו 
של הדוכס מאווץאן. ב 1748 עמדה ארקאנסו פוסט — שהו¬ 
סיפה לשמש תחנת-מסחר עם האינדיינים — בפני התקפת 
'ד,אינדיינים של צ׳יקאסו("י 1011383 ונ 0 ). ב 1762 עבר השטח 
לספרד, ב 1800 חזר לצרפת < 1803 עברה א׳ לאד,"ב, כחלק מן 
ד״קניד, של לואיזיאנד,", ועד מהרה התחילו זורמים לכאן 
מתיישבים מן הארצות שמעבר למיסיסיפי. 1812 נפרד השטח 
מעל לואיזיאנד, כחלק מן הטריטוריד, של מיזורי. לאחר 
שמיזורי הגישה בקשר, להתארגן כמדינה בפני עצמד- נוצרה, 
לפי צו הקונגרס מן ה 2 במארס 1819 , הטריטודיד, של א׳, 
שכללד, גם את אוקלאהומה של היום, באותו זמן כבר היו 
דוברי-ד.אנגלית הדוב של האוכלוסיד, בתחומי־א'. בירת הטרי¬ 
טוריה היתה ארקאנסו פוסט. ב 1821 הועברה הבירה לליטל 
רוק וב 836 ז הוכרזה א׳ כמדינה. היתה זו המדינה ה 25 בברית. 



319 


ארדה, סרנאנדז דה—אררט 


320 


א׳" הנחשב כראש ה״אסב^לה מסביליה"" שעליה נמנים 
בין השאר נם המשוררים אלקאסר, מאל־לאךה ופצ׳קו(שהד 
ציא ב 1619 את שירי־א׳), הוא הגדול במשוררים הקלאסיציס־ 
סיים של ספרד ומקומו בין גארסילאסו הקלאסי וגונגורה 
הבארוקי. שירתו מורכבת משני סוגים: שירה .הרואית" 
(לאומית, פאטריוטית) ושירת־אד״בה. בשירתו ההרואית, 
הכוללת כמה אורות, שהן מן המפורסמות בשירה הספרדית— 
על הנצחון בקרב הימי של לפאנטו, על מלר פורטוגאל 
הצעיר דום סבאססיאן שנעלם בקרב, על המצביא הנערץ דון 
חואן די אוסטריד״ על המלך פרנאנדו הקדוש תוד — שואף 
א׳, קודם כל, להדר ולשגב: לבתי*ד,שיר המצלצלים, העשויים 
משפטים ארוכים ומסמפים מאוד וד,מקושטים בשפע של 
תמתות תנ״כיות ומיתולוגיות, בשמות־תואר נועדם ובלאטי* 
ניזמים נדירים, יש פאתוס ומעוף אוראטורי, שאין בדומה 
להם בספרות־עמו, אבל הראציונאליות והלמדנות מרובים 
בהם מן הרגש. 

בשירת־האהבה שלו(שאין למצוא בר, אותה שאיפד. יתרה 
לפאר מילולי ותמונתי) מתחברת ר,ר,שפעד, של פטרארקר, 
עם ד,ד,שקפה האפלאטונית על האר,בד.ו א׳ הוא המייצג 
הספרדי העיקרי של צירוף זד" שאת נציגו הראשון אנו 
מוצאים במאה ד, 16 באיטליה בפייטרו במבו. במאות של 
סונטות, קאנצונות, אלגיות ואקלוגות יפות מביע א׳ את 
געגועיו על זיווג נפשי* ורוחני עם אהובתו האחת והנצחית, 
שד,וא קורא לה בשם .אליודורה" (וד,יא הרוזנת די חלוס). 
מרובים הם בשירי־האהבד, שלו הדים מיצירתם של סופרים 
ומשוררים אפלאטוניים של הרנסנס, כמו במבו, קאסטיליוני, 
יהודד, אברבנאל, הקאטאלאנ^ייאוזיאס מארץ׳ ועוד, ואולם 
תכופות—וביחוד בכמר, מן השירים, שגנז המשורר כשפירסם 
לסוף לקט מתוד שירתו בשם $בש( 01 ("יצירות 

מספר״, סביליר, 1582 ) ושנתגלו רק בימינו — בוקעת מתוד 
המליצות הפטרארקיות המלוטשות החושניות העצורד" בני¬ 
בים עזים ונוגעים עד הלב. — את דעותיו על אמנות-השירר, 
הביע א׳ בפירושו הגדול לשירי גארסילאסו דה לה וגא 
( 1580 , 3$0 עש 031 9 10116$ ש 013 ״\,), הכולל מספר עצום של 
דוגמות מתיך השירר, הקלאסית והאיטלקית! ספר עמוק זה 
שימש בלא ספק מופת לפירוש המפורסם לשירי פיליפדפורט, 
שחיבר פראנסוא דה מלרב ( 6 נ 1 ז 16 ן 31 ^?), וכן חיקד, זה ד,אחרון 
את א׳ באודות שלו. מא׳ נשאר לנו גם תיאור (בפרוזה) של 
הקרב הימי של לפאנטו( 1572 ). ספר תולדות-העולם, שחיבר, 
לדברי מספידיו, לא נשתמר. 

/מומו?/ ; 1914 ,( 1105 ^ £11 :!צ 03 1€0$ * 0125 ) ,.מ ,¥ 

. 1908 ,¥ ,׳ 61 ) 005 ; 1948 

ח* פ, 

}! 4 ךךט, (א) ארץ אררט (מ״ב, יט, לז — ישע׳ לז, לח) או 
ממלכת אררט (ירם׳ נא, בז), באשורית ן 1 לך?ז 
(ודומה לזה במגילת ישעיה א׳ מחרבת קומראן: הוררט), 
מדינד, בסביבותיה של ימת״ואן, שבימי גדולתה כללה בת" 
חימיה את רובה של ארמניה המאוחרת וגבלה עם סוריה 
הצפונית ועם אשור. כנראד" קמה מדינה זו מתון סכנת 
ההתפשטות האשורית, שגרמה להתאחדותן של כמה ממל¬ 
כות קטנות בגבול מוצאיהם של החידקל והזאב הגדול, ש־ 
האשורים כללו אותן בשם "ארצות גאךי" או,ארצות א׳" 
(תגלת-פלאסר מונה 60 מלכים בתחום זה). מלכי״א׳ עצמם 
קוראים את ארצם בכתבותיהם באשורית "גארי ומכנים את 


עצמם בלשונם הלאומית ,מלכי 3 יאלנ (או ביאנא — ארץ 
ואן) ושול ואייגי ^ספש׳. כראש כל הממלכות הקטנות 
הכפופות לו נקרא מלך א׳: "מלך״המלכים". 

המלך הראשון של א׳ המאוחדת היה, כנראה, ארם(אלת), 
בן״דורם של אשוךגאצרפל 11 ( 859-884 ) ושלמנאסר 111 
( 859 — 824 ), מלכי־אשור. במלחמתו בארם כבש שלמנא־ 
סר 111 את ,ערי־מלכותו" של ארם שמצפון לימת־ואן, וארם 
היה אנוס להימלט "אל ההר". אחר ארם קמה שושלת חד¬ 
שה בידי 0 ךךרש בן ^ם?רש(לערן בין 822-844 ), שקבעה 
את מושבה בטספש (או כפי שד,יוונים קראו לה. םזי^פיטים, 
כיום העיר ואן, על החוף המערבי של ימת ־ואן). שושלת 
זו הצליחה להרחיב את גבולות־המדינה מצדדים שונים, 
אמנם גם בימי סךןריש 1 פשט שלמנאסר שלש פעמים 
(ב 831 ו 828 ) בגבת! א׳, אך ירידתה של אשור אחר שלמנ־ 
אסר 111 נתנד. לא׳ אפשרות לד״תרחב. בנו של 5 ךךריש — 
אספואןש (לערן משנת 828 ואילן) ובנו של זה מ^אש (עד 
785 לערן), שמשלו זמן מרובה ביחד, סיפחו לא׳ את מצצר 
(שמזהים אותה עם החבל שבין רןנדוז ובין ^?ןנו הסמוכה 
לימת־אוךמןה) ואת מ?י, מדרום לימת־אורמיה. במערב 
הגיעו עד פלו שעל הפרת המזרחי העליון ועד פלהיד,. 
בדרום־המזרח — עד להר ג׳ידי, ובצפון עד לסביבוית אר־ 
זניאס, רכס אגרי״דג ו 8 ל?י 12 ך^. תנואש הרחיב אחר־כן 
את גבולות שלטונו עד לאגן הנדירות קארס, אב? 9 ם וימת- 
צ׳אלריר. הרחבה זו נמשכה כל ימי אךגזןתש 1 (לערן 
785 — 753 ). בימיו נכבשו בצפזךהמזרח חבל סאריקאמיש 
עד מצפון לימת״תנאן (גלקןו׳ה). בדרום פשטו צבאות״א׳ 
עד לדהוק שמצפון לנינוה — כפי שיש לשער מתון כתו¬ 
בת אררטית משנת 766 שנמצאה שם. לשיא גדולתה הגי¬ 
עה ממלכת-א׳ בתחילת ימיו של סרדוריש 11 (לערן 753 — 
735 ), שכבש ארצות נוספות מסביב לימת-ואן, אורסיה 
וצ׳אלדיר. גם בצפון סוריה נעשו המדינות מלתיה, קי^ח 
(קוסאןני), (כיום: מרעש) ושמאל (זןג׳ךלי) מעלזת- 
מם לא׳. בגבול הים השחור נלחם סרדוריש 11 בקולקינ 2 
שכנראה, הם הקולחים. 

עם עליתה״מחדש של אשור בימי תגלת-פלאכר 111 
( 741 — 724 ) נשתנו פני הדברים. במלחמה על אך^ד (ע״ע), 
שתגלת״פלאסר צר עליה בשנת 743 , הוכו מלן א׳ ובעלי- 
בריתו הכפופים לו ממלתיד" קוסח ו^ר^ם, וכל הארצות הללו 
עברו משעבוד א׳ לשעבודה של אשור. כ 733 סיפח חגלת־ 
פלאסר 111 את ארץ אולו^ד, שעל נהר בלקמן. שהוא פלג 
צפוני של החידקל, ובשנה שלאחריה צר על ןופפש, בירתה 
של א׳. אמנם עיר-הבירה ניצלה ובידי רוסש 1 (לערן בין 
713-735 ) — יורשו של סרדוריש 11 — וכנראה אוזורפא־ 
טור (בכתובת על גבי הפסל, שהקים לעצמו במוצציר, הוא 
מתפאר: ,בשני סוסי וברוכב אחד השיגה ידי את מלכות 
א׳״) — עלה מתחילד. לבצר את מדינתו ולהכניע תחתיו 
כמה מושלים, ובהם גם נסיכים סדיים. אן הפשיטות 
של בני-גומר מצפון. וביחוד התקפתו של חיל״אשור בהנ¬ 
הגת סרגון ( 722 — 705 ) מן הדרום, התישו מאד את כוחה 
של א׳: אחד״אחד הוכו בעלי־הברית (תובל, קוןוח) והמדי¬ 
נות הכפופות על הגבול (מןי). לסוף, ב 714 , פרץ סרגון 
לפנים א־, הגיע עד החבל שמצפון לימת-ואן, ולפי דבריו, 
כבש במסעו 430 עיר ו 7 מדינות. ובכללן גם את מוצציר, 
שהיתה מקודשת לאל הראשי סלדיש. אבדה זו היתה, 



321 


אררט 


322 


כנראה, קשה ביותר: לשמעה התאבד רו 9 ש 1 . בימי בנו 
ארגםןנש 11 (לערך 713 — 680 ) נתאוששה א׳ במקצת. שוב 
הגיע גבולה עד סרפית ועד מצפון להר ג׳ודי. ארץ־א׳ נש• 
ארה אמנם אויבתה של אשור, וכשבני״סנתריב הרגו את 
אביהם נמלטו,לארץ א׳" (ישעיה, לז. לח): אך המלחמות 
הגלויות באשור פסקו מזמן זה ואילך. ההתפרצויות מן ה¬ 
מערב — מצד שבטי המש 9 י(מזןך במקרא) מאסיה הקטנה, 
ומן הצפון — מצד הגומרים והאשפוזים (סקיתים; ע״ע אש¬ 
כנז) הפנו את תשומת-הלב לצד אחר. תסש 11 ( 680 — 646 
בערך), בנו של המלך הקודם, שלח ב 656 צירים לאשורב־ 
גיפל ( 669 — 626 ), וכמותו עשה יורשו הרדוו־יש 111 (מ 646 
ואילך), ש 3 לך את המלך האשורי לרגל נצחונו על עילם. 

המלך האררטי האחרון הידוע לנו מכתבותיו היה רוסש 
בן ארי^זנש. ואת הזכר האחרון למלכות־א׳ אנו מוצאים 
בנבואת ירמיהו(נא, כז) מן השנה הרביעית לצרקיהו( 593 ). 
במלחמותיה בעמים הצפוניים נידלדל בוהה של א׳, וכש• 
גברו הגדיים (אחר כבוש נינוה ב 612 ) עברה א׳ לרשותם, 
ולאחר זמן, עם עליתו* של כורש לגדולה — עברה לידי 
הפרסים, ששלטו בה יותר ממאתים שנה ( 549 — 330 ). אמ¬ 
נם, בזמן המרד, שפרץ במלכות-פרם אחר מותו של כנבוזי 
(קמ 3 יןס, ע״ע), שמשה א־ מבצר-עוז למורדים, ואררטי 
אחד, אלס׳א בן ס^דיתה, אף השתלט אז כמלך בבבל בשם 
נבוכדנאצר 111 . על כל פנים ידוע, ששרידים של האררטים 
והאלרודים מצאו להם מפלט בהרים שמשני גדות האל 59 ם 
(בצפון־מזרחה של א׳). 

האררטים היו .ארמנואידים" על-פי גזעם (ע״ע אנתרו¬ 
פולוגיה! גזע). לשונם היתה קרובה, כנראה, לחוירית (ע״ע 
חורי) העתיקה, ומן הלשונות הקיימות — לגרוזית. בראש 
הפאנתאון עמדה שלישיה: ס׳^דש, האל הראשי, ת^גש, 
אל-הסערה (זהה עם ס^זפ, האל של החורים), וארמש, 
אלהות-השמש. עיר קדושה לס׳לדש נחשבה מוצציר: בה 
הועמדו גם צלמי האלים הראשיים וצלמי המלכים מימי 
סרדוריש 1 ואילך. מבחינה תרבותית נזקקו האררטים במי¬ 
דה מרובה לאשורים: הרי מהם קיבלו גם את כתב-היתדות, 
שבו השתמשו בכתובותיהם המרובות: אבל האררטים מצי- 
דם שימשו צינור להעברתם של ערכי תרבות ואמנות לעמים 
הפריביטיוויים שבצפון. עבודת שדה וכרם היתה מפותחת 
במדינה והמלכים דאגו להשקאה. כמעט כל המלכים מספ¬ 
רים בכתבותיהם על תעלות, שחפרו במקומות שונים בא׳ 
(בקוילך, על-יר ארטויר, ובנלךשפט, על-יד ארינן). ביהוד 
נודעת חשיבות לאמת־המינ 4 שבנה מנואש לשם השקאת 
המישור של ואן ושהיא קיימת עד היום בשם ?זמילם-סו 
(ארכה 75 ק-מ). בא׳ נמצאו גם שדות־מרעה למקנה וביחוד 
לגידולם של סוסים משובחים. הבניה היתה בסלע והיתה 
מושפעת מן הבניה האשורית. מפותח היה עיבוד הנחושת 
והבתנזה. את נשקם הכינו האררטים מברזל. 

מבחינה היסטורית היה ערך כפול למלכות״א׳: היא 
שימשה מעצור בפני התפשטותה של אשור צפונה, לגבול 
הים השחור, ומחסום בפני התפרצותם של השבטים הפרי- 
מיטיוויים שישבו מצפון לה. כמו־כן שימשה א׳ לעמים 
פרימיטיוויים אלה גם מורת־דרך באומנות ובחקלאות. 

(ב) ה ר י ־ א ר ר ט. לפי ברא׳, ח, ד, נחה תיבת-נוח 
על ,הרי-אדרט", כלומר, על אחד מן ההרים הגבוהים שב¬ 
ארץ א׳ (ראה ביטוי דומה בשופ׳, יב, ז). ואמנם, המסורת 


היהודית והסורית (בתרגומים הארמיים ובפשיטתא לפסוק 
הנזכר) מתרגמת את הביטד; ,הרי אררט" במלים: .טורי 
קרתי (או קרדין), בלומר, הרי־קורדיסטאן, כיום ן׳פל ג׳יד, 
דרומית-מזרחית לימת-ואן, שמשקיפים על ארם ־נהריים 
ומפרידים בינה ובין ארמניה. כך הוא גם הזיהוי של ןר 1 ־ 
סוס הכשדי, שחי בתחילת המאה ה 3 לפסה" נ(לפי,קדמו¬ 
ניות היהודים* א, ג, ו). מסורת זו מצויה גם בקוראן 
(סודה יא, 46 ) ועדיין היא קיימת בין תושבי־המקום. מסורת 
אחרת קובעת את ההר, שעליו נחה תיבת־נוח, ברכס-ההרים 
שמצפון לנהר־אלן^ם, בשיא. שהארמנים קוראים לו מסים. 
הטעם לזיהוי זה הוא, ודאי, ?פה שסברו, שהתיבה נחה 
על הגבוה שבהרי ארמניה, והמסים הוא ההר הגבוה ביותר 
שבסביבד• ( 5,156 מ׳). מתוך אותר• הנחה מוטעית, שהשם 
א־ שבתורה הוא שמו של הר, התחילו מכנים רכס זה בשם 
א׳(בפרסיח כיה-אי-נוח — הר נוח: בתורכית אךגי-ךג — 
הר-התיבה). אמור, שלזיהוי זה, שכבר הוא מצוי אצל אבי־ 
הכנסיה היארזנימום, מתכוון גם ניקולאים מדמשק (עיע). 
שלפיו (,קדמוניות היהודים", א, ג, ו) נחה התיבה על הר 
3 רים מעבר למיגיאס (כנראה, מגי, מדרום ל!פח־אירמיה). 

בסיםור־המבול שבעלילות־גילגמש(^ 144—140 ,x ), בנו¬ 
סחו האשורי, נקרא הר־התיבה נצר(הר-ההצלה) — כיום עומר 
גודרון. מדרום לןאב התחתון וממזרח לאשור — ובכן דרומית 
יותר מן המקום שנקבע במקרא. ב,ספר־היובלות" נקרא 
הר־התיבה ^נר. ואין לדעת מה המכוון נשם זה. וע״ע ארמניה, 

מ. ד. קאסוטו, מנח עד אברהם, תש״ט, עס׳ 159-57 .ם .ס 

, 1-11 ,ז>)מג 1 /׳< 26 > 8 /•מן• / 0 ,ו 11 גו £0 ;|€ג 1,1 

, 2 זח 0 [^^ ; 1925-27 

, 1947 ^ 1 ך 10 ^ 1€$ ך 1 ^ 1 ז 0 * 1 ,ז 01155€ ז 0 

; 169-186 .קק , 111 ; 26-64 .קגן 

,זקט 143 ־ 102100 ו 1 ^ 1 .? . 0 ; 56 ,. 11 51 ,. 11 19 , 5101111 ץ^ח 1 ^ 51 

; 1910 

; 1952 ,^ 1 ^ 211 )^ 0.1 ? 1 > 01 6 ^ 1 ^ 1 ז 1 ) %{ 1€1 ץך 

א 3 ו 1 ק 11010 , 18 ^^}^ 06 ק 0x חת . 6 

. 1944 ,ץ 1 ק 3 ק^׳ג 


י. 41 נ 


^ךךט הגמל ואדרט סכ;טן. שמותיהם של שני הרים 

בקצה הצפוני־מזרחי של תורכיה, בקרבת אזרבאי־ 

ג׳אן הפרסית והרפובליקה הארמנית שבס.ס,ס.ר. הרי־א׳ 

מתרוממים מעל רמת נהר ארס (ע״ע), שגבהה כ 1,000 מ', 

גבהו של א׳ הגדול מגיע ל 5,205 מ׳, ושל א׳ הקטן—שממזרח 

לו — עד 3,915 מ׳. המרחק בין הפסגות הוא כ 13 ק״מ. והגב 

המחבר את ההרים הוא בגויבה של 2,540 מ׳. שני הד>רים הם 

הרי־געש כבויים בנויים לבה אנדסיטית, רובצת על שכבות 

* 

פאלאוזואיות, שמעבירות מים. מפני־כן דלים הם המעיינות 
שבסביבתם. רק לא׳ הקטן יש הצורר• הטיפ־סית של חר־געש 
(קונוס מחודד), ואילו ראשו של א׳ הגדול דומה יותר לכפה. 
שני ההרים מבותרים ומחוספסים מאוד. בצלע הצפונית של 
א׳ הגדול יש גיא תלול — גיא יעקב הקרוש (על שמו של 
הפאטרון של הכנסיה הארמנית)—, שעמקו מגיע עד 1,000 
מ׳. ב 1840 גרמה רעידת־אדמה חזקה לתמורות ניכרות בצורת 
הצלעות של חרי־א׳. הרי־א׳ חשופים ברוב שטחם. מגובה 
של 2400 מ׳ ומעלה יש בהם צמחיה אלפינית דלה. למטה 
מזה יש בהם איזור צר של יער ומרעה, ובשטחים הנמוכים 
ביותר אין אלא מחשוף של טרשים בלבד. פסגתו של א׳ 
הגדול מבוסד, שלג־עד, ויש בו גם קרחונים קטנים. 

הרי־א׳ העסיקו ביחוד אח דמיונם של נוצרים הרפתקנים, 




ד 32 


ארהור או ארפזום—ארתחששתא 


328 


הרבה מעעזיות על יצורי־דמיון, כגון דראקונים ופלת. על 
מעעזי־כשפים וכד׳) מתמזגת הגבורה האבירית עם אהבה 
"חצרנית" (לאנצאט, טריסטאן ואחרים) ועם מגמה דתית 
(פרצוואל והחיפוש אחר ה״גרל", ע״ע). בין העיבודים 
וההמשכים המרובים של סיפורי־כרםטיין בלשונות שונות 
חשובים ביהוד אותם שנתחברו באנגלית (*ברוט" מאת 
לאיאמון [מ 0 יתגץ 1.3 ], "סר גאוין והאביר הירוק", ועוד). 
בגרמנית (מאת הארטמן'םון אואה וולפראם פון 

אשנבאד. גוטפריד פון שטראסבורג, ועוד), ובוצליזית (מבי• 
נוגלן, ע״ע). 

במאה ה 14 מופיע בצרפתית ובלשונות אחרות סוג של 
חיבורים, שנקרא בשם "מחזורים ארתורימיים", כלומר, 
חיבורים, שבהם נתגלמה השאיפה לאחד את כל האגדות על 
א׳ ואביריו לסיפור־ענק אחד. היפה והמפורסם שבמחזורים 
אלה — ״מות א׳״ ( 1470 ,• 1111111 ^'!> €דו 0 ^ 1 , באנגלית — 
למרות השם הצרפתי!) מאת סר תומס מאךי(ע״ע)—שימש 
מקור לרוב היצירות הקשורות בא׳ ואביריו שבספרויות 
המודרניות. העיקריות ביצירות אלו הן: המחזור האפי "אי' 
דיליות של הסלד״ 1116 )ס 118 ץ() 1 ) מאת לורד אלפרד 
טניסון ( 1842 ), השיר האפי ״ההגנה על גדנור״(- 06 6 ו 71 
6 ז 6 ׳\ 6 ת 6 ט 0 0£ 06 מ £6 ) מאת ויליאם מורים ( 1858 ), האופרות 
״טריסטאך ו״פארסיפאל״ מאת ריכארד ואגנר ( 1882,1859 ), 
ששת המחזות המחורזים, המר,וים את המחזור "הגראל" 
( 1902 — 1924 ) מאת הגרמני אדוארד שטוקן, האפוס "פאר* 
ציואל״ ( 1922 ) מאת אלבו־כט שפר (ז $€1136££6 ) והרומאן 
"גוילי בידור ( 5 ז 1 ו 6 ת 6111 ז 3 ? מ 10 > 3 ש) מאת ג׳ון מיזפילד 
( 1 > 1356£161 \), 1948 . 

5 . א׳ בעברית וביהודית־גרמנית. בכ״י.לזס.• 1 ( 1461 
48 , דף 75 — 77 , של ספרית הוואטיקאן משנת הל״ט ( 1279 ) 
יש קטעים של מחזור ארתורייני בפרוזד, (בשם "ספר השמד, 
הטבלה העגולה של המלך ארטוש"), שבהם מספר יהודי 
איטלקי עלום־עום, לפי מקור איטלקי שאבד, על לדת־א׳, על 
מעשי־גבורה של לאנצלוט, על אהבת־ר,םתר של זה למלכה 
גינוורר, ועל יציאתם של האבירים לחיפוש הגראל (את 
הקטעים הללו פידסם א. ברלינר בירחון ״אתר טוב״, 1885 , 
ע׳ 1 — 11 ). כן נמצא אפום ארוך ביר,ודית*גרפנית, בשם 
"קעניג ארסים הוף" ("חצרו של מלך א׳"), מאת משורר 
עממי בלתי־ידוע, שחי, כנראה, על שפת חרינום וכלל בעי¬ 
בודו אפוסים צרפתיים וגרמניים שונים מן המאה ה 13 . הנוסח 
הראשון של אפום יהודי זה שייך למאה ה 14 , הנוסח השני 
למאה ה 15 , והשלישי למאד, ד, 16 ז במשך המאות ה 17 וה 18 
יצאו לא פחות משבע הוצאות של אפום זה בנוסחים שתים. 
ביניהם אחד בצורת באלאדות ואחד בפרוזה. 

מ. עריק, וועגו אלס-אידישן ראמאו את נאוועלע, 1926 , ע׳ 

93 ״ 142 ; ; 1891 מ/ .[ 

/ס ,ח^ךתךת 50 ,ס 

^ 01 ,' 1 שוג 1 ו 501 ;, 01$ זך 7 , 1909-13 ^/ 0 ־ 71 

: 1 ז 0 • €1 ^ 1 ד 0 {$ז€^\ 

, 1 ן €13 ח 1.3 .,״ 1 ;( 1909 . 11 

־ 0113111 .^ 1 .£ ; 1912 מ/ 

^^ 7 ,^סטזפ . 0 .! ; 1927 , 1171 ) 1 דז 8 / 0 , 5 ת£נ 1 

8^^x71711112 0071^79 10 

1^00, 1928*; £. ?*0 141 ,!ג׳וג x7 

1929. 3 11 > 14 ח 79 ^ .(ג׳סוןזס . 3 ) 7 ר 1 ב? . 1 ;,* 01 זו 

11 ^ 77 ^ €7111€01 /מ x1(171 1^7^X07X47^ (!0740 - 2 ^ 1 . 04 ^ לת X7.^ 

1931 $$.); 477}194 ח 1 > 7$7 ) 1 ז ^ 

?0x77^ ^47 $1941 ,^ת . 

.6 . ח 


אךת 3 ה א^ן — ז€: €51 ^ 0 — ( 1830 ^ 

1886 ), נשיאה ה 21 של אה״ג א׳ היה עורך־דין 
לפי מקצתו. הצטרף למפלגד, הרפובליקנית ונלחם בבתי־ 
המשפט על שוויודזכויותיהם של הפושים במדינת ניו-יורק. 
בזמן מלחמתת־,אזרחים ( 1861 — 1865 ) היה אחראי לצתד 
הצבא, שסיפקה מדינת ניו־יורק. ב 1871 נתמנה מנהל משרד- 
המכס בנמל ניו־יורק. את עבודתו זו עשה בנאמנות, אע״ס 
שהעסיק כפקידים מספר מרובה מחסידי־מפלגתו. משום כך 
פוטר ב 1878 על-ידי הנשיא היז (ע״ע), שביקש לשחרר 
את שירותי-ד,מדינר, מד,שפעות מפלגתיות. בבחירות־דגשיא 
ב 1880 נבחר א׳ כסגןינשיא, ולאחר שנרצח הנשיא גארפילד 
( 2.7.1881 ) ירש א׳ את משרתו. בתקופת־נשיאותו תבע 
הגשמת רפורמות בשירותי־ד,מדינה ונלחם בשחיתות. א׳ לא 
נתחבב ביותר על הציבור, אך היד, מכובד בעיני רוב בני- 
ארצו. 

. 1933 .? ^י^ 0 ^^ 

ארתתש? 6 תא(בפר׳ ארתכשתראן ביוו׳ ?ף 601 ו״ז 0 ^'),שמם 

־ * • ־ : ע 

של שלושה ממלכי־פרם משושלת האחמנידים (ע״ע). 

א׳ ה ר א ש ו ן ( 465 — 424 לפסה״נ), הנקרא "ארוך־היד" 
) 1101x06x810 ), היה בנו של אחשורוש 1 (ע״ע). לפי מסורת, 
שאנו מוצאים אצל קטסיאם, רצח ארטבנוס, מפקדם של 
שומרי ראש־המלך, את אחשורוש, המליך במקומו את א׳ 
והסית אותו לרצוח את דריוש אחיו. לאחר חדשים נודעה 
האמת לא׳, וארטבנוס ובניו נהרגו ע״י א׳ בקרב בארמון• 
המלכות. לפי אריסטו רצח ארטבנום את דריוש ואח״ב את 
אחשורוש מחשש שמא ינקום ממנו המלך את דם בנו. 

בתחילת ימי־שלמונו נלחם א׳ בארטבנונ 4 הפחה של 
בא?ןטךןה" שמרד בו, וניצח אותו בשני קרבות. כמרכן הוכרח 
א׳'לדכא מרידה, שפרצה במצרים בהנהגתו של אינרום. 
אינארוס חיכה את הצבא הפרסי וד,רג אח המפקד אחימנם, 

אחי־ד,מלד. אולם מגביזום, פחת־סוריה, התגבר על המורדים 

* 

לאחר מלחמה, שנמשכה כמה שנים ( 460 — 454 ), והשפיע על 
אינארום שיכנע לאחר שהבטיח לו, שלא יהרגוהו. הבטחה 
זו הופרה ע״י א׳, ומתוך התמרמרות על מעשה זה מרד 
מגביז(ם במלך. במצרים לא פסקו המהומות גם אחר מותו 
של אינארו׳ם. אמורטאלם, מנהיג אחר של המורדים, החזיק 
מעמד בביצות של הדלתה. בזמן מאחזר יותר ( 449 ) השתתפו 
גם האתונאים במלחמה על צירם של המורדים. מלחמתו של 
א׳ באתונה נסתיימה בשלום קליאס ( 448 < ע״ע יון). לפי 
תנאי־השלום עזבו האתונאים את מצרים ואת קפריסין, וא׳ 
השאיר את ענייו העדים היווניות על חוף אסיה הקטנה תלוי 
ועומד בלא שוויתר בפירוש על זב־יותיו ותביעותיו. במלחמה 
הפל(פונסית לא השתתף א׳ לא על צידה של אתונה ולא על 
צד ספרטה. שלטתו של א׳ בפנים־המדינה היה, כנראה, ללא 
זעזועים מיוחדים. הסופרים העתיקים משבחים אותו כמלך 
טוב־לב ונוח לבריות. מדיניותו כלפי היד,ודים היתה בדרך 
כלל נוחה, א׳, שבימיו פעלו עזרא ונחמיה, הוא, כנראה, א׳ 1 
(ע״ע עזרא, נחמיה, פרם). 

א׳ ה ש נ י( 404 — 358 ) נקרא בפי היוונים מנמון(ביוו׳= 

* 

בעל הזכרון) משום כוח־זכרונו המופלא. לפי קטסיאם (ע״ע) 
היה שמו הראשון ארשך, ואילו ההיסטוריון היווני רינון 
קורא לו אוארמס. וידיעה זו אושרה ע״י לוח־חמר משנת 397 
לפסה״ג, שנמצא בבבל. בתחילת־מלכותו מרד בו אחיו כורש 



329 


ארתחששתא—ן{ש 


330 


ועלה לוןילחם בא׳ בעזרת שכירים יווניים. אולם כורש נפל 
בקרב ממערב לעיר בבל ( 401 ), והשכירים היווניים נסוגו 
מתוך קשיים מרובים מבבל עד לדרומו של הים השחור 
וחזרו ליוון (ע״ע כסנופון). למסע־מלחמה זה היו תוצאות 
מרחיקות לכת ביחס לעתידה של מלכות*פרם) הוא הוכיח, 
שצבא יווני קטן היה בכוחו להחזיק מעמד נגד המונים 
גדולים בלב אסיה, מאותו זמן ואילך נעשו השכירים היווניים 
משענתו העיקרית של מלר־פרם, ואף הפחות העסיקו בצבאו־ 
תיהם שכירים במספרים גדלים והולכים ובאמצעותם השתדלו 
לבצר את שלטונם, לפעמים בניגוד לרצונו של השלטון 
המרכזי בשושן. בא׳־מנמון מרדו זה אחר זה הסחות השונים, 
ביהוד באסיה הקטנה. גם מצרים בהנהגת אמירטום מרדה 
בשלטון הפרסי והמרד לא דוכא. ב 399 פרצה מלחמה בין 
פרס לספרטה והמלך הספרטני אגסילאוס זכה להצלחות 
גדולות באסיה הקטנה במלחמותיו בפחה טיספרנס, יד־ימינו 

י • ^ * 4 • י • 

של א׳ במלחמתו באחיו פורש, נצחונו של המצביא האתונאי 
קונון על הספרטאים על״יד קנידום נתן לבעלות־בריתה של 
פרם ביוון את האפשרות להמשיך במלחמה הקורינתית נגד 
ספרטה, באופן שספרטה הוכרחה להחזיר את אגסילאוס 
מאסיה הקטנה. בינתים מרד מך אואגורם מלך סלמיס 
שבקפריסין וכבש את כל האיז ובהשפעתה של עובדה זו כרתה 
פרם ברית־שלום עם ספרטה (״שלום אגטאלקידס״, 387/6 ). 
שלום זה נתן יתרונות גדולים לפרס, שנעשתה — למרות 
חולשתה הצבאית—מעין פוסק אחרון בסכסוכים בין מדינות־ 
יוון. נוסף על כך יכול היה עכשיו א׳ להילחם באואגורס, 
ואע״פ שהחזיר לידיו את כל החבלים, שנכבשו ע״י אואגו־ 
ראם, הוכרח להכיר בזה האחרון כמלדסאלאמיס. לעומת זה 
נכשלו נסיונותיו להכניע את מצרים, לא דוכאו כליל גם 
המרידות, שזיעזעו את רוב חלקיה של אסיה הקטנה, ומרידות 
פרצו אף בארמניה ובאיראן. בסוף ימיו נשתקע א׳ יותר 
ויותר בחיי־תענוגות. בניו נלחמו זה בזה על השלטון וביד 
אחד מהם, אוכום, עלה לפתות את א׳, שימית שלושה מבניו 
הגדולים. כד פילס אוכום לעצמו את הדרך לכסא־המלכ־ת, 

בימיו של א' 11 רצח הכהן הגדול יוחנן את אחיו ישוע, 
שהיה מאנשי־חסותו של בגוהי, בבית־המקדש בירושלים — 
מה שגרם להטלת עונש על המקדש מטעם הפחה הפרסי, 
בגוהי(ע״ע). לפי יוסף בדמתחיהו(נגד אפיון 191,1 ) היו 
גס מקרים אחרים, שבהם נדדפו היהודים על דתם בימי א׳ 
וע״ע פרס. 

א׳ ה ש ל י ש י ( 358 — 338 לפסה״ג), המכונה אוכוס, היה 
המלך הפרסי האחרון, שעלה בידו לאחות את קרעיה של 
הממלכה המתפוררת ולהשליט בה סדר. כשעלה לשלטון 
רצה את כל קרוביו כדי להימנע מחיכוכים בהנהגת־ 
המדינה. אף הוא רדה ביד חזקה בפחות, ביחוד בארטבזום, 
פחת פריגיה, שברח מפני א׳ (לאחר שנוצח) אל פיליפוס 
מלך־מוקדון. לאחר שנכשלו נסיונותיו הראשונים להכניע 
את מצרים מרדו בא׳ גם ערי־הכנעגים (ביהוד צידון) וגם 
מושלי קפריסין. נראים הדברים, שגם היהודים השתתפו 
במרד זר" כפי שיוצא מן הידיעה המובאת אצל אוסבלס 
יאורוסיוס, שיריחו נחרבה בימיו של אז דהודים מרובים 
הוגלו על־ידיו לסביבות הים הכספי, ב 346 עמד א׳ עצמו 
בראש מסע-כיבוש למצרים, אולם נהדף ע״י השכירים היוו¬ 
ניים, שפעלו בשירותה של הממלכה המורדות א׳ עלה אז על 
צידון ולכדה < מבנית. מלד־העיר, הוצא להורג ■וצידון נהרסה, 


ואילו השכירים היווניים בפקודתו של מנטור, שנשלחו 
להגנת צידון ועברו אל הפרסים, זכו ליהם 'טוב מצד המלך. 
מנטור והסריס בגוהי, משנהו של א׳, עשו יד אחת ושלטו 
במדינה. בעזרתם של השכירים היווניים עלה םוף-םוף בידי 
א׳ לכבוש את מצרים והוא העניש את הארץ המתמרדת 
באכזריות. אחר הניצחון על מצרים השליט מנטור סדר גם 
בחלקי-המדינה המערביים, באופן שמלכות־סרם היתה שוב 
מאוחדת וחזקה. אולם ב 338 נרצחו א׳ ובניו הגדולים בידי 
בגוהי, שהמליך את ארשם, בנו הקטן של א׳. 

יש משערים, שהמאורעות המתוארים בס׳ יהודית (ע״ע), 
קשורים בתקופת מסעות־המלחמה של א׳ דרך א״י למצרים. 
וע״ע הולופרנם. 

.ז\ ; 1896 .£ 

; 1909 ,מעמ?/ ^./// ^ 0 ^ 0€ 111 x^x ז^ x ^זז X 

,ת 0 ־: 111 ו! 50 .£ ; 1921 / 0 , 5 ^^ 1 ץ 5 

252 7 ^^ 65, 111 ) ¥011 671 ^ 15€ ^}ך 3,65 

) 1 . ש. 

אך^ריטים, ע״ע 9 ךקים, זול^ת ל,־. 

ההופעה התרמית והאופטית הצמודה לגוף בוער או 

לוהט, כלומר: לגוף פולט חום ואור (נראה) מחמת 

* 1 

הטמפראטורה הגבוהד" שבה הוא שרוי. תופעת-הא׳ נגרמת 

ע״י תהליכים כימיים— עפ״ר תהליכי חמצון(ע״ע) —, פיסי¬ 

קאליים (חימום, חישמול) או גרעיניים (כבא׳ היוצאת מתוך 

גרמי-השמים או בפצצה האטומית). כשנושאה של תופעה זו 

הוא גאז, נראית הא׳ בצורת להבה (ע״ע), תופעות-הא׳ קשו¬ 

רות בעצמים או בתהליכים טבעיים מרובים, כגון השמש, 

הברק, פעילותם של הדי-געש, וכד׳. 

!,מקורהא׳שבידיאדם. ברור, שבימים קדומים 

ביותר כבר הבהין האדם בהשפעתם המיטיבה והמזקח של 

תופעות-הא׳ הטבעיות על גופו וסביבתו וטרח לעמוד על 

סוד תכונותיהן כדי לכבשן לצרכיו, וכן השתדל ליצור א׳ 

בדרך מלאכויתית כדי לשפר באמצעותה את חנאי-חייו או 

כדי לפגוע באויביו. מסתבר, שהאדם כבר השתמש בא׳ 

בתקופה האינטרגלציאלית השניה (כלפני 400,000 שנה), 

וקרוב לוודאי, שבתחילת התקופה הפלאוליתית היה השימוש 

בה רווח מאוד. הרבה מסורות מיחיות ופולחניות רומזות 
■ ■ 

לכך, שהאדם נטל את הא׳ לראשונה מן המוכן, כגון מעצים 
ושיחים שנפגעו בברק או ממקורות וולקאניים! ואעפ״כ נוטים 
כמה מן החוקרים האחרונים לדעה, שעיקר השימוש בא׳ בא 
לו, לאדם, מתוך הסתכלותו בניצוצות, שניתזו לנגד עיניו 
אגב עשייתו בכלי־צור. 

2 . מקומה של הא׳ בתולדות התרבות. באיזורי 
האקלימים הקרים שעל פני האדמה אין מציאותו של האדם 
אפשרית כלל בלי השימוש בא׳. פיתוחן של שיטות בדד 
קות בייצורה של הא׳ ובאפני השימוש בה הניח את היס^ד 
לתרבות של מלאכת־מתכות, שהיא הסימן המובהק של 
ההפיכה העמוקה, שבאה במצבו הרוחני וחישובי של האדם 
בסוף תקופת-האבן (ע״ע פרהיסטיריה). התפתחות זו הני¬ 
חה את היסודות החמריים הראשונים לטכניקה מתוכננת 
ולכלכלה חברותית, שהן מיוסדות על שיעבוד האנרגיה 
שבטבע לצרכי־האדם, ולפיכך לא ייפלא, שתופעות הא׳ 
ותכונותיה תפסו בכל הדורות ובכל העמים מקום חשוב 
במחשבה ובמעשה: באמונות ובדעות, בפולחן ובהליכות־ 
החיים, כמלאכה ובשעשועים, ואף בתולדות המחשבה המדעית. 



335 


ווש—$ןש, שלום 


336 


כל גילגוליו וחליפיתיו: העולם הוא "אש הידדתמיד, העולה 
ויורדת ע״פ מידותיה", והיא החכמה והתבונה והקדושה ז 
היא העצם הכולל, שממנו נחצבו נשמות בני־האדם ואליו הן 
חוזרות לאחתתן אחר הפטירה. תורת הסטואה (ע״ע) קיבלה 
מהראקליטוס את מושג הנפש החצובה מיסור־הא׳ ותיאחז 
את סופו של כל מחזור קוטמי בתבערה, שבה כל היקום עולה 
בא׳< וכך היא גם תמונת "שקיעת־האלים" באחרית־הימים 
של המיתולוגיה הגרמנית הצפונית. בתרבות*המערב הגיע 
כוחה של הא׳ מבחינה עיונית ומדעית לקיצו עם ביטולה ש< 
תורת הפלוגיסטון (ע״ע כימיה) בידי לוואזיה (ע״ע) בסוף 
המאה ה 18 . בחינה עיונית ושימושית כאחת קשורה בתכונת 
החום של הא׳ — החום משנה את המבנה הפיסיקאלי או 
הכימי של כל הגופים הגשמיים. הבחינה השימושית הטהורה 

מקפת אח כל תשמישי האור והחום של הא', כגון בשול(ע״ע) 

י%• 

ואפיה, חימום־בית וחימום חמרי־מלאכה, שריפת חמרי־דלק 
לשם הפקת־אור, ועוד הרבה כיוצא בהם, שבלעדיהם לא 
תשוער כל התפתחות טכנית וישובית של האדם על פני־ 
הארץ. בעיית הא׳ נעשית כאן בעיית המרי הדלק (ע״ע) 
ודרכי־שריפתם, 

467 ) 76 1 ) 471 ) ^ 15561 )^ 1 1/011 11 ^^^) 516111 ^ 01 ^ 16 ( 1 ^ 321511211 

467 ) 76 5 )£ 1 כ 1 ס 0 .£ ; 1886 , 675 ) 761 65 ^ 

- 71171 71 ז 15 ה 70 ה 1/1 ) 87 , 5 ותגוןןן^\\־־ו^^תת 0 ^[ ; 1887 , 614 / 14 /) 

16 ^ 1 ) 471 ) 467 ) 76 15 ) 0 <ח 1 ^^ 12 ח( 1 ^ 5 ^ 3 ? .ס . 1 ; 1891 , 415771 )^ 
״ 0 ק 0 זן 11 מ^) 7176-7155071 16 ( 7 ,זון 160 ג 3 . 1 ? ; 1908 ,ז 467156/1/161 { 

. 0 , 71 ; 1907 . 3 ,£ ס) 1 ג^^: 08 ן 

, 12 , 11 )^ 8677 . 306 .) 1 ) 451 / . 1 ז 7 ) 01 {) 7176 / 0 1011 ) 1716671 
476 ) 11 ) €1 171£171 ))}{ 171 ) 671 ^}/ 071 15 ) 7176 , 11 ^ 011 ^ ;( 1916 

1 ) 176-1 7 ;( 1926 , 139 , 1161171 )) 8 4711 ) 56 >)^ 51 ) 1071 ) 5 )^ 1 , 8 , 13 ) 

51 ) 151071 )/ 1 . 3 . 11 ) 4771 ) 56 ) 17 \ 11 ) 1071 ) 5 )/! 1 . 5 . 17 16 !) 171 5 ) 1 ) 5 ) 17 )קק 44 
, 1917 , 6 ^ 111 ' 6 /{ 55 ) 0 , 10 ) 0 . 11 ;( 1929 , 73 , 7706 4771 ) 1456 ^ 1 

. 13 .ק 3 ^| 

ס. זן. ב. 


אש׳ שמוש צבאי, ע״ע טכןטייקה. 


אש׳ שלזם (נו׳ 1880 , קוטנה, פולניה), סופר יידיז מחבר 
של רומאנים, מחזות ומסות. אביו, משה, בן 
למשפחת שוחטים־ובודקים, היד. סוחר־בהמות ובעל־פונדק. 



אמו נתיהסה על אחד 
מרבני־לנצ׳יצה. לדב־ 
ריו של א׳, ירש מאמו 
לב, שאינו יודע מנו¬ 
חה ושוגה בחלומות, 
ואילו מאביו ירש 
אמונה ובטחון. תחי¬ 
לת חינוכו של א׳ 
היתה ב״חדר" ואח״ב 
ב״ישיבה". כשיצא מ' 
בית־המדרש(והוא בן 
17 ) נזדמן לו תרגום 
גרמני של תהילים 
באותיות עבדיות ועל־ 
פיו ניסה ללמוד גר* 


׳'"יי" יי׳** מנית. אחר-כך למד 

את האלפבית הגרמנית והתחיל קורא את הקלאסיקנים 
הגרמניים. מפני-כן נחשד בביתו על מינות. מלבד זה נכנסה 
בו רוח של אי-מנוחה ולא יכול עוד לשבת במקום אחד. וכד 


נקלע לכפר אחד לבית-קרוביסז שם הרביץ תורה לבניהם, 
ואגב מעשה היה מסתכל בחייהם של האיכרים הפולניים. זה 
היד׳, לפי דבריו, "בית-הספר היסודי של חייד. "בית-ספר 
גבוד." מזה היתה לו העיר ולוצלאוק, שבה היה מתפרנס 
מכתיבת מכתבים — מלאכה, ש״פתחה לפניו פינות מוצנעות 
של החיים". 

בהשפעת כתבים עבריים, יידיים, רוסיים, פולניים וגרמ¬ 
ניים התחיל א׳ מנסה את כוחו בחיבור דברי־ספרות — 
מתחילד, בעברית. ב 1899 הראה את כתביו לי. ל. פרץ 
בווארשה, ועל-פי עצתו התחיל א׳ כותב יידית. ב 1900 נת¬ 
פרסמה ב״דער יוד" רשימתו הראשונה בשם "משה׳לע". 
באותו זמן נתפרסמו ב״הדור" וב״הצפירד," ציורים וסיפורים 
קצרים אחרים משלו, וב 1902 — 1903 פירסם סיפזדים ודרא־ 
מוח קצרות בעברית ב״השלח" וב״לוח-אחיאסף"! באותן 
השנים נתכנסו ויצאו ציוריו לראשונה בצורת ספרים — 
בעברית: ״ספורים״ (בהוצאת ״תושיה״), וביידית — "איו 
א שלעכטער צייט״ — "בימים רעים" (בהוצאת "פרוגרס"). 

9 ■ 

על כתביו הראשונים נסוך העצבון של שנות-ילדותו, ואפשר, 
שיש כאן גם מהשפעתם הספרותית של אברהם דייזין וה. ד. 
נומברג, שא׳ נתרועע עמהם מיום שבא לווארשה והיה "דר 
ביחד עמהם בחורים חשוכים דטחובים, ובא במגע עם מצוקות* 
האדם". תמורה חלה בחייו כשהכיר את הסופר היהודי-פולני 
מ. מ. שפירא, שאחר-כך נשא א׳ את מתילדה בתו. צרכי-חייו 
נתרבו, תם זה נתרחבו השגותיו הספרותיות. 

ב 1904 פירסם א' ב״פריינד" פרקים-פרקים את סיפורו 
"דאס שטעטל" ("העיירה",־ עברית: תרע״ג), וסי^ר זה 
שהופיע בשנה שלאחריה בצורת ספר, פתח פרק חדש לא 
ביצירתו של א׳ בלבד. נימה חדשה, עליזה יותר, הורגשה מאז 
בספרות היידית. את מקום העוני הצונן של "הזמנים הרעים" 
יורשת האידיליה החמימה של "העיירה", זו המלאה מרוח 
המשפחתיות. בדומה ל״סיפורי-העם" של פרץ, לסיפוריו ההו* 
מוריסטיים של שלום עליכם ול״חיי-שלמה", סיפורו האחרון 
של מנדלי, מורגש גם ב״עיירה" של א׳ המפנה החדש, שחל 
כמעט בכל הספרות של עם־ישדאל על סף המאה העשרים: 
התפעלות רומאנטית מאורח-חייו של העם, במקום היחס 
השלילי אליו של המשפילים, אמונה במקום יאוש, הומור 
במקום סאטירה. 

באותה שנה ( 1904 ) כתב א׳ את המחזה הראשון שלו 
"יצא וחזר" (נתפרסם ב״השלח"), שיצא ביידית בצורת ספר 
בשם "מיטן שטראם" ("עם הזרם", ב״יידישע ביבליאטעק" 
של פרץ). לאחר "העיירה" היתה זו פסיעתו השניה בדרך 
לתהילה. שנים מן המחזות, שכתב אתר-כך: ״משיח׳ס צייטן — 
א חלום פון מיין פאלק״ (ימות המשיח—חלום־עמי״, 1906 ) 
ו״גאט פון נקמה״ (״אל נקמות״״ 1907 ) הוצגו ברוסית, בפו¬ 
לנית, בגרמנית ובלשונות אחרוו 4 שמו של א׳ נתפרסם אז 
במרכזים של ספרות־העולם כפטרבורג, ברלין ומינכן. בשנים 
שלאחר מפן כתב את המחזות ״שבתי צבי״, 1908 (עברית: 
תרפ״ח), ״יחוס״ ( 1909 ), "דער לאנדסמאך ("בן־עיר", 
1910 ), "דער בונד פון די שוואכע" ("ברית החלשים" 
1912 ), ״יפתח׳ס טאכטער״ (״בת יפתח״, 1913 ), "אונזער 
גלויבף (״אמונתנו״, 1914 ), "ראם הייליגע מיידל" ("הנערה 
הקדושה״, 1916 ). ״דער טויטער מענש״(״האדם המת״, 1920 ), 
״יוסף״ ( 1924 ), ״קוילף (״פחמים״, 1928 ), ועוד מחזות בני 
שלש מערכות ובני מערכה אחת. 







337 


אש, שלום 


338 


ביצירותיו הדראמאטיות" שבושאיהן והמ 1 טיווים שלהן 
הם אינדיווידואליים־פסיכולוגיים או לאופיים וסוציאליים, 
מורגשת שאיפתו החזקה לסיח את גבולות העיירה ולהע¬ 
שיר את יצירתו הספרותית מבחינת התוכן והצורה כאחד. 
שאיפה זו מורגשת גם בסיפוריו החדשים. הראשון ברומאנים 
שלו, ״מערי״ ( 1912 ) והמשכו: "דער וועג צו זיך" ("הדרד 
אל עצמו״, 1913 ), עוסק בחיים ובבעיות של היהודים בערים 
וארצות הרבה. לפי הקפו "מערי" הוא רומאן של התפוצות, 
אבל הוא חסר אחדות ארכיטקטונית. 

א׳ התחיל בכתיבת רומאנים לאחר שערך כמה מסעות 
גדולים, מתחילה באירופה ואחר-כך בארץ־ישראל ( 1908 ) 
ובאמריקה ( 1910 ). פריו הספרותי של המסע לארץ־ישראל 
היה ״אין ארץ-ישראל״ (וארשה, 1911 ), ופרי הנסיעה לאמ¬ 
ריקה — מחזות וסיפורים מחיי היהודים באמריקה, ב 1908 
השתתף עם פרץ וסופרים יידיים אחרים ב״ועידת-הלשון" 
בצ׳רנוביץ, ושם הירצה על כינוס אוצרות הספרות הישרא¬ 
לית העתיקה ביידית (הוא עצמו תירגם ליידית את מגילת 
"רות"}. 

באותן השנים כתב את הסיפור הגדול "ר׳ שלמה נגיד 
( 1913 , עברית: תרע״ז), שבו חזר לטפל בנושא של העיירר" 
אלא שעכשיו טיפל בו לאחר שהבשיל כשרונו: בסיפור החדש 
נתכוון א׳ לומר משהו ולא לשיר בלבד. סיפור זה נעשה לו 
קנה-מידה אמנותי, ובסיפורים שחיבר ארריו ביקש א׳ לחזור 
ולהגיע לשיא זה. ואולם לא עד מהרה נתגשמה שאיפה זו. 
הרומאן הסוציאלי ״מאטקע גנב״, 1917 (עברית: תרפ״ט) — 
חלקו הראשון נוגע הרבה אל הלב, אבל השאר אינו אלא 
סיפור מן המין המצוי על חיי "העולם התחתון". "אנקעל 
מאזעם״ ( 1918 ), אע״פ שאינו שופע חיים כ״מאטקע גנב", 
עולה עליו מצד אחדותו ושלמות-תלקיו, שוב תופסת כאן מקום 
בראש העיירה הפולנית, אבל במהדורה אמריקנית, ואינד. 
עניין עוד לאידיליה פאטריארכאלית, אלא היא דומה יותר 
לדראמה קומית. מרובד, מזו היתה הצלחתו ב״קידוש השם", 
1920 (עברית: תרפ״ז), סיפור מימי הגזירות של ת״ח 
ות״ט — אחד מן הסיפורים ההיסטוריים הראשונים בספרות 
היידית החדשה. כדרכו של א׳ גם בסיפורים אתרים, הציג 
כאן כנגד החולין האפורים שבתיי־ד״יהודים את השבת הקדו¬ 
שה, כנגד שיעבוד-חוץ — חירות-פנים. היצירה המלודרא- 
מאתית-למחצה, ״די כישוף־מאכערין פון קאסטיליע״, 1921 
(עברית: "המכשפד, מקשטיליד,", תרפ״ח), היא המשך של 
"קידוש השם" לפי רוחה, אף אם לא לפי הכנה, 

בתחילת מלחמת-העולם 1 היגר א׳ לאמריקה, אבל שנים 
אחדות אחר המלחמר, חזר לפולניה, ואח״כ נתיישב בצרפת, 


ב 1938 נשתקע באה״ב ונעשה אזרח אמריקני. 

ב 920 נ נוסד בניו־יורק, לרגל יום-ד,ולדתו ה 40 של א׳, ועד 
(בראשותו של ד״ר י. ל. מאגנם), שהוציא ב 1921 את כתביו 
המקובצים ב 12 כרכים בצירוף הקדמה של ש. ניגר, ב 1930 
הוחג יום הולדתו ה 50 . וב 1932 נתכבד מטעם הרפובליקה 
הפולנית באות־ר״כבוד ״פולוניה רסטיטוטד,״. באותו זמן נת¬ 

ן 1 1 • * 

מנה נשיא-ד,כבוד של ד,פאן-קלוב היידי(משרה, שפרש ממנה 
ב 1936 ) וד,יד, ציר בכמה קונגרסים של האינטרנציונאל 
הספרותי. ב 1937 העניק לו "המכון היהודי לחקר הדת" בניו־ 
יורק את התואר "דוקטור-של-כבוד לספרות העברית", הרבד, 
שנים היד, חבר של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. 
א׳ נטל את החומר לסיפורים ולרומאנים שלו מן החיים 


הכלליים והיד,ודיים של הארצות, שבהן ישב. "די מוטער", 
1923 (עברית; "האם", תרפ״ט) הוא רומאן בשני חלקים, 
אחד יהודי-פולני ואחד אמריקני. רומאן זד, עשיר בתיאורי 
סביבה ודמויות של יחידים, אבל לקוי בחוסר-שלמות. "טויט 
אורטייל״, 1924 (עברית: ״משפט-מוות״, תר״ץ) — סיפור 
ארוך מחיי אמריקה בכללה — נקי מפגם זה, וד,וא הדין 
בסיפורו ״חיים לעדערערס צוריקקומעף, 1927 (עברית: 
"חזירתו של חיים לדרר", תר״ץ). בדומה לדמות הראשית 
של "משפט-מוות", שייך חיים לדרר לקבוצת-אישים, שהיא 
אפיינית מאוד לא׳: כל אחת מהן, כמחבר עצמו, מתגעגעת 
על אידיאל, מבקשת אמונה. ממין הנפשות מלאות-הגעגועים 
ומבקשות-הדרך הללו הוא גם זאכארי מירקין, גיבורה הראשי 
של הטרילוגיה "פארן מבול" ("לפני המבול": פעטערבורג", 
1927 ? ״ווארשע״, 1930 ! ״מאסקווע״, 1932 ) — יצירה מונו¬ 
מנטאלית, שמכמה בחינות יש לראות בה המשך של הרומאן 
הראשון של א׳("מערי") ומהמשכו("הדרך אל עצמו"), אבל 
המבנה שלה משופר משל רומאנים אלה לאין ערוך והקפה 
גדול הרבה יותר. בחלק הראשון מתוארת פטרבורג, בירת- 
רוסיה לשעבר, מרכז האינטליגנציה ד,יד,ודית-ד,רוסית בתקו- 
פד, שקדמה למהפכה. בחלק השני מתוארת וארשה — המרכז 
של חיי העם היד,ודי לשעבר ושל תנועות מרכזיות בחיי 
האומד, כתנועה הציונית וכתנועה הסוציאליסטית בפולניה 1 
בחלק השלישי ~ ״מוסקנה״ — מתוארים מאורעות ומנד,י- 
גים של המהפכה הקומוניסטית. מבחינה אמנותית המשובח 
שבשלושת חלקי הטרילוגיה הוא החלק האמצעי, שבו מגולל 
א׳ יריעת-חיים בעלת שרשים עמוקים, שהיטיב להכיר אותר, 
מאת זרמי-ד,חיים הסוערים של מוסקןה המד,פכנית. 

לאחר רומאן-הדור הסוציאלי הגדול "לפני המבול" ביקש 
א׳, כביכול, להינפש בספר שקט — סיפור של חיים מוצנעים- 
אישיים: ״גאטס געפאנגענע (דער גורל פון א פדוי)״, 1933 
("שבויית אלוהים, [גורלה של אשד,!"). שנה לאחר מכן כתב 
את ״דער תהילים ייד״, 1934 (״בעל התר,לים״, תרצ״ד־ו׳),— 
ספר, שאפשר לומר עליו, שבו חוזר ומקפל א׳ את עיקרי 
המוטיודם של כמעט כל כתביו, וביחוד את המוטיוו של 
האט נד, באמונה. ב 1937 פירסם את "ביים אפגרוגט"("על פי 
תהום"), רומאן מימי האינפלאציד, בגרמניה שלאחר מלחמת- 
העולם 1 , שא׳ ראה בה אינפלאציה של כל הערכים, ושל 
ערכי-הדוח בכלל,״געזאנג פון טאל"("שירת העמק"), שיצא 
ב 1938 , הוא תיאור פיוטי של חיי-חלוצים בארץ-ישראל, 
במקום שא׳ ביקר ב 1936 . 

החלק הראשון של הטרילוגיה השניד, שלו, שעוסקת 
ביוצריה של הנצרות (״האיש מנצרת״ — המקור היידי יצא 
רק ב 1943 , ואילו תרגומו האנגלי — ב 1939 < ״השליח״ — 
עדיין לא יצא במקורו היידי ונתפרסם רק באנגלית ב 11943 
״מרים״ — באנגלית ב 1949 ), הוא מבחינה פסיכולוגית המשך 
ל״בעל-התהילים״, ומבחינת-הנושא — של כמה מסיפוריו 
הראשונים. "האיש מנצרת" נתקבל בהתלהבות בעיתונות 
האנגלית, אך לא כן — בעיתונות היידית. לא זו בלבד 
ש״פארווערטס", ששימש עד אז לא׳ אכסניה קבועה, סירב 
לפרסם את הרומאן, אלא שיצא בגלוי נגד המחבר בטענה 
שר,וא "מטיף לנצרות", "מוליך לשמד", וכדומד,. רק סופרים 
יידיים, עבריים ואנגליים מועטים דנו ברומאן מבחינה ספ־ 
תתית טד,ורד.. רוב העיתונות היד,ודית נמשך אחר מערכת 
ה״פארווערטס* — ומאז הוקמד, מחיצר, בין א׳ ובין הספרות 



343 


אשח 


344 


והתפתחותה לפי מידת הזכויות הכלכליית והמדיני 1 ת, שהר 
ענקו לא/ 

הגורם השני, שהטביע את חותמו על צורות־האירגון של 
חברות הרבה, הוא היחס אל הא/ שנוצר בהשפעת תפקידיה 
הביולוגיים המיוחדים — וסת, הריון ולידה. תפקידים אלה 
ראו בבי־האדם לפעמים כנתעבים או מפהידים, לפעמים — 
ככוהות־פלא יוצרי־חיים, לפעמים — כסגולות, שמכשירות 
את הא׳ לבצע פעולות קשורות במגיד, ודת, ולפעמים — כהו־ 
פעות, שפוסלות אותה מעיקרד, לביצוע פעולות כאלו. עמד¬ 
תם של שני המינים בחברד, החדשה, שבד, כמעט נעלמו 
הדעות הישנות ביחס למעשי־לד,טים, פוריות, כישופים וכד׳, 
מעידה, שהגילויים התרבותיים המיוחדים הקשורים בפריונה 
של הא׳ הם תמאה לא רק של מסיבות היסטוריות, אלא אף 
של גורמים פסיכולוגיים עמוקים. 

אע״פ שסיבת־הדבר לא נתבררד, כל צרכה, הרי עובדד, 
היא שפריונה של הא׳ שימש לה לעתים קרובות אבן־נגף 
במילים של תפקידים דתיים — ביחוד בחברות, שבהן היד. 
קיים קשר הדדי בין הדת והשלטון המדיני. לעומת זה אנו 
מוצאים מקרים הרבה, שבהם הותר לד" לא׳, להשתתף בפעו¬ 
לות דתיות בעלות חשיבות שנידדבמעלח, ביחיד בכיתות 
נחותות מבחינד, כלכלית. נוסף על כך, המגמד, של כל דת 
גדולה לנקוט עמדד, כלפי המשפחה כדי להשתמש בה לע)ם 
הנצחת עקרונותיו־, ותורותיד" וכן העוכדד" שרעיונות מסויי• 
מים ביחס לצניעות, בתולים ופרישות נכללו בתפיסת-עולמם 
של אנשי-הכד,ונה והנביאים של הדתות הגדולות, גרמו 
לכך, שנתעורר מחדש רגש-ד,מסתודין ביחס לתפקידיה הביו¬ 
לוגיים של הא/ 

התיאוריה הסוציאלית במאד, האחרונה הקדישה ת׳טומת- 
לב מרובד. מדי להופעות של קביעת השם לפי שמה של 
משפחת־ד.אם (מטריליניה), קביעת-ד,מגורים לפי מקום־מגד 
ריה, וכן להופעות של שלטודהאם (מטריאדכיה), שאנו 
מוצאים במספר מצומצם של חברות פרימיטיודווב פסודוי 
אוולוציוניזם, מצד אחד, וד,זמן, שבו הופיע חיבורו של לואיס 
מורגאן — שבמקרה הקר את אורח-חייד, של חברה פרימי¬ 
טיווית אחת, שבד, יש לא׳ תפקיד חשוב אבל בשום פנים 
לא מכריע — מצד שני, השפיעו על חוקרי־החברד" שיראו 
במטריליניה שלב בהתפתחות האנושית. אולם אין כל הו¬ 
כחות לדעה זו. לא זו בלבד שאף בתוך עמים מפותחים 
ומתקדמים למדי אפשר למצוא מוסדות סטריליניים שונים, 
בעוד שאין למצוא אותם בכמה וכמה עמים, שעדיין הם 

נמצאים בשלב כלכלי פרימיטיווי של ציד ולקט־מזונות, אלא 

^ • 'י• *י* 

שאין גם כל הוכחות לדבר, שמוסדות מאטו־יארכיים כאלה 
מופיעים באיזה שלב מאותר בתהליך הדיפתציאציד. הסו¬ 
ציאלית. הנסיון להניח, שד,יד, קיים מצב פרימיטיווי, שבו 
לא היד, הקשר בין האב וד,ולדת־ילדיו ידוע לגבר ושכתוצאה 
מכך היד, שלטודהאם בלתי-נמנע, מתעלם מקדמות תפקידו 
של הזכר לדאוג להגנתם וד,זנתם של הנקבות והטף. כמדכן 
אין השקפה זו על הטריליניד, מפרת בעובדד" שרוב המוסדות 
הללו אינם, בעיקרו של דבר, אלא צורה מסויימת של אירגון 
חברותי, שבו מוטעם הקשר בין הגבר לאחותו, ומתוך כך — 
לבן-האחות או לבן־הבת, יותר מלאשתו ולבנו שלו. 

חשיבותה של הא׳ כנושא פוטנציאלי למריבה בין גברים 
קרובים קירבת-משפחד" בין הבעל וקרוביו ובין קרובי-הא׳ 
וכן בין הגבר למפריו, אחיו, תברידבעבודד" הממונים עליו 


וד,סרים לפקודתו, מתגלית בהיסטוריה בצורות שונות, כגון — 
תקנות בדבר גילוי-עריות, איסור נישואים בין בני-משפחה 
קרובים, "פורדה" (ע״ע נשואים), ושאר צורות הבידול של 
צעירות בלתי-נשואות או של נשים נשואות, תקנות-האבי- 
רות ואמצעים מופרזים לשמירת הנשים בנות המעמד העליון 
מפני התקרבותם של גברים משכבות נמוכות יותר. תקנות 
אלו פעלו להגבלת חירותד, של האשה להיכנס לשוק, לעסוק 
בכל משלח-יד שתרצה בו, ובכלל — להיות חפשית בבחירתה 
וברצונה. התקנות הסוציאליות השונות, המגינות באופן זד, 
על קיבוצים של גברים מפני ההתפוררות, שבאה מתוך הת¬ 
חרות על נשים, פעלו לעתים קרובות בכיוון של בידוד הנשים 
וצימצום שיתוף-ד,פעולה ביניד.ן. 

בין ההמצאות הסוציאליות והמכאניות השונות, שנודעה 
להן השיבות לשיחרור הא׳ מכבלי הפונקציות הביולוגיות 
שלה, יש למנות כמה המצאות עתיקות, כגון העריסות 
והערסלים לסוגיהם השונים, אולם החשובות שבחן הן הד,זנד, 
המלאכותית ועגלת-התינוק. שתי המצאות אלו פטרו את 
האמהות מן הצורך לשאת את תינוקותיהן לכל מקום שהן 
הולכות — מה שהגביל בעבר את חירות־תנועתן ואת כושר־ 
הפעולה הגופני שלהן. האמצעים המקובלים למניעת־חהריון 
השפיעו אף הם השפעה עצומה על עמדתן של הנשים 
בחברה, אולם נוהג זה היה קיים במשך דורות מרובים בהיס- 
טוריד" הן בחברות פרימימיודות והן בחברות מתקדמות, 
בלא ליעשות דבר של קבע, כפי שאפשר להניח בעניין ההזנה 
המלאכותית. קיבוצים חברותיים, שרואים צורך בגידולה של 
האוכלוסיה, ונשים בודדות, שסובלות מן העקרות המלאכו¬ 
תית, שבאה מתוך שימוש באמצעי־המניעה המקובלים, גורמים 
לפעמים לשינוי ביחסה של החברד, לאמצעי מניעת-ההריון. 

תרומתן של הנשים בשדד, ההמצאות באומנויות ובמדעים 
היתד" לאמיתו של דבר, קטנה מאוד לעומת תרומתם של 
הגברים. אפשר להסביר דבר זה בעובדד" שבכל התרבויות 
הידועות לנו פעילים עפ״ר גברים באותם שטחי-הפעולה, 
שמבחינה תרבותית הם עלולים להביא לידי השגים. שטחי־ 
פעולה אלה שונים בתרבויות השונות ולפרקים הם אף 
כוללים פעולות, שבתרבות אחרת הן נראות כנשיות, כגון 
בישול, תפירד" רקימד" וכד׳. ואולם אפשר לבטל הסבר זה 
בטענה, שהופעות אלו אינן אלא פרי של מסיבות היסטוריות, 
או שאפשר ליתן להן הסברד, פסיכוביולוגית, שרואה את 
הצורך המועט־ביחס של הנשים להשיג השגים תרבותיים 
כגילד נפשי של השגיד,ן הביולוגיים החשובים בהמשכת 
קיומו של המין האנושי. 

היתרונות הכלולים בניצול אפשרויות־הפעולה של מין 
שלם נראים גדולים למדי. ביהוד חשב דבר זה אם נשים לב 
לדבר, שהחברות שגילו כוח-קיום ושיווי-משקל במשך תקו- 
פות־זמן ארוכות ביותר — כגון האינדיינים של הפואבלו 
(בדרום־מערבן של אד,״ב) וסין, מן האומות הגדולות — היו 
אותן החברות עצמן, שאירגונן הסוציאלי איפשר בד,ן לנשים 
את מילוים של תפקידים גדולים ומכובדים. 

־ 5 מ€״ 1 מלס! ; 1927 ,(.[ ¥0 3 ) {)[ 11 ^^ 1 * 61 

״ 7110 ; 1927 / 0 , 1£8 שבכנ- £1011 

, 111£€1€1 ש 5€11 3111 ־ 1111 ^ ; 1907 ,ץ 80€%€1 1 ) 171 > 11135, 3€X 

; 1951 1713 > ^ 11 )^ 1 , 1 ) 3 ?)^ ; 1944 , 71 ^^^ , 1713 > 

0 מ 510 ןזד 11 > תס 1313 > 6 זי 311 ־ו 3 קןמ 0 כ)*י י? €מ־ו 0 ש 

131)01' \} ץ $^x", 14 ; 1937 ץ 3 ^ , ¥07€€$ 11 > 3 ) 50 / 0 11 )ה 47 ) 0 ן . 

11934 , 1771 ) 0771 ^ 713 ^ , £1115 ^ €10 ז\ 13 ־ . 

.8 *0 


345 


אשה 


346 


הפסיכולוגיה של הא׳. כבר הבחינו הקדמוניס בדבר, 
שלמבנדדהגוף של הא׳ ולתיסקודה הסיבי המיוחד יש השפעה 
מכרעת על התנהגותה הנפשית, שהיא שובה מזו של הגבר. 
ואולם עד היום לא נתבררה כל־צרכה שאלת ההבדלים הנם* 
שיים בין הגבר והא׳, ובכלל זה — שאלת התכונות הנפשיות 
המיוחדות של הא׳. בדיון בבעיה זו נסתמנו בימינו שתי 
השקפות מנוגדות: האחת רואה את יסוד ההבדלים הנפשיים 
בגורמים ביולוגיים, והשניה — בראש ובראשונה בתנאי- 
תרבות. 

הפסיכולוגיה הדיפרבצילית (ע״ע) מיסודם של ו. שטרן 
וג. היימאבס עסקה גם בהבדלים הנפשיים בין בני שני המי¬ 
נים. נבדקו בדרד ניסויית כשרים וכשרונות שונים של בנים 
ובנות וכן של גברים ונשים, כגץ — תחושות, זכירה, קשב, 
חישוב וחשיבה וכשרונות טכניים. א. ליפמאן, שסיכם( 1912 ) 
את כלל המימצאים על נושא זה, טען, ,שאין אפילו תכונה 
נפשית אחת, שהיא מצויה במין זה או זזד בלבד, כלומר — 
הפסיכיקה של הגברים והנשים מבוססת על כשרים וכשרונות 
זהים. במדכן אין, לדעתו, הבדלים של ממש בשיעור הופעתם 
של הכשרים והכשרונות המשותפים ן על כל פנים, הבדלים 
אלה מועטים הם הרבה מכפי שקובעים הבריות על יסוד 
התרשמותם הבלתי־אמצעית. עם זה בולטת העובדד- שהגשים 
נוטות יותר לשיעורים הבינונים של רסת־הכשרונות, ואילו 
בגברים שכיחים יותר השיעורים הפחותים (כגת אידיוטים 
ועבריינים) והעליונים (כגון גאונים או מתאנים.סוציאליים). 
כמרכן קבע היימאנס, שהשוני בהתנהגות הנפשית בשני 
המינים נובע בעיקר מן האמוציונאליות המפותחת יותר 
של הא׳. 

שוני זה כבר הוא ניכר בימי־הילדות 1 הוא מתבטא ביחסם 
השונה של הילדים והילדות אל הסביבה החברותית, במידת 
העניין, שמעורר בהם העולם ומלואו, וכן באופן שבו הם 
מטפלים בעולם חיצוני זר" הילדים מתעניינים בעיקר 
בסרחבי-העולם, בלא-נודע, בהרפתקני, ופחות מזה במשפחה ו 
לעומת זה מגלות הילדות עניין מרובה יותר במשפחה. הבדל 
זה ניכר גם במשחקים ז הילדות נוטות למשחקים, שמשקפים 
חיי־משפחה או פעולות של תינור וטיפול(בתינוקות, בחולים, 
וכד׳), בעוד שהילדים להוטים אחר משחקים, שהם קשורים 
בפעילות מרובה(חיילים, נהגים, אינדיינים, גנבים). החשיבה 
של הילד צמודה, קודם כל, אל העצם האובייקטיוד, ואילו זו 
של הילדה — אל היצור החי ואל חודותיו. הילדים נוטים 
להתעסק בטכניקה יותר מן הילדות, והם אף מוכשרים לכך 
יותר מהן < אלא שבזמן האחרון נמצאו עוררים גם על נכונותו 
של משפט אחרון זה (כגון שפילריין בבה״מ). 

גם התבגרותם הנפשית והסוציאלית של הילדים שונה מזו 
של הילדות, כפי שמוכחת ש. בילד (ע״ע). הילדות מקדימות 
להתבגר מן הילדים, ותקופת־התבגרותן קצרה יותר. הת¬ 
בגרותם של הילדים ניכרת יותר כלפי חח, בעוד שגילויי 
התבגרותן של הילדות הם פנימיים יותר. את ראשית הת¬ 
בגרותן של הילדות מציינת תקופה קצרה־ביתס של ירידת 
כוחות-הגוף והתמעטות ההספק הרוחני; ,>שלב-ד,שלילה" 
(בגיל של 11 — 13 שנד, בממוצע). במרוצת ההתבגרות גוברת 
הנטיה הפסיכו-סוציאלית בשני המינים, אלא שבנערות מבו¬ 
ססת הנטיד, לזולת על זיקד, אישית (יחם של הערצה למחנך, 
האלד,ת כוכב-קולנוע או רגש של אזעה אל חברה-ידידד"), 
בעוד שהנערים נמשכים לחברה או לכנופיה מסויימת בעיקר 


מחמת גורמים אובייקטיוויים (פעולות-ספורט, מועדון, וכד׳) 
ולא מחמת גורמים אישיימ-סובייקטיודים. 

מתוך האמוציונאליות שלה נוטה הא׳ לשירות סוציאלי, 
כגון גמילת־חסדים או טיפול ביתומים ובתולים. התמורות 
התברותיות, שבאו במאה ה 19 , פתחו לפני הא׳ אפשרויות 
מרובות בתחום זה באופן שמצויים בו מקצועות, שעוסקות 
בדים נשים בלבד (מטפלות, אחיות, גננות, עובדות סוציא¬ 
ליות), ואף מקצוע-ההוראה הופך יותר דותר להתעסקות 
נשית מובהקת, עד שבספרות הפדאגוגית האמריקנית מכונר, 
מודד, סתם בלשון נקבה 5116 . גישה נפשית "נשית" זו ל^־ם 
ולבעיותיו היא שקירבה ומקרבת נשים גם לבעיות חברו¬ 
תיות מסויימות, כגון מלחמה באלכודיליזם, בזנות, בעבדות 
(ביצ׳ר סטו) ובמלחמה (ברתד, פון זוטנר), שיפור הטיפול 
באסירים ובשבויי-מלחמה' או חיסול שכונות-העוני (ג׳ין 
אדמם). 

האינדוסטריאליזאציד" וביחוד חדירתן של נשים לתעשיד, 
במשך שתי מלחמות-העולם, הבליטה שאלה פסיכולוגית 
נוספת: כלום מוכשרת הא׳ מבחינה פיסיולוגית ופסיכו¬ 
לוגית לעסוק בכל מקצוע-עבודה שד,ואז עוד בסוף המאה 
ה 19 טען הפיסיולונן המפורסם, פאול מביום ( 1115 ( 61 ^) 
בספרו "על נחשלותה הפיסיולוגית של ד,א׳", שהא׳ אינה 
מוכשרת לחשיבד, עצמאית ושהיא נתונה למרותם של האינס- 
טעקטים! מפני-כן סבור היד" שאין זד, י מן הראוי שהא׳ 
תעסוק בעבודה מקצועית. לעומת זה מטעימים פיסיולוגים 
ופסיכולוגים בני זמננו, שזריזות־הכפיים של הא׳ ועדינות- 
שריריד, הן דוקה שמכשירות אותה הכשרה מיוחדת לעסוק 
במלאכות עדינות, כגון אריגה או ייצור־שעונים. ולא עוד 
אלא שפסיכולוגים בעלי שם מסבירים את ההספק המקצועי 
המצומצם יותר שלה, במקום שמתגלד• צמצום כזד" כפרי של 
הדגשת-נחיתות (א. אדלר), שנתפתח מתוך היחס הביקרתי- 
השלילי אל עבודתה, או מתוך הערכד, "גברית" כללית, שהיא 
רווחת בימינו(מ. פרטינג — 8 מו 1 ז 36 ע). אולם השתתפותן 
של בשים במפעלים של תעשיר, עדינה, פעולתן כנהגות 
ואפילו כחיילות, וכן השגיהן ברפואה, בהוראד. בבת^ספר 
גבוהים, במדיניות, בהנד.לת-באנקים, במפעלי תעשיה ומס¬ 
חר — כל אלה מזימים את המשפטים הקדומים על מיעוט 
כשדיה לעומת אלד, של הגבר ומוכיחים, שהא׳ מסוגלת לכל 
עבודה מקצועית. 

מד,ו היחס בין כשרה של הא׳ לעבודה מקצועית ובין 
כשרה לאימהות ולעבודה במשק-הבית ז לדעת הלנה דויטש 
( 1946 ) אין השגי-הא׳ בעבודה, שד,ם אפיינים לתרבות ימינו, 
מקטינים את כיסופיד. לאימד,ות ולמשק-בית. המד.ות הפנימית 
שלד! אינה משתנית אף כשהיא מוסתרת במסווה חיצוני של 
השגים בעבודה מקצועית. ולעומת זה טוענת אנה בייל, 
שד,שאיפה לאימד״ות אינה מוטבעת בא׳ ושעל כן אינה 
אפיינית לכלל הנשים. בדיון בשאלה זו צויינה גם התופעה, 
שילדות מסויימות, מגיל של שמונה שנים ועד ימי-הד,ת־ 
3 גרוו 4 מביעות את מורת-רוחן על שייכותן למינן ("תסביך 
דיאנד,"). 

אפשר, שיש יסוד לטענה, שהשגיד, של הא׳ בעבודד, 
מקצועית ובפעולד, ציבורית נובעים מהתמדת, חריצות, סב¬ 
לנות וכושר-ד,סתגלות, ולא מתוך כשרונותיה. ואולם תהא 
סיבתם של השגים אלה מה שתהיה, אין יסוד לדיבורים 
ספקולאטמויים כאותם שד,שמיע בתחילת המאד, ד, 20 אוטו 

5 ^ 



347 


וניסוח 




ויינינגר ;"פדן ואתוי"), ש 7 יהה את ^עקרורזוגבריות" עם 
עקרידתטוב" ואת "עקרודתנשיות" עם "עקרץ־תרע". " 

^0251151> ^ 1949 *ץ^| 0 ז^ •? .ן , 

£11. 18—19; 63111 11 ^ 011 ^ €111 ^£^ ,ח 1£ ז 31 ^מ 

0€£€^€€11^£11101 ) 41 ) 99 ^ €1 10 ^ £^ £€111€ ^ה ^^ 

1945/46; 14. ,. 1 ; 1946 , 0191€91 ^\[ / 0 ץ^ 010 ^€ץ£? , 11 :)$) £11 ס 

ץ) 1 ה 11 ז 9 ^ 1 -^^ 10£€1111111 \ /ס 0€71€£11 01 ^ €111 ,ססג^׳נ^^ו 

(?53 £1011 - €1 ע^) 111 ,ז£[ £1 - 1 [ 11 ) 14£1 .£ ;( 38 , 1941 ,. 6011 . £11 ז 

£x(7'0 {/€80 , 71 ר 69101 ^£ .י/וונ>/׳) ו 2£1 מ 0 ^ 6 #£0 !! ווו £1011 ^ו {. 

1927, 22); 14. 14£12 ׳ £1 ^! 802101€£ , 3 ^|־ו^^^\ .. 1 & ־מ - 

1926; 0. 14£ , 11$ ^ 111 ץ 

11112 * 01 ז 0 1£ ^ 011 ,)) £0 ו|(} 1£ .? ; 1910 ./> 1€ ^ 1010 {€ץ£*} 

0 ; 1946 ,*ז£/£ן>׳ע/^^ £מ/מ/ומ^ז/ ^^ 7 .א ; 1942 ,^ט . 

1.10 ; 1917 ^€^^ £€111 ז ££11111£ ^ 11€€ { 0€£€ %£€11€ ^€^£? , 110 ^ 111 ק . 

£0 1£1 ז 1 ך 40 , 0 ־ £1 ז־ £1 ? .ס ) 2 0$0 ־ 131 תו 

80€101 £' 1£11 * 09 ^}\ . 4 ג ; 1903 ,^ 01 הזזס 1 ז £1 ח 1 ז 40 1 ) 1 € 11 ^ 4 ת 
?0£1 ״?>'.! ,ש 10115 > 4£11 ג ;( 17 , 1944 ,. 8001111 . 1£€ ^£ , 11 ^ 11 ) 0 ^) ^ 0 ה >£ 

111$, 1 ^ 1010 ^(^^ 4011 ״!ס^סט ' 
£0)1011 8€)190110)}^1111 40$ !¥ 0160 $, 1908*; \4. 0/11 , 5 ־ 0€1 ^ן 
111011>110/10 8001011106011, 1949; 8£11£1 0114 ח 110 ז 0 /(\ , 1 > 1 ש 1£ ו 

1^011, 1943; 160 0114 ) 110 (ה €0 101 * 111 * €1 , 1 >־ו ¥3 \ש 8 . 14 ,ס 
[•01111111/10 11010 ()01*111, 800 , ?£^ 06 ., 1945,22); £. 1^. 818 ח 0 ז , 
\)0€0$1011(4 11110 ש 7 .£ ; 1943 , 0/92091 ^ 1 0114 4011 ] \ 0 0£1 ז - 
£11011£ ש 1 ו 4 \ . 0 . 0 ) 112 ג 111 ־ 1 ש 7 . 1 א .. 1 ; 1938 , 10 * ¥01111 141 ,$שיוץ $, 

80 x 0914 ¥01£011014^, 1936; \^3 ז 1 * 1141 **^ 30 0110 ^ 1 ,^ 1 ו 11 זש £ 

401 ?£^€6010£10 1/011 [401111 11114 ^016, 1921; 0. , 

760 ,זש 15111111 שז\ו . 14 ;* 1906 , 01 *^ €6010 114 * 1 00 £€ 60£€61 
40$ 10 ^ 06040 ^£¥ ,ץ 111£ ^ ; 1949 ,) $1 ^£ * €101 012£ ה 0£ * 1 ^ 

. 1949 , 11104€6011£ ^ 11 * 1 [ 

פר. ב. ס. 

הא׳ במשפט הציבורי. בעיית מזגמדה של הא׳ במשפט 
הציבורי מתעוררת בעיקר לגבי שלושה שטחים: לגבי הש¬ 
תתפותה של הא׳ בחיים הציבוריים, לגבי נתינותד- ולגבי 
התחיקה הסוציאלית. 

1 . תולדות האנושות יודעות על קיומן של חברות מאט־ 
ריארכאליות בתקופות ובמקומות מסויימים; אעפ״ב נשתרשה 
בכל התרבויות העיקריות המסורת, שלפיה אין לא׳ מקום 
בחיי־הציבור. אמנם, עד לדורנו לא היתה הא', חח מבמקרים 
יוצאים מן הכלל, מסלאת תפקידים ציבורימ 4 ולא השתתמ•. 
לא כמצביעה ואף לא בנבחרת במוסדות מדיניינ 4 הצעתו 
של אפלטון בספר "המדינה" להתיר לא׳ ליטול הלק בחיים 
המדיניים, אם יש לה ההכשרה לכך, נשארה ללא השפעה 
במציאות המדינית עד המחצה השניה של המאה ה 19 . 
כהופעה מנוגדת לכך יש לציין, שברוב המונארכיות האירו¬ 
פיות היו נשים זכאיות לרשת את המלכות או הנסיכות, אף 
אם לא על בסיס של שוויון(הבן הצעיר היה עדיף מן הבת 
הבכירה), אך גם יוצא מן הכלל הזה מקורו במסורת עתיקה. 

בסאה ה 19 גברה בארצות המערב. וביחוד באנגליה 
ובאה״ב, השאיפה לשיווי-זכויותיה של האשה בכל התחו¬ 
מים — במשפט הפרטי, במשפט הציבורי, ובחיי-החברה 
בכלל. ביהוד נתרכזה שאיפה זו בדרישת זכות הבחירה 
האקטיודת והפאסיווית(ז. א. הזכות לבחור ולהיבחר) לגו^ם 
מחוקקים ולמוסדות השלטון המקומי. בסופה של אותה מאה 
מצאה שאיפה זו את ביטוייה הנמרץ ביותר בתנועה המיס♦ 
ראז׳יסטית (ש 38 ז£} 1 ז$ = זכות-הצבעה). מדינת ואיומינג 
באה״ב היתד. הראשתה, שהיקנתה זכות זו לנשים ב 1869 , 
ובהדרגה ניתנה להן זכות זו גם במדינות אחרות באה״ב. 
ניו-זילאנד התירה לנשים להשתתף בבחירות מקומשת 
ב 1892 , וב 1940 הורחבה זכות זו גם לגבי בחירות לפארלא- 
מנט. באוסטראליה התחילו המחוזות מעניקים זכות־הצבעה 
לנשים ב 1894 , ובמדינה כולה זכו הנשים לקבלה ב 1914 . 
באנגליה ניתנה לנשים הזכות לבחור בבחירות מקומיות 
ב 1894 , והזכות להיבחר — ב 1907 . 


את דחיפותה העצומה ביותר קיבלה תנועה זו על־ידי 
מלחסת־העולם 1 . בהשפעתה קיבלו הנשים זכות בחירה 
אקטיתית ופאסיווית ברוסיה ( 1917 ), אנגליה ( 1918 ), גרנד 
ניה ( 1919 ), אה״ב וקאנאדה ( 1920 ) וברובן של שאר מדינות 
אירופה ואמריקה. צרפת ( 1944 ), יאפאן ( 1946 ), ארגנטינה 
( 1947 ), ^ה ( 1949 ) ולבנון ( 1952 ) היו מן המדינות האח¬ 
רונות, שנתנו זכות זו לנשים, ובסוף 1952 לא היו אלא מדינות 
מועטות, מתוך אלו שמתקיימות בהן בחירות מדיניות בהקף 
רחב, שעדיין שללו זכות זו מנשיהן, ואלו הן: באירופה — 
שיייח ו באמריקה — בוליוויה, האיטי (אף אם ניתנה בה 
לנשים הזכות להיבחר), הונדוראס, פרו (אע״פ שהנשים 
רשאיות בה להצביע בבחירות מקומיות), קולומביה וקוסמזד 
ריקה ן באסיה — אפגאניםטאן, ירדן, סוריה, עיראק ופרם 1 
באפריקה — אפריקה הדרומית ומצרים. אבל בכמה מדינות 
מותנית זכות-הבחירה של נשים בתנאים חמורים מאותם 
שנקבעו לגבי גברינ 4 כך, למשל, ניתנה בפורטוגאל זכות־ 
ההצבעה בבחירת־הנשיא לנשים בעלות השכלה תיכונית 
בלבד, בעוד שבין הגברים נהנים מזכות זו גם אלה שאינם 
יודעים קרוא וכתוב, אם הם אד משלמים מסים ו ובאקוואדור 
השתתפותן של הנשים בבחירות היא דשות, בעוד שהשתת¬ 
פותם של הגברים בהן היא חובה. 

במה שנוגע למילוי תפקידים ציבוריים ע״י נשים מקובל 
הדבר, שכל משרה שהנשים רשאיות להשתתף בבחירת 
נושאה, הן רשאיות גם להיבחר לה אם הן ממלאות אחר 
התנאים הרגילים לגבי זכות הבחירה הפאסיוויתן דדועים 
מקרים, שבהם קיבלו סוגי-נשים מסויימים את הזכות להיב¬ 
חר קודם שקיבלו את הזכות לבחור. במשרות ציבוריות, 
שנושאיהן נקבעים ע״י מינוי, לא שרתו נשים (חת מבמקרים 
בודדים) עד תחילת המאה ה 20 . בימינו רשאיות נשים להת¬ 
מנות למשרות ציבוריות כמעט בכל המדינות התרבותיות 
בעולם, ובפועל הן גם הדוב של העובדים בסוגים מסויימים 
של הפקידות הציבורית, כגון מזכירות וכתבנות. ואולם פרט 
לסוגים מיוחדים אלה, שבהם מתרכזות הנשים, השתתפותן 
בחיים הציבוריים קטנה מזו של הגברים. כן יש לציין, 
שבמקומות הרבה הן מופלות לרעה במה שנוגע למשכורת, 
ובעד אותן העבודות עצמן מקבלים הגברים משכורת גבוהה 
יותר מזו שניתנת לנשים. בנוגע לתפקידי-חובה יש לציין, 
שבכמה מן הארצות, שההשתתפות בבחירות היא בהן חובה, 
חלה חובה זו על הנשים והגברים כאחד (אוסטראליה, 
בלגיה). ברוב המדינות, שבהן קיים מוסד של חבר-מושב- 
עים, חלה חובת ההשתתפות בו גם על נשינ 2 בתקופת 
מלחמת-העולם 11 הוטלה בכמה ארצות חובת ההתגייסות 
לצבא גם על סוגים מסויימים של נשים. חובה זו מוטלת 
כיום בישראל, ויחידות של נשים מוסיפות לשרת בצבאות 
של אנגליה, אה״ב וכמה ארצות אחרות על יסוד של התנדבות. 

ב עד הזמן האחרון היה מקובל, שהא׳ היתה מקבלת אח 
נתינותו של אביה או בעלה, ושינוי של נתינות מצידו היה 
גורר גם שינוי בנתינותן של הנשים שבמשפחתו! וכן לא 
היתד. נתינותו של קטן (במידה שלא היתה נקבעת לפי 
מקום-מולדתו) נקבעת לסי נתינות-האם אלא במקרים יוצאים 
מן הכלל, שבהם אי-אפשר היה לקבוע את נתינותו של 
האב. אד בדורנו גברה בכמה ארצות הנטיד. לטפל בנתינותד. 
של א׳ בוגרת לחוד, ולאפשר לה לקבל נתינות חדשה, 
להישאר בנתינותה הקודמת או לותר עליה, בלא קשר 



349 




350 


לנתינותו של אביה או בעלה! וכן גוברת הנטיד• להקנות לילד 
את נתינות*הא 0 בסקרים מסויי&ים, שבהם שונה נתינות זו 
סנתינותו של האב. בהתאם להשקסה זו נקבע חוק־האזרחות 
בישראל, וכן מקובלת השקפה זו באה״ב וברית־המועצות. 
ואולם ברוב הגדול של הארצות נקבעת אף כיום נתינותה 
של הא׳ לפי הנתינות של אביה או בעלה. 

עם יציאתה של הא׳ ממסגרתה של המשפהה הפאטריאר* 
כאלית ועם השתתפותה הגדלה והולכת בפקידות ובמסחר, 
נתפתחה גם הנטיה להגן על האשה הגנה סיוהרת. מפני׳כן 
דואגת המדינה החדשה לבריאות ולתנאי־העבודה של האשד. 
יותר מלאלה של גברים• חת מבמה שנוגע לשכר־העבודד" 

ו• * ן * 

נמצאת האשד. מבחינת התחיקה הסוציאלית במעמד של עדי¬ 
פות לגבי הגבר. אפילו באותן הארצות, שבהן מכירים להלכה 
או למעשה בעקרון של שיווי־זכויות בין המינים, אין עקרת 
זה מונע הגנה יתרה על הא׳. יש רואים בהגנד, זו פגיעה 
בעקרון שיווי־ר״זכויות, ובאה״ב אף קיימת תנועה, שתובעת 
לד,כנים תיקון לחוקת־המדינד., שלפיו יתהג שיווי־זכויות 
גמור של נשים וגברים, למרות מה שהדבר עלול להעמיד 
בסכנה את החוקים והתקנות המגינים על האשה הגנה מיוחדת. 

ג. א. 

הא׳ במשפט האזרחי. מעמדה המשפטי של הא׳ 
הנשואה הולך ומשתפר בשיטות המשפטיות החדישות, הנר 
טות לצמצם את הכללים הקובעים מצב של נחיתות בשביל 
הא׳ ובכלל זה את כל התנבלות בדץ, שהיו חלות עליה מתור 
ההנחד" שבראש שותפות־ד״חיים הנתרת ע״י הנישואים עומד 
הבעל. המגמה הרווחת בשיטות אלו מכותת לטיפוח השווית 
וד,אינדיווידואליות, אף־עליפי שמכמה בחינות עדיין שלטת 
ברובן ההכרד. בעדיפותו של הבעל. הא׳ הנשואה מקבלת 
את שנדהמשפמה של בעלה, ואס משתנה שםימשפחה זה, 
חל שינוי גס בשמה. רק בציז־ו של שם זה מותר לה, עפ״ר, 
להיקרא בש 0 ־ד.םשפחה שלה (אחר הגירושים ניתנת לד" 
כרג^, הזכות לבחור באחד משני השמות הללו). כמרכן 
מקבלת הא׳ כמעט בכל הארצות את נתינוח־בעלד,. הבעל 
זכאי לקבוע את סקונרמושבו, ומקום זה געשד, גם מקוס- 
מושבה של הא׳. הד״תקדמות הניכרת ביותר במעמדה של 
הא׳ הנשואה מתגלה בשד, שהזעבלות בדיניה בטלות וד,ר 
לכות, וגדלה וד,ולכת ההודאה בדבר, שכוחה יפר, לעסקים 
משפטיים בלא נטילת רשות מבעלה. יש ארצות, שבהן 
נחשבת הא׳ הנשואה בלתי־כשדה לעסקים משפטיים (צרפז 4 
בלגיד" הולאנד, ספרד, פורטוגאל, ועוד), אע״פ שגם באר¬ 
צות אלו נוטים להקלות שונות ז לעומת זדי מכיר הרוב של 
שאר המדינות (אנגליד" אד,״ב, גרמניד" אוסטריד" שוריץ, 
הארצות הסקאנדינאוויות, איטליה, תורכיד" ארגנטינד" ועוד) 
בדבר, שאמנם כשרה הא׳ לעסקים משפטיים בכלל, אלא 
שלפעמים יש לצמצם את כוזזה במה שנוגע להעברת נכסיד" 
הפליד, לרעת־הא׳ היתה קיימת בכמה ארצות בנוגע לגירר 
שים ז תנאי״ד,ניאוף, המקנים לאחד מבני־הזוג זכות לתבוע 
גירושים, שונים היו במקרה שניאף הבעל מבמקרה שניאפה 
הא׳. הפליד, זו סולקד, בצרפת ב 1883 ובאנגליה ב 1923 . 
בזמננו נוטים להטיל על כל אחד מבני-הזוג חובת מתן מזו¬ 
נות, בעוד שקודם לכן היתה חובה זו מוטלת על הבעל בלבד. 
לסי המשפט האנגלי, למשל, לא היחד, אמנם לאשד, שום 
זכות לתבוע את הוצאות-קיומה מבעלה כל עוד לא נפרדה 
ממנו בדרך חוקית• אולם רשאית היתד, לחייב את בעלה 
כשקנתה בהקפה מצרכים דרושים לד,. כיום הופרד, החובה 


של מתדמזונות כחובה הדדית, אד ע^׳ר בתנאים שונים 
ביחס לזר (הא׳ מחריבת לדאוג לפרנסת בעלה רק כשהוא 
במחסור). כוחה של א׳ נשואה לנהל עסקים נוגעים לבית, 
ולחייב בהם את בעלה, יפה בכמד, ארצות, וד,וא ידוע בשם 
"רשות המפתח" (פך הדבר בגרמניה, שודיץ, הונגאריד" 
הארצות הסקאנדינאוולת, ועוד). דומה בתוצאותיה לרשות* 
המפתז? היא ההשקס; המקובלת בארצות אחדות, שהבעל 
ייסד, את כוח אשתו לעסקים הדרושים לניהול הבית (המש¬ 
פט הזלסטרי, האנגלי, הצ׳כוסלובאקי, ועוד) או נתן לה 
רשות לכד (כד הדבר בצרפת, בר,ולאנד, בספרד, בפורטו- 
גאל, ועוד). בזמן האחית נתעוררה שאלת זכותה של א׳ 
נשוזת; לפרי-עבודתה — שאלה, שבה קשורה שאלד, אתרת: 
אם הא׳ הנשואה רשאית לד.שתכר בלא נטילת דשות מבעלה. 
אף כמה מן המדינות, שבדרך כלל הן מחייבות את הא׳ לקבל 
רשות מבעלד, לשם כל עסק משפטי, המתיקו את דינה של 
הא׳ בתחום מיוחד זה על-יסוד ההנחר" שמתן הרשות של 
הבעל לעמידת הא׳ בשכר הוא משוער בחוק (הולאנד. 
בלגיה)! לעומת זה יש מדינות, שנוהגות לפטור את הא׳ מן 
הצורך לקבל את הסכמת-הבעל לעסקים משפטיים. אך מחיי¬ 
בות את הא׳ לקבל את הסכמתו להתעסקיתה בעבורה לשם 
מה. שאלת זמתה של הא׳ לפרי-עבודתה (חוץ מעבודת- 
הבית שהיא מחוייבת לעשותה) קשורה ביחסי הבעל והאשה 
לנכסיהם. אם הנכסים הס נסררים, יכולה הא׳ להשתמש 
בפרי־עמדתה כרצונד" אלא שהיא צריכה להשתתף בהוב- 
אות-ד.מש*זד" אבל כשקיימת שותפות-נכסים בין הבעל והא׳ 
או כשהבעל םנד.ל את נכסי-אשתו ויש לו זכות לפירותיהם. 
אף שכר עבודת-האשה הוא. מבחינה עקרונית, בכלל הנכ¬ 
סים הכפופים להנד״לת-הבעל. בארצות הרבה נקבעו חוקים 
מיוחדים, שמבטיחים לא׳ הנשואה את פרי-עבודתח אף 
כשד,יא שותפת עם כעלה כבעלות על נכסיהם. 

במדינת-ישראל הונהג חוק מיוחד, חוק שיווי-זכדות 
האשה, תשי״א— 1951 . לסי חוק זה, דין אחד לא׳ ולאיש בכל 
פעולה משפטית! וכל הודאת חוק, שמפלה לרעה את הא׳, אין 
נוד.גים לפיה. א׳ נשואה כשרה כשרות גמורד, לקנץ, ואין 
קניינים שרכשה קודם נישואיה נפגעים ע״י קשר הנישואים. 
האם והאב הם האפיטרופסים הטבעיים של ילדיד,ם! מת 
אחד פן ההורים, הנשאר בחיים הוא האפיטרופוס הטבעי. 
הוראוזז אלו מחייבות אף את בתי-הדין הדתיים, וכך הן 
כאות לתקן את מצבה של הא׳ הכפופד, למשפט העברי. 
לעומת זד. אין חוק שיווי-זכויות הא׳ בא לפגוע בדיני איסור 
והתר לנישואים ולגירושים (אף אם הוא משפיע על הזכויות 
הר,דדיות הנובעות מן הנישואים). כסו-כן אין החוק קובע 
שיווי-חומת לגבי הא׳: אין הוא מטיל על הא׳ חובה של 
פתן מזונות לבעלה ולבניה, דוגמת חובתו של הבעל לא׳ 
ולבניו. — וע״ע אשות! ארץ-ישדאל. 

; 1904 11 ^ €1 11 ^ 41 

; 1928 011 ז^ 

; 1912 ומן 

. 1951 , 1110115 ) 1 ^ 

ג. ט. 

הא׳ כהלכה. א. מעמדה החוקי. — במשפט העברי ~ 
האזרחי וד״^ילי — שווד, הא׳ לאיש בדרך כלל: "השווד, 
הכתוב אשד, לאיש לכל דינים (=דיני ממתות) שבתורה... 
הזצווד, הכתוב אשד, לאיש לכל מיתות (=דיני נפשות) 



351 


אשה 


352 


שבתורה" (קידושין ל״ה, א׳ז בבא קמא ט״ו. א׳). אולם גם 
בתחומים אלה יש כמה הבדלים בין איש לאשה: 

אין הא׳ זכאית למל 1 ד בישראל, וכך דרשו את הכתוב: 
״שו׳ם תשים עליך מלך״ (דברים ת, טו) — "מלך ולא 
מלכה" (ספרי, דברים, פ׳ קב״ז* הרמב״ם מרהיב הלכה 
זאת: הלכות מלכים א׳" ה׳: על "כל משימ 1 ת שבישראל" 
ש״אין ממנים בהם אלא איש"). ואע״פ שמלכותה של שלום־ 
ציון נתקבלה בקורת־רוח ע״י חכמי־ישראל, אין לראות בכך 
אלא יוצא מן הכלל. התארים: אם־הכנסח (ע״ע אב־הכנסת), 
ראש־הכנסת, וכידב, שאנו מוצאים בכתובות יווניות או 
רומיות, שמוצאן מארצות־הגולה, לא היו, כנראה, אלא 
כינויי־כבוד, שזיכו בהם נשים מכובדות על השתתפותן 
הפעילה בבנייני בתי־כנסת והחזקתם (וע״ע בית־כנסת). 

ביחס לאשה כדייבת — נאמר בירושלמי במפורש "אין 
האשה דנה" (ירוש׳ יומא פ״ו, ה״א, דף מ״ג ב׳< סנהדרין פ״ג, 
ה״י, דף כ״א ג׳ז שבועות פ״ד, ה״א, דף ל״ה ב׳}. בתלמוד 
בבלי אין איסור מפורש על כך, אבל מפרשים ופוסקים הסיקו 
גם מן הבבלי שאשה פסולה לדון (טור, חו״מ, ז׳). ובנוגע 
לדבורה הנביאה, שהיתר! "שפטה את ישראל" (שופטים ד׳ 
ד), יש מפרשים שכיוון שהיתר! נביאה — קיבלוה ישראל 
עליהם לשופטת (ספר החנוך, ע״ז), שהרי יכול אדם לקבל 
על עצמו להשפט גם בפני דיין פסול, אם רצונו בכך (משג׳ 
סנהדרין, ג׳, ב׳)ז או שדבורה היתד! כשדה לדון משום שתה 
״על־פי הדיבור״ — בנבואה (תוספות, נדה נ׳, א׳, ד״ה כל) 
כהוראת־שעה (באר־הגולה, חו״מ ר׳, ס״ק י׳)! או שדבורה 
לא היתה דנה בעצמה אלא מלמדת את הדינים (סור, שם). 
לעומת זד" יש שהסיקו מן הבבלי שא׳ כשדה לדון (ספר 
החנוך, שם). אולם ההלכה נפסקה שהא׳ פסולה לדון 
(תו״מ, ז׳, ד׳). 

א׳ פסולה לעדות (ספרי, דברים, ק״צ < בבא קפא פ״ח, א׳< 
שבועות ל', א׳). חד! במקום שיש צורך בשני עדים — כגון 
בדיני ממונות ונפשות* אבל במקום שאין צורך אלא בעד 
אחד — בענייני איסור והתר — גם א׳ נאמנת (ע׳ כתובות 
ע״ב, א׳ ו״שיטה מקובצת״ שם * תוספות, גטין ב׳, ב׳, ד״ה 
עד), חת מבמקדים מיוחדים. בדבר שעשוי להיגלות — 
"שאפשר לעמוד על בוריו שלא מסי העד הזה ואין העד יכול 
להשמט אם אין הדבר אמת" (רמב״ם, הל׳ גיתשין ג׳, 
כ״ט) — גם א׳ נאמנת (רמב״ם שם ובהל׳ יבום וחליצד" ד׳ 
ל״א — ע״פ יבמות ל״ט ב׳). א׳ שהעידה על מותו של אדם — 
מתירים לאשתו להינשא (מש׳ יבמות ט״ז, ד). יש אומרים, 
שתקנח קדמונים היא, שעל־דבר שאין אפשרות לקבל עליו 
עדות־גברים, כגון דבר, שקרה במקום שדק נשים מצדות שם 
וכדומה — מקבלים עדות־א׳(רמ״א, חו״מ, ל״ד" י״ד). 

יש כמה זכויות־קדימה לנשים: אשה שנזקקת לתמיכה 
בלבוש או במזון — מקדימים לתת לה מלאיש הנזקק לכך 
(משנה, הוריות ג׳, ד* תוספתא כתובות, ר, ח׳< בבלי, שם 
ס״ז, א׳)* מקדימים למיות את האשד! מן השבי(משנה, שפ)ן 
איש וא׳, שבאו כתובעים לבית*ד!דין, מקדימים לדון בתביעת* 
הא׳(רמב״כ 4 הל׳ סנהדרין כ״א, ד; טוש״ע, חו״ם, ט״ו, ב׳). 

יש הבדלים בין איש לא׳ ביחס למועד־הבגרות (ע״ע 
בנרות) ובדיני*ירושה (ע״ע ירושה). 

ב. חיובה במצוות. א׳ יהודיה חייבת בקיום מצוות־ 
התורד" חח ממצוות־״עשד!", שחובת־קיומן היא דק בזמן 
מסויים, כגת "סוכה ולולב ושופר וציצית ותסיליף (קידושין 
ל״ה, ב׳). ונקבע כלל: -כל מצנח־עשה שהזמן גרמא 


(= ״שהזמן גודם לה שתבוא״ — רש״י) — אנשים חייבים 
ונשים פטורות * וכל מצנת־עשה שלא הזמן גרמא — אחד 
אנשים ואחד נשים חייביד (משנה, קידושין, א׳, ז׳). אבל יש 
כפה מצוות יוצאות מכלל זה, כגון אכילת־פצה ושמחת יום* 
טוב, וכן גם המצווה להיקהל אחת בשבע שנים, בעונת חג־ 
הסוכות, לשמוע לקריאת־החורה (דב׳ לא, י—יג), שאע״פ 
שהן מצוות ש״הזמן גדמא״ — נשים חייבות בהן (קידושין 
ל״ד, א׳), 

כמדכן יש מצוות־עשה שלא "הזמן גדמא", שהן יוצאות 
מן הכלל — ונשים פטורות מהן, כגון מצ[ת תלמוד־תורה 
(קידושין כ״ט, ב׳* שם ל״ד, א׳* ועוד). אבל מצויה בדברי 
תנאים דעת־יחיד — בן־עזאי — שאמר: "חייב אדם ללמד 
את בתו תורה" (משנה. סוטה ג׳, ד׳). לעומת זה אמר ר׳ 
אליעזר: ״כל המלמד את בתו תורה — כאילו מלמדה 
תיפלות״ (שם) — וביאור הרמב״ם: "מפני שרוב הנשים 
אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא מוציאות דבדי־תורה לדברי 
הבאי, לפי עניות דעתן" (הל׳ תלמוד־תורה, א׳, י״ג). 
הפוסקים פסקו כדעה האזזרונה (רמב״ם, שם* יו״ד, רמ״ו, 
ר* ועוד), אבל הבחינו בזה בין תורה שבעל־פה לתורה 
שבכתב, שגם אותה אין ללמד לכתחילה, אבל ״אם מלמדה — 
אינו כמלמדה תיפלות״ (רמב״ם, שם* יו״ד שם — כנראה 
לפי משג׳ נדרים, ד׳, ב׳* "מלמד הוא את בניו ואת 
בנותיו — מקרא״). וכן אמרו: ״אשד! שלמדה תורה — יש 
לה שכר, אבל אינו כשכר־האיש — מפני שלא נצטוית, וכל 
העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו — אין שכרו כשכר 
המצווה שעשה. אלא פחות ממנו״(דמב״ם, שם — ע״פ סוטה 
כ״א א׳, קדושין ל״א א. ועוד * ומעין זה — יו״ד, שם). אחדים 
מן הפוסקים קבעו שהנשים חייבות ללמוד "דינים השייכים 
לאשה"(רמ״א ידד רמ״ו ר), שהרי אי־אסשר לקיים מצוות 
בלא לדעת את פרטי־דיניהן. כן נקבע בפוסקים, שחייב אדם 
לחנך את הבת — כמו את הבן — בקיום המצוות (מגן 
אברהם, אדח, שמ״ג, ס״ק א׳). ביחס לשאלה אם חייבת 
האשה לחנך את בנה בקיום מצוות — היו, כנראה, דעות 
שונות בין התנאים והאמוראים (תוספתא, ערובין, ג׳ (ב), 
י״א * בבלי, נזיר כ״ט א׳ וסוכה ב׳ ב׳ ורש״י שם) וכן נחלקו 
בדבר מפרשים ופוסקים.—בשאלת המצוד! של פריה ורביד, 
נחלקו הדעות, אם חייבת בה האשד! (יבמות ר, ף). 

נשים חייבות בכל מצוות "לא תעשה", בין אם "הזמן 
גרמא", ובין אם "לא הזמן גרמא", חת מבמצוות אחדות 
בלבד (משנ׳ קדושין, א', ז׳). 

הכתוב: "לא יהיה כלי־גבר על אשה ולא ילבש גבר 
שמלת אשה״(דב׳ כב, ה) — נתפרש ע״י חכמים: "שלא ילבש 
איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשד, שמלת איש ותשב 
בין האנשים"(נזיר נ״ט, א׳* ומעין זה—ספדי, דברים רכ״ו)ז 
ויש שפירשוהו ז "שלא תצא אשד! בכלי-זין למלחמה" (נזיר, 
שם * ומעין זה — ספרי, שם * ועיין תרגומי אונקלום ויונתן 
לפסוק זה), אע״פ שלגבי מלתמת־מצוה ("מלחמת שבעה 
עממים ומלחמת עמלק ועזרת*ישראל מיד צר שבא עליהם״— 
רמב״ם, הל׳ מלכים, ה׳, א׳) אמרו: "הכל יוצאין, אפילו חתן 
מחדרו וכלה מחופתה" (משנה, סוטה, ת׳, ז׳* רמב״ם, שם 
ד, ד׳* ועיין מנחת־חנוך, מצווה תקכ״ה, תקכ״ז ותקס״ז). 

יש מצולת, שאע״פ שגם גברים חייבים בהן, הוזהרו עליהן 
הנשים במיוחד: כמו נדה (ע״ע), חלה (ע״ע מתנות־כהונה) 
והדלקת נר של שבת (מש׳ שבת, ב׳, ז׳). 

רוב עבודות־הקרבנות שבבית־המקדש נשים פסולות 



353 


אשה — אשהים־צונדק. סכחד 


354 


לעשיתן (מ' קדושין, א/ ח׳ ן משב׳ זבחי^ ג׳ א׳). ביחס 
לשחיטה חלוקים המפרשים דד,פוסקים בשאלד. אם ד,יא מותרת 
לנשים(שו״ע, ידד, א׳, א׳). המנהג הוא שאין הנשים שוחטות 
(רמ״א, שם). 

מחלוקת־תנאים היא אם מותר לנשים לקיים את ד,מצוןת, 
שד,ן פטורות מהן (עיין ספרא, דבורא דנדבד" פרשתא ב׳ו 
עירובין צ״ו, ב׳! חגיגה ט״ז, ב׳ן ועוד). היו שאמרו: מיהל 
בת־שאול היתד, לובשת תפילין, אשת יונה היתד, עולה 
לרגל — ולא מי ח ו בידם חכמים" (ידוש׳, עירובין, פ״י, ה״א, 
דף כ״ו, א׳? בבלי עירובין צ״ו א׳), אבל מצויד, גם דעה 
מנוגדת: ״אשתו של יוגה — הושבה, מיכל בת־שאול — 
מיחו בה חכמים" (ירוש׳, שם). תחלקו מפרשים ופוסקים 
ביחס לפסק־ההלכד, בשאלד, זו. ויש מבחינים בין מצוות 
שונות, מהן שושים מותרות לקיימן אע״פ שהן פטורות מד,ן, 
ומהן שאסורות לקיימן (רמב״ם, הלב׳ צצית, ג׳, ט'! שדע, 
או״ח, תקפ״ט, ר! רמ״א, שם, י״ז, ב׳). 

במצוות שהן מתקנת־חכמים ולא מן התורד, נחלקו חכמים 
אם חל עליד,ן הכלל של "מצוות עשה שד,זמן גרמא", שזעשים 
פטורות מהן(שאלתות, כ״ו, לחנוכה! אבודרהם: סדר תפילות 
של חול, שער ג׳). מכל מקום, חייבו את הנשים בקיום אותן 
מצוות, שתיקנו חכמים לזכר ניסים שאירעו לישראל, כגון 
נר־חנופד" שמיעת קריאת־המגילד, בפורים וכל המצוות 
הנהוגות בליל הסדר של פסח — משום "שאף הן היו באותו 
הבס" (שבת כ״ג, א׳ז פסחים ק״ח, א׳—ב׳! מגילה ד׳, א׳; 
ירושלמי—מגילד" פ״ב, ה״ד, דף ע״ג ב׳ז שו״ע, או״ח, תע״ב, 
י״ד) — אע״פ שהן "מצוות־עשה שהזמן גרמא". 

נשים פטורות מקריאת־שמע (משב׳ ברכות, ג/ ג׳), 
שהיא "מצות־עשד, שהזמן גרמא" (רש״י, ברכות, כ׳, א׳), 
אבל חייבות "בתפילה ובמזוזה ובברכת*ר,מזון" (משנר,, שם). 
חיובן של נשים בתפילה נתפרש באופנים שונים. יש 
מפרשים, שד,מכוון הוא לתפילת "שמונה עשרה" (ע״ע 
תפילה) ומכיון שד,יא תקבת־חכמים — חייבות בה אף הנשים 
(עיין: רש״י, ברכות כ׳, ב׳, ד״ה וחייבין). ויש מפרשים, 
שמצוד, היא מן התורה להתפלל בכל יום, אלא שאין לד, 
זמן קבוע מן התורה (ורק חכמים תיקנו לה זמנים) (רמב״ם, 
הל׳ תפילה, א׳, א׳—ב׳ 1 טוש״ע, או״ח, ק״ו, א׳); ומשום כד 
יש סוברים, שאין הנשים צריכות להתפלל אלא פעם אחת 
ביום, באיזה זמן שהוא ובאיזה נוסח שהוא, שהרי מן התורד, 
די בכך, ונוםח*ד,תפילה שהתקינו חכמים (תפילת "שמונה 
עשרד,״) וכן זמני־ד,תפילה שהתקינו — אינו מחייב את 
הנשים (מגן־אברהם, או״ח, ק״ו, ס״ק ב׳). מנהג הוא שבמקום 
הברכה שמברכים הגברים בשחר: "ברוד אחה ה׳... שלא 
עשני אשד," (תוספתא, ברכות, ד, (י) י״ח! בבלי, מנחות, 
מ״ג ב׳) — מברכות הנשים "ברוד", שעשני כרצובד 
(טוש״ע, או״ח, מ״ו, ד׳). יש מבארים, שזד, "כמי שמצדיק את 
הדין על הרעה הבאר, עליו" (אבודרד,ם: סדר תפילות של 
חול)! דש מבארים, שברכה זי היא משום "שיש מעלד, 
בבריאת האשד, — על כן... חייבת היא לברד על מעלה שלה" 
(ט״ז, אר׳ח, מ״ו, ס״ק ד׳). 

מנהג עתיק הוא בישראל, שנשים מכסות את ראשן! 

ויש לזה זכר במקרא, בפרשת סוטה (ע״ע אשות, מעילד. 
בא׳, סוטה): ״ופרע את ראש האשה״ (במדבר ה, יח) — 
ודרשו חכמים: "לימד על בנות ישראל שד,ן מכסות ראשיד,ם" 
(ספרי, נשא, י״א). בתלמוד נמסרה הדרשה בסיגנון מחייב 
יותר: "אזהרה לבבות ישראל שלא יצאו בפרוע־ראש" 


(כתובות, ע״א א׳). בתקופת־התלמוד היו הגשים לבדן רגי¬ 
לות להקפיד על כיסוי־הראש ולא הגברים (ע׳ בדדים ל׳, ב׳), 
וכן היו רגילות לחבוש לראשן פאה נכרית (משנד" שבת, ר. 
ה׳! בבלי, סנהדרץ, קי״ב, א׳! ועוד). במשנה (בתובות, ד, 
ר) נחשבת א׳ שהיא ״יוצאה וראשה פרוע״ — כעוברת על 
״דת יהודית״ (=״מנהג הצביעות שנהגו בבות־ישראל״ — 
רמב״ם, הל׳ אישות, כ״ד, י״ב)! בתלמוד נתבאר שאם הא׳ 
יוצאת כשראשה איבו מכוסה כלל — היא עוברת על "דת• 
משה״, על איסור מן התורה, ורק אם היא מכסה את ראשה— 
אבל לא בכיסד הרגיל — אינה עוברת אלא על "דת יהודית" 
(עי׳ כתובות ע״ב א׳—ב׳). וכן נקבע בפוסקים (רמב״ם, שם < 
שו״ע, אבדהעזר, קט״ו, ד׳). לא נאסר על הא׳ לגלות את 
ראשה כשהיא בביתה (זד כתובות, שם), ואעפ״ב נחשבה 
הזהירות בכיםוי־ראש־ד,א׳ גם בבית כמידת-חסידות, ומסופר 
על א׳ כבודה, שטענה לזכותה: "מיסי לא ראו קורות־ביתי 
קלעי־שערי" (יומא מ״ז, א׳). בפוסקים נתבאר שהאיסור 
הוא רק בנשים נשואות, אבל לא בבלתי־בשואות—שדרכן 
לילד פרועות־ד,ראש" (שו״ע, או״ח, ע״ה, ב׳; מגדאברהם, 
שם). בין יהודי־תימן נהגו לד,קפיד גם על כיסד-ראשן של 
בלתי־בשואות. 

מנהג קדום הוא שאין נשים עושות מלאבד, בראש-חודש 
(ידוש׳, פסחים, פ״ד, ה״א דף ל׳, ד׳! שם תענית, פ״א, ה״ו, 
דף ס״ד, ג׳), ולפי האגדה, נקבע להן ראש-חודש כחג בשכר 
מד, שלא רצו לתת נזמיהן לבעליהן לשם עשיית העגל (פרקי 
דר׳ אליעזר, פר׳ מ״ה). אחדים מן המפרשים וד,פוםקים 
כתבו, שאסור לנשים לעשות מלאכד, בראש־חודש (תוספות 
מגילד" כ״ב ב׳, ד״ה ושאין)! אבל גם אלה שאינם רואים 
בזד, איסור סובריס, ש״מנד,ג טוב" הוא שלא תעשינה נשים 
מלאכה בראש־חודש ושאין לבטלו (או״ח, סי׳ תי״ז). 

אשה בלתי־יהודיד, חייבת בקיום מצוות "בני-נח" (ע״ע), 

כמו איש בלתי־יד,ודי(סנהדרין נ״ז, ב׳). 

,א ; 1920 1171 ^ £1 (! ,ז 0€110 ס ,ן 

, 1 ) 101131 ) 30 ^ .£ ; 1926 ^ 111 ) 5171171 ) 7 11 ) 11 ^ 1 מ 1 1 ) 01 

/ 0 5 )^ €0 ) 111111 ) 5 111 1 )) 1 )) 1 ^) 11 15 ) 11 ) 0111 / 0 705111011 )^ 7 

~) 0 5 )^ 111 1 % ) 115 ) 75 . 1 ) 111 ) 01 ; 1931 

. 1879 . 1 ! 

ד. ק. 

א^קים׳צזןךק, מבחן", שיטד, של בדיקה מעבדתית לשם 
הכרת הד,ריון בראשיתו. המבחן מבוסם על התגלית 
של מ, אשהים וב. צונדק (ע״ע) מ 1926 , שבתקופת ההריון 
נוצר ההורמון הגונאדוטרופי(ע״ע הורמוני מין) — המעורר 
את הפעולה של בלוטות־המין—בכמות עצומה בשליה תפרש 
ממנה לדם, ומשם הוא עובר לשתן. הפרשתו בשתן מאפשרת 
להיכר את הד,ריוז באשה מראשיתו (משבוע לאחר העדר 
התסת). בסוסה נמצא הגונאדוטרופין בנסיוב־הדם מן היום 
ה 42 אחר ההרבעה עד היום ה 120 . 

המבחן מבוצע במעבדד" ומשתמשים בו בחיות נקבות 
צעירות בלתי־מבוגרות, ביחוד בחולדות ועכברות, וגם באר־ 
נבות (מבחן־פרידמאן). כשמזריקים בחיות אלו שתן של 
אשד, הרה או נסיוב של סוסה מעוברת או שתן ודם של קופות 
מעוברות, מפתחות חיות הניסוי באברי־המין שלד,ן את כל 
התופעות האפייניות של הד,ריון — פרט לייצור עוברים: 
1 . התבשלותו של הזקיק, שבו נוצר הד,ורמון האסטרוגבי 
(ע״ע הורמוני מין), הגורם לתפיחת*ד,רחם ולהתהוות של 
קשקשים בקרום־הציפוי של נרתיק העכבר והחולדד,! תופעה 
זו בלבד איבה מספקת לקביעת הריון. 2 . יתר-דם של השחלה, 



355 


^יחינמונדק, מכחד—זמזז־קח 


356 


העלול להגיע עד כדי גרימה של זיבתח־ם לתור הזקיקים 
(התהוות "נקודות*דם״}ו תגובה זו מלמדת, שהחומר מבדק 
בא מנקבה הרה. 3 יצירה של גופיפים צהובים בשחלה; גם 
תגובה זו היא אפיינית להריון. שלוש התגובות הללו דורשות 
מועדים שונים להתפתחותן בחיוח־המבחן השונות. המבחן 
בחולדה הוא המהיר ביותר ומאפשר מתן תשובה ברורה לחיוב 
או לשלילה במשד שעות ספורות ( 2 — 10 — 24 )< המבחן בשפן 
דורש יומיים < מבחן בעכברים מסתיים רק לאחר 4 ימים. 

מבחן א׳*צ׳ הוא הבטוח ביותר לשם קביעתיהריון < מידת 
חנדאות של תשובותיו היא 99% — 98 . הערר של המבחן אינו 
מצטמצם בהכרת ההריון בראשיתו בלבד, אלא נודעת לו גם 
חשיבות מיוחדת באיבחון המבדיל בין הריון ובין גידולים 
ברחם. כמרכן הוא חשוב להפרת הריון מחוץ לרחם ומאפשר 
את האיבחון של גידולי״שליה מן הסוג הממאיר. הוא גם 
מאפשר את האיבחון של מות העובר ברחם־אמו. 

ב. צ. 

1 ןן^טוח ( 5 מנ 1 \;), סוג של צמחים ממשפחת הארניים (ע״ע). 

הסוג כולל 40 מינים של עצי־מחט, שרובם עצי* 

יער מובהקים ואפיינים לסביבותיהם, ותפוצת כולם מוגבלת 
למחצה הצפונית של 
כדור-הארץ: אירופה הצ¬ 
פונית וסיביר, אמריקה 
הצפונית, האיזור הסיני- 
יאפאני והאיזור הים־תי- 
כוני-מזרתי. הא׳ ניכר 
בקומתו הגבוהד" בדסות* 
הפיראמידה שלו ובעליו* 
מחטיו דמויי-האיזמל, 
המתקיימים על העץ שנים 
אחדות < פני-העלה העל¬ 
יונים הם עס״ר מבריקים, 
ואילו צדו התחתון מל¬ 
בין. אצטרובלי־הא׳ עשו¬ 
יים בדמות גליל או ביצה 
מארכת, ולעת ההבשלה 
הם מתפרקים לקשקשים, 
שנושאים זרעים בעלי 
כנפיים. הרבה ממיני הא׳ 
משמשים כעצי-נוי, ואח¬ 
דים מהם נחשבים לעצי- 
חרושת. המין 63 :>!? 
הרווח באירופה, מספק 
טרפנטין ועצה בעל ערד 
תעשייני. הא׳ הסיבירי 
( 103 ז 1 <ן 51 .^) הוא אזזד מן המרכיבים של יערות-הטאיגה. 
א׳־הבושם ( 63 ומ 3153 נ 1 הוא יליד קאנאדה ומשרפו 
מכינים את השרף הקאנאדי. באיזור הים התיכון מצויים 
מיני-א׳ אחדים, כגת הא' הקיליקי ( 01110103 ..ו<), המצוי 
במידה ניכרת בלבנון ובתורכיה הדרומית-מערבית. 

א^טיךניח ( 003 !?), סוג של צמחים ממשפחת הארניים 

(ע״ע), כולל 44 מינים של עצי-יער, שתפוצתם 
מוגבלת לחצי־הכדור הצפוני. בדומה לאשוח (ע״ע) מצויה 
הא׳ בעיקר באסיה המזרחית ובאמריקה הצפונית. מיני־הא׳ 
הם עצים ירוקי-עד. שענפיהם ערוכים עפ״ר בצידיהם! העלים 


שטוחים או בעלי ארבע מקצועות! האצטרובלים מארכים 
או דמויי־ביצד- והם נושרים חטיבות־חטיבות זמן מרובה 
לאתר שניתקו מעליהם הזרעים בעלי-הכנפיים. 

הרבה ממיני־הא׳ מגודלים כעצי-חרושת, צמחי־נוי, עצי- 
משוכה ושוברי-רוח. אך בעיקר משתמשים בהם באיזורי 
תפוצתם הטבעיים כבעצי-יער. לרבים מהם עץ טוב לבניין 
ולספנות. קליפתם של אחדים מהם משמשת בבורסקאות! 
מינים אחרים מקובלים כתומר גלמי חשוב ביותר לתעשייח- 
הנייר. החשובים שבהם הם 3 זנ 1 גז־ 1 .? (קאנאדה ואמריקה 
הצפונית-מזרתית), 131103 ׳§ •? (אמריקה הצפונית-מערבית) 
ו 515 ם 5110110 •? (אלאסקה וקאליפורניה). באירופה רווחת 
בעיקר הא׳ הגבוהה ( 001$3 צ 0 .?). 

אעזף, לוךויג — } 50110£ ^, ]§ 1 ׳ 1 ׳י 1 > 1,11 — ( 1866 — 1942 ), 
פאתולוג גרמני. א׳ היה פרופסור לפאתולוגיה 
באוניברסיטה של מארבורג מ 1903 עד 1906 ואת״כ שימש 
פרופסור באותו מק¬ 
צוע באוניברסיטה 
של פריבורג(באח). 
הוא י היה מחשובי 
החוקרים והמורים ב¬ 
מקצועו בדורו ונחשב 
למייסדד. של הפאתו• 
לוגיה הפינקציונא- 
לית! אפיינית לו ה¬ 
התעניינות בקשריה 
של הפאתולוגיה עם 
הסיסללוגיה. מחקריו 
דנים בדלקת-הכליות, 
בפאתולוגיה של אי• 
ספיקת-הלב, בפ^קת, 
ועוד! הוא תיאר' את 
הקיסריות האפייניות 
למחלות הרומאטלת של שריר-הלב. א׳ הביר את תיפקודה 
של המערכת הרטיקילו-אנדותלית (ע״ע) כאמצעי-הגנה של 
הגוף מפני זיהומים. תרומתו העיקרית של א׳ לפיסיולוגיח היא 
בחידושיו לתורת התיפקוד של מערכת הובלת-הגירוי בשריר- 
הלב ובמיקום של אחד מן המרכזים של מערכת זו(קיטר )>׳- 
טאווארה, ע״ע לב). ספרו 10 ת 1 סן 3 ת^ 31110108150110 ? ("אנא- 
טומיה פאתולוגית"), שהופיע לראשונה ב 1906 , מקובל מאוד 
כספר-לימוד של המקצוע. נוסף על כר הצטיין א׳ גם כהיס¬ 
טוריון של הרפואה. 

א^טז^ה — 103 ס 8 ^ — ( 273 — 232 לפסה״נ), חמלד השלישי 

בשושלת מאוריה ( 311173 ^ 1 ), שמשלה בהודו 

ובאפגאניסטאן < מבסס הבודהיזם בד״ודו ובצילון. זקנו 

צ׳אנדרגופטה (בערד 324 — 300 לפסה״נ), מייסד השושלת, 

שיחרר את המהוזות של הודו ואפגאניסטאן, שנפלו בידיו 

של אלכסנדר מוקדמ, מידיו של סלוקום ניקטור(ע״ע). קודם 

שעלה על כסא-המלכות היה א׳ משנה-למלר בטכסילה(ע״ע) 

שבמחוז גנדהרה, בירכתי הצפץ של חצי-האי ההודי, ואח״כ 

באוג׳יין השוכנת במרכזו. לאחר מותו של אביו בינדוסרח 

נעשה א׳ המושל של כל הממלכה. ב 261 כבש את קלינגה 

^ 

בחוף המזרחי המרכזי, וע״י כיבוש זה נתפשט שלטונו על 
כל הודו, פרט למחוזות טמל (דרוד־ה) בדרום, וכן על חלקים 
ניכרים של אסגאניסטאן ובלוצ^סטאן. אולם קרבות-הדמים 




?. אטוח 



357 


אשוקה — אשור 


358 


' 'י 

. > ־. ־ -.י 
׳־ -, ץ ; -,- ׳• - \ ׳,".? ן ' 1 < ׳ .. 

• .י• ■ י. • ־ ־.••)* . • .*־ •־.•ו \ ־. !*.־ 


-ז־ 


- '־!.־ ״. ־••• .'־■י• ״•־■ . • . 
• 1 ^• ••־•/זי .־'...־ •;■.•• 4 '•<•<•'. •••.. 

י-',׳■ 1 ',׳*;,׳ ׳ י 




.׳ אלר ־ 




^•.•: ד:• - . 
־ - 1 •^ ' 





וא 1 מ 3 ו 8 ו 

..•■•••;?א■ ■•■■ י* •י '־!•:■•־•;■:■:•ד.■:.■:.*■ •■.^י•;•^/*/■ .ל-.^.-י.** 4 י'•' 

■י ^ .• \ ^ ו ^ ז-ד ״ *- ׳ 

,■ך ז ^ ־ י 


י*:׳ •. ' ^.-■־י< 




השפיעו על זד 
באופן שהחלים 
להתמסר ל,כי־ 

בושים מוסריים- 
בלבד. הוא דואטרף 
לכת־הבודהיםסים 
ונעשה נזיר. בשנת 
237 נעשה חבר 
של המיסדר. 

בחריצות מרו¬ 
בה פעל א׳ להפצ¬ 
תו של הבודהיזם 
בהודו ויצא בכבודו 
ובעצמו למסעות' 

ד.טפה כדי• ללמד 
את העם ד 9 ך 9 ה 
(מוסריות וחפי- 
דות, עי ע). א׳ לא 
הסתפק בהטפותיו 
בתחוס ממלכתו, 

אלא אף שלח מש- 
לחויתלצילוןוהש- 
(טתהבודהיזםבאי 
זה מיוחסת לשלי¬ 
חיו. שבראשם עמד 
הנסיך מסנדלה) 

ולארצות-המערב: 

אל אנסיזכוס 11 
תאיס מסוריה, אל 
פטויאמיאו׳ס 11 
סילאדלפים ממצ¬ 
רים, אל אנטיגוינום 
גי׳נאסאסממוקדון, 

ואל אלכסנדר מלן 

כחובת ארסית מחקוסת א׳מוקח, אסירזס ו 9 גס מלן 

׳*נמצאת בסירקאם _ 

קיריני. 

על המשלחות למערב, כמו על שאר פעולותיו, אין אנו 
למדים ממקורות יווניים, אלא רק מחוך המסורת הבודהיס¬ 
טית, ובעיקר מתמי הכתבות שעל מצבות־האבן הגדולות, 
שא׳ הקים בחלקים מרובים של ממלכתו, באופן שתסוצתן 
משמשת עדות להקפה של ממלכה זו. מלבד חומר היסטורי 
אגו מוצאים בכתבות אלו, שנכתבו בשלושה ניבים שונים 
ובשני אלפביתים, השקפות בענייני מוסר ודת, וכן תקנות 
מטעם המלך. א׳ קורא בהן לעצמו דונמפיה פידסי ("ידיד¬ 
האלים יפה-התואר"). 

. א׳ העשיר את ארצו בבניינים מרובים ומפוארים, בהם 
הרבה מטיפוס סטופה (ע״ע), בנייני-זיפרון למאורעות חשו¬ 
בים בחייו של בודהא, שאירעו במקומות בנןתם, או גנזים, 
שבתוכם נשמרים שרידים של קדושים. בביידהסטופה המ¬ 
פורסם ביותר של א' נמצא בסאנצ׳י בקרבת בופל, במרכזה 
של הודו, ובדומה לבניינים אחרים של א׳ הורחב אחר 
מותו, ואף קושט בקישוטים חדשים. דוגמות חשובות אחרות 
לאמנות של זמנו הם העמודים המונוליתיים, שעליהם נחרתו 
כמה מכתבותיו ושכותרותיהם נושאות פסלים נהדרים. 



ראע ה^מער המזרחי בסםופח הגדולה, סוונצ׳י 

התמסתתו המופרזת של א׳ לענייני דת ומוסר גרמה 
להחלשת כוחה המדיני של ממלכתו, ואחר מותו לא האריכה 
ימים. אולם הבודהיזם נשתרש בהודו ונעשה דתה העיקרית. 

1948 / 0 ז 2 {)\חג\ן^ .ס , 

€11. \11, ^X, X\1 ) 7 0 ) ^ ,|]גו 51 זג^ מ 1011 זו 5 ;ד x11(1. 
1921; 01*0 מ# , 01 ^)€זוו\מ 

1920*; 51111111. 1920*; £, 1{ , 2$€11 זוו 

1925 (ס . 

.0 . מ 


א^טור(יט^גיז), סוג של צמחים ממשפחת האלוניים(ע״ע), 
הנקראים גם אשוריים ז כולל 10 מינים של עצי-יער, 
שתפוצתם מוגבלת לחצי־הכדוו* הצפוני. אחדים ממיני-הא׳ 
מגודלים גם לנוי. הא׳ האירופי ( 3 ^ 1 ^ 3 ׳י^* 5 .?״> רווח באי¬ 
רופה כאחד מן העצים העיקריים באיזור היערות 9 שירי- 
העלים. זהו אילן רחב-נוף, שמגיע לגובה של 25 — 33 מ׳, 
חד-ביתי, ומשיר את עליו בחורף. עליו דמויי-הביצה הם 



רחבים, משוננים בשפתם, 
וארבם 5 — 10 ס״ס. הפרחים 
הם זעירים, חד־סיניים, והאב־ 
קתם נעשית ע״י הרוח. הזכ¬ 
ריים ערוכים בעגילים ארו¬ 
כים משולשלים כלפי מטה, 
ולכל פרח 6 — 20 אבקנימז 
הנקביים ערוכים זוגות-זוגות 
בתון חיקי-העלים. כל פרח 
מכיל עלי, שהוא מוקף 6 
עלי-עטיף. הפרי — אגוזית 
בעלת שלושה מקצועות: כל 
זוג של פירות עטוף בתוך 
ספלול מישד. — הפרי מכיל 


1 . !נג. נו״״^י״י׳^כר/פו״ 20-17% שמן והוא כשר 

אחד; 2 . ענף נו׳שא פרי סגור, פרי למאכל*אדםז אד על״פי־רוב 


פתוח ״ניצן: 3 , פרח זכרי; 4 , פרח 
נקני; חתדאורד: 5 * פרי; 6 . פרי; 
חתד־ריחב 


משמשים הפירות מזון לבדד 
מד^ עצה״הא׳ מש^בזז כמרד 






359 


אשור—אשור 


360 



׳!!יחזור ? 1 < ארטוז סרנו! וו כחורסבאד, צפונית 5 נינוח ( 722 וםםה״נ) 


בבניה ובחעשיה (ידוע כעץ בוק, בוק או בי־ץ׳). ומשום 
כד מרבים לגדלו בארצות הממוזגות. — הא׳ האמריקני 
( 131£0113 מ 3 ז§ .?) הוא מן העצים העיקריים ביערותיה 
העצומים של אמריקה הצםונית־מזרחית* גם הוא משמש 
ים.'ד לחעשיות־עץ שונות. 

אעור (ביור 10 ?);ו 00 ,ו<׳, בלאט׳ 3 ת 7 מ\נ), מדינה עתיקה 
בקידמת־אסיה. א׳ במובן המצומצם היחה מדינה 
קטנה בעמק החידקל העליח״ שגבולותיה היו; במערב — 
רמת־המדבר של ארם־נהריים המרכזית ממערב לחידקל, 
ובמזרח ובצפון—הרי קורדיסטן וארמניה הדרומית. א׳ היתה 
מורכבת ברובה ממישורים של משקע־סחף(אלוביון) ובמיער 
טה — גם מרמת־מדבר ומרכסיס גליים של אבני־סיד, וביני¬ 
הם — עמקים פורים. האקלים של ארץ זו הוא קר וגשום 
יותר מזה שבתחומה של בבל (ע״ע ); אעס״כ הוצרכה אף א׳ 
להשקאה מלאכותית כדי להוציא יבול, שיהא מספיק לקיומה. 
על שני עברי החידקל, במרחק של קרוב ל 100 ק״מ זו מזו בקו 
ישר, שכנו שחי ערי־הבירה הראשיות: עיר־הבירה הדרומית, 
א׳ (האשורים עצמם היו מבטאים שם זה: אסור), התפשטה 
על הגדה המערבית, ואילו העיר הצפונית, נינוה (באשורית 
נינוא), שכנה על הגדה המזרחית, מול מוצול. ביניהן היה 
מקומה של עיר שלישית, כלח, ששימשה בירה רשמית במשך 
כמה דורות במאות ה 9 וה 8 לפסה״נ. ערים חשובות אחרות 
היו אךבאל(אורבילום הקדומה),ששכנה במרחק-מה מן הנהר 
צפוניח־מזרחית לא׳ העיר, והעיר דור־שרוכאן (חורסבאד 
המודרנית), צפונית־מערבית לנינוד" שלא נתקיימה אלא זמן 
קצר. עיר זו היחה בירתו של הסלד סרגון 11 (ע״ע) הנזכר 
בתנ״ך. 

מצבה הגאוגראפי של א׳ גרם, שהיתה פתוחה במיעורים 

לפלישות של עמים הרריים מצד מדי וארמניה ושל שבטים 

♦ • 


נודדים מצד ארם־נהריים הצפונית! ומתוו כך למדו תושביה 
את אמנות־ההתגוננות בתקופה קדומה ביותר. בבני גזע 
מעורב משבטים שונים, שמזמן לזמן נתמזג בהם דם חדש 
של עפים שבאו מחוץ לגבולות־המדינה, וכן בהשפעת החורף 
הקר שלא הניח להם לשקוע בעצלות, נתפתחו בתוד העם 
האשורי חיוניות וקשיות-עורף מפליאות. את יסודותיה העיק¬ 
ריים של תרבותיהאשורים, בפי שנתגלמה במאה הדלפסה״ג, 
אפשר להבחין יותר מ 1,000 שנים קודם־לכן, קרוב למאה ה 20 
לפסה״נ. במשך כל תקופה זו היתה החרבות האשורית חמורה 
יותר מבחינת אפיה ויותר צבאית במבנה שלה מזו של בבל. 
היחס בין שתי מדינות אלה הושווה, לא שלא בצדק, לזה 
שהיה קיים בין אתונה ואספאדטה או בין אוסטריה ופרוסיה. 

עד שהתחילו החפירות בא׳ לא היה ידוע כמעט שום דבר 
בפועל על ההיסטוריה של הארץ ושום דבר ממשי על תר¬ 
בותה• החפירות של הצרפתי בוטר,( 60113 ) והאנגלי ליארד 
( 1 >ז 3 ץ 1,3 ) חשפו את הארמונות של אשור המאוחרת ( 1842 ־ 
1851 ), ואחריהן באו אלו של פליס ( 1300 ?), רסס ( 11 ז 1135$3 ) 
וג׳ורג׳ סמית ( 1851/55 , 1873/78 ). החפירות השיטתיות בא׳ 
העיקרית לא נתחדשו עד שהגרמנים התחילו בחפירות בא׳ 
בהנהלתו של אנדרי( 1730 >^; 14 — 1902 )—חפירות, שהפי¬ 
צו אוד על תולדותיה הקדומות של א׳, שעד אז כמעט 
שהיו מעורפלות לגמרן. מאז לא נערכו בא׳ אלא חפירות 
מועטות כלבד(אם לא נביא בחשבון את עבודתו של קאמבל 
תומפסון בנינוה), עד שהתחיל המכון המזרחי של האוניבר¬ 
סיטה בשיקאגו בחפירות שיטתיות בחורסאבאד, עיר מלכותו 
של סדגון 11 ( 1929/35 ). בעשור-השנים שקדם למלחמת- 
העולם 11 הירבו לחפור בא׳ במקומות שונים ולאחר גמר־ 
המלחמה נתחדשו העבודות בכלח (נמרוד) על-ידי מאלוואן 

(ת 3 צצ 3110 ^). 

ידיעותינו על סדד־הזמנים בתולדות א׳ מרובות הן מן 




361 


אשור 


362 


הידיעות שיש ברשותנו על שאר הארצות של המזרח העתיק 
מלפני תקופת היוונים. במשך כל ההיסטוריה האשורית מן 
האלף השני לפסה״נ ואילך סומנו כל המאורעות והעסקים 
המסחריים בתאריכים ע״י פקידים שנתיים, שנקראו "לאמו״ו 
רשימותיהם של הפקידים הללו נשתמרו ונתגלו בשלמותן 
מסוף המאה ה 10 עד אחר אמצע המאה ה 6 לפסה״נ. מזמנים 
קדומים יותר נשתמרו רשימות מקוטעות, שמתייחסות לכמה 
מאות־שנים קודם־לכן, ושמות בודדים הרבה, שאי׳אפשר 
להכניסם לסדר־זמנים מדוייק, משנות המאות ח 19 — 18 ומן 
המאות ה 15 — 11 , וכן נשתמרו שמות בודדים מן המאה ה 7 
לפסה״נ. את התאריכים של לוח־השמות העיקרי, שנשתמר 
בשלמותו מתקופת הממלכה הזןשורית המאוחרת, אפשר 
לקבוע בדיוק ע״פ ליקוי־חמה, שנזכר בלוח זה ושאירע 
בשנת־שלטונו של אחד מן ה״לאמו״ ב 763 לפסה״נ. מאחר 
שהתאריכים של המלכים האשוריים המאוחרים, שנקבעו לפי 
לוח זה, מתאימים לתאריכים, שעליהם אנו למדים מתוך 
הקאנון של תלמי — רשימה יוונית של מלכי אשור ובבל 
משנת 747 לפסודנ ואילך, — יש לראות כקבועים את כל 
התאריכים האשוריים החשובים מן המאה ה 10 ועד אמצע 
המאה ה 7 < ומתוך צירופים של רשימות הפקידים עם הרשי¬ 
מות של מלכי־א׳ אפשר לקבוע בתוך הבדל של עשר־שנים 
את התאריכים הקדומים יותר—עד המאה ה 16 לפסה״ג. ואילו 
היינו בטוחים בדייקנות של לוח־המלכים, שנתגלה ב 1933 
בחודסאבאד ושנתפרסם ב 1942/43 , יכולים היינו לקבוע 
תאריכים קרובים לוודאי עד המאה ה 20 לפסה״נ. אלא 
שהתאריכים הללו אינם מתאימים בדיוק להודעותיהם של 
המלכים האשוריים מן המאה ה 13 ואילך בדבר אורך התקו¬ 
פות שבין ימיהם דמי מלכים מסויימים שקדמו להם. ומכיוון 
שאנו תלויים במידה מרובה בקביעת התאריכים בהיסטוריה 
הבבלית בכרונולוגיה האשורית שלנו, יש הכרח בקביעתה 
של כרונולוגיה נכונה בשביל הזמנים הקדומים של א׳ לשם 
הבנה יסודית של כל ההיסטוריה הקדומה של מסופוטמיה. 
הכרונולוגיה, שהנחנו כאן, נקבעה באופן בלתי-תלוי על-ידי 
המחבר ו( 4 קורנליום ב 1942 ן היא מאוחרת ב 64 שנים מזו 
של סידני סמית וב 120 שנה מזו של א. גצה (* 50612 )), 
ולעומת זה היא מוקדמת ב 20 שנה לערך פזו של א. פ. ויתד 
(■!*"!)!*זו/ו). בשים לב לקצב המהיר של התגליות בזמננו 
יש לקוות, שהשאלה תיפתר במשך שנים מועטות. 

התחלותיה של א׳. החפירות של מאלוואן בארפטשיד" 

- ז ־ : * * 

של ספייזר בטפה־גורא ושל קאמבל תומפסון בנינוד" קבעו את 
דרגות־התרבויות השונות של תקופות-ההתיישבות הקדומות 
ביותר בא׳, — מתקופת-החרסים הנאוליתית, סמוך ל 4500 
לפסה״נ (תאריך, שנקבע לפי מבחן ראדיו קארבון), דת 
התרבות של חאסונה מסוף האלף ה 5 ועד לתרבויות של חלאף 
ועוביד מן התקופה שבין קרוב ל 4000 ובין קרוב ל 3300 
לפםד,״נ. בחפירות, שנערכו בנינוה, וביחוד בגורא, נתגלו 
שרידים של תרבויות צפוניות, שהם בני־זמנן של תרבויות 
ארך וג׳מךת-נצר בבבל. השכבות של אשור ס ומ מביאות 
אותנוילתקופתתשומרים העיקרית, שפתה הן בא׳ והן בבבל, 
אע״פ שעדיין לא נמצאו כתבות מתקופה זו בצפון. אשור ס 
נתנה לנו מקדש של עשתר ובו פסלים אפיינים מן הטיפוס של 
השושלת הבבלית הקדומה ( 11 ! 6 ), שהם שייכים בערד 
למאות ה 25 — 24 לפסה״ג. ומכיוון שהשמות א׳ ונינוה הם, 
כנראה, שומריים ומכיוון שהמקדשים הקדומים הראשיים 


מסוף האלף ה 3 ותחילת האלף ה 2 בערים אלו הם בעלי שמות 
שומריים, יש להניח, שההשפעה השומרית היתה מרובה 
ביותר בשעת לידתה של התרבות האשורית הלאומית. מספר 

ו 

מסויים של כתבות ושרידים אחדים של מצבות-זיכרון 
מזמנה של שושלת־אכד נמצאו בתלים אשוריים. דש ידיעה, 

— ^ ש * 

שהמייסד של מ^־ש^שתר החשוב בנינוה היה מישטוסו 
מאפד. א׳ נזכרת לפרקים במסמכים בבליים מתקופה זו ומן 
התקופה שבאה אחריה. 

כשנתפרסם לוח-המלכים של חורסאבאד,נתברר, שההיס¬ 
טוריונים האשוריים מן חמאת ה 8 לפסה״נ ידעו רק מעט 
על מלכי ארצם מלפני המאה ה 20 לפסה״נ. הלוח מציין 29 
מלכים, שקדמו למלך הראשון הידוע לנו מן הרשימות של 
זמנו, הוא פוזור־אשור 1 . הם מחולקים לשלוש קבתות, אך 
המלכים הראשונים של הקבוצה השניה והשלישית סומנו " 
כבני המלכים האחרונים של הקבוצות הקודמות, ובכו הם 
כולם קשורים בשושלת יחידד- שמותיהם של מלכים אלה הם 
מקצתם שמיים-פערביים מובהקים, מקצתם לא־שמיים ומק¬ 
צתם הם אןדותיים! המלכים ה 17 , ה 27 וה 28 נזכרים ברשי¬ 
מות אשוריות מאוחרות יותר כשליטים חשובים מתקופה 
עתיקה מאוד. לפי לוח־חורסאבאד ישבו המלכים הראשונים 
באהלים, כלומר, היו נוודים. קשה לקבוע עד כמה• יש לסמוך 
על הלוח של 29 המלכים ? ייתכן, שהוא משקף את ההיסטוריה 
של א׳ בתקופה שבין מפלתה של האימפריה האכדית ב 2200 
לפסודנ לערך ובין התחלחן של הכתבות בנות-זמנן, שנמ¬ 
צאו בא׳. 

השושלת של פוזוריאשור 1 נזכרת הרבה בכתבות ובתעו¬ 
דות מסחריות, שנמצאו בא׳ ובקפאדוקיה. שושלת זו כללה 
תשעה מלכים, שתקופת-חייהם הקיפה, לכל הפחות, 8 דורות. 
את זמנם אפשר לנו לקבוע בוודאות מ 1950 ועד 1748 לפסה״ג 
בערך, זמן מקביל לשושלות של איסין ולרסה בבבל. אע״פ 
שעדיין הם מכנים את עצמם "אנסי"(משנה למלך) או "שנגד 
(כהן), אץ להטיל ספק בדבה עזהיו שליטים תקיפים. המלך 
אילושומה כבש את בבל בשנת 1900 בעדך (ולא בתקופתו 
של סומו-אבוס, מלכה הראשון של בבל 1 [הקדומה], כפי 
שיש להסיק מכרוניקה מאוחרת בכחב־היתדות), וארבעת 
המלכים שבאו אחריו אירגנו מסחר מפותח, וכנראה משתלם 
מאוד, עם אסיה הקטנה, כפי שמאשרות אלפי תעודות מס• 
חרלת באשורית עתיקה, שנמצאו בכניש ובערים אחרות של 
?ןפאדוקןה. זמנה ואפיה של התיישבות זו בקאפאדוקיה היו 
שנדים במחלוקת עד שנמצאו כתבות וחותמות של מלכי-א׳, 
שמתוכם נתברר, שמושבות-המסחר הקאפאז־וקיות נתקיימו 
כמעט מאה שנה (לערך מ 1875 ועד 1775 לפסה״נ). מושבות 
אלו משמשות דוגמה יחידה-במינה ליחסים יציבים בין נתי¬ 
נים של מושלים זרים (מארץ רחוקה 750 ק״מ בדרך־האויר 
וכ 1,200 ק״מ בדרך רגילה) ובין אוכלוסיה מקומית, שהיתה 
כפופה למושלים חתיים. המסחר העיקרי בתקופה זו היה 
באבץ, שנמצא אז בכמות מרובה באסיה הקטנה. כתבות 
קאפאדוקיות אלץ — שבהן עסק בעיקר יוליוס לוי — סיפקו 
לבו ידיעות שאין ערוך לחשיבותן על החיים והמנהגים 
בתקופת־האבות הקתמה. 

שמשי אדד 1 והבאים אחריו. במאה ה 19 ותחילת 
המאה ה 18 לססדו״נ הוצפה ארם־נהריים בהדרגה ע״י שבטים 
שמיים-מערביים, נוודים למחצה, שנקראו בפי האשורים בשם 
"אמורוי׳(אמורית, מלה, שפירושה.מערביים"). סמוךל 48 ד 1 





וו 19 דד 


364 


לפמודב הבריז על עצמו שמשי אלד (בבו של ^ה-גבבג), 

אחד מראשי השבטים האמ 1 ריים" כעל פלד א׳. 'הוא' ובנו 

אשמי־דגון שלטו במשך שני דורות שלמים" ובמשך הקופה 

זו נעשתה א׳ המעצמה החשובה ביותר של העולם הידוע אז. 

שמשי־אדד כבש את כל השטח שבין הים התיכון ובין 

עילם — מה שאנו למדים מתוך מכתביו. שיותר ממאה מהם 

נתגלו בחורבות הארמון של בדזמנו הצעיר ממנו זמרי־לים 

• ״ • ♦ 

בעיר־הבירה של האחרון. במרי. על־יד הפרת התיכון בקיר־ 
בת אלבו־במל של היום. 

אחר מותו של אשסיח־־גון 1 . בנו של שמשי־אדד. סמור 
ל 1676 , נשתלט בארץ תהידובוהו גמור. ובל אחד משבעת 
המלכים שבאו אחריו מסומן בלוח־חורסאבאד ב״״בנו של בן 
בלי שם". וליד שמותיהם לא צויינו שנות־מלובה. אם רשאים 
אנו לדון על־פי מקורותינו הבבליים והמצריים הדלים. היתה 
זו אותה תקופה ממש. שבה הוצפה אסיה המערבית על־ידי 
גדודים פראיים. שבאו מצפון־המזרח. עם התבהתת האופק 
ההיסטורי. בערך 200 שנה לאחר מגן, אנו מוצאים התיישבות 
של חורים. הודו־אריים ובני שבטים אחרים. שנתפשסה עד 
דרומה של א״י. לא שררו שום כתבות של מלכים אשוריים 
בין מלכותו של שמשי־אךד 1 ועד לזו של אשורינידרי 1 (לערך 
1516 — 1491 ). מכאן יש להסיק, שכוחם של האשורים נצטמצם 
בתקופת־ביניים זו בשטחים שמסביב לעיר אשור ~ הבירה 
העתיקה של הארץ. יש לשער, שנינוה היתה בידיים אשוריות 
בזמן המלכים החזקים יותר של שושלת בלבני(לערך מ 1660 
ואילך). אבל אחר־בך עברה לידי המיתנים, שר,הזיקו בה 
במשך המחצר, השניה של המאר, ה 15 ותחילת המאה ה 14 . 
בדרך מקרד. ידוע לנו על היחסים בין מלכי זד ובבל בתקופה 
של עליית־המיתנים יותר משאנו יודעים על היחסים בין 
האשורים והפיתנים באותד, תקופר, עצמר,. וכשנשבר כוחם 
של המיתנים מחמת ההתקפות של החיתים עליהם סמוך 
ל 1365 , ניתנד, ההזדמנות לאריב־אדד 1 ( 1383 — 1357 ) לחדש 
את מעמדה של הממלכה האשורית. 

האימפריה האשורית התיכונה. עם עלייתו של 
אש^בליט 1 (לערך 1356 — 1321 ), בנו של אךיךאדד. 
לשלטון, התחילה ההתפשטות המדינית וד.צבאית של א׳ 
שהביאה אותה תוך מאד, שנה לשיא חדש של עצמד- 
המצויינים שבין המלכים שגרסו לד,תפשטות זו. היו: אדד 
ניוירי 1 (לערך 8 ע 1 — 1266 ), מו שלמנסר 1 (לערד 1265 — 
^ 1 ) ובנו של זה האחרון תוכולתי('=־ תג'לת)־נינוךת(לערך 
1235 — 1199 ). כ*־ הנראה נלחם אשור-אבליט מלחמה ממוש¬ 
כת בחיתים על השלטון במיתני. ובחלק משנות-מלבותו 
שלט גם בבבל. בתקופת שלטונם של שני המלכים. שבאו 
אחריו ( 1320 — 1299 ), נתחזק השלטון האשורי מעט-מעם. 
בעיקר ע״י כיבושים של ארצות־השכנים מצד צפון ומצד 
מזרח. רק על מיתני ובבל לא היו האשורים יכולים להתגבר, 
ביהוד מפני תמיכת החיתים במיתני, שד״יתה בעלת-בריתם. 

אדד-ניךךי ניצח בתחילת מלבותו את נזי־מרוטש מלך 
בבל, ובזה הרחיב את גבולות־ארצו לצד דר^ % והוא גם 
כפה על מיתני מעמד של ואסאליות לא׳, וכך הרחיב את 
גבולות א׳ במערב עד נהר-פרת. עצמתה ההולכת וגדלה של 
א׳ הפחידה גם אח החיתים'וגם את המצרים עד כדי כך. 
שעשו שלום ביניהם בסדב! — זמן קצר קודם מותו של אדד־ 
ניררי. בנו של אדד־ניררי, שלסנאסר ו. המשיך את מסע- 
הניצחת של צבאית-וד, ההדיביוסיסחאתסיתנילא׳וחיאתי♦ 


פלשו לארמניה הדרומית ולאחור זגתם מצפון וממזרח לא׳. 
כיבושה של בבל בוצע על-ידי המלך האשורי שבא אחריו, 
תובולתי־נינורת 11 אך לאחר ששלט בה זמן קצר נשתחררו 
הבבלים מעולו, הוא ברצח ע״י בנו. וכתוצאד, מן האנארכיה, 
שקמד, בא׳ לאחר הרצח. לא רק הוכתה א׳ כמה פעמים על־ידי 
הבבליים, אלא, כנראד- אן• היתה כפופה להם במשך זמן 
מסויים. אך בראה, שעל גבולות נהר-פרת הצליחה א׳ לשסמ* 
אף בתקופת-ירידד, זו. שהגיעה לסופה עם הנצחונות על 
הבבלים, שזכה להם אשור־ךש־אישי (לערך 1134 — 1117 ), 
אביו של ^לת-פלאסר ו (לערך 1116 — 1078 ). 

במשך שנוח־מלכותו הארוכות של תגלת-פלאסר 1 הגיעה 
א׳ לשיא של התפשטות, שעברה אותו דק ^ 3 ' ישנה לאחר 
ספן, בימי מלבותו של אךד-בירךי 111 . בתחילת שנות־מלכותו 
גירש תגלת־פלאסר את ה״מושפי" ההודו-אירופיים ("משך* 
שבמקרא) סארמניה הדרומית, שלתוכה חדרו לאחר פלישתם 
של גויי־ד״ים ומפלתה של האימפריה החיתית שבי דודות 
קודם־לכן. הוא כבש את סוריה הצפונית ואת פיניקיה וערך 
שורה ארוכה של מסעות-מלחמה בגד הארמים, שפותם הלך 
וגבר ושהתחילו מתנפלים אז על הישובים הקבועים של 
סוריד, וארם־נחריים. העמים הד״ררייס, שישבו בשטח נרחב 
צפונית ומזרחית לא׳, נשתעבדו אף הם לא׳. ולעומת זה 
לא עלה בידי האשורים להשתלט על בבל, אע״פ שצמצמו 
את תחומי-השלטון של מלכי השושלת הרביעית הבבלית 
בתוך בבל גופה, ואפילו תפסו את העיר בבל. 

בדוסד, למד, שאירע במאה הקודמת, באד, אף עכשיו. 
אחר מיתתו של המלך הגדול, ירידה איטית, אבל מתמדת, 
בתקופת שלסתם של יורשיו. האשורים לא יבלו עוד לעסוד 
בפני התפשטותם של הארמים. שבימי המלך אשור־רבי 11 
( 1012 — 972 ) חדרו אל מ?בר לפרת הצפוני — כנראה, כתו־ 
צאד. מבצחונותיו של הדדץזר מלך ארם־צובא (שמ״ב, ח, ג). 
ובימיו של תגלת־פלאסר 71 ( 966 — 935 ), נכדו של אשור־רבי 

פ ♦ ^ ^ 

הנזכר, הרחיבו הארמים את גבולם עד חוסי החידקל. א׳ 
נעשתה ארץ של דלות בזדד" שהיא מתוארת בצבעים עזים 
בכתבות מימי יורשו של חגלת־פלאסר 11 , ואילו היו הארמים 
מאוחדים, יש להניח שא׳ היתד, נופלת להם לשלל. על בל 
פנים, מאחד שאיבדו הארמים את קרש־הקפיצה הטבעי 
שלהם בסוריה, מחמת נצחונותיו של דויד וצבא־המצב החזק 
של שלמד" ניצלה א׳ ואף הגיעה לאחר זמן לשיא של עצמד. 
ועושר, שלא ידעה כמותו קודם־לבן. 

האימפריה האשורית המאוחרת: התקופה 
הראשונה. בתקופת מלכותו של אשור־דן 11 ( 912-934 ) 
התחילה א׳ מגעת שוב, מתוך מאמצים מרובים, לעצמה מדי¬ 
נית. מלך זה ובנו אךד-ניךךי זו ( 911 — 891 ) עסקו קודם כל 
בחידוש בוהה הצבאי והיכלי של א׳ ע״י מה שעודדו גידול־ 
סוסים והרחיבו את שטחה של האדמה המעובדת. מזמן לזמן 
התקיפו את הממלכות הארמיות, שצצו ועלו בין הפרת 
וד״חידקל. נוסף על הד״תנפלדות הצבאיות מצידם, שד,גיעו 
למרחק גדול, עד לנהר-פרת, הביאו מדינה אחר מדינה תחת 
שלטונה של א׳. אשור־־ח הפחית את מספרן של המדינות 
הארמיות בגליל החידקל, צפונית-סערבית* לנינוה, ויורשו 
כבש את נציבין. המלך שבא אחר אדד-ניררי, מופולתי- 

י ש 

נינורת וו ( 690 — 884 ), המשיך בהכנעת הארמים בארם- 
נהריים הצפונית, אולם רק ביד כנו, אשור-נציר-אפלי 11 
( 883 — 859 ), עלה לסייס תפקיד זח. במםעית־סלחסה אכזריים 



365 




׳ . • א. 
• .־ .־• ¥ י 


׳ ג( ■י:■ 1 " י י ■'י 


״ •• •) >ןן%,,.^ 111 ... ^ • .. 


. •■...•;!•ז•:■!■ 


•■ •.•;■■־♦:*י■ ■י''״!■'•-: .: . 

. ־^־ .־ר ; ׳ ■י ; ■״ 


לאין שיעור החריב 
מלך זה את מדינות 
הארמים ורצח את 
התושבים בעינויים 
איומים. לשום מלך 
אשורי אחד לא היו 
נטיות אכזריות קרר 
בית לשלו אפילו ב¬ 
מקצת — נטיות. ש¬ 
אפשר לקרוא להן 
#סאדיסטיות" ממש. 
אך עם זה נחן גם 

<ו* * * 

במרץ וכוח-ההלטה, 
שהביאו את צבאו אל 
מעבר לפרת ועד לים 

התיכון, וכן החזיר ל^שנה את האימפריה של תגלת-פלאסר 1 . 

למזלה של א׳ ירש המלך הבא, שלמנאסר 111 ( 858 — 824 ), 

את יצר הרדיפה אחר השלטון של אביו, בלא שירש את 
אכזריותו! וכד נמשך, כנראה, איחודה של האימפריה האשד 
רית בלא ההתקוממויות הנואשות, שהיו אפייניות למלכות־ 
אביו. חמש שנות-מלכותו הראשונות היו מוקדשות לחיזוק 
מצבו בארם־נהריים ובסוריה הצפונית הקיצונית לשם הכנת 
התקפה כללית על סוריה. ההקף של ההכנות האשוריות היה 
ידוע היטב במערב, ועל-כן הועמד נגדו צפונית לעיר חמת 
צבא אדיר, שנכללו בו חיילים כמעט מכל המדינות העצ¬ 
מאיות שבסוריה התיכונה והדרומית, בפיניקיה ובארץ־ישר- 
אל הצפונית. חמת שלחה למלחמה זו 1,200 רכב-מלתמה, 
700 פרשים ו 10,000 רגלי < דמשק העמידה 1,200 רכב*מלחמה, 
1,200 פרשים ו 20,000 רגלי, ומישראל (מלכות-שרמרון) באו 
2,000 רכב־מלחמה ו 10,000 רגלי. גדודים באו אף מראש- 
השבט הערבי גינדיבו, ששלח 1,000 רוכבי גמלים, וממצרים, 
שהעמידה 1,000 רגלי. היוצאות מן הכלל המתמיהות, שלא 
השתתפו באיחוד זה, היו הממלכה הכפולה של צור וצידון, 
שכנראה, חששה מדמשק יותר משחששה מן הסכנה האשד 
ריח הרחוקה סמנה ביחס, דהודה, שכנראה לא הצטערה על 
צימצום כוחותיהן של ישראל ודמשק כאחת ע״י ההתנגשות 
עם א׳. הקרב בקר^ר ( 853 ) לא היה מכריע: חאשורים ניצחו, 
כנראה, בשדה-המלחמה, אך במחיר גדול כל-כך, שחזרו 
לבסיסם כדי להתכונן להתקפה חדשה. בפלישות נוספות של 
האשורים לסוריה הצליחו בעלי-הברית פעם בפעם להגן על 
עמדתנ 4 אולם אחד מותו של בדהדד מלך דמשק (לערך 


. ^. . . • • .,יי... . . יי . ..■^;■ 4 . .• •• . ■ 




( ... 


. . . י . . ״ י •'יי■ '•..יי\.' זיל.׳י' י " 

יי״••••■'•'י'*'*זי'י.-י"." >^'ו ■י■*■• •£ו.:־"״י. •׳''.'.'.'י.*• , .׳ •..',•''':'.י.-*. יי: י.׳ 1 ..׳. -.,ג•.־,־,•.•.:!..-, - י. ו;"*,.-ו.:■:-■ 


י ייין 4 .י :.״•...•••^..•.&ג*•.•. 1 .;. 


׳עלפנאסר ה׳מליעי עורר טצור על עיר. תבלים סשער־הברונזיז בבלאויאת, 805 לססח"^ 

הטחיאח חברימי, לוגדח 


845 ) הוכרח יורשו של זה, חזאל, להיסוג לתוך ההרים, וגם 

ע** * 

פעיקיה וגט ישראל (תחת שלטונו של יהוא) הוכרחו לשלם 
מם לא׳ ( 841 ). ^ 

דמשק ניצלה מחורבן נוסף ע״י מרידתו של אשור-דך 
אפלי בשלמנאסר אביו( 826 ). חב האימפריה האשורית תמד 
במורד, שנוצח רק שנתיים לאחר שעלה לשלטון המלד 
החוקי שמשי-אךד ע ( 823 — 811 ). ארבע שנים אלו של מל- 
חמת-אזרחים החלישו את כוחה של א׳ עד כדי כד, שהוכרחה 
להדוף התקפות מן הצפון ומן המזרח קודם שאפשר היה לה 
להתחיל מחדש בניסיון של כיבוש־סוריה, בחקופת־הפוגה זו 
הצליח חזאל, מלך דמשק, לשעבד אח ישראל (לערד ב 815 
לפסה״נ). שמשי־אדד מת בדמי-ימיו, ובנר הצעיר אדד• 
ניררי 111 ( 810 — 783 ) היה כסוף ארבע שנים לשלטונה של 
אמו שמורמת (ע״ע). ואולם מיד לאחר שנעשה שליט בפועל, 
ב 806 , היפנה את הצבא האשורי לסוריה, ועד מהרה שיעבד 
את דמשק, מה שנתן הזדמנות לישראל להשתחרר משלטת* 
ארם. מ־שימת הארצות, ששילמו מס לא׳, מופעת גם ישראל, 
אד מפליא הדבר, שיהודה אינה נזכרת ברשימה זו. אדד- 
נירח כבש גם את בבל והרחיב את שלטון א׳ עד לתוך 
מחחותיה הפנימיים של מדי. רק בצפון, שבו נתחזק יותר 
ויותר שלטתה של אוררטו(אררט, ע״ע), לא נעשתה הח- 
קדמות כלשהי, ואף יתכן, שא׳ ויתרה על שטחים, שכבשה 
קודם־לכן בעמקים של החידקל העליון ושל הפרת. 

בתקופת שלוש המלכויות הבאות, של שלמנאסר עו, 
אשור-דן 111 ואשדר־נירח ע (ביחד מ 782 עד 745 ), באה 
ירידה מדהמת של הכוח האשורי. בצפון הוסיפה מלכות־ 

אררט להתפשט למרות כל 


>;׳ :י': 'ג- 






.־.•-י•*•■״-'• **•'■•י '•־ - :••.^:■••.<<י^:ע\:•■<-.:*£ ^••נ.••.-.^־,?.... ^ 




,.-.,'ל'־ ז ׳'־׳ -•׳י 

^■•:!.■ :ר,•;,׳•. *■—י•':••־':• •ן . •ז"•■• ■•׳• ■■'■-.■ 4 

* , '״ ׳ ' ;׳'/ '*ל'׳-*׳ ־ ד ׳ 

־ •• .• 1 ׳ ־"•י/>>.."• ׳•־ •. ••••־ .•••׳ז״י־ 

י ►''.׳',#.•י•.••־.*; ^>''׳ * י•^'.. >••^*.**׳.•"•.?; •..•..׳'*״.••זר ' •.••..•• ׳*. 

• '.• . • .. .* ־ • י..־. ..• • • •< •־ ?ר...•־ 4 •.•־־• ׳״• . . • .* .*. .׳• .•־־ ׳_ ־׳ • •־" ■ 




■ :■ ,נ■*::■?■ 


••'■^',;ג-י-ין•• •־*^■׳ 3 ■ .■=־.־'•:־ ־• 4 

ז. ! 7 ■^. • . ־• •־.••־.••>. ־.־•־. .. ־• . ••••.־..*• <•.•..־ . . • • .־•.־ .־• / •• . . * • 


>■.' 74 ■ ' .׳־ ל- -״יימ ׳רר)? 8 - ׳. 


שוחרי צור מעלים םם ל? 5 ?םנאםר הש^יישי. תב?יס סמעריחברתזה בג.?איי)ות, 850 לסםה״׳ג. 

חמוזיאוז חבריםי, למדון 


מאמציה של א׳ לבלום את 
התקדמותה. ואף בסוריה עצ¬ 
מה החזיקו האשורים מעמד 
בצורה חלשה ביותר רק בצ¬ 
פון — עד שבסופה של חקר 
פה זו לא היה בו, במעמד 
זה, אלא עליונות להלכה 
בלבד על מספר מדינות. 
בתנאים אלה יכול היה ירב¬ 
עם 11 להקים מדינה חזקה 
בצפונה של אחדישראל, 
ולאחר שמת הוכר, כנראה, 







3^7 


368 



עבדי ים וביזח מועברים לפני תנלת־פלאסר וח. תבליט טז חארםח מח ( 730 למסה״נ). 

הטוזיאח הבריטי, לונדח 


עוזיהו מלך יהודה כראש דערית המערבית נגד א׳ המתחדשת 
אייההצלחה בחוץ הביאה גם לידי מרידות בפנים. הן אמנם" 
א׳ עדייו היתה המעצמה החזקה ביותר באסיה המערבית, 
אד השפעתה הלכה דרדה במהירות. 

האימפריה האשורית המאוחרת: התקופה 
השניה. ב 45 ד עלה על כיםא*המלוכה תגלת־פלאסר ווו 
והתחילה תקופה חדשה לא׳. הוא היה, כנראה, אמ'משפל* 
המדרגה! על כל פנים אין אנו מוצאים שום הוכחה ברורה, 
שהתייחס לשושלת־המלוכה העתיקה. כשעלה על כיסא* 
המלוכה מצא את א׳ במצב הירוד ביותר, שהיתה בו במשד 
מאה וחמישים השנים שקדמו לכך. שאיפתו הראשונה היתה 
להביא בעולו את שבטי• הנוודים הכשדיים, שהציפו את בבל, 
ולהחזיר ארץ זו למרותה של א׳. אחר־כך הכניע את ארץ 
זגרום ואת מדי המערבית, ולאחר מכן פנה לדו־קןךב העיקרי 
עם אררט. ב 743 נלחם באררט וניצח במלחמה, ואז התחיל 
בכיבושה־מחדש של סוריה. ארפד נפלה ב 740 אחר מצור של 
קרוב לשנתיים. ב 734 הכניע י הצבא האשורי את שפלת* 
הפלשתים וכבש את עזה< בשנה שלאחריה פלש לתוד 
מלכות־ישראל, ומחוזות הגליל, מגידו, השרון וד,גלעד נקרעו 
מעליה ונעשו פרובינציות אשוריות. ב 732 נפלה דמשק 
וארצות־ארס נעשו חלק של האירגון הפרובינציאלי האשורי. 
בזמן מאוחר יותר סטה תגלת־פלאסר מן המסורת העתיקה 
של מינוי מלכים בבליים כשליטים משועבדים ונטל לעצמו 
את התואר ״מלך בבל״ בשם פול — כנראד" צורתיהקטנה 
של שמו הארוך יותר. תגלת־פלאסר סטד, מן המסורת גם 
בדרך אחרת. במקום להשמיד מורדים מועדים בהמון הוציא 
להורג רק מספר קטדביחס ממנהיגי־המרד והעביר חלק ניכד 
מתושבייהמחוז, או אף את כולם, למקום אחר, שאף אותו 
היה משקיט ע״י הגליה של אוכלוסיו. שיטה זו שיברה את 
עצמתן של התנועות'ד,לאומיות במידה ששום מעשה אחר, 
זולת הוצאה כללית להורג, לא היה יכול לשברה. 


ומאז נתקבלד, שיטה זו בא׳ 

כאמצעי היעיל ביותר לדי¬ 
כוי התנגדות עקשנית של 
עמים משועבדים. ואולם שי¬ 
טה זו עצמה מיגרה במרו־ 

צת־הזמן גם את כוחד, של 
האימפריה כולד, מאחר שב¬ 
סופו של דבר איבדה הארץ 
כל דגש של אינטרס פאט־ 

ריוטי-עצמאי, וכך היתה בק¬ 
לות לשלל לכל פולש חזק. 

אחר מלכותו הקצרה של 
שלמנאסר זי ( 726 — 722 ), 

שרק י מעט מאוד ידוע לנו 
עליו זולת מה שצר על 
שומרון שלוש שנים ושמת 
קודם שנפלה העיר, נתמלך 
סרגון 11 ( 721 — 705 ). סרגון 
המשיך במצור־שומרון, שנכ¬ 
בשה ע״י צבאו תוך שלושת 
החדשים הראשונים למל¬ 
כותו. האוכלוסיה הישראלית 
של המדינה הקטועה, שכמה 
מחבליה כבר נקרעו מעליה ע״י תגלת־פלאסד, הוגלתה לארם- 
נהריים הצפונית ולמדי המערבית. ב 720 נכבשה חמת, וארצה 
נעשתה פרובינציה'אשורית, ולאחר שלוש שנים זומן אותי 
גורל גס להרפמיש ומדינות אחרות של סוריה ואסיה הקטנוע 
לאחר כמה מסעות־ד״כנה צבאיים נגד אררט, שחזרה לאיתנה 
במשך הדור שעבר מימי התבוסות, שהנחיל אותה תגלת- 
פלאסר 111 , פלש ?דגון ב 714 לארמניה. תיאור חי ומפורט של 
מסע-מלחמה זה נשתמר באחת מן הכתבות האשוריות הארד 
כות ביותר שבידינו — בהודעה על מסע-ד,מלחמה השמיני. 
כתוצאה ממסע זה הוחרבד, אררט כולה וכוחה נשבר לחלוטים. 
במשך כל תקופת-מלכותו של סרגון גדם מרודדבלאדן, 
מנהיגם של הכשדים, צרות לא׳ ואף שליחותו לחזקיהו מלך 
יהודה היתה מכוונת לקבל עזרד, מזה האחרון לשם מרידה 
בא׳. סרגון בחר בשטח חדש ונרחב כדי להקים עליו את עיר- 
מלכותו—אפשר, מפני שחשב את עצמו למייסד של שושלת 
חדשה או מפני שנינוה מלח היו מאוכלסות יותד מדי — 
ולעיר המלכות החדשה קרא "מבצר־סרגוך (דור־שרוהאן), 
היא חורסאבאד של ימינו. כל הבניינים וד״חפצים, שנמצאו 
במקום זה, הם מימי־מלכותו, ול״מבצר־שרוכאף יש משום 
כך חשיבות מרובה בעיני החוקר של התרבות העתיקה. 

סנחריב ( 704 — 681 ), בנו של סדגון, לא נחן, כנראד" 
בכשרונות של אביו ואף לא היה בר־מזל כמותו. במשך 
רוב שנות־מלכותו נסתבך במלחמה עם בבל ועילם. פעם 
בפעם פלש לבבל, החריב את המדינה והביא עמו שלל 
רב. אויבם הראשי של האשודים, מרודך-בלאדן, עלה פעם 
בפעם על הבמה, ואף לאחר בריחתו'לעילם נמשכה המלחמה 
הממושכת בכשרים. ב 691 נוצח הצבא האשורי בחלולי ע״י 

9 •ש 

בעלי-הברית הבבליים והעילמיים, אבל ב 689 חזר סנחריב 
לשדד״־הקרב, הסתער על בבל והרם אותה. בינתיים הוכרח 
סנחריב לדכא התקוממות אחת או שתיים בארץ־ישראל — 
התקוממויות, שבראשן עמד חזקיהו מלך יד,ודה, בעל-ברי!זפ 





ונשוי 


370 



סצור עי עיר (ירועייסו). הבייט סארסוו־סנתריב בנינוה (הסאה ח 7 ?םםח׳׳נ). 

המוזיאון הבריטי, יונדזז 


של המציינת המצרים 
והנובים הוכו מכה ניצחת 
מלתקח ( 701 ), וחזקיהו 
נכנע' לאחד שאיבד את 
כל הערים הבצורות שלו, 
שנפלו בידי הזמוורים, 
ושילם מם כבד של 30 
כיכר*זהב ו 300 כיכר*כםף 
( 800 לפי הכתבות האשו¬ 
ריות). אפשר(אבל בשום 
אופן אץ זד, ודאי), שחד 
קיהו חזר ומרד כשהגיעה 
אליו השמועח על מפלת 
סנחריב בחלולי ( 691 ). 
עכ״ם נאמר במל״ב (לז, 
ט), שבאותו זמן ישב 
תרה^ה על כיסא־חמלוכה 
במצרים (והרי זה האח¬ 
רון לא נעשה מלד אלא 
בשנת 689 ). אם נכון הד¬ 
בר, נתקיימה הפלישה 
השניה של האשורים לי¬ 
הודה לאחר שהחריבו אח 
בבל, כלומר, לאחר הת¬ 
קו¬פה, שבה עוסקות רשי- 
מות-הזיכרון האשוריות, 
שנשתמרו בידינו. לפי המסורת המקראית הוכח צבאו של 
סנחריב בדבר. שלטונו של מלך זר" שהיה שנוא על נתיניו, 
נסתיים שנים מועטות לאחר מכן כשנרצח בידי שניים 
מבניו. ימי-מלכותו של סנחריב נסתמנו במעשי חמם 
ואלמות, ואולם הוא גם טיפח את האמנויות של שנות- 
השלום! בין השאר התעניין בגידולה ושיפורד, של נינוד" 
וצינור־המים הגדול בג׳רואן נבנה בתקופת שלטתו. 

אסרחדון ( 680 ^ 6 ) היה עלול להשאיר רישום עמוק 
יותר על תולדותיה של א׳ אילו שלט זמן ארוך יותר. אחר 
מלתמד, קצרה בשני אחיו רוצחי-אביו עבר צבאם לצי^, 
ושני רוצחי-המלך ברחו על נפשם ל״ארץ לא ידועה". הוא 
בנה מחדש את בבל העיר וחיזק את שלטון א׳ בבבל למרוח 
התערבותם של זשילמים. הוא קיבל מהדש את ההשגחה 
העליונה על חלקים של מך וערב הצפונית, שכנראה אבדו 
לא׳ בימי שלטון־סנחריב."ואולם מפעלו המזהיר ביותר היתה 
פלישתו למצרים. המסע הראשון ( 673 ) לא הוכתר, כנראר" 
בהצלחד,! אך במסעו השני ( 671 ) כבש את מוף (ממפיס), 
ובזמן התקדמותו במסע השלישי מת. בין שאר פעולותיו 
החשובות ביותר היו מלחמותיו בצידון, שנסתיימו בכיבושה 
של עיר זו ובמיתתו של מלכה, ובצור, שמלכה 3 על נכנע לו 
וכרת ברית-שלום עם האשורים. 

מלכה הגדול האחתן של א׳ היה בנו של אסרחדון, אשור- 
בנאפלי (־־אשורבניפל! 668 — 633 ), שנקרא בפי היוונים 
סרדנפאלוס. מטרתו הראשונה היתה — סיום המסע הצבאי 
השלישי של אביו במצרים, מה שעלה בידו. א׳ כבש את 
מצרים, אך מיד לאחר שחזר משם לארצו פרץ שוב מרד 
במצרים. וכשדופאה מרידה זו פלש יורש־העצר הנובי, 
טשדמנה, למצרים, ואף הוא הופה מכה ניצחת במלחמה, 

* ־ש 


שנסתיימה בשדידחה של נוא-אמון(ת 3 י) ב 663 (נחום ג, ח). 
אין הוכחות לדבר, שפרצה מרידה שניר, במצרים, והמייסד 
של השושלת ה 26 , פסמתיכוס, היה בעל-בריתה של א׳ עד 
סוף-ימיו — מה שמיד שכפיפותה של מצרים לא׳ נתחסלה 
בהדרגה ולא לפתע-פתאום. 

אסרחד־ון חילק את האימפריה האשורית בין אק 1 וך 3 נאפלי 
ובין אחיו של זה האחרון מצד אמו(אח תלים), שמקי^צום- 
אופין, שקיבל את מלכות-בבל. זה האחרון התמרמר על 
נחיתות מעמדו, ובין שני האחים פרצה מלחמה, שנסתיימה 
בהרג אלם של הרבד, מתושבי-בבל ב 648 . מלחמת ארבע 
שנים זו החלישה מאוד את האימפריה, שדירי גם ה?ילמימ 
וגם השבטים הצסון-ערביים היו על צידו של שמש־שום- 
אופל. העילמים, שכבר נענשו קודם־לכן על פעולותיד,ם 
האנטי-אשורלת, הותקפו עכשיו מחדש בכוח גדול וארצם 
חרבד. מן הקצה אל הקצר״ עיר-הבירה העתיקה שושן נלכדו•, 
בסערת-מלחמה ונהרסה. אולם חורבנה של עילם פתח את 
הדרד לעלייתה של סרס, שמעכשיו הלכה ונתחזקה במהירות 
כשדייא מתבססת על המדינה העילמית העתיקה אנזן, פורש 1 
מלך פרס שלח סס למלך א׳, בלא שעלה על דעתו שלאחר 
מאה שנה תקבל פרם את היתשה האשורית־הבבלית ומלו 
פרסי אחר שישא את שמו יסלול את הדרך לטמיעתם של 
האשורים-הבבלים בפרסים. 

במשך מאתיים השנים או יותר, שקדמו לזמן זה, התחילה 
נדידה חזקה לצפון של שבטים ערביים ממולדתם בנג׳ד — 
ביחוד שבטי קדר וגביות — לשטחים החקלאיים שבגבול 
המדבר הסורי ובתקופת-המלחמד, הציפו שבטים אלה את 
המבואות המזרחיים של ארץ-ישראל וסוריה, משעיר בדרום 
עד ארם־צובא בצפון. בארץ-ישראל הסתעת על עמון. 



371 


אשור 


372 


מואב ואדום. לאחר מלחמה קשה" שבה צידדו התושביס 
המקומיים עם האשורים נגד הנוודים הפראים, נוצהו הערבים" 
אד כנראה הוכרחו המנצחים להגיח להם להישאר בתחומי 
השטחים, שפלשו לתוכם. לאחר תקופה זו נעלמת מואב מן 
האופק ההיסטורי, ואדום הוכרחה להימוג להר־שעיר, שמשם 



אסרתרון מחם 95 ?סם 9 י״אלים, כשהוא סח! יש 
כמחגים אח םרעה תרהישה ואת בעל ם?ד צור 
( 070 לםםת״נ>. המחיאוז לקירמת אסיה, ברלין 

הרחיקה לפלוש לאחר שנים או שלושה דורות לארדהגבעות 
של ^הודה הדרומית. 

גם בצפון זכה אשורבנאפלי להשפעה ניכרת הודות 
למבוכה, שבה נמצאו שכניו! אררט נלחצה קשה כל־כו ע״י 
הטקיתים והקימרים(בני־־גומר), שעברו את הקאווקאז וחדרו 
לאסיה הקטנה^בתחילת המאה ה 7 , עד שמלכה של אררט 
היה מוכן לקבל עליו את מתתה של א׳ תמורת עזרה 
צבאית, שא׳ לא היה בכוחה לתת לו. אפילו מלוזץה הגיעה 
משלחת למלד האשורי, שפירסומו הגיע לשיא באותו זמן 
דוקה שכוחו הצבאי היה, כנראה, בשפל־המדרגה. 

התרבות האשורית הגיעה למרום־התפתחותה בימי מלכותו 
של אשורבנאפלי. מעולם לא השיגו האמנויות היפות גובה 
של נאטוראליזם מפותח וביצוע טכני מושלם כל־כד כמו 
שהגיעו אליהם בימי־מלכותו. המלך טוען, שהוא עצמו התגבר 
בידיעותיו על הקשיים של לימוד כתב־היתדות. הרבה מזמנו 
הקדיש לעידודם'של המלומדים, שטרחו באיסוף לוחות יקרי־ 
מציאות מבבל. לוחות אלה הועתקו אז לכתב־היתדות של 
סופרייהספריןת, שהוא קל לקריאה, ואחר־כד הוחזרו למקש* 
מוצאם. התעניינותו ז 1 של המלך האשורי בכתבים עתיקים 
נתנה לנו את האפשרות להכיר את תרבותה של א׳ בתקופת־ 
השיא שלה. 

לאחר שמת אשורמנאפלי (כנראה ב 633 ) באח לא׳ 


תקופה של ירידה מהירה, שלא היינו מבינים אותה כל־ צרכה 
אלמלא נתפרסם (בשנת 1923 ) חלק מן הכרוניקה הבבלית, 
שמטפל במאורעות בעלי החשיבות המדינית, שאירעו בארם־ 
נהריים מ 616 עד 609 , בימי מלכותם של סין^ר־אשפון 
(סרקוס של היוונים) ואשור־אבליט ח. מכרוניקה זו *אנו 
למדים, שהיתה מלחמה ארוכה בין אשור ובין הברית הבבלית* 
המדית, שבראשה עמדו המלכים נבו־פלאסר (בבל) וקיאפ־ 
סארס (מדי). עיר־הבירה הישנה — א׳ — חרבה עד היסוד 
ב 614 ן וב 612 לא נמלטה מאותו גורל נינוה עצמה. אשור¬ 

ר 

אבליט הכריז על עצמו כמלד בעיר־העתיקה חרן (בארם- 
נהריים המערבית), אד תוך שנים מספר נכבשה *אף עיר זו. 
המצרים, שפעלו כבעלי־בריתו למראית־ עין, כבשו אז את 
ארץ־ישראל וסוריה עד לנהר פרת למשך שנים מועטות, 
בעוד שהמדים כבשו את ארץ־המוצא האשורית העתיקה 
והפשדים את שאר הממלכה. וע״ע בבל 1 מדי. 

הספרות האשורית. האשורים שואפי־המלחמה לא 
פיתחו מעולם את אמנויות־השלום בשקידה ובכשרון כמו 
שפיתחו אותן הבבלים, כמעט כל הספרות היפה האשורית 
הושאלה במישרים מן הבבלים ונוצרה בלשונה של בבל 
התיכונה ובכתב־ היתדות האשורי. למרות מה שבפועל כל 
ההעתקים מן הטכסטים הספרותיים הבבליים, שנמצאו בא׳ 
הם מן המאות ה 9 —ה 7 (מן העיר א׳) או מן המאות ה 8 — 
ה 7 (מנינוה וחרן), אין להטיל ספק בדבר, שכל ההעתקים 
הללו כבר היו ידועים בא׳ מאות שנים קודם־לכן, לא הרבה 
שנים לאחר שנתפרסמו בבבל בצורתם הבבלית העתיקה 
והמקודשת. אף אחת מן היצירות העתיקות יותר, שנתחברו 
בלשון אפית־הימנונית ושמוצאן מימי השושלות של אפד ואור 
(לערד 2300 — 1950 לפסה״נ), אע*ם שהיוימעתיקים ומחקים 
אותן בבבל עד סוף ימי השושלת הבבלית הראשונה (לערד 
1830 — 1530 לפסה״נ), — אף אחת מיצירות אלו לא נשתמרה 
בלבוש אשורי, מחת ל״אפוס של הבריאה", שהוא נסיון 
מאוחר-ביחם ובלתי־מוצלח לחקות את הסיגנון העתיק. ואולם 
זולת זה הועתקו כמעט כל סוגי־הספרות בנוסחאות אשוריים. 
עד עכשיו נמצאו בספריות האשוריות רק מועטים מן הטכס¬ 
טים הדיקחקיים המעובדים של הבבלית העתיקה, ונראה, 
שידיעת האלגברה של בבל העתיקה אבדה מן האשורים. 

רוב הכתבות המלכותיות, שנשתמרו מימי הממלכה האשו¬ 
רית העתיקה, וכן התעודות המסחריות (מכתבים ומיסמכי־ 
עסק) שנשתמרו. כתובות בניב האשורי, חת מן הכתבות 
של ^מ^י־אדד 1 , שנערכו ברוחה של הבבלית העתיקה 
מן המאה ה 18 לפסה״נ. בכתבות האשוריות המלכותיות מן 
התקופה האמצעית ניכר, שהסופרים האשוריים השתדלו 
לכתוב בלשון הבבלית האמצעית, שנעשתה הלשון הספרו¬ 
תית המקובלת של המדינה, ובדרך כלל עלה הדבר בידם. 
דבר זה הוא נכון גם ביחס לכתבות של מלכי־א׳ באשורית 
המאוחרת, שלפעמים אנו מוצאים בד,ן שימוש רחב בביטויים 
אשוריים (לדוגמה: הכתבות של אשור-נציר-אפלי 11 ) 

* ^ € * פ € 

ולפעמים — את הלשון הבבלית האמצעית המלוטשת (שהיא 
אפיינית לכתבות של סרגון 11 ). במכתבים, וביחוד בטכסטים 
אשוריים דתיים ובתעודות חוקיות, ניכר אחוז גבוה הרבה 
יותר של אשוריזמים, והרבה מהם בניב אשורי כמעט טהור. 
היצירות החשובות ביותר מסוג זה הן החוקים האשוריים, 
שהועתקו — בצורה, שבה הם מצויים בידינו — בימי תגלת- 
פלאסר י׳ אד בלא ספק כבר היו קיימים מאות-שנים קודם לכן. 




373 


אשור 


374 



9 וח״חרס, מע?יו תרוחים חו^ים 


^*וריים 

הסחיאח 


מתקו 6 ת חם 9 ר וד 8 ור־ו 1 ( 93 ימ (סטוד 13809 £9 סוז**נ). 
לקידמת־אסיה, ברליז 













375 


אשור 


376 


היצירה הספרותית האשורית המפליאה ביותר, שנשתמרה 

מימי־הביניים האשוריים, הוא אפו&־הביצחון של תופולתי* 

נינורת 1 , שמפאר את נצחונו של מלך זה על המלך הפשי 

?!אשטיליאש—ניצחון, שגרר את כיבוש־בבל. אע״פ שאפום 

זה לא נשתמר בשלמותו, אפשר להשוותו לאפוס המצרי 

הקדום ממנו במקצת, שמפאר את נצחונו של רעמסם 1 ו על 

החיתים ב?!ךש, על נהר אורונטם. עם החיבורים המעניינים 

ביותר מן התקופה האשורית המאוחרת יש למנות את ה״נבו* 

אות״( האוראקולים) מן המאה ה 7 לפפה״נ, שיש בהן הקבלה 

מסויימת לחזיונות של נביאי־ישראל, אע״פ שבדיד כלל הן 

שונות מאוד מאלה האחרונים. 

/ קלהבר. מפלתמינוה על״פי תעודה חדשה. השלח. ווו-ו x 
(תרפ״ה), 342-336 ! ש. זמירץ, יאשיהו ותקופתו, תשי״ב< 
1 )זגג £01 י( 1924-25 ) 11-111 . 01$ ?ר 
,הוצאה שניה , 1-2 , 11 

•$}/ ^ 1 ז 1 > /ס ^ . 11 ; 1923-31 

, 1 ) 1 ^$^^ \ 0 ץז 1$10 '\{ ,[^^^^צמז[ 0 .*ד ; 1915 ,. €1 ^ 5 

0 חט־ 111 ; 1928 ^ 0 ; 1923 

; 1926 />מ>! 

הערך *י 1€11 זץ $5 ^'*) 1929-30 ז 4€ .ה 0 }^$ x ^^ 

-מ^ , 1 נננןח^^ 1 ^ט,^ .ק .ס ;(שנתחבר ע״י אמיל פורר ואחרים 

; 11 — 1 , 015 ^\ ,ב 1 ה 0 !^?! 1 ) 3 14 ז 11 / 0 

' 155 ^) 1€<{1 ^€01^4$ 0! 1926-27; £. 8. X ז 0 ^ 

71 ^^ 1$€ זץ 1$5 )^ 01 ז 4€ ,*מח 4 וי€^ .£ .£ ,ז€ת 

. 1923 /ס 6 ^ 7 , 0266 .! . 0 ; 1926 ,€^\ 1 ז 6 ^{ 

ו. פ. א* 

משפט. המשפט האשורי ידוע לנו מתור שלוש קבוצות 
של תעודות, שהן מתקופות שונות: 

א. מתוך ״התעודות הקאפאדוקיות״ מימיו של טרגון 1 , 
לערך 2000 לפסה״נ. תעודות אלו, שמספרן מגיע לאלפיס, 
נמצאו — בעיקר בשלושים השנים האחרונות — בקילטפד" 
ליד קיסריה (קאנש הקדומה) במזרח אסיה הקטנה, שנקחזה 
בתקופה ההלניסטית בשם קאפאד(קיה. מתוך תעודות אלו 
אנו למדים על המסחר המפותח שהתנהל באסיה הקטנד" 
בהסכמתם של השליטים המקומיים, ע״י מתיישבים אשוריים. 
שהיו מאורגנים בקהילות-סוחריס, עם תושביהן הלא-שמיים 
של ערי אסיה הקטנה. בעיקר הביאו סוחרים אלה לקאפא־ 
דוקיה אריגים ועופרת, שבמהירם קיבלו זהב, כסף ונחושת. 

ב. מתור תעודות משפטיות ומינהליות מן העיר אשור 
עצמה, מן השנים 1500 — 1200 לססה״ב.—הרבה מ 300 התעד 
דות שנמצאו כאן הן שטרי הלוואות, שניתנו בכסף או 
בתבואה ושכוללים תנאים בדבר שיעפודם של נכסי הלווה 
ועבדיו — ואף של קרוביו בני־החורין, כגון אשתו, בניו או 
בנותיו — למלוה. נוסף על תעודות אלו נמצאו גם שברי* 
לוחות שונים (שני קטעים גדולים וארבעה קטנים) של 
המשפט העירוני של א׳ (המכונה בסי החוקרים "המשפט 
האשורי התיכוני"), שאפשר לקרוא בהם כמאה סעיפים. 
הלוח המפורט ביותר כולל 58 סעיפים בתחום של דיני* 
משפחה והחוק הפלילי. הענשים הם אכזריים ביותר! הח 
מעונש מלקות, עבודת־פרר, עונש־מוות, מפורטים כענשים 
גם כריתת אברים שונים, כגון האצבע, האף והאחן, ניקור* 
העיניים וסירוס — העונש האחרון בעוון משכב־זכור. 

ג. מחור מכתבים וחוזים מרובים מן המאות ה 8 והד 
לפסה״ג, בעיקר מן העיר נינוה. — ממקור זה אנו למדים על 
החיים המשפטיים, החברותיים והכלכליים בתקופת• הפריחה 
האשורית, בימי יורשיו של סרגון. ככל שאר גילויי־התרבות 
של אשור בתקופה זו, מושפעים אף החיים המשפטיים של 
א׳ במידה מרובה מן החרבות הבבלית. 

לצרכי השוואה עם המשפט העברי הקדום בא בחשבון 


רק המשפט האשורי התיכוני מן המאה ה 13 . בדיני־אישות 
שבמשפט זה אנו מוצאים כמה קווים, שהם אפיינים למשפט 
השמי הקדום. 

כמו בתור שאר עמי*שם הקדומים, היו הנישואים נערכים 
אף בא׳ ע״י מה שהחתן או אביו היה נותן לאבי־הכלה — 
המכונה כאן זבלו(לוח א׳, סע' 30 — 31 ! השווה שדשו של 
שם זה לשרשו של השם ״זבלון״) — את המוהר המוסכם, 
בטקס רשמי, כלומר בשעת מסיבה חגיגית, מאותה שעה 
יאילד נחשבת הנערה לאשת־איש (אשתו), אף אם עדיין 
לא נמסרה לידי בעלה. לאחר טקס זה שוב לא יכול היה 
אביה לבטל את ברית־הנישואים באופן חד־צדדי, ונערה 
נשואה מעין ז(, אם היו לה יחסי־מין עם איש אחר, נחשבה 
לנואפת — מה שגרר אחריו עונש־מיתה גם לה גם לנואף. 
ואולם אם אנס איש נערה זו בשדה, נתחייב מיתה רק האונס 
(לוח א׳, סעיף 12 )! השווה דברים כב, כה ואילף. כמו במשפט 
העברי, כד אף במשפט האשורי זכאי רק הבעל לגרש את 
אשתו ללא משפט (עזבו), וכד הוא גם כשיש לזוג ילדים! 
אמנם בא׳ היה הבעל מאבד ע״י כד את המוהר ששילם, 
שהוא קנין־האשה ומיועד לכלכלתה במקרה שתתאלמן או 
תתגרש (לוח א', סעיף 37 , 38 ). 

עד כמה הדוקים היו הקשרים המשפחתיים־משפטיים 
שנוצרו עם כריתת ברית־הנישואים, מעידים דיני*ד.ייבום 
האשוריים, שהם שונים ביסודם מדיני המשפט העברי. לפי 
המשפט האשורי, קיימת חובת־ייבום גם נשמח הבעל וגם 
כשמתה חאשה. כשמת הבעל רשאי אביו להשיא את האלמנה 
לאחי־הנפטר, או אף לבנו של הנפטר מנישואים קודמים 
(לוח א׳, סעיף 43 ). כשמתה האשה יכול האלמן לשאת, 
בהסכמת חותנו, את אחותה של הנפטרת (לוח א׳, סעיף 31 ). 
הקו המוסרי המיוחד למשפט העברי: "והיה הבכור אשר 
תלד יקום על שם אחיו המת, ולא יימחה שמו מישראל" 
(דברים כה, ו) אינו מצוי במשפט האשורי כלל. נראה, 
שבמסיבות ובתנאים מסויימים, שאינם ידועים לנו, חייב 
המשפט האשורי ייבום של האלמנה על־ידי חמיה (לוח א/ 
סעיף 33 ). אם נניח, שדין זה היה חלק ממשפט־הייבום השמי 
הקדום בצורתו המקורית, אפשר לראות בפרשת יהודה ותמר 
(בראשית לח) זכר למנהג זה. 

כמו במשפט המקרא, כד אף במשפט האשורי נוטל הבן 
הבכור פיישניים מכל אחד מאחיו בירושת־מקרקעים (לוח 
ב׳, סעיף 1 ). מעניין הוא גם החוק האוסר על נשים נשואות 
ואלמנות להיראות בפנים גלויות ברשות־הרבים (לוח א', 
סעיף 40 ). בהתאם לחוק זה הופכת פילגש לאשת־אדוניה 
בטקס שבו מכסה הבעל את סניה וראשה בנוכחות חמשה 
או ששה עדים (לוח א׳, סעיף 41 ). 

בדינים ובמנהגים של המשפט העברי הקדום, שיש בהם 
דמיון לדיני המשפט האשורי, אין לראות השפעה אשורית 
רוקד" הסביבה והמסיבות הדומות, שבהן צמחו שתי התרבו¬ 
יות, הן שגרמו לדמיון זה. בדיני-ממונות, שהם מוהניס 
תמיד במסיבות כלכליות, אין למצוא כל נקודות־מגע שד.ן 
בין התרבות המקראית והתרבות האשורית, שבה נודע 
למסחר תפקיד מכריע. 

1 ת 0 ס .ן " ז 5€ !! £1 .ס 

,^חו 1 שנן£ ,£-[>ןז\ג( 1 ; 1935 

6 ^ 7 , 5 ^ 411 ג . 0 . 1 ־>ז 6 ש 1 ־וס ,^ 1 . 0 ; 1929 , 

1£ 7^x1$ ז^ 1€1 ז^ , 1 >־ 131 ( 110 ־ 1 ? . 6 .! ; 1935 ^ 5 ^ 11 ^ 1 

-ז 0111£ ^ 1.1 ; 180-188 , 1950 ,£ה^^ 17 ^) 5£ ^ 7 014 16 ( 1 0 ) 
. 1913 ^ 1 ך 14€ ז^}{ז 1$11 ^{€^ 

ס. ד. 



377 


אשור—אשורבגיסל 


378 


אעור,עיר*הבירה הראשונה של ממלכת אשור(ע״ 7 )< ישבה 
על החוף המערבי של החידקל. כיום קלעת שרקאת, 

כ 80 ק״מ מדרום למוצול. נקראה, כנראה, בשם א׳ משום 
שהיתה קדושה לאל אשור (ע״ע). בכתובות מארי נזכרה א׳ 
בשם ״שבת אנליל״ — כלומר, מושבו של האל אנליל, האל 

% * ג 

הראשי של בבל עוד בתקופה השומרית. ואמנם פולחן־אנליל 
תפס מקום חשוב בא׳ בתקופה קדומה ביותר. — א׳ נזכרת 
במקרא רק פעם אחת (בראש׳ ב, יד) כדי לציין את מקומו 
של נהר חידקל "ההולך קדמת אשור". נראה, שנוסדה כעמדת־ 
מגן בפני התנפלויות מן הצפון על בקעת שני הנהרות, וכבר 
בימים קדומים היתה נתונה להשפעתם התרבותית ולשלטונם 
של השומרים שמדרום לה. כן מרמזים שמותיהם של כמה מן 
המלכים הקדומים (כגון אשפא, המלך ה 16 , שבנה בא׳ את 
מקדש האל אשור, וכבא, 'שבנה את חומת־העיר) על אוכלו־ 
סיה בלתי־שמית בצד האשורים השמיים. בתקופת השושלת 
השלישית של אור היתה א׳ נחונה למרותו של נציב בשם 
זריקו, שהיה כפוף לבור־סין (בערך 2100 לפסה״נ). במאה 
ה 19 שלטה בא' שושלת חזקה, שהפכה את העיר למרכז 
כלכלי ומדיני חשוב. לתקופה זו שייכים הלוחות הקאפא־ 
דוקיים, המראים על התפשטותם של האשורים צפונה ועל 
פיתוח מושבות־המסחר שלהם בקאפאדוקיה שבאנאטוליה. 
אולם לשיא גדולתה הגיעה א׳ בימיו של שמשי־אדד 1 (המאה 
ה 18 ) — המייסד של שושלת חדשה — שמית־מערבית. 
בתקופת־שלטתו של חמורפי מלך בבל נכללה א׳ בתחום 
ממלכתו. באותה תקופה התחילה ירידתה, שנמשכה והלכה 
עד שסופחה (במאה ה 15 ) לממלכת־מיתני החורית. אשור־ 
אבלט (בערך 1360 לפסה״נ), מייסדה של ממלכת־אשור 
התיכונה, שיחרר את א׳ מעולה של מימני ופתח בשבילה 
תקופח חדשה של התפתחות ושיגשוג, שנמשכה עד סוף 

שלטונו של חגלת־ננרת 1 (בערך 1240 לפסה״נ). בתקופה 

■ ^ 

זו נבנתה מחדש חומת־העיר ותעלה עמוקה נחפרה לארכה. 
כן חודשו בה מקדשי־האלים אשור ואשמר ומחת לעיר 
נבנתה בירה חדשה, שנקראה על שמו של תגלתמנרת ושבה 
הוקמו, בין השאר, מקדש לאל אשור וארמון נהדר. אחר־כך 
ירד ערכה של א׳ למשך מאה שנה דותר, ורק בימי שלטונו 
של תגלת־פלאסר 1 (בערך 1115 לפסה״ג) זכתה שוב לחשי¬ 
בות לזמן קצר. תגלת־פלאסר חידש ושיכלל אח א׳ ואח 
מקדשי אנ ואךד בתוכה. אחר מותו של תגלת־פלאסר 1 פסקה 
א׳ לשמש בירה לממלכת־אשור, אך הוסיפה להיות מקום 
פולחנו היחיד של האל אשור, וכמעט כל מלכי־אשור ראו 
להם לחובה לדאוג למקדש אשור ולעיר הקדושה בכללה. 
כך בנה בה סנחריב ( 705 — 681 לפסה״נ) את בית־החג ופתח 
את רחזיב-התהלוכות המפורסם, שבו היו עובדות תהלוכותי 
האלים בחגיגות של ראש־השנה. ב 614 , שנתיים קודם מפלתה 
של ממלכח־אשור, נפלה א׳ בידי צבאות הכשדים והמדים 
ונהרסה ונשרפה כליל. אולם חלק ממנה נבנה מחדש וא׳ 
נתקיימה — אמנם קיום עלוב — עוד מאות־שנים, כפי שמו¬ 
כיחים שרידים ארכאולוגיים מתקופת הפרתים. 

החפירות הארכאולוגיות הראשונות נערכו במקום באמצע 

עפ 

המאה ה 19 על-ידי ליארד ורסאם, אך הממצאים העיקריים 

4 * •* • ^ 

נתגלו בחפירות, שנערכו כאן בין 1903 — 1913 בהנהלתו של 
אנדרי מטעם החברה הגרמנית לחקר המזרח. בין השאר 
נחשפו כאן החומות החיצונית והפנימית של העיר ביחד עם 
שעריהן ומגדליהן, מקדשי אשור, אשתי׳ אנלל, סן, ש.מש, 


המקדש הכפול של אג ואדד, וכן הז? 1 רת (ע״ע בבל, מגדל), 
ארמנות-המלכים וכתבות מרובות מאוד באכדית, חיתית 
וארמית, ששופכות אור מרובה על ההיסטוריה של א׳ ועל 

תולדות החרבות של המזרח הקדום בכלל. 

; 1929 .£ 

,זסז־וג? ; 1938 

/ס .ס .ס ; 1946 ,.?/ 50 

^^ 1115107 ; 7 ^- 1926 , 11 , 1 . 

. 11 ! ,־! 

מ. ב. 

אעיר* האל הראשי של האשורים, שעל שמו נקראו גם ארץ 
אשור (ע״ע) וגם העיר אשור (ע״ע). מתחילה נחשב, 

כנראד" א׳ כאל הצמיחה וההתחדשות, והיו סבורים, שכתמוז 
כך אף הוא מת בקיץ ויורד אל השאול. ובאביב הוא 
קם לתחיה. מפני*כן תארו אותו האשורים בדמות עץ-החיים 
ואת מצבתו היו מעמידים באביב על־יד מעיינות. בתקופה 
מאוחרת יותר הושפעו האשורים בתאור אלם מדמותו של 



?עני נכרים בעלי-כנפים עובדים את הא 5 מע? 

?עץ חותמת גלי 5 ית (מתהופת א^עור־ 

גצירפל). ?ובר, פאריס 

ו 

מרדך בבבל וא׳ נעשה אבי כל האלים ומלכנ 2 לפי המיתו¬ 
* 1 * 

לוגיה האשורית, ברא את עצמו ואח״ב עמד בראש האלים 
שנלחמו בתאמת(תהום). כבורא השמים והארץ וכל אשר בם 
נחשב גם כמלך היקום כולו. הוא גם יצר את בני-האדם 
והפקיד עליהם כשליטים את האשודים, עם־סגולתו, והוא 
עצמו, כגיבור-מלחמה, יצא עם האשורים למלחמותיהם וסייע 
בידם לכבוש את "ארבע כנפוח־ד״ארץ". טכס-פולחנו היה 
נערך בעיר אשור בהוד ובהדר, ולכבודו היו האשורים מוציאים 
להורג שבויי-מלחמה ־באכזריות ובעינויים איומים. במצבות 
מתואר א׳ כגיבור מחזיק קשת דרוכה בתוך גלגל-חמה בעל 
כנפים פרושות. שמו של א׳ מרומז כנראה במיכה ה, ה. 

^ 1 ד 0 ^ €11 ז .? ; 1919-1933 

׳^ 5 / 0 ; 111 ,./ן. .€ ; 1910 

,מ €11 ^ ; 1911 164 ' 1071 ץ^ 3€4 מ; 

. 11 89 , ^ 41 14 ז 14 ת 3 וזסלקמוס!!*! , 0 .. 8 ; 1943 , 11 

. 111 ' ; 1929 6 ^ 6111611 י* 0 ^^ 0/ '£.x ^ז 1114 ז€€ ^ ,ח 50 

. 1933 ^ 215 )^ 1 ת^; 1 ז) 551 ^ 15 ) 0 

מ, ב, 

אעור'□, נוצרים נסטורינים (ע״ע), שמתייחסים על האשד 
רים הקדומים( אך יחם זה מוטל בספק, הא' קיימו 
בפיהם ניב סורי־ארמי, שבו נערכים גם טכסי־סולחנם. הם 
נתפשטו ממרכזם המקורי באיזור־הגבולות שבין תורכיה ובין 
איראן ועיראק אל ארצות קאוקאז, איראן, עיראק וסוריה, 
והרבה מהם היגרו לאמריקה, לקפריסין ולשאר ארצות. 
מספרם בעולם נאמד כיום ב 80,000 — 100,000 . מנהיגם 
הרוחני יושב בקפריסין או באה״ב. עד 1933 ישבו בעיראק 
כ 25,000 — 35,000 א', כולם באיזור מוצול ובצפון־מערבה 
של המדינה! פלוגות־הצבא של השלטונות הבריטיים בעיראק 
קודם שיחרורה היו מגוייסות בעיקר מתוכם. ב 1933 ערכו 
בהם הערבים העיראקיים. בהשתתפות הצבא העיראקי והמנ¬ 
גנון הממשלתי, טבח המוני. טבח זה הגביר את רצונם להגר 
מעיראק— רצון, שכבר היד, ניכר קודם־לכן (ב 1930 הועברו 
בעזרת הצרפתים כמה מאות משפחות אשוריות לסוריד,). 
התכנית של חבר-ד״לאומים לארגן הגירד, זו ולהמציא לא׳ 
"בית לאומי׳" חדש לא נשאו פרי, וד.א׳ הוכרחו להגר על 
דעת עצמם ובלא עזרה בינלאומית. כיום יש מן הא׳ בעיראק 
כ 20,000 — 30,000 , באיראן — כ 10,000 — 20,000 , בסוריה — 
כ 0 ( 10xx ובשאר ארצות ערב — מאות בודדות. בבריח* 
המועצות יושבים כ 20,000 ובאה״ב אלפים אחדים. הא׳ 
היושבים בעיראק ובסוריה הצפונית מאורגנים בשבטים. 
אותם מן הא׳, שפרשו מן הכנסיה הנסטוריינית ונצטרפו 
לכנסיד, הקאתולית, קוראים לעצמם על־פי רוב כלדיים 
(ערבית כלדאני). גם הם נפוצו בעולם, אך מרכזםיהלאומי 
וד,דתי הוא בעיראק (מוצול), שבה הם מונים כ 100,000 נפש. 
וע״ע כלדיים, י, שט. 

א^טוךגצרפל (אשור־נצר-אפלי = אשור יוצר בן) ח, מלו 
אשור ( 885 — 859 לפםד,״נ)! בנו של תגלת־ננרת 11 . 

בכיבושיו המרובים הניח אח היסוד לממלכה האשורית החד־ 
שד" הרחיב את גבולותיו! והבטיח את שלטונה בכיפה למשך 
יותר ממאתיים שנה. א׳ אירגן מהדש את הצבא האשורי וכן 
אח מוסדות־השלטון ברחבי־ממלכתו באמצעות שרים ופקי¬ 
דים מסורים ונאמנים, יחסו אל העמים המנוצחים היד, קשה 
ביותר, ידועים לשמצה תיאורי העינויים האכזריים, שבהם 
היד, מענה את שבוייו ואת המורדים בו, אך בדרך זו׳ הצליח 




381 


אשורנצרפל—אשית 


382 



אשורנצירפ? השני בציד״אריות. חב?ימ*בהט מב 5 ח. הסוזיאוז הבריט/ קונרון 


להטיל את אימתו על אויביו ולהבגיעם על נקלה. א׳ העביר 
את עיר־בירתו מנינוה לכלח, שביצר את חומותיה, הרס את 
בנייניה הישנים ובנה במקומם ארמנות־פאר, שקישט אותם 
בפסלי־ענק ובתבליטים צבועים. ע״י כך נתן תנופה חדשה 
להתפתחותה של האמנות האשורית, שהגיעה בימיו לשיאה. 
וע״ע אשור. 

מונח, שמציין את כלל היחסים בין איש ואשתו וכן 
אח חובותיהם וזכרותיהם זה לזה, 

א. א׳ במקרא. — לפי השקפת המקרא נושא אדם אשה 
כדי להעמיד בנים ולקיים על־ידיהם את שמו בישראל. אצל 
עם חי לשבטיו, כעם העברי העתיק, לא היתד. הא׳ עניין שבינן 
לבינד. בלבד, אלא עניין של המשפחד, כולה, עצמתה של 
המשפחה היתד. תלויה במספר בניד" ומשפחה שבניד. מרובים 
היה אף כבודה מרובה בתוך השבט, שפן הבנים מגינים 
וכובשים: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוד.". הבן היד. 
בדחורין מלידה וזכותו של האב עליו היתד. מוגבלת מסגי 
שהבן עומד תחת חסותו של השבט, שהיד. צריך לו. אעפ״ב 
היה הבן מקבל עליו אח מרותו של האב, ראש־המשפחה, 
בכל דבר שיש למשפחה עניין בו. האב לא היה יכול להשיא 
לבנו אשה שלא מדעתו, אבל, אם הבן חי בתוך המשפחה, 
היה האב בוחר לו את. האשת, שהרי האשה נכנסת לתוך 
משפחתו. לא כן הבת, אין לשבט עניין בד" אין דרכה להש¬ 
תתף במלחמה, והרי היא כולה ברשות אביה והוא יכול 
למכרה לאמה ולהשיאה למי שהוא רוצה. האיש "לוקח" את 
האשה, אבי הבת "נותן" את בתו לאשר. ז רק נשים שאביהן 
מת עליהן "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" (במדבר לו, ו). 

מוהר. כשאב היה משיא את בתו היה מקבל עליה מך,ר. 
המוהר היה נהוג בכל שכבות העם, ואף המלך היד. מקבל 
מוהר על בנותיו. המוהר היד. משתלם לא רק בכסף, אלא אף 
בעבודה (יעקב ולבן) או במעשה־גבורה, שיש בו הנאה לאב 
(דוד ושאול! שמ״א יח, כד,—כז). במשפחות כבודות היד, האב 
נוהג לד,תזיר לבת את כסף ד,מוד,ר. לבן, שכבש לעצמו את 
שכר־עבודתו של יעקב, בנותיו מתלוננות עליו "כי מכרנו 
ויאכל גם אכול את כספנו" (בראשית לא, טו). סכום־המוד.ר 
אינו קבוע וזכותו של האב היה להרבות בו או למעטו. אבל 
היה מוהר ממוצע, וכשאמרו מוהר סתם אליו נתכוונו. המפתה 


את הבתולה, ואביה ממאן לתתה לו לאשה, משלם לאביה 
"כמוהר הבתולות" (שמות כב, טו—טז). במה הוא מוהר 
הבתולות לא נתפרש כאן, אבל באונם מפורש: חמישים כסף 
(דברים כב, כט). האב מפסיד על־ידי האונס או המפתד. את 
ד,מוד.ר, מאחר שעל הבעולה לא היו משלמים, כפי הנראה, 
מוהר ולפיכך הם חייבים לשלם לו את הסכום שד,פםידוד,ו. 
אף אצל האשורים היה מוד.ר ממוצע, והמפתה והאונס היו 
משלמים פי שלושה ממנו לאבי הנערה(.•ו 7 * 113$ ג ת £1 , 16101£ ן£ 
סעיף 54 , 55 והשווה הוצאת -ע 6 ע 1 זם .£ .ס 
1935 מ!(©!). את המוהר היה מקבל האב, אבל אף 

שאר בני־המשפחה היו מקבלים מתנות מן החתן, ואף מש¬ 
תתפים במשא-ומתן (בראשית כד). בחוקי חמורפי (סעיף 
159 — 161 ) נזכר מעין מוהר ואף המתנות שהחתן מביא. וכן 
מדובר בחוקים אלה על נדוניד, כעל דבר רגיל. אצל העברים 
הקדמונים לא היתה, כנראה, הנדוניד, מנהג קבוע, אלא שהיו 
אבות שנתנו נדוניה(יהושע טו, יט). המלה "נדוניה" בעברית 
היא מאוחרת, "נדה" אינה נדוניד" אלא מעין אתנן זונה 
(יחד טז, לג). לנדוניד. קראו "שלוחים" (מלכים א, ט, טז). 
המינקת וד.נערות ששימשו את הבת בבית אביה היו עוברות 
לרשותד, לאחר שנישאה (ברא׳ כד, נט, סא)• וכן היה האב 
נותן אחת משפחותיו מתנה לבתו (שם כט, כד, כט). שפחה 
זו היתה נשארת קניינה הפרסי של האשה (אך אין מכאן 
ראיה על חלוקת נכסים בין בעל לאשתו). לפעמים היתד. 
הגבירד, נותנת שפחה זו בחיק-בעלה, ביהוד כשהיא עצמד, 
היתד, עקרה. העקרד. היתה האומללה בנשים, ואף באהבת־ 
בעלד, לא היתה מוצאת נחומים (ש״א א, ח). כיוון שהשפחה 
היתד. שלד" אף פרי־בסנה של השפחה נחשב כשלה, ומעלים 
עליה כאילו היא עצמה ילדה! אעפ״כ אין חרפתיהעקרות 
נאספת ממנה עד שהיא עצמה יולדת (בראשית ל, כג). אף 
אשד. שילדד, לבעלה ועמדה מלדת היתה עושד, נחת־רוח 
לבעלה ומוסרת לו את שפחתה להרבות בניו (שם ל, ט). 
שפחה שהרתה לאדונה היתה מרשה לעצמד, לזלזל בכבוד 
גבירתה העקרה, אבל הגבירד. היתה יודעת לשמור על זכויו¬ 
תיה (שם טז, ד—נ! חמורפי 146 ). 

עריות. — לסי המקרא, ראוי לו, לאדם, שישא אשה 
מקרובותיו, אף אם היא נמצאת בריחוק־מקום. את יעקב שלחו 
מכנען לפדן ארם לקחת אשה מבנות דודו. כדי לפייס את אביו 



















383 




384 


חלד עע 1 ו לדודו ישמעאל ולקח אח בתו לאשה (שם כז" ס). 
קודם שניתנה חורה לישדאל היו כל הקדובות מ 1 תד(ת חח 
מאחות מן האם(ברא׳ כ, יב), שבד" כפי הנראד!/ היו זהירים 
אף בזמן שהיו פרוצים בעריות. יחזקאל מייסרם על אחות מן 
האב (כב/ יא)/ משמע שבאחות מן האם היו זהירים. התורה 
אסרד, קרובות אלו: האם, אשת האב, האחות בין מן האב 
ובין מן האם מולדת בית או מולדת חח, בת הבת ובת הבן 
(הבת.עצמה לא נתפרש איסורה בתורה, אבל אם בת הבת 
אסורה, הבת עצמה לא כל שכן), אשת האח (הותרה במקום 
יבום), אשה ובתה ובת בנה ובת בתה ואחות אשתו בחיי 
אשתו (ויקרא יח, ו ואילו). היו כיתות שפירשו את הכתוב 
"ואשה אל אחותה לא חקח לצרור עליה בחייה", כמו אשה 
אל רעותה, שהתורה אסרה לאדם לשאת אשד■ על אשתו, אבל 
אין ספק בדבר, שהתורה לא אסרה ריבוי־נשים. בספר דברים 
נזכר אף איסור החותנת, אבל איסור זה הוא בכלל אשה 
ובתד>. חוץ מאיסורי־עריות יש עוד איסורי־חיתת. אסור 
להתחתן בשבעת העמים תושבי אר־זדישראל בזמן כיבוש 
הארץ (דברים ז, ג). אף אלו שכתוב בהם לא יבואו בקהל, 
ודאי אסור היה להתחתן בהם, והם פצוע דכא וכרות שפכה, 
ממזר, עמוני ומואבי (שלושת האחרונים גם דור עשירי לא 
יבוא להם בקהל ה'), אדומי ומצרי (שניים אלה עד דיר 
שלישיז דברים כג, ב, ג, ד, ט). הכוהנים, מפני קדושתם, נאסרו 
עליהם זונה, חללה וגרושה. כוהן גדול שקדושתו מרובה אסור 
אף באלמנה ומצווח לקחת בתולה (ויקרא כ> 4 ז, יג—יד). 

אירוסים. ע״י תשלום דמי־המוהר לאב מארס לו האיש 
את בתו. הוא קנה אותה מידי אביה וד,רי היא שלו אף־עליפי 
שעדיין אינה ברשותו. היא נחשבת לאשח־איש ואסורה לכל 
אדם (דברים כב, כד). בימים שבין האירוסים והנישואים 
יושבת הארוסה בבית אביה ואין האחס בא אתה במגע־ 
אישות. משום־כך, מי שארס אשה ולא לקחה חחר ממערכות* 
המלחמה! שהדאגה "פן ימות במלחמח ואיש אחר יקחנה" 
מסיחה את דעתו מהמלחמה(שם כ, ז), ובקללות נאמר "אשה 
תארש ואיש אחר ישגלנה" (שם כח, ל). גם לאחר,שלקח 
ארוסתו לביתו אינו יוצא בצבא והוא נקי לביתו שנה אחת 
"ושמח את אשתו אשר לקח"(שם כד, ה). 

נ י ש ו א י ם.—מסירת האשה לרשות־המל עושה נישואים. 

אין לקבוע אם די היה במסירה בלבד או שהיו עוד פעולות, 
שהיו דרושות לצורך השלמת הנישואים. ביחזקאל (טז, ח) 
נאמר: "ואפרש כנפי עליך ואכסה ערנתך ואשבע לד ואבוא 
בברית אותר..." פרישח־כנף נזכרת אף במגילת רוח (ג, ט). 
בן שלוקח אשח־אביו מגלה כנף אביו (דברים כג, א) ולפי 
פירוש תרגום ירושלמי שם, כנף שגילה אביו לא יגלה 
(ובמסכת יבמות ד׳, עם׳ א׳: כנף שראה אביו לא יגלה). 
"ואכסה ערןחד", אינה לשון נקיד" שבאה במקום ואגלה 
עמתך, אלא שהיה מכסה עמתה לאות שהיא אסורה לכל 
אדם. השבועה והברית עניין אחד הן: הברית נכרתת על-ידי 
שבועה (דברים ד, לא). בכלל, כל מקום שאתה מוצא ברית, 
שבועה בצדה. בשעת הנישואים היה אבי הבת עורך משתה 
לכל תושבי המקום (בראשית כט, כב). אצל שמשון(שופטים 
יד, י) החתן עושה את המשתה. אפשר, שכל האמור בנשואי־ 
שמשון היה ממנהג אנשי־המקום, הפלשתים. מתקינים חדר 
לחתן, ובו אף החופה שהכלה בתוכה, ואעם יוצאים משם 
אלא לצורך גדול (יואל ב, טז). פעמים שהאשה לא היתד, 
עוברת למשפחח־בעלד" אלא בעלה היד, עובר למשפחתה 


ונקרא על שמד, (נחמיה ז, םג). אך מקרים כאלה היו מועטים. 
בדרך בלל לא היד, האיש עוזב את משפחתו ומשום כך לא 
היתד, מקבלת הבת נחלה: שלא לגדוע מנתלתיד,שבט. אצל 
העמים הקדומים היתה אשה יורשת נחלה מושכת את בעלה 
אחריו־" אבל אצל העברים היתה עוברת עם נחלתה לרשותו 
של הבעל, ומשום כך צריכה היתה לד,ינשא לבן שבטד, (במדבר 
לו, ח). מי שאין לו אלא בת נותן אותד, לעבדו, שהעבד שאין 
לו משפחה משלו דבק במשפחת אשתו וממשיך את שושלתד, 
(דה״א ב, לד—לה). ע״י המסירה לרשות הבעל נפקעות כל 
זכדותיו של האב על בתו (אע״ס שהחקיפים היו מרשים 
לעצמם לבטל אח נישואי־בנותיד,ם, ש״א בד״ מד! בראשית 
לא, מג). האשד, רשות אחרים עליה: או רשות האב, או רשות 
הבעל 1 רק אלמנה או גרושה הן ברשות עצמן, ואינן חוזרות 
לרשות־ד,אב, כי רשות זו ביוון שפסקה פסקה. נוח לה, לאשר" 
בבית־בעלה מבבית-אביד,! אביה יכול למכרד, בקטנותה 
לאמה, מד, שאין בן בעלה ז אפילו לקח אדם לאשה שבוית־ 
מלחמד. אסור לו למכרה (דברים כא, יד). בבית־האב, הבן 
והבת אפשר לד,ם שייכבשו בחוב אביד,ם (מל״ב ד, א ז נחמיד, 
ד" ד—ד,), ואילו את האשד, אין גובים בתוב־בעלה( רק 
כשהבעל נמכר לעבד נכנסת אשתו עמו (כפי הנראה, כדי 
שתהא ניזונת עמו) ויוצאת עמו(שמות כא, ג). תחילתה של 
האישות, האירוסים, באד, ע״י קניין שהוא קונה אותר, מידי 
אביה, המשכה, הנישואים — היא ברית בינו לבינה: "והיא 
חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב, יד). אשת חיל כל ענייני־ 
הבית נחתכים על פיד, ובעלה יושב בשער בין הזקנים המהל¬ 
לים את מעשיה(משלי לא, לא), ויש שהבעל מבטל את רצונו 
ספני רצתה (ברא׳ כא, י—יד). לגבי הילדים אין הבדל בין 
אב לאם, ששניד,ם שווים לכבוד ולמורא (שמוח כ, יב! ויקרא 
יס, ג). — לבעל אוהל לעצמו וכן לכל אחת מנשיו, חוץ מן 
השפחות שאף כשהן משמשות לאישות הן גרות באוהל 
משותף (בראשית לא, לג). מכאן הביטוי ״בא אליה״ — בא 
אל אהלה — וכן מובנו אף בערבית, אין לראות בזה שריד 
מתקופת שלטון־האם. כל הנשים זכותן שווה לעוגה והלילות 
קבועים ועומדים, וביד האשה להשכיר את עונת הלילד, המגיע 
לה והבעל מחויב לקיים את השכירות. אף אם המשכרת חביבה 
עליו יותר(שם ל, טו, טז). שחייב אדם בפרנסת אשתו, בכסותה 
ובעונתד, אנו שומעים מדין אמה עבריד" שאם לקח לו אחרת 
"שארה כסותד, ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י), 

מעילה ב א׳. — אין האיש מועל באשתו, שהרי מותר 
לו להרבות נשים. האשד, המועלת בבעלה דינה ודידהנואף 
מיתד" לדין זד, היא אשתו משעת האירוסים, רק אם היא 
אנוסה פטורה היא מעונש וממיתים אך את הנואף לבדו 
(דבדים כב, כג—כז), הבדל זה מצד אף בחוק האשורי 
(סעיף 13 , 12 }£ס £1101 ושם 168 נ 1 \־ז 6 ׳\ 1 זם). לפי החוק 
האשורי וחוק חמורפי הניאוף הוא חטא רק כלפי הבעל, 
ולפיכך אם הבעל מוחל פטורה היא מעונש. לפי התורה החטא 
הוא פריצת־המוסר, ומשריש רע בקרב ישראל ("ובערת 
הרע מישדאל", דברים כב, כב) ואין הבעל יכול למחול. בעל 
שמקנא לאשתו וחושד בה במעל, מביאד, לכוהן והכוהן בודק 
אותה במים קדושים בכלי־חרש, שמערב בהם עפר מקרקע 
המשכן. הכוד,ן משביע את האשה בשבועת האלה. את האלות 
הוא כותב על ספר ומוחה אל המים המדים ומשקד, את 
האשה במים המרים הללו ומקריב עליה קרבן. אם צבתד, 
בטנה של האשד, ונפלה ידכה, נחשב הדבר לסימן שנטמאד" 



385 




386 


ואם לא — וגקתה ונזרעה זרע. על כל פנים האיש מנוקז! 
מעו 1 ן׳ הוא עשה אח שלו (במדבר ה׳ יב—לא). לפי חמורסי 
(סעי׳ 132,131 ) בודקים אח האשד! החשודה בנהר וחזקה על 
אלוהי הנהר, שאם היא טהורה לא יטביע אותה. 

גידושים. — כשד,בעל "מצא בה (באשתו) עדנת דבר", 

הוא מגרשה מביתו. אין הגירושים ©תירים אלא אם כן נחו 
הבעל בידה ספר־כריתות, שבו הוא מוותר על זכדוחיו. בלא 
ספר־כריתות הוא יכול להשיבה אליו (ישעיהו נ, א). אין 
במקרא נוסח של טפר־כריתות. בל(י רואה בכתוב "היא לא 
אשתי ואנכי לא אישה" (הושע ב, ד) קטע מספר־כריתות, 
אבל כתוב זה אינו מדבר בגירושים, אלא באשה מנאפת 
שבעלה מבקש להחזירה למוטב. הרשות ביד הבעל להחזיר 
גרושתו, אם לא נישאה בינתיים לאחר. אם נישאה לאחר, 
אע״פ שהוציאה השני בגט, אין הראשון יכול לשוב ולקחתה 
(דברים כד, א—ד). 

פ י ל ג ש. — מותר לו, לאדם, לקחת לו פילגשים. הפילגש 
מיועדת למעשה אישות ולא לחיים משותפים. יש שהפילגש 
יושבת בעיר אחרת (שופטים ח, לא), שאם ילד לשם לא 
יעמוד בלא אשה. אף השפחה, שד.גבירה נותנת בחיק בעלד" 
קרויה פילגש (בראשית לה, כב). לא נתפרש במקרא מה היא 
חובתו של הבעל כלפי פילגשו. כשדוד בורח מפני אבשלום 
הוא לוקח את נשיו עמו, ואת הפילגשים הוא משאיר לשמור 
על הבית (ש״ב טו, טז). מה דינה של פילגש שזינתה, לא 
ברור במקרא. בתורד! (ויקרא יט, כ) כתוב, ששפחה חרופה 
לאיש שזינתה, היא ובועלה פטורים ממיתר" אבל פשוטו של 
מקרא זה אינו ברור. ממעשה פילגש בגבעה אנו למדים, 
שהפילגש לא היתד, נחשבת בעיניהם כאשה גמורה, שהרי 
לאחר שזינתה הוא הילד אחריה להחזירה לו (שופטים יט, 

א—ג). אבשלום בא אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל (ש״ב 
סז, כב)ז אפשר, שהמלך היה יורש את פילגשי אביו ואבשלום 
ביקש להראות לכל ישראל, שירש את המלוכה וממילא אף 
את פילגשי־המלך. דינם של בני־הפילגשים היה כדין בנים 
לכל דבר, אבל כשהגבירה היתד, מוחה, או כשהאב היה רוצה 
להנחיל את כל רכושו לבן הגבירה, היה נותן להם מתנות 
ומשלחם מעל פניו בעודו חי (בראשית כא, י! כה, ו). לפי 
חוקי חמורפי (סעיף 170 ) אין בן הפילגש נחשב לבן אלא 
בהודאה מפורשת מצד האב, ואף אחר ההודאד, בן הגבירה 
הוא היורש העיקרי. 

אמה עבריה היא זו שאביד, מוכרה בעודה בקטנותד, 

כדי שתהיד, לאדוניה לאשד, כשתגדל. אם אין אדונה רוצה 
בד, אחר־כד, הוא משחררה! למכרה אסור, שאין עושים 

♦ 

סחורר, בבת־ישראל. רשות בידו ליעדה לבנו, ובמקרד, זה 
"כמשפט הבנות יעשד, לה". מה הוא "משפט הבנות" לא 
נתפרש. אפשר, שמקרא זה נדרש לאחריו "אם אחרת יקח לו 
שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, ז—יא), וזר,ו 
משפט הבנות. 

ב. א׳ בתלמוד ובסוסקים. — מימות עזרא ואילך 
טבועה הא׳ בח'תמה של הדת. הצורה החיצונית של האירו* 
סים, שקיבלו אח״כ את השם קידושים, מפני שראו בהם דבר 
שבקדושה, עדיין קיימת היא ככללד" אלא שבאו בה שינויים 
ניכרים. חמוהר של חמישים כסף, שהם מאתיים זוז, משנד. 
את שמו ואופן תשלומו. המוהר כאילו מתחלק לשני חלקים: 
החלק הקטן בא לידי האשד, ככסף קידושים, והחלק העיקרי 
עובר מידי האב לידי הבת בצורת כתובד" להבטיח את 


פרנסתה לכשתצא מבית בעלה כאלמנה או כגרושה (קידושי 
שטר וביאה לא היו שכיחים ואף בהם היתה הכתובה, שבאה 
במקום ד,מוד,ר, חובה). הכתובה קיבלה את צורתה ד,שלמד, 
ע״י שמעון בן שטח, אבל קודם לכן עברד, דרך התפתחות 
ארוכד, (עיין כתובות פ״ב, ב׳ז וירוש׳ כתובות סוף פרק ח׳). 
אצל השומרונים היה המוהר מורכב משני חלקים, האחד ניתן 
לאשה קודם כניסתה לרשות בעלה והשני כשהיתה יוצאת 
מבית בעלד" יש להגיח, שכל מנהג משותף ליהודים 
ולשומרונים מקורו בתקופה שקדמד, לפירוד בין השומרונים 
והיהודים, שד,רי השנאה העמוקה ששררד, אחר־כך ביניד׳ם 
שימשה תרים בפני חדירת מנהגים מתחומי אלו לאלו. אף 
אצל הקראים ואצל יהודי מצרים בזמן הרמב״ם ולפניו היה 
המוהר מחולק לשניים, ל״מוקדם" ו״מאוחר" (עי׳ ספר השט¬ 
רות לרב האיי, עמ׳ 62 ). 

החובה לשאת אשה. — הא׳ נחשבת למצווה גדולה, 
שהרי על-ידיה מתקיים העולם: "כל יהודי שאינו עוסק 
בפריד, ורביד, כאילו שופך דמים", "ממעט את הדמות" "וגורם 
לשכינה שתסתלק מישראל"(יבמות ס״ג, ב׳, ס״ד, א׳). מצוות 
פריד, ורביד, מקיים האדם, לפי הד,לכה, בד,ולדת בן ובת, 
זכר ונקבה, כברייתו של עולם. אעפ״כ לא יבטל אדם 
מפריה ורביה כל זמן שכוחו עמו, שפל המוסיף נפש אחת 
בישראל כאילו בנה עולם, ואף בזקנותו מצוות־חכמים היא 
שלא ישב אדם בלא אשה(רמב״ם, אישות, פרק ט״ו, הל׳ ט״ז), 
"וכל יד,ודי שאין לו אשד, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה. 
בלא טובד,"(יבמות ס״ב, ב׳). אין האיש חייב במצווד, זו עד 
שנתו הי״ח, "ועד עשרים שנה יושב הקב״ה ומצפה לאדם, 
מתי ישא אשד" כיוון שהגיע כ׳ שנה ולא נשא אומר תיפח 
עצמותיו" (קידושין כ״ט, ב׳). לא חייבו את האיש לישא 
תיכף לבגרותו, כדי "שילמד תורד, ואח״כ ישא אשד," (שם). 
ועוד "לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם 
ואחר כך ישא אשה" (סוטה מ״ד, א׳). במדרש שהש״ר (ז׳, 
ז׳) אמרו: "בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה בן ל׳ שנה, בן 
מ' שנה". דברים אלו נאמרו בא״י, כסי הנראה, בזמן ש{בר 
השיעבוד ופרנסת משפחה היתה עול כבד (עי׳ שי״ר, ערך 
מילין, א״י). מחובת הנישואים סטור רק מי שנפשו חשקה 
בתורה וד,וא דבק בד, בכל מחשבותיו (רמב״ם, אישות סרק 
ט״ו, הל׳ ג׳). האשה אינה מצווה על פריה ורביה, אעפ״כ 
מצוות-חכמים היא, שלא תשב אשה בלא איש, שלא תחשד 
(שם שם, ט״ז). אשה, שפטורד, היא מתלמוד תורה ואף 
פרנסת-הבית אינה מוטלת עליה, משיא אותד, אביה סמוך 
לפרקד" ומי שמשהה את בתו בוגרת כדי שתעשה לו מלאכתו, 
הרי זד, "רשע ערום" (סנה׳ ע״ו, ב׳). משום אנשי ירושלים 
אמרו: "בתך בגרר, שחרר עבדך ותן לד," (פסחים קי״ג, א׳). 

היחוס. התורה לא אסרה אלא על בת יורשת נחלה 
שלא תינשא לבן שבט אחר, ואף באיסור זה לא נאסרו אלא 
בנות הדור הראשון, באי הארץ, ואילו אח״כ הותרו שבטים 
לבוא זד, בזה (בבא בתרא קכ״א, א). אעס״כ הקפידו, שיד,א 
אדם דבק בשבטו ובמשפחתו(ירושלמי, כתובות פ״א, ה״ה). 
הכתעים היו זהירים בזד, ולא נתערבו בזרים. לפי יוסף בן 
מתתיהו (נגד אפי 1 ן א׳. ז׳) היו ד,כוד,נים, ואף אלו שבחוץ 
לארץ, נושאים נשים רק מבנות־כוהנים. אסור היה להם לתת 
עינם בכסף או במעלות אחרות, אלא ביחוס־משפחה בלבד. 
מגילות-ד,יוחסים של משפחות-הכוד,נים היו שמורות בירוש¬ 
לים ע״י הכוד״נים, וכל כוהן שבא לישא אשה היה בודק, אם 



387 


אשות 


388 


היא ממשפחה מיוחמת. במשנה (קידושין פרק ד׳, ד׳) אמרו 
"הנושא אשה כוהנת צריד לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן 
שמונה", המתיקו אח״ב את הדין ואמרו שרק משפחה שקרא 
עליה ערער צריכה בדיקד" "שכל המשפחות בחזקת כשרות 
הן עומדות"(שם, שם ב׳). לא רק הכוהנים אלא אף ישראלים 
היו מקפידים שלא ימצא פסול במשפחת האשה. למעשה היו 
אף המשפחות המיוחמות שבישראל משיאות את בנותיהן 
לכהונה. נשא אדם "אשה שאינה הוגנת לו, היו קרוביו 
ממלאים חביות קליות ואגוזים ושוברים לפני התינוקות 
והתינוקות מלקטים ואומרים: נקצץ פלוני ממשפחתו..." 
(ירושלמי כתובות פ״ב במופו), ש״אד לו לפוסל את זרעו 
ופוגם את משפחתו"(קיד׳ ע׳, א׳). וכל כך למהז ש״כשהקב״ה 
משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחמות שביש¬ 
ראל" (שם, שם, ב׳). משרבו הפמולים בין העשירים ומחמת 
ממונם נטמעו במשפחות המיוחמות והחכמים נתייראו לגלותם 
מפני הסכנה, אמרו: "צדקה עשה הקב״ד, עם ישראל, שמשפחה 
שנטמעה נטמעה" (שם ע״א, א׳). במקומו של המיוחס בא 
תלמיד־החכם. "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא לו 
בת תלמיד־חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי- 
חכמים..." (פסחים מ״ט, א). וכן צריך אדם לעשות כל מה 
שבידו כדי להשיא את בתו לתלמיד-חכם (שם). זה הכלל, 
הזיווג צריך שיד,א דבר נאה ומתקבל, "ענבי הגפן בענבי 
הגפך ולא "ענבי הגפן בענבי הסנה"(שם), לפיכך ישא אדם 
קרובתו. "נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הוא אומר, עצם 
מעצמי" (בראשית רבה י״ח, ה׳). מצווה היא לאדם שישא את 
בת־אחותו (יבמות ס״ב, ב) והוא הדין בבת אחיו (רמב״ם 
איסורי ביאה, פרק ב׳, הל׳ י״ד). אפשר, שמצווה זו באה 
להוציא מלב הכיתו׳ת, שאסרו קרובות אלו מטעם עמוד,. 

ערי 1 ת. על העריות המנויות בתורר, (עיין למעלה) 
הוסיפו החכמים עשרים נשים, שהן שנלת לעריות (מנאן 
הרמב״ם, אישות, פרק א׳, הל׳ ו׳) ועיין ש״ע אבן העזר סימן 
ט״ו). חת משניות אלו יש עוד איסורי-חיתון מדברי־סופרים, 
כמו חלוצה לכוהן. יש הבדל גדול למעשה בין האסורים: כל 
שהוא איסור ערוור, (מן העריות הכתובות בתורד!) אין 
הקידושים תופסים והרי זה כאילו לא היו כאן קידושים מעד 
לם. כל שהאיסור הוא משום שניות לעריות, שהן מדברי- 
הסופרים, הקידושים תופסים, אלא שד,וא מחוייב להוציאה 
בגט. אף באיסורי־התורה, אם אינם משום ערוור" אלא 
מאיסור "לאו" או "עשה" הקידושים תופסים וצריכד, גט. 
אין חיתון אלא בין ישראל ובת־ישראל. נכרי שקידש בת* 
ישראל או ישראל שקידש נכריד, אין הקידושים תוססים(קידר 
שין ס״ו, ס-ס״ח, ב׳ז רמב״ם, אישות, פרק ד', י״ד—ט״ו). 

איסורי אישות לזמן. יש איסורים שאינם אלא לזמן. 

לא ישא אדם מעוברת חברו, שזה יכול להזיק לעובר, ולא 
מינקת חברו, שיכולה לצאת מזר, קלקלה לתינוק. אלמנד, 
וגרושה צריכות להמתין שלושד, חדשים, כדי להבחין בין 
זרעו של ראשון לזרעו של שני. לא חלקו בגזרה זו ואף 
אשה שאינה ראויה לילד צריכרי להמתין (יבמות מ״ב, ב׳ז 
מ״ג, א׳). 

נישואים בימי-אבלות. על אבל אסרו לישא אשה כל 
השלושים. מתר, אשתו אסור באחרת עד שיעברו ג׳ רגלים. 
אע״פ שאינו מתאבל עליה אלא שלושים יום, צריך שיעברו 
עליו זמני השמחה של השנה ולא ישכח אר״בת־אשתו. אם 
אין לו בגיס, או שבניו קטנים וזקוקים לטיפול, נושא לאלתר 


(ויש סבורים, שהכוונה לאחר שבעה) ומזדקק לה לאחר 
שלושים (מו״ק כ״ג, א׳), וכן אם אין לו מי שישמשנו(ירוש׳ 
יבמות פ״ד, סוף הלכה י״א). 

קטלנית. אשה שנישאה לאחד ומת, לשני ומת שלא 
מן הזקנר" לא תינשא עוד, שהוחזקה קטלנית (יבמות ס״ד, 
ב׳). יש סבורים, שאף אם נישאת תצא, ש״סכנה חמורה 
מאיסור". בבית דינם של הרי״ף ור״י אבן מיגאש והרמב״ם 
היו אומרים לאשר, שהיתר, מוחזקת קטלנית: אם ןמצא מי 
שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש (עיין "כסף משנה", איסורי 
ביאה כ״א, ל״א). לפי רש״י(יבמות כ״ו, א), אף אם נתגרשה 
פעמיים לא תינשא עוד. אך בעלי התוספות(שם) חולקים עליו. 

עריות אצל הקראים (רכוב). — הקראים הראשונים 
לא ידעו גבול בחומרותיר,ם באיסורי־עריות. כיוון שפירשו 
את הכתוב "והיו לבשר אחד", שגוף־ד,אשה נעשה כגוף־הבעל 
וגוף־הבעל כגוף־האשה, הרי כל קרובים מחמת חיתון הם 
קרובים מלידה ואין לדבר סוף. ישועה הזקן ויהודד, האבל 
(הדסי) שראו שלא "נמצא אשר, מותרת", צימצמו את האיסר 
רים במקצת. הקראים הוציאו אף את דברי־התורה מידי 
פשוטם ואמרו, שאין אחות אשתו מותרת לו אפילו לאחר 
מיתת אשתו ז כיוון שנאסרה עליו כאחותו שוב אין לה התר 
עולמית. וכן אמרו, שאין מצוות יבום באחים, שהרי הוא 
אחיה, ואמרו שהאחים פירושם קרובים (הדסי, "אשכול 
הכופר", קי״ח, קכ״ד). 

שידוכים. הא׳ צריכה שיקול־דעת והסכמה גמורה בלב, 
ואלד, באים ע״י משא־ומתן בין הצדדים. משא־ומתן זה קדוי 
שידוכים, והמקדש בלא שידוכים מלקים אותו(קיד׳ י״ב, כ). 
המשא-ומתן היה אף על סכום־הכסף שהורי שני הצדדים היו 
נותנים. "כמה אתה נותן לבנך ז כך וכך. לבתך ז כך וכך". 
התחייבויות אלו לא היו צריכות קניין: "הן הן הדברים 
הנקנים באמירה" (שם, ט׳, ב׳). היו שכתבו את פסיקת הנדו־ 
ניד, בשטר, וזהו "שטר פסיקתא". 

תנאים ראשונים ואחרונים. "שטר פסיקתא" לא 
הועיל להכריח את הצדדים שלא יחזרו בהם, שהרי לא גבו בו 
אלא אחר הנישואים. בתקופות המאוחרות קיבלו השידוכים 
צורד, של חוזה מוקדם. שני הצדדים מתחייבים בקניין לקיים 
את דבריהם ולשלם קנם אם יחזרו בהם. לאחר שבאו לידי 
הסכם עושים משתה, מכאן השם "תנאים", "קנייף ו״קנס" 
למשתה זה. בשסר־ד,תנאי 0 היו מפרטים את סכום־הנדוניה 
ואת ההתחייבויות ששני הצדדים התחייבו בהן, כמו, למשל, 
הזמן, שאבי־הכלה יספק בו לזוג דירד, ומזונות על שולחנו. 
אם החתן היד, עוד נער, היח אבי־הכלה מתחייב לשכור לו 
"מלמד ספר" לשנה הראשונה שלאחר הנישואים וכדומה. 
כיוון שמרובים היו מקרי חרטה הוצרכו לחזק את הקניין 
ב״חרם" על מי שיחזור בו, "והקנס לא יפטור את החרם 
והחרם לא יפטור ^את הקנס". החרם היה נהוג והולד והיד, 
ל״חרם הקהילות", שלא יבטל אדם את שידוכיו. אימת־החרם 
גרמה לכך, שרבים שרצו לחזור בהם, לא חזרו בד,ם לפני 
הנישואים, אלא נישאו והוציאו בגט. רק אם היתה סיבה 
מספקת לביטול ה״תנאים" מותר היה לחזור, כגון שהמירד, 
אחות המשודכת את דתה וכדומה. "תנאים" אלו היה כוחם 
יפה רק לגבות את הקנס המותנה כשחזר בו אחד מן הצדדים, 
כיוון שרק על כך נתחייבו בקניין. על עצם החיוכים שבשטר־ 
התנאים לא שיעבדו את עצמם בקניין, מחשש שמא יצטרכו 
לחזור בר,ם דהיו חייבים למלא אחר ההתחייבויות שקיבלו 



לחייב את 7 צסם בגוף הדברים המותנים. — סקדם גדול 
במשא־ומתן זה תופסת הנדונית. בזמן בית שני כבר נתפשט 
המנהג, שאבי־הכלה פוסק מעות לחתנו. דעת החכמים לא 
היתד. נוחה מזה, ואמרו "כל הנושא אשה לשם ממון הודן לו 
בנים שאינם מהוגנים... וממונם אבד" (קידושין ע׳, א). אף 
בימי־הביניים נלחמו החכמים במנהג זה, אבל ללא תועלת 
והדבר קיבל כמעט צורה של עסק ועמידד. על המקח. אבי־ 
הכלד. מבקש להוריד את הסכום ואבי־החתן מבקש להעלות 
את הסכום והוצרכו למתווך, לשדכן. 

שדכן. עבודת השדכן לא היתה קלה ונעימה, וסתור כך 
עוסקים בה רק בני־אדם שעל השדכנות פרנסתם. קבעו לו, 
לשדכן, שכר קבוע, ובדרך כלל דין השדכן כדין הסרסור. 
אין השדכן רשאי לקבל יותר משכרו הקבוע, אף אם אחד מן 
הצדדים מבטיח לו יותר מכן. לפי דעת הרא״ש, מקבל את 
דמי־השדכנות מי שסיים את השידוך, אבל נתיישב המנהג 
בדדך כלל, שד,מתחיל מקבל חצי וחצי מקבל המסיים. סכ¬ 
סוכים בשכר השדכנות היו שכיחים ביותר ותופסים מקום 
בספרי שאלות ותשובות של הרבנים (עיין "פתחי תשובה" 
לשדע אבן העזר סוף סי׳ נ׳). ביה״ב עסקו בשדכנות גס 
קצת מגדולי־ישראל, כגון מהרי״ל, כי ראו בזר, מעין אומנותו 
של הקב״ה שר,וא מזווג זיווגים, ומתוך שדבריר,ם היו נשמעים 
היתה עבודתם קלה, כעצה טובה. 

אירוסים, קידושים. האירוסין או, בשמם השגור בתל¬ 
מוד, קידושים, הם מעשה הקניין מצד האיש, מעשר, הקניין 
נעשד, באחד משלושד, דרכים: בכסף, בשטר או בביאה,—כבר 
בדור הראשון של האמוראים אסרו לקדש בביאד. מפני פרי¬ 
צות. אף השטר יצא מכלל שימוש בקידושים, "ונהגו כל 
ישראל לקדש בכסף ולא בשני דרכים אחרים" (מטה משה). 
כםף-הקידושים אינו סכום שוויר, של האשה, שהרי אין הוא 
קונה אותה ממש, אלא הסכום שבו היא מתרצית להתקדש. 
אין לסכום זה שיעור למעלה, אבל יש לו שיעור למטר,: 
דינר לדעת בית שמאי ופרוטה לדעת בית הלל, והלכה כבית 
הלל. אף בכסף פסקו להשתמש בקידושים. קשד, היתה, כפי 
הנראה, בעיניר,ם צורת המקח שבדבר וחזרו לקדש בחפץ, 
בבבל היו נותנים דבר של כסף בתוך הכום שמברכים עליה 
ברכת האירוסים ואחר הברכד, היה החתן, שהכוס ומה שבתוכה 
היו שלו, מקדשה בכוס ובמה שבתוכה(עיין סידור רב סעדיה 
עמ׳ צ״ז). בארץ-ישדאל נתפשט המנהג לקדש בטבעת ומארץ- 
ישראל נתפשט מנהג זר, אף בארצות אחרות. בימי הרשב״א 
כבר היתה הנוסחא שגורה "הדי את מקודשת לי בטבעת זו 
כדת משה וישראל" והיו אף אלו שקדשו בדבר אחר, מש¬ 
תמשים בטעות בנוסחא הקבועד, (תשובות הרשב״א, סי׳ 
אלף קפ״ו). ובעל המורים מודיע: "נהגו העולם לקדש 
בטבעת" (אד,״ע סי׳ ל״א). אצל הקראים האשה מתקדשת 
בשלושת הדדכים ביחד: "מוהר, כתב וביאה" ועוד הוסיפו 
ע״פ יחזקאל (טז, ח) ברית ושבועה. 

קידושים צריכים רצון שני הצדדים — כיוון שפן צריכים 
המקדש והמתקדשת להיות גדולים ובני דעה, אבל חכמים 
תקנו גם קידושים לחרש ולחרשת ולקמנה שאין לה אב. — 
קידושי־טעות בטלים, בין שהטעות היא באישיותם של המקדש 
או המתקדשת בין שהיא בדבר שנתקדשה בו(רמב״ם, אישות 
פרק ח׳). שני הצדדים רשאים להתנות תנאים מסויימים 
בקידושיהם, ואם נתקיים התנאי היא מקודשת ואס לא אינה 


שם פרק י'!. אפשר אף לקבוע את תחילת הזמן, שבו חלים 
הקידושים: לכשתיפנם לחופה. "אנשי אלפסנדריד, היו מקד¬ 
שים את נשותיד,ם ובשעת כניסתן לחופד, באים אחרים 
וחוטפים אותן מהם, וביקשו חכמים לעשות בניהן ממזרים. 
אמר להם הלל הזקן: הביאו לי כתובת אמכם! הביאו לו 
כתובת אמם ומצא שכתוב בהן: לכשתכנסי לחופה היי לי 
לאשה, ולא עשו בניד,ן ממזרים" (בבא מציעא ק״ד, א). אין 
הקידושים מתקיימים אלא בפני שבי עדים. ומברכים ברכת- 
אירוסים על הכום ואין הכום מעכבת את הברכה. לפי רב 
סעדיד, משתדלים להביא אף הדם, ומברכים עליו בורא עצי- 
בשמים, ואילו הרמב״ם אינו מזכיר הדם בברכת-אירוסים, 
אלא בברכת-חתנים. והיו עושים סעודת-אירוסים וד,יא סעודת 
מצווד, (פסחים מ״ט, א). כל זמן שד,ארוסד, היא בבית-אביה 
אסורה היא לבעלה מדברי סופרים. אבל כשגזרו שמד ביהודד, 
(בימי שלטון היוונים) והיה האיסטרטיום (שר־הצבא) בתל 
תחילה, היו פרוצות שמסרו את עצמן לזנות מרצונן ותולות 
אבדן בתולית באיסטרטיוס, התקינו שיהא בא עליה עודה 
בבית אביר" כדי שתהא אימת בעלה עליה. אע״פ שבטל 
השמד לא בטל המנהג וכלתו של רבי הושעיה נכנסה לחופה 
מעוברת (ירוש׳ כתובות א׳, ה׳). 

סבלונות. החתן היד, נוהג לשלוח לכלה מתנות, שקראו 
להן סבלונות. היו מקומות, שבהם היו שולחים סבלונות קודם 
האירוסים והיו מקומות שבהם היו שולחים אותם לאחר 
האירוסים (קידושין נ׳, ב). דורונות אלה היו מפלים נאים 
(רש״י פסחים מ״ט, א). לאחר ששלח את הסבלונות היה 
החתן בא לבית חמיו וסועד שם ואף סעודד, שניה זו סעודת 
מצווה כמו הראשונה (פסחים שם). 

קידושי קטנה. הקטנה (עד שתהא בת י״ב שנה גמו¬ 
רות) וד״נערה (מי״ב שנה ויום אחד ומעלה אם הביאה שתי 
שערות למסה בגוף במקומות הידועים להבאת-שיער, היא 
נערה עד ששה חדשים גמורים, מכאן ואילך היא בוגרת) 
שתיד,ן ברשות האב ומקדשן למי שהוא רוצה ונוטל כסף 
קידושים לעצמו. רב אסר "לאדם שיקדש את בתו כשהיא 
קטנה עד שתגדל ותאמד: בפלוני אני רוצה" (קידושין מ״א, 
א). כיוון שאיסור זה הוא משום תקנת הבת, לא נזד,רו בו 
כשטובת הבת דרשה שיקדשו אותה בקטנותה. בעלי-התו- 
ספות(שם) כתבו: "ועכשו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו 
קטנות, היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו, 
ואם יש סיפק ביד אדם עכשו לתת לבתו נדוניה, שמא לאחר 
זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם". בתקופת 
הגאונים לא היו הבנות משתמשות בזכותן לבחור בעצמן את 
בעליהן, ואפילו בת עשרים לא העיזד, פניה לומר: בפלוני 
אני רוצד" אלא היתד. סומכת על אביה (תשובות הגאונים, 
הוצ׳ הרכבי, סי׳ קצ״ה). לפי הדין אפשר לקידושיס שיתקיימו 
ע״י שליח, אבל "מצווה בו יותר מבשלוחו". רב אסר אף 
לקדש אשד, קודם שיראנה, שמא יראה בד, אח״כ דבר מגונה 
ותתגנה עליו(קידושין מ״א, א), ומזה נשאר המנהג במקר 
מות הרבד, לגלות פני הכלה קודם הקידושים (צידד, לדרך). 
קטנה שאין לה אב אינה יכולה להתקדש מדין-תורה, אבל 
חכמים דאו הכרח לתקן לקטנות "קידושין דרבנף, כשאין לה 
אב. קידושים אלד, נעשים, בהסכמת הקטנה, ע״י אמד, ואחיד,. 
בת עשר שאין לה אב יכולה להתקדש בעצמד" ואם היא 
נכונה כיותר מבת שש ומעלד,. קידושים אלה אינם גמורים 


־חזכק־ה־־ןןיז--< ■־ 1 ■ --,------ 

ד,ורי-ד,כלה חייבים להכין על הסיטה שמלד" שנחתמד, בחותמו ידיד, הם כנגד מזונותיד" פדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, 


כחובת בנים זכרים כבר בטלה בימיהם 



הגאונים, שראו 


ומרוויח. אם הכניסד, לו בגדים או כלים היו שמים אוסם 


395 


אשו-ת 


1 


396 


וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה (כתובות מ״ז, ב׳). דשאית לאחד י״ב חודש, הולכות ותולות את עצמו בגויים, התקינו 

-ג ״—-.____* _ * * 


403 


אשות 




הגט וזעחיק ביותר ׳ 6 נ׳ 8 ותמר, פוסטאט, 1020 


6111386 ^ £110 61 ^ 2 ), ובחוק המוסלמי מוצאים 

אנו את ה״פול", הפדיון מידי הבעל, שעבר לאסלאם מן 
הערבים העתיקים. רבי יוחנן מספר, שבן נח "אשתו מגרשתו 
ונותנת לו דופריף (מוהר כפול, בר״ר י״ת, ח׳). אף ההלכה 
היהודית קבעה, שאצל בני נת "אין הדבר תלוי בו בלבד אלא 
כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשים" (רמב״ם, 
מלכים, פ״ט, ה״ח, ועיין ירושלמי ריש קידושין). 

כפיה לגרש. בדינינו אין הבעל מגרש אלא לרצונו. 
אבל יש שבית־דין כופים אותו להוציא בשביל מומים שנולדו 
בו אחר הנישואים כגון ריח רע, בין שריח זה בא לו מחמת 
המלאכה שהוא עושה בה ובין שבא מתוך מום שבגוף. יש 
מום שאפילו אם היא רוצה להשאר תחתיו אין שומעים לה, 
כגון שהוא מוכה שחין (משנד" כתובות פ״ז, א׳). האשה 
שנולדו בה מומים אין הבעל יכול להוציאה בלא כתובה, 
שנסתתפה שדהו (שם, שם, ח׳). אף בחוקי חמורפי ( 143 
ואילך) אין המומים, שנולדו בה אחר הנישואים, נותנים זכות 
לבעלה לגרשה. יש שהבעל מחוייב להתיא וליתן כתובה 
מחמת מקום־הישיבה. אם הם גרים בחח־לארץ והאשה רוצה 
לעלות לא״י והבעל אינו רוצה לעלות, יוציא ויתן כתובה, 
והוא הדין בעליה לירושלים ממקומות אחרים בא״י; אם אין 


ע״ז, א), שלא יבטל מפריה ורביה (יבמות ס״ד, א׳). אם 
הסיבה היא ממנה מוציאה שלא בכתובה (רמב״ם, אישות 
פט״ו, ה״ח וראב״ד שם). אבל בימינו אין כופים להוציא 
(שו״ע אה״ע סי׳ א׳). 

הפקעת־קידושים. יש הפקעד" שעוקרת את הקידושים 
מעיקרם או שאינה נותנת להם לחול, והיא הפקעת־קידושים 
ע״י החכמים "אפקעינהו רבנן לקידושין מניה". הפקעה זו 
מיוסדת על הכלל, שכל קידושים נעשים על דעתם של 
החכמים ומשום בך אומר המקדש: "כדת משה וישראל", 
באופן שחיי אישות שאין רוח־חכמים נוחה מהם, כגון שנעשו 
בדרך שאינה הגונה, אינם חלים כל עיקר: "הוא עשה שלא 
כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין 
מניה" (ב״ב מ״ח, ב׳! יבמות ק״י, א׳). כן יש שהקידושים 
נעשו כהוגן וחלו בזמנם, אלא שהבעל נתן גט לאשתו והוא 
מבקש לבטל את הגט ומן התורה הרשות בידו, אלא שהחכ¬ 
מים לא רצו בביטולו והשתמשו בכוחם להפקיע את הקידו¬ 
שים. שלושה מקרים מסוג זה נמצאים בתלמוד (כתובות ג׳, 
א׳< גטין ל״ג, א׳! שם ע״ג, א׳), וחכמי הדורות שלאחר 
התלמוד נחלקים בדבר אם אפשר ללמוד משלושה מקרים 
אלה על מקדים דומים או לא. יש שאמרו, שהמקרים שנזכרו 
במפורש בתלמוד הם בניידאב לכל המקרים הדומים להם, 
ואף עשו תקנות, שהן מיוסדות על כלל זה. ויש אומרים, 
שאין לנו אלא מה שאמרו, במקום שאמרו אמרו, ובמקום 
שלא אמרו לא אמרו (תשובות הרשב״א סי׳ אלף קפ״ה), אף 
בשלושת המקרים המפורשים בתלמוד דעתו של הרשב״א 
היא שלמעשה לא הפקיעו את הקידושים למפרע, אלא 
שאמרו, כיוון שנותן הגט יודע שאם לא יתנהג לפי דעת 
החכמים הם יפקיעו את קידושיו למפרע ונמצא חי כל הימים 
עם אשתו חיי-זנות, הוא מכוון דעתו שיתנהגו בגט לפי דעת 
החכמים ונמצא שהגט הוא כשר (שם אלף קס״ב), נגד 
מעשיהם של אנשים בלתי־מהוגנים, שבסיוע עדי־שקר היו 
עושים מעשה דומה לקידושים או היו מוציאים קול קידושים 
על בנות־ישראל ואוסרים עליהן להתקדש למי שירצו, תיקנו 
החכמים תקנות, שלפיהן יכולה כל קהילה במעמד כל חבריה 
להפקיע ולהפקיר כל סכום כסף, שאיש נותן לאשה לקידושים, 
אם לא באה הסכמה גמודה לקידושים מצד המתקדשת ואביה, 
או אם לא נעשו הקידושים בפני פלוני ופלוני ן נמצא שמי 
שלא נהג כך קידש את האשה בכסף שאינו שלו ואין כאן 
קידושים (שם סי׳ תקנ״א). ואולם משום חומר האיסור של 
אשת־איש הוא כותב במקום אחד "ומכל מקום עוד צריך 
להתישב בדבר" (שם סי׳ אלף ר״ו). ואף לגבי הריב״ש (סי׳ 
שצ״ט), שגם דעתו היא שהקהל יכול לתקן תקנה ומי שמקדש 
שלא לפי תקנה זו קידושיו אינם קידושים ואינה צריכה גט, 
לא היה כל זה אלא להלכה בלבד < חשש לעשות מעשה "אם 
לא בהסכמת כל חכמי הגלילות", ועדיין לא הוכרע הדבר. 

ריבוי נשים. ר' אמי, מחכמי א״י, הורה, "שהנושא 
אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה" (יבמות ס״ה, א) אבל לפי 
דעת רבא, מחכמי בבל, נושא אדם נשים על אשתו אם בידו 
לפרנסן (שם). בדרך כלל לא היה ריבוי נשים נהוג בתקופת 
המשנה והתלמוד. רבנו גרשום מאור הגולה גזר חרם על 
הנושא אשה על אשתו. אע״פ שגזרתו היתד! רק עד סוף האלף 



405 


אשות 


406 


וכתובתה ומתירים לו לישא אחרת בהסכמת מאה רבנים מג׳ 
ארצות. החרם של רבנו גרשום לא נתקבל בכל ישראל, ויש 
מן היהודים, בין התימנים והספרדים, שנו? 1 אים שתי נשים. 
אבל ברוב המקומות היו משביעים את החתן בשעת הני? 6 ד 
אים, שלא ישא אשה על אשתו ומתנים את הדבר בכתובה. 

פילגש. כאמור (עיין א׳ במקרא), היתה הפילגש מש¬ 
משת למעשה אישות ולא לחיים משותפים. פעמים היתה 
משמשת אף את הבית (ראב״ד בהשגה להל׳ אישות פ״א, 
ה״ד). לפי הירושלמי (כתובות פ״ה, ה״ב) אין לפילגש 
כתובה, לדברי רבי מאיר, ויש לה כתובה אבל לא תנאי- 
כחובה, לדברי רבי יהודה. אם היא צריכה קידושים לא 
הזכירו. לפי גירסתנו בדברי רב בבבלי (סנהדרין כ״א, א), 
אין לפילגשים כתובה ואין מקדשים אותן, וכן היא גירסתם 
של הרמב״ם (מלכים פ״ד, ה״ד) והרמב״ן, אבל גידסת רש״י 
בפירושו לבראשית כה, א; פילגשים בקידושים ובלא כתובה. 
לפי הרמב״ן כל אדם מותר בפילגש, ואין מקדשה אלא 
מיחדה לו. בספרד היו רגילים בפילגשים, וגם אם היו נשבעים 
שלא לקחת אשה שניה היו לוקחים פילגשים, ור׳ מנחם ב״ר 
זרח (בתחילת המאה השניה לאלף השישי) מאשים אותם 
רק בזה, שהם מקדשים את הפילגשים ואין מברכים ברכת 
חתנים (צידה לדרך מאמר ג׳, כלל א׳, פ״ב). לפי הרמב״ם 
(מלכים פ״ד, ה״ד) אין הפילגש מותרת אלא למלך, ואילו 
ההדיוט אסור בפילגש ומותר רק באמה עבריה. 

אמה עבריה. רשות בידי האב, כשנתרושש ולא נשאר 
לו כלום, למכור את בתו הקטנה לאמה. תיכף כשמצאה ידו 
די פדיונה כופים אותו לפדותה מפני פגם־המשפחה. אם היא 
נשארת אצל אדתה, הריהו מצווה ליעדה, בתוך שש שני 
עבודתה, לו או לבנו לאשה. אין האדון חייב ליתן לה כסף 
קידושים, ש״המעות הראשונות לקידושין ניתנר׳, אלא אוסר 
לה בפני שני עדים: הרי את מקודשת לי או לבני. אעפ״כ 
אין יעוד אלא מדעתה (קידושין י״ח—י״ט < רמב״ם, עבדים, 
פ״ד). אחר היעוד אינו נוהג בד, מנהג שפחות (שם) והיא 
אשתו לכל דבר. דין אמה עבריה אינו נוד,ג אלא בזמן שהיובל 
נוהג (ערכין כ״ט, א). אמה עבדיד, ועבד עברי דינם שווה 
ומשגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי מנשה בטלו היובלות 
(שם ל״ב, ב׳; ע״ע עבדים). 

אלמנה. מיתת הבעל מתרת את האשת להינשא לכל 
אדם, אם אך אינה שומרת יבם (ע״ע), כל עוד לא נישאה 
ואף לא תבעה כתובתד, בבית־דין, מחוייבים יורשייד,בעל 
לזון אותה (אף רפואה שאין לה קצבד, בכלל מזונות היא) 
מנכסי בעלה המת. כשם שהיורשים חייבים במזונותיד" כך 
חייבים הם ליתן לה כסות כפי שהיתה מתפסית בחיי בעלה! 
והיא דדה באותה דירה שדרה בו בחיי בעלה ומשתמשת 
בכלים, בעבדים ובשפחות שהיתד, משתמשת בהם בחיי 
בעלה. נהרסד, הדירה שוכרים לה דירה אחרת לפי כבודד, 
וכבוד הבעל, שהאשה בין בחיי בעלד, ובין לאתר מותו עולה 
עמו ואינד, יורדת עמו. חיובים אלד, מתנאי כתובה הם, 
ואפילו לא נכתבו — חובה הם, שתנאי בית־דין הם. ואפילו 
ציווה הבעל קודם מותו שלא לזון את אשתו מנכסיו אין 
שומעים לו. אם אינה יכולה לדור עם היורשים, רשאית היא 
לחזור לבית-אביד, ודויורשים מחוייבים להעלות לה שם מזו¬ 
נות מספיקים לד,. אם עזבה את בית היורשים בלא סיבד, 
הספקת, הם מעלים לה מזונות רק בשיעור שהם חוסכים ע״י 
מה שאינה אוכלת ביחד עמהם (רמב״ם, אישות, י״ח, א׳-ה׳). 


כשהאלמנה היתה עוברת לדור אצל אביד, היה אביד, בונה 
לה לפעמים בית אלמנות (משנה ב״ב, ו׳, ד), אף באלמנה 
תקנו מעשי־ידיד, כנגד מזונותיד, ו״כל מלאכות שאשה עושה 
לבעלד" אלמנה עושה ליורשים חח ממזיגת הכוס והצעת 
הממה וד״רחצת ידיו ורגליו״ (כתובות צ״ו, א)? מתה — 
יורשי-כתובתה חייבים בקבורתד,. 

לפי מנד״גם של אנשי־יהודה ש״חסו על ממ(נם ולא חסו 
על כבודם", רשות ביד היורשים לסלק לאלמנה כתובתד, אף 
שלא ברצונה, כדי לפטור עצמם ממזונותיה, אבל הרוב 
המכריע של הפוסקים קבע הלכה כאנשי ירושלים והגליל, 
ש״חסו על כבודם ולא חסו על ממ 1 נם", ואין זה כבוד למת, 
שאלמנתו תר,א תלויד, בחסדי־היורשים (משנה כתובות ד׳, 
י״בז ירוש׳ שם, שם, הל׳ י״ג—י״ד! אה״ע סי׳ צ״ג—צ״ד). 

התורד, וחכמי-התלמוד הזד,ירו הרבה, שלא לפגוע באל¬ 
מנה ושלא להכאיב את גופה בעבודד, קשה ואת לבה בדברים 
קשים; ואין הבדל בין עניה לעשירה, שכל אלמנה רוחה 
נמוכד, ודמעתה מצויד, ואף עלבון קל גורם לה צער מרובה. 
וכשם שחייבים בשמירת גופה כך חייבים בשמירת רכושה 
שלא ינזק (רמב״ם דעות ו׳, י׳), ובין שהיא עניה בין שהיא 
עשירה אין ממשכגין אוחו, שנאמר "ולא תחבול בגד אל¬ 
מנה" (רב׳ כד, יז; מש׳ ב״מ ט׳, י״ב). 

שם אלמנה עליד, עד שתתארס לאחר; נתארסד" שוב 
היא אשת-איש, שבעלה עומד לצידה והוא לה לפה. אלמנה 
יכולה להתארס ולהינשא לכל אדם חח מלכוהן גדול, אבל 
רק אחר שעברו עליה תשעים יום ממחרת מות בעלה. 
תשעים יום אלה ניתנו כדי להבחין בין זרעו של ראשון 
לזרעו של שני. היתה מעוברת או מיניקה חייבת היא להמתין 
עד שימלאו לוולד כ״ד חודש, ימי-ד,נקה, מחשש שמא 
תתעבר מן השני ויעכר החלב (יבמות מ״ב, א). כתובתה של 
אלמנה היא מאה זוז — מחצית הסכום של כתובת־בתולה, 
וזה בכל אשה שאינה בתולה. 

חכמים התקינו, שתהא אלמנה נישאת ליום החמישי, כדי 
שיהא בעלה שמח עמה שלושה ימים רצופים ולא יצא 
למלאכתו, שכשכ(נסה בחמישי שני הימים הראשונים אינו 
יוצא למלאכתו מפני החיבה ושבת הוא יום שאסור במלאכה 
(כתובות ה׳, א). יש אומרים, שבחור שנושא אלמנה שמח 
עמה שבעה ימים כנושא את הבתולה (עיין מגיד משנה 
להל׳ אישות י׳, י״ב). 

א. גולאק, יסודי המשפט זזעברי, ג/ תרפ״ג! ש. קרויס, 
העתיד, ד (תרפ״ו), 63 י־ 76 < ח. טשמוביץ, תולדות ההלכה, 

ג/ תש״גן ס. קודנגרץ, חוקי המזרח הקדמון, תש״ד! 

; 1864 ^ 1 ^{€€ ז 1€ {.£' ; 1860 

,ת €1 נ 5€1 )ן 1£1 ״ 1 , 1 \ 

^ 01 ; 1879 471$ 714 * 7 ^ $1471 

ח^ 7 {:>^ 077 77 ^ 4 ) 7711 7771 71 ^ 144 [ 71 ^) 4 ) ^ 7 ^ 4 

, 06$ , 817441671 7€ { %111€ { 7€7€€ {£ .,- 1 ; 1881 , 771 ^ 6771 ^ 1 714 * 1 

6 ^ 244 ^ 14171 \ / 0 147 ^ 1 , 16147 6 ^" 7 ,׳ €1 ח 11€121 \ . 1 \ ; 1893 , 111 , 6 ^€$ 

, ¥£10 ^ .£ ; 1901 , 177726$ 14046672 $2714 71€76711 ^ 172 €6 - 017707 774 * 4 
16 61 61616 1 ) 1 66$ ^ 0 ' 4 46 )^ 16 €0714211071 2 )$ , 27/6 * 1 ( 167727726 
, 117 ז ¥6$1$€6 -^'ס 16 ./ מג , 6€61 ז £66 ,;־ 1£1 ו 11€1 מ ; 1907 , 4 * 47727 ) 7 

- 8666246 , 44 ( 466 724 * 7 ^ 72 * £66$€66247 . 44 ( 26  72 ^$$^/ 766 . 0 .ן-׳ו€ז\ 1 זס 

,£ ; 1938 , 261 ) 7 * 77277207 *) 11 ' 4 €046 * 47 17€ *) 716721 ז 00771 
, 4 * 47727 ) 1 $66 772 1724 ) 32616 166 272 $/ 111 )¥ 6 ^ 2 ) 2771 )^! ,מ 51£1 ק£ 
; 1944 ,$/ 174 )¥ 6 ^ 2 ) ר 77 *) 4 { /*) 6 י 11662 2$ ז 172626 / .£ ; 1942 

. 1945 , 10722672 ^ 0-606 ^$$*) 4 ) 11727720721 ) 772 0701$ 

ש. בי. 



407 


אשחר—אשי, דג 


404 



*ו׳פחד ( 118 םמוג 111 נ) ענןז ועל־ירז פרח 

א^ן 1 ^(ר( 5 טתמ 1 גי 1 ^נ), סוג של צמחים ממשפחת האשחריים 
(ע״ע)ז מינה כסס! מינים, שרובם נפוצים בחצי־ 

הכדור הצפוני. אלה הם עצים או שיחים בעלי פרחים זעירים 
בלתי־בולמים לעין. פירותיהם—בתי־גלעין קטנים" שמכילים 
2 — 4 גלעינים. יש מיני-א׳ שפירותיהם או קליפות־עציהם 
משמשים להכנת חמרי־צבע או לרפואה, למשל 5 גו;ז€נ 1 זז 1 
)ג 10 דו 3 ( 1 ו 03 1 מ 0 נ 111131 — חומר משלשל מענבי השיזז .ין 11 
גסטזגלזגס, שממנו מופק גם חומר־צבע צהוב לצביעת עור 
או נייר. בתעשית־העץ אין מיני־הא׳ ממלאים תפקיד חשוב. 
הא׳ רחב־העלים ( 5 ו 01 זפז 1111.318 ) הוא אפייני לצומח של 
הים־התיכון ומצוי גם בחרשים של א״י. הוא מקובל כשיזד 
נוי או כשיח־משוכותז עליו גלדניים, ירוקייעד ושפתם 
משוננת במקצת. 

אעוןןךןים (ש 63 ש 3 תמ 111131 ), משפחה של צמחים דו־פסיגיים, 
שמונה כ 50 סוגים וכ 500 מינים" שברובם הגדול הם 
עצים ושיחים נפוצים באיזורים הממוזגים והטרופיים של 
כדור־הארץ. המשפחה קרובה מבחינה סיסטמאטית למשפחת 
הגפניים (ע״ע)! רק מעטים מסוגיה ידועים כצמחי־תועלת. 
הפרחים קטנים, עטיפותיהם אינן בולטות לעין, ופעמים שאין 
להם עטיפות כלל! הפירות — בתי־גלעין או הלקטים. מן 
הסוגים החשובים של המשפחה הם האשחר (ע״ע), השיזף 
(ע״ע) והקיאנטוס (ע״ע), 

לב — נקרא גם בתואר־הכבוד רבנא — ( 335 * — 

427/8 ), ראש חכמי־התורה במחצה השניה של 
המאה ה 4 וברבע הראשון של המאה דו 5 לספה״נ. בימי״יעלומיו 
היה מתלמידיו של רבא, ואח״ב קיבל תורה כמעט מכל 
המפורסמים שבחכמי־דורו. לאחר שמת רבו רבספא( 371/72 ) 
נעשה רב א׳ ראש ישיבת־סורא וקבע את דירתו במתא מחסיא 
הסמוכה לסורא. בתפקידו כראש ישיבתיסורא שימש רב א׳ 
חמשים ושש שנים" ובזכות פעולתו חזרה ונעשתה הישיבה" 
שירדה מגדולתה עם מותו של רב חסדא ( 309 )״ מרכז תורני 
רב־השפעה. כאן נתקבצו אליו, מלבד כמה מאות תלמידים, 
עשרות חברים קשישים, גדולי־תורה, שנקראו "רבנן דבי רב 
אשי"" ושהחשוב שבהם היה רבינא הראשון, שהיה גדול מרב 
א׳ בשנים (פסחים ק״ה, ע״א י גיטין ל״ז״ע״א; מנחות ס״ו. 


ע״א). בהשתתפותם התחיל ר׳ א׳ מבצע את המפעל הכביר 
של עריכת התלמוד הבבלי, כלומר, את כינוס חומר־הלימוד 
המרובה והמם(עף של דורות־האמ(ראים הקודמים, שנצטבר 
בישיבות-בבל במשך 200 שנה ויותר, ואת קביעתו של כל 
עניין במקום הראוי לו לפי סדר־המסכתות. אמנם עבודת־ 
העריכה לא נסתיימה בחייו של רב א׳ ונמשכה אחר פטירתו 
ע״י אחרוני*האמ(ראים" ביחוד ע״י רבנא אבינא בר רב הונא, 
ששימש ראש ישיבת־סורא משנת 470 ואילך, ואף ע״י ראשוני 
הסבוראים בתחילת המאה ה 6 , אבל היא נקראת על שמו של 
רב א׳ כמי שהתחיל בעבודה זו ועשה את רובה. על השמעותה 
של פעולת רב א׳ אנו למדים מן המסורת, המובאת באיגרתו 
של רב שרירא גאון, שלפיה היה לראשוני־האמוראים מעין 
תלמוד מחובר, ובכל דור ודור הוסיפו עליו שמועות שנת¬ 
חדשו בימיהם עד שבא רב א׳ ואחריו רבינא השני והם 
ביררו והשלימו את כל החומר שנתקבץ וחתמו את הגמרא. 
רבינא הראשץ מזכיר בבבא בתרא (קנ״ז, ע״ב) את המחזור 
הראשון ("מהדורא קמא") ואת המחזור האחרון ("מהדורא 
בתרא") של רב א> בישיבת מתא מחסיא. מן הרשב״ם, 
שמסתמך על תשובת רב האיי ופירוש רבנו חננאל, ומאיגרת 
רב שרירא גאון אבו למדים על טיבם של מחזורים אלה 
כלהלן: רב א׳, שכיהן כראש־ישיבה קרוב לששים שנה. 
היה שונה כל שגה עם תלמידיו בשני חדשי הכלה אדר ואלול 
שתי מסכתות, ומקץ שלושים שגה סיים אח כל ששים 
המסכתות של התלמוד, וכך עשה גם אח״כ במשך שלושים 
שגר" המחזור הראשון כולל, איפוא, אח תלמודו בשלושים 
השנים הראשונות, והמחזור האחרון — את מה ששנה בשלו¬ 
שים שנותיו האחרונות. מסתבר, שלרמב״ם היתה דעה אחרת 
על פעולתו של רב א׳ כעירדהתלמוד (וע״ע תלמוד). 

פעולותיו והשפעתו של רב >ד לא נצטמצמו בין כתלי 
בית*המדרש ובתוך קהל חבריו ותלמידיו. בכוח אישיותו, 
מידותיו וכשרוךהמעשה שלו ביצר לעצמו עמדה מיוחדת 
כדבר ופרנס לדורו, ובכל חוגי־האומה התייחסו אליו ביראת* 
כבוד ובהערצה. רב א׳ היה גם מבורך בעושר ובנכסים (מועד 
קטן י״ב, ב׳? נדרים ס״ב, ב׳) ונהג נשיאותו ברמד" אפילו 
ראשיהגולה רב הונא בר נתן, שהיה גדול בחורה וחשוב 
בעיני השלטונות (זבחים י״ס, א׳), קיבל עליו את מרותו של 
רב א׳(גיטין נ״ט, א׳! סנהד׳ ל״ו, א׳). מן המסופר בכתובות 
ס״א, א' אפשר להסיק, שרב א׳ היה גם מבאי היפלו של מלך־ 
פרס. בצדק העידו עליו בני־דורו: "מימות דבי ועד רב אשי 
לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד". על תכונותיו האישיות 
מעיד מאמרו: "כל אדם שיש בו גסות־רוח לסוף נפחת" 
(סוטה ה׳, א׳), כלומר, כבודו מתמעט והוא נוחל קלון. 
מתלמידי־חכמים דרש רב א׳ אומץ־לב ותקיפות בהתנהגותם 
עם העם והיה אומר: "כל תלמיד־חכם שאינו קשה כברזל 
אינו חלמיד־חכם" (תענית ד׳, א׳). כמו־כן תיקן כמה תקנות 
חשובות. אח הטקסים העיקריים, שהיו נהוגים בתענלת* 
ציבור בא״י ואח״כ הונהגו ע״י חכמי-בבל בנהרדעא, מקום 
מושבו של ראש־הגולה, קבע רב א׳ בעירו מתא מחסיא, 
וכן קבע שם את חגיגת שבת-הרגל (שבתא דריגלא), שד.יתה 
נערכת בשבת השלישית אחר חג־הסוכות. בחגיגה זו היו 
ראשי-העם וחכמיו נוד״גים להקביל את פני ראש־הגולה 
בנהרדעא, ואולם מימיו של רב א׳ התחילו ראשי־הגולה וכן 
ראשי ישיבת־פומבדיתא הולכים לשבת*הרגל למתא מחסיא. 

מלבד בנו מר בר רב אשי, שהיה חותם את שמו טביומי 
(בבא בתרא י״ב, ע״ב) ונתמנה ראש-ישיבה במתא מחםיזו 



409 


אשי, רב—אשך 


110 


אחר רב נחמן בר רב הונא ב 454/55 כעשרים ושבע שנים 
אחר מות אביו, היו לו גם בן בשם רב סמא (או רב סימא, 
מנחות כ״ר" א') ובת, שהיא נזכרת בכתובות ס״ט, א׳ 
ובגיטין ס״ט, ב/ 

ז. יעבץ, תולדות ישראל, חלק וד, 128 ואילו* א. היימאן, תול¬ 
דות תנאים ואמוראים, בערבו* י. א. הלוי, דורות ראשונים, 

ח״ב וח״ג* א. ח. ויים, דור דור ודורשיו, ח״ג. 184 ואילו* 

< 1902 מ/ 12 ^ 1 }*![ ^ 01 ^) 1 ןן 11 ץ .$ ; 278 

,ז^ 2 'ז 1710 ^/ 1 * 6 ^€^ 10711 ץ? 01 ? 1 .ז£ו 01 ב 6 ; 140 . 98 <ו 1 

. 408 , 1914 , 60 ^ 0460 * 7 1104 1 * 041110 * 7 ,ב 1£1£11 ; 144 ,* 1913 

מ. נ. צ. 

( 16511$ ), בלוטת־המין של הזכר : האבר, שבו מיוצרים 
תאי־הזרע והורמוני־הזכרות. אבר מעין זה נמצא 
בכל בעה״ח הרב־תאיים מלבד הספוגים (ע״ע), אד מבנהו 
שונה בקבוצות השונות, א׳ פרימיטיווי כבר נמצא בנבוביים 
, (ע״ע); תאי־הזרע נפלטים ממנו לאחר שהם פורצים את 
קירו ומעטפתו. א׳ דומה לזה נמצא גם בקבוצות אחרות של 



האשד, עילית־זזאימר וצינורהזחג(סניסח) 

1 . צינור־הורע; 2 . האכוביות הי^נ 5 דות; 3 . התחלת 
צינור״הזרע; 4 , האכוכיות המפותלות; 6 . הגלימה 
הלכנח של האשר; 0 . מחיצה ביו הקבוצות האבד 
ביות המפותלות; 7 . ראש עילית־האשו 

חיות־מים ירודות. בתולעים (ע״ע) השטוחות נמצא מספר 
מרובד. של גופיפי־א׳ נפרדים, שד.ם מפוזרים בגוף ז כולם 
קשורים במערכת של צינורות, שדרכם מגיעים תאי־ד.זרע 
אל הפתח המיני. בבע״ח מסויימים, כגון בשבלולים (ע״ע), 
הא׳ הוא חלק של בלוטת*מין, שכוללת מרכזים להפקתם של 
תאי־זרע ותאי־ביצה כאחד ( 15 ז 0165 ׳י 0 , א׳־שחלה). 

את פעולת הא׳ יש לראות משתי בחינות — אכסוקרינית 
ואנדוקרינית. מצד אחד — הא׳ הוא בלוטת־הפרשה חיצונית, 
שהפדשתה מורכבת מתאים חיים. א׳־היונקים עשוי מספר 
מרובה מאוד של צינוריות, שצידיהן הפנימיים מצופים 
בשכבות אחדות של תאי-אפיתל, תאים אלה הופכים תוך כדי 
תהליד-הבשלה אפייני לתאי־זרע (ע״ע רביה). צמודה אל 
הא׳, ובתוך עטיפד. משותפת לשניהם, היא עילית*הא׳ 
( 15 מ 1 ץ 1 >ו 14 ק 6 ), שאינה אלא צינור אחד מפותל וארוך מאוד 1 


היא משמשת מחסן למלאי של תאי־זרע, שעזבו את הא׳ 
אחד הבשלתם ושדים מוכנים להפרשה. צינוריות־הא׳ קשו¬ 
רות לצינור עילית־הא׳ באמצעות רשת־תעלות ( 16505 616 ז) 
ומספר מועט של צינורות ישרים. מצד שני, נמצאים בתוך 
רקמת־החיבור שבין צינוריות־הא' התאים הבינרקמיים 
( 0611$ 1 ג $1111 ־ 1 ש 1 מו), שהם בעלי הפרשה פנימית ומפיקים 
הורמוני־מין זכריים — הורמונים, שגורמים לתופעות־המין 
המשניות ולאינסטינקטים המיניים של הזכר. 

בכל בעלי־ד,חוליות, פרט ליונקים, הא׳ והכליה נמצאים 
בחלל־הבטן זה בצד זה. שכנות ז 1 היא תוצאה של העובדד" 
שההתפתחות העוברית של שני אברים אלה באה מן המסו* 

* 4 

דרמה של הקלום(ע״ע אמבריולוגיה) ומכליית־הביניים(ע״ע 
שתן, כלי ד.*). אולם בשלב מאוחד של התפתחות־העובר 
ביונקים מתרחשת נדידת הא" אל כיס־עור מיוחד, שהוא 
סמוך לאבריההזדווגות. ייתכן שהימצאות( של הא׳ מחוץ 
לחלל-זעוף קשורה בטמפראטורה החיצונית, שהיא נמוכד. 
מזו שבפנים־ד״גוף — דבר, שמאפשר קיום ממושך יותר 
של תאי־זרע נורמאליים. ביונקים מסויימים (אוכלי-חרקים, 
מכרסמים ועטלפים מחבים) אין הא' נכנס לכיסו אלא 
בתקופת־הייחום בלבד, ואחריה הוא חוזר לחלל־הגוף; ברוב 
היונקים מקומו הקבוע הוא בכיס־הא". ה. ש. 

א׳־האדם הוא אבר זוגי. כל אחד משני הא" מורכב 
מחלק בלוטי ומחלק צינורי. לפי צורתו הוא דומד. לביצה 
מארכת, והוא גדול במקצת מביצת־היונה, הא׳ בנוי ממספר 
מרובה של צינוריות דקות־מדהדקות וארוכות (כדי 50 ס״מ 


כל אחת). ע״י קיפול ופיתול (מכאן שמן: 1 מ 10 מ 11111111100 — 
אבוביות מפותלות) נמצא מקום לכולן בבית־קיבולן הקט). 
דופדהאבוביות עשוי קרום דק מאוד של רקמה חיבורית, 
וד.וא מצופה כמד. שכבות של תאים מולידי־זרע, ואילו 
הרקמד. שבין האבוביות עשויה תאים, שמפרישים את 
הורמוךד,זכרות טסטוסטרון (ע״ע הורמוני מין). התאים 
מולידי־הזרע נמצאים בתהליך תדיר של התחלקות ומשנים 
את צורתם, עד שהם מגיעים למעמד של תאי־זרע או זרעינים, 
שניתקים מדפמת־האבוביות וממלאים את חלליהן בכמויות 
עצומות. — האבוביות המפותלות פונות אל החלק האחורי 
של הא׳, וכאן הן מתמזגות למספר מצומצם יותר של צינו¬ 
ריות ישרות, שבצירופן הן מהוות את עילית-הא׳. הצינוריות 
הישרות מתמזגות אף הן זו בזו ומתאחדות לצינור גדול 
אחד, שמוביל את הזרע אל השפכד, — הוא צינור־הזרע 


($ו 101 ) 1113 י 01 ק$ . 5 !מסיוס^ס!) 115 ) 1110 >). 

כל אחד משני הא״ עטוף קרום לבן וקשה — הגלימה 
הלבנד. ( 03 מ^ 11 < 311 גסומ״ז), ושניהם נתונים, כשהכ עטופים 
בעטיפותיהם, בתוך כיס של עור — שק-האשכים (- 8010 
!״!!ז) שחללו הוא המשכו של חלל-הבטן. כרגיל נמצאים 
הא" בשק-הא" משעת־לידתו של הילד. משום התד״וותם 
מכליית-הביניים מצויים הא" בעובר בחללו של אגן-ד,ירכיים, 
עם גמר הבשלת-העובר, זמן מועט קודם יציאתו לאויר- 
העולם, מתחילים הא" לנדוד ממקום־מוצאם, יוצאים מחלל- 
האגן דורדים אל שק-הא". תהליך זה מודרך, כנראה, ע״י 
גורמים הורמוניים מצד ההיפופיזה (ע״ע). יש שתהליך זה 
של נדידת הא" מן האגן מתעכב מסיבות שונות: הם 
נשארים טמונים בתוך חלל-האגן ושק-הא" נמצא ריק בשעת- 
הלידה — מצב, 7 .גקרא טמירת־אשכים. במקרים מסו- 
יימים מושלמת הירידה מאליה בתקופת־ההתבגרות. אם אין 
טמירת-הא" מסתיימת עד גיל זה, עלולה הרקמה יוצרת- 




411 




אשף—אשכלית 


412 


הזרע להתבוו>', והתוצאה היא ע^רות. לעומת זה אין הרקמה 
יוצרת־ההורמ^ן נפגעת ע״י הטמירה, ולפיכד אין הטמירה 
גוררת סימני־םדיסות. עדיין לא במצאה שיטה יעילה לטיפול 
בטמירת־הא״. — על הפונקציה של הא׳ ע״ע רביה. 

א. ר. 

אעכ 3 ד — ^ 01x363 ^ — (לשעבר פ^טורצק), בירת 
הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטאן באסיה 
המרכזית ומרכזו של חבל־א׳. מספר תושביה 127,006 ( 1939 ). 
א׳ איבה רחוקה מן הגבול האיראני והיא משמשת תחנה מרכ¬ 
זית למסה״ב קראסגובודסק־טאשקנט. העיר וחלק מן המחוז 
נמצאים בנוה פורה על גבולותיו של מדבר-קרקוס (ע״ע) 
ובאיזור געשני. רעידות־אדמה תכופות (ב 1893 , 1929,1895 
ו 1948 } גרמו לא׳ נזקים חמורים. בא׳ קיימים מפעלים תעשיי¬ 
נים למוצרי זכוכית, מזון, טכסטיל, מתכת, ועוד. כן קיימים 
בא׳, שהיא גם מרכז תרבותי של העם הטורקמני, 2 בתי־ספר 
גבוד,ים (לרפואה ולחקלאות), מוזיאונים, תיאטרון ואופרה, 
ספריה גדולה, וסניף של האקאדמיד, הרוסית למדעים. בא׳ 
יוצאים 6 עיתונים בטורקמנית. 

בתקופת שלטודהפרתים כבר היו בסביבותיה של א׳ 
ישובים. העיר נוסדה בשנת 1881 , כשר,שלטונות הרוסיים 
הקימו במקום נקודה צבאית ומרכו אדמיניסטראטיווי לחבל 
הטראנסכספי. ב 1884 מבתר, אוכלוסיית א׳ 4,000 נפש בלבד 1 
באותו זמו היתה א׳ ישוב קולוניאלי טיפוסי, שתושביו היו 
ברובם אנשי־צבא ופקידי־ממשלה, ובמיעוטם סוחרים זעירים 
ובעלי-מלאכה. עם התפתחוחה הכלכלית של העיר נתרכז 
המסחר בידיר״ם של הפרסים והארמנים, שקשרו קשרי־מסחר 
עם כוראסאן. ב 1899 הוכללה א׳, ביחד עם החבל הטראנס־ 
כספי כולו, בפלד טורקסטאן. ב 1917 — 1919 ניטשה בא׳ 
מלחמת-אזרחים בין הקו 1 מוניםטים ומתנגדיהם והשלטון עבר 
מיד ליד, עד שבאוגוסט 1919 נשתלטו בה הסובייטים. ב 1921 
ניתן לעיר, ששמה הקודם היד, אסככד, השם פולטורצק, 
לזכרו של אחד מן הקומיסארים, שהוצא להורג ב 1918 ע״י 
מתנגדיהם של הקומוניסטים. עד 1924 שימשה זד מרכז 
לרפובליקה האוטונומית טורקסמאן, באותה שנה הוקמה 
הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטאן, וא׳ נקבעה כעיר* 
הבירה שלה בשם אשכבד. — חבל א׳ אורגן כיחידה אד־ 
מיניסטראטיווית ב 1939 . שטחו 226,800 קמ״ר, ומספר מחו־ 
זותיו 13 . 

היהודים בא׳. במערכד, הצבאית, שניטשה בא' בזמן 
כיבוש המקום ע״י הרוסים ב 1881 , נפלו גם כמד, מן החיילים 
היהודיים, שהיו בצבא הרוסי. החיילים היהודיים שנשתקעו 
בא׳ גורשו ע״י המושל הכללי קורופטקין, אולם אחר־כד 
התחילו מתיישבים כאן בעלי-מלאכה יהודיים, שבאו מרוסיה 
האירופית ז ב 1897 מנתה הקהילה היד.ודית בא׳ 310 נפש. 

ש. כ. 

אעפזל (קיקולניקז, לן' (נו׳ 1895 , אוראטובו, פלד קיוב, 
רוסיה), שר-ד״אוצד בממשלת־ישראל ן ממנהיגי 
הסתדרות העובדים ומפא״י. למד בגימנסיה בווילנה. שס 
נצטרף לתנועת ״צעירי-ציוך, וב 1914 עלה לא״י. כאן היה 
פועל חקלאי ושומר. ב 1918 — 1920 שרת בגדוד העברי. 
ב 1920 היה בין המייסדים של קבוצת דגניה ב׳, שעם חבריד, 
נמנה במשך שנים הרבה. א׳ היד, ציר באספות־הנבחדים של 
יד,ודי א״י ובקונגרסים הציוניים, שבכמה מד,ם שימש יו״ד 
הוועדה לענייני-התיישבות. כן מילא תפקידים מרכזיים 


בהסתדרות העובדים ובמפא״י, אן* עיקר פעילותו היתה 
בד,נחלתם של מוסדות משקיים וכספיים של ההסתדרות 
ובתחום הבטחון. מ 1949 משמש א׳ חבר הנהלת הסוכנות 
היהודית וראש מחלקת ההתיישבות החקלאית שלד" וזמן-מה 
אף שימש כגזבר הסוכנות ( 1950 — 1952 ). עם הקמת המדינה 
היה מראשי משרד הבטחון. באוקטובר 1951 נתמנה כשר 
החקלאות והפיתוח וביוני 1952 כשר האוצר במקומו של 
אליעזר קפלן (ע״ע). 

א^?כזלי׳ אהין ןאב ( 1901 /תרם״ב,לודז׳— 1948 /תרצ״ט, 
ירושלים), סופר עברי וחוקר בתולדות-ישראל 
ובאתנולוגיה יהודית. ב 1920/24 ישב בברלין וכאן למד 
ב 1$ מ 11 ז 1€11 > 11 ן 105 > £1 ב £$€11$011 נ^\ 11€ > ז 1 !£ 
ובאוניברסיטה. בשנת 1925 עלה לארץ. ב 1925/30 ואח״כ י 
ב 1937/39 ישב בפאריס, שבד, יצאה ( 1928 ) הדיסרטאציד, 
שלו על הקבלה והחסידות (בצרפתית). ב 1939 יסד בירו¬ 
שלים את הסמינאריון לגננות ע״ש י. אפשטיין, ומאז ואילד 
שימש כמנהלו (בד>פםקות בזמני שירותו בצבא). ב 1941 
נתגייס לצבא הבריטי, וב 1942/5 שירת כרב צבאי ביחידות 
היד,ודיות מא״י. 

נושאי-התעניינותו העיקריים של א׳ היו התנועות המשי¬ 
חיות בישראל, החסידות ושבטי-ישראל הנידחים. מתוצאות 
מחקריו בתנועות המשיחיות הוא "סיפור דויד הראובני, 
ע״פ כ״י אוגספורד, בצירוף כתבים ועדויות מבני הדור, עם 
מבוא והערות", שהוציא לאור בימשלים, ת״ש. במבוא לספרו 
זה הגיע א׳ למסקנות נועזות ביחס לאישיותו, מוצאו ופעולתו 
של דויד הראובני — מסקנות, שעדיין הן שנויות במחלוקת. 
לתנועה משיחית אחרת מוקדש הספר "תנועת טוביאנסקי 
בין היהודים (אפיסודה משיחית)", תרצ״ח. בחיבורו "ילקוט 
התנועות המשיחיות" בשני כרכים, שנשאר בעזבונו בכ״י, 
נתכוון א׳ לסכם את עבודת־ד״מחקר על התנתות המשיחיות 
בישראל. פרי התעניינותו באנתרופולוגיה, ואתנולוגיה הוא 
ספרו על "גזע האדם" (תרצ״ז), שאפשר לראותו כמבוא 
לספרו "ישראל, ידיעת עמנו, מד,ותו, שבטיו ולשונותיו", 
תרצ״ח (מהדורד. ב׳: תשי״ג). לתחום עבודותיו על שבטי- 
ישראל הנידחים שייד "ספר הפלשים, יד,ודי חבש, תרבותם 
ומסורותיהם", תש״ג. ספר זד, היד, מכוון מלכתחילה לשמש 
מעין בדלוויה להוצאה ביקרתית של טכסטים חבשיים, 

ז 

בצירוף תרגום צרפתי, שא׳ כבר הכין לדפוס בתרפ״ט 
ושנתפרסם רק אחר מותו בשם £31401115 * £16011011 ^6 16x16 
. 610 ( 1951 ) בתוך סדרת המחקרים של המכון לאתנ(לוגיה 
שעל-יד האוניברסיטה בפאריס. 

מלבד הספרים הנזכרים כתב א׳: "מאמר הספרות" (על 
בעיות הספרות וד״סופר בזמננו), 1941 ! קהילת לודז׳,תש״ח> 
"האמאנסיפאציה ר,יד,ודית, המהפכה הצרפתית ומלכות נפו- 
ליוך, תשי״ב. א׳ פירסם גם מונוגראפיות ומאמרים על 
נושאים היסטוריים בקבצים מדעיים שונים, פעל כעיתונאי 
וכתב גם סיפורים, כן פירסם תרגום עברי(מלשת אירופית) 
של "ספר הדרך ואורח מישרים" של לאו-טזו, תרצ״ז. 

ש. כ. 

אעהלית (. 1430£ ן!*!()!*!!ק 5 טז 011 ,זוטז 6£ ק 3 ־ו§), עץ מקבו" 
צת הפומלו של הסוג הדר (ע״ע). הא׳ גדלה עד 
לגובה של 10 מ׳ ויותר; עליה כד.ים" דמויי-איזמל ובעלי 
פטוטרת מכונפת; נוסה מעוגל ועלותד, סמיכה. פרחיה הלב¬ 
נים ופירותיה מסודרים עפ״ר באשכלות — ומכאן שמה. 



413 


אשכלית—אשכנז 


414 


פרי־הא׳ דומה לכדור שלם או פחוס, עינו כעין הלימון 
ולציפתו מעם המצמץ — שבא מתוך נוכחותו של הגליקוזיד 
נארינגין בחלקיה הלבנים — ועם זרי הוא מרענן ומעורר 
תיאבון. — נרארי. שהא׳ נוצרדי במאה ה 18 כמוטאנט של 
הפומלו באחד מאיי הודו המערבית — ברבידוז( 105 ) 3 ג 1 זג 6 ) 
או ג׳אמאיקרי מזרעים שהובאו מאינדונזיה ז אד יש סבו¬ 
רים, שריא׳ היא תולדרי של הכלאת הפומלו בתפוח-הזהב 
הסיני. — לשם הבשלת פרידי צריכה הא׳ לאקלים חם ז מפני- 
כן מגדלים אותה בעיקר באיזור הטרופי, שבו מגיע הפרי 
לשלמות טעמו, כגון באיים ובחופים של מםרץ-מפםיקו, אך 
היא עולה יפה גם באיזורים יבשתיים, מדבריים וחמים, כגון 
בקאליפורניה ואריזונה. רק בסוף המאה ה 19 נתקבלה הא׳ 
כפרי־מאכל, לאחר שהתרגלו הבריות לטעמה המריר, מרכד 
הגידול של הא׳ הוא במדינות הדרום והמערב של אה״ב, 
בעיקר בפלורידה, ואחריה בטנסאס, אריזונה וקאליפורניד" 
וכן מרבים בדור האחרון לגדלה בבראזיל ובאפריקה הדרו¬ 
מית. תפוקת־הא׳ השנתית של אה״ב היא כ 60 מיליון 
תיבות. — לא״י הובאה הא' מפלורידה ב 1912 ע״י חברת 
*פיק״א", והיא התאקלמה יפה בעמק-החוף ובעמקים הפני¬ 
מיים, מרכיבים אותה על החשחש ומגדלים אותה באדמות 
כבדות ז היבולים גדושים: עד 300 תיבות-יצוא מדונאם. 
מן הזן! 3181 ^ (״מחוסר-הזרעים״) מפיקה ישראל כ 13 מיל¬ 
יון תיבות לשנה! עונת-המשלוה היא מסוכות עד פסח. 

ה. או. 

( 1 ) בימי-קדם—עם ומדינה בגבול ארמניה והפרת 

העליון. השם בא במקרא ב״לוח העמים" (ברא׳ 

י, ג; דה״א, א, ו) בין בני גמר (ע״ע) ביחד עם ריפת 

ותוגרמה (ע״ע) שבצפון ארם נחרים, ופעם הוא נזכר ע״י 

ירמיהו, הקורא למלכות אררט (ע״ע) ומני (ע״ע) וא׳ לבוא 

ולהחריב את בבל. העובדה, שהשם א׳ נזכר עם שמותיהם 

של עמים, שישבו בחבל ארמניה, מעידה, שגם א׳ היתה ארץ 

בסביבות ארמניה. בושר (במאה ה 17 ) זיהה את א׳ עם 

אספניה, שמם של כמה מקומות במערבה של אסיה הקטנה, 

ואולם הקשר בין השמות אספניה ואשפנז רופף מבחינה אטי¬ 

מולוגית וגם המקומות הנקראים "אספניה" רחוקים מתחום 

שכניו של א׳ במקרא (ע״ע תוגרמה). בדורות האחרונים 

ניסו לזהות את האשפנזים עם אשפז(אשגז), שלפי הכתובות 

האשוריות נלחמו באשור בימי אסרחדון' ביחד עם המניים. 

נראה, שהאשפוז זהים עם קבוצה של שבטים, שהסופרים 

^ • • 

היווניים (הרודוטוס 1 , 103 ) כינו אותם בשם סקיתים) אבל 
אף שם זה, בדומה ל״אשפז", אינו מסביר אח הג׳ שבמלת א׳. 

; 196 ,ק < 1915 ,^ 81 ן 

; 181-2 •נןק , 1951 ,€תן* 1101 ס . £11 ;? 1 42 .קק 

.*ז? ; 484-496 .קק , 1 ,ז^\ 

/זממ , 1 שרר 1 ות 0 ^ 1 

,ת x0 ^ן^ 1 ^ת^ 1 .! ; 212 .קק 

, 1895 , 1 ^ 1401 ! , 5 ג^ג']^^ . 5 ; 35 .ס^א! , 327 .קק 
. 1868 ; 1-11 

. 421 .ק 

י. מ. ג. 

( 2 ) שם-תואר, שיוחד בספרות״ישראל לגרמניד" ומכאן 
הכינוי "אשכנזים" ליהודים שישבו בגרמניה, ליהודים יוצאי 
גרמניה וכן לצאצאיהם בארצות אחרות. קשה לעמוד בדיוק 
על הזמן, שבו נתייחד השם א׳ לגרמניה. בתלמוד (יומא י', 
א׳) מזהים את גומר, אבי א/ עם גרמניה, אבל כאן הכוונה 
היא לגרמניקיה שבצפון-מערבה של סיריה (ע׳ ב״ר ל״ז, א׳ו 


ירד מגלה, ע״א, ב׳). ייתכן, שהשפיע כאן השם 80311423 . 
8030213 , שמה של סקאנדינאודה במקורות שונים, וסקאנ• 
דינאודה נחשבד" כידוע, כמקומ-מולדתם של כמה שבטים 
גרמניים, את הזיהוי של א׳ עם 803023 כבר מוצאים אנו 
במאה ה 6 בתוספת הלאטינית לכרוניקה של אוזביוס• יש גם 
סברה, שהכינוי נובע מן הדמיון של השם א׳ ל״סאפסונים", 
שבימי קארל הגדול היו המייצגים העיקריים של היסוד 
הגרמני במלכות-הפראנקים. 

במאות ה 11 וה 12 עדיין קראו לחבל, שבו כלולות מגגצה 
וורמייזה, בשם "לותר" (לותרינגיה, פרדס, ל״ה, א׳, תוס׳ ב״ב 
ע״ד, א', ד״ה פסקי) ואת רבני רגנסבורג היו מכנים "רבני 
ריינוס" (תשובת הראב״ן, שדת מהר״ם, ד״ל, פ״א). אולם 
עם זה הלך ונשתרש באותו זמן השימוש "אשפנד ביחס 
לגרמניד" רש״י מביא מלים גרמניות כ״לשון אשפנז" (סוכה, 
י״ז, א׳, ד״ה וכן חצר, גיטין, נ״ד" ב׳, ד׳ה שקא ז ב״מ, ע״ג, 
ב׳, ד״ה גוהרקא), וכשהוא כותב: "אבל באשכנז ראיתי" 
(כתובות ע״ז, א׳) ודאי נתכוון לקהילות של מגנצה וורמייזה, 
שבתוכן ישב, וכן אין ספק בדבר, שבמלות "ארץ אשכנז" 
שבפירושיו(חולין, צ״ג, א׳) המכוון הוא לגרמניד,. ר׳ אליעזר 
בן נתן (ע״ע) קורא את נוסעי-הצלב בשם "עם לועז, גוי 
המר והנמהר, צרפתים ואשכנזים" (גזרות אשכנז וצרפת, 
עט׳ ע״ב), ואף במכתבים, שנשלחו בזמן מסע-הצלב הראשון 
מקהילה ביזאנטית ומקהילה אחת בסוריה, נקראים נוסעי- 
הצלב "אשכנזים" ואף מדובר על "פחד האשכנזים" (י. מאן, 
התקופה, כרך כ״ג, 260,256,253 ) 

הבחנה של יהדות-א׳ כחטיבה תרבותית מיוחדת, שאליה 
נשתייכו• גם הקהילות של צרפת הצפונית וגם אלו של 
הארצות הסלאוויות, שקודם לכן נקראו בשם "ארץ כנען", 
כבר מוצאים אנו במאה ה 14 . כך כותב הרא״ש, לאחר שנת- 
ישב בטולדו: "ודע כי אני לא הייתי אוכל על פי המסורת 
שלהם, כי אני מחזיק את המסורת שלנו וקבלת אבותינו ז״ל 
חכמי אשכנז, שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות 
החורבו, וכן קבלת אבותינו רבותינו בצרפת יותר מקבלת 
בני הארץ הזאת" (שדת הרא״ש, כלל כ׳, סי׳ ב׳). 

שלא כיהודי הספרדי המשכיל, שבהשפעת המגע שלו עם 
זרמי־מחשבה ראציונאליסטיים היתד, אמונתו הדתית נתונה 
לביקורת מתמדת, היה היד,ודי האשכנזי מאמין תמים. חוג- 
התעניינותו היה מוגבל בלימוד התלמוד, וגם בלימוד זה לא 
קבע לו כמטרה את גיבושה של ההלכה וסידורד, השיטתי. 
אעפ״כ היתה ניכרת השפעח-גומלים בין מרכזי־התרבות של 
האשכנזים וד,ספרדים. חסידי-א׳ התעניינו בדעותיד,ם של 
הרס״ג והרמב״ם, ולעומת זה מצאה לה תורתם של הראשונים 
מהלכים בחוגי המקובלים בפרובאנס ובספרר. כמרכן קיבלו 
הרמב״ן וד,רשב״א את דיר לימודם של בעלי־התוספות. אולם 
נוסח־א׳ ונוסח-ספרד נשארו קבועים ועומדים כמחיצות 
מפרידות בין יהדות-א׳ דר,דות-םפרד בהלכות־החיים, במנד,־ 
גים ובסדר־התפילה. 

במאות ה 15 וה 16 , עם הגירתם של יהודי א׳ ממערב 
אירופד, למזרחה, עברה נקודת-ד,כובד של יר,דות־א׳ לפןלניה 
ולליטר,. בתחום העולם הסלאווי נעשתה הלשון היהודית- 
האשכנזית סימןיהפר מובהק של יר,דות א׳. מחזור-ר,תפילות 
האשכנזי כלל את פיוטיהם ואת םליחותיר,ם של פייטני א׳ 
וצרפת הצפונית. אמנם גם נוסח-א׳ לא היד, אחיד: היו 
הבדלים בין נוסח א׳ הדרומית-מערבית, הקרוב לנוסח של 



415 


אשכנז—אשכנזי, גצלאל 


416 


צר 6 ת וה^לאנה ובין נוסח א' שממערב לאלבד" בין פבהג* 
בוהמיה ומנזע־ליטה * אבל הבדלים אלה קטנים הם לעומת 
ההפרש היסודי שביו מנהג־א׳ ומנהג־ספרד. 

השפעה מרובה על התפתחות ההבדל בין האשכנזים 
והספרדים בנוהג הדתי ובאורח־החיים היתה לפעולתם של 
ר׳ יוסף קארו ור׳ משה איסרליש. אמנם הראשמ ביסס את 
ה״שולחן ערוך" על ם׳ הטורים של ר׳ יעקב בן הרא״ש, 
שסיכם את ההלכה של הכמי־א/ אבל הכריע ברוב המקרים 
כדעת הפוסקים הספרדיים. הרמ״א בא והוסיף את הגהותיו 
בכל מקום שהפוסקים האשכנזיים סלקו על הכרעתו של ר׳ 
יוסף קארו. הא׳ קיבלו את הכרעותיו של הרמ״א והספרדים 
קבעו הלכה כר׳ יוסף קארו. 

לערך מן המאה ה 17 ואילך נתמעטה חשיבותם של הספר* 

דים ביהדות, ולעומת זה נתרבו מספרם וחשיבותם של האש¬ 
כנזים. לאחר גזרת ת״ח בפולניה התחילו יהודי־א׳ מתפשטים 
בכל ארצות אירופה המערבית ואף מעבר לאוקיינוס האט¬ 
לאנטי, ובמשך דורות אחדים עלו במספרם על הקהילות 
הספרריות, שישבו בארצות אלו. 

בסוף המאה ה 19 , בהשפעת הרדיפות של היהודים בתסיד" 
גדלה ההגירה האשכנזית עוד יותר, באופן שיהדות־א׳ נעשתה 
הרוב המכריע ביהדות של ארצות אירופה, אוסטראליד" 
אפריקה הדרומית, ארצות־הברית וארץ-ישראל. רק בצפת 
אפריקה, באיטליה וכמזרח התיכון, חח מבא״י, שמרה היהדות 
הספרדית על רוב מספרי. 

מספרם של היהודים האשכנזיים בעולם הגיע קודם 
מלחמת־עולם 11 ל 90% מן היהדות העולמית. השמדת רוב 
רובה של יהדות-אירופה הפחיתה את מספרם, ועם בידודם 
של יהודי־רוסיה מכלל עולמה של היהדות נעשו אה״ב 
המרכז העיקרי של היהדות האשכנזית. 

היחסים בין האשכנזים והספרדים היו שונים בתקופות 
שונות ובחבלי-תרבות שונים. בהולאנר ובצרפת סירבו הקהי¬ 
לות הספרדיות להתיר לא׳ להצטרף אליהן. דוגמה קיצונית 
ליחס זה אנו מוצאים בקהילת-בורדו: יצחק דה פינטו(ע״ע) 
הודיע לשלטונות, שהספרדים והא׳ אינם מתחתנים אלו עם 
אלו, ועל-יסוד נימוק זה השיג בשביל קהילת־בוח־ו את 
הזכות להחליט ברוב-דעות על גירושם של מתיישבים חדשים 
בלתי-רצויים. באיטליה לא היו הניגודים בין האשכנזים 
והספרדים חריפים כל-כך. בירושלים, אחר העליות של 
האשכנזים במאות ה 17 וה 18 , נתפתתו ניגודים ביניהם ובין 
הספרדים מתוך טעמים כלכליים. בתחילת המאה ה 19 נתמכו 
הא׳ ע״י הספרדים במאמציהם להשיג את רשיונם של השל- 
טו׳נות התורכיים לחידושה של הקהילה האשכנזית בירושלים. 
שתי העדות התקיימו זו בצד זו וקיימו את מוסדותיהן המיוח¬ 
דים. חלוקה זו נקבעה בארגון חייו הדתיים של הישוב החדש 
ובצורת הרכבה של הרבנות הראשית. וע״עגרמניד-היהודים! 
צרפת, היהודים. 

שדה גופים, לבוב תר״דו ש. קרוים, השמות אשכבז וםנא*ד, 

תרביץ, ג׳, ע׳ 423 ! י. מאן, האשכנזים הם הכתרים ז תרביץ, 

ל' 7 ׳ 391 ! .זו .$ ; 66 ( 2 מ 211 .״ 1 

,[^[ 140 10 ' ; 365 , 19 ,ח 

. 302 , 1939 

א. א. א. 


ר׳ אליפןר 3 ן אלחז ד,ר 1 <ןא (רע״ג/ 1513 - 


כ״ב בכסלו שמ״ו/ 1586 ), רב ומחבר! מגדולי 
בעלי־ההלבה במאה ה 16 . א׳ היה מתלמידיו של ר׳ יוסף 


טאיטאצאק ור׳ יוסף קארו. ב 1539 — 1561 שימש דיין במצרים. 
משם עבר לפאמאגוסטה שבקפריסין וישב בה 15 שנה. ר׳ 
אליהו מפיזארו, משבח את א׳ כגדול בתורה ובחכמה, כבקי 
בשתים־עשרה לשונות וחכם בכמה מקצועות, וכן הוא מציין 
את רוב עשח וצדקתו בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם 
לחברו. א׳ ביקר גם בוויניציאה (ב 1576 ) ונתמנה לרב 
בקרמונה. ב 8 ד 15 עבר לפוזנה ושימש בה אב־בית-דין. לסוף 
נתיישב בקראקא ובה נפטר. 

ספרו החשוב ביותר של א׳ הוא .מעשי ה׳" (ויניציאה 
שמ׳׳ג/ 1583 ) — פירוש לסיפורי-התורה, שבו משתדל המחבר 
להראות את מוסר־ההשכל, שיש להסיק מן הסיפורים הללו. 
א׳ משתדל להראות בספרו, שכמה ספקות, שנתעוררו בקשר 
לסיפורי־התורה, יסודם בהבנה מוטעית של דברי־התודה. 
ידיעותיו בחכמות חיצו׳ניות לא נחשבו בעיני הבקיאים 
בדבר ליסודיות ביותר, אבל בתביעתו מכל יהודי לחקור 
ולהתעמק בשאלות הדת והאמונה השפיע על רבים מבני- 
דורו וגם על כמה מבני הדורות שלאחריו. כמד. רמזים 
בכתביו מעידים, שבריכוז מדיני של עם־ישראל ראה א׳ 
פתרון לבעיית קיומו הלאומי של ישראל. פירושו למגילת- 
אסתר, "יוסף לקח", נקרא על שמו של דין יוסף נשיא, שלו 
הוקדש החיבור (קרמ 1 נה של״ו/ 1576 ). א׳ חיבר גם כמד. 
תשובות, שחלק מהן נדפס בספריהם של חכמי-דורו, וכן 
חיבר סליחות ופזמונים (שמ״ג). 

אשכנזי. מגדולי הרבנים במאה ה 16 . נולד 

בארץ-ישראל, כנראה בצפת, למשפחד., שמוצאה 
היה מאשכנז, ומכאן כינויו — א׳. א׳ היה חבר־נעורים לר׳ 
ישראל נג׳רה (ע״ע), תלמירו במצרים של ו" דוד בן זמרא 
(ע״ע) וממוריו של ר׳ יצחק לודיא (האר״י). כשעלה ר׳ דור 
בן זמרא לא״י, מילא א׳ את מקומו כראש רבני-קאהיר. בזמן 
ששימש בתפקיד זה נתעוררה מחלוקת חריפד. בינו ובין 
ר׳ יעקב בן חיים, הנגיד של יהודי-מצרים באותה שעה. 
הדברים הגיעו לידי כך, שא׳ הטיל חרם על הנגיד, ובהת¬ 
ערבות השלטונות המקומיים נתבטלה הנגידות — מוסד, 
שכבר קודם לכן נתרוקן מתכנו. מכאן ואילך היה ראש־ 
היהודים במצרים מכונה בכינוי צ׳לבי(בתורכית — "אדון") 
ותחום־סמכולתיו נצטמצם. — משום מחלוקת ז( עזב, כנראה, 
א׳ את מצרים. ב 1588 בערך אנו מוצאים אותו בירושלים, 
במקום שנבחר כראש רבני־העיד. בתפקיד זה עלה בידיו 
לסטור את תלמידי־החכמים שבארץ מחובת ההשתתפות 
במיסים, שהיו נגבים מבני הישוב, וכן הצליח להשפיע 
על האשכנזים, שאף הם ישאו בעול-המיסים, למרות מה 
שבאופן רשמי היו ברובם, כנתיני חו״ל, פטורים ממנו. 
הוא ביקר בכמה מאדצות-ד.גולה כשד״ר והשפיע על יהודי 
הארצות, שביקר בהן, שיקבעו את יום-הפורים כיום־תרומה 
לטובת הישוב בא״י. 

חיבורו העיקרי הוא: "אסיפת זקנים" או "שיטה מקובצת", 
שחלק ממנו נשאר בכ״י. ספר זה הוא אוסף גדול וחשוב של 
הפירושים למסכתות הש״ס של חכמי אשכנז וספרד מסוף 
תקופת־הגאונים ואילך. הודות לאוסף זה הגיע אלינו חלק 
ניכר מפירושיד.ם ותשובותיהם של ר׳ גרשום מאוד הגולה, 
ר׳ חננאל, ר׳ יוסף אבן מיגאש, ר׳ מאיר הלד אבולעפיה, 
המאירי ואחרים, ומשום כך הוא משמש מעין מילואים 
לתוספות. באמצעות ספרו של א׳ הגיע אלינו גם תומר חשוב 
ממשנת דאשונים בתלמוד. שלא היה ידוע לנו ממק 1 רןת 



417 


אשכנזי, בצלאל—אשכגזי, ר׳ צכי הירש כן יעקב 


418 


אחרים, וכן חשובים תיקוניו לכמה נוסחות בש״ס, שנזמזו 
על־יסז׳ד כתבי־היד המרובים, שעמדו לרשותו. — חלקים 
מחיבוריו "כללי הש״ס" נתפרסמו על*ידי אלכסנדר מארכס 
בספר־היובל לכבוד דוד הופמאן(ברלין 1914 ). קובץ "שאלות 
ותשובות״ שלו, שנדפס בחייו (ויניציאה 1595 ), מכיל חומר 
מרובה לתולדות־חתקופה. 

ש. רוזאנים, דברי ימי ישראל בתוגרמה, ח׳ב, ע׳ 185 ) א. ל. 

סרומקץ, תולדות הכמי ירושלים, ח״א, ע׳ 115 . 

א. א. א. 

אע?נזי (איליף), גךע 1 ן(— אדר שני, תנ״ג/ 1693 , מץ), 
מגדולי הרבנים במחצה השניה של המאה ה 17 . 

א׳ היה תלמידם של ר׳ יואל סירקיס (הב״ח) ור׳ מנחם מנדל 
קרוכמל (בעל "צמח צדק"). בצעירותו נבחר לדיין בקראקא, 
ואח״כ שימש ברבנות בפרוסניץ ( 1650 ), הנאו וניקולסבורג 
שבמוראוויה. מכאן עבר לווינה, במקום ששימש רבה הראשי 
של מדינת־אוסטריה עד גירוש־היהודים מווינה, וכאן גם 
נתפרסם על־ידי מלחמתו בשבתאות ( 1670 ). 1671 נתקבל 
באישורו של לואי עוג לאב״ד במץ, ובשנה שלאחר מכן יסד 
בעיר זו ישיבה באישורו של הפארלאמנט הפאריסאי. מחי¬ 
בוריו של א' זכה לפירסום מיוחד אוסף ה״שאלות ותשובות" 
שלו בשם "עבודת הגרשוני" (תנ״ט). בתשובותיו הסתמך א׳ 
לא רק על התלמוד בלבד, אלא אף על כל ספרות-ההלכה 
ועל מפרשי־הש״ס, כראשונים כאחרונים. א" היה ידוע 
גם כדרשן ומבחר דרשותיו כונס בקובץ "תפארת הגרשוני" 
(תנ״ט). א׳ שילב לתוך דרשותיו משא־ומתן בהלכה, וכדוגמת 
ר׳ יהודה רוזאנס בספרו "פרשת דרכים", שם אף הוא בפי 
אישים שונים מתקופת־המקרא ויכוחים בשאלות הלכיות 
שונות. בדרשותיו, כמו ב״שאלות ותשובות" שלו, דן א׳ גם 
בנושאים של הקבלה. עם תלמידיו המרובים נמנה ר׳ דור 
אופנהים (ע״ע). 

ש. א. הודודצקי, לקורות הרבנות, ורשא. תרע״א/ 50 ואילח 

ע <.<£ ,תוזבמןן 1 ^ 3 ^^ .ס 

, 11 :>$£[? . 1-1 84 < 1889 

. 1930 ,מ( 1 ' 8£1 

אעןנן״, לערןב 3 ן ל^חק ( 1550 , יאנובו, מחוז לובלין, 
פולניה — 1625 , פראג), רב ומחבר. חיבר ביידית 
כמה ספרי־פירושים למקרא: 1 ) "המגיד", תרגום מפורש של 
נביאים וכתובים (פראג של״ו/ 6 ד 15 )ן הפירוש היידי נדפס 
עם נ״ך ופירוש רש״י ז 2 ) "צאינה וראינה" (נדפס לראשונה 
בלובלין 1616 $ אח״כ — בקראקא! הדפוס הראשון, שהגיע 
לידינו [באזל 1622 ], שמור במוזיאון הבריטי), תרגום 
מפורש לחומש עם ההפטרות וחמש המגילות; 3 ) "מליץ 
יושר״ — פירוש לחומש וכעין המשך של "צאינה וראינה" 
(לובלין שפ״ב/ 1622 ). 

החשוב שבחיבוריוהוא ספר "צאינה וראינה"(שמו המלא: 
"צאינה וראינה בנות ירושלים"), שנועד לקוראות מישר¬ 
אל. המחבר גילה בו דרך חדשה בפרשנות היידית. בניגוד 
לפירושים הקודמים של החומש ביידית, שהסתפקו בתרגום- 
מלות ובתוספת של פירוש רש״י ומדרשים בשולי־הספרים, 
ירע א׳ ליתן מזיגה הארמונית של רוח כתבי־הקורש ומנתם 
הפנימית, כפי שנתפסו על-ידיו, עם מה שמצא ברש״י, במדר¬ 
שים ובדבריד״ם של מפרשים שונים. השילוב של היסוד 
הסיפורי-תיאורי שבמקרא עם היסוד הדתי-מוסרי של היהדות 
בכל התקופות עשה את "צאינה וראינה" לספר העממי הנפח 
כיותר בישראל במשך שלוש מאות שנה (שטיינשניידר רשם 


26 מהדורות במאה הי״ז בלבד). הספר סייע לגיבועז השקפת- 
עולמה של האשה היהודית ושימש לה מעין תחליף לספרות 
יפה (ביחוד פעל בכיוון זה החלק הסיפורי של התנ״ד 
במעשיות־המשפחה שבו וברוח הלירית השפוכה עליהן). 
הסגנמ של "צאינה וראינה" השפיע על התפתחותה של 
הלשון היידית ושיחרר אותה מן הסיגנון של "הגרמנית 
הגבוהה האמצעית״. ב 1611 ניתרגם ספר "בראשית" של 
"צאינה וראינה" ללאטינית ע״י יוהאן זאוברט ( 1 ז€לטב 5 ); 
בשנת 1846 ניתרגם לצרפתית על-ידי אלכסנדר קריהאח 
תרגום גרמני שלם של הספר תירגם מלד- 
שמידט (נתפרסם ב . 1 >נ 1 ( ■! 20 

מ 1911 ואילך). 

יידישע ענציקלאפעדיע, כרך 5 ונדר ״יידן* — 3 ! מאקם 

עריק, די געשיכשע פון יידישער ליטעראסור, 1928 , עם׳ 

222 ; ,ממ 3 ת 121 ו^ 1 -) 8£2££1 

. 1923 , 1 ,£^ 

א. ל. 

ר׳ ^י?י היךש בן יפלןב [ידוע גם בכינויו "חכם 
צבי״) — ( 1660 , מוראוויה — 1718 , לבוב), רב 
ופוסק. בילדותו למד א׳ אצל אביו, ר' יעקב זאק, שהיה מן 
החכמים המפורסמים של קהילת-דלנה, ואצל אבי אמו, ר' 
אפרים בן יעקב הכהן (ע״ע), שבזמן פרעות הקוזאקים 
( 1655 ) נמלטו מווילנה ושהו במשך זמן מסויים במוראוויה. 
ב 1676 חיבר את תשובותיו הראשונות. סמוך לאותו זמן 
בשלח לסאלוניקי, כדי להכיר בישיבתו של ר׳ אליהו קובו 
את שיטת-הלימוד של החכמים הספרדיים. במשך ימי ישיבתו 
בתורכיה ובבלגראד ( 1679 ) סיגל א׳ לעצמו את מנהגי 
הספרדים ונימוסיהם, התחיל להיקרא בכינוי "חכם" המקובל 
בין הספרדים ואף התרגל לחתום בסופי תשובותיו בכינוי: 
ס״ט, כפי שנוהגים הספרדים. שמו "אשכנזי" ציין, ודאי, את 
מוצאו הפולני-אשפנזי. מ 1680 ואילך ישב בקביעות באופן. 
בשעת כיבושה של אופן ע״י צבא-גרמניה( 1686 ) נספו אשתו 
ובתו, ורק א׳ ניצל וברח משם לסאראייבו, במקום שנתמנה 
כחכם. בינתיים הובאו הוריו כשבויים ע״י הצבא הגרמני 
המנצח מאופן לברלין ובחיפושיו אחריהם הגיע א׳ לברלין 
( 1689 ) ושם נשא את בתו של ר׳ משולם זלמן נוימרק-מירלס, 
אב״ד של קהילות אה״ו (אלטונה, האמבורג, ונדסבק). הוא 
קבע את מקומו באלטונה ובמשך 18 שנה הרביץ כאן תורה. 
ב 1705 הביע רבה של לונדון, ר׳ דוד ניטו, באחת מדרשותיו 
בביח-הכנסת, אח הדעה על זהותם של הטבע והאלוהות. 
בעיניהם של בני-הקהילה בלונדון נתעודרו חששות שמא 
יש כאן שמץ מדעותיו של שפינוזה, וד,חליטו להציע את 
חששוחיד״ם לפני א׳ (שו״ת חכם צבי, י״ח). א׳ קיבל את 
נימוקיו של ר׳ דוד ניטו ומצא, שהם מתאימים לשיטתו של 
ר׳ יהודה הלוי (בס׳ הכוזרי) ושל ר׳ ישעיה הורוויץ (בס׳ 
שגי לוחות הבריח). במותו של ר׳ זלמן מירלס ( 1707 ) נבחר 
א׳ לרב של קהילות האמבורג-ןנדס 3 ק, בעוד שבאלטונה כיהן 
ברבנות ביחד עם ר׳ משה רוטנבורג. משום חילוקי-דעות 
חריפים, שפרצו בינו ובין ר׳ משה בשאלה אחת בעניני 
איסור והתר, הוכרח ר׳ צבי להתפטר ב 1709 ממשרת הרבנות 
של קהילות אה״ו, אבל הוסיף לכהן כראש־ישיבה באלטונה. 
ב 1710 הוזמן לשמש ברבנות באמסטרדאם, ושנים אחדות 
לאחר מכן (ב 1713 ) הוטל עליו ועל ר׳ משה חגיז, ששהה 
אותה שעה באמסטרדאם בשד״ר מירושלים, לטפל בעניינו 
של השבתאי נחמיה חיא חיון, שבא לאמסטרדאם כדי לבקש 



419 


אשכנזי, ר׳ צכי הירש כן יעקכ — אשכנזי, שלמה כן נתן 


420 


ד-י ׳■"■־"ר 

׳'די■׳^', ■י - 
- 4 ־.: א" ל;׳ 


■'ה 

. 

"■ ׳■ 

;.ז/•:*."••, 

?- • 

■! • ״ 1 ',*., 1 


- -י.- 1 י ■ 

- י ■! 

,'► 1 וא'ו,-,\;> 


::/. . . 

.י. א . ״ , ז -<א 1 ד- ־'׳^ • א א ׳ 




ר' עבי נז יעקב אמכמי 

מן העדה הפורטוגיזיח סיוע בהפצת*םפריו. א׳ וחגיז הוציאו 

פםק*דין שלילי על היון וספריו ואח״ה אף הטילו עליו חרם ז 

אולם העובדה, שבראש ההתנגדות להיון עמד א/ בן העדה 

האשכנזית באמסטרדאם, שימשה גורם לסיכסוכים חריפים 

בשאלת ההגמוניה של שתי העד 1 ת, הפוירטוגיזית והאשכנדת, 

ואף בשאלת ספריו של היון נתפלגו חכמי*הזמן בדעותיהם. 

מחמת ההתקפות התכופות עליו מצד מתנגדיו התפטר א׳ 

בשנת 1714 ממ^זרתו ("לפי שהגישו [מתנגדיו] עצומותיהם 

בערכאות ולא רצה שיתחלל שם שמים בין האומות": ר״י 

עמדין). לאחר ששהה זמךמה בלונדון נבחר ב 1718 כרבה 

של קהילת־לבוב. לפי עדות בנו, ר׳ יעקב עמדין(בם׳ מגילת 

ספר), "תיקן שם תקנות גדולות והרים קרן הקהילה לשם 

ולתפארת", ובין השאר דאג לשיפורו של לימוד־התנ״ד, ספרו 

העיקרי של זד, "שאלות ותשובות וחדושיס ובאורים" (אם־ 

סטרדאם 1712 ), הוא מקור חשוב לתולדות חייו ולתולדות 

המצב התרבותי של יהודי־אירופה בזמנו. ב 1692 פירסם את 

הגהותיו לטורי זהב על חו״מ. הוא התנגד לפלפול בלימוד־ 

התלמוד ותבע ניתוח שיטתי ומעמיק של החומר. — בנו ר״י 

עמדין משבחו על מידות "הפרישות וזהירות ומנהג חסידות 

אמתית ויראה פנימית", שהיו בו. 

ר׳ י. עמדין, ס׳ תורת הקנאות, פגילת ספר (הנדפס בסוף 
ת״א של ם׳ בחוח יעקב לר״י מליסא)! שם הגדולים, הוזר 
קרענגיל, עם׳ פ״ד בערכי) גרץ־שפר, ו 1 ו׳ו, עס׳ 370 ־ 1376 שם, 
צית ר עם׳ 598 — 613 ) דמביצר, כלילת יופי, ח״א, 1888 , 

עט׳ ציא—צ״ט) דוקם, אוד, לסושב, עם׳ 11 — 17 ן ש. בובר, 
אנשי שם, עם׳ 192-187 ) ראובן מרגליות, לתולדות אנשי שם 
בלבוב, סיני, כרו כ׳״ם, עם׳ שע״ט-שפ״ח) כרך ל״א, עם׳ ס״ח) 

7 (^ 711 /€ 07 ^)^ 7 ( 11 €0/101 11111 ( 0 ^ 1 .? 1 .ס 

; (לו 123-1 .ק, 1899 ,\\,י 71 } 11 >ז) 1 ^ 7,11.1 /^ 0 ^. 4 ^וך ./ (/^ 4 ו|) 

. 303 .ק , 1910 , 11 ,( 1110 יוו/ 50 . 00 ,וומ£^ 1 

י. הו. 


^לכ 1 ה ןן ןתן ( 1520 *, אודינה, איטליה הצפו¬ 
נית— 1600 ״, קושטה), רופא ודיפלומאט יהודי בתור¬ 
כיה. אביו התייחס על משפחת בת־שבע או 3 סווי ( 1 ערו 5 ג 8 ), 
אך השם א׳ מעיד על מוצאו מגרמניה, ואף בתורכיה נתפרסם 
בשם אלמן אוגלו (בנו של גרמני). לאחר שסיים את חוק 
לימודיו ברפואה בפאדובה נסע א׳ לקראקוב, ושם נתמנד, 
כרופאו של המלך הפולני זיגיסמונד אוגוסט. ב 1564 נשתקע 
בקושטה. כאן שימש רופאו של שגריר דניציאה, מרקאנטוניו 
ברברו, שבשירותו פעל גם כמתררגמן. בזמן המלחמה על 
קפריסין, שפרצה ב 1570 בין ויניציאה ותורכיה (במידה 
מרובה בהשפעתו של דון יוסף נשיא, ע״ע), נסתייע באר- 
בארו בא' לשם שליחויות סודיות לווזיר הגדול מהמט 
סוקולי(מתחרהו הפוליטי של יוסף נשיא), שהשתמש בא׳ גם 
כרופא. לאחר המפלה התורכית בקרב של לפאנטו, כשגברה 
השפעתה של מפלגת״השלום בקושטה, השתתף א׳ בשיחות 
עם חורם בי, המתורגמן הראשי ב״שער העליון", שהביאו 
לידי חתימת חוזה־השלום של 1573 . שנה לאחר מכן נשלח 
א׳ לוויניציאה ע״י הווזיר כדי להגיש לממשלת־וויניציאה 
הצעות לברית ויניציאנית־תורכית. למרות מה שהוויניציא- 
נים התנגדו לתכנית זו התייחסו אליו בכבוד, כשגרירו של 
השולטאן. הוא נתקבל ברוב פאר על-ידי הדוג׳ה והסיניוריה 
ב 7 ביולי, 1574 . היהודים ערכו תפילות לכבודו בבית-הכנסת 
של ה״מזרחיים", ודבר בואו נזכר בקולופון של "יורה דעה", 
שנדפס בוויניציאה בשנת של״ד ( 1574 ) כמאורע יוצא מן 
הכלל. מאז, ובמשך עשרות שנים, היתה לא׳ השפעה עצומה 
על הנהגת העניינים המדיניים בקושטה. שמו נזכר לפעמים 
קרובות באגדותיהם של צירים ויניציאניים, שנסתייעו בו. 
לפי דבריו של א' היה הוא האחראי להצלחתה של השתדלות 
תורכיה לטובת אנרי דה ןאלוא( 101$ גז\ 46 כשזה 

האחרון נבחר למלך פולניה ב 1573 . ב 1578 , כשביקש הדוכס 
הגדול של טוסקאנה לחדש את היחסים הדיפלומאטיים עם 
תורכיד" נמלך בא׳ בנוגע לנוהל. ב 1583 סייע בישוב מחלוקת 
בין ציר-אנגליה וציד־ויניציאה בקושטה.ב 1586 חתם א׳ בשם 
השולטאן על,הטיוטה של החוזה עם ספרד ולאחר חמש שנים 
עדיין היה נחשב כאיש־סודו של הווזיר הגדול, פרהאד פחה, 
שא׳ הציל אוחו(ב 1594 ) ממוח כשהשולטנה־האם זממה להרגו. 

ב 1591 השתמש א׳ בהשפעתו להשיג את מינויו של 
עמנואל ארון(שהיה, אפשר, ממוצא יהודי) כוויוודה (שליט) 
של מולדאוויה. כשנסע ליאסי ב 1593 כדי לבוא על שכרו 
תמורת מאמציו, הוסגר לידי נסיר טראנסילוואניה ונחבש 
בבית-הסוהר. לסוף שוחרר ממאסרו בהשפעתו של השגריר 
הבריטי בקושטה, זמן קצר אחר־כך מת. אלמנתו בולה אכסטי 
ירשה חלק מסודותיו הרפואיים וזכתה לכבוד בחצר התורכית 
כשריפאה (בתחילת המאה ה 17 ) אח השולטאדהילד אחמד 1 
ממחלח־האבעבועות. 

בנו, נתן אשכנזי, שהיה אף הוא רופא, זכה לקבלת־ 
פנים רשמית ע״י הדוג׳ד, כשביקר בודניציאה ב 605 נ — בסי 
הנראה, בשליחות דיפלומאטית חשאית מטעם השולטאן. 

ש. רוזאבים, קורות היהודים בתורקיה ובארצות־זזקדם, ב׳ 

1938 ״) ב. רות, בית בשיא, חשי״!) ו> 5 >פ ,ץץ 1,6 .!/ .^ 1 

<ו 2 ת 1€ ס ; 1859 

461 4111 .) 1£1 ^! 1€ ז€/\' 1 ^} 1 ) 1 € $€6101710 

11. 1311^14(0 1^612610, ¥11, ^X, 611-637); 1. 2011^1*, 1172(2 

1 )ה 2 ) 703€ 11 ) 1 ) 74€ ^ 17% )ז 0 21 ) 2 ! 27 > 112 ) 43€/1 2107710716 ) 8 1 ^ 1 )ז 1611€ 

.( 151 ־ 145 , 1909 , 1 ) 1€1111€ )ז 13 1 ) 137 ; 1 ^ 1 ) 

ב. ר. 




421 


אשכנז', שמעץ—אשלג 


422 


א^??מי׳ ( 1867 — 1937 ), מלומד יהודי, שהיזן 

מחשובי־ההיסטוריונים של פולניה, א׳ למד באוני¬ 
ברסיטות של וארשה וגטינגן. ב 1897 — 1907 שימש מרצה 
להיסטוריה חדשה באוניברסיטה בלבוב וב 1907 — 1914 — 
פרופסור מן המנין למקצוע זה באותה אוניברסיטה עצמה. 
בתקופת מלחמת־העולם 1 היה חבד הועד הלאומי הפולני 
בשווייץ והטיף לעצמאותה השלמה של פולניה. אחר הקמתה 
של פולניה העצמאית שימש נציגה הראשון בחבר־הלאומים 
עד 1923 . הממשלה הנאציונאלדמוקראטית פיטרה אוחו מתפ¬ 
קידו משום יהדותו. ב 1927 — 1937 כיהן כפרופסור־כבוד 
באוניברסיטה של וארשה. הנושאים העיקריים של מחקריו 
ההיסטוריים הם מתקופת 1863-1772 (מן החלוקות של פולניה 
עד המרד הגדול ברוסים). עבודותיו העיקריות הן: המונו¬ 
גראפיה על ״הנסיד יוסף פוניאטובסקי״ ( 1905 ! ניתרגמה 
לאנגלית, צרפתית וגרמנית); ואלריאן לוקאשינסקי( 1908 )ז 
נאפוליון ופולניה ( 3 כרכים; 1918 — 1920 ) 1 (הערות 
על הבעיה הפולנית), 1924 ; דאנציג ופולניה( 1921 ). כן כתב 
פרקים על רוסיה ופולניה ב ץז 111$10 
ב 1929 גילה כתבי-יד של נאפוליון, שסירסם אותם בשם 
גםמ> 01 קגזי 1 ץ 1$ ק 1£0 ?מ ( 1795 — 1793 ). ב 1912 נוסד ביזמתו 
הרבעון לחקר תולדות-היהודים בפולניה (-סק ^ 11 מ 31 זו 3 ״ו^^ 

150£ ס* 1 2£$210$01 :וק ט 1 מג 1 > 3 < 1 ץמ 0 ^ 1 ^ 1 ). בחו¬ 

ברות של רבעון זה נתפרסמו מאמרים ארכיוניים של א׳ על 
שאלת-היהודיס בדופסות-וארשה ובימי הקונגרס הווינאי. 
מחקריו של א׳ מצטיינים בניתוח מזהיר ובסיגנון מעולד" 
הוא הקים דור של תלמידיס-היסטוריונים פולניים, שתפסו 
מקום בחייה הרוחנים והמדיניים של פולניה. בתחום היהדות 
היה א׳ מוחזק כדברם של המתבוללים. 

. 1935 מ 0 מ<׳<ז 52 ^|^ 1 ^(נו^ז 

אע?רזן ( 611x115 ), סוג של צמחים, שהוא החשוב ביותר 
בששת הסוגים של משפחת האשכרועיים (־ 611x3 
6 ג 06 ). הסוג א׳ כולל כ 20 מינים של שיחים או עצים קטנים, 
שהם רווחים באיזור 
הים התיכוני, בצפון- 
המערב של ההימא- 
לאיה, ביאפאן, במאד- 
גאסקאר ובאיי הודו 
המערבית,-הא׳ ירוק¬ 
ה ע ד (-■ £1 קמ $61 . 6 
€115 ־ 11 ז 1 ) הוא שיח או 
עץ לא-גבור" בעל 
עלים קשים ירוקי־עד 
ופרחים קטנים צהו* 
ביס-ירוקים. הוא גדל 
בר באירופה ובאסיה 
הקדמית. עצו הצהב¬ 
הב, שמצטיין גם 
בצפיפותו וגם בעדי¬ 
נות טבעות-השנה 
שבו, מקובל מאוד בחרושת הזעירה של חריטה וחיטוב 
ובתעשיית חלילים, מסרקות, קופסאות וכד׳. כמדכן מרבים 
לנטוע צמח זה — שהוא נוח לזימור — כשיח-שפה 
לערוגות. 


(גרמ' 11 >£ [ע-ע אלקלי] או 6 ו £1 ) 3 וו 0 ?, אנג 
!!*■!סק — אפר-הסירים, צרפ' £* 8 < 01 ק), כ^כנו- 
לוגיה הכימית ובחקלאות — שם כולל לתרכבות האשלגן 
(ע״ע) — כגון אשלגן ?ללרידי. קארבלנאטי וכלוראטי 
שהפקתן או ייצורן וסחרן נעשו ענף חשוב של המשק 
והכלכלה העולמיים משום חשיבותן לחקלאות ולחעשיה.- 
המונח העברי־הארמי המקורי א׳, המצוי בספרות התלמודית 
(שבת צ, ע״א: נדה סב, ע׳א: תוספתא שם ח, י), ציין צמח 
ששימש לכביסה, או תכשירים שהוכנו ממנו לצורך זה, 
ז. א. הוא ציין, כנראה, גם א׳ וגם סלןה (ע״ע). לאחר 
שהוכר ההבדל שכין קארבונאקי הנתרן והאשלגן כמאה ה 18 , 
יוחד המונח א׳ לאשלגן הקארבונאטי, שסגולותיו 
כמרכיב של אפר־צמחים כבר היה ידוע לאריסטו ושהדומים 
ניצלוהו לעשיית סבון. באמצעות הערבים נודע הא׳ לאי¬ 
רופים ביה״ב: האלכימאים ליבאןיוס !?לאו^ר הורו כיצד 
מכינים אשלגן קארבונאטי נקי. לשם הפקתו היו שורפים 
צמחים בסירים גדולים, שוטפים את אפר־השרפה במים 
ומקבלים את הא׳ מן התמיסה המאויידת (מכאן שמו של הא' 
בכמה לשונות אירופיות). הוא שימש חומר־גלם לתעשיית 
סבון וזכוכית, וכן להכנת אשלגן הידרוכסידי, שנקרא א׳ 
מאכל (ע״ע אשלגן), בארצות מרובות־היערות (רוסיה. 
טראנסילוואניה, קאנאדה) היתה הפקת א׳ מאפר-עץ מקו¬ 
בלת עד התר האחרון, וכן משמשת לצורך זה המולאסה 
הקלויה סן הפסולת של ייצור סוכר-הסלק. 

שיטוח סינתטיות להכנת א׳ קארבונאטי הן: 

1 ) שיטה אנאלוגית לשיטת ^ה־^לאן בהכנת הסודה 

(ע׳ע)• 

2 ) הפעלת גאז־, 00 על תרחיף של מאגןזיום קארבונא* 

טי ש^ש־הידראטי בתמיסת אשלגן כלורידי: 

י- , 00 + ( 311,0 ., 14600 ) 3 + 2X0 
.( 40,0 .,ס 0 פ^.,ס 60 מ) 2 + , 4601 * 
המלח הכפול המאג^זי-אשלגני ניתן לפירוק, בחימום קל עם 
מאגןזיה או בחימום נמרץ יותר כשלעצמו; המאגנזיום הקאר- 
כונאסי הש^ש-הידראטי חוזר ושוקע, והא׳ נשאר בתמיסה: 

י- 160 * + (ס, 43 .,סס 08 ., 1600 *) 2 
;, 3,00 + ( 33,0 ., 1800 *) 3 

♦־ (ס, 43 .,סס 0 ^.,סס 18 *) 2 
. 3,0 + , 00 + ,סס,^ + ( 30,0 ., 1800 *) 2 

. 3 ) אלקטרוליזה של תמיםת- £01 עם העברת , 00 דרך 
ההידרוכסיד המצטבר מסביב לקאתודה. 

המפנה הגדול בתולדות השימוש בא׳ חל במחצה השניה 
של הסאה ה 19 כתוצאה משני גורמים אלה: ( 1 ) ייסודה של 
הכימיה החקלאית ע*י ליביג (ע׳ע), שגילה ב 1839/40 את 
האשלגן כמרכיב קבוע של הרקמה הצמחית ונתן ב 1865 
הודאות להשתמש במלחיו של יסוד זד, לשם דישון מלאכו¬ 
תי; ( 2 ) גילוי מקורות מינראליים גדולים של מלחי-אשלגן 
באירופה המרכזית, מתחילד, ב׳?םססוךט(ע״ע) ב 1843 ואחיכ 
על-יד מילהוז באלזאס ב 1867 . תעשיית-הא׳ החדישה נוסדה 
ב 1861 , כשהוחל בניצולן של שכבות־המינראלים העליונות 
שבמכרות-שטאספורט — שכבות. שמחפות על שכבה של 
מלח־בישול ושנחשבו עד אז לפסולת שיש לסלקה (מכאן 
כינויין,סלחי־פינוי*, 3186 * 11 ו 811 י 1 ל^). הייצור נתפתח ונת¬ 
רחב במהירות, בד.חאם לגידול צרכיהן של החקלאות 



אשכרוע ( 1 !ח 0 * 11 \' 01 י)תוסיי 
1 . עגף: סרח זכרי: 3 . פרח גקבי: 

4 . חתד-אורד של שח?ה; 5 . התר־אורר ש? 
פרח: 6 . זרע: 7 . חתד־אורד של זרע. 



423 אשלג • 

החדישה וההעשיה הכימית. המוצר שהוצא לשוק היה בעיקרו 
אשלגן כלורידי ( £01 ), והשם א׳ הוסב גם על חומר זה. 
מאחר שערכו השימושי העיקרי של המלח הוא באשלגן 
שבו, הוסכם להעריך את התכשירים השונים של הכלוריה 
וכן של שאר סלחי האשלגן, לפי השיעור של בסיס־האשלגן 
(אשלגן חמצני, 0 .£) שבהם ולקבוע לפיו את התפוקה ן ויש 
נוהגים לקרוא לתחמוצת זו עצמה בשם א׳. 

משום בעלותה על מכרות ־שטאספורט, וגם (מו 187 ואי¬ 
לך) על מכרות־אלזאם, היה לגרמניה עד מלחמת־העולם 1 
מונופולין״בפועל על ייצור־הא׳ העולמי, משהוחזרה אלזאם 
לצרפת בשלום־ןךסי נעשתה צרפת מתחרה בגרמניה בתחו¬ 
מו של ייצור זה. בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם נמצאו 
מכרות־א׳ חשובים בחלקים שונים של כדור־הארץ והוחל 
בעיבודם•, 19222 בקאלוש (גאליציה המזרחית, פולניה), 
ב 1925 בקאךדונה ובסוריה (ספרד הצפונית), ב 1930 בסולי־ 
קאמ 9 ק (אוראל, רוסיה), ב 1931 בקארלסבאד (ניו־מכסיקו, 
אה"ב): וכן הוחל בניצול אוצרות־הא׳ העצומים שבכמה 
מן הימות המלחות: ימת־אלטון(בין הוולגה התחתית ונהר־ 
אוראל), יםת־ 9 ךל (•י* 1 ז 80 , קאליפורניה), ים־המלח (א׳י). 
מסתבר, שאף מכרות־הא׳ אינם אלא שרידי אגמים מלחים 
עצומים, שמימיהם גתנדפו במשך תקופות גיאולוגיות בעבר. 

המינראלים העיקריים, המשמשים יסוד לתעשיית״הא׳, 
הס: 

אשלגן כלורידי מינראלי. סי^יוין, או סילוויט או סילווי* 

ניט - £01 ; מכיל להלכה 2% 63 0 ,^, אולם המינראלים 
הטבעיים מעורבים במידות שונות במלחים אחרים, עפ׳־ר 
במלח־בישול, ואינם מגיעים אלא ל % 40 — 30 א׳. 

שכיחים ממנו מינראלים, שהם מלחים כפולים (או משו¬ 
לשים) של מלחי ־אשלגן עם מלחים אלקאלייס-אדמתיים, 
עפיר כהידראטים: החשובים שבהם הם; 

קארנאליט — £01.11604.611,0 ( 9% 16 א׳): 

קיניט — £01.118304.30,0 ( 18.9% א׳); 

??ניס — 504.11830460,0 ,£ (*־. 23.4 א׳): 

לאן^ניניט — 16304 < 804.2 ,£( 22.7% א׳); 

לאלניט — 504.2116504.40,0 ,£ ( 19.4% א׳); 

סוליהאליט — ס, 4.20 ס 8 ״ס 504.11830,2 ,£ ( 15.6% א׳). 

הפקת הא׳ ממחצביו מושתתת על הטסתם במים ועל 
תהליך שיטתי של גיבוש-למקוטעים, שבו מנוצלים הבדלי- 
המסיסויות של המרכיבים השונים והשפעות-הגומלים שבי¬ 
ניהם מבחינת המסיסות. 

אחר מלחמת-העולם 11 עברו מכרות-הא׳ שבגאליציה 
לבעלות רוסית, וכן הועמדו כ 60% מתפוקת-הא׳ הגרמנית 
תחת פיקוח רוסי. ייצור הא׳ באירופה המרכזית, ששותק 
בשלביה הסופיים של המלחמה, חודש במילואו אחר המל¬ 
חמה. כיום צועדת גרמניה (בעיקר המזרחית) שוב בראש 
היצרנים, ואחריה באירופה — צרפת, אולם הייצור האמריקני, 
שלרשותו עומד מלאי של כ 120 מיליון טון א׳. נמצא בגי¬ 
דול עצום. המרבצים הרוסיים, הנאמדים ביותר ממיליארד 
טון, הם, כנראה, הגדולים שבעולם, אולם אין ידיעות על מי¬ 
דת ניצולם אחר המלחמה. הייצור השנתי העולמי קודם 
מלחמת-העולם 11 היה כ,/< 3-2 מיליון טון, בשנים האח¬ 
רונות — כ 4 — 3 מיליון טון. מחירו של הא׳ בשוק העולמי 
בשנים האחרונות היה בין 40 ל 60 דולר לטון. 


אשלגן 424 

התפוקה העולמית של א׳ בארצות־־ייצורו 


העיקריות 
(באלפי טון) 


1903 

1917 

1946 

1938 


1,700 

940 

? 

1.860 

גרמניה. 

1,020 

630 

3 י 1 

630 

גרסת. 

? 

? 

? 

110 

פולניה , . 

160 

200 

270 

120 

ספרד . . . 

? 

? 

? 

270 

ם.ס ם.ר. . . , 

1470 

980 

700 

נ 29 

אח״ב. 

— 

120 

75 

30 

א׳יי. 

4400 

3,000 

2 300 

2,870 

ייצור עולמי(או״זדן) 


כ 90% - 80 מן התפוקה העולמית של הא־ משמשים 
כדשנים כימיים בחקלאות (ע״ע דשון). השייר מעובד לא׳ 
מאכל, א׳ קארבונאטי, א׳ כלוראטי, וא׳ ניטראטי (ע״ע 
כלור: מלחת; נפץ, המרי־) ומלחי-אשלגן אחרים. 

הפקת א׳ (בצורת £01 ) ממי ים-המלח באיי התחילה 
ב 1930 . המלאי של מלחי-האשלגן בים-המלח נאמד ב' 10 טון. 
עד לחורבנו במלחמת-העצמאות ב 1948 הפיק מפעל-הא׳ 
של ים־המלח 1,040,000 טון א׳. ב 1947 הגיע הייצור ל 120 
אלף טון, שהיו כ 4% מן הייצור העולמי השנתי. 


ייצור א׳ מיסיהמלח בשנים האחרונות 


בלי״ש 

גטין 

ענה 

1400,000 

73,000 

1945 

960,000 

57,000 

1046 

(הפרעה מחמת שביתה) 

1,850,000 

121,000 

1917 


י. ל• — מ. ה. מ 


( £811010 , אנג׳ וצרס׳ 0186811110 ?). יסוד כימי: 

מתכת מקבוצת המתכות האלקליות (ע״ע), 

סמלו הכימי: £. מספרו הסידורי: 19 . משקלו האטומי: 
39,096 : איזוט 1 'פים טבעיים: 39 ( 0 /״ 93.44 ), 40 ( 0.011% ), 
41 ( 6 /י 6.54 ). הא׳ הוא מן היסודות הראדיואקטיוויים 
המועטים שכין היסודות בעלי מספר סידורי למטה מ 80 . 
הראדיואקטיוויות שלו קלושה מאד ומקורה באיזוטוס . £, 
שהוא קורן-־? (תקופת־החצייה * 5.5x10 שנים), הוכנו 
גם ראדיו-איזוטופים מלאכותיים: 38 (קורן־■•־?), 42 
(קורן־*?), 43 (קורן־־ו!): משך-חיירם הוא קצר. 

בצורת הקארבונאט, שהופק מאפר־צמחים (ע״ע אפר) 

או מן המשקע הגבישי שבחביות״יין(ע״ע יין, חמצת ה־), 
כבר היה הא׳ ידוע לקדמונים, אלא שלא הבחינו בין 
קארבונאט זה (אשלג, ע״ע) ובין סוךה (עיע). הבחנה זו 
נעשתה רק במאה ה 18 , אולם אז עדיין ראו את האשלג 
עצמו כיסוד כימי. ב 1797 גילה קלפרוית (ע״ע) את האשלג 
בעולם המינראלי — כמרכיבו של הסיליקאט לועיט. דיוי 
(ע״ע) הוכיח ראשון בדרך האלקטרוליזה, שהאשלג הוא 
תרכובת של יסוד מתכתי( 1807 ). מיד אחריו( 1808 ) קיבלו 
גם גי-ליסק (ע״ע) ו^נר (ע״ע) את המתכת ע״י חיזור 
האשלג המאבל(ע״ע אלקלי) בשבבי־ברזל לוהטים, וקיהדוי 
(ס 368 ס 68 זס 0 ) — ע״י החיזור בפחם. ב 1840 עמד ליביג 
(ע״ע) על חשיבותו של הא׳ בהזנת הצמחים, ומרבצי 
המלחים האשלגניים שבעשןופוךט (ע״ע), שנחשבו תחילה 







425 


אשלגן 


426 


כפסולת שיש לפנותה״ נעשו (בערן מ 1860 ואילך) יסוד 
לתעשיה כימית של דשנים ושל תרכבות אשלגניות אחרות. 

הא' בסבע. הא' האלמנסארי אינו מצוי במבע. אבל 
כמעט בכל מקום בשכבה הסלעית של קרוט־הארץ מצויות 
תרכבות״א' כסיליקאטים, למשל באוךתוקלז(ע״ע) ובמי?ןה 
(ע״ע) אשלגנית. מאחר שאחוז הא' בסלעים הגראניטיים 
הוא כ ס/״ 2.5 . תופס הא׳ את המקום הששי או השביע' 
בשורת היסודות לפי הלקם בהרכבתה של קליפת כדור־ 
הארץ. בדרך־כלל עולה שיעור הא׳ על זה של הנתרן 
בסלעי״משקע כמעט פי 3 ; בסלעי־פרץ שיעוריהם כמעט 
שווים. ואילו במי־האוקיינוסים אין שיעור הא׳ אלא כ. 73 
מזה של הנתרן. את ההבדלים הללו בין היחסים : 8 2 •>! 
ביבשה ובים יש להסביר, כנראו 2 ע״י פעולת* סיפוח בוררת 
של מינראלי־קרקע מסויימים (כגון הזאזליטים, ע״ע) 
וע״י הקליטה הבוררת של האורגאניזמים החיים. — הובעו 
השערות, שבתקופות ןאולוגיות קדומות ביותר היה הא', 
בצורת האיזוטופ הראדיואקטיווי שלו, שכיח הרבה יותר 
בקרום־הארץ, ושחום התפרקותו הראדיואקטיווית הספיק 
אז לההזיק את גוף״הארץ במצב מותך, וכן שהסידן המצוי 
עכשיו בקרום־הארץ נתהווה מהתפרקות זו; אולם השערות 
אלו אינן מבוססות כל צרכן. 

רוב״רובה של הכמות העצומה של א׳, המצויה בסלעים, 
אינה משתתפת במהזור־החמרים בטבע, ואף קשה לנצלה 
לצרכים טכניים. אולם קיימים גם מרבצים מינראליים 
מסויימים, שהם הצטברויות של מלהי־א׳ מסיסים - 
באירופה המרכזית (גרמניה התיכונה ואלזאס) והמזרהית 
(גאליציה המזרחית), בספרד, בטוניס, בדרוס-מערבן של 
אה״ב; וכן יש כמה ימות מלחות, שהן תמיסות מרוכזות 
של מלחי א׳ — בקאליפורניה, בדרוס״מזרחה של רוסיה, 
בא״י(ע״ע אשלג). מי-האוקיינוסים הם עניים־ביחס בא׳ — 
פהות מ./י 0.1 , אע״ם שהכמות המוהלטת של א׳ (בעיקר 
בצורת הסולפאס שבהם נאמדת ב ״ 1.15x10 טובות. 

מלהי־יא׳ בריכוז מועט נמצאים ברוב הקרקעות. מן הקרקע 
ניטל הא׳ ע״י הצמחים, ומהם הוא מגיע לבעלי״חייס. 
א׳ הוא מרכיב קבוע של כל רקמה חיה. אפר של עצים 
ושל צמחי־ים שימש לפנים מקור חשוב להפקתם של 
מלהי־א׳. עשיר ביותר בא׳ הוא סלק״הסוכר, והאפר 
של פסולת* המולא^ה של ייצור הסוכר מכיל עד 30% 
אשלג (ע״ע). בבע״ה יש לציין — מלכד מציאותן של א׳ 
ברקמות ובדם (ר׳ ע׳ 428 ) — את הצטברותו בצמר־ 
הכבשים, מן הזיעה והסלב המופרשים בו; מקליית הצמר 
אפשר לקבל כ 5 חלקים של אשלג לכל 100 חלקים של צמר. 

א׳ מתכתי מוכן בטכניקה: 

1 ) ע״י חיזור אשלג(הקארבונאט) באמצעות פחם כחום: 

2£ + 300 י- 20 ♦ ן €0 ^: 8 ; 

2 ) ע״י אלקטרוליזה של אשלג מאכל (ההידרוכסיד), 
שניתך בקלות, אלא שהא׳ נוטה להתמוסס בהידרוכסיד 
המותך; 

3 ) ע״י אלקטרוליזה של א׳ כלורידי, שלשם הנמכת 
נקודת־היתוכו מערבים בו סידן כלורידי. 

הא׳ הוא מתכת לבנה, נוצצת כעין הכסף, רכה 
(קשיות; 0.5 ) ונהתכת בנקל ע״י סכין, קלה מן המים 
(משקל סגולי; 0.86 ). בעלת נקודת־היתוך נמוכה (* 62 ), 
רותחת ב* 760 . אדיו ירוקים, והמז^קולה שלו במצב גאזי 


היא חד״אטומית. נמס באמוניה נתלית. מצטיין בפוטו* 
אלקטריות(ע״ע) מובהקת. המתכת וכל תרכבותיה הנדיפות 
מקנות לשלהבת צבע סגול מחמת הקווים האדומים והסגולים 
שבסןקטרום של,צ. המתכת רגישה מאד לחמצן ולרטיבות, 
ובנוכהות אויר היא מתכסית מיד בשכבה של תחמוצת 
(או הידרוכסיד). לפיכך נוהגים לשמר אותה תחת בנזין 
או נפט. 

הא׳ המתכתי ערכו המעשי ושימושיו מועטים. משתמשים 
בו בתאים פוטויא^קטריים של מכשירים אי^טיים, של סרסי־ 
קולנוע ושל הק^וויזיה. כמעבדה ובתעשיה הכימית הוא 
נדחה עפ״ר ע״י הנתרן הזול ממנו. לעומת זה נודעת 
חשיבות עצומה לתרכבות־הא׳ — בעיקר בצורת מלחיו — 
הן בטכניקה והן בתהליכי״החיים. 

מתרככות הא׳ ( 1 ) ה 1 ןיךריד הבלתי־יציב. £0 , 

הוא חומר״מחזר נמרץ. — ( 2 ) קיימות, לכל הפחות, שתי 
תחמצות מוגדרות יפד- 0,0 0 , 041 , ואולי עוד כמח 
דרגות־ביניים לא־יציבות, התחמוצת 0,0 , הנוצרת בחימצון 
הא׳ או בשרפתו בכמות־חמצן מועטת, היא חומר לבן־ 
צהבהב והיא האלמימה של בסיס-הא׳. ה 99 רו?םיד 0,04 
נוצר כאבקה צהובה עם שרפת הא׳ באויר או בהמצן 
יבש: הוא על״תהמוצת, שמתפרקת עם מים למי-חמצן 
ולחמצן; 

, 0 •י• , 3,0 + 2003 י- 23,0 ♦ ^ 0 ^ 0 . 

( 3 ) בסיס״הא׳, א׳ הידרוכסידי או אשלג מאכל, 
003 , הוא מן החמרים החשוכים בתעשיה ובמעבדה 
הכימית. הוא מתהווה כפעולת מים על התחמוצת: 

2003 י- 3,0 * 0 ,^ 

או בפעולת מים על המתכת עצמה: 

, 3 ♦ 2003 י- 23,0 ♦ 20 . 

הראקציה האחרונה היא נמרצת מאד, והמימן המשתחרר 
עם המסת הא׳ במים נדלק מהמת חום״הראקציה. בטכניקה 
מוסק אשלג מאכל בפעולת מי־סיד על א׳ קארבזינאטי 
או סולפאטי: 

4 ,סס״ס ♦ 2003 י- ,( 03 )* 0 ♦ , 0,00 , 

או — לפי השיטה החדישה — ע״י אלקטרוליזה של תמיסה 
מימית של א׳ כלורידי, שבה הא׳ המופק על פני הקאתודה 
חוזר ונמס כמים. האשלג המאכל הוא גוף גבישי, שמשקלו 
הסגולי הוא 2 ונקודת-היתוכו — * 360 . הוא היגרוסקופי 
ומסים מאד במים: כסס! ג׳ מים— 97 ג׳ ב״ס, 140 ג׳ ב* 50 , 
213 ג׳ ב* 125 : וכן הוא מסיס בכוהל. הוא אחד סן הבסיסים 
ההזקים ביותר. הוא עובר לסוהר בצורת מקלות יצוקים 
או גריםינ 2 שיש לשמרם מפני הרטיבות. השימוש המרובה 
בו נובע ממסיסותו הגדולה ובסיסיותו ההזקה: ביחוד הוא 
משמש לייצור סבון רך. 

( 4 ) ההאלוןנידים: הכלוריד. 1 ס 0 ג מצוי בטבע ומופק 
ממנו בכמויות גדולות ביותר. הברומיד,! 08 , והילדיד. 01 , 
אף הס מצויים בטבע. אך הם גם מוכנים בדרכים סינתטיות 
שונות (ע״ע ברום; יוד). הפלואוריד. 08 , נוצר ע״י סתירת 
החומצה ההידרוקלואלרית באשלג מאכל. כל ההאלוגנידים 
שייכים למערכת הקובית״איזו^טתת של הגבישים והם 
מלחים יציבים מאד, שניתכים ומתנדסים בלא פירוק. 
נקודות היתוכם ורתיחתם יורדות בהתמדה מן הפלואוריד 
עד היודיד. הפלואוריד מצטיין ביצירת הידראטים ומלחים 
חומציים, היודיד — במסיסות בנוזלים אורגאניים שונים. 



427 


אשלגן—אשליים 


428 


מסייסווו נמים (ג' בסס! ג') 

ב^יס ב^ססב 

גקרדת־ 

רתיחה 

1 

נקורח־ 

הייתרך 

משקל־ 

סגולי 


גדולה מאד 

כ 80 

״ 1505 

״ 846 

2.48 


56.1 

28.1 

״ 1417 

״ 768 

1.99 

£01 

102.0 

53.5 

״ 1381 

728* 

2.75 


209.0 

127.9 

״ 1331 

״ 693 

3.12 



שימושי ההאלוגנידים הם מרובים וחשובים. הכלוריד 
משמש בטכניקה בייצורם של רוב המלחים האשלגגיים 
האחרים. הברומיד משמש בצלום (ע"?) וכסם־מרגיע 
ברפואה (ע״ע ברום). היודיד משמש הרבה בכימיה 
האנליטית (ע״ע; וע־ע יוד). — חשיבות מרובה יש גם 
לכלוראט ולעל״^לוראט של הא׳ (^ £010 ו^ £€10 ): 
לראשוין כמרכיב של חמרי־נפץ וחמרי־הדלקה, לשני — 
באנאליזה (וע*ע כלור). 

( 5 ) א׳ קארבונאטי, האשלג (עיע) של יה״ב. 

מוכן בשיטה חדישה מא׳ כלורידי ע׳־י ^סס ומאגנדום 
קארבונאטי. כמויות ניכרות מופקות גם מן הפסולת של 
ייצור טוכר־הסלק. האשלג הוא גוף גבישי לבן, היגתסקופי 
ומסיט מאד במים ( 11270 ב״ 20 ), ובמידה ניכרת גם בכוהל. 
הוא משמש בעיקר בתעשיות הסבון והזכוכית. 

( 6 ) א׳ ניטראטי הוא מ ל ח ת ־ ה ו ד ו (עיע מלחת). — 

על א׳* פוספאטיים ע״ע זרחן; פוספטים. — על א׳ §ךמאנ־ 
<גאנאסי ע״ע מנגן. 

( 7 ) מן המלחים האורגניים של הא׳ יש להזכיר אח 
האוי?םאלאט החומצי, המצוי בצמחים (ע״ע אוכסלית, 
חמצה), ואת הטאךקוראט החומצי קוטן היין (ע״ע יין׳ 
חמצת ה•}. 

רק מלחי־א׳ מועטים — ביחוד מלחים של חומצות 
קו?ו 9 ל?סיות נדירות — הם לא־מסיסים במים ומסוגלים 
לשמש לזיהוי ולקביעה של י 1 ן־הא׳ בתמיסות. באנאליזה 
הכימית רווח השימוש בעל־כלוראט ^ 0 ג)£ (בנוכחות 
כוהל), ב^לאטיני״כלי״דיד ובקובאלטי״ניןןריט 

^( 02 א) 00 ן:*. השיטה הנוחה ביותר לזיהוי האיכותי 
ולקביעה הכמותית של הא׳ היא הבדיקה הישירה 
־ והק^קקרויסקלפית של צבע־השלהבת, 

הא׳ בביולוגיה. כל תא חי מכיל א׳ כמרכיב 
קבוע בעל חשיבות פיסיולוגית מרובה, וכל אורגאניזם 
זקוק לאספקת־א׳ לשם קיומו. חולדות צעירות, שניזונות 
על דיאטה עניה בא׳, לוקות בעיכוב התפתחותן. באדם 
ידועה מחלה תורשתית נדירה — השיתוק המשפחתי 
המחזורי —, שסימניה הם שיתוקי־ שרירים חולפים, 
וסיבתה היא מיעוט־א׳ בדם: היא ניתנת לריפוי ע״י 
הוספת נס:* לדם. כל צמח זקוק למקור של א׳ בקרקע: 
המינימום של ריכוז״הא׳ בקרקע פוריה הוא כ 0,01711 20 ^. 
כל יבול נוטל מן הקרקע כמות של א׳. הכל לפי טיבו 
של הצמח: עצים נוטלים בכל שנה כ! 7 ק״ג מדונאם 
אחד של קרקע: סלק־סוכר ותפזחי־אדמה נוטלים כ 25 ק״ג 
מדונאם: דגניים נוטלים כ 6 ק״ג, וכו׳. מפני־כן אין התמדת 
פוריותה של האדמה בשטח מסויים אפשרית אלא במידה 
שהא׳ חוזר אליה בדרך־הטבע מאורגאניזמים מתים 
ומתפרקים או מוחזר אליה בדרך מלאכותית ע״י תוספת 
של מלחי-א׳. מכאן החשיבות המכרעת, שיש לדישון 


אשלגי לחקלאות (ע-ע אשלג; דשח). בגוף החי מצטבר 
הא׳ בפנים התאים, ומבחינה זו הוא מופיע כעין אנטא* 
גויניםט של הנתרן, שעיקרו נמצא בנוזלים הבין־תאיים. 
גוף האדם החי מחזיק כ 200 ג׳ של א׳, ורק כ 3 ג׳ נמצאים 
מחוץ לדפנות־התאים — בפלאסמה של הרם ובלימפה. 
שיעור• הא׳ בנסיוב" הדם זזוא קבוע וכמעט שווה בכל 
היונקים — ר 70 0.022 . שיעור זה מיוצב ע״י פעולת־ 
ההפרשה של הכליות ופעולת־הקליטה של הרקמות; 
אין הוא משתנה בהשפעת השינויים בשיעור־הא׳ במזונות, 
שבדרן־כלל הם מכילים עודף גדול של א׳. אולם זריקה 
תוך־ורידית של 0.1 — 0.2 ג׳ £01 בכלב, חתול או ארנב 
גוררת תופעות "הרעלה קשות ועלולה לגרום מיתה. 

השיעור המסויים של א׳ בנוזלי הגוף הוא הכרח חיוני 
לקיומו התקין, ביחוד לפונקציה התקינה של השרירים 
(ושל שריר־הלב בפרט) והעצבים. מבחינה פונקציונאלית 
מופיע יון־הא׳ כעין אנטאגוניסט של יון־הסידן! בשרירי־ 
השלד קובעת מציאותו של א׳ את יכלתם להגיב על 
גירויים: בשריר־הלב מופיע הא׳ כמשכך, שהעדרו גורם 
להפסקת פעולת״הלב במצב עוויתי של כיווץ מתמיד, 
ומציאותו במידה יתירה — להפסקת הפעולה במצב של 
דיאסטוילה. הא׳ דרוש לקיום כושר־ההובלה בעצב המגורה. 
גירוי של עצב, התכווצות של שריר ותהליכים של תסיסה 
וןליק 1 ליזה של סוכר ו^ליקויגן ברקמות או בשמרים וחידקים 
מלווים חילופים של יוני א׳ ונתרן בין פנים־התאים ובין 
נוזלי״הסביבה דרך קרומי ־התאים. — המכאניזם של הפעולה 
הפיסיולוגית של הא׳ עדיין לא הוברר כל צרכו. 

ם. ה. ב. — י. ל. 

^^^לייים (^ 3 ^^ 3 ^ 1 •^ג 1 ווג X ), משפחה של צמחים דו־פסיגיים 
מסדרת הדפניים (ע״ע); בעלת קרבה למשפחת 
הערבתיים (ע״ע). הא" הם עצים או שיחים, שהם רווחים 
בעיקר במחצה הצפונית של העולם הישן (ים־התיכון, אסיה 
התיכונה). רובם ככולם צמחים אפיינים למלחות, חולות, מד¬ 
בריות וערבות. הם מצטיינים בעלים זעירים דמויי־קשקש; 
הפרחים קטנים, עפ״ר נכונים, מורכבים מ 4 — 5 עלי־גביע 
ועלי־כותרת, ^- 10 אבקנים ועלי בן 2 — 5 עלי־שחלה. הפרי 
הוא הלקט קטן בעל הרבה זרעים, שהם שעירים בכל שטחם 
או מצויידים בציצית של שערות. 

המשפחה מונה כ 100 סוגים. מבחינים בה 2 שבטים: 

1 . — הפרחים בודדים, הזרעים בשרנים, 
בעלי אנדוספךם, ומכוסים שערות. תחום־תפוצתם — מרכז־ 
אסיה וצפון־אפריקה. הסוג החשוב שבהם הוא האש ליל 
( 1111-13 ת 11 ג 116 ), אשליל־א״י הוא בן־שיח בעל עלים פש¬ 
רנים ומפרישים מלח; פרחיו לבנים; גדל במדבריות וכן 
בקרקע מלוח או גבסי. 

2 , £ב 10£ ע 3 בםבמ' — הפרחים ערוכים בתפרחות דמויות־ 
שיבלים, הזרעים חסרי-אנדוספרם, מצויירים בציצית של שע¬ 
רות׳ שבסיועה הם נפוצים ע״י הרוח. השבט מונה 2 סוגים: 
אשל ( x ב^ 3 ת^ 3 ^') ו ג 1 ־ 1 ב 1€ זץ^. הסוג החשוב אשל מונה 
כ 100 מינים של שיחים ועצים, שהם גדלים עפ״ר במלחות, 
בחופי־הים, על גדות־נהרות, בחולות, במדבריות ובערבות. 
עפ״ר מצטיינים הא" בשרשים מעמיקים מאוד, שחודרים עד 
למי-התהום. מינים מרובים מוכשרים לגדול בקרקע מלוחה 
שאין החקלאות יכולה לנצלה. מינים אחרים מצטיינים בכושר 




429 


אשליים—אשמדא' 


430 



א׳ע? צרפתי ( 0311103 1x ז^ 1 ת X3 ). 
1 , ענוי; 2 פרח: 3 . פרי: 4 . זרע 


עמידה בפני חורב משום יכלתם להוציא מים סשכבות־קרקע 
עמוקות. מינים אלה יפים ליעוד של מדבריות. 

בא״י מצויים ד מיני־א/ ולכל אחד מהם בית־גידול משלו. 
א׳־הפרקים(ג 1 ג 10111 ;זזב . 7 ) גדל בר בחולות־הנגב של 
א״י, גם במקום שמידת־המשקעים השנתית אינה עולה על 
100 מ״מ. צמח זה הוא מחוסר־עלים וענפיו הירוקים עשדים 
פרקים־פרקים, שמטמיעים ומאךים כעלים 1 הוא פורח בסוף* 
הקיץ. עוד בימי־קדם הוכנס צמח זה לחרבות במקומות שונים 
בא״י, ואין ספק שבאשל שבמקרא (ברא׳ כא. לג) המכוון 
הוא אליו! אולם לפעמים מתחלף במקרא שם הא׳ בשם האלה 
(השווה ש״א לא, יג ודבהי״א, י" יב). כיום מרבים לנטוע 
אח הא׳ בעיקר בחלקים השחונים ובשטחי־החולות של הארץ. 
הוא מצטיין בגידולו המהיר ובשרשיו הארוכים, עצו טוב 
לסוגי־חרושת מסויימים, והוא מבטיח טובות ביעורם של 
שטחי־מדבר מסויימים שבנגב. גם בארצות שחונות אחרות 
הצליחו לגדלו ולהפיצו. אף האשל הצרפתי ( 8111103 § . 7 ), 
המצוי בחולות חוף־הים של א״י, טוב ליעוד של חולות ויעיל 
מאוד בבלימתם. א׳־הירדן ( 15 מ 13 > 01 ן . 1 ) קשור בעיקר 
לגדוח־נהרות ונחלי־איחן, הא׳ המרובע — (ג 11 ץ§ 3 ז 7.101 > 
לביצות מלוחות! זה האחרון מסיגל לסבול אחוז גבוה מאוד 


של מלח בקרקע, ובלבד שתהא הקרקע לחה. בסביבות ים* 
המלח מצדים מינים אחדים של סוג זה, שיחים ועצים, 
וביניהם גם המין הנקרא א׳־המן( 613 ) 1 מ 1 ו 3 ךם . 7 ) (ע״ע מן). 

הסוג מידיקריה (ג 1 ־ו 103 ־ 1 ץ 1 א) כולל 10 מינים של שיחים 
קטני־עלים. איזור*התפוצה של רובם הוא מרכז־אסיה. מצוי 
מין אירופי־תיכוני אחד — 103 מ 3 ת 1 ־ו 0 § •^ 1 ; מין אחר חדר 
אף לסקאנדינאוויה. 

מ. ז. 

אעמךאי< "רוח רעה" או "שד רע". כך הוא מתואר 
לראשונה בספר טוביה (ג׳, ת׳ וי״ז, וכן גם שם, 

ג')♦ ^ 110 [ 08 £ ^ןז>^./ המלאד רפאל 

הוא הניגוד לא׳: הוא מרפא את מי שא׳ מזיק לו. באגדה 
התלמודית נקרא א׳ "מלך השדים" ("מלכא דשידי", פסחים, 
ק״י ע״א). הוא שהוריד את שלמה מעל כסאו וישב תחתיו 
ומשל בשמו בעריצות (גיטין, ס״ת, א׳ וב׳ז במד״ר, פר״א). 
יש דעה, שהביע לראשונה שי״ר (ערד מלין, ערד אשמדאי, 
הוצאת תבונה, תרע״ד, עמ׳ 106 — 122 ), שכל עניין א' הוא 
"מאגדות הבבליים", והשם הוא שם עברי נגזר מן "שמד", 
והראיד. — "שידא שמדוך (או "שידא אשמדון") שבמדרש 
(ב״ר, פל״ו)ז ואולם לדעה ז(, שקיבלו אותה גם קיניג 
ושפטלוביץ, קשה להסכים: יותר מדי דומה השם א׳ לשם 
הפרסי 1311/3 > 3681113 או / 111 ) 368111113 , שהוא רוח*הכעס, 
שמלוה את אל־הרע אנגרה־מעיאוש. 

בסיפורי־האגדה המאוחרים מתואר א׳ כבדיה עליזה, 
שנוטה לשיכרון ולמעשי זימה ופריצות, אולם הוא גם בכל 
יום עולה "ממשכנו בהר לדקיע ולומד בישיבה של מעלה 
ויורד לארץ ולומד בישיבה של מטה" (גיטין, ס״ח, א׳). 
באגדה התלמודית ממלא א׳ תפקיד מסויים בשמירה על סדר 
העולם המוסרי, שנקבע במרום, ואין בה זכר לתפקידו כמקור 
הרע בעולם. כשביקשה אשה אלמנה, שלא יגע בצריפה, 
שמא יפיל אוחו, כפף קומתו עד שנשברה אחת מעצמותיו. 
אף באגדה על פגישתו עם שלמה יותר משהוא גורם רעות 
למלד, הוא מעיר את המלד על אפסותם של הבלייהזמן ושל 
ערכי העושר והכבוד, שנראים כחשובים בעיני בני־אדם. 

כמסייע לבני־אדם הביא א׳ לשלמה המלד את השמיר, 
שבו יכלו הבונים לסתת את האבנים לבניין בית־המקדש בלא 
להניף עליהן ברזל (גיט׳, ס״ח, א׳ וב׳). כבקי במעשי־כשפים 
שלח א׳ את ידו לארץ "תבל" והעלה מתוכה אדם בעל 
שבי ראשים וארבע עינים והראה בריה זו לשלמה, שלא ראה 
כמותה מימיו(אוצר מדרשים, 11 , 533 ). כמי שמיטיב להכיר 
את אפים של בני־אדם אמר פעם, כשחיטה שיכור תועה 
לדרד: עליו הכריזו בשמים, שרשע גמור הוא, ועשיתי לו 
נחת־רוח כדי שיראה את עולמו בחייו. וכשהיטה פעם סומא 
תועה לדיר אמר: "עליו הכריזו בשמים, שצדיק גמור הוא, 
ומי שעוזר לו, יזכה לחיי עולם הבא" (גיטין ס״ח, ב׳). ׳ 
לפי אמונה, שהיתה ר^וחת בין יהודי־בבל היה א׳ ממונח 
על הזוגות (פסחים ק״י, א׳). במסעות ד׳ בנימין מטודלה 
מסופר על ארמון בבעלבק, שבנה אותו שלמה בשביל בת 
פרעה "מאבנים גדולות ואין בין אבן לאבן כלום ואומרים, 
שלא בעשה בניין זד. אלא על ידי אשמדאי" (אייזנשטיין, 
אוצר מסעות, 30 ). אגדה זו היא ממקור ערבי(עיין: קלחנר. 
שלמה המלד ומלכת־שבא, ״השלח״. 111 ג ! 1904 ], 456 ). 
כמחבל ומשחית, שמתעד. בני אדם בדרכיהם, כדי להורידם 




431 


—וושטגח 


432 


לאבדון ולשחוק אחר־כד על סשגתם/ מתואר א׳ רק ב״צוואת 
שלמה". 

יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני/ 11 י״ 59 ־ 160 
; 322-340 ״קק . 1926 .ז 

11 , 1 >£ 

. 96 ,( 1925 ) 

י. בר. 

א^וטין או א^ומון (בכתב 1 ת לאטינלת — 111 ז 1 ח 5 ^; ביוו׳: 

?ס׳חו^ז):!־־), אל־רפואה סיניקי־׳ שזוהה בתקופה 
היוונית*הרומית עם אסקליפיום. כמרכן זיהו אותו עם 
מלקרת׳ אל השאול הפיניקי־הסורי ("אשמדמלקרת") וגם 
קישרו אותו אל האלה עשתורת ("אשמן־עשתרת"). על שמו 
קראו, לפי דיוסקורידס ( 7 ,¥! , 1163 } 6 מ 1 13 ז 6 ) 2 מ 1 06 ), את 
הצמח הרפואי $013111101 ( 1 ] 1 \) 1 ס^ס 0 ״:וסט). לפי פילון מגבל, 

: ש 

שכתב חיבור על המיתולוגיה של הכנענים, נחשב א׳ כבנו 
של צדק(א 566 ו 2 ,; 1206 ^x 0 וכשמיני בין ה״כבירים" (ע״ע). 
לפי מיתוס אחר, שכנראה נתערבו בו מוטיווים שונים, היה 
א׳ מתחילה עלם נאה. "אם האלים" אססרונואי (עשתרת ז) 
נתאהבה בו וא׳ ברח מפניה, סירס את עצמו ומת. אולם האלה 
השיבה אוחו לתחיה ״בתום משיב חיים״ ועשתה אותו אל. — 
השם א׳ נזכר לראשונה (בצורת יסמג) בחוזה שבין אסךחדון, 
מלד־אשור, ובין בעל, מלו־צור (משנת 675 לפסה״נ), ביחד 
עם מלקרח ועשתורת. פולחנו היה רווח ביחוד בצידון—שבה 
נחשב כאחד משלישיית־האלים (בעל, עשתורת, א׳) וכינויו 
היה: שר־קדש —, בקפריסין, בסארדיניה וגם בסדן. על שמו 
של א׳ נקרא בתקופה ההלניסטית הנהר עולי שמצפון לצידון 
בשם אסקליפיוס. בקרבת נהר זה נבנה מקדש לא׳ (כנראה 
בסוף המאה ה 5 ) על־ידי בדעשחרת, בן בנו של אשמנעזר 1 
(ע״ע אשמגעזד}. כן הוקדש לא׳ יער בין ציד^'ובירות, 
שנקרא "יער־אסקליפיוס". גם בקרת־חדשת היה לא׳ מקדש 
מפואר, שבשעת־תירום היה מתאסף בו הסנאט. כשנהרסה 
קרת־חדשת נשרף גם המקדש, ואשתו של עזרובעל וילדיה 
בתוכו. במקומו בנו הרומים מקדש לאסקליפיוס. 

בתקופה העתיקה נטבעו במקומוח־פולחנו של א׳ מטבעות 
ועליהם דמות נחש כשהוא כרוך על נם (ע׳ במדבר כא, מל״ב 
יח, ד) — כנראה, סמלו של א׳ כאליל־הרפואד" פשרו של 
השם א׳ אינו ברור. 

מקורות: ; 832 ; 756 

; 18 , 13 ) 1 ז £10 , 5 ע 1 ^ 1 טק^ ; 3 , 29 ,^^£ 130; X^4$ 22$ 2; X 
£140 ; 27 , 2 . 0/171 . 1 [![? ; 302 ; 0 ; 31 

. 569 , 111 

ספרות: ~ 1 ק£ , 1 ^ 1 &^ג| 12 ) 1.1 .^ 1 
$^ 5€ {} 1 ' 1 ץז€^ 4 ^ 10 ז <א/ ; 1 ח 3$$1 ק 417 .ק 

~^€£' 4 ^. 1 ,/ 01 ןזס 3 ^ .* 1 153 "ק ,\ 1 ^ק 11 ז 1£ ק£ 

. 55 69 ,ק 903 ! . 55 487 .ק 1902 ,^ £8, X ) ח 0 ^<$ א 1 ז$ז 0 ^ 

^מא , 1 ; 551 (|^ע^ 0 ! 3 ז 0 ;(. 55 790 .ק 1904 , 11 ^ X 

,טגחש^מס{) ; 1911 ,מאןמ^ז)/£ 

. 1949 

י• מ. ג. 

א^מ^עזר, שמם של שנים ממלכי־צידון. א׳ 1 היה אביה 
של שושלת הדשה, שזמנה עדיין לא נקבע בבירור. 

יש חוקרים (ריינאך, סטודנץץה, ועוד) שהקדימו אותו עד 
סופה של המאה ה 6 , בעוד שאחרים (קלרמ(דגאנ(, ועוד) 
קבעו אותו בתחילת התקופה ההלניסטית (בין 322 ל 280 
לפסה״נ). אולם לדעתם של רוב החוקרים(לידזבארסקי, דיסו, 
שירד, ג׳ונז. ועוד) משלה שושלת זו במאה ה 5 ( 470 — 410 
בערך) — כלומר, בתקופה הפרסית. 



ארג: ו ש? אשמו נמיר השני סלר״צירזז 
ארון מצרי ועליו כתגכת פיניקית. 9 וכה פאריס 


לפי הכתובת שעל ארונו של א׳ 11 (שהיא אחת מן הכתבות 
הכנעניות הארוכות ביותר שנשתמרו) קיבל מלך זה מידי 
.אדודהמלכים" (המלך הפרסי) בעד שירות שעשה לזה 
האחרון את הערים דואר ויפו, שמאז היו ברשותם של הצידר 
נים במשך כסה דורות. נוסע יווני("פסודוסקילאפם"), שעבר 
בחופה של א״י בסוף מלכוח־פרס, מציין, שדואר שייכת 
לצידונים. 

א׳ 11 בנה מקדשים ל״אשמן (ע״ע) שר קדש", "לבעל 
צידון" ול״עשתרת שם־בעל". בימיה של שושלת זו גברה 
בצידון ההשפעה המצרית. ארונו של א׳ ח נעשה בצורה 
מצרית מובהקת, ואף ארונו של אביו ממת הובא ממצרים 
ושם בעליו הקודם, שנחקק בו, נשתמר עד ימינו. 

אענונה, שמה של ממלכה זעירה בתקופה הבבלית העתיקה. 

נקראה על שם עיר־הבירה שלה, ששכנה במקום 
הקרוי כיום תל־אסמר, במרחק של 50 ק״מ צפונית־מזרחית 
לבאגדאד. ראשיתה של הממלכה — בנקודות־התיישבות 
שומריות, וסופה (אבדן עצמאותה) — בימי חמורפי (לערך 
1750 לפסה״נ). באחת מערי־הממלכה, כיום תל אבויחרמל, 
בגבולה הדרומי של באגדאד, נמצאו ב 1945 ו 1947 בין לוחות 
מרובים אתרים גם שני העתקים מקובץ־חוקיו של המלך 
דארושה, שכולל כ 60 סעיפים! הראשונים שבהם קובעים 
מחירים מאבסימאליים לצרכי־מזון, לשכרם של פועלים חקי 
לאיים ולשירותי־תחבודה. חוקים אלה, שהם מן המאה ה 18 
לפסה״נ, הם החוקים הקדומים ביותר שנתגלו עד עכשיו 
כעולם התרבות השמית. 





433 


אשגונה—אשערי 


434 


לפי חוקים אלה — כמו בעמים אחרים בעולם השמי — 
הנישואים הם שרירים משהביא החתן (או אביו) לבית* 
חותנו את המוהר (במזומנים ובמצרכי־מזון). כמו במשפט 
העברי״ כך אף בחוקי־א׳ רשאי רק הבעל לגרש את אשתו 1 
אלא שחוקי־א׳ מכוונים למעט את הגירושים במקרים שבהם 
יש לזוג ילדים על־ידי מה שהם קובעים" שהבעל־האב המגרש 
את אשתו מאבד את ביתו ואת שאר רכושו. 

הסעיף הקובע: "אזרח שבא במצוקה ומכר את ביתו" זכאי 
לגאול אותו אם קונהו מתכוון למכרו״ — מזכיר את משפט 
גאולת הבית שבמקרא (ויקרא כה" כט ואילך). 

מעמדו של העבד במשפט א׳ נופל הרבה ממעמדו במשפט 
העברי. אין הוא רשאי לצאת את עירו ללא נטילת־רשות 
מאדוניו ן אזרח, שנותן מקלט לעבד בורח, נחשב לגנב וצפוי 
להיתבע לדין. 

הדמיון בין חוקי־א׳ והמשפט העברי הקדום מרובה ביותר 
בנזקי השור הנוגח (שמות כא, כח ואילך): "כי יגוף שור איש 
את שור רעהו ומת וחצו את מחיר השור החי" וגם את המת 
יחצו״ (סעיף 53 ). ,אם שור נגח הוא, וזקני־העדד. הזד״ירו את 
בעליו והוא לא שמר את שורו, ונגח איש ומת — כסף ארבעים 
שקלים יתן בעליו״ (סעיף 54 ). ״אם עבד נגח ומת — כסף 
חמישה־עשר שקל יתך (סעיף 55 ). הקובץ של חוקי־א' קובע 
גם דינים בדבר הזקיו של כלב שוטה, שבעליו לא השמידו 
אע״פ שהוזהר על כך. וע״ע חמורפי. 

-מ/ 1 )תח 14 ח £511 חס €01 ! 110102 ^? .ז 

0£ ץ: 511 ׳ו 6 ׳\ 1 'ת 7 .ו €נ 11 0£ 1€ ו 51111 תן ^&)ח^נ־'ו 0 €וו'ד) 5 ת 10 ח}ד 01 ^ 

.\נ ; 1934 . 0 ^ 011038 

0£ 1 ו> 11 ץ 011 [ 1 \<) 11 )ח 11 חח 11 ^£ /ס 5 ^* £01 6 ^ 7 

-/ 14 ח 1€ ח מ^£ ,[ו 1 י 3¥ < 1 .^ 1 ;( 63-102 , 1948 ,ן) 3 ז 1 מ! ץ^ 10 

1-1 ^ססס 11 ( 1 ^ 4€ //א 

76x15 חז 1€ ^ 1 )£ , 1 )ז £1 ו{ 0 )נז? . 3 5 ^ת 1 ג 1 ; 1949 

. 161-163 < 1950 , 1 ח 6 חח 76519 014 11%6 ס) ^ח 1051 

מ. ד• 

א^נמי ( 11 מ 3 ב $1 ^), חבל בפנים "חיף־הזהב" שבאפריקה 
המערבית. שטחו כסס־, 63 קמ״ר ומספר אוכלוסיו: 

כ 580,000 . — דרומה של א׳ הוא מישור, שמתרומם כלפי 
צפון עד כדי גבעות ורמות בגובה של 400 מ׳. בגבולה 
הצפוני זורם נהר וולטה השחור המתאחד עם הרולטה הלבן 
ועובר לאורך גבולה המזרחי. אקלימה טרופי וכמות־משקעיה 
מגעת ל 1,300 מ״מ (בממוצע שנתי). הגשמים יורדים בשתי 
עונות כשהשמש קרובה לזניט. רובה של א׳ מכוסה יער* 
עד, שכולל כמה מיני־עצים יקרים (ביחוד מאהאגוני), 
ובכללם גם דקלי־שמן ועץ־הלחם. מחיות־הבר הגדולות 
נמצאים בא׳ הפיל, הקרנף, הבאפאלו, האריה והבהמות. — 
האשנטים מתחלקים לשבטים מרובים, שלשונותיהם שייכות 
לקבוצת־הלשונות טשי. הם מצויינים בחוסן־גופם ובאומץ־ 
לבם, ועוד קודם שבאו האירופים לארצם הגיעו לרמה של 
תרבות חמרית ורוחנית, שהיתה גבוהה הרבה מזו של שכניהם. 
הם ידעו לארוג אריגי־כותנה נאים ולעבד עורות, וכן הצטיינו 
בקדרות ובחרושת־ברזל, ביחוד בעשיית־חרבות ובצריפה 
של הזהב, המצוי בא׳ בחולות־הנהרות ובאבני־ההרים. קודם 
שבאו בעילם של הבריטים היו נוהגים להקריב קרבנות־אדם. 
כלכלתם מבוססת בעיקרה על עבודת־האדמה ועל גידול בקר 
וצאן לצרכי־המשפחה. מסוף המאה ה 19 ואילך התחילו הברי¬ 
טים מבראים את היער וניטעים עצי קאקאו, עצי קאוצ׳וק 
ודקלי*שמן, גם סללו כבישים ומס״ב, שמחברים את א׳ עם 


הנמלים אקרה וסקונדי המשמשים ליצוא של יבול־המטעים 
וכן של עצי־היער. הקאקאו תופס את המקום הראשון ביצוא 
(כ 70% משוויו הכללי)! מקום שני תוסס הזהב ואחריו — 
המאנגאן, עצים, יהלומים. — עיר־הבירה של א׳ היא קומאסי 
(כ 80,000 נפש), שבחלקה המרכזי היא דומה לעיר אירופית. 

היסטוריה. הבריטים באו לראשונה במגע עם א׳ 

ב 1807 . א׳ היתה אז ממלכת־ילידים חזקה, שנוסדה כנראה 
ב 1719 ע״י אוזאי טוטו. לאחר מלחמות מרובות עלה בידי 
הבריטים(ב 1895 ) להטיל את מרותם על בית־המלוכה, ששלט 
בא׳ ועזהוא שולט בה להלכה אף כיום. ב 1901 סופחה א׳ 
למושבת חוף־־הזהב (ע״ע). ב 1951 מסרו הבריטים לממשלת* 
ילידים, שנבחרה לסי שיטה דמוקראטית, את רוב הסמכויות 
של השלטון. 

ס. בר. 

א^ 9 ערי 0 ן\.ג<^),אבו אלחסןעלי א?ן אסשאעיל אל-, 

( 260/873 , בצרה — 324/935 , בגדאד), אבי התאו* 

לוגיה האורתודוכסית באסלאם. בנערותו למד את השיטה 
התאולוגית (כלאם, ע״ע) של המעתזלה (ע״ע), שנדחתה 
ע״י האורתודוכסיה משוםהשקםותיה*על*תארי־אלהים,תופש• 
הבהירה ועוד, שהיה בהן משום גישה ביקרתית לתפיסה 
המקובלת של תורות ה<;ראן. כבן ארבעים חזר א׳ בתשובה 
אל האסלאם הרשמי, ומאז השתמש בשיטה הדיאלקטית של 
המעתזלה כדי לבנות שיטה תאולוגית אורתודוכסית וכדי 
להילחם במעתזלה בכליה שלד" ע״י כך עורר בית־מדרשו 
של א׳ את האורתודוכסיה האסלאמית לדיון עיוני בשאלות 
הכרוכות בעיקרי־האמונה, באופן שהתאולוגיה המדעית 
נעםתה נחלת האסלאם כולו, פרט לחסידיו של אחמד אבן 
חנבל (ע״ע). 

מספריו המרובים של א׳ לא נשתמר אלא חלק קטן־ביחס. 
ה״אני מאמיף שלו (שהוא מוסבר מתוך פולמוס נגד דעות 
אחרות) מצוי ב״אלאבאנה ען אצול אלד^אנה" ("הסברת 
שרשי התאולוגיה״)! חידראבאד, 1903/1321 (תרגום אנגלי: 
1940 , 1€5, X1X ־ 5€1 31 ) 1£11 ' 01 . 0 

בספרו הגדול "מקאלאת אלאסלאמייף ("דעות אנשי־האס־ 
לאם״, הוצאת ה. ריטר, קושטה, 1928 — 1930 ) חוזר א׳ על 
הרצאת עיקרי־האמונה שלו, ועם זה הוא מציע באריכות את 
דעותיהן של האסכולות השונות באסלאם, בלא להתפלמס 
עמהן. ספר זה שימש דוגמה ומקור לסופרים מאוחדים, 
שתיארו את חילוקי־הדעות התאולוגיים. 

א׳ לא יצר תורות חדשות. חידושו הוא מתודי: הוא נתן 
לאמונה האורתודוכסית, המבוססת על הקראן ועל המסורת, 
ביסוס רעיוני. אולם תלמידיו, המהווים את האסכולה האשע־ 
רית באסלאם, הגיעו במרוצת*הזמן לכלל ניסוחי־רעיונות, 
שהיה בהם משום ריכוך של הדוגמה הקדומה, ועל כן יחסו 
המאוחרים גם לא׳ עצמו עמדה "מתוכת" כזו. הדעה של 
האסכולה האשערית המאוחרת מובאת ב״מורה נבוכים", ח״א 
פרק ע״א בין דעותיהם של שאר נציגי־הכלאם. 

; 1876 ^ 06561116/1 ־ 7 ^ 2 , 3 ) 11 ק$ 

״ 1 ; 1932 , 664 ז€ 1 זז 511 ח^ 7/16 , €14 ת 51 ת€^' .[ 

; 1948 , 6 חחח? 5141 חחז 6 ^ 010 ^ 1 /^ ו>/ 4 ח 6£10 ח 04 'הח 1 

~ח 16 } 561 . 4 ,ח 46 חו 1 }/ 65510115 /{? 0 ^ 1 $6 / 1156 ה 1510 , 1 ז 1 :גת 1 ן 011 ־ 811 ..מ 
.( 193-242 .ק , 1931 , 916/1 465 ^7(5x1 {066 X^X ג .£ 

, 1906 11 >( 1 , 011 ! 00£ ז? .ס ; 540 

, 232-236 מ 20 ז 1 )טח? 1 , 7011171  111 > 1011 > 11£103 ) 0 ^ ג.! 

( 1901 ) ; במקצוע המשפט המטחלי חשוב ספלו ם 3 ז\ 8011615 
) 16151:6011 >ת 113 1 [ 150 >^ 1 ־ 161 > 6 ז<[ : 1161 ( 1873 , ^^ 1908 ). 

כבדסמך עולמי במשפט הבינלאומי נקרא א' כמה פעמים 
לתווך בטיכסוכים בין מעצמות, כמו ב 1899 בסיכסוו בין 



443 


אשר—ר׳ אשד הר׳ יחיאל 


444 


רוסיה ואה״ב בשאלת זכויות־הדיג במיצר־ברינג. — א׳ היה 
גם פעיל בקהילה היהודית באמסטרדאם. 

- 0 ^ 1 ז*!) 0€1££11 < 1 י 331 ן) מ 3 ע ^ 

. 1932 ,^ 9 י 1 > 4 ז€^} 91 ד^ .ש ( 1 ש 

ש. כ. 

א^ר, ^אול ( 7 ש 17 , ברלין — 1822 , שם), סופר והוגה* 
דעות יהודי בגרמניה! תלח של רעיון התיקונים בדת, 

חיבורו הראשון של א׳ היה חוברת (בגרמנית).על שיסור 
מצבם האזרחי של היהודים״ ( 1788 ), שבה תבע אמאנצי* 
פאציה, ועם זה דרש מן היהודי ש״יזניח את אורח־חייו 
ודעותיו הקדומות״. ב 1794 סירסם חוברת*פולמום נגד דעותיו 
האנטישמיות של פיכסה ומתת ביקורת אף על כמה עיקרים 
במשנתו הפילוסופיוב בספרו: - 110 • 01 ( 0401:111 
$במט) 4011 ו 1 ן 40$ ז 11 ^ $1 ^ 1 ^ 1 ^א ס! 011 ^ 11 ( 1792 ), שהוא החשוב 
בחיבוריו, ראה א׳ את עיקרה של היהדות בתכנה הרעימי 
בלבד. בניגוד למשה מנדלסזון(ע״ע) היה א׳ סבור, שייחודה 
של היהדות אינו במצוות מעשיות, אלא בת^סת*עולם 
מסויימת, שא׳ סיכם אותה בי״ג דוגמות, שהן ערוכות 
בהקבלה לי״ג ה.עיקרים" של הרמב״ם. אמנם אף לדעתו 
של א׳ מתגלית היהדות בראש וראשונה כחוק, אלא שכל 
כוונתו של החוק הדתי אינו אלא לעורר אותנו לראות את 
הגרעין הרעיוני הגלום בו. מתורתו העיונית הגיע א׳ לדרישת 
תיקונים בדת במידה שהם מחוייבים ע״י התנאים החברו־ 
תיים, שבהם נתונים היהודים. לדבריו של א׳ נתעורר שלמה 
מימון (ע״ע) לחבר את ספריו בהשפעתו. 

צ. גרז, דברי ימי היהודים, תרס״ס, ס׳, זר 110 , 179 ) 

׳מ^ ומן 011 ^ € 11 ^! 

. 47 , 46 , 41 , 40 , 9 .ק , 1933 , 0$1 ^ 0 ^ן 

ר׳ בר״ .יחיאל— ידוע גם בשמות.* אשרי, רא״ש — 
( 1250 ״— 1327 ), מגדולי הפוסקים ומפרשי־התלמוד. 

אביו של הרא״ש, ר׳ יחיאל, היה מ״חסידי אשכנז", שהלכו 
בעקבותיו של ר׳ יהודה החסיד, ור׳ אברהם זכות (ס׳ יוחסין) 
כתב על משפחתו ש.נקראו קדושים כי בכל השמדות קדשו 
את השם". את ראשית תורתו למד הרא״ש אצל אביו ואצל 
אחיו הגדול ר׳ חיים. זמן מה שהה בצרפת, כנראה בטרויש 
( 0$ ץ 10 ז). אחר נישואיו ישב בקולוניה ובקובלנץ, ומשם 
עבר לוורמייזה, שבה שימש ברבנות מ 1281 רבו לשעבר 
ר׳ מאיר מרוטנבורג(מהר״ם). המהר״ם הראה יחם מיוחד של 
הערכה וחיבה לד׳ א׳ תלמידו מירף אותו לבית-הדין 
המקומי. לאחר שנאסר המהר״ם עברה המנהיגות של יהדות־ 
אשכנז לרא״ש, שעמד בראש המשתדלים לשם שיחרורו 
של המהר״ם והיה מוכן לתת חלק גדול מרכושו לתכלית 
זו. הרא״ש הצטיין בפעילותו המרובה בתקופת הגזירות של 
רינדפלייש, שבסיבתן נתעוררו שאלות חמורות בחיי המש¬ 
פחה והציבור, ולהכרעותיו של הרא״ש בשאלות אלו, וכן 
בשאלות שנגעו בתקנת הקהילות החרבות, היה ערך מרובד. 
כדי להימלט מן הגורל, שפגע במהר״ם, עזב הרא״ש את 
.ארדהגזרה״ ב 1303 . הוא עבר דרד קהילות צפון־איטליד• 
ופרובאנס, וב 1304 הגיע לבארצלונה ונתקבל בכבוד גדול ע״י 
ר׳ שלמה בן אדרת (ע״ע). ב 1305 בחרו בו בני טו^דו כרב 
בעירם. בנו של הרא״ש, ר׳ יהודה, מספר שהשלטונות המקו¬ 
מיים בגרמניה פגו לאחר זםן-מה לאביו וביקשו ממנו 


שיחזור למקש-מולדתו, .לפי שהיו מכירין חכמתו ומעלתו 
וכל עניניהם היו עושים בעצתו". הם הציעו לו כתב-חסות 
של הקיסר וליוזי של 50 חיילים, אולם הרא״ש בחר להישאר 
בספרד. היו אלה ימי הסיכסוד בשאלת לימוד הפילוסופיד. 
כשהיה בפרובאנס מצא הרא״ש רק .יחידים שרידים... אשר 
נגע ה׳ בלבם להתחזק בתורתו״ — מצב, שבא, לדעתו, כתו¬ 
צאה מהשפעתם של לימודי-הפילוסופיה. מבארצלונה שלה 
הרא״ש מכתב-עיתד לר׳ אבא מארי ממונפלייה, ראש מס- 
לגת-הקנאים. הרא״ש לא התעלם מן הסכנה, שהיתה כרוכה 
במחלוקת. הוא הציע לכנס אסיפה של כל הקהילות, שתמצא 
את הדרכים .להטות לב איש ישראל כאיש אחד לאחוז בדת 
משה וגם משאר החכמות לא ירפו ידיהם לעתים ידועות" 
(מנחת קנאות, נ״א). כשהרשב״א הוציא בשנת ס״ה ( 1305 ) 
את החרם על הקוראים בספרי היוונים קודם שמלאו להם 
כ״ד, שנה, השפיע הרא״ש, שכבר היה בט^דו, על הזקנים 
ועל החכמים שבעיר, שיצטרפו לחרם זה (שם, צ״ט). 

הרא״ש התנגד לטענת.ד״גדולים ההולכים בחצר המלך". 
שרצו להידמית ל.הנהו דבי ריש גלותא"(.לאותם שהם מבית 
ראש-הגולד"") וליהנות מן הזכויות המיוחדות, שניחנו להם. 
הוא התנגד למנהגי-ספרד, שהשפעת הסביבה הנתרית היתה 
מורגשת בהם, כגון: הענקת זכות שווה לבעל ולאשה בירוש¬ 
תם וחורשת כל הרכוש לבן הגדול, כמנהג-האצילים. הוא 
נלחם במנהג לאסור את הלווה באזיקים ובמנהג לכוף את 
הבעל לגרש את אשתו. אם היא טוענת .איני חפצה בד. 
ובכוח השפעתו ותקיפותו המוסרית עלה בידו להתגבר על 
הקשיים, שהיה נתקל בהם בתחומים אלה. בהשפעתו הרוח¬ 
נית הכירה גם מלכת קאסטיליד. מאריה דה מולינה. 

תשובותיו של הרא״ש נכתבו לפעמים ברוחו של חסיד 
אשכנזי, צנוע וענוותן, ולפעמים בצורת החלטות ופקודות 
של אדם תקיף, שמדבר בשם המוסד הפוליטי והמשפטי 
העליון של היהדות הספרדיות כשהרב של ואלנסיה עמד על 
דעתו, בניגוד לדין מקובל ולדעתו של הרא״ש, כתב הרא״ש 
אל אחד מחכמי-הקהילה: .שינהגו בו נידוי באותו המשוגע 
יעקב בר משה... ואם יעמוד במרדו ולא ינהוג דין מנודה 
בעצמו... אני גוזר עליו בממת אדונינו המלך יר״ה שיתן 
אלף זוז למושל העיר ואני גוזר עליך... שתמסור כתב זה 
למושל העיר." ואם כל זה לא יועיל גוזרני עליך שתודיעני 
הכל, ומצור, לנזלתו בכל קהילות ספרד וגם ידונו אותו למות 
בדין זקן ממרא, כי אנו חייבים למסור נפשותינו על תורת 
האלהים, ולבער אותה הרעה מקרבינד (שדת הדא״ש, ק״ז, 
ר). למרות פיקפוקיו והיסוסיו בנוגע לזכותם של הרבנים 
לדוז דיני-נפשות, הניח להם, לבני-ספרד, לנהוג כמנהגם 
והסכים להטיל ענשים של חיתודאברים, כפי שהיה מקובל 
בספרד, בעיקר על מלשינים. 

הרא״ש זעהיג בספרד את דרך־הלימוד של בעלי-התר 
ספות וגם השתדל להשליט את מנהגי-האשכנזים. הרא״ש 
נחשב כ.עםור ההוראה", כמקכם את עבודתם של פוסקי 
אשכנז וצרפת מתוך מזיגה עם ההלכה הספרדית. כפוסק היר, 
עצמאי ביותר. מתוך נאמנות לדרכם של בעלי-החוספות ביקר 
את דברי הראשונים ור,גאונים וסלק עליהם בכל מקש 
שהמקורות התלמודיים לא סבלו את םירושיד,ם ומסקנותיד,ם. 

אל בית-דינו של הרא״ש פנו כמעט כל קד,ילות-םפרד 
בשאלותיהן ולבית-מדרשו באו תלמירים מרוב ארצות-אירו- 
*•״ ואף מרוסיד- 



445 


ד׳ אשר הר׳ יחיאל—אשרה 


446 


כשהיה נתקל בהתנגדות חזקה" היה מוכי לוותר על דעתו 
למען השלום, ביהוד במקרים שלא היה בהם משום איסור 
מן התורה, אבל מעולם לא נרתע מלהשמיע דברים קשים 
לגבי כל תופעה שלילית בחיי הקהילות. לשואל אחד, שיןבל 
לפניו על שאין ממנים כחזנים בני־אדם מיוחסים, השיב 
הרא״ש: "גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני העיר 
הזאת, אבל לא נתרעמתי על שלך, שתלית הדבר ביחס 
המשפחה ואינו כן בעיני המקום. אם הוא מיוחס ורשע מה 
תועלת לפני המקום ביחוס שלו... אבל נתרעמתי כי חזני 
הארץ הזאת הם להנאתם לשמוע קול ערב ואפילו הוא רשע 
גמור אינן חוששין, רק שיהיה נעים זמירות, והקב״>ה אומר 
נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" (שדת, ד׳, כ״ב). 

יחסו השלילי ללימוד הפילוסופיה לא כלל יחס של שלילה 
למדעים בכללם, וביזמתו חיבר ר׳ יצחק בן יוסף בן ישראל 
את ספרו "יסוד עולם". הוא הכיר את המשפט הגרמני וידע 
את המשפט, שהיה מקובל בספרד. ידיעותיו בערבית היו 
מוגבלות: ידע את לשודההמון המדוברת, אבל לא את הער¬ 
בית הספרותית. פרנסתו של הרא״ש היתה בדוחק, את רכושו 
השאיר בגרמניה, ובנו מעיד, ש״כל מה שהיה לו בשעת 
פטירתו עם כלי ביתו לא היה בו כדי להשלים צזאתד. 
אעפ״כ הוסיף הרא״ש גם בספרד להפריש מעשר מכל הכ¬ 
נסותיו, כמנהג-אבותיו. 

חיבוריו של הרא״ש בהלכה הם: 

א) פסקי ה ר א" ש, או: הלכות הרא״ש, או ס׳ האשרי. 
בספרו זה הלך בעקבותיו של ר״י אלפסי (ע״ע): סיכם את 
ההלכה שבסוגיות־התלמוד ואת דעותיהם של הפוסקים 
והמפרשים שקדמו לו• החיבור מקיף את רוב מסכתות הש״ס 
ונוספו עליהן הלכות קטנות, כגון: סדר עבודד" טומאה, 
ציצית, תפילין, מזוזה, חליצה, מילה. 

ב) שאלות ותשובות הרא״ש (נדפסו לראשונה 
בקושטה, 1517 ). הקובץ שהגיע לידינו כולל ק״ח כללים, שהם 
מחולקים לסימנים, ויותר מאלף תשובות. התשובות חשו¬ 
בות ביותר להקר תולדות ההלכה וגם כמקור לחיי-ד,תרבות 
של יהדות אשכנז וספרד. קובץ התשובות "בשמים ראש" 
יוחס לרא״ש בטעות (וע״ע ברלין, שאול), 

ג) פירוש המשניות לזרעים וטהרות (נדפס 
בש״ס וילנה) הוא בעיקרו קיצור של פי׳ הר״ש משאנץ 
לסדרים אלה. הרא״ש השתמש גם בפירוש המשניות לרמב״ם, 
שתורגם בשבילו ע״י ר׳ ישראל בן יוסף. כן חיבר הרא״ש 
פירושים למשניות סוטה, מדות וקינים, 

ד) תוספות הרא״ש, שד,ן קיצור תוספות שאנץ 
בתוספת של חידושי ר״מ מרוטנבורג ודעותיהם של הכמי- 
ספרד, היו, כנראה, פרי שיעוריו בבית־חמדרש וד.קיפו כמעט 
את כל המסכתות של תלמוד בבלי, מקצתן נדפסו ומקצתן 
נשתמרו בכתב-יד. נראה שהרא״ש חיבר גם פירוש לתורדי, 
אבל הפירוש הנדפס ב״הדר זקנים״ (ליוורנו, 1840 ) נתחבר 
ע״י תלמיד אשכנזי של הרא״ש קודם 1327 . 

חסידותו של הרא״ש וטהרת-מידותיו באות לכלל ביטוי 
בספרו הידוע בשמות: "הנהגות הרא״ש", "ארחות חיים" 
ו״צרואת הרא״ש״ (נדפס לראשונה בוויניציאה, 1579 ). החי¬ 
בור כולל קל״א מאמרי-מוסר, שד.ם מחולקים לששת ימי־ 
השבוע. מפורטות כאן דרכי־ההנהגד. הראויות לאדם מישראל 
בחייו הפרטיים, המשפחתיים והציבוריים, ביחסיו לזולתו 


מבני־ברית ומשאינם בני־ברית. הרא״ש היה רחוק מכל שנאה 

גם לנכרים ודרש הגינות, אדיבות וכנות במו״מ עמהם. 

מיכאל, אור החיים, ע׳ 257 ! י. בער, תולדות ד,יהודים בספרד 
ר״נוצרית, תש״ה, ח״א, ע' 205 ־ 1211 ,סנוגמומז? . €11 .א 

.( 1918 

א. א. א. 

ר׳ בר׳ ^לם הויהן(מכונה הרא״ש מלונל), 
פוסק, שעיקר פעולתו חל במחצה השניה של המאה 
ר. 12 . ר׳ א׳ היה בנו של ד׳ משולם בר׳ יעקב מלונל (רבו של 
הראב״ד בעל ה״השגות") ואחיו של ר׳ אהרן מלונל (בעל 
"ארחות־חיים"). הוא היד, הי חיי-נזירות ור׳ בנימין מטודלד, 
קורא לו "הפרוש". יתכן, שר׳ א׳ היד, מ״אבלי ציון", ששרי¬ 
דים מד,ם עדיין היו מצויים בזמנו. ד״י אבן תבון, שהעתיק 
בשביל ר׳ משולם, אביו של ר' א׳, את ם׳ חובות־ד.לבבות, 
העתיק בשביל ר׳ א׳ את ם׳ "תקון מדות-ד,נפש" לר״ש בן 
גבירול (שטיינשניידר, אוצרות־חיים, עם׳ 366 ). ידוע גם 
יחסו החיובי של ר׳ א׳ למדע, ור״י אבן תבון משבחו על כד 
ומעודד את בנו לחזק את קשרי-הידידות עמו. 

הרבד, מתשובותיו ופסקיו של ר׳ א׳ נזכרו בספרות 
הרבניות אולם מ 0 פרי-ד,הלכד, שחיבר נשתמרו רק קטעים. 
מייחסים לו כמד, מן הפירושים לתלמוד המובאים בם׳ ההש¬ 
למה, שחיבר בן אחותו ר׳ משולם בר׳ משד" וכן קונטרס 
בדיני נידוי וחרם. לפי עדותו של ר׳ יצחק בר׳ יד,ודד. לאטס 
(שערי ציון, עט׳ 73 ) חיבר ר׳ א׳ את ם׳ המתנות, שקטעים 
ממנו פירסם הרב שמחה אסף מתוך כת״י(תורתן של גאונים 
וראשונים, מספרות הגאונים, ירושלים תרצ״ג, עמ׳ 5 — 31 ). 
לדעתו של אסף, נכתב ם׳ המתנות של ד א׳ לפי דוגמת ם׳ 
המתנה של רב שמואל בן הפני. כנראה, חיבר ר׳ א׳ ספר 
גדול, שכלל את כל דיני-ממונות, וס׳ המתנות הוא רק חלק 
ממנו. ליסוד חיבורו של ר׳ א׳ הונח ס׳ הדין של ר׳ יד,ודה 
ברצלתי. 

שם הגדולים (הוצ׳ קרגגיל), עט׳ 34 בערנו! י. לובצקי, מבוא 
לס׳ ההשלמה ח״א, פאריס תרמ״ה, עם׳ צ־ווצ) ברלץ תרנ״ג, 

עם׳ וחע! ש. אסף, מספרות הגאונים, ירושלים תרצ״ג, עם׳ 

4-1 : 280-81 .קק 

י. הר. 

אעראי׳ צ״ע מקאות ואחראי. 

^ 8 ךה, שמה של אלה כנענית ושמו של עץ, ששימש כסמלה. 

בכתבי אוגרית נחשבת א׳ (אתרת) כבת־זוגו של 
אבי־ד,אלים "אל" (ע״ע) ואמם של שבעים אלים, שבעל הוא 
אחד מהם (אע״פ שא׳ נחשבה כאויבתו). מטעם זד, נקראד, 
גם בשם: "אלת" (ד,אלה) סתם וגם "קונת־(כלומר, יוצרת] 
אלים״, וכן היו מקדימים לשמה את התואר: "רבת" (הגב¬ 
רת)• שמד, המלא היה ״אתרת-ים״, שפירושו הוא, כנראה: 
"הצועדת-בים" (או: אלת-ד,ים). בכתבי-אוגרית נזכרים גם 
השמות של עבדה ואמתה, וכן שמו של רותם המורה. נראה, 
שדגנענים ראו בא׳ אלה ראשית: בתחילת התקופה של אל• 
עמרנה(בש׳ 1400 לערד)'נקרא מלך האמורי(ע״ע) שבלבנון 
המערבי בשם עבך-אשךת(כלומר, עבד-אשרד,), ובאפוס האוג־ 
ריתי על מלך ״כרת״, היא נקראת לפעמים קרובות: "אתרת 
צרם" (א׳ של הצורים) ו״אלח־צדנם" (צידונים). שעבדו 
לה בצידון ובצור אנו יודעים גם מספרי־המקרא (מלכים-א׳. 
יח, יט, תוד). פילון מגבל מזהה את א׳ עם האלה היוונית 
אמם של זום ושל אלי-יוון אחרים. זכר לפולחנה 



447 


אשרח—אשריגייט 


448 


של א׳ בארץ־ישראל בתקופה שקדמה לכיבוש נמצא במכתב 
אכדי, שנתגלה בתענך ושב 1 מדובר על *אמ^ן אשרת״ — 
כלומר, קוטם, נביא לאשרה (השווה מל״א יה). בבבל נתפשט 
פולחנה בתקופה קדומה. בכתובת שומרית על מצבת־זכרון 
לחמורבי (ע״ע), נזכרת א׳ ככלתו של אנו, אל־השמים, וכן 
היה לה מקרש בבבל. ברשימה אחת מנפור (מתקופת מל־ 
כות־אור השלישית; 2200 — 2100 לפםה״נ) נמנית א׳ עם 
האלים הבבליים ונזכר גם בעלה (רמון, אמורו). בתקופה 



מחול ססביב 9 עץ קדו^ש (פולת! קרוב ?פו?חז חאשרח 1 ) 
תכנית־תרם מקפריסין 


מאוחרת יותר עבדו לה, כנראר" גם בתימא שבצפון־ערב 
(בצורת: אשירא). בשם אתירת היתה א׳ ידועה בדרום־ערב 
כאשתו של אל־הירח נד. 

א׳ נחשבה כאלת־הפריה, וכדרך שאר האלות הכנעניות— 

גם כאלת־הקדשות. בעלילות*אוגדיח מכנים אותה לפעמים 
בכינוי: "קדש", ובתמונות המצדלת מתקופת המלכות החד¬ 
שה מצויירת האלה "קדש" ברמות צעירה ערומה, קלועת* 
מחלפות כשהיא ניצבת על ארי ן בירה האחת שושן ובשניה 
נחש. במצרים נחשבה א׳ כפטרונית של הקדשים, וכיוצא 
בכך אנו מ(צאים גם במקרא (מל״ב כג, ז והשווה מל״א יד, 
כג? טו, יב—יג). 

במקרא יש למלה א׳ מובן כפול: א} שם האלה 1 ב) שם 
סמלה. מעכה, אמו של אסא (ע״ע), עע 1 תה "מפלצת" [כלומר, 
פסל) לא׳(מל״א טו, יג! דה״ב טו, טז). בימי אחאב נמצאו 
בישראל מלבד 450 נביאי־הבעל גם 400 נביאי־הא׳, "אוכלי 
שלחן איזבל" (מל״א ית, יט). מנשה העמיד את פסלה של 
א׳ בבית־המקרש ורק יאשיהו הוציא אותו משם עם "כל 
הכלים העשויים לבעל ולא' וי?ןרסם לאפר בנחל קדרון, 
ויתץ אח בחי הקדשים אשר בבית ה׳ אשד הנשים ארגנת 
שם בתים לא׳" (מל״ב כג, ד, ו, ז). נראה, שבמלה "אשרות" 
הבאה במקרא ביחד עם ה״בעלים" (שום׳ ג, ז ועוד) הכוונה 
היא לפסלי-האלה במקומות שונים בארץ. 

את עדהא׳ היו נוטעים כרגיל אצל מזבת־הבעל (שמות 
לד, יג! דברים יב, גו שופטים ו, כה—ל, ועוד). הפעלים 
כרת, גדע, נתש, שמשמשים במקרא ביחס לא', מראים 
שהכוונה היא לעץ (או לסדן) בעל מידות, ששימש סמל־ 
פריה לאלה, מן המסופר במשנה(ע״ז, ג׳, ז׳) על מעשה שהיה 
בצידון — מקומה העתיק של עבודת הא׳ — בימי רבי שמעון 
בן יוחאי("ומעשה בצידון באילן שהיו עובדים אותו ומצאו 
תחתיו גל, אמר להן ר׳ שמעון בדקו את הגל הזה, ובדקוהו 
ומצאו בו צורה"), יש מקום לסברד" שבצילו של עץ*הא׳ 


היו מעמידים גם את פסל־הא׳. בישראל נתפשטה, כנראה, 

עבודת־הא׳ זמן קצר אחר הכיבוש ביחד עם הפולחן הכנעני 

(שום׳ ג, ז). יואש בנה מזבח לבעל בעירו בעפרה, שעליו 

הציב פםל*א׳, וגדעון בגו הרם את המזבח והפסל כאחד 

(שופ׳ ו). ביהודה אנו מוצאים את עבודת-הא׳ אחר הת¬ 

פלגותה של הממלכה (מל״א יד, כג). אסא (שם מו, יב—יג 1 

דה״ב יד, ב) ואחריו יהושפט (דה״ב יז, ו; יט, ג) ביערו את 

האשדים, אבל פולחנה של הא׳ חזר ונתחדש, אמנם חזקיה 

״כרת את האשרה״ (מל״ב יח, ד. ועי׳ ישעי׳ יז, ח! כז, ט, 

ומיכה ה, יג, שאף הם מתקופה זו), אבל בימי מנשה הוכנס 

פסל הא׳ למקדש, והיה מצוי שם עד ימיו של יאשיהו (ראה 

למעלה). — מצב דומה לזה היה גם בישראל. אחאב הקים 

מזבח לבעל ועשה "את האשרה" (מל״א טז, לג), ואע״פ 

שאליהו הרג את נביאי*הבעל (מל״א יח) ויהוא השמיד "את 

הבעל מישראל" (מל״ב י, כח), עדיין עמדה האשרה בשומ¬ 

רון בימיו של יהואחז (שם יג, ו). 

ח. א. גיגזבורג, כתבי אוגרית, ירושלם, תרצ״ו, לפי ד,מפתחו 
מ. ד. קאסרסו, האלה ענת, ירושלם, תשי׳א, במבוא(עמ' 45 ) 
ובגוף-ה 00 ד(בכמד, מקומות)! ו. פ. אולנרייט, מתקופת האבן 
ועד הנצרות, תשי״ג (מפתה)! - 0 .( 

-׳ 74 7111 ,מ 8£111 . 6 !.£ 1555 .ג! , 1915 ,״/?/״ 7 
^^ 48 1^x1^111 7^x >י/^< 848 ,ג^ 0111£1 .£ ; 108 .ץ , 1904 ,^ 4804 
; 17 .׳ו , 122 .סא , 1929 ,■ז*ו<ן(( 1 א / 0 11001 ) 5 ) 1 <) 1 < 70 ) 111 !״))<׳/ 

/ 0 ^/,/* 748 ^^ 7 , 011€5 ם 1 ? . 0 . 7 ; 29 , 1 ^ , 124 .סא 

^}) 11 < 1 ו 6 /ס ^ 1 )}) 50 ) 1 גמ .! ;( 359 .ק , 1 ^ XX .ץ 01 [ 0 
,\ 1 (/<ן 0 י 1£1 <ן£ <סו/)!ו*ו^ 11 ) 41 -! 0 ה ■ 40 , 51:1 י] 1 ג 121 > 1 ע 

■) 8 ? 14 0x4 ץ 1 ן 010 )< 1 )ז 1 / ,)!וצויוג!!^ .£ .זגו ; 447 .ע , 1 , 1898 
■^) 44 ). המוזיאון הברימי. 
לונדון 


ברכתזז מבני-אדם,ראז 
יב 1 ל בל עשב׳ בל ירק 
ובל עץ. א׳ נחשבד׳ 
גם כאהובתו של תמוז, 
אל הנעורים והאביב, 
ובשתמח מת בקיץ 
היא יורדת אל השאול 
לחפשו ולהעלותו שוב 
אל עולם־החיים. במז־ 
גה החם ובתאות־איז־ 
קץ שלה היא עוגבת 
אפילו אחר בני־־הא־ 
דם, ובשגלגמש אינו 
שם לב לעגביה, היא 
מתמלאת חמת קנאה 
ונקם ומשפעת על אב, 
אבי-האלים, לברוא 
אח הפר, שנועד לנ¬ 
קום את עלבונה. 

פולחנה כאלת הא¬ 
הבה וד׳פרית היה 
קשור בפריצות ובהת¬ 


להבות מינית. כאלת-המלתמד. היה לא׳, לדעתם של האשו- 
רים — ובן של הבבלים בתקופה מאוחרת —׳ תפקיד דומה 
לזה של האלה אתני (ע״ע) ביוון. בחור כזו תוארה באשה 
לבושה בגדי־קרב ובידד׳ קשת וחץ, או כגיבורת-מלחמר" 
שנושאת אשפה על כל אחת מכתפיה! בידר, האחת קשת 
דרוכד, ובשניד, חרב לטושה. — כבתו של סן סומלה על־ידי 
כוכב בעל שמונה קצוות ולפי האסטרולוגיד. הבבלית ימגה 
בביפת-ד׳שמים ע״י הכוכב ונום. — על ירידתה של א׳ אל 
השאול ר׳ תרגומו של טשרגיתובסקי מספרות המיתולוגיה 
הבבלית־השומרית: ,׳עשתד בשאול תחתית" (כל שירי ט.׳ 
תרצ״ח, עמ' תר״ה). 

0 . ב. 

אתאןלף~ — (מת 415 לסד,"נ), מלד הויזיגו- 

חים. א׳ ירש ב 410 את מקום גיסו אלריד (ע״ע), 

העביר ב 412 את עמו מאיטליה לדרום־גאליה, במקום שנלחם 
באויביו של הקיסר הונוריום. ביאנואר 414 נשא את גלד, 
פלצידיה (^ו 1 ^ 1 ^ 3 ^? ! 0311 ), אחותו החורגת של הקיסר׳ 
שהוחזקה כבת־תערובות בשבי הגוחים מן היום שרומי נכבשה 
ע״י אלריד ( 410 ). ההיסטוריון אורוסיום מוסר׳ שא' הוקיר 
מאוד את התרבות הרומית ושאף לבולל את עמו עם העם 
הרומי. אד הקיסר הונודיום לא נתן אמון בכוונותיו של א׳, 
שלסוף הוברח לעזוב את גאליד" פנה לספרד, וכבש את 
ברצלונה, שבה נרצח. 

אתאיזם (מיוו׳( 40605 ), תפיסת־עולם׳ ששוללת אח מציאותה 

• ש 

של האלהות. תכנו של הא׳ משתנד, מזמן לזמן 
וממקום למקום׳ מאחר שמושג-ד,אלהים אינו אחיד בתקופות 
ובתרבויות השונות. כד האשימו מתנגדיד׳ם של הנוצרים 
הראשונים את הנוצרים בא׳, מפני שאלה האחרונים שללו 
את מציאותם של האלים המרובים, בעוד שהנוצרים האשימו 
את רודפיהם בא' מפני שהללו שללו את מציאותו של אל 
אחד. ההופר של היום אינו מביר במציאותו של אל אחד׳ או 
של עצם אחד הנקרא בשם אלוהים. לא כן הא׳ של הזמו 
העתיק. הא׳ היווני עלול היר, לכפור באלים של עיר או ארץ 
מסויימת, ועם זה להאמין במציאותו של אל אחד. הפילוסוף 
היווני כסנופנס (המאה ה 6 לפסה״נ) אמר: "אילו היו לשוו- 
רים הידיים והכשרונות של בני-אדם, היו יוצרים את אליהם 
בצורת שוורים", ומימרה זו׳ שנראתה לבני־עירו כאתאים־ 
טית׳ באה לד׳גן על המונותאיזם הפילוסופי נגד הדת העממית, 
המיוסדת על אינוש-האלים. איהמרום (בערד 300 לפסה״ג) 
לימד, שד׳אלים אינם אלא בני־אדם של זמנים קדומים בעלי 
כוחות וכשרונות נעלים׳ אד אוהמרום הניח גם את האפשרות, 
שהשמש היא האל האחד, ועל-כן קשה למנותו עם הנוהים 
אחר הא׳, אע״פ שתורתו קרובה מאוד לא׳ של פויארבד 
(ע״ע) במאה ה 19 . ושוב: אבי-הכנסיה טרטולינוס(ע״ע) הורה 
( 1 ,מו 0 מ 010 ז 13 א שאם אלהים אינו אחד׳ הרי אינו 
נמצא כלל. במלים אחרות: הוא האשים את עובדיד,ם של 
אלים הרבה בא׳. בתקופה החדשה הטיחו אשמה זו בנגד 
אלה שביקרו את המושג המקובל של אלהים ודרשו את 
טיד׳ודו ועידונו (השווה 135 ) 311 מ 113110 שק\׳ . 0 .( 

מ $0116 נ 11£151 ) 3 1 [ 1€$5£11€ ם£§ €1 ל מ 1111 11£ ) ' £1 ( 1 גו 

1799 , 01 § 1111 ז 586 גן.^). 

רק במאה ה 19 מופיע הא׳ כהשקפת־עולם מדעית מפורשת 




453 אתאיזם 

(פויארבאך, מארב^ ניטשה) ובתנועה זזברותית מאורגנת 

"החושבים החפשים"). הא׳ הדר אל ההמו¬ 
נים ביהוד ע״י ההפצה של מסקנות־המדע. עם זה נתגלתה 
בתהליך זה הסכנה של הפיכת המדע או של מושגים מדעיים 
אחדים, כגון,חוקיהטבע/,חוקיות־העולם׳ ודומיהם, לנושאים 
של דת אתאיסטית חדשה. נגד מגמה זו יצא לאופולד ציגלר 
(• 2168161 )'בפרק ,המיתוס האתאיסטי של ה^ע׳ שבספרו 
,שינוי־דמותם של האלים׳ ( 06061 • 161 > 161 >ת 3 זיח 065131 , 
1920 ). ב״אכסיסטנציליזם" (ע״ע) של זמננו יש אגף את־ 
איסטי, שעליו נמנים סארטר וגם (לפי אחדים) היידגר. 
בססס״ר היה הא׳ נהנה מן התמיכה של המפלגה השלטת 
עד 1941 . 

אין לערבב את הא׳ עם הספקנות או עם האגנוסטיציזם 
(ע״ע), שאינם שוללים את מציאות־האלהים, אלא רק את 
כוחו של השכל האנושי להכריע בשאלת מציאותו או אי־ 
מציאותו. לפעמים קרובות מייחסים, שלא בצדק, את הא׳ 
לפאנתאיזם. 

.־ 61 ת 111 םג 1 ^ ; 1887 ,ס 3 ץ 011 .ן 

4 ומן ז^ 0 ' 

-ה 4 / 171 )^ 1 )? מ/ 2 מז./^^/^>, ^ממ 2 מ 30111 זס . 8 ; 1922-23 ,. 015 ע 

,^ 1417 ^€ט< 67 ל 11 ד 0011105€ 16 < 1 ,ז^ 1 ^^ 1 ' 2 ; 1922 

. 1937 ,^ 00 ) 1111$ )^ 0 , 1. 5. £55^x [ !!חג ^ 1 זבג^ . 5 ; 1932 

ש. ה. ב. 

אתא חוךק, נטאל, 9 ״ 9 פסאל פא^פא, 

א 0 [ 3 ם^דו ( 3803 ל 3 ג 11 \ 1 ), שמם של נהר וימה בחבל אלברטה 
(ע״ע) בקאנאדה המערבית. 

1 . נהר א׳ יוצא מפארק ג׳אספר (אחד מן הפארקים 
הלאומיים של קאנאדה) שבהרי־הסלעים, זורם צפונה־מזרחה 
לאורך של 1,150 ק״מ ונשפך לימת־א׳. הוא נחשב לחלקו 
העליון של נהר מקנזי (ע״ע), היוצא מימת*א׳ וזורם לים־ 
חקרה הצפוני. משום המפלים שבו אין נהר־א׳ מתאים 
לספנות אלא מן העיירה פורט מק־מארי צפונה. הוא קפוא כ 4 
חדשים בשנה. על גדותיו נתגלו לפני שנים מועטות בארות* 
נפט עשירות. 

2 . ימת־א׳ ארכה כ 320 ק״מ, רחבה כ 30 ק״מ ושטחה 
כ 7,330 קמ״ר. הגובה של פני־מימיה: כ 200 מ׳ מעל פני־הים. 
מקומה על פרשת-המים שבין ים־הקרח הצפוני ומפרץ־ 
האדסון ומימיה יוצאים לים ולמפרץ הנזכרים כאחד. במשך 
4 — 5 חדשים בשנה היא קפואה. היא עשירה בדגים. 

קודם 1905 היתה בגליל של חגהר והימה יחידה אדמי- 
ניסטראטיווית בשם א׳. יחידה זו בוטלה וצורפה לאלברטה 
ולסאסקאצ׳וואן. 

וי 

אח 3 על — בכנענית אתובעל, ביור ?סגס^סיס!' — ( 887 — 
856 ״ לססה״נ), מחשובי המלכים של פיניקיה. א׳ 

עמד בראש הקושרים על פלט (מבית חירם, שמלך בימי 

״ 4 * ►י ► 

שלמה), המלך שקדם לו, והקים שושלת חדשה בצור, שממנה 
יצאה לאחר כמה דורות דידו, המייסדת של קרת־חדשת (נגד 
אפיון א׳, י״ח, 123 ). א׳ הרחיב את ממשלתו גם על צידון ועל 
חבלים גדולים של החוף הפיניקי עד מעבר לבוטריס שמצפון 
לבירות, ובן הרחיב את ההתישבות הפיניקית באפריקה: לפי 
יוסף בן־מתתיהו(שם) ייסד את אוזר שבלוב. עליית תקפה 
של צור בימיו — עוררה את עמדי ואחאב לכרות ברית־ 
ידידות עם "מלך צידונים" (מל״א, טז, לא) זה ואחאב גם 
נשא את בתו איזבל (ע״ע). אמנם שושלת זו כמעט לא נתנה 


־ אתונה 454 

את דעתה על העניינים בסוריה — בברית של מלכי־סוריה 

נגד אשור, שנתארגנה בימי אחאב (ע״ע), לא נמלה כל 

חלק — ועיקר עניינה היה, כנראה, בהרחבת מושבותיה של 

צור מעבר לים. א׳ גופו היה מתחילה כוהן לעשתורת (נגד 

אפיון, שם), וכנראה נחשב בארצו לאדם קדוש. לפי מה 

שמספר עליו מננדרוס(קדמ׳ ח׳, י״ג, ב׳), היתה בימיו בצורת, 

שנמשכה שנה שלמר" אבל לאחר שערך תפילה לאלים 

הרעימו רעמים וירדו גשמים. יוסף בן־מתתיהו (שם) מקשר 

מאורע זה בבצורת, שהיתה בימי אחאב (מל״א, יז). על־ידי 

נישואי בתו של א׳ עם אחאב גברה השפעתה של הדת הכנע¬ 

נית בישראל ולאחר זמן—בימי שלטונה של עתליה(ע״ע)— 

גם ביהודה, וכך גרם א׳ בעקיפים לפעולתם הדתית-הלאומית 

הגדולה של אליהו ותלמידיו(ע״ע אליהו). 

( 1941 ) 1111(1 ?1101011112, !>]¥, XXX^X ז 6 > 11 ת 1101 ק ,;ו 1 ) £155££1 .ס 
. 2623-4 .קק ,( 1896 ) .( 11 ;.^ 350 .נןק 

י. מ. ג, 

אתונה ס&עןיס^*), עיר-הבירה של ממלכת-יוון. מספר תו¬ 
שביה של א׳, ביחד עם פרבריה, ובכללם נמל־ 

פיריאוס, הוא ב 14 מיליון( 1953 ). 

א׳ שוכנת בדרום-מערבו של חצי-האי אטיקה (ע״ע) 
ופרבריה הדרומיים מגיעים עד המפרץ הסארוני. ברובה היא 
בנויה במישור, ורק במזרח היא מתפשטת בגבעות, העוטרות 
את השפלה. בקו־אפקה של א׳ נראים בצפון הרי־פרנס 
(השיא: 1,380 מ׳), בצפון-המזרח הרי-פנטליקוס (השיא: 
1,092 מ׳), שמהם הובא השיש המצוין בשביל בנייני א׳ 
ופסיליה, במזרח הרי־הימטוס, שגם בהם מצויות אבנים 

■ 4 ■ 

טובות לבנין ופיסול, במערב הרי-איגליאוס(ביום: סקרמנגה, 
468 מ׳), היורדים תלולים למפרץ הסארוני, מול האי סאלא־ 
מיס. השלוחה של גבעות־ברילסום (טורקומניה, 330 מ׳), 
החוצה את השפלה, חודרת מצפון-המזרח' לתוך העיר, באופן 
שבתחומה של א׳ נמצאות הגבעות ההיסטוריות הללו: 
ליקבטוס ( 270 מ׳), אנבסמוס ( 150 מ׳), אקרופוליס ( 156 מ׳), 
אריאוס פאגום, גבעת^עימפות ( 148 מ׳), שעליה הוקם בית- 
תצפית־הכוכבים החדיש, הפניכס ( 109 מ׳) וגבעת-המוזיאון 
( 147 מ׳). 

ממערב לשלוחת־גבעות זו עובר נחל־?ןפיםום הבא מהרי־ 

פנטליקוס, וממזרח לה זורם נחל־איליסוס היורד מהרי־הימ- 
! *•* * * * # י • 

טוס. שני הנחלים הללו דלים במים (במידה ידועה מפני 
שכבר בתקופה קדומה נגדעו היערות בהרים שבסביבותיהם) 
והא-־*יםום אף מכזב בימות-החמה. מאחר שקרקעה של 
שפלת־אטיקה בנויה שכבות־גיר, מחלחלים המים לתוכה 
בעומק מרובה — מה שמונע התהוות של מעיינות וחפירת 
בארות — וכך היו תושבי-א׳ צריכים לאגור מי-גשמים; 
וכשגדלה א׳ והיתה לברך הוכרחה (מימי פיסיסטראטוס 
ואילך) להביא את מימיה מרחוק באמות־מים. מ 1930 ואילך 
מקבלת א׳ מים בשפע מתוך ברכה גדולה (מכילה 30 מיליון 
סמ״ע של מים) שבקירבת מאראתון. 

אקלימה של א׳ הוא ממוזג. הטמפראטורה השנתית הממו¬ 
צעת בה היא למעלה מ ״ 17 . המאכסימום ביולי מגיע לפרקים 
עד למעלה מ ״ 37 והמינימום ביאנואר יורד לפעמים עד למטה 

ו 

מנקודח־זזקיפאון. דוחות מצויות בא׳ בכל תקופות־השנד" 
רוח-ים מצננת את האויר בקיץ. האויר שקוף ברוב הימים. 
הסביבה אינה פוריה ביותר ויבול־הדגן שלה לא הספיק לא׳ 



455 


אממח 


456 



הסארהנון. נבנה 447 — 438 לססה׳ג 


אף כשהיתה עיר קטנה, ולעומת זה גידלה סביבת־א׳ ויתים 

במידה, ששמנם שימש אף ליצוא. 

־ 1 1 

א׳ נעשתה(ב 1833 ) עיר־הבירה של מלכות־יוון המחודשת 
בזכות חשיבותה ההיסטורית, שהרי אין במצבה הגאוגראפי 

* 4 * 

של א׳ גורמים מסייעים להתפתחותו של כרך. ב 1834 היתה 
א׳ עיירה, שתושביה היווניים והאלבניים ישבו בבתים דלים 
מצפון וממזרח לאקרופוליס. הרחובות שבסביבה זו נשארו 
בחלקם עד היום קצרים ועקלקלים כשהיו. העיר החדשה 
נבנתה על־פי כמה תכניות, שאף אחת מהן לא בוצעה 
בשלמות, ועקבותיו של דבר זה ניכרים ברשת־הרחובות. מן 
העיר הישנה יוצא צפונה רחוב, שחלקו הדרומי נקרא על 
שם האל איולוס, וחלקו הצפוני — על שם הכפר פאטיסיון, 
שהיה במקום זה. ממערב לרחוב זה, שהוא נמשך עד קצה 
העיר, נמצא רחוב [האלה] אתונה, שחלקו הצפוני נקרא 
רחוב ה 3 בספטמבר. רחוב זה חוצה את רחבת אומוניה 
(האחדות), המשמשת מוצא לתריסר רחובות, והיא מרכז 
התנועה, המסחר והתיירות של א׳ החדשה. יש עוד כמה 
רחבות בא', שמשמשות צמתים לרחובות. ברוב חלקי־העיר 
חוצים הרחובות זה את זה' בקווים ישרים, אך יש גם שכונות 
גדולות (בשכונת פסיכיקו בצפודהמזרח), שלרחובותיחן 
צורת אליפסה. הגדול בגני־העיר הוא הגן הציבורי שעל־יד 
ארמון־המלך והמשכו שמסביב לזאפיאון(בנין ציבורי, שמש¬ 
מש לתפקידים שונים). 

פרנסתה של א׳ היא על המסחר, הספנות, התעשיה והתיי¬ 
רות. נמל-פיריאוס, שיש בו גם מספנות (לתיקון-ספינות), 
הוא הגדול בנמלי-יוון והשני אחר קושטה בחצי-האי הבאל- 
קאני. דרכו עובר רובו של סחר-החוץ היווני: היצוא של 
שמן-זית, טאבאק, שלחים, שטיחים, פירות מיובשים וטריים 
וכמה מחצבים גלמיים (ברזל ועוד), והיבוא של חיטה, דלק, 
עצים, מכונות ומכוניות. התעשיה של א׳ מייצרת מוצרי־ 
טכסטיל, שטיחים, סבון ומוצרים כימיים אחרים. א׳ ונמלה 
מחוברים במס״ב עם סאלוניקי ובאמצעותה — עם רשת 
מסה״ב האירופית, ומס״ב אחרת מחברת אותה עם הפלופונ- 

4 ■ 4 ■ 

סוס, א׳ היא גם המרכז התרבותי של העם היווני, ובכלל זה 
של יוונים הרבה, שהם מחח ליוון. קיימת בה אוניברסיטד" 
שיש בה ספריה גדולה, כמה בתי-ספר מקצועיים גבוהים, 


ותיאטרון ("התיאטרון הלאומי"}, שמצטיין בהצגתם של 
המחזות הקלאסיים. כן יש בא׳ פעילות מרובה בהוצאת 
ספרים ועיתונים. שרידי האמנות הקדומה ובתי-הנכות הטובים 
שבה מושכים אליה תיירים וחוקרים מכל עמי התרבות 
המערבית, והגדולים שבהם הקימו בא׳ מוסדות למחקר 
ארכיאולוגי. ל. ו. כ. — א. י. בר. 

היסטוריה. א. התקופה העתיקה. — שרידי הישוב 
העתיק ביותר של א׳ נתגלו בחפירות, שנערכו בסוף המאה 
ה 19 ובעיקר במאה זו. ישוב זה ישב על האקרופוליס, במרחק 
^— 7 ק״מ מן הים. גם הסביבה הקרובה ביותר לאקרופוליס 
היתה מיושבת עוד בתקופת-האבן המאוחרת, כפי שיש לראות 
מן הקברות ושרידי הלןיאמיקה שנמצאו כאן. לישוב חטרם־ 
הלני של א' קראו היוונים בשם *פלסגים" (ע״ע), ואפשר, 

זן•• ■ : 

שעל שמם נקראה החומה העתיקה, שהקיפה את האקרופוליס, 
בשם ״פלסגיקון״ (נוסח אחר: "פלרגיקון", שפירושו "מקום 
החסידות"). האתונאים חשבו את עצמם ל״אוטו-כתונים" 
(=בני-המקום), כלומר, לצאצאיהם של הפלסגים; אבל הם 

4 4 

נמנו על השבט האיוני של היוונים, וברור הדבר, שבזמן מן 
הזמנים פלשו לאטיקה וכבשו אותה מידיהם של החושבים 
הקדומים, על כל פנים בסוף האלף השני כבר היתה אטיקה 
בידיהם של היוונים, והישוב הקדום של א׳ נתמזג עם הפו¬ 
לשים, השרידים, שנמצאו על האקרופוליס, מן הפולחנים 
הטרם-הלניים, כגון פולחן ארכתאוס, אל בצורת נחש, שנחשב 

4 • 4 ■ 4 • י * 4 4 ♦ 

אוז״כ לאחד מן המלכים הקדומים של א׳ (ע״ע), הם ערות 
לדבר, שהישוב היווני החדש קיבל מקודמיו את מנהגיו 
הדתיים. 

בתקופה המיקנית (המחצה השניה של האלף השני) 
שימש האקרופוליס מבצר טבעי לתושבי-הסביבה ; אך הוא 
היה מוגן גם ע״י חומה, שהקיפה אותו, ובאמצעו התנשא 
ארמוךהשליט, "ביתו האיתן של ארכתאום" (אודיסיאה ז׳, 
81 ). שרידי הבניינים מתקופה זו, שנתגלו בחפירות, מגלים 
דמיון מרובה לבניינים מאותה תקופה, ששרידיהם נתגלו 
במיקני ובטירעס. עם שקיעתה של התרבות המיקנית באה 
ירידה תרבותית ביוון כולה ז אולם א׳, שלא היתה מרכז 
מיקני חשוב, גילתה סימני-התפתחות בתקופה זו רוקה(המ¬ 
אות ה 11 — 8 ), בחפירות, שנערכו מ 863 .י יאילד במישור 


1 (תונח 




457 



המ&חרע מצפון לאק־ 
רופוליס והידוע בשם 
"ל! ר א מיקום"(רובע 
הקדרים), נתגלו קב¬ 
רות לרוב וקנקנים 
מצויירים בסיגנון ך 
קוראטיווי מיוחד, ש¬ 
הוא ידוע כ״גאומט־ 
רי". בין הקנקנים 
הללו מצטיינים בגד¬ 
לם וביפי-ציוריהם 
"קנקני-דיפילון" (על 
שם שער-דיפילון, ש- 
על-ידו נמצאו), ש¬ 
כמה מהם שימשו 
כמצבות על קברים! 
הציורים שעליהם 
מעידים על אמנות- 
ציור מפותחת למדי, 
ונושאי־הציורים (ק¬ 
בורה, תהלוכות-חיי- 
לים, נשים ומרכבות, 
ריקודים, ספיגות, קר¬ 
בות ימיים, ועוד) 
משמשים חומר מרו¬ 
פה להכרתם של חיי-החברה באתונה במאות ה 9 וה 8 . 

גידול הישוב בא׳ שימש גורם לדבר, שתושבי-אטיקה 

נתאחדו בהנהגתה של א׳. זהו ה״סמאויקיזם" 

של אטיקה, שאת זכרו היו האתונאים חוגגים שנה-שנה או* 

בתקופות מאוחרות. ההיסטוריונים של יוון תארו את הסיג- 

אויקיזם כרפורמה, שבוצעה ע״י מנהיג דגול, הסוס (ע״ע), 

בדרכי־שלום ובהסכמתם של כל תושבי-אטיקה'(תוקידידם, 

ב', 15 ; פלוטארך, חיי תסום, 24 ). ואולם יש לשער, שהסינ- 

אויקיזם היה מעין סיכום של תהליד ממושך ושלא כל נקודר, 

ישובית באטיקה הסכימה בקלות להתמזג עם א׳ ולוותר על 

עצמאותה! כף, למשל, נשתמר זכרה של איבד, ממושכת, 

שנתקיימה בין א׳ ואלוסים קודם הסינאויקיזם. האיחוד היד, 

בעיקרו פוליטי: הישובים הקטנים באטיקה בישלו את מרכזי- 

השלטון העצמאיים שלהם, והנהלת העניינים המדיניים רוכזה 

בא׳ בלבד. ל״דמים" (לכפרים ולשכונות) של אטיקד, נשאר 

• 

רק שלטון מקומי מוגבל מאוד. מאז ראילך זוהתה אטיקה עם 
א׳, שמבחינה מדינית היוו עיר-מדינה (פוליס, 6 X 15 ״) אחת. 
אח זמן סיומו של תהליד הסינאויקיזם יש, כנראה, לקבוע 
במאה ה 8 לערך. 

הסינאויקיזם של אטיקה נתן דחיפר, מרובה להתפתחותה 
של א׳ מבחינה כלכלית ומדינית. במאות ה 7 ודו 6 גדל הישוב 
בעיר וד,ונחו היסודות של מוסדותיה העיקריים, כגון האקלסיה 
(אספת-עם), האר־יאופאגום (מועצה, אח״כ בית-דין עליון), 
ה״בולי״ (המועצה של ה 400 , אח״כ של ה 500 — באוח-הכוח 
של כל תושבי-אטיקה), וכד׳. שלטון־המלכים, שהיה קיים 
בא׳ בימי-קדם, נתחלף בשלטון-ד,אריםטוקראטיד" שפינה 
אחר-כד — לאחר שלטון קצר של חטירנים מבית פיסיסטר־ 
טוס (ע״ע) — מקום לדמוקראטיה. במאה ה 6 , בימי שלטונו 
של פיסיסטראטוס, ניסתה א׳ להשתלט על דרכי־המסחר מן 


הים האגיאי לים השחור ופתחה בד,תחרות עם ערי-מסחר 
גדולות כגון אעינד" קורינתוס ומגארה. ב 480 נפלה א׳ בידי 
הפרסים < האדב הרס ושרף את בנייניה ולא חם אף על בתי* 
המקדש שעל האקרופוליס. אולם האוכלוסיד, של העיר ניצלה 
הודות לצי הגדול שהקימה א׳, ביזמתו של תמיסטוקלס 
(ע״ע), זמן קצר קודם הפלישה של הפרסים. כל האתונאים 
עלו על הספינות וכד שמרו על קיום ה״פוליס" אף בשעה 
שהעיר עצמה נמצאד, בידי האויב. על-יד סאלאמיס ניצח 
הצי האתונאי את הפרסים. זה היה צעדר, הראשון של א׳ 
כמעצמה ימית גדולה. מיד אחר המלחמה נתקשרה א׳ בעיד־ 
הנמל שלה פיריאוס.(ע״ע), שבה נתרכזו חיי-ד,מסחר שלה. 
בשלושת מפרציה הנוחים היד, בכוחה של פיריאום לאכסן 
ספינות־מסחר מרובות מאוד. 

א׳ ופיריאום, כל אחת מהן לחוד, היו מוקפות חומות! 
חוםת-א׳. שנהרסד, ע״י הפרסים, נבנתה מחדש ע״י תמיס- 
מוקלס! ארכה היה 9 ק״מ תבןד, — מ 2.5 עד 5 מ׳. ארכה 
של חומת*פיריאוס היד, 10 ק״מ ועביד, — ם 3 עד 8 מ׳. 
ב 459/8 נבנו ה״חומות הארובות", שאיחח את א׳ ואת עיר־ 
הגמל שלה לחטיבה ישובית ואיסטראטגית אחת! בניינן של 
ה״חומות הארוכות" נתן אפשרות לא' לאכסן בשעת-סכנה את 
כל הישוב של אטיקה בתוך תחומיה, והואיל והעיר היתה 
פתוחה כלפי הים היתה א׳ יכולה לעמוד במצוד מצד היבשה 
זמן בלתי־מוגבל. 

עם ניצחונה בסאלאמיס התחילה התקופה המזהרת ביותר 
בתולדותיה של א׳. ב 478/7 אירגנה א׳ ברית ימית (הברית 
האטית^לית), שהקיפה בהדרגה את כל תושבי האיימ של 
הים האגיאי ואת היוונים, שישבו במערבד, של אסיה הקטנה. 
א׳, המנהגת של התאחדות זו, משלה בים ונעשתה האדירה 
והעשירה שבערי־יוון. לשיא התפתחותד, הגיעה א׳ באמצע 









459 


אמונח 


460 




^צ 5 *־ 


,.^,.אתונה במאה ה 5 לסה״נ^ן! 

^^> 0 ׳ .תמית כללית> 




אמח*המיס 
*ל הדדיניס 





המאה ה 5 , בימי שלטונו של פריקלס(ע״ע). 
יש ים 1 ד להנחה, שמם 6 ר*אזרחיה (גברים 
מגיל 18 ומעלה) של א׳ הגיע באותו זמן 
ל ^- 45 אלף איש, ומכאן שהישוב האזרחי 
הכללי שלה מנה כ 140 — 170 אלף נפש. 
נוסף על כך היו בא׳ בעשרת אלפים 
"מטויקים"(ילידי־חוץ, שישבו בא׳ ישי־ 
בת־קבע) וכמאה או מאתיים אלף עבדים. 
מכאן שחמטפר הכללי של תושבי אטיקה 
וא׳ הגיע ל 300 — 400 אלף. משערים, שב¬ 
מחציתו של מספר זה ישבה באתונה ופי־ 
ריאום ומחציתו בבפרי־אטיקה. 

בימיו של פריקלס נעשתה א׳ היפה 
שבערי־יוון. האקרופוליס קושט בבתי־מק־ 
דש חדשים, וגם בשאר חלקי־העיר הוקמו 
בניינים ציבוריים, העבודות על האקרו¬ 
פוליס (הקמת הבניינים, שנהרסו על-ידי 
הפרסים), שכבר התחילו בימיו של תמיסטוקלם ונתחדשו 
ביזמתו של פריקלם, היו חלק מתכניתו של זה האחרון לספק 
עבודה לשדרות הרחבות של הישוב האתונאי. המוני פועלים 
מקצועיים, כגון סתתים, גגרים, צבעים, ציירים, זד,בים, פו- 
עלי-דיובלה, ובד׳, היו עסוקים בעבודות-ד,בניין(ע׳ פלוטארך, 
חיי-פריקלס, 12 ), שהמפקח העליון עליד,ן היה פידיאם 
(ע״ע). מן הבניינים המרובים, שפיארו אח האקרופוליס, יש 
לציין בעיקר אח הפארחנון, הפרופיליאים והארכתיאון. 
הפארתנון היה בית-מקדשד, של אלת-העיר, אתני (ע״ע), 
שפסלה הגדול, עשוי עץ מצופר, זהב ושנהב, מ^ה-ידיו של 
פידיאם, עמד בו. הבניין הוקם ב 447 — 438 לסי תכניתם 
ובד,שגחתם של שני ארדיכלים; קאליקראטס ואיקטינוס, 
וד,וא משמש עד היום הדוגמה המושלמת ביותר של בית־ 
מקדש יווני בסיגנון דורי. הבניין מכיל שני חדרים — את 
"חדר־הבתולוח" (ה״פארתנוד במובן הצר של המלה) ואת 
חדר-ד,אוצר. הוא מוקף מכל צד עמודים דוריים, שמונח 
לרוחב ושבעה-עשר לאורך ז מעל לעמודים, על האפריז, 
היחה מתוארת בתבליטים החהלובד, החגיגית לכבוד האלה 
אתני, שהיתה נערכת בא' פעם בארבע שנים (התהלוכה 
ח״פאנאחנאית"). מעל שערי-הפניסה, בחזיתות המזרחית 
והמערבית, היו מתוארות סצנות מיתולוגיות מחייד, של 
האלה. הבניין נבנה מאבני־שיש, שהובאו מהרי-פנטליקום. 

*.** זו 

הפרופיליאים, שאף הם נבנו אבני-שיש מאותו מקור, שימשו 
כניסה מרובת-רושם לאקרופוליס. הם הוקמו ב 437 — 432 , 
אך תכניתם הראשונה, שנערכה על-ידי הארדיכל מנסיקלם 

י * 9 • ♦ 

ושלפיה צריך היה בניין הפרופיליאים לתפוס את כל ^זלק 

המערבי של האקרופוליס, לא בוצעד, מעולם בשלמותד" גם 

מפני המחסור בכספים, שנגרם ע״י המלחמה הפלופונסית, גם 

•• ■* 

מפני שביצועה השלם היה פוגע פה ושם במקומות שנתקדשו 
ע״י המסורת הדתית. הפרופיליאים כללו חמשד, שערים 
בחומת-חאקרופוליס, שאליהם הוליכו מדרגות רחבות, וחד¬ 
רים וקולונאדות בסנים־החומד, ז חלק מן הבניין שימש חדר־ 
התמונות (פינאקותקה). הארבתיאון היד, אף הוא בית-מקדש 
של אתני, ובו נשתמר גם הפולחן של ארכתיאוס, האל-הנחש 

^ ופ 

הטרם-הלני. ביח-מקדש זה, מקושט בעמודים בסיגנון יוני, 
נבנה בסוף המלחמה הפלופונסית. תכניתו היתה שונה מן 
התבניות הרגילות של בתי-מקדש יווניים, הואיל וכאן הוכרחו 


הבנאים להתחשב בשרידיהם של כמה בניינים עתיקים. חלק 
מן ך,ארכתיאון עמד בראש-ד,ד,ר, על גבול המדרון, ונשען על 
ששה פסלים נחדרים של נערות (!*?ס*); אחד מהם הועבר 
ללונדון בתחילת המאה ה 19 ע״י הלורד אלגין(ע״ע) וכיום 
הוא נמצא במוזיאון הבריטי ! במקומו הועמד העתק מחומר. 
מלבד הבניינים הללו נמצאו באקרופוליס עוד במה בניינים 
ופסלים מפורסמים, כגון בית-מקדשה של אתני־־ניקד. (אתני 
אלת-ר,נצחון), הפסל הענקי של "אתני פרומאכוס", שאת 
קצררחניתה ואת ראש-קובעה ראו יורדי־הים הרחק מחופי- 
אטיקד" וכן פסלים של זום, ארטמיס, פריקלס, ועוד. לסי 
עדותם של היוונים הקדומים (פלומארה חיי־פריקלם, 113 
פאוסאניאם, א׳, 22 ואילך) היה האקרופוליס מן המקומות 
היפים ביותר ביוון, ועד היום מושכים חורבות בנייניו הנהד¬ 
רים את לבותיד,ם של תיירים מכל חלקי-העולם. האדריכלות 
היוונית הגיעה כאן לשיא השגיח האמנותיים. 

העיר א׳ התפשטה לרגלי האקרופוליס, בעיקר מצפון 
וממערב לו. מצפון לאקרופוליס היה ה״שוק", ביוונית .אגו¬ 
רה" (!)ססץס), ששימש מרכז לחייה המדיניים של א׳. מתחי¬ 
לת שנות השלושים של המאה הנוכחת ואילך שימשח 
האגודה מקום־חפירות, ביחוד בשביל ארכאולוגים אמריקניםן 
כאן נתגלו וזוהו שרידיד,ם של כמה בניינים עתיקים (ע׳ הדי- 
נים־וחשבונות על החפירות הללו בעיתון 603 ק 5 ש^ מ 1933 
ואילך). החיים הציבוריים של א׳ נתרכזו בעיקר בקולונא- 
דות המפוארות של האגורה. המפורסמות שבהן היו ה״סטואה 
המלכותית״ (וו x ^ג^ס^ 0 ^ 0x001 ) וה״סטואד, המגוונת" (ססזס 
( 01x1X1 ;״). הסטואה המלכותית שימשה מעין ארכיון פומבי; 
כאן עמדו לוחות-אבנים, שבד,ם היו חרותות כתבות חשובות, 
כגון החוקים של דראקון וסולון. כאן היה מתאסף לפעמים 
גם בית־הדין. ה״סטואד, המגוונת" קיבלה את שמה מן התמו¬ 
נות המרובות, שקישטו את חומותיה 5 היא שימשה מקום של 
פגישות ושיחות, שהיה אהוב ביותר על הוגי-הדעות בעיר. 
מן הבניינים הציבוריים של האגורה יש לציין את ה״בולו- 
טריוך (\ 610 ןו״ 1 ^ג( 01 ? = מקום-הישיבוח של המועצה) ואת 
ה״תולוס״ (? 06X0 = בניין עגול, ששימש לחברי-המועצה 
גם כבית־אוכל). בתי-מקדש מרובים נמצאו באגורה, בכללם 
המקדשים של זום, דמטד וארם. גם פסלים של גיבורי־האומה, 
בגון "ד,ורגי הטירנים", הדמודיזם ואריסטוגייטון, קישטו את 





461 


אתמח 


462 



התהלוכה הפנאתניאית. תבליט 10 האפריז הגפוני של הפארתמז 



חיאטרודדיוניסוס 















סראה אתונה וזחדשה 10 הפארתנון ונכעת־^יתאבטום 














הפס^ים־העםזדים כאו?ם המזרח' האדכתיאון 








465 


אתדנח 


466 


השוק. ממערב לאגורד" על גבעת־קולונוס, עמד בית־מקדש 
בסיגנון דורי/ שזוהה ע״י החופרים כבית־מקדשו של הפים* 
טוסו בניין זה, שהוקם במאה ה 5 , נשתמר עד זמננו באופן 
מצויין. דרומה ודרומה־מערבה מכאן נמצאה גבעח ה״אריאו־ 
פאגום" והאמפיתיאטרון הטבעי בין הגבעות נקרא "פניכס" 
כאן היו נערכות אספות־העם של א׳. בין שאר 
הבניינים הגדולים יש עוד לציין את אלה שנמצאו מדרום 
לאקרופוליס! ה״אודיאוך, אולם להצגות מוסיקאליות ולדייד 
לומי־שירים, שנבנה בימיו של פריקלם, ואת התיאטרון של 
דיוניסום, ששרידיו העתיקים הם מן המאה ה 6 (תקופת 
פיסיסטראטוס) ושבניינו חודש כמה פעמים בתקופות מאוח¬ 
רות. בתיאטרון זה, שהכיל מ 14000 עד 17,000 מקומות 
לצופים, הוצגו כל היצירות המפורסמות של הדראמאטורגים 
האתונאים. א׳ היתד, עיר שופעת חיים ולהגיה המרובים, שהיו 
נהוגים ברוב פאר (כגון חגי דיוניסום והתהלוכה הפאנאת־ 
ניאית), יצא שם ביוון כולה. 

מפלתה של א׳ במלחמה הפלופונסית שמה קץ לשיגשוגה 
המדיני והכלכלי. ב 322 נוצחה א׳ ע״י מוקדון, משטרה הדמו- 
קראטי בוטל ומספר אזרחיה נתמעט. בסוף המאה דו 4 היו בא׳ 
00 (^ 21 אזרחים — ובכן ישוב אזרחי של כשמונים אלף נפש 
(כמחצית המספר, שהיה בה בימי פריקלס), בעוד שתושבי 
אטיקה כולה באותו זמן מנו, כנראה, כ 250 אלף נפש. שוב 
לא זכתה א' למלא ביוון תפקיד מדיני ראשודבמעלה. חשי¬ 
בותה נתמעטה יותר ויותר עד שלא נחשבה עוד אלא כמרכז 
תרבותי בלבד. בתקופה ההלניסטית דאגו מלכים מרובים, 
כאטאלוס מלך פרגאמון ואנטלכוס אפיפאנס מלך סוריר" 
לשיפורה של א', ובניינים גדולים ונהדרים הוקמו בתוכה ז 
מהם יש לציין את ה״סטואה של אטאלום" באג 1 רזד גם אז¬ 
רחיה של א׳ עצמם דאגו לשיפור העיר ולתיקון בנייניה 
הישנים ז כך נבנה בה בסוף המאה ה 4 האיצטדלן וחודש 
התיאטרון של דלניס^ס, וכן שופרו הבניינים, שהיו ב״פניפם". 
בתקופה הרומית נחשבה א׳ כמרכז-התרבות החשוב ביותר 
ביוון ורומים מרובים ביקרו בה כדי ללמוד מפי חכמיה חכמה 
ומדע. באפיטרופסות של רומי חיתח א׳ את חייה השקטים 
במשך דורות הרבה. רק ב 87/6 לפסה״נ, כששהה סולד! ביוון, 
נועזה א׳ לד,תנגד למצביא רומי זה ונענשה קשד, על-ידיו: 
העיר נהרסה, האקרופוליס נבזז, ואף בנייני-הנמל בפי- 
ריאוס ניזוקו קשה. בתחילת תקופת הפרעקיפאט הוקמה בא׳ 
אגורה חדשה (בקרבת האגורה הקודמת) שאף היא קושטה 
בבניינים נהדרים. ימי-פריחה חזרו ובאו לא׳ בימיו של הד- 
ריינוס, שהעריץ מאוד אח תרבות-יוון. ביזמתו נוסדו בא׳ 
משחקים ״פאךהלניים״,—מה שהעלה אותה לדרגה של מרכז 
רשמי לתרבות היוונית. בגבולה המזרחי של א׳ הוקמה עיר 
חדשה ועל השער, שהועמד בתחומן של שתי הערים, נחרתה 
כתובת כפולה: מצד האקרופוליס — "זוהי א׳, עירו הישנה 
של תסוס״, ומן הצד השני — "זוהי עירו של הדריינוס ולא 
של חסום", הבניין הגדול והנהדר ביותר, שהוקם בעיר החד- 
שד" היה ה״אולימפיאיון" בית-מקדשו של זום 

האולימפי, הכביר שבכל הבניינים שהוקמו פעם ביוון לאחר 
התקופה המיקנית. הרחבת העיר ושיפורה, שהתחילו בהם 
בימי חדריינוס, נמשכו זמן מה גם אחריו, ביחוד הודות 
לפעולתו של אחד מאזרחיה העשירים של א׳, הירודם אטיקוס, 
שהקים על חשבונו כמה בניינים מפוארים — בכללם איצ־ 
טדיון ענקי, שהיה בו מקום ליותר מ 50,000 צופים, 

מכאן ואילך התחילה שקיעתה של א׳. ב 267 נבוזה העיר 


ע״י השבטים הבארבאריים של הגותים וההרולים וכמה 
מבנייניה נשארו מאז במצב של חורבן. כעיר נוצרית, תחת 
שלטונם של קיסרי-ביזאנטיון, איבדה א׳ את משמעותה 
התרבותית והפכה לעיר מחוסרת כל חשיבות והשפעה. 

/מ<ד:ומ 4 . ,־ו 0 מ 1 >' 1 ג 0 .£ ; 1890 / 0 

; 1913 . 11 . 0 ; 1902 

, 005 € *ס ; 1931 מס׳ן 

~ 14 ה 0 ה 7 . 1 < ; 1908 , 4 ה 41/1€ / /ס 0114 ^ €1-0 ^ ^^* 7 

144 * 1 ,!)!ס^קזסם ; 1939 , 016 ^< 67 ^* 1 46 7416111$ 

.*ד .ן ; 1942 , 161011 {$^ 6€ ז£ ; 1939 , 1937 , 4 ) 07 ^^ $61146 

,^ 1 ]ת 1 ]ת 0 ^ ; 1953 , 111614$ ^ / 0 1461612$ ^ 6 ^ 7 

. 1933 ^ 4614$ ( 1 ^ / 0 114014 ) 441 ^ 0 ^ 

א, צ׳. 

ב.ימי-הביבייםוהזמןהחדש. 1 .א'בתקופה 
הביזאנטית ( 395 — 1204 ). הנצרות חיכתה שרשים בא׳ 
בזמן מאוחר יותר מבמקומות אחרים ונעשתה דת שלטת 
בא׳ רק על-ידי יוסטינינוס קיסר (ע״ע), שהטיל ענשים 
חמורים על עובדי-האלילים וסגר את ה״אקאדמיה האפלטו¬ 
נית" ( 529 ). היכלי-האלים (הפארתנון, ועוד) והפרופיליאים 
הפכו לכנסיות. 

חומותיה החזקות של א׳ הגנו עליה מן המאה ה 6 עד ה 9 
מפני מסעות-השוד של האווארים והסלאווים, אולם סחרה של 
העיר נצטמצם < היא כמעט נתרוקנה מתושביה דרדה לדרגה 
של עיירה. מן המאה ה 9 ואילך ישב בא׳ ארכיהגמון, אך 
עיר־הבירה של מחוז הלאם(;״.ןגפ• — כפי שנקראה 

יוון בממלכה הביזאנטית — היתה תבאי ולא א׳. 

2 שליטים צרפתיים, קאטאלאניים, איטלקיים 
( 1204 — 1456 ). אחר כיבושה של קושטה על-ידי בוסעי-הצלב 
( 1204 ) העניק הקיסר ה״לאטיני" של ביזאנטיון את אטיקח 
ותבאי בנסיכויות פאודליות לאציל הבורגונדי אוטו דה 
לה רוש ( 10131100116 >). יורשיו של אציל זה קיבלו ב 0 מ 1 
את התואר ״דוכס״ ושלטו בא׳ עד 1311 . אותה שנה ניצתה 
"חברת השכירים הקאטאלאנית" (ע״ע קטלוניה, היסטוריה) 
את הדוכס גוטיה דה בוץן ( 6 מת 1:1.6 פ 16 > 03111161 ), השתלטה 
על א׳ ותבאי ת־,עמ^ה את עצמה תחת מרותם הנוחה 
של מלכי-סיציליר" שהשתייכו לשושלת-משנה של משפחת- 
המלכים של אךגוד_קטלוניה (ע״ע ארגון). מלכי-סיציליה לא 
הירבו להתערב בשלטון-הקאטאלאנים. אלה האחרונים גורשו 
מא׳ ב 1387/8 ע״י המצביא האיטלקי רניארי אצ׳יולי (ע״ע) 

~ 4 41 • ■ • # 

בתמיכתו של המלך הצרפתי של נאפולי, וצאצאיו של רניארי 
משלו בא׳ עד שנכבשה ע״י התורכים ב 1456 . 

250 השנים של השלטון ה״לאטיני" היו תקופת-פריחה 
לא׳. השליטים הקאתוליים התנהגו בסבלנות כלפי האוכלוסיה 
היתנית-ד.אורתודופםית. 

3 התקופה התורכית ( 1833-1456 ). אחר הכיבוש 
התורכי נעשתה א׳ שוב עיר פרובינציאלית מחוסרת חשיבות, 
שמספר תושביה נאמד ב 1578 ב 12,000 . במחצה הראשונה 
של המאה ה 17 הקימו צרפת ואנגליה קונסוליות בא׳. ביזמתם 
של הצרפתים נעשו תרשימים של הבניינים העתיקים, ביניהם 
תרשים של הפארתנון קודם שנהרס במלחמה התורכית-ויני- 
ציאנית, כשודניציאה כבשה את זך לזמן קצר ( 1687/8 ). 

4 . א׳ כבירת־יוון (מ 1833 ואילך). בתחילת המרד 
היווני( 1821 , ע״ע יוון, היסטוריה) גורשו התורכים מן העיר. 
הם כבשו אותה שוב ב 1827 ופינו אותה רק ב 1833 , לאחר 
שנוסדה ממלכת-יוון החדשר" העיר היתה חרבה ומספר בתיה 



467 


ווווונה 


468 































































































































































46!) 


אהונזז 


470 


לא עלז? על 300 (זזפרוסיליאיס שימשו לתורהיס מחסן של 
בשק ואבק־^רפה והפארחבון שימש כמסגד מוסלמי). אולם 
היא נעשתה עיר־הבירה של הממלכה והתפתחותה היתה 
מעכשיו מהירה: האוכלוסיה של א׳(בלא הפרברים) מנתה: 


ב 1815 . 15,000 תושבים 

ב 1853 . 30,000 " 

ב 1921 ....... 305,000 " 

ב 1928 , לאחר שהגיעו לכאן פליטי 

היוונים סתורכיה . . . 393,000 " 

נ 1940 ....... 481,000 " 

ב 1951 560,000 " 


במלחמת־העולם 1 (באוקטובר 1916 ) בכבשה א׳ על־ידי 
הצרפתים (ע״ע יון, היסטוריה) ובמלחמת־העולם 11 היתה 
מ 27.4.1941 עד 14.10.1944 בידי הגרמנים. 

1 מו , 5 סוזו 0 ז 0 ^£־ו 0 .ז! 

^ימ 7 7 -^ומ 5 / 1889; 1^. ^^4x ,ז 011€ 

- 111 ? . 11 '! ; 1897 מ!! .!/ , 1 ס 0 מו 11, 0 ; 1855 

5 *>^ x ^נ)^ x ס x ^ט 0 'ד 5 ^ 1$,1 ^^ 11 (| 1 ^ 1 )^ 1 

< 1902 , (יוונית: תולדות א׳ תזזת שלטון חתררכים) 

ה 1 } 1 ה) €0 , $61100 ; 1921 ,£ה 1£ ^ 0 ה 211 )£ הס 1 ^ 42 ^££ 

, 1€111 כ 1 . 011 ;( 1948 ) 88 ^ 11-1 ^ 1 / 0 הס 111 }ה 11 ה 00 

. 641 , 1£ הז 6 ה£^ €ז 01 ^ 11 ^£) 1458 -^ 1081 ^ 8 101£ ה 2€ ז 0 €<} 0 ז £14 *£ 

.( 1945 , 9 . 01 ▼ , 2 ) 010 ,ס 

א. מ. י, 

היהודים בא׳. משא־ומתן בין א׳ וערי ארץ־ישראל כבר 
היה קיים בתקופות קדומות למדי. לעזה, ששימשה מרכז 
בינלאומי למסחר בבושם, שהיה בא מערב, הגיעו, כנראה, 
עוד במאה ה 5 לפסה״ג סוחרים מאתונה, ואפשר, שלעובדה 
זו יש לייחס את מציאותם של שער־המטבע האטי ומטבעות 
מן הטיפוס האתונאי בעזה באותה מאה. על ספינות-משא 
אתונאיות, שהיו מבקרות בערי־פיניקיה בימי פריקלס, מסופר 
במפורש במקורות ( 69 , 1.11 >ץ€ט 1 ו 1 ׳}. נמלה של דאר היה 
כפוף, כנראה, לא׳ בתקופת־שלטונה של א׳ בים במאה ה 5 
לפסה״נ, ויש לשער, שדאר היתה מעלה סם לא׳ באותה 
תקופה ( 005 ״^ .״■ . 5 ,. 872 . 1 ו 1 קט 51 ). מן המאה ה 4 לפסה״ג 
הגיעו אלינו ידיעות על מו״מ בין אתונה ועכו(,. 1 זט 05111 וד 61 פ 
, 52 , 0631 ; 24 § ,.ק 03111 . 0 7 ,^ 1 ,. 31 ז 0 , 3611$ * 1 ). למו״ט 
בין א׳ וצידון היה ערד מרובה במאה ה 4 לפסה״נ, ולפי 
כתובת משנת 370 לפסה״ג ( 86 .זא , 11,1 ,^! 01 ) נהנה אחד 
ממלכי־צידון מזכויות מיוחדות בא׳. המו״מ עם צידון לא 
פסק גם אח״כ וידיעות על אחד ממלכי־צידון, שהאתונאים 
זיהוהו בכיבודים מיוחדים, הגיעו אלינו גם מן המאה ה 3 
לפסה״נ. בתקופות מאוחרות יותר אף הקימו הצידונים בית־ 
מקדש לבעל־צידון בפיריאום. אין זה מן הנמנע, שלתקופת־ 
התיישבותם של סוחרים מא״י בא׳ יש לייחס אח החרוזים 
בקומדיה ״פלוטוס״ לאריסטופאנס ( 265 ואילך), שבה מתאר 
הקומיקן איש מהול, שהוא נאלח ומעורר בוז׳ אך כיסיו 
מלאים זהב, ואריסטופאנם מעיר כאן בלעג, שיש לחשוש, 
שמא טיפוס בזוי זה הוא אלוהי העושר פלוטוס בכבודו 
ובעצמו, המופיע בצורה כזו עלי אדמות. 

ידיעות מפורשות על מו״מ בין יהודה וא׳ אנו מוצאים 
בתקופה מאוחרת יותר. בקדמוניות (י״ד, 149 ואילך) מסופר. 
שהעם האתונאי החליט להביע הוקרה מיוחדת להורקנוס 
(כנראה, השני) על יחסו הטוב לעם האתונאי או לאתונאים 
בודדים, שהגיעו ליהודה במלאכות רשמית או לשם עסקיהם 
הפרטיים. הורדיס זיפה, כנראה, אח א׳ במתנות שונות 
( 550 .זזיז , 111,1 ,^׳ 01 ). גם את ביריניקה כיבדו האתונאים 
על חסדים, שגמלה לא׳ (שם, מס׳ 556 ). כתבות שונות 


מעידות על ישוב יהודי, שהיה מצוי בא׳, ומ״מעשי השליחים" 
(י״ז) אנו למדים, שהיה בה בית־כנסת והיו חוגים בין בגי¬ 
א', שגטו ליהדות. במאה ה 3 נמצאו בא׳ יהודים ושומרונים. 
במשך כל יה״ב היו בא׳ יהודים מועטים, שלא היה בכוחם 
להוות קהילה. בנימין מטודלה (ע״ע) אף אינו מזכיר את א׳. 
עם הכיבוש התורכי העניק השולטן מוחמד 11 לחושבי־ 
אתונה את הזכות לאסור על היהודים את הישיבה בעיר. 
ב 1705 היו בא׳ כ 15 — 20 משפחות יהודיות, לפי עדותו של 
הצורף הצרפתי פול לי^ה ( 1,11035 1 ט 3 ?). 

תחילתה של הקהילה היהודית בא׳ היתד, ב 1834 , כשא׳ 
נעשחד, עיר־הבירד, של ממלכת-יוון המחודשת. המלך הצעיר 
אוטו הביא בפמלייתו את הידוודי הבאווארי מאפס די רוט¬ 
שילד. בעיר הקמה לחחיה באו להשתקע כמה משפחות 
יהודיות מאי זנטה(ע״ע), מכאלקיס ומסמירנה. דויד פאסיפיקו 
( 100 ) 301 ?), יליד גיבראלטאר ונתין אנגלי, ששימש קונסול 
כבוד של פורטוגאל, נחשב אז לאישיות המכובדת ביותר בין 
יהודי א׳. בד.שםעתה של הדופסח מפיאצ׳נצה סופי ברבה- 
מרבוא (* 36801 ^ 1 836116 1116 ק 80 ), שבאה לד״שתקע בא׳ 
ב 1831 ושראתה את עצמה קרובה ביותר ליהדות (מתוך מה 
שהגתה במקרא יומם ולילה), נמסר לקהילת-א׳ שמח של 
3,200 ממ״ר להקמת בית-כנסת ובית בשביל רב-העדה, 
ופאסיפיקו נתמנה על-ידי החפסת כאחראי לביצועה של 
תכנית זו. אולם באפריל 1847 , בערב הפסחא הנוצרית, 
כשנאסרה מטעם השלטוגות תהלוכה מסורתית ברחבת הכנ- 
סיה הגיון אסומטון ׳^ 710 ^״) — שבד, היו 

נוהגים להעלות על המוקד בובת-עץ, סמל ליהודה איש 
קריות — מחשש שהבארון רוטשילד, ששד,ד, אז בא׳, יראד, 
בזה עלבון לעצמו, התקיף האספסוף את ביתו של פאסיפיקו, 
שד,יה סמוך לכנסיה הנזכרת, וד,רם אותו. הממשלה הבריטית 
הגישה תביעת פיצויים על פגיעה בנתין שלה, וכשמשרד- 
האמר היותי השדיד, את מילוי-התביעד" נשלח צי אנגלי 
לנמל-פיריאוס ( 4.1.1850 ), שתפס את כל הספינות שבנמל. 
דרישתה של הממשלד, האנגלית נתמלאד, כמעט בשלמזתת 
פאסיפיקו עקר מאתונה וב 1852 , ביטלה הדופסת, ע״י צו של 
בית-ד.משפט, את מתנת-דיקרקע. 

בתקופת הד,תםתחות הכלכלית, שבאה לא׳ עם הרחבת 
גבולותיד, של יוון אחר חחה-ברלין ( 1878 ), נשתקעו בא׳ 
כמה משפחות אשכנזיות מאירופה המרכזית ודיקימו בה מפ¬ 
עלים כלכליים ומסחריים, שתרמו להתפתחותד, של המדינד, 
כולה. ב 1890 נתארגנה קהילת-א׳ בנשיאותו של שארל דה 
רוטשילד ( 1843 — 1918 ). הספדדים, שעד אז היד, מספרם 
קטן, התחילו נוד,רים לא׳ מסמירנד" לריסה, וולו, וכמה מד.ם 
תפסו עמדה כסוחרים גדולים. 

משנמסרה סאלוניקי ליוון ( 1912 ) העבירו יהודים הרבה 
אח עסקיד,ם לא׳ ולפיריאום. ביחוד גברה הגירת היד,ודים 
לא׳ לאחר 1917 , כש 50,000 יהודים נשארו בלא קורת-גג 
מחמת הדליקה הגדולד" שפרצד, בסאלוגיקי. כן נשתקעו בא׳ 
משפחות מיאנינד, וסמיתד,. בעדב מלחמת-העולם 11 נמצאו 
בא׳ 3 — 4 אלפים של יד,ודים. עליד,ם נוספו פליטים מסאלו- 
ביקי, שברחו מן ההפצצות של האיטלקים. אחר יולי 1942 , 
כשהתחילו הנאצים עורכים בסאלוניקי ציד על יהודים, עברו 
כ 4x100 יהודים לא׳ מסאלוניקי. אולם אע״פ שא׳ היחד, 
בתחום הכיבוש האיטלקי, לא ניצלו יד,ודי-א׳ מסכנה. הגס¬ 
טאפו התחילה אומדת אישים יהודיים, החרימה את ארכיון- 







471 


אתתח—אתוס או חגיץ אורוס 


472 



מנזר יורה (נוסד 963 ), העתיע במנזרים שעי הר־אתוס 


הקהילה ותבעה לעצמה את המרות על התושבים היהודיים. 

לאחר שנפלה סיציליה בידייבעלו׳ת־הברית( 1943 ) נשארו 
הגרמנים השליטים היחידים בא/ ולאחר שחיסלו את 
הקהילות של מקד 1 ניה התחילו בהשמדת היהודים ביבשת 
יוון ובאיים. ב 7 באוקטובר 1943 ציווה הגנראל שטרופ 
(ק 00 ־ 5£1 ), שהיה בין המחסלים של גטו וארשד^ על יהודי־א' 
להירשם בבית־הכנסת. בידי הרוב הגדול של היהודים עלה 
להסתתר, וסייעו להם בדבר המשטרה היוונית, הכנסיה 
האורתודוכסית והאוכלוסיה כולה. באותו ומן עצמו נמלטו 
מאות משפחות בסירות קטנות לחופי אסיה הקטנה ומשם 
הגיעו לארץ־ישראל. ואולם מיעוט ניכר נפל בידי הנאצים. 
ב 24.4.1944 נצודו בא׳ כ 800 יהודים, שהיו נתינים יווניים 
ואיטלקיים, ו 185 יהודים, שהיו נתיני ספרד ופורטוגאל. נתיני 
יוון ואיטליה נשלחו לאושוויץ, נתיני ספרד ופורטוגאל — 
לברגן־בלזן. ב 4 באוקטובר 1944 , יום־שיחרורה של יוון, נמ* 
צאו בא׳ 4,500 — 5,000 יהודים. הרבה מהם יצאו עד מהרה 
לא״י או לאה״ב. 

ב 1953 היו בא׳ כ 3,200 יהודים, מחציתם מיוצאי סאלוניקי. 
קהילת־א׳ היא הגדולה שבקהילות־יוון. היא אורגנה מחדש 
ע״י הג׳וינט. מצבה החמרי מניח את הדעת יש בה ביתי 
כנסת, בית־קברות, חברה קדישא, בית־ספר, קופת גמילות* 
חסד (ההון הושקע ע״י הג׳וינט) ובי״ס מקצועי של אורט. 

פילון, המלאכות אל גיוס, 39-36 < יוסף בן מתתיהו, קדמוניות 

149 ; . 011 ; 3545-6-7 , € 1/1 

,ע־ש 8011 .£ ; 9900 — 1888,9312 11 ^* €1 

ז> 7 /א/ /י),/ .{ ;.זו , 5 

1 ) 011 ת 11 >£ ; 122 , 0 ; 1914 ,. 01 זו 2 

; 350 — 90 , 1854 

- 1 ג 1£ י 0 סד , 01110 ^ 150 ׳ו׳ 1 בקב? .^ 1 ; 28/3/1952 *>)€־ו>£'' 

. 70 $ ; 1877 , 282 — 275 ,קק 6/2 €מו 0 ז 0 ס 4 ל 1 זרןו׳.ג 

. 1949 ,ת 1$$11 ק , 11 ח 1 , 3 ת €1131 א 

י. ג. 


את 1 ם( 11108 ^>.) או סו;'זן אזרזם(?ס^ס־ ׳ו 10 ץ^״ — ההר 
הקדוש), הר בנומוס (מחוז) של תסאלוניקי שביוון, 

שעל שמו נקראו לשודיבשה ורפובליקה אוטונומית של 
נזירים נוצריים אורתודוכסיים. לשון־היבשה א׳ היא המזרחית 
שבשלש לשונות-היבשה היוצאות מחצי־האי חלקידיקי(ע״ע) 
לצד דרום־המזרח. ארכה כ 50 ק״מ, רחבה המאכסימאלי כ 10 
ק״מ, שטחה 314 ק״מ ומספר אוכלוסיה, שכולם גברים, 3,100 

רד 

( 1951 ). לתוד לשון זו, שכולה הררית, חודרים מפרצים צרים 
מרובית ובקצה־הדרום שלה מתנשא שיאה — הר־א׳ 
שגבהו 2,033 מ׳. מיצר־יבשה, שרחבו 2,300 מ׳ וגבהו המאב* 
סימאלי 16 מ׳, מחבר את א׳ עם היבשה. במיצר זה ניסה 
אחשורוש 1 לחפור תעלה בשביל צי־המלחמה שלו ( 485 
לפסה״ג). — השטח מקצתו מיוער או מכוסה חורש־שיחים 
ומקצתו נטוע כרמים. 

הנזירים מרוכזים ברובם ב 20 מנזרים גדולים, שאליהם 
מסונפות שכונות קטנות ("סקיטים" ביוונית) ובתים ותאים 
של מתבודדים. ב 16 ממנזרים אלה שולטת הלשון היוונית* 
לרוסים, לרומנים, לבולגרים ולסרבים יש מנזרים מיוחדים 
עם כמה "סקיטים". מרכז ההנהלה של הרפובליקה א׳ ומושב 
בא־כוחו של השלטון היווני הוא ב״סקיט" קאריאה שבאמצע 
לשודהיבשה. 

כל נזירייא׳ נימנים על מסדר־באסיליא 1 ם*הקדוש, שחק* 
נותיו חמורות מאוד. ללא־נוצרים הכניסה אסורה, וכן גם 
לנקבות מן האדם, הבהמה והעוף. לכל הנזירים נתינות 
יוונית, ואף הזרים מקבלים נתינות זו כשהם נספחים לאחד 
מן המנזרים. ב 11 ממנזדי־א׳ אין קנין פרטי, והמנהל(-זיס׳)■!; 
;!ס׳י*!))נבחר לכל ימי־חייו. ב 9 ממנזרי־א׳ יש קנין פרטי) 
הנזירים מקבלים מן המנזר רק אספקה מסוייסת ומותר להם 
לשם פרנסתם לעסוק גם בעבודות־חוץ. ההנהלה נבחרת 




























1 




־ ^ 

-י ^ 





473 


אמרם או דזגייון אורום—אתוח 


474 


לזמן מסייים לפי סדרים שונים. 4 — 3 מנזרים שבנים מהווים 
יחידת־הגהלה. פע 5 ים בשנה מתכנסים הנזירים לוועידה 
בקאריאה. הם בוחרים (ל 4 שנים) בידר ובוועד פועל, שאחד 
מתפקידיהם הוא לבוא במגע עם נציגו של השלטון היווני 
ועם הפאטריארך שבקושטה. 

ה י ס ט 1 ר י ה. ידיעות נאמנות על מציאותם של נזירים 
בודדים בא׳ יש רק מ 842 ועל קיומו של המנזר הראשון כאן— 
מ 963 , אע״ס שמסורות מקובלות בין נזירי-א׳ מקדימות 
את התישבותם של הנזירים הראשונים בא׳ לזמנו של הקיסר 
קאראקאלה ומייחסות את יסודו של המנזר הראשון לקיסר 
קונסטאנטינוס 1 . במה מקיסרי־ביזאנטיון תמכו ביד נדיבה 
ב״הר הקדוש" והקימו באן בניינים, שכמה מהם ע)רדו עד 
היום. כד נהגו גם מלכים ושרים אורתודוכסיים אחרים, ובכללם 
(בתקופת־התורכים) החוספודארים (הנסיכים) של ואלאכיה 
ומולדאויה. המנזר הרוסי הראשון הוקם בא׳ ב 1080 . בימי 
שלטונם ^של הלאטינים בקושטה( 1261-1204 ) נרדפו נזירי־א׳ 
ע״י הקאתולים. פעמים הרבה פלשו מוסלמים לא׳ ובזזו את 
המנזרים עד שב 1430 קיבלו עליר״ם נזירי־א׳ את מרותו של 
השולטן העותומני, שישב אז באדריאנופול. בכל ימי־שלטונם 
בא׳,שנסתיימו ב 1912 , הסתפקו התורכים במס־גולגולת קטן 
ושלחו לא׳ בא־כוח אחד (בלא משפחתו), שלא התערב 
בענייניהם הפנימיים של המנזרים. ב 1913 — 1921 היתר■ א׳ 
שטח ניטראלי ואח״כ עברה לידיה של יוון, שקבעה ב 1922 
את חוקתו. בבל שאר הנזירים האורתודוכסיים לא הירבו גם 
נזירי־א׳ לעסוק במדע ובאמנות? מגמתם העיקרית היא 
תיקודהנפש, ואחת מן הדרכים לבך היא, לדעתם, ההתרחקות 
מחיי העולם הזה, שהמדע והאמנות הם חלק מהם. אעפ״כ 
נשתמרו במנזרי־א׳ במה אלפים של בתבי־יד, ובהם גם כ״י 
יווניים קלאסיים, ובן נשתמרה באן המסורת הביזאנטית 

בבנין־כנסיות ובקישוטן בתמונות, פסילים וחיטובי־עז. 

. 0 ; 1924 4 ^ 0.1 

. 1927 11$ ז 1€ ז 11€7 ז 14.0 

א. י. בר. 

אתוח (אנג׳ מלאט׳ 1 מטמ§ 51 , אות), העברת 

ידיעות לפי שיטה קבועה מראש במסיבות שבהן 
קשר ישיר של דיבור או כתיב אינו דרוש, אינו רצוי או אינו 
אפשרי. שיטות־הא׳ הן שונות בהתאם לתנאים, שבהם נעשה 
הא׳< כאמצעי־א׳ משמשים: אור, קול, תנועה. 

א׳ בבר נתפתח בתקופה הקדומה ביותר, ושרשה של 

התפתחות זו היה נעוץ בצורך החיוני להעביר במהירות 

ידיעות — בגון אזעקה לצלד או אזהרה מפני סכנות. השיטות 

הפרימיטיוויות של א׳ הן השימוש במדורות־אש ועשן(במנהג 

האינדיינים באמריקה) או בקולות־תופים (במנהג הכושים 

באפריקה, ועוד). עד המאה ה 17 חלו רק שינויים קלים 

בשיטות השימוש באמצעים אופטיים ואקוסטיים מוסכמים 

למסירת ידיעות על מאורעות מסויימים. השימוש בא׳ למט¬ 

רות צבאיות הוא קדום ביותר. המומחה הצבאי הסיני סוד 

טצו בבר תיאר כ 550 שנה לפסה״נ את חשיבותו של הא׳ 

* 

הצבאי, המסוגל ללכד פלוגות קטנות לחטיבה מוצקת אחת. 
מחברים קדומים, כגון פוליביוס, מרמזים על שימוש בסימני- 
עשן או בדגלים לשם א׳. גם ההיסטוריה העברית העתיקה 
מספקת דוגמות מרובות לא׳ צבאי, ביחוד ע״י תקיעת-שופר, 
בגון תקיעת גדעון ושלוש מאוח אנשיו מסביב למחנה-מדין! 
במקרה זה שימש הא׳ הצבאי גם אמצעי־קרב ממש. 


מערכת-א׳ קבועה נוצרה לראשונה בישראל בימי הבית 
השני, כשהיו "משיאין משואות מהר להר" בהרי־הארץ 
מירושלים עד גבול סוריה בדי להודיע על מולד־הלבנה 
וקידוש־החודש (משנ׳ ר״ד" פרק ב׳). א׳ קבוע עתיק מסוג 
אחר הונהג במצרים במאה ה 3 לפסה״נ(בתקופת-מלבותו של 
תלמי 11 ) באמצעות המגדלור של אלכסנדריה, שנחשב לאחד 
משבעת פלאי־העולם. מגדלור עתיק אחר בשביל א׳ לספינות 
שימש הפסל הענקי של האל הליוס בכניסה לנמל־רודוס, 
שהוקם ב 266 לפסה״נ, — ג׳ינגיס חאן הירבה להשתמש 
בשיטות-א׳ שתות, שאיפשרו העברת ידיעות מנקודה לנקודה 
לאורך אלפי ק״מ בארצות־כיבושיו. במאה ה 17 פיתח האד־ 
מיראל ויליאם פן(ממש? מ 1 ג 1111 ^ו) שיטה קבועה של סימ¬ 
נים, שאע״פ שהיתה בלתי־מושלמת, שימשה התחלה להעברת 
ידיעות חדשות מעיקרן, ז. א. גם למסירת הודעות, שעליהן 
לא הוסכם מראש. הא׳ הימי התפתח עד סוף המאה ה 18 
ביזמתם של האדמיראלים נלסון ו? 1 מפנפלט לשיטה, שעליה 
מבוסס א׳־הדגלים של ימינו. 

הא׳ המודרני נתפתח רק במאה ה 19 ונעשה אחד מיסודות 
הציוויליזאציה של ימינו. מן הספן בספינה המיטרפת בים 
עד איש־העסקים בהקף בינלאומי ועד המפקד של צבא 
בשעת מלחמה — הכל זקוקים לשיטות-א׳ מהירות ובטוחות. 

צרפת היתד■ הארץ הראשונה, שפיתחה את המאותת המ* 
כאני, הסמאפור (שז 110 ק 3 תןש 5 , מיוו' 10 ) 1 זז>, סימן, ו ? 066 ק>, 
נושא), כשיטת-א׳ קבועה, וב 1784 התקינה רשת של מגדלי-א', 
מרוחקים זה מזה מרחק של 10 ק״מ 1 בכל מגדל היו 6 זרו¬ 
עות, שמצביהן השונים — הניראים מרחוק — ציינו את 
אותיות האלף-בית ומספרים. בקרב טראפאלגאר ( 1805 ) 
השתמשו גם האנגלים בא׳-סמאפור לשם העברת ידיעות על 
מהלך-הקרב מרחוק. 

ב 1835 בנה הממציא האמריקני סמואל מורס (ע״ע) את 
הטלגראף הראשון וקבע את שיטת-הסימנים הנקראת על 
שמו — את ד״,קוד", המציין בקווים ונקודות, לפי סדר קבוע 
מראש, את אותיות האלף־בית ואת המספרים, 

ה״קוד״ הבינלאומי לא׳, שנקבע ב 1855 ותוקן ב 1887 
ושנית ב 1931 , מאשר 4 שיטות ססאנדארדיות לא׳: 1 , שיטות 
אלקטרוניות — ראדיו, טלגראף או טלפון ? 2 . אור — אבר 
ק׳ת, ראקשות, פנסים או ראי משקף את אור־השמש (הליר 
גראף)? 3 . סמאפור — שתי זרועות מכאניות או תנועותיהן 
של זרועות־האדם? 4 דגלים — בצורות ובצבעים שונים, 
שמציינים את אותיות האלף־בית, מספרים או משפטים של¬ 
מים. — קיים א׳ בינלאומי, שסימניו המוסכמים מובנים בכל 
לשון, אך אפשר להשתמש גם בא׳ סודי, לפי סימנים מובנים 
רק למאותת ולמקבל. 

הא׳ נתפתח לחלק ממדעי-הקשר (תורת־הקומוניקאציה)? 
ביום אפשר להבחין בו שלשה חלקים: א׳ יבשתי — צורתו 
המתבלטת ביותר לעיני האזרח היא הטלגרף (ע״ע). לאחר 
שהותקן קרהטלגראף הראשון בין ואשינגטון ובאלטימור 
ב 1844 זכה הטלגראף לשימוש מרובה בחיים האזרחיים. 
למטרות צבאיות השתמשו בו האנגלים לראשונה במלחמת־ 
קרים ב 1854 . חשיבותו הוכרה בייחוד בימי המרד ההודי 
ב 1857 . באמריקה השתמשו לראשונה בטלגראף למטרות 
צבאיות בתקופת מלחמת-האזרחים ( 1861/65 ), צורה אחרת 
של א׳ יבשתי הוא א׳־הרכבת וא׳ בלי-הרכב. א׳־הרכבת 
מכוון את תנועת-הרכבות וע״י כד הוא מגדיל את המהירות 




475 


אמות—אתילן 


476 



והביטחון של הנסיעה. השיטה הרווחת ביותר היא שיטת* 
הבלוק: רכבת, שנמצאת בתוך הבלוק, חוסמת אותו אוטו* 
מאטית (ע״י הוראת הסימן המתאים) בפני רכבות אחרות. 
השיטה החדישה ביותר ספעלת א׳ מתאים בשעת סכנה אף 
בתוך קטר־הרכבת, או אפילו עוצרתו אוטומאטית. 

הא׳ להזהרת הרכבות נע? 4 ה כיום בשיטת מנופי־סמאפור 
(זרוע אפקית — עצור, אלכסונית — התקדם בזהירות, אנ* 
כית — עבור) או לסי שיטת־הצבעים (אדום — עציור, 
צהוב — התקדם בזהירות, ירוק — עבור), ובלילה רק לפי 
שימת האורות הצבעונים. א׳ לכלי־רכב נעשה באמצעות 
הידים (שוטר־התנועה), בשיטה מכאנית (זרועות־סמאפור) 
או לסי השימה המודרנית—בא׳ חשמלי(רמזורים), שבדומה 
לא׳־הרכבת משתמש אף הוא בצבעי אדום, צהוב וירוק. 

מלהמת־העולם 11 נתנה דחיפה עצומד. להתפתחותן של 
שיטות־א׳ חדשות ולשיכלולן של הקודמות. הצבא משתמש 
כיום בשיטות מרובות של א׳, כגון ראקטות צבעוניות, קולות 
(תותחים, צופרים ומשרוקיות), א׳־מורס באמצעות סימני* 
אור (פנסים או חליוגראף), סמאסורז אך הא׳ המשוכלל 
והרווח ביותר בימינו הוא הא׳ הטלגראפי־האלחוטי, הטל^ני 
ומכ״ם (=־ רדר, ע״ע). קשר באמצעות יוני־דואר או שליחים, 
שהיה מקובל לפנים, פסק כמעט כליל מחמת הפםד*ד.זמן 
ומיעוט־הבטחון בהעברת הידיעה, שהיו כרוכים בשיטות אלו. 

א׳ ימי. — אמצעיו הראשתים היו המגדלורים. בתקופד. 
מאוחרת יותר נתפתחו שיטות־א׳ שונות לשם העברת ידיעות 
מן הספינה לחוף או מספינה לספינה, כגון יריות״תותחים, 
צלצול־סעמונים, צופרים, ראקטות צבעוניות ז א׳־מורס (מ¬ 
סים או זרקורים), סמאפור, א׳־דגלים — עד לא׳ אלחוטי. 
בזרקור אפשר להתקשר מספינה לספינה אפילו כשהספינה 
שאליה מופנית הידיעה נמצאת מתחת לאופק, עד למרחק של 
כ 80 ק״יז, ע״י החזרת קרני־האור מן העננים. — בא׳-דגלים 


משתמשים גם לצרכים מטאורולוגיים, בייחוד לשם ציון כיוון 
הרוח ועצמתו. 

בתקופת מלחמת־העולם 11 נשתכללו שיטות א׳ בקרניים 
אינפרה־אדומות, מכ״ם וא׳ אקוסטי תת־מימי. בספינות 
נושאות־מטוסים פותח א׳־סמאפור מיוחד להדרכתם של 
המטוסים בשעת נחיתה. 

א׳ א ו י ר י. — א׳ זה נתפתח בייחוד בתקופת מלחמת* 
העולם 11 . הומצאו שיטות חדשות, שמאפשרות למטוסים 
לנחות בשדה*תעופה אף בערפל ממיר ביותר. נבנו מגדלו¬ 
רים מיוחדים, שהם ,מאירים׳ את סביבתם בקרךמכ״ם, 
שמאפשרת למטוסים לדעת את מקומם בדיוק גם בחשכת* 
הלילה. הא׳ בין מטוס למטוס ובין מטוס לקרקע נעשה כיום 
בייחוד ע״י האלחוט, אך מן הקרקע למטוס אפשר לאותת 
גם בראקטות, בפנסים או באמצעות לוחיות, או יריעות 
גדולות, שאופן הנחתן בצורות גאומטריות מוסכמות מראש 
משמש להעברתן של ידיעות שונות. 
זאב הים, הדגלים, תשי״ד. 

י. ז. 

א?[' 1 פיהי ע״ע חיע. 

אי[יל כלזרחיי ( 16 > 1 ז €1110 (ץ**), חומר כימי סינתטי, 
שמשתמשים בו בטכניקה וברפואה: 0,8,01 , נוזל 
חסר־צבע ובעל ריח אחרי מתוק! המשקל הסגולי: 92 .(/ 
נקודת*הרתיחה: " 12 ?^מעוט-מםיסות במים, מתערב בכוהל 
ובאתר; דליק ונשרף בשלהבת בעלת שפה ירקרקת. א״כ 
מופק במכניקה ע״י העברת זרם של מימן כלורידי דרך כוהל 
רותח בנוכחות אבץ כלורידי: 

8,0 + 0 , 8,01 ♦- 801 + 0,8508 

בקנה-מידה גדול הוא משמש בטכניקה להכנת עופרת טטר* 
אתילית כחומר ״אנטי־נוק״ (ע״ע אוקטן; בנזין), וכן בהכנת 
צלולוזה אתילית בתעשיית החמרים הפלאסטיים, הייצור 
ד,עולמי של א״כ היה בשנים האחרונות בממוצע כ 150 אלף 
טון לשנה, ומחירו של המוצר בשוק העולמי היה כ 030 
דולאר לק״ג. 

א״כ משמש כחומר אנסתטי(ע״ע אנסתסיה) בכירורגיה 

* ^ •ם ן ♦ 11 

הקטנר, ובביצוע ניתוחים קלים. לאחר שהוא נקלט בדרכי־ 
הנשימה פעולתו מהירד, מאוד, אך אסור להאריך בה מחשש 
של גרימת תמט. נדיפותו של הא״ב מכשירה אותו לפעולה 

** ם• 

אנסתטית מקומית: כשהוא מותז על העור הוא מתנדף עד 
מר,רה וגורם קירור נמרץ, שהוא מלוור, שיתוק חולף של 
התחושה במקום שעליו הותז. 

א״כ כבר היה ידוע ל״בסיליוס נלנטינוס" (ע״ע); הפקתו 
מכוחל ומימן כלורידי תוארר, ע״י גלובר (ע״ע) ב 1648 . 

י. ל. 

אזקילן(־מ 1€ ץ 11 ; 6 }, , 08 = , 08 . הפחמימן הראשון והפשוט 
ביותר בשורת האו^פינים (ע״ע). גאז חסר־צבע 
וכמעט חסר־ריח: נקודת״הרתיחד.: * 102.7 —; נקודת־ 
הד.יתון: * 169 —; נמס במים רק במקצת, ובמידה מרובד, 
יותר — בכוהל; דולק בשלהבת מאירה ומפייחת. — 
הא׳ נתגלד. ב 1793 ע״י קבוצה של כימאים הולאנדיים 
ונקרא תחילר, — על שם תכונותיהן של הרבה מתול¬ 
דותיו — ,גאז יוצר-שמנים" (ו #11 ח 016 ־י 8 ). א׳ מצוי 
בשיעור של ,/״ 5 — 4 בגאז-המאור: נפלט בכמויות זעירות 



477 


אתילן — אתלרד 


478 


מתפוחים בשלים. בכמויות קנזנות (בסעבדה) סכינים אותו 
ע״י נסילת־מים מכוהל אחילי באמצעות חומצה נפרית- 
גית ( 1 ): 

( 1 ) 

,פס=,פס + ט,פ > פס., 03 .,פס. 

111 ) 

בטכניקה מבוצע תהליך זה של סירוק הכוהל ע״י העברת 
אדיו על פגי תחמוצת־אלומיניום מחוממת. בקנה־מידה 
תעשייני מופק א׳ מפיצוח הנפט (ע" ע). 

א׳ משמש אב־חומר לטינתזות כימיות, ביניהן של 
כהל אתילי (ע״ע), של אצטון (ע״ע), של גליקול (ע* ע) 
ושל חמרים סלסטיים (ע״ע); אהיב צורכות כ 0 ו) 10.0 ) 2 טון 
א׳ לשנה בתעשיה של חמרים אלה. בשנים האחרונות 
הולך ומתרבה השימוש בא׳ בחקלאות בענף גידול" 
הפירות: הא׳ פועל בעין הורמון צמחי מחיש״הבשלה. 
בגידול״פיתת לצרכי יצוא נוהגים — לשם הפחתת סכנת־ 
הרקבון — לקטוף את הפירות כשעדיין הם בוסר ולארוז 
ולשלוח אותם במצב זה: כשהמשלוח מגיע למקומו, 
מפעילים עליו א׳, שגורם לגמר ההבשלה ולהפקת הצבע 
הנכון בפרי. השפעה זו" ניכרת אפילו במיהול של 
1:20,000.000 א׳ באויר. א׳ מחיש גם את הנביטה בתפוחי' 
אדמה. — ברפואה הונהג הא׳ כחומר אןןו 1 זטי (ע״ע) 
יעיל מאד. שנקלט דרך הנשימה. 

מחמת הקשר הכפול שבו הא׳ הוא גוף פעיל מאד 
מבחינה בימית. תערובת של א׳ עם אויר או חמצן 
עלולה להתפוצץ. בדרך־כלל סועדת המולקולה של הא׳ 
ל 4 סוגי־ךאקציות: חיזור, חימצון, סיפוח ופולי^ריזאציה. 
בנוכחות מימן וקאטאליזטור מתאים (שחור׳פלאטינה, 
אבקת־ניקל וכד׳) הוא נהפך לאתאן: 

, 00 — ,פס <- ,פ + ,פ 0 =,פ 50 

בתמיסת ׳ ^דמאנגאנאט הוא מתחמצן לא׳ ־ גליקול: 
פס.,פס. ,פס, 0 פ, ובמי־כלור מהולים — לא׳־כלורהיד• 
רין: 01 . ,פס. ,פס. 0 פ. בנוכחות קאטאליזאטורים מספח 
הא׳ מולקולת־מים ונהפך לכוהל אתילי ( 11 ). — הפולי' 
מריזציה של א׳ יכולה להעשות בטמפראטורות ובלחצים 
שונים בסיוע קאטאליזאטורים או בלעדיהם: היא מביאה 
לידי התהוות של פחמימנים נוזלים או מוצקים (שרשרות 
וטבעות: נפט סינתטי). לחץ של 1,000 אטמוספירות וחימום 
ל* 400 — 100 בנוכחות כמויות קטנות של חמצן הופכים א׳ 
נוזל לחומר הפלאסטי החשוב פולי^ן או א^קא^ן, 
״(,פס. ,פ 0 )( 1000 — 100 = ס) — חומר מוצק־משיך ויציב 
כלפי גורמים כימיים, שמתנזל בערך ב* 118 ושמשמש 
חומר־בידוד מעולה בחשמלאות ובאלקטרוניקה. — ע״י 
סיפוח־הלוןן לקשר הכפול נוצרות חי^דות דיהאלוגניות 
של א׳, שנקראות על שמו, אע׳ס שלאמיתו של דבר הן 
תולדות של הןןתאן, כגון א״דיבחמיד, זנ 3 ,פ 0 .זו 3 ,פ 0 . 
חמרים אלה הם ק׳ןזנים כבדים ועפ-ר ריחנים, שמרובה 
השימוש בהם בין כשלעצמם בין כאבות־חמרים לסינתזות 
אחדות. כל הדיהאלוגנידים פועלים כמשמידי׳חרקים 
במחסני־תבואה וכחמרי אנטי־נוק (עיע אוקטן) בבנזין; 
הדיכלוריד, 01 ,פס. 01 ,פס (.שמן הכימאים ההולאנדיים'), 
משמש בממוסם לשומגים ולשעווח. הדיברומיד — כחומר 
אנסטתי, א״דיאמין, ,פפ. ,פס., 03 . פ,פ, משמש כממוסס 


לצבעי־יוךה מםדימינ 2 לקאזאין, לשרפים וכזזב׳חומר לחמ' 
רים פלאסטיים. משאר תולדות״החיבור של הא׳ נודעת 
חשיבות לכלורהידרין (ע׳ למעלה): נחל כבד נמס במינ 2 
מחוסר־צבע ובעל ריח אתרי חלש: נקודת־הרתיחה: * 129 : 
משמש בכמה סינתזות חשובות (בגון אינדיגו. עיע). ממנו 
אפשר להפיק <ע״י נטילת 301 ) א׳ חמצני, , 03 — ,פס, 
שמשמש משמיד״חרקים מעולה. *— 0 —^ 

מ. ר" כ. 

ארגיקה. ע־ע סרזת, תוות־ס־. 

א?ניל, ע׳ע ב 1 ןר,יה. 

^תלברט(ד 51 נ 11611 ז£ מלך קנט(ע״ע) והנסיך 

האדיר ביותר בין נסיכי־אנגליה מ 560 עד 616 
(לפי עדותו של 3 ךה, ע״ע). נ< 4 א נסיכה נוצרית, בתו של 
חריברט/ מלך פאריס, וע״י כך הכשיר את הקרקע להתפש¬ 
טותה של ד״נצרות באנגליה עוד קודם שבא לשם אוגוסטינום 
מקנטרברי (ע״ע). א׳ התנצר, בלא שכפה את הנצרות על 
נתיניו. הוא יזם את הקובץ הראשון של חוקי-אנגליה, שכילל 
בעיקר רשימה של ענשים על עבירות שונות. 

ע״ע כ 1 פזךט. 

— 101513111 ^ £1 , 0 ג €151 ג 11 ^ , €11101513111 ^ — ( 895 ״־־ 

939 ), מלך אנגליה; בנו המוכשר ויורשו (מ 924 ) 

של אתארד הזקן(ע״ע). ב 927 התערב במלחמה בין נסיכים 
דאניים ונירווגיים בנירתמבריה (ע״ע בריטניה, היסטוריה) 
ומתור כך סיפח את מלכות יירק (ע״ע) לממלכתו. 934 יצא 
עם צבא וצי נגד קינסטאנטין, מלדסקיטיה, ועל־יד ברוננפרג 

0 •שי ן ^ןו ׳ 0 ^* # 

(ו 1 ז 11 נ 1 מ 3 ח 1 וז 6 ) ניצח אותו ואת בעלי-בריתו( 937 ). א׳ קרא 

לעצמו.מלך כל בריטניה". מחוץ לתחומי־בריטניה היה שמו 

גדול כל־כד, שהשיא את אחיותיו למלכי צרפת וגרמניה. 

נראד" שלא היה נשוי. מן התעודות והחוקים מימי־שלטונו 

אנו למדים על התעניינותו בתסיכת־עניים, שיחרור־עבדים, 

תיקודהממבע תנשים קלים לפושעים צעירים. 

{ 0 ^^ 1,0 111 י ! . 0 .? 

. 1922 

?סיורי שמם של שני מלכים 

אנגליים, שמשלו במאות ה 9 —ח 11 לסה״ג. 

1 . א׳ 1 היה מלך וסכס וקנט (ע״ע) ב 866 — 871 . נלחם 
עם אחיו אלפרד (ע^) בכובשים הדאניים ונחל נצחונות 
ומפלות חליפות. 

2 . א׳ 11 (בערך 968 — 1016 ) נעשה מלד־אנגליח ב 978 
לאחר שנרצח אחיו אדוארד המעונה (ע״ע). היה חלש מכדי 
להגן על ארצו בנשק מפני התקפותיהם של הדאנים (ע״ע 
בריטניה, היסטוריה) ואת השלום עלה בירד לקנות מזמן 
לזמן רק בכספים עצומינ 2 ב 1002 יזם את רציחתם של כל 
הדאנים בסביבתו — מה שהביא לידי התקפות חדשות של 
הדאנים, ושוב הוצרך לשלם מחיר עצום תמורת הסכם של 
שלונ 4 ב 1013 חידש סון(ס 6 ע 8 ), מלדדאניה, את הקרבות. 
שנסתיימו בכיבושה של אנגליה ע״י קנוט הגדול (ע״ע). 
מפני-כן זכור א׳ לרעה בתולדות־אנגליה ואף נתפרסם בכינוי 
.מחוסר־העצה" (ץנ) 3 ש־ 01 ס,!!שזםס), בעוד שהמובן של שמו 
((>€ז £111€1 ) הוא "עצה נעלה". 



479 


אתמס—אתגי 


480 


אתמם באגדה היוונית ~ מלפם של המיניים, 

שבט טרס־היסטורי, שענפיו העיקריים ישבו באורבו׳־ 

מנוס שבבויאוטיה וביולק^ם שבתסאליזד א׳ הוא דמות 
מרכזית בכמה אגדות קדומות של תסאליה ובויאוטתד לפי 
מסורת שהיתה מקובלת בבויאוטיה היה אביו של א׳ מינאם, 

אביו של השבט הנזכר. כמרכן התייחס עליו גם שבט 
האתמנים שישב בסביבותיו של הר־פינדוס 

שבתסאליה. לפי נוסח, שהיה רווח יותר ברחבי־יוון, חיה א׳ 
בנו של איולום ואחיהם של סיסיפוס (ע״ע) וקרתוס, סבו 
של יאסון(ע״ע ארגונז. .<:ם). אשתו הראשונה נפלי(=ענן) 
ילדה לו בו בשם פריכסום וב : בשם הלי, אולם אשתו השניה 

* * * 1 ♦יו • • 

אינו זממה להמיוזם. נפלי אמם הצילד, אותם על-ידי מה 

שהרכיבה אותם על איל בעל פרנת־זהב, שצריך היד, להעביר 

אותם לקולכים. בדרך לשם נפלד, הלי לים, שעל שמה נקרא 

הלספונטוס (= ימה של הלי). ואולם פריכסוס הגיע לקולכים, 
♦* 

ואיטס, מלד־הארז, נד,ג בו הכנסת־אורחים ואף נתן לו את 

* ♦פ *♦ 

כאלקיופי בתו לאשה!' את האיל הקריב פריכסום לזום ואת 
פרנת־הזהב שלו תלה במקום בטוח, סיפרו, שעל פחת־זהב 
זו שמר דראקון עד שבאו הארגוגאומים (ע״ע), שמו של א׳ 
קשור באגדות־יוון גם בסיפורי־זוועה אחרים על אם חורגת, 
שממיתד, את בני האשה הקודמת של בעלד- 

על א׳ ובני־ביתו הירבו הסופרים היווניים (סופוקלס, 
אוריפידם ועוד) והרומיים (ליויום אנדרוניקוס, אניום, אקיום) 
לחבר מחזות, שכולם אבדו. 

.קק , 1950 01 ^ 00 ^ 1 ,€; 05 .מ ,[ ,מ 

!ס ח 1 ^ 1 !ז 0 ,מ 11$50 א .ק .!א; ; 259 , 196 , 150 

. 133 ,קק , 1932 

ד. ם. 

ארע, במיתולוגיה השומרית־בבלית—שמו של רועד" שביקש 
את סוד חיי־הנצת. בדרכו מלאת־ההרפתקאות פגע 
א׳ בנשר, שכנפיו נתקצצו על שהפיר את בריתו עם הנחש. 
אתג טיפל בו וריפא אותו, וועשר נשאו על כנפיו והעלהו 
לשמי אנ, אל־השמים ואבי־ד״אלים. אך את סם חיי״זעצח לא 
מצא שם, וא׳ המריא, לפי עצתו של הנשר, אל שמי אשתר, 
שבידה, כפי שהניח, נמצא הסם. אולם כשהתרוממו מעלה* 
מעלה, עד ששוב לא ראו את הארץ, נבהל אתנ פתאום 
ושניהם נפלו מטה. שיר קדום, שמספר על מעשדדא׳, ניתרגם 
עברית ע״י ש. טשרניחובסקי(,אתנה״ז כל שירי ט., תרצ״ח, 
עמ׳ תר״ה). 

אתנאום (נמטסגמס*^), מוסד להרצאות ור,קראות של 
רטורים ואנשי־ספרות אחרים, שנקרא על שמה 
של אתני(ע״ע), אלת־החכמד" ושהוקם ברומי ע״י הדריינום 
קיסר. הא', שאורליוס ויקטור קורא לו בשם: ,!ית־ספר 
למדעים חפשים"! היה קיים עד המאה ה 5 ושימש דוגמה 
למוסדות דומים בתקופת הקיסרות הרומית ז המפורסם שבהם 
הוא המוסד, שהוקם בקושטה ע״י הקיסר תיאודוסיום 11 . 

בזמן החדש ניתן השם א׳ לחברות-מלומדים שונות באי¬ 
טליה. בספרד קיים "ד,א׳ המדעי והספרותי של מאדריד" 
(נוסד 1820 ), המשמש מרכז חשוב לחיי התרבות וד״אמנות 
של ספרד. מוסד דומד, לזד״ שד,וקם בצרפת ב 1785 , נקרא 
תחילד, בשם ״מוזיאון״, אח״כ — .ליציאון", ולסוף א׳. מוסד 
זה, ששימש בית-ועד למלומדים בעלי-עום, הפסיד הרבה 
מחשיבותו אחר חידוש-ד,מלוכה. בהולאנד נקראו בשם א׳ 
מוסדות, שהכשירו תלמידים ללימוד באוניברסיטה! רובם 
נוסדו במאד, ד, 17 וד,מפורםם שבהם נוסד באמסטרדאם ב 1632 . 


בבלגיה נקראים מ 1830 בשם א׳ בתי־ספר ממלכתיים תיכונים. 

גם מועדונים של סופרים ואנשי־מדע נקראים בשם א׳. 
המפורסם שבאלה הוא הא׳, שנוסד בלונדון ב 1824 ע״י ולטר 
סקוט (ע״ע) ותומס מור (ע״ע). בשם א׳ נקראו גם כתבי-עת 
חשובים וביניר,ם חצי-שנתון גרמני ( 1798 — 1800 ! הדפסד, 
חדשה ב 1924 ), שהאחים שלגל (ע״ע) היו עורכיו ושנתן 
מבע לשאיפותיה וד,שקפותיה של הרומאנטיקה הגרמנית 
בתחילתד" באנגליד, נקרא בשם א' שבועון לספרות, אמנות 
ומדע, שנוסד ב 1828 ע״י ג׳ימז סילק באקינגאם, כתב־עת 
חשוב בשם א׳ נוסד ב 1883 ע״י ת, ג. מסריק (ע״ע). 

-/מ/} 101 , 11 ןנ 8 730 .^ 1 .ס ,? 

01111 [ , 11€1$ ג־ 1 ? . 0 01111 [ ; 1927 

. 1888 

ד. ס. 

אתננ 1 ךם(?"?ס׳וי״׳גוי*^*), אפולוגטיקן נוצרי מן המאה ה 2 
לספה״ג. לסי מה שרשום ב״שער" האפולוגיה שלו 
היה אתונאי וחיבר כתב־הגנה על הנצחת בשם: ! £10 ?ס 1156 

(כתב-בקשה בעניין הנוצרים), שהיה מכוון 
למארקוס אורליום וקומודוס בנו, כנראה בין שנות 176 — 178 
לספה״נ. א׳ מבקש בו מן הקיסרים מתן רשות לעריכת 
הפולחן הנוצרי וכן להכחיש את העלילות, שהעלילו על 
הנוצרים ושלפיהן הם אתאיסטים, מקיימים יחסי-מין בין 
קרובי־משפחד, ואוכלים בשר־אדם לצרכי פולחנם ("עלילת־ 
דם"), באופן מפורט ביותר עוסק א׳ בסתירת ההאשמה 
באתאיזם. הוא מציין, שאף אותם מן המשוררים והפילוסופים 
שדיברו על אל אחד בדרך של השערה בלבד לא הואשמו 
באתאיזם, בעוד שתפיםת-ר,אלהות של הנוצרים מבוססת על 
הפרה מוצקת, שמסתמכת בין השאר על עדותם הנאמנת של 
הנביאים, שדיברו על האל מתוך רוח*ד,קודש. א' טוען, שאין 
זד, מתקבל על הדעת, שהנוצרים המאמינים בתחיית*המתים 
יאכלו בשר-אדם. 

לא'מייחסים גם חיבור "על תחיית המתים" 
׳ג 0 > 0 א 6 ׳\• ,י&ז• ? 0 > 60 £ :י 1 > 0 ׳ו 0 ). האמונה בהישארות*ד,נפש היא 
בעיניו למעלה מכל ספק ואין הוא מבקש בחיבורו אלא 
להוכיח, שתחיית־המתים פירושה גם תחיית-הגופות. שהרי 
קיומד, של הנפש בלא הגוף הוא מחוסר-שלמות. ועוד: הרי 
ביום־הדין האחרון ידון האל גם את חטאי-הגוף, ומן ההכרח, 
איפוא, שאף הגוף יקום לתחיה. 

א׳ היה בקי בדבריהם של הפילוסופים והמשוררים הקלא¬ 
סיים, שהכירם מכלי ראשת או שני, ובחיבוריו נשתמרו כמה 
ידיעות חשובות עליהם, שלא הגיעו אלינו במקורות אחרים. 

, 1 [> 31 ( 111 .? ; €11, 1907 ז€^ 010 ק 4 .[ 

; 1920 1 ,^ €1111 }^ 

€1 ^ .%{€^ 0€ <) 113€1 ז 3 } 1 .ז 1 ; 1876 

^ 01141 ^ 1111 ב 1 , 11€€11 ק ; 526-558 .ק , 1893 

. 196-203 .קק , 1928 , 11 ^ 

ד. ס. 

או^גי (ר׳י^ס^'), במיתולוגיד, היוונית — 8 לת המלחמה. 

מלאכת-ד,מחשבת והחכמה, וכן אלת העיר אתונד" 

אם הפיענוח החדש של הכתב המיקני הוא נכון, כבר נזכרת 
א' בצורת 101 ^ 6x ״ ! 0 ׳י 405 -■("א' הגברת") בכתבות היווניות 
המיקניות, שנמצאו בקנוסוס שבכרתים ובפילום שבפלופונסוס 
ושהן מן התקופה שקדמד, ל 1400 לפסה״נ. לפי איליאס ( 11 , 
547 ואילו) היה באתונד, היכל, שהיה משותף לא׳ ולארכ- 
תאום (ע״ע), ולפי האודיסיאה (. 81.1 ) נקרא היכל זה בשם; 




481 


אתגי 


482 





. 







:ל £ 





•^*ייי^א^^גז׳שן^-י../^ז.וו ז'.־.. _ 

■'?^ 5 ־ 1 ^?:״״;זי^; - , "^־;:. ׳ ־^ • 
־•ייי״ 2 י<>*> 8 <..>\\.•׳/ '•''>' •• .' .'.. ׳'■־י־־^י'־ 

׳ '• ז *־ך״- 

י *■-- י'■ ■^^<>־..' 3 ;*^;<;׳ 1 .•'■■.-*— 




^•י*/ ־־ ־ ־* ''"״:יון**.• _ י<י • ־.י׳/׳^יי•^^* ,־ ;.־.־. . • י 

^ ... 4 •, .. ^•....-.. ^-. 2 ־ ^גי.:•. • • - •• •:׳.; : 1 ^^..^•.•.•. י..• •ו >'> >-׳ • ^י . ^ 

י י,.>- ׳ "" 

^ ^ ׳^ י* ^ 4 ״י ׳ .%ל'.*זי־ ,.. •'*-,•־?:*י•"• - י 

"*;*״**=•**׳״• י■.^ ־״/״ 1 ; 

^ ^>׳ •/".■■ ^־■* . ז ■ ו^.-•^?(•' • ••י< . י י.:< . . . ׳%׳<'*■' י '^\ • • • 

^ < : י. ^ . . ' ...' 1 • .\/./ ו... ^ 7 . ... ^:.גי. <> י^י >י • • • - • י• ׳■ 

■■־י־• ■ל־׳' ׳ ■ 7 ץ'.' 17 ^'-ייי■ ??״•'.•■^ 1 ■ 7 , ״■, 7 •;■: .• £7 ^;;-^■■'* •• 

י י־^'־׳ ׳' ״ ׳ ׳-'.׳, 

י■^־..^ ז־ג?:י.^<י 4 י י י ייי\<• 7 ' ••■-'•••■: י■:•■■•• י 1 . י: יי.:•:,..׳••• • .',••■ ז■••■..,׳• • 7 :יד;׳;•׳ '••••• •^י. .-. •,--•.:ג..•'• : .■••■׳ 7 !•: : • 



-,^י^י׳י■ 
^<>:־<)ר־>י^'<׳;*ר־ .. . 

י . ׳ 















• • % . ;• % יל<^ . 
_י^.... ^ 


71•; 


׳' י' 1 ^ י■ י - ׳"׳•< - ;״..־ 4 . , .־■.״■ '׳-ג!דן ־: ״ ׳:• 

י?•.. ••*.'׳ י : . 7 ,. ׳ י ג ״ • <:יג •' 


:\ 5 -;יג 

• •';י ...' •. .ד< '^־ג' 

.-. - . .,...׳ ׳ 4 ן•., 

; .. ״ ־.:::'•־ 

• .: י:> ..% . ^... ^• • • •ה , 9 . .ג *. •׳.י 

-',־ן' ׳ . ,'יי י ■; 5 .) 


־.*:'.: 

ג :י. .:־.׳;, ׳• 

11 • ^ ר 


׳. י :׳;?י,*;'-:.־. 


.... . ',. * 1 ׳ 0 1 : 

י-*י ־ ׳'־ }׳'׳£!;־ 

״,.-..׳ג •^?ני^•^. . 
א .. 




: 4 '^ ;'ז׳י': 

. . ,י:•ג.א 

;י:' י? 11 • 




צ; •■ 1 ׳'׳:;;:די??!; .> 7 ::;•י״ 7 ■י ' !י'',^•.-,: ,ס 

^*^ 02 :? 7 ■*..•;-.•י?? 13 י<' 4 גגימ^'^ 1 ::;!׳ '•ר■• • ; ד.•?■.,: . 7 <.* 11% 




ץ ׳- .׳, . .. , 1,7 ' י׳■;;,׳,, ,:<,,.;ד^ ־./ג-,^ 7 ץ^/׳ 1 '.^׳-׳־׳| 2 :.י׳י ' .'׳י 

■ ,:׳ ׳-?•■ ■׳;./י׳■ ■׳-^י ׳/:;:?;ד־'׳'- :־ "■ ז־יז ־:"ג׳:.*- 

יי. י'׳ '■ ;•'' י■'׳■'.": ״ '■* ׳ ' '. ׳ ־- ■ ־ ■' י '''ג;יי:רד׳ "'•׳ 7 <;;ג 4 ז 






: 0 ^ 




. ^..._-, ^ 

, .'׳■ד; ■׳׳:^יזזהל^י ■ ■ 

^ 41 






^יייייי^• 

|■| 1 *נן~ר?מהזז*^ 5 י.^ז•־ .׳ ,. •• ׳■,:׳״.#־•,•.',;ג^ ;ג■*״';.'• ■-;<:• £;׳.■'■ •-׳ ״• ■'•• •• 7 

י^׳&^׳׳^׳י ל ^׳.״^?־, ■- ־.',*.;׳ • ׳' 

'י^ו: 7 י״ •^ן- ץך^'.״.'^. ׳*ד*׳.׳*;.־' ■ ׳ ' 

1 ^ 15 ל<ל ^ ׳ ג:ג • : ^;: •• • '• • ;• •• • .־: • .׳ ־ • ־ 

־גי•:>-־.• . .י : !נ■ • ׳ ׳ . •ר׳־*ג• • • • . 


^ י י 4 ׳ 1 ״ י. י י ־ 


י. ג ׳ . 

1 ^ז 10 (י<<ח־ח-ח^י-ןןר* ון,ו> ,^. 1 ד־*, 


• 7 • :••י י• י?**!"••..; ׳ 

״' ^ ?ס;? • 7 ׳'', 7 ^ י ^ 


׳'׳*>* ♦ 

ג•זי׳ ••י ג. ׳י• % 




״ \• • • 


... 


אתני בעומדת על קבר. חבליט־׳שיע הסיזיאוז ^פל האקרופוליס, אתינח פסל קדזם ׳מל אתני, סן הנסלוז ^של סקדש״אםיאה כאגינה, נליסתיתקה, סינכז 















483 


אתגי—וותגיוס םנוווקרטים 


484 


"היכלו של ארכתאום". מידיעה זו וכן מן הידיעה, שהיכלה 
של א׳ במיקני היה בנוי מעל להיכליהמלכיס, יש להסיק, 
שא׳ היתה אלת־הבית של מושלי־יוון הקדומים ביותר, 
ובמרוצת־הזמן, עם ביטולה של המלכות, הסך היכל־המלד 
להיכלה של האלה. שמה של א׳ אינו ניתן להתפרש כשם 
ממוצא יווני. מצד שני אין לראות בזיהוי של ענת עם א', 
שהיה מקובל על אנשי־צידון, שישבו באתונד" עדות לקשרים 
היסטוריים. לזיהוי זה גרמו, כנראד" הדמיון בצילצול השם 
ותכונותיהן של שתי האלות, שהוחזקו בתולות ואלות־מלחמה. 
בניגוד לארס (ע״ע), שנחשב כאל המלחמה המשתוללת, 


ראו היוונים בא׳ את אלת המלחמה המנוהלת בחכמה. באגדה 
ובשירה היווניות אנו רואים אותה כשהיא מסייעת לגיבורים, 
ביחוד לאודיסוס דב־התחבולות. כענת, שנלחמה בשר־של־ים, 
נלחמה גם א׳ בפוסידון על השלטון כארץ־אטיקה. במלחמה 
זו זכתה א׳ לפי החלטת השופטים, שראו בעז*ד,זית, שיצרה 
א׳, תרומה חשובה יותר מן הסוס, שיצר פוסיז־ון. 

בין היוונים היה רווח המיתום, שלא׳ לא היתה אם 1 היא 
נולדה מראשו של זום. אולם הסיודום מספר, שאמה היתה 
מטיס "עצה״)ז זום, שחשש שמא הילדים שתלד 

מטים יתגברו עליו, בלע את מטיס, אולם כשהגיעה שעתה 
ללדת פתח אחד מן האלים אח ראשו של זוס וא׳ יצאה מתוכו 
לבושה בגדי־מלחמה וחנית בידה כשהיא משמיעה צעקת* 
קרב. בדומה לזום מסתייעת אף א׳ במלחמה ב״איגים", שהיא 
לובשת אותו או משתמשת בו כבמגן ביד שמאלד- האיגיס 
היה, כנראה, בעיקרו עור־עזים, שבאמצעו היה מצוייר הראש 
האיום של גורגו (ע״ע) — ציור, שבא להטיל אימה על 
האויבים, את א׳, כאלת־המלחמה, תיארו הפסלים כמעט תמיד 
כשהיא לובשת בגדי־מלחמה ואוחזת בנשק, •וכן כשניקי, 
אלת־הניצחון בעלת־הכנסיים, 
עומדת על כף־ידה. לפי האג¬ 
דה היוונית הגן פסלה של א׳ 
(המכונה בשם פלדיון, שמו¬ 
צאו ממלת פלס — כינויה של 
א׳) על העיר טרויה, ורק 
לאחר שדיומדם ואודיסוס הר¬ 
חיקוהו מטרויה נפלה העיר. 
לפי אגדה רומית הועבר הפא' 
לאדיון על-ידי אנאס (ע״ע) 
לאיטליה ושימש מגן-תמיד לרומי 1 אולם גם ערים אחרות 
ביוון ובאיטליה טענו, שהפאלאדיון מצוי ברשותן. — הפד 
פורסם שבשלושת פסלי-א׳ של פידיאס (ע״ע) היה הפסל, 



תאלה אתני והאוח (ססלדו). דרזכע 
אט י סתחילת הסאה ה 5 לפסח״ג 


שנעשה משנהב וזהב והוצב בפארחנון, היכלה של א׳ באקרו¬ 
פוליס שבאתונה. כאלת המלאכה ומלאכת-המחשבת היתה א׳ 
נערצת ביחוד בחוגיהם של בעלי-המלאכה באתונר" וביחוד 
בחוגי-ה^דרים. כאלת-התעשיה(ר׳י״ז־ס^, "הפעלתנית") עבדו 
את א׳, ביחד עם הפייסטום, במקדשם שעל־יד השוק 
ההפייסטיון(הנקרא בטעות גם תסיון). עצי-הזית של אתונה, 
שנחשבו לרכוש־העיר, היו קדושים לא׳, אלתיהעיר. חשוב 
היה החג, שהוחג באתונה לכבודה של א׳ ושנקרא בשם פאג- 
אחנ^ה. לפי המסורת נקבע חג זה ע״י ארכתוס ? היו חוגגים 
אותו שנה-שנה ב 28 לחודש הקאטומביון (באמצע אוגוסט), 
ובפאר גדול יותר — אחת לארבע ישנים, בשנה השלישית 
לאולימפיאדה ז תהלוכת אנשי-אתונה, שהיו מביאים בחג זה 
מעיל (פפלוס) לאלה, מתוארת באפריז שבפארתנון (כיום 



אתני מלמנ 1 ם. העתס־עיע לפי פידיאם, המוזיאון העירוני, בולוניה 


במוזיאון הבריטי שבלונדון). החגיגה היתה קשורה בהבאת 
קרבנות לאלה, בתחרויות של דיקלום, מוסיקה וספורט? הפר¬ 
סים, שהיו ניתנים למנצחים בתחרויות, היו אמפורוח(כדים) 
מלאות שמן-זית. בתקופת אריסטופאנם קישרו בא׳ את הינ¬ 
שוף, שאת דמותו כבר מוצאים אנו על מטבעות-אתונה מסוף 
המאה ה 7 לפסה״נ. מטבעות מעין אלה נמצאו גם כארץ• 
ישראל. פידיאם מתאר בססלו אח א׳ כשנחש כרור בעקבה, 
ואמנם אנשי-אתונה האמינו (לסי הרודוטוס), שנחש גדול 
שומר על היכלה, כאלה של העיר אתונה ראו בא׳ את המקור 
לחוקי המדינה ולמשטרה, כפי שנראה, למשל, מתוך תפקידה 
בעלילות אורסטס (ע״ע). בתקופה ההלניסטית ובהגות הנאו- 

9 ■ 

אפלטונית נחשבת א׳ לסמל החכמה העליונה. הרומים זיהו 
את א׳ עם האלה האיטלקית מינרוה (ע״ע). 

* זוג ז 

, 1950 , 091 ^ 11 ^ 11 , 185011 וא .ק 

,. 1 ^ 1 ; 88-501 ^ .קק 
/ס ♦^ 05 ^| .[ .^ 1 ;.] 5€10 405 .ין ♦ 1941 

,^ 1€1 ^׳וע 1 >גו €1 .ן ♦ 5 ו'םת^^\ 107 .ק , 1945 

/ס מ/ ׳ןע/ 

.( 95 .ק , 1953 1€ ה^ €11 }{ 

ד. פ. 

אמנזל, ע״ע גליל. 


א,: 1 נזל 1 נ,יה ןא 1 ; 1 נדו;רפןה ע״ע אנתרופולוניה; נזעי־ם. 


אהניזם ( 109 *)ייו 1 *^׳) מנאוקרטים שבמצרים, רטור ומדק- 
דק יווני, שחיה בסוף המאה ה 2 ותחילת המאה ה 3 
לסה״נ. שנים מחיבוריו — אחד על הדג "תראטה" ואחד 
על מלכי-סודיה — אבדו, אך חיבורו הגדול 1 מזסוק) 000 מ; 461 
("סעודת-הסופיסטים"), שהוא מחולק ל 15 ספרים, נשתמר 
בכ״י לקוי בחסר, אולם על תכנם של החלקים החסרים אנו 
למדים מקיצור-הספר, שנעשה בתקופה הביזאנטית והגיע 
לידינו. הספר נתחבר, כנראה, זמן-מה אחר מותו של קומודום 
( 192 לםה״נ). כה״משתה" של אפלטון כך עדור אף ספרו 
של א׳ בצורת דידוחשבוז על שיחוח־חכמים, שהתנהלו 



485 


אתניוס כ(נאו 9 ןדטיס—>אתד 


486 


כביכזל בשעת משתה. הסעודה, המשמשת מסגרת לספה 
נמשכה לדברי א׳ כמה ימים ונערכה ע״י רומאי בשם 
לארנסיס. לסעודה הוזמנו 29 אורחים, משפטנים, פייטנים, 
מדקדקים, פילוסופים מאסכולות שונות, רטורים ומוסיקאיס, 
אך לא כולם השתתפו בוויכוחים. ראשי־המדברים היו מארו־ 
סינוס המשפטן, קעולס הפילוסוף הקיניל!ן והרטור אולפינוס 
מצור, שכנראה אינו זהה עם אזלפינויס (ע״ע), המשפטן 
המפורסם. המסובים שוחחו מתחילה שיהת*מלומדים על 
המאכלים וענייני־סעודה בכלל, ואח״כ דנו גם בענייני מוסי¬ 
קה, שירים, ריקודים, משחקים, באורודהייהן של הטירות 
מפורסמות, בשאלות דיקחקיות ובדרכי הביקורת הסיסרותית. 
בשיחות הדמיוניות הללו מוסר א׳ את הידיעות המעניינות, 
שרכש מתוך נסיונותיו ומחוך קריאה בספרים, באופן 
שבשביל חוקרי התקופה העתיקה ספרו של א' הוא מעין 
אוצר בלום. חשובות ביותר הציטאטות המרובות שבספר 
מתוך יצירותיהם של סופרים קדומים, שכתביהם אבדו, וביחוד 
מתוך הקומדיה היוונית שלאחר אריסטופאנס, מחיבורי 
ההיסטוריונים ומספרי התקופה ההלניסטית בכללה. א׳ מזכיר 
בספרו כ 800 מחברים, אולם נראה, שלא קרא את כל הספרים 
שהזכיר, אלא השתמש במידה מרובה גם במילונים ובאספים 

גשש 

שוגים. 

ההוצאה הטובה ביותה מחיבוריו של א׳ היא זו של קיבל 
( 61 נ 11 ג^ 1 .ס; 90 — 1887 ) 1 הנוסח היווני בצירוף הרגום אנגלי 
יצא בשבעה כרכים ע״י גיוליק ( 11€11 ט 011.8.0 ) בהוצאת 
לב ( 1927 — 1941 ). 

; 791-795 .(ןק, 1924 
. 1920 46 $ מ/ו \\ 11 

ד. פ. 

^?(נסייזס ״הגדול״( 295 ״— 373 ), מאבוח־הכנ־ 

סיה היווניים. א' נולד, כנראה באלכסנדריה של מצרים 
וקיבל חינוך נוצרי וקלאסי. ב 319 נעשה דיאקונוס. הוא 
השתתף בכנסיית ניקיאה ( 325 ), שבה שימש יועץ להגמון 
האלעסנדרוני אלכסנדרוס, ולאחר שמת אלכסנדרוס ( 328 ) 
נבחר א׳ להגמון במקומו. כל פעולתו, גם בימי כהונתו 
כהגמון וגם קודם לכן, קשורה במלחמתו בתורתו של אריוס 
(ע״ע), שנפסלה בניקיאה. מלחמה זו לטובת החלטותיה של 
כנסיית ניקיאה (שהקיסרים פעמים הכירו ופעמים לא הכירו 
בהן) גרמד, לכך, שא׳ הוגלה מאלכסנדריה חמש פעמים 
והוכרח לבלות 17 שנים בגלות, מקצתן בצרפת ומקצתן 
במצרים. א׳ גילה אומץ־לב מרובה גם כלפי הקיסרים ועמד 
כל הזמן בתוקף על דעתו, שזכוח־ההחלטה בענייני הכנסיה 
נחונה לבאי־כוחה של הכנסיה בלבד. בגיל צעיר נקבעו 
השקפותיו, וא' נשאר נאמן להן עד סוף ימיו. 

כתביו עוסקים ברובם בשאלות של הדוגמאטיקה הנוצרית. 
כשהיה בן 23 נתפרסם חיבורו העיקרי (המורכב משני חל¬ 
קים: "נגד הגויים"! "על הגשמת הדיבור"), שיש בו הגנה 
שיטתית על הדת הנוצרית! בחלקו הראשון נלחם א׳ ביהדות 
ובאלילוח, בשני הניח יסוד לחורת־הגאולה הנוצרית. לדעתו 
של א׳, האדם, שיצרו טוב מיסודו, נסתבך בחטאים וכך נעלמה 
סמנו ידיעת האל היחיד. כדי לזכות את בני-האדם בידיעת 
האל ובהכרח מעשיו, שנבראו בחכמתו באמצעות הדיבור 
(ה״לוגוס" במובן הפילוני), וע״י כך—לגאול את בני-האדם 
מן העונש, שהם ראויים לו על חטאיהם, קיבל הדיבור (הלו¬ 


גוס), בנו הנצחי של האל, צורה אנושית, נעשה אדם, סבל 
ומת מיתה משונה במקומם של החטאים. באלוהותו של הבן 
תלויה, איפוא, גאולת האדם מחטאיו, ולפיכך מן ההכרח הוא 
שהבן יהא שודד״ ולא רק דומה — כפי שטענו האריאנים — 
במהותו לאב, שממנו בא. בזה קבע א' את המושגים העיק¬ 
ריים של תורת-השילוש (גגחמנזס), שעליהם מיוסדת האמונה 
הקאתוליח, 

ברוח חיבורו הראשי של א׳ נתחברו גם ססרי-הפולמוס 
שלו: ה״נאומים נגד האריאנים", ה״אפולוגיה נגד האריא- 
נים" ו״ד,תנצלוחו על בריחתו". חיבוריו של א' אינם מצטיי¬ 
נים בסגנון ובמבנה שלהם, ובשטף הפולמוס חוזר א׳ לפרקים 
על נושא אחד כמה פעמים ללא צורך מיוחד בדבר. א׳ עסק 
גם בפרשנות, ונשתמרו קטעים מתוך פירושיו לתהילים, 
זרוב, שיר-השירים ולחלקים בודדים של הבריח החדשה. 
קרוב לוודאי, שחיבר גם את "חיי אנטוניוס הקדוש" המיוחס 
לו. אוסף של אגרותיו נשתמר רק בתרגום סורי, שיצא 
בהוצאת 011101011 ( 1948 ). 

? 

,€ק־וגנו 5 .א ; 1867 1/071 4 €£ 

; 1915 ,)> 1771 'ד ״א 1714 ) 1 ^ €0 

, 177 117/4 ; 1925 

, 15011 ז 0 (ן 0 ^ ; 1933 $^ 4 1:7€77 ^ 1 714 * 1 

. 1908 , 74115 ) 071 ^ 41 / 0 7114 ) $^ 711171 ^ 

א^ר (ש 01110 , ירד 0 ^ 161 ״, האויר העליון הדליל, שמי-הזוהר), 
בפיסיקה — החלל הריק כישות גשמית בעלת 
תכונות פיסיקאליות. — מושג הא׳ הוכנס למדע לראשונה 
ע״י הפילוסופים היווניים(האטומיסטים, אנאכסאגולס, וביחוד 
אריסטו) כ״יסוד החמישי". בהגדרת הא' אצל אריסטו כבר 
בולטת תכונתו ההיפותטית של יסוד זד״ בניגוד ל 4 היסודות 
האחרים של הפילוסופיה היוונית: אדמה, מים, אויר ואש, 
שתפיסתם נובעת מן הנסיון הישיר. לסי אריסטו מקומו של 
הא׳ הוא בשמים העליונים, ותכונתו — לנוע "באופן טבעי" 
לא בכיוון מעלה-מטה, כשאר היסודות, אלא במעגל נצחי — 
כנושא הכוכבים במהלכם היום-יומי מסביב לארץ. 

עם השתלטותה של ההשקפה הקופרניקנית במאה ה 16 
נעלם מושג הא׳ במובן היווני מן המדע, והשם א׳ נתקשר 
למושג חדש. בתמונת-העולם הקופרניקנית נמצאים הכוכבים 
בחלל ריק מחומר, במרחקים עצומים זה מזה. האור עובר 
את המרתקים האסטרונומיים בחלל הריק ומגיע אלינו 1 הוא 
מקור ידיעתנו על קיומם של הכוכבים, על מקומם ותנועו¬ 
תיהם. הו> 4 איסוא, השפעד" שעוברת דרך החלל הריק. תנועת 
כוכבי-ד.לכת מסביב לשמש, תנועח-הירת מסביב לכדור־הא- 
רץ, השפעת סיבוב-הירח על הגאות והשפל באוקיינוסים—כל 
אלה מעידים על קיומה של השפעה שניה, שעוברת אח החלל 
הריק: ניוטון(ע״ע) הצליח להראות את הקשר בין תופעות 
אלו ובין כוזדהכובד או מנראוויטאציה הארצית, הגורמת 
לנפילת הגופים על פני הארץ. משום כך נקראה השפעה 
שניה זו בשם גרויטציה (ע״ע) כלליוד 

בהתאם לנסיון היוש-יומי, הכירו מניחי-היסוד של המדע 
המודרני הקלאסי רק בשתי אפשרויות של השפעת-גומלים 
בין גופים: לחץ של מגע ישיר, ומסירת דחיפה ע״י התנגשות. 
"הרעיון, שגוף אחד ישפיע על גוף שני למרחקים, דרך חלל 
ריק ובלא אמצעי אחר, הוא בעיני אבסורד גמור", כתב 
ניוטון, כשדחה את ההנחה של "ההשפעה למרחוק". בהתאם 



487 


אתר 


488 


לעמדה ראו אנשיחזמדע צורך להניח, שגם כוח־הגראווי׳ 
טאציה וגם האיר אינם יכולים לעבור את החלל הריק ביז 
הכוכבים, אלא אם כו הם נישאים על־ידי חומר היפותטי, 
שממלא את כל החלל. דקרט (ע״ע) היה הראשמ, שקבע 
הנחות מסויימות בנוגע לסגולותיו המכאניות של חומר היפו¬ 
תטי זה. הוא ראה את הא׳ כחומר גמיש חסר־משקל ומלא 
מערבלות, שבעזרתו מועברים הגראוויטאציה והאור, והוא 
שנתן לו את השם, המקובל במובן זה מאז — "אתר". בעק¬ 
בותיו דחו רוב גדולי-המדע עד לתקופה החדשה את הרעיון 
של השפעת-גומלים למרחקים בלא ממצע מקשר. 

יתרונה העיקרי של הנחה זו הוא באפשרות לייחס לפי 
הצורך סגולות מוגדרות לחומר היפותטי זה ולבדוק באופן 
נסיוני את נכונותן של תכונות משוערות אלו. חלק ביכר 
מתגליותיה של הפיסיקה הקלאסית, ביהוד בתחומי האור, 
החשמל והמאגנטיות, פותח לאור ההיפוחזה של הא׳ — בחי¬ 
נת גילויים של סגולוחיו. הסבר לכוח הגראוויטאציה נתן 
לה סאז'( 5352 1.6 ) במאה ה 17 על יסוד תפיסת־הא׳ שלו: 
ר.א׳ הוא ענן של חלקיקים קטנים ביותר, "קרטים אולטרה־ 
מונדניים", שנמצאים במספר מרובה בכל חלקי־החלל ונעים 

ן ^ ״ * 

בהתמדה ובמהירות לכל הפיוונים. קטריד,ם קטנים מאוד 
ביחס למרחקיהם זה מזה, ולפיכך פגישות ביניהם נדירות 
ביותר. כל גוף בחלל נתון ללחצו של הא׳, שחלקיקיו פוגעים 
בו בשווה מכל צדדיו. שני גופים, שנמצאים בתוך ענן זה, 
מחפים זה על זה מפני המטרת החלקיקים* לפיכך מספר 
הפגיעות בהם בצידיהם הפונים זד. לזד. מועט ממספר 
הפגיעות בצידיהם הפונים כלפי חוץ. הפרש זה בין לחצי- 
הא׳ בשני חביוונים הוא כוח המשיכה ההדדית שבין שני 

הגופים, שגדלו פרופורציוני בהיפוך לריבוע הרוחק שביני¬ 

• • 

הם. לה סאז׳ זיד.ה כוח-משיכה זד. עם כוח־ד״גראוויטאציה 
של ניוטון. 

תורתו של הויגנם (ע״ע) על הטבע הגלי של האור (ע״ע) 
נתבססה על הנחת יהא׳ כנושא התנועה הגלית. הויגנס ייחם 
לא׳ צפיפות מועטת ביותר וגמישות מרובה ביותר. תכונות 
אלו עלולות להסביר לא רק תופעות־יסוד של האור, כגון 
מהירותו הגדולה וד,םופית והחזרתו ושבירתו של האור, אלא 
גם פרטים מסובכים, כגון השבירה הכפולה: "מתקבל על 
הדעת, שבחלל הממולא ביותר ממין אחד של חומר מתפשט 
האור במינים שונים של גלים, שהם נבדלים זה מזה במהירו- 
יותיד.ם" (הויגנם). מדידת ד,מד.ירות הסופית של התפשטות- 
האור, חוקי שבירת-האור וד.תפצלותו לצבעים ע״י נפיצה 
(ע״ע) והתאבכות(ע״ע) — כל אלה מצאו הסבר ממצה בתורה 
הרואה את האור כגלים, שהם מתפשטים בא׳ הגמיש מ־ומד. 
להתפשטות של גלי-ד.קול באויר. גילוי האברציה (ע״ע) 
של האור, שהוכיחה את ההרכבה של מד.ירות-האור עם מד.י• 
רות כדור-ד.ארץ, וגילוי תופעת דופלר (ע״ע) על שינוי הצבע 
באור, שבא ממקור נע כלפי המסתכל—כל אלה הוסיפו תוקף 
להנחת קיום-הא׳. תגלית קטוב־האור(ע״ע) הביאה לידי הכרת 
הטיב הרחבי של גלי-האור. ינג (ע״ע) ופרנל (ע״ע) נתנו 
הסבר מקיף של כל תופעות-האור, שד.יו ידועות בזמנם. הא׳ 
כממצע של גלי-ד,אור צריך היד, לד,יתפם כגוף מוצק גמיש, 
מאחר שרק בו יכולים להתפשט גלי־רוחב. 

בכל ההתפתחות המפליאה של הפיסיקה הקלאסית הוכיחה 
הד.יסותזה של הא׳ את כוחה כמדריך לגילוי עובדות חדשות 
ולהסברתן. אבל במשד מאות-שנים אלו נכשלו כל הנסיונות 


לד,גיע למודל מכאני מוסכם ואחיד של הא׳. כל תיאור של 
הא׳ כחומר בעל תכונות מסויימות, שיש לייחסן לו על סמך 
התופעות הניסוייות, נראה מלא סתירות וניגודים. על הקושי 
שבתפיסת־הא׳ כממצע חדיר ללא התנגדות, שביחד עם זה 
הוא מוצק, ניסה לורד קלוין(ע״ע) להתגבר ע״י המודל של 
הא׳ הגירוסקופי: הא׳ כמודל מכאני אינו רצף, אלא צירוף 
והרכב של תאים בודדים מרובים! כל התאים מסתובבים 
במהירות על ציריהם, שכיווניהם שוגים בכל תא ותא * התאים 
זזים זה כנגד זה ללא כל התנגדות. בזה דומה הא׳ לנוזל: 
הוא חדיר לגבי גופים אחרים. אולם סיבוב התאים על הצירים 
הבלתי מסודרים מונע כל פיתול בתוכו ומקנה לא׳ את 
תכונת המוצק, שנדרשת ע״פ הרחביות של גלי-האור. בחוקי 

הגראוויטאציד, לא הוסיפו כל המודלים של הא׳ שום דבר על 

•* 

המשוואות המאתימאטיות של ניוטון, הממצות את כל העוב¬ 
דות בשלמותן. לפיכך נמצאו במשך כל התקופה הנזכרת גם 
חוקרים, שרעיון ה״פעולה למרחוק" בלא א׳ ממצע הדריך 
בהצלחה את מחשבתם. 

במאה ד, 19 באו שני שינויים יסודיים בתפיסה של יסודות 
הפיסיקה: המעבר מהשקפה מכאנית אל השקפה אלקטרו־ 
דינאמית, ונצחון התמונד, האטומיסטית של החומר. פיתוח 
האלקטרודינאמיקה ע״י פרדי (ע״ע) ומכסול (ע״ע) הודרך 
אף הוא ע״י שימוש עקבי ברעיון פעולת־הגומלים ע״י מגע 
ישיר וד.עברתה של פעולה זו ע״י הא׳. פאראדי הניח — 
בניגוד להשקפותיהם של קולון באלקטרוסטאטיקה ושל ביו 
וסאוואר במאגנטוסטאטיקה, שהתבססו על הנחת "כוחות 
למרחקים״ שההשפעות החשמליות והמאגנטיות עוברות 
מגוף אחד לשני ע״י "שדה" חשמלי ומאגנטי, שמהווה מצבי- 
מתח בכל החלל. נושא המתחים החשמליים וד״מאגנטיים הוא 
הא׳. בדרך זו הצליח פאראדי לגלות את הקשר הד״דוק שבין 
תופעות החשמל וד.מאגנטיות ולבסס את תורת האלקטרו* 
מאגנטיות כתורה אלקטרודינאמית, שבה נתפסת המאגנטיות 
כתוצאה מחוקי־התנועה של זרם חשמלי 

מאכסוול הראה, שלהתפשטות השדות החשמליים והמאג־ 
נטיים בחלל דרוש זמן — כלומר, שהכוחות החשמליים 
והמאגנטיים אעם פועלים ״מיד״, אלא מתפשטים — בדומה 
לגלים ולמתח מכאני בתוך גופים — במהירות סופית, אמנם 
מד.ירות-התפשטות זו בא׳ היא גדולה מאוד: נתברר, שהיא 
שווד, למהירות-האור. 

תורתו של מאכסוול מצאה את אישורה הניסויי ע״י 
תגלית גלי הרדיו (ע״ע) ע״י הינריך הרץ (ע״ע). הוכח, 
שגלי-האוד הם גלים אלקטרומאגנטיים, שנבדלים מגלי־ 
הראדיו רק בארכם ובתדירותם. ע״י תורתו של מאכסוול 
נעשית תורת החשמל, המאגנטיות והאור לתורד, מושלמת 
ואחידה בדבר סגולותיו של הא׳, וסגולות אלו ניתנות בשל¬ 
מותן על־ידי המשוואות המאתימאטיות של מאכסוול. אמנם, 
מושג הא׳ נתרוקן כמעט מכל התכונות שאנו מיחסים לחומר 
בפועל, ולא נשארו לו אלא התכונה של מילוי-החלל וד,כוח 

לשמש נושא של שדות חשמליים ומאגנטיים. 

— ♦♦ 

חשיבות נוספת קיבלה בעיית-הא׳ באותה תקופה בהש¬ 
פעתה של התורה האטומיסטית. האטומיסטים היווניים כבר 
עמדו על כך, שההנחד" שכל החמרים הנראים לנו כרציפים 
וד,ומוגניים מורכבים מגופיפים קטנים נפרדים — אטומים 
מחייבת אמצעי-ד.שפעד, בין האטומים הנפרדים הללו, ומשום 
כד טענו, שהחלל בין האטומים מלא א׳ רציף, במאה ה 19 הוכח 



<89 


אמר 


490 


ע״י הכימיה" הקריטטאלוגראפיה והתורה הקינטית של החים" 
שההנחה האטומיסטית משקפת את המציאות. הכוחות הפוע¬ 
לים בין האט 1 מים נתגלו ככוחות חשמליים ומאגנטיים! 
להעברתם בין האטומים נדרש״ איפוא, — לפי ההנחה של 
״כוחות־מגע״ —״ קיום הא' לא רק בחלל הבין־כוכבי" אלא 
אפילו בתוך החמרים הרגילים; הא׳ צריך למלא את כל 
החלל. תפיסת המבנה הפנימי של האטומים הבליטה עוד 
יותר את חשיבות הכוחות האלקטרומאגנטיים: כל אטום 
מורכב מגרעין כבד, שהוא קטן הרבה מן האטום" וממספר 
של אלקטרונים קטנים" שמקיפים את הגרעין. המרחקים 
ביניהם גדולים ביחס לגודל הגרעין והאלקטרונים" בדומה 
למרחקים האסטרונומיים בין הכוכבים במערכת־השמש: 
גם החלל בתוך כל אטום ואטום נמצא בעיקרו ■"ריק" מחומר. 
ורק שדות חשמליים ומאגנטיים שבא׳ ממלאים אותו. 

לאור התורה האלקטרומאגנטית והאטומיסטיקה בסוף 
המאה ה 19 נראתה" איסוא" תודת הא׳ כמושלמת ומבוססת 
ביותר. מאכסוול עצמו הוא אחרון החוקרים" שניסד, את כוחו 
בחיפוש מודל מכאני של הא׳ לשם "הסברת" תורתו. 

ואולם האופן שבו אנו מבינים את סגולות־ד״חומר לאור 
התורד״ האטומיסטית־חשמלית — הוא דוקה שהביא לידי 
שינוי יסודי בעמדד. כלפי בעיית־הא׳. יותר דותר נתברר 
הדבר" שיש להסביר את הסגולות המכאניות של החמרים, 
ובפרט את גמישותם" כתוצאה מכוחות חשמליים" שפועלים 
בין אטומים נפרדים" ושרציפות־ד״חומר אינה אלא אשליה 
שנגרמת ע״י קטנותם ומספרם העצום של האטומים הללו. 
לאור הכרה זו נראד. הנסיון להסביר את חוקי־החשמל עצמם 
ע״י מודל מכאני של החומר ההיפותטי א׳ כמחוסר יסוד 
והצדקה" והפיסיקנים התרגלו לראות בא׳ רק את הנושא של 
השדות האלקטרומאגנטיים — נושא" שסגולותיו מוגדרות 
בשלמות ע״י משוואותימאכסוול ושבו מתפשטים השדות 
האלקטדומאגנטיים במהירות־ד״אור. 

המקום המרכזי, שמהירות־ד״אור תפסה בפיסיקה אחר 
גילוייו של מאכסוול, גרמה בסוף המאה ה 19 לריבוי של 
ניסויים לשם מדידה מדוייקת של מהירות זו. במדידות אלו 
נתעוררה בעיה יסודית; אם מהירות־האור היא מהירות ד״ד״ת־ 
פשטות של שדות אלקטרומאגנטיים בתור הא׳" הרי צריכה 
מהירות-ד״אור להיות תלויה במהירות התנועה של המסתכל 
כלפי א׳ זה, דוגמת מהירות־הקול באויר. מהידות־ד״קול 
תלויה בגמישותו של האויר, והיא שונה במערכת שד״יא נעד. 
כלפי האויר — או שהאויר נע כלפיה (ברוח חזקה מרובה 
מד״ירות־הקול בכיוון הרוח, ומועטת בכיוון ההפוך!). לבירור 
השאלה, אם הא׳ משתתף בתנועת כדוד־הארץ או אם הוא 
נח באופן מוחלט, נעשו הניסויים של מיפלסון(ע״ע) ומורלי 
בסוף המאה ה 19 . תמונת הד״תאבכות שנוזקבלד" לא הראתה 
שום תנועה יחסית בין הארץ ובין הא׳. תוצאה זו אושרה 
על־ידי ניסויים מרובים, שנעשו ע״י חוקרים שונים בעקבות 
מיכלסורמורלי. 

אולם המסקנות התאורטיות המבוססות על ניסויים אלה 
לקויות בסתירות פנימיות, שהרי האבראציה ניתנת להסברד• 
רק על יסוד ההנחה, שהא׳ נח ביחס לארץ המוסעת. מתוך 
מאמץ ליישב סתירות אלו נוצרד, תורתו של ג. פ. פיצג׳רלד 
(ע״ע) על השפעת התנועה על מידת-ד״אורך: מחמת תנועתו 
דרך הא׳ מתכווץ הקטע של קרן־האור, שהותאם בניסוי של 
מיכלסוךמודלי לכיוון תנועת־האדץ; מידת־ההתפוועות לסי 


נוסחתו של פיצג׳רלד מסברת את העדרן של תופעות־ד״ד״ת* 
אבכות ומד״ווה תמורד! שוות-ערך למסקנה התיאורטית השלי¬ 
לית בדבר מנוחת-הא׳. בעקבותיו של פיצג׳רלד פיתח ה. א. 
לורנץ (ע״ע) את תורת-האלקטרונים שלו; הוא קבע את 
התלות של מסת-ד״אלקטרון הנע במהירותו ביחס לא׳. 

המנוחה המוחלטת היא התכונה המציינת את הא׳ של 
פיצג׳רלד ולורנץ; היא הוציאה את הא׳ מכלל מערכות* 
היחס שלגביד״ן גופים נעים. היא נתנה לא׳ החלטיות, אך זו 
לא עמדה בפני ביקרתו של א. אעשטין (ע״ע). באנאליזה 
תאורטית ממצה הצליח אינשטיין בתורת היחסות (ע״ע) 
הפרטית לד״ראות, שאפשר להשתחרר מכל הסתירות הנסיו- 
ניות ע״י ההנחה היסודית, שמהירות-האור קבועה כלפי כל 
המערכות, אף כשמד״ירותן היחסית גדולה מאוד. כל המסקנות 
החדשות של תורת-היחסות הוכחו תוך זמן מועט כנכונות 
ומדוייקות במידד, מפליאד". 

בזה סולקה גם הסגולד, האחרונה, שנשארה לא׳ מסגולות 
החומר הרגיל; הגדרת מקומו ומהירותו. על כרחנו אנו 
מניחים, שבאותו הזמן ובאותו המקום מתפשטים גלי-האור 
במד״ירויות שוות כלפי כל זעופים, אעפ״י שהללו מתנועעים 
במהירויות שונות. אם מהירות-האור היא מד״ירות של גלים 
בא׳" שמהירותם כלפי הא׳ קבועה, אי-אפשר עוד להגדיר 
את מהירות הא׳ — הוא צריך לנוח כלפי כל הגופים (הנעים 
זה כלפי זה!). תורת-היחסות מצאה גם הסבר חדש של 
הגראוויטאציה, שאינו נובע מתכונות פיסיקאליות מדומות 
של החלל אלא מתכונותיו הגאומטריות, ת״י כך עשתה את 
הא׳ מיותר בהחלט גם מבחינה זו. מתוך כך הגיעה לכלל 
מסקנד", שאין שום טעם לקבל את הד״יפוחזה של קיום הא׳ 
כחומר ממלא את החלל הריק. 

דתור זד." שוויתרה הפיסיקה על הא׳ בתחילת המאה ה 20 , 
נתמך ע״י העובדה, שד.יתרון של מודל מכאני מבחינת 
האפשרות להפיק ממנו מסקנות חדשות נעלםיבינתיים כליל; 
המשוואות המאתימאטיות של ניוטון לגבי זעראוויטאציה 
ושל מאכסוול לגבי האור והחשמל ממצות, לצרכי הפיסיקה, 
את סגולותיו של החלל הריק במידה שלמה יותר מכל מודל 
שד.וא. 

תמונת-העולם הפיסיקאלית נשתנתה הרבה מן הזמן, שבו 
הוצעה תורתו של אינשטיין. כיום אנו יודעים, שתורת-ר״גלים 
של האור אינה ממצד, את כל התופעות הפיסיקאליות של 
האור ושיש ליחס לאור גם סגולות של חלקיקים. חוקי־ 
המכאניקה של ניוטון עורערו באסטרונומיה ע״י תורת- 
היחסות, ובפנים האטום — ע״י תורת המכאניקה של הקוואנ¬ 
טים. סיבות הקיום של היסודות הפיסיקאליים הראשוניים של 

החומר — אלקטרונים, פרוטונים וניטרונים — וכוחות¬ 

*♦ י ♦ 

הקשר בינימז, המתבטאים בתוך הגרעין האטומי (ע״ע) 
וברדיואקטיויות (ע״ע), נעע!ו בעיות-ד.יסוד של הפיסיקה, 
שלשם פתרונן נעשו בשנים האחרונות נסיונות חדשים 
להניח קיום של חומר, שממלא את החלל הריק בין החלקיקים 
האלמנטאריים; תאוריה שיטתית בכיוון זה פותחה ע״י 
ךירק (ע״ע). הנחות חדשות אלו הצליחו — עכ״פ לסי 
שעה — רק הצלחה חלקית, וכיום אין בידי הפיסיקה תשובה 
ברורד. אם קיים א׳ או לא. 

. 953 ! . 1,1951,11 / 0 / 0 

א. א. 



491 


אתרג—אמרים(א") 


492 


^ו 1 דנ (,ממע 1€3 {> 6 ומ 5 נרם 01 ), שיח או זגץ קסן ^בוצת 
הלימוניים של הסוג הדר (ע״ע)ז פריו הוא אחד 
מארבעת־המיגים של חג הספות (ע״ע), הא׳ נבדל מן הלימון 
החמדן בקומתו הנמוכה יותר, בעליו הגדולים, המעוגלים 
והקשים יותר, ובקוציו הקצרים והמוצקים. הפרי הוא סגלגל 
או דמוי־ביצה, צהוב כלימון. מחודד בראשו, שאליו מצומד 
היטב עמוד־העלי < מפני־בן אינו נושר אחר הפריחה כפירו* 
תיהם של הדרים אחרמ 4 קליפת־הפרי הריחנית היא עבה 
ועפ״ר מחוספסת ובעלת יבלות בולטווג תרך־הפרי הוא חמוץ 
ולא טעים ביותר. 

המין הבוטאני א׳ מורכב מ 3 קבוצות של זנים — חמוצים, 
מתוקים ויוצאי־דופן. הא׳ המקובל לארבעת*המינים ברוב 
העדות היהודיות הוא מזן אחד בלבד, בעל פרי קטן! אך 
התימנים הביאו לא״י גם זן אחר, שפריו מגיע לאורך של 
20 — 25 ס״מ והוא צר באמצעו, כעין זני־דלעת מסויימים 
דמויי-בקבוק ובעלי יבלות גדולות. 

מולדת הא׳ היא הודו או דרום־ערב. מהודו הגיע לסרס 
(מדי), ומכאן השם הבוטאני של הצמח וכינויו.תפוח מדי" 
בסי תאופראסטוס וורגיליוס. יתכן, שהיהודים הכירו את 
השיח בגלות־בבל והביאו אותו משם לא״י, אך יש מאחרים 
את הכנסת הא׳ לישראל עד ימיו של שמעון החשמונאי, 
שעל מטבעות שטבע אחר כיבוש יפו מידי היוונים ב 136 
לפסה״נ מתואר א׳. לא ברור הדבר, אס "פרי עץ הדר", 
שמוזכר בתורה (ויק׳ כג, מ) ושמדרש־ההלכה מזהה אותו 
עם הא׳" היה מכוון מלכתחילה לפרי זד" השם א׳ נתפתח מן 
השם הר. 1 די העתיק מטלונגה, שלבש בפרסית את הצורה 
(תוינג׳) ובערבית^ (אתרנג׳). בעקבות מסעי* 
כיבושיו של אלכסנדר מוקדון הובא' מא׳ ליוון ומשם הגיע 
לרומי. בסוף התקופה העתיקה התקיימה ביוון ובאיטליה — 
ואפשר, גם בא״י בסביבת יפו — כעין סרדסנות־א" מסחרית. 

כיום מגדלים את הא׳ בכמה מאיי־יוון (כרתים, נאפסוס, 
קורפו — שהיה זמן מרובה מרכדהגידול העיקרי שלו), 
בדרום־איטליה (במחתות קוזנצה. פוטנצה וםאלרנ 1 ), בקאלי• 
פורניה, במארוקו, בתימן ובא״י. הפרי משמש מיקר לצרכי 
ארבעת־המינים של סוכות ן לתעשיה הוא נמכר בקנזדמידה 
מצומצם לשם הכנת ממתק מקליפתו (ציטרונאט) ולהכנת 
עוגות: לתכלית זו חתו^ את הפרי לשנים, מתסיסים אוחו 
במילים במשך כ 6 שבועות ואורזים אותו בחביות מלאות מים 
מלוחים ז אחר שמיפה ורתיחה בסוכר מתקבל הציטרונאט. 
עם הורמה של יהדות־אירופה במלחמת־העולם 11 וצימצום 
שוק־הא" האירופי, ומשום חוסר ביקוש של א" לצרכי* 
תעשיה, הוזנחו וניטשו רוב נטיעות*הא׳ שבארצות דרום־ 
אירופה. 

גידול הא׳ מצליח בכל סוגי־קרקע, חוץ מן הכבדים ביותר. 
משום רגישותו המרובה לקור יש לנטוע אוחו במקומות 
מוגנים ולא בעמקים סגורים, שבהם נשקפת לו סכנת־קסיאה. 
באיטליה וקורסיקה, וכן בא״י, נוהגים להרבות את הא' 
מייחורים מעוצים, מאחר שא׳ מעץ מורכב על עץ אחר פסול, 
לדעת המהדרים, לארבעה־מינים. אך שיח־הא׳ המושרש על 
שרשיו עלול להיפגע במחלת״הצרבון ואינו מאריך ימים) 
לפיכך יש מרכיבים אותו על החושחש או על הלימון המתוק 
(לימטה). במצרים משמש עץ־הא׳ אף כנה להדרים אחרים. 

בא״י מרוכז גידול הא׳ בעיקר בסביבות פתח־תקוד" 
ובמקצת בסביבות חדרה ורחובות. מידול זה התחילו בשבות 


ה 80 של המאה ה 19 מתוך כוונה לייצאו לרוסיה ולפולניה 
(כדי לקבל "דמי־א׳"), לאחר שהשלטונות הרוסים הטילו 
איסור על משלוח תרומות לא״ין אולם אתרוגי*קורפו, שהם 
נאים יותר, היו מקובלים יותר בין יהודי-אירופה. הרב קוק 
(ע״ע) עודד בין יהודי א״י את גידול־הא׳, שהיה עד אז 
בעיקרו בידי הערבים. בהשפעת התנועה הציונית*הדתית 
הוטל איסור על אתרוגי־קורפו, ומאז גדל הייצוא מא״י במידה 
מרובד״ הוא הגיע לפני מלחמת־העולם 11 בממוצע ל 60,000 
יחידות לשנר" שכמחציתם היתה נשלחת לאירופה והשאר 
לאמריקד" אחר המלחמה הגיע היצוא השנתי לאמריקה בערך 
ל 20,000 , ואילו היצוא לאירופה נצטמצם עד כדי 00 (ג 5 . 
בשנים האחרונות נעשית פעולה להרחבת מטעי-הא׳ בישראל 
ולהגדלת הייצוא של א׳ ממנה כאמצעי לה? 4 גת מטבע־חוץ 
(וע״ע הדר). 

ה. או. 


אהרים(א")! בכימיה—תרכבות אורגאניות בעלות טיפוס־ 
המבנה ׳א— 0 —מ, שבהן מ ו׳מ הם שיירים אלי־ 

פאטיים או ארימאטיים. אלקילים או ארילים או תולרותיהם 
; לשון אחרת — מים. שבהם הוחלפו שני הסימנים 
בשיירים אורגאניים: 


1 . , 00 — 0 — , 00 111 . , 00 — ס — , פ , 0 

מ. , 00 — 0 — 0,08 17 . , 0-080 -, 0,0 

אם שני השיירים שווים (׳ 0 = 10 , הא׳ חוא פשוט ( 1 : א׳ 
די׳^יזילי, 17 ; א׳ דו־^נילי); אם שני השיירים שונים, הא׳ 
הוא מעורב ( 11 ; א׳ ^תילי־׳אתילי, 111 ! א׳ 9 תילי־ 9 נילי 
[אנחיל]). 1 ו 11 הם א• אליפאטיים. 17 הוא א׳ ארומאטי, 
111 — א׳ אליפאשי׳ארומאשי. לפי מבניהם ואחת מדרכי* 
התהוותם אפשר לראות אח הא" כאלמימות של כהלים מ׳ע): 

׳ 0 — 0 — 0 + 0,0 י *— 

בשאר השיטות להפקת הא• החשובה היא הס־נ^^זה של 
דליאמסון—מהאלוןניד וכוהלאט—,שממנה מוכח מבנה הא": 


׳ 0 — 0 — 0 + !• #0 א 


׳ 0 —ס: 0# + 1 < 0 -ן- 0 


רוב הא" הם נוזלים חסרי •צבע ובעלי ריח נעים: רק א" 
ארומאטיים מסויימים והא" האליפאטיים הגבוהים הס מו¬ 
צקים גבישיים. הא" נמסים במים במידה מועמת, אך הם ^ 
מסיסים בהרבה ממסים אורגאניים. נקודות״הרתיחה שלהם * 
הן בדרן־כלל נמוכות מאלו של הכהלים בעלי מספר שווה 
של פחמנים וגבוהות מאלו של הסאראפינים המקבילים. 
הפעילות הכימית של הא׳ היא בדרן״כלל מועטת מזו של 
הכהלים. מחמת העדר של מימן הידרוכסילי בתוכם אין 
מתכות אלקאליות פועלות עליהם. הקשר הא^רי הוא יציב 
מאד, והא" אינם ניתנים לסיבון ע״י בסיס או ע״י חומצות 
מהולות — וזהו ההבדל העיקרי ביניהם ובין האסמרים 
(ע״ע). הקשר האתרי ניתן לפירוק ע״י טיפול בחומצה 
היךרוייודית. עם חומצית ומלחים ממבים מתחברים הא" 
לתרכבות קוימפל?סיות, שבהן מופיע האי כיון או?םו?יום 
(ע* ע), שחמצנו הוא בסיסי. 

הא׳ החשוב ביותר מבחינה שימושית הוא הא׳ הדו• 


א ת י ל י., 0,0 —ס—, 0,0 , או א^ר סתם, הנקרא(בטעות) 
גם .א׳ גפריתי". זהו נוזל חסר־צבע וקל״תנועה, בעל ריח 
חמוק אפייני מאד: משקלו הסגולי: 0.71 . הוא נדיף מאד: 








493 


אתרים (א") 


494 


נקורת־רתיחתר * 34.5 . אריו בותערובת באדיר או בחמצן 
ניצתים ומתפוצצים בקלות. התנדפותו מלווה בליעת חום 
מרובה וגורמת קירור: תערובת של א׳ ושלג'*נ 0 ^ מתקררת 
עד ״ 80 —, הא׳ מתמוסס במים בשיעור של 7% , ומים סת* 
מוססים בו בשיעור של 2% (ב״ 20 ): בכוהל אתילי הוא 
מתערב בכל שיעור. — הא׳ הוא ממוסס מצויין לשומנים, 
שרפים והרבה חמרים אורגאניים אחרים.• ומכאן השימוש 
העצום בו במעבדה הכימית וגם כתהליכים תעשייניים, כגון 
בייצור של אבק-שרפה בלתי־עשן (ן׳לאטיניזאציה של ני־ 
קורוי־ןלולוזה), של סוגים מסויימים של משי מלאכותי ושל 
קולודיום, וכן כאמצעי־מיצוי להפקת שמנים, שומנים. 
שעוות, אלקאלויאידים וכד׳ ממקורותיהם הצמחיים או 
האנימאליים. 

הא׳ מופק כטכניקה בקנה־מידה גדול ע״י נטילת מים 
מכוהל אתילי( 1 ): 

< 0 

0 ,(, 0,3 ) + 0 ,פ ^= 7 פס, 0,0 2 

( 2 } 

ןהיךראטאציה זו מבוצעות למשל. עיי זיקוק כוהל עם 
חומצה גפריתנית מרוכזת (מכאן השם ההיסטורי המטעה 
,א׳ גפריתי"). תהליך זה שימש נושא להרבה מחקרים. 
שעסקו בהבהרת ה^כאניזמים של לאקציות כימיות. לפי 
ויליאמסון, החומצה הגפריתנית ?אילי^לת ע״י הכיהל — 
מתחילה לחימצה אתיל־גפריתנית (ראקציה 3 ) ואח״כ לדו• 
ןןתיל סילפאטי (לאקציה 4 ). ומולקולה נוספת של כוהל 
גורמת לאלכוהליזה של האמקר עם יצירת א׳ וחידוש 
החומצה האחיל־גפריחנית (לאקציה 5 ), וחוזר חלילה ( 4 ); 
לסוף נעצר התהליך מחמת מיהול החומצה ע״י המים 
המופקים בשלב ( 4 ): 

(5) 0,3, - 013+ 36x80,03- * 

80,03 - 0 - , 0,3 + 3,0 י- 

<־— , 0-0,3 [ 3 "+ 0-30,4-63 -, 0,3 ( 4 ) 
, 0,3 - 0 - , 80 ־ 0 - , 0,3 + 3,0 <- 

►- ^ן 3 | 0 + ^ 0,3 ^•(> 50,4 - 0 - , 0,3 ( 5 ) 

, 0-0,3 -, 0,3 + 0-50,03 -, 0,3 י- — 

מחקירות מאוחרות יותר מסתבר, שכל חומצה חזקה וכל 
חומר קולס־אלקטרונים מסוגלים לסייע לראקציה( 1 ). מאחר 
שי(ני־מימן משמטים קאטאליזאטורים להתהוות שיווי- 
המשקל בין ( 1 ) ובין ( 2 ). — לפי שיטה חדזוה מבוצעת 
הדהידראטאציה( 1 ) ע״י העבר ז אדי־סהל על פני אלומיןה 
מחוממת. הא׳ כמוצר טכני מכיל עפ״ר קצת מים וכוהל 
ומזוהם בעקבות של חסרים אורגאניים אחרים: אפשר ליבשו 
כליל(.א׳ מוחלט־) עיי נתרן מתכתי. שפועל על התרככות 
ההידרו^סיליות בלבד. ככל הא" יוצר הא־ האתילי מלחי־ 


אוןםלןיום עם חומצות ותרכבות •חיבור עם מלחים שונים. 

במגע ממושך באויר. ביחוד בהשפעת האור. נקלט חמצן 
בא׳ ומתהוות בו על־תחמצות נפיצות ומסוכנות מאוד. 
שבהן זוהו התרכבות זו ו 1 ע: 

3 3 ^ 

1 1 

, 03 — 0 — 0 — 0 _ 0 ( 1 ' 03 -, 03 ) 

1 1 ״ 0 ^ 

03 03 

.זו .!זו 

הפקת הא׳ מכוהל וחומצה גפריתנית תוארה ע״י וא* 
לריוס קוךדוס בוי^נברג ב 1540 וע״י קונראד ןסןר ב 1552 . 
והא׳ היה מוחזק זמן מרובה תרכובת גפריתית, א׳ נקי הוכן 
עיי האנגלי ?רו^ניוס ב 1720 , אולם רק ואלנטין רוזה 

הוכיח ב 1800 , שהא׳ אינו מכיל גפרית. נוסחתו נקבעה 
ע״י ס 1 סיר( 1807 ) וגי־ליסאק ( 1815 ): הוא נחקר ע״י ליביג 
וע״י ךןי^ ( 1839 ): אח מבנהו קבע ויליאמסון ב 1851 . 

הא׳ הוא בעל פעילות פארמאקולוגית מובהקת. בפעולה 
מקומית הוא מגרה את הקרומים הריריים ומעורר טעם צורב 
בפה. בקליטה פנימית הוא פועל על מערכת־העצבים 

המרכזית — הכל לפי ריכוזו — כחומר מגרה ומשכיר או 
כגורם משכך, מרדים ומשתק. הפעולה מתפשטת בהררגה 
מן המרכזים העליונים שבמוח על מרכזי'הך 9 ל?םים שבחוט־ 
השדרה עד למרכזים החיוניים■ שבמוח המארך. התופעות 
הן לפי הסדר: ( 1 ) הפחתת תחושת-הכאב! ( 2 ) תקופה 
קצרה של התרגשות ושכרון, שהוא דומה לשכרון הכהלי; 
( 3 ) איבח״ההכרה ותרדמה;( 4 ) איבוד התגובה הךפלקטורית 
ושיתוק תחוזזני גמור. הא׳ הנדיף ניתן להיקלט בגוף דרך 
הנשימה, ואת המצבים ( 3 ) ו ( 4 ) — שהם חולפים — אפשר 
לקיים זמן ממושך. רק בהפעלה יתרה של א־ או במקרים 
של רגישות־יתר באדם יש חשש לשלב ( 5 ) של ההרעלה: 
ש־תוק מרכז־הנשימה ואחריה הפסקת פעולת הלב. סגולות 
אלו עשו את הא׳ חומר אגסתטי ממררגה ראשונה (על 
הכנסת הא׳ לשימוש הרפואי ע״ע אןס^סןה), והשימוש בו 
בכירורגיה הוא כיום מרובה מאוד. הסיכון בכך קטן מזה 
שכרוך בשימוש בכלורופורם: התמותה בנארקוזה האתרית 
אינה עולה על 1 ל 00 (! 13 . וגם פעולות״ההרעלה שלאחר 
הנארקוזה מועטות בא׳. השימוש בא׳ לנארקוזה ללא סיכון 
מותנה בניקוי קפדני של החומר מכל חמרי-לואי מרעי¬ 
לים ומעל־תחמצות, שנוצרות בו בהשפעת חמצן־האויר. — 
בכמויות קטנות פועל הא׳ כמעודד ומדרבן של פעולת 
הלב והעצבים (״טיפות״הופמן״ — תערובת של כוהל וא׳). 

הא׳ הוא מוצר של התעשיה הכימית הכבדה. התפוקה 
השנתית העולמית שלו נאמדה בשנים האחרונות ל 10 
מיליון גאלון(בממוצע), אולם במלחמת-העולם הגיע הייצור 
השנתי באה-ב בלבד ל 13 מיליון גאללן. מחירו בשוק 
העולמי מתנודד בתחומי 3/4 — 1 דולאר לגאלון של המוצר 
הטכני, ואילו המוצר לצרכי שימוש רפואי עולה פי 10 מזה. 

י. ל. 










^ (בית), האות השניה באלסבית העברי < בית או ביתא 
בארמית־יהודית ובסורית, בית בחבשית, בא בער* 

בית. ב׳ מסמנת עיצור שפחי קולי, וכשאר העיצורים מקבו* 
צת בגדכפ״ת הגייתה היא — כסי שאנו מוצאים בתקופות 
שונות ובארצות שונות — כפולה: א) קשה, פוצצת 
€זץו 105 ק); ב) רפה, חוככת ( 1 מ 3 -ו 1 ק 5 ). הסימן המבדיל כיום 
בין שחי ההגיות הוא הדגש (ע״ע), המסמן את ההגיה 
הקשה? בכתביייד קדומים ומנוקדים של המקרא מסומנת 
ר,הגיה הרפה על־ידי קו מאוזן מעל האות (רפה). ב׳ דגושה 
מסמנת, איפוא, אח העיצור השפתי הקולי ה'פוצץ< 1 ; ב׳ רפה 
מסמנת — ברוב המבטאים העבריים — את העיצור השפתי* 
השיני הקולי החוכך (כמו ז\ באנגלית ובצרפתית). יהודי 
קורדיסטאן ופרם ואחרים הוגים ב׳ רפה כעיצור דו־שפחי או 
כתנועה למחצה (כמו ו׳ [^\ בערבית, ,!!ץ באנגלית). בין 
העדות, שמבטאן מושפע מערבית (שפה אין אלא ב׳ פוצצת 
״ ), יש הוגים את ב׳ הרפד, כב׳ דגושד- אף במבטא 
השומרונים יש ב׳ אחת בלבד: קשה, פוצצת. 

כשאר העיצורים מקבוצת בומ״ף גורם העיצור ב׳—לפי 
הדיקדוק המיוסד על הניקור הטבריני — טישטוש בהגייתד, 
הקונסונאנטית של וי״ו החיבור הבאה לפניו, וד,וםד אותה 
לתנועת ו: ובאת, ובקשתם. 

בשרשים עבריים שונים וכן בשרשים מקבילים בעברית 
ובלשונות שמיות אחרות מצוי חילוף ב—ם, כמו נשב—נשף? 
בקע—פקע! פזר—בזר (בארמית בדר) ן במלים שונות מצוי 
חילוף ב—ו: פרבר—פרור ן צבת (רות ב, טז) — צות, צותא 
(בלשון התלמוד), וכד׳. 

האות ב׳ משמקזת סימן למספר שניים ( 2 ). כך ציינה את 
מספרה של אהת מן הקופות של לשכת המקדש (שקלים ג', 
ב׳). במטבעות עבריים מימי הבית השני, שהיא חקוקה 
עליהם. היא מציינת את השנה השניה למניין מטויים (ע״ע 
מטבעות היהודים). בזמן מאוחר יותר התחילה האות ב׳ 
משמשת גם סימן למספר שני אלפים. 

היורשות האירופיות של האות הכנענית ב׳ הם ? (ביטא) 
היוונית, ל האיטאלית־לאסינית י 8 ו 6 הקיריליות (ראה 


להלן). במקורה שימשה ה? היוונית, כאבטיפוס הכנעני 
שלד״ לסימונו של הגה עיצורי שפתי פוצץ קולי (ל; כהגה 
הראשון במלה האנגלית "ל או העברית "בית"), אך היגוי 
זה עבר בכמה לשונות אירופיות (יוונית, רומית, ספרדית) 
באופן בלתייתלוי להגר, חוכך קולי שפתי־שיני (זי: כהגד, 
הראשון במלה האנגלית $1 גזי ובמלה העברית "ורד", 
במבטא העברי־הישראלי)! וכך מוצאים אנו, שאות זוי״מב* 
יינת לפעמים קרובות גם הגה זה: ביוונית החדשה ; 10 ^ 
(חיים) מבטאים ״ויאוס״ו ערך הגאי דומה !?], חוכר דר 
שפחי, קיבלד, האות בספרדית, כגון במלה זג 1 ל 3 ל — "לדבר". 
מכאן הצורך לסימון ההגה ב׳ (הסוצץ) בסימן שונה, כפו 

ביוונית החדשה: ב׳ בתחילת המלה מועתקת ב ^ ולא ב?. 

מ. מ.— ח. ר. 

3 א 3 אל״סנדב (;\״ 0x11 — ״שער־הדמעות״ן מנדב = 

״מקום הקינה על מת״ — שמו של הר בחצי־האי 

ערב על חוף ב׳ א׳*מ׳), מיצר־ים בקצהו הדרומי של ים־סוף* 

מפריד בין חצי־האי ערב ובין אפריקה (סומאלי הצרפתית) 

ומחבר את ים־סוף עם האוקינוס ההודי. רחבו של ב׳ א׳־מ׳ 

במקומו הצר ביותר הוא 27 ק״מ. האי הפעוט פרים (בערב׳ 

מיום) מחלק אותו לשנים: בינו ובין ערב מפרת־ים 3.25 ק״מ 

של ים רדוד וזרוע כפים, שהוא מסוכן אף לסירות קטנות 

מפני הזרם החזק העובר בוז המרחק בינו ובין אפריקה הוא 

כ 20 ק״מ, והים, שמגיע כאן לעומק של 340 מ׳, משמש נתיב 

לספנווב המסגרת היבשתית של המיצר מן הצד הערבי היא 

לשוריבשה, שארכה 450 מ׳, ומאחוריה מתרומם הר שיד סעיד 

■■ ^ • 

(הגובה: 264 מ'). מן הצד האפריקני מתנשאים על חופו 
שבעה כיפים תלולים (הגובה: 108 מ׳), שספני־אירופה קראו 
לד,ש בשם "שבעת האחים" (והערבים קוראים להם ראס 
סג׳אן). האי פרים הוא המשך של לשולהיבשה שבמזרח! 
שטחו 13 קמ״ר, הוא בנוי מטראכיט, אין בו מים, כולו שמם, 
והוא משמש כבסיס למגדלור וכמשלט־ים לבריטים. נמלו 
הטוב נסגר ב 1936 לספנות אזרחית. ב 1946 היו בו 360 נפש. 
האי כבר היה ידוע ליוונים הקדמונים, וב״מורה־הדרך לספנים 
בים האדום" (נש 3 ז 11 ןץז£ 3115 מ 1 1118 ק!ז 6 ?) מן המאה ה 1 



497 


0 ( 3 וול- 13 נד 3 —כוודאר, 


498 


לסה״נ הוא נזכר בשם אי דיודורוס. 15133 ביקר מ אלבוקרק 
(ע״ע), שקרא לו בשם ורה ?רום. הבריטים נאחזו בו לרא• 
שונה ב 1799 , אודב נטשו אותו וב 1857 חזרו ותפסו אותו. 

9 א?יזם< ע׳ע 3 לו^ים. 

3 אןר ( 1 ^), זהיר אלדיז ?!סמי א?ז ןגמר עיוד סיוןא 

( 1483 — 1530 ), המיסד של שושלת־המוגולים בהודו. 

אביו, שליטה של פרגאנה, היה נינו של מיראן שאה, אחד 

• • י ♦ 

מבניו של טימור, ואמו, קוטלוק נגאר, היתה מצאצאיו של 
צ׳גטאי, בנו השני של ג׳ינגיס האן. ב׳, שירש את בסא־אביו 
כשהיה בן 12 , שם לו למטרה את החזרתה של ממלכת־טימור 
לישנה. לאחר שנכשל פעמיים בנסיונותיו לכבוש את סא־ 
מארקאנד (ב 1497 וב 1503 ), עבר ב׳ את הרי־הינדוקוש, 
כבש 15043 את כאכול, 
ניסה בשלישית לכבוש את 
סאמארקאנד ( 1511 ) ונכ¬ 
של שוב. הוא גודש משם 
ב 1514 ע״י האוזב^ים. ע״פ 
הזמנה מצד אצילים בהודו, 
שמאסו בשלטון הרודני של 
אברהים לודי, העזולטן 
האפגאני של דלהי, נכנס ב׳ 
לפנג׳אב וכבש 15243 את 
לאהוד• במשך השנה שלא¬ 
חר זו הרחיב את תחום־כי־ 
בושיו באופן שכלל את בל 
פנג׳אב, וב 21.4.1526 ניצח 
את אברהים בקרב של פאניפט, שבו השתמש גם בתותחים. 
ניצחון זה סלל לפני ב׳ את הדרך לכיבושן של דלהי ואגרה! 
אלא שאז נתקל בראג׳פוטים, מתחריו בשאיפה להשתלט על 
דלהי, שהקימו, בהנהגתו של ראנא סנגא, קואליציה צבאית 
נגדו. למרות העדיפות המספרית העצומה של צבאותיהם על 
צבאו של ב׳, היכה אותם ב׳ מכה ניצחת בקרב, שנערך על- 
יד קאנוא (?!האנוא), מערבית לאגרה, ב 16.3.1527 . ניצחון 
זה עשה אותו שליטה של כל הודו הצפונית. ב 6.5.1529 זכה 
לניצחון נוסף, בשהיכה את האפגאנים של ביהאר ובנגאל 
על גדותיו של נהר גוגרא, סמוך להשתסבותו של נהר זה 
לגאנגס. ממלכתו של ב׳ השתרעה עכשיו מהרי ההימאלאיה 
עד גואליור. אולם ב׳ לא הספיק להשלים את נצהונוחיו ע״י 
הקמתו של שלטון יציב, כי ב 26.12.1530 מת באגרה. קברו 
נמצא בפאבול. 

ב׳ היה בעל השכלה ואף משך בעט-סופרים. זכרונותיו, 

בשם *באפר נאמה", שנכתבו בדיאלקט תורכי־מזרחי, יצאו 
* ~ *י י 

לאור בקאזאן ב 1857 ! תרגום צרפתי מהם יצא ב 1871 . בין 
השאר מעיד הספר על התעניינותו המרובה של ב׳ בתופעות־ 
הטבע, הספר ניתרגם 3 פעמים לפרסית, ומן התרגום האחרון 
ניתרגם הספר לאנגלית ע״י לידן(מ 16 )ץש- 1 ) וארסקין, 1826 ! 
תרגום אנגלי חדש של בווריג׳ . 5 .^) יצא 

ב 1916/22 . ב׳ הניח אחריו גם דיוואן תורכי וססר-שירים 
אחר בשם מבין. 

/ 0 ,. 0 ^€ זג 1 )וח 11 ז 1 ^ .ס 

/ 0 , 001€ ?*שהב- 81.1 ; 425-32 .ק , 1943 

,^ 1111010 * 1 ; 1899 

. 361-63 .ק , 11 

מ. 0 . 


3 אואר, אזכו — ז 6 ט 83 ס״ס — ( 1882 , וינה — 1938 . 

פאריס), מנהיג סוציאליסטי אוסטרי. ב׳, בנו של 
בעל-חעשיה יהודי, נתחנך בבית־הספר התיכון של רייכנברג 
(ליברץ), בוהמיה, ובאוניברסיטה של וינה. בגיל צעיר מאוד 
הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקראטית, נעשד, המזכיר של 
סיעתה בבית-הנבחרים, ועד מהרה קנה לו אח השם של אחד 
מראשי התאורטיקנים של הסוציאל-דמוקראטיה האוסטרית. 
בימי מלחמת-העולם 1 נפל בשבי הרוסים והכיר את הבול- 
שוויזם מבלי ראשון. כשחזר לאוסטריה ( 1917 ) נעשה מי¬ 
ניסטר לענייני-חח (נובמבר 1918 — יולי 1919 ) וחבר בבית־ 
הנבחרים (עד 1933 ). נטל חלק פעיל בהתקוממות הסוציא¬ 
ליסטית בווינה בפברואר 1934 , נפצע, ברת לצ׳כוסלובאקיה, 
ואח״כ הלך לפאריס. 

יחד עם מאפס אדלר ורודולף הילפרךינג ייצג ב׳ את מה 
שנקרא בשם אוםטרו־מארכסיזם (ע״ע מרפסיזם), שהיווה 
את האגף השמאלי של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי. הצ¬ 
טיין בחקר בעיית-ד,לאומים ונתן הגדרה מקורית לאומה ג 
"אומה", אומר הוא, "היא מכלול של בני-אדם, שהגיעו מחוך 
שותפות בגורל לכלל שותפות באופי". בידידו קארל תר 
(ע״ע) צידד אף ב׳ במתן אוטונומיה לאומית לכל לאום 
בקיסרות האוסטרית-הונגארית (פרט ליהודים). אוטונומיה 
זו, שצריכה היתה, לדעתו, להיות רחבה ביהוד בענייני-תר- 
בוח, נועדה להיות אישית ולא רק טריטוריאלית, באופן 
שזבויוחיד,ם הלאומיות של בני הלאום תשמרנה בלא תשומת- 
לב למקום־מגוריהם, בתוך כל שטחה של המדינה הפדרא- 
טיווית. זכות האוטונומיה הלאומית לא נועדה להינתן ליהו¬ 
דים — אע״ם שגם הם לאום, על־פי ב׳ מפני שההגנה על 
קיומו של הלאום היהודי לא היתה, לדעתו, לטובת הפרולטא- 
דיון היהודי והלא-יהודי. מפגי כן ראה ב׳ את הפתרון האפשרי 
והרצוי היחידי של הבעיה היד״ודית בהתבוללותם הגמורה 
של היד,ודים. אעם״כ היד, מן המועטים מתוך מנהיגי הסוציאל- 
דמוקראטיה, שלא פרשו מן הקהילה היד.ודית של וינו 4 

בניגוד לרוב מנהיגי הסוציאל-דמוקראטיה לא היתד, 
עמדתו של ב׳ כלפי הבולשוויזם שלילית בהחלט. בבולשוויזם 
ראה תנועה קונסטרוקטיווית, שמתאמת לארצות נחשלות בגון 
רוסיה, אך לא לארצות המתקדמות יותר של העולם המערבי. 

ספריו החשובים ביותר, שכולם נכתבו גרמנית, כוללים 
את ״שאלת הלאומים וד,סוציאל-דמוקראטיה״ ( 1907 ! תרגום 
עברי: ״השאלה הלאומית״, 1940 ), "בולשוויזם או סוציאל- 
דמוקראטיוד ( 1920 ), ״המהפכה האוסטרית״ ( 1923 )! ובן 
״בין שתי מלחמות-עולם״ ( 1936 ), תרגום עברי תש״ד, 
והמצית של מד, שנועד להיות חיבורו העיקרי בארבעה 
כרכים — "הקאפיטאליזם והסוציאליזם לאחר מלחמת-ד,ער 
לם", שלא הופיע מעולם (התמצית ניתרגמר, לעברית בשנת 
תרצ״ג). 

371 ^ 1 ; 5 ^ 4 . 1405 ,( 3115 ?) 1 ^ 1171 >)! 

- $11 .£ ; 26-27 . 105 < , 1935 . 47 ןמ 7  5027 */מ/ מ! 

133 .קק ,( 121 ) ^^ 111 X1 ,ז 11€ ז€ל 

א. ז. 

3 אןאור! !;רוגז — זסטבס ס״טזס — ( 1809 , אייזנברג, 
סאכסוניה — 1882 , ריפסדורף), תאולוג והיסטר 
ריון גרמני. ב׳ למד באוניברסיטה על ברלין, שבה הושפע 
ע״י האגף הימני של חסידי-הגל ובה נתמנה כמרצה ב 1834 . 
18393 עבר לאוניברסיטה של בון. משום חיבוריו, שסירסם 





499 


גאואר, גרונו—כאואר, חנם 


500 


ב 1840 — 1842 ושבהם נתגלתה גישתו הקיצתית בביקורת 
הברית החדשה, סוטר מן האוניברסיטה, עבר לאחתתו 
ברץםדוירף שעל־יד ברלין, והתהיל עוסק בהיסטוריה של 
התרבות ושל המדיניות בתקופה החדשה. ההשוב שבחיבוריו 
על נושא 1 ה הוא ספרן €1 [) 

1$ ז 10 > 11 טג 1 ז 311 ן. 108 18 > £םנוז 13 ^ £1 גי^ 1 >מגי ("תולדות התרבות 
הפוליטית וההשכלה של המאה ה 18 ״״ 4 כרכים, 1845-1843 ), 
שבו גילה בין השאר גם את השקפותיו השמרניות הקיצוניות 
בשאלת־היהודים ז אחר שנת 1848 חזר להתעסקותו בביקורת 
הנצרות הקדומה ועם זה כתב עבודות על האימפריאליזם 
של דיזראלי וביסמארק. הוא מת כפקיד״באנק. 

שני הספרים, שגרמו לסילוקו מן ההוראד" הם 
68 ת 311 ו 01 ן 168 > 1£6 ו 1 ש 1 ו 1 ש 0£8 ת 311£61180116 ע 0 ז 10 > ("ביקורת 
ההיסטוריה האוואנגליונית של יוחנן״״ 1840 ) ו ז 6 ^ >נ 1£1 ז£ 
ז 6 > £11 ק 00 ץ$ 161 > 6 ) 11 ש 111 ש 11£11068 ש 8 ו 61 § 311 ״' 6 ("ביקורת ההיס* 
טוריה האוואנגליונית של הסינאופטיקנים" [כלומר, של 
שלושת האוואנגליונים הראשונים], 1841 ). ב׳ החזיק בדעה, 
שהאוואנגליון המקורי הוא האוואנגליון על*םי מארקוס, 
וחשב, ששאר בעלי־האוואנגליונים נהגו בו מתוך שרירות* 
לב גמורה, וביחוד נהג כד מחברו של האוואנגליון על־פי 
יוחנן, ששינה בד, לדעתו של ב׳, את החומר הביוגראפי על 
ישו ברוח הגנוסים האנטי*יהודית. אולם אף האוואנגליון ע״פ 
מארקוס נוצר מתוך חוויותיו האישיות של מחברו; הדמות 
של ישו, כפי שהיא מתוארת על־ידיו, לא היתה במציאווד ואילו 
היתה קיימת דמות כז( לא היתה מעוררת בבני־האדם אלא 
ניגוד גמור בלבד. מתהילה חשב ב׳, שישו היה במציאות, אלא 
שאין אנו יודעים מי היה ומה עשה; אבל בחיבוריו המאוח¬ 
רים יותר (למשל, בחיבורו: ,ת 6 ז 0383 16 ^ גימגז 11$ ) 8 וי); 01 
מ 1186116 מ £0 גמ 16 ) 15 31x5 מ 11 )מ 8£6 ד €111 165 > ^מ £11 ק$' 1 ס : 61 ( 1 

1 מנ 11 ת 116 ש 16 ז 0 ; "ישו והקיסרים. צמיחתה של הנצרות מתוך 
היוונות הרומית״, 1877 ) הרחיק ב׳ ללכת יותר רותר: בו 
הוא מחזיק בדעה, שישו לא היה ולא נברא ואינו אלא 
יצור דמיוני; המקור האמיתי של הנצרות הקדומה ושל 
כתביה המכונסים ב״ברית החדשה" הוא העולם האלילי; 
מחברו של האוואנגליון ע״ס מארקוס חי, לדעתו של ב׳, 
בתקופת הדריינוס קיסר; הוא היה, לפי מוצאו, איטלקי 
ומולדתו הרוחנית היתה — רומי ואלכסנדריה של מצרים; 
גם האוואנגליון ע״ם מתיא נתחבר אח״כ ע״י רומי, ברוחו 
של סנקה הסטואיקן, וסופרים בעלי שאר־חח חיברו במאה 
ה 2 את האגרות, שיוחסו לפאולוס השליח. הנצרות הקדומה 
היתה מערבית ביסודה — היא מטאמורפוזה יהודית של 
אמונת־הסטואיקנים; המונותאיזם והמשמעת־לחוק היהודיים 
שימשו לה מצע לדעות לא־יהודיות. הכוחות הראליים, 
שגרמו ליצירתה של הנצרות ולתחילת התפתחותד" לא היו 
ישו ותלמידיו, ואף לא פאולוס, אלא סילון האלכסנדרוני, 
סנקה והגנוסיס. זיווג של פילון וסנקה עיצב את דמותו של 
ישו. תחילתה של הנצרות משקפת, לדעת ב׳, את הלדהרוזזות 
בעולם היווני־הרומי במחצה הראשונה של המאה השניה 
לספה״נ• 

בחיבוריו העוסקים בשאלח*היהודים — 386 ז)ח 16 > 11 ן 16 ם 
(״שאלת־היהח־ים״, 1843 ), -□ן 1611160115611 ) 611 > 118:1 { 3 ? 016 
1611 ) 61 זיז 20 61 ז£ 181£11 י 0111 1 > 11 נ 1 ם 6 ^ ("יכלתם של היהודים 
והנוצרים של ימינו ליעשות חפשים״, 1843 ) ו- 1611 > 0 ן 035 
16 > 1 ת^ו? ז 16 ) מ! מסז (״היהדות בנכר״, 1863 ) — טוען ב׳, 
שאין ליד,ודים שום זכות לדרוש אמאנציפאציה, שהרי זו 


תפסיק את התבדלותם מן האומות, שהיא מעיקריה של 
היד,דות. ב״היד,דות בנכר" הגדיר ב׳ את היהודי כ״כושי 
לבן". מצד היהודים התפלמסו בגישתו האנטישמית של ב׳ 

קארל מארכס, גבריאל ריסר, אברהם גייגר, ועוד. 

יוסף קלוזנר, ישו הנוצרי, הוצאה ה׳, תש״ה, עם' 86 — 187 
-/? 1 "£ 

^ ; 1908 

, 1 זז־ 1€ > 1 161 — 141 .קק , 1926 
;. £1 94 , 1911 

מ* , 01 ^ 641-011 ,£ 

. 1927 

ד, פ* 

3 אואר• מם — 83061 £303 ! — ( 1878 , גראסמאנסדורף, 
באוואריה — 1937 , האלה), בלשן וחוקר של 
הלשונות השמיות. ב׳ למד׳ חוץ מתאולוגיה (קאתולית), את 
לשונות־המזרח, וב 1922 נתמנה פרוס׳ לבלשנות שמית באוני¬ 
ברסיטה של האלה. לאחר שעסק בפילוסופיה הערבית של 
יה״ב (אלגזאלי), התרכז בחקר הדקדוק העברי במסגרת 
הלשונות השמיות בכללן ולפי השימות הנהוגות בבלשנות 
ההודו־אירופית. בספרו ״הזמנים בלשונות השמיות״ ( 016 
1910 ,מ 116 ש 861111£18 בת! ססנןמזס'!'), ביקש ב' לפתור את 
בעיות ה״זמנים" של הפועל השמי על־יסוד ההנחה (שבה 
קדמו לו אחרים), שלפיה היה ה״עתיד" בראשיתו צורת* 
הפועל המוגדרת היחידה, "כליזמנית" ( 151 ז 0 \ 1 ), ואילו 
ה״עבר" היה מעיקרו צורת־שם, מעין שם־פועל( 111131 בו 0 א), 
ועל־כן הוא קרוב במשמעותו להווה. לשם-פועל יש שני 
גונים זמניים לפי משמעותו של כל פועל ופועל:( 1 ) פעולה, 
שנעשית עכשיו. או תמיד; ( 2 )' פעולה< שנעשתה בעבר 
ותוצאותיה קיימות בהווה. הגון השני ( 8 מ 3686 זק 10111 ש £6 ז 6 ק) 
עלול להתרחב למ 1101 ז 6 :ו 36 ־יק.בכל אתת מן הלשונות השמיות 
השונות השתלט אחד משני הגונים הללו: באכדית — הגון 
הראשון (ב׳ מזהה את הצורה 1 > 353 > 11 עם צורת ה״עבר" 
בשאר הלשונות); בארמית, בערבית ובתבשית, ואף בסי* 
ניקית — הגון השני. לפיכך הצטמצם התחום המשמעותי של 
הצורה הקדומה הכל־זמנית: היא משמשת עבר סיפורי 
באכדית, ואילו בשאר הלשונות — הווה־עתיד. העברית 
המקראית, שב׳ רואה בה לשון מעורבת, תופסת מבחינה זו 
מקום־ביניים: הזמנים ה״מהופכים" משקפים את השימוש 
האהדי, ואילו הזמנים הרגילים מתאימים לשימוש בשאר 
הלשונות. השקפתו על אפיה המעורב של העברית ("יסוד 
כנעני קדום", קרוב לאכדית, בצירוף "שכבה מאוחרת", שהיא 
קרובה לשאר הלשונות השמלת) מבוססת על מקרים מסויי־ 
מים של אי־עקביות פונטית, כגון תנועות הקו״ף ב״קם" 
לעומת "מקום" המקבילות ל*״א" בערביוג הבעיה נידונה 
בספרו ״לשאלת מיזוג הלשונות בעברית״(■ 161 ) 356 ז? ■ 201 
1924 ,ס 116 > 315 ז< 1€61 מס 5 מ 110 ש 1115 ו 11 ש 3 זק 8 ). יהד עם ם. 
לאנדר חיבר ב׳ "דיקדוק היסטורי של העברית המקראית" 

(מס)^. 168 > 116 ש 3 י 1 ק 5 11611 ש 315 י 1 < 1161 ;ס!) )[!)סבסבמס^ס .) 1118 
8, 1922 ו 611 בת 3 ז 768 ) — שכולל סרק גדול מאת פ. קאלה על 
מסורות הניקוד והטעמים — ו״דיקדוק של הארמית *המק¬ 
ראית" ( 1927 , 11611 ש 313 ת 31 ז^.־ 11 ש 118 ( 811 16$ > > 11 ) 113 ו 1 ז 31 ־ו 0 ). 
ב 1930 הצליח ב' לפענח את רובו של האלפבית האוגריתי; 
תוצאות המחקר מובאות בספרו "הטכסטים האלפביתיים 
בכתב-היתדות, שנמצאו בראנדשמרה״ (ם 180116 ו 6 נ 1131 ק 31 016 
1936 , 3 ) 1 מ 113 ש 5 011113$ \ 6 ) 1£££6X זו 1 ^ £118 ^^), ואחרים השלי¬ 
מו מלאכה זו בעקבותיו. 

ת. י. ם 



501 


2 או 33 — 3 אוט 0 , דיריק 


502 


5 אז 3 נ. עיע אךנםז 1 יה. 

באובולף (} 11 ו״ו 560 ), סיפור־עלילה באנגלית עתיקה. 

שהוא הןןפיס הקדום ביותר, שנשתמר באחת מן 
הלשונות החיות של המערב. כתב־היד המק:רי של אפום זה 
הוא מן המאה ה 10 , אד אפשר, שנתחבר בתחילת המאה ד, 8 . 
הנושא העיקרי מתחלק לשני הלקים. בחלק הראשון מציל 
ב׳, השר של שבט הגאטים, את ממלכת־הדאנים מן הש 1 אה, 
שממיטים עליה יצו^זאימים גו־נדל ואמו* בחלק השני מסופר 
כיצד ב׳ — שהוא עכשיו מלך זקן — ממית דראקון, שהפך 
את ארצו לשממה, וכיצד נפל בקרב זה. — לשני נושאים 
אלד. משולבים מאורעות־משנה מרובים, שמקורם ההיסטורי 
הוא בנקמות־הדם ובסיכסוכים, שהיו רווחים בין משפחות או 
שבטים בארצות סקאנדינאוויה במאה ד, 5 ובתחילת המאה 
ה 6 . הפואמה היא המסמך החשוב ביותר שנשתמר ביחס 
לאותה תקופה, מאחר שבה משתקפים המבנה החברותי, 
אורח־החיים והערכים של החברה הטוטונית הקדומה. אע״פ 
שהרבה מן הרגש המוסרי המפעם יצירה זו הוא נוצרי 
ביסודו, הרי המנהגים והפולחנים הם של עובדי־אלילים, ואין 
מזיגה שלמה בין שני היסודות. הגיבור המרכזי ועלילותיו 
אינם היסטוריים, אלא הם מתבססים על אגדות־עם ואגדות* 
אלים קדומות. באגדות המאוחרות יותר של ארצות־סקאנדי* 
נאודה ואיסלאנד מצויות הקבלות לסיפור־גרנדל, בעוד 
שהאפיזודה על הדראקון טבועה בתחומו של מיתוס רווח. 
צורות־החריזה המסובכות, המבוססות על עקרון־האליסרציד" 
אוצר־המלים המפותח והתיאורים המרובים — שבד.ם מתגלה 
כשיח סיפורי ודראמאטי — כל אלה מעידים על כך, שב׳ 
הוא דוגמה מצויינת למסורת ספרותית, שנתפתחד. מתור 
אחדות מעלילות־הגיבורים, שתוארו בדורות קודמים ע״י 
מספרים מקצועיים בליווי הנבל, 

מקום־העלילה הוא בדאניה ובדרום־שוודיה, ואנגליד, אינה 
נזכרת בסיפור כללו אך המחבר עלום*ד.שם היה אנגלי 
נוצרי, שהכיר יפה את כתביו של ורגיליוס ועדיין הירי 
מעוניין במסורת־הגבורה ובאגדות־מיבורים של אבותיו. 
הנושא המרכזי — ביטול של קללה ע״י מושל גיבור וחכם, 
שמצטיין בתכונות על־טבעי׳ת, שנלחם בכוחות הרע והאלמות 
הקדומים — הוא סמל מובהק למלחמה על ערבי השכלד. 
ותרבות בעולם בארבארי. 

מ/עזג ;* 1932 ,. 5 . 11 

; 1936 . 6 ,תגזרו 01 ; 1932 ,. 5 

ההקדמות בהוצאות של.ן 

9 ו 6 ( 1 ת 01121 . 11 ^ 

א, א. מ. 

3 אידקז'ן, !!לף דלד*י|ם - .וי }גז 0 ,תז 111161 ^\ 01£ ז% 

ם 1551 נ>ט 83 — ( 1847 , סופיאנהוף) הולשטיין — 1926 , 

ברלין), חוקר גרפני־פרוטסטאנטי של המקרא ותולדות 
הדתות. הורה באתיברסיטות של לייפציג ( 1874 — 1876 ), 
שטראסבורג( 1876 — 1811 ), מארבורג ( 1881 — 1900 ) וברלין 
( 1900 — 1921 ). בביקורת-המקרא היח בדרד כלל נאמן לאס* 
כולת־ולד״אוזן(ע״ע), אך שלא כדעתה של אסכ(לד. זו הקדים 
את .חורת כהנים" לזמן שקדם לגלות־בבל. חשובים בנידון 
זד. הם ספריו: - 6 ת? ת 116116 ) 611 במ 2 ) 68 ) 311 165 ) £) 00$0111011 
1889 ,$ת 1 ט 1 ז 6 ז 5 (.חולדות הכד״ונה בתקופת*המקרא") והספר 

שיצא לאחר שמת, מ 1 ט)ט 16 )טן 1111 6 במ 3 מ 65 )) 00 315 10$ זץ^ 1 
6 ) 611 ו 1 [ 56 ^ 5 מ 0 )§ 8611 ז 16 > מ 1 §טט 611 ) 8 6 מו 186 >מט (.ר.׳ כשם־ 
האלוהים ביד״דות ומקומו בתולדות הדת״, 4 כרכים. 1929 ). 
כן חקר כ׳ את השפעתד. של הדת הכנענית על דת־ישראל 


ועל הנצרות בספריו: .מהקרים לתולדות הדת של השמיים" 
( $365611161116 מ 0 ! 11611£ מ 6116 ו) 1 ח 861 י 1 ט 2 מ 116 )ט 81 ), 1876-8 , 
ו״אזלנים ואשמוף (תט 1 ת £8 1 >תט 10018 )^), 1911 . 

..£ . 14 ;( 1926 ) 20140, 1.XXX .ס 

. 1927 

נאו^ם. 9 *טר קווולים — $מ 6 )ט 60 611$ תי 01 כ> ■ 16161 * 1 — 

(מידלבורג, 18:0 — האג, 1943 ), משורר ה(לאנדי. 

ב׳ למד בלשנות קלאסית, וב 1899 קיבל את התואר ד״ר 
לפילוסופיה במשך תקופה קצרה שימש מורה בגימנסיה, 
אך מ 1504 ואילך התפרנס ממתן שיעורים פרטיים והתמסר 
לספמת! מקום־מגוריו היה בהאג. 

ביחד עם י. ה. לאופולד והנריאטד. רולנד ה^סט נמנה ב׳ 

על גדולי משורריר, של הולאנד בזמן האחרת. ביצירותיו 
הראשונות ניכרת ההשפעה של הזרם האימפרסיוניסטי, אך 
עד מד״רה נשתחרר מאהבת היופי החושנית של האימפרסיו* 
ניסטים. ובד״שפעח כתביו של אפלטון, שב׳ אף תירגם כמה 
מד.ם לר.ולאנדית, נעשה מעריץ של היופי הבלתי׳חושני, 
שהי^■ הארצי אינו אלא אספקלריר, שלו. גישה אפלטונית* 
הומאניסטית זו מטעמת את השיבותם של הערכים העל־ 
זמניים, ומכאן התת של שלוה ואצילות, שבה חדורה יצירתו 
של ב׳, וכן העובדד., שכמעט אין למצוא בה רמז למאורעות 
חייו וסביבתו. בנימה של התפעלות ור״תעלות כלל׳אנושית 
שר ב׳ על המסתורין שבאהבד. על היופי, האושר, הסבל 
ור,מוווג ואולם ב׳ חיבר גם שירים ליריים פשוטים ולבביים, 
שמביעים בשלור, שפע של רגשות. 

ב׳ הוא אמן של הצורה השירית — מה שניכר אף בתר¬ 
גומיו מיתנית. הוא מצטיין הן במסירת הד.פסמטר (בתרגומו 
השלם ל.אודיםיאה" ובתרגומו החלקי ל״איליאם") וד,ן במסי* 
רתן של צורות־חמשקל המסובכות של יצירות-איסכילוס, 
שב׳ תירגם אותן בשלמותן. 

ספרי־שיריי העיקריים הם: .שירים״ ( 1898 ), .אקדמות" 
( 1902 ), .קולות״( 007 !), 3 מודחזב 0 ( 1912 ), .ירח של אביב" 
( 1916 ), .ענני-קיץ״( 1922 ), .מרובעים הולאנדיים״( 1932 ). 
כן חיבר שיר ארוך, "באטריס", ואת המחזות -אליאנורה" 
( 1910 ) ו״מעבר מידלבורג״ ( 1524 ). — אחר מותו יצאה 
מהדורה של^כל כתביו. 

,וו?// 4 /// 5 :מן ,. 0 ^ ,ת^;ו^תת 1 ^ מגע .( 

,€ . 0 . 5 :£מ 101111 *^ו : 1919 

< 1926 • 8 ווז 4 ז•, 51015 . 1/1 ; 1925 ,, 8 

. 1930 

פ. 

!''!*'ק — $)ט 30 [ (^ 1 ז 1 ס) — ( 4415 

הארלם — 1475 , לובן), צייר הולאנדי! מן האמנים 
הקדומים ביותר של האסכולה הנידרלנדית. סמוך ל 1448 
נשא אשה בלובן שבבלגיד, וב 1457 התיישב בעיר ז(. 
השפעתו של רוג׳ר ון דר וידן (ע״ע) ניכרת בתמונותיו 
הראשתות הידועות לנו: תמונת״מזבח (בפראדו במאדריד) 
ו.אשכבת ישו״(בגלריה הלאומית בלונדוו! סמוך ל 1455 ז). 
כתמונות־נעורים שלו נחשבות גם התמונות הבאות: "פיטה" 
(בלובר), .ד,צליבה" (ברלין), .יוחנן הקדוש" (רוטרדאם), 
וכן במה עיבודים של הנושא .מריה והתינוק". יצירותיו 
מ 1457 ואילך מצטיינות בסיגנון מבוגר ועצמאי יותר, שהוא 
ניכר יפה מ,עינוייו של אראסמום הקדוש״ ( 11458 בכנסיית 
פטרום בלובן) וכ״דיוקן של גבר״ ( 11462 הגאלריה הלאד 
מית, לונדון). — יצירתו העיקרית, שבוצעה בין 1454 ו 1468 , 
היא חמונת־מזבה, שבמרכזה מצדדת .הסעודה האחרונה" 



503 כאדמס, דיריק 



דיריה כאומם: משפטו <של ההיפר אוטו 
המוז יא ו ן המלכותי, בריסל 


ובשני אגפיה יש ציורים על הנושאים: "אברהם ומלכיצדק"׳ 
"לקט המן"/ "אליהו במדבר" ו״חג הפסח". ב 1468 צייר ב/ 
לפי הזמנתה של עיריית לובן. את ״אחרית־הימים״—תמונה, 
שנשתמרו ממנה אך האגפים בלבד (האחד בליל והשני 
בלובר). עבודותיו האחרונות של ב׳ — שאחת מהן לא 
נסתיימה—הן שתי תמונות גדולות על "משפטו של הקיסר 
אוטו"! גם בביצוען של תמונות אלו התחיל ב׳ לפי הזמנת 
העיריה בלובן בין 1470 ו 1475 . 

ב׳ — שהוא הצייר ההולאנדי החשוב הראשון, הידוע 
לנו — לא הגיע לשיעור־קומתם של יאן מ איק (ע״ע) או 
רזיג׳ר ון דר ויידן. ואולם בתמונותיו מצדים יסודות מסויימים- 
ששימשו גורמים חשובים בהתפתחות הציור של האסבולה 
הנידרלאנדית: הוא היה הצייר הראשון באירופד" שהקצה 
בתמונותיו מקום בעל חשיבות לתיאור הנוף כשלעצמו. ב׳ 
תיאר את הגוף מתוך תיבה ותחושתיטבע אמיתית, שנשקפת 
גם מתוך כלל הקומפוזיציה וגם מתוך הטיפול המדוקדק 
והנאה בצמחים שבמשטח הקדמי של כמה מתמונותיו. גם 
התיאור של פנים־הבתים שבתמתותיו עולה בנאמנותו על 
זה של קודמיו, ביחוד משום שהיטיב להשתמש באמצעי 
הפרספקטיווד" אך עיקר תרומתו היה בהארמתיות־הצבעים 
החדשות שלו, שבהן מופיעים זה בצד זה גינים בלתיירגילים, 
כירק־הזית והארגמן, וגוני האדום והכחול מזהירים כאבניי 
יקר. ביצירותיי של ב׳ קיים ניגוד מוזר בין הצבעים החיים 


באומגרט, דוד 504 

והמרהיבים שלו ובין הדמדוח הדקות והנוקשות, שהן כאילו 
משוללות־גוף מתחת לקפלי־בגדיהן וכמעט מחוסרות־תנועה 
אף בסצנות הדראמאטיות ביותר! ואולם מעל לכתפיים 
הצרות של דמויות אלו נישאים ראשים בעלי הבעה אישית 
ביותר, שהם מעוטרים בכובעים דמיוניים מחודדים. 

ב' היה אמן תמים, ובמידה ידועה אף קפדן עד כדי 
דקדוקי־עניות, אך עם זה כן ובעל רגש. היתה לו השפעה 
מרובה על בני־דורו — השפעה, שחדרה גם לגרמניה ונת* 
פשטה אף מעבר לגבולותיה. אחד מבניו. אלברט ב׳, היה אף 
הוא צייר ידוע, אף אם לא זכה לפירסום דומה לזה של אביו. 

מע׳* מ^/  1€ ז£ ,[ ; 1924 

. 0 <^ 1 ^ 116 ^ 8 ; 1925 ^ 00 [ ^) $411 , 8 .( 1 : 111 ) 

. 1938 

ע. י.־ה, 

5 אומגךט רןד (נר 1890 , ארפורט, גרמניה), 

פילוסוף יהודי. למד באוניברסיטות של פרייבורג, 

מינכן, וינה, היידלברג, ברלין! נתמנה ב 1924 דוצנט לפילו¬ 
סופיה באוניברסיטה של ברלין, שבה שימש אח״ב (ב 1932 — 
1935 ) כפרופסור. ב 1935 היה פרופסור־אורח באוניברסיטה 
של מאדריד, שבה הירצה על הרמב״ם בכינוס לזכרו, שנערך 
על־ידי מדינת־ספדד. 1935 — 1939 היה פרופסור בברמינגאם 
(אנגליה), ב 1939 נתמנה פרופסור בפנדל היל ( 111 ^ 1161 ) 60 ?) 
בפנסילוויניה (אה״ב). מ 1941 ואילך הוא משמש יועץ במק¬ 
צוע של הפילוסופיה בספריית־הקונגרס בוואשינגטון. — ב׳ 
היה ציוני מנעוריו והגה את הרעיון של יסוד בטאון פילוסופי 
עברי. בספריו הראשונים (וביחוד בספרו הגרמני "בעיית 
האפשרות בביקורת התבונד, הטהורד" בפנומנולוגיה המודר¬ 
נית ובתורת המושאים״, 1920 ) עסק בבעיית האפניות (אפ¬ 
שרות, ממשות, הכרחיות) בפילוסופיה של קאנט, הוסרל, 
מיינונג. את״כ התרכז במחקרים היסטוריים וחקר את תולדות 
הרומאנטיקה הפילוסופית בגרמניה בתחילת המאה ה 19 . 
פריה של עבודה זו היה ספרו על פרנץ פון באדר והרומאנ¬ 
טיקה הפילוסופית ( 1929 ). עבודה אחרת של ב׳ עוסקת 
בחקר הקשרים בין שפינוזה ומנדלסזון ( 1932 ). בספרו 
"המאבק על משמעות-החיים אצל חלוצי האתיקה המודר¬ 
נית" (־זס^ 160 > ־ 001:61 ממ 60$51 נ 1.61 160 > מוס 1 ק 1 ת 3 .^ 1 ז 6 ם 
1933 ,> 1111 )£ 60 ם: 161 > 10 ת ־ 161 > ם 1£10£61 ) קשר ב׳ את המחקר 
השיטתי בתחום תורת-המידות במחקר ההיסטורי. בספר זה 
מותח ב׳ ביקורת על שיטתו של קאנט בתורת־המוסר. כשם 
ששלמה מימון(ע״ע) הראה בזמנו, שקאנט בנה — בתחומה 
של תורת-ההכרה — תורת־מדע מושלמת ועקבית, בלא שעלה 
בידו להוכיח, שתורה זו חלה על המציאות ושאפשר להשתמש 
בה לגבי המציאות (שאלת ? £361:1 1 ) 01 ן>), כך מדאה ב׳, 
שתורת־המידות של קאנט נגזרה אמנם מתוך הרעיון היסודי 
של אחדות עליונה, שחודרת את כל מגמותיו המרובות של 
האדם, אלא שגזירה זו היא כולה צורנית, ריקה מתוכן. ב׳ 
מברר את נסיונו של הרמאן כהן להציל את תורת-המידות של 
קאנט, אך גם כאן הוא מגיע למסקנות שליליות. כמרכן חקר 
ב׳ אח הנסיונות ליצירת אתיקה בעלת-תוכן בסוף המאה ה 18 

(הרדר, המםטדהוים,יעקבי). כנגד קאנט הרים הרדר על נם 

** * <• • 

את תורת-המידות הישראלית, שאינה קורעת את אחדותו של 
האדם. אגב חקירה זו אסף ב׳ אח החומר הספרותי על הקשרים 




505 


כאוטגרט, דוד—כאוצן 


506 


בין הרדד ושפינוזה. חיפושיו אחר יסודות תכניים של המוסר, 
בניגוד ליסודות הצורנים שבתורת־קאנט. הביאו את ב' לידי 
התעניינות מיוחדת בתורת־המידות של בנתאם, שלה מוקדש 
ספרו הגדול ״בנתאם ותורת־המידות של היום״( 660x11301 
ץ 13 ) 70 }ס !*תג), 1952 . בעברית כתב על אותו 

נושא ב״עייד(כ״א, ע׳ 48 ואילך: "לקראת מפנה קוסרניקאי 
באתיקה") ובאנציקלופדיה העברית (מאמרו על בנתאם). 

ש. ה. 3 . 


?אי^גךטן( 63110163x160 ), אל?מךר נ 1 ? 1 ליב ( 1714 - 

1762 ), פילוסוף גרמני מן התקופה הטרם־קאנטיתז 
מתלמידיו של כריסטיאן וולף וממפתחי־שיטתו/ אבי האסת¬ 
טיקה הגרמנית. ב׳ היה הראשון, שהשתמש במונח,אסתטיקה׳ 
במובן המקובל כיום(כתורת היופי) — מונח, שנתאזרח לאחר 
זמן בעיקר בהשפעתו של פרידריך שילר. בספרו העיקרי 
״אסתטיקה״( £51116x163 ^^), בשני כרכים ( 1750 — 1758 ), מג¬ 
דיר ב' את היופי כ 113600016000 ק 0 נ £6^x ז^ק (שלמות נגלית) 
או כ ¥36 בו 56051 6x£6^x10 60601x1001$ ק (שלמות של ההכרה 
החושנית), כלומר: היופי הוא השלמות הנתפסת ע״י החושים. 
ההכרה החושנית משלמת את ההכרה, שאליה מגיעים על-ידי 
כשרודהכרה עליון, שאינו זקוק לחושים. תורת-ההכרה כו¬ 
ללת, איפוא, את האסתטיקה כתורת־ההכרה החושנית ואת 
הלוגיקה כתורת־ההכרה השכלית. 

קאנט בצעירותו( 1756 ) ראה אח ב׳ כמטאפיסיקן החשוב 
ביותר של תקופתו, וה״מטאפיסיקה" של ב׳ שימשה לו כיסוד 
להרצאותיו. ב׳ השפיע הרבה על יצירת המונחים בפילוסופיה 
הגרמנית. 

?/פ , 11 ת 3 ^ 5 ׳נ 8€ ) 11$ '!£ 

, 0 ^ 8160131211 זזש< 11 ^ ; 1911 

. 1928 


3 או? 1 גךשן 1 ??ונואל 9 ?ךל ( 1828 ,^ךמזיר,מוראודה- 
1908 , וינה), סופר ועיתונאי עברי וגרמני. מלבר 
השכלה כללית רכש לו ידיעות יסודיות במקצועות-היהדות. 
השתתף בעיתונים ובכתבי-עת גרמניים-יר,ודיים. היה עורך 


העיתון הכלכלי-ד,מדיני 61 ?01x5611x111 ס,• הוציא — בצירוף 
מבוא משלו — את "מגילת סדרים" (על המאורעות שגרמו 
לגירוש היד,ודים מאוסזי, ע״ע) מאח ר׳ אברהם ברודא בן ר׳ 
מרדכי לייפניק (חרנ״ה), וכן הוציא בצירוף מבוא וד,ערוח 
את ״ישועות-ישראל״ — כרוניקד, לתולרות־ישראל במורא- 
וויה של ר׳ ישראל פרנקל (תרנ״ו). ב 1854 יצא תרגומו 
הגרמני לחובות-הלבבות וב 66 — 1865 ערך, ביחר עם אייזיק 
הירש וייס, את הירחון המדעי "בית-המדרש", שיצאו ממנו 
רק 4 חוברות. במשך שנים הרבר, היה ב׳ חבר של ועד- 
הקהילה בווינד״ וכן היד, ממייסדי ה" 111302 \ 15x361111561161 ** 
בווינה( 1873 ) ובית־מדרש לרבנים באותה עיר. הוא הירבה 
לפעול לטובת הפליטים היד,ודיים מרוסיה ורומניד" שבאו 
לורנה, ותמך בייסוד בתי-ספר ליהודי גאליציה. ליום־ד,ולדתו 
השבעים הוציאו בניו ספר-יובל לכבודו(וינה, 1899 ). 


£1896 111 ,מט־נ 0 ־- 61 ^ 1 ת 3 ז , 

11, 153-156; 7056^ 53 2 ת 0145 , 610611 1161 מז ^- 

11€ 0/6 , 30115:6111 ^^ . 6 156 , 1922 11 ז 

?14^11x1^51)^ 115 296 , 9-10 . 1930 ,״״)*ו׳מ . 


^אוכגר (ז 363 ת 811311 או 03631 ׳\ 6113 ), עיר נמל והעיד 
הדאשה של מחוז גוד,ילוואד בברית-המדינות סאו- 
רשטרה (ע״ע) שבהודו! במזרחו של חצי-האי קאתיאוואר 

־נוע • 


ובמערבו של מפרץ-קאמבי. מספר תושביה כ 103,000 ( 1941 ). 
מפני הסחף המצטבר במפרץ וסותמו נכנסות לנמל ב׳ רק 
ספינות קטנות. תושבי ב׳ מתפרנסים בעיקר מן העיבוד של 
כותנה ודימסחר בד" אך יש בעיר גם תעשיות של ברזל 
ולבנים. בסביבתה של ב׳ מייצרים מלח, שהוא מוצא מברכות 

•ש 

של מי-הים, שמתאדות במהירות הודות לטמפראטורד, הגבוד״ה 
ולגשמים הםועסים-ביחס. ב׳ נוסדה ב 1723 ע״י באוסינגג׳י, 
מושלה של מדינת סאורשטרד" רעל שמו נקראה. עד הקמתה 
של הודו העצמאית ב 1948 נמצאה ב׳ במדינת-ב׳ — מדינד" 
שאינה סוריה ביותר מפני מיעוט גשמיה ( 260 — 750 מ״מ 
בשנה) ואי־קביעותם. שמחה של מדינת-ב׳ היה 7,640 קמ״ר 
ומספר תושביה כ 618,000 ( 1941 ). 

( 63^01x3 ;63x151x3 ; בויםקביידית),עיירד,בדרו¬ 
מו*, של הרפובליקה הלאטווית הסובייטית! כ 60 
ק״מ מדרום לריגה וסמוך לגבולה של ליטר,; העיר הראשה 
של הנפה (ראיון) הנקראת על שמה. מספד תושביה 5,000 

( 1953 ). יושבת על נהר לילופה (בגרמנית: אא), הנוצר 

^ ^ ^ ^ ייי ♦ 

כאן מהתחברותם של שני נחלים וזורם למפרץ-ריגה. ב׳ משמ¬ 
שת שוק לסביבתה החקלאית! נמצאים בד, בתי-בורסקאות, 
מנסרות לעצי-יערות ובתי-מלאכה לחמרי-בנין. בב׳ נמצאות 
חרבות של מבצר, שהוקם ע״י מסדר האבירים הצלבניים. 
מתחילה היתה כלולה בדוכסות קורלנד (ע״ע), ומשסופחה 
זו לרוסיה שימשד, עיר-מחוז בפלדקורלאנד. לפי החלוקה 
האדמיניסטראטיווית של לאמוויה העצמאית בתקופה שבין 
שתי מלחמות-העולם היתד, ב׳ שייכת לזמגלה (אחד מאר- 

* x 

בעת חלקי המדינה). 

לפי חוק מיוחד מ 1799 הותר ליהודים להתישב בב׳ רק 
לאחר שסופחה קורלאנד לרוסיה. מתחילה היתה זכות- 
ישיבתם בב׳ מוגבלת לפרבר שעל אחת מגדות האא, ורק 
בשנות ה 20 של המאה ה 19 נתבטלה הגבלה זו. בשנת 1835 
היד, מספר היד,ודים בב׳ 2.669 ! בשנת 1850 סחת מספרם 
ל 2,266 . התמעטותד, של האוכלוסיה היד,ודית נגרמה על-ידי 
מגיסת־חולירע, שפרצה בעיר, וגם ע״י התישבותן של 82 
משפחות מב׳ במושבות החקלאיות שבפלך חרסון. ב 1897 
עלה שוב מספד היהודים בב׳ והגיע ל 2,745 נפש. ב 1910 
ישבו בב׳ 2 x 100 יהודים! בימי מלחמת-העולם 1 יצאו הרבד, 
יהודים מב׳, שהיתה באיזור-ד,חזית, וב 1920 לא היו בה אלא 
834 בלבד. במחצה השניה של המאה ה 19 שימשו בב׳ רבנים 
ידועי-שם: ר׳ מרדכי אליאשברג(ע״ע) והרב אברד,ם יצחק 
הכהן קוק (ע״ע). 

ל. אובצ׳ינסקי, תולדות ישיבת חיהודיס בקורלאגד, 1911 *, 
55-48 . 

באו?( ( 6311x260 ), עיר-תעשיה בדרומה של גרמניה המז¬ 

רחית, בח^ הד.יסטורי של לאוזיץ (לוז׳יצה בונדית, 

ע״ע ונדים) שבסאכסוניה! כ 45 ק״מ ממזרח לדרזדן וכ 20 

ק״מ מצפון לגבול-צ׳כיה. מספר תושביה כ 4%000 ( 1939 ). 

ב׳ יושבת על נהר-שפרה בגובה של כ 200 מ׳ מעל-פני הים 

* • ** 

יעל קרמםד,״ב ורוצלאוו—דרזדן. היא מרכז למחצבות של 
קאולין, חומר-הגלם של החרסינה הסאכסונית, וכן יש בה 
בתי-חרושת למכונות, לקטרים, לקרונות-רכבת, למרכבי- 
מכוניות, לטכסטיל, לנייר ולסחורות כימיות שונות. התוש¬ 
בים הם ברובם גרמנים ובמיעוטם ונךם! כ 90% מהם פרו- 
טסטאנטים והשאר קאתולים. — ב׳ היתד, מצודה סלאווית 
במאה ה 10 , ושמה הסלאווי(בודישין) מקובל עד היום. כחלק 





כאמן—כאור, פרדינגד כריסמץ 


506 



כאוצז; חי? ם! דטצורה והכנסיה 


מחבל־ילאוזיץ שימשה ב׳ סלע־מחלוקת בין פולניה, צ׳כיה 
וגרמניה. ב 1635 עברה מצ׳ביה לסאכסוניה. מיה״ב שרח בה 
מצודת־אורטנבורג, המתנשאת מעל לעיר, וכנסיה על שם 
פטרוס ובה "זרוע פטרום", שאליה היו קאתולים עולים לרגל. 
מ 1635 ואילך מחולקת כנסיה זו ע״י מסד, באופן שחציה 
משמש לקאתולים וחציה לפרוטסטאנטים. בקיץ 1813 ניצח 
נאפוליון בקירבת ב׳ את הרוסים והפתסים. 

3 אןר, 9 רדינ^ד ?ר' 9 ?:ן — ת 3 ו 51 וז 011 1 )מ 3 מ 11 >ז€ז 1 

זבי 63 — ( 1792 , שמידן, על־יד קאנשטאט — 1860 , 

טיבינגן), תאולוג פרוטסטאנטי וחוקר בתולדות־הנצרות. 

ב', בנו של כומר פרוטסטאנטי, היה חניך של הסמינאר 

התאולוגי בבלאובוירן (מ£ז 11 טלט 613 ) והאוניברסיטה של 

טיבינגן, שאף בה למד תאולוגיה. מ 1826 ואילך היה פרוי 

פסור לתולדות הפנסיה והדוגמאטיקה הנוצרית בטיבינגן. 

מתחילה עסק במיתולוגיה ובתולדות-הדוגמות. חיבורו החשוב 

הראשון הוא •זסזגא 116 ) ־נ 6 () 0 111010816 ץ 1 \ 1 >מ 11 ^ 0111 נ 11 מץ 5 

1£5 > מ 0 ! 6118 ־ 1 ("הסימבוליקה והמיתולוגיה או 

הדת הטבעית בעולם העתיק״, 25 — 1824 ) ! בחיבור זה ניכרת 

השפעתו של שלינג (ע״ע) וביחוד של שלץרמאכר. "בלא 

פילוסופיה ~ אמר ב׳—נשארת ההיסטוריה בשבילי מתה 

ואילמת לנצח״. בספרו על ״השיטה המאניכאית״( 035 

* 

1831 ,מז 516 ץ $5 מ 0 ( 11611£ 50110 ! 0115 ומ 3 בת} הראה ב' ראשון, 
שהמניכאיזם היה דת עצמאית. שאר חיבוריו של ב׳ מאותה 
תקופה עוסקים במקומה של הנצרות בתחומם של חיי־הרוח 
בעולםהעתיק: 3 מ 3 ץ 7 מסע 5 טות 0110 ק^("אפולוניוס מטיא* 
נה״, 1832 ), 0515 מ 0 0116 ג 511 ״ 011 016 ("הגגוסים הנוצרית", 

1835 ), - 50 ז 16 ) 0 $טמ 1$1 מ 0 ) 13 ? מ 1 ו 6116 ו 1511 ז 011 138 ) זטנ!() 

151113 ־ 0111 1 )מט 6$ ז 3 ז 11 ("על היסוד הנוצרי שבפילוסופיה 
האפלטונית או סוקראטס וישד. 1837 ). בהתאם לשיטתו של 
הגל הבחין ב׳ אף בשלבים הראשונים של הנצרות מעין 


גמהק של בוהות םתגגשים זה כזה ומתפשרים זה עם זה: 
היהודים־זזנצרנים (שמעידפטרום) והכוחות האוניברסאליס* 
סיים (פאוליניזם). בשני כוחות מנוגדים אלה, שפעלו 
בנצרות הקדומה, כבר הבחין זמלר (־ 5601161 . 831 . 1011 ; 
1725 — 1791 ), אך תיאור מרעי שיטתי של המאבק ביניהם 
נתן לראשונה ב'. אמנם החוקרים הנוצריים (ע״ע בולטמן, 
רודולף) דתו את הנחתו היסודית של ב׳, שלפיה יש לראות 
בהתהוותה שיל הכנסיה הנוצרית תוצאה של ניגוד בין הנצ־ 
רנים־היהודיים ובין מתנגדיהם, ולעומת זה נראית הנחה זו 
לחוקרים היהודיים. התעודות המשקפות את הניגוד לתורתם 
של פאולוס ומצדדיו הן, לדעתו של ב׳, חזון־יוחנן והאיגרת 
ע״ש יעקב. המשך לנצרנים*ד,יהודיים רואה ב׳ באביונים, 
וב׳ הכיר לראשונה, ש״ההומיליות" ע״ש קלמנם מקורן בתו* 
רת־האביונים. 

כנקודת*מוצא לבירור השקפותיו שימש מאמרו: 16 ס 

16 ) 0601610 מ 11156116 )ממ 0 ^ 1 ז 16 > מ 61 1 ;זז 3 ק 5 ט 1$1 ז 011 ("מפלגת* 

ישו בקהילת־קורינתום״, 1831 ). אחר*כד התחיל מנתח את 
כתבי הברית החדשה והשתדל לקבוע, לפי המגמות שגילה 
בהם, את מקומו של כל אחד מהם בהתפתחותה של הנצרות 
ואת זמנו. במחקרו 16£6 ז( 311 י 3$101 ? 50360300160 116 ) :ו 6 נ 01 
("על האיגרות הקרויות פאסטוראליות") ניסה להוכיח, 
שהמתנגדים הנזכרים באיגרות אלו, היו ממצדדיה של הגנו* 
סיס הנוצרית, או ביתר דיוק: מתלמידיו של מרקיון (ע״ע) 
במאה השניה. את זמן חיבורן של איגרות אלו הוא קובע 
באמצעה של אותה מאה ואת תכליתן העיקרית הוא רואה 
בפולמוס נגר הגנוסיס. בספת 16511 05161 ק^). 161 ) , 30105 ? 
56106 1 ) 110 6 ) 16 ־ 61 56106 , 1£60 ז 1 ^ו 1 ) 110 1,61160 5610 , 511 ת 011 
1,6111:6 ("פאולום, שליחו של ישו המשיח, חייו ופעולתו, 
איגרותיו ותורתו״, 1845 ) גיסה ב׳ להראות, שרק האיגרות, 
שנכתבו לשם פולמוס נגד הנצרנים מן היהודים, הן פרי עטו 
של פאולוס. כאלו הן: האיגרת לגאלאטיים, האיגרות לקו* 
רינתיים והאיגרת לרומיים. דמותו של פאולוס, כסי שהיא 
משתקפת באיגרות אלו, שונה מזו שנשקפת אלינו מתוך 
שאר האיגרות המיוחסות לפאולום וגם מתוך "מעשי*השלי• 
חים". מחברו של הספר האחרון ניסה לבטל את הניגוד שבין 
פטרום לפאולוס ומתוך כך ניטשטשה דמותו של פאולוס. 
בחקירתו - 30001 ) 1 116 > ־ 111161 £60 תט 511611 ־ 61 ז 0 ס 156116 ) 1 ־ 10 
61160 § 30 ע£ 561160 ("מחקרים ביקרתיים על האוואנגליונים 
הקאנוניים״, 1847 ) כולל ב׳ אף את האוואנגליונים במסגרת 
של הניגוד בין הפאוליניזם ובין הנצרנות היהודית. ארבעת 
האוואנגליונים הם בעיניו חיבורים, שביסודם הונחו חיבורים 
קדומים, שר,כנםיה הוציאה אותם מכלל הברית החדשה, ועל 
כן לא נשתמרו אלא בצורת שרידים בלבד. מחבריד,ם של 
האוואנגליונים בצורתם הקיימת עמדו על הניגוד שבין שתי 
המפלגות שבנצרות הקדומה, אלא שנתכוונו לטשטש אותו— 
מר, שניכר יפה באוואבגליונים. אעפ״כ עדיין אפשר להכיר 
מתוך האוואנגליוגים לאיזו מן המפלגות הללו נשתייכו מחב* 
ריחם. מתי, למשל, היה קרוב מן האחרים לתלמידי־ישו 
הנצרנים, מארקום הוא פרי השלב הפייסני, לוקאס היד, 
פאוליני נאמן, ואילו אצל יוחנן מתבלטת המגמה לבטל את 
הניגודים בין היסודות השונים ע״י נסיון להגיע לאחדות 
גבור,ה יותר. האוואנגללן ע״ש יוחנן נתחבר, לדעתו של ב׳, 
במאד, השניה! אין לבקש בו אמת היסטורית, והמחבר עצמו 
אף אינו מתאמר למסור אותה. 




509 


באור, פרדתגד כריסמץ—כאיח 


510 



ביגיע ימיר סאז סאיוואדוי <גאיח) בידי ההייאנדים 1824 . תחרים סתור ססר 18290 


ב׳ עסק גס בפולמוס בין הקאתולים והפרוטסטאנטים. 
בביגוד לקאתולים ראה בדוגמאטיקה פרי של התפתחות 
היסטורית, שהתאימד" לדעתו, לכללי ההתפתחות ההיסטו¬ 
רית, שצויינו על־ידי הגל. בתקופת-חייו האחרונה עסק ב׳ 
בחקר תולדות-הכנסיה. ספרו "תולדות הכנסיה" (-מ €110 ז 10 
1853 , 01110 נ 11 :א 60 ) הוא הניסיון הראשון לברר את התפת¬ 
חותה של הכנסיה הנוצרית מנקודת-מבט היסטורית. 

בהשפעת תורותיו ומסקנותיו של ב׳, שהיו בזמנן חדשות 
מיסורן, בוצרה אסכולה מיוחדת לחקר הנצרות — האסכולה 
של טיבינגן, שימי־פריחתה היו שבות ה 40 של המאה ה 19 . 
בכסה וכמה שאלות הגיעה החקירה החדישה לכלל דעות 
שונות מאלו של אסכולה זו, אבל הרבה ממסקנותיה קיימות 
ועומדות עד היום. 

קק , 1953 

, 5 ק 10€ ) $0 .ן . 11 ; 583-585 
£ , 0 , 7 .£ ; 1909 ,ז 4 ) 1 > 8 ,€ , 7 .ס 

. 1909 

ד. ם. 

( 8113 או 831113 ), מדינה במזרחה של ברזיל (ע״ע), 

בין מעלות הרוחב הדרומי ׳ 45 ״ 8 ו׳ 15 ״ 18 ומעלות 

האורד המערבי ׳ 30 ״ 37 ו׳ 30 ׳' 46 . ב׳ מוקפת משלוש רוחותיה 

מדינות בראזיליות ן בצפון-המזרת היא גובלת עם סרז׳יפה, 

בצפון — עס פרנמבוקו ופיאואי, במערב — עם גויאס, בד¬ 

רום—עם מיבם דוייס ובדרום-המזרח—עם אספיר־יטו סנטו. 

במזרח היא גובלת באוקיינוס האטלאנטי(ארכו של קרהזזוף 

על כל פיתוליו מגיע ל 1,390 ק״מ).—השם ב׳ פירושו מפרץ. 

בשם זה נקראה מתחילה עיר־הבירה היושבת על באיה דה 
• ^ * ▼ ? 1 * 

טודום אום סבטוס (״מפרץ כל הקדושים״}—הגדול במפרצי־ 
ב׳(יותר מ 1,060 קמ״ר), שמסתעף מן האוקיינוס האטלאנטי. 
כיום נקראת עיר זו סן סלודור (ע״ע) ואילו המדינה, שתחי¬ 


לת יישובה האירופי היתד. בעיר זו ובסביבות-המפרץ, נקראת 
בשמה הראשון של העיר. 

ב׳ היא ברובד. ארץ של רמות-מישור (צ׳אפאדאם) ושל 
טורי-הרים וגבעות (סראס), שרק במקומות מועטים הם 
מתרוממים עד למעלה' מ 1,000 מ׳. בטורים הגבוהים ביותר 
עוברת פדשת-המים הראשית של ב׳ — זו שבין נהר-סאד 
פראנסיסקו, החוצד. בחלקו התיכון את ב׳ מדרום לצפון, ובין 
הנד״רות הקטנים ממנו, הזורמים מזרחד" אל האוקיינוס. הארוך 
שבטורים הללו — סרד. דו אשפיביאסו — נמשך מצפו, לד¬ 
רום, ואת המשכו אפשר לראות ברמת־ד־יאמאנטיבה (כ 350 
ק״מ ממערב למפרץ הראשי), הידועה ביהלומיה. שפלת-חוף, 
שרחבה הממוצע הוא כ 80 ק״מ ושבכמה מקומות יש בד, 
ביצות ולאגונות קטנות, מפרדת בין הים ואיזור־הגבעות. 
פרשת-המים הראשית משמשת גס גבול אקלימי, צמחי, כל¬ 
כלי דשובי חשוב: ממזרח לה מרובה השפעת־האוקיינום — 
מה שגורם לשפע של גשמים (כ 2,500 מ״מ בשנד. כעיר- 
הבירד.), לריבוי הלחות באדר ולסציאותו של יער טרופי 
ברוב השטח. בשפלח-החוף ובאיזור של הגבעות והרמות, 
הפונה לים, מרוכזת החקלאות, שד,יא מקור-הפרנסד, החשוב 
ביותר של תושבי ב׳. ממערב לפרשת־הרים הגשמים מועטים- 
ביחס, הצמחיה היא סאוואנה או ערבת־שיחים, וד,ענף החשוב 
ביותר של הכלכלה הוא גידול בקר (לבטר) וצאן(לגיזה), 
ב' היא אחת ממדינוח־בראזיל, שמייצאת בשר למדינות 
בראזיליות אחרות ולארצות-חח. 

מלבד צמחי-מאכל שונים לצרכי-המקום מגדלים בב׳ גם 
מטעים לצרכי-יצוא (סופר, קאקאו, טאבאק וכותנה). כ 95% 
מן הקאקאו המוצא סבראזיל גדל באיזור־החוף הדרומי של 
ב׳. מגידולי-ד.יער החשובים יש בב׳ עצי-רהיטים יקרים וקצת 
קאוצ׳וק מסוגים מיוחדים. ד.יד,לומים, שנתגלו בב׳ ב 1844 , 
שימשו לה במשך עשרות-שנים מקור־הכנסה חשוב. כיום 
נתמעטה חשיבותה של ב׳ בשוק־היהלומים העולמי, אבל 




511 


פאי־ח — באיזיר 


512 


עדיין היא מייצאת יהלומים שחורים לצרכי־תע&יה. זהב 
בכמות מועטת נמצא בגלילו העליון של נהר (ריס דה קוב* 
טאס" הזורם לאוקיינוס האטלאנטי. חשיבות כלכלית יש גם 
ליצוא של גבישי־קוארץ ושל כמה מאבני־החן הזולות. הת־ 
עשיה מכשרת את תוצרת החקלאות והיער המיועדים ליצוא. 

חשמל מופק מכמה מ 9 פלי-הנהרות, וכיום ( 1953 ) מרחי¬ 
בים את ניצול כוחות־המים בנהר סאן פראנטיסקו. רשת של 
מס״ב מצויה רק בשליש המזרחי של ב׳. לנהר םאדפראב- 
סיסקו מגיעים רק שני קודם" ומעבר לנהר זה עוברת מס״ב 
רק בפינה הצפונית-מערבית של ב/ נהר סאן פראנסיסקו 
(חת מבסביבות המפלים שבו)" וכן כמה מפלגיו של נהר זה 
וכמה מן הנהרות הזורמים לאוקיינוס האטלאנטי" משמשים 
לספנות. 

הישוב מרוכז ברובו הגדול בשפלה ובגבעות הסמוכות 
לה. בתקופה שקדמה לייסוד הרפובליקה הבראזילית זדה בב׳ 
משק-מטעים קולוניאלי" שהירבו להשתמש בו בעבדים שחו¬ 
רים. מכאן האחוז הגבוה של השחורים והמולאטים באוכלו־ 
סיה. אחוז זה ירד הרבה במאה ה 20 כתוצאה מן ההגירה של 
אירופים" ביחוד של איטלקים ופורטוגיזים" לב/ החשובות 
שבערי-ב׳״ חח מעיר-הבירה״ הן: איליאוס 23,000 

תושבים), קשוירה ( 10,000 ת׳)״ נזרה (נצרת 1 13,000 ת׳}" 
וסאנטו אמארו ( 11,000 ת׳) באיזור־המפרץ! עיר־הנמל בל- 
מונטה ( 6,000 ) בדרום וז׳ואזירו( 43.000 נפש) בצפון. 

היהודים האנוסים, שישבו בב׳ בתחילת ימי ההתייעזבות 
האירופית, נטמעו בתוך המשפחות הנוצריות הוותיקות (ע״ע 
ברזיל, יהודים). 

א. י. בר. 


?אחז ע׳ע אךג^טי^ה. 


?איןיד ( 1 .<,*.)׳ שמם של שני שולטנים עותמאניים. 

1 ) באיזיד 1 יילדירם ("הבזק"). שלט מ 1389 עד 
מ) 14 . כינויו "בזק" ניתן לו משום המהירות של מסעותיו 
הצבאיים. תאריר־לידתו שנוי במחלוקת. ב׳ עלה לשלטמ 
לאחר שנרצח אביו מוראד 1 בשדה-הקרב של קוסובו, שבו 
הכניעו העותמאנים אח מלד סרביה ( 1389 ). כשאל נתמלד 
נתן פקודה להרוג את אחיו יעקוב. לאחר שעשה שלום עם 
הסרבים, כבש בלא קושי מרובה את הנסיכדות הוזורפיות 
במערבה של אנאטוליה. ב 1391 הטיל הסגר על ביזאנטיון, 
שנמשך, בהפסקות אחדות, עד פלישתו של טימור. בשנים 
שלאחר מכן ניצחו חילותיו את הבולגארים ופלשו ליוה, 
לאלבניה ולבוסניה. בפני הסכנה התורכית הגוברת קרא האפי־ 
פלד למסע־צלב חדש, אך הצבא הגדול, שנתקבץ לקריאתו 
ושהודכב מאבירים וחיילים מארצות נוצריות שונות, נחל 
תבוסה על-יד ניקופולים ( 1396 ). באנאטוליה כבשו צבאותיו 
של ב׳ כמה איזורים נרחבים, ובמקש לשתף פעולה עם שכניו 
הממלוכים יצא ב׳ למלחמה גם עליהם וכבש כמה ממבצריהם 
באנאטוליה הדרומית. 

ב 1400 , כשהגיע ב׳ לשיא גדולתו—כשממלכתו השתרעה 
מן הדאנובה עד הפרת, ואף ביזאנטלן הנצורה עמדה ליפול 
לידיו — פלש טימור־לנג (ע״ע) לאנאטוליה והחריב את 
סיוואס ואת מלסיה. לאחר כיבוש סוריה ובגדאד חזר הכובש 
המונגולי לאנאמוליה, ובקיץ 1402 נחל ניצחון מכריע בקרבת 
אנקארה. ב׳ נשבה, ואנאטוליה כולה נכנעה למונגולים. טימור 
הקים מחדש את הנסיכדות העצמאיות באנאטוליה, ואת 



באיזיד השני 


שארית הממלכה העותמאנית חילק בין בניו של ב׳. ב׳ מת 
ב 1403 באקןשהיר; גופתו הועברה ברשותו של טימור לקבורה 
בברוסה. מלחמת אנקאדה הביאה לידי התפוררות זמנית של 
האימפריה העותמאנית והאריכה את קיומה של ביזאנטיון 
בחמישים שנה. 

2 ) באיזיד 11 ( 1481 — 1512 ). לפי הדעה המקובלת 
נולד ב 1447 , אחר מות אביו, מחמד 11 , כובש קושטד" המליכו 
אותו היניצ׳רים ( 1481 ). אחיו ג׳ם, שאף הוא הכריז על עצמו 
כשולטן, אך נמח בקירבת ינישהיר׳ ברח דצא שנית נגד 
ב׳, אך הוכנע והוכרח להימלט — מתחילה אל אבירי-רודוס 
( 1482 ) ואח״כ לאירופה* לסוף מת בנאפולי ( 1495 ) — 
אפשר ברעל. 

בימיו של ב׳ נחלשה במידה מרובה תנופת כיבושיהם של 
העותמאנים. צבאותיו פינו את איטליה הדרומית. לעומת זה 
פלשו למולדאוויה וכבשו את כל החוף המערבי של הים 
השחור ( 1484 ). כוחות תורכיים פשטו לבוסניה, להונגאריה, 
לאוסטריה ולפולניה. במלחמות הממושכות בממלוכים( 1485 - 
1491 ) לא הצליח ב׳ להשתלט על קיליקיה. מידי ויניציאה 
כבש את לפאנטו שעל־יד מפרץ־קורינת, מבצרים אחדים 
בפלופונסוס ואת דורצו שבחוף אלבניה' 1 אך הוכרח לפנות 
את האי קפלוניה לאחר שהותקף ע״י צי גדול, שהורכב 
מספינות של ויניציאה, ספרד, צרפת והאפיפיור ( 1501 ). 
מרידה שיעית באנאטוליה, שעורר שאה אסמאעיל, מייסד 
השושלת הצפוית בפרס״ דוכאה רק אחר קרבות קשים( 1511 ). 

בשנותיו האחרונות חי ב׳ חיי התבודדות וחסידות. בניו, 
ששימשו מושלים במחתות שונים, התחילו נאבקים זה עם זה 
על הירושה. סלים יצא בראש צבא נגד אביר, שביקש למנות 
בן אחר כיורשו, אך נוצח וברח לקרים. בשנה שלאחר מכן 
חזר לקושטה והיאניצ׳ארים הכריחו את השולטן הזקן להת¬ 
פטר לטובתו. ב׳ יצא מן הבירה ומת בדרך למקום גלותו 
( 1512 ). 









513 


כאיזיד — כאנה, חדאן אלסונסו דה 


514 


ב׳ היה שליט חלש" חובב־שלום, מיםטיקן ומשודר. ד.וא 
כינס לחצרו תלמידי״חכמים, דרוישים ומשוררים, בזמנו 
נעשתה קושטה מרכז תרבותי חשוב. כמרכן בנה בניינים 
מרובים בקושטה (ביניהם את המסגד המפואר הנקרא עי 
שמו), באדריאנופול ובמקומות אחרים והקים את הריסות 
בירתו לאחר הרעש הנורא, שהיה בה ב 1509 . ב׳ חיזק את 
צבא־היאניצ׳ארים ואח הצי העוחמאני, שבפקודת פמאל 
ראיס ניסה להושיט עזרה למוסלמי ספרד. בימיו מצאו יהד 
דים מרובים מגולי־ספרד מקלס בממלכה הע 1 תמאנית. 

ש. רוזאנים, דברי ימי ישראל בתוגרמה, ח״א, מהדורה 

ש 1 יה (תר״צ), עט׳ 43 ־ 47 < -^ 6 ,ווט^^^נוק-יוסוממוגז} סס/י .! 

,ג^תס[ א ; 1827-35 

. 1908-13 !) 4 

או. ה. 


באיף, ןץ אגטואץ ןה — 831£ 16 ) 6 מ 01 ו^.- €311 ; — 


( 1532 , ויניציאה ~ 1589 , פאריס), משורר צרפתי. 

בנם של לאזאר דה באיף, שהיה שגריר צרפת בוויניציאה 
והומאניסטן חשוב ( 1490 — 1547 ), ושל אהובתו האיטלקית, 
שלא נישאה לו. ב' למד יוונית בפאריס אצל גדול ההלניסטים 
שבצרפת, ז׳אן דוךה ( 31 ז 0 ם), ביחד עם קרובו רונסאר 
( 1 )ז 1$3 ו 110 ), שצירף אותו לחוגו — כלומר, לאותה קבוצה 
של שבעת מחדשי הלשון והשירה, שנתפרסמה בשם * 1 
16 ) 1613 ? (הכימה); ב׳ היה המלומד ביותר בכל המשוררים 
הללו, ואף*על*פי*כן שירתו מלאת חן 
ורעננוו 4 לאחר שסייר בכמה מאר• 
צות־אירופה(בכללן באיטליה), נעשה 
ב׳ איש־חצרו של שארל צו, מלר 
צרפת, וב 1567 יסד את "האקאדמיה 
לשירה ולמוסיקה״ — ניסיון ראשון 
לאקאדמיה צרפתית. ב 1586 , אחר 
מותו של רונסאר, הוכתר ב׳ כנסיר* 
המשוררים על־ידי "האקאדמיה לתח¬ 
רויות הפרחים" בטולוז. חרוזיו מעי¬ 
דים על השפעה — לפעמים עד כדי 
חיקוי — של הספרות העתיקה ושל 
המשוררים הלאטיניים והאיטלקיים בני-דודר< הוא גם 
הירבה לתרגם את כתביהם של אלה והללו. שירתו אינה 
נובעת מתור חוויות, אך המצאותיו בתחום הקצב מייחדות 
לו חשיבות היסטורית ( 1573 , 6 מ 1 מ 60 1168 \ 0611 , שכוללים 



?׳. א. דה באיי 
דיוין! טחוד 
6 ^ 0011 


״שירים״, ״אהבים״, — בתוכם 1551 , 06 ע^ 1 \ 16 ) 5 ז 1011 ס\)., 
שהם מוקדשים לאשה דמיתית ו 61116 מ 3 ז? 16 ) 5 ־ 0111 ^. 
1555 , המכוונים לאשה שהכיר בפועל, פרנסואז די ז׳ן 
[ 060068 ] "משחקים" ו״שעשועים"). ב׳ רצה לבסס את 
החרוז הצרפתי על הד,בחנה בין הברות ארוכות וקצרות, 
שהיחד, נהוגה ביוונית ובלאטיניח (חרחים, שנכתבו מתוד 


הבחנה זו, נקראים לפעמים 31£105 ל מ 6 זי); אך הרחיק ללכת 
בשאיפתו לחידוש הלשון והשתמש בספריו בכתיב מתוקן 
באופן קיצתי (- 016 $־ 161 \ 30 $0626 ס 3 י £1 6 ! 062 ק 16 ) 606$ * 1 )£ 
1574 , 6$ * 7.111 ) אע״פ שידע לתאר נופים ודמויות בלשון קלה 
וציורית, השואבת גם מאוצר הדיבור העממי, היתח תנופת־ 
שירתו חלשה והצלחתו לא תמיד היתה מרובה. אולם ב׳ פעל 
וחידש גם בתחומים אחרים הרבה: בתאטרון(עיבודים של 
מחזות עתיקים לפי רוח-זמנו: "אנטיגוני" של סופוקלס, 

"החיל המתרברב" של פלאוטום, "הסריס" של טדנטיוס), 

1 * 


״זמירות שקולות״ ( 1586 , 66$ י 016$111 68 )) 6 סס $0 ס 0113 )< פיו¬ 
טים בלאטינית ( 1577 , 01103 * 031 ), וביחוד כתב (מ 1567 עד 
סוף-ימיו) שירים פוליטיים ודידאקטיים: שירי-ניצוח(בעיקר 
נגד ד״ד״וגנוטים), תהילים (לפי התנ״ך), תפילות(קצתן ברוחו 
של ספר איוב), משלים ופתגמים () 6 $) 160160 )§ £0$61 , 410168 ^ 
1576 , 1168 ) 0116 * 1 ?; וכמה מהדורות חדשות עם תוספות — 
ספרו העיקרי). אחת משאיפותיו של ב׳ — שמצאה את 
ביטויה בייסודה של ה״אקאדמיה לשירה ולמוסיקה", בחיבור 
מנגינות ובמשקל שביקש לחנד,יג — היתד, קירובן של המלים 
אל המנגינה. המנגינות שהוא עצמו חיבר לא נשתיירו, אך 
שרדו אלו שנתחברו לשיריו ע״י ידידיו מוךף() 1111 ) 4311 ?) 
ב 1586 ^ה ז׳ן( £616006 ) ב 1603 . — ב׳ הגיח אחריו כתבי- 
יד לא מועטים, שמקצתם אבדו. 

הניסויים בצורות-שירה וצורות-לשון ביצירתו של ב' 
מרובים מן הגילויים של אמנות טהורד,< מפני־כן נשתכח זמן 
קצר אחר מותו, אבל סטדבב החזיר לו את המעמד, שהוא 
ראוי לו: זד, של המשורר השלישי בדרגה ב״פליאדה", אחר 
רמסאר ויויקים די בלח (ץ 66113 1 ) 0 ). 

5 , 1x וג^¥ג״^-ץ 1 :וזג^ ,!מ) ,. 6 • 1 

1 ) 1 6 ^ <ש 1¥ ו€מ- 1€ מ 1 ג 8 ; 1890 — 1881 

16$ , 1€ ס , 16 ; 1828 , €16 ^^ 16 € 011 

, 11155 ,מ ; 1909 ,. 5 46 ״^•״/ 46 6 זס 0614 * 1 ) 6 14665 

. 1944 , 161046 ? 10 46 

ח. ם. — מ. ק. 

באנה, חואן אלם 1 בם 1 ןה— 83603 16 ) 1£0080 ^ 1030 — 

(״ 1380 , באנה, בקרבת קורדובד, — אחר 1445 , 

שם?), טרובאדור ספרדי, מלקט ססר-השירים החשוב, הנקרא 
על שסו(. 6 16 ) 0 * 030610061 ). הדעה, שלפיה היה ב׳ יהודי 
מומר, מתבססת בעיקר על העובדה, שבהקדמד, לספר-ך־,שירים 
הנזכר הוא קורא לעצמו 1100 ) 0 ( 8.61 16 ) ס £0 ^ 01130 (. 
כמה חוקרים סברו, שיש לקרוא כאן לא 114100 ( אלא 1100 ) 10 , 
אבל מלה ז 1 , אע״ס שאפשר לפרשה כביטוי של ענווה, אין 
הוראתד, ברורה למדי, ואף צורתה של המלה 1100 ) 11 ( היא 
בלתי-רגילד" אעפ״כ סבור הרוב הגדול של החוקרים, עד 
האחרונים — וביניהם מומחים גדולים כאמאדור דה לוס ריוס 
וסננדס פלאיו — שב׳ היה ממוצא יהודי. 

עש; זי ש- 

מחייו של ב׳ אין אנו יודעים אלא שהיה 111300 ) 686 
(כלומר, מזכיר) של המלד חואן ז 1 מקאסטיליה ושב 1445 
סיים את עריכת הקנסיונרו שלו והגיש אותו למלכו. קובץ 
זד" שד,וא הקאנסיונרו הקאסטילייני הראשון וד,חשוב ביותר 
לספרות ולהיסטוריה של קאסטיליה במאה ה 15 , כולל בכתב- 
היד היחיד ממנו שנשתמר (כיום בספריה הלאומית בפאריס), 
575 שירים של 54 משוררים, שנקראים בשמם, ו 35 שירים 
של משוררים עלומי-שם. שני זרמים בולטים בקאנסיונרו זח: 
הזרם הקדום יותר הוא הגליאגי-פורטוגיזי(הלשון הגליאגית 
שימשד, כלשון-פיוט בקאסטיליה עד המאד, ה 15 ), והשני, 
שהוא העיקרי — הקאסטילייני. מתוך המעבר מן הסיגנון 
הראשון אל השני אנו למדים על טעמה של התקופד, ועל 
נטיותיה בשירה. כמה מן השירים כתובים אף בסיגנון 
האלגורי של דאנטד, — סיגנון, שבאותם הימים התחיל חודר 
מאיטליה לספרד. 

בספר-השירים של ב׳ יש הרבה חרוזים ומעט שירד,. 
אעפ״כ יכול גם הקורא של זמננו ליהנות מרעננות-לשונו 
ומתכנו. יש בו סוגים מרובים של שירים, וביניהם ביחוד 
שירי-אהבד" שנכתבו בסיגנון השירה הפרובנסאלית (שגם 



519 


סור—סור ^<ז 73 } 


520 


נזכר בנתב(ת של תחותמס 111 (למאה ה 15 לםסה״נ) ביחד 
עם עפרה. בתרגום השבעים נזכרת "בארות" בנחלת יששכר, 
מיד אחר שיאון, ז. א. בקרבת הר־תבור. סמור לכפר 
נמצאת חורבת אל־בירה, שבה נתגלו שרידים מימי הכיבוש 
והשופטים. 

. 1 12 .ק , 1937 , 05 ?; . 61 נ 1 ^ . 1 * 1 .? 

5 אר״טוב<ה, מושב־עובדים על אדמת הקחק״ל בנפת אש* 
קל(ןז ממונף ל״תנועת המושבים והארגונים". מספר 
התושבים: 620 ז מספר המשקים החקלאיים — 100 ! שמח* 
הקרקע — 6,000 דונאם. אדמתה של ב׳-ט׳ נרכשה ב 1887 
ע״י הבארון אדמונד רוטשילד. המתנחלים, כ 25 משפחות 
מיוצאי בסראביד" השתתפו בכספם ברכישת־האדמה. מפני 
שהיתה ב׳*ט׳ מרוחקת ממרכזי היישוב העברי באותו זמן לא 
האריך היישוב בה ימים. נוסף על כך עמדה האדמיניסטראציה 
של הבארון רוטשילד, בהתאם לשיטתה, להפוך את המת¬ 
נחלים לשכירי-יום במשקיהם שלהם — כל עוד התקיימו 
משקים אלה באמצעיו של הבארון. המתנחלים עזבו את 
היישוב אחד אחד ואדמתו עובדה ע״י אריסים ערביים. 

ב 1897 רכש "הוועד האודסאי" את האדמה מידי הבארון, 

כדי להקים עליה "מושבה למופת" לפי תכנית־התיישבות 
חדשה: במתנחלים נבחרו 30 משפחות־פועלים מתוך ותיקי 
העובדים במושבות. ביסוד המשק הונח גידול תבואות, בקד 
ועופות. אולם מחוסר אמצעים מספיקים ומחוסר נסיון בהת¬ 
יישבות לא נתפתח היישוב בראד, ובמשך יותר מ 30 שנה 
נעשו גסיונות להכניס לב׳-ט׳ קבוצות-פועלים שיתופיות, 
שעבדו במשקי-האיכרים ובמשקים הזעירים, שהקימו לעצמן. 
ב 1929 הותקפה ב׳־ט׳ ע״י פורעים ערביים, ולאחר שפונתה 
מתושביה נחרבה בלל. 

בעזרת הקהק״ל ו״קרן העזרה"(אח״ב אמיק״א) עלו ביום 
י״א באדר תר״ץ מתנחלים חדשים על אדמת ב׳-ט׳. הללו היו 
חברים באירגין של התיישבות, שהוקם ע״י יוצאי הגמדים 
העבריים במלחמת-העולם 1 . בניגוד לשאר יישובי המשק 
החקלאי המעורב, שלא צויידו כהלכה ע״י הקרנות הציוניות, 
שתמכו בהם, קיבל הישוב החדש בב׳־ט׳ ציוד מלא משעת 
הקמתו, ובך יבול היה להסתייע בתנאים הטבעיים הטובים 
של המקום (קרקע משובחת ומים בשפע) להגיע במשך זמן 
קצר לביסוס כלכלי. ב 1935 אפשר היה להרחיב את המושב 
ע״י צימצום יחידת־הקרקע של כל בעל-משק וע״י מסירת 
קרקעות למתנחלים חדשים. במרוצת הזמן הוסיף היישוב 
לגדול, וכיום הוא נחשב לאחד מן המבוססים והמפותחים 
ביותר במשק החקלאי שבמדינת-ישראל. 

א. ג. 

באר'!עלןב׳ מושבה בנפת רמלה בארץ-ישראל. שטחה 
כ 7,000 דונם, מספר המשקים שבה — כ 60 , מספר 
התושבים — 6,600 נפש (בכלל זה: "מעברה", שמונה 
4,300 נפש). ב׳-י׳ נוסדה בעזרת אגודת "חובבי ציון" בשנת 
תרס״ח ( 1907 ). המתנחלים נמנו על שתי קבוצות: הראשונה 
היתה מורכבת מפועלים חקלאיים בני העליה השניד" שעבדו 
ביקבי ראשודלציון ובפרדסי נס-ציונה ורחובות! ברובם היו 
חברי מפלגת "פועלי־ציוד. השניה היתד. מורכבת בעיקרה 
מעולים מדרבנד שבקאווקאז, שבראשם עמד הרב יעקב 
יצחקי(שעל שמו נקראת המושבה). במרוצת-הזמן נצטרפו 


אליד.ם עולים מתורכיד" שנעשו הרוב של תושבי המושבה. 
אדמת ב׳-י׳ נרכשה ע״י חברת "גאולד,", וממנה רכשה אותד. 
אגודת.חובבי-ציוך, שמכרה אותה למתנחלים בתנאי־תשלום 
נוחים, בזח נסתיים חלקם של "חובבי־ציון" בבניין המושבה, 
שנתפתחה באיטיות מרובד. בכוחות עצמה. מתחילה עסקו 
המתיישבים בנטיעת שקדים, שהכנסתם היתה זעומה, ואח״ב 
התחילו בנטיעת הדרים. מאז משמש משק-ההדרים מקוד 
הכנסתי. העיקרי של המושבה. מחנות-הצבא, שהוקמו בסבי¬ 
בתה בימי מלחמת-ד.עולם 1 וד.ורחבו בימי מלחמת-העולם 11 
(צדיפין—סרפנד), שימשו אף הם מקור-פרנסד. חשוב לתו¬ 
שבי ב׳-י׳. משהוקמה מדינת-ישראל גדלה ב׳־י' ע״י תוספת 
של שיכונים לעולים חדשים. 

בארן ( 111 ^ 86 ), חבל-ארץ בדרום-מערבה של צרפת, בחלקו 

המזרחי של הדפארטמנט בס-פיתי(- 4 זנץ?- 838565 

5 ^ 1 !). שטחו כ 4,500 קמ״ר. האוכלוסיה שלו(בערד 150,000 ), 

שחלק ניכר טמנה הם באסקים, מתפרנסת מגידול עצי-פרי, 

תירס, בקר, סוסים. — החבל, הנקרא על שם השבט הקלטי 

הקדום של ה״בנרנים" ( 1 תז 86113 ), נשתייך בתקופד. הר 1 מית 

לאקויטניה (ע״ע). לאחר שנכבש חליפות ע״י הואנדאלים, 

הדזיגוטים וד.ערבים, שבולם עשו בו שמות, נתבצר בו במאה 

ה 10 שלטון של מושלים מקומיים, שמן המאה ה 11 ואילך 

היו נסיכים בלתי-תלויים ושלטו לפי חוקים מסרתיים. ב 1290 

סופח חבל-ב׳ לרוזנות-פוא ( 01x ?) ובמאות ד. 14 וד. 15 הגיע 

לפדיחה כלכלית ורוחנית. בסוף המאה ה 15 נתאחד עם 

נאוארה, שבה שלטה משפחת ד׳אלברד, ( 61 ־ 1 נ 11 \;' 1 >). ב 1555 
* * ▼ • *י* 

ירשו הבודבונים את ד׳אלברה. ז׳אן ד׳אלכרה, אשתו של 
אנטואן דה בורבון (ע״ע), הכניסד. לב׳ את הדת הקאלווי- 
ניסטית — מה שעורר בב' סיכסובי-דמיט. אחד מותה של 
ז׳אן ( 1572 ) קיבל בנה אנרי את ב׳. אנרי, שב 1590 נעשה 
מלך-צרפת (ע״ע אנרי עו), התיר לב׳ מינהל מיוחד, בהתאם 
למסורת המדינית של החבל, ורק אחר מותו סופחה הארץ 
לצרפת ( 1620 ). 

. 1888 ,, 3 ,* 161 ^ 0 .,. 1 

באר עבע. 1 . עיר בדרום-יד,ודה, על גבולו של מדבר הנגב. 

4 1 

לפי המסופר בתורד. חפרו כאן אברהם ויצחק בארות 
וכרתו בריתות עם אבימלך "מלדפלשתים". בעלי-ד,ברית נש¬ 
בעו על קיום-ד,בריתות ומזה, לפי התורה, קיבל המקום את 
שמו. למקדש "ה׳ אל עולם", שד,ידי מצוי באן, כנראה, בתקר 
פה קדומה ביותר, נודעה חשיבות מרובד, בתקופת-ד,אבות 
(בר׳ בא. לג! בו, בג! מו, א—ד, ועוד). אחר הכיבועו היתד. 
ב״ש עירם של בני שמעון ויהודד, באחד (יהו׳ טו, בח! שם, 
יט, ב). בימי השופמים שימשה, כנראה, מרכז לבני־ישראל 
שישבו בנגב, שהרי בגי־שמואל נשלחו לבאן כשופטים! 
מקדש־ב״ש נחשב לנקודד, הדרומית של הארץ לעומת מקדש- 
דן, שנחשב לנקודה הצפונית שלה(עמום ה, ה ואילך), ומכאן 
המימרה "מדן ועד ב״ש", שבה היו נוהגים לציין את כל שטח- 
הארץ עד ימי דוד ושלמה. אחר התפלגותה של מלכותישלמה 
נשארה ב״ש הגבול הדרומי של מלכות-יהודה ובמקום "מדן 
ועד ב״ש" היו אומרים מ״ב״ש ועד הר אפרים", או "מגבע 
ועד ב״ש". מב״ש, השוכנת בפתח המדבר, יצא אליד,ו בדרכו 
לסיני. אחר שיבת-ציון נמצאו יהודים בב״ש (נחמ׳ יא, כז. ל). 
עם כיבוש אדום ע״י יוחנן הורקנוס עברה ב״ש לתחום של¬ 
טונה של מלכות-החשמוגאים. אחר החורבן היתד. ב״ש אחד 


521 


באר שבע—בבוכיץ/ שמחה בן שמואל 


522 


ממרכזי־החוסן של קרהגבול, שבוצר נגד הנבטים, ואף את״כ 
נשארה מקום־חנייתו של מחנה רומי וכפר גדול. במאות ה 4 
וה 5 היתה ב״ש שייכת מתחילה למחוז־גרר ואח״כ צורפה 
ל״פלשתינה השלישית". העיר נעזבה בתקופה הערבית 
ונשארה בעזובתה עד תחילת המאה ה 20 , כשהוקמה מחדש 
על־ידי השלטונות התורכיים כמרכז אדמיניסטראטיווי לנגב. 
עד ימי־המאנדאט היה בה מזמן לזמן גם ישוב יהודי 
לא גדול. בימי המאנדאט שימשה מושב לקצירהמחוז, ובן 
היה בה בית־משפט של בדוים ובית־ספר לבני שיכים. 
מספר תועזביה היה 4,000 בקירוב, ברובם מוסלמים ובמיעוטם 
( 5% ) נוצרים. במלחמת־העצמאות נתפסה ב״ש ע״י הצבא 
המצרי, שפינה אותה בסתיו 1948 לאחר הסתערות היחידות 
המשוריינות של צה״ל במבצע "עשר מכות". כיום ב״ש היא 
עיר יהודית, העיר הראשה של נפת־הנגב. מסביב לעיר הער¬ 
בית הנטושה הוקמו שכונות נרחבות. התפתחות החקלאות 
בנגב וחשיפת מחצביו משתקפת בגידולה של ב״ש. מספר 
תושביה נאמד כיום ב 20,000 בקירוב, ברובם הגדול עולים 
חדשים. העיר של עכשיו בנויה מסביב לכפר הרומי־הביזאנטי, 
שנמצאו בו שרידים מרובים, ביניהם כתבות יווניות חשובות, 
כגון פקודה (מן המאה ה 6 } לדרום־הארץ בנוגע לתשלום 
מימים וכתובת של בית־כנסת. העיר הישראלית הקדומה 
היתה בנויה בתל א*סבע ( 4 ק״מ מזרחית לב״ש החדשה), 
במקום שנמצאים שרידי־מצודה וחרסים מתקופת הברונזה 
והברזל. 

כפתור ופרח, ש״ד! ספר הישוב זר, עמ׳ 111 ,ז 511 !ז< 11 ^ ."ו 

-״ 1-3 ; 320 .ק , 1935 , 05 ?/ .ז 1 .ו; .א ; 152 .ק , 1924 , 05 ?ן 
. 1 107 ;£ 45 ,קק 01 ^ 1€5 זיז 1€ ) ¥11 \' ,ץ 0016 ^ & 0€ מ 6 *ו 


2 . מקום בגבול הגליל העליון והתחתון(מלח׳ ג/ ג׳, א׳). 
בוצר — ביחד עם מקומות אחרים בגליל — ע״י יוסף בן 
מתתיהו(ב 66 — 67 לסה״נ) כדי לשמש מגן בפני ההסתערות 
הרומית בימי מלחמת היהודים והרומיים (שם, ב/ כ/ ר! 
חיי יוסף, מ״ז). כיום חרבת אבו א*שבע׳ בין פרור וכפר ענן 
וליד כביש עכו—צפת. 

. 200 יק ,* 1924 , 6991 [ 91114 ,ס 

ם. א. י. 


בבא־בוך, מ?^ה־׳ ע״ע סע^ה־בבא. 


בבא 5 ן בי^א׳ מחכמי-ישראל ומחברי בית־הדין העליון 
בירושלים בתקופת הורדוס (ע״ע). ב׳ ב׳ ב׳ היה 
מתלמידיו של שמאי, אבל במחלוקת הידועה בשאלד" אם יש 
לסמוך על קרבנות, שמקריבים בחגים, הכריע להתר כדעתו 
של הלל, בניגוד לדעתו של שמאי רבו, וגרם לכך, שתיקבע 
הלכה כהלל(ביצה כ׳, א׳-ב׳). בתפקידו כדיין(נדרים ס״ו, ב׳) 
הצטיין בדרך־תקירתו ובהוצאת פסקי־דין של צדק (ע׳ גיטין, 
נ״ז, א'). מסופר עליו, שדייה נוהג להקריב אשם תלוי יום־יום 
מחשש שמא חטא. קרבן זה היה נקרא בשם: אשם חסידים 
(משנה כריתות, ר, ג׳). נשתמרה גם אגרה מאוחרת, שלפיה 
ויתר על עלבונו כדי להטיל שלום בין איש לאשתו(נדרים, 
ס״ו, ב׳). לפי אגדה אחרת היה ב׳ ב׳ ב׳ היחידי מחכמי־ישראל, 
שלא נהרג ע״י הורדוס, אלא שהורדוס ניקר את עיניו, כדי 
שיוכל ליטול עצה ממנו בלא שידע ב׳ למי הוא משיא את 
עצתי < וכשמצא הורדוס לנכון לגלות לו את זהותו ולבקש 
ממנו תיקון חטאיו, יעץ לו ב׳ ב׳ ב׳ לחדש את בניין בית־ 
המקדש (בבא בתרא, ג׳, ב׳ו ד׳, א׳). יוסף בן־מתתיהו מספר 


על בני־בבא מיקירייירושלים, שהיו אהובי־העם ומתנגדים 
חריפים של הורדוס* הם הסתתרו מפניו במשך זמן מדובה 
ולסוף נהרגו על-ידיו(קדמוניות, ט״ו, ד, י׳). 

ז. יעבץ, תולדות־ישראל, חלק ה׳, פרק ב׳, עם׳ 57-56 ) י. 
קלחנד, היסטוריה של הבית השני, ד׳. ע׳ 27 ואילו, 

בבא 3 תךא, ע״ע 
בבא 9 ציעא, ע״ע נזיקין. 
ב;א קפא, ע״ע ;זיקין. 

צ׳ךלז — ס 2 גנ 1 < 231 *ס 1 ז 0113 — ( 1792 ^— 1871 ), 

מאתמאטיקן וממציא אנגלי. ב 1829 — 1838 שימש 
* 

ב' פרופסור למתמאטיקה באוניברסיטה של קימבריג׳. ב׳ 
המציא מכשירים שונים ושיכלל כמה וכמה מכשירים, הן 
לצרכים טכניים־תעשייניים והן לצרכים מדעיים, בין השאר 
המציא אופתלמוסקופ (ע״ע), שהיה מעין צורת־ראשית של 
המכשיר המשוכלל, שיצר הלמהולץ. ב 1822 המציא מכונת־ 
חישוב פשוטה, אולם עיק^חשיבותו הוא במה שהקדים את 
התפתחות המדע כמעט בסס! שנים בנסיון של יצירת מכונה 
אנאליטית, שבכוחה לבצע שלשלות ארוכות של חישובים 
שונים באופן אוטומאטי. ב׳ הציע את תכניתה של מכונה זו 
בשנות ה 30 , ואף השיג תמיכה ממשלתית למימושד,. אולם 
תמיכה זו הופסקה ב 1842 , לאחר שב׳ הוציא 17,000 לי״ש 
מכססי־ד,ממשלה ו 6,000 לי״ש מכספו שלו בלא שסיים את 
בניית*ד,מכונה. המכונה הבלתי־גמורה נמצאת כיום ב 11 ) 8011 
11561101 ^ 011 ) 605108 ^ 1 שבלונדון. רעיונות־דייסוד של תכניתו 
היו נכונים בהחלט, אבל הוא נכשל בביצוע מחמת ^שיים 
טכניים, שלא ידע להתגבר עליהם, וחלומו נתגשם רק ^שני 
דורות לאחר שמת. 

; 1889 .? . 14 

. 1949 0x14 ^/מ^ 1 מא־ו|עמ/ . 1 ! .ס 

בבזליץ׳! ^ןן 0 ו; 1 ה 5 ן ׳?מואל ( 1855-1790 ), מעסקני 
הקראים בקרים. ב׳ ירש משמואל אביו את נטייתו 
לעסקנות ואת מסירותו לעדתו. בפניותיו ליקאטרינה וו 
(ב 1795 ) השתדל האב לפטור את הקראים מן ההגבלות, 
שהוטלו על היד,ודים ברוסיה. בכיוון זד, פעל בהצלחה גם ב׳. 
ביחד עם יוסף שלמה לוצקי (ע״ע) השתדל ב׳ לפטור את 
הקראים מגזרת עבודת־הצבא, שהוטלה על היהודים ב 1827 , 
וד,דבר עלה בידו. הצלחה זו עודרה התלהבות עצומה בחוגי־ 
הקראים. לוצקי פירסם את פרשת ד,ד,שתדלות בפני השלטו¬ 
נות בפטרבורג לכל פרטיה ב״אגרת תשועת ישראל", שיצאה 
לאור בצירוף תרגום לטאטארית ( 1840 ), וגם חיבר תפילה 
מיוחדת לזכר המאורע, שהיתה נקראת כל שנה בבתי-ד,כנסת 
של הקראים בשבת של פרשת "כי תשא". בהשתדלותו של 
ב׳ קיבלה כת-ד,קראים ב 1837 שיווי-זכויזת ברוסיה, מד, 
שמנעד. הממשלד, הצאריסטית מן היהודים הרבניים, וב׳ אף 
מונה ע״י השלטונות לראש של העדות הקראיות ברוסיד,. 
ב׳ נענה לבקשתו של ההיסטוריון יוסט, שימציא לו ידיעות 
וספרים נוגעים להראות, אולם עבודה בקנה־מידה רחב לאוסף 
ידיעות על הקראות התחילה בעזרתו של ב׳ רק לאחר 
ששר-הפלך של טאבריה פנה אליו ב 1839 בשאלות בדבר 
מקום-מוצאם ואורח-חייד,ם של הקראים, וכן בדבר זמן-בואם 
לקדים. לפי הוראותיו של ב׳ ערך אברהם פירקוביץ כמד, 
מסעות לשם קיבוץ תעודות על הקראות. תכליתו של ריכח- 



535 


ככל 


536 



אגרט^״כס!׳• אנתמנח סלר לגזן! (חגוכה: 35 ס״ם), 9 ובר, סאריס 

/':?ד•.*? 


המלך על ראשו סל מלא תמרי־בניין. 7 )ר־וומשקים עומד 
לפניו ומגיש לו כום־יין, ומאחריו עומדים שלושת בגי־ממלך. 
בחלק התחתון של התבליט נראה המלך כשהוא יושב על 
כסא־מלכותו ובידו כוס־יין. שר־המשקים עומד הפעם מאוזן* 
ריו ולפניו עומדים ראש־השרים ושלושת בניו. הכתיבת, 
שמשתרעת על כל מקום פנוי בלות, מספרת, שמיערות 
רחוקים הביא המלך עצים בשביל גג־המקדש ודלתותיו.* 


עבודות־המתכת של תקופה זו הן הממצאים הנפלאים 
ביותר בכל מה שנתגלה בקברי־המלכים באור. מהן יש לציין 
קובע וחרב, שנדנה עשוי זהב. הקובע הוא מעשה*מקשה, 
ועליו מתוארות בפרוטרוט השערות והאזנים. ניצב־התרב 
עשוי אבדכתול משובצת זהב, והנדן עשוי פיליגראדזהב דק 
ועדין ומשובץ אבנים יקרות. באור נמצא גם תבליט־נחושת 
גדול של נשר פורש כנפים, בעל ראסדאריה, כשהוא מרחף 
מעל זוג צבאים מסועפי*קרניים. בין עבודות*המתכת המעניין 
במיוחד הוא אגרטל־הכסף של אנתמנה׳ מן השושלת של 
לגש. אף בתחריט המרכזי שמסביבי קאגרטל מופיע 4 *נמים 
הנשר בעל ראש־האריה, כשהוא מרחף מעל 4 קבוצות של 
אריות, תישים ועפרים. למעלה מהם נראית שורה של 7 


עגלים רבוצים, שפל אחד מרים רגל קדמית, כאילו הוא 
מתכונן לקום. 

מן התגליות המעניינות ביותר, המפליאות בעשרן 
ומתארות את מנהגי־המקום, הן קברי^המלכים, שבהם התחו 
לצחיו של המת גם כל החפצים, שהיו יקרים לו בחייו: 
תכשיטים, כלי כסף וזהב משובצים אבנים יקרות, כלי-נגינה, 
משחקים וכלי־זין. המלכים ועשירי־העם לא היו מסתפקים 


בבנייני־קבר מפוארים ובחפצים וברהיטים יקרייהערך, 
שהוטמנו עמהם, אלא היו נקברים ביתד עם בני־לווייתם; 
אנשי^משמר, עבדים ושפחות ואף עם השלרים, שהיו רתומים 
למרכבותיהם. יתכן, שמנהג זה היה קשור באמונות בעולם 
הבא. 

כן הגיעו אלינו מתקופת־אור פסלי־חיות עשויים תמר 

(על גבי שלד של עץ), שהעינים היו משובצות בהם בצדף 

ואבן־כחול. מעניינים הם ראש־העגל, המצופה זהב ומעוטר 

זקן ובלורית מסולסלים, על־גבי חלקו הקדמי של הנבל, 

שנמצא בקברה של שוב־אד, והאיל הנאחז בסבך, שצמרו 

סרוק בצורה של עלי״זהב. פסלי בגי־האדם העשויים אבן 

מתקופת־אור עדיין הם פשוטים ומגושמים. בלגש חשפו פסל 

של אגם עשוי אבן־גיר קשה, ועיבודו הוא טוב הרבה יותר. 

לפעמים קרובות מתוארות העיניים ע״י צדף ואבדפחול. 

■ 

הקדרות בתקופה זו מעידה על שימוש מושלם בגלגל־ 
היוצרים. הצורות הן פשוטות וצבועות חום־צהוב והקישוט 
הוא של חריצים בעלי צורות גאומטריות. נמשך השימוש 
בחותמות־גלילז או יש גם תוחמות מרובעים. הנושא המקובל 
ביותר של הציורים על חותמות אלה הוא מלחמתו של גיבור 
מיתולוגי בחיות והביצוע הוא עדין ומדוקדק. 

כמרכן נמשכה באותה תקופה בנייתם של בתי טין, שהיו 
כובשים אותו על מסגרות של קורות־עץ או על מחצלות 
של קני־סוף, וגדל השימוש בלבני־תמר מיובשות בשמש או 

ן״•♦ ״ • ^ 4 י 4 י 

שרופות באש. נפוצה ביותר היתה צורת ה 0-^0^17^x מג 1 ? 
(יושר־בליטד.) של הלבנים, שאפשר היא מרמזת על מוצאם 
הד,ררי של הבנאים. אפייני הוא סיפון־הכתלים ( 112 ו 311611 ק), 
שאפשר, מוצאו מבניינ^־עץ. בבניינים הציבוריים השתמשו 
עפ״ר בעצים, שהובאו מאיזור״ההרים במזרח, ובעיקר מן 
הלבנון. הערים היו עפ״ר מוקפות־חומד" כפי שכבר היו 
בתקופה הכאלקוליתית של ארך. 

התרבות השומרית הקדומד" כפי שהיא מתגלית לפנינו 



תבנית של בית בן שתי קופות, שנמצא בעיר אשור, 
אמצע האלף ה 3 לםסה״נ הטוזיאון לקדמת־אסיה, כרלי! 






537 


33 ל 


538 



לוח־הצבעים של געיטר סלד־סצדים, שכזעייד על השפעה ^שומרית חר^שח. 
סו^ הא?^ דו 4 לםסה״ג. הטוזיאוז המצרי 


בחפירות, שברובה היא מקורית וקשורה למקום ולתושביו, 
לא היתה יכולה להגיע לעייאים אלד, אלמלא היתד, קשורה 
קשרי מסחר ותרבות בארצות קרובות ואף רחוקות, שסיפקו 
את הצרכים ההולכים וגדלים של ישוב חרוץ, עובד ומתקדם. 
קשרים אלד, מוכחים לא רק מתוך עצם השימוש במתכות, 
שלא היו בנמצא בבקעת־שנער, והיה צורך להביא אותן 
ממקומות אחרים ולשלם בעדן במיטב התוצרת המקומית — 
הן במזונות וד,ן במוצרי תעשיה —, אלא גם מתוך ערכים 
חמריים ורוחנים, שנמצאו במרכזים שונים של העולם העתיק. 
כך, למשל, נמצאו ציורים של ספינות, שהיו מיוחדות למפרץ 
הפרסי, אפילו בנקודות מרוחקות כמצרים, ועל יךית של 
סכין מצרית שמוצאה ממצרים של התקופד, הטדם־שושלתית, 
מתוארת דמות בלבוש, שהוא זר בד,חלט למצרים, או 
שפמ 1 תו ממש אפשר לראות על אסטלה של בזלת, שנמצאה 
בארד (מתקופת ג׳מךת*נצר)ז וכן נשתמרו מתקופד, זו במצ¬ 
רים' מוטיווים שומריים אחרים, שלא היו אפינים למצרים 
כלל וכלל. על קשרים רוחנים, שהיו בין ב׳ ומצרים, מעיד 
גם לוח־הצבעים של נערמר, המתאר מלחמה של חיות מיתו¬ 
לוגיות, שצוואריד,! הארוכים מסתבכים זה בזד,. על קשרים 
להודו מעידים חותמות ורישומי־חותמות, שנמצאו באשננה 

^ ♦ פ ^ 

ובפיש ושמקורם, כפי שמעידים סיגנונם ונושאיד,ם, היה בלא 
ספק בהודו. גם מציאותם של תכשיטים בדמות קופים מורה 
על מוצא זר. 

התקופה האכדית. לוגלזגיסי פירסם את הכתבות 
שלו לא רק בשומרית אלא גם בלשון השמית, האכדית, של 
תושבי החבל הצפוני של הארץ. את מועד־בואם של האכדים 
השמיים לארץ קשה לקבוע עוד יותר מאת מועד־בואם של 
השומרים. על-כל-פנים, בזמנו של לוגלזגיסי כבר היו השמיים 


תושביד, העיקריים של אכד, ואין ספק בדבר, שמציאותם 
בבקעת־שנער היא קדומה, ויתכן, שהגיעו אליד, באותו זמן 
עצמו, שבאו אליה השומרים או זמן קצר אחריהם. ברשימות 
של השושלות שלפני סרגון הראשון מופיעים מלכים בעלי 
שמות שמיים. מלים שמיות כבד מצויות בכתבות השומריות 
מתקופת השושלת של לגש, ובמךי מלכו מלכים שמיים עוד 
בתחילת המאה ה 27 לפםד,״נ. 

ס ר ג ו ן הראשון(לערך במחצה הראשונה של המאה 
ד, 24 לפסד״ג) היה אביה של השושלת השמית, שהחזיקה 
מעמד קרוב ל 200 שנד" כיבושיו נתפשטו מעילם במזרח 
ועד אסיד, הקטנה והים התיכון במערב. ואלה לא היו מסעות 
של כיבוש בלבד: נוסדה כאן אימפריד, אדירה בעלת שלטון 
מרכזי, שהטילה את מתתה, לכל הפחות, על כל שטחה של 
ארץ־נהריים וסרגון הקדיש תשומת־לב מרובד, לכל הנעשה 
בשטח־חסותו. לא לחינם קראו לעצמם מלכיה של שושלת 
זו בשם "מלכי ארבע בנפות-ד,ארץ". אחדות־ד,שלטון בתקופה 
זו הביאה בעקבותיה את השפעתם ההדדית של התרבויות 
השומרית וד,שמית, ובעיקר את התחזקותה של זו האחרונה 
מתוך השפעתם הגוברת של יסודות הדח וד,מחשבד, השומ־ 
ריות. ואע״ם שקודם־לכן סיגלו להם השמיים את הכתב 
השומרי בשביל הלשון האכדית, וכתבות באכדית מצויות 
עוד מזמנו של לוגלזגיסי, מעכשיו נכתב כמעט הכל באכדית, 
ולפעמים גם בתרגום ללשון השומרית. 

רימוש ומנישתוסו, בניו דורשיו של פרגון, עמלו קשה 
כדי להחזיק מעמד ולשמור על מפעלו הגדול של אביד,ם, 
שלא יתפורר! אך היה זד, נדם־סין ( 2275 — 2235 לפסה״נ, 
לערר), בנו של מנישתוסו, שד,חזיר את הממלכה למעמדד, 
בימי סרגון וגם העלה אותה לשיאים חדשים. במסעות* 


כיבושיו הגיע נךם־סין ממגן בדרום עד זגרוס וקורדיסטאן 
בצפון ומן המפרץ הפרסי במזרח עד הים' התיכון במערב. 
בתקופה זו נתפתחה אמנות-המלחמד, ועמד, השימוש בקשת 
ובחיצים, ומעכשיו היו גם האכדים, כשהיו יוצאים לקרב, 
חובשים קובעים של עור ונחושת. נתרבו השיירות ונתפתחה 


התחבורה הימית, ששלוחותיד, הגיעו באותם הימים עד ערב 


ומצרים. לאורך הנהרות היו שטות ספינות מן הים הפרסי 


עד ב׳ הצפונית, ומשם היו השיירות עוברות ביבשה לסוריה 


ולאסיד, הקטנה. צעד גדול לפנים צעדה האמנות. הפיסול 
הגיע לשיאו ב״אסטלת־הניצחוך של נו־ם-סין (ע׳ להלן, אמ¬ 
נות), ואף אמנות*ד,פיתוח בחומר ובאבנים התקדמה הרבד,. 

תקופת־התחיה השומרית. שלטונם של המלכים 
האחרונים משושלת־אכד נתערער ע״י פלישותיד,ם וד,תפר* 


צויוחיהם של שבטי-ד,ד,רים שבמזרח, ביחוד ע״י השתלטותם 


של שבטי־הגוטים מהרי-הזאגרום (לערך 2200 לפסה״ג). 
באה תקופה של תוד,ו ובוד,ו, ולזמן קצר קמר, לתחיה 
הממלכה השומרית של לגש תחת שלטונו של גודאה (לערך 
תחילת המאה ה 21 לפסה״נ). גם זה האחרון ערך מסעות־ 
כיבוש נרחבים, אך שלטונו נצטמצם, כנראה, על שומר 
בלבד. את רוב מרצו הקדיש להחיאתה של התרבות השומ¬ 
רית, בלא שעלה בידו לעקור את ד,ד,שפעה האכדית החזקה 
של 200 שנות-ד,שושלת שליסרגון• הוא תיקן את התעלות, 
שניזוקו בשנות-ד,ד,פיכה, והקים מחדש מקדשים הרבה, ולשם 
כך שלח משלחות ללבנון, לאסיה הקטנה ולערב, שמשם 
הביאו לו עצי-ארזים, דיאורית, בזלת, שיש וזד,ב. 

• • • ■ן■ 

תקופת-ד,תחיח השומרית לא פסקה עם מותו של גודאד" 







539 


בבל 


540 


בימי ירידתה של לגש היתר• אור נחונה למר 1 תה של ארזי. 
אור־נמו, נציבו של אתדחגל, מרד באדוניו, כבש את כל 
ארץ־שומר, והשלטון עבר לידי השושלת השלישית של אור. 
במשך יותר ממאה שנה שלטו "מלכי שומר ואפד" כמעט על 
כל ארץ ב׳ ועל שני הגזעים, שהלכו ונתמזגו זה בזה. 
מעט־מעט עוברת הבכורה ללשון האכדית לא רק בכתבות, 
אלא גם בשימוש היומיומי? ואפילו המלכים של השושלת 
השלישית בבר נקראים בשמות אכדיים טהורים. בימי־של־ 
טונם של מלכים אלה שוב שיגשג המסחר, חזשפעת "ארץ 



טסטר״חיןדעה נחו^עת. הגובה: 21 ס״ט 


שומר ואפד" ותרבותה הגיעה לפרקים עד סוריה וקאפא• 
דוקיה. 

כוחו של גודאה נתגלה במפעליו התרבותיים יותר 
מבמפעליו הצבאיים. בימיו שוב פרחה האמנות השומרית, 
הוא בנה מחדש את מקדשו של ננגרסו והעמיד את פסלי 
עצמו במקדשים של ערים שונות. הפסלים של גודאד., 
שהגיעו אלינו, מתארים אותו במצב של ישיבה. כפות־הידים 
חובקות זו את זו כבתפילה, ולמבט־העינים, שהוא כאילו 
מכוון פנימה, הבעה דתית עמוקה. מזמנו ומתקופת השושלת 
השלישית של אור נמצאו הרבה "מסמרי־הקדשדד. מסמרים 
אלה היו נהוגים עוד בזמנו של אור־ננה מלגש (לערך 2600 
לפסה״נ), שהיה משקע אותם ביחד עם ט^ת־הקדשה ביסו¬ 
דות של הבניינים שבנה. בתקופה זו אנו מוצאים בראש 


המסמר פסל בתבנית החלק העליון של אדם או החלק 
הקדמי של היד" ולמטה ממנו, על גוף המסמר, היתה חרותה 
כתובת-ההקדשה. 

מלכי השושלת השלישית של אור דאגו גם לחידוש 
המקדשים. בין מלכים אלה נתבלט שולגי, שמשל בשומר 
ואכד 58 שנים ( 2092 — 2034 לערך). בשנותיו הראשונות 
ערך מסעות צבאיים, כבש את אשור וציווה לבנות בה 
מקדש. אף הוא הקדיש מאמצים הרבה לחידוש המקדשים 
בערים אחרות, הנהיג את פולחן-המלכים ודאג לייצוב השל¬ 
טון בערים ולריפוזו מסביב לשלטון המרכזי. בימיו הופעל, 
כנראה, ספר־החוקים, שאח״כ שימש בסים לספר-החוקים של 
חמורבי. שיגשוג-הססחר בזמנו גרם להתפתחותו של השימוש 
בשטרות וחוזים, שהעתקים מהם היו נוהגים להניח במקדש. 
גמל-סין הוסיף לדאוג לריפוז-השלטון, וגם היה מוסר מספר 
ערים לנציבים. האחרונים במלכי השושלת השלישית של 
אור נלחמו כל ימיהם במתפרצים החדשים, שלא פסקו 
באותן השנים מלהסתנן לתוך המדינה. המלך איבי-סין לא 
יכול היה להחזיק עוד מעמד בפניהם וממלכת שומר ואפד 
נפלה (לערך 2000 לפסה״נ}. 

איסין ולרמה. מעכשיו באה תקופה של הפיכות, 
שנגרמו ע״י פלישות חדשות מצד עילם ממזחז ומצד מרי 
במערב, בהשתתפותם הפעילה של שבטים שמיים מער¬ 
ביים — האמורים. קמו ממלכות־ערים, שנלחמו זו בזו על 
ההגמוניה עד שלסוף זכו בה שתי ערים: איסין — בשלטץ- 
העילמים — בצפון, ולרמה — בשלטון־האמורים — בדרום. 

החשוב במלכי השושלת של לרמה היה ריס-סין. ב 60 
שנות-מלכותו( 1779 — 1719 לפסה״נ לערך) בנה תעלות הד¬ 
שות, שהגיעו לפעמים עד הים הפרסי, ובזה הביא לידי 
פימוסן של החקלאות והתחבורה. בשנה ה 24 לשלטונו כבש 
גם את איסין ולא נשארה לו אלא מתחרה אחת בלבד: 
העיר בבל. 

השושלת הבבלית הראשונה. במשך כמה ת¬ 
רות (כ 200 שנה), עוד קודם שנפלה ב׳ בית הגוטים, הוצפה 
הארץ ע״י שבטי-האמורים, שהלכו ונחבוללו באוכלוסיה 
ותפסו מקום בחיים הכלליים, עד שלערך ב 1850 לפסה״נ 
נשתלטו האמורים על חבל הארץ הצפוני. שומו-ל-איל( 1837 
לפסה״ג לערך), בנו של שומו-אבו, המייסד של השושלת 
האמורית ( 1850 לפסה״נ לערך), קבע את בבל כעיתבירתו. 
כ 130 שנה נמשכו המלחמות עד שלסוף עלה בידי חמורבי 
(לערך סוף המאה ה 18 ) לכבוש את איסין ואח״כ גם את 
לרסה, לטהר את ב׳ מן העילמים ולאחד את כל הארץ מסביב 
לעיר ב׳, בכשרונו האירגוני ובשקידתו המרובה במשך 43 
שנות-שלטונו( 1749 — 1706 לערך) ביסס חמורבי את האימ¬ 
פריה שלו והרהיב את השפעתה עד חופי קאפאדוקיה, סוריה 
וארץ-ישראל. כסרגון 1 החזיק אף הוא גדודים של צבא 
סדיר, שנועד להבטיח את השלום בגבולות ואף מעבר להם. 
חמורבי ריפז בידו את כל סמכויות-השלטון, הוא חילק את 
הארץ לנפות ומינה עליהן נציבים ופקיתם הרבד" שהיו 
חייבים לשים את עינם בכל ולשלוח לו פעם בפעם דינים* 
וחשבונות ברורים ומדוייקים על כל מה שנתרחש בארץ. 

באירגון המעמדי של החברה נתן חמורבי זכויות-יתר 
לכוהנים, לסוחרים העשירים ולאנשי-הצבא? אך גם עמד 
על כך, שיכניסו כסדרם את מיסיהם לאוצתהמתנה, כת 
שיהא אפשר להחזיק צבא סדיר, לשמור על הביטחון ולשפר 



541 


ככל 


542 


את השירותים הציבוריים. עם זה שמר על זכדותיהם של 

המעמדות הנמוכים וקבע מחירים מאבסימאליים למיצרכים 

חיוניים. אמצעים אלה הביאו לידי שיגשוג כלכלי. המסחר 

נתפשט על פני ארצות הרבה, שמהן הובאו אבנים, מתכ 1 ת, 

עצים ושאר חפצים, שלא היו בנמצא בב׳. התעשיה הגיעה 

לשיאים חדשים, בעיקר תעשיית־הצמר והבורסקאות, והב* 

רונזה תפסה את מקומה של הנחושת הרפה. מתוך החפירות 

אפשר לראות, שהוקדשה תשומת־לב מרובה לתיכנונה של 

עיר־הבירה. עד ימיו של חמורבי לא נהגו לבנות את הערים 

לפי תכנית קבועה מראש, והרחובות נקבעו לפי הבתים, 

שנבנו בלא משטר וסדר. לעומת זה אפשר להבחין בשרידי 

העיר מזמנו תכנית ושיטה: הרחובות הראשיים מקבילים 

זה לזה ורחובות צדדיים חוצים אותם בזווית ישרה. גם 

בצורת־הבניה באו שינדים מסויימים. מעתה היו בונים את 

יסודות־הבתים מלבנים שרופות ואת הכתלים מלבנים מיוב* 

שות בשמש. שיטת־הקבורד, קיבלה אף היא צורה חדשה, 

ואת המתים היו קוברים עכשיו מתחת לרצפת־הבית. חמורבי 

בנה מקדשים הרבה, חפר תעלות חדשות ותיקן את התעלות 

הישנות כדי ליעל את עבודת־האדמה וגם כדי שתשמשנה 
■■ ♦♦ 

כעורקייתחבורה. ולא רק מבחינה חיצונית אירגונית הושגה 
אחדות־המדינה בימי חמורבי, אלא אף מבחינה גזעית ורוח¬ 
נית. הלשת האכדית נעשתה הלשון השלטת בב׳. הלשון 
השומרית כבר הפכה ללשון מתד" שלא שימשה עוד אלא 
למטרות דתיות בלבד. ועם התחזקותו של היסוד האמורי, 
שהוסיף לזרום לתוך המדינה, איבד הגזע השומרי את דמותו 
הלאומית, נתבולל ונתמזג בגזע השמי. חמורבי עשה הרבה 
כדי להפוך את העיר ב׳ גם למרכזה הדתי של כל הארץ. 
בהשפעתו בא שינוי באגדות־האלים המקובלות ובתפילות 
וההודיות: מרודד (מרדך), האל של העיר ב׳, תפס מעכשיו 
את המקום הראשון בין האלים "בהסכמתם של האלים עצמם". 

התגלית הארכאולוגית החשובה ביותר מתקופה זו היא 

האסטלה הכוללת את חוקי־חמורבי, שנמצאה ע״י הצרפתים 

^ ¥ * 

בשושן בתחילתה של המאה הנוכחת. היא נלקחה כשלל- 
מלחמה ע״י שתרךנחנת מלך-עילם (בתחילת המאה ה 12 
לערך לפסה״ג) י'והוצבה בפקודתו בעיר-בירתו שושן. זהו 
עמוד של דיאורית בגובה של 5 נ 2 מ׳ ובהקף של 1.90 מ׳ 
בתחתיתו. בחלקה העליון של האסטלה מתואר חמורבי כשהוא 
עומד לפני שמש, אל-המשפט, ומקבל מידיו את השרביט 
ואת הטבעת, שני סמלי-השלטון. מתחת לתבליט חקוקים 
250 הסעיםים של חוקי-חמורבי ב 46 טורים. בזמנו היו כאן 
5 מורים נוספים, אך הם נמחקו -* כנראה, במתכוון, כדי 
לחקוק במקומם את שמו של שחרךנחנת, כסי שאנו למדים 
ממצבות אחרות, שהעביר מלך זה 'ל'בירתו. אך את החסר 
אפשר למלא ע״י ההעתקים, שנעשו בזמנים שונים ושחלקים 
מהם נמצאו במקומות אחרים בב׳ ובאשור (ע׳ להלן, משפט). 
ואע״פ שאין זו מסכת-החוקים הראשונה בהיסטוריה (שהרי 
היא מבוססת על חוקים יותר עתיקים ועל מסרות קדומות, 
שבחלקם אף הגיעו לידינו), הריחי מסכת-החוקים השלמה 
ביותר עד זמנו ואף במשך מאות בשנים אחריו. חשיבותה של 
תגלית זו היא לא רק בחוקים כשהם לעצמם, אלא — אפשר, 
במידה שווה — גם בתמונה מחיי המשפחה, החברה, השלטון, 
המסחר, האומנות, המקצועות החסשים והמלאכה בב' של 
אותה תקופה, כפי שהיא משתקפת במסכת-חוקים זו. מכל 
מפעליו של חמורבי היה זה המפעל הגדול ביותר. 


התקופה הכשית. אולם לא עמדו לד" לשושלת 

הבבלית הראשונד" כל ההשגים המדיניים, הצבאיים והתר¬ 

בותיים של חמורבי. בנו שמשו־אלונה ( 1706 — 1669 ) כבר 

הוכרח להילחם בפולשים כשיים (ביוף משבטי- 

ההרים הפראיים, שחדרו לב׳ קודם-לכן אחד־אחד או במש¬ 

פחות שלמות — כפועלים שכירים או כעבדים. אמנם שמשו־ 

אלונה הדף אותם אל מעבר לגבולות, אך הם הוסיפו להסתנן 

לתוך הארץ והתישו מעט-מעט את כוחה של הממלכה. באותו 

זמן עלו על ב׳ החיתים מאסיה הקטנה ובלחצם החזק פרצו 

את גבולותיה של הארץ. במסע-שוד מהיר כבשו את העיר 

ב׳ והפכו אותה לגלי-חרבות ( 1550 לפסה״נ לערך), ואת 

אוצתתיה השדודים נשאו עמהם לארצם. בבל השדודה נפלה 

עכשיו בלא קושי בידי הכשים, שנשתלטו על הארץ כולה. 

השליטים החדשים קיבלו את דת-ב׳ ואף סיגלו להם את 

תרבותד" אעפ״ב איבדה ב' בזמנם את מקומה הראשון 

בקידמת־אסיה דרדה למדרגה של ממלכה שניה-במעלה 

מבחינה מדינית ותרבותית כאחת — בעיקר מפני ששליטים 

אלה לחצו את תושבי-הארץ מימצמו את הזכרות, שהיו 

בידיהם מזמנם של תמורבי ויורשיו. כמעט ההשג היחידי, 

שיש לזקוף לזכותם של הכשיים, הוא התפשטות־הסוסים 

במספר גדול בחיי-המשק של המזרח הקרוב. האפשרויות 

החדשות, שניתנו ע״י כך לתחבורד" סייעו לגדודי ההיפסים 

% 

להתפשט על-פני סוריה וארץ-ישראל ולהשתלט על מצרים 
לתקופה ממושכת. במשך כל זמן זה — תקופת שלטונם של 
הפשים — נמשך הלחץ על ב׳ מצד שבטים פראיים מביצות- 
הדרום, נודדי-המדבר הארמיים במערב והאשורים והחורים 
בצפון. ב׳ איבדה את השפעתה על שכנותיה וניתנה ההז¬ 
דמנות לכל אותן המדינות, שהיו כפופות לה באיזו מידה 
שהיא, להיקרע מעליה ולארגן את חייהן מתוך עצמאות. כך 
קמה לתחיה אשור, וכך נוצרה מצפון לאשור מדינת-מיתני 
העצמאית של החורים. ב׳ שקעה לתוך ימי-ביניים אפלים, 
ולמרות כמד, נסיונות לחדש את חייה המדיניים לא עלה 
בידה להתאושש ולגרש את השליטים הזרים אלא לאחר 
קרוב לאלף שנים, וגם אז רק לזמן קצר ביותר. 

בבל החדשה. תקומתה של ב׳ החדשה התחילה עם 
התמוטטותה של האימפריה האשורית אחר אשורבניפל ב 625 
לפסה״נ. הפשדים, שבטי-מדבר שמיים, שהתיישבו בשטח־ 
הביצות מצפון למפרץ הפרסי, בראשותו של נבופלאצר 
( 625 — 6 ) 6 ) ובעזרת המדיים הנחיתו על אשור את מכת- 
המוות והשתלטו על ב׳ כולה. שלטונו של נבוכדראצר השני 
( 604 — 561 לפסה״נ) שוב העלה את הארץ לעויאים, שלא 
הגיעה אליד״ם אפילו בימי חמורבי וסרגון. במסעותיו הצב¬ 
איים נפלה לידיו האימפריה האשורית כולה. ב 586 נפלה 
יהודה וירושלים הוחרבד" וכך היה גם גורלן של שאר הארצות 
השכנות. המלחמה בצור היתה קשה וממושכת יותר, אך גם 
אותה כבש נבוכדראצר אחר מצור ממושך של 13 שנה. 
בינתיים ניצח גם את צבא-מצרים והגיע אל תחומי-הדלתא 
( 567 לספה״נ). 

נבוכדראצר לא זו בלבד, שיצר מב׳ אימפריה גדולה, 
שלא היתה כמותה לפניו, אלא שגם ידע לשמור על שלמותה 
ואף השתדל לשפר את מצבה הפנימי. מאמצים הרבה השקיע 
בהקמתן של ערי-ב׳ מהריסותיד״ן, ובעיקר בשיפורה של 
העיר ב׳: הוא קישט ופיאר אותה במקדשים, בהיכלות, 
ב״גנים פורחים" וברחוב-התהלוכה המפורסם, שהוליד דרך 



543 


כבל 


544 


שער־אשתר אל המקדש ואל "מגדל־בבל", שהתנעא לג 1 בה 

של קרוב ל 100 מ/ השער היה מורכב משלושה פתחים 

ושמונה כניסות, גבהו היה למעלה מ 12 מ/ רחבו כ 5 מ/ 

ומעליו התנשאו מגדלים עד לגובה של 20 — 25 מ׳ ומעלה, 

המגדלים הרמים, שהיו בנויים לבנים שרופות, וכן כל הזיח־ 

השער, וגם מקומות אחרים, נתקשטו בשורות־שורות של 

זוגות חיות, ופניהן אל השער. החיות בתשע השורות 

הראשונות היו עשויות מעשה־תבליט מלבני־חרסינה, ושתי 

השורות שלמעלה מהן היו עשויות הרסינה, בלא מעשה* 

תבליט* בשתי השורות העליונות היו גם הלבנים וגם החיות 

עשויות חרסינה ומעשה־תבליט. 

רחוב־התהלוכות רוצף באריחים של אבךגיר קשה. לארכו 

נבנתה חומה ברוחב של 7 מ׳ ומעליה התנשאו מגדלים 

וביניהם כששים תבליטי־אריות. דרך השער עברו תהלוכות־ 

האלים המפורסמות, שהיו נערכות בראש חודש ניסן, שהיה 

גם ראש־השנה של הבבלים. את פסלי־האלים היו מביאים 

מכל הערים החשובות. כשהיו הפסלים מגיעים אל הנהר היו 

מעבירים אותם בסירות ומניהים אותם במקדש־הגנים של 

בורסיף (ע״ע), הסמוכה לבבל, ובמשך 11 יום היו חוגגים 

בהתלהבות מרובה את החגיגה של "חתונת־האלים". 

נבוכדראצר השאיר אחריו ממלכה אדירה ומפוארת, אד לא 

עברו יותר מעשרים וחמש שנים מיום מותו וב׳ נפלה בלא 

מערכת־מלחמה בידי הצבא של כורש מלך פרם( 539 לפסה״ג) 

וכשלטת על עמים רבים ירדה מעל הבימה ההיסטורית. 

1-. 3111 ^ 1 .מ . 11 .מ ; 1910 , 14 )}!^^ / 4 מע , 

0/ 1913; 1-. 1^1 ת §> 

0/ 1915; €11/42 ^!)^ 7 ^זי\ 0 זן 315 ן x12:101^ 0/ 

1915; 0. 14114 

1920; 1-111, 1923- 

25; $. ^^ מ 10 ^^מון , £x^0^/(^:20 ץסח 5111 ; 1923-4 , 1 , 1311 ^ 1 ) 0 5 ח 
3(4>76 4 ) 1€ ^ 1423:0 1 ז 220 ז 10 ץ x13, 1924; 1-. ], ב 1 שם - 
14630^0: (33711(4, 1924; 11. !>(15 34/16466^ 

€ מ<תמ 4 / .ס .ח ; 1925 , 1031 ^ 113 ) 3 3146 )^ 3:6 ז / 

(03'43 0/ ^33 ץ 110 סס^ .^ 1 . 0 ; 7 — 1926 , 3 ) 10711 ^ 313 ) 8 3714 ) 3 ) 1 -זץ ^ 
7)36 5347716467% ^ 3€ ) 71 3 )} 1 ז 1 )¥[^י^ 34 זט .ן ; 1928 , 3 ת 3 ) 3 ז 

471$^(313%47%^67% 41366 ^ 0 . 0 . 0 ; 1928 ,. 0 , 0 .( 1 416 %{€ז , 
^13107 ז 11 .. 1 . 0 ; 1929 ,״/ 17 / 0 71€7%13 ז 4071%1 { 1714 ) ץ 
מ 0 17% } 2 ' 377% ): 3 ) 3 ) 4630 ז <זש 15 שק 5 .£ ; 1929 , 44663 )^€ 3€ { 1 /ה • 
$3733, 1930; 1473 ) 814771671 136 : 3324 ) ץ^ €010 ^€ז^ ,זז 60 ; 1 תג׳ £1 .מ 
8701316771, 1932; >¥. £. 870773 3116 310716 31^6 30 

€^73331(17331 מ^ 6 ^ 3 01 ץ 1443307 71 ,££ש £0510¥2 ; 1942 ,ץ - 
€16733 !¥0714, 1926-7; 0 . 01111110, 141371 ^(3^63 }{177%361^; 
1¥}4(33 (1(3 3714 ) ^\ 3 ) 4 ) 1 ^/ , 51111111 . 5 ; 1942 ,ץ 33307 ^ 373 867364 ק 
€^7073010^, 1940. 

* ס. ב 


דת ומדע. עיקרה של תרבות ב׳ ומקורותיה טבועים 
ברותם היוצרת של השומרים, כפי שנתגלתה עוד בסוף האלף 
הרביעי ובתחילת האלף השלישי לפסה״נ. זוהי סיבת הדבר, 
שהלשון השומרית יש לה שרשים עמוקים כל־כך בפולחן 
הדתי של ב' במשך אלפי שנות*ההיםטוריה שלד- מתחילה 
היה לכל ממלכה־עיר בבלית מספר קטן של אלים מקומיים 
פרטיים ודק במרוצת הדורות, לאחר שהערים נכנסו לתוך 
אירגון רחב יותר, בעל קנדדמידה איזורי או ארצי, הוכנסו 
גם האלים המרובים של כולן לחוך הפאנתיאון הלאומי הכללי 
ולכולם יחסו קירבה משפחתית בלא לדייק במוצאם. כך 
מופעת אשמר פעמים כבתו של 8 נ ופעמים כבתו של סין. 
אעפ״ב נשארו במשך כל הזמן הזה ערים, שבהן התרכז 
פולחנו של אל זה או אתר. כך היה מקום־פולחנו המיוחד 
של איא מרידו, של אנליל — בניפור, של סין — באור, 
וכד׳. האלים היו מסמלים אח כוחוח־הטבע: השמים, הארץ 



סמלים של אלים ככליים על ושודודזזכירר מימיו של גבוכדראצר. 

אבז־סיד (הנוכה: 65 ס״מ). המוזיאון הברימי, לונדח 

והמים, הירח, השמש וכוכב נוגה, והם נחשבו כפטרוניה של 
התדבות. דמותם החיצונית ומידותיהם היו אנתרופומורפיות, 
ובתיאודיהם על גבי המצבות אפשר להבחין ביניהם רק לטי 
הסמלים המציינים אותם, כמו הקרניים או הסמל האישי 
המיוחד לכל אל ואל. ההבדל ביניהם לבין בני־האדם היה רק 
במה שהאלים נחשבו כנצחיים, טובים, רחמנים וצודקים 
תמיד, אך מידותיהם, רגשותיהם ואורזדחייהם היו, לדעת 
הבבלים, כשל בני־תמותה רגילים• כל הרע והשלילי שבעו¬ 
לם מקורם לא באלים אלא במיני יצורים דמוניים: שדים, 
רוחות רעות ומזיקים נוראים, "רעל מר לאלוהים ואדם". הם 
מופיעים בצורות שונות ומשונות של בעלי־חיים, שגופם 
גוף־אדם, ראשם ראש חיה או עוף, ורגליהם רגלי־עוף. הם 
אחראים לכל צרותיו ואמונותיו של האדם — מחלות, מגפות, 
תאונות, וכד׳, דש להילחם בהם ולהרחיקם באמצעים של 
כישוף, קסמים והשבעות. 

את עולם־האלים חילקו הבבליים לשתי קבוצות: האגי־ 
גים, שנחשבו כשליטים בעולם הזה ובשמים, והאנונקים — 





כבל 


546 


אלוהי העולם התחתוז וארץ־הרפאים. לפי המסורת, היו כל 
האלים צאצאיהם של לוז׳מו ולח׳מו (יסוד זכרי ונקבי), 
שנוצרו ע״י מיזוגם של אפס (מעמקי־הימים) וחאמת (תהום, 
האוקיינוס). לח׳מו ולח׳מו'הולידו את אנער (יס^׳־השמים} 
ואת כיער (יסוד־הארץ), שמהם יצאו אנ, אנליל ואיא — 
שילוש־האלים הראשון והתשוב ביותר, ששלטונו פרוע על 
השמים, הארץ והימים. 

א נ (ע״ע) היה אל־השמים, אבי האלים ומלכם. מקום* 
פולחנו הראשי היה במקדש א־אנ(היכל*השמים) בעיר ארח 
אך כבר בתקופה קדומה ביותר איבד משומ*מה את סמכויד 
תיו והפך למועג מופשט בלבד, בשעה שאלים אחרים תפסו 
את מקומו. אנלל (ע״ע) היה אל־הארץ, ואיא (ע״ע) או 
אנב, אביהם של מרדד (מרודד) ונבו (נבו), היה אל המים 
והימים, יוצר האדם'ושומרו ואל החכמה והתרבות. 8 יא גם 
נחשב כמדריר את הכוהנים בעבודת־הקודש, בניחושים, 
בקסמים ובהשפעות, ובעיקר בכל הקשור במים הקדושים, 
שנובעים מן המצולות של אפם שבמקדש־ארידו, מקום* 
משכנו. בצידו של שילוש זה עמדה עפ״ר גם האלה הבתולה 
:נמה׳(האלה העליונה), מלכת*האלים ואלת־הפרי׳ון, שמילאה 
לפרקים גם כמה מן התפקידים של האלים עצמם, אך עפ״ר 
היתד! מופעת כאלה-האם (בה״א הידיעה), שמלמדת סניגו¬ 
ריה על בני־האדם ומעוררת עליהם את רחמי־האלים. 

סין,שמשואשתראו עשתר (בשומרית: זאן, בפר 
ואניני) הם שילוש־האלים השני. ם י ן (המובן של שמו 

ו * פ 4 

בשומרית הוא "אדודהחכמה") הוא אל*דררח הממונה על 
הלילה, ולפיו נקבעו הימים, החדשים, השנים והמועדים. 
מקום־פולתנו העיקרי היה באור. שמש, בנו של סין, היה 
אל־השמש, אל המשפט והצדק. סמלו היה גלגל־התמה וכוכב 
בעל ארבע קצוות, שביניהן זורחות קרניים מסולסלות, 
ובאסטלה של חמורפי הוא מתואר כשלשונות־אש פורצות 
מאחורי כתפיו. אשתר היא הכוכב נוגה והיא החשובה 
שבין האלות, בת־זוגו של מרדוך. היא גם בלית(הגברת) — 
אלת האהבה ותענוגות־הפשרים, אם כל חי ואלת*המלחמד- 
ובה היו שמים המלכים את בטחונם כשהיו יוצאים לקרב 
(הם תארו אותה בכתבותיהם כשהיא מתזקת קשת וחיצים). 
כאלת החום והפריון היא שופעת ברכה לכל היקום, אד 
בכעסה יש בידה למנוע את ברכתה, ואז יבול כל עשב, כל 
ירק וכל אילן. כאלת־האהבה היא לוכדת בקסמיה גם את 
הגברים, ובאפוס של גילגמש היא מנסה — ללא הצלחה — 
ללכוד ברשתה את גילגמש עצמו. 

בזמנו של חמורבי עלה לגדולה מיוחדת מרדיד, האל של 
העיר ב׳. כדי לרכז ולחזק את שלטונו לא הסתפק המירבי בב׳ 
כבעיר-בירה מדינית. דרוש היה לו להפוד את העיר גם 
למרכז דתי, ולשם כך הושיב סופרים, ששינו את האגדות של 
המסורת והעמידו אח מרדוך בראש כל האלים. מאז תפס 
אל זה את מקומם של כל האלים החשובים ביותר, ובסיפורי* 
הבריאה מיוחם לו הניצחון הגדול על תאמת. אנ ואנליל 
מוסרים לו את סמכויותיהם "מרצונם הטוב" ואיא אביו 
מעביד אליו ביחד עם חכמתו גם את שמו הפרטי. מרדוך 
הוא גם בורא־העולם, יוצר-האדם וקובע את גורלו, והוא גם 
אל הניחושים, הקסמים וההשבעות. סמליו ותיאוריו הם 
מרובים ושונים, כרוב התכונות והמפעלים, שנתייחסו לו. 
בציורים ובתבליטים הוא נראה כבעל אזניים גדולות, 
שמסמלות את רוחב*בינחו. בידו האחת הוא מחזיק בשרביט 


ובטבעת, םמלי*השלטון, ובידו השניה הוא אוחז במטה, 
שבעזרתו עלה בידו לנצח את תאמת הרובצת לרגליו. החגי־ 
גות של ראש־השנה היו מתרכזות בעיקר מסביב לפולחנו, 
ומכל הערים היו מביאים את שאר האלים כדי להשתתף 
בתהלוכה לכבודו ולהביע את כניעתם לשלטונו. 

מן האלים האד,ובים ביותר, ובעיקר על הנשים, היה האל 
תמוז, אל הנעורים והאביב, אל הצמיחה והרעננות. בכל 
שנד" כשמגיעים ימות־ד,קיץ החמים והשדות מתייבשים, מת 
תמוז דורד אל השאול. אז גדול צער־העולם: הכל אבלים 
על העלם הצעיר והרענן, שנעלם ואיננו, והנשים הולכות 
אל המקדשים ו״מבפות את*ד,תמוז" (יחזקאל, ח, יד), אהוב* 
לבן. אך אשתר אינה מסתפקת בבכי ובמספד. היא יורדת 
אל השאול לבקשו, וכשהיא מוצאת אותו הוא נולד מחדש 
ועולד, שוב אל הארץ, והעולם שב לצמוח, מתכסה בירק 
ומחדש את נעוריו. בתקופה מאוחרת ממלא מרדוך גם אח 
תפקידו של תמוז. 

בין שאר מאות האלים יחסו סגולות אלוהיות גם לנהר, 
הנותן חיים, שזולתו לא היו בני*האדם יכולים להתקיים. 
יחסו לו כוח של שיפוט והבחנה, ועל־כן היו משליכים את 
הנאשם אל תור הנהר כדי לראות אם הוא צדיק או רשע 
(דידשמים). תפקיד חשוב מילא גם אדר (הדד), אל־האטמו* 
ספירה, שברצונו הוא מוריד את הגשם ומביא ברכה לארץ, 
וברצונו הוא משלח את ברקיו כדי להטיל את אימתו על בני* 
האדם. הוא מתואר במקורות כשדווא עומד על שור, בידו 
האחת ברק ובידו השניה הוא מניף את נשקו מעל לראשו. 

בין האנונקים החשובים ביותר היו: ארשכגל, אלת 
"ד,ארץ שכל באיה לא ישובון", וג ךג ל, אל השמש הבוערת 
ושורפת הכל, שהוא גם מביא מגפות על פני־האדמה. שני 
אלד, שומרים על השאול ואינם נותנים לבאיו לצאת ממנו 
לעולם. 

המלכים נחשבו גם הם כאלים ודווקדש להם מקום מיוחד 
בפולחן הדתי. באםטלת-ד,ניצחון של נרם־סין מופיע המלך 
בדמות של גיבור וזובש קובע־מלחמה, שממנו יוצאות שתי 
קרניים — סמל*אלוהותו. שולגי, מלך אור (עיין למעלה), 
היה הראשון, שהכניס את פולחן־ד,מלכים לעבודת*המקדש 
היום־יומית. 

נד,וג היה גם פולתן־המתים. אמדתנ, מן האחרונים 
שבשושלח הבבלית הראשונה ( 1686 — 1650 לערך), שלח 
לאחד מפקידיו לאמור: 

,כה (אסר] אמדתב: החלב והחמאה, למנחת־המתים 
החדשית, חסרים, מיד כשתראה לוח זה יקח נעיד שלושים 
פרות וששים קא חמאה ויביא עסו לבבל. עוד בטרם תכלה 
מנהת*הםתים יביא חלב. אל יתרשל, בסד,רה יבוא'. 

לסי מושגי*ד,דח הבבליים יצרו האלים את האדם לא 
לשמו, אלא לשמם, כדי שיד,א מי שיבנה להם את מקדשיהם, 
יתן כבוד לשמם ויעבוד אותם באמונה. זהו, איפוא, תפקידו 
של האדם. תמיד יהא לאלים צורך באדם, אד אם יזלזל האדם 
בחובתו לאלוהיו, רעה תבואנו. את כל האלים חייב האדם 
לכבד׳ אד לכל אדם היה אל, שאותו עבד במיוחד, ואל זה 
מצידו שמר עליו ומילא את כל משאלותיו. 

עבודח-דיקודש כללה תפילה בציבור או ביחידות, הקרבת 
מנחה וקרבנות, שבהם הראד, הבבלי את מסירותו לאלוד,יו. 
הקרבן כאילו בא במקומו של האדם: 



547 


כ&ל 


548 


•ס 9 |ה המנ ^ 9 זוךת 

הוא את ס*? ^מרת־חייו. 

הוא 18 ^ 1 ^ץ 2 6 וש 3 ^ת ממיבת ^א 7 ־^אךם. 

הוא 9 ןיש ^ןמ |(אר־ס^|ח ^םורת !!אר-^^דס. 

יזיא 19 ^* מגת־העןה תמורת קגחיהאןם", 

חורתהעונשוד,שברשל הבבלי־ם מלמדת, שסבלו 
של האדם בא לו כתוצאה מן החטא. אם עבר עבירה זזי־יב 
הוא לכפר את פני־האלים, לבקש מהם סליחה ומחילה, להגיש 
להם מן המובחר שברשותו, שהרי רק בכך יוכיח, שהוא 
באמן לאלוהיו ורשאי לצפות לחסדיו. כי החטא מרחיק מן 
האדם את אלוהיו וע״י כר הוא מאפשר לדמונים להיכנס 
לתור גופו של האדם ולעשות בו כרצונם, לגרום לו מחלות 
ומכאובים, לקצר את חייו 
ולהוריד אותו לשאול. 
השאול הוא העולם התח־ 
תה, שאליו הולד האדם 
לאחר מוחו וכל באיו לא 
ישובון. קיומו של האדם 
בשאול הוא עלוב, ואין 
הבדל בין צדיק לרשע 
ובין עשיר לעני. עליכן 
צריך האדם להשתדל 
להאריך את ימיו בעולם 
הזה ז והוא עלול להצליח 
בכך רק אם יתרחק מן 
העבירה. לכפרת־עוונות 
ולגירושימזיקים נכתבו 
מזמורי־ סליחות והשב¬ 
עות, שכוללים דברי קס¬ 
מים וכשפים, שבאמצעו¬ 
תם מועברת ההשפעה 
הרעה מן האדם הסובל לעצמים אחרים, שאפשר להשמידם 
וע״י כך — להיפטר מן השדים, שנכנסו לתוכם. הפחד מפני 
האלים היה נורא ואיום, וכדי למשוך את חסדם היד, האדם 
משפיל את עצמו עד עפר ומתוודר, לפניהם על כל מיני 
חטאים, שלפעמים אף לא חטא. אל התחנונים היו נלוות 
עפ״ר תהילות והודיות, שנאמרו ע״י כהן או קוסם מיחש־, 
שהיה נקרא אשיפו (אשף), ולפעמים ד,שתתף בכך גם 
המתפלל עצמו בכעין דו־שיח בינו לבין הכהן־האשף. 

מנחשים ומגידי-עתידות היו קשורים אף הם 
בדת ובמקדשים. רווח ביותר היה הניחוש בכבד (השווה 
יחזקאל, כא, כו) של הקרבן, שהיו מעלים לאל, וביחוד בכבד 
של כבשה. במשך מאות בשנים נרשמו ונלמדו אלפי צורות 
ומצבים של הכבד. מד,ם למדו את״כ גזרה-שוה על הכבד 
הניחן לבחינה ועל גורלו של האדם המקריב אותו לאלוהיו. 

על סמך התבוננות מתמדת ושיטתית בכוכבים ובמד,- 
לכם, בליקויי החמה ודילבנה, וכן גם בסופות, בברקים 
וברעידות־אדמה, ועל־פי מציאותם של כמה מן הגורמים 
הללו במקום ובזמן אחד, יצרו חכמי-הבבלים תורה שלמה 
של ניחוש-הבאות. כן היו מנחשים באמצעות חלומות ותו־ 
פעות-טבע בלתי־רגילות, ואף ע״י מעוף הצפרים ודרכי- 
החיות. כל אלה נחשבו כסימנים להחלטתם של האלים 
ביחס לעתידם של בני־האדם. 

ביחסים שבין האדם לאלוהיו תפסו חגיגות ר א ש¬ 


ה ש נ ד, מקום חשוב מאוד והשתתפו בהן המוני״העם. בחגי¬ 
גות אלו מילא המלך את התפקיד המרכזי. מתחילה היו 
חוגגים את ראש־ד.שנה בתקופת תשרי, אך אח״כ נקבע חג 
זה בניסן, והיו מקומות (ביחוד בערי־הדרום, שהמסורת 
השומרית נשתמרד, בד,ן עד תקופות מאוחרות), שחגגו אותו 
פעמיים—גם בסתיו וגם באביב. החגיגות נמשכו אחד-עשר 
יום וכללו׳ חח מן האפית — תהלוכת־האלים המפוארת 
דרך רחוב־התהלוכות אל בית-אפית, מקדש־התהלוכה מחוץ 
לעיר — גם טכס מיוחד, שבו היו' מסירים מעל המלך את 
כל אותות־המלכות, ובצורה זו, מתוך הכנעה וביטול עצמי, 
היה צריך להתאבק בעפר-רגליו של מרדוך (האקט הראשון 
בחזון־העינויים). הכהן הראשי היה סוטר על לחיו של המלך 


ומורט את אזניו, ואח״כ היה המלך צריך להתוודות, שלא 
עשה כל חטא, לא התרשל באמונתו באלוהיו, לא החריב את 
ב', לא הזניח את מקדש אסגיל, לא היפה את נתיניו לחי ולא 

י ^ 4 

השפילם (.דאגתי היתה לבבל, את חומותיה לא הרסתי"), 
רק אז היה המלך מקבל שוב את אותותיו והכהן היה מעודדו 
ואומר לו: .אל תירא." יברכך בל מעתה ועד עולם, יהרוס 
קמיך, ומשנאיך לארץ ישליך". ושוב סטר לו הכהן על לחיו. 
וכך, בדמעות על לחייו, היה המלך יוצא מלפני אלוהיו כדי 
להתכונן לתהלוכה, שהיתד, מתקיימת ביום השמיני. שלושה 
ימים היו האלים שוהים בבית־אפית וחוגגים את "תתונת- 
האלים", וביום האחד־עשר היתה התהלוכה חוזרת העירה 
ברוב פאר וד,דר ובהמון חוגג. 

בדיון על התפתחות־המדעים בב׳ יש להתחשב ביחוד 
בכתבות המרובות בענייני־מדע שנמצאו באשור. ואע״פ 
שאין ספק בדבר, שד״אשורים הוסיפו ופיתחו את המדעים 
על-פי דרכם שלהם, הרי העובדה עצמה, שהעתיקו את 
הכתבות השומריות והשתמשו במונחים שומדיים, מוכחת, 
שאת היסודות של פעולתם המדעית יש לבקש בב' דוקא. 

רפואה. מפני שהמחלות נראו בעיניו של הבבלי כהתק־ 

פות של שדים, רוחות ומזיקים על אדם שעבר עבירות, היתה 
הרפואה קשורה קשר אמח בטקסים של ניחושים, קסמים 
וכשפים, שעליהם ניצחו אנשי-הכהונה. עם זה השתדלו 
הרופאים, שהיו מבני העם הפשוט, למצוא את הסיבה 













549 


33 ל 


550 



טפח־עולם בבלית טן הטאח ה 5 לפסה״ג. המוזיאיז הבריטי, לוגרח 

הטבעית של המחלה והשתדלו לבטל אותה ע״י שימוש 
בחמרים רפואיים. התרופות למחלות השונות מנוסחות בצורה, 
שאינה משתמעת לשתי פנים: "איש כי יחלה במחלה פלונית, 
השקהו משקה פלוני וירפא". נשתמרו גם עדויות למקרים 
של ניתוחים ושל שימוש במכשירים רפואיים. השימוש 
במחצבים ובחמרים אורגאניים, שחיו לקוחים מן הצומח 
והחי, היה רווח מאוד. חשיבותם של הרופאים היתה ניכרת, 
ובספר החוקים של ח מור ב י יש סעיפים, שקובעים את שכרו 
של הרופא וגם פיצויים על טיפול "בלתי־אחראי". 

האסטרונומיה נתפתחה אף היא בקשר לניחושים 
של האסטרולוגים. אלה האחרונים, בתוקף אמונתם ותפקידם, 
עקבו אחר תנועותיהם של הכוכבים והמזלות. ובתחילת 
האלף השלישי כבר נרשמו תשקיפים על הכוכב נוגה, 
וידעו לקבוע את יהסי־המרחקים בין מקומות הזריחה של 
כמה כוכבים ומקום זריחתה של השמש וכן את יחסי־המרח־ 
קים בינם לבין עצמם. כמדכן ידעו לעבר את השנים ולהתאים 
את לוה־הלבנה למחזור־החמה. השיטה השישונית, שפיתחו 
בחישוב המאתמאטי, היתד. בנויה, ודאי, על חלוקת־השנה 
ל 12 ירחים וחלוקת־דרום ל 12 שעות, ובאלף הראשון לפסד.״נ 
כבר היתה לבבליים ידיעה במסלוליד.ם של השמש, כוכבי־ 
הלכת והמזלות כמעט לפי מצב־הדברים כיום. 

המאתמאטיקה. השיטה השישונית, שתחילתד. נעוצה 
בתקופה הקדומה ביותר של השומרים, הביאד. לידי ידיעה 
באלגברה ולידי חישובים מעמיקים ומסובכים יותר של 
העלאה בחזקה, הוצאת־השורש וקביעת מרחקים אסטרונו־ 

* 7 

מיים, כפי שאפשר להיווכח מתוך כתבות מן המאד, ה 7 ואף 
מזמן קצר קודם לכן. נמצאו גם לוחות־חמר, שמעידים על 
התקדמות לא־מועטת בהנדסה, ובאחד מהם נידונות בעיות 


הנדסיות של חישוב שטחי מרובעים ועיגולים בצירוף דיא־ 
גראמות, בתקופד. השומרית כבר נקבעו נוסחאות למדידתם 
של שטחי־משולשים, טראפציות ורב*צלעונים. 

גאוגראפיה. הבבלים יצרו להם מושג מה מן הגאו־ 
גראפיה, עוד בתקופד. השומרית הקדומה היו חכמי־הבבלים 
משרטטים מפות של ערים, שדות ותעלות, וכן נערכו רשי¬ 
מות של ערים, מקדשים ותעלות באיזורים שונים. במצאה 
גם מפת-ד.עולם, כסי שציירו אותו לעצמם הבבלים, העולם 
מתואר בצורת עיגול בתוך עיגול. העיגול הפנימי מציין את 
יבשת־ד.עולם והעיגול החיצוני — את האוקיינוס המקיף 
אותה. העיר ב׳ מסומנת לא רחוק ממרכז-ד.ארץ, וזולתה 
בזכרים עח־ כמד. מקומות, וביניהם מחוז דיר, אשור ובית־ 
ןכין מעבר לשטחי-ביצות. מעבר לים נמצאו, לדעת המפאי 
ד״בבלי, ארצות שונות, וביניהן "הארץ, שבד. אין רואים את 
השמש", 

דיקדוק. בבלשנות היה כוחם של הבבלים גדול. הת־ 
פתחות-הדיקדוק וידיעת הלשונות בתוכם נבעו בעיקר מן 
הצורר שהיד, להם ללמוד גם את הלשון השומרית, הן כדי 
להכיר את לשון-השומרים היוס-יומית, והן לשם השימוש 
בלשון זו בפולחן של הדת ובמדעים. כך נתחברו מסוף האלף 
השלישי לפסה״ב ואילך ספרי-עזר בלימוד של הלשונות 
המקובלות, ובכללם ספרי-דיקדוק, שכוללים לוחות שלמים 
של נטיות הפועל והשם, מילונים וספרי-פירושים. לעיתים 
קרובות נכתבו הספרים בשתי הלשונות, ולפרקים ניתרגמו 

מאכדית לשומרית ולהפך. 

♦ 

01 ,מ $0 קת 1101 ד . 0 ,^ 1 

^ 1 ,^ת)'ו 10 ^ס .? ; 1900 / 0 

{ס ; 1910 < 01 ^ 

1 ) 10111 ^ 30 מין 

- 0615 , 1128 ת£׳ו 6 [ ; 1911 

יז 1011$6 ^< 301 ז 46 1019 ^ 3611 16 ( 1 , 1 > 3 ם^תס ; 1913 ,^ 943 ) 141 ^) 6 ^ 

, 10111 ))! 10191011 ^^ 30 , 011 ^ 1,311 . 5 ; 1921 ^ה 94 

16 () 911 )) 701116 110119 ) €141161101111 76X1 .ן .ס ; 1923 

. 1926 , 28-29 .קק , 1 ה 694 ) 414 { !{) 1 ) 311 

מ. ב. 


הספרות. השומרים היו גם הראשונים בב/ שפתחו 
בתנופד. ספרותית בעלת-עצמח, שממנה ניזונו לא רק הספ¬ 
רות הבבלית-ד,אשורית, אלא גם ספרויות של עמים אחרים, 
כגת החורים וד.חיתים. מד,ם עברד, ההשפעה גם לעמים 
רחוקים יותר, ורישומיד, ניכרים אף באפוס היווני. 

היצירד, הספרותית הבבלית הגדולה וד,חשובה ביותר 
(חלקים ממנד. נמצאו גם בשומרית) היא עלילות־גילגמש, 
שזעיעה אלינו בשנים־עשר פרקים כתובים על שנים־עשר 
לוחות-חמר וד,יא מספרת על גילגמש, מושלה של ארך, 
ש״שלישיתו אדם ושתי שלישיות בו אל". ביצירד. קדומד. זו 
כבר מצויים הרבה מן הסממנים הספרותיים, שאנו מוצאים 
בספרות העולמית. היא כתובה במשקל ובתקבולת-צלעות, 
וכן באים בה התיאורים והחזרות האפיינים לאפוס הספרותי- 
האמנותי. הקרב של הגיבורים בפגישתם הראשונה, הרפת־ 
קותיד,ם של שני הידידים כשהם ימאים להרוג את ה״נוטר 
של יער-הארזים", קנאתד, וזעמד, של האלה אשתר, שהיא 

מבקשת אהבד, מגילגמש, תאור מיתתו של אנגידו — כל 

: י 

אלה הם רק חלק מן המקומות, שבד,ם מגיע התיאור לשיאים 
של מתח ספרותי, אף הטראגדיה של הגיבור עצמו, שלאחר 
סבל, תלאות ועמל, ולאחר שבאשמתו שלו, מחמת רשלנות 



551 




אנושית, נמנע ממנו הסת של החיים 
הנצחיים והוטל עליו להכיר בהכרחו של 
המוות, יש בה עמקות פילוסופית מפליאה 
ברעננותה. 

היצירה האפית השניה בגדלה ובחשי¬ 

בותה היא "בריאת העולם" או כסי שהיא 

נקראת באכדית אנמ אלש (כאשר מלמע¬ 

לה), על שם שתי' המלים הראשונות של 

השירה, באה לתאר את התעלותו של 

מךריר, האל של העיר בבל, לאל הראשי 

של כל הארץ. העלילה מתרכזת בעיקר 

מסביב למלחמת-ד,אלים, הכוחות של הטוב 

והחסר, בכוחות של התוהו ובוהו (תהום). 

אימתה של תאמה(תהום) נפלה על האלים, 

ואף אחר מהם לא מצא עוז בנפשו לצאת 

נגדה. איא, אל־החכמה, הציע לשלוח את 

מרדוך, האל הצעיר, להילחם בה. ואמנם 

מרדוך היה היחיד בין האלים שהיה מוכן 

להילחם בכוחות־השחור! אד בשכר זה 

דרש שיכירו בו כראש־האלים. באין ברירה 

הסכימו האלים לתנאי זה, ומרדוך יצא 

למלחמה בתאמת וניצח אותה ואת כל בני 
* • • 

לוויתה. הוא שיסע את גופתד, של תאמת 
לשנים, מן המחצה האחת ברא את השמים 
וקבע בהם את הכוכבים ונתן לכל אחד את מקומו ואת 
מסלולו הקבועים, ומן המחצה השניה ברא את הארץ. 

את עימ, ןןנה <ןא״וןח.., 

ןמים ד 1 פןתי, <ןרף 


קסע מעלילת־גילגסש. הטוזיאוז הבריטי, לונרח 

^רו ש?רו, ?י אכלו, 

^ןןחו ןאגה ויחד 
גורל י 8 דו פגלאל• 



נהקימויתי אי?וז, אדם י^רא... 

$לד את תעו^...״י> 

אז יענוהו אלהי-השמים ♦♦♦* 

,קיעו היא זן^וי עולי את ס 5 יי. 

החוח ^ת ו?אהת לאסי ספולח^ה". 

גאןיקים הןיאוהו איאה, 

^אהו: חתכו ^ת עוךןןיו. 

?לד^יו ^ךאו ןנויןרי ?ני״ל׳אןם♦ 

י<ן;הר ן 1 *לים ןלח 8 ךןן■ 

הלוח האחרון(שהוא לקוי בחסר) מכיל חמישים שמות- 
תהילה ותארים של מרדוך ומסיים: 

?ל סץ 9 ס ?סךדן נ 1 ועל- 5 *לים 
9 <זי * 91 ״> פור;ד,, ^ריןז ;מיס- 
לב^ מרןןם ^ל, ןז^ןיו מו 1 ד ^ןלו, 

חיהל 8 ל חו?זא, ס^לס לן 5 ו^י*ף 3 , 

יצירה זו, שהיא מלאה ציוריות ראלית של מעשי-אכזריות, 
יש בר, הרבה מן הפרימיטיוויוח. כן מתגלית בה ערמומיות 
מרובה בהנהלת משא־ומתן, בפרט באותו קטע, שבו מתואר, 
האיד השפיע מרדוך על האלים, שיסכימו לשליחותו: 

לסר^ח ס 9 היר 

ווחג>נט ןןןלים ן;ץ 1 ו לזבח, 

ןזעניי ?ין ס^קם, מזגו מלן• 

• קסע זה וכל הקסעים שאחריו הם מן ד,תרגום של ש. טשרגי- 
חובסקי. 


בראה, שאפילו גיבור כמרדוך לא יכול היה לשלוט בלא 
הסכמתד, (לכל הפחות, הרשמית) של מועצת־האליס, ואין 
זה חשוב, אם הסכמה זו ניתנה בלב שלם או באה מחור 
סחטנות ובמצב של שכרות. הדבר מלמדנו על יחסי-החברה 
בב׳ באותם הזמנים. 

ליצירה זו נתייחד מקום חשוב בחגיגות ראש-השנד" 
שהיו קשורות בחידוש סמכויותיו של המלך ע״י האל למשך 
שנה נוספת. הכד,ן הראשי היד, קורא אותה בציבור, וחלקים 
ממנה היו מציגים בצורת מחזות, שמזכירים את הצגות 
הייסורים של ישו, שהיו נהוגות ביד,"ב. 

מן השירה האפית, העוסקת בבעיות של החיים והמוות, 

יש להזכיר גם את היצירה, המספרת על הרפתקותיה של 
אשתר, אלת האהבה והפריון, היורדת אל השאול, שכל באיה 
לא ישובון, כדי לבקש את תמוז אדיובה, אל הנעורים והאביב. 
שירה זו נותנת לנו מושג־מה מן הצורה, שבה תארו להם 
הבבלים אח העולם התחתון. המקום נקרא "נאוח-מחשבים". 
קיומם של הרפאים הוא עלוב ומחוסר־תוחלת 1 אין להם שום 
תקווה לשוב ולראות אור: 

*^ר ןפר ל> (לזןם> יקייי לןיקם, 

י^ןעו 8 ן 8 ה-נוגות ?יןרי־מף, 

וןריסים א?ק ן 91 ם• 

כל הנכנס לשאול — או המנסד, לצאת ממנו — צריד 
לעבור דרד שבעה שערים, שעליהם משגיחים שבעד, שומרים 
קפדנים ואכזרים, שנתמנו על־ידי ארשפגל, מלכת־השאול 

י ^ 4 י ♦ * 

הנוראה. אפילו אשתר עצמה, כשהיא רוצה לחזור, זקוקה 





553 


33 ל 


554 


לעזרת האלים ולתחבולות-ערמתם. בכל שער מפשיסים 
השומרים מעל הנכנס חלק מלבושיו ותכשיטיו, עד שלאחר 
שהוא עובר את השער השביעי הוא נשאר ערום כביום* 
הולדו. העלילה מרמזת מצד אחד, על צער הקיץ, כשהארץ 
עומדת חרבה וערומה, ואז "הנשים מבכות את התמוז", ומצד 
שני — על שמחת־החיים עם ראשית־האביב, כשאל־האביב 
ואלת־הפריון שבים אדצה אל בני־האדם. 

גיבורי האגדות אדפ (ע״ע) ואתנ (ע״ע) מנסים אף הם 
לפתור את תידת־התיים, אן שניהם אינם אלא בני־אדם, 
יצורים קטנונים ודמויות טראגיות, שלמרות כל מאמציהם 
אינם זוכים להשיג את מטרתם. והכל מחמת מקרים קלי־ערד 
ושלא באשמתם. אדם שומע לעצת־אחיתוסל של איא ואינו 
טועם ממטעמי־האלים, וע״י כן הוא מאבד את חיי־הנצח, 
ואתג ממריא על כנפי־הנשר, עולה ועובר את שמי־אג ומוסיף 
להמריא לעומת שמי אשמר. ואולם כשהוא מתבונן לארץ 
מגבוה הוא רואד" והנה 

???י לארז לעיג" 

(פ:ם רסב־פןדם {ךלו בגדל ??א... 

וכשהוא מתרומם עוד במשך שעה כפולה הוא אומר: 
רו?" 5 ?י ייר נ?׳)?" ל?ח• 

לא ע^ז־ יזעןעגוז ןי{י איו סןזזב פן 0 . 

ידר׳ ?ויןןי ר 1 ןה לה^רויסם 

והוא נופל לארץ. 

ספרות החכמה והמשל של הבבלים כוללת משלים ופתג¬ 
מים הרבה, שהם מזהירים את האדם לסור מעל דרכיה של 
אשה זונה, להימנע מלדבר שקר ותיפלות, להיות נאמן עם 
אלוהיו, וכד׳. 

מעניינת ביותר היא היצירה הנקראת בספרות המדעית 
בשם ״קינת איוב הבבלי״ — יצירה, שעוסקת בבעית "צדיק 
ורע לו — רשע וטוב לו". בצר לו, כשהמשורר, שהיה צדיק 
ועשה אד טוב, מוטל חולה, סובל מכאובים וצער, הוא פונה 
אל אלו, אל אלתו, אל הנביא ואל בעל-אוב: 

-ל* פ 8 ?ירו סק^ץםים |לשי?ם* 

ומה יעשה עוד ויוטב לוז הרי... 

אני ןה !!?יגי אן יסחנינים." 

י 1 ם קר 1 ג לאלסי קיח עלורל?*, 

לס לפת })!ןרי אלקי <י ןילה ןלםחח. 

וכתגמול על כל זה 

?בל 8 ?אי?י, פןזליזי 

לןזה *ד 

אני ןרם ^י ול?ו 69 ד לי לרא: 

א^בי ו^הרו פןיו, 

ןך^ה אר?ו!גי ייגל למי• 

בליריות שבה ובסיגנונה עולה יצירה זו על כל שאר 
מזמורי-ההשבעה הליריים הדתיים, שנמצאים בספרות הבב¬ 
לית לרוב. ואף-על-פי שאף אותה אי-אפשר להשוות מבחינת 
העמקות הרעיונית לספר-איוב או למזמורי-תהילים, יש בד, 
הרבה מן המשותף לשירה הלירית המקראית, 

הפחד והחרדה מפני גדולתם של האלים והחשש מפני 
עבירה על כל הצורות של טבו, הצויד לגרש את הדמונים, 
השדים, הדיבוקים ושאר מזיקים, שנטפלים לאדם ומביאים 
עליו מחלות וצרות, הביאו בספרות הבבלית לידי יצירתו 


של מאות סליחות והשבעות, וכן נמצאו בספרות זו הרבה 
מזמורי תודד" תהילה ותפילד" שבהם משפיל האדם אח 
עצמו, מגדל ומרומם את האלים ומבקש מהם כפרה וישועה: 
"וי, 8 ל ־ 1 שינשים. אל" פנקזים, 

א^ד ןת ^ןטו״יד ןוי* לא ידע, 

9 ל "?י 38 'פי ;קום ףןו;ה. 

?ךאות ?ח ^ניך ;קים פ״ולה פיוליו. 

ו 1 ע על" ^רוכזנ !;וני 3 ןרתי, 

???"י" ןא?י, נאי <י אלוד אקרא־ 

י?יו ?ני. 

"וי, ן?ואי, ?אירי ?נלן ?^, 

•׳י 9 ב־{א ייפליזי ?יינע• 

לסוג של יצירות-הספרות שייכות גם כתבות לאלפים, 
הקדשות לבנייני־מקדשים, היכלות יתעלות, מצבות-ניצחון 
ולוחות, שמספרים על מפעליהם של המלכים בימי-מלחמה 
ובימי-שלום. גם חליפת-המכתבים בכל שטחי-החיים: בשלטון, 
במסחר, בחברה ובמשפט, יצרה שיטת-סיגנון ונימוסי־כתיבה 
מיוחדים. הרי מכתבו של עבד, שנכלא בבית-הסוהר, אל 
אדונו: 

"שלח לי חצי-מנה של פסף. או שגי מנים צמר לשימושי. 

אל ישוב שומר-השער ריקם אם יבוא בידים ריקות יאבלוגי 
הכלבים. כמו שידעת וכמי שיודעים כל אנשי סיפר ובבל, 

לא בעיידגזל ולא בעויל-פריצה הושיבוני בכלא. אתה, 

אדוני, שלחתני אל מעבר לנהר. דבר דבר לזכותי לפני 
אנשי-המלך. שלח לי דבר, ולא — מת אנכי בבית-המםכנוח. 

שלח לי קא אחד שמו וחמשה קא מלח. מה ששלחת לי 
עד עתה לא נתן לי". 

בספרות המדעית הירבו לדון בהשמותיה של הספרות 
הבבלית על העברית (סיפור המבול! ישעיהו נא, ט ז איוב 
יב—יג, ועוד). אולם אם נשים לב לכך, שמוצאם של העברים 
היה מאור-כשדים ושההבדלים בניסוח של התכנים הספרו¬ 
תיים המשותפים מרובים הם ביותר, נבוא, אפשר, לכלל 
מסקנה אחרת: שלעברים ולבבלים היתה פעם, בעבר הרחוק, 
תרבות משותפת ועם התרחקותם של שני העמים הללו זה 
מזה הוסיף כל אחד מהם לפתח את תרבותו המסרתית 
בדרכו שלו, הבבלים—בדרך האלילות האנתרופומורפיסטית, 
והיהדות — בדרך המונותאיזם הצרוף. 

"משירת-זעבליים", כל שירי סשרניחובסקי בכרן אחד. 

תרצ״ו, עם׳ תקע״ג־חתרל״ג) ש. סשרניחובמקי. עלילות- 

גילגמש^ תרפ״ד ( 1924 ) 1 

מ^ממ/ז־//!/ ־מ< 1 ) 1 ^ 11511/1x ^ מן 

,מ €118€ ן .? ;( 1 .[ 1911 ] 11 מ ; 3 

€5 ^ ^ 1 , 1630 , 0 ; 1900 

. 1924 ,. 55 ^ 81 . 1 ץ{ 21 > 3 

מ. ב. 

משפט. השומרים והבבלים היו נוהגים לקבוע בכתב 
את משאם-ומתנם המשפטי, ומכאן האופי המשפטי של תב 
התעודות, שנמצאו בב׳. תעודות אלו נותנות לנו את האפ¬ 
שרות לעקוב אחר התפתחותו של המשפט הבבלי במשך 
ארבעת אלפים שנה (מ 4000 לפסה״ג ואילך) — פרק-זמן, 
שיש להבחין בו ארבע תקופות. 

א. התקופה שלפני שושלת-חמורבי (מ 4000 
עד 1900 לפסה״נ). מתקופה זו נשתמרו בעיקר תעודות 
כתובות שומרית, וביניהן קטעים של שני ^בצי־חוקים שו- 
מריים. הקדום שבהם נכתב בימי המלך אור-נמו, הראשון 
במלכי השושלת השלישית של אור (לערך 2150 לפסה״ג), 







מחנה אשורי. תבליט בהט (הנובה: 90 ס״ם) מארמונו של אשורנצירפל ה^עני בכלח. המוזיאון חברימי, לונדון 


השני הוא מימיו של ליפמ־אשתר מלך איסין(לערך 1950 ). 

* • 4 • י■) 

תעודות אלו נמצאו בעיקר בניפור, לגש ואור, והן מעידית 
על קיומו של משמר חברותי, שיש בו מן הימודות של 
סיציאליזם ממלכתי: כל המקרקעים היו קניין של המדינה 
או של בתי־המקדשז השליטה על קרקעות*ד.מדינה היתד. 
בידי המלך או בידי מושלח־ועיר (אנסי), שהיה כפוף למלד. 
האיכליסיה העירונית היתר. מחולקת לקבמות. לפי המקצוע 
או הר״תעסקות, ובראש כל קבוצה עמד מפקח. בסיפה של 
תקופד. זי גוברת השפעתם של השמיים, והמונחים השומריים 
הולכים ונעלמים מתון־ התעודות המשפטיות. 

ב. תקופת* ה שיא בהתפתחותו של המשפט הבבלי 
היתהבימישושלת־חמורבי( 1900 עד 1600 לפסה״נ), 
שמרכזה היה בעיר בבל. ביחוד זכד. לפירסום ספר־החוקים 
של חמורבי(ע״ע)ז אך נוסף על כך ידועות לנו מתקופה זו 
רבבות תעודות משפטיות מב׳ הצפונית וד.דרומית. חשיבות 
מיוחדת יש לאוסף של כ 20,000 תעודות, שנמצאו ע״י חופרים 
צרפתיים ב 1934/36 במארי, כיום תל-חרירי, מצפון לעיר 
בבל. תעודות אלו הן הארכיון של המלר זימרילים, האחרון 
במלכי העיר מארי, שהיד. בן*זמנו של חמורבי. 

ג. ת ק ו פ ח * ד. י ר י ד ה. בימיד.ם של המלכים האחרונים 
משושלת־חמורבי, שבהם התחילה ממלכת ב׳ להתפורר, 
נתמעטו התעודות המשפטיות דחסים משפטיים ומסחריים 
פרימיטיווים התחילו תופסים אח מקומם של היחסים המפו¬ 
תחים, ששלטו קודם־לכן. סחר-חליפים בא במקום מקח*וממכר 
בכסף חהב. מן המחצה השניד. של תקופד. זו נשתמרו בעיקר 
מצבוח-גבול (כוךך) — אבנים בגובה 25 עד 90 ס״ם —, 
ששימשו עדות להעברחה של זכוח*הקניין על קרקעות. 

.. ד. ב׳ ה ח ד ש ה. מתקופח־השיגשוג של ב׳ בימי ממלכת־ 
הפשדים ( 625 עד 539 לפסה״נ) ואח״כ בימי ממלכת־הפרסים 
( 539 עד 331 לפסד״״נ) נשתמרו חוזים מסחריים מרובים, וכן 
ראשי־פרקים של קובץ-החוקים החדש, שנתקבל בב׳ באותה 
חקופזנ סעיף 10 של קובץ זה קובע, שהאב רשאי להקטץ 
את הנדוניה של בתו אם אחר הזמן, שבו נקבע הסכום של 
הנדוניה, ירד מנכסיו. סעיף 15 קובע, שירושתו של אב, שהיה 
נשוי פעמיים, מתחלקת בין ילדיו באופן שד.ילדים מנישואיו 
הראשתים מקבלים שני שלישים מן הירושה, ואילו הילדים 
מאשתו השניה — שליש אחד. גם בימיהם של השלטון 

הסלוקי והשלטון הפרתי ( 312 לפסד,״נ עד 224 לסה״נ) נהג 

*• ■ 

1 * 


בב׳ המשפט הבבלי, אלא שהלשון הארמית דחתה עכשיו 
בהדרגה את כתב־היתדות מן החוזים והתעודות המשפטיות. 
את גילגולו האחרון של המשפט הבבלי אנו מוצאים בממלכד. 
הפרסית־החדשה של הסאסאנידים ( 224 עד 636 לסה״נ). 
בתקופה זו השפיע כנראה המשפט הבבלי גם על המשפט 
היהודי, שנתפתח אז בב׳, — על היחסים בין המשפט הבבלי 
הקדום ובין המשפט העברי הקדום ע״ע חמוו־בי. 

- 147 •קק , 1920 , 1 . 6 

1 ה 1 */אזג , 1€016 א-תג$ , 1 \ ; 175 

; 1931 

- 0 ^? 4 ה 1 ז 

; 1913 

ס/ ^ 7^x1 ^מ<ממ 4 / ,! 1€ ג 1€11 נ־ו? . 6 

. 197-198 , 159-161 .תק , 1950 ,זה 16 ה 1 )ז$^ד 014 

מ. ד. 

האמנותשל בבל ואשור. בתקופה ד.טרם*היסטו• 
רית לא היתה בקעת הפרת והחידקל יחידה תרבותית אחת; 
דרום־ד,בקעה היה מאוכלס חושבים, שמוצאם מאיראן, ואילו 
צפונה היה שייך לתחום־התדבות של צפון־סוריד,. בשרידי* 
האמנות של אותה בקעה, שנצטמצמה למעשה בקדרות, אנו 
מבחינים בין הכלים הפשוטים־ביחס מן הטיפוס של אל-עופיד 
בדרום ובץ הכלים היפים וד.מגוונים מן הטיפוס של תל חלף 
בצפון. באמצע האלף השלישי לפסה״נ נסתמן מפנה ניכר 
בתרבות של הדרום: במקום תרבוח־ד,איכרים, שהיתה רווחת 
אז בכל אירופה ואסיה, באד. תרבות גבוהה יותר, שסימני• 
הד.כר שלה הם: הופעת העיר'ד.מדינה, הכתב, האמנות המונו¬ 
מנטאלית ואמנות־הבניה. שרידיה החשובים ביותר של תקופה 
זו נמצאו בארןו (ע״ע): כדי-אבן חטובים למופת וגלילים 
חרותים, ששימשו כחותמות ושציוריהם, אף במידותיי,ם 
הקטנות, מעידים על חוש אמנותי מפותח מאוד. שלועו היצי¬ 
רות החשובות ביותר מתקופד. זו הן; א) דאש־אשה עשוי 
בהט, שגבהו 20 ם״מ ושהוא מפוסל בדייקנות מרובה. העינים 
והגבות היו עשויות, כנראה, מעשה-תשבץ, מאבדכחול וצדף, 
אלא שהמילואים אבדו, וכן אבד ריקוע הזהב או הנחושת, 
שכנראה, כיסה את השער; ב) כד בגובה של מ׳ אחד 
בקירוב, ועליו תבליט שמתאר הבאת קרבנות לאלילה-ד,אם 
איננה, שבתקופה מאוחרת יותר זוהתה עם אשתר; ג) מצבר. 
עשויה שחם שחור, ועליה מתואר אדם, שהורג אריות בחניות, 
קשת וחיצים■ 











557 


33 ל 


558 


בתקופת השושלות הקדומות ( 3100 — 2346 לפסה״ב בקי¬ 
רוב) שיגשגה האמנות ביותר. מאותה תקופה הגיע אלינו 
מספר ניכר של פסלים מתל אסמאר, ח׳פאג׳ה, לגש, ניפור, 
ועוד. מתחילה היתה ניכרת בסיגנון האמנותי נסיה עזה 
לצימצום, באופן שהדמדות הפכו לצורות הנדסיות: לחלק 
העליון של הגוף יש צורת טראפציה, והוא מושם, ללא חיבור, 
על גבי חרוט, שמציין את השמלנית. לסנטר יש צורת־יתד, 
ולאצבע כפופה — צורה של קו לולייני. בזמן מאוחר יותר 
מתעגלות הצורות והולכת וגוברת ההתעניינות בסגולות* 
הגוף של הנושא. קמטי־העור, השפתיים ועצמות־העול מתו¬ 
ארים עכשיו בהבחנה מדוקדקת 1 ואולם עוז־הביטוי הפלאסטי 
ואחידות־הפסל הם פחותים משהיו. דמויות קטנות חינניות 
(כגון גברים כורעים, שנושאים כלים על ראשיהם ז מתגו¬ 
ששים, שאף הם נושאים כלים) שימשו לקישוט של כדי* 
תמרוקים וכיו״ב במקדשים. דמויות אלו היו עשויות נחושת 
או אבן. ב״קברי-המלכים" שבאור־פשדים, שהם מסוסה של 
תקופה זו, נמצאו רהיטים יקרי-ערך ביותר. כל אחת מן 
הלירות, שנמצאו באור, קושטה בפסל־זהב של ראש־שור, 
פרה או עגל (ששימש, אפשר, כסימן למערכת-צלילים מיוח¬ 
דת). הראשים פוסלו באמנות מרובה ושובצו בהם עיניים 
וזקנים של אבן*פחול. דפנות-הלירה היו מעוטרים בקישוטי* 
פסיפס של צדף, ישפה ואבן*כחול, שהיו משובצים בחמר, 
ועל גבי תיבת-הקול (שאליה היו מצומדים הראשים הנזכ¬ 
רים) היו קבועות דמדות מיתולוגיות, אף הן מעשה-פסיפם. 
אותה טכניקה ניכרת גם במימצא הנקרא ״דגל-הניצחוך — 
כלי-עץ, שאין אנו יודעים למה שימש. בכל אחד משני צדדיו 
הרחבים יש 3 שורות של ציורי-פסיפס: בצד אחד מתואר 
קרב, ובצד השני — סעודה חגיגית ז הדמויות עשויות מצדף 
ומאבן-גיר ורודה והרקע מאבן-פחול. שרידים של כלים 
דומים ל״דגל-הניצחון" נמצאו גם מחת לאור. בקברי-המל■ 
כים נתגלו גם כלים עדיני-צורה של זהב, כסף ^רד < גרזני- 
מלחמה, חניתות וסכינים בעלי ניצבים של אבן־פחול או של 
שן, שכמה מהם היו משופצים בזהב ז ענקים, צמידים, שבי¬ 
סים, סיפותישער ממתכות יקרות ומאבנים יקרות למחצה. 
כל החפצים הללו של אמנות שימושית מעידים על כשרוף 
מעשה מרובה ויש בהם משום ביטוי לאותה אווירה של 
אגדות, שבאה לידי גילוי גם בפיתוחים, שנעשו בגלילי- 
החותמות באותה תקופה. אחדים מחותמות אלה מקושטים 
בתיאורים, שנושאיהם היו, כנראה, מתחום המיתוס, ואח¬ 
רים — בתיאורים דקוראטיוויים בלבד. נדירים בהם תיאורי 
מחזות מחיי יום־יום מתוך כוונה אמנותית בלבד. אפילו 
עניינים מיתולוגיים מובהקים — כגח קרבות בין אריות 
לבין יצורי-כלאיים של אדם ושור וכד׳, שנחשבו כנוטרי- 
עדרים — מתוארים בסיגנון דקוראטיוד מצומצם ועצמאי. 
דמדות אגדותיות הרבה, ששימשו בחותמות ~ כגון מפלצות 
בעלות שני גופים וראש אחד או בעלות רגליים בצורת 
נחשים נעשו נושאים מקובלים במזרח התיכון כולו 
והגיעו משם ליוון במאה ה 7 לפסה״ב ז שהרי התרבות מימי- 
השושלות הקדומות, שנולדה בדרוס-ד״ארץ, התפשטה בדרד 
כלל במעלד,-הנהרות והגיעה עד אשור שעל החידקל ועד 
מארי שעל הסרת התיכון, ומשם נתפשטה הלאר. בכמה 
כיוונים. 

עוד בימי השושלות הקדומות התחילו מציבים אסטלות- 
זיכרון למאורעות היסטוריים. דוגמד, לכד היא "אסטלת־ 



אםט?ת־הניצחוז ׳ 8 ? נרם־סיז טיר אכד. הנזבה: 2 מ׳ 

לובי, פאריס 


העיטים" של אאנתום מלגש, שד״וקמד, לזכר נצחונו על 
אומה ושחלקים ממנה נשתמרו. בחזית-האסטלד, מתואר המלד 
כשהוא עומד ברכב־מלחמה בראש חייליו הערוכים לקרב. 
וכן נראים פגרי־ד,אויבים, שעיטים יורדים עליד,ם (מכאן 
שמד, של האסטלד, בספרות המדעית של ימינו)? הצד השני 
מראד, אח נינגירס, האל של לגש, שמחזיק בידו את סמל־ 
העיר—נשר בעל ראש־אריה, שאוחז בשני אריות —, ולמסד, 
מסמל זה נראית מכמורת ובתוכה — האדבים של לגש. 
אסטלת-הניצחון של נרם־סין — שמצטיינת בתבליטים 
ה,גבור,ים״ שלה — מתארת את המלך מהלד בראש הר 
מיוער. בידו השמאלית הוא מחזיק קשת, וידו הימנית, שד,יא 
מחזקת חץ, מורדת למסד, לאות חנינה לאויביו הנכנעים, 
שכורעים לפניו ברך ומבקשים על נפשם. מיד אחר המלד 
צועדים נושאי-סמליו, ואחריהם אנשי־צבאו! מעברו השני 
של ר,ר,ר יורדים שרידי־האויב המוכים. התבליט בכללותו 
מלא הרמוניה ובולטת בו התנועה של כל האישים המתוארים. 
דמותו של נרם־סין עצמו, שהיא מופעת (כרגיל בזמנים 
קדומים) בגודל שלמעלה מן הטבעי, שופעת חיוניות מדובה. 
כן אנו מוצאים בתבליט זה אח הניסיון הראשון באמנות 
הבבלית ליתן תיאור של נוף רחב. מתקופה זו לא נשתיירו 
אלא שרידים מועטים בלבד, תראה, שאחד משרידים אלד, 
הוא ראש של ברונזה בגודל כמעט טבעי. הפיתוחים של 
גלילי-ד.חותמות מאותה תקופה הם עדות נוספת לטיבה 
המעולה של מלאכת-המחשבת בימים הד,ם. במקום למלא 
אח השטח הזעיר כולו בדמויות, כפי שהיד, נהוג עד אז, 





559 


כ&ל 


560 



דסוגים עוסי)ים בהפראתו של "עץ חחיים". תבליט״כחט (המבח: 2 ו, 1 ס׳) מארסונו של משורנצירפל השני בכלח. המוזיאוז הבריטי, לונרגז 


הקדישו עכשיו את השטח כולו לתיאור של נו&א או מאורע 
אחד בלבד: זוגות של גיבורים או יצורי־כלאייס נלחמים 
זה בזה, ונוסף על התיאורים של עלילות־האלים נעשו רווחים 
גם תיאורים של מעשי יוגדיום. גם בביצוע ביכר ראליזם 
חדש: מכאן ואילך אהבו להבליט את מבנודהגוף לפרטיו — 
מה שמעניק לתבליטים צורה דראמאטית לעומת האופי 
הדקוראטיווי, שציין אותם קודם לכן. 

בפסלים של גודאה מלך לגש, נשתמר משהו מן העוז 
והמריצות, שבהם הצטיינה האמנות האכדית, אע״פ שהאמ¬ 
נות בימיו היתה מצומצמת בעיקרה בתחום־הדת: התבליטים 
והחותמות מתארים את המושל כשהוא ניגש בהכנעה אל 
האלים. צימצום זה של תחום־האמנות היה אפייני גם לימי 
השושלת השלישית של אור. בימי חמורבי מלך־בבל שוב 
גבר בפיסול סיגנון חולוני יותר. בלארסה נמצאו כמה פסלי- 
ארד ועליהם מסכות־זהב. על כתלי הארמון של מושל מארי 
נתגלה מספר מרובה של פסלים וציורים, שכמה מהם הס 



חותם־נליל םתסיסת של אבד 


בעלי סיגנון ראליסטי (למשל, התיאור של בהמות מובאת 
למזבח), ואילו אחרים מתארים בקנה־מידה גדול מחזות, 
שהם ידועים לבו יפה מפיתוחי־החותמות, כגון העברת המושל 
ע״י האל המקומי, המגן עליו, לחםות 1 של אחד מן האלים 
הראשיים. אף בראשה של האסטלה, שבה חקוק קובץ- 
החוקים של חמורבי, מתואר מעמד ד 1 מה: המלך החסיד עומד 
בהכנעה לפני שמש, אל־השמש, שהוא גם אל־המשפט. 

המקורות לאמנות של תקופת הבשים, שהחזיקו בדרומה 

של הארץ (מ 15 — 1x71 ), הם בעיקר אבני-גבול מקושטות 

תבליטים (כדר), שמראות את סמלי-האלים השומרים על 
* • ■ * 

הגבול. פעמים שעל אבנים אלו מתואר המלך. בחותמות- 
המלכים מתמעטים תיאורי־הדמויות, ובמקומם באות תפילות 
ארוכות, כתובות בכתב־היתדות. מתקופה זו נשתמרו גם 
ציורי־קיר (בקרבת בגדאד), שמתארים תהלוכות שונות. 

צפוךהארץ נחלץ באותך, תקופד, מן השלטון הממושך 
של ב׳. באמצע המאה ה 14 לפסה״ב הגיעה אשור לעצמאות, 
ובאמנות שלה נתגלו שתי מגמות נבדלות: מצד אחד, בשמרו 
המוטיווים הבבליים הישנים, ומצד שני, חדרו מן המערב 
מוטיווים חדשים, כגון תיאורי פרס אגדי, שגופו גוף־אריה 
ולו ראש־נשר, כנפיים וכרבולת — דמות, שהיתה מקובלת 
אז בסוריה ובארצות של הים האגיאי — ועיטורים סמליים 
של "עץ־החיים", שכנראה, מילא תפקיד חשוב בדתם של 
הסורים והאשורים. מוטיווים אלה ידועים לנו מתוך האפרי־ 
זים, המקשטים את הכתלים בארמנות־אשור, וכן מתוך תב¬ 
ליטים על גלילי-חותמות. המגמה הבבלית באמנות האשורית 
ניכרת בתבליט של אל־פוריות, שיש מזהים אותו עם דומוזו 
(תמוז המקראי)ז תבליט זה, שהוא עשוי מחומר שרוף (טרא- 
קוטד,), נמצא במקדשי-אשור ושימש בלא ספק לצרכי-פולחןו 
אל-פוריות דומה כבר מוצאים אנו בגלילי-החותמות מז 


























561 


ב 3 ל 




562 



חיאויר על סיעוטי־רהסה על תבלימ״בהט על אעורנצירסל העני, כלח. 

חמיזיאח הבריטי, לונדון 


התקופה של ראשית־הכתב. בתבליסיו: 
האשוריים מבצבץ החלק העליון של גופו 
מתוך הר — סמל לארץ ולשאול כאחת ז 
במורדות־ההר גדלים צמחים. שמהם אוכ¬ 
לות עיזים! ושבי אלים־משרתים מחזיקים 
בלים שופעי־מים. 

לק 1 יא-החפתחותה הגיעה האמנות האשו¬ 
רית בזמן שעבר מימיו של אשורבצירפל 
עד סוף שלטונו של אשורבניפל (לערר 
850 — 650 לפסה״ב). במקום תיאורי-אלים 
באים תיאורי־מלחמות. פסלי־המלכים והא¬ 
לים הם מגושמים למדי, אע״ם שיש בהם 
מבע של הוד וכוח. העגי האמנות העיק¬ 
ריים של תקופה זו הם תבליטי־האבן, 
שבהם היו מצפים את החלקים התחתונים 
של כתלי-הארמונות. בתבליטים אלה אנו 
מוצאים מחזות מן המסעות הצבאיים של 
המלכים, והתנופה המורגשת בתיאורים של 
נושאים היסטוריים אקטואליים אין למצוא 
בדומה לה בכל שאר היצירות של המזרח 
הקדום. המערבת של המחזות המתוארים 
זד. בצד זה על פני לוח, שגבר,ו פחות 
ממטר אחד, היא מעין כרוניקה ציורית: 
המלך וחייליו צועדים בסד, קרבות, שרי- 
פת-ערים, מעברי-נהרות, הבאת שבויים 
ועינוים, וערמה של ראשים ערופים (בצו¬ 
רת פיראמידה) מונחת לפני המלך. יש 
שתיאורי-המלחמה מופסקים ע״י מחזות־ 
טבח מסוג אחר: המלד צד אריות או שורי־ 
בר• האווירה בתבליטים אלה היא נוראת- 
הוד ואדירת־מבע, ומחזה אחד של משתה הולם אף הוא אווירה 
זו: רואים בו את המלך כשד.וא סרוח על מטר, בגן ושותה 
בחברת המלכד" היושבת זקופה על כיסא גבה-מסעד. נוגנים 
מנגנים בין העצים, אך מעל אחד מן הענפים משתלשל ויורד 
ראשו של אויב שנערף. הביצוע של התבליטים הללו הוא 
מצויין: הטכניקה של התבליט השקוע וד.מעובד בקווים נמר¬ 
צים מטעמת את הכוח הגופני של השרירים ז אך הפנים מתו¬ 
ארים תמיד מן הצד והבעתם היא קפואה או אדישה. אע״פ 
שתכונות אלו אפייניות הן לכל יצירוח-ד.אמנות של התקופד. 
הנזכרת, אפשר להבחין בח שלושה שלבים:( 1 ) מימי אשור- 
נצירפל ועד סרגון היו נוד.גים לפסל תבליטים בשטחים 
צרים. למרות מד. שעכשיו השתמשו באבן(במקום ארד) אין 
סיגנון-התיאוד בתבליטים אלה שונה מזה שבתבליטי- 
הברונזה המורכבים מפסים צרים בגובד. של 27 ס״מ, שהם 
מצויים בשערי ארמונו של שלמנאסר 111 בבאלאוואתן 
( 2 ) בארמונו של סרגון בחורסבאד (לערך מ 715 לפסה״נ) 
משמשים השמחים הצרים לתיאור של מחזות בודדים, כגון 
ציד של ציפרים וחיות קטנות בקשת וחיצים בחורשה או 
ביער. אולם רוב התבליטים מתקופה זו הם בעלי ממדים 
גדולים(הגובה: יותר מ 3 מ׳) וגדלן של הדמויות הוא למעלה 
מן השיעור הטבעי. על פני שטח נרחב זד, מתוארות תד,לו־ 
כות של חצרנים, שנושאים דגלים תיוד או שנוד,גים בסוסים 
ורכב!( 3 ) בימי סנחריב ואשורבניפל חזרו האמנים לחלוקת 
השטח לפסים, וכך נפתרה כראד הבעיה של תיאור מחזות 


סיפוריים בצורר, חיה מזו שעלה בידם לעצב על גבי השטח 

^ 04 

הנרחב והאחיד של האבן. מחזות של קרבות ומצור-ערים, 
חיי־מחנה, וכן ציד של אריות, שורי-בר, חמורי־בר ואילות 
מתוארים כיכולת יוצאת מן הכלל בגבולות הצרים של 
התבליט: האמן תפס את העיקרי שבהתנהגות האדם וד.חיד, 
ברגע של המתיחות העליונה. 

גם האמנויות השימושיות שיגשגו בתקופד, האשורית 

וד,צטייבו בשפע של קישוטים מפוארים. הדברים אמורים 

בכדים של חרס מצופה זכוכית(פאיאנס) וכן בכלים של ארד 

או שן, שהרבה מהם הובאו, כנראה, מכנען (פיניקיד,). 

מתבליטיו של אשורבניפל למדים אנו, כמה עשירי־דוגמות 

היו האריגים שבימיו. יש להניח, שהדבר, מן הציורים, שהיו 

רווחים ביוון בתקופה, שבה היתד. ארץ זו נתונה להשפעת- 

המזרח — תקופד, מקבלת לזו, שאנו עומדים בה באשור 

(ד,מאד, ה 7 לפסד,״נ)'— נתפשטו בה, כנראה, באמצעות 

אריגים או בדים רקומים, שהובאו מן החוץ. 

; 010 1912 ^ 1 )^€יז^ 171 ) 11 ז 17 ) 01 <)ס$€^ , 8 .? 

; 1928 , 16 ך €1€11 ח 1 ) .? 

; 1909 מין 1$ )(ך 

,ץ 0011€ ^'.- 0,1 ; 1925 ןמס־ן/ ^ 6 ז €01011 

- 31111 ־ 1 ? . 11 ; 1934 01 ^ 110 , 11 , ז[\ 

/ 0 ^ 11 ^^ 1 ) 1 ; 1939 , 1 ז £0 

; 1939 11 ^* 7 1 ז? 0 ז^ . 5 

. 1927 ,^ 110 .£ 

ה. 0 . 




563 


כבל 


564 



קורע־הה^צןים בסה^נז אגו בארר ( 9 םי נסיודהיטיחהר י, י^ררו. 
1912/18 ), דוגמה לחלוקת המרחב בבני י ו בבלי 


האדריכלות בב׳ ובאשור. האשורים סיגלו לעצי 
מם — כנראה, בעקבות־החיתים — את המנהג לחזק את 
חלקי־הכתלים התחתונים של בניינים חשובים בלוחות־אבן 
זקופים. בארמנות״המלכים היו הלוחות מכוסים תבליטים. 
בכניסה לארמונות ולערים היו מתקינים תבליסים במקום 
גבוה ונראה למרחוק, ומשני צירי המבוא היו קבועים תב־ 
ליטי*דמויות של שומרים, שחלק גדול מגופם היה בולט מתוך 
הכותל. בכניסה הראשית לארמונו של סרגון בחורסבאד, 
למשל, היו ניצבים שלושה זוגות של שוורים עצומים בעלי 
ראש־אדם וכנפים, שעמדו זקופים בצורת שומרים (אלה הם, 
קרוב לוודאי, ה,כךכ״ בבבלית< ומכאן בעברית; ה״פרו* 
בים"). גם פסלייאריווז שימשו לתכלית זו. בארמונות שבערי* 
השדה באו במקש תבליטי־קישוט על לותות־אבן ציורים על 
גבי הטיח ז ואף בארמונות, שהיו בנויים אבנים, היו מכמש 
לפעמים קרובות את החלקש העליונים של הכתלים בציורי* 
קישוט בצבעי כחול, אדש ולבן. כחומר־בניין עיקרי שימשו 
לבנים מיובשות בחמה או לבנים מלובנות בכבשן. בין 
השאר שימשו לבנים אלו לביוב ולריצוף של חדרי־רחצה 
ושל חצרות פתוחות. הבניינים היו מוצקים וכבדים עד מאוד. 
המקדשים וד,ארמונות הוקמו על גבי בסיסש מלאכותיים, 
שביסודם הונחו מיליונים של לבנים. עקם של קירות* 
הבניינים הגיע לכמה מ׳. בצידי*הכניסות התנשאו מגדלים 
מרובעים, שבתזיתם נעשו שקעים מאונכים. החלק העיקרי 
של המקדש היה חדר בצורת מלבן, ובקיחב מקום לאחד מן 
הכתלים היתה במה, שעליה הועמד פסל האל. שטח זעןקדש 
של האל גבו בחורסבאד הגיע ל 13,000 מ״מ בקירוב, ושטח* 
הדביר ל 24.9 מ״מ. לפני המגדלים שמשני צדדיה של הפניסה 
עמדו במות, שגבהן היה 1.50 מ׳ ושהיו עשדות לבני*חרסינה 
ומקושטות בציורש סמליים. מעל הבמות התנשאו תרנש 
גבוהים של עץ־ארז, שהיו מצופים ברצועות של ארד. המגדל 

7 י! 

(הזיקורת) של בתי־המקדש שימש לפעמים אצל האשורים 
(שלא כנהוג אצל הבבלים) ליותר ממקדש אחד. ודוגמה 


לדבר: בצד מקדשי אנו ואדר היה בנוי זיקורת אחד, וגם 
לשלושת המקדשים של ארמון חורסבאד לא היה אלא זיקורת 
אחד בלבד. ובעוד פרט אחד שונה היה המבנה של הזיקורת 
באשור מזה שבבבל. בב׳ היו מוליכות שלוש שורות של 
מדרגות, שהיו נשענות אל אתת מן החזיתות של המגדל, אל 
ראש הזיקורת, ואילו בחורסבאד הוליך לשם גרם*המעלות 
לולייני. הארמונות כללו הרבה חדרים, שהיו בנויים סביב 
חצרות מרובעות ופתוחות. באשור נבנו המקדשים והארמונות 
בצורת מצודה בקצה הצפוני של העיר, שהתרומם הרבה מעל 
לחידקל. בחורסבאד היה הארמון צמוד לחומת־העיר, ואילו 
מקדש*גבו הסמוך לו שמה בניינים חשובים אחרים היו מוקפים 
חומת*םבצר מיוחדש חורסבאד היתה עיר מתשננת, שצורתה 
היתד, קרובה לצורת*ריבוע ובכל "צלע" של ריבוע זה היו 
שני שערים. פינות*העיר היו מכוונות לארבע רוחות*השמים 
ומצודתד. היתד, בפינה הצפונית*מערבית. הארמונות של 
אשורנצירפל, תגלת פלאסר ווו, סנחריב ואשורבניפל, 
שהוקמו בנימרוד ובנינוה, היו מקושטים בתבליטים נהדרים. 
סנחריב גם בנח בג׳רואן אמת*מים מאבן, כחלק ממערכת* 
ד,מים, שדיעבירדו מים מבאביאן שעל נהר גומל לנינוה 
(מרחק של כ 60 ק״מ בקו ישר). 

ה. פ. 

המוסיקה הבבלית*האשורית. החרבות המד 
סיקאלית השומרית־בבליח־אשורית, שגתפתחד, במשך שלד 
שת אלפים השנים של ההגמוניות המדיניות השונות, הגיעה 
לרמה גבוהה למדי של צורות המוסיקה הטכסית והחברותית 
ואף פיתחה מבחר עשיר של כלי*נגינה. 

המקורות העיקריים לידיעותינו על המוסיקה הבבלית 
הם: א) תבליטים, שמתארים כלי־נגינה (בשעה שמנגנים 
בהם או בשעת יצורם); תבליטים אלה נראים נאמנים למצי* 
אות < ב) תעוד 1 ת ספרותלת, שמכילות ידיעות על כלי*נגינה, 
דרך השימוש בד,ם והחמרש שמהם נוצרו, וכן ידיעות על 
המוסיקאים, תפקידיד,ם, מעמדם החברותי וכד׳. ידיעות אלו 
מצדות בספרי הד׳ימנונות, ברשומות דברי*הימים, בלוחות 
האצטגנינות וב״מיל(נים״ של הבבלש. תיאור מאוחר — מן 
התקופה של גלות בבל — על הרכבה של תזמורת נבוכדראצר 
נמסר לנו בספר דניאל (ג, ד,*ז, י, טו). שמוח כלי־הנגינה 
הנזכרים בו: "קרנא, משר 1 קיתא, קיוזריס, שבכא, פסנתךין, 
סומפ(ניה וכל זני זמדא״ — מעידים על השפעד. הלניסטית 

1 5 2 ♦*• 4 ־ 7 1 

מובהקת? ג) כ 15 כלי*נגינה, שנתגלו בחפירות, וביניהם 
שלושה עוגבים (העוגב הש דומה ללירד!) וזוג אבובים 
עשויש כסף, שנמצאו בקברות־ד,מלכש באור־כשדים(בערד 
2700 לפסה״ג). 

הכלים העיקריים 
היו כלי״מיתרים, וב* 
יחוד נבל ועוגב (על 
הצורות המסתעפות 
מהן). בכולם היו מי* 
תרש, שצלילם נקבע 
לפי ארכם. כל מיתר 
הפיק צליל אחד בל¬ 
בד. מספרם של המי¬ 
תרים היה מ 5 עד 20 
והם כוונו, כנראה, 
לפי סולם פנטטוני. 



נמנים סיתולוגיים ובידיהם לירח, מצ 9 ־ 
תיים ותור מרובע. לורדפסיפס מקברות־ 
המלכים באור.המוזיאון של האוניברסיטה, 
מייארלפיה 







565 


בכל 


566 



לירח 0 ץרח סירה, ^ענמצאח בהברות־המלמם נאור. 

הטוזיאח ש? האוניברסיטה, פילאדלפיה 

הנבלים שימשו כלי־י^ר בתזמורות דיגדולות של החצר. 

תיאור מעולה של תזמורת כזו אנו מ 1 צאים בתבליט, שמתאר 

את התזמורת העילמית (—הפרטית) אחר מפלתה של שושן 

ב 640 לפסה״ג. תזמורת זו כללה 8 נבלים, 2 אבובים כפולים, 

תוף אחד ומקהלה של נשים וילדים, שמחאו כפים. 

כלי־הנגינה השומריים־האשוריים היו: א) נבל עשוי 

בצורת קשת ז נבל זקוף! נבל מאוזן 1 צורות של לעוד 

ארוך־צוואר. ב) כלי־נשיפה: חלילים ז אבובים < שופרות או 

חצוצרות. ב) כלי^תופיסז ג) כלי־הקשה. 

בכתבי־היתדות מצויים סימנים, שיש רואים בהם כתב 

מוסיקאלי — בדומה לטעמי־המקרא היהודיים או לסימנים 

שבספרי־ה״ודה" ההודיים או בכתבי־הקודש החבשיים, 

שבהם מייצג* כל סימן נוסחה ניגונית. אולם מאחר שמסורת• 

הניגונים אברר" אין לצפות לפיענוח סוסי של סימנים אלה. 

.€ ; 1937 /ס 

; 1943 מ/ / 0 ?)^" 7 

^^ 7 ,. 1 ז 1 ; 1939 , 1$ ח 6 ^? 4 זז)^ה 1 /ס ^^ 7 ,.!> 1 

, 27 , 111$ ^ ^ 111011 ) 01 אי מ?>/מ 0 /׳<^ן>ע / 0 

, 1 , 10 ^ 4 641€ ^) €10 ^ 1€ ז£ ,א .[ ; 1941 

. 1941 ,!^^ 4 ^ 1441 ^ מ/ ?•^ 7 .ס ; 35 

א. ג.־ק. 

בבל במקרא, ב״ספרים החיצונים" וב״ברית* 
החדשה". השם "בבל" במקרא מציין גם את העיר (ברא׳ 
י, י ז יא, ט) וגם את הארץ (מל״ב כ, יב, יח; כד, א, ועוד 
הרבה במקרא). שמות אחרים לארץ הם: ארץ שנער (ברא׳ 
י, י < יא, ב; יד, א, ט < יהו׳ ז, כא! זכר׳ ה, יא; דני׳ א, ב), 
ארץ כשדים (ירמ׳ נא, נד) או כשדים (שם! יחז׳ יא, כד ז 
ירמ׳ מא, יח) על־שם העם, שהתיישב כאן עוד בסוף האלף 
הראשון לפסה״נ. בירמיהו(כה, כו! נא, מא < נא, א) נקראת 
הארץ בלשוךחידות (כנראה, בדרך א״ת ב״ש), גם: ששד 
(=בבל) ו״לב קמי״ (= כשדים). פעם אחת (נחמ׳ יג, ו) 
בא השם "בבל" ככינוי למלכות־סרס. 

בתורה מ 1 סעת ב׳ כעריסת*האנושות, וגם כמקום ההת¬ 
מרדות הראשונה של המין האנושי באלוהיו. שם למד האדם 
ללבון לבנים ולשרוף אותן באש (ברא׳ יא, ג) ושם עשה 
את הניסית הנועז לעשות לו "שם" ולבנות עיר ומגדל 


ש״ראשו בשמים", שישמשו לו תריס בפני פיזורם של בני־ 
האדם בעולם, בניגוד לעצת-האלוהים. אך עצת־האדם הוסרה: 
המגדל הופסק באמצע בנייתו ובני־האדם נתפזרו בעולם 
כולו 1 השם "בבל" גופו מתפרש בתורה (ברא׳ יא, ט) משורש 
"בלל" כזכר לבלבול*הלשונות של בני־האדם ולהתפזרותם 
(בניגוד לאטימולוגיה הבבלית של השם ב׳, שהיא: בב־אל 
או בב־אלי — שער־האל או שער האלים). בב׳ ובסביבר־ 
תיה ("ארד ואכד וכלנה בארץ שנער") נוסדה ע״י נמרוד 
גם הממלכה התקיפה הראשונה בארץ, ורק מכאן "יצא אשור 
ויבן את נינוה ואת רחובות־עיר ואת כלח ואת רסן בין נינוה 
ובין כלח" (שם, י, יא—יב). אחר המבול ועד לאחר דור* 
ההפלגה שימשה ב׳ ("בקעת שנער") מקום מרכזי לבני* 
האדם כולם (שם יא, ב), ושם, או בסביבה קרובה, ישבו גם 
בני שם ועבר (שם, י, כה). ואפשר, שלדעת התורה, ישבו 
שם, כדיד שאנו מוצאים בסיפורים השומרים־בבליים, גם 
הדורות הראשונים שלפני המבול, קודם שהגיעו נח ובניו 
בתוך ה״תיבה" לארץ־אררט (ח, ד). בסביבה קרובה לב׳, 
באור־כשדים, ישבו גם אבותיו של אברהם העברי ומשם יצאו 
תרח אבי־אברהם ובני*ביתו לארץ כנען(י, כה—לא, ועוד). 
בתקופתו של אברם־אברהם היתה פרמיה מצודתם של מלכי־ 
ב׳ ושכנותיה (אלסר, עילם, גויים) על סוריה־כנען (ברא׳ 
יד). על מגע מסחרי (או מדיני) בין ארץ־שנער רריחו 
הכנענית בימים קרובים לכיבוש יש זכר במקרא (יהושע 
ז, כא). 

ב׳ נזכרת הרבה גם בספרי-הנבואה. בישעיהו (יג—יד) 
מתוארת ב׳ כ״צבי ממלכות, תפארת גאון כשדים" (יג, יט), 
ומלכה מתואר כ״חולש על גויים.~ מרגיז הארץ מרעיש ממ¬ 
לכות" (יד, יב, טז), ועם זה כסמל הגאווה והעריצות בעולם, 
"מטה רשעים שבט מושלים"(יד, ה), האומר להתנשא "ממעל 
לכוכבי אל", לשבת "בהר מועד, בירכתי צפוף ולהידמות 
"לעליוף (יד, יג), ה׳ עצמו "מפקד צבא מלחמה" (יג, ד), 
מ״קצה השמים" (יג, ה) "לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד 
ממנה" (יג, ט) ולהפיד אותה "כמהפכת סדום ועמורה" (יג, 
יט). מלבד זה נחשבת ב׳ אצל הנביאים גם כמדינה האלילית 
האחרונה קודם שתבוא גאולת-עולמים. לפי מיכה (ד, י) 
תבוא לשם ״בת צייר׳ אך שם תיגאל על-ידי ה׳. — תסיסה 
זו משתקפת ביחוד בישעיהו מ—מה, הגאולה, שמבשר הנ¬ 
ביא, נוגעת לגולים בארבע רוחות־השמים, בקצה־הארץ (מג, 
ה—ו), אבל עם זה משמשת "גברת-הממלכות", ב׳ (מז, 
ה, ז), כעין מרכז(מח, כ). גס אצל ירמיהו ב׳ היא הסמל של 
ארץ האלילים והפסלים בעולם בכלל (כא, א; נ, לב—לח) 
ומפלתה היא סופה של המלכות האלילית ותחילתה של 
אחרית-הימים (כד" כו). היא נוסדה אמנם ע״י אלוהים והוא 
שיעבד לה את הגרים "ואף את חית השדה" (כז, ו ז כה, יד). 
אך גם זמן-שלטונה מוגבל וכשיעבור הזמן ישולם לה כפעלה 
(כה, א—יד): "לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב" (נא, 
כט) על "כל רעתם, אשר עשו בציוד (נא, כד). הד לביטויי 
ההתמרמרות והמבוכה של בני-הדור למראה "הכשרים, הגוי 
המר והנמהר, ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו" 
ומעשיו כלפי גולי־ציון, נשמע עוד בנבואות חבקוק (א, 
ו—יא) ובתהילים (קלז). חבקוק רואה בעלייתה של ב׳ הז¬ 
דמנות לבוא בקובלנה על הטוב והרע בעולם בכלל, שבו 
מבלע "רשע צדיק ממנד (א, יג). במזמור קל״ז שבספר 
תהילים מעוררים מעשי־ב׳ קריאה אדירה לנקמה: "בת בבל 




ד 56 


כגל 


568 


השדודה! אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו! אשרי 
שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע" (קלז, ח—ט). בתקופת 
שיבת־ציון כבר היתה ב׳ זו שייכת לעבה אבל עם זה לא 
נשתכחה התמונה הישנה של ב׳ כמושב־הרשעה. זכריה (ה, 
ז—יא) רואה את סמל ה״רשעה" בדמות איפה, נ&את ברוח׳ 
ההולכת "לבנות לה בית בארץ שגער" 

תפיסה דומה לזו שבנביאים אנו מוצאים גם בסיפורים 
על ב׳ שבספר דניאל (א—ז). כאן עדיין קיימת ב׳ בכל הודה 
הארצי, אלא (שלא כבנבואה) היא הראשונה בארבע הממל¬ 
כות, העתידות לקום בעולם קודם בואה של "מלכות העול¬ 
מים" (דני׳ ב, לז—לח ומד). נבוכדראצר מלך בבל מופיע 
כאן כ״מלך-המלכים" וכשליט-העולם, ששלטונו פרוש (כמו 
אצל ירמיהו) אף על חית-השדה ועוף־השמים (שם, שם, לח), 
וד,וא מנסה להכניס בכות את פולחן הצלם שעשה גם לתוך 
ישראל, אלא שלסוף הוא מכיר בגדולת האלוהים וחוזר מנסיו- 
נו זה (שם,ג). עם זה כאילו שוקד אלוהים להודיע למלך 
את העתידות בחלומות (שם, ב * ד). במשתה של בלשאצר, 
המלך האחרון של בבל, מופיע גם המקרה המופלא: פס-יד 
מבשרת בכתב-סתרים על כותל ההיכל של המלך את סופה 
של הממלכה (שם, ה). מן הנבואה, וביחוד מספו־-דניאל, 
עבר דימוי זה של ב׳ כסמל הגאוה האלילית והרשעה אל 
הספרות המאוחרת — אל ה״ספרים החיצונים". בחזודעזרא, 
שנתחבר, כנראה, סמוך לחורבן הבית השני, מסמלת ב׳ את 
רומי, וכך הדבר גם ב״גליודיוחנן" (שאף הוא מאותה תקופה 
בערך) שב״ברית החדשה", שבו נקראת ב׳-רומי בשם "הזונה 
הגדולה״ ומוצא עליה משפט קשה מאוד (גלית-יוחנן, י״ז— 
י״ט, ג׳). חורבן-ירושלים ע״י הבבלים שימש גם רקע לכמה 
ספרים אחרים מן ה״גנוזים" וה״גליונים" (האפוקליפטיקה), 
שיוחסו לברוך בן נריר" גם "איגרת ירמיהו", שהיא מתקופה 
קדומה יותר, רואה את ב׳ כנושאת האלילות ותועבותיה. 

י. ם. ג. 

הישוב היהודי בב׳ ובשכנותיד" גלות עשרת 
השבטים בידי מלכי-אשור וגלות-יהודה בידי נבוכדדאצר 
הביאו לב׳ ולארצות הסמוכות לה: ארם־נהרים, מדי, עילם, 
מישן, ארמניה — המונים של ישראלים ויחרדים. בתקופוז 
התלמוד זיהו את מקומות-הישוב של גולי עשרת השבטים 
(מל״ב יה, מאו ועי׳ קדמוניות, י״א, ה׳, ב׳ן והש׳ משנה 
סנהדר׳, י׳, ג׳, וחזון-עזרא י״א, ל״ט) עם מדינות חלון, חדיב, 
גנזק וחמדן(יבם׳, ט״ז, ב׳). בתקופה הפרסית הובאו לסבי¬ 
בות אלו עוד גולים, שמהם הושבו בסביבות הים הכספי, 
בהורקניה (, 1 ,* 1 ו 0611 מץ 5 ; 1657 ,.ו 1 מ 3 341 . 011 ^ 011 .*גו£ 
486 ). מתקופת העליה הראשונה בימי זדובבל ואילך עלו 
בזמנים שונים לארץ מב׳ וסביבותיה ריבואות הרבה של 
יהודים (הש׳ עזרא ב, א וגו׳< שם ד? יב< ז, א וגר, ועוד), 
אבל הגולים ברובם נשתקעו במקומותיהם וקנו להם שם 
שביתה לדורות. הכינוי,גולה׳(כבר נמצא בירמ' כט, ד, לא ז 
יחז׳ א, א < ג, יא) הפך לשם קבוע לישוב בב׳, והוא מקביל 
לשם ב׳(קידושין, ע״א, ב׳ ז ר״ה, כ״ג, ב׳! ע״ז ל׳, ב׳, ומזה 
הכינד ,ראש־גולה׳). מספרם של הגולים בב׳ עלה כמעט 
תמיד על כל ישוב ישראל בחת-לארץ (ואפשר אף בארץ). 
סמוך לחורבן הבית השני היה כאן, לדבריו של יוסף בן 
מתתיהו, ישוב של "רבואות לאין גבול, שאי-אפשר לדעת 
את מספרם" (קדמונ׳, י״א, ה׳, ב׳ו וקרוב לזה שם, ט״ו, ג׳, 
א׳ז שם, שם, ב׳, ב׳). היו ערים שלמות, שיושביהן היו כולם 



מישראל (כגון נהרדעא, נציבין ומחוזא שבקרבת מקום לנהר- 
דעא — יומא, י״א, א׳ו ערובין, ר, ב׳), והיו מוחזקות בידי 
היהודים ומוגנות על-ידיהם (קדמונ׳ י״ח, ט׳, א׳), מרובה 
מאוד היה שם מספר-הגרים (קידוש׳, ע״ג, א׳? ע״ו, ב׳, שבת, 
קמ״ו, א׳, תוד) והגרים למחצה (ע״ז, ס״ה, א׳< וחש׳ ערכין, 
ר, ב׳). עוד בימי הבית השני נתגיירו מלכי־חדייב (אדיאב- 
נה). כוחם של ישדאל כאן היה גדול גם מבחינה צבאית. 
למשך עשרות שנים נתקיימה כאן ממלכה יהודית (שהקיפה 
גם ערי-גויים) ובירתה היתד. נהרדעא (קדמונ׳, י״ח, ט׳). 

הישוב בב׳ עצמה. השם ,בבל׳(וכמותו הכינוי,גולה׳) 
מציין את הארץ שבין הפרת וד.חידקל. במזדח נמשכה עד 
לנהר נהרואן בערך, ממזרח לחידקל, ובמערב — עד צפונית 
לפומבדיתא שעל הפרת, ובדרום — עד לאפמיאה במישן 
(על-יד כות-אל-אמארה שעל החידקל). בתחומים אלה בערך 
נודעת ב׳ גם לסופרים לועזיים, החל מכסנופון ועד לגאו- 
גראפים הערביים. הארץ בגבולות אלו נחלקה לפלכים מיוח¬ 
דים (נהרדעא, ברש, סורא, סומבדיתא, גהר פקוד, מחוזא, 
ועוד), שהיו שונים ור, מזה בארחות-החיים של תועוביה, 
ברמת התרבות שלהם, ואפילו במידות ומשקלות (ביצה, כ״ט, 
א׳ י ערובין, כ״ט, ב׳ו כתוב׳, נ״ד, א׳! חולין, קכ״ז, א׳( 
קידושין, ע׳, ב׳ו הוריות, י״ב, א׳ז סנהדרץ, כ״ד, א׳ז תענית, 
כ״ו, א׳). אבל בכלל נחשבה לחטיבה בפני עצמה. אף-על- 
פי שישבו כאן עממים שונים, הטביעה היהדות את חותמד, 
על המקום ברובה של התקופה התלמודית. הסימן המיוחד 
לקיבח היהודי של ב׳ היד. — טהדת-הייחום, ומבחינה זו 
נחשב קיבוץ זה לעליון אף לגבי יהודי ארץ-ישראל. "כל 
הארצות עיסד. (פסולת, "כעיסה מעורבת, שאינו ניכר בד. 
מה בתוכה") לגבי ארץ-ישראל, וארץ-ישראל עיסה לגבי 
בבל" (כתובות, קי״א, א׳ו קדוש׳, ס״ס, ב׳ז ע״א, א׳){ "בבל 
בחזקת כשרד. עומדת עד שיודע לך במד, נפסלה (המשפחה. 
שבודקים אחריד. לניטואים), שאר ארצות בחזקת פסול הן 
עומדות עד שיורע לך במר, בכשרה" ("וצריך לבדוק אחר 
המשפחה״ — קדוש׳ ע״א, א׳, ורש״י). מובטחים היו בני ב־ 
בעצמם, ש״לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה" 
(שם, ס״ט, ב׳), ולעומת שאר הארצות הסמוכות (מישן, עילם 
ומדי), שנחשבו מבחינה זו "מתות, גוססות, חולות", נחשבה 



569 


כבל 


570 



ב׳ "בריאת" (שם ע״א/ ב׳), ורק תחומים 
בודדים שעל גבולה ("ביו הנחרות"! מחר 
זות ניהוונד והלוו במדי! העיר בידם שעל־ 
יד פומבדיתא) נחשבו שווים לה (שם ע״ב" 
א׳). מפני־כו נזהרו המהדרים שבהם להת¬¬ 
חתן אפילו עם גד(לי*הדור שבימיהם מארץ־ 
ישראל (כרבי יוחנן, שם; ע״א, ב׳),-ויש 
שנמנעו אפילו ממשא־ומתן כלשהו עם 
מקומות "פסולים" (שם). חשיבות מיוחדת 
נודעה כאן לכמה מקומות, שהוד־דורות 
הפף עליהם, כמו הוצל דבי בנימיו(כנראה: 
מיסוד שבט בנימיו) בסביבות סורא(חוליו, 
קל״ב, ב׳! שם, ק״ז, א׳), שנחשבה לעיר 
מוקפת חומה מימי יהושע בךנון (מגילר- 
ה/ ב׳) ונהרדעא• אמרו, ששכינה ירדה 
עם הגולים לס והיא שרדה בבית־הכנסת 
של הוצל, ובביהכ״נ "שף יתיב" שעל־יד 
נהרדעא (מגילה כ״ט, זד) ומשם היא 
מתגלית מזמן לזמן לחכמים שונים (אבי 
שמואל, ולוי! רב ששת, שם). כמו על 
ארץ־ישראל אמרו גם על הוצל, שלא תראה בחבלו של 
משיח (כתוב׳, קי״א, א׳). סמוך לנהרדעא הראו — אמנם, 
לפי מקור מאוחר ביותר — את בית*מדרשו של עזרא (אגרת 
רש״ג). ולא רחוק מברניש (שהיתר, סמוכה למתאימחסיא 
שעל־יד סורא, הש׳ מרק, ד׳, ב׳), במרחק ג׳ פרסאות סן 
העיו*, הראו אח בית־רוכנסח של ד נ י א ל (עירוב׳, כ״א, א׳}. 
במקומות הללו נשתמרו גם מנדיגים מיוחדים (הש׳ שבת, 
קט״ז, ב׳! תענית, כ״ח, ב'). היו מראים בב׳ גם על כמה 
עתיקות, שיש בהן עניין למקרא: ביתו של נבוכדראצר 
(ברב׳, ג״ז, ב׳! ית׳, שם, י״ס ד׳), כבשךהאש וגוב־חאריות 
של דניאל וחבריו(שם), ביח־נמרוד (ע״ז, נ״ג, ב׳), מגדל* 
בבל (שם! ב״ר, פל״ח) ומקומה של אור-פעודים (ב״ס 
צ״א, א׳). 

ביחוד עלתה מעלתד, של ב' מזמן שנוסדו בה ע״י.רב 
ושמואל הישיבות הגדולות. מאותו זמן התחילו נתעים בב׳ 
בכמה עניינים כסי שהיו נוד,גים עד אז רק בארץ־ישראל 
(ב״ק, פ׳, א׳! גיטין, ר, א'), ובכלל השתדלו — וביחוד עמדו 
על בד ראשי־ד,ישיבה של נהרדעא (אח״כ פומבדיתא) — 
להשוית את מעמדה וקדושתה של ב׳ לאלה של ארץ־ישראל. 
עוד שמואל אמר: "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לב׳, 
כך אסור לצאת מב׳ לשאר ארצות" (כתוב׳, קי״א, א׳), ורב 
יהודה תלמידו מפליג עוד על זה ואומר: "כל העולה מב' 
לארץ־ישראל עובר בעשה" (שם, ק״י, ב׳) ו״כל הדר בב׳ 
כאילו דר בארץ־-ישראל" (שם, קי״א, א׳). ובדיר השלישי 
לאמוראי בבל כבר אומרים: ״כשריו שבבבל — א״י קולטתן 
(קוברים מתיהם בא״י), כשריו שבשאר ארצות — ב׳ קול* 
טתד (וקוברים מתיהן שם — שם). 

בבל ואדץ־ישראל. מעמדה המיוחד של ב׳ ביו כל 
הישובים הישראליים בחוץ־לארץ ניכר ביחוד ביחסד. של זו 
•לארץ־ישראל(ע' למעלה) ובקשרים המתמידים, שהיו קיימים 
בין שתי הארצות במרוצת־הדורות. בתקופת הגולה הרא* 
שובה, ב׳ היא האמר האנושי היחיד, שמפרנס את העליות 
של זרובבל ועזרא, איגרות ושליחים באים כל הזמן מארץ* 
ישראל לבבל ולהסו (הש׳ זכר׳ ז, א! נחם׳, א, ב! וכבר 


ירט׳ כט, ואף נא, נט—סד). אין ספק בדבר, שסיועה המדיני 
של היהדות הבבלית הוא שעמד לישוב החדש של שבי-ציון 
גם במאבקם בשומרוניננ על הזיקה המיוחדת לארץ־ישראל 
בדורות הללו מעידים השמות הפרטיים של יהודים יושבי 
ניפור — שמות שנזכרים בשטרות־מורשז ושיש בד.ם ביטד 
לציפיד, לגאולד, ולבניין־הארץ (הש׳ פדיר" בנאל, בניה, 
חנני). שלא כיר״דות המצרית, שהיו רווחות בה נסיות של 
התייחדות והתבדלות(שמצאו אח ביטוייו בבניין של מקדש* 
יב ומקדש חוניו), לא נמצאו ביהדות־ב׳ נטיות מעיו אלו, 
מתור המסורת של התנאים הראשונים שבפני הבית 
ידוע לנו, שבב׳ נזעו היהודים מדורות קדומים, מימי הנבי* 
אים האחתנים ("מעשה ישף, "מעשה־נביאים") להפריש 
מעשר שני(גם בשביעית, ידיים, ד׳, ג׳), וכן תרומות ומעש¬ 
רות (ירד חלד״ ד׳, י׳ [ס׳, אץ}, ורק בדור שבין רבי יר,ושע 
בן חנניה לרבי נתבטל הדבר (הש׳ שבת קי״ט, א׳). היד, 
ניסיון מצידם של בני־ב׳ להביא גם בכורות למקדש, אלא 
שלא קיבלו מהם (חלר״ ד׳, י״א! ירר חלה, ד׳, י׳ [ס׳, אץ). 
ב׳ עמדה גם בראש הארצות השוקלות אח מחצית־השקל, 
(משנה, שקלים, ג׳, ד׳), את הכסף המקובץ (בין ממחצית־ 
השקל ובין משאר ההקדשות — הש׳ קדמונ׳, י״ח, ב׳, ב׳) 
מכל קצות־ב׳ היו מפקידים בנד,רדעא ובנציבין המבוצרות, 
ובזמן מתאים היו מעבירים אותו לירושלים בליווי של כמה 
אלפי איש (קדמונ׳, י״ח, ט׳, א׳! שם, י״ז, ב׳, ב׳). 

העליה לרגל מב׳ לירושלים נמשכר, בכל הזמנים (משנה, 
יומא, ר, ד׳, ובבלי, שם, ס״ו, ב׳! ביצה, ט״ז, א׳! יומא, ג״ז, 
א׳! זבחים, ס׳, ב׳! קדמוג׳, י״ז, ב׳, ב׳! משנה נזיר, ה׳, ד׳), 
לצורף העולים התקינו בורות של מים בדרכים (משנה, 
ביצד" ה׳, ה׳). מבבל הגיעו לומדים וחכמים, שעמדו עוד 
בפני הבית בראש הסנהדרין(כהלל — בבלי פסחים, ס״ו, א׳! 
ירושלמי פסחים, ר, א׳ [ל״ג, אץ) או בראש בתי־הדינים 
שבירושלים (נחום המדי — תום׳, ב״ב, ט׳, א׳! בבלי, כתוב׳, 
ק״ה, א׳! משנד" נזיר, ה׳, ד׳! בבלי, ע״ז, ז׳, ב׳). ומצד אחר 
הכלילו בתפילות שבמקדש את צרכי ב׳, ו״בשנר" שגשמיה 
מרובים" (דש חשש שיטפון בב׳) "אנשי־משמר שולחיו 




571 


ככל 


572 


לאנשי־מעמד (ע״ע בית־המקדש): *תנו עיניכם באחיכם 
שבגולה שלא יהו בתיהם קבריהם" (תענית, כ״ב, ב/ ועי׳ 
ברש״י). 

כדי להודיע לגולה אימתי נקבע החודש, היו משיאים 
בתקופה קדומה משואות בראשי־ההרים, בהר־המשחה(= הזי¬ 
תים), בסרטבא (בגבול של ים־המלח), באגריפינה (בעבר־ 
הירדן) ובחורו (ומשם דרך תדמור, או בדרך הצפון לאורך 
הפרת) עד בית בלתיו(שבתקופת־האמוראים זיהו אותה עם 
בירם שבקרבת פומבדיתא), "ומבית בלתין לא זזו משם אלא 
מוליד ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו 
כמדורת האש" (משנה, ראש השנה, ב׳, ד׳; בבלי, שם, 
כ״ג, ב). יותר מאוחר, כשהפותים השיאו גם הם משואות 
מתוך כוונה להטעות את ישראל, "חתקינו שיחו שלוחיו 
יוצאין" (משנה רה״ש, ב׳, ב׳). עיבור־שנים היו מודיעים 
ליהודי-ב׳ ע״י איגרות (תום׳, סנהדרין, ב׳, רז ירר שם, פ״א, 
ה״ב [י״ח, ד'] 1 ועי׳ ירר, מגילד* פ״א, ה״ז [ע״א׳ א'] )ז וכן 
היו מתחשבים, כנראה, בצרכי־הגולה גם בקביעת החגים 
והמועדים(הש׳ ר״ר" כ׳, א׳), ומטעמים מסויימים היו שולחים 
לפעמים חכמים לעבר את השנים בב׳(משנה יבמות ט״ז,ז׳). 
אחר מרד בר־כוכבא נעשה ניסיון מצד אחד מגדולי־החכמים 
בדורו, חנניא בן אחי רבי יהושע, לעבר שנים בב׳ באופן 
קבוע, אבל כשנתכ 1 ננה הסנהדרין בימי רבן שמעון הב׳ בן 
גמליאל (ברב׳, ס״ג, א׳ז ירר, נדרים, פ״ו, הי״ג [מ׳, א׳]; 
שם, סנהד׳, פ״א, ה״ב [י״ט, א׳]}, ראו בכך משום פגם בסמ¬ 
כותה של א״י והדבר נתבטל. ואולם כשהשלטונות הרומיים 
התחילו פוגעים בזכותו של הנשיא לעיבור־שנים והיהודים 
בארץ־ישראל נזקקו לכתבי-סתרים כדי להודיע את קביעת־ 
העיבור לגולה, ויש אפילו שהודיעו שלא בזמן הראוי, לפני 
ראש השנח (סנהד׳, י״ב, א׳), שלח הנשיא הלל השני לב׳ 
את "סדרי־המועדות", שהיו שמורים עד אז בסוד בידי 
הנשיאות בארץ-ישראל (ירר, עירובין, ספ״ג ז רב האי גאון, 
ב״ספר העיבור״ לר׳ אברהם בר חייא, עמ׳ 97 ; בעל המאור, 
ר״ה, פ״א). אעפ״כ היתר. לא״י גם אח״כ מונופולין בתחום 
זה (ירו׳, סנהד׳, פ״א, ה״ב [י״ט, א׳] ז שם, נדר׳, פ״ו, הי״ג 
[מ׳, א׳]ו פדר״א, פ״ח) ועוד בסוף תקופת הגאונים, בימי רב 
סעדיה גאון, נתחדשה המהלוקת ע״י גאון בארץ־ישראל, בן 
מאיר, בשאלת סמכותה של א״י בעיבור־השנים כלפי ב׳. 

גם בעניינים אחרים היה פרוש שלטונה של א״י על ב׳. 
לישיבות בב׳ לא ניתנה הרשות להעניק את התואר "רבי" 
(סנהדר׳, י״ד, א׳) ולא לדון דיני־קנסות (ב״ק, ט״ו, ב׳ז כ״ז, 
ב׳זיסנהדר׳, ל״א" ב׳! ועי׳ ערוד, ערך "אביי"). אמנם במשך 
הזמן כשנתבססו הישיבות הגדולות בב׳, היו חכמים שדנו 
גם בדינים אלה (ב״ק, כ״ז, ב׳ז פ״ד, ב׳, ותוספות, שם), 
אלא שלהלכה הניחו גם אז, שברשות־ארץ־ישראל הם דנים. 
לעומת זה היו הדיינים, כשדנו בדיני־ממונות, נוהגים ליטול 
רשות מראש־ד״גולה (ע׳ להלן) ואז היה תוקף גמור לפסקיהם 
גם מחת לגבולות־ב׳, ואפילו בארץ-ישראלז שהרי ראש־ 
הגולה היה מבית-דוד ורדה לו שלטון ממשי, בעוד שלנשי־ 
אות בארץ־ישראל היתר. רק סמכות מוסרית בלבד (סנהד׳, 
ה׳, א׳ז אבל עי׳ ב״ק, פ״ד, ב׳). אבל גם באותו זמן עדיין היו 
קיימים קשרים בין שתי המדינות (ביצה, ח׳, ב׳), ואיגרות 
נשלחו "מחכא להתם, ומחתם להכא", ואפילו לאחר פטירתו 
של האמורא רב ידדדה (ע״ע), חשומר המובחק על עצמאותד. 
של ב׳ כלפי א״י, שאלו מפומבדיתא את חכמי א״י במי לבחור 


לראש־הישיבר" ונהגו לפי ההוראה, שבאר. משם (חוריות, 
י״ד, א׳). וכן היו מסתייעים בענייני־הלכות בקביעות, שנק¬ 
בעו בארץ־ישראל (שבת, קט״ו, א׳ז ב״ב, מ״א, ב׳ז סנהדר׳, 
כ״ט, א'ז שבועות, מ״ח, ב׳), 

השלטונות• — 1 .השלטוןהפנימ י. — ליהדות 
הבבלית היתה אוטונומיה פנימית עוד מדורות קדומים: בתי- 
דינים משלר,ם, שתקפם נשתנה אמנם כשעברה הרשות הפר* 
תית לפרסית. בראש הישוב היהודי עמד "ראש הגולה" 
(בארמ׳: ״ראש גלותא״, או: ״ריש גלוותא״, אך גם,נשיא׳— 
ב״ב פ״ט, א׳ז קידוש׳, ל״א, א׳ז תעג׳, כ״ד, א׳}, שהתייחס על 
מלכי בית-דויד, מזרע יהויכין(ירד כלאים ט׳, ד׳ [ל״ב, ב׳] ז 
ב״ר ל״ב), אחד מאלה נודע בשמו אפשר עוד בימים שלאחר 
מרד בר-כוכבא(עי׳ רש״י לברכ׳ ס״ג, ב׳). על כל פנים בימי 
רבי היתה משרר. זו מפורסמת מכבר וראש־ד,גולה היה דומר. 
במעלתו לנשיא מא״י, ואף נעלה עליו(סנהד׳, ל״ח, א׳ז שם, 
ח׳, א׳). מבחינד. חיצונית נחשב ראש־הגולה כשליט מטעם 
המלך("שלטנותא דבי מלך", איגרת ר׳ שרירא) וכפקיד־המלך 
(עי׳ ערוך, ערך,קמר׳} וקרוב למלכות (עי׳ גיטין, י״ד, ב׳). 
בהיירארכיה הפרסית היה מקומו הרביעי אחר המלך (שבו¬ 
עות, ר, ב׳ו ירו׳, שם, א׳, א׳ [ל״ב, ד׳]: שם, ברב׳, ב׳, ד׳ 
[ה׳, א׳]}, בראש־השנה הפרסי (נרוס — ירו׳, ע״ז, א׳, ב׳ 
[ל״ט, ג׳]) היה ראש־הגולה בא למלך ומביא לו מתנה בשווי 
של 4,000 אדרכמונים(דרר.ם). ראש-הגולה היה יושב בשכונה 
מיוחדת בנהרדעא (״דסקרתא דבי ריש גלותא״ — עירובין, 
נ״ט, א׳) ונוהג בגינוני-מלכות פרסיים. סריסים (גוזאי — 
רש״י לקידוש׳, ל״ג, א׳) היו משמשים לפניו ולפני בני־ביתו; 
כשהיה יוצא החוצה היה נישא בשידה של זהב, שסרבל של 
כרתי היה פרוס עליה (גיט׳, ל״א, ב׳)ז היה לובש מטכסא 
(מין משי — שבת, כ׳, ב׳) ומנהיג את ביתו ברווחות מרובה 
(מדרש איכה, ג׳, א׳ז מגילה, ז׳, ב׳). כינויי השלטון שלו היו: 
קהרמנא (מושל — עירוב׳, נ״ט, א׳), ארדא או ארטא—הוד- 
מעלתו (גיטין, י״ד, ב׳}. לשמו צורף כרגיל התואר "רבנא" 
(פסח׳, קט״ו, ב׳}. הסימן החיצוני למשרתו היה ה״קמרא״ — 
אבנט של זהב (הוריות, י״ג, ב׳ז הערוד בערד זה), וחותם 
מיוחד (כנראה, צורה של אריה), שפל עבדיו (לרבות החכ¬ 
מים המשמשים בביתו) נתחייבו לשאתו בטליתם (שבח, נ״ח, 
א׳). מספרם של חצרניו ועבדיו היה מרובה ביותר (חולין, 
נ״ט, א׳ז ס״ז, ב׳ז עירוב׳, ל״ט, ב׳ז גיטין, ס״ז, ב׳—ס״ח, א׳ז 
ברכ׳, מ׳, א׳). הכנסותיו באו ממתנות ומנכסיו(שדוחיו, יערו־ 
תיו, פרדסיו) המרובים(ב״ב, ל״ו, א׳ז ב״ק, קט״ז, ב׳ו עירוב׳, 
פ״ה, ב׳). כפקיד פרסי לא ראה עצמו זקוק לדירתורר. (הש׳ 
ידוש׳, ב״ב, פ״ה, הי״א [ט״ו, א׳—ב׳]: היה מעמיד אגורנר 
מוס — מפקח בשוק — על המידות ועל השערים — המחי¬ 
רים — שלא כרצון החכמים) וד.יה דן לפעמים לפי דיני-פרם 
(ב״ק, נ״ח, ב׳; ועי׳ סנהד׳, כ״ז, א׳). על דרך הפרסים היו 
נוהגים לגזור על כריתת ראשי־אברים (סנהד׳, כ״ז, א׳), אך 
לפעמים היו מוציאים, כנראה, גם משפט־מוות (עי׳ סנהד׳, 
נ״ב, ב׳)• הם ראו את עצמם נעלים על העם, ורדו לוקחים 
מהם בזרוע מר. שחיה נראה בעיניהם(סוכה, ל״א, א׳).כמו-כן 
התנשאו על החכמים, ואף בהם נהגו עבדיהם של ראשי- 
הגולה בתקיפות, ופעמים — גם בזילזול (עי׳ ב״ק, נ״ט, ב׳ז 
ב״ב, כ״ב, א׳! שבת, נ״ד, ב׳). לפעמים היו גם עוברים על 
דין-תורה (גיטין, ס״ז, ב׳ז שבת, מ״ח, א׳ז פסח׳, ע״ו, ב׳ז 
חולין, צ״ז, ב׳). אעפ״כ היר. שלטונם מקובל על העם ועל 



573 


כבל 


574 


החכמים. ראש־הגןלה היה נעלה בעיניהם אף מן הנעיא 
שבארץ־ישראל (חולין, צ״ב, א/ והש׳ למעלה), שהרי ראו 
בו שריד לבית־דרד, ואף הוא ראה את עצמו מושל על 
ישראל. בביתו שימשו חכמים, אוכלי־שולחנו (שנקראו: 
"רבנן דבי ריש גלותא", שבת, נ״ח, א׳ן סוכה, ל״א, א׳), 
שכנראה, הדריכו אותו בתלמוד*תורה (דש מראשי*הג 1 לה, 
שעלו בבחינה זו למעלה גדולה) ובדרשה (סדר עולם זוטא, 
ביצה, כ״ט, א׳; ועי׳ פסח׳, קט״ו, ב׳). פעם בשנה, ב״שבת־ 
הרגל״ של ראש הגולה (אפשר, בסוכות — סוכה כ״ו, א׳! 
בדורות מאוחרים — עי' ״איגרת רב שרירא״ — בפרשת 
"לד לד"), היד, ראש־הגולה דורש בפומבי, ואז נאספו 
ריבואות מן העם והחכמים במדינה לשמוע את דדשתו 
(סנהד׳, ז׳, ב׳ז יומא, פ״ז, א׳! סוכה, כ״ו, א׳). החכמים היו 
הולכים במיוחד להקביל פניו(סוכר" י׳, ב׳) ולהסב עמו(ברכ׳, 
נ׳, א'). משום כבודו של בית־דויד היו מוליכים בקריאת 
התורה את הספר אצלו (ירו׳ סוטה, ז׳, ו׳ [כ״ב, א׳]). גם 
כשנזדמן ראש־הגולה לעיר אחרת היה דורש ברבים (ביצה, 
כ״א, ב') במעמד כל החכמים שבמקום (יומא, ע״ח, א׳). 
ראשי־הדיינים בנהרדעא היו משכימים כל יום לפתחו, בר¬ 
כוהו בשלום (ירו׳, תענית, פ״ד, ה״ב [ס״ח, א׳]). מבחינה 
משפטית נחשבה רשותו קובעת בפסקי־הדין של הדיינים 
במדינה (סנהד׳, ה׳, א') ואף בארץ־ישראל (שם, ה׳, א׳—ב׳ו 
עי׳ למעלה). כשנתפשטה ידיעת-ר,תורה בעם, לאחר שבאו 
רב ושמואל, הוצרך ראש־הגולה לוותר על זכותו לשמש 
כאב-בית־דין. אבל עדיין נזדקקו לבית־דינו חכמים שונים, 
שהיו דורשים בענייני־דינים על "פתחו" של ראש-הגולה 
(קידוש׳, ל״א, א׳ז מו״ק, כ״ד, ב׳* חולין, פ״ד, ב׳). 

בימים קדומים (קודם שבא רב) עמדו בראשו של בית* 
הדין הראשי דיינים מטעם ראש-ר,גולר" שהיו נקראים "דייני- 
גולה" (סנהד׳, י״ז, ב׳). מיום שבאו רב ושמואל נוסף בית־ 
הדין בסורא על בית-הדין בנהרדעא, ולפיהם נחלקו לרשו¬ 
יות : סורא ופרווריה נהגו כרב, נהרדעא ופרווריה כשמואל{ 
ואילו במישן נהגו כרבי יוחנן(כתוב׳, נ״ד, א׳ז ב״ב, קנ״ג, 
א׳ ז שבת, ל״ז, ב׳! עירוב׳, ס״ג, א׳). מזמן שבא רב לבבל 
התחילו כותבים בבית-הדין פרוסבול (גיטין, ל״ו, ב׳), ונהגו 
בגיטין כמנהג א״י (שם, ו׳, א׳), שאין השליח המביא גט 
ממקום אחר צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". נהגו 
לישב בדין בשני וחמישי(בשעה שהיו באים לשמוע קריאת־ 
התורד" ב״ק, פ״ב, א׳). בית־הדין היה מזמין את הנתבע, 
ובכוחו היה להלקותו, לפרוס חטאיו בציבור, לנדותו ולשמתו 
בשופרות ולהפקיע את נכסיו. נהגו לנדות ולשגות לאחר 
שלושים יום, ואם לא ציית — להחרימו, אך קודם שנידוהו 
התרו בו שני וחמישי ושני (מו״ק, ט״ז, א׳). 

כל קהילה התנר״לה ע״י שבעה טובי־העיר (מגילה, כ״ו, 

א׳). בדברים מיוחדים (כגון מכירת ספר-תורה, מכירח בית־ 
כנסת, וכד׳) נזקקו להתנות תחילה על דעת ,אנשי-העיר׳ 
(שם, כ״ו-כ״ז). הקהילד, העמידה מפקחים על המידות (ב״ב, 
פ״ט, א׳) ודאגה לענייני-צדקה, לחלק לנצרכים שבעיר כסף 
מערב-שבת. לערב-שבת (״קופה״) ו״תמחוי״ — מזון — כל 
יום * ולשם כך היו ממשכנים את מי שהוא אמיד ולא חרם 
לצרכים הללו — אפילו בערב־שבת (ב״ב, ח׳, ב׳). וכן היתה 
לד" לקהילה, "קופד," לפדיון-שבויים (שם, ג׳, ב׳ י 
ועי׳ גם תענית, כ״ב, א׳), "ארנקי" להכנסת־כלה 
(עי׳ כתוב׳, ס״ז, א׳) ולתזונה של י ל ד י - ע נ י י ם (כתוב׳, 


מ״ט, ב׳), לצרכים הללו נהגו בני-הקהילה לקבל כספים גם 
מבני עיר זרד" שבאו לדור בעירם (מגילה, כ״ז, א׳). הקהילה 
הטילה מיסים גם לפרנסת העיר וצרכיה; בניין החומה 
וד,שערים ותיקונם, שבירת הפרש הרוכב סביב העיר לראות 
בצרכיה, השומר על כלי-הזין של בני-העיר (ב״ב, ח׳, א׳). 
חכמים ויתומים (ב״מ ק״ח, א׳ו ב״ב ח׳, א׳) נפטרו בדרך- 
כלל ממיסים, אבל על צרכים חיוניים (כריית-בארות, עניי¬ 
נים של שמירת-ד,עיר) הטילו מיסים אפילו על יתומים, 
ובנוגע לכריית בארות — גם על חכמים (שם). הקהילה 
דאגה גם לחינוך-הילדים (שם, כ״א, ב׳), והיו 
קיימות הוראות מיוחדות בנוגע למספר התלמידים בכל בית- 
ספר(שם). על-יד בית־הכנסת קיימה הקהילה גם בית-אורחים 
(פסח׳, ק״א, א׳). 

2 . ה ש ל ט ו ן ה ח י צ ו נ י. שלטון זה היה בדרך-כלל נוח 
ולא התערב בחייהם הפנימיים של היהודים. דבר זה התאים 
למגמה הכללית, שהיתה קיימת בשלטון הפרתי ד,םא(דאלי, 
שר,ניח עצמאות רחבה למדינות ולערים השונות. הדבר 
נשתנה לרעה בתקופה הראשונה למלכות הסאסאנידים, בימי 
ארדשיר, ולסירוגים — גם בתקופות הבאות, כשנתחזק 
כוחם של האמגושים במדינה (עיין להלן). אולם אף-על-פי 
שהשלטה בתקופה הסאסאנידית היד, מרוכז ותקיף משהיד, 
בתקופה הקודמת, לא היה בכללו בלתי־גוח גם אז, למרות 
מה שבאותו זמן גברה ההתעצמות בין האוטונומיה היד,ודית 
לבין השלטונות. ראשות־הגולה והקהילות נהגו כדרכן. אד 
יש יהודים, שפנו גם לבית-הדין של "פרד,גנא דמלכותא" 
(פקיד־הענשים של המלכות), אע״פ שהחכמים היו משתמשים 
במקרד, כזה בשמתא (ב״ק, קי״ז, א׳). בני-ישראל יצאו בצבא 
הפרסי (סנהד׳, צ״ז, ב׳). המלכות היתד, סוללת דרכים, 
גושרת גשרים, בונה מבצרים (ע״ז, ב׳, ב׳) ומקיימת 
בתי-דואר (שבת, י״ט, א׳) כמעט בכל עיר! אך היתה 
נוטלת מן התושבים כל מה שהיה רצוי לה, ובכלל זד, עצים, 
וגם עצי-פרי (ב״ק, קי״ג, ב׳), שהיו חשובים ביחוד בבבל 
(עי׳ הרודוטוס, 1 , 193 ; גיטין נ״ו, א׳), ומימי ארנונה, 
כלומר, מיסים לשם כלכלת הצבא העובר ממקום למקום 
(ב״ב, ח׳, א׳ז נדר׳, ס״ב, ב׳, ועי׳ בר״ן שם), ו א נ ג ר י א — 
סיפוק בהמות, כלים ומזונות לצרכי המלכות והצבא (ע״ז, 
ב׳, ב׳! ל״ג, ב׳* ב״מ, מ״ט, ב׳; ע״ז, ע׳, ב׳). על הכפריים 
הוטל לאפות ולבשל בשביל הגייסות (ביצה, כ״א, א׳, והש׳ 
פסח׳, ל׳, א׳! חולין, צ״ב, ב׳). האדמד, נחשבד, לקניין-המלך 
וד,וטל עליה מס-קרקעות כבד (בין 4 < ל % של התבואד, לפי 
פריון-האדמה) — "טסקא", וכל מי שלא שילם אותו נלקחה 
שדהו ממנו וניתנה למי ששילם במקומו (ב״מ, ע״ג, ב׳). 
הכלל היה: ,האדמה משועבדת לטסקא, והמלך אמר; מי 
שנותן את הטסקא הוא יאכל מן האדמה (שם! ב״ב, נ״ד, 
ב׳־ג״ה, א׳), ואפילו אם שותף אחד לא שילם את המם, 
אבדד. השדה כולה (גיטין, נ״ח, ב׳). מם כבד אחר, שהוטל 
על כלל התושבים, היהמם־הגולגולת (כרגא),ששולם 
שנה שגה, ואף כאן שלט החוק, שלהלכה הכל הם עבדיו של 
מלך, והילכך כל מי שאינו נותן את ה״כרגא" חייב לד,ש' 
תעבד למי שנתן מם זה במקומו (ב״מ, ע״ג, ב׳! יבמ׳, מ״ו, 
א׳). הגבאי(= גובדדהמם, ה מ ו כ ס ן), שהיה פוע^ מטעם 
המלכות (בערים של ישוב ישראלי פעמים שהיה הגבאי 
יהודי, עי׳ בכור׳, ל״א, א׳), היה דשאי לקחת משכון מבן-עיר 
אחד על מיסיו של אדם אחר מאותה עיר (ב״ק, קי״ג, ב׳)ו 



575 


ג&ל 


576 


ומכאן השנאה הגדולה, שהיחדי קיימת כלפי המוכסן. ופעמזי 
בחכם גדול שנעשה גבאי ורחקו ממנו חכמים, ואף לאחר 
שחזר בו עוד היה מי שנמנע לבוא אליו(בכור׳, ל״א, א׳). 
מכם הוטל גם על הדרכים, המעברות והגשרים (שבת, ע״ח. 
ב׳ו ע״ז, ב׳, ב׳). רצים מיוחדים היו למוכס הראשי, שהיו 
בודקים את העוברים (שם). החכמים היו, כאמור, פטורים 
ממיסים, אך, כנראה, רק מאלה שנקבעו ע״י חלוקת־המיסים 
הפנימית(ר׳ למעלה), ולא ממיסי־מלכות ישירים(נדר׳, ס״ב, 
ב׳). שלא כדיני־ישראל ניתנה זכות ,חזקה׳ על קרקע רק 
לאחר 40 שנה (ב״ב, נ״ה, א׳), וכן היו מעמידים מפקח 
("אגוראנומום") גם על המידות וגם על השערים (המחי* 
דים — שם, פ״ט, א׳). המלכות לא חששה, כשנגע הדבר 
בכבוד־המלר, להשתמש בשיטות־הענשים האכזריות של 
האשורים("לפקוע עיר, ע״ז, ס״ה, א׳), אבל בתי-הדין הפר¬ 
סיים לא נחשדו על שוחד לאחר הוצאתו של םסק*הדין(גיט׳, 
כ״ח, ב׳ז ועי׳ יבמ׳, ס״ג, א׳) ולא על הוצאת אדם להורג בלא 
דין(ב״ק, קי״ז, א׳). הדין הפרסי הקפיד על תפיסת קרקעות 
מחמת הרב שלא נשתלם ובעל־השדה יכול היה לתבוע את 
שלו מיד האונס (גיטין, נ״ח, ב׳). החכמים היו משתדלים 
לקיים את הדין היהודי ביישובים היהודיים ז אבל ביחד עם 
זה נקבע עוד בתחילתה של תקופת הסאסאגידים ע״י שמואל 
הכלל, ש״דינא דמלכותא דיגא"(ב״ב, נ״ד, ב׳; נ״ה, א׳ן ב״ק, 
קי״ג, א׳< נדרים, כ״ח, א׳). 

עיקר עיסוקם של ישראל בבבל היחד• החקלאות. 
להלכה נחשב הקרקע לקניין המלכות כאמור! אך למעשה 
היה רוב האדמה נמצא ברשותם של בעלי-אחחות גדולים 
ובינונים, שהיו מוסרים אח הקרקע לעיבוד לאריסים על מנת 
שיקבל בעל־ד׳קרקע חלק קצוב מראש: מחצה, שליש או 
רביע של סירות-הקרקע (ב״מ, ק״ג, ב׳), או שהיו מוסרים 
את הקרקע לחוכרים ע״ם מידד. קצובה של כורים, שד,ובטחה 
ל,בעל־הבית׳ (בעל־השדה). כרגיל היד• האריס משקה את 
השדה 3 פעמים ונוטל רבע מן התבואד•, או גם משקה 4 
פעמים ומקבל שליש ממנה (גיטין, ע״ד, ב׳). בחכירות היה 
ך,חוכר קוצר את השדד• בניסן ומקבל 4 כורים! או היד• 
ממתין עד אייר, עד שתתמלא התבואה בגבעוליה ונוטל 
6 כורים (ב״מ, ע״ג, א׳), החוכר נתחייב ב״שמירה יתרד•" 
ובעשיית החריצים (התעלות) משפת הנהר עד קצד• השדה 
(ב״מ, ק״ג, ב׳). לכרמים היו שוכרים שתלים, שקיבלו עליד,ם 
להכשיר קרקע־בור ולנטוע אותו, או — אם הכרם היה 
נטוע — היו מוסרים אותו לאריסים. השתל היד• מקבל מהצד• 
מן הסירות, וד,אריס — שליש (ב״מ, ק״ט, א׳־ב׳, ורש״י, 
שם). זמני הקציר והבציר בשדות ובכרמים היו בעיקר החד¬ 
שים ניסן ותשרי, ועל-כן היו נמנעים באותם שני החדשים 
להזמין אדם לדין (ב״ק, קי״ג, א׳) או אף לתבוע אותו, 
שיבוא לפני החכם (ברכ׳, ל״ד" ב׳). ומפני שבתשרי עדיין 
נמצאו הסירות בשדות, התחילו מתפללים על ועשמים רק 
בז׳ במרחשוון(תענית, ד׳, ב׳), ולא בשמיני עצרת כבארץ- 
ישראל. את האדמה היו מעבדים באופן אינטנסיוד: היו 
מסתייעים לשם כך במים המרובים שבנהרוח ובתעלות 
ובאדמד. הטובענית! פתגם שגור היה: "כחשא ארעא ולא 
לכתוש מרה״ (״תכחש האדמד• ולא יכחש בעליד•״ — ב״מ, 
ק״ד, ב׳). לפי הרודיטוס, נחנד• האדמד• מ 200 עד 300 שערים 
( 193,1 ). אעפ״כ היה מעמדם של החקלאים ברע והעם חיה 
ברובו עני (שבת, קמ״ד" ב׳). פתגם היה: "נאה העניות 



קערת*תרם יהודית (טתהופת בבל התלמודית), ? 56 וללת השבעות 


לישראל כרצועה אדומה לסוס לבן"(חגי׳, ט׳, ב׳). בעל-הבית 
לא הגיע למעות כדי לשלם שכר-פועליו עד יום־ד,שוק(שהיה 
הל כרגיל ביום ראשון — ב״מ, קי״א, א׳, ועי׳ שם, ע״ז, ב׳). 
היו אומרים, שאדם שעוסק במסחר במאה זוז יש לו כל יום 
בשר דין! ואילו מי שמשקיע מאד• זוז באדמה — מסתפק 
בתבואה לא-בשלה, ישן על גבי הקרקע ויש לו קטטות תמיד 
(יבמות, ס״ג, א׳). ורב יעץ לבנו, שיעסוק במסחר ולא 
בעבודת-האדמה (פסח׳, קי״ג, א׳), שהרי הסוחר היה משלם 
דק מס־גולגולת וד^יה חפשי מעבודת־הצבא, שנתחייבו בד• 
רק הכפריים. הקושי של עובדי-האדמה נבע משני דברים: 
מריפוז-הקרקעות וביחוד מפובד-ד,מיסים. המלכות, שראתד• 
כל קרקע כרשותד" שיעבדד• את מי שלא השיג לשלם, 
והבצורת לא היתה בלתי-מצויה בבבל (כתוב׳, צ״ז, א׳). 
דבר רגיל היה, איפוא, שהבעלים ברחו מפחד של שיעבוד 
בעד מיסים ואדמתם נמסרה לבעלי האחוזות הגדולות 
("זהרורי"), ששילמו את המס (גיטין, נ״ח, ב׳), או גם ברחו 
מפחד חובות ללווים, שפבשו אותם לעבדים (גיטין, מ״ו, ב׳). 

החקלאי היד• מגדל חיטים, וביחוד שעורים (ששימשו 
לתעשיית-שכר — שבת, ק״מ, ב׳! פסח׳, מ״ב, ב׳! קי״ג, א׳— 
והיו גדולות ביותר! לדברי הרודוטוס [ 193,1 ! ועי׳ גם סטרא* 
בון, ומ, 41 דן הגיע רחבן כדי ארבע אצבעות), אספסת 
(לבהמות), שקצרו אותד• תוך 30 יום שלוש פעמים (ב״ב, 
כ״ח, ב׳), ש ומש מים — הגידול היחיד, ששימש לתעשיית- 
השמן, כזית בארץ־ישראל וכאגוז במדי (הרודוטוס, 193,1 ! 
פליניוס, 11 וץג, 10 < 124 , 11 ,. 01080 ; תוס׳, שבת, ב׳, ג׳) — 
ופשתן (תענית, כ״ט, ב׳ — לאריגים). מעצי-הפרי היו 
רווחים בב׳ ביחוד הדקלים, שדדו משובחים ביותר (פסנופון, 
אנאבאסיס! 11 , 3 , 15 — 16 ! כירופידיאד״ ווז\, 5 , 11 ), לסי 
אמונה עממית, היו "דקלי ב׳ קיימים מאדם הראשון ועד 
עכשיו"(ברכות, ל״א, א׳). לפי אגדד• אחת, נטעו תמרים בב׳ 
ארבעים שנה קודם שגלו ישראל לשם(איכה רבתי, סתיחתא). 
התמר היה משמש לכל מיני־צרכים: הפרי למרות גדלו 
(כסנופון, שם), היה נמכר בזול (שלושה סלים — טירינא— 
בזוז, פסח׳, פ״ח, א׳) והיו מפיקים ממנו דבש (הרודוטוס, 
שם! סטראבון, ומ, 741 ! ועי׳ משנה תרומות י״> 4 ב׳! ספדי, 
רצ״ז) דין (הרודוטום, שם! פסנופון, שם! סטראבון, שם)! 



577 


בכל 


578 


מן העץ עעו כלי*בית < מן הסיבים ע^ו חבלים ומן מסנסי־ 
נים — כברות (ב״ר, מ״א, א׳ז ועי׳ גם סטראבון, שם), 
ובגרעינים השתמשו למאבל־בהמה (סטראבון). הבחינו בק 
דקלים ארמיים ובין דקלים פרסייס, שהיו משובחים יותר 
(שבת, כ״ט, א׳< ב״ק, נ״ט, א׳ ז נ״ח, ב׳). 

מן התוצרת של יהודי ב׳ ידוע השכר המדי (שנעשה 
משעורים) והשכר הארמי (שהירבו בו בכישות — ע״ז, 
ל״א, ב׳)- השכר היה המשקה הלאומי של ב' כיין בארץ* 
ישראל (שבת, ק״מ, ב׳). "כלי פשתן" נחשבו לפרקמטיא 
העיקרית של יהודי ב׳(ב״ב, צ״א, א׳). כמה מקומות נודעו 
בתעשייתם המיוחדת: בנהר אבא עובדו כותנות(שבת, ק״מ, 
ב׳), בבית־מוכסי יצרו כלי־חרם (ע״ז, ל״ג, ב׳), במחוזא — 
ארנקים (כתוב׳, ס״ז, א׳). רווחת היתה המלאכה של קליעת* 
הסלים (ב״ב, כ״ב, א׳, ועי׳ מגילה, ז׳, ב׳). משאר בעלי־ 
מלאכה היו ידועים: אומנים — מקיזי־דם (ב״מ, ק״ט, א׳); 
בורסים (כתוב׳, ע״ז, א׳), חייטים, יוצרים של כלי* 
מתכת (שם), טבחים (סנהד׳, ד, ב׳! ב״מ, ק״ט, א׳), 
בדדים (עושי־כדים), משוחים — מודדי־קרקעות מוס* 
מכים (ב״מ, ק״ז, ב׳), נוקבי*מרגליות (כתוב׳, מ׳, א׳ — 
נחשבה למלאכה חשובה), דייגים (מו״ק, י״א, א׳), קדרים, 
ציידי־עופות (שם,שם),עושי*תנורים(שם,שם), 
?בלים (ב״מ, פ״ג׳ א׳)׳ נגדים (חובלים), בוקרים, 
ג ר ד י ם (סוטה, מ״ח, א׳) ו ר ו ק מ י ם (ברכות, ס״ג, א׳). 
לפי הפיתגם העממי: "שבע שנים היה רעב ועל פתח האומן 
לא עבר" (סנהד׳, כ״ט, א׳), מצא בעל־המלאכה בב׳ את 
פרנסתו תמיד. 

לעבודה בשדה ובכרם השתמשו מלבד בפועלים שכי¬ 
רים, שזכדותיהם היו מקוימות ושכרם קצוב (ב״מ, ע״ו, 
א׳) ו ב ע ב ד י ם. את אלה היו קונים בשוק מיוחד (ב״מ, ק׳, 
א׳ ורש״י, שם). היו מוכרים "ערים" שלמות של עבדים 
(גיטין, מ׳, א׳). לעבד עשוי היד, ליד,פד גם אדם, שלא שילם 
חוב (גיטין, מ״ו, ב׳) או לא שילם אח מס־הכרגא (עי׳ 
למעלה). 

המסחר. בתקופר, זו שימשה ב׳ כארץ־ביניים למסחר, 
שהתנהל בינה ובין סין דרך אגן טרים להודו וררך עמק 
כבול ל פ ר ת י ר, ור,לאר, לצד־מערב. לשלש ערים היד, אז 
ערד מכריע בדרך מסתר זו; ל^שפט(וולוגסיה) בב׳ז לחתרא 
בארץ'נד,ריים (ממערב לחידקל, מדרום למוצול) ולחדמור 
במדבר הסורי. גם ערים אחרות בסביבת סלוקיה; ב׳, פרח 
דמישן, דורה־אירופוס, נציבין שבצפון, סינגרא 
ואורחי (אדסר,) היו תלויות הרבה במסתר זד" כרכא 
ד מ י ש ן במפרץ הפרסי היה מקום הנמל, ששימש למסחר 
עם הודו• הדברים שנאמרו כבר בימי האמוראים הראשונים 
(מפי רב — פסח׳, קי״ג, א׳, וגם מסי רבא — יבמ׳, ס״ג, א׳) 
בשבח המסחר הם עדות לשיגשוגו של המסחר בימיר,ם. 
בוולשפט היה שוק של יין (ב״ב, צ״ח, א׳) ור,מחיר שהיה 
מקובל שם, היר, קובע לגבי שאר המקומות (ב״מ, ע״ג, ב'). 
במקומות אחרים מדובר על שוק "דבי דיסא" (חיטים כתו¬ 
שות לדייסא — ב״מ, כ״ד, ב׳), שוק של גלדאים (מוכרי 
עורות — שם * חולין, מ״ח, א׳—ב׳), שוק של בד,מות (חגיגד" 
ט׳, ב׳), של מוכרי־צמר (ב״ב, כ״ב, א׳), של ירקות (קארי־ 
קשואים — שם, ס״ח, א׳) ושל קנבוס. מהודו היו מביאים 
ברזל הודי(ע״ז, ט״ז, א׳), מסין — משי-שיראין(שנקרא כד 
על שמד, של סין באותם הדורות, בלאטינית מ 0111 ״ 80 — 


משי, גם בתלמוד ״סיריקין״ — משי רד) ומשי גלמי — 
מטכסא (שבת, כ׳, ב׳: זיהו אותו עם "כלד" שבמשנה, שבת, 
ב׳, א׳). ידועה היתד, גם פסולת של משי: גושקרא (שם). 

לתחבורה הפנימית השתמשו בחמורים ובגמלים (ד,יו 
מבדילים בין ה״גמל הפרסי" עבה־הצוואר לבין ה״גמל 
הערבי״ דק*ד,צוואר — ב״ק, נ״ה, א׳). בנד״רות היו מהלכות 
ספיגות וביציות (ב״ב, ע״ג, א׳). הספינה הרגילר, 
היתד, מוכשרת להסיע משא של 30 בור (ב״ 3 נ פ׳, ב׳). 

תורה בבבל. ידיעת־התורד, היתד, רווחת בב׳ מימי 
גלות־יכניה. מלבד ספר י ח ז ק א ל, שהוא פרי ארץ זו, נת* 
סברו כאן, כנראה בסוף תקופת-פרם, סיפורי דניאל, מגילת 
אסתר, ומן החיצונים: ססר־טוביר,. בתקופה שאחר חורבן 
הבית השני אנו שומעים על ביתידין, שהיר, קיים בנציבין 
ושבראשו עמד רבי יהודר, בן בתירא! לבית־דין זה, שד,יר, 
נחשב ל״בית דין יפד," (סנהד׳, ל״ב, ב׳ז ועי׳ ירר, נדר׳, פ״ז, 
הי״ג [מ׳, א׳]), היד, דידודברים עם גדולי־החכמים בא״י, כגון 
רבי אליעזר (מש׳, נגעים, ט׳, ג׳< י״א, ג׳), רבי יהושע(מש׳, 
פסח׳, ג׳. ג׳) ורבי עקיבא(מש׳, כלים, ד׳, ד׳! בבלי, שבת^ 
צ״ו, ב׳—צ״ז, א׳). אפשר, שאז כבר היתה קיימת הישיבר, 
בנר,רדעא, ומשם קיבל תורה רבי נתן, שהביא עמו מב׳ 
משניות ("איגרת רב שרירא"). בהוצל הרביץ תורה ברבים 
רבי י א ש י ה ו(גיטין, ס״א, א׳), אחד מגדולי־תלמידיו של 
רבי ישמעאל (מנחות, ג״ז, ב׳ז םנד,ד׳, י״ט, א׳), בתקופה 
שלאחר חורבן־ביתר, כשגברה הירידר, לב׳(ספרי, פ׳ ראה, 
פ׳), ייסד חנניה, בן אחיו של רבי יד,ושע, בית-דין בנהר* 
פקוד (ברכות, ס״ג, א׳ז ירו׳, נדרים, פי״ז, הי״ג [מ׳, א׳)) 
וניסה לייחד לו זכויות עיקריות של ד,סנד,דרין(עי׳ למעלה). 
בזמן שבא רב לב׳( 219 לספירה) עמד בראש הישיבד, בנהר* 
דעא רבי שילא(יומא כ׳, ב׳ז ירר סוכה, ס״ר״ ה״ד, [נ״ר״ ג׳]), 
שעל שמו נקרא מאז ישיבה זו גם בשם "דבי רבי שילא" 
(קידוש׳, מ״ג, א׳), ובראש בית־הדין של ראש-הגולה עמד 
קרנא, שעל שמו היו ידועים "נזיקין דבי קרנא" (סנהד׳, ל׳, 
ב׳ז ירר, ב״ק, פ״ח, ה״ח (ו׳, ג׳]). בנהרדעא היד, מפורסם גם 
בסמכותו בענייני'ד,וראה אבא בר אבא, אביו של שמואל 
(ביצר״ ט״ז, ב׳). בו בזמן פעלו כאן גם שני חכמים — הרא¬ 
שונים, שהם ידועים בתואר "רב"; רב כהנא ורב אסי מהוצל 
(חולין, כ״ו, ב׳ז סנהדר׳, ל״ו, ב׳! שבת, קמ״ו, ב׳), שעמד 
בראש ישיבד, שנקראה בשמו(ירו׳, ביצה, פ״א, ה״ו [ס׳, ג׳]). 
ואולם עד אותד, שעה עדיין היה עיקר-תורה בארץ-ישראל, 
אע״ס שלחכמים הבבליים ולתורתם (ירו׳ כלאים, פ״ט, ה״ד 
[ל״ב, ^-ג׳)ו ב״ר, ל״ג, ג׳) כבר היה תפקיד ראשון במעלר, 
בארץ-ישראל (רבי חייא, רבר, בר חנה, רב אדא בר אהבה). 
על כל פנים ב׳ כבר הוכשרה אז לשמש מרכז, ועם חזרתו 
של רב (מבחירי תלמידיו של רבי, — חולין, קל״ז, ב׳) 
ושמואל (לפניו) למולדתם נעשתד, מרכז בפועל. שמואל 
המשיד בד,נהגת הישיבה בנהרדעא, ואילו רב בחר לישי¬ 
בתו מקום "חדש" ללא-תורה, ם ו ר א, שהיתה קרובה לבבל 
העתיקה (עיין חולין, ק״י, א׳). בואם של שני אלד, (וביחוד 
של רב: "כי אתא רב לבבל") מסמן.כעין תאריך בתולדות 
הפצתה של התורד, בב׳. מספר התלמידים הקבועים של 
רב, שקיבלו את הספקתם מן הישיבה, הגיע ל 1,200 (כתוב׳, 
ק״ו, א'), מלבד התלמידים הזמניים, שד,יו באים ללמוד 
ב״ירחי־כלה". קרוב הדבר, שירחי-כלה כבר נקבעו 
באותד, תקופה. בחדשים אלד" שני חדשים בשנד" באדר 



579 


3 גל 


580 


ובאלול. היו התלמידים מתאספים מכל קצ 1 ת־הארץ ללמ 1 ד 
תורה, וכינוסים אלה בהמת ובפאר גדול היו מעלים את 
כבוד־התורה (הש׳ דבריו של רב אשי בברכות, י״ז. ב׳). לפי 
מסורת אחת, היה מספרם של המשתתפים בירחי־כלה בימי 
רבה בר נחמני (תחילת המאה ה 4 לסה״ב) 12,000 ! (ב״מ, 
פ״ו, א׳). פרנסתם היתה באה ממקורות שונים. מימי רב 
יהודה נהגו — לכל הפחות, בפומבדיתא — להעמיד "שופר" 
(תיבה מחודדת) לשם "קופד, דרבנד לצורך בני־הישיבה 
(גיטין, ס׳, ב׳! איגרת רב שרירא). השבת שקודם פסח, 
שבועות וסוכות הוקדשה להשמעת דרשות לעם (שבח זו 
נקראה "שבתא דריגלא") בשחרית אחר קריאת־שמע (ב״ק, 
ק״ג, א׳, ברכות, ל׳, א׳)■ וכן נהגו ראשי־הישיבה לדרוש 
ב״פרקא" כל שבת בשחרית (עירוב׳, מ״ד, ב׳! ברב׳, כ״ח, ב׳, 
ועי׳ ב״מ, ס״ד, א׳) ובמועד, וד״׳אמורא", המתורגמן, היד. 
מסביר את הדברים לעם (קידוש׳, ל״א, ב׳; עירוב׳, כ״ט, א׳). 
וכן היו דורשים לפעמים בשער־העיר (ביצה, כ״ט, ב׳). מותו 
של שמואל(ב 254 ) וחורבן נהרדעא ע״י פסא בר נצר(ב 261 ) 
גרם לפילוג של הישיבות. ר׳ נחמן עבר למחוזא, שהיא סמוכד, 
לאקטיספון (קטסיפון) ורב יהודד, הקים ישיבה בס וס¬ 
ב ד י ת א. ישיבות אלו ריכזו מסביב להן המונים, אבל ביחוד 
קבעו להן מקוס־של־כבוד שתי הישיבות: סודא, שבד. 
המשיכו בפעולתם תלמידי-רב, ופו מ בדי ת א, שבד. נת¬ 
רכזו חלמידי-שמואל, וחשיבותד, התורנית של ב' עלתד. יותר 
ויותר כשבעקבות הפגעים בארץ-ישראל נתרבו בב׳ "נחותי 
מערבא"(ברבות, ל״ח, ב׳), ראשות-ד,גולד, התחילה מוותרת 
ברבות הימים על זכויותיד. לטובתם של ראשי-הישיבד., בימי 
רב אשי העבירו אח חגיגות ה״ריגלא" של ראש-הגולה 
למתא מחסיא (כלומר, למורא, מקום-מושבו של רב 
אשי), וראש הגולה ראד, אח עצמו כפוף לסמכותו של ראש- 
הישיבה (גיטין, נ״ט, א׳ו איגרת רב שרירא). 

המסורה. ליד לימוד-התלמוד יש למנות עוד מקצוע 
חשוב אחד, שנתפתח בב׳ עוד מן החקופד, שלאחר בר- 
כוכבא — "המסורה" של המקרא. אחד בשם נקיי, שברח 
מארץ-ישראל מחמת הרדיפות של טורנוס רופוס, ייסד בנהר־ 
דעא מרכז גדול למסורד., שבדורות שלאחר מכן דאו בו 
מקור עיקרי של מקצוע זד, (דיקדוקי־הטעמים, עמ׳ 56 — 57 ), 
מרכז אחר ייסד רב בסורא (עי׳ על זה יומא, פ״ז, א׳-ב׳( 
מגילד., ל״א, ב׳,• מנחות, כ״ט—ל׳), ובימי רבא היו אנשי 
מורא נחשבים כדייקנים בקריאת המקרא (גיטין. ל״א, ב׳). 

האגדה לא נתפתחה בב׳ באותד, מידד, שנתפתחד, בארץ- 
ישראל. לעומת זה היחד. כאן התפתחות בםדר-ד,תפילד., 
שהקבילה לזו שמצאנו בארץ־ישראל. לרב, למשל, מייחסים 
אח התפילות הנאות שבמוסף של ראש השנה (מלכויות, 
זכרונות, שופרות, ״חקיעחא דרב״ — ירר ר״ד" פ״א, ה״ג 
[נ״ז, א׳]) ואת התפילה הנאמדת כיום בשבח שמברבים בד, 
אח החודש (יהי רצח מלפניד", שתתן לנו חיים ארוכים, 
וכו׳)! מרבא הגיעה אלינו התפילה הנאמרת בסוף.ת^־לת־ 
נעילה ביום-ד.כיפורים ("אלד,י עד שלא נוצרתי, וכו׳") וממר 
בריר, דרבינא — תפילח-הסיום לשמונד,־עשרד, ("אלוד״י נצור 
לשוני מרע, וכר, עי׳ ברכות, י״ז, א׳). שמואל היד" אפשר, 
מחברד, של התפילה הקצרה, שאפשר לאמרד, במקום שמונה־ 
עשרה (שם, כ״ט. א׳), בב׳ היו מצויים גם מנד״גים מיוחדים 
באמירת התפילות. שקדמו לימיו של רב. מן העיר בבל, 
שבראש*חודש היו קוראים בד, אח ה״הלל" בדילוג, נתקבלה 


קריאה זו בישראל (תענית, כ״ח, ב׳). היו גם שינויים 
בקריאת-ד.תורד,: בארץ־ישראל סיימו את התורה תוך שלוש 
שנים, ואילו בב׳ — תוך שנה אחת (מגילה, כ״ט, ב׳ ז ל״א, 
ב׳). וכן היו קיימים הבדלים בדינים, שנקבצו אח״כ בספרים 
שונים (כגון ספר "החלוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ 
ישראל"). 

המצב המדיני ו ד,חברות י. מצב-היד.ודים בב׳ 
בתקופה הראשונה לישיבתם בה היה, כנראה, טוב למדי: 
היו בעלי-רכוש, בעלי שדות וכרמים ובעלי־מקנה (ירמ׳, כט, 
ד, וגר! עזרא, א, ה-ו, ועוד). עוד בזמן קדום זה מגיעים 
הגולים למשרות רמות במלכות (מל״ב, כד״ כח) דני׳, א), 
ועוד יותר עולים הגולים לדרגה חברותית בימיהם של הפר¬ 
סים (ד,ש׳ נחמ׳, ב, א, וגו׳ ז אסתר, י, גז שטרות מודשו). 
אלכסנדר מוקדון ויורשיו הסלוקיים (מ 319 ואילך) 
קיימו בידי היהודים את זכויוחיד,ם והישוו אותם למתיישבים 
היווניים (קדמוניות, י״א, ח׳, ר, 338 5 י״ב, ג׳, א׳, 119 ). 
מידם קיבלו היד,ודים את התאריך למניין-שטרות, שהיד, רווח 
בישראל עד סוף תקופת־הגאונים. כוחם של ישראל היד. גדול 
גם מבחינה צבאית. בזמנים שונים היו המלכים המושלים 
כאן מסתייעים בד,ם במלחמוחיד,ם ומשתמשים בהם כחיילי- 
משמר, כנראה מן התקופה הפרסית (ע״ע יב) ואילך. בצבא 
הסלוקי השתתפו, כנראה, בגדודים מיוחדים. לפי מסורת 
אחת (חשמדב, ח׳, כ׳) ניצח צבא יהודי במספר של 8,000 
איש, ביחד עם חיל מוקדוני קטן ממנו, המון גדול של חיל 
גאלאטים שכירים, שנלחמו. כנראה, באנטיוכוס 111 (פולי- 
ביום, ץ, 8,58 ), ידוע גם-כן, שאנטיוכוס 111 העביר (כנראה, 
ב 212 ) יד.ודים מבבל ללודיה ולפריגיד. והושיבם שם בערי־ 
מבצר (קדמוניות. י״ב, ג—ד׳, 148 ). 

אחר מוחו של אנטיוכוס עו אפיפאנם ( 163 לפסה״נ), 
ביחוד מאז 129 לפסה״נ, השתלטו הפרחים על ב', ומכאן 
ואילך נתקיים השלטון הפרתי הדצנטראליסטי. שהניח חופש 
גדול למדינות הקטנות שבתחומו ופתח אפשרויות גדולות 
גם בפני היהודים לפיתוחו של שלטון עצמאי בחבל שד.יה 
מיושב בצפיפות על-ידיהם. ד 1 מד" שהיד.ודים היו חלק ניכר 
מן האוכלוסיה של ב׳, אע״פ שביחד עמהם נתגוררו ערבים- 
טייעים (פסח׳, ס״ד" ב׳ז חולין, ל״ט, ב׳ 5 גיטין, מ״ד" ב׳), 
ארמים(פסח׳, קי״ב, ב׳ 5 ע״ז, ל״א, ב׳), וגם יוונים — בסלוקיה 
ובמקומות אחרים, שבהם יסדו להם היוונים "פולים" משלד,ם. 
על משקלם המדיני של יהודי-ב׳ מעידה קבלת־הפנים, שערכה 
יד,דוח-ב׳ להורקנום 11 , כשהובא כשבוי לב׳ לאחר שד.ת- 
פרצו הפרחיים ליהודה כבעלי־בריתו של מתתיד,ו א נ ט י - 
ג ונום החשמונאי ( 40 לפסד.״נ)ז בהשפעתה של היהדות 
הבבלית נהגו הפדחים כבוד בד,ורקנום, ובחוגי היהודים הת¬ 
ייחסו אליו כאל מלך וכוד,ן גדול. כמו בתקופת הסלוקיים 
נודעו חלקים ידועים של הישוב היד,ודי בב׳ גם בתקופה 
יותר מאוחרת כפרשים צבאיים, בימי-הורדוס יצא מצביא 
אחד, זמרי שמו, מסיבות, שאינן ידועות לנו, בראש 500 
פרשים יהודיים מב׳ ונתיישב תחילה ליד אנטיוכיה, בסוריה 
הצפונית, ולאחר-מפן העתיק אח מושבו, לפי בקשתו של 
הורדוט, לחבל טרכונה שבארץ־ישראל, ושם קיבל לרשותו 
את החבל, בנה בו עיר בשם בחירה וחסם את הדרכים 
בפני השודדים, שהיו מתנפלים על השיירות העובדות בדר¬ 
כים מב׳ לארץ-ישראל (קדמוניות, י״ז, ב׳, א׳־ג׳! ועי׳ גם 
חיי יוסף א׳). מבחינה רוחנית היה ערך גדול לעלייתו של 



581 


ג 3 ל 


582 


הלל הזקן מב׳ לארץ ישראל, שמציינת תקופה חדשה בהת* 
פתחותה של התורה שבעל־פה בא״י. זמן־מה לאחר שמת 
הורדום (ב 10 — 30 לערך לםה״נ) ייסדו בכוודהנשק שני 
האחים הבבליים־ד,יהודיים, חנילאיוחסינאי, ממלכה יהו¬ 
דית, שבירתה היתה בנהרדעא. ממלכה זו נתקיימה כמה 
עשרות שנים, ובמשך זמז־מה — בתמיכתו של המלך הפרתי 
ארטבן ווו, שמצא במלכות זו תמיכה נגד האדונים הפאו* 
דאליים, שהטילו את מוראם עליו. כשנפלה ממלכה זו תוך 
התגרות עם הפאודאלים הפרתיים, הביאה מפלתד, לידי 
הריגתם של פליטים.יד,ודיים בסלוקיה ע״י התושבים היווניים 
במקום, שנתקשרו לשם כך עם שכניהם הארמים, אבל הערים 
הבצורות נהרדעא ונציביו הוסיפו לד,תקיים ביד הרשו¬ 
יות היהודיות (קדמוניות, י״ח, ט׳) וביד הכוח הצבאי היהודי. 
ירידתה של המלכות, שהוקמה בידי חסינאי וחנילאי, לא 
השפיעה על מעמדם הרוחני של יהודי־ב׳, שהרי זמן קצר 
אחר מאורע זה אנו מוצאים סימנים ניכרים של השפעת 
היד,דות על בית-ד,מלכות במישן (ע״ע), ובאותד. תקופה 
עצמה אירע המאורע של קבלת היהדות ע״י מלכי בית חזץב 
(ע״ע). 

היהדות הבבלית תפסה מקום ניכר גם ביחסם של שלטו- 
נות־רומי ליד,ודה. בשעד, שאיימה הסכנה של העמדת צלם 
בד,יכל בימי גאיוס קאליגולה רצה נציב סוריד" פטרו- 
ניוס, למנוע את גאיוס ממעשה זד, מתוך נימוק, שהדבר עלול 
לעורר נגד רומי גם את היהדות הבבלית ולקומם ע״י כך את 
הפרתים לרומי. אף בזמן המלחמה הגדולה ברומי ( 66 — 70 ) 
צף ועלה כמה פעמים הגורם של היהדות הבבלית בשיקו¬ 
ליהם של המתקוממים. חלק מן הצבא היהודי, שעמד לרשותו 
של אגריפס ושמוצאו היד, מב׳, הצטרף ללוחמים ברומי. 
בתקופת מלחמותיו של טריינוס בפרתיה ( 115 — 117 ) 
נכבשה ארם־נהריים ע״י טריינוס. אד ב 116 לסה״נ התקו¬ 
ממו היהודים לרומי בקיריני, מצרים וקפריסין, ואף יד,ודי-ב׳ 
השתתפו ביחד עם בני־חדייב ומצביאי-פרתיד, במלחמות 
אלו. טריינום פקד לבער את היהודים מחבלי-ב׳. מצביאו 
קיטום התקיף אותם פתאום ועשה בהם הרג רב. אעפ״כ 
הוכרח טריינוס לעזוב את ארם-נהריים, ואדריינוס, שמלך 
במקומו ( 117 ), ויתר עליד, באופן רשמי, גזירות-אדריינום 
הגדילו את מספר היד,ודים בב׳ז וחכמי־ב׳ שלחו באי-כוח 
לא״י, כדי לעזור לישוב, שהיד, מדוכא ומרושש אחד האסון 
של מפלת בר-כוכבא. בסופה של התקופה הפרתית גדלה 
השפעת־היהדות על בית-המלכות הפרתי, וכמה רמזים נותנים 
מקום להשערד" שהשאלה של קבלת היהדות ■עמדד, על הפרק 
בבית-מלכות זה (ע״ע ארטבן ץ 1 ), 

עליית-ד,םאםאנידים וד,תגברות-ד,אמגושים-ד,חברים איימו 
זמן-מד, על האוטונומיה, היד,ודית (ב״ק, קי״ז, א׳ ז ברכ׳, נ״ח, 
א׳). הללו היו הורסים בתי־כנסיות (יומא, י׳, א׳), כופים 
עשיית־מלאכה בחול־ד,מועד ומונעים קבורת מתים (יבמות, 
ס״ג, ב׳), וכן אסרו את השחיטה ואת השימוש במרחצאות 
(שם). גם היו מחטטים בקברים ופושטים מן המתים את 
בגדיהם (ב״ב, נ״ח, א׳) ובימי אידיהם לא הניחו לד,עלות 
אור בבתים (שבת, מ״ד" א׳ ן גיטין, י״ז, א׳), ואש שמצאו 
בבתים — הוציאוד, (סנהדרין, ע״ד, ב׳). אך הדבר נשתנה 
עוד בימיו של המלך שבור 1 ( 241 — 271 ), שד,יד, ידידו של 
שמואל (סוכה, נ״ג, א׳! ועיין בבא קמא, קי״ט, א׳) ובא 
במגע עם חכמי-ישראל, ובכלל ניהל מדיניות של מתן-חופש 


לדתות השונות במדינדנ מלחמותיו של שבור 1 ברומי 
ועלייתם הפתאומית של התדמוריים לדרגה של כוח מדיני 
מכריע במזרח עוררו, כנראה, בתוך היהדות הבבלית תקוות 
משיחיות, שנתמכו ע״י המדיניות כלפי המערב של שבור 1 . 
יתכן, שבתקוות אלו היתה קשורה העובדה, ששמואל מצא 
לנכון להצדיק את הדין על הרבה מיהודי מזיגת-קיסרי, במז¬ 
רחה של אסיה הקטנד" שנהרגו בימי ההתקפות של חילות- 
פרס על עיר זו במלחמותיד,ם ברומי (מו״ק, כ״ו, א׳). במל¬ 
חמותיו ברומי התנגש שבור 1 עם פפא בר נצר (אודנת), 
מושל-תדמור, שבאחת מהתקפותיו על טרם הרם את נהרדעא 
( 261 ), — מח שגרם להעברתה של ישיבת נהרדעא לפומ- 
בדיתא ולמחוזא (איגרת רב שרירא 1 סדר תנאים ואמוראים; 
סדר-עולם זוטא). אחר מיתתו של שבור 1 באו למלכי-פרם 
ימי מלחמות, שבהם נחלו מטלות קשות, וכנראה, היתה זו 
גם תקופה קשה ליד,ודי-ב׳. המלכות נמנעה בזמן זה למנות 
יהודים למשרות במדינה (״אפילו רישי נהרי — מוכסים 
ראשיים — וגזירפטי" לא מינו, תענית, כ׳, א׳). בתחילת- 
מלכותו של שבור 11 ( 309 — 379 ), עד שנטל את המלוכה 
לימ ( 326 ), שלטה אמו, איפרא הורמיז, שנזכרת בתלמוד 
כשבור מלכא. ואם אמנם איפרא הורמיז היתה שולחת 
ליד,ודי-ב׳ כל מיני מתנות לצדקה (ב״ב, ח׳, א׳ז תענית, כ״ד, 
ב׳) ואפילו קרבנות (זבחים, קט״ז, ב׳), לא היה, כנראה, 
בכוחה למנוע את הרדיפות על חכמים, שנראו כמשתמטים 
מתשלום־מיסים, מחמת עלילה ממין זה על רבה בר נחמני, 
שהוא מבטל בירחי-כלה 12,000 איש מן הכרגא, הוכרח הלה 
לברוח ומת בדרך לערך ב 320 (ב״מ, פ״ו, א׳). בימי שבור 11 
עברה הישיבה של פומבדיתא לעיר-מושבו של רבא — 
למחוזא, שגחשבד, כחלק של קטסיפון, ושהיתד! עיר-מסחר 
חשובה לסחר פנים וחת (גיטין, ד, א׳: שבת, י״ב, א׳! רה״ש, 
י״ז, א׳: ב״ק, קי״ט, א׳) ורוב יושביה היו גרים (קידוש׳, 
ע״ג, א׳), אפשר, שלהעברה זו גרמו גם פשיטות של ערבים, 
שבין השאר בזזו גם את פומבדיתא (עי׳ ב״ב, קס״ח, ב'). 
החכמים ראו בתקופה זו של מלחמות באויבים המרובים של 
פרס במזרח ובמערב סיבה נוספת לשים לב אל צרכי הצבא 
הפרסי. רבא, למשל, משיא עצה לבני-מחוזא כיצד להעביר 
גם בשבת בגדים לצבא ברשות־הרבים בלא לעבור על 
האיסור של טלטול בשבת (שבת, קמ״ז, ב׳). ב 262/3 פלש 
יוליינום קיסר לב׳. בסערת-המלחמה נשרפה בירתא ויושביה 
היהודים ברחו ( 5 ,^^^ 441-0., xx ? .מומו\/), וכן גם נשרפו 
מחוזא וקטסיפון. אולם לאחר שנהרג יוליינום במלחמה( 363 ) 
הוכרחו הרומיים לוותר על כיבושיהם ולמשך תקופה ארוכה 
שלט שלום בסביבותיהן של ערים אלו. את הסיפור על 
חכמים יהודיים, שהיו מצויים בביתו של שבור המלך 
יש, כנראה, לייחס לשבור 11 (ע״ז, ע״ו, ב׳). יזדיגרד 1 
( 399 — 420 ), שאף הוא נזכר בתלמוד, הצטיין בסבלנותו 
כלפי דתות זרות (ביחוד בתקופת־מלכותו הראשונה); הוא 
כיבד מאוד את ראש-הגולה ה ו נ א ב ר נ ת ן (זבחים, י״ט, 
א׳), ורב אשי, שהיה ראש-ד.ישיבה במתא מחמיא 
(שעל־יד סורא) במשך הרבה שנים ( 371 — 427 ), וכן חכמים 
אחרים בני-דורו (א מי מ ר, מר זוטרא), היו מבאי- 
ביתו של המלך ומן הסועדים על שולחנו (כתובות, ס״א, 
א׳—ב׳). בזמן זה מתיר רב אשי למכור כלי-זין לפרסים 
(בניגוד לדין במשנד" שאין מוכרים כלי־זין לנכרים) "הואיל 
והם מגינים עלינו" (ע״ז, ט״ז, א׳)• המצב נשתנה לרעה 



583 


33 ל— 3 בל 


584 





בימי יזדיגרד 11 ( 440 — 475 ) עם התגברות-כ^חס של האמ־ 
גושים. יזדיגרד 11 כפה את ארמניה לקבל את דת זרתר 
שטרא, וכן גם רדף את הנוצרים בגבולו. בסוף־ימיו התחיל 
רודף גם את היהדות וגזר גזירה של ביטול־שמירת־השבת 
( 435/6 ), ורק מיתתו הפסיקה את השמד ("איגרת רב שרי־ 
רא"). אולם המצב החמיר עוד יותר לאחר שנתיים, כשעלה 
למלוכה פירוז, שנקרא בישראל ״פירוז רשיעא ( 459 — 
483 ). בימיו, שהצטיינו במפלות וסבלות אחרים (חרפת־רעב, 
ועוד), נאסרו והוצאו להורג ב 470 כמה חכמים (אמי מרי 
בר מר ינקא, רב משרשיא בר־פקוד) ועסהם גם ראש־הגולה 
הונא מרי בר מר זוטרא. לאחר ארבע שנים נסגרו 
כל בתי־הכנסיות של ישראל דלדים יהודיים נתפסו לשמד. 
פגעים חדשים באו לישראל כשעלה על כסא־המלוכה כובד 
( 85 ^- 498 ). אותו זמן הצליח כוהן מזדאי, מזדק, למשוך 
לתורתו החדשה, שהטיפד, לחיי שיתוף בנכסים ובנשים 
ולחיים של סגפנות (פרישה מאכילת־בז>ר), חסידים הרבד" 
ביחוד מבין השכבות העמלות, תמהם גם את המלך כובד 
עצמו. יתכן שמעשי־מזדק, שסיכנו את טהרת חיי־המשפחה 
והביאו לידי רדיפות קשות על יהודי ב׳ — בין השאר נהרג 
ראש־הישיבה מר רב יצחק — הם שגרמו למרד של יהודי־ 
ב׳ במלכות, שבראשו עמד מר זוטרא השני. הוא הצליח 
להחזיק מעמד במשך 7 שנים, ומחוזא, הסמוכה לקטסיפון, 
היתר, עיר־בירתו. לסוף נשבה והוצא להורג. במשך שלוש 
שנים אחר המרד נרדפו יהודי־ב׳ קשוח, ונראה, שהרבה מהם 
ברחו אז מן הארץ (על־כל־פנים, ידוע, שמר זוטרא, בנו של 
מר זוטרא השני, הוברח לארץ־ישראל). הרדיפות נמשכו, 
כנראה, לסירוגים עד בואם של הערבים. בשעה טתפה זו 
של צרות ושמדות נחתם התלמוד. פטירתם של רבינא 


האחרון בסורא ( 499 ) ו ר ב י ו ס י בפומבדיתא סימנה בעיני 
הדורות הבאים את סופה של תקופת־התלמוד (עיין איגרת 
רב שרירא). 

וע״ע גאונים ו ישיבות! סבוראים • עראק 1 תלמוד. 

י. מ. ג. 

33 ל (בבבלית בבל, ובדומה לשם זה גם בלשונות של 
העמים השכנים), עיר קדומה, שמקומה היה על חו¬ 
סו המזרחי של נהר סרת, כ 34 ק״מ מדדום לבגדאד. כיום — 
התלים שעל־יד העיירה זזלה: באבל, קצר, מרכז, א־צחן 
ואשין אל-אםוד. הסופרים האכדיים גזרו את השם מן המ¬ 
לים ג בב־אל'(שער-האל) או: בב-א/י(שער האלים)* ואילו 
בתורה (בראשית, יא, ט) נתפרש השם כאילו הוא מן השו¬ 
רש "בלל". לפי החפירות, שנערכו כאן ע״י הארדיכל ר, 
קולדוי ב 1899 — 1917 , נמצאו בקצר שני ארמונות של נבו- 
כדראצר, ואילו בתל באבל שבקטע הצפוני עמד המבצר 
העתיק, שנסמך לחומה הפנימית של העיר (הרודוטוס, 1 , 
181 ). מסביב לאחת מן החצרות נמצא שם ארמון-המלך 
( 190x322 מ׳), ובו אולם־הכיסא ( 17x52 מ׳). החזית של 
הארמון היתה עשויה לבנים מצופות אמל, שעליהן היה תיאור 
של עמודים וכותרות בצבעים שונים על רקע כחול. ב״גומחה" 
שבקיר מול הכניסה היה מקומו של כסא-המלכות. צפונית- 
מזרחית מכאן עמד בניין עבה-קירות, שהכיל מסדרון ושורות 
של חדרים מקומרים, לפי ההשערה, היה כאן מקומם של 
ה,גנים התלדים׳, שנזכרים ע״י הסופרים היווניים, ושנחשבו 
בשעתם לאחד מפלאי-העולם. בבניין זה נמצאו לוחות-החמר, 
שעליהם נרשמו מנות-המזון — קיצבת-המלך לסמוכים על 
שולחנו — ובתוכם גם הרשימות של המנות, שניתנו דבר 



























585 




586 



יום ביומו ליהויכין 
(ע״ע) מלד יהודה. מ* 
מזרח לארמונות עבר 
הרחוב הראשי, ששי¬ 
מש לתהלוכות בחג 
אפיהו, שהוא ראש* 
השנה הבבלי. בקצהו 
הצפוני עברו בו לעיר 
הפנימית דרך ,^ער* 
אשתר/ שהיה מקושט 
מבחוץ תבליטים של 
שורי־בר וחיות דמיו¬ 
ניות בעלות איברים 
של נחש ורגלים של 
אריה וציפור־בר! ומ¬ 
בפנים היה השער 
מקושט תבליטים של אריות. מדרום לארמון נבוכדראצר, 
בקצהו של רחוב־התהלוכות, במקום שנקרא עכשיו א-צחן 
(בעמראן אבךעלי), היה מצוי המקדש הגדול של מרודד; 

ש ו ^ # % * % 

א־טגי^לה, שקירותיו היו עשויים עצי־הלבנון ושהיה מקושט 
זהב, שיש ואבנים טובות. מצפון לו עמד הזקורת (מגדל־ 
המעלות) — בניין מרובע, שהיה םמיד על אומנות, ושארפו 
של כל אחד מצדדיו היה 91 מ׳. במגדל העליון היה נמצא, 
לפי תיאורו של הריחיטוס ( 181,1 ), "מקדש גדול". העיר 
והפרוורים, שהשתרעו גם ממערב לפרת, היו מחופרים ע״י 
גשר נע. "העיר עצמה, שחצו אותה רחובות ישרים, היתה 
מלאה בתים בני שלוש וארבע קומות״ (שם, 180 ). 

העיר ב׳ כבד היתה קיימת בימי סרגמ הראשון (המאה 
ה 24 לפסה״נ בקירוב), אך היא הגיעה להשיבות כזמן מל¬ 
כותה של השושלת הבבלית הראשונה. מיסד-השושלת, סט- 

4 ■ 

אבום(המאה ה 19 לפסה״נ), הקים חומה מסביב לעיר. לעצמה 

יתרה זכתה העיר בימיו של המורבי( 1749 — 1706 לססה״נ). 

לאחר שהשושלת נוצחה ע״י החיתים, היתה ב' כפופה במשד 

זמדמה לשלטונה של "ארץ-הים״ז אך החיתים גורשו מב׳ 

ע״י הפשים. עם עלייתה של אשור (ע״ע) התחילה זו שואפת 
♦ 

לשלטון על ב׳ ובזמנו של מלך אשור תגלת נינורח 

( 1255 — 1218 ), נשפה פשתיליאש הוח, מלו ב׳, והוגלה 

י■ • # 

לאשור. העיר ב׳ נהרסד" פסל-מרודד הובא אף הוא לאשור, 


ותגלת נינורת הכריז את עצמו כמלך־ב'. לאחר שמת זה 

האחית התוזר הפסל של מרודד לב׳. ואולם לאחר דור 

אחד כבש את ב׳ מלו-עילם שתרוק נהנתה ( 1293 — 1203 ), 

♦ י ^ • י •■י ^ 

שהוציא ממנה מצבות-זכרון י שונות, וביניהן את מצבת- 
החוקים של חמורבי, והמליך על העיר את בנו פדרנחנתה. 
עם ירידתם של הפשים ( 1171 ) ועלייתה לשלטון של שו־ 
שלת־אסין ( 1170 — 1039 ) זכה המפורסם ביותר שבשושלת 
זו, נבוכדראצר ( 1146 — 1123 ), לנצחונות בעילם, בחבלים 
של הארמים ובאשור. אולם מזמנו של תגלת פלאסר 1 
( 1116 — 1090 ) מלך-אשור ואילך נתרבו ההתקפות על ב׳ 
מצד האשורים והארמים באופן, שאף את חגיגות "ראש- 
השנה" אי-אפשר היה לקיים כסדרן. במשך זמן מה קיימו 
הארמים כאן שלטון משלהם. מכאן ואילך הוכרחה ב׳ 
לוותר לאשור על כמה חלקים של ארצה והיא לא יכלה 
להתנגד אף להתערבותה של אשור בענייניה הפנימיים של 
ב׳(כימי שלמאנסר 111 852/3 ). לאחר שאשור עלתה, במ¬ 
חצה השניה של המאה השמינית, לגדולה מדינית, הוציא 
תגלת־פלאסר 111 ( 745 — 727 ) מב׳ את אלוהיה, ובשנת 729 
הכריז את עצמו כמלך-ב׳ בשם פול (הש׳ מל״ב, סו, ים). 
גם בנו שלמנאסר ז\ ( 727 — 722 ) המשיך למשול בב׳ בשם 
אול^י, בימי סרגון 11 ( 722 — 705 ) חדר מרודך־בלאדן 11 , 
מלך בית־יפין ב״ארץ־הים" שבמפרץ הפרסי, לב׳ והושיב בה 



את נציבו. הוא אף הצליח, בעזרת העיל- 
מים, להכות לזמדמה את חיל-אשור. אולם 
כשנתפנה פרגון ממלחמותיו בצפון חזר 
וכבש את ב׳( 709 ), והגלה את תושבי בית- 
יכין לכומוז(קומאגנה) שעל הפרת העליון. 
כשהגיעה השמועה, שמת סרגון, חזר מרר 
דדבלאדן, בעזרתה של עילם, לבבל; אפ¬ 
שר, שבפרק זמן זה שלח את שליחיו לחז־ 
קיהו מלך־יהודה (מל״ב, כ, יב-טו< ישע׳ 
לט). אולם מרודך-בלאדן הוכה ע״י סנחריב 
( 705 — 681 ), שהגלה 200.000 איש מב׳ 
לאשור, ומכיון שנציביו של סנחריב לא 
החזיקו מעמד בב׳ שרף סנחריב את העיר 
ב' והגלה את תושביה( 689 ). שנתיים לאחר 
מכן נתמנה אסר־חדון(ע״ע) נציבה של ב׳. 
כסוף־ימיו חילק אסר־חדון את מלכותו 


מער־א׳מתר בבב? (׳עיחןור) 









587 


כפל—גגל" איסק עמנוא׳ילוכיץ 


588 


בין• שני בניו: אשורבניפל נתמנה עוזרו באשיר, ושמש־ 
שם־אכין נתמנה ליורשו בב׳. אך כשמת האב פרץ ריב 

* ר * 

בין האחים, שמש־שום־אוכין נתקשר עם עילמים וארמים 
נגד אחיו. כשפרצו העילמים לב' נתפיים שמש־שום־ 
אוכין לשעה עם אחיו; אד ב 652 אירגן נגד אחיו קוא¬ 
ליציה רחבה מעילם עד סיני. כשהוכח שמש־שום־אוכין 
ואשורבניפל שם מצור על העיר, שרף שמש־שום־אוכין 
עליו ועל כל בני-ביתו את היכלו. אשורבניפל ערך טבח 
בעיר וצירף את ב׳ לאשור. עם ירידתה של אשור נשתלט 
נבופלאצר ( 626 — 605 ) הכשדי על ב׳ והקים את השושלת 

4 * ^ ^ 

הכשדית של ב׳ החרשה. לאחר שב׳ נכבשה ע״י כורש, מלד* 

פרס (בג' במרחשוון, 539 ) הוא דאג לכך, שיוכרז כ״מלר־ 

ב׳״! אך את השלטון על העיר מסר לבנו כנבוזי, שקיבל אף 

הוא את התואר ״מלר־ב׳״, כשמת כנבוזי( 522 ), ובפרס פרץ 

^ • 1 

מרד כללי, תפס את המלוכה בב׳ בבלי בשם נתת־בל, שכי¬ 
נה את עצמו בשם נבוכדראצר 111 . בהתערבותו של דריווש 
דוכא המרר וגם זה שפרץ אחר־כד. המרד שפרץ בימי אחש־ 
ורזש 1 ( 485 — 465 ) גרם לחורבנו של מקדש־בל בב׳, וה- 
נסיונות להקים אותו מחדש נעשו רק בימי אלכסנדר מוק• 
דון. אך כשמת אלכסנדר בב׳ ( 323 לפסד,״נ) התחילה תקו¬ 
פת שקיעתה האטית של העיר. במשך מאתיים שנה, שבהן 
שלטו בב׳ המלכים מבית-סלוקום הלכה ב׳ ונהפכה לתל' 
חרבות(ברכות, נ״ז, ב׳? גיטין, ז׳, א׳! וע״ע בבל [המדינה! 
בתקופת בית שני והתלמוד). בתקופת התלמוד 
(עירובין, ס״ג, א׳ ז גיטין, ס״ה, א׳) היה קיים סמיד לחרבות 
אלו, ישוב יהודי, ששמר על מנהגים משלו (תענית, כ״ח, 
ב׳). הישוב שם עדיין היה קיים בתחילתה של התקופה 
הערבית, בנימין מטודלה מספר, שבזמנו ישבו במקום, שהוא 
לא רחוק מ״ביתו של נבוכדראצר״ (במרחק של 4 ^ 1 ק״מ 
ממנו), כ 3,000 יהודים. במאה הי״א הוקמה בקירבת חור¬ 
בותיה של העיר ב׳ העיירה חלה, ולשם עברו תושביה 
של ב׳. 

,ח 10 ^י? 1 ^ 3 €. €713 \ 1 ) $1 ז€ז€^ 1€ ^\ ,. 1 ) 1 ;( 1911 ) 15 

־ 512 €}( 1 ,. 3 > 1 ; 1913 , 6 , 10 < 

.? ץנ 1 1 ^^^ 11 )^ ; 1931-1932 > כ 5 ״ 54 , 00 סז\^י , 2 ->־! 

1 ז 10 ץ< 11 ) 3 מס׳ו 016 ,זש €111 ^ 1 .ס 

6 ^ 6111 ^ 1 , 11 ;( 1926 ) 47 .( 05 ;! 

, 1071 ץ? 41 ) 3 1 ז 0 ע ן״ מ 77 110 ^ 350 ,ח 10 ץ^ 80 מ/ 

- 05 31011611 171 3651517055671 671 ) 01 016 , 36 ז 1 )ח\נ ;( 1938 ) 

, 115 ) 0 ^ 1/670 ,ת׳\ג 11 ,£ , 0 ; 1941 , 10 , 10 < ){ 5604/56/111 , 611 ) 

, 1942 , 011 /^ 80/1 /ס סס!}{} 065671 

י. מ. ג. 

35 ל, אוגוסט — — ( 1840 / קלן־ד^יץ ^ 

1913 , פאסוג, שוויח) — מנהיג סוציאליסטי גרמני. 

אביו, שהיה חייל מקצועי בדרגת םגן-קצין, מת כשב׳ היה 
בן שנתיים. עשר שנים את״כ מתה גם אמו. ב׳ נתחנד בבית־ 
ספר לילדי־עניים בוצלר ולמד את מקצוע-התרטות. כפא- 
טריוט נלהב בצעירותו שאף מתחילה להיות איש״צבא 
מקצועי, אד משום חולשתו הגופנית לא נתקבל אל הצבא. 
ב 1860 התיישב בלייפציג, שהיתה אז מרכז חשוב של פעילות 
מדיינית, ובעיר זו נצטרף לאגודת־התרבות של הפועלים 
והכיר את כתבי-לאסאל. בהשפעתו של דלהלם ליבקנכט 
(ע״ע), שהיה חבר באותה אגודה, התעמק ב׳ בכתביהם של 
אנגלס ומארכס ונעשה סוציאליסטן מארפסיסטי. ביחד עם 


ליבקנכט יסד ב 1866 את המפלגה העממית הסאכסונית 
( 31161 ק ¥011£5 16 ! 830118150 ) והיה בא-כוחה בפארלאמנט של 
הברית הצפון־גרמנית ( 71 — 1867 ). 1867 נבחר ב' לנשיא 
הברית של אגודות-הפועלים. בקונגרס הסוציאליסטי, שנת¬ 
קיים באיזנאד ב 1869 , נתקבלה, הודות להשפעתו של ב׳, 
ההחלטה על ייסודה של המפלגה הסוציאל־דמוקראטית 
הגרמנית. ב׳ היה נצי¬ 
גה של מפלגה זו 
■ברייכסטאג החדש 
מ 1871 עד מותו, כמעט 
בלא הפסקה ( 1871 — 
1881 } 1883 — 1913 ). 
ב 1872 נידון ב׳ ביחד 
עם ליבקנכט לשלש 
שנות-מאסר על העל¬ 
בת הקיסר הגרמני. 
מ 1890 ואילד ישב 
בברלין כמנהיגה של 
המפלגה הסוציאל- 
דמוקראטית הגרמנית 
וכעורד ה״פורורטס", 

• 9 

בטאונה של מפלגה זו. 

ב׳ התנגד לךוויזיוניזם מימין ולקיצוניות משמאל, הוא 
נלחם באימפריאליזם ובמיליטאדיזם. בשעת המלחמה הצר- 
פתית-הפרוסית ( 1870 ) הצביע נגד האשראי הצבאי וניהל 
תעמולה להפיכת הצבא למיליציה עממית. ב׳ היה נואם 
מזהיר והפועלים הגרמניים רחשו לו אימון. כמו-כן הצטיין 
כסופר. הוא חיבר ספר-תעמולה, שזכה לתפוצה מרובה: 
״האשה והסוציאליזם״ ( 1883 ! ב 1910 הופיע במהדורהה 50 ); 
חיבור על שארל פוריה, חייו ותורותיו ( 1888 ) 1 חוברת על 
הסוציאלדמוקראטיה והאנטישמיות (נאום, שנאם ב' בקונ¬ 
גרס הסוציאלדמוקראטיה הגרמנית בקלן ב 1893 ), שיצאה 
ב 1894 ואח״ב, בשינויים, ב 1906 ו זכרונות(בשלושה כרכים): 
״מתיד חיי״ ( 1910 — 1914 ), ועוד. 

ב׳ נלחם באנטישמיות, שסיבותיה הראשוניות היו נעוצות, 
לדעתו, כתחרות כלכלית וגם בשנאה דתית וגזעית. ב׳ טען, 
שהאנטישמיות, למרות אפיה הראקציוני, מסייעת בסופו של 
דבר לסוציאליזם, הואיל* והיא דוחפת את ההמוניס הזעיר־ 
בורגניים המאוכזבים אל תנועת־הפועלים. בטעות מייחסים 
לב׳ את המאמר המפורסם, ש״האנטישמיוח היא הסוציאליזם 
של השוטים". לדעת ב׳, תכונותיהם השליליות של היר׳ודים 
(התנהגות קולנית, קפיצה בראש, התפארות ואי-יציבות) 
הן בחלקן תכונות גזעיות ובחלקן תוצאה של הרדיפות 
שנרדפו וסופן להיעלם עם התבוללותם של היהודים בחוד 
שאר האוכלוסים. 

; 1923 ,}/ 67 //\ { 5611 ■ 11713 3/01111 167 ) , €1 ?/ 36 ) 145 ^ 14 ^ , 16135 ^ 1 

- 3611 3 ת 1 ) 146/1 ?/ 17 { 0 [ 1156/165 /{} 0 '^ 810 ת 1 3111 ק 

־' £1 נ 5111 .£ ; 215-229 ,( 1913 ) ^^^ 56/167 3/6/^010^, \01, X ) 

- 0/5 10 , 6 ) 6 1 ז 167  1 
מזנ״נקג) חושף ב׳ את האכזריות של שני הצדדים במלחמת* 
האזרחים, שלפי תיאורו היתה מלחמת אב בבן ואח באח. 
ב׳ מתאר את גבורת המהפכה בלא לכסות על החורבן בחומר 
ובנפש שגרמה לו. בשנת 1924 פירסם בודיוני מאמר חריף 
נגד ב׳ על שתיאר ב״חיל הפרשים" את ההווי של הצבא 
האדום שלא ברוח הרשמית? ב׳ תיאר את החייל מן השורה 
ופסח על הקצינות. ב׳ היד, סופרד, של אודסה עיר־מולדתו. 
כס. יושקביץ (ע״ע) וז, ז׳בוטינסקי (ע״ע) בני עירו שקדמו 
לו, מתאר ב׳ בעיקר את אודסד, היהודית המתבוללת, על 
הניב הרוסי המיוחד, שהתפתח בעיר נמל קוסמופוליטית 
גדולה זו. הסיפור האוטוביוגראפי "הסיפור על השובך שלי" 
מתאר את הפוגרום באודסד, באוקטובר 1905 . ב״בנןה קריק" 
מתואר פרבר*ד,עוני של אודסה, מולדאוואנקד,. ב׳ הוא סופר 
הרשימה הקצרה. תיאוריו הם מועט המחזיק את המרובות 
לעברית תורגמו משל ב׳: "חיל פרשים אדום" (תש״ג) 
ו״מעשה בשובך (תש״ז). 

; 1949 171 ) 551 * 111 )ס ץז 1510 } 1 ^ ,ץ $14 ז 11 \ .$ .ס 

. 1953 , 171 ) 557 *))! ,דח 1 ח 510 

א. אח. 

בבל', דילל (נו׳ 1893 , פילווישקי, פלך סובאלק, ליטה), 
משורר עברי. ב 1909 — 1911 ישב בווילנה. מ 1912 
ואילך באד,"ב. גמר את חוק־לימודיו באונ׳ קולומביה. מ 1919 
הוא משמש מורד. ומ 1937 — פרופ׳ לספרות העברית החדשה 
בבית־ד.מדרש למורים של בית־ד,מדרש לרבנים בניו־לרק. 
את שיריו הראשונים פירסם בשנת תרס״ט ב״העולם" 
ובעתון לילדים "הפרחים". —שירתו היא בעיקרה ליריקה 
זכה, שמצטיינת בבהירות ובטבעיות רעננד" מתבטאת בה 
חיבתו לנופים אידיליים ולהזייד, שקטד. ומבדרת. שיריו 
כונסו ב״נגינות ארץ" (תרפ״ט) וב״שירים" (תרצ״ח). ב׳ 
כתב גם מסות ודברי־בקורת על הספרות העברית ור,לועזית 
ותירגם את "אנטוניוס וקליאופטרד," של שיקספיר ואת 
"אוליבר טוויסט" של דיקנם. כן ערך את המאספים: "נימים" 
(תרפ״ג) ו״מסד" (תרצ״ג, תרצ״ו). בתרצ״ט זכו שיריו 
בפרס מטעם ד,ר,סתדרות הציונית באמריקה. 

ס. ריבולוב, אנתולוגיה של השירה העברית באמריקד" 

תרצ״ח, 173 . 

3 בנ 3 ךו;ים (ז€§-ו 6 < 1 מ€נ 631 ), שמה של משפחת־רוזנים 
בפדאנקוניה. מצודתם נמצאה במקום, שכיום עומדת 
בו הכנסיה הראשית בבמברג (ע״ע). בסוף המאה ד, 9 שלטו 
הב׳ כדוכסים בפראנקוניד,. אך ב״מלחמת הב׳״ ( 902 — 906 ) 
נוצחו על־ידי יריביד,ם הקןנראדינים. — מ 970 ואילך אנו 


לוח־יחסים של בית באבגברג 

: ז 


לואיטפולדאדלאופולד ( 976 — 994 ) 

רחך?פר 0 .ז 0 > 1 ז.ו>)) 


ה ייבר יך 

( 994 -־־ 1018 ) 


ל א ו ם ו ל ד 17 
( 1137 — 1141 ) 
רחן־ספר של אוסמריה 
מ 1139 נם דוכס 

נאיחוריה 


אילברט ( 1018 — 1055 ) 

א ר 1 0 0 ( 1055 — 1075 ) 

לאופילד 11 ( 1075 — 1095 ) 

ל א ו פ 1 ל ד 111 , "הקדוש" 
( 1096 — 1136 ) 

גשא את אגנס. גתו של הקיסר 
הייבריך /\ו (ע״ע). 

היינריך 11 אומו מסריזיניג 
( 1141 — 1177 ) 

( 1143 — 1150 גם דרכם 

נאוואריה, 

מ 1156 דוכם אוסטריה) 

--י' , 

לא 1 פולד 7 
( 1177 — 1194 ) 

דיכם אוסטריה 
(מ 1192 גם דוכס 
סטירית) 


פרידריד 1 
( 1194 — 1198 ) 
דזכם אוסטריה 


ל א 1 פ ^ ל ד 71 
דוכס סטירית ממ 11 , ■ 

דוכס אוסטריה מ 1198 , 
מה 1280 


ם ר ידריך 11 
( 1230 — 1246 ) 
דוכס אוסטריה וסמיריה 


שומעים שוב על משפחת ב׳ בפראנקוגיה, אך לא ברור הדבה 
אם הללו היו צאצאיהם של הב׳ הנזכרים. ב 976 מסר חקיסר 
אוט( 11 (ע״ע) ללואיטפולד(או לאופולד) את הספר המזרחי 
(: 1 ־ו 3 מ 0311 ), בלומר את שמירת ד,גבול של האימפריה הגר¬ 
מנית מפני התקפותיהם של המאדיארים. הב׳ היו ברובם 
שליטים מוכשרים וב 270 שנות־שלטונם פיתחו את רוזנות־ 
הספר שלהם למדינה חשובה, שעתידה היתח לשמש הגרעין 
של חמונאדכיד, האוסטרית. ב 1125 הוצע ללא(פןלד ווו כתר 
הקיסר הגרמני, אך הוא סירב לקבלן. בימיו של לאיפולד 1 ע 
שימשה חצר־הב׳ מרכז ספרותי(ע״ע אוסטריד״ ע׳ 965 ). 

. 5 01€ 3 ז^חו^^^, 1 ; 1894 ,. 5 ^ 7 ^!) 11€ { 11€ { 0€5€ , 1 }^ 5 !חטן .ס 

,. 8 ׳/?>/> ^)^ 1€ ^ 5€ ^ 0 ' 7 * %7 ; 1947 , 1 { €1€ זז 655€ 771 

. 1950 ,(עד 215 ו) 1 

0€1 ^י^ 1 ־ 9015 ת 3 ' 1 '?; ידוע 
בשם גראקכרס ב׳ — ( 23 בנובמבר 1760 — 27 
במאי 1797 , הוצא להורג על הגיליוטינה בוואנדןם), מהפכן 
קןמוניסטי צרפתי. כבן להורים עניים מאוד לא קיבל ב׳ 
חינוך מסודר. ב 1782 נשא חדרנית, שלא ידעה קרוא וכתוב, 
ונולדו להם שבעה ילדים. משפחתו היתה גדולה מכדי 
הכנסתו הצנועה, וב׳ עבר ממשרה למשרה? הוא היה לבלר 
זעיר, משרת, פקיד אצל מודד־קרקעות ו״קומיסר של ספרי* 
אחוזה״ (״•!שת-וש! 3 ^•ו 11$531 ז^מז 0 ^"), שמתפקידו היה לסייע 
לאצילים לקיים בפועל את זכויותיהם הפאודאליוח כלפי 
האיכרים העניים. מתוך שראה את העוולות שנעשו לאיכרים, 
ומתוך שהגה בכתביד,ם של ה״פילןסופים", פנה אל הקןמוניזם. 

הנבט הראשון של הקןמוניזם שלו בבר הוא נראד. במכתבו 
מיום 21 במארס 1787 אל מזכיר האקאדמיה באראס, שעמו 
החליף מכתבים על נושאים ססרותיים. במכתב זה שואל ב׳ 



591 


בבח, סרגסוא-גואל—גג׳ סר אמסט אלםרד ^לייס 


592 


שאלה, מה היה מצבו של עם מן העמים׳ אילו היו מוסדותיו 
החברותיים מושתתים על השוויון הכלכלי הגמור והשלם, 
כלומר על הקניין המשותף. ב 89 ד 1 סירסם את חיבורו "סקר 
הקרקעות התמידי*( 61 טז€ק 61 ק 6 ז 1351 :> €3 ), שבו הציע להטיל 
מס יחיד, הן על הקרקעות והן על ההכנסות האישיות. 
בשנות המהפכה הראשונות שימש במשרות קטנות שעות 
בפאריס ובערי־השדה ונאסר כמה פעמים. ב 1790 יסד ב׳ 
בעיר רואה ( 3 ץ 0 מ) עיתון פאטריוטי קיצוני בשם "הכתב 
של סיקארדיה* ( €1 - 1031 ק 111 ב 1 >תסק £8 ״ 00 1.0 ), ב 1794 השת¬ 
קע בפאריס והתחיל מוציא כאן את ה״יומן להירות העיתר 
נות* ( 6$$6 :וק 13 16 ) 6116 ל 11 13 16 ) 031 זוז 10 ), ששמו הפד 
אחר־כד ל״טריבה העם או המגן על זכדות־האדם* 1-0 

-ת 1101 ' 1 16 ) 0118 י 11 ) 168 ) ז 1616118611 ) 01116 16 ק 611 ק 1 ז 1 >!!!וג!!•!"! 

6 * 0 )• בעיתוניו תקף ב' אלד, אחר אלה אח אנשי הדירונדה, 
את היעקובינים ואת הדירקטוריון. בגליון ה 33 מן הסידרה 

השניה של "טריבון 
העם* מובאת הרצאה 
ארוכה על תורת- 
השוויון שלו. הוא 
טוען שם, ש״כל מה 
שמחזיקים בידם אלה 
שיש לד.ם יותר מכפי 
מכסתם האינדיווידו¬ 
אלית בנכסי־החברד" 

הוא גניבה וגזל) מן 
הצדקע איפוא, לד,ו־ 

ציא עודף זה מידם." 

הוא מסוד, שם את 
דעתו, ש״מן הראוי 
שמוסדות החברה יהיו 
מכוננים להכרית מלבו 
שלכליהידאתהתקוה 
להגיע בזמן מן הזמנים ליתר עושר, או ליתר כוח, או ליתר 
התבלטות, בזכות כשרונותיו, ממישהו מן השווים לו", בגליון 
35 הוא קורא למלחמת־אזרחים, כי טוב המדון משלווה 
מאויימח, שבה בני*אדם מתים ברעב. "מי יתן וד,כל יחזור 
לחוהו־ובוהו", אומר הוא, "ומן התוהרובוהו יצא עולם חדש 
ומחודש*. הוא אירגן אח "אגודת השווים", שנסגרה רשמית 
ע״י בונאפארטה ביום 27 בפברואר 1796 . אך האגודה 
המשיכה בפעולותיה באורח בלתי-חוקי. ב׳ התהיל מתיא 
עיתון חדש בשם "המאור לעם או המגן לעשרים והמשה 
מיליון נדכאים* (■ 1 ט 16£61186 ) 01116 16 ק 60 (ן 111 ) ■ £613116111 '. 1 
68 מ 11 ־ 1 קק 0 ' 1 ) 8 מ 11110 ת 1 ^!))• מן ה 11 באפריל 1796 

יאילד הודבקו על הקירות של בתי-פארים מודעות מרובוע 
שהוכתרו במלים: "ניתוח של משנת־באבף, טריבודד,עם", 
עיחוח זה המליץ על שוויונם הכלכלי של בני־האדם, על 
חובת-העבודה תל החזרת הקעסטיטוציה של 1793 . ב׳, 
דארחה (^ 036111 וצואונארוטי ( 311011310111 , 11 ?) 
הכינו התקוממות, שנועדה לפרוץ ביום 11 במאי 1796 
ושהיתד, מיתדת למגר אח הממשלה, לשים קץ למשטר 
המדיני והחברותי של זמנם ולכען שותפות של קנין. לקוש־ 
דים היו אוהדים בצבא ובסדנות של פאריס, והם קיוו להס¬ 
תייע במצוקה הכללית ובהתמרמרות שעוררו הספסרים. 
אולם אחד משלהם, ז׳ורז׳ גריזל ( 1$61 ז 0 ), בגד מ־ום ומסר 


אותם. ב 10 במאי 1796 נאסרו ב׳ וחבריו וביניהם דארחה 
ובואונארוטי, לאחר משפט, שנתקיים בוואנדןם ושגמשד 
שלושה חדשים, נידונו ב׳ ודארתה למיתה. בואונארוטי 
וקושרים אחרים נידונו לגירוש. 

הבאבפיזם שאף לימד משטר קומוניסטי על-ידי שימוש 
בכוח. החידוש שבו היד, בזה, שמתוד שנתבסס על העקרונות 
של המד,סכה הצרפתית, הגיע אל העקרונות הקומוניסטיים. 
המד,פכה הצרפתית קובעת את השוויון הפוליטי בלבלו 
הבאבפיסטים ביקשו לד״רחיק לכת מזד, ולכונן משטר של 
שוייח כלכלי וחברותי. 

השפעתו של הבאבפיזם היתה ניכרת באגודות המהפכניות 
בצרפת במחצד. הראשונה של המאה ה 19 . רישומו לגבי 
בלאנקי ( 1 נ 1 ן> 1311 פ) גלוי לעין. בואונארוטי שימש חוליד, 
מקשרת בין הבאבפיזם ובין הסוציאליסטים בימי המונארכיד, 
של יולי. הרעיתות הבאבפיסטיים חזרו והופיעו במרוצת 
המד,םכד, של 1848 והקימונד, של פאריס. 

. 5 ?/ 4 ? 4/17 ז*) 0 <ן ^ 1 ) 311003x01 .ל? 

- 8£1 14 ^ /? .£ ?/ 4 , €110 !¥ 1 )^ 2 .ז\ ; 1828 

41 / /? .^ 1 ; 1884 

־ 470 ^£ / £415 ?^ 7 < 3x מ , 6 .£ ; 1898 ה 0 ה 44 ^ 1/0 ^ 8 

- £41 ?£ . 0 ; 1911 / 0 ?/ 4 

נ>/ /? .£ ,)^^תגדתדתסס . 1 ל ; 1912 
; 1935 ?/ 4 /? 0/51 ^? ,בתש 1 ) 1 ; 1922 /?/ 4 מ 40 /ן 4 ־ץ 

£41 < 1111 שנ 01 .ס ; 441937 ^* £4 ?/ /? . 3 . 0 

.ם ; 1946 ^ $4€ ^) 11 < 141 ^ 6 ז 6 ^ 11 * 64 ^ 1 ) 1 $* 01 ^ /?/ 4 16 ) 141 

-?£ ה 1160 < 911 ? 86 / 4 / 0 16 ( 7 : 101 ? . 3 6 ^ 7 ,ח 50 בת 0 ל 7 

. 1947 ,/ 4 מ?^ 

א. ז. 

ב 3 רי 1 ם, ( 05 )ן)^ 1 ) 6 ), מחבר-משלים יווני (כנראה, ממוצא 
רומי), שחי במאה ה 2 לסה״ג, משליו של ב׳ נכתבו 
בחרוזים יאמביים(כוליאמבים) והם ידועים בשם 1 ס? 1 ן 1 >) 0 ו\!ג 
6101 ״; 0 ) 10 ^. בכ״י, שנמצא באחד מן המנזרים שבאתום ב 1842 , 
נשתמרו כשני שלישים ממשליו! הם מסודרים לסי סדר 
האלף־בית — סדר שנקבע, כנראה, ע״י המחבר עצמו! 
כתב־ד.יד נפסק באמצע האות ס. חיבורו של ב׳, כסי שהוא 
בידינו, לחולק לשני ספרים, שלפני כל אחד מד,ם בא מבוא. 
במבוא הראשץ מדבר ב׳ על ״תור־הזהב* — אפשר, על- 
יסוד נוסח, שקדם לזה של הסיודוס (ע*ע). 

למשליו של ב׳ נודע ערד ספרותי מרובה. סיגנונם נאר, 
ולשונם שוטפת — מה שסייע בלא ספק לסירסום, שזכו לו 
מיד לאחר שנתחברו. את עיקר החומר של משליו שאב ב׳ 
מתון• אספים של משלי איסוסוס (ע״ע) — ומכאן שמם — 
וגם מאפרים אחרים( בין השאר הכיר גם את מעשה-אחיקר), 
ותרומתו לרוב משליו לא היחה אלא בצורה הפיוטית, שנתן 
להם, ואולם כמה ממשלי־ב׳ הם יצירות מקוריות בתכנם 
כבצורתם. 

, 11 , 11611 ) 5114 ז 6 ^ 1 ^^ 61 צ 1 111 ) 116 ) 4161 7 ^* £4 06 ( 5 ג 00$11 , 0 

.( 1879 

3 ג׳, סר ארנסט אלפרד וזלים - 1 ) 116 ^ 4 1684 מ£ 511 

186 ) 311 31118 ׳^!! — ( 1857 , לונדון— 12,1934 , שם). 
מזרחן־אגיפטולוגן אנגלי. מנעוריו נמשד ב׳ אל מדעי- 
המזרח, ועוד כשהיה תלמיד בביד,״ם למד עברית, סורית 
ואשורית. באוניברסיטה של קימבריג׳ היה תלמידו של ויליאם 
רייט. חה מבסורית נתמחה תחילה באשורולוגיד" אחר-כד 
באגיפטולוגיד, (בכלל זה בקופטית) ובחבשית! הוא נתקבל 
כפקיד במחלקת העתיקות האשוריות והמצריות של המוזיאון 





593 


בג׳ סר ארנסט לליס—בגדאד 



בנדאד: המם נד עם הכיסוח המוזהבות 


הבריטי ועלה לדרגת מנהל של אותה המחלקה. ב׳ ערד 
מסעות תכוםים למצרים ולארם־בהרים לשם רפישת עתיקות 
וחיבר סםרים מרובים בתחומי־מקצועו, שנתחבבו על קהל־ 
הקוראים. ב׳ נזדרז לסרסם אף כתבי־היד שרכש, בבללם במה 
כ״י חשובים ביותר, אלא שסירסוםיו לקויים בחוסר דיוק 
ובהסחת־הדעת ממה שנתחדש במדע. 

<ו 1 וו 1 קץ £1 /ס 101 זזוו 0 { ,ננסגקמזסגויד £11 <}קמ 021 . 11 

XX^ (1935), 68-70, 114-5. 

5 ןלאד (^נ\כ; 1 > 13 ) 63£ או 1 ז 13 > 11 ; 63£ ), עיר־הבירה של 
עיראק ו העיר הראשה של פלד, שנקרא על שמה ז 
הגדולה בערים הערביות שבאסיה. מספר אוכלוסיה כ 0 מ), 800 
( 1947 ), ב׳ יושבת על החידקל במקום שהמרחק בינו ובץ 
הפרת מצטמצם ל 40 ק״מ בלבד. במקום זה אין גדות־הנהרות 
גבוהות הרבה מעל לאפיק כמו שהן בצפון, באופן שאפשר 
להשקות בתעלות לא רק את עמקי־הנהרות אלא גם את 
השפלה שביניהם. השטח של בתי־השלחים מ 47 חרע גם 
מזרחה משני עבריו של נהר־ךיאלה הנשפר לחידקל מדרום 
לב׳. דרך עמק־הדיאלה עוברת לב׳ הדרך העתיקה של מלכי־ 
פרם, שחיברה את אחמתא (כיום חמדן) עם בבל, והיא 
הדיר הנוחה ביותר שבץ איראן ושפלת הפרת והחידקל. 
מפני היתרונות הכלכליים והאסטראטגיים של המיצר בין 
הנהרות שבסביבות־ב׳, נקבעו במיצר זה מימי־קדם ערי־ 
הבירה של המלכים, ששלטו בארצות הפרת והחידקל: ביש 
(השומרית), בבל, סלוקיה (של בית־סלוקום), קטסיפון(של 
הפרתים). 

השם ב׳ קשור למקום זה כ 0 (¥^ 4 שנר" הוא איראני על־סי 
מוצאו ומובנו: אל (באג) נתן. השם נזכר בתלמוד בבלי — 
בגדת (קידושין, ע״א, ב׳) — כשמו של זמזד מישובי־הספר 
של התחום היהודי בבבל. 

ב׳ בנדה משני עבריו של נהר־חידקל. חלקה המזרחי 
דומה בצורתו למלבן, שצלעותיו הארוכות מקבילות לנהר. 
הרחוב הראשי של ב׳ המזרחית ועורק התנועה והמסחר בה 
~ רחוב הארון אל־ראשיד — עובר אף הוא בהקבלה לנהר, 
במרחק של כ 300 מ׳ ממנו. הדרד המקפת את העיר מחח 


594 

לחומתה (שנשתמרה 
בחלקה),מתחברת עם 
רחוב הארון אל־רא־ 

שיד בשני קצותיו. 

חח מרחוב זה והר¬ 
חובות הקצרים ממנו 
הנמשכים בכיוון אל 
הנהר, שנבנו אחר 
שנת 1918 , אין בב׳ 

המזרחית רשת-דר- 
כים מתוכננת. בפינה 
הצפונית־המערבית 
נמצאת המצורה היש¬ 
נה של ב׳ המזרחית ן 
באמצע העיר נמצא 
שוק מקורה. מב׳ המד 
רחית יוצאת לצד צפון 
מס״ב ל?רפוד, עיר- 
הנפט הגדולה. מקו 
זה מסתעפת מסילה 
לחאנקין, עיר-נפט קטנה על גבול־פרס. 

ב׳ המערבית דומה למזרחית בארכה, אבל היא צרה 
ממנה הרבה. כצומת-תנועה היא חשובה מן המזרחית, שהרי 
בגבולה נמצאת התחנה של מסה״ב הבאגדאדית, המחוברת 
לרשת מסה״ב התורכיות ומקשרת את ב׳ עם מוצול בצפון 
ועם בצרה בדרום. שני חלקי-ב׳ — המערבית והמזרחית — 
מחוברים ע״י גשרים, שאחד מהם משמש למסה״ב. לשם 
העברת משאות מב׳ אל הערים שמצפון ומדרום לה, וכן 
מערים אלו אליה, חשובה התחבורה בנהר מזו שבאמצעות 
מסה״ב. שדדדהתעופה של ב׳, שנבנה ע״י הבריטים בתקופת 
שלטונם בעיראק, נמצא באלהנלד־י, כ 12 ק״מ דרומית-מזרחית 
למרכזה של ב׳ המזרחית, והוא'בעל חשיבות בינלאומית. 

מקורות־הכלכלה של ב׳ הם (א): מסחר (יצוא 
של יבול-האדמה, צמד ועורות, ויבוא של מוצרי-תעשיה מן 
המערב) ו(ב) תעשייה (ביהוד של מזונות ומשקאות לצרכי- 
המקום, עיבוד טאבאק ריצור מועט של אריגים לצרכי 
הבדדם והפלחים. בצורפות־כסף ובציודי-מיניאטורה על 
כסף עוסקים בני הכת הדתית הקטנה של הצבאים או 
המנךעים, ששכונתם סמוכה לחידקל (הם מרבים בטבילות). 

ב׳ בנדה לבנים רכות, בלתי-שרופות או עורופות רק 
בםקצת. מועטים בה הבתים הבנויים לבני־חומר קשות או 
מלט וברזל. כמעט כל בית בנד מסביב לחצר. הקומה התח¬ 
תית שקועה בחלקה מתחת לפני הקרקע של החצר, באופן 
שקרני־השמש אינן מגיעות אליה במישרים. בכל בית יש, 
לכל הנוחות, חדר מקרה אחד, שמשמש מחסה מחום־הקח 
הלוהט. בבתים החדשים יש בחדרי־המקרה מאוורר חשמלי 
גדול ז בבתים הישנים — סדין מתוח על מסגרת־עץ, שהוא 
תלד בחבלים מחוברים אל התקרה ומשמש להשבת דוח 
בחדר. בקומה התחתונה נמצאים המטבח וחדרי־השימוש 
ותא אפל מיוחד לחבית־חרס, שהיא יפה להחזקת מים 
צוננים. בקומה השניה והשלישית נמצאים חדרי-מגורים 
וחדרי-השינה בחורף. בקיץ ישנים בלילות על הגגות. 
למרות הטמפראטורות הגבוהות מאוד במשך 5 — 6 חדשים 

















595 


כגדאד 


596 


(ע״ע עראק, אקלים} אפשר לעבוד ביום בחדרי־המקרה 
ולישון מתוך נוחות בלילות על הגגות. 

לתולדות בנינה של ב׳. כשיסדאלמנצור"החליוי 
העבאסי השני, את ב׳ החדשה, בנה אותה בצורת עיגול 
(או אליפסה} בעל קוטר של 2,500 מ׳. מרכזו של עיגול זה 
היתד• חצר־המלכות, שהוקפה חומה כדי להפריד אותה 
סעיר־ד׳פקידות, שנבנתה מסביב לה ושאף היא היתד, מוקפת 
חומד, (או יותר נכון: סוללה בנויה לבנים בלתי־ע 1 רופות). 
שרוחב בסיסה היה כ 30 מ׳ ורוחב ראשה 11 מ׳, מסביב 
לעיר־הפקידות נבנתד, עיר־האזרחים, שאף היא היתה מוקפת 
סוללה, ומסביב לסוללה חיצונית זו נמשכה תעלת־מים, 
ששימשד, לצדכי־הגנה. ב 768 התחיל אלמנצור מקים בניינים 
על החוף המזרחי של הנהר; בימי יורשו הוסיפה ב׳ להתפתח 
בכיוון זד, ובמאה ה 10 כבר היר, החלק המזרחי גדול מן 
המערבי. בימי זהרה של ב׳ הגיע שטחה הבנוי ליותר 
מ 60 קמ״ר. 

מוסדות הוראה ומחקר. לאחר שנעשתה בירתה 
של עיראק החדשה ( 1920 } נוסדו בב׳ כמה בתי־מדרשות 
להשכלה מקצועית גבוהר,; למשפטים, לרפואה, לרוקחות, 
להנדסד" להוראד, בב״ס תיכונים, ועוד. בכל המדרשות הללו 
היו ב 1950 כ 5,000 מתלמדים (בכללם כ 900 נשים}. מחלקת־ 
העתיקות הממשלתית ובית־הנכות שעל־ידה משמשים גם 
כמוסד־מחקר, קיימים עוד שני מוסדות ארכאולוגיים, בריטי 
ואמריקני. בספריה של הואקף (ד,קדשות} נמצאים 4,360 
כתבי־יד דתיים וד.יסטוריים. מחוץ לספריה הארכאולוגית 
שבבית־הנכות הממשלתי אין בב׳ ספריה מדעית. 

א. י. נר. 

היסטוריד" ב׳ נוסדד, ב 762 ע״י אלמנצור, התליף 
השני מן השושלת העבאסית. קודם לכן היו במקומה של 
ב׳ יישובים אחדים, ומאחד מהם — כפר נתרי על הגדה 
המערבית של החידקל — קיבלה העיר החדשה את שמה 
הפרסי (ע׳ למעלה). העבאסיים העבירו את בירת־החליפות 
מסוריד, לעיראק משום שנשענו בעיקר על צבאותיד,ם הפר¬ 
סיים והבירה החדשה נועדה לשמש מחנד, ראשי לגדודיהם. 
לרגל מלחמת־האחים בין אלמאמון ואלאמיז׳ בניו של 
אלמד,די, הושם ב 812 מצור על ב׳ שנמשד 14 חודש, וחלק 
גדול מן העיר המערבית נד,רס. בימי אלמאמון הועבר מושב 
השלטון לצד המזרחי של העיר, וחלקה המערבי הלך ונידל¬ 
דל. זו היתד, תקופת־הזוהר בתולדותיה של העיר. ב׳ היתה 
אז עיר-הבירה של אימפריד, גדולה ומרכז של המסחר העו¬ 
למי, וכן נתדכזו בה החשובים באנשי-המדע של הזמן. 
החליף אלמעתצם העתיק את מושב החליפות לעיר-החדשד, 
סאמרה (מצפון לב׳), ששימשה במשך 55 שנים מושב 
לחליפים עד שאלמעתמד חזר ב 892 לב׳. הבויד,יים (ע״ע), 
שהשתלטו ב 945 על'ב׳ והחזיקו בידיד,ם את ד.שלטון בפועל. 
הקימו בצפונד, של העיר המזרחית ארמונות יפים, שנקראו 
דאר אלממלכד, (בית המלוכד,}. לאחר שנשמט השלטון מידי 
החליפים ועבר לידי גדודי-הצבא השכירים נתרבו המהומות 
וד,פרעות בעיר. ב 1055 נכנסו הסלג׳וקים לב/ אד השולטא- 
נים הסלג׳וקיים לא קבעו את מושבם בב׳ אלא מינו בד, 
נציבים. עם זד, תיקנו את הארמונות שנפגעו בב׳ והקימו 
בד. מסגדים ובתי-מדרש גבוהים (מדרסד,). ב 1065 יסד הוזיר 
נזאם אלמלן את המדרשד, המפורסמת, שנקראה על שמו 

"נזאמיד,"! כל הבניינים הללו נבנו בחלק המזרחי של העיר. 

• * * * 


במאה ר, 12 נבנתה גם מסביב לעיר המזרחית החומה, שעמדה 
עד סוף המאה ה 19 , העיר נתפשטר, בימים הד,ם עד אלמעזם 
בצפון. בנימין מטודלה, שביקר בב׳ במחצה השניה של 
המאה ר, 12 , מספר על ארמון החליף שהוא "גדול מד,לר 
שלושה מילין ובו יער גדול מכל אילני העולם". אע״פ 
שבאותו זמן לא היתה עוד ב׳ בירה של מלכות גדולה, 
היתה לה חשיבות מסחרית מרזבה. חלק גדול מן החבלים 
של הודו היה נשלח למערב דרך ב׳, וכן היתה אז בב׳ 
תעשית-משי מפותחת. כמו-כן לא איבדה העיר את חשיבו¬ 
תה כמרכז רוחני-תרבותי של האסלאם. אבן ג׳ביר, שביקר 
בה בסוף המאה ד, 12 , מונה בה שלשים מדרשות. 

כיבוש עיראק בידי המונגולים שם קז לפריחתד, של ב׳. 

כשלכד הולאגו את העיר ב 1258 החריבו גדודיו חלק גדול 

ממנה והרגו הרבה מתושביה. כמו-כן הרסו את תעלות- 

ההשקאה בסביבותיה ~ מד, שד,ביא חורבן על הארץ כולד" 

ב 1393 כבש טימור את העיר, אך לא קבע בד, את מרכז- 

שלטונו. מ 1411 עד 1469 משלו בב׳ הטורקמנים "של הכבש 

השחור", ואחריהם הטורקמנים "של הכבש הלבך, שמרכזם 

היה בדיאר בפר. ב 1514 נכנס השאה הפרסי אסמאעיל 
* ^ י* 


אלצפוי בלא התנגדות לב׳. העיר היתה תחת שלטון הצפףים 
עדי שנת 1534 , שבה כבש אותה השולטאן העותמאני סולי- 
מאן 1 . מאז ואילך היתד, ב׳ תחת שלטון תורכי ושימשד, 
מושב של פחה. ב 1623 פרצה בד, מרידה נגד התורכים 
וד,מורדים באו בברית עם השאה עבאס 1 , שנשתלט על 
העיר. אולם ב- 1638 כבשו אותה העותמאנים בחזרה. במאה 
ר, 18 התחילה ב׳ שוב להתפתח ומספר אוכאסיה גדל הרבה ) 
אלא שב 1831 פרצה בה מגפת-דבר קשה, שבד, נספה חלק 
גדול מתושביד,. גילדה של דרר־הים להודו נטל מב׳ את 
סחרד, הבינלאומי, ובמאה ה 16 שוב לא היו בתוך התחום 
הנרחב של חומותיד, אלא כ 15,000 נפש בלבד. התחלת 
השימוש בספינות-קיטור בנהר־חידקל (באמצע המאה ד. 19 ) 
עוררה בב׳ תנועה כלכלית מסויימת וחשיבותה של ספנות 
זו, שהיתה בידי הבריטים, גדלה עם פתיחתה של תעלת- 
סואץ. הפיכתה של ב׳ לעיר מודרנית התחילה בימיו של 
הנציב מדחת פחד, ( 1869 — 1872 ), שהרס את חומת העיר, 
בנה בד, בתי־ספר ופיתח את התחבורה. עם הכיבוש הבריטי 
של עיראק ( 1918 ) נעשתד, ב׳ בירת-המדינה ואח״כ גם 
צומת למס״ב ולדרכי-מכוניות, שחיברו את עיראק דרך 
המדבר עם הים התיכון. מתוך כך, וגם בהשפעת ההכנסות 
הגדולות, שקיבלה עיראק מאוצרות־הנפט שלה, נכנסד, ב׳ 
לתקופה של גידול והתרחבות שהולכת ונמשכת עד היום 
( 1954 ). 


,ס 

,ז־ו 3 ו 1 ^ 1 . 01 \ 1900 
. 1901 


ע. א. 

היהודים. בתקופת-התלמוד כבר נמצאד, בב׳ קהילה 
יהודית, ומוצאו של האמורא ר׳ חנא בגדתאה מן המאה ה 3 
לסה״נ היד" כנראה, משם (ברכות נ״ד('ב׳}'. הקהילה היהד 
דית בב׳ הלכה וגדלד, משעד, שב׳ נעשתה בירת העבאסיים 
( 762 ) ובמרוצת-הזמן נעשתד, הקד,ילה הגדולה ביותר בבבל 
ומקומ-מושבו של "ראש־הגולה", בימי הגאונים ישבו היהו¬ 
דים בב׳ בשכונה־ מיוחדת, שנקראה בשם "דאר אליהוד" 
(שכונת היהודים). הגשר בחלק המערבי של העיר, ד,מוליך 
לרובע המכונה בשם פריך, נקרא ״קנטרת אליד,וד״ (= "גשר 





597 


בגדאד 


598 


היהודים"). ברובע זה נמצא קבר, ששימש עד הזמן האחרון 

מקום־כינוס למתפללים, ויהודי־המקום רואים בו את קברו 

של הכהן הגדול יהושע בן יהוצדק. במאה ה 10 נתפרסמו 

בב׳ המשפחות של מר נטירא ומר אהרן, שהיו מקורבות 

למלכות ודאגו לצרכי־הקהילה. מקום ניכר תפסו כאן גם 

הקראים. הקראי סהל בן מצליח היה נוהג לדרוש ברבים 

ברחובות־העיר נגד הרבנים. קרוב ל 1070 נוסדה בב׳ ישיבה 

גדולה, שתפסה את מקומן של הישיבות, שבטלו בסורא 

ופומבדיתא: בראשה עמד ר׳ יצחק בן משה אבן סכני 

מספרד, שבסע לבבל "ונםמך שם גאון והושב על כסא רב 

האי ז״ל" (ראב״ד). ב 1139 ביקרו בב׳ ר׳ אברהם אבן עזרא 

ויצחק בנו, באותו זמן נמצא כאן היהודי המומר אבו 

אלברכאת הבת אללה (נתנאל) אלבגדאדי, שהיו מלומד 

ומגדולי־הרופאים בזמנו וחיבר ספרים הרבה, ביניהם פירוש 

על קהלת, מצבם של היהודים בב׳ השתפר מאוד במאה 

ה 12 מזמנו של החליף אלמקתפי באמר אללה ( 1136 — 1160 ) 

♦•י ^ ^ 

ואילך. ר׳ בנימין מטודלהימצא בב׳ זמן קצר לפני 1170 
"כמו ארבעים אלף יהודים", שיושבים בהשקט ובשלווה, והם 
תלמידי־חכמים ועשירים גדולים ולהם כ״ח בתי־כנסיות ועשר 
ישיבות, לדבריו היה דוד אלראי(ע״ע) מתלמידי ישיבת־ב׳ 
בימיו של חסדאי ראש־הג 1 לה. בימיהם של החליף אלמקתפי 
והחליפים שבאו אחריו הורחבו סמכותו וזכויותיו של י ראש■ 
הגולה ומתוך כך עלתה חשיבותה של קהילת־ב׳, שהיתה 
מקום־מושבו. דניאל בן חסדאי ראש־הגולה היה מכונה באותם 
הימים בסי הערבים בשם "אדוננו בן דוד" וזכויותיו לא היו 
מוגבלות בהנהגת ענייני״היהודים בלבד. לשיא־פריחתה 
הגיעה קהילת־ב׳ בימיו של ראש־הישיבה ר׳ שמואל בן עלי 
הלוי (לערך 1164 — 1194 ), איש־ריבו של הרמב״ם, שהעלה 
את לימוד־התורה בב׳ לדרגה גבוהה. 

בסוף המאה ה 12 ובמחצה הראשונה של המאה ה 13 
נמצאו בב׳, מלבד תלמידי־חכמים גדולים וראשי־ישיבות, 
שנתמנו רשמית ע״י החליפים, גם משוררים בעלי שיעור־ 
קומה. החשובים שבהם היו ר׳ יצחק ב״ר ישראל, שר׳ יהודה 
אלחריזי מכנה אותו בשם גדול משוררי־בבל ושעמד בראש 
ישיבתיב׳ ב 1247-1221 , ור׳ אליעזר בן יעקב הבבלי( 1195 - 
1250 ). בתקופה זו נמצאו בין יהודי־ב׳ הרבה רופאים, בשמים, 
חנוונים, צורפים וחלפנים. אולם תקופה זו נחשבת בעיני 
ר׳ יהודה אלחריזי כתקופת־ירידה בתולדות־ב׳ לעומת גדול¬ 
תה בעבר. 

ב 1258 נכבשה ב׳ ע״י המונגולים. היהודים, שסבלו מן 
החליפים האחרונים, סייעו למונגולים בכיבוש העיר, ולפיכך 
לא פגעו בהם האחרונים לרעה כמו שפגעו במוסלמים. בימיו 
של ארגון־חאן ( 1284 — 1291 ), נתמנה היהודי סעד אל־דולה, 
שהיה רופאו של השולטן, לראש האדמיניסטראציה הבספית 
בב׳ ובכל עיראק. בשנים המועטות, שסעד אל־דולה שימש 
בתפקיד זה, העלה את חשיבותה הכלכלית של ב׳. כתוצאה 
מזה נתמנה ב 1289 לראש-הווזירים על כל האימפריה המונ¬ 
גולית, אחר מותו של ארגון הוצא להורג על יסוד עלילת־ 
שקר, שלא ריפא את המלך כראוי, שנתיים לאחר מפן תפס 
רשיד אל-דולה (או רשיד אל־דין) — יהודי שנתאסלם ונת¬ 
פרסם כרופא-החצר וכהיסטוריון של פרם — את משרת ראש־ 
הווזירים, אך ב 1318 הומת אף הוא באכזריות על-יםוד עלילה 
דומה. כתוצאה מהתאסלמותם של המונגולים וממה שקיבלו 
את מנהגי המוסלמים ביחס ל״כופרים" נתחדשו גזירות 
מלבושי-הקלון נגד היהודים והנוצרים, וכן נתחדשו המיסים. 


שנתחייבו בהם ה״כופרים" בתקופת השלטון האסלאמי 
ושהמונגולים ביטלו אותם אחר הכיבוש. ברבע הראשון של 
המאה ה 14 ישב בב׳ ראש-הגולה שר-שלום בן פינחס. 

כשנכבשה ב׳ בפעם השניה ( 1400 ) ע״י טימור־לנג ברחו 

4 * 

הרבה מיהודי־העיר לערי קורדיסטאן וסוריה ועד סוף המאה 
ה 15 כמעט שלא היו בב׳ יהודים. כיבושה של ב׳ ע״י השאה 
הפרסי אסמאעיל אבן חידר אלצפוי( 1514 ) לא השפיע לרעה 
על מצב-היהודים בב׳, י ולעומת י זה הירבו יהודי-ב׳ לסבול 
בימי בנו תהמאספ שאה, שמלך מ 1524 ואילך, מצב־היהודים 
הוטב הרבה בתקופת־השלטון הראשונה של התורכים ( 1534 - 
1623 ). במאה ה 16 עסקו יהודי-ב׳ במסחר עם ארצות אחרות 
והיו ביניהם עשירים ותלמידי-חכמים. בתחילת המאה ה 17 
מצא בה הנוסע טקסיירא( 3 ז£^ X^x ) ב 25,000 בתים ובתוכם 
250 בתים של יהודים. מצב־היהודים הורע הרבה בתקופת- 
השלטמ השניה של הפרסים ( 1623 — 1638 ), וכשמראד ע 1 , 
השולטן של התורכים, כבש את ב׳ ב 1638 קיבל עזרה 
מיהודי-ב׳, שקבעו את יום־הכיבוש(ט״ז בטבת שצ״ט) ל״יום 
נם״. לפי עדותו של נוסע צרפתי (ז^ 11 ^ז^י\ 3 ז) משנת 1639 , 
ביקש השולטן להשוות את בני הדתות הלא־מוסלמיות 
בזכויותיהם למוסלמים. על דרך שלטונם של התורכים בב׳ 
מעידה העובדה שביום י״א באב תצ״ג ( 1733 ), כשהדפו 
התורכים את הפרסים במערכה על העיר, קבעו יהודי-ב׳ גם 
יום זה כ״יום-נם". בחיי־הרוח של יהודי-ב׳ בא שינוי ניכר 
לטובה ב 1743 עם בואו של ר׳ צדקה חוצין מחלב לב׳. ר׳ 
צדקה שיפר את מצב-החינוך בעיר וידיעת־התורה נתפשטה 
בה..לפי עדותו של הנוסע קרסטן ניהבור ( 1765 ) היתה 
קהילת-ב׳ גדולה למדי בימיו והשפעתם של יהודי-ב׳ על 
חיי-הכלכלה של העיר היתה ניכרת. תקופת־שלטונם של 
הממלוכים התורכיים ( 1750 — 1831 ), שלא הצטיינה בהנהגה 
מדינית מתוקנת, השפיעה לרעה על חיי-היהודים בב׳. בימי 
השולטן מחמד 11 עזר הבנקאי היהודי יחזקאל גבאי להדיח את 
מושל־ב׳, שמרד בשולטן( 1811 ), בימי הפחה הממלוכי האח¬ 
רון, דהוד פחה ( 1817 — 1831 ), סבלו יהודי־ב׳ ביותר כשפחה 
זה ביקש להשתחרר מן ההגמוניה של קושטה. הרבה מנכבדי- 
היהודים של ב׳ ברחו לפרס, הודו ומקומות אחרים. בין 
הנמלטים היה גם דוד ששון — אביה של משפחת-ששון 
המפורסמת, אעפ״כ מצא ר׳ דוד דבית הלל בב׳, כשביקר 
בעיר ב 1828 , 6,000 משפחות יהודיות ובראשן עמד פחה, 
שהיה מכונה "מלך־היהודים" והיה ממונה על ענייבי-השיפוט 
של הקהילה. על היהודים שנשארו בב׳ אחר מותו של דהוד 
פחה מספר הנוסע האנגלי ולסטד שביקר בב׳ 

ב 1831 , שהם בעלי תכונות מוסריות מוצקות משום חינוכם 
הדתי המיוחד. רשאים היו לתפוס את המשרות הרמות ביותר 
במדינה, ביהוד מטעים ולסטד את רגש האחריות ההדדית, 
שהיה רווח בין יהודי־ב׳, באופן, שלדבריו, לא היו עניים 
ביניהם מפני שכל מי שירד מנכסיו היה נתמך ע״י חבריו. 
מצב דומה לזה היה קיים בקהילת־ב׳ בזמן ביקורו של בנימין 
השני ( 1848 ). ב 1860 מצא ר׳ יחיאל קסטילמאן בב׳ 20,000 
יהודים. עם פתיחתה של תעלת־סואץ ( 1869 ) ושיפור מצבה 
המסחרי של העיר, נשתפר גם מצבם של יהודי־ב׳) ב 1884 
מצא בה אפרים ניימארק 30,000 יהודים, רובם "עוסקים בכל 
מלאכת־מחשבת״. בתחילת המאה ה 20 נמצאו בב׳ כ 50,000 
יהודים. 

בין חכמי-היהודים בב׳ יש לציין במיוחד את ר׳ משה 
ב״ר בנימין בעל ״מעשה רב״ ( 1736 ) — פירוש על אגדות 



599 


3 גדאר 


600 


רבה בר בר הנא! המשורר ר׳ עזרא ב״ר יחזקאל הבבלי, 
שספרו המחורז "תוכחות מוסר" כולל תמונה ראלית מחייהם 
של יהודי״ב׳ בימיו( 1735 ), ואת ר׳ צדקה חוצין בעל "צדקה 
ומשפט" (ירושלים תרס״ו). בין רבני ב׳ הצטיין ר׳ עבד־ 
אללה סומל ( 1813 — 1889 ) — גדול רבני־בבל בדורות האח¬ 
רונים, שייסד בשנת ת״ר ( 1840 ) בית־מדרש לרבנים — 
״בית זלפה״, הקיים עד היום — והעמיד תלמידים הרבה, 
ששימשו ברבנות במקומות שונים. מגדולי תלמידיו היה ר׳ 
יוסף חיים ( 1835 — 1909 ), שחיבר כשלושים ספרים בנגלה 
ובנסתר (המפורסם שבהם "בן איש חי") ופיוטי-תפילה מרו¬ 
בים. ר׳ ששון ב״ר ישראל, שחי בב' ( 1820 —^ 18 ), חיבר 
אף הוא פיוטי-קודש. מעשירי ב׳ ונדיביה זכו לפירסום מיוחד 
יעקב צמת (נם׳ 1847 ), יחזקאל בן ראובן מנשה (נפ׳ 1851 ), 
יוסף גרג׳י(נפ׳ 1894 ), אליעזר כדורי, מנחם דניאל ואחרים. 

ה״נשיאים״ וה״תכס-באשיים״. עד 1849 עמד בראש 
הקהילה היהודית בב׳ "נשיא", שהיתה לו הסמכות של 
"ראש-הגולה" לפנים. הוא היה מתמנה ע״י מושל-העיר 
ובתוקף תפקידו נעשה השולחני של המושל("צראף באשי"). 
מתחילה היה נהוג, שהנשיא יהא מזרעו של דוד המלך 
ומשרתו היתה עוברת בירושה ן אח״כ נקנתה משרה זו בכסף. 
בין הנשיאים הללו נתפרסמו ביחוד: ששון ב״ר צאלח, אביה 
של משפחת ששון ( 1781 — 1819 ), ועזרא בן יוסף גבאי 
( 1819 — 1824 ), 

ב 1849 — 1932 עמדו בראשה של קהילת-ב׳ י״ג "חכם- 
באשיים", שתיווכו בין הקהילה והשלטונות. הראשון שבהם 
היה ר׳ רפאל קצין והאחרון שבהם ר׳ אברהם אצלאן. הת¬ 
מנותם של מנהיגים אלה היתה כרוכה לפעמים במחלוקות, 
שהיו מסעירות את הקהילה. מ 1932 ואילך בטלה משרה זו 
ובמקומה נתמנה "ראיס אל טאיפה ("ראש הקהילה"). 

מתחילה עמדו בראש-הקהילה "שבעה טובי העיר" ד״ב 
נבחרים ( 3 חכמים, 9 עשירים), שגבו מיסים וטיפלו בענייני- 
הקהילה. את״כ נבחרו "ועד גשמי" ו״תד רוחני". בזמן 
התורכים אירעו סיכסוכים מרובים מסביב לגביית מס כופר- 
הצבא ("עסכרלי"). גם השטפונות של החידקל והמגפות, 
שהיו פוגעות בב' מזמן לזמן, השפיעו לרעה על מצבם של 
יהודי-העיר. בשנים האחרונות נמצאו בב׳ יותר משלושים 
בתי-כנסיות, מהם עתיקים מאוד. הגדול והעתיק שבכולם — 
"צלאת אלכבירה", שבני-המקום מייחסים אותו לזמן גלות- 
יהויכין — נהרס כליל ונבנה מחדש ב 1855 . מ 1863 ואילך 
נמצאו בב׳ יותר משבעה בתי-דפוס עבריים, שבהם נדפסו 
כחמש מאות ספרים וחוברות עבריים. 

בתקופת השלטון האנגלי המאנדאטורי נתמנה סר ששון 
אפנדי יחזקאל ע״י הנציב הבריטי לחבר המועצה המדינית 
ובמשך כמה שנים שימש וזיר-הכספים של עיראק. 

כ 1920 נמצאו בב׳ 50,000 יהח־ים בין 250,000 תושבים. 
מספר זה הלך וגדל עד שהגיע לאתר עשר שנים ליותר 
מ 100,000 . במשך תקופה זו היתה בב׳ פעילות ציונית מרובה. 
נוסדו בה אגודות עבריות וציוניות, שהפיצו את הספר העברי 
בין יהודי-בבל, 

בימיו של המלך פיצל 1 שימשו כמה מיהודי-ב׳ במשרות 
ממשלתיות גבוהות. פיצל הכריז על "חופש הדת, החינוך 
והתעסוקה ליד,ודי-עיראק, שד,ירבו כל-כך לעשות לטובתה 
ולקידומה". היהודים השתלטו על המסחר בעיר והעשירוה. 
חלקם של היהודים ביבוא היד, 70% וביצוא 40% . אחוז 
היהודים היה גדול בין העובדים בבאנקים, עובדייהרכבות, 


המנגנים בראדיו, עורכי-ד,דין, הרופאים, הרוקחים ושאר 
המקצועות החפשים. הרבה מד,ם היו אמידים ובעלי-רכוש 
וכמד, םד, 0 גס שדתו בצבא העיראקי. 

מן הרדיפות, שנרדפו יהודי עיראק משעה שהמדינה זכתה 
לעצמאות ( 1932 ), סבלו יהודי-ב׳ ביחוד, ובימי מלחמת* 
העולם 11 , כשרשיד עלי אלכילאני התקומם לבריטים והכריז 
על הצטרפותו לגרמניד, הנאצית, הגיעו רדיפות אלו לשיא. 
בו׳—ז׳ במיון תש״א ( 1941 ) נערך פוגרום ביד.ודי ב׳, שבו 
נהרגו כמה עשרות מהם ומאות נפצעו ונשדדו! הפוגרום 
הופסק עם כניסתם של האנגלים לעיר. לאחר מאורעות אלה 
נתארגנה בב׳ מחתרת יהודית, שפעלה הרבה להגנת חייהם 
של היד,ודים, ניהלה תעמולה לעליד, לא״י ואף הבריחה אלפי 
יד,ודים לארץ. 

ב 1948 , משהוקמד, מדינת-ישראל, חזרו וגברו הרדיפות 
נגד יד,ודי-ב׳ ונשקפה להם סכנת-כליה. נזרקו עליד״ם פצצות, 
מאות מהם נאסרו והושמו בכלא, ואחדים מהם אף נתלו על 
לא עוול בכפם. אתר נצחונה של ישראל על מדינות־ערב 
ברחו מאות יד.ודים מב׳ וד,גיעו לארץ דרך איראן וארצות 
אחרות. ב 7.3.50 התירה ממשלת-עיראק ליד,ודים לצאת מן 
הארץ וע״י כך שללה מד,ם את הנתינות העיראקית. אלפי 
יהודים נהרו מכל ערי בבל וקורדיסטאן לב׳ ומשם הועברו 
במטוסים מיוחדים לא״י ע״י הסוכנות היהודית. לאחר זמן 
קצר החרימה ממשלת-עיראק את רכושם של כל היהודים, 
שנרשמו לעליה — רכוש, שנאמד ביותר מ 300 מיליון 
לי״ש. כיום נשארו בכל עיראק כ 5,000 יהודים אמידים, 
שרובם נמצאים בב׳. הם מנתקים את קשריהם אל ארץ זו 
ועומדים לצאת לארצות אחרות. 

חינוך. עד שנת 1864 נצטמצם החינוך העברי בב׳ 
ב״חדרים״ וב״תלמודי-תורה״. מ 1864 ואילך נוסדו בב׳ ב״ס 
לבנים ולבנות ע״י חברת כי״ח, שבהם לימדו בין השאר 
צרפתית ואנגלית. מ 1907 מינתה הקהילה "ועדת בתי-ספר", 
שפיקחה על כל בתי-הספר של הקהילה. 

ב 1950 נמצאו בב׳ 29 מוסדות-חינוך יד,ודיים, מהם 10 
פרטיים, 16 שנתמכו ע״י קופת־ד,קהילה, 3 מקצועיים. בכולם 
נמצאו 291 כיתות, 400 פורים, 13,448 תלמידים ותלמידות. 
בתי-ספר אלה כללו: גני-ילדים, ובתי-ספר יסודיים ותיכונים. 
תקציבם השנתי נאמד ב 150,000 דינר. מאות תלמידים יד,ו- 
דיים נתחנכו גם בבתי-ספר ממשלתיים ובבתי-ספר גבוד״ים, 
למרוח ד,ד,גבלוח וההפליות לרעה, שנקבעו ביחס אליהם ע״י 
משרד-ד,תינוך הממשלתי. ב 1930 נפתח בב׳ "ביח-חינוך 
עוודים״ על שם סילאס כדורי, שבו נתחנכו כ 150 נערים 
חשוכי-אור. עם עלייתם של יהודי-עיראק לישראל עברו כל 
מוסדות־החינוך של יהודי ב׳ לידיה של ממשלת עיראק. 

במשך עשרות השנים האחרונות (עד 1950 ) יצאו בב׳ 

6 עיתונים יד,ודיים. מן האישים הבולטים בקהילה בתקופה 
זו יש לציין את מנחם צאלח דניאל ובני עזרא, שד,יו חברים 
בסנאט העיראקי. 

א. בן־יעקב, מקורות חדשים לתולדות יד,ודי בבל במאות 
הי״ב והי״ג, "ציון", תשי״א! וע״ל, שלשה ימי נסים ליהודי 
בגדאד ובצרה, "הד המזרח", נ״ט באלול תש״ג• הנ״ל, 
החנוך העברי בעיראק, שם, תמוז תש״ג! הנ״ל, ר׳ דוד 
ששת ז״ל, ״הד המזרח״, ה׳ סיון תש״ה, ,ג 211114 ׳וו . 8 

. 8 ^ 1906 

; 1914 מ/ן ^^€^ 11 ז 10 

. 5 .ס ; 1929 ,זשץשמזז€( 01 .ץ 

,^ 194 ,^ 0 ^^ 3412 מ? /?> 4 / ןמ $3$$00 

א" ב, י. 



601 


בגוהי—כגונייס 


602 


3 גזהי (בירח ?״״ץ״ט), שמו של פחת יהוד (= יהודה) בימי 

שלטון־פדם. בתעודות יב (ע״ע) הגיע אלינו מכתב, 

ששלחו יהודי יב (מ 408 לפסה״נ) אל "בגוהי פחת יהוד" ואל 

"דליה ושלמיה, בני סנאבלט (סנבלט), פחת שמרון" שבו הם 

מבקשים, שיסייעו להם בהקמת מקדשם, שנהרס ע״י כוהניו 

של מקדש חנוב (או חנום) המצרי. מתוך מכתב זה ניכר, 

שבשנת 411 פנו יהודי־יב באותו עניין ל״ב׳ פחת־יהוד" 

וליוחנן הכהן הגדול שבירושלים ולא נענו—ואפשר׳שסיבת* 

הדבר היתה נעוצה לא רק ביחסו השלילי של הכהן הגדול 

למקדש יב, אלא גם ביחסים המתוחים, שהיו בין ב׳ ובין 

יוחנן. כשרצח יוחנן הכהן הגדול את ישוע אחיו בבית־המקדש 

(כנראה, בתחילת המאה ה 4 ) התפרץ ב׳ לבית־המקדש 

(לכהנים, שהתנגדו לכך, שנכרי יכנס למקדש, אמר, שאינו 

טמא יותר מרוצת־אחיו) והטיל, כעונש על מעעיה־הרצח, קנם 

על כל קרבן למשך שבע שנים (קדמ׳, י״א, 297 ). וילריך 

ו^ולהאוזן, שניסו לבטל את כל הסיפור כאגדה, נתבדו ע״י 

תעודות־יב. — השם ב׳, שהיה מצוי גם בין יהודים (בצורת 

בגוי, עזרא, ב, ב; נחמיה, ז, ז), היה במשמעו אחר־כך: סריס, 

ובמובן זה הוא משמש, כנראה, בס׳ יהודית (י״ב). 

א, שליס, סרק במלחמת המפלגות בירושלים בסוף המאה ה 5 
ובראשית המאה ה 4 לססה״ג (ספר לזכר יותגן לוי, תש״ט, 

עמ׳ 252 ־ 272 ); מ, צ. סגל, נשואי בת כהן, ספד אסף, עס׳ 

1 ז 1/0 .£ ; 404 ־ 414 

. 1923 ,( 30 . 10 ^ 1 ) ,־<ש 1 ׳\\ס 0 ; 1912 

בג׳זט 1 לטר — 63561101 — ( 1826 , לאנגפ^רט — 

1877 , ס^מרסטשיר), פלפלן, ח 1 קר מדעי״החברה 
ומבקר ספרותי אנגלי. אביו היה היושב־ראש בבאנק של 
ס 1 מרסטשיר, שנוסד במאה ה 18 . ב' קיבל חינוך מקיף. ב 1842 
נכנם ל 0 § 0116 כ) שבלונדון, והוסמך שם במתמא־ 

טיקה ב 1846 ובפילוסופיה ובכלכלה מדינית — ב 1848 . הוא 
הירבה לקרוא גם דברי־שירה וספרי־היסמוריה. לאחר מכן למד 
משפטים, הוסמך כעורך־דין ב 1852 , אך לא שימש במקצת. 
במקום זה השתתף עם אביו בעסקיו כשולחני וכבעל־ספיגות 
בלאנגפורט, פעולתו הספרותית התחילה ב 1851 , כששהה 
בפאריס בזמן ההפיכה של נאפוליון 111 . הוא כתב אז מאמ* 
רים בשביל 61 ז 11 וף 111 ^ X11 , שבועון קטן, שיצא בלונדון, 
ובהם הצדיק את מדיניותו של נאפוליון על יסוד ההנחה, 
שהצרפתים הם פקחים מדי, שיצליחו כעם בעל ממשל־עצמי. 
הפסילות —• חשב ב׳ בימים ההם — היא תנאי לחירות 
המדינית, 

על התעניינותו הרבצדדית של ב׳ מעידים חיבוריו המרו¬ 
בים בתחומים שונים: ביקורת־הספרות, ביוגראפיה, מדע־ 
החברה, מדעיהמדינה ותורת־הכלכלה. כשעדיין היה עסוק 
במסחר פירסם מאמרים ביוגראפיים ומאמרי־ביקורת בכתב* 
העת ״ו\£נ׳\ 6 > 1 ולאחר 1855 בכחב*העח - 143110 

031 . מסותיו על גיבון, שלי, דיקנס, ורדסורת, 

•־-* זו 

טניסון ובראונינג, נמנות עם החיבורים הנמרצים ביותר 

זר — ■ 

בשדה הביקורת הספרותית האנגלית. כתביו בתחום זה 
נאספו אחר מותו בשני קבצים: צ 116 > 8111 ׳( 1,1161:31 ( 2,1879 
כרכים) ו 116$ >טז 5 111631 נ} 3 ' 1 § 610 ( 1881 ). 

ב 1858 נשא ב׳ את בתו של ג׳ימז וילסון, מייסדו ועורכו 
של השבועון £600001151 , שיצא בלונדון, ובשבועון זה התחיל 
ב׳ מפרסם בקביעות מאמרים בענייני-כלכלה. ב 1860 נעשה 
ב׳ עורכו של ה £000001151 , ובתפקיד זה נשאר עד מותו. 
בספרו 81,661 1 ) £0011131 ( 1873 ), שזכה לפירסום מרובה, 


נתן תיאור ראליסטי של מערכת־הבאנקאות האנגלית שבימיו 
וניתוח של דרכי־פעולתה. 

ב׳ לא היה נוטה להחשיב ביותר את ההפשטות הקלא־ 
סיווד בשורה של מסות, שנקראו בשם הכולל "דרישותיה 
של הכלכלה המדינית האנגלית"(הן התחילו מופיעות ב 1876 
בכתב־העת ׳)׳ 161 ז\ 6 ) 1 ץ 1111 § 111 זז £0 , ונכללו בספר "מחקרים 
בכלכלה״, שכונסו על*ידי האטו׳ן [ם 0 מט 13 .£ .£], 1880 ), 
העמיד ב׳ למבחן שתים מן ההנחות של האסכולה הקלאסית: 
אפשרות־ההעברה של הפועלים ואפשרות־ההעברה של ההון. 
בשתיהן נסתייעו התורות הקלאסיות על הערך, השכירות 
והמסחר הבינלאומי. אולם ב׳ ציין, שהתנאים הכלכליים, 
שהנחות אלו נתבססו עליהם, כבר התחילו להעלם, וראה 
בכך הוכחה, לדעתו, שהתורות הכלכליות אינן מוחלטות 
אלא יחסיות והן צריכות להיות קשורות ברקע הכללי. הכלכ¬ 
לה המדינית לא היתה בעיניו של ב׳ מדע של חוקים אלא 
מדע של מגמות. 

ספרו ״הקונסטיטוציה האנגלית״ ( 1867 ) זכה להשפעה 
מרובה באנגליה. נידונים בו החיים הקונסטיטוציוניים האנג¬ 
ליים במסגרתם התרבותית והמסרתית. חיבורו המקורי ביותר 
בתחום מדע-החברה הוא המסכת שלו על "הפיסיקה והפולי¬ 
טיקה" ( 1872 ), שבה דן ב׳ על החיים המדיניים מנקודת- 
המבט של תורת־ההתפתחות, זהו נסיון להראות, כיצד העקרון 
של שדידת המוכשר-ביותר חל על המדינות. 

כתיבתו של ב׳ הצטיינה בשנינות, בהומור, בעוז, ובסיגנון 
של מכתמים, בדין ראו אותו — ועדיין רואים אותו כיום — 
כאחד מהוגי־הדעות הראשונים־במעלה בתחום של מדע• 
החברה. — הוא היה במגע מתמיד עם הרבה מן המנהיגים 
המדיניים בזמנו, וביחוד עם גלאדסטון ורוברט לו( 6 ־״ £0 ). 

-^ 6 . €€1 \ 0 ^ 11 % > י ^ ז //׳ 

מ! , 1 ו 6 ו 1 <ן 6 ) 8 ; 1915 ,חסז^חותו 

/מ 10 ,) 110 ^ 83 ; 936-950 ,( 1900 ) ^\ XXX 

. 14 .>! ; 1939 ז 6 ז 01 ^[ 

71 ) 01771 € ? 1714 > 11 >^ 30 € ^ 115 ^ £71 מ/ 

, 1 ^\ .; 01 , 11 , 1929 / 0 

א. ז. 

5 גזנ*'ם ( 86800136636 ), משפחה של צמחים דו־פסיגיים 
מסדרת הדפניים (ע״ע). המשפחה כוללת עשבים 
או בני-שיח סוקולנטיים, חד־ביתיים, שעליהם מסורגים ופר¬ 
חיהם בלתי־נכונים < השחלה היא עפ״ר תחתית, והפרי הוא 
בעל 1 — 6 כנפיים. צמחי-המשפחה נפוצים מאוד בארצות 
הטרופיות, אך מרכז־תפוצתם הוא החלק הצפוני של אמריקה 
הדרומית. 

בין חמשת הסוגים של משפחת הב" החשוב ביותר הוא 
הסוג בגוניה (ב׳), הנקרא ע״ש חוקר-הטבע הצרפתי מישל 
בגון, שהיה מושל סאן־דומינגו במאה ה 17 . על סוג זה נימנים 
כ 400 — 500 (ויש אומדים: כ 800 ) מינים, ועם הזנים ובני- 
הזנים הגנניים השונים מגיע מספר הצורות הכלולות בו 
לאלפים. רוב המינים שייכים לאיזורים הטרופיים של כדור- 
הארץ, בעיקר לחלק הצפוני של אמריקה הדרומית. 

רובם של מיבי-הב׳ הם צמחי־נוי מובהקים, שהם מקובלים 
ביותר על הגננים וחובבי-הפרחים. פרחיהם ועליהם מצטיי¬ 
נים ביפי־צבעיהם וצורותיהם. תרבות הב" אינה קשה ביותר ו 
רוב הצמחים דורשים לחות מתמדת וקרקע מזובל לא־כבד. 
הב׳(מן המין 13 ) 11011 • 8 ) הוכנסה לאירופה(אנגליה) ב 1777 . 

מיני-הב׳ הם עשבים או בני־שיח סוקולנטיים בעלי גבעול 



603 בגתיים 

או קנה־שורש מעובה או בעלי־פקעות. העלים מסורגים 
ושונים מאוד בצורתם; דמויי־ביצה, עגולים או דמויי־תרים. 
העורק הראשי מחלק את העלה לשני חצאים בלתי־שודם 1 
שפת־העלה משוננת או תמימה או בעלת־אונות! ראשיהעלה 
מחודד. הפרחים הם עפ״ר חד־מיניים, בלתי־נכונים, ערוכים 
בתפרחות, שיוצאות מחיקי־הפרחים הנקביים עפ״ר בן 5 
עלים. צבע העטיף; לבן, ורוד, סגול, אדום, צהוב. הפרי הוא 

עפ״ר הלקט בעל 1 — 3 כנפיים, שגם הוא עפ״ר צבעוני. 

# * .י 

ממיני הב׳: הב׳ הסוקוטרית (גתב- 80€011 . 6 ), שמוצאה 
מן האי סוקוטרה ; גבעולה מורכב מקבוצת פקעות מחוברות. 


בגוניה (ב 1 ח 20 ^ 3 ), ו. בגוניית*המלד( 13 ^^^x ח 0 ?(^מ); 2 .בנוניה 
פןרחת־זגד ( 5 ו]€ז 0 ן}־ 0£ י 1 וה 56 ג 1 ו 01 ^;) 13 ); 2 א. פיח נקבי; כגוניה 

הירבו להשתמש בה להכלאות, וממנה יצאו זנים הדורים, 
שמצטיינים בפרחים גדולים עזי־צבעים ורתבי־עלים. — הב׳ 
הפקעתית ( 13 ^ 1 • 1 (^ץ 1 ^ת^נ^ 1 ^ז . 13 ) — קבוצה גדולה של צורות 
גנניות שונות, שמצטיינת בשלל הצבעים של פרחיה. — 
בגוניית־המלך ( x ^ז . 6 ) — אחת מן הב" הנפוצות ביותר 
בתרבות משום עליה המלוכסנים, שהם ירוקים־כהים עד 
ארגמניים ובעלי חגורות וכתמים כסופים! גם היא מרובה 
צורות וזנים. — הב׳ פויחת־העד ( 8 מ^־ו 110 ץ^קומ^$ .מ) — 
צמח בעל גבעול זקוף! מוצאה מבראזיל, וממנה הופק מספר 
עצום של צורות וגונים, שהם מקובלים מאוד על הגננים. 

ס. ז. 

בניךה או בגד, עבירה של הפרת־אמונים כלפי הריבון. 

אמונים (באנג׳ €6 ם 13 § 311£ , בצרם' 1€ ו 1€1 > £1 ) פירושם: 

הציות הטבעי והמשפטי, שכל אזרח חייב לריבונו תמורת 
החסות, שהריבון פורש עליו, ותמורת ההגנה, שהוא מעניק 
לו. מלבד חובה תמידית וטבעית זו של אמונים, שהיא 
מוטלת על האזרח של המדינה, חלה חובה של אמונים לריבון 
על נכרים, אזרחי־חוץ, כל עוד הם נמצאים בתחומי המדינה 
ונהנים מחסותה או כל עוד נמצאים בה משפחותיהם ורכושם. 
ישיבה בחדל, ואפילו מספר שנים הרבה, אינה פוטרת אזרח 
מעונש על עבירת ב׳, אלא אם כן נתאזרח ונשתקע במדינת־ 
חה. בימי מלחמה אין אדם יכול לוותר על אזרחותו, ופעמים 
שהתאזדחותו עצמה במדינד, אוייבת נחשבת (באנגליד" 
למשל) לעבירת ב׳. לפי חוק האזרחות הישראלי תשי״ב— 
1952 , אין אדם יכול לוותר על אזרחותו הישראלית אלא 
בהסכמתו של שר־הפנים. 

כל שיטת־משפט רואה במעשה ב׳ את העבירה החמורה 
ביותר במערכת חוקיה הפליליים. וכך הדבר לא רק משום 
שתפקידה הראשי של מדינה ריבונית הוא לשמור על קיומה 
העצמי, ומעשי־ב׳ עשויים לקעקע את אשיותיזד, אלא גם 


•בגידח 604 

משום שמטבעה של עבירה זו שהיא גוררת עבירות מרובות 
ושונות, שהן עשויות לערער את בטחונם של יחידים ואת 
טובתה ושלומה של החברה כולה. 

המשפט המקובל באנגליה הבחין בין "ב׳ קלה" (זס*) 
€35011 ״} ובין "ב׳ חמורה"(ת €350 זז 11 § 111 ), והבחנה זו הוכרה 
בחוק הב׳ משנת 1351 — הקדום בחוקים שבכתב, שנחקקו 
באנגליה בענייני־ב׳. לפי חוק זה, המגדיר בפרטות ומונה 
את עבירות־הב׳ השונות, שלושה הם עברייני הב׳ הקלה: 
א) משרת שהרג את אדוניו• ב) אשה שהרגה את בעלה! 
ו־ג) כוהן שהדג את ההגמון, שלו היה חייב מסירות ונאמנות 
שבקדושה. לפי חוק כתוב משנת 1828 בטל ההבדל בין ב׳ 
קלה ובין רצח רגיל. ההבחנה בין שתי עבירות אלו לא הופרה 
מעולם באה״ב של אמריקה, וכן לא הופרה בישראל. 

רשימת המעשים המהווים ב׳ חמורה לפי החוק משנת 
1351 היא ארובה, ועליה הוסיפו המחוקקים במרוצת־הזמן 
וממנה גרעו. אך מעשי־הב׳ הראשיים במשפט האנגלי בזמננו 
הם: א) מזימה מוכחת ע״י פעולה גלויה לרצוח את המלד, 
את המלכה או את יורש־העצר• ב) אםירת*מלחמה על 
המלך במדינות־מלכותו • ג) הצטרפות לאויבי־המלך במדי• 
נות־מלכותו ע״י הושטת עזרה להם בתוך המדינות הללו או 
מחח להן. 

באה״ב של אמריקה רואים ב׳ בשתי פעולות בלבד, והן: 
אסירת מלחמה על המדינה והצטרפות לאויביה ע״י הושטת 
עזרה להם. 

על הרצינות המרובה, שבה מתייחס המשפט בכל מקום 
ומקום לעבירת ב׳, מעידות כמה עובדות, ביניהן — הענשים 
החמורים, שנקבעו בשביל בוגדים, שהורשעו בדין, וטיב 
הראיות הדרושות בכמה ארצות להוכחת העבירה. באנגליה, 
למשל, היה העונש על "ב׳ חמורה" אכזרי ביותר: נשים 
נידונו לשריפה • גברים נגררו לגרדום על קרש־עץ, ראשם 
הותז, גוויתם נגזרה לנתחים, והראש והנתחים נתלו במקום 
פומבי, למען ישמעו וייראו. ב 1870 הוגבל העונש לתליה 
בלבד׳ אך נראה הדבר, שעד היום רשאי המלך להורות — 
בכתב חתום בחתימת־ידו ובטבעתו ומאושר בחתימת־ידו של 
מזכיר־המדינה — שדירמוות על גבר בוגד יבוצע בשריפה, 
ולקבוע — באותו כתב — מה י^שה לאחר מכן בראש 
ובגוויה השרופה. עד 1870 נהגו גם' להחרים את נכסיו של 
העבריין לאחר ההרשעה. לפי המשפט הקיים בישראל, ב׳ היא 
העבירה היחידה — מחוץ לעבירות הנמנות בחוק לעשיית 
דין בנאצים ובעוזריהם, תש״י— 1950 , ולעבירות מסויימות, 
כגון: נשיאת כלי־יריה וחמרי־נפץ בשעת־חירום, המנויות 
בתקנה 58 לתקנות־ההגנה (שעת־חירום), 1945 — שהעובר 
אותה מתחייב בנפשו (אשה הרה צפרה למאסר־עולם 
בלבד). באה״ב של אמריקה זוהי העבירה היחידה, שהוגדרה 
הגדרה שלמה בקונסטיטוציה הפדראלית. באנגליה כבאה״ב 
אין מרשיעים בעבירת ב׳ אלא על־פי שני עדים, או על־פי 
הודאתו של הנאשם בבית־המשפט, ובשתי המדינות הללו 
כאחת אין דין מיוחד למסייע לדבר־העבירה: כל המעורבים 
במעשה־ב׳ נחשבים לעבריינים ראשיים. 

ב׳ שימשה נושא של תחיקה בארץ־ישראל עוד מלפני 
הכיבוש הבריטי, כשהארץ היתה חלק מן האימפריה העותו* 
מאנית. באותה תקופה נהג בה ספר החוקים הפלילי העותו־ 
מאני — שהיה מבוסם בעיקרו על ספר החוקים הפליליים 
הצרפתי — ומקום חשוב באותו ספר־חוקים(סעיפים 48 — 66 ) 





605 


בגידה 


606 


הוקדש לעבירות העשויות לערער את בטחונה של האיט* 
פריה מבית ומחוץ. החוק לא היה ברור כל צרכו; עריכתו 
היתה לקויה מבחינה מדעית ומעשי־ב' חמורים ופשעים 
קלים יותר נגד השלטונות שימשו בו בערבוביה. על החמו¬ 
רים שבמעשי־ב׳ נמנו (בסעיפים 48 — 55 ): נע 1 יאת־נשק 
במערכות־האויב נגד המדינה, השתדלות להסית מעצמה 
זרה, שתאסור מלחמה על המדינה, מסירת מקומות ואספקת 
חמרים וכוח־אדם לאויב, גילוי סודות ע״י פקיד ממשלתי 
למעצמה זרה, הסתה למרד וחרישת מזימות לרצוח את 
השולטן או לפגוע בו, עשיית נסיון לשנות את החוקה או 
את צורת־הממשל. על מעשי־ב׳ אלה קבע החוק עונש־מוות. 
על מעשי־ב׳ קלים יותר (כגון הצפנת מרגלים, זיוף או 
השחתת מסמכים כדי לשבש את יחסיה של הממשלה עם 
מדינות אחרות) נקבעו ענשים קלים יותר: ענשי־מאסר 
לתקופות קצרות או ארוכות — עד מאסר עולם — בהתאם 
לחומרתה של העבירה. 

דיני־ב' אלה נשארו בתקפם גם אחר הכיבוש הבריטי 
והקמתו של הממשל האזרחי, ולא בוטלו עד שנת 1929 . לא 
נמחקו מספר־החוקים גם השמות והתארים, שהזכירו את 
המשמר הקודם (כגון: הממשלה הע 1 תומאנית, נתיגים עותו־ 
מאניים — מונחים, שהוחלפו במונחים אחרים רק כשהוחק 
דבר המלך במועצה על הנתינות הא״י, ועוד), והמחוקק 
המאנדאט(רי אף לא ראה צורך בדבר לקבוע, שאת דיני־ 
הב׳ — או את הסעיפים האחרים של החוק הפלילי העותו* 
מאני — יש לקרוא לאור השינויים, שנבעו מתוך חילופי־ 
המשטרים. 

דיני־הב' העותומאניים בוטלו ע״י פקודת חוק הענשים 
(עבירות הסתה למרד), 1929 , ופקודה זו, על התיקונים 
שהובאו בה בשנת 1932 , קבעה מערכת מפורטת של מעשי' 
עבירה נגד סמכותה של הממשלה, וקבעה ענשים בצידם. 
החמורים שבמעשים אלה היו: חבלת מזימה לאסור מלחמה 
על המלך הבריטי בכל חלק מן הדומיניונים שלו או בכל 
ארץ נתונה לחסותו כדי להכריח אותו שישנה את דרכיו 
או את מעשיו, או כדי להטיל אימה על הרשות המחוקקת 
המקומית ז הסתה לכבוש בכוח מזויין ארץ, שהיא בחסותו 
של המלך הבריטי! ניהול מלחמת־אזרחיםז שימוש בכוח־ 
הנשק כדי להשיג שינוי־משטר ותיקון־חוקים או למנוע את 
ביצועם של חוקים או פעולות בעלות אופי ציבורי או 
רשמי; התאמצות להדיח חייל או שוטר ממילוי תפקידו 
ומנאמנותו למלך הבריטי או לממשלת ארץ־ישראל! הסתה 
למרד, לבגידה או להתקוממות. העונש, שנקבע על מעשי- 
עבירה אלר" היה מאסר־עולם. קשה לומר, שבקביעות־חוק 
אלה היה גלום הרעיון של מניעת מעשי־ב׳ ממש, לפי מובנו 
של המונח בשיטות־משפט אחרות או במשפט הבינלאומי, 
נכון יותר לומר, שחוקים אלה הזמן גרמם ושהמחוקק המאנ־ 
דאטורי נתכוון להגדיר בהם — כפי ששמם מעיד עליהם — 
את העבירות השונות הנוגעות בעיקר למעשי־מרד, להסתה 
למרד ולהתקוממות של חלק אחד של הא 1 כלוסיה נגד השני, 
כלומר; לעבירות על הסדר הציבורי הפומבי, שאינן מגיעות 
לכלל ב׳. אמנם בסימן 81 לדבר המלך במועצה, 1922 , נתבעו 
כל תושבי א״י לציית ולסייע לנציב העליון ולמנהלי הממשל 
בארץ, אך לא ברור הדבר, באיזו מידה הטילה תביעה זו 
חובה, שהפרתה גוררת עונש כעונש הנזכר במשפט המקובל 
האנגלי. ארץ־ישראלים לא היו חייבים אמונים לכתר הבריטי 


כאזרחים בריטיים, ואע״פ שנהנו מחסותו של הכתר, אין 
לקבוע בוודאות, שמשום כך בלבד אפשר היה להאשימם בב׳ 
לפי העקרונות של המשפט המקובל. 

פקודות־חוק אלו בוטלו ע״י פקודת החוק הפלילי, 1936 , 
שגיבשה את מערכת המשפט הפלילי הכללי בארץ והגדירה, 
בין השאר, גם את עבירות־הב׳ ואת שאר המעשים, שיש 
בהם משום עבירד, נגד סמכותה של הממשלה. פקודת־חוק 
ז(, שנתפרסמה בתקופת־המאנדאט, נשארה בתקפה עד היום, 
ועל־יסוד סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט יש לקראה 
לאור השינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה. 
המעשים המהווים עבירות ב׳ לפי פקודה ז 1 — בשינויים 
הנזכרים — נחלקים לשלושה ראשים. והם: א) אסירת 
מלחמה על המדינה—נושאת הריבונות — כדי לאיים ולהטיל 
אימה על הממשלה — נושאת השלטון! ב) קשירת קשר עם 
אדם אחר, בין שאדם זה נמצא בתוך תחומי-ישראל ובין 
שהוא מחוצה להם, כדי לאסור מלחמה על המדינה! ג) הסתת 
נכרים לכבוש את ישראל בכוח מזויין(סעיפים 49 — 50 לפקו¬ 
דת החוק הפלילי, 1936 ). 

קביעות-חוק אלו הועברו למשפט-הארץ מקובץ החוקים 
הפליליים הנוהג בקפריסין, שנערך בכללו לפי דוגמת המשפט 
האנגלי. והואיל ועבירות ב׳ לא נידונו בבתי-המשפט בארץ 
עד היום, ואין לנו משום בך תקדימי־הלכה, יש לסמוך על 
ההלכות שנקבעו ועל הפירושים שביתנו לדברי המקור 
(המשפט המקובל וחוק הב׳ משנת 1351 ) בבתי-המשפט 
באנגליה. מתוך פירושים אלה עולה העקרון, ש^שר בלבד 
לשג 1 ת את המשטר או למגר את הממשלה, ולו גם בכוח 
הזרוע, עדיין אין בו משום עבירה של ב׳ ע״י אסירת-מלחמה. 
אין אסירת-מלחמה אלא כשנעשית פעולה גלויה של לחימה 
ממש, כלומר, כשמתארגנת קבוצה של בני-אדם לשם ביצועה 
של מזימת-ב׳ בכוח. אולם הביטוי "מלחמה" אינו מוגבל 
בהכרח לפעולות-איבה לפי מובנו של מונח זה במשפט הבינ¬ 
לאומי, אלא הוא כולל כל הפרעה בכוח, שנגרמת על־ידי 
מספר של בני-אדם לשם השגת מטרה ציבורית כללית. 
בנסיונות לשחרר אסירים מבתי-הסוהר שבמדינה, להרוס 
בנייני-ציבור ובנייני־כינוס, להפיל גדרות ומחיצות, שהוקמו 
ע״י הצבא, יש משום אסירת מלחמה על הריבון במטרה 
לאיים ולהשתלט על הממשלה, לא מספר האנשים הנוטלים 
חלק במזימה, ואף לא סיכויי-ההצלחה שלה, קובעים את 
מר,ותה של העבירה, אלא המטרה, שאותם אנשים משודם 
לנגד עיניהם, המעשים הגלויים (באנג׳ 301$ ה€׳\ 0 ) ור,הכנות 
שהם עושים כדי להשיג את מטרת-ד,ב׳. למשל: בני־אדם, 
שמתאגדים כדי לתפוס, ותופסים בפועל ממש, נכסי-ציבור 
של המדיגד" כגון מבצרים, שדות-תעופד" מחסני*מז 1 ן וכד׳, 
בני־אדם אלה אשמים בעבירת ב׳. כמו-כן קשר, שקושרים 
כמה בני-אדם כדי לפוצץ כנייני-ציבור מתוך כוונה להטיל 
אימר, על הממשלד, ולהביא בכוח שינוי של משטר, פירו¬ 
ש( — עריכת-מלחמד,. 

חוקת השיפוט, תש״ח, שלפיה נדונים חיילים בבתי־ר״דין 
הצבאיים, מ(נה שמונה מעשי־ב׳, ביניד,ם גם עבירות קלות 
מאסירת-מלחמה, כגון סיוע לאויב בנשק ובתחמושת אן 
במסירת ידיעות על הצבא, התנהגות בפני האויב כמוג-לב, 
גניבת נשק ותחמושת, וכל מעשה אחר כיוצא באלה, שעלול 
לסכן את בטחונם של כוחות־הצבא. 

קריבות לעבירת־ד,ב׳, אך קלות ממנה, הן העבירות של 



607 ככידה - 

״העלמת ב׳״ (סעיף 51 לפקודה) ו״פשעי ב׳״ (סעיף 52 ). 
"העלמת־ב׳" פירושה: ידיעה על מעשה־ב/ שאדם מתכוון 
לעשותו, והסתרתה של הב׳ מעיני השלטונות אף כשאין 
המסתיר מסכים לב׳ עצמה. עבירה זו, שהיא מוגדרת בחוק 
כפשע, נוצרת בשתי דרכים: א) כשאדם נעעוה שותף־לאחר* 
מעשה בעבירת ב', כלומר, שידע בחברו שבגד במלכות 
וקיבל את העבריין, או סייע בידו, להימלט מן העונש, שהיה 
צפוי לו* ב) כשידע שמישהו מתכוון לעשות מעשה*ב׳ ולא 
הודיע על כך לממשלה, למושל־מחוז או לשוטר בכל המהי¬ 
רות האפשרית, או לא עשה מאמצים אפשריים אחרים כדי 
למנוע את מעשה־העבירה. אין מרשיעים אדם בפשע זה 
אלא כשמוכיחים תחילה, שידע לא רק על מזימת-הב׳, אלא 
גם הכיר את האנשים המעורבים בה. העבריין צפד לעונש 
של מאסר־עולם. 

״פשעי ב׳״: הסעיף 52 לפקודת החוק הפלילי קובע, שכל 
המחבל מזימה — שהיא מוכחת ע״י פעולה גלויה — להוריד 
את הוד מלכותו מכם־המלכות באחת מן הארצות הנתונות 
לחסותו, לאסור עליו מלחמה בכל חלק מארצות־מלכותו, כדי 
ללחוץ עליו בכוח שישנה את דרכיו או כדי להטיל אימה 
על הדשות המחוקקת המקומית, או להסית אדם, שיכבוש 
בכוח־הנשק איזה חלק שהוא ממדינות-מלכותו — יאשם 
בפשע ויהא צפוי למאסר־עולם. עבירות אלו נקראות "פשעי־ 
ב׳״. לאור ההוראות המפורטות בסעיף 11 לפקודת סדרי 
השלטון והמשפט, יש לקרוא את הסעיף 52 הנ״ל בשינויים 
הנובעים מהקמת המדינה ורשויותיד" כלומר, במקום "הוד־ 
מלכותו" כנושא הריבונות באה "מדינת־ישראל", וכד׳. אך 
אם כך נעשה, יוברר לנו, שהסעיף נתרוקן מתכנו ואינו אלא 
שריד של תחיקה מאנדאטורית, שאבד עליו כלח. 

על כל העבירות הנזכרות אפשר לדון אדם בבתי־המשפט 
של הארץ, אף אם הפעולות המהוות אותן געשו מחת 
לגבולות־המדינה. אולם מחמת הצביון הפוליטי שלהן אין 
הן נמנות עם העבירות, שביחס אליהן נעשות אמנות בינ¬ 
לאומיות על הסגרה. 

/^מ/ןמ/׳ן^ /?> 4 £011 ״! 

; 1948 111011 ) $11 11 ז 141111 / 1114 ) 

.ס ; 1952 .זשמז!!■!״ ,{ . 6 ^ , 111111101 ^ €1 / 0 011111116 $ 

ח 4 )ז 311 601 ' 01 / 0 ^ 14 ^ 1 4 ) $1/11411011 ה €0 7/16 1 > 100 ־ 1 

■ €0171 יענ 11 ) 003 10 ז 1£ )€־ 1 ז 1 ; 1952 ,;/ 111 ) 4/6 ) €0171171011 1/16 1114 ) 

64 } 1 ) 61 ) 1 1/16 4114 > / €011 /ן 7 מ 7 ןמו׳ו^ 111 ) 11 קץ^£ 1 ז 0 ץז 11€7110 ז 
, 1924 ,^ 1 ) 17 1174 ) 11$ ^ 1 (€ , 6 ה 46$11 )? / 114 ) 7 ^) €71171171 

ש. ז. ח. 

בגין, מנחם (נו׳ 1913 , בדיסק דליטא), מנהיגה של מפלגת 
"חירות" בישראל; מפקד אצ״ל בימי המלחמה 
על הקמתה של מדינת-ישראל. ב׳ גדל בבית ציוני, אביו, זאב, 
היה מזכיר של קהילת-בריסק. ב׳ סיים את הפאקולטה למש¬ 
פטים באוניברסיטה של וארשד,. בילדותו היד, ב׳ במשך זמן 
קצר חבר של "השומר הצעיר": אחר־כך הצטרף לברית 
תרומפלדור (בית״ר). ב 1931 נבחר ב׳ לחבר של נציבות- 
בית״ר בפולניד,: ב 1936 נתמנה כנציב־בית״ר בצ׳כוסלובא- 
קיר, וב 1938 נתמנה כנציב־בית״ר של פולניד" שמנתה אז 
עשרות אלפי חברים. עם זה היה ב׳ חבר מרכז הצד,״ר 
(הציונים הרוויזיוניסטיים) בפולניה. בתקופת המאורעות 
תרצ״ו—תרצ״ח אירגן ב׳ הפגנת-ד,מונים על-יד הצירות 
הבריטית בווארשה, נאסר ע״י המשטרה הפולנית, אבל 
שוחרר אחר שבועות אחדים. כשפלשו הגרמנים לפולניד" 


ממות 608 

נמלט ב׳ מווארשה לווילנה, בספטמבר 1940 נאסר ב׳ בעוון 
ציונות ע״י השלטונות הסובייטיים ונידון ל 8 שנות־מאסר, 
והוגלה למחנה של עבודת-פרך בצפון-ד,מזרח הרחוק של 
רוסיד, האירופית. בסוף 1941 שוחרר ב׳, כאזרח פולני, בהתאם 
לחוזה סטאלין-שיקורסקי, ולאחר נדודים ברחבי-רוסיד. הגיע 
כחייל פולני לארץ ב 1942 . בסוף 1943 געשה ב׳ המפקד של 
הארגון הצבאי הלאומי (ע״ע). בתחילת 1944 הכריז ב׳ 
מלחמד, מזויינת על השלטון המאנדאטורי הבריטי וניהל את 
מלחמת־המחתרת בבריטים בעקביות ובתוקף, מתוך הימנעות 
בכל מחיר ממלחמת־אחים, מטעם הבולשת של ממשלת- 
המאנדאט הוכרז פרם של 5,000 לירות פלשתינאיות בעד 
הסגרתו של ב׳, אבל הוא לא הוסגר. לא הצליחו גם החיפושים 
ההמוניים אחד ב׳, שנערכו בעזרת הצבא. בערב יציאת 
הבריטים מן הארץ (סוף 1947 ) דרש ב׳, שהמוסדות הלאו¬ 
מיים היהודיים יכריזו על הקמתד, של מדינה עצמאית וירכיבו 
ממשלד" שתוכר ע״י המחתרת, ביזמתו של ב׳ הושג הסכם 
בין אצ״ל לבין הממשלה הזמנית הישראלית על הצטרפותם 
של 10,000 חיילי אצ״ל בגדודים שלמים לצבא הישראלי 
המתארגן. כשהגיעה ספינת-הנשק של אצ״ל "אלטלנה" 
לחוף חל-אביב נמצא ב׳ בתוכדי כשהספינה הופגזה מן החוף. 
בקיץ 1948 הקים ב׳ את "תנועת החירות" וכמנהיגה של 
תנועה זו נבחר לכנסת הראשונה, ואח״כ לשניה. — את עיקר 
פעולתו המדינית רואה כ׳ בהחזרת שלמות הארץ תחת שלטון 
עברי. ב׳ הוא ליבראל, שדורש את צימצום הסמכויות של 
הרשות ומתן תוקת־יסוד למדינת-ישראל מתוך אמונה, 
שבכוחה של חוקה ברורה לרסן את השלטון ולהרחיב את 
זכויות־האזרח. הוא מתנגד לכל מגע עם הגרמנים, וביחוד 
לשילומים, ומחאתו המאורגנת נגד השילומים גרמד, להוצאתו 
מן הכנסת הראשונה למשך שלושה חדשים. ב׳ הוא גם 
פובליציסטן פורד,. ספריו: ״המרד״ ( 1950 ), מתאר את מל¬ 
חמת אצ״ל בשלטון המאנדאטורי: ״לילות לבנים״ ( 1953 ), 
זכרונותיו מרוסיה הסובייטית. 

5 גינזת (לאט׳ 36 נ 11 ו 6£1 ל), חברות באירגוני-נשים של 
הכנסיה הקאתולית. הראשונים באירגונים אלה 
נוסדו בארצות-קשפלה — לפי המסורת, ע״י הכומר לאמברט 
המגמגם ( 808116 10 ; 1,1011x11 , מת בערך ב 1187 ), שנתכוון 
לסייע לנשי הצלבנים ובנותיהם דסד עדות-נשים ("בגי- 
גג׳ות"), שבהן אפשר היה לנשים להקדיש את חייהן 
לעבודת-אלהים בלא לקבל עליהן את נדרי-הגזירות לכל 
ימי-חייהן. יזמתו נשאה פרי ונשים הרבד, — ביניהן ביחוד 
מאותן, שבעליד,ן לא חזרו ממסעי-הצלב ~ מצאו בחבורות 
החדשות מקלט, ב 1180 לערך קיבל האירגון החדש את 
צורתו כאירגון מנזרי למהצה: הנשים חיו במנזר בבתים 
קטנים ונתחייבו לחיות חיי-נזירות כל עוד לא החליטו 
לעזוב את החבורה, אך הרבה מהן נדרו את נדר-הנזירות 
לכל ימי-חייד,ן. אחר מותו של המיסד התפשט המסדר גם 
מחח לארצות-השסלד, — בצרפת היה מתומכיו לואי X ) 
(״הקדוש״) — וחבורות של ב׳ צצו גם בגדמניר" בשודיץ 
ובארצות אחרות. מבחינה חברותית אפשר היה להבחין 
מתחילה שלושה סוגים של מסדרי-ב׳: חבורות מורכבות 
בעיקר מנשים עשירות: חבורות, שנוסדו ע״י נשים בעלות 
אמצעים: וחבורות של נשים עניות, שהיו צריכות לדאוג 
לפרנסתן על־ידי עבודות-יד וטיפול בחולים. מז המאה ה 13 



609 


מינויו 


610 



השיונה ש 7 הבגינות במוננר; (מוגנר) 


יש גם ידיעות על חבורות מקבילות של גברים, שנקראו 
בשם בגאךךם ( 11 )ז £8113 י 1 ); חבורות־הבגארדים היו נתונות 
לניוון חברותי. מוסרי ודתי יותר מהיר מחבורות־הנשים, 
ולפיכד נתפוררו ושוב לא נתקיימו אחר המאה ה 14 . חבורות 
הנשים והגברים קיבלו במרוצת־הזמן אופי של חבורות 
עניים, שהיו נוהגים להתפרנס מבקשת נדבות למטרות 
דתיות, כביכול. ביחח־ הפכן חבודות־הגברים, שנוצרו במק¬ 
רים הרבה מבעלי־מלאכח מחוסרי־עבודה, לקבוצות קבצנים 
נעים ונדים, פושטי־יד וממלמלי־תפילות — ועל־כן נקראו 
גם בשם 11 )ז 10113 (״מלמלנים״). אף המלים האנגליות 8 * 1 
(לבקש נדבה) ו (קבצן), שמופיעות לראשונה במאה 

ה 13 , נוצרו, כנראה, מן השמות ב׳ ובגארדים. סן המאה ה 13 
ואילך ניכרת — ביהוד בגרמניה, איטליה וצרפת — השפעה 
מכרעת על חבורות הב׳ מצד המסךרים החדשים של הפראנ־ 
ציסקנים והדומיניקנים, עד שלסוף נצטרפו חבורות מרובות 
של ב׳ ל״מסדרי ההדיוטות" של הדומיניקנים וד,פראנציסק- 
נים. ההתלהבות הדתית, שיצאה ממסדרים אלה, מצאה קרקע 
פורה בין הב׳ והבגארדים (המלה הצרפתית 1501 נ 1 . כלומר, 
קנאי וקפדן בהלכות הדת, נ הפשטה ברוב לשוגות־אירופד, 
מתוך סמיכות-עניין לשם ב׳). מחמת מעמדם הסוציאלי 
בחברה של יה״ב היו הב׳ והבגארדים נוחים מטבעם לקבל 
את דעותיהן של התנועות הכופרות, שלא הכירו במרות של 
הכנסיה והמדינה וקיוו לשינוי סדר־העולם. באמצעות הפראנ־ 

ציסקנים חדרה לתוכם התנועה של חסידי יואכים דד. פיורה 

• 

(ע״ע), שציפו לבואד, של מלכות-השמים, שתפטור את בני- 
האדם משיעבודם למלכות ולכנסיד,. בפלאנדריה, צרפת הצפו¬ 
נית וגרמניד, צידדו הרבה חברים וחברות ממסדרי הב׳ בתנד 
עה הפאנתאיסטית האנארכיסטית של ה״אחים והאחיות של 
הרוח החפשית", המינויות תפסו מקום מרובה כל-כך בתוך הב׳ 


והבגארדים עד שהמלה (!)■!גס!? (שיבוש עממי של המלה 
בגארדים) נעשתה כינוי של המינים בכלל, ובכינוי זה צויינו 
אף האחים הצ׳כיים. סוף-םוף פתחה הכנסיה (במחצה 
השניה של המאה ה 13 ) ברדיפות מקיפות נגד המסדרים 
הללו. בתחילת המאד. ה 14 כבר שימש השם 05 תו 11 זן 6 גן 
בארצות רומאניות ככינוי למינים מחסידי יואכים דה פיורה, 
ובגרמניה שימש השם "בגרד" לציון של חסידי הכת של 
ה״אחים והאחיות של הרוח החפשית". מכד, מכרעת הוכו 
המסדרים הללו בוועידת הכנסיד, של וין( 6 ממ 6 !^\), שנת¬ 
קיימה ב 1311 ושנה הוחלט לחסל את מםדרי-הב׳ — החלטד., 
שבוצעה בימי כהונתו של האפיפיור יוחנן 1 וצצ. בשעת הרדי¬ 
פות לא הבדילו הדשדות בין ב׳ ובגארדים, שהיו כופרים 
ומינים, ובין ב׳ ובגארדים נאמנים לתורות-הכנסיה, ואלה 
האחרונים פנו לעזרה אל מסדרי-ד,םראנציסקנים. לאחד הפ¬ 
סקה קצרה חודשו הרדיפות בקנה־מידה גדול בעזרתו של 
הקיסר קארל עו; הוכרז נידוי על כל חברי המסדרים של הב׳ 
והבגארדים, רבים מהם הועלו על המוקד, ובתיהם הוחרמו 
והפכו לבתי-סוהר של האמקוויזיציה. מאחר שמסדרי-הג זירים 
ורשויות-הערים גיסו לפעמים להגן על הב׳, לא חיתה עמדת 
האפיפיורים עקבית, ולסוף הותר קיומן של הב׳ ע״י האפיפיור 
אוגנייס עו• כיום קיימים אירגוני-ב׳ בבלגיה ובהולאנד בצורה 
המסרתית של "חצר" סגורה, שנמצאת בפיקוחה של "?גיס- 
טרה״. הגדולה שבבגיגג׳ות היא זו של גנט,—מעין עיר בתוך 
העיר, שנוסדה ב 1874 וכוללת כ 00 ^- 600 ב׳, שיושבות ב 18 
מגזרים וב 80 בתים קטנים. 

־ 1111 ? ת 0 )ץ 3 ס ; 1912 ^ 01 ,ו €1 ?ס׳ן 0 . 1 

; 1941 ^§ז 74 { 15$1 }זז 5 מו ,ייקג! 

מ?> ^ 077 ^ 7 ^^- 007 מ׳^ 

. 1948 

ד. ם. 





611 


בגנדזל—בגסן, יינם 


612 


בגנדה׳ שבט כושי, שיושב באוגאנדה, בסביבותיה של. ימת 
ויקטוריה ניאנזה (ע״ע). מבחינה גופנית מייצגים 
הב׳ את הטיפוס של מערב־אפריקה: גבוהים׳שריריים וכבדים, 
אך מספרם פוחת והולד* נשיהם ממעטות ללדת ומחלות־מין 
ונגעים אחרים עושים בהם שמות. — את מחייתם הם מוצאים 
בעיקר בחקלאות ובגידול־בקר. מאכלם — דגים, חגבים, נמלים 
לבנות, ובייחוד באנאנות. בתיהם העגולים, המכוסים גגות 

ו 

קוניים, מוקפים חצרות. כפריהם ועריהם קשורים אלה באלו 
בדרכים ישרות. לצרכי תשלום־מיסים, ביצוע עבודות ציבר 
ריות וכדו׳, מחולקת ארץ הב׳ לעשרד. מחוזות, שבראש כל 
אחד מהם עומד שר, שהוא אחראי לדרך המקשרת את מחוזו 
אל עיר־הבירה, מקום־מושבו של המלך. לשם ביצוע של תפקי¬ 
דים דתיים־פולחניים, שאף הם מרוכזים מסביב למלך, מחולק 
השבט ל 36 קלאנים, הנישואים מותרים בתיד הקלאן בלבד 
(אנדוגאמיה). את המתים קוברים במבואות־הבתים. להלכה 
קיבלו הב׳ את הנצרות, אד למעשה שולטות בתוכם האמונות 
הקדומות בשדים והם מוסיפים לקיים את פולחן־אבותיהם. 
לב׳ יש מיתולוגיה ענפה וסיפורי-עם מרובים על בעלי־חיים 
ועל רוחות, מן הטיפוס האפריקני האסייני, רווחת בתוכם 
צורה מיוחדת של שמניזם* פועלים בתוכם אנשי-רפואה 
מגיים, וכנגדם גם רופאים בעלי ידיעות של ממש בטיבם 
הרפואי של עשבים וצמחים ובעלי זריזות בביצוע של ניתו¬ 
חים. הנבל של הב׳ הוא יורש ישר של הנבל המצרי הקדום. 

ר. 0 . 

19 ןנ 1 נ.יים ( 6 ג 3€6 ומ 0 מ 5 ו 6 ), משפחה של צמחים — עצים, 
שיחים ומטפסים שוכני איזורים טרופיים. המש¬ 
פחה מונה כ 500 מינים 
וכסס! סוגים והיא קרובה 
ביותר למשפחת הלר 
עניים (ע״ע) — העלים 
שונים מאוד בצורתם, 
מהם פשוטים ומהם מור¬ 
כבים. הפרחים עפ״ר גדו¬ 
לים ובלתי־נכונים; עלי- 
הגביע מאוחים, עלי- 
הכותרת, שמספרם 5 , אף 
הם מאוחים! הכותרת 
דמויית פעמון או משפך, 
ובדפנותיה מעורים אר¬ 
בעה אבקנים. השחלה העלית עשויה שני עלי-שחלה, ועמוד- 
העלי הנימי מסתיים בשתי צלקות. הפרי הלקט או ענבה. 

^'צמחי-התועלת של משפחת־הב׳ אינם מרובים; מינים 
*חדים של בתזסס־״ד ו 3 ^מ 3 ץ 13€3 ידועים מצם הטוב. לעומת 
זה נפוצים מאד מינים אחדים כצמחי-נוי בגנים ובפרקים, 
מהם: הסוג ב י ג נ ו נ י ה (שבזמן האחרון חילקו אותו לסר 
גים שונים), שמיניו הם בעלי פרחים יפיס ומסוגלים לטפס 
לגובה מרובה ולכסות בזמן מועט בירקם המתמיד קירות 
וחומות. — 3 * 1 ^ 8 ו X (עץ-הנקניקים), עץ מערב-אפריקני, 
שפרחיו תלויים על עקצים ארוכים מאד ופירותיו הכבדים 
דומים לנקניקים ארוכים. — היקרנדח הכחולה (- 13€3 
13 !ס}^^ 05 מ^ 1 ת^ 13 )״ 3 ז) מבראזיל מצדה הרבה בתרבות כפרח• 
נוי בארצות טרופיות ותת-טרופיות, בכללן בא״י. — כמטם- 
סים ידועים גם מיני הטקומית ( 3 נז 3 ז 76000 ), שמולדתם היא 
אפריקה הדרומית. פ. ז. 


1033 , ינם — 1 וש 8 ש 8 ^ 63 *מש! — ( 1764 , קורסר 

ז 50 ] — 1826 , האמבורג), מגדולי המשוררים הדא־ 

ניים וסופר גרמני. ב׳, שהוריו היו מדלת-העם, זכה לקבל 
השכלה גבוהה משום ה¬ 
עניין המרובה, שגילו בו 
החוגים הספרותייס של 
דאניד" וביחוד חוגי האצו¬ 
לה וערמנית, שנתפעלו 
מכשרונו הגדול. בדומה 
לרוב הסופרים בזמנו, 
ערך אף ב׳ מסעות נרח¬ 
בים, הן משוס שקיבל 
תמיכה לכך והן משוס 
שהנדודים הלמו יפה את 
מזגו. מ 1789 ועד 1806 לא 
היה לו מקום-קבע, אלא 
ישב חליפות בצרפת, גר¬ 
מניה, שווייץ ואיטליה. ב 1790 נשא את סופי, בתו של חוקר־ 
הטבע הגדול אלברכט פון הלר (ע״ע); אך היא מתה בצעירו¬ 
תה וב׳ נשא ב 1799 אשה שניה. לאחר שישב שנים אחדות 
בקופנהאגן, נתמנה פרופסור לספרות גרמנית באוניברסיטה 
של קיל ( 13 ־ 1811 ), במשך שבע השנים שלאחר מכן ישב שוב 
בקופנהאגן וניהל מלחמה מרה בא, ג. אהלנשלגר (ע״ע), 

*• ו• ^ 1 * 

שאיכזב אז את הקהל הדאני בנסיונותיו לכתוב דראמות 
קלאסיציסטיות. אולם ב׳ וחוגו (הייברג, גרונטויג ואחרים) 
לא הצליחו במלחמה זו: אהלנשלגר כתב את יצירתו העיק¬ 
רית — מחזור-השיריס ״הלגה״ ( 116126 ) — במקום לבזבז 
את מרצו בודכוח-סרק על הרצד בספרות, וב׳ נתיאש 
מלכבוש לו מקום מכריע בחיים הספרותיים של ארצו, מ 1820 
חזר לנדודיו, בעוד אשתו וילדיו התגוררו בקרבת-פאריס. 
זמן קצר אח״כ תכפו עליו הצרות. ב 1822 מתו אשתו השניה 
והקטן בילדיו, ב׳ הושלד מחמת חובותיו לזמדמה לבית־ 
הסוהר, ונראה, שלקה במחלת-רוח; הוא מת בהאמבורג, 
כשנמצא בדרכו לדאניה, 

ב׳ הוא אחד מן המייצגים האפיינים ביותר של תקופת- 

המעבר מן ההשכלה אל הרומאנטיקה. הוא היה נתון להש¬ 

פעות מרובות. מתחילה הלד בעקבותיהם של הקלאסיציסטים 

הגרמניים (וילאנד, קלופשטוק, שילר), שב' נתקשר בהם 

בקשרי-ידידות. מתוך כך באה מלחמתו בזרם הרומאנטי 

המופרז, שטופח אז בספרות הדאנית. רושם עשה ב׳ בספ¬ 

רות הדאנית עם הופעת ספרו הראשון, "סיפורים קומיים" 

( 1785 ) — ספר, שפולו מחורז ושאינו אלא חיקוי לספרו של 

וילאנד, שנקרא באותו שם עצמו. בספר-מסעותיו "המבוך" 

( 1792/3 ,ת 1116 ת 1 שץנ 1.31 ) — הכתוב לסי דוגמת "המסע הרג- 

שני״ של לורנס סטרן (ע״ע) — שיווה ב׳ ללשון הדאנית 
/■ 

שלמות סיגנונית, שלא ידעה עד אז. באותה תקופה התלהב 
ב׳ מן הפילוסופיה של קאנט עד כדי כד, שקרא לעצמו 
״עמנואל״. בגרמנית כתב — חוץ ממספר מרובה של שירים, 
שכמה מהם נעשו שירי-עם — אידיליה בסיגנון חגיגי בשם 
״עלילות־הבתולה״ (*ו 3 מ 1116 ז 3 ?, 1803 ; מהדורה מורחבת, 
1807 ), שמתארת את מסעם של בחור ושלוש בתולות להר־ 
"הבתולה" (ט 3 ש 21 מגג 1 ) שבשווייץ. כן כתב בגרמנית שיר 
אפי־ד,ומורי 0 טי בשם ״אד 0 וחוד,״ ( 1826 , 3 ׳\£ 1 )ת 1 ו מו 13 )\,). 
ב 1806 פנה ב׳ לרומאנטיקה — כנראה בהשפעתה של סופי 



בגנ<נ"ם ( £0113 !!.> 1 ל] 5 ו €1 3 נ 4 ח €313 גן) 
1 . ענף פורח; 2 . פרי 






613 


כגסן, ימס—בגרורו 


614 


ארסטט. אחותו של אהלנשלגר. מאז התמסר לרעיונותיו של 

פיכטה ואף הושפע ביותר מן הפיאסופיה המיסטית של 

* י\ 

יעקובי. אולם לאחר שנים מועטות פנה עורף לאמאנטיקה 
וכתב נגדה דראמה סאטירית בשם "פאוסט המושלם" (זשם 
31151 ? 1€16 >תש 011 ז\, 1809 — שנה לאחר שנדפס "פאוסט" 
חלק 1 של גתה 1 ), שיצאה רק אחר מותו. כמרכן הוציא 
ב 1809 את ה 3113€11 מ] 1 ^' 01 § 111 |£|^מ 11 ^ 1 >תט 
("אלמנה נצנצת וציל־צליל"), שהוא שופע לעג לאמאנטיקה 
ולמיסטיקה כאחת. ב 1814 יצאו איגרותיו המחורזות (-ס? 
ז 5113 וק£ שנמנות מצד סיגנינן על מבחר־יצירותיו. 

הרבה מאיגרות אלו מוקדשות למלחמה באהלנשלגה ועם 
זה חזר באותה תקופה עצמה לדגול במסארין. 

; 1843-54 , 3 ' 3 

^ 11 ) 4 ה 14 , 9 € 55 € .£ . 0 ; 1910 . 50111112 . 14 

. 1914 , 1 £ ^^ 111050 {¥ 

פ* ב> 

3 נרות. בביולוגיה — תקופת־חיים, שמתחלת עם גמר 
■ 

תקופת־ההתפתחות במתזור־חייו של בעל־חיים: 

התקופה, שבה אין מבנה־הגוף מוסיף בדרו־כלל להשתנות 
ושבה מופעלות בשלמותן כל הפונקציות הפיסיולוגיות, פרט 
לצמיחה. בשלמות זו של הפונקציות הפיסיולוגיות. בתקופת 
הב׳ המכוון הוא בעיקר לשלמות של הפונקציה המינית! 
לפיכד ניתנת הב׳ להגדרה גם כתקופת כושר־הרביה בחייו 
של האורגאניזם. 

המעבר מתקופת־ההתפתחות לתקופת־הב׳ הוא ההת¬ 
בגרות. תקופה זו בחייהם של שני המינים באדם אינה 
קצובה. בדרר־כלל חלה ההתבגרות בזכר בגיל שבין 12 ל 16 
שנים ובנקבה בגיל שבין 13 ל 15 , אך זמנים אלה ניתנים 
לשינויים בהשפעתם של גורמים גזעיים, אקלימיים, תזונ¬ 
תיים — ואפשר, גם בהשפעתם של גורמים אחרים (חיי עיר 
או כפר, עבודה פיסית וכד׳), שטיב־פעולתם אינו ברור כל- 
צרכו ושהם נתונים לתנודות אינדיווידואליות ניכרות. הדעה 
הרווחת, שההתבגרות המינית באה בגזעים ובאיזורים דרו¬ 
מיים בגיל מוקדם יותר מבצפוניים, נכונה רק בקווים 
כלליים ביותר ואינה ניתנת לאימות מדוייק. גמר תקין של 
ההתבגרות בא — למרות תנודות אינדיודדואליות ניכרות— 
בזכר בגיל של 18 — 20 שנה, בנקבה — של 16 — 17 שנה! 
אלה הם הגילים, שבהם מסתיים בדרך־כלל גם תהליך הגידול 
והצמיחה, שהוא נמרץ ביותר בתקופת-ההתבגרות (פרט 
לתהליך של התגרמות-השלד, שנמשך עד תחילת שנות־ 
העשרים של החיים). 

ההתבגרות מסתמנת בהתפתחות של בלוטות-המין, בפעי¬ 
לות מושלמת של כל אברי-ד,מין ובד״ופעת סימגי-המין 
המשניים בהשפעת ההפרשה המינית הפנימית. בשני המינים 
צומחים שער בית-השחי ובית-הבושת ונתרת החלוקה של 
שער-הגוף, האפיינית לכל מין! בזכר בולטת ביהוד התחלת 
צמיחת־הזקן. כל החלקים הגרמיים והשריריים של גוף-הזכר 
נעשים מוצקים ובולטים יותר. התפתחות בולטת באה במבנה- 
הגרון, שמתרחב ביחד עם מיתרי-הקול — מה שגורם להת- 
עמקות-הקול ("חילופי־הקול"). האשכים מתחילים בייצור 
רצוף של תאי-זרע, שניתנים להפרשה בהשפעת גירויים פני¬ 
מיים או חיצונים, ותאי-הביניים שבאשכים מתחילים בייצור 


ובהפרשה של הורמון־הזכרות, הגורם להופעתם של סימני- 
הזכרות המשניים, הפעלת האשך לפעולות ההפרשה החיצונית 
והפנימית כאחת נעשית בהשפעת ההורמון הגונאדוטרופי של 
ההיפופיזה. תקופת-הכושר של הפעילות המינית, שנרכשה 


1 



חי?ו 1 ז״הקול בהתבגרות. 

הגבול התחתזז הלןר״הקול. 1 .נער 1 ת—גיל; א. 3 — 7 ; ב. 8 — 14 ; 

נ. 15 — 1 ) 2 — 2 , נערים לפני חילוף־הקזל—גיל; א. 3 — 7 ; כ. 5 — 11 ; 

נ. 12 ^ 14 ; ד. 15 : ה. 16 ; ו. 17 — 18 . — 3 . אחרי חילוף״הקול — 
גיל: א. 15 : ב. 16 ^^ 1 : ג. 20 

בהתבגרות אינה קצובה בזכר! עפ״ר פוחת כושר זה והולך, 
ואף מסתיים, בגיל ה 50 וה 60 , עם גילויים אחרים של חולשת- 
זקנה! אך מרובים המקרים, שבהם הוא מוסיף להתקיים עד 
זקנה ושיבה. 

בנקבה מתבטאת ההתבגרות בהתעגלותה והתעדנותה של 
צורת־הגוף מחמת התפתחותה של שכבת־שומן מתחת לעור, 
שמחפה על התבלטותם של העצמות והשרירים. השדיים 
מתפתחים מחמת גידולה של בלוטת-החלב והתהוותה של 
שכבת-שומן מסביב לה. הסימן המובהק של התבגחת-הנקבה 
היא ראשית הוסת, שהיא תוצאה של התהליך המחזורי החדשי 
של הבשלת־הביציות בשחלה. הביצית הבשלה מפיקה את 
תא-הביצד" ותיקה—את הורמוני-הנקבות, ד,שולטים בתהליך 
הרחמי המחזורי, המתבטא בווסת, והמפיקים את כל שאר 
סימני^ד,מין המשניים של הנקבה. הפעלת השחלה להפרשתה 
החיצונית והפנימית נגרמת אף היא ע״י ההורמון הגונאדו- 
טרופי של הדרפופיזה, התקופה של כושר הפעילות המינית, 
הנרכש בהתבגרות, מוגבלת בנקבה במספר הביציות בשחלה 
הניתנות להבשלה! מספר זד, אינו מרובה מ 300 — 400 . לפיכך 
מסתיימת בכל אשד, תקופת הב׳ המינית במשמעותד, השלמה, 
ז. א. תקופת כושר־ד״רביה, בגיל שבין 40 ו 50 שנד, בערך. 

מאחר שביסודם של כל תהליכי הפיסיולוגיה המינית 
וכל גילוייד, מונחת פעולת הד,יפופיזה, אפשר להגדיר את 
ההתבגרות כראשית התקופה של הפרשת ההורמון הגונאדו- 
טרופי! ההשפעה השלילית של הורמוני־המין על הפרשת 
ד,ורמון-הצמיחה מן הדדפופיזה היא, כנראה, סיבת סיומה 
של תקופת־ד,התפתחות בתחילתה של תקופת־הב׳. את ההת¬ 
בגרות המינית מלווד, גם התנוונות של בלוטת-ד,תימום, שאף 
היא קשורה בתד,ליכי־הצמיחה! תימום מנוון הוא מן הסימ¬ 
נים האפיינים לב׳ לעומת תקופת-ההתפתחות. 

בפאתולוגיה ידועות התבגרות מוקדמת ומפגרת, שהן 

נגרמות ע״י ליקויים הורמוניים—בהיפופיזה,ביתרת־ד,כליד" 

ואולי גם באפיפיזה. עיכוב ממושך בד,תבגרות המינים יוצר 
* 

את מצב האינפנטיליזם (ילדותיות [במובן הביולוגי] קבד 
עה). — וע״ע מין! רביד,! הורמון. 

י. ל. 

הב׳ החברותית. א. תקופת ההתבגרות. בחברות 
פרימיטיוויות סמוכה ראשיתה של הב' החברותית לזו של 
הב׳ הפיסיולוגית. בחברות מודרניות מקדמת הב׳ הפיסיולו¬ 
גית את החברותית במספר שנים. בשכונות־עוני מוצאים 



615 


כגרות 


616 


מקרים הרבה שבהם קודמת הב׳ החברותית לב׳ הפיסיולוגית. 
חוסר ההתאמה בין הבגרויות הוא מקור למתח פסיכי. — 
לב׳ החברותית יש כמה בחינות. אפשר להבחין ביו ב׳ כל¬ 
כלית, ב׳ מדינית (הזכות להצביע), ב׳ משפטית (הפסקת 
האחריות המשפטית של ההורים לפעולת בנם או בתם), ועוד. 
מידת הפיצול של סוגי הב׳ החברותית והמרחק הזמני בין 
מועדי־הב' השונים מותנים במידת ההתמחות או במידת 
חלוקת־ד,עבודה המצויה בחברה. 

בחברות פרימיטיוויות מרובות ובכמה חברות היסטוריות, 
שמידת ההתמחות בהן היא מועטת והמשפחה היא היחידה 
הבסיסית של חלוקת-העבודה החברותית, אין פער רחב בין 
הב' הפיסיולוגית והב׳ החברותית והמעבד מילדות לב׳ אינו 
מלווה משברים נפשיים. הכניסה למעמדו של המבוגר היא 
מודרגת. "לילד שצד ציפור קטנה מתייחסים באותד, רצינות, 
שבה מתייחסים למבוגר שצד תאו ענק". אין איסור על 
משחקים ארוטיים בין הילדים ועל מגע מיני קודם הנישואים, 
באופן שנמנע מעבר פתאומי מיחס בלתי־מיני ליחסים מי¬ 
ניים שלמים. החובה לציית להורים מצטמצמת בהדרגה 
והזכות לקביעה עצמית של הפעולות גוברת בהתמדה. הב׳ 
בחברות אלו אינה מתחלת במועד מיוחד ואין בה משום 
בעיה. היא מושגת בתהליד איטי ורציף. בחברות, שכבר 
הגיעו לדרגת התמחות מסויימת וחלוקת-העבודה בהן אינה 
מבוססת עוד על יחסים משפחתיים דוקא, כרוכה הכניסה לב׳ 
בתקופת-הכנה, בפעולות טכסיות ומגיות ממושכות ובטכס 
מיוחד, שמציין את כניסתו של הצעיר לחברת-המבוגרים. 
בטכס זה באה לידי ביטוי סמלי, מוחש ודראמאטי שייכותו 
של האדם לשבט כולו ויציאתו ממסגרתה של משפחת־ 
ההורים, 

בחברה המודרנית, שדרגת-ההתמחות בה היא גבוהה, 
בולט ביותר הניגוד בין מעמדו של הילד ובין זה של המבוגר. 
ההתמחות מצרכת תקופה ארוכה של לימוד והכשרה, וע״י 
כך נדחית ראשיתה של הב' החברותית. ההתמחות מביאה 
לידי פיצולה של ההתבגרות החברותית לתהליכים שונים, 
שמסתיימים במועדים שובים. הזכויות והחובות החברותיות 
של המבוגר מוטלות מפני-כן על האדם במועדים שונים, 
והנישואים נדחים לגיל מאוחר-ביחס. 

הכניסה לב' בחברה המודרנית כרוכה בשורה אדוכד, של 
הכרעות בין דרכי־חיים שונות. יש לבחור בתעסוקה מסויימת, 
בבן-זוג מסויים, לקבוע יחס עצמאי לדת וכד׳. יש להפסיק, 
כמעט בבת אחת, את חוסר האחריות של תקופת הילדות 
וההתבגרות, לקבל אחריות מלאה ולהיכנס למשטר של חיי- 
עבודה, מאיסור חמור על יחסים מיניים עובר המבוגר לחיי־ 
נישואים. ממצב, שבו הוא חייב לציית להורים, הוא עובר 
למצב של עצמאות גמורה. שורת ההכרעות הגורליות, שיש 
לעשותן בפרק זמן קצר לערך והמפנים המהירים בדרכי- 
הר,תנהגות (במידת־האחריות, במידת-האוטונומיה וביחסי- 
המין) כרוכים בתופעות נפשיות מיוחדות, שמציינות את 
הכניסה לחברת המבוגרים בתרבות המודרנית. זוהי תקופה 
של סקרנות, תהלת, ניגודים פנימיים, של נטיח למרד בהו¬ 
רים, בערכים ובנהגים המקובלים של החברה, תקופה של 
משברים נפשיים ונטיר, להתארגנות של בבי־הבעורים בחברות 
מיוחדות להם, 

הכניסה למעמדו של המבוגר מחייבת הינתקות מארגוני 
הנועד ומתרבות הנועד, שסייעו לו, לאדם, להתגבר על 


המשברים הכרוכים בתקופת ההכנה לב׳. דבקות יתירה 
בחרבוח־נוער לאחר זמנה מביאד, אף היא לידי משברים 
נפשיים וחברותיים. התופעות הקלות יותר של דביקות זו 
הן; רומאנטיזציה של גיל-הנעורים ונטיה לחזור פעם בפעם 
להתנהגות של בני-נוער. תופעה חמורה יותר: סירוב מצד 
הבוגרים של תנועות-נוער לקבל עליהם את תפקידי־המבוגר 
כסי שהם מוגדרים בחברת-המבוגרים. תופעה זו גוברת 
ביחוד כשקיים ניגוד בולט בין הערכים השולטים בחבדד. 
ובין ערכיו של איזה מיעוט בתוכד, או כשקיימת אי-התאמה 
בולטת בין רמת-השאיפד, של הצעירים והאמצעים העומדים 
לרשותם. תופעות אלו רווחות משום כך ביחוד בקבוצות 
של מהגרים ובשכונות-עוני. 

ש. נ. איתנשסדט, לדמותו של הנוער בחברה המודרנית 
(״מגמות״, אוקטובר 1950 )! י. כץ, נשואים וחיי אישות 
כמוצאי יסי-הביניים (״צית״, סס׳ 10 , תש״ד.); ח, אורמיאן, 
טפוסי ההתבגרות הנפשית בישראל, דברי-שיח, ב׳, 11951 

; 1928 , 57177100 171 / 9 > ^ €0171171 

171 ,. 1 ) 1 ; 1930 , 1€0 ז 0141 171 ^ז 1 ^ 07017/171 

50€1£3 171 ^ 03771 ^ 7 ^ 1 111 ,^^ 50€7€ 303£771 { 171 . 0713 
171 1 ז 70 ^ €1 '^ 7 ( 1 0713 51(.1, 5^x ז 11110% ב 1 \ . 0 ; 1947 
111€ 771 5, 0713 5^x ת 50 ז 3 ק ." 1 ; 1927 ,ץ; $0€1€1 ■:>^ 0 ^ 501 

- 50€70 777 1 111 ,^^ 5701 3 ^) 11711 / 0 57711€1747€ 500€3 

0173 }^ 77117711 ) €077 " .: 101 !:מת€מ . 0 ; 1949 7001 ^ 10 

,*{ 11057 ^ )■^ 5 ? 10 ,^ €071331071777 €13114701 171 " 5 ^ €072117114171 

. 161-67 ,קק , 1939 

א. 9 . 

3 תקופת הבגרות, שנות הב׳ בתרבות של זמננו 
הן מבחינה פסיכולוגית תקופה של "התפשטות" (אכספאנ* 
סיה) נפשית ושל חיים "לשם" מטרות ("נשגבות" או 
"ארציות", ציבוריות או אישיות), שהוצבו בתקופת ההת¬ 
בגרות, בייחוד בתקופה של "התבגרות מוארכת", שהיא 
אפיינית לחברה "התרבותית". ואלה הם סימני הב׳ הפסיכו- 
סוציאלית: היכולת לעבוד ולהתפרנס; הנכונות הנפשית 
למצוא בן- או בת־זוג, להביא ילדים לעולם, לפרנסם ולחנכם; 
הכשרון להיות שורר בבית ולהביע דעה בענייני״ציבור; 
שאיפה גוברת והולכת לקבע וליציבות במקום-העבודה, 
באורח-החיים ובבחירת חברים דדידים; ביקוש מעמד בחברה 
וביטחה אמוציונאלית, שבאות עם הקבע והיציבות הנכספים; 
ההתגבשות של אמונות ודעות, של הרגלים ושל יחסים 
לבריות, התבססות תכונותיה האפייניות של האישיות, כגון— 
אינטרוורסיה או אכסטרורסיה, מזג, מנהיגות, נורסתניה 
(ע״ע). המבוגר שואף יותר דותר להעלאת ההכנסה שלו 
ולהשבתת הנוחות בחייו, ליתר ביטחה, לנחת מילדיו, למעמד 
של השפעה וכבוד בחברתו, קיצורו של דבר — לעליה, 
הצלחה בכיוונים אלה גורמת לו קורת-דוח, ואילו כשלון 
מעורר בו דאגה, לפעמים עד כדי חדדה. תגובה אמוציונא¬ 
לית זו של היחיד על נסיונות־החיים שלו קובעת את שיעוד 
היציבות הנפשית שלו. בשנות ה 45 —ה 55 לחייו מגיע האדם 
לשיא-התפתחותו; בשנים אלו מתבדר בדרך-כלל, מה השיג 
האדם ומה לא השיג וכן מהו הניגוד בין מה ששאף להשיג 
ובין מה שהשיג בפועל. תודעת ההשג והכישלון מדרבנת, 
מעוררת יאוש, אדישות, שיגדתיות, המשך המאמצים הקוד¬ 
מים׳ או אף הגברתם — הכול בהתאם לתוצאות המאבק 
המתמיד בין ה״אישיות והתרבות". 

בסוף שנות ה 50 ובתחילת שנות ה 60 יורד מעט-מעט 
שיעור העיסיות (הפלאסטיות) של האישיות, השיגרה גוברת 
והולכת, דרכי־ההתנהגות נעשות מגובשות ביותר, ואף 
נוקשות, ואת מקומה של ההתנהגות הדינאמית יורשת 



617 


גגרומ 


618 


ההתנהגות הסטאטית׳ המסתייעת בנסיידהחיים ובטכניקה 
שנרכשו. הניסיון והטכניקה משמשים תחליף, לפעמים מוצלח 
מאוד, לכושר־הפעולה הדינאמי, היונק מכוחות דטאליים, 
שנצטמק. במחצה השניה של שנות ה 60 מתחילות שנות 
המעבר הנפשי מן הב׳ אל הזקונים. 

ש. בילר (ע״ע) הוכיחה ( 1933 ), ש״עקומת ההתפתחות" 
בימי הב׳ והזקונים אינה אחידה בתחומי־חיים שונים. ראשונה 
לעליה ולהצטמקות כאחת היא "עקומת ההתפתחות הגופ¬ 
נית"! אחריה באה "עקומת המאורעות הנפשיים", העוברת 
בשלושה שטחים — הביוגראפיה "הביהיוויוריסטית" של 
האדם (מאורעות חיצונים), הביוגראפיה החווייתית (התרח¬ 
שויות פנימיות), המפעלים האובייקטיוויים-הרוחנים שהקים. 
ואולם שיעור צמידותן של שתי עקומות-ההתפתחות הללו 
(הגופנית והנפשית) אינו גודל קבוע ועומד! במידה שפעי¬ 
לות נפשית מסויימת מבוססת על מבנה-הגוף ועל תיפקודיו, 
בה במידה היא מקדמת להצטמצם. מפני-כן סדר הירידה של 
כשרים ותהליכים נפשיים בימי-הב׳ הוא כלהלן: תחושות 
וניעות (מוטוריות), למידה, אינטליגנציה, התעניינות, אי¬ 
שיות, כושר-יצירה. 

וזוהי הדינאמיקה של התפתחות-האדם בימי בגרותו: 
בושר ה ל מ י ד ה, הן למידת-תנועות והן למידת-מלים, פועל 
בלא הפרעות ראויות לשמן עד גיל של 50 שנה בערך. כשאין 
הפרעות אמוציונאליות קיימות, מסוגל מבוגר ללמוד לשונות 
חדשות, ואפילו לרכוש לו מקצוע חדש. א. ל. תורנדיק (ע״ע) 
קבע ( 1928 ), שכושר־הלמידח, המגיע לשיאו בגיל 22 , יורד 
לאחר מכן באיטיות מרובה מאוד עד גיל 45 ובהקף כללי 
של 15% לעומת מה שהיה בגיל 22 . מכאן ואילך מורגשת 
הירידה יותר, אך גם אז אינה רצינית, ואף אינה מורגשת 
ביותר בחיי-המעשה! שכן מה שאנו מפסידים בירידת הכושר 
ללמוד, אנו מרוויחים בשיפור הטכניקה והאירגון של הלמידה 
שרכשנו. עוד באמצע ימי־הב׳ שוה הרמה של כושר-הלמידה 
לזו של בני 18 — 20 , ואף רמת-כישרו של בן 55 שווה לז 1 של 
בן 14 . אין, איפוא, כל יסוד לדעות המקובלות, שבן 50 
כאילו חייב לוותר על התקדמותו בעבודה רוחנית. אולם 
בכל מקרה אינדיווידואלי יש ליתן את הדעת להבדלים שבין 
בני-אדם בכושר, בנסיון-החיים ובמצב האמוציונאלי. 

קשה יותר לעקוב אחר ההתפתחות של האינטליגנציה 
בגיל הב׳ ולמוד אותה. בדרך כלל ניכרת גם כאן, כפי שקבע 
(ב 1935 ) ס. ס. מילז ( 165 !^), ירידה קלה, שמתחלת בשנות 
ה 20 לחיי-האדם, וגוברת בתחילת שנות ה 50 לחייו. דויד 
וכסלר (• 8161 ו 6€1 ^\) מצא ( 1943 ), שהאינטליגנציה מגעת 
לשיאה בגיל 20 — 25 ! אח״כ באה ירידה איטית, אך מחוסרת 
משמעות מעשית. בגיל של 60 עדיין מצויים באדם כ 75% 
מן האינטליגנציה, שהיתר, לו בגיל 25 . ירידת האינטליגנציה 
מורגשת פחות, לדעת ג׳ילברט ( 1 ז 6 ( 0111 ; 1935 ), בבעלי 
אינטליגנציה גבוהה יותר ובבעלי השכלה מרובד, יותר. 

פופנברגר (ז 6 ;£ז€נ 1 מ 0££€ ?) ניסה לבטא ( 1942 ) בנוסחד, 
מספרית כוללת את שיעור ההצטמקות הנפשית בתקופת- 
הב׳: בגיל 25 — 55 באה ירידד, כללית בשיעור של 1% — 2% 
לשנה! לאחר מכן גובר השיעור והולך. 

גם בהתעניינותו של המבוגר בעולם החיצוני 
תלים שינויים (הנתונים על נושא זה נטולים מחייהן של 
אה״ב, וייתכן מאד, שאינם בעלי חחולד, כללית). בימי הב׳ 
פוחת בהדרגה העניין בבני המין השני, אך הוא חוזר וגובר 


בשנות ה 40 (!)! פוחת העניין בקולנוע וגובר העניין בספרי- 
קריאד, (במי שקורא!)! מתמעטת ההשתתפות הפעילה 
בספורט וגובר הרצון לד,תבונן אל פעולות-ספודט של הזו¬ 
לת! גובר העניין במוסיקה! הראדיו מעורר עניין בגברים 
יותר מבנשים, שהעניין בו מצידן פוחת והולך במרוצת- 
הזמן! גובר העניין בשעשועים ובנופש בחברת-הזולת. בחלק 
השני של תקופת-הב׳ מתחילים בני-ד,אדם לד,עדיף התעסקר 
יות סבילות על פעילות. 

באישיות ניכרת בתקופת הב׳ יותר ויותר השפעתה 
של הסביבה. בדרך כלל מתרבד, כושר הד״סתגלות והסבלנות 
כלפי הזולת. ה״אני העליון" של האדם (ויהא תכנו מה 
שיהיה) מאורגן יותר ותביעותיו מעצמו ומזולתו הן מגוב¬ 
שות בדרך כלל! אלא שהאידיאלים שלו עצמם ותכנן של 
תביעותיו הם גילוי של השפעת החברה, שבה הוא פועל. 
דיסאינטגראציה מסויימת של האישיות היא נחלת-הזקונים. 

כושר היצירה המאתמאטית והאמנותית לרוב סוגיה 
(ביחוד המוסיקאלית והפיוטית), שכבר הוא מופיע לפעמים 
בגיל-ההתבגרות, מתבלט בשנות-הב' הראשונות. כושר היצי¬ 
רה המדעית, הטכנית והמעשית עולה בממוצע בשנות ה 30 
לחיי-היחיד. השיא של היצירה בא, לדעת מס ( £52 !\ 116 ; 
1952 ), בממוצע בשנות 35 — 50 . קרובה לכך דעתו של להמאן 
(״״גוחלס.!), שקבע ( 1944 ) את שנות ה 35 —ה 45 כשנות- 
השיא של היצירה. אולם כל אלה הם כללים, שמרובים 
היוצאים מהם, ובין היוצרים אנו מוצאים הרבה, ששיא- 
יצירתם בא להם קודם הגיל הנזכר או אחריו. כמו-כן תלוי 
מועד-השיא בסוג של היצירה, וכשרונו של היוצר גופו הוא 
תופעה אינדיווידואלית ביותר, שאינה ניתנת להתמצות 
בנוסחות בעלות תוקף כללי, אך מן הראוי להביא את דעתו 
של רוס ( 1947 ), שבמרוצת ההיסטוריד, (ביחוד בתקופה 
החדשה) עלה הגיל, שבו מגיע היוצר לשיא פעילותו היוצרת. 

לתוצאות אלו של החקירה הפסיכולוגית, אע״פ שעדיין 
הן לקויות בחסר, יש גם ערך מעשי חשוב. עיסיותם של 
המבוגרים מרובד, יותר וירידת כשרונותיהם מועטת הרבה 
משהיו סבורים במאה שעברה. הדינאמיות והסוציאליזאציה 
של החיים במאה ה 20 הן נמרצות יותר. מבוגרים בני זמננו 
נזקקים לד,דרכה וחינוך בשיעור מרובה יותר מבני־גילם 
בעבר הקרוב! יתר על כן: נתברר שהם גם מסוגלים 
ללמוד ולקבל השפעה. מכאן הצורך במערבת-הפעולות הנק¬ 
ראת — חינוך למבוגרים. 

־ 11 ? . 3 ; 1928 ־ 11101 .£ 

- 1 ! 15€ ז 171€ ,' 1€1 ן 3111 , 011 : 1932 ,ץ 1 ז ¥0 01 ^^ב 1 ,מ!:)! 

. 3 ; 1933 , 

1031 ^ 11010 €ץ 5 ? 111011 * 111 , 0113 ^^ 4 ״ , 11£5 ^ 

- 111 3011 ^ • 1101 * 1 .£ .£ ; 99-123 .קק ,( 1933 ) 40 . 01 ע 

/ 7 ) ; 1939 ,^^ 13 ״ 31 €1 .£ . 5 ; 1935 , €514 - 1€1 

; 1939 , 1 . 01 ^ 1 , 0 ^ 3 ^ 0 ^ 0 ^^^(^ 1£11 11/1311 ^>[ 111 

. 0 ; 1942 /ס 

; 1944 / 0 ^^ 7 ^^ז 1 ^ 1 * 031 1€ {יד ,־ ¥001151£1 \ 

^^* 7 ,מ 80 ־י^ג^ח^. .£ ,! ; 1947 ^ 111 ^ 101 /?> , 52 ^¥€£ .ס 

, 111 ^ 1431111 ! 13 / 501101 ^* 1 0113 /ק ץ^ 10 ס 1 {€ץ 3 * 1 

,ץ^ 010 ^€ץ 3 ? /ס 310 ^ 0 <} 0 !€ץ £11€ ח 1 ; 20 . 011 , 1949 

0€111€ 11113 .) 1 ? 701€ , ££¥€52 . 0 ; 1951 .£ .? . 1 >€ 

. 1952 

ח. א, 

ב׳ במשפט. מבחינד, משפטית ב׳ פירושה: הגיל שבו 
מטיל המשפט על האדם אחריות גמורה לפעולותיו ורואה 
אותו בשר לערוך עסקות ולבצע משימות, שקודם לכן לא 
היה כשר לעשותן או לקבל עליו את ביצוען. 



619 


מרור! 


620 


כל אדם, ואפילו קטן, יכול להיות נושא של זכויות, אלא 
שבעודו עול־ימים אין האדם מוכשר לעשות פעולות משפ¬ 
טיות, שמצריכות שיקול־דעת ונטל-אחריות; למשל: לנהל 
את עסקיו, לישא וליתן בענייני־מסחר, לחוות דעה בענייני־ 
הכלל ולמלא חובות ציבוריות. מטעם זה נוטה כל שיטת־ 
משפט לראות אדם כעצמאי מבחינה משפטית רק משעה 
שדעתו נתיישבה עליו, כלומר, משהגיע לגיל שבו — כפי 
שאפשר להניח במידת ודאות כלשהי — באו כוחותיו הגר 
פנים רהרוחנים לידי התבגרות. השאלה היא רק מה הם 
סימני־ההכר המעידים על כך, ששעתו זו של אדם כבר 
הגיעה ז — בדרר כלל נקבעת בגרותו המשפטית של אדם 
באחת משתי דרכים אלו: א) על־פי התפתחות כוחותיו 
הגופנים, כלומר, כשהוא פוסק להיות ילד ונעשה איש 5 
ב) כשהוא מגיע לגיל מסויים, אחיד ושווה לכל נפש — תהא 
התפתחותו האישית מה שתהיה. 

בעבר היו המחוקקים הולכים בדרך הראשונה. כך, למשל, 
היתה רווחת הדעה במשפט הרומי העתיק, שאת בגרותו 
של האדם יש לקבוע לפי התפתחותו המינית, בלא תשומת־ 
לב למספר-שנותיו. ברור הדבר, שדרך זו אין בה קביעות. 
יש אדם, שהוא ממהר להתבגר, ויש אדם, שמביא סימני- 
בגרות במאוחר. אי-יציבות זו בקביעת בגרותו המשפטית 
של האדם עשדה לגרום תקלות מרובות בחיי-החברה. מטעם 
זה גברה ברומי בתקופה מאוחרת יותר דעתם של חכמי 
האסכולה, שהלכו בדרך השניה ודגלו בעקרון התועלתי, 
שלפיו יש לקבוע את בגרותו המשפטית של אדם ואת 
אחריותו למעשיו ולפעולותיו לפי גיל קצוב ומסויים בחייו. 
לסוף נתקבל כדבר-הלכה, שתחילתו של גיל ההתבגרות היא 
בשנה ה 14 (לנקבות — בשנה ה 12 ) וסופו בשנה ה 25 . 
בתקופה זו של "בידהזמנים" היו ההגבלות המשפטיות על 
״בוגרים צעירים״ — כפי שנקראו בני אותם הגילים במש¬ 
פט — מועטות מבתקוסת הקטינות: הזכר הורשה לנהל אח 
רכושו, להתקשר בחוזה-נישואים ולכתוב צוואה! אך לידי 
ב׳ גמורה לא הגיע אדם אלא בשנתו ה 25 . אז נעשה הגבר 
ז 0 | 13 זו, כלומר, בוגר וכשר לכל דבר. 

בדרך זו של קביעת גיל ב׳ אחיד הלכו מחוקקים וחכמי- 
משפט ברוב האומות וברוב הארצות. גיל זה הוא בזמננו 
גבוה משהיה בימי-קדם, והוא נקבע עפ״ר בין השנים 18 
ו 21 . כך, למשל, לפי החוק הצרפתי, אין גבר יכול לבוא 
בברית-נישואים קודם שמלאו לו 18 שנה (ואשה — קודם 
שמלאו לה 15 שנה), אך בגיל 21 כשרים שני המינים לבצע 
כל סוגי״פעולות בחיים האזרחיים. במשפט האנגלי, וכמעט 
בכל המדינות האנגלרסאכסיות, גיל הב׳ הוא 21 שנה לזכר 
ולנקבה (״גיל מלא״ — ^ 38 £1111 ), ומכאן ואילך הם מתחי¬ 
לים ליהנות מזכדות משפטיות שלמות וגם חייבים לשאת 
בעולן של כל החובות המשפטיות. 21 שנה הוא גיל הב׳ 
המשפטית גם בסקוטלאנד, בלגיה, דאניד" הולאנד, שודיץ, 
גרמניה, איטליה, יוון, שוודיה, נורווגיה, פולניה, רומניה, 
פורטוגאל ובכמה ממדינות אמריקה הלאטינית. גיל הב׳ 
בסין הוא 20 * בארגנטינה — 22 ז בספרד — 23 . בצ׳ילה 
ובאוסטריה — 24 . באה״ב של אמריקה נתקבל בדרך כלל 
העקרון של ה״משפט המקובל" האנגלי. אך יש מדינות 
באד,״ב, שבהן מגעת אשה ל״גיל מלא״ בשבתה יה 18 , ויש 
מדינות, שבהן מגיעים גם האיש וגם האשד. לגיל הב׳ עם 
נישואידום. 


במדינת-ישראל אין גיל ב׳ קבוע ואחיד. המג׳לה (ע״ע) 
משמש עד היום קובץ-החוקים האזרחי היסודי, וקובץ-חוקים 
זה היונק ממקורות המשפט המוסלמי-הדתי אינו מתאים כלל, 
ברובו המכריע, לתנאי-החיים בחברה מתקדמת. לפי הוראות 
המג׳לה רוכשים להם גם הזכר וגם הנקבה כושר משפטי 
שלם משמלאו להם 15 שנים. אך תחילתה של עונה זו קודמת 
לכך בכמד, שנים, ואין היא באה בשני המינים בזמן אחד: 
בזכר מתחלת עונת-הב׳ משמלאו לו 12 שנים, ובנקבה — 
משמלאו לה 9 שנים! וסימניה של הב׳: פליטת שכבת-זרע 
וכוח-העיבור בזכר, והווסת וכושר-ההתעברות בנקבד,. מי 
שהגיע לסוף עונת-הב׳ ולא הביא סימנים — דינו כדין גדול! 
ולהפך: קטן שטען "בגרתי" ולא הגיע לתחילת עונת-הב' ~ 
אין שומעים לו. זכר, שמלאו לו 12 שנים, ונקבה, שמלאו לה 
9 שנים, ועדיין לא בגרו — כלומר, לא הביאו סימנים — 
קרויים "מתבגר" ו״מתבגרת", עד שיגיעו לם 1 פה של ע 1 נת- 
הב׳. מתבגר או מתבגרת, שהודו לפני השופט שבגרו, אך 
מראה־גופם מכחיש את דברידים — דוחים את הודאתם! 
ואולם אם ניכרים סימני-ב׳ בגופם הרי הם נאמנים והודאתם 
מתילה. באו לאחר זמן וטענו, שדיברו שקר, אין שומעים 
להם. 

לד.לכה נוהג גיל-ב׳ זד., ונוהגים סימני-ההכר שלו, גם 
כיום במשפט האזרחי בישראל, מאחר שעדיין לא נקצב 
גיל-ב׳ קשיש יותר ומתקבל יותר על הדעת. אולם אף בימי 
המאנדאט כבר נסתמנד. הנטיה להעמיד את גיל הב׳ המש¬ 
פטית על 18 שנה. כך, למשל, מי שלא מלאו לו 18 שנה 
נקרא בפקודת הירושות בשם "קטך, ודינים מיוחדים הוקדשו 
באותה פקודת-חוק ל״יורש קטך כדי להגן עליו ועל הרכוש, 
שבא לו בירושה. ומי שמלאו לו 18 שנה דינו כדין גדול. 
עבריין שלא מלאו לו 18 שנה לא היד. חייב מיתה על 
עבירות־רצח אף קודם שבוטל עונש-המוות. והוא הדין 
בכשרו המשפטי של אדם לקבל עליו אחריות בנוגע לפעולות 
כלכליות או מסחריות שונות. לפי פקודת-השותפויות, למשל, 
כשר להיות שותף בעסק מי שמלאו לו 18 שנה (אולם כל 
עוד לא מלאו לו 21 שנה הוא צריך לקבל את הסכמת 
אפיטרויפסו להשתתפותו בעסק או אישור לכך מצד בית- 
המשפט המחוזי)! לפי פקודת פשיטת-הרגל כולל המונח 
״חייב״ את כל מי שגילו אינו פחות מ 18 שנד.! לאגודה 
שיתופית אין אדם מתקבל כחבר אלא אם כן מלאו לו 18 
שנה, ובדבר-המלך במועצה על הנתינות הארצישראלית 
נאמר במפורש, שגיל-הב׳ למטרת אותו חוק הוא 18 שנה. 

נטיה זו להעמיד את גילה של הב׳ המשפטית על 18 שנה 
ניכרת אף במשפט הישראלי. כך, למשל, קובע חוק האזרחות, 
תשי״ב- 1952 , ש״בגיר״ לצורך אותו חוק הוא אדם מגיל 18 
ומעלה. לפי הצעת חוק-הירושה, שעובדה ע״י משרד-המש־ 
פטים, כשד אדם לערוך צוואה, ולדדות עד לצוואה, משמלאו 
לו 18 שנד,. "נער", לצורך ההוראות האמורות בחוק לימוד- 
חובה, תש״ט- 1949 , פירושו אדם בגיל 14 — 17 . והוא הדין 
בכמה מן הזכרות האזרחי 1 ת המוענקות ע״י הרשות, והחובות 
האזרחיות שהיא מטלת על סוגים שונים של בני-אדם, כך, 
למשל,. העניק החוק את הזכות לבחור לעיריות ולאסיפה 
המכוננת (ד,כנםת הראשונה) לכל אדם, גבר ואשה, שמלאו 
לו 18 שנה ■ (גיל הזכאים לבחור לכנסת השניה ולכל כנסת 
שלאחריה הועמד על 19 שנים), ומשהגיע אדם, אם גבר ואל 
אשה, לגיל'זה, הריהו זזייב בשירות-הביטחון. "מבוטח", לפי 



621 


בגרות—כדוד תרמי 


622 


חוק הביטוח הלאומי תשי״ד* 1953 , הוא "תושב" של ישראל, 
שמלאו לו שמונה עשרה שנה. כאמור, עדיין קיים החוק, 
שנקבע במג׳לה בנוגע לגיל הב׳. אך אין חוק זה אלא בחינת 
"הלכה ואין מורין כך, לפי שההוראות המפורשות בפקודות 
המאנדאטוריות ובחוקי המדינה המיוחדים עדיפות לגבי הענ* 

יינים הנדונים באותן פקודות ובאותם חוקים. 

י. פוקרובסקי, תולחת־המשסס הרומאי, תרגום א. ליטאי, 
תרפ״ח! ד״ר שמואל אתנשטדט, המשפט הרומאי, תולדותיו 
וחורתו/ 11953 1 ז 1 ) 11 ז 0 ^ 01 11 ) 11111 ;) 4 ]^ 4 ,(!ת!.!:- 81101 
01 / 14 ^ 1 €11/11 ,זסקסס!! , 0 ;״ 1939 ט 11 )^ 1 

. 1936 , 2 . 01 /ו , 111 )^^ 01 [• 2711 )ז 11}€^1111 € <111(1 X ? 

ש. ז. ח. 

ב׳ ב מ ש פ ט ה ע ב ר י. ביחס לב׳ מבחנת ההלכה בין 
איש לאשה! ונחלקו התנאים בדבר: לדעתו של רבי יהודה 
הנשיא נעשה אדם "גדול" כשמלאו לו שלש־עשרה שנה 
ויום אחד, והאשה — כשמלאו לה שתים־עשרה שנה ויום 
אחד, והטעם שניתן לכך הוא — "שנתן הקב״ה בינה יתירה 
באשה יותר מבאיש" (נדה, מ״ה, ב׳)ן ולדעת ר׳ שמעון בן־ 
אלעזר נעשה אדם "גדול" כשהוא בן שתים־עשרה שנה ויום 
אחד, והאשה — כשהיא בת שלש־עשרה שנה ויום אחד, 
והטעם לכך: מתוך שהילד, בניגוד לילדה, "מצוי בבית־רבו", 
"נכנסת בו ערמומית תחילה", אך לגבי ההלכה נתקבלה 
דעתו של ר׳ יהודה הנשיא (משנה, שס, ה׳, ו׳! אבות, ה׳,׳ 
כ״א! שו״ע, אורח־חיים, תרט״ז, ב׳). 

נוסף על הגיל יש צורך בסימנים פיסיים מסויימים לשם 
קביעת הב': צריך שתגדלנה לכל הפחות שתי שערות באותם 
המקומות בגופו של אדם, שהופעתן בהם היא סימך לב׳ 
(משנה נדה, ו׳, י״אז גמ׳, שם, מ״ו, א׳) נ״ב, ב'). 

ביחס לאשה מכיר המשפט העברי בשני שלבים: "נערות" 
ו״בגרות". אמנם האשה נעשית "גדולה" כשהיא מגעת לגיל 
של שתים־עשרה שנה ויום אחד וכשניכרים בגופה סימני־ 
ב׳ — וכבר אז היא אחראית למעשיה —אבל גם אז עדייו 
היא "נערה" ולא "בוגרת"? רק כשהיא נעשית בת שתים* 
עשרה שנה וששה חדשים הריהי "בוגרת"(כתוב׳, ל״ט, א׳). 
צויינו גם סימגי־ב׳, שצריכים להימצא בגופה של האשה 
(משנה, נדה, ה׳ ח׳? תוספתא, שם, ו׳ו בבלי, שם, מ״ז, 
א'). — ״בוגרת״ — בניגוד ל״נערה״ — יוצאת מרשות 
אביה (כתובות ל״ט, א׳) ואין לו בה אותן הזכויות שר.יו לו 
בה בקטנותה ובנערותה: מעשי־ידיה ומציאתה הם שלה ולא 
של אביה (עי׳ כתובות מ״ז, א׳) ואין אביה יכול לקדשה 

למי שהוא רוצה (ע״ע אשות, קדושי קטנה). וע״ע בר מצוה, 

. 1875 .^ 1 

צ. ק. 

3 גרטיאלן(״ 0 מ 37 קת 53 ), 6 י 1 טר אילגי^יץ׳ ( 1765 — 
1812 ), מצביא רוסי ממשפחת הבאגראטידים, בית־ 

המלוכה הארמני והגאורגי הקדום. ב׳ הצטיין במצור אוצ׳א־ 
קלב( 1788 ), בכיבוש פראגה, הפרבר של וארשה ( 1794 ), שירת 
בצבא־המשלוח הרוסי לאיטליה ולשווייץ בפיקודו של סובו* 
רוב ( 1799 ). 1805 איפשר ב׳ את הנסיגה של עיקר הצבא 
הרוסי(בפיקוד קוטוזוב) בהולאברין, כשעמד מול כוח צרפתי 
גדול פי חמישה ואיבד את מחצית אנשיו, באוסטרליץ 
עמד ב׳ מול האגף השמאלי הצרפתי בפיקורו של מירא 
(ע״ע). הצטיין בקרבות של אילאו, היילסברג ופרידלאנד — 
קרבות־הדמים, שהפתיעו את נאפוליון בכוח העקשנות של 
ב׳. ב 1808 עבר ב׳ בראש צבאו על פני הקרח את המפרץ 
הפיני, הופיע בעורף של האיים האולאנדיים וכבש אותם, 


וע״י בך הכריח את השוודים לבקש שלום. — במלחמת 1812 
פיקד ב׳ על הגייס השני הדוםי והצליח להתאחד בסמולנסק 
עם הגיים הראשון, שהיה בפיקודו של ברקלי דה טולי(ע״ע). 
בקרב בורודיבו ( 7 בספטמבר) פיקד ב׳ על האגף השמאלי 
השמאלי ונפצע פצעי־מוות. ב׳ הצטיין באומץ־לבו ובעקשנר 
תו בשדה־הקרב. היה תלמידו של סובורוב וצידד בהתקפה 
ובמלחמת־בזק. במלחמת 1812 התנגד ב׳ לטכסיסי־ההשהיה 
של בארקלי דה טולי וקוטוזוב — טכסיסים שתוצאות־ 
המלחמה הצדיקו אותם. 

בדה ונרבילים _ 1115 ( 31 -ו 6 מ 7€ ג 13 ) 86 ; באנגל׳ 16 > 8€ — 

^ * ♦ 

* ■ * 1 

( 672/3 — 735 ), מלומד ותאולוג אנגלי? המייצג 
החשוב ביותר של התנועה ההומאניסטית האנגלית ביה״ב 
וקדוש של הכנסיה הקאתולית (כינויו ״ונרביליס״ — המכו¬ 
בד — היה, כנראה, כינוי רגיל לכמרים בימיו). ב׳, שהיה בן 
למשפחה אנגלוסאכסית, נכנס כשהיה בן 7 למנזר הבנדיק- 
טיני על־שם פטרום ופאולום בורמות־יארו (- 111 ט 0 תוז 63 ז\\ 
'"■סי 1 ז 0¥3 שבנורתומבריה ושם בילה את כל שאד ימי־חייו. 
הוא חיבר פירושים ברוח האלגוריה לפרקים מסויימים של 
כתבי־הקודש, שבהם הירבה להסתמך על אבות־הכנסיה. 
בחיבורו על דרכי־השירה בכתבי־הקח־ש ( 61 1$ ןגוזוש 11 ט$ טס 
ט 3 ז 16 ז 53 טמטזקתס* *!קסזז) משווה ב' את הסיגנון השירי 
של המקרא לזה של הספרות הקלאסית העתיקה. חיבוריו 
במניין־השנים ובלוח זכו לתפוצה מרובה והשפיעו הרבה 
על הכרוניסטים של יה״ב. החשוב בחיבוריו של ב׳ הוא 
חזגוזסן^ת^ 103 ) 3$ !$ט 061 ט 3 ו־ו 111510 ("תולדות הכנסיה 

של האומה האנגלית״, 731 ), שפותח בימיו של יוליוס קיסר 
ומצטיין בפירוט ניכר כשהוא מגיע לתקופה שלאחר הת¬ 
נצרותם של הסאכסונים באנגליה ( 596 — 731 ). ב׳ התייחס 
במידה יוצאת מן הכלל של ביקורת למקורותיו וידע להבחין 
בין עובדה היסטורית ובין מסורת. בהשפעת "חולדוח-הכנ- 
סיה" שלו נתקבל מניין־השנים לפי ספירת-הנוצרים מתחילה 
אצל הכרוניסטים של התקופה הקארולינגית ואחר-כך בכל 
העולם הנתרי, ב׳ חיבר גם את "תולדות ראשי המנזר של 

ורמות-יארו״ ( 11 ז 351:6 מ 0 ות מ 111 ; 31 נ 1 ( 31 111 נ 1 ' 01 ) 6 ג) 53 13 ) 111510 

ו* ׳ 

* 

ת 1 טטזז( 0 זט 113 :זטמ 1 טז 1 ^ו ח 1 ). 

למדנותו של ב׳ היתה מרובה! הוא ידע יוונית ואפשר גם 
קצת עברית. כתביו כוללים את מבחר נכםי-ההע 1 כלה של 
אירופה המערבית בזמנו, ובאמצעותם נשתיירו לדורות הב¬ 
אים. עם תלמידיו של ב׳ נמנה אגברט — מייסדו של בית¬ 

ו^* •• 

הספר ביורק, שבו למד אלקדן (ע״ע), מחדש הלימודים 
הלאטיניים ביבשת אירופה בימיו של קארל הגדול. כל כתביו 

של צ׳ יצאו צ ^ 6, ?31(010^13 1,31:103, 1001. X ח§ 41 \. 

מהדורה חדשה מספרו "תולדות הכנסיה" יצאה על-ידי קינג 
( 1:108 •£ • 1 ) ב 1930 . 

,מ 50 קומ 0 נ 1 ^ .^ 1 70 .ק , 1911 . 1 , €9 } 111€101 ^ 1 

,]€: 01 ג 1 ל 1 ,י 5 ..ז ; 1935 ,$^ 1172 ר 1 ^ 4 \' 1 ) 172 ) 
, 5 ט 1 ןז 011 ,מ .£ ; 1947 1714 > ^^ 2171 ) 3 2^10-5(2X072 ?^ ׳ 

.ז\, 5 , 1948 , €7 ) 21 ) €1 ) 421 \{ 2€£ { 11€17215€ > 1 ./צ 147 ) 2 ) 7 ^ 141 ^ 2 { 7 )^ 41 < 04 ז 14 ^ 

ד. ס. 

ברוד ח^מלי׳ ע׳־ע ס^סל. 

בדוד 6 ךםי< הגנה מפני מעבר של חום או קוד. 

הל ב׳ ת׳ מבוסם על העובדה, שמוליכות-החום של 
האדר — כשאינו נמצא בתנועה — קטנה הרבה מזו של 



623 


כדוד תרמי—כדוים 


624 


חמרים מוצקים וגוזלים. מפני־כן מורכבים חמרי-לובידוד 
משלד, שכולל מספר מרובה מאוד של חללים קטנטנים. 
במידה שמועט האחוז של החומר המוצק בשלד זה ומרובה 
מספרם של החללים המלאים אויר. בה במידה גדול יותר 
כושר־הבידוד שלו, ומאותה סיבה עצמה משתפר הבידוד עם 
ירידת המשקל הסגולי של חומר־השלד. הגבול להקטנת־ 
המשקל נקבע ע״י הדרישות לחוזק־החומר. מים מיטיבים 
להעביר חום, ועל־כן מאבד כל חומר־בידוד את כשרו 
כשחלליו מתמלאים לחות. הגנת הבידוד בפני חדירה של 
אויר נושא לחות, שהיא עלולה להתעבות, חשובה ביחוד 
בבידוד מפני קור 

ב׳ ת׳ מושג בשיטות אלו: 

כשלחומר־הבידוד צורת אבקה — כגון קיזלגור (ע״ע) 
מערבים אותו עם סיבים ושערות, מרטיבים את התערובת 
ומורחים אותה על־פני העצם שרוצים לבודדו. 

לשם הכנתם של קירות מבודדים משתמשים בלוחות. 
החומר המקובל ביותר לתכלית זו הוא שעם, עפ״ר ״נפוח״— 
כלומר, שעם, שנקבוביותיו (או חללי־האויר שבתוכו) מוג¬ 
דלות באופן מיוחד. לשם בידוד בפני קור מכסים לוחות אלה 
בשכבת זפת, ולשם בידוד בפני חום — בשכבת־חמר. 

המרים אחרים, שמשמשים לתכלית זו, הם: לוחות מצמר* 

עץ, סיבים וכד׳ ("סלומכם"), בטודקצף, המרים פלאסטיים 
חדישים, שנפחם, כתוצאה מתהלידניפוח מעולה, עלול 
לגדול עד פי ארבעים מנפחו של החומר המקורי. 

שכבות של לוחות־אלומיניום דקיקים, שבעיהם יש שכ¬ 
בות של אויר חסר־תנועה, משמשות אף הן כאמצעי-בידוד 
וגם מקטינות את קרינת*החום החוצה. 

כן עלולים לשמש לשם בידוד חללים ממולאים בפסולת־ 
שעם, נסורת, צמר־זכוכית, וגם בקש, או מכסים של אסבסט, 
כותנה וכד׳. 

בשיטת הבידוד ע״י ריק (ואקואום) משתמשים בבקבוק* 
תרמוס ובמיכלי דיואר (ע״ע). 

טיבו של הבידוד נקבע ע״י מדידת המוליכות. חמרי־ 
הבידוד הטובים ביותר מקטינים את כמות־החום העוברת 
דרך שכבה בעובי של 1 מ׳ במשך שעה עד ל 0.03 קילו־ 
קאלוריות למ״ר בהפרש־טמפראטורה של ״נ (ב״ 20 ), 

קיים גבול משקי להגדלת עביו של הבידוד, בידוד עבה 
ביותר לא רק כרוך בהוצאות מרובות, אלא שהוא אף עלול 
לגרום להפסדי חום (או קור) כתוצאה מהגדלת הקפו של 
הצינור. קודם שקובעים את צורת־הבידוד יש לברר אם 
ההפסד הכתו בהוצאות עליו יוצא בשכר החיסכון, שהוא 
גורר בדלק (חום) או בחשמל (קור). 

ר. ל 

3 דוזו ת 01 ס לול — 611 ז\נ< 351 מז 110 ז — ( 1803 , 
קליפמון — 1849 , באזל), משורר ודראמאטורגן 
אנגלי. ב׳ היה בנו של רופא וחוקר מפורסם ובךאחותה של 
המספרת מריה אג׳וורת ( 1767 — 1849 ), ב׳ למד רפואה ושימש 
כרופא בבאוואריה ובשודיץ ואף השתתף בתנועות מהפכ¬ 
ניות באירופה. כמה פעמים ניסה לשלוח יד בנפשו ולסוף 
התאבד. בתקופת לימודיו באופספורד פירסם כמה שיתם 
ואת המחזה "הטראגדיה של הכלח"(ז £45 § 3 ז 7 5 י 16 >ת 6 ס!!!", 
1822 ). מחזהו השני, "ספר-הבדיחות של המוות או הטרא־ 
גדיה של הליצן״ (- 3 ז 1 ' 5 ' 001 ? זס ^ 1 ס 30 1651 5 ' 11 ז 053 


ץ 8£3 ), יצא אחר מותו. שני המחזות נכתבו בחרוזים לבנים. 
העלילה של המחזה השני, שב׳ כתב אותו במשך עשרים 
וחמש שנים (מ 1825 עד שמת), מתרקמת מסביב לשני 
אחים — וולפרם ואיזבדנד —, שמבקשים לנקום את מות־ 
אביהם ואת אונס-אחותם במלוריק, התפס ממונסטרברג; 

** ** 4 ! 

לשם כך הם מצטרפים לפמליה שלו, הראשון כאביר והשני 
כליצן-החצר; הרפתקותיהם מלוו׳ת ביסודות על-טבעיים 
ומוזרים. אע״פ שיצירותיו העיקריות של ב׳ הן בעלות צורה 
דראמאטית. אין למצוא בו חוש מיוחד למבנה ואופי דראמא־ 
טיים: בעיקרו היה משורר לירי בעל כשרון בלתי-מצוי 
לריתמוס ולדימויים. ב׳ הושפע משלי ומן האסכולה הרו¬ 
מאנטית בגרמניה, וביחוד מן הדדאמאטורגים של תקופח 
אליזאבת, ובסטר וטורנר (זו^^חז 1 ^ X0 ). כוחו מדובה במתן¬ 

*** 44 י** י 

ביטוי לחולני ולמגוחר! אך מתוך דבריו על אימים ומוות 
נשקף חזון של יופי אידאלי — מזיגה מיוחדת, שהקנתה לב׳ 

4 ♦ 

את פירסומו ההולך וג 1 -ל. — עזבונו של ב׳ הגיע לידיו של 
בראונינג, שהכיר בכשרונו. 

* 

11. 1 80 .־וסתתחכ x, 1935; 16., 7. 3^(1- 

1935. 

א. א. כל. 

|ךדם׳ נודדים ממוצא ערבי ודוברי-ערבית, השם בדוי 
("בדוי" נגזר מן המלה באךיה (;'ג..^) 

שפירושה בערבית — מדבר. התואר "בדוי" אינו שגור, 
בדדו כלל, בסי בני-המדבר עצמם, הללו קוראים לעצמם 
״אעראב״(י״עי׳ל} או ״ערבאן״ = ערבים). 

הב׳ מצויים בחצי-האי-ערב, וכן בעיראק, ירדן, סוריה 
וישראל, ובמידה מצומצמת ביותר גם בלבנון. באפריקה הם 
מצויים בעיקר באיזורי הצפון, במצרים ובסודאן. שרידים של 
שבטי-ב׳ נמצאים'לאורך החוף המזרחי של אפריקה, בדרום- 
פרס ובאיי המפרץ הפרסי, אין בידינו מספרים מדוייקים 
על גדלה של הא(כל 1 םיה הבדוית בארצות הללו. בערב- 
הסעודית, שהאוכל(סיה שלה מנתה ב 1948 (לפי האומדן של 
ממשלתה) 6,500,000 נפש, הב׳ הם רוב מכריע. בעיראק, 
שלפי אומדן של או״ם ב 1950 יושבים בה 5,100,000 נפש, 
הב׳ הם חלק ניכר של האוכלוסיה. קודם שסופח חלק מארץ- 
ישראל המערבית לממלכת-ירדן ההאשמית, היו הב׳ רוב 
האוכלוסים של עבר-הירדן המזרחי. בסוריה הם יותר מעשי¬ 
רית האוכלוסיה. 

רוב חוקרי מסורח-היחם של שבטי״הב׳ מחלקים אותם 
לשלוש קבוצות עיקריות: ״ערב עארבה״(^^ך> 16 ^ 4 ), 
כלומר בני הגזע הערבי ה״טהור". על קבוצה זו נמנו תשעה 
(ולדעת אחדים — שבעה) שבטים, צאצאי ארם בן שם בן 
נח. משבטים אלה (כגון: "תמוד׳, "ובאר", "עאד" ואחרים), 
שלפי המסורת הערבית היו מראשוני המתאחזים בערב, לא 
נשאר בזמננו לא זכר ולא סימן. מהם שנעלמו כליל, ומהם 
שנקלטו ונתבוללו בשבטים אחרים. על הקבוצה השניה — 
״מהערבה״ —, שמוצאה הערבי "הטהור" פגום 

• ^ ^ י זר 

במידת־מה, נמנים, לפי המסורת, צאצאי קחטאן 

* 

הוא יקטן בן עבר. בתוך שבטי-הב׳ מקנה התיחסות זו מעמד 
גבוה ומכובד ביותר בסולם הגנאלוגיה הערבית. ארץ-מוצאם 
של השבטים הנמנים על ענף-קחטאן היא ערב הדרומית. 
הם נקראים לפעמים בשם הכללי "אהל א ל קבלה" 
— כלומר, בני-הדרום. הקבוצה השלישית^ — 



625 


כדרים 


626 



מן ההווי של הנדוים. 
הצילומים נע׳עו ע״י א. אפשטיז (אי?ת) 


״מ ם ת ע ר ב ה״ — כוללת את אלה, שאינם מוח* 

זקים בעלי מוצא ערבי, אלא שנטמעו בתוך הערבים וקיבלו 

את לשונם. כינוי זה ניתן גם לשבטים בדויים, שנמנים, לסי 

המסורת, על צאצאי ישמעאל בן אברהם אבינו. מוצאם — 

ערב הצפונית, ולפעמים הם נהראים בשם הכללי — "א ה ל 

^ • 

אלשמאל״׳(*^'^^.•)— כלומד, בני־הצפון. אחדים מן 
השבטים, שתחום־חניתם בזמננו הוא צפון־ערב, מתיחסים 
על צאצאי קחטאן. לפי המסורת הרווחת בתוכם נדדו במשך 
הדורות מדרום־ערב לאיזורי־הצפון של חצי־האי ערב ונת* 
אחזו בחם. כן יש שבטים, כשבט "אל צ לי ב" במדבר* 
סוריה, ושבט "אלהטים" בחג׳אז, שמוצאם אינו ברור כל 
צרכו ושאין להם ש׳לשלת־יחם בדוית. אין שבט בדוי משבטי 
ערב, שהוא בא בקשרי־נישואים עמהם או מכיר בשוויון 
מעמדם לזה של שאר השבטים. 

במרוצת־הזמן היגרו ב׳ הרבה ממקומות־מוצאם לאיזר 
רים אחרים — קרובים ורחוקים. פגעי־הטבע, מלחמה על 
התפשטות צבאית ומדינית גרמו לעיתים לנדידות המוניות 
של שבטים שלמים. בגבולות ערב והארצות הסמוכות הופיעו 
שבטי־ב׳ זמן מרובה לפני האיסלאם, ואף לפני ספירת־ 
הנוצרים, אבל התפשטותם ההמונית בארצות המזרח התיכון 
ובאפריקה הגיעה לשיאה בתקופת מוחמד ואחריה. 

הב׳ מאורגנים בשבטים שהם שונים זה מזה מכמה בחי* 
נות. יש בהם שבטים גדולים וקטנים! חזקים וחלשים! 
נודדים ונודדים־למחצה. ארגון השבט מסתעף מלמטה למע¬ 
לה. היחידה היסודית בשבט היא המשפחה ("ע א יל ה"), 
כלומר, כית־אב על כל צאצאיו, עפ״ר עד דור חמישי. משם* 


חות, שהן קרובות ז( לל על־סי מוצאן, מהו(ת מטה (שנקרא, 
בפי שבט "אלרואלה", "אהל", או "אל"). מטות קרובים 
זה לזה מצטרפים לשבט ("ע שירה" או "קביל ה"). כל 
מטה ושבט ידוע בשמו המיוחד, לפעמים נקרא השבט על 
שם אביו, מייסדו המסרתי, כגון: "בנו ח׳אלד" (בני־ 
ח׳אלד). יש שכמה שבטים, שכל אחד מהם ידוע בשמו 
המיוחד אלא שהם קרובים זה לזה קרבת־מוצא, נקראים 
גם בשם כולל אחד, אע״פ שאין שום קשר ביניהם. גוש 
כזה, מן הגדולים ביותר בתוך שבטי הב׳ בצפודערב 
ובמדבר־סוריה, הוא "ענאזה" ("ענזה")! מספרם של בני 
השבטים הנמנים עליו מגיע לרבבות. 

בראש השבט עומד שיד — "זקך), שהוא עפ״ר 
גם נציגו כלפי חוץ. בכל שבט יש לאחת מן המשפחות חזקה 
על השלטון וממנה יוצאים השיכים! משרת*השיד עוברת 
עפ״ר בירושה מאב לבן, אבל לפעמים תופס החזק במשפחה 
את השלטון ומתמנה לשיך. שלטון*השיד נשען בעיקרו על 
המסורת המקובלת על הב׳ — מסורת שקבעה את אורח־ 
חייהם ואת יחסיהם החברותיים במדבר. מלבד מבמקרים 
בודדים, אין השיך רשאי לשנות ממסורת זו אף כקוצה של 
יו״ד. תפקידו להיות שומר עליה ולהקפיד שתקויים בשל* 
מותה. ורק על*פיה הוא רשאי לשל(ט ולשפוט. אחר מלחמת* 
העולם 1 דאגו שלטונות המאנדאט הבריטי בעיראק, עבר* 
הירדן וארץ־ישראל, וכן שלטונות המאנדאט הצרפתי 
בסוריה, להקנות לשיכים של שבטי-הב׳ מעמד רשמי במס¬ 
גרת המשטר האדמיניסטראטיווי החדש במדינה, לשיכים 
של שבטים גדולים הוקצו מקומות בבתי-הנבחרים של 
סוריה ועיראק, וכן ניתנה להם קיצבה קבועה מקופת* 
המדינה. אמצעים אלה היה בהם כדי לחזק את שלטונם של 
שיכים אלה, אך גם להגביר את תלותם בשלטון המרכזי 
שבמדינונ 

הב׳ הם ברובם המכריע מוסלמים, והשאר (כמה שבטים 
בעבר-הירדן) הם נוצרים. המוסלמים שבהם מחולקים לשב¬ 
טים סוניים ושיעיים (בעיראק), פולחן הדת ומצוותיה אינם 
תופסים בחיי-הבדוי אלא מקום מצומצם בלבד. אמונת- 
היחוד שלו היא פרימיטיווית ביותר ולא נשתנתה במשך 
דורות. תפיסתו המוסרית, השקפותיו על יחסי הפרט וד,חב- 
רד" הושפעו במידד, מועטת מן האסלאם! בעיקרן הן פרי 
השפעות של אמונות ודעות, שקדמו למוחמד. אמונות 
תפלות. שהרבה מהן נשתמרו מתקופת "הבערות" (^^) 
ועבודת-האלילים, תופסות מקום מרכזי בחייו, 

חשיבות מיוחדת נודעת במסורת הבדוית למנהג של 
הכנסת־אורחים ולמנהג של גאולת-הדם (ע״ע). שני המנ¬ 
הגים הללו כאחד נתפתחו בתוך מסיבות-החיים במדבר. 
המנהג של הבנסת־אורחים, שהוא קדוש לכל בדוי, כעשיר 
כעני, מקורו בצורך של עזרה הדדית, שהיד, מורגש ביותר 
בתנאי־ד,חיים של המדבר. מנהג גאולת-הדם מקורו בצורך 
אחר — צורך של ערבות הדדית לחיים מצד כל הקשורים 
זה בזה קשרי-דם. אילמלא ערבות זו עלולה היתה להשתרר 
הפקרות בסביבה, שרק בתקופות קצרות בתולדותיה היה 
השלטון בה נתון בידי שומרי סדר וחזק. 

בדומה לתפיסתו הדתית כך אף שאר גילויי חייו הרוח* 

נים של ד,בדד הם פדימיטיוויים ביותר. במסורת הבדדת 
נצטברו אוצרות של שירים, אגדות ופתגמים. בתוך כמה 
שבטים קמו משוררים ונוגני "רבאבה" (ע׳'^׳ כלי־נגינה 




627 


בדוים 


628 


דומה לכינור}/ שיצא להם שם בין נודדי־המדבר וזברס 
שמור עד ימינו. בתי־הססר הנודדים לילדי הבדדם, שנוסדו 
אחר מלחמת־העולם 1 בכמה מארצות המזרח התיכון, מקר¬ 
בים את הבדוי לחיי־החברה שמחוץ למדבר ומחזקים את 
קשריו אל בני־דתו ודוברי־לשונו בכפר ובעיר. מעמדה 
של האשה הבדוית עולד, על זד. של האשד, המוסלמית בכפח 
היא ממלאת תפקיד פעיל יותר בחיי¬ 

^ 

המשפחה ובמלחמת־הקיום הקשר, של 
האדם במדבר. 


מתפרצים לתוך איזורי*ישוב, הורסים ערים וכפרים והופכים 
אדמה חקלאית לאדמת־מרעה — מה שאירע, למשל, בנגב, 
וגם בחלקים שונים של עבר־הירדן המזרחי, סוריה ועיראק. 
ידועים גם מקרים, שבעקבות ההסתערות של בני-המדבר 
לתוך איזורים, שבהם תקעו יתד שבטי-ב׳ נודדים־למחצה, 
חזרו אלד. האחרונים לחיי נדודים גמורים, דבר זה קרד, 

במאה שעברה לשבט חויטאת, החונה 
באדום שבעבר־הירדן' ובגבולות ירדן 
' וערב־הסעודית. 


י. 


ל* ,׳ז 1 י• יי־ 






חייו הכלכליים של הבדד נשענים . 
בעיקר על גידול גמלים וצאן, שמספק 
לו את רוב צרכיו — בע 1 ר, חלב וצמר. 
בכמה מחלקי מדבריערב מצויים 1 ^ 
היום שבטים, שגידול־גמלים משמש [ן 

כמעט המקור היחידי לקיומם. הללו 
מתגאים בכך ורואים כנהותי־ערך את 
השבטים העוסקים גם בגידול בקר וצאן. 

על המרעה ושהאוהל המיטלטל משמש מ 

לו בית (אגב, יריעות*האוד,ל ארוגות 1 

עפ״ר מצמר־עיזים, ^'^*'** , 1 1 

גמלים וכבשים ויש בו כדי להגן על 1 

האוהל מפני גשם), לא היו מעולם חד* 
גונים בתכנם ובצורתם המשקית. מפני 
ההבדלים בטיבם של מקומות־המרער" 
בכמות־המשקעים ובמקורות־המים 
ברחבי המדבר ונאיתיו, נמצאו שב¬ 
טים, ביחוד אלה ששטחי־נדודיר,ם סמו¬ 
כים לישובים, שגידלו, נוסף על גמלים 
וצאן, גם בקר ועיזים. ב׳ אלה, שנקראו 
בשם ״מ ע א ז ה״(^ 0 ), כלומר: רועי¬ 

* * #4 

עיזים — שם, שיש בו לגבי נודדי- 
המרבר טעם לפגם, — הוכרחו לצמצם 
תחום-נדודיד.ם,ואם אדמת-ר,מרער. היתר, 
גם ראויד. לעיבוד, היו מנסים לנצלה 
מתחילד, באופן תלקי ולעיתים בלתי 
קבועות — לזריעת תבואה לצרכיהם 
בלבד. בתנאי שלום וביטחון היר. התר,- 
ליך של התקשרות לעבודת־אדמרי גובר, 
ועם זה וןיה מתפורר המשטר החברותי 
של הנודדים והיו נעלמים הדבר, מגי- 
לויי-המסורת של המדבר. רק המבנה 
הארגוני(המיוסד על המשפחה וד,שבט) סן ההווי 

והחיים באוהל היו מציינים את שייכותם הצילוסיס נעשו מ¬ 

של נודדים־למחצה אלה לחברת הב׳. לפעמים היה תהליך 
זד. נמשך דורות הרבה, ולסוף היו שבטי־הב׳ עוברים מחיים 
של נדודים־למחצד, לחיים של ישיבת־קבע ונעשו עובדי- 
אדמר. גמורים (פלאחים) ושוכני-בתים. 

צאצאי-ב׳ מצויים בכפרים מרובים על גבול המדבר 
כמעט בכל ארץ מארצות המזרח התיכון < במסרתם ובמנ¬ 
הגיו¬,ם ניכרים רישומים של חיי-ר.נוודות שלהם בעבר. 






חייי^ל^.■;':׳-■■' 5 . 

^ ^׳י ׳ 

׳^ **! '* ׳ .׳י 
1 > * 


מז ההווי של הכדוים. 

הצילומים נעשו ע" י א. אפשטין (אילת) 


במדבר יש לכל שבם בדד איזור* 

> , נדודים משלו, שרק הוא זכאי לחנות 

1 בו, לרעות בו את מקנהו ולנצל את 

המעיינות ואת הבארות שבו. כשקיימים 
* יחסי־ידידות בין שבטי-ב׳, חוגים לפע- 
. מים, בחינת אורחים, בניו של שבט 
^ אחד בתחומיו של השבט השני ובהס* 

כמת 1 , הסגת-גבול גוררת סיכסוכיםו 
ביחוד בשנות מחסור ובצורת שימשה 
: * 1 .־.'^■■^ אחד מן הגורמים למלחמות במדבר. 
1 סדרי-החיים המסרתיים של הב׳ 

! התחילו משתנים יותר ויותר אחר מלח¬ 

מת-העולם 1 , כשעל הריסותיה של 
*^!גייר־ 4 הקיסרות הע 1 תמאנית התחילו מתכו- 

י ננות מדינות לאומיות — עיראק, סוריה 
^ -יי ־♦^ • ' ועבר-הירדן. ממשלותיד,ן של מדינות 

אלו ניסו — אמנם, מתוך זדדרות 
יתרה — להגביל ואף לבטל זכויות 
מיוחדות, שמהן נהנו שבטי-הב׳ שבגבו- 
לן ולהטיל עליר,ם מרות של משטר 
מרכזי. בעיראק, שהאחוז של שבטי-הב׳ 

באוכלוסייתה, הוא גבודי ולשיכים יש 
בה כוח ור״שפעה מרובים גם מחוץ 
לתחומי־שבטיד,ם, גרמו השבטים לא- 
אחת, עם התמוטטות השלטון המרכזי, 

לזעזועים מדיניים. קודם מלחמת-העו- 
לם 11 היו מנהיגים מדיניים מסתייעים 
בהם במאבקם עם יריביהם. בחצי-ד,אי 
ערב חולל המשטר, שהקים המלך עבד 

אלעזיז אבן סעוד, שינויים יסודיים 

־ ; ־ י־ ♦ 1 י ^ 

בתוך חוני־המדבר — גם ביחסים בין 
השבטים לבין עצמם וגם ביחסים בינם 
לבין שלטונות המלך. בסביבה, שקודם 
ל הנדויס. לכן לא הוכרה בד" לא לד,לכד. ולא 

אפ׳טטיי *"'י"* למעשה, המרות של שלטון מרכזי, מת¬ 

קבלים עכשיו נציגי-המלכות כנציגיו של שליט יחיד ועליון. 

השינויים שבאו בתקופה זו בכל תחומי-דיחיים של המזרח 
התיכון חוללו גם שינויים ניכרים במערכת-החיים הכלכליים 
של הב׳. כמה וכמה גורמים עיקריים השפיעו על משקו של 
הבדוי וזעזעו את יסודותיו המסרתיים. הגבולות שבין 
המדינות החדשות, שהותוו אחר מלחמת-ד,עולם 1 , הגבילו 
את חופש־הנדודים של הב׳, ועם הרחבת איזורי העיבוד 



לעומת זה ידועות תקופות בתולדות המזרח התיכון—והן היו החקלאי, בתנאי השלום והביטחון היחסי שנוצרו, נצטמצמו 
תכופות וממושכות בימי הקיסרות העותמאנית —, שבהן שטחי-ד.מרעד. שעמדו לרשותם. לעומת זה לא גילו המדינות 
היד. השלטון המרכזי במדינד, מתרופף ושבטים בדויים היו הערביות הצעירות יזמה בישובם של הנודדים־למחצה על 




629 


כדוים—כדחוז 


630 


הקרקע. הנסיוגות, שנעשו ע״י השלטונות הצרפתיים בתקו¬ 
פה של משטר המאנדאט בסוריה לבצע התישבות מתוכננת 
של ב׳ באיזורי הפרת והחאבור, לא הביאו לידי תוצאות 
ניכרות. בערב הסעודית נתרופפו במשך הזמן מאמציו של 
המלך לישב שבטים של ב׳ — כמשימה דתית וצבאית —״ 
ומן ההתחלות הראשונות, שנעשו בכיוון זה, לא נשאר 
כמעט זכר. נסיונות, שנעשו ע״י שליחים אמריקנים לשפר 
אח תנאי״החקלאות בערב הסעודית, הצליחו במידה ידועה 
בין התושבים החקלאיים, אך לא השפיעו על מצבם של 
שבטי־הב׳. למרות חוסר העזרה והתיכנון מצד ממשלותיהם, 
נתונים שבטי הב׳ בעיראק, סוריה ועבר־הירדן בשלבים 
שוגים של תהליך־מעבר מחיים של נדודים או נדודים־ 
למחצה לחיים של ישיבת־קבע, 

בין הגורמים, שפגעו ביסודות־הקיום המסרתיים של 
הב׳, יש לציין גם את ירידת חשיבותו של גידוליהגמלים, 
לאחר שהמכונית חדרה אף למקומות, שבהם היה הגמל 
משמש אמצעי־תחבורה עיקרי. גם פשיטות־השוד ("גזו") 
של שבטים בדדים על מקומות-ישוב (או על שבטים בדויים 
אחרים) — פשיט(ת, שבימי מחסור או בצורת שימשו מקור 
של הכנסה ״צדדית״ לשבטים מרובים — כמעט פסקו מחמת 
הענשים החמורים, שהממשלות המרכזיות הטילו על המת¬ 
קיפים. חטיבות מיוחדות של צבא ומשטרה ניידת הוקמו 
ברוב המדינות הערביות לשם שמירה על הסדר במדבר. 
בתקופת השלטון העותמאני היה רווח המנהג של הטלת 
מס־חסות ("חינה") מצד שבטים חזקים על שבטים חלשים, 
ואף על ישובים באיזורי־הספר, חלף הגנה על האחרונים 
מפגיעות ופשיטות מצד שבטים אחרים. בזמננו כמעט בטל 
מנהג זה, ומחוך כך נסתם מקור־הכנסה אחר בשביל הרבה 
שבטים בדויים. 

עם גילוי מקורות־הנפט בחצי-האי ערב נוצר גורם, שאת 

השפעתו על חיי־הב׳ עדיין קשה להעריך. ■השפעה זו כבר 

ניכרת היא לא רק בתוך הב׳ החונים בקרבת מקורוח-הנפט, 

שהרבה מהם הופכים מרועי-צאן לפועלים שכירים, אלא גם 

בתוך שבטים אחרים. בעיית־הב׳ היא אחת מן הבעיות החב־ 

רותיות הקשות; לפתרונה יש חשיבות מעשית מרובה 

ביהוד בשביל המדינות במזרח התיכון, שהב׳ הם בהן אחוז 

מכריע או ניכד בתוך האוכלוסיה הכללית. 

א. ראובבי, שם, חם ויפת. תרצ״ב! ז. וילנאי, תולדות הער¬ 
בים והםוסלמים בארץ ישראל, תרצ״ב! א. אפשטיק (אילת), 
הבדוים, חייהם ומנהגיהם, תרצ״ג; ס. אסף, תולדות השלטת 
הערבי בארץ ישראל, תרצ״ה: א. נ. פולק, דברי יסי הערבים, 
תש״ו! ח. ז. הירשברג, ישראל בערב, תש״ו; י. שמעוני, 
ערכי ארץ ישראל, תש״ז; ז 4 ו 1 ו 0 {!£ מו 1 !!! 0311 

־} 01 ת 11 מ ., 1 .[ ;־ 1902 ןמן>׳ 0£ €5 ז^/ 

. 0 ; 1831 1 >ה 1 ) 5 !ו 1 ( 111 ) 8 ) 1/1 <ז 0 ,;וזויוגג! 

- 1 ג? . 0 ; 1867 ,(^^ 1£, X11—X1 >מט> 11 >ח£) 

01111 (/^וו 0 ז} 1906 , 0/1 )))^ 

/ס 011 ) £1 ^^" 7 ,׳ 111165 ? . 6 .[ .ז 5 ; 1907 , 505110 )!/ 1 004 

־^ 1.31 .£ .ז ; 1928 , 6/0/1/101115 )! 11 ( 0 1/101110 ; 1922 , 1110/110 
,ץ) 6 ;;ט 0 ( 1 .ס ; 154001, 1926 / 0 £111015 0 ) 11 ) 5 )!{יד . 6 ^ח 6 ■ו 

, 613511 . 5 , ;(. 1 > 6 ■^ 061 ) 1926 , 110 ) 5 ) 0 1/10/110 10 15 )' 7101 
15 ) 000 /\ ) 7/1 ; 1927 , 110 ) 5 ) 0 1410/110 ; 1908 , 0 ) 110 )£ 1/10/1:0 
005 .! 6 ט 6 .£ ; 1928 , 4011105 ) 6 0/0 < $5 // ) ; 1930 , 45 ) 1 ס 1 ס 10 /ו 1 }\ 0 ) 1 /) 0 

) 1/1 /ס 1/10/1 ) 7/1 ,ח 50 > 161 ( 1 .? . 6 . 11 ; 1935 ,) 401110 ) 11 ) 1 ) ס/ 
;* 1913 , 10/15 // ) 1/1 (ס 1 ( 15101 /£ . 1 ))!!! •א .? ; 1936 , 11 ) 5 ) 0 

1917 , 11 ) 5 ) 0 411 ס 50110 ו/!י 11 '€ 1-0 , 6 ת £32 מ 610 1 ז 66 ,> 11 

א. אי. 


ברזליז׳ — 110 ;§ס 1 :> 63 0 ז 161 י} — (נולד 28.9.1871 ), 
מצביא ומדינאי איטלקי. ב 1896 השתתף במלחמה 
בחבש, ב 1911/12 במלחמה האיטלקית-התודכית בלוב, ב 1916 
הצטיין בקרבות בסביבת גוריציה ובנובמבר 1918 ניהל את 
המעיא-ומתן על שביתת־הנשק עם אוסטריה. 1921 נשלח 
בשליחויות דיפלומאטיות לרומניה ולאה״ב, ב 1924/5 שימש 
ציר של איטליה בבראזיל. אחר־כך נתמנה ראש המטה 
הכללי של הצבא האיטלקי; 1929 — 1933 היה מושל בלוב. 
1935/6 שימש מפקד עליון של הצבא האיטלקי, שכבש את 
חבש. בתחילת מלחמח-העולם וו היה ב׳ שוב ראש המטה 
הכללי, אך בדצמבר 1940 ויתר על משרתו כתוצאה מכשלוגם 
של צבאות־איטליה ביוון. אחר התפטרותו של מוסוליני 
(יולי 1943 ) נעשה ב׳ ראש־הממשלה ובספטמבר אותה שנה 
חתם על חוזה כניעתה של איטליה. הוא התפטר מכהונת 
ראש-הממשלה במאי 1944 . 

ב 1 ח 1 ז ( 05 ( 13 > 83 ), 1 . מחוז בדרום-מערבה של ספרד, סמוך 
לגבולה של פודטוגאל, בדרומו של גליל אסטר- 
מדורה. מחח־ב׳ הוא הגדול שבמחוזוח־ספרד. שטחו 21,653 
קמ״ר, מספר תושביו כ 815,800 ( 1950 ). 

רוב שטחה של ב׳ היא רמה נמוכה, שופעת לדרום-מערב. 
בצפמ מגעת ב׳ עד רגלי הרי-טולד(. בדרומה מתנשאים 
רוכסי סירה מותה. במרכזה זורם נהר גודיאנה בעמק, שהולך 

ז /•צ י.י ז • ע ז 

ומתרחב לצד מערב. 

חלקה המזרחי של ב׳ הוא שחון וראוי בעיקר למרעד- 
ואילו במערבה יש שטחים נרחבים של אדמה פוריה. 55% 
משטחה של ב׳ מעובדים ובהם מגדלים ביחוד חיטה, שעורה, 
תירס, גפן חית. כשליש מן השטח משמש למרעה (מרעדד 
חורף במזרח הרמה ומרעה-קיץ בהרים): בב׳ מגדלים בקר, 
צאן וחזירים. כ 10% מן השטח מכוסר. יערות, שמהם מפיקים 
כמדות גדולות של שעם. 

כמדות קטנות של עופרת, נחושת וצפחה נחצבות לרגלי 
סיירה מורנה בדתמה של ב׳. מפעלי-תעשיה קטנים (למוצרי 
טכסטיל, צמר, עור, שעם, יין, שמן ומוצרי-מזון שונים) 
קיימים בערי-ב׳ ובסביבותיהן. 

ב׳ דלה באמצעי־תחבורה מודרניים. מסד.״ב והכביש 
הראשי ממאדריד לליסבון חוצים את ב׳ ממזרח למערב, 
ומס״ב שניה חוצה את ב׳ מצפון לדרום. הערים הראשיות: 
בדחוז (עיר־הבירה; ר׳ להלן, 2 ), מךידה ( 25,000 ת׳), אלי 
מנדרלחו( 25,000 ת׳), דון בניטו ( 22,006 ת׳). 

פ****** 

• * % * * 

2 . עיר-ד,בירה של מחוז ב׳. יושבת על גבעה, שמתרוממת 
על הגדה הדרומית של נהר־גוד־יאנד" סמוך לגבול פורטוגאל. 
מספר-תושביה כ 79,000 ( 1950 )'.'ב׳ היא מרכז של מסחר, 
תחבורה ותעשיה (מזונות, מוצרי־צמר, כובעים, קליעח־ 
סלים). היא מוקפת חומה. 

בתקופד, הרומית היה במקום מבצר, שנקרא בשם באטא- 
לום ( 1 ז 1 נ 13111 ג 6 ). ב׳ נעשתה עיר-מבצר ומרכז מסחרי לאחר 
שנקבעה ב 1031 כבירתה של ממלכה מוסלמית קטנה בדרוס* 
מערבה של ספרד, ומאז נקראה בטליום ב 1229 

נכבשה ב׳ על-ידי אלפונסו צ 1 מיאון. במהצה השניה של 
המאה ה 13 בוצרה ב׳ ובאותה תקופה נבנו בה קאתדראלה 
מפוארת וטיחד במשך מאוח שנים שימשה ב׳ מבצר חשוב על 
גבול ספרד ופורטוגאל. בתקופת מלחמות־נאפוליון הותקפה 



631 


בדחח — בדיה אי לכליץ/ דומינגו 


632 


ב' כמה פעמים ע״י הבריטים בפיקודו של ולעגט^ן (ע״ע), 
ולסוף נכבשה על־ידיהם ( 1812 ). גם בימי מלחמת־האזרחים 
בספרד ( 1936 ) התחוללו קרבות אכזריים מסביב לב׳. לאחר 
שנכבשה העיר ע״י צבאותיו של פראנק( נערך בה טבח של 
הסוציאליסטים ומצדדיהם. — בב׳ נולד הצייר לואים מודלס 
(ע״ע), ששתיים מתמונותיו שמורות בקאתדראלה של ב׳. 

8 . בר. 

3 ךחן, ע״ע סתנה. 

( 191111511311 ^^ 8 ), 1 . חבל־ארץ בקצה הצפוני־מזרחי 
של אפגאניסטן, שהוא גם יחידה היסטורית ואד־ 
מיניסטראטיוויתז כולל את גליל־ואחאן, החוצץ בין ם.ם.ס.ר. 
וביו פאקיסטאן וקאשמיר. את שטחו אומדים ב 52,000 קמ״ר 
ואת מספר־תושביו ב 450,000 . — חבל ב׳ נמצא כולו בגליל* 
המים של נהר אמדדריה (ע״ע). בעמקי פלגיו של נהר זה, 
וביחוד בעמקו של נהר־קוקצ׳ה שבמערבו של החבל, נמצאים 
בתי־שלחים, שבהם מגדלים חיטה, אורז, כותנה ועצי־תות 
(לגידול תולעת־המשי). בגבעות מגדלים שעורה, קטניות 
ועצי־פרי. בהרים מגדלים מקנה, שהוא מקור־הפרנסה העיקרי 
של תושבי־ב׳. חשיבות כלכלית יש גם ליערות, ששרדו 
בהרים, ולאבנים היקרות — אבו־הכחול (לפיס לזולי), אודם 
וברקת (איזמרגד) — הנמצאות בב׳. קודם שנתגלו דרכי״הים 
למזרח הרחוק בתחילת התקופה החדשה היה ערך מסחרי 
לדרר העוברת בב׳ ובוואחאן לסין. — תושבי־ב׳ הם ברובם 
טאג׳יקים ובמיעוטם טור?ןמנים, רובם מוסלמים סוניים 
ומיעוטם שיעיים. עיר־הבירה. פאיזאבאד, שיש בה כ 25,000 
נפש ( 1950 ), יושבת על הקוקצ׳ה במרחק של כ 300 ק״מ 
מקאבול, שאליה היא מחוברת י ע״י כביש למכוניות. כ 80 
ק״מ ממערב לפאיזאבאד שוכנת רוסטק (כ 10,000 נפש), 
ובמבוא לוואחאן שוכנת זבאק (כ 5,000 נפש), שבקרבתה 
נמצאות מחצבות של אבן־הכחול ושמעבדת גם איזמרגדים 

; י ׳גי■*: 

ואבני־אודם וסוחרת בהם ובזהב. 

בתקופה העתיקה היתה ב׳ חלק מממלכת ב^טוץה (ע״ע). 
הגאוגראפים המוסלמיים מזכירים אותה רק מן המאה ה 9 
ואילך, וכנראה לא נכבשה ע״י המוסלמים קודם סוף המאה 
ה 9 (ע״ע אפגניסטן, תקופח האסלם). ב 3 ־ 1272 , כשעבר 
מארק! פולו בב׳, משל בה נסיך מוסלמי, שהתיחס על 
אלכסנדר מוקדון (שהגיע לבאקטריה). האחרון בצאצאי 

בניה של שושלת זו מת במאה ה 15 הזאחרון כצאצאי 

^ *•* 

בנותיה באמצע המאה ה 18 ! אז עלתה לשלטון שושלת חדשה 
של מירים (נסיכים). ב 1765 נכבשה ב׳ ונשדדה ע״י האמיר 
של קאבול, אבל זה האחרון לא החזיק בה מעמד. במחצה 
הראשונה של המאה ה 19 היתה ב׳ בידי מושלי קאטאגאן, 
החבל הגובל עם ב׳ ממערב. בחבל זה נכללה ב׳ גם לאחר 
שנכבשה קאטאגאן על־ידי האמירים של קאבול בשנות ה 50 
למאה ה 19 . בשנות ה 40 למאה ה 20 הופרדה ב׳ מקאטאגאו. 

2 . ב׳ העליונה (ברוסית מבאסאגשצבזזגש־סמקסח 
. 0 ) — חבל אוטונומי ברפובליקה הסובייטית הטאג׳יקית 
בפמיר (ע״ע), הגובלת עם ואחאן. שטחה קרוב ל 60,000 קמ״ר 
ומספר אוכלוסיה כ 50,000 . תושביה, שברובם הם טאג׳יקים 
ובמיעוטם טורקמנים, מתפרנסים בעיקר מגידול־מקנה. העיר 
הראשה — חורוג — יושבת על נהר פיאנג (פלג של האמו) 
על גבול ב׳ האפגאנית. 

א. י. בר. 


במה, ז׳חף — 11 ק 1056 — ( 1864 , פאריס — 1938 , 
נראן־סר [ 6 יוז 86 ' 1 > 1 ו 3 ז 0 ] על נהר דרום), חוקר 

הספרות הצרפתית של יה״ב. גדל באי־ראיניון (צפונית 

** * 

ממאדאגאסקאר), שבו נשתקעה משפחתו (ממוצא ברטוני) 
במאה ה 18 , ומ 1883 עד 1886 למד ב״בית־הספר הנורמאלי" 
( 316 תזז 0 מ £€016 ) המפורסם בפאריס. לאחר שלמד בלשנות 
רומאנית גם בגרמניה, אצל הדמן סישיה (ש 1116 :>נ 51 )^ ולאחר 
שהורה באוניברסיטות של פריבור (שווייץ) וקאן וב -, 00 1 < 
^ 131 מז 10 ^, נמסרה לו ב 1903 הקאתדרה של מורו גאסטון פרי 
ב 66 מ 3 ז? 16 ז 0511626 , שבו הרצה עד 1936 . גאוניותו נתגל¬ 
תה אף בעבודת הדוקטור שלו, הספר המזהיר x ג^ 113 (^^? 1.65 , 
1893 , שבו הביע את 
הדעה, שהסיפורים 
המבדחים של יה״ב 
נולדו באירופה עצמה 
ולא הובאו מן המזרח) 
מאז גדל פירסומו, וב׳ 
מוכר כיום על*ידי 
אנשי-המדע בכל העו¬ 
לם כגדול החוקרים 
במאה ה 20 של הספ¬ 
רות הצרפתית העתי¬ 
קה וכסולל דרכים 
חדשות בחקירה הבל¬ 
שנית בכללה. בשנת 
1920 צורף לאקאד- 
מיה הצרפתית וכן נתמנה כחבר של כמה אקאדמיות בארצות 
שונות. ב׳ היה מן הלוחמים האמיצים והפעילים בהגנה על 
דרייפום. 

יצירתו העיקרית היא ספרו ״האגדות האפיות״ ( 1.65 
65 ו 1 ף 1 ק 6 165 >מ 1626 ; 4 כרכים, 1908/13 ), שבו נתכוון ב׳ 
להוכיח, שהאפוסים הלאומיים של צרפת, כגון "שירת רו- 
לאן״, אינם עיבודים של שירים מן המאה ה 8 והס, אלא 
נוצרו במנזרים בהשפעתם של מסעי-הצלב, במאות ה 11 
וה 12 . ספריו של ב׳ כוללים בין השאר עיבוד של אגדת 
טריססאן ואיזולדה, בצרפתית חדשה ובסיגנון מקסים ( 1-6 
1900 , 156011 ! 6 ם 3 :ז 15 זז 16 > 1101030 ), שניתרגם לכמה 
לשונות; "היסטוריה של הספרות הצרפתית" (בשותפות עם 
פול אזאר [ 1 )ז 11323 ), 1923 ), והוצאה של "שירת רולאן" 
( 1921/7 ) עם פירוש, שמדגים את דעתו של ב׳, ששיטת 
"ביקורת־הסקסטים", שהנהיג קארל לאכמן, חסרה יסוד בטוח 
ושאת ההוצאות המדעיות יש לבסס בעיקר רק על כ״י אחד. 

ספריו של ב׳ מצטיינים בכוח הנמקה מפליא ובשיטת- 
הרצאה, שיש בה משום דמיון להצעת-טענות מעולה של 
עורך-דין. התאוריוח שלו היו תמיד בניגוד גמור אל 
המוסכם ע״י חוקרי־זמנו, וכולן השאירו מקום להתנגדות; 
אעפ״כ הפיצה כל אחת מהן אור חדש על הבעיות שדן בהן, 
ומתוך כך נתן דחיפה חשובה להתפתחותו של המדע, 
שבו עסק. 

?. 1x11, /. 8. (1939). 

ח. 0 . 

בדה אי־ לבליץ׳, דומינג 1 - 00 , 1611 !< 1.61 ך 113 > 63 

ידוע גם בשמו הבדוי עלי בי אל-עבאםי 
ונקרא גם קאסטיו ( 03511110 ) — ( 1818-1766 ), סייר ספרדי, 




633 


בדיה א' לכליץ׳. דומיגגו—כריל 


634 


שהתחפעז כמוסלמי מלומד ועבר בארצות־ערב. נולד גבר־ 
צלובה, למד את הלשון והספרות הערביות ואף נתמחה 
בתורת האסלאם, עד שאפשר היה לו להתהלך עם חכמי• 
האסלאם באחד מהם. כדי להשלים את התחפשותו כמוסלמי 
נימול. ב 1803 יצא בתמיכתה של ממשלת־ספרד למארוקו! 
משם הלך ביבשה למצרים ולמכה והזר לספרד דרך ארד 
ישראל, סוריה וקושטה. כשחזר לארצו היתה כבושה בידי 
הצרפתים ן ב' נעשה אחד מבני־בריתם של הכובשים ונתמנה 
במושל־קורדובה. כשגורשו הצרפתים מספרד בדד לצרפת, 
וכאן פירסם ב 1814 בצרפתית את ספרו "מסעות עלי אל 
עבאסי באפריקה ובאסיה בשנות 1803 — 1807 ״ ( 38€ ץ 0 'ע 
1807 — 1803 00$ ממ 3 108 זמ 13 >ם£ק מס ! 0 ש 11 ף 1 ז£\/. מס). 

כששהה בחלב שבסוריה בשליחות צרפתית חשאית בשם 
בדוי חדש (עלי עותמן) מת (כנראה, הורעל). אחר מוחו 
נתפרסמו עוד כמה רשימות ממסעותיו (בקאטאלאבית 
ובספרדית) ואטלאם של הארצות, שבהן עבר. משום ההרפת¬ 
קות הנועזות, שתיאר בחיבוריו, זכו לתרגומים ולפירסום 
מרובה. למדע תרמו ספריו רק מעט. 

בדוזה׳ ע״ע הומור. 

בליל(לאט' 1 מט 11 מ 513 . אנג' מ 1 ז, צרם׳ ! 01311 < גרם׳ םמ 21 ), 

יסוד כימי מתכתי מקבוצת-עו של המערכת המח¬ 

זורית. סמל כימי:! 81 ;מספר סידורי: 50 ! משקל אטומי: 

118.70 < תערובת של 10 איזוטופים (ע״ע) בין *^^! 81 ובין 

**^מצ(הוכנו גם כמה ראדיראיזוטופים מלאכותיים מ 

עד ״*^מ 8 ); ערכויות: 4,2 . — הב׳ קיים ב 3 צורות אלוטר(־ 

פלת (ע״ע): ( 1 ) הצורה המתכתית המצויה — זו שהיא 
■ 

יציבה בין ״ 18 ובין ״ 170 < גבישים טטראג 1 נאליים. ( 2 ) 
ב ״ 170 נעשה הב׳ פריך וב ״ 200 הוא ניתן לכחישה לאבק 
דק, שגרגריו הם גבישים רומביים. ( 3 ) למטה מ ״ 18 הופך 
הב׳ לאט — ובקור חזק במהירות — לאבקה אפורד" שמש¬ 
קלה הסגולי קטן משל ( 1 ) וגבישיה הן קוביות! כלי-ב׳, 
כשהם נמצאים זמן ממושך בקור, עלולים להתפורר לאבקה — 
"מגפת-ד.ב׳", שהיא תהליך "מידבק": ב׳ לא-נגת, שעומד 
במגע עם ב׳ שנתנגע, מתפורר במהירות מרובה מזו שבה 
הוא מתפורר כשהוא לעצמו. 

תולדות הב׳. ידיעת הב׳ ודרכי השימוש בו הם קדומים 
מאד. חפצי־ב׳ נמצאו במצרים של תקופת תות-ענח-אמון 
(המאה ה 14 לפסה״נ), אולם בצורת הברונזה (ע״ע) — 
כנתך עם נחושת — כבר היה רווח השימוש בו בייצור של 
פלי-זין, כלי-עבודה ותכשיטים בתרבויות העתיקות של 
המזרח התיכה והרחוק מן האלף ה 4 לפסה״נ. במקרא נמנה 
ה״בדיל" עם המתכות המצויות (במדבר לא, כב), וביחוד 
כמתכת גסד" שמשמשת ערב(סיג) למתכות יקרות (ישע׳ א, 
בה< יח' כב, יח), אבל אפשר שב״בדיל" זה נתכויונו לנתך 
של מתכות שונות, שהב׳ היה אחד מהם. השבעים מתרגמים 
;ו 0 ^£ז 1 ג>ס 11 א, הוולגאטה — 813111111111 . השם x 0005 ^ז> 0 ^ז x 
מצוי בשירת הומרוס, ופירושו: המתכת הבאה מן האיים 
הקסיטריים (כן אצל פליניוס), שלדעת רוב החוקרים הם 
האיים הבריטיים (אע״פ שלדעת קצת שמם הוא ממוצא 
סאנסקריטי), האגדה היוונית מיחסת את גילוי הב׳ (והער 
פרת) למידאס מלך פריגיה! ומיחזקאל (כז, יב) אנו למדים. 
שהצורים היו מפיצים ב׳ במזרח ובמערב. ידוע, שבתקופת 
התלמיים הובא ב׳ למצרים מקורנוול (בריטניה), רש בכך 


משום ס-וע להשערה, שכך היה גם קודם לכן. בניצול מכמן 
של מכתת-קורנוול הוחל, כנראה, במאה ה 5 לפסה״נ, 
ומזמנו של יוליוס קיסר הגיע אלינו תאורו של דיודורוס 
בדבר שיטת ההפקה של ב׳ בבריטניה. בבבלים הקדמונים 
ראו גם הרומים את הב׳ כמין עופרת(מ 1 נ 11 > 1 ג> 11 ג 0 מ 111 לת 1 נ 11 ק 


או 11111 ל 31 11111 ( 1 מ 1111 ק — עופרת לבנה) < השם $1311:111111 לב׳ 
בלבד נתיחד במאה ה 4 לספה״נ. האלכימאים האלכסנדרוניים 
הראשונים קראו לו בשם חרמם, ואח״ב שינו את שמו לזום 
או יופיטר! למתכת הב׳ הוסמך סמלו של כוכב־הלכת צדק 
(=יופיטר), ולסלח הכלורי של הב׳ — ששימש תרופה 
למחלות-תולעים — קראו בשם מלח-צדק ( 18 ע 0 ן ! 83 ), 
ולתחמצתו — סיד-צדק ( 01:13 ( 3^x ^). ידיעת הב׳ ותולדותיו 


הגיעה לאירופה ביה״ב 
ע״י האלכימאים הערביים 
(גבר, ע״ע). מסוף התקופה 
העתיקה היתד. בריטניה 
הספק העיקרי (ואפשר. 
החזירי) של ב׳ לכל המע¬ 
רב, ואף למזרח הקרוב. 
ביד,"ב התחילו מנצלים מכ¬ 
רות ב׳ בב^,מיד" ומתחילת 
הזמן החדש ואילך — אף 
בםאכסו׳גיד.. מאמצע המאה 
ה 19 נדחו מקורות-הב׳ 
האירופיים מפני המקורות 
החשובים, שנתגלו במזרח 
הרחוק ובאמריקה הדרו¬ 
מית, ובסוף המאה ה 19 גם 
באפריקה. 





קופסת״תה סינית עשויה בדי? עם 
שיבוצי ם?יז, הטאה ה 19 


מתכת״ב׳ צרופה מופיעה בכמויות זעירות מאד בטבע 

בצורת גרגרים כערב נטפל לזד,ב (סיביר, גיאנה) או כערב 

של עפרות-ביסמוט (מכסיקו). אולם כמקור להפקתה בקנה- 

מידד, גדול חשובים רק מחצביה — בעיקר הקסיטריט (או 

— י ♦ ^ 

אבן'ד.ב׳), שהוא הדרתחמוצת , 300 , ובמידד. פחותה מזו— 


פיריטי-הב׳, שהם סוילפידים מעורבים של ב׳, נחושת וברזל. 

• • •* 

הקאסיטריט מצוי באסיה הדרומית-מזרחית — במאלאיה, 


אינדונזיה (איי באנקןה, ביליטון וסינגסג), וגם בסיאם, הודו־ 
סין, בורמה וסץ בבוליוויה שבדרום-אמריקה, בניגריה 
ובקונגו הבלגית שבאפריקה התיכונה, בכמויות קטנות גם 
באירופה — בקורנוול שבבריטניה ובפורטוגאל — ובאום- 
טראליד.. התפוקה העולמית השנתית גדלה מ 80 אלף מון 
בתחילת המאה ה 20 עד 4 * מילית טון בתחילת מלחמח־ 
העולם 11 , פחתה עד למטה מ 100 אלף טון מחמת המלחמה 
ומלחמות-האזרחים בדרום־מזרח אסיה, והיא חוזרת ומתקר¬ 
בת ל 200 אלף טון בשנים האחרונוונ הצרכן והיבואן הגדול 
ביותר של ב׳ הן אה״ב. 


תפוקת הבדיל בעולם (באלפי מונים) 
מאלאיה אינדו- סיאם סין בולי- ניגריה קונגו תפוקה 


גזיה 


19 

31 

66 

1939 

18 

57 

87 

1941 

3 

1 

2 

1945 

10 

32 

57 

1950 


• אוסדן 


וויה הבלגית עולמית 


196 

10 

11 

30 

12 

269 

19 

17 

47 

*7 

98 

19 

13 

48 

— 

176 

14 

8 

31 

^4 



635 


בדיל 


636 


ה פ ק ת ־ ד, ב/ אחוז הקאסיטריט במחצבים של חומר זה 
אינו עולה על 10% — 5 . מתחילה מרכזים אותו: שוטפים 
את המחצב הכתוש והטחון בזרם־מים חזק, שבו נגרפים 
הגרגרים הסיליקאטיים הקלים, בעוד שגרגרי־הקאסיטריט 
הכבדים שוקעים. ע״י קליה באוויר משחררים את הקאסי־ 
טריט מן הארסן, הגפרית והברזל, שנהפכים לתחמצותז 
תחמצות הארסן והגפרית מתנדפות, והברזל החמצני מסולק 
ע״י אלקטרומאגנטים. הקאסיטריט המרוכז והמנוקה, המכיל 
ב 70% , 8005 , מוחזר בתנור באמצעות פחם: 

200 •♦־ 50 51102 * 

המתכת המותכת מצטברת על קרקעית־התנור ומוצאת משם 
ליציקה בצורת מטילים או גושים, שהם מכילים כ 99% ב׳. 
לשם קבלת מתכת טהורה חוזרים ומתיכים את מטילי־הב' 
בתנור משופע: המתכת המותכת ניגרת למטה והפסולת 
(תחמצות של מתכות) נשארת למעלה. בשיטה זו משיגים 
מתכת מצורפת, שמכילה 99.95% ב׳. אפשר לקבל ב׳ טהור 
גם בדרך האלקטרוליזה של תרכבותיו. בכמה מארצות־ 
המערב משמשות גרוטאות־ב׳ (כלי־ב׳ שיצאו מכלל שימוש, 
קופסות־שימורים וכד׳) מקור חשוב להפקת ב׳ מתכתי{ 
תחילה הופכים אותן בפעולת כל 1 ר לב׳ כל 1 רי ( 811014 ). 
שממנו אפשר להפיק את הב׳ המתכתי בדרך החיזור. 

מתכת־הב׳. הב׳ בצורתו האלוטר^פית המצויה הוא 
מתכת לבנה בעלת ברק כחלחל, שהיא מבהקת כעין הכסף! 
משקל סגולי: 7.3 ! נקורת־היתוך: ״ 1232 נקודת־רתיחה: 
״ 2,260 . הב׳ קשה מעופרת, אך רך מאבץ ונחתך בסכין{ הוא 
קל לחישול ולרקיעת פחים ועלים• דקים בהקשה, ביחוד 
בחימום עד ״ 100 , וכן למשיחת חוטים (שהם שבירים). ב׳ 
אינו נתקף ע״י אוויר או ע״י מים בטמפראטורות מצדות! 
רק ב״ 1,500 הוא נדלק ונשרף לדדתחמוצת , 8110 • עם 
האלןגנים הוא מתחבר ישר להאלוגנידים. הוא מותקף לאט 
ע״י החומצה המלחית והחומצה הגפריתנית המהולות ובמהי¬ 
רות מרובה יותר — ע״י החומצות המרוכזות והחמות! גם 
חומצה הנקנית מהולה ממיסה אותו לאט (על פעולתה של 
החומצה החנקניח המרוכזת ר׳ להלן). 

ערכו השימושי של הב׳ בא לו מן הקלות, שבה הוא ניתך 
ונוצק, ומיציבותו היחסית בפני גורמי־החלדה. ב׳ נקי משמש 
בזמננו בעיקר לציפוי של לוחות-פלדה כתריס בפני חלודה; 



ססל של אינוד-אוטנים בנדסניח עיעוי בד< 
סטור 17605 


לשם כך טובלים את הלוחות בב׳ מותך או מכסים אותם 
שכבת-ב׳ בדרך האלקטרוליזד* וכן משמש ב' נקי לייצור 
״נייר-ב׳״ — ז. א. עלים דקים מב׳ — לעטיפת שוקולאדה, 
סבון, מוצרי־טבק וכד׳. אבל רוב הב׳ אינו נצרך בעינו אלא 


לייצור נתכים שונים: מיני הברונזה(ע״ע)! מתכות־ההלדומה 
(ע״ע) קלות-ההיתוך! מתכות־הדפום (ע״ע! וע״ע אנטימון); 
מתכת־בריטניה ומתכת־בביט(ע״ע אנטימון), ונתכים אחרים 
הרבה. — ביה״ב, מן המאה ה 12 ואילך, היתה האומנות של 
יציקת־ב׳ מפותחת מאד בצרפת ובגרמניה והבשילה חפצי 
אומנות ומלאבת־מחשבת מעולים, בעיקר כלי־בית{ רק מן 
המאה ה 18 ואילך נידחקו כלי-בית מב׳ מפני כלי־חרסינה. 
אולם עד ימינו נשתמר השימוש בב׳ בתעשיית־הצעצועים 
(למשל, חיילי־הב׳). 

הכימיה של הב׳. מן הב׳ נגזרות 2 שורות של 

תולדות — בדיליתיות מ"!! 8 ובדילתיות מ'''״ 8 • רק בשורה 

הראשונה מופיע הב׳ כמתכת, שההידר 1 כםיד שלה ,( 03 ) 811 

* 

הוא אמפוטרי (ע״ע יונים) וממנו נגזרים גם מלחים של 

ו■ * • 

הקאטיון ^*■■*• 80 וגם סטאניטים בעלי האניון --, 8110 או 

- 31 ( 03 ) 811 ]• בשורה השניה מופיע הב׳ — בדומה לפחמן 

ולסיליציום, שהם קרוביו במערכת המחזורית — בעיקר 

כאלמתכת שממנה נגזרים סטאנאטים בעלי האניון — 81103 

או ־־ ־ [ 4 ( 03 ) 80 ]. תרכבות־י 1 ם 3 הן גורמים מחזרים 

פעילים, שנוטים להתחמצן לתרכבות* ׳'■ 80 . היונים ורוב 

המלחים של הב׳ הם מחוסרי־צבע. מלחי •״■^■ 80 כגון הכלוריד 

ס, 23 ., 81101 , המכונה "מלח־ב׳" סתם, מתקבלים מהמסת 

ב׳ בחומצות. הכלוריד 80014 מתקבל מחיבור ישיר של ב׳ 

עם כלור, והוא נוזל נדיף (נקודת־הרתיחה: ״ 114 ) שאינו 

בעל אופי מלחי. הוא נוטה ליצירת מימות וצירופים מולקו* 

לאריים וקומפלכסיים, ביחוד עם האלוגנידים אחרים. מיימתו 
י * 1 *** 1 * 

8001433 , 0 ' ידועה כ״חמאת־ב׳", תרכבתו הקומפלכסית 
עם אמון כלורידי, (, 28001 ( 334 )<,— כ״מלח הורוד". שני 
הכלורידים ותולדותיהם משמשים מצריבים במלאכת הצביעה 
(ע״ע). 

, 3001 ניתן להידרוליזה בתמיסתו המימית, וממנה 

מתקבל ההידרוכסיד, שהוא החומצה הבדילית או האורתו־ 

סטאנית: 
♦ 

[ 8 ( 03 ) 80 ] , 3 + 4301 ״- 63,0 + 80014 ! 

ממנה מתקבלות ע״י נטילת־מים חלקית שתי תרכבות בעלות 
הנוסחה , 3,800 — החומצה ה "־סטאנית הפשוטה והחומ¬ 
צה ה ?־סטאנית (או מטאסטאנית), שהיא פ 1 לימד של 

• 4 * ו 9 

הראשונה. האחרונה מצטיינת בגרגדיה הכבדים, באי־מסיסות 
במים ובקשי-מסיסות אף בבסיסים אלקאליים; היא מתקבלת 
אף בפעולה נמרצת של חומצה חנקנית על ב׳ מתכתי. — 
נתרן סטאנאטי (ביתר דיוק נתרן הכסאהידרןסטאנאטי — 
[,( 03 ) 80 ] ,* 3 נוצר על-ידי פעולת עודף של נתרן הידרר 
כסידי על , 8001 או ע״י המסת ב׳ באלקאלי הרותח: 

, 23 ־*־ , 39,800 ״־ 3,0 * 903 ^ 2 * 30 ; 

הוא משמש בתעשיית האריגים גם כמצריב בצביעה וגם 
להכנת כותנה או משי כבדים, שהם מוגנים בפני דלקה: 
האריג מוספג בתמיסת הנתרן הסטאנאטי ואחר ייבושו הוא 
ניתן לטיפול באמון סולפאטי, שמשקיע את מימת הב׳ 
הארבע־חמצני בתוך סיבי־האריג. 

הסולפיד החום 808 מתקבל מתמיסות של תרכבות •" 80 
ע״י גאז- 018 • הסולפיד הצהוב , 803 מתקבל באותה דרך 
מתמיסות של תרכבות-׳ייספ; בצורת גבישים זהובים מבריקים 
הוא מתקבל על־ידי היתוך של שבבי-בדיל עם גפדית ואמון 




637 


כדיל—כדן 


638 



גאדויכוורו 


כלורידי, וצורה זו נקראת בסי האלכימאים "זו!ב מוסיוד" 
(כלומר זהב־םסיפם [מו׳זאיקה] ז לפי אתימולוגיה עממית — 
"זהב־משה"), דוהסו לה סגולות ריפדיות לקדהת ולאפי־ 
לפסיהז היא משמשת להזהבה של פסלי־גבם, של מסגרות־ 
תמונות וכד׳. — סולפידי־הב׳ מסיסים בסולפידים או פוילי־ 
סולפידים אלקאליים אגב יצירת חיוסטאנאטים,, 10 , 808 ג. — 
הוכנו גם תרכבות א 1 ךגנו־מתכתיות'(ע״ע) של ב/ 

הב׳ ותולדותיו הם מעוטי פעילות ביולוגית — בניגוד 
לעופרת ולאבץ. "הרעלת־ב׳" אינה ידתה! לפיכך אפשר 
להשתמש בב׳ בשביל קופסות־שימורים וכד׳. 

י. קלוגאי, שבע מתכות, 11937 ■■ 1111111 ) 1 ^ ) 01 

; 1920 ,זז 11 { 2111111£€$€ $) 11 ^ ,§ 11 ו 1 ח€מ ; 1910 ^ £7 

€0711101 ^ 111 ! 1111€01 נ>¥ 11$ 11111 , 11111 . 1 

*ז 1€ ם 1 ; 1920 ,( 109 , 07111101 ! 1311311£ . 1113 > £71£111£€1111£ ) 

-^ $1011 , 00110011 )ח 1110 ק €10 ץ£( 1 1 )ח 3 מ 1 ״ 1 1 במ 2110 מ 

^ 111 ה 31€ ז 8 .^ 510 ; 3 \ 100 ^^ 01 ^^ 3 > 11€ 

ם* ה. ב.־־י. ל. 


3 ךן (מש 1 )ב 8 ), 1 . חבל־ארץ בדרום־מערבה של הרפובליקה 
הגרמנית המערבית, שהוא הלק ממדינת בדד 
דרטמברג (ע״ע). שטחו: למעלה מ 5,000 ג קמ״רז מספר 

• } י *ד* 

ת^ביו: כ 2.5 מיליון ( 1951 ). נקרא על שם העיר כ׳ (ע׳ 
להלן 2 א). 

הרינום משמש גבול טבעי לב׳ בדרום (כמקום שהוא 
♦״ י 


מפריד בינה ובין שווייץ) ובמערב (במקום שהוא משמש 
גם לאלזאס שבצרפת ולחבל הפאלאמינאט הגרמני). במזרח 
גובלת ב׳ עם דרטמברג, בצפודהמזרח עם באוואריה ובצפון 
עם הסן. בפינתה הדרומית־המזרחית גובלת ב׳ בימת־בודן 
שלרגליי האלפים. — ב׳ אינה יחידה גא 1 גראפית טבעית. היא 
כוללת את הרי שורצולד והמשכיהם (ע׳ ערך גרמניה) 

1 ^ 4 ן • • 

ובקצה הצפון היא נכנסת להרי־אוידנולד. בין ההרים הללו 
והרינוס משתרעת המחצה המזרחית של בקעת הרינוס העל¬ 
יון, שהיא החלק החם והמוגן ביותר בפני רוחות שבגרמניה. 
כ 37% משטחה של ב׳, כעיקר בהרים, מכוסים יער, 


שמספק עצים לתעשיות שונות, שב׳ מצויינת בהן: רהיטים, 
כלי״נגינה, צעצועים. בעמק־הרינוס מגדלים חיטה, גפנים 
(ליין), עצי־פרי, ירקות שונים וטאבאק. הגפן עולה יפה גם 
בעמקו של נהר־נקאר. בגבעות ובהרים הסמוכים מגדלים 
שיפ 1 ן, שע 1 רה, שבוילת-שועל, תפוחי-אדמה וסלק-סופר. המשק 
החקלאי הוא זעיר ברובו הגדול, והאיכרים מגדלים בקר, 
חזירים וסוסים. מחת לתעשיות-העץ קיימות גם תעשיות של 
שימורי־פירות, מכונות, טכסטיל, עור, נייר ושעונים. פחות 
חשובים מבחינה כלכלית הם מכרות הברזל, האבץ והקובאלט, 

61% מתושבי ב׳ הם קאתולים, 39% פרוטסטאנטים. 
החשובות בערי-ב׳ הן עיר-הבירה קארלסרוהה ( 200,000 תו¬ 
שבים), מאנהיים ( 250,000 ת׳), פרייבות ( 112,000 ת׳), 
היידלברג ( 116,000 ת׳) ופפורצהיים. 

2 שמן של שלש ערים בתחום שלטתה של הלשון הגר¬ 
מנית ? שלשתן מצויינות במעיינות מרפא ורחצה חמים(מכאן 
השם 160 ) 63 ; מגרמ׳ 1 > 83 , מרחץ), שהם ידועים עוד מימי 
השלטון הרומי. 

א) ב׳ או ב׳-ב׳ — בחבל ב׳ מדרום לקארלסרוהה ובה 
כ 40,000 נפש. 

ב) — מדרום לווינה, שבה כ 30,000 נפש. במלחמת-העו- 
לם 1 שימשה מושב למפקדה האוסטרית-ההונגארית העליונה, 
ומ 1945 ואילך — למפקדה של צבא-הכיבוש הרוסי. 

ג) ב׳ — בשודיץ, בקאנטון ארגאו (ע״ע), ובה כ 10,000 
נפש. במרכזה נשתמרו בניינים מיה״ב. 

ס. בר. 

היסטוריה. ( 1 ) ימי-קדם וימי-הביניים. 
התושבים הראשונים של ב׳, הידועים לנו, היו קלטים (ע״ע). 
בשלוש המאות הראשונות לסה״נ נתערבו בהם הכובשים 
הרומיים. ב 260 בערך תפסו האלמנים (ע״ע) את החלק דעדול 
ביותר של הארץ, בעוד שבחלק הצפוני (סביבת מנהיים־ 
היידלברג של היום) נתיישבו פרנקים (ע״ע). מן המאה ה 11 
עד 1918 שלטה בב׳ משפחת הצרינגים, שנקראו כך על שם 





639 


בדן 


640 


גרמניה הדרומית 

בשנת 1800 


130 100 



ו נאוואריה. 2 יירטמנרנ, ג באר!, 4 . שטחי וזכנסיוז, מ ערים הפשיות 


מבצרם צרינגן(מ 86 ת 1 ז 2311 ) שעל־יד פרייבורג. ב 1061 קיבל 
ב ר ת 1 ל ד לבית צרינגן את ר^זנות־הספד של ור 1 נה (ע״ע). 
הפסיד ארץ ב 1073 ', אך שמר על תתואר של רתדספר 
( 3£ ־ 1££1 ז^ 1 ). וצאצאיו כינו את עצמם מ 1112 רזיזני־ספר של 
ב׳ על שם מצודתם ב׳ שעל־יד העיר ב׳ של היונ 1 רוזני־הספר 

היו מצדדים נאמנים של השטאופים (ע״ע) והנסיך פרידריד 

♦ ■— 

מב׳ הומת ב 1268 בנאפ 1 לי ביחד עם ידידו ק 1 נךךנו (ע״ע), 
השטאופי האחרון. במשך המאות ה 12 וה 13 נתחלקה הארץ 
הקטנה בין הצאצאים של ענפי־השושלת השונים. רק החלק 
העשרים לערך של ב׳ הנוכחית היה בידי הצרמגים, ואילו 
שאר חלקיה של הארץ היו שייכים לפלטינט (ע״ע) 
בצפון, להגמונים ונסיכים שונים במרכז ולבית־האבסבורג 
בדרום (ברייסגאו). לחצם של ארונים אלה על איכריהם גרם 
להתמרדויות של אלה האחרונים בסוף המאה ה 15 ובתחילת 
המאה ה 16 (ע״ע אכר, ע׳ 310 ). 

( 2 ) 1503 — 1803 . ב 1503 איחר רוזן־הספר כריסטוף 
( 11 קס 151 ז 011 ) את חלקי־הארץ השונים ליחידה מדינית אחת, 
אך אחר מותו ( 1527 ) נתחלקה הארץ שוב בין בניו: בר* 
נ א ר ד קיבל את סביבת העיר ב׳(וממנו נסתעפה השמולת 
של בארףבאדן) וארג סט את החלק הצפוני: ב׳־דורלאך. 
שני הנסיכים עברו לפרוטסטאנטיזם, אחר מותו של ארנסט 
( 1553 ) הוחזרה ב׳־ב׳ לקאתוליית. בין צאצאיו של ארנסט 
ידוע רוזן־הספר לודוויג וילהלם (שלט משנת 1677 עד 
1707 ), שהצטיין כמצביא במלחמות בתורכים (-מם^ןזטז" 
״ 1.0015 ). באותה תקופה ( 1688 — 1697 ) הוחרבה ב׳־דורלאך 
על־ידי הצרפתים. ב 1777 נכרת הענף של ב׳*ב׳ ורוזן־הספר 
קארלפרידריך לבית ב׳־דורלאך ( 1728 — 1811 ), שעלה 
על כסא־הנסיכות בשנת 1738 ושלט מ 1746 , חזר ואיחד את 
ב׳ תחת שלטונו. נסיך זה היה שליט מצדין! הוא היה חדור 
ברעיונות־הה? 1 כלה והחליף, בין השאר, מכתבים עם מיראבו. 

( 3 ) 1803 — 1848 . בתקופת השינויים המדיניים הגדו¬ 
לים, שבאו בגרמניה בהשפעתו של נאפוליון(מ 1803 ואילך), 
הרחיב קארל פרידריך את גבולות־ארצו מ 2,000 קמ״ר עם 
190,000 תושבים ל 15,000 קמ״ר עם מיליון תושבים. הוא 
קיבל חלקים של ההגמונות קונסטאנץ, באזל, שטראסבורג 


ושפייאר, חלקים של הפאלאטינאט עם 

הערים היידלברג ומאנהיים, בדרום את 

ברייסגאו עם העיר פרייבורג, וב׳ נעשתה 

אחת מן הנסיכויות החשובות בגרמניה. 

ב 1803 קיבל קארל פרידריך את התואר 

נסיך־בוחר(: 51 ' 1 ג))זט^ 1 ), ב 1806 את התואר 

דונם גדול (§ 05$-1€€1:20 ז 0 ). כחבר של 

"ברית הרינוס" (ע״ע גרמניה, היסטוריה) 

עמד קארל סרידריך על צידו של נאפוליון, 

שהשיא את בתו המאומצת, סטפאני בוארנה 

*י 0 * 

( 5 נ 113 ־ו 113 גוג 6£ 1£ ם 113 ק^ 81 ), לקארל, נכדו 

דורשו של הדובס ( 1811 — 1818 ). קארל זה 
עבר ב 1813 , אחד קרב־לייפציג, לצידם של 
אדבי־נאפוליון, הצטרף ב 1815 ל״ברית 
הגרמנית" והעניק לב׳ ב 1818 תחוקה ליב¬ 
ראלית עם פארלאמנט בן שני בתים. בבית 
התחתון ישבו באי-כוח האזרחים והאיכ¬ 
רים׳ שנלחמו בתקופת שלטונם של הדוכ¬ 
סים הגדולים לודוויג( 1818 — 1830 ) וליאו־ 

פולד ( 1830 — 1852 ) על העקרונות של הליבראליזם. בהש¬ 
פעתה של צרפת השכנה התפתחו בב׳ החיים המדיניים 
הערים ביותר בגרמניה. 

( 4 ) ב׳ בימי מהפכת 1848/9 . בהתאם לדוגמה 

הצרפתית לבשה המהפכה בב׳ צורה ראדיקאלית מאוד, ובהנ¬ 
הגתם של עורכי-הדין פרידריך הקר וגוסטף 

סטרובח ( 6 ז\ט 811 ) קמה בב׳ תנועה רפובליקנית, שהביאה 
באפריל ובספטמבר 1848 ובמאי 1849 לידי התמרדויות 
מזויינות. במאי 1849 הצטרף חלק מן הצבא אל המורדים, 
הדוכס הגדול ברח והרפובליקנים שלטו בב׳ במשך חדשיים. 
ביוני בא צבא פרוסי לעזרתו של הדוכס הגדול, החזיר אותו 
לשלטונו, והרבה מן המורדים נכלאו והומתו — מה שעורר 
בב׳ התנגדות חריפה לפרוסיה. 

( 5 ) 1849 — 1918 . אעפ״כ נשארה התחוקה הליברא¬ 
לית בתקפה ובימי מלכותו של פרידריך 1 (ע״ע ז 1907-1852 ) 
נעשתה ב׳ שוב הארץ הליבראלית ביותר בגרמניה. האדמי¬ 
ניסטראציה נתארגנה מחדש והאוכלוסיה קיבלה זכויות 
רחבות של מינהל עצמי. שאיפותיה של הכנסיה הקאתולית 
להשפעה יתרה בב׳ עוררו בה מ 1853 ואילך סיכסוכים פני¬ 
מיים׳ שהופסקו רק ב 1880 ע״י "חוק הכנסיות". בתקופת 
הסיכסוכים הללו הונהגו הנישואים האזרחיים ( 1869 ) ובית- 
הספד העממי המשותף לילדי כל הדתות ( 1876 ), 

פרידריך 1 רצה בהקמתה של אימפריה גרמנית בראשותה 
של פרוסיה ועל־כרחו נכנסה ב׳ ב 1866 למלחמה על צידה 
של אוסטריה נגד פרוסיה. אחר נצחונה של זו האחרונה 
כרתה ב׳ באוגוסט 1866 ברית עם פרוסיה, שלחה את בניה 
ב 1870 נגד צרפת ומ 1871 ואילך היתה מדינת-ברית של 
הקיסרות הגרמנית. 

עד שנת 1904 היה למפלגת הנאציונאל-ליבראלים, כלומר 
לבאי-כוחו של המעמד הבינוני המשכיל, הרוב בפארלאמנט. 
אותה שגה הונהגה בב׳ זכות-בחירה כללית ומאז השפיעו 
גם ה״מרכז הקאתולי" והסוציאלדמוקראטים על הנהלת- 
הממשלה. פרידריך 11 , מ 1907 יורשו של אביו פרידריך י, 
שלט בהסכם גמור עם הרוב בפארלאמנט. האוכלוסיה גדלה 
מ 1,500,000 ב 1875 עד ל 2,500,000 ב 1939 . 




641 


כדן — כדךפאואל, רוכרט םמיסגסץ םמית 


642 


( 6 ) 1918 — 3 195 . במשך המהפכה של 1918 הוכרח 
גם פרידריך 11 , למרות מה שנתחבב על חושבי־ארצו, לוותר 
על כסאו, אך עד מותו ( 1928 ) נשאר בארץ, והמעבר מן 
המונארכיה לרפובליקה נעשה בב׳ בדרכי־שלום. מנהיגיהן 
של שלוש המפלגות — המרכז, הסוציאלדמוקראטים והדמו* 
קראטים — שלטו מתוך הסכמה הדדית. 1923 — 1925 כבשו 
הצרפתים בקשר ל״סכסוך־הרור" (ע״ע גרמניה, היסטוריה) 
את הערים קרלסתהה, מאנהיים ואופנפורג, ובשנים שלאחר 
מפן נתפשטה בב׳ התנועה הנאציונאל־סוציאליסטית, בייחוד 
בצפון הפרוטסטאנטי, בעוד שהדרום הקאתולי התנגד לה 
ברובו. המהפכה הנאצית ב 1933 שללה מב׳ את זכויותיה 
כמדינה והארץ נעשתה פרובינציה של גרמניה. ב 1945 נתי 
חלקה ב׳ לשני חלקים: חלק דרומי עם עיר־הבירה פרייבודג 
( 10,000 קכדר 1,300,0001 תושבים), שהועמד תחת שלטונם 
של הצרפתים, וחלק צפוני עם הערים קארלסרוהה, מאנהיים 
והיידלברג ( 5,000 קמ״ר, 1,400,000 ת׳), שסופח לווירטמ־ 
ברג, לאחר שזו צורפה כ 9,12.1951 לשטחי הכיבוש של הצבא 
האמריקני. במארס 1952 נתאחדו (על־יסוד משאל־עם) שני 
החלקים של ב׳ עם וירסמברג למדינה החדשה ב׳־וירטמברג 
(ע״ע). 

1 ז 6 ^€^ 131 ) 3 ^. 3 16 ^^ 1 /^ 110 ^ 31 .ז 

3111136 .ז* 3011611 .£ ; 1930 

1171 ) 2,61 1$€1167 \ 311 'ז{- 1111115€11 ) 01611/1 11113 1€7 { 617115€ ז ,^ 167 ( 116 

- 06 1€ { 30311€ ; 1908/11 ״ 3 114111 ^ 07011)167X0 

. 1951 , 161116 ^ 0616 6 ^ 303116 .ס ,מ ; 1923 , 16 ^ 16 ^ 16 

א. פ. י. 

היהודים ב ב׳. על מציאותם של יהודים בתחום ב׳ 

של היום יש בידינו ידיעות מתחילת המאה ה 13 . מעמדם של 
יהודי־ב׳ ומשלח־ידם לא היו שונים אז מאותם של שאר 
יהודי־גרמניה. כמה קהילות בב׳ נפגעו מגזרת רינדפלייש 
( 1298 ), מגזירת ארמלדר ( 1337 ) ומן הרדיפות של י תקופת 
המגפה השחורה ( 8/9 ^ 13 ). כ 1373 ו 1382 ויתר הקיסר על 
החסות שלו על היהודים ומסר אותה לרוזנים מושלייב׳ז 
אעפ״ב היה בכוחו של הקיסר ונצל לגרום הפסדים מרובים 

י •י • 44 

ליהודים ע״י שמיטת־החובות זזהכריז ב 1390-1385 . ב 1390 
גורשו היהודים מהיידלברג, ב 1391 — מכל תחום־הפאלאטי־ 
נט וב 1401 מפרייבורג. ואולם הישוב היהודי בב׳ הוקם מחדש 
פעם בפעם, ולאחרונה הוקם בימי מלחמת שלושים השנה 
( 1618 — 1648 ), שאז הורשו יהודים להשתקע אף במאנהיים, 
עיר־הבירה החדשה של הפאלאטינאט. בין המשתקעים בי 
מאנהיים היו גם קצת יהודים ספרדיים. משהוקמה מאנהיים 
מחדש, לאחר שנשרפה ע״י הצרפתים ( 1689 ), נתקבלו בה 
היהודים ברצון ו 84 משפחות מישראל קיבלו זכות מיוחדת 
מטעם השלטונות להתיישב בה( 1691 ) — מספר של משפחות 
שהיה גדול פי שנים מזה שהיה באותה תקופה ברוזנות ב׳ 
כולה ( 1698 ). בסוף המאה ה 17 ניחנה ליהודי ב׳ האפשרות 
להתארגן כחטיבה אחידה כלפי השלטונות, אחת לשלוש 
שנים היו יהודי ב׳ יכולים להתכנס לשם דיון בענייניהם 
הכלליים. ב 1703 נתמנה יוסף זיס אופנהיימר ("היהודי זיס") 
על המטבע בפאלאטינאט. באמצע המאה ה 18 היה פעיל בב׳ 
ר׳ נתנאל וייל, שהיה מגדולי־החורה בדורו. מספר־היהודים 
בב׳ התחיל עולה במחצה השניה של המאה ה 18 . ב 1761 
נפקדו 225 משפחות יהודיות במאנהיים, ב 1771 יותר מ 1,000 
נפש בבאדדיירלד וב 1775 823 משפחות בפאלאטינאט. המוי 
עצה הראשית בקארלסרוהה היתה מחלטת בכל העניינים 


הדתיים של יהודי ב׳. "פקודת־הסבלנות" של קיסר אוסטריה 
יוסף 11 ( 1783 ) גרמה לפעולות החוקיות הראשונות להת* 
אזרחותם של יהודי-ב׳, אבל עם זה בטלה זכוח־השיפוט של 
בתי־הדין היהודיים. אירגונם של יהודייב׳ היה מכאן ואילך 
לפי מגמתו דתי בלבד. לכל בית־כנסת נתמנה רב מיוחד. 
בימי נאפוליון הפכו ״יהודי־החסוח* לאזדחים ( 1808 ). 1809 
ניתנה האזרחות גם לבעלי מקצועות רצויים. יחסם של השל* 
טונות ליהודים בא באותם הימים לידי ביטד בהחרמתו של 
חיבור אנטישמי, שיצא מיד אחר הקונגרס הווינאי ( 1815 ). 
בחוקה של 1818 , בתקופת הראקציה, שוב היפלו את האז* 
רחים הנוצריים לטובד" וב 1819 פרצו פרעות היהודים (תחת 
הסיסמה "הפ*הפ") גם בהיידלברג, מאנהיים וקארלסרוהה. 
בשנות השלושים למאה ה 19 ביקש בית*הנבחרים השני של 
ב׳ להתנות את שיווי-זכויותיהם של היהודים בוויתור מצידם 
על השימוש בעברית, מצןת*מילה, שמירת*השבת והקפדה על 
מאכלות אסורים, אך תנאי זה נדחה על־ידי באי־כוחם של 
היהודים. בימי המהפכה של 1848 — 1849 שמרו רוב יהודי ב׳ 
אמונים לממשלד" וזו ביטלה ב 20.1.1862 את כל ההגבלות, 
שהיו קיימות כלפי היהודים, ב 1868 נצטרף בפעם הראשונה 
יהודי לממשלה(כמיניסטר־הכספים). מספר היהודים בב׳ גדל 
מ 17,577 במ 18 ל 24,064 ב 1925 ז באותו פרק־זמן גדל האחוז 
של היהודים, שישבו במאנהיים, קארלסרוהה והיידלברג, 
בתוך כלל יהודי המדינה מ 15% ל 67% . משטרם הדתי של 
יהודי*ב׳ קיבל צורה אוטונומית שלמה ב 1923 . סידורם של 
ענייני*ד,קהילות נמסר לכנסת של יהודי ב׳ ולמועצה עליונה, 
שהיתה נבחרת ע״י הכנסת. ב 1936 לא היו בב׳ אלא 16,800 
יהודים בלבד. 

; 1909 , 113611 [ 1 ז %6 ( 13116 )< 1 367 16 ^ 16 ^ 0616 
; 1927 , 143671 [ 1611 { 113116 ?[ 367 116 { 6161116 ^ 1711111 \ 16 { 
411 ) 677 ( 01 361 3611611671 4 ז 6 ^ 1 ז 1 { 3 ן- 12$ ^ 411 ^ 0636111{]1}14€}1 X 

. 1934 , 436711 ) 3 46111671 ) 117 367 

צ. ל. 

3 ךן״ויךט^ 3 ךג (§׳ 61 לךת€; 1 ; 111 )^ו-מ 6 ג> 23 ), ארץ אוטונומית 
ברפובליקה הגרמנית המערבית. שטחה: כ 36,000 
קמ״ר, מספר תושביה: כ 6,500,000 . ב׳*ו׳ הוקמה במארס 
1952 מתוך התאחדות הארצות באדן, וירטמברג והוהנצולרן 
(ע״ע). עיר־הבירה שלה היא שטוטגרט (ע״ע). 

4 ♦ * 

3 ךן־פאןאל, רז 3 ךט סטי^^סזן קזםיח 

611 זמ' 0 ?־ם 16 ו 63 8011111 ם 50 מ 116 ק — ( 1857 — 1941 ), 

המייסד של תנועת־הצופים. ב׳, בנו של פרופסור באוניבר¬ 
סיטה של אוכספורד, נכנס ב 1876 כקצין לצבא הבריטי. הוא 
שידת בהודו, אפגאניסטאן, דרום־אפריקה, וכדי לספק את 
יצר*הר,רפתקנות שלו פעל גם כמרגל בגרמניה ורוסיה 
( 1885 — 1887 ) 1 על חוויותיו כמרגל פירסם ב 1915 ספר בשם: 
7 ק 8 3 35 (״הרפתקותי כמרגל״). ב 1895 

נמסר לו הפיקוד על החיילים הילידים באשננזי (ע״ע) 
וב 1896/7 הצטיין כראש של שירות־הידיעות במלחמה נגד 
המטבלה (ע״ע). השחורים כינו אותו "הזאב, שלעולם אינו 
ישן< מאוקטובד 1899 עד מאי 1900 ניהל בהצלחה את ההגנה 
המפורסמת של העיד מפקינג (§ £111 נ 3£6 ^ 1 ) נגד הבורים 
ואח״כ ( 1900 — 1903 ) אירגן את המשטרה הדרום*אםריקנית. 
מ 1903 עד 1910 כיהן במשרות גבוהות של הצבא באנגליה. 
ב 1922 הועלה לדרגת־אצילות כבארונט, וב 1929 נעשה בא¬ 
יון• — פרי פעולותיו הצבאיות הם ספריו על המלחמה נגד 



643 


בידפאואל, רוכרם פטיפנפון ממית—בדר, םר 5 *ן כפור פרן 


644 


המטבלה ( 1,1896 )§ 1 גקמ 031 111€ ') ו״חינוד מהיר 

למלהמה״ ( 1914 ,ז 3 ^ ■ £01 2 ת 31111 זז 

נסיונותיו הרבגונים בשנות שירותו הצבאי הביאו את ב׳ 
לידי המחשבה, שיש לעורר את הנערים למשחקים וטיולים 
בשדה, שיהא בהם משום הכשרה לשירות בצבא (בבריטניה 
לא היתה קיימת באותו זמן חובת־גיוס כללית), ובאותה 
שעה גם להחדיר בהם עקרונות מוסריים חיוביים. ב 1899 חיבר 
חוברת בשם §מו:ז 5€011 ס! 15 >!^ ("הדרכה לצופיות")* ב 1907 
אירגן את מחנה*ד,צופים הראשון, שכלל רק 20 נערים, 
וב 1908 הוציא לאור את ספרו 8 ץ 60 : £01 8 מ 116 ס 80 ("צופיות 
לנערים"), שזכה לפירסום יוצא מן הכלל. התנועה (ע״ע 
צופים) נעשתה בזמן קצר בינלאומית וב׳־פ׳ עמד בראשה 
עד 1937 . כבן 80 עבר, לפי עצת רופאיו, לקניה ועד מותו 
הירבה להחליף מכתבים עם ידידיו הצעירים. 

; 1913 , 1 } 3€01 .זן 

.£ .£ ; 1940 ^ 50 €1 .?'. 8 , ^ו 11 נןק 0 נ) : €1 

, 1942 ..?־. 5 

א. ם. י. 

בדני, מדימיז׳׳ רוזן — 833601 2 ז 16 מ; 321 ^ 1 — ( 1846 — 

* ^ ♦ • 

1909 ), מדינאי אוסטרי ממוצא פולני. ב׳ היד. בן 
למשפחת־אצילים, שבמאה ה 16 היגרה מאיטליה לפולניד,. 
הוא נכנס לשירות האדמיניסטראטיווי ורכש לו השפעה 
ניכרת בחוג האריסטוקראטיה הפולנית, שר,יתה שולטת בגא־ 
ליציה. ב 1888 נתמנה נציב־גאליציד, ובספטמבר 1895 — ראש 
הממשלה באוסטריה. באוקטובר 1895 ושוב בספטמבר 1896 
הציע לתאודור הרצל (ע״ע), שיקבל עליו לערוך עיתון יומי 
שיתמוך בממשלה, אך הרצל סירב לקבל את ההצעה. ב 18% 
הציע ב׳ לקיסר, שלא יאשר את בחירתו של האנטישמי ד״ר 
לואגר כראש־עיריה בווינה, אך בשנה שלאחר מכן היה הוא 
עצמו מוכרח להמליץ על האישור. באותו זמן הנהיג רפורמה 
של זכות־הבחירה לסארלאמנט, שהעניקה זכות זו גם לפו¬ 
עלים. באפריל 1897 פירסם תקנות לשימוש בלשונות הגר¬ 
מנית והצ׳כית במשרדי-בוהמיה, כדי להשיג את תמיכתם של 
הצירים הצ׳כיים במשא-ומתן על הפשרה עם הונגריד, (ע״ע 
אוסמרידדהרנגריה, ע׳ 990 ). תקנות אלו עוררו התנגדות 
נמרצת מצד הגרמנים וגרמו למהומות רציניות ברחובות 
וינה בנובמבר 1897 . כתוצאה מזה התפטר ב׳ מראשות־ 
הממשלה. 

בךפזרד ( 3 ־ 863£01 ), העיר הראשה שבמחח-בךפוךךשיר 
שבאנגליה. יושבת על גדותיו של נהר אוז, במר¬ 
חק של 80 ק״מ צפונית־מערבית מלונדון. מספר־תושביה 
כ 54,000 . ב׳ ד,יא מרכז חקלאי חשוב. יש בה בתי-מלאכד, 
ובתי-חרושת בעבפי-מתכת שונים* בין השאר מייצרים בה 
מכונות חקלאיות. 

ב׳ נוסדד, ע״י הסאכסונים, ובמשך כל יד,״ב נודעה לה 
חשיבות * אך במאה ה 16 התחילה יורדת מגדולתו־,. סמור לב׳ 
נולד ג׳ון בנין (ע״ע), וכאן היה כלוא. 

קודם גירושם של היהודים מאנגליד, היתה בב׳ קהילה 
יד,ודית, ובה היתד, אחת מן הלשכות לרישום חובותיהם של 
היהודים. ב 1202 , 1263 ו 1274 פרעו פרעות ביהודי ב׳. 
קהילה זמנית נתארגנה במחצה הראשונה של המאד, ה 19 , 
ושוב בתקופת פינויה של לונדון במלחמת-ד,עולם 11 . 


בךפורד ( 3 ז 863£0 ), תואר של רוזנים ( 15 ז 63 ) ודוכסים, 
שהוענק מ 1138 ואילך ע״י מלכי״אנגליה לכמה 
מבני משפחת-ד,מלוכה. הידוע ביניד,ם הוא ג׳ון פלנטג׳נט 

י ^ ^ 4 ן, 

( 1389 — 1435 ), מצביא ומדינאי, בנו השלישי של הגרי 1¥ , 
מלך-אנגליה. ב 1431 קיבל מאחיו הנרי ן\ את התואר של 
"דוכס מב׳" ומילא את מקומו של המלך, כשזה האחרון נלחם 
בצרפת ( 1415 , 1417/19 , 1421/22 ). אחר מותו של הגרי ן\ 
( 1422 ) געשה ב׳ מושל בצרפת הצפונית, המשיך בהצלחה 
את המלחמה במלך־צרפת, ניצח את צבאו על-יד ורני 

4 ■ * * 4 

( 1161111 ז 6 ^ 1 ) שבנורמאנדיה ( 17.8.1424 ), שמר על הברית 
עם פיליפ, דוכס-בורגוגדיה, וד,שתדל להפחית את סבלה של 
האוכלוסיה הצרפתית ולסייע לסוחרים ולבעלי-מלאכה. עד 
1427 היתד. ידו על העליונה. אך ב 1428/29 נכשל במצור, 
ששם על העיר אורליאן, ע״י פעולתד, של זץ ד׳ארק (ע״ע). 
מאז ירדה השפעתה של אנגליה בצרפת, בייחוד כשאחיו 
של ב׳, הדוכס מגלוסטר (ז 6 ז 01011665 ), ניסה לכבוש חלקים 
מארצות-השפלה וע״י כך קילקל את היחסים הטובים, שנת¬ 
קיימו בין אגגליד, ופילים מבורגונדיה. לאחר שזה האחרון 
עבד לצד צרפת מת ב׳ (ספטמבר 1435 ). התואר של רוזן 
מב׳, ואח״כ גם דוכס מב׳, הוענק ב 1550 למשפחת רסל 
(ע״ע), המחזקת בו עד היום. 

בלמר (ז 83036146 ), מרל ( 1801 — 1859 ), מוציא-לאור גר¬ 
מני, שנתפרסם בעולם ע״י ספרי-ד,שימוש שהוציא 
לצרכי הנוסעים לארצות שונות. ב׳ נולד למשפחת מדפיסים 
ומוציאים־לאור, שפעלה מסוף המאה ה 18 באסן. ב 1827 יסד 
בק 1 בלנץ הוצאת-ספרים, ומ 1829 ואילך פירסם, לפי דוגמה 
אנגלית. "מורי-דרך" לנוסעים לרוב ארצות-התרבות. למורי־ 
דרך אלה יצא שם משום המבחר של הידיעות, הדיוק 
והמהימנות, שד,צסיינו בד,ם, וכן משום אי-תלותם במפעלים 
מסחריים, כגון בתי-מלון וכיו״ב. מ 1846 הוציא ב׳ ספרים 
כאלה גם באנגלית וצרפתית, והשם ב׳ נעשה שם נרדף 
לספרי-עזר מסוג מורי-ד,דרך שלו. 1875 יצאה המהדורד, 
הראשונה של ב׳ לא״י ולסוריד" שהוכנה בהשתתפותו של 
המזרחן א. ס 1 צין ( 0 * 800 )( ומהדורות מתוקנות מב׳ זד. 
הוסיפו לצאת עד 1913 . ב 1872 הועבר בית-ההוצאה של ב׳ 
ללייפציג. עם התפרצותה של מלחמת-העולם 11 פסקה ה 1 - 
פעתם של מורי-ד,דרך של ב׳. מ 1945 ואילך התחילו מופיעים 
שוב, אבל רק בשביל ערי-גרמניה. ב 1951 עבר בית-ההוצאה 
להאמבורג. 

בןר (• 883361 ), כסןר פ 1 ן( 1765 , מינכן - 1841 , 

שם), תאולוג גרמני. ב׳ למד מתחילה מדעי-ד,טבע 
* • 

ורפואד. ובין השאר נתמחה בתורת-ד,מחצבים (הוא אף מצא 
דרך להשתמש במלח של גלאובר [ע״ע) במקום אשלג 
בתעשיית-הזכוכית). ואולם ב 1796-1792 , כשישב בבריטניה, 
השקיע עצמו בלימוד פילוסופיה ותאולוגיד, ומכאן ואילך 
נמשך אחר משנתו של יעקב במה (ע״ע). ב 1807 — 1820 
שימש במינכן כיועץ ראשי למחצבים וב 1826 — 1838 כפרו¬ 
פסור מן המניין לפילוסופיה ולתאולוגיד, ספקולאטיווית 
באוניברסיטד, של עיר זו. 

ב' שלל את כל הפילוסופיה, החדשה כמיוסדת על כפירה 
באלהים. בניגוד לדעה, המקובלת בדרך כלל בפילוסופיה, 
שהאדם מחונן בכוח מחשבה אקטיווי, סבור ב׳, שכל עצמו 





645 


כדר, פרנץ כפור פון - כהאים 


646 


של האדם ובל ידיעותיו אינם אלא ניצח מן התודעה 
האלהית ( 1 מ $11 110 § 00 0 §ז£ — אני נ ח ש ב, 

מכאן שאני חושב וקיים). כל הדעת האנושית אינה אלא 
"שותפות בדעת" ( 113 מ 6 וש$מס 0 ) באוצר של הדעת האלהית 
ואין לאדם כל קיום ממשי אלא במידה שהוא מזדהה עם 
אלהים. כיוצא בזה שולל ב׳ את תודת־המידות של קאנט, 
שאינה מבססת את המוסר על אלהים ושהיא חסרה את 
המושגים של חטא וכפרה. מתוך רעיונות אלה הגיע ב׳ 
להשקפתו המדינית. המדינה האידיאלית היא זו, שהיא 
נתונה תחת מרותה של כנסיה אוניברסאלית או קאתולית 
ושהיא משוחררת הן מן העיוורון האורתודוכסי והן מן 
הפיפחזין הראציונאלי. ב' השתדל להשליט את דעותיו 
המדיניות בגרמניה ואף ניסה ליסד תנועה לביסוסה של 
כנסיה קאתולית־גרמנית. ב 1815 , אחר מפלתו של נאפןלי 1 ן, 
שלח ב' למלרפרוסיה ולקיסרים של אוסטריה ורוסיה תכניות 
לאירגון החיים המדיניים ע״י קישורה של הדת במדינה. 

ב׳ היה נערץ על רוב גדולי־הרוח של דורו. גיתה אמד 
עליו: "אני מרגיש, שיש בו משהו חשוב, אן אין אני מבין 
אותו". בין ב׳ לשלינג היתה השפעת״גומלים בדעות וכן 
נתקיימה ביניהם ידידות הדוקה, עד שב 1824 הפכה לאיבה. 
אחר מותו של ב׳ נתמעט יחס־ההוקרח אליו, אבל השפעתו 
ניכרת בשיטותיהם של קירלןגור׳ דלינגר ופראנץ דליץ׳. — 
ספרו העיקרו של ב׳ הוא: 5 נם 1110 ח§ 0 ש גזמ 1£ מז€ז 1 ("מתסיס 
ההכרה״, 1822 — 1825 ). כל כתביו הוצאו ע״י תלמידיו ב 16 
הרבים ( 1851/60 ). 

^. 8 ח 0 ' 1 . 5 "? 

; 1887 — 1886 2 // 1 > 

חו) 84 .תסס , 0$1 ן . 1 

' 1 )ה 6 § 14 ן 84 .״/ .? ;( 4 .^ 1 , 1926 ז 1€ { 5€ 

ת 0 ס . 8 €[(! ,* 1 ^ 53111 . 1 ; 1926 

הסס , 8 , 11 )ז 3 ^ת] 8311 .ס ; 1928 1 )ת 14 . 8 ,. 1 ) 1 ; 1926 , 84 

, 1927 ^ת 4 ) .ע 

יע. ל, 

בדריד( 5 ש 14 זז 0643 ; בספרות־ישראל ביה״ב: בידארידאש 
או בדרידאה), עיירה בדרום צרפת, בדפארטמנט 
של ו 1 קליז, סמול לאוויניון. בב׳ היתה קיימת קהילה יהודית 
קטנה, גם בשעה שהאיזור היה נתון לשלטון האפיפיורים. 
בשנת 1694 גורשו היהודים מב׳ על־ידי סגןיהלגאט של 
אוויניון. מעיירה ז 1 באה משפחת בדאריד (© 1 > 1 ־וז 3 ^ש 6 ) — 
אחת מן המשפחות החשובות של יהדות דרוםיצרפת. בין 
בניה היו: 

( 1 ) יסודה (יהודה) בדאריד [ 1£ ) 1 ז־ 31 ג) 60 ן(נולד באכם־ 
אן־פרובאגם ב 1804 ומת שם ב 1882 ), משפטן צרפתי. היה 
זמן־מה ראש עיריית אכס וחיבר מחקרים מרובים במשפט 
המסחרי. 

( 2 ) ישעיה בדאריד (נולד ב 1799 בפזנה 3$1 ת 626 ק 1 

שבדרום־צרפת, חי במונפלייה ומת בעיר זו ב 1869 ), משפטן 
והיסטוריון ? מעורכי־הדין היהודיים הראשונים בצרפת אחר 
האמאגציפאציה. כתביו במשפט נתפרסמו ברובם בש 1 ןמ) 1 
וז> 41 ונ © 1 ) 6 ת 1£131 נ:)ע;. ב 1859 פירסם את ספדו "היהודים 
ב־ירפת, באיטליה ובספרד״ ( 11311€ מ©, 06 מ 3 יו'> 1 1£5 טן €5 .! 

־■ח״ 3 ק £5 © 616 ; מהד׳ שניה, 1861 ), שכולל חקירות חשובות 
על מצבם של יהודי־אירופה ביה״ב ובתחילת התקופה החדשה 
מתוך תשומת־לב מיוחדת למצבם המשפטי והכלכלי. בספרו 
זה הירבה ב׳ להשתמש במקורות נדירים, ועל כן יש לו 
חשיבות מסוימת עד היום. 


( 3 ) גיסטאב עמנואל בדאייד [ 5 ^ 14 זת^ג>^ 3 ] ( 1817 ,אכס־ 
אן־פרובאנס — 1899 , פאריס), שופט-שלום צרפתי. הוא היה 
היהודי הצרפתי הראשון, שנתמנה כתובע כללי (בבאסטיה 
שבאי קורסיקה, 1862 ), ב 1875 נתמנה כפרקליט־המדינה 
(! 86061:3 ז 0€3 ז\ 3 ) הראשון בבית־המשפט העליון לערעורים 
(מ 63$53110 £6 > 1 נוס 0 ) בפאריס. הוא היה מראשי המדברים 
ביהדות הצרפתית, ומ 1872 ואילך היה סגדהנשיא של הקונ־ 
סיסטוריון המרכזי. 

ענף אחד של משפחת ב' השתקע בליוורנו שבאיטליה, 
במקום ששמה נשתנה לבדארידה ( 143 ז 13 ) 66 ). ממשפחה זו 
נודע ג ו י ד ו בדארידה, שעסק בחקר תולדות יהודי־איטליה 
ובחקר הניב האיטלקי המדובר בליוורנו. 

;( 254-265 ,צמצ ,)£)!) !) 1 .ת־ו 31 פ .( 

. 105 , 0100 ^* 1 [ 001110 , 055 * 01 .מ 

ב. ר. 


3 וךע, ע״ע מלה. 

3 דךעי, אברהם 3 ן ו? 0 ק, ע״ע ^בךהם ןן לצחק 

!וועי• 

בךךעי, ןדעיה, ע׳ע לדעלה הפניני. 


ברואים. בבי הדת הבהאית. שמה של הדת נגזר מתארו של 
מיסדה, מירזא חסין עלי, שנקרא בהא אללה 

*י▼ *־* * ^־ 9 ־ "ץ 

—"זוהר אלהים"). 

1 . תולדות הדת. הדת הבהאית נתפתחה מתוך 
הכת הבאבית, שאף שמה נגזר מתארו של מייסדה, מירזא 
עלי מחמד, שנקרא באב (;'׳די — "שער", ע׳ להלן). הבאב 
נולד, בנראה, ביום 9.10.1820 בשיראז(פרס) ונתחנך בדעו¬ 
תיה של כת שיעית בשם שלוז׳י, על שם שלח׳ אחמד אלאחסאי 
( 1733 — 1826 ). כת שיעית זו סבורה, שתמיד צריך להימצא 
אדם, שהוא משמש מקשר רוחני בין האמאם השנים־עשר 
הנסתר של השיעה (ע״ע) ובין חסידיו. בשנת 1844 (שנת 
1260 להג׳רה, כלומר, כשמלאו אלף שנה לעליתו של האמאם 
הנסתר ל״שלטון״ — מה שאירע בשנת 873/260 ) הכריז 
עלי מחמד על עצמו שהוא הבאב של זמנו, לאחר שהיו 
לפניו כמה ובמה "אבואב" (רבים של באב), שבאמצעותם 
היה דבר האמאם מגיע אל המאמינים. לאחר שחזר מעליה 
לרגל לכרבלא, שבה נקבר קדוש השיעה חסין אבן עלי אבן 
אבי טאלב (ע״ע), התחיל (ב 1844 ) מטיף' בעזיראז לדעותיו 
ומאשים את בלי-הקודש של השיעה, שהם קופאים על שמרי¬ 
הם ומדכאים את קהל־המאמינים. גם בלא זה היתה תביעתו 
למעמד רוחני מיוחד למורת־רוחם של שליטי הדת הרשמית! 
וכשנועז, לאחר שחזר מעליתו לרגל למכה (ספטמבר 1844 ), 
לשנות את אמונת־השיעה ברוח של קביעת שוויון בינו לבין 
עלי אבן אבי טאלב, החליף הרביעי ואבי אבות השיעה, 
נאסרו במה מחסידיו. הוא עצמו עבר לאספהאן! שם נאסר 
אף הוא והועבר לכמה מקומות ולסוף ל תבריז, חסידיו, 
שבמשך הזמן העלוהו עד לדרגת ישות אלהית, התקוממו 
מ 1848 ואילך לשלטון בכמה ממחוזות-פרס. בקיץ 1850 הומ¬ 
תו "שבעת קדושי טהראן", והבאב עצמו נורה בתבריז 
ב 9.7.1850 , גופתו הושלכה לתעלת המגן של העיר, אך 
חסידיו הוציאו אותה מן התעלה וטמנו אותה בקבר־סהרים 
בטהראן, לאחר זמן (ב 31.1.1899 ) הובאו עצמותיו לעכו, 





648 




רמיז מעל סנרו ׳ 8 ל חכאג, חיפה (צולם ע״י י. ריהח) 

שנעשתה בינתים מרכזם של הב/ וב 1909 ^ 21 נקברו על 
הר״הברמל. ב 1953 הושלם הבניין על קברה שבכיפתו הוטמן 
קצת עפר מבית*הכלא האחרון שלו. 

כיורש־מקומו קבע הבאב קודם מותו את הסירו מירזא 
יחיא (נולד בערך 1830 ), שהוא ידוע בתוך הכת בשם צבח 
אזל 'ע״ — -שחר הנצח"). חסידי־הבאב התנקשו 

בחיי השאח הפרסי נאצר אלדין ( 15.8.1852 ), אד הצליחו 
רק לפצעו. התנקשות זו הביאה לידי רדיפה כללית אכזרית 
נגד בני־כיתתםז 28 באביים הוצאו להור 1 ה צבה אזל ואחיו 
החורג מירזא חסין עלי (נולד בערד 1817 ), שהיה מנהלה 
האדמיניסטראטיווי של הכת, נמלטו לבאגדאד, שאליה הגיעו 
ביאנואר 1853 . ב 1863 שוכנעה ממשלת תורכיה ע״י ממשלת־ 
פרס, שהיא צריכה לגרש את האחים מבגדאד, ובאותה שנה 
הועברו שניהם לקושטה ומשם לאדריאנופול. כאן הכרח 
חסין עלי בפומבי ב 1866/1283 — 1867 מה שכבר אמר בבג¬ 
דאד לאחדים מנאמניו, שהוא הוא שהבאב בישר את בואו 
בשם "מי שיגלה אותו אללה", וקרא לעצמו בהא אללה. דבר 
זה גדם למריבה בינו ובין צבה אזל, והממשלה הפרידה 
ביניהם כשגרשה את האחרון לפאמאגוסטה שבקפריסין ואת 
הראשון לעכו, שאליה הגיע באוגוסט 1868 . חסידיו של 
צבח אזל, שהוסיפו להחזיק בתורתו המקורית של הבאב, לא 
הצליחו לעשות נפשות* צבה אזל מת כבן 82 (ב 29,4.1912 ), 
ואילו בהא אללה זכה להפוך את כיתתו השיעית של הבאב 
לדת עולמית, 

בעוד שהבאב היה מעונין בפתוח הדוגמה והמצוות 
המעשיות של האיסלאם השיעי בלבד, פנה בהא אללה 
בהטפתו אל העולם כולו ונתן לתודתו אופי מוסרי מעשי 
מובהק עד שהוציא אח עדתו למעשה מכלל האיסלאם. מעכ¬ 
שיו נחשב הבאב, דוגמת יוחנן המטביל ביחס לישו, רק 
כמבשרו של בהא אללה. יציאה זו מתהומי האסלאם גרמה 


לרדיפות נוספות נגד הכת, והרבה מן הב׳ הוברחו להעלים 
את דתם• אד התורה החדשה התחילה מכה שרשים גם מחח 
לעולם האסלאמי, וביחוד באמריקה(מספטמבר 1893 ואילך). 

בתחילת זמן ישיבתו בעכו היה בהא אללה אסיר* אולם 
אח״כ הותר לו לדור בבמ׳ה (על־יד תחנח-הנסיונות של 
ממשלת-המאנדאט), בשמת ביום 28.5,1892 פרצה מריבה על 
ירושת המנהיגות בין שנים מבניו, לסוף זבה בה בנו בכורו 
עבאם אפנדי, שנקרא עבד אלבהא (^־ — "עבד 

הזוהר"). הוא נולד בטהראן ב 1844 , ובפי שאומרים, בלילה 
הראשון אחר התגלותו של הבאב. אחיו מירזא מהמר עלי, 
שטען אף הוא למנהיגות, הלשין על עבד אלבהא בפני 
השלטונות, שתכניתו להקים את בנין-הקבר ובית־התפלה 
על הר-ד,כרמל משקפת את כוונתו להשתלט על הארץ. מלשי¬ 
נות זו גרמד״ שעבד אלבהא נכלא שוב (ב 1901 ) במבצר- 
עכו, אך בספטמבר 1908 שוחרר משם לאחר שכמה ועדות- 
חקירה באו לכלל המסקנד" שהוא חף מפשע. ב 1910 יצא 
למסע-הטפה למצרים, לבמה מארצוח-אירופד, ולאה״ב* בין 
השאר נאם גם בהיכל-עמגואל בסאן פראנציסקו. הצלחתו 
היתה מרובה: נאומיו הופיעו בדפוס* בכל הארצות שביקר 
בהן ובכמה ארצות אחרות נתארגנו קהילות בהאיות ומקדש 
בהאי גדול הוקם בשיקאגו. אבךהפנה לבנין זה הונחה ע״י 
עבד אלבהא ב 1912 * בניתו התחילה ב 1920 ונשלמה ב 1942 . 
ב 1920 העניקו לו הבריטים, ששלטו אז בארץ־ישראל, את 
התואר ״סר״. ב 28.11.1921 נפטר, ולמחרת היום נקבר במקום 
שהוא ביום הגן הפרסי במעלה הר-הכרמל. בהלוויתו הש¬ 
תתפו הנציב העליון באותו זמן, סר הרברט סמואל, מושל 
ירושלים, פקידי-ממשלה גבוהים, הקונסולים היושבים בחיפה 
ונכבדים מכל העדות שבארץ. כיורש מקומו, שמתפקידו 
להקים את "בית-הצדק", העתיד להיות המוסד העליון של 
הב׳ והמיועד להתפתח, לפי אמונתם, לביח-השלטון העליון 
של כל העולם, מינה את נכדו שוקי אפנדי, המכהן במשרה 
זו עד היום. מלבד בנין על קברו של הבאב הוא מתבונן 
להקים מקדש מפואר בדומה לזה שבשיקאגו, שיחנך במלאת 
מאה שנה להתגלותו של בהא אללה (ב 1863 ). 

2 . תורתם של הבאב ושל בהא אללה. החשוב 
בכתבי הבאב הוא כתאב אלביאן(ספר הד״רצאה) * בל כתביו 
חסרים בחירות. מלבד תורתו על אישיותו יש לציין את 
השינויים במצוות-האסלאם שהנהיג. בוטלו איסורי הריבית 
והמותרות, וכן בוטלו צעיף-הנשים והוקי-הטומאה המצריכים 
טבילה ורחיצה קודם התפילה. לעומת זה קיים הבאב אח 
איסור שתיתם של משקאות חריפים, וכן אסר פשיטת-יד ומתך 
נדבות: הנותן נדבה חוטא יותר מפושט היד. את הנישואים 
עשה למצות עשה גם לגבי אלמנים ואלמנות. מתורתו יש 
להבליט את ביטול הכלל, שהנבואה נחתמה ע״י מוחמד: 
האנושות זקוקה מזמן לזמן לנביאים* גם הוא עצמו איגו 
האחרון במביאי דבר-אלהים, תכנן של בל הדתות אחד הוא 
בעיקרו. תפקיד חשוב יש באמונתו לגימטריא: המספר 
הקדוש הוא 19 , שהוא ערכן המספרי של המלים ואחד (אחד) 
ווג׳וד(מציאות, בלומר, של אללה) ומספר האותיות של הברכה 
הפותחת כל סורה וסורד, שבקראן: ^ י* 1 ^^.) 
(בשם אללה הרחמן הרחום). השנה נחלקת ל 19 חודש, וכל 
חודש ל 19 יום, באופן שהשנה כוללת 361 יום. 361 הם 
בגימטריא ^ (כל דבר, כלומר, הנמצאות שאין 
היחוד חל עליהם) = 360 14 (האל שהוא אחד)* המספר 















649 


כהאים ~ כהולפדר או כולפור 


650 



עכאס אפנדי (עבד אלכד,א) 

מסמל׳ איפוא, אח האחד וחדבים ביחד. אחד זה נוסף גם 
למספר 18 שהוא בגימטריא (חי), וכר מתקבל 19 . 

ספריו של בהא אללה, שבהם הציע את תורתו, ברורים 
הרבה יותר מאלה של חבאב. העיקריים שבהם הם כתאב 
אלאקדס (ם׳ הקדוש ביותר) ופתאב אלאייןאן (ם׳ הברור). 
כמרכן כתב אגרות (אלואח "לוחות", ע״ם "הלוח השמור" 
שבשמים שעליו. כתוב מקור התודה, לפי דברי מחמד) אל 
מאמיניו ואל אנשים, שביקש לקדב לדתו. בין השאר כתב 
אגרות כאלו גם אל שליטי אסיה ואירופה ואל האפיפיור. 
עיקר תכנו של "לוח" כזה, שנשלח ע״י עבד אלבחא אל 
כומר פרוטסטאנטי בהאמבורג, הוא: 

"אמונתי היא אחדות המין האנושי, כלומר, כל האנושות 
חיא צאן מרעיתו של האל, והאל הוא הרועה רב החסד... 
אין אנו מתנגדים לדתות אחרות ואין אנו נלחמים בהן, אלא 
אנו קוראים אח כולן לפעול לאיחודד, של האנושות. ואולם 
כל בני־האדם צריכים לשתות ממעידתורתו של בהא אללה 
כדי שיחדלו מלחמה, מאבק, מריבה תרה... עיקריה של 
תורה זו הם: 1 . בקשת האמת! 2 . אחדות האנושותו 3 . הדת 
צריכה לגרום לאהבה ואיחוד, שאם לא כן היא מחוסרת 
טעם ן 4 . הדת צריכה לעלות בקנה אחד עם המדעז 5 . קנאות 
הדת, הפולחן, הגזע, המולדת הורסת את בנין האנושות.. 
כל בני־אדם הם גזע אחד והארץ היא מולדת אחת! 6 . יש 
להשתחרר מקבלת סמכות ללא ביקורת ולהאחז ביסודותיה 
של הדח האלהיתז ד. אחדות הלשון: יש לבחור בלשון אחת 
או להמציאה (הבהאים משתדלים בהפצת אספראנטו)... כדי 
שתפסוקנה כל אי־ההבנוח בין הדתות והגזעים והאומות. 
ועוד: שוויוךזכויות בין גברים ונשים, הפצת המדעים 
והדעת בין כולם, יחסי נישואים בין בניהן ובנותיהן של 
הדתות וד,אומות, צדק ומשפט, אחדות מדינית וכיו״ב." אל 


תסתכלו בהווד" סוף כל ענינ^ד,עולם לבוא על תיקונם. 
המשיח אמר: הימים הם ימי־נישואים: בימי־הנישואים אין 
סדר, אולם אח״ב יהיה סדר... חיפה, 6.12.1920 . עבד אל בר,א 
עבאס". 

־ 3 תפוצת הדת. ע״י מה שבהא אללה הוחזק ע״י 

התורכים בכלא עכו נעשו שתי הערים שמשני עברי־המפרץ 
(עכו וחיפד.) המרכז העולמי של הדת. אעפ״ב מספר הב׳ 
בארץ הוא מועט, מפני שההנהגה אינה מעודדת את ישיבתם 
של מאמינים רבים במקום מושבה* והרבה מן הב׳ יצאו את 
הארץ בפקודת ההנהגה, שבכוחר, גם לקבוע את הליכות־ 
חייהם של המאמינים. ב 1944 ישבו ב׳ ב 78 ארצות, ומספרן 
של הקהילות הבהאיוח באה״ב ובקאנאדד, הגיע ל 131 * כמו¬ 
כן גדול מספר מרבזיד״ם באמריקה הדרומית ובהודו. כתבי־ 
הב' ניתרגמו ליותר מ 50 לשונות, ובכמה מהן אף הופיעו 
בכתב-עיוורים. 

יחסה של הדת אל הציוניות היד, תמיד חיובי, כיוון 

שהב׳ מצאו בכתבי־הקדש גם נבואות רומזות לדתם שלהם. 

כך, למשל, הם מפרשים את הבתוב: למועד מועדים וחצי 

(דניאל, י״ב, ז׳) כ״שנה שנתים וחצי", ומוצאים בכך רמז 

לשנת הופעתו של הבאב: 1260 = ^ 3 + 360 360 + 2 x . הם 

2 

מטעימים את העובדה, שמדינת'היד,ודים לא קמה בתקופה 
הנוצרית ולא באסלאמית, אלא בבהאית. 

4 . מצוות ומנהגים. השנה הנהאית מתחלת ביום 21.3 
(תחילת-האביב)* החודש הקודם לתאריך זה (. 20.3 —. 2 ) הוא 
הודש־צום. ראש-ד״שנה הוא יום־חג. חגים אחרים הם: עיד 
רדואן( 6 ), שנמשך 12 ימים, מן ה 20.4 עד ה 23 , 
ימי*ד,החגלות של בהא אללה ב 1863 (הימים 1 , 9 , 12 של 
חג זה הם ימי־מנוחד,), יוםיד,תגלותו של הבאב ( 233 ), וכן 
ימי הלידה וד,פטירה של הבאב ובהא אללד- 

חשיבות מרובה מייחסים הב׳ ליופי בחיים. על כן הם 
נוטעים את הגנים המפוארים, שבהם הם מרבים לגדל צמחים 
אפסוטיים — סמל לאפשתת של איחוד כל האנושות תחת 
שלטון אחד. גם הד.תיישבוח החקלאית שלהם (למשל, עדסיד, 
בירדן) מצטיינת בנוי שבצורתה החיצונית ובדדכי־העבודה 
שלה. 

י. י. גולדציד,ר, הרצאות על זיאיסלאם, תשי״א, 202-195 , 
283-282 * ם. קפליוק, הבהאים, תורתם ותנועתם, כרמלית 

(תשי״ד), 206 ־ 223 ; ,)מ 0 מ £551€1 .£ .ן 

/ 0 />מן 4 ^/ 8,1,1 ק 11€1 יו.מ ; 1 , 1927 }■?£ 

€^'ד ,^ 116 ' 44 '^ 1 ) 8 ; 1903 41 ^ £42 

; 1931 111 § 5110 .^ 115 ג־^ 4^^ (X ^ז^^ז^^ /ס ^ 800 

-< 1 \ 4 ץ<\ 5€5 ־ו 15€011 < 1 ) / 0 .ת 10 ז 4 )^ 441 ^ת 0 ז? 

,( 1912 ח 1 . 5 . 11 11€ ) ם! ) ¥151 1118 ^ 62111 1 ט €1 

- 1411 ,!ח)!)! ;£££ מ! 1 ^ 841 , ¥11€ י 0 ז£ . 0 .£ ; 25 — 1921 

' 841 ; 1918 ^ 1074 ^ 14 ^£ / 0 ץ 1 > 44 ז 5 ז 10 

. 1944 ־ 1844 , 1 ( £4411 

ם. ס. 

3 דו 1 לפור או ?ולפור ( 1 טק 31 ז\\ 6113 נסי־" 

כות בפאקיסטאן, בדרום־המזרח של מחוז־פאנג׳ב, 

כין נהר סאטלג׳ וגבול הודו. שמחד, 41,226 קמ״ר! מספר־ 
תושביד, 13201000 ( 1951 ). רובה של ב׳ הוא ארץ־מדבר — 
הלק ממדבר־חאר (ע״ע הודו). דק לאורך הסאמלג׳ וד,אינדום 
יש שטחים מעובדים, עפ״ד בד,שקאה או בעזדת הגאות 
הטבעית של הנהר• בשטחים אלה מגדלים חיטה, שעודד" 
אורז, דוחן, קטניות וכותנה. בשנים האחרונות הורחבו רשת 
תעלות-המים מן הסאמלג׳ ושטחי־השלחים. 



651 


כחולפור או כולפור - החימח, אייי־ 


652 



איי נאדוימח; בירת האייה, עיר חנט? נאסאז (צי?ום אוירי) 


במעט בל התושבים הם מוסלמים. קודם חלוקת־הודו 

( 1947 ) היו כ 8% מן התושבים בראהמאנים! אולם מאז עברו 

הרבה מהם להודו. השליט המקומי, שתארו הוא "נאוואב", 

מתייחס אל צאצאיו של הנביא מוחמד. ס נוסדה בסוף המאה 

ה 18 ע״י שליט מקומי, שמרד באפגאנים. ב 1838 בא הנאוואב 

תחת חסותה של בריטניה ומאז עד חיסולו של השלטון 

הבריטי בהודו היתה ב׳ אחת מן המדינות ההודיות הנאמנות 

ביותר לבריטים. גדודים מבני ב׳ שרתו בצבא הבריטי והצ¬ 

טיינו בשתי מלחמות־העולם. ב 1947 נצטרפה ב׳ לפאקיסטאן. 

הנאוואב וממשלתו נשארו על כנם, אך סמכויותיהם צומצמו. 

מבחינה אדמיניסטראטיווית נכללת ב׳ בפרובינציה של פאנ- 

ג׳אב. — עיר־הבירה בהולפור יושבת על הגדה המזרחית של 

^ ^ * * 

הסאטלג׳! מספר תושביה ב 40,000 . 

3 ל>ים׳— מ] 131 )^ 6 או 1 וו 1€1 ) 66 — ( 1459 — 1507 ), 
גאוגראף גרמני, יליד נירנברג, שזכה לסירסום 

•* * ■ 4 ** • 

מופרז ע״י הגלובוס שהתקין ב 1492 ושהוא שמור בבית־נכות 
בעירו. לרגל מסחרו באריגי-צמר נסע ב׳ לאנטורפן ומשם 
ללץבון ונשא את בת הנציב של המושבה הפלאמית בפאיאל, 
אחד מאיי־האזורים, שב׳ נתיישב בו לזמדמה. הידיעות על 
מסעותיו לאורך חופי-אפריקה ועל השפעתו על החלטת 
קולומבוס לצאת למסעות־התגליות שלו נתבדו. השוואת 
הגלובוס שהתקין עם החומר הגאוגראפי, שכבר היה ידוע 
בזמנו ואף נבלל במפות, ביטלה את הדעה שהיתה רווחת 
בעולם בדבר זכויותיו המרובות של ב׳ בתולדות־התגליות. 
השיבושים בגלובוס שלו הם מרובים, וביחוד בשטחים שאר 
תם סייר, כביבול. 

6 < 0101 1 $ ^ ?>//£ 111 $ .ס .£ 

1908 

3 לו'מה, איי ( 15 >סג 1 ! 1 ־ 3 תז 1 ?י 631 ), קבוצה של איים קטנים 
במערבו של האוקיינוס האטלאנטי, שהם מאוחדים 
מבחינה מדינית כמושבה בריטית, איי־ב׳ נמשכים לאורך של 


1,220 ק״מ, לערך, ממרחק של ב 100 ק״מ ממזרח לפלורידה 
עד 100 ק״מ מצפון להאיטי. שטחם הכללי הוא ב 11400 
קמ״ר ומספר אוכלוסיהם — יותר מ 80,000 . רק כ 20 מאיי־ב׳ 
מיושבים, ואילו רובם ככולם (כ 2,700 ) — שאינם אלא כפים 
או בליטות־יבשה פעוטות — אין בהם ישוב כלשהו. הגדולים 
שבאיי-ב׳ הם: אנךרוס ( 4,144 קמ״רז 6,800 נפש), אבאקו 
הגדול ( 2,010 קמ״ד; 3,600 נפש), אינאגואה הגדול ( 1,330 
קמ״ר! 900 נפש), באהימה הגדול( 1,114 קמ״רן 3,500 נפש). 
המיושב ביותר בהם הוא נירפרובידנס ( 145 קמ״ר! כ 30,000 
נפש, 1953 ), שבו נמצאת נאסאו, עיר-הבירה של איי־ב׳. — 
איי־ב׳ הם נמוכים כולם? הנקודה הגבוהה ביותר בתוכם 
( 120 מ׳) נמצאת בקט־איילנד. הם שריד של טבלת־גיר — 
המשכה של טבלת־פלורידה, ששקעה בים ושחלקיה העליו¬ 
נים בולטים מעל פני־ד׳מים. בשטחים נרחבים אין הטבלה 
שקועה מתחת לפני־המים אלא מטרים אחדים בלבד, באופן 
שספינות גדולות אינן יכולות לעכור בהם. שטח בזה בסבי¬ 
בות האי אנדדוס נקרא ״שרטון-באהימה הגדול״ () 63 ־ 01 
^ 1 ח 83 13 ת 63113 ) ושטח דומה לו בסביבות האיים באהימה 
הגדול ואבאקו נקרא ״שרטון־באהימה הקטן״ (- 83 1.1016 
83011 3 ת! 113 ). בין שני השרטונות הללו עוברת תעלת- 
פרובידנס. חשיבותו של האי ניו־פרובידנס היא במים העמו־ 
קים שעל-ידו—מה שמאפשר לספינות גדולות לגשת לחופיו. 

אקלימם של איי־ב׳ הוא מן הנוחים ביותר. תוג־ההיפוך 
הצפוני חוצה אותם לרחבם, באופן שהם נמצאים באיזור 
הטרופי או סמוך לו, וזרם־המפרץ העובר על-ידם גורם לבך, 
שהטמפראטורה החרפית שלהם גבוהה מזו שבמקום אחר 
באותו רוחב. הטמפראטורה הממוצעת בחורף היא כ ״ 23 , 
בקיץ— כ ״ 27 . מידת המשקעים הממוצעת היא כ 1,300 מ״מ 
בשנה, ורובם הגדול יורד בקיץ ובתחילת הסתיו, שבו נושבות 
לפעמים רוחות סוערות (הוריקאנים), החורף החם ומעוט- 
הגשמים מושך לאיי־ב׳, וביחוד לניי-פדובידנס, תיירים 




653 


כחימח, איי - גהיסםון 


654 



דתבליט בכצבודחזכרח עליר כחיסטח, חסתאר את םסע־הניןיחח על 
דריווש תראשוז, טלד פרס ( 621 — 485 לפסה״נ) 


מרובים מאה״ב ומברי־ 

טניד" באופן שאיי־ב׳ נע־ 

שו בשנים האחרונות 

מקום־שעשועים בינלאד 

מי, ביהוד לאמריקנים. 

התיירות היא אחד 

ממקורות-הפרנסה החשו¬ 

בים ביותר של תושבי¬ 

הם. מקורות כלכלה אח¬ 

רים הס: גידול-ידקות 

(יצוא של עגבניות בח 1 - 

רף), עצי-פרי, מעט סי- 

סאל וכותנה, כריתת עצי- 

יער ועיבודם למשלוח, 

דיג, שליית*םםוגים ויי¬ 
¬• ♦ 

צודימלח ממי הים. 

85% מן האוכלוסיה 
הם שחורים או מעורבים 
בשחורים, ו 15% לבנים. 
לשונם של תושבי-האיים 
היא אנגלית* הדת של 
רובם היא פרוטסטאנ¬ 
טית י אך יש בהם מיעוט 
קאתולי ניכר. בציר- 
הבירה נאסאו יושבות משפחות יהודיות אחדות ישיבת קבע. 

קולומבוס, שהגיע לאיי־ב' ב 12 באוקטובר 1492 , ירד על 
אחד מן האיים וקרא לו בשם ©אן ©לנדור. לפי המשוער היה 
זה האי הנקרא כיום ווטלעג. להלכה היו איי-ב׳ חלק ממו- 
שבות-ספרד כאמריקה, אך הספרדים לא התיישבו בהם. 
ב 1627 עבדו איי־ב׳ להלכה לידי הבריטינ 4 אע״פ שהספרדים 
והצרפתים תפסו את״כ את האיים פעמים אחדות. איי-ב׳ 
שימשו תחנה לסוחרי-עבדים ובסיס לשודדי-ים עד שב 1718 
נתיישב בהם המושל הבריטי הראשון. מאז קיימת באיים 
אדמיניסטראציה קולוניאלית בריטית. בית־נבחרים מקומי 
בן 29 צירים (הוקס ב 1729 ) משמש כמועצה מחוקקת ליד 
המושל הבריטי. זכות־בחירה יש רק לגברים בעלי רכוש, 
ששוויו למעלה מ 250 לי״ש. בנאסאו יש נמל משוכלל ושדה- 
תעופה אזרחי גדול. בין נאסאו ובין אה״ב ובריטניה קיים 
קשר קבוע בים ובאדר. 

ס. בר. 

ןל׳יי^טון (מפרס׳ 3 מ 3-513 §ג 8 , שפירושו "מקום האלים"), 
בתקופה העתיקה — עיר במדי, בגליל ח׳מבטן 
(קמבדני אצל היותים), בץ מדי העליונה והתחתונה. כיום: 
הכפר ביסוטון, המקום נמצא בסביבה פוריה מאוד, במרחק 
של 42 ק״מ מכרמנשח ובקרבת הד, שהיה קדוש לאהורמזדא. 
לרגלי הגבעד" שעליה ישבד, ב׳, עבדה הדרך הראשית מבבל 
לאחמתא (חמדן). רכס-ההרים הסוגר את מישור פרמנשח 

* 3 י ▼ * ^ * 

מסתיים כאן פתאום בקיר-סלע, שגבהו כ 500 מ׳. לרגלי קיר 
זה זורם מעין, שמשתפך לאחר 4 ) 2 ק״מ לנהר ©©ם-אב. כאן, 
במקום שדריווש 1 ניצת את פמרתיש׳ שתפס את השלטון 
במדי (ב 521 לפסה״נ), הוקמה מצבת-זיכרון לנצחונו זה. 
המצבה, שגבהה כ 100 מ׳, עשויה טבלה חלקה, ובמרכזה 
תבליט, שבא לתאר את גדולתו של דריווש. משמאלו של 


התבליט, כשפניו כלפי ימין, עומד המלך בגבהו הטבעי 
כשהוא נישא מעל מלוויו. שערו מקורזל וזקנו עשוי כדרך 
מלכי-אשור, קווצות מתולתלות וישרות לסירוגים, ומעיל 
עוטה את גופו. בשמאלו מחזיק המלך קשת, שבחודה צורת 
אוח, וימינו נישאת בתפילה לאהורמזדא, המרחף מעליו. 

^ ^ • ץ 

האל מחזיק בשמאלו טבעת, שבה הוא מעניק שלטון למלך, 
ובימינו הוא מברך אותו * אל הטבעת, שהאל נושא, צמודות 
כנפים. מאחרי המלך עומדים שני גברים, הנושאים קשת. 
חנית ואשפה. המלך דורך באחת מרגליו על גופו של אדם. 
שפושט אליו את ידו בתחנונים: זהו המורד הראשי גומתא. 
מאחרי מורד זה עומדים 9 אסירים שהם קשורים זה לזה 
ע״י שלשלת כרוכה על צוואריהם דדיהם כבולות מאחורי¬ 
הם* אלה הם שאר המורדים, כתבות בכתבי-יתדות, שכול¬ 
לות ביחד כ 1.000 שורות, נמצאות מעל הדמויות, למטה 
מהן ומצידיהן. הכתבות, שהן בשלוש לשונות: בפרסית, 
בעילמית ובאכדית, מספרות על נצחונו של המלך על המוד¬ 
דים במלכות-פדם אחר מותו של כנבוזי(ע״ע דריוש). 

הראשון, שהעתיק, קרא ופירסם כתבות אלו, היה הנרי 
רולינסון (ע״ע). ע״י כך נתאפשר הפענוח של האכדית, 
העילמית ובמרוצת־הזמן גס של שאר הלשונות הכתובות 
בכתב-יתדות. מכאן חשיבותה המיוחדת של הכתובת, שנמ¬ 
צאה בב׳. הידנים ידעו על קיומה של כתובת זו, אלא שהיו 
סבודים (ר' דיודודום וז, 13 , 1 — 2 ), שהיא כתובה ב״כתב 
סורי" ושהוקמה ע״י המלכה האגדית למחצה שמירמית(ע״ע). 

מלבד כתובת זו חצובות בסלע של ב׳, למטה מן המצבה 
של דריווש 1 , עוד דמויות מתקופת שלטץ-הפדתים. 

. 1 >ג 6 :> 15 ת 01 ; 2769 ,^ 1 ,^ 1 ? 

;(לפי המפתח) 1946 /ס ץז 0 ^ 

וממ/ /ס , 1 ז 2£€1 ז 1€ ־ 1 <(.£) 76 , 1 

.( 1935 

י. ם. ג. 



655 


בחיר, ססר דו־ 


656 


בה'ר׳ הןר ק״י השפר הראשון של סםרותיהקבלה במובנה 

המדוייק, בלומר במובן של שימוש במערכת־הסמלים 

ובהשקפות המיוחדות לתורוח־הקבלה. בין מקובלי־ספרד 

ביה״ב נקרא ספר הב׳ בשבי שמות, על שם פתיחתו: א) 

מדרש ר׳ נחוניא בן הקנה (״אמר ר׳ נהוניא בן הקנה״ — 
* 

פתיחת המאמר הראשון)! ב) ס׳ הבהיר: "כתוב אחד אומר 
ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים" (איוב לז, כא). 
השם השבי קדום יותר, אך הראשון נעשה רווח מאד ע״י 
השימוש, שנשתמש בוי הרמב״ן בפירושו על התורה. אע״פ 
שבעלי־הקבלה יחסו במרוצת־הזמן את הספר לתנא ר׳ בחר 
ניא, אין כל סימן להתיחסות כזו במקור עצמו. הספר הוא 
מדרש במובן הספרותי המדדיק: אוסף של מאמרים שונים 
(רובם קצרים), שהושמו בפי תנאים ואמוראים שונים. ראשי 
המדברים בספר הם ד אמורא (או: אמוראי) ור' רחמאי 
(או: רחומאי). השם הראשון בדוי* השבי הומצא כנראה 
בחיקוי לשם האמורא רחומי. זולתם בזכרו מאמרים מר׳ 
ברכיה, ר׳ יוחנן, ר׳ בון, ועוד, שהם ידועים מספרות־המד* 
רשים* אבל רק מאמרים מועטים מאוד באו באמת מתוך 
ספרות זו, ורובם ככולם יוחסו לחכמים הנזכרים כדרך המד¬ 
רשים המאוחרים, שאף הם נהגו לשים דברי-אגדה בסי 
חכמים קדמונים (פרקי דר׳ אליעזר, אותיות דר׳ עקיבא 
וכידב). יש בספר-הב׳ גם כמה פרקים, שאין בהם כל זכר 
לשמות בני־אדם. בצורת ביאורי-פסוקים, שיחות קצרות בין 
מדברים שונים או מימרות ללא אסמכתא ספרותית נמסרו 
דעות ומסורות בעניינים מרובים: נוסף על דברי-אגדה 
רגילים (שהם מועטים) באו כאן פירושים על משמעותם 
הסודית של ססוקים, על צורת כמה אותיות באלפבית, על 
נקודות וטעמים, על משניות בספר יצירה ועל שמות קדושים 
ושימושם המאגי. מתוך פירושיהם של כמה מקראות מתבררים 
גם טעמים נסתרים לכמה מצו 1 ת־התורה (תפילין, ציצית, 
תרומה, שילוח הקן, לולב ואתרוג ועוד). בהרצאת הספר 
אין למצוא סדר קבוע. לפעמים ביכר המשך רעיוני מסויים 
בסדר הדרשות, אבל הקו נפסק עד מהרה, ומרובים הם 
הדילוגים הבלתי־מובנים מעבין לענין וצירופי-מאמרים על 
יסוד אסוציאציות חיצוניות ולא על־פי סדר-מחשבה קבוע. 
כל זה משווה לס׳ הבהיר מראה של מדרש וילקוט של 
מאמרים מקובצים ממקורות שונים. אעפ״כ ניכרים בו חלקים 
אחדים, שיש בהם כעין אחדות ספרותית, בעיקר: א) שורה 
של מאמרים, שהם מיוסדים על ם׳ יצירה ושמפתחים אח 
תכנו של ספר זה בכיוון הדש* וב) רשימה מסודרת, אגב 
הפסקות מרובות, של עשר הספירות הנקראות כאן עשרה 
המאמרוח, שבהם נברא העולם. 

הספר, כפי שהוא נמצא בידינו, מאשר את המסורת של 
מקובלי המאה ה 3 ן, שלפיה לא הגיע ספר הב׳ לידם אלא 
בצורה קטועה מאד, כשרידי מגילות, קונטרסים ומסורות. 
יש בו מאמרים, שנפסקו באמצע המשפט ואינם מצטרפים 
כלל למה שבא אחריהם, ויש דיונים, שהוחל בהם אבל סופם 
אינו נמצא כאן. הוספות מפריעות לרציפות הענין רווחות 
באותם החלקים דוקה, שיש בהם מעין קשר פנימי. בצורתו 
הנוכחית הספר הוא קצר ביותר, כ 00 (^ 12 מלים בלבד. עריכת 
הספר היתה מרושלת מאד, ולאמיתו של דבר, אין כאן אלא 
ליקוט חומר וכינוסו לתוך מסגרת אחת בלא כל כשרון 
ספרותי וסידורי. לשונו של הספר היא ערב של עברית 
וארמית. הסיגנון הוא לפרקים קרובות קשה ביותר, ואף אם 


לא נביא בחשבון את השיבושים המרובים שבנוסח הנדפס, 
ישאר הספר קשה מאוד להבנה ומגומגם בלשונו. עם זה יש 
בקצת מקומות בתוכו התרוממוח-נפש חגיגית ואף יופי של 
תיאור. מרובים כאן המשלים, ולפעמים הם מכילים את 
עיקרו של הרעיון, שאין לבטאו כלל בצורה אחרת, ואת 
התשובות לשאלות, שנשאלו ע״י המשוחחים. חלק ממשלים 
אלה אינו אלא עיבוד של משלים, שנמצאים במקורות 
תלמודיים ומדרשיים, אבל לרובם אין רע במקורות אלה. 

חשיבותו העיקרית של ס׳ הב׳ הוא בלשודהסמלים שלו. 

הוא המקור הראשון המדבר על התחום של המדות האלהיות 
("ספירות", "מאמרות", "כלים נאים", "מלכים", "קולות" 
ו״כחרים"), ומפרש מקראות הרבה כאילו אינם מכוונים 
למה שמתרחש בעולם הנברא, או בעולם הנברא בלבד, אלא 
לענייני התחום האלהי ופעולתן של המידות האלהיות. מידות 
אלו נקראו כאן לראשונה בכינויים סמליים, שהם לקוחים 
מלשון הפסוקים הנדרשים. שיטת הספר בסמלים אלה אינה 
מוסברת בשום מקום מבחינה עקרונית בהרצאה מסודרת, 
והמדברים משתמשים בה כאילו היא מובנת מאליה. רק 
ברשימה הנזכרת של עשרת המאמרות נרשמו מקצת כינדים 
סמליים, שכל "מאמר" ומאמר נקרא בהם. הספירות, שנזכרו 
לראשונה בספר־יצירד" בחינת עשרה מספרים קדמונים, 
הפכו להיות בספר הב׳ מידות אלהיות, אורווז וכוחות, שכל 
אחד מהם מילא תפקיד מסדים במעשה-בראשית. תחום אלהי 
זה, שהוא ניחן לתיאור רק בלשון מגוונת מאד של סמלים, 
הוא עיקר עניינו של הספר. טעמי-המצוות מרמזים אף הם 
לתחום זה: קיום מצווה מסויימח מרמז על פעולתה של 
ספירה או מידה אלהית (או לצירוף פעולתן של כמה מהן). 
ספר הב׳ מקבל אח דעתו של ס׳ יצירה, שמספר הספירות 
הוא עשר, ומכאן הוא בא לכלל מסקנה, שכל מידה או ספירה 
נרמזה במקרא או בדברי רז״ל ע״י מספר מרובה מאד של 
כינויים וסמלים, שמביעים משהו ממהותה, התיאורים של 
תחום זה של המידות הם לפעמים בלשידרמזים בלבד, אך 
לפעמים גם בלשון ציורית מאד, שמשווה למאמריו של ס׳ 
הב׳ אופי מיתולוגי מובהק. כוחותיו של האל מהווים את 
"האילך הנסתר, שממנו פורחות הנפשות. אבל כוחות אלה 
הם גם כלל ה״צורוח הקדושות". שמתחברות בדמותו של 
האדם העליון. כל דבר בעולם התחתון, ובפרט כל דבר 
שבקדושה, מרמז על משהו בתחום המידות האלהיות. האל 
עצמו הוא בעל כל הכוחות ואפיו האישי המובהק ניכר 
בכמה מאמרים. אעם״כ יש ספק בדבר, אם עורכיה של רשימת 
עשרת המאסרות הפרידו בינו ובין הספירה הראשונה ("כתר 
עליון") או חשבו שכתר עליון עצמו הוא האל. הספר מבליט 
את מושג "המחשבה" האלהית במקום הרצון האלהי. המונח 
הטכני "אידסוף" ככינוי לאלוה עדיין אינו מצוי בו. בדרך 
כלל משקף ם׳ הב׳ שלב בהחפתחוחה של הקבלה, שהוא 
שונה בפרטים הרבה ממה שאנו מוצאים עפ״ר אצל הבאים 
אחריו, וגם דבר זה מקשה את הבנתו. מרחק מרובה מבדיל 
בינו ובין קבלת ר׳ יצחק סגי נהור, שאחדים מחכמי-ישראל 
האחרונים ייחסו לו את הב׳. כעדות יחידה במינה על מצבי 
הקבלה בשעת הופעתה בציבור הרחב ועל שלבי־התפתחותה 
הראשונים, שקדמו גם להתגלותה ברבים — נודעת לספר 
הב׳ חשיבות יתירה. 

הקירבה בין הסימבוליקה של הב׳ ובין השיטות הגנונד 
טיות ותורות ה״נצחים" (איאונים) שלהן בולטת מאד. 



657 


כהיר, ספר ה־ - 


658 



הבעיה העיקרית בחקר ספר הב׳ היא: כלום קירבה זו 
מיוסדת על קשר היסטורי סמוי מן העין בין הגגוסיס בתקר 
פת המשנה והתלמוד ובין המקורות שמהם נשאב החומר של 
ספר הב'? או, אפשר, יש להסביר אותה הסברה פסיכולוגית 
בלבד, בהתפרצות ממעמקים של ציורי־נפש, ללא כל רציפות 
היסטורית—התפרצות, שמתחדשת לפי חוקים נפשיים, שעלו* 
לים לפעול בכל דור ודור? ספר הב׳- נתפרסם בסוף המאה ה 12 
בדרום־צרפת ומסיבות־פירסומו אינן ידועות. מכמה טעמים יש 
לקבל אח ההנחה, שגם עריכת הספר נעשתה בתקופה זו, בקצת 
ממאמרי־הספר אפשר להבחין בבירור השפעה של כתבי 
ר׳ אברהם בר חייא. כלום היו לעיני העורכים קונטרסים 
קדומים יותר, שהכילו שרידי כתבים בעלי אופי גנוסטי, 
שנכתבו עברית ושעוררו את העורכים לרקום את מערכח־ 
הסמלים החדשה של הב׳? כלום חובר כל הספר, כמו שהוא 
או בנוסה שלם יותר, רק סמור לזמן פירסומו, ובצרפת 
הדרומית דוקה? שאלות אלו נשארו במידה מרובה ללא 
פתרון עד שבזמן האחרון הוכח, שלכל הפחות חלק של ספר 
הב׳ אינו אלא עיבוד של ספר אחר קדום הרבה יותר, הוא 
ספר רזא רבה, שנזכר בתשובות־הגאונים ואבד, אבל שרידים 
חשובים מלשונותיו נתגלו בספר אחד מחוג חסידי־אשכנז. 
השוואת המאמרים המקבילים ברזא רבה ובב׳ מעידה על 
הקשר ביניהם, אבל העיבוד בספר הב׳ הוסיף יסודות עיקריים 
בעלי אופי גנוסטי, שלא נמצאו במקור הראשון. יש, איפוא, 
להניח, שאם היה קשר היסטורי בין הסימבוליקה של הב׳ 
והגנוסים, נקבע ע״י מקורות נוספים ובלתי־ידועים לנו כיום. 
המסורת שהיתה רווחת בין המקובלים, שלפיה נתגלגלו 
לידיהם שרידי ספר הב׳ מגרמניה, נתחזקה מאד ע״י גילד 
השרידים של רזא רבה. אבל השאלה אם יש כאן יצירה 
קולקטיווית, יצירת חוג של בעלי־סוד מן המאה ה 12 , או 
עריכה חדשה של מקורות קדומים מאד, עדיין לא נתבררה 
כל צרכה. העדרו הגמור של כל נסיון להצדיק את הדעות, 
שהן סותרות את המקובל בישראל, מתפרש בקלות מרובה 
יותר לפי ההנחה השניה. אין בספר כל רמז לדבר, שחורת 
גילגול־הנשמות שהוא מחזיק בד" נדחתה ע״י כל הפילוסופים 
בישראל עד זמן פירסום הב׳. כל דרושי־הסוד וטעמי המצוות 
שלו באו בלא כל נעימה של סניגוריה. קשה להניח, שהספר 
נערך או נתחבר בחוגים, שלא היו תלמידי־חכמים כלל, ועל 


כן לא התחשבו בדעות הרווחות בספרות־הדור, וכתבו את 

שלהם כמשיחים לפי תומם. ניתוח מקורות־הספר אינו מאשר 

< 

הנחה זו, והחידה הספרותית של הספר הראשון של ספרות* 
הקבלה בעינה עומדת. 

בחוגי־המקובלים בספרד נתקבל ספר הב׳ כמקור מוסמך 
וקדום, "המחובר מחכמי התלמוד המקובלים" (ר׳ יעקב בן 
יעקב הכהן). השפעתו על התפתחות תורתם היתד, כבירה. 
חוסר הניסוח המושגי הברור בלשונו גרם לכד, שבעלי 
הדעות הסותרות ביותר יכלו להסתייע בדבריו. עד פרסום 
הזוד״ר אין דומה לו מבחינה זו. לעומת זה לא נתקבל הספר 
בלא ערעור בהוגי המתנגדים לקבלד" ר׳ מאיר בן שמעון 
מנרבונה כתב עליו דברים קשים מאוד וראד, בו ספר של 
מינים, שתלו עצמם באילן גדול, כר׳ נתוניא בן הקנה, "ולא 
נכשל בו אותו צדיק ואת פושעים לא נמנה״ (בשנת 1240 
בערך)• 

בין כתבי־ו־ויד המרובים של הספר יש נוסח אחד, שבפר¬ 

טים מרובים הוא עולה על הנוסח הנדפס, אבל אין בו תוספת 

של תומר חדש. ב 1331 חיבר ר׳ מאיר בן שלמה אבו־סהולד" 

מתלמידיו של הרשב״א, פירוש לספר הב׳, שנדפס בעילום 

שמו של המחבר בודלנה וירושלים בשם "אור הגנוז". שרי¬ 

דים של פירוש פילוסופי לר׳ אליהו בן אליעזר מקנדיאה 

נשתמרו בכ״י (ואטיקאן 431 ), וכן נשתמרו בכ״י פירושי 

ר׳ דוד חאביליו(גאסטר 996 ) ור׳ מאיר מופרש (בירושלים), 

שנתחברו על דרך קבלת האר״י. חלוקת הספר לסעיפים 

שונה בפירושים ובהוצאות השונות. 

ההתאה הראשונה של ם׳ הב׳ נדפסד, באמסטרדאם, 

1651 (ע״י חכם נוצרי עלום־שם). הד,וצאה האחרונה, ערוכה 

ע״י ר. מרגליות, בתוספת הגהות ומקבילות, יצאה בירושלים, 

1951 . הספר תורגם לגרמנית ע״י ג. שלום. 

ג. שאם, ראשית הקנאי. 1948 , עם׳ 65-23 ז . 0011 * 6 
, 8011016111 . 0 ; 398-415 .ק , 1938 
, 1923 ^[^ 814 14 > 0 ,. 1 > 1 ;( 679-969 , 111 . 144 [ , 8 

ג. ש, 

|ל,ם — 8611301 שמם של שני ציירים וחרסים גרמניים 
מן האסכולה של דירר (ע״ע), 

1 . הנס זבלד ב׳ (^ 15 , נירנברג— 1550 , פראנק¬ 
פורט ע״נ מיין), למד באולפנו של דירר וסיגל לו טכניקות 

מרובות: מלבד ציודי* 

שמן ותחריטיעחןשת 
כללו יצירותיו חיתו־ 

כי־עץמרובים,שסייעו 
במידה ניכרת לפיר* 

םומ 1 . בין השאר יצר 
אילוסטראציות לספר 
התפילות של לותר 
( 1527 ) ולתנ״ד. אחד 
מתומכיו העיקריים 
היה הנסיו-הבוחר 
אלברט ממאגנצה. 

ב 1525 הוגלה עם 
אחיו (ר׳ לר,לן, 2 ) 

מעיר־מולדתו משום 
שד,פיץ כתבים של 
האנאכאפטיסטן ת. 



ח. ז. בהאם: תיאור סאטירי סחייהם של נזירים הוללים ( 1521 ), חיתוד־עץ 



659 


כחם-כחרב <בוגתכ), גריגורי 


660 



ורדרד < תחת העור — שכבת*שוימז עבה. 
חב' חי בנהרות, ביצות ואגמים וביזון 
בעיקר מצמחי־מים < בלילה הוא יוצא מן 
המים למרעה וניזון גם מעשבי־היבשה, 
כשהוא חותך בשפתיו הקשות את הצמ¬ 
חים. קיבתו גדולה מאד ומחולקת לשלו¬ 
שה חלקים ז המעי העיוור מנית. — בע¬ 
בר היה הב. נפוץ בכל אפריקה, חת 
מבמדברותיה! אך מאז הושמד במקומות 
הרבה. במצרים התחתונה היה מצוי עד 
תחילת המאה שעברה. בא״י נמצאו שרי¬ 
די עצמותיו ושיניו באיזור הקברה והיר- 
קון! אין ספק בדבר, שהוא הב׳ המתואר 
באיוב מ, טו, — הב׳ חי עפ״ר חבורות־ 
חבורות, מורכבות מזכר אחד מבוגר, מכ־ 


בחסוח־היאוד ( 1115 נו 111 קו)תג 5 ו 1 מוגז 0 ק 0 קקון 1 ) 

מינצר (ע״ע). ב 1529 הוגלה שנית מנירנברג משום אי¬ 
♦■ 

המוסריות שמצאו באחד מתחריטיו, ונתישב במינכן. נשתמרו 
ממנו 280 תחריטים וכ 1,070 חיתוכי-עץ. מתמונות־השמן שלו 
נשתמרו רק 4 (על לוח של שולחן) — כעין מיניאטורות, 
שמתארות סצנות מחייו של דוד חמלו (לובר, פאריס). 
סיגנונו המושלם של ב׳, ערנות-התנועות שבתמתותיו והקי¬ 
שוטים העשירים שבהן היקנו לו מקום בין החשובים באמני- 
גרמניה בזמנו. 

2 . ב ך ת ל ב׳ ( 1502 , נירנברג— 1540 , רומא) פיתח את 
השיטה של עיצוב-הדמויות ואת סיגנון*הקישוטים, שקיבל 
מאחיו הבכור ( 1 ), והיה בעל יכולת אמנותית מרובה < 
ב 1525 התישב במינכן ונעשה צייר-החצר של וילהלם ¥!, 
דוכס באוואריה. כאן צייר 17 דלקנות של נסיכים ובעיהם 
את אלה של קארל ע ואחיו הצעיר פרדינאנד (כיום: באר¬ 
מון שלייסהיים) וכמה תמונות על נושאים דתיינ 4 הסיגנמ 
של הרנסאנס הגרמני, שב׳ היה מיוצריו, ניכר ביהוד ב 92 
התחריטים שלו. 

. 1911 ,. 111 ; 1901 ״ 11 , 5,3 ,, 1 ) 1 ; 1911 

פ. ב* 


( 111$ מ 00 ק 0 קקו^ 1 ), שם, שבו נקראים שני סוגים 
ושני מינים ממשפחה של מפריסי-פרסה (ע״ע) 

אפריקנים, שהם קרובים לחזיר (ע״ע). ב׳־היאור (. 11 
5 ט 1 נ 1111 קת 31 ) הוא חית-מים בעלת גוף כבד ומסורבל; משקלו 
2 — 21/2 טון; ארכו מגיע עד 4 מ׳, אך זנבו קצר־ביחס ( 45 
ם״מ)ו גבהו אינו אלא מ׳, כי רגליו קצרות וחלושות ביחס 
לגופו. בין ארבע האצבעות שבכל אחת מרגליו מצויים קרר 


מי-שחיה. נחיריו, עיניו ואזניו הקטנות קבועות בראשו 
הגדול על־פני' השטח העליון, באופן שד.ב׳ יכול לנשום, 
להריח, לראות ולשמוע כשהוא מבליט דק חלק קטן של 
ראשו מעל סני-המים. נוסהת־השינים שלו דומה לז( של 


2.1.43 


החזירים• 4.3 ; • ( ^־ ז. א. מספרן של החותכות שבכל אחת 
מלסתותיו מועט רק באחת מזה שאצל החזירים. החותכות 

משמשות במגרפה לאסוף צמחי־מים. הניבים הגמלים, שהם 
מושחזים תחתונים כנגד עליונים, משמשים נשק יעיל. 


הצבע של עורו, החשוף כמעט כליל, הוא חום*שחרחר• 


מה נקבות ומצאצאים. מחמת כובד־תנר 
עתו ביבשה אין הוא יכול לחיות זמן 
ממושך מחוץ למים. ההזדווגות וההמלטה נעשות במים! 
ההרימ נמשך כ 8 חדשים. הגלד, היוצא לאויר-העולם כש¬ 
הוא מפותח בשלמות, רכוב בתקופת-חייו הראשונה (כשהוא 
במים) על גבה של האם, השומרת עליו מפני תנינים, ביב¬ 
שה הולך הצעיר לפני האם המשגחת עליו. הב׳ מתבגר בגיל 
3 , אבל מוסיף עוד לגדול ומאריך ימים עד כדי 40 שנה 
רותר. 

הב׳ הגמדי ( 8 ^ 5 ^^ 1 ■ו^נ^ $1511 ק 0 ז 0£ י €1 ), שארכו כ 1% 

מ׳ וגבהו כ% מ׳, חי באפריקה המערבית, בעיקר בליבריה. 
רגליו גבוהות, אצבעותיו הצדדיות קצרות מן האמצעיות, 
והוא מסוגל לריצה מהירה למדי. מין זה חי חיי־בודד ביע• 
רות-עד וממעיט לשכון במים. 

ה. מ. 

^לורב (ב 1 וןרזב — 08 קת 50 ), ?ריגזירי ( 1825 , פ(לטא- 
ווה, — 1885 , כפר דרוקי, פלך מינסק), סופר יהודי 
בלשון הרוסית. כבן למשפחת־רבנים (ומכאן שמו) קיבל ב׳ 
חינוך תורני מובהק. את ידיעותיו הראשונות בלשון הרוסית 
קנה בהעלם. זמן ממושך עבד במשרד של חוכר המכס על 
יין שרוף ובתקופה זו למד לשונות אירופיות. כשהיה בן 
17 השיאוהו הוריו אשה, אך הנישואים לא עלו יפה וב׳ 
גירש את אשתו זמן קצר לאחר שהתחתן. ב 1863 בקירוב 
חיבר את החלק הראשון מספר( 1 ז 6 ק £8 11 } 1101 ת 33 ("רשי¬ 
מותיו של יהודי"). ה״רשימות", שנתפרסמו בירחון הרוסי 
11 ) 1€1 ומה 3 ו 15 ר 1 ממ 6€186 }י 016 ( 1871/3 ), עוררו התעניינות 
בתוך קהל־הקוראים הרוסי, שגילה בהן עולם בלתי־ידוע לו. 
אף הקוראים היהודיים מצאו בהן עניין, וב 1874 נתפרסמו 
בצורת ספר (ב 1880 בתרגום גרמני: 61055 1 ו 6 פ 01 מ 61 ^ 1 
101160 ). מעין השלמה לספר זה הוא סיפורו > 1388111 ג 1 ו 0 ח 
("החטוף"), שנתפרסם ב 3 } 61 יד 0 מה 6 מ 6 33 >נס 60 ק £8 
( 1873 < ניתדגם לעברית ע״י יצחק אנדרם בשם "הנלכד", 
תרל״ז). הספר "רשימותיו של יהודי" (שהחלק השני שלו 
מתאר את חיי־המשפחה האומללים של המחבר) מגולל 
יריעת-הווי נרחבת מחייהם של יהודי-רוסיה בשנות ה 30 
וה 40 של המאה ה 19 —תקופת ניקולאי 1 . התיאור, שהוא גדוש 
צבעים כהים, מלווה דברי תוכחה והתמרמרות על עמדתה 
של הקהילה היהודית בפרשת ה״חוטפים". בזכרונותיו מימי 



661 


גחרב(כוגרוב), גריגורי - מאונרומי פיליפה מיכלח 


662 


ילדותו ונעוריו אין אף קרן־אור אחת. העיירה היהודית 
היתה בעיניו של ב׳ גיהינום מלא רשעים וטפשים, שממנו 
אין אלא מוצא אחד בלבד — זה שמוליד אל העולם של 
הקוסמופולימירת או אל החברה הרוסית. ב׳ עצמו כבר עמד 
אז על הסף של מוצא זה. ב 1878 כתב ללוואנדה, שאלמלא 
היו מיליוני־היהורים ברוסיה נרדפים וסובלים על לא חטא 
היה הוא, כ״קוסמיפוליטן בךתוריך, עובר זה כבר אל 
ה״הוף השני". את חמתו על צוררי־ישראל שפך ב׳ ברומאן 
ההיסט 1 רי שלו מימי גזירות חמלניצקי 1111 ) 61101 ק £8 

רחמקאס ( 1876 ! תרגום עברי של יהודה גראזובסקי בשם 
"כתב־יד עברי", תרנ״ט). אף כאן לא ידע ב׳ להתרומם 
לרמה של פרספקטיווה היםט 1 רית. את פרעות־תמלניצקי הוא 
מכנה בשם "מלחמת העכביש בזבוב", ובחייו של הזבוב 
(ישראל) לא מצא שום דבר מעורר עניין, חח מיסוריו. 
ב׳ השתתף במשד זמן קצר בעריכת ה! 61 ק 0£6 אאססץ? 
ואתר־כך עבר אל ה״ראזסווייט", שבי פירסם שורה של 
סיפורים, אך הוכרח לעזוב את המערכת של שבועון 
לאומי זה משום שנתקרב אל "האחוור, הרוחנית־המקראית" 
( 370180 ק 6 06 א 680 ה. 6 מ 0-6 זז 06 אץ 1 /), שנוסדה ביליסא* 
ווטגראד ב 1881 על*ידי יעקב גורדין (ע״ע) ושהטיפה 
להתבוללות בעם הדוסי על־ידי הסתלקות מן התלמוד — מה 
שנחשב כתנאי לקבלת שיווי־זכויות. ב״ראזסווייט" נתפרסם 
( 1879/81 ), בין השאר, הרומאן(שלא נשלם) שלו < 1 חמא 113 
3 א 66 (״הקצף שעל פני־הדור״) — נסיון בלתי־מוצלת ליתן 
ביטוי לתנועות המדיניות־החברותיות החדשות, שנתעוררו 
ביהדות של רוסיה בשנות ה 70 וה 80 . ב׳ זילזל בהתלהבות 
האידיאליסטית הפנה, שאחזה אז את הנוער היהודי. בשנות* 
חייו האחרונות השתתף ב״ווסכוד", שבו פירסם שני סיפורים 
היסטוריים מתקופת ההיידאמאקים ( 1883 , ספרים 1 — 1111 
ניתרגם לעברית בשם "מעשים שהיו" ע״י י. גראזובסקי, 
תר״ס). גל־ר״ראקציה, שעבר על רוסיה בתתילח שנות ה 80 , 
לא שינד, את דעותיו של ב׳, דעות של מתבולל קיצוני. סמוך 
למותו אף המיר את דתו מטעמים משפחתיים. 

חשיבותן של יצירות ב׳ היא בתיאורים מן ההווי היהודי* 
הרוסי במחצה הראשונה של המאה ח 19 ׳ אך הן לקויות 
במגמתיות ובשכלתנות יתרה. חסרונות אלה מצויים אף 
בטובות שביצירותיו: "רשימותיו של יהודי" ו״החטוף". מצד 
אחד הגדיש ב׳ את הסאד, ביחסו השלילי ליהדות המסרתית 
ולמנהיגיה הרוחנים, ומצד שני הפריז על המידה בהטפתו 
לתיקונים קיצונים בדת ולנישואי־תערובת. כל כתביו של 

ב׳(ב 7 כרכים) יצאו ב 1912/13 . 

מרדכי בן הלל זעהן, מערב עז* ערב, 1 , 85-69 , 1184-181 
11 , 140-123 . ־ 0 וז 1 נ 16 ו 0-6 > 111111 ק> 1 , 06 ק 6 ח 6611 .€ 
: 7 — 6 ,( 11897 ,ג 1 ק 063 ה. 0 118 > 1601 ' 11 נ 34 קת 

- 800 ,< 01 ! 1 ח 0 ? 16 ז. ק 3 מקץ 37 ק 6 זמ 1 / , 66 ק 1333 / 
, 3 } 61 ? 611631110 מ 3 > 1 ס 60 ק £8 ; ד/\ .תן! , 1885 ,^ X01 
- 11 מ 6 צץ 6 . 9 ; (מכתביו ללוואנדה) 20 — 13 ,)נ , 7 

,< 1031 < 11 * 1 ן 3 ) 6801 ק £6 , 0110376113 3513 ק^/ ,ק 16 ; 

. 1922 
ש. כ. 

בר,רב (בזןןרוב)׳ ךמי?וף ( 1888 , קיוב — 1911 ), טרד 
ריסטדמד,פכן יד,ודי־רוסי. ב׳ היד, נכדו של גריגורי 
בהרב (ע״ע) מצד אשתו הראשונר, (שצאצאיה נשארו יד,ר 
דים) ובנו של עו״ד יד,ודי. הוא למד משפטים ועם זה נצטרף 
לקבוצר, אנארכיסטית. את״כ נכנם לשרות של הבולשת 


("האוכראנה") ופעל בה כסוכן, כפי הנראה לטובת התנועה 
המר,פכבית. בספטמבר 1911 ירה ב׳ בראש*הממשלה סטוליפין 
(ע״ע), כשזד, האחרון נכת בר.צגד, חגיגית בתיאטרון בקיוב 
בחברת הצאר ניקולאי 11 וד,פמליד, שלו. סטוליפין, שנפצע 
פצעי*מות, מת ימים אחדים אחר ההתנקשות. באותה שנה 
נתלד, ב׳ לפי פס״ד של בית־משפט צבאי מחוזי. המניע הא* 
מיתי למעשהו של ב׳ לא נתברר. היו שביקשו להסבירו במה 
שב׳ רצה ע״י מעשה זה להסיר מעליו את החשד, שהטילו 
בו בנוגע לקשריו עם הבולשת הרוסית. קודם ביצוע־הר,ת' 
נקשות ביקש ב׳ את הסכמתה של מפלגת הם. ר. לכד, אך 
הסכמה זו לא ניתנה לו. 

611110760 ץ 11 06 ק £07 , 66 ק 1333 / .£ 

. 9 — 8 . 7 — 6 , 1928 , 80001111 8033 , 1111183 ( 07031 

בואגיבר, פיר לה פןן, סיר דר,* — , 1 מ £$3 ? £6 ©■!■!}!ק 

): 61 < 1111161 § 601$ 16 > ■ 51601 — ( 1646 — 1714 ), כלכלן 
צרפתי. מ 1690 עד שמת כיר,ן כמושלה של העיר רואן. בכת¬ 
ביו דן ב׳ בעיקר בצורך לתקן את שיטת הכלכלה וד׳מיסים, 
שהיתר, רווחת בזמנו. חיבוריו העיקריים: 16 ) 061311 £6 

£131166 13 ( 1695 ) 1 £1:31166 13 16 > £36111111 £6 ( 1706 ), 

יצאו בעילום-שם ולא הצליחו להשפיע על מדיניותה הכל¬ 
כלית של ממשלת־צרפת. הוא מתת ביקורת על מנהגם של 
השלטונות לד,טיל מיסיס כבדים על העניים! טען, שמיסים 
ישירים עדיפים מעקיפים, והציע מס-הכנםה של 10 אחוזים 
במקום כל שאר המיסים. אע״פ שהחזיק בדעה, שלשם 
הבטחתו של השיגשוג הכלכלי "יש צורך רק ליתן התר- 
פעולה לטבע ולחופש", לא היה מצדד של המסחר החפשי, 
אלא תומך במכסי-מגן בשביל החקלאות. אולם הוא התנגד 
להשקפות מסויימות של האסכולה המרקאנטילית, וביתוד 
לדעותיר, בשאלת הכסף, ויש לראות בו חלוץ של הפיסיו- 
קראטים. 

. 1903 , 

בואזנתטי, פיליפה טיולה - 6110 0 קק 111 ? 

0311:011 — ( 1761 , פיזה — 1837 , פאריס), מדופכן 
קומוניסטי. מתחילה היה פעיל באיטליה, שבה נהנד. מחסותו 
של הדוהם-ד,גדול של טוסקאנד״ לאופולד 1 . אך ב' הגן על 
ר,מר,פכה הצרפתית בלהט מרובה כל-כך, שאנוס היה לברות 
מארץ-מולדתו ( 1790 ). הוא מצא לו מקלט בקורסיקה, שבד, 
יסד כתב-עת בשם 311303 ) 1 111161:13 16113 > 01160 ^).'£ ("ידיד 
החירות האיטלקית") ואגודה דמוקראטית, שנסתעפה על פני 
איטליד, כולד,. לאחר שהוכרזה הרפובליקה בצרפת הלד 
לפאריס. כאן היה פעיל מאוד בחוגי היעקובינים ונתחבב 
עליהם. כתגמול על שירותיו, העניק לו הקונוונט את האז¬ 
רחות הצרפתית ( 1793 ). ב׳ השתתף בקשר של בבף (ע״ע), 
נידון לגירוש, אך מקץ שנים אחדות הותר לו לשבת בדרום־ 
מזרחה של צרפת. לאחר שהשתתף בקשר על בונאפארטד, 
גורש מצרפת והלך לז׳נוור,. כשגורש משווייץ ( 1824 ) מצא 
לו מקלט בבריסל, וכאן פירסם את חיבורו "הקשר לשם 
השרויה, הקרוי הקשר של באבף״ — חיבור, שהשפיע הש¬ 
פעה מרובה על התנועה הסוציאליסטית, ביהוד על בלאנקי 
ודזאמי. חדור התלד.בות מהפכנית בלתי-פוסקת, עיצב ב׳ 
את דמותו של דור שלם של מהפכנים צרפתיים ואיטלקיים. 
לאחר מהפכת־יולי השתקע בפאריס, שבה המשיר בפעילותו 



663 


בוא 1 ;רומי, פיליטה מיכלה - בואלו, ניקולח 


664 


המהפכנית. באקמין קרא לו "גדול הקושרים שבמאה זו 
(ה 19 )". 

; 1910 , x וו 0 ^£ 10 ו>סי 7 ' 1 > 0 ס>> 5 .? .? 

.וע*ע בבף ; 1905 ז* 1901 0.10 

פואיה, זץ פלל — • 61 ץ 60 6 זז 16 ? 1630 — ( 1776 — 1850 ). 

נשיא הרפובליקה של האיטי (ע״ע). ב׳, שהיה 
מולאטי, נתחנך בצרפת ומ 1792 ואילו שירת כקצין צרפתי 
באי-מולדתו. לאחר שהצטיין ב 1794/98 במלחמה נגד האנ¬ 
גלים׳ שפלשו אז לאי, נעשה ממתנגדי שלטונו של הגנראל 
הכושי פרגס^ טוסן-ל׳אוברנזיר (•' 1 זת^ 1553 ^ 901$ X0 ^ז? 

ומפני-כן הוכרח לברוח לצרפת. ב 1802 חזר 
להאיטי עם צבאו של הגנראל הצרפתי ל? 1 לר 
אן כשהחליטו הצרפתים לחזור ולהנהיג מזאיטי את העב¬ 
דות, התנגד להם ב׳ והשתתף בגירושם מן האי ( 1803 ). 
ב 1806 הדיח ב׳, ביחד עם המולאטים אלכסנדר פטיון 
( 611011 ?) ואנרי כריסטוף ( 116 ק 0111-1510 ״ 1160 ), את המושל 
הכושי ז׳אן דסלין( 5$531111€$ ם סגס/) משלטונו. 1818 ירש 
את מקומו של פטיון כשליטה של האיטי הדרומית-מערבית, 
וב 1820 —■ את מקומו של כריסטוף בשלטון על חלקה 
הצפוני-מערבי. 

ב 1821 , כשתושביה של האיטי המזרחית (סאדדומינגו) 
מרדו בשלטון הספרדי, סייע להם ב׳ בצבא של 20,000 חייל 
ואיחד את כל האי תחת שלטונו, שהוכר ע״י צרפת ( 1825 ) 
ובריטניה ( 1826 ). ב׳ השתדל להעלות את הרמה של החינוך 
והחקלאות באי ותיקן את מצבה הכספי של הרפובליקה. אך 
הניגוד בין המולאטים והכושים נמשך, וכתוצאה מהתקך־ 
ממותם של אלה האחרונים גירש ב׳ ב 1843 מהאיטי. הוא 
עבר משם לג׳מאיקה ולסוף לפאריס, שבה מת. 

. 1826 ,. 3 16 


בזאלךיה׳ ?ר^סיא אךריאן — - 30161 01$ ^ 1 וג*ו^ 1 

11611 ) — ( 1775 , רואן — 1834 , יארנזי), קומפוזי¬ 
טור צרפתי. מתחילה למד מוסיקה אצל אורגאניסטן בכנסיית 
רואן. כשהיה ב׳ בן 18 חיבר את האופרה הראשונד, שלו, 
שהוצגה בעירו. ב׳ השתדל לייסד ברואן קונסרוואטוריה, אך 
הדבר לא עלה בידו והוא עבר לפאריס, במקום שהוצגה 
ב 1797 בהצלחה מרובה האופרה שלו "המשפחה השווייצית", 
שהיא בת מערכה אחת. שנה אח״כ נתמנה במורה לפסנתר 
בקונסרוואטוריה של פאריס והתחיל משתלם בתורת-החיבור 
אצל ברובעי. מ 1803 עד 1811 שימש מנצח באופרה של 
הצאר בפטרבורג. כשחזר לפאריס ב 1811 התחיל מחבר 
אופרות בשיתוף עם גדולי הקומפוזיטורים הצרפתיים בתחום 
זד" אך בניגוד לאופרות שחיבר לבדו לא עלו היצירות 
המשותפות יפה. יצירתו הידועה ביותר היא האופרה "האשה 
הלבנה", שהטכסט שלה נתחבר על-ידי סקתב (בעקבות 
שני הרומאנים של ואלטר סקוט, ץז 510 גס 10 \ 1116 * וץ 1 ו 0 
8 םנ-ו 6 םם 13 ,<). באופרה זו, שהצגת-הבכורה שלה נתקיימה 
בפאריס ב 1825 ואח״ב הוצגה בבל ארצות-אידופה ובאמריקה 
הצפונית ודידרומית, השתמש ב׳ בשירי-עם סקוטיים. מלבד 
אופרות חיבר מוסיקה קאמרית, קונצ׳רטו לפסנתר ושירים. 
באופרות של ב׳ מושכת את הלב הזמרתשת הערבה של 
שיריהן והמקוריות המרובה שבאמצאותיו. ב׳ נחן בחוש 


דראמאטי מובהק והמוסיקה שלו מלווה את עלילות-האופנ*ה 
בקלות*מעוף. קודם מותו ישב ב׳ בז׳נווה. 

• 1875 , 6 $ ^ 06 % 1 $ $ 6 $ 16 <) $0 ,* 201614161 1111 ^ 011 ? 


בואל 1 (ובתוספת שם אחוזתו: בואלו-דה-פראו), נ'מ 1 לדו 

• ש : • 1 ש 

— £ע £31 ש? £5 ג 60116311-1 100135 ?>! -— ( 1636 , פאריס — 

1711 , שם), גדול המבקרים הצרפתיים בתקופה הקלאסית. 
ב׳ נולד בבנד, ה 15 של משפחת-משפטנים צנועה, הוקדש 
מתחילה לכמורה, ואח״כ למשפטים, אך אחר מות אביו 
( 1657 ) התמסר לספרות. בורגני שלו ורווק תמידי, ידידם 
הנאמן של טובי-הסופרים, ובייחוד של מולייר, לה-פונטן 
וראסין, בילה עמהם שעות-בידור מרובות, ואף נלחם את 
מלחמתם על הטעם הטוב בספרות. דרך כתיבתו מצאה חן 
בעיני לואי ןןןצ וב 1677 מינה המלך אותו ואת ראסין לכותבי 



דברי-ימי-מלכותו. ב 1684 אף המליץ על בחירתו כחבר 
האקאדמיה הצרפתית. בסוף המאה כיית ב׳ את חיצי-לעגו 
אל מצדדיהם של הסופרים המודרניים בפולמוס הנודע 
בשאלת יצירותיהם של הקדמונים 165 ) 
40461065 * 68 ^ 61 ). נדיבות-לבו הוכחה פעמים הרבה, למשל, 
כשרצה לוותר על תמיכת-האוצר, לאחר שנודע לו שבוטלה 
התמיכה, שהיתה ניתנת לקורני הישיש, או כשיעץ לרא- 
סין, שלא יפרסם עקיצות-גנאי נגד הז׳אנסניסטים, רבותיו 
לשעבר. 

כתביו הראשונים היו חרוזי-תהילה למלך! לאחר מכן 
התחיל ב׳ בחיבור סאטירות, שבהן תאר את החיים בעיר* 
הבירה ("הסעודה המגוחכת", "קשיי התנועה בפאריס") ודן 
בבעיות ספרותיות (חופש-הביקורת) ומוסריות (האצילות 
האמיתית היא אצילות-הלב) שונות. 12 ה״איגרות"( 10:6$ ק£) 
שלו(מ 1669 עד 1697 ) מבדרות בעיות דומות בצורה רצינית 




665 


666 


גואלו, ניירןולה- 

יותר. 16741 סיכם ב׳ את תורת־הספרות של האהכולה 
הקלאסית בשירתו 11€ [> 0£11 ק 1 ז^ע ("אמנות הפיוט׳/ באר¬ 
בעה "שירים"). על היצירות החשובות הללו יש להוסיף 
פארודיה מוצלחת בשם ״העמוד״( 1673 ,!!!:!:!ט״! מהדורה 
שניה ב 1683 ), שכתב ב׳ כדי להוכיח, שאפשר לחבר אפוס 
על סיכסוכי יום־יום כעל מלחמותעיבוריס. בב׳ יש לראות 
"משורר ממדרגה שניה שהוא אמן ממדרגה ראשונה" 
(לאנסון). זכותו הבלתי־מעורערת היא במה שפתח דף חדש 
בתולדות הביקורת הספרותית כשהעמיד את ההבחנה בין 
רע לטוב על עקרונות אסתטיים קבועים ושקולים. ב׳ העתיק 
למושגים של תורת־הכתיבה את דעותיו הפילוסופיות' של 
דקרט: התבונה היא הערך הנשגב, שבלעדיו אין טעם לכל 
הערכים; סימנה החיצוני הוא הסדר, סדר של הוד והדר, 
וחותמו של סדר זה ניכר ביצירות הגדולות של יוון ורומי, 
שמהן הושפעו כל סופרי־המופת, שקמו לה לאנושות; רק 
בתבונה קונים את האמת; אבל לא את כל האמת, כי אסור 
לצאת מגבולות "הטעם הטוב": האישי צריך להרתע בפני 
האנושי; מה שמשותף לבני־האדם עדיף ממה שמבדיל 
ביניהם. מושג זה של האמת, שנראה צר מאוד בעיני הדורות 
האחרונים, הלם את האידיאל החברותי־המדיני של המאה 
ה 17 . ב' הביע את רעיונותיו בחרחים מעובדים ומהוקצעים 
בקפדנות אבל חסרים מעוף ורגש. שיריו מדגימים לרעה 
ולטובה את האמנות הקלאסית. 

; 01.1934-43 ז< 7 ($ז 110 ^)ט 60 . 011 . 1 מ) $€זס 0€11 ,. 6 

..[סזך 2 (ו 11€1 ג 0 .\נ 31 ק . 8., (€11. 0x11 

; 1892 ,, 8 ^ח $0 ו £11 ״ 1 , 0 ; 1932-7 
^. 8 . 8 ; 1942 ,. 8 .ם ; 1938 ,. 5 

.£ ; 1943 ,. 8 < 1£51111 ו 1 טכ 1 . 8 ; 1942 
. 1929 ,. 8 $€זס €11 *€ 

ט. ק* 

ק?זפר — מ 12 !ט 63 • 1 בק 025 — ( 1560 , באזל — 1624 , 

שם), רופא ובוטאניקן שווייצי ממוצא צרפתי! 

בן למשפחה של רופאים וחוקרי-טבע. מתחילה עסק בהוראה 
פרטית באנאטומיה ובבוטאניקה! ב 1582 נתמנה כפרופסור 
ליוונית באוניברסיטה של באזל! אח״כ נוסדה שם בשבילו 
קאחדרה לאנאטומיה ובוטאניקה, שבה שימש כפרופסור, 
ובעשר השנים האחרונות לחייו כיהן שם כפרופסור לרפואה 
מעשית.—השגיו באנאטומיה מבוססים על ליבינו של החומר 
המריבה, שנאסף ע״י קודמיו בשליש השני של המאה ה 16 , 
תקופת ההתחדשות של האנאטומיה ע״י וזליוס (ע״ע). את 
המימצאים של קודמיו תיאר ביתר דיוק על סמך ניתוחים 
קפדנים. על שמו נקרא המסתם בין המעי הדק והגס. החשוב 

בחיבוריו היא• - €0 ש 3 *סלשסגת 1 > 3 ...גמט 1110 ) 311310 !מטז^גשזוד 

1592 ,מ 1 ו 1 :ו 3 נ) 0 מ 4 בבוטאניקה הצליח להכניס שיטה מדוייקת 
יותר בסימון משפחות הצמחים ושמותיהם. 

3 ואנזס־א'יךם( 8 ^זנ^- 108 ו^ט 8 ), 1 .עיר-הבירה ועיר־הנמל 
• € ■ 

הגדולה ביותר של ארגנטינה; מחוז פדראלי, 

ששטחו 192 קמ״ר; העיר הגדולה ביותר באמריקה הדרומית 
והתיכונה. מספר תושביה למעלה מ 3 מיליון ( 1953 ). ב״א 
יושבת על הגדה הימנית של רל דה לה פלאטה ( 13 1110 

1313 ?), במרחק של 240 ק״מ משפכו אל האוקיינוס האטלנטי 
ובמקום שרוחב הנהר מגיע ל 35 ק״מ. העיר משתרעת על 
אדמת מישור נמוכה ( 20 מ׳ מעל פני־הים). אקלימה (הדומה 
לאקלים של סיציליה) ממוזג ע״י רוחות דרומיות קרות 


- כואנוס-אירם 

( 6108 קתז 3 ק) בקיץ — וע״י רוחות צפוניות חמות ( 13 >ם 50 ), 
שבאות מן הנהר בחורף. הטמפראטורה השנתית הממוצעת 
בה היא — ״ 16 . החודש הקר ביותר בה הוא יולי (״ 10 ) 
והחם ביותר — יאנואר (״ 23 ). כמות־הגשמים השנתית 
הממוצעת היא 930 מ״מ, שיורדים בעיקר באביב (ספטמבר) 
ובסתיו (מארם). מצבה הגאוגראפי של ב״א הוא מצויין: 
כנמל־ימי היא נמצאת במרחק כמעט שווד, מלונדון ומניר 
יורק (רוב הייבוא של המדינה — מאה״ב ורוב הייצוא — 
לבריטניה), כנמל נחרי היא נמצאת בקצה הענף של תחבורה 
נהרית, שמשמשת את אגן הלה פלאטה ויובליו האורוגואי, 
הפאראנה והפאראגואי. מב״א מסתעפת רשת של מס״ב וכבי¬ 
שים, שמחברים אותה עם איזוריה המרוחקים ביותר של 
המדינה ומשתלבים עם הקוים של צ׳ילה, ב(ליוויה, פאראגואי 
ואורוגואי. 

העיר מורכבת מן "המרכז" ( 0 ז 0€111 ), שבו מרוכזים 
מוסדות-השלמון, המסחר והעסקים (מגרדי שחקים מזדקרים 
כאן לעשרות), ומפרברים — מהם פרברי־תעשיה ושכונות- 
פועלים (בעיקר בדרום) מהם — פרברי-מגורים למעמד 
הבינעי והעשיר (בעיקר בצפון ובמערב). 

העיר תוכננה כרוב ערי אמריקה הדרומית: רחובותיה 
חוצים זה את זה בקוים ישרים והם מקבילים אל החוף או 
פונים ישר אליו. רחובותיה של ב״א מצטיינים ברחבם, 
בשדרותיהעצים שלהם, ובאנדרטות-הזכרון לגדולי האומה, 
שמפארים אותם. היפים שבהם הם אונידה דה מאין 
0 ן 43 ג 16 > 13 !} ורחוב ריואדאויה ( 13 ז\ 13 ) 3 ז\ 1 ) 1 ) הממשיך אד 
תו. רחבות וגנים ציבוריים מצויים בכל חלקי-העיר (כ 2000 ). 
הגדול בגנים הוא פארקה דה ם 3 רר 1 ( 0 ז 6 ז( £1 ? 6 ^ 06 ן>ז 3 ?), 
שמשתרע על שטח של 4,040 דונאם! מבין הגנים האחרים 
יש להזכיר אח הגן הבוטאני, על שמו של קארלום תאים 
והגן הזואולוגי על שמו של קלמנטה א 1 נלי. ב״א הולכת 
ומחפשסח, מספחת אליה שכונות ופרברים. הקפה כיום 
( 3 מ 1 ) — 62 ק״מ! ארכה הממוצע—מצפון לדרום— 18 
ק׳, ורחבה—ממזרח למערב— 25 ק׳. 

על יד הרחבה המרכזית, ששימשה הגרעין הראשון של 
העיר, נמצאים ארמון הקונגרס (בית הנבחרים), הקאתדרלה, 
שתוקנה ושופצה לאחרונה ב 1852 ושבה נמצא קברו של 
סן מרטין (ע״ע), ביתו של נשיא המדינד" ועוד. הבניינים 
הרשמיים בנויים ברובם, בסגנון הצרפתי של המאה ה 18 
ובסגנון זה בנויים גם הרבר, מבתי-ד,מגורים של האמידים. 
הבתים הישנים מן התקופר, הקולוניאלית בנויים בסגנון 
ספרדי. כיום בונים בב״א בתי-פועלים ענקיים, מגררי שחקים, 
לאורך החוף: מפעלי־תעשיה (בתי-הקירור, טחנות-הק-זת, 
סילו ובתי-חרושת). 

המינד,ל העיתני של ב״א נתון בידי שתי רשויות: הממ¬ 
שלתית וד,עירונית, שהן מחלקות ביניהן את התפקידים המד 
ניציפאליים. ראש-ר,עיר ( 6 ; 1 מ 16 >מ 11116 ) הממונה ע״י נשיא- 
המדינה, נעזר ע״י מועצה עירונית בת 30 חבר, שהם נבחרים 
(בבחירות שד,ן חובה) ע״י תושבי-העיר. המועצה מחלטת 
בענייני התקציב, העבודה ור,מינהל הכללי. 

השירותים הציבוריים הם משוכללים ביותר ובכמה 
מהם ב״א משמשת מופת לערים חדישות. כמה מן השירותים 
מוחזקים בשותפות ע״י העיריה והממשלה (למשל שירותי 
המשטרה והבריאות). נוסף על מוסדות-הסעד הרשמיים השר 
נים ועשרות בתי-ר,חולים הציבוריים והפרטיים יש לכל אחת 



667 


כואגוס-אירם 


668 



מראה כללי של בואנוס־אירם בסון״ הם אה ח 16 . 
מתוך ספר ברסני (של מ. שסירל), נירנברג, 1599 


מן העדות הזרות ביה־חולים משלה (מצויינים בינידים וים 
בתי־דיחולים היהודי והאיטלקי). 

התחבורה, מערכת מסדי״ב שבתחומי״העיר נמשכת 
בקו של יותר מ 20 ק״מ, כן יש בב״א 4 רשתות של חשמליות 
( 13 קוים תת־קרקעיים). ב״א היא גם תהנת־מוצא ליותר 
מ 10 קוים ראשיים של מס״ב׳ שמסתעפים לכל חלקיידימדינה 
(מלבד פאטאגוניה). כן היא התחבר, הראשית לספמית של 
בדיר פאראנה ומושב המשרדים הראשיים של החברות, שספי¬ 
נות,ן■,ן מדילכות במעלה הפאראבה והאורוגואי וכן לאורך 
חוסי האוקיינוס האטלנטי עד לאיייפוקלנד (!)מג!}!!*?). 

מסתר ותעשיר" ב״א, ביחד עם לדי פלאטה, מרכזות 
85% מכל הייבוא של המדינה (ע״ע ארגבטיגד" מסחר) 
וכ 50% מן הייצוא (זרעים, בשר, שלחים, עצים). כן משמשת 
ב״א מרכז מסחרי גם לארצות אחרות של אמריקה הדרומית 
(ב(ליודה, פאראגואי ואורוגוואי). בב״א נמצא כ 4 < מבתי* 
החרושת שבמדינה. ההון הוא ארגנטיבי ואמריקבי. התעשיה 
העיקרית היא קירור בשר. בב״א נמצא בית־הקירור של בשר 
דיגד^ שבעולם. חוץ ממפעלי־הבשר (בתי־מטבחיים ובתי• 
קירור) יש בב״א תעשיר, ענפד, בתחומים הללו: אריגים, 
מזון, משקאות, טאבאק, עיבוד מתכת, מכונות וכלי־רכב, 
עיבוד עורות, מו״לות ודפוס, כוח חשמלי. 

מוסדות כספיים. הבאנקים ומוסדות־האשראי הראשיים 
של המדינדי מרוכזים בב״א (שהיא חשובה גם כמתווכת בין 
ארגנטינה ודיארצות שמעבר לים). יותר מסס באנקים (מדים 
11 זרים) פועלים בב״א. ב 1946 נטלה הממשלה לידיה את 
הפיקוח על המוסדות הכספיים של המדינד" מיזגה אותם 
למערכת אחת ומסרד, את הפיקוח עלידים בידי דיבאנק המרכזי, 
שמושבו בב״א. החשוב במערכת הבאנקים הוא דיבאנק הלאומי 
( 301611 ^ 1 13 00 מ 63 ), שנוסד ב 1905 . 

' ב״א היא גם מרכז תרבותי חשוב. בה נמצאת האוניברסי־ 
טדי הלאומית, שנוסדה ב 1822 . היא מכילדי 6 פאקולטות דש 
בה כ 0 (א/ 24 סטודנטים. כן יש בב״א כ 200 ספריות. הספרידי 
הלאומית ( 1810 ) מכילה כ^/! מיליון ספרים וכ 10,000 כ״י. 
מתוך יותר מ 20 בתי־דינכות שבב״א החשוב ביותר הוא בית 
הנכות הלאומי למדזני־דיטבע (נוסד ב 1823 ), שכולל אוסף 


של החי והצומח באמריקה הדרומית. ב״א 
מקיימת כ 40 תיאטרונות מכל הסוגים. חוץ מן 
התחנה הממשלתית יש בד, יותר מ 20 תחנות 
שידור מסחריות פרטיות, שאף הן נתונות 
תחת פיקוח ממשלתי. ב״א, שד,יא מושב של 
הארכיהגמון, היא גם מרכזדי הדתי של המדי¬ 
נה. 

העיתונות. בב״א יוצאים העיתונים 
החשובים ביותר בארגנטינה. השפעתם ניכרת 
בכל המדינות של אמריקה הלאטינית, בזמן 
האחרון עברד, העיתונות לידיהם של גופים 
רשמיים. 

ה א וכלום י ה. אוכלוסיית ב״א, שמנתדי 
00 (/ 270 נפש ב 1880 , הלכדי וגדלה עם זרם- 
ההגירד, לארגנטינה מארצות אירופדי, ביחוד 
מאיטליד״ ב 1887 מנחה האוכלוסיד, של ב״א 
לאחר שסופחו אליה שבי פרברים — לפי 
המפקד שנערך באותדי שנדי — 433,335 (מהם 
היו כ 00 ד, 204 ארגנטינים ו 228,635 נכרים, 

בכללם 138,166 איטלקים). ב 1904 הגיעה אוכלוסיית ב״א 
ל 950,891 נפש ז ב 1914 ל 1,975,814 ן ב 1926 — ל 2X100,000 ( 
ב 1929 ל 0 מ/ 2,215 < ב 1945 מבתדי האוכלוסיד, של ב״א רבתי 
כ 4 מיליון. 

ה י ס ט ו ר י ה. ב״א נוסדה ב 1536 ע״י הספרדי פדרו דה 

מנדוסה ( 1023 ) €11 ^ סז 1 > 6 ?), שנחת על הגדדי השמאלית 

של נהר ריאצ׳ואלו(יובל של הריו דדי לה פלאטדי) וייסד שם 

*י ■ 

נקודת״יישוב בשם 6 ^, 016180611 3 }ז 13 \ 831113 ם!) 
(״הנמל של מרים הקדושה — כעל האדר הטוב"). אבל 
המקום נעזב ב 1547 . ב 1580 חודש היישוב — אבל בנקודה 
צמינית יותר(את אבךדיפינה הניח חואן דדי גאראי [ 16 > 1130 ( 

ן 031-3 ] במקום שנמצאת כיום ״רחבת מאי״ 0 ץ 13 \ 16 > 1323 ?). 
את התכנית ערכו לפי כללי הדיחיישבות, שהיו נדיוגים אז: 
למתיישבים ניתנו בסביבת־העיר אדמות לעיבוד. סגירת 
החופים למסחר מטעם השלטונות הספרדים (ע״ע ארגנטינה, 
היסטורידי) הפריעו להתפתחותה של ב״א, ורק ב 1602 קיבלה 
ב״א רשיון רשמי לייצוא שנתי של קמח, בשר מיובש, שומן 
מן החי, שלחים, תוד. באותו זמן היו בב׳ כ 00 (/ 1 תושבים. 
ב 1664 — כבר מנתה 4x100 נפש וד,יו בה כ 400 בתים, ברובם 
מחומר. המעמד השליט היה מורכב מבעלי האחוזות (-מ 13 * 6 
05 ־ 6161 ) ומסוחדים שנתעשרו מן המסחר בשלחים. נתרבו 
המסדרים הדתיים ומוסדותיהם — ב 1620 נעשתה ב״א מושב 
של הגמון. עם גידול עשרד, של העיר נעשתה מטרה לפשי¬ 
טות שודדי־ים אנגלים וד,ולאנדיים. באמצע המאה ה 17 כבשו 
הפורטוגיזים את השפה המזרחית של הלה פלאטה! ב 1680 — 
גורשו בקרב ע״י צבאות ב״א! ב 1681 אושר ע״י חוזה הישוב 
הפורטוגיזי סקרמנטו, הותר המסחר החפשי ואז באה תקופת- 
פריחה לנמל ב״א. ב 1776 נעשתד, ב״א מושבו של המשנה- 
למלך של ארצות ריו דה לה פלאטה (ע״ע אמריקה הדרו¬ 
מית, היסטוריד,). המשנה-למלך חוסה דד, ורטיז ( 16 > 1056 
12 זי 61 יע; 1778 — 1784 ) שיפר אח רחובותיה של ב״א, ייסד בה 
בית-ספר גבוה ( 8311031-105 ) ובתי-מחסה, וכן הקים בד, אח 
בית-ד,דפוס הראשון. ב 1806 כבש צי אנגלי (שבא מכף 
התקוה הטובד.) את ב״א. כוחות הצבא הספרדי ניגפו ונסוגו 
משום חולשתו של המושל סוברמונטה ;( 160101116 ( 301 ); 

ז 1 יי * 






רוזנח־טאי כנואנוס-אירס 


תושבי־העיר נצטרפו אל המפקד החדש סנטיאגו דה לינירס 

^ *\ *****( 

( 5 ז 1£ םם © 1 > 1350 :)מ 83 ), שבא לעזרוז העיר, ובמלחמתיגבורה 
גרשו את הפולשים ( 1807 )• הצלתן של הנחלות הספרדיות 
באה הפעם בעיקר מתוך מלחמתם ונאמנותם של התושבים 
עצמם — קריאולים ברובם. אבל אלה האחרונים הכירו 
עכשיו בכוחותיהם — מה ששימש גורם למלחמת־העצמאות: 
ב 22.5.1810 הדיחו תושבי ב״א את המשנזדלמלד משלטונו 
והקימו ממשלה זמנית, שתבעה לעצמה את רוב זכויותיו. 
ב״א שלחה צבא נגד הערים מונטווידיאו ואסונסיו׳ן — שגם 
בהו הוכרזו ממשלוח דומות. לאחר כשלונות ונצחונות הוכ¬ 
רזה ב״א ב 1816 כבירת "הפרובינציות המאוחדות של לה 
פלאטה". אולם משהושגה העצמאות פרצה מחלוקת על 
צורת המשטר במדינה (ע״ע ארגנטינה, היסטוריה). תושבי 
ב״א ( 0116505 ק) תמכו במשטר אוניטארי ואנשי הפרובינציה, 
שנהו אחר המנהיגים המקומיים היו חסידי 

הפדראליזם* כשאלה האחרונים ניצחו הוכרה ב״א ב 1880 
כבירת המדינה הפדראלית — והוכרזה במחוז ( 110 ז 1 !! 11 )) 
מיוחד, בעוד שהעיר לה פלאטה נעשתה בירת הפרובינציה 
בואנוס-אירם. במשך שנות המאבק בין ב״א והפרובינציות 
הושמה ב״א פעמיים במצור ימי: ע״י הצרפתים ב 1838 , וע״י 
צי-צרפתי ובריטי ב 1845/47 . בינתיים הונחו היסודות להת¬ 
פתחותה והתפשטותה לעתיד. ב 1824 — הגיעה לב״א ספינת 
הקיטור הראשונה, ב 1840 הובאו לב״א גזעי בקר וצאן משר 
3 חים לגידול. כ 1857 — הותקנה מס״ב הראשונה. ב״א היתד. 
העיר הראשונד. שנהנתה מפיתוחה של הפאמפה כאיזור של 
גידול'בד,מות וגידול-תבואה. ב 1877 יצא מנמל ב״א המשלוח 
הראשון של בשר קפוא. ב 1882 נפתח בה בית-החרושת 
הראשון לאריזה ולשימורי-בשר, ובזה התחילה תקופת הרחבה 
והתפתחות חדשה לעיר, ב 1885 נסתתר, בד. הבורסד" 


ב 1887 — הורחבו רחובותיה של העיר וסופחו אליד. כמד, 

מן הפרברים. התפתחותד. המהירד, של ב״א החריפה את הני¬ 
גודים בין תושביה לבין האיזורים הכפריים. זרם-ההגירה 
האירופית הביא עמו לב״א השקפות חדשות. ב״א נעשתה 
מבצר של המפלגות הסוציאליסטית וד,ראדיקאלית, בעוד 
שבעלי האחוזות והשמרנים שלטו ברוב הפרובינציות. המאבק 
בץ שני הכוחות הללו השתקף במדיניות הארגנטינית ובגורל 
המוסדות העירוניים של ב״א (פיזור המועצה העירונית 
ב 1941 ). 

ל. ו. כ. — א. י. בר. 

היהודים. מספרם של יד,ודי ב״א הוא — לפי אומדן — 
קרוב לרבע מיליון. באוכלוסיד, הכללית של העיר היהודים 
הם קצת יותר מ 7% , בעוד שבאוכלוסיה היהודית של הארץ 
כולה הם כ 70% . 

ישוב יהודי בב״א כבר היה קיים בסוף שנות ה 50 של 
המאה שעברד,. ב 1862 נתארגנה בב״א הקהילה הראשונה 
בשם 3 תם £11 §' 1 ^ 11£3 ג 11 ןק£^ 13 16 ) 3 ז 3£11 י 1$1 3£1611 §£יו§מס 0 , 
שהיתר, מורכבת מיהודים אנגליים, צרפתיים וגרמניים, בסו¬ 
פה של אותה מאה התחילו באים לב״א יהודים ספרדיים מן 
המזרח הקרוב ומד.גרים יהודים ממזרח־אירופה. ב 1888 מנתה 
האוכלוסיה היד״ודית בב״א כ 1,500 גפש. בית-הכנסת הראשון 
הוקם בעיר ב 1897 . ב 1894 נתארגנה הקהילה היד,ודית כחב¬ 
רה קדישא, שתפקידה העיקרי היה לדאוג לקבר-ישראל 
בשביל חבריה. מתחילה הקיפד, חברה זו את הציבור היד״ודי 
כולו, אך היהודים הספרדיים פרשו ממנה ב 1897 וד,קימו 
להם קהילה משלהם! 3 ) 3£11 :ו 11$ > 13 > 1 מ 11 מ 1 מ 1 ס 0 $0£13£1611 ^ 
65 ־ו 1 \, 811600$ ס!* 1 ג> 3 -וג 56£ . ה״חברה קדישא" הרחיבה את 
חוג פעולותיה משנה לשנה. עד שלבסוף עסקה ברוב ענייני- 
הציבור, וביחוד בענייני צדקה ותרבות. בשנת 1940 שינתה 











671 


בואנויס-אירס 


672 



כואנוס־אירם: מצבת״הזכרוז למ׳'.פ:ח־מאי וארסידההונגרס 


קואופראטיווייס והוא כיום אחד מן המוס¬ 
דות הכספיים הגדולים בארץ כולה. שבי 
לו בחשיבות הוא "הבאנק המסחרי" 

($£ז 1 ^ 806110$ 1 ו 012 י £1 ת 001 ס 0 מ 83 ), 

הקיים מ 1917 ואילך. הקואופראטיוו הרא¬ 
שון של סוחרים הוקם ב 1916 והשני ב 1923 . 
שבי הקואופראטיווים הללו הם המוסדות 
הגדולים מסוג זה בארץ. 

משאר המוסדות היהודיים המרוכזים 
בב״א חשובים; האיגוד של יוצאי פולניה, 
המכון היידי המדעי, ההסתדרות העברית, 
הקונגרס לתרבות יידית, החברה "הבראי¬ 
קה" (חוקמה ב 1909 ! מספר חבריה ב 1953 
היה 14 אלף! היא מקיימת קורסים ועור¬ 
כת הרצאות, קונצרטים, תערוכות וכד׳ו 
יש לה ספריה של 18 אלף ברכים), הליגה 
היהודית הארגנטינית למלחמה בשחפת, 


את שמה ל״חברת עזרה הדדית" (יידישע ארגענטיבער חברה "עזרה", המקיימת בית־חולים, שהוא אחד מן הגדר 

קעגנזייטיקע הילפס־אסאציאציע! בספרדית: 1 ו $0€13016 ^ לים בארץ (הוקם בשנת 1916 ), וחברת ה״מכבי" (הוקמה 

2 מ 11 מ 86 ־ 1 \; 2611£2 ז 111102115 ^ 1 ). ב 1949 הוקמה הקהילה בצו־ ב 1932 ז מספר חבריה ב 1953 היה כ 6,000 ). — ליהודי ב״א 

דתה הסופית ומאז היא נקראת ״קהילה אשכנזית דבואנוס יש 51 בתי־כנסת, ונוסף על כך קיימים עוד 18 בתי-כנסת 

איירם" (יידישע קהילה פון בוענאם איירעס! השם הספרדי בפרבדי-העיר. וע״ע ארגנטינה, היהודים. 


נשאר ללא שינוי). מספר חבריה, שבשעת יסודה היה 85 , 
הגיע לסי הדין-וחשבון משנת 1953 ל 41,500 , באופן שביחד 
עם בני־המשפחה שלהם מקפת הקהילה כ 70% מיהודי־העיר. 
הסיוע הכספי שלה לבתי-הספר מכל הסוגים הגיע ב 1953 


םסרי היובל של ״די פרעסע״ ( 1939 ) ו״די יידישע גייסוגג* 
( 1940 ) 1 יארביד תשי״ד, ארויסגעגעבן פון דער יידישער 
קהילה אץ בועגאס-איידעס) הערד 5 >ז 11 / 6116005 ב* 
1948 , 0 , €113114 )$^€ 113 )€ק 010 ץ £110 ג 

) 1 < ס. 


לסך של קרוב לארבעה מיליון פזו. לפי יזמתה של קהילה זו 
הוקם ב 1952 ועד־הקהילות של יהדות ארגנטעה כולה. 

מאמצע שנות ה 30 למאה הנוכחת גדלה ההגירה היהודית 
לב״א מגרמניה הנאצית. יוצאי גרמניה יצרו להם איגוד בשם 

11$€116 ז 6 טן בספרדית; - 80 . 0 .^ 1 .[ 

361112 ז 1$ 1-31 ס 11 ג 01 1 > 016113 ), שמטפל בעיקר במתרסיוע 
לחבריו ובפעולה תרבותית. 

הציבור היהודי מרוכז ברובו ברבעים אחדים של העיד, 
בעיקר ברובע ״אונצה״ ( 01106 ) ו״ויז׳ה ^רספי" ( 1113 ^ג 
0 ק 6$ ז€). רבעים אלה דומים מכמה בחינות לרבעים היחר 
דיים של מזרח־אירופה, ובעיקר של פולניה קודם השואה. 
החנויות הן ברובן של יהודים, ותכופות נתקלים בהן בשלטים 
ובמודעות בעברית וביידית. ברבעים אלה נמצאים המוסדות 
היהודיים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים, בכללם גם של 
הקהילה היהודית ושל איגוד האירגונים היהודיים. הלשון 
השלטת בציבור היהודי ובמוסדותיו היא יידית. 

מספרם של בתי־הספר היהודיים בב״א — בכללם מוסדות 
לחינוך תיכון וגבוה — הגיע ב 1953 ל 56 ! מספרם של המו¬ 
רים בב״ס אלה — ל 356 ומספרם של התלמידים — ל 9,151 . 
בין מוסדות־החינוך של היהודים בב״א ראוי לציין את 
הסמינר למורים של הקהילה, המכון ללימודי-קודש, המכון 
ללימודי־היהדות והמכון להשכלה עברית גבוהה מטעם ההס¬ 
תדרות העברית. 

בין המוסדות הכלכליים של יהודי ב״א תופסים מקום 
בראש הבאנקים הקואופראטיודים והקואופראטיודם של 
הסוחרים. הגדול בבאנקים הוא "הבאנק היהודי העממי" 
(״יידישע פאלקסבאנק״! בספרדית; 161 ) 26111:2 י 1$1 821100 
1212 ? 1613 > 810 ), שהוקם ב 1940 מתוך מיזוג של 7 באנקים 


2 . פרובינציה בארגנטינה ז הגדולה והמרובה באוכלוסים 
בכל חבלי*השלטון שבמדינה. שטחה 306,830 קמ״ר ומספר 
אוכלוסיה כ 4,272,000 ( 1947 ). גבולותיה: במזרח — האוק־ 
ינום האטלאנטי! בצפון־המזרח — מפרץ לה פלאטה תהר 
לה פלאטה, המפרידים בינה לבין הרפובליקה אורוגואי 


והפרובינציה הארגנטעית אנסרה ריוס (ע״ע)< בצפוך 
המערב — הפרובינציות סאנטה' פה וקורדובה! במערב—קר 
הצהרים' 22 ״ 63 , שמפריד בין* ב״א לבין הפרובינציות אנטרה 


ריוס, אוה פרון(שמה הקודם: לה פאמפה) והטריטוריה של 
ריו נגרו! בדרום — נהר ריו נגרו, שמעבר לו נמצאת הטרי¬ 
טוריה הנקראת על שמו. 


רובה הגדול של הפרובינציה היא שפלה (פאמפה) ורק 


מדרום לקו הרוחב * 37 יש כמה טורים של גבעות והרים, 


שמתרוממים בסץרה ונטאנה (כ 80 ק״מ מצפון לנמל באיה 
בלאנקה) לגובה של ^ 1,2 מ׳. טורים אלה, שהם נפרדים זה 
מזה ע״י שטחי־שפלה, הם שרידים של שיטת־הרים פאלאו- 


זואית והם בנויים בחלקם מאבני־יסוד, בכללן גרעינית, 
שנחצבת לצרכי בניה וסלילה. תח מנהר-הגבול לה פלאטה 
יש בפרובינציה רק נהר אחד עשיר במים: הריו סאלאדו, 
שמוצאו על-יד גבול סאנטה פה. הוא עובר בימת מאר 
צ׳יקיטה דל סור (הים הקטן הדרומי, המחובר בתעלה עם 
לה פלאטה), מתפתל הרבה בדרכו (שארכה כ 650 ק״מ) 
ונשפך למפרץ סאמפורומבון. שיפוע-אפיקו מועט, כי הגובד, 
של מקום-מוצאו הוא רק 39 מ׳ מעל פני-הים. מסיבה זו הוא 
עובר על גדותיו בשעת תגבורת־׳הגשמים באביב ובסתיו. גם 
שאר הנהרות והנחלים שבפרובינציה מציפים את סביבתם 
בשעת גאותםז ועל-כן התקינו על־יד כמה מהם תעלות, 
כדי להחיש את ירידת המיס. בדרום יש כמה נחלי־אכזב 











673 


כואנום־אירס—כוארנה 


674 


(בספרד׳ סץ 10 ז 3 ). שיפוע־הקרקע המועט גרם גם להתהוותו 
של כ 600 ימות קטנות או ברכות טבעיות, שבדרך כלל אינן 
עמוקות ושהן הסרות מוצא אל הים. הגדולה שבהן היא מאר 
צ׳יקיטה דל סור שמסעת ספיגות־נהר, כן יש בפרובינציה 
הרבה ביצות קבועות ועונתיות. 

האקלים נוח לאדם הלבן. הטמפראטורה השנתית 
הממוצעת אינה גבוהה בצפון מ ״ 18 ואינה נמוכה בדרום 
מ ״ 14 . הממוצע הקיצי בצפון הוא ״ 23 , בדרום ״ 14 ז הממוצע 
הקרפי הוא ״ 10.5 ו ״ 8 • בחוף ההבדלים בטמפראטורה בין 
הקיץ והחורף הם פחותים מבפנים הפרובינציה. טמפראטורות 
קיצוניות הן ״ 35 ו ״ 3 בצפון, ו ״ 40 ו ״ 10 בדרום־המערב. הרוח 
המצויה ביותר היא זו שנקראת פאמפרו — רוח דרומית־ 
מערבית יבשה, שלפעמים היא חזקה מאוד, מידת־המשקעים 
היא בין 1,000 מ״מ לערך בצפון ו 500 מ״מ בדרום. המשקעים 
מצויים בכל חדשי־השנה וביחוד באביב ובסתיו, בחורף יותר 
מבקיץ ובאיזור החוף יותר מבפנים, בדרום מצוי שלג, ביחוד 
בגבעות ובהרים. 

מבחינה כלכלית חשובה הפרובינציה של ב״א מכל שאר 
חבלי־ארגנטינה. בה גדלים 50% מן החיטה(בדרום ובמערב), 
40% מן התירס(בצפון ובמערב), 30% מן הפשתה וחלק גדול 
מן השיפון, הז 1 עורה (במערב), החמניות ותפוחי־האדמה 
(במזרח) של ארגנטינה! כן נמצאים בה 50% מן הבקר 
(במזרח ובצפון־המזרח), 30% מן הצאן(בדרום) וחלק ניכר 
מן החזירים והסוסים שבמדינה כולה. ב&טח שבין העיר ב״א 
ובין לה פלאטה, בירת הפרובינציה, מגדלים הרבה ירקות 
ועצי־פרי לצרכי שני הכרכים ופרבריהם ולצרכי האספקה של 
הספינות המרובות העוגנות בנמליהן. בפרובינציה מרוכז 
חלק גדול מתע&ייתה של הרפובליקה. התעז^יות הרווחות 
והקדומות ביותר הן: הקפאת בעזר ואריזתו למשלוח, טחנות 
קמח, בתי־חרושת לצרכי אוכל ומשקה, בתי־חרושת לסופר, 
לטאבאק, להכנת שמן ושומן־צמחים. התע&יות החדשות יותר 
(מימי מלחמת־העולם 1 ) הן: טפסטיל, בגדינ 4 בורסקאות, 
נעלים, גומי, נייר, מתכת קלה וזיקוק־נפט. 

מרפזי־התעעזיה הגדולים שבפרובינציה הן תריסר ערים, 
שהן נכללות בשטח הבירה הנרחב של ב״א רבתי כיחידת* 
ישוב, אבל לא במחוז הפדראלי. ארבע מהן הן ערים גדולות: 
לאנוס ( 165,000 נפש), מורון ( 110,000 ), קילמס ( 105,000 ), 
אולאנדה ( 100,000 ). גם העיר לה פלאטה (ע״ע) היא מרכז 

^ י * * 1 * 9 

תעשייני. מחח לערים שעל חופו של מפרץ לח פלאטה יש 
בפרובינציה עוד רק עיר אחת, שיש בה יותר ממאה אלף 
נפש, והיא מאר דל פלאטה ( 105,000 נ'), כ 350 ק״מ מדרום 
לעיר ב״א• עיר זו היא נמל־הדיג החשוב ביותר בפרובינציה, 
אך יש בה גם כמה ענפי־תעשיה וכן היא משמשת נוה־ים 
למרגוע ומרכז של אספורט כקיץ. תעשיות, שמכשירות את 
תוצרתיהסביבה ליצוא(בורסקאות, רחיצת צמר), נמצאות גם 
בבאיה בלאנ? 1 ה ( 93,000 נפש), שהיא הנמל הדרומי של 
הפרובינציה. כנודדמרגוע הררי בקיץ משמשת העיר טנדיל 
( 39,000 נ׳) הידועה בפרובינציה גם בתוצרת־חחלב שלה 
(גביבת״טנדיל). 

רשת־מסה״ב של הפרובינציה היא הצפופה שבארגנטינד, 
והיא כוללת 35% מאורך הקווים של המדינה כולה. גם 
רשת־הכבישים ותנועת־המכוניות מפותחות בה ביותר. וכן 
נמצאים בה שדות־תעופה גדולים ובח״ר לאוירונים. לפרו¬ 
בינציה אוניברסיטה גדולה בלה פלאטה. שיש בה יותר 


מ 12,000 מתלמדים. — קהילות יהודיות נמצאות בעיר ב״א 
(ד למעלה 1 ), בשלש המושבות החקלאיות: ברון הירש, 
מאוריסיו ומדנוס, בלה פלאטה ובבאיה בלאנקה. 

א. י. בר. 

בואוןןיה, פיר׳־אךמון — י 501$$1£1 ג> 00 ו 0 ן>£-שתת 16 ? — 

( 1810 — 1885 ), בוטאנאי שווייצי; חוקר הצמחיה 
של המזרח הקרוב ושל ספרד. ב׳ נולד בז׳נווה למשפחה 
ממוצא צרפתי, מנעוריו הקדיש את עצמו לחקר הצמחיות 
של איזורים, שעדיין לא נחקרו כל־צדכם מבחינה בוטאנית. 
בין 1838 ו 1845 , ואח״ב ב 1854 , פירסם את התוצאות של 
סיורו המחקרי בדרום־ספרד בד 183 ; ב 1842 — 1854 וב 1854 — 
1859 — את "הדיאגנוזות של צמחי-המזרח" ושל "צמחים 
חדשים מן המזרח". אך חשוב ביותר הוא חיבוררמפעלו 
העצום ״צמחיית-המזרח״ ( 16111311$ ^ 01 *׳• 10 ^ 1 ), שנתפרסם בין 

1867 ו 1884 ב 5 כרכים גדולים; אחר מותו יצא כרך ששי. 
זהו הגדול במחקרים הבוטאניים על המזרח הקרוב ועד היום 
הוא ספר-היסוד במקצוע זה; גם חקירת הצמחיה של א״י 
חייבת הרבה מהשגיה לספר זה. ב׳ גילה ותיאר 5,990 מינים 
ו 131 סוגים של צמחים בארצות הים־התיכון ובאוסטראליה. 

ב 1 ארנה ( 603111131031$ ), משפחה של אצילים צרפתיית 
מסביבות אורליאן, שזכתה לחשיבות מן המאה 
ח 15 ואילך. 

1 ) אלכסנדר, הרוזן של 1 ׳ ( 116 ת 160 ע , 6 ז 1 > 16%311 \ 1 
1794 — 1760 ,. 6 46 ) היה גנראל צרפתי. ב 1789 הצטרף 
למהפכנים וב 1793 פיקד על צבא-המהפכה על־יד הרינוס. 
הוא נאשם באחריות למסירת העיר מיינץ (מאגנצה) לידי 
האדבים (יולי 1793 ) וב 23.6.1794 הוצא להורג. 

2 ) ז׳וזפין ( 6 ת 111 ק 0$6 ן 110$6 16 ז 3 ^) ב׳ ( 23.6.1763 — 
4193.1814 אשתו של נאפוליון 1 . היתה בתו של קצידהצי 
ז׳וסף טשר דה לה פז׳רי ( 6 !ז 6 § 3 ? 13 46 ז 3$0116 ' 1 '). נולדה 
באי מארטיניק, שבו גם בילתה את ימי-נעוריה. כ 1779 באה 
לפאריס, במקום שנישאה באותה שנה לגנראל אלכסנדר ב׳ 
(עיין למעלה). מנישואים אלה נולדו איז׳ן ואורטנס (ע׳ 
למטה). לאחד שנכלא בעלה ישבה גם ז׳ שלושה'חדשים 
בבית-הסוהר. אך לאחר זמן קצר נעשתה אחת מ״מלכות"־ 
החברה, רכשה את ידידותו של פול ברם (ע״ע) וב 93,1796 
נישאה לנאפוליון בונאפארטה, שהכתיר אותה לקיסרת 
( 2,12.1804 ), כיוון שז׳וזפין לא ילדה לו ילדים, נפרד נאפוי 
ליון ממנה ב 16.12.1809 לאחר שהשאיר לה את התואר 
״קיסרת״ ומאז חיתה בארמונה לה מאלמזון( 1 ו 31$0 בת 131 \ 3 ״!, 
ממערב לפאריס), ונאפוליון, שהעריך את שכלה הטבעי, 
ביקש לפעמים את עצתה. חליפת־המכתבים של ז׳ ונאפוליון 
( $3 3 61 .א ג 46 6$ ז 1 ; 61 ע 1 ) 6 .ן ^ ח 0160 ק 13 י 1 46 6$ זמ 1,6 
6116 ) נתפרסמה ב 1883 , 

/״> ,. 1 ) 1 ; 1999 *^ 79 ^- 1793 ,״ 5 .{ , מ 5 $ 0 ג^ן .? 

;(תירגרם גרמני 1902 ) 1901 ./ ,. 1 ) 1 ; 1899 

,מ 150 נ^ ; 1930 ,./ ,ז 1 נ 131 ׳ 1 נ 1 .£ 

. 1950 ./ 

3 ) אידן ( 116 ^ £116 ) דה ב' ( 2.9.1781 , פאריס — 
21.2.1824 , מינכן) משנה-למלך באיטליה. השתתף במלחמוי 
תיו של נאפילית אביו החורג, באיטליה ( 1796/7 ), במצרים 
וסוריה ( 1798/99 ) ונפצע במצור־עכו (באביב 1799 ). ביוני 
1805 נעשה ע״י נאפוליון משנה־למלך באיטליה, כאן משל, 
בעזרת מומחים טובים, בהצלחה יתירה ונתחבב על העם, 



675 


כדאתח-כואש 


676 


בייחוד בעיר־בירתו מילאנו. גיאנואד 1806 נשא את מסיכה 
אמאליה, בתו של מאפסימיליאן יוסף, מלך באוואדיה, ואומץ 
ע״י נאפוליון. — במלחמה נגד אוסטריה ב 1809 היה לו 
ניכר בנצחונו המכריע של נאפוליון על־יד ואגראם (. 6.7 ). 
1810 מינה אותו הקיסר כדוכס גדול של פרנקפורט (ע״ע). 
במלחמה ברוסיה ( 1812 ) הצטיין ב׳ בקרבות על־יד בורודינו 
(. 7.9 ) ומאל 1 ־יאר 1 םלאוץ (. 24.10 ). באביב 1813 נלחם בגר¬ 
מניה. אח״כ שלח אוחו נאפוליון שוב לאיטליה וא׳ הצליח 
לשמור על השלטון הצרפתי בארץ זו בפני התקפותיו של 
הצבא האוסטרי עד הסתלקותו של נאפוליון מן השלטון 
באפריל 1814 . אז עזב אידן ב׳ את איטליה והלך למינכן. 
חותנו העניק לו את הר 1 זנות לןיכטנברג (בצפון־מזרחה 
של באוואריה) ואת נסיכות אייכשטט (צפתית־מערבית 
לאינגולשטאט) עם התואר של דוכס מלויכטנברג. שעבר 
לצאצאיו. 

בנו הבכור של אידין׳ אוגיסט ( 1810 —ע 18 ), נשא ב 1835 
אח מאריה דה גלוריה, מלכת פורטוגאל וחדשיים לאחר מכן 
מת. בנו השני מאכסימיליאן התחתן עם הנסיכה מאריה 
ניקוליונה, בתו של הצאר ניקולאי 1 , וצאצאיו קיבלו את 
תואד-הנסיכות הנוסף של •רומאנובסקי" ושירתו ברובם 

כקצינים גבוהים בצבא הרוסי עד המהפכה ב 1917 . 

- 1858 10 ^ 4 1€€ ז 1 ) 8 { 07 ^ £1 -דז €0 61 

; 1895 * 41 ^ 1 ,^ 11111 ? ; 1860 

,מזסץג? מסע 102 ־ 1 ? 

.* 1950 

4 ) אזרטנס (^$ת^^ז 0 ץז) ב׳ ( 10.4.1783 — 5.10.1837 ), 
בחם של 1 ו 2 '. נישאה, לסי בקשתו של נאפוליון, לאחיו לואי, 
שנעשה ב 1806 מלך הולאנד. הצעיר בשלושת בניה היה מי 
שנעשה אח״כ נאפוליון ווו. חיי-הנישואים שלה עם לואי 
היו אומללים וב 1810 הסכים נאפוליון שתתגרש. מיחס• 
אהבים שלה עם הגנראל סלא 1 דה לה בירדרי(€!> ז 1 ו\ 13113 ? 
1870 — 1785 ,€ת€נ)ז 3 ש 6 13 ) נולד הדוכס דה מןךני( 1811 — 
1865 ). בשנים אלו כתבה אורטנס שירים, שאחד'מהם—שיר־ 
מלחמה בשם ״ייצאים ייסוריה״( 16 ־ 871 13 זטסק 1 מ 13 ז 3 ק) — 
נעשה שיר עממי. אחר מפלתו של נאפוליון ( 1815 ) שהתה 
עפ״ר באיטליה או בארמונה ארננברג על־יד ימח- 3 וךן 
בשוויח. אח חויותיה בימי המהפכות של 1830 — 1831 תיארה 
בספרה £: £1:1 ) 1£ ^ 11 ^ 60 ז£ £:)מ 3 ^^ 6111 , 16 [ 3 ז 11.6111 €מ 61 יו 1.3 
1831 ש 6 ממ 3 י 11 ם 13 ) 60 ק ("המלכה או. באיטליה, בצרפת וב¬ 
אנגליה בשנת 1831 ״), שיצא ב 1833 . תכנו נכלל ב״זכרונו- 
תיה״ (. 611 מ 61 :ו 1613 > גמנסמו^מ! 1.65 ), שנתפרסמו ב 1927 

וניתרגמו לאנגלית ולגרמניח. 

. 8 ; 1907 ז£^ 4 *ז 1 ) ,// ,־!©!ץג?׳ 

. 1951 *^חח 80 

5 ) ס ט פ נ י( 6 ;מ 13 (ק 4 >ז 8 ) ב׳, 1789 — 1860 , בתו של הרוזן 
קלוד ( 16 > €1311 ) ב׳ (מת 1819 ), קרובו של 1 . נאפוליון 1 
אימץ אותה לבת והשיאה ב 1806 לקארל, מי שנעשה אחר-כד 
הדוכס הגדול של בדן (ע״ע). בניה מתו ב 1812 — 1817 בגיל 
רך, והשמועה קישרה את שמם בהופעתו של האסופי קספר 
האוזר(ע״ע).-מכתביה לנאפוליון נתפרסמו בספר "מכתבי 
נסיכים לנא&^לי^ן״ (- 8 נןג:נ 11€ ,מ 01€0 (ןגא 2x1 

1929 ,^ 1 תס^ג €11 ( €861 §)- 

4 * 4 £1£ * 1 ^.ה €0 1 } 1 ^ .£ ; 1900 ,. 8 ^ 4 ./ 5 יו 

£) £4 ^ 4114£-411€ )^ 1 ) 1 ,^'ז£< 1 ^ 40€ { ^ 4 141 : 14£ ) 3 44 

1930 ,^ £1 * 4 ) 4 ) 4 { 4£4 )ק 14 ) 0 ,./? 

א. מ. י. 



בואש צ 6 וז'אב 1 ר'<]ני — 11111$ ק€מ 151 ) 1 נ 1 ק£^ 


בואע (באנג׳ ^ 11 זט;ו^$, בגרם׳ פ 116 > 511111 ), השם המקובל של 
מינים אחדים של טורפים קטנים ממשפחת הסמוריים 
(ע״ע), שסימנם המובהק הוא התפתחות יתירה של בלוטות 
^־הטבעת, שמפיקות הפרשה מעלה סרחון. — הב׳ הטיפוסי 
הוא הב' הצפון־אמריקני( 1$ :ו 111 ק 1£ מ 5 ם 111 ק 16 \), שהוא מצד 
בזנים שונים כמעט בכל אמריקה הצפונית. אורר-גופו כ 40 
ס״מז אורך-זנבו כ 20 ס״מי רגליו קצרות ומצויירות בצפר- 
ניים ארוכות. שערו ארוך ועדין ז צבעו שחור בכללו, אד 
לאורך צידי־הגוף עוברים שני פסים לבנים, שמתאחדים על 
הקדקוד. הב׳ חי בנופי חרשים ושדות* במשך היום הוא 
שוכן במחילות ובחורים, ובערב הוא יוצא לתור אחר טרף: 
עכברים, חרקים, צפרדעים, תולעים. בסוף תקופת־הסתיו הוא 
משמין מאוד, והשומן משמש לו מלאי-מזון לעונת־החורף. 
באביב, לאחר הריון של 51 יום, נולדים 4 — 7 גורים, שהאם 
מזינה אותם לבדה עד שהם מגיעים לגיל של כחודש וחצי, 
ואז הם מתחילים לצאת עם האם לחיפוש מזון. ידועה ביחוד 
דרכו של הב׳ להתגונן בשעת-סכנה: הוא מפנה את אחוריו 
כלפי האויב ומתיז לעומתו — עד למרחק של 2 — 3 מ' — 
את ההפרשה הנוזלית של בלוטות פי-הטבעח, שסרחונה 
מגרש את רוב הטורפים. החמרים מפיקי-הסרחון הם 
מרקפטנים (ע״ע). הב׳ נצוד הרבה משום פרוותו יקרת־ 
הערך, שלשמה גם מגדלים אותו בחוות. — מינים אחרים של 
סמוריים, שדומים לב׳ הטיפוסי, הם ה 316 § 110 ק 8 וה- 6 ת 00 
115 ז 3 ק באמריקה הצפונית והדרומית וה 201:1113 באפריקה. 

זג ס. 



כיאש מס^ €ג 1 זועץק 1€ גזןגהחכצ 





677 


פו> 1 תמ 0 , >וניקמס מגלמם פודקופיפ סודיגופ 


678 


םאוזמם, א;יק'ום סנליים טוךקנמום 9 ןרעום - 

— $ט 30€1111 115 מ 1 '|€ז\ 56 3111$ טף* 01 ^ 8 ט 131111 \ 101115 ^ 

( 480 *— 524 ״), פיאסוף ר 1 מי. אביו של ב׳׳ שתפס עמדה 
השובה בחיים הציבוריים של רומא, מת בשב׳ עדיין היה 
ילד. אך ב׳ קיבל את החינוך, שהיה רגיל אז במשפחות 
המיוחסות של רומי — חינוך, שנתבטא בו המאמץ לשמור — 
תחת שלטונם של הגותים הבארבארים — על המסורת התר¬ 
בותית של יוון ורומי. היסוד השני של חינוכו היה דתי: ב׳ 
היה נוצרי קאתולי. בבחרותו כבר מילא תפקידים מדיניים 
חשובים וב 510 שימש כקונסול. מעמדו היה תלוי ביחסיו אל 
תאודוריך, מלך־הגותים, ששלט אז ברומי, ובסוף ימיו של 
תאודוריך בא ביחסים אלה שינוי לרעה. ב׳ נאשם: 1 ) באי* 
מסירת מסמכים, שמוכיחים את אשמת הסנאט כלפי המלכות, 
לתעודתם 21 ) במשלוח מכתבים, שכללו הבעת תקווד, לשיח- 
רורה של רומי מעולו של תאודוריך? 3 ) בנסיון להשגת 
משרות בסיוע רוחות־הטומאד,. את הגורם הכללי להאשמות 
אלו יש לדאות בהתקרבות, שניכרה באותה תקופה (או 
שתאודוריך חשש לה) בין חוגי הכנסיה והסנאט הרומיים 
ובין חצריהמלכות הביזאנטית. ב׳ נכלא בפ^ד" נידון שלא 
בפניו למיתה ולהחרמת רכושו ובסוף 524 או ב 525 הוצא 
להורג. 

כ ת ב י ו. — א) כתבים במתמאטיקה, שנתחברו — כולם 
או קצתם—בתחילת פעולתו הספרותית, והם: 1 ) על המוסיקה 
( 111111000111115103 ) 1115 ^ס), בחמשה ספרים, לפי ניקומאכוס 
מגרש, אוקלידס ופטולמאיוס; 2 ) על תורת־החשבון (סס 
ג 1611€ זו 11 ) 1 ש 3 ססס!)״)!)״!!), לפי ניקומאכוס מגרש ו 3 ) על 
הגאומטריה ( 113 ) £601116 00 ), מעין תרגום של ה"יסודות" 
של אוקלידס. מספרים אלה שאבו בתקופת-יה״ב הראשונה 
המלומדים של אירופה הקאתולית את רוב ידיעותיהם. 

ב) כתבים בתורת־ההגיון, והם: 1 ) תרגש של הספר 
10116 ) 3 ) 16 ק 61 ) 1 ) 061 לאריסטו ושני פירושים על ספר זה, 
שאחד מהם נועד למתחילים, והשני למתקדמש ן 2 ) תרגום 
ספר הקאטיג(ריות לאריסט( ופירוש על ספר זה ז 3 ) פירוש, 
שכתב קודם שנת 505 על תרגש של ויקטורינוס לספר 
האיסגוגי(מב^א לתורת־ההגיון) לפורפיריוס? תרגומו של 
ב׳ לספר זה ופירושו על תרגום זה (נתחבר לפני 510 ) 1 
4 ) פירוש, שלא הגיע לידנו בשלמות, על ה 103 ק 0 ־ד של 
ציצר(! 5 ) חמשה מאמרים על שאלות שונות בתורת-ההגיון. 
תרגומיו ופירושיו של ב׳ הם רוב רובה של תורת-דוהגיון 
הנקראת,.ישנד,״ ( 115 ) 76 00£163 ) — תורה, שהיתה נלמדת 
באירופה הקאתולית עד אמצע המאה ה 12 בערך. יש להזכיר, 
שכמה תרגומים של ספרי־האורגאנון ומאמרים בתורת־ההגיון 
ישסו לב' שלא בצדק. 

ג) חיבורים בתאולוגיה (ארבעה במספר), שד״וכח, למרות 

* פ* 

ספקות שד,שלו מ*בר, שב׳ היה מחברם. השפעתם של כתבים 
אלה, שבאחד מהם מזכיר ב׳ את אוגוסטינוס, ניכרת בדרך 
ביסוסד. הדאציונאלי של התאולוגיה הקאתולית. 

ד) 11136 קס 111105 ק 10116 ) 0005013 06 ("על נחמת הפילן־ 

סופיד,״), שב׳ חיבר כשישב בבית־האסורים — דו־שיח בין 
המחבר ובין הפילוסופיה, המבקרת אותו בכלא. 38 שירים 
משולבים ביצירה זו, שבכללה היא כתובה בפרוזה. החיבור 
מחולק לחמשה ספרים. בראשון נותן ב׳ ביטד ליאוש, שתקף 
אותו מחמת ההאשמות שהוטחו נגדו, שן מחמת המשפט 
ופסק־הדין, שפילוסופיה מתחלת בריפוי מכאוביו. בספר 


השני מתארת הפילוסופיה את הטוב, שמצא ב׳ בחייו ומדו¬ 
בבת את הגורל( 3 ם 11 )ז 0 ז), הדשה את האשמותיהם של בני- 
האדם. הספר השלישי עוסק באושר המזויף וד,אמיתי ובטוב 
העליון. הס*• זעיביעי נותן הסבר למציאותו של הרע בעולם. 
הספר החמישי דן במקרה, בחופש־ד״בתירד" בידיעתשעתיד 
של האל, בזמן ובנצח. תסוצתד, והשפעתה של יצירה זו 
ביה״ב היו עצומות. פירושים הרבה נכתבו עלש, שיא 
ניתרגמה לאנגאסאפסית (ע״י המלך אלפרד), לאנגלית (ע״י 
צ׳וסר), לצרפתית (ע״י ז׳ן דה מן [£ת 611 ^ 1 6 (> 1630 ]), כן 
ניתרגמה לגרמנית וליוונית, ולכל הפחות, פעמיים לעברית: 
ע״י שמואל בנבנשת, שקרא לספר "מנחם משיב נפשי", וע״י 
עזרש, בן יוסף, שסיש את תרגומו, הנקרא בשם "נחמת 
הפילוסו*א", ב 1423 , 

תורתו של ב׳, שהיא מושפעת בעיקרד, מאפלטןן, אריסטו 
שסטואיקנינ 2 אינה מקורית! אך ניסשש שגדרותיה היו 
מקופלים על הסכולסטיקנש, וכך יצר ב׳ במידה מרובד, אח 
דפשי-המחשבד" שהיו רושים באירשה הקאתולית, ביחש 
ער אמצע המאה ה 12 . 

ניסוחה של תורת-אריסטו בפירושו של ב׳ לאיסגוגי מילא 
תפקש חשוב בוויכוח על צורת קיומם של המושגים הכלליים 
( $3113 ז 176 ת 0 ). לפי ניסוח זד, קיימים המושגים הכלליים 
מחש קשר אל המוחשים, אבל הם ניתנים להשגה בנפרד 
ממ 4 אולם ב׳ אינו מזדהה עם תסיסה זו, ובספר החמישי של 
"על נחמת הפילוסופיה" הוא נראה כתומך ברעד" שהצורה 
הטהורה — שאינה אלא האשיאה האפלטונית — קיימת 
קיום עצמאי. 

לסי ב׳, כל מה שקיש הוא טוב. הטוב העלית הוא האל. 
עצם קיומם של הנמצאים הבלתי-שלמים משמש הוכחה 
לקיומו של האל, שכן השלם קשם לבלתי-שלם, ולא יצוייר 
קיומו של השני בלא קיומו של הראשון. 

אחתתו של האל היא מוחלטת, ומשש כך אי-אםשר 
אעדירו אף באחת מעשר הקאטיגוריוש כל מה שביכלתו 
של האדם לשר על האל מוסב פחות עליו מעל יחסו אל 
העולם. יחס ש, מובהר באמרה, שהשפעתו של אריסטו ניכרת 
בה ושלפיה האל הוא הבלתי-מתנועע המניע את הכל. 

כל בני־האדם שואפים לאושר. רק באל מצוי האושר 
השלנ 4 "לפשך כל המאושר הוא אל ואחד בטבעו, אך אין 
מניעה שישתתפו בו רבים במידת האפשר", 

העולם נתת להשגחתו ( 13 ) 0160 ו 07 זק) של האל. ואין 
הגשל ( 1011 ) 3 }) אלא ההגשמה (בזמן ובריבוי-צורות) של 
צו ההשגחה האחשה והיציבה. גם הרע הוא טוב בשי הכוח 
האלש,י, מאחר שהוא מכוון לתוצאה טובד.. דעה זו מיוסדת 
על האמשה בסדר הכולל השולט בכל. 

ב׳ סבור, שהמקרה — ובכך מתגלית מקוריות־מה — הוא 
פגישה בין שתי מערכות של סיבות, שאינן תלויות זו 
בזו — פגישה, שאירעה בהכרח בהתאם לסדר-העולם, ז. א. 
ע״י ההשגחה. ואילו הפעולות הנובעות מחופש הרצון האנושי 
אינן הכרחיות. ידיעתשעתש של האל סקפת גם פעולות 
אלו, בלא שתחייב את מציאותן לעתיד לבוא. הדבר מובהר 
ע״י ניתוחה של מהות הנצחיות, שלפיו, בד,תאם לתורת 
אפלטון ב״טימיוס", רשה האל הנצחי את העבר ואת העתש, 
כל מד, שנתרחש דתרחש בצורת הוש, תמשי. לדעתו של ב׳, 
מסלקת תפיסה זו את הניגוד המדומה בין ידיעת האל את 
הנולד ובין חשש-ה 3 חירה של האדם. — כל כתבי-ב׳, ובהם 



679 


כואתיום, אגיקיום נמליום מורקומום סורינום—הוכר, מרדכי מרטץ 


680 


גם כתבים שיוחסו לו שלא בצדק, יצאו בהוצאת 
64 — 0102131,21103,63 זזג^ על חייו וסופו הטראגי של ב׳ 
נתחברו כמה מחזות, שלכל הפחות אחד מהם עובד לאופרה 
בשנת 1721 . 

;* 1947 ^ 1 ) 11110 ? ^ 1 , 011500 .£ ; 1909 , 1 

/ס ^ 4 * $17 }/ ,^* 71 ^ 1 ^ 0 ^ /?> ח 0 ו 1 ו^ 1 )זיד ,ו €1 :ו 3 ק . 11 .מ 
. 1935 ,)'{ €741774 מן 

ש. ס. 


בובה ( 5 ו 3 זי 6€211 ), עיר־הבירה של הדפארטמנט אואז 

* ^ 

( 0150 ) שבצרפת! כ 60 ק״מ מצפון לסאריס. מספר 
תושביה כ 21,000 ( 1953 ). יושבת על נחל תרן(מ 10121 וד), 
מפלגיו הימניים של נהר־אואז, בגובה של ^ מ׳ מעל פני־ 
הים, בצומת של מס״ב, בסביבה חקלאית עשירה, שמספקת 
תוצרת־חלב לפאריס. ב׳ נתפרסמה מן המאה ה 17 מילד 
כמרכז של "התע&יה הלאומית של שטיחים אמנותיים", 
שאחר 1945 הועברה לפאריס ביחד עם בית־הנכות לשטיחים 
שהיה בה. כיום קיימות בב׳ תעע 1 יוח של חמרי־בנין, תת* 
פ 1 ת, שמיכות־צמר, כפתורים, ועוד. — בתקופה העתיקה 
היתד. ב׳ העיר הראשה של הבלובאקים — שבם גאלי 
חזק, שנכנע לרומיים בשנת 46 לפסה״נ לאחר מלחמה 
ממושכת, הרומים קראו לה קיסרו־מאגום (- 0-142 ^ €2652 
8115 ). שם זה לא נתקבל בעם ובמאד, ה 3 נזכר שם עממי 
בלובאקו, שנשתנה ביה״ב לב'. מן המאה ה 9 ואילר היתד. 
ב' עיר חשובה והעיר הראשד. של הנסיכות. ב 1015 עבר 
השלטון החולוני לידי ההגמון של העיר, אבל לעירונים 
היתד. מידה רחבה של אוטונומיה. ב 1358 היתה ב׳ מרכז של 
מרד־האיכרים (ז׳אקרי). במאה ד. 15 נשתחררו הוזושבים 
משלטונו של ההגמון. בהגנה על העיר ב 1472 בפני שארל 
האמיץ, שצר עליה, הצטיין גדוד־נשים בפיקודה של ז׳אן 
פוקח (המכונה ״הקרדום״ — 6 מ 6 ו 12€1 ־ 1 ), שכבש דגל מידי 
החיילים של האויב. עד היום חוגגים בב׳ ניצחת זה כל שנה 
ביום 14,10 ונושאים את הדגל שנכבש בתהלוכה ברחובות־ 
העיר. מ 845 עד אמצע המאה ה 16 נתקיימו בב׳ כמד. כינוסים 
של ראשי־ד״כנסיד.. ב 3 באפריל 1918 נתקיימה בב׳ ועידד. 
של נציגי האנטאנטה, שבד. הוחלט למסור לפוש (ע״ע) את 
הפיקוד העליון על צבאותיהן, בנייניה הד,יםטודיים של ב׳ 
ניזוקו הרבד. בשתי מלחמות*ד.עולם, החשובים שבהם היא 
הקאתדראלה על שם פטרום הקדוש, שהוקמה במאות ה 13 — 
16 (נחשבה כאחד מבנייני־המופת של האמנות הגותית, 
למרות שלא זכתה מעולם לד.שלמה) וארמון־ההגמת, שעכשיו 
הוא משמש בית־משפט. 

א. י. בר. 


ב 31 ה, ונסן, ךה׳ ע״ע ??סן ךה בזבה. 


ב 1 בי 1 ( 10 לנ 801 ), עיירה קטנד. על נהר טרבןה בסחוז פיא־ 
צנצה, שבצפודאיטליה. מספר תושביה כ 6,000 . 

נתפרסמה במנזר, שנוסד בד. ב 612 ע״י הנזיר האירי קולומ* 
באנוס הקדוש (מת ב 615 ) 1 הכנסיד. הנקראת על שמו הוקמה 
לראשונה במאה ה 11 —ד, 12 וחזרה ונבנתד. במאה ה 13 . המנזר 
יצא, כנראה, ב 628 מכלל סמכותו של ההגמון ור.יה הראשון 
במנזרי־המערב, שהיו תחת סמכותו הישירה של האפיפיור. 
ב 643 נקבעו במנזר סדרי־החיים של הבנדיקטינים. בתקופה 
הקארולינגית כבר היד. המנזר אחד ממרכזי־התרבות התשד 
בים ביותר של איטליה ונתפרסם בספריה שלו. בספריה זו 


הסתייע גרברטוס, שהיד. הראש של המנזר ב 983 , כדי לחבר 
את חיבוריו המאתמאטיים. במאה ד. 10 כללהד.םפדיד.,כנראה, 
כ 700 כתבי־יד, בכללם — אוסף כתבי־היד של קסיודורום 
(ע״ע). בסוף המאה ה 15 עמדו ההומאניסטים על חשיבותה 
של הספריד" אד אז כבר היתה במצב של ירידה. חלק מהתבי־ 
היד של ב׳ הועבר לטורינו, הלק מהם לאמברוסיאנה שבמי־ 
לאנו (ב 1606 ) חזלק לספריית־ר׳וואטיקאן. ב 1722 כללה 
הספריה של ב׳ רק 120 כתבי־יד ובתחילת המאה ה 19 חוסלה. 
בין כתבי־היד של ספריית ב׳ היו טכסטים חשובים, הן של 
הספרות הלאטינית העתיקה והן מיד.״ב! חשובים ביחוד הם 
הפאלימפססטים של ספריית ב׳, שכללו בין השאר קטעים 
מתוך נאומי־ציצרו שלא היו ידועים לנו. גם הפאלימפססט 

* 4 * 4 ♦ 

שב״אמברוסיאנה" במילאנו, הכולל קטע גדול מ״עליית 
משה" בתרגום לאטיני (בכתב־יד מן המאה ה 9 בערד), 
מקורו בספריה של מנזר*ב׳. כמרכן היו בספריית-ב׳ כמה 
כתבי־יד יווניים. 

7710 ז 0 ' 1 47 . 2 ו 4 מ . 8761 1177 ) 71 47 ),?/^ 80 €04111 / , 0 ח 1 ןז 0 . 1 ) 

• €0 111€0 ז 1 ) 47 ){ 17 ן 177 )^ 1 , 11 ) £3 : 90 '^ 1 , 1111 ז 4€ ) 4 € 41€€711 {{{ 

, 3 ^ 001111 .£ ; 1910 תנ )$)* 6066 47€€ 

. 1943 . 8066.0 7 ) 7 ) 7101177 >) 7 ) 1 € £7 { 7 ( 7101 >€€'{^ €0 

ד. ס. 


בו 3 ר (ז 6 ל״ 6 ), מרןיכי סךסין (נר 8.2.1878 , ווינר.), 
סופר וד.וגד.־דעות יהודי. ב׳ גדל עד גיל 14 בבית 
סבו ר׳ שלמה בובר (ע״ע). אח״כ חזר לבית אביו, שהשתקע 
בינתים בלבוב, וב׳ 
ביקר שם את הגינד 
נסיד. הפולנית. בשנת 
1896 למד באוניבר¬ 
סיטה של וינה, ואח״כ 
באוניברסיטות של 
ליפסיה, ציריך, ברלין, 
בברלין היה תלמידם 
של דילתי(ע״ע) וזי־ 
מל (ע״ע). 1898 הצ¬ 
טרף לתנועד. הציונית. 
1899 השתתף כציר 
בקונגרס הציוני ה 3 
וד.ירצה בו בשם ועדת־התעמולה. בהרצאתו דרש להחליף 
את התעמולה המופנית כלפי חוץ בתעמולה חינוכית מופנית 
כלפי פנים, בתביעה זן הושפע ב׳ מיסודות מסויימים בספי 
רות העברית וד.יידית החדשד" וביחוד מאחד־העם (ע״ע). 
1901 נתמנה ב׳ לעורך השבועון המרכזי של התנועה הציו¬ 
נית, 016 ; בו הטיף ל״עבודת־ההווה", שאת עיקרה 
ראה בחידוש היצירה הרוחנית — בהקמתן של ספרות ואמ¬ 
נות חדשות, שתשאבנה את השראתן מעמקי נשמת-ד.עם. 

הטעמת חשיבותה של עבודת־ההווה התרבותית לעומת 
תפיסת העבודד. המדינית כעיקר הביאה בקונגרס החמישי 
( 1901 ) לידי יצירת ה״פראקציה הדמוקראטית-הציונית", 
שהיתה באופוזיציה לד.רצל. ב׳, שהיד. בין חבריד., עזב את 
מערכת ה״וולט", וכשהקונגרס דחה את התקציב לענייני- 
תרבות, שהציעה הפראקציד., יסד ב׳ ביחד עם חבריו את 
"ההוצאה היד.ודית" בברלין, שפירסמד. (בגרמנית) ספרים 
בעלי רמה ספרותית גבוהה, וביתוד תרגומים מעברית 
ומיידית, ביניהם תרגומם של כתבי אתד-העם. בסתו 1902 







681 


כזכר, מרדכי מרטין 


682 


יצא בהוצאה ז 1 ׳ "בית־ספר גבוה יהודי", שחובר במשותף 
ע״י ב/ דיצמן, פייבל וכלל את התכנית המפורטת הראשונה 
להקמת אוניברסיטה עברית ( 50 שנה אחר פירסום הספר 
כיבדה האוניברסיטה העברית את ב׳ בתואר של "דוקטור 
כבוד"). 

בגיל 26 עזב ב׳ את הזירה המדינית והתחיל בחקר 
תורת החסידות. מתחילה התעניין בחסידות מן הצד האסתטי 
בעיקר. הוא ניסה לתרגם לגרמנית את סיפורי ד גחמן 
מברצלב; אח״כ החליט לספר אותם בגרמנית בעיבוד חפשי, 
מתוך זיקה אל המקור. כך נוצרו (בגרמנית) הספרים: 
״סיפורי ר׳ נחמף ( 1906 ) ו״האגדה של בעל־שם״ ( 1908 ), 
שעשו רושם חזק על קהל־קוראיהם מאחר שגילו להם תחום, 
שהיה עד אז נעלם מהם. אח״כ עברה התעניינותו של ב׳ 
בחסידות מן התחום הספרותי־האסתטי אל התחום הענייני. 
הבשורה הדתית של החסידות נגעה עד לבו, וב׳ ראה חובה 
לעצמו לבשר בשורה ז( לעולם. ב 1909 התחיל ב׳ שוב נוטל 
חלק בחיי־הציבור. אגודת הסטודנטים "בר כוכבא" בפראג 
הזמינה אותו להרצות על מהות היהדות. ב׳ הירצה בפראג 
שלוש הרצאות (ב 1910,1909 , 1911 ) על הנושאים "היהדות 
והיהודים", "היהדות והאנושות" ו״התחדשות היהדות". להר¬ 
צאות הללו, שיצאו ב 1911 בקובץ מיוחד (ראה ברגמן, שלש 
דרשות על היהדות, השלח, תרע״ב, ע׳ 549 — 556 ), היתד. 
השפעה מרובה על הנוער היהודי במרבז־אירופה, והן אף 
שימשו מפנה בפעולתו הרוחנית של ב׳ עצמו. כשפרצה 
מלחמת־העולם 1 נדרשה מב׳ פעילות מדינית חדשה. הוא 
יסד בברלין את הועד הלאומי-ד.יהודי, שהשתדל בזמן המל¬ 
חמה לטובת היהודים בארצות של מזרח-אירופן 4 שנכבשו 
ע״י הגדמנים, ולטובת הישוב בארץ-ישראל. ב 1916 יסד 
ב׳ את הירח 1 ן *גי״ז ש 6 < 1 , שהיה במשך שמונד. שנים כלי- 
הביטוי החשוב ביותר של תנתת־התחיה חיהודית במרכז־ 
אירופה. 

באביב 1920 השתתף ב׳ בועידת ״הפועל הצעיר״ — 

"צעירי־ציוף בפראג. כאן הסביר ב׳ את עמדתו הציונית- 

סוציאליסטית ואת השתייכותו ל,סוציאליזם אוט 1 פי׳. בניגוד 

למארכסיסטים בין צירי'ד.וועידה, שביקשו לכבול את פער 

לות-הישוב בכבליד. של תאוריה מסויימת, טען ב׳: "לא 

*♦ ^ 

תאוריד, דרושד" אלא עיצובד. של דמות-ד.עם בעתיד. כדי 
לעורר את העם התעוררות-אמת, זקוקים אנו לדוגמד" שתד״א 
לעינינו ושעליה נוכל להצביע ולומר לעם: כזה תהיהד. 
כדיגמת-עתיד זו עמדה לעיני ב׳ היצירה של "שותפדות" 
בא״י, שבהן יחיו בני-אדם ביחסים בלתי-אמצעיים זה עם 
זד.. ב׳ התנגד לתסיסה הרגילד. של הסמיאליזם, הרואה אח 
המדינה כאמצעי למימוש החיים הסוציאליסטיים ולא 
את התחדשותם של החיים והיחסים בין אדם לחברו. בנאומו 
זה של ב׳ בוועידת-פראג ניכרות קרבתו לא. ד. גורדון, 
שעמו נפגש ב׳ בוועידה זו, וההשפעה החזקה, שד.ושפע 
מגוסטאב לאנדאואר. 

בשנים שאחר מלחמת-העולם 1 הטיף ב׳ למד. שקרא 
בשם "הומאניזם עברי". הציונות מצווד. להיות "דרך 
הקודש״ — כך קרא לספרו, שיצא ב 1919 (חלק ממנו נתפר¬ 
סם ב״נתיבות באוטופיר,", תש״ז). אסור לד" לתנועת־התחיד. 
היד,ודית, ללכת בדרכי "האנוכיות הקדושה", שעליה מכריזים 
הלאומנים שבעמים אחרים. כמסקנה מעשית־מדינית לכד 
היתד. הצעתו של ב׳ מטעם -הפועל הצעיר* לקונגרס הציוני 


של 1921 על יחסד. של הציונות אל העם הערבי: "בשעד. 
ההיסטורית של שיבתו אל מולדתו העתיקה מכריז העם 
היהודי על רצונו לחיות ביחסי שלש ואחווד, עם העם הערבי 
ולפתח את המולדת המשותפת לידי קהיליד" שבד, תהא 
לשני העמים אפשרות של התפתחות חפשית". הקונגרס קיבל 
את הד>צעה ובשנים הבאות צוסטר. מדי פעם בפעם כהסברה 
רשמית של המגמה הציונית. 

ב 1923 יצא ספרו ״אני ואתד,״ ( 011 1 שם 11 1011 ) וב 1925 
יצאו הכרכים הראשונים של תרגום התנ״ד לגרמנית, פרי 
עכודתם המשותפת של ב' ושל פראנץ רהנצויג (ע״ע). שני 
הספרים מציינים מפנה ביצירתו של ב׳. ב״כתבי הקודש 
ותרגומם לגרמנית״ ( 1936 ) מסבירים המתרגמים את העק¬ 
רונות של תרגומם: הקורא של התנ״ד כיום פסק להיות 
שומע, אבל התנ״ו אינו דורש מעמנו שנקרא בו, אלא 
שנשמע לקולו, כאילו היד, קול זה נאמר היום. מן התנ״ו 
ניטלה השפעתו הישירד" בבחירת המלים, בבנידד״משפט, 
בקצב ובדינאמיקד" ניסו המתרגמים לשמור על האופי המקר 
רי של התנ״ך. 

מתוך מאמציו של ב׳ לקנות לו את עולם-התנ״ך קניד, 
חדשה נוצר גם הספר 68 }) 00 ("מלכות-האלד״ים", 

1932 ). ספר זה נועד להיות ראשון במערכת-ספרים, שבהם 
רצה ב׳ לתאר את שרשי האמונד. המשיחית בישראל — 
כלומר, האמונד" שבאחרית־הימים יד,יר. ה׳ מלך (מלך 
ממש—שלא בדרך משל או הפשטה!) על כל הארץ. יצא 
רק הכרך הראשון הבנוי בעיקרו על שופטים ח, כג: "לא 
אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה׳ ימשול בכם". ב׳ 
מראד" שפסוק זה, שבו מדובר על שלטון-האלהש מתוך 
תפיסה מדינית ממשית, מבטא השקמז מושרשת עמוק בעם- 
ישראל: אלהים הוא המלך האמיתי, ומלך בשר ודם מושל 
רק במצוותו.—מחמת עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה 
לא נשלמה העבודה בספר זה. 

כפרי מחקריו הנוספים בנביאי-ישראל ובכיוון של העבד 
דות בתחש זה, שנזכרו למעלר״ יצא — בתש״ב —י הספר 
הראשון, שב׳ כתב בעברית: "תורת הנכיאים". ספר זה הוא 
היסטוריד, של האמונד, המקראית. הוא מיוסד על ההנחד" 
שההדדיות של הברית בין אלד״ים וישדאל מעידה על כך, 
שרצון אלהי זר, קיים ונמצא, כשם שקיים עם־ישראל, שאליו 
מדבר אלהים ממש ושמשיב ממש לדבריו. לספרים, שנוצרו 
מתוך מאבקו של ב׳ להבנת המשמעות הראשונית של התנ״ך, 
שייך גם ספרו "משה" (תש״ו). 

בדרישתו של ב׳ שד,קורא בספר'ד,מקרא ייר,פו לשומע 
ומעחתו, שאלהים דיבר ממש אל העם ושהעם השיב על 
דיבורו — משתקפים מאמציו של ב׳ להבין הבנה חדשה את 
הדו־שיח. מאמצים אלה נתבטאו ביהוד בספרו "אני ואתה", 
1923 , ובספרים אחרים, שפירסם במשך עשרים שנים לאחר 
מכן ושכיגס אותם בספר מקיף בשם ״חיי הדו-שיח״(- 01310 
815011€5 ), 1948 . ב׳ מבחין בין שני "אבות־דבור״ו 
אב-דבור של אני-אתה, ואב־דבור של אני-ה״סתם״ (ש!, 58 ); 
אף האני של האדם שתי פנים לו. שכן: לא הרי האני של 
אב-ד.דיבור אני־אתד" כהרי האני של אכיהדיבור אני־הסתם. 
גורלו של האדם הוא, שכל ,אתה׳ בעולמו סופו ליהפך 
ל״סתם". זיקת אני-אתה אמיתית מחייבת מאמץ וכוח, כוח- 
זיקד, משני הצדדים של הדרשיח, וכוח זה מתדלדל עד 
מד,רה. ה״סתם", הדבר ה,א(בייקטיווי׳, אינו תובע מעמנו את 



683 


גובר, מרדכי מרמין - גרגר. שלמה גן ישעיהו אגרחם חלדי 




המאמזנים המיוחדים, שתובע ה/אתה׳, שאנו נזקקים לו זיקזן 
ישירד,. גבולותיו של כוח־קיבולנו, של נכונותנו לקראת 
הזולת, צרים הם. הרופא העסוק אינו יכול לגייס את הכוח 
הנפשי הדרוש לאותה הגשמה של אני־אתד" והחולד, נהפד 
לו מ״אתה" ל״מקרה" עלום־שם, ל״סתם". והוא הדין בפקיד 
הם 1 ציאלי והוא הדין בכולנו ביחסנו אל זולתנו. — הדו* 
שיח ,אני־אתה" הוא, לדעת ב׳, הדרד להבנת הזיקה שבין 
האדם לקונו. העולם על כל מאורעותיו הוא דיבור אלהי אל 
האדם. כל רגע מרגעי־החיים אף הוא מאמר. כל קורותיו 
של אדם אינן אלא אותות גדולים וקטנים של דיבור ןבור 
אליו. כל ההיסטוריה של העולם אינה אלא דו־שיח* בין 
הבורא והבריאה שלו — דרשיח, שבו האדם הוא שותף 
אמיתי, שזכות בידו וכהזו יפה להשמיע את דברו שלו. אף 
אם רחוק ב' מלומר, שמעמד דיאלוגי זה מיוחד הוא ליהדות, 
הרי הוא טוען שאין עוד קיבוץ אנושי, שהשקיע בתפיסה 
זו של אלהים ואדם כוח־נפש מרובה כל־כך כיהודים. ב׳ 
מטעים את התהום בין היהדות ובין זרמים מסדימים של 
הפרוטסטאנטיות, המבליטים את הסבילות הנדרשת מן האדם 
ביחסו אל האלהות, וכן בין היהדות ובין התאולוגים הקאתד 
ליים, הטוענים כנגד היהדות שהיא אקטיודזם שאינו מכיר 
בחסד־אלוד- 

תפיסה זו של חיי האמונה כחיי דרשיח בין האדם והאל 

היתה לח השפעד, עמוקה גם על התאולוגיה הנוצרית בת־ 

זמננו. השקפתו של ב׳ על היד,דות מונחת ביסוד מחקריו 

החדשים על מהות החסידות — ביחוד ספריו "פרדס 

החסידות" (תש״ה), "אור הגנוז" (תש״ג), הרומאן "גוג 

ומגוג״ — וםסר*ד.ורכוח שלו עם הנצרות - 5 ת 6 ג 11 וג 01 

מ 018€ ״ו(״שני אפני־אמונד.״, 1950 ). במחנה הקאתולי ניכרת 

השפעתו של ב׳ בכתביו של הצרפתי ג. מרסל ובכתביהם של 

הגרמנים ארנסט מיכל ות. שטיינביכל (אף שם ספרו של א. 

מיכל, "השותף של אלהים", מעיד על קרבתו לב׳) ן במועה 

הפר^מסטאנטי יש להזכיר את שמותיהם של פאול טיליד, 

וילהלם מיכל, נאלתר נע של האנגלים קוטם 

( 003168 ) ואז׳לדאם (מ 1 ג 11 ג) 01 ). השפעתו של ב׳ על חוגים 

דתיים נוצריים הולכת וגדלה בשנים האחרתות באה״ב מזמן 

שהתחילו מופיעים תרגומים אנגליים של ספריו. 

! 1926 ** מ< 1 ,ס> 0 ״מ/ ,. 8 ./ג , 1 זו 11€1 \ 

; 1928 , 0 ^ 5/5 ./ג ״: 3 ■ז> 0 

<ע 0 ז 01105 .״ 1 ; 1930 .ע ממ 5 ,. 5 ./ 11 (מ^ 01 ^ 1 ,גל 

. 1 ;( 1933 1371 

; 1936 // 5 ./ 3 ,־ 1 ס 0 מוז 

-^ 5 ,גז 1 *^ 0 ־ 01 כ 801 ; 1940 , 11 ) 2 מ* 5/5 ./׳ג 

השוואת תורת 2 ' ע□) 1948 ,^ 71 ^ 7717711 ^$) 3 , 718 ^ 
ממ 14 מ'מ>// ,ז 11€1 ]מ 11 :> 1€15 ס 0 .- 1 .גל ;(תורתו של ק. ג. יונג 
/ 0 €7187 )^' 1 , €5 ו 3 ס 0 . 6 .[ ; 1948 ,. 5 778 * 7 ^ 7 )^ €0 

171071 * 131 / 0 , 711712 *)) 8 { .? ; 1949 , 77071 )? 077 * 77 * 7 ^ 

5/5 ./ג )^ 0 ^) 3017 ) 07 ,¥\ ; 1949 ,)) 11 ) 877 ג£ 

. 1952 ,. 015 ^< 2 ,(במימיאוגראף) 

ש. ת. ב. 

3 וןר, ןן ןעעיה^ א?ו 7 .ם הלוי ( 1827 , לבוב- 
1906 , שם), חוקר בספרות המדרשים וד,אגדה 
ובתולדות ישראל וספרותו ביה״ב. ישב בלבוב וקיבל חינוך 
תורני-מסרתי בבית אביו, שהיה תלמיד-חכם ממשפחת רב¬ 
נים מפורסמים. מצעירותו שקד ב׳ גם על חיבוריהם של אבות 
חכמת־ישראל החדשה והושפע ביחוד ממחקריהם של שי״ר 
ורנ״ק בני־ארצו, וכן מחיבורו של צונץ על הדרשות בישראל. 
בעקבותיהם העמיק חקד במדרשים של תקופת התלמוד 


והגאונים והמיל על עצמו את המשימה להוציא לאור מהדו־ 
רות מדעיות מתוקנות של המדרשים, שהיו גנוזים בספריות 
הגדולות, וגם ללקט ולכנס את שרידי המדרשים הקדומים, 
שלא הגיעו אלינו בשלמותם. ב׳ התקין גם מהדורות ביקר־ 
תיות חדשות על־פי כמה כתבי־יד ודפוסים ראשונים *של 
ספרי־מדרשים, שהיו מצויים בהוצאות בלתי-מדוייקות. אל 
כל המהדורות שפירסם צירף ב', חת ממבואות מפודטים, 
הערות ותיקונים ושינויי־נוסהאות. מהוצאותיו של ב׳ חשובות 
ביחוד: א) מדרש תנחומא הקדום והישן לחמשה חומשי 
תורר" ע״פ תשעה כ״י של ספריות אוכספורד, רומא, פארסה 
ומינכן (וילנה תרמ״ה, חוצ׳ שניה תרע״ג)? ב) לקח טוב, 
המכונה פסיקתא זוטרתא, על ספר בראשית ושמות, לר׳ 
טוביה ב״ר אליעזר, בן המאה הי״א (מלנה תר״מ)ז ג) שכל 
טוב על ם׳ בראשית ועומות, לר׳ מנחם ב״ר שלמה, בן המאה 
הי״ב, על-פי שני כ״י מאוהספורד (ברלין תר״ס—תרס״ב)* 
ד) מדרש אגדה על התורה, ע״פ כ״י מארם צובה [חלב] 
(וינד, תרנ״ד)ז ה) מדרש אגדת בראשית, אוסף של עש¬ 
רים ושמונה דרשות לס׳ בראשית בהתאם למחזור חסדדים 
השלשי של בני א״י(קדאקא תרס״גז הוצאה שניה תרפ״ה)! 
ו) ליקוטים ממדרש אבכי״ר ע״פ הקטעים המפוז¬ 
רים בילקוט שמעוני ועוד (וינה תדמ״ג, נדפס מתוך "השחר", 
שנה י״א). מדרש זה, שנקרא כך על שום סיומי דדשותיח 
אמן בימינו כן יהי רצון, ולא הגיע לידינו, אע״ם שר׳ עזריה 
מן האדומים (במאה ה 16 ) עדיין דאה אותו בשלמותו, דן כפי 
הנראה בם׳ בראשית ושמות בלבדי ז) ליקוטים ממדרש 
אלה הדברים זוטא ע״פ הקטעים שבילקוט שמעוני, ולי¬ 
קוטי מאמרים שהביא רבנו בחיי ממדרש דברים (פרסבורג 
תרמ״ה)י ח) פסיקתא, היא אגדת א״י המיוחסת לרב כהנא, 
ע״פ ארבעה כ״י(ליק תרכ״חי הוצ׳ שניה תרפ״ה). פסיקתא 
זו הקדומד, לא היתה ידועה קודם לכן אלא מתוך הבאות 
בספרי מחברים שונים, ביחוד בערוך ובילקוט שמעונין 
ט) מדרש ת הלי ם, ע״פ כ״י פארמה ובהשוואה לשבעה כ״י 
אחדים (וילנה תרנ״א)! י) מדדש משלי, ע״פ כ״י פאדיס 
וע״פ דפוס קונשטנטינא משנת רע״ב (וילנה תרנ״ג)ז 
יא) מדרש שמואל, ע״פ דפוס קונשטנטינא משנת רע״ז 
(קראקא תרנ״ג)ן יב) מ ד ר ש ז ו ט א לשיר השירים, רות, 
איכה וקהלת רלקוט למגלת איכה, ע״פ כמה כ״י (ברלין 
תרנ״ד). 

מלבד פעולתו המדעית הכבירה בתחום המדרש והאגדד, 
הקדומה הגדיל ב׳ לעשות גם בהוצאת חיבורים חשובים של 
גדולי חכמי-ישראל ביה״ב. בין אלה יש לציין את א) ספד 
האורה המיוחס לרש״י, שהובא לדפוס ע״פ כ״י מעזבון 
הרב חיד״א בד,שןאה עם שלושה כ״י אחרים מפאריס ואובס- 
פורד (לבוב תרס״ה); ב) סידור רש״י, הכולל אף הוא 
פסקי־הלכד. וקצת תשובות שהשיב רש״י, יצא לאור ע״ס כ״י 
פארמה בהשוואה עם כ״י, שהיה בידי ד״ר טילור בקימבריג׳, 
ועם כ״י שלישי שבספריית מינכן(ברלין תרע״ב)ן ג) שבלי 
הלקטהשלםלר׳ צדקיה ב״ר אברהם מן הענוים, המכיל 

ץ 4 

פסקי דינים, חידושים ותשובות מגאונים קדמונים, פירושים 
על תפילות השנה, טעמי המנהגים. ועוד, נדפס ע״פ קובץ כ״י 
מעזבון חרב דוד אברהם ויוונטי מאנקונד, בהשוואה עם כ״י 
הלברשטאם (שזח״ה), וילנה תרמ״ז: ד) אגור, הוספות 
ותיקונים לם׳ הערוך של ר׳ נתן ב״ר יחיאל, חיברו ר׳ 
שמואל בן יעקב אבן גאמע בקאבס (טוניס) במאה הי״א, 



685 


פופר, שלמה פן ישעיהו ונכרחם חלוי—בומזוכר, יוסף 


686 


נדפס ע׳יפ שלושה ג׳* י כהלק העברי של סםר ד״יובל לכבוד 
צבי גרץ (ברסלאו תרמ״ח)? ה) פשר דבר" כולל פתרונים 
של רב סעדיה גאון לתשעים מלות בודדות (- 1-6£0 
גמ€מ 1 ) שבספרי המקרא, עם מראה מקום הפסוקים ומאמרי 
חז״ל י תדפיס מתוך א ו צ ר ה ם פ ר ו ת כרך א׳ (פשמישל 
תרמ״ז); ו) שערי ציון, דברי הימים של ספרות ישראל 
מימי־קדם עד סוף המאה הי״ד, לר׳ יצחק ב״ר יעקב לאטש 
מפרובינצה (יארוסלאב תרמ״ה). 

חשיבות מכמה בחינות נודעת גם למחקריו של ב׳ על 
תולדות היהודים בפולניה, ביחוד לשני חיבוריו הביאוגרא' 
פייס: א) אנשי שם, גאוני־ישראל, דיינים, פרנסים ומנהי¬ 
גים, ששימשו בעיר לבוב משנת 1500 עד 1890 , נסדרו לפי 
סדר א״ב (קראקא תרנ״ה}? ב) קריה נשגבה, היא 
העיר זאלקווא(׳יז 15:16 { 6 ; 2 ), רבניה, גאוניה, פרנסיה ומנהיגיה 
(קראקא תרס״ג, תדפיס מרבעון "האשכול"). 

ב׳ היה גם כלכלן ובאנקאי רב-מלים. היה חבר המועצה 
של הבאנק האוסטרי-ההונגארי ושל קופת־החיסכון הגאלי* 
צאית, יושב־ראש של לשכת־המסחר בלבוב, ומשנת 1870 
ואילד — הבר הנשיאות של העדה היהודית בלבוב. על־יסוד 
פעילותו בתחום הכלכלה הציבורית קיבל את תואר-הכבוד 
) 113 (יועץ קיסרי).—נכדו הוא מרדכי מרטין 

בובר (ע״ע). 

משה ריינס, דור וחכמיו, קראקא תר׳ץ, עם׳ 28 ואילו! נחום 
סוקולוב, ספר זכרת, וארשה תרמ״ס, 7 ! שמעת ברנסלד, 
השלוח, כרך י״ז, 168 ואילך ז ציימלת, קרית ספר(וגקמפ), 
בערכו! יצחק סרקון, 31 כדך ד׳, 1123-24 . 

מ. נ. צ. 

בז בהיסק (אס 0 ץק 6 ס 6 ), עיר־מחוז בבלורוסיה (ע״ע), 
סמוך לגדה הימנית של נהר בחינה (ע״ע) ולמקום 
שבז משתפך אליו גחל בזברוי^ה, שבימים עברו שרצו בו 
בערים(ק 606 — ביפר ברוסית), שעל שמם נקראים הנחל 

והעיר. ב' שוכנת על'מסה״ב ליבאווה—רומני—קרמנצ׳וג, 

י 1 ^ 

החשובה בשביל יצוא־החיטה מאוקראינה לנמל ליבאווה שעל 
הים הבאלטי, ועל הכביש בעל החשיבות האסטראטגית 
המחבר אח מוסקווה עם בריסק של ליטה. לפי מפקד 1939 
מנתה ב׳ 84,107 נפש, רובם יהודים ומיעוטם בלורוסים. לפי 
המפקד הפל־רוסי של 1897 מנתה ב׳ 34,336 נפש, מהם 20,760 
יהודים, 11,172 פראווסלאווים (רוסים ובלורוסים) והשאר 
פולנים (ברובם קאתולים). כלכלתה של ב׳ מבוססת בעיקרה 
על עסקי־יער. בב׳ תעשיה ניכרת: מנסרות, בית-בד לעצירת 
שמן-פשתן, בתי-חרושת לשמרים, טאבאק גס, זיפי־חזירים, 
תעשיית-בגדים ובתי־מלאכה לתיקון מכונות. ב 1795 , זמן 
קצר לאחר שב' עברה מידי פולניה לרוסיד" קיבלה מעמד 
של עיר. בימי אלכסנדר 1 (ע״ע) הוקם בב׳ מבצר, ששימש 
ראש-גשר על הגדה הימנית של הברזינה. ביחד עם מבצרי 
קיוב ודווינסק היווה מבצר ב׳ את קו־ההגנה השלישי שבמערב 
רוסיה. בב׳ מותר היה אז לבנות בתי-עץ בלבד. ב 1902 נשרף 
רובה של העיר ומאז ואילך הותרה בנייתם של בתים גם 
מלבנים ומאבן. סמוך למלחמת 1914 — 1918 בוטל מבצר-ב׳ 
ונעשה מקום חניה של צבא. בזמן מלחמת-האזרחים 1919 — 
1920 שימשה ב׳ עמדה של הצבא הפולני בבלורוסיזד ב 10 
ביולי 1941 נכבשה ב׳ ע״י הגרמנים. ב 29 ביוני 1944 חזרה 
ונכבשה ע״י הרוסים. 

ב 1702 נידונו יהודי-ב׳ לנזיפה ("אינפאמיה"), "שלילת 
כבוד אזרחי" וקנס מפני שלא שילמד במשך שנתיים את 


סס-הדואר בסכום של 40 זהוב, כפי שהוטל עליהם ב 3 מ 1 . 
ב 1766 מנתה קהילת־ב׳ 359 נפש (רשומים). ב 1872 נאסר 
על היהודים מיידבתים. קהילת-ב׳ התפתחה בעשרות הש¬ 
נים שקדמו למהמה. ב׳ היתה מקום־מושבו של האדמדר 
החב״די, שפרש מליובאוויץ׳. בערב הכיבוש הגרמני הועבר 
חלק מיהודי-ב' ע״י השלטון הסובייטי לאיזור הוולגה התח¬ 
תונה. היהודים שנשארו בעיר (כ 19,000 ) הוצאו להורג ע״י 
הגרמנים ( 7 בנובמבר 1941 ). מקהילת-ב׳ יצאו כמה סופרים 
עבריים (ביניהם בוקי בן יגלי ודוד שמעוני) ועסקנים ציו¬ 
ניים (ביניהם ד״ר ניסן כצנלסון וב. כצנלסון). 

א. אח. 

^אזד 1 ר — 61:1 !ו 60 זסגזסשגון — ( 1862 , באמ- 
ברג — 1915 , וירצבורג), ביולוג גרמני. ב׳ היה 
תלמידם של האחים אוסקר וריכרד הרטויג (ע״ע) ואחר־כר 
פרופסור לזואולוגיה בווירצבורג. חקירותיו המשיכו את כיוון 
עבודותיהם של מוריו בתורת-התא (ע״ע ציטולוגיה) ובאמ־ 
בריולוגיה הניסויית (ע״ע התפתחות, מכניקת ה-). הוא הביא 
ראיה לחשיבות הצנטרוסום ביצירת הכישור ובחלוקת-התא 
וקבע, שהביצה הבלתי-מופרית כוללת את כל היסודות הדרו¬ 
שים להתלמד" פרט לצנטרוסום, המוכנס כרגיל ע״י הזרע 
וממנו ניתנת הדחיפה לחלוקת־התא! כן הוכיח את רציפות 
קיומם של הכרומוסומים בין חלוקות הגרעין. — חשיבות 
מיוחדת נודעת לניסוייו המשוכללים של ב' בביצי קיפודי- 
הים, שהצליח להוציא מתוכן יצורים חסרי גרעין אמהותי. 
שהתפתחו מן הציטופלאסמה של האם ומגרעידהזרע בלבד 
(הערידים מרוגניים). שיטה זו, שמאפשרת הבחנה בין ההש- 
פע^ של הצמזופלאסמה ושל הגרעין, מקובלת עד היום 
באמבריולוגיה הניסויית. 

עד זמנו של ב׳ סברו, שכל כרומוסום של השורה כולל 
את כל הגורמים התורשתיים (גנים) של האורגאניזם. ב׳ גרם 
להתלמות מופרעות, שבהן מתחלקים הכרומוסומים באופן 
מקריי בין התאים השונים, ומצא שרק התאים הכוללים את 
כל השורה הכרומוסומית מסוגלים להתפתח באופן סדיר. 
ע״י כך ביסס את הדעה, השלטת עד היום, שגנים שונים 
נכללים בכל אחד מן הכרומוסומים ושכולם דרושים להת¬ 
פתחות תקינה. 

א. 1 . 

בזב^מו^ר (באוושאווער) יזסף ( 1873 , ליובוויד — 1915 , 
ניו-יורק), משורר יידי, כשהיה בן 18 היגר לאה״ב. 

בניריורק עבד זמדמה כפועל בביח״ר וכזבן בחנות. ב׳ נצ¬ 
טרף לתנועה האנארכיסטית והתחיל מפרסם, מתחילת שנות 
ה 90 , בעיתונות־הפועלים ביידית("פרייע ארבעטער שטימע", 
"ארבייטער-פריינד" האנארכיסטי בלונדון) שירים בעלי 
תוכן סוציאלי־מהפכני, מאמרים ומסות. כשנה למד ספרות 
אנגלית באוניברסיטה של ייל. ב 1899 הוכנס למוסד לחולי- 
רוח בנידיורק, שבו נשאר עד יום-מותו. — במשך תקופת- 
יצירתו הקצרה נתחבבו שיריו על הפועלים היהודיים באה״ב, 
אנגליה ופולניה. אפיינית ליצירתו היא ההתנגדות לאורבא- 
ניזאציה והקריאה לשיבה אל הטבע. מלבד השירים בעלי 
המגמה המהפכנית כתב גם שירים ליריים־אינדיווידואליס־ 
טיים מובהקים, שיש רואים בהם השפעה של ויטמן וורהארן. 
ב׳ תירגם ליידית את "שיילוק" של שיקספיר, את "פאוסט" 
של גיחה ואת "מזימה ואהבה" של שילר (שני התרגומים 



687 


גופשוכר יוםף - כזגדגזכ 


688 


האחרתים נשארו בכתובים). כמה משיריו תירגם ב׳ עצמו 
לאנגלית וםירסם אותם בעיתון האנארכיסטי 
יצירותיו כונסו בקובץ כתביו(ניריורק, 1941 ). ב 1918 הוציא 
הקומיסארלן לענייני־היהודים בברית־המועצות קובץ משי¬ 
ריו המהפכניים בשם "געקליבענע לידער". 

ז. ריחען, לעקסיקאז. 193 ^ 196 ! ק. מרמר. יוסף באוושא* 

ווער, 1952 . 

( 6118 בפולנית; ברוסית ־ 1 ץ 6 ; בוה באוקראינית). 

שמם של שני נהרות בפולניה ובאוקראינה. שיוצ¬ 
אים מרמת ווליניה־סודוליה. אחד מהם. שפונה צפונדדמערבה 
ונשפך לוויסלה, נקרא הב׳ המערבי, והשני, הזורם דרומה* 
מזרחה ונשפך לים השחור, נקרא הב׳ הדרומי. 

הב׳ המערבי, שארכו 775 ק״מ ושטחו של גליל* 
מימיו 73,300 קמ״ר, יוצא מצפון לעיר זלוצ׳וב בפלך לבוב 
שבגאליציה. מקריסטינופול עד נמירוב (צפונית־מערבית 
לבריסק של ליטה) הוא זורם בעיקר לצפון, ולאורך של קרוב 
ל 300 ק״מ הוא משמש גבול בין פולניה ובין הרפובליקות 
הסובייטיות אוקראינה ורוסיה הלבנה! מנמירוב הוא פונה 
צפונה-מערבה ומערבה. לאורך של 315 ק״מ ממקום השת^ 
כותו לוויסלה (כ 24 ק״מ מצפון לווארשה) הוא נושא ספינות 
בנות 150 — 180 טון. תעלת־אוגינסקי, שיוצאת מפלגו נעכא־ 
וויץ, מקשרת אותו לנהר פינה (שעליו יושבת פינסק) 
הנופל לנהר פריפט, פלגו של התייסר. תעלת אוגוסטובו 
מחברת אותו (ע״י פלגו נארב) עם ד<מאן. הב׳ משמש 
להעברת עצים ודגן לווארשה ולגדאנסק'.' 

הב׳ הררומי ( 18 ת 3 קן 11 בספרות יוון ורומי), שארכו 
857 ק׳׳מ ושטח גליל-מימיו כ 64.000 קמ״ר, יוצא מצפודמערב 
לפרוסקורוב תורם דרומה־מזרחה, עפ״ר בגיאיות עמוקים 
(בחלקו התיכון מצויים גם כפים). רק ב 155 ד,ק״מ התחתונים 
שלו הוא נושא ספינות. על־יד ניקולאיב מתרחב אפיקו 
והופך ללימאן (מפרץ כמעט סגור), שהוא משותף לו 
ולדנייפר. נהר־אינגול, הנשפך אליו בניקולאייב, הוא פלגו 
הגדול היחיד. 

ס. כר 

ב 1 גאזק 1 י(ץ 6 ; 605321 ),כפר בתורכיד״ במרחק של 175 ק״מ 
מזרחית לאנקארה. נבנה במקומה של ח׳תושש 
העתיקה, עיר־הבירה של ממלכת־החיתים באלף השני לפסה״נ. 
השם ב׳ פירושו בתורכית: "כפר של מעבר-ד.רים״ז ואמנם 
ב׳ שוכנת בכניסה למעבר-ד.רינ 4 המקום נתגלה במאה ה 19 
ע״י החוקרים הצרפתיים שאנטר ( 6 ז 1 מ 3 ז 1 ס •£), פרו* (.ס 
!סזזש?) וטכסיה (■ £161 נ€י 1 ' . 011 ). שאנטר מצא בב׳ לוחות 
כתובים בכתבי-יתדות, ולוחות אלה עוררו את ההיסטוריון 
הגרמני ה. וינקלר (ע״ע) לערוך בב׳ חפירות שיטתיות 
(מ 1906 עד 1912 ). ב 1931 חודשו החפירות של הגרמנים 
בב׳ בהדרכתו של ק. ביטל 811160 ). הישוב הקדום ביותר, 
שנמצא כאן, הוא מן החצי הראשון של האלף השני לפסה״נ! 
באותם הימים נקראה העיר מתחילה בשם ח׳תוש, ואח״כ 
ח׳תושש. במשך כ 400 שנה ( 1600 — 1200 ) שימשה ח׳תושש 
מרכזה ובירתד, של מלכות-החיתים ובמשך כל אותד, תקופה 
הלכה ונתרחבה. הלוחות הכתובים בכתב־היתדות, שנמצאו 
בין חרבותיה ושמספרם מגיע ל 10,000 לערך, הם המקור 
העיקרי לידיעותינו על תולדותיה של אותה תקומז ותרבותה. 
אין ספק בדבר, שהישוב במקום לא בטל גם אחר 1200 , 



טלו חתי במעת תפילת. תבליט ב״שער־המינים" בבוגאוסיי. 

1500 לפסח״נ לערד 


כלומר בימי הפריגים ובתקופה הקלאסית, אלא שאין יסוד 
לד.נחה, שפטריה, הידועה לנו מן הספרות הקלאסית, היחה 

בנויה על תילה של בירת-החיתים. 

. 1937 ,^ 0 ^ 12 )^ 80 מסע 

13 ^ךנזב ( 1131108 ־ 601 ); פסודונים של אלכסנדר אלכסנ- 
דרוביץ מלינובסקי — ( 1873 — 1928 ), הוגה־דעות 
מארכסיסטי רוסי, ב׳, רופא לפי אומנותו, חיבר כמה ספרים 
מארכסיסטיים בכלכלה המדינית, שהיו רווחים בשעתם 
בחוגי הנוער המשתלם. ב 1904 — 1907 היה ב׳ מראשי הבול־ 
שודזם ובתקופת הפילוג בסוציאל-דמוקראטיה הרוסית הצ¬ 
טיין כפולמסן עם המנשויזם (ע״ע). בימי המד״פכה של 1905 
ניהל ב׳, ביחד עם קרסין (ע״ע), את מערכת־המלחמה של 
הבולשוויזם ברוסיה, ערך את העיתון "החיים החדשים" 
("ל 1 ז 13 זא< מ 1063 ־ 1 ") ושימש נציג של ה 13 לשוויקים בסוביט 
של פטרבורג. מחמת ניגודים בהשקפות בשאלות תכסי־ 
סיות ועיוניות נפרד ב׳ מלנין (ב 1907 ), וביחד עם לונצ׳ר- 
סקי(ע״ע), בזרוב, מ. פוקרובסקי(ע״ע) וגורקי (ע״ע) יסד 
את הסיעה "קדימה" ("ג 6 ק 6 ח 6 "), שמבחינה עיונית היה 
בה משום רודזיה מארכסיסטית מ״שמאל", ומבחינה מע¬ 
שית — משום נסיון להקים ברוסיה תנועה אנארכרסינדיקא־ 
ליסטית. סיעה זו פנתה עורף לסוציאל-דמוקראמיד, וד,טיפד, 
לחרם על ״הדומה הממלכתית״ ( 1906 — 1917 ). היה זה הכיוון 
הבולשווי של "האולטימאטיסטים" או "הקוראים חזרה" 
( 01308110x1,1 ) את הצירים המארכסיסטיים מן ה״דומה". 

בהשפעתם של מך (ע״ע) ואונריוס (ע״ע), בעלי תורת 
האמפירוקרימיציזם, עיבד ב׳ את תורתו המקורית, שקרא 




689 


כוגדכוג - כמומילים 


690 


לה בשם אמפירומוניזם. עיקריה הם: המדע הוא כיסודו 
הסתגלות חברותית, שמטרתה נתינת תיאור מדויק עד כמה 
שאפשר מן הדברים, שנותן. לגו הנסיון, וחסכון־המתשבה ו 
הפסיביקה — נסיון מאורגן אינדיווידואלי, והפיסיקה — 
גסיון מאורגן סוציאלי שתי האחרונות הן יסודות האירגון 
של הנסיון. לבל תקופה יש האמת הסוציאלית שלזד כל 
הבעיות האנושיות הן בעיות של אירגון. במקום הפילוסופיה 
צריכה לבוא הטכנולוגיה — אירגון כללי של הדעת. ההב* 
דלים בין "אני" ו״אתה" קיימים במידה שקיים סיכסוך 
באינטרסים. לכשתבוא שעתה של ההרמוניה העולמית, 
יעלם המושג "אני". את דעותיו אלו ביסס ב׳ בספרו המקיף 
"האירגון הכללי של המדע". 

ראשי התיאורטיקנים של המארפסיזם האורתודוכסי 
הרוסי ביקרו קשות את תורתו של ב׳ מתוך תמיכתם במארב* 
סיזם הצרוף, שהוא חדור בדיאלקטיקה של הגל ומצדד 
במטריאליזם מוניסטי. בראש המבקרים עמדו: פלכנוב 
(ע״ע), לנין(בספרו "מטריאליזם ואמפירוקריטיציזם/ שהוא 
חיבור פולמוסי יותר מפילוסופי), דבורין וליובוב אכסלרוד 
(ע״ע). ב׳ השיב ללנין בספרו "הדת והמדע". במלחמת־ 
העולם 1 שימש ב׳ כרופא צבאי. לאחר נצחונה של מהפכת 
1917 פרש מפעילות ציבורית. ב 1918 השתתף באירגון 
"האוניברסיטה הפרולטארית"; מ 1927 ואילך היה פעיל במ¬ 
כון לעירד־דם. 

א. אח. 

בוגוטה ( 014 § 0 מ), עיר־הבירה של הרפובליקה קולומביה 
(ע״ע) ושל מחוז קונדינמר^ה שבה. מספר תושביה 
כ 650,000 ( 1953 ). ב׳ יושבת במרכזה'של המדינה, בגובה של 
2,610 מ׳ מעל פני־הים. תנאי־אקלימה נוהים וסביבתה פר 
דיה — יתרונות, שהכריעו את החסרונות שבקשיי־התחבורה, 
הנובעים מנבהה של רמת-המישור, שבו היא שוכנת, וממס* 
גרת ההרים העוטרים רמה זו. אדמת־המישור היא קרקע של 
ימה קדומה שנתרוקנה, לאתר שנהר ב׳ או פונזד" המוציא 
את מימיו לנהר מגדלנה, העמיק את אפיקו. נהר ב׳, שנוצר 
מתוך התחברותם'של' ארבעה פלגים, שיורדים מן ההרים 
שממזרח ומצפודהמזרת לעיר, פורץ מתרך ההרים במפל* 
טקנדמה (גבהו 146 מ׳), כ 20 ק״מ מב׳. פרשת־המים שכין 
גליל המגדלנה וגליל־האורינוקו קרובה לב׳. מקורות-פרנסתה 
של כ׳ הם: מוסדות-השלטון, מסתר (שמקיף את הגלילות 
המרכזיים של האנדים שבקולומביה), כמה תעשיות קטנות, 
שמשמשות לצרכי המקום והסביבה, ומוסדות חינוך ותרבות 
מרכזיים של הרפובליקה. רחובותיה של ב׳ הם ישרים, 
ארוכים ברובם, וחוצים זה את זה בזוויות ישרות. מחמת 
סכנה של רעידות־אדמה, שהן רווחות בב׳, מרובים בב׳ 
הבתיה בעלי קומה אחת ושטח-העיר מגיע לעשרות אחדות 
של קמ״ר, 

ב׳ נוסדה ב 1538 ע״י גונסאלו חימנס דה קסדה במקום 
ששבט הצ׳יפצ׳ה, שישב כאן, קרא לו בקטה — בלומר, 
גבול השדה ד,מעובד. המיסד קרא לו בשם סאנטה פה 
(כשמה של עיר־מולדתו בספרד). מכיון שיש עוד מקומות 
באמריקה, שנקראים בשם זה, קראו לעיר בשם סאנטה 
פה דד, ב׳, ולסוף דחק השם ב׳, המבוסס על השם הקדום, 
את השם הספרדי. ב 1563 נעשתה ב׳ מקום-מושבו של ארכי¬ 
הגמון; ב 1572 נוסדה בה האוניברסיטה, הקיימת בה עד 
היום; כ 1598 — 1811 שימשה ב׳ עיר-מושבו של ה״טשנה- 


למלך" (הנציב), שהיה ממונה מטעם מלך-םפרד על כל 

גרנדה החדשה (ע״ע קולומביה). לאחר שהוכרז על הקמת 

הרפובליקה של קולומביה ( 1811 ) חזרו הספרדים וכבשו 

את ב׳ ב 1816 ; אך ב 1819 חזרה ונשתחררה ע״י סימון 

בוליזר (ע״ע). במחצה הראשונה של המאה ה 20 גדלה 

האו^וסיה של ב׳ מ 100,000 ל 00 ו^ 650 נפש. לגידול זה סייעו 

מסה״ב והכבישים המקשרים את ב׳ אל הנהרות מגדלנה 

י ^ 

ואורינוקו, המשמשים לספנות, אל נמל בואנאונטורה' שעל 
חוף האוקינוס השקט ואל דשת־מסה״ב שבפנים ההר. תושבי 
ב׳ מרבים גם להשתמש באודרונים מפני שהרכבות בהרים 
נוסעות באיטיות. 

יהודים התישבו בב׳ אחר מלחמת-העולם 1 , ואחר מלחמת* 
העולם 11 מנו יהודי ב׳ כ 6400 נפש. הם מחולקים לארבע 
קבוצות: פולנית, רומנית (בסאראבית), גרמנית, ומזרחית 
(מצפון אפריקה, תורכיה וארץ־ישראל), שלכל אחת מהן 

מוסדות דתיים ולאומיים מיוחדים(ע״ע קולומביה, היהודים). 

י. ו. כ.—א. י. נר. 

3 וגז? 1 ילים, בת נמרית של מינים ביה״ב. היא נזכרת 
לראשונה ב״נאום נגד המינים" של הכומר קוסמאס 
(נתחבר זמן-מה אחר שנת 969 ); בנאום זה כתוב; "דהי 
בארץ בולגריה בימי הצר פטר ( 927 — 969 ) ויקם כומר אחד 
ושמו בוגומיל (שם סלאווי, שהוא תרגום של השם היווני 
תא(פילוס, ז״א אד,וב-אל), אלא שבאמת לא היה אהוב על 
האל". מבוגומיל זה קיבלה הבת, שנוסדה על-ידיו, את שמה. 

תורתם של הב׳, שהושפעה במידה מרובה מזו של כת 
הפאוליקינים (ע״ע), היתד, תאליסטית והבדילה בין רשות־ 
הטוב ו^ות-ד,רע; לרשות-הרע שייך בל העולם החמרי. לפי 
אמתתם ישב שטנאל, בנו בכורו של האל, לימינו של האב 
עד שמרד בו. אז הופל מן השמים ואח מקומו תפס הבן 
השני, הוא מיכאל המלאך, הוא ישו. שטנאל, כדי לחקות את 
העולם של מעלה, ברא אח העולם המוקש; יצר את גופו 
של האדם, אך לא הצליח לנפוח בו נשמד,. לבקשתו נתן האל 
נשמה לאדם בתנאי שהנפש תהא לאל וד,גוף לשטנאל. באותו 
אופן עצמו נוצרה גם חוד,. שטנאל פיתד, אותה וד,יא ילדה לו 
את קין, ולאדם ילדה אח״כ את הבל. שטנאל הוא גם שד,ביא 
את המבול לעולם והוא שנתן את התורה למשה. יחסם 
השלילי של הב׳ לתורת-משה נובע מתוך גישתם האנטי- 
נומיסטית (ע״ע אנטינומיזם) הכללית, המתייחסת בבוז לחו¬ 
מר ומתוך בך לכל חוק חמרי. יחסם לספרי-המקרא היה דומה 
לזה של רוב הכיתות הדואליסטיות שקמו בנצרות ולזה של 
המאניכאים. נראד" שבתחילת ימיד, של הכת, דחו הב׳ אח 
בל ספרי-התנ״ך, אך לפי ידיעות שנשתמרו על הב׳ של 
ביזאנטיון מתקופה מאוחרת יותר נראד" שהשתמשו בספרי- 
הנביאים ובספר-תהילים, אלא שדעתם על נביאי-ישראל לא 
היתה תמיד חיובית. יוחנן המטביל לא היה בעיניר,ם מבשרו 
של ישו, אלא מבשרו של האנטיכריסט (ע״ע); טבילתו היתד, 
במים (ע׳ אונגליון ע״ש מרכוס א׳, ל׳) ולא ברוח-הקודש. 
בעקבותיו של יוחנן המטביל הלכו, לדעתם, גם הכנסיות 
הנוצריות, שאף טבילתן אינה אלא טבילת-מים בלבד. לעומת 
זה היתד, טבילתם של הב׳ טבילה ברוח, שהרי לא היו 
מקבלים חברים חדשים אלא לאחר שעברו תקופת-ניסיון של 
סגפנות וחיי־קדושה, על ישו סיפרו, שירד לעולם, כשריחם 
האל על נפש-ד,אדם, האסורה במסגר־הגוף, ושלח את בנו 



691 


במוטלים - כוגוסלב 


692 


הצעיר, הוא מיכאל המלאך, הוא ישו, הוא המשיח, להצילמ 
ישו ירד מן השמים, נכנם לגופה של מרים אמו דרך אזנה 
הימנית, ולבש גוף בלתי־חמרי. את סיפורי־הניסים שבברית 
החדשה פירשו הב' פירוש אלגורי. ישו נצלב ביזמתו של 
שטנאל. הואיל והצלב הוא הכלי, שעליו נועד ישו למות, 
לא כיבדו הב׳ את הצלב. הואיל וגופו של ישו היה רק 
דמיוני, לא סבל ישו, לדעתם, כלל ולאחר ש״קם לתחיה" 
הופיע בצורתו השמימית, ירד אל השאול, ניצח את שטנאל 
ונטל ממנו את הסיומת של שמו(—אל), שמסמלת את כוחו 
האלוהי, ושטנאל נע?}ה שטן. ישו כבל אותו באזיקים וחזר 
לאביו שבשמים. לדעת הב׳, הבן ורות־הקודש אינם אישיות 
נפרדות אלא התאצלויות מן האב. לאחר שישו ניצח את 
השטן, נשארו הרוחות הרעים פועלים בעולם ברצונו של 
האל וניתן להם שלטון בעולם עד הקץ האחרון, ולפיכך יש 
לכבדם — לא כדי להפיק מהם תועלת, אלא כדי שלא יזיקו. 
הגיסים, הנעשים באמצעות האיקונות והחפצים שהכנסיה 
חושבת אותם לקדושים, אינם, לדעתם, אלא מעשי־ד.שדים 
ולאיקונין קראו הב׳ "פסל ומסכדד. הב׳ התנגדו גם לפולחך 
הקדושים ז בתפילות־הכנסיה ראו "מילמול" שאין לו ערך, 
ומתוך הסתמכות על דברי ישו(מת׳ ו׳, ז׳־י״ג) התפללו רק 
את התפילה "אבינו שבשמים". את דבריו של ישו על הלחם 
ועל היין בסעודתו האחרונה הבינו כפשוטם ולא ראו בהם 
רמז למצות סעודת־הקודש הנהוגה בנצרות. הכנסיה הנוצרית 
נשתעבדה, לדעתם, לממון ואינה מסוגלת לדיוליך את המאמין 
לקראת ישועה. וכשם שאין להישמע לכנסיה, כך אין להישמע 
למדינה ולמוסדותיה. הב׳ היו סבורים, שאך הם בלבד שמרו 
על אורח־חייה של הכנסיה הקדומה הבלתי־מושחתת, תל־כן 
ראו אח עצמם כ״תושבי*השמים" האמיתיים. הם התייחסו 
בבוז לעבודת־כפיים וקיבלו עליהם מרצון חיי״עוני. אחד 
מעקרוניהם היה השיוויון של כל חבריהם, אע״פ שהב׳ של 
ביזאנטיון — בד(מה למאניכאים — הבחינו בין ה״מאמינים" 
שמצוות־הסיגופים שלהם לא היתד. חמורה כל־כך, ובין 
ה״מושלמים". 

מוסרם של הב׳ היד. מבוסס על תפיסת־עולמם הדוא' 
ליסטית. מאתר שהעולם החמרי, המוחש, הוא יצירתו של 
הרע, יש להימנע מכל מגע עם התומר כדי לברוח מן הרע 
ולהתאחד עם האל. מפני־כן אסרו על הנישואים, על אכילת* 
בשר ועל שחיית־יין (לדעתם, הגפן הוא הוא "עץ הדעת", 
שהיה בגן־עדן, והשטן נטעו כדי לד,ביא את אדם וחוה לידי 
חטא). האיסורים הללו קוימו, כנראה, דק על־ידי ה״מוש* 
למים״. — משום טהרת חי^המוסר שלהם ומשום התנגדותם 
לכנסיד. ולמדינה מצאו הב׳ חסידים מרובים בתוך שכבות* 
העם הנמוכות. 

מבצרה של תנועת*ד,ב׳ היד, במאקדוניר" וכשנעשתה 
מאקדוניה ב 1018 חלק ממלכות־ביזאנטיון, נתפשטה התנועה 
אף לשאר חלקיה של מלכות זו! במאה ה 11 חדרה הבוגומי* 
ליות לקושטד,. על הב׳ של קושטה ואמונתם נשתמרו ידיעות 
מפורטות בחיבור ף x^x ס x ןץ 60 ("נשק הדוגמות") 

של אותימיאוס זמבנום (מת אחר 1118 ). בקושטה נרדפו הב׳ 
ב 1110 לערך. ראש־ד״כת היה אז הרופא באסיליאוס, שהיתר, 
לו השפעה אף על בני השכבות הגבוהות של העם. אלכ־ 
פיוס ו, מלך ביזאנטיון, ניסד, לשדל אותו, שיעבור לנצרות 
האורתודוכסית, וכשבאסיליאום דתד, את שידוליו הועלה על 
המוקד. קצת מחבריו נכנעו לאיומי״המלכוח והודיעו על 


הסתלקותם מאמונתם, וקצתם נכלאו וישבו בבתי־סוהר עד 

יום־מותם. אולם רדיפות אלו לא השמידו את הכת: לשיא* 

התפתחותד. הגיעד, במאה ה 12 בבולגאריה, שהיתה אז תחת 

¥ 

מרותה של ביזאנטיון, ובמחצה השניד, של אותה מאה נת• 
פשטה משם לשאר ארצות הסלאווים הדרומיים. גם בתקופת 
המלכות הבולגארית המחודשת ( 1186 — 1393 ) הוסיפה הכת 
לד,תפתח, אע״פ שהכנסיד, הבולגארית נלהמד, בד.. גזירותיה 
של כנסיה זו נגד הב׳ ( 1211 ) באו בעת ובעונה אחת עם 
פעולת האפיפיור נגד האלביגנזים בדרום־צרפת. כפי הנראד" 
השפיעה כת הב׳ על הקאתארים והאלביגנזים. המאה ה 14 
היא תקופת ירידתה והתתסלותד, של הכוצ אחר כיבוש בול־ 
גאריד, ע״י התורכים ( 1393 ) שוב אין שומעים על הב׳. לעומת 
זה נשתמרו הדים מפעולתם במלכות־ביזאנטיון אף מתחילת 
המאה ה 15 . 

תנועת־הב׳ נתפשטד, גם ברוסיד, באמצעות חיבוריהם, אך 
קשה להצביע על קשרים היסטוריים בין תנועתם לבין כיתות־ 
המינים הנוצריות, שקמו ברוסיה ביה״ב המאוחרים ובעת 
החדשד.. בין השאר ביססו הב׳ את דעותיד,ם גם על ספרים 
חיצונים יהודיים (כגון עליית ישעיד״ו, ספר חנוך הסלאווי, 
חזון ברוך, ספר אדם והוד,) ונוצריים, שהיו קרובים לרוחם, 
בתרגומים סלאוויים, וכך נודע לד,ם תפקיד חשוב בשמירתם 
של נכסי־תרבות אלה• הרבה מן האגדות המצויות בספרות־ 
הב׳ נשתלבו באגדות ובשירי־עם של הבולגארים. בין שאר 
תורות דואליסטיות היתה גם לתורת־הב׳ השפעה על הרומאן 
של אנאטול פראנס ״מרד המלאכים״( 1914 ), שבו נקרא ראש 
המלאכים המתמרדים בשם "שטנאל". 

-ן 0 / ; 1948 ^^ 7 ,ז(^ 51 מ^ 01 כ 01 .ס 

. 1953 ,( 12 ■] 10 > 

ד. פ. 

(פאהסץתסש), עיר בפלך ("אובלסט") של קיוב 
שבאוקראינה הסובייטית. מספר תועוביה כ 00 (^ 12 . 

קיימים בה תעשיית־טכסטיל ומפעלי־חרושת אתרים. העיר 
ידועה מן המאה ד, 11 ואילך. ב 1238 נד.רסה ע״י המונגולים. 
ב 1320 נכבשה ע״י גדימין, ומאז היתד. נתונד, במשך כ 400 
שבה תחת שלטונן של ליטה ופולניה. ב 1589 העניק לה הנסיך 
איוואן אוסטרוז׳סקי זכויות, שהמלך זיגיסמונד חזר ואישר 
אותן ב 1620 . ב׳ נפגעה בזמן מדידות־הקוזאקים, וביהוד 
ב 1702 . ב 1793 סופחה לרוסיה, וב 1796 ניתן לד, מעמד של 
עיר־מחוז. ב 1837 הועתק השלטון המחוזי לעיר קנב, אך עד 
1844 היד. המחוז נקרא בשם ב׳. 

יהודים ישבו בב׳, לכל הפחות, מתחילת המאד, ה 17 . 

לפי פריווילגיה מ 1620 אפשר לקבוע, שהיהודים היו חלק 
מכריע של האוכלוסיה בב׳ ושבתיהם וחנויותיהם תפסו את 
רובו של שטח*ד,בינוי מסביב לכיכר־השוק העירונית. קוב* 
לנד" שהוגשה על יד,ודי*העיר מצד התושבים הנוצריים, 
גרמה, שד,מלר זיגיסמונד שלח ועדת־חקירה לב׳ כדי לבחון 
את אמיתות ד,אשמותיד.ם של הנוצרים ולקבוע את מכסות־ 
המיסים שיש לד,טיל על היהודים. ב 1765 היו בקהילת־ב׳ 
574 משלמי־מיסים יהודיים. בעשרות השנים שלאחר מפן 
באה ירידד, ניכרת במספר זה, כי ד.קד.ילד, סבלד, קשות מחמת 
מרד־ההיידאמאקים ב 1768 . הפליטים היהודיים מב׳, שחזרו 
לעירם לאחר דיכויו של המרד, מצאו את בתיהם הרוסים 
ואת רכושם שדוד, וגם נתקלו באיבתם של התושבים הנו¬ 
צריים. בתלונה, שהוגשד, ע״י היהודים, הם מונים, בין השאר, 



693 


בוגוסלב - כוגנויל, לואי אנטואן 


694 


את תרומתם לסחר־המדינה (פולניה): הם פעילים ביצואם 

של מוצרים פולניים לחו״ל וביבואן של סחורות מלייפציג 

ומפראנקפורט. ב 1847 מנחה קהילת־ב׳ 5,294 נפש, וב 1897 

(לפי המפקד של אותה שנה) 7445 נפש — 65% מכלל 

האוכלוסיה. אחוז גבוה זה נשתמר אף בתחילת התקופה של 

השלטון הסובייטי: ב 1923 חיה מספר־חיהודים בב׳ 7,799 

( 64% ). בית־הכנסת הגדול של ב׳, שאמנם תוקן ושוכלל 

פעמים הרבה, קיים מימיה הראשונים של הקהילה. ב 1820 

היה קיים בב׳ בית־דפוס עברי. בין רבני־הקהילה יש להזכיר 

את הרב ר׳ אברהם רפאפורט, מחבר "ירח האיתנים". נש* 

תמרו קטעים מפנקסי ה״תברה קדישא" של ב׳" שבין תקבר 

תיה מצויה אחת, שלפיה אין חובשים ובעלי־מלאכה רשאים 

לשמש בתפקידים ציבוריים, ואף אם נבחרו בקלפי יש 

להחליפם בחברים אחרים, "מכובדים יותר", של הקהילה. 
בלעטער סאר אידישע דעמאגראסיע און סטאטיסטיק און 
עקאבאמיק, מם' 3 — 14 • 01 ^ 

,חמסססק 08 אג 3 חג 0-3 י 101 8 ח x ק^; ; 643 , 11 ,״ 4 

. 11 .? .■)\ . 4 
ש. כ. 

בזגוח ןלדמייר גךמנוביץ- 33 ק 0 ז 60 -( 1936-1865 ), 
מהפכן, אתנוגראף וסופר רוסי ממוצא יר.ודי. מחמת 
השתייכותו על ה״נרוךניה ווליה" (ע״ע) נידון ב׳ לגלות 
ואת שנות 1886 — 1896 בילה בחבל קולימה (ע״ע), במקום 
שהתחיל בחקר ההווי והלשון של הצ׳וקיצ׳ים, הקוריאקים, 
האונים׳ האסקימואים, ואף של הרוסים, שחיו בתוך העממים 
הללו. ב׳ השתתף במשלחות מדעיות לארצות־הצפון של 
האוקיינוס השקט — משלחות, שנתארגנו ע״י ביח־הנכות 
למדעי־הטבע של נידיורק וע״י האקאדמיה המדעית הרוסית. 
מספריו המדעיים של ב׳ ידועים ביחוד: "האסקימו בסיביר" 
( 131 י £1 < 811 0£ 010 ^ £$1 ט!!"!) ו״מילון*לוא(*ראוטלני(צ׳וקצ׳י)* 
רוסי״ ( 1937 ). 

ב׳, שנתפרסם כסופר בססודינים "טאן", חיבר גם סיפורים 
על חיי העממים של צפודמזרח סיביר("סיפורים צ׳וקוטיים", 
1899 ). סיפורים אלה חדורים הם ברוח עממית רוסית וניכרת 
בהם השפעתו של קוירוילנקו (ע״ע). כן פירסם ב׳ קובץ של 
״שירים״ מהפכניים ( 1900 )< ״העיירה היהודית״ ( 1926 ), 
ועוד. — ב׳ המיר את דתו, ובימי הפרעות ביהודים בשנות 
1881 — 1883 פירסם בשם הסוציאליסטים הרוסיים כרוז, 
שלפיו היו הפרעות ביהודים צריכות לשמש התחלה למרד 
במשטר הצאריסטי ולפרעות בבורגנים ובעלי־האחוזות בכלל. 
כמה סופרים סוציאליסטיים ברוסיה ניסו אח״כ להכחיש את 
מציאותו של כרוז זה. 

א. ליטאי, מפני־מה ממירים יהודים את דתם ז, "השלח", 
¥11 א, עם׳ 52-48 . 

ביטויו ( 0 ץ 10 מ 3 § 60 ), עיר בטאנגאנייקה על חוף האוק¬ 
יינוס ההודי, מול האי זנזיבר. מספר תושביה 
כ 5,800 . עד שהתפתח נמל דאר א-םלאם בסוף המאה ה 19 
שימשה ב׳ נמל עיקרי בשביל המסחר בין זאנזיבאר וטאגגא* 
נייקה, וכן היחה מרכז לסחר־ד,עבדים. במאה ה 19 יצאו מב׳ 
כמה משלחות לאפריקה המזרחית, כדי לחקור אח ימותיה 
ומקורות נהרותיה. ב׳ היא מושב של בישוף קאתולי ושל 
מיסיונים נוצריים. 

בו^הגן, י 1 הבס — *טהמג!!©!; מכונה גם 

^ *טמגזטבמס?, איש פומראניה — ( 1485 , וולין, על¬ 
יז* שטטין שבפומראניה — 1558 , ויטנברג), רפורמאטור גר¬ 


מני< מידידיו של לוחר. ב 1509 נתמנד. כומר בטרפטוב 
וב 1517 —פרופסור לכתבי־הקודש וכתביהם של אבות־ד,כנ¬ 
סיה במנזר של מסדר הפךמונסטרטים בבלבוק (} 01 טג 11 ט 8 ). 
מ 1523 ואילך שימש פרופסור באוניברסיטה של ויטנברג. 

כתביו של ארסמוס (ע״ע) השפיעו על ב׳, שיתייחס 
בביק(רת לסדרי-דוכנסיה, וספר( של לותר "על גלות בבל" 
[של הכנסיד,] ( 1520 , 3 ט 1 מ 10 ץ{ 31 פ טזסנ^ו&קגט ט 0 ) השפיע 
עליו שיצטרף למחנה הרפורמאציה.—עיקר חשיבותו של ב׳ 



י נוננהנז, חיחור״עץ טאת 9 . הראנאד 


היה באירגונה של הכנסיה הפר 1 טסטאנטית בגרמניד, הצפ(- 
נית. כחלק עיקרי מפעולתו ראד, את אירגון החינוך ואת 
התאמתן של שיטות־ההוראד, בבתי-הספר אל האידיאלים 
של הרפורמאציה. ביחוד פעל בכיוון זה בבראונשוויג, האנד 

בורג ( 1528 ), ליבק ופ(מראניד, ( 1530 ). לפי הזמנת כריס¬ 

•^ ^ 

טיאן 111 , מלך חאניה, אירגן ב׳ גם את הכנסיה ואת בתי- 
הספר בדאניה ( 1537 — 1542 ). 

ב׳ היה מן העוזרים הפעילים של לותר בתרגומם של 
כתבי-דיקודש. בין חיבוריו המרובים תופס מקום חשוב ספר 1 
על תולדות-פ(מראניה, שנתפרסם רק ב 1738 < חיבורו החשוב 
ביותר הוא פירושו לספי תהילים (מוטי!!!!.! מ! סתגזטזקזטזס! 
1523 ,מ 1 ט 1101 ו 1 ג$?). 

,^ 1 ^וז 00 .£ ; 1908 , 11110£ ט 5 מ 0 ,ס 

. 1925 ,ז)^ £1 - 131747 43$ 71 )^ 71110 ) 814£ ; 1895 , 771$ ) 771 

בועויל׳ לואי א^טואן 

ט 111 ׳ 3 — ( 1729 — 1811 ), ספדסיר צרפתי, שהקיף את 
כדור-הארץ ור,יה מחשובי החוקרים של אוקיאניה (ע״ע). 
נולד בפאריס, למד מאתימאטיקה ומשפטים, חיה עורך-דין 
בפאריס, אח״כ שימש מזכיר של הצירות הצרפתית בלונדון 
וכ 1756 נשלח כקצין בחיל-פרשים לקאגאדה ונלחם שם 




695 


כוגנויל, לואי אגמיאן - גודחא והכודחיזם 


696 


בבריטים. ב 1763 נשלח כרב־חובל לאיי מאלוין (ם 1 ןלנד) 
כדי לימד כחם מושבה צרפתית. לאחר שמילא תפקיד זה 
הפליג ב 1766 מצרפת מערבה עם שתי ספינות כדאש של 
משלחת מדעית, שיצאה להקיו* אח כדוו״הארץ. בדרכו ביקר 
את המושבה שיסד, הוציא מתוכה את המתיישבים הצרפתיים 
והחזיר את האיים לספרדים, אח״כ עבר אח מיצר־מאגלאן, 
סייר את הקבוצר, הארוכה של איי פאומיטו הפעוטים, מצא 
מחדש את איי טאהיטי, גילה את רוב איי סאמואה (שב׳ 
קרא להם "איי־הספנים"), ביקר בהברידים החדשים, עבר 
לאורך איי־־הלואיזיאדים וגילה מחדש את איי־שלמה. הגדול 
באיים אלה ומיצר־ים בהברידים החדשים נקראים על שמו. 
ב 1768 חזר לצרפת ופירסם ספר בשם "תאור של מסע מסביב 

לעולם' ("ש 1 )מ 0 תז 11 !> ' 0111 ) 311 ש§ 3 ץ 0 ע מגוי!) ח 110 <ן 1 ז 650 כ 1 **). 

במלחמת־השחרור של אה״ב נלחם בבריטים על־יד האי 
מארטיניק. ב 1796 נתמנה קבר בש 0 ת 3 ז? ש 1 > ) 11 ) 1 ) 111$ . 

בו^נןיליאה, ע״ע ל'ל;יים. 

♦ 1 • י 

בוךאום, ע-ע בידה. 

םךהא וס> 3 וךךןיזם. הבודהיזם היא דת שצמחה 
בהודו במאה החמישית לפסה״ב. מחח־מוצאה היה 
בצפון־מערבה של הודו, כיום דרום בהאר, ששם קמו לפנים 
שחי ממלכות: האחת של המאגאךד,ים, שעיר־בירתם היתה 
ראג׳אגאהא! ובסמוך להם לפאח־מערב היו הקוסאלים והקא* 
סים, שהעיר־הראשה שלהם היתה בנארם. מצפון לקוסאלים 

** 4 י 

9 9 

היה שבט סאקיה, שהתפשט עד נפאל. 

שבטים אלה היו פוליתאיסטיים^ וכבר פיתחו שיטה שלמה 
של הקרבת-קרבנות. ספרי־הקודש שלהם היו ספרי הודה: 
קבצים של מזמורים אל האלים, שהיו שרים בשעת הקרבת* 
הקרבנות. 

החברה היתה מחולקת למעמדות מרובים, שהם ידועים 
כ״קאסטות״. עיקר החלוקה לסי הקאסטות היה כלהלן; 1 ) 
ה בראהמינים הממונים על ענייני־דת! 2 ) אנשי־צבא 
(קשאטריא)? 3 ) בעלי־האתוזות והסוחרים (ויסיא)! 4 ) האי¬ 
כרים המשועבדים (סודרא). 

שחי אמונות שלטו אז, שאף הבודהיסטים החזיקו בהן: 
האמונה בלידה חדשה והאמונה ב״קארמה". לפי אמונות אלו 
אין המיתה סוף ההוויה, אלא התחלה של קיום חדש ע״י לידה 
חדשה או ע״י גילגולה של הנשמה לתוך יצור אחר באחד 
מחלקי־העולם. מקומה של הלידה החדשה—אם בשמים, אם 
בגיהינום ואם באיזה מקום על פני האדמה — תלוי היד, 
ב״קארמה״של האיש, כלומר, ב״פעולה" שלו, והוא סך* 
הכל של תוצאות-מעשיו בחייו הקודמים; ותוצאות אלו לא 
בטלו עד שנסתיים השכר או העונש הכרוך בהן. וכך נעשו 
החיים שורת־אין־קץ של אפגי-קיום שונים, קיום של אושד 
או קיום של ייסורים. קיומים, שבאים זה אתר זה ושמהם לא 
היה לו לאדם מנוס. 

אולם הוגי-הדעות, שחרגו ממסגרתה של התורה הברא* 
המינית, התחילו מלמדים, שאכן הם מצאו דרך של מנוס. 
רק מעט ידוע לנו עליהם, סרט לשתי כיתות, שעדיין הן 
קיימות. אלה הם ה נ י ג א נ ח י ם (שהיום הם ידועים בשם 
ג׳אינים) והבודהיסטים. שתי כיתות אלו נתקיימו 
כמעט בזמן אחד. אך כנראה, היו הג׳אינים הראשונים. 
אגדת־בודהא. — שבט סאקיה מתואר כממלכה, 



בודהא פסל מארד מוזהב. חסאה ח 15 :רליז, אוסף״כראנדט 

שבה משל סודה ודא נ ה. בנו היד, סידהארתה; ומאחר 
שד.נבואה אמרה, שבן זה נועד להיות פרוש מחיי־העולם, 
גודל בתפנוקים ובלא לדעת דבר על פגעי־החיים; עד 
שביום מן הימים יצא אל הגן, ושם ראד, איש זקן, איש 
חולה, גופת-מת, ופרוש מתבודד. אז נתחוללד, בנפשו הפרי¬ 
שות הגדולה מן החיים ותענוגיהם. מיראה מפני פגעי- 
החיים עזב את ביתו בחצות־לילה והתחיל בנדודיו, שארכו 
שש שנים. נטל עמו חמישד, תלמידים ונהג בדרכי-סיגוף, 
אבל לאחר שמצא, שאין בד,ן תועלת, הסתלק מהן; ואז עזבו 
אותו תלמידיו. לסוף מצא, שהמחשבה בלילד, היא הדרך אל 
האמת. הלך אל אילן הקרוי "אסוואטתה", מתוך החלטה, 
שלא יזח משם עד שימצא את האמת. בחצות־לילה "בקע- 
אור". הוא נעשה בודד,א (שטוף־אור) והכיר את דרך־המנום; 
שם שהה שבעה שבועות כשהוא "הוגה בברכת־השיחרור"; 
ואחר*כך הלך לבנארס, מאחר שידע, ששם נמצאים חמשת 
תלמידיו, ונתן עליהם מרוחו החדשה. 

אז התחיל מטיף את תורתו לבני כל המעמדות. הוא נדד 
ממקום למקום כל הימים, חת משלושת תדשי-ד״גשמים, וגם 











697 


בודהא וחבודחיזם 


698 



פולחן בודהיסטי נסיז. סתור ספרו ההולאנרי על 1 ז*קק 3 ס על םין. 

אטסטרדאם. 0 ^ 14 


שלת את תלמידיו "להיות געים ונדים לתו־ 
עלת־הרבים, מתוך חמלה על העולם, לטו¬ 
בתם, תועלתם ואשרם של האלים ובני' 
האדם״. וכך נמשך הדבר 45 שנה, ולסור* 
נתנבא ב׳, שימות לאחר שלושה חדשים׳ 
ובן שמונים נסתלק מן העולם. הוא מת 
בקוסינארה. 

המסדר (סאנגהא}.—אותם התל¬ 
מידים שקיימו בהקפדד, את תורתו של ב׳ 
היו ה״בהיקהו" (הנזירים). הם נהגו במנ¬ 
הגו לפרוש מחיי-משפחה וחיו על קבלת 
צדקה לעניים תוך חוקי-משמעת חמורים, 
שנקבעו מזמן לזמן. אוסף החוקים הללו 
ידוע בשם "וינאיד," (משמעת). הוא כולל 
את החוקים בשביל הטקס של קבלת הנזי¬ 
רים והנזירות למסדר, וכן רשימה של 
העבירות, שהוקראה באספות הדו-שבועיות 
של המסדר. ארבעת החוקים הראשונים, 
שד,פרתם גוררת אחריה גירוש.מ 4 המסדר, 
הם עבירות מיניות, גניבה, רציחה או 
שידול לד,תאבדות והתפארות־שווא בהשגים רוחנים. 

הכתבים. — הם מתחלקים לשלוש מחלקות; 

1 . הווינאית או םפר-ד,משמעת לנזירים, כמתואר 
למעלד,. 

2 . ה ם ו ט ה, נאומים של בודהא ותלמידיו, שבהם ניתנו 
עיקרי התורה (ךד,אמד,). הרבה מהם בלא ספק היו שמורים 
בזכרונם של בני-אדם במשך 45 שנות הטפתו, שהרי שום 
דבר מזה לא נרשם בכתב. ה״סומה" מתחלקת לחמש מחלקות; 

דוגהה־ניקאיה, אוסף של נאומים ארוכים! 

מ א ג׳ ה י מ ה - נ י ק א י ה, נאומים בעלי גודל בינוני \ 

סאמיוטהיניקאיה, נאומים קצרים! 

אנגוטארה-ניקאיה, נושאים מסומנים במספרים 

• ז 

1 — 11 ! 

קהודאקה-ניקאיה, 15 חיבורים, וביביד,ם ך ה א - 
מ א פ א ד ה — אוסף אמר(ת קצרות, שב׳ השמיע בד,זדמנויות 
שונות, וכן ג׳ א ט א ק ה, סיפורים על חיי בודד,א בלידותיו 
הקודמות, וד,וא חיבור, שעדיין מרבים להשתמש בו באסיפות 
של הבודד,יסטים החולונים. 

3 . א 3 ה י ך ה א מ ה, "ד,משך-ד,תורד,", עיבוד למדני של 
עיקרי-ד,תורה. 

התורה. — תורת ב׳ נקראת ד ה א מ ה. לדעת הבוד¬ 
היסטים כללה דד,אמה את משנתו של ב׳ ואת קיום המעשים, 
שלמדו מן המורד, הגדול. את כל אלה מסכם הנאום הראשון, 
שלפי המסורת נאם ב׳ לפני תלמידיו. נאום זה דן לגנאי הן 
התמכרות בלתי-מרוסנת לתאוות וד,ן מעשי-סיגופים, וד,וא 
מלמד להלך ב״שביל האמצעי". זוד,י "הדרך של שמונד, הסעי¬ 
פים"׳ שמוליכה לנירוואנה. לשם כך יש לתפוס ארבע אמי¬ 
תות; 1 ) עובדת-ד,כאב! 2 ) סיבתו, שהיא התשוקה 130113 — 
(בתרגום מילולי: הצמא)! 3 ) חידל 1 ן־הכאב! 4 ) הדרך 
המ 1 ליכד, אל חידלונו. אמת רביעית זו היא הדרך של "שמונד, 
הסעיפים", ואלה הם; דעות נכונות, כוונד, נכונה, דיבור 
נכון, מעשה נכון, אורח-חיים נכון, מאמץ נכון, תשומת־לב 
נכונה, ריכוז־מחשבד, נכון. בדרך זו, הכריז בודד׳א, השיג 
הוא את ההסתכלות הפנימית ואח הגאולה. 


אז קמה בלבו של תלמידו קונדאנה ההכרד" שכל מה 
שאפשר לו להתהדת אפשר לו גם לחדול! והוא ד,יד,ד,ראשמ, 
שקיבל את התורה החדשד,. 

דרכו של תלמיד בודד,יס 6 י מתחלת במוסר. ובפועל היא 
אף מסתיימת בו! שהרי השאיפד, להשתחרר מן המידות 
הרעות היא חלק מאימונו הנמשך וד,ולך, אע״פ שתכליתו 
היא לממש את האמיתות. עשרה כללים ניתנו לנזירים הטי¬ 
רונים שבמסדר כחלק מן המשמעת המוטלת עליד,ם; 

1 . להימנע מרציחה! 

2 . להימנע מליטול מה שלא ניתן! 

3 . להימנע מד׳פרזה במשגל! 

4 . להימנע מלשקר! 

5 . לד.ימנע ממשקים חריפים! 

6 . לד׳ימנע מאוכל שלא בעיתו (אחר סעודת־הצהריים)( 

ד. להימנע מריקוד, מזמרה ומד,צגות! 

8 . להימנע מלהתעטר בזרי-פרחים, מלהתבשם בבשמים 
ומלסוך בשמן-משחה! 

9 . להימנע מלישון במיטה גבוהה או רחבה! 

10 . להימנע מלקבל זהב וכסף. 

גם הבודהיסטן החילוני שומר על חוקים מיוחדים בימי 
תענית (כשהלבנה במילואה וכשהלבנה במולדד,). אלה הם 
שמונת החוקים הראשונים מבין העשרה, שד,ם מחייבים תמיד 
את הנזיר-ד,טירת. חמשת הכללים, שמחייבים תמיד את האיש 
החילוני, הם: להימנע מרציחה, מגניבה, מעבירות מיניות, 
משקר וממשקים משכירים. 

בשביל הנזיר היה האימון בארחות-מוסר הקדמה הכרחית 
לעצם משימתו, כלומר, לד׳תבוננותו באמיתות עד שיממש 
אותן בשלמותן. את התקדמותו בדרך זו אפשר לערוך לפי 
ארבעד, שלבים: 1 ) כניסה לזרם. שלושה כבלים הוא 
צריך לפרוק מעליו: את האמינה ב׳אני' קבוע (כפי שההיג־ 
דואים מחזיקים בה), את הספק ואת האמונה בנוהג מוסרי 
בלבד! 2 ) החוזר בתשובה פעם א ח ת, שפרק מעליו 
את שלושת הכבלים והחליש את מוסרותיהן של התאווה, 
השנאד, וד,סכלות! הוא עתיד להיוולד בעולם הזה עוד פעם 




699 ׳ בודהא דהבודהיזס 700 



כודתא ^*קוע בתירהורים. *סל סאסכו 9 ת באגראדת, חטאה ה 2 לסה״״ג. הוזיאוז ניטח. 9 י 1 ז 





701 


כודחא וחבודחיזם 


702 



וידויו ׳ 8 ? חוטא ?פי ה׳פפפת נורהיסטית. תחריט ?פי ם?ור ') £1 אני, 
טתוד ספרו ע? 6 ז 8 16 > .*!ז* ז? חודו, פראנפפורט, 1802 


אחת ז 3 ) הבלתי-חוזר-בתשובה׳ 
שפרק מעליו כבלים נוספים ושעתיד להי* 
וולד בעולם נעלה יותר! 4 ) ה״אראהאט"׳ 
שהשליך מעליו את כל הכבלים כולם וקנה 
לו דעת שלמה. הוא השיג את הנירוואנה 
בחיי העולם הזה. כל זה היה בשבילו דרך 
של אימיה שאיפשרה לו "לראות את הדב* 
רים כהווייתם ממש", 

כמה ,מונחים׳ מצריכים כאן פירוש. 
ה״אני" (אטמאן). קיומו של ה״אני", כפי 
שהוא נתון לתפיסה, היה תמיד דבר מוס¬ 
כם ו אולם ההינדואים ציירו אותו כישות 
קבועה ובלתי־משתנית, שעוברת על-ידי 
"גילגול" מיצור ליצור. בשביל הבודהיסטן 
ה״אני" משתנה תמיד ז אלא שהשינויים 
שלו הם בעלי־רציפות, באופן שאדם יכול 
לזכור את לידותיו הקודמות. אך הבודהיס¬ 
טים אמרו, שה״אני" (ולא רק הנשמה בל¬ 
בד) מורכב מחמישה חלקים: הגוף, ההרג¬ 
שה, חתפיסה, ה״סאנקהאריה" (פעילות 
רצונית) והתודעה. על-ידי "גילגול" עובר 
ה״אני^-בצורת תודעה של לידח חדשה— 
ליצור אחר, מפתח אורגאנים של גוף, נולד, וכך הוא חוזר 
ועובר ללידה חדשה עד שמתחוורות לו האמיתות. חלקי 
האני מתפזרים כשהוא מגיע לנירוואנה, אך התוצאה אינה 
חידלון גמור. 

הנירוואנה (במובן מילולי פירושה "כיבוי") היא משהו 
מתמיד וחיובי, אלא שאינו ניתן להיתאר באילו מונחים שהם, 
שמוסבים על דברים חולפים בלבד. מושג הנירוואנה קרוב 
מבחינה זו למושג־האל בדתות אחרות. 

דווה, — הפוליתאיזם, שהיה רווח בהודו בזמן הופעתו 
של *הבודהיזם, נשאר כמעט בלא שינוי, אולם מעמדם של 
האלים ההינדיים נשתנה מעיקרי, אל מן האלים שמר על 
מקומו כיש בעל יכולת כבירה כמעט באותה מידה שהיתה 
לו קודם-לכן; אך בבודהיזם נעשה יש חולף, שעתיד לעבור 
מן העולם משהסתיים הקארמה, שהביאה אותו אל מקומו 
הרם והנישא, והוא זקוק לגאולה לא פחות מכל יש אחר, 
שהוא רתוק בתוך השלשלת של ה״קארמה". 

אפיו של ה מ י ם ד. — ב׳ היה מטיף ומחוקק בעל- 
מוסר. אין ספק בדבר, שנסתייע בכל תורות-המוסר, שכבר 
מצא אותן; אך הוא העלה את תורת-המוסר לדרגה רמה 
יותר ע״י מה שהורה, שהנימוק הוא היסוד למעשה הנכון. 
מצוי אוסף גדול של משלים וסיפורים־מוסריים (סיפורי- 
הלידה), שהוא ותלמידיו השתמשו בהם. במעשיות המסופרות 
עליו מתואר ב' כאדיב תמיד בוויכוח; סבלני בהתנגדות 
ופעיל בהוראה עד יום־מותו. בשעה שהיה מטיף היה כל 
מאזין חושב, שדבריו של ב׳ מיועדים אליו באופן אישי. 
הסיפורים המסופרים עליו, אף אם לא תמיד היסטוריים הם, 
יכולים היו להתהו 1 ת רק באווירה המוסרית שיצר ב׳. סיפורים 
אלה היו נמסרים כדוגמות לאידיאל המוסרי, שמצאו בר 
ההולכים בעקבותיו. היה זה אידיאל בשביל הנזיר והחולוני 
כאחד, אולם עיקר־התורה היה תמיד — "ארבע האמיתות", 
ה״דרך של שמונה הסעיפים" וה״נירוואנה". 

כ ר י נ ו ל ו ג י ה. — עד כמה שההיסטודיה של הבודהיזם 


מיוסדת על הדברים השמורים בזכרונם של הנזירים, אנו 
שומעים, שב׳ פרש מחיי-העולם הזה כשהוא בן עשרים 
ותשע ומת בן שמונים. כשאנו מגיעים אל דורו של אשוקה 
(ע״ע) עומדים אנו על קרקע מוצק יותר. 

אשוקה ממאגאךהא, שנעשה בודהיסטן, פדש את שלטונו 
על תב ארץ הודו. ממשלתו התחילה ב 269 לפסה״נ והוא 
הוכתר למלך ב 265 לפסה״נ. הבודהיסטים מצילון אומרים, 
שהדבר אירע 218 שנה אחר מותו של ב׳, מה שהיה קובע 
את התאריך של מיתתו ב 483 לפסה״ג. אבל כת אחרת(סאך* 
וואסטיוואדינים) קובעת תאריך זה כמאה שנה לאחר מכן. 
זזין' כאן ודאות, אך התאריך השני מתקבל יותר על הדעת, 
והוא מקובל על החוקרים היאפאניים, שקובעים את מותו 
ב 386 לפסה״נ. 

תורה מאוחרת יותר. בזמן שעבר מימיו של אשו־ 

קה עד התקופה הנוצרית חלה התפתחות מרובה במחשבה 
הדתית בהודו. היתה זו תקופת הצמיחה והגידול של מאה- 
איאנה. מקום־מוצאה המדוייק של האסכולה אינו ידוע, אך 
בדור הדבר, שראשיתה היתה נעוצה בהודו. מאהאיאנה היא 
"הדדך הגדולה", היא מלמדת, שהתלמיד חייב לשאוף לא רק 
להבנת ארבע האמיתות, שהורה ב׳, אלא הוא חייב לשאוף, 
שיהא הוא עצמו ב', ועל־ידי שירד בעצמו לעמקן של 
האמיתות — אף לנטוע אותן בלבבות אחרים לאין מספר. מי 
ששואף לחיות לפי אורח-חייו של ב׳ נעשה "בוךהיסאטווה", 
״יצור מיועד להארה״, — מונח שבתורה הקדומה יווזר הוסב 
רק על גוטאמא ב׳ או על אחד מקודמיו המשוערים. הבוד- 
היסאטוואים התחילו תופסים מקום חשוב בחייו של החולוני. 
החולוני פנה אליהם לעזרה בפגעי־החיים, כמו שההינח פנה 
אל מגינו האל. הופיעו נאומים, ובדומה לנאומים הקדומים 
היתה כאן הכוונה, שיהיו נמסרים כאילו יצאו מפיו של 
גוטאמא ב׳. ואולם מבין הנאומים היחעים לנו אין גם אחד, 
שאפשר לקבוע את זמנו קודם לתקופה הנוצרית. 

מכאן בא המונח "מ א ה אי א נ ה" במובן של "הדרך 







703 


בודהא וחכודזזיזם—בודו, ניקולח 


704 


הגדולה"! אלא שהדרך כללה עוד חידוש אחד. התורה הישנה 
לימדה, שכל הדברים, זולת נירוואנה, אין בהם קבע: הם 
מורכבים, צומחים, משתנים ועוברים מצורה אחת אל חברתה. 
זו היתה האמת הראשונד" שתפס קונדאנה, התלמיד הראשון. 
התורה החדשה הגיעה מתוך כך למסקנה, שכל העצמים 
הפרטיים נטולי־ממשות הם! וזה הביא לידי התורה הנוספת 
בדבר שתי אמיתות. קיימת אמת של הניסיון הרגיל, וקיימת 
אמת במובן העליון. העצמים נתפסים ע״י החושים, אך הם 
נטולי־ממשות. ולפיכך, כשמדברים על האמת המוחלטת, אפ¬ 
שר לכפור בקיומם. כל הנמצא באמת הריהו ממשות מוחלטת, 
וזו קרויה "נכות". על־כן אפשר לקבוע את מציאותו של דבר 
כמשהו מופיע בפני החושים ועם זה לכפור במציאותו מבחינת 
הממשות המוחלטת. 

בכך כרוך שינוי מטאפיסי. בתורה הישנה לא הוכחשה 
ממשותם של הדברים הנתפסים ע״י החושים, ואילו עכשיו 
נאמר עליהם, שהכו נטולי־ממשות, הם נטולי־ממשות כדברים 
מוחשים, אבל מאחריהם קיימת הממשות המוחלטת, הבלתי- 
ניתנת להבעה, של הככות. מכאן צמחה תורה נוספת בדבר 
שלושת הגופים של ב׳:' 1 ) גוף של דהארמה־ב׳ כקיים 
בממשות המוחלטת! 2 ) בודהא כפונה אל בודהיסאטוואים, 
תהו גוף-ההתענגות שלו! 3 ) ב׳, שהופיע עלי אדמות והשיג 
את הנירוואנה. זהו ג י ל ג ו ל-ה ג ו ף שלו. רק הגוף הראשון 
של ב׳ הוא ממש במובן העליון. 

המורה הגדול הראשון של המאהאיאנה היה נאגאריונה, 
שחי במאה השניה לפסה״נ, יש משערים השערה חסרת-יסוד, 
שהוא הוא יוצר־התורה. תורתו שלו, שהיא ידועה בשם 
"מאדהיאמיקא" היתה שלילית בעיקרה ונתכוונה להפריד 
את התאוריות שקדמו לה ולשלול את ממשותם של העצמים 
הפרטיים. מתוך כך לא נשארה לתלמיד של ה״מאהאיאנה" 
אלא אפשרות אחת: להתקדם בכוח־המחשבה העצמי שלו 
בלבד. 

שלב־מחשבה חשוב שני הושג בשעה ששני אחים, האחד 
בשם אסאנגה והשני בשם ואסובאנדהו, במאה ה 5 לספה״נ, 
ניסחו את השיטה הידועה בשם ויג׳נאנאוואדה ("אס־ 
כולת־התודעה"}, שלפיה אין במציאות אלא תודעה בלבד. 
שיטה זו שוללת אח ההבחנה בין הניסיץ החיצוני לבין 
הפנימי. דבר זה נכון ביחס ליחיד אבל גם ביחס לכל תודעה. 
ביסודו של דבר, אין התודעה אלא ממשות — הממשות 
האחת, המעורטלת מכל דבר פרטי! ועליה מדובר כעל 
"תודעה צוברת ומשמרת" (אלאיה־ויג׳נאנה). מאחר 

שזוהי הממשות היחידה, הריהי זהה עם מה שקרוי ט א ת א¬ 

,. ^ - - 

ט ה. אלה הם שני ביטויים לממשות האחרונה האחת. תורה 
זו הוצעה בחיבורו הראשי של ואסובאנדהו — חיבור, שנת¬ 
פרסם בשם "ט י י מ ם י ק ה" (שלושים פסוקים). 

האסכולות המאוחרות לא הביאו לידי שום שינוי בבסיס 
המטאפיסי של הבודהיזם. סין דאפאן יש להן תרגומים 
סיניים של כתבי־מאהאיאנה, שמלמדים את השגתה של 
ידיעת-הכל על-ידי הכל ואת מצב־ה״פכות", ה״תודעה הצוב¬ 
רת ומשמרת", הנירוואנה, וכד׳. מקצת אסכולות נידבקו מן 
השיטה ההינדית של טאנטרה, שמקנה משמעות דתית לעוב¬ 
דות של ענייני-מין. שיטה של תורת-היגיון פיתח דיגנאגה, 
שהיה תלמידו של אסאבגה. 

מסין עבר הבודהיזם לקוריאה וליאפאן. כאן היתה כולה 

מן הטיפוס של מאהאיאנה! בודהידהארמה מדרום־הודו הורה 

י י > י י 


בסין צורה של מחשבה, שמביאה את התלמיד לידי הכרה, 
שהוא ב׳. סוזוקי אומר על שיטה זו, שהיא "פרי מקומי של 
הגאונות הסינית" היא ידועה בשם צ'א ן (בסאבסקריט 
ד ה י א ב ה), וביאפאן — זן, ושם היא ר 1 וחת מאוד. הן בסין 
והן ביאפאן מתחלקים הנזירים לאסכולות, שמקצתן מושפעות 
מן הדת השאמאניסטית הישנה. כל זה אינו אלא בודהיזם 
עממי. ביאפאן קיימים בתי^מדרש, שבהם שוקדים על הוראת 
התורות השונות. 

ג. זליקובייץ. תורת־בודהא! 1922 ! י. א. קלאוזבר, הספרות 
הבודהיסטית (תולדות הספרות הכללית, 1 תש״ד, 86-81 ) ן 
י. קלחבר, בתהיסמום ויהדות (יהדות ואנושות, הוצאה ג/ 
תש״א, 224-208 ); הטכסט של ה״קאנוד עם פירושי־ם 
נתפרסם על־ ידי ! 31 ?. הספרים הישנים על 

הבודהיזם אינם ראוימז עוד לשימוש לאחר שנתרחב המדע 
במקצוע זה. החיבור האירופי הראשון, שהשתמש במקורות 
של היה: 1£ ך 5€1 1 ז $€1 .רו 

,. 16 ;^ 1923 , 1881 5€11%€ 

; 1915 , 14441111771143 ^ 41€ 14714 נ 1 

416 14714 ' 411147 ^ 1.11 13113€11£ ^ 174444 ^/ 0 , 2 ^ומח^זת 1 ^ . 1 \ 

:החלק השני מספרו) § £1:7141 [ ^ 467 ^ 2^71 7^x1 
13771 ^ 1444 ^ . 1 ? ; 1920 ,( 41147 > 1€7 ב 1 €71 ^ 171413€ 467 

/ס 14441 ח 144 \ ^ ,ת־ €1 /ןס €0 ^ ; 1910 . 071 ^ €11 ^ .ס 443 

/ס ^) 14 6 ^ 7 ,גגמזסב!*! .[ .£ ; 1923 111 ^ 1144 ^! 

ץ 07 ) 1411 ^$/ 7 ,. 1 ) 1 ;* 1949 , 1 ( 1411107 714 ^ 724 ^§^! 441 811441144 

* 1951 , 11 { 7110142 8x44411131 !ס 

א. ג/ ה. 

בזד 1 ( 0 ג> 60 ), אלעזר, גר צרפתי במאה ה 9 . היה בן 

♦ ע ^ 

למשפחת־אצילים, הצטרף לכמורה, ושימש כדיא- 
קונוס־הארמון של המלך לואי החסיד. בשנת 839 עלה 
לרגל לרומא והביא עמו מתנות של המלך והמלכה. ברומא 
נתגייר, קיבל אח השם אלעזר, נשא אשד• יהודיה, והלך 
משם, עם בן-אחיו, מתחילה לסאראגוסה ומשם לקורדובה, 
בירתה של ספרד המוסלמית. המסורת אומרת, שבקורדובה 
ביקש לשכנע את החליף, שמחובתו להכריח את נתיניו 
הנוצריים, שיעזבו את דתם. תליפת-המכתבים בינו ובין נוצרי 
מלומד מקורדובה, פאולו אלווארו (יש אומרים, שהיה 
ממוצא יהודי), שבהם השתדל אלווארו להחזיר את ב׳ לנצ¬ 

רות, כוללת פרטים על תולדות־חייו של ב/ 

י. בער, תולדות היד,ודים בספרד הנוצרית, תש״ה, עט׳ 121 

- 1111 ״ו ., 1 ^ : 51-1 — 478 ,^ %1<1 1.1111111. ^XX ס 01 ז 11 )¥ ,:>ת 8 ג)\ 

411/417 844141 . 1 ^ . 0 ; 7 - 224 , 03 )^ 144 [ 71115 )/ 441 . , 5 מ 1 ג 

01/11€ ^ 131 ע ) 1/1 171 11/3 )[ ) 7/1 . 5 ; 1943 , €07401744 /ס 

. 1937 , 041141 1714 > 171 ^ 58 [ 0 40771 ^ 171 ^[ ^ 874174/113 1714 > 

ב 1 ד 1 , גיקזלד. - 6311€1€311 1€0135 א — ( 1730 , אמבו* 

אז — 1792 ), כלכלן צרפתי. ב׳ היה כומר קאתולי 
ופר(פםור לתא(לוגיה במנזר שאנסלאד, ב 1765 השתקע בפא¬ 
ריס ויסד בה את כחב-העת "לוח המאורעות של האזרח או 
דברי-הימים של רוח-חאומה״ (טס מסץ 111 0110 > *ס 1 > 1 :וסמ 1 ס 11 ק 6 
31 ם 10 ) 3 מ זניוקגש'! ש!) סטףנמסיווס), שהיד• מוקדש למלחמה 
באסכולה הפיסיוקראטיח של קני(ע״ע). אבל לאחר פולמוס 
עם לה טר(ן נשתנו דעותיו תכלית-שינוי וב' נעשה 

4 צ 

חסיד נלהב של השיטה הפיסלקראטית. מ 1767 עד 1772 
שימש כחב*העת שלו "לוח המאורעות של האזרח" בטאון 
רשמי של האסכולה הפיסלקראטית. ב׳ חיבר כמה ספרים, 
אך ככלכלן הוא ידוע בעיקר בזכות חיבורו המציע בצורה 
פופ-לארית את המשנה הפיסיוקראטית: "מבוא ראשון 
לפילוסופיה הכלכלית או ניתרה של המדינות המתורבתות" 

(טס £ט(> 1 מ 101 ו 00 ש שו 11 ק $0 ס 1111 ק 13 3 תסוןשטןזסינזת! שיוש!^■!? 

1771 , 6$ >נ 01 ק 01315 1£5 > ש$ץ 31 מ 3 ). ב 1910 נדפס חיבור זה 
מחדש עם מבוא על ב׳ מאת דיבואה ( 01$ ( 1 טס .^/). 



705 


בודואן—בודל, ז׳ן 


706 


בזדואן׳ ע״ע 3 לךוין. 

ב 1 דואי — 1 ^ 1 ט 0 ^^ 1 ^ 63 — (נר 7.9.1930 ), מלך בלגיה! בנם 
הבכור של מלך־בלגיה לאופולד חו והנסיכה 
השוודית אסטריד, שנהרגה בתאינח־מכונית ב 29.8.1935 . 
מ 1945 חי ב׳ עם אביו בשווייץ ונחחנד בבתי־ספר של ארץ 
זו.'*ניולי 1950 חזר עם אביו לבריסל וב 11.8 אותה שנה מסר 
לו הפארלאמנט הבלגי את זכויות־המלך כל״נסיך מלכותי" 
( 31 ץ 0 פ ססמתק). ב 16.7.1951 ויתר המלך לאופולד על המלוכה 
והפארלאמנט הכריז על ב' כמלדבלגיה. 

בוהאן לה קוך 9 נה, ;ן(אי 1 ן) — 16 > מ 0111 ()גן 63 מ 3 ן ־־ 

ץ^ח^ז^ 1 ^ 0 ^ — ( 1845 , ראדזימין, פולניה — 1929 , 

וארשה), מחלוצי הבלשנות החדישה. מ 1870 עד 1918 כיהן 
באוניברסיטות שונות ברוסיה (בפטרוגראד, קאזאן, יורייב, 
ושוב בפטרוגראד) ובקראקוב כפרופסור לבלשנות הודו־אירו־ 
פית, סאנסקריט ובלשנות סלאווית! מ 1918 שימש כפרופסור 
לבלשנות באוניברסיטה של וארשה. 

מתוך הטעמת ההבדל בין ההגה המבוצע ע״י הדובר לבין 
ההגה המשמש יסוד במערכת הלשונית הכשיר ב׳ את הקרקע 
לתורת הפונולוגית מייסודו של החוג הבלשני הפראגי(ע״ע 
בלשנות, היסטוריה). ב׳ ראה בהגה עניין בלשני רק במידה 
שהוא משמש להבחנה משמעותית או פורמאלית במערכה 
המורפולוגית בכל תקופה ותקופה ("פסיכופונטיקה"). הוא 
חקר חקירה מדוקדקת את "האלטרנאציות הפונטיות" (השם 
של ספרו, שיצא ב 1894 בפולנית, ב 1895 בגרמנית): הת* 
פצלות של הגה אחיד מעיקרו בהשפעתם של גורמים 
פיסיולוגיים ("אנתרופופונטיים"), התהוות של זוגותץ!גאים 
("אלטךננטים") ותפקידי־המבנה השונים, שזוג כזה 'ממלא 
בכלי שלב ושלב של תולדותיו עד שהזוגיות הופכת למסורת 
בלבד. מקום־התורפה במשנתו של ב׳ בבלשנות הכללית הוא 
"פסיכולוגיזם" נושן. בתחום הבלשנות הסלאוויח נתמחה 
בדיאלקטולוגיה, בייחוד בחקר הניבים הסלובניים. ב׳ ייסד 
וערך את כה״ע £110106102116 306 זק(וארשה, 1886 ואילך).— 
הוא גם כתב קונטרס על שאלת־היהודים בפולניה. 

. 0 < 1 ק 1083 ז.ט .קחסמס־־דמק}! , 1 י 1 נ 1 ן.ץ 6 . 0 
ענד 35-19 — אוטוביוגראפיה) 18-50 , 1 , 083 ק 6 ת 6611 
עזל ב־, עט' 45-35 — ביבליוגראפיה); ,חץ! 355 {ז 1 !!ץ־עז־מ 
1 1 ) 6171 ^ 0 8 ^ , 3 ./ 

. 1934 

ח. י. ס. 


בוךוים, בודיובייצה, ע״ע צ׳ס^ה בוךז^יצה. 


בוחני, ג׳ס 3 טי 9 טה — 1 ח 10 ) 80 1513 ״ 3 ( 1 מ 0131 —( 1740 , 
סאלוצו [ 53111220 ], פיימונט — 1813 , פארמה), 

גדול המדפיסים האיטלקיים בסוף המאה ה 18 ותחילת המאה 
ה 19 . ב׳ היה בן למשפחה של מדפיסים ולמד את אומנות* 
הדפוס ברומא. ב 1767 נקרא לפארמה ע״י מושל־העיר, הדוכס 
פרדינאנד, כדי לנהל שם אח ביח־הדפום שלו. ב 1791 הקים 
בפארמה גם דפוס פרטי משלו. הוא עצמו החך בטעם אותיות 
מסוגים שונים, וספריידפוסו מצטיינים בנוי שבפשטות ובנייר 
משובח. בהדפסת־ספריו ויתר ב' על מותרות והפרזה, ושערי־ 
ספריו משמשים גם כיום דוגמה טובה לסדפיסים. מספרי־ 
דפוסו היפים ראויים לציון מיוחד: הוראציוס( 1791 ) 1 וירגיליוס 
( 1793 )! התפילה "אבינו שבשמים" ( 103 מ 1 מ 01 ם 10 ז 3 ז 0 ), 
שנדפסה במאה וחמישים וחמש לשונות ( 1806 )! האיליאם 


להומרוס ( 1808 ), מהדורה מפוארת שהוקדשה לנאפוליון. — 
בית״הדפום של ב׳ התקיים גם אחר מותו, ואלמנתו הדפיסה 
ב 1818 דוגמות של אותיותיו ודפוסיו בספר בן שני כרכים 

בשם 100 ) 3 ־ 061 ק 71 31111316 ^. 

; 232 ־ 231 , 1 , 174/85€71£ { 3716 7711671 ^^ 8 ^ 071 ^ 1^ x 1 

. 348 ־ 343 , 1940 , 717151 \ 87 }{ 138 ז . 78 { 3%18 ' 87 ^ 116 { 18 ^ 0838 


בוףזני, מ 1 ' 1 ן מיכילוביץ׳ — מן< 1 מ 6611 ץ 0.6 — 

(נו׳ 1883 ), ממפקדי הצבא האדום. ב׳, בן למשפחח־ 

איכרים מחבל*ד.דון, השתתף כטוראי בצבא הרוסי במלחמת־ 
יאפאן ( 1904 — 1905 ) ובמלחמת־העולם 1 . הצטרף למפלגה 
הקומוניסטית ב 1920 ! אך כבר קודם לכן, במלחמח־האזרחים 
( 1919 ), היה פעיל בקרבות נגד הקוזאקים של הדון. ביחד 
עם וורושילוב (ע״ע) נמנה ב׳ על חבורתו של סטאלין 
בצאריצין (מספטמבר 1918 עד מארם 1919 ). בהשפעת 
הקריאה של טרוצקי: "פרולטארים, על הסוס!" נעשה ב׳ אחד 
ממארגניו של חיל־הפרשים האדום. לפי ההיסטוריוגראפיה 
הסובייטית הרשמית היה ב׳ אחד ממגשימיה של "תכנית* 
סטאלין* (לנצח את דניקין, ע״ע), והיכה את צבא־הפרשים 
הלבן בפיקודם של מאמונטוב ושקורו בקרבת וורונייז׳־ 
קאסטורנון־ה ( 17 נובמבר 1919 ). צבא־הפרשים בפיקודו של 
ב׳ השתתף בחזית אוקראינה במלחמה בפולניה ( 1920 ). 
פרשיו של ב׳ הגיעו עם הגןם האוקראיני, בפיקודו של וורו• 
שילוב ובהדרכתו של סטאלין, עד לבוב, ומתוך ניגודים 
אישיים לטרוצקי וטוסצ׳בסקי (ע״ע) נמנע הפיקוד של גייס 
זה להגיש עזרה לגייס הבלורוסי, שעלה על וארשה. אחר 
ה״טיהור״, שנערך במפקדת הצבא האדום ב 1937 , נעשה ב׳ 
מפקד הגליל הצבאי של מוסקווה. כשפרצה המלחמה בגרמנים 
( 1941 — 1945 ) נתמנה ב׳ כמפקד של החזית "הדרום־מער* 
בית" תד מהרה נתגלה חוסר כשרונו של ב' הפארטיזאן 
כמפקד במלחמה בעלת ממדים גדולים. לאחר המפלות 
הגדולות, שנחל הצבא האדום באוקראינה, הורחק ב׳ מתפ¬ 
קידו בחזית והועבר לעורף, ב׳ — אישיות צבעונית, שזכה 
להגיע לשלבים העליונים בפיקוד הצבא האדום משום נאמנר 
תו לסטאלין. שמה של העיר הקמנה שבמחוז וורונייד, 
ביריוץ׳, הוסב לב׳. כמרכן נקראים בשמו של ב׳ 3,215 (!) 
קולחוזים. א. אח. 

3 ןך'קה ( 1003 ג> 6011 ; הצורה 1063 [> 603 היא משובשת), 
המלכה של האיקןנים, שבט בריטי, שישב בנורפוק 
(£נ £01 זס^ 1 ) בתקופה הרו?:!וית. ב׳ היתה אשתו של המלך 
פרסוטגום ( 350136118 !?), שבמותו ( 61 לםה״נ) הוריש חלק 
מרכושו לנירון קיסר! הרומים תפסו אח הרכוש כולו ואף 
פגעו בב׳ ובבנותיד" ב' עוררה את בני שבטה ואת השבטים 
השכנים למרד, הנחילה תבוסה ללגיון הרומי וכבשה שלושה 
ישובים. ל^ טאציטוס (אנאלים י״ד, 33 ) הרגו המתקוממים 
כ 70,000 נפש מן הרומים וגרוריהם. לבסוף נוצחה ב׳ ע״י 
המושל הרומי סוטונייס פאולינוס וזמן קצר אחר־כך ( 62 
לםה״נ) התאבדה, 

בזךל; — 61 [> 60 430 [ — (* 1160/80 , אראם — אחר 
1205 , שם), משורר צרפתי. עבד בשירותה של 
עיר-מולדתו, כנראה ככרוז, ועמד לצאת למסע־הצלב הרביעי 
( 1204 ) כשחלה בצרעת. מאז בילה את שארית־ימיו בבית 
מצורעים במלן(ח 161113 \). כשיצא את עירו כתב שיר נוגע 



707 


בודל, דן—כודלר, שדל פיר 


708 


עד הלב בארבעים ושניים בתים, בשם € 00516 $ 1.1 ("הפרי¬ 
דה")׳ שבו נפרד מידידיו ותומכיו! צורת שירו, כלו׳ צורת 
הסוג של ה^ 5 ת € 0 , שימשה מופת למשוררים אחרים של 
אראם, ביניהם אדם דה לה האל. יצירתו החשובה ביותר של 
ב׳ היא אחד ממחזות־הקדושים הראשונים, 86101 11 $ ( 1.1 
16013$ ^ 1 (מעשה בניקולאם הקדוש, המסייע לחסידיו למצוא 
אבידה), מחזה מלא חיים ומצטיין בתאור רענן של המצי¬ 
אות, ביהוד בכמה מעמדים בבית-מרזח. מיצירותיו של ב׳ 
נשתיירו גם ארבעה שירי-רועים ( 6116$ ־ו 011 * 33 ק) ואפום מן 
הסוג הנקרא 6 > 56 $ 16 > 11 ס 11$ בו 01 , בשם 16$ ז 531$ ("הסאכסו- 
נים"), המספר על מלחמתו של קארולום הגדול בויטוקינד, 
מלר-הסאכסונים. יתכן שב׳ הוא גם מחברם של שמונה 
סיפורים מבדחים בחרוזים ( x נו^^^ב 31 )), ביניהם אחד בשם 
6 ־ 611 י 1 ק ט 3 3€116 ׳ 1 13 , 81110310 ("ברינן, פרת הכומר"), 
שהרי לפי מה שרשום בשולי כה״י חיבר אותם 861161 630 (— 
אפשר, צורה לותרינגית של השם ב׳. 

,.פ ,[ ; 1904 . 1 >€ .[ 

,. 8 ./ ׳ן 4 ן/ ,רת 6 ' 1 ז 5 ת 11011 . 0 ; 1906 , €112€1 ^ . 1 >€ 

. 1900 

מדלינה או הספריה הבודלייגית (- 3 י 1 כ 11 ^ 1 1 ו^ 11 £ 1 > 60 

? *.־״■ע - . , ן, . . ן, . / 

7 !), הספריה הרשמית של האוניברסיטד, באוכם- 
פורד! נקראת על שמו של סר תומאם בודלי (ץ 116 > 80 ; 
1545 — 1613 ), המלומד והדיפלומאט, שיסד אותה מחדש. זוד,י 
אחת מן הספריות הגדולות בעולם והשניה בחשיבותה באנג¬ 
ליה (השובר, ממנה רק ספריית המוזיאון הבריטי). ספריה 
של האוניברסיטה באוכספורד כבר היחד, קיימת בסוף יה״ב, 
והמפרי, הדוכס מגלוסטר ( 1391 — 1447 ), אחיו של המלך 
הנרי א היה התורם מדול שלה. לאחר שנתפזרה הספריד, 
המקורית במאה ה 16 , התחיל ב^י (ב 1598 ) מארגן את 
הספריה מחדש, וב 1602 — לאחר שעלה בידו לכנס אוסף 
הגון — נפתחה הספריה שוב לקהל-ד,קוראים. זרם קבוע של 
ספרים הובטח ע״י הד,סכם, שעשה בודלי עם אגודת המדפיי 
סים ומוכרי-הספרים (ץס 3 ק 1 סס 0 * 813110061$ ), שהסכימו*, 

לספק לספריה טופס אחד מכל ספר, שיצא על-ידיה. זכות 

* ♦♦ 

זו נשתמרה אף לאתר מכן. כשד,ב׳ נכללד" לפי חוק ה״קופי- 
רייט", בספריות שמקבלות טופס מכל ספר, שנדפס בבריטניה 
הגדולה. במרוצת־הזמן נוספו לספריד, אספים גדולים של 
כתבי־יד, שכיום הם נכללים ב 45.000 כרכים, וכן מספר 
מרובה של תעודות. נוסף על הבניין הישן של הספריד" 
שחלק ממנו נבנה במאה ה 15 , עומד לרשותה בניין חדש, 
שנפתח לקהל ב 1948 • 

האוסף המקורי של בודילי כלל בין השאר אוסף קטן של 
ספרים וכתבי-יד עבריים, שהורחב בד,דרגד, ע״י מתנות ורכי¬ 
שות במשך שתי המאות שלאחריו. ביהוד ראמים לציון 
הספרים מאספי הארכיבישוף ויליאם לוד ( 1 >גו 1,3 ; 1641 ), 
ג׳ון סלדן ( 1654 — 1659 ), אדוארד פוקוק ( 1 © 1 ) ורוברט 
הנטינגדון ( 1693 ). ב 1829 רכשה האוניברסיטה בשביל הב׳ 
אח כל האוסף העשיר, שד,יד, שייך קודם לבן לר׳ דוד אופג- 
הים (ע״ע), וע״י כך נתעלד, האוסף העברי שבספריה לדרגת 
המעולים שבאססים העבריים בעולם. לאחר זמן נתוסף 
עליד, גם האוסף של חיים יוסף מיכאל מד״אמבורג ( 1752 — 
1846 ), שנקנה ב 1848 , וכן כתבי־יד אחדים מן האוסף של 
יצחק שמואל רג׳יו ( 1784 — 1855 ), שנרכשו ב 1853 , ומספר 
מרובד, של קטעים מן הגניזה בקאהיר. כיום מכילה הספריד, 


כ 3,100 כתבי-יד עברים (ושומרוניים), מן החשובים ביותר 
בעולם. וכן כוללת הב׳ את האוסף המושלם ביותר של 
חיבורים עבריים שנדפסו קודם שנת 1700 . 

כתבי-היד שבב׳ תוארו בפרטות בקאטלוג המודפס שלה 
(כדך 1 בעריכת א. נויבאואר, 1886 ! כרך 11 בעריכת קאולי 
1 ץ 16 ז €01$ .^;], 1906 ). הספרים המודפסים שבב׳ שימשו יסוד 
לחיבורו העיקרי של מ. שטיינשניידר בביבליוגראפיד, העב¬ 

רית ( 11603 ) 818110 10 10 ט' 3601 י 1 ל 146 מזטזסזלס 31050$ ) €3 

60 — 1852 , 3 ס 11613 > 80 ) ולקאטאלוג התמציתי, שיצא על־ידי 
קאולי ב 1929 . 

.£ . 11 ; 1890 ^ח 1 ) 1 ^ 1 ^ 80 /ס //? 4 ממ 4 >, ,ץגזםב)\ .ם 
^ח 14 ^ה£ /ס ,־ 5101 >^ .£ ; 1952 

/ 0 1€01 ז 1£10 } 1 / 0 111 ) 

;(££ 1914 ) 4 ז 11£€0 ;( 1-18 

< 1930 /ס $^ס 0011£€1 , €1 ם £1 11€ . 8 

. 22 .ץ 

ב. ר. 

בז^ר, ערל 3 יר — שז* 1£1 ? 1€5 ״ 1 ג 0£1 — 

( 1821 , פאריס — 1867 , שם), משורר צרפתי. אביו, 

פראנסוא ב׳, היד, מזכיר הסנאט וצייר-חובב, ואמו, קארולין 
ךפה ( 5 ץ £3 טם), שד,יתד, צעירה מאביו ב 34 שנים. כשהיד, 



ע. בורלר 


בן שש מת עליו אביו ולאחר שנד, נישאה אמו לקצין הצבאי 
אופיק () 101 קו 1 ^), שהועבר ב 1832 לעיר ליון, ולשם עבר 
אז גם ב׳. מאורעות אלה הטביעו את חותמם על אישיותו. 
ניכרת בו דבקות באם: עדות לכך הם המכתבים הנלהבים, 
שכתב אליד, עד סוף ימיו — מכתבים, שבד״ם ב* כאילו 
מתוודה לפני אהובתו האחת וד,יחידה, ועם זה אפשר להבחין 
בהם בשנאתו לאביו-התורג. 

לאחר כמה שנות-לימוד בביד,״ם התיכון בליון עבד ב׳ 
ב 1836 לביד,״ם המפורסם "לואי-לגראך בפאריס. כאן הצ¬ 
טיין בייחוד בכתיבת שירים לאטיניים, אבל לסוף גורש 
מבי״ס זה במסיבות שלא נתבררו כל צרכן. ב׳ הוסיף להש¬ 
תלם בכוחות עצמו ואף עמד בבהינות־הבגרות. לאחר ויכוחים 
חריפים עם אביו החורג, שביקש לדכא את שאיפתו להיות 




ז 


בוילר, שדל םיר 


710 


709 

סופר׳ נשלה ב׳ בספינה שהפליגה מבורדו לקאלקאטה 
שבהודו" אך בדיד חלה והקברניט הוריד אותו על האי 
בורבון״ ומשם הוחזר לצרפת ( 1842 ). מגע ראשון זה עם 
הים ועם האקלים המיוחד של ""איי־הים" השפיע השפעה 
מכרעת על הלך־רוחו של ב׳. כל חייו ושירתו כולה נשארו 
מאז ספוגי געגועים על הנופים הטרופיים הרחוקים" טבולי* 
השמש. 

אפיו ביסודו היה מוזר ורגיש ביותר" וכל פגיעה גשמית 
או רוחנית היתה פוצעת אותו פצע עמוק. יתר על כן: נראד! 
כאילו הוא מחטט בפצעיו להנאתו. מתור נטייתו להתבודדות 
הוא מבקש להתבדל מחברת בני־אדם בכל הדרכים" ומכאן 
התגנדרותו בשחיתות־מידות וב״דאנדיזם". מחלתו הנסתרת 
שימשה גורם נוסף להעמיק את עצבותו ולהגדיל את הבוז" 
שהיר" חש לכל הסובב אותו" ומתוך כך נתפתח בו אותו 
""שיעמום"" שהוא קורא לו 1€611 ק*. 

באותו זמן מלאו לו 21 שנה וב׳ נעקזה זכאי לר״שתמש 
בהון הקטן" שבא לו בירושה מאביו. הוא הצטרף אז 
ל״״בחזמה" הפאריסאית" ביזבז את כספו ונתבלט כטרזן 
(מסיסמותיו באותו זמן: ""המלאכותי עדיף על הטבעי"). עם 
זה התחיל אז בפעולתו הספרותית. שיריו הראשונים נכתבו 
בסיגנון הרומאנטי" וכמעט שלא נבדלו משיריהם של שאר 
חבריו הצעירים" אבל כבר ניכר בהם משהו עצמי" בלתי־ 
טבעי ובלתי־רגיל. אז התרועע ב׳ עם תאופיל גותיה (ע״ע) 
והתחיל מבקר בחוגים של הסופרים והאמנים ואז פירסם גם 
את מאמרי־הביקורת הראשונים שלו על התערוכות האמנר 
תיות של 1845 — 1846 ״ שבהם נתבלטה מקוריותו כמבקר. 
התנהגותו האכסצנטרית, גנדרנוחו המחושבת, וליגלוגו הקר 
שיוו לו דמות מקסמת ודוחה כאחת. לאחר שביזבז את רוב 
ירושת־אביו" הטילה עליו משפחתו פיקוח מטעם בית־ד״דין" 
ומכאן עד סוף ימיו היד. נתון לדאגה המשפלת לד״טיג מאמו 
ומן הנוטריון הממונה עליו סכומים לכיסוי־חובותיו. 

באותה תקופה תפסו מקום בחייו כמה נשים. אחת מהן 
היתר, אשה יפהפיה ומפורסמת בשעתר, — הגב׳ אפולוניה 
סאבאטיה (■ו 6 ט 3 נ 831 ). את גורל־אהבתם אופף סוד" כמו את 
חייו האינטימיים של ב׳ בכלל: ספק הוא אם אהבתם הגיעה 
לידי הגשמה חושנית. אר״בתו השניה" שהיתה שונה בתכלית 
מן הראשונה״ היתה אל ז׳אן דיוואל ( 31 ז\טם) — מולאטית 
יפת־גוף" אבל גסת־רוח ושחיינית" שדבקה בחייו כעלוקה 
ושאת קירבתה הוסיף לסבול כל ימיו מתוך מזיגה חולנית 
של תאווה" רחמנות" בחילה ובושה. יש להתפלא על מידת 
הסובלימאציה, שבה נמסרו בשיריו המזעזעים ביותר רשמי 
הרפתקאות עלובות אלו של הגוף ור״נפש. 

בימי־המרד של 1848 השתתף ב׳ בעיתונות הסהפכניח 
ויש מעידים" שאף תפס בנשק. הקדחת" שאחזד, את הכל 
סביבו" הלמה את אפיו המרדני" וביחוד כשמעמד־הבורגנות 
הזדהה ברוחו עם אישיותו של אביו החורג" שנוא־נפשו; 
אולם במעמקי־לבו היה ב׳ אינדיווידואליסטן ואריסטוקראט 
ושנא את הדמוקראטיה, ובמרוצת־ד״זמן אף נתגבש בו רגש 
זה" שמצא ביטוי בהצהרות העקצניות והפאראדוכסאליות 
בפנקסי הרשימות האינטימיות שלו: 665 !! 11 ע (""זיקוקים") 
ו״״לבי במערומיו״ (טס 3 15 גזו ׳ 000111 מ 0 ^ 1 ). 

שמונה־עשר משיריו" שנכללו אח״כ בספרו ""פרחי־הרע", 
נתפרסמו ב 1855 ב 1$ ז 3 ? 16 > 0 ט׳\ 110 . ב 1856 נתפרסם תרגומו 
ל״״סיפורים מוזרים" של אדגר אלן פו; ב 1857 פירסם ",עוד 


סיפורים מתרים" וב 1865 ""סיפורים גרוטסקיים ורצינים" 
(כולם לפי פו). לשני הכרכים הראשונים הקדים מבואות 
על אדגאר פו" שבד״ם הוא חוזר על חלקים של מאמר" שפירסם 
ב 1852 ב 18 ־ 31 ? 16 > על ,"אדגר אלן פו" חייו וכתביו". 

חיבורים אלה על פו הם מפתח להבנת מחשבתו של ב׳: הם 
כעק כתבי־הגנה על המשורר המדוכא ע״י החברה. הפגישה 
הרוחנית שבין ב׳ ופו שימשה ביטד לידידות גורלית שמעבר 
לתנאי הזמן והמרחב" כעין התלכדות עילאית של שתי 
נשמות אחיות" שמצאו זו את זו. קירבת־נפש דומה לזו 
הרגיש ב׳ גם ביחס לידידו הצייר אז׳ן דלקרוא" ובספרו 
,״הסאלון של 1846 ״ הביע ב׳ את הערצתו למיידו זה. כשם 
שמדמותו רדופת״ר״מסתורין של פו נשקפה לב' בבואת־עצמו" 
כך מצא משהו מעולמו הפנימי גם בתמונותיו הגאות" הטרא* 
גיות והעצובות של דלקתא. 

ב 25 ביוני 1857 הופיע בהוצאת ידידו של ב׳ (פולה־ 
מאלאסי)״ הספד 31 ^ 1 ט 1 > מט 16 ? 1,68 (""פרחי־הרע")" שבו 
כינס ב׳ את כל השירים שכתב עד אז (ההוצאה הראשונה 
כוללת 100 שירים״ השניה״ מ 1861 — ור״יא האחרונה שהכין 
ב׳, כוללת 35 שירים נוספים; אחר מותו של ב׳ נתגלו עוד 
כ 40 שירים" שצורפו למהדורות מאוחרות יותר). למרות 
ריבד הנושאים שבשיריו אפשר להבחין בכל הקובץ תכנית 
אחידה" שהיא מכוונת לפיתוחו של רעיון יסודי: הערגון של 
המשורר אל היופי הטהור (שהוא בשבילו האידיאל העליון) 
וסבלו על השתעבדותו ל״״פרחי־הרע"" כלומר לסיפוקים ©ש¬ 
לים ומרעילים (״״יצר־הרע״ 106 זי * 1 ; ־־ ה״״שיעמום״ — 
מ 100 ק* 16 ; התאוד. אל המושחת והרקוב — לכאן שייך 
המפורסם שבשיריו; " 6 ם 8 סז 0113 סמס" (""פגר")" פיתויי־ 
פאריס; הכפירר, בעיקר; השכרון של היין ור״סמים המר¬ 
עילים" וכד׳); וכן חדור כל הספר בהכרה" שאת גאולתו 
וטהרתו יביא לו רק המוות, יש לחשוב" שבהתאם־ לאידיאה 
יסודית זו של טראגדיה מיסטית־אינטימית תיכנן וסידר ב׳ 
את חמשת פרקי ספרו :; 1 ו 1 ^\ 1,6 611,3 ת 166 ק 8 

6 ) ¥01 ; 31 ^ ט 1 > $־ 1 ^ 16 ?; 1631 >!. 

הספר ""פרחי-הרע" הוא אחת מיצירות-ד״מופת של הספ¬ 
רות הצרפתית — יצירה" שלדבריו של ויקטור הוגו העשירר, 
את השירה העולמית ב״״רטט חדש" (ט 63 ז\ט 0 ת מ 1:1880 ) מט). 
ואמנם בתוך מסגרת קלאסית מושלמת משמיע ב׳ מנגינה, 
שלא נשמעה עד זמנו" תהודות של הזיות־דימדומים וביעותי• 
לילה ושל עצבות קוסמית. הירהורי-הדורות על התשוקה" על 
החטא" על המוות" מובעים בנעימה הדשה בתכלית ומתוך 
חודה אישית עמוקה. בשירים הללו של ב׳ אפשר להבחין 
את פאריס של זמנו, ברחובותיה המוארים באור-הגאז" 
ואפשר לנו לר״רגיש בה בסבלו של המשורר" שהוא תועה 
אבוד בתוך ההמון של הכרך — וכך נשקפת אלינו מתוכם 
דמותו האפיינית של האדם המודרני. ה״״רטט" של המודר¬ 
ניות מורגש גם באותם השירים של ""פרחי־הרע"" שאפשר 
לראותם כשירי רחמים ומרד כאחד — שירים" שבהם חולפים" 
כצלליות עלובות״ מקופחי־החיים: פועלים, זונות" פושעים 
ושיכורים. 

אבל ב״״פרחי־ד״רע" מצויים גם שירים" שהם פוגעים בכל 
רגש של קדושה" שירים" שמגיעים עד כדי חילול-השם" 
כגון השיר ""התכחשותו של פטרוס הקדוש" ושירים אחרים" 
שמציירים בדייקנות מזעזעת את התענוגות הבלתי־טבעיים" 
כגון ."לסבוס". ""נשים ארורות"" ועוד. אין לתמוה" איפוא, 



7!1 


בודלר, שרל פיר—בודמר, יוחן ישקב 




שפרצה שעדוריה עם הופעתו של הספר. בית־הדיו ח את ב׳ 
לתשלום קנם של 300 פראנקים ופסל ששה שירים. ואולם 
השפעתם של "פרחי־הרע" היתה עצומה. לא היה משורר 
צרפתי אחר ב׳ שספר זה לא שימש לו למופת, ולא עוד אלא 
שממקור־השראתו נבעה גם אותר. "שירה טהורה" ( 0051€ ?־' 
"^־נגזק). שבאי־כוחה הגדולים הם רמ 3 ו, מאלארמי וואלרי. 
בקיץ 1862 פירסם ב׳ את הראשונות מן ה״פואמות הזעי¬ 
רות בסר 1 זה״( 0$6 זק מ 6 *שומ^סק * 6111 ?) שלו, שיצאו שנתיים 
אחר מותו בקובץ מיוחד (כיום הוא נקרא עפ״ר בשם 
$תג? 16 > מ 166 ק 5 1-6 — השם שב׳ בחר בו). "פואמות 
בפרוזה" אלו הן בבחינת נסיון ספרותי חדש להשתמש לגבי 
הפרוזה בשיטות הזיקוק והסוגסטיה של השירה. כמה מ״פו* 
אמות" אלו דומות מאוד לשירים מסויימים מתוך "פרחי־ 
הרע״< באחרות — מתוארים פרקי־חיים ששופעים מוסר־ 
השכל לפי תפיסתו האכזרית והנואשת של המשורר. 
בספרו 618 ו 0 ו}ורו 3 5 !נ 1 > 3 ז 3 ? ("גני־עדן מלאכותיים"), 
שבחלקו הוא פאראפראזה של "אוכל האופיום" של דר. קוינסי, 

5 ♦ : •י 

נתן ב׳ תיאור של השפעת האופיום וד.חשיש — תיאור, שאף 
הוא בא להדגים את הרגשתו היסודית: הסלירר. מפני המצי¬ 
אות הגסה היומיומית והצורך בבריחד. אל הסמים, כאל 

האפסוטיות, ההוללות, החלום וד.מוות. 
נוסף למסות, שחיבר ב׳ על כמד. ממשוררי זמנו, יש להזכיר 
גם את המסה שלו על "ריכארד ואגנר וטאנהויזר בפאריס" 
( 1861 ). כמבקר מעולה של האמנות הפלאסטית ושל שאר 
גילויי האסתטיקה, הבחין ב׳ גם בזרמים החדשים במוסיקה 
וד.יד. אחד מן הראשונים שעמד על החידוש שביצירתו של 

ואגנר. 

ב 1864 השתקע ב׳ בבריסל, שבה המשיך בעבודתו הספ¬ 
רותית, אך בריאותו נתרופפה. הוא הידבה לשתות ואף 
הוכרח לבלות שנתיים בבית חולי־רוח. התקפה הפילה אותו 
לארץ באמצע הרחוב. ידידיו החזירוד.ו לפאריס, משותק 

ואילם. כאן מת בבית-ד.בראה בזרועות אמו. 
יצירתו של ב׳ מצטיינת בכללד. בשחי תכונות-יסוד: ב׳ 

הוא משורר וגם אסתטיקן, ושתי התכונות מאוחדות בו ללא 
הפרד, הוא יצר שירה, שמגדרת את עצמד., את ייחודד., 
ההשקפות שלו על האסתטיקד. ליוו אח יצירתו, וכך נעשו 
שיריו דוגמה למופת לכל תורת-ד,אסתטיקה מזמנו ואילך. 
יצירתו ניתנה ביחד עם האור, שהאיר את דרך-יצירתה — 
אור, שבו אפשר להאיר כל מעשה-יצירד. בתחום האמנות. 

0]). 55 8 1 19 , 1 )€ ,(.צנסזך 15 ) ,.מ .; 

€017% 1922-53 , £1 ק£ז 0 י 150 סז\ 19 ) ^^ 1£1 ק ; 

66, €1948 ,. 7018 3 . 11 * 1 ׳ . 11 ז ; 

$1;310 > .: 0111 ״ 4 ! 1114 ^ 1.6 ; 1942 , 10 ; 1 *ו ]. 

0 ; 1906 ,. 3 .\{€ 6 ^ 1 ז 10 ^ 1 ) 11€ ה^ €1 ,€ח^ 553 ג 0 ; 1942 , 1 סק 6 ץ 

, 1924 , 2 ; 1907 ,.ע ,£ 
, 1927 ^ 14€$ } 11£ ז 0 ז 1 {€} . 8 05 ^ 0 ^ 4 < , 01151 ־ 1 ? ;( 1-61 .ק 
511119110 ,ץ־ 731£1 י .? ;( 212-238 .ק x1 2. (¥0^1€165 11, 1930, 

; 1932 ,. 2 ) 4 ,ז 10 מ 1 מ 1 ס? .[ ;( 141-173 .ק 
1933 ,, 2 , 10 ^ 1 ^ 5 .£ ; 1933 ,. 5 ^ 4 ,מג׳ןזס? ; 

5 9 ^ . 8 , 08 ז 3 ט x14! 5269-304 .ק , 1937 ,ז./מע׳׳ץ/׳ ); 

\1. 1<3 ז 1110 ' 011 ? .\ 2 ;* 1940 ,^ 1 ת^ 41 ) 6 זז 514 914 , 8 , 11 ת 0 מ 1 ץג (, 

4^1 81^14x1 49 ^91 (')^91€ 80x)79x4^^ 54941^4 

X \€1 9 ^^<^ . 8 , 35810 ^ .[ שנ 1 < 1 ^ ;( 330 — 221 , 1941 , 1 ^ד 
5919x1, 1946; 591 ^ 8 5 ^ 1 ) . 8 , 0 ז 1 ז 53 .? .ן ^ XX^ ;( 1947 ,זץ 
€0 ,שזץס? , 14 ; 1949 ,, 8 ^ 4 1€ ץ 51 1.0 , 5 מגת 1 ז 11310 , 5 .ן x1x1915- 
59 ז 0 *€ ,׳ ¥1710 ; 1953 ,. 5 , 051 זו 6 ז? .ן ; 1951 ,. 5 46 1€€ ז %- 
^4 . 1953 ״ 5 , €11 ם־ 111 *ד ;* 1953 ,. 8 ^ 4 19111€ ז 

ז/ ק. 


■ 712 

ב 1 ך 0 וץנ. פריךריןד פזן — < 161 > 80 ססזו 1011 ז)> 16 ז? 

111811 ׳>ו\ 5611 — ( 1831 , טקלנבורג — 1910 , ביתאל, 

על-יד בילפלד), תאולוג גרמני, שיצר שיטת-אישפוז מכוונת 
* * 

לצרכיד,ם עזל חולי־עצבים, חולי-נסש וזקנים. ב' היה בן 

למשפחת-אצילים עתיקה בוסטפאליה 1 לאחר שפעל כמטיף 

•^ 11 

וככומר נתמנה 1872 כמנהל של ״ביתאל״ — מוסד לנכפים, 
שהוקם ב 1867 ושב׳ צירף אליו לאחר כמה שנים שני מוסדות 
להכשרת מטפלים ומטפלות בנגועים במחלה הנזכרת. חשי¬ 
בותו של ב׳ היא במד. שהעמיד את הטיפול בחולים אלה על 
העקרון של אספקה כלכלית עצמית. המוסד הורחב אחר 
מותו ע״י בגו ס ר ידריך ב׳ ( 1877 — 1946 ). כיום נחשב 
מוסדו של ב׳ כמפעל-הצדקה הנרחב ביותר במפעלי הכנסיד. 
הפרוטסטאנטית בגרמניה והוא מכלכל יותר מ 3,000 חולים < 
כן צורף אליו מוסד בעל הקף דומה על־יד ברלין. מלבד 
לנכפים דואגים מוסדות אלה לחולי-גפש, מתנוונים וזק¬ 
נים. — ב 1882 ייסד ב׳ מושב-עובדים (וילהלמסדורף, על־יד 
בילפלד), שנועד להרגיל הולכי-בטל לעבודת-קבע. ב 1905 
ייסד ב׳ בי״ם תאולוגי, ותחום־פעולתו ניכר אף במיסיון של 
ביתאל שבאפריקה המזרחית. במוסדות ביתאל נכללים גם 
בתי-ספר תיכונים לנערים ולנערות. 

,, 8 . 9 , 8 , 7112 \ 1€1 ז 1 ־ 11 ׳ ; 1951 .. 3 , 9 , 8 , 14€1185 , 11 * 7 

50^x1, 1947. 

3 זךסר, יזהן!?ר!ב — ׳ €1 וזו 1 > 60 < 31:01 ן 101131111 — ( 1698 , 
גריפנזה שעל-יד ציריך — 1783 , בקרבת ציריך), 

משורר וחאורטיקן שווייצי של הספרות הגרמנית. ב׳ היה 
מתחילה סוחר ופקיד של עיריח-ציריך ומ 1737 היד. חבר 
המועצה של העיר. לפי דוגמת השבועון •ו 10 ג 1 ש 6 ק 8 של אדי- 
סון יסד ב׳ ב 1721 שבועון בשם "שיחות הציירים" ( 86 ז 11 ג> 186 ס 
31610 ^ ז 16 >), שבו מתח — ביחד עם יוהן יעקב בריטינגר 
(ע״ע) וחבריד,ם לדעה — ביקורת על תופעות חברותיות 
וספרותיות, וביחוד נלחם בטעמה הספרותי של כת-ד,משורדים 
השלזית השניד, ובשיעבודה של הספרות הגרמנית לצרפתית. 
באותן השנים פירסם מסה על ״גן-חעח האבוד״ למילטון — 
שב׳ ראה בו מעין אידיאל של סופר — וגם תירגם יצירד. זו 
לגרמנית ( 1732 ). ב 1725 נתמנד. ב׳ פרופסור להיסטוריד, של 
שווייץ באוניברסיטה של ציריך ובתפקיד זה שימש כ 50 
שנד" אד גם בתקופה זו עוסקים רוב כתביו בבירור בעיות־ 
הספרות. ביחד עם ברייטינגר ביסס את שיטח הביקורת 
הספרותית שלו בכתבים שונים: "על השפעת כוח-הדמיון 
והשימוש בו לשם שיפור הטעם״ ( 1727 ) ו״על המופלא 
שבספרות״ ( 1740 ,מ 6 ז 3 י 1 ז 16 >ת 711 \' וסס^ ^ח 1111 >מ 113 נ 1 ^). 
בחיבור האחרון היפנה ב׳ את ביקרתו נגד גוטשד (ע״ע), 
שביקש מתוך שכלתנות מובהקת ומתוך חיקוי לצרפתים 
להתעלם מן המופלא שבשירה. ב׳ יצא גם להגנת השירה 
הבלחי־מחורזת, שגוטשד הטיל עליה איסור. ב״הירהורים 
בי^רתיים על התיאורים הציוריים של המשוררים" (- 1 ז^ 
• 161 > 16 > 131 ו 061 1 נ 6 נ 501 נ 61 סק 116 > ז 6 ( 11 ) 611 §מ 361101 ז 661 11$0116 
016111:61,1741 ) השתדל ב׳ לחדור להבנת מהותה של היצירה 
הספרותית בניגוד לביקורת המקובלת בזמנו, שהסתפקד, 
בהערות "מעשלת" לכתיבת חרוזים. הוא דרש חירוח־דמיון 
לעומת הד,גבלות, שנקבעו ע״י האסכולה הקלאסיציסמית- 
הצרפתית. מלחמה ספרותית זו בגוטשד נמשכה כמה שנים. 
ב 1748 קידם ב׳ בברכה את הופעת הפואמה "משיח" של 



713 


כודמר, ייוחן יעקכ—כודן, ז׳ז 


714 


קלופשטוק (ע״ע) וכינה את מחברה בשם מילטון הגרמני, 

ב׳ הוסיף להלל את קאםשטוק גם לאחר שזה האחרון גרם 

לו אכזבה כשביקר אצל ב׳ ב 1750 . ב׳ חיבר פואמות ודרא־ 

מות על נושאים תנ״כיים והיסטוריים מתור חיקוי ל״משיח", 

אך לא הגיע ליצירה אמנותית עצמאית, הביקורת הספרותית 

שלו הלכה והחריפה במידה שהספרות הגרמנית התפתחה 

בדרכים חדשות! הוא לא הכיר בערכם של לסינג, דלנד, 

שילר ואחרים, חשיבותו של ב׳ לספרות הגרמנית היא במה 

שיצר בה תפיסה חדשה של דמות*המשורר — האישיות, כפי 

שנצטיירה לו במילטון וקלופשטוק• — ב׳ עשה שירות חשוב 

ביותר לחיי־התרבות הגרמניים כשהוציא לאור יצירות של 

יה״ב, שהיו גנוזות עד ימיו, ובעיקר הגדיל לעשות בהוצאה 

הראשונה של חלקים מ״שירת הניבלונגים" (, 611 ^ 1 ו 1 ז 61 נ 11 א 

1757 ) ושל שירי ה ז 0 ^ת 16$1 זת 11 \ (לפי כ״י 6 !! 65 ןו 13 \). 

• 1900 . 200 ,. 3 ./ ./ 

; 1936 . 5 . 1 \ 

ץ^{ 0 ז€ז 1,1 6 .ע ,מ 110 >£ "ן 

.( 1946 , 1 ת 1 ) . 8 ./ ,/ .? ; 1941 

מ. מ. 

13 ![. יסת״ (בגרם׳ 5£0 מ 6001£ , בלאט׳ -מ 3 § 1 ז 6 1.30115 
110115 , בצרפ' 3006 ) 000$ 16 > 1.30 ); ימה לרגלי 
האלפים על הגבולים של גרמניה, אוסטריה ושווייץ. ארכה 
כ 69 ק״מ, רחבה הממוצע 12 ק״מ, שמחה 543 קמ״ר, גובה 
פני־מימיה (בממוצע) כ 399 מ׳ מעל פני־הים, עמקה המאב* 
סימאלי 252 מ׳. בצידה המזרחי נופל אליה הרינוס, שיוצא 
ממנה בצידה המערבי, במערבה של ימת־ב׳ מסתעפים ממנה 
שני מפרצים: אונטרזי ואיברלינגרזי. הימה נתהוותה כתוצאה 

י 4 * ■ ♦ ** * # ♦#*יי* 

משקיעתה של רצועת־אדמה לאורך קווי־שבר ומהצטברות 
של סחף קרחונים, שירדו מך האלפים. התנודות בגובה של 
פני*הימה מגיעות בממוצע לשני מ׳ בשנה. מימיה שפלים 
ביותר בפברואר וגואים באמצע הקיץ (יולי־אוגוסט) עם 
הפשרת־השלגים ותמיסתם של קצות־הקרחונים בהרים. 
מסביב לימה יש ישוב עירוני וחקלאי צפוף, שמתפרנס על 
תעשיות טפסטיל, עץ, מכונות ומכשירים עדינים ועל תיירות. 
החשובות שבערים היושבות על חופה הן: ברמץ — בירת 
'פורארלברג האוסטרית, פריךריכסהאפן וקונסטאנץ: זו האח¬ 
רונה היא מובלעה גרמנית על החוף השווייצי של הימה. 

בתקופה הטרם־היסטו*רית היה הקפה של ימת-ב׳ קטן 
הרבה משהוא כיום, כפי שמוכיחים ממצאים מתקופות האבן 
והברונזה, שנתגלו כאן מאמצע המאה ה 19 ואילך. 

בזךן, ן׳[ — ת 11 > 60 630 ! —( 1520 , אנז׳ה, — 1596 , לאן 
[ 1.300 ]), משפטן, כלכלן ופילוסוף צרפתי. לדב¬ 
ריהם של אחדים מבני-זמנו, היתה אמו יהודיה ספרדיה, 
שהיגרה לצרפת, אך ידיעה זו מוטלת בספק. ב׳ לסד ואח״כ 
גם לימד משפטים בטולוז, לאחר מכן קבע אח מושבו בפא¬ 
ריס ( 1561 ), שבה פעל כעורך־דין. ע״י פירסומיו קנה לו 
שם, ובזכותם נטו לו חסד אנרי ווו והדוכס של אלאנסון. 
כמתנגד למלחמות־הדת וכחסיד של הסבלנות נחשד באי- 
נאמנות לקאתוליות ובטבח של ליל בארתולומיאוס כמעט 
נרצח. ב 1576 נתמנה פרקליטו של המלך בעיר לאן, ונשלח 

כנציג המעמד השלישי של ורמאנדואה אל אסיפת-המעמתת 

* ¥ 

( x ט^■^^ 0 ^^־ 5 ^ 3 )£) של בלואה, במועצה זו לימד ב׳ זכות על 
חופש-המצפון. ב׳ קנה לו אויבים הרבה ועורר חשדות של 


מינות. ב 1588 נצטרף אל הליגה הקאתולית, אך הוצא ממנה 
משום דעותיו המתונות. את שנותיו האחרונות בילה בלאן. 
שבה מת בדבר. הקנאים הוציאו עליו לעז גם אחר מותו. 
ואמרו ש^ "מיתת־כלב", כיוון שלא היה "לא יהודי, ולא 
נוצרי, ולא תורכי". 

בחיבורו - 01110 ^ 00 01 ו 1 ז 13 ' 01 ) 1115 £3011601 1 ) 3 115 (> 10 )) 6 ^ 

מ!*״ ( 1566 ) טוען ב׳, שהמדע ההיסטורי נועד לשמש את 
המדעים המדיניים. ההיסטוריון חייב לבאר את התמורות 
העמוקות המתחוללות בחברה ולהסיק מהן מסקנה בדבר 
צורת־הממשל המעולה. ב׳ הטעים את חשיבות השפעתם 
של גורמים טבעיים, כגון האקלים והסביבה הגאוגראפית, 
על אפים של העמים ועל תחיקתם. רעיון זה קובע מקום לב׳ 
כאחד ממבשרי תורתו של מונטסקיה. 

את הרעיונות הנזכרים עיבד ושיכלל ב׳ ביצירת-המופת 
שלו — ״ששה ספרים על הרפובליקה״ ( 1576 ) — חיבור, 
שהושפע השפעה מרובה מן התנאים המדיניים ומן המריבות 
הפנימיות בצרפת באותם הימים. ספר זה, שהוא מעין 
אנציקלופדיה פילוסופית ומדינית, נכתב מתחילה בצרפתית, 
ואח״כ ניתרגם ללאטעית ע״י ב׳ עצמו, שביקש ע״י כך 
לאפשר את הקריאה בו לכל המלומדים באירופה. בחיבור 
זה תופס הפולמוס מקום רחב למדי: ב׳ מפריך את מאקי- 
אוולי ומנסה להכניס תיקונים בדעותיו של אריסטו. דבריו 
על המשפחה, על הממשל, על המהפכות, ועל השפעת 
האקלימים והקרקע על תולדות האנושות. הם החלקים 
החשובים ביותר שבחיבור. לדבריו של ב׳, היתה לחיבורו 
זה מטרה כפולה: 1 ) להגן על עקרון־הסמכות, שהוא נהח 
למדינה ושנתערער בימיו ע״י מלחמות-האזרחים! 2 ) לקבוע 
את האידיאל של המדינה ולברר את תפקידיה העיקריים, 
מתחילת החיבור עד סופו מטעים ב׳ את חשיבותה של 
הריבונות, שהוא רואה בה את יסוד המדינה ושהוא מגדיר 
אותה כ״רשות עליונה שאינה מוגבלת ע״י החוק". עם זה 
הוא מחייב את הריבון לשמור את החוק האלוהי ואת החוק 
הטבעי. הוא מכיר בשלוש צורות של מדינה: מונארכית, 
אריסטוקראטית ועממיוב את המונארכיה הוא מעדיף על כל 
צורה אחרת של ממשל, אך הוא ממליץ על שיטות ומוסדותי 
לוואי שונים, שתכליתם לשמש תרים בפני עריצותו של מלך: 
הסכמה מפורשת של האומה לגביית-מיסים ולגיוס־חיילים! 
כינוס תדיר של המועצות הכלליות והמחוזיות! ייסוד של 
כעין סנאט, שאין להעביר את חבריו מכהונתם ושישמש 
בעת ובעתה אחת כמועצת־המדינה וכבית־דין-צדק! שופטים 
בלתי־תלויים בשלטון וכפופים לחוק בלבד. 

חיבורו 65 ז 10016 ק 13 ק 116 וחט 111 ףס 0011 ( 1588 , יצא לאור 

1857 ) הוא שיחה בין נציגיהן של שבע דתות שונות. ב׳ 
נוקט בו עמדה ניטראלית מאוד כלפי הדתות, ומראה, בין 
השאר, ידיעה הגונה בספרות־ישראל, בחיבור מוזר מאוד, 
״דמונומאניה של המכשפים״ ( 1580 ), מתיימר ב' להוביח את 
ממשותו של דיבוק־השדים ושל הכישוף, והוא מצדיק את 
משפטי־הכישוף המרובים שהיו בזמנו. 

את השקפותיו בתחוס-הכלכלה הציע ב׳ בחיבורו "תשובה 
לפאראדוכסים של מר מאלסטרואה״( 1568 ! מהדורה חדשה: 
1932 ), שבו הוא מתגלה כליבראל, וכן בספר השישי של 
ה״רפובליקה", שבו הוא ממליץ על מדיניות מרקאנטיליסטית. 
ב״תשובה" הוא דורש בשבח השלום בין האומות, ואילו 
ב״רפובליקה" הוא מתגלה כחסיד של המלחמה. קשה, איפוא, 




715 


כודן, זץ—כודגהימר, שמעון 


716 


להכריע בשאלה אס יש לראות את ב׳ כמרקאנטיליסטן או 
כאחד ממבשרי הליבראליזם. נראה, שבפרק־הזמן שבק פר¬ 
סום ה״תשובה" לפרסום ה״רפובליקרד שינה ב׳ את דעתו. 

1€£ ז 111£0 1 ד 0 ^ 61 . 8 ,/ , 1 ^^ 111 ־ 11 ) 6311 .מ 
1853; !. <16 60(110 <16 53101-!-,301 ־ 664 ^>; , 601 ־ 

6 ז ¥1 ט 0113 .. 6 ; 1907 ״ 8 ./ ;.?>/ 2 >/:>־מ 2 ממ/ 0 ז) / 6 ^ 6 ־ס 1 >/ 6 מ 0 ןמ , 

/. 8 , ( 114161 ^ 1 ^ ^6 1(1 1914; £. !! 3061 ( 6 117 ^ ,, 8 ״ ^ 

56^(// 1^61 0 ^ ־ x40, 1894; !!, !130' 

56 6 ^ ^ 14€ ז 0 ^ 6 ^ (הקדמה להוצאה של כתביי ס) ,ז 
}401€$1 6 / / 6 , 8 ./ , 61 נ 11 ' 630-66 ' 01 ^ .{ ; 1932 , 01€1 ז 
//£* €06175 ^ 111 ^• 60 ^ ,ז 6606 כ $111 .£ ; 1933 ,£'ם 4 ^ 7 ה ^ 

^€0170 55 ^ 6 11 .קק , 1939 ^ 13 414 ) 66 / 3,14 ^ 14 ן) 11 ה .; 

£. 1^00 66201 ( 1 , /. 8. 015 0^^141007770170 ^ 717 ^ 5 14173 ז 15 ז - 
77707716, {¥11510715€}76 26175€^71}5, \ - 0011 .[ ; 1910 ,(^\ 0 ״ 01 ׳ 
ןז\\ 0 ^) 173677111777 [ $477777 ^ 77$77 { 86$416 $61776 14773 . 8 ./ , 300 ימ , 

1^01. X0X.). 

ז. 

לוא'"א|' [ — מ 1£11 ו 60 611€ §נ £1 - 15 גי 1.0 —( 1824 , אונ* 

פלד [■ 1 ט £1€ מ 110 ] — 1898 ),צייר־נוףצרפתי.מועצת• 

העיר של לה אור (שזעגס ^!) קיבלה עליה לשאת בהוצאות 
לימודיו בפאריס במשך שלוש שנים, וב׳ עבר לעיר־הבירה 
ב 1851 . כאן למד הרבה מתוך התבוננות בתמונותיהם של 
ציירי־הנוף ההולאנדיים של המאה ה 17 שבלובר, וכן עשו 
עליו רושם ציירי־זמנו קור( וטרואיון(מסץסזז׳). עם ידידיו 
נמנה מילה ( 1411161 ), וכן נהג לעבור במחיצתם של קורבר" 
דיאז, אז׳ן איזאבי ויונגקינד, שסיגנון־עבודתו מעיד על לר¬ 
בה יתלה לזה של ב/ לאחר שישב כמה שנים בלה אור חזר 
ב 1861 לפאריס, שבה הציג ב 1875 את תמונליו בסאלק. 
אח״כ ערר מסעות אחדים לבלגיר" הולאנד וויניציאה. את 
שארית־ימיו בילה בעיקר על חוף־הים של צפוךצרפת, 
ולפרקים ישב בפאריס. 

נושאיו העיקריים של ב׳ היו הים, נמלים ומראות-חוף. 
תמונותיו מתארות את לה אור, טרוביל, אנטורסן ובזמן 
מאוחר יותר — את ויניציאה. כין צייר כמה דומלם ותמונות, 
שיש בהן דמויות של בני־אדםז אך אמנוחו הגיעה לשיאה 
בתיאור של הים והשמים, ולא היה מי שעלה עליו במתן 
ביטוי ציורי לחילופי האור ומזג־האויר המשתקפים בהם. 
בצדק ראו בו את מבע)רם של האימפרסיוניסטים, שהרי תיאר 
את הצורה כאילו היא מתפוררת בהשפעתו של האור. אין 
זה מקרה, שמונה פנה להתעמקות בטבע ולציור־הנוף בהש¬ 
פעתו של ב׳. הדמדות המתוארות במראות-החוף של ב׳ — 
קבוצות חינניות של טיילים לבושי-הדר — הן בדרך כלל 
יותר רבגוניות מנופיו, שהם עפ״ר אפורים ז לפרקים בולטת 
שמלה או שמשיה כנקודה בהירה מתחת לשמים קודרים, 
תמונותיו של ב׳ הן קטנות־ממדים, ניכרת בהן רגישות 
ועדינות של ביצוע, ובדרו כלל הן משוכללות מאוד. הן 
מצויות בלובר, במוזיאון של לה אור, בגלריה של טיט 
בלונדון, באספים פרטיים ובידיהם של סוחרי-תמתות. 

; 1900 , €614076 $071 61 16 ^ $0 , 3117 ) 801 776 ^^ £74 , 031160 .ס 
-^ £142 , 10 ־ 031 £0015 ; 1922 , 80143171 6116 ^ £14 ,ץזנ 01 ^.־ח 163 - 0 
. 1927 , 80143177 776 ^^ £74 , 10 ' 301 [ 660 *£ . 6 ; 1928 , 80143171 716 

ע. י.-ה. 


בזתהןהר׳ מןם אי־זידור (:־?חק) ( 1865 , שטוטגארט, 
גרמניה — 1940 , ירושלים), מעחריו הראשונים 
של תאודור הרצל! ממייסדי ההסתדרות הציונית העולמית 
וממנהליה הראשונים של הקרן הקיימת לישראל. למד 
משפטים והתיישב כעודד־דיז בקלן שעל הרינום. ב׳ נתחנו 


בדוח ההתבוללות, אך תצטרף בצעירותו לתנועת חובבי־ 
ציון. ב 1891 פירסם חוברת ציונית (בגרמנית) בשם "יהודי 
רוסיה — לאן ד״. שהופצה באלפי טפסים. ב 1893 ייסד בקלן 
(ביחד עם דוד וולפסיין) את אגודת חובבי-ציון, שאחר-כד 
נקראה בשם ההתאחדות הציונית, ושימשה גרעין להתאחדות 
של ציוני גרמניה. כשהופיע הרצל הצטרף אליו ב׳ מיד. 
בקונגרס הראשון הרצה על בעיות האירגון של ה״הסתדרות 
הציונית" והיה חבר של ועדת־התכנית, שיצרה את תכנית- 
באזל. 1897 — 1921 היה ב׳ חבר של הוועד הפועל. ב 1898 
היה חבר של המשלחת הציונית, שליוותה את הרצל לארץ* 
ישראל לשם ראיון אצל הקיסר דלהלם 11 . ב׳ חיבר את 
התקנון של הקרן הקיימת לישראל, וב 1907 — 1914 אף 
שימש כמנהלה של קרן זו. בתקופת הנהלתו נקנו הקרקעות 
של כינרת, דגניה, מרחבית, תור, וניתן סיוע להתישבות 
חקלאית ועירונית (בין השאר, ניתנה הלוואה מטעם הקרן 
הקיימת לייסוד תל-אביב). ב 1914 ייסד ב׳ עם ד״ר פדאנץ 
א^פנהיימר וד״ר אד 1 לף פרידמאן את ה״ועד למען המזרח". 
שביקש לשמש מקשר בין יהודי מזרח-אירופה ושלטונות־ 
הכיבוש הגרמניים. זמן-מה נשתייך ב׳ לתנועת הרוויזיוניס- 
סים, אך פרש מהם כשנתבדלו מן ההסתדרות הציונית 
העולמית. ב 1935 התיישב בירושלים. פירסם חוברות ומאמרים 
מתבים בשאלות ציוניות ודראמה על חיי-ישו ( 1933 ), כן 
כתב אוטוביוגראפיה, שעומדת להתפרסם. בתו, חנה ב׳, 
פירסמה את חליפת-המכתבים בינו ובין פרום׳ צבי שפירא 
בשם "תולדות תכנית באזל" (ירושלים תש״ז). בשם "במסי¬ 
לת ראשונים" הוצא מבחר של כתביו(ירושלים, תשי״א). 

שיזום גדחורין, המשים שנות ציונות, מכס בודנהיימר, 1946 . 

א. ב. 


נילנסו^ר׳ ?זמעון (נר בקלן, 1897 ), ז(א(אג, בנו של 
מאפס איזידור ב'. למד באוניברסיטות של בון. 

מינכן ופראנקפורט. ב 1922 עלה לארץ-ישראל, ונתמנה מנהל 
המחלקה לאנטומולוגיה של תחנת־הנסירנות החקלאית ברחו¬ 
בות, ב 1928 — 1953 הורה באוניברסיטה העברית זואולוגיה 
כללית ואנטומולוגיה, מתחילה כמרצה (עד 1931 ), ואח״כ 
כפרופסור. ב׳ התמחה באנטומולוגיה של ארץ־יעזראל והמזרח 
הקרוב, וביחוד בשימוש בה לצדכי החקלאות. לפי הזמנותיהן 
של ממשלת תורכיה ועיראק שימש ב׳ יועץ במעזרדי- 
החקלאות של מדינות אלו( 1938 — 1941 באנקארה, 1943 — 
בבאגדאד). תחום-מחקר אחד של ב׳ הוא האקולוגיה של 
בעלי־חיים ותורת־האוכלוסית. חוץ מעבודתו המדעית של ב׳ 
בחקר הזואולוגיה רהאנטומולוגיד, הירבה לעסוק גם בהיס¬ 
טוריה של הטבע החי ושל הכרת-הטבע במזרח הקרוב. את 
התעניינותו זו הרחיב ביתס לתולדותיהם של מדעי־הטבע 
בכללותם. ב׳ הוא מראשי החברה לתולדות הרפואה ומדעי־ 
הטבע בישראל, ובקונגרס ה 7 לתולדות מדעי-תטבע, שנת¬ 
קיים 1953 בירושלים, נבחר כנעויאה של האקאדמיה הבינ¬ 
לאומית לתולדות-המדע. 

מספריו המרובים של ב׳ יש להזכיר: ספר החרקים לחק¬ 
לאי, תרצ״ה! היסודות הביולוגיים של חררת-האוכלוסין, 
תרצ״ו! זואולוגיה כללית, 1948 ! החי בארצות המקרז 4 תש״י! 
אנטומולוגיה כללית, תשי״ב! החי במקרא, 1953 ! 6 מ!ו 11 (ןס§ז£ 
1110 מ 1 ץ 0102 במ 0 זמ£ 5 טשז 01 ; 1927 מ 10 ) 1 [>^ק 1-£x ^מ 51 זס!) 
1951 .ז!! £3 



717 


כודנשץ, דהן כריסטוןז גאורג—בודפסמ 


718 



ם׳ 6 ה רכנו ורב נרמני כספריה רבניתיפילוסופית. תמונת־שער לספרו 
על י. כ. נ. בודנעאץ על חו?י יעראל. תחריט ;חועח על נ. פ. 
גוסביגל לפי ציור על נ. אייכלר 


יול׳ז ?ריקזטזף 5 א 1 ךג - ו 1 ק 1510 ז 01 מ״גוזסן 

2 ) 5€113 מ 1£ ו £0 ^זסשס — ( 1717 — 1797 )/ תאולוג 
פרוטסטאנטי גרמני. תאד בנאמנות וללא דעה קדומה מנהגי• 

99 ^ 

ישראל בגרמניה בימיו. ספרו ז 16 > 8 ת 1 ו!־ ¥61£35 ^ו 1 ^ 11 ו|^ז^^^ 
^מ 118€1113 וסם מ 1 זסזס 1 > ו 1101 זס!)וז 50 ,מס 1 ) 11 ן תפ; 1£ ז 1 \פו 1 ("סדרי* 

הבנסיה של היהודים בהווה, ביהוד של אלה שבגרמניה", 
4 חלקים, ארלאנגן 1748 ), הוא מקור היסטורי חשוב להכרח 
ההוד של יהודי־גרמניה באמצע המאה ה 18 . מהדורה שניה 
של הספר, שיצאה בבאמברג בשנת 1756 בשם 15 ז 11 ס 1£11 ו\, 

|) 0 ט €110 ט 3 ־ו< 001 010 1 ס 1 ) 0 , 1 ס 3 ־ננו ££6 יופ 1 ) 11 ס 1 >ספ 

מ 10 )ט 1 ! 10 ) מסנמסתוסזסס ("העברי המדבר גרמנית בגילוי־לב 
או מנהגיהם וטקסיהם של היהודים"), עשירה בפיחותי־נחושת 
על נושאים מאורת־חייהם של יהודי-גרמניה בזמנו של 
המחבר. כמה מן הפיחותים ניטלו מתור ספרו של פיקאר 

10$ קט 0 ק 10$ $ט 0 ) 0 (> $0$ ט 0 ו§ 011 י 1 0$ מ 1 ט)ט €0 ) 0 לסומסומסינ^ס 

(״הטקסים והמנהגים הדתיים של כל העמים״, 1723 ). 

, 15 ת 3 ננ 13 נ 1 \צ !טבזג! ; 7 , 111 

. 160-5 , 1920 ,^ 1071 ^ 00 ^ מ/ 

בןדןםט ( 0$1 ק 13 )ט 8 ; הקרי בהונגארית: בודאפשט), עיר־ 
הבירה של הונגאריה ז יושבת על הדאנובה במרחק 
של כ 40 ק״מ מגבול־הצפון של המדינה. מספר תושביה של 
ב׳ בהקפה המצומצם 1.06 מיליון ( 1949 ) ובהקפה הרחב 
(ביתד עם ישובי־התעשיה הסמוכים לה) — כ 1.6 מיליון 
( 1950 ). ב׳ צורפה ב 1872 משלוש ערים: בודה (בגרמ׳ אופן, 
ובספרות־ישראל: אובן) ואובת־ה (בגרם׳ אלטאופן < בעב¬ 
רית : אובן ישן) שממערב לדאנובה ופסט שממזרח לו. פטט 

זף י-* : 

נבנתה בשפלת־הדאנובה בגובה של 104 מ׳ מעל פני־הים 
ואפשר היה לה להתפשט במישור הנרחב♦ בודה ואובודה 
נבנו בגבעות הנמשכות מהרי־בקוני(ע״ע)), שגבהן בתחום־ 


העיר מגיע ל 259 מ׳. מקורות־הפרנסה העיקריים של תושבי 

ב׳ הם חעשיות-המחכת (הכבדה והקלה), תעשיות של מכו¬ 

נות, צרכי-חשמל וטפסטיל, תעשיות כימיות וכן תעשיות 

שעוסקות בעיבוד התוצרת של החקלאות וגידול-המקנה של 

הונגאריה. גם מוסדוח-השלטוז המרכזיים שבב׳ ומוסדות 

החינוד והמדע שבה משמשים גורם חשוב בכלכלת-תושביה, 

בודה מפורסמת במעיינות החמים והפושרים המרובים שבה— 

שאף הם אחד ממקורות-ההכנסה של ב׳. 

חכנית-העיר ומראה רחובותיה מעידים עליה, שהיא עיר 

חדשה. בשלש הערים שנתחברו ב 1872 קיימים גרעינים 

ישנים קטנים בקרבת הנהר ובהם רחובות צרים וקצרים. 

בשאר חלקי-העיר הרחובות ישרים, רחבים וארוכים, מקבי¬ 

לים זה לזה וחוצים זה את זה בזווית ישרה או יוצאים ממרכז 

מסדים לכל הכיוונים. מיה״ב שרדו בב' רק בניינים אחדים, 

והנאה שבהם הוא כנסיית מתיאס מן המחצה השניה של 

המאה ה 13 . מן המאה ה 18 נשתמרו כמה בניינים בסיגנון 

הבארוק המאוחר. הבניינים, שעליהם גאוותה של ב׳ ושל 

האומה ההונגארית כולד" הם מן השליש האחרון של המאה 

ה 19 ומתחילת המאה ה 20 (ביניהם — ארמון הפארלאמנט). 

בנייני-ב׳ ניזוקו קשה בקרבות בין הרוסים והגרמנים בחורף 

1945 ובאותו זמן נהרסו גם ששת הגשרים הנאים שעל 

הדאנובד" בב׳ יש גם גנים ציבוריים נאים, שהמפורסם שבהם 

הוא "יער העיר" שבקצה רחוב-אנדראשי, היפה ברחובות ב׳. 

* • • 

בימי שלוותה היתד, ב׳ עיר עליזה והומיה, עד שודנה, 
הגדולה ממנה פי שנים, נראתה לעומתד, כעיר שקטה. 

א. י, בר. 

היסטוריה. הישוב הקדום בתחומה של ב׳ היד, במקומה 
של אובודה. בנזאה ה 2 לפסה״נ מצאו כאן הרומים ישוב בשם 
אקעק, שנוסד ע״י קלטים. הרומים יסדו במקום זה מבצר־ 
ספר וקראו לו בשם אקודנקום (מ 1 ט 0 מ 1 ט 1 >^;). חרבות של מר¬ 
חצאות, של אמפיתיאטרון ושל אמת-מים (אקוודוקט) מעי¬ 
דים, שאקווינקום היתד, עיר גדולה. לאט^ה (ע״ע) מלד־ 
החונים היד, ארמון בקרבת אקווינקום. יש משערים, שהשם 
בודד, הוא הוני. כשבאו המאדיארים למקום זה בסוף המאה 
ה 9 מצאו בו סלאווים, וד,שם פסט הוא סלאווי ופירושו הוא 
תנור (כמו אופן בגרמנית ואויבן ביידית). במאה ה 10 
הקימו המאדיארים מבצר במקומה של אקווינקום. הטאטא- 
רים כבשו את מבצר בודה והחריבוד,ו ( 1241 ). אחר נסיגתם 
בנה בלה עו, מלך הונגאריד" את בודה מחדש, הקים לו בה 
ארמון *והזמין סותרים ואומנים גרמניים להתיישב בבודה 
ובפסט. מן המאה ה 14 ואילך היתה בודה בירת-מלך ובמחצה 
השניה של המאה ה 15 , בימיו של המלך מתיאס קורוינוס, 

^ ^ * 41 • 

גדלה העיר ונעשתה בירה מפוארת וידועה באירופה'כולה. 
ב 1526 כבשו התורכים את פסם ואחר מצור שנמשך 15 שנה — 
גם את בודה. במצור זה ובתקופת שלטון-ד,תורכים (שקראו 
לב׳ בודון) נהרסו שתי הערים בחלקן הגדול וירדו פלאים. 
הגרמנים יצאו מתוכן ובמקומם באו תורכים, יהודים וסרבים. 
פסט נעשתה כפר ♦ בודה היתד, לבירת-פחה ונתפתתה' מעט־ 
מעט עד שבאה עליד, שוב פורענות ב 1686 כשהאוסטרים 
שמו עליה מצור וכבשוד״ שוב התחלפו התושבים: התורכים, 
היהודים והסרבים נמלטו מן העיר ובמקומם באו גרמנים 
והונגארים. ב 1723 נקבע בב׳ שוב בית-הדין העליון של 
הונגאריה ואח״כ נקבעו בה מוסדות-שלטון מרכזיים אחרים. 
במחצה השניה של המאה ד, 18 התחילו בודה ופסט להתפתח 
























































719 


כדר 0 ס 19 


720 


בתמיכתה של המלכה מריה הרזיה דורשה יוסף. 1 שהקימו 
בהן בנייני־תפארה, ובכללם 'את ארמוךהמלכות (בבודה). 
ב 1769 חוברו שתי הערים ע״י גשר־סירות. ב 1777 הועברה 
האוניברסיטה מנאךסומבאט (טדנאוה. בסלובאקיה) לבודה 
וב 1784 הועברה מבודה לפסט. בתחילת המאה ה 19 נוסד 
בבודה בית־הנכות הלאומי ואח״כ נוסדו בה האקאדמיה 
למדעים והתיאטרון הלאומי — אחד מן המוסדות, שסייעו 
להשלטתה של הלשון הלאומית בהונגאריה במקומן של 
הלאטינית, הגרמנית והצרפתית, שהיו קודם לכן לשונות* 
הספרות ולשונותיה של חברת המשכילים. עם הונהנתז של 
ספינות־הקיטור בנהר (ב 1836 ) התחילה ב׳ משמשת מרכז 
למסחר הגדול ומתוך כר נעשתה כרך. ב׳ התפתחה כשוק 
ליצוא של תוצרת החקלאות וגידול־המקנה של הונגאריה 
וכמרכז לעיבודה של תוצרת זו. בטחינת־קמח תפסה ב׳ קודם 
1915 את המקום השני בעולם (אחר מיגיאפוליס שבאה״ב). 
ב׳ תיווכה גם במסחר בין ארצות הבאלקאן והמערב. שטפוך 
הנהר ב 1838 גרם נזקים עצומים לעיר, אבל לא עיכב את 
גידולה. באותו זמן התחילו בבניין "גשר השלשלאות" מעל 
לדאנובה, שנחשב במשך עשרות שנים כאחד מפלאי־הטכ־ 
ניקה באירופה. עד 1848 היה הפארלאמנט ההונגארי מתאסף 
בפרסבורג(בראטיסלאווה), הסמוכה לדינה, וגם המלכים היו 
נכתרים שם בכתר סטפאגוס הקדוש (ע״ע הונגריה, היסטו• 
ריה). מימי המרד של 1848 עבר הפארלאמגט לב׳ וכשהתפשר 
המלך פראנץ יוסף עם ההונגארים הוכתר בפסט בכנסיית־ 
מאתיאס. שנות 1867 — 1914 היו שנות שיגשוג לב׳. על גידול 
האוכאסיה בב׳ מלמדים המספרים הבאים: ב 1720 היו בה רק 
12,000 נפש, ב 1810 — 60,000 , ב 1851 — 143,000 , ב 1880 — 
370,000 , ב 1900 — 773,000 , ב 1917 — 00 (^ 992 , ב 1930 — 
1,006,000 , במלחמת־העולם 1 ובמאורעות של השנים שלאח¬ 
ריה לא ניזוקה העיר אלא במקצת. לעומת זה ניזוקה קשה 
במלחמת-העולם 11 , אחר המלחמה גורשו הגרמנים מב׳, כמו 
משאר חלקי־הונגאריה• 

ל. ו. כ. — א. י. בר. 

היהודים. ידיעות ברורות על קיומה של קהילה יהודית 
בבודה יש לנו מן המחצה השניה של המאה ה 12 ואילך. 
המתיישבים היהודיים הראשונים במקום באו לכאן מגרמניה 
ומארצות־הסלאווים. בתקופת ״המוות השחור״ ( 1348 ) גורשו 
היהודים מבודה, כמו משאר חלקי הונגאריה. לאחר זמן קצר 
הותר להם לחזור אליה, אך ב 1360 גורשו ממנה שוב. האיסור 
על ישיבת היהודים בעיר לא נמשך גם הפעם זמן מרובה 
ולחוזרים התנק כתב־זכרות בענייגי-מסחר ושיפוט עצמי. 
בתקופת שלטונו של זיגמונד (מ 1386 ואילך) הורע שוב 
מצבם של היהודים בעיר. הם נצטוו ללבוש מלבושים מיוח¬ 
דים, הוגבלו בחייהם הכלכליים ונתחייבו בשבועה לפי נוסח 
מיוחד בהתדיינותם עם נוצרים. לימים בטלו גזירות אלו. 
מן המחצה הראשונה של המאה ה 15 גדלה חשיבותה של 
קהילת בודה עד שנעשתה הקהילה הראשית במדינה. עם 
כניסתו של המלך מאתיאס לבודה ( 1458 ) אושרו זכדותיהם 
של היהודים, לקהילה היו סמכויות של שלטון פנימי עצמאי 
ולראש-הקהילה, שהוכתר כתואר 111 ג 1 ז 0 ש 13 ) 11 ן 5 ק 1110€ זק היו 
סמכויות של מנהיגות על היהדות ההונגארית כולה. 

בתקופת שלטון התורכים היתד. קהילת בודה החשובה 
ביותר במדינה. בתקופד, זו נתחזקה בה הד,שפעה הספרדית 
בהשפעת הקשרים, שנתפתחו בינה ובץ יהדות תורכיה. 


האישיות המרכזית בתקופד, זו בקהילה היד, ר׳ אפרים בן 
יעקב הכהן (ע״ע). 

יד,ודי בודה נפגעו קשה במצור, ששמו על העיר האוסטרים 
ובעלי־בריתם. מתוך 1,000 היהודים שהיו אז בעיר נספו כ 500 
("קדושי אובך נזכרים ב״פנקם האזכרות" של וורמיזא). 
כשהוקם מחדש השלטון הנוצרי בבודה לא הזרד, עוד הקהילד. 
למעמדה הקודם. אזרחי־העיר התנגדו להתיישבותם של 
יהודים וחסותו של המלך לא עמדד, להם. ב 1746 נצטוו לעזוב 
את העיר וחזרו אליד, רק ב 1783 . בתקופה זו עלתד, קרנה 
של קהילת אובודה (אלמ-אופן; אובן ישן). מצבם של היהו¬ 
דים כאן היה נוח יותר, כי לא סבלו כל-כך מנגישותיד,ם של 
האזרחים. בסוף המאה ה 18 פעל כאן הרב משה מינץ. אחר 
השליש הראשון של המאד, ד, 19 התחילה מתמעטת חשיבותה 
של קהילה זו וד,רבה מחבריה עברו לפסט. 

בפסט הותר ליהודים להתיישב בזמן מלכותו של יוסף 11 . 
מתחילה הותרד, להם ישיבת־עראי תמורת מיסים מיוחדים. 
ב 1799 כבר מנו יד,ודי-פםט כ 00 ( 14 נפש. ב 1821 הוכרה 
קהילת-פסט רשמית והתחילה תופסת מקום מרכזי בחייהן 
של קהילות הונגאריד" בסוף שנות הארבעים והחמישים 
עמדה קהילת פסט בסימן הפולמוס על הרפורמה. ב 1859 
הוקם בד, הד,יכל הרפורמי הגדול ברחוב דוהאן, 

ב 1877 נפתח בב׳ בית-המדרש לרבנים הרפורמי, שהוקם 
בכספי "קרן החינוך". מוסד זה שימש מרכז לחכמת־ישראל 
בהונגאריה. על מוריו נמנו מחשובי החוקרים במדעי־היד,דות: 
ב. ז. פאכר, מ. א. בלוך, ד. קופמן, י. י. גולדציהר, מ. צ. וייס, 
א. ל. בלוי, י. מ. גוטמן, ש, קרוים, ד. ב. הלר, ד. ש. לוינגר, 
ואחרים. 

תקופת 1867 — 1914 היתד, תקופה של פריחה ליד,דות ב׳. 
מספר היהודים בעיר גדל וד.לדן וניכרת היתה השפעתם 
בחייו־, הכלכליים של ב׳ ובפיתוחם, הוקמו מוסדות סוציאליים 
מעולים, מוסדות תרבות, ועוד. ב׳ נעשתה מרכז של הפעילות 
התרבותית היהודית בהוגגאריה. נתקיימו בה בתי-רפוס עב¬ 
ריים אחדים וספרים עברים נדפסו גם בבית-הדפום האוניבר¬ 
סיטאי של ב׳. באוירה של כ׳ באותם הימים גדלו ונתחנכו 
מכס נורדאו(ע״ע) ותאודור הרצל (ע״ע), שניהם ילידי ב׳. 


האוכלוסיד, היהודית בבודאפסט 


שיעורם 

באוכלוסיה הכללית 

מםפר היהודים בב׳ 

השגה 

9 

\ 

16 % 

44.890 

1869 

19,7% 

70.227 

1880 

20 % 

102.377 

1890 

23,6% 

166.198 

1900 

23 % 

203.687 

1910 

23,2% 

215.512 

1920 

20,3% 

204.371 

ן 

1930 

15,8% 

184,453 

1941 


1 86,910 

1945 


עם המפנה, שבא במדיניות ההונגארית כלפי היהודים 
אחר מלחמת-העולם 1 הורע מצבם של יהודי-ב׳. השתלטותם 
של הגרמנים על המדינה ב 1944 סימנה את תחילת חורבנה 
של יהדות ב׳. היהודים רוכזו בבתים וברחובות מיוחדים, 
מתור כוונה לשלחם למחנות-השמדד,. בהשפעתם של גורמים 



ז 72 




722 



כירא £9 פ: אי פארנאריסה נראניבת 



9 מח פנאורייחראנובח בבודאוס• 






























723 


זדפסט — כוהמונדום 


724 



בינלאומיים נדחה שילוחם של יהודי־ב׳. לאחר עלייתו של 

מנהיג הנאצים ההונגאריים הלאשי לשלטון(אוקטובר 1944 ) 

נכלאו 80,000 יהודי ב׳ בגטו. הרבה מהם ניספו כאן מהפצ¬ 

צות׳ הריגות, מחלות ורעב. אחר השיחדור שוקמו מוסדות 

הקהילה. ב 1950 התאחדו הקהילות הרפורמית והאורתודופ- 

סית לקהילה אחידה, וע״ע הונגריה, היד,ודים. 

י. י. גריגוואלד, סויזנס יאר אידיש לעבן אין אתגארן, 11945 
א. פירסט, בודאפשמ ב״ערים ואמהות בישראל" בעריכת 
הרב י. ל. פישמן, כרך ב׳, תש״ח! נ. קצבורג, לתולדות היהו¬ 
דים באונגריה, ,סיני* ל״א (תשי״ב)!.£ 
- 71 * 111 .£ ; 1948 / 0 

. 373-489 , 1953 מיו ^^ 7 111 ^״ £07 

א. פ. — נ. ק. 

בוךקז, יזסף ( 1888 , פלונסק — 1940 , יחשלים), צייר 
וגדאפיקן יהודי. ב׳ קיבל בנעוריו חינור יהודי 
מנזרתי, שרישומיו ניכרים ביצירתו האמנותית. מ 1905 למד 
בבי״ס לציור בווילנה, ב 1910 נשתקע בברלין. כאן למד 
תחילה בבי״ם למלאכת־מחשבת ואח״כ בביה״ם שעל-יד 
המוזיאון לאמנות. מ 1912 היה תלמידו של הרמן שטרוק 
(ע״ע), שבהשפעתו פנה ב׳ לגראפיקד" ב 1924 התחיל ב׳ 
מצייר גם בצבעי־שמן. ב 1933 עלה לא״י. ב 1935 הקים מחדש 
בירושלים את ביה״ם לאמנות ולאומנות "בצלאל החדש", 
שב׳ ניהל אותו עד שמת. 

נושאי יצירותיו של ב׳ שאובים רובם ככולם מתולדות־ 
ישראל ומחייהם של היהודים בזמנו. בשורה של תחריטים, 
חיתוכי-עץ, הדפסי-אבן ורישומים, ואח״ב גם בצבעי־שמן, 
גילם מראות מחייה של העיירה היהודית בימי־החג ובימי' 
החול שלח, ועיצב את דמויותיה וטיפוסיה המיוחדים. במשד 
השנים המועטות, שבהן ישב בא״י, צייר(בצבעי־שמן בעיקר) 
את מראות ירושלים ונופיה. ב׳, שהיה מן הראשונים בין 
האמנים היהודיים המודרניים, שקישוט וסמל שימשו לו תוכן 
אמנותי חיוני, יצר מזיגה של סמלים עיטוריים יהודיים- 


מסרתיים עם צורות ודרכי-ביטוי מודר¬ 
ניים. חותמה של מזיגה זו טבוע בסיגנונו. 

מתרומותיו החשובות ביותר לאמנות 
היהודית החדשה היא עבודתו של ב׳ 

בשטח האילוסטראציה לספר היהודי. 

בציורים של "תויותיהספרים" ( 15 ־ 1 ל 11 צ£ 

— "מספרי"), שבהם השתדל לנצל את 
האפשרויות הקישוטיות הגנחות באות 
העברית, פיתח ב׳ מעין אמנות גראפית 
זעירה. מלבד דפים בודדים, ששימשו 
עיטורים ליצירותיהם של י. ל. פרץ, שלום 
עליכם, שלום אש וד. פרישמאן, וסידרת 
רישומי־עט לסיפור ו״היה העקוב למישור" 

של ש״י עגנון, יצר ב' את מחזורי-האי- 
לוסטראציות הבאים: ( 1 ) הגדה של פסח 
( 1916/7 ) — סידרה של תחריטים, מהם 
משולבים בטכסט של ההגדה ומהם כדפים 
מיוחדים (נתפרסמה בצורת ספר בתרפ״א)! 

( 2 ) ״השנה היהודית״ (זס!) : 13111 8 גם 
חש!)״!, 1920 ) — סידרה של 12 תחריטים 

ושיופי-נחושת (מז(טינט(), שיצאה לאור 

•• 

בצורת ספר בשיתוף עם ארנו נאדל, 

שהתאים לציורים 12 שירים < ( 3 ) סידרה 

של חיתוכי-עץ לתנ״ך ( 1920 )—לפי דוגמת חיתוכי־העץ 

המסרתיים שב״טייטש־חומש״—שיצאה לאור בקוב? מיוחד 

בשם 51$ שת 0€ ;( 4 ) סידרה של חיתוכי-עץ, שער ותיבות רא¬ 

שיות ל״הרבי מבכרך״ של ה. היינה ( 1921 ) 1 ( 5 ) סידרה של 

שבעה חיתוכי־עץ ( 1922 ) לספרו של שמואל לוין - 11 ) €113$51 

ש 11 ש 8 ( 1924 ) ז( 6 ) סידרד, של שמונה־עשר חיתוכי* 

ע? למהדורה של כתבי ח. נ, ביאליק, שיצאה ליובלו החמי¬ 

שים (תרפ״ג) — מן המובחרות ביצירותיו של ב׳ בתהום זה. 

ב׳ יצר גם סידרה של חיתוכי-עץ לספר תהלים בתרגומו של 

מנדלסזון( 1924 , $3111100 ? 010 ) ועיטורים ללקט (מתורגם 

לגרמנית) מן התלמוד הבבלי(נ> 111 מ! 3 'ד 1$0110 מ 10 ץנ 831 זסס 

1924 ,! 311 זי'$ט^ 1 "נ)• משאר יצירותיו של ב׳ ראוי להזכיר 

את ״החלום״ ז ״לא יברח איש כמוני״; ״מות משד,״ 5 "קול 

ברמה נשמע"! "שואב מים", ועוד. 

ש. גארעליק, יוסף בודקא, תרפ״ד.,!)?•!?(!!מגזי? . 4 ? 
.* 1936 ,^ 1^x111 ז 4€ מו 71 ^ 4 ) 1 [ 17 <£ ; 1920 

ש. כ. 

בוהימה ( 13 מ 1 ו 1 ט 63 ), סוג של צמחים ממשפחת הקטניות 
(ע״ע), בת-משפחת הציסאלפיניים. מספר מיניו, 

כ 200 , כולם עצים, זניחים או מטפסים טרופיים, שהם ניכרים 
בעליהם הפשוטים בעלי שחי האונות. הרבה מהם ידועים 
כצמחי-תועלת. אחדים מהם מספקים עצה טובה לחרושת, 
חמרי-צבע, סיבים, ועוד. רמה ממיני הב׳ הם צמחי־נוי, כגון 
הב׳ הססגונית ( 3 ז 16£3 ז 3 ׳\ . 6 ), המגודלת בא״י, שפרחיה 
הגדולים הם ורודים או לבנים. 

בזהמינד^ס ($ט 1 )חגןךת 110 ס 8 ; צרם׳ בואמון — 1 ) 8000100 , 
איט* — 10 ) 8000100 ), השם של כמה אצילים 
נורמאניים, שהיו מדאשי־הצלבנים ושימשו נסיכים של אנט- 
יוכיח וטריפולי. החשובים שבהם הם: 



725 


כוהמרנדוס — בוהמיה 


726 


1 . ב׳ 1 (לערך 1052 — 1111 ) השתתף עס אביו ר 1 ברט 
גיסקד (ע״ע) בהתקםה על קיסרות־ביזאנטלן( 1080 — 1685 ). 
אחיו החורג ר^ג׳ר גירש אותו מרוזנויות אפוליה וקאלאבריה, 
שמשל בהן אביו, וב׳ הוכרח להסתפק ברוזנות-אוטראנטו. 
ב 1096 נצטרף למסע־הצלב הראשון (ע״ע). ב 1098 מילא 
תפקיד מכריע בכיבושה של אנטיוכיה ובהדיפת ההתקפה של 
פרבעה ונעשה המושל של אנטיוכיה (העיר והנסיכות). 
יריביו העיקריים היו קיסרות פיזאנטיון ושכניו המוסלמיים 
בסוריה, ובעיקר בחלב. ב 1100 נשבה ע״י האמיר סיוואס 
ונסיכותו עברה למשך שנתיים לידי קרובו טנקרד (ע״ע). 
ב 1105 יצא לצרפת, ספרד ואיטליה כדי לגייס צבא ולהתקיף 
בו את ביזאנטיון. אולם התקפתו על דוראצו נסתיימה ב 5 פ־ 
לתו( 1108 ). בחוזה־הכניעה הכיר ב׳ בקיסר־ביזאנסיון כשליט 
עליון על נחלתו בסוריה; אך החוזה נדחה ע״י טאנקרד. 
ב׳ מת ב 1111 באיטליה, כשעמד לגייס צבא חדש לשם 
מלחמה בביזאנטיון. 

; 1901 ^ 71 ) 51 5 ), 3 11 € {€} 1 { 0 € 5 € ^ 

. 1925 , 3 .מ . 11 

2 . ב׳ ווו (לערך 1144 — 1201 ) היה בנם של רימונד דה 
פואטיה( 0111618 ?), נסיד־אנטיוכיה(נהרג ב 1149 ), ושל קונ• 
סטאנם, שהיתה בתו של ב׳ 11 . בילדותו משלה אמו בשמו— 
מתחילה לבדה ואח״ב עם בעלה השני, רנו דה שאטיון 
€1131111007 60 1 ) £0311 ?), שנפל בשנת 1159 'בשבי של 
מושל־חלב. בשנת 1162 הופר ב' כנסיד־אנטיוכיה, מצבה של 
הנסיכות נתערער באותו זמן ע״י עליית כוחו של נור א־דין 
(ע״ע), ששלט בסוריה(חלב ודמשק) ובחלק מעיראק.ב 1164 
ניגף ב׳ לפני צבאו של נור א־דין ונלקח בשבי. ב׳ יצא אל 
גיסו, הקיסר הנואל בקושטה, כדי לבקש ממנו שיסייע לו 
בתשלום דמי־פדיונו בסך של 100,000 שקלי־זהב, והסכים 
למלא את בקשתו של הקיסר, שאנמילכיה תיקבע כמקום 
מושבו של הפאטריארך היווני. בשנת 1170 נסתכסך ב׳ עם 
שליטיה של ארמניח־הקטנה הסמוכה לארצו, ועם זה הוסיף 
להילחם בשליטי־חלב. בשנת 1183 כרת ברית־שלום עם 
צלאח א־דין. לעומת זה הוכרח לוותר לארמנים על העיר 
טרסוס תמורת פיצוי של כסף. ב 1187 שלח ב׳ את ריימונד בנו 
לעזרתו של גידו מליזיניאן ( 1.11518030 ), מלו*ירושלים, 
שנחל תבוסה ניצחת בקרב עם צלאח א־דין(ע״ע) על־יד חטין. 
צלאח א־דין פלש לנסיכות־אנטלכיה והגיע ב 1188 עדשערי* 
העיר. ב׳ הצטרף למסע הצלב השלישי( 1190 — 1192 ). נסיונו 
של ב׳ לכב^ש את לאודיקיה ( 1192 ) נכשל והוא כרת בבירות 
ברית־שלום עם צלאח א־דין. לאחר שמת צלאח א*דין 
( 1193 ) פרצה מלחמה בין ב׳ ובין הארמנים. ב׳ נפל בשבי 
והוכרח לוותר על אנטיוכיה ללאון, מלד־ארמניה. אך תושביה 
של העיר, שהיו נאמנים לב׳ נסיכם, התנגדו לסיפוחה של 

ו 

אנטיוכיה לארמניה, ומנעו את כניסתו של לאון לאנטיוכיה. 
לסוף נמצאה פשרה: ריימונד, בכורו של ב׳, נשא לאשה 
את אלים, בת־אחיו של לאון, והוכר כשליט של אנטיו־ 
כיה. בםוף*ימיו של ב׳ התחילה מלחמה על ירושתו: תבעו 
אותה לעצמם ב׳ ז\ו בנו, מצד אחד, ונכדו ריימונד רופן, 
שנתמך ע״י הארמנים, מצד שני. ב 1199 ביקש ב׳ זו! להדיח 
מן השלטון את אביו, אך הוא גורש ע״י לאון, וב׳ 111 הוסיף 
להיות נסיך־אנטיוכיה עד שמת ב 1201 . 

3 . ב׳ ז!ו (לערך 1175 — 1233 ), בנו של ב׳ 111 , נסיך־ 
אנטיוכיה ורוזן של טריפולי (משנת 1187 ). ב 1201 גירש 


מאנטיוכיה את בן־אחיו ריימונד רופן. שטען לירושה של 
כם־הנסיכות (עיין למעלה). דבר זה גרם למלהמה בין הנסיך 
ובין ארמניה הקטנה, שנמשכה כעשרים שנה ונטתה חליפות 
לטובת צד זה או זה. ב 1219 הצליח ב׳, בתמיכתו של העם 
ובעזרתם של חברי מסדר־הטמפלרים (ע״ע), לגרש את האר¬ 
מנים מאנטיוכיה, והוא העתיק את בירת נסיכותו המאוחדת 
מטריפולי לאנטיוכיה. ב 1222 נכרתה ברית-שלום, ובנו השני 
של ב׳, פיליפ, נשא לאשה את איזבלה, בתו של מלך ארמניה. 
אחר־כך נסתבך ב׳ במריבות שבין אבירי המסדרים של 
ההוספיטלירים והטמפלרים. דבר זה גרם לכך, שהאפיפיור 
גריגוריום x ו הטיל עליו ב 1230 חרם, שהותר ב 1233 , לאחר 
שב' השלים עם ההוספיטלירים. 

4 . ב׳ ¥ (מת ב 1251 ), נסיך אנטיוכיה ורוזן של טריפולי, 
בנם של ב׳ 1¥ ושל פליזאנס דה־ז׳יבלה ( 016 13153006 ? 
01116161 ); שלט ב 1233 — 1251 . ב 1219 נשא לאשה את אלים, 
אלמנתו של מלך-קפריסין. ב 1233 ירש את הנסיכות של 
אביו ונלחם במשך כמעט כל תקופת שלטונו בארמנים, 
זמדמה מתוך ברית עם מסדר-הטמפלרים. ב 1244 השתתף 
ב׳ בראש 300 אבירים במלחמת ד״נוצרים במוסלמים על־יד 
עזה, שנסתיימה במפלתם של הנמרים. מ 1247 ואילך היה 
נתון במלחמה ממושכת עם הפולשים החוארזמיים, שכבשו 

< ן • 

את ארצו והכריחו אותו לשלם להם מם^ 

5 . ב׳ ¥1 ( 1237 — 1275 ), בנו של ב׳ ¥. בשנים הראשונות 
לשלטונו ( 1251 — 1257 ) משלה אמו במקומו. ב 1255 נשא 
לאשה את סיבילר" בתו של חתום, מלך ארמניה. ב 1257 , 
כשהגיע לבגרות, עלה על כסא הנסיכות של אנטיוכיה. 
בהשתדלותו של ב׳ הכירו הבאר 1 נים של קפריסין בקרובו 
מלך־קפריסין כמלך-ירושלים. כשאיימה סכנת פלישה מצד 
ביברם (ע״ע), השולטן של מצרים, פנה ב׳ בבקשת עזרה 
להולאגו, החאן המ(נג 1 לי, אך זה האחרון לא נענה לו. ביברם 
ניצח את ב׳ ב 1265 בקרב, שנערך על גדות הא(רו׳נטם, 
וב 1268 כבש את אנטיוכיה לאחר שצר על העיר זמן קצר. 
תושביה של אנטיוכיה נשבו או נהרגו. ב' ¥1 נסוג לטריפולי, 
וב 1271 כרת עם ביברם הסכם של שביתת-נשק לעשר שנים. 

6 . ב׳ ¥11 (מת 1287 ), בנו של ב׳ ¥1 , רוזן של טריפולי 
ב 5 ל 12 — 1287 , קודם שנתפגר משלה בשמו אמו סיבילה 
(עיין למעלה), בעזרתו של ברתולומיאום, ההגמון של טור- 
מוזה. כדי לזפות בשלטון על טריפולי ^אודיק^ה הוכרח ב׳ 
לשלם מם לביברם (עיין למעלה). לאחר שמת ביברס ( 1277 ) 
עשה ב׳ ¥11 יד אחת עם דודו לאון ז 11 , מלך ארמניה, עם 
האבירים ההוספיטאלירים ועם המונגולים, כדי לשוב ולכבוש 
את אנטיוכיה; אך הוא נחל תבוסה מידי יורשו של ביפרם, 
השולטן אל-מלך אל-מנצוד ( 1281 ), והוכרח לכרות עמז 
ברית־שלום, הסיכסוכים. שנתגלעו בין ב׳ ובין הנסיכים של 
ז׳יבלה (גבל), ההגמון מטריפולי והטמפלרים, גרמו לכיבושה 
של לאודיקיה ע״י השולטן של מצרים, ובידי ב׳ נשארה 
הרוזנות של טריפולי בלבד. 

- 1100 } 771 ) 3 ) 7115 )[ 5 ) 3 .!/) 5 ) 0 . 11 

) 15 > 1€ [) 10 ז 71 ^/' 3 ) 1117 )^ 1 ) 7571 ^ ,ץ€^ 1 .£ ; 1898 .(/ 9 ג 7 

,{) 472€ > 7 * 1 ) 3 5 ) 1743 ) 47111 >' 3 ^ 1 ) 5 ) 50 4 ) 1 ) 3 1571 ) 81411 ) ) 01 ^ 55 ) 11 \ 

. 01 ; 1869 ,ץש 11 , 7 ) 771 ) 04417 * 3 5 ) 1771111 ) 8 גיס ; 1878 

. 1940 , 5 ) 43 ) 703 ) 5 ) 3 ) 74 ^ 0 ק)* 1 3 73 ?>! 

א. א. 0 . 

בזזזא ( 6022010 ), עיר באיטליה במחוז מאנטובה, על 
הגדה הימנית של נהר אוליו ( 0£110 ). מספר תו¬ 
שביה כ 4,000 . — העיר ידועה משנת 1,000 לסד,״נ. מן המאד, 
ה 15 ואילך משל בה ביתיגונזאגה, ובמחצה השניה של המאה 
ד, 16 שיגשגה העיר תחת שלטונו של המושל הנאור וספאזיאנו 
גונזאגד" נסיך סאביונטה. בתקופה זו נתפתחה גם הקהילה 
היהודית הקטנה שהיתה בב', ובידי יד,ודים הופקדו תפקידים 
שונים של מוכסנים וחופרים. בתקופה מאוחרת יותד סופחד, 
העיר לדונסות של מאנטובה, הקהילה היהודית של ב' הת- 
קיימד, עד המאה ה 19 . 

01111 ^ 1 . 0 ; 1863 < 401711111 51401 1 € 3010 ^ 30 *[ 111 ( 1.11001 ״ 1 .ס 

. 19 / 0 

נוזז^י, פתצ׳ז 3 נונוטז - - 611 £01110 ע 6£0 סססזז־•! 

! 800 - ( 1866 , אמפולי, על-יד פירנצה — 1924 , 

*•* * 4 • 4 9 11 ׳ 

ברלין), סופר, פסנתרן וקומפוזיטור איטלקי. ב' היה כנם 
של אמן הקלארינטה פרדינאנדו ב' והפסנתרנית(ממוצא גר¬ 
מני) אנה וייס-ב'. כשהיה בן 7 כבר הופיע כפסנתרן(בטרי- 
אסטה) ושנה אח״כ שמע את נגינתו של רובינשטיין, שעקב 
אחר התפתחותו של ב' הצעיר בהתעניינות מרובה. ב 1876 
עברה משפחתו של ב' לאוסטריה ונשתקעה בגראץ. ב׳ ערך 
אז קונצרט בווינה והצליח בו באופן יוצא מן הכלל, וכשהיה 
בן 12 ניצח בגראץ על ביצוע של יצירה דתית מפרי-עטו. 
הוא קיבל בגראץ שיעורים בקומפוזיציה אצל וילהלם מאיר, 
שהיה מורם של קומפוזיטורים מפורסמים הרבה, אך לאחר 
זמן קצר עבר, לפי עצתו של יוהנס ברמס (ע״ע), לווינד, 
ומשם ללייפציג ( 1886 ). כאן נפגש עם קומפוזיטורים מרו¬ 
בים, ביניהם גדיג, מאלר, סינדינג, ךיליוס, צ׳ייקובסקי. 
ב 1888 סירסס את הראשון מעיבודיו המרובים ליצ׳ירותיו של 



729 


כוזוני, פרמ׳ד כנונוטו—גוזגקט פרנרד 


730 


באך — עיבודים, ששימשו נושא לוויכוח ממושך ונתפשטו 

במידה מרובה ביותר. ב 1889 נתמנה ב׳ מורח בקונסרדואטו* 

רי 1 ן בהלסינגפו׳רס (פינלאנד) ונשא את בתו של הפסל 

השוודי שסטרנד אח״כ פתח בחיי נדודים 

• 0 י 

וסיורים, שהביאוהו למוסקווה, בוסטון׳ ביו־יורק. ב 1894 
נשתקע בברלין, במקום שהתחיל עורך ב 1902 קונצרטים עם 
התזמורת הפילהארמונית. בקונצרטים אלה בוצעו יצירות 
של קומפוזיטורים חדישים, שעוד לא הגיעו באותו זמן 
לפירסום, ביניהם בלה בארטוק וארנולד שנברג. — ב 1907 
פירסם בברלין את חיבורו "הצעה של אסתטיקה חדשה 
לאמנות־הצליל" (ת 16 > ססטםג! י 0 מ £1 £ז 11 ׳יי 11 ז£ 

!*!זגו^זתס'!'), שעורר ויכוח ער. את השנים שלאתר מכן 

הקדיש לפעולות פוריות 
בתחומי ההוראה, הספ¬ 
רות, הנגינה והקומפ^יי־ 

ציה ושימש מורה באקא־ 

דמיה לאמנות בברלין. 

כאמן־הפסנתר המשיך ב׳ 

במסרתושל ליסט ן כקומ¬ 
פוזיטור חידש את הרוח 
הקלאסית, ולמרות אפיה 
החדיש של יצירתו מור¬ 
גשת בה קרבה לאמנות 
הרבקולית של באך ולמו¬ 
סיקה הבהירה של מו- 
צארט. בכמה מיצירותיו 
ניכרת אכסוטיקה מכוונת, שבאה לו מתוך השפעת האימפרס¬ 
יוניזם הצרפתי. רעיונותיו של ב׳ וסיגנונו בקומפוזיציה הש¬ 
פיעו השפעה מרחקת-לכת על האסכולות של הקומפוזיטורים 
שבאו אתריו, וביתוד על ה״קלאסיציזם החדש" של המאה 
ה 20 . ב׳ חיבר אופרוי 4 סוויטות לתזמורת, יצירות סימפוניות 
וקונצרטאנטיות, מוסיקה קאמרית וקטעים מרובים לפסנתר. 
כמו-כן פירסם עיבודים של יצירות באך לפסנתר ושל כמה 
יצירות משל מוצארט, בטהובן, ובר, שוברט, שומאן, ליסט, 
שופן, ואגנר, שנברג׳ ועוד. — קובץ מכתביו במוסיקה(כולל 
ה״אסתטיקה") יצא בתרגום עברי בשם "לקראת מוסיקה 
חדישה״, בצירוף מבוא של פרוס׳ לאו קסטנברג, רשימת 194 
יצירותיו וביבליוגראפיה. 

״ 1933 ,. 5 ,^ 1 , 1 ת €< 1 ״ן 

ס* ג> 



פ. ג. בוזוני 


בו?׳' (שג^טספ; בערב' עיר-נמל במחוז-קונסטאנ- 
טינה שבאלג׳יריה. שוכנת על חופיו של מפרץ- 
בוז׳י, לרגלי הר־גוראןה, שמתבלט כלפי הים כחצי-גורן 
עגולה, וכמה מרחובותיה של ב׳ בנויים במורד-ההר. מספר- 
תושביה כ 28,500 ( 1950 ). משום אקלימה הנעים ושפע-הירק 
שבסביבותיה (המשקעים: יותר מ 1,000 מ״מ לשנה) נעשתה 
עיר-נופש. הנמל על 3 בריכותיו, המוגן מצד מזרח ע״י כף- 
_קךבון ומצד מערב ע״י שובר-גלים, משמש מעגן נוח לספי¬ 
נות, ב׳ היא עיד-הנמל של קאביליה (ע״ע אלג׳יריה) וממנה 
מייצאים לשוקי תוץ-לארץ שמן, יין, צמר, שלחים ומחצבים 
(פוספאטים ומחצבי-ברזל). היא מחוברת לקו-מסה״ב קונ- 
ססאנטינה-אוראן, 

ב׳ נזכרת (בשם ש 13 > 831 ) ע״י סטראבון כנמל הטוב שבכל 
חופה של אפריקה הצפונית. משערים, שבמקום זה היתד. אתת 



כויקארבוז מעל-יד נסי בוז׳י 

ממושבות הכנענים בשם "צידה". בימי אוגוסטוס קיסר היתה 
כאן קולוניה רומית בשם -! 83 3 ז 05 :ן 11 ^ 11113 ? 0010013 
1311111110 >, ששימשה מרכז אדמיניסטראטיוד ומסחרי חשוב. 
בתקופת-הוואנדאלים היתה ב׳ עיר-נמל חשובה ובמשך זמך 
מה — אף הבירה של ממלכתם. בימי שלטונה של השושלת 
הברברית החמאדית (במאה ה 11 ) קבע בה אלמנצור את 
בירתו, פיאר את ב' ועשה אותה מרכז תרבותי ומסחרי 
ממדרגר. ראשונה. באותו זמן קיימה ב׳ משא-ומתן עם כל 
נמלי הים התיכון וכן עם חופי אפדיקה המעדבית ומדבר 
צחרה, במאה ה 12 עברד. לידי המוחךים ואה״כ — לידיהם 
של המדיניים וד,חפציים. מאז עד שנכבשה על־ידי הספרדים 

* # ע . " 

( 1509 ) שימשה מרכז לפירטים (ע״ע אלג׳יריה, היסטוריה). 
ב 1555 כבשו אותה התורכים, בתקופת-שלטונם ירדה ב׳ 
מגדולתד״ וכשכבשו אותה הצרפתים ב 1833 היתה עיירה 
עלובה. ב 1897 התחיל השלטון הצרפתי בשיפור הנמל. 

מן הבניינים הדדסטוריים שבב׳ יש להזכיר את המבצר 
העתיק ומבצר עבד אלקאךר, שרידים מן החומות הרומית 
ודיחמאדית (המאה ה 11 ), וד.״קסבד.", שנבנתה ע״י הספרדים 
בשנת 1525 . 

ביה״ב היתה רווחת בב׳ תעשיה של נרות-שעווה, שהר 
באה לאירופה ע״י סותרים מוויניציאה, ומכאן המלה הצר¬ 
פתית 11011816 , שמשמעה "נר*. 

ל. ו, כ. 

בלזבקט. ברברל*— 1161 ן> 8.805311 —( 1848 , רוק הול— 1923 , 
לתדון), פילוסוף אנגלי מן האסכולה האידיאליסטית. 
באוטוביוגראפיה הרוחנית שלו, שפירסם בסוף־ימיו, מציין ב¬ 
את הפילוסופיה שלו כשאיפה לאחדות מעשית, שמתגברת על 
ההפשטות המנוגדות זו לזו, בני-אדם חיים לא רק חיי-חיה 







731 


כוזנקט ברנרד—בוטה, פול־אמיל 


732 


וחיי־אדם, אלא גם את חייו של כוכביהלכת, שעליו הם נמצאים, 
ואחדות זו עם העולם כולו מלוה אותנו תמיד. אנו מתחילים 
באחתת, ורגש־האחדות מתחזק והולך בנו עם ריבוין של 
שנות־חיינח נסיוננו הוא אמנם מקומע ולקוי, אך ביסודו 
מונחת הממשות האלורדת האחת. הפרטים הם מחוסרי־קשר, 
מקריים, ואי־השלמות שבהם מתגלית לנו בכל פעולותינו 
ובכל מחשבותינו. אנו נכספים למצוא את האחדות הגלומה 
בסרטים, ולהיטות זו אחר האחדות בולטת בפילוסופיה של 
אפלטון ושל הגל, כמו שהיא ניכרת גם בתורות הדתיות על 
רוח*ד,קודש המתגשמת בתייר, של החברה האנושית. ההש¬ 
תלשלות של המאורעות בעולם היא אמנם תהליך טראגי, אך 
בתוך הטראגדיה העולמית חורם גם הרע את תרומתו לשם 
השלמתה ושלמותה של הכוליות. כשאנו מפנים את מבטנו 
לכוליות־העולם, מאבדת אי־ר.שלמוח את עוקצה. גם בחיי־ 
החברה נוצרים הערכים הגבוהים ביותר מתוך שיתוף־פעולה. 
ב׳ מספר, 'שמילדותו ניטע בו הרגש של "ד,רצת הקואופרא* ^ 
טיווי* ולמד את "האמנות של שיתוף־החיים". מתוך רוח זו 
נוצרו ספריו על "התאוריד, הפילוסופית של המדינה" ועל 
"אידיאלים חברותיים ובין-לאומיים". בספריו "תולדות האס¬ 
תטיקה" ו״הרצאות על האסתטיקה" משתדל ב׳ להראות כיצד 
משלים היופי בין הקצוות והניגודים, בין העולם הזה והעולם 
הבא, בין הטבעי ור,על-טבעי. ע״י האמנות זוכר, האדם לחירות 
בלא שהוא פוסק להיות כפוף לעולם-החושים. האמנות מת¬ 
רוממת מעל לאקטואלי ועם זה היא נשארת קשורה בחתיר, 
החושנית. בתפיסה זו של היופי ממשיך ב׳ את תורתו של 
פרידריך שילר (ע״ע). בחורת-ההגיון שלו(ההוצאר, המקת־ 
רת ניתרגמה לעברית) משתדל ב׳ לשחרר את הלוגיקה מן 
התלות בהשקפה, הרואה בה "משחק של נוסחות" בלבד. 
חשובים ביותר הם מחקרו על היחס בין החלק ובין הכל 
ותיאורו — המסתמך על משלים שאולים מן האמנות והשי¬ 
רה — כיצד הכל פועל פעולה חוזרת על החלק ובורא אותו 
בריאה חדשד,. הכוליות מוגדרת כ״זד>וח חודרת לתוך כל 
היסודות, שמהם ה,כל׳ נבנה״. — אחר מותו כתבה אשתו של 
ב׳ את תולדוח-חייו. 

ברברד בחנקט, עשר הרצאות על עיקרי תורת ההגיון, תרגם 
ישורון קשת, ירושלים תש״ב* ^־מ>מ* 7 ^ 5 .ן! 

1924; 8, 8. 311110x0•^ 

0/ 1936. 

ש, ה. ^ 

( 13 ת 60€11 ), העיר הראשה של נפה (פוביאט) 

בפלך קראקא שבפולניר,. מספר תושביד, כ 10 , 060 . 

יושבת על מסה״ב לבוב-קראקא בגובר, של 180 מ׳ מעל פני• 
הים, ממזרח לנהר ראבה. ב׳ מפורסמת במכרדרהמלח שבד- 
שהוא מנוצל זד, מא^ בשנים ועדיין אומדים את כמות- 
המלח שבסביבוחיר, ב 50 מיליון טונות. אורך המכרה כ 3,500 
מ׳, רחבו כ 200 מ׳ ועמקו המאכסימאלי 400 מ׳. יש בב׳ גם 
מחצבות גבם גדולות.— ב 1772 נפלה ב׳ בידי אוסטריר" 
ששלטה בה עד תקומת פולניה ב 1918 . בימי פולניה הישנה 
יאוסטריד, היה סחר־המלח של ב׳ בעיקר בידי יד,ודים. 

בזטב, תריסטז — 150768 x0 ^אק 1876—1848)— X ), 

* ^ ^ ^ י 

משורר ולוחס-חידות בזלגארי. ב׳, שהיד, בנו 
של מורה עממי, למד בנעוריו (ב 1863/5 ) בגימנסיה בא^־ 
דסד" וגם לאחר שסיים את חוק־לימודיו בגימנסיה הו¬ 


סיף לשבת ברוסיה. הוא הושפע מן הספרות הרוסית 
המתקדמת ומהוגי-ר,דעות ר,מהפכניים-דמ 1 קראטיים של רוסיר, 
בשנות ה 60 וה 70 , ודגל ברעיון המהפכה הפאנסלאווית. 
פעולתו הספרותית התחילה בכתיבת מאמרים פובליציסטיים 
ופיליטוגים בעיתונים בולגאריים, ואח״ב אף ערך וד,וציא 
לאור את עלוני האמיגראציד, המהפכנית. פעילותו המדינית 
של ב׳ התחילה בחוגי המד״גרים הבולגאריים בדרומה של 
רוסיה וברומניה, שבהם הטיף לשיחרורה המידי של בולגא- 
ריד, מעולם של התורכים. בד,שפעת הידיעות, שד,גיעו אליו 
על תסיסה מרדנית ב 1876 במחוז פלובדיוו, ניסה ב׳ לקומם 
את הבולגארים לשלטון התורכי. בראש פלוגה בת 175 איש 
נחת בחופי בולגאריה שעל הדאנובה. לשווא ציפה בעיר 
וראצה לעזרתם של המורדים המקומיים. ב׳ ואנשיו הוקפו 
ע״י צבא תורכי ונפלו בקרב. 

ב׳ חיבר גם כ 20 פואמות ושירים ליריים עזי-מתח על 
נושאים לאומיים. שירים אלה, שמצד אחד הושפעו מן השירה 
הבולגארית העממית, ומצד שני — ממבחר השירר, הרוסית, 
מצטיינים ברוח-המרד המפעמת אותם, בצורתם המלוטשת, 
בציוריותם ובלשונם הפשוטה והקולעת. ליצירתו הפיוטית 
מעוטת-ר,כמות של ב׳ היתר, השפעה מרובה על הספרות 
הבולגארית. שיריו כונסו לראשונה ב 1907 , אך זמן מרובה 
קודם לכן עברו בהעתקים מיד ליד ור,ושרו בפיהם של 
האיכרים, שאת שאיפות השיחרור הלאומי והסוציאלי שלהם 
הביע ב׳ בשיריו. ב׳ נחשב כגיבורם הלאומי של הבולגארים 
וכמבשר עצמאותם, ובבולגאריה הקומוניסטית רואים בו 
אף את מבשר הסוציאליזם. כל כתביו של ב׳ ב 3 כרכים 
נתפרסמו בסופיה ב 1945 . 

- 3.070 ; 1945 , 60768 70 ^ו^ק 06, X מקץ 6 

, 08 ק 1117 ג 111 / .^ 1 , 1946 , 60768 70 ^|^ק 31108, X 

. 1948 , 60768 70 ^^ 1 (} X 

בומדיאן׳ ע•? א 1 ל 9 עים, קאוצ׳וק. 

13 טה, פ 1 ל״א 13 יל— 3 ) 601 601116 * 3111 ? — ( 1802 , מורי¬ 
נו— 1870 , אשר, על־יד פואסי), תייר וארכאולוג 
צרפתי, כנו של ההיסטוריון ור,משורר האיטלקי קארלו ב/ 
שימש במשך שנים קונסול של צרפת, מתחילה באלכסנדריר" 
אח״כ במוצול, וכשפרצה מהפכת-מארם ( 1848 ) הועבר לטרי¬ 
פולי. בד,שחדלותו של המזרחן הצרפתי ז׳יל מול ( 140111 ) 
נתמנה ב 1840 כקונסול במוצול בכוונה תחילד" שיתחיל 
בחפירות בעמק-החידקל ויעביר את המימצאים ללובר. 
מתחילר, נתכוץ ב׳ לחפור בנבי יונים — מקום, שביחד עם 
^יונג׳יק (הגבעה שממולו) זוהה (ע״י ריץ׳) כמקומר. של 
נינת*" אולם לאחר שהופרע כאן ב׳ בעבודתו ע״י הפחה, פנה 
לקיונג׳יק, ומשלא הצליח בחפירותיו במקום זד, (דצמבר 
1842 —פברואר 1843 ) התחיל חופר בחורסבד (ע״ע! כפי 
שנתגלה אח״כ — דור שררוכן, בירח סרגון), במרחק של 
16 ק״מ ממוצול. כאן המשיך בחפירות עד שנח 1845 , מתחי¬ 
לה בעזרת ידידיו, ומשנתפרסמו תגליותיו—בעזרת הממש• 
לר, הצרפתית, ששלחה לעזרתו גם את מ. א. פלאנדן, שרטטן 
מומחה. ב׳ הצליח לגלות מיד את ארמונו שלי סרגון 11 
( 721 — 705 ) ושורה גדולה של תבליטים ו״כרובים" (שוורים 
ענקיים בעלי כנפיים ובעלי ראש-אדם) מפוארים ביותר 
כל האוסף הועבר ב 1848 ללובר. תוצאות החפירות נמסרו 
כ 6 ו 1 ף 1 ) 3 ו$\ 1 10111-031 משנות 1843 — 11845 כ 10113 )ק 111$611 



733 


בוטה. פול־אמיל—גוטולחס 


734 


1 ( 1848 ), וביחוד בספר בן 5 כרכים. 

שיצא על־ידי הממשלה הצרפתית. 16 ) 5 ) £11 < 1 ען< 01 ^, 

.£ י 31 ק £5 < 1€$511 > )£ $£י 1£5111 מ ,. 6 ז 3 ק ) 0 1$ ז£¥גו £00 [) 

( 50 — 1847 ) מ 11 >מ 18 ?. ב׳ היה הראשון, שערך רשימת־סימ* 
נים של הכתב האשורי ושהבתין בדבר, שהוא כתב־הברות. 
הוא גם זיהה את המגדיר למלה ,ארץ׳ ואת הסימן שר (בש¬ 

מו של שררוכן־סרגמ). 

/ 0 ^ 111 .£ 

) 0 ^ < £1 ג 311 ס .£ סץ 01 ; 1925 

. 1950 

י. מ. ג. 

בו^ה* קךלז — 13 * 60 סיייבס — ( 1766 , סן ג׳ורג׳ו דל 
?ןנוזר״ על־יד מ 1 רינן — 1837 , פאריס), היסטו^ון 
איטלקי. ב׳ למד רפואר, באוניברסיטה של טורינו, וכאן 
התחבר לחוגים הליבראליים, שתבעו רפורמות בתוקה האב־ 
סולוטיסטית של מלכי-פיימונטד,. משום כך נאסר ע״י הרשות 
וכששוחרר גלה לצרפת. בימי כיבוש איטליה ע״י צבאו של 
בונאפארטה חזר לפיימונטה ומילא תפקיד חשוב בהקמתה 
של הממשלה הרפובליקנית הזמנית ( 1798 ). שנה קודם לכן 
השתתף כרופא במשלחת הצרפתית לאי קורפו ונתן תיאור 
מקיף מטבע-המקום וממצב־הבריאות בו ( 316 ז 1 ו 31 מ 003 * 8 
ס 1 זס 0 ! 1 > 5013 ! ' 1611 > 1103 ) 00 ! 6 ). . בשנת 1802 , כשסופחד, 
פיימונטה לצרפת ע״י נאפוליון, נתמנה ב׳ כנציגה של פיי- 
מונטה בפארלאמנט הפאריסי, אך משום חילוקי-ר,דעות, 
שפרצו בינו ובין הקיסר, פרש ב׳ מן החיים הציבוריים 
והקדיש את עצמו לחיבור כתביו הד״יסטוריים. ב 1814 , 
כשהוחזרה העצמאות לפיימונטה, לא נועז ב׳ לחזור לארצו 
ונע^ח נתין צרפתי: מ 1817 עד 1822 היה נע 1 יא האקאדמיה 
ברואן( 60060 ). משום התנגדותו לרסטוראציד, סולק מכהו¬ 
נה זו ומאז חי במצוקה ובמחסור. ב 1832 חזר וביקר במולדתו 
על*פי הזמנתו של קרלו-אלברטו (ע״ע), המלך הליבראלי 
החדש של פיימונטר,. 

לכתיבת היסטוריה פנה ב׳ לאחר שנתנסד. בנסיונות ספ¬ 
רותיים שונים• הוא ראה בד״יסטוריה את האמצעי היחיד, 
שעלול היה ליצור הפרה לאומית בעם האיטלקי! ואמנם, 
ע״י תיאור העבר נתכוון ב׳ לעורר בקורא התלהבות לרעיון 
השיחרור הלאומי של איטליה. תפיסת־ההיסטוריה שלו היא 
קלאסיציסטית וטךם־רומאנטית מיסודה, וסיפור-הקורות הופך 
בספריו לפעמים תכופות לרטוריקה. מצד שני מחקה ב׳ 
לפרקים את סיגנונו של טאציטוס ולפרקים את ההיסטוריונים 
של תקופת ההומאניזם. הוא אוהב להשתמש במשפטים כב¬ 
דים, מלוטשים ובלשון עשירד, בארכאיזמים. תכונות אלו 
שבדרך-כתיבתו מסבירות את השתייכותו אל הפוריסטים 
בספרות האיטלקית ואת התנגדותו הקיצונית לרומאנטיקנים. 

כ׳ מיעט להשתמש במקורות ובבקרתם! ולפיכך, זעומר, 

היא תרומתו לחקר תולדות איטליר" למרות הערך החינוכי- 
הלאומי המרובה. שר,יר, לכתביו בזמנו. החשובים שבספריו 
הם: ״תולדות מלחמת-העצמאות של ארצות-הברית״ ( 1809 ) 
(ניתרגם לצרפתית ולאנגלית)! "תולדות איטליה מ 1789 
עד 1814 ״ ( 1824 ) והמשך תולדות איטליה של גוצ׳ארדיני 
עד שנת 1789 ( 1832 ). 

.€ . 0 ; 1867 , 1 ) 8011 .€ 41 **//'׳ז .^ 180 מ 10 *ס .ס 

. 8 ;( 1935 , 222-67 .ק , 1 . 01 ^\ 

. 1921 , $101^(0^(11 1(11(011(1110 $1^1 $€€, X^X מ/^ 5/0 , 0€ סז€ 

י. ב. ס. 


13 טןליזם (ת 1151 ג 0:1 ( 1 , מלאט׳ 1111115 מ 1 = נקניק). מחלה, 
שנגרמת ע״י הרעלן של החידק קלוסטריךיום 
בוטולינום (מ 111 ח 11 ט 0£ ( 1111011 ) 0 * 0105 ) ממשפחת המתגייס. 
המחלד, חוארד, לראשונה ע״י יוסטינום קרנר (ע״ע) ב 1820 — 
1822 , וגורם-המחלה נתגלה ב 1896 ע״י ון ארמנגם (ה 3 ז\ 
10608601 •!£) בבלגיה, לאחר שהורעלו כל חבריה של תז¬ 
מורת, שאכלו מאותה חתיכה עצמה של בשר-חזיר מלוח. 
החוקר הצליח לגדל את גורם־המחלה משאריות־הבשר ומן 
הטח(ל ותוכדד,מעיים של אחד משלושת המנגנים, שמתו 
מחמת ההרעלה. מקורו של הגורם באדמה! הוא מתג גרם- 
חיובי, ארכו 1 ) 5 — 4 ורחבו 1 ) 0.9-1.2 . הוא מופיע בצורת תאים 
בודדים או בזוגות ושרשרות! המתג מתנועע באמצעות 4 — 8 
ש 1 טנים, וסמוך לקצהו נמצא בבג. המתג גדל בתנאים אי־ 
אוירנים (ע״ע) גמורים בלבד. מבחינת ההתנהגות הביוכימיה 
פבחינים בין שני גורמים: קלוסטריךיום פךא-בוטולינום 
( 111101101 * 3 ■ 1x1 י 31 ק 111110 ) 0 * 0105 ), שמפרק חלבון-ביצים 
וקלוסטרידיום בוטולינום, שאינו יכול לפרק חלבון זה. הגז¬ 
עים השובים מפיקים רעלנים שונים. שכל אחד מהם מתבטל 
ע״י נוגדן סגולי — אנטיטוכסין — מיוחד. לפי הרעלנים 



הסגוליים מבחינים 5 גזעים שוגים, המכונים לפי האותיות 
הרומיות 6 , 0 , ס ו £ הרעלות של בני-אדם נגרמות 
ע^׳ר ע״י ^ ו פ, ובמקרים נדירים ע״י £ הגזעים 0 
ו ס נמצאו בהרעלות של צאן, בקר וסוסים (שאכלו מספוא), 
ו € — גם בהרעלות של עופות־בית וברווזי-בר. 

ב׳ אינו אינפקציה(ע״ע זהום): גורם־המחלה אינו מתרבה 
בתוך אברי-ר,גוף! ההרעלה נגרמת ע״י רעל, שנספג במעיים. 
ב׳ בא מתוך קליטה של מזון, שבו גדל הגורם ויצר את רעלו. 
רוב המקרים של ב׳ באירופה נגרמים ע״י אכילת בשר מלוח, 
מעושן או מתובל! רוב המקרים באמריקה נגרמים על-ידי 
אכילת פירות דרקות משומרים בקופסות־פח. הסיבה העיק¬ 
רית היא: חימום בלתי-מספיק בשעת הכנת השימורים! 
כיום ב׳ הוא מקרה נדיר בייצור התעשייבי, אך עדיין הוא 
שכיח בייצור הביתי. הרתחת־השימורים במשך דקות אחדות 
הורסת את הרעלן ומונעת את התהוותו של הב׳. 

הרעלן של הב׳ מסוג הושקע מתרבויות, גובש והוכר 
כחלבון, שהוא מן החמרים הארסיים העזים ביותר הידועים 
לנו. המנה הקטלנית לעכבר היא *- 5x10 ג׳, ולק״ג אחד של 
חזיר-ים או של יונקים אחרים—ובכללם האדם—כ י־ 10 8 x 






745 


3 ו 6 ו;^קה 


746 


♦ 


סטו משיטת־המיון של ליבה והתקדמו לקראת מיון טבעי הברת הרבב המין (ג^^^^ק 5 ) וגבולותיו. כיוון זח חשוב ביותר 
יותר, שנסתייע בסימני־אבחנה מרובים במקום סימדהאבתנה בסיסטמאטיקה של צמחי־תרבות, במקום שהיחידה המוגדרת 
האחד שהשתמש בו לינה. באן ייזכרו שמותיהם של ז׳יסיה ע״פ חיצוניותה כמין עלולה לכלול הרבה יחידות בעלות 
ודה קנדול הצרפתיים, בנתם והיקר האנגלים ואנגלר הגרמני• התנהגות ^סיולוגית והרכב כימי שונה מאוד, והזן — או 

?ן• *ד י — ?ד * * *•* 

הללו הקימו מערכים מורפולוגיים טבעיים לעולם־הצ", שחלק היחידה הנמוכה מן הזן ~ הם החשובים לגידול ולטיפוח. 

מהם מקובל בסיסטמאטיקה עד היום. ניטויי־הכלאה ובדיקות ציטולוגיות סייעו במידה מרובה 

בניגוד למערכים הקדומים, שלא שימשו אלא אמצעי בהבחנת טהרתו התורשתית של המין ובחלוקת המין ליחי- 

לאבחנת מינים, סוגים ומשפחות, ללא תזזומת־לב למידת דות תורשתיות נמוכות יותר. מעלה יתרה נודעת לסיסטמא־ 

הקירבה שבין היתידו׳ת, הלכה ונתפתחה מסוף המאה ה 19 טיקה הניסויית, שמטבע שיטותיה ובעיותיה עשויה היא 

ואילך הסיסטמאטיקה הפילוגנטית, החוקרת את הקירבה לגלות את ה״שבילים", שבהם הלכה והולכת האוולוציה של 

ההדדית שבין היחידות, את השתלשלותן זו מז 1 ואת האח׳לד עולם־הצומח, כלומר: כיצד השתלשלו ומשתלשלות הצורות 

ציה של עולם־־הצ" בכללו. בהתאם לרעיודהאוולוציה בביולו־ זו מזו. 

גיה כולה נוצרו מערכים פילוגנטיים של עולסיהצ", בלומר: ב. הפיסיולוגיה היא ענף מרכזי חדש של הב׳. 

מערכים, שבהם מוצגות המשפחות, הסדרות והמערכות בסדר* הנשימה, הפוטוסינתזד" יצירת עמילן או חלבון וכד' הן 
ההשתלשלות הטבעי שלהן, באופן שמשתקף בהן אילד תגמות לתהליכים פיסיולוגיים של הצ", שהם כרוכים בשי* 
היחסים של עול^הצ״ — כגון המערכים של אנגלי׳ של נויים כימיים, בעוד שהתהליכים של קליטת מים ופליטתם 
הלך, של וטשטין, של בסי, של הצ׳ינסון, ועוד. עצם קיומם ושל הובלת־מזון בצמחים כרוכים עפ״ר בשינויים פיסיקא- 
של מערכים שונים מעיד, שעדיין אין הסיסטמאטיקנים ליים 1 תהליכים כגון פתיחה וסגירה של פיוניות וכד׳ כרוכים 
מאוחדים בדעותיהם בדבר המוצא וההשתלשלות של כל בשילוב של שינויים כימיים ופיסיקאליים כאחד. הפיסיולו* 
היחידים. רק עם השימוש בענפי־מחקר בוטאניים אחרים גיה חוקרת את המכאניזם הפנימי של התהליכים השונים, 
לצרכיה של הסיסטמאטיקה, כגון האנאטומיה של הצ׳, הכי־ את היחס והקשר ביניהם, את הפעולה של כל אחד מהם ושל 
מיה, הציטולוגיה, הגנטיקה והפאלאובוטאניקד" עשויה חסים* כולם יתד על גילויי־החיים השונים של הצ׳ ואת הגורמים 

"ד י% י ^ 

טמאטיקה לקבל •בסיס אובייקטיווי אחיד למסקנותיה. החיצוניים המשגעים על התהליכים הללו. ארבעת שטחי־ 
הטאכסונומיה מעסקת בימינו אלפים של בוטאנאים. מספר המחקר העיקריים של פיסיולוגיתיהצ׳ מקבילים לארבעת 
מיני־הצ״ בעולם נאמד בחצי־המיליון — כמחציתם עילאיים׳ הגילדים החשובים בחיי-הצ': חיליף־החמרים, ההתפתחות, 
כלומר: בעלי צרורות־צינורות. בכל ארץ וארץ פוקדים ההתרבות, הגירויים. 

הבוטאנאים את הצמחיה המקומית, ובודקים, חוקרים ומכנים ימי החקירה הפיסיולוגית של הצ׳ הם פןמיה של החקל* 
את צמחי־המקום בשמות המקובלים במדע, התכלית הרא־ אות, שמראשיתה לא פסק האדם ללמוד מחוך נסיונו את 

שונה של החקירה היא חיבור ספר לצמחיית־הארץ — דרישותיו של הצ׳ ואת תגובותיו לתנאים החיצונים. על* 

"פלוךה" של הארץ, שבו מכונסים כל הצ" בליווי תיאו־ כרחו ערך האדם ניסויים מעשיים לאירסוף, עקב אחריהם 

רים מורפולוגיים והערות גאוגראפיות ואקולוגיוח.לכל מיו• ולמד מהם, וע״י כך השביח את גידוליו והגדיל את פוריותם. 

בתחומי המין נוזעים להבחין גם יחידות טאכסונומיות נמי־ שלא מדעת ושלא בשיטה מדעית אגרה החקלאות שפע של 
כות יותר, כגון: בנות־מין, זבים, צורות וכז". ה״פלורה" הסתכלויות ועובדות על חיי-הצ׳, שכיום הן שדה־המחקר 

היא ספר־עזר חשוב ביותר לכל ענפי*המחקר הבוטאניים: העיקרי של הפיסיולוגיה. הפיסיולוגיה המדעית אי־אפשר 

בלא ידיעת שמו של הצ׳ הנחקר ובית־גידולו אין למחקר היה לה להתפתח אלא לאחר שנתפתחו הפיסיקה והכימיה, 

הבוטאני כל ערך. ובעיקר הביוכימיה. בסיועם של שני המדעים הללו פתרה 

דרך אחרת בסיסטמאטיקה היא הבדיקה הביקרתית של הפיסיולוגיה הרבה בעיות לטובת החקלאות המודרנית, ואף 

מינים, שמשתייכים לסוג מסויים, וחיבור מונוגראפיה על סוג תרמה תתמה חשובה ביותר לפתרון בעיות ביולוגיות כלליות, 

זה. בדרך זו מכנסים בחיבור אחד את כל הידוע על מיניו ובעיות־ההיים בכלל. ראשיתה של הפיסיולוגיה כענף־מחקר 

של סוג אחד על יסוד בדיקה יסודית ומקפח. מונוגראפיות מדעי חלה במאה ה 16 עם מחקריו של צ׳סאלפינו בתנועת 

כאלו נעשות בעיקר במוסדות, שבהם מרוכזים ד,צ" של רוב מיצי־הצ" ועם נסיונו להשוות תנתח זו לתנועח־הדם בגופם 

חלקי־העולם בעשביות, ז. א.: באספים של צמחים מיובשים. של בעלי־חיים. במאה ה 17 גילה קאמראריוס את פעולת 

עזרה מרובה מועויטים למונוגראפים הגנים הבוטאניים גרגת־ד״אבקה על יצירת זרעים כשרים לנביטה. במאה ה 18 

(ע״ע גן בוטני), המכילים אספים חיים מחלקי״תבל שוגים• ערך אלכסנדר מהילז הסתכלויות וניסויים בתזונח־הצ׳ ובתנו* 

עשביות גדולות מאוד וגנים בוטאניים גדולים, שמשמשים עת מוהל־הצ׳, והתזה בין השאר שמשהו מן האוויר משתתף 

מרכזים של חקירה סיסטמאטית, מצויים בלונדון, פאתס, בהזנת־הצ׳ושהעלים הם האברים מטמיעי־המזון.ב 1768 סיכם 

ניו־לרק, המרד, ועוד. עשביות וגנים בוטאניים קיימים אמגנהאוס (ע״ע) אח ניסוייו להוכחת קליטת דו־תחמוצת* 

כמעט בכל ארץ, שמקיימת אוניברסיטה או מוסדות־חקירה הפחמן ע״י צ״ ירוקים. ב 1804 הובהרו ע״י דה סוס׳ר (ע״ע) 

בוטאניים. יום־יום מתגלים למדע מינים למאות שלא תוארו היחסים הכמותיים שבין הפוטוסינתזה והנשימה, ובאותה 

מעולם, ועדיין מרובים הם שטחי־הארץ, שצמחיחם עדיין תקופה חלה גם תגליתו של ניט( 10118111 ) בדבר הגאוטרופיזם 

לא נחקרה או לא נחקרה כראוי. ושל דיטרושה בדבר האוסמוזה והטורגור, מאמצע המאה ה 19 

בזמננו הולך וגובר בסיסטמאטיקה המפנה לכיוון הניסויי, ואילך התקדמה הפיסיולוגיה ע״י שורה של חוקרים גדולים, 
המצטמצם בעיקר בגבולות המין ויחידותיו הנמוכות. בעזרת כגון; נגלי, הופמיסטר, ליביג, מוליש, פיטמג, צ׳אפק, האבר• 
שיטוח אקולוגיות, ציטולוגיות, כימיות וגנטיוח מועמקת לאנט, שטאל, פפפר, זאקס ורבים אחדים. וזבעיוח המרכזיות 






747 


סיפונ^קח 




של הפיסיולוגיה של הצ״ הן כיום: קליטת המים והחמרים 

המומסים ז בעיות השפעתם של המרי־הזבה שובים על הצ׳ 

¥ 

ואבריו השונים < הפרשת־מים ע״י טראנספיראציה: הולכת־ 
המים בצ׳ן פוטוסינתזה! נדידת החמרים האורגאניים בצ׳ז 
בשימה ז השפעתם של גורמים אקלימיים, כימיים ופיסיקא* 
ליים וכד׳. 

התוצאות של החקר הפיסיולוגי מצאו בחלקן הרב את 
שימושן בחקלאות. הרבה משיטות הגידול, ההשבחה, הטי¬ 
פול, הדברת מחלות ועשבים רעים וכד' — הם נושאים של 
החקר הפיסיולוגי. שיטות הגידול והדישח ושיטות-ההשקאה 
החדישות הן פריים של מחקרים פיסיולוגיים. תקר חילוף־ 
החמרים של הצ׳ תרם הרבה לפתרון בעיות האחסנה והתע- 
בורה של פירות 7 הכרת השפעתם של המרי צמיחה ובשילה 
כימיים פתרה הרבה שאלות מעשיות בריבוי צ" ובחניטת 
סירות והבשלתם. בהשגי הפיסיולוגיה של הצ" תלוי פתימ 
השאלה העיקרית של האנושות — אספקת מזון לאוכלוסיית- 
העולם ההולכת וגדלה. 

ג. ה מ ו ד פ ו ל ו ג י ה, מענפיה של הב׳, עוסקת בחקר הצורה 
והמבנה של הצ׳, מגדרת את אבריו וקובעת את היחסים 
ביניהם. את השפע העצום של צורות האברים בעולם הצ" 
צימצמה המורפולוגיה לאברי־יסוד אחדים, כגת: הגבעול, 
השורש, העלה והטריכום. לפי המבנה והמוצא שלו ביתן כל 
אבר המצוי בצ" (עכ״ם בצ" העילאיים) לזיהוי עם אחד 
מאברי־היסוד הללו. המורפולוגיה מבצעת זיהוי זה בדרן 
ההשוואה והניחוח וע״י ההסתכלות בתהליכי־ההתפתחות של 
האברים השונים. המעבר במורפולוגיה מן הגישה התיאורית 
של האברים לגישה הפיסיולוגית — מעבר, שבא לידי ביטוי 
בעבודותיהם של זאקס ( 1682 ) ושונדנר ( 1874/8 ), ואח״ב 

בעבודות היסודיות של גבל ואתרים' — הביא לידי טישטוש 

■י 

הגבולות בין אברי-היסוד, משהוכח שאפשר(בהשפעת הסבי¬ 
בה) לשבות את האברים ולהחליף עלים בשרשים ועלים 
בטריכומים, וכיוצא בזה. בדרך זו נתפתחה בעשרים השנים 
האחרונות המורפולוגיה הניסויית או האורגאנוגראסיה, 
שאף-על־פי-כן לא ביטלה כליל את השימוש במורפולוגיה 
הקלאסית. 

כיוון אחר במורפולוגיה היא המורפוגנזה שעוסקת בניתוח 
הגורמים המביאים להתפתחות הצורות השונות של האברים 
ובקביעת התהליכים הכרוכים במתן הצורות. 

האנאטומיה אינה אלא מורפולוגיה של המבנה הפנימי. 
תחילת התפתחותה היתה קשורה בהמצאת המיקרוסקופ 
המורכב בסוף המאה ה 16 , והיא התקדמה במידה שחלו 
שיפורים במיקרוסקופ ובטכניקה המיקרוסקופיח, הוק גילה 
(ב 1682 ) את העובדה, שהצ׳ בנוי תאים-תאים, אד נ. גרו 
( 1660 ) ומ. מאלפיגי ( 1675 ) נחשבים למייסדיה של האנא- 
טומיה. ב 1831 גילה ר. בראון אח גרעין־החא והטעים את 
חשיבותו. מייסדי החאוריה של התא היו דיטרושה ( 1824 ), 
שלידן ושואן ( 1838 ), בזמננו תופסת האנאטומיה מקום 
מרכזי בסיסטסאטיקה ובפיסיולוגיה. בחלק ניכר של צמחי- 
העולם נחקר המבנה האנאטומי לכל פרטיו. עשרים סוגים 
של תאים וסוגים מרובים של רקמות המצויים בצ" ידועים 
ביום מבחינת מבניהם, תפקידיהם, יחסיהם ההדדיים, הת¬ 
פתחותם וגלגוליהם בצ׳. גם באנאטומיה מרובים כיווני- 
החקירה: תיאורי, התפתחותי, תיפקודי, אקולוגי וכד׳. 

ה צ י ט ו ל ו ג י ה, או תורח־התא, צמחה מתוד האנאטו- 


מיה כתחום חקר עצמאי מקיף ביותר. היא עוסקת במבנם, 
הרכבם הכימי ותפקידיהם הפיסיולוגיים של חלקי-התא: יחס 
הפרוטופלאסמה של התא אל חילוף-החמרים, אל הצמיחה 
והתפתחותן מבנה הגרעין — הפלאסטידות, הוואקואולוח 
ותפקידיהן? התהליכים הקשורים בהתחלקות התא! מבנה 
הכרומוסומים והשינויים החלים בהם בחלוקת־ההשוויה 
ובתלוקת-ההפחתה ן יצירת תאי-המין ן יצירת העובר, ועוד. 
הציטולוגיה קשורה קשר הדוק מנטיקה ומשמשת לזו האח¬ 
רונה שיטה ובסיס, וכן היא משמשת את הסיסטמאטיקה 
התיאורית והניסויית. 

ד. גאובוטניקה. מונח זה טבע גךיזבך ב 1866 , במקום 
המונח פיטוגאוגראפיה (כלומר: גאוגראפיה של צ"), שהיה 
קיים מזמנו של סטרומיאר (■ €1 ץ€מ 5:1-01 , 1800 ). בשם גאו־ 
בוטאניקה מציינים ביום את מקצועות-הב׳ העוסקים בחקר 
החוקיות של תפוצת-הצ" על פני כדור-הארץ (פיטוגאוגרא- 
פיה במובן המצומצם), בחקר היחסים שבין הצ' וסביבתו 
(אקולוגיה של הצ") ובחקר חיי-החברה של הצ"(פיטוסוציו־ 
לוגיה). 

הגאובוטאניקה חוקרת, איפוא, את הצמחיה ואת הצומח 
ביחסם לסביבה הדוממת והחיה וביחסם לסרחבי-מחייתם. 
מאחר שגורמי-הסביבה אינם קבועים אלא הם משתנים 
והולכים, משתדל המחקר הגאובוטאני להבליט גם את הצד 
הדינאמי של התופעות שבחיי-הצ". 

הגאובוטאניקה היא ענף צעיר של הב׳, שבזמן האחרון 
זכה להתפתחות ניכרת. ענפים בוטאניים מרובינ 4 וגם מקצו¬ 
עות אחרים, שעוסקים בחקר תופעות-הטבע, נזקקים למחקר 
הגאובוטאני ולהוצאותיו. מצד שני אין במעט ענף בוטאני 
אחד שאין הגאובוטאניקה נזקקת לו ומסתייעת בו, וכן היא 
נזקקת גם להרבה מקצועות לא-בוטאניים, כגון הגאוגראפיה, 
תורת-הקרקע, תורת-האקלים, הפאלאונטולוגיה, ועוד. הגאו־ 
בוטאניקה עשויה לשרת גם מקצועות שימושיים מרובים. 
שאלות-יסוד מרובות של החקלאות הן בעיקרן שאלות גאו- 
בוטאניות, כגון: תיכנון איזורי וחקלאי. יעור ומשק-היער, 
שמירת-הקרקע, הכשרת-הקרקע, הערכת הכושר החקלאי של 
קרקעות, כיבוש-מדבריות ובד׳, 

(א) הפיטוגאוגראפיה, העוסקת בחקר התפוצה של 
הצי׳ ובקביעת שטח-התפוצה של כל מין, סוג וכד׳י מגדרת 
ממלכות-צ" ואיזורים טבעיים של צ" על פני כדור-הארץ לפי 
הצמחיה והצומח. שני כיוונים לה: ( 1 ) הכיוון הפלוריסטי, 
החוקר את תפוצתם של מינים, סוגים וצמחיות שלמות לפי 
מצבם הנוכחי ואת בעיית התהוות שטח־התפוצה (אראל) של 
המין או הסוג?( 2 ) הכיוון ההיסטורי-הגנטי, העוסק בתולדו¬ 
תיהן של צמחיות בזמני-נדידתן, בדרבי נדידתן ובשינויים 
שתלו בתפוצתם של צ" בתקופות השונות של כדור-הארץ. 
לשני הכיוונים יש גם צד מעשי, שהוא קשור בבעיות 
האמטרודקציה (ההכנסה) והאיקלום של צ" מאיזור אחד 
למשנהו. גדולי החוקרים בבעיות מוצאם והתהוותם של 
צמחי-התרבות היו שימאן, דד, קאנדול, ואוילוב. 

(ב) האקולוגיה חוקרת את היחסים שבין הצ׳ וסביבתו 
ואת התגובה של ד,צ׳ לתנאים של סביבתו הדוממת והחיה. 
בית-דיגידול של הצ׳ כולל ארבעה סוגי־גורמים: אקלי¬ 
מיים, קרקעיים, טופוגראפיים וביומיים (וע״ע אקולוגיה של 
צמחים). 

(ג) הפיטוסוציולוגיה חוקרת את חיי־החבדה של 




749 


כוטנירןה—כומרו, אמץ־אמיל מרי 


750 


הצ/ כלומר: את כל הנוגע להערכותם של הצ" לקיבוצים 
בעלי הרכבים מסויימים. בעיותיה הן: מה הן סיבות הזיקה 
החברותית בצ״ז כיצד מתפתחת חברת־צ"? מה הם הקרויים 
הקובעים את מבנה-החברה ז היא פועלת בכיווני-מחקר אח¬ 
דים: א) מבנה החברה והרכבה• ב) תגובת חברת-הצ" ומר¬ 
כיביה על תנאי-החברה• ג) השפעת הסביבה על הצ" ועל 
הרכב-החברה• ד) תולדות התפתחותה של החברה במקום 
מסויים • כיוון זה הוליד את ההשקפה הדינאמית על הצו¬ 
מח — את הרעיון, שהטבע "שואף" להצמית בכל מקום את 
חברת-הצ" המותאמת ביותר לתנאי המקום והמנצלת במידה 
מאכסימאלית את תנאיו האקולוגיים • לחקר הדינאמיקה של 
הצומח תוצאות עיוניות ומעשיות מרובות בתחומי הערכת 
כשרם החקלאי של שטחים, התאמת שטחים לסוגי-חקלאות 
שונים וכד׳! ה) התפוצה של תברות-הצ" השונות על-פני 
הארץ; עריכת מפות-צומח של ארצות ואיזורים שלמים היא 
הסיכום של כיוון-מתקריה זה, ועל מפות-צומת מדוייקות 
בליווי הסברים אקולוגיים מבוססת עריכתן של מפות-חק- 
לאיות• ו) מיון החברות וסידורן בדירוג סיסטמאטי, שהוא 
הכרחי להערכת קרבתן של חברות-הצמחים והכללתן של 
היחידות הנמוכות ביחידות גבוהות יותר: חברות קרובות 
מצטרפות לאגד, אגדים מצטרפים לסדרות וכד/ 

ה. פ ל א ו ב ו ט נ י ?ן ה היא ענף-הב׳ העוסק בחקר הצ" 
המאובנים, שנמצאו בסלעים מתקופות גאולוגיות שונות. 
בזמן האחרון נתפתח ענף זה ביותר ונעשה אמצעי-עזר 
לענפי-מחקר אתרים בב׳. השרידים המאובנים של צ״ — 
במידה שהגדרתם היא מדוייקת — מעידים על הרכבן של 
הצמחיות ועל תפוצתן בעבר, ובהתאם לכך משמש מקצוע 
זה יסוד לחקר תולדות הצמחיות של ימינו. ע״י גילוי סוגי- 
צ" שאינם קיימים בימינו מספקת הפאלאובוטאניקה את 
החוליות שאנו חסרים להרכבת שלשלת-היחסים של עולם- 
הצ". על הפאלא 1 בוטאניקה מיוסדת תורת-האוולוציה של 
הצ״, וכן משמשת הפאלאובוטאניקה את הגאולוגיה: המאוב¬ 
נים הצמחיים הם מכשיר ומפתח להגדרת השכבות הגאו- 
לוגיות השונות במידה לא פחותה מן המאובנים של בעלי- 
החיים. 

ו. בוטאניקה שימושית. הב׳ מספקת לחקלאות את 
תוצאות מחקריה כמעט מכל הקף-מקצועותיה. קשה להציב 
גבולות בין ב׳ עיונית לשימושית, כי כל הנראה כיום כעיוני 
בלבד עלול להראות מחר גם כמעשי. מחקרים פיסיולוגיים 
שימשו יסור להשבחת החקלאות לכל ענפיה, ביהוד להגדלת 
הפריון של הצ׳, להדברתם של מחלות ומזיקים ולהשבחת- 
הקרקע. הסיסטמאטיקה מספקת לחקלאות את עיקר ידיעו¬ 
תיה בדבר צמחי-התרבות שבכל העולם, מסייעת לבחירת 
הזנים החקלאיים המתאימים ומציעה לחקלאות מינים חד¬ 
שים, שהם ראויים לניצול כאמצעי-יעור, כעצי-פרי, כמספוא, 
כצמחי־נוי וכד'. המורפולוגיה והאנאטומיה של הצ׳ מספקות 
ידיעות על האפשרויות של ניצול הצ" לחרושת-העץ, על סי¬ 
בים לתעשיית-נייר, ידיעות בנוגע להדברת מחלות, להתרבות 
וריבוי, להרכבת-צ" ועוד. הכיוון הכימי של חקר-הצ" סיפק 
תוצאות חשובות בשאלת ערכם התזוני של צ", בשאלת 
תכולת חמרים שאפשר לנצלם לתעשיה, כגון צמתי-שמן, 

צמתי-שרף, צמחי-בורסי, צמתי-גומי וצמחים אחרים הרבה. 

* י* 

הציטולוגיה היא כלי הכרחי ביותר בידי מגדל-צ", הזקוק 
לאינפורמאציה על מספר-הכרומוסומים ומבניהם, על ע^רות 


- ופוריות בצ", על בעיות הפריה והתורשה וכד', הגאובוטא 

ניקה לכל ענפיה משרתת כיום את החקלאות בקנה-מידה 

רחב ביותר. ס^רים גאובוטאגיים של הצומח ושל היחסים 

בין הצומח והקרקע הם היסוד לכל חיכנון חקלאי. הפיטו- 

סוציולוגיה מאפשרת להבחץ בין טיפוסי-יער שונים ומורה 

את הדרך לניצול ראציונאלי של יערות טבעיים. היא צופה 

ומגידה מראש אח מהלך ההתפתחות של שלבי-הצומח 

השובים ומציעה טיפולים מיוחדים לשם מניעת התפתחותם 

של שלבים בלתי-רצויים, תרומה רחבה ביותר עשוי המחקר 

הגאובוטאני להביא בפתרון הבעיות של הטיפול בקרקע, 

שמירת-הקרקע, הדברה אגרוטכנית של עשבים רעים, מחזר 

רי-רביה, שמירה על הנוף הצמחי, ועוד. 

מקצועות מרובים קשורים קשר הדוק במחקר הבוטאני 

או נכללים לפי נושאיהם בתחום הב', אע״פ שנעשו מקצר 

עות עצמאיים — כגון: הבאקטריולוגיה, המטפלת בקבוצות• 

צ" פרימיטיוויות! ענפים מרובים של החקלאות, שאינם 

אלא מקצועות בומאניים שימושיים• הגנטיקה של הצ', 

המשמשת את כל ענפי הב׳ ומשתמשת ברוב ענפיה. 

מ. זהרי, עולם הצטחים, תשי״ד• ט. אבן-ארי, בוטאביקה כל¬ 
52 לית, תשי״לן ; 1875 ״ 301 ♦ 5 ו^^ו 

0/ 301, 1860 ^ 1 ^ 0 , 1909; 1(^,, 01 30(, מו 

11. 1914; 8 ► 14 ..מ 

1905-1913; 0. \\ 1913 3 , 611 ^ה 11126 ) 1 ן 3 < 2 ז 11 נ 1 ז 2 ז - 

1922; £20 1€ ( 1 , 11 תגז? .^ 1 ־ז^ £1 ת 

1924-1936; £, 1431 1^5, 3101 ז 1 } 31 /ס $'ז 66 ה ( 

1928; 0 ; 1928 ,,) 30 %ת€)$^$ /ס , 1€ §ת ¥1 \$ , 2 .ם . 
501101(11, £(/>/. ת 13 ץ 1:1 .£ . 0 ; 1942 , 1 ) 1€ 'ה 1 )} 30 1 ) 1€ ' ה 0 ז €11 מ . 

513 מ $0 ק 1 ח 110 ^ 1 [)( 1 נ 11 דו 03 , 8 ; 1949 ,,) 30 ,ץ) 1 ת > 

0/ 30(,, 1949; ], 6. 44111—£. 0. 

01 .* 1950 ,.) 30 ,קקס? ► 44 —ג 11011 ז 6 ז 

0 . ג 

,(1903 ארזלף — — (נר 
כימאי גרמני• מגדולי החוקרים בכימיה של הורמוני 
המין (ע״ע). ב/ שהיה תלמידו ועוזרו של וינדאוס (ע״ע) 
בגטינגן, הולך בדרכו בחקר הסטרואידים (ע״ע). הוא היה 
1936 מרצה בדאנציג, ולאחר שנצטרף לנאצים נתמנה ב 
מנהל המכון לביוכימיה ע״ש וילהלם קיסר (מתהילה בבר- 
לירדאלם ואה״כ בטיבינגן). מ 1945 משמש ב׳ פרופסור 

לכימיה פיסיולוגית בטיבינגן. 
ב 1929 — 1931 השתתף ב׳ יחד עם חוקרים אחרים בבידו- 
— 1932 דם של ההורמונים של הגקבות משלפוחית-גראף, ומ 
בבידוד האנדרוסטרון מן השתן. ב 1934 קבע את המבנה של 
הפרוגסטרון'וביצע את הסינתזה שלו, וב 1935 — את זו של 
הטסטוסטרון. ב 1939 הוענק לו (יחד עם רוזיצ׳קה, ע״ע), 
פרס-נובל לכיסיה, אלא שב׳ — בהתאם להוראתו של היט- 

לר —סרב לקבלו. 

611 בו?ןרו, אט!ן אמיל מרי - 10 ־ 31 ^ 1 €חחש 

ס 0 ■^זג ^ 60 — ( 1845 — 1921 ), פילוסוף צרפתי. למד x 

- בפאריס ובהיידלברג• מ 1876 פרופסור לפילוסופיה במונ 
* 

פליה, מ 1888 ואילך — בסורבונה. ב 1912 נבחר כחבר של 

האקאדמיה הצרפתית. 

בפילוסופיה הצרפתית שאחר 1870 היה ב׳ הנציג המובהק 
של הזרם הנאוספיריטואליסטי, שמרד בשלטון הפוזיטיוויזם 
ובחפיסת־הטבע תמכאניסטית והדטרמיניסטית שלו. בעבודת¬ 

9• ** 

00 13 1015 13 הדוקטור שלו 11£ ן 31 ת 




751 


בזמרו, אמץ אמיל מדיי—בויאוטייח 


752 


ר 

(״על המקריות של חוקי־הטבע״, 1874 ) ובספרו ^ 1 ) 1 יו 6 ( 1 
03101:6116 101 13 16 > (״על המושג של ח(ק*הטבע'׳ 1895 ) 
השתדל ב' לערער את התפיסה של חוק־הטבע כביטד להכרח 
סיבתי אזבייקטיווי. הוא רואה את ה״חוקים" של מדעי־הטבע 
כהמצאות של המדע. ההכרח שבקשר בין תופעות־הטבע 
אינו אלא מדומה, והשתלשלותו זו מזו אינה כשלעצמה 
מתוייבת־המציאות, הטבע אינו ניתן להבנר" ואף לא לתיאור, 
בקאטגוריות של חוקים סיבתיים בלבד, ללא שימוש בקאט* 
גוריות של התכלית. הרמות השונות של המציאות — 
המכאנית, הפיסיקו־כימית, הביולוגית, הפסיכולוגית — אינן 
מתחייבות זו מזו ואינן משתלשלות זו מזו בהכרח מכאני, 
אלא הן ערוכות זו על גבי זו ע״י גורם יוצר ומקדם. ההבדלים 
שביניהם הם איכותיים ואינם ניתנים לרדוקציה לגורמים 
כמותיים. תהליך הד״תפתחות האוניברסאלי מביא בהברה 
לידי החירות היוצרת, והעולם כולו מתקיים בזכותו של 
מעשה־יצייה חפשי. נמצא, שהתהליך האוניוורסאלי מבטא 
״מקריות״ — לא הכרח סיבתי. בתםיםת*הטבע שלו שאף 
ב׳ ליתן ביסוס חדש למטאפיסיקה של החירות, לפילוסופיה 
של הדת ולהיארארכיה של ערכי־רוח (ספר! • 61116 80161166 
[״מדע ודת״), 1908 ), ומכמה בחינות הקדים את 
הפילוסופיה של ברגסון(ע״ע). 

ב׳ הירגה לפעול גם כהיסטוריון של הפילוסופיה ( 61110168 
1116 ק 1111080 ק 1613 > 111510116 '! 10 > ["מסות בתולדות־הסילוסר 
פיה״], ^ 1901 ), וביחוד עסק בחקר הפילוסופיה היוונית 
(כתלמידו של צלר, ע״ע) ובהסברתה של הפילוסופיד, הגר¬ 
מנית (יעקב במה, ליבניץ, קאנט) לציבור הצרפתי. חשיבות 
מרובה יש גם לספרו על פאסקאל ( 1900 ). 

, 8 תץו 501 . 1 ^ ; 1907 ,. 5 1 ^ 1 מעס׳ו , 2 ) 11 ^ 60 

^ 1 * 1 ? ^^ 7 , 1 >ז ¥£0 וגז 0 .$ .״ 1 ;י 1923 ,״ע 

״ 1924 ,, 3 .ע / 0 

י. ל. 

בז 15 ר 1 , 0 זבני — 0 ״וש:ו 60 111 תג^ 010 — ( 1544 (ז 1533 ] 
בנה _^יאנה(קונאו) — 1617 , טורינו), חוקר בתורת־ 

המדינה; דיפלומאט ומטיף איטלקי. ב׳ נתחנך ולמד בטורינו 
אצל הישועים וגם נכנס למסדרם בלא שקיבל עליו את 
נדרי־הכמורה. בשנת 1582 נעשה מזכירו של קרלו בורומאו 
(ע״ע) וב 1586 — יתצו של פדריקו בורומאו במילאנו וברו¬ 
מא. לב׳ היה חלק פעיל מאד בתנועת הקונטרא-רפורמאציה: 
ב 1584 נשלח ע״י קארל עמנואל 1 , דוכס סארדיניה, לצרפת, 
כמקשר בין הדוכס לבין הליגה הנוצרית (ע״ע). שנים הרבה 
טייר באירופה בשליחות המוסד האסיפיורי למלחמה בכופ¬ 
רים ואסף ידיעות על טיבם של הכוחות הקאתוליים, בעיקר 
בצרפת. ב 1599 נתמנה מחנך לבניו של קארל עמנואל, ובתפ¬ 
קיד זה עמד עד 1607 . 

כתביו הראשונים של ב׳ הם בעלי אופי דתי מובהק: 

יש בהם הטפות־מוסר, בירור האמצעים, שבהם אפשר 
להגיע לסגפנות, וכד׳. רק ב 1583 פירסם את ספרו החולוני 
הראשון: ״על חכמת-המלכים״ ( 1611113 ק 83 66513 06 ), 
שבו דן ב׳ על מהותם של השלטון והמדיניות, ועל הדרכים 
והאמצעים, שבהם אפשר למשול בעם. בניגוד למאקיאולי, 
שהוציא את הדת והמוסר מתחום פעולתה של המדיניות, 
יהיה ב׳ סבור, ששיטות-השלטמ והמדיניות בכללה צרי¬ 
כות להיות כפופות לצוויי הדת והמוסר. ב׳, שנלחם את 
מלחמתה הרעיונית של הקונטרא-רפורמאציר" ניסר, בספרו 


זה לאחות את הקרע בין ההתנהגות המדינית לבין החזק 
המוסרי. ביתר יסודיות והרחבה מפתת ב׳ רעיונות אלה 
בחשוב שבספריו: ״על טעמה של המדינה״ ( 6351011 06113 
54310 11 !, בעשרה ברבים, 1589 ), שבו מובלטת ההשקפה 
בדבר הזדהותה של המדינה עם המושל (מלך או נסיך) — 
השקפה, שהיתה אפיינית לתקופת הקונטרא־רפורמאציה 
והאבסולוסיזם. 

חידושים רעיוניים בעלי השיבות נמצאים גם בשאר 
כתביו שיל ב׳. במחקרו ״על סיבת גדולתן של הערים״ ( 06116 
1588 , 41 ) 01 16116 ) 311116223 * 51 16113 > 031186 ) הובע, בין השאר, 
הרעיון, שהעושר המדיני הוא תוצאה מחקלאות ותעשיה 
מפותחת ולא מרכישת מתכות יקרות-ערך. "בדיניס-וחשבונוח 
עולמיים״ ( 1601 — 1591 , 0011:618311 6613210111 ) — אןסף 

של ידיעות מסחריות, גאוגראפיות, כלכליות, היסטוריות 
ודמוגראפיות מכל חלקי-העולם — ניתנה בפעם הראשונה 
הרצאה מדעית על היחס שבין ריבוי-האוכלוסיה ופוריות- 
הקרקע, בין טיב-האדמה וכמות-התוצרת, ועל השפעת האק¬ 
לים והימים על תרבותם של העמים, באופן שאפשר לומר, 
שב׳ הניח את היסודות הראשונים לתורת הסטאטיסטיקה 
ולכלכלה מדינית של העת החדשה. 

; 1895 , 0 ז^) 30 . 0 1 € € . 0 

-^ 10 ^ 0040 1107£7% ^ 1% 407 171 . 071 ^^) $10014-1 1366 

£0, 1929; 0* 801070, 1934; 

80101410711 80 . 0 41 074017 ') 771 ס X070, 1906; 1 ^0 7000440 ? ,.ו 
€0714071710 41 €. 801070, 111 {40700710 40110 4.€€0407%10 ז 

41 071 ^ 80 £0 ; 1936 , 11 ^^! , 7071710 41 $44071140 40110 

. 1848 ,סקזע? .! 1 . 1 )€ , $1040 41 0, 80X070 

י. ב. ם. 

בזי (ץ 80 ), כינד ספרותי של טדאוש ז׳לגסקי — 182 ו 16 > 3 ז 
2616118101 — ( 1874 — 1941 ), סופרי פולני, שהצטיין 
כמתרגם לפולנית מן היצירות של הספרות הצרפתית ועסק 
גם בביקורת ספרותית ותיאטרובית, בפובליציסטיקה ובסא־ 
טירה בחרוזים. ב׳, שהיה רופא לפי מקצועו" התחיל את 
עבודתו הספרותית בתרגום ספרו של נאלזאק 11781010516 ? 
01311356 111 > ( 1909 ), אה״ב פירסם כרך ש.ל סאטירות בשם 
81615:103 ( 1913 ). את מאמרי הביקורת התיאטרונית שלו 
כינס ב 10 כרכים בשם 611% מ 01 ק 61 ^ 2 1144 ? ( 1920 — 1930 ). 
הוא הטעים, שהאנקדוטה היא מסמך היסטורי, שנותן ביטוי 
לאפיו של סופר, והשתמש בה במחקרו הביקרתי. כן אהב 
להשתמש בהלצה ואף ב״שערוריד.", כדי להפנות את תשומת 
לבו של קהל רחב לחיבור מסויים או לבעיד, מסויימת. לתרגו- 
מיו הקדים מבואות רחבים, ומבואות אלה כינס בכרכים אחדים 

בשם ( £43001181016 64341117 ) 11 2 8210106 1 113 > 1 ו 84 ( 1922 ). בין 

השאר תירגם את ספרי מונטסקיה, מוליאר, פדר של ו־סין, 
מריוו(]מ 1:31 ת 43 \), בומרעזה(' 66300134011318 ), וולטר, שטו־ 
בריאן, ועוד. בס״ה פירסס כמאה ספריס. הוא היה אמן 
הלשון הפולנית דדע להתאימה לסיגנון החיבור שתירגמו* 
אמרו עליו, שהשתמש בשלושים סיגנונים שונים זה מזה. — 
ב׳ נרצה ע״י הנאצים ביחד עם פרופסורים אחרים'של האוני¬ 
ברסיטה של לבוב. 

בקובץ.ד.^ 1 

. 1946 

בויאזטיה (ביור 1 ז 1 ז<ו > 601 ן£, בלאט׳ 6060413 ), מחוז ביוון 
התיכונד. ב׳ גובלת במזרח בתעלות הים אטאלאנטי 
ואוריפוס(בתקופה העתיקה: מפרץ-אובויה ומיצד-אוךיפום)ו 




753 


כויאומיה 


754 


במערב — במפרץ ק 1 רינתוס ? בצפון — במחוז פלתים (בת* 
קופה העתיקה: ל 1 קךיס אופרנטיה)! בצפון־המערב — בפסקים ז 
בדרום — באטייןד^ משנת 441 לפסה״נ ואילך קשורה ב׳ באי 
אוב^יה ע״י גשר מתוח על פני מיצר-אוריפוט מול העיר 

*.* ^ * 4 • 

כאל^י׳ במקום שרחבו של המיצר הוא רק 40 מ׳. שטחה של 
ב׳ כ 3,350 קמ״ר 1 מספר*אוילוסיה ב 110,000 ( 1953 ). 

אע״פ שב׳ שוכנת לאורך המפרץ הקורינתי בדרום והים 
האובויאי ומיצר אוריפום בצפידהמזרח, אין בה נמלים נו¬ 
חים, פרט לנמל־אוליס במזרח, ומפני־כן לא נתפתחה ב׳ 
כמעצמה ימית. כמעט מכל צד מוקפת ב׳ רוכסי-הרים, בכללם 
הפארנאסום (הגבוה בהרי־כ׳: 2,435 מ׳), הקיתאירון( 1,410 
מ׳} וההליקון( 1,750 מ׳) הנמצאים בגבולה הדרומי. המישור 
שבין ההרים מחולק לשניים ע״י הימה קופאים ז ימה זו, 
והנהר קפיסום הנשפך אליד" יצרו ביצות בסביבה. הימה 
וביצותיה, שיובשו ב 1883/9 והפכו לאדמה פוריה, כיסו קודם 
לכן שטת של 250 קמ״ר ופני־המים היו בגובה של כ 97 מ׳ מעל 
פני־הים. תושבי העיר אורכומנום, שישבה צפונית־מערבית 
לימה, הצליחו, עוד בתקופה הטרם־היסטורית, ליבש את 
הימה וביצותיה ונתפרנסו בשפע מיבול האדמה הפוריד" אבל 
אדביהם בני תבאי סתמו את מוצאו של נהר קפיסום — והימה 
חזרה ונתפשטה על־פני האדמה המיובשת. עד 1883 לא היה 
לימה מוצא גלוי אל הים < מימיה היו יוצאים דרך מחילות 
בהרי־הגיר ממזרח. היו שנים, שבהן נעלמו המים כמעט כליל, 
והיו שנים שבהן לא ירדו המים אלא במידה מועטת, מפני 
שהמחילות נסתמו. סטראבון מהפר, שפעמים היו עוברים 
בימה בסירות ופעמים היו הולכים בה ביבשה. הקופאים או 
הקפיסום הבויאוטי הוא הגדול שבנחלים העוברים באגן(לפ¬ 
נים: הימה). בקיץ משמשים מימיו להשקאתם של שדות־ 
כותנה נרחבים. קטן מאגדקופאיס הוא האגן של תבאי, 
הגדולה והחשובה בערי ב׳ בתקופה העתיקה וביה״ב. בדרומו 
של אגן זה עובר נהר אסופום הזורם למיצר אוריפום. 

מפני שב׳ מוקפת הרים ואינה גובלת אלא בתעלות-ים 
צרות, אקלימה הוא יבשתי וקשה מאקלימה של אטיקה. 
הקיץ חם בה ביותר באגנות, שאליהם מגעת הרוח מן הים 
לאהד שנתחממה בירידתה מן ההרים. יתכן, שהתנאים האק¬ 
לימיים הקשים של ב׳ סייעו במידת-מה ליצירת הטיפוס של 
האדם הבויאוטי, כבד התנועה והמחשבה, שהיה נהשל בהת¬ 
פתחותו הרוחנית: הרי ביוון העתיקה נחשבו הבויאוטים 
למטומטמים ושימשו תכופות מטרה ללעגם השנון של האתו¬ 
נאים. — תושביה של ב׳ עוסקים ברובם בעבודת-אדמה 
ובגידול צאן. חלקם בתעשיה, במסחר, בספנות ובדייג יוון 
הוא דל כיום כמו שהיה בעבר. בליבאדןה (לבאדיה העתי¬ 
קה), בירת המחוז, יושבים כ 12,000 נפש, שמתפרנסים בעיקר 
על יבול הכותנה העשיר שבאגן-קופאיס. קטנה מליבאדיה 
היא תבאי. 

א. י. בר. 

היסטוריה. על הישוב הטרם-הלני של ב' (ששטחה 

} * 4 * ^ 4 

בתקופה העתיקה היה ב 2,600 קמ״ר)' נמנו שבטים שונים 
(לפי ההיסטורלנים היווניים היו אלה הקאז־מיים, הללגים, 
המיניאים, הפלסגים, ועוד). אולם אין אנו י יודעים עליהם 
הרבה. מן החפירות, שנערכו כאורכומנוס (ע״ע), נתברר, 
שבתקופה המיקנית היתר. קיימת כאן תרבות גבוהה, ויתכן 
שעם המיניאים (ו 0 י>ע 1 !ג) היה נושאה של תרבות זו ז בהומ- 


רום (איליאס, ב׳, 511 ) כבר נזכרת אורכומנוס המיניאית 
כנבדלת מערי-ב׳. את שמה קיבלה ב׳ מן השבט היווני של 
הבויאוטים, שפלשו לתוכה מצפון; לפי מקורות עתיקים 
(תוקידידס, א׳, 12 , 3 ; סטראבון, ט׳, 401 ) באו הפולשים 
מתסאליה, וקירבת הניבים הבויאוטי וד.תםאלי (ששניהם 
משתייכים לדיאלקט האיאולי) מסייעת לדעה זו. הפולשים 
התיישבו בעיקר בחלקה הדרומי של ב׳ והקימו את תבי 
(ע״ע), שמאז ואילך שימשה מרכז לב׳ כולה. האיבה בין 
תבאי, שביקשה להשתלט על ב׳, מצד אחד, לבין הערים 
הקטנות (כגון אורכומנוס, תספיאי, טאנאגרה, פלאטיאה, 

4 ♦^< — •ן • * 1 ^ 

ועוד), שד,גנו על עצמאותן. מצד שני, משתקפת בכל ההיס¬ 
טוריה הבויאוטית. 

ערי-ב׳ היו מאורגנות בתוך "ברית" (׳ו 6 ׳י 01 א 6 ז). בסוף 
המאה ה 6 כבר שואפת תבאי להשתלט על ברית זו. עמדתה 
האנטי-פאטריוטית של תבאי במלחמה הפרסית-היוונית עיר- 
ערה את השפעתה בתוך ב׳ והביאה לידי השתחררותן של 
הערים הקטנות, אולם באמצע המאה ה 5 שוב תופסת תבאי 
את המקום הראשון בברית. על אירגונה של הברית הבויאו- 
טית יש בידינו ידיעות מהימנות מפי היסטוריון אלמוני, 
שקטעים מספרו נכתבו על פאפירוס, שנמצא בעיר המצרית 
אוכסירינכוס (יש סבורים, שהיסטוריה זה הוא תאופומפוס, 
ע^נ); תיאורו מתייחם לשנת 395 לפסה״נ. לדבריו היתד. 
הברית הבויאוטית מורכבת מאתד-עשר חלקים! כל חלק היה 
מעניק לברית פקיד גבוד. אחד (ה״בויאוטארכוס"), שולח 
60 חברים למועצת-הברית ומעמיד 1,000 הופליטים (חיילים 
רגלים מזויינים בנשק כבד) וסס! פרשים לרשות הצבא 
המשותף של הברית. מתוך 11 החלקים הללו הקיפד. תבאי 
ארבעד״ אורכומנום, וכן גם תספיאי, שני חלקים, טאנאגרד,— 
חלק אחד, ואילו כל אחד משני החלקים הנשארים היד. מורכב 
משלוש ערים קטנוונ ע״י אירגון נבון זה היה תפקידה של 
בל עיר בתוך הברית מותנה בגדלה ובחשיבותד. של העיר. 
בתוך הברית נהנתה כל עיר מאוטונומיה יחסית; המשטר 
בערים היה אוליגארכי מתון; דלת-ד,עם היתד, משוללת 
זכויות אזרחיות, שניתנו אך ורק לבעלי רכוש מסזיים; 
המועצה של כל עיר היתה מחולקת לארבע קבוצות, שד״יו 
מתחלפות בקביעות בהנהלת-העניינים. ב 386 נתבטל אירגון 
זה בתוקף "שלוםיד,מלך", שהחזיר לכל עיר ביוון את האוטו¬ 
נומיה שלה: תבאי הוכרחה להסכים לפירוקה של הברית, 
ששלטה בה. פירוק-העול של ד.ד.גמוניה הספארטאנית מתבאי 
הביאה לידי הקמתה של הברית מחדש, הפעם בשליטתה 
הגמורה של תבאי בב׳. שליטה זו נסתיימה אחר הקרב 
בחאירוניאד, ( 338 ), עם כניעתה של תבאי לפני ׳מוקדץ, לא 
עבדו ימים מועטים ותבאי נד,רסה ע״י אלכסנדר הגדול 
( 335 ), אבל ב 316 הוקמה שוב. במשך כל התקופה ההלניס¬ 
טית נתקיימד, הברית הבויאוטית בהתאחדות של ערי ב׳, 
ותבאי בכללן, ולסדקים אף השתתפה ברית זו במלחמותיהם 
של היוונים ברומי. אחר ש׳ 146 לפסד,״נ(שנת-הכיבוש הסופי 
של יוון ע״י רומי) בטלה הברית ככוח מדיני, אך הוסיפה לד.ת- 
קיים כאיחוד שבטי בעל מגמד. דתית־פולחנית בלבד. תחת 
שלטונה של רומי ירדה ב׳ פלאים, ובתקופת-אוגוסטום עוד 
עמדו על תילן, לפי עדותו של סטראבון, רק שתים מעדי ב׳: 
תספיאי וטאנאגרד,. השאר היו עיי־חרבות. 

מצבה הגאוגראפי של ב׳ — הימצאותה במרכז-יוון — 
גרם, ששימשה ארץ־מעבר לצבאותיהן של מדינות שונות, 



755 כדיאומיה 

ואדמתה שימשה עדה לקרבות מרובים, וביניהם לקרבות 
בשלאטיאה ( 479 ), טאבאגרה ( 457 ), לוקטרה ( 371 ) וחאיר 1 ־ 
ניאה ( 338 ). הבויאוטים היו ידועים כחיילים מצוייבים, ועל 

כד מעיד גם נצחונם המזהיר על הספאדטאנים בלוקטרה. 

•* 

אולם מפני שהססנות והמסחר הימי היו זרים להם, נמנע 

מהם מלמלא ביוון תפקיד ראשון־במעלה, ונסיונו של אסמי¬ 

►• — ► 

נונדס (ע״ע) לעשות את תבאי לעיר השלטת ביוון לא 
הצליח, הישוב הבויאוטי היה בעיקרו חקלאי י החיטה הבוי־ 
אוטית היתה ידועה לשבח ביוון כולה. מותאמים לאופי 
החקלאי הנחשל של ב׳ היו גם פולחניה הדתיים. ב׳ היא ארץ 

של פולחנות עתיקים מאוד, ברובם מן התקופה הטרם־הלנית. 

• - •י 

כך יש לציין את שרידי הפטישיזם (פולחן של אבנים קדו¬ 
שות, בולי עץ, וכד'), את פולחן אלי האדמה והשאול, את 

ע► ► ► 

הפולחנות האכסטאטיים של דיוניסום, אורפום, וכד׳. ביחוד 

ע • • 

היה רווח בב׳ פולחנן של האלות המקומיות, ששכנו במעיי¬ 
נות, בנהרות ועל ראשי־ההרים, כגון הנימפות, החאריטות, 
המוטות, ועוד. למרות מה שמבחינת כשרם הרוחני יצא 
לבויאוטים שם רע, הרי שמותיהם של הסיאודוס, פינדארום 
והמשוררת קורעגה — שכולם היו ילידי ב׳ — מעידים, שאף 
בהתפתחותה של התרבות היוונית לא היה חלקה של ב׳ 
קטן כלל. 

1., X^ ^זזץ 0x ;.ן) 5 ו 400 5 , 31152(11^$, ^X; $11*31x3, !X ? 

הע 1 ןוה,.££ 92 , 1909 *^ 0 ^ *7/1^0^017x 

.זע״ע יוב ביבליוגרפיה (.££ 182 

א. צ׳, 

13 יהיים ( 38 ) 1 ץנז 1$,6 ) 111 ץ 3 זיזנ 61 ), שושלת של מושלים פר¬ 
סיים, ששלטו בפועל בחלק המזרחי של החליפות 
במשך יותר ממאה שנה ( 945 — 1055 ), נקראת על-שם בויה 
(בפרסית לפי הניקוד הערבי: בוליי ~ שהיה 
אביה של השושלת. שלושת בניו של יבדה זד" שקודם לכן 
שימשו כחיילים שכירים בארץ דילם, דרומית לים הכספי/ 
השתלטו על החליפות: עלי כבש י ב 934 את שיראז, בירת 
מתוז-פרס, חסן כבש ב 935 את מחודמדי, ואחמד תפס ב 945 
את בגדאד. הראשון קרא לעצמו עמאד אלדולה (משען 
השלטון), השני רכן אלדולה (עמוד השלטון), השלישי מעז 
אלד^ה (מעוז השלטון). בכינויים כאלה קראו לעצמם גם 
כל שאר בני השושלת. החליף אלמסתכפי הוכרח לעשות את 
מעז אלדולה לאמיר אלאמרה (נשיא-הנשיאים) והודח ב 946 
מן השלטון לאתר שניקת את עיניו. בנו אלמטיע ( 946 — 
974 ) היה כלי-שרת בידיו של נשיא־הנשיאים. אך בני השר 
שלת נסתכסכו זה בזה כשעלו על הפרק, עם מותם של 
האחים, שאלות של ירושה. לסוף ניצח עדד אלדולה (זרוע 
השלטון), בנו של רכן אלדולה, אח יריביו ושלטי לבדו עד 
983 . עדוד אלדולה, שהתחתן עם החליף החדש, אלטא^ע 
( 974 — 991 ), העשיר את הארץ ע״י הבניינים המרובים 
שהקים בה, כגון מסגדים ובתי-חולים, ואף דאג לתיקה התע¬ 
לות והבארוח. כן משך לחצרו משוררים ומלומדים, והקציב 
כספי-תמיכה לעניים. בימי שלטון בנו בהא אלד^ה (זוהר 
השלטון) פרצה מלתמת־אתים חדשה, וקרנה של השושלת 
ירדה פלאים! אעפ״כ צירף בנו של בהא, ג׳לאל אלדולד• 
(פאר השלטון), לשמו את התואר הפרסי ההיסטורי של 
.מלר המלכים". מ 8 מ ואילך נקרעו חלקים מממלכת הב׳ 
ע״י שושלות אחרות, וב 1055 , כשכבשו הסלג׳וקים את 
בגדאד, בא הקץ לשלטונם של הב׳. — בתקופת שלטונם 


כויטנזויר 756 

סבעו הב׳ מטבעות, שעליהם היו חרותים תאריהם: "אמיר" 
או "מלך". 

, 0 :! 03111 . 01 : 470-473 /ע . 11 ? 

(>1^0/1^171 ^€01X077X1^1X^3 

1*11137. 01'1€1701€3 ז 

X, 1952, 1 117113€ ) 71411131 / מ/ 17011 ,ז 1110 ק 8 . 6 ;(.££ 399 .ק x^7 

26x1, 1952. 

מ. ם. 

בויון (מס 11111 ס 0 ), שמן של ( 1 ) מדינה קטנה ושל ( 2 ) עיירה 
במחוז לופסמבורג שבבלגיה הדרומית-מערבית, 

( 1 ) ב׳(בערך 450 קמ״ר) היחה מ 1023 דוכסות, שבעליה 
נקראו כולם בשם ג 1 דפרוא. כדי לכסות אח ההוצאות, שהיו 
כרוכות בהשתתפותו של גודפרוא ע (ע״ע) במסע־הצלב 
הראשון, משפן ב 1095 את ארצו בידיו של ההגמון מליז׳ 

וההגמונים של עיר זו החזיקו בתואר של דופסי-ב׳ 

עד 1678 . ב 1482 מסר ההגמון אח המינהל של ב' לרוזנים 
דה לה מארק ג 1 שגם להם היה מאז התואר 

של דופסי-ב׳. ב 1591 עברו זכויותיהם (ע״י נישואים) לרו- 
זנים לאטרר ד׳אוברן •!!!ס^ג.!). מ 1678 עד 

1791 שלטו הללו בב׳ תחת חסותם של מלפי-צרפת. ב 1793 
סופחה הארץ לרפובליקה הצרפתית, ב 1815 למלכות־הולאנד 
וב 1830 לבלגיה. 

( 2 ) בעבר—עיר-הבירה של( 1 ), כיום—עיירה בת 3,000 
תושבים! יתזבת בבקעה מיתרת של הארדנים (ע״ע), 
שבת 1 כה מתפתל נהר־סמוא ( 015 מ 561 ), המקיף את הצוק, 
שעליו עומדת הטירה של הרופסים לבית-ב׳. משום חשיבותה 
הצבאית עבדה ב׳ ביה״ב תכופות מיד ליד. המרשל הצרפתי 
וובן (ע״ע) כינה אותה "המפתח לארדנים". 

40 400110 411 ! 0 1/1110 10 ש־<מ>ן 7 ןזז .ץו!־וש 02 .? .ן 

.׳ 1864 ,. 01$ זי 2 

בז.יט 1 , אריגז — 60110 — ( 1842 , פאדובה — 

1918 , מילאנו), מחבר וקומפוזיטור של אופרות 
איטלקיות. ב, בנם של צייר איטלקי ורוזנת פולנית, למד 
בקונסרוואטודיון במילאנו. ב 1868 הציג ב״תיאטרו לה 
סקאלה" שבעיר זו את האופרה "מפיסטופלה", שב׳ חיבר את 
הטכסט (על-יסוד אגדת־פאוסט) ואת המוסיקה שלה כאחד. 
אך אופרה זו לא עשתה רושם וזכתה לשלוש הצגות בלבד. 
הצלחתה הגדולה באה רק לאחר שהוצגה בבולוניה ( 1875 ) 
בנוסח מעובד. ב׳ לא הסתפק בעיבוד זה ועיבד את יצירתו 
שנית (ויניציאד״ 1876 ). ס 18£9 עד 1897 שימש מנהל 
הקונסדוואטוריון בפאדמד" חיבר טכסטים לאופרות הרבה, 
שהמפורסמים שבהם הם אלה שחיבר (בעקבות מחזות של 
שיקספיר) בשביל האופרות "אותלו"־ ו״פאלסטאף" של ורדי. 
כקומפוזיטור הושפע ב׳ על־ידי המוסיקה הגרמנית יותר 
משהושפע ע״י האיטלקית, וביחוד העריץ את יצירותיו הסימ¬ 
פוניות של בטהובן ואת הדראמאטיוח שביצירותיו של די- 
כארד ואגנד. דבר זה גרם מתחילה למתיחות ביחסים בינו 
לבין ורדי, אולם לסוף הכיר ורדי בכשרונותיו הספרותיים 
המעולים של ב׳ ואף הושפע ממנו בדרכי התיזמיד האופראי. 
אע״פ שכיום אין מרבים לבצע את יצירותיו של ב׳, מודגשת 
השפעתו עד היום ביצירותיהם האופראיות של קומפוזיטורים 
איטלקיים מרובים, וביחוד בדרך העיבוד הסימפוני שבהן. 

5€111, 44771^0 30110, <111 3.67 x3xx^^^1^^3^1x^1x ש 0 ? 

. 1939 ,} 171311 ) 3170771 ^$ 

בזיטמוףך, ע־ע ג׳קרטה. 



757 


כויים—בויל, דוברם 




בוןים(לאנף! 301 ), בתקופה העתיקה — מן העמים הגאליים 
העיקריים. מקומות־מושבותיהם הראשונים אינם ידד 
עים לנו. בנדודיהם ממערב למזרח חצו הב׳ את הרינום והת* 
יישבו בבוהמיה (שנקראה על שמם) ועל הדאנובד- גל אחד 
עבר את האלפים במחצה השניה של המאה ה 5 לפםה״נ 
והתיישב מדרום לנהר פדום (פ() בסביבות הערים מוטעה 
כיום מורנה) ופלסינד- שנקראה בונוניה על שם הב׳ 

(כיום בולוניה). הב׳ נלחמו'ברומים פעמים הרבה עד שהוכנעו. 
בקרב המכריע על־יד הימה הוואדימונית(בערר 285 לפסה״נ) 
נוצחו הב׳ עם בעלי-בריתם האטרוסקים (ע״ע). בערב המל¬ 
חמה הפונית השניה הוכו הב׳ שוב על-ידי הרומים ליד העיר 
טלמון באטרוריה ( 225 לפסה״נ). במלחמה הפונית השניה 

441 ^ 

היו הב׳ בעלי-בריתו של חניבעל. הכנעתם הסופית במעה 
ב 191 לפסה״נ ע״י הקונסול פובליום קורנליוס סקיפיו נאסי? 1 ה. 
ארצם של הב' סופחה אל הפרובינציה גאליהיהקיסאלפינית. 

הב׳ שהתיישבו בבוהמיה נוצחו ע״י השבטים הבארבא־ 
דיים שישבו בסביבתם, וחלק מהם נדד לארץ ההאטים. במסע 
ההלווטים ב 58 לפסה״ג השתתפו, לדבריו שלי יוליום קיסר, 
גם 32,000 איש מן הב׳. אחר מפלתם של ההלווטים הותר 
לב׳ להתיישב בארץ האדואים. 

%€ ^ 00x11 ,זשנחשזס ; 630-633 , 1 מ , 73 ו\ $80 ג^\״ץ 111 גי 1 

. 1928 , 0 , 1 ^^ 8010 41 , 1 ) 3 :) 11 < 1 .? ; 1923 ,^ 41011 ) 00 


13 יל, רז|רט — 80710 1 ו 6 נ 1101 — ( 1627 — 1691 ), חוקר- 
טבע אנגלי! מאבותיו של מדע-הטבע החדיש. 

נולד בארמון ליזומור שבאירלאנד כצעיר-בניו של המדינאי 

. האנגלי-אירי ריצ׳ארד 

בויל, הרוזן מקוןק. 

בילדותו נתחנד בבית־ 

הספר של איטון ואח״כ 
בילה כמה שנים במסע 
חינוכי באירופה. בשנת 
1641 , כשהיה באיטליה, 

ביקר בין השאר בפי¬ 
רנצה, במקום שהכיר 

9 פ ■ 

את תורתו של גאלילאי. 

ב 1644 חזר לאנגליה 
ונצטרף לחוגם של 
החוקרים, שנמשכו אחר 
ה״פילוסוסיה החדשה"׳ 

(כלומר, אחר חקר־ 

הטבע מיסודה של פי¬ 
לוסופית דקרט, ע״ע) 

ושנתרכזו י בלונדון וב- 
אוכספורד, במקום שב׳ 

קבע את ישיבתו בשנת 
1654 . בהשפעת מהיד 
ריו של גרי^ה (ע״ע) 

במשאבת־האויר פתח 
ב׳, בשיתוף עם רוברט 
הוק (ע״ע), בשורה של 
ניסויים( 1657/9 ), שהיו 
מכוונים לשכלל את 
מבנה-המכונה, וסיים 





סכונח #נופמית ^טחתהיז ר. בויל. 
תחרים םסמרן 

1660 ,.€)€ 51€0-1110£11301031 ץ 1 }ק 



במשאבה מתוקנת ("מכונה פנומאטית"), שבה חקר את 
תכונותיו המכאניות של האוויר! כשנתפרסמו התמאות של 
מחקרו זה ב 1660 הוכר ב׳ כאחד מגדולי החוקרים בדורו, 
וכשנוסדה "החברה המלכותית של לונדון לטיפוח מדע- 
הטבע״ ( 1663 ) נמנה ב׳ עם חבריה הראשונים. ב 1680 נבחר 
כנשיאה של חברה זו, אבל סירב לקבל את המינוי משום 
חששותיו הדתיים בענייני-שבועה. מ 1668 ועד מותו ישב 
בלונדון. 

ב׳ היה מן הראשונים בין חוקרי-הטבע, שהשליטו את 
הניסוי על ההשערה: אין לו לחוקר אלא מה שעיניו רואות, 
ורק על־פי תוצאותיו של הניסוי נחתך דינה של כל תורה 
מדעית, שאינה אלא דרך לגילוי האמת — הנחה צורך 
חקירה. בעיוניו הפילוסופיים הוא בוחן בשנינות גדולה את 
המושג "טבע" ומוציא מתכנו את כל התכונות, שמצאו בו 
הוגים וחוקרים מבית-מדרשו של פרצלסוס (ע״ע), שראו 
ב״טבע" מין גוף חי ופועל במחשבה ועל-פי תבליתיות 
מכוונות! וכן הוא מבטל את דעתה של הפילוסופיה האסכו- 
לאסטית בדבר מציאותן של "צורות עצמותיות" (סובסטאנ־ 
ציאליות) בטבע. לפי דעתו, אין ה״טבע" אלא ציבור(אגרגט) 
של גופים, שהיתר טבע בו מתחילת־הבריאה חוקי־תנועה 
מכאניים, ודין לשלוש איכויות, שתהיינה משמשות יסוד 
לביאור תופעותיו של העולם הגשמי,והן: גודל( 10 > 11 ז 1 מ 32 מז}, 
צורה (במובן הגאומטרי) ותנועה במרחב. הגודל הוא שיעור 
בלתי-משתנה, שהוא תכונה קיימת בגוף הנידון. כל גוף 
מתחלק לחלקיקים זעירים, וחלוקה זו אעה גוררת שינוי 
באיכותו. הרחק מעבר לגבול-התחושה יש חומר אחד ויחיד 
במהותו, שכל פילוגי-איכריותיו שרשם מדלם ובצורתם 
האפיינים של החלקיקים בעלי השיעורים הקבועים. החלקיקים 







759 כוייל, רוברגז ■ 

נבדלים זה מזה בפעולתם על החושים ז התנועה אינה משנה 
את מהויתם של החליןיקים, אלא מ^חדת להם אפני תופעה 
ותפעולה שונים. היא עצמה אב־תכונה כג^ל ובצורה, 
וצורתו של העולם הגשמי נקבעת ע״פ חוקים מכאניים, 
שהם מיוסדים על שלוש תכונות אלו וצירופיהן בלבד. — 
ב/ הירבה לתאר ניסויים פיסיקאליים וכימיים מתוך בתנה 
להראות, שבכוחן של ההשקפה המכאנית־המאתמאטית ושל 
תורת־החלקיקים לבאר את תופעות־היסוד של הנזבע. ניסויים 
אלה נגעו בשטחים שונים של הפיסיקה — אוירוסטאטיקה 
והידרוסטאטיקה, משקל סגולי, שבירה אופטית, גבישים, 
חשמל, אקוסטיקה —, אך עיקר תרומתו של ב׳ הוא בתחום 
הכימיה ובזכות זו הוא נחשב ל״אבי הכימיה החדשה". ב׳ 
מגדיר את האלמנט (יסוד בימי) כגוף שאינו קיים בהפרדה 

4 ^ ^ ♦ 4 ♦ 

אלא ן;:וא שותף בהרכבה בלבד, בלומר: שאפשר להראות ע״י 
הפרדה (אנאליזה) את מציאותו בתרכבות שונות כמרכיב 
בעל אותן התכונות הפיסיקאליות עצמן, הוא מבחין בין 
תערובת מכאנית לתרכובת כימית ומטעים, שהתרכובת 
הכימית מצדינת בהעלמת תכונותיהם של מרכיביה, מה 
שאין כן בתערובת מכאנית. ב' פתח פרק חדש ופורה מאוד 
בכימיה האנליטית (ע״ע) והראד" שהאנאליזה ה״יבשה" 
(אש ז פירוק פירוליטי), שהיתה מקובלת בין האלכימאים, 
אינה שיטה אנאליטית ממש, ופעמים היא אף מטעה ז לעומת 
זה פיתח את שיטות האנאליזה ה״לחה" (חומצות* שיקוע 
בתמיסות) והראה על חשיבותו של הצד הכמותי שבאנאליזה 
(שקילה). הוא נתן תיאור של העובדה המכרעת בחימצון 
המתכות — שהתרכובת (התחמוצת) המתקבלת היא כבדה 
מן המתכת שנשרפה* אך לא עמד על העובדה, שהמתכת 
מתחברת עם יסוד שבאויר, והסיק, שאיזה יסוד שבאש מתי 
אגד עם המתכת. 

תגליתו המפורסמת ביותר של ב׳ בפיסיקה הוא החוק 
היסודי של האדרומכאניקה (ע״ע גזים* תרמודינמיקה), 
הנקרא על שמו ועל שם מריוט (ע״ע) והקומ את היחס בין 
נפחה של כמותיאויר (גאז) נתונה לבין לחצה. 

כאמפיריסטן מובהק סירב ב׳ לעשות את מדעיהטבע יסוד 
למטאפיסיקה ^תסיסת־עולם * את הברת המציאות המוסרית 
והדתית שבהיייהאמונה לא העמיד על הניסיון המדעי. כחברו 
ניוטון(ע״ע), היה אף ב׳ יראישמים ואדוק במצוות־הכנסיה. 
כששלל את מציאותן של ד",צורות העצמותיות" בטבע, 
הוציא מכלל זה "צורה עצמותית" אחת, שאינה עניין אצל 
״טבע״ — והיא הנפש המשכלת. את מקורן של שלושת 
אבות־התכונות — גודל, צורה, תנועה — ראה באלוהים, 
שהטביע אותן בחומר ושהוא מפלג את החומר ומניע את 
חלקיקיו לפי סדר מסוייס, שמתחייב מחכמתו בלבד. מתוד 
התעניינותו בתאולוגיה למד ב' לא רק יוונית, אלא אף 
עברית וארמית, ועסק בתרגומים של בתבי־הקודש ובחיבור 
של ספרים ומאמרים מחקריים ופולמוסיים בתאולוגיד" בצווא¬ 
תו הניח קרן לעריכתן של הרצאות קבועות לשם ההגנה על 
האמונה הנוצרית מפני האתאיסטים, היהודים והמוסלמים. 

חיבוריו החשובים ביותר של ב׳ הם: 5 ז 1 וש 1 ת 1 ז 0 ק*£ זזוסא 

1 >מ 3 זג\; }ס 1115 

בן) 1662 ,מ 11 )מ 1.1 בזזתסס 6£511810 ס ; 1660 , 5 ) 50 )££ 1$ * 
נכלל ״חוק-ב׳״)* - 1155£1111 1115 § €11111 ט 0 ז 5 מס 1 ) 3 ' 151 ) 011$1 כ) 
; 1671 , 1663 ,ץ 11 ק 1111050 ? 31 ז 11 ז 3 > 1 31 זמ 5 מ 11 ז 5 ק*£ 0£ 11555 
0 §וז 0 ; 1688 , 53 ט 31 מ 55 ק 1 05 ; 1680 , 5 ט 10 )ק£:) 5 €1151111$:3 


עוין, ארנסט 760 

- 5 טקי 501 1113111 ק 111050 (<} 3 )%ט( 111 ט) 3 ) 11311 [> ) 5 מ 1 ט־ 31 מ 1 ת £0 

1688 ,דת 5 ז 13 ט^ כל כתביו של ב׳ יצאו ע״י ת. ברץ'(. £11 
1511 * 0 ) ב 5 כרכים, 1744 * ב 6 כרכים, 1772 . 

; 1890 , 293 — 261 .ק , 11 

; 1914 ^ . 5 , 12 

;( 1921 , 225 , 211 , 11 1 € ( 1 ) . 5 .?/ 

. 1944 <־ 5 . 12 * 1101% (ס 14 ^ 0 ^ 7 ^ 1 ,ס־וס^ ״יד ,- 1 

ם, ה. ב. 

3 ןןן(אמ 60 ; ברומנית 601311 ), עיירה במחת צ׳רנובצי 
באוקראינה המערבית. בימי האוסטרים היתה 
בתחום בוקובינה (ע״ע) בקרבת הגבול הרוסי (הבסאראבי) 
והרומני, ומתוך כך נודע לה ערך מסויים במסחר ובתחבורה, 
ואף שימשה בירת נפה. בימי השתייכותה לרומניה ואח״ב 
לס. ס. ם. ר. פסקה מלהיות על הגבול וחשיבותה בטלה. — 
בישראל נתפרסמה ע״י מה שבשנות תרמ״ו—תרע״ד ישב בה 
ר׳ יצחק בר׳ אברהם מסאדיגורה, נכדו של ר׳ ישראל מרוז׳ין 
(ע״ע), ואליו נהרו חסידים הרבה מן הארצות השכנות. 
מאות חסידים נשתקעו בב׳ וע״י הקמתם של בניינים מסביב 
לחצר־הרבי נתפתחה ב׳, שהיתה עיירה כפרית, וקיבלה אופי 
עירוני. משנות ה 90 של המאה ה 19 ואילך שימש יהודי כסגנו 
של ראש־העיר. ב 1910 מנתה ב׳ 0 מ/ 7 תושבים, מהם כ 1,200 
יהודים. ב 1914 , בתחילת מלהמת-העולם 1 , נחרב הרובע 
היהודי של ב׳ והרוב של היד״ודים בדה מסנה. הרב מב׳ נמלט 
לווינה ושם נפסד. בניו, ששס-משפחתם היה פרידמאן, נקראו 
אף הם על שם עיר-מוצאם, התישבו בצ׳רנובצי, בניריורק 
ובלייפציג. הלייפציגי, ששמו היה ר׳ ישראל, עלה בימי 
היטלר לארץ ונפטר בתל-אביב (בתשי״ג). 

^ןץ, — ת 1 ז\ 65 051 םז£ — ( 1881 , וינזפורד, מחח 

סומרסט, אנגליה — 1951 , לונדון) מגהיג-פועלים 
ומדינאי בריטי. ב׳, שנולד במשפחת-פועלינ 4 לא קיבל בנע* 
תתו כל חינוך מסודר ואף לא השלים את השכלתו בגיל 
מאוחר יותר. בצעירותו הצטרף לתנועת־הפועלים המקצועית, 
ועד מהרה עלה בדרגות־המנהיגות. ב 1910 נבחר כמזכיר 
הכללי באיגוד הארצי של פועלי הנמלים, ב 1921 — כמזכיר 
הכללי של איגוד פועלי־ההובלה, הסתדדות-הפועלים המקצו¬ 
עית הגדולה ביותר בבריטניה באותו זמן* וב 1925 — כחבר 
המועצה הכללית של קונגרס הטריד-ידניונים. ב 1940 צירף 
צ׳רצ׳יל את ב׳ לממשלתו הקואליציונית, ובה שירת ב' כשר 
העבודה והשירות הלאומי עד פירוקה של הקואליציה הלאו¬ 
מית ביוני 1945 . ב' הצטיין בתפקיד זה, וכשאטלי הרכיב 
את ממשלת-ה״ליבור״ ביולי 1945 , מינה את ב׳ לשר-החוץ. 
ב' היה חסר את ההכשרה הרוחנית הדרושה לצרכיו של 
תפקיד זה. בין שרי-החח הבריטיים במשך מאתיים וחמשים 
שנה האחרונות לא נמצא אף אחד, שהשכלתו היתה מועטת 
פל־כך וסטענו התרבותי הכללי דל בל־כך כאותם שהיו לב׳. 
ב׳ לא ידע כל לשון זרה, ואף נאומיו האנגליים נתייחדו 
בדלות־סיגנוז וקשי-ביטוי. ב׳ לא פירסם מעולם ספר או 
חוברת, הספר, שהוצא בשמו ב 1942 ־ ( "המעשה, שיש לבצעו"), 
אינו אלא קובץ נאומיו מתחילת מלחמת-העולם 11 . 

צרות אפקיו הבינלאומיים של ב׳ ומיעוט ידיעותיו בבע¬ 
יות המסובכות של מדיניות־החוץ הגבירו את תלותו בחבר 
הפקידים הקבועים במשרד־החוץ הבריטי. בשאלות העולמיות 
נקט בדרך כלל עמדה זהירה. הוא השתדל לשמור על 
הידידות הבריטית-אמריקנית וחתם על הסכם־היסוד של 



761 


כוין, ארנסט—כויסח, סיריל 


762 


הברית הצפוראטלאנטית (אפריל 1949 ) ועל התקנון של 
המועצה האירופית (אוגוסט 1948 ). במשך שש שנות שירותו 
כשר־חת קשה לציץ אף פעולה אחת במדיניות־החדן, שבה 
התבלט באישיותו או ביזמתו. המבצע היחיד כתחום זד" 
שבו מילא ב׳ תפקיד אישי בולט, היה מאבקו נגד פתרון 
ציוני של הבעיה הארץ־ישראלית. 

קודם שנתמנה כשר־חוץ נאם ב׳ לא־אחת נאומים פרד 
ציוניים ואף הביע התנגדות ל״ספר הלבד האנטי־ציוני 
ממאי 1939 . ואולם לא עברו ימים מועטים משנתמנה כשר־ 
החח וב' הודיע (בתחילת הסתיו של 1945 ) על החלטתה 
של הממשלה להמשיד "בינתיים" בביצועו של "הספר הלבד, 
ובכללו הסעיפים שאסרו על היהודים קניית קרקעות ברוב 
שטחה של הארץ והגבילו את העליה ל 1,500 נפש לחודש 
(עד שתתמלא "המכסה הסופית" של 0 (א^ 75 עולים). ב׳ 
ליווה את הודעותיו בשאלת־א״י בנאומים, שלא נעדרו מהם 
עקיצות כלפי הציונות, הישוב והעם היהודי. כך הדגיש 
בנאומו מ 13 בנובמבר 1945 , שארץ־ישראל אינה מוכשרת 
לפתור "את עיקר הבעיה היהודית" ושלעתיד לבוא יהא 
צויד לקבל את הסכמתם של הערבים לעליה יהודית נוספוד 

שתי מגמות ציינו את מדיניותו של ב׳ כלפי הישוב 
והתנועה הציונית. ראשית, הוא ניסה לקבל את הסכמתן של 
אה״ב לתכניותיו בשאלת ארץ־ישראלז לשם כד הציע את 
הרכבתה של ועדה אנגלית-אמריקנית פריטטית, שתציע 
פתרון לשאלת ארץ־ישראל. הוועדה הורכבה ותפקידיה 
הוכרזו בלונדון ובוואשינגטון ב 13 בנובמבר 1945 . שנית, 
הוא ניסה לדכא ביד חזקה את תנועת־הסרי, שצמחה בישוב, 
מתוך תקווה לגבש בו "יסודות מתונים", שיתפשרו עם 
המדיניות האנטי־ציונית. כששים אלף אנשי־צבא בריטיים 
רוכזו בארץ־ישראל, נוסף על חמשה־עשר אלף אנשי המש¬ 
טרה המאנדאטורית. פעולת הדיכד הגיעה לשיאה ב 29 ביוני 
1946 , כשנעצרו (במחנה ךפיח) אלפים מבני הישוב, ואף 

כמה מחברי הנהלת־הסוכנות והוועד הלאומי הושמו במאסר 

1 

בלמרץ. ואולם המאמץ הכפול של ב׳ לא הבשיל את הפירות, 
שקיווה להם. הוועדה האנגלית-אמריקנית תבעה המר ^ך־י 
לעלייתם של מאה אלף פליטים יהודיים מגרמניה וביטול 
גזידות-הקרקע של "הספר הלבד. 

ב׳ לא אמר נואש. הוא דחה ללא-שהיות את מסקנותיה 
של הוועדה האנגלית־אמריקנית והודיע על כוונתו לכנס 
"ועידה ארץ־ישראלית" בלונדץ, שבה נועדו להשתתף ערבים 
ויהודים ביחד עם באי-כוחה של הממשלה הבריטית. לותידד, 
זו הכין ב׳ תכנית לפתרץ-הבעיד" שהוקראה בבית הנבחרים 
הבריטי ב 31 באוגוסט 1946 ע״י הרברט מוריסון (מפני 
שב׳ היה חולה באותה שעה) ומשום כד נתפרסמד, — ללא 
כל יסוד עובדתי — בשם "תכנית-מוריסוד. עיקרה של 
התכנית היה חלוקת השטח המאנדאטורי ל״קאגטינים", 
מקצתם ערביים, מקצתם יהודיים ומקצתם מעורבים. התפת¬ 
חותו של •הבית הלאומי היהודי הוגבלה בשתי דרכים: א) ע״י 
הכללת חלק קטן בלבד של הארץ בתחום הקאנטונים היד,ד 
דיים* ב) ע״י הגבלת זכויותיהם של הקאנטונים בענייני 
פיתוח וקליטת-עליה. באה״ב נתקבלה התכנית באי-רצץ, 
כיוון שסתרה את דעות חרוב של חוועדה האנגלית־אמריק־ 
נית. המו״מ, שהתנהל בלונדץ עם היהודים והערבים (עם 
כל צד לחוד), נסתיים ללא תוצאות. חערבים דחו את 
התכנית מאחר ששיערו, שע״י הדיחוי יוכלו להשיג תנאים 


נוחים עוד יותר. היהודים דחו אותר" הואיל וראו בה אח 
החנקתו של המפעל הציתי. 

עם כשלתה של "הוועידה חאידישראלית" הודיע ב׳ 
בבית-זעבחרים הבריטי, ב 15 בפברואר 1947 , שאינו דואה 
עוד כל תקוה לפתור את בעיית ארץ-ישראל במסגרת 
התכניות הבריטיות ושממשלתו מוסרת את כל הענץ לדיונו 
והכרעתו של ארגון האומות המאוחדות, אפשר, שסברתו של 
ב׳ היתד" שאף האדמ לא ימצא פתרון לבעיה הארץ- 
ישראלית, וכד ימסר הענץ — מחוסר ברירה — להכרעתה 
החפשית של ממשלת בריטניה. ואולם התפתחות-המאורעות 
היתה שונה מזי. לאחר דיץ קצר במוסדות האו״ם העליונים 
נבחרה בעצרת ב 15 במאי 1947 ועדת החקירה הארץ־ישר־ 
אלית של האו״פנ הוועדה לא כללה נציגים של המעצמות 
הגדולות, אך הוכנסו לתומ נציגים של "המערב" ו״המזדח" 
כאחד (יןג 1 םלאודה נחשבה אז כמדינה פררסובייטית מוב¬ 
הקת). ב׳ ליווה את התמנותה של הוועדה בנאום אנטי־ 
ציוני חריף בוועידת ה״לייבור", שנתקיימה בבורנמאות ב 29 
במאי. 

לזכותו של ב׳ יש לציין, שמיהר להסתגל להקמתה של 
מדינת-מזראל. עוד בחדשי הקיץ 1948 הוחזרו ארצה המעפי¬ 
לים, שהוגלו לקפריסין. מדינת-ישראל הוכרה ע״י בריטניה, 
מתחילה דה-פקטו ולאחר זמדמה גם ךה-יורה. בתקופת- 
חייו האחרתה ניסה ב׳ להגליד את פצעי היחסים הבריטיים- 
הישראליים. בשיחותיו עם שגריד-ישראל בלונדון תיאר את 
יפי המאבק הבריטי-היהודי — שהוא היה אחראי לו במידה 
מרובה כל-כך — כ״אי־הבנה מצערת". 

א. לב 

בזים־גלו, קרי 1 ןזשזפ 1 רים מריקים דידויקוס ~ 

) 81110 .$ץט 6 גט 0 ךו) 1 ) 1 ס 5 ו^^ 1 י^מ^ 11 $^ 10 (ק 0 )$ת 01 — 
( 1817 — 1890 ), חוקר-טבע הולאנדיז מאבותיה של המטאו¬ 
רולוגיה החדישה. ב׳-ב׳ היה פרופסור באוניברסיטה* של 
אוטרכט, יסד את המכון המטאורולוגי ההולאנדי והיה מנהלו 
פ 1857 עד 1889 < כן היה מראשוני המארגנים של הרשת 
הבינלאומית של תחנות מטאורולוגיות. פירסומיו הראשונים 
תו בנושאים שונים של הפיסיקה והכימיה, אולם אח״כ עסק 
ב׳-ב׳ במטאורולוגיה בלבד, בין השאר המציא את האדרו- 
קל^נוסקופ(€ק 0500 מ €10011 ג), — מכשיר לקביעת מקומו של 
מרכז המינימום ושל הגראדינט הבארומטריו הוא נמצא 
בשימוש עד היום. 

על שמו של ב׳-ב׳ נקרא העקרץ המטאורולוגי, שניסח 
אותו ב 7 ש 1 (אע״פ שמטאורולוגים אחרים כבר הבחינו 
בחוק זה קודם לב׳-ב'): ( 1 ) כשאתה נמצא בחצי-הכדור 
הצפוני וגבך נגד הרוח, נמצא השפל הבארומטרי משמאלד 
והרום הבאתמטדי מימיבד (והיפוכו של דבר בחצי-הכדור 
הדרומי)< ( 2 ) במידה שגדלה צפיפות האיזוברים (ע״ע), בה 
במידה גוברת עצמת־הרוח. כוחו של עקרון זה יפה רק 
בהגבלות מסדימות, ואעפ״ב הוא מאפשר להגיד מראש את 
התרחשותן של סופות, ומכאן חשיבותו המרובה לכמה ענסי- 
עמדה, שהם קשורים קשר ישר בתנאי מזג-האודר, ביחוד 
לדייגות ולספנות. 

בז'םה, סיךיל — 550 ץט 018 חץ 0 — ( 1859 , נולה, על¬יז¬ 

^ * *.י* 

חנט — 1932 . דרלה, על-יד חנט), סופר פלאמי. 

בבחרותו עבד בביה״ח של אבץ, במקום שהכיר את בני 



763 


גויפה, פיריל — כויקום, צ׳רלז קנינגם 


764 


העם הפשוט. ב׳ היה אחד ממייסדיו של כה״ע "מעתה 
ולהבא״ ( 1893 , 5 אל 3 :ו 51 מס מגז\), וב 1903 ייסד, ביחד 
עם ואן נאוהיים וקופרוס את כה״ע "ארצות-השפלה הגדי¬ 
לות" ( 1 )מג 1 ז 630 ^ 1 001 ז 0 ). הוא היה יושב בקרבת חנט 
ובקרבת האג חליפות. 

ב׳ כתב כ 40 רומאנים וביבלות, שהחשובים בהם הם: 
״חייה של ריזה ואן דאלן״ 0201:0 ^ תגזו ם 0 זו 0110 ^ 
1906 ,ם 10 ג 0 ), ״בשפעת החיים״( 1908 ,מ 0 ז\ 6 ע 0110 ע: 0 ^), 
״העריד״ ( 1910 ,ת £2011£0 901 ), ,עמח״ההיקעה" (סם 
1928 , 31 גק 3 ת 80113 ), ועוד. ב׳ היה ראליסטן מתחילת דרבו 
בספרות. בסיפוריו הראשונים ניכרת השפעתה של דודתו 
וירגיניה ליבלינג שהיתה ממייסדי הראליזם 

הפסיכולוגי בספרות הפלאמית, ולאחר מכן שימשו לו לפר 
פת אמיל זולה והסופר הבלגי קמי למיניה. אעפ״כ משום 
לשונם המגובשת וההסתכלות האובייקסיווית שבהם קרובים 
סיפוריו של ב׳ בעיקר לאלה של גי דה מיפאסאן. ב׳ תיאר 
עפ״ר את השכבות הנחשלות ביותר של פלאנדריה — ואין 
עוד בספרות הפלאמית תיאור נאמן כשלו משכבות אלו. 
מן המחזות שחיבר זכה להצלחה ביחוד המחזה "המשפחה 
פמל״ ( 1903 , £360101 מ 3 ז\ מ 0021 1101 ). 

/י ע ' 

, 8 ^€ ,^|^ט 0 ת<^ו׳חע 1 ^ק 1 ו 3 ע .^ 1 ; 1929 ,^ןן^ 085 ז\ 

,גסגתוסס)[ . 11 ; 1929 ,//מן// מ//ז 2 

. 1931 ,. 8 .€ מע/ן 

בייסון׳ ^רדיגן — ח 15$0 ט 6 !)ת 3 ת 11 )ז€ז — ( 4841 

פאריס — 1932 ׳ אואז)׳ מחנד ומדינאי צרפתי. ב/ 

שהיה בן למשפחה פרוטסטאנטית, היה ממניחי היסוד של 
ביתיהספר החוליני הליבראלי בצרפת. ב 1866/70 שימש מר¬ 
צה לפילוסופיה ולחקר הספרות המשווה באקדאמיה של 
נשאטל (שווייץ). ב 1879 -^ 189 היה המנהל של רשת החינוך 
היסודי בציפת, ומ 1896 ואילו — פרופסור להעוך בס(רבר 
נח. בפעילות מדינית התחיל ב' ב 1902 , כשנבחר לבית* 
הנבחרים כנציגה של העיר פאריס מטעם המפלגה הראדי* 
קאל-סוציאליסטית. ב' הצטיין במלחמתו על מתן זכות- 
בחירה לנשינ 4 והיה אחד מחבריה הפעילים של ה״ליגה 
למען זכויות־האדם". כן השתתף בעיבורם של החוקים להינוך 
חובה ולחינוך בלא תשלום. ב׳ הוא ממבססיה של תורת 
החינוך החוליני, שצריך, לדעתו, להיות מושתת על יסודות 
ראציונאליים־מוסריים. אף את רעיונות הסולידאריות בץ 
העמים והשלום הבינלאומי, שב׳ דגל בהנ 4 ביקש להפוך 
לעקרונות חינוכיים. ב׳ היה מלוחמיו הנלהבים ביותר של 
רעיון הבר-הלאומים. ב 1927 זכה, ביחד עם לודויג קוידה 
(ע״ע), בפרס־נובל לשלום. עבודתו העיקרית היא ה״אנצי־ 
קלופדיה הפדאגוגית״( 810 ס 38 נ) 0 ק 10 ) 0 ' 11311 תס 1 ;ז 1£ ם) ב 7 
כרכים ( 1882/93 < 1911 ), שב׳ היה העורך הראשי שלה. מן 
החשובים בחיבוריו: ״זכות ההצבעה של האשה״, 1911 ( 1,0 
0$ ודומ £01 10$ > סזס׳י) ו״האמונה החולונית״( 0 טן) £011,31 1,3 ). 
1912 . 

. 0 ; 1933 ,. 8 ,¥ מ/ 1 . 0 

^ 1929 ^ X^X ^ €€ה 1 )ז¥ >// 

13 יםש, פריךריך פרדננד ( 60051 ), אציל ומ 1868 רןזן 

של ב׳ ( 1809 — 1886 ), מדינאי סאכסוני ואוסטרי. 

ב 1836 — 1841 שימש פקיד דיפלומאטי סאפסוני בחצרות־ 
המלכים בברלין ובפאריס < מ 1841 עד תחילת 1849 היה ציר 


של סאכסוניה במינכן, לונדון וברלין. בפברואר 1849 נתמנה 
מיניסטר לענייני-חוץ בסאפסוניה חמן קצר אח״כ קיבל עליו 
גם את המיניסטריון לענייני החינוך והדתות. התנגד בתוקף 
למהפכה של 1848 ובמאי 1849 דיכא בעזרת גדודים פרוסיים 
מרד, שפרץ בארצו. ב׳ סירב להכיר בחוקת־גרסניה, שעליה 
הוחלט בפראנקפורט במארס 1849 , מפני שלא הסכים לוותר 
על ריבונותה הבלתי-מוגבלת של סאכסוניד- בדרך כלל 
היתה פעולתו מכוונת לכך, שדימדינות הבינתיות בגרמניד, 
תקיימנד. את עצמאותן בצד אוסטריה ופרוסיה — מה שהיה 
בניגוד לכוונותיו של ביסמארק, יריבו המושבע של ב׳. ב 1866 
שיתף ב׳ את סאפסוניה, כבעלת־ברית של אוסטריה, במלחמה 
נגד פרוסיד" ואחר נצחונה של זו האחרתה התפטר (באוק¬ 
טובר 1866 ) מתפקידו כמיניסטר סאפסוני. באותו חודש עצמו 
נקרא לאוסטריה כדי לשמש בה כמיניסטר לענייני-חוץ. 
הוטל עליו להכין מלחמת-נקם נגד פרוסיה, והתנאי הראשון 
להצלחה במלחמה זו היה — כפי שסברו ב׳ ומצדדיו — 
חיזוקה הפנימי של אוסטריד" לתכלית זו השתדל לחסל את 
הניגודים בין חצר-הקיסר וה-נגאריד, ובתחילת 1867 השיג 
את הפשרה האוסטרית-דוונגרית (ע״ע אוסטריר,-הונגריה, 
ע׳ 990 ). ב 1868/69 ניהל ב׳ משא-ומתן סודי עם צרפת 
ואיטליה מתוך שאיפה לד,קים — בשיתוף עם מדינות אלו — 
חזית אנטי-פרוסית! תכנית זו נכשלד,. ב 1870 , כשפרצה 
המלחמה הצרפתית-גרמנית, נתכוון ב׳ להתערב במלחמד, 
על צידה של צרפת, אך נצחתותיד, המדדרים של גרמניה 
וגם עמדתם של הגרמנים באוסטריד, הכשילו כוונות אלו, 
ב׳ השלים עם המצב החדש ומאז התייחס אל ביסמארק שלא 
מתוך איבן 4 ב 1871 התנגד במרץ ובהצלחה לשינוי המבנה 
של הממלנד, האוסטרית לפי התכנית המדראליסטיו 4 שמת־ 
בים היו אז תומכיד, באוסטריה. ע״י כך עורר את כעסם של 
הסלאודם ושל המפלגות שתמכו בכנסיה הקאתולית (ב׳ היד, 
פרוטסטאנטי). הוא התפטר מתפקידו כמיניסטר-ד,חח ונעשד, 
ציר של אוסטדיה-הונגאריה בלונדון. מ 1878 ואילך שימש 
כציר של ארצו בפאריס וב 1882 הסתלק מן הפעילות המדי¬ 
נית. זכרונותיו ״משלושת רבעי מאד,״ (- 101 ז 10 ׳\ נ 0 ז 1 > 11$ ^< 
מ 10 ז 0 נ> 1111111 ו 31 () נתפרסמו ב 1887 . 

; 1870/1 ,. 5 1/011 ,/ 4 מן/מ// 4 ^£ ^ןןןן €11 ( £1 .ז! 

- 1866 , 8 1/071 

. 1947 , 1 ך 18 

א. פ. י* 

בויקזט, ן;׳ךלז קנמגם — מ 1131 §מ 1 תת 011 10$ ־ 01131 
6070011 — ( 1832 — 1897 ), קצין בריטי ואח״כ 
מנהל־אחוזות במחוז מאיו ( 0 ץ 13 ״ן) באירלאנד הצפונית- 
מערבית, כשסירב בקיץ 1880 , לד,פחית את סיסיהם של 
האיכרים־ד,חוכרים שבאחוזותיו, החליטד. "אגודת האדמה 
האירית״ (ע״ע אירלנד, ע׳ 227 ), ששום אדם לא יספק לב׳ 
מצרכים, שמשרתיו יעזבוד״ו, שלא ימסרו לו מכתבים, שיופסק 
כל קשר עמו. ב׳ היה,מוכרח לעזוב את המקום והחוכרים 
ניצחו. עד מהרה חיקו איכרים אחרים באירלאנד את דוגמת 
חבריהם והכומר האירי ג׳ון ארמאלי (ץ 3110 ^' 0 ) כינה 
נוד,ג זה בשם ב׳, שמאז נעשה מונח בינלאומי לציון חרם 
ממין זה על אדם, מפעל, או אף אומד, שלמד,. 

74714 77 ^ 1 {€$/'/ 7774 |/) 7772 ) X •מג/ 

-^ 7411 ן 171 ' 701/07 ^ 78 ,טמטסזס .^ 1 ^ 21 ז€ך 11 ו 1 ^ 111 גץז 1 .£ ;* 1921 

. 1930 , 71071 



765 


כייר, יררון — כדרדו, מטאו מריאה 


766 


בזיר, יוהן— ז 601 £ מג 011 | — ( 1872 , בקרבת טרונדים —), 
סופר נורווגי. ב׳, שהיה בן־עניים, נתייתם בצעי¬ 
רותו וגדל בסביבה של איכרים ודייגים תירים, ששימשה 
רקע לעלילותיהם של הטובים שבסיפוריו. ב׳ נעשה סופר 
לאחר שניסה את כוחו במקצועות שונים. שם יצא לו בזכות 
הרומאן הראשון שלו, ״מצעד עממי״ ( 1896 )£}, 

שמתאר בנעימה סאטירית את ההתרוששות הרוחנית של 
העם כשהמדיניות מבקשת לתפוס בו את מקומה של הדת. 
הרומאן הפסיכולוגי שלו "שלטון הכזב" (ן§ 3 }\ *מפסזז׳, 
1903 ), סובב על הניצול, שמנצל האדם את האידיאל כדי 
לכסות על מגמותיו האמיתיות גם מעיני הזולת וגם מעעיו 
שלו. כן חשוב ספרן 6 ז 10 * 1916 (עברית: 

״הרעב הגדול״, 1928 ) על תקופת מלחמת־העולם 1 . למשד 
בחת שביצירותיו נחשב "הוויקינג האחרוך ( 1516 >ו* ם:>ם 
1921 , 8 מנ 11 נזג) — רומאן על חיי הדייגים בנורווגיה. את 
יצירותיו של ב׳ הירבו לתרגם ללשונות האירופיות העיק¬ 
ריות, ובתקופה מסויימת היה פירסומו ניכר גם מעבר לגבר 
לות ארצו. בנורווגיה עצמה זכה להוקרה בעיקר הודות 
לספריו, שבהם מתוארים דייגים ואיכרים בעלי תפיסת־עולם 
תמימה ופשטנית. ב׳ חיבר, בין חשאר, גם מחזות, קבצי• 
אגדות, אך עיקר כוחו הספרותי הוא בתחום האפיקה. מלבד 
הרומאן "הרעב הגדול" ניתרגמו לעברית גם ספריו זסע 
51301106 ם^£^, 1924 (עברית: .המהגרים״, תר״ץ) — מחיי¬ 
הם של מהגרים נורווגיים באמריקה, ו״שלטון הכזב״( 1935 ). 

}ס ; 1920 ״ע .ן , 1 )^ 0 . 0 

* 1932 ״ 8 ./ , 31$ ת 5 ^ 11 ^ ג-! .? ; 1923 

3 ז 1 ךחי ©©או ©רי^ה׳ הרוזן מסקאנדיאנו — 60 זז 43 ג 
11300 ) 8630 111 6 ) 0011 , 10 ^' 131 ס 6 13 ז 3 ^ — ( 1440 
או 1441 , סקאנדיאנו, בקרבת רג׳ו אמיליה — 1494 , רג׳ו), 
משורר איטלקי. את שנות-חייו הראשונות בילה ב׳ בסקאנ- 
דיאנו — עיירר., שהיתר. שייכת לרוזנים של ב׳. אח״כ הועבר 
על־ידי אמו (בת למשסחת-האצילים של סטרוצי) לפרארה, 

במקום שנתקרב ע״י דודו טיטו וספזיאנו סטרוצי, שהיה 

* * ?♦י 

הומאניסטן מפורסם, ללימודים קלאסיים. ב׳ הגיע בלימודים 
אלה לידי דרגה גבוהה. שיריו הלאטיניים המרובים שחיבר 
נמנים על מבחר השירה הלאטינית של זמנו. בי. שנחשב 
כל ימיו ככליל-השלמות במעלות האביריות והיר, אהוב 
על הכל משום הגינותו המרובה, נעשה בצעירותו אחד 
מן החצרנים המכובדים ביותר של הדוכס בורסו ד^סטר., 
וביחוד של הדוכס ארקולה 1 , אחיו של בורסו, שירש את 
מקומו. ארקולה נתקשר אליו בקשרי-ידידות אמיצים ובשי¬ 
רותו פעל ב׳ מ 1480 ואילך במודנה, כמושל המחוז של עיר 
זו, ומ 1487 עד מותו — ברג׳ו. הוא מילא את תפקידו כראוי, 
אבל העדיף, כנראה, כתיבת-חרוזים על טירחות-הממשלה, 
וביחוד בשנותיו האחרונות היו מעייניו נתונים בעיקרם 
לחיבור האפוס הגדול שלו, שהיה עתיד לקבוע לו מקום בין 
גדולי־המשוררים בעמו. לפי חכניתו היד. אפוס זד., שב׳ 
התחיל בחיבורו ב 1472 , צריך לכלול מאה פזמונים ( 63011 ), 
אך מחמת פלישתו של שארל וחזו, מלדצרפת, לאיטליה 
ב 1494 המרך ב' להפסיק את סיפורו באמצע, ורק הוסיף 
סטאנצה של פרידה, שר,יא שופעת עצבות (פזמון 69 , סטאנ־ 
צד, 26 )! מותו בס'פה של אותה שנה מנע ממנו לסיים את 
שירו. 

יצירות-המשנה של ב׳ כוללות כמה תרגומים (הרודוטוס, 

ן* 


כסנופון, לוקיינום, אפוליוס וקורנליוס נפוס), קומדיה על 
טימון מאתונה, 101306 '!׳ 11 (לפי דיאלוג של לוקיינוס), 
ושירים מרובים בלאטינית וביחוד באיטלקית: ד, 302001666 : 
שלו(הנקרא בשם לאטיני 65 ז 1 !■!ל!! ס 111 ז 10 מ\, — "שלושה 
ספרים של שירי־אהבה״) — קובץ של סונטות וקאנצונות 
מלאות רגש ומושלמות בדרך הבעתן, פרי ההשראה של 
אהבתו לצעירד, יפד״ אנטוניה קפרארה ( 1469/76 ) — הוא 
ספר־השירים היפה והחשוב ביותר בספרות האיטלקית של 
המאה ה 15 . 

יצירתו העיקרית, 0 ) 1-3 סת 031 מ 1 10 ) 01-130 ("אורלאנדו 

האוהב״), שיש בה 69 פזמונים (מתוך ה 100 , שנתכוון לכלול 

בה) ונתחברה בסטאנצות ( 1-1013 3 ׳ 01131 ; הוצאה ראשונד" 

אך חלקית, ב 1484 ), היא האפוס הראשון מן הסוג הנקרא 

״אבירי״ ( 6560 ז 3116 ׳\ 63 13 ס 06 ק — צירוף של מעשי-גב דה 

של אבירים עם תסבכות של אד,בה, מתוך שימוש מרובה 

בהמצאות דמיוניות. כגון כישופים, גילגולים, ענקים, מפלצות, 

פיות וכד׳), כלומר, הסוג שבו נתמזגד, הסיפורת הקארולינ- 

גית בארתוריינית (ע״ע אפום). בין האפוסים האביריים 

האיטלקיים נופל האפוס של ב׳ בחשיבותו רק מ״אורלאנדו 

המטורף" של אריוסטו (שנכתב כהמשך לסיפורו הבלתי* 

גמור של ב׳) ומ״ירושלים המשוחררת" של טסו (ע״ע). 

כרקע לסיפורו בחר לו ב׳ נושא נעלה ומלהיב (ביחוד אז, 

לאור פלישת התורכים לאירופה), שהאיטלקים ירשו אותו 

מן האפוסים הלאומיים הצרפתיים, כגון "שירת־רולאך, אלא 

שהפך אצל הזמרים העממיים האיטלקיים ( 16 ) 0 ) 35 ) 630 } — 

וגם אצל לואיג׳י פולצ׳י (ע״ע), שקדם לב׳ בטיפול בנושא 

זה ב״מורגנטי הגדול״ שלו, — למטרה של לעג ועניין' של 

גיחוך בלמי! נושא זה הוא המלחמה האגדותית של קארולוס 

הגדול נגד ה״סרצנים" או ד״,פאגאנים"( 38301 ק; ערב של 

עמים, מוסלמים ועכו״ם, מספרד ואפריקה עד "טרטמה" 

ו״קתי", כלומר, סין, שתוקפים את הנצרות כדי להשמת־ה). 

האפוס של ב׳ נפסק באמצע אותה מלחמד" כלומר, במצור, 

ששמו האליליים על פאריס לאחר תבוסה חמורה, שנחלו 

הנוצרים, ואילו אריוסטו, בהמשך שחיבר, גמר את המעשה 

בתבוסה מכרעת של הפולשים האליליים. ואולם מלחמתה 

של הנצרות על קיומה משמשת לב׳ רק מסגרת בלבד* 

העיקר בסיפורו הן הרפתקות-האהבה, שבהן מסתבכים 

הגיבורים משני המחנות, בעירבוביד. רומאנטית, וביחוד 

הסדינים, אורלאנו ורינאלדו, שהם ידידים ומתחרים על 

אד,בתה של נסיכה מקסמת מקתי, אנג׳ליקה, שהופעתה בין 

הנתרים. בשעת תחתת-אבירים בפאריס, היא נקודת־המוצא 

לשלשלת ארוכה ומסובכת של אפיזודות, שב׳ הצליח לשלב 

לעלילה היסודית. אחדותה של עלילה זו נשמרת למרות 

שפע התמורות, הוואריאציות וההסתבכויות, שבאמצעותן 

מצטרפות לסיפור־האהבה המשולש של שני חפאלאדינים 

ושל היפהפיה המזרחית עוד עשרות דמויות של גברים 

ונשים, שאף הם כלולים באותו מעגל־קסמים של גבורה 

ואהבד,. בין הדמויות, שד,מציא ב׳ וד,וריש לאריוסטו ולשאר 

המשוררים באיטליה ומחוצה לה (כמו שהמציא והוריש להם 

את. הנושא היסודי של אהבת-רולאנד), בולטים, נוסף על 

רינאלדו ואנג׳ליקה, הנוצרים אסטולפו ופראו והאליליים 

•• •י 

רוג׳רו ורודומונטה, וכן ברדמנטה, הגערה הלוחמת, ומרפיזה, 
מלכת־הודו. 

מזיגת האביריות וד.אהבה שב״אורלאנדו האוהב" וכש* 



767 


כדרדו, מטאו מריאח -- כוכסנזורף, ידוזנם 


768 


רונו של המשורר בהמצאת אפיזודות ובתיאורי דמדות תןף, 

הקסימו את קהל*הקוראים של תקופת־הרנסאנס, ובמחצה 

הראשונה של המאה ה 16 הופיעו כמה עיבודים סיגנוניים 

(מהם הצטיין ביהוד זה של פרנצ׳סקו ברני, 1542 ) והמשכים 

(של ניקולא דליי אגוסטיני ואתרים), שההשוב בכולם הוא 

"אורלאנדו המטורף" של אריוסטו, שהרים את הסוג של 

האפוס האבירי לדרגה גבוהה כל־כד של שלמות, עד שדיטיל 

למשד כמה דורות צל על מפעלו של ב/ רק הביקורת הרו¬ 

מאנטית, וביחוד זו של דה סאגקטיס, לימדה שוב לראות בב׳ 

את האמן הגדול, שבשירתו היה רוח-הרנסאנס. 

. 0 ; 011 ) 201 . 1 >£ ^ 1 
. 1941 ,. 5 , 13 )^ 1 .; 1 ; 1936 ,. 5 ./ג 

41 0 . 

בו!רים, עיע אצילים, תסיה. 

בזמם ( 1 תנ 0111 ס 6 },עיד בגליל צפמ-הךינוסץםטםל;ה, בחבל 
הרור שבגרמניה המערבית. מספרי תושביה כ 290 
אלף ( 1950 ). ב׳ יושבת במרכז של מכרות־פחם ומיצרת 
קוקס ועטרדפחם. כמדכן קיימת בד, תע&יד, של מכובות 
לצרכי המכרות, בתי־יציקה של פעמתים, תעעזיית-טאבאק 
ותען^יית־זכוכית, שהוקמה בד, אתר מלחמת־העולם 11 . יש 
בה גם בתי מבשל-שכר. ב׳ נזכרת לראשונד, במאד, ד, 9 . 
זכויות־עיר קיבלה ב 1298 ו 1324 . ב 1461 עברר. לנסיכות 
קלות ובתחילת המאה ה 17 לנסיכות-ברנתבורג (פרוסיה). 
בב׳ יש כנסיות מן המאות ר, 12 וד, 13 ומצ^ז מן המאה ה 13 . 
במלחמת-העולם 11 נד״רסו כשני שלישים מבנייניה. 

913 מם (*נ 0111 :א) 6 ), סלד מאורטניה בימי מלחמת יוגומד, 
(ע״ע). ערב מלחמתו של עגורטה, שהיד, התנו 
של ב/ ברומים, ניסתר, משלחת בשם ב׳ לד,ציע לסנאט 
הרומי ברית, אולם הסנאט דחה את ההצעה ( 111 לפסה״נ) 
וב׳ כרת ברית עם יוגורטה ( 108 ). אה״ה ניסו הרומים ללא 
הצלחה למשוף את ב■ לצידם. הברית עם יוגורטה נתהדשד, 
( 106 ) וב׳, בראש פרשיו, כמעט הנהיל תבוסר, את מאריוס 
בקירבת קירטד,. המשא-ומתן בין ב׳ וד,סנאט נתחדש ( 105 ) 
ונסתיים בהסכם. לסוף הצליח סולד, בהבטחות גדולות לד,ש- 
פיע על ב׳, שיסגיר את יוגורטד, לידיד, של רומי, ובזד. 

נסתיימד, המלהמה. 

; 8-32 , 111011:11 ? ; 80-121 , 0 ^ 1141101 , 116113 ) 8211 

. 1240 ,צ 1 .^ 49 .< 1 ותו>€ 

מ? 5 נלד׳ ע״ע ססנזת־רפוז. 

(ז£מ 11 :> 1 ) 6 ), שני הוקרים גרמניים במדעי־הטבע. 

1 . אדוארד ב׳( 1860 , מינכן — 1917 , נהרג בהזית 
ברומניר,), כימאי'גרמני. ב 1898 נתמנה פרופסור לכימיד, 
בברלין, ב 1909 — בברסלאו, ב 1911 — בווירצבורג. ב׳ הקר 
את תד״ליכי התסיסד, הפהלית ומצא, שתסיסת־הסוכר אינה 
תולדה מפעולתם של התאים ההיים של השמרים, אלא היא 
נגרמת על־ידי סרמנט (ע״ע) מסדים (.צימזה"), שאפשר 

/* ?ר * ^ ע 

להפרידו מתא־השמרים, בזה הכריע במחלוקת ד,ד,יםטורית 
שבין פסטר (ע״ע) לבין ליביג(ע״ע) וסלל את הדרך לפני 
התפתהותה של הביוכימיה (ע״ע) במאה ד, 20 (ע״ע תסיסה! 
גליקוליזה). ב 1907 ניתן לו פרס־נובל לכימיה. 
י?) 2 . הנס ב׳ ( 1850 , מינכן — 1902 , שם), אחיו הבכור 
של 1 . פרופסור לד״יגיינה במינכן. חוקר בבאקטריולוגיר" 


הוכיח לראשונד, באמצעות הידקי הגחלת (ע״ע), שנסיוב• 
הדם מכיל חמרי־היסון טבעיים, שמגינים על הגוף מפני 
מיקרואורגאניזמים, שחדת לתוכו מן החח• 

בוןס^הזלה, ךי 9 ויך— 1 € > 1 ג 11 :> 1 צ 811 נ 1 € 1 ז 1 € 1 ס — ( 1637 , 
הלסינגבורג, שוודיד. — 1707 , ליבק, גרמניה), 
אורגאניסטן וקומפוזיטור. יצירותיו לאורגאן וטכגיקת־ועגינה 
שלו בכלי זד, השפיעו השפעה מכרעת על יוהן סבסטין בך 
(ע״ע), שבימי־נעוריו הלך מרתק של מאות ק״מ ברגל כדי 
לשמוע את ב׳ וד,שתלם אצלו. ב׳ חיבר קאנטאטות, מוסיקה 
לאורגאן, ו״מנגינות-ערב" (לכלי נגינה), וכן חיבר שבע 
סויטות(שלא נשתמרו) לכלי-מנענעים, שבדין "תוארו בנאמ¬ 
נות טבעם וסגולותיהם של כוכבי-הלכת". 

. 1913 ,סזזו? 

ב 1 ^כ 1131 ךף^ (£י 101 ג 611 שני מזרחבים 

שווייציים, אב לבן. 

1 . יוהאנס בופסטורף 1 ( 1564 — 1629 ) שימש מ 1591 
עד מותו פרופסור לעברית באוניברסיטד. של באזל. ב׳ עסק 
במשך שנים הרבר, בהכנת מהדורד, חדשד, של המקרא בצירוף 
התרגום הארמי, המסורה והמפרשים העבריים העיקריים. 
בהגהתה של מהדורה זו העסיק שני יהודים וקיבל בשבילם 
רשיונות ישיבה בבאזל, שדדשיבד, בה היתד, באותם הימים 
אסורה על היהודינג מתור חקר-המקרא בא לעסוק גם 
בתורה שבעל-פה ורכש לו ספריה עברית הגונה. ב׳ עדיין 
החזיק בהשערה, שהיתה המקובלת בישראל, שלפיד, הנקודות 
והטעמים קדומים הם ביותר. לצרכי מחקרו החליף ב׳ 
מכתבים עם יהודים בגרמניה, באמסטרדאם ובקושטה ועם 
חכמים נוצריים, וכמר, ממכתבים אלה, שד,ם שמורים בספריית 
האוניברסיטד, של באזל, משמשים מקור חשוב לחקר חיי* 
הרוח בזמנו. הספריה שלו, שהוגדלה ע״י בנו ונכדיו, נרכשה 
ב 1705 ע״י הספריה הציבורית בבאזל. — ב׳ חיבר ספרים 
הרבה בלאטינית; רובם חזרו תדפסו כמה פעמים (עד המאה 
ה 19 ), ואחדים מהם גם ניתרגמו לכמה מלשונות-אירופח, 
ומתוכם שאבו חכמים נוצריים את ידיעותיד״ם בדיני ישראל 
וספרותו. יחסו ליהודים לא היר. חיובי. החשובים שבספריו 
הם: 1603 , 8011111 ם 16 ) 1 )ן(שלאחר זמן הורחב וניתרגם 
ללאטינית בשם 13103 > 111 ג 505 גמץ 8 ); -מ 1 בז 8 65 ם 10 )ק 006 ^? 
1603 , 8681363 113 §ם 11 16 > 1036 ) 1113 ; 1108731011111 □ 100 \£, 1 
1607 , 31011111 ^ 0831 ) 6 ; , 868731036 013713 ) 15 ק 6 10 ) 1 )) 1 ) 405 
1610 . 

ב יוהאנס בובסטורף וו ( 1599 — 1664 ) היה בנו 
ותלמידו של 1 . אחר מות אביו ירש את כהונתו באוניברסיטה 
של באזל ( 1630 ), שבד, נתמנה ב 1654 גם כפרופסור למקרא. 
הוא השלים את כתבי אביו ופירסמם. בין השאר החליף מכת¬ 
בים עם מנשה בן ישראל ועם חכמים יהודיים אחרים באנד 
סטרדאם, האמבורג, איטליר, וקושטד,. חליפת-מכתביו שמורה 
בספריות של באזל וציריך. כאביו, טען גם ב׳ לקדמותו של 
המקרא לפי נוסח המסורה. את הכתב העברי המקורי ראה 
בכתב המרובע ולא בכתב השומרוני! הניקוד נקבע לדעתו, 
לכל המאוחר, בזמנו של עזרא הסופר. בשאלות אלו נסתבך 
בפולמוס עם לואי קפל (ע״ע), שמען לקדמותו של הכתב 
השומדוני, אולם דעתו של ב' נתקבלה לסוף ע״י הכנסיח 
השווייצית ( 1675 ). ספרו העיקרי הוא • 68 מ מ 11 ו 16131 ) 8 6 ס 
6 ) 8 ) 111 ^ 1 ) 30 3 ת 111 גמ 8 7310371101 ( 1643 ). ב׳ היה הראשון, 



769 


בוכסמורן*, יוחגם—בוכרה 


770 


שתירגם את ״מורה נבובים״ ( 1629 ) ואח ״הכוזרי״ ( 1660 ) 
ללאטינית ובן הירבה לתרגם מתור כתביו של רון יצחק 
אכרבנאל. 

הולובייטשיק־רובשוב תולדות בקורת המקר^ 52 — 153 

. 94 ,< 1897 ) 11 , 21116 ; 260-76 , 111 צ : 74-95 , 11 ףו ,/£ןז 

13 (ן: 9 יט (^^ x1 טגל), מינראל שעיקרו אלומינה ושהוא מש* 
מש מקור טבעי ראשון להפקת אלומיניום (ע״ע), 

הב״ נתגלו ב 1821 על־ידי 3.8 רתיה (זשנלזזשפ .ק) בלה בו 
( 1 עז 63 שליו־ ארל בררום־צרפת, ומכאן שמם! אח״ב 
נתגלו ב" במקומות מרובים בחלקי־עולם שונים. 

הב" שייכים לאדמות לטריט (ע״ע), והם מתהודם 
באקלים טרופי מתוך בלייתם של סלעים קרבונאטיים או 
מגמתיים, שהם עשירים באלומיניום. בבלןה בתנאים טרו¬ 
פיים ניתק הקשר בין האלומיניום וביןיהסילי^ה, שקיים 
בסלע המקורי, וקרום־הבלייה מורכב מתערובת של תחמצות* 
ברזל ואלומיניום• התנהגותן השונה של שתי תחמצות אלו 
לגבי מי־הבלייד" שהם בעלי אלקאליניות שונה, מביאה לידי 
הפרדתן החלקית של שתי התחמצות זו מזו. הב" הם סלעים 
קרקעיים דמויי־הרסית (אך ללא תכונות פלאסטיות), בעלי 
צבעים לבנים, אפורים או חומים * מבנם הוא עפ״ר נקבובי 
ולפעמים פיזו^יטי. הם מורכבים מהיךרוכסידים ואוהסי* 
הידרופסידים של אלומיניום וברזל ביחסי־כמויות שונים, 
עס״ר בצירוף של אחוז מסויים של תחמוצת־טיטאן, ולפעמים 
גם של מאנגאן. כדי שישמשו כחומר־גלם להפקת האלומיניום 
צריך שהב״ יבילו יותר מ 50% של 208 ^, ולא יותר מ 10% 
של 8102 ו 20% של 6208 ?. 

הארצות העיקריות בהפקת ב׳ לסי סדר חשיבותן כיום 
יין: סורעם, גיאיאנה הבריטית, אה״ב, צרפת, אינדונזיה 
וברית-המועצות. שש ארצות אלו מייצרות ב 83% של התפו¬ 
קה העולמית, שהגיעה בשנים האחרונות ליותר מ 8 מיליון 
טון לשנה. 

קרוב ל 80% של הב׳ משמשים בתעשיית-האלומיניום 1 
השאר — בתעזזייתם של חמרי־שחיקה ובהבנת האלומיניום 
סולפטי וכלורידי וכן נתרן אלומינטי. בזמן האחרון הולד 
וגדל השימוש בב׳ ליצירת המרים יציבים מבחינה מכאנית 
וכלפי טמפראטורה גבוהה ובמיקאליים ז לבני-ב׳ וכד׳. 

./א/ג ק/ .\ 2 

, 1 ? ;( 1913 ,. 5 ,^//// 

0x ז . 5 , 0 ;( 1926 ♦ 253 . 4 , 01 ^ 0 

€מ 

.מ;/ג .^ 1 . 11 * 31 ) 

.( 1948 ♦ 7 ? .סא 

י. ב. 

ב 1 ? 5 רים^ ע״ע סין, היסטוריה. 

בוכךה ( 3 ז 14113 נ 61 ; 3 ק 3 צץ 5 ), מחוז ברפובליקה הסוב¬ 
ייטית אוזבקיסטן (ע״ע). שטחו כ 127,000 קמ״ר 
ומספר-אובל 1 םיו כ 660,060 ( 1953 ). הוא גובל בדרום בשני 
המחוזות האוזבקיים קאשה-דאךךין(במערב) וסזרחאן־דאר- 
דין (במזרח), בצפון — ברפובליקה האוטונומית קארה־ 
ק^פאק הנבללת באוזבקיסטאן, במערב—בר. ס. ם. הטורק- 
מנית ובמזרה — בקאזאבית. 

מהוז-ב׳ נמצא בולו בערבות המישור של טורן (ע״ע). 
רובו מכוסה חול שטוח או חולות-גליים (בצורת חרמש) 
ומיעוטו — רמות, גבעות, בקעות ועמקים ללא-חול. הולות- 
ב׳ הם חלק ממדבר קיזיל-קום ("חול אדום" בלשונות התור- 


ביית). הרמות והגבעות אינן רצופות והן המשך צפוני׳מערבי 
לשלשלות ההקמטה ההרציניח (ע״ע אסיה, המפה הגאולו- 

י* 4 • * 

גית! כרד ד׳, עמ׳ 851 ). גובה השיא העליון בב׳, ששמו אק 
טאו, הוא 930 מ׳ ומקומו בלב האיזור ההררי. עורק־התיים 
של ב׳ הוא עמק בית־השלחים של נהר זראוושאן, הבא מן 
ההרים שבמזרח וחלקו התחתון עובר בב'. ממנו מסתעפות 
זרועות והרבה תעלות קדומות, שמוציאות את מימיו להש¬ 
קאה• הנהר מידלדל והולד ולסוף הוא פוסק בחולות ואינו 
מגיע לאמו-ז־ריה (ע״ע), שבכיוון אליו הוא זורם. בשנים 
גשומות מתפזרת שארית-המים שבקצהו בביצות. נהר שני, 
ששמו קאש^ה-דאריד" זורם מדרש־המזרח בכיוון לזראוושאן 
ונפסק אדהוא בחולות לאחר שרוב מימיו מוצא להשקאה. 
רק קצהו נמצא במחוז-ב׳. זולת עמקיהם של הנהרות הללו 
וזולת חלק מן הגדה הימנית של נהר-אמו, יש במחוז־ב׳ 
שטחים ראדים לישוב קבוע רק ברמות ובגבעות הגבוהות, 
שמידת-המשקעים בהן היא מרובה יותר, וכן בבקעות, שבהן 
מצויים מי־תהום בעומק לא מרובה. 

האקלים בב׳ הוא יבשתי קיצוני כבשאר חלקי-טוראן. 
הסמפראטורה הממוצעת בצפון היא ביאנואר ״ 5 - ביולי — 
״ 27.5 ז בדרום — ״ס ו ״ 30 . בשנה יש כ 150 ימי-קפא(ן. 
באמצע הקיץ מנשבות רוחות יבשות חזקות, שמורידוח את 
הלחות היחסית בצהרים עד 20% . מידת*המשקעים בצפון־ 
המערב היא ב 50 מ״מ לשנה: בדרום היא מגעת עד ב 150 
מ״מ ובראשי-ההרים — ליותר מ 500 מ׳. 

החקלאות בב׳ תלויה בהשקאה והיא תופסת כ 1.6% 
משטחד" היא עוסקת בגיתל כותנה, עצי-פרי (בבללם עצי- 
תות לגידול תולעת־המשי), גפנים דרקות. השטחים שאינם 
מכוסים חול משמשים איזודים של מרעה לסוסים ולעדרי 
הבקר והצאן של השבטים הנודדים בהם. בב׳ מגדלים הרבה 
בבשי-קאראקול משום העורות היקרים של טלאיהם (אחת 
מסחורות-היצוא החשובות של אוזבקיסטאן). ה תעשיה 
מעבדת את היבול החקלאי, ביחוד את סיבי הכותנה וזרער 
ניה ואת עורות הקאראקול. מלאכתרהמחשבת הקדומה בצור¬ 
פות ואריגה, שבה הצטיינה ב׳ מיה״ב ואילד, נתמעטה עוד 
בימי שלטון-הצארים מפני הד.תחרות של תוצרת בהח״ר, 
ובימי שלטון הקומוניסטים כמעט נעלמד,. 

תושביו של מחוז ב׳ הם מוסלמים סרניים. רובם הגדול 
אוזבקים ומיעוטם טורקמנים(נודדים) וטאג׳יקים וקצת יהו¬ 
דים. הישובים החשובים נמצאים כולם בעמק הזראוושאן: 
בוכרה (ע״ע), עיר הבירה, קאגאן, הסמוכה לה מדרום-המז- 
רח, גיז׳דובאן, במעלה נהר-זראוושאן, וקאראקול, בקצד,ו 
התחתון. 

א. י. בד. 

היסטוריה, — ס(גךיאנה, — ב׳ העיר נזכרת 
לראשונה בשנת 630 לסה״נ ע״י הצליין הסיני הסין-טסאנג 
( 5 מ 53 ־ 1 ׳-תג\ 5 מ) בשם פו-הו. השם הקחם של העיר היה 
ג׳מקנט" מקוד השם ב׳ הוא, כנראה, במלה הסאנסקריטית 
"הנסתרת מן העולם", שם זד. שובש לתורכית- 
ממגולית לשם בוכאר (•ו 13 { 11 ט 8 ). ב׳ הארץ ובקעת נהר- 
זראוושאן היו ידועות עד התקופה המוסלמית בשם סוגד או 
סוגדיאנה ( 3 ח 113 ) 805 ), ותושביד., שנקראו בשם סאקים, 
השתייבו על הגזע האיראני ודתם היתד. דת זאראתוסטרה. 
אחר מלחמת הדיאדוכים (ע״ע) נעשתה סוגדיאנה חלק 
ממדינת בקטריה (ע״ע). במאה ח 1 לסה״נ השתלטו בב׳ 

• : ן ״ ♦ 



771 


כופרח 


772 


העיר והארץ השבטים התורכיים הנודדים יואה־צ׳י (־ ¥116 
0111 ), ששלטונם התפשט מב׳ עד הודו דשגורשו משם ב 450 
ע״י האפטאליטים או ה״הונים הלבנים" (ע״ע הונים). הונים 
אלה נמצאו במצב של מלחמה מתמדת עם פר^ פעם בהצ¬ 
לחה ופעם שלא בהצלחה, ולאחר מאה שנה הובו ע״י השב¬ 
טים התורכיים בוכאר-חח־את (^ 13 >נג 11 ^ 1 -ז^ 11 ^ 1 ו^ 8 ), ששלטו 
בשטח שבין הא 1 בסוס (אמרדאריה) והאיאכסארטם (סיר¬ 
דאריה). התורכים־המונגוליים הביאו לסוגדיאנה את הבר 
דהיזם. ומאחר שהצטיינו בסבלנות דתית, חיו תחת שלטונם 
בסוגדיאנה אלה בצד אלה בני דת זאראתוסטרה, בודהיטטיס, 

נוצרים נסטורינים ויהודים. 

1 

טראנסאוכסאניה. ב 672 פלשו הערבים לאחור- 
הנהריים של מרכז אסיה ובבשו את הערים בייקנד, סאמאר- 
קאנד, קש וקארשי. ב 709 נבבשה ב׳ ע״י קוטיבד- בתקומז 
שלטון הערבים בארץ ( 709 — 874 ), היתה ב׳ חלק ממדינת- 
חוראסאן. המוסלמים כעו את ב׳ הארץ בשם מא וךא אלנהר 

^.עייי '^) "עבר הנהר", ומכאן השם טראנסאוכסאניה 
בלשונות האירופיות. ב׳ העיר נקראה ״בוכארה אי שריף״ — 
.ב' המיוחסת". הערבים כפו את האיסלם על האוכלוסיה 
הפרסית, הבודהיסטית והנסטוריינית. ב 767 עורר אחד בשם 
מוקאן תסיסה דתית, שבכוחה שלט במשך 15 שנה והשפעת 
תנועתו נמשכה ומדמה גם אחר נפילתו. ב 820 נתמנה בב׳ 
כמושל הפרסי טאהיר — המושל הפרסי הראשמ מטעם 
החליף. משרתו של טאהיר עברה בירושה לצאצאיו. בסוף 
המאה ה 9 שלטה בטראנסאופסאניה בסשד 145 שנה שושלת 
הסאמאנידים, שבזמנם פרתה הארץ. הערים ב׳ וסאמארקאנד 
נעשו מרבזים דתיים ואמנותיים. ובאותו זמן התפתחה בה 
הלשון הפרסית, שעד אז דוכאה ע״י הערבית. בימי האמיר 
אסמאעיל( 892 — 907 ) נקרעה טראנסאופסאניה מעל חיראסאן 
ונעשתה מעצמה חזקד" שנתפשטה מן הערבה בצפון עד 
המפרץ הפרסי בדרום, בואך בגדאד במערב. ב 1004 — 1133 
שלטו הסלג׳וקים (ע״ע) כמעט בכל המזרח המוסלמי, אבל 
שלטונם בטראנסאופסאניה היה שלטון להלכה בלבד, ואילו 
למעשה נמצא השלטון בידי מושלים מקומיים, שקצתם נסנו 
על השבט התורכי, יוגדר. הערבית היתד, לשון-הדת, הפר¬ 
סית — לשון-ד,עם והתורכית לשון-ד״שליטים. עם נפילת 
הסלג׳וקים שימשד. טראנסאופסאניד, סלע-זיומחלוקת בין 
הק־רחאן(המושל) היוגורי לבין תורזם (ע״ע). 

ג׳ינגיז חאן וטימור לנג. ב 1218 חדר לטראנס- 
אופסאניח ג׳ינגיז חאן בראש 600,000 מונגולים. ב 1220 
נכבשד, תחרבח ב׳ העיר, לאחר שנערך בה טבח המוני 
ושרידי-תושביד, נמכרו לעבדים ולשפחות. ב 1221 נסתיים 
כיבושד. של טראנסאופסאניה על-ידי ג׳ינגיז לאחר שהארץ 
הפכה לשממד,. עם חלוקת האימפריד. של ג׳ינגיז ( 1224 ) 
נפלה טראנסאוכסאניח בחלקו של בנו צ׳אגאטאי, ומאז נק¬ 
ראו¬, בשם החאניות של צ׳אגאטאי. שלטון צאצאיו של 
ג׳ינגיז חאן בב׳ נמשך כמאתים שנד,. בתקופה זו שימשה 
הארץ שדה-קרב לעריצים מתגוליים, שבמרוצת-ד,זמן נתאס- 
למו. הפלישד, המונגולית שינתה את ד,ד,רפב האתנוגראפי של 
טראנסאוכסאניה: היסוד התורכי דחק את רגליו של היסוד 
האיראני. במידה שנתמעטו־, השפעת צאצאיו של ג׳ינגיז, 
בה בסידר, גברה השפעתם של היוגוריים. ב 1369 כבש טימור 
את טראנסאוכסאניה, שעיר־הבירה שלד" סאמארקאנד, נעש¬ 
תה מרכזד. של אימסריד" שד,שתרעה ממדבר גופי עד ים- 


מארמארה ומנהר-אירטיש עד נהר גאנגס. בשמת טימור 
נתפוררה האימפריד, שלו וצאצאיו שלטו ( 1405 — 1500 ) 
בטראנסאוכסאניה בלבד. 

האוזפקים והחאניות הבוכארית. לערד ב 1500 פלשו 
מן הצפון האוזפקים התורכדמונגוליים ובבשו את מראנס־ 
אובסאניד" שנצטמצמד, בתקופת-שלטונם לחאניות של ב׳, 
מנהיג האוזבקים הפולשים, מוחמד שאבאני, יסד שושלת, 
ששלטה בב׳ ס 1510 עד 1597 . אחריה שלטה שושלת האס־ 
טראחאנידים ( 1597 — 1739 ), מצאצאי החאן האסטראחאני 
האחרון, שברח לב׳ לאחר שאסטראחאן נכבשה ע״י מוסקווה. 
בימיהן של שתי השושלות הללו נמצאה ב׳ במצב מלחמה 
עם פרס מזה ועם חורזם מזד" מן השאבאנידים נתבלט 
עבדול אללד, חאן ( 1555 — 1597 ), שקישט את ב׳ בבוסתנים 
ובנח בה מדרשות, מסגדים, בחי־מרחצאות, בתי-מלון וגש¬ 
רים. בזמנו היה קיים קשר-דואר סדיר בין ב׳ וארצות אחרות. 
וב׳ נעשתד, מרכז מוסלמי ראשון במעלה. אחר האסטראחא- 
נידים באה השושלת המאנגיטית, שהתייחסה על ג׳ינגיז חאן 
ושבניד. (שנקראו אמירים) שלטו בב׳ עד מלחמת־האזרחים 
הרוסית. 

השלטון הרוסי. ב 1675 שוגרה משלחת לחאן של 
ב׳ מטעם הצאר אלכסי סיכילוביץ׳ (ע״ע). פיוטר הגדול 
ניסה פעמים אחדות לקשור קשרים עם ב׳. באמצע המאה 
ה 19 הפכה טראנסאופסאניה לארץ־מריבה בין רוסיה לבין 
אנגליה. ב 1842 הוצאו להורג בב׳ שני קצינים בריטיים. האמיר 
של ב׳, סעיד מ(זאפר *-דין חאן, תמך במתנגדיה של רוסיד" 
שכבר שלטה אז באיזור סיר-דאריד" ובכלל זה בטאשקנט. 
ב 1866 היכד. המצביא הרוסי רימאנובסקי את צבא־ב׳ על־יד 
אירג׳אר, וד,אמיר הכריז על "מלחמת-מצוה". ב 1868 כבש 
הגנרל הרוסי קאופמן (ע״ע) את סאמארקאנד, במאי 1868 
הוכה צבא האמיר מכד, ניצתת, וכתוצאד, מכך נחתם חוזה- 
שלום ב 23 ביוני של אותה שנה, שלפיו ויתרה ב׳ לטובת 
רוסיד, על הבקיות (המחוזות) של סאמארקאנד, קאטה-קור- 
גאן, עג׳קנט, אורגוט. מד, שנשאר בידי החאן של ב׳ הפך 
לארץ־חסות. 1868 היכר, הצבא הרוסי, לפי בקשת האמיר, 
את צבא בנו בכורו קאטח-טיוריד״ שמרד בו. 1873 קרעו 
הרוסים מעל חיוה שטחים אחדים וסיפחו אותם לב׳. 1876 
החזירה רוסיה לב׳ את הנקיות היסאר וקוליאב. 1877 נת- 
רחבד, האמירות בכיוון אל דרום-ד,מזרח. לצרכי פיקות על 
האמירות יסדו הרוסים ב 1££8 את "ב׳ החדשה" או "קאגאן", 
במרחק של 13,8 ק״מ מב׳. הודות לאוכלוסיה הרוסית שלד, 
נעשתד, ב׳ החדשה בזמן מלחמח־ד,אזרחים מרכז השלטון 
הבולשוד. ב 1920 ברח האמיר מב׳ לאפגאניסטאן. ב 1921 
פרץ בב׳ (בעיקר במזרחה) מרד הבאססאצ׳ים הפאן-מוס- 
למיים וםאן-טוראניים נגד הרוסים, בהנהגתו של אנור (ע״ע) 
פחד״ שהגיע לכאן בנובמבר 1921 . באוגוסט "^ 19 דיכא 
הצבא האדום אח התנועה הבאסמאצ׳ית ואנוור נפל בקרב. 
ב׳ הוכרזה ל״רפובליקה סובייטית עממית״. ב 1924 נעשתה 
ב׳ העיר מרכז אדמיניסטראטיווי של מחוז (זץקאס) ב׳. 
שנכלל בתחומי "הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית 
האוזבקית". 

- 0 ! 31 א 0 ז 0 >ו^ק x3 ץ 5 ז 11 זזז 03 ווח 0 , 06 ^^!.^ 1 ^ X3 .מ 

; 1864 מו; 783,1843 

, 1 ) 11101 ־ 831 ; 1873 /ס ,.^ 1 

״ 035 ; 1927 / 0 6 ^ 111 ס/ 

״ 1927 , 

א. אח. 



773 


כדכרה 


774 


היהודים בב/ עדותו של הכרדניסטן הערבי אבן 
אלפוטי (מן המאה ה 13 ) על מיסטיקן וק 1 סם מוסלמי קנאי, 
שאיים ב 1240 על היהודים והנוצרים בב׳ בהשמדה, היא 
העדות הקדומה ביותר שנשתמרה על קיומו של ישוב יהודי 
בב/ אין ספק בדבר, שהאיום הנזפר לא הוצא לפועל, ונראד" 
שיהודי*ב׳ לא נפגעו קשה אף מן הכיבושים המונגוליים 
בימיהם של ג׳ינגיז חאן וטימור לנג. ידיעות ממקורות של 
יהודי-ב׳ עצמם מעידות על פעילות רוחנית עצמאית בתוכם 
במאה ה 17 בימי הסיכסוכים ומלהמות־האהים שבין השושלות 
היריבות בפרס. במאות ה 17 —ה 18 קמו בב׳ מלומדים, מש(־ 
ררים ומתרגמים יהודיים, שטיפהו את הספרות והשירה 
היהודית בניבם המיוחד — הטאג׳יקי. עדויות אנתרופולו¬ 
גיות ועדויות אחרות מלמדות, שיהודי-ב׳ הם מבהינה תרבו¬ 
תית ולשונית צאצאיה של יהדות-פרם, אלא שמשום ריחוקם 
מפרס עברה עליהם תקופת-התפתחות עצמאית וזו גרמה 
להתהוותו של שבט ישראלי, שנפרד מעט־מעט מן היהדות 
הפרסית, 

יוסף יהודי ופעולותיו. המלומד החשוב ביותר 
בין יהודי-ב׳ במאות ה 17 —ה 18 היה יוסף יהודי ( 1688 — 
1755 ) — נציגו של אותו זרם ספרותי, שראשיתו כמשוררים 
היהודיים-הפרסיים שאהין ועמראני. הוא חיבר שיר־תהילה 
למשה רבנו ושיר אפי בשם "הפת ברדראן"("שבעת האחים"), 

/י ^ 2 ן ^ — 

שיסודו במדרש על שבעת האחים ואמם שמתו על קידוש* 
השם. הוא חיבר גם פירוש ("תפסיר") ל״מגילת אנטיוכוס", 
שירי-שבח לאישים מתקופת-המקרא, כגון אליהו, ושירים 
אחרים, שבאחדים מהם מובא שמו באקרוסטיכ 1 ן. יצירותיו 
מקובלות עד היום בין יהודי-ב׳ הדוברים פרסית. 

יוסף יהודי פעל ונתפרסם גם כמתרגם של שירת יה״ב, 
בתוכן "זמירות" משל ישראל נג׳ארה, שנכללו בקבצי-השירה 
היהודיים-פרסיים, כגון "ישמח ישראל". בימיו קמה בב׳ 
אסכולה שלמה של משוררים יהודיים, שחיברו דברי-שירה 
בפרסית-יהודית ע״פ הדוגמה של יצירותיו. החשובים כמשו¬ 
ררים אלה היו: (א) בנימין בן מישאל, הידוע גם בשם 
"אמינה", שפירסם תרגום פרסי-יהודי של מגילת-אסתר 
במשקל שירי ותירגם כמה משיריו של שלמה בן גבירול, 
כגון.אזהרות" ו״יגדל"! (ב) א ל י ש ע ב ן ש מ ו א ל, שהוא 
ידוע גם בשם "מולא ראגב"• הוא תירגם לפרסית-יהודית 
אח "ברלעם ויושפט", לפי התרגום העברי של אברהם בן 
חסדאי, הידוע בשם "בן המלך והנזיר"? (ג) אבךהים 
א ב ן א 3 ו א ל ח׳ י ר, שחיבר את השיר האפי "ח׳ךאידאד", 
המתנה את גורלו' הטראגי של סוחר יהודי בשם נתנאל 
(ח׳דאידאד), שעמד בפני כל הבטחותיהם ופיתוייהם של 
המושל המוסלמי ושכניו וסירב להתאסלם, ומת על קידוש- 
השם. יצירה זן, שהיא אחת מן היצירות הנאות ביותר, שנת¬ 
חברו בניב של יהודי-ב׳, משקפת את תנאי-החיים המדיניים 
והדתיים של יהודי-ב׳ במחצה השניה של המאה ה 18 . 

קרוב לסוף המאה ה 18 חלה הפסקה בפעילות הרוחנית 
של יהודי-ב׳. היצירות בניב הפרסי-יהודי לא השפיעו הרבה 
על חיי ההמונים היהודיים בב׳, כי תפוצתם היתה מוגבלת 
בחוגי השדרות העליונות בלבד, שנטמעו בתרבותה של 
הסביבה הלא-יהודית, באופן שמאותו זמן ואילך, נתרוששה 
יהדות ב׳ מבחינה רוחנית עד כדי כך, שעמדה על סף חורבנה 
הדתי הגמור. 

האיש, שהכניס שינוי יסודי במצבם של יהודי ב׳ מבחינה 


זו היה ר׳ יוסף מערבי, יליד טטואן שבמארוקו, שהתישב 
בצפת בסוף המאה ה 18 וב 1793 , כשהיה אך בן 20 שנד" 
נתמנה כשליחה הרשמי של קהילת צפת אל יהודי-ב׳. מעט- 
מעט הנהיג ר׳ יוסף זה בקהילות-ב׳ את מנהגי דת-ישראל 
ובהשפעתו אף שיגרו שליח לקושטה, וילנה, ליוורנו וקופוסט, 
כדי לרכוש בערים אלו ספרים, וכן הביא ר׳ יוסף זה לב׳ 
סופר סת״ם לשם כתיבת ספרי-תורה. דחיפה נוספת להת¬ 
עוררות ההכרה הדתית-הלאומית של יהודי-ב׳ באה להם 
מפליטי-משהד. לאחר שהיהודים בעיר פרסית זו ה־יכרחו להת¬ 
אסלם ב^ 18 , ביקשו להם מפלט בקהילות היהודיות של 
אסיה המרכזית, וחלק מהם הגיע גם לב׳, שבה חזרו ליהדות 
בגלוי. במסירותם ונאמנותם ליהדות אימצו את קשרי-האחווה 
בין פזורי-ישראל בכל אסיה, וביחוד בב׳ 

תנאים מדיניים וכלכליים. מספר היהודים בב׳ 
העיר באמצע המאה ה 19 נאמד ב 800 משפחות או ב 5,000 
נפש. הם חיו בגטו ואסור היה להם לדור מחוצה לו. כמרכן 
נאסר עליהם לרכב על סוס בגבולות העיר. נגזר עליהם 
לשאת כובעים בעלי צורה וצבע מסויימים ואף נתחייבו 
בתשלומי סיסים מיוחדים. 

קהילת-ב׳ היתה מורכבת בעיקרה מבעלי-מלאכה וסוהרים, 
אורגים, רוקחים, ובעיקר יוקבים — מקצוע, שהשתתפו בו 
גם הארמנים. בידי היהודים היה מונופולין על המסחר במשי 
ועל צביעתו: משי צבעתי נחשב בב׳ לתוצרת יהודית. 
כסוחרי-משי ומייצרי-משי נודעו יהודי-ב׳ במסחר הבינלאומי, 
ובמאה ה 19 עמדו הרבה מהם בקשרים עם פרס, הודו, ורוסיה 
האירופית, אע״ם שאך מעטים מהם היו בעלי-הון. 

בתחילת המאה ה 19 יצאו כמה מיד.ודי-ב׳ לארץ-ישראל, 
מספר מרובה של יהודים דוברי-פרסית יצא מב׳ וערי אסיה 
אחרות לא״י כמעט בעת ובעונה אחת עם התעוררותה של 
תנועת ״חיבת-ציון״ ברוסיה — וכפי הנראה, ללא כל קשר 
והשפעה מצידה. יהודי־ב׳ התישבו כמעט כולם בירושלים. 
ב 1889 יסדו בה "אגודת חובבי ציון", וב 1893 בנו בה שכונה, 
שכינוה גם בשם "רחובות", שבמרוצת-הזמן נעשה המרכז 

של יהודי ב׳ דוברי-פרסית (ע״ע ארץ-ישראל ? ירושלים). 

אפרים ניימרק, מסע כארץ הקדם, 1859 ! אברהם יערי, ספרי 
יהודי בוכרה, ירושלים. ד^ 19 ז יצחק בן-צבי, גדהי ישראל, 
ירושלים, 4953 1 ^ 189 

: 1826 , 1820 /׳.ע/ 0 

1 ז 01 ז [ 1 ^ ¥1111 / 0 

; 1828 ס) 1 ) 171 ) /ס 

<ו^^ 7 ^^ 7 ת 1 מ; .[ 

— 817 .קק , 1949 <ח 1 ^ז 5 |^^|חןז^ .^ 1 . 1 )€ 7017 ^ 1 ^ 8 1714 ) 

ווו ,מ 0 //מ/^מז>־ז 7 מ/ ^^ 7 ,[ 15€11€ 'י 1 .ן ; 858 

. 1952 4 )^^^ס^ 0 ^^יד 4 ז 1 )/)' 17 )} 1 

ו. י. ס. 

3 ו 5 ךה עיר-הבירה של מחוז ב׳ באוזבקיסטן. 

מספר תושביה כ 60,000 (לפי מפקד 1939 : כ 56,000 ). 

ב׳ יושבת בנוה-מדבר פורה, בגובה של 330 מ' מעל פני-הים, 
במקום התחברות העמקים של נהר זראוושאן ונהר קושקה- 
דארין. להתפתחותו של ישוב עירוני גדול בב׳ גרמה לא רק 
הסביבה החקלאית העשירה אלא גם מה שהמקום הוא צומת- 
דרכים. בב׳ עוברת אחת מן הדרכים החשובות באסיה המרכ¬ 
זית — זו שמקשרת את אירן (ע״ע) וחופי הים הכספי עם 
סמרקנד (ע״ע) וטשקנט (ע״ע) ועם "דרכי-המשי" הבאות 
מסין. מסוף המאה ה 19 עוברת בב׳ מסה״ב של אסיה המרכ¬ 
זית׳ ובימי הסובייטים נסללה מס״ב מב' לסטאלינאבאד, 
בירת הרפובליקה הסובייטית הטאג׳יקית. — אקלימה של 



775 


גוכרח — כוכרין, נייק^לי איימ^גיץ׳ 


776 



זזסיגארת שעל שם קא?יאז בעיר בוכזגרה, 
נכנח ?ערר בםאוז ח 12 


ב׳ הוא יבשתי < השמפראטורוח הממוצעות הן: ביאנראר — 
״ 24 +, ביולי — ״ 26 ז המינימוס והמאפסימום הם: י 22 ־ 
ו״ 1+44 מידת״המשקעים השנתית הממוצעת היא 135 מ״מ. 
עד לפני שנים מועטות השתמשה ב׳ במים מתוד אמוח־מים 
פתוחות, שהובאו מכמה ברכות אל הרחובות! בזמן האחרת 
הותקנה אספקה בצינורות סגורים. העיר העתיקה מרוכזת מס¬ 

ביב למצודה קדומד" שעומדת על נבעה! בתיה בנויים מלבנים 

* • י* 

בלתי שרופות וסמטותיה צרות ומפותלות. כבשאר הערים 
בארצות־האסלאם בנויים חדרי-הבית מסביב לחצר פנימית. 
העיר ב׳ שימשה—עד שנסללה מס״ב אליה—מרכז לשיירות 
ולמסחר, ומאותה תקופה נשתיירו בה 
קאראוואנסראים (מלונות לשיירות) 
מרובים. ב׳ היא מרכז למלאכת-מחשבת 
בצורפות ובחרושת־הנחושת, באריגה 
ורקמה, וקודם השתלטותם של הקומו¬ 
ניסטים היתה גם אחד מן המרכזים החשו¬ 
בים בעולם המוסלמי לתורת-האסלאם, 
למדע ולאמנות. מפני-כן זכתה לכינוי 
אש-שריף (האצילה, הקדושה). מרובים 
בה המסגדים והמדרשות (בתי-מדרש), 
שכמה מאלה הם בעלי ערד אמנוחי. כיום 
קיימים בב׳ מרכזי-תעשיה חדשים ובהם 
בתי-חרושת לעיבוד של כותנה, צמר, 
משי, עורותיקאראקול (לפרוות), בתי־ 
בורסקאות ומסבנות. אע״פ שלשון הרוב 
הגדול של תרשבי-הארז היא אוזבקית, 
לומד עכשיו רובם של ילדי ב׳ כבתי-ספר 


שלשון־הלימודים בהם היא רוסית. מקום שני מבחינה זו 
תופסים בתי-הספר, שלשון-הלימודים בהם היא טאג׳יקית— 
שהיא לשונם של העידונים (ובכללם היהודים) ן רק מיעוט 
קטן מבקר בב״ס אוזבקיים. 

החשובים בבנייני-התפארה, ששרדו בב׳, הם בניידהקבר 
של המושל איסמעאיל (ע״ע ארדיכלות באסלאם) מן השושלת 
הסאמאנית (מת 907 ), המנארת לתפילה שעל שם קאליאן, 
שהוקם במאה ה 12 (גבהו 45 ' מ׳), המצודה, המשמשת כיום 
בית-נכות ארצי, ושלש המדרשות מן המאות ה 16 וה 17 . 

א. י. בר. 

בינרין׳ דקזל' אץנז?י? -. 14 - 

( 1888 — 1938 ), מנהיג קומוניסטי רוסי. בקיץ 1917 
עמד בראש הבולשוויקים במוסקווד" בישיבה היחידה של 
״האסיפה המכוננת״ הכל-רוסית (אור ל 6 ביאנואר 1918 ), 
נשא ב׳ את הנאום מטעם הסיעה הבולשודת. בזמן המו״מ 
על חחה-בריסק עמד ב׳ בראש "האופוזיציה השמאלית" 
בקומוניזם, שהתנגדה לעמדתו של לנין (שדרש שלום בכל 
מחיר). ב 1918 פעל בשליחותה של הממשלה הסובייטית 
בברלין לשם ניהול ההפיכה מטעם "ברית ספארטאקוס". 
כשנוסד הקומאינטרן (ע״ע) ב 1919 היה ב' מראשיו. אע״ם 
שב' התנגד לעמדו•, האופורטוניסטית של לנין בשאלה הלאו¬ 
מית ובשאלת חוזה-בריסק, נמנה ב' על תלמידיו האהובים 
ביותר. בצוואתו מזכיר לנין את ב׳ בין ששת יורשיו האפש¬ 
ריים. ב׳ היה התאורטיקן החשוב ביותר של המארפסיזם 
הבולשווי בתקופת־לנין. חיבוריו העיקריים הם: "הכלכלה 
המדינית של הראנטיה" (ממ 1 ג 0 א 0 א 3 * 3 א 160 ימ 1 מה 0 ח 

1919 ,סלזאגק) — ביקורת מארכסיסטית-אורתודוכסית על 
תורת ה״אסכולה האוסטרית" בכלכלה של בם-בורק (ע״ע) 
בנוגע ל״ערך הקיצוני"! "המשק העולמי ווזאימפריאליזם" 

,( 1918 ,א 113 מ 1 >מק 6 חאא מ 60 ד 0 ממ 03 \ 0606 קא^) 

שבו רואד, ב', כלנין, באימפריאליזם את הדרגה האחדונה* 
בזמן של הקאפיטאליזם! "הכלכלה בתקופת המעבר"(- 0 א 9 

1920 , 11 א 6 מ 6 ק 8 0 ת 0 א) 01 א 6 ק€ח גאמאסא) _ תיאןר 
המעבר מקאפיטאליזם לסוציאליזם מנקודת-מבס בולשווית 1 
"האימפריאליזם וצבירת הקאפיטאל" (מ מ 3 מה 3 מק 6 מ״ 14 
1925 ,בהבזמחבא 6 ממ 6 הח 0 א 3 א) — פולמוס נגד רוזה 
לוכסנבורג (ע״ע), שהסתייעה במארכס בתיאור שנתנה 



ייסיו מאסיר ננוכארר 















777 


כוכרין, ניי,ולי איונוכיץ׳—כולגנץ, ניקולי אלכסנדרוכיץ׳ 


778 


מדילדול ההמוגים כתוצאה מן הקאפיטאליזם. מסורסמים היו 
בשעתם החיבורים הפופולאריים של ב/ ביניהם "חורת 
המטריאליזם ההיסטורי"■ ( 0 ת 0 א 460 מק €10 ו 1 ו 15 וק 60 ז" 
״ 12 * 3 מ 1 ; 3 !נק 6 ? 13 *)— ספר-לימוד פופולארי על הסוציולוגיה 
ברוח מארנסיסטית" ו״האלסבית של הקומוניזם" ( 3 אץ 36 ^ 
13,1919 ג 3 !נ 11 ץממ 0 א) שנכתב ביחד עם פדאובראז׳נסקי. 
ב׳ היה פעיל ב״מלהמת הדיאדוכים" הרוסית אחר מותו של 
לנין. עד 1928 היה בברית עם סטאלין נגד טרוצקי, ואח״כ 
נגד זינובייב וקאמנייב. מפורסמת קריאתו של ב׳ לאיכרים: 
"התעשרו!". ב 1928 קמה ה״אופוזיציה הימנית" (ב/ ריקוב, 
טומסקי), שהטיפה להמשכת הנא״פ והתנגדה במיוחד למדי¬ 
ניות האגרארית של סטאלין. ב 1938 נערך במוסקווה משפטם 
של ב׳ וחבריו. שנסתיים בהוצאתו של ב׳ להורג. 

א. אח. 

בול, מלאות, ע״ע פילמליןם. 

בול, אזלה בזך^סן — 11 ט 8 תת&ומססזסס ^ 01 — ( 1810 — 

1880 ), בנר נורווגי. הופעתו הפומבית הראשונה 
נתקיימה כשהיה בן 9 , אך הוריו רצו, שיהא תאולוג. ב׳ 
החליט להקדיש את חייו למוסיקה וב 1829 ערך את סיור- 
הקונצרטים הראשון שלו בנורווגיה, שהכנסותיו איפשרו לו 
לנסוע לפאריס. כאן שמע את פאגאניני, השתלם לפי שיטת* 
נגינתו וערך קונצרט ב 1831 . מאז היה מסייר בחלקים שובים 
של העולם. ב׳ היה מעוניין מאוד בנסיונותיהם של הקומפו¬ 
זיטורים הנורווגיים ליצור מוסיקה נורווגיה מקורית וסייע 
בידם. ב 1850 ייסד תאטרון נורווגי. סיגנון-נגינתו נבע מחש- 
תדלותו לטפח טכניקה של נגינה מותאמת לכינור הנותוגי 
המסרתי "הארדאנגר". ב׳ חיבר גם מוסיקה לכינור. 

? ז ׳.■ 

בול, ג׳זן — 11 ט 3 מ 1011 — ( 1562 *— 1628 ), קומפוזיטור 
אנגלי, מגדולי המוסיקאים בתקופת אליזאבת 1 . 

למד מוסיקה במקהלה המלכותית בלונדון וב 1582 קיבל 
משרת אורגאניסטן. המלכה אליזאבת 1 תמכה בו ובהשפעתה 
נתמנה פרופסור למוסיקה ב״גו־שאם ק^ג׳״ שבלונדון. ב 1601 
נסע ליבשת-אירופה — כנראה, בשליחות מדינית. מ 1613 עד 
סוף ימיו ישב באנטוורפן. על יצירותיו המוסיקאליות החשו¬ 
בות נמנות אלו שחיבר בשביל וירג׳ינאל — כלי־המנענעים, 
שהיה חביב על המלכה אליזאבת. ב׳ חיבר קרוב ל 150 פאב- 
טאסיות, ואריאציות וקטעי-מחול, ומלבד זה גם מוסיקה 
לכלי-מיתר. חיבוריו לכלי-המנענעים הם יצירות-אמנות מב¬ 
ריקות, אע״פ שהן נופלות מיצירותיהם של אחרים בתחום זה 
בפיוטיות ובכוח-אמצאה. 

, 1924 

בול, ג׳זךג׳ — 01€ ס 6 .ס — ( 1815 — 1864 ), מאתמאטיקן 
אירי; מיוצריה של הלוגיקה הסמלית. ב׳ שימש 
מ 1849 פרופיסור בקווינז קולג׳, קורק. הוא היה מן הראשו¬ 
נים שנוכחו בדבר, שאפשר לספל בסמלים של האופראציות 
המאתמאטיות ללא תלות בסמלים המספריים. ב׳ פירסם כמה 
מחקרים מאתמאטיים מקצועיים, אך עיקר חשיבותו היא 
ב?ה שפיתח ראשון שיטה סמלית־אלגבראית יעילד, לטיפול 
בשאלות לוגיות שונות ובער, שהראה, שענפים מסויימים 
של תורת־ההגיון הם אנאלוגיים במידה מרובה לאלגברה, 


שערכי-משתניה מוגבלים לס ול 1 (ה״אלגברה הבוליאנית"). 
ביכורי-מחשבתו בתחום זד, פירסם ב׳ ב 1847 בספרו "הניתוח 
המאתמאטי של הלוגיקה״ ( 8 מן 1131 ^. €31 ג) 3 דמ 1110 ^ 1110 
0£ ); אח״כ הרחיב וד״שלים את תורתו בספר "מהקר 
בחוקי המחשבה" ( 0£ ©לו 0£ 
1110113111,1854 ׳; מהדורד, חדשר״ 1951 ), שכולל בין השאר 
ניסית לר.וכיח שד,תחשיב הלוגי שלו חל גם על תורת- 
ההסתברות. מחקריו של ב׳ לא זכו בשעתם לתשומת-הלב 
שהם ראויים לד" אך בזמננו ראה מ ראסל בב׳ את ה״מגלה 
של המאתמאטיקר, הטהורה". 

חיבוריו המאתמאטיים העיקריים של ב׳ הם: סגנזגסז!׳ 
״ 02100 0 ו 1 ) חס ^ xx3 ^^ז'ד ; 1859 ,$מ 110 ^ 0 ף£ מס 

1865 , 1860 , 00$ מ^ 1££01 ם 110 ת £1 0£ 11$ ג 

ב 1952 יצא לאור הספר - 2 ג 01 ז? !> 20 10 §<^ 1 10 110$ ) 8111 
^^ 111  8 ׳עס 801 ( 72-82 ,ק<ן , 1923 

. 60 ,/ 10 
10 )£) £5 ס 11 ; 312 ,ק , 1915-22 ,,!ן! ; 1927 

4 ז 10 ^ 1114 ^ 81 ) 801 , 8 ,) 0100 ^ ג ^ 

.( 22-28 ,קק , 1923 ,|^ג^ X 

ע. יי.״ה. 

עיקולי אלנםנךרז 5 י ץ׳—מוז 311 תהץ 9.5 — 

(נר 1895 , נידני נובגורוד, כיום: גורקי), 

מדינאי סובייטי. 1918 — 1922 שירת ב׳ בצ׳קה(ע״ע); 1922 — 
1927 שירת ב״מועצה העליונה של המשק העממי" 
(^.ג£. 3.0 ). בשנת 1931 נתמנה ב׳ כיו״ר הסוביט של 
מוסקווה, וב 1937 כידר מועצת-הקומיסארים (המיניסטרים) 
של ״ר. ם. 3 ס. ר״ (^יקורוסיה). ב 1938 — 1941 שימש מ״ 5 



79 ׳ 7 


בולג:ץ, ניקולי אלכסנדרוכי״ן׳—כולגדיח 


780 


ידר ב״מועצת הקומיסארים העממיים" של ססס״ר ומנהל 
הפאנק הממלכתי של ססס״ר. כשפרצה המלחמה הרוסית־ 
גרמנית ( 1941 ) שימש ב׳ כנאמן של המפלגה בצבא: 
כ 1941 — 1943 היה "הבר המועצה הצבאית של החזית המער¬ 
בית". אח״כ מילא אותו תפקיד עצמו בחזית הבאלטית 
השניה ובחזית הבלירוסית הראשונה. ב 1944 נעשה חבר של 
"ועד ההגנה הממלכתית" ומ״מ הקומיסאר העממי להגנה על 
ספס״ר. ב 1947 נתמנה מיניסטר-הצבא ומ״מ יר׳ר מועצת* 
המיניסטרים. ממארס 1949 ואילו הוא מ״מ ידר במועצת־ 
המיניסטרים, ומפברואר 1948 הוא חבר הפוליטביורו. כשמת 

•ש 

סטאלין נעשה ב׳ אחד מחמשת האחראים למדיניותה של 
ססס״ר. 

מלנקוב, סרגי ניקוליביץ׳ - 08 > 31 ח 1 ;ץ 0.9.6 — 

( 1871 — 1944 ), הוגה־דעות תסי. בשנות ה 90 של 
המאה ה 19 נמנה על "המארכסיזם הלגלי" (ע״ע סטרובה). 
בחיבורו ״הקאפימאליזם והחקלאות״( 1900 ) השתדל ב׳ להזים 
את השקפתו של מארכס, שבתקופת־הקאפיטאליזם מתרכז 
הקרקע בידיהם של מועטים < אין להתנבא מראש על חיסולו 
של הקאפיטאליזם ואין הסוציאליזם שלב הכרתי בהתפתחותה 
של האנושות, אלא אידיאל, שגישומו תלד ברצונו החפשי 
של האדם. ב׳ עבר לליבראליזם (וכליבראל שימש ציר 
ב״דומה״ — הפארלאמנט הרוסי — של 1907 ), ומן הליברא* 
ליזם'למיסמיות נוצרית, שביטא אותה בספרו "הפילוסופיה 
של המשק״ ( 1912 ). הרעיון המרכזי של ספר זה הוא שהאנו¬¬ 
שות היא יחידה אורגאנית אחת, שעל גורלה חולשת הדת. 
ב׳ השתתף בקובץ 86x11 ("ציוני-דרד״ן ע״ע ברד״ב, 
סטרובה). תחת הרושם של המהפכה הבולשודת פיר-סם'ב׳ 
את הדיאלוגים "במשתה האלים", שבצורה ובתוכן הם מזכי¬ 
רים את "ערבי סט. פטרספורג" לז׳וזף דה מסטר (ע״ע) 
ו" שלוש שיחות" לולדימיר סולוביוב(ע״ע). ב״משתה־האלים" 
דן ב׳ לכף־חובה הן את הבולשוויזם והן את מתנגדיו, ותולה 
את תקוותו בפראווסלאוויד" שממנז 4 כפי שהאמין, יעמדו 
רווח והצלה לרוסיה. ב׳ מצא דמיון מרובה בין האופי הלאומי 
היהודי ובין האופי הלאומי הרוסי. ב׳ היגר מתסיה ובגלותו 
נעשה כומר פראווסלאוד. 

,מ / 0 4 .זג 

,\ 1 ו 1 'ו 8101 ; 890-916 .קק , 1953 

; 1953 

6 אא 6 ^ 060 הו 1 < 4 ,ןז; 0 ק< 1 ה. 06 א^] 0 א 0110 ז־ק 0 

. 1925 ,ו 1 אק 6 ד 0 

בזלנרי (ז־זקגתהסש), כפר בתחומי הרפובליקה האוטונו¬ 
מית הסובייטית הטאטארית סמוך לשפד הקאמה 
אל הוולגה. ב׳ נמצאת במרחק של 4 ק״מ מן הגדה השמאלית 
של הוולגה והיא בנויה על חורבותיה של בולגאר הגדולה 
( 8 מאמה 86 ק 3 חה 60 ), שהיתד" מן המאה ה 5 עד המאה 
ה 13 , עיר-הבירה של בולגרי-הוולגה — "הבולגארים השחו¬ 
רים", ובמאות ה 14 וה 15 — של "אורדת הזהב". הראשון 
שכתב על ב׳ היה התייר הערבי אבן פדלאן (ע״ע), שביקר 
בב׳ ב 922 והעריך את מספר תושביה ב 10,000 נפש. החאן 
הבולגארי נתאסלם ב 922 ובמשד 300 שנה היתה ב׳ העמדה 
הקידמית של האסלאם בצפון. באמצע המאה ה 10 ניצחה ב׳ 
את שכנתה סובאר. ב׳ הוחרבה ע״י הטאטארים ב 1237 , אבל 
נתאוששה והגיעה לתקופת-פריהה שניה — הפעם כמרכז 


טאטארי — במאה ה 14 . השם ב׳ הגדולה נזכר לראשונר, 
ב 1399 . ב 1431 נהרסה ב׳ שוב ע״י נסיר-מוסקווה ואסילי 
האפל ואח״כ — ע״י טימור־לנג. במאה ה 15 הופקרה ב' ועל 
חורבנה נבנתה קאזאן. עם כיבושה של קאזאן ע״י הרוסים 
( 1552 ) סופח שטחה של ב׳ לרוסיה. ב׳ היתה שוק לפרוות, 
שהובאו מן היערות ומכאן הגיעו דיד הוולגה והדון לשוקים 
של המזרח הקרוב והתיכון. בב׳ יש שרידים ארכאולוגיים 
שונים: סוללה באורך של 8 ק״מ, שרידים של מסגדים מוס¬ 
למיים ותלו-קבורו 4 נמצאו כלים למדידת-הזמן, מכשירי■ 
עבודה, תכשיטים, מטבעות של כסף ונחושת, כתבות ערביות 
משנות 1222 — 1341 , כתבות ארמניות משנות 557 , 986,984 , 
וכתבות צ׳וןאשיות (ניבם של הבולגארים) ותורכו-טאטא- 
ריות. שרידים מב׳ גנוזים במוזיאונים של קאזאן, מוסקווה 
ולנינגראד. ב׳ התחילה מעוררת תשומת-לב בימיו של פיוטר! 
ביקרו בה בין השאר פטר סימון פלס (ע״ע) ואלכסנדר פון 
הומבולט. 

. 31111 * 1 ^ 1 :״: €11 . 1111311 >ג? 11 ( 11 

-מו /^/ 4 . 5 ; 1832 

^, 0 ; 1839 /?> 

6 אחץקז; א 3 ז; 0 ק 0 יז 6 } 1 א 60 ק^/ , 1111 > 6661 ד. 1 }ח 111 

־ 33380 >! 6 אאממזמא 3 ח 6 מא 0 ק 3 ד £1 ז-- 0 א 0 ק 3 ח 1 ; 60 

־ 3363 ק 00 ,אאה 0 מ 0 .י 1 > . 8 ; 1877 ,. 6 ץ- 1 אסא 
. 1929 , 3 ק 3 הד.ץ 8 81-0 א 66 ק^ א! 3 אאמ. 

א. אח. 

3 ןלגך;ה ( 13 ־וג 118 זם, 51 מק 3 ח 3 < 1 ־ 5 ), מדינה בצסון-המזרח 
של חצי-האי הבאלקאני. 

ב׳ גובלת בצפון ברומניה (לאורך של 608 ק״מ, שמהם 
471 ק״מ בנהר-הדאנובה), במערב — ביוגוסלאוויה ( 524 
ק״מ)! בדרום — ביוון ( 486 ק״מ) ובתורכיה ( 235 ק״מ), 
במזרח — בים השחור ( 384 ק״מ), ארכה ממזרח למערב 
518 ק״מ, רחבה מצפון לדרום 333 ק״מ. שטחה כ 00 (/ 111 
קמ״ר ומספר אוכלוסיה כ 7.3 מיליון ( 1952 ) 

המבנה. ב׳ היא ברובה ארץ הרים וגבעות, כ 26% 

משטחה הם בגובה של יותר מ 600 מ׳ מעל פני-הים, כ 43% 

בגובה של 600 — 200 מ׳ וכ 31% — בגובה של פחות מ 200 

מ׳. היא מתחלקת לארבעה חבלים טבעיים: 1 ) טבלת-הדא- 

גובה, המשתרעת בצפון מן הדאנובה עד הרי-הבאלקאן! 

2 ) הרי-הבאלקאן! 3 ) השפלות והבקעות של תראקיה 

העליונה! 4 ) הגושים התראקו-מקדוניים. 

* 

1 . טבלת-הדאנובה שופעת מגיבה של 500 — 700 מ׳ לרגלי 
הרי-הבאלקאן צפונה אל הדאנובה ומסתיימת עפ״ר במירד 
תלול של כמה עשרות מ׳ לעמק-הנהר, ואולם בכמה מקומות 
מגעת השפיעה עד הגדה, מאחר שהדאנובה, ככל שאר 
הנהרות בחצי-הכדור הצפוני, נוטה לצד הגדה הימניונ 
הטבלה שרחבה במערב הוא 30 ק״מ, מתרחבת במזרח עד 
120 ק״מ: שטחה כ 40,000 קמ״ד והיא הגדולה בחבליה 
הטבעיים של ב׳. נהרות תחלים, שיורדים מהרי-באלקאן, 
ביתרו אח הטבלה לרמות קטנות וגבעות. 

2 . הרי הבלקן (ע״ע) — סטארה פלאנינה בבולגארית 
— הם קמטים מן המערכת האלפינית והם נמשכים בצורת 
קשת (ששקערוריתה פונה לצד דרום) מנהר טימיק שעל 
גבול יוגיסלאוויה עד הים השחור מדרום לסטאלין(וארנה). 
אדכם קרוב ל 600 ק״מ, רחבם מ 20 עד 80 ק״מ, וגבהם 



781 


:ולגריח 







זנמ<ן הנהר אים<ןר כבו 5 גאריה 


המאכסימאלי 2,376 מ/ לעיא גבהס ולרחבם הגדול ביותר 
הם מגיעים באמצעה של הקשת. פרשת־המים בין הים 
השחור והים האגיאי עוברת על שלשלת־הרים זו ורק נהר* 
איסקר, הבא מדרום, חוצה אותה בדרכו לדאנובה. מאחר 

X 1 

שהשלשלת היא צרה־ביחס ובחלקה גם נמוכה, ומאחר שנד 
עברות, כבישים ומס״ב מצויים גם בטוריה הגבוהים. איו 
היא משמשת מחיצה בין חלקיה של ב׳ שמצפון ומדרום לה, 
בהרי־הבאלקאן נשתמרו יערות לא גדולים! רוב שטחם של 
ההרים משמש למרעה ן רק צלעותיהם של ההרים הנמוכים 
וחלק מן העמקים משמשים לחקלאות. 

3 חבל הבקעות והשפלות של תראקיה העליונה הוא 
הקטן בחבליה הטבעיים של ב׳, אבל החשוב שבהם מבחינה 
כלכלית. לחבל זה צורת שקערורית, שהיא שופעת ברובה 
למזרח.בין קמטי־הבאלקאן בצפון ובין גושי מקדוניה ותרא־ 
קיה בדרום. השקערורית נתהוותה ע״י שקיעת השכבות 
לאורך של קוויישבר. החשובה בבקעות של חבל זה היא 
בקעת האיסקר העליון או בקעת־סופןה (על שם עיר־הבירה 
של ב׳ היושבת בתוכה בגובה של 556 מ׳ מעל פני־הים), 
שבה נמצאת צומת־דרכים חשובה: בה עוברת מעמק נהר* 
נישאווה לעמק נהר־מאריצה הדרך הבינלאומית מווינה 
לקושטה (דרך בלגראד) וכן עוברות בה מעמק האיסקר 
לעמקי הסטרומה והמסטה דרכים, שמחברות את נמלי־הדא* 
נובה עם סאלוניקי ועם נמלים אחרים של הים האגיאי. 
העמקים הרחבים של המאריצה, הנהר הלאומי של ב׳, 
הטונג׳ה, פלגו הגדול, הם הגלילות הפורים ביותר בב׳. 
מלבד חיטה, תירס, אורז וגפן, מגדלים בהם עצי־פרי, טאבאק 
(ביחוד בסביבות קאזאנליק בעמק־הטונג׳ד,) וורדים לרוב. 
הטאבאק הוא סחורת היצוא החשובה ביותר של ב׳, ושמן* 
ורדים תופס אחד מן המקומות הראשונים בין סחורות*ד,יצוא 
שלה. בדרכו ממערב למזרח עובר נהר*מאריצה דרך בקעה 


פוריה (שהיחה ימה בפליוקן). בלבה של בקעה זו יושבת 
העיר פל 1 בדיו (פיליפז׳פול). 

ו• ״ • 

4 . הגושים המקדוניים (ע״ע בלקני, חצי־האי) נמשכים 
ממערב לנהר־סטרומה באיזור־הספר שבין ב׳ ויוגוסלאוויה. 
שיאם הוא אוסוגובס^ה פלאנינה ( 2,256 מ׳). הגושים התרא־ 
קיים נמשכים ממזרח לסטרומה ובהם הגבוהים בהרי־ב׳. 
מעל לבקעת־סופיה בדרום מתנשא רכס ויטויש לגובה של 
2,285 מ׳. מדרום לרכס זה נמצאים רכסי הרילה פלאנינה, 
שבהם נמצא השיא של הרי־ב׳: פסגת סטאלין (קודם לכן: 
מוסאלה! 2,925 מ׳). דומה לו בגבהו הוא פירני פלאנינה, 
שבץ המסטה והסטתמה, ממערב למססה עד נהרימאריצה 
ועד גבול ב׳ ויוד,* במזרח נמצאים גושי דודו©:, המנמיכים 
ממערב למזרח, בדומה להרי־הבאלקאן בצפץ. נהר־ארךה, 
שהוא פלג של המאריצה, זורם בהרים אלה ממערב למזרח, 
בדומה לטונרה בהרי-הבאלקאן, ואולם התרוממות־הקרקע 
במזרח מטה את המאריצה והטונג׳ה דרומה לים האגיאי. על 
רכסיהם של הרי־סטראנג׳ד" הנמשכים מחופי הבוספורוס 
ומנמיכים בתחומה של כ׳, עוברת פרשת־המים בין הטונג׳ה 
והנהרות הקטנים היורדים מזרחה לים השחור. 

האקלים בב' הוא יבשתי: חם בקיץ וקר בחורף. 
הטמפראטורות הקיצוניות, שנרשמו בב׳ במשך 60 שנה, הן 
״ 38 - ו ״ 45 , הטמפראטורה השנתית הממוצעת כעמק־המאריצה 
היא בץ ״ 12 ל ״ 13 ז הטמפדאטורה בחודש הקר ביותר היא 
בין ״ 1 - ל״ 1 ובחם ביותר — בין ״ 23 ל ״ 25 , ההבדלים ביו 
החדהזים הקיצונים מבחינת הממפראטורה הם קטנים ביותר 
באיזור הספד הדרומי, המושפע במקצת מן הים התיכץ, 
וד,ם גדולים ביותר בטבלת־הדאנובה. המשקעים יורדים 
בתבם בקת. 670 מ״מ היא מידת״המשקעים הממוצעת של 
ב׳ בכללה, אבל מרובה הוא ההבדל בין מידת המשקעים 
ב־רים, שבהם הם מגיעים עד ליותר מ 1,000 מ״מ, ובין 





כולגריח 



תוצרת חקלאית 
ליצוא: 

סןק 

סירות רעות 
ורדים 

תית לבידול 

הולע?־ 0 מי 

מחצבים חשובים: 

' ■ 9 סו 0 *אנן 1 
9 פחם חש 

•. •ברזל ! 

בב^סיס 



% 



4 ברום 

עימנגז 
לנחושת 
< ^ נפס 

תעשיות: 

©שמז־דרדים ׳ 

♦מית ס סוכר 

•סכסטיל 
9 תוצרת חימית 

ס מלט ס זכוכית 
• 4 מתכת שכונות 

^ מספנד. 


־מידתם בשפלות(בטבלת־הדאנובה: 450 — 550 מ״מ). הבקעות 
שבין הרי־הבאלקאן והרודופה מוגנות מפני דוחות הצפון 
והדרום. לעומת זה פתוחה טבלת־הדאנובה בחורף לרוחות־ 
הצפון הקרות. 

הידרוגראפיה. מב׳ יוצאים נהרות לים השחור 
ולים האגיאי. 57% משטחה נכלל בגליל־המים של הים 
השחור, ו 43% — בזה של הים האגיאי. הנהרות של גליל 
הים השחור נשפכים ברובם לדאנובה: לום׳ אוגוסייה, איס* 
קר, אוסאם, יאנטרה, ולום המזרחי. הגדול שבנהו־ות חזור* 

■ מים לים השחור הוא הגוליאסה־קאמצ׳ןה (ארכו: 244 ק״מ). 
הגדול שבנהרות היורדיםילים האגיאי הוא המאריצה. ם 530 
הק״מ של אפיקו 329 הם בתחומה של ב׳. משאר הנהרות 
הזורמים לים האגיאי עובר הטונג׳ה 368 ק״ם בב׳ (מתור 
416 ק״מ של אורך אפיקו), הארדד, 230 ק״מ (מתוך 267 
ק״מ) וחסטרומה 310 ק״מ (מתוך' 392 ק״מ של ארכו הכל¬ 
לי). כיבוש שפך-המאריצה הוא חלומם של הבולגארים, 
שנתגשם לזמן קצר בשנות 1913 — 1918 . בב׳ יש רק ימות 
קטנות על־יד עיר־הנמל בורגאט ובעמק-הדאנובד 4 
־ ה א ו כ ל ו ס י ם. לפי המפקד, שנערך בטוף 1946 , היו בב׳ 
7,022,000 נפש, ויש להניח, שכיום ( 1954 ) מונה ב׳(הודות 
לריבוי הטבעי הגדול שלה) כ 7.5 מיליון נפש. הצפיפות, 
שהיא מרובה מ 67 נפש לקמ״ר, גדולה למדי בשביל ארץ 
חקלאית, שברובה היא הררית ואינה מעבדת אלא 47% 
משטח אדמתה. הצפיפות מרובה מ 100 נפש לקמ״ר לא רק 
.בסביבותיהן של עיר-הבירה סופיה (ע״ע) והעיר השניה 
בגדלה פלובדיו, אלא גם בנפות של דדין ורוסה (רושצ׳וק) 
שעל הדאנובה ובגליל העליון של נד,ר־יאנטרה בסביבות 
טרנובו, עיר־הבירה של ב׳ ביה״ב. דלים בישוב ביותר הם 
הרי־רילה ורודופה. 

ב ^ 19 ישבו כ 75% מן האוכלוסיה בכפרים, 25% בערים. 
האחוז של הבלתי-חקלאים בכפרים של ב׳ הוא נמוך מן 
האחח של החקלאים או החקלאים למחצה שבעדים ובעיי¬ 
רות, תהליד-האינדוסטריאליזציח, שהוחש בב׳ בשנים האח¬ 
רונות (שנות שלטונם של הקומוניסטים), משנד, את ההרכב 
המקצועי של האוכלוסיה ומעביר חלק מן הישוב החקלאי 
- לעדים. 

כ 85% מתושבי־ב׳ הם בולגארים וכ 873% הם נוצרים 


אורתודוכסיים. המיעוט הלאומי והדתי הגדול ביותר הוא של 
התורכים המוסלמיים, המצדים ביחוד בגלילות הים השחור. 
אחר מלחמת-העולם 11 מנו הללו כ 700 אלף. מחמת לחצו 
של השלטון הקומוניסטי יצא מספר ניכר מהם מב׳, אבל 
אף כיום ( 1954 ) התורכים הם הגדול שבמיעוטים הלאומיים 
בארץ. מיעוט לאומי חשוב אחר (של 00 (/ 200 נפש) הם 
המ^דונים שבדרום-מערבד, של ב׳. כן יש בב׳ בולגארים 
מוסלמיים (ס.'מאקים), שמונים כ 125,000 נפש, קאתוליים 
(כ 56,000 נפש), פרוטסטאנטיים (כ 16,000 נ׳). שתי הכיתות 
האחרונות חשודות בקיום קשרים עם בני-דתם בחוץ-לארץ 
וםפני-כן הן נתונות לפיקוח חמור ביותר מצד השלטונות. 
יוונים, ארמנים דהודים הם מיעוטים קטנים, שכל אחד מהם 
אינו מונד, אלא כמה אלפים של נפשות. 

הכלכלה, ב׳ היא ארץ של חקלאות זעירה. שטח- 
האדמה, שעובד בה ב 1950 , נאמד כאותה שגה ב 48.8 מיליון 
דונאם. קודם השתלטותם של הקומוניסטים בארץ ( 1945 ) 
היו כ 80% מן המפרנסים עסוקים בעבודח-האדמד, והכניסו 
כמחצית ההכנסה השנתית של המשק הלאומי. בהרכב החב¬ 
רותי של החקלאים לא היו בב׳ ניגודים גדולים — בניגוד 
למה שהיה פצפון לדאנובה — כי עם חשיחרור המדיני 
( 1878 ) חוסלו בעלי האחוזות המוסלמיים, ורק בידי הכנסיה 
והממשלה נשארו אחוזות גדולות, ששטחן הכללי לא היה 
גדול-ביחס. החוק הקומוניסטי, שהלאים את אחוזות-הכנסיה 
ואסר החזקת יותר ממאתים דונאם של קרקע ביד אחת, גרם 
רק לתמורות מועטות בחלוקת קנייני-ד״קרקע בכפרים. הרי¬ 
בוי הטבעי הגדול, שהביא לידי התפצלותם של משקי-האיב־ 
רים, סייע לאינטנסיפיקאציה של החקלאות: הבולגארים 
נתמחו בירקנות ובגידול טאבאק, וכן בגידול ורדים ופרחים 
אחרים. ירקנים בולגאריים הלכו לרומניה, פולניה והונגא- 
דיה, חכרו במבואות-הכרכים הלקות קטנות וסיפקו לשוק 
ירקות משובחים, שלא נודעו קודם לכן כאותם המקומות. 
המהפכה הקומוניסטית איגדד, חלק גדול של האיכרים בקו- 
אופדטיווים של יצרנים ומשווקים. לפי נתונים רשמיים היו 
בב׳ בקיץ 1551 2,734 חוות קואופרטיוויות, ובהן כחצי מי¬ 
ליון חברים (כמחציתם של האיכרים בב׳), שהחזיקו בידיהם 
21 מיליון דונאם ו 91 אחוזות ממשלתיות, שהקיפו כ 8:0,000 
דונאס. לסי זה נשארו כמשק הפרטי ב 1951 כ 26.5 מיליון 






785 


כולנריח 


786 


דתאם. הודות לפיתוח של מפעלי מים וחשמל גדל השטח 
המושקה והגיע ב 1952 ל 00 ו^ 1,810 דונאם. סכר בהרי ר 1 ד 1 פה 
על שם ואסיל קילארוב מקוה 65 מיללן מ״ם של מים. 
ב 60% מן האדמה המעובדת זרעו דגנים, בחציו של שטח 
זה—חיטד" ברבע ממנו—תירס, ובשאר—שיפון. שעורה, 
שיבולתישועל וקצת אורז. כרמי־הגפן תופסים 1.1 מיליון 
דונאם, גני־הוורדים — 12,000 דונאם. היער תופס כ 3.08 
סילימ דונאם, וברובו הוא בעל ערך כלכלי. 

ב 1950 היו בב׳ כ 1.9 מיליון ראש־בקר, מהם אחוז גדול 
של פרות חולבות, 9 מיליון צאן, 0,000 מ חזירים, 450,000 
סוסים. ב 92 ד, 2 חוות קואופרטיוויות עסקו בגידול־מקנה. גי' 
ד^עופות רווח במשקי^האיכרים. ב׳ היא אחת מארצות 
היצוא של ביצים. 

המכרות, התעשיה והמלאכה העסיקו ב 1939 
כ 6.2% מן המפרנםים. דק כחומש מן העובדים בתעשיה 
עבד במפעלים גדולים. השלטון הקומוניסטי, שהחרים את 
המכרות ובתי־החרושת, משתדל לפתחם, כדי ליצור פדול* 
טאריון מרוכז ומלוכד על־־יד האיכרים הזעירים האינדיוד* 
דואליססיים, שאין להפכם בקלות לפועלים של משק גדול. 
מכרות־הפחם שבדימיטרובו (בעבד: פרניק) מדרום־מערב 

* י• •רן* 

לסופיה הודחבו ועל־ידם הוקמו בח״ר לעיבוד־מתכת וייצור• 
זכוכית. על המאריצה מצפון לחאסקובו הוקמה עיד־תעשיה 
חדשה בשם דימיטדובגראד העוסקת בייצור מלט, זבלים 
כימיים ומוצרים כימיים אחרים. מרכזי־תעשיה אחרים הם: 
סופיה (מזון, טכסטיל), תסה (סוכר, תעשיה חימית, מכונות 
חקלאיות), סטאלין (מספנות, טכסטיל, זכוכית), בורגאס 
(מזון, סכסטיל. מתכת, זבל חימי). 

היצוא של ב׳ מורכב כמעט כולו מתוצרת חקלאית. 

עד מלחמת־העולם ז 1 היתה ב׳ סספקת כמויות גמלות של 
טאבאק, קטניות, ירקות ופירות למדינות מרכז אירופה 
ומערבה. כיום היא סוחרת בעיקר עם רוסיה הסובייטית 
( 52% מן היבוא), צ׳כוסלובאקיה ( 10% מן היצוא ו 12% מן 
היבוא) ופולניה ( 5% מן היצוא ו 6% מן היבוא), הטאבאק 
תופס כיום כמחצית יצואה של ב׳. 

התחבורה, לב׳ רשת־כבישים ( 32,000 ק״מ) ורשת* 
מס״ב ( 3,540 ק״מ). התחבורה מפותחת ביותר בב׳ התיכונה, 
פחות מכן — בטבלת הדאנובה, והיא דלה ביותר בהרי־ 
רודופד" מפני קשיי־הקרקע בגליל זה ומיעוט הקשרים הכל¬ 
כליים בין ב׳ ויוון. הצי והאוויריה המסחריים דלים מאוד 
( 1952 ). 

החלוקה האדמיניסטראטיווית. הישו¬ 
בים. ב 1951 היתה ב׳ מחולקת ל 12 פלכים (איקראגים), 
שנקראו על שם בירותיהם. עיר־הבירה של המדינה סופיה 
(קרוב ל 500,000 נ', 1953 ), יושבת באיזור התיכץ של ב׳ 
אבל היא רחוקה רק 70 ק״ם מן הגבול המערבי. בטבלת־ 
הדאנובה נמצאים הפלכים והערים: סטאלין, נמל-הים הרא¬ 
שי ( £0,000 נפש), רוסה, נמל-הדאנובה הראשי ( 55x100 נ׳), 
קולאמבגראד (בעבר : שומן, 31.000 נ׳), טרנובו הבירה 
הקממד״ פלון(פלוונה) ווראצה. בב׳ התיכונה נמצאים הפל¬ 

: ?מ* ן * 8 * 1 ▼ 

כים והערים: בורגאס, נמל-הים השני ( 45,000 ). סטארה- 
זאגורה ( 00 ( 37X ), חאסקובו ופלובךיו, העיד השניה בגדלה 
בב׳ (מ 125xx }. במערב, לרגלי הרי-רילה, שוכנת נלאגויוו־ 
גראד (על שם דימיטרי בלאגויוו, ה,םבא" של המארפסיזם 
והקומוניזם בב׳* בעבר: גורנה ג׳ומאןה). בר, 


משפט. המשפט הבולגארי הפרטי אינו מסודר בספרי־ 
חוקים. עד הזמן האחרון היו נהוגים בב׳ ביחס לעניינים 
שונים חוקים, שמוצאם משיטות-משפט שתות של מדינות- 
אירופת בשטח המשפט האזרחי נקלטו בב׳ במקצת המשפט 
הצרפתי, המשפט האיטלקי ושיטות-משפט אחרות. בענייני 
מסחר נתקבל שם המשפט הגרמני, בענייני ניזזואים היה 
נהוג בב׳ עד הזמן האחרון המשפט הקאנתי הביזאנטי, וביחס 
למוסלמים — המשפט המוסלמי. 

חוידהירושה הבולגארי מ 1860 היה מושפע מספר־החר 
קים האזדחי של איטליה 18650 . בחוק זה הוכנסו שינויים 
ב 1906 . ב 1944 הונהג חוק, שנכנסו לתוכו תיקונים יסודיים 
בענייני ירושת בין השאר נתקבל העקרון של השיוויון בין 
האיש לאשת בדיני-אישות הונהג חוק חדש ב 1945 , חוק זה, 
שקבע את חובת הצורה האזרחית של הנישואים, ביטל, 
איפוא, את הנישואים הדתיים ואת שיפוטם של בתי-הדין 
הדתיים 1 על-פיו שמורה לכל אחד מבני-הזוג הבעלות החפ- 
שית בנכסיו, והגירושים נעשו קלים יותד. 

; 1920 2 ה 4 ) 2 

2/4171 ^ 

, 1924 14914 

ג, ט, 

הלשון הבולגארית (ז 1 וו 63 ?מז 01£1 קגי 11 ).<ר 6 ) 
שייכת, ביחד עם הןרבו״קרואטית, הסלובנית והסקדונית 
(זו האחרונה עלתה ביוגוסלאוויה למעמד של לשון ספרותית 
וממלכתית אחד מלחמת-העולם 11 ). לקבוצה הדרומית 
של הלשונות הסלויות (ע*ע). מן התכונות המשותפות 
והחשוב\ת לה וללשונות של קבוצה זו הן: 

1 ) ) 73 ) וזג!) באים בה במקום ד 01 ) ו) 01 ז הקדס* 
סלאחיים, כלומר 73 ו 13 במקום 07 ו 01 בין העיצורים 
^ 3 קת ,ןלד-,עיר׳, לעומת גסקסז ״גןרןד* ברוסית ו 1 ) 876 
111 ) 870 ,ןריד- בפולנית: סגהח "?לס*,קול׳, לעומת ססהסת 
"גולוס* ברוסית י*י>* 8 ,גלום* בפולנית); 

2 ) )! באים בה במקום ((), |) הקלם' 0 לאוויי 0 ; 
( 3 [ 3 ^ו 61 .ףךלם* ,אני רואה׳, לעומת /:* 811 ,וידי* 

בתסית ו }!!)!״ז.וידזה* בפולנית; 086143 ' 10 ?ןטה",נר׳ 
לעומת 3 וי 066 ,?יווי 79 ה" בחסית ו •?י׳יויאץה* 
בפולנית): ** 

3 > שמידות בתנאים ידועים, על צורת ה 8 וריםטוס הסלא־ 

ווי העתיק, ועוד. 

בצידן של תכונות אלו יש ללשון הבולגאדית כמה תכו¬ 
נות, שמבדילות אותה מן הלשונות הסלאוויות בכללן ומקר¬ 
בות אותה לחוג הלשונות הבלקניות — הרודנית, האלבנית 
והיוונית החדשות החשובות שבתכונות אלו הן: 

א) איבוד הנטיה. — במקום הסיוימות של היחסות 
(קאסוסים), שהן אפייניות ללשונות הסלאוויות בניגוד 
לכמה מן הלשונות האירופיות החדשות, משתמשים בלשון 
הבולגארית החדשה במלות־היחס 113 ,נה* ודס ,אוים*. 
שמצטרפות ליזזסה משותפת 73115 ^מ^ 8 035115 , שריד של 
נומינאטיויס־אקיסאםיווס, כמו, למשל, *מג 01 63 ה<ו־>ו 
,ק^בה א(ס דים*.תימרות של עשן(לעומת 3 *זיזג 83/63 
,קלובה דיסה* ברוסית ו^דמ/ 1 > "קלקבי דימי* בפו¬ 
לנית; 4 וס־, הסיומות של יחסת הגנסיוים הסלאוד) 
81 3683 * 83 38€ קג 8 סתסמ* 3143 קח < 9 רקי 0 ה 9 נוגו 



787 


כולגריח 


788 


ןדרא^ה נה מאןקה־ ,מאהל הרבה בריאות לאמא׳ (במקום 
הדאטיוו הסלאווי עם סיומת 6 ). 

ב) תוית (ארטיקולום) לצען הידוע: סז־ , 3 ז־ , 7 < 1 ־ 
("אס, "טה, "טו לשלושת המינים) שבאה בסוף השם, ולא 
לפניו, כמו בלשונות של אירופה המערבית (אותה הצורה 
של 0511115 נן 0$1 ק באלבאנית וחמנית, והשווה 

גם מלכא בארמית לעומת המלך בעברית), כמו: 1 < 1 ־ 2€ הת 
,ןל 5 ט' ,הקול׳, 373 > 1 א 3 וג,מאלקאטה* ,האם׳ ו 01010 נ<ןז 0 
־"?טיקאטו" ,הבקבוק׳. 

למעמד מיוחד זכתה הלשון הבולגארית בין הלשונות 
הסיאוויות גם ע״י מה שקירילוס ומתודיוס, שני האחים 
היווניים מסאלוניקי, תירגמו מיוונית לניב הסלאווי של עיר־ 
מולדתם (שהיה ניב בולגארי), ספרי־דת נוצריים קודם 
שיצאו לשליחותם למויראוויה. עיי כך נעשה ניב בולגצרי 
זה, מן הסאה ה 9 ואילך, הלשון הספרותית הסלאווית 
הראשונה ושימש בתפקיד זה מאות בשנים אצל הבול־ 
גארים, הדרבים והקרואטים (גם אצל הקאתולים שבהם!}, 
הסלאווים המזרחיים, ואף אצל הרומנים, ואותותיו ניכרים 
עד היום אף באוצר־המילים של הלשון הרוסית הספרותית. 
כן משמשת לשון ז^ כלשון הפולחן הדתי לכל הסלאווים 
השייכים לכנסיה האורתודוככית ־ הפראווסלאווית. כיום 
מקובל לקרוא לה הלשון הכנסייתית־הסלאוויתי׳העתיקה. 
על חשיבותה של הלשון הכנסייחית־הסלאווית־העתיקה 
לחקר הלשונות הסלאוויות בשלבן הקדום עיע סלויות, 
לשונות. 

הלשון הבולגארית מדוברת כיום בפי 7 מיליון איז 1 ז בערך, 
רובם בגבולות הרפובליקה הבולגארית וקצתם מחוצה להם. 
לאוצר המילים של הלשון הבולגארית חדרו במאה האחת־ 
נה מילים רוסיות הרבה. מתקופת השיעבוד התורכי שרדו 
בלשון הבולגארית קקזאלות לא מועטות מן הלשון התור¬ 
כית. מעניין, של??ם ציון השם .יהודי׳* קיים בצד המונחים 
1 וא 0/1680 נ ,ז 1 א 0 מ 6 ק 68 (ן?רי?זקי׳ יידיסקי). שהם מתחום 
החרבות היוונית, גם הכינוי אהז־ץזןוהד (צ׳יפוטין, למעשה 
מלת־גנאי), שהוא מתחום התרבות התורכית-טאטארית. 

שני ניבים עיקריים ללשון הבולגארית - המזרחי והמ¬ 
ערבי — והגבול ביניהם עובר מניקלפול שעל הדאנובה עד 
סאלוניקי. כן יש לציין את הניבים הארכאיים של רודוי^ה, 
הרווחים מדרום לקו פאזןדיו־בורגאס. 

בתחום קשריה של הלשון הבולגארית עם העברית 
והספאניולית המדוברת ע״י יהודי ב׳ בולטות העובדות 
הללו: 

(א) האוח העברית ש שימשה מקור לאות ש וצירו־ 

פיה בשני האלף־בית׳ים של הלשון הכנסייתית־הסלאווית־ 
העתיקה, ה״גלאגוליטי" וה״הקירילי׳־ כאחד, מכיוון שבמי־ 
נוסקולה היוונית (מקוד ה^גלאגיליצה") ובמאיוסקולה היוו¬ 
נית (מקור ה.קיריליצה׳־) לא היה סימן מיוחד בשביל ההגה 
הסלאווי 1 (ש). כן שימשה האות ,ץ" מקור לסימן הגלא- 
גוליטי בשביל ההגהס. 

(ב) בניב הספאניולי של יהודי־ב׳ מרובים הבולגאדיז- 
מים באוצר-המלים. בדומה להשתרשוחם של הסלאודזמים 
ביידית. לא הוגכלה גם כאן ההשפעה להשאלת מלים בל¬ 
בד, אלא אף נגזרו צורות ספאניוליות, עיי הוספתן של 
סיומות ספאניוליות לשרשים בולגאריים, כגון: 


״ 0/6 ^ 3 ז 6$ 0110 11 ,אבי חולה׳; 13 * 6 ^^^ 0 וז<}^ה 11 

10 )מ 13 ע^?)' 1 קן/מ ,האויב מתקדם*: 11 0 ^י^ 211 ו 01 /ו 15 }ז 6513 81 
סקיס^ת (ב• לןגלם ,משמיד, הורם, מבזבז): 0 קמו 6 נ) 11 

3 ז\!$ ,מזג האויר משתפר׳, ועוד. 

(ג) השפעתה של הד,ג;ה הבולגארית על ההגןה 
העברית של עולי״ב׳ ניב־ת בביטוי ה.ל' הוואלארית 
ה״כבדה״ ובשיבושי ההגייה של.ה* בראשי מלים והברות— 
שיבושים, שבאים מתוך מה שהגה זה נעדר בלשונות הבול* 
גארית והספאניולית שבהן מדברים יהודי-ב׳. 

; 1929 , 0¥ חשג) 11£1 \ , 5 

. 10 . 8 & 0 x ש 11 נ 1 ג ^ 8 .. 1 

<^ 180 ז 0 !\ .\). 1511€ ^לז £11 .! ;^ 1950 ,^^ 611120 

. 0 . 11 ; 9 ^ 19 ,^^ 02 ^ 2 ^^! €} 1 ז 8101/0 
, 193-361 , 1951 , 1 ^ 02 ) 7121 ^ 1 1€ ^ 01 ט 810 €^% 10 ^^ 0141 
,) 63111 1111 > 01 ק 21 ת 1 ;ב 61 גא מ! 1 ק 14€10 ,י 011681 ]נ 1 . 6 
. 37 ־ 1934 , 111 ^ 11 ,^ 1940 , 1 . 7 , 1307 ^ 06143 

מ. אל. 

הספרות הבולגארית. 1 . מתחילתה עד המאה ה 12 , 
ראשיתה של הספרות הבולגארית נעוצה במאה ה 9 , כששני 
שליחי־הנצרות לעמים הסלאוויים, קירילום (שהיה ידוע 
קודם לכן כקונסמאנמין הפילוסוף) ואחיו מתו׳דיוס, תירגמו 
ספרי־דת נוצריים מיוונית לניב סלאווי עתיק, שבו דיברו 
שבמים סלאוויים בחבל סאאניקי. אחר מותו של קירילוס 
ב 869 נתמנה מתודיוס כהגמון של פאנו^יה. כך נוצרה לבול* 
גארים, לסרבים ולקריאטים לשון־ספרות משותפת, שבה 
כתבו לא רק מבשריה הנזכרים של הנצרות, אלא גם עוזריהם 
ותלמידיהם, ניב זה נחשב כנכס הלאומי של תושבי ב׳, כיוון 
שאלה האחרונים הוסיפו לכתוב בו במשך כל יה״ב. הספרות 
הבולגארית היא, איפוא, הקדומה בין הספרויות הסלאוויות. 

ספרות סלאווית עתיקה זו נכתבה מתחילה בכתב הגלא* 

* 

גוליטי, שקונסטאנטין־קירילום המציאו, אע״פ שקצת חוקרים 
סבורים, שנמל אותו מן האלפבית היווני הקטן. מצד שני 
הוכנסו לתוך האלפבית הקירילי האותיות היווניות הגדולות 
במקום הסימנים הגלאגוליטיים המוזרים מתוך שמירה על 
האותיות הלא*יווניות ש׳ וצ׳ (ו! ,ש). יש לשער, שהכתב 
הקירילי התפתח בין סלאווים מיולנים. ובו משתמשים עד 
היום העמים הסלאוויים, שדתם יוונית אורתודוכסית, 
ללשון ספרותית סלאווית זו, שנוצרה ע״י מבשרי־הנצרות 
בב׳, תורגם ממיטב ספרותה של ביזאנמיון, מעט מן הלאטי־ 
נית, חלקים מן התנ״ד ומן הברית החדשה, היי הקדושים, 

דרשות וכד׳. כה״י הארוך ביותר ( 285 דפים) — קודכס 

^ י * 

ס-פראסלינסיס ( 515 ת 35116 זק 511 6% ז> 0 ס, ע״ש מנזר סופראסל 
שעל*יד ביאליסטוק) כולל בין השאר אגדות וסיפורים על 
קדושים. יצירות מקוריות באותה תקופה היו נדירות ביותר. 
ביניהן יש להזכיר כמה דרשות של קלמנט (מת ב 916 ) — 
הגמונה של אוכרידה ותלמידם של קירילוס ומתודיום. 
גוראזד כתב את "חייו של מתודיוס הקדוש" וכן את "חייו 
של קלמנט הקדוש"" אולם גם אלה ניתרגמו מן המקור 
היווני. ההגמון קונסטאנטין כתב את השיר הראשון בלשון 
הבולגארית, בתחילת המאה ה 10 חיבר הנזיר חראבר כתב¬ 

ן * 

הגנה נגד היוונים על הכתב הסלאווי ועל תרגום התנ״ד 
לבולגארית. הכומר קוזמה הוכיח בדרשותיו את הבולגארים 
על כמה מחולשותיהם הלאומיות. חיבורו נגד כת הביגומי* 
לים (ע״ע), שנכתב זמן קצר אחר 972 , הוא הטכסט המקורי 
החשוב ביותר בבולגארית העתיקה. 



789 


בולגריה 


790 


2 . הספרות הבולגארית התיכונד- בימיו של 
הצאר אינאן אלכסנדר ( 1331 — 1365 } ניכרת בספרות הבול־ 
גאריח התעוררות, שהיתה קשורה בחיי־הדת בממלכת* 
ביזאנטיון, וביחוד בתנועת ההסיכאסטים. המיסטיקה של 
תנועה זו ניצחה את הבוגומילים ואת שאר הכיתות. אבתימי, 
שאף הוא נמנה עם ההסיכאסטים והיה הפאטריארך האחרון 
של טרנובו — מרכז התרבות הבולגארית באותה תקופה 
היה הסופר החשוב ביותר של הספרות הב׳ התיכונה. בין 
החיבורים הדתיים שכתב מתבלט תיאור חייהם של הקדושים, 
שעצמותיהם הובאו ע״י הצארים החדשים לטרנובו. אבתימי 
היה יותר משמרן. הוא שאף לארכאיזאציה בסיגנון ובכתיב 
דחיקה את הרטוריקה הביזענטית. בין החיבורים, שנתחברו 
באמצע המאה ה 14 , יש לציין אגדה טרויינית וקטעים של 
כרוניקה בולגארית, כשהגיעו התורכים לבאלקאן הקיץ הקץ 
על מרכז התרבות הב׳ בטרנובו. 

3 . שירה עממית. בימי התורכים מצא העם הב׳ ניחומים 
על סבלו ומצוקותיו בשירים, שנתחברו בלשון־העם ונמסרו 
מדור לד(ר. נושאיהם של שירים אלה הס קרבות עם התור¬ 
כים, תהילת גיבורי־האומה, אהבה, חיי־משפחה ומאורעות* 
שמתה בחיי-העם. שירה עממית זו שמרה על לשודהעם ועל 
הכרתו הלאומית כאחת והיא גם שהאצילה מרוחה על הספ¬ 
רות החדשה. איוואן בוגואב היה הראשון, שהוציא אוסף של 
יצירות מתוך שירה זו( 1842 ) וחשיבותה מובלטת בסידרת- 
הספרים, שהמשרד לחינוך של ממשלת-ב׳ מפרסם מ 1889 
ואילך בשם "אוסף של יצירות עממיות במדע ובספרות'. 

4 . ת קופ ת־ה תחיה. תקופת־התחיה בספרות הב׳ מתחלת 
עם חיבורו של הנזיר פאיסי(מא 3110 ח; ץ 3151 ?), שנכתב 
ב 1:62 והופץ מתחילה רק בכ״י, בשם "ההיסטוריה הסלאווית- 
הבולגארית של העם הבולגארי, מלכיו וקדושיו". מטרתו 
של המחבר היא לפאר את עברו של העם, לעורר את הכרתו 
הלאומית ולהפיח בו דוח של תקווה לעתיד. לחיבורה של 
יצירה זו, שהיא חדורה רוח לאומית נלהבת; אך משוללת 
חוש ביקרתי, גרם ההיסטוריון הסרבי ראיץ׳ 3101 ^), שחונך 
בקיוב ושפאיסי פגש אוחו באחד מן המנזרים על הר-אתוס. 

תחת העול התורכי לא יכלה התרבות הב׳ להתפתח אלא 
באיטיות מרובה. רק ב 1835 נוסד בית־הספר הב׳ הראשון 
על-ידי ואסיל אפרילוב בעיר-מולדתו גאברובו. אותה שגה 
התחיל פועל גם בית-הדפוס הראשון בסאמוקובז עד אז 
נדפסו ספרים בולגאריים רק בתו״ל. מ 1840 ואילך נתרבה 
מספרם של הבולגארים הצעירים, שיצאו לחו״ל לשם הש¬ 
תלמות. ה 1850 נוסד בפיליפופול הסמינאר הראשון למורים 
וכמרים, שלשוךההוראה בו היתה ב׳. 

פריחתה של הספרות הב׳ התחילה רק במחצה השניה 
של המאה ה 19 , עם שיחרורה של הארץ מידי חתורבים 
ועם התפתחותה של הריבונות המדעית. השאיפה להכניס 
את העם הבולגארי לקהלם של עמי-התרב.־ח — שאיפה, 
שנעשתה רווחת בב׳ — עשתה את הפעילות הספרותית 
למעין חובה לאומית. אע״פ שהסופרים קיבלו את השראתם 
מן השירה העממית, כאמור, התחילו לומדים את דרכי־ 
הכתיבה הספרותית מסופרי-המערב בני-זמנם וביחוד מן 
הראליסטים הרוסיים. 

ראשוני הסופרים בתקופה החדשה היו כולם פאטריוטים. 
נושאיהם הראשיים: שיעבודו של העם תחת העול התורכי, 
מלחמתו האמיצה במשעבדיו והשתתררותו מתוך מעשי- 


גבורה. השירה האמנותית נולדה ב 1845 עם הופעתה של 
הבאלאדה הארוכה ״סטויאן וראדא״ (מחברה — נ. גרוב), 
המבוססת על השירה העממית. החשובים בסופרי הדור הרא- 
שמ היו: ג, ראקובסקי ( 1821 — 1879 ), משורר ועיתונאי; 
פסקו סלאויקוב ( 1827 — 1895 ), ששר על האהבה, תיקה 
בעיקר את הליריקה הרוסית, אך שאל גם מומיווים ממשוררי 
יוון וסרביה; ליובן קאראולוב ( 1837 — 1879 ), תעמלן 
מהפכני, שהיה גם אבי הנובלה הבולגרית; חך יסטו בוטב 
( 1848 — 1876 ), מחברם של שירים לאומיים' ליריים, שנפל 
במלחמת-השיחרור, יצירתו של איוואן 15 ( 2 ( 1850 — 1921 ) 
היא מרובת־כמות; במשך יובל שנים הירבה לכתוב שירים 
ואפוסים, סיפורים ודראמות. יצירתו המפורסמת ביותר — 

"תחת העול" ניתרגמה לכמה מלשונות-אירופה. פנצ׳ו סלא- 

* 

ויקוב, בנו של פטקו ס.. היה האסתטיקן הבולגארי הראשון. 
כאמן אמיתי פיתח גם מכניקה ראויה לשמה ועמו מתחיל 
תור המודרניזם בב׳. יצירתו הטובה ביותר היא "שיר של 
דם", שמתארת את מרד הב׳ בתורכים. פ. קראצ׳ולוב 
יאבורוב ( 1877 — 1914 ) הוא ממשורריה הליריים המעולים 
ביותר של ב׳ והוא אהוב מאוד על עמו. הוא הושפע הרבה 
מן הסימבוליזם הצרפתי. פטקו טודורוב ( 1879 — 1916 ) 
חיבר דראמות סמליות, שהן מבוססות על אגדות עתיקות 
ושניכרת בהן השפעה מסויימת של איבסן. אלין פלין(שמו 
האמיתי: דימימאר איואנוב, 1878 — 1949 ) "מתאר את חייה 
של ב׳ המודרנית. הוא מחונן בחוש-הסתכלוח דק. א ל ק ו 
קונסטאנטינוב ( 1863 — 1897 ) נותן בספרו ההומוריסטי 
"באיא גאגנו", תמונה נאמנה מחייהם של האיכרים. יורד ן 
יובקוב( 1938-1884 ), ב״אגדות סמארא פלאנינה", נתן אף הוא 
תיאור מצויין מחיי־האיכר, כן יש בב׳ של זמננו הרבה משו¬ 
ררים ומספרים בעלי-כשרון, שבכתביהם משתקפות הבעיות 
החברותיות והמדיניות שהעסיקו את ב׳ בתקופה החדשה. 

, 0 ^ז־וט^ל 1 . 14 

€11 /מ׳ץמץ־!!)׳ןמ 0 מץ ל>״ 2 ,יו\ 0 מ 11 ׳ז!^ 1 ^ 1 ו 1 ^ .ס : 1908 

1111111 )^ 3141 01 ^ ,ז\ס 0 ג 1 ת 511 וו 81 .ס ; 1932 

11141 €14€ ^ז ,ז 1 ןו 1111110 ג 01151 ^ז , 0 ; 1932 ^ 141€ ^ 141€141 
־ 3 .311X6 ז 3 ) 01 ק 3 ח 1 ז.< 51 , £66 'קמ^ ; 1942 ,ז";*■"/ 

3, 1911*; ((111X311.3063, {10X00113 קץ 31 ק 
; 1921 , 3 קץ 3x ק 3 .311x6 ד 3 > 01 ק 3 ח 1 עגר 110606 3 א 
- 0)1(6^X6^^13 311X6 גץ 8, 006^08, {13103X3 x 
. 1 /\) , 761108 . 1 \) , 3, 1922; 6. ^11X6308 קז{ 3X ק 
־ 38 3X3 >^^ק 3 83 6•83X3 מק 308, ^1^x0 ץ 113 ק^ 
,ז 5 מ( 34 קח 686380 8 1 גוק 6 ממקח 6 3 קץד 3 ק 6 ד 
, 3 קץ 3x ק 3 38x6 א 0 ק 3 ת 3 ־ר 5 , 6866 ת . 16 ; 1922 
־ 0 ק 3 ז 3 < 1 ' 6 83 ^ 85 ק 1930;(\1. 98x0306, ^1^x0 
0 ;^ 6XX3 €33868X06 ד^ ? 0 3 קץ 3x ק 83X3 38x6 
.* 1947 , 60883 3X3 086X0683 ק 6X0 

פ. אל. 

היסטוריה. — התהוות העם. חח מבדרום 
היווני היתה האובלוסיה הקדומה בחצי-האי הבאלקאני, 
ובכלל זה בתחומי ב׳ של זמננו, נמנית על הגזע התראקי- 
אילירי, ששרידיו האתניים בימינו הם האלבאנים. הדומים 
כינו את השטח שבין הדאנובה ובין רכס-הבאלקאנים בשם 
מסיה ( 06513 ^) על שמו של אחד מן השבטים התראקיים־ 
האיליריים, מן המאה ה 3 עד ה 7 ועד בכלל דחקה פלישתם 
של שבטים סלאויים, שהגיעו עד סאלוגיקי, את רגליה של 
הלאטינית ההמונית, ששרידי דובריה השתמרו עד היום 
מדרום לדאנובד״ כעיקד במקדוניה. ב 559 התחילה פלישתם 



791 


כולגריח 


792 


של הבולגארים הפינייס, שמרכזם הראשון היה על גדות 
הוולגה התיכונה, ואפשר, שאף השם בולגאריה בא מן השם 
וולגאר (בךהוולגה). הבולגארים נמנו על שבטי*המובג 1 ־ 
לים, כמו האווארים או ההונים, ובמאה ה 7 הושיטו עזרה 
לביזאנטינים נגד האווארים, ומנהיגם קורבאט קיבל בשכר 
זה את התואר פאטריקיוס. ב 679 הצו הבולגארים את הדא* 
נובה בהנהגת בנו של ק^רבאט, החאן אספרוד או איםפריך. 
מרכז שלטונו היה ב״זוית" שבין הדניסטר, הים השחור 
והדאנובה. מכאן כבש אספרוך את השטח שבין הדאנובה 
ובין הרי־הבאלקאנים דסד את בירתו בפרסלב• הבולגארים 
שבחבלי־הוולגה היי משועבדים באותם הימים לכוזרים. 
הם נזכרים בכפופים לכוזרים במכתבו של יוסן/ מלד 
הכחרים, לחסדאי אבן שפרוט ז וכן גם מסופר באנאלים 
הרוסיים על "האוגרים הלבנים" (הכוזרים), ששיעבדו את 
הבולגארים. יוסיפת מונה את ב׳ בין *משפחות תוגרמה", 
הם הכוזרים. 

המאה ה 9 היא תקופת האירגון של הבולגארים לחטיבה 
מדינית. החאן קרום (משל מ 802 או 807 עד 815 ) השמיד 
את צבא ביזאנטיון, שפרץ לארצו. בקרב נפל גם הקיסר 
ניקפורים 1 , שגולגלתו שימשה למנצח ככלי לשתיית יין. 
ב 812 היכה קרום את הקיסר מיכאיל על'יד אדריאנופ(ל, 
אבל לא הצליח לכבוש את קונסטאנמינופול והסתפק במס 
שנתי. המקורות הביזאנטיים מציינים אחד ממסעות־המל־ 
חמה של קרום, שהשאיר אחריו חורבן ושממד" ומשווים 
אותו למסע של סנחריב בשעתו. בימי בוריס 1 ( 852 — 888 
או 889 ), נכדו או נינו של קרום, התנצח הב/ ומורי-הנצרות 
בב׳ היו תלמידיהם של קירילוס (ע״ע) ומתודיוס (ע״ע) — 
הראשונים למורי־־הנצרות בין הסלאודם. עם התפשטותה 
של הנצרות בתוכה פסקה ב׳ להיות פינית־מונגולית והמי¬ 
עוט הפיני השליט התבולל עד מהרה ברוב הסלאווי. מן 
התקופה הפינית נשאר רק השם *בולגאחה" וכמה מנהגים 
עממיים, כגון הבאת קרבן לדוב ב 30 לנובמבר, תקיעת ראשי 
בהמות על כלונסאות של הגדר ז כן נשתמרו כמה מוטיווים 
מונגוליים בשירי־העם הבולגאריים, כמו נישואי השמש 
לנערה, ועוד. בימי בנו של בוחס, שמעון ( 693 — 927 ), 
התפשטה ב׳ עד חופיהם של שלושת הימים: השחור, *הלבן" 
(האגיאי) והאדריאטי. ב 918 הוכתר שמעון בכתר *הצאר 
של הבולגארים והיוונים", והארכיבישוף הבולגארי נתעלה 
באותה שעה לדרגת פאטחארך. שמעון קישט את פרסלב 
הבירה בבניינים מפוארים. בימיו הירבו לתרגם לבולגאחת 
מן הספרות הנוצרית ומאז נעשתה הבולגארית לשון־הכנ* 
סיח של הסלאווים האורתורוכסיים. 

אחר מותו של שמעון התפוררה מלכות-ב׳. על ב׳ המער¬ 
בית השתלט אחד מן הבויארים, פטר שישמן. בהשזהנת בי* 
זאנסיון פלש סוויאטוסלאב, נסיו-קיוב, לב׳ ( 967 ) וכבש 
את פר^ב, אלא שפלישת הפצ׳נגים לרוסיה הצילה את ב׳ 
לפי שעה. ב 969 חזר סוויאט^זלאב לב׳ וכבש את דוריסטור 
(סיליסטחה) ואת פרסלב, לקת בשבי את הצאר בורים 11 
( 969 — 972 ), האחרון. לשושלת אספארוך, חצה את הרי• 
הבאלקאנים וכבש את פיליפופוליס, ומשם הגיע לסביבות 
אדריאנופול. בביזאנטיון עמח הפעם על הסכנה הרוסית. 
וב 971 עלה בידי הקיסר יוהאנס צימיסכיס להשתלט על 
ב׳ המזרחית, לשחרר את בורים 11 משביו ולגרש מב׳ את 
הרוסים. אולם צימיספיס השתמש כנצהון זה כדי לספח 


את ב׳ לביזאנטיון. בורים הוכרח להסיר מעליו בפומבי ■את 
בגדי-המלכות ולהסתפק בכינד של פקיד האימפריה הבי¬ 
זאנטית. 

במערבה של ב׳ הרחיב בנו של שישמן, שמואל ( 980 — 
1014 ), .את גבולות ארצו ע״י סיפוחן של סרביה, בוסניה 
ודלמציה (ע״ע), אבל גם שמואל הוכה ב 1014 ע״י הקיסר 
הביזאנטי באסיליום 11 , שפקד לעוור את עיניהם של 15,000 
שבדים בולגאריים ובהנהגתם של עיוורים .למחצה שלח 
אותם חזרה לשמואל, שמת יומיים לאחר שהשבויים הגיעו 
אליו. במריבות, שפרצו אח״כ בץ יורשי שמואל, השתמש 
באסיליום — שנתפרסם בכינוי: קוטל הבולגרים - 0150 ץגז \ 60 
— וסיפח את ב׳ לביזאנטימ ( 1018 ). כדי להחליש 
את ב׳ עודדו הביזאנטינים, מ 1048 ואילך, התישבות של 
פצ׳נגים בצפץ-מזרחה של ב׳. 

המלחמות במאדיארים דבפולובצים, שבהן גסתבכה בי- 
זאנטיון בסופה של המאה ה 12 , עוררו כמה מנסיכי-ב׳ לבית 
שישמן להילחם על עצמאות ארצם, ומאמציהם בכיוון זה 
הוכתרו בהצלחה. מ 1186 ואילך משלו בב׳ זה אחר זה 
האחים אסן ( 1186 — 1197 ), פיוטר ( 1197 ) וקלויאן ( 1197 — 
1207 ). זה האחרון נתפרסם ע״י נצחונו על הצלבנים בקרב 
ליד אדריאנופול ( 1205 ), שבו לקת בשבי את באלדוין מלך- 
הצלבנים, ע״י כך נעצרה התפשטותם של הלאטינים בבאל- 
קאן. בימיו של 8 סן 11 ( 1218 — 1241 ) שלטה ב׳ על ואלאכיה 
הקטנה, מקדוניה, אלבאניה ואפירום, וכך חזרה ב׳ והשיגה 
כמעט אותם התחומים, שהיו לה בימי מלכותה הראשונה. 

אתר מותו של אסן 11 פרצו מהומות בב׳ ובהסתה של 
ביזאנטיון התנפלו הטאטארים על ב׳ בסוף המאה ה 13 
וכבשוה לזמן קצר, במאה ה 14 היתה כל ב׳ כבושה בידי 
הסרבים. ב 1393 כבשו התורכים את טרנובו ולאחר שלש 
שנים ( 1396 ) עברה כל ב׳ לרשותם של התורכים. 

השיעבוד התורכי והיווני. במשך כל תקופח 
שלטונה של תורכיה ( 1396 — 1878 ) היתה סופיה בירת- 
הבאלקאן. בני המעמדות העליונים של ב׳ הושמת ע״י 
הכובשים או נתאסלמו. אחת לחמש שנים היה כל ילד 
עשירי מגיל של 7 עד 12 ניטל מהוריו, מועבר לאיסלאם, 
מובא לקונסטאנטינופול ומוכנס ליחידת היאניצ׳ארים — 
מה שהגדיל את מספרם של המוסלמים בין הבולגארים. לא 
פחות קשה מן השיעבוד המדיני של התורכים היה השיעבוד 
הרוחני של היוונים. הפאטריארך של האורתודוכסיים והב׳ 
הוכרו כבני *העדה היוונית". כאן נזכרו באי-כוחה של 
הכמורה היוונית במלחמותיהם של הבולגארים בביזאנטיון 
ונטרו לד,ם את איבתם. הלשון הבולגארית נדחקה מפני 
היוונית. ב 1767 בוטל הפולחן הבולגארי ולשון-הפולתן של 
ב׳ נעשתה יוונית. לבולגארים לא ניתנה אפשרות לקבל 
חינוך דתי בלשונם והכמורה בב׳ היתה יוונית. הוצאת- 
ספרים בבולגארית פסקה כליל (אם לא להביא בחשבון ס׳ 
תהילים בבולגארית, שיצא ב 1596 בוויניציאה), כדי להש¬ 
כיח מלב הבולגארים את תרבותם ועברם הושמדו באופן 
שיטתי כ״י בבולגארית, ב 1825 שרף המטרופוליט היווני את 
ספריית כתבי-היד בבולגארית הקדומה של הפאטריארך 
הטרנובי. רק שרידים מספרות ב׳ נשתמרו במנזרים בודדים. 
היוונים, שהיו מקורבים לשלטונות בקושמא, השתלטו גם על 
חיי-הכלכלה בב׳ ורוששו את הארץ, 

תחיית בולגאריה. חולשתה של תורכיה, עליית 



793 


^גריח 


794 



הכפר דרמובו, ^ 8 בו התתילח סלמסת^הזנצפאות בולנאריח 


עצמתה של רוסיה והתפשטות התנועות הלאומיות באירופה׳ 
וביחוד שיתרור־יוון׳ יצרו וחיזקו את הגורמים לתחית־ב׳. 
הסירמאן של השולטן מ 1870 , ששיתרר את הפנסיה הבול' 
גארית מאפיטרופסותו של הפאטריארך היווני בקונסטאנטי* 
נופול, היה הצעד הראשץ לעצמאותה של ב/ והכרזת הפנסיה 
היוונית משנת 1872 על הוצאתם של הבולגארים מכלל הבנ• 
יסיח היתניח האורתודוכסית לא התלישה אף במשהו אח 
התקדמותה של ב׳ לעצמאות גמורה. מרידתם של הסרבים 
בבוסניה והרצגובינה בשלטון התורכים ( 1875 ) גרמה למרי¬ 
דה דומה מירומה'של ב/ הסבת, שאורגן ע״י תורכיה נגד 
ב', עלה לבולגארים ב 12 אלף קרבנות והסעיר את דעת* 
הקהל באירופה. תחת לחצם של הסלאוופילים הכריזה רוסיה 
באפריל 1877 מלחמה על תורכיד" שהחזית העיקרית שלה 
היתה בב/ 

המלכות הבולגאריח השלישית. בהתאם לתוזה* 
השלום בין רוסיה ותורכיה, שנתתם בסאדסטפאנו( 3 במארס 
1878 ), הוקמה ב׳ עצמאית, שכללה גם את תראקיה ואח 
מקדוניה. קונגרס־ברלין ( 13 ביולי 1878 ) צימצם את ב׳ 
לשתי נסיכויות כפופ.*ת לז 4 ולטן: ב׳ שבין הדאנובה והרי- 
הבאלקאנים ו״רומליה החדשה" מדרום להרי-הבאלקאנים, 
שהיתה חסרה ממא אל הים האגיאי. רובה של מקדוניה 
הוחזר לתורכיה וחלקה הצפוני הקטן סופח לסרביה. דוב־ 
רוג׳ה, על האוכלוסיה הבולגארית שבדרומה, סופחה לרומניה 
כפיצוי על סיפוחו של מחודאיזמאיל לרוסיה. מכאן ואילד 
עמדו קורות ב׳ בסימן המאבק על ב׳ הגדולה. סופיה, מקום* 
מושבו של הפחה התורכי, נעשתה מושבו של הנסיך הבול* 
גארי ובירתה של ב׳. ב 1878 נתקבלה "חוקת-טרנובו", שב¬ 
שעתה היתה בין החוקות הדמוקראטיות ביותר. הבולגארים 
סירבו להעלות מס לתורכיה, בסי שחייב אותם קונגרס- 
ברלין. בהשפעת רוסיה נבחר לנסיך־ב׳ ול״מושל כללי" של 
רומליה המזרחית אלכסנדר לבית באטנברג ( 1879 *-& 188 ). 
הגנרל ארנרוח (נן 01 זםז£). כא-כוח רוסיה בב׳. הירבה 


להתערב בענינים הפנימיים בב׳, ותה.ת לחצו החליטה הסו- 
בראניה (הפארלאמנט) הבולגארית לבטל זמנית אח חוקת־ 
טרנובו ומסרה לבאטנברג סמכות של שליט יחיד למשד 
שבע שנים. בשנת 1885 הוכרז בפליבדיו על איחוד רומליה 
המזרחית עם שאר חלקי ב׳. סרביה, שראתה בכך פגיעה 
בחוזה-ברלין ואח ביטולו של שיווי-המשקל בבאלקאנים, 
הכרתה מלחמה על ב׳. מפלתה של סרביה במלחמה ז( נוצלה 
ע״י תסיה ואוסטריה. באטנברג התפטר לאתר שקדהמדיניות 
שלו לא היה לפי רוחה של רוסיה. במקומו נבחר מועמד של 
אוסטריה — פרדינאנד לבית סאכסדקןבורג-גותה (יולי 
1887 ) — שרוסיה לא הכירה בו משום נטיותיו לאוסטריה 
ולגרמניה. רק לאחר שהטביל את בנו בוריס לנצרות האור¬ 
תודוכסית (אע״ס שהוא עצמו היה קאתולי) והזמין את 
הצאר ניקולאי 11 לשמש סנדק בטכס-הטבילה — מעשה, 
שרוסיה ראתה בו סימן להתחלה של מדיניות פרו-רוסית — 
חידשה תסיח את יחסיה הדיפלומאטיים עם ב׳ ( 1896 ). 
ב 1508 , בזמן המהפכה של התורכים הצעירים, השתמשה ב׳ 
בחולשתה של תורכיה והכריזה על ניתוק יחסיה הוואסאליים 
לתורכיה. התואר ״נסיך״ הוחלף בתואר ״צאר״—תואר, שבו 
כונו מלכי־ב׳ עד הכיבוש התורכי, ב״ברית הבאלקאנית", 
שנוצרה ב 1912 וכללה אח ב׳, סרביה, יוון, מונטנגרו, ובמל¬ 
חמתם של בעלי־הברית הללו נגד תורכיה ( 1912 — 1913 ), 
תפסה ב׳ מקום חשוב ביותר. מלחמה זו נסתיימה במפלתה 
של תורכיה, אבל המלחמה שהכריזו סרביה דוון על ב׳ 
( 29.6.1913 ) ביטלה את כל ניצחונותיה של ב׳. לסי חוזה־ 
השלום שנחתם בביקארסט ( 10.8.1913 ), עברו איזורי מונא- 
סטיר ואוכרידה לסרביה, איזורי סאלוניקי וקאוואלה—ליוון, 
דוכרמ׳ר, מצפון לקו טורטיקאןה-אקךנה — לרומניה. לב׳ 
נשאריאיזור פירין במקדוניה מווף הים האגיאי שבין מסטה 
ובין שפכו של נהר מאריצה עם נמל ךךאגא 7 . כשפרצה 
מלחמת העולם 1 , הבטיחה האנטאנטה״לב׳ אח קו הנהר 
ורדו*. גרמניה נתנה לב׳ דף חלק על חשבון סרביה דוון: 





795 


כולגריידז 


796 



סמר ^עיפקה כ^רכת ״עסס״השושנים״. נבנה ב 1877 לזכרם ש? החיילים 

הרוסים והבולנארים, ^מנפלו בםלתםת״ר,^מיתר:ר הבולנארית 

תורכיה ויתרה לב׳ שטחים לאורך המאריצה. מתיד כן הצ¬ 
טרפה ב׳ לגרמניה ומגלות־בריתה. ב 11 באוקטובר 1915 חצה 
צבא-ב׳ את הגבול הסרבי) ב 8 לדצמבר 1915 הגיעו הב׳ 
לאוברידה והוקמה חזית־סאלוניקי, במקום שהתנהלו קרבות 
בין הב׳ והגרמנים מצד אחד, לבין הצרפתים. האנגלים. 
הסרבים והיוונים מצד שני. ב׳, שהיתר, האחרונה לכניסה 
למלחמה. היתה הראשונה ליציאד. ממנה ( 30 ספטמבר 1918 ). 
ב 4 אוקטובר 1918 ויתר פרדינאנד על הכתר לטובת בנו 
בורים ווו. לפי הוזדדהשלום שנהתם אח׳יב (ב 27.11.1919 ) 
הוכרחה ב׳ לוותר על החוד האגיאי, התהייבה בתשלומי 
פיצויים בסכום של 2,250 מיליון פראנק! צבא-ב׳ הוגבל 
ל 20 אלף. 

תוצאות־המלתמה היו כרוכות בקשיים פנימיים. אלפי 
הפליטים המקדוניים, שבאו לב/ ניסו לעורר מלחמת־נקם 
נגד המנצחים. המהפכה הרוסית עוררה רגשות־אד,דה לתנו¬ 
עה הקומוניסטית, שהתחילה מראה סימני-היים בב׳. באוגוסט 
1917 העלו הבחירות לשלטון את מםלגת-ד,איכרים. וכראש- 
הממשלה נבחר אלכסנדר סטמבוליסקי. ממשלה זו ערכה 
משפט של האחראים למלחמה. קנין הפרט על הקרקע הוגבל 
ב 30 אקרים, האיכרים שוחררו ממס-הכנסה! ההסתדרות 
המקדונית הוצאה מתח לחוק. אולם ב 9 ביוני 1923 מוגרד, 
ממשלת-האיכרים וסטמבוליסקי נרצה. גם הממשלות, שקמו 
את״כ בב׳, לא החזיקו מעמד זמן מרובה. הקומוניסטיס, 
שהיו ניטראלים בסיכסיד בין האיברים ובין המקדונים 
והחוגים העירונים, ניסו לתפוס את השלטון בהתקוממות 
שערכו ב 26 — 28 בספטמבר 1923 ׳ אד הד,תקוממות נכשלד- 
הניסיון להנד,יג בב׳ משטר-חיים דמוקראטי אחר הבחירות 
של 1931 לא האריך ימים, כי החוגים הצבאיים, שהתנגדו 
למלך ולנטיותיו לגרמניה, הקימו משטר של פיקוח צבאי 
על ענייני-המדינד, ( 1934 ). שנד, לאחר מכן עלה בידי המלד 
להתגבר על מתנגדיו, ומכאן ואילך התקרבה ב׳ יותר ויותר 
לגרמניה. בתחילתה של מלחמת-העולם 11 הכריזה ב׳ על 
ניטראליות, אולם ויתורד, של תמניד, לטובת ב׳ על דרום 


דוברוג׳ד, (ספטמבר 1940 ) — ויתור, שבא בלחצה של גר־ 
מניד, — שימש דחיפה לכריתת ברית בין ב׳ וגרמניה. 
2.3.1941 נכנסו צבאותיה של גרמניה לב׳ בהסכמתה של 
הממשלה הבולגארית וב 15.4.1941 חדר צבא-ב׳ ליוגוסלאוויה 
ותפס אח מקדוניה ותראקיד, המערבית. אולם ב 1942 קמה 
"חזית המולדת", שכללד, את הקומוניסטים, הסוציאל-דמו- 
קראסים, האיברים וה״זונר׳ (חוגי-הקצינות), נגד האורייג- 
סאציה הגרמנית. במשך 1943 — 1944 ניהל הצאר בוריס 
מר׳מ סודי עם אנגליה ואמריקה, בלא שניתק את יחסיו עם 
גרמניה. ב 28 באוגוסט 1943 מת בורים פתאום במסיבות מים־ 
הוריות בדרכו חזרה מביקור אצל היטלר. על כסא-המלוכה 
עלה בנו הינוקא, שמעון 11 ( 1943 — 1946 ). בב' נתעוררד, 
תנועה פרטיזאנית נגד גרמניה ומצדדיה. ב 8 לספטמבר 1944 
הבריזה רוסיד, מלחמה על ב׳ ובידי הצבא הסובייטי עלה 
להתפרץ לארץ. הממשלה של "חזיח-המולדח", שקמה עם 
כניסתה של רוסיה לב׳, הכריזה מלחמד, על גרמניה. 

בולגאריה — "דמוקראטיה עממית", ב 15 
בספטמבר 1946 הוכרזד, ב׳ לרפובליקה ובראשה הועמד 
המנהיג הקומוניסטי דמיטרוב. ב 10 בפברואר 1947 נחתם 
חוזה-ד,שלום עם ב׳, שלפיו נקבעו גבולותיה בהתאם למה 
שהיו ב 1 ליאנואר 1941 וב׳ החחייבד, לשלם במשך 8 שנים 
פיצויים בסך 10 מיליון דולאר. ב 4 בדצמבר 1947 הוקם בב׳ 
משטר קומוניסטי בנוסח ה״דמוקראטיד, העממית". ב 1947 
הוצא להורג, לאחר משפט-ראווה, מנהיג-האיכדים ניקולה 
פטקוב. ב 1947 תיכנו דמיטרוב וטיטו (ע״ע) תכנית של 
פדראציד, ב׳ — יוגוסלאוויה, שבוטלה משום התנגדותו של 
השלטון הסובייטי. ב 1949 מת דמיטרוב במסיבות מיסתו- 
ריות ובאותד, שנה הוצא לד,ורג המנהיג השני במעלה של 
הקומוניסטים בב׳ — קוסטוב. ב 20 לפברואר 1950 ניתקה 
אד,״ב את קשריד, עם ב׳. , 

ממקסזסא 06 גמלסאת ,תאאגק 6 י 4 <זה 1 ו' 1 .? .^ 7 
. 8 , 1855-59 ,קגתך. 60 א 606 ק€€ 

,€אא 38 ה€ סאאססאאזבאקזזב א 6 א>[ 0 אבאץ 1 ;ב 3 
)וק€ד 0 אאאזגק)! ,מאא 0 אא 6 ז{הסת .£ ; 1867 
־ 60 ק €6 ,א 0 > 01 ק 3 ת 1 נ 60 א 8 א 60 ג 11 } 0 א 36 ה 3600 קמ 
, 06 אאק^/ .£ . 4 ( 1 ; 1871 ,אסאסאזלז^זץק א אסא 
; 1875 ,. 8 .\ 8 8 א?א 33 א 8 א 6 א 383 ה 0 6 ז<זאא< 10 

- 0 ^ 3 . 14 .( 4 ; 1876 ■מ/, .! .א 

'•ק 3 תה 60 סתסקסדס 6 אא 33083 ק 06 ,אאאסאסא 
143 , 83, 1879; 1)4. €0x0308 ז€ק 113 סתסאס 
; 1879 ,אאק 3 ש 803 אאקסזסא א€א 68 ק 3 

31(1 1887; 1x1 3(41 €% 1€ 

0944 ^ 1€ ז 1%0 ) 31 4 ׳! ,׳[ 1 ; 1 >מ 3 ז< 1 ״ 0 ; 1909 , 1111 ^ 3 ^/ 4 

־ 140 ,אאגסתס!! ; 1909 , 04 ^ 444 ? ?ז 

- 1 ! 4 { .מ 0 ^ 1£ ו 80 111 ^ 011 ; 1910 ,אאק 3 ת £03 אאקס! 

/ס 3.1$€ , 5011 ןג¥ו־ו $€101 ; 1913 1 ) 1 €ז 101 

11 ^ 1 ^ 0 ^ 3141 , 0££ ^ 1 > 1051 >ג^ ; 1917 ,^) 0,7 ^{ 301 6 ) 11111 ^%^ 09101 ^> 14 

, 0112011 ^ 0 . 9 ; 1923 ^ 41 / 4 ממ 

40 0 )ה 14 11 ^ 04 ^ 3141 ; 1924 

014411 ^ 3141 ) 3115 6 ^ 1 /ס 44 ,ח 2 מ 111101 ^ . 8 ; 1925 

; 1 1930 )^ 10 ^ 11 ץ 171 ן£( 1 , 1 ג 1 ז< 14 .זו? ; 1930 

3 ־ד 3 א 0 ק 3 ש 3 <ר 8 3 א מאק 11010 ,אא 0 ק 3 ז 333 . 8 
3 א אאק 14010 ,א 16 י 6 ק 14 .>! ; 1934 , 383 )!{ק 16 ; 
- 0 זש 11 .€ . 8 ; 16,1939 אא 0 ק 3 ז 61,3 

. 1948-49 ,אאק 3 ש 603 אאק 

א. אח. 

היהודים בב׳. — א. בתקופה העתיקה. לפי 
מסורת, שמביא הרד״ק בשם מדרש אחד, נמלטו כאלף איש 
מבני בנימין, בשעה שנלחמו בד,ם שאר שבטי-ישראל משום 
פילגש בגבעה, "לארץ רומניא" (רד״ק לשופטים כ, סו). 


797 


בולגריה 


796 


ידיעות היסטוריות על ישוב יהודי במקדוניה הגיעו אלינו 
מתקופת גאיום קאליגולה ( 37 — 41 לסה״ב ז פילון, המלאכות 
לגאיוס, § 36 ). ׳ 

בסביבה הקרובה לתחום ב׳ פעלו גם דאשוגי־ץזנוצרים — 

מה שמעיד על קיומן של קהילות יהודיות שם. בכפר גיגן. 
במחח ניקופול, מקומה של מושבה רומית בימיו של טריינוס 
קיסר, נמצאה כתובת לאטינית, שמעידה על קיומה של 
קהילה יהודית בב׳ במאה ה 2 . בכתובת זו נזכר ראש־הכנסת 
(ארכיסינאגוגוס) יוסף. הצו של חאודוסיוס אל מושלי המחר 
זות של תראקיה ואיליריה משנת 379 מעיד, שבמחוזות אלה 
היו רדיפות נגד היהודים תהרסו בתי־־כנסת. 

ב. בימי ביזאנטיון והבולגארים. בזמן הרדי¬ 
פות נגד היהודים מצד לאון 111 ( 718 — 741 ), קיסר ביזאג* 
טיון, נמלט מספר של ^;ודים לב׳. בימי שלטונו של הצאר 
בורים ז ( 888-7652 ) נתעוררה בב׳ השאלה על המרת הדת 
האלילית שבה דבקו הבולגארים, בדת מונוחאיסטית. היהו¬ 
דים ניסו להשפיע על הבולגארים, שיקבלו את דתם, אך ידם 
של השליחים הנוצריים היתה על העליונה. ב 865 קיבל 
בוריס 1 את הנצרות. אמונתם של הנוצרים החדשים היתר• 
באותם הימים ערב של נצרות, יהתת ועבודח*אלילים. הנוצ¬ 
רים החדשים היו מבקרים גם בבתי־הכנסיות וגם בבתי- 
התפילה של הנוצרים. אפיינית לאמונות ולדעות של אותה 
תקופה היתה פנייתם של נציגי ב׳ אל האפיפיור ניקולאום 1 
( 858 — 867 ) כבקשה, שישיב להם על 106 שאלות, כגון: 
כיצד יש לנהוג בהבאת ביכורים ז מה דין הקמיעות ן איזהו 
יום-המנוחת — יום־השבת או יום א׳; אילו חיות ועופות 
מותרים באכילה* כלום מותר לאכול בשר-חיות ללא שחיטה 
קודמת * כלום יש לקיים מנהגי-קמרה במאבד עצמו לדעת 1 
כמה ימים צריו־ הבעל להיות פרוש מאשתו לאחר שילדה 1 
כלום יש לצום בזמן עצירח-גשמים* כלום צריכות הנשים 
לכסות את ראשן בבית-החפילה, ועוד. שאלות אלו וכן גם 
שמות נסיכיהם של הבולגאדים — דוד, משר" אהרון, שמואל, 
שמעון—מעידים על השפעה יהודית ניכרת. האחים קירילום 
ומתודיוס מסאליניקי, שנשלחו ב 863 למוראודד. הגדולה ע״י 
מיכאל ווו, קיסר ביזאנטיין, היו מעורבים בעיר-מולדתם 
בין יהודים והיו להם מורים יהודיים. עליהם היה להסביר 
את עיקרי-הנצחת בלשון מובנת לעם, ולשם כד המציא 
קירילוס—בניגוד לטענתם של חוגים שונים בכמורה הנוצ¬ 
רית, שעבודת-האל יכולה להיח־ רק באחת משלוש לשונות 
אלו: יוונית, לאטינית ועברית—כתב אלף-בית הדש, שהונהג 
בב׳ ע״י תלמידיו. כיסוד לכתב זה הניח את הא״ב היווני, 
אולם הוא הושפע גם מן הא״ב העברי, ביהוד כדי למצוא 
ביטוי מתאים לר״גיים, שאינם מצויים בא״ב היווני, כמו ב, ז, 
ש, צ, ד. בימיו של קירילוס ניתרגמו לסלאווית ס׳ חהלים, 
חלקים מן התורה, איוב וספרי-הנביאים. יש סברר., שלתרגר 
מיו אלה השתמש קירילוס במקור העברי. 

משנת 967 הגיעה אלינו עדות על קיום ישוב יהודי בעיר 
ניקופול, בעיר קאסטוריה שבמקדוניה ישב (במאות ה 11 — 
12 ) ר׳ טוביה בר אליעזר (ע״ע), בעל "לקח טוב". הגיע 
אלינו גם זכרם של שנים מתלמידיו: ר׳ מאיר מקסטוריה 
ולאו מונג, שעבר לנצרות ובתחילת המאדי ה 12 היה ארכי- 

*פ 

הגמון של הכנסיה הבולגאריח בא(כרידה ופרימאט של 
בולגאריה. תנועת הבוגומילים (ע״ע) בב׳, אע״ם שהתיחסה 
בשלילה ליהדות, עוררה התעניינות בשאלות הדת הנוצרית 


ובמקורותיה ביהדות. יחסם של השלטונות ליהודים היד. 
בדרך כלל חיובי, ובימי מסעי־הצלב מצאו פליטים יהודיים 
מקלט בב׳. ר׳ בנימין מטודלה מציין את השפעתם של 
היהודים על תושבי־דיבאלקאן. הוא מספר, שה״וואלאכים", 
תושבי-ד.ד.רים, אינם -חזקים בדת הנוצרים וקוראים שמם 
ביניהם כשמות ה*הודים, דש אומרים שהם יהודים והיו 
קוראים ליהודים אחינד. 

מ 1186 ואילך, בתקופת השלטון של שושלת-האסנידים, 
נתרבה מספרם של היהודים בב׳. הצאר איוואן אלכסנדר 
( 1331 — 1365 ) נשא לאשה את היהודיה שרה, שנטבלד. לנצ¬ 
רות בשם תאודורד" מצבם של יהודי-ב׳ הוטב באותד• תקופד" 
אולם בדושפעת המלחמה, שניהלה הכנסיה נגד כיתות נוצ¬ 
ריות שונות בב׳, סבלו כמה ידוודים. בוועידת-ד.כנםיה, שנת¬ 
קיימה ב 1352 , הוכדז הדם על כיתות-ה-מינים" ועל היהודים. 
שלושה יהודים נידונו למיתה על-יסוד עלילה, שחיללו את 
קדשי-הנצתת. אמנם ביד המלכה עלה לבטל את פםק-ד.דיז, 
אך ההמון עשד. נקמות בנדונים. 

הרוב של יהודי־ב׳ היה נתון באותם הימים להשפעתה של 
התרבות הידנית ונקדא בשם דומאניוטים. המיעוט דיבר 
בולגארית, לרומאנלטים היה מחזור רומאביוטי מיוחד, 
שדויחלף במשך הזמן במחזור הספרדי. הרומאניוטים נהגו 
לראות במשלוח סבלונות לכלה משום קידושים, ואן* אם לא 
נישאה האשה לשולח-הסבלונות צריכה היתה, לדעתם, 
לקבל גט כשבאה להינשא לאחר(עי׳ קידושין נ׳ ב׳). נוהגים 
היו לשמור את הנדוניה ואסרו על הבעל לישא-וליתן בה. 
וכן קבעו, שאין האיש יורש את אשתו. הרומאנלטים לא 
קיבלו את תקנת ר׳ גרשום. ביח-הכנסת של הרומאניוטים 
היה קיים בסופיה עד 1898 . בין רבניהם היה ידוע ר׳ אברהם 
שימו, שגמל חסד עם האשכנזים החדשים, שנתיישבו בסופיה. 
ידוע היה גם ר׳ יוסף כן יצחק ן׳ עזרא (במאה ה 16 ), שנת¬ 
מנה בסח• ימיו כרב בסופיה. לספרו -משא מלד", שדן 
בענייני המיסים והערכות-המיסים בקהילות, היה ערך חשוב 
באירגונם של החיים הציבוריים בקהילות של ב׳. 

עם גירושם של היהודים מהונגאריד. ב 1376 באו הרבה 
מן המגורשים לב׳. יהודי-הונגאריה הביאו עמהם מנהגים 
מיוחדים להם׳ אד במרוצת-הזמן נתמזגו הד.ונגארים באשכנ¬ 
זים וכולם ביחד נתמזגו בספדדים. מחכמי אותו זמן ידועים 
ר׳ שלום אשכנזי מנוישטאט, שייסד בווידין ישיבה, ותלמידו 
ר׳ דוסא היווני, שחיבר (ב 1430 ) -פרוש ותוספות״ — פירוש 
לרש״י על התורה. במאה ה 14 היה ידוע הוגה הדעות ודומדק־ 
דק יהודה (ליאון) מיסקוני מאוכרידה, שהנוסח שקבע 
ליוסיפון נדפס בקושטה ב 1510 . 

בימי התורכים. בתקופת כיבושה של ב׳ בידי התורכים 
( 1396 ) היו היהודים מפוזרים בווידין, ניקיפול, סיליסטרה. 
סלוונד" ם 1 פיה, יאמבול, פיליפופול (פלובדיו) וסטארה• 
זאגורה (זאגארה עתיק). גירוש הידוודים מבאוואריה ב 1470 
הביא פליטים משם לב׳, ולפי עדותם של נוסעים שונים היה 
נשמע זמן מתבה הדיבור היהודי-האשכנזי בחוצותיה של 
סופיה. מתחילה קיימו האשכנזים קהילה משלהם. אד מעט־ 
מעט קיבלו אח לשונם, מנהגיהם ושמותיד״ם של הספרדים• 
ולא נשאר להם אלא המחזור האשכנזי, הנעימות ומנהגי 
בית-הכנסת המיוחדים להם. המחזור האשכנזי, שכרכים 
אחדים ממנו נשתמרו ברשות המכמ המדעי היהודי בסופיה 
(נפסח בינתים לאקאדמיד. הבולגארית למדעים), נדפס בשנת 





כולגריח 


800 


1548 — 1550 בסאלוביקי ע״י ר׳ כנימין הלוי אשכבזי מנירנ־ 
ברג, שהיה גם רבם של האשכנזים בסוסיה. 

יהודי-ססרד הגיעו׳ כנראה׳ לב' אתר שנת 1494 . הם 
נשתקעו בערי*מםחר, שבהן ישבו היהודים מאז. הם הגיעו 
לב׳ מסאלוניקי דרך מקדוניה וממערב אירופה (איטליה) 
דרך ראגוזה ובוסניה. עד 1640 היו קיימות בסוסיה שלש 
עדות נפרדות: של רומאניוטים׳ אשכנזים וספרדים, באותד׳ 
שבה נתמנה רב אחד משותף לכולן. ר׳ לד בן חביב חי זמן 
מועט בעיר פלוונה. ר׳ יוסף קארו ישב בניקופול 13 שנה 
( 1523 — 1536 ). הוא ייסד בה ישיבה והמשיך לכתוב כאן את 
חיבורו,"בית־יוסף". בניקופול מראים גם את מקום "הטבילה" 
של "מרן בית יוסף". יהודי־ב׳ נסחפו אף הם לתוך המערבד 
לת של תנועת שבתי צבי׳ וב 1673 פעלו בסו^ה שמואל 
פרימו ונתן העזתי. 

סיכםוך׳ שפרץ בסוף המאה ה 18 בין הפחה של ב׳ והשול¬ 
טן. עלול חיה להמיט אסון על יהודי־וידין. כשהשלימו 
השולטן והפחה שלח זה האחרון לשולטן חרב מורעלת. 
התורכים חשדו ברופאו ד׳יהודי של הפחד" שידו בדבר׳ ורצו 
להתנקם בכל יהודי המקום. אך עמידתו של הפחה לצידם 
של היהודים הצילה אותם׳ ולזכח של דבר זד. קבעו יהודי- 
דדין חג מיוחד בד׳ אדר —פורים של שיכורים". 

היהודים ניהלו מסחר בין תורפיד.׳ ואלאכיה ומערב אית• 

פה (ויניציאה). לסוחרים יהודיים הוענקו זכויות שונות 
בצורת פירמאנים. אחת מערי-המסחר החשובות במאה ה 16 
היתה העיר טאטאר־פאזארג׳יק, שאליה באו לסחור יהודים. 
מחמת המלחמות עם ויניציאה ( 1571 — 1573 ) הוכרחו סוחת 
סאלוניקי היהודיים לבקש לר.ם שווקים לסחורות המיוצרות 
בעירם. הם קשרו קשרים עם סוחרי סופיה והיו גם מתיישבים 
בה, סוחרי סק^פ^ד. (איסקיב) היו קונים בגדים בסאלוניקי 
ומוכרים אותם בסופיה ובערים הסמוכות. ב 1593 הוקם יריד 
שנתי בא^זוע׳ובו (בדרום ב׳) ע״י סינאן פחה. ליריד היו 
באים סוחרים יהודיים מתורכיה האירופית וממערב-אירוסה. 
היו יהודים בב׳, שחכרו את מיסי־היבזא של הסחורות מאירר 
פה. הסוחרים היהודיים הרחיבו את פעולתם המסחרית על 
חשבונם של סוחרי-ראגוזה׳ שהשתתפו במרידה של 1689 . 
בעיר סאמוקוב היו יהודים בעלי״מחצבות ובעלי בתי־מלאכה 
לעיבוד־עורות. נזכרים גם פקידי-ממשלה יהודיים. בתחילת 
המאה ה 19 פעל בחצר-דישולטאן היהודי מנשה באקיש 
ממאטאר־פאזארג׳יק׳ שהציע שיטה אחידה למטבע התורכי. 

בתקופת העצמאות. כדי להתגבר על המד׳ומות 
שפרצו בסופיה עם נסיגת התורכים מן העיר ( 1878 )׳ יצת 
היהודים מיליציה וגדוד של מכבי-אש משלהם׳ שפעל גם 
אחר השיחרור. בין הבאים לקבל את פניו של הגנראל הרוסי 
גורק 1 היו גם רבה של סופיד" גבריאל מרקאדו אלמוזנינו׳ 
ועוד שלושה יר׳ודים. בשעת המלחמה סבלו יהודים משוד 
וגירושים בערים וידין, קאזאנליק. סווישטוב׳ מאחר שד׳אוכ• 
לוסיה הבולגארית ראתה בהם את אוהדיהם של התורכים. 
יהודי ערים שונות ברחו לאדריאנופול ולקושסה, קודם 
שנתכנס קונגרס־ברלין ( 1878 ) השתדלו החברות היהודיות 
הגדולות במערב אירופד. לטובת שיווי־זכדותיחם של היהו¬ 
דים בב׳ (וכן בסרביד׳ ובתמניד.)׳ ולורד ביקונספילד כלל 
בחחה־ברלין סעיף שמחייב אח מדינות־ד.באלקאן לתת שיווי־ 
זכדות ליהודים. ב״אסיפה הלאומית המכוננת" השתתף הרב 
אלמוזנינו כנציגם של היהודים והוא גם חתם על החוקה. 


אלמוזנינו נתמנה לרב הראשי. תקנון רשמי מיוחד הסדיר 
ב 1880 את האירגון של הקהילות היהודיות. במועצת-הערים 
השתתפו גם יועצים יהודיים. אולם מצד האוכלוסיה הבול- 
גארית נראו כמה סימני-טינד. ליהודים. המפלגות הבולגאריות 
היו ברובן ספוגות הלכי-תח של אנטישמיות. האיכרים נקטו 
בכל האמצעים כדי למנוע קניית־קרקעות זדי יהודים, ומזמן 
לזמן אירעו גם עלילות-דם. 

התנועה הציונית. יהודי־ב׳ התקרבו לתנועת־התחיה 
בישראל עוד בתקופת חיבת-ציון. לקונגרס הציוני הראשץ 
נבחרו שלושה צירים מב': הפרוס׳ צ. בלקובסקי, קארל 
הרבסט מהושע כלב. ב 1895 יסדו יהודי-ב׳ בארץ את המושבה 
הרטוב. עם זה היחה ניכרת נסיה להגירה גם לארצות אחרות. 
ב 1829 היגת 35 משפחות לתורכיה וקיבלו אדמה בקאנדירה, 
הסמוכה לאיזמיט. ב 1900 התנחל מספר מסמים של יהודים 
על אדמת ?ןפקן בתורכיה׳ על גחת הים השחור. גס לאדא- 
פאזאר (מחוזיקודז׳אאלי) באו יהודי-ב׳ לד׳יאחז באדמה. בין 
חלוצי-הציונות בב׳ יש לציץ את יוסף מרקו ברוך (ע״ע)׳ 
שיסד את העיתון הציוני הראשון בב׳ "ד״כרמל"(בצרפתית). 

אירגון היהדות. ב 1880 הוכר בית-הכנסת ע״י השלטו¬ 
נות כמרכזו של כל קיבוץ יהודי. נוצרה גם רבנות ראשית 
ובראשה הרב הכולל. ב 1900 נתכנסה ועידת הקהילות, 
שקיבלה תקנון חדש׳ שלא היה לו אלא תוקף פנימי׳ מאחר 
שלא אושר ע״י הממשלה. התקנץ קבע בחירות לוועדי בתי- 
הכנסת (ועדי-הקהילות) ולוועדי בחי-הספר. ועידות-הקהי- 
לות היו בוחרות מתוכן את המועצה המרכזית ליהודי-ב׳׳ 
ולה היה כפוף הרב הראשי׳ ששימש גם כאב בית-הדין 
הגדול. לביתהדץ הגדול כפופים בחי-הדין בסופיה׳ פילי- 
פיפול ורושצ׳וק. 

החינוך. בחיגוך העברי בב׳ היו שלוש תקופות: 1 ) 
תקופת ה״מילדאר"—ה״חזזד" של הספרדים, קודם שיחרורה 
של ב׳ו 2 ) תקופת ה״אליאנס", שפעולתה היתר• ניכרת 
ביחרד אחר השיחרורן 3 ) תקופת החינוך העברי הלאומי 
החדש.ב 1881/82 היו בב׳ 25 בתי'ספריהודייםזב 1927/28 — 
22 בתי-ספר׳ שבהם למדו 3,100 ילדים, בתי-הספר היהודיים 
הוחזקו על חשבון הקהילות. הרבה ילדים יהודיים (ביחוד 
בערים הגדולות) ביקרו בבתי-ספר מיסודם של עמים שונים. 

בין רבני ב׳ וחכמיה יש להזכיר גם את ר׳ יצחק בן 
משה ביז׳ה׳ שפעל בניקופול אחר מלחמת ואלאביה־חורכיה 
( 1598 ) וחיבר את הספר "בית נאמן". ר׳ ישעיה מורנצי׳ 
שאף הוא פעל בניקופול׳ הכנים סדדים חדשים בישיבתו'של 
ר׳ יוסף קארו. בניקופול שימש בכהונת רב גם ר׳ אברהם 
עזרז בורגיל, בעל הספר "לחם אבירים". בסופיה נתפרסם 
הדרשן ר׳ משה אלפאלאם׳ בעל הספר "מקהל משה". מן 
המאה ה 18 ידועים הרבנים ר׳ שלמה שלם ור׳ יששכר 
אבולעפיה. 

הרבנים הראשיים לאחר שיחרורה של בולגאריה היו: 
גבריאל אלמוזנינו׳ משה תאג׳יר, ד״ר דאנקוביץ מצ׳כיה, 
ד״ר מרדכי גרינוואלד וד״ר מרדכי ארנפרייז. הד״ר צמח 
רבינר היה מטיף ראשי לקהילות בולגאריה. ר׳ דוד- פיפאנו, 
בעל "חגור האפוד" וספרים אחרים, שימש אב-בית-דין. 

עם חכמי-ב׳ נמנים שלמד• רוזאניס בעל "דברי ימי ישראל 
בתוגרמח״, שנפטר בסופיה ב 1938 , וד״ר שאול ממאן, שחיבר 
את הספר ^ 1 •^ג 8 ^ו^ש 60 01$ ם 38 ק$€ 1£$ ני 1 * 1.6 ("היהודים 
הספרדים בבולגאריה"), 



801 


בולגריה—גולויו 


802 


ספרותועיתונוה. הכפרות בלאדינו׳ שנוצרה בב׳, 

היא דלה. בשנת 1899 יצא העיתון היהודי הראשון בלשון 
הבולגארית .צ׳ילובייצ׳סקי פראווא" (זכויות־אדם). העיתון 
הראשון בספאניולית יצא בב׳ ב 1884 בשם "לה אלבוראדה" 
("השחר"). בסר־הכל יצאו בב׳ כ 20 עיחרנים ספאניולייס. 
בזמן האחרון פסקו להופיע העיתונים הססאניולייס ואת 
מקומם ירשה עיתונות יהודית בלשון הבולגארית. 

מלחמת־העולם ח. לאחר שב׳ נעשתה בעלת־בריתה 
של גרמניה הנאצית נעשו בה תביעותיה של האנטישמיות 
הקיצונית תוקי־מדינה. אלפי פועלים ופקידים יהודיים סולקו 
ממקומות־עבודתם. רופאים. רוקחים. עורכי־דין ומהנדסים 
הוכרחו להפסיק את שירותיהם ל״אריים". נאסר על היהודים 
להיראות ברחובות בין השעות 9 בערב ל 6 בבוקר. כן נאסר 
עליהם לבקר בתיאטרונים ומרחצאות ציבוריים ולעבור 
ברחובות הראשיים. אל דשי־הבגדים שלהם היו צריכים 
להצמיד מגיני״דוד צהובים. • בחלונות־דירותיהם בתחייבו 
לקבוע טבלאות, ועליהן הכתובת: "דירה יהודית". גם מפע¬ 
לים. שהורשו להמשין בעבודתם, הוכרחו לקבוע על פתחם 
את הטבלה: "מפעל יהודי". הותר ליהודים להתגורר רק 
בבתי-מלון ממדרגה נחותה, נאסר עליהם להחזיק אוטומו¬ 
בילים, מקלטי-ראדיו וטלפונים. מס חד-פעמי הוטל על 
רכושם בשיעור של 25% — 20 משודו. נוצרו גדודי-עבודה 
מבני "מוצא יהודי". לסוף הוחרם הרכוש היהודי. בזמן ההפג¬ 
זות אסור היה ליהודים לבקש מחסה במקלטים שהותקנו. 
נוסד ״קומיסארית לענייני-יהודים״. במארס 1943 בא בילב 
(ץ 0 [ 610 ), הקומיסאר לענייני״יהודים בב׳. לידי הסכם עם 
דאנ^ר, נציגו של היטלר. בנוגע להעברתם של 20,000 יהו¬ 
דים מתראקיה. מקדוניה וב׳ לפולניה. במאי 1943 _ נדרשו 
יהודי-סופיה לעבור במשך שלושה ימים(למעשה ביום אחד) 
לערי-השדה. הפקודה ניתנה כשהגברים היו בגדודי-העבודה. 
בינתיים נשלחו לפולניה 4,269 יהודים מתראקיה ו 7.141 
ממקדוניה ו הגזרה לשלות 8,500 יהודים מב׳ עצמה נתבטלד- 
בתול הציבור הבולגארי נתעוררה התנגדות למעשים אלה. 
נשלחו משלחות לממשלה. "חזית-המולדת" פנתה בכרוז 
לציבור, שבו הוקיעה ברבים את מעשי-הממשלה. ואמנם 
הוכרחה הממשלה להתחשב בתגובה זו. 

אתר מהפכת ה 9 בספטמבר 1944 היתה רווחה ליהודים. 
בחורים יהודיים גויסו לצבא הבולגרי, שיצא להלחם בגרמ¬ 
נים. יהודי סופיה וערים אחרות חזרו למקומותיהם. הרכוש 
היהודי הוחזר לבעליו. שכר-הדירד" שנגבה ע״י הממשלה 
הקודמת, הוחזר גם הוא. נוסד "משפס-העם", שדן גם את 
רודפיהם של היהודים. בתי-הספר של המיעוטים עברו לידי 
המדינה. בקהילות ובבתי־הספר היהודיים נשתלטו מתנגדי־ 
הציונות, לעזרתה של היהדות הבולגארית ההרוסה בא 


מספרם של היהודים בגבולותיה של ב׳ (ההיסטורית): 


אחוז 




מכלל האוכמסיה 

יהודים 

חושבים 

שנח 

0.90 

19.000 

2.007.919 

1878 

0."5 

23.541 

3.154.375 

1888 

0.83 

27.777 

3.310.713 

1893 

0.$0 

33.663 

3.744.283 

1900 

0.93 

37.656 

4.035.575 

1905 

0.92 

40.076 

4.335303 

1910 

0.85 

43.232 

4.857.528 

1920 

0.85 

46.558 

5.478.441 

1926 

0.80 

48.565 

6.077.939 

1934 


הג׳וינט. יהודי-ב׳ ברובם המכריע עלו למדינת-ישראל והם 
מרוכזים בעיקר ביפו. רמלה ולוד. 

מספרם של היהודים בב׳ ב 1926 היה 46,558 ( 22,787 גברים, 

23,771 בשים), כלומר 0.85% מכלל האיכלוסיה. 45,251 מהם 

ישבו בערים, 1,307 בכפרים (או: 97.2% בערים ו 2.8% בכפ¬ 

רים). כמחציתם של יהודי-ב׳ ישבה ב 1926 בעיר הבירה. 

רוב רובם של יהודי-ב׳ היו נתינים בולגאריים. השאר 

היו נתינים של 15 מדינות שונות. 

ש. רוזאנים, דברי ימי ישראל בתוגרפה^ א׳" תר״ץ! הג״ל, 
קורות היהודים בתורקיה ובארצות הקדם, ב׳־ה/ תרצ״ד־ה׳ו 
תרצ״ז־ח! ר׳, תש״הז הג״ל, איסטוריאה די לום ג׳ודייוס די 
בולגאריה (•איל מיבדו ספרדי-, וינה, 1923 )! ד. סינואבו, 
שלשלת הרבגים מעיר סופיה. 11925 ש. מרכוס. על אשכ־ 
בזים־ססרדים ועל אשכנזים סתם בבולגאריה, סיבי, שבה י״ג 
(תש-י). חוב' ///מ/ ^^ 1 .ו 11€1 י 1 ב 6 1 ח 11 ג^נ 

■ 949 ^ 1 /^ 1 ) 

4 ״£ .ת€ו 1 ס 0 ; 1893-1903 . 89411 

" 1 סו 

.ץ ; 1919 ס׳ל/ . 0 ; 1901 ! 2 

^^ £2 ^ . 5 ; 1919 €99 4 ^ 949 ! 4 ^ 41 1099 ^ 119449 ^ 

3-0 8 10116 (ן ^ ; 1925 ,^ 1 ^ 40 ^ 8941 ^ 0£91014 ^ 9:4 94114 { 4 ^ 1 

118 ) 10 )בזו 1 ע 53 113 6 ד 1 ו 6 ק €8 בת 0 'ר 6 אא 16 נ 6 םב 3 
-אבס'] ,!זסזניוסקמ 88 א 0 ק 3 ת 1 נ< 51 ,ססקיוםסץהסח 
0 ז 6 א 63 ) 110.803 38 8 ז 8 ו{אד 1€ [ ; 894 [ , 11 118 
- 33 קח . 9 ; 1938 , 33 ק 8 'ו 6118 8 6 זמ 6 ק 68 38 
.ק £8 .(ןד 463 38 6 א 183 ; 13 [, 3 ז 1363 ץא 40 ,חקסס 

. 1945 , 38 ק 0363670 > 1 

ש. ם. 

איןן — 06 א 3 א 01 הב 6 .מ — (מת 1608 ), 

מויד-במלבות רוסי בתקופתו של הצאר וסילי שויסקי 
(ע״ע). ב׳ נעשה ראש הז׳קריה (ע״ע) הרוסית ( 608-1606 ' 6 , 
שהיחה חזקה ביחוד באיזורי בריאנסק, אוריול וטולה, בחקר 
פת ה״מבוכה". לב׳ נצטרפו פשקוב וליאפונוב, המנהיגים של 
האצילים, בעלי האחוזות הזעירות, שמרדו בשלטון הבויארים 
משרתי-הצאר, אלא שאח״׳ב פרשו ממנו. המורדים ביקשו 
להסליד את בן-הזקונים המדומה של איוואן עו — דמיטרי 1 
(ע״ע). ב׳ חנה בכפר קואסנס^^ה שבמבואות-מ 1 םקווה, אבל 
נוצח בכפר אטלי, לאחר שאיבד כ 30 אלף מאנשיו. בתחילת 
שנת 1607 נספחו לב׳ העממים של איזור הוולגה התיכונה 
(מורדוד" מך, מוד), שצרו על ניז׳ני-נובגורוד, והקוזאקים 
של הדון, שהביאו עמהם יורש-עצר מדומה חדש בשם 
פיוסר — בנו, כביבול, של הצאר סיודור. ב׳ כבש את טולה, 
אבל זו חזרה ונכבשה ע״י צבאות-הצאר. לסוף נשבה ב׳ 
וטובע. המרידה העממית של ב׳ היא הראשונה במרידות 
הרוסיות מסוג זה, שפרצו במאות ה 17 וה 18 . 

מחקסזסח סח !נ) 1 ק 16 * 0 , 0306 ז 8 ז 1 ח .< 4 . 0 

'* 1910 ,ס־ 1 ץא 0 

בילויו ( 70 גזי\ 13 ט 6 ), העיר הראשה של מחוז שנקרא על 
שמה (כ €00 , 120 קמ״ר) בדרומה של רודזיה הדרו¬ 
מית. מספר תושביה כ 53,000 ( 1951 )< מהם כ 32,060 אירר 
פייס. מספר תושביו של מהרז ב׳ 425,000 ( 1951 ). ב׳ יושבת 
בקרבת פרשת-המים שבין הנהרות לימפופו וזמבזי. בגובה 
של ^ 1,3 מ׳ מעל פני הים, ומפני-כן אקלימה נוח אע״ם שהיא 
נמצאת באיזור הטרופי(רוחב דרומי ׳ 10 ״ 20 ). הטמפראטורה 
השנתית הממוצעת בה קרובה ל ״ 17 ומידת־המשקעים השנ¬ 
תית שלה היא כ 600 מ״מ. בב׳ עובר קו מסה״ב מאפריקה 
הדרומית לסולזברי, בירת רודזיה הדרומית, ולבי-רה, עיר¬ 

. ^ ע 

הנמל שבמוזאסביק, ומקו זה מסתעף בב׳ קו לרודזיה הצסו- 




803 


כדלדו—גולמיזז 




נית ולק 1 נגו. מחח־ב׳ עשיר במכרית, בחקלאות, בגידיל*בקר 
וביערות, שבהם מצדים עצים יקרים, שמשמשים ליצוא. בב׳, 
מרכזו המסחרי והתעשייני של מחח זד" יש בתי־מלאכה 
לרכבות ולתיקון־מכונות, טחנות־קמח, בתי־חרושת למכר 
ולשכר של שעורים, לסבון, לבגדים ולעיבוד נייר ובתי״אריזה 
לבשר קפוא. מלבד בתי־ספר כלליים יש בה גם בתי־ספר 
טכניים מקצועיים, ובהם אחד להתמחות בעבודות המכרות. כן 
יש בב' בית־מצפה־כוכבים ותחנה מטאורולוגית.—ב׳ נוסדה 
ב 1893 כמקום מושבו של מלך שבטי־המטבלד" שנתן לאירו¬ 
פים זכיונות לנצל את מכרות-הזהב שבחבל. היא נבנתה לסד 
תכנית ערוכה מראש. — קהילה יהודית נוסדה בב׳ ב 1894 , 
וב 1897 כבר היה בה אירגון ציוני. כיום ( 1952 ) יש בב׳ 
1,650 יהודים. 

בולומטר, (ז 61€ מ 0101 ל), מכשיר למדידה של עצמת קרינה 

אלקטרומאגנטית. משמש בעיקר בתחום-הקרינה 
שמן האינפראדם (ע״ע) עד לגלי רדיו(ע״ע) קצרים ביותר 
(ארכי־גל: 100-0,001 מ״מ). הב׳ הוא חוט או סרט מתכתי 
(פלאטינה, ניקל) בעובי של 0.01 מ״מ. הקריגד" הנופלת על 
הב׳ ונבלעת בו, גורמת להתחממותו של הסרט המתכתי 
ומתוך כך בא שינוי בהתנגדותו החשמלית. שעוי זה נמדד 
בדרך כלל ע״י גשר־וטסטון. קיבול־החום הנמוך של הסרט 
הדקיק והדיוק הגבוה במדידת-ההתגגדות מאפשרים גלד של 
שינויים קטנים בעצמת־הקרינה. בשנים האחרונות נוצר, לפי 
אותם העקרונות עצמם, גם טיפוס של ב׳ לא-מתכתי. 

3 ולזן״ן]יר* 5 !ר (•ו 16 \-ז 11€-511 ;ן 10 ט© 6 = בולון שעל הים), 

עיר־נמל בצפודצרפת על חופו של מיצר-הים פה 
דה קלה (מיצר דובר) ובדפארטמנט הנקרא על שמו. יושבת 
במרחק של 220 ק״מ מפאריס ו 48 ק״מ מן הנמל האנגלי 
פוקסטון. ב 1936 היהה בה אוכלוסיה של 51 אלף נפש, אך 
במלחמת-העולם 11 נתמעט מספרה עד 34400 ( 1946 ). בב׳ 
מייצרים מלט, כלי-חרס (שעומדים בפני אש חזקה), עטים 
ועפרונות ומעילי-גשם, אך עיקר פרנסתם של תושביה היא 
על מלאכות־הים. ב׳ היא הגדול בנמלי־הךג שבצרפת. קודם 
1940 עסקו בה כ 00 (^ 5 איש בדיג וכ 4,000 בעיבוד השלל 
(רובו הרנגים, מאקארלים וקוד מניו-פאונדלנד), שמשמש 
גם לשימורים. יש בב׳ מספנות קטנות לסירות ובתי־מלאכה 
וחרושת למכשירי-דייג ולתיקונם, וכן משמשת ב׳ כמרכז 
לקייטנות־רחצה. ב׳ היא גם נמל־תחבורה לאנגליה ותחנה 
לכמה קווי-ספנות אוקיאניים. היא מורכבת מעיר עליונה 
(עתיקה), שבתוכה מצדים בניינים היסטוריים (כמה מהם 
נהרסו או ניזוקו קשה) ושרידי חומה שהקיפה אותה מן 
המאה ה 13 ואילך, ומעיר תחתונה (חדשה), שבה מרוכזת 
התעשיה ובה נמצאים משכנות-הפועלים. הקייטנות מרוכזת 
בשכונות-גנים. 

בתקופה הרומית היה כאן ישוב בשם גסוריאקום (- 0€50 
!מ״סגמ), ומן המאה ה 4 ואילך נקרא המקום בשם בונוניה— 
שם, שציין מתהילה רק את מצודת־העיר. בימי הקיסרות 
היתד. ב' הנמל הראשי לתחבורה עם בריטניר- ביה״ב עבר 
תפקיד זה לקלה (ע״ע) וב׳ התרכזה בפיתוח הדייג ונת¬ 
פרסמה בדגים ד,מלוחים שלד" שהגיעו עד חופי הים התיכמ, 
מן המאד, ה 7 ואילך ד,יו עולים לרגל לב׳ כדי להתפלל בד, 
לפני תמונת האם הקדושד" שנתפרסמר, בנפלאותיד" במאד, 
ה 11 היו ב׳ וסביבתה רוזנות, שנשתייכד, לבית בויון ובה 


נולד גוךפרוא מבויון (ע״ע) מלך ירושלים. הרוזנות היתד, 
כפופה חליפות למלך-צרפת ולמלך-אנגליד, עד שסופחד, 
סופית ( 1477 ) לאחוזותיו של מלך-צרפת. בב׳ ריכז נאפוליון 
את הצבא. שבו נתכוון לפלוש לאנגליה בקיץ 1805 . לזכר 
מחנה־צבא זה, שעמד כאן, הוקמד, בב׳ מצבת־זכרון (בגובד. 
של 523 מ׳). במלחמת-דיעולם 11 ניזוקה ב׳ קשה בהפצצות, 
בעיקר של בעלי־הבריה. 

ל. ו. נ.—א. י. בר. 

( 1 זט 0 שת 108110-61113 ט 0 פ), עיר סמוכה 
לפאריס, על הגדה הימנית של הסינר" שגובלת 
עם יער בול 1 ן(ע״ע פריס). מורכבת משתי ערמן שנתאחדו 
ב 1925 : א) בולון סיר-סן ( 5€1116 • 501 — בולון שעל 
הסינה), עיירת-מגורים נאה, שיש בה כנסיד. גותית מן המאד, 
ה 15 ; ב) ביןנקור, מרכז תעשייני חשוב* מייצרים בה 
מכוניות (מפעלי-ךנו), אווירונים, מוצרים כימיים, בשמים, 
סבון, שמנים, עפרונות ועטים. בתי-ד,חרושת משתרעים לאורך 
ד,נד,ר באי סגין (מ 11 § 56 ). מפעלי-תעשיד, אלד. הופצצו קשה 
במלחמת-העולם וו ומספר התושבים,שב 1936 הגיע ל 97,379 , 
ירד ב 1946 ל 79410 . 

ב 1 ל 1 ניה ( 60108113 ), עיר-ד,פירד, של מהוז אמיליה-רומאניה 

* ^ • * * ן 

באיטליה הצפונית. יושבת משני צידיו של נהר 
רנו, במרחק של כ 220 ק״מ דרומית־מזרחית ממילאנו. מספר 

ו■ * 

תושביר, כ 328,000 ( 1948 ). 

בב׳ מתחברות הדרך העוברת לרגלי־האפנינים הצפוניים 
והדרך היורדת מן הד,ר לשפלת-הפו. זו האחרונה היא דא 
אמילןה העתיקה (כיום עוברת בצד הכביש גם מס״ב), 
שמחברת את רומא דרך פירנצה עם ערי-ד״צפון. צומת-דרכים 
זו היא שנתנה לב׳ את חשיבותד, מבחינה מסחרית ואסטרא- 
טגית כאחת. 

ב׳ נמצאת בסביבה חקלאית עשירה ומשמשת מרכז 
לעיבוד התוצרת של החקלאות וגידול-ד,מקנד, שבחבל. מפני 
שגמ הפירות ותנובת־ד.מקנה בשווקיה כינוד, בשם 3553 י 6.81 
("ב׳ השמנה"). אבל ב׳ היא.גם בעלת תעשיה ענפד, ומפות¬ 
חת. בין השאר מייצרים בד, מרכבי-מכוניות, אופנועים, 
מכונות חקלאיות, מקררים חשמליים, מכשירי טכניקה עדינה, 
אלומעיום, המרים פלאסטיים, זכוכית, רהיטינ 4 נעלים, מוצרי 
פשתן, נייר, זבלים כימיים ותרופות. משום שכיות-ד.אמנות 
המרובות שבד, משמשת ב׳ מרכז-משיכה לתיירות, שאף היא 
מקור־ד״כנסה ניכר לתושביר,. 

בב׳ נמצאת האוניברסיטה הקדומה שבאיטליד, (ואפשר 
באירופד, כולד ,ז נוסדה ב 1088 ) וד,יא אחת מן הגדולות 
שבמדינה ( 16,800 סטודנטים ב 1950 ). בספריותיה יש כ 1,5 
מיליון ספרים, 5,500 כחבי-יד, וכ 1,000 אינקונאבולים. 

רשת־הרחובות של ב׳ מצויינת בקווים ישרים ארוכים, 
שניכרים בהם סימני-תיכנון, טיפוסיים לב׳ הם הרחובות 
בין בתים בעלי סטוים, שמצטרפים לדרך מקורר, להולכי- 
רגל. רחובות רחבים סובבים את העיר על-יד שרידי החומה, 
שהקיפד, אותר, מ 1327 ואילך ושנהרסה לשם הרחבתה של 
העיר בתחילת הסאד, ד, 20 . קדההקף הוא משושה, שצלעותיו 
אינן שוות. מרכזה של ב׳ בנוי לפי תכניוז, שנשתמרד, 
מימי בונוניה הרומית (ע׳ להלן) — צורת מלבן, שכל אחת 
מצלעותיו הארוכות (האורך: כ 500 מ׳) מכוונת בערך מצפון 
לדרום. זוהי צורתו של מחנה-צבא רומי קבוע. במרכדד,עיר 



805 


בולמיון 


806 



מגי המנד?ים חגטויים בבולוניה 


או סמיד לו נמצאים הקדומים שב 130 הכנסיות, הבניינים 
הציבוריים והארמונות המרובים שבב/ בלב המלבן נמצאת 
הקתדראלה של ב׳ ועל־ידה ארמון הארכיהגמון. מדרום 
למלבן נמצאת כנסיית פטרוניום הקדוש (פטרונה של ב׳), 
הבנויה בסיגנון גותי והמקושטת בשפע של ציורים ובפסלים. 
מן הבניינים הציבוריים חשוב ארמון־העיריה (מ 1290 ), 
הפנוי בסיגנון גותי, וממולו ארמודהמושל (מ 1201 ) והבניין 
של לשכת־הסוחרים, שאף הוא נבנה בסיגנון גותי, סמיד לזה 
האחרון נמצאים שני מגדלים נטויים (גבהו של האחד 97 
מ׳ ושל חשני 42 מ׳), שנבנו בתחילת המאה ה 12 לצדכי* 
הגנה. מבחי־הנכוח שבב׳ החשוב ביותר הוא בית־הנכות 
שעל־יד האקדמיה לאמנויות היפות (נוסדה במאה ה 18 ), 
שבו שמורות תמונות של טובי הציירים מן האסכולה הבולו־ 
נית, וכן תמונות של ציירים מפורסמים אחרים (בכללן 
תמונת צציליה הקדושה של רפאל). ביח־הנבות האזרחי 
( 60 נז\נ 6 1411560 ) מכיל עתיקות טרם־היסטוריות אטרוסקיות 

וקלטיוח וכן יצירות־פיסול מיה״ב והתקופה החדשה. 

♦ 

היסטוריה. במקומה של ב׳ או סמור לו עמדה במחצה 
הראשונה של האלף האחרון לפסה״נ עיר אטרוסקית בשם 
מלסינה ( 6151113 ?). עיר זו עברה לידי שבט הבויים (ע״ע) 
ונקראה על שמח ולאחר שכבשו הרומיים את המקום ב 193 
לפסה״נ ויסדו בו מושבה לאטיניח ( 189 ) קיבל שם־העיר 
בפיהם את הצורה "בונוניה"( 3 ו 00 מ 60 ). הקיסרים אוגוסטוס 
וקלאזדיוס הקימו כאן כמה בניינים. ב 410 עמדה ב׳ בפני 
התקפתו של אלאריך, אח״כ הוחזקה זמן־מה בידי הלאנגו* 
בארדים, ומאמצע המאה ה 6 היתד. זמן ממושך בידי הנציבות 
(האכסארכאט) הביזאנטית, שמרכזה היה בראונדי• ב 12 ו 1 


הוכרזה לעיר חפשית ונצטרפה לחבר ערי־לומברךמן. היא 
לקחה חלק פעיל במלחמותיהן של ערי־איטלייה בקיסרים 
משושלת הד.וד.נשטאופים (ע״ע). אנציו, האחרון לשושלת 
זו, הוחזק בב׳ בשבי ב 1249 — 1272 בארמון הנקרא עד היום 
על שמו. במשך כמד. דורות היתד. ב׳ םלע'ר.מחלוקח בין שחי 
משפחות אדירות שבעיר, משפחת פנטיווליו( 05110 ׳\ 66110 ) 
ומשפחת דסקונטי, וכן בינן ובין האפיפיורים, ששלטו בעיר 
לד,לכה — ולפרקים גם למעשה — מתחילת המאח ה 14 
ואילך. מ 1506 עד 1796 , שבד. נכללה ב׳ ברפובליקה הציס־ 
אלפינית, שנוסדה ע״י בונפרטה, שלטו האפיפיורים בב׳ 
שלטון גמור. כשנפל נאפוליון ( 1814 ) חזרה ב׳ לידיו של 
האפיפיור, אבל מאז שימשה מרכז למורדים ומהפכנים, 
ששאפו לאיחודה של איטליה (מרידות פרצו בד, ב 1821 , 1831 
ו 1848/9 ). ב 1860 נשתחררה ב׳ משלטון־ד״אפיפיור ונכללה 
בממלכת־איטליר״ במלחמת־העולם 11 הופצצה ב׳ קשות 
משום חשיבותד, לתחבורה הצבאית. 

בתולדות המדע וד,אמנות באיטליה יש לב׳ חשיבות 
ממדרגה ראשונה. ממנה התחילד, התנועה להחזיר את החוק 
הרומי לןשנו (מן המאה ה 11 ואילך) ומן האוניברסיטה של 
ב׳ יצאו *•שנים ובעלי־תוספות (גלוסאטורים) לחוק הרומי. 
גם במקצועותימדע אחרים פעלו בב׳ חוקרים מפורסמים, 
כגון התוכן ג׳. ד. קסיני(ע״ע), שקבע בכנסייח־פטרוניו את 
קרהצהרי* המסומן שם עד היו* וד.פיםיקן ל. גלוני(ע״ע). 
בתולדות*ד.ציור מפורסמת האסכולה של ב׳, שפעלה בה מן 
המאד. ה 15 עד ד. 17 . 

ל. ו. נ, 

יהודים נזכרים בב׳ לראשונה בתעודד, משנת 302 . הם 
גורשו ממנד, ב 1171 , אך חזרו ונתיישבו בה מן המאה ה 14 
ואילך. ב 1366 שוכנו זמנית בשכונה מיוחדת על־ידי החשמן 



חננייו ל׳צוכתיחסוחייס בבילוגיח 










807 


בזלמיח—בולט, ר׳ יוזודח בן י^י* אבן 


606 


בורנוז* מושלה של העיר סטעם האפיפיור. ב 1394 רכשו כה כיהן בעיירה ברמהיל בוילסשיר. בעבודתו הספרותית הושפע 
שני אחים ממשפחת ״מן הנערים״ (!!!וזסתג?' 00 ) מרומא באופן ניכר משני חלוציה של התנועה הרומאנטיו 4 האחים 
בית־כנסת ובית*קברות בשביל הקהילה. המלווים־בריבית 'וורטון (םסזוג׳יוו). אחד מהנ 4 מהבר ההתקפה המפורטכת 
היהודיים, שהיו רוב בגי הישוב היהודי בעיר, שילמו לעיריה 


מס של ארבעה סולדים לחודש לכל לירה מרווחיהם. ב 1417 
הועמד שער־הריבית המאכסימאלי, שהרתר ליד״ודים לקבל, 
על 20% , והיהודים נתחייבו משיאה אות־קלון* הקנדי זו 
הוחמרה ב 1458 . פרט לרומא היתר• ב׳ היחידה במדינות־ 
האפיפיור, שבה לא היה הסכם רשמי בין העיריה ודייהודים 
בנוגע למספרם של היהודים, שדיותר להם לשבת בעיר. עם 
זדי היד• כל זר חייב לשלם — עד שנת 1444 — מס מיוחד 
בעד הזכות לדור בעיר % ועל היהודים היד• מוטל לשאת כל 
שגד• בדיוצאות של מסיבד• מיוחדת לסטודנטים של האוני¬ 
ברסיטה. ב 1416 נערכד, בב׳ ועידד• של נציגי הקהילות היהד 
דיות במדינות־ד״אפיפיור, כדי לטכס עצה מוגע לצווים 
שהאפיפיור הוציא נגד היהודים. במאות ה 15 —וה 16 היתד. 
קד.ילת־ב׳ אחת מן החשובות שבקד.ילות*איטליד•, ובה קשורים 
שסותיד.ם של חכמים מפורסמים כר׳ עובדיד• ספורנו, ר׳ 
עזריה מן האדומים ור׳ שמואל ארקיוולטי. יעקב מאנטינו 
לימד עברית ורפואה באוניברסיטה של ב׳, שבה היו גם כמד• 
תלמידים יהודיים. מ 1477 עד 1482 , ושוב מ 1537 עד 1541 , 
היד• בב׳ בית־דסוס, שהדפיס ספרים עבדיים. היתד• בה אגודה 
מקצועית של טווי משי, שעודדה את העוסקים בתורד" 
ואיפשרד• בתדומותיד• את הדפסת הסידור של שנת 1537 . 
באותה תקופד• היו בעיר 11 בתי־כנסיות. הגטו נוסד בב׳ 
ב 1556 , זמן קצר לאחר הגטו של רומא. מ 1568 ואילך לבשו 
הרדיפות על היהודים צורה שיטתית יותר. כתוצאד• מן העלי¬ 
לות, שד,עליל על היד,ודים המשומד אלסאנדרו, הוכרחו 
יהודים הרבה לברוח מן העיר — ביניהם ר׳ עזריה מן האדר 
מים ז אחדים מיהודי-ב׳ עונו עד שהודו במה שסעניד,ם ביקשו 
לשמוע ז ורק רבי ישמעאל תנניד• די ואלמונטונד•(- 0 ס 1 מ 1 *^\י 
סם©}) עמד בפני מעניו ומרשיעיו. 

ב 1569 כשגורשו היהודים ממדינות-ד״אפיפיור (פרט 
לרומא ואנקונד•)" גורשו היהודים גם מב׳. בית-הקברות 
היד.ודי נמסר לרשותו של אחד מן המנזרים. אחדות ממצבו־ 
תיו נשמרות כיום ב ס 10 ןו 1 ס 1411300 . הודות למדיניותו הנוחר• 
יותר של האפיפיור סיכסטוס ץ חודשה קהילת-ב׳ ונתקיימה 
מ 1586 עד 1593 , אך לאחר מכן פסקה מלד^תקיים עד המאה 
ה 19 . בשנים האחרונות של השלטון האפיפיורי התחילו יהו¬ 
דים מתיישבים שוב בעיר. וב 1858 נחטף בה הילד אדגרדו 
מורטרה (ע״ע). הקד״ילד• הוקמד• מחדש ב 1860 עם תקומתה 
של ממלכת איטליה המאוחדת. בימי הכיבוש הגרמני בתקר 
פת מלחמת-ר״עולם 11 סבלו יד,ודי-ב׳ קשות, והרבה מד,ם 
הוגלו למחנות-ריכוז בדצמבר 1943 , ביניד,ם רבה של הקהילד" 
אלפרטי אורויסו. אחר המלתמד. חודשה הקהילד• בב׳. 

־ 1 ?ו 1 1 **וו 

; 1902 ,^^ 8010 .. 1 ; 1914 , 101 ((€€ ס 2 . ע > 

. 0 ; 1937 ^ 1 > ח ^ 8010 . 1 א . 0 

, 8 ;^¥ X ת 1 ,€ג 50111 . 1 ; 1946 ,^^ 11 / 0 

סן ; 11 111 , מ 80 

ב. ר. 

בולוניה. ג׳זמי דה. ג׳ 9 בול 1 ג;ה. 

613 . !ילנס ליל — 105 ״ו 60 510 ע מזג 11 נו^ג — ( 1762 , 

} ש 

קינגז סאטון —י 1850 , סולזברי), משורר ומבקר 
אנגלי. ב׳, בנו של כומר, היד. אף הוא כומר, שם 1804 ואילך 


על המשורר הנאו-קלאסי פ 1 פ ונאמניו, היד• מורו של ב׳ 
בביד,״ס בווינצ׳סטר! השני, מבקר-חלוץ, שדרש להנהיג 
סיגנון טבעי בכתיבת-סונט^ת, היה מורו באןכספ 1 רד. מקומו 
של ב׳ בתולדות-ד,םפרות' נקבע בעיקר בזכות "ארבע-עשרד, 
הסונטות״ שלו ( 1789 ! בהוצאות מאוחרות יותר נתרבד• 

. מספרן עד שלושים), שד,יחה להם השפעה ניכרת על סאותי 
(ץ 111110 ס 8 ) וקולריג׳, וכן בזכות ביקרתו על פופ, הכלולד• 
בהקדמה של כתבי פוס, שב׳ הוציא ב 1806 . ביקורת זו גרמד, 
לפולמוס ממושך בין ב׳, מצד אחד, ובין ביירון, קמסבל 
ועוד משוררים ומבקרים הרבר" מצד שני. דאר שיריו של 
ב׳, וספריו העוסקים בקדמוניות, הם כיום כמעט מחוסרי 
כל עניין. 

; 1926 / 41114 מ 10 ־ע 4 ^ ^ ,ס 

20 ^ .ן .ן 
, 1927 

3 ז^ת 1 ב ( 60116 x 08 ; בפול׳ ^ 60100116111 ), עיירה במערבה 
של אוקראינד. (עד 1945 — בגאליציד. המזרחית 
שבפולגיד•). העיר הראשית של נפר. (ראיון) במחוז (אוב- 
לאסט) סטאניסלאג שוכנת לרגלי הקארפאטים, בקרבת 
יערות נרחבים ושדות-מרעד• בהרים, שמשמשים מקורות 
פרנסתם של תושביה: תעשיית עץ, בורסקאות ומסחר בעצים 
ובמקנד•, בב׳ יש מעיינות עשירים בפלח, שממימיהם מפיקים 
מלח ע״י אידוי בהרתחה. המסחר במלח שד״ופק ממעינות־ב׳, 
היה בעיקרו בידי יהודים. בימי פולניה החדשד• הוקם בב׳ 
בית-דקוק-לנפס. באותד. תקופד• שימשה ב׳ גם נוחז־קיז זול. 
כ 1931 מנתה כ׳ 10,750 תושבים. 

ב׳ קיבלה זכויות של עיר ב 1612 מידי בעליד. מיקולאי 
גיז־זינסקי. לפי תקנות-דרסוד שלה היו היר.ודים רשאים 
להשתתף בבחירתם של ראש-העיר וד.םועצה העירונית. 
בשנת 1780 ייסדד• הממשלה בקרבת העיר מושבה חקלאית 
יהודית בשם נוי-באבילון(בבל החדשד•). הישוב היהודי לא 
האדיך ימים במושבה זו, שעבדד. לידיהם של מתיישבים 
גרמניים בלא שנשתנה שמה. במאד. ה 19 שימשה קד.ילת-ב׳ 
אחד מקיניד. של הד,שכלה בגאליציה המזרחית — אפשר, 
בהשפעתו של בית בידיןנמל (ע״ע). בב׳ נולד וגדל שמואל 
ליב גולדנברג ( 1807 ^ 184 ), מוציאו של "כרם חמד". 
בהשתדלות האחים מונדשין נוסד בה בית-ספר ב 1856 , 

^ 1 ש* * 

ושלמד• רוביו (ע״ע) ד.יה מנהלו הראשון. ב׳ ושכנותיר" 
ד^ינה ודרוהוביץ׳, היוו ב 1867 — 1906 מחוז-בחירות (לסאר- 
לאפנט האוסטרי), שבו היד• רוב ליד,ודימ ב 1900 ישבו בב׳ 
3,323 יהודים ו 914 לא-יד.ודינ 4 ב^ 1 היו בה רק 2435 
יד,ודים. 

בולחו^ר. בה ע״ע 3 יך^ןשל• בר. 

בולם, ר׳ יהוךה ןן יוסף אבן( 1480 ״, אסטלד., נאווא• 
רה — 1550 ״, קושטה), רב ומחבר ספרדי. בזמן 
הגירוש עדיין היה, כפי הנראד•, צעיר לימים. ב׳. שהיה 
מפגורשי-ספרד, השתקע בקושטד" כאן הוציא (בשנת ר״ע/ 
1510 ) מהדורד. הדשה מספרו של ר׳ ישועה בן יוסף הלוי 
"הליכות־עולם" (נתפרסם לראשתה בליסבון, ר״ג), שעוסק 
בכללי-ד^תלמוד. אך עיקר מפעלו הספרותי של ־נ׳ הוא ספרו 



809 


כולט, ר׳ יחרדח כן יוס^ אכן—כולטרפיו, ג׳ומיי אנטמיו 


810 


"כלל קצר מכל הרשום בכתב" (רצ״ב/ 1532 בקירוב). סמור 
לזמן חיבורו כבר היה, כנראה, הספר יקר־המציאות (מהדורה 
חדשה נתפרסמה ע״י מיכל רבינוביץ ב״אזכרה" להרב קוק, 
מחלקה ד׳, ירושלים, תרצ״ז). "כלל קצר" חוא בעיקרו סיכום 
של כללי ההלכה התלמודית ומחברו מייחד, בין השאר, את 
הדיבור על "מעלות לימוד התורה ואופני הלימוד". הספר 
עוסק גם בחלוקת־חמדעים, וחידושו של המחבר הוא במה 
שהרחיב את שיטת ההלוקה של המדעים הכלליים, שהיתה 
מקובלת בזמנו, גם על מדעי־היהדות. החיבור מחולק לתשע 
"מחלקות", שהן ערוכות׳ ב״שלש עליות". השימוש במספר 
שלוש היה חביב על ב׳, והוא נסתייע בו לעיתים קרובות. 

כפי הנראד" שימש ב׳ כמשך זמן ידוע כאחד מרבניה 
של קושטה, ולפי דברי בן־זמנו ר׳ בנימין זאב בן מתתיהו 
(שדת בנימין זאב סי׳ ש״ה), נמנה על בית־דינו של ר׳ 
אליהו מזרחי. רבני־קושטה כיבדו את ב׳ על שום ישרו וידי¬ 
עותיו הרחבות. אך תקיפות־דעתו והכרעותיו בפסקי־חלכה 
נגד דעתם של חבריו גרמה, כנראה, שהרבנים, ובכללם 
הרא״ם, הרחיקו אותו מקהלם. 

מתוך תשובותיו של ב׳, שנכללו ב״תשובות הרא״ם" 
(סימנים ט״ו, פ׳, פ״ו. צ׳ ועוד) וב״תומת ישרים" לד תם 
ן׳ יחיא (סימנים ז/ ל״ד, ל״ה, ל״ח, מ״ז—מ״ט) ניכר, שב׳ 
היה לא רק גדול בתורה, אלא אף בעל שיטה קבועה בהלכה 
ונהג להכריע נגד המחמירים במקום שלא החמירו חכמי 
המשנה והגמרא. בהשכלתו הכללית, בכוח*שיפוטו ובעמקות• 
המחשבה שלו היה נבדל לטובה מבני־דורו. 

קונפורסי, קורא הדורות, תר״ד" 34-33 י היד״א, שש הגדולים, 

64 ! י. ל. דוקם, גחל קדומים, תרי״ג, א׳, 61 ! ש. י. פץ. 

כנסת ישראל, 391 ! י. א, בן־יעקב, אוצר הספרים, חרל״ז- 

תל־״מ, 242 00 ׳ 1167 1393 , 1299 ,. 11 > 80 . 031 . 

ש. כ 

(מ 0 ) 601 ; השם המלא ב. לה מורז 51 ־ 001 ^ 6.16 ]), 

עיר באנגליה במחוז לנקשיר (ע״ע)ז כ 17 ק״מ 
צפונית־מערבית למאנצ׳סטר. מספר תושביה כ 170 אלף 
( 1953 ). ב׳ היא מרכז חשוב לטוויה של חוטי־כותנה דקים, 
לאריגה ולתעשיות מתכת ומכונות. חוטיה נשלחים גם לערי' 
אריגה אחרות. ב 1947 עבדו 55% מעובדיה של ב׳ בטכסטיל 
ובמתכות. תעשיית־הטכסטיל התחילה מתפתחת בב׳ במאה 
דו 14 , כשבאו אליה אורגי-צמר מפלאנדריה. בכותנה התחילו 
עוסקים בה במאה ה 17 וחתעשיה החדישה התחילה בה בסוף 
המאה ה 18 , כששנים מתושבי ב׳, ארקריט 
וקרומפטו׳ן (מס 1 קמזס 01 ), המציאו מכונות־טוויה מופעלות 
בכוח־הקיטור. הבית, שבו עבד קרומפטון ושבו מצדות מכר 
נותיו, שמור עד היום כבית־נכות. 

הקהילה היהודית, שנוסדה בב׳ ב 1904 , מונה כיום ( 1952 ) 

110 נסש. 

רזד 1 ל(* — תת 3 ת 111 נוש 01£ נ> 1 ומ — (נר 1884 , 

ףפלשטדה ן 16 > 6 ז 16£615 ^\'], אולדנבורג), חיקר הברית 
החדשה ותאולוג פרוטסטאנטי גרמני. ב 1916 נעשה פרוססור 
לתאולוגיה של הבריח החדשה בברסלאו, וב 1921 — פרופ¬ 
סור לאותו מקצוע במארבורג. — ב׳ הוא, ביחד עם דיבליום, 
מראשי האסכולה, שמנסה להבחין בתוך האוואנגליונים 
צורות ספרותיות שונות, שבהן הובעו דברי־ישו המקוריים. 
לדעתו של ב׳, לא ראה ישו את עצמו כמשיח. בתורותיו של 


ישו אין שום דבר עקרוני, שאינו מצוי ביהדות. מתוך ההנחד^ 
שהקץ ממשמש ובא, דרש ישו מכל יחיד דחיד הכרעה 

בעמדתו כלפי הזולת ומשמעת מוחלטת לציווייו של אלוהים. 

% * 

דרישותיו הקיצוניות של ישו, שעבדו את גבולותיהן של 
המצוות המעשיות, גרמו להתנגשות בינו לבין מנהיגי־היהדות 
בזמנו. הקהילה הנוצרית הראשונה בירושלים פיתחה את 
תורותיו של ישו, שחשבה אותו למשיח, ודימתה שהיא חיה 
בתקופה של אחרית הימים וציפתה לשיבתו הקרובה. כשהנצ־ 
רות נתפשטה בעולם ההלניסטי, נוצדה שכבה חדשה של 
אמונות ודעות: ישו נעשה בךאלוהיש שהוא קייש מלפני 
בריאת־העולם, וכן ראו בו את השופט ביום־הדין האחרון ואת 
המציל והמושיע של בחירי־האל המאמינים בו. בתוך הנצרות 
ההלניסטית נוצרו גם המושגים של ה״ברית החדשה" ושל 
"מות־הכיפורים" של ישו. הטבילה וסעודת־הקודש הסבו 
בתוכם למעשי־םיםת 1 רין פולחנייש על האמונות והדעות 
הללו נתבססו, לדעת ב׳, גם פאולוס וגם המחבר של האוואנ־ 
גללן והאיגרות ע״ש יוחנן. לאחר שהנצרות עברה את 
שלבי-התפתחותה הראשונים עברה נקודת-הכובד מציפיה 
לקץ הקרוב לשאיפה של הפרט לתחיית־המתים ולחיי־גצח. 

שיטת־חקירתו של ב׳ מיוסדת על העקרונים של האסכולה 
הביקרתית בחקר הבדית החדשה ושל האסכולה העוסקת 
בהשוואת הדתוש גישתו התאולוגית הושפעה ביהוד ע״י 
קרל ברת (ע״ע) וע״י האכסיסטנציאליזם של הידגך (ע״ע). 
ב׳ ש^ל את האפשרות ליצור דוגמאטיקה נוצרית, שתתאים 
להשקפות של כל הדורות: את התאולוגיה אפשר להבין 
כניסיון מיוחד של כל דור ודור להבין את האלוהים, את 
העולם ואת האדם. מכאן בא ב׳ לכלל מסקנד" שיש להתאים 
את האמונה הנוצרית בזמננו לתסיסת־העולם של בני־הזמן 
ולבעיות המעסיקות אותם. השקפה זו באה לידי בימוי 
במאמרו החשוב "הברית החדשה והמיתולוגיה" ( 168 ו 6 ^ 1 
11010£16,1941 )ץ^ 1 ) 110 )ס 76501116 ); ב׳ טוען בו, שהברית 
החדשה חוברה מתוך גישה מיתית אל העולם ואל האל, 
שאעה עיקרה של בשורת־הנצרות ואין לה מקום בעולם 
המודרני* ועל כן יש לוותר על המיתוס שבנצרות (-ץ 1 מ 1 ח£ 
§מ 1 ות 516 ו§ 111010 ). עמדה זו של ב׳ משמשת עד היום נושא 
לוויכוחים בחוגי התאולוגים הפרוטסטאנטיים. 

חיבוריו העיקריים של ב׳ הם: 161 ) 068011161116 016 
מ 1100 ) 3 ־ 71 מ 6 ג 11801 קסח 87 ("תולדות המסורת שבשלושת 
האוואנגליונים הדאשונים״), 1921 ן 165 ) 111 נ) £611 ת 3 ז\£ 035 
6$ ממ 3 ג 101 (״האוואנגליון על־שם יוחנן״), 11941 16 § 6010 גו 1 ' 
5 ) 160 ס 3 ) 765 161160 < 165 ) ("תאולוגיה של הברית החדשה"), 
1948 — 1953 . 

; 1952 , 11 ; 8 ןי 19 , 1 ,ו 5€1 :ן־ 331 .^\ ,מ 

,. 3 /זממ ; 1952 ,. 3 ^ ,^ 1 

.^ 1 1952 

. 1953 1 ז^ 1$€11 ז 111 > 71 ו 31411 ׳מ^ 4 

65 ;( 1103-1126 ; 1001-1022 .קק 

. 1949 ,. 3 .מ 

ד. ס. 

בזלטר^יז (?לאופיו), ג׳זמי אנטזניו ~ 01073001 

— ( 3££10 ז 8611 ) 3££10 ז 6011 ס 01 ס) 11 ו/ ( 1466/67 , 

מילאנו — 1516 , שם), צייד איטלקי. פעל במילאנו כתלמידו 
העיקרי של לאונארדו דה דנצ׳י. התאריכים הידועים לנו 
מתולדותיו אינם מספיקים כדי לקבוע את סדר־הזמנים 
הסדדיק של יצירותיו. לפי ואזאדי צויידה תמונת המאדונה 



811 


*ולפזרפיו. ג׳וכני אגמוניו—פוליויח 


812 



נ״ א. ב^לטראפיו. ריו<ןנו של חס׳מורר ג׳יר 1 <אמו האוי 1 


של בית קאזיו (פאריס, לובר) ב 1500 ו תמונת בארבארה 
הקדושה שבברלין הוזמנד" בהתאם לתעודות, ב 1502 , ואת 
שנת 1508 אפשר לקבוע כתאריך היצירה של "המזבח מלו¬ 
די" (המחיאון של בודאפסט). 

נראה שב 1498 כבר עבד ב׳ כאמן עצמאי, אך גם אז לא 
נשתחרר מהשפעתו המכרעת של לאונארדו, שרוחו וסיגנונו 
ניכרים יפה ביצירותיו של ב׳ (בדיוקנות ובדמויות הדתיות 
שלו כאחד), הן בבחירת הטיפוסים והן במבנה ובשינזת• 
הביצוע. 

, 1910 ,¥! ,ז€; 3001 ־€תז 111€ ^ ח 1 , 11 טגק .ס 

, 1915 , 4 , ¥11 16 ^ 0 * €11 ^ 1 } 1 ז 510 ; 256 .ק 

, 1929 ממ/ ס^- 09 חס^ 1 , 12 ) 5111 .¥\' ;.££ 1024 .ק 

.££ 186 .ק 

בולי (ןו. 1 ״ 80 ;, מועצח־המדינה ביוון הקדומה. במשטרי־ 
מלכות שימשה הב׳ מוסד מיעץ למלך ועם חבריה 
נמנו ראשי משפחות־האצילים. בתקופת המשטר האריסטו־ 
קראטי היתה הב׳ הגוף הסוברבי במדינה ז במשטר האוליגאר־ 
כיה כמעט שלא היתה הב׳ תלויה בשום מוסד אחרז בדמר 
קדאטיה היתה הב׳ ועד מיעץ לאסיפוח־העם ועם חבריה זכאי 
היה להימנות כל אזרח. 

באתונה נקראה הב׳ הקדומה בשם אריאופאגום (על 
שם מקום־פגישותיה — גבעת האל ארס). סולון(ע״ב) צימצם 
את סמכויות הב׳ של האריאופאגום וקבע מועצה חדשה בת 
400 איש, שהיתה מורכבת מבני שלושת המעמדות העליונים. 
קליסתנס (ע״ע) כונן ב׳ בת 500 חבר, 50 מכל אחד מעשרת 
השבטים המיוצגים. כל דמום (איזור כפרי או עירוני) היה 
מיוצג, לסי גודל אוכלוסייתו, בנציגות־השבט. חברי־הב׳ 
היו צריכים להיות מבני שלושים ומעלה והם נבחרו לפי גורל 
מכל מעמדות-החברה. בצורתה זו שימשה הב׳ בדמוקראטיה 
האתונאית של המאות ה 5 וה 4 נקודת־מוקד של חיי־המדינה. 


רק הצעות, שנדונו מתחילה ע״י הב׳, הובאו בפני אסיפת* 
העם (ע״ע אקלסיה). וכך, בלא שהיתה לב׳ זכות-וטו על 
החלטותיה של האקלסיה, כיוונה למעשה את פעולותיה. כן 
היתה הב׳ הרשות המבצעת העליונה במדינה. ענייבי-כספים, 
פולחן, וחלק מענייני החוץ והביטחץ התנהלו במישרים על־ 
ידיה (וע״י ועדותיה השונות), וסקידי־המדינה היו נתונים 
לפיקוחה המתמיד. כייח שהב׳ שיקפה בהרכבה את המבנה 
החברותי של אזרחי-אתונה, דותר משליש מהם נמנו — לכל 
הפחות, פעם אחת — על חבריה, לא היה בסמכויותיה הנר¬ 

חבות משום סכנה למשטר הדמוקראטי. 

־ 80 , 1920-1924 , 1 ! 1 > 3,010 ו 8 —) 80301 

,. ¥01 ,^/ 4 , 13 [£) 0 ) 13 )^ ;)< 8 ,)£) 21 $ 

א. 0 . 

הב׳ בא"י. הב׳ תפסה מקום חשוב בחיים העירוניים 
בא״י בתקופת הבית השני ואחריה. כמוסדות הלניסטיים 
אחרים, כך היתה אף הב׳ אחד מן המוסדות, שהוקמו בערים 
שנוסדו ע״י הורדוס ובנ^ו. ומערים אלו עברה הב׳ גם לערים 
אחרות בא״י, שד״יו בעלות אוכלוסיה יהודית בעיקרה. גם 
ירושלים לא יצאה מכלל זה. עיר בעלת ב׳ של 600 חבר 
היתה טבריה. על הב׳ באשקלון יש לנו ידיעות מסוף המאה 
ה 3 לססה״נ (ירוש׳ פאד" פרק א׳, ה״א, דף ט״ו, ג׳). היו 
ערים בא״י, שלב׳ שלהן היה בנין מיוחד ("כנישתא דב׳") 
ובו היו חכמי-ישראל גם נוהגים לדרוש בפני הקהל (ירר 
שקלים, פרק ז׳, ה״ג, דף נ׳, ג׳ו ידוש׳ תענית, פרק א׳, ה״ב, 
דף ס״ד, א׳). על ב׳ בערי־הדרום או ביהודה, שנחרבו, 
כנראה, משום חיכוכים פנימיים מעידים מקורות שונים 
בתלמוד (ירוש׳ נדרים, פרק ג׳, ה״ב, דף ל״ח, א׳ז ירוש׳ 
שבועות, פרק ג׳, ה״י, דף ל״ד, ד׳! בבלי גטין ל״ז, א׳). 
תפקידה של הב׳ היה בראש וראשונה גביית המס בשביל 

השלטון הרומי. חברי הב׳, הבוליוטים, היו ערבים ברכושם 

%* 

לגביית-המיסים ומפני־כן היתר. הגביה למשא עליר,ם. ומאחר 
שהמציאות הכריחה אותם לנהוג לפעמים קרובות באכזריות 
כלפי האוכלוסיה, היו העשירים, שנתמנו על כרחם כבוליר 
טים, משתדלים בכל הדרכים, לפעמים ע״י בריחה, להתחמק 
מחובה זו. אפיינים הם מבחינה זו דברי ר׳ יוחנן (אמצע 
המאה ה 3 לסה״נ): ״אם הזכירוך לב׳ — יהא הירדן בעל 

גבולך" (ירו׳ מו״ק, פרק ב׳, ה״ג, דף פ״א, ב׳). 

ג, אלון, האסטרטגים בערי איי בתקופה הרומית, תרביץ י״ד, 
145 —. 

א. ש. 

13 ^'ן^ה (ג 1 ע 6011 ), רפובליקה בלבה של אמריקה הדרו¬ 
מית! נקראד״ בשעת יסודה ( 1825 ), על שמו של 
סימון בוליור (ע״ע). גבולותיה: במזרח ובצפון — בראזילו 
במערב — פרו וצ׳ילה! בדרום — ארגנטינה ופאראגואי. 
שטחה כ 1.1 מיליון קמ״ר ומספר אוכלוסיה קרוב ל 4 מיליון 
(אומדן ל 1950 ). כשני שלישים משטחה של ב׳ נמצאים 
באיזורים של הגבעות ושפלות־הנהרות שממזרח לאנדים, 
וכשליש משטחה — באנדים(ע״ע אמריקה הדרומית), במקום 
שהפונה (הרמה שבפנים-חאנדים) רחבה ביותר. הקורדיליירד, 
(שלשלת-האנדים) שממזרח לפונה של ב׳ היא כולה בתוך 
ב׳, ואילו הקורדיליירר, המערבית היא ברובה מחת לה, 
באופן שעיקרה של קורדיליירה זו ושפלת-חוף ברוחב של 
150 — 240 ק״מ מפרידים בין ב׳ ובץ האוקיינוס השקט. 
הקורדיליירה המזרחית גבוהה בב׳ יותר מבשאר חלקי אמרי¬ 
קה הדרומית. כאן מתנשא מצפון לעיר הראשית לה־פאס 



פסגת 6 גס 1 היסר בהר ם 1 ראטה, חגב 1 ח בהרי ב 1 ?יוויה ( 6660 ם׳) 


האימפו כמעט עד לגובה של 6,500 מ/ ומדרום לה — האי* 
מאני (כ 5,460 מ׳). בקורדיליירה המערבית מתרומם על 
גבול צ׳ילה הר־סאחאמה, הר־געש כבוי, עד לגובה של 
כ 6,520 מ׳. הרים, שהם גבוהים מ 5,000 מ׳, יש בשתי הקור* 
דיליירות לעשרות וכמה מהם הם הרי־געש כבויים. בין 
הק^רדיליירות משתרעת הפונה, שגבד,ד, הממוצע הוא כ 3,800 
מ׳. רמות־המישור שבפונה נפרדות ז 1 מז 1 ע״י טורי־גבעות 
או רכסים רחבים, ובתוכן יש כמה אגנות, שבהם נקודם מי¬ 
מיהם של הנהרות והנחלים, היורדים אליהם מסביב, בימות 
או במלחית (סאלאר). בחשוב שבאגנות אלד, נמצאת ימת- 
טיטיקאקה (הגובה של פני־מימיה מעל סנייהים 3,812 מ׳), 
שרובה בתחום ב׳ ומיעוטה בתחום פרו. באגן אחר נמצאת 
הימה המלחה פואופו( 3,690 מ׳ מעל פני-ד״ים), שאליה זור¬ 
מים מים מתוקים מן הטיטיקאקד" באגן שלישי נמצאת 
סאלאר דה אויוני — מלחה בגובה של 3,655 מ׳ מעל פני' 

** 9 • • 

הים, יש בפונה עוד כמה ימות ומלחמת קטנות. 

הקזירדיליירה המזרחית מתחלקת לחלק צפוני (מגבולה 
של ב׳ עד העיד ק 1 צ׳אבאמבה) ולדרומי(מקויצ׳אבאמבה עד 
גבול״הדרום). החלק הצפוני יורד תלול גם לרמה שבמערב 
וגם לגבעות שבמזרח, ולעומת זה הוא שופע בהדרגה לצפור 
המערב. החלק הדרומי הוא פחות גבוה ויותר רחב מן הצפוניז 
מורדותיו המערביים אינם חלולים כל-כד ונחרותיו שופעים 
לדרום־המזרח. בחלק הצפוני מרובים הגשמים ועל-כן מכר 
סים ההרים בחלק זה מגובה של 2,000 מ׳ ומטה יערות-עד, 
שהם המשך ליערות האמזונס (ע״ע). בחלק הדרומי, היבש 
יותר כגרן צ׳קו (ע״ע) שממזרח, יש עמקים ובקעות נוחים 
לעבודת־האדמה, וד,ישוב צפון* משהוא בשאר גלילות-ב׳. 


לרגלי הקורדיליירד, המזרחית משתרע איזור-גבעות ברוחב 
של 300 — 450 ק״מ ובגובה מאכסימאלי של 443 מ׳. בחלקו 
הסמור לאנדים הוא המשך של קמטיהם, בעוד שבחלקו 
המזרחי מורכב מקמטים קדומים או הוא המשך של טבלת- 
ברזיל הקדומה (ע״ע אמריקה הדרומית, המבנה). בצפון 
(בגליל נהר־בני) ובדרום*המזרח (בגליל נהר-פאראגואי) 
יש שפלות נמוכות מ 200 מ׳. מבחינת הצמחיד, הצפון הוא 
בכללו חלק מיערות-האמאזונאס, הדרום הוא הקצה הצפוני של 
הגראן צ׳אקו, ארץ של חורשות דלילות עם שפע של עשב 
גבוה בעונת-הגשמים בקת. בגליל נהר־פאראגואי, מסביב 
לפינת הגבול בין ב׳ ובין בראזיל והרפובליקה פאראגואי, 
יש שטח-ביצות נרחב שלב׳ יש חלק בו. 

הידרוגראפיה. ב׳ שייכת ברובה הגדול לגליל 
מימי האוקיינוס האטלאנטי ובמיערטה לגלילות האטומים 
שבפנים הפונה ושל אשדות-המזרח של הקורדיליירה המער¬ 
בית. הג־ייל האטלאנטי מתחלק ( 1 ) לגליל של נהר אמזונס 
(ע״ע) בצפון, שהוא גליל־המים הנרחב ביותר בב׳ ועליו 
נימנים הנהרות בני ומאמורה, פלגי המאדירה, שהוא מגדולי 
יובליו של האמאזונאם, ו( 2 ) לגליל נהר-פאראנה, שאין לו 
נהרות גדולים בב', חוץ מראשיתו של הפילקומאיו. הגדול 
שבנהרות החסרים מוצא אל הים הוא ד־סאגואךרו היוצא 
מימח־טיטיקאקה ונשפך לימת-פואופו. למלחת אויוני נשפכים 
רק נחלים קטנים בלבד. נוסף על הימות הגדולות שבפונה, 
שאין להן מוצא אל הים, יש לב׳ כמה ימות קטנות, שמימיהן 
מוצאים לנהרות בגליל האטלאנטי. לספנות של ב׳ חשובה 
ביותר ימת-טיטיקאקד" מפני המפלים שבנהר מאדירה ומי־ 
עוט-המים בסילקומאיו שבתחום ב׳, אין ב׳ קשורה לאוקיינוס 


הזכויות ד.אזר חי ־ ות ובחירה ח 6 שית ש 7 הנ ש יא . מנה ל ג 
זיציה נגד סילס, ד״ר דניאל סאלאמאנקה ( 03 מ 3 ותג 531 ), 
נבחר כנשיא ( 1931 — 1934 ). אך ירידה נוספת במחיר-ד,בדיל 
הכריחה את הממשלה להפסיק ב 1932 את תשלום הריבית של 
הלוואות-חוץ. ובאותה שעת-מצוקה דוקד, פרצה המלחמה 
על הצ׳אקו ( 011300 ), החלק המזרחי של ב׳. 

שטחים אלה השתייכו בתקופה הקולוניאלית לאודיאנסיה 
של צ׳ארקאס (ר׳ למעלה) ולפיכך נחשבו כחלק של ב׳. אך 
ממשלותיה של ב׳ לא התעניינו בתחום זה, שלא כיחסן 


־' 1 וו 1 נווו / נ 1 — ■ . . 1 < י ^■י■.■ 1 

2 ^ 1 ). — מלחמת-העולם 11 ( 1939 — 1945 ), גרמה (כמו 
ב 1914 ) לעליה גדולה בתוצרת-המכרות ובתפוקת-הקאוצ׳וק 
וחמרי-גלם אחרים. אך מחירי-המצרכים הלכו ועלו. תכופות 
פרצו שביתות-הפועלים וביולי 1941 קמה תנועה מהפכנית, 
שנסתייעה, כנראה, גס ע״י סוכנים גרמניים. המרד דוכא 
והשפעתם של הגרמנים, שהיתה ניכרת בתחומים שונים 
(למשל, באודריה), בוטלה. ב׳ צידדה בהחלט עם אה״ב 
וביאנואר 1942 שילמה ל״סטאנדארד אויל קומפאני" (ע׳ 










ספר״החוקים הספרדי מ 1829 . 

•^ז €0 ^ ; 1924 , 1110 > 1 ס 011 ^ 7 /< 0 0 ^ €041 , 1110 * 0351 001 

7 ז 1 ) 7€ ז 1€ זז^^ 1171 ^ 1 1714 ) מ 1 >^/^ןמ£/- 0 /׳ 5 מ^ / 0 

. 1950 ,^ 1 

ג. ט. 

היסטוריה. — 1 . עד סוף התקופה הקולוניאלית 
( 1810 }. - שטח־ההרים של ב׳ כבר היה בימי־קדם איזור 
של תרבות אינדיינית ניכרת, כפי שמעידים על כך החרבות 
שעל־יד סיאהואנאקו (ס 20 מ 3 טו 131 ' 1 '). במאה ה 15 לערך 
סופח שטח זה לממלכת האינקה (ע״ע), ב 1538 נכבש ע״י 

-_\- נד) _ 


והמסטיצים ושזומוני־האיבדיינים לא השתתססו בהן כלל. 
שאלת היחס בין המדינה והכנסיד" או בעיות כגון קביעת 
זכויותיהן של הפרובינציות ושל הממשלה המרכזית (מינהל 
צנטראליסמי או פדראליסטי), חופש־העיתונות, ענייני־חינוד, 
זכות־הבחירה, ההתחרות בין שתי ערי־זעירה, לה פאם 
וסוקרה (צ׳וקיסאקה) וכדומה עמדו לפעמים במרכזם של 
הסיכסוכים. אר עפ״ר נגרמו המהומות הפנימיות על־ידי 
התחרות של מנהיגים (קאודיליום, 08 ^ 111 ^טג^), שביקשו 
להשתלט על ההכנסות של המדינה. הנשיאים, ברובם גנרא* 
לים, ששלטו בתקופה זו, היו מנואל בלסו (״ 8612 : 1848 — 

^^ % 0 > דוו.* ד. 180 ממויו 0 ז-סוסה-רה-לינארס 


^ גוליויה—בולמר, סיימיז 824 


שביתות־פועלים במכרות־הבדיל. השאיפות הטוטאליטאריות 
קיבלו שוב עידוד, ובהנהגתו של הכלכלן ד״ר דקטור פאס־ 
אסטנסורו( 58010 מ€] 8 ^ 2 ב?) קמה תנועה לאומית*מהפכנית 
(. 8 .א , 0 תגמ 010 ט 01 ע£^ 11513 ב 11 ס 301 א 10 מ 10 ת 1 ו׳יי 10 ג). 
קבוצת קצינים צעירים, ובראשם המאיור אלברטו טאבורגד" 
הצטרפו לתנועד" סילקו את פניאראנדה וד״עלו את המאיור 
גואלברטי וליארואל ( 061 ז 1113 זץ), גיבור מלחמת־הצ׳אקו. 
לנששזות ( 20.12.1943 ). ממשלה זו הוכרה רק ע״י אקוואדור 

וארגנטינה וועידת המדינות האמריקניות בסונטווידאו הכריזה 

♦י 

ביאנואר 1944 , שמנהיגיה של מהפכה בוליוויינית זו היו קשו¬ 
רים קשר הדוק בגרמניה הנאצית. לסיכר התפטרו מן הממשלה 
המיניסטרים, שהתנגדו להשפעת אה״ב (טאבורגד" פאס־ 
אסטנסורו ואתרים), וביוני 1944 הוכרה ממשלת ויאארואל 
ע״י אה״ב, בריטניה ושאר המדינות של אמריקה הלאטעית. 
באפריל 1945 הצטרפה ב׳ לאומות המאוחדות ובדצמבר 
אותה שגה חתמה על ההסכמים הכספיים הבינלאומיים של 
ביסון וורז(ע״ע). 

ההכרה בממשלה מצד מדינות־חוץ לא הועילה לה במאמ¬ 
ציה להשתלט על הארץ. מצב-הפיעלים היה רע ובנובמבר 
1944 דוכא שוב באכזריות מרד במכרות-הבדיל. בלה פאס, 
העיר התעשיינית הגדולה ביותר. תמכו הסרופסורים והסטו¬ 
דנטים של האוניברסיטה בתביעותיהם של הפועלים, וביולי 
1946 התמרדה האובלויסיה, פרצו קרבות ברחובות, דליארואל 
נהרג בארמודד״ממשלר, והמנהיגים של. 1.8 י 1.1 י 1 , ביניהם פאס- 
אסטנסורו, הוגלו• השופט נסטור גילין (״ 001116 ) הרכיב— 
בהסכמתם של האזניברסיטד" אירגוני-המורים ובאי־כוחן של 
האגודות המקצועיות—ממשלה זמנית, שהבטיחה את החזרת 
הזכויות האזרחיות, את שיחרורם של האסירים המדיניים 
ובחירות חפשיות. גילין התפטר אחר שבועות מועטים 
דורשו הזמני היה השופט טומאם מונחה-גוטירס ( 35 מ 01 יד 
62 זז 16 זו 6-01 (ח 0 )\, עד יאנואר 1947 ). ב 16.1,1947 נבחר 
בבחירות חששיות, ד״ר אנריקה הרצוג( 0611611208 [זת״£), 
מנהיג ההתאחדות הסוציאליסטית-הרפובליקנית, כנשיאו 
אך עד מהרה הוכרח להכריז על מצב-מצור כדי להחזיק 
מעמד בפני חסידי.£ •א.^ 1 . במאי 1949 מסר הרצוג (מחמת 
מחלה) את הנהלת-המדינה לסגנו ד״ר מאמרטי אוד^גויט^ה 
(*ס 13801 ס 1 ״ס), שחדשים אחדים לאחר מכן הוכרז כנשיא. 

בינתיים גברו שוב הכוחות של • 3 • 1 ל ובבחירות 

של 6.5.1951 קיבל פאס-אסמנסורו המוגלה 45% של הקולויב 
כדי למנוע את היבחרות( כנשיא, מסר אורי(לגויטיה את 
הנהלת-הממשלה לקבוצת-קצינים בהנהגתו של הגנראל אוגו 
באליוויאן (״בנ^שגמ 11180 ?), שהיגלה את מנהיג פועלי- 
המכרות חואן לצ׳ין(״ 1.66111 "גט/). אה״ב הכירו בממשלת* 
באליוויאן והבטיחו לה עזרה טכנית בהסדרתה של הכלכלה 
הבוליוויינית, שהיתה במצב ירוד לאחר שהמחיר של הבדיל, 
התוצרת החשובה ביותר של ב׳, ירד מאוד ב 1950 . ואולם קודם 
שבוצעו תכניותיהן של אה״ב, הצליחו חסידי פאם-אסטנ־ 
ס(ר( להפיל את ממשלת-באליודאן בקרבות-דמים, שפרצו 
באפריל 1952 , פאס-אסטנסור( חזר ב 15.4.1952 מגלותו באר- 


הבדיל, אבל מתוף התחשבות באינטרסים של אזרחי אה״ב, 
ואלו האחרונות הוסיפו ליתן לב׳ תמיכה כספית וטכנית, 
באוגוסט 1953 הונהגה רפ 1 רמה אגרארית, שלפיה רשאי כל 
אדם מביגר לקבל שטח של 50 הקטאר ( 500 דונאם) לעיבוד. 

מ 4 ו ץ 1 >מ/ 13£ ^ 05 .א ; 1946 ,^ 1€ ^ $0€7016 

1 ) 1 4€ י ע 4€ / 0 מ 0 //ו 4 מ^/מו ו 4 ^/| 1 /ק>ז/ 

. 1946 4€1 

א. מ. י. 

היהודים. — במאד, ה 16 הגיעו לב׳ מספר משפחות 
של אנוסים מספרד ופ(רטוגאל, שברחו מפני האינקוויזיציה, 
אד הללו נטמעו בא 1 כלוםיה המקומית. בשנת 1905 באן לב׳ 
ראשוני המהגרים היהודיים לארץ. עד שנות ה 20 למאה 
העשרים לא עלה מספרם על עשרות אחדות בלבד, ורק עם 
צמצום ההגירה לאה״ב התהילה הגירה ניכרת לב׳ ממזרה- 
אירופד- בעיקר מפולניה. הגירה ז( גברה לאחר שהוקם 
המשטר הנאצי בגרמניה. בסוף שנות ה 30 נאמד מספרם של 
היהודים בב׳ ב 8,000 נפש, אך הרבה מהם יצאו אח״כ את 
הארץ משום שלא עלד, בידם להסתדר בד,. כיום ( 1953 ) 
נאמד מספרם של יהודי ב׳ כ 4,000 נפש. מהם כ 2.800 בלה 
פאס, כ 800 בקוצ׳באמבה וכ 400 במקומות אחרים. 

יהודי-ב׳ מתפרנסים ברובם ממסחר ותעשיה. מצבם הכל¬ 
כלי הרא בדיד כלל מבוסס. כמה מד״ם — כגון מאוריסיו 
ה"כשילד, הגדול בבעלי מכר(ח-הנחושח בב׳—הגיעו לעושר 
גדול. כניסתם של אלפי פליטים יהודיים מגרמניה בסוף 
שנות ה 30 עוררה מתחילה בא:כל 1 סיה תגובת-איבה, שגברה 
בהשפעתה של התעמולה הגרמנית 1 אך אחר המלחמה פסקו 
ההתקשות האנמישמיות. המהפכה של 1952 , שכתוצאד, ממנה 
עלתה לשלטון המפלגה הלאומית הראדיקאלית, שבימי 
המלחמה היתה קרובה לנאצים, עוררה מתחילה דאגה באוכל(- 
סיה היהודית; אך נראה, שדאגה ז( לא היתה מוצדקת. 
שיוד(דזכוי(תיהם של היהודים לא נפגע. 

הישוב היהודי בב׳ מאורגן יפה. קיים אירגון של מהגרים 
פיוצאי מזרח-אירופה ( 361113 ז 1015 ט 0116 ) ואירגון של מהג- 
דים מגרמניה ( 6011713 16 ) 151:361113 1 )ג 1 ; 1 ״ט 1 ״ס 0 ). שני 
אירגונים אלה הקימו מוסד משותף: הוועד המרכזי של 
יהודי-ב׳ ( 6011713 16 > 110 >״[ 31 ש 1 ״ 06 00111116 ), המסונף 
לקונגרס היד״ודי העולמי. קיימת גם פדראציה ציונית ארצית, 
שבה מיוצגים כל הזרמים ושמקשת את רוב הציבור היהודי. 

קהילת לה פאם מקיימת בית-ספר משלה ובו כ 200 
תלמידים. גם בחיים התרבותיים הכלליים ניכר חלקם של 
היהרדים. באוניברסיטות של הארץ יש כעשרה פרופסורים 
יד,ודיים. 

אריה טארסאקאווער. דער יידישעד פדאבלעס אין 3 אלי- 

וויע. .פאלק את וועלט", ארויסגעגעבען פת יידישן וועלם- 

קאגגדעס, סעסטעמבעי 1952 . -) €0 < 0 ! 0 ^וו 1 1 >ו 8 )ק €1€10 < 7 ^ 

. 323-331 , 11 , 1948 , 11110110 

א. ט 

כזלץר, 0 ימזץ— 6011736 ״ 16 ת 51 — ( 24.7.1783 ־ 17.12.1830 ), 

מדינאי ומצביא דרוס-אמריקני; המשחרר (- 131161 

ז 10 > 13 ) של חמש ארצות באמריקה הדרומית (ונזואלד" ק(- 
^ /■י.♦ י..* ▼ ^ 
.!*■י■■ 1 ^ 1 




1 


825 


כוליור, סיטון 


826 



סיסח 3 ו 5 יהאר 


למיליציה המקומית ואחר שנה עזב אותה בדרגה של סגן 
(לויטנאנט). מחנכו החשוב ביותר היה סימון רודריגס 
( 1771 — 1854 ), שהחדיר בו את הרעיונות הליבראליים והר* 
פובליקניים שהפילוסופים מתקוסח*הה? 6 כלה, ובייחוד רוסו, 
דגלו בהם. ב 1799 שלח אותו דודו לשם השתלמו!* לספרד. 
כאן נכנם לחברה של החצר, שב׳ הבחין עד מהרה בשחיתותה 
המוסרית. ב 1802 נשא בספרד צעירה ממשפחת־אצילים, 
חזר עמה לארצו, והדשים מועטים אח״כ (תחילת 1803 ) 
מתה אשתו. ב׳ לא התחתן שנית, ואף לא הושפע במדיניותו 
או בפעולותיו ע״י הנשים המרובות שהכיר. זמן קצר אחר 
מות אשתו נסע שוב לאירופה, נשאר זמן ממושך בפאריס 
וחי שם את החיים העליזים של צעיר עשיר. אישיותו של 
נאפוליון עשתה עליו רושם, אך ב׳ הוסיף לד״חזיק בדעותיו 
הליבראליות. בפאריס הכיר בין השאר את אלכסנדר הומ־ 
בולט (ע״ע), שהירהר כמותו על הצורך לשחרר את אמריקה 
הדרומית מן העול הספרדי. 

בדרכו חזרה לונזואלה התעכב ב׳ זמן קצר באה״ב וביקר 
בבוסטון, ניריורק, פילאדלפיה וצ׳ארלזטון. בפברואר 1807 
הגיע לקאראקאם זמן קצר לאחר שנכשל נסיונו של פרנסיסקו 
מירנדה (ע״ע) לשחרר את ונזואלה. עד מהרה עמד ב׳ בראש 
קבוצה של קראולים ראדיקאליס, ששאפו למיגורו של השל¬ 
טון הספרדי.'ב 10.4.1810 שמו ב׳ וקבוצתו קץ לשלטונו 
של המשנה-למלך דסנטה אמפאראן (מ 3 ז 3 ק 1 מ£ 1€ מ 6 ש 71 \') 
והרכיבו ממשלה על־יסוד בחירות כלליות. זו היתד, הממ¬ 
שלה הראשונה בדרום־אמריקה, שנבחרה על־ידי העם. 
ממשלה זו ביקשה את עזרתה של בריטניר" שהתיחסה לתנר 
עת־השיחרור באהדה, ביהוד מסיבות מסחריות, ושלחה 
משלחת בד,נהגתו של ב׳ ללונדון. אך המשלחת לא השיגה 
שום דבר חיוני ובסתיו 1810 חזרה לתזואלה ביחד עם 
מירנדה. ב 5.7.1811 הכריז הקונגרס הונזואלני על עצמאותה 

שש ש 1 

של ארצו. 


אבל מספר המצדדים בשלטונה של ספרד עדיין היה 
מרובה באת, בייחוד בתוך הכמורה, ורעידת-ר,אדמה, שהח¬ 
ריבה ב 26.3.1812 את קאראקאס וגרמה לאלפי קרבנות, צוינה 
ע״י הכמרים כפורענות שבאה על הארץ מידי שמים מחמת 
חטאיהם של המורדים. הרבה מן התושבים הצטרפו לחיילים, 
שנשארו נאמנים לספרד. ונזואלה נכבשה בזמן קצר ע״י 
הספרדים, מירנדה נפל בשבי וב׳ הצליח להימלט לאי קורא- 
סאו(סג^גזטס) ההולאנדי. משם עבר באוגוסט 1812 לקאר- 
סאחנה(גמש^גזשגס) שבגראנאדה החדשה(כיום קולומביה), 
ומשם סנה בכרחו מ 15.12.1812 אל המהפכנים של את זו 
לסייע לו בשיחרורה מחדש של ונזואלה. במאי 1813 חדר ב׳ 
עם צבא בן כמה מאות חיילים לוונזואלה, ובכרוז, שפיר- 
סם בטרוחיליו ( 11x1110 ^'!'; בוונזואלה הצפונית־מערבית) 
ב 15.6.1813 , דרש *מוות לספרדים, סבלנות למתנגדים האמ¬ 
ריקנים". הוא ניצח את הספרדים בקרבות אחדים ובד 
לאוגוסט נכנס כ״משחרר" לקאראקאס לקול תרועותיה של 
האוכלוסיה. 


ואולם נצחתו לא היה שלם. בתחילת 1814 נהג הקצין 
חוסה טומס בובם ( 05 ^^ 60 ), מצדדם של הספרדים, את 
^_יאנרואים ( 05 ש 0 מ 1.13 ), הרועים הפראים של מישור נהר־ 
אורינוקו, נגד ב׳, ותינה אותו בשני קרבות-דמים. ב׳ הודח 
מתפקידיו ע״י קציניו ופנה שוב לגראנאדה החדשה. כאן 
סייע למהפכנים לגרש את הספרדים מעיר־תבירה בוגוטה 
( 12.12.1814 ). אבל באפריל 1815 הגיע צי ספרדי גדול עם 
צבא של 11,000 איש לחו*? של אמריקה הדרומית. ב׳ ברח 
אל ג׳אמאיקה הבריטית, ומכאן כתב ב 6.9.1815 את מכתבו 
המפורסם לידידיו, שבו ביקש להסביר את סיבות כשלונותיו. 
במכתבו זה הכריז ב׳, שהוא ימשיך במלחמת־השיחרור. 
מג׳אמאיקה נסע (בסוף 1815 ) להאיטי. כאן קיבל אותו 
הנשיא הנושי אלכסנדר פטיון (מ 110 ^ק) בסבר פנים יפות 
והוא ולואיס בריון ( 611011 1.1115 ; 1782 — 1821 ), יורד-ים עשיר 
מקוראסאו, הןסותר הבריטי ר 31 רט סאתרלנד ( 1 >מג 811111411 ) 
נתנו לו כסף, ספינות ונשק, ובתחילת מאי 1816 עלה ב׳ 
שוב בראש 200 איש על חופה של ונזואלד- עד מד,רה 
נתברר, שכוחותיו לא הספיקו לכיבוש הארץ, וב׳ חזר 
ונסע לד״איטי כדי לבקש עזרה. בתחילת שנת 1817 חזר 
מהאיטי לוונזואלה וכאן כבש את גלילו הרחב של נד,ר 
אורינוקו, ב 18.7.1817 נכנם לעיר אנגוסטורה (כיום: סיודד 
[ 13£1 ) 1 ו 01 ) ב^יור), שבה התחיל מארגן מינהל אזרחי. מאחר 
^^אנרואים, בפיקודו של מנהיגם הצעיר חוסה פאז( 2 ^?), 
עמיו עכשיו על צידו, היה ב׳ סבור, שהניצחון הסופי כבר 
הובטח. ואולם כשניסד, לגרש את הספרדים מחלקד, המערבי 
של תזואלד" הוכה חילו על־ידי הגנראל הספרדי מוריליו 
ב 25.3.1818 בקרבת לה פוארטה (לא רחוק ממרוחיליו). 

ב׳ בא לכלל מסקנה, שחייליו לא יוכלו לעמוד במלחמה 
בפני הגדודים הספרדיים חמנוסים, ובעזרת ידידו לופס סנדם, 


בא-כוחה של המסשלד, הוינזואלנית בלונדון, הקים צבא 
חדש, שהיה מורכב מחיילים בריטיים ואיריים, שנלחמו בנא- 
פוליון. באביב 1819 פנד, עם צבא של 2,500 איש לגראנאדה 
החדשד" עבר את הביצות של מישור-האורינוקו ואת הרי- 
האנדים המב־סים שלג, ניצח צבא ספרדי של 5,000 איש על¬ 
יז* בוי^ה ( 807303 ) וב 7.8.1819 נכנם כמשחרר לבוגוטזב 
משם חזר לוונזואלה והכ״ייז באנגוסטורה (ב 17.12.1819 ) על 
התאחדותן של ונזואלה. גראנאדה החדשה וקיסו ( 0 ^ 1 ו^^; 







827 


בילמר, סימון—כולמגר, מחן וזינריד 




כיום מדיבת אקוואדור) לרפובליקה של קילומביה הגדולד- 
אחר שביתת־נשק קצרה פרצו ב 1820 קרבות חדשים. 

ב 24.61821 ניצח ב׳ את הספרדים צ״י קר־בובו(נ< 01 נ 31 זג 0 ; 
מערבית לקאראקאס} ובזה בא קיצו של השלטון הספרדי 
בחלק הצפוני של אמריקה הדרומית. 

באביב 1822 גירש ב/ בסיוע ידידו הצעיר אנטיניו סוקרה 
(ע״ע), את הספרדים מאקוואדור, וכדי לתאם אח פעולותיו 
עם אותן של מנהיגי ארגנטינה, פרו וצ׳ילה, נפגש ב 26.7.1822 
בגואיאקיל עם זענראל הארגנטיני סן מרטין (ע״ע), משח־ 
ררה של צ׳ילה. אך נתברר, שסאן מארטין רצה באירגון 
מונארכי של דרום־אמריקה תחת שלטונו של בסיך אירופי. 
מכיוון שב׳ היה רפובליקני מושבע לא באו השנים לכלל 
הסכם; סאן מארטין התפטר מכל משרותיו וב׳ פנה לפרו, ניצח 
שם ב 661824 את הספרדים על־יד חונץ ( 10010 ; צפונית־ 
מערבית ללימה), בעוד שסוקרה היכר, אותם ב 9.12 של 
אותה שנה על־יד איאקוצ׳ו ( x0 !^ס^ 3 ץ\ 1 ; דרומית־מערבית 
ללימה). בזה נשתחררה פרו, המושבה הספרדית האחרונה 
באמדיקה הדרומית. 

אח״כ ( 1825 ) הלד ב׳ לפרו העליונד" שנעשתה מדינה 

עצמאית בשם בוליויה (ע״ע). אך שאיפתו של ב' לאחד את 

כל ארצות אמריקה הדדומית לסדראציה אחת, לסי דוגמתן 

של אה״ב, לא נתגשם. ונזואלה וקולומביה נפרדו שוב זו 

מזו, ומתנגדיו של ב׳ אף התנקשו בחייו בבוגוטה( 25.9.1828 ). 

הוא החזיק בשלטונו, תיווך ופישר בין קולומביה ופרו( 1829 ), 

אך השפעתם של יריביו גברה והלכה וב׳ התפטר מנשיאותו 

בקולומביה (יאנואר 1830 ) ובוונזואלה (אפריל אותה שנה). 

הוא רצה לנסוע לאירופד" אך בריאותו היתד. רופפת זה 

מזמן, וב 12,1830 .ד 1 מת בסביבת סנטד. מךטד. שבקולומביד" 

ב׳ חי בזכרונם של אנשי אמריקה הדרומית כמדינאי 

ומצביא גדול, שלמרות כל הקשיים שעמדו בפניו, שיחרר 

אח השטחים הענקיים של ארצותיהם וד,ניח את היסודות 

להתפתחותן כמדינות חפשיות. — מכתביו של ב׳ והמסמכים 

הקשורים בפעולותיו נאספו בעשרד, כרכים בשם: 13$ ז 3 כ> 

1929/30 , 1,00003 .¥ .!) 6 ,י^ 0 [^^ד 1 ^נ|ו, 1 1101 . 

(אנגלית; בתרגוס גרמני: 1949 ) 1948 ,.ע מ 0 מ )ס 

א. ם* י. 

ביל^י יוהן — 31 ץ 661 1011300 — ( 1802 — 1860 ), מאת־ 
מאטיקן הונגארי, אחד ממגלי הגאומטריה הלא־ 

אוקלידיח (ע״ע). ב׳ היה בנו של המאתמאטיקן פארקאש ב׳, 
ידידו של גאום (ע״ע). כשהיה בן עשר התחיל לומד מאח* 
באטיקה מאביו. אח״כ למד הנדסד. בווינה וד.יה קציךזעדסה 
בצבא. 

לאחר שאביו לא הצליח להוכיח את אפסיומת־ד.מקבילים 
של אוקלידס, חיבר ב׳ ב 1823 גאימטריד. מושלמת, שהיא 
מבוססת על אפסיומות־הגאוממריד., חוץ מאבסלמת־המקבי־ 
לים. מחקר זה נתפרסם ב 1831 , בתור תוספת לכתבי־אביו של 
ב׳, בשם ״נספח, שמציג את מדע־המרחב לאמיתד ( 0<11x ^קק^ 

005 ( 1 0x1111 ס 3 ' 01 ' 1 0 ) 5010 ( 31 3111 ק 5 5010011301 ). המחקר נכתב 

ונתפרסם בלא שידע המחבר, שכבר הקדים אותו גאוס 
בתגלית זו, ושגם לובצ׳בסקי (ע״ע) פירסם ב 1826 את 
הגאומטריה הלא־אוקליתת שלו. ב׳ עצמו היה מן הראשתים, 


שעמדו על הערך של תגליתו, שאת חשיבותד. במאתמאטיקה 
ובפילוסופיה השווים היום לזו של המהפכה הקופרניקנית 
באסטרונומיה. 

3 ול.ין, א[ — 0 ^ 6010 0 סס\ 1 — ( 1507 — 1536 ), אשתו 
השניה של הנרי 11 וע, מלך אנגליד.. אן היתה בתו 
של סר תומאס ב׳, שב 1529 לערך נעשד. הרוזן של וילטשיר 
ואורמונד ( 10 ) 01-1000 1 ) 30 0 ז 5111 ) 11 זו\ 0£ 1 ז £3 ). א׳ בילתה 

שנים אחדות בחצר־המלכזת הצרפתית ום 1525 בעדך היתה 
אחת מגבירות־החצר של קאתרין, מלכת־אנגליד, ואשתו של 
הנרי וו ¥1 . אן מצאה חן בעיניו של המלך, אך סירבה 
לתשות פילגשו ולא הסכימד. לחיות עמו חיי־אישזת אלא 
לאחר שד.תחיל המשא־ומתן עם האפיפיור על ביטול נישואיו 
עם קאתרין ( 1527 ), מ 1528 התגורר הזוג בגריניץ׳ (ע״ע), 
וכשא׳ הרתד, למלך בתחילת 1533 נישאו זה לזו בנישואים 
סודיים, שהוכרזו כעומדים בתקפם ע״י הארכיהגמון קראנמר 
(• 01-301001 ) ב 23.5,1533 , ולאחר חמשה ימים הכריז קראנמר, 
שנישואיו של הנרי עם קאתרין בטלים ומבוטלים. ב 1.6,1533 
הוכתרה א' כמלכת־אנגליה ובספטמבר ילדד. את אליזבת 
(ע״ע), המלכה לעתיד לבוא, אך א׳, שהתנהגה בשחצנות, 
לא היתה אהובד, על חברת־החצר ואף בעלה בגד בה עד 
מהרה. ב 29 ביאנואר 1536 ילדד. ילד מת, ובאותו יום נערכה 
הלוויתה של קאתרין, שמתה ימים מועטים קודם לכן. זמן 
קצר אח״כ, במאי, אסר המלך את א׳ והאשים אותה בניאוף 
עם חמשה מאנשי*ד,חצר, שכולם הומתו. אין לקבוע, אם 
היתר. אמת באשמה זו, שהרי אן לא הודתה בה, בית*ד.משפט 
דן אותה למיתד. לפי רצונו של המלך וראשה נכרת ב 19.5 . 
ביום שלאחריו התארס המלך עם ג׳ין סימור(• 1 ססס 1 ז( 80 1300 ). 

, 1£ ז 14111 . 5 ; 1884 ,. 8 ,()(!גמזזסס? ,יז 

, 8 . 4 , 10 וז}^ 1 ; 1905 , ¥111 / 0 

, 3 ע 011 ? .? ;* 1906 , 1825 ,()־!*קג-ס .א .ס . 4 *) 

.( 1952 ,. 1 >־ ׳״ 06 ) 1905 , ¥111 

א. ס. י. 

'^ 5 ( 5 יגךיןו —• 11801110501 :) 1 -וסו 0 ן 011300 1 ( — 
( 1504 — 1575 ), רפורמאטור שודיצי. נולד בבאומ* 

גארטן שבקאנטון ארגאו, כצעיר בבניו של כומר־ד.עיר*אביו 
של ב׳ התחתן קודם שנעשד. כומר ועבר אח״כ, ב 1529 , למחנד. 
הרפורמה. כשהיה בן 12 עבר ב׳ לאמריך (בגרמניה), שבה 
למד בבית־ספר כנסייתי, וב 1519 — לקלן, במקום שד.תחיל 
מעיין בכתביהם של אבות״הכנסיה ואח״ב גם בכתביהם של 
לותר ומלאנכתוןז מתוך קריאה זו נתקרב ב׳ לתנועת־ 
הרפורמה. ב 1522 הזר למולדתו ונעשד. מורה בבית־הספר 
של המנזר שבקאפל ( 61 קק^ 1 ) ושם לימד שש שנים! 
בתקופה זו עברו המנזר ובית־הספר שלו אל הרפורמיים 1 
ב׳ נקט עמדה נגד האנאבאפטיסטים ואף התווכח עמהם! 
ב 1527 שמע את צודנגלי וב 1528 ליווה אותו לברן, שלשם 
הלך צווינגלי כדי להשתתף בוויכוח; באותם הימים הכיר 
ב׳ נזירדדלשעבר והתחתן עמד.( 1529 ), ובאותה שנה גם ירש 
ב׳ את מקומיאביו בעיר־מולדתו. בינתיים החריפו הניגודים 
ביו הפרוטסטאנטים והקאתולים שבשודיץ ולשוא הטיף ב׳ 
בדרשותיו לשלום: בקרב, שנערך על־יד קאפל, נפלו המנהי¬ 
גים של הרפורמאציה בשווייץ וביניהם גם צודנגלי ( 11 
באוקטובר 1531 ). ב׳ עזב עם משפחתו את עיר-מולדתו ועבר 
לציריך. מיד לאתר שבא לשם התחיל דורש בכנטיית-ד״עיר 
בהצלחה מרובה כל-כך, עד שנראה היה לשומעיו כאילו 



829 


בולינגר, מהן הינמד—גולנדיסטים 


830 


צווינגלי קם לתהיה, וב׳ נתמנה עד מהרה ככומר של כנסיית־ 
העיר. ב׳ הגן על זכויותיה של הכנסיה בחיים הציבוריים, 
וביתוד על תופש־הדיבור של הדרשנים ועל זכותם להתערב 
בצד המוסרי של החיים המדיניים, אלא שבניגוד לצודנגלי 

ו 

הטעים יותר את ההפרדה, שיש להפריד בין רשות־המדינה 
ורשות־הכנסיה. ב׳ הפליא את כל יודעיו בפעולותיו לטובת 
הציבור בימים, שבהם פשט בשווייץ דבר* כמרכן דאג 
לגולים פרוטסטאנטים מצרפת, אנגליה ושאר ארצות־אירופר" 
שמצאו מקלט בשווייץ. 

ב׳ הגן על עמדתו של צווינגלי, כשדעותיו התאולוגיות 
של זה האחרון הותקפו אחר מותו גם ע״י הקאתולים וגם ע״י 
לותר• בשאלה בדבר סעודת־הקודש, שבה נקט לותר עמדה 
דומה לזו של הקאתולים, שלפיד, אין הלחם והיין, המוגשים 
בסעודד" אלא דמו ובשרו של ישו, היתד, עמדתו של ב׳ שונה 
במקצת מזו של צווינגלי. ב׳ הטעים יותר את הצד האובייק* 
טיווי שבנוכחות האל בלחם וביין — לדעתו אין להפריז 
בחשיבותה של םעודת־ד,קודש, כמו שאין גם למעט חשיבות 
זו: הלחם והיין אינם רק סמלים ז ישו נוכח בהם באמת, אך 
לא באופן גשמי, אלא באופן רוחני, כשהמאמין אוכל את 
הלחם ושותד, את היין מתוך אמונד, שלמה. ב׳ הכשיל את 
נסיונותיו של בוצר (ע״ע) להביא את אנשי שווייץ לידי 
פדרה בין עמדתו של לותר ועמדתם של צווינגלי וחסידיו 
ביהוד בשאלת סעודת־ד״קודש. לעזמת זה יש לזקוף לזכותו 
את הדיסכם (בעל 26 הסעיפים) בין חםידיד.ם של צווינגלי 
וקאלווין בשאלת סעודת־הקודש(ציריו, 1549 ). במרוצת־הזמן 
נתקרב ב׳ לדעתו של קאלווין, שחייב אח הגזירה הקדומה 
(בניגוד לחופש הרצון) — מה שהביא לידי איחוד בין חסי¬ 
דיהם של צודנגלי וקאלודן גם בבעיה זו. ב׳ גם חיבר את 
התעודה החאולוגית המבססת את אחדות־ד,דעוח בין חסידיהם 
של צווינגלי וקאלווין: כשחשב ב׳, שיום־מותו קרוב, חיבר 
וידוי אישי, שכולל את האמונות והדעות שלו( 1562 ), וכשתלד, 
ב 1564 בדבר, ציווד, למסור את כתב־הווידוי למועצת-ד,עיר 
לשם פירסום לאחר המיתה < אך ב׳ הבריא והתעודד, לא 
נתפרסמה עד שנת 1566 , שבד, קיבל הנסיך הבוחר של 
הפאלאטינאט, פרידריך ווו, את הרשות לפרסמה. זוהי 
התעודה הנקראת ז 10 ז 051£ ק ס £€551 מס 0 (עיקרי 

האמונד, השווייציים המאוחרים), שנתקבלד, כיסוד־אמונד, 
ע״י חסידי הרפורמאציה בצרפת, סקוטלאנד, הונגאריד" בו¬ 
המיה, — ואף נתקבלה בחיוב ע״י הוגים רחבים בגרמניה, 
באנגליה ובד,ולאנד. עיקר זכותו של ב׳ היא בתרומד" שתרם 
לאיחוד של חסידי הרפורמה שבשתייץ הדוברת גרמנית עם 
אלה של שווייץ הצרפתית וד,איטלקיח, ובזר, הניח אח היסוד 
לכנסיה קאלודנית עולמית. 

1€ ,. 5 .// ; 1858 

; 1943 ,. 3 .£ ; 1940 

)/מ׳מז! ^< 1 , 110 בת 1 ־ 1 ) 111 ו 1 ו 21 -: 1 ג>חגז<|) 1 ) 111 ־ 1 

. 1938 ״ 5 .ס ז.;מ/ממ)^ 

ד. ס. 

בזל'^ו; 3 רזק׳ ^רי סךג׳זן,רוזן של ב׳ _. 1 מ 831 ׳ 6110 ^ 1 
(£^ 01 י[< 1 §מ 11 ס 6 0£ 1 מ 11 ס ¥150 מ 1011 —( 1678 — 1751 )/ 

מדינאי וסופר בריטי. ב 1701 , כשהיה אך בן 22 , נכנס לבית- 
הנבחרים וד,ודות לכשרונותיו, ובייחוד לכשרון-הדברנוח 
שלו, נעשה עד מהרה ממנהיגיהם של הטורים. מ 1702 ואילך 


כיהן במשרות חשובות, וביניהן זו של מיניטטר-ד,מלחמה 
( 1704 — 1708 ). ב 1708 התפטר מחברות בממשלה ביחד עם 
חברד הרלי (אח״ב לורד אוכספורד, ע״ע), אך ב 1710 נכנם 
שוב לממשלה וב 1712 הועלה לדרגת רוזן. ב 1712/13 שימש 
בא-כוחה של אנגליה במשא-ומתן על השלום של אוטרכט 
(ע״ע) וד,צליח בתפקיד זה. 

ב׳ נלחם נמרצות בורגים ובתוםכיד,ם, שפרשו מן הכנסיה 
האנגליקנית ( 5 ז 16 ם 11586 >), אע״פ שלאמיתו של דבר היה 
אדיש לענייני-הדת. הוא נטה לדעות תומכי המלך ג׳ימז 11 , 
וד,תנגד לעליית השושלת של בית-ד,אנובר על כסא-המלכות 
בבריטניד, (ע״ע בריטניד״ היסטוריד,). כשנתמלך ג׳ודג׳ 1 
מבית-האנובר ( 1714 ) ברח ב׳ לצרפת ( 1715 ) ועמד שם זמן 
קצר בשיתתו של ג׳ימז, התובע של כסא־ד,מלכות. אחר-כך 
הקדיש את עצמו ללימודים, בייחוד לפילוסופיה" ובין השאר 
עסק גם בביקורת-ד,תנ״ר. 

ב 1723 הותר לב׳ לחזור לאנגליה, אך כשהמיניסטר 
וולפול (ע״ע) מנע ממנו כל עבודד, מדינית מעשית, התקיף 
ב׳ מ 1727 את מדיניותם של הורגים ושל הממשלד, ואת 
השחיתות ששלטה בהם במאמרים סאטיריים, שפירסם בעיתון 
"האומן"(מ 3 ת)$) 3£ י 01 1£ ו 1 '). ב 1735 נסע שוב לצרפת ווזיבר 
שם את ספרו "מכתבים על הלימוד של דברי־ד,ימים ועל 
השימוש בהם* (ץז 0 ז 1118 0£ 1086 >תג ץ 81113 1116 תס 8 ־ 1,61161 ), 
שבו ציין את ההיסטוריה כ״מורה לבני-אדם". ספרו ועזשוב 
ביותר היה על ״המלך הפאטייוטי״( 101 ־ 1 ) 3 ? 3 0£ 163 ) 11161 ׳ 
שבו טען, שהמלך צריך לעמוד מעל למפלגות, שהן 
רודפות אחר מטרותיד,ן האנוכיות בדרכים בלתי-כשרוח. 
חיבור זד, השפיע על המלך הצעיר ג׳ורג׳ ווו ועל הרבד, 
מדינאים אחרים בעתיד, ביניד,ם על דיזראלי. ספריו נכתבו 
בטיגנון נעים, אך כיום הם נחשבים למעשי-אמנות יותר 
מלחיבורים עשירי-מחשבה. 

לאחר שמתד, אשתו הראשונה ( 1718 ) נשא ב׳ אצילד, 
צרפתית. כתביו של ב׳ נתפרסמו בדפוס ב 54 — 1753 על-ידי 
ידידו ד. מאלט () 3116 ^?). 

, 7 ^ 71772 ; 1915 ,. 3 01 )//. 1 , 11 ב 38£ ]- 1 

. 1937 ,. 3 ,) 111 )? , 0 ; 1901/3 

א. מ. י. 

בזל^ד'?ז 9 ים, קבוצה של מלומדים ישועים בבלגיה, שמו¬ 
ציאן*, את ה מ 111 ־ 53116101 (״מעשי-הקדושים״)— 

אוסף, שכולל את תולדות הקדושים של הכנסיה הקאתולית 
ערוכות לפי סדר ימי-הקדושים בלוח־ד,שנה. התכנית המקו¬ 
רית של המפעל הוצעד, על-ידי הישועי הריברט רוסודדד, 
( 16 ) 67 ׳יי 110$ )ז 6 נ 1 ״ 136 ; 1569 — 1629 ), שביקש להוציא את 
המקורות הקדומים של חיי-הקדושים בהוצאה מדעית-ביקר־ 
תית! רוסורדד, אסף חומר מרובה, אך מת קודם שביצע 
את תכניתו. את שני הכרכים הראשונים (לחודש יאנואר) 
הוציא ב 1643 הישועי יאן בולאנד ( 1 )ת 60113 תג!; 1596 — 
1665 ), שעל שמו נקראה בשם ב׳ קבוצת-עוזריו, שהמשיכו 
בעבודד, אחריו. אחד מן הפעילים ביותר בד,ם היד, דניאל 
פאפברוך ( 0611 זל 6 ק 3 ?), שבעריכתו הגיע מספר הכרכים 
ל 23 . פאפפרוך התייחס לתעודות כנסייתיות מיה״ב מתוך 
ביקורת מופרזת — מה שעורר את התנגדותו של הנזיר 

ו 

הפנדיקטיני מפיון (ע״ע) ז לסוף הפיר פאפפרוך בטעותו, 
ובעריכת האוסף נתקבלה שיטתו של מפיון בחקר התעודות 
של יה״ב. עבודתם של הב׳ נפסקה בשנת 1794 , כשבלגיה 



831 


בולנדיסטים—בולסנון 


832 


סופחה לרפובליקה הצרפתית, ונתחדשה בחסותה של המדינה 
הבלגית החדשה ב 1837 . ב 1882 הועמד בראש המפמל קצרל 
דה שמט ( 501631 1 ^ 11 ^ 1 ), שהשתדל להתאים את עריכת* 

האוסף לתביעות המדע הפילולוגי המודרני. באותה שנה 
התחילו הב' מוציאים רבעון בשם 80113031303 0316613 ^, 
שבא להשלים את המובא באוסף עצמו ושכולל דיונים ביקר־ 
תיים, פירסומים ראשונים של טכסטים וסקירות ביבליוגרא־ 
פיות. עד 1773 יצאו באנטוורפן 50 כרכים של האוסף ומ 1837 
ואילך יצאו בבריסל 14 כרכים נוספים ממנו. ב 1925 יצא 
הכרך המגיע עד ה 10 בנובמבר. 

. 1920 < 0 '( 3 ג €1€1 ס .מ 

ד. פ. 


בולנז׳ה. ז׳זרז׳ אינכט 1 ׳[ 10 '׳- . 651 תז£- 865 ז 060 

♦* • ■ 1 ^* * 

66 ; 6011130£ 6 וי 31 ^' 630 { — ( 1837 — 1891 ), גנראל 
ומדינאי צרפתי. ב 1856 נכנם לצבא והצטיין כקצין אמיץ* 
לב בקרבות באלג׳יר, איטליר" הודרסין ובמלחמה הצרפ¬ 
תית—הגרמנית של שנת 1870 . ב 18£0 הועלה לדרגת גנראל, 
ב 1682 נתמנה מנהל המחלקה של חיל־הרגלים במשרד* 
המלחמה וב 1884 — למפקד העליון על חיל־צרפת בטוניסיה. 
לאחר זמן קצר חזר לפאריס, התקרב לכמה מדינאים, ביניהם 
לקלמנסו (ע״ע 1 , ובתחילת 1886 נעשה מיניסטר־המלחמד- 
הוא הנהיג תיקונים לטובת החיילים, והכניס לשימוש רובה 
משוכלל בשביל חיל־הרגלים (רובה לבל). משום השגים 


אלה, ובייחוד משום עמדתו התקיפה כלפי גרמניה בימי 
המתיחות של אפריל ומאי 1887 (כשהגרמנים אסרו בלא 
הצדקה את פקיד־הגבול הצרפתי שנבלה [ 0011:311106 
16 ^(^^ 110 ^$]), נתחבב על העם. בייחוד שיבחו אותו המונאר־ 
כיסטים ומתנגדים אחרים של הרפובליקה וחוגים לאומיים 
קיצונים (בולנז׳יסטים), שראו בו את המנהיג, העתיד לרפא 
את המדינה מנגעיה ולנקום את נקמתה מגרמניה. אך ידם 
של הרפובליקנים ושוחרי־השלום נשארד, על העליונה, וב׳ 
הוכרח להתפטר במאי 1887 מתפקידו כמיניסטר, והועבר 
כמפקד קירפוס לדרום־צרפת. באפריל 1888 נבחר כציר 
לבית־הנבחרים ובאותה שנה היה המדינאי הפופולארי ביותר 
בצרפת, החוגים השולטים ראו בתעמולתו מזימה של מהפכה 
מונארכיסטית, ובפברואר 1889 הודיע לו מיניסטר-הפנים 
ז׳אן קונסטאן ( 5 ה 3 ז 05 ס 0 ; 1833 — 1913 ), שהוא רואה אותו 
כאויב־המדינה, ואיים עליו במאסר. ב׳ ברח לבלגיה בלוויתה 


של אהובתו הגב׳ ב 1 נמן ( 60006013105 ). כשמתה התאבד 
ב׳ ב 1891 על־יד קברה. 


1893; 1^. 1912. 


א. כ 2 * י• 


הכתיר הקיסר אוטו 111 את ב׳ בגניזנ 1 (ע״ע) בכתר־מלכות. 
גגיזנו נעשתה מטרופולץ ועל־פי צו האפיפיור — גם עיר־ 
הבירה של הכנסיה הקאתולית העצמאית בפולניה. אחר 
מותו של אוטו 111 פלש ב׳ לגרמניה והרחיב את שלטונו 
עד הנהרות אלסטר וזאלד" ב׳ השתמש במהומות, שפרצו 

* 1 ^ 9 

בצ׳כיה, והעלה את דודנו בולסלאב "האדום" לדרגת הדוכס 
של בוהמיה. אח״כ לקח את הדוכס בשבי, סימא את עיניו 
והכריח את הצ׳כים, שיכתירו אותו בכתר הדוכס של בוהמיה 
( 1003 ). ב׳ שלט גם על מוראוויה ועל רובה של סלובאקיה. 
1004 התקיף ללא הצלחה את באוואריה. הגרמנים גרשו את 
ב' מפראג וב 1005 נכרת בבאוצן ( 8301260 ) שלום בין 
הקיסר היינריך 11 ובין ב׳. ב 1018 סיפח ב׳ לארצו את חבל 
לאזזיץ ( 1,30$112 ; 1,083113 בלאט׳) והרחיב את גבול פולניה 
מערבה עד מקום, שפולניה חזרה והגיעה אליו רק אחר 1945 . 
ב׳ היבד, על גדותיו של נהר-בוג המערבי את יארוסלאב, 
הנסיך הגדול של רוסיה, וב 1018 נכנס לקיוב. בזכות פעילו¬ 
תו לטובת הנצרות (בין השאר הפיז אותה בין עובדי- 
האלילים הבאלטיים) הוכתר ב׳ ב 1025 , סמוך למותו, על-ידי 
הכמורה בכתר של מלכות-פולניה. 

2 . ב ו ל ם ל א ב 11 , ה״נועז״ ( 5011317 ) ; מלך מ 1058 עד 
1081 . ניסה להחזיר לארצו את המעמד שהיה לה בימיו של 
ב׳ ו, הסבא שלו. ב׳ נלחם ללא הצלחה בצ׳כים. 1069 הושיב 
ב׳ את איזיאסלאב על כסא הנסיך הגדול של קיוב, ובשכר 
זה קיבל את "רוסיה האדומה" (כיום: גאליציה המזרחית). 
ב 1061 הוכתר ב׳ בכתר של מלכות-פולניח ע״י האפיפיור 
גרגוריוס ווץ. האצילים קשרו קשר על ב׳, בהשתתפותו של 
סטאניסלאב, ההגמון של קראקא ומנהיגה של המפלגה 
הקלריקאלית החזקה. ד,ד,גמון נרצח בשעת התפילה בקתד¬ 
ראלה וגרגוריוס ווץ הטיל ב 1079 חרם על ב׳. ב׳ ברח עם 
בניו להונגאריה, ושם מת. 

3 , בולסלאב ווו,"עקום-הםה" ( 00517 ז 270 ז£),מלך 
מ 1102 עד 1139 . סימא את עיניו של אחיו-חורגו. נלחם 
בצ׳כיה ובקיסר היינריך א בימיו פלשו הפולנים לשלזיה 
והיכו את הגרמנים על-יד וראצלאב(ברסלאו). מ 1109 ואילך 
ניהל ב׳ מלחמות בפומרניה (פומוז׳ה בפולנית—ארץ חוף 
הים הבאלטי) והיפה את הפומראנים על־יד נא;ןל ( 61 ; 31 א). 
ב 1120 — 1124 מרד הוואסאל של ב׳ בפומראגיה, הנסיך 
וראצ׳סלאב משצ׳צ׳ין(שטטין). התלקחו קרבות־דמים, שעלו 
לפומראנים ב 18,006 הרוגים וב 8,000 גולים. לסוף נכנעו 
הפומראנים ונתנצרו. בסוף ימיו נלחם ב׳ ללא הצלחה 
בהונגאריה ובצ׳כיה. בצוואתו חילק את פולניה בין ארבעה 
בניו. 

. 5 ; 1925 . 5 . 8 

. 1880 . 3 € 5 ^ ; 1911 

א. אח. 


13 לםלב (״! 6016513 ). שמם של כמה ממלכי-פולניד" 
1 . בולסלב 1 , ה״אמיץ" ( 7 :ננ 1 סז 011 ), מלך מ 992 עד 
1025 < בנו של מישקו ( 141652110 ), המלך הפולני הנוצרי 
הראשת. ב׳ היה, קודם כל, איש־מלחמה. את הנסיכות הפר 
לנית הקטנה שעל גדות הווארטה הפך למעצמד. גדולה, 
שהשתרעה מן הים הבאלטי עד הקארפאטים ומן האלבה עד 
ווליניד" ב 996 כבש ב׳ את פומראניה וע״י כך הרחיב את 
גבולותיה של פולניה עד חופו של הים הבאלטי. ב׳ כבש 
מידי הצ׳כים את קראקא, שעד אז היתה עיר צ׳כית. ב 1000 


בזלסנדי ( 6018603 ), 1 . עיירה במחוז ויטרבו, בצפונו של 
חבל לאציו(לאטיום) שבאיטליה התיכונד" מספר 
תושביה כ 3,000 ( 1953 ). — ב׳ יושבת על חופה הצפוני- 
מזרחי של ימת-ב׳ בגובה של 348 מ׳ מעל פני-הים, לרגלי 
ההרים הוולסיניים. פרנסתה על מטעים (בעיקר גפן וזית), 
על דיג ובמקצת גם על תיירות. 

בתקופה העתיקה היתה על-יד ב׳ שבימינו עיר בשם 
וולסיניי נובי(החדשה), שהוקמה ע״י הרומים לאחר שהחרי- 
בו את וולסיגיי האטרוסקית. שמרדה בהם ( 264 לפסה״נ), 



בתחילת יה״ב היתה ב׳ בתחומה של לנג 1 בךךיה (ע״ע) ועם 
שאר מחוזותיה הדרומיים של לאנגובארדיה נפלה בידיה 
של מדינת הכנסיה (ע״ע), שבחסותה — ואח״ב בהנהלתה— 
נשארה עד 1860 (בהפסקות קצרות בלבד). ב׳ נתפרסמה 
ע״י הסיפור על מעשה־נסים, שאירע בה, לפי המסופר. בשנת 
1263 ! באותה שנה ראה כומר בשעת עבודת־הפולחן שלו 
בכנסיית כריסטינה הקדושה שבב׳ כיצד נטף דם מן הלחם 
הקדוש, שהוא, לפי אמונת הנוצרים, בחינת בשרו של ישו 
(ע״ע טךנססובסטנציאציה). מסורת זו שימשה נושא לפרסקו 
מפורסם של רפאל (בוואטיקאן). מבחינה חיצונית נשתמרה 
צורתה של העיר בעיקרה כמו שהיתה ביה״ב. שרדו בה כמה 
מיינים היסטוריים מן המאות ה 11 — 15 . 

3 ימה בקרבת 1 ז השניה בגרלה בימות שבהרי־האפני* 
נים. ארכה 13 ק״מ, רחבה 11.5 ק״מ, שטחה 1145 קמ״ר, 
הגובה השנתי הממוצע של פני־מימיה 305 מ/ עמקה 146 
מ׳. יש בימת־ב׳ שני איים פעוטים: אי־ביזנטעה ובו גבעה 
(הגובה: 56 מ׳), שנקראת ״הר־תבור״, ואי־מארסאנה—על 
שם ישוב קטן שבו, שנקרא מארטה. ימת ב׳ מוקפת הרים 
וגבעות, שמתרוממים — מקצתם במדרונים תלולים — עד 
לגובה של 300 — 400 מ׳ מעל פני מימיה. אלה הם שרידים של 
הר־געש כבוי, והימה נמצאת בלועו של הר־געש זד 3 מי* 
הימה באים ממעינות וממשקעים ויוצאים דרך נדי* אחד לים 
הטירני. ימת*ב׳ עשירה בדגים, ביהוד בצלופחים. זולת 
העיירה ב׳ יש עוד ישובים אחדים על שפת הימה ובגבעות 
הסמוכות לה, שהמספר הכללי של תושביהם מגיע ל 20,000 
( 1950 ). 

א. י. בר. 


ב 1 ^צ 15 ן, לוךדג — תת 3 תז 2 ז 801 — ( 1844 , 

וינה— 1906 [התאבדות), דואינ( שעל*יד טריאסטה), 

פיסיקן אוסטרי. ב׳ למד באוניברסיטות של לינץ ושל וינה 1 
מ 1867 שימש עוזר במכון הפיסיקאלי בווינה, מ 6 ד 18 — 
פרופסור לפיסיקה בגראץ, 
מ 1891 — במינכן, ומ 1895 
עד שמת—בדינה. ב׳ היה, 
מחשובי הפיסיקנים בדורו, 
אך כל גדולתו הופרה רק 
אחר מותו. 

השגיו העיקריים של 
ב' היו: ביסוס התא(ריה 
הקינטית של הגזים (ע״ע) 

* % 4 

וביסוס העקרון השני של 
התרמ 1 דינמיקה (ע״ע). ל* 
השגים אלה הגיע מתוך 
שימוש באמצעי מאתמאטי, 
שלא היה מקובל קודם לכן 
בפיסיקה — בסטטיסטיקה 
(ע״ע) — ושב׳ היה מן הראשונים להשתמש בו. מתחילה 
הצליח, על סמך עבודותיו של מפסול (ע״ע), לנסח ניסוח 
שיטתי את התא 1 ריה הקינטית < ולסוף עלה בידו — מתוך 
העמדתם של כל חוקי התנועה המולקולארית על היסודות 
הסטאטיסטיים של ההסתברות (ע״ע) — לנסח את החוקים 
של חלוקת*ד״מהירויות בין המולקולות בגאז ואת תליתם 
של האנרגיה הממוצעת והמהלך החפשי הממוצע בטמפרא* 



5 . בולצטאו 


טורה. את הסתירה המדומה בץ העקרון השני של התרמר 
דינאמיקה בנוגע לתהליכים שאינם ניתנים להיפוך ובין 
המכאניקה, שבה כל תהליך הוא הפיך, יישב ע״י הסברת 
האגטרופיה (ע״ע) בהסתברות של מצב מכאני. 

ב׳ קיבל בהתלהבות את התאוריה האלקטרודינאמית של 
מאפסוול ועשה הרבה להפצתה בין אנשי־המדע באירופה. 
על*ידי מה שנתן ביסוס תאירטי לחוק קרינת הגוף השחור, 
שנתגלה באופן נסיוני ע״י סטפאן(ע״ע קרינה), קישר את 
האלקטרודינאמיקה בתרמורינאמיקה. בזה סלל את הדרך 
לפני תורת הקונטים (ע״ע), 

ב׳ עסק גם בפילוסופיה של הפיסיקה, שבה הופיע כמת¬ 
נגדו של מך (ע״ע). בניגוד להשקפתו של מאך, שהעולם 
החמרי וחוקי-מטבע, וביחוד האטומים, נבנים על־ידי ההכרה 
האנושית מתוך נתוני־החושים, טען ב׳ שיש להם קיום 
אובייקטיוד, בלתי תלוי בהכרתנו, ושתפקידו של המחקר 
המדעי הוא להכיר את תכונותיהם. — על שמו של ב׳ נקרא 
קבוע.חשוב, שמופיע בנוסחותיה של תודת-הגאזים. 

כתביו: -^|^ £1 .(> 01:10 ט 11 ' 1 ' .לט מ£§מט 5 ט 1 ז 0 ז\ 

. 1 ) .נ 1 ט מ 50 מט 16$ זסז\' ; 1891/93 ,$€) 1,1011 . 1 > .ט ) 3 ) 11:121 
- 1 ^ 1 •לט סס^הטגש^זס^ג ; 1897/1904 ,; 11 מ ££113 ^ . 1 ^ £ק 21 ם 1:1 ק 
, 1905 ,מ£) 1£ ז 8£11 £: 131 טק 0 ? ; 1895/99 , 1£ ז 03$11160 1$£11£ )£מ 

ש. אל. 

ב 1 ל 3 נו( 5012300 , בגרמ׳ ם 5026 ), עיד־הבירה של מחודב׳ 
שבחבל האוטונומי טרנטינדאלטו־אדיג׳ה, שהשתייך 
עד 1919 לאוסטריה ונכלל בטירול הדרומית. מספר תושביה 
של ב׳ כ 42,000 ( 1953 ) ורובם גרמנים. ב׳ יושבת בדרומם 
של האלפים המזרחיים בגובה של 265 מ׳ מעל פני־הים על 
נהר איזארקו(איזאק בגרמ׳) סמוך למקום השתפכותו לאךי־ 
ג׳ה (ע״ע). האיזארקו משמש מקור*כוח למפעל-חשמל בב', 
שהוא אחד מן הגדולים במפעלי־החשמל שבאיטליה. עמקי* 
הנהרות הנוחים לתנועה הכשירו את ב׳ לשמש מרכז לדרכים 

היוצאות דרומה לשפלת-הפו! צפונה, דרך מעבר־ברנר, למע* 

* *** 

רבה של אוסטריד" לבאוואריה ולשווייז! צפונה־מערבה 
למרנו(ע״ע) ולכל עמק־האךיג׳ה העליוז! מזרחה, דרך עמק־ 
פוסטר, לדרומה של אוסטריה'וליוגוסלאוויה, הודות לאקלים 

ו** * 

הנ^ בעמקים, המוגנים בפני רוחות־הצפון, נתפתחה במחוד 
ב׳ חקלאות אינטנסיווית (מטעים וירקות) וב׳ משמשת מרכז 
ליצוא של פירות וירקות (טריים ומשומרים) ויין. קיימות 
בה גם תעשיות של טכסטיל ומתכת. מקור־הכנסה חשוב 
היא לה גם התיירות לאלפים. 

■ ב׳ כבר היתה מיושבת בימי הרומיים. בשמה הלאטיני 
באוזאנום (מ 1 טס 23 ט 63 ) היא נזכרת לראשונה במאה ה 8 , 
מתחילה נכללה בתחום הלאנגובארדים וב 40 ד— 911 במכד 
לכת־הפראנקים. אחר־כך שימשה מושב לר 1 זן*םפר באווארי. 
ב 1027 ניתנה לנחלה לבישוף מטרנטו. ב 363 \ עברה עם 
טירול לידי ההאבסבורגים ונשארה בידם עד 1918 (פרט 
לשנים אחדות, שבהן היתד, בידיו של נאפוליון). מן המאה 
ה 18 ואילך כללה האוכלומיה של ב' מיעוט איטלקי קטן, 
וב 1919 עברה העיר עם כל האיזור לידיה של איטליה. השל¬ 
טון הפאשיסטי חיזק את היסוד האיטלקי בב׳ במידה ניכרת 
והעלה את חשיבות-העיר מבחינה כלכלית, אחד מלחמת־ 
העולם 11 נשארה ב׳ בידיה של איטליה? בימי הקרבות 
במלחמה זו ניזוקה קשה. 


855 


כומרשח, פיר־אוגיסטן קרץ רה — כץ 


856 



פינארו— נומאמזה נ 5 חם בעחיתות־החברה (עלי הטנו — רייהנו 

׳פל כומאר׳פה). תהריט, נעילום־׳פם, הספריה הלאומית, פאריס 

בין שנת 1775 , שבה המג ה״ספר מסביליה״, ושגת 1784 , 
שבה הוצג המהזה "נישואי פיגארו", היה ב׳, בין השאר, 
סוכן השאי של המלך" והשפיע עליו לסייע במשלוחי־נשק 
למושבות האמריקניות שנתמרדו, קודם שנחתמה הברית בין 
צרפת והמושבות. ב׳ עצמו אירגן את משלוחי־העזרה, שהיו 
גורם תשוב בנצחונן של המושבות. כן עסק בהמאת־ספ* 
רים — הוציא מהדורה של כתבי וולטר, שהיה ידידו. 

ההצלחה של ה״הפר מסביליה" גרמה, שהציעו לב׳ 
שימשיך בסיפור הדפתקותיו ועלילותיו של פיגארו, והוא 
כתב את הקומדיה ,יום מטורף, או נישואי סיגארו". הצגתו 
של המחזה נאסרה ע״י הצנזורה משום שהבחינו במגמה 
המהפכנית, שהיתה בעיצוב הדמות של המשרת רעולה 
לגדולה והבז לאנשי־האצולה. אך ב׳ לא נתיאש. במשך 
שנים היה מקריא את מחזהו בסאלונים של האצילים ופעמים 
אחדות אף הצליח לארגן הצגות פרטיות של המחזה. ההצגה 
של ,נישואי פיגארו" נעשתה נושא-שיחה בכל מקום, והסק¬ 
רנות בגורלו של המחזה היתה מרובה. לאחר השתדלויות 
מרובות של ב׳ וידידיו (ביניהם המלכה מרי אנטואנט) 
הותרה סוף־סוף ההצגה של ,נישואי פיגארו״ באפריל ^ 17 . 
הצלחתו של המחזה היתד, עצומה: הוא הוצג במשך 68 
ערבים רצופים! 

ב׳ כתב גם מחזות אחרים, שניים לפני ד״ספר מסביליה" 
ושניים אחר "נישואי סיגארו", אולם אץ בהם כלום מן 
העליזות התוססת, מן הפיקחות וההומור השגץ, ומן ההמצאות 
המבריקות של שני מחזותיו הנזכרים. — מכתבי הפרוזה 
שלו זכו לפרסום מדובה ששח הכרכים של זכרונותץ( 1763 ). 

בשנות המהפכה נחשד ב׳ בהתנגדות למהפכנים והוכרח 
להימלט כדי להציל את ראשו מן הגיליוטינה. במשך 4 שנים 
ישב באנגליה ובגרמניד, בדוחק ובעוני. ב 1796 הותר לו 
לחזור לפאריס, שבה בילה את שנותיו האחרונות. 

ב׳ הוא הכשרוז הקומי הגדול ביותר אתר מולייר, והדרא• 


מאטורגן החשוב ביותר, שקם לה, לצרפת, במחצה השניה 
של המאה ה 18 . מחזותיו הגבירו את הלד-הרוחות המהפכני 
של התקופה, למרות מה שב׳ עצמו לא היה מהפכן כלל וכלל, 
ולא שאף אלא לתיקונים מתונים ביותר. 

,־ 11 € 1 > ז 00 . 11 , 011 

.. 1 ; 1883 /. 3 

. 1930 

ג. י. א. 


בזן (ממסם; בספרות העברית של יה״ב: בונא), עיר במערב 
גרמניד, 1 בירתה הזמנית של הרפובליקה הגרמנית 
(המערבית) מ 1948 ואילך. מספר*תושביה כ 00 (^ 130 ( 1952 ). 
ב׳ יושבת על שפתו המערבית של הרינוס, במקום שהנהר 
יוצא לבקעת;^לן מתוך עמקו הצר שבתבל־הגבעות, ב׳ נכללת 
בוסטפליה—ארץ*ד,רינוס הצפוני. קודם שנעשתה עיר־בירה 

X * * * * # 


היתה ב׳ עיר אוניברסיטאית שקטה, שהיתר, בה גם תעשיר, 
קלה (קראמיקה, ציוד-משרדים, מכשירי-מתכת ומכונות קט¬ 
נות׳ תרופות, צבעים, מוצרי קרטון וד,דפסה). חשיבות 
כלכלית יש גם לנמל-דונדור שבב׳. האוניברסיטה של ב׳ 
נוסדח ב 1784 , נתחדשה ב 1818 . במלחמת-דועולם 11 נפגע 
כשליש מבנייני-העיר ובכללם הכנסיה הראשית שבב׳, שנב¬ 
נתה במאות ה 11 —ה 13 בסיגנון רומאני מאותר. 


ב׳ נוסדה בס! לפסה״נ ע״י המצביא הרומי דחזוס בתחום 
השבט הגרמני של האובןים כדי לשמש מצודת-ספר ומושב- 
קבע ללגיונות. הרומים קראו לה בונה או קסטרה בוננסןה. 
בסד הוכו כאן הרומים על-ידי הבאטאווים. באמצע המאד, ה 4 
החריבו אותה הפראנקים, אך יוליינום קיסר הקים אותה 
מהריסותיד,. במאה ד, 9 עשו בד. שמות הנודמאנים, שהגיעו 
אליה דרך הנהר. לחשיבות זכתה ב׳ רק מן הזמן שהארכי- 
הגמון הנסיד-הבוחר מקלן קבע בד, את מושבו ( 1263 ). 
ב 1801 במלה הנסיכות של הארכיהגמון וב׳ סופחה לצרפת. 
ב 1814 ניתנה לסרוסיד, ונכללה בפרובינציה של הרינוס. ב' 
היא עיר־מולדתו של לודדג ון בטהובן (ע״ע) ובה בילד, 
גם את ימי-נעוריו. בית־משפחתו משמש בית-נכות לזכרו. 

מחוז ב׳ משתרע בחצי־מעגל מסביב לעיר ב׳, משמאל 
לרינוס• שטחו — 441 קמ״ר; מספר תושביו — כ 143,000 
( 1950 ). 


,. 1 ) 1 \ 7 ^ 19 ,. 8 1 ^ 1 ) $1 1€ ( 1 ,ח 50 קב] 11111 ק 

. 1949 ^. 8 . 1 { 0 € 5 € ^ 044 


יהודים כבר ישבו ב״כסר בונא" קודם מסע-הצלב 

הראשון. על מצבד. הדזמרי של הקהילה מעידים הקנסות בסך 

של 400 מארק, שהטילו עליה המלך וד,הגמון ב 9 ד 11 . מאמצע 

המאה ה 13 עד אמצע המאד, ה 14 היו כמה יהודים מב׳ בעלי- 

בתים בקולוניה. ברדיפות של 1288 מתו 104 מבניה של 

קהילת-ב׳ על קידוש-השם, וגם הרדיפות של תקופת המגפה 

השחורה לא פסחו עליד,. מאז לא ישבו בב׳ אלא משפחות 

בודדות של יהודים. ב 1578 בזז צבא אנגלי, בדרכו לקולוניה, 

את רובע-היד.ודים בב׳, רצח כמה מיושביו ולקח כמה מהם 

בשבי (השבדים נפדו אח״כ). במאה ה 17 עסקו יד,ודי-ב׳ 

במסחר-בבהמות ובד,לוואה בריבית. במאה ה 18 ישבו בב׳ 

"יד,ודייחצר" אחדים, מד.ם ברוך בן שמעון, אביו זקנו של 

לודויג ברנד, (ע״ע). ב 1784 החריב שיטפון אח רובע¬ 
•^ * * 

היד,ודים בב׳ו שמעון קופנד,אגן מב׳ תיאר מאורע זד, בחיבורו 
.בכי נהרות" (אמסטרדם תקמ״ד,). ב 1798 , בימי שלטון- 
׳הצרפתים, נד,ר 0 שער הרובע והיהודים הוכרזו לאזרחים. 









857 


כון—כוגגי, רוג׳רו 


858 



ה?אתרראלת ב 13 ז 

ב 1€08 נתהייבו היהודים להיקרא בשמות אזרחיים 1 ב׳ נקבעה 
אז כמקום קונסיסטוריה. אולם אותה שנה נגזרו עליהם 
התקנות של ה״פקודה המחפירה". במאה ה 19 גדל מספרם 
של היהודים בב׳: לעומת 296 ב 1786 ישבו בה 498 ב 1843 
ו 000 ״ 1 ב 1929 . ב 1847 פקע תקפה של ה״פקודה המחפירה" 
וליהודי־ב׳ ניתן מעמד של אזרחים שווי־זכדווג •- קהילת* 
ב׳ נתפרסמה כמרכז לתורה מן המאה ה 12 ואילן. עם המפור* 
סמים בחכמי־ב׳ נמנה ר׳ יואל בר׳ יצחק הלוי, מחשובי 
בעלי־התוספות ומן הפיטנים הידועים בדורה ור׳ שמואל בן 
נטרונאי, מבעלי־התוספות (שניהם חתני ראב״ן), ור׳ אפרים 
בן יעקב (ע״ע), הפיטן ומחברו של "ספר זכריה" על מסע 
הצלב השני, ור׳ הלל אתיו. בסוף המאה רו 16 שימש ברבנות 
בב׳ ר׳ חיים בן יוחנן טריביש, מפרש המחזור. בב׳ ישב 
בסוף ימיו לודויג פיליפסון ובאוניברסיטה של ב׳ שימש 
כפרופסור יעקב ברנאיס. 

א. מ. הברמן, גזרות אשכנז וצרפת, חש״רז// 1 >// 

י. ב. ם. 

בי^ד (קיצור של השם המלא: "יידישער ארבעטער־בונד 
אין רוסלאנד, ליטע און פיילד), מפלגה סוציאליס¬ 
טית יהודית בגולה. 

תולדות הב׳.—מפלגת-הב׳ הוקמה באופן רשמי בד 189 , 

אך התנועה כשלעצמה קדמה הרבה לייסודה הרשמי. בין 
התנועה הסוציאליסטית בשנות ה 70 של המאה ה 19 בהנהלתו 
של אהרן שמואל ליברמן (ע״ע), שהשתמשה בעיקר בלשון 
העברית כלשודהתעמולה, ובין הב׳ אין שום קשר. אולם 
תנועה של פועלים יהודיים ברוסיה הצארית, שממנה נתגבש 
לסוף ה״בונד", צמחה עוד בסופן של שנות ה 80 והגתה 
להתפתחות ניכרת בתחילתן של שנות ה 90 . תנתה זו לא 
היה לה מתחילה אופי יהודי מיוחד. זו היתה תנועת-פועלים 
בבתי-מלאכה ובבתי-חרושת קטנים, שניסתה לשפר את 
מצבם הכלכלי של הפועלים היהודיים וגם להפיץ בתוכם 
מידת־מה של השכלה כללית. מנהיגי התנועה נתגייסו ברובם 
מבין סטודנטים יהודיים בבתי־ספר עליונים, שהשתדלו 
לקנות בדרך זו את לב הפועלים לתנועה הסוציאליסטית, 
מתחילה השתמשו לשם כך בעיקר בלשון הרוסית ורק במרד 
צת הזמן עברו ליידית מפני שנוכחו, שזולת זה לא ימצאו 
את הדרך לשכבות העובדים מישראל. להקלתה של תעמולה זו 
הוקם ב 1895 "הנעד הדארגוני" (זשארגאנישער קאמיטעט) 
בווילנה, שהיו לו סניפים בכמה וכמה מקומוו 4 ועד זה 
הוציא חוברות-תעמולה, הקים ספריות של פועלים ולסוף 
גם התחיל בהפצת כתביהם של סופרים יהודיים, שהיו קרו¬ 
בים לתנועה הסוציאליסטית. פעולת-תעמולה זו נתרחבה 
משנה לשנה ולבשה עד מהרה אופי סוציאליסטי מובהק, 
ביטוי עיקרי לכיוון הסוציאליסטי שימשו האסיפות של האחד 
במאי. אסיפה ראשונה מסוג זה סודרה בווילנה ב 1892 , ואילו 
הכרוז הסוציאליסטי היהודי הראשון הופיע בווארשה באחד 
במאי, 1894 , בחגיגת האחד במאי בשנת 1895 דרש אחד 
ממנהיגי-התנועה יולי צדרבוים־מארטוב (נכדו של ארז, בעל 
"המליץ"! מי שבשנים הבאות היה אחד ממנהיגיד, של תנועת 
המנשוויקים ברוסיה), להקים תנועה סוציאליסטית יהודית 
בפניי עצמה, שתוכל, נוסף על מילוי תפקידיה הסוציאליס¬ 


טיים, לקרב גם את פתרונה של הבעיה היהודית ברוסיה. 
ב 1896 יצא העיתון הסוציאליסטי הראשון ביידית .דער 
יידישער ארבעטער" (הוצא ע״י הקבוצה הווילנאית והודפס 
בז׳נווה) וב 1897 נוסף עליו העיתון "די ארבעטער־שטימע". 

^ בספטמבר 1897 , נתקיימה בווילנה ועידת־היסוד של הב׳ 
בהשתתפותם של 11 צירים, ששימשו נציגי הקבוצות בווילנה, 
וארשה, ביאליסטוק, מינסק, דטבסק, ועוד. נבחר ועד מרכזי 
ראשון ומקוס-מושבו נקבע במינסק. על הקמת המפלגה 
הודיע כרוז, שנתפרסם בגליון 4 — 5 של "ארבעטער-שטימע". 
לפי הדידוחשבון, שהוגש ע״י הב׳ לקונגרס הסוציאליסטי 
הבינלאומי בפאריס ב 1900 , היו מאורגנים בו באותו זמן 
יותר מ 3,000 חברים בסניפים מקומיים, שאליהם נצטרפו 
שני איגודים ארציים של פועלים בורסקאים ושל פועלים 
בתעשיית זיפי-חזיר, שכללו כ 1,500 חברים. כמעט כל הסני¬ 
פים היו מתחילה בפולניה ובליטה. אך בתחילת המאה ה 19 
נוסדו סניפים גם בקיוב, מוסקווד" קישינוב, ועוד. המפלגה 
הקדישה את רוב מרצה למאבק הכלכלי, ואירגון־שביתות 
תפס את המקום בראש, לא היה קיים אז תחום ניכר בין 
תנועה מקצועית ובין תנועה מדינית! רק במרוצת-הזמן 
נעשה ניסיון להקים אגודות מקצועיות בלתי־מדיניות לכאורד., 
אלא שאף אגודות אלו היו קשורות במפלגה וקיבלו ממנה 
הדרכה רעיונית ואירגונית. ביחד עם הפעולה המקצועית 
נתפתחה יותר ויותר התעמולה הסוציאליסטית ואח״כ גם 
בירור עמדתה של המפלגה בשאלות יהודיות. תעמולה סו¬ 
ציאליסטית בימים ההם היתה ממילא תעמולה נגד המשטר 
הקיים ברוסיה, ועל-כן נחשב הב׳ למפלגה בלתי־חוקית, כמו 
שהיתה בלתי-חוקית בחלקה הגדול הפעולה המקצועית, 
וחברי הב׳ היו נענשים קשה על כך עוד יותר מחברי תנועות 
סוציאליסטיות רוסיות. לפעמים היו סוכני המשטרה והגול¬ 
שת אף מארגנים פרעות ביהודים, מתוך הנחה, שהפרעות 
תשתקנה את התעמולה הסוציאליסטית. פעמים שאנשי- 
המשטרה ניסו להגיע למטרתם גם בדרכים אחרות. קצין 
הז׳אנדארמריה הרוסית, זובאטוב, הקים בשנת 1901 תנועת- 

4 ■ * 

פועלים יד,ודית בלתי-פוליטית כאמצעי-מלחמה בב׳! אלא 
שתנועה זו, שקראה לעצמה "אונאפהענגיקע יידישע ארבע- 
טער-פארטיי" ("מפלגת פועלים יהודיים בלתי-תלויה") לא 
הצליחה לרכז סביבה מספר ניכר של חברים ונתפרדה לאחר 
זמן מועט. 

כשנתארגנה המפלגה הסוציאליסטית הרוסית בשנת 1898 
נצטרף אליה הב׳. אך הוא יצא ממנה לאחר ועידתה השניה 
ב 1903 , שבה נדחתה דרישתו לאירגון פדראטיווי של המפל¬ 
גד" שהיד, מאפשר להקים סקציות לאומיות בתוכה. דק ב 1906 
נתאחה הקרע: אז הוכרה זכותו של הב׳ להקים סניפים 
משלו בכל חלקי-הארץ ולנהל בהם פעולת אירגון ותעמולה 
כרצונו. 

לשיא כוחו והשפעתו הגיע הב׳ בשנות המלחמה הרוסית- 
היאפאנית והמהפכה הרוסית הראשונה ( 1905 — 1906 ). מספר 
חבריו גדל אז בעשרות-אלפים והוא נעשד. כוח עיקרי באיר- 
גון של שביתות פוליטיות והפגנות המוניות ולאחר זמן-מה 
גם במלחמת־ההגנה על הציבור היהודי מפני הפרעות, שאור¬ 
גנו ע״י המשטרה. הב׳ החרים את הבחירות ל״דומה הממלכ¬ 
תית" — הפארלאמנט הרוסי הראשון — ב 1906 ולא היתה 
לו כל נציגות לא בו ולא בשתי ה״דומות״, שבאו אח״כ! אד 
אעפי״כ עדיין היתה השפעתו ניכרת גם ברחוב היהודי וגם 



861 


גונד 


862 


בתנועה הסוציאליסטית הכללים השפעתו ירדת רק בשנות 
הראקציה והמשבר הכלכלי, מל 190 ואילו. אבל ב 1912 
נתגלו שוב סימני עליה לב׳. 

בעקבותיה של מפלגת הב׳ ברוסיה קמו מפלגות דומות 
לה גם בארצות אחרות. החשובה שבהן היתד, 
3 מ 02 ץו$ו 1 ג 8003 (ה״מפלגד, הסוציאליסטית היהודית") 
בגאליציה האוסטרית, שנפרדה ב 1905 מן המפלגה הסוציא¬ 
ליסטית הפולנית לאחר שחבריה היהודיים באו לכלל הברד" 
שלא יוכלו לספק את צרכיהם המיוחדים בתוך מפלגה זו. 
מפלגות ב׳ קמו גם ברומניה, אנגליה ואה״ב (באלו האחרר 
נות — בשם: "פדראציה סוציאליסטית יד,ודית"). 

ארבע השנים של מלחמת-העולם ו הביאו תמורות חשו¬ 
בות בהתפתחותד, של התנועה, ביהוד ברוסיה. עם כיבוש 
המחוזות המערביים של הארץ ע״י צבאות גרמניה ואוסטריה 
פסקה התנועה המקצועית וגם הסוציאליסטית מלהיות בלתי- 
חוקית. מתחילת 1916 יצא השבועון של הב׳ "לעבנספראגד 
בוואדשה, נתארגנה פעולת-עזרה לשכבות העובדות, הוקמו 
בתי־הספר היידיים הראשונים ונתארגנה התעמולה לקראת 
הבחירות למועצות עירוניווז, שבהן הודגשו דרישות סוציא¬ 
ליסטיות וגם יהודיות, ובעיקר הזכות להשתמש ביידית 
בבתי-הספר והעסקת עובדים יהודיים במוסדות עירונים 
בלא הפליה ביניהם ובין שאר חלקי האוכלוסיד" 

המשבר בא עם המהפכה הרוסית האחרונה (באוקטובר 
1917 ), שנסתיימה בהקמתו של המשטר הסובייטי ברוסיה. 
שיווי הזכויות האזרחיות והלאומיות, שניתן בתחילת המהפכד. 
לציבור היהודי והחופש המדיני בארץ כולה איפשרו לב׳, כמו 
לשאר המפלגות, להשתתף בהכנות לקראת ה״אסיפה היד,ו- 
דית הלאומית", שלא הספיקה להתכנס. אולם עם המהפכה 
הבולשודת מיד נתגלו סימני-תסיסה במפלגה, שהביאו 
לחורבנד, לאחר שנים מועטות. למרות עמדתו השלילית של 
הב׳ לבולשודקים, נתגבשו בו עד סחרה קבוצות קומוניס¬ 
טיות חזקות, והב׳ באוקראינה עבר ב 1919 אל המפלגה הקו¬ 
מוניסטית. גם ברוסיה גופה החליט הרוב בוועידת-מוסקווה 
ב 1920 לקבל אח התכנית הקומוניסטית ולאחר זמן-םה 
נצטדף לסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הרוסית. 
המיעוט הסוציאליסטי ניסה מתחילה להתקיים כמפלגה בפני 
עצמר" אך יד-ד,ברזל של המשטר הקומוניסטי דיכאה אותה עד 
מהרה. וכך נשארה מפלגת הב׳ בפולניה בתחילת שנות ה 20 
למאה ה 20 יורשתה היחידה של הב׳. אמנם אף כאן נתגלו 
מתהילה נטיות קומוניסטיות והמפלגה ניהלד, במשך זמן 
מסדם משא־ומתן עם האינטרנאציונאל הקומוניסטי בדבר 
הצטדפות אליו. אך בסופו של דבר דחה הב׳ את התנאים 
שהוצעו לו, והתחיל בפעולה עצמאית. הב׳ בפולניה נעשה 
עד מהרד, כוח עיקרי בתנועת הפועלים היהודיים, והתנועה 
המקצועית היהודית נשארה ברובד, תחת השפעתו. הב׳ נהפך 
גם לגורם העיקרי בתנועד, היידית, וביחוד בפיתוח של רשת 
בחי-הספר, שלשון־ההוראה בהם היתד, יידית. בפעולתו 
הפוליטית הכללית הלך הב׳ על פי רוב שלוב-זרוע עם 
המפלגה הסוציאליסטית הפולנית* שתי המפלגות הופיעו 
תכופות ביחד בבחירות ובהפגנות (ביהוד בהפגנות של 
האחד במאי). ואולם בבחירות לפאדלאמנט הפולני לא 
הצליח הב׳ מעולם להשיג מאנדאט, למרות שריכז מסביב 
לרשימותיו מספר לא-קטן של קולות (למעלה מ 80 אלף 
ב 1922 ו 1928 * כ 70 אלף ב 1930 }ו לעומת זה — בבחירות 


לעיריות היה משנות ה 30 ואילך כוח ניכר ברחוב היהודי. 
בבחירות לעיריית־לודז ב 1936 קיבלה הרשימה המשותפת 
של ב׳ ו״פועלי־ציון שמאל״ 47,9% מכל הקולות היהודיים 
ובבחירות לעיריות ב 1939 הצביעו קרוב ל 40% של הבוח¬ 
רים היהודיים לטובת הרשימות של הב׳. נצחונות אלה יש 
לזקוף בסידת-מה על חשבון העובדה, שהקומוניסטים היהו¬ 
דיים הצביעו הכוסות בעד הרשימות של הב׳ מפני שלא היו 
יכולים מחמת רדיפת הקומוניסטים בפולניד, להציע רשימות 
מיוחדות משלהם * אבל אין ספק, שכאן באה לידי ביטוי גם 
השפעתו של הב׳ בציבוד היהודי. גם בבחירות לקהילות 
היהודיות, שבהן השתתפה המפלגה מתחילה מתוך היסוסים 
מחמת אפין הדתי של הקהילות, גדל כוחה באותם הימים: 
בבחירות'יקהילת־וארשה ב 1936 הצביעו 30% של הבוחרים 
לטובת הרשימה של הב׳. 


בשואה, שבאה על יהדות-פולניה בימי מלחמת-העולם 11 , 
נשבר גם הב׳. עם גמר המלחמד, נתחדשה פעולתו רק לזמן־ 
מר" ועם התגבשותו של המשטר הקומוניסטי בפולניה הוכרח 
הב׳ ב 1947 להתמזג עם התנועה הקומוניסטית. הקבוצות 
הקטנות של הב׳ בארצות אחרות הכריזו — בניגוד לעקרון 
של שלילת האחדות הלאומית, שהב׳ דגל בו בשנים הקוד¬ 
מות — על הקמת הבדית העולמית של הב׳ בוועידתן 
בבריסל (מאי 1947 ), שבד, השתתפו 56 צירים ם 16 ארצות. 
מקום-מושבה של הנהלת הב׳ הוא כיום ( 1954 ) נידיורק, 
ושם יוצא הביטאון של התנועה, הירחון "אונזער צייט"* 
אולם כגורם בעל ערך בחיים היהודיים וגם בתנועה הסוציא¬ 
ליסטית פסק הב׳ מלהתקיים. 


האידיאולוגיה. בניגוד לכוחו האירגוני, היו השגיו 
של הב׳ בשטח המחשבה צנועים למדי. מאלה שקבעו את 
אפיו הרעיוני בזמן ייסודו ובשנות־קיומו הראשונות, יש 
להזכיר את ארקאדי ^רמר, ולאדימיר מדם ובייניש מיכאל- 
ביטש* בשנים שלאחר מכן תרמו את תרומתם העיקרית 
ליבמן מ*ש, רפאל אברמוביץ, דקטור אלתר, הנריק ארליך 
(שני אלה האחרונים הוצאו להורג ע״י השלטונות הסובייטיים 
במלחמת-ד״עולם 11 ), יעקב פט, שמואל זיגלבוים (איבד את 
עצמו לדעת בימייהמלחמה לאחר שהגיעו אליו הידיעות על 
השואה בפולניה) וישראל ליכטנשטיין. 


בפעולתו הסוציאליסטית קיבל הב׳ את יסודות המחשבה 
הסוציאליסטית כסי שנתגבשו בעיקר בגרמניה, ובמידת-מה 
ברוסיה, בלא שהוסיף עליהם משלו. 


במדיניותו היהודית ראה את עצמו הב׳ מתחילה כתנועה 
סוציאליסטית, שמשתמשת בלשץ היידית כלשודתעמולה. 
אולם עד מהרד, נצטרפה לתכניתו תביעה של שיווי-זכויות 
אזרחיות ליהודי-רוסיה ולאחר זמדמה, אחר בירורים הרבה 
ומלחמת-דעות בכמה וכמה ועידות—גם הדרישה לשלטון 
יהודי עצמי בתחום-התרבות. גם בנידון זה הושפע הב׳ ביחוד 
ע״י התפתחות המחשבה בתנועה הסוציאליסטית הכללית. 
החלטתה של הסוציאל-דמוקראטיה האוסטרית בוועידתה 
בברין ב 1899 להכניס לתוך תכניתה של התנועה הסוציאליס¬ 
טית תביעות לאומיות, שהוצעו ע״י מנהיגיה (בעיקר אוטו 
באואר וקארל רנר) עשו רושם גדול בחוגי-דיב׳. הסוציאליסטים 
האוסטריים הכריזו על השלטון העצמי כעל הפתרון של הבעיה 
הלאומית במדינות בעלות עמים שונים, באוסטריה וכידב • 
יעקרתות אלה של שלטון עצמי, שאינו קשור בטריטוריה 



863 


גמד 




מסויימת׳ נראו לב׳ כהולמים את המציאות הייהודית ברוסייה 
ואת צרכיו של הציבור היהודי. ואולם בוועידה ההמישית 
של הב׳ ב 1903 הורגש הצורך לנהוג זהירות בשאלות של 
האוטונומיה התרבותית כדי שלא לעורר הרגשות לאומיות 
בקרב השועלים — מה שעלול היד" לדעת מנהיגי־הב׳" להדק 
לפעילותם הסוציאליסטים 

המלחמה בציוניות. מתוך כך באה התנגדותו של 
הב׳ לציוניות. מראשית־קיומו הכריז הב׳ על הציוניות כעל 
תנועה לאדמנית של המעמד הבינוני. שיש להלחם בה. 
השועל היהודי. טען הב/ חייב להילחם את מלתמת־קיומו 
במקום־מושבו! שאיפה לבית לאומי בארץ אהרת אינה אלא 
אוטופיה נפסדת וסזקת. נגד השאיפה הציונית לאחד את כל 
חלקי־האומה, העמיד הב׳ את הסוציאליזם כדרך העיקרית 
לשתרון בעיותיו של מעמד*הפועלים היהוד< 

ב״כלל־ישראל" לא הכיר הב׳. הכרה לאומית ועבר 
משותף בלבד לא היה בכוחם, לדעת הב׳, להפוך לאומה 
שרידי־עם מפוזרים בעולם כולו! העם היהודי לא הספיק 
להתפלג לכסה עמים, אבל פסק מזמן מלהיות עם אחד 1 כל 
חלק יש לו, או עלולה להיות לו, תרבות משלו וגורל משלו, 
ואין לדבר על קשרים בינו לבין חלקים אחרים. הב׳ הכריז, 
איפוא, על עצמו כעל מפלגה ארצית בלבד ולא ניסה שום 
ניסיון לאחד במסגרת משותפת את המפלגות הקרובות 
לרוחו בארצות שונות. הברית העולמית של הב׳ הוקמה רק 
אחר מלחמת־העולם 11 ( 1947 ), בזמן שלא נשאר לו עוד 
מה לאחד. 

שאלת עתידו הלאומי של עם־ישראל לא תפסה מקום 
בב׳. אמנם הב׳ טען. שיש להבטיח ליהודים זכויות לאומיות 
ושלטון עצמי תרבותי ויש להילחם בהתבוללות כתנועה 
מאורגנת 1 אך עם זה הטעים, שאם יתבוללו היהודים בדרך 
טבעית אין טעם להתנגד לכך. כל לאומיות יר,רה יש בה 
משום סכנה למעמד־הפועלים בר.כנית לאומית משלו בא 
הב׳ רק שנים מועטות קודם מלחמת־זזעולם 11 . ואף תכנית 
זו לא הכירה בקשרים אל העבר של האומד" דחתה את 
המסורת הדתית ודרשה את הקמתה של קהילה לאומית 
חולונית. וכן גם דחה הב׳ את הלשון והתרבות העברית, 
והיידית היתד, לו הלשון הלאומית ה י ח י ד ה. הוא אף שלל 
את הקשרים עם שאר חלקי*ד,אומד., שאינם שייכים למעמד 
העובדים. העקרון המעמדי הודגש כל־כך, שרק אחר מלחמה 
פנימית ארוכה הסכים הב׳ לכלול בתוכו את בעלי־המלאכה 
הזעירים, שמצבם הכלכלי היד, דומד. למצב־ד,פועלים. את 
השתתפותו באירגון של הוענד, העצמית ברוסיה הצארית 
הסביר הב׳ בנימיקים סוציאליסטיים * ואף מלחמתו בשנאת־ 
ישראל בפולניה התנד,לה ללא שותפות עם מפלגות יהודיות 
אחרות, ולעומת זה ניסה הב׳ לשתף בר, את התנועה הסוציא¬ 
ליסטית הפולנית. 

התוכן החיובי בפעולתו של הב' נתגלה בהדגשת 
יהדותו של המעמד העובד ובמאבק על זכויותיו הלאומיות 
בגולה. מאבק זה התנהל מתחילה גם נגד מתבוללים יהודיים 
בשורות של התנועה הסוציאליסטית הכללית, וביחוד נגד 
הרוב במפלגה הסוציאליסטית הרוסית וד,סולנית, ששלל 
את עצם קיומם הלאומי של היד,ודים. אחת מן הטענות 
העיקריות של מנהיגי התנועה הסוציאליסטית הרוסית (ולנין 
וסטאלין בכללם) היתה, שאין אומד. יד,ודית בעולם ושד,ב׳ 
מנסד, להכניס כיוון לאומני לתוך התנועה הסוציאליסטית. 


הב׳ לא נרתע לאחוריו מפני התקפות אלו דדע ע^ר לזען 
על זכויותיו הלאומיות של העובד היהודי. כגורם לאומי יש 
לחשוב גם את פעולתו בשדה הלשון והתרבות היידית. גם 
בנידון זה הוטל עליו להתגבר על יחם אדיש ואפילו עויין 
בתנועה הסןציאליסטית הכללית. ומתחילה גם בשורותיו 
של עצמו. הלשון השלטת בתעמולה הלם־למית וגם בכינוסי 
המפלגה בשנים הראשונות היתד. הלשון הרוסית! רק צעד 
אחר צעד ניתן מקום ליידית לא רק כלשון*התעמולה, אלא 
אף כלשון לאומית. שיש לגבש אותה ולהעמיק את 
יסודותיה. לב׳ יש גם חלק באירגון של הקד,ילה היהודית 
המודרנית. הב׳ השתדל להפוך את הקהילה היד,ודית ממוסד 
דתי למוסד לאומי־חולוני. והב׳ גם נלחם ב&נאת־ישראל: 
למרות הסתייגותו משאר חלקי־האומה ראה במלחמה זו 
חלק חשוב מפעולתו. 

הב׳ ותנועת העובדים היהודיים. את תנועת 
העובדים היהודיים בגולה על כל צורותיה: המדינית, המקצו¬ 
עית, הקואופראטיווית והתרבותית, אין לתאר בלא הב׳. הוא 
הצליח לכנס במסגרת אחת מאות אלפי פועלים במשקי 
מלאכה ותעשיה קטנה. מבחינד, זו לא היד, כלח דומה לו בחיים 
היהודיים — זולת תנועת-העובדים בארץ־ישראל. הב׳ היה 
גם גורם חשוב בשמירה על רמת־חיים מינימאלית 
של הפועלים היה^יים במזרח־אירופה, אף אם העובדים 
היהודיים הוכרחו להסתפק במקומות־עבודה במשקי מלאכה 
ותעשיה קטנד" שד,די הדרך למשק הגדול היתה חסומה בפני¬ 
הם. חשיבות היתד, גם למלחמה של הב׳ על זכות-העבודה 
של הפועל היהודי בגולה, אע״ס שלמאבק זה לא היה אלא 
ערך מוסרי בלבד. 

פעולה חשובה נעשתה ע״י הב׳ בדאגתו להשפלת-העם, 
שהעלתה את מעמד־העובדים היהודי על זה של שאר חלקי־ 
האוכלוסיד. במזרח־אירופה. הפעולה התחילה בחוגים מצומצ¬ 
מים בשנות ה 90 של המאה ה 19 והגיעה עד לייסודן של 
אוניברסיטות עממיות בשנות ה 30 . קשורה בפעולה התרבר 
תית היתה ההשפעד, המוסרית הכללית של הב׳. לפרולטאריון 
היהודי היתה צפויה הספנה של מעבד לקבצנות. בהשפעת 
הב׳ נתחנכו הפועלים היהודיים להכרה, שהם נושאי שליחות 
חברותית חשובה, ובכן יש להם תוכן בחיים. 

ה ע י ת ו נ ו ת ש ל הב׳. פעולת־ההסברה של הב׳ היתה 
רחבה ורבת-צורות. ב 1894 יצא בווילנה עיתון בכתב בשם 
"נייעם פון רוסלאנד" ("חדשות מרוסיה", בסך הכל חמישה 
גליונות). בין חוברות-התעמולה, שפידסם ה״ועד הז׳ארגויני", 
היתה חוברת של מארטוב על הא^פי של תנועת עובדים 
יהודיים. נוסף על העיתונים "דער יידישער ארבעטער" ו״די 
ארבעטער שטימע״, שנזכרו למעלה, נוסדו ב 1904 עוד 
שלושה עיתונים, מהם אחד ברוסית, 3 גחץ 6 אמחס־ 660 
("המבשר של הב׳"), השני בפולנית 00$ ("קול 

הב׳") והשלישי ביידית, "לעצטע פאסירונגען" ("המאורעות 
האחרונים"). גם האירגונים הארציים של פועלים בורסקאים 
ושל פועלים בתעשיד, של זיפי־חזיר הוציאו בטאונים משלהם, 
הראשון "רעד וועקער" ("המעורר" מ 1898 ) והשני "דער 
קעמפער״(״הלוחם״ מ 1901 ). בימי המהפכה של 1905 — 1906 
ניסה הב׳ להוציא שני עיתונים: 8 מ 3604 ? מו 1 אס 60 ק £8 
("הפועל היהודי") ו״וועקער" ("המעורר"), אך שניהם 
הוחרמו עד מד,רה ע״י המשטרד,! לא הצליח גם הניסיון של 
הב׳ להוציא עיתון יומי בשם "די פאלקס-צייטונג" ("עיתוד 



865 


כונד—כונס 


866 


העם״). העיתונים בשנות־הראקציה אחר 1907 לא האריכו 
ימים; החשובים שבהם היו "די שטימע פון בונד" ("קול 
הב׳") ביידית וגגאז 63 ("בנות־קול של הב׳") 

ברוסית. בתחילת שנת 1916 התחיל יוצא השבועון הבונדאי 
״לעבנספראגן״ (״שאלות־חיים״, נוסד תחילה בשנת 1912 , אך 
אז הוחרם ע״י המשטרה). לאחר שפרצה המחצבה ברוסיה 
גדל מספרם של עיתוני־הב׳ בערים שונות, אבל אף אחד 
מהם לא האריך ימים מחמת ההתפתחות המדינית הכללית, 
שעד מהרה העבירה את הב׳ ברוסיה אל השורות של 
המפלגה הקומוניסטית. בפולניה נהפך השבועון "לעבנס־ 
פראגן״ (״שאלות*חיים״) לעיתון יומי מסוף 1918 . במקומו 
נוסד ב 1921 העיתון היומי "פאלקס־צייטוגג"("עיתידהעם"), 
שיצא עד כיבוש פולניה ב 1939 . ראוי לציין גם את "ארבע* 
טער לוח" ("לוח־הפועלים"), שיצא במשך כמד. וכסה שנים 
בצורת ספר ורגיל חומר מדובה על תנועת־הפועלים היהודית 
בפולניזד כיום יוצא כביטאון התנועה העולמית של הב׳ 
הירחת "אונזער צייט" בנידיורק (עיין למעלד,); אי אלו 
קבוצות בארצות אהרות מוציאות מזמן לזמן עיתונים 
משלהם. 

הארכיון של הב׳, שהוקם ב 1897 בז׳נווה, הועבר בשבות 

העשרים של המאה הנובחת לברלין ומשם לאחר שהוקם 

המשסר הנאצי בגרמניה — הועבר לה 1 לאנד. עכשיו הוא 

נמצא בניו־יורק. זר.ו אוסף חשוב של עיתונות סוציאליסטית 

יהודית ושל תעודות לתולדות התנועה. 

א. מרטקובר, תולדות תנועת הםועלים היהודים, כרכים א־ 4 
וארשד״ 1931-1929 ! יידישעד וויסנשאפטליכער איגססיסוס, 
חיטסארישע שריםטן, נאבד 3 : די יידיעע סאציאליםטישע 
באוועגונג בח דער גריגדונג סת .בונד״. 1939 • ב. מיכא* 
לעוויטש, זכרונוח פת א יידישן טאציאליסט, 3 בע:ד. 1921 - 
1923 • וו. מעדעש, צום *וואנציקטטן יארצייס (זאגעלבוו), 
1943 ! .אונזער ציים״, נאוועטבער 1947 : 50 יאר .בונד" 
1897 ־ 1947 , 206 ז׳; וו. מעדעזשץ, בונד און ציוניזם. 1908 ; 

/ 41114 192 ^/ 4 ^^ ,ת 50 ח 1 ק ן^קק 0 ^^ 

1 ס 80€1 מ 1 ^ 11 ^ 8 ^ 1$ ^[ {ס 

מין ^* 7 ; 1945 ץ 1 טן 

^^ 7 מגי ( 1870-1897 ) ^ 1 ה 9 ) 01 ? / 4 מן 4 
0 תו 3 זנ 1 ^ 4 . 11.11 ; 355-368 , 1948 ,״ 11 ,] 0 ^ ,/מ^ז.ז 4 *ןי/ / 4 מו 4 1*0x1 

• 80 8 ה 0 מין )ה) 7 ה^' 401 \ 1 ״ 4 ^ 7 ,!(סזןזו 

. 369-398 ,( 1897-1919 ) . 1004 

׳ א. ט. 

ב 1 נה (.ק$.ק* 035101 ), אחד מן המכרסמים(ע״ע) הגדולים 
ביותר; חית־מים. ארכו עד 1/4 ! מ׳, משקלו 20 — 30 
ק״ג; גופו כבד ומסורבל, זנבו, שארכו 30 — 40 ם״מ, רחב, 
שמוח, מכוסה עור קשקשי חשוף ומשמש כד.גה בשעת־שחיה. 
הרגלים האחוריות חזקות וארוכות מן הקדמיות ובין אצבעו¬ 
תיהן הארוכות פרושים קרומי־שחיד.. הפרווד. החומד. צפופה 
ומגינה על גופו של הב׳ מפני המים. — הב" חיים זוגות־ 



בונח 

הוא שוכן במחילות. שהוא חופר בגדות ~ מחילות, שך.פניסה 

לתוכן היא מתחת לפ:י״ד.מים ושהוא משאיר בהן רק י פתח 

קטן כלפי מעלה, לשם איוורוד. במים רדודים הוא מקים סוכות 

מתוחות מענפינ 4 ^נים, זרדים ואדמה; גם הכניסה לסוכה 

היא מתחת לפני המים, ולפני הכניסה למחילה או לם־כה 

מסודר מחסךהמזון, המוגן מפגי שטף*ד,מים, וממנו ניזון הב׳ 

בחורף. לשם מניעת צימצום שטח-מחייתם שבמים בתקופת 

היובש הקיצי, מקימים הב" במקומות מתאימים סכרים, 

שעוצרים את זרם־המים ויוצרים ברכות בגודל של עשרות 

או מאות של דונאמים. הסכרים הם מבנים משוכללים שוני• 

% 

אורך: ממטרים אחדים עד 200 מ׳, גבהם ס׳ עד 3 מ', 
ורחבם בבסיסם עד 4 — 5 מ׳ ובשטחם העליון מטר אחד 
בקיתב• היסוד לסכר עשוי מענפים, שהם תקועים לתוך 
הקרקע באלכסון, כשהקצה הרחב מופנה כנגד כיוון־הזרם; 
הרווחים ממולאים בענפים דקים, ?!נים, אדמה ואבנים. באד־ 
מת־בצה נוהגים הב" לנוע בשבילים קבועים, שבמשך הזמן 
הם מתעמקים יותר ויותר, מתמלאים מים ובסופו של דבר 
מאפשרים לב" לשחות בד,ם ("תעלות־הב׳"). מכאניזם* 
האינסטינקטים, שעליו מבוססות כל הפעולות המסובכות 
הללו, עדיין אינו סובן לנו כל־צרכו.—נקבת־הב׳ ממלטת 
באביב 2 — 4 גורים, שעיניד,ם פקוחות וגופם מכוסה פרווד,. 


זוגות לאורך החופים של 
נחלים, נהרות ואגמים, 
וניזונים בעיקר מן הע¬ 
לים, הענפים הדקים וה¬ 
קליפה של ערבות וצפצ־ 
פות. הב׳ מפיל עצים ע״י 
כירסום גזעם מסביב לב¬ 
סיסם, חותך את הענפים 
לנתחים נוחים לו, סוחב 
אותם למים ואוגר אותם 



בתוכם, שלא יתייבשו. 


סנר כנוי ע״י כונח (כאיזור הנהר ארבה) 











887 


פמיפציוס •— כוגליח 


888 


של אלהים עלי אדמות, זכאי וחייב לשפוט את החוטאים 
ולהענישם, אפילו כשהם מלכים. מזגו האישי של ב/ שהיה 
נוטה לרודנות, החריף את הסיכסיד 1 והעובדה, שאפיו, אורח* 
חייו וחוקיות־כהונתו לא היו נעלים על כל ביקורת, הקלה 
על אויביו לטשטש את הענין השנוי במחלוקת ולהעביר את 
המאבק לפסים אישיים. כשלונו של ב׳ הוכיח בפועל, שהקיץ 
הקץ על תקופת גדולתה של האפיפיוריות ביה״ב. הסיכסוד 
סייע לגיבושה של התפיסה החדשה בדבר מהות המדינה 
ותפקידיה ובדבר היחסים בינה ובין הכנסיה. 

65 ^ < 012 ו 5€1 

; 1926 ^ ^ 4 ; 1903 

. 0 ; 1933 1€€ > 1 *ח 80 ,^< 5 ג 0 מ , 11 , 8 .ז* 

. 511 1936 ^^ 8 €{ 

ד. מ. ב. ד. מ. 

ב׳ ¥111 היה הראשון באפיפיורים, שהעליב, כפי שמספ¬ 
רים, את המשלחת היהודית, שבאה לברך אותו על התמנותו 
כאפיפיור. ב 1298 הוציא להורג ברומא את ר׳ אליהו די פומי, 
לפי האשמה סתמית, שסייע לקולונה בהתקוממותם לו? ואולם 
כדי למנוע להבא את הישנותם של מקרים כאלה הנכים, 
לבקשת היהודים, לפרסם פקודה, שלפיה הוצאו היהודים, 
למרות עשרם, מן המעמד של "אישים בעלי השפעה", שאפ¬ 
שר להביאם בפני האינקוויזיציה בהאשמה סתמית. רופאו 
הפרטי של ב׳ ¥111 היה יצחק בן מרדכי, הידוע בשם גיו 

( 0310 ). 

ב. ר. 

בוניפציוס צ 1 ( 1359 — 1404 ) ז שמו המקורי: פיטרו 
טומאצ׳לי ( 3€0111 ומ 70 סזמ{?). מוצאו היה מנאפולי. הוא 
נבחר כאפיפיור בשנות השלושים לחייו, והיה השני בשורת 
האפיפיורים הרומאים בתקופת הפילוג הגדול. הוא היה איש 
מעשי, בלא שיעור-קומה רוחני, ונקם במדיניות זהירה וגמי¬ 
שה, שתכליתה היתח לקיים את נאמנותן של מדינות-אירופה 
לאפיפיור של רומא בתנאים הקשים של הפילוג. הוא תרם 
הרבה לחידוש שלטונו של האפיפיור הרומאי במדינות* 
הכנסיה, וב 1400 הצליח לד,טיל את מרותו אף על השלטון 
העירוני של רומא עצמהי מכאן ואילך משל בה, כדברי אחד 
מבני-דורו, ״כקיסר קפדן״ (ז 310 ז 6 קו 1811111810 ^ 1 ). הוא עשה 
כמה צעדים לשם חיסולו של הפילוג הגדול, אך לא תרם 
לכך כל תרומה של ממש. השגו העיקרי היה בקימום יציבותה 
הכספית המעורערת של האפיפיורות הולמאית. לתכלית זן 
הכריז על "שנת-יובל" ב 1390 , ור,רחיק ללכת בהטלת תשלר 
מים שנתיים ( 31168 ממ 3 ; ע״ע כנסיד. קתולית), וכן במכירת 
"כתבי-מחילה" (אינדולגנציות) ללא חרטר, או מעשים טובים. 
משום צעדים כספיים אלה זכד, לתיאור קטלני ע״י דיטריך 
מנים (ת 4161 ז מ 0 ז\ 11 ^^•ו^^^ם), שעבד תחתיו במשרדי־האפי- 
פיור: "הוא היה בעל תיאבון שלא ידע שבעה, ובקמצנות 
לא היה דומה לו" (ת 1 ז 6 , 380 ז 0 ׳\ 111$ נ 83€131 מ 1 מ 11 מ 0 ; 31 ז£ 
811111118 £1 111111118 013 ת 3¥3 ). 

ד. ם. מ ד, מ. 

ב׳ צ 1 התייחס ליהודים מתוך סבלנות גלויה. ביום שעלה 

לכהונתו ( 1389 ) אישר את איגרת-החסות, שניתנה ליהודים 
(״ס!״!; 51001 ). ב 15 באפריל 1402 נתן ליהודים זכויות 

מיוחדות: הפחית את מיסיד״ם, נתן הוראות שלא להביאם 
בפני בית-הדין ביום-ד>שבת והכניס אותם תחת חסותו של 
בית-דין האפיפיור, אסר על הפקידים הנמוכים להתעלל בהם 
והכריז על אזרחותם של יד,ודי-ר 1 מא. 


לשירותו עמדו רופאים יהודיים, שלשם הגנתם ודובטחת 
זכויותיהם הוציא ב׳ פקודות מיוחדות. מפקודות כאלו נהנו 
אנג׳לו (מרדכי) בן מנואל מטרסטורה (ז.א. מעבר-לנהר- 
טיבר), 1392 ! מו (אנג׳לו), 11399 שלמה בן סבלדוצ׳יו 
מפרוג׳ה, 1392 . 

ע 

ז 4€ ^ 111272 ^^ 3 ^ 42 ,נני £1 ) 8 

. 17-21 , 1893 , 1224€71 72 ^ 4 211 

ב. ר. 

םגל׳ ליאי ^?ריאל אןןןרואז׳ הרוזן של — £0018 

1 > 1301131 ס!) 6 ןמ 1 ס ¥10 , 018£ ' 1 ג 111 ].\ 1 1£1 ' 1 נ 031 — 

( 1754 — 1840 ). הוגדדדעות ומדינאי צרפתי. היד, ביחד עם 
למינה (ע״ע) ודי מסטר (ע״ע), נציג מובהק של האסכולה 
המסרתית-הלגיטימיסטית או התאוקראטית. ב 1791 היגר 
לק׳נסטאנץ שבגרמניד" במקום שחיבר ספר על "תורת 
השלטון המדיני והדתי״ ( 3 כרכים). משחזר לצרפת בימי 
הבורבונים נטל חלק פעיל בחיים המדיניים. הוא התנגד 
לחופש-העיתונות, להתר־הגירושים ולשאר רעיונות-המהפכה. 
התנגדות זו ביסס על תורת-הלשון שלו: לדעתו, אין המלה 
המצאה של האדם, אלא גילד ראשוני של האלוהים; היא 
מקורה של האמת הנמסרת באמצעות הבנסיה. רק המסורת 
עשויה לשמש יסוד יציב לחיי הרוח ולםדרי-ד,חברה. ב׳ 
רואה בכל קשר סיבתי משולש: הסיבד" האמצעי והתוצאה. 
בתאולוגיה: האל, האל-האדם והאדם. במשפחה: האב, האם 
וד.ילד. השלב העליון במבנה המדיני הוא המלך, בא-כוחו 
של האל עלי-אדמות; השלב השני — השדים משרתי- 
המדינה; השלב השלישי — הנתינים. כשם שהאדם לא היה 
יכול "להמציא את הלשון, אלא היה צריך לקבלה מגבוה, 
כך ניתנו גם סדרי-המדינה לאדם ע״י גילוי אלוד.י ואין לו, 
לאדם, רשות ויכולת לשנותם כרצונו". הוצאה ראשונה של 
כל כתביו הופיעה בפאריס מ 1817 ואילך. 

414 /;/׳מ/ ^^ 4 ?פ . (בנו של ב׳) ן> 31 חד 5 

,£ ;* 1853 ,,פ ^ 4 

. 1 ־ 1 -!זח.ז\\ ; ¥01.1 , 1891-99 ^ 9 / 424 

. 1935 ■ז 4€ ז 4€ 

ב 1 נל'ה ( 80001113 ; ע״ש הזואולוג האיטלקי פ. א. בונלי, 
1784 — 1830 ), סוג יוצא-דופן, דל מינים, של 
תולעים מקבוצת 1013 זס £€111 , שמקומה הסיסטמאטי עדיין לא 
הוברר כל-צרכו, אבל שמבחינים בה קירבה לתולעי־הטבעת 
(ע״ע). הב׳ היא בעל-חיים של קרקעידוים, החי בקירבת החוף. 
שנים ממיניה נמצאים בים התיכון ובחוף האטלאנטי, שני 
מינים אחרים — במימי יאפאן. המין הטיפוסי, שנחקר 
ביותר, הוא 8 ^ 1 ^ 1 ז^ז 8.1 י המצטיין בדו־צורתיות מינית מוב¬ 
הקת. הנקבה היא בעלת גוף כדורי או סגלגל, שארכו כד 
ס״מ ושמקצהו הקדמי יוצא הדק דק בצורת פס, שמגיע עד 
לאורך של 1 מ׳ ומסתעף בקצהו הקדמי לשתי אונות רחבות 
יותר. לעומת זה הזכר הוא זעיר, ארכו אינו מגיע אלא 
ל 2 — 1 מ״מ, והוא מתקיים כטפיל במעי־הנקבה. הב׳ היא 
בעלת צבע ירוק עז משום הפיגמנט בוולין שבגופה, שהוא 
פורפירין (ע״ע) קרוב לכלורופיל (ע״ע). גופה של הנקבה 
עשוי 3 שכבות, שמהוות את העור, ו 3 שכבות-שרירים. 
בעורו של חלקי-הגוף הקדמי נמצא זוג של קרסים, שכל 
אחד מהם מתפתח מתא בסיסי אחד. צינור-העיכול עובר בגוף 
לארכו; הפה נמצא בבםיס-ד,ד,דק, פי-הטבעת — בקצה 
האחורי של הגוף. מערכת-העצבים מורכבת מגזע מרכזי 










889 


כדנליה — כונסרטח 


890 


שבעור־הבטן ומענפים" שהם מרובים ביותר בהדק. מערכת 
כלי־הדם מורכבת משני צינורות ארכיים, גבי ובטני, שמת־ 
הברים באמצע הגוף ושולחים 3 שלוחות לתוך ההדק. אברי• 
ההפרשה הם מטאנפרידיות, שנקראות צינורות אנאליים ושהן 
מכוסות משפכים מופנים כלפי חלל־הגוף ונפתחים לתוך 
המעי. הזכר מחוסר הדק, פה ופי־טבעת. אברי־המין דומים 
בשני המינים: הם עשויים גבעול מרכזי מארך בתוך חלל־ 
הגוף, קשור לקרום־הבטן ומכוסה אשכולות של תאי־מין, 
שנושרים לתוך נוזל־הגוףז בנקבה מתפתחים מהם ביצים, 
מכר — תאי־זרע. הביצים והזרע נכנסים לתוך צינור מיוחד 

שנפתח לתוך המעי) הביצים מופרשות דרך 
פי־הטבעת, הזרע — דרך פתח שהוא הומולוגי לפה של 
הנקבה. 

הביצים המופרות מוטלות לתוך המים, ומהן מתפתחים 
זחלים מן הטיפוס של טרוכופורה, בעלי כתמי־עינים ומכוסי 
טבעות־ריסיםן הם שטים באופן חפשי במים. זחלים אלה 
חסרים דיפרנציאציה מינית, וקביעת־הממ נעשית בהם באופן 
שאין דומה לו בכל עולם החי. כרגיל מתפתה הזחל החפשי 
לנקבה במשך שנתיים) אולם אם מזדמן לזחל להתיישב על 
ההדק של נקבה מבוגרת, הוא נצמד לעורה ומתפתח בהש¬ 
פעת גופה במשך ימים אחדים לזכר. זכר זה זוחל לתוך 
מעי־הנקבה, מתיישב בפתח הגונודוקסום, ניזון מספיגת 
הנוזל שמסביבו דרך כל שטח גופו, ופיו י נהפך לאבר מיוחד 
לאיכסץ־הזרע. בתוך נקבה אחת עלולים להצטבר עשרות 
של זכרים. 

קביעת-מין זו שימשה נושא למחקרים מרובים. הפיכת 
הזחל לזכר נגרמת גם בהשפעת תמציות מן החלק הקדמי 
של גוף-הנקבה, ומכאן שהפעולה היא הורמונית) החומר 
הפעיל, שעדיין לא זוהה, אינו נהרס ע״י הרתחה, ולפיכך 
אין לראותו כפרוסאץ. אולם גם גורמים זרים שונים, כגון 
חומצות, יוני־אשלגן, מתכות כבדות, גליצרין, ועוד, עלולים 
לפעול כגורמי־זכרית. לפיכך הובעה גם הד.שערד" שאין 
הזכרות אלא ביטוי לעיכוב בהתפתחות התקינה ושהגורם 
המעכב הוא הגליצדין הנוצר בחילוף תומר-השומן בצינור־ 
העיכול. כשהזחל, הדבק בהדקיהנקבה, ניתק ממנו לאחר 
זמן מועט, מתקבלות צורות בינמיניות (ג£$ז 1£ ה 1 ) בדרג 1 ת 
שונות של מעבד מנקבה לזכר — תופעה חשובה מאוד 
מבחינת התאוריה של קביעת-המין ע״פ ר. גולדשמיט 

* 4 י 

(ע״ע). — בין חוקרי הב׳ בדור האחרון הצטיינו פ. באלצר 
וק. הרבסט. 

ד ג: 

ג. ר. 

בעפיד ( 1 ) 3£1 ת 0 ש , 1 ^ £1 מ 0 ם), 5 ן ךאוכן (סוף 

המאה ה 14 — אמצע המאה ה 15 ), משורר עברי 
בספרד. ב׳ היה בקי בתורה ובפילוסופיה, ומלבד ערבית 
וספרדית ידע גם לאטינית, שיריו המרובים מעידים על 
קשריו לחכמי הדור ומשורריו. הדיוואן שלו(כתבייד אוכס־ 
פורד, מס׳ 1984 ), שעדיין לא נתפרסם בשלמותו, כולל חומר 
היסטורי חשוב. משיריו, שלפרקים נשמעת בהם נימה סאטי¬ 
רית, אנו לומדים, שישב בטורטוזה בימי הוויכוח של 1412/3 . 

בשיריו נשמע הדן של המרות-הדת, שנתרבו באותו דור. 
אמונת-אומן בתורת-ישראל פועמת בהם, ופעמים הוא אף 
מטיף מוסר למומרים, שהיו ידידיו, ומשדל אותם שיחזרו 
אל היהדות, שהרי "המשגיח הנצחי אשר עז רצונו לא ישונה 


ולא עלתה על לבו רק תורה אחת נצחית". הוא מדבר גם על 
שונאים שהצרו לו, והוא מתנקם בהם בשיריו. א. קאמינקא 
התחיל מוציא את הדיוואן של ב׳ ב״ממזרח וממערב" לבריי- 
נין, שנה א׳, חוברת ב׳ (וינה, תרנ״ה), עמ׳ 107 — 127 . 
בתרפ״ו—תרפ״ח הוציא קאמינקא שוב "שירים ומלעות 
להר׳ שלמה בה״ר ראובן בונפיד" ב״הצופה לחכמת ישראל". 
שנה י׳, עמ׳ 268 — 295 , ושנה י״ב, עמ' 33 — 42 . מפיוטיו 
ידועים: רשות לפסח, שמתחלת במלים, "שכונה בי נשמה 

* * 4 * 

או כלואה״ (דודסון, 1151 ),'וחמש קינות. 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, 433 — 440 ) א. 
נויבאואר, עם׳ 674-670 , סי׳ 1984 ! י. דודסת. 

אוצר השירה והפיוט, ברר ד׳, עם׳ 470 , 

ב 1 ?פי־לם׳ ?^נואל׳ ע״ע עמנואל ב 51 פילם. 

בזנסיל^ יוסף ןן ^מואל, ע״ע טוב עלם 
בן ^ 8 מזאל. 

י% 1 ז 

בזנפר^ה ( 311:6 ק 3 ת 80 ), שמה של משפחה מן האי קור¬ 
סיקה, שאחד מבניה היה נפוליון 1 (ע״ע). צורתו 
של השם היתה מעיקרה בואונאפארטה ( 1€ ז 3 ק 3 ת 0 ט 6 ), אך 
ב 1796 נתן נאפוליון לשם זה את הצורה המקובלת כיום, 
הקרובה יותר לצרפתית, משפחת ב׳ עברה במאה ה 16 מן 
העיר סארזאנה ( 3 מג 2 זג 5 , מזרחית לספציד,) לאיאצ׳ו 
( 3€€10 ן.ו<) שבקורסיקה ונמנתה שם עם המשפחות המיוחסות. 

א. הוריו של נאפוליון. — 1 . אביו קארלו (ס 1 ז 03 ) 

ב׳ ( 1746 — 1785 ) היה משפטן ושופט באיאצ׳ו. ב 1764 נשא 
אתלטיציה רמולינו(עי׳ למטה, 2 ). שנים מילדיהם מתו בגיל 
רך(על השאר עי׳ למטה ובמגילת-היחסים). 1768/69 השתתף 
קארלו במרד נגד השלטון הצרפתי (ע״ע קורסיקה, היסטו¬ 
ריה), התפייס אח״כ עם השליטים החדשים ושלח את נאפו- 
ליון לצרפת כדי שילמד שם בבי״ס צבאי. 

2 . אמו לטיציה רמולינו ( 10 ו 1011 מ 83 
1750 — 1836 ), בת למשפחה קורסיקנית מיוחסת, היתה אשה 
יפה, פיקחת ובעלת אופי חזק, והשפיעה השפעה ניכרת על 
בנה הגתל. כ 1793 נמלטה עם ילדיה הצעירים מפני האנג¬ 
לים (ע״ע קורסיקה) לצרפת ומ 1799 ואילך ישבה בפאריס. 
אתר עלייתו של נאפוליון על כסא-הקיסרות ( 1804 ) זכתה 
לתואר ״הגברת האם״ 16 מ 13 > 43 ן) וקיבלה משק-בית 
מלכותי, אך הוסיפה לחיות חיי־פשטות. ב 1814 ליוותה את 
נאפוליון לאי אלבה (ע״ע)) אח״כ ביקשה להילוות אליו 
בגלותו בסט. הלנה, אך הדבר לא הותר לה. מ 1815 ואילך 
חיתה ברומא. 

€^.חז ^ 1 ,^ 1 ; 1892 ,ץ€־ו־ו 4 ״ 1 . 11 

. 1937 ,, 5 . 0 ; 1932 ,.ע 

ב. אחיו של נאפוליון וצאצאיהם. — !. ז׳וזף 
ב' ( 1768 ־ 11844 1806 ־ 1808 — מלד־נאפולי, 1813-1808 — 
מלך-םפרד) למד משפטים והיה מ 1788 עורך-דין בבאסטיה 
( 83$113 ) שבקורסיקר" ב 1793 עבר לצרפת ובשנה שלאחר 
מבן נשא במארסי את י׳ילי קלאיי( 0317 1510 * 1 ; 1777 — 
1845 ), בתו של סוחר. ב 1795/6 פעל לפי פקודות-אתיו 
מ׳נובה, בצבא באיטליה ובקורסיקה, ובסוף 1796 נעשה חבר 
במועצת ה 500 (ע״ע צרפת, היסטוריה). ב 1797 היה שגרירה 
של צרפת בפארמה וברומא. ב 1800 השתתף בדיונים על 
חידוש היחסים הטובים בין צרפת ואה״ב וב 1801/2 ניהל 



891 


בונפרמח 


892 


את המו״מ על חוזי־השלום בלינריל ואמין, במארס 1806 
המליך אוחו נאפיליון על נאפולי, במקום שדוזף הנהיג 
תיקונים יסודיים במינהל ובהיי־העם. באפריל 1808 נעשה 
מלד־ספרד, אך כאן לא עלה בידו להתגבר על הקשיים 
המרובים, שנתקל בהם (ע״ע ספרד, היסטוריה). ב 29.11.1813 
ויתר על הכתר הספרדי ונעשה מפקדו של חיל-המצב בפא¬ 
ריס ( 1814 ). ב 1815 עבר לאד,״ב, חי עד 1832 כחקלאי 
במדינת ניו־ג׳רזי והתאזרח שם בתור הרוזן דה סירו^יה 
( 5 ז 11116 ז\ז 811 )'. לאחר מכן ישב בלונתן ומ 1841 * — בפירנצה. 
היו לו שתי בנות (עי׳ מגילת־דויחסים), 

; 1853/4 ,.מ 0 ז\ 10 11 ם . 1 >€ 

; 1911 .! ,. 8 ./ 014 

/ 0 . 0 . 8 ,{ ; 1912 , 11 ם^ 1 זו 1€15€11 ע .!>€ 

. 1911 ,. 5 ,/ 40115 .! ; 1869 ,, 8 ./ 

2 . ליסין (מ־״:!.!; 1775 — 1840 ), נסיך־קאנינו (- 03 
0 מ 1 מ), המוכשר ביותר בין אחיו של נאפוליון, השתתף 
כנשיאה של מועצת־ה 500 במהפכה המדינית של 9.11.1799 
( 18 בברימר [^•^ 31 ת^טז 8 ], ע״ע נפוליון). ב 1800 — 1802 
שימש ציר של צרפת במאדריד, אך נסתכסך עם נאפוליון 
הן משום דעותיו הדמוקראטיות והן משום נישואיו עם 
אלכסנדרין דה בלשן(קתו 81€$€113 ס!) ^ג^ 1 ז 1 )ת^ x ^^^). מפני- 
כן עבר ב 1804 לרומא, וישב בה, בהפסקות מועטות, עד 
מותו. ב 1814 קיבל מן האפיפיור את התואר -נסיך־קאנינו". 
ב 1815 מיהר לפאריס והשתדל לעזור לאחיו. — ל׳ פירסם 
ספרי־שירה וחיבורים אחרים. 

מ 11 ילדיו ( 5 בנים ו 6 בנות) ידועים שאר ל ( 1803 — 
1857 ), חוקר חשוב בזואולוגיה, ל וא י( 1813 — 1891 ), בלשן, 
שעסק ביחוד בלשון הבאסקית, ופיר ( 1815 — 1881 ). זה 
האחרון חי חיי־הרפתקן בארצות שתות של אירופה ודרוס־ 
אמריקה, וביאנואר 1870 עורר שערוריה כשהרג בדו־קרב 
את העיתונאי ויקטור נואר (ז 101 י 1 ). 

; 1882/3 3 , 5 :ר*' 70 ת^ 1 ת 5€$ /?> . 8 מ/ 7 /ןח? 4 / 541 . 8 

. 1929 ,. 5 €זז ^ 81 ;*' 1951 מ 

3 . ל 1 א י( 1,01115 ) ב׳ ( 1778 — 1846 { 1806 — 1810 — מלד 
הולאנד) נלווה בשנת 1796 אל נאפוליון בדרכו לאיטליה 
וב 1798 — בדרכו למצרים. ב 1804 נתמנה גנראל וב 1805 — 
נציב עליון( 81 ־ 6061 § • €111 ת־ו 6 זיט 0 :§) בפיאמונטה. ב 1802 כפה 
עליו נאפוליון נישואים עם בתו החורגת, אורטנס בוארנה 
(ע״ע). נישואים אלה לא עלו יפה. 

במאי 1806 הכריח נאפוליון את ל׳ חלוש־האופי, שיקבל 
את כתר-המלוכה של הולאנד. ל׳ מינה מיניסטרים מוכשרים 
ושאף לשמור על ענייני־ארצו בניגוד לדרישות-אחיו, וביחוד 
לא ביצע בקפדנות אח איסור המסחר עם בריטניה (ההסגר 
היבשתי), שהפחית את עשרה של הולאנד. עמדתו זו גרמה 
לסיכסוכים חמורים בינו ובין נאפוליון * לסוף ויתר ל׳ על 
כתרו ( 1.7.1810 ) והלך לאוסטרית שבה חי בשם הרוזן של 
סן לה ( 8311111,60 ). בסוף 1813 חזר לפאריס ואחר מפלתו 
של נאפוליון ( 1814 ) עבר לרומא, וכאן נשאר גם במשך 
״מאת-הימים״, מ 1826 חי בפירנצת — ל׳ פירמס שירים 
וחיבורים מדיניים, ביניהם "מסמכים היסטוריים ומחשבות 
על הממשל של הולאנד״ (- 16 61 65 ו 1 ןו 1 יו 0 ) 15 ו 00111060151 (£ 

.. 015 ׳\ 3 , 16 ) 101130 ־ 1 13 16 ) 1 ס 6 חז 6 תז 6 ׳\ 1 ו 0 § 16 1 ט 5 16x1005 } 
1820 ). 


בנו של ל׳ זה, נ אפ וליון ל ואי ( 1804 — 1831 ), היה 
בילדותו ( 1809 — 1813 ) דוכס גדול של ברג (ע״ע), נשא 
בשנת 1827 את שארלוט, הבת של דודו ז׳וזף (ע' מגילת־ 
זדחסים), השתתף ב 1831 בהתקוממות לאפיפיור ברומאניה 
( 3 מ§ 3 ת 1101 ), ומת שם. 

בנו הצעיר של לואי היה אח״כ הקיסר נאפוליון 111 (ע״ע). 

; 1868 , 441€ ז 01141 !¥ 01 ז 1 1 ו 01€0 <}^^ז , 11 ש 0££18 ן ,"ר 

- 1 וש 1 ס 0 .י! . 11 ; 1875 , 1515 ^ 1 01 ^ 1 16 €5 / 

2 כרכים, כולל בין השאר) 1910 ,\ן 4441 ^^ 4 ^ 1 § 1 ז 11 ז 0 .>{ ,' 1 ש £1 מו 5 ז 13 
;את חליפת־הנזכתבים בין ל' !גאפוליי!) 1.04415 ,ן> 05€ נ 111 ס .\ 2 
£110 ^ 45 ז^ מ £7 . 221 * $£01 . 0 ; 1911 , 4€ ח 110 ס} 1 ^ 5 'ט£ק 41 ^ 80 

, 1920 , 31443144 141 10 ז 4710 111 01€071€ ^ 41 ^ז 

4 . דרום ( 6016 ־ 161 ; 1784 — 11860 1807 — 1813 — מלך- 
וסטפאליה) נעשה בסוף 1800 קצין בצי הצרפתי ונלחם 
ב 1802 בהודו המערבית נגד הבריטינ 4 שמהם נמלט באביב 
1803 לאה״ב. כאן נשא בעיר באלטימ,'ר את אליזאבת פטרסון 
( 500 ־ 31161 ?), בתו היפה של סוחר עשיר. כשחזר לאירופה 
הכריח אותו נאפוליון (ב 1805 ) להיפרד מאשתו הבורגנית 
(שחזרה לאה״ב) ולשאת את הנסיכה קאתרינה, בתו של 
המלך פרידריך מווירטמברג (אוגוסט 1807 ). באותה שעה 
מסר לו נאפוליון את הממלכה החדשה של ו ס מ פ א ל י ה. 
בארמונו בוילהלמסההה( 5116116 מו €1 ג 111 '׳\ו), על־יד עיר־בירתו 
קאסל ( 038561 ), נתמכר לחיי־הוללות, וכונה ע״י העם בשם 
״המלך העליז״ (§ 1 ז 1,11$ § 601 ^^). אעפ״כ לא היה ממשלו 
גרוע. היועצים הגרמניים המוכשרים, שהזמין לחצרו ביחד 
עם מיניסטרים צרפתיים, ניהלו את ענייני-השלטון ברוח 
ההשגים העיקריים של המהפכה הצרפתית. אך נאפוליון 
השגיח בקפדנות על ממשלתו והטיל על האוכלוסיה מיסיס 
כבדים ומעמסות אחרות. — אחר מפלתו של נאפוליון על-יד 
לייפציג הוכרח ז׳רום לברוח לצרפת. הוא השתתף בקרב 
ואטרלו( 1815 ) וב 1816 פנה לאוסטריה. מ 1827 חי באיטליה 
ובשווייץ. ב 1847 הותר לו לחזור לצרפת, סייע ב 1848 לבן* 
אזזיו לואי (נאפוליון 111 לעתיד לבוא), אבל לאחר מכן לא 
השתתף עוד בחיים המדינייננ 

6 ח 61 ז 141 36 61 ./ 01 ז 311 01%34111€6 ^ 65 זז €0 61 €5 ז 501 ת£^ 
,־ 11€1 > 1 ס ; 1861-66 ,. 015 זו 6 ,ש $5 ג 0 011 . 1 >ש , €414/167-1116 

' 8414466 811541164/1 ) 41646 ^ 807141 413417716 ^ ] 0 1.644665 41713 1316 
, €444/1661716 661616 144 36 17163146 101134171€6 } €06665 ;^ 1879 ,( 5011 
141617141 /^^ 41 ^ 11 ז 6 ^^ 366 8616144164/1561 ; 1893 ,שין 1 י.ג 0 011 , 1 )€ 
- 6771 ) 361 ^ 1 17071 ¥6163614/1 867912 ♦/ 867112$ 365 15613 

; 1886/7 ,.ש 1 > 8 3 ,ז^־ €1 נ 5€1110551 , 8 מסע 11 שנ 1 ש: 8:5€8 ט 3 זש 11 , 6662 

1/19 40)7614x .ן ; 1902 . 016071 ק 41 א ./ ,£ש 1111 ז 3 }\ , 8 

867112 , 1 ^^ 15 ^ 11 ^זו^ 1 .! ; 1903 ,./ 601 €6 . 5094176641171 

. 1928 , 412 

צאצאיו של ז׳רום (השווה מגילת־היחסים). א. באה״ב: 

1 . ז׳רום נאפוליון ב׳־פטרסון ( 1832 — 1893 ), נכדו של 

הקודנ 4 היה קצין באה״ב ובצרפת, והשתתף במלחמת־קרים. 

2 . צ׳ארלז ג׳וזף ב׳ ( 1851 — 1921 ), משפטן, שימש 

ב 1906 — 1909 כשר״המשפטים ( 31 י 61 ס 6 ס-ץ 06 ־ 01 זז^) בימיו 

של הנשיא תאודור רוזוולט. 

ב. צאצאיו של ז׳דום מנישואיו עם קאתרינה: 1 ) מתיל¬ 

דה ( 1820 — 1894 ). נישאה 1841 לנסיד הרוסי אנאטול דמי¬ 

■ ■ 

דוב, נפרדה ממנו ב 1845 ומאז חיתה בפאריס כציירת וריכזה 
מסביב לה חוג נבחר של אמנים, סופרים ומלומדים. 

2 ) נאפוליון ( 1822 — 1891 ), שהיה מכונה גם ז׳רום 
ולשם זילזול — פלודפלון(ס 10 ?-סס 1 ?), חזר עם אביו ב 1847 
לצרפת ונבחר באפריל 1848 בקורסיקה כציר לבית-הנבחרים 
הצרפתי. הצטרף לרפובליקנים הקיצונים ותמך בדרישות 



מגילת־היחסים של משפחת בו׳נאפארטה. 


ז׳ ר ו ם ( 1784 — 1860 ). סלך וסטפאליה, 

א ( 1 ) 1803 את אלחבת ססרסמ( 1785 — 1879 ) 
:) 1807 את קתריגד. מוירטסביג( 1835-1783 ) 
( 3 ) 1853 ג׳וסטינה בלדלי 


( 2 ) ( 2 ) 

י ו ן מתילדה ז׳רום 

ן) ( 1820 — 1904 ) ( 1814 — 1847 ) 

89 ! ן וישאד. קצץ. 

לנסיר דמידוב בוירטסברג 

דה 

ה 

191 ) 


( 1 ) 

ז׳רום ב׳— 
פטרסון 

( 1805 — 1870 ) 

נשא 

סחן ויליאמז 

מוג $11$ ) 

( 5 מוגו 111 נ^ 


קרוליז 

( 1782 — 1839 ) 
נישאה 1800 
ליואכים מידה 

1 ]ת 031€111 ן) 

מלד נאפולי 
( 1767 — 1815 , 

ע״ע) 


4 ילדים, 
ע״ע מידה 


יה 

[ 188 

יסטה 

189 ) 

/ 

ישי 

: 191 ) 


; 1 

לואי נאפוליון 
ר י ק ט ו ר 

גייאי ייייי ( 1926-1862 ) 
גשא 1910 
קלמנטינה 
מבלגיה 
(נולדה 1872 ) 


צ׳ארלז ז׳ רד ם 
ג׳וזף נאפוליון 

( 1851 — 1921 ) ( 1832 — 1893 ) 

1 . 1 

דתם נאפוליון לואיזה 
צ׳ארלז 

( 1878 — 1945 ) 


1 1 

נאפוליון קלותילדח 

לואי (נר׳ 1912 ) 

(נד 914 !) נישאה 1938 

נשא 949 ! לסרגיוס ויט 

אליכם ( 1 ז 1 ^ו.$) 

פורסמה 

,ב)$£זו 0 ^ 1 \ו 11 /) 

(נר 1926 


) ! 

קתרין שארל נאסוליץ 

(נר 1950 ) (נר 1950 ) 


קדלו( 1746 — 1783 ), נשוי עם לטיציה רמילינו( 1750 — 1836 ) 


פולין 

( 1780 — 1825 ) 
נישאה 1801 
לגנראל שארל לקלר 
( 1772 — 1802 ) 
ו 1803 לנסיר 
קמילו כודגזה 
( 1775 — 1835 , ע״ע) 


לראי 
מלד הולנד 
( 1778 — 1846 ) 
נשא 
1802 

אירטנם בוארנה 
( 1783 — 1837 , 
(ע״ע) 


1 


נאפרליון 111 נאפוליו! נאפולירן 


(ע״ע) 
( 1808 — 1873 ) 
נשא 1853 
את אוגניה 
( 1826 — 1920 ) 


ל ו א י שארל 

( 1804 — 1831 ) ( 1802 — 1807 ) 
נשא 1825 
את שארלוט 
בתו של 


אליזה 

( 1777 — 1820 ) 
נישאה 1797 
לנסין■ פליצ׳ה בצ׳וקי 
( 1848 — 1762 ,ו 0100011 ג 6 ) 


פדריקו אליזה 
נאפוליוו ( 1806 — 1869 ) 

( 1810 — $833 ) נישאה 1824 
לרוזן קמרטה 

נאם •ליוד 
(סת 1853 ) 


(ע״ע) דר ז ף ב׳ 

לואי נאפוליון 

( 1856 — 1879 ) 


פיר לראי 

( 1815 — 81 ז 1 ) ( 1813 — 1891 ) 
נשא 1867 נשא 

אלאונור מאריה דה צ׳קי 
ריפלן <ן■ 1 ו^^^^) 


1832 — 19 (^) 


ן 

ז׳אן* 

. 1€ וחגשז) 
( 1910 — 1861 
נישאה למרקי 
דה וילנו 

( 17€ מ 1 ושה ¥1 


ר־לאן 

נאפוליון 

( 1858 — 1924 ) 
נשא ב 1880 
את מרי בלז 

,€מג 1 פ £(ץ 3 ^) 
( 1882 — 1859 


מרי 

(נולדד, 1882 ) 
נישאה לנסיר 
ג׳ורג׳ מיוון 
(נולד 1869 ) 



ליסיאן נאפ^לתן 1 
נסיך קניינו ע״ע! 
( 1775 — 1840 ) ( 1769 — 1821 ) 
נשא( 1 ) נשא( 1 ) 1796 

ב 1794 דוופין בוארנה 
קריסטץ מאיה ( 1763 — 1814 , 
0 ח 15£1 ן 011 ) ע״ע) 


דוזף 
( 1768 — 1844 
מלו ספרד 
נשא 1794 
דילי קלארי 

,עז 013 ) 11 טן) 

( 1845 — 1777 


,ז£ץ 60 

( 1801 — 1773 
נשא( 2 ) 

נ 1803 

אלכסנדרין 
דה בלשן 

,<[ 1 מ 3 ו 01 ג£| 6 ) 

( 17/8 — 1855 


שארל 
נסיך קנינו 
( 1803 — 1857 ) 
נשא 1822 
את זנאיר ב׳ 


( 2 ) 1810 
מדי לואיז 
( 1791 — 1847 
ע״ע) 


שארלוט 

׳( 1802 — 1839 ) 
נישאה 


זג 

( 1801 


גאפרלירן וו 
( 1811 — 1832 , 
ע״ע) 

מלר רומי 
דיכם 


לנאפוליוז ני 
לואי ל? 
( 1831-1804 ) ( 1803 
כנו של בנו 
לראי לין 


מרייכששאט 


.זי<ו 3 ח 26 ) 

( 1854 — 1801 


נאפוליון 

שארל 

( 1839 — 1899 ) 
נשא 1859 
את הנסיכה 
קריסטינה 
רוספולי 

( 1907 — 1£42 


אז׳ני 

(נולדה 1872 ) 
נישאה 1898 
לנאסולייז ני 

ו 1€01 סס 3 א) 

( 1928 — 1870 


) 

מאריה 
(גולדד. 1870 ) 
נישאה 1891 
לאנריקו גיסי 

( ח) 00 } 


895 


כדנפרמה—כוגר, 8 יד 


896 


הפועלים לתיקוךמצבם. ב 1851 סייע לבדדודו לואי בא 16 ־ 
ליון (אח״כ נאפוללן 111 )׳ השתתף במלחמת־קרים ובמל־ 
חמת־השיחרור באיטליה ( 1859 ) ונעזא באותה שבה את קלו* 
תילדה, בתו של ויקטור עמנואל 11 ׳ מלד סאווידדפיאמ^טה. 
משום דעותיו הדמוקראטיות והאנטי־קלריקאליות התנגד זמן 
מה( 1865 ) בהריפות לנאפוליון 1876.111 נבחר שוב בקורסי* 
קה כציר לבית־הנבהרים של צרפת וסייע ב 1877 להפיל את 
המיניסטריון המונארכיסטי. אחר מותו של לואי באפוליון 
הצעיר ( 1879 ) היה נאפוליוךז׳רום ראש משפחת ב׳ ונו&א 
תביעתה לשלטון בצרפת׳ אד ב 1884 נסתכסד עם בנו ויקטור 
(ראה למטה), שהוצר ע״י הרוב השמרני של הבובפרטיסטים 
(ע״ע) כראש*מפלגתם. ב 1886 נתקבל חוק בצרפת, שלפיו 
נצטוו צאצאיהן של כל השושלות, שמלכו בעבר בצרפת׳ 
לעזוב את הארץ׳ ונאפוליון־ז׳רום מת ברומא. — ב 1887 
פירסם חיבור נגד טן (ע״ע): $י 1 ג 61 ) 36 י 1 ) 1£ > €186$ מס^וסק^יא 
(*נאפוליון ומשמיציד). 

, 1929 ,/// .ס 


בנו, באפוליון ויקטור ( 1862 — 1926 ), היה מ 1891 
ראש משפחת־ב׳. נשא ב 1910 את קלמנטינה׳ בתו של מלד 
בלגיה׳ לאופולד 11 ׳ דרש ב 1920 את רכושה של הקיסרת 
אוגניה (ע״ע). 

ג. אחיותיו של נאפוליון: 1 . אליזה ( £1152 ; 
1777 — 1820 ). נישאה ב 97 ל 1 לקצין הצרפתי, יליד־קורסיקה, 
פליפס באצ׳וקי ( 8361006111 צ €11 ?) וביתה בפאריס שימש 
בית־ועד לגדרוי־הרוח של זמנד- ב 1805 העלה אותה אחיה 


לדרגת נסיכה של פיומבינו ולו^ה, ב 1806 נעשתה דוכסת 
של מסה־קארארה( 2 ז 3 ז־ 21 ם' 3 צ 35 ^ג), וב 1£09 — הדופסת 
הגד^ה של טוסקאבה. היא שלטה בארצות אלו בחכמה 
ובמרץ (.סמירמים של טוסקנה"). אחר מפלתו של נאפוליון 


ישבה באוסטריה בקרבת סריאסטה. 

י.• 

.£ ; 1906 , 30 ט(>יעוי 1 .! 

,מ 2 ) 01 מ 1 ז 2 ^ ,? ; 1910 ,^ 1 ^) 11 ^) 07 ^ 1 >ה 80 1 ) 117 ^ 1 *נ 11 ^ 2 מ 

. 1810, 1917 71 ^ 047 )? ^ . 8 1€77€ (€) 1 ( 1 ^ה 1 ) €7 1 ) 1 


2 . פולין( 6 מ 11 ט 3 ?; 1780 — 1825 ). היתה אשה יפה 
וקלת־דעת, שבנעוריה כבר היו לה מאהבים מרובים. ב 1801 
נישאה לגנראל שארל לקלר( 6 ז 6 ( 1,66 168 ז 3 נ 01 ) יאחר מותו 
(ב 1802 ) — לנסיך קאמילו פורגזה (ע״ע). ב 1806 עשה 
אותה נאפוליון דוכסת של גיאססאלה( 3113 ז 3$ ט 0 ). ב 1815 
נפרדה מבעלה ונשתקעה ברומא. — פ׳ שימשה לפסל קנובה 
דוגם לפסלץנוס המפורסם שלו (הנמצא בגאלריה בורגזה 
שברומא). 

.מ ; 1907 ,^^ 07 ^ 7 ) 8071 .? ,^ 7 ^^ 47 ^ 0 ^ז 7 & .מ 

,. 5 .י/ , 0 נ 1 ט^ 1 .ן ; 1910 , 17117 ) 1771 > $7$ 77 , 5 .וןון 1 מו 5€11 ן<£ 

'^ 7 )^ 87 7 > 7€71 , 1 > 40117% )? 147 7 ^ ס 10 ׳ 1 ט 1€ *? ; 1935 

, 1946 , 1101% 

3 ק א ר ו ל י ן( 6 מ 11 ס' 031 ), קודם לכן: א נ ו נ צ י א ט ה 
(ט 11213 טממ\ 1 ; 1782 — 1839 ). נישאה ב 1800 יגנראל יואכים 
מירא (ע״ע). עלתה על בעלה בשכלה ותיווכה לפעמים בינו 
ובין אחיה. אחר מוה־בעלה חיתה בשם הרוזנת של ליפונה 
( 3 ת 0 ק 1.1 , חילוף של נאפולי) באוסטריה. על ילדיה ע״ע 
מירא. 

ספרות כללית טל משפחת ב׳: 

; 1897-1913 ,. 01 ע 13 %)% 7% 01601% ^ 1 )^ 1 .ס 13$$0 ^ 

.£ ; 1927 ,ץ 77%11 ^¥ 1% ^ 7718 ) 017071 ^ 1 )^ ,■מ 00 
. 11 ; 1939 , 17071 ^ 7 ) 6 ז 707 ) 1 { 77 ) 0 

• 0 ק 60 ז - 0 ; 1911 , 87016177$ 7 * 01707% ק 7 )^ז 

. 1914 , %71% ? 371 817 %4718 1707% 

א. ם. י. 


ב 1 ג 9 ךטיםט*םו שמם של הנמנים על מפלגה מדינית בצר¬ 
פת, שתמכה קודם 1848 ואחר 1870 בתביעותיה 
של משפחת בונפרטה (ע״ע) לשלטון בצרפת נגד השושלות 
של בורבון(ע״ע) ואורלאן(ע״ע) ונגד הרפובליקנים. ב 1848 
סייעו הב׳ בבחירתו של לואי נאפוליון לנשיא (ע״ע נפו¬ 
ליון 111 ). אחר הטתלקותו של זה האחרון מן השלטץ( 1870 ) 
היו לב׳ חסידים מרובים בצבא ובפקידות. בפארלאמנט הצר¬ 
פתי של 1877 היו להם כ 20% ובזה של 1885 כ 15% של 
הצירים. ב 1888 תמכו בפולנז׳ה (ע״ע). אח״ב איבדו מעט־ 
מעט את שארית חשיבותם. ^ 


3 ז;ר׳ פלד — 1 > 31 םמ 80 161-16 ?— ( 1867 , פונטני-או־רוז 

, ; .... 

8056$1 -£נ 1 זג־ 37 מ 116 ו £0 ], על-יד פאריס — 1947 , 

לה קאנה, על־יד קאן), צייר צרפתי. למד ציור באקאדמיה של 
"ז׳יליאן, שבה נתיידד עם ויןאר ( 1 מ 1113 טע), מורים תי 
( 06111$ ), סריזיה ( $161 טז^ 8 ) וולוטון (ת 0 ה 3110 ע). אמנים 
צעירים אלד״ שנודעו בשם ״נאבי״ ( 381$ ^ 1 — "נביאים"), 
הושפעו במידה מרובה מדיד יצירתו של גונן ומחיתוכי- 
העץ היאפאניים, שהיו להם אז מהלכים בחוגים האמנותיים 
של פאריס. השפעות אלו נשארו בולטות אצל ב׳ בתבניות 
של תמונותיו, שהיו מארכות במידה בלתי-רגילה, בעיצוב 
של הדמדות הנראות בצלליות, בקווי-ההקף הגליים ובפרס- 
פקטיווה המיוחדת שבציוריו. הכנה של תרשימים לכרזות 
(ואף לרהיטים), וכן של הדפסי-אבז בשביל כתב-העת 116 זי 86 
6 \ 61 מ 613 , סיפקו לב׳ הכנסה עד שקנה לו שם כצייר. מתחילה 
הציג את עבודותיו ב״סאלון של הבלתי-תלויים״ ב 1891 . 
לאחר מכן נערכו מזמן לזמן תערוכות של תמונותיו בפאריס, 
וכן השתתף ב׳ ברוב התערוכות החשובות של הציור המודר¬ 
ני׳ שנערכו בארצות אחרות. בין 1507 ו 1913 הרבה לסייר 
באירופה וצפמ-אפריקה וב 1926 ביקר באה״ב< אד רוב ימיו 
חי חיי-שקט בפאריס ובסרובינציה הצרפתית. 


ב׳ נמנה עם אותם מנציגיה של "אסכולת־פאריס" (ע״ע 
פרים, אסכולת-), שניסו את כוחם במקצועות-אמנות שונים! 
מלבד כרזות ותמוג־ת׳ צייר אילוסטראציות לפירסומים 
מרובים, וכן עשה תפאורות-במה, מאריונטות וכלי-קראמיקה. 
יתכן, שיצירתו הגראפית, שהיא מקורית ביותר, נועדה 
להוקרה ממושכת יותר מציוריו, שמבחינה פסיכולוגית וטכ¬ 
נית כאחת הם שייכים יותר למאה ה 19 מלמאה ה 20 . תמונו¬ 
תיו של ב׳, שכוללות תיאורי־הוד של פאריס, מראות־פנים 
של בתי-המעמד הבינוני, טעותת-טיילים על הדשא, ציורי־ 
נוף ודוממים, ממשיכות את המסורת האימפדסלניסטית של 
אמנות חזותית טהורה, שמשקפת עולם בלתי־מעורער של 
זוהר דפי-גונים. עולם שקט זה של אתמול הוא הצד המושך 
ביותר ביצירתו של ב׳. ״גן בפאריס״ ( 1896 ), "חדר-אוכל 
בכפר״ ( 1904 ), ״גן-עדן עלי אדמות״ ( 1915 ) — שמות אלה 
של אחדות מיצירותיו המשובחות הם אפיינים לעבודתו 
בכללה. צבעיו בהירים, והוא אוהב צירופים של אדום ולר(ד 
עם צהוב, או של כחול עם ארגמן וירוק. מראוח-הנוף שלו 
צויירו בדרך כלל לפי שיטת האימפרסיוניסטים, ובציוריו 
כמעט שאין למצוא סימנים של קווי־הקף. לעומת זה דווח 
בהדפסי־האבן שלו שימוש מכוץ בניגודים בין הצורה והצבע, 
שבו ניכרת לפעמים השפעתו של טולוז-לוטרק. ב׳ מצירו 
השפיע השפעה מרובה על אמנים כגון קוקושקה, שלמד מב׳ 
לעצב צורות בצבע, וגם על ציירים מטויימים בפאריס, מהם 



897 


בונד, פיר—כוסמרז 


898 


בני חוץ־לארז, שהפיצו אח״כ בארצות־מוצאם את הטכניקה 
שלו ואת הפיוטיות המיושנת במקצת, שב׳ מצא אף בדברים 
שכיחים ביותר, תמונותיו של ב׳ מצויות בהרבה אספים של 
אמנות חדישה. 

;( 1929 , 1919 ,^ 111 5 ^ 1 ) . 8 .״ 1 

; 1952 , 5 ,. 1 ) 1 ; 1924 ,. 5 ״י/ , x זג^־ז^ 05 ^^ , 01 

,{ ; 1945 , 8x1 }8^1'x/^^^^^xxx ^ז) 1 ז 9£1 ״ 5 ,ח 10 ו 11 ז 011 נ) .? 

'ת 313 ^ 1 .נ 1 ז ; 1948 ! 0 ־ 1 ^ סתס 1 ) 0 ^ 0£ מזע 5€ ו 11 \) , 8 .י/ 

. 1951 6 ך . 8 6 ^ 1 ,תס* 

ע. י.יה. 

בן:י ל 1 . אנךת , ע״ע ל 1 , אןךר 1 בונר . 
ב 1 םה , סר 5 ׳^דים ?׳נלר — 30 $€ € 1 |€ ת 11 ן 01 115 :> 323 ן ־ $11 - 

״ ^ פ • 

( 1858 — 1937 ), פיטיקן ה^די. קיבל את השכלתו 

המדעית באוניברסיטות של קאלקאטה וקימבריג׳. ב 1885 

נתמנה כפרופסור באוניברסיטה של קאלקאטה. ב 1915 נת¬ 

מנה מנהלו של מכון־מחקר בקאלקאטה, שנוסד לכבודו ונקרא 

בשמו. ב 1917 הוכתר בתואר סר. 

• • 

לראשית פירסומו זכה ב׳ כשהמציא מכשירים, שבסיועם 
אפשר לעמוד על תכונותיהם של גלים אלקטרלמאגנטיים ן 
ביניהם מכשיר ד 1 מה לדטקטלר, שהשימוש בו הונהג אח״כ 
במקלטים האלחוטיים. הדמיון ביו תגובותיהם של המקלט 
ושל אברים צמחיים ושרירי בעלי־חיים הביא את ב׳ לכלל 
חקירה שיטתית בתגובות של החומר הדומם, הצומח והחי 
על גירויים שונים. ב׳ השתדל להוכיח, שהמכאניזמים של 
החיים בצמח ובחי הם דלמים ושגם בצמח קיימת תחושה. ביו 
המצאותיו יש למנות את ה״קרסקוגראף" ( 11 ק 3 :ו׳ 6500£ ז 0 }, 
הרושם כל תנועה זעירה של צמח כשהיא מוגדלת עד פי 
עשרה מיללו! בעזרתו של מכשיר זה אפשר לעקוב אחר 
גידול-הצמחים. ב׳ פירסם גם מאמרים על הפיסיולוגיה של 
ה<טוסינתזה ועל "מכאניזם־העצבים של צמחים"■. 

080 ^ 0 ! // 5 / 0 \ז 0 ^ 8 { 31x101; 06(](10$, 7^6 0 x 18 ? 

. 1920 ,^^ 80 

בוסה ^ ןילהלם — : ן 58 € ג 601 —( 4865 ליבה — 

* * 1 ^ ^ 

1920 , גיסן), חוקר בתולדות הנצרות זתאזלוג פרד 
טסטאנטי גרמני. ב 1896 נתמנה כפרופסור לתאולוגיה בגטינ- 
גן ומ 1916 יאילד שימש פרופסור לאותו מקצוע בגיסן. ב׳ 
עסק בחקר הנצרות הקדומה וביחסיה אל היהדות, אל 
הגנוסיס ואל דתות־המיסתוריו האליליות. ספרו "האנטי־ 
כריסם״ ( 1895 ) שימש לו כעבודת-הכנה לפירושו ל״חזוד 
יוחנן" שבברית החדשה (, 1$ ג 1111 ג 1 { 0 [ § 311111 כ £111 ) 0£ סיס 
1896 )! בשתי העבודות הללו טוען ב׳, ברוחו של גונקל, שיש 
להבחין בספרי־האפוקאליפטיקה בין מוטיווים מיתולוגיים 
קדומים ובין ביטויים אלגוריים, שמשקפים את זמךחיבוריהם 
של ספרים אלה. בספרו מ 11 $€[> ^ 1 כ^ 

מ^ 11 ^ 11 } 11 ^ 1 ^^ 3 ) 5 ^ז 1 ג^מ ("דת היהדות בתקופת הברית 
החדשה״, 1903 ! הוצאה שלישית בעיבודו של גרסמן, 1926 ) 

♦ 7 € 

בודק ב׳ את האמונות והדעות של היהדות בימי בית שני 
לאור מסקנותיה של האסכולה המדעית העוסקת בהשוואת 
הדתות. דתיותה של היהדות ה״מאוחרת" עומדת, לפי ב׳, 
על קיוס-המצוות ועל הציפייה ליומ-הדין האחרון. ב׳ דן 
גם בהשפעות הזרות, שקלטה היהדות באותה תקופה, ודאה 
בחזיונות השונים והמגוונים של היהדות באותו זמן מעיז 
עבודת-הכנה לנצרות, שיצרה מן ה״תוהו" התוסס שלמות- 
ואחדות. 


השימוש בשיטת ההקבלה של הדתות, המונחת ביסוד 
חקירותיו ביהדות ובנצרות, בולט ביחוד בעבודות, שפירסם 
ב׳, ביחד עם גונקל, בשם "חקירות בתחום הדת והספרות של 
המקרא והברית החדשה״( 1 ) 001111 ^ £11 )! :וג 21 מ 8€ םו 0154:111 ? 
£$131110015 ׳!' ם€ט 6 א 1 )מט מ 6 ז^ מ!) :!טזגזסז!,!). בתחום 
זה מצטיין ביחוד חיבורו "הבעיות העיקריות של ד^נוסיס" 
( 1907 , 00051$ : 161 ) 6 במ 16 ג 01 ־ 1 ק:זק 311 !! 16 ( 1 ) וספרו 105 זץ^ 
$ס 15£ ־ו 011 (״האדון המשיח״, 1913 ), ב׳ מבחין בספר זה בין 
הנצרנות של ארץ-ישראל ובין הנצרות של התפוצות, שהוש¬ 
פעה מן המיסטיקה ההלניסטית ושבתחומיה נוצר, לדעתו, 
הפולחן של "האדון המשיח". ביהדות ההלניסטית עסק ב׳ 
בחיבורו < 10 ,\1£X30 נ 61 ת 6£ נ 11 ט 11 :) 5 ז 1$111£116 זג £1 - 115£11 ) 0 ן 
טס!־!^(״דרכי הלימוד היד.ודי וד״נוצרי באלכסנדריה״, 1915 ). 
כמה חוקרים יהודיים, וביניהם פליכס פרלס, עמדו על 
תפיסתו המוטעית של ב׳ בנוגע לתפקיד שמילאה היהדות 
ביחס לנצרות, ועל כמה ליקויים אחרים בספריו, שבאו מתוך 
ידיעה בלתי-מספקת של היהדות המקוריות 

. 1920 ,. 8 .׳מ , 1 * 1£ מ״ 0 .)״ 1 

ד. ס. 

ב 1 ןןט 1 ן( 0 ס $1 ס 8 ), הצפוני שבכרכי החוף האטלאנטי המע¬ 
רבי באה״ב! עיר-הבירה של מדינת מסצ׳וסטם (ע״ע) 
והגדולה בערי ניו־אינגלנד (ע״ע). מספר תושביה של ב׳ 
בהקפה המצומצם כ 0 מ/ 800 ובהקפה הרחב — ביתד עם 83 
פרברי״גבולים וערים סמוכות, שמהודם עמה שסח עירוני 
רצוף ( 63 ז\ 0111301 ק 0 :ו 146£ ) —כ 2,375,000 ( 1950 ), ב׳ הת¬ 
פתחה הודות לנמלה המצוין שעל חופו הפנימי של מפרץ* 
מאסאצ׳וסטס(המסתעף למפרצים פעוטים מוגנים מפני סערות 
ע״י לשונות־יבשה צרות ואיים פעוטים) והודות לתחבורה 
הנוחה שלח עם ארץ-העורף הרחבה. סייעה לכך גם קדמותו 



כוססיז: כית״דימם׳ערזז ח ישז. ׳ן;נבנח כ 1748 


















899 


גוסטון 


900 



סדאה : 55 ' בוססו ו 


של הישוב במקום זה ( 1630 ), שהוא מן הראשונים לישיבים 
האנגלו־סאכםיים באמריקה. מקורות־הפרנסה של ב׳ מרובים 
הם: תעשיה, מסחר, ספנות, מוסדות החינוך והמדע שבה 
והדפסת־םפרים. יש בב׳ יותר מ 1,800 בתי־חרושת גתלים 
ובינונים, שבהם עובדים יותר מרבע מיליון פועלים בתעשיות 
של טכסטיל, נעלים, כלי־עבודה, מכשירי־חשמל, טכניקה 
עדינה (בב׳ מצוי הגדול בבהח״ר לשעונים בעולם), דפוס 
וכריכה ובתעשיות כימיות. המספנות של ב׳ הן הגדולות 
שבאה״ב לציי המסחר והמלחמה ? תנועת הנמל של ב׳ היא 
אחת מן הגדולות שבאה״ב. האוניברסיטה על שם הארוארד 
שבקימברידג׳, בתחומה של ב׳ בהקפה הרחב, נוסדה ב 1636 

*< ו * * * 

והיא מן הטובות והגדולות שבאה״ב ובעולם כולו, זולתה 
יש בב׳ עוד שתי אוניברסיטות, מהן אחת קאתולית, מלבד 
הספריות הגדולות שבאוניברסיטות של ב׳, יש בב׳ ספריה 
עירונית (נוסדה 1852 ), שמספר הכרכים שבה הוא למעלה 
מ 1% מיללן. החינוך הטכני בב׳ הוא בעל רמה גבוהה מאוד. 
המכין לטכנולוגיה של מאסאצ׳וסטס( 10 ע) $11 מ 151 ז 1150 זו€ב 55 ר.ן^ 
1087 סח 70€11 0£ ) הוא מן החשובים שבאה״ב, בהוצאת ספרות 
מדעית ומדעית פופולארית וכן בהמאת חיבורים מוסיקאליים 
תופסת ב׳ מקום ראשון באה״ג מרובים בב׳ מוסדות האמנות 
לכל סוגיה: תיאטראות, אופרות, קונסרוואמוריות, בתיינכות 
היסטוריים ואמנותיים ובתי־ספר לאמנות. 

ב' בהקפה הרחב תופסת שטח של 5,900 קמ״ר והצפיפות 
בה היא של 275 נפש לקמ״ר. ב׳ בהקפה המצומצם תופסת 


שטח של 170 קמ״ר והצפיפות בה היא של 5,300 נפש לקמ״ר. 
גרעין העיר, שהוא חלקה הקדום ביותר, נמצא על לשון־ 
יבשה בין נהר־צ׳ארלז בצפון והים בדרום. האורך הכללי 
של רציפי־הנמל, המשתרעים לאורך חוף*הים וחופי־הנהדות 
שהועמקו ובצידן של תעלות מלאכותיות, הוא 64 ק״מ. בסבי־ 
בות*הנמל מרובים הרחובות הצרים והעקלקלים (ובכללם 
רחוב־המסחר החשוב ביותר בב׳ הנקרא על שמו של ג׳ורג׳ 
ואשינגטון) — תופעה בלתי שכיחה באה״ב. 

הגנים הציבוריים בב׳ הם מרובים ונרחבים. הגן של האו¬ 
ניברסיטה על שם הארווארד תופס שטח של יותר מ 900 
דונאם, ובמיני־עציו המרובים הוא דו׳מה לגן בו׳טאני. הגן 
שעל שם פראנקלין משתרע על שטח של כ 2,135 דונאם 
וכולל גן־חיות. — ב׳ עשירה בבניינים היסטודיים ובמצבות־ 
זיכרון היסטוריות: בית־המדינה( 15€ ז 10110 ג 51 ) הישן( 1748 ) 
והחדש ( 1798 ), בית־פאגיל ( 01111 11311 מ 3 ?), שבו נתקיימו 
התיעצויות חשובות של מנהיגי המורדים באנגליה, בית־ 
האסיפות העירוני( 01180 ^ 81 מגז*>^ג)<מצבת*זיכרון(אובליסק 
של גראניט בגובה של 70 מ׳) לקרב עם הבריטים, שנערך 
בשערי-העיר ב 1775 (;ומסתזטתס^? 11111 ז 6 ; 1 מ 611 ), מצבת* 
אטקס לזכר ״טבח־בוסטון״ ב 1770 (- 10 ׳ג 
זמ€מ 111 מ -־ אטאקס היה האדם הראשון, שנהרג ב״טבח"), 
מצבה לזכר השיחרור ( 6111 מ 111 מ 10 ״ן 1100 ס 11 מ 0 ק 110 מ 1 81 ז 1 ?), 
ועוד. 

מתולדות העיר. את כ׳ יסד ג׳ון וינתרוס (ק 0 ז 111 ס 1 זו\) 









901 


כוסמון—כוסטרס, כריסמופר •יער,כ 


902 



טג״ת־הזיכרון לקרב על גבעת־באנקר ( 11111 )) 11 מו 61 ) 

בנוסטון. נובה האובליסק — 70 ם'. 

ב 1630 , לאחר שכבר היו בסביבה ישובים אחדים, שנוסדו 
ב 1621 ואחריה. ב 1632 החליטו התושבים לקרוא למקום ע״ש 
העיירה ב׳ שעל חיפה המזרחי של אנגליה(כ 170 ק״מ מצפין 
ללונדון). באותה שנה נעשתה ב׳ עיריהבירה של ה״מושבה", 
ואח״ב של המדינה, מאסאצ׳וסטס, ומאז התחילה גם התפתחו¬ 
תה כעיר, אע״פ שהמתיישבים עסקו ברובם בחקלאווג דרר 
נמל־ב׳ עבר הרוב של המהגרים, שבאו למושבה, וכן סחר- 
החח שלה. במאה ה 18 התפתחה בב׳ בניית-ספינות, לאחר 
שבאנגליה אזלו כמעט עצי־היער. ספני־ב׳ היו קינים אריגים 
ותכשיטים זולים באנגליה, ומחליפים אותם בחופי אפריקה 
המערבית בעבדים, את העבדים היו מוכרים באיי האנטילים 
תמורת סוכר, רום וטאבאק, שהיו מביאים לאנגליה. אח״כ 
עסקו ספני־ב׳ בציד־לוויתנים ובמסחר בתה. במחצה הראשונה 
של המאה ה 19 באו לב׳ המוני־מהגרים בספינות-קיטור 
מאירופה. וב' נעשתה עיר־תעשיה גתלה. ב׳ השתמשה 
בעשרה לפיתוח חיי־הרוח שלה. ב 1636 נוסד בה הקילג׳ 
(שהפך אח״כ לאוניברסיטה) על שם הארווארד. ב 1674 נוסד 
בה בית־הדפוס הראשון וב 1704 הופיע בה העיתון הראשון, 
גדולי הסופרים והמשוררים שבאה״ב בדיר-השיחרור ובמחצה 
הראשונה של חמאה ה 19 חיו בב׳ או בסביבתד. (אמרסון, 
הותורן, בנקרופט, פרסקוט, מוטלי, פארקמן, תורו, ויטיאר, 
לונגפלו, הומז, לואל, דאנה הצעיר, ת. *ל אולדריץ׳). נוסדו 

•י * ** ■ * 4 ^ ^ ^ 

בד, גם חברות שונות למדע ולאמנות. מכאן הכינוי, שבו 
זכתה ב׳; "אתונה של אמריקה", 

עד 1822 חיה המשטר העירוני של ב׳ מבוסם על דוגמת 
הרפובליקות העירוניות היווניות. פעם או פעמים אחדות 
בשנה היו אזרחי-העיר מתאספים בדי לדון על בעיות העיר 
ועל תקציבה, והאסיפה היתה בוחרת בפקידים העירונים. 
רק עם גידולר. של העיר נמסר הפיקוח עליר, למועצה עירו¬ 
נית ולראש-עיר, שנבחרו לשנים אחדות. המתיישבים הרא¬ 


שונים היו פוריטנים קנאים להשקפותיהם הדתיות. הם לא 

מנעו את בניהן של כיתות פרוטסטאנטיות אחרות מלהתיישב 

בעירם, אבל את הזכות להשתתף באסיפד. העירונית נתנו 

רק לחברי הכת שלהם. בשנות ה 80 למאה ה 17 היה הרוב 

של תושבי־ב׳ משולל זכויות־אזרח. הממשלה בלונדון, שד.ת- 

נגדה לכך, ביטלה את הזיכיון, שנתנה לחברת-ההתיישבות 

שיסדה את ב׳, שלחה אל המושבה נציב-מלך והשותה את 

■ ^ י ^ 

כל תושבי-העיר בזכויותיהם, הנציב הראשון, שמונה ע״י 
ג׳ימז 11 , נאסר ב 16€9 ע״י האזרחים, כשהגיעה לב׳ השמועה 
על סילוקו של ג׳ימז מן המלוכה! אבל ויליאם מאוראנג׳, 
שמלך אחר ג׳ימז. שלח נציב למושבה וקיים את זכויותיהם 
של כל האזרחים. הקנאות הדתית, שהיתר, רווחת בב׳ במאה 
ה 17 , באדי לידי ביטוי במשפטים נגד מכשפות וכופרים, 
שהוצאו להורג. בהתנגדות לשלטון הבריטי בשנות ה 60 
וה 70 של המאה ה 18 , קודם המרד ודיכרזת-העצמאות, תפסה 
ב׳, הבירה הרוחנית של 13 המושבות, מקום בראש, ב 1770 
היתה התנגשות בין מפגינים ובין גדוד־משמר בריטי, שבו 
נהרגו חמשה מפגינים, ולכך קראו ״טבח בוסטון״. ב 1773 
השליכו אזרחים — לא המון נרגז — מטעדתה בריטי אל 
הים (מה שנתפרסם בשם ץ}ז 1 !? גסיז־ ת 60810 ). ב 1775 היה 
קרב בץ בני-ב׳ ובין הבריטים על-יד גבעת-בנ^ר שבשערי- 
ב׳. הבריטים הוסיפו להחזיק בעיר עד אביב 1776 . וכשיצאו 
ממנה עזבו אותה גם הנאמנים למלך (הלויאליסטים), שהלכו 
לקאנאדד" מאז היתד, מעדכת-ד,קרבות רחוקד, מב׳ וד.עיר 
התפתחה ללא הפרעות. בתנועה לשיחרור-העבדים נמלה ב׳ 
מקום בראש, הן מטעמים רעיוניים והן מטעמים כלכליים 
(ב׳ כבר היתה אז עיר-תעשיה מנוגדת לבעלי-המטעים 
שבדרום). התעשיה משכה לב׳ פועלים איריים, פולניים, 
צ׳כיים ואיטלקיים וכך נעשתה ב׳, עיר-הפוריטנים, עיר 
קאתולית בעיקרה. 

היהודים. קד,ילת-ב׳ היא החשובד, שבקהילות*היד,ו- 
דיות בגיו-אינגלנד. עד 1840 לא נמצאו בב׳ אלא יהודים 
בודדים בלבד. ב 1830 נתיישבו בב׳ יהודים מאלג׳יר, וב 1837 
התחילו מגיעים לכאן יהודים מגרמניה הדרומית ומפולניה 
הגרמנית, הקבוצה הראשונה של המתיישבים כללה כמה 
חרשתנים זעירים, סוחרים ורוכלים, שעסקו במסחר בערים 
ובכפרים הסמוכים והיו באים לב׳ רק לשבתות ולחגים. קהילד. 
מאורגנת הוקמה לראשונה בב׳ ב 1843 . ב 1854 יסדו כאן 
יוצאי גרמניה קד״ילה מיוחדת לעצמם, וב 1858 הוקמה בב׳ 
קהילה שלישית. ב 1892 מנתה האוכלוסיה היד.ודית בב׳ 
כ 6,000 נפש. כיום מגיע מספרה ל 160,000 . 

כתב־העת היהודי המקובל בה ביותר הוא השבועון 
!!*!זי׳יס!, שנוסד בשנת 1903 . בב׳ יש בית-מדרש 
למורים עבריים. 

ל. ו, מ—א. י. בר. 

בוכיטךם! כריםט 1 פר ^עהב— 1 מ 6 ״ 805 — ( 1866-1797 ), 

פילוסוף שוודי, 

הפילוסופיד. של ב׳ מיוסדת על תפיסת-עולם פרסונא' 
ליסטית, חדורה במושג האישיות. כל ממשות היא בעלת 
טבע אישי, כל חיים הם מודעים לעצמם, אמנם במידה פחות 
או יותר מרובה של שלמות. כל יש נתפס ע״י מישהו: או 
ע״י עצמו או ע״י אחר. אין בעולם אלא ישויות תופסות או 
קביעותיהן. כל הסופי חי באלוהים(פנאנתאיזם) וע״י אלוהים. 

^ * ע■ י * ' 

• * * * 


903 


904 


גוסמרם, כריסכדפר יןןקכ^כזסיאת, דק כנץ 


אלוהיש הוא הכל בכל׳ ו?זום אידיאה לא תוכל להיתפס 
בשלמות בלא שתוברר זיקתה לאלוהים ולכל שאר היצורים. 
היצורים הסופיים הם אידיאות באלוהים, ובתור כאלה הם 
חיים מאז ומעולם. אין צורך להניח פיעל מיוחד של בריאה. 
לכל יצור סופי יש עולם־תופפות שלו, ויתכן שליצורים 
סופיים מרובים, שהם שייכים לאותו סוג עצמו, יש עולם* 
תופעות משותף. עולמו של האדם קשור בחלל ובזמן, אך 
אנו מרגישים, שיש גם עולמות אחרים. בתורתו של ב׳ על 
החברה מוטעם האופי האורגאני של החברה. מחובתנו 
להבחין בין התאחדות מקרית, שרירותית, של בני-אדם 
ובין החברה, שהיא אורגאניזם חי, שבני־אדם הם אבריו. 
החברות הן בבחינת אישויות מוסריות, והן עובדות לשם 
התרבות המוסרית בחוגים מתרחבים והולכים. המדינה מחד 
ייבת לארגן את העבודה התרבותית. ב׳ טען להקמתה של 
מדינה כוללת, עולמית, שתהא מערכת של מערכות־מדינות. 
בשוודיה קיימת "ברית בוסטרם" הדואגת להפצת רעיונותיו, 

^^ 713 . 71 ^ 071 1 € 71 )€^* 11 [€$ 171 . 11 

:(^ 1928 ז 3€ 11€ { 11€ {€^ 0€ 367 

. 164 ״ 1 י 1 •חק , 1921 

ש. ה. ב. 

13 סיאדו, דק 3 נין—ז 16 ז 60$8 8401206 1168 ף 30 |—( 1627 , 
דיז׳ון — 1704 , פאריס), מגדולי התאולוגים והמטי* 

פ־־ם הצרפתיים, ב׳, בן למשפחה של משפטנים, נתחנך בעיר• 
מולדתו בבי״ס של ישועים וכשהיה בן 8 נתקבל במסדרם 
כנזיר־טירון. בגיל 13 נעשה קאנוניקום של כנסיית־מץ, ולאחר 
שלמד בביתיספר של הישועים במץ עד 1646 נשלח לפאריס 
כדי ללמוד תאולוגיה ופילוסופיה ב״קולז׳ דה נאוואר״ו 
ב 1651 הוסמך שם ככומר ושנה אחר־כך נעשה דוקטור 
לתאולוגיה. בפאריס, שבה נשתקע ב 1659 לאחר שישב שוב 
כמה שנים במץ, רכש לו שם־תהילה בכוח־ההטפה העצום 
שלו, וכן ע״י קדושת־חייו וטוהר תפיסתו הדתית. בהערצה 
הכללית לב׳ היו שותפים אנשי־החצר של לואי ז\ 1 ג, שב׳ 
נמנה עליהם (מ 1670 עד 1675 ) כמחנך ליורש־העצר. לצרכי 
הוראתו של זה האחרת חיבר ב׳ שלושה ספרים: "מסה 
(ש״גזיד) על הכרת־האלוהים וד,כרת עצמו", "מסה על 
ההיסטוריה הכללית" (, 56116 ־ 61 ז\ 1 תט 6 ז 1115101 ' 1 זט 5 5 זטס 150 ס 
1681 — יצירתו הספרותית העיקרית) ו״המדיניות לפי כתבי* 
הקודש״ ( 1700 , 531016 6 זט 11 ־ 1 ם£' 1 36 46 זט 16 ןן> 01111 ? 1,3 ). 
באותה תקופה השמיע ב׳ את הראשונים משניס-עשר ההספ¬ 
דים המפורסמים שלו( 65 ־ 1 ל 04 ט£ 315008 ־ 01 ; מאלה חשובים 
ביהוד ההספדים על הנריאטה מצרפת, 1669 , על הנריאטה 
מאנגליה, 1670 , על מאריה תרזיה, 1685 , ועל המצביא ק 1 בדה, 
1687 ). ב 1671 נבחר ב׳ כוזבר של האקאדמיה הצרפתית. 
מ 1681 עד מותו שימש הגמון(אפיסקופוס) בעיר מו( 63^1x ^\), 
שאף בה זכה להערצה וחיבה כלליות, ומכאן הכינוי שבו 
נוהגים לקראו עד היום ״הנשר ממו״ ( x ט 63 ^ 36 6 ( 2 ו\ 1 ' 1 ). 
באותו זמן השפיעה על צרפת כולה פעילותו הבלתי־פוסקת 
כלוחם בזירד, הדתית וכמטיף לאמונה קאתולית ללא סטיות. 
ב 1702 חלה ב׳ במחלת־החצצת הקשה, שבה מת, 

ב׳ קנה לו את מקום־הכבוד המיוחד שלו בתולדותיה של 
הספרות הצרפתית ע״י פעולתו כנואם. ע״י 230 הדרשות, 
שנשתמרו ממנו, נתעלה לדרגה של גדול המטיפים הצרפ¬ 
תיים. הוא היה בקי מאוד בכתבי-הקודש, בכתביהם של 
אבות-ד.כנסיה ובהיסטיריד, הכללית והדתית, ונאומיו שופעים 



ו׳. נ. ב 1 סי( 1 ח. תחרים ?סי תמונתו ׳ 6 < ריגו( 4 ו 1 ג 18 א) 


מחשבות נשגבות על הדת ועל האדם. הסיגנון של נאומיו 
הוא מושלם, מהודר וטבעי כאחד! פעמים דומים דבריו לרעם 
בגלגל ופעמים הם נשמעים בנחת. 

מעלות אלו של סיגנונו מציינות גם את ה״מסה על 
ההיסטוריה הכללית" והן מחפות במידת־מה על צרותה של 
תפיסתו ההיסטורית. בכל תולדות־האדם לכל פרטיהן רואה 
ב׳ את גילויה של ההשגחה העליונה. מכשיריה העיקריים 
היו עם־ישראל, שאליו נתגלה אלוהים, והרומיים, שהת־ 
פשטות-שלטונם איפשרה את הפצתה של הנצרות בעולם? 
מלך־צרפת מייצג את האלוהים בארץ ? מרותו היא מוחלטת 
ואין הוא חייב ליתן דין־וחשבון אלא לבוראו בלבד (יש 
לציין, שביחסו של ב׳ ללואי עו x נתגלתה חנופה יותר 
מהדרכה מוסרית). החלק השני של ה״מסה" כולל פולמוס 
עם שוללי־ד,התגלות, וביחוד עם שפינוזה. 

שאד כתביו של ב׳ קשורים ברובם במחלוקות דתיות או 
כנסייתיות, שהעסיקו אותו במיוחד: א) נסיון־שוא — ע״י 
ויכוח עם לייבניץ, מולאנוס ואחרים — להחזיר את הפרוטס* 
טאנטים אל היק הכנסיה הקאתולית? לתחום זה שייכת ביחוד 
חליפת-מכתבים חשובה בינו ובין לייבניץ וספרו הלמדני 
ביותר: "תולדות שינויי-הדעות בכנסיות הפרוטסטאנטיות" 

( 68 זת 6513 ז 0 זק 365 5 ת 0 מ 13 ־ 31 '\ 36$ סטמט!!, 2 כרכים, 

16£8 }ו ב) מלחמתו בתנועה המיסטית של הקויאטיסטים 
( 1697/9 ), שנסתיימה — בהשפעת ספרו הארסי של ב׳ 
6 ךמ 15 ) 16 טף 16 זט 5 8.6131100 — בהחרמת דעותיו של מתנגדו 
פנלון(ע״ע, על-ידי האפיפיור אינוצנטיוס 1 וצ בשנת 1699 ? 
ג) המחלוקת בקשר לתורת-החסד הינסניסטית (ע״ע ינסן? 
ארגו, אנטואן}? דבריו הנמרצים של ב׳ בחיבורו על התאוה 





905 


כוסיאה, ז׳ק גנין—בוסגיח והרצגוכינח 


906 


(^^ 1 ^^^ 15 ק 1 ז^מ 0 ^ 13 0 !> ^:)!בזיד) שימשו גורם חשוב בהריסת 
המנזר היאנסניסטי 31 ץ 1-110 ש 0 ?; ד) הוויכוח בשאלת הביקו¬ 
רת הפילולוגית של כתבי־הקודש, שאת נציגה הצרפתי, 
^ר סימון(ע״ע), תוקף ב׳ בחיבור סו׳לר בשם "הגנה על 
המסורת ואבות-הכנסיה״ ( 165 > 61 ם 11110 > 3 ז 1 13 ^ 1 ^ *>מ 6£€ ס 
1693 , 65 ז 6 ? 83101 $ ). 

בכל כתבי־הפולמוס של ב׳, בין שהם מופנים כלפי הפרו* 
טסטאנסיזם, הקויאסיזם והקארטזייניזם, ובין שהם מופנים 
כלפי דעות דתיות ופילוסופיות אחרות, האויב, שהוא תוקף, 
הוא תמיד אחד: ה״בדיקה העצמית״ ( 111)16 6x3111611 ), כלו¬ 
מר, התאמרותו של היחיד, שהוא רשאי לקבוע לעצמו דעה 
בענייני-אמונה. למרות גישה שמרנית זו מופר ב׳ אף כיום 
כאחד מן הסופרים הקלאסיים של צרפת. להכרה זו זכה, 
קודם כל, הודות לסיגנונו הנהדר, שבו מתאחדים — ביחוד 
ב״דרשות" וב״הספדים", ב״מסה על ההיסטוריה" וב״התעלו־ 
יות על המסתורין״ ( 1695 , 65 ז 6 ) 5 ץתז 16$ • 501 1005 ) 3 ^ £161 ) — 
כוח הסברה ושיכנוע עם מעוף של רגש ודמיון, מעלות של 
הוגה-דעות ומשורר כאחד. 

- 1862 31 ) 01131 ^ 1 .!מ ^€זס £14 ) .מ .מ .( 

7 ) . 1 מ ^^€ז 1101 )- 07 €5 ז/ 111 .£€ ; 66 

ו; 1 016 15 ו 1 'בזי 1 ־ £€1 5 ^ 1 וג׳ו 0 ) 1€€ ז^;)^ 011 ^ 5 ^ז-ז €0 ;( 26 — 1914 
;( 1934 ) 135515 \ , €5 ז({ 1€ ך 11 .£' 15 1909-25); 010150x15 

; 1891 ,. 8 . 0 ; 1946 , 13$ ) 1121 .ג>€ , 015/5 ^€ 5 ^^ x ^^ר 

,. 6 .?) , 8 €€^ז€, 14 } 10£ ^* 1 $€ 11£ !^ 1111050 ^ ^ 1 ,€ז^ 61 ש 1111 ץמ 

.[ ;( 109 — 41 .ק , 1914 , 1€ *־ו 56 €ת 5€1 5 ^ 4 *; £1 

. 1942 ^€זס) 1 ^)' 1 €1 6 הזהז 0 ^* 1 ,. 8 

ח, ( 1 . 

בו^יויס ו? 1 ש 061 זו 60 ), באגדות-יוון — דמות של עריץ 

מצרי. השם ב׳ בא משמה של עיר מצרית קדומה 

(״פר-אוסיר״ — בית-אוסיריס), ששכנה בדלתא של היאור, 
" 

ואגדת-ב׳ נוצרה — לערד במאה ה 7 לשסה״נ — על-ידי 
המתיישבים היווניים שבמצרים. לפי אגדה זו היה ב׳ המצרי, 
בנו של פוסידון, נוהג להקריב לקרבן כל זר, שהיה נקלע 
למצרים (מה שנותן מקום להנחה, שהאגדה נוצרה כביטוי 
של מחאה לשנאת־הזרים של המצרים ז השווה למשל, ברא׳ 

מג, לב). ב' נזכר לראשונה אצל הסיודוס. לפי פרקידס 

♦ 

מלרוס (ע״ע) הרג הראקלס את ב׳ במוף, ביחד עם בנו 
של ב׳, איפידאמאם, עם כרוזו כלבם (;וזז^.ג X0 ; שם, שבא- 
כנראה, מן המלה השמית "כלב") ועם משרתיו. בדרך כלל 
סיפרו הקדמונים, שב׳ נד,רג על-ידי הראקלס כשזה האחרון 
הובא למזבח, שעליו ביקשו להעלותו לקרבן, הסיפור על 
הריגת־ב׳ היה נושא מקובל באמנות־הציור של היוונים. 
לאחר שהראקלם הפו במרוצת-הזמן לדמות קומית של זללן 
קיבלה גם האפיזודה על הריגת ב׳ בידי הראקלם צורה 
קומית, ומחוך כך התחילה אגדח-ב׳ משמשת גם נושא לקו¬ 
מדיות יווניות. איסוקראטס תיאר את ב׳ כמושל מצרי 
אידיאלי, אבל מתוך מטרה רטורית גלויה — לטהר את 
הטמא. 

בוסל, יוסף ( 1891 , לאחוביץ— 1919 , דגניה), עסקן ציוני- 
פוציאליסטיז מהוגי רעיץ הקבוצה וממייסדיה בא״י. 

קודם שעלה ב׳ לא״י (בתרס״ח) עבד במושבות החקלאיות 
מיסודה של פיק״א בפלך חרסון. בא״י עבד זמן-מה (ב 1909 ) 
כפועל שכיר. אחר-כך נצטרף לחבורת־הפועלים, שעיבדה, 
מסעם המשרד הארצישראלי, את אדמת כינרת בהנהלתו 


של האגרונום ברמן. בחבורה זו, שאח״ב עבדה בעבודה 
חקלאית בחדרה (ומשום כך נקראה ה״קומונה החדרתית"), 
פיתח כ׳ את רעיון קבוצת-העובדים היצרנית־העצמאית. 
בתר״ע עלה ב׳ עם חברי ה״קומונה", לפי הזמנת המשרד 
הארצישראלי שבהנהלתו של ד״ר א. רופין(ע״ע), על אדמת 
אום־ג׳וני(דגניה), וכאן הניחו הוא וחבריו את היסח־ לקבוצה 
הראשונה בא״י. ב׳ נטל חלק מכריע בביסוס העקרונות 
השיתופיים של הקבוצה — כגון שיוויון האשה בעבודה 
וגידול הילדים במשותף — ובגישומם בפועל. ב׳ היה מפעי¬ 
ליה של מפלגת "הפועל הצעיר" והשתתף כאחד מציריה 
בקונגרס הציוני ה 11 . בתקופת מלחמת־העולם 1 היה פעיל 
במוסדות ישוביים כלליים, וביחוד במתן עזרד, לפליטים 
ובדאגה ליתומים. ב׳ טבע בכינרת כשנתהפכה הסירה, שבה 
נסע מטבריד, לדגניה, — על שמו של ב׳ נקראו בגאליציד, 
וברומניה אגודות־הנוער "בוסליה", שהיו קרובות לתנועת 
"גוח־וניה". 

- ) 11 \ 3 § 6011$5111 6 ) 15 )ק 630-63 ( — 

( 1802 — 1887 ), כימאי ואגרונום צרפתי. לאחר שגמר 
את חוק-לימודיו בבית-הספר לחוצבים בסט. אטין, שהה 
כמה שנים באמריקה הדרומית, במקום שעבד בשירותה של 
פעיל בתנועת-השיחרור של אמריקה הדרומית בהנהגתו של 
חברת-מכרות. כאן הירבה לנסוע ולחקור, וכן השתתף באופן 
סימון ב^יור (ע״ע). כשחזר לצרפת נתמנה פרופסור לכימיה 
בליון, וב 1839 — פרופסור לכימיה אנאליטית וחקלאית 
בפאריס. אחר מהפכת 1848 היה חבר האספה המכוננת 
ואח״כ חבר מועצת-המדינה. כשעלה לשלטון נאפוליון 111 
הסתלק ב׳ מפעילות מדינית ודיקדיש את עצמו למדע בלבד.— 
ב׳ פירסם מחקרים מרובים בכימיה חקלאית והיה מחלוציו 
של מדע זד, במאה ה 19 . הוא הוכיח, שצמחים קולטים חנקן מן 
המלחות שבקרקע ולא מן האויר, ואילו פחמן—מדו־תחמוצת- 
הפחמן שבאויר. חיבורו העיקרי.־ -״ 38 10116 ) 16,61 מז 0 ת 0 ז 5 ^ 
$1010£:16 ץ 11 ק 61 , 6016 ( 1860 — 1867 , חמשה כרכים) ניתרגם 
לחב הלשונות האירופיות. 

בוסניה ( 605013 , בסרבוקרואטית 60503 ) ןהךצג 1 ב'נה 

( 103 ׳ 01 § 6 שז 116 ), אחת משש הרפובליקות שבמדינה 
הפדראטיווית של יוגוסלאוויה. שטחה 51,564 קמ״ר (מזה 
כ 9,100 קמ״ר בהרצגובינה)ז מספר תושביה כ 2,65 מיליון 
( 1952 ). השם ב׳ בא משמו של נהר בוסנה, פלג ימני של 
נהר סאווד" שחוצה את הארץ מדרום לצפון. השם הרצגובינה 
מובנו נסיכות (נסיך = 1361208 בגרמ׳ז עיין להלן, היסטו¬ 
ריה). ב׳ וה׳ הן בלבה של יוגוסלאוויה, מוקפות משלושה 
צדדים (מצפמ, מערב ודרומ-מערב) ע״י ארצות הרפובליקה 
של קרואטיה, גובלות במזרח עם סרביה ובדרום-המזרח עם 
צרנה גורה (מונטנגרו). גבולותיה של ב׳ וה׳ הם טבעיים 
ברובם: בצפון משמש להן גבול נהר סאווה (יובל של הדא- 
נובה), בחלק מן המזרח נהר דרעד, ובחלק מן המערב — 
נהר־אונה והים האדריאטי (אורך החוף של ב״ה׳ בים זה 
הוא כ 12 ק״מ בלבד), כמעט בכל שאר חלקיו עובר הגבול 
על רכסי ד,רינ 4 ב׳ וה׳ נמצאות בעיקרן בתחום הרי הדינרים 
(ע״ע)—החם בעלי גובה בינוני, שקמטיהם נמשכים מצפון־ 
המערב לדרום־המזרח, ב׳ שופעת מדרום לצפון ובכיוון זה 
זורמים אל הסאווה יובליו הגדולים: הדרינה, הבוסנה, הודבאס 
והאונה. פלגי היובלים זורמים ברובם ככיוון ההקמטה. ה', 



1 ג 9 


כוסניח וחרמובינח 


912 


בפועל השליט העצמאי של ה/ ב 1850 רופא המרד באכזריות 
ע״י עומר פשה. קרואטי שנתאסלסז אחר המרד היסל את 
הפאודאליות בב׳*ה׳ כשמסר את ההנהלה המרכזית לתורפים 
והנהיג שיטת־מימים חדשה יותר. הפקידים התורכיים הזרים 
לא שמעו את לשודהמקש ומפני־כן הוכרחו להסתייע במוס¬ 
למים המקומיים. ע״י כך שמדו הפגים על עמדותיהם ואחוזר 
תיהם, שהיו מעובדות ע״י הקמטים הנוצריש חמורת שליש 
מפירותיהן. ב 1862 מרדו הנוצרים של ב׳־ה׳ בהנהלתו של 
לוקה ווקאלוביץ׳ המוסלמים והנוצרים בב׳־ה׳ 

התנגדו לשיטות הביורוקראטיות ולשחיתות של השלטון 
התורכי. ב 1875 פרץ מרד בה/ שנתפשט ממנה לב׳. לשוא 
ניסו המעצמות לתווך בין "השער העלייר ובין המורדים. 
הכרזת־השולטן על הקטנת-המיסים, חופש־הדת והקמת מו¬ 
עצה שוב לא סיפקו את המורדים. אוסטריה וסרביה ניהלו 
מדמ על חלוקת ב׳-ה׳ ביניהן וכשהכריזו סרביה ומונטנגרו 
מלחמה על תורכיה ( 30 ביוני 1876 ) חשו לעזרתן גם המו¬ 
רדים של ב׳-ה׳. נצחונה המהיר של תורכיה על סרביה 
ותומכיה המריץ את רוסיה להתערב בענייני-הבאלקאן. ב 6 
ביולי 1876 נחתם חוזה סודי בין אוסטריה ורוסיד" שלפיו 
הסכימה רוסיה לסיפוחה של ב׳־ה' לאוסטריה במחיר ניטרא¬ 
ליות מצד אוסטריה במלחמה בין רוסיה ותורכיה. בקונגרס 
ברלין (ע״ע) לא שמו לב לא לתביעתה של סרביד" שב׳-ה׳ 
תסופח אליה׳ ולא לתביעותיהם של המורדש בב׳-ה׳. הארץ 
נמסרה להנהלתה האדמיניסטראטיווית של אוסטרש-הונ־ 
גאריה. 

השלטון האוסטרי־הונגארי ( 1878 — 1918 ). לשם 
תפיסתה של ב׳-ה׳ גייסה אוסטריה-הונגאריה כ 200,000 חייל. 
מ 1880 ואילך היתה הנהלתה העליונה של ב׳-ה׳ בידי מיניס־ 
טריון-הכספים האוסטרי-הונגארי, שבשמו פעל בסאראיבו 
מושל, שתארו היה 1131118 ) 113 ^ 01 (נספח אזרחי למפקד צבאי). 
ב 1882 — 1903 היהקאלי(ץ 113 ג^ג), המיניסטר לענייני-כספים, 
האחראי לב׳־ה', קאלאי, מומחה לענייני הסלאווים הדדומיים, 
ניהל מדיניות של "הפרד ומשול" בין הסרבים והקדואטים, 
וכן בק האודתודוכסים, הקאתולים והמוסלמים. הוא הוריד 
את עדך הכמורה האורתודוכסית וניהל את הארץ באמצעים 
משטרתיים. עם זה פעל ביעילות בתחומי המינהל והכלכלזד 
בין השאר נסללו מסילות־ברזל ונפתחו בתי־ספר יסודיים 
ומקצועיים. בימי המושל שבא אחריו, בודיאן, ניתנה לסרבים 
ולכנסש האורתודוכסית הנהלה אוטונומית. בראשותו של 
הארכיבישוף סטאדלר נתארגנו הקרואטי* 

ההפיכה של ״התורכים הצעירים״ ( 1908 ) עוררה שוב 
את בעיית החלוקה של "ירושת האדם החולה". בפגישה בין 
ארנטל (ע״ע) — המיניסטר לענייני-חוץ של אוסטרש־הונ־ 
גאריה ובין איזוולסקי — המיניסטר לענייני-חוץ של רוסש 
בבוכלאו, בספטמבר 1908 , הוסכם על סיפשה של ב׳-ה׳ 
לאוסטרש-הינגארש תמורת תמיכתה של אוסטרש בשאשוח 
של רוסש בדארדאנלים. הדיונים, שנתקיימו אז בפארלאמנט 
התורכי על מתן נציגות לב׳־ה׳ בפארלאמנט זה, החישו את 
סיפוחה של הארץ לאוסטרששונגארש לא רק למעשה, אלא 
גם להלכה ( 7 באוקמובר 1908 ). תורכיה לא הפריעה לסיפוחה 
מחמת חולשתה, רוסיה נמצאה אז זמן קצר אחר התבוסה 
שנחלה משי יאפאן. סרביה היתה קטנה לעומת אוסטרש- 
הונגאריה, שמאחריה עמדה גרמניה. ב 17 בפברואר ז 0 ז 19 
פורסמה חוקת ב׳ש' (ץאס 60 33 פפיזסץ וואס 1 נ 3 ^ 36 


ץחז 081 ס^ 1 ^ק^ X מ): ההנהלה העליונה של הארץ נשארת 
בידי מיניסמריון-הכספים שבווינה! יוקם פארלאמנט מקומי, 
"סאבור". שצידיו נבחרים בשלוש קוריות של שלוש הדתות 
העיקריות שבארץ! נשיאות ה״סאבור״ תתמנה ע״י הקיסר, 
חוק, שיתקבל ע״י הסאבור, יהא טעון אישור של הקיסר) 
המושל המקומי יוציא לפועל את פקודות ההנהלה העליונה 
ללא אישור הסאבור. ביום פתיחתו של הסאבור ( 15 ביוני 
1910 ) התנקשו בחייו של המושל וו־שאנין. נוסף על התעמולה 
ליוגוסלאודה גדולה נתגלו ניגשים בין ההנהלה הצבאית 
ובין ההנהלה האזרחית, למרות רצונו של המושל האזרחי 
בילינסקי, שהיה רוזן פולני ואיש-אמוגיו של הקיסר, היה 
נוכח יורששעצר פראנץ־פרדינאנד, בעצת המושל הצבאי 
פוטיאורק, בתמרונים שנערכו בב׳־ה׳. ב 28 ביוני 1914 נרצח 
פראנץ-פרדינאנד בשד עם אשתו בסאראייבו ע״י סטודנט 
סרבי. רצח זה היה גורם בלתי-אמצעי למלחמת 1914 — 1918 . 
מנובמבר 1915 עד אפריל 1916 נערך בב׳-ה׳ משפטם של 151 
פאטריוטים סרביים ז 98 מהם נידונו למאסר ו 16 למיתה, אבל 
האחרונים חוננו. — בהתאם להחלטת הוועד הלאומי של 
ב׳-ה׳ הוכללה הארץ ב 24 בנובמבר 1918 בתחומי יוגוסלא- 
ווש — מה שאושר ע״י חוזה םן-ז׳רמן בין האנטאנטה ובין 
אוסטרי* בב׳-ה׳ נערכה רפורמה אגרארית לטובת האיכרים 
הזעירים, שברובם היו נוצרים, על חשבון בעלי־האחוזות 
שברובם היו מוסלמים (על תולדותיה של ב׳־ה' לאחר מכן 
ע״ע יוגוסלרה), 

, 1878 ^ 1111 5 .^ 01€ 

'€׳ 11 ן .ן .^ 1 ; 1879-80 6 

, 1€ { 0€5€81€8111€ ,!סחתס*! ; 1884 , 1 ז€{ 1 ^ 5€1 ־/?)/> ,^ €1 ^ 

; 1885 

; 1885 214171 ,ע 

,־ 611€1 מ 5€11 4 ^ ; 1888 , 

; 1892 , 1 ) 017117 ^ €726 }{ €7 ^ ^ 1417 . 8 .ס ^ 11 ^ €111 ^$ 016 

; 1906 ,, 8 €7 ^ 41€ { 1€ ^€^ 072€ /{ , 1€ ׳ג 11010 ז 6 ] 14 

; 1911 , 2611 . 76171 111 1 ) 014411 ^ €72€ }■{ <^ 1411 . 8 

067 . 141 ; 1912 , 801176, 1-111 ) 801/161 ,§ 610 ץק 

,^ 1 ; 1925 ,){ 8111116 14114 ) 87611161 171 ) 1 611 /) 41 > $14411 467 

1 )ן 071 ) 11 , 16 ׳\ 0 זנ 0 ; 1927 , 061116 ^ 8816726 ) 6 8017116 1 ). 8 

-קסיז , 60031151 : 1940 

- 01.073 ; 61151,1859 מ 3 ק 013 מ בחמפס־זס;! 

, 36 ^^ 06 '^ 16 ^ק X6 א 60036 ז 115 ק 0 ד 10 ׳ 1 ,דחסססח 

. 1909 

א. אח. 

היהודים בימי התורכים. מכתבות על מצבות 
אנו למדים, שב 1551 היו יהודים בסאראייבו (סאראי דמן 
בוזנה, שאראי של בושנה, בושנה שאראי), בתעשות התור¬ 
כיות של העיר הם נזכרים לראשונה ב 1565 . הם מנו אז 
10 — 15 משפחות, שבאו לשם מסאלוניקי וערי-באלקאן אח¬ 
רות• מתחילה לא היו לששים בתים קבועים והשרחו לשבת 
ב״חאנים". בשעת םיור־הפיקוח של םיאווש ( 11$011 ״י 813 ) 
סחה בב׳ ב 1581 ׳ ביקשו ממנו המוסלמים שבסאראיבו, שיר¬ 
חיק מתוכם את הששים.. ואולם הפחה, שהיה ידוע כאוהד 
של הששים, סירב למלא כקשה זו ואף היקצה לששים 
שכונה קטנה בעיר, שנודעה בשם: "סיאוום פאשה מאחא- 
ליסי" (שכונת סיאוזש פחה) או "טשיפוט האני" (בית היהו¬ 
דים) או קורמיז׳ו (חצר), כדי להפריד ביניהם ובין המוס¬ 
למי* בשכונה זו ישבו הששים עד כיבושה של העיר ע״י 
האוסטרים. ב 1581 נבנה כאן גם בית-כנסת, ולפי עדותו של 
הנוסע התורכי 1 ( 5€11€161 'ל 11x3 ״•£ ב 1659 היה בית־כנסת זד. 



913 


כוסניה דהרצגוכינה 


914 


אף בזמנו בית*הכנסת היחיד בםאראייב 1 . מינויו של באל' 
טאג׳י מחמד למושל ב׳( 1614 ) הביא לסאראייבו את השולחני 
והרופא היהודי נפתלי בן מנצוד. בימי דודז׳י פחה, שנתמנה 
ב 1635 , גברה המתיחות בין תורכיה וויניציאה והדבר השפיע 
לרעה על מסחרם של היהודים בעיר. בזמן המצור על אופן 
ב 1686 נמלטו הרבה יהודים לסאראייבו וביניהם גם ר׳ צבי 
הירש אשכנזי (ע״ע), שנבחר כאן ל״חכם". שינוי לרעה 
במצבם של יהודי־סאדאייבו בא ב 1833 , כשנתמנה פאזלי 
שריפוביצ׳י למושל־המחוז, ורק ע״י דמי־כופר מרובים ניצלו 
יהודי־העיר מסכנת פרעות ומעלילת*דם. החוקים של שנות 
1839 , 1856 ו 1876 , שהישוו אח יהודי־תזרכיה בזכויותיהם 
לשאר החושבים, הלו גם על יהודי ב׳, דהודים היו נשלחים 
מאז ואילו לפארלאמנט בקושטה ולמועצות המקומיות. ב 1877 
נשלח יאווד אפנדי ברוך כציר של ב׳ לפארלאמנט העוחו* 
מאני. ב״מג׳ליס אידארי" (המועצה לימין הוואלי) השתתף 
יצחק אפנדי שלום ולאחר מותו ירש את מקומו במועצה 
בנו שלמה אפנדי שלום, שהיה גם ציר בפארלאמנט. 
סיפוחה של ב׳ וה׳ לאוסטריה הביא גם יהודים אשכנזיים 
לסאראייבו. ללאנדסטאג, שנפתח בב׳ ב 1910 , נשלחו שני 
צירים יהודיים. 

יהודי סאראייבו סחרו עם ויניציאה (ברשיון מצד השל¬ 
טונות שתמורתו הוצרכו לשלם סכום־כסף מסויים), וכן סהרו 
עם בלגראר, סאלוניקי, קושטה, וינה (מתחילת המאה ה 19 ), 
מצרים, והיו באים ליריד־דוליה בבאלקאן. עיקר מסחרם היה 
בצרכי־מזון ובבגדים. מלבד סוחרים היו בעיר גם חייטים, 
סנדלרים ופחחים יהודיים. מקצוע הרפואה היה מרוכז כמעט 
כולו בידי יהודים. כן היו יהודים, שמצאו אח פרנסתם בממכר 
בשמים ותרופות. 

אירגון הקהילה. ענייני-העדה היו נחתכים בימי 
התורכים ע״י ועד מיוחד, שהיה מתמנה תחילה ע״י וערה 
מיוחדת, לאחר מכן ע״י הפלת-גורלות, ולסוף היה נבחר ע״י 
חברי הקהילה. לפי התקנות של קהילת סאראייבו היה כל מי 
שהתנגד לממונים חייב חרם ונידוי. גבאי א״י שבקהילה היו 
מוסרים חשבונות מפורטים לפרנסים. לצרכי העדה היה הוועד 
מטיל מכס על סחורותיהם של יהודים, שבאו מן החוץ. הקהילה 
היתה משלמת את מיסי-הגולגולת של העניים. ביח־הדין 
היהודי היה מטפל גם בענייני-ירושה ולזכויותיו בתחום זה 
עוד היה תוקף ב 1885 . מלבד בסאראייבו היו קהילות של 
יהודים גם בערים: טראווניק, באניה-לוקה, בץלינח, ועוד. 
ב 1919 נתכנסה ועידת-הקהילוח של יוגוסלאוויד,, שתקנותיה 
אושרו ע״י השלטונות. האירגון של הקהילות ביוגוסלאוויה 
הוכר ע״י חוק רשמי, שנתפרסם ב 1929 . 

חינוך וחרבות. בתקופת שלטון־החורכים היה קיים 
בסאראייבו תלמוד־תורה, שבו למדו ילדייהקהילה קריאה 
ותרגום של תפילות ותנ״ך. גם ישיבה היתה בעיר, אבל זו 
לא גידלה רבבים, ואלה היו מובאים מן החח. רק אחר מותו 
של ר׳ דוד פארדו שימשו בעיר גם רבנים מקומיים. בבתי- 
ספר חולונים התחילו ילרי־היהודים מבקרים מחחילת שלטון־ 
האוסטרים ואילך. קורם מלחמח־העולם 11 היה קיים בסארא־ 
ייבו סמינאריון להכשרת "חכמים" ומורים (בדרגה של בית־ 
ספר תיכון). 

ציורי ההגדה של סאראייבו, שיצאה ע״י ד. ה. מילר ופון 
שלוסר ( 1898 ), מזכירים אח האסכולה של ויניציאה. ב 1901 
התחיל מופיע בלאדינו העיתון "לה אלבוראדר." ("השחר"), 


שיצא אך במשך שנה אחת. זולתו הופיעו עוד שלושה עיתו¬ 
נים במרבית. 

רבני סאראייבו. יהדות ב׳ עמדה תחת השפעתו של 
המרכז הרוחני בסאלוניקי, אך רבני סאראייבו היו פונים 
לפעמים בשאלות גם לחכמי בלגראד. רבני ב׳ היו כפופים 
למרותו של החכם־באשי בקושטה. 

בין רבני־סאראייבו, שזכו לפירסום באומה, היה ר׳ מצליח 
מוג׳^נ׳ון (נפטר אחר 1640 ), שהיו נוהגים להשתטח על 
קברו. במאה ה 17 חי בסאראייבו ר׳ מיכאל בן משה הכהן, 
בעל "מורה צדק" לשו״ע חו״מ. זמן קצר שימש באן כחכם 
ר׳ צבי אשכנזי. יליד סאראייבו היה השבתאי נחמיה חייא 
חיון, שלמד בירושלים ופעל אח״כ בעיר־מולדתו. במאה ה 18 
כיהן כאן ר׳ דוד פארדו, שהיה ידוע בפי העם בשם "מורנו". 
תתפרסם בפירושיו למשנה ותוספתא. אחריו שימש כאן 
ברבנות ר׳ דוד פינטו, מתלמידיו של ר׳ דוד פארדו, שנתפרסם 
בפירושיו לשו״ע. כרב מוכר מטעם השלטתות שימש ראשון 
ר׳ משה פרארה. הרב הראשי האחרון לקהילת סאראייבו 
היה ד״ר מוריץ לד, מחבר •הספר "הספרדים בבוסניה" 
(ם 30$111£ ס) 1 מ 31 זג 11 ק 86 שנספה ע״י הנאצים. יליד 
סאראייבו היה ר׳ יהודה חי אלקלעי (ע״ע). 

מלחמת• ה עולם 11 . מ 14000 יהודי ב׳ וה׳ נהרגו 
כ 12,000 ע״י הנאצים וגרוריהם. בית-וזכנסח, הספריה, האר¬ 
כיון והמוזיאון של קהילת־סאראייבו ושאר הרכוש היהודי 
היו לבז. ממונים מיוזזדים מטעם ה״אוסטאשים" נתמנו על 
הקהילות הספרדית והאשכנזית. תפקידם של ה״ממונים" היה 
לסייע ב״פתירת הבעיה היהודית" בסאראייבו. שליחת היהו־ 
דיח למחגות-הסגר התחילה בספטמבר 1941 ונסתיימה בתחי¬ 
לת 1942 . עד סוף 1942 נגמרה שליחתם של יהודי-סאראייבו 
למחנות-הריכוז של יאסינובח (גברים), לובוגראד (נשים 
וילדים) ואושבינצ׳ים. כן נשמדו גם יהודי ביילינה, בוגוי, 
ברצ׳קו, רוגאטיצה, ולאסיניצה וטוזלה. 

על מספרם של היד,ודים בב׳ מסוף המאה ה 18 ואילך יש 
בידינו הנתונים הבאים: ב 1780 היו בב׳ 1,500 יד,ודים, 
ב 1895 — 8,213 , ב 1923 — 10,000 (ספרדים), ב 1926 " 
13,701 , ב 1935 — 11,203 , ב 1941 — כ 14,000 (ביחד עם 
הרצגובינה), ב 1952 — 1,268 . 

הנתונים ביחס לסאראייבו הם: ב 1781 היו בעיר 50 
משפחות יהודיות, ב 1859 — 200 משפחות, ב 1895 — 4,058 
נפש, ב 1901 — 5,244 נ׳, ב 1910 — 6,397 נ׳, ב 1923 — 
כ 8,000 נ׳, ב 1926 — 8,578 3 / ב 1935/36 — 8,318 נ׳, 
ב 1941 -י־ 10,500 נ׳, ב 1952 — 1,009 נ׳. 

מוריץ לוי, לום ססדדים אץ לה בוסנה (אי 5 מוגדו ספרדי, 

1923 ) 1 ש. רוזאנים, דברי ימי ישראל בתוגדמה. א׳, תר״ץ) 

הג״ל. קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, ב׳—זד, 

תרצ״ד—ה׳, תרצ״ז—ה׳! ו׳, תש״ד,! דוד לוי, הרס היהדות 

היוגוסלאוית, שבתון ״דבר״, תו שין דלת! ,*) 0186 ^ .זו 01 

15 ^ 0 , 5€11 ! 1011€ ^ 

; 1854 מו 

- 111 )', 8 11 ^ 1 ; 1911 מ/ !מ 

111 ) ש $5 ?זק 13 ש 1 ) 11011 :> 5€ ג 1 זבק 1935 

-. 12 } ) 081711 ^ ; 1935-36 , 

3 ת 511 ק 0 ו 1€1 ת 1 ) 6 (׳ך 0 ק 013 ז€(ע 623 ^ 53 יי 

71770 )^ 0 7 {€{} $1 ך€ז^€ך ^{ 171 ) 8 ^ 1 } 77/11 ) 1 ^ 1720 ן 71 

־־ 0 ח 10 , 0331160 ? ; 1952 1 ( 6 ( 1 ^\ 3 ן 1118:0$ ^ 1 ^ 1 ? 

, 2 אץ 6 אקז 3 א 0 א 6 ק £8 ) 611 ק 66 76 אא 0 אג 36 ה 0 

.( 3 .מא , 1 גס'! 

ש. ט. 



915 


כופשורוס—בוסשורוס, ממלכת• 


916 



החרבות על ה״מכצר האירופי", עהוקם ב 1452 זנל הנדה האירופית על-יר המז^בר הצר ביותר על הב 1 ספ^רום 


או 18013 ר^ם ( 11$ ת 0 ק 605 אל 115 * 1101 ^ 805 ; 

בתורפית: קךה־ךניז־ב^גאזי. 308821 2 ווו^ 1 ^^•וג^^), 

מיצר־ים בין הים השחור וים־מארמארה בתחום הריבונות של 
תורפיה, בין תורפיה האירופית והאסייתי^ ארפו 29 ק״ס ז 
רחבו מ 800 עד 2400 מ׳) עמקי המאפסימאלי 110 מ׳. לשמ¬ 
ים צרר" שמסתעפת מתוך הקצה הדרומי של מיצר ב׳ וחודרת 
לתוך איסטאנבול (ע״ע קושטה), נקראת קרךהזהב. מיצר־ 
ב׳ הוא חלק מעמק ו של נהר קדום, שבהמשכו — שהוצף ע״י 
הים האגאי (ע״ע) — נוצר מיצר־הדרדנלים (ע״ע). בצידו 

י* ^ ^ 4 

המערבי של הב׳ עובר זרם חזק, שממיא את עודף המים מן 
הים השחור, ובצידו המזרחי עובר זרם תחתי, חלש יותר, 
שמעביר מים מלוחים ועבדים מים*מארמארה לים השחור, 
שמימיו קלים ומומתקים ע״י הנהרות המרובים הנשפכים 
אליו. בקצה הדרומי של הב׳ יושבים קושטה ופרבריה 
האסייתיים והאירופיים המרובים; בערפם של אלה משתרעים 
חורשות וגנים, וכן מצויים שם כפרים, תודלות, ארמנות־ 
קיץ וחורבות ציוריות של מצודות עתיקות, הרבגוניות של 
המראות, הנכפלים בראי של מי־הב׳ הכחולים, מושכת אליה 
טיילים מן הכיר ותיירים מארצות-חוץ, והתנועה של ספינות- 
נוסעים בב׳ היא תמיד מרובה, ביחוד בקיץ, בעיית חופש־ 
המעבר לספינות זרות בב׳ מעסקת את הדיפלומאמיה מו 
המאה ה 18 ואילך, 

בזכוסוריס׳ ס^לכת״, בתקופה העתיקה — ממלכה אירו¬ 

פית על חוסי הבוספורוס הקימרי והים השחור, 

שנוסדה ע״י יוונים. נקודת־מוצאה של ממלכת ב׳ היתה העיר 
פנטיקפיאול בחוף המערבי של מיצר הבוספורוס הקימרי 
(מיצר-קרץ׳ של היום), שנוסדה ע״י אנשי מילטום. את 
יסודות^ממלכה הגיחו שליטים ממוצא תראקי, שנקראו 


ספרטוקידיס, על שמו של ספרטוקוס הראשון ( 438 — 433 
לפסה״נ). במאות ה 5 וה 4 לפסה״נ הצליחו שליטים אלה 
לבצר את ממלכתם ולהעלותה לדרגת אחת מן המדינות 
היווניות החשובות ביותר מבחינה כלכלית, הספרטוקידים 
הרחיבו את שלטונם על חצי-האי סאמאן שבקדים המזרחית 
ופיתחו את המסחר בדגים ובתבואה של מישורי רוסיה 
הדרומית. במאה ה 5 היתה הממלכה הבוספורונית תלויה 
במסחר האתונאי, הואיל ואתונה היתה לקוח חשוב מאוד 
של תבואה; אך במאה ה 4 השתחררו שליטי הבוספורוס 
הקימרי מתלות זו ונעשו גורם מדיני חשוב בעולם היווני. 
אחד מן השליטים החשובים ביותר של הממלכה היה לוקול ז 
( 349-389 לפסה״נ), שקשר יחס־ם תקינים עם אתונה ונתן לה 
זכות-קדימה בקניית תבואה פטורה ממכס־יצוא, אך אפשר, 
שאתונה כבר נהנתה מזכות זו במאה ה 5 . לגבי הישוב היווני 
של פנטיקפיאול נחשבו שליטי ב׳ כ״ארכונטים" (מושלים), 
ואילו לגבי הישוב הבארבארי בקרים ובמקומות אחרים נחשבו 
כ״מלכ׳ם״, וכך אף כינו את עצמם מזמנו של ספרטוקוס 111 
( 304 — 284 לפסה״נ). פריהתה של הממלכה הבוספורונית 
נמשכה עד המחצה השניה של המאה ה 3 לפפה״נ. מאותו 
זמן ואילך התחילה ירידתה, שנסתיימה בסיפוחה של הממל¬ 
כה למלכות פונטוס, 

ידיעותינו על הממלכה הבוססורונית בתקופת מרותה של 
רומי אינן שלמות. לרומים היתה חסות על ערי־הממלכה 
היווניות, אך עם זה השתדלו לשמור על חירותן של ערים 
אלו, שהיו נתונות להשפעה גדלה והולכת של התרבות 
האירנית. חסות זו היתה חשובה בעיני רומי, שבאמצע המאה 
הראשונה לפסה״נ ראתה מתוך דאגה את התרחבות השפעתו 
של היריב הפרתי המסוכן. אחר מותו של מתרדת מלד פונ־ 
טוס הביר פומפיוס בפרנקס ז 1 כמלך הבוספורוס. אחר מותו 















917 


כוספורוס, ממלכת־—כוסקוכייצח 


918 


של פרנאקם עלו על כסא־המלכות של ב׳ מלבים הרבד^ שמזמן 
לזמן גרמו קשיים למדיניותה של רומי במזרח. אך מימיו 
של קלאודיוס קיסר עד אמצע המאה ה 3 לספר,"נ שמרו 
מלכי־בוםפורום אמונים לר 1 מי. בסוף המאד. ה 3 היתד. הממ¬ 
לכה נתונה לשלטונם העליון של הבארבארים (הגותים, 
האלנים ואחרים), שהשתמשו בפנטיקפיאון כבבסיס למסעות־ 
שוד נגד מלכות-רומי. סופה הגמור של מלכות־בוספורוס בא 
אחר זמנו של יוסטיניינוס. 

גרעינה התרבותי של מלכות־בוספורוס היה יווני. אך מן 
המאה הראשונה לפסה״נ התחילה ההשפעה המזרחית נע^ית 
מורגשת יותר דוחר בחיים היומיומיים ובאירגון המדיני. 
אפיה המעורב של הממלכה בא לידי ביטוי מובד,ק באמנות 
הבוספורונית (באדריכלות ובציור), שהיא מזרחית בעיקרד,. 
אח האמנות חבוספורונית חקרו ארכאולוגים רוסיים בקברים 
המרובים, שנמצאו במקומן של פנטיקפיאון העתיקד. וערים 
בוספוחגיות אחרות. 

היהודים הגיעו, כנראה, לממלבת־ב׳ בזמן קדום למדי. 

על כך מעידה בעיקר הכתובת מפנגוריה על בניין בית־כנסת. 
תעודת־שיחרור של עבד, שמוצאה מפנטיקפיאון, מעידד. על 
המידה, שבה נתקבלו צורות־החיים הד.לניסטיות בקהילה 
היהודית: השיחרור נעשה מתוך מסירה מדומה של העבד 
לאלוהות* הקהילה היתד, משתתפת בפיקוח על העבד 
המשוחרר, שקיבל עליו את ההתחייבות לבקר בבית־הכנסת. 
אפשר, שמתוך כך אפשר להסיק, ששיחרורו של העבד היד, 
מותנה בר,תגיירותו הגמורה. כתובות לא־יהודיות מעידות על 
השפעת הדת היהודית על האוכלוסיה כולד,. מעניין מבחינה 
זו הוא נוסח ההקדשה בכתובת אלילית ("לאל עליון, המושל 
בכל ודומבורך״ 131111 ^ 08 ), 

המעיד על השפעתה של לשון־הפולחן היד,ודית על הסביבד, 
האלילית. וע״ע קרים, היהודים. 

; 1913 ^) 5014 117 .£ 

; 1922 ^) 8014 117 1174 ) 

,.)) 141 . 1€ ז^ .< 71 ת 1 )€ ; 1933 ז) 4 114 } 1 ,. 1 ) 1 

.££ 561 , 11 ר\ 

א. ש. 


החלקים הם עדיין בכ״י* ב) "מאמר אסתר", דרושי תנ״ד 
ואגדה (אופן, חקצ״ב)* ג) "שושן עדות", ביאור על מסכת 
עדיות (פאקש, תרס״ג—תרם״ה)< ד) "לבנימין אמר", ביאור 
על מאמרי רבה בר בר חנה במס׳ בבא בתרא ע״ג (שם, 
תרס״ה). חיבורים אחרים משלו נשארו.בכ״י. ב׳ נשא ונתן 
בהלכה עם ר׳ יחזקאל לנדא בפראג (עיין שו״ת "נודע 
ביהודה תנינא", חלק או״ח ויו״ד בכ״מ). 

מ. נ. צ. 

בז?ןק 1 ביץ/ ת^׳רו גץןןה — 1011 * 11.1.805001 — ( 1711 , 

ראגוזה— 1787 , מילאנו), מאתמאטיקן, אסטרונום, 

פיסיקן וסופר קרואטי־איטלקי. מ 1726 ואילך היה ב' חבר 
במיסדר הישועים (ע״ע). ב 1740 נתמנה פרופסור למאתמא־ 
טיקה ב״קולגיום רומאנום״ ברומא, ואח״כ ב 1764 — באוני¬ 
ברסיטה של פאוויה! ולסוף נתמנה כמנהל מצפה־הכוכבים 
בארמון־בררה שבמילאנו. ב׳ הירבה בנסיעות באירופה 
בשליחותם של האפיפיור והמיסדר, ובין השאר ביקר בווינה, 
פאריס, לונדת, וארשה וקושטה. לאחר שבוטל מיסדר־הישו־ 
עים ב 1773 הלך ב׳ לצרפת לפי הזמנתו של לואי זמ, שמינה 
אותו במנהל ענייני האופטיקה של הצי, ב ^ 17 חזר לאיטליד, 
דשב בשנתיים בבאסאנו ומ 1785 חזר ונשתקע במילאנו. 
היבורו העיקרי של ב׳ בחקר־הטבע הוא "תורת הפילוסופיה 
הטבעית ערוכה ע״ס חוק יחיד של בל הבוהות הנמצאים 

בטבע* (״ 1 ח 11 ! 30 3 ) 130 > 0 י 1 3115 ' 1 ו 1 ז 3 מ 30 ! 11 ק 1111050 ק ב 1 ז 0 ^ 1 ^ X 
11'3 0x15160011111 ו) 3 ת 10 1 חט 1 זנ ׳ 1 162001 מז 03 [וינה, 1759 
ו 1763 < תרגום אנגלי, 1922 }). בספר זה מציע ב׳ תורת־אטו־ 
מים דינאמית ומעמיד את בל תכונותיו של החומר (כובד, 
גמישות, וכד׳) על תבונות האטום (ע״ע) וכוחותיו בלבד. 
כל כתביו באסטרונומיה ואופטיקה הוצאו על־ידיו ב 5 ברכים 
ב 1785 . ב׳ חיבר גם פואמות לימודיות וכתב על רשמי 
מסעותיו באיתפד,. מכתביו נתפרסמו ב 1888 (בקרואטיה) 
ע״י האקאדמיה של זאגרב. 

,. 8 . 8 , 0111 .׳\ .מ ; 1909 ,ו/<ן 0 < 10 ו^ז 111 > . 8 . 05161 . 1 ,! 

. 1941 


בזסקזביץ. בניטין זאב (וולף) 3 ן ^טואל הלוי 

(ת״ק/ 1740 ״ — תקע״ח/ 1818 ), רב ומחבר. ב׳, שנולד 
בבוסקוביץ(מוראוויה) שעל שמה נקרא, היד. בנו של ר׳ שמו¬ 
אל בן נתן נטע קלין, בעל "מחצית השקל" (פירוש ל״מגן 
אברהם" על שולחן ערוך, אורח־חיים). מתהילה ישב באופד 
הישנה ( 0-80113 , 60 ) 411-0 ) הסמוכה לפסט. ב 1785 שימש 
רב באסוד ( 4526.3 ), פלך פסט, וב 1786 — 1790 היד. רב 
בפרוסניץ (מוראוויה). משם הזר לאופן־הישנד, וב 1793 נת־ 
מנד. כרבד, של קד,לת פסט. מ 1797 עד 1802 שימש רב בדיר* 


מט( 310131 ^ 63135532 ) ; אח״כ נתמנה רב בקולין(בוהמיה), 
אלא שהשלטונות לא התירו לו להשתקע שם מפני שהיה 
נתין הונגארי. ב 1810 לערך נתקבל כרב בעיירה ההונגארית 
בוניהאד( 1 > 3 ו 1 ץ 600 ). ובכהונה זו שימש עד סוף ימיו. מלבד 
הגהותיו לתלמוד בבלי, שנדפסו במהדורת וינה, תק״צ—צ״א, 
ובכל דפוסי הש״ס שיצאו לאחר מכן, חיבר ב׳ את הספרים 
הללו: א) "סדר משנה", ביאורים וחידושים לס׳ משנה־תורה 
של הרמב״ם, שנדפסו ממנו החלקים הדנים בם׳ המדע(פראג, 
תק״ם), בהלכות שבח (ירושלים תרס״ב), בהלכות שביתת 
עשור (שם, ת״ש) ובהלכות חמץ ומצה (שם, תש״א) ז שאר 


3 ו 9 ק 1 יב'ז;ו? ( 106 * 8051101 ; בגרמ' . 117 * 80511011 ), עיר בצ׳כו־ 

סלובאקיה• בירת נפה בצפון־המערב של גליל 
מוראוויה• כ 28 ק״מ מצפון לברנו (ע״ע). מספר תושביה 
כ 6,400 ( 1948 ). על־יד ב' יש מכרות של פחם חום. -- ב׳ 
היתד, אחוזה של אצילים, שנקראו על שמה. לאחר שגוועה 

משפחה זו ב 1597 עברה ב׳ לידי הרוזנים לבית מנסדורף 

• • 

ומד,ם למשפחת ליבטנשטין, שבידיה נשארה ב׳ עד תחילת 
שנות ה 20 במאה הנו^ת, כשהאחוזות הגדולות הוחרמו ע״י 
הממשלד.. 

היהודים בב׳, קהילת־ב׳ נמנית עם הקהילות החשובות 
והעתיקות במודאוויה. נראה, שיהודים בבר ישבו בב׳ במאד, 
ד, 11 . כשגורשו היהודים מכמד. מערי־מוראוויד, ע״י לאדיס- 
לאום פוסטהומוס ( 1454 ) התיישבו, כנראה, כמה יהודים 
מברנו(ברין) בב׳. מתחילה ישבו היהודים בשכונה מיוחדת, 
שהיתה נפרדת מן העיר הנוצרית על-ידי חוט־העירוב. ביום 
ראשון בשבוע ובחגים הנוצריים אסור היה ליהודים לבקר 
בעיר הנוצרית! אלא שחוק זה לא נשתמר בקפדנות, ובמאה 
ה 16 אנו אף מוצאים יהודים, שישבו בקביעות בעיר הנוצ¬ 
רית. יחודי-ב׳ התפרנסו ממסחר ורוכלות. ב 1565 נאסר 



919 


כוסקוכיצה — כוסתגאי כן חגיגאי 


920 


עליהם לסחור בכפרים הסמוכים. ב 1880 ישבו בב׳ כ 2,000 
יהודים״ ב 1929 — כ 650 בלבד. 

ב׳ הצטיינה כמרכז לתורה. בין השאר שימשו כאן ברב¬ 
נות ר׳ יהודה ליב בן ר׳ ישע 1 כר בר אופנהיים" המחבר של 
הספר "מנתת-יהודה" (הומבורג׳ תצ״ו>" ור׳ נתן אדלר הכהן 
מפרנקפורט ( 1782 ״ 1783 )״ המחבר של "משנת רבי נתך על 
סדר זרעים (פראנקפורט ענ״מ, תרכ״ב). בימיו של זה 
האחרון בא לב׳ תלמידו ר׳ משה סופר" בעל שו״ת חת״ם 
סופר. בב׳ קבע את מושבו גם ר׳ שמואל קלין(ע״ע בוסקר 
ביץ, בנימין זאב)! זה האחרון ניהל כאן ישיבה, שיצא לה 
שם גם מחוץ לגבולות-המדינד". 

• 14 / 1 € 11 £€ [ . 14 016 ,^ 001 . 14 ; 94 '׳ 102 , 1923 

.״ 1 ./, 1 ^^ 5 ^ 1 ז . 44 ; 123-136 , 1929 ,. 616 6115 ^ 1 ^ 0 ^ 

. 218-248 ,( 1930 ) ^ XX י 0 זט£^ 1 חבת?) 

י. ז. כ. 

בז?ןקן, חואן — ץ ת 3 ס 605 !זב!!! — ( 1494 , 

בארצלונה — 1542 , שם), משורר לירי ספרדי. 

אע״ם שב׳ בילה את רוב שנותיו בעיר־מולדתו, כתב רק 
קאסטיליינית ולא קאטאלאגית, ודאי מפני שנתחנד בקאם־ 
טיליה ושירת בנעוריו בחצרו של פרדינאנד הקאת 1 לי ובביתו 
של הדוכס מאלבה. בסביבה ז! נזדמן לו להתקרב אל כמד. 
הומאניסטים איטלקיים, וביניהם ביהוד אל לוצ׳ 1 מארמאו 
סיקול( ( 10 טש $1 0 שת 1 ז 13 \ ©!שט.!) ובאלדאסארד! דה קאסטי- 
ליונה (שבשנות־חייו האחרונות, 1525/9 , ישב בספרד). ואולם 
יותר מכולם השפיע על ב׳ אנדריאה נאוואג׳ר( ( 0 ז 86 ג׳\ג^י 1 ), 
הציר של ויניציאה בספרד, שב׳ פגש אותו ב 1526 בגראנאדר". 
נאוואג׳רו עורר אח ב' לכתוב שירים ספרדיים במשקלים 
איטלקיים — מה שכבר ניסה לעשות בלא הצלחה סאנטי* 
ליאנה. פעולתו של ב׳ בכיוון זה, שנתפרסמה בשם "הרפורמה 
של ב׳"" שימשה נקודת־מפנה בספרות הספרדיוב הודות 
לכד, שמשורר גדול מב׳" ידידו גרסי.לסו (ע״ע), הלך בעק¬ 
בותיו, נתאזרחו המשקלים האיטלקיים בספרד בצד המש¬ 
קלים הספרדיים המקוריים — למרות מחאתם ולעגם של 
כריסטובאל דד" קאסטיליחו ושאר שוחרי המשקלים הלאו¬ 
מיים. קובץ־שיריו של ב׳, שאלמנתו" בת־אצילים משכלת 
מואלנסיה, הוציאה לאור אחר מותו ביחד עם שירי גארסי- 
לאסו ( 1543 ), מחולק לשלושה חלקים או ספרים. החלק 
הראשמ כולל שירים בסיגנון הקאסטילייני המסרתי, שנת- 
סברו על-ידי ב׳ קודם 1526 (והם פחותי-ערד). בספר השני 
מובאים 92 סונטות וכמה שירים אחרים (קאנצונות, טרצי- 
נות, סטאנצות, ועוד), שהם מושפעים מן השירד" האיטלקית 
לפי סיגנונם ולפי משקלם: ב׳ מחקה בהם את פטרארקה 
והפטרארקיסטים, וביניהם גם את הקאטאלאני אוזיאס מרץ׳ 
(ע״ע).הספר השלישי כולל כמה שירים ארוכים, כגמ,"איגרת 
אל דיאגו הורטאדו דה מנדוסה״ו "הסטאנצות" (גזגג 1 ש 0 
גתז!^!), פואמה אלגורית, שבה מחקה ב׳ את במבו ואת 
פוליציאנו; ולסוף — את הפואמה הגדולה 0 ז 1 )מ 1,63 ץ סזש^ן, 
שנכתבה ב 05 ל €€35113 ג>ת 6 "לבנים"" כלומר בטורים בני אחת- 
עשרה הברות ללא חריזה. ב 1543 פירסם ב׳ תרגום-למופת 
של סמ 3 נ £8 זזס 110 (,״החצרן״) לקאסטיליונה < ולעומת זה לא 
הצליח ב׳ ביותר בחיקוייו לשירי-פטרארקה. ב׳ היד, בכללו 
משורר בינוני, אע״פ שאפשר למצוא בתוך יצירותיו הפיד 
טיות גם שירים כמעט מושלמים ושירים, שיש בהם רגש 


אמיתי, גם מבחינה טכנית מפעלו פגום ? שהרי לא עלה בידו 
ליצור במשקלים האיטלקיים שירה הארמונית באמת, וכאמור, 
אף לא היה הראשון, שהכניס משקלים אלה לתוך השירה 
הספרדית ז אך הוא הנהיג משקלים אלה בשירת-עמו, ובזה 
היה סולל דרך למשוררים שבאו אחריו. 

,ן . 1 >:> , 05 זב 111 ,. 3 ./ 46 1£ )€{ 01 11 )^ 1 

, 105 סחג<} £5 05 זס 1 ט\ 2 10 ) 02 ^ 6155101 ;( 1875 ) 

05 ^ 019 ׳< 5011€101 , 1415 {} €0 ;( 1944 ) 1301 ז 0 . 001 , 1 ) 0 , £11 \ 

2 ^ 1 )ח 6 ב 1 ^^ ;( 1946 ) 101111 תס 1 \ €!> €!> 0 ^ 610 ז? , 0€51415 ק 

23 )^ 0 ק 10 > 12 ^ 111:010 ^ : 10 ) € 0 : € 1-11 110 ) €5114 ,. 5 ./ , 0 ץ €13 ? 

, €11 ־ 01 ^ 0211€$0 .\נ ;( 1908 ) ^^^ 1005 €28^01121108, 1. X ־ 111 

, €11121 מ €111 כ> 1 > ץ 2£1€2 ־ 515110$1 ג 11€¥151 ) . 8 €^ 1 ) 11 !)ז^ 110 < 311 

- 111€ 128 ^ 6 12 ־ 4418101 ) , 8 , 008510 . 1 \ .[ ;( 89-92 , 1949 , 111 

.קק ,. 15 , 2£12 ז^ 515110 ,. 4968$ , 1951 , 11 , €28 - 211 ק 515 25 ז 11 ז 2 ז 

,( 534-535 

ק. ד.יג. 

13 ? 1 תנאי |ן סנינאי (בערך 618 — 670 ), ראש־הגולה 
הראשון בבבל אחר כיבוש הערבים. על ב׳ נשתמרו 
ידיעות מרובות-ביחס גם במקורות ההיסטוריים היר״ודיים 
וגם באגדות. השם ב׳ נגזר מן המלה הפרסית "בוסתף, 
המצויה אף בתלמוד, על מוצא השם נשתמרה אגדה, שמספרת 
גם על ראשית תולדותיו של ב׳. לפי אגדה זו השמיד מלך- 
פרם בסופה של תקופת-השלטון הפרסית בבבל את כל 
הצאצאים של בית-דויד, ובתוכם גם את חנינאי, שאשתו 
היתה הרה באותה שעה, לאחר מעשה זה חלם המלך חלום, 
שבו ראה אח עצמו גודע אח עצי-הפרי שבבוסתן! כשביקש 
להרים את גרזינו על הנצר האחרון שעמד בשיגשוגו, הופיע 
לפניו זקן הדור-פנים, שהוציא מידיו אח הגרזן והיפה בו 
במצחו של המלך. זה האחרון נתבהל וד״בטיח לזקן, שיחזור 
בו ממעשיו. לעצת משרתיו שאל המלד את פיו של חכם 
יהודי לפשרו של החלום < וחכם זה, שהיה חותנו של חנינאי, 
פתר למלך את חלומו: הזקן היה דויד המלך, שביקש למנוע 
את השמדת כל יוצאי-חלציו. המלך הזמין את אלמנתו של 
חנינאי לחצרו וסיפק את מזונותיה ? וכשילדה בן, נקרא שמו 
ב׳ לזכר החלום שחלם. כשגדל ב׳ הזמין אותו המלך שיבוא 
לפניו וחכמת-הנער הפליאה את כל הנוכחים. כל היום, עד 
לעת־ערב, ניצב הנער לפני המלך, בלא שמש ממקומו אף 
בשעה שעקץ אותו זבוב ברקתו. כששאל אותו המלך לסיבת 
התנהגותו זו השיב, שמסורת היא בידיו מאבותיו, שאין אדם 
צוחק או מרים ידו בנוכחותו של המלך. מאז כיבדו המלך 
כבוד גדול ומינה אותו, לשמחת כל היהודים, לראש-הגולה. 
לזכר מאורע זה היתה מאז ואילך דמות של זבוב חרוטה 
בחותמתם של ראשי־הגולה• — אותו סיפור עצמו מובא 
ב״סדר עולם זוטא" ביחס למר זוטרא (ע״ע), אך יש להניח, 
שבצורתו המקורית התייחס לב׳. 

עד גיל 16 מילא את מקומו של ב׳ חכם אחד, שהיה 
מקורב אל המלך ושימש כבא-כוחן של הישיבות בבבל. 
כשמלאו לו 16 שנה דרש העם, שב׳ עצמו ישמש בכהונתו, 
אך הממונה על ראשות־הגולה סירב להרשות דבר זה בלא 
הסכמתו של המלך. לאחר שהערבים כבשו את באגדאד 
התייצב ב' לפני החליף עומר, שאישר את כהונתו והעניק לו 
את כל הסמכויות, שהיו מאז לראשי-הגולה. כן נתן עומר 
לאשה לב׳ את איזדונדאד, בתו השבויה של פוזרו, מלך־פרם, 
והחליף נשא את אחותה, ובזה הכיר בפועל בסמכותו הרש¬ 
מית של ב׳ כאחד מיורשי השלטון של מלכי-פרס (לפי "ספר 
הקבלה״ לד׳ אברהם אבן דוד היו אלה בנותיו של יזדגירד 111 , 



921 


כוסתגאיי כן חגינאי — כופל 


922 


בן פוזרו, שהובאו למי עלי). לעומת זה נתן ב׳ לעומר 

בתורת מתנה 52,000 זוז. בתו של המלך הפרסי ילדה לב׳ 

שלושה בנים, אולם לב׳ היו עוד שני בנים מנשים יהודיות, 

ובשמת שללו בני האשה היהודית את זכות־היחשה של בני 

האשת הפרסית וביקשו לנהוג בהם כעבדים כיוון שאמם 

לא נתגיירה * אולם תכסי־הישיבות הכריעו לטובת זכויותיה 

של האשד• הפרסית וגם התערבותם של קרוביה של איזדונ־ 

דאד, שמילאו תפקידים גבוהים בשלטון הערבי, הכריעו 

לטובתזנ הנינאי, שדדה "דיינא דבבא" (שופט ראשי), נתן 

לאיזדונדאד תעודת־שיחרור, והבכור במיה אף נשא אחת 

ממותיו של חנינאי, מאז ואילך היו לצאצאיה של האשה 

הפרסית מהלכים בחוג המשפחות היהודיות המכובדות ביותר 

(גם נטרונאי גאון היה קרוב להם), אך הוויכוח בשאלת 

שיוויינם לא ירד מעל הפרק בספרות־ד״הלכה של תקופת־ 

הגאונים ושלאחריד.. מעניין הדבר, שרב שרירא גאון מצא 

לנכון להטעים, שהיה מבית־דויד, אך לא מצאצאיו של ב׳. 

ב׳ היה אביהם של ראשיידיגולד" ששלטו בבבל בתקופת 

שלטון הערבים. יורשי־כדו־נתו הראשונים היו צאצאיהם של 

מיו מאשתו היהודיה. מצאצאיה של אשתו הפרסית שהגיעו 

לראשות*הג 1 לה היה זכאי, בן הדלר הרביעי לב׳. 

9 עשה בוסתנאי (על המוצאות השונות עי' בן יעקב 353 , 

מס׳ 1814 ( דביר, 159 , הערה}! סדר עולם זוטא, איגרת רב 
שרירא גאון, הוצאת ב. ם. לוין, גססה, עמ-עא! סיקוצינסקי, 
בוסתנאי ראש הגולה, דביר, 1 , 149 ־ 179 ( ס!. 1111 ( 6 

.? 4 ; 102-112 , 11 

1,1 ) 379 .§ , 11 מסא ;.£) 113 ,״ז\ 24 , X 

; 300 , 90-102 ,ז\ ^ 80 ,ם 0 נ* 001 6111 .ן 

111 , 11 ^ 11 ) 8 -^ 14 410 ^/ 42 א 4 ^ 94 

, 76-81 

ש. א, 

3 ו?ז׳ ?מץ, ן׳ע ב:?ז׳ 9 ר^ץ. 

013 • (!^ץ — קק 60 2 מגז? — ( 1791 , מיינץ — 1867 , 
ברלין), בלשן גרמני. ב 1812 — 1816 למד בפאריס 
לשונות מזרחיות (סאנסקריט, פרסית, ערבית, עברית). ב׳ 
היה הראשון, שעקב בשיטתיות ומתוך תשומת־לב לפרטים 
אחר הדמיון שבין הסאנסקריט ובין הלשונות האירופיות 
העיקריות, ומתוך כך ייסד את הבלשנות הר״ודדאיחסית 
המשווה כמקצוע מדעי. ב 1816 יצא לאור מחקח על מערבת 
נטיית־הפועל של הסאנסקריט מתוך השוואד• לז 1 של היוונית, 
הלאטינית, הפרסית ור,גרמנית. בזכות מחקר זה ובעזרתו 
של דלהלם פון הומכ^לט (ע״ע), שהתעניין בעבודותיו, 
נתמנה ב׳ ב 1821 לבעל הקתדרה הראשונה למדע החדש 
באוניברסיטד• של ברלץ (מתחילה הורה בה גם ערבית). 
ב 1833 יצא הכרך הראשון של חיבורו העיקרי, "דקדוק 

משווה״ (־ 01-16 ,) 11 ) $1 מ 83 6$ !) ) 01-3111013111 

6111801160 ( 1 1 ) 110 מ 1€11£ ! 1 ז 00 , 1$011611 ת 61 ז 1,3 ,מ 0111$€116 ; 

מדידורד• שניה ב 1857 ). מגמת ההשוואה היתה הניתוח האטי¬ 
מולוגי של סיומות־הנטיה. הרבה מן החוקרים שבאו אחריו 
התנגדו באופן עקריני למגמה ז 1 מפני שהנחותיהם על מהות 
הנטיה ודרכי התהוותה (ע״ע לודויג, אלשרד) היו שינות 
מאותן של ב׳ או מפני שלא האמינו באפשרות להגיע מתוך 
ההשוואה למסקנות בעאת־ערך (פתז). 

,//ן 4 ^' 4 ־*.מ^^ן, 4 'מ 14944 ,, 8 , 8 ,!!ווגוח^^•! . 5 

. 1891/7 


13 פ 1 ר, פר^סוא לה !^דום. הדוכס של ב׳— 015 ? 30 זז 1 

> 01 ) 86311 16 ) 161116, 006 ) 1760 16 ) — ( 1616 — 1669 ), 

קצין צרפתי וממנהיגי המאב 7 (ס^ססז?) עם מזרן (ע״ע). 
היד• בנו של הדוכס סזאר דד. וא״רום (בנם של המ?ר אנרי ץ\ 
וגבריאל ד׳אסטרד- ע״ע). פ 1635 השתתף במסעותיו של 
הצבא הצרפתי במלחמת שלושים השנה, וב 1642 היר. שותף 
לקשר של סן מר (ע״ע) על רישליה (ע״ע). הקשר נכשל, 
וב׳ ברח לאנגליד.. שבד. נשאר עד שמת רישליד. (דצמבר 
1642 ). זמן קצר לאחר שחזר לפאריס עמד בראשה של 
קבוצת-אצילים, שביקשה להוריד את מזרן משלטונו. כשמת 
המלך לואי וווע ( 14.5.1643 ) נתכוונו אצילים אלה לרצוח 
את מאזארן, אך תכניתם נתגלתה וב׳ נכלא בונסן (* 1710660 
06$ ; 2.9.1643 ). במאי 1648 ברח מן הכלא, בא לפאריס 
וד.יר. חביב על העם משום סבר פניו היפות ומשום שדרד. 
נכדו של אנרי עו, המלך העממי. למרות כשרונו המדיני 
המוגבל היה בץ מנהיגי ההתמרדות השניה נגד מאזארן 
( 1648 — 1652 ( ע״ע צרפת, היסטוריה) וביולי 1652 מינתה 
אותו הממשלה הזמנית כמושלה של פאריס. בספסמבר אותר. 
שנר. התגבר מאזארן על המרד וב׳ ומנהיגים אחרים הוגלו. 
ב 1654 חזר ב׳ לפאריס, אך בהתמרדויות לא עסק עוד 
ומ 1658 שירת בצי הצרפתי. באביב 1669 פיקד על הצי, 
שלואי עוצ שלח נגד התורכים לקדמו*., ושם נפל בקרב 
ב 25.6,1669 . 

^ 4 ^ 1 1$ ) 0 ^ ן 4 / ^ 4 €י 019 ) 111$ ,[^טיו^נוס .ק 

. 1882/3 

3 ופזךט ( 011 ) 8630 ), שמה של משפחת-אצילים באנגליה, 
שמוצאה מנישואיו של ג׳ון מגונט (ז 0200 ) עם 
קאתרין סחינפורד ( 1 )ז 0 )מ 7 י(י 8 ). אח השם ב׳ קיבלו מאר- 
מ 1 נן של ג^נט בסביבת העיר אנז׳ד. בצרפת. המשפחה ספה 
ב 1471 . החשוב בבניה היד. הנ די 11 (בערך 1377 — 447 ' 1 ), 
בנו הצעיר של גונט, ב 1398 נעשה הגמון של לינקולן, 
ב 1403 —שופט עליון(- 01130661101 1 )ז 0 * 1 ). ב 1404 —הגמון 
של דנצ׳ססר. הנרי ע מינה אותו שוב לשופם עליון וב 1417 
שלח אותו כבא־כוחה של הכנסיד. האנגלית לותידת-דגנסיה 
בקונסטנץ (ע״ע), שב׳ היה בה מן המניעים הראשונים 
להשגת הפשרד., ששמד. קץ לפילוג בכנסיה. אחר מותו של 
הנדי ע היה ב׳ חבר של מועצת־השליטים (- 6 ) 1 )ס 00110611 
8601$ ), שמשלה בשמו של המלך הקטן הברי וע, וגילה הת¬ 
נגדות חריפד. כלפי דודו של המלך, האמפרי, הדוכס מגלוס- 
טר, 1426 העלה אותו האפיפיור לדרגת קארדינאל וב 1427 
אירגן ב׳ מסע-צלב (שנכשל) נגד ההוסיטים. ב 1431 הכתיר 
את הנרי וע בפאריס כמלד־צרפת, ובניגוד לגלוסטר פעל, 
בלא הצלחה, לשם השכנת שלום בין אנגליה וצרפת. בערך 
ב 1440 גברה השפעתו, אולם ב 1443 הסתלק מעסקי*ד.מדינה. 
ב׳, שד.יה אחד מגדןלי־ד,עשירים באנגליד" היד. משרת נאמן 
של הבתר האנגלי, שלשמו השקיע את עמלו וכספו. דמותו, 
כפי שצוירה ע״י שיקספיר במחזה הנרי וע, אינה הולמת את 
העובדות הדדסטוריות. 

. 1908 ״ 8 . 3 .״ 1 

בזפל ( 31 ק £110 ), מדינד. במרכזו*. של הודו, צפונית-מזר- 
חית לבמבי, בין המדינות מדיד. בארם ומדיה 

־ז? '־ •;ע 

פרדש. שמחה 17,850 קמ״ר! מספר־חושביה כ 838,000 ( 1951 ). 
לאורך גבולה הדרומי זורם נהר נרבךד" ב׳ היא ארץ הרים 



923 


924 


כדפל- 

ורמות• כדרומה עוברים לכל רחבה הרי ףנךה׳ המגיעים בה 
לגובה של 760 מ׳. בצפונה משתרעת רמתי מלוה, שגבהה 
הממדצע הוא 300 — 400 מ/ מרגלי הרי־ויבדיה שופעים פני 
הרמה צפונה־מזרחה לעבר עמקו של נהר־ג׳אמנה, שכמה 
מיובליו החשובים מוצאם בתחומי ב׳. רוב ש^ה של ב׳ 
מכוסה אדמה געשית פוריה. כמות־המשקעים השנתית הממו¬ 
צעת בה היא 1,000 מ״מ. כ 60% מן השטח הם קרקעות 
מעובדים. בב׳ מגדלים בעיקר חיטה, תירס, כותנה וקני־סוכר. 
שטח נרחב באשדות הרי-דנדיה מכוסה יערות, שמהם כו¬ 
רתים כמה מיני-אילנות בעלי עץ קשה. לרגלי הרי-דנדיה 
כורים ברזל, בוכסיט ונציץ. 

התושבים הם ברובם בראהמינים ובמיעוטם מוסלמים. 
מתקופת הבודהיזם שרדו בב׳ מקדשים מפוארים. הלשונות 
המדוברות הן הינדי ואורדו. עיר־הבירה, שאף היא נקראת 
ב/ יושבת לרגלי הרי-וינדיה. מספר תושביה כ 00 <^ 80 ; היא 
מרכז למסחר ולתעשיית-כותנה וצומת של דרכים ומסילות- 
ברזל. 

ב׳ שייכת לסוג ג׳ של המדינות המאוגדות ברפובליקה 
ההודית! ענייני-המדינה מתנהלים ע״י ממשלה מקומית, 
שהיא אחראית בפני מועצה מחוקקת בת 30 חברים. הממשלה 
המרכזית של הודו מיוצגת בב׳ ע״י נציב (ע״ע הודו, חוקה). 

ב׳ נוסדה ב 1723 ע״י דוסט מוחמד חאן, שליט ממוצא 
אפגאני. השלטון עבר בירושה לצאצאיו. ב 1817 נעשה שליטה 
של ב׳ כפוף לחסות בריטית. מאז היתה ב׳, בעלת המושלים 
המוסלמים והאוכלוסיה הבראהמאנית בעיקרה, נאמנת לברי¬ 
טניה. בין 1844 ו 1926 שלטו בב׳ זו אחר זו שלוש נשים. 
השלטת האחרונה, השולטנה ג׳אהאן בגום, ויתרה ב 1926 
על השלטון לטובת בנה. היא פעלה הרבה לקידום ארצה, 
לפיתוחם של החקלאות ומוסדות-ההיניד ולשיפור מעמדה 
של האשה. ב 1949 נתמזגה ב׳ עם הודו והנאוואב (השליט) 
הסתלק מן השלטמ ועזב את הארץ. 

מ. בר. 

בוצ'ן (ומט^ 5 ^(^^^ז\), סוג של צמחים ממשפחת הל^ניים 
(ע״ע)! כולל כ 200 מינים, שהם רווחים בעיקר 
בארצות של הים התיכון והמזרח הקרוב. מיני-הב׳ הם צמחים 
חד-שנתיים ורב-שנתיים, שברובם הם שעירים! גבהם מ 50 



חכוגיז וזס^ירץ 


בוזנ׳ץ׳ 

עד 200 ס״מ, תפרחתם מורכבת מקבוצות של 1 — 5 פרחים, 
שהן ערוכות לאורד החלק העליון של הגבעול והענפים! 
הפרחים צהובים או לבנים, עפ״ר גדולים! לכותרת, שהיא 
מאוחת־עלים, צורת גלגל, והיא בעלת חמש אונות. חמשת 
האבקנים הם בעלי זירים, שהם עפ״ר שעירים! השחלה 
העילית מתפתחת להלקט בן שתי מגורות! הזרעים קטנים. 
פרחי-הב׳ אינם נפתחים ונסגרים ערב ובוקר! ימי-חייהם 
קצרים! האבקתם נעשית ע״י דבורים וצרעות, ואחר ההאבקח 
נושרת הכותרת כולה ביחד עם אבקניה, — בא״י יש 11 
מינים של ב׳, וכל אחד מהם קשור לבית־גידול מיוחד! רובם 
פורח בקיץ או באביב האפיל. היפים והגבוהים שבהם: 
ב׳־טבריה ( 115 > 13 ז 6 < 11 :ו .^\) וב׳־סיני (מ 1 גן 31110 מ 51 .¥). 
המצוי ביותר בא״י הוא הב׳ המפורץ ( $111113111111 .׳׳\). 
כמה מיני-ב׳ יפי־תפרחת הוכנסו לתרבות כצמחי-נוי. 

3 וצ׳ין'( 1 ז 43 ז{ 6 ,בפולנ׳ 81102302 ), עיירה במחוז-טארנופול 
שבאוקראינה המערבית (בעבר: גאליציה המזרחית). 

יושבת על נהר-סטריפה בגובה של 270 מ׳ מעל פני-הים. 
ב 1931 היו בה כ 10,000 נפש (יהודים, אוקראינים ופולנים). 
עד הכיבוש הסובייטי שימשה ב׳ מרכז למלאכה זעירה ושוק 
לתוצרת חקלאית! היתה בה גם תעשיית-בית של מרבדים. 
השלטון הסובייטי התחיל מפתח בב׳ תעשיות, שמעבדות את 
התוצרת של הסביבה ומנצלות את המחצבים שבסביבה: 
פוספוריטים לזבל, גבם וחומר לבנין. — מתקופת שלטון 
הפוטוצקים בב׳(מן המאה ה 17 עד ה 19 ) שרדו בה הרבות* 
טירה, כנסיה ובית-עיריה, שיש להם חשיבות אמנותית. 

ישוב יהודי בב׳ נזכר לראשונה בשל״ב( 1572 ). המצבה 
הקדומה ביותר היא משנת שצ״ג ( 1633 ). בימי גזירות ת״ח 
נחרבה הקהילה. בתנ״ט ( 1699 ) חידש אדון-העיר סטפאן 
פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים: הם שוחררו מזיקה 
לשיפוט העיריה! סיכסוכים בין יהודי ונוצרי הובאו לפני 
פקיד ממונה מטעם ארוךהעיר וסיכסוכים בין יהודי ויהודי 
נתבררו בביה״ד הרבני. הותר ליהודים לרכוש בתים ולבנות 
בתים ללא הגבלה ולעסוק בכל מסחר ומלאכה, בכלל זה 
בתעשיית יי״ש ושכר. ב 1765 היו בב׳ 1,055 יהודים ועוד 300 
נפש בישובים שבתחום הקהילה. בימי השלטון האוסטרי, 
וביחוד לאחר שהיהודים הושוו בזכויותיהם לשאר האזרחים 
( 1867 ), נתרחב חוג פעולתם הכלכלית של יהודי ב׳. בתקופה 
האחרונה שלפני 1914 היה הרוב של האחוזות הגדולות, 
שהשתרעו על שטח נרהב בסביבות ב׳, בידי יהודים, מהן 
כקניינם ומהן כחכורות להם מידיהם של אצילים פולניים. 
יהודים היו מייצרים בב׳ כוהל ומייצאים דגן, קטניות, בקר, 
סוסים, עופות, ביצים וזיפי-חזיר, וכן היו מביאים לכאן 
מוצרי תעשיה ממערב אוסטריה. ב 1867 — 1906 שימשה ב׳, 
ביחד עם קולומיאה וסניאטין, מחוז לבחירת ציר לפארלאמנט 
האוסטרי ובידי הישוב היהודי כאן עלה לבהור בציר יהודי. 
בתחילת המאה ד, 20 הגיע מספרם של היהודים בב׳ ל 7,000 
לערך. בתקופת מלחמת-ד,עולם 1 עזב רוב היהודים את ב׳, 
אבל הרבה מן העוזבים חזרו אליה אחר המלחמה. יהודי-ב׳, 
פרט לבודדים מהם, הושמדו כולם בימי השואה. 

מרבני-ב׳ ידועים ביותר ר׳ צבי ^רא, בעל "נטע שעשו¬ 
עים", שישב בב׳ בסוף המאה ה 18 ובתחילת המאה ה 19 , 
ד אברהם תאומים, בעל "חסד לאברהם", ור׳ שמואל שטארק. 



925 


דמ׳ץ׳—כוצריס, מרנןוס 


926 


בעל "שנחת עבי". ממעבילי״ב׳ זכה לשם פרום׳ דוד צבי 
(היינריך) מילר (ע״ע). מן הסופרים המעפילים שמלפני 
1914 ידוע ביותר יצחק פרנה 1 ף׳ מהברם של "ספרי שעשו¬ 
עים" וחיבורים אחרים. בתחילת המאה הסב הופיע בב׳ 
שבועון ביידית בשם "דער יידישער וועקער"׳ שעורכו היה 
אלעזר רוקח. בתרס״ז נוסד בב׳ בית-דפוס גדול. — תיאורים 
מחייהם של יהודי־ב' מצויים בסיפוריו של ש״י עגנון, 
יליד ב׳. 

א. י. בר. 

ב 1 צקך או בו צקי ( 6020000 או בנימין 

בן יהודה (לפני 1290 *— 1335 ״), מדקדק ופדשד 
המקרא, שישב ברומי. משפחתו של ב׳ נקראה, כבראה, על־ 
שם מקום מוצאה: 61120001110 שבמחוז פורלי. במה מבניה 
של משפחה זו היו ידידיו של עמנואל הרומי, והם נזכרים 
ב״מחברות" שלו. ביהוד מהלל עמנואל הרומי באחד משיריו 
את ב׳ על ידיעותיו המרובות במדעי־הטבע, מאתמאטיקד" 
דיקדוק ומקרא. כ׳ חיבר (לפני 1312 ) פירושים למשלי 
ולדבה״י(נשתמרו בכ״י מרובים), שבוללים בעיקר פירושי 
פסוקים קשים וביאורים בדיקדוק. בן סייס את הפירוש לס׳ 
מלבים, שהתחיל בו ר׳ ישעיה מטראני חוקו, פירושיו הקצ¬ 
רים של ב׳ לבמה מספרי־המקרא האחרים נאספו ע״י אחד 
מתלמידיו. חיבוריו בדיקדוק בוללים: (א) "מבוא" קצר 
לתורת ההיגוי, שנדפס בתחילתו של ס׳ הדקדוקים (ויניציאה, 
ש״ו) וזכה לבמה מהדורות מאוחרות! (ב) ״מבוא הדקדוק״ — 
דיקדוק קצר, שהוא הרחבה של(א)! נשאר בכ״י. בן מייחסים 
לב׳ את חיבורם של במה פיוטים(שנשתמרו בב״י רוסי, ועוד) 
ופירוש לעזרא ונחמיה. 

ברגר, קובץ על יד וו׳\, 1895 ! י. דודזון, אוצר 1 ד, מס¬ 

! 708 7718 , 7766 ; ,ז€^־ 1 ^ 6 

- 207 ^> 1411 ,ז £5 ' 5:14 ■ 1105 ו 16 ה 1 ת €0 56111 

• 361% 46 6 ז 111%04 ץ 11 )^ 6 ^ 111% ;( 254 

;( 144 ־ 123 , %4411 46 3011%6 (!?£/, X ן 417%111 ); 

״(.£ 1 / 7 ז*מ/ 7 3665 מ 27 מ^;מ/מ 

3 ד?׳קי׳ — 31 ש 0$1 ס 5 ״— ( 1557 , קלח/ 

1 ק 1 לוז׳וואר] — 1606 , ק^שיצה [קאשאו]), נסיד 
טראנסילוואניה. ב׳ היה בן למשפחה' הונגארית עתיקה. 
כיועצו של הנסיד זיגמונד בטורי (ע״ע) השפיע על זה 
האחרון בכיוון של מדיניות פרו־אוסטרית. אולם יחסו השלי¬ 
לי של הקיסר רודולף 11 (ע״ע) להונגארים, פעולותיו לשם 
קיפוח עצמאותה של טדאנסילוואניה ופגיעתו בחירות הדתית 
של הפרוטסטאנטים, קירבו את ב׳ אל תורפיד" שאז היתה 
נתונה בקשרי-מלחמה עם אוסטריה. ההתמרמרות על האוס¬ 
טרים גברה ביהוד בתיד ההונגאריס שבמחחות-הצפון של 
הונגאריה, ומתוך כד תמכו הללו בב׳( 1604 ), שנבחר על-ידי 
נציגי המעמדות של טראנסילוואניה כנסיך-טראנסילוואניה 
( 1605 ). ב 1606 נכרת חוזה-וינה בין ב׳ ובין הנסיך מתיאס, 
אחיו של הקיסר רודולף, שלפיו הובטחו זכויותיהם התחוק- 
תיות והדתיות של ההונגארים במראנסילוואניה ובהונגאריה, 
ששתיהן היו אז כפופות לאוסטריה. מדיניות-היסוד של ב׳, 
שבה דגלו גם נסיכי-טראנסילוואניה אחריו, היתה מכוונת 
להבטיח את עצמאותה של טראנסילוואניה, באופן שתשמש 
מרכז לשאיפותיהם הלאומיות, התרבותיות והדתיות של 
ההונגארים המשועבדים לתורכיה ולאוסטריה. 

. 1917 ^^ 3 %1%4 ) 51 ^ 441% ' 61 (£ , 02 ח^ 1 .ס 


מצר, ©ךטץ — : 2€1 :ז 1 ו 6 בלאט׳ ״ 311 115 

— ( 1491 , שלטשטאט 11 ) 8011100314 — אל- 

זאס, 1551 ), מאבות הרפורמאציה בגרמניה. ב 1506 נכנם 

למסדר הדומיניקנים וב 1517 נשלח על-ידי מסדר זה ללמוד 
* 

בהיידלברג. באן הכיר את כתביהם של אראסמ-ס ולותר ואף 
היה נוכח בשעת הוויכוח של לותר עם מועצת-האוגוסטינים 
על חופש-הרצון, שנתקיים בעיר זו ( 1518 ). ב׳ נתקרב 
ללותר, עזב ב 1521 (ברשות הכנסיה) את מסדרו ונעשה כומר 
בחצר הנסיך-הבוחר של הפאלאטינאט. ב 1522 נתמנה על-ידי 
פראנץ פון זיקינגן (ע״ע) כפאסטור בלאנדשטול (- 1 ) 1.30 
5111111 ), וכאן גשא אשד, (הוא היה מראשוני הכמרים הפרו- 
טסטאנטיים שהתחתנו). אשתו הראשונה, שהיתה נזירה 
לשעבר, ילדה לו 13 ילדים! מאשתו השניה, אלמנה משלושה 
בעלים, נולדו לו עוד 3 ילדים. לאחר שפעל זמן קצר כדרשן 
בווייסבורג באלזאס עבר לשטראסבורג ( 1523 )! כאן שירת 
ב׳ במשרות-במורה שונות, נעשה מראשי-הרפורמאציה וזבה 
להשפעה מרובה בכל גרמניה הדרומית. ב׳ נתכוון להשליט 
משמעת כנסייתית בשטראסבורג, אך נתקל בהתנגדותם של 
האזרחים. בותתו לשמור על אחדותו של העולם הפרוטם־ 
טאנטי קבעה את עמדתו במשא-ומתן גם בשאלות תאול 1 גיות. 
הוא ניסד, לפשר בין לותד וצווינגלי בעניין "סעודת-הקודש", 
ושאיפתו זו לפשרד, גרמה לכך, שנאשם — ביהוד ע״י צוויג- 
גלי — באי־כנות. דעתו של ב׳ היתה, שאמנם נוכחותם של 
בשרו ודמו של ישו בלחם הקדוש וביין הקדוש היא ממשית 
ולא סמלית בלבד, אך נוכחות זו קיימת רק בשעת הפולחן 
(טראנססובסטאנציאציה), שהרי חשיבותה של "סעודת הקו־ 
דש״ של ישו — הסעודה האחרונה שסעד עם תלמידיו — היא 
במה שהיא משמשת זכר למות־הביפורים שלו. כמו-בן ניסה 
ב׳ בלא הצלחה ליצור הבנה ביו הקאתולים והרפורמאטורים, 
אך בניגוד למועצת שטראסבורג עירו לא קיבל את 
הפשרה(!מ״סזס!) של הקיסר ( 1547 ). אז החליטה מועצת- 
העיר לפטרו ממשרתו ולגרשו מן העיר. ב׳ קיבל אז את הזמ¬ 
נתו של הארכיהגמון קראנמר ועבר ב 1549 לאנגליה, במקום 
שנתמנה בפרופסור לתאולוגיה בקימבריג'. המלך ויועציו 
הסבירו לו פנים וב׳ שימש ביועץ בעריבת ספר-התפילה 
האנגליקני (•! 0 ^ 3 ־ 1 ? מס 1 ת 111 ס 010 60010 ). שנתיים לאחד 
שבא לאנגליה מת ( 1551 ). 

50111115 ^ 61 ^ 1 . 0 ; 1914 ,. 5 .ס 

• 116 81124%55 %56 0114 , 8 ./ג . 0 ; 1912 ,. 5 214 1715 ^ 41 )€ 

,שק 110 . 0 , 0111 ז) 5 . 14 ; 1946 ,מ 0 //ן) 2 מ־ 07 / 

. 1951 ,.ע ./ג 

ד. 0 . 

ביצרים, מךקזם — 1823^1788) —^10^x05 ), 

מלוחמי-החירות של יוון. ב׳ היה בן למשפחה 
אלבאנית-יוונית מפולי(דרוסית-סערבית ליואנינה), שהמל¬ 
חמה בדיכוי התורכי היתה לה עניין של מסורת. ב 1814 
הצטרף ב׳ לאגודד, המהפכנית, שנתפרסמה בשם אטריה 

י ו• 1 

( 101 © 1 ) 0 זפ'; ע״ע יון, היסטוריה) ומ 1820 נלחם במלחמת- 
השיחרור. הוא ניצח כמה פעמים את התודכים בפעולות־ 
גרילה נועזות ובשנת 1823 הצטיין בהגנה על מסולונגיון 
באיטל׳ 81 ת 11 ! 11550 ,ן). כשהגיעו לב׳ יריעות 
על התקרבותם של כוחות־צבא תורכיים גדולים, עזב את 
העיר עם כמת מאות מחבריו ונפל בקרב בשעת התנפלות 
מוצלחת על התורכים על-יד קרפנסיון (מ 0$10 ח 0 נ)ז 3 ) 1 ), 

• ג ^ 7 • 



927 


בדצריס, מרקוס — פדקוכינון 


928 


בהרי־יוון התיכונה. ב׳ הוא אחד מן הגיבורים של השירה 
העממית היווניות 

- 1821 / 0 

. 1897 ^ 3 ^ 18 

3 י 3 } 1 ב^^ר( 07103 ^ 8111 ; ברדמבית ג!ו!ו 06 ^וץ£ 

ברוסית), שם היסטורי של ארץ בקארפאטים הצ* 
פוניים־המזרחיים ובטבלה שלרגליהם. שטחה 10,442 קמ״ר 
ומספר תושביה ( 1948 ) כ 760,000 . מ 1944 ואילך נמצאים 
53% משטחה ו 60% מאוכלוסיה, שרובם הגדול אוקראינים, 
בתחומה של אוקראינה הסובייטית, ואילו שאר השטח, ש¬ 
רוב אוכלוסיו הם רומנים, הוא בתחומה של רומניה. רוב 
גבולותיה של ב׳ הם טבעיים. גבולה בצפון הוא נהר דנייס־ 
טרז בדרום— רכסי הקארפאטים< במערב (ברובו)—נהר 
צ׳רמ(ש, פלג של הפרוט! לעומת זה חסרה ב׳ גבול טבעי 
במזרח. השם ב׳, הנזכר בתעודות מ 1392 ואילך, הוא סלאווי 
על־פי מוצאו ומובנו ״ארץ הבוק*(בוק — עץ ממיני האשור 
ו 5 נ 1 ״ 3 ?], הרווח ביערות של אירופה התיכונה). 

ב׳ היא ברובה הגדול ארץ של הרים בעלי גובה בינוני. 
שיאם העליון, ג׳ומאלאו ( 31311 מ 01111 ), מגיע לגובה של 
1,859 מ׳. רק החלק שבין הפרוט והתייסטר הוא טבלה — 
המשך של הסבלה הפודולית ודומה לה באדמתו הפוריה. 
פרס לרצועה צרה בצפת, ב׳ היא כולה בגלילם של מימי 
הדאנובה, או ביתד דיוק: בגלילם של שני פלגיה הגדולים, 
הפרוט והסירט (סרס באוקראינית). אקלימה יבשתי: הממ* 
פראטורה המממעת בצפת ביאנואר היא ״ 3 - וביולי—״ 20 
ומידת״המשקעים כ 650 מ״מ! בדרום, בהרים, הטמפראטורה 
נמוכה יותר ומידת־הסשקעים מרובה יותר (כ 1,000 מ״מ). 
כ 40% משטחה של ב׳ מכוסה יער: עד לגובה של מאות מ׳ 
אחדות מעל פני־חים — עצי־עלים ולמעלה מזה—עצי- 
מחט! 30% משטחה הם אדמת-מרעה והשאר—אדמה חק¬ 
לאית. התירם, מזונם העיקרי של האיכרים והפועלים, תופס 
את המקום הראשון בין גידולי-החקלאות! כן מגדלים בב׳ 
בכמויות מרובות חיטה ותפוחי-אדמד" שעורה, שיבולת- 
שועל וצמחי־מספוא שונים. מעצי־הפרי רווחים התפוח, 
השזיף והאגם, ובצפת—על־יד הדנייסטר—גם האפרסק. 
בקר, חזירים, צאן וסוסים הם בהמות-הבית. התעשיה קשורה 
בעיקרה במשק־היער ובעיבודו של היבול החקלאי (מחנות- 
קמח, ביח״ר לספירט ושכר, ביח״ר לסוכר). אבל ב׳ עשירה 
גם באוצרות־טבע: עפרות מאנגאן, מעיינות בעלי מלחים 
ומינראלים שונים. 

עד 1940 היתה האוכלוסיד. של ב׳ מורכבת מיסודות 
לאומיים מרובים. לפי המפקד האוסטרי של 1910 היו בה: 
41% אוקראינים, 313% רומנים, כ 14% יהודים, 7% גרמ¬ 
נים, וכן פולנים, ארמנים, הונגארים, רוסים(כת הליפיבאנים) 
עוענים < לפי המפקד הרומני של שנת 1925 היו בה: 39% 
רומנים, 32% אוקראינים, 15% יהודים, 8% גרמנים, ועוד. 
כ 68% מאוכלוסיה של ב׳ היו נוצרים אורתודוכסים, כ 12% 
קאתולים, כ 3% קאתולים־אוניאטים, כ 3% פרוטסטאנטים. 
אחר מלחמת־העולם 11 נשארו בב׳ רק יהודים מועטים וקצת 
גרמנים בשטח הרומני. גם הסולנים עזבו ברובם את ב׳. 
הקאתולים האוניאטים צורפו לכנסיה האורתודוכסית. הערים 
החשובות ביותר הן: צ׳רנוביץ (ע״ע), כיום בשטח האוק¬ 
ראיני, ראדאח וסוצ׳אווח בשטח הרומני. 


היסטוריה. ב׳ היתה במשך תקופות ממושכות חלקה 
הצפוני ביותר של נסיכות מולדאוויה ותולדותיה קשורות 
קשר הדוק בתולדותיה של נסיכות זו. דברי-ימיה של ב׳ 
מתחלקים לארבעה פרקים: 1 ) תקופת הנסיכים המולדאוויים 
( 1360 — 1775 )< 2 ) תקופת השלטון האוסטרי של בית־ 
האבסבורג ( 1775 — 1918 )< 3 ) תקופת האיחוד עם רומניה 
( 1918 — 1940 )< 4 ) התקופה משנת 1940 ואילך. 

ב 1514 נפלה ב׳, עם שאר חלקי הנסיכות המולדאודת, 
בידיהם של התורכים. ב 69 ד 1 נכבשה ב׳ ע״י הרוסים וב 1775 
נמסרה, לאחר מרמ ממושך עם ממשלת-קושטה, לידיה של 
אוסטריה! היא סופחה למחוז-גאליציה, ועד 1849 היתה כפד 
פה לשלטונות-לבוב. באותה שנה הועלתה ב׳ לדרגת-דוב- 
סות והוכרזה כ״את־כתו" בפני עצמה! במעמד זה נשארה 
עד שנת 1918 , שבה סופחה לרומניה. ב 1940 נכבשו שני 
האיזורים בעלי האוכלוסיה הצפופה—צ׳רנאוטי וסטורוז׳ינמי 
(שטחם: 4,424 קמ״ר) — ע״י הצבא הרוסי! ב 1941 חזרו 
לידי רומניה, אך ב 1944/45 נכבשו שוב ע״י הרוסים! לפי 
חוזה-השלום של פאריס ( 1947 ) סופחו איזורים אלה לברית 
המועצות. 

מ 1388 עד 1564 היתה סוצ׳אווה, הדרומית שבערי-ב׳, 
בירת הנסיכות המולדאודת. ב 1564 הועבר מושב-הנסיכים 
ומקופ-הבירה לעיר יאסי, כשנמסרה ב׳ לבית-האבסבורג 
נקבעה הבירה בצ׳רנוביץ, היושבת על אם הדרך בין לבוב 
ליאסי. 

עד לסיפוחה לאוסטריה היתה אוכלוסייתה של ב׳ ברובה 
המכריע רומנית ובמיעוטה ערב של עמים שונים: ארמנים, 
יהודים, יוונים, דוסים, תורכים וצוענים, בימי שלטונם של 
מאריה-תרזיה ויוסף 11 ( 1740 — 1790 ) היגרו לכאן מגאליציה 
רותנים, שנרדפו ע״י הפולנים הקאתוליים. אח״כ היגרו אליה 
גם גרמנים מסאכסוניה ודרטמברג, יהודים מגאליציה ורוסיה, 
פולנים, ליפובאנים והונגארים. הרכבה האתני של האוכלוסיה 
היה, איפוא, רבגוני ביותר. כניסתם של הרותנים עוררה את 
קנאתם של הרומנים, וההתחרות בין שני היסודות הללו 
נמשכה קרוב ל 150 שנה. מספרם של הרותנים והרומנים היה 
בערך שווה! ביחד היו כ 60% מן האוכלוסיה. 

היהודים. הישובים היהודיים הקדומים ביותר נוצרו 
לאורך דרכי-המסחר הגדולות, שקישרו את פולניה והוג- 
גאריה לנמלי-הדאנובה והים השחור. קווי הדרכים הוליכו: 
(א) מ?בר לגבולה הצפוני של נסיכות מולדאוויה, לאורך 
הדנייסשר, אל צ׳טאיה אלבה (אקרמאן), ומשם לתאון־וסיה 
שבחצי-האי קרים! (ב) דרך סניאטין, צ׳רנוביץ, סוצ׳אווה 
ויאסי אל עיר הנמל צ׳יליה על גדות-הדאנובה! (ג) סהונ- 
גאריה דרך מחוז-טראנסילוואניה והמעברות של הרי-הקאר- 
פאטים אל ואמה (תחנת מכם) וסוצ׳אווה, ומשם אל הנמלים 
של הים השחור. הסכמי-הובלה, שנעשו בין סוחרים יהודיים 
בקושטה ובין עמילי-ושבלה מולדאוויים, כללו סעיף, שלפיו 
נתחייבו המובילים לנוח בתחנות-המכם ובמרכזי-התנועה 
המסחריים מיום ששי בצהרים עד למוצאי-שבת. אכסניות- 
השבת ומקומות־החניה הפכו במרוצת־הזמן למקומות-ישוב 
יהודיים. 

קצתם של ישובים אלה נוצרה במאה ה 13 , ובתעודות הם 
נזכרים מן המאה ה 14 ואילך. חחה מ 1408 בין הנסיך המול- 
דאור אלכסנדר הטוב ( 1400 — 1432 ) ובין סוחרים מלבוב — 


מ. כר. 



929 


בוקוכינח 


930 


רותנים, ארמנים, טאנזארים, ובעיקר יהודים — העניק חופש* 
תנועה בתנאים מסויימים לסחריהמעבר בדרכי־המסחר המול* 
דאוויים. חשיבותה של ב׳ כארץ־מעבר עלתה בימי סססאן הג¬ 
דול, שקיים יחסים טובים עם אישים יהודיים, וניהל מו״ס 
עם שגרירו היהודי של השאח הפרסי, הרופא יצחק בק, 
בנוגע לכריתת ברית צבאית עם פרם נגד התורכים. גם רופאו 
הפרטי של סטפאן היה יהודי. אולם באותם הימים כבר מוצ¬ 
אים אנו ישוב יהודי קבוע בב׳ (לפי רשימה ב- ג^ןנמ 0 :^^ן 
015113 ? של מארצ׳ין ביילסקי, קראקוב, 1597 ). 

מצבם של יהודי מולדאוויה וב׳ היה טוב ביותר בימיו 
של דון יוסף נשיא (ע״ע). הסוחרים היהודיים של פולניד" 
שנהנו מן החסות של מלביהם, קיימו במולדאוויה נציגויות 
מסחריות. סחר היין והיי״ש היה כולו בידי יהודים, ונוסף 
על כר עסקו חיהודים גם במסתר בטאבאק, כותנר" עור. 
אריגים וםדקית. השיגשוג הכלכלי וחתנאים חמדיניים 
הנותים-ביחס משכו לב׳ יהודים מפולניה ומאוקראינה. מצבם 
של היהודים הורע ביותר עם פלישת כנופיותיו של חמלניצקי 
( 1656 ), כיבושה של מולדאוויה ע״י הרוסים ( 1711 — 1716 ) 
הביא לידי עירעור נוסף של מעמדם. 

אירגונם הפנימי של יהודי מולדאוויה באמצע המאה 
ה 18 היה דומה לזה של יהודי תורכיה. בראש הקהילות 
עמת רבנים וראשי-קהל( 0$11 י 31 :ז 5 ), שנבחרו ע״י בני-הקהי' 
לדיז אר בחירתם חיתה טעונח אישור מצד הנסיר. משרת 
הראש הרוחני של יהודי-הארץ: החכם-באשי—התואר, 
שבו צויין בשנות 1710 — 1834 — היתד• עוברת בירושה, 
ואילו תקופת כהונתם של ראשי-זזקהילות היתד. מוגבלת. 
כשגדלו הקהילות, הוגדל מספרם של ראשי-דוקהל לשלושהז 
אחד מחם נקרא "ראש־מדינדד. תואר זד. אנו מוצאים לרא¬ 
שונה ב 1716 . החכם-באשי חיה ראש מערכת-ד.שיפוט של 
הקהילות ז היד. נהנה מחסותו של הנסיך והיד. פטור ממיסים. 
החבם-באשי היד. אחראי לגביר. סדירד. של חמיסים ולהע¬ 
ברת התשלומים במועדם לידי לשכת-המיסים הממשלתית. 
רבני הקד.ילות היו מוסמכים לדון במשפטים אזרחיים, וד.יו 
מנהלים את רישום הלידות, הפטירות והנישואים. החלטו¬ 
תיהם היו נתונות לעירעור בפני ד.חכם-באשי, ולעירעור 
סופי—בפני ראש לשבת השולטן והדיואן(מועצת-המדינה). 
הרב הראשון במולדאוויה, שד.שולטן העניק לו אח התואר 
חכם־באשי, היה בצלאל כהן ( 1710 ), 

הגירתם הד.מונית של יהודי פולניה ואוקראינד. למול- 
דאוויח בימי חלמניצקי השפיעה במידה ניכרת על התפת¬ 
חותם הרוחנית של יהודי־ב׳. במקום ה״מנהג הרומני" הונהג 
ה״מנהג האשכנזי" של יהודי פולניד" הרבנים החשובים 
ביותר בתקופד. זו היו ר׳ נתן האנובר ונפתלי כד.ן. גם 
החסידות היכתד. שרשים בין יהודי מולדאודד.. מראשי 
נציגיד. בב׳ היד. ר׳ אברהם יהושע השל משופטא. היד.ודים 
שבאו לב׳ מפולניד. והונגאריה הביאו עמם גם את הלשון 
היידית. 

מפנה בתולדותיהם של יהודי-ב׳ בא עם הכיבוש האוס¬ 
טרי ( 1775 ). באותו זמן היד. מספרן של המשפחות היד.ודיות 
בב׳ 650 . "מועצת המלחמה של הקיסר", שבידד. היד. מרוכז 
השלטון על ב׳ עד 1786 , היתה סבורה, שמספרם של ד.יד.ודים 
בב׳ היד. גדול מדי וביקשה להקטינו עד כדי מספרם בשנת 
1768 — כלומר, בערב המלחמה בין רוסיה ותורפידג. לפיבך 
יצאה ביום 1 במאי 1776 גזירת המלכות על כל הקהילות 


בב׳, שלא לקבל לד.בא מהגרים יהודיים ושלא לההכיר עוד 
טחנות ומשרפות יי״ש ליהודים, שבאו לארץ אחר 1768 . 
באוגוסט 1776 הוכרז על מפקד של היד.דדים בארץ לפי 
פרנסותיהם. בין 660 המשפחות שנמנו נחשבו רק 205 
ל״בנות הארץ״, ואילו 268 משפחות היו מאלו שבאו לב׳ 
בימי מלחמת רוסיה-תורכיה ( 1769 — 1774 ), ועוד 146 מש¬ 
פחות באו לגור בב׳ רק אחר סיפוחה לאוסטריד.. ב 80 ד 1 נמנו 
בב׳ 1,069 משפחות יהודיות. ועדה ממשלתית בראשותו של 
הגנראל אנצנברג( 1781 ) הציעה לרכז את רובם של היהודים 
בשלוש הערים הראשיות, ולהתיר את הישיבד. בערי״השדד. 
ובכפרים רק לאותם היהודים, שהתחייבו לעסוק בחקלאות, 
וכן ליהודים אמידים, שישבו בב׳ קודם 1769 . המלצותיד. של 
הוועדה אושרו ע״י ״מועצת-ד.מלחמה״, ובפברואר 1782 
התחילו בביצוען. כן נגזר, שרק יהודים שעוסקים בחקלאות 
יקבלו התר-נישואים. באביב 1783 חולקו היהודים לשלושה 
סוגים: עובדי-אדמה, בעלי-מלאכד- ובעלי־עסקים ו דהודים, 
שנכללו בסוג הראשון, אך לא עסקו בעבודת-האדמד. בפועל, 
נתחייבו בגירוש. בדרך זו צומצם מספרם של היהודים ב 1785 
עד ל 175 משמזות. ב 17£8 , כתוצאה מד.גירד. לארץ מגאלי- 
ציד״ עלה מספרם שוב ל 360 משפחות; ולאחר שבוטלה 
הגזרה בדבר הגבלת הנישואים עלה מספרם ל 525 משפחות 
( 1791 ). ב 1810 נגזר גירוש חדש, שאחריו נשארו בארץ רק 
כ 500 משפחות; מאז ואילך רוככו הגזירות בהדדגד- מ 1816 
נהגו לתת ליד״ודים התרי-ישיבה וחילקו אותם לשני סוגים: 
״ותיקים״, שישבו בב׳ קודם 1786 ; ו״חדשים", שקיבלו את 
זכות-ד.ישיבה בארץ על יסוד חוקים ותקנות שונים. 

הגורם לזרם הזעירד. מגאליציה לב׳ היה הד.בדל בשיעורי 
המיסים, שנתחייבו בהם ד.יד.ודים בשני המחוזות. המכס על 
בשר כשר וד.מס המיוחד על נרות-שבת, שד.יו נה־גים 
בגאליציד" לא היו נהוגים בב׳. מכם הבשר הכשר הונהג בב׳ 
רק ב 1824 , ועד 1830 לא גייסו בב׳ לצבא. בשנות השלושים 
למאה ה 19 היו בב׳ 1726 משפתות יהודיות. ם 1848 ואילך 
נתרבו היהודים בכל חלקי-ד.ארץ ובאיזורים הכפריים; ב 1880 
היו בכל ב׳ רק 11 כפרים, שבד.ם לא ישבו יהודים. ב 1890 
מנתה האוכלוסיד. היהודית בב׳ כ 00 (/ 90 נפש, 

החוקר. של ה 4 במארס 1849 העניקה ליד>ודים שיוויון 
זכויות אזרחי ומדיני, שניטל מהם זמנית לאחר-מכן. חוקת 
המדינה מן ה 21 בדצמבר 1867 העניקה ליהודים זכויות- 
אזרח שלמות והתירה לד.ם לרכוש מקרקעים. שיווי-הזכד 
יות המדעי הביא עמו גם עליד. בחייהן הר״רבותיים ור.חב- 
רותיים של הקהלות היד.ודיות. ב 1855 נוסד בצ׳רנוביץ 
בית־הספר היהודי הראשון לנערים ונערות, וב 1873 הותר 
לילדי-ישראל ללמוד בבתי-הספר הממשלתיים, שהיו פתוחים 
לבני כל הדתוו 4 

בימי השלטון האוסטרי עמד בראש האוכלוסיה היד.ודית 
"קהל", שהוענקה לו סמכות שיפוטית; ראש־הקהל היה 
נבחר לכל ימי-תייו. הבחירות הראשעות למוסד זה נערכו 
ב 1782 . הצו המלכותי מן ה 27 במאי 1785 קבע את מסגרת 
אירגונם של יר.ודי ב׳: בצ׳רנוביץ ובסוצ׳אווה נקבעו "רא- 
שייקד.ל", שלהם היו כפופות הקהילות היד.^יות בשאר תל- 
קי-הארץ; אך במרוצת-הזמן נפטרו הקהילות ממרות זו 
ונעשו עצמאיות. חוקת-ר.םדינה של 1867 העניקה לקהילות 
אוטונומיר. תרבותית; הן היו רשאיות לבחור את מוסדות- 
ההנהלה שלהן, לקבוע את תקציביד.!, להטיל מיסים על 



931 


כוקובינה — כז?ז/ מנה^ל מריה כרכוסה דו 


932 


חבריהן ולגבותם, רבה של צ׳רנוביץ היה נחשב לרב המחוזי 
של ב׳. 

בסוף המאה ח 19 הופיעו הצירים היהודיים הראשונים 
מבני ב׳ בפארלאמנט האוסטרי. בעשור האחרון של המאה 
נתעוררה בב׳ תנועה יהודית־לאומית. ב 1891 הוקמה בצ׳ר* 
נוביץ האגודה האקדמאית הראשונה; "החשמונאים" (ע״ע 
אבנר, מאיר), אהר־בד הוקמו האגודות "צפירה", "אמונה", 
״חברוניה״. לאחר שיהודי ב׳ הוכרו ב 1911 כחטיבה לאומית 
נפרדת, יוצגו בבית־הנבחרים של ב^ ב 10 צירים. 

יהדות־ב׳ נטלה חלק בראש בתעשיה ובמסחר של הארץ. 
אנשי־כלכלה יהודיים הקימו את תעשיית־העץ (ברה פופר, 
האביר מאכם פון אנהאוך) ותעשיית־המלט (עמנואל אכסל־ 
ראד) ובנו מסילות־ברזל (עמנואל זיפר). בין אלפי המשפ¬ 
חות היהודיות שעסקו בחקלאות קודם 1914 היה חלק ניכר 
של בעלי אחוזות גדולות. מעמדם של בעלי־הסלאכה היהודיים 
שיגע 1 ג, וענפי-מלאכה אחדים (כגון פחחות) היו ענפים "יהו¬ 
דיים" טהורים. אחר סלחמת־העולם 1 באה ירידה במצבם של 
היהודים הן בחקלאות והן במלאכד" 

בחייהם התרבותיים של יהודי־ב׳, שעמדו בימי השלטון 
האוסטרי בשפל-המדרגה, היתד, ניכרת ביותר השפעתם של 
היהודים שבאו מפולניה ומאוקראינה. בתחילת המאה ה 19 
עמד בראש יהודי ב׳ הרב חיים טיר־ר, הקרוי צ׳רנוביצר. 
וסביבו נתלכדו החסידים, שהיו עד ימיו מחוסמ מנהיגת. 
לאחר מכן נתבססו בב׳ צאצאי ר׳ ישראל מרוז׳ין, בסאדא- 
גורה ובבויאן. שושלת-צדיקים אחרת, שמוצאה מק 1 ם 1 ב, 
השתקעה בווידניץ ונקראה על שמה של עיר זו. תנועת- 
ההע 1 פלה מצאה בב' קרקע פוריה, אד לא הצמיחה מנהיגים 
ויוצרים. פעילותו של נתן בירנבאום עוררד, הדים בב׳ו כל 
כתביו, שיצאו כאן, תרמו הרבד, לחינוכם של ההמונים היר,ו- 
דיים. בירנבאום הוא שיזם את כינוסד. של ועידת היידישיס- 
טים בצ׳רנוביז ב 1908 . 

מן העיתונים הידיודיים, שיצאו בב׳, יש להזכיר את 
ה 26111105 1150116 )ס(]$ס(גרמנית, 1919 — 1938 ), ה- 1 )( 
1$611311 )מ 11 ) 1 1186116 ) (גרמנית), "די נייע צייטונג" (יידית), 
״ארבייטערצייטונג״ (יידית) וד, ¥01165261111115 ז 6 ח 1 ״ו 160 ט 6 
(גרמנית), שכולם יצאו בצ׳רנוביץ. בהשפעת התנועה הלאו¬ 
מית נוצרד, גם אגודת "שפד, עבריד.", שהקימה וקיימד. רשת 
ענפה של בתי-ספר עבריים בכל חלקי ב׳. ה״בונד" ו״פועלי 

ציון" קיימו בתי־ספר מקצועיים. קהילת-צ׳רנוביץ קיימד. 

€ 

בית-ספר עממי יר,ודי, שלשורהד,וראד, בו היתה רומנית, 
וד,עברית — לימוד־חובד,. 

עם התפוררותה של הקיסרות האוסטרית הוקמה בב׳ 
״מועצה לאומית יהודית״ ( 1918 ), שבה השתתפו כל המפ¬ 
לגות היהודיות והשלטונות הכירו בד, כנציגות היד״ודית 
העליונה! אך מועצה זו נתפרקר, לאחר זמן קצר. רוב רובד, 
של יהדות ב׳ היתה מאורגנת ב״אגודד, היהודית הלאומית", 
ושיגרד, את נציגיה למוסדות המחוקקים, הן בימי השלטון 
האוסטרי והן בימי השלטון הרומני. נוסף על אירגון זה 
היתה קיימת גם מפלגת ה״בונד". 

^ עם סיפוחד, של ב׳ לרומניד, אחר מלחמת-ד,עולם 1 נעשו 
יהודי-ב׳ שותפים לגורלם של שאר יד,ודי רומניר, בתקופת• 
העצמאות שלה (יעל כך ע״ע רומניה). ב 28 בימי . 1940 
נכבשה כ׳ הצפונית, עם בירתה צ׳רנאוטי, ע״י הצבא האדום 


וסופחה לרפובליקה, של אוקראינד, המערבית. כל נכסיהם 
של היהודים הוחרמו והולאמו ללא פיצויים, ובעליהם-לשעבר 
נעצרו וד,וגלו, כך הוגלו לסיביר מאיזור זה ב 13 ביוני 1941 
3,800 יהודים, ביניהם כמעט כל הצירים היד,ודיים 1 רובם 
נספו בדעב, בקוד ובעבודת-פרך. ביולי 1941 נכבשד, ב׳ 
הצפונית ע״י הצבא הרומני וד.גרמני. באוכלוסיד, היהודית 
נערך במשך שלושה ימים טבח ע״י החיילים המשתוללים! 
באיזורי צ׳רנאוטי וסטרוז׳יניץ קיפחו את חייהם כ 5,000 
יהודים. על היר״ודים, שנשארו בחיים, הוטל ע 1 צר-ביח במשך 
21 שעות ביממה! הונהג ״אות-ד,קלוך הצהוב! הוחרמו הנכ¬ 
סים! נאסרה כל התעסקות במקצוע ועבודר,! נגזר על התפילה 
בציבור! הוטלה עבודת-כפיר" מתחילה ללא כל פיצוי ואח״כ 
תמורת תשלום זעום. 

ב 11 באוקטובר 1941 הוקם הגטו בצ׳רנאוטי ולאחר ימים 
מועטים הועמסו 40,000 יהודים מצ׳רנאוטי ועוד 35,000 
יהודים מב׳ הדדומית על קרונות-בהמות וד,וםעו דדך תחנות- 
הגבול אטאקי ומדגולשט שעל גדות נהר־דנייסטד אל 
טראנס-דנייסטריה. התנאים הסאניטאריים היו איומים, התזונה 
בלתי-מספקת, עבודת-הפרך למעלה מכוח-אדם! כ 50% מן 
המוגלים נספו. הוקמה תנועת-מחתרת בביתו של ראש עי¬ 
רית צ׳רנאוטי, ד״ד טראיאן פופוביץ׳, והודות למאמציו של 
אדם זח, וכן של ד״ר פילדרמן בבוקארסט, ניצלו מגירוש 
ברגע האחרון ממש כ 20,000 מיהודי צ׳רנאוטי! 5,000 הוגלו 
במחצה הראשונה של 1942 . חלק מהם, שהוגלה אל מעבר 
לנהר בוג, נרצח שם ע״י אנשי הצבא הגרמני. 

ב 1943 עלה בידם של כמה עסקנים יהודיים להעביר 
לבוקארסט את הפליטים היהודיים מפולניד" שישבו בצ׳ר־ 
נאוטי כשהם מתחפשים כנוצרים, ולפתוח בהחזרת הילדים 
מגולי טראנס-דנייסטריר,! פעולות-הסעד מומנו בעיקר ע״י 
ה״ג׳וינט״. בצ׳רנאוטי, שמנתה קודם המלחמה כ 60 x 100 יד,ו- 
דים, נשארו רק כ 200 משפחות, שבניר,ן ישבו במאסר רוסי. 
ב 1951 נמצאו בב׳ כולה כ 16,000 יד,ודים, שברובם הרכדיע 
נרשמו לעליה לישראל. 

מ. רייפר, מסע המיות, תל-אכיב 1946 . ,ץ £11 .'ג 51 

; 1893 

;( 1889 .//// 5/41 ') מ/ ז.ןממ/ 

מ^/ 44 // 01 € . 5 ; 1901 ^/ 4 מ/ 

; 1917 ■ 1 ) 1 ^ מ/ 

, 1938 ז 11 נ 1 גן 1 ' 0€1 ,^מא/ןממ/ע 5 ־מ^/מ^ 1 מ^/^ק)(£ 

מ. ר. 

בזקזלית, ע״ע ?סטזרלה. 

13 ^ 1 ׳, ©נואל ©ריה 11.101313 —ז 63 1161 מ 13 \ 

56 * 111606 > 083 י 1 — ( 1765 , סטובאל— 1805 , ליסבון), 

משורר פורטוגיזי. חייו, כחייו של המשורר קמואנש, שב׳ 
העריץ אותו הערצה עמוקה, היו הרפתקה ארוכה ומעניינת 
אחת. ב׳ קיבל חינוך הומאניסטי, אך ב 1779 הצטרף לגדוד 
של חיל-רגלים וזמן קצר לאחר מכן נכנס לאקאדמיה המל¬ 
כותית הימית. ב 1786 יצא להודו ומשם לסין. לאחר שעברו 
עליו הרפתקות מרובות חזר לפורטוגאל ב 1790 . בליסבון 
השתייך לחוג של 113 >* 6 ז\, *"סיי! (ארקדיה החדשה)! מתוך 
חילוקי-ד.דעות, שפרצו בחוג זד. בינו ובין מסדו(ע״ע), חיבר 
ב׳ מספר של סאטירות, שנמנות על כתביו החריפים ביותר. 

מתחילה התייחס באיבה למהפכה הצרפתית וחיבר שיר 



933 


כו^ז׳, מנואל מדיה פרכופח דו -- כוקנירים או סליכוםטיריים 


934 


על מותה הטראגי של דימלכה מארי אנטואנט, אך לאחר 
זמן שינה את דעתו וחמד במהפכה, וכשנתפרטס חיבורו 
1333€ (ד £1:01 33 1$30 ן 111 גגסזסזוגק ^ ("אשלייתיהנצח המב¬ 
דלת") נכלא ( 1796 ) בבית־הםוהר של לימואירו (- 0 מ 1 ו, 1 
©•!ס), ומשם הועבר לבתי-הטוהר של האינקוויזיציה. משנש* 
תחרר חיה חיי־עוני עד שמת. 

ב' חיבר טונטות, אודות, שירים, פזמונים, קינות, מכ¬ 
תבים, שירים אנאקראוביים( 1 > 0111103 ©: 31130 ), משלים, שירי- 
גינוי ושירי־פולסוט נועזים, ועוד. ידועות ביותר הטונטות 
שלו, מבעד לצורה החיצונית של שיריו, הכתובים בטיגנון 
ה״ארקאדי" והקלאטיציטטי, שהיה נהוג בזמנו, משתקפים 
כמה יטודות אישיים כנים< ולפרקים אף ןצר יצירות מלאות 
חיים ורגש, כגון הטונטה 3 ם 01£11131133111$3 ק 3 ץ£: £1 * 
("ישותי נמוגה במלחמת טרוף"), שהיא מעין ביטוי טוכם 
לאכזבת חייו ולהשלמתו הטופית עם מצבו. ב׳ גם תירגם 
בכשרון מרובה כתבים של כמה משוררים וטוםרים, בין 
השאר של אובידיוס, ורגיליוט, טאטו, רומו, וללטר, וכן 
(כשהיה מחוטר-אמצעים) כמה חיבורים בוטאניים של החו¬ 
קר וילוטו. הוא גם ניטה את כוחו בחיבור מחזות. 13 ם 1 ז£ 

■ פע 

31£ ז$£ז\ 3 ט© הוא מחזה מכוון נגד הקנאות הדתית ונדרי- 
הנזירות. ביחוד הצליח ב 08 ש 1 :ז 3 מ 31-31 £108108 ( 1801 )—דו- 
שיחים בין דמויות אלגוריות. 

נראה, שמשום אורח-חייו הבוהמי לא הגיע כשרונו הפיוטי 
של ב׳ למלוא-גילויו. אעם״כ לא זכה שום משורר פורטוגיזי 
אסר קאמואנש להכרה גין בני-ארצו כב׳. — המר,דורה 
השלמה ביותר של שיריו היא זו שיצאה בליטבון ב 1806 — 
1814 • 

; 1897 /ס € . 5 . 1 \ 

״ 1917 ,. 5 0 זוג 1 ס ;* 1902 € 1 ) 13 * 1 עו*/ ,.ע 

ק. רדג. 

בזקייצ^ה, ע״ע ■אולמוס. 

3 זקלי?י, ?זר.יגז — 1 ת 60£0311 © 131311 ־ 1 ־ — ( 1556 , לורטו. 

איטליה המרכזית — 1613 , ויניציאה), טאטירייזו 
ומופר מדיני איטלקי. ב׳ למד בפאדובה וברומא, שבה נכו ס 
בצעירותו לשירות האפיפיור, ובשירות זה נשאר עד שמת. 
הטיפור, שלפיו הורעל ע״י הטפרדים כנקמה על השנאת, 
שהביע להם בספריו, הוא, כנראה, מחוטר-יטוד. 

בספרו "פירושים על קורנליוס טאקיטוס" (- £11 מ 11 מ©:) 
30110 * 0.1 3 -נק© 131115 ) מותח ב׳ ביקורת חריפה על העקרון 
היסודי של האבסולוטיזם, שלפיו מותר לשליט גם לבצע 
פשעינ 4 שהם נדרשים מטעמים מדיגיים(© £381011315131 ). 
ב׳ שולל עקרון זה, שמקורו בתורתו של מקיולי (ע״ע), גם 
מטעמי מוסר ודת וגם מנקודת-מבטה שלי חכמת-המדינה. 
בשלטונם של הספרדים, שמשלו אז באיטליד" ראה ב׳ הת¬ 
גלמות של העקרון הנזכר, ומשום לד כיומ נגדם את חיצי• 
ביקרתו. 

בבעיות מדיניות דן ב׳ גם בספר אחר שלו. 16113 ק 1,3 
© 11110 ©ק 6 ת 380 -ו 3 ק 361 (ניתרגם לאנגלית — - 011 ? 116 ־ 1 
1674 , 6 ם©ז 5 ה 0 ט©־ 1101061 — ולצרפתית). ספרו העיקרי, 
ה״ידיעות מהר פרנסוס״ ( 380 מ-נ 3 ? 31 £388113811 ), הוא 
סאטירה חריפה על המוסר של בבי־זמגו ועל השקפותיהם 
הספרותיות והאסתטיות של סופרי־דורו. בסאטירה זו מופיע 


ב׳ כ״עיתונאי", שהוזמן למלכותו של אפולון, ובה נידונים 
הסופרים הגדולים של העת העתיקה והמבקרים הספרותיים 
של זמנו. אמנם הדעות, שהביע ב׳ בספר זד" לא היו מקוריות 
ביותר, ורק פה ושם אפשר להבחין בו בנצנוצי-רעיונות חד¬ 
שים׳ שיוצאים מתחומה של ה״פואטיקה" האריסטוטלית, 
שהיתה מקובלת אז באיטליה! אבל מאחר שבזמנו של ב׳ 
עדיין לא היתה עיתונות ראויה לשם זה, היה בה. בצורה זו 
של פארודיה ״עיתונאית״, חידוש גדול, ובמשך המאה ה 17 
נתחברו חיקויים מרובים לפארודיה זו באיטליה ובשאר 
ארצות-אירופה. — ההוצאה האחרונה והמתוקנת של כתבי- 
ב׳ הסאטיריים יצאה ב 1912 בתור הסידרה של 111011 ־ 501 ״ 
" 113113 ' 3 . 

מ* 1 < 0 ^-ו^ 01 ו> 51 ־מ 7 ו ^■*/) 7 .? 

; 1930 ו\וי< 510 ,* 10 >ז 0 . 8 ;* 1929 , 

, 0 (ןזנ 1 ?., 1 ; 1953 , 1 ,,־ע,ימ//י>/ ו^,>ו־ז 4 10 * . 8 ." 7 ,ו 1 > 11131 א 

. 1948 ,, 8 . 7 41 ויוסתוווז <ו 4 ^ו^ 1 € ס^ 1 }ה' 01 ? 41 

י. ב. 0 . 

או פליבןםט'ו*'ם (באנג׳ $• 1100030661 ; בצרם׳ 

5 ־ו 16 ו 11$ ( 111 ו,$ז 16 ס 03 ט© 11 ), שמם של שודדי-ים במאה 
ה 17 . השם ב׳ בא מן המלח האינדיינית ״בוקן״ — מעין 
אסכלה עשויה עץ, שעליה היו האינדיינים מייבשים בשר. 
מ^אה של המלה פליבוסטירים אינו ידוע! יש מקשרים אותה 
במלה הצרפתית )©לו!) (באנגלית — 31 מ 1 -ץ £1 ) — ספינה 
קלה ומהירה, 

מטרתם של הב׳ היתה לשבור את המונופולין של הספר¬ 
דים על המסחר עם אמריקה הדרומית והמרכזית ועם האיים 
העשירים של הים הקאריבי(ע״ע אמריקה. עמ׳ 186 ) ולזכות 
בחלק ממסחר רב-רווחים זה. במשך 70 שנה הצליחו לגרום 
נזק מרובה למסחרם של הספרדים. 



בוהאנ^ד טסא! ד 1 מינוז 


935 


פוקנירים או פליבופמיירים—כוקצ׳ו, ג׳וכני 


936 


ב 1625 כבשו עודדי־ים צרפתיים את האי העזוב סט. 
כייסטופר או 00 . ?!יסם ( 105 ^ 11 מנ 53 ,ז€ג 1 ק 0 ; 10111151 מ 831 ), 
מזרחית לפורטוריקו. לאחר שהספרדים גירשו אותם משם 
ב 1629 , עברו לאי טורטמה ( 83 ו^זז X0 ), שמצפון להאיטי, 
ולחלק הצפון־מערבי של האיטי. מספרם הגיע לממים 
ל 2,000 והיו להם מנהיגים מוכשרים ועזי־נפש" שאירגגו 
אותם לחברה מעין מדינה, שהיתה מושתתת על משמעת 

*ע * 4 * 

חזקה. חלק מהם היה עוסק בציד של עדרי־הבקר הפראים 
ובמכירת־עורות; השאר היו עורכים מסעות־שוד נגד הערים 
בחופה הצפוני של דרום־אמריקה ובחופה של מכסיקו והיו 
נוהגים בנתקפים מתוך אכזריות נוראה. הב׳ עסקו במסחר־ 
סתרים מסועף: מבריחים צרפתיים, אנגליים, הולאנדיים קנו 
את שללם והביאו להם רובים, תחמושת ומצרכים אחרים. 

הרפתקנים מאומות הרבה הצטרפו אליהם וב 1660 — 1680 
הגיע תקפם לשיאו. ב 1670/1 חצה הפוקאניר האנגלי הנרי 
מורגאן את מיצר־פאנאמד" והוא ואחרים שדדו בשנים 
שלאחר מכן את הערים שבחופיהן של פרו וצ׳ילה. המושלים 
האנגליים והצרפתיים (בג׳אמאיקה ובאיים אחרים) עזת 
להם בסתר. 

המלחמה בין אנגליה מרפת ( 1689 — 1697 ) שמה קץ 
לפעולתם המשותפת של אנשי שתי האומות, ואחד שלום 
רייסודק 1697 ) הפסיקו האנגלים והצרפתים 

כאחד לתמוד בב׳, ואף סייעו לספרדים בהכנעתם. מתון כד 
נעלמו הב׳ בתחילת המאה ה 18 מן הים הקאריבי וממפרץ* 
מכסיקו ורק שרידים מהם עוד נמצאו זמן־מה באיי בהימד- 

?!^* 7 ) 1678 ,(הולאנדית: שודדי הים האמריקנימ) $ז€ס 00 ז 
.^ 1 . 0 ;(בתרגום אנגלי: 1951 }ס , 2 

; 1910 מ/ /ס 

.^ 1 ; 1927 14714 

. 1932 €1 €5 ז 4 )^ז €0 

א. ס. י. 


בוקצל* — 800030€10 1 ממגזי 010 — ( 1313 , פא* 

ריס — 1375 , צ׳רטאלדו, על־יד פירנצה), סופר 

איטלקי. 

חייו. אביו של ב׳ (שמו היה בוקאצ׳ינו) היה בן 
למשפחת־איכרים מצ׳רטאלדו, שהשתקע כסוחר וכבאנקאי 
בפירנצה. כששהה בפאריס לצרכי״מסחרו פיתה צרפתיה 
צעירה' ממשפחה טובה בשש ג׳ובאנה(דה לה רושז), תו ילדה 
לו בסוף שנת 1313 את ב׳. אך בוקאצ׳ינו עזב אותה לאנחות 
וחזר לפירנצה. כאן התחתן, ולאחר שג׳ובאנה העגינה מתה 
ביגונה, ציווה להעביר אליו לפירנצה את הילד החלוש וגדלו 
בביתו. ב׳ הקטן סבל הרבה מאמו־חורגתו (ב״פילוקולו" 
ו״אמטו", שניים מכתבי־נעוריו, שבהם הוא מספר על ילתתו, 
הוא מביע את אהבתו לאמו "האצילה והתמימה" ואת רוגזי 
על אביו "הגם, השפר שבועתו"). הילד הראה נטיה עזה 

שש 

לשירה ולחיבור־ספרים ורכש לו ידיעה מרובה בלאטינית, 
אך אביו, שרצה לעשותו לסוחר, העביר את ב׳ העלם 
בשנת 1328 לנאפולי והכריח אותו ללמוד שם כמה שנים 
מסחר ומשפטים, עד שב׳, שבילה הרבה זמן עם מלומדים 
וסופרים (ביניהם, כנראה, המשורר צ׳ינו דה פיסטוית ע״ע, 
ידידם של ראנסה ופטרארקה), פרק את עול־אביו (כשהיה 
בן 23 ) והתמסר כולו לשירה ולספרות. בתקופת שהייתו 
בנאפולי גם הירבה ללמוד את המשוררים הלאטיניים והיה 


מן הראשונים באיטליה, שרכש לו ידיעה מסייימת של יוו¬ 
נית — מה שהגביר את נטייתו לספרות, וכן גברה נטיה 
זו בהשפעתה של אהבה סוערת, שנמשכה ארבע שנים 
( 1336/40 ) ושממנה קיבל השראה לשירים מרובים ולשבעת 
הרומאנים שלו בפרוזה ובחרוזים, שחיבר קודם ל״דקאמרוך 

(- 10 ז 1 \^ , 0113 מ 111 ו 13 ? , 1610 ו 1 \, , 13 >מ 0$ ז, 0 ז 3 ז 11651 ? , 1160010 ? 
105013110 ? 310 }ת 1 ^ 1 , 0 ג 718101 \ 0$3 ז). אהובתו ודתה בת* 

אצילים יפה, עליזר״ קלת־דעת, מריה ד׳אקוינו( 48 — 1313 ), 
בת-ממזרת של רוברט ד׳אגז׳ו, מלד נאפולי! מריה — שב׳ 
כינה אותה 3 ז 101 ת 1 מ 13 ?(״להבה קטנה״) — נכנעה עד מהרה 
להפצרות*האהבה של המשורר, ואף קרבה אותו לחצר־המל־ 
כות העליז והמושחת (שבו סיפר ב׳, כפי המשוער, לראשונה 
כמה מן הנובלות המפולפלות שב״דקאמרון"), אבל לאחר 
ארבע שנים ההליפה אותו במאהבים חדשינא באותו זמן 



נ׳ בוקאןו׳ז. ריעים־עט ככ״י עי .פיל 1 םםראט 1 '. 
הססריח ה 5 אומית, סירנצח 


( 1340 ) קרא אותו אביו, שירד בינתיים מנכסיו, חזרה 
לגדרנצה, ומאז בילה בה ב׳ את רוב שנותיו, עד גיל־העמידד" 
כסופר ומשכיל, שתחילתו הלכה וגדלה. מפני־כן נתכבד כמה 
פעמים בחברות בוועדות עירוניות ובשליחויות־חוץ. אנו 
יודעים למשל על נסיעותיו לנאפולי (לשם משא־ומתן עם 
המלכה ג׳ובאנה), לטירול (כ $01001015 3011)3x13101 , ציר 
ראשי, לשם משא־ומתן על ברית צבאית עם הדוכס לודוויג 
מבאוואריה), לרונה (כדי להביא לבתו של דאנטה המנוח, 
הנזירה באטריצ׳ה, מתנה מעיר־מולדתו של המשורר), לפא* 
דובה(כדי להציע לפטרארקה משרת־פרופסור בפירנצד" ומאז 
נתקשרה בין פטרארקה וב׳ ידידות, שנמשכה עד סוף• 
ימיהם}! כן היה ב׳ שלוש פעמים, ב 1354 , 1365 ו 1367 , שליח 




937 


בדקצ׳ו, ג׳ובני 938 


אל האפיפיור באויניון וברומא. לדברי ב׳, בהקדמד. ל״דקאה* 
רו!־", היה בפירנצה ב 4348 כש״המות השחור" פקד אח 
העיר (בין קרבנותיו היתה פימטה׳ וכן גם לאוךה, אהובתו 
של פסרארקה). כתיבת ה״דקאמרון" התחילה, כנראה, עוד 
באותה שנה ז את הפרקים על שלושת ה״ימים" הראשונים 
כתב בתחילת שבות החמישים, ואת הפרק הכולל את סיפורי 
היום העשירי סיים ב 53 ג 1 . 

עם סיומה של יצירה זו הגיע ב', בגיל ה 40 , לשיא־בגרותו 
כאמן וכאדם. אולם באותם הימים התחיל מתהווה בו שינוי 
נפשי, שהלד והעמיק: ב' העליז והאפיקורסי, שוהדדישירה, 
חובב־חבדיחות, אוהביהנשים, המרבה וממהר בהתאהבויות, 
הכובש וחשוכת, השקוע כולו בעולם הזה, הלועג לכמרים 
ולנזירים (ואפשר, אף לדת בכלל), קיצורו של דבר: ב׳ 
השמח בחלקו וד,שלו בנפשו (מנו 11111311 טףמ 71-4 11£$ ח 0113 ן, 
"ג׳ובאני איש־המנוחות" קראו לו ידידיו) הפד במחצה 
השניה של חייו לבעל־תשובה נרגן ועצוב, מר*רוח במקצת, 
דואג לגורלו בעולם הבא, שונא נשים, שולל את ספריו 
הקודמים כ״חטאי־נעורים" (ואת ה״דקאמרון" יותר מכולם) 
ופונה לכתיבה למדנית, כשרה למהדרים, 

סימן ראשון לשינוי זה היה הרומאן האוטוביוגראפי 
3€010 ( 1 ז 00 (״העורב״,. 1354 ), שחיבר בסיגנון גאטוראליססי 
חדש, עקצני ומצליף. ברומאן זה, שהוא מיוסד על מעשה 
שהיה — מעשה באלמנה, שנועזה לדחות את אהבהו של 
המחבר < • מגיב הסופר הדון רואן על כשלוגו לא בצחוק 
ומתיד סוב־לב, כמו שהיה מגיב קודם לכן — קודם שחלפה 
שעת־כיבושיו — על כשלונות כאלה, אלא בסיפור-פלסתר, 
ברומאדסאסירה שנון(שהוא, דרך־אגב, תעודה שופכת אור 
על שחיתות־המידות ששלטה אז בפירנצה), ובו הוא מקטרג 
לא רק על אותה אשדדעורב, על פעורה ורשעותה, אלא גם 
על האשה בכללה, שבמאמציה ללכוד את הגבר אינה נרתעת 
מפגי שום מעשי־ערמומיוח ואף לא ממעשים, שמהם צפויה 
סכנה לחייו. 

המשבר הנפשי, שעבר על ב׳, הגיע לשיאו באביב 1362 , 
כשביקר אצלו נזיר אחד, שניבא לו ששעת־מותו קרובה 
ועורר אותו לחשובה. פחד־המוות זיעזע אח ב' כל־כך, 
שהחליט לשרוף את כל כתביו ולהסתלק גם מחקירותיו 
ההומאניסטיות, אלא שמכתב אצילי ונבון של ידידו פס* 
רארקה, שב׳ פנה אליו במבוכתו בבקשת עצה, הרגיע אותו 
במקצת, ומתוך כך נמנע ב׳ משריפת ניירותיו ושבירת קול¬ 
מוסו. ואולם סיפורים לא כתב עוד, ולכל ספריו שחיבר מאז 
יש אופי הומאניסטי בלבד! כל הספרים הללו, חוץ ממסה 
על חייו של דאנסה ופירוש (בלתי-גמור) ל״קומדיה האלו¬ 
הית", נכתבו לאטינית, ורק אחד מהם, "שירת רועים" 
(ם 0 מז־וג 0 800011011111 ), נכתב בחרוזים. 

בשלוש־עשרה שנותיו האחרונות כמעט שלא ידע שלות- 
נפש, ועפ״ר סבל מעוני, מחלות, רגשי-הרטה ומרה שחורד" 
אע״פ שגם בתקופה זו, כמו קודם לכן, נמסרו לו מזמן לזמן 
תפקידי-כבוד בפירנצה וכמקומות אחרים? מאושר ממש היה 
רק במשך שלושה הדשים (בסוף 1362 ), שבהם בילה בווי- 
ניציאה כאורחו של פטרארקה, שב׳ העריץ אותו ושעמו ישב 
שבת-אחים ונשתעה בלימודים ושיחות על דברים, שעמדו 
ברוס-עולמם. את רוב ימיו בילה בבדידות בעיירה ההררית 
החמודה זנ׳רטאלדו, לא הרחק מפירנצה ? שלוש פעמים נסע 
לנאפולי,^'אד כל פעם התאכזב מתקוותו למצוא כה תומכים, 



דן< מתוד ההוצאה המעוטרת חראשונה י 8 ל ה״דהאמרוו׳י, 

ויניציאה 1492 


ובדלמה לזה אירע לו בביקורים בערים אחרות, שאליהן 
הוזמן ע״י אחדים מחובבי ספריו הלאטיניים, שבכתיבתם 
התמיד. התרוממות-רוח מחודשת גרמה לו הזמנה, שקיבל 
מעיריית (דרנצה, ב 1373 , לבוא ולפרש בהרצאות-קבע, יומ¬ 
יום, בכנסיית באדיה ( 3 ו 1 > 83 ), את ה״ק 1 מדיה האלוהית", 
ואולם לאתר שהשמיע, בששים הרצאות בחורף 1373/4 , 
פירוש מצויין (שנשתמר ויצא לאור בימינו) לשבעה-עשר 
הפרקים הראשונים של ה״תופת", הפסיק את הרצאותיו מפני 
שנעלב מטענותיהם של כמה אזרחינ 4 שהשפיל, כביכול, את 
כבוד הפואמה הקדושה במה שפירש אותה בפני עם־הארץ. 
מדוכא וחולני חזר לצ׳רטאלדו, שבה נפטר ב 31 בדצמבר 
1375 , כשנה אחת אחר סטרארקה. הוא נקבר בכנסיית צ׳ר- 
טאלדו, ומצבתו, הקיימת עד היום, קושטה בפסל נאה של 
דיוקנו. כתובת-המצבה, שהוא עצמו חיבר, כוללת ארבע 
מלים, שבהן ביקש המשורר-ההזמאניסטן לסכם את עיקר- 
השגל: 00$1$ ק גמז 31 אט) 1 דע 111 >נזז 8 ("משנתו היתה השירה 
הנעלה"). ברור הדבר, שלא עלה על דעתו, שעיקר ירושתו 
לדורות הבאים לא היד, אהד מחיבוריו הפיוטיים, אלא ספר, 
שבו נשתקפה המציאות של זמנו כמות שהיתה ושהיה הרא¬ 
שון מסוגו בספרות העת החדשה—ה״דקאמרוך. 

כ ת ב י ו ה מ ש נ י י ם של ב׳ מתחלקים לחיבורים למד¬ 
ניים (כולם. זולת האחרון — בלאטיגית) ולסיפורים (כ לם 
באיטלקית), 

א) החיבורים הלמדניים; 1 ) ת 10 ת־ €31 6110011011111 הוא 
מחזור של שש-עשרה אקלוגות, שיש בהן מהירהוריו 
ומקורות-חייו < 2 ) !□!ותסיו!^! 111 ו 1 מ 1$1 וע 51 טנ 03$11 ("על 

קורותיהם של בני-אדם מפורסמים"? אנשי־שם, שאיזה אסון 






939 


כוקצ׳ו, ג׳ומיי 


940 


פקד אותם׳ מאדם הראשץ עד- פטרארקה, מופיעים לב׳ 
בחלום ומספרים לו את קורותיהם) ן 3 ) 5 טל 1 :ו 111116 ת 1$ ז €13 ^(^ 
(״על בשים מפורסמות״ < תולדות*זזייהן של הרבה נשים׳ 
מימי־קדם עד המלפה ^ובאנה מנאפולי) ז 4 ) , 115 ג 011111 מ 61 פ 
$ו 1 ( 11 ם 1 בתו £11 , 15 ^ 811 ("על הרים׳ יערות ונתרות", מלון גאו* 
גראפי); 5 ) £11£310£151:160811111 § € • 

(ע״ע נובלה). 

בשביל השם׳ שנתן לספרו, חידש ב׳ מלה יוונית (כמו 
בשמות הקודמים: £316 ת 1 ^< , 116518310 ? , 1160010 ?): "דקא- 
מרון״(באיט׳ כיום 06030168006 11 , בכה״י הראשונים - 6 ס 
03016800 , בנגינת מלרע), כלר "מעשי עשרת הימים"(ועל- 
כן היה צ״ל "דקאהמרוך), לפי דוגמת הספרים בשם״הבסא- 
המרוך (מעשי ששת ימי כראשית) מאת באסיליוס ד,גדול 
ואחרים (לפי דוגמת כ׳ קראה המלכה מרגריתד, מנאווארה 
לקובץ סיפוריה בשם "הפטאמרוך וג׳וכאני באטיסטה באזילי 
קרא לקובדסיפוריו בשם "פנטאמרון"). 

המסגרת. למאה סיפוריו — שכוונתם העיקרית היתד" 
כנראה, להורות חכמת-חיים ונימוסים נאים בדיבור ובמעשים׳ 
ללא כל מגמה מיוחדת (לא דתית ואף לא מדינית או חברו¬ 
תית) — קבע ב׳ מסגרת דומה לזו שמצויה בכמה קבצי* 
סיפורים מזרחיים, כגון "אלף לילה ולילה* (שלא הכיר) 
וכמה מעיבודיד,ם המערביים (שהכיר), ביחוד "ם׳ שבעת 
החכמים*(ע״ע סנדבד). מסגרת ה״דקאמרון"(המובלטת לא 


רק ב״פרולוג* הארוך, הכולל תיאור מצוין של הדבר, 
וב״אחרית־דבר", אלא אף בכל אחד מעשרת ה״ימים" ואפילו, 
מתוך פקחות חיננית, בכל סיפור וסיפור) באה להעניק למח- 
רוזת־הסיפורים אחדות ורבגוניות כאחת׳ גם מצד המספרים 
המדומים ושומעיהם וגם מצד המוטיווים היסודיית. שבע 
צעירות (שאחת מהן נקראת פיאמטהו) ושלושה צעירים׳ 
שמצאו לד״ם בחוילה מוקפת גן פורח מפלט מן הדבר המחריב 
את פירנצה׳ מבלים יחד עשרה ימים של עליצות-נפש 
בדברים, שהם עשויים להרחיק מלבם כל זכר של הזוועה׳ 
שנמלטו ממנד" וכך הם מחליטים׳ שנוסף על טיול. משתה׳ 
זמרה, מחול ושאר בידורים, יספר כל אחד מהם כל יום 
סיפור, וכל יום, חח מבימים הראשון והתשיעי, נקבע נושא 
מסויים לסיפורים של אותו יום. 

הסיפורים. הנושא לסיפוריו של היום השני הוא 
הצלה בלתי-מקווה מסכנה׳ ובולט ביניהם הסיפור האירוני 
על בת השולטן של בבל, אלטיאל החמודה והתמימה, שהגר 
רל הטיל אותה לתוך זרועותיהם של שמונה גברים, ולסוף 
באה אל חתנה טד,ורה ותמימה (לכאורה) כמו שהיתד, קודם 
שהתחילו הרפתקותיה ( 11 , 7 ). הנושא של סיפורי היום 
השלישי הוא השגת דבר נכסף הודות לזריזות, ובולט בו 
הסיפור של מזטו, הגנן האילם במנזר־נשים (ווו, 1 ). הנושא 
של היום הרביעי הוא אהבד" שממיטה אסון, ובולט בו 
הסיפור המזעזע על האביר הפרובנסאלי המאכיל את אשתו 
את לבו של אד״ובה, הטרובאדוד גילן;ם די קאבסטאן(עו, 9 ). 
הנושא של היום החמישי הוא אהבה ההופכת יגון לשמחה, 
ובולטים בו סיפור-האימים (ז\׳ 8 ) על הציד מן הגיהינום 
ואהובתרטרפו(שבהשראתו צייר בוטיצ׳לי מחזור של חמש 
תמונות נהדרות) והסיפור המפורסם(ע, 9 ) על הנץ ( £310006 ): 
כשבאר, לסעוד על שולחנו הגברת׳ שהוא אוהב׳ שוחט צעיר 
אציל-נפש את אוצרו האחרון׳ נץ-צןד יקר — ודעה באה 
האשה לבקש נץ זה דוקה כדי לשעשע בו את בנה הגוסס; 
כפרס על התנד,גותו האבירית הוא מקבל את ידה (תורה הנו¬ 
בלה של פאול'היזה [ע״ע], המכונה "תורת הנץ", מבוססת על 
ניתוח מבנהו שלי סיפור זה). הנושא של היום הששי הוא 
אמרות נאות ומחוכמות׳ ובולט בו הסיפור (ווו, 10 ) על נזיר 
רמאי בשם ״את בצל״ ( 0113 ין 01 8316 ?), שמציג לעם 
"שרידי״קדושים* מדומים וממלא את כיסיו בעזרת נאום, 
שכולו ערמה וצביעות — אחד משיאי האמנות הקומית של 
ב׳(יש שמועה׳ שסיפור סאטירי זה הוא שגרם לכך, שהכנסיה 
כללה את ה״דקאמרון* ב״אינדכס" של הספרים האסורים). 
הנושא של היום השביעי הוא תחבולות־נשים׳ ובולט בו 
הסיפור המבדח ( ¥11 , 9 ) על אשה, שהצליחה לא רק לחטוף 
שן בריאד, מתוך פיו של בעלה׳ כאות־אהבה ממנה למשרתו, 
אלא אף לטעום את חיבוק אהובה לעיני בעלה ואעפ״כ 
להתעות את בעלה עד כדי כך, שלא האמין למראד,־עיניו. 
הנושא של היום השמיני הוא תעלולים מצחיקים׳ ובולט בו 
הסיפור על קאלאנדרינו השוטד,( 11 וע, 8 ), שחבריו מתעתעים 
בו באמצעות אבן׳ שעושה את בעליה רואד,־ואינו-נראה׳ 
כביכול — מה ששימש מופת ליצירות היתוליות מרובות על 
אותו שוטה בספרות ובתיאטרון של הרנסאנם׳ ביניהן המחזה 
המפורסם ״קאלאנדריה״ ( 031304813 ) של ביבינד, (ע״ע). 
הנושא של היום העשירי הוא אצילות־נפש, ובולט בו הסיפור 
האחרון׳ על גריזלדיס (ע״ע) הצייתנית, שזכה לגילגולים 
מרובים, מימי פטרארקה וצ׳וסר ואילך; ראוי לציון גם 



941 


כדלןצ׳ו, ג׳ומי - פור,דיני לואיג׳' 


942 


הסיפור (ע, 3 ) על היהודי נתן. שב׳ מציגו כמופת לנדיבות 

וגדלות-הלב. ליום הראשון ולתשיעי לא נקבעו נושאים. 

כאמור. בראשון בולט (בין כמה סיפורים־היתולים על 

56 כמרים) הסיפור המחוצף (והוא הראשון דוקד.) על ז 

10 :זש €11 קק 3 נ 0 — נבל בךבליעל" שנערץ אחר מותו כקדוש 

עושה־ניסים* אגבי,'בין הסיפורים האפיקורסיים של היום 

הראשח, יש גם שנים על יהודים אצילים ("אברהם היהודי 

מפאריס״ [ 1 , 2 ] ו״נתן החכם", כלומר, מעשה "שלוש הטב¬ 

עות" [ 3,1 ], ששימש מקור למחזה "נתן החכם" של לסינג), 

,1) וכן סיפור על אינקוויזיטור, שסוחט כספים מקרבנותיו 

6 ). בין סיפורי היום התשיעי נמצא, אפשר, הטיפוסי ביותר 

בסיפורי ב׳, ותכנו: כיצד צעיר אחד מקבל עליו לעשות 

כישופים, שיהפכו — לדבריו — את אשתו החמודה של חברו 

לסוסה — וכמעט מצליח בכר• 

אמנות( של ב׳. העלילות של רוב הסיפורים שב״דקא• 

מר(ף אינן המצאתו של ב' ז הוא שאב אותן מקבצי״סיפורים 

מזרחיים (בעיבודים לאטיניים, כגון ״הדרכת המשכילים״— 

1$ [ 3 :) 1 ינ 1£ :ו גח 11 ק 1$01 ם — לפטרוס אלפונסי, או איטלקיים 

,(£31 ט^נ 1 נ x) כגון 0 ם 111 :)זץ 10 י 111 ), ממעשיות צרפתיות מבדחות 

מר(מאנים הלניסטיים, ועוד! בקצת מן הסיפורים משתקפים, 

ודאי, מעשים שאירעו לב׳ עצמו או לבני־עירו. אעפ״כ 

ב׳ הוא מקורי ביותר הן מצד הסיגנון והן מצד התוכן: את 

החומר הגלמי הוא מעבד בדרכו שלו, לסי התביעות של 

אמנות מחוכמת ועדינה. לעומת שאר הנובלות של יה״ב, 

שהן יבשות, חסרות-צביון וחסרות־מידה, כל אחת מן הנו¬ 

בלות של ב׳ היא אורגאניזם מושלם. קצתן טראגיות, קצתן 

רומאנטיות, הרבה מהן שייכות לסוג הקומי, שבו הצליח ב׳ 

ביותר ? ביהוד יש רבגוניות בציור הדמויות, בניתוח הגורמים 

הנפשיים, הפועלים בהן, בתיאור הרקע ובדרדדיבורו של 

כל אדם בהתאם לאפיו ומעמדו. ״הדקאמרון — אמר קר- 

דוצ׳י — הוא הקומדיה האנושית, כמו ששירו של דאנטה 

הוא הקומדיה האלוהית", לא לחינם קבע העם האיטלקי לב׳ 

דרגה קלאסית, שבה זיפה רק את דאנטה ואח פטרארקה, 

.11 יציין את תקופתם בכינוי 860010 מסטל 

ב׳: דקאמרון, עברית אולסונגר והרטום(עם מסה מאת הרטן 
הם!?), תש״ז < ,־ 1 ש 1:1 וו 0 ^ .!)ש) ,. 6 .ס 
17 8 .ס ;(עדיין ההוצאה השלמה היחידה , 1827-34 ;. 018 זו ., 

0 ^€ ,. 6 . 0 ;( 1913 , 111 שזג£מו 2 . 1 ^^) /׳ז 0 מ/ןמ 1€ זס 1011 ו €ז 
£015 ר 2 , 311€2 ז 8 .^י . 1 >ש ;* 1948 , 110 ג 11 § 1 תוס^\ .!^ש) ^ו 1 ז 0 ^ 1 /ת ^€ ., 
1951); 8 , 5 > ;( 1914 . 1 )ש) 1716 ^ 1 ,. 6 .ס ., 

1(1$11£1 ^ 6176010 ^ €^$ 

(16 0€40771771611€ ,. 8 . 0 ;(דק הזצאזת מהמאוח 1511 ־ 
]^€ 7 ^ 6 , £1 תו^'ו 0 ^^ .ס ;( 1924 ) . £015 < 5 ,ןו^־ו^| 011 /י 1115€11 ש ^, 

8. (1660 , 4 )} 061 164 ) 016 ,^^ 3 ^^ 30 ״^ , 1 ^ ;(גרמנית - 
77167071, 1884*; £. 8. (1910 ,1 ש? 61 ז 0 . 0 ;(אנגלית ', 

131:167 ^16 ^^46^^6 שמשעס 3 ^ . 11 ; 1913 , 1 ז 071%670 } 61 < 1 464 ^ז , 

80 < 1914 , 4€6 >€ז ; X. 0. 01 ; 1930 ,. 8 . 0 / 7 > 6 ^ 13 7/16 ,( 1 < 1 עו 
110 ( 811 . 1 ' 531 ־זש׳ו 3 זז . 0 ;(איטלקית) * 1952 ,, 3 ,ז€נ 1 נ 31 ־ 01 .ס ' 
1}0€€0€€64€0, 1907. 

. ח. ם 

בזכןר ( 66300311-6 ), עיר בלאבגדוק, בדפארטמנט של גאר 
שבדרום-צרפת. מספר תושביה כ 10,000 .— ב׳ יושבת 
על הגדה הימנית של גהר רון, מול טאראסקון שעל גדתו 
השמאלית. שתי הערים מחוברות זו לזו ע״י שני גשרים נאים. 
ב׳ רחוקה 32 ק״מ מן הים וממנה יוצאת תעלח-ב׳. המחברת 
את הרון עם הים (בנמל סט — 6 * 86 ). היא משמשת שוק 
לסביבה, שמגדלת זיתים וירקות. יש בה תעשיות בקנה-מידה 


קטן,—בתקופה הרומית עמדה במקומה של ב׳ עיירה בשם 

אוגרנום. השם ב׳ נזכר לראשונה ב 1067 בצורה הלאטינית 

* * 

שלו בליקאדרום (מ 11 וי 1 נ} 6611163 ). ביה״ב היתה ב׳ מתחילה 
בתחומה של בורגונדיה(ע״ע), אחר־כד בנסיכות פרוביבציאה 
(פרובאנס), וב 1125 עברה לידי נסיכי טולוז. ב 1174 נתקיים 
בה כינוס של שרים ואבירים, שנתפרסם לדורות בתפארת- 
חגיגותיו. מ 1168 ואילד ידועה ב׳ כמקומו של יריד שנתי 
( 22 — 27 יולי), שנהנה מחופש-מכם ואחר 1632 מהנחוח־מכס 
גדולות. ליריד זה היו באים אלפי סוחרים מצרפת ומן המדי¬ 
נות השכנות ואף מחופי אפריקה הצפונית ומאסיה. אחר 
ביטול המכס הפנימי בצרפת ( 1790 ), יביחוד אחר התפתחו¬ 
תה של רשת מסה״ב, פחת ערכו של היריד (שאעפ״ב הוסיף 
להתקיים עד הזמן האחרון), ומתוך כך נתמעטה גם חשי¬ 
בותה של ב׳. 

היהודים ב ב׳. על קיומה של קהילה יהודית בב׳ אנו 
למדים מתוך תעודות מן המאה ה 12 ואילך. יהודים מב׳ שרתו 
את רוזני טולוז כפקידים לענייני־כספים, דהודי־העיר היו 
שווים בזכויותיהם לשאר בני־המקום. אחר מותו של הרוזן 
ריימונד ( 1195 ) פרעו הנוצרים ביהודי ב׳, אבל הדבר לא 
הביא לידי שינוי במצבם החוקי של בני־הקהילה. רק עם 
צירופה של לאנגדוק התחתית לצרפת ( 1229 ) נשללו זכויו¬ 
תיהם של יהודי ב׳. ב 1294 קבע להם פיליס היפה רובע מיוחד! 
ב 1295 פקד לאסור כמה מיהודי-ב׳ כדי לסחוט מהם כספים. 
פקודת־הגירוש של היהודים מצרפת ב 1306 ,חלה גם על יהודי 
ב׳. הקהילה נתחדשה ב 1315 , ושליחים נוצריים ויהודיים מטעם 
המלר השגיחו על שיבתם של היהודים לעיר. ב 1317 נתחייבו 
יהודי-ב׳ לשאת את אוח-הקלון. בשנים 1340 — 1368 נשמטו 
החובות, שנוצרים היו חבים להם, וב 1348 העלילו על היהו¬ 
דים, שהם שגרמו למגפה השחורה בעיר, וגירשו אותם מב׳, 
אד לאחר זמן קצר הותר להם לחזור אליה. עם גירוש-צרפת 
ב 1394 בטלה הקהילה! רוב המגורשים נשתקעו בפרובינ- 
ציאה ובמדינת האפיפיור, שהיתה אז בסביבת-אוויניון. 
רובע-היהודים לשעבר נהרס כולו ב 1578 . — בגליל ב׳ היו 
כ 25 קד״ילות, ביניהן מונפליה, נים ופוסקיך. במאה ה 13 
היתד. קהילת ב׳ אחת מן החשובות שבקהילות לאנגדוק. — 
כשביקר אלחריזי בב׳ (ב 1210 בקירוב) מצא בד. משוררים 
והוגי־דעות. במגדל ב׳, שבו היה כלוא, סיים ב 1321 שמואל בן 
יד.ודה ממארסיליה את החרגום העברי של הפירוש הבינוני 
של אבן רשד על ס׳ המידות של אריסטו. משה בן שלמה מב׳ 
תירגם את הפירוש הארוך של אבן רשד על המטאפיסיקה 
( 1342 ). יליד ב׳ היד. גם המתרגם תנחום בן משה. 

'ו 8€1111€ ח 81€1 ; 1881 , 14640€ ^ 1 ז^ 1 414 114 * 1 ן 764 ,ש§ 831 .ס 

, 1893 , 61011674 ) 11 ^" 464 671 ^ 67461:41471 ( 3/1 7014€/1611  

; 119-21 , 1897 , 11440160 001110 , 058 * 01 ; 666 , 217 , 171 

' 50 , €310 . 0 ; 75-97 ,ך\ X ״^ ; 181-95 ,ז\ X .^ ,מו 31 ^^ 

, 90 ־ 1924,386 ,* 1 , 4617 ) 1 [ 467 6 ) 64€/11€/1 ^ 4 )( 4€/10 ד 1¥11 . 4 -/ן>־ז 3 

. 510 

צ. ל.. 

בוקךיני, לזאיג׳י — 1 ת:ז 6000116 — ( 1743 , לוקה— 

1805 , מאדריד), מוסיקאי רקומפוזיטור איטלקי. 

אביו, שהיה מפליא לנגן בקונטראבאם, לימד אוץזו לנגן 
בצ׳לו. כשהיה כ׳ בן 14 עבר לרומא, ונתפרסם'בה כצ׳ליסטן. 
ב 1764 חזר לעיר־מולדתו ובמשך ארבע שנים שימש כנגן 
בתזמורת-התיאטרון שלד., יצירותיו הראשונות היו אוראטו־ 
ריוח ואופרות, אולם אח״כ הירבה לכתוב מוסיקה קאמרית, 





.>>< 0 *וו< ^<*<**<*. *>***<*<■<** 


947 


3 וקר 160 


בריגקוביאגו (גזבמ€ז< €0 ת 3 ז 6 11 ט 11 ג 1181 ס 0 ; 1689 — 1714 ) אנו 

מוצאים בב׳ יהודה שהיה מכובה 1 גזמ 3 י 531111 , ז. א. מייצר 

של חומצה הנקנית/ שהיא חשובה לייצור של אבק־עדפה. 

בימי שלטונו של נסיד זה היתה קיימת בב׳ אגודת־אומנים 

יהודית (שנקראה ז 110 זו 10 > 1 ן £3813 י 1 <]| או £13$03 י}זךס 03113 — 

כלומר. אומה יהודית). בראשה עמד סטארוסטה (זקן). חוץ 

ממס כולל שילמה האגודה פעם בפעם גם ארנונות יוצאות 

מן הכלל. כדי לסחוט כספים מן היהודים ציווה סטפאן קנט* 

קוזינ 1 להרוס את בית־הכבסת של היהודים הספרדיים, ורק 

לאחר שקיבל מן היהודים סכום־כסף גדול התיר את הקמתו 

מחדש. אי־הנאמנות של הוליוודים הנוצריים עוררה את 

♦* • 

ה״שער העליוך להחליף את הנסיכים המקומיים בפקידים, 
שרובם בא מק(שטא ונמנה על האצולה הביזאנטית. בעד 
השגתה של משרה זו היה צורך לשלם סכומי־כסף מרובים, 
וכדי להחזיר לעצמם את הסכומים שהשקיעו, וכן כדי לצבור 
במשך ימי־שירותם הון, היו הממונים מטילים מיסים 
מופחים על נתיניהם. הממונה הראשון מסוג זה היה 
מורוקורדאטו ( 1716/30 ), שעם ידידיו נמנו הרופאים והדי־ 
פלומאטים היהודיים דניאל דה פונסיןה וטוביה כהן. 
ב 1764 מינה קונסטאנטין רקוביצ׳ה ( 1764/65 ) חכם־באשי 
לוואלאכיה, שמקום מושבו היה בב׳. חוזה־השלום של פאסא* 
רוביץ( 1718 ), שהעניק לנתיני־אוסטריה את הזכות להתיישב 
בארצות תורכיות, הירבה את מספרם של יהודי־אוסטריה 
בב׳. הללו, שהיו נקראים 1 ן 11 > 50 (בלאטינית 501x1111 — 
נתינים), היו כפופים למרותו של הקונסול האוסטרי. בתחילת 
המלחמה הרוסית־תורכית ( 1768/47 ) גרמו ליהודים סבל 
מרובה היניצ׳ארים. בתקופת הכיבוש הרוסי באו לב׳ יהודים 
רוסיים ומולדאוויים. בזמן הכיבוש האוסטרי ( 1789/91 ) 
התחילה החברה הגבוהה בב׳ מסתלקת ממנהגי־תורכיה 
והשתדלה לסגל לעצמה אורח־חיים אירופי. יבוא דברי* 
האפנה האירופיים נעשה ע״י הנתינים האוסטריים, שביניהם 
היו יהודים לא מועטים. הממונה קונסטאנטין מגדלי( 1797 - 
1799 ) העניק לבעלי־המלאכה היהודיים זכדות שונות והזמין 
גם יהודים אתרים להתיישב בוואלאכיה. הודות לתועלת 
שהביאו היהודים, וביחוד בעלי־המלאכה שביניהם, לנסיכים, 
לבויארים ולעם, הגיעו חברי אגודת־האומנים היהודית לעי' 
תים קרובות לעמדות חשובות. אבל יחסם הכללי של המוני' 
העם ליהודים הוסיף להיות שלילי כשהיה. ב 8 לאפריל 1801 
שדד האספסוף את בתיהם של היהודים והרג 128 מהם. בימי 
המרד של פזונט(גלו נגד הממשלה התורכית עזבו הרבה 
יהודים אמידים אתי העיר ( 1802 ). לאחר שחזרו אליה העלילו 
עליהם עלילת־דם, ואולם הממונה איפסילנטי ( 1802 — 1606 ) 

9 י• — ■ ♦ 

דאג לכך, שהכמרים יעמידו את העם על השקר שבעלילה זו. 
כשפרצה המלחמה הרוסית־תורכית עזב איפסילאנטי את 
הבירה. בתקופת־המעבר (עד לכניסתו של ד,צבא הרוסי) 
התנפל האספסוף על היהודים. בתיהם נשדדו ורבים מהם 
נהרגו. השאר נתבצרו במקום צר וד,ועמדו לפני הברירה 
של התנצרות או מוות. הם נגאלו ממצב זה ע״י כניסתו של 
הצבא הרוסי לב׳. ואולם מצבם בתקופת הכיבוש הרוסי 
( 1806 — 1812 ) היה קשה ביותר. הם נתחייבו במיסים כבדים 
וחיו בפחד תמיד מפני עלילת־הדם. הסטארוסטד, של היהו¬ 
דים נאסר לשם סחיטת-כסף. רכושם של אותם מן היד,ודים 
הספרדיים, שהיו נתינים תורכיים, נמכר. לאחר שיצאו 
הרוסים מב׳ ( 1812 ) פרץ רעב כבד בארץ. אותד, שנד, הגיעו 


948 

לב' חיילים תורכיים בלתי*םדירים, ששוטטו ברבעי־ב׳, דקרו 
ילדים בכידוניהם, טיגגו ואכלו אותם בנוכחותם של הוריהם 
האומללים. באותה שנה פרצה גם מגפה, שבה מתו כל יום 
כ 300 איש בב׳ בלבד, והמושל השתמש בהזדמנות זו כדי 
לסחוט כסף מן היד,ודים, שנאשמו על־ידיו בהפצת־המגפה. 
בימי שלטונו של גיקה ( 0111113 ; 1834/43 ) נתבדלו היד׳ודים 
הספרדיים של ב׳ משאר הקהילות, לאתר שכבר ב 1818 הקימו 
להם בית־כנסת משלהם ויסדו לעצמם בית-קברות נפרד, 
בימי המרידה של יימ •בתורכיה ( 1821/22 ) הוטלו על יד,ודי- 
ב׳ מיסים גבוד,<ם. הרבד. יחודים אמידים ברחו מן העיר 
והנשארים ביקשו לד,ם מפלט' במנזרים. אמנם התורכים 
החזירו את הסדר על כנו. אולם.ץ 8 ו^־ןןהרכוש המרובות 
של התורכים, קיבלו אף הן צורה של רכוי 41 

אחר חתימת חוזה-השלום של פארים^( 1856 ^*ותנד, ליהו¬ 
דים הזכות להשתתף בבחירות לרשויות המקומיות. בסיכסדז 
כים הפנימיים, שפלצי בקקול^׳ גיו'מ 1 תקדמים, .ששאפו 
לתיקונים, וביךץזשמרניםדנםל. ח 5 ק פעיל המלבי״ם (ע״ע)ז 
שהיה.רב בב׳ וד״תנגד־בחרי&ת׳למתקדמים.־ 1866 בייינר^בב? 
א. כרמיזד(ע״ע)-מטעם חברת כל ישראל חברים. נאומו ׳^^ן- 
הנבחרים הרומני לטובת שיווי זכויותיהם האזרחיות של 
היהודים נתקבל בתשואות, אך מיד לאחר שעזב את הארץ 
פרצו מהומות אנטישמיות בב׳( 30 ביוני 1866 ), וסעיף 7 של 
החוקה החדשה קבע, שמן הזרים יהיו דשאים לד,האזרח רק 
בני הדת הנוצרית בלבד. ב 1870 מינה נשיא אד/״יב את ד,דיפ־ 
לומאט היהודי בנימין פרנקלין פיג׳וט((־^^מ 3 ז? 31010 ( 860 
10 * 110 ?61x0 ) כקונסול כללי של אד,״ב בב', אך הדבר לא 
מנע מן הממשלה הרומנית מלהשתמט מקיומן של התקנות 
הברורות שבחוזד.-השלום של ברלין ( 1878 ) בנוגע לשיווי 
זכויותיהם של היהודים. ה״אמאנציפאציה הקטנה" של היהו¬ 
דים בוטלה ב 1874 . ב 1887 נערך בב׳ הקונגרס האנטישמי 
הראשון. הגירת היד.ודים מרומניה מחמת הרדיפות האנטי¬ 
שמיות המתמידות, נתנד, את אותותיד, גם בב׳. 

עם האמאנציפאציד, של יד,ודי-רומניה אחר מלחמת-ד,עו- 

לם 1 לא פחתה בב׳ התעמולה האנטישמית. באוניברסיטה 

של ב׳ פרצו בשנות 1922/23 פרעות נגד הסטודנטים היהו¬ 

דיים• וכן הופרעו ההצגות של התיאטרון היד,ודי. עם אירגונן 

החדש של הקהילות ברומניד, ( 1921 ) הרחיבה קהילת ב׳ את 

פעולתה במקצוע החינוך, בהקמת בתי-חולים מודרניים ובתי- 

כנסיות. בראש המוסד למדעי-ד,יהדות שבב׳ עמד מ 1927 

ואילך הרב הראשי ד״ר נמירובר. התנועה הציונית גברה 

*■ * • 

בב׳ וד,מוםדות הציוניים קיבלו תמיכה מחוגים רחבים. 

עם השתלטותם של חברי "משמר־ד,ברזל" ברומניד, (ספ¬ 
טמבר 1940 ) עבר על יד.ודי ב׳ גל של פרעות והפקעות. בימי 
המדד של הוריה סימה נגד אנטונסקו 21 — 24 ביאנואר 1941 
נשדד הרובע היהודי בב׳ ואח״כ' הועלה באש. 120 יהודים 
נהרגו, אלפי יד,ודים נאסרו, עונו, ואת״כ הועברו אחד אחד 
ליער בסביבות העיר, שבו הוצאו להורג. כמד, יהודים נהרגו 
בבית-המטבחיים של ב׳ וגופותיהס, שנחתכו לגזרים, נתלו 
על נוים ועל-ידם נקבעה הכתובת: "בשר כשר". 

ב 31 באוגוסט 1944 נכנס לב׳ הצבא הרוסי. ב 21 בנובמבר 
1944 הוקם בב׳ סניף של הקונגרס היהודי העולמי. מוסדות 
ה״ג׳וינט", "אוזע" ו״אורט" התחילו בפעולתם בתוך האוכלו־ 
סיד, היד,ודית המדולדלוד לאחר שהוועד המרכזי של הרפוב¬ 
ליקה העממית הרומנית (. 8 •? • 8 ) הכריז על הציונות כעל 


949 


כוקדסט—פור 


950 


תנועה בורגנית־ראקציונית התנפלו הקומוניסטים על המו* 
עדונים הציוניים בב׳ ושברו את רהיטיהם. בהתנפלויות אלו 
נפצעו אנשים משני הצדדים. ההסתדרות לתרבות יידית 
י׳איקוף" (אידישע קולטור פערייניגונג), שנהנית מתמיכת 
המדינה ושמרכזה בב/ התחילה בהטפה לקומוניזם בין 
ההמונים היהודיים. 

על גדלה של האוכלוסיה היהודית בב׳ מתחילת המאה 

ה 19 ואילד מלמדים המספרים הבאים: ב 1820 היו בב׳ 127 

משפחות יהודיות׳ שמנו 508 נפשות $ ב 1831 עלה מספרן 

ל 594 ( 2,376 נפש}. ב 1848 העריך הקונסול הפרוסי י. פ. 

ניגבאואר את מספרם של היהודים- בוואלאכיה, שרובם 

ישב בב׳, ל 6,000 . ב 1860 ישבו בב׳ 5,934 יהודים. 

ב 1889 היה מספרם של יהודי־ב׳ 40,000 לעדר. ב 894 נ היו 

בב׳ 43,000 יהודים. ב 1899 פחת מספרם של יהודי ב׳ על־ידי 

הגירה מן הארץ עד ל 40,533 . הגירה זו נמשכה עד 1905 

ומספרם של יהודי ב׳ הוסיף לפחות. ב 1912 חזר תלה מספרם 

של יהודי ב׳ ל 56,000 . נדידה של יהודים לב׳ מן השטחים 

שסופחו לרומניה אחר מלחמת־העולם ו העלתה את מספרם 

של יהודי העיר בשנות 1918 — 1940 ל 60,000 בקירוב. 
; 1869 .^ 1 

; 1902 1 ז€ $^ 141 [ 

; 1907 ,( 1 ) 1 © 2£ ז 3 ׳ 1 גב 501 £1138 ) 

,ג^זס{ . 14 ; 1910 , 5 )} 1 ז^הז 110 1 ז 1 ,ז 11€ ^ 0 ז£ 

,. 1 ) 1 ; 1, 1912 ) 711 ^ £0771 מין - 107 ;^^)£ 

0 ^ £171 ' 107 ז 7 ,ט€$€מ 0 ) 11 ^ . 1 ; 1925 , 1915 ,. 015 ז\ 2 ,, 1€5€ ז^ 1 ז 01 ז 

^ 01 ^^ 5 ^ 4 §^ *)£ , 2 ) 1 ^ו 6£1£0 .! ; 1912 

- 611 ^ 44 [ ^ 4 )^ . 11 1611 ) 14 [ 16 < 1 ; 1925 , 11116 ) 671 £0X1771 

[ 0 11:011 )^ 11, 7*^4? 111X11X1 מב 188111 ^{ ; 1925 , 416 ) 16 ( .׳ן 4X4171 
1 ( £1(171 (47X1(411 ]6X4'( (4(1 40 1^14* ^ ^1140 411X71144x1 0] ]6X4/15 

4 ) €4x616 ,ק׳ו^ס ; 1947-48 , 111 ־ 11 01 ^ , $0161106 41 ) 3001 
211 ) . 44 -י 1940 , 5 ) £01714711 111 ^ 7161101 )£ 616 [ 11 ד 67 [ $14 . 1 )^ 1 )€א־ 

.מ 3 ' $3£1 .* 11 ) £!) 3 ) ££3 ץק ס 

ק. כ. 

בזה יסוד כימי, אלמחכתי או מתכחי־למחצה, הראשון 
לקבוצת־!!! של המערכת המחזורית (ע״ע אטום). 

סמל כימי: פ. מספר סידורי: 5 . משקל אטומי: 10.82 : 
תערובת של האיזוטופים(ע״ע) ״ 3 ( 81.6% ) ו., 8 ( 18.4% ), 
אך יש סימנים לכך, שיחם זה אינו קבוע גם בב׳ הטבעי. 
ערכויות: 3 , ואולי גם 4 ו 5 (ז). 

הב׳ אינו מצוי במבע בצורה אלמנטארית, והוא מתקבל 
מחרכבותיו בשיטות שונות של חיזור או של פירוק סרמי 
או השמלי (בקשת החשמלית): קשה מאד להכינו בצורה 
נקיה בהחלט. הוא ידוע בכמה צורות; אבקה אמורפית 
וצורות שונות של גבישים. אבל משוויון הסריג שבהן 
מסתבר, שאין כאן *לו^רופיה (ע״ע) ממש אלא הב^ 
בגודל־הגרגרים בלבד. הב׳ האמורפי מתקבל בשיטות החי¬ 
זור; אבקה חומה־כהה, שמשקלה הסגולי 2.35 . הב׳ הגבישי 
הטהור חסר־הצבע מתקבל בחימום חזק מאד של תערובת 
של ב׳ ?רומידי ומימן, צורות אחרות של ב׳ גבישי שחור 
מתקבלות בהתכה של ב׳ עם אלומיניום, אך הללו הן, 
כנראה, בוירידים של אלומיניום. כל הצורות של "ב׳ גבישי" 
מצטיינות בקשיוחן( 9 ); הב׳ ניתן ב׳' 2300 ומתאדה ב״ 3500 .— 
בתכונותיו הפיסיקאליות והכימיות דומה הב׳ מכמה בחינות 
יותר לפחמן - ועוד יותר לסיליציום — שבטור זו! של 
המערכת ?ליסודות המתכתיים הבאים אחריו בטור !!!. 

תולדות הב׳. בימי־קדם וביה״ב היתה תרכובת-הב׳ 
היחידה הידועה — המיגראל בוב^ס או סי;קל, המצוי 
בימות־מלח באסיה המרכזית (טי^ט): הוא תואר ע״י ג׳אבר 


(ע״ע). במאה ה 16 הובא למערב (ויניציאה) דרך קושטה 
לצרכי תעשיית־הזכוכית, וכן כחומר־היתוך במטאלורגיח, 
ב 1702 הפריש ממנו הומ^ךג חומר גבישי־מלחי (-• #31803 
שס^פ). שהוכר ב 1747 ע״י בארון כ״חומצת־בוראכם". 
לוואןןה (ע״ע) שיער, שזוהי חומצה נגזרת מיסוד לא־ 
יחע. יסוד זה הוכן לראשונה (בצורה אמורפית) ב 807 ו— 
1808 ע״י 1 יוי (ע״ע) באנגליה, ע״י גי־ליסק ו^נר (- 1116 
1 >ז 18 ו) בצרפת וע׳י ?ךצליום (ע״ע) בשוודיה בשיטת הא־ 
לקטרוליזה של החומצה הבורית או בשיטות חיזורה או 
חיזור תולדותיה באשלגן: בצורה נקיה הבין אותו מואסן 
(ע״ע) ב 1895 . ו^ר (ע״ע) וךויל (* 111 ▼*(!) הכינו *ב׳ גבי¬ 
שי" (לא נקי) ב 1857 : גבישים נקיים של ב׳ לא נתקבלו 
אלא ב 943 ו ע״י לאוןןגיאר (זם 0887 *ל 1 ז 1,8 ). 

ב׳ בטבע והפקתו. שיעור הב׳ בהרכבה של קליפת 
כדור־הארץ נאמד ב 0.001% . סלעי־משקע מכילים כ 0.1% 
, 3,0 , גראניטיס—כ 0.001% , מי־האוקייגום—כ 15 ג׳בממ״ע. 
עד תחילת המאה ה 19 היה הטינקאל ( 0 ,מ 10 ־ן 40 פ, 8 ^ 1 ) 
מ!מות־המלח של טיבט המקור היחיד של הב׳ ותרכבותיו. 
בסוף המאה ה 18 הוכר, שמי קילוחי־הקיטור ( 1 םסת 80£ או 
#!סנןזגמ")), שפורצים מכקורות געשיים באיטליה המרכזית 
(טוסקאגה), מכילים כמויות קטנות של חומצה בוריה: בעי¬ 
בורם של מקורות אלה — וכן של מחצבי ־הטוךמאלין, הנמ¬ 
צאים כאותה סביבה והמכילים כ 0 /י 3 של חומצה בוריה — 
התחילו ב 1807 . ב 1665 הוחל בכרייה של הבורזקאלציט 
( 1,0 ! 7 .,ס, 3 080.5 4 ) בתורכיה. ב 1881 — בכריית או^?- 
סיט ( 1611,0 ., 3,0 148,0.5 ) במדבר-האנדים על גבול אר¬ 
גנטינה וצ׳ילה: ב 1880 נתגלו מרבצי אול?סיט וקולמניט 
( 3,0 5 ., 8,0 080.3 2 ) בעמק־המות שבקאליפורניה הדרו¬ 
מית, וב 926 נ — מקורות־הב׳ העשירים ביותר: מרבצי 
רסוריט או קרניט( 3,0 148,3407.4 ) במדבר-מוהיב שבקא- 
ליפורניה. 

התפוקה העולמית השנתית של צלראטים אחר מלחמת- 
העולם !! ה א כ,/• מיליון טון (כ 150.000 טון חומצה 
בולית) בשווי של כ 15 מיליון דולאר. היצרן העיקרי הן 
ארה״ב, המספקות יותר מ 90% מן התפוקה העולמית; אחריהן 
באות ארגנטינה, איטליה, תורכיה: כמויות קטנות של בוראכם 
עדיין היו מופקות בטיבט לפני מלחמח-העולם ! 1 . 


תפוקת הבוראטים (באלפי טוגות של חומצה בוריה) 


תררכיזז 

איטליה 

! ארגנטינה 

אהייב 


$ 

1 

6 


58 

1958 

2 

— 

4 

78 

1944 

2 

0 

4 

45 נ 

1947 

? 

? 

4 

191 

1950 


הכימיה של הב׳. 1 ) ל׳ידרידי-הב־ או בורנים — 
תרץבות, שהן דומות בדרך־התהוותן, בנוסחות־הרככן 
ובמקצת מתכונותיהם לפחמימנים (ע״ע) או לסילאנים 
(ע״ע סיליציום). הבוראנים חסרים ערך שימושי. אך מבחינה 
עיונית הם מן התופעות המעניינות ביותר של הכימיה 
האנאורגאנית החדישה. הם מופקים ממאג;זיום בורידי 
וחומצה או בפעולת התפרקות חשמלית על תערובת של 
בור ?ריהאלויגני ומימן. הם המרים רגישים ומעוטי-יציבות, 
מקצתם נוטים להתפרק מעצמם, הם מותקפים ע״י חמצן 




951 


בור 


952 


ומקצתן גס ע״י מי^ והם מגלים תבונות חומציות חלשות 
כהתנחגותם כלפי מתכות אלקאליות וכלפי אמוניי^ מבחינת 
נוסחותיהם הם שייכים ל 3 טיפוסים שונים: (י) 4 + ״ 800 ׳ 
( 2 ) ,+ ספ״פ.( 3 ) תרכבות מרובות־הב־ שלא הוגדרו בל* 
צרכן. 


לוח 1 . בורא גי ם 


תכזנמו 

נקודת־רתיחה 

גקוזת־היתוך 

נוסחה 

גאז, יציב 

— 92 5 * 

״ 5 105 — 


גאו*נוו< לא״יציב 

״ 18 

״ 120 - 

״ 848 

נחל, יציב 

— 

״ 47 — 

8 , 8 . 

נוזל, לא־יציב 

— 

״ 129 — 

״ פ , 8 

נוזל, לא־יציב 

— 

״ 65 - 

״ 8.3 , 

מוצ^ גבימי 

״ 213 

״ 00.5 


מוצק צהוב, לא־נדיף, 

לא מסים ב ^ 08 



(?) 

ממק זז 8 ר־*מ, לא־נריף, 
ממיס 1 ^ 09 



(?1 


נימוח המבנה המולקולארי של הבוראנים מעורר בעיות 
קשות מבחינת תורת הערכיות והקשר הכימי. יש סוברים, 
שבמולקולה של הבוראנים נמצאים קשרים חד־אלקטרוניים׳ 
ושהיא מיוצבת ע״י יחמי״ךזונאנציה בין הסיתרים השונים 
האפשריים < 1 ); לפי מברה אחרת, יש לראות בבוראנים 
חומצות(לא׳רוויות) ממיפום 11 : אע״ם שאין הקבוצה 6,04 
אלקטת־ואלנטית, היא מסוגלת לקלוט פרוטונים, ושני 
הפרוטונים נמצאים בתחום עטיפת־האלקמרתים של 6 , 04 : 
וכן הוצעו ניסוחים אחרים, שכולם לא הונחו כל צרכם, 

0 ס 00 

6 . 0 ! 0.6 0 . 6 . 6:0 

00 00 

00 

0 : 6 . 6.0 
00 

. 1 

2 ) האלו^נידי־הב׳. קיימות תרכבות של ב׳ עם כל 
ההאלוגנים. מן הטיפוס הכללי , 6x , וכן תרכובת 6 , 014 . 
ההאלוגנידים ניתנים להידרוליזה במים. הפלואוריד מת*־ק 
במים לחומצה בורית ולחומצה בורו קלואורידית — בדומה 
לסיליציום הפלואורידי: 

4 'י 081 3 + , 0,60 י- 0,0 3 + 4 ? 6 4 

3 ) ניקריד״הב׳. הב׳ הוא אחד מהיסודות המועטים 
המסוגלים להתקשר במישרים עם חנקן חפשי. הוא נדלק 
באוויר ב* 700 תשרף לתערובת של התחמוצת ושל הניט־ 
ריד 80 . 

4 } תחמצות וחומצות של הב׳. התחמוצת היציבה 

והרגילה של הב׳ היא , 6,0 - חומר מוצק. הוא אלמימה 

חומצתית ונהפך — הבל לפי במות״המים שהוא קולט — 

לשורה של חונצות, שהן ידועות כשהן לעצמן או בצורת 

מלתיהן: ח׳ ?.טאבוירית,, 080 (=[ 0,0 . , 8,0 ]|): ח׳אוך־ 

תובורית, , 0,80 (=[ 30,0 ., 8,0 ]; ח׳ פירובוירית, 

0 


, 0,640 (= 30,0 ., 26,0 ): ח׳ ןקראבוירית. , 0,8,0 
(= 0,0 ., 28,0 ): ועוד אחרות, מורכבות יותר, כגון 
״ 048,0 (= 20,0 ., 38,0 ): ״ס״ 0,8 (־• 0,0 ., 58,0 ). 

החומצה הא 1 רת(בורית, או החומצה הבלרית סתם, 
מתגבשת מתמיסותיה המימיות בצורת לוחיות לבנות מב¬ 
היקות; מסיסותה במים (בסס! ג׳): 3.6 ג׳ ב״סו, 39 ג׳ 
ב* 100 : היא מתנדפת עם אדי-מים בשיעור ניכר. היא 
חומצה חלשה מאר (חלשה מן החומצה הפחמנית): כל 
מלחיה נופלות בתמיסה תחת הידרוליזה ומקנות לתמיסה 
ך 8 קציה אלקאלית מובהקת. 

החשוב במלחים של החומצות הבוריות הוא הגירןם — 
נתח ק^ראבוראטי. במים הוא מתגבש בצורת גבישים גדולים 
ח:רי-צבע,שהם הדקא-הידראט 0,0 10 .,ס 84 ,* 0 . מסיסותו 
במים (בנס! ג׳): 3 ג׳ ב״ 10 ״ 99 ג׳ ב״ססו. עיי חימום 
בלבוקזת הוא מאבר את מי-הג^ש. נהפך לגוש לבן נקבובי. 
ולסוף הוא ניתך ונהפך לגוש זגוגי שקוף — זכוכית של 
בוראכס. בוראכס ממוסס תחמצות צבעוניות או מתכות 
כבדות שונות ומפיק פיני זכוכית צבעונית. הכל לפי טיב 
התחמצות: מכאן השימוש בשיטת ה.פנינהי באנאליזה 
הכימית (ע״ע כימיה אנליטית) כסימן-אבחנה ראשון להכרת 
נוכחותן של מתכות שונות בחומר הנבדק. ,פנינים' אלו 
אינן אלא בוראטים של המתכות הנידונות, 


לוח 2 . צבעיהן של פניני-בוראכס 


בלהבת־החיזרר 

בלהבת־החימצון 

עם תחסוצת 

של המתכת 

ירוק״דלוח מנין ■הזית 

צהוב (נקרר>; חוס <בחו 0 ) 

ברזל . ׳ 

ירוק 

אדום ובקיר); ירוק (בחום) 


אסור ועבור 

כעץ-אחלמה (בקור ובחום) 

מאגןזיום. . 

בלי צבע או אדום 

כחול (בקור)! ירוק (בחום) 

נחושת . . 

אסור ואסוס 

חום (בקור): סגול (בחום) 

ני? 1 ל • • 

בחול 

כחול (בקור וכחום) 

קיבאלס . . 


בצורת מלחיה ידועה החומצה העל-בורית — למשל: 
נתרן 9 ךבוראטי, 40,0 ., 60 * 0 , שהוא חוכר מחמצן חריף 
מאד. ידועים גם מלחים של חומצה סת-בורית׳ 0,601 ) 0 — 
היפוברראטים, שהם נוצרים בפירוק של בוראנים עיי אלקאלי. 

5 ) תרכבות אורגאניות של ב׳. עיי חימום של 
, 6,0 או, 801 עם ?^לים נוצרים בקלות ה? 9 קרים (עיע) 
של החומצה הבלרית — ,(,• 4 ", 0 ״סס) 8 , שהם גופים נריפים 
ואדיר״ם — בשעת בערה — מעלים להבה ירוקה: סימן- 
הכר איכותי למציאות ב׳(עיע בימיה אנליטית). אסטרים 
אלה מתחברים עם כד.לים לחומצות קום 9 ^(םיות, שהן 
קרוב ת בחריפדתן לחומצות הפינראליות ונותנות מלחים 
יציבים; לפשל: 

+ 0 ־[ 4 (, 00 , 0 ) 6 ] ►- 0 , 0,00 + ,(, 00 , 0 ) 6 . 

ב׳ בביולוגיה. בוראטים נמצאים בכמויות זעירות 
באפר־צמחים ומשום כך גס ברקמותיהם של בעיח אוכלי- 
צמחים. הוכח, שקליטת כמויות זעירות של ב׳ פן הקרקע 
היא חיונית לגידולם של צמחים מסויימים. חוסר-ב׳ גורר 
מהלות שונות (ניוון־פירות ונבילת״ענפים) בגידולייתרבות, 
ל-?של בסלק-הסובר, בטאבאק, בפרג, בע׳ףהתפוח, מנות 
קטנות ביותר של בוראכם או חומצה בורית (במה ץ בליטר 
של מי־הקרקע) בספקות את צורך הצמח בב׳; לפיכך 


, 7 [ . 8 , 8 ] 

ווו 

ט, 80,63160 
. 11 





953 


כור—כורבתים 


954 


התחילו מוסיפים מנות כאלו (כתרופה מונעת) לדשנים 
הכימיים. מכאניזם־הפעולה של הב׳ בצמח — בדומה לכל 
״חמרי־העקבות- (ע• ע אפר: פיסיולוגיה של צמחים) — 
עדיין לא הוברר כל־צרכו. 

ברפואה משמשים חומצה בורית ובוראכם, בצורת מי־ב׳ 
ומשחת״ב/ כאמצעי־חיטוי חלושים ועדינים. ריכת של 
3% — 1 חומצה בורית מפסיק את גידולם של רוב החידקים; 
מפני מיעוט עצמתה של החומצה אין היא מגרה הרבה 
את העור, את הקרומים הריריים או את שטחי־הפנים 
של פצעים, ואין היא משקעת חלבון. לפיכך משתמשים 
במי־ב׳, במשחת־ב׳ ובצמר־גפן ספוג־ב׳ בטיפול בפצעים 
טריים, לשטיפת העיניים והפה, לשטיפת קרומים ריריים 
מודלקים, בדלקת שלפוחית״השתן או הנרתיק, במחלות אף 
ואזניים וכד׳. בעבר הירבו להשתמש בחומצה בורית 
ובבוראכם לשם שימור מזונות. אן שימוש זה צומצם 
בארצות הרבה ע״י החוק לאחר שהוכח, שמצטברות של 
כמויות גדולות של בוראט בגוף עלולה להביא לידי הרעלה. 

השימוש הטכני העיקרי של תרכבות־ב׳ הוא 
בתעשיית הזכוכית (ע״ע) — להכנת זכוכית־פיךוים — 
ובתעשיית האסל (ע״ע). 

ם. ה. ב. 

בזר, ;ילם מךיק ךוי—ז 011 מ 1 ) 1 ׳: 3 ס ^ 1 וזמ^ 3 ^ 1015 א— 

(נו׳ 1885 , קופנהאגן), פיסיקן דאניז ממייסדיה 
של האטומיסטיקה החדישה ומגדולי הפיסיקנים העיוניים 
של כל הזמנים. ב׳ הוא 
בנם של הפיסיולוג הראני 
כריסטיאן ב׳ ושל אם יהו* 
דיה. הוא למד פיסיקה בקו־ 
פנהאגן והשתלם במקצוע 
זה כתלמידם ועוזרם של 
ג'. ג׳. תומפסון בקימבריג׳ 
( 1911 ) ושל א. רתרפורד 
במאנצ׳סטר ( 1912/13 ). 
ב 1913 נתמנה כמרצה באו• 
ניברסיטה של קופנהאגן, 
ב 1914 -־ 1916 היה מרצה• 
אורח במאנצ׳סטר, ומ 1916 
ואילו—פרופסור לפיסיקה 
עיונית בקופנהאגן. בשנת 
1920 הוקם ביזמתו המכון לפיסיקה עיונית בקופנהאגן, שב׳ 
עומד בראשו ושנעשה ע״י פעולתו מרכז עולמי של המחקר 
בפיסיקה האטומית. ב 1922 הוענק לו פרס־נובל. ב 1943 . 
כשדאניה נכבשה ע״י הנאצים, נמלט ב׳ לאנגליה ומשם 
הלך לאה״ב והשתתף בהן בביצוע התכנית של הפצצה האטו¬ 
מית (ע״ע) בלוס אלאמום. אחר שיחרור דאניה ב 1945 חזר 
לקופנהאגן. ב 1953 ביקר בישראל ונעשה חבו״כבוד במכוך 
דיצמן. 

ב 1913 — 1915 פירסם ב׳ את תורת האטום (ע״ע) שלו, 
שעליה מבוססת כל התורה החדישה של מבנה החומר. 
חידושו המהפכני היה בהפעלת עקרונותיה וחוקיה של תורת 
הקונטים (ע״ע) על מבנה־האטומים, ע״י כך הצלמז מתחילה 
לתאר ולחשב בדיוק את מצביהם היציבים של האטומים ואת 
טיבם של הספקטרים הספציפיים(ע״ע ספקטרום). את תורתו 


ביסס והעמיק ב׳ על־ידי "עקרת־הקורספונדנציה", הקובע 
שחוקי־הפיסיקה הקלאסיים הם הגבול, שאליו שואפים חוקי־ 
הפיסיקה האטומיסטית־הקוואנטית במעבר למערכת מאקרו־ 
סקופית — עקתן, שב׳ הוכיח את כוחו גם בחקירת הגרעין 
האטומי(ע״ע). ב 1922/7 הצליח ב' להסביר על־סמך תורתו 
את המבנה של המערכת המחזורית של היסודות, והסבר זה 

מצא את אישורו ב 1922 בגילוי ההפניום (ע״ע), שב׳ הגיד 

~ • י 

את תכונותיו מראש על־סמך תורתו. מתוך כך נתבררה 
נכונותה של התורה החדשה של האטום למעלה מכל ספק. — 
בשנות ה 30 התרכז ב׳ בעיקר בחקר הגרעין האטומי, הציע 
ב 1930 את ״מודל-הטיפה״ של הגרעין וב 1939 ציין מראש 
כמה כללים וחוקים של בקיעת־הגרעין, שנתאמתו עד מהרה 
עם בקיעת האורן (ע״ע) וע״י המחקר באנרגיה האטומית 
(ע״ע), 

ב׳ הירבה להגות במשמעות הפילוסופית של ההתפתחות 
האחרונה של הפיסיקה הקוואנטית ושל תורת*האטום, וביחוד 
בסתירות ההכרתיות הנובעות מן הכפילות של הדימוי החל* 
קיקי והדימוי הגלי של האלקטרון(ע״ע). לשם יישובן של 

סתירות אלו הציע ב׳ את "עקרון ההשלמה (הקומפלמנטא- 

^ * 1 ^ ^ 1 

דיות)" ככלל חדש של החשיבה בתחומן של אבני-הבניין 
היסודיות של העולם הגשמי.—ב׳ עסק גם בפילוסופיה של 
הביולוגיה, מתוך הבלטת הניגוד שבין עולמה של החוקיות 
הפיסיקו־כימית של הדומם ובין עולמם של החיים ז הוא נוטה 
לראות בחיים, בתודעה וברצייה החפשית גילויים של עקרון, 
שחורג מתחום הקאטגוריות של מדעי־הטבע. , 

בוך 3 זן# הדוכס של — 1 ז 0 ל 1 ט 80 46 1€5,400 ת 0113 — 

( 1489 — 1527 ), שליט צרפתי. ע״י נישואיו עם סי* 

זאן (€םוז 7.3 ט 8 ) דה ב׳ ( 1505 , ע׳ בורבונים, לוזדהיחסים) 

נעשה ב׳ אחד מן האצילים העשירים והחזקים ביותר בצרפת, 

הוא הצטיין בשני קרבות, שנערכו בקרבת מילאנו, האחד נגד 

הודניציאנים על-יד אניאדלו ( 0 ! 461 ג 11 §^) ב 1509 והשני 

נגד השכירים השווייציים, שפעלו בשירותו של מסימיליאנו 

^ ♦ * 

ספורצה, הדוכס של מילאנו, על־יד מאריניאנ( ( 18113110 ז 13 \) 
ב 1515 . אחר קרב מאריניאנו מינה פראנסוא ז, מלד־צרפת, 
את ב׳, שהיה ידיד־נעוריו, למפקד העליון (^ 1 נ £31 ^ 1 ^ 1 ^ 0 ^) 
של הצבא הצרפתי. אך לאחר שמתה אשתו סיזאן ( 1521 ) 
פדץ סיכסוד חריף בין ב׳ ובין המלך ואמו, לואיזה מסאוויה, 
שדרשו את רוב השטחים של ב׳ בשביל הכתר הצרפתי. 
םיכסוך זה גדם לכך, שב׳ בא לידי הסכם סודי עם הנרי ז ז וע, 
מלך אנגליה, ועם קארל ע, קיסר-גרמניה ומלך-ספרד, שלפיו 
התחייב ב׳ לסייע להם בצבא בשעת הפלישה לצרפת, שהיה 
בדעתם לבצע, ואילו לב׳ הובטחה תמורת עזרה זו מלכות 
עצמאית בדרום-צרפת ( 1523 )• אך הסכם זה נתגלה קודם 
זמנו וב׳ ברח לגרמניד" בנצחונו של צבא-הקיסר ליד פאורה 
( 1525 ) היה לו חלק מכריע, כדי לספק את תביעות-חייליו, 
שהיו ברובם שכירים גרמניים, הוליד אותם ב׳ אל שערי• 
רומא לאחר שהבטיח להם חופש גמור בביזת-העיד. אך 

הוא עצמו נפל בשעת המצור על רומא במאי 1527 . 

. 1904 ,- 0 44 ^ 1 

ביךבו^ים ( 5 מ 0 נ 1 זט 0 פ), בניה של משפחה צרפתית, 
שמלכו בצרפת, ספרד, נאפולי־סיציליה ופארמה. 

א) ה ב׳ ה צ ר פ ת י י ם, הב׳ נקראים על שם המצו¬ 
דה ב׳־ל׳א^נבו ( 1 !ט 3 זז*ל 1 ס 11 ) 
1256 — 1317 

בנו של הפלד לואי x י 

! 

לואי 1 , דופם ב׳( 1327 ) 
1279 — 1341 


ז׳אק, הרוזן של לד. מארש, מת 1382 , 

13 £!} £) 0011 5 ^ 1 ^ 4 ^ 3 ץ ) 


פייר (€זת€נק) 1 . דוכס ב׳ 
1311 — 1356 


דאן 1 , הר 1 זן של לה מארש, מת 1393 
נשא את קאתרק, היורשת של ואנדיס (^תו 6 ו^וו^ז\) 


לואיוו, הדוכס של 2 ' 
1337 — 1410 


לואיו 
התזן של 
ואבדום 
מת 1446 

1 

דאן 11 
הרוזן של 
ואבדום 
1425 — 1477 

1 

פרבסוא 

( 01 $ ) 311 ־ 1 ?) 

הרחן של 
ואגרום 
1470 — 1495 

] 

שארל 

דרכם ואנדום 
1489 — 1537 
1 

אנסואן 
(^ 010 ז 1 ו X ) 
הדוכס של 
ואבדום 

ומלך גאווארה 
1518 — 1562 
נשא 1548 את 
דאו ד׳אלברה 

©ססגש!) 

מלכת נאווארה 


דאק, הרוזן 
לה מארש 
מת 1438 


דאן( €30 () ו, הדוכס של ב׳ 
1380 — 1434 


לואי 1 

רוזן מונסבסיה 
-וח 40 ג) 
(' 1 ש $1 משק 

מת 1436 

! 

דילכר 

(זזש( 0111 ) 

הרוזן של 
מובסגסיה 
המשנה למלך 
בנאפולי 
1443 — 1491 


שארל 111 לואי 11 
(ע״ע) ומ*חן של 
הדוכס של ב׳ מונפנסיה 
1489 — 1527 1483 — 1501 


שארל 

( 0113116$ ) 1 , 

הדוכס של ב׳ 
1401 — 1456 


פ״ד 11 
דוכס ב׳ 
1439 — 1503 

1 

סחאן 

( 802311116 ) 

מתה 1521 
נישאה 
לשארל ווו 

(ע״ע) 

הדוכס של ב׳ 
1489 — 1527 


שאדל 1 ו 
קארדינאל 
1434 — 1488 


לואי 

הגמון לייד 
(^ 1-1 ) 
1423 — 1482 
נשא באופן 
בלתייחוקי 
את קאתרץ 
ד׳אגמובם 

! 

פייר, אבי הענף 
ב׳—ביסה 

() 8115£6 '.פ) 

הקייס עד 
היום. 


זץ 11 

הדוכס של ב׳ 
1426 — 1488 


אנרי 

מלר״צרפת 

1553 — 1610 


(דימשד מגילת־ד.יחסים בערכים: היסטוריה של צרפת, ספרד, נאפולי, פרמזז). 


( 5 מו 1 וו 0 ז׳ו 1 ), בדסארטמנט של אליה (ע״ע). כאבי־המשסהה 
נחשב אדמר או אימר (זג 1111 \צ שבערר בשנת 

900 היה בעליו של גליל בורבונה ( 31$ ממ 0 ( 1 ז 1 י 60 ), ששמחו 
במעט זהה עם שטח הדפארטמנט של אליה בזמננו, 

ב 1276 לערך נישאה ביאטריס מב׳ (. 8 10 > *> 1 ז 1 ו 66 ), 
שירשד. את אחחות־אביה, לר 1 בר ( 1 זא 801 ) מקלר^דאד 
ב 1 בזי (* 3151 ׳\ 11-6€311 >-ז 00 מ 01611 , מצפון לפאריס)' בנו של 
לסזי צו, מלד־צרפת. בנו של זוג זר״ לואי 1 ( 1279 — 1341 ), 
נעשה ב 1327 הדוכס של ב׳ ואחד מן השליטים מזשובים 
בצרפת בימיו. נינו, דן (מג 6 ן; 1380 — 1434 ), רבש לו את 
דוכסות איות (ע״ע) השכנה. נכדו של דן, פמ• (^ז•ו^ 1 ? 1 
מת 1503 ),'היה בעלה של אן מבח׳ה (ע״ע). 

בתם של אלה האחרתיס. סיזן ( 1231111£ ו$), נישאה 


ב 1505 לקרובה שארל ווו (ע״ע) מב׳־מןנעסןת (ע' מגי־ 
לת־היחסיס). הוא היה הצאצא האחרון של'^זפחתו. 

לחשיבות הגיעה באותו זמן משפחת ב׳*ונד(ם (־. 6 
^ום 6 ^מ^זץ), שאביה היה דק דה לה מארש ( 1€ > 
0 ו €1 -ו 3 ^ן 13 ; מת 1382 ), בנו הצעיר של לואי (ע׳ מגילת* 
היחסיס? שטחה של רחנות מארש הקיף בערר את המחוזות 
קרז [־*״־•!ס) ואוט^דו 1 ־ 011 ־ ¥1 של היום), 

ב 1393 רכשה לה המשפחה את ר 1 זנות־ואנדום (ממערב 
לאורליאן). פרנטוא מב׳־ואניוס (מת 1495 ) הרחיב את גבול 
ארצו ע״י נישואיו ובנו שארל (מת 1537 ) הועלה ב 1515 
לדרגת דוכס. בנו של שארל זה, אנטואן (־ 010111 \;; 1518 — 
1562 ), נשא ב 1547 את דאן ד׳אלברזז ( 1 ־ 1 ל 1 ו/,' 1 ) ־ 300 ־; ; 
1528 — 1572 ) מלכת־נאווארה, ובנם היה אנרי עו (ע״ע), 


957 


בורגוניים—בורג׳ה 


958 


הראשון לב/ שישב על כסא-המלכות של צרפת ( 1589 ). 
שושלת־הב׳ מלכה בארץ זו מ 1589 עד 1792 וט 1814 עד 
1830 . ענף־משנה של שושלת־הב׳ היתד! משפחת אורליאן 
(ע״ע). ענפים אחרים של הב/ שמתוכם יצאו אישים חשו¬ 
בים, חיו משפחות מונפנסיה, קונדד, (־!)מסס), קונטי 
(!!םסס), מואסון( 80115 צ 801 ),'מן הענף האחרון יצא הנמיד 
איגן (ע״ע) ממאוויה.—מיחסים בלתי־חוקיים בין לואי 
( 1428 — 1482 * ע׳ מגילת-היחסים), ההגמון של לין׳ 
וקאתרין ד׳אגמוגט ()ם 10 זו§£׳ 1 ) 6 ״ 03111611 ), יצא' הענף של 
ב׳־ביסה ( 8115561 -. 8 ), הקיים עד היום. 

ב) הב׳ הספרדיים. פילים ¥ (ע״ע), נכדו של לואי 
ץוצ מצרפת, עלה ב 1701 על כסא-המלכות בספרד וצאצאיו 
מלכו שם עד 1931 . 

ג) הב׳ בנאפולי וסיציליה. ב 1735 קיבל הגסיד 
הספרדי קראס ( 1712 — 1788 ), בנו של פילים ע, את מלכות 
נאפולי־סיציליה. ב 1759 , כשקארלוס זה נעשה מלדספרד, 
מסר את נאפולי-סיציליה לבנו פח־ינאנד ( 1751 — 1825 ). 
נינו של זה האחרון, פרנצ׳סקו, גורש משם ב 1860 (ע״ע 
נאפולי, היסטוריה). 

ד) הב׳ ב ם ר מ ה. פיליפ (מת 1765 ), בנו של פילים ע 
מספרד (ע׳ למעלה), קיבל ב 1748 את הדוכסות של פרמה 
(ע״ע), שצאצאיו שלמו בה, בהפסקה אחת ( 1807 — 1847 ), 
עד 1859 . 

נתחבר ב 0.01675 © 1 > , 1 

€^ 6010 ^ 0 , 11x ^מ 15 וס .- 1 ,(נדפס 15602 — 1897 , 4 כרכינז 

04 ' 95 


פורג׳ז? 


960 



ץ׳זארת 13 רנ׳ה. תםונח ׳*זגוידר. ב 1500 ביזירוב. 

סירנעה. אוםר־התטונות העירוני 

בחלקים שונים של מדינות־הכנסיד., נתיראו מפניו וב 1502 
קשרו עליו קשרן אך צ׳זארה ה? 211 יל לפלג את אויביו, 
הערים עליהם, הכניעם והכריח אותם לכרות עמו בריתותז 
אחדים מן המנהיגים, שחזרו לשרת אותו, השמיד במלכודת 
המפורסמת, שטמן להם בסניגליה. נכסיה של משפחת*א 1 ר* 

ו 

סיני, שהיתה מעורבת בקשר, הוחרמו לטובת משפהת־ב׳, 
כמו שקודם לכן,ב 1501 ,הוחרמולטובתהנכסיהשלמשפחת* 
קולונה יריבתה. צ׳זארה קיבל עכשיו את הערים פירוג׳ה 
ואורבינן, כבש את אפיאנו שבסוסקאנה ואת האי אלבה, 
איים על סיאנה ועל פירנצה, וניהל מע^א־ומתן על השלטמ 

••• ז י* •* 

בפיזה. 

בכל אלה היה הופש־הפעולה של צ׳זארה ב׳ מוגבל ע״י 
הצורך שלו להתחשב בצרפת: תמיכתה של צרפת היתה 
תנאי מוקדם להצלחתו, והיא שאיפשרה לו לנצח בכמה וכמה 
מקרים אפילו את הרפובליקה הגדולה של ויניציאה. ואולם 
לואי ןןץ לא היה מעוניין בהתפשטות נוספת של שלטון 
בית*ב', וכל שליטי־איטליה הקטנים, שהתפשטות סיכנה 
את מעמדם, פנו לצרפת, שהיתר. אז הכוח החזק ביותר 
באיטליה, וביקשו ממנה סעד וחסות. ואולם בתחילת שנת 
1503 הנחילו צבאות־ספרד בנאפולי את הצרפתים כמה תבו¬ 
סתו;, ועם התרופפות מעמדה של צדפת ראתר, לפניה משפחת־ 
ב׳ הזדמנות לפעולה בטוסקאנה. אלא שד.מצב לא היה ברור 
כל צרכו, ולפיכד הוסיף צ׳זארד. להכריז על נאמנותו ללואי, 
שצבאותיו התחילו צועדים דרומה לעבר נאפולי. 

בשלב זה של התפתחות־ד,עניינים חלו גם הוא וגם אביו 
האפיפיור ב 12 באוגוסט 1503 בקדחת. אלכסנדר מת לאחר 
ששה ימים, וצ׳זארה בחלש כל-כף, שאי־אפשר היה לו לנוע 
ולפעול. המשפחות של אורסיבי וקולונה חזרו לרומא, שושלות* 
השליטים הקודמות חזרו ונשתלטו על ערי רומניה ואומבריזז, 
ונאמניו של צ׳זארה הצליחו לד,חזיק רק במבצרים אזזדים 


בלבד, צ׳זארה קיווה, שיעלה בידו לקנות את קולותיד.ם של 
החשמנים הספרדיים, שהגיעו למעמדם הודות לאביו, כדי 
להבטיח, שאדם רצוי לו ייבחר כאפיפיור. אך מאחר שנסתבך 
בסיכסוך בין צרפת ובין ספרד אבדד, לו, לצ׳זארה, השפעתו 
על מהלך־המאורעות, וב 1 בנובמבר 1503 נבחר לאפיפיור 
יריבו ואויבו הוותיק של אביו — החשמן ג׳^יאנו דלה 
רובדה, שבפקחותו המדינית לא היד, נופל מצ׳זארד,. 

צ׳זארד, היה עכשיו שבוי בידי יריבו, ובכל תחבולותיו 
לא הצליח אלא לקנות את חירותו האישית תמורת ויתור 
על המבצרים שד,חזיק ברוהניד,. הוא נסוג לנאפולי! שם 
נתקבל תחילה בסבר פנים יפות ע״י המשנה־למלד הספרדי. 
אך לאחר מכן קיבל המשנה־למלד הוראות מפרדינאנד מלד 
אראגון לאסור את צ׳זארד, ולשלוח אותו לספרד. שם נשאר 
צ׳זארד, במעצר עד קרוב לסוף שנת 1506 . הוא ברח ומצא 
מקלט אצל קרובי-אשתו בנאווארה! ובשורות צבאם מצא 
את מותו בפעולד, קרבית בוויאנה, ב 12 במארס 1507 . 

מפעלו הד,יסטורי של צ׳זארה ב׳ היד, הריסת המבנה 
המדיני של המדינות האפיפיוריות באיטליד, המרכזית בצורה 
שבה היה קיים עד ימיו. הוא הצטיין במידה יוצאת מן הכלל 
במידותיו האפייניות של קונדוטייר מצליח: זריזות וכושר* 
מעשד" פראות ומירמה, וכן בכשרון ניכר של התנהגות עם 
בני־אדם. אך לא היה בו ממידותיו של המדינאי, שהן שונות 
מאלו של הקונדוטייר ונעלות מהן. מפני־כן ביצעו אחרים 
את מפעל הקימום של המערכת המדינית, שד,וא הרס. האגדה 
ההיסטורית מתרכזת בפשעים, שבעזרתם הגיעו בני־בורג׳ה 
לעשרם! ומכתביהם של שגרירים זרים ברומא סמוך לסוף 
תקופת־שלטונו של בית־ב׳ מעידים כמאד, עדים על האווירד, 
המתוחד" ששררה אז ברומא, כששום אדם לא ידע מי יד,א 
הקרבן הבא. 

מאקיאוולי, שד,יד, חורץ את משפטיו על־יסוד התוצאות, 
שיבח את הפלתם של שליטי איטליה המרכזית, שד,יו בלתי* 
מוכשרים ומשלו בלא להתחשב בחוק. במעשיו של צ׳זארה 
ב׳ ראה את "הדוגמות החדשות ביותר" לאנוכיות ולבוגד־ 
נות — מידות, שראה אותן כהכרחיות לגבי מי שקיבל עליו 
את המשימה להקים מלוכה באיטליה! ומתוך בד המליץ 
עליד,ן כמוסת לכל מי ששאף לתכלית זו. אך הוא לא הבחין, 
שצ׳זארה יצר במו ידיו את המסיבות, שגדמו בד,כרח למפלתו: 
הוא היד, יכול למצוא תומכים בין שפע הפלגים המדיניים, 
שנאבקו זה עם זה בחדשים האחרונים של שגת 1503 . אבל 
הוא הקים את כל בנייניו על תחבולות ערמד, ומירמה, ובשעד, 
המכרעת לא נמצא אדם, שהיה מוכן לתת בו אימון. 

,€זזב 11 ^ן . 0 ; 1878 , 151 ׳\ 1 ^ .£ 

. 1945 , 1 ) 307-51 61 ^ 1 ) 01111€ ? ^ 1 , 0 (!€? ״ס ; 1889 

2 . ל ו ק ך צ י ה ב ו ר ג' ה, בתם של החשמן דודריגו ב׳ 
וואנוצה קאטאני, נולדה ב 1480 . עד הזמן האחרון היו 
נוד,גים לראות בה שותפת לפשעים האמיתיים והמדומים של 
אביה ואחיד, צ׳זארה אך נראד" שלוקרציה היתד, בעיקרו של 
דבר קרבן של שאיפותיהם המדיניות. — מתחילה נישאה 
ב 1493 לג׳ובאני ספורצה, שליטר. של פזרו, ונתגרשד, ממנו 
לפי דרישת אביד, ב 1497 . אח״כ נישאה לאלפונסו, דוכס 
ביסקליה, מבית־ד,מלכות של אראגון בנאפולי. אדם זה נרצח 
בפקודתו של צ׳זארד, כשנישואים אלה לא היו נוחים לו עוד 
מבחינה מדינית. בשלישית נישאה לוקרציה, בסוף שנת 
1501 , לאלפוגסו, יורשו של ארקולה ד׳אסטה, הדוכס של 



961 


כורג׳ח—גורגונדיח 


962 



יופרציח בזמ׳ח. פרסיןו טאת פינטירייויז. חוואטיקאו, רוסא 


פרארה, שעלה לשלטין ב 1506 . היחסים בינה ובין בעלה 

ובני־משפחתו היו לעיתים קרובות מתוחים; אך מאחר שהיתה 

הרחק מן האווירר" ששלטה באותם הימים בר^מא, עלה בידה 

לכבוש לה בהדרגה עמדה בפראךה. היא היתה אשה טובת* 

לב, בעלת אופי שטחי במקצת* אד יפה ובעלת־נימוסים 

ונעשתה פטרונית של המדעים והאמנויות בפרארה. משנת¬ 

רבו הסערות הפוליטיות מסביבה, היתד. מבקשת לה מפלט 

מהן בביקורים ממושכים בבתי־נזירות. היו לד. במד. ילדים, 

והיא מתה בשעת לידה ב 1519 . 

, 101101 ; 1874 ,*ו 11 ^ו 0 ז €50 ז 0 

. 1939 . 9 )}^ז 80 

ב פראנסיסקו פור ג׳ ה, נינו של האפיפיור אלכסנ¬ 
דר 1 א בנם של חואן, הדוכס של גאנדיה, ואשתו הספרדיה. 
נולד בגאנדיה ב 1510 , נתחנד בחצרו של הקיסר קארל 
ונתמנה משנה-למלך בקאטאלוניה. הוא נשא אשד. והוליד 
שמונר. ילדים ז אד מ 1539 ואילך נמשד יותר ויותר אחר חיי- 
אדיקות, וב 1546 , כשמתה אשתו, החליט להצטרף למסדר- 
הישועים. לאחר שחיסל את ענייניו וויתר על נכסיו, הוקדש 
בכומר בשנת 1551 . הוא היד. מידידיו של לויולר. והשתתף 
באירגונו של המסדר הישועי בספרד ובפורטוגאל, אך עורר 
עליו את חמתו של פיליפ 11 וב 1560 נקרא לרומא. ב 1565 
נתמנה ל״גנראל" השלישי של המיסדר! הוא מת ב 1572 . 
ב 1671 הוכרז כקדוש ע״י הכנסיה הקאתולית. 

ד. ס. ב. ד. מ. 

בוךגונךיה (בצדפ' באנג׳ ץ 1 )מנ\ 5 ז 611 )(ר.שם 

ההיסטורי של שטחים שונים בצרפת ובשווייץ 
המערבית, שבו צויינו חליפות הממלכה של הבורגונדים 
הקדומים, הממלכות הבורגונדיות, הדוכסות של ב׳ וד.״רוזנות 
החפשית" של ב׳. הפרובינציד. במזרחד. של צרפת, שנקראה 
בשם ב׳ עד 1750 , היא בעיקרה שטחה של דוכסות־ב׳. 


הפרובינציה של ב׳ גובלת מכל צד בגלילות היסטוריים 

צרפתיים: בצפמ—בשאמפניה (ע״ע), במזרח ־- בפראנש 

קונטה(שזבתסס בעבר: רוזנות בורגונדיד.), בדרום- 

המזרח— בסו^ד. (ע״ע) ודופינה(^!!!!)קגזגם), בדרום-ד.מ־ 

ערב — בללנד. (ע״ע ליון), במערב — בבוךבונה וניורנה. 

עיר-הבירה שלה היתד. דיז׳ון (ע״ע). 

ב׳ (הפרובינציד.) היא ארץ של גבעות ועמקים, שגבד.ד, 

הממוצע הוא כ 250 מ׳. עמקו הרחב וד.סורה של בר,ר-סאון, 

העובר בב׳ מצפון לדרום, הוא האיזור התיכון של ב'. ממזרה 

לו נמשכים הרי־הקמטים של היורה והתךמון( 1 ח 10 מ־ 1 שע 16 נ) 

הבנויים גיר < ממערב לו נמשכים טורים, שד.ם המשד לרמת- 

צרפת המרכזית: הרי בוז׳^ה( 01315 ( 86311 ) ושאר^ה (- €114 

1-01313 ), הבנויים ברובם' שכבות של אבני-יסוד קדומות 

ומשקעים פאלאוזואיים, והרי קוט ד׳אור וטבלת לאנגר 

י • 

( 65 ז 8 ת 161,3 > 6311 ) 13 ?), הבנויים מגיר יוראסי. לטורי-גבעות 
אלה אשדות תלולות (מעפלים, 611161118 קז 6303 ) במזרח 
ונוחות במערב, לצד אגן־פריס. טורי-גבעות אלה אינם רצו¬ 
פים ן עמקים רחבים חוצים אותם ובכמה מהם הועברו תעלות, 
שמחברות את גלילות-ד.מים של הרינוס והדון עם אלה של 
הסינה וד,לואר. בתחומה של ב׳ עוברת "תעלת־בורגונדיה", 
שמחברת את הסאון, פלגו של הרון, עם היון, פלגה של 
הסינה. תעלה שניה מחברת את הסאון עם המארן, שהוא 
פלג של הסינה, ועוברת סמוך למרכז של המכרות ותעשיית- 
הפלדה והנשק הגדולה שבצרפת, לה קרזו(ע״ע). 

אקלימה של ב׳ הוא יבשתי לעומת זה של צרפת 
הצפונית והמערבית. הקיץ החם וד,יבש במחציתו השניה 
שבעמק-הסאון ובאיזור הגבעות הנמוכות נוח מאוד לגידול 
גפנים משובחים, ומפני-בן תופסת ב׳ בייצור-ד,יין של צרפת 
את המקום השני (אחר שאמפניה). כל האיזור שבין דיז׳ון 



סעודת־ציידים בפודגונדיה. 

תמונח סז הסאה ה 5 ן. הםחיאון כרורסאי 








963 


כורגונדיח 


964 


בורגונדיה 

■ • י 

כלן הכלאה ה 6 
עד חמאה ה 17 




*#•ד 


ה 1 לנד 


אמסמרדם• - 

)■ י•־ י . זיז — 

• י ידיר! 


100 


׳ 1 י ^ 


200 


'•^ 4 •;: :! :.אוטרכןז^^דךן*/ראג 

. 1 .  

׳■ " ץ ^ 


^ י י יייי^• # י 44 י* 4 י^^^ 4 * 4 י י י > 

)ד ^.נייי^ד: ,יי״ 1 ^־ד 1 :;:;^אהטואזד 




;אנ 1 


י־ * 
־/' 




לוכסמבורג: 

.ע.ן*•'::: 


ר־ ג:.::וויארם^{:*•״:;: 


סד 2 גטן 


•^/קילסייהה/. ■■־ ;; [לרךן:* 

! .•^■־י' ■ / "<'־■ \ 

ן^׳^ישטיסנירג 

•• ף ׳/ /ך. ;.-נ^ץ ץ 

—- 01-0 -ז־זל• 


4.0 


׳ליכסמכיר^ 


*׳^^ 1 

יךח\ 






?'^סיל 


^ולמ#; 

ע׳־נ ?יח 


^ל/ 


3 רים 


*-^ 5 ״^; י . 4 , / ■/ ..;-ז' ^ 

׳- אפעל^ 


,ש ?'; 1:1 ^ 1 ^;.. , 

1 ,ו %11 !ו 1 ןו%״י ר 

י 411 \ 4 ^־ ״* 1 ^?" 1 






.>.1 


דוכסות ־!!: 1:1 : 

יה* 9 ,ןז 3 ^,:,:מדגונךהע 


או^יאץ ־- ^ 


'׳■:::.נוין 


?^.יו! =-׳):;? י ^י־ 








^}ן ־'־־יי 


אנסי¬ 

¬־^• 


!?יון 


1 ^ ימ^(,! 11 ש 1 !|*! 1 | ^ כחלק על סלדנת הפינק-ס 

^ ^!בורגרנדיה^^תחתיתו ^^ ______ 


,קלךניין 


נבדלות בדרגר^דיר. 


גי נובה 

_% י! 


׳. ; 7 הר י 


11* 


אורנז 


־אביניוך 


די יינז 

דיעיכן 


9 ר״דב־־נ ם 
~ •י 

0 אבס 


|ן< 0 !} 


י 5 ך?ד 


^ ^^ומ■ גבולית מרג^זייה 

^ (מלכות ארלס) 

11 ^ 1 כחלק מן הקיסרות הגרמנית• 
ן ^ רוסית, המאה ה ו 1 -ה ו ו 


המדינות 
הבורגיגךיות 
במאה ה 5 ו 

הדחנות ההם שית 
(פיז^ ק 1 ג 0 ה) 




היסטוריות, ישבו הבורגמדים במאה זן 2 
לסה״ג בין הוויסלה והאודר. במשך 
המאה ה 3 חדרו אל איזור המיין( 8111 ^ 1 ) 
העליון ומשנת 400 בערך התיישבו, כבני־ 
בריתם ( 311 ז 1€ );א>£) של הרומיים, על גדות 
הרינוס התיכון—בסביבותיהן של וורמס 
(*וחזס^ו) ומיינץ (מגבצה). ב 436 גוצה 

מלכש גונטרי ע״י השכירים ההוניים של 

— * 

המצביא הרומי אאטיום (ע״ע). מפלה זו 
מונחת ביסודה של שירת־הניבלונגים הגר¬ 
מנית. את שרידי־העם יישב אאטיוס בסב- 

^ *< 4 * ~ ^ 

אודיה ( 13 ו>ט 3 < 531 , סאוויה של היום), בס¬ 

ביבת ז׳נווה. בחבל-ארץ זה עברו הבורגוג־ 

■* * ■ 

דים — כראשון מבין שבטי הגרמנים — מן 
הנצרות האריאנית לקאתוליות והתחילו 
משתמשים בלשון הלאטינית. ממלכת־הב׳ 
נתרחבה במשך המחצה השניה של המאה 
ה 5 עד לגליל הסאון התיכון וכעיר-בירתם 
שימשה ליון. מ 534 ואילך היו תחת מרותם 
של הפראנקיננ — מלשונם המקורית של 
הב׳ נשתמר רק מעט? אך נתגלו קברות 
מרובים ובהם מוצרים משוכללים של אומ* 
נות־הצריפה הבורגונדית מן התקופה הק¬ 
דומה. 

ב) הממלכות הבורגונדיות 
בימי־הביניים (מ 879 עד המאה 
ה 13 }. אחר התפוררותה של ממלכת* 
הפראנקים ( 843 , ע״ע אירופה ע׳ 143/4 ) 
נוצרו שתי ממלכות בורגונדיות: ב 879 
נעשה הרוזן בוזו מווין( €1100 !^, דרומית 
לליון) מלכה של ב׳ התחתית, שהקיפה את 
העמקים של הרון והסאון, בעוד שרוזן- 
הספר רודולפוס 1 (מת 911 ) ייסד ב 888 
את'מלכות־ 3 ורגונדיה העילית בתחומה של 
שווייץ המערבית של היום. מו של רודול- 
פוס ו, רורולפום וו ( 911 — 937 ), איחד 
ב 934 את שתי המדינות למלכות של בור־ 
גונדיה או ארלט, שעיר־הבירה שלה היתה 
ארל (ע״ע). מלכות זו נעשתה עד מהרה 
תלויה במלכי־גרמניה, ואחר מותו של 
המלך רה־ולפים ווו ( 993 — 1032 ), שהיה 
חז^ידבניס, סופחה לאימפריה הגרמנית. 
אך תלותה באימפריה היתה רופפת וס* 
אמצע המאה ה 13 ואילך עברו חלקים של 


וליון הוא שטח הייצור של יין-ב׳ המפורסם. גם מחוץ לאחורי* ב׳ זה אחר זה למלכי-צרפת, שנעשו בסוף המאה ה 15 בעלי 

הכרמים החקלאות בב׳ היא אינטנסיווית מאוד, קשורה בירק- כל השטח של מלכות-ב׳ הקודמת, חוץ מן ה״רוזנות 
נות ובמשק-החלב, שתוצרתם נשלחת לשוקי הערים הגדולות החפשית". 

ולמרכזי המכרות והתעשיה שבה ובשכנותה, ביהוד ליון. ג) הדוכסות של ב׳ ( 877 — 1477 ). בשנת 877 ג־סר 


בהרים הגבוהים נשתמרו יערות בעלי חשיבות כלכלית. יש הקיסר קארולוס הקרח את סביבתה של העיר דיז׳ון לריקאר- 


בב׳ גם מכרות ותעשיית-ברזל, וביחוד תעשיית-נשק (בלה- דום, הרוזן של אוטן (ע״ע), ועל-ידי כך נוצר הגרעין של 
קרזו). דוכסות-ב׳, שעברה כ 1032 לענף-משנה של בית קאפה 

'היסטוריה. א) הבורגונדים וממלכותיהם (זז>גן 03 ), ששלט בצרפת. בדוכסות זו התפתחה תרבות פורחת 
(עד 534 ). עקבותיהם הראשונות של הבורגונדים נמצאו באי ובה הוקמו המנזרים של קליני וסיטו (ע״ע צרפת, אמנות). 
בורנהולם (בורגונדארהולם) שבים הבאלטי. לסי עדויות ב 1361 מת הצאצא האחרון לשושלת קאפה הבורגונדית, 





















965 


בורגמדיח 


966 


ח׳אן 1 ♦. מלר־צרםת, העניק בשנת 1363 אח התכסות לבנו 
הצעיד, פיליפ האמיץ (מת 1404 * ע״ע). בימיו התחיל חור* 
הזהב של ב/ב 1369 נשא פילים את מרגרטה,יורשת הארצות 
העשירות של פלאנדריה, ארטוא (^ע) והרוזנות ההפשית 
של ב׳. ב 1390 קנה פילים אח רוזנות־שר^ה (*וב 01 ז 0112 ), 
והוא ובנו ז׳אן ״לבלי חת״ ( 1404 — 1419 )^'השפיעו השפעה 
מכרעת על המדיניות הצרפתית. לאחר שנרצח ז׳אן על־ידי 
יריביו (ע״ע צרפת, היסטוריה), הצטרף בנו פילים הטוב 
( 1467-1419 , ע״ע) להנרי א מלך־אנגליה, ונלחם בצרפת. רק 
בשנת 1435 הת(דיס עם המלך שארל 1 וזו, שמטר לו את פי* 
קארדיה(דרומית לארטוא) ואת הרוזנויות של ©קון 
ררומיח לדיז׳ון) ואוסר (**־!**ט^^, מערבית לדח׳ון). כמו*כו 
הרחיב פילים את ב׳ כשצירף אליה שטחים בארצות* 
השפלה: נאמיר (זטמ״נא),שקנה ב 1428 * בראבאנט ולימ* 
בורג, שירש ב 1430 * הרמנויות של אנו הולאנד 

וזלאנד, שכבש ב 1433 , ולסוף—לועסמבורג, שרכש ב 1443 
באמצעות חוזה. בדרד זו הכפיל את תחומה של ארצו, 
שהיתה דומה אז בעשרה ובתרבותה לוויניציאה או לפירנצה. 
בנו של פיליפ, שארל האמיץ ( 1467 — 1477 , ע״ע), ניסה 
לכבוש את לותרינגיד" כח לקשר את החבטות של ב׳ 
לארצות*השפלה. ואולם לכך התנגדו לואי וג, מלר*צרפת, 
השווייצים והקיסר פרידריד ווו. ב 1476 ניצחו השווייצים 
את צבא*האבירים של שארל, שנפל בשנה שלאחר מכן בקרב 
ליד נאנטי• עם מאורע זה בא הקץ לממלכת*ב׳. מריה, בתו 
ויורשתו של שארל, נישאה עוד ב 1477 לנסיך מאפסימיליאן 
לבית־האפסבורג, שנעשה לאחר מכן קיסר־גרמניה. כשמריה 
מתח בעלומיה ( 1482 ) עברה הדוכסות של ב׳ לצרפת ושטח 
זה נקרא בשם ב׳ עד היום. בארצוח*השפלה (ע״ע) הוסיף 
להחזיק ביתיהאבסבורג. 

ד)הדוזנותהחסשית (בצרפתית פראנשקונטה — 
116 מס 0 התפתחה בסוף המאה ה 9 ממזרח לחכסות 

של ב' בשטח שבין הסאון והרי*היורה. היא היתה חלק של 
מלכות*ב׳ וב 1032 עברה עם שאר חלקיה של מלכות זו 
לרשותה של האימפריה הגרמנית. ב 1322 קיבלו חכסייב׳ 
אח הרחנות ע״י נישואים* ב 1361 סופחה החזנות לפלאנ* 
דריה וכחלק ממנה חזרה ועברה ב 1384 לדוכסות של ב׳. 
משנתפודרה החכסות הוסיף מאכסימיליאן להחזיק, תוך 
סיכסוכים ממושכים, בארץ ( 1493 ), שנכללה אחר מותו 
( 1519 ), עם אדצות*השפלד" באימפריה הספרדית של בית* 
האבספורג. ב 1674 כבש לואי עוג אח הרוזנות, שהיתה מאז 
פרובינציה צרפתית. ב 1790 חולקה פרובינציה זו לשלושה 
דפרטמנטים — אוט סאון, ח וז׳ירה בעוד שחלק ממנה 
נספח לדפאדסמנט של אן (תו^). 
) 0 ע 0 ז( 1 .מ ;* 1924 

-•)>!£ . 14 .£ ; 1928 ,, 3 6 ^ 15101 1£11£3 ח 11 גכ) 4 [ €1 

-זג;// ^ 1 ^ ) 611 ? .£ ; 1927 />מן 4 

- 1885 ,. ¥01 9 . 5 ^/ 4 

,€מ 1 [ 01121 ; 1909 , 01015 ^ 1 ^ 4 1 ) 1 46 , 1905 

-סז ^ 1 ,מ[ 1 ^^ו 2 (}^ 0 ? ; 1927/31 ,.ע 4€ 6 ^ 4$4€ 4/0 

^/ס// 401 . , £111001 ) 021 . 0 ; 1907 ,^ 103 ^ 888 ,. 5 ^/ 4 1€ ת 111 }ץ 
20 . 1 ) ; 1926 ,/ 004 ^־^ 50 מה׳* ^ 46 

; 1938 ^€^^ו^^ 4 ^ז) 4 ^ז 4 ^ 3 1 זז^ 4 1143 } 0 ^/ 4 

.שממס׳ע? . 1 ) ; 1912 ,^ €01713 46 { 6 ס 0 ^ז^ 1 10 46 ^ 6 ^ 141x3041 
, 2 ^מ 11121 ) 1 .! ; 1900/32 ,. 01 ש 7 , 3446 )^ 361 46 111x30476 
: תרגום גרמני; הולאנדית) * 333434671^444616614x060, 1928 {ז 16 { 
^ 471 ח ¥0 \ 786 :תרגום אנגלי;* 1952 , 831336101367$ 461 41678x3 

.( 1924 , 63 ]) 1 / 8414416 386 / 0 

א. מ. י. 


היהודים. הידיעות הראשונות על מלכות ב׳ קשורות 
בטובעי מטבעות יהוחים, שהיו מצויים בה. כנראה, גרמו 
רדיפותיו של דאגופרט ( 628 — 633 ) לביטולו של הישוב 
תיחוח בב׳. אולם בתעודה מן המאה ה 9 נזכר כרם, שגבל 
עם "ארץ היהודים". ישובים יהודיים במלכות־ב' נזכחם 
גם במאה ה 10 . 

הידיעות הראשונות על ישוב יהודי בדוכסות ב׳ 
(בדת׳ון, דן ושאלון) הן מסוף המאה ה 10 . מספרם של 
היהוחם בחבטות חיה מועט. עיקר תפקידם היה הלוואת* 
בספינה החכסים הפיקו מהם תועלת מרובה ועל כן מחו נגד 
שמיטת הריבית, שנוםעי*הצלב היו חייבים ליהודים, ובניגוד 
לתקנותיה של הכנסיד. לא הנהיגו בארצם את אות־הקלון. 
פקודת הגיחש מצרפת של 1306 חלה גם על יהודי*החכםות. 
חלק מן המגורשים עבר לרוזנות*ב׳ וחזר לחבטות לאחר 
שנים מועטות, באופן שב 1311 שוב מוצאים אנו בה יהוחם. 
ואולם גדרת*המצורעים ( 1321 ) גרמה לכד, שהחכם חזר 
וגרש את היהודים מארצו* ד,ר 3 ד, מן המגורשים מצאו גס 
הפעם מקלט בחזנות, וב 1359 שוב נמצאו יהודיט בחבטות. 
ב 1374 הוגבל כאן שעד הריבית ומספרן של המשפחות 
הישראליות בחכסות הועמד על 12 , אלא שבפועל ישבו כאן 
יהודים במספר מרובה מזה. מ 1382 ואילך דרשו ה״מעמדות" 
את גירושם של היהודים, וב 1394 גורשו יהודי החכסות עם 
שאר יהודי*צרפת. 

מציאותם של יהודים ברוזנות ב׳ נזכרת מתחילת 
המאה ה 13 ואילך. ב 1245 נצטוה הארכיהגמון של בזאבסוז 
(מ 90 ת $3 ) 6 ) להנהיג את אותחזקלון באיפרכיה שלה באותו 
זמן ישבו בחזנות כסס! משפחות מישראל, ברובם סוחרים 
ומלודם בריבית. מתחילה נהנו כמה מהם מחסותם של אצי' 
לים שוגים, אולם עד המאה ד. 14 עברו כל היהודים לרשותם 
של החזנים. עם חבוי המלחמות גדלה חשיבותם ללוחמים. 
אע״פ שם 1301 יאילד משלו ברוזנות מלכי*צרםת, לא פגעו 
פקודות־הגיחש של 1306 13211 ביהודי הרוזנות, ולא עוד 
אלא שיהודים, שגורשו מצרפת הצפונית ומן החכסות, מצאו 
ברוזנות מקלט, כאמור. בימי ה״מגפה השחורה״ ( 1348 ) 
נרצחו היהודים, שישבו בעיירה ווז׳ שאר היהודים, 

כ 80 במספר, נתחייבו גירוש לאחר שרכושם נגזל מהם. אולם 
ספק הוא אם הגירוש יצא לפועל. על כל פנים ב 1350 כבר 
נמצאו יהוחם בכמה מקומות ברוזנוח. ב 1363 יסח כמרים 
קופות*מלוה וע״י כך קיפחו את פרנסתם של היהודים. 
ב 1384 הוגבל שיעור הריבית, שהותר ליהודים לקחת. — 
גיחש צרפת של 1394 כלל גם את יהודי*הרחנות. המגורשים 
היגרו לאווינית ולגרמניה. ב 1393 — 1404 עוד הוסיפו יהודים 
מצרפת ומב׳ לשבת בעיר החפשית בזאנסון. ב 1724 וב 1730 
קיבלו יהודים "פורטוגיזים" מבורדו רשות לסחור בב׳ במשך 
חודש אחד בשנה, אבל זכות זו בוטלה ב 1731 . ב 1740 שוב 
התגוררו סוחרים ורוכלים יהוחים מועטים בגור ( 8 ז^ז'^א), 
אולם יעזוב של קבע נתחדש בתחומה של הרוזנות רק 
בימי המהפכה זעדולה. ליהוח־ב׳ היו מנהגים וטדחתפילות 
משלהם, ר׳ אליעזר בן אדיה, בעל "שעח הפנים" בהלכות 
מליחה ומחבת של סליחות, ור׳ טוביה בן אליה מווין היו 
תלמידיהם של חכמי*עזאמפאניןנ ר׳ מאיר מב׳ ור׳ יוסף 
מסלן נמנו על בעלי*התוםפות, כמה מיהודי*ב׳ שימשו 
ר^זים בחצרותיהם של שליטי*ב׳ (במאות ה 13 , ה 14 
וה 15 ). — לפי ר׳ עובדיה מברטינוח נשתמר בב׳ ספר* 



967 


כורגוגדייח—גורגדס 


968 


תורה קדום, שהיה לעיני הרמב״ם בשעה שכתב את ספר 
התורה שלו. 

אגרות שדיל. פשסישל תרמ׳ג 0 * 547-5 ; , 21102 .ע 

,( 1877-8 ) 111 ^^) 1111 ^^ 111 ,ז 11£ גג 1 נג 6 ז'ן ;.£ 65 

■!<*! £1101 . 00 !ז 06 ; 1-39 .( 1883 ) ,/£?ג ,ץ 0 ז 0 >ו} ; 5 

,* 08 ז 0 . 13 ; 1893 ,ז 5 ? 1 -מז,׳( 0 (מ אס )< 1 ^ $0 ז<וס 3 111 //,״/ 

,/££ ,■ 101 נ 1 ] 0 ג 0 ; 108-10 , 1897 , €0 { 43 סן 0 ( €311 

(1903), 208-29; X^.^X (1904), 1-17, 244-61. 

צ. ל. 


בזךגז;יז 5 ה (נרגזניז 3 ה), אמבתג׳ו דה סוסנז - 


־ 80 ־ 661 ) *תסס^ס^זס^ 11 0 ת 0583 ז 1 13 ) 10 § 0 זנ 11 ח.ו 7 

6 ת 0 ״ 8 ) — ( 1460 *~ 1525 יי), צייר לומבארדי. ב׳ היה, בצד 

מורו דצ׳נטה סופה (יקקס^!), המייצג החשוב ביותר של 

האסכולה הלומבארדית, ששימשה המשד לאמנות הגותית, 

והנושאים של תמונותיו היו דתיים בלבד. הרוח הדתית בול¬ 

טת ביהוד ביצירותיו העיקריות — הפרסקות במנזר־הקאר־ 

טאזזים ( 1083 ־ 061 ) בקרבת פאוויד" שבקישוטו השתתף ב׳ 

בעיקר ב 1488/95 (ובשנים שלאחר מכן). יצירות אלו מצ¬ 

טיינות בגון כספי-אפור עדין, הנסוך על הדמויות לבושות־ 

ההדר של מלאכים וקדושי הכנסיה הקאתולית—דמדות, 

שהן ערוכות בקומפוזיציה החמורה והצפיפה של אסכולה זו. 

ואולם לאחר זמן הושפע אף ב׳ מן האסכולה החדשד, של 

לאונרדו דה וינצ׳י, ששלטונה היה ניכר אז באיטליה הצפד 
^ ^ 1 ^ * * * 

נית, אלא שלא הצליח לסגל את יסודות-הציור החדשים לאי¬ 
שיותו, ומשום כך אין מעריכים ביותר את יצירותיו מאותה 
תקופה. עם תלמידיו, שבהם הסתייע בביצוע תמונותיו, נמנה 
גם אחיו הצעיר ברנרדו. יצירותיו נשתמרו בתבן במילאנו 

*ד! * ן 

ובסאוויה. 


< 0 מ 711101 0221-111 ^ 13 ^[ . 3 ; 1895 , 1 ( 311 * 3010 . 10 

10 ^ $10 .\ 2 , 1910 ,ז\ 1 

. 883 •ק , 1915 , 4 , 1 ז\ ,ן>מז 4 //* 4 // ' 11 ^ 4 


ביךגום ( 6117805 ), עיר הבירה של גליל-ב׳ שבצסונה של 
ספרד. מספר תושביה כ 74,000 ( 1950 ). ב׳ יושבת 
בגובה של 840 מ׳ מעל פני־הים (ברמת קסטיליה הישנה) 
משני עבריו של נהר ארלאנסון (פלג של נהר דואר(), במר¬ 
חק של כ 120 ק״מ מנמל סאנטאנדר שבצפון ושל כ 210 ק״מ 
ממאדריד שבדרום. ב׳ היא צומת של מס״ב וכבישים רא¬ 
שיים, שמסתעפים ממנה לחמישה כיוונים, ומכאן חשיבותה 
מבחינה מסחרית, אסטראטגית ואדמיניסטראטיודת. ב׳ מש¬ 
משת שוק ומרכז לעיבוד של תוצרת החקלאות, גידול- 
המקנה ומשק-היערות של הגליל. היא מוציאה לשוקי-ספרד 
הפנימיים חיטה וקמח, ענבים, צמוקים, יין ולי? 1 רים, צלולוזה 
ונייר, צמר ועורות וזבלים כימיים. מקור־הכנסה חשוב היא 
התיירות, הנמשכת לב׳ ע״י הבניינים ההיסטוריים המרובים, 
ששרדו בה מן המאות ה 12 —ה 16 ושאחרים מהם הם ממבחר 
היצירות של הסגנון הגותי. בב׳ מראים מקומות וחפצים, 
שהם קשורים בזכרו של סיד (ע״ע). הספריות והארכיונים 
של ב׳ עשירים בחומר היסטורי, 

ב׳ נוסדה ב 884 ע״י אלפונסו ווו מלך אסטוריה. שמה 
(ם § 7 ג 61 —בגרמ׳ מצודה) מציין את תפקידה הראשון לשמש 
משלט במלחמה במוסלמים, המצודה שעל גבעת סאן מיגואל 
היתד. גרעינה הראשון של ב׳ ובה ובקרבתה נמצאים הקדו¬ 
מים שבבנייני-העיר. במאה ה 10 היתה ב׳ בירד. של רוזנות 
עצמאית וב 1037 — 1087 שימשה עיר־הבירה של קאסטיל^ה 
ולאין המאוחדות. בד 109 נעשתה ב׳ מושב של הגמון וב 1574 — 

ד 



הסאחדראלה בורגוס. נבגחה כמאוח ה 13 ־־ 15 


של ארכיהגמון, שכיום הוא ממונה על 5 הגמוניות, עד המאה 
ה 16 שימשה ב׳ אחד משוקי-הצמר הגדולים ביותר באירופה. 
עם גירוש היהודים מספרד התחילה ירידתד.. ב 1812 צר 

צבאו של ולינגטין 40 יום על מצודת-ב׳, שבה התבצר ד,גנ- 

^ ^ * 1 * 

ראל הצרפתי דיברטין ( 61011 זלטס), ולא הצליח לכבשה. 
הצרפתים עזבו את ב' רק ב 1813 אחר תבוסתם הכללית. 
ב 1936 שימשה ב' עיר-בירתו של הגנראל פראנקי במלחמתו 
בשלטון הסוציאליסטי, 

ל, ו, כ.—א. י. בר, 

היהודים ב ב׳. הידיעות הראשונות על ישוב יד.ודי 
בסביבות ב׳ הן משנת 974 . ידיעות על יהודים בב׳ גופד. 
הגיעו לידינו מן המאה ה 11 . רובע־היהודים נמצא אז לרגלי 
המצודה, ואילו במאה ה 12 עברו היהודים אל המבצר, הנוח 
להגנה, ושם אנו מוצאים יהודים, ששלוחיו של סיד ניהלו 
עמהם משא-ומתן על השתתפותם במלחמת-השחרור בער¬ 
בים. ב 1200 שימש אחד מיד.ודי ב׳ אלמושריף למלך, ובאותו 
זמן ישב בד. טודרוס בן מאיר אבולעפיה, שאף הוא היה 
מקורב לשלטונות, במשך המאה ה 13 נתפתחה הקהילה עד 
שנעשתה הגדולה שבקהילות של צפון קאסטיליה ושניה 
במעלה רק לטולדו. בסוף המאה ישבו בד״ כנראה, 120 — 
150 ראשי-משפחות מישראל: בעלי-מלאכד. וסוחרים, חוכרי- 
מסים ורופאים. רבני ב׳ היו ממנים את ראשי-הקהילה 
(המוקדמין) של קהילת-סהגון, ששכנה מהלך יום אחד מב׳, 
ובית-הדין של קהילת־ב׳ אף שימש את יהודי־סאהאגון בעיר- 
עורים. לפי הידיעות שהגיעו אלינו מאותה תקופה, אנו 
למדים, שבקהילת-ב׳ במיוחד השתתפו גם השלטונות בשעת־ 
הצורך בפיקוח על קיום מנהגי-ישראל ואף היו לפעמים 
מטילים קנסות על העבריינים. במחצה השניה של המאה 
ד. 13 ישב בב׳ המקובל ר׳ משד. בן שלמה בן שמעון, תלמידו 








969 כורגוס 



בורנוס: העער על־עם מאריה הקרועה. נבנה נסאח ה 16 


של ר׳ יעקב הכהן, ואילו רובם של ההוגים בתורת־הסוד 
נמצאו אז בעיירות שבסביבות העיר. עם התפרצותה של 
מלהמת־האזרהים בקאסטיליה ( 1366 — 1368 ) התהילה יריד¬ 
תה של קהילת-ב׳. ב׳ תמכה בידיו של פדרה וכשכבש מתח¬ 
רהו אנריקה 11 את העיר ותבע מן היהודים סד של מיליון 
זהוב. מכרה הקהילה—במאמציה למלא את רצונו—אף אח 
ה״עטרות" וה״תפותים" של ספרי*התורה" חח משל "ספר- 
התורה של עזרא הסופר", שאליו היו באים מקרוב ומרחוק. 
נוסף על־כר הכריז אנריקה על דחיית פרעון החובות, שחבו 
נוצרים ליהודים, ובזה עירער אח מצבם של המלוים היהודיים. 
כשהוכרח אנריקה לצאת מקאסטיליה, עברד, ב׳ שוב לידיו של 
פדרו. וכשכבש אותה אנריקה שנית, ירו בו מרובע היהודים 
ומן המבצר, והשכונה נכנעה לו רק לאחר שהונחו תחת חומו¬ 
תיה מוקשים. ב 1379 גזרו העירונים על מסחר היהודים מחח 
לשכונתם. סמור לאותו זמן ישבו בב׳ ר׳ יהודה בן אשר, מצא¬ 
צאי הרא״ש, ותלמידו יצחק בן שלמה אבן אלחדיב, שנתפרסם 
כתוכן ומשורר. בשנת קנ״א ( 1391 ) בשעת "מלחמת הקו¬ 
דש" (ע״ע ספרד), לא עמדה עוד ביהודי ב׳ רוח להגן על 
רבעם שבמבצר, וכשהותקפו ע״י המון־העם ברחו אל בתיהם 
של סוחרים נוצריים בעיר. קצתם נטבלו, דשבו מכאן ואי¬ 
לו בשכונת-אנוסים מיוחדת. מועטים מתו על קידוש השם. 
לאלה שנשארו ביהדותם ניתנה אח״כ האפשרות לחזור 
לבתיהם. הסיבה העיקרית לירידתה של הקהילה היה נגע 
השמד, שכבר נתן את אותותיו כמאה שנה קודם לכן ונעשה 
חזיון רגיל בב׳. שבועות מועטים אחר הפרעות התנצר שלמה 
הלד, בן למשפחה מיוחסת בב׳, שעסקה זה דורות בחכירת 
מיסים ובשאר עםקי*המדינה, ולאחר זמן קצר נתמנה להג¬ 
מון של ב׳. גם בנו שימש אחריו באותה משרה עצמה. 
ב 1414 התנצרו יהודים הרבה בב׳ בהשפעת התעמולה שניהל 

הנזיר ויסנטד. פדר. אנוסי־ב׳ השלימו עם הנצרות, ובמאת 

*,■ *■ 


כורגזה 970 

השנים שבין "מלחמת־הקח־ש" וגירוש-ספרד לא היתה עוד 
לקהילת ב׳ כמעט שום חשיבות. 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל־אביב תש״ה! 

״ 1936 ^ 11 1 ת 1 

צ. ל. 

בורמה ( 6 !י 116 ^ש 60 ), שמד, של משפחת אצילים ונסיכים 

• * ו 

איטלקית, שהיד. לה מעמד רב־השפעה בחצר- 
האפיפיור, מוצאם של בני משפחת-ב׳ הוא מן העיר סיאנה 
שבפלך טוסקאנה שבאיטליה. הידיעות הקדומות ביותר 
שבידינו על משפחת-ב׳ הן מן המאה ה 13 ז אך ראשית פיר- 
סומה של המשפחה נעח בתחילת המאד, ה 16 , כשעבר 
לרומא אחד מבניה, מארקאנמוניו ( 10 ת 0 שת 03 ־ 131 \). מאר- 
קאנטוניו זה, שרכש את אמונו של האפיפיור וכיהן זמן 
מרובה כשופט וכעורך-דין של חצר-האפיפיור ( 011113 ), 
הניח את היסוד לגדולתד, ולעשרה העצום של המשפחה, 
בנו קאמילוס נעשה חשמן ואח״כ נבחר לאפיפיור כפאולוס 
ע (ע״ע) ב 1605 . פאולום השתמש במשרתו ובשלטונו כדי 
להגדיל את השפעתד. של המשפחה ואת עשרד,: הוא חילק 
את המשרות החשובות בחצרו למי-משפחתו (מה שנקרא 
מאז בשם נפוטיזם, ע״ע). 

לשיא העושר וד,עצמה שלה הגיעה משפחת ב׳ בימי 
נכדו של פאולום א מארקאנטוניו 11 ( 1598 — 1658 ), שבידיו 
רוכזו האוצרות וד.נכסים המרובים של משפחת-ב׳: ארמונות 
מרובים, אחוזות גדולות בפלך לאטיום (ביניהן בקרבת רד 
מא), אוצרות-אמנות לאין שיעור. הוא נתפרסם כ״הנסיו 
הגדול", ועד היום אומרים באיטלקית על אדם בעל עצמה 
ועושר מרובים שהוא "דומד, למארקאנטוניו". 

משפחת ב׳ הוסיפה לשגשג גם בימי צאצאיו של מארק- 
אנטוניו וו. על-ידי קשרי-נישואים ירשה את הנכסים של 
משפחת אלדו-ברנדיני. משפחת ב׳ נתפרסמה כחובבת אמנות 
ואמנים. אחד מנכדיו של פאולוס א הקארדינאל שיפיונה 
(€מ 10 ק״ 5 ) וו ( 1576 — 1633 ), קיבל תחת חסותו את ברניני 
(ע״ע), שהקדיש לו, לקארדינאל זה, כמה מיצירותיו ד,גדו¬ 
לות. שיפיונה הוציא סכומים עצומים על בניין מזרקות, 
כנסיות וארמונות, שבהם ייפה את רומא. אך זכותו הגדולה 
ביותר היא בייסוד האוסף הגדול של יצירות-אמנות 
רבות־ערך, הידוע בשם "בית-ד,נכות הבורגזי", ובייסודה 
של החווילה הגדולה שאף היא נקראת על שם המשפחה. 
חודלה זו, על מזרקותיד. הנחמדות, על שרידי הפסלים המפו¬ 
זרים בה פה ושם. על ארניד, הצפופים וכרי-הדשא המטופ¬ 
חים שלה, היא הדוגמה המושלמת ביותר לחווילת-נסיכים 
במג^מ הבארוק. 

ב״חווילה של בורגזד," ובאוסף הפסלים והתמונות שבה 
קשורים שמותיר,ם של מארקאנטוניו עו ( 1730 — 1800 ), 
שהגדיל חווילה זו והשלים את בניינה, ושל בנו קאמילו 
( 1110 וח €3 ). זד. האחרון ( 1775 — 1832 ) עלה לגדולה בצבאו 
של נאפוליון והתחתן עם פולין, אחותו של המצביא. הוא 
נתמנה ע״י גיסו כדוכס של גוסטלה (ע״ע) וכמושל של 
פיימונטה וג׳נובה והיתה לו חצר מפוארת בטורינו. למרות 
קשרי-המשפחה שלו עם נאפוליון הוכרח למכור לממשלה 
הצרפתית יותר משלוש מאות פסלים מן החשובים שבבית- 
הנכות של ב׳ ולא הצליח לקבלם חזרה אף בימי הרסטו- 
ראציה. 

קאסילו אסף מחדש יצירות מרובות, שהיו מפוזרות 













975 כורגנות • 

; 61:6111 ^^). מסקנות מרחיקות לכת נבעו 
מן העיונים, שתלה הגל במושג של ה״חברה האזרחית": 
הוא הבחין בין החברה האזרחית ובין המדינה, וראה בהן 
שלבים שונים של ההתגלות החברותית של "הרוח האובייק* 
טיווית". לפי הגל מקפת החברה האזרחית אח בל ההסדרים 
המכוונים להבטיח את האינטרסים של הפרט ע״י מוסדותיה 
של המדינה. בין ההסדרים ה״אזרחיים" תופסת שוב זכות 
הקנין הפרטי מקום בראשו אלא שבתורת־המדינה של הגל 
מועט ערבה של זבות זו — במו של כל שאר הזכויות ה״אז־ 
רחיות"—לעומת תביעתה של המדינה להיחשב כמטרה 
כשלעצמה וכ״התגלמוח של דבר אלוהי עלי אדמות". 

באותה תקופה, שבה היקצה הגל ל״חברה האזרחית" 
מקום מיוחד בתורת החברה והמדינה שלו, נעשתה ה״בור* 
ז׳ואזיה" אחת מן הבעיות המרכזיות במחשבה החברותית 
החדשה, שנתעוררה בצרפת אחר התקופה הנאפוליונית. 
בעלי הרעיונות הסוציאליסטיים, מסדסימון ואילך, שמו לב 
בעיקר לניגוד הקיים בין המעמדות הבלתי־פרודוקטיודים 
וביו המעמדות העובדים, ה״אינדוסטריאליים". עם המעמדות 
הבלתי־יוצרים נמנתה גם ״הבורז׳ואזיה״ — מעמדם של בע־ 
לי־ההון, השולטים בעבודד" מעמד זה היה המטרה העיקרית 
לחיציהן של בל התורות, ששאפו להבטיח למעמדות של 
העבודה הפרודוקטיווית את מלוא ההנאה מפירות עבודתם. 

מושג הב׳, בפי שהשתמשו בו בוויכוח זד" ומושג "החברה 
הבורגנית" או ה״אזרחית" של הגל, אין ביניהם אלא דמיון 
חיצוני בלבד* ואולם שניהם קשורים בהערכת חשיבותו של 
הקניין הפרטי. להגל היה זה עקדון מקודש ויסודי של החברה 
האזרחית, אע״פ^שהיה כפוף אצלו לאינטרס של המדמד" 
ואילו במחשבה הסוציאליסטית התג הקניין הפרטי כאמ* 
טדם חד־צדדי של מעמד אחד! ואע״פ שמעמד זה נהנה 
מעמדת-מנהיגות, הרי אין בכך משום סוף־פסוק של ההת¬ 
פתחות החברותית. משני יסודות שונים אלה עיצב קארל 
מארבס את תורתו החדשה בדבר התהליך הדיאלקטי "הכד 
חוייב" של מלחמת־המעמדות. ההברה האזרחית של הגל 
והבורז׳ואזיה של האידיאליסטים הצרפתיים נעשו אצל 
מארבס מושגים זהים. הם ציינו שלב מסויים בדרך התפת¬ 
חותה של החברה: מעמד, שהגיע לשלטון במאות־השנים 
האחרונות ושצועד מתוך הכרה היסטורי פנימי לקראת הת¬ 
פוררותו! זוהי התקופה של שלטון ההון באמצעי הייצור. 

לפי התפיסה ההיסטורית של המארבסיזם זהה הב׳ עם 
נושאי המשטר החברותי הרבושני. במסגרתה של תפיסה זו 
היה צורך להבחין בין ה״בורגנות הזעירה" וה״בורגנות 
הגדולה". הב׳ הזעירה היא שכבת האומנים והסוחרים, שעלה 
בידם להבטיח לעצמם את אמצעי־הייצור הדרושים להם ע״י 
ההכנסות, שבאו להם מעבודתם! לפי תהליך היווצרותה של 
שכבה זו עדיין היא שייכת לשלב הפאודאלי של הד״תפתחות 
החברותית. אלא שהב׳ הזעירה נעשתה תלויה בב׳ הגדולה 
ובהונה והיא עומדת להידחק ע״י זו האחרונה! לעומת זה 
הקימה הב׳ הגדולה, הרכושנית, את הפדולטריון של צבא 
העובדים השכירים, ויצרה בכך את הכוח החבדותי, העתיד 
לנשלח מעמדתה. 

משמעות זו של המושגים ב׳ ובורגני היא הרווחת אף 
כיום. היא מקובלת לא רק בתוך המפלגות הקומוניסטיות 
והסוציאליסטיות בלבד. אותן השדרות, שד״סוציאליזם קרא 
להן בשם "הב׳ הזעירה", ראי סכנה לאינטרסים שלהם מצד 


כורגנלנד 976 

התורות הסוציאליסטיות לא פחות מבעלי האינטרסים ה״בור• 
גניים הגדולים" של המשטר הרכושני. יתר על כן: הן ראו 
את עצמן נפגעות בכבודן משימוש הלשון של התורה הסוצי¬ 
אליסטית: המלה הגרמנית ■ו 86 ־ 1 גים לא ציינה מעולם שכבה 
שלטת אמידה קטנד" כמו שציינה את הדבר המלה המק¬ 
בלת לר, בצרפתית: 15 ס 80 -ונוסנ 1 . אחת מן הסיבות לבך היתד, 
מה שערי־גרמניד, פיגרו אחר ערי-צרפת בהתפתחות עשרם 
של בני המעמד הבורגני. לעומת זה נשתמרו ב״ערי הממ¬ 
לכה החפשיות" שבגרמניה עד המאה ה 19 מסורות ההנהלה 
העצמאית בהקף רחב יותר משנשתמרו בצרפת. המונח 
ז 8£ זט 6 היה, איפוא, עדיין תואר של כבוד בעל משמעות 
מעמדית מסויימת. החברד, הבורגנית של שדרות אלו היתה 
נושאו העיקרי של הליבראליזם (על סוגיו וגוניו השונים). 
שדרש משטר מדיני קונסטיטוציוני ואת צמצומן של זכר 
יות־היתר הפאודאליות, אך התיחס בשלילה לתביעותיהם 
של הפועלים ודחה ביהוד את דרישתם לשתפם בשלטח. 
כך קיבל המושג של ה״מפלגות הבורגניות" בגרמניה מש¬ 
מעות נוספת: הוא ציין את החזית המאוחדת של מתנגדי 
הפועלים וד״שמאל, במובן זה נכנסו המלים בורגני וב׳ גם 
לשימושה של הלשון העברית בזמננו. 

וע״ע עיר! קומונה! גילדות. 

ר. ק. 

( 1 )מג 1 ם^־ 6111 ), אר 7 -ספר במזרחה של אוסטריה! 

משתרעת בצורת רצועה צרה בין הונגאריה במזרח 
ואוסטריד. התחתית ושטייארמארק במערב! בצפון היא נוגעת 
בגבולה של צ׳בוסלובאקיד, ובדרום — בזה של יוגוסלאוויה. 
שטחה כ 3,965 קמ״ר! מספר תושביד. ב 300,000 ( 1952 ). 

ב׳ היא ארץ של גבעות והרים נמוכים (השיא: 883 מ׳) 
ושל עמקים רחבים ופורים (בקצה האלפים). בצפודהמזרח 
היא נכנסת לשפלת פאנוניה(או הונגאריה) העליונה. שגבהה 
בב׳ בין 110 ו 120 מ׳ מעל פני הים. שכבות ההרים וד,גבעות 
מורכבות ברובן ממשקעים שלישונים(גיר, צפחות-חוור ואבן־ 
חול) ובמיעוטן משכבות של אבני־יסוד גבישיות. השפלד, 
בנויה ממשקעים רבעונים, וחלק ממנה אינו אלא קרקעה של 
ימת נויזק־לר הרדודה, ד,ד,ולכת ומצטמצמת. שטח הביצות 
והרקק ממזרח לימה עדיין הוא גדול, וכדי למנוע את ריבוי 
הביצות בסביבותיה עם הפשרת־ר,שלגים או תגבורת־ד,גשמים 
מוצא עודף-המים של הימה ע״י תעלה מלאכותית לנהר־ראב. 
בגליל־המים של נהר זה, שהוא פלג של הדאנובר" נכלל רובה 
של ב׳. מיעוטה (בצפון) נכלל בגלילו של נהייתה, שאף 
הוא נשפך אל הדאנובה. 

ב׳ היא הנמוכה בארצות-אוסטדיד, וגם החמד, וד,יבשה 
שבהן בקיץ, ולפיכך היא גם הפוריה שבכולן. קדוב ל 53% 
מאדמתה מעובדים בקביעות. בשפלד, ובעמקים מגדלים דג¬ 
נים, סלק־סוכר, תפוחי-אדמה ופשתן! במדרונות ההרים 
ובגבעות — גפנים ועצי-פרי שונים. תוצרת הירקנות וד,חל- 
בנות מיועדת בעיקרה לווינד" הסמובד, לב׳. היער, התופס 
28% משטחה של ב׳, מספק חומר לתעשיות העץ וד.נייר 
האוסטריות. לנייר משמשים במידד, מרובד, גם הערבות 
והשיחים הגדלים בביצות-הימה. בטאוכן כורים פחם חום 
ובשטאד-שליינינג—אנטימוניום! אבני-גיר חוצבים באלפים 
של נהר־ליתה. 

57% מתושבי-ב', שברובם הגדול הם גרמנים קאתוליים, 
עוסקים כעכודת-האדמה ו 25% בתעשיה ומלאכה. מוצרי־ 




977 


גורגנלנד — כורגס 


978 


התעשיה העיקריים: רהיטים וכלי־עץ שונים, נייר וגסרורים׳ 
סוכר ושימורי פירות וירקות. 

בירת־ב׳ היא העיירה איזנשטט (ע״ע)) מעיינות־רפואה 
נמצאים בזאוארברון שבמערבה של ב'. 

מ. בר. 

היםט 1 ריה. מן המאה ה 10 ואילך היתה ב׳ חלק של 
הונגאריה. במאות ה 11 — 13 נתיישבו בה גרמנים. במאה ה 15 
סדפהה זמנית לאוסטריה. אחר מלחמת־העולם נ׳ עם צימצומה 
של ממלכת־הונגאריה ההאבסבורגית, צורפו׳ לסי הוזה* 
השלום של טריאניו׳ תחומי־הספר ההונגארי׳ שהיו מאוכלסים 
דוברי-גרמנית, אל "א 1 םטריה הגרמנית". השם ב׳ ניתן 
לשטחים אלה על־יסוד ארבעת מבצרי־הגבול (הבותים), 
שהיו כלולים בהם בתקופת שלטון־ההונגארים: פרסבורג 
(׳(!! 0250 ?, 3 ז\ 31:1513 ז 8 ), אדנבורג (בהונגארית: מ 1-0 ק 50 ), 
ויזלבורג (מ 50 ס 4 {) ואייזנבורג (ז 5 ע 35 ז\), אע״פ שכל המב¬ 
צרים הללו נשארו מחה לתחומה של ב׳. המדינה החדשה 
נתחלקה לב׳ צפונית, שבה היו כל "שבע הקהילות"(ר׳ להלן, 
יהודים), ולב׳ דרומית, שאף בה היו שלוש קהילות עתיקות: 
רכניץ (בהונגארית: 110110110 ), שלינינג (; 31 ת 82316 ־ 08 ז 4 ז\) 
וגיסינג(ז 4 ען; 01.1 מ 61 > 1 ). כבירת־המדינה נבחרה העיר החפ־ 
שית אייזנשטאט. ב 1938 , אחר הכיבוש הנאצי, בתחלקה ב׳ 
לשני חלקים: החלק הצפוני צורף לאוסטריה התחתית(ע״ע) 
והדרומי לשטיארמרק (ע״ע). אחר מלחמת־העולם וו( 1945 ) 
חזרו ואיחדו את שני החלקים. כיום ( 1954 ) נמצאת ב׳ בתחום 
הכיבוש הרוסי. 

ז €16 מ 0 ז\ 611 נ 5€1 ? 1188 ג־] 116 ) 

. 1951 ,(^ןחסז 16 ' 6$ ז 168 )מ 1.3 ה $6116 ! 

א. מ. י. 

היהודים. תולדותיהם של יהודי-ב׳ ידועות בעיקרן 
בתולדותיהן של שבע הקהילות (ת 16 )מ 61 מ €1 §מ 6 ל 816 ) 
שבתחומיה: איזנשטט (א״ש! בהונגארית ת 0 ז־^ 3 תו 15 ^ 1 ), 
שהיא הגדולה והחשובה שביניהן ז מטרסדורף (מ״ד ז •ץ§ 3 א 
מ 0 זז 3 מן); לאקנבאך (ל״ב< ^נ^קתז 0 ^ 31 ,^) ; קוברסדוךף 
(ק״די 1 > 01 ל 3 ^^);■דויטש*^רות (צלם 1 • 082161 ז 0 .) 1 -ז 6 מ 1 ^א); 
פראואנקירכן (פ״ק! ץמ 35520 ;§ 10 > 601 ); קיצה 
ץמ^ 08 ק 6 ^)'. ברובן כבר ישבו יהודים במאות ה 14 וה 15 ! 
ב 1690 נתן הנסיך פאול אסטרהאזי, ששבע הקהילות נכנסו 
אז לתחום בעלותו, איגרתיחסות לקהילת אייזנשטאט, שלפיה 
הובטחו לקהילה זכויות של שלטון עצמי והגנה בימי מלחמת 
במשך עשרות־השנים הבאות ניתנו זכויות דומות גם לשאר 
הקהילות, והזכויות המשותפות גררו גם התחייבויות משות¬ 
פות בתשלומי המיסים, שהיו כבדים, ובכללם גם תרומות 
מסויימות ("מזיגות" בלשון התעודות), שהיו מעלים לנסיך 
השליט. לשם הגנה על זכויותיהן ולשם חלוקה צודקת של 
המעמסה, שהיתה קשורה בהתחייבויותיהן, היו נציגיהן של 
שבע הקהילות מתאספים מזמן לזמן באייזנשטאט, שב- 
"פנקס השחור" שלה נשתמרו דיוניהם. 

האירגון הרופף של שבע הקהילות נתפורר עם עליית 

כוחה של המדינה, שהטילה על היהודים "מס-סבלנות" לפי 

גלילות־מגוריהם. ב 14 במאי 1813 נתאחדו "חמש הקהילות", 

שבינתיים סופחו, בהתאם לראורגאניזאציה אדמיניסטרא' 

טיווית של השלטון ההוגגארי, לגליל אדנבורג-שופרון 

^ ** 

(קהילות פראואנקירכן וקיצה, שלא נכללו בגליל הנזכר, 
נשארו מחיץ לאירגון זה), כדי לעמוד על המקח עם ממשלת• 


המדעה וכדי לקבוע ביניהן את חלוקת-המס. לאחר זמן 
נצטרפו אליהם כקהילה ששית שאר היהודים שהיו מפוזרים 
בגליל אדנבורג־שופדון. לאחר שהתיח ליהודים ב 1648 
להתיישב בווינה ובשאר חלקיה של אוסטריה נידלדלו במק¬ 
צת קהילות־ב׳. זכויותיהם של היהודים בקהילות אלו, סרט 
לאותן של יהודי־אייזנשטאט, בוטלו. 

ב 1920 , כשהקהילות (חוץ משופרון, שנשארה בידי הונ- 
גאריה) נכללו בתחומה של ב׳ האוסטרית, נתחדש האירגון 
הישן, אלא שנצטרפו אליו שלוש הקהילות העתיקות של 
רכניץ, שליינינג וגיסינג, שאף הן היו עכשיו בתחומה של ב׳. 
עשר הקהילות הללו היוו את עיקר כוחה של הכת האורתו¬ 
דוכסית היחידה שהיתה אז באוסטריה, שמרכזה והנהלתה היו 
בא״ש ובודנה. ב 1930 מנו היהודים בב׳ כ 3,800 נפש. גורלם 
של יריודי-ב׳ אחר הכיבוש הנאצי של אוסטריה היה כגורלם 
של שאר יהודי הממלכה. וע״ע אוסטריה, היהודים. 

מלבד הרבנים המפורסמים של אייזנשטאט (מהר״ם א״ש, 

ר׳ עקיבא איגר ועזריאל הילדסהימר) כיהנו גם בקהילות-ב׳ 
אחרות רבנים יתעי-שם, כגון הרב משה סופר ־(חתם סופד) 
במאטרסדורף. בכמה מן הקהילות נתקיימו ישיבות עד הזמן 
האחרון. — יליד הקהילה דויטש-קרויץ היה הקומפוזיטור 
היהודי קרל גולדמרק (ע״ע). 

,ו 611 ז$ו ¥3€1 \' , 6 

. 926 ! מו 

א. 0 . 

3 ורגם ( 3€ חקץ 6 ), עיר-הנמל הגדולה ביותר של בולגריה. 

ב׳ שוכנת על לשון-י 3 שה קטנה בתוך מפרץ בים 
השחור, שנקרא מסרץ-ב׳. מספד-תושביה כ 50,000 . מצפון 
וממערב לב׳ נמצאות שתי ימות־חוף רקיקות, ימת אטא- 
נאסוב (בעבר: ימת־לוג׳ה) וימת-ב׳ (בעבר: ימת-קארה 
יונוס), שהן עשירות בדגים. הודות למזחי-הים שבדרום- 
העיר יכולות ספינות גדולות לגשת לנמל, שמס״ב מקשרת 
אותו אל רשת-מסה״ב של בולגאריה. דרך ב׳ עובר רוב היצוא 
של בולגאריה: טאבאק, דגן, פירות מיובשים, בהמות, בדיל 
ואבץ מותכים ועפרות-נחושת, וכן מוכנסות דרכה לבולגאריה 
סחורות-תעשיה מרוסיה ומארצות־המערב. ב׳ משמשת גם 
נמל-דייג חשוב. 

ב׳ ידועה מן המאה ה 14 בשם היווני פירגוס (מגדל, מצו¬ 
דה). בימי התורכים נצטמצמה והלכה עד שב 1858 לא היו בה 
אלא 50 בתים בלבד. לאחר שרומליה המזרחית קיבלה אוטו¬ 
נומיה (ע״ע בולגריה, היסטוריה) נעשתה ב׳ מושב של 
שלטון־המחוז, והתיישבותם של סוחרים יווניים בעיר החישה 
את גידולה. מ 1508 ואילך גבר לחצם של הממשלה והציבור 
הבולגאדי על התורכים והיוונים תושבי-ב׳, עד שאלה האח¬ 
רונים הוכרחו להגר ממנה. מ 9 ד 18 ואילך נתלקטה בב׳ קהי¬ 
לה יהודית מתוך יוצאי הקהילות הבולגאדיות יאמבול וקאר- 
נובאט. עד סוף המאה ה 19 לא היה לקהילה זו בית־קברות. 
ב 1927 מנתה 887 נפש. 

ב׳ היא בירת המחוז (האוקראג) של ב׳, שהוא המחוז 
הדתמי־המזרחי של בולגאריה! שטחו 13,621 קמ״ר ומספר 
אוכלוסיו 685,000 . גבולותיו של מחוז זה הם: הים השחור 
במזרת הרי-הבאלקאן בצפון, ותורכיה בדרום! גבולו במערב 
הוא מוע־ז סטרה זגורה. מחוז ב׳ הוא אחד מן המחוזות, שגפ¬ 
געו מגידושם של התורכים ע״י השלטון הקומוניסטי בתחי¬ 
לת שנת 1950 (ע״ע בולגריה). א. י. בר. 




979 


?״ ז׳יל—כורת 


960 


ב 1 ךןה, ן''ל — 301x101 (נר ב 1870 )" באקטריזאגו 
יאימונולוגן בלגי ז מגדולי החוקרים במיקר(ביר 
לוגיה. כ׳ למד במכודסאסטר בסאריס ועבד בו מ 1894 עד 

1901 . בשנת 1901 נתמנה 
כמנהל של מכוךסאסטד 
בבריסל וב 1907 — כסרו־ 

פסור באוניברסיטה של 
בריסל. ב 1919 זכה בפרס־ 

נובל! ב 1953 , כשהיה בן 
83 , נבחר כנשיא־כמיד של 
הקונגרס המיקרוביולוגי 
הבינלאומי, שנתכנס ברו־ 

מ 1 ב 

ב 1898 גילה ב׳ בדמס 
של בעלי־חיים אגלוטי* 

נינים(ע״ע אגלוטינציה) 

נגד כדוריות־דם זחת, 

וכן הצליח ליצור בתוך 
נסיובים את ממוססי כדוריות-הדם הזרות (ע״ע אימונולו¬ 
גיה) והראה, שתהליר ההמסה יוצא לפועל אך ורק בנוכועתם 
של 2 המרים: הנוגח והחומר המשלים (ע״ע). 

הוויכוח הגדול בץ ב׳ ובין אהרליך (ע״ע) על מהותו 
ותכונותיו של המשלים עורר את ב׳ לפתח את השיטה האב- 
חנתית החשובה של קביעת-הסשלים, שבה השתמשו וסרמן 
(ע״ע) וניסר (ע״ע) לאבחנת העגבת (ע״ע). תגלית סרולו■ 
גית נוספת של ב׳ ( 1909 ) היא הקונגלוטינצח־., שאף היא 
קשורה בפעולתו של החומר המשלים. 

ב 1906 גילו ב׳ ודנגו(טס^מסס) את הגורם של השעלת 
(ע״ע) והצליחו לגחו' אותו בתרבית. הקשרים והיחסים בין 
הופעות-יסוד במיקרוביולוגיה—האלמות של חידקים, כניעתם 
לפעולתם של הפאגוציטים ויצירת נרתיקים ע״י חידקים — 
הובררו לראשונה ע״י ב׳ במחקרים, שבהם התחיל ב 1897 . 
בחידק הגחלת (ע״ע) מצא ב׳ ב 1930 . שהעדר של סיח מזרז 
את התהוות הנבגים. ב׳ פיתח לראשונה את התאוריה של 
הפרמנטים כאנטיגנים דצר ב 1901 (יחד עם דאנגו) מעין 
אנטי־פךסנט חזשון: נוגדן, שמעכב את פעולת ההרומבין, 
המצוי^בדמן של ארנבות-בית, ושנוצר מתוך חיסון של חזיר¬ 
ים ע״י נסיוב-ארנבת טרי. ב׳ גם גילה לראשונה, שהנוגדנים 
עצמם הם אנטיגנים, ואף יצר את הנוגדן הנגדי הראשת. 

ב׳ חקר את האנפילכסיה (ע״ע) ותמך בהשקמי." שההתקף 
הוא תוצאה של יצירת "אנאפילאטוהסין" מתור פעולות- 
הגומלים שבץ האנטיגן ובין הנוגח בגוף החי. עבודה מח־ 
בה הקדיש למחקרים על איחודם של שני הגורמים הללו והט¬ 
עים את הדמיון בץ הפעולות הנזכרות ובין תופעות-הססיחה. 

א. או. 

ב 1 ךח (צ 0311 נ>ז 60 ), עיחהנמל הראשית של צרפת הדרו* 
מיתימערבית. מספר תושביה כ 254 אלף( 1946 ). 


יושנת זל נהרמרון, נפותק של מ קיס פן היג מקום 



ב׳ היא, איפוא, נמל-נהר ונמל־ים כאחד. חדפרטמנט של ב׳ 
(שטחו 10,726 קמ״רז מספר אוכלוסיו כ 900 אלף), מצויין 
ביינותיו האחמים (מדוק, סוטרן׳ ועוד), הקחיים בשם 
יינות-בורדו, שהם ידועים בעולם לשבח. גדלים בו גם חיטה, 
טאבאק וירקות, וב׳ משמשת שוק ומרכז לעיבודו של יבול 
זה לצרכי יצוא. לב׳ צי־זץג חשוב והשלל מספיק לא רק 
לצרכי־המקום ולארץ-עורף רחבה, אלא גם לתעשיה של 
שימורי-דגים ליצוא. מלבד זה מייצרת ב׳ שמן ושומן מצמחי־ 
שמנים, שמובאים מאפריקה המערבית הצרפתית, ומזקקת 
סופר גלמי, שמובא ממושבות-צרפת באיי הודו המערבית, 
וכן היא מייצרת מחומר זה ליקרים. יש בה גם בתי-זיקוק 
לנפט המובא מאמריקה. בב׳ מצויות גם תעשיות של זכוכית 
(שמייצרים מן החול שבחוף האוקיינוס), מכוניות (בח״ר 
של פורד), מכשירים חשמליים חבל הימי (ביהוד לצרכי- 
הכרמים) וכן יוצקים בה ברזל ונחושוג תנועת־הספינות בנמל 
ב׳ היא בעיקרה לאפריקה המערבית ולחופים האטלאנטיים 
של אמדיקה הלאטינית. ספינות-אוקייגום גדולות עוגנות 
בורנון שעל שפך הז׳ידונד או בפחץק ( 31111130 ?) שבין 
שפך זה וב׳. — ב׳ היא גם' המרכז החינוכי והתרבותי החשוב 
ביותר בדרוס-מערבה של צרפת. באוניברסיטה שבה, שנוסדה 
ב 1441 , למדו ב 1952 8,367 תלמידים. כן יש בה בתי-ספר 
מקצועיים גבוהים, מכון הידרוגראפי ובתי-נכות לאמנות. 
מבנייניה יש עדך היסטודי אמנותי לקאתדראלה הגותית 
שבה ע״ש סט. אנדרי, שהיא מן המאות ה 12 —ה 15 , ולבניין 
התיאטרץ, שהוא מן המאה ה 18 , 

ה י ם ט ו ר י ה. ב׳ ידועה מן התקופה הקלטית (בשם בעל 
הצורה הלאטינית: בורחגאלה׳ 18313 (}ז 611 ) כעיר-בירתו של 
שבט הביטוו־יגים הויויסקי^ * 8 € ״נ 1 ז 61 ). בתקופה 

הרומית היתה עיר-מסחר חשובה, שבה ביקרו הרבח סוחרים 
זרים (בכללם סוחרים מארצות-המזרח), שהביאו אליה את 




דיל נ^רדח 

4 
















977 


בורגנלנד—כורגס 


978 


התעעזיה העיקריים: רהיטים וכלי־עץ שונים. נייר וגפרורים. 
סוכר ושימורי פירות וירקות. 

בירת־ב׳ היא העיירה איזנשטט (ע״ע); מעיינות־רסואה 
נמצאים בזאוארברון שבמערבה של ב׳. 

4 * 

מ. בר. 

היסטוריה. מן המאה ה 10 ואילד היתה ב׳ חלק של 
הונגאריה. במאות ה 11 — 13 נתיישבו בה גרמנים. במאה ה 15 
סופחה זמנית לאוסטריה. אחר מלחמת־העולם 1 . עם צימצומה 
של ממלכת־הונגאריה ההאבסבורגית׳ צורפו. לפי חוזה־ 
השלום של טריאנון׳ תחומי־הספר ההונגארי. שהיו מאוכלסים 
דוברי־גרמנית, אל "אוסטריה הגרמנית". השם ב׳ ניתן 
לשטחים אלה על־יסוד ארבעת מבצרי־־הגבול (הבורגים). 
שהיו כלולים בהם בתקופת שלטון־ההונגארים: פרסבורג 
(׳ 0250115 ^ 2 ע 513 בז 3 ז 2 ), אדנבורג (בהונגאריתז ח 0 י 1 ק $ 0 ), 
דזלבורג (״ 14050 ) ואייזנבורג (^׳\ 35 ז\), אע״פ שכל המב¬ 
צרים הללו נשארו מחוץ לתחומה של ב׳. המדינה החדשה 
נתחלקה לב׳ צפונית, שבה היו כל,.שבע הקהילות"(ר׳ להלן. 
יהודים), ולב׳ דרומית, שאף בה היו שלוש קהילות עתיקות: 
דכביץ (בהונגארית: 0 ת 110110 ), שלמינג (^^ 3 ת 0$.52316 •^ 3 יע) 
וגיסינג(• 1 ג׳%(ס- 160161 <). כבירת־המדינה נבחרה העיר החפ־ 
שית אייזנשטאט. ב 1938 , אחר הכיבוש הנאצי, נתחלקה ב׳ 
לשני חלקים: החלק הצפוני צורף לאוסטריה התחתית(ע״ע) 
והדרומי לשטיארמרק (ע״ע). אחר מלחמת־העולם ) 1 ( 1945 ) 
חזרו ואיחדו את שני החלקים, כיום( 1954 ) נמצאת ב׳ בתחום 
הכיבוש הרוסי. 

ז 016 מסע { €11 §ז 814 

. 1951 £11 ^ 11$€ :>ח 13 ן 61 ^ץ [ 61 

א. פ. י. 

היהודים. תולדותיהם של יהודי־ב׳ ידועות בעיקרן 
בתולדותיהן של שבע הקהילות (בו 6 נ)״ו 6 ת £ 1 §ח€נ 8161 ) 
שבתחומיה: איזנשטט (א״ש! בהונגאלית ת 0 זז 3 וז 1$1 ^ 1 ), 
שהיא הגדולה והחשובה שביניהן ? מטרסדוךף (מ״ד ז ־ץ 3 £ א 
ח 31:10 מ 1 ); לאקנפאך (ל״ב י ^ 1 ^קת^ 0 ^ 1 ^^) ; קופרסדורף 
(ק״דז 1 > 01 ( 1 ג.^)'; דויטש־קרויץ (צלפי 
פראואנקיךכן (פ״קי ץמס 83552 ס 8014 ); קיצה ( 15££ ז 1 .צ, 
ץת £5€ ק 6 ^ 1 ). ברובן כבר ישבו יהודים במאות ה 14 וה 15 ן 
ב 1690 נתן הנסיר פאול אסטרהאזי, ששבע הקהילות נכנסו 
אז לתחום בעלות(. איגרת־חסות לקהילת אייזנשטאט, שלפיה 
הובטחו לקהילה זכויות של שלטון עצמי והגנה בימי מלחמה. 
במשך עשרות־השנים הבאות ניחנו זכויות דומות גם לשאר 
הקד,ילדת. וד,זכויות המשותפות גררו גם התחייבויות משות¬ 
פות בתשלומי המיסים, שהיו כבדים, ובכללם גם תרומות 
מסויימות ("מזיגות" בלשון התעודות), שהיו מעלים לנסיד 
השליט. לשם הגנה על זכויותיהן ולשם חלוקה צודקת של 
המעמסה. שהיתד. קשורה בהתחייבויותיהן. היו נציגיד׳ן של 
שבע הקהילות מתאספים מזמן לזמן באייזנשטאט, שב¬ 
¬פנקס השחור" שלה נשתמרו דיוניהם. 

האירגון הרופף של שבע הקהילות נתפורר עם עליית 
כוחה של המדינה. שהטילה על היהודים "מס־סבלנות" לפי 
גלילות-מגוריהם. ב 14 במאי 1813 נתאחדו "חמש הקהילות", 
שבינתיים סופחו, בהתאם לראורגאניזאציה אדמיניסטרא- 
טיווית של השלטון ההונגארי, לגליל אדנבורג-שופרון 
(קהילות פראואנקירכן וקיצה, שלא נכללו בגליל הנזכד, 
נשארו מחיץ לאירגון זה), כדי לעמוד עלדימקחעםממשלת־ 


המדינה וכדי לקבוע ביניהן את חלוקת־ר,מס. לאחר זמן 
נצטרפו אליהם כקהילה ששיח שאר היהודים שהיו מפוזרים 
בגליל אדנבורג־שופרון. לאחר שהתירו ליהודים ב 1£48 
להתיישב בווינה ובשאר חלקיד, של אוסטריה נידלדלו במק¬ 
צת קהילות־ב׳. זכויותיהם של היהודים בקהילות אלו, פרט 
לאותן של יהודי-אייזנשטאט. בוטלו. 

ב 1920 , כשהקהילות (חוץ משופרון, שנשארה בידי הונ* 
גאריד.) נכללו בתחומה של ב׳ האוסטרית, נתחדש האירגון 
הישן, אלא שנצטרפו אליו שלוש הקד,ילות העתיקות של 
רכניץ, שליינינג וגיסינג, שאף הן היו עכשיו בתחומה של ב׳. 
עשר הקהילות הללו היוו את עיקר כוחה של הבת האורתו¬ 
דוכסית היחידה שהיתה אז באוסטריה, שמרכזה והנהלתה היו 
בא״ש ובווינה. ב 1930 מנו היהודים בב׳ כ 3,800 נפש. גורלם 
של יהודי-ב׳ אחר הכיבוש הנאצי של אוסטריה היה כגורלם 
של שאר יהודי הממלכה. וע״ע אוסטריה, היהודים. 

מלבד הרבנים המפורסמים של אייזנשטאט (מהר״ם א״ש, 

ר׳ עקיבא איגר ועזריאל הילדסהימר) כיהנו גם בקהילות-ב׳ 
אחרות רבנים ידועי־שם, כגון הרב משה סופר (חתם סופר) 
במאטרסז־ורף. בכמה מן הקהילות נתקיימו ישיבות עד הזמן 
האחרת. — יליד הקהילה דוימש-קרויץ היה הקומפוזיטור 
היר,ודי קרל גולדמרק (ע״ע). 

. 1926 , 7 ז 74€ ז 7€1 ה 1 § €11€17 ( 5 14174 מ* 

א. ם. 

ביךגם ( 30 זקז( 5 ), עיר־הנמל הגדולה ביותר של בולגריה. 

ב׳ שוכנת על לשון־יבשה קטנה בחון• מפרץ בים 
השחור, שנקרא מפרץ-ב׳, מספר-תושביה כ 00 ( 504 . מצפון 
וממערב לב׳ נמצאות שתי ימות־חוף רקיקות, ימת אטא• 
נאסוב (בעבר: ימת-לוג׳ה) וימת-ב׳ (בעבר: ימת-קארה 
יונוס), שהן עשירות בדגים. הודות למזחי־הים שבדרום- 
העיר יכולות ספינות גדולות לגשת לנמל, שמס״ב מקשרת 
אותו אל רשת-מסה״ב של בולגאריד,. דרד ב׳ עובר רוב היצוא 
של בולגאריה: טאבאק, דגן, פירות מיובשים, בהמות, בדיל 
ואבץ מותכים ועפרות-נחושת, וכן מוכנסות דרכה לבולגאריה 
סחורות־תעשיה מרוסיה ומארצוח-המערב. ב׳ משמשת גם 
נמל-דייג חשוב. 

ב׳ ידועה מן המאה ה 14 בשם היווני פירגוס (מגדל, מצו¬ 
דה). בימי התורכים נצטמצמה וד,לכה עד שב 1858 לא היו בה 
אלא 50 בתים בלבד. לאחר שרומליה המזרחית קיבלה אוטו- 

ע * 1 

נומיד, (ע״ע בולגריה, היסטודיה) נעקזתה ב׳ מושב של 
שלטידהמחוז, והתיישבותם של סוחרים יווניים בעיר החישד, 
את גידולה. מ 1508 ואילך גבר לחצם של הממשלה והציבור 
הבולגארי על התורכים והיוונים תושבי-ב׳, עד שאלה האח¬ 
רונים הוכרחו להגר ממנה. מ 1879 ואילך נתלקטה בב׳ קהי¬ 
לה יהודית מחוך יוצאי הקהילות הבולגאריות יאמבול וקאד- 
נובאט. עד סוף המאה ה 19 לא היה לקהילה זו בית־קברות. 
ב 1927 מנתה 887 נפש. 

ב' היא בירת המחוז (האוקראג) של ב׳, שהוא המחוז 
הדרומי־המזרחי של בולגאריהז שטחו 13.621 קמ״ר ומספר 
אוכלוסיו 685x100 . גבולותיו של מחוז זה הם: הים השחור 
במזרו 4 הרי־הבאלקאן בצפון, ותורכיד, בדרום? גבולו במערב 
הוא מחוז סטרד, זגורה. מחוז ב׳ הוא אחד מן המחוזות, שנפ- 
געו מגירושם של התורכים ע״י השלטון הקומוניסטי בתחי¬ 
לת שנת 1950 (ע״ע בולגריה). א. י. בד. 



979 


גורדה, דיל —כורדו 


980 


בזךךה> ז׳יל — 161 >ז 60 * 116 * 1 — (בו׳ ב 1870 )" באקטריולוגן 
ואימונולוגן בלגי ז מגדולי החוקרים במיקרוביו¬ 
לוגיה• ב׳ לסד במכון־פאסטר בפאריס ועבד בו מ 1894 עד 

1901 . בשנת 1901 נתמנה 
כמנהל של מכודפאסטר 
בבריסל וב 1907 — כפרו¬ 
פסור באוניברסיטה של 
בריסל. ב 1919 וכה בפרם־ 

נובל! ב 1953 , כשורה בן 
83 , נכחר כגשיא-כבוד של 
הקונגרס המיקרוביולוגי 
הבינלאומי, שנתכנס ברו¬ 
מא. 

ב 1898 גילה ב' בדמם 
של בעלי-היים אגאיטי- 
נינים(ע״ע אגלוטינציה) 

נגד כדוריות-דם זתת, 

וכן הצליח ליצור בתוך 
נסיובים את ממוססי כדוריות-הדם הזרות (ע״ע אימונולו¬ 
גיה) והראה, שתהליך ההססה יוצא לפועל אך ורק בנוכחותם 
של 2 המרים: הנוגדן והחומר המשלים (ע״ע). 

הוויכוח הגדול בין ב׳ ובין אהרליך (ע״ע) על מהותו 
ותכונותיו של הסשלים עורר את ב׳ לפתח את השיטה האב- 
חנתית החשובה של קביעת-הטשלים, שבה השתמשו וסרמן 
(ע״ע) וביסר (ע״ע) לאבחנת העגבת (ע״ע). תגלית ס^לו- 
גית נוספת' של ב׳ ( 1909 ) היא הק^גלוטינצמז, שאך היא 
קשורה בפעולתו של התומר הסשלים. 

ב 1906 גילו ב׳ וז׳נגו( 1 * £0 ת 06 ) את הגורם של השעלת 
(ע״ע) והצליחו לגדל אותו בתרבית. הקשרים והיחסים בין 
הופעות-יסוד במיקרוביולוגיה—האלמות של חידקים, כניעתם 
לפעולתם של הפאגוציטים ויצירת נרתיקים ע״י חידקים — 
הובררו לראשונה ע״י ב׳ במחקרים, שבהם התחיל ב 1897 . 
בחידק הגחלת (ע״ע) מצא ב׳ ב 1930 , שהעדר של סידן מזרז 
את התהוות הנבגים. ב׳ פיתח לראשונה את התאוריה של 
הפרמנטים כאנטיגנים דצר ב 1901 (יחד עם ז^זנגו) מעין 
אנטי-םךמנט ראשון: בוגדן, שמעכב את פעולת התרומבין, 
המצוי' בדמן של ארנבות-בית, ושנוצר מתוך חיסון של חזיר¬ 
ים ע״י נסיוב-ארנבת טרי. ב׳ גם גילה לראשתד" שהנוגדנים 
עצמם הם אנטיגנים, ואף יצר את הנוגדן הנגדי הראשון. 

ב׳ חקר את האנםילכס;ה (ע״ע) ותמך בהשקפד" שההתקף 
הוא תוצאה של יצירת '"אנאפילאטוכסין" מתח־ פעולות- 
הגומלים שבין האנטיגן ובין הנוגדן בגוף החי, עבודה סת- 
בה הקדיש למחקרים על איחודם של שני הגורמים הללו והט¬ 
עים את הדמיון בין הפעולות הנזכרות ובין תוסעות-הספיחה. 

א. או. 

בזךדז ( 1 ^^^ 1 x מ 80 ), עיר-הנמל הראשית של צרפת הדרו- 
מית-מערבית, מספר תושביה כ 254 אלף ( 1946 ). 

יושבת על בהר-גארון, במרחק של 97 ק״מ מן הים, במקום 
שספיבות-ים בינוניות יכולות להגיע אליו בשעת גאות-הים. 
כ 25 ק״ס מצפון לב׳ מתחבר הגארון עם הדורדלן. הנהר המ- 
אוחד נקרא ז׳ירונד, חהו גם שמו של הדפרטמנט, שב׳ היא 
בירתו. ע״י התעלה הדרומית (! 6 ^ ט|^ !ג״בס), המחבדת את 
חגארה עם הרה, מגיעות ספינות-נהר מחוף הים התיכה לב׳ 


ב׳ היא, איפוא, נמל-בהר ונמל-ים באחד. הדפרטמנט של ב׳ 
(שטחו 10,726 קמ״ד; מספר אוכלוסיו כ 900 אלף), מצויין 
ביינותיו האדומים (מדוק, סוטךן, ועוד), הקרויים בשם 
יינות-ב 1 *רדו, שהם ידועים בעולם לשבח. גדלים בו גם חיטה, 
טאבאק וירקות, וב׳ משמשת שוק ומרכז לעיבודו של יבול 
זה לצרכי יצוא. לב׳ ציץ־יג חשוב והשלל מספיק לא רק 
לצרכי-המקום ולארץ-עורף רחבה, אלא גם לתעשיה של 
שימורי-דגים ליצוא. מלבד זה מייצרת ב׳ שמן ושומן מצמחי־ 
שמנים, שמובאים מאפריקה המערבית הצרפתית, ומזקקת 
סובר גלמי, שמובא ממושבות-צרפת באיי הה־ו המערבית, 
וכן היא מייצרת מחומר זה ליקרים. יש בה גם בתי-זיקוק 
לנפט המובא מאמריקה. בב׳ מצויות גם תעשיות של זכוכית 
(שמייצרים מן החול שבחוף האוקיינוס), מכוניות (בח״ר 
של פורד), מכשירים חשמליים וזבל חימי (ביחוד לצרכי- 
הכרמים) וכן יוצקים בה ברזל ונחושת. תנועת-הספינות בנמל 
ב׳ היא בעיקרה לאפריקה המערבית ולחופים האטלאנטיים 
של אמריקה הלאטינית. ספינות-אוקיינום גדולות עוגנות 
בורנון שעל שפך הז׳ירונד או בפף־ץק ( 111130 * 3 ?) שבין 
שפך זה וב׳.—ב׳ היא גם המרכז החינוכי והתרבותי החשוב 
ביותר בדרוס-מערבה של צרפת. באוניברסיטה שבה, שנוסדה 
ב 1441 , למת ב 1952 8,367 תלמידים. כן יש בה בתי-ספר 
מקצועיים גבוהים, מכון הידרוגראפי ובתי-נבות לאמנות. 
מבנייניה יש ערך היסטורי אמנותי לקאתדראלה הגותית 
שבה ע״ש סט. אנדרי, שהיא פן המאות ה 12 —ה 15 , ולבניין 
התיאטרון, שהוא* מן המאה ה 18 . 

ה י ם ט ו ר י ה. ב׳ ידועה מן התקופה הקלטית (בשם בעל 
הצורה הלאטינית: בורדיגאלה, 118313 >ז 611 ) כעיר-בירתו של 
שבט הביטוריגים הויףסקיים ( 1501 ןן 1 ׳\ 68 § 1 ז 1 * 811 ). בתקופה 
הרומית היתד. עיר-מסחר חשובה, שבה ביקרו הרבה סוחרים 
זרים (בכללם סוחרים מארצות־המזרח), שהביאו אליד. את 



בורדו; חכנסיה ע״ש הצלב ההרוש. נבנתה בסאות ה 2 ^ 18 





981 


בורדו—פורדונח, פרים 


982 



צוראר. כ 5 ל' ע 1 ל העיר בוררו. בטרני — ההאתרראיה #"׳ 6 ו סם, אנררי 


הנצרות בזמן מוקדם*ביחם. עולדדרגל מב׳ לארץ־ישראל 
ב 333 חיבר את םפר־המסעות הראשון לא״י (מ 1 ט 01:31-1 מ 111 
^$מ^ 1 ^§ 1 ^^:וט 8 ). שנים מקדושי הפנסיה הקאחוליח סוצאם 
מב׳. בתקופה של נדודי־העסים נבזזה ונהרסה ב׳ כמה פעמים. 
ב 732 כבשו אותה הערבים עד ששארל מרטל הוציא אותה 
מידם ב 735 . במאות ה 9 והס! פגעו בה הנורמנים. ב׳ התחילה 
פורחת שוב בתקופת שלטונם של מלכ^אנגליה ( 1152 — 
1453 ) הודות לסחרה עם אנגליה וארצות־השפלה (יצוא של 
יין ויבוא של צמר, בשר ודגים). מלכי־אנגליה העניקו לה 
זכויות מיוחדות והצרפתים קיימו רק חלק מהן. בשנת 1548 , 
כשהוטל מס על המלח, שהובא לב/ התקוממו תושביה 
לשלטון־המלכות הצרפתי׳ אד המרד דוכא באכזריות. מכיוון 
שב׳ נטתה אחר תיקונים בדת נפגעה קשה בטבח ליל ברתו* 
לומיאוס ( 1572 )׳ וכן נפגעה בשנת-האיסים 1794 על־ידי 
היעקובינים מפני שהיתר• מרכז של הז׳ירוגדיסטים (ע״ע 
צרפת, היסטוריד•). הדיםגר היבשתי של נאפוליון פגע קשה 
בסחרה של ב׳, ומפני־כן קיבלה בהתלהבות את לואי 111 ^ 1 ) 1 
ב 1814 . בימי הפלישות הגרמניות לצרפת ב 1914,1871 ו 1940 
שימשה ב' זמן־מה מושבה של הממשלה הצרפתית. ב 1940 
נמסר בה השלטון למארשאל סטן. במלחמת־העולם 11 ניזוקה 
ב׳ פתות מערי-נמל אירופיות אחרות׳ וכד משכד. אליה 
בשנים הראשונות שאחר המלחמה חלק מסחרן. 

ל. ו. כ,—א. י. בר. 

13 ךד 1 , — אט 1€3 )י 601 — ( 1870 ׳ תונון׳ מחוז 

סווא 1 ש 01 ׳\ 53 ], צרפת), מספר צרפתי. בן למשפחת* 

פקידים׳ למד תחילה משפטים בפאריס. במלחמת־ד׳עולם ו 
שרת כקצין בצבא הצרפתי ואחר המלחמה שימש במשד 
שנים הרבה כמבקר תיאטרוני. בשות 1920 נבחר כחבר 


לאקאדמיה הצרפתית. ב׳ חי בפאריס ומוסיף לפרסם מסות 
וסיפורים. 

ב׳ כתב סיפורי־ילדים, סיפורים על חיות׳ זכרונות(,׳פנקסו 

של עודדדין מתחיל״, 1911 ), כמה כרכים של מסות סצויינות 

(״נפשות מודרניות״ 1895 ! ״הסופרים והמנהגים״, 3 כרכים, 

1897 — 1902 , ועוד) וסיפור מפורסם, שתכנו: הדוגנה על 

מבצר צרפתי במלחמת'ד,עולם ו (-אט 3 ז\ ש!) 1 ו $0 מ 113 ש 3 ^ 1 

0111 ומט 3 ט 0 ם, 2 כרכים׳ 1916/7 ). אבל את מקום־דוכבוד שלו 

בספרות הצרפתית קנה ע״י יותר מחמישים רומאנינ 4 שחיבר 

על החיים בהררי סאווא מולדתו, שעשוהו אחד מן המייצגים 

החשובים של ה: 1611:011 ט!) מ 3 מ 01 י 1 , כלומר, הרומאן הפרו־ 

בינציאלי או ה״רגיונאליסטי״, ביניהם 6 זע 1 ע ז״סק 1.3 ; 

* 

11:65 ) 0611 ; 13106 16 ) 6 ( 01 * 1 1.3 ; 5 מ 1 מ 61161 165 ) 01566 ־ 61 1.3 
1006 16 ) 61311 30 5011316 1.3 ; 165 ) 61130 ("יראת־החיים", 
11902 ״פרשת־הדרכים״, 1909 ! ״שמלת־הצמר״, 11910 "אפר 
חם״׳ 1938 ! ״הסונאטה לאור הירח״׳ 1942 ). 

,, 8 ,^ 01 מ^ 8 .? ; 1924 מס/ . 8 , 13111 ־ 801 "ץ 

״ 1931 

ח. ס. 

ב 1 ךדובה, 9 ךים — 6 ס 10 ): 601 31:15 ? — ( 1500 , טרויזו — 

1571 , ויניציאה), צייר איטלקי מן האסכולה של 

ויניציאד.. ב׳ היה מתלמידיו של טיציאן׳ אך הושפע גם ע״י 

ג׳ורג׳ונה ופלמר. הזקן׳ ובשנותיו האחרונות — ע״י מיכאל¬ 
* ^ - 

אנג׳לו. ב 1538 הוזמן לחצרו של פראנסוא 1 ׳ סלד-צרפת, 
שבשבילו צייר בעיקר דיוקנות ? אח״כ צייר תמונות בארממ 
של משפחת פוגר באוגסבורג׳ אן כל היצירות הללו אבדו. 
בשנת 1540 חזר לאיטליה׳ וכאן נשתמרו הרבה מתמונותיו 
בכנסיות ובאספים שונים. — ב׳ היה מקובל ברחבי-אירופד• 






983 


כורדרנח, פרים—בדרה, וילים אדגר 


984 


בצייר של דיוקנות ושל תכנים מיתולוגיים. סימונו רווה* 

הצבעים ועשיר־התנהנות קרוב לזה של טיציאן, אע״ם שניכרת 

בו שטחיות מסויימת. תמונתו המפורסמת ביותר היא: "דוכס* 

ויניציאה מקבל את טבעת-העיר״, שצייר ב 1535 (דניציאה, 

האקאדמיה הממלכתית לאמנות) 1 מן התמונות, שצייר מחוץ 

לאיטליה ושיש להן תאריך; ״דיוקן של גבר״, 1523 (פינא־ 

קותקה, מינכן)? ״דיוקן של גבר לובש שחורים״, 1525 (המו¬ 

זיאון, וינה)! ״דיוקן של גבר״, 1548 (המוזיאון, אוגסבורג). 

, 1 .זו . 0 " 11 ^ 4 . 0 

^ 1 ) 11 ^£ם'£מז 1€ ן 1 *ד מ 1 ) ז^£!גב 1 ^ 8 .£ ; 1900 41 

1€ ז 1 >* 4611 1 ) 1 ז $10 , 1 ץט 1 ח€^\ ;( 1910 ,^\ 1 ,מס^/זג✓! 

.££ 990 .ק , 1928 , 3 , X ^ 

בוךדל, אמיל א?טואן — 011€ [)' 130111 10111€ ^. 111£ ת£ — 

( 1861 , מונטובן [ת 3 ג 1 ט 13 מ 0 ^] — 1929 , פאריס), 

פסל צרפתי. את ראשוני רשמיו מיצירות־אמנות קלט במוזי¬ 

און ע״ש אנגר (ע״ע) שבעיר־מולדתו. בסיוע של פרסי-לימוד, 
^ ^ * * 

שזכה בהם, נתקבל מתחילה לביה״ס לאמנות בטולוז ולאחר 
זמן — לאולפנו של הפסל פאלגיר ( 6 ^ 1 נג 312 ?) בפאריס 
( 1884 ). לאחר זמן נתיידד כאן עם הפסל דאלו ( 031011 ) 
ונעשה עוזרו הראשי של רודן, ששיתף אותו בביצוע של 
קבוצת-הפסלים "אזרחי־קאלה" ושל פסל־באלזאק. ב 1893 
הוזמנה אצל ב׳ מצבה לזכר החללים מבני עיר־מולדתו, 
שנפלו במלחמת 71 — 1870 . יצירתו כוללת כ 900 ססלים, 
שלכמה מהם ממדים ניכרים ; סיגנונו הוא אקללוטי׳ והשפיעו 
עליו בעיקר הפיסול הגותי, האמנות היוונית^ העתיקה, כסי 
שנשתמרה באולימפיה ובפארתנון, ורודן. תפיסת-ח^סול 
שלו היתר. ספרותית ודראמאטית! דמויותיו הן שריריות 
מאוד, ובקומפוזיציה כולה שלטת בדרך כלל תנועה חזקה, 



א א. נורד?. זוג רחתים. תבזים, התיאסריז 

שאגדאלייח, פאריס 
י\ •.־־ 


המפורסמות ביצירותיו הן: ״ראש אפולון״( 1900 )? "הרא^לם 
הקשת״ ( 1907 ) ? התבליטים בתיאטרון שאנז־אליזה *( 1912 )? 
״הבתולה מאלזאס״ ( 1920/22 ) — פסל בגובה של כ 6 מ׳, 
שהוקם אחר מלחמת־העולם 1 כסמל לשלום בין גרמניה 
וצרפת, נוסף על אלה ביצע ב׳ מספר של פסלים אלגוריים, 
מצבר. לאדם מיצקבי׳ף, ודיוקנות מרובים — ביניהם של 
אנאטול סראנם, שארל-לואי פילים, רודן וקרישנאמורטי! 
כן עשה דיוקנות דמיוניים של אנגר ושל בטהובן — מזה 
האחרון ב 21 צורות. לב׳ היתה השפעה מרובה על דור* 
הפסלים הצעיר בצרפת ועל הצייר הבלגי ואוטרס($־ 101 ג 1 גז\\). 
יצירותיו נמצאות במוזיאונים מרובים, בכללם הלובר, המוזי¬ 
און של מונטובאן והמוזיאון לאמנות חדישה בניו-יורק. 

; 3 , 111112 ; 1922  1 

. 14 ; 1930 ,. 8 ,ז־ £8 . 1 .ו 01 ; 1930 .. 8 ,!בחגגזחס? : 1930 

. 1951 ,. 8 ,ח 1£ ו 021111 

ע, ה. י. 

בוךדלן* לן^ 1 י — ) 1 \ 0 [ 13 )ז 6011 1.001$ — ( 1632 , בורד — 
1704 , פאריס), מטיף ישועי צרפתי. ב׳, שהיה 
משכיל ונואם מחונן, ירש ב 1669 את מקומו של בוסיאה 
(ע״ע) כמטיף ראשי בחצרו של לואי זוזג. משום בהירות 
דעותיו, יםי*םיגנונו ורמזיו השקופים למאורעות־הזמן זכה 
להערצה מרובה אף מזו שזכה לה קודמו. השפעתו המוסרית, 
ביהוד ככומר-מודה קאתולי, היתה ניכרת מאוד בחוגי-האצי- 
לים, אך ב׳ לא יצא מתחום פעולתו הדתית וחיה חיים שקטים. 
133 מנאומיו נדפסו אחר מותו ב 6 כרכים ( 1707 — 1734 ), 
ואח״כ יצאו במהדורות מרובות. רובם עוסקים בבעיות יום־ 
יום: כיצד להתנהג לפי עקרונות־הנצרות בתוך המשפחה, 
במקרי־החיים השונים ובפני המות. ב׳ נחשב בצרפת כמטיף 
שני במעלה אחר ביסיאה. 

.? ;* 1888 $011 €1 ^ 1110 > 641 € ^) ,. 5 

114 ) 1411 * 4 € 41 € 011011 ז ^ 111 1 ) 10 ,. 3 ,$) 0 ) 035 

111 ^ 4 ^ 14 ^) €1111 , 1 € ן ?> 1 $ ז 0 .£ ; 1901-1904 

. 1901 ״ 3 ) 4 41€1111011 

בזרה, (יל^ס אתי — 311 ז 60 ומב 1111 ״ו — ( 1865 - 

1940 ), מדינאי של אה״ב. ב׳ קיבל את ראשית חינוכו 
בעיר קטנה במדינת־אילינוי. ב 1891 נתישב בבויסי( 1$0 ס 6 ) 
שבאיידאהו, וכאן פעל כעורך־דין ונתפרסם עד מהרה כמש¬ 
פטן מזהיר. ב׳ היד. גם פעיל במפלגה הרפובליקנית ומ 1906 
עד שמת ייצג את מדינתו בסנאט של אה״ב, כסנאטור יזם 
רפורמות מרחיקות לכת, בגון מם-הכנסה לטובת הברית(ולא 
רק לטובתן של המדינות), בחירה ישירה של הסנאטורים 
ע״י העם(ולא ע״י הפארלאמנטים של המדינות), זכות־בחירה 
לנשים. במדיניות־החוץ התנגד לכוונתו של הנשיא תיאודור 
רוזולט (ע״ע) להגדיל את השפעתן של אה״ב על מדינות 
אמריקה הלאטינית. מתוך אותה גישה עצמה תמך ב׳ לאחר 
מכן בבדלנות — כלומר, בעקרון של אי־התערבות מצד 
אה״ב בענייניה של אירופה, משום כך התנגד למדיניותו 
של וילסמ (ע״ע) במלחמת-העולם 1 ולהצטרפותן של אה״ב 
לחבר־הלאומים ( 1919 ), לעומת זה דרש (ב 1920 ), שאה״ב 
תכיר בברית-המועצות. ב׳ טען לפירוק־נשק כללי וביחוד 
להפסקת חימושם של הצןים למשך חמש שנים. מ 1925 עד 
1933 ואילו שימש יושב ראש בוועדת-הסנאט לענייני־חוץ 
ובתוקף עמדה זו נעשה אחד מן האישים המשפיעים ביותר 
על מדיגיות־החוץ של אה״ב באותה תקופה. 













985 


בורחוח, חרמן—כורודינו 


986 


מךהוה, הך©ן — £׳ג 1123 ז 806 ממ 3 תוז 6 ^ 1 ־־־■ ( 1668 — 

38 ל 1 ), ר 1 פא הולאנדי! ממניהי־היסוד של הרפואה 
החדישה. ב׳ היה בנו של כומר כפרי ז מתחילה למד תא^לו* 
גיה, נעשה דוקטור לפילוסופיה ( 1650 ) ורכש ידיעות מקיפות 

בלשונות העתיקות, ביני¬ 
הן גם בעברית ובארמית? 

אחר־כך התמסר לרפואה 
וב 1693 הוכתר בתואר 
דוקטור לרפואה, ועם זה 
הירבה לעסוק גם בבו־ 

טאניקה ובכימיה. ב 1701 
נתמנה כמרצה באוניבר¬ 
סיטה של לידן? ב 1709 
נתעלה בה לדרגת פרופ¬ 
סור לבוטאניקה ורפואה? 

ב 1714 נמסרה לו הקא- 
הדרה לרפואה מעשית? ב 1718 נתמנה גם פרופסור לכימיזד 
ב׳ עשה את ליידן מרכז לה־ראת-הרפואה בשביל כל אירופה. 
תלמידים מכל חלקי־העולם באו לשמוע את הרצאותיו, וחולים 
מארצות שונות דרשו בעצתו. בעבודתו הקלינית במחקר 
ובהוראה עמדו לרשותו רק 12 מיטות בבית־החולים, ואעפ״ב 
יכול היה תלמידו חלד (ע״ע) לקרוא לו "המורה הגדול של 
רופאי כל אירופה".'ב׳ היה נערץ לא רק על-ידי תלמידיו 
ולקוחותיו, אלא גם ע״י המרני־העם. 

עיקר גדולתו של ב׳ היה בשיטת-ההוראה שלו ובמה 
שהכניס אח השימוש בפיסיולוגיה לתוץ הרפואה הקלינית. 
חיבוריו כשלעצמם אינם מסבירים במידה מספקת את 
תהילתו כמורדדהדור. ספדו "מוסדות רפואיים" (-ט״ 5£ מ 1 
68 ס 110 ), 1708 , כולל פרקים על תולדות הרפואה 
רעל סעיפיה השונים; פיסיולוגיד" פאתואגיזז, תורת הסיבות 
והסימנים של המחלות, היגיינה ותראפיה? הוא יצא ב 16 
מהדורות. ספרו "אפוריזמים על הכרתן וריפדן של המחלות" 

( 15 ()ז 0 מ 1 311£11$ ז 611 61 115 >מ 0$0£ מ 002 ש!) 1 מ 1$1 ז 110 ק^;), 1709 , 
דן על המחלות הקשות והכריניות. שני הספרים, שאין 
בהם אריכות-דברים, הוצאו במהדורות חדשות ע״י תלמידיו 
ון סויטן (ע״ע) והאלר בצירוף ההסברות, שניתנו ע״י ב׳ 
בשעת ההוראה על-יד מיטות-החולים ונרשמו מפיו על-ידי 
תלמידיו. ספרו "יסודות הכימיה" ( 36 ?וח 6116 61113 ת £161 ), 
1732 , הוא ספר־לימוד מקיף בכימיה. הוא הוציא גם את 
״רשימת-הצמחים״ ( 1 מ 11 ז 13 מ 13 ק 16x >מ^) של הגן הבוטאני 

בליידן( 1710 ). 

£8 ב 1501 ב 1 קג' 1 § 0 ו 6 5 ' €11 צזומ) , 8 <ח 53101110 

; 1933 ,£ ;( 597-602 .ק , 1929 

- 4860 .ק . 82 ,<) ״ז! . 1 

. 1938 , 66 

יה. 

בזר!, ג׳זך^ הןךי — ^י\ 0 *וז 60 ץזחש^ — ( 1803 — 

£81 !}, בלשן, סייר וסופר אנגלי. ב׳ היה, בתקו¬ 
פות שונות בחייו, סוכן של החברה להפצת כתבי־הקודש 
בספרד, מארוקו ורוסיה, וכתב של עיתונים. הוא חיבר 
כמה ספרים על נסיונות־חייו ומסעותיו 116 ז זס , 21116311 
1841 ,מ 31 ק 8 מ! 16$ צקץ 0 ("צינקאלי, או הצוענים בספרד")? 
1843 ,ם 31 ק 5 מ! 16 ל 81 7116 ("כתבי-הקודש בספרד")) ג> 11 זו\ 
862 ! ("וילז הפרועה"), שהרבה מן המסופר בהם 



דרטז כירהאווה 


בדה מלבו, ושני רומאנים מפורסמים (טוזז׳; 0,1851 ז§ 1 ו 6 ׳ 1,31 
1857 , 6 ץ 11 1 ( 110111311 }, שבמידה מרובה הם מבוססים על 
חומר אוטוביוגראפי. ספריו כתובים כדרך כלל לפי הדפוס 
של הרומאנים הפיקאריים, ובהם מתגלית אהדתו של איש־ 
בוהמה יוצא־דופן ומעניין לנוודים־צוענים ולחייהם. בכל 
כתמו מורגשת אישיותו של הרפתקן כשרוני שהוא בז למוס¬ 
כמות ולנימוסים המקובלים של חברה מסודרת. אף הקורא 
של זמננו רץ להנאתו בספריו, משום סיגנונם התוסס והחיר 
ניות השופעת בהם. 


1899; £. X110 ; 1912 ,^ 01 'ךז 80 , 15 .רת 

1913 .ס . 


בורוג״יךה ע״ע פרם. 

ב 1 ר 1 ךץ, אל 3 ם 3 ךר פ 1 ןםיריביץ׳ - - 0 ק 60 .מ 


אאג — ( 1834 , פטרבורג — 1887 , שם), קומפו¬ 
זיטור חסי. ב' היה בנו הבלתי-חוקי של נסיו רוסי. מילדותו 
ניכרו בו כשרונות מוסיקאליים וכשהיה בן 9 רשם את 
חיבורו המוסיקאלי הראשון. עם זה נתגלתה בו נטיה למדעי- 
הטבע, וביחוד לכימיה. בן 16 נכנס ב׳ לאקאדמיה הרפואית- 
הכירורגית בפטרבורג, שבה סיים את חוק-לימודיו ב 1856 . 
אחד-כר השתלם במדעי-הטבע בהיידלברג, במקום שהכיר 
פסנתרנית מסית, שסיידה בגרמניה ושב׳ נשא אותה לאחר 
שחזר לחסיה (ב 1£60 ). ב 1862 נתמנה פרופסור לבימיה 
באקאדמיה, שבה למד, וגילוייו והמצאותיו בתחום הכימיה 
היקנו לו שם. כן היה ב׳ ממייסדיו ומוריו הראשונים של 
ביה״ס הרפואי הגבוה לנשים בפטרבורג. ב 1863 נפגש ב׳ עם 
הקומפוזיטור בלקירב(ע״ע), שבהשפעתו, וכן בהשפעת אשתו 
של ב׳, התחיל מטפח את כשרונותיו המוסיקאליים. ב׳ הש¬ 
תלם בקומפוזיציה אצל באלאקירב, בלא שהזניח את עבודתו 
המדעית. — בין יצירותיו של ב׳: 3 סימפוניות (שגי פרקיה 
של הסימפוניה השלישית. שב׳ לא הספיק לסיים אותה, נערכו 
ותוזמרו על-ידי גלזזנוב, ע״ע), שירות סימפוניות, מוסיקה 
קאמרית, שירים ואופרה בלתי-גמורה בשם "הנסיך איגוד׳ 
(שתכנה מבוסס על האפוס 666 ק 0 ז 11 ץאה 110 0 1060 ;€ 
— "משא איגוד"), שבה מופיעים "מחולות הפולובצים", 
המנוגנים לעיתים קרובות באולמי-קונצרטים. את האופרה, 
שב׳ לא הספיק לסיימה, השלימו ותיזמרו הקומפוזיטורים 
רימסקי-קורסאקוב, שהיה ידידו של ב׳, וגלאזונוב. — התכו¬ 
נות העיקריות המציינות את יצירותיו של ב׳ הן דמיון 
מוסיקאלי עשיר ומלודיות ססגונית. כתחום האופרה המשיו 
ב׳ בדרכו של גלינקה (ע״ע). עם זה נמשך אל הרומאנטיקה 
שבאפוס ההיסטורי-אגדותי וליסודות של המלוס המזרחי: 
במערכה ה״פולובצית" של "הנסיך איגוד" הירבה להשתמש 
במוטיווים של קאווקאז ומרכז-אסיה. 

נתתסלצרפ־) 1889 ,אח 04 ק 50 .מ .\ו., 073008 ,פ 

. 1936 . 0 ; (תית 1893 

0 . ע. ג. 


ב 1 רזד'מ( 0 א} 11 ; 0 ק 60 ), כפר במרחק של 110 ק״ם ממערב 
למוסקווה ? נתפרסם ע״י הקרב,שנערך בו ובסביבתו 
ב 7 בספטמבר 1812 בין צבאו של נאפוליון ובין הצבא הרוסי. 
הגנראל החסי מיכאל ברקלי דה טולי(ע״ע) נקט טאקטיקה 
של נסיגה, והצבאות שבפיקה־ו נסוגו במשך החדשים של 
יולי ואוגוסט 1812 מלפני חילותיו של נאפוליון. חוגים רחבים 
של הצבא ושל החברה הרוסית גילו התנגדות לטאהטיקה זו, 



987 


כורודינו—כומכוכ, דב כד 


988 



וביסים האחרונים של אוגוסט מיבה הצאר 
אלבסנדר במקומו של ברקלי דה טולי 
(שהיה אציל באלטי ממוצא סקוטי) את 
הרוסי הטהור הבסיך מיכאיל קוטוזוב 
(ע״ע) כמפקד עליון של הצבא הרוסי. 

קוסיווב ביקש לחסום לצרפתים את 
הדרך למוסקווה. ב 3 בספטמבר ייצב את 
עמדותיו על-יד ב/ וכדי להגן על האגף 
השמאלי של צבאה הקים ביצודים על־יד 
הכפר שורדינו (ר׳ המסה). לאהר שהצר¬ 
פתים התקיפו את הביצורים הללו נסוגו 
הדוסים אל עמדתם הראשית, שנמשכה 
מב׳ דדומה עד לכפר אוטיצה. 

הצבא הרוסי מנה 120,000 חיילים בקי¬ 
רוב, וברשותו היו 640 תותחים, ואילו 
לצרפתים היו כ 130,000 איש ו 587 תות¬ 
חים. ההתקפה של הצרפתים התחילה בבד 
קר של ה 7 בספטמבר, האגף השמאלי של 
הצבא הצרפתי בפיקודו של אידן בוארנה 
(ע״ע) כבש לאחר קרב ממושר את ב׳. את 
עיקר ההתקפה כיוון נאפוליון נגד המרכז של עמדת־האדב, 
בין ב׳ וסמיונובסקדה? כאן ריכז נאפוליון 400 תותחים,שאשם 
סייעה להתקפה שערכו חיל-הרגלים בפיקודם של הגנראלים 
ני ודאוו וצבא-הפרשים בפיקודו של מירה, לאחר קרב- 
דמים, שנמשך ארבע שעוו 4 פרצו הצרפתים את שומת־ 
הרוסים. אולם הצרפתים חיו עייפים כל-כך, שלא היה בכוחם 
לרדוף אחרי הרוסים ונאפוליון דחה את בקשתם של ני ודאוו 
לשלוח להם תגבורת, מאחר שרצה להימנע מלהטיל למערכה 
את גדודיו האחרונים. קוטוזוב נסוג נסיגה מסודרת וע״י כך 
הציל את צבאו. אך הדרך למוסקווה היתה עכשיו פתוחד, 
לפני נאפוליון. 

האבירות של שני הצדדים בקרב-ב׳ היו כבדווג מן הצבא 
הצרפתי נהרגו ונפצעו כ 32,000 איש, ובין ההתגים היו 31 
גנראלינצ הצבא הרוסי איבד כ 42,000 חייל, וביניהם את 
הגנראל בגרטיאון (ע״ע) ו 21 גנראלים אחרים. הקרב בב׳ 
זכה לתיאור ספרותי ברומאן של ל. נ. טולסטוי "מלחמה 
ושלום". 

־ 60 ,גץק©*! . 1893 ,. 3  1 . 1 ^ . 6 ; 1912 ,סאוזבסק 

- 0 ק 60 א ^א 311 ק 6 מ 0 1 ( 3 > 1111101 ; 0 ק 60 .־! 1812 

סזסאססץ*! ניוגץקז :.אא 6,6 מא 6 > 1 < 3 ק€ ססאסאאז; 

; 7, 1912 ־ 06-83,7,5 0 ־ 01 א 60 דמק €70 א- 0 אא 80€ 

3 א 3 א £0 מ. 0 מ 3 }- 1 £א 31116078 }) , 18 גק 73 . 6 .£ 

.* 1943 ,ג 70 1812 מאססס? 

ב. 

בזרזנזב׳ ויב בר ( 2.6.1881 , זולוטונושר" סלך פולטאווה, 
רוסיה— 1919 , קיוב), התאורטיקן הראשמ של הציד 

ד ^ י 

נות הסוציאליסטית ומראשוני מנהיגיה של מפלגת .פועלי' 
ציוך. — למרות מד, שאביו היה מורה עברי לא קיבל ב׳ 
חינוך יהודי בילדותו ובנעוריו. האב היד, טרוד ביותר בהוראה 
ואח״כ, בעוד ב׳ ילד, היגר האב לאה״ב. ב' סיים את הגימנסיה 
הרוסית בפולטאווה, שבה קיבל את השכלתו הכללית-הרוסית. 
את ידיעותיו בלשונות האירופיות החיות, בלשונות הקלא¬ 
סיות וכן כפילוסופיד- סוציולוגיד, וכלכלה רכש בדרך של 


לימוד עצמי. עברית למד בתקופה מאוחרת-ביחס. אף את 
ידיעותיו בלשון היידית, שאח״ב נעשה אחד מחוקריה המוכ¬ 
רים׳ לא רכש ב׳ אלא כשהיה בן 20 ויותר, כשכבר נתקרב 
לתנועת הפועלים היד,ודיים, דוברי היידית. 

ב׳ נסה מתחילה לסוציאל-דמוקראטיה הרוסית, שמן הספ¬ 
רות שלה, וביחוד מכתבי פלכאנוב, הושפע ביותר. עם זה מצא 
פגם באידיאולוגיה של תנועה זו, מאחר שלא התחשבה, לדע¬ 
תו׳ בעיקר הלאומיות. ב׳ השתדל לפתח תאוריה של לאומיות 
יהודית, שאינה סותרת אח הסוציאליזם ומגמותיו. את השק¬ 
פותיו בכיוץ זה הציע לראשונה במאמר נגד ההתבוללות, 
שכתב כתשובה לד,תקפה על הציונות של עיתונאי יהודי, בי- 
קרמן, שבאה בעיתון הרוסי הכללי 607370780 ססאססץ?. 

בהשכעתו של אוסישקין התחיל ב׳ מגלה נטיד, לציונות 
המעשית בלא שוויתר על השקפותיו הסוציאליסטיות. בתקופת 
הוויכוח בשאלת אוגאנדה היה מראשי המדברים של ציוני־ 
ציון, ובקשר לזה פיר* 
סם בעיתון הרוסי בעל 
הכיוון הציוני "יב• 
רייסקאיהז׳יזךמאסר 
בשם "לשאלת ציח 
וטריטוריה". הוא ערך 
(ב 1905 ) סיוד בתחום־ 
המושב היהודי ברר 
סיה, ואז נפגש לרא¬ 
שונה עם הפרולטארית 
היהודי בליטה, פולנ¬ 
יות בסאראביד, ועוד— 
וכן גם ב״בונד". סיור 
זד, ניצל לשם ויכוח 
עם המתבוללים, מצד 
אחד, ועם ה״בונד" ומפלגות סוציאליכביות אהרוח, מבד 
שני. המסקנה, שהגיע אליה, היתה, שאין ל״בונד" תשובד, על 
שום שאלה משאלות-היהוד של האומה ושכל הכתרונים 
שהוא מציע הם "פשרות לחצאים, לא קרירות ולא חמימות". 




9?9 


כורוכו^ דב כר 


990 


באותה שבה נשא ב' אשר״ יצא מרוסיה לברלין — מיקר. 

כדי להשתלם במדעי הרוח והחברה — והשתתף בקונגרס 
הציוני, שנתקיים בבאזל ( 1905 ). ואולם הפרעות ביהודים. 
שפרצו בסופה של אותה שנה בתחום*המושב ברוסיה, עוררו 
את ב׳ — כמו שעוררו מתלמדים יהודיים־תסיים אחרים, 
ששהו אז בתוץ־לארץ — לחזור לרוסיה כדי להשתתף בהג¬ 
נה. בפולטאווה מצא את הקבוצה הראשונה של פועלי־ציון 
וב׳ נעשה עד מהרה מנהיגה. 

בכמה מרכזים של היהדות התסית ניטשה אז המלחמה 

נגד הסימיזם, שלדעת חסידיו עתידה היתה המהפכה התסית 
■ 

לפתור את שאלת היהודים ז כמה מהם אף הרחיקו לכת ואמ¬ 
רו, שרק עם נצחונה של המהפכה יהא מקום ברוסיה לפעולה 
ציונית, מאחר שרוסיה חפשית תסייע ליהודים להקים להם 
בית לאומי בא״י. ב׳ התנגד בכל תוקף לתפיסה זו, שדחתה 
את פתרונה של שאלת-היהודים עד בואה של הגאולה בצורת 
המהפכה הרוסית. המפלגה החדשה של פועלי־ציון, שנת־ 
ארגנה עכשיו בהנהגתו, נתגבשה במלחמה נגד הסימיזם, 
כמו שנתחסנה ע״י מלחמתה בהתבוללות הסוציאליסטית 
ובסריטוריאליזם. מפולטאווה יצאה היזמה לכנס את האירגו- 
נים המקומיים והאיזוריים של פועלי־ציץ לוועידה ארצית. 
הוועידה נתקיימה בפורים 1606 ובה הונח היסוד לתכנית 
מפלגתית. ב׳ הגה את ה״פרוגראמה" וניסח אותה בסיוע 
ועדה של חמישה חברים. אבל הוועידה לא הספיקה לסיים 
את עבודתה: פעולתה נתגלתה ע״י המשטרה הרוסית וכמה 
מחבריה — ובכללם ב׳ — נאסרו. לאחר שעלה ביד ב׳ להת¬ 
חמק ממאסרו נסע לקרים, בלוויה י. בן-צבי, ושם עיבדו 
שניהם את התכנית של המפלגה, שיצאה לאור בהמשכים 
בבטאונה של המפלגה "ייברייסקאיה ראבוצ׳איה כרוניקה" 
("הכרוניקה היהודית הפועלית"); כשנסגר כתב-עת זה 
בפקודת המשטרה התחילו המשכיה של התכנית מתפרסמים 
בכתב־העת "מולוט" ("הפטיש"), שיצא בקרים. לאחר שנסגר 
גם "מולוט" בפקודת המשטרה, נתפרסמו המשכי התכנית 
בכתבי-עת יידיים, שהוקמו בינתיים — מתחילה ב״דער 
פראלעטארישער געדאנק"("המחשבה הפרולטארית") ואח״כ 
ב״פאחוערטס" ("קדימה"). אף כתבי-העת הללו נסגרו זה 
אחר זה בפקודת המשטרה, ועדיין לא נשלמה התכנית. 
בינתיים נאסר ב׳ שוב (בקיץ 1906 ) לאחר שהמשטרה גילתה 
בביתו של צבי שמשי(שמשילביץ) — אביו של י. בדצבי — 
מחסךנשק, שהיה שמור בו לצרכי ההגנה העצמית. בבית- 
הסוהר המרכזי בפולטאווה, שבו היו חבושים מאות מהפכנים 
צעירים, במיעוטם יהודים וברובם אוקראינים, הירצה ב׳ על 
הבעייח הלאומית והסוציאליסטית. בהשפעת הרצאותיו 
אלו הוקם זרם "בורוכוביסטי" בתוך הסוציאל-דמוקראטיה 
האוקראינית. 

עם חיסולו של מרכז פועלי-ציון בפולטאווה על-ידי 
השלטונות עבר המרכז לליטה. חבריו של מרכז זה הוציאו 
את ב׳ בערבות מבית-הסוהר והעבירו אותו אל מעבר לגבול, 
לגאליציה, שבה המשיך בפעולתו הציבורית. ב 1907 נוסדה 
בהאג הברית העולמית של פועלי־ציון, שבה השתתף ב׳ 
בשם מפלגת פתלי-ציון הרוסית. באותה תקופה גברה בתוך 
פועלי־ציון הרוסיים הנטיה לפרוש מן ההסתדרות הציונית, 
והקונגרס הציוני בד,אג( 1907 ) היה הקונגרס הציוני האחרון, 
שב׳ השתתף בו. לעומת זה הקדיש את כוחותיו לביצור 
הברית העולמית של פועלי-ציון. בשנות 1907 — 1910 שימש 
עורכו של בטאץ "פועלי-ציוך שהופיע בווינה. 


ב׳ גילה התעניינות מיוחדת בפעולות, שנעשו בארץ- 
ישראל ע״י ד&ועלים הציוניים, והתייחס בחיוב לשאיפתם של 
פועלים אלה לעבור משלב של פועל שכיר לשלב של חבר 
משק קואופראטיוד. ב׳ היה בין מייסדיד. ומנהליה של קופת 
פועלי ארץ-ישראל וכן היה בין מייסדיו של משרד-העבודה 
בארץ-יעוראל. 

כשפרצה מלחמת-העולם 1 יצא ב׳ דרך איטליה לאה״ב. 
כאן פירסם את חיבורו "די רעגוליעדונג פון דער יודישער 
עמיגראציע את דער עמיגראציאנס קאנגרעס" ("הכוונת 
ההגירה היהודית וקונגרס ההגירה"). אחר מהפכת פברואר 
( 1917 ),כשנתעוררו תקוות חדשות ביחס לעתידה של היהדות 
התסית, חזר ב׳ לרוסיה. הוא השתתף ב״קונגרס-העמים", 
שנתקיים בקיוב, ובמשלחת שנשלחה ע״י קונגרס זה לכנס 
הדמוקראטי הממלכתי, שכונס על־ידי ממשלת-קרנסקי. 
לאחר מסעות-תעמולה מאומצים, שערך בדרום-רוסיה, מת ב׳ 
מהרעלת-דם בריאות בקיוב, ביום ב׳ בטבת תרע״ט ( 1919 ). 

י. ב. צ. 

ההשקפה הציונית-הסוציאליסטית של ב׳. 

ב׳ נטה מטבעו למחשבה פילוסופית. על כך מעידים מאמרו 
הראשון ״לאפיו של האינטלקט היד,ודי״ ( 1902 ) וחוברהו 
"וירטואלחם והבעיה הדתית-המוסרית בתפיסה המארפסיס- 
טית״ (יצאה אחר מותו, במוסקווה 1920 ). אך את עיקר 
כשמן-החשיבה שלו השקיע במאמציו לבסס את הציונות על 
יסוד מארכסיסטי, בתחילת המאה ה 20 גברו ההשפעות 
המארכסיסטיות בחוגי האינטליגנציה הרוסית המהפכנית 
והרבה מן המשפילים היהודיים מן הדור הצעיר ראו בתורתו 
של מארפס מצע ראלי לגאולה חברותית כללית. ב׳ ביקש 
למנוע התנגשות אידיאולוגית בין הציונות והמארפסיזם; 
יתר על-כן: הוא ניסה לסגל את דרכי-המחשבה המארכסיס- 
טיים למלחמה במתנגדי-הציונות בתוך הציבוריות היהודית 
(ה״בונד") והרוסית (הסוציאל-דמוקראטים על אגפיהם). 
דבר זה מתבטא ביחוד בחמש המסות שלו: "עמדתנו" (ז. א. 
עמדתה של מפלגת פועלי״ציון)! "היסודות המעמדיים של 
הבעיה הלאומית"! "תנועת-הפועלים היד״ודית במספרים", 
"ההתפתחות הכלכלית של העם היד״ודי"! "הכוונת ההגירה 
היד.ודית״. ואלה יסודות משנתו: 

העם היהודי בגולה, מאחר שהוא "אפסטריטוריאלי", ז. א. 
מחוסר קרקע לאומי, הולך ונדחק שוב ושוב ממקצועות- 
כלכלה "ראשוניים"(חקלאות, מחצבים, תעשיות-יסוד) למקצו¬ 
עות "משנים" (מסחר, תיווך, פקידות, תעשיות קלות), כחלק 
מתהליך כללי זה נדחקים גם הפועלים היהודיים מענפי- 
היסוד החרשתנים לענפים שניים-בדרגד" שעוסקים בסיפוק 
מצרכים. ענפים "משנים" אלה משקלם היחסי הולך ופוחת 
בכלכלה הקאפיטליסטית, בדרך זו מתרופפת הפרודיקטיודות 
של העם היהודי בכללו, ובאותה שעה עצמד, אין ה״פרולטא- 
ריון" היהודי יכול להגיע לידי גיבוש חברותי ומדיני של 
ממש. בלחצם של עמי-הרוב נדחפים ההמונים היהודיים — 
והפועלים בכללם — לשני תהליכים מקבילים: עזיבת 
"עמדות-היסוד" בכלכלה והגירד, מארצות-מגוריהם לארצות 
חדשות. אולם הגירה רגילד, אין בכוחד, לפתור את הבעיה 
היד״ודית מאחר שההתפתחות הקאפיטאליסטית בארצות- 
הפזורה החדשות עתידה להבשיל בתוכן אותן התופעות 
עצמן, שנתגלו בארצות-הפזורה הקודמות. בסופו של דבר 
ידחקו היהודים לארצות מסגרות. ארץ-ישראל היא ארץ כזו. 
משום כך, ומשום אוכלוסייתה הדלילה-ביחס, עשויה היא 



991 


כורוכוג, דג גר —■ כורוסיני, פרגצ׳סקו 


992 


לפתור סופית את הבעיה היהודית ע״י "ריכוזו הטריטוריאלי" 
של העם היהודי. ההתפתחות ה״סטיכית" (ז. א. הבלתי־ 
נמנעת) של הכלכלה הקאפיטאליסטית תביא, איפוא, "בהכרח" 
לידי גישומה של הציונות, כמו שתביא לידי גישומו של 
הסוציאליזם. לסי נוסחתו של ב׳ חסר מעמד־הפועליס היהודי 

פ* 

בגולה "בסים אסטראטגי" למלחמת־מעמדות נורמאלית. בסים 
זה יכול להיווצר במקום הריכוז הטריטוריאלי. רק בו עשוי 
הפרולטאריון היהודי למלא את מצווח המלחמה המעמדית 
ללא סייגים וללא עיכובים פנימיים. כל עוד לא הגיע העם 
היהודי לידי ריכוז טריטוריאלי חייבים כל המעמדות לפעול 
ביחד לשם תבלית משותפת זו. הדבר נכון, במובן ידוע, 
לגבי כל אומה, שלא זכתה בתנאייקיום יסודיים, ז. א. בעצמ* 
אות מדינית, אלא שלגבי העם היהודי השיתוף הכלל-לאומי 
חיוני יותר משום שהוא חסר לא רק עצמאות אלא אף "ריכוז 
טריטוריאלי". 

שינוי ניכר בא בשיטתו של ב׳ בשנות־חייו האחרונות. 

כ׳ נטש אז חלק מן הנוסחות המארכסיסטיות (או המותאמות 

למארפסיזם) שלו. השאיפה לשיבת־ציון הוכרה על*ידיו 

כחיובית בתוקף היסודות ההיסטוריים והדוחנים המיוחדים 

שלה בלא קשר לכשרה של הארץ לשמש בסיס ליצירתו של 

פרולטאריון יהודי עצמאי. המונח "פלשתינה" הוחלף על־ידיו 

ב״ארץ־ישראל". במקום ההסתמבות על "הגירה סטיכית" 

באה התביעה ל״עליה חלוצית". כן נלחם ב׳ במרץ על 

השתתפותם של "פועלי־ציון" בהסתדרות הציונית העולמית. 

ב׳ היה גם מחוקריה החשובים של הלשון היידית. ב 1913 

פירסם (ב״פנקס" של ש. ניגר בווילנה) עבודה מקפת על 

היסודות הבלשניים של היידית. הוא תבע קביעת דיקדוק 

מחייב ללשון זו, תיקונים יסודיים באורטוגראפיה שלה 

והנהגתו של כתיב אחיד בשבילה. בין השאר פירסם מאמר 

על הלשון היידית באנציקלופדיה היהודית־התסית, שנערכה 

ע״י ד״ר י. ל. קצנלסון(בוקי בן יגלי). 

מפחבי־ב׳ נתפרסמו ביידית שני כרכים (ניריורק, 1920 , 

1928 ) ובתרגום עברי כרד אחד בעריכת ז. אברמוביץ ד. 

יצחקי (תל־אביב, 1934 ) וכרך א׳ של כתבים נבחרים המוק¬ 

דשים לחקר שאלת היהודים, בעריכת ז. רובשוב (תל-אביב, 

תש״ד)! בן כונס מבחר של כתבי־ב׳ בגרמנית: 5 נ 1 מ 8021311$1 

570111686 6106 ,$טרמ 210111$ !!תט (וינה, 1932 ) ובאנגלית: 

6 ^ 88 טז 51 0138$ 1116 1 ) 30 רת 1003118 ז 3 א (ניריורק, 1937 ). 

ז. אברמוביץ, בורונוב ותורתו, תרפידי "קונסרס״־בורוכוב 
למלאת 10 שנים למותו, גליון שכ״ב (תרפ״ח)) ש. הר, ד. ב. 
ברוכוב, חייו ופעולותיו, תרצ״א! י. בן צבי, בראשית המפלגה 
!של פוע״צ](בתיד נתבים, כיד א׳: זכרונות ורשויות, תרצ״ו, 

עם׳ 28-21 ) 1 י. בן צבי, נעורי בורוכוב (בחוד; כתבים נב¬ 
חרים, כרד א׳, תש״ד, 18 )! ז. רובשוב, ב. בורוכוב ומורשתו 
(שם, 40-19 ) 1 נ. רוסנשסרייו, המחשבה היד,ודית בעת החד¬ 
שה, כרד א', תש״ה, עם׳ 184 ^ 186 , 211-209 , 243-240 ) ל. 
בורונוב, זנרונות על ד. ב״ .העבר״, 1 , תשי״ג, 1157-151 
י. זאר, באראנאוו אלם טעארעטיקער (בתוד: געקליבענע 
שריפטן, כיד א׳, 1920 )) ש. ל. ציטרון, דריי ליטערארישע 
דורות, 3 . באנד, 1922 , 162-53 זרובבל, בער באראכאוו, זיין 
לעבן און שאפן, באנד 1 , 1926 ! ש. גאלדבערג, ב, בארא- 
כאוו — א אידישער גאון, א מאנאגראפיע, 1946 . 

א. לב. 

בורומא!, קרלז — ס 6 רת 0 ז־ו 60 ס 1 ז 03 — ( 1538 — 1584 ), 

קדוש של הכנסיה הקאתולית. ב׳, שהיה בן למש- 
פחת-רוזנים, נולד בארמון אביו בארונה ( 003 ■!^)) שבצפון 
איטליה. מילדותו גילה נטיות דתיות ובגיל של 12 קיבל 
משרה כנסייתית. שבהכנסותיה השתמש לגמילות-חסדים. 


ב׳ למד משפטים באוניברסיטה של פאוויה וב 1559 הוסמך 
כדוקטור למשפטים. באותה שנה נבחר דודו, החשמן די 
מדיצ׳י, לאפיפיור (פיוס ץ 1 ), וב׳ הוזמן לחצרו. ב׳, שהיה אז 
בן 22 , הועלה ע״י האפיפיור לדרגת חשמן, ומתוך אמונתו 
העזה במטרותיה של הכנסיה מילא את תפקידיו בהת¬ 
להבות. כשמת אחיו היחיד ( 1562 ) ביקשה ממנו משפחתו 
שיתחתן, אך ב׳ נתמנה כארכיהגמון של מילאנו והקדיש 
את כל מרצו לחיזוקה של הכנסיה, שנתרופפה במידה 
ניכרת בהשפעתה של הרפורמאציה. באותה שנה נפתחה 
ועידת-הבנסיה במרנטו ( 1 מט 110 ם 16 > 1 זז 0006111001 ) ובוועי¬ 
דת זו היה ב׳ ידו הימנית של האפיפיור דודו! הוא עמד 
בעקשנות על כך, שהחלטותיה של הוועידה בענייני האמו¬ 
נה והמשמעת הכנסייתית תהיינה חריפות, מדוייקות וחד- 
משמעיות, ולאחר הוועידה הקפיד ב׳ על ביצוען של החל¬ 
טות אלו. בעלי-בריתו הנאמנים היו מסדר-הישועים והאינק¬ 
וויזיציה. משנוכח שהבערות מרובה בציבור הכמרים פתח 
בתי-ספר לכמרים ותמך במסדרים של נזירים ואף יסד 
( 1578 ) עדה בשם 0111311 — מעין מסדר, שנועד לסייע 
בשעת-הצורך לכנסיה, קפדנותו עוררה התנגדות אליו מצד 
הנזירים, שאחד מהם גם התנקש בחייו בידיה ( 1569 ) 1 אולם 
כשב׳ לא נפגע ראה בזה העם נם מן השמים. ב׳ רדף גם 
את הפרוטסטאנטית ומסר אותם לידי האינקוויזיציה, ביחוד 
באותם החלקים של שווייץ שהיו בתחום-שיפוטו. לשם מל¬ 
חמה בפרוטסטאנטים יסד ב׳ במילאנו את הסמינאר ההלווטי. 

האפיפיור דודו ציוה, שהיהודים יבדלו משאר העם בבג¬ 
דיהם. "ובימים ההם היה החשמן בורומי במילאן ויתקדש 
בעיני העם, גם הוא נלוה לשטן על היהודים... למהר חוקי 
האפיפיור וגזירותיו אשר גזר על היהודים" (ר׳ יוסף הכהן. 
עמק הבכא). כמו-כן אירגן ב׳ את רדיפת-המכשפות. ב 1576 , 
כשפרצה מגיפת-דבר במחוזו, גילה ב׳ אומץ־רוח מרובה 
במלחמתו במגיפה. הוא מת ב 1584 ונקבר בכנסיה המרכזית 
של מילאנו. ב 1610 הכריז עליו האפיפיור פאולום ץ כקדוש. 
כל כתביו(ב 5 כרכים) יצאו במילאנו ב 1747 — 1748 . 

1 ^€£ ,. 1 ) 1 ; 1929 , 3 41 , 0 ^ 1 מ 5€ ז 0 . 0 

־;מזג ; 1937-38 10 ^)€ . 5 41 

,$, 3 ז^ €11£41 ^ 7 ז 2 /^/מ^־) 5 ה 6 ^ 10114€ /! 1 )^ 1 

. 1911 

ד. ם. 

בזרזםי;י. פרנצ׳ 9 קז — 1 ת 11 זת 0 ׳ו׳ו 30 — ( 1599 , 

ביסונה, על ימת-לוגאנו — 1667 , רומא), ארדיכל 
איטלקי, מיוצריו של סיגנון הבארוק. — ב׳ בא בצעירותו 
לרומא ועד 1628 עבד בה כהתת בבניין הכנסיה ע״ש פטרום 
הקדוש, שהארדיבל שלה היה אז קארלו מאז־רנו, קרובו ובן- 
עירו של ב׳; באותה שנה שינה את שמו המקורי, קאסטלו, 
לב׳. אחר מות רבו ב 1629 הוסיף ב׳ לעבוד כבנאי ומתכנן 
בהדרכתו של ברניני. ב 1634 חיכנן אח הבניין העצמאי 
הראשון שלו —''הכנסיה "בעלת ארבע המזרקות" ע״ש קאר- 
לוס הקדוש ( 001306 ? 0 •וז:ז 3 ט^ 3116 10 ־ 031 . 5 ) והמנזר 
הסמור לה שבנייתו נסתיימה רק בשנת מותו של ב׳. 
ב 1637 התחיל ב׳ בתיכנונו ובהקמתו של מנזר-הפיליפינים 
הנרחב — אחת מיצירותיו הנאות ביותר. עם התמנותו של 
אינוצנטיום צ כאפיפיור ב 1644 ירש ב׳ את מקומו של ברניני 
כארדיכל של הוואטיקאן! עד 1666 תיכנן בניינים מרובים — 
כנסיות כגון זו שע״ש אייו הקדוש בחצר האוניברסיטד" 




הזיח חכנסיר- ע״׳ע איון היזד\׳מ ברוםא (הארדיב?: פ. כורומיני) 


מנזרים וארמונות שצורותיהם החיצוניות המלאות עניין 
שינו את פני העיר. כן השתתף בארדיכלות הפנימית של 
כמה בנסיות בבולוניה ובנאפולי. — בסוף ימיו היה ב׳ שרוי 
בדיכאון עמוק < הוא איבד את עצמו לדעת. 

ב׳ היה מן הארדיכלים הפורים ביותר, שקמו באיטליה 1 
דמיונו העשיר ושליטתו המשוכללת בכל ענפי־הבנייה — 
לרבות סיתות־האבנים — הירשו לו לפתח בקיצוניות נועזת 
כמה וכמה יסודות סיגנוניים, שהיו מנוגדים בהחלט לאידיזד 
לים הארדיכליים של הרנסאנס — ואף של הרנסאנס המאוחר, 
שעמד כולו בסימן השפעתו של מיכאל־אנג׳לו. בבניינים 
שהקים סטה ב׳ במידה גדלה והולכת מכל הטעמה של השלד 
הארדיכלי, ולעומת זה שאף ליצירת ערכים ציוריים־פרםפק־ 
טיוויים (ע״ע ברוק). באמצעות ארדיכלים שבאו לרומא נת¬ 
פשט סיגנונו באיטליה, בארצות של דוברי גרמנית (דנה, 
מינכן, דרזדן, פראג, ועוד), וכן בממלכה הספרדית משני עברי 
האוקיינוס. כן השפיע — במאוחר יותר — בצרפת (ע״ע 
רוקוקו). להתפשטות רעיונותיו המקוריים של ב' תרמו גם 
2 כרכים בענייני ארדיכלות (- 111 ן> 6 מ 111 :>ומ €010 זו 011 יו 3 5 טק 0 
11 ) 01111 ^ 1 ־ 601 ^^ 13 ^מגז? *ת), שהם מבוססים על רשימות ותר¬ 
שימים של ב׳ (יצאו ב 1720/25 ). 

€ 1 ^$) . 5 , 02 מט^ג .\נ ; 298-306 .קק , 1730 

1€ ג 1 ,זץ 13 מ 11 )€$ . 14 ; 1924 ,. 5 .£ ; 1920 ,(©מגני! 

. 1925 ,^. 5 

מ. כ. 

בוהס, ס 2 ס£ום אפ^יוס ( 6111111 $ .$), 

מפקד רומי בימי הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס. 

ב׳ היה מצוין במידות דומיות קדומות. בהשפעתה של אגרי־ 



חכגסיח "בעלת ארבע המזרקות" ע״ש הארלוס הקדומ, 
רומא (האדריכל: פ. בורומיני) 


פינה, אמו של נירה, נתמנה (ב 52 לספה״ג) ע״י קלאודיום 
קיסר כראש הפרמוריינים. ביחד עם הפילוסוף סנלןה (ע״ע) 
חינך את נירון הצעיר, והוא שהשפיע על הפרטורייניס, 
שיכריזו אותו לקיסר לאחר שמת קלאודיוס ( 54 לספה״נ). 
שלטונו של נירון לא היה שלילי כל־כד כל עוד היתה לב׳ 
ולסנקה השמה עליו. ב׳ התנגד לאגריפינה, שהשתדלה לחזק 
אח השמתה על בנה, אך סירב לשתף פעולה עם נירון כשזה 
האחרון החליט לרצוח אח אמו. משום סירוב זה נתקרר 
יחסו של נירון אל ב׳, וכשמת ב׳ ב 62 לספה״נ חשדו רבים 
בנירון, שמפקד הפרטודיינים הורעל בפקודתו. 

, 3 ; 13 ,^ 1)10, X0 $ט 03$$1 ;ז\^ X י- 1 ^ X ,.ממ 14 , , 01111$ גיז' 

/ס ^מן> ) 1 ^ 1 , 500 ז 16 )חש 14 

, 1 . 1 *ז 0 'ז , 1 ; 51 ^\ 52€ גמ 01 < 1 ; 1903 

. 1924-30 .מלס׳ו , €$$3111  ("מסות בפסיכולוגיה של 
ימינו״. 1883 ; ועוד כרך אזזד ב 1885 ). ב׳ ראה בסופרים 
הנזכרים מורים לשלילה ולא לחיוב, ומכלל זה לא הוציא אף 
את רבו המובד,ק טן, שממנו למד לנתח עובדות ברות הפוזי• 
טיוויזם. ב׳, שכתב קודם לכן חרוזים ונובלות, התחיל מתאר 
את השפעתן של התורות הפסולות בעיניו על בני-אדם 
בעלי-אמצעים, שלבם וזמנם כאחד פנויים לתעתועי-האהבה 
( 1887 , 16 ת 118 ו 6 116112 ־ 01 ; 1885 ,צ^^מצסס 11-6 >ח\ו.). ב 1885 

הופיע הרומאן הגדול שלו 16 ק 1561 ס ^ 1 ("התלמיד"), שבו 
מסופר על "תלמידו" הנאמן של פילוס*ף מפורסם, שדוגל 
בשלילת-המוסר. התלמיד מפתה ב״דם קר" בחורה, וזו, 
כשעמדד, על כוונותיו, מתאבדת; אחיה של הנפטרת מלמד 
סניגוריר, על הצעיר, שנאשם ברצח, אבל הורג אותו 
ביריית-אקדח כשהוא יוצא זכאי מבית-הדין, לפני גוויית 
תלמידו מהרהר הפילוסוף על תוצאות תורתו. ליצירה זו 
של ב׳ היד, הד כביר! היא עוררה ויכוח חריף בין שני 
המבקרים החשובים של אותו זמן: ברינסיר הפסקן ואנאטול 
פראנס הספקן. כשצרפת נזדעזעה על-^י משפט דרייפוס בא 
שינוי מסויים בהשקפותיו של ב׳: הוא החליט אז להילחם 
על שלטמ המסורת בכל תחומי-החיים ונגד החירות במדיניות 
ובדת. מאז נהה ב' אחר ש. מזראס והמלוכנות הסוציולוגית 
שלו, ואף השתדל להוכיח ב 6 ק 3 ז 6 '. 1 (״השלב״, 1902 ), 
שאסור לו, למי שלא נולד בןיעשירים, ל״דלג על שלבים" 
ולהגיע למעמד רם. ב 66 -ו 0 ׳\נ 1 > ״ט (״גירושים״, 1904 ) הביע 
את התנגדותו לגירושים, נ 1 ג> 11 ת 16 > מס^[! £6 שלו("השד 
של הצהרים״, 1914 ) הצדיק דין של כלןה על הקאתולי 
הסוטה מעקרונותיה של הקאתוליות וב 1 ז 0 ומ 1613 > 5 מ $6 £6 
(״טעם המיתה״, 1915 ) השתדל לד,ראות, שהמדע, המבוסס 
על כפירה בעיקר, אינו אלא כוח הרסני. כתביו של ב׳ 
כוללים כמאה כרכים, ביניהם רשמי מסע בא״י ( 1695 ). 
עיקר כוחו של ב׳ הוא בניתוח המעמיק, שהוא מנתח את 
נפשותיהם של אלפי גיבורי-סיפוריו, ובמצבים רבי-המתח, 
שהוא יודע להעמידם בהם< ואולם שאיפתו לשכנע את קוראיו, 





ד 99 


כודז׳ה, פול — כדייג׳, זילים הנדי 


998 


שיש להחזיר את גלגל־הקידמה אחורנית, םוגם בערכם 
האמנותי של סיפוריו. — בשנת 1894 נבחר ב׳ כחבר של 
האקאדמיה הצרפתית. 

-^/;(ליובלו של ב׳) 1923 ,^^ X 

,. 8 . 8 .£ ; 1934 ,. 8 .? ,!) 311 ז 01 ; 1934 ״.ע 

30 ,. 5 .? ; 1937 ,^ 14 ^ £00010 11€ ^ס 01 ^€ץ^ 8 

. 1940 . 9 ^^^ 1 ז 30 1 ^ 

ם. ק. 

מךז׳וא, לאין וי?!ט 1 ר א 1 גי? 1 ט - -"^-תס 01 ;ז\׳מס^. 1 

6015 §ז 8011 11$16 §—( 1851 , פאריס— 1925 , אויה, 
הדפארסמנט של מארן), מדינאי רהוגה־דעות צרפתי. ב׳ 
למד משפטים, נכנס לשירות־המדינה ( 1876 ), נבחר לבית* 
הנבחרים ב 1888 ולסנאט ב 1905 . נמנה עם השמאל הדמו* 
קראטי. היה מיניסטר לענייני-פנים ( 1890 ), לחינוך ( 1850 , 
1898 ), למשפטים ( 1893 ), לענייני־חוץ ( 1896 , 1906 , 1914 ) 
זלעבודה ( 1912 , 1917 ). כמו־כן היה ראש הממשלה של 
צרפת ( 1895 — 1896 ), יו״ר בית־הנבחרים ( 1902 — 1904 ) 
ויו״ר הסנאט ( 1520 — 1923 ). בימי מלחמת*העולם 1 היה מי* 
ניסטר בלי תיק בקאבינט של בריאן. 

ב׳ קנה לו שם בעיקר בזכות פעולתו לשם השלום הבינ* 
לאומי ובזכות התעניינותו הפעילה בתנועות שנלחמות על 
תיקונים חברותיים. כמיניסטר לחינוך סייע בייסודן של או־ 
ניברסיטות, באירגון החינוך התיכון ובהנהגת רפורמה בחי* 
נוך היסודי. ב׳ ייצג את צרפת בוועידות*השלום בהאג 
( 1899 , 1907 ). ב 1903 נתמנה חבר בבית־הדין הבינלאומי 
לבוררות. בזמנו היה מן התומכים הפעילים ביותר ברעיון 
של חבר*הלאומים. לאחר שנתכונן חבו״הלאומים שימש ב׳ 
כנציגה הראשי של צרפת הן במועצת החבר הן במליאתו. 
ב 1919 נבחר כחבר ה״אקאדמיה למדעי הרוח ולמדעייהמדי* 
נה". שנה לאחר מכן הוענק לו פרם־־נובל לשלום. 

ב׳ הוא מייסד האסכולה הצרפתית של הסולידאריזם. 

את משנתו הציע בשני חיבורים: ״הסולידאריות״ ( 11896 
מהדורה שביעית, 1912 ) ו״נסיון לפילוסופיה של סולידא* 
ריות״ ( 1902 < מהדורה שניה, 1507 ). לדעתו של ב׳, מתם* 
קידו של הצדק החברותי לקבוע שוויון של ערך בץ טובת* 
ההנאה שמקבל היחיד מן החברה ובין התרומה שהוא תורם 
לשלומה של החברה. דבר זה לא יושג, לדעתו, אלא בהת* 
ערבותה של המדינה. 

3 ^ 41 €( 01 ז 8115 ,) 15 ^ . 011 ש 1 > 01 . 011 ;.££ 159 .ק , 1925 , 0 ך 18 

תרגום עברי:) . £1 633 ,ק , 01.11 ^ 1947,1 , 3 ^ 94 ^ 14 הזס 6€071 
תולדות המשנות הכלכליות, תשי״א), 

א. ז. 


בורטעסקי או ברטעכיקיי, יבעי א 3 רמ 1 ?יץ׳ - .^.£ 


ממא 0 אז. 1 ז 3 ק 50 —( 1800 , דדלה, סלד טמבוב, רר 
סיה— 1844 , נאפולי), משורר רוסי מחוגו של פושקין. הש¬ 
כלתו קיבל ב׳ ב״קורפום של הפאז׳ים" (בי״ס לקצינים מבני 
המשפחות המיוחסות), אח״כ היה טוראי בחיליהמשמר של 
הצאר. ב 1825-1820 שירת כסגן*קצין בצבא־רוסיה בפינלאנד, 
שהנוף שלה עשה עליו רושם חזק. לאחר שנשתחרר מן 
הצבא התחתן ב׳ ונתיישב במוסקודה. ב 1824 נתפרסם סיפורו 
בחרוזים בשם ״אדה״, שפושקין גמר עליו אח ההלל: מעשה 
בנערה פינית, בת־איכרים, שהולכה שולל ע״י קצין תסי. 
הפואמה ״הנשף״ ( 1826 ) דנה על "לביאה" ממרום*החברד" 
שהופקרה ע״י מאהבה. ״הצוענית״ ( 1831 ) היא, לפי תכנד" 


מעין חזרה על "הנשף", אלא שאת מקום "הלביאה" תופסת 
צוענית. עיקר כוחו של ב׳ בשירה לירית. הטובים בשיריו 
הם: "על מות גיתה", "סינלאנד", "המשורר האחרון", "הגול¬ 
גולת", "המוות האחרון", "מפל־המים", "הסערה", השיר, 
הפותח במשפט "בל תביאני לידי נסיון ללא צורך" (לשיר 
זה חיבר גלינקה [ע״ע] לחן רומאנטי). 

כליריקן נמנה ב׳ על "האסכולה הארזאמאסית" של פוש* 

קין(ע״ע), אבל ביחוד ניכרת בו השפעתו של ביירון, ב׳ הוא, 
אפשר, הבהיר שבמשוררי־רוסיה. החרוז עולו קר, מתכתי, 
מזהיר ובעל צליל. שירת־ב׳ היא אלגית ובלתי-אישית — 
שירת "המשחק הקר" של השכל. כל שיר מטפל בבעיה 
פילוסופית מסויימת, לשוא מבקש המשורר פשר לסתירות 
ולניגודים שבתופעות ז הוא חוזר למקום שיצא ממנו: "סוד 
ההויה״, שאין לו פתרון. ב׳ היה חסר תפיסת-עולם < המוטי' 
ווים העיקריים של שירתו היו: חוסר־התקווה וחוסר-השחר 
שבחיים. 

שיריו של ב׳ ניתרגמו לגרמנית ולצרפתית. כל כתביו 
בשני כרכים נתפרסמו בהוצאה אקאדמית ב 1915 . על ב׳ 

כתבו, בין השאר, המבקר בלינסקי והמשורר ו. בריוסוב. 

/• > 

-ס 6 ו*! 1 (|) 3 ק־ 01 מ 0-6 > 1 מדמק> 1 , 06 ק 6 זא 86 . 0 

,דא 08 חתא 3 א׳ 4 . 0 . 11 ; 11 ,< 1 ק 063 ה€ אמא 

; 1917 . 6 ״\) ,£ ספז־ססאקספד א 83118 >!< 
. 1949 / 0 . 5 .ם 

א. אח. 

3 זךיאם (? 600601 ), כמיתולוגיה היוונית — אל, שמסמל 
את הרוח הצפונית? בנם של אאוכג אלת־השחר, 
ואסטריאום, אל*הבוכבים, ואחיהם של זפירוס, נוטום ואורום 
(אלינדרוחות). ב׳ שוכן, לפי המיתוס, בצפון (בתראקיה או 
בסקיתיה) ומשם הוא מביא את הקור ואת השלג. הוא מצי 
טיין במהימתו ובכוחו. 

כמו־כן מספר המיתוס, שב׳ חטף את אורתיה, בתו של 
ארכתיאוס, מלד*אתונה. מזיווג זה נולדו'שני בנים, זטם 
וקליאיס, שהשתתפו במסע הארגונאוטים (ע״ע). 

האתונאים ראו בב׳ את מושיעם במלחמתם נגד קסרקסס, 
מלדפרס, מאחר שרוח־סערה צפונית הטביעה חלק מססינו* 
תיו של הפולש( 480 לסה״ס). לכבודו של ב׳ הקימו האתונאים 
מזבח על־יד נהר איליסוס — המקום, שבו חטף, לפי האגדה, 
את אורתיה. — על הוואזות מתואר ב׳ כבעל כנסים וזקן. 

ד ד 

. 1 ^־^ 229 , %43 ז, 10€3 { 8 , 131011 ? ; 189 , 11 ^ 

באר 1 ן— 11113111 ^, 

פ * י ? 2 ^ > 

£31 §ט' 1 ׳ 0£ מ 0 ז 83 — (נר 1879 , ראנגפור, בנגאל), 

מדינאי, כלכלן ועסקו סוציאלי אנגלי. לאחר שסיים ב 1902 
את חוק־לימודיו במשפטים באוניברסיטה של אופספורד, 
התמסר לעיון בבעיות כלכליות וסוציאליות. ב 1903/4 פעל 
ברבעי-העוני של לונדון מטעם התנועה הסוציאלית על*שם 
ארנולד טוינבי (ע״ע) וב 1905/8 עסק באירגון של עזרה 
למובטליע ב 1906/8 השתתף בקביעות בעיתון הלונדוני 
1 * 0 ? 8 ח 1 תז 0 ^. כמומחה לביטוח-המובטלים נבנם ב׳ ב 1908 
למשרד-המסחר ( 16 > 3 זז 0£ !זזגסת) והקים לשכות־עכודה 
ומשרד לביטוח-המובטלים. ב 1509 פירסם את ספרו "חוסר* 
עבודה, בעיה של התעשיה״ ( ת 101 לסזק 3 ,זמ 0 ת 1 ׳( 10 קמז 0 ת; 1 
^ 1930 0£ ). בתקופת מלחמת-העולם 1 עבד ב׳ 

במיניסטריון לתחמושת ובמיניסטריון לתזונה, ובין השאר 



999 


כוריג/ וילים הגרי—בוריה, זץ 


1000 


אירגן את קיצוב־המזון. כאות־הכרה על פעולתו בתחום זה 
הועלה ב 1919 לאצילות. ב 1919 — 1937 עמד בראש בית־הספר 
הגבוה לכלכלה ולמדעי-המדינה בלונדון( $€11001 
$010110£$ 1031 ) 011 ? 1 ) 311 0111105 ת £€0 ^ 0 ) וב 1937 — 1945 היה 
הראש ( 101 * 3 ^) של ה״יוגיברסיטי קולג׳" (ץ $11 ' 61 ז\ 111 ז 1 
0011086 } באופספורד. באותן השנים ( 1934 — 1944 ) שימש 
כראש הוועדה לביטוח־המובטלים לפי החוק׳ ובדצמבר 1942 
הגיש ב׳ לפארלאמנט הבריטי את תזכירו המפורסם׳ שנקרא 
על שמו (^ז 0 ק £6 ־- 6 ), בדבר "הביטוח הסוציאלי והשירותים 
הקשורים בו״ ( 1 > 1110 \׳ 1 ) 30 $11031100 מ 101311 ) 8 סס )-!סקס? 
1005 ז\ז 50 , ע״ע בטוח סוציאלי), שהשפיע השפעה מכרעת על 
המדיניות הסוציאלית של בריטניה וכן של מדינות אחרות. 
בקשר לפעולות אלו פירסם ב׳ ב 1944 את ספרו "תעסוקה 
מלאה בחברה חפשית״ ( 00 ־ 1 ? 3 ס 1 10111 זזץס 1 ק 1 מ£ 1111 ? 
׳( 500101 ). כמו־כן ערך שורה של מחקרים היסטוריים־כלכליים 
על תולדות המהירים והמשכורות בכל ארצות־התרבות, 
שבחיבורם השתתפו חוקרים הרבה מארצות שונות. ב' פירסם 
בסידרה זו את הפרק הנוגע לאנגליה ( 255 גז\\ 1 ) 30 1100$ ? 
£1, 1939 מג £081 ס!)— בשנים האחרונות השתתף ב׳ בתיכ* 
נון של ערים חדשות בבריטניה. 

במשך זמן קצר ( 1944/45 ) שימש ב׳ כציר של המפלגה 
הליבראלית בפארלאמנט הבריטי וביוני 1946 קיבל את 
התואר ״בארוך. ב 1947 פירסם את תולדות־משפחתו בשם 
111001 1 ) 03110 13 ^ 10 ("הודו קראה להם"). 

א. ם. י. 

1 '( — 1311 ) 031161111 ( — ( 1300 ״׳ בתץ [ 1111100 ^ 6 ], 

צרפת — 1370 *)׳ מראשי הסכולסטיקה (ע״ע) 
המאוחרת. ב 1328 ו 1340 שימש ב׳ דקאן של האוניברסיטה 
הפאריסאית. ב 1358 עדיין עסק בד! בהוראד- מ 1366 נעלמו 
עקבותיו. — ב׳ היה תלמיד של אוקם (ע״ע)׳ אע״ם שקיבל 
רק חלק מחורת רבו ואף השתתף בחרם׳ שהמלומדים הפארי* 
סאים הטילו ב 1340 על כמה מדעותיו של אוקאם כמתנגדות 
לעקרונות־דגצרות. כאוקאם כר נמנה אף ב' על הזרם הגומי* 
נליםטי(ע״ע גימינליזם). הוא כפר בהנחה׳ שהמושגים 
המופשטים והאוניברסאליים׳ שלדעתו אנו יוצרים לנו לשם 
נוחיותנו׳ מייצגים מציאות מסויימת׳ וטען׳ שרק לעצמים׳ 
שאנו תופסים באינטואיציה ראשונית׳ יש מציאות ממשית 
ורק עליהם אפשר לבסס מדע. תורתיהמדות שלו מבוססת 


על דטרמיניזם יחסי׳ והמשל המפורסם׳ הידוע בשם "חמורו 
של בורידאך, שבאמצעותו כאילו גיסדו ב׳ להוכיח את אי• 
מציאותה של בחירה הפשית׳ הוא המצאה פולמית של מת¬ 
נגדיו: לפי האתיקה השכלתנית האריסטוטלית בוחר האדם 
תמיד בטוב המרובד) ביותר המתגלה לו באמצעות חושיו׳ 
באופן שאין מקום לבחירה חפשית! לפיכך חמור׳ שיעמוד 
לפני שני סלי-תבן׳ שנמצאים במרחק שווה ממנו, יגווע 
בהכרח ברעב מאחר שיימשך אל שניהם במידה שווה. מתוך 
כתביו של ב׳ נראה׳ שלדעתו הרצון עצמו הוא המכריע 
והמאפשר את חופש הבחירה וההחלטה מאחר שהוא מטיל 
משקל נוסף — את משקלו שלו — על כף־המאזנים של 
הספק. השקפה זו, שדדא וולונטאריסטית מיסודה׳ משותפת 
לכל הוגי־הדעות מן האסכולה של אוקאם במאה ה 14 . 

חשיבות מרובה יש ליחס גם להשקפותיו של ב׳ בתהום 
הפיסיקוג הוא מותח ביקורת על הפיסיקה האריסטוטלית׳ 
שלפיה כל חפץ נתון בתנועה בלחי־טבעיח זקוק למגיע 
מחוצה לו(למשל׳ אבן׳ שנזרקה על־ידי היד׳ תוסיף להתקדם 
הודות לאויר המקיף אותה והמגיע ארחה). ב׳ משער׳ שהתנועה 
אינה אלא תוצאה של דחיפה (עזססקומ!), שניתנה לחפץ 
ע״י מגיע, והיא נמצאת ביחס ישר אל המהירות הראשונית 
ואל המשקל הספציפי של החפץ המונע, ואילמלא התנגדות 
האויר וכוח המשיכה, היתה תנועה זו מתקיימת לעולם ן כן 
היה סבור׳ שהנחה זו הלה גם על העצמים השמימיים. אף 
היה הראשון׳ שהטיל ספקות בבנין הקוסמולוגי הפתולמאי, 
שהיה מבוסס על הגלגלים ועל השכלים המניעים אותם׳ 
ומתוך כך נסללה הדרך לתורות הפיסיקאליות של גאלילאו 
וקופרניקום. 

אישיותו של ב׳ שימשה גם נושא לאגדות. בכרוניקות 
של המאה ה 14 מרובים הסיפורים על אודותיו ועל אהבת* 
נואפים׳ שכאילו נתקיימה בינו ובין הנסיכה ז׳אן מנאווארה 1 
סיפורים אלה׳ שהדם נשמע בשירתו של וילון (ע״ע), הם 
ביטוי נאמן לאווירד־) של הסטודנטים הפאריסאים, שבה נוצרו. 

1€ ו 1 ש 3 €מו^ 2 , 1 ר 1 ^וו 1 נ 1 < 1 

1909; 0, ^ 

0x^01^^ ^ ^€71^(171% (10: 3741^1117 

1*(1€(14€7 1920 , €5 ' 1€111 €1 45€ > 01017 ^ 1€ .ה ); 

1 < 1 ., £41 110114/€11€ €1 16$ 4 * 0 ^ 41 / 2 /^ ^^ 170 ״ 

(114 X^\^. 1927; 1(1 4 ) 1 ,״ 

4^010711^ ^ 0x1074 444 ) ^ 174 ) 3 ^ /ש X^\^, (111: €0774774€74* 

444X40714771 (0(4^4(4^14 ^^110(0^^1(44( (>010710744771 , קק , 11 ♦י!״ , 

233-*365, 1937); ^2161 4774 44 )^ 001 ז€} 44 ^ ¥071 ) 01 ,־ 

. 1949 " 4 { 44147 ן 

י. ב. ס. 


סרח הכיד הטביעי־ 




ת^יח הכגסיה ע״ש איו^ ההד 1 ש כמסא (האדריכל: ס. כורומיני) 


מנזרים וארמונות שצורותיהם החיצוניות המלאות עניין 
שינו אח פני העיר. כן השתתף בארדיכלות הפנימית של 
כמה כנסיות בבול 1 ניה ובנאפולי. — בסוף ימיו היה ב׳ שרוי 
כדיכאון עמוק! הוא איבד את עצמו לדעת. 

ב׳ היה מן הארדיכלים הפורים ביותר, שקמו באיטליה 1 
דמיונו העשיר ושליטתו המשוכללת בכל ענסי־הבנייה — 
לרבות סיתות־האבנים — הירשו לו לפתח בקיצוניות נועזת 
כמה וכמה יסודות סיגנוניים, שהיו מנוגדים בהחלט לאידיא* 
לים הארדיכליים של הרנסאנס—ואף של הרנסאנס המאוחר, 
שעמד כולו בסימן השפעתו של מיכאל־אנג׳לו. בבניינים 
שד,קים סטה ב׳ במידה גדלה והולכת מכל הטעמה של השלד 
הארדיכלי, ולעומת זה שאף ליצירת ערכים ציוריים־פרספק* 
טיוויים (ע״ע ברוק). באמצעות ארדיכלים שבאו לרומא נת¬ 
פשט סיגנונו באיטליה, בארצות של דוברי גרמנית (וינר" 
מינכן, דרזדן, פראג, ועוד), וכן בממלכה הספרדית משני עברי 
האוקיינוס. כן השפיע — במאוחר יותר — בצרפת (ע״ע 
רוקוקו). להתפשטות רעיונותיו המקוריים של ב׳ תרמו גם 
2 כרכים בענייני ארדיכלות (- 11 ןן) 6 מ 1€111 מ £01:0 ) 11 [ 0 ז 3 15 וק 0 
!״!תזסזזספ !:אן״מג■!? 118 ), שהם מבוססים על רשימות ותר¬ 
שימים של ב׳ (יצאו ב 1720/25 ). 

, 1 ,^הז^^ 0 חז , 1 ^ 1110 ^ , 350011 ? .י! 

€ 1 ^ 5 ) , 3 ,¥ , 02 מע)\ ; 298-306 ,קק , 1730 

^ 1 <¥ . 11 ; 1924 ,. 3 .¥ ,£ ; 1920 ,( 0110 * 

. 1925 , 3.5 

מ. ב. 

( 11 $ זי 6111 5 ט 1 ת 3 ז£^ . 8 ), 

מפקד רומי בימי הקיסרים טיבריום וקלאודיוס. 

ב' היה מצוין במידות רומיות קדומות. בהשפעתה של אגרי־ 



מכנסיה "נעלת אדנע המזרקות" ע״ש קאר 5 וס הקדוש, 
רוטא (האדריכל: ס. נורוסיני) 


פינה, אמו של נירת, נתמנה (ב 52 לספה״נ) ע״י קלאודיוס 
קיסר כראש הפרטודייגים. ביחד עם הפילוסוף סנקה (ע״ע) 

• 9 •* ^ 

חינך את נירון הצעיר, והוא שהשפיע על הפרטוריינים, 
שיכריזו אותו לקיסר לאחר שמת קלאודיוס ( 54 לספה״נ). 
שלטונו של נירון לא היה שלילי כל־כר כל עוד היתה לב׳ 
ולסנקה השפעה עליו. ב׳ התנגד לאגריפינה, שהשתדלה לחזק 
את השפעתה על בנד" אד סירב לשתף פעולה עם נירון כשזה 
האחרת החליט לרצוח את אמו. משום סירוב זה נתקרר 
יחסו של נירון אל ב׳. וכשמת ב׳ ב 62 לספה״ג חשדו רבים 
בנידון, שמפקד הפרטוריינים הורעל בפקודתו, 

03^5111$ 1)10, X0^, 13; 5. 

, 0 ז€א' ז 0 ז^ק 1 ז 37 / 0 ^//- 1 , 500 ז 1£ >מ 11£ 

, 1 . 1 ץ 61 ז ^/ 4 , 1 ^ 51 זויז^ 13$2 מ 0 כ 1 ,ץ ; 1903 

. 1924-30 . 1 זז 6 ז .^ 4 , €$$311 (! . 11 ; 1909 

בוך!' ( 8£5 ז 8011 ), עיר בלב צדפת, במרחק של כ 180 ק״מ 
דרומית לפאריס ושל כ 210 ק״מ צפונית מערבית 
ללית 1 העיר הראשה בךפארממנט של שר ששטחו 

7,304 ק״מ ומספר אוכלוסיו כ 288x100 . עד 1790 היתה ב׳ 
עיר הבירה של הפרובינציה ברי (ע״ע). מספר תושביה 
של ב׳ כ 51,000 ( 1951 ). 

ב׳ יושבת בגובה של 150 מ׳ מעל פני־הים על גבעה, 
שמתרוממת מעל שטח של ביצות על־יד מקום השתפכותו 
של נהר אורון ( 1 ז 0 ז 11 ^ 7 ) לנהר־יור (טזזיט׳ד) ועל תעלת־ 
ברי המקבלת לאורון והמסעת סירות־משא. ב׳ היא צומת 
וזשובה של מס״ב ועיר־תעשיה, ביחוד של מוצרי־נשק 
וחלקי אוירונים ורכבות, וגם של אריגייצמר, לינוליאום, 
פסנתרים, חרסינה וזבלים כימיים. כמו־כן היא סוחרת בתד 
צדת החקלאית של הסביבה (דגן, יין ועופות). ב׳ — שהיא 










995 


גררז׳—סירז׳ח, פול 


996 



ארמונו ׳ 6 ? ו׳א? שר בגורד (מצד תחצר): סיגנוז גותי םאוחר 


עשירה בבניינים עתיקים—היא אחד מן המדבזים הקדומים 
ביותר של האדריכלות הצרפתית. הגרעין העתיק של העיר 
מוקף ברובו חומה רוסית מן המאה ה 4 . מסביב לעיר נשתס* 
רו גם חלקי־חומה ומגדלים מיה״ב. המפורסמת בכנסיות 
של ב׳ היא הקתדראלה שנבנתה בסגנון גותי במאות ה 13 — 
ה 15 ושהיא מיוחדת בציורי־חלונותיה הרבג^ניס. מן הבניי* 
נים החילונים שבב׳ מפורסם ארמונו של ז׳אק קר( 00601 ), 
שר־הכספים של שארל 1 וןו(בערך ב 1430 ), שאף הוא נבנה 
בסיגנון גותי. 

היסטוריה. ב׳ היתה עיר־הבירה של הביטוריגינ 4 
שבט גאלי, ובמאה ה 1 לפסה״ג כבר היתח ידועה בתעשייח* 
הנשק שלה, יוליוס קיסר בבש אותה ב 52 לפסה״ג והרומים 
קראו לה אז אוריקום(ת 10111 ש 3 ׳\\ 7 ), אבל שמו של שבט הגיטו* 
ריגים לא נשתכח ובתקופת הקיסרות נקראה העיר ביטוריגס 
( 65 § 111 ן 611 ) ומשם זה נוצר ביה״ב השם ב׳. איגוסטוס עזוה 
את ב׳ לבירת הפרובינציה אקויטנתז (ע״ע). הכנטיה הנוצ¬ 
רית הראשונה הוקמה בב׳ באמצע המאה ה 3 , ומאז היתה 
ב' ממרכזי-הכצרות החשובים של צרפת. ששת הארכיהג¬ 
מונים הראשונים שכיהנו בה ועוד 14 מאלה שהיו בה אח״כ 
עד המאה ה 13 הוכרזו לקדושים ע״י הכנסיה הקאחולית. 
אחר מפלתה של הקיסרות המערבית והתמוחת המדיניות 
שאירעו באקוויטאניה היו הארכיהגמונים במשך מאוח-שנים 
אדוני-העיר בפועל. ב 878 כבשו הנורמאנים את ב׳ ועשו 
אדחה לבירת-ריזנות. ב 1101 סופחה ב׳, עם שאר חלקי ברי, 
לאחוזות־המלך. במאה ה 15 , כשצרפת נפלה ברובה הגדול 
בידיהם של מלכי-אנגליה, שימשה ב׳ מרכז ההגנה לשארי־ 
תה של פלכות-צרפת, באופן ששארל נתפרסם כ״מלד 


ב׳ הקטף. משהצליח מלך זה להשתלט על רובה הגדול של 
צרפת הכריז בב׳ ב 1438 את תקנות-הכנסיה, הידועות בשם 
ח״סאנקציה הפראגמאטית של ב׳״. בנו, לואי הו x , שהיה 
יליד-ב׳, יסד בה ב 1463 אוניברסיטה, שנתקיימה עד 1790 . 
באוניברסיטה זו קשורים שמותיהם של כמה מגדולי-המדע 
של צרפת. אחד מתלמידיה היה קלוין. 

על מציאותם של י ה ו ד י ם י בב׳ קודם גירושם של 
היהודים מצרפת ( 1306 ) מעיד שמו של "רחוב-היהודים", 
המצד בה עד היוס? בן נשתמר בו בית-כנסת עתיק. לרא¬ 
שונה נזכרים יהודים בב׳ בתעודות מ 586 ו 624 . ברשימת 
משלמי-מסים בב׳ מסוף המאה ה 13 נזכרים יהודים מרובים. 

ל. ו. כ. — א. י. בד. 

בןךן'ה, פ 1 ל — ז 6 §ז 8011 •סב? — ( 1852 , אמין — 1935 , 
פאריס), סופר צרפתי. ב׳, שאביו היה פרופסור 
למאתמטיקח, למד מתחילה יוונית ורפואה, אך לסוף התמסר 
לספרות. מפלתה של-צרפת במלחמת 1870 ושלטון הקומונה 
הפאריסאית אחריה עשו עליו רושם מדכא, וב׳ רצה לגלות 
את סיבותיה של התבוסה הצןרפתית בליקויים, שמצא בערכי- 
החינוך. שאיפה זו הולידה את מאמרי הביקורת שלו על 
גדולי הסופרים של המאה ה 19 , שכונסו בקובץ בשם £55315 
6 מ 31 זסקמ 1£1 סס 0 516 ס 1 סנ 01 ׳( 5 ק :>!> ("מסות בפסיכולוגיה של 
ימינו״. 1883 ז ועוד כרך אזמי ב 1885 ). ב׳ ראה בסופרים 
הנזכרים מ 1 רים לשלילה ולא לחיוב, ומכלל זה לא הוציא אף 
את רבו המובהק טן, שממנו למד לנתח עובדות ברוח הפוזי' 
טיודזם. ב׳, שכתב קודם לכן חרוזים ונובלות, התחיל מתאר 
את השפעתן של התומת הפסולות בעיניו על בני-אדם 
בעלי-אמצעינ^ שלבם וזמנם כאחד פנויים לתעחועי-האהבה 
( 1887 , 6 מ 1 § 1 מ 6 0106118 ; 1885 , 6115 מז 00 6 ש 1 שמ^). ב 1886 

הופיע הרומאן הגדול שלו 16 ק 1 :> 15 ם £6 ("התלמיד"), שבו 
מסופר על "תלמידו" הנאמן של פילוסיף מפורסם, שדוגל 
בשלילת-המוסר. התלמיד מפתה ב״דם קר" בחורה, וזו, 
כשעמדה על כוונותיו, מתאבדת י אחיה של הנפטרת מלמד 
סניגוריה על הצעיר, שנאשם ברצח, אבל הורג אוחו 
ביריית־אקדח כשהוא יוצא זכאי מבית-הדין, לפני גוויית 
תלמידו מהרהר הפילוסוף על תוצאות תורתו. ליצירה זו 
של ב׳ חיה הד כביר< היא עוררה ויכוח חריף בין שני 
המבקרים החשובים של אותו זמן: ברינטיר הפסקן ואנאטול 
פראנס הספקן, כשצרפח נזדעזעה על-ידי משפט דרייפוס בא 
שינוי מסויים בהשקפותיו של ב׳: הוא החליט אז להילחם 
על שלטון המסורת בכל תחרמי-החיים ונגד החירות במדיניות 
ובדת, מאז נהה ב׳ אחר ש, מזראס והמלוכנות הסוציולוגית 
שלו, ואף השתדל להוכיח ב 6 ק 3 ז 6 '. 1 (״השלב״, 1902 ), 
שאסור לו, למי שלא נולד בן-עשירים, ל״דלג על שלבים" 
ולהגיע למעמד רם. ב 66 -נ 0 ״' 1 נ) הס (״גירושים״, 1904 ) הביע 
את התנגדותו לגירושים, נ 11 ) 011 16 ) £61161000 שלו("השד 
של הצהרים״, 1914 ) הצדיק דין של כלןה על הקאתולי 
הסוטה מעקרונותיה של הקאתוליות וב הסס: 13 16 ) 5605 £6 
(״טעם המיתה״, 1915 ) השתדל להראות, שהמדע, המבוסם 
על כפירה בעיקר, אינו אלא כוח הרסני. כתביו של ב׳ 
כוללים כמאה כרכים, ביניהם רשמי מסע בא״י ( 1895 ). 
עיקר כוחו של ב׳ הוא בניתוח המעמיק, שהוא מנתח אח 
נפשותיהם של אלפי גיבורי-סיפוריו, ובמצבים רבי-המתח, 
שהוא יודע להעמידם בהם! ואולם שאיפתו לשכנע את קוראיו, 











ד 99 


כורז׳זז, סול—בוריג/ וילי 0 הגרי 


998 


שיש להחזיר את גלגל־הקידמה אחורנית, פוגם בערכם 
האמנותי של סיפוריו. — בשנת 1894 נבחר ב׳ כחבר של 
האקאדמיח הצרפתית, 

. 4 ^;(ליובלו של 0 ) 1923 ,^ X1 , 

,. 3 . 3 .£ ; 1934 ,. 3 ; 1934 ,.ע "י/ 

1 )$ ,. 3 . 3 ; 1937 ,€* 9 ^ 0€1010 ^ 

. 0 ^ 19 * 39 ^ 1 ?'/׳///״ 0 $017 

מ. ק. 

מךו׳וא׳ לאין ויקטזר א 11 ;י 5 ט 

$^ 0 ^£ז <^ 60 11$16 §—( 1851 , פאריס — 1925 , אורה, 
הדפארטמנט של מארן), מדינאי והוגה־דעות צרפתי, ב׳ 
למד משפטים, נכנס לשירות־המדינה ( 1876 ), נבחר לבית* 
הנבחרים ב 1868 ולסנאט ב 1905 . נמנד, עם השמאל הדמו־ 
קראטי. היד, מיניסטר לענייני־פכים ( 1890 ), לחינוך ( 1860 , 
1898 ), למשפטים ( 1893 ), לענייני־חוץ ( 1896 , 1906 , 1914 ) 
ולעבודה ( 1912 , 1917 ). כמו־כן היה ראש הממשלה של 
צרפת ( 1895 — 1896 ), יו״ר בית־הנבחרים ( 1902 — 1904 ) 
ויו״ר הסנאט ( 1620 — 1923 ). בימי מלחמת־דיעולם 1 היד, מי¬ 
ניסטר בלי תיק בקאבינט של בריאן, 

ב׳ קנה לו שם בעיקר בזכות פעולתו לשם השלום הבינ¬ 
לאומי ובזכות התעניינותו הפעילה בתנועות שנלחמות על 
תיקונים חברותיים. כמיניסטר לחינוך סייע בייסודן של אד 
ניברסיטות, באירגה החינוך התיכה ובהנד״גת רפורמה בחי¬ 
נוך היסודי. ב׳ ייצג את צרפת בוועידות-השלום בהאג 
( 1699 , 1907 ). ב 1903 נתמנה חבר בבית-הדין הבינלאומי 
לבוררות. בזמנו היה מן התומכים הפעילים ביותר ברעיון 
של חבר-ה לאומים, לאחר שנתכונן חבר־הלאומים שימש ב׳ 
כנציגה הראשי של צרפת הן במועצת החבר הן במליאתו. 
ב 1919 נבחר כחבר ה״אקאדמיה למדעי הרוח ולמדעי-המדי- 
נה". שנה לאחר מכן הוענק לו פרם־־נובל לשלום. 

ב׳ הוא מייסד האסכולה הצרפתית של הסולידאריזם. 

את משנחו הציע בשני חיבורים: ״ד, 0 ולידארי 1 ת״ ( 1896 ; 
מהדורד, שביעית, 1912 ) ו״נסיון לפילוסופיד, של סולידא¬ 
ריות" ( 1602 ; מהדורה שניה, 1907 ). לדעתו של ב׳, מתפ¬ 
קידו של הצדק החברותי לקבוע שוויון של ערד בין טובת־ 
ההנאה שמקבל היחיד מן החברה ובין התרומה שהוא חורם 
לשלומה של החברה. דבר זה לא יושג, לדעתו, אלא בהת¬ 
ערבותה של המדינה. 

141$ ק€^£ 1€€ ז 11 ' 31 €11 $^ 11 ף* £€0110171 $^ 1 ,נוסע? .ס 

4€$ €' 11 ?) 1$$ ^ . 1 ( 0 1€ ) 01 . 011 ;.££ 159 . 7 [ , 1925 ^ 0 ך 1% 

תרגום עברי:) ££ 633 .ק, 01.11 ^ , 1947 , 14€$ ן 711 ת €€0110 11€$ {ז 0€$ ^ 
תולדות המשנות הכלכליות, תשי״א), 

א. ז. 


ב 1 רט* 4 ? 1 קי או 3 רט'??זקי׳ א?רמז 5 יץ״ - .^;.£ 


1 )מא 0 ח 14 ז 3 ק 0 ש — ( 1800 , דז׳לה, פלך טמבוב, רד 
סיד, — 1844 , נאפולי), משורר רוסי מחוגו של פושקין. הש¬ 
כלתו קיבל ב׳ ב״קורפום של הפאדים" (בי״ס לקצינים מבני 
המשפחות המיוחסות), אח״כ היה טוראי בחיל-המשמר של 
הצאר. ב 1825-1820 שירת כסגן-קצין בצבא-רוסיה בפינלאנד, 
שהנוף שלה עשה עליו רוקזם חזק. לאחר שנשתחרר מן 
הצבא התחתן ב׳ ונתיישב במוסקווה. ב 1824 נתפרסם סיפורו 
בחרוזים בשם ״אדה״, שפושקין גמר עליו את ההלל; מעשה 

?ו י 

בנערה סינית, בת-איכרים, שהולכה שולל ע״י קצין רוסי. 
הפואמד, ״הנשף״ ( 1828 ) דנה על "לביאה" מפרום-דיחברה. 
שהיפקרה ע״י מאדיבה. ״הצועניה״ ( 1831 ) היא, לפי תכנד" 


מעין חזרה על "הנשף", אלא שאת מקום "הלביאה" תופסת 
צוענית. עיקר כוחו של ב׳ בשירה ליתת. הטובים בשיריו 
הם: "על מות גיתה", "פינלאנד", "המשורר האחרון", "הגול¬ 
גולת", "המוות האחרון", "מפל־המים", "הסערה", השיר, 
הפותח במשפט "בל תביאני לידי נסיון ללא צורך" (לשיר 
זה חיבר גלינקה [ע״ע] לחן רומאנטי). 

כליריקן נמנה ב׳ על "דואסכולה הארזאמאסית" של פוש- 
קין(ע״ע), אבל ביחוד ניכרת בו השפעתו של ביירון. ב׳ הוא, 

אפשר, הבד״יר שבסשוררי-רוסיד,. החרוז שלו קר, מתכתי, 

< 

מזהיר ובעל צליל. שירת-ב׳ היא אלגית ובלתי-אישית — 
שירת "המשחק הקר" של השכל. כל שיר מטפל בבעיה 
פילוסופית מסויימת. לשוא מבקש המשורר פשר לסתירות 
ולניגודים שבתופעות; הוא חוזר למקום שיצא ממנו: "סוד 
ההדה״, שאין לו פתרון. ב׳ היה חסר תפיסת-עולם; המוטי- 
ודם העיקריים של שירתו היו: חוסר־התקווה וחוסר-השחר 
שבחיים, 

שיריו של ב׳ ניתרגמו לגרמנית ולצרפתית. כל כתביו 
בשני כרכים נתפרסמו בד,וצאה אקאדמית ב 1915 . על ב' 
כתבו, בין השאר, המבקר בלינסקי והמשורר ו. בריוסוב. 

* 9 פ 

י • 

־ס 16 י 11 <ן) 3 קת 0 מ 6 ־ 0 א 1 וז 11 ()> 1 , 08 ק€ת 8611 . 0 

,} 06111 ממאהא' 4 .מ . 11 ; 11 ,, 1 ק 063 ה 0 אחא 

; 1917 . 6 .£ 16€180 יקס 8 ד א 3116 א} 1 ( 

, 1949 , ה 314$$10 / 0 /(ז 0 ^ 1$ ^ ,ץ^) 5 ז 1 ^[ . 5 .ם 

א, אח, 

ב 11 יאם (? 01 ^ 800 ), במיתולוגיה היוונית — אל, שמסמל 
את החח הצפונית; בנם של אאום, אלת-השחר, 
ואסטריאום, אל-הכוכבים, ואחיהם של זפירום, נוטוס ואורום 
(אלים-חחוח). ב* שוכן, לפי המיתום, בצפון (בתראקיה או 
בסקיתיה) ומשם הוא מביא את הקור ואת השלג. הוא מצ¬ 
טיין במהירותו ובכוחו. 

כמדכן מספר המיתוס, שב׳ חטף את אור־תיה, בתו של 
ארכתיאוס, מלך-אתונה. מזיווג זה נולדו'שני בניס, זטם 
וקלאיס, שהשתתפו במסע הארגונאוטים (ע״ע). 

האתונאים ראו בב׳ את מושיעם במלחמתם נגד קסרקסס, 

■ ד ; זו 

מלך-פרס, מאחר שרוח-סערה צפונית הטביעה חלק מספינו- 
תיו של הפולש( 480 ל*-,״ס). לכבודו של ב׳ הקימו האתונאים 
מזבח על-יד נהר איליסום — המקום, שבו חטף, לפי האגדה, 
את אורתיה. — על הדאזות מתואר ב' כבעל כנפים וזקן. 

ד ד 

״ 1 )־ 0 229 , 14$ ' 10€41 { 3 , 131011 ? ; 189 , 11 ז\ , 101115 ) 0 * £€1 ^ 

נורינ׳י וילנם הנרי׳ באדון— 6 § 1 ) 1 ז€זי:> 76 ו 0 ש 1111 ז 11113 זוו, 
• * * י • 

0£ 00 ־ 631 — (נר 1879 , ראנגפור, בנגאל), 

מדינאי, כלכלן ועסקן סוציאלי אנגלי. לאחר שסיים ב 1902 
אח חוק-לימודיו במשפטים באוניברסיטה של אוכספורד, 
התמסר לעיון בבעיות כלכליות וסוציאליות. ב 1903/4 פעל 
ברבעי-העוני של לונדון מטעם התנועה הסוציאלית על־שם 
ארנולד טדנבי (ע״ע) וב 1505/8 עסק באירגון של עזרה 
למובטלים. ב 1€06/8 השתתף בקביעות בעיתון הלונדוני 
1 * 0 ? 2 מ 1 מז 0 )א. כמומחה לביטוח־המובטלים נכנם ב׳ ב 908 נ 
למשרד-המסוזר ( 16 ) 3 זז 0£ 1 ^ז^ 60 ) והקים לשכות-עבודה 
ומשרד לביטוח-דימובטלים. ב 1509 פירסם את ספרו "חוסר- 
עבודה, בעיה של התעשיד,״ (וח 16 ג 01 ש? 3 , 1 מ€ת 1 ץ 10 ק 1 ז €1 תס 
*־' 1930 0£ ). בתקופת מלחמת-העולם 1 עבד ב' 

במיניסטריון לתחמושת ובמיניסטרלן לתזונה, ובין השאר 



999 


גוריג/ ויליס הנרי—כורידן, ז׳ז 


1000 


אירגן את קיצוב־המזון. כאות־הכרה על פעולתו בתחום זה 
הועלה ב 1919 לאצילות. ב 1919 — 1937 עמד בראש בית־הפפר 
הגבוה לכלכלה ולמדעי־המדינה בלונדון ( $011001 מ 10 ) 1.011 
0£5 ם $01£ 1031 ) 011 ? 1 ) 30 1105 ז 01 מ 0 ש£ 0£ ) וב 1937 — 1945 היה 
הראש ( 60 ) 35 ^) של ה״יוניברסיטי ?ולג׳" (ץ) 1 מ€׳ 11 מ 0 
0011686 ) בא 1 כםםורד. באותן השנים ( 1934 — 1944 ) שימש 
כראש הוועדה לביטוח־המובטלים לפי החוק, ובדצמבר 1942 
הגיש ב׳ לפארלאמנט הבריטי את תזכירו המפורסם, שנקרא 
על שמו ()ז 0 ק 6 ?-. 6 ), בדבר "הביטוח הסוציאלי והשירותים 
הקשורים בו״ ( 1 ) 1116 ^ 1 > 311 106 ] 3 י $111 מ 1 800131 מס )ז 0 (ן 6 .? 
1008 ז 1 ז 56 , ע״ע בטוח סוציאלי), שהשפיע השפעה מכרעת על 
המדיניות הסוציאלית של בריטניה וכן של מדינות אחרווג 
בקשר לפעולות אלו פירסם ב׳ ב 1944 את ספרו "תעסוקה 
מלאה בחברה חפשית״ ( 66 ז£ 3 מ 1 )מ 1116 ץ 10 ק 11 ו£ 011 ? 
׳() 50016 ). כמרכן ערך שורה של מחקרים היםטוריים*כלכליים 
על תולדות המחירים והמעזכורוח בכל ארצות־התרבות, 
שבחיבורם השתתפו חוקרים הרבה מארצות שונוו 3 ב׳ פירסם 
בסידרה זו את הפרק הנוגע לאנגליה ( 3868 ז% 1 >מ 3 1068 ־ 1 ? 
1939 יג>מ 813 ת£ ת 1 ). — בשנים האחרונות השתתף ב׳ בתיכ־ 

גון של ערים חדשות בבריטניה. 

במשך זמן קצר ( 1944/45 ) שימש ב׳ כציר של המפלגה 
הליבראלית בפארלאמנט הבריטי וביוני 1946 קיבל את 
התואר ״בארוף. ב 1947 פירסם את תולדות־משפחתו בשם 
מ 1161 ) 0311601 113 )מ 1 ("הודו קראה להם"). 

א. ם. י. 

3 וך'ךן, ןץ — ם 1013 ז 1 ו 6 ״ 3 ^ 1 —( 1300 ״, בתין [ 111106 )^ 8 ], 

צרפת — 1370 ״), מראשי הסכולסטיקה (ע״ע) 
המאוחרת. ב 1328 ו 1340 שימש ב׳ דקאן של האוניברסיטה 
הפאריסאית. ב 1358 עדיין עסק בה בהוראה. מ 1366 נעלמו 
עקבותיו. — ב׳ היה תלמיד של אוקם (ע״ע). אע״פ שקיבל 
רק חלק מחורת רבו ואף השתתף בחרם, שהמלומדים הפארי־ 
סאים הטילו ב 1340 על כמה מדעותיו של אוקאם כמתנגדות 
לעקרונות־הנצרות. כאוקאם כר נמנה אף ב׳ על הזרם הנומי־ 
נליםטי(ע״ע נומינליזם). הוא כפר בהנחה, שהמועוגים 
המופשטים והאוניברסאלייס, שלדעתו אנו יוצרים לנו לשם 
נוחיותגו, מייצגים מציאות מסויימת, וטען, שרק לעצמים, 
שאנו תופסים באינטואיציה ראשונית, יש מציאות ממשית 
ורק עליהם אפשר לבסס מדע. תורת־המדות שלו מבוססת 


על דטרמינחם יחסי, והמשל המפורסם, הידוע בשם "חמורו 
של בורידאן". שבאמצעותו כאילו ניסה ב׳ להוכיח את אי• 
מציאותה של בחירה חפשית, הוא המצאה פולמית של מת* 
נגדיו: לפי האתיקה השכלתנית האריסטוטלית בוחר האדם 
תמיד בטוב המרובה ביותר המתגלה לו באמצעות חושיו, 
באופן שאין מקום לבחירה חפשית! לפיכך חמור, שיעמוד 
לפני שני םלי*תבן, שנמצאים במרחק שווה ממנו, יגווע 
בהכרח ברעב מאחר שיימשך אל שניהם במידה שווה. מתוך 
כתביו של ב׳ נראה, שלדעתו הרצון עצמו הוא המכריע 
והמאפשר את חופש הבחירה וההחלטה מאחר שהוא מטיל 
משקל נוסף — את משקלו שלו — על כף־המאזנים של 
הספק, השק^ן? זו, שהיא וולונטאריסטית מיסודה, משותפת 
לכל הוגיתזדעות מן האסכולה של אוקאם במאה ה 14 . 

חשיבות מרובה יש ליחס גם להשקפותיו של ב׳ בתחום 
הפיסיקה. הוא מותח ביקורת על הפיסיקה האריסטוטלית, 
שלפיה כל חפץ נתון בתנועה בלתי־טבעית זקוק למניע 
מחוצה לו(למשל, אבן, שנזרקה על־ידי היד, תוסיף להתקדם 
הודות לאויר המקיף אותה והמניע אותה). ב׳ משער, שהתנועה 
אינה אלא תוצאה של דחיפה ( 3 גי)ם?מי 1 ), שניתנה לחפץ 
ע״י מניע, והיא נמצאת ביחס ישר אל המהירות הראשונית 
ואל המשקל הספציפי של החפץ המונע, ואילמלא התנגדות 
האדר וכוח המשיכה, היתה תנועה זו מתקיימת לעולם ן כן 
היה סבור, שהנחה זו חלה גם על העצמים השמימיים. אף 
היה הראשון, שהטיל ספקות בבגין הקוסמולוגי הפתולסאי, 
שהיה מבוסם על הגלגלים ועל השכלים המניעים אותם, 
ומתוך כך נסללה הדרך לתורות הפיסיקאליות של גאלילאו 
וקופרניקוס. 

אישיותו של ב׳ שימשה גם נושא לאגדות. בכרוניקות 
של המאה ה 14 מרובים הסיפורים על אודותיו ועל אהבת* 
נואפים, שכאילו נתקיימה כינו ובין הנסיכה ז׳אן מנאווארה ז 
סיפורים אלה, שהדם נשמע בשירתו של וילון (ע״ע), הם 
ביטוי נאמן לאווירה של הסטודנטים הפאריסאים, שבה נוצרו. 

^ . 0 ; 1909 

^ 4 ;תו) 16 11 ז 1 ) 14 ך€^ 4 €1 4 ^ז 0 } 0x 

;( 1920 , 1651565 465 65 665 ח 5616 01017465 <} 11€ זז 9€04€ }*{ 

- 110 ^^ 15511155 * 60 61155 ^^^ 41 165 61 110111/6116 756 ^) 51 <{ 7 /<) ^ 1 ״ 1 ) 1 

50{>^1^*565 <1*4 51^616, 1927 ; 1 ( 1 ., ^01)1^7716 46 151 

1/0101116 4 0x1054 65 4 ?<5x15 <1*4 X^^^. 516616 (1□; €0111111611- 

.קק . 11 *^ 7 , 010110754111 <} 16 > 6 *^^ 1:1050 {<} 650115 * 506 4111 * 55105 ) 5 

233 - 365 , 1937 ); 1)16 ¥0x14*4^61 0^4615 *51* 14• 

]<16*16*., 1949 , 

י, ב. ם. 


סדן£ הכיד השבייעי