האנציקלופדיה 

העברית 

כללית, יהודית וארציעזדאלית 


ביד עזבי 
אוסטרליז - איסטיס 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״בי 
ירושזליט - תעזי־א - תל אביב 




4 ונ] 4£ ק 10 :)ץ:)א£ 


הכרך סודר ונדפס בדפוס "מסדה" בע״מ, תל־אייב. ארבע מן התמונות הצבעוניות ("דאנטה", 
"פרסקו בקבר אטרוסקי", "שלושה דורות׳/ ו״תפילה") נדפסו בדפוס פיצי, מילאנו (איטליה). 
הגלופות הוכנו בצינקוגראפיה הא״י, תל־אביב, ובצינקוגראפיה של מ. פיקובסקי, ירושלים. 
שירטוט המפות והמפיות נעשה על־ידי י. לדנר וי. ב. ברוייר. ההגהות — על־ידי ע. רבין, 
ב. אליצדק. הציורים מבית־הכנסת של דורה אברופוס (בערך "אחרית־הימים") נתפרסמו 
ברשותם של "מוסד ביאליק" ופרום׳ א. ל. סוקניק 


כל הזכויות שמורות להוצאה, ביהוד זכויות תרגום, קיצורים. צילומים והעתקות 
.סדס , 1 או/? 1 ג 0 ס סא 1 ד 81.151 ע? 1 ג 1 ס 1£ !?ס 0¥01 א£ 5¥ ידג 101 מ¥? 00 


|א 1 < £1 זא 81 ? 




המערבת הכללית לכרך ב׳ 


העורך הכללי: 
פרוס׳ יוסן? קלוזנר 


העורך המרכז: 
ד״ר כ. נתניה ו 


מנהל המערכת: 

א. פלאי, 4 . 11 


מחלקת מקצועות היהדות 
מחלקת מקצועות הרוח 
מחלקת מקצועות הטבע 
מחלקת מקצועות הטכניקה 


הרב הפרופ׳ שמחה אסןז, יהושוע גוטמן 
פרוס׳ יומת קלוזנר, ד״ר ב. נתניהו 
ד״ר ישעיהו ליבוביץ 
פרופ ׳ מרדכי ריינר 


המזכירות המדעית 

ש. 5 ״ץ, .*ג / מקצועות היהדות ד״ר מ. ה. בן שמאי / מקצועות המבע אינג׳ נ. קרופניל, / מקצועות הטכניקה 

עורבי המרודות הדאטויים בברד 


מ. אבי ידנזת,.!ג טופוגראפיה וגיאוגראפיה של א״י, 
ארכיאולוגיה כללית וארצישראלית 

ד״ר מ. אבנימלך . גיאולוגיה 

הרב פרופ ׳ ש. אפה.תלמוד, ספרות הגאונים, 

ספרות רבנית, קראות 

פרום׳ ב. אקצין . תורת המדינה 

ד״ר ד. אשבל . מטאורולוגיה 

פרום׳ מ. ביבר " " סוציולוגיה כללית, חסידות 

פרוס׳ א. י. בונאוונטורי׳ ( ז ״ל). . פסיכולוגיה 

ד״ר ח. אורמיאן 

ד״ר א. ביין .ציונות 

מ. בן יחזקאל .. " .. .. חסידות 

פרום׳ נ. בנטויץ' ״ משפט ויחסים בינלאומיים 
ד״ר א. ויטא 

פרופ ז י. בער .תולדות ישראל בספרד 

פרופ ׳ ש. ה. ברגמן . פילוסופיה כללית 

ד״ר נ. רוטנשטרייך 

פרופ׳ יוליוס גוטמן(ז״ל) .. " פילוסופיה עברית 

יהושע גוטמן ספרות הלניסטית ספרות "חכמת ישראל" 

ד״ר פ. ע. גרדנוויץ.מוסיקה 

פרופ׳ ב. דינבורג .תולדות ישראל ברוסיה 

מ. א. הברמן . " " ביבליוגראפיה 

פרופ׳ י. היינמן.. .. פילוסופיה עתיקה 

פרופ ׳ ג. וייל . היסטוריה וספרות תורכית 

ד״ר מ. זהרי .בוטאניקה 

ע. ג. חורץ,.״;>,! ..״/! פרהיסטוריה 

פרוס׳ ג. טדסקי. תורת המשפט 


פרופ ׳ נ. ה. טדר־סיני(טורטשינר) " " בלשנות 

ד״ר א, טרטקובר .סוציולוגיה של היהודים 

ף״ ר מ> יןא ^ י . רפואה מונעת 

ש. ייבין, ^. אגיפטולוגיה 

ד״ר א. מ. ירושלם . היסטוריה כללית 

ר. ד. לב. צבא 

ד״ר יהושע ליבוביץ .. תולדות הרפואה 

ד״ר ישעיהו ליבוביץ .. מרעי הטבע, רפואה 

ד״ר ב. מייזלר .המזרח הקדמון 

מ. מנדילוב, ^ .ספרות אנגלית 

פרופ׳ מ. צ. סגל .פרשנות המקרא 

ד״ר מ. פלסנר . איסלאם 

פרופ׳ ח. פרי(פלאום) הבלשנות והספרויות הרומאניות 

פדום׳ א. ה. פרנקל .מאתימאט־קה 

פרוס׳ א. צ׳ריקובר ״ .. היסטוריה יוונית ורומית 
פרופ׳ מ. ד, קאסוטו מקרא, תולדות ישראל באיטליה 
פרוס׳ ר. קבנר עורך־יועץ למדור היסטוריה כללית 
פרוס׳ י. קלוזנר ספרות עברית חדשה, תק־פת הבית השני 

ד״ ר י. ל. רוקה .רפואיז 

ד״ר בצלאל (ספיל) רות " תולדות ישראל באנגליה 

ד׳ ר ק. שווארץ . אמנות 

פריס' מ. שדבה. המדור הקלאסי 

ד״ר י. שטנר . גיאוגראפיה 

ד״ר ח. שירמן . השירה העברית ביר,"ב 

פרוס' ג. שלים .קבלה 

י. שמעוני .המזרח החדש 
































רשימת המחברים הפלשתתפים בכיר ב׳ 


אבידור (בורשטין) משה, ד״ר 

תל־אביב / תולדות ארצות הברית 

אבי יונה מיבאל, .א 

ירושלים, סגן מנהל ארכיון צבא ההגנה לישראל / טופוגראפיה 
וגיאוגראפיה של א״י : ארכיאולוגיה כללית וארצישראלית 

אבנימלף משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברי.: / גיאולוגיה 

אוטיץ אמיל, ר״ד 

פראג, פרופסור באוניברסיטה / פילוסופיה 

אוליצקי אריה ל., ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / באקטריולוגיה 

אוסטרוגורסקי גיאורג, ד״ר 

בלגראד, פרופסור באוניברסיטה / ביזאנטיניסטיקה 

אורמיאן חיים, ר״ד 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / פסיכולוגיה: חינוך 

אורמן יעקב, ד״ר 

ירושלים / מקרא 

אייזנשטאדט שמואל נ., ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

אילון שמואל, אינג' 

חיפה / טכניקה 

אירמאי שרגא, אינג , 

חיפה, מורה בטכניון העברי / טכניקה 

אלטבאואר משה, ד״ר 

תל־אביב / בלשנות סלאווית 

אלקושי גדליהו, ר״ד 

ירושלים / ספרות עברית חדשה 

אפן! שמחה, הרב 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית. שופט בית־הדין העליון/ 
ספרות הגאונים; ספרות רבנית; קראות 

אקצין בנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תורת המדינה 

ארהרד ולטר, ד״ר 

ירושלים / ביטוח 

ארזי אברהם, ד״ר 

ירושלים / תלמוד 

אשבל רב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מטאורולוגיה 

אשכנזי שמואל 

ירושלים / ספרות רבנית 

באומגארדט דוד, ד״ר 

וואשינגטון, ספריית הקונגרס / פילוסופיה 

בונאוונטורה אנצו יוסף (ז״ל), ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פסיכולוגיה 

בושוויץ אורי, ד״ר 

רמת־גן / תולדות גרמניה וארצות השפלה 

ביין אלפס, ר״ר 

ירושלים, הארכיון הציוני המרכזי / ציונות 

ביינארט חיים, 

ירושלים / תולדות ספרד וארצות אמריקה הלאטינית 


ביקלם יעקב, ר״ר 

תל־אביב / אורולוגיה 

כירמאן אברהם 

ירושלים / ספרות כללית 

כן גוריון דוד 

ירושלים, ראש ממשלת ישראל / הערך "אהדות העבודה' 

כן דור עמנואל, ד״ר 

ירושלים, סגן מנהל מחלקת העתיקות של ממשלת ישראל / 
אגיפטולוגיה 

כן יחזקאל מרדכי 

ירושלים / חסידות 

כן שמאי מאיר הלל, ר״ר 

ירושלים / מדעי הטבע 

כן תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / מינראלוגיה ופטרוגראפיה 

בנטויץ , נורמאן, ר״ר 

ירושלים, פרופ׳ באוניברסיטה העברית / משפט ויחסים בינלאומיים 

כניהו מאיר 

ירושלים / תולדות ישראל בארצות המזרח והבאלקאן 

בסט צ׳ארלז ה., ד״ר 

טורונטו, פרופסור באוניברסיטה / הערך אינסולין 

בער יצחק, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות ישראל בספרד 

בקי רוברטו, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית: מנהל מחלקת הסטאטים* 
טיקה של ממשלת ישראל / סטאטיסטיקה ודמוגראפיה 

ברגמן יהודה, הרב ר״ר 

ירושלים / פולקלור יהודי 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

בר־הלל יהושוע, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה חדשה 

כרויר יוסף, אינג , 

חיפה, פרופסור בטכניון העברי / טכניקה 

כרכוז משה, ר״ר 

תל־אביב / המזרח הקדמון 

כדש משה, אינג , 

חיפה / טכניקה 

גוגנהייס קארל, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / תורת התזונה 

גוטמן יהושע 

ירושלים / מקרא; תולדות בית שני; ספרות הלניסטית 

גוטמן יוליוס (ז״ל), ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה עברית 

גולדברג לאח 

תל־אביב / ספרות דוסית 

גולדשמידט אלישבע, ד״ר 

ירושלים, עוזרת־מחלקה באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

גולדשמידט דניאל, ד״ר 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תפילות, חזנות 
וליטורגיה יהודית 


11 


רשימת המחברים 


12 


גורמן משה 

ירושלים / גיאוגראפיה 

גלבר נתן מיכאל, ד״ד 

ירושלים / תולדות פולניה וליטר.! תולדות ישראל בפולניה. בליטה 
ובאוסטריה! ציונות 

גרכר יונינה,. 1 ג 

ירושלים, עוזרת באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

גרדנוויץ פ. עמנואל, ד״ר 

תל־אביב / מוסיקה 

גרזון־קיבי אסתר, ד״ד 

ירושלים / מוסיקה 

גרינבוים יצחק 

ירושלים, חבר הנהלת הסוכנות היהודית / ציונות 

גרץ אהרן 

ירושלים, סגן מנהל מחלקת הסטאטיסטיקה של ממשלת ישראל / 
נקודות ההתיישבות בארץ־ישראל 

דכורצקי אריה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מאתימאטיקה 

דוסטרובסקי אריח, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / דרמאטולוגיה 

דורמאן מנחם 

גבעת־ברנר / סוציאליזם 

דינאכורג כן ציון 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית! חבר הכנסת / תולדות 
ישראל בתקופה החדשה! תולדות ישראל ברוסיה 

הכרמן אכרהם מאיר 

ירושלים, מנהל ספריית שוקן / ביבליוגראפיה 

חיילפרין ליפמאן, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / נורולוגיה 

היינמאן יצחק, ד״ד 

ירושלים, פרופסור / פילוסופיה עתיקה 

הילכיץ אלתר, הרב 

ירושלים / תלמוד 

הירשכרג חיים זאם, ד״ד 

ירושלים, מנהל המחלקה לענייני המוסלמים והדרוזים במשרד 
הדתות / איסלאם! מקרא 

הלפרין אכרהם ,. 80 .וג 

ירושלים, עוזר באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

המאירי אכיגדור 

תל־אביב / ספרות הונגארית 

חרטום אליהו שמואל, ד״ד 

ירושלים / מקרא 

ואלנטין הוגו, ד״ד 

אופסאלה, פרופסור באוניברסיטה / תולדות ישראל בשוודיה 

וולמאן כונס, ד״ד 

ניו־יורק / סוציאליזם כללי ויהודי 

וולמאן משח, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / אנאטומיה פאתולוגית 

ודלף משה, ד״ד 

תל־אביב / פסיכואנאליזה 

ויטא אשר, ד״ד 

ירושלים, משרד המשפטים של ממשלת ישראל / משפט ויחסים 
בינלאומיים 

וייל גוטהולד,. ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה וספרות 
תורכית 

וילהלם י. דוד, הרב ד״ד 

שטוקהולם, הרב הראשי של יהודי שוודיה / נצרות 


ויץ־כהן לאה,. 110.80 ,."ס. 00 

ירושלים / גיאוגראפיה 

ורדי חיים, ד״ד 

ירושלים / היסטוריה וספרות איטלקית! נצרות 

ורנד אריק, ד״ד 

סינסינאטי, פרופסור למוסיקה יהודית ב״היברו יוניון קולג׳"/ 
מוסיקה יהודית 

זהכי־גולדהאמר אריה (ז״ל), ד״ד 

חיפה / ציונות 

זהרי מיכאל, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / בוטאניקה 

זולאי מנחם, ד״ד 

ירושלים, המכון לחקר השירה העברית / השירה העברית ביה״ב 
(פיוטים) 

זליקין דוד, ד״ד 

ירושלים / מאתימאטיקה 

חורון עדיה ג.,.״ 00.1,0 

ניו־יורק / פרהיסטוריה 

מרפקי גד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תורת המשפט 

טור־סיני(טורטשינר) נפתלי הירץ, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות עברית! מקרא 

טרוי יוסףז, ד״ד 

ירושלים / אורתופדיה 

טרוום פאולו, ד״ד 

רומי, חבר הפארלאמנט האיטלקי / סוציאליזם באיטליה 

טדטקוכר אריה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה של עם ישראל 

יואלי מאיר, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / רפואה 

יונאם חאנם, ד״ד 

אוטאווה, פרופסור בקארלטון קולג׳ / פילוסופיה עתיקה! נצרות 

ירדן יוסףז, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / כימיה 

ירדני יעקב, ד״ד 

ירושלים / אודונטולוגיה 

ייכין שמואל,. 1 . 4 ג 

ירושלים, מנהל מחלקת העתיקות של ממשלת ישראל / מקרא! 
אגיפטולוגיה 

ירושלם אדמונד מאיר, ד״ד 

ירושלים / היסטוריה כללית 

בהן מכסימיליאן, ד״ד 

תל־אביב / ארדיכלות 

בהנא יצחק זאב, הרב ד״ד 

ירושלים / תולדות ישראל בצ׳כוסלובאקיה (בוהמיה ומוראוויה) 

כהנא פנואל, ד״ד 

ירושלים, מחלקת העתיקות של ממשלת ישראל / אמנות וארכי¬ 
אולוגיה קלאסית 

כוהן חיים ה., ד״ד 

תל־אביב / צבא 

כ״ץ שמחה, . 1 \. 

ירושלים / תולדות ישראל ברוסיה; היסטוריה וספרות רוסית! 
סוציאליזם 

לב רפאל ד. 

תל־אביב, מנהל ארכיון צבא ההגנה לישראל / צבא 

לבקוכיץ אלברט, ד״ד 

חיפה / פילוסופיה עתיקה 



13 


רשימת המהכריב 


14 


לוינסון אברהם 

תל־אביב /, ספרות יידית 

לוי רודולח, ד״ר 

חולון / כלכלה 

ליכוכיץ יהושע, ד״ר 

ירושלים / תולדות הרפואה 

ליכוכיץ ישעיהו, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית/מדעי הטבע; פילוסופיה 

ליבם יוסף, ד״ר 

ירושלים / המדור הקלאסי 

ליכטנשטיין צרי, ד״ר 

היפה/ תולדות ישראל בספרד. בגרמניה ובצרפת: קראות; חכמת־ 
ישראל 

לעמאן יוסי?, ד״ר 

יד שלים, בית החולים האוניברסיטאי ״הדסה״ / לרינגולוגיה 

לנדאו פאול, ד״ר 

תל־אביב / תיאטרון וספרות גרמנית 

לנדסברג ראובן, ד״ר 

תל־אביב / טכניקה 

לנדסהוט זיגפריד, ד״ר 

ירושלים / סוציולוגיה ותורת המדינה 

לשצ׳ינסקי יעקב 

ניו־יורק / דמוגראפיה וסטאטיסטיקה של עם ישראל 

מדן מאיר,.זג 

ירושלים / בלשנות עברית 

מהלר־פדאנק ורה, ד״ר 

תל־אביב / פסיכולוגיה אינדיווידואלית 

מוצל,ין תיאודור, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מאתימאטיקה 

מייזלר בנימין, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / המזרח הקדמון; מקרא 

מיינץ משה א., ד״ר 

רמת־גן / איסלאם 

מירון(מילר) מאיר, ד״ד 

חיפה / בלשנות וספרות גרמנית 

מלמט אברהם, .זג 

תל־אביב/ המזרח הקדמון; מקרא 

מנדילוב אדם אברהם,.זג 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / בלשנות וספרות אנגלית 

מנדלסון היינריך, ד״ד 

תל־אביב, המכון הביולוגי־פדאגוגי / זואולוגיה 

מנצ׳ל שלמה יצהר" ד״ד 

ירושלים / תולדות גרמניה 

מרגליוה א. 

ירושלים / תלמוד 

מרקמה מכם, ד״ר 

תל־אביב / חיי המין 

נוימארק יהושוע, ד" ר 

ירושלים / פילוסופיה עברית : נצרות 

נתניהו כ., ד״ד 

ירושלים / היסטוריה כללית חדשה; ספרויות שונות: ציונות 

סאב לואים פ., ד״ד 

ניו־יורק, מרצה בסיטי קולג׳ / ספרויות רומאניות 

פנל משה צבי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פרשנות המקרא 


סומפולינסקי מאיר 

מקוה־ישראל / הספרויות הסבןאנדינאוויות 

סטוצ׳כסקי יהויבין 

תל־אייב / מוסיקה 

סימון עמנואל, ד״ר 

תל־אביב / ספורט 

פוזנאנסקי א. י. י. 

ירושלים / פילוסופיה חדשה 

פוזנר עקיבא כרו,־, הרב ד״ד 

ירושלים/ ספרות רבנית 

פולאק אברהם נ., ד״ר 

תל־אביב/תולדות רוסיה, בולגאריה וספרד הערבית; המזרח הדהוק; 
ארמניה; כזריה, ועוד 

פוליצר היינץ, ד״ר 

ברין מור (אה״ב), מרצה בקולג' / ספרות גרמנית 

פונקנשטיין יוס!ז, ד״ד 

ירושלים / תולדות גרמניה וצרפת 

פוקס אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / היסטוריה יוונית ורומית 

פוקם דוד רפאל, ד״ר 

בודאפשט / בלשנות 

פטאי רפאל, ד״ד 

ניו־יורק / אתנולוגיה ופולקלור 

פטאי שאול, ד״ד 

ירושלים / כימיה 

פייגנכאום אריה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אופתאלמולוגיה 

פייגנכוים יעקב, ד״ד 

ירושלים / תעשיית מזונות 

פיינכרון נעמי, ד״ר 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / בוטאניקה 

פיינסוד ישעיהו, אינג׳ 

ירושלים / טכניקה 

פירסט אהרון, ד״ר 

ירושלים / תולדות ישראל בהונגאריה 

פלסנר מאיר, ד״ר 

ירושלים / איסלאם 

פראגר יוסר, ד״ר 

חיפה / נורולוגיה ופסיכיאטרית 

פראגר משה 

בני־ברק / הערך אושוינצ׳ים 

פראנקנטאל־כלוך לאה, ד״ר 

ירושלים, עוזרת־מחלקה באוניברסיטה העברית / כימיה 

פרוים ואלטר, ד״ר 

תל-אביב, מנהל מחלקת הסטאטיסטיקה של הסתדרות העובדים /. 
סוציאליזם 

פרי(פלאום) הירם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בלשנות והכרויות 
רומאניות 

פרידמאן א ינבט, ד״ד 

חיפה / פסיכולוגיה 

פריימאן אברהם חיים (;"ל), ד״ד 

ירושלים, מרצד, באוניברסיטה העברית / סשפש עברי 

פרלמאן אברהם 

ירושלים, מפקח על החינוך המקצועי / חינוך 

פרנקל אברהם הלוי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מאתימאטיקה 



15 


רשימת המחברים 


16 


פרץ (לוינשטיין) משה, ר״ר 

ירושלים, שופט בבית־משפט השלום / משפט 

צוואנציגר מנחם, ר״ר 

חיפה / קולנוע 

צונדר, הרמאן, ר״ר 

ירושלים, פרופסור, ביד,״ח ״ביקור חולים״ / רפואה 

צידרוביץ גרשון, ר״ר 

תל־אביב / תורת הכלכלה 

צמח עדה, ־ 1.4 ג 

ירושלים / תולדות צרפת 

צ׳ריקובר אביגדור, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה יוונית ורומית! 
מצרים בתקופה ההלניסטית 

קאסוטו משה דוד, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מקרא; תו״י באיטליה 

5 ןבנר רלבארד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה כללית חדשה 

קוליב דוד ה., ר״ר 

ירושלים / תולדות אנגליה והדומיניונים 

קלוזנר יהודה אריה, . 1.4 ג 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות כללית 

קלוזנר יוסף, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות בית שני; ספרות 
עברית חדשה; ציונות 

קליוטש משה, . 4 .מנ 

תל־אביב / ביוגראפיה 

קלייברג יוליום, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / רפואה 

קסטנברג־גלאדשטיין רות, ר״ר 

ירושלים / נצרות 

קסטנברג לאו, פרופ׳ 

תל־אביב / מוסיקה 

קרופניק נחום, אינג' 

חיפה / טכניקה 

קריגר שמעון,.. 1.4 \נ 

ירושלים / אינדולוגיה 

קדסל גצל 

תל־אביב / עתונות עברית 

רכינוכיץ אלפרד (ז״ל),. 1.4 ג 

ירושלים / מיתולוגיה יוונית 

רבינוביץ יצחק, אינג׳ 

חיפה / טכניקה 

רבינוביץ צכי מאיר 

בת־ים / חסידות 

רוזנראוף חיים, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / בלשנות קלאסית 

רוטנשטרייך נתן, ד״ד 

ירושלים, הבר״מחקר באוניברסיטה העבריח / פילוסופיה חדשה 

רוקח יהודה לים, ד״ד 

ירושלים / רפואה 

רהמילכיץ משה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / רפואה 

ריינר מרדכי, ד״ר 

חיפה, פרופסור בטכניון העברי / טכניקה 


דיים טשרנה, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / בוטאניקה 

רייפר מנפרד, ר״ר 

תל־אביב / תולדות ישראל ברומניה 

שאקי יצחק, ד״ד 

ירושלים, משרד המשפטים של ממשלת ישראל / פילוסופיה ותורת 
המדינה 

שווארץ קארל, ד״ר , 

תל־אביב / אמנות 

שוובה משה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ספרות יוונית 

שוחט עזדיאל,.. 4 .*ג 

ירושלים/היסטוריה כללית! תולדות ישראל בימי־הביניים 

שוחטמן ברוד, 1 \נ 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תו״י ברוסיה 

שטייגר נפתלי, אינג' 

חיפה, אסיסטנט בטכניון העברי / טכניקה 

שטיינברג חנה 

לונדון / פסיכולוגיה 

שטייניץ היינץ, ר״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

שטנר יצחק, ד״ד 

תל־אביב / גיאוגראפיה 

שטרן שמואל מ., ^.!׳ג 

ירושלים / איסלאם 

שיף פריץ, ד״ד 

ירושלים, בית הנכות הלאומי בצלאל / אמנות 

שירמאן חיים, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / השירה העברית ביה״ב 

שבטר חיים,. 4 . .פ 

ירושלים / ספרות אנגלית 

שבטר יהושוע, ר״ר 

ירושלים / כימיה 

שלום גרשום, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 

שליט אברהם, ד״ר 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / תרבות יוון ורומי; תולדות 
בית שני 

שמוש יצחק 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / הספרות הערבית החדשה 

שמעוני יעקב 

תל־אביב, מנהל המחלקה לארצות אסיה במשרד החוץ / המזרח החדש 

שנברג דב, אינג׳ 

חיפה, מרצה בטכניון העברי / טכניקה 

שפאל לאו 

ניו־יורק / תולדות ישראל בארצות הברית 

שפיץ יוחנן, אינג׳ 

חיפה / טכניקה 

שפיצר משה, ד״ד 

ירושלים / אינדולוגיה 

שפירא בנימין, ד״ד 

ירושלים / כימיה 

שדוני ש. 

ירושלים / מיתולוגיה יוונית 



ראשי־תיבות של שמות המחברים 


= יוסף פונקנשטיין 

י. פ. 

= אלכס ביין 

א. ב. 

= ישעיהו פיינסוד 

י. פ. 

= אורי בושוויץ 

א. בו. 

= יוסף פראגר 

י. פר. 

= אלישבע גולדשמידט 

א. ג. 

= יוסף קלוזנר 

י- ק¬ 

= אהרון גרץ 

א. גר. 

= יצחק שטנר 

י. ש. 

= אריה דבורצקי 

א. ד. 

= יהושוע שכטר 

י. שכ. 

= אברהם הלפרין 

א. ה. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= אלתר הילביץ 

א. .;י. 

= יהושע ליבוביץ 

יהו. ל. 

= אברהם הלוי פרנקל 

א. ה. פ. 

= יוליום גוטמן (ז״ל) 

יו. ג. 

= אשר ויטא 

א. ו. 

= יצחק גרינבוים 

יצ. ג. 

= אריה זהבי־גולדהאמר (ז״ל) 

א. ז. ג. 

= לאה גולדברג 

ל. ג. 

= אברהם חיים פריימאן(ז״ל) 

א. ח. פ. 

= ליפמאן היילפרין 

ל. ה. 

= אריה סרטקובר 

א. ט. 

= לאה פראנקנטאל־בלוו 

ל. פ.־ב. 

= אנצו יוסף בונאוונטורה (ז״ל) 

א. י. ב. 

= לואיס פ. סאס 

ל. ם. ס. 

= אברהם לוינסון 

א. ל. 

= המערכת 

מ. 

= אריה ל. אוליצקי 

א. ל. א. 

= משה אבנימלך 

מ. א. 

= אברהם מאיר הברמאן 

א. מ. ה. 

= מיכאל אבי יונה 

מ. א. י. 

= אדמונד מאיר ירושלם 

א. מ. י. 

= משה א. מיינץ 

מ. א. מ. 

= אברהם נ. פולאק 

א. נ. פ. 

= משה אלטבאואר 

מ. אל. 

= אריה פייגנבאום 

א. פ. 

= מאיר בניהו 

מ. ב. 

= אהרון פירסס 

א. פ. 

= משה ברש 

מ. בר. 

= אביגדור צ׳ריקובר 

א. צ׳. 

= מנחם דורמאן 

מ. ד. 

= אברהם שליט 

א. ש. 

= מאיר הלל בן שמאי 

מ. ה. ב. 

= אליהו שמואל הרטום 

א. ש. ה. 

= מיכאל זהדי 

מ. ז. 

= אברהם פרלמאן 

אב. פ. 

=־ מנחם זולאי 

מ. זו. 

= בנימין אקצין 

ב. א. 

= מאיר יואלי 

מ. יו. 

= בן ציון דינאבורג 

ב. ד. 

= מכס מרקוזה 

מ. מ. 

= בצלאל רות 

ב. ר. 

= מאיר סומפולינסקי 

מ. ס. 

= ברוך שוחטמאן 

ב. ש. 

= מאיר פלסנר 

מ. פ. 

= גדליהו אלקושי 

ג. א. 

= משה פראגר 

מ. פר. 

= גוטהולד וייל 

ג. ו. 

= משה צבי סגל 

מ. צ. ס. 

= גד טדסקי 

ג. ט. 

= משה קליוטש 

מ. ק. 

= גרשון צידרוביץ 

ג. צ. 

= מנפרד רייפר 

מ. ר. 

= גרשום שלום 

ג, ש. 

= משה שוובה 

מ. ש. 

= דב אשבל 

ד. א. 

= משה פרץ 

מש. פ. 

= דוד בן גוריון 

ד. ב. ג. 

= נורמאן בנטויז׳ 

נ. ב. 

= דוד רפאל פוקס 

ד. ר. ס. 

= נפתלי הירץ טור־סיני (טורטשיני־ 

נ. ה. ט. 

= הוגו ואלנטין 

ה. ו. 

= נתן מיכאל גלבר 

נ. מ. ג. 

= היינריך מנדלסון 

ה. מ. 

=• נעמי פיינברון 

נ. 6 . 

= היינץ פוליצר 

ד- 0 . 

= נחום קרופניק 

נ. ק. 

= היינץ שטייניץ 

ה. ש. 

= עקיבא ברוך פוזנר 

ע. ב. פ. 

= ואלטר פרויס 

ו. פ. 

= עדיה ג. חומן 

ע. ג. ח. 

= זיגפריד לנדסהום 

ז. ל. 

= עזריאל שוחט 

ע. ש. 

= חיים אורמיאן 

ה. א. 

= פנואל כהנא 

ם. כ. 

= חיים ביינארט 

ח. ב. 

=־ פאול לנדאו 

ם. ל. 

= חיים ורדי 

ח. ו. 

= פ. עמנואל גרדנוויץ 

פ. ע. ג. 

= חיים זאב הירשברג 

ח. ז. ה. 

= צבי ליכטנשטיין 

צ. ל. 

= חירם פרי (פלאום) 

ח. פ. 

= קארל שווארץ 

ק. ש. 

- חיים רוזנראוך 

ה. ר. 

= ר. לנדסברג 

ר. ל. 

= טשרנה דיים 

ט. ר. 

= רודולף לוי 

ר. לו. 

= יעקב בן תור 

י. ב. 

= ריכארד קבנר 

ר. ק. 

= יעקב ביקלס 

י. בי. 

= רות קסטנברג־גלאדשטיין 

ר. ק.־ג. 

= יהושע גוטמן 

י. ג. 

= שמחה אסף 

ש. א. 

= יונינה גרבר 

י. גר. 

= שמואל אשכנזי 

ש. אש. 

= יצחק היינמאן 

י. ה. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= יצחק זאב כהנא 

י. ז. כ. 

- שמואל ייבין 

ש. י. 

= יוסף טרוי 

י. ט. 

= שמחה כ״ץ 

ש. כ. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= שמואל נ. אייזנשטאדט 

ש. נ. א. 

= יוסף לכמאן 

י. לב. 

= שמעון קריגר 

ש. ק. 

= יהושוע נוימרק 

י. נ. 



= יהויכין סטוצ׳בסקי 

י. ס. 



ראשי־תיבות וקיצורים" 


*"ב = אלף בית 
אב״ד = אב בית־דין 
אדמו״ר = אדוננו מורנו ורבנו 
אה״ב = ארצות־הברית 
אה״ע = אבךהעזר 
אדם = אומות מאוחדות 
אח״ב = אחר־כך 
א״י = אר׳דישראל 
איט׳ = איטלקית 
איכ״ר = איכה רבתי 
אנג׳ = אנגלית 
אע״ם = אף־על־פי 
אעפ״ב = אף־על־פי־כן 
אר״י = (ה)אלהי ר׳ יצחק (לוריד.) 

אשכנזי ר , יצחק 
ב״ב = בבא בתרא 
בי״ד = בית־דין 
ביהמ״ש = בית־המשפט 
בי״ח = בית־חרושת 
ביכ״נ, גם בכ״נ = בית־בנסת 
ביל״ו = בית יעקב לכו ונלכה 
בי״ס, גם ב״ס = בית־ספר 
ב״מ = בבא מציעא 
בס׳ = במדבר 
במ״ר = במדבר רבה 
בס״ה = בסך הכל 
בעש״ט = בעל שם טוב 
ב״ק = בבא קמא 
בר׳ = בראשית 
ב״ר = בראשית רבת 
בתה״ס = בתי־הספר 
בתב־׳נ = בתי־כנסת 
ג׳ = גראם 

גר׳, גם גרם׳ = גרמנית 
ד״א = ד׳ אלפים 
דב׳ = דברים 
דב״ר = דברים רבה 
דדו״ד = דור דור ודורשיו 
דה״א, גם דהי״א = דברי הימים א׳ 
דח״ב, גם דהי״ב = דברי הימים ב׳ 
דוה״ר = דורות הראשונים 
דדה = דין וחשבון 
דיי, גם דה׳ = דברי ימים. דברי־הימים 
דר׳ = דרבנן 
ה״א = הא אלפים 
הל׳ = הלכה, הלכות 
הנ״ל = הנזכר למעלה 
הקב״ה = הקדוש ברוך הוא 
וגו׳ = וגומר 
ויק׳ = ויקרא 
ויק״ר = ויקרא רבה 
וכד׳, או וכדו׳ = וכדומה 
ובו׳ = וכולי 

ז״א, או ז. א. = זאת אוסרת 
ז״ל = זכרונו לברכה, זכור לטוב 
זצ״ל = זכר צדיק לברכה 
ח״א, ח״ב = חלק א׳, חלק ב׳ וכידב 
חב״ד - חכמה, בינה, דעת 
חדל = חוץ לארץ 
חו־׳ם = חושן משפט 


חז״ל = חכמינו זכרונם לברכה 
חש׳, גם חשמ ׳ = חשמונאים 
יה״ב = ימי־הביניים 
יהו׳ = יהושע 
יו״ד = יורה דעה 
יוהכ״ם, גם יוה״ב = יום הכיפורים 
יור, גם יו׳ = יוונית 
יו״ר = יושב ראש 
יחד = יחזקאל 
יי״ש = יין שרף 
י״ל = יצא לאור 
יק״א = \! 0 ן — 

1011 ) 55003 ^ 0010111231100 1511 ׳״ 6 [ 

ירוש׳ = ירושלמי 
יש׳ = ישעיהו 
כה״ק = כתבי־הקודש 
כ״י = כתב״יד. כתבי־יד 
כיו״ב = כיוצא בזה 
כלו׳ = כלומר 
כנ״ל = כנזכר למעלה 
לאט׳ = לאטינית 
לי״ש = לירה שטרלינג 
לסה״ג = לספירת הנוצרים 
לפסה״נ = לפני ספירת הנוצרים 
מ׳ = מטר 

סא״ש = מאיר איש שלום 
מ״ג = מיליגראם 
מ״מ = מילימטר 

מהרש״א = מורנו הרב ר׳ שמואל אידלש 
מר׳ל = מוציא לאור 
מו״מ = משא ומתן 
מו״נ = מורה־נבוכים 
מל׳, גם מלח׳ = מלחמות היהודים 
מל״א, או מ״א = מלכים א׳ 
מל״ב, או מ״ב = מלכים ב׳ 
מל״ל = משה ליב לילינבלום 
ממ״ק, גם מ״ע = מטר מעוקב 
מס׳ = מסכת 

מס״ב = מסילת־ברזל, מסילות־ברזל 
מ״ר = מטר מרובע 
מש׳ = משפחה 
נ״א = נוסח אחר 
נו׳ = נולד 
נחמי' = נחמיה 

נצי״ב = נפתלי צבי יהודה ברלין 
ס׳ =- ספר 

ם. ד. = סוציאל דמוקראטים 
סי׳ = סימן 
ם״מ = סנטימטר 

ס, ר. = סוציאליסטים רבולוציונרים 
סה״כ = סך הכל 
סה״נ = ספירת הנוצרים 
סמ״ע = ספר מאיר עינים 
סמ״ק = סנטימטר מעוקב 
סמ״ר = סנטימטר מרובע 
ע׳, גם עי׳ = עיין 
ע״א = עמוד א׳ 
ע״ב = עמוד ב׳ 

ע״י = על־ידי (לעתים רחוקות על־יד) 
עי״ז = על ידי זה 


עי״כ = על ידי כך 
ע״כ = על כן 
עכ״ם = על כל פנים 
עם׳ = עמוד, עמודים 
עם׳ = עמוס 
ע״נ = על נהר 

ע״ע = עיין ערך, עיין ערכו, עיין ערכי 
או עיין ערכים 

ע״פ. גם עפ״י = על פי 
עפ״ד = על פרשת דרכים 
עפ״ר = על פי רוב 
ע״ש = על שם 
פ״א = פרק א׳ 
פ״ב = פרק ב׳ וכיו״ב 
פול׳ = פולנית 

פיק״א 10,4 ? = 1511 ^ 6 ( 111£ ) 3165 ? 

1011 ) 1455003 0010012311011 

פרום׳ = פרופסור 
פרס׳ = פרסית 

-צ. ס. = ציוניסטים סוציאליסטיים 
צרם׳ = צרפתית 
ק״ג = קילוגראם 

קד׳, גם קדמ׳ = קדמוניות היהודים 
קה״ר = קוהלת רבה 
קור' = קורינתיים 
קו״ש = קילוואט שעה 
קיד׳ = קידושין 
ק״מ = קילומטר 
קס״ר = קילומטר מרובע 
ר׳ = ראה 
ר׳ = רבי, רב 

ראב״ע = ר' אברהם אבן עזרא 
ראה״ו, וגם רא״ה = ר׳ אייזיק הירש וייס 
ראב״ד = ר׳ אברהם בן דוד 
רד״ק = ר׳ דוד קמחי 
ר״ה = ראש השנה 
רוס׳ = רוסית 

רי״ף = ר׳ יצחק פאסי(אלפאסי) 
רמב״ם = רבנו משה בן מימון 
רמב״ן = ר׳ משה בן נחמן 
רנ״ק = ר׳ נחמן קרובמאל 
רס״ג = ר׳ סעדיה גאון 
רשב״א = ר׳ שלמה בן אדרת 
רשב״ג = ר׳ שלמה בן גבירול 
רשב״ם = ר׳ שמואל בן מאיר 
רש״י = רבנו שלמה יצחקי 
ר״ת = ראשי תיבות 

ש׳ = שנה, שנת; בש׳, מש׳ — בשנת. משנת 
שד״ל = שמואל דוד לוצאטו 
שד״ר = שליח דרבנן 
שו׳ = שופטים 
שו״ב = שוחט ובודק 
שדת = שאלות ותשובות 
ש״ס = שישה סדרים 
ש״ע, גם שו״ע = שולחן ערוך 
שם׳ = שמות 

שסו״א, גם ש״א = שמואל א׳ 
שמו״ב, גם ש״ב = שמואל ב׳ 
תה׳ = תהילים 
ת״ר = תנו רבנן 


חוץ מראשי התיבות שבאים בגוף הערכים לציון מלת הערך 




קיצורי שמות ספרים ומאספים 
נוסף על אלה שצויינו בביר א׳ 


301 ז 15 £<> תס 11011£1 ^ 30 ץ 0110010£ ז\; , 11 { 1£ ־ 1 ג! 1 ^ — 
1 תט־ 30001 ז 0 בחט ־ 1001 ־ £115101 13 ת 0 דת 3£ ז£ ,־ 1101 ט 1 \ — ££10 

301 ־ 151 0$ ) ¥011 ל 10 ) 110 { 00$01110 , 11101 .£ — ך\ 0 

0 זט 31 ז £110 811111031 0£ 31 חזט 10 — . 101 

ץ 1 ז 10 ־ 31 ט 3 > ת 3110 ז 10 ק\£ 0 ח 310$11 ? — 3 >£? 

$1310111001 ץ 1 ־ 101 ־ 31 ט() 1 >חט£ ת 3110 ז 10 ק*£ 310511110 ? — 5 ^)££? 

תז 1$13 ח 10 > ־ 11801 ח 20 תט 10$ ־ ¥01 ,ז 10 { 121 > 001 — ¥1 

£1 3 $08 ס 15$0 ^\ 1110110 ח 0 מו 1110513 \, 1110 זט£ 1£1 ז $011 ז 1 ס 2 — 
1 >ח 50813 זט 0 (£ ת 1 ת 0 ! 1 ט[ ז 10 ) 0050810810 זט£ 1£1 ז 20115011 — 0 ( 20 





גיוטו: תטה אלגיירי 


האנציקלוסדיד. העברית (כרך ב) 




הקרב על־יר אוסטרליץ ( 1805 ), לפי ציור של פראגפואה ג׳יראר 


^וסטרליץ( 11£2 ז 6 ז 11$ \;, שמה הצ׳כי סלאווקוב), עיירה 
־-־ במוראוויה. כ 20 ק״מ מזרחית־דרומית מברין ( 0 מז 8 ); 
כ 5,000 תושבים. במאה ה 13 היתה שייכת למיסדר־האבירים 
הגרמני. יש בה טירה נהדרת מן המאה ה 18 , שהיתה נחלתו 
של הנסיך קוניץ־ךיטברג• ב 2 בדצמבר, 1805 נערך בסביבת 
א׳ ,קרב שלושת הקיסרים/ שבו נחל נאפוליון את נצחונו 
המפורסם על צבאותיהם של הצאר אלכסנדר 1 והקיסר 
האוסטרי פראנץ 11 . 

בקרב א׳ השתתפו כ 160,000 איש, מהם 74,000 צרפתים, 
72,000 רוסים ו 16,000 אוסטרים. הקווים של הצרפתים היו 
ערוכים לאורד הנהר גולדבאך ויובליו, והאגף השמאלי 
(הצפוני) שלהם חצה את הדרך מא׳ לברין. בין הקווים 
הצרפתיים ובין א׳ חנו צבאותיהם של בעלי־הברית, שהיו 
ערוכים בעיקר לאורך הנהר ליטאווה. תכניתם של בעלי־ 



הברית היתר, להתקיף את האגף הימני (הדרומי) של צבאות 
נאפוליון, וע״י כך לחסום בפניהם את הנסיגה לווינה, ובאחד 
בדצמבר התחילו מתקדמים בכיוון לטלניץ. נאפוליון, שהב¬ 
חין בכוונותיהם של מתנגדיו, אף השלה אותם להאמין, 
שהאגף הימני שלו מתכונן לסגת כדי לעודד אותם להתקפה. 
בליל השני בדצמבר ניתן צו־ההתקפה ע״י הגנראל האוסטרי 


ויירוטר(- 1161 ז 0 זץ ¥6 \). העמדות הצרפתיות היו מבוצרות יפה 
ומוגנות היטב בדרך הטבע, ולגראן(^מגז^ע), מפקד האגף 
הימני של הצבא הצרפתי, התגונן בעוז אע״פ שנסוג 
ובעלי־הברית תפסו את הכפרים שעל הגולדבאך מסוקולניץ 
דרומה. המאמץ לפרוץ את החזית הדרומית משך לחזית זו 
כמחצית חילותיהם של בעלי־הברית׳ בעוד שבהגנתה לא 
השתתפו יותר מ 12,500 צרפתים. כשנחלשו כוחות המרכז 
של בעלי־הברית, פתח נאפוליון בהתקפה בחזית זו. הפיקוד 
היה כאן בידי שני מפקדים צרפתיים מהוללים׳ סנט היליד 
( 6 ־ 1-1111311 .ז 5 ) וואנדאם (טמזמזג^מג^). מספרם של החיי¬ 
לים הצרפתיים היה כפול כאן ממספר חייליהם של בעלי־ 
הברית, והצרפתים תפסו את רמת פראצן, שדה המערכה 
המכרעת של קרב א/ מאמציו של המפקד הרוסי קוטוזוב 
לקיים את החזית נכשלו. צבאם של בעלי־הברית נחתך 
לשניים ונסוג תוך אבדות כבדות ( 12,000 הרוגים ופצועים 
ו 15,000 שבויים). מצבא הצרפתים נפלו ונפצעו 6,800 איש. 

א׳ נקראת במקורות היהודיים ,עיר לבן׳ (עיר לבנה), 
והקהילה שלה׳ שהיא מן העתיקות במוראוויה, ידועה עוד 
מסוף המאה הי״ג. ב 1294 סיים באיטליה ר׳ משה בן טוביה 
הלוי מא׳ את כתיבת ספר־המנהגיט שלו (כ״י טורינו, 229 ). 
בתעודות משפטיות מרובות מן המאה הט״ו נזכרים משפטים 
בין יהודי־א׳ ובין האוכלוסיה הנוצרית. ר׳ יששכר בר 
אילנבורג (ע״ע) במאה הי״ז ור׳ יעקב גלייויץ־קליין במאה 
הי״ח שימשו כאן ברבנות. 1662 ו 1722 נערכו בא׳ ישיבות 
של ועד־הקהילות שבמדינת־מוראוויה. משפחות־אוסטרליץ 
המפורסמות שבפראג, בווינה ובאייזנשטאט נקראו על שם 
קהילת־מוצאן. — 1939 היו בא׳ 275 יהודים. 

, 71€ § 1 ) 4116771 / €71 1805 €%> מ/ 0 * 6 1.0 , 001111 * 1 ־ 1861 ) 1611 ^ 

6% <\ /^־ 1/06 /- 56 016 , 6 [ 01 ק 0 ־ 11 ) 86 • 110££61 ־ 61 ע 2 .^ ; 1908 — 1902 

€71 ^ 11 [ ? £6 11€ { 11€ ( 0€$0 - 2111 ^ €7 ^^ 1€ ^^ , 6111012 ־ 81 . 8 ; 1912 ,. 4 

. 1935 , 1 ז 17€ {£\> 4 { 171 

אייסטךקוז״ים ( 13 > 300 זז 05 , צדפוניים), סידרה של סרט¬ 
נים ירודים, שסימנם המובהק הוא מה שגופם כולו 
עטוף בשתי קשות־כיטין קשות, כדרך הצדפים העוטפים 






27 


אוסטרקודים — אוסטרקון 


28 


ז$ת הצדפות. רובם בעלי־חיים זעי¬ 
רים ( 1 — 2 מ״מ), שהם שורצים 
בשלוליות ובאגמים וניזונים מחונד 
רי־רקב. מספר־גפיהם מצומצם: על¬ 
פי הרוב לא יותר מ 4 — ולפעמים 
רק 2 — זוגות (מלבד הלסתות). 
הגפיים משמשים כמחושים וכן 
כאברי־שחייה וזחילה. דרך־רבייתם 
מצטיינת בשכיחות של הפרתנוגנזה 
(ע״ע); יש מינים, שלא נמצאו בהם 
זכרים כלל. — הסוג השכיח ביותר 
של א׳ הוא קיפרים ( 15 זקץ 0 ). 



אוםםר>!קור מן הסוג 5 ״ק׳ל 0 
א.המראההחיצוני; ב.לאחר 
הסרת אחת הקשות 


אויסטרקודרמיס ( 3 :ו 113 זז 6 () 300 ז:! 0$ , צדפי-עור), בעלי- 
חוליות קדומים, שהם מופיעים ראשונה באורדו־ 

ביקון, נפוצים בסילור, והולכים ונעלמים בסוף הדוון. מתחילה 
נחשבו הא׳ כראשוני בעלי־החוליות שוכני־הימים וכבעלי 
שלד סחוסי בלבד; אולם אח״כ נתגלו שרידים של א׳ בעלי 
שריון גרמי חזק במשקעים של מים מתוקים. כיום אין הא׳ 

נחשבים כאבות הדגים, אלא 
כענף צדדי של שלשלת־הת־ 

פתחות משותפת להם, לציק־ 

לוסטומים (ע״ע) ולדגים, 

שהם כולם ממוצא משותף 
בלתי־ידוע,— 1115 נ] 135 ג 11 ו} 0 
וקרוביו היו שוכני קרקע 
במימות רדודים, פחוסים בגו¬ 
פם׳ בעלי ראש רחב וזנב 
מאובני־א׳ םתקוםת־הדוון צר, ודומים לציקלוסטומים 
של זמננו: פה בצורת נקב ללא לסתות, כיסי־זימים רחבים 
בעלי פתחים צרים כלפי חוץ, נחיר יחיד, שהוא סיומו החיצון 
של צינור יתרת־המוח, והעדר של גפיים או סנפירים ממש. 
בניגוד לציקלוסטומים ולדגים היו הא׳ בעלי שלד גרמי 
חיצון — שריון־מקשה עוטף את הראש וקשקשי־גרם עבים 
על־פני הגופה והזנב. שתי אונות משוריינות היו מחוברות 
לשריון־הראש — כעין סנפירים ראשוניים כבדי־תנועה. גודלם 
היה כ 5 — 30 ס״מ. — א׳ אחרים (כגון €1113 > 1 ז 81 ) היו פחות 
שטוחים בגופם וקלי־תנועה יותר, וזנבם, שהיה שלם, כזה 
של רוב הדגים, היה מופנה כלפי מטה. — קבוצות אחרות 
של א׳ היו קרובות יותר לגזע הדגים בעלי־הלסתות. 




אויסטרקון (יוף ע 00^^0!x0 ), עיקר משמעו: קליפה קשה, 
כגון הקליפה של הביצה׳ הצב׳ הסרטן, ועוד. מכאן — 
כלי־חרס מלובנים או שברי כלי־חרם. בזמנים קדומים נהגו 
לכתוב על א״ קבלות למיסים, רשימות של שמות, וכיו״ב. — 
בארץ־ישראל נמצאו א" מתקופת הברונזה התיכונה השניה 


( 1788 — 1550 לפסה״נ בקירוב)! הא׳ 
הקדום ביותר נמצא על פני שפך־העיים, 
שהניח אחריו מאקאליסטר בגזר (התל), 
ועליו רשומה, כנראה, המלה: כלב. 
סימני־הכתב מציינים דרגת־מעבר קדו¬ 
מה מן הכתב הפרוטוסינאי אל האלפבית 
העברית־הפיניקית. דרגת־מעבר ממין 



זה׳ אך מאוחרת יותר, הם סימני־הכתב האי, שנמצא בנזר 


על הא׳, שנמצא בתל אלחצי בשכבה השייכת לראשית 

תקופת הברונזה המאוחרת השניה ( 1400 — 1200 לפסה״ג 

בקירוב) ושהציע סיס (מ 0 ץ 53 ) לקרוא "בלע". למאה הי״ג 

לפסה״ג שייכים שלושת האוסטרא־ 

קונים של לכיש, ששימשו, כפי 

הנראה, להקדשות, והא׳ של תל־ 

אלעג׳ול. הא׳, שנמצא בבית־שמש, 

שייך לזמן־המעבר מתקופת־הברת- 

זה התיכונה לתקופת־הברונזה המ¬ 

אוחרת, אלא שהכתוב עליו נרשם 

בדיו, ואין הוכחה לדבר, שהכתובת 

והחרם מזמן אחד הם. נראה, שהכ¬ 

תובת היא מתחילת המאה הי״ב 

לפסה״נ ותוכנה הוא, כנראה, רשי- . . 

, . האי, שנמצא בתל אלחצי 

מת שמות של פועלים, מספר ימי- 

עבודתם ושם־מעבידם. זהו הא׳ הראשון שמצאו בא״י, שעליו 

מצויים סימני מספרים. המאוחר בכל הא" נתגלה בתל־א־צארם 

בעמק בית־שאן, שהוא, כנראה, מתחילת המאה האחרונה 

קודם ספה״נ. חשיבותם של א" אלה להבנת התפתחותה של 

האלפבית גדולה ביותר. 



א" מן התקופה הישראלית נמצאו בשומרון בבניין בית- 
האוצר של מלכי־ישראל ותוכנם: קבלות של מם, שמציינות 
את שנת־התשלום, את שם המשלם ומקומו, את טיב המס 
(יין או שמן) ולפ¬ 
עמים גם את שם 
הגובה או הממונה 
על המחסן. כפי 
הנראה, הו שייכות 
לימי יהואחז בן 
יהוא מלך־ישראל 
( 814 — 798 לפני 
סה״נ בקירוב). 

אחד מן הא", שנמצאו בשומרון 

מחוץ לעיר, בקר¬ 

בת החומה, נמצאו עוד כמה אוסטראקונים של חרם, שהכתבות 
שעל גביהם לא נכתבו בדיו אלא נחרתו בחרט. 

לסוף ימי מלכות יהודה שייך ה,א׳ של העופל׳, שנמצא 
בעיר־דויד. רשומים עליו׳ כפי הנראה׳ שמות של אנשים 
ומקומותיהם. לאותה תקופה׳ שייכת מערכת הא", שנתגלו 



בלכיש (תל-א-ךויר): 18 
בשער העיר, ו 3 בשכבה 
הישראלית העליונה בס* 
נים־העיר, בקירבת החו¬ 
מה הפנימית (ע״ע לכיש, 
מכתבי-לכיש). 

לתקופה הפרסית שיי¬ 
כים כמה א" קטועים, 
שנמצאו בשכבה העליו¬ 
נה (המאות השישית— 
החמישית לפסה״נ) בתל 
אל־חליפה (ע״ע עציון־ 
גבר, אילת) על החוף של 



א׳ עברי מן המאה השמינית לפסה־נ, 
שנמצא בתל-קסילה ועליו רשום; זהב 
א]וןפ[יןר לבית־ח[וןרןו]ן... שקלויום 
של(וןשןי!ם 


מפרץ־עקבה. א" אלה כתובים ארמית, ואף הם שימשו, 


כנראה, כקבלות ליין. 


אף במצרים השתמשו בא"׳ כפי שמתברר מן הא" שנמצאו 



29 


אוסטרקון — אופיצקי, קרל סץ 


30 


ביב. כתובים הם ארמית בכתב דומה לזה שעל גבי הא" 
בתל אל־חליפה. אולם עוד קודם־לכן׳ בימי הממלכה החדשה, 
שימשו במצרים שבבים של אבני גיר, דקים כלוחות צפחה, 
לצורכי כתיבה ארעית, כגון לקבלות על תשלום מימים, 
לתרגילי תלמידים, ועוד. על כמה א" מתקופת התלמיים 
רשומות קבלות של פקידי־המלך בעד מימים או בעד מכסות 
של יבול, שנמסרו לאוצרות־המלך, וכן מוצאים אנו עליהם 
סיכומים של מו״מ בין בעלי-קרקעות וארימים, וכיו״ב. א" 
אלה חשובים כמקור לתולדות הכלכלה במצרים התלמאית, 
והם משמשים מילואים לפאפירוסים. — ביוון שימשו הא" 



א׳ פן המאה ה 13 לפסה׳ג, שנפצא בלכיש בין שרידי-השריפה של 
מקדש מצרי. עליו רשום: פתן שכ!ר עבוחתך. אלת 


מן המאה השישית לפסה״נ ואילך כדי לרשום עליהם 
שמות של אנשים, שנידונו לגירוש למשך שנים (ע״ע 

אוסטרקיזם). 

ש. ייבין, תולדות הכתב העברי. תרצ״ט! רות ב(ראנד־ 
שטטרדקאלנר, קדם, ב׳ (תש״ה), 11 ואילך 1 א. ל. סוקניק, 

שם שם, 15 ! נ. ה. טודטשינד, תעודות לכיש (ת״ש): י. 
סוקניק, ידיעות החברה לחקירת א״י, י״ג(תש״ז) 115 ואילך! 

£. 8. $1118 ;.}} 152 ,.קק ,( 1933 ) ,$()?£? , 11£ ת:״ . 
1131510■, )805, XX^ (1948), 117 11.; 11 ()) 071 ,ת;״[ ¥110 ו - 
5011( 1—11 ; ?, 81111 , 074771 ^ ¥3 174 > 3 ) 05173 ,ס 011£11 ן . 

116 1*10*1. ? 85 91 ,( 1902 ) 11 ,.:תש 1 ז 0 . 011601 ז 3 ' 1 ) .} 1 ז 3 ז .; 

£. 53611311, /?!■! 17 ) 74 ן 7 ) 171 ) 3 ) 051731 147141 71 ^ ¥3 117 )!ר ),׳,;״,׳ - 
5(11(71 ^111113(71(010711( £1((7/1071<1 01/11 '.! ,■ £61 ח 01:1 .ם ;)ת • 

1>(50 71(1111 5107X3 <1(113 (11/11111, 1931. 

ש. י. 

א 1 םטךקיזם (יור 6$ ״ן*>״נ*><)זז> 5 >), עונש גירוש, שהיה 
נהוג בכמה ממדינות יוון העתיקה. נתפרסם ביהוד 
הא׳ של אתונה• ע״י הצבעה חשאית באסיפת־עם, שהיתה 
נערכת באגו׳רה (ע״ע), היו האתונאים יכולים לגזור גלות 
על כל אזרח׳ שנחשד על־ידם כמסוכן לשלום־המדינה. מי 
שהיה נידון לגירוש מחוייב היה לעזוב את אתונה לעשר 
שנים, אך אסיפת־העם יכולה היתה להחזיר את המגורש גם 
קודם שנסתיים זמן־גלותו. הגירוש לא היה כרוך בעונשים 
נוספים, נכסיו של המגורש לא היו מוחרמים, ומשחזר 
לאתונה היו זכויותיו במדינה זכויות אזרח שלימות. שם- 



אוספראקון, שעליו רשום שפו של תטיפטוקלם 


האזרח, שאסיפת־העם הציעה להגלותו, היה נחרת על שבר 
כלי־חרם (אוסטרקון, ע״ע, ומכאן השם). הא׳ הונהג באתונה 
בתקופת קליסתנס (ע״ע) ב 507 לפסה״ג ונתבטל אחר גירושו 
של היפרבולוס, ב 417 לפסה״ג. בחפירות ארכיאולוגיות 
באגורה נמצאו חרסים ועליהם השמות תמיסטוקלם, אריס־ 
טידס, ועוד. 

;££ 46, 1920-26,884 ה* 1 ^ 51001$ 1€ { 11$€ ( 160 ז 0 י 13 ) 0 נ! 0 ׳\\$־ז $01 גו 8 
, 1 ת 1 ־ 61 [ 1 [ 03 ; 1935 $1716 1 ^ 0517 ^ 1 ,סמ 1 קסםז 03 .[ 

. 1945 , 10 ת 1€1$ ) 0$17 !_ 1 

אוסטשים ( 05135113 ), ע״ע יוגוסלדה. 

אוסטתיום ( 513111105 ט£), מלומד ואיש־כנסיה ביזאנטיני 
מן המאה הי״ב. בתקופת־חייו האחרונה ( 1175 — 

1192 ) היה ארכיאפיסקופלס בסאלוניקי. מתוך כתביו המרו¬ 
בים נתפרסם ביהוד פירושו לשירי־הומירוס, שהגיע לידינו 
בכתב־ידו של המחבר ושמכיל הרבה חומר קדום מן הספרות 
והתרבות היוונית העתיקות. א׳ כתב גם פירוש לפינדארום! 
נשתמר ממנו רק המבוא, שמשמש מקור לידיעותינו על 
האספורט ביוון הקדומה. בפירושו לספרו של דיוניסיום 
פריהגטס ("פריהגסיס") נשתמרו ידיעות גם על א״י והאר¬ 
צות הסמוכות. 

. 171 , 1 , 735147 ) 15 ^ 1 . 4 - 11 ) £71 . 1 > . 11 ) 5 ) 0 ,מ 361111 } 1-5 ) 1 תזו 501 

א 1 םיא| ( 01510 , 055130 ), לפי האגדה, משורר ולוחם גילי 
(סקוטי-אירי) מן המאה השלישית לסה״נ. ב 1762/5 
פירסם ג׳ימס מקפרסון (ע״ע) תרגום אנגלי של שירי א׳ על 
ההרפתקאות של "אביו, פינגאל, ומלחמותיו ברומיים. למרות 
מה שעד מהרה נתעורר ונתפשט החשד, שהמתרגם היה 
המחבר של רוב השירה או של כולה (ה״מקור" לא נתפרסם 
מעולם), היתר, לשירת א׳ השפעה מרובה על הספרות 
האירופית, וביחוד על הספרות הרומאנטית בגרמניה. יש 
הרבה ■רוך ותוגה לוקחת־לב בחיבורים המיוחסים לא׳ והמייתם 
אותם לו היה בעל כשרון גדול, וע״כ משך לבות־רבים 
להאמין בעתיקותם, ידועים הדברים הנלהבים של גיתה 
ב״ייסורי־ורטר" על א׳, שעדיין חשב אותו אז למשורר 
מקורי קדום. 

1411:1, 055X371 31111 511( 0551331( 1.11(731117'( (1899); 

1,. 0. 51613, 01( 055131115(11(71 11(1^(7111(^(7 (2(!1($€11:1{! 

.( 1895 , £68011101116 ז 81104:11 16 )ת 610116 ! 6:8 ׳\ .£ 

אזםי$קי, קו־ל פון-^ 12 ־ 0551 .ע. 0 -( 1938-1889 ), 
סופר ועסקן פאציפיסטי גרמני. מ 1927 עורכה 
הראשי של 6 מ 111 :<־ 1 ז ¥61 \. היה מזכיר של "חברת־השלום 
הגרמנית" ומארגן התנועה "לא עוד מלחמה לעולמים" 
(§ 6 !ז£ £6 <), שהטיפה לרעיון השלום העולמי 


31 


אוסי־צקי, ר!רל פון — אוסישקץ, אסרהם מנחם 


32 


והתנגדה לחידוש הזיון הגרמני. עם עליית השפעתה של 
המפלגה הנאציונאלסוציאליסטית בגרמניה התחילו השלטו¬ 
נות רודפים את א׳ קשה. 1931 נאסר ונאשם ב,גילוי סודות 
צבאיים/ 1932 קיבל חנינה, אך משהגיעו הנאצים לשלטון 
חזרו וכלאו אותו (במחנה־ריכוז) כ׳אויב־המדינה׳. כשהיה 
בכלא זכה בפרס־נובל לשלום משנת 1935 ׳ אך הממשלה 
הנאצית אסרה עליו את קבלת־הפרם, שבהענקתו ראתה 
"התגרות מסיתה ועולבת" בעם הגרמני. מאז נאסרה על 
הגרמנים קבלת פרס־נובל במשך כל ימי־שלטונו של היטלר. 

אזסילן ( 616 ( 051 , לפנים: אסג׳ £5568 ),עיר ביוגוסלאוויה 
על נהר־דראווה < בירת-סלאבוניה. מספר תושביה 
40,000 ( 1938 ). א׳ היא נמל של הדראווה ומבצר! שוק 
חשוב לתבואה ולבקר! מרכז של בתי־חרושת קטנים לאריג, 
לעורות, לסוכר ולזכוכית. — יהודים ישבו בא׳ החל מן 
המאה הי״ח. ב 1939 היה מספרם כ 4,500 , ב 1949 — כ 150 . 

אזסירים, ע״ע אסיר (כרך־מילואים). 
אוסי׳טקין, אברהם מנחם (^ד־ל) - ( 1941 - 1863 ), 

מראשי חובבי־ציון והציונות. נולד בראש־חודש 
אלול, תרכ״ז ( 14 לאוגוסט, 1863 ), בעיירה דוברובנה, פלד 
מוהילוב (רוסיה הלבנה), לאביו, ר׳ משה צבי, חסיד חב״די, 
ולאמו ריזה ברלין, ממשפחתו של ראש־הישיבה בוולוז׳ין, 
ר׳ נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי״ב). 

ב 1871 השתקעו אבותיו במוסקווה. ב 1876 נכנס לבית־ 
הספר הריאלי שם. מ 1878 ואילך הירבה לקרוא ספרי מאפו, 
קלמן שולמאן וסמולנסקץ, וכך ניטעו בלב־העלם השתילים 
הראשונים של לאומיות וציוניות. 

באפריל, 1881 פרצו הפרעות בדרום־רוסיה, שנמשכו 
שנתיים בהפסקות קצרות. היהדות הרוסית נזדעזעה — וקמה 
בתוכה תנועת־ביל״ו. ובאסיפת הסטודנטים הלאומיים 
במוסקווה כבר היה א׳ בן השמונה־עשרה נוכח ביחד 
עם צ׳לינוב חברו, וזמן מועט אחר־כד יסדו שניהם "אגודה 
של עולים לארץ־ישראל״. בחול־המועד של פסח, 1882 כבר 
היו ל״אגודה״ 25 חברים, שעסקו בקיבוץ־כספים לשם נסיעה 
לארץ־ישראל. חברי־האגודה המוסקוואית באו בדברים עם 
אגודת־ביל״ו בחארקוב והוחלט שבכסף שנאסף ( 475 רובל) 
יכולים לנסוע לארץ־ישראל רק 7 אנשים. בין שבעת אלה 
לא נבחר א׳ מפני שסברו שכבן־עשירים אינו מוכשר ליעשות 
עובד־אדמה. בקיץ 1882 גמר א׳ את בית־הספר הריאלי 
ובה בשנה נכנס לבית־המדרש הטכנולוגי במוסקווה — ומיד 
יסד שם אגודה של סטודנטים, שבה הירצה את הרצאתו 
הראשונה — על ״מרד המכבים״. באוגוסט, 1884 נוסדה 
במוסקווה האגודה "בני־ציוך, שעתידה היתה להעמיד חבורה 
שלימה של מנהיגים ועסקנים ציוניים חשובים. א׳ נבחר 
לחבר־הועד של האגודה, וב 1885 — למזכיר של כל אגודות 
חובבי־ציון במוסקווה. בסוף 1887 נסע לה״רבי מקופוסט" 
והשפיע עליו, שיצדד בזכותה של חיבת־ציון. משנת 1887 
ואילך פירסם ב״המליץ" כתבות ומאמרים בשאלות של 
חיבת־ציון, א׳ נתפרסם בין צעירי חובבי-ציון ז ולפיכך 
נבחר, ביחד עם מ, ל. ליליינבלום, למזכיר של ועידת־דרוס־ 
קניק (תמוז, 1887 ), שהשתתף בה בתור ציר ממוסקווה. 
בועידה זו באו לידי התנגשות חובבי־ציון ה״חרדים" מסיעתו 
של ר׳ שמואל מו־הליבר וותובבי־ציון החפשים מסיעתו של 


ד״ר פינסקר, וא׳ השלים בין המתנגדים. וכן הכנים לועידה 
הצעות מעשיות — בשם חובבי־ציון שבמ 1 סקווה — בדבר 
תעמולה, קיבוץ־כספים והתיישבות, שכבר ניכר בהן, בהצעות 
אלו, העסקן המעשי של הימים הבאים: עבודת־האדמה היא. 
לדעתו, עיקר כל העיקרים בתנועת חובבי־ציון. 

כשנוסדה ע״י אחד־העם ב 1889 אגודת ״בני־משה״ — 
נעשה בה א׳ אחד מן החברים הפעילים. ובאותה שנה גמר 
את בית־המדרש הטכנולוגי בתואר של מהנדס־טכנולוגן. 
בר״ח אדר, תר״ן השתתף באסיפה המייסדת של הועד 
לחובבי־ציון באודסה. בתרנ״א ביקר לראשונה בארץ־ישראל, 
ותיאר את מסעו זה במחברת רוסית, שאחר־כך ניתרגמה גם 
עברית ועשתה רושם בשעתה. 

כשחזר מא״י נתיישב ביקאטרינוסלאב, ובה ישב 15 שנה 
( 1891 — 1906 ). תחילה עסק כאן, חוץ מבקיבוץ־כספים 
ובתעמולה ציונית, גם בעבודה תרבותית: עורר לייסד "חדר 
מתוקן" וספרייה עברית לאומית, נעשה חבר ל״אחיאסף", 
ועוד. אבל הנה נתפרסמה ב 1896 "מדינת־היהודים" להרצל, 
וא , , למרות חששותיו מפני העמדת הציונות על פוליטיקה 
בלבד, בלא עבודת־התיישבות ובלא עבודה תרבותית, נת¬ 
רשם מאד מהרצל ונורדאו, שהכיר אותם בפאריס ובווינה 
קודם שנתכנס הקונגרס הציוני הראשון. א׳ בא לק 1 נגר 0 זה 
( 1897 ), נבחר בו למזכיר לעברית והשתתף בוויכוחים על 
ניסוחה של תכנית־באזל בכל הנוגע לסעיף הראשון, המדיני, 
שלה: הוא חשש, שמא על-ידי ביטוי בלתי־זהיר תקומם 
התנועה הציונית את הממשלה התורכית לישוב הקיים. 
בקונגרס הראשון היה באופוזיציה לציונות המדינית הטהו¬ 
רה, ועל־כן לא נבחר בו לעמוד בראש הציונות הרוסית. 
אבל בקונגרס השני ( 1898 ) נבחר לחבר של הועד־הפועל 
הציוני ונשאר חבר בו עד יומו האחרון. וכשנתחלקה רוסיה 
היהודית בקונגרס השלישי ( 1899 ) לשם העבודה הציונית 
ל״גלילים", נבחר אוסישקין לראש "גליל־יקאטרינוסלאב", 
שלתוך תחומו נכנסה כל רוסיה הדרומית, ואפילו קאווקאז, 
וגליל זה נעשה על־ידו אחד מן הפעילים ביותר הן בעבודה 
המעשית והן בעבודה התרבותית. 

בקונגרס החמישי( 1901 ) הירצה א׳ על "הסתדרות מלוכ¬ 
דת", שאין בה מקום ל״אגודות" ו״חוגים" מפורדים, והציע 
לייסד "חברת אנגלו־פלשתינה" כסניף ל״באנק הקולוניאלי". 
בחזירתו מן הקונגרס כינס "ועידה של הציונים בקאווקאז": 
בפעם הראשונה נעשה ניסיון לקרב לעבודה הציונית 
המעשית גם את האחים הרחוקים. וכשנשלחה באותה שנה 
(כ״ה באייר, תרס״א) "מלאכות" לבארון רוטשילד נגד 
שיטת־האפיטרופסות של פקידיו, והבארון דחה את תביעת- 
המלאכות, ואחד־העם דרש לעמוד על התביעה אף אם על 
ידי־כך יסתלק הבארון מתמיכת־המושבות, התנגד א׳ להצעתו 
של אחד־העם והציל את המצב, שהיה יכול ליעשות 
מסוכן מאד. 

בסוף אוגוסט, 1902 הירצה א׳ ב״ועידת-מינסק" את 
הרצאתו על "אורגאניזציה", שהיתה לה השפעה מרובה על 
התפתחותה העתידה של הציונות. בפעם הראשונה נשמעה 
בתנועה התביעה לגייס את הנוער לעבודת־חלוצים בארץ 
בשם "בני-עקיבא"! ומאז נתרבו הפועלים כובשי־העבודה 
ו״השומרים", שקדמו למלחמת־העולם הראשונה, וה״חלוצים", 
בוני הישוב הקיבוצי, לאחר מלחמת־העולם הראשונה. 

באפריל, 1903 פרצו הפרעות בקישינוב. א׳ נסע לקישי- 



33 


אוסישקץ, אכרהם מנחם 


34 



א. מ. אום־שקין. צ״ור־שמן מאת פ, ליטבינובסקי 

נוב כדי לראות את הנעשה — תזדעזע למראה־עיניו. המאורע 
הנורא (לפי המידות של אותו זמן) דרש מעשה רב. ו״מעשה 
רב״ כזה נראה לא׳ האירגון של יהודי־ארץ־ישראל — הלוז 
של שדרה. שממנו תקום המדינה היהודית. א׳ נסע לווינה 
וקיבל את הסכמתו של הרצל למעשה חשוב זה. ובפעם 
השניה יצא לארץ־ישראל לארבעה חודשים (יולי־ספטמבר, 
1903 ). מיד לאחר שבא ליפו פירסם כרוז בדבר כנסיה 
"לאירגון הישוב בארץ״ ובראש־חודש אלול, תרס״ג ( 1903 ) 
נתכנסה בזכרון־יעקב ה״כנסת הגדולה של יהודי-ארץ- 
ישראל" בראשותו של א׳. הכנסיה, שנמשכה שלושה ימים 
ושלושה לילות, עוררה התלהבות מרובה ותקולת גדולות. 
אבל אח״כ באה המחלוקת בדבר "אוגאנדה" — והרסה את 
הכל. נשארה מאז רק "הסתדרות־המורים׳/ שלשמה נתכנסה, 
מיד אחר "הכנסיה הגדולה", "אסיפת־המורים בזכרון־יעקב" 
(ה׳ באלול, תרס״ג). 

כשחזר א׳ משתי האסיפות החשובות, נודע לו, שהרצל 
קיבל מממשלת־אנגליה הצעה להרשות ליהודים התיישבות 
באפריקה המזרחית על יסוד של אוטונומיה פנימית. ובכן — 
"מדינת־היהודים" (אמנם, בצורה מוגבלת מאד), אבל לא 
בא״י, אלא באוגאנדה. א׳ יצא אז למלחמה על הצעת־ 
אוגאנדה ועל הרצל המציע אותה. נתלקחה מלחמה עזה, 
שא׳ היה מראשי־המצביאים שלה (זו, כמובן, היתה מלחמת־ 
דעות ולא מלחמה אישית: כשמת הרצל נשא עליו א׳ הספד 
קורע־לב). בתחילת שנת 1905 כינס א׳ בווילנה את המועצה 
של "ציוני־ציון", ושלשה ימים קודם שנתכנס הקונגרס 
השביעי (יולי, 1905 ) כינס את הועידה השניה של "ציוני- 
ציון״ — "ועידת־פרייבורג", שהשפיעה על הקלנגרם השביעי, 
שהוא הוא ששם קץ לעניין־אוגאנדה ואף החזיר את 
ההסתדרות הציונית אל עבודת־ההתיישבות, אבל בצורה 


יותר רחבה. בעצם ימי־המלחמה בהצעת־אוגאנדה הוציא א׳ 
את מחברתו "הפרוגראמה שלנו" (ברוסית, ואח״ב ניתרגמה 
לעברית, גרמנית ואנגלית), שבה הניח את היסוד ל״ציונות 
הסינתטית" בעלת חמשת הסעיפים (פוליטיקה, רכישת- 
קרקע,־עלייה, התיישבות והכשרת־העם לקראת הגאולה), 
שהיא שולטת בתנועה הציונית עד היום. ובפעם הראשונה 
דיבר במחברת זו על "חוות חקלאיות" ועל מושבות, שבהן 
יעבדו פועלים יהודיים את אדמתם, שתהא נרכשת על־ידי 
הקרן הקיימת, "בידי עצמם, בלא עזרתם של פועלים שכי¬ 
רים". זהו הרעיון של מושב־עובדים בצורתו הראשונית. 
ובכלל׳ על־ידי "הפרוגראמה שלנו" נתעוררה תנועה ציונית 
מעשית, שגרמה לעלייה השניה• 

בעצם הימים׳ שבהם נתלקח "פולמוס־אוגאנדה" נלחם א׳ 

גם בהתבוללות, שבאה בעקבותיה של תנועת השיחרור 
הרוסית הראשונה ( 1904 — 1905 ). אז הגן א׳ לא רק על 
הציונות בכלל אלא גם על הלשון העברית בפרט. — בשנת 
1906 נבחר לראש הועד של חובבי־ציון באודסה ועמד 
בתפקידו זה 13 שנה רצופות, עד שבטל הועד על-ידי הקומו¬ 
ניסטים ( 1906 — 1919 ). ביחד עם העבודה הציונית עבד א׳ 
עבודה עצומה כראש־חובבי־ציון. בזמנו נוסדו בתמיכת־הועד 
עין־גנים, באר-יעקב ונחלת־יהודה. הוא הציע לתמוך בחות־ 
הלימוד בכנרת, וכן גם בכל מוסדות החינוך והתרבות 
העברית באותו זמן. א׳ היה גם חבר הועד של הסניף האודסאי 
לחברת "חובבי שפת-עבר", שנוסדה בפטרבורג, ומתוך הת¬ 
נגדות לדו־לשוניות התנגד א׳ לבחירתו של מנדלי כחבר 
נכבד של הסניף. 

בשנת 1508 , כשנפלה ממשלת־העריצות של עבד־אל־חמיד 
ובאה במקומה ממשלה קלנסטיטוצילנית של ה״תורכים הצעי¬ 
רים", מיהר א׳ לקושטה כדי לפעול באמצעות היהודים 
הספרדיים מרובי־ההשפעה אז לטובת הציונות; ובועידה 
השביעית של חברת חובבי־ציון באודסה (תחילת 1509 ) 
נאם את נאומו המפורסם, שהיה בו כיוון מדיני ומעשי כאחד. 
בשנת 1913 , כשנסע בפעם השלישית לארץ־ישראל, בירר 
ב״הרצאה כללית", שנדפסה במחברת מיוחדת וניתרגמה 
לעברית בשם "מסע שלישי לארץ־ישראל"׳ את צורכי- 
התרבות בארץ והניח יסודות לכל עבודת־הישוב, שעד 
היום מושתתת עליהם עבודת הבניין בארץ. בחורף 1912 
דיבר בועידה השמינית של חובבי־ציון על הצורך באוניבר¬ 
סיטה עברית והעביר, בועד של חובבי־ציון החלטה להקציב 
סך 50,000 פראנק זהב לשם קניית־האדמה והבניין על הר־ 
הצלפים בשביל האוניברסיטה. ובקונגרס האחד־עשר בווינה 
( 1913 ) הירצה ביחד עם ד״ר ווייצמאן על האוניברסיטה 
הרצאה שבה הטעים את ערכה המדיני של האוניברסיטה. 
בפברואר, 1915 נוסדה "לשכת־קופנהאגן", ונתכנסה ועידה 
ציונית חשאית בקופנהאגן, שנתוועדו בה ציונים מכל 
הארצות הלוחמות. לועידה זו נסע גם א׳ למרות הסכנה 
שבדבר. הממשלה הצאריסטית ראתה בכל מגע עם נתיני 
ארץ אויבת בגידה ברוסיה הלוחמת. ואמנם׳ כשחזר א׳ 
לאודסה נודע לו שיש פקודת־גירוש נגדו והוכרח לעבור 
בחשאי למוסקווה, ובה נשאר עד שנשתנו הרוחות ברוסיה. 

בימי מהפכת־קרנסקי ( 1917 ) נלחם א׳ מלחמה קשה 
באידישיסטים, שרצו לבטל את הלשון העברית בתור הלשון 
הלאומית של עם־ישראל, ובכל אלה שחשבו, שעם מתן 
שיווי־זכויות ליהודים ברוסיה שוב אין צורך בציונות. 




35 


אוסישקין, אכרהם מנחם — אוסלו 


36 


כשנתפרסמה הכרזת־בלפור סידר א׳ באודסה הפגנה 
לכבודה, שהשתתפו בה 200,000 איש, יהודים ונכרים. על־פי 
הזמנתם של ווייצמאן רם 1 ׳קולרב בא א׳ לפאריס, לועידת־ 
ורסאי, ובכ״ז באדר א/ תרע״ט ( 27 בפברואר, 1919 ) עמד 
א׳ לפני השליטים וקובעי־הגורל של העולם באותם הימים 
הגדולים והוא היה אז בא־הכוח היחידי של עם־ישראל, 
שדיבר בועידה זו בפני גדולי אומות העולם עברית. 
זה היה רגע גדול בחייו של א ׳ . 

בנובמבר, 1919 בא א׳ להתיישב בארץ־ישראל ועמד 
בראש "ועד־הצירים" של אותו זמן. במשך יותר משלש 
שנים ( 1919 — 1923 ) עמד בראש כל הפעולות הראשונות 
והקשות ביותר לביסוסו של הבית הלאומי. ובימי הפרעות 
הראשונות באו־ץ־ישראל ( 1920 בירושלים, 1921 ביפו) ידע 
לעמוד בפרץ. הוא איפשר את "אסיפת־הנבחרים" 
הראשונה, שבחרה ב״ועד לאומי" במקום "ועד זמני", וכן 
סידר את ענייני־החינוך והשפיע על הנציב הראשון ליהודה, 
סר הרברט סמואל, שיוציא את ה״חוק בדבר הלשונות", 
שעל־ידו הוכרה הלשון העברית כאחת מן הלשונות הרשמיות 
של עם־ישראל בארצו. א׳ קנה אז את אדמת־דילב, היא 
קרית־ענבים, ועיקר כל העיקרים — גאל את עמק־יזרעאל 
( 1920 — 1921 ). ובאביב, שנת 1921 . נסע לאמריקה ביחד עם 
איינשטין, לשם תעמולה לטובת קרן־היסוד. 

בקונגרס הי״ג בקארלסבאד (אוגוסט׳ 1923 ) לא נבחר א׳ 
לראש הועד־הפועל מפני חילוקי־דעות ביחס למדיניות 
בארץ־ישראל בינו ובין ד״ר ווייצמאן: א׳ דרש מדיניות 
תקיפה יותר. אבל בקונגרס זה נבחר א׳ לראש הקרן הקיימת. 
ומאז ועד יום־פטירתו ממש׳ במשך קרוב לעשרים שנה, 
עמד בראשה של קרן זו ( 1923 — 1941 ). הוא נתמסר בכל 
לבו ונפשו לרעיון גאולת־הקרקע. לשם כך נסע לאירופה 
( 1924 ) ולקאנאדה ( 1927 ). על־ידי פעולתו הנמרצת נגאלו 
עמק־יזרעאל ( 1921 ). עמק־חפר ( 1927 ), מפרץ־חיפה ( 1928 ), 
חלק גדול מאדמות בית־שאן ( 1930 ), ועוד. הוא כינס לשם 
הסברת הרעיון של גאולת־הקרקע והפצתו כינוסים שונים 
בקרית־ענבים׳ בכפר־ילדים, ועוד׳ ושם הירצה הרצאות 
נפלאות על ערך־הקרקע ועל הצורך בקנייתו והלאמתו. והוא 
העלה את הרכוש הקרקעי של הקרן הקיימת מ 22,000 דונאם 
עד 561,000 דונאם ואת ההכנסות של הקרן הקיימת מסך 
70,000 לא״י לסך 600,000 לא״י. 

א׳ היה מן הגורמים החשובים ביותר להקמתה בפועל של 
האוניברסיטה העברית. בשנת 1922 , כשבאה הצעה מצדו 
של מושל־ידושלים, סר רונאלד סטורם, לייסד אוניברסיטה 
אנגלית בארץ, מיד יסד א׳ ועדה מיוחדת לשם ייסוד 
האוניברסיטה העברית. והוא היה בין פותחי האוניברסיטה 
בז׳ בניסן׳ תדפ״ה ( 1925 ). ואחר־כך נבחר לחבר של חבר־ 
הנאמנים ושל הועד־הפועל של האוניברסיטה העברית ופעל 
לטובתה עד יומו האחרון. 

וכשפרצו בכ״ו בניסן, תרצ״ו ( 1936 ) המהומות בארץ־ 
ישראל ונשלחה ועדת־פיל, שהחליטה למצוא פתרון לשאלת־ 
הציונות על־ידי חלוקת־הארץ, נלחם א׳ מלחמה עצומה נגד 
ביתור ארץ־ישראל בקונגרס העשרים בציריך (אוגוסט 
1937 ) — והוא אז זקן בן שבעים וארבע! 

בשנת 1935 נבחר א׳ בקונגרס הציוני הי״ט לנשיא הועד־ 
הפועל והשתתף בועידת השולחן העגול בלונדון בשנת 
תרצ״ט ( 1939 ). ב 1940 נלחם ב״חוק־האיזורים", שלפיו אסור 


היה ליהודים לקנות קרקע ברוב איזורי־הארץ. ובן 77 עוד 
קיבל על עצמו להיות יושב־ראש של "המועצה להשלטת 
העברית בארץ־ישראל", שממנה נסתעפה "המחלקה ללשון 
ולתרבות העברית" של הועד הלאומי. 

פעולתו של א׳ זכתה להערכה כללית. בשנת 1939 , 
כשגאלה הקרן הקיימת שטחי־קרקע בנחלת־דן, בצפון 
ה״חולה״, הוחלט לייסד ״מצודות אוסישקין״ — מושבי־ 
עובדים וקבוצות, שיהא חלק בהם לכל חלקי־האומה ולכל 
חברי המפלגות הציוניות השונות. 

ימים מועטים לפני ראש־השנה של שנת תש״ב׳ חלה 
א׳ את מחלתו הקשה, ואור ליום ו/ י״ב בתשרי׳ תש״ב 
( 2 באוקטובר, 1941 ) נפטר בביתו בן 78 שנים. במשך 
שישים שנה רצופות לא היתה פעולה ציונית, ואף יהודית־ 
לאומית, שלא השתתף בה׳ יתר־על־כן: שלא טבע עליה את 
חותמו המיוחד. כי שלשה דברים סימנו את מפעל חייו של 
לאומי גדול וציוני גדול זה: היה איש־מעשה. איש־חזון 
ואיש־מלחמה כאחד. סיסמתו היתה: "אין לך דבר העומד 
בפני הרצון״ — ובכוח רצונו הגדול גישם פעולות ומעשים, 
שדרשו מעוף גדול של איש־חזון וכוח גדול של איש־מעשה 
ואיש־מלחמה. 

ספר־אוסישקץ, תרצ״ד! יוסף קלוזנר, מנחם אוסישקין, 
תש״ב; ב. שוחטמאן, אוסישקין, א. מ. מ., אנציקלופדיה 
לציונות, 1 (תש״ז), 28 — 39 : א, דרויאנוב, כתבים לתולדות 
חבת־ציון, כרכים א׳—ג', מפתח: מ. אוסישקין, דברים 
אחרונים, עם מבוא מאת א. ציוני, תש״ז. 

י. ק. 

א 1 םל 1 ( 0 ) 05 ), לפנים: כריסטיאניה ( 13 ח 13 ן 15 ז 011 ), עיר־ 
הבירה של נורוויגיה והנמל הראשי שלה. שוכנת 
בפיורד א׳ וקשורה בכבישים ומס״ב לפנים־הארץ. בעיר 
החדשה׳ הבנוייה ברחבות ומוקפת גנים׳ יש 000 289 תוש¬ 
בים ( 1946 ). עיקר־הכנסתם של תושבי א׳ בא מעסקי יצוא 
ויבוא, אבל מפותחות בה גם תעשיות של אריגים, ברזל, 
עיבודי־עץ ונייר. בנייניה המפורסמים הם: הסטורטינג 
(=בית הפארלאמנט), הסלוט (^ארמון־המלך), התיאטרון 
הלאומי והאוניברסיטה, כולם ברחוב הראשי: קארל־יוהאנס־ 
גאדה• חשיבות היסטורית יש לאקרסקירקה׳ כנסיה מן המאה 
הי״ב, ולמבצר אקרסהוםי— מסוף המאה הי״ג. 
בא׳, שהיא המרכז התרבותי של המדינה׳ יש גם בתי״נכות 
חשובים לעתיקות של הוויקינגים, לאתנוגראפיה ולדברי' 
אמנות. באוניברסיטה שלה (מייסודו של פרידריך עו, 1811 ), 
שמילאה תפקיד חשוב בתנועת השחרור הלאומי, לומ¬ 
דים כ 4,250 תלמיד ( 1943 ). האקאדמיה למדעים (מ 1857 ), 
שמפרסמת מחקרים במדעי־הטבע ובמדעי־הרוח, והחברות 
המדעיות וההיסטוריות שבא׳ זכו לפירסום בינלאומי. בא׳ 
נקבעים גם פרסי־נובל לשלום ע״י ועדה מיוחדת של 
הסטורטינג, 

א׳ נוסדה ב 1048 ע״י האראלד ווו, מלך נורוויגיה. 
קביעת מקום־מושבו של בישוף נורוויגיה המזרחית בא׳ 
החישה את התפתחותה של העיר. מסוף המאה ה 14 ואילך 
נעשתה א׳, שהיתר, נמל חשוב בברית הה נזה (ע״ע), 
בירת המדינה, אבל לאחר האיחוד של נורוויגיה ודאניה, 
בסוף המאה הי״ד, פחתה חשיבותה. כריסטיאן /\ו הקים את 
הריסותיה לאחר השריפה הגדולה ב 1624 , ועל שמו נקראה 
כריסטיאניה. ב 1716 נכבשה ע״י קארל הי״ב מלך שווידיה, 



37 


אוסלו — אוסמוזה 


38 




במאה הי״ח מילאה א׳ 
תפקיד חשוב בתחייתה 
הלאומית של נורוויגיה 
ובשאיפותיה לאויטונומ־ 
יה. לאחר ביטול האיחוד 
עם שווידיה ( 1906 ) 
נעשתה א׳ בירת־נורוויג־ 
יה גם להלכה. מאז הת¬ 
פתחה העיר במהירות, 
ומספר אוכלוסיה גדל. 
מ 1925 נקרא המקום 
רשמית בשמו העתיק 
אוסלו (יסודו במלה אג־ 
סלו, 510 ת\׳, שפירושה 
,חורשודהאלים׳ ומוצאה 
מן התקופה האלילית 
הקדומה). — ב 1930 נח¬ 
תם בא׳ הסכם מסחרי 
בין נורוויגיה, דאניה 
שווידיה, הולאנד, בלגי מ אוס?ו: סרכז־העיר ; מ י מ 

ולוכסמבורג. אחר כך נצטרפה גם פינלאנד ל,הסכם־אוסלו׳ ׳ 
שניתקן ב 1937 . 

היהודים בא׳. לאחר שבוטל ב 1854 החוק משנת 
1814 , שאסר על כניסת יהודים לנורוויגיה, התחילה מתגבשת 
בא׳ קהילה יהודית, שנוסדה באופן רשמי ב 1896 . ב 1917 
נתפלגה הקהילה לשתיים וב 1920 הוקמו שני בכ״ג. ב 1909 
נתארגנה ,חברת הנוער היהודי׳ ( 15 מ 30 >£מ 0 £[ 15 :ז 3611 ז 15 
^ת״זשזס?), שהוציאה ( 1909/12 ) ירחון בשם ת 1116 ^ז 1$ . 
מ 1910 ואילך נתקיימה בא׳ אגודה ציונית, שמ 1929 ואילך 
הוציאה ירחון בשם "התקוה". ב 1930 היו בא׳ 852 יהודים, 
שברובם עסקו במסחר ותעשייה. בימי מלחמת העולם השניה 
נמלט חלק מיהודי א׳ לשווידיה, והשאר הושמדו במחנות־ 


י ז — נית־העיריה החדש, מ ש מ א ל — בית הסטורטינג 

א(םלר, סר וילייאם —•! 0816 מ 111131 ?\ • 811 — ( 1849 — 
1919 )׳ רופא וחוקר הרפואה. יליד קאנאדה׳ למד 
רפואה במונטריאל ונתמחה בלונדון, ברלין ווינה. 1874 
נתמנה פרופסור לרפואה קלינית במונטריאל, 1884 — 
בפילאדלפיה, 1889 — בבאלטימור, מ 1905 עד מותו — באוכס־ 
פורה ב 1911 ניתן לו תואר סר. א׳ נחשב כגדול אנשי 
הרפואה הקלינית באנגליה בדורו, וזכה גם לשם בינלאומי. 
מחקריו המקוריים הקיפו שדות רפואה שונים: הימאטולוגיה 
(בפרט חקר לוחיות הדם), פאתולוגיה (ביחוד מחלות־הלב), 
אפידמיולוגיה (אישר וביסס את תגליתו של לוירן׳ ע״ע, 
על גורם המלריה, ע״ע), היסטוריה של הרפואה. בספרו 
שס 8101 ש^ 0£ טטססגז? 2001 16$ ק 0 ח 1 ז? ט!! , ! (מהדורה ראש ד 
נה 1892 ) ובהרצאותיו המזהירות במרכזי ההוראה השונים 
חינך דור של רופאים בשתי יבשות. זכותו של א׳ בהתפתחות 
הרפואה המודרנית גדולה היא: מצד אחד היה רופא, שלפי 
דבריו, "הורה רפואה ליד מיטת החולה"! מצד שני היה בין 
הראשונים, שהטעימו את חשיבותה של הבדיקה המעבדתית 
כסיוע וכבסיס לאבחנה הקלינית. 

. 1925 , 05167 ¥11114171 [ <ו 5 /ס 116 י! ,£ת 1 ו^ 00$ 


בית־הכנסת באוסלו 

ריכוז ע״י הנאצים. הגולים שחזרו נתאחדו בקהילה אחת, 
ואליהם נתווספו מאות עקורים. שהובאו לא׳ ע״י הממשלה 
הנורוויגית. מספר יהודי א׳ ( 1949 ) הוא 1,200 לערך (ע״ע 
נורוגיה: יהודים). 


אוסמוזה, לחץ א 1 םמוטי (יוד ?"".ז"", דחיפה). תופעת 
הא׳ מתגלית בשתי תמיסות׳ שהן נבדלות זו מזו 
בתרכוזת שלהן ונפרדות ע״י מחיצה. כשהמחיצה היא 
חדירה זורם הממוסס מן התמיסה האחת למרוכזת ממנה. 
אולם יש מחיצות (קרומים חדירים למחצה: סמיפרמאבי־ 
ליים), שנותנות לעבור לממוסס בלבד ולא לחומר המומס, 
וזרימה זו נקראת בשם א׳. היא ניתנת להדגמה פשוטה 
(ציור): צינור, שפיו האחד סתום בקרום מתאים, מקצתו 
מלא תמיסה מימית והוא קבוע בתוך מים! המים חודרים 
דרך הקרום ועולים בתוך הצינור עד לגובה מסויים. אם 
הקרום הוא בלתי-חדיר בהחלט לגבי החומר המומס ואם 
רמות-הנוזלים בשני הכלים היו שוות בתחילת־הניסיון, הרי 
הבדל־הרמות שבסופו מודד את הלה״א. — תופעות אוסמוטיות 
תוארו ראשונה ע״י האב נולה (ע״ע).מ. טראובה (ע״ע) גילה 


39 


אוסמוזה — אופמונדה 


40 


כ 1864 , שקרום של פרוציאניד־הנחושת, ן 6 ({ 0 )£?] צ ג 01 י 
מצטיין בדרגה גבוהה מאוד של סמיפרמאביליות, והוא 
נחשב עד היום כטוב שבקרומים החדירים למחצה. ו. פ. פ. 
פפפר (ע״ע) היה הראשון, שביצע באמצעותו מדידות 
מדוייקות של ל״א ( 1877 ), והוא גם הגדירו ראשונה כאותו 
עודף לחץ, שיש ללחוץ בו תמיסה ידועה כדי למנוע את 
חדירת הממוסס לתוכה מן החוץ דרך קרום חדיר־למחצה. — 
אע״פ שיסודו של הלה״א הוא בעובדה, שהמולקולות של 
החומר המומס נמצאות בתמיסה בתנועה חפשית, בדומה 
למצב של מולקולות של גז (ע״ע), שונה הלה״א מלחץ־ 
גאז על דפנות של כלי־קיבול במה של״א אינו נוצר 
אלא בתמיסות בעלות תרכזות שונות, שנמצאות משני 
עבריו של קרום חדיר־למחצה. על סמך המדידות של פפפר, 
קבע ון׳ט הוף ב 1886 ׳ שהלה״א הוא פרופורציוני לריכוז 
התמיסה ולטמפראטורה המוחלטת, לפי הנוסחה: 11X0 =? 
(?= ל״א; 1 ׳= טמפראטורה מוחלטת; 0 = הריכוז במילים 
לליטר, 11 = גורם הפרופורציוניות). הואיל והריכוז הוא 
פרופורציוני בהיפוך לנפח, שבו מומס מול אחד של החומר 
(כלומר: מתקבלת הנוסחה: £7 =¥?. מבחינה 

פורמאלית אין בין צורה זו לחוק הגזים (ע״ע) ולא כלום; 
ולא זו בלבד אלא שהגורם מ שווה בערכו לקבועת הגאזים. 
נמצא, שחומר מומס מחולל ל״א שווה ללחצו של אותו 
מספר מולקולות־גאז באותו הנפח; לפיכך תמיסה, שמכילה 
מול אחד של חומר מומס בליטר, הלה״א שלה הוא 22.4 
אטמוספירות. אם המומס מפורד ליונים (ע״ע), לחצו הא , 
נקבע ע״י מספרם הכללי של החלקיקים המומסים (יונים 
ומולקולות), כלומר: הוא גדול מן הלה״א של תמיסה שות־ 
תרכוזת, שהמומס שבה אינו מפורד ליונים. — בדומה לגאזים 
נשמרת חוקיות זו רק בתחומי 
ריכוז נמוך, שהוא מוגדר כ׳אידי- 
אלי׳; בתרכז 1 ת מולאריות למעלה 
מ 0,2 בערך כבר ניכרות הסטיות 
מן התיאוריה. נסיונות לפתח משוו¬ 
אות מעין זו של ון דר ולס (ע״ע) 

ולחשב את הלה״א מתוך תשומת- 
לב לנפח־המולקולה של החומר 
ד,מומם לא הוכתרו בהצלחה. י 
הדמיון בין הגאזים לתמימות עורר 
עיון מרובה. ון׳ט הוף עצמו ניסה 
להסביר תופעה זו בהנחה׳ שמקורו 
של הלה״א הוא בנגיחת הקרום 
ע״י מולקולות של החומר המומס, 

בדומה לתיאוריה הקינטית של הגאזים. אולם הרבה קושיות 
הקשו על השקפה זו ובעיקר על ההנחה הכלולה בה, שלחץ 
המולקולות של הממוסס שווה משני עבריו של הקרום. 
לפיכך ניסו ללכת גם בדרך ההפוכה ולהסביר את הלה״א 
כתוצאה מנגיחת הקרום ע״י מולקולות של הממוסס. השקפה 
אחרת תולה את הלה״א בלחץ־האדים (ע״ע): האנרגיה 
החפשית של ממוסס בתוך תמיסה היא קטנה מזו של הממוסס 
הנקי; לפיכך חדירת הממוסס לתוך תמיסה קשורה בהת¬ 
מעטות האנרגיה החפשית שלו, והיא ■יוצאת לפועל ע״פ 
הכרח תרמודינאמי. מתוך זיקת לחץ־האדים לאנרגיה 
החפשית אפשר לפתח באופן תיאורטי משוואה אנאלוגית 
למשוואתו האמפירית של ון׳ט הוף. היא נתאשרה ע״י 


מדידות של הלה״א בתמיסות של סוכר בתחום־ריכוזים רחב 
מאוד. היא מסברת גע את חוק הזיקה שביחס הלה״א לשתי 
התופעות האחרות האפייניות לתמיסות: הנמכת נקודת־ 
הקפיאה (ע״ע קריאוסקופיה) והעלאת נקודת־הרתיחה (ע״ע 
אברליוסקופיה) של הממוסס. 

מדידת הלה״א של תמיסה היא אחת מן השיטות לקביעת 
המשקל המולקולארי של חומר מומם. היא מיוסדת על 
משוואתו של ון׳ט הוף, שמבטאת את התרכוזת במולים 
לליטר. ע״י פיתוח פשוט מקבלים: ¥? £17 ( 1 ׳\[= 

המשקל המולקולארי של חומר, ש״\ גרמים יממנו מומסים 
בתוך נפח של ¥ ליטר). נמצא׳ שהלה״א הוא פרופורציוני 
בהיפוך למשקל המולקולארי׳ או — ביתר דיוק — למשקל 
החלקיקים המומסים.. על דבר זה מיוסדת ההבחנה בין 
קריסטאלואידים ובין קולואידים (ע״ע) או בין תמיסות ממש 
לתמיסות קולואידיות. שיטת-ד,מדידה של הלה״א מתאמת 
ביחוד לקביעת המשקל המולקולארי של חומרים רב־פולי־ 
מריים (ע״ע), שלגבי המולקולות שלהם. שהן גדולות מאד, 
גם קרומים פשוטים הם חדירים־למחצה. מחומרים אלה אפשר 
בדרך כלל לקבל רק תמיסות בעלות ריכוזים מולאריים 
נמוכים מאוד, שהשפעתן על נקודת־הרתיחה ונקודת־הקפיאה 
כמעט שאינה ניכרת, וכנגד זה הלה״א ניתן עוד למדידה 
מדוייקת. 

הלה״א של דם מגיע ל 7 אטמוספירות. במקרים של 
הפסדי־דם חמורים מזריקים לתוך הוורידים תמיסה של 
מלח־בישול של 0.95% , שהלה״א שלה שווה ללה״א של 
הדם כתיקונו (=תמי 0 ה איזוטונית, ע״ע). תמיסות, שהלה״א 
שאץ קטן או גדול מזה, נקראות היפוטוניות או היפדטוניות. 
הזרקה של תמיסה היפוטונית לדם גורמת להנמכת הלה״א 
שלו וכתוצאה מכך לחדירת מים לתוך גופיפי־הדם העטופים 
קרום סמיפרמאבילי, ודבר זה מביא לידי התנפחות הגופי־ 

׳ו• •.׳ ד ־ • 

פים ובמקרים קיצונים— לידי התבקעותם. לעומת זה גורמת 
הזרקה של תמיסה היפרטונית ליציאה של מים מתוך התאים 
המצטמקים ע״י כך (ע״ע דיאליזה). 

ללה״א ולסמיפרמאביליות, וכן לתופעות הא׳ הכרוכה 
בהם, יש חשיבות עצומה במכאניזם של תהליכי־יסוד 
פיסיולוגיים בצומח ובחי, ובפרט בכל מה שנוגע ליחסי- 
הגומלים בין התאים ובין סביבתם ולהעברת חומרים דרך 
קרום־התאים, למשל: במשק־המים בצמח, בספיגת־מזונות 
בגוף החי ובהפרשת חומרים מתוכו. י. שב. — י. ל. 

אוםםתדה (־""!"*ס 

63 ), סוג צמחים מק¬ 
בוצת השרכיים (ע״ע). 
סימנה המובהק של הא׳: 
נבגיה ערוכים בקבוצות 
נישאות על גבעולים 
מיוחדים, ואילו שאר 
הגבעולים הם עקרים. 
סוג זד, מכיל 9 מינים, 
שהם מצויים באיזורים 
הקרים והחמים של 
כדור־הארץ, ובכלל זה 
—בלבנון. אוסמונדת- 
המלך. 0 ) היא 






41 


אופמונדה — אוספנסרןי, גלג 


42 


אחד מן השרכים היפים ביותר. אורך־גבעוליה מגיע עד 
מטר ויותר. 

א 1 םמיום ( 0500003 , מיוד ^סס — ריח)׳ יסוד כימי מן 
הקבוצה של מתכות־הפלטינה (ע״ע). נתגלה 1804 
בידי טנאנט. סימנו 05 ; מספרו הסידורי 76 ; משקלו האטומי 
190.2 (תערובת האיזוטופים: 184 ׳ 187,186 ׳ 188 ׳ 189 , 190 , 
192 ) ; ערכויותיו: 2 ׳ 4,3 , 6 , 8 • הא׳ הוא בעל ברק מתכתי 
כחלחל־לבן, בדומה לאבץ; משקלו הסגולי 22.48 , שהוא 
הגדול במשקלים הסגוליים של היסודות הכימיים. נקודת 
היתוכו ס 2700 בקירוב. — הא׳ נמצא בטבע בעפרות־הפלא־ 
טינה. מהן הוא מופק בדרך החמסה במי־מלכים (ע״ע); אגב 
ההמסה משתייר רוב הא׳ עם האירידיום (ע״ע) בצורה של 
נתר אוסמירידיום (שאינו נפגע), ששיעורו כ 0.9% מכל 
העפרה כולה ושמכיל ם 17% עד 50% א'. — א׳ שימש בעבר 
להכנת החוט הלוהט שבנורות, אך הוצא מכלל שימוש מפני 
תכונותיה הארסיות של התחמוצת הנוצרת כשחוט הא׳ בא 
במגע עם האדר (במקרה שהנורה נשברת). — א׳ מתחמצן 
בנקל׳ אך אינו נפגע ע״י חומצות. מתולדותיו: אוסמאטים — 
המלחים של החומצה האוסמית המשוערת 1320504 , כגון 
האוסמאט של האשלגן 2 0504 .> 1 , אדום בהיר. כלורידי הא׳ — 
05012 , כחול-שחרחר; 0501 3 , ארגמן; 0501 4 , צהוב. 
טטראוכסיד של הא׳ — זו התרכובת האפיינית לא׳, 0504 , 
חומר גבישי צהבהב׳ נדיף׳ ניתך ב ״ 40 , רותח ב ״ 134 ; 
אדיו מגרים ומרעילים — ריחם חריף, ומכאן שם־היסוד 
אוסמיום— נותן ריח; מוחזר ע״י חומרים אורגאניים, ביחוד 
ע״י שומנים, לדו־תחמוצת הא׳ ( 050 2 ); גוף שחור. לפיכך 
משמש טטראוכסיד־הא׳ לגילוי שומנים בבדיקות מיקרוסקו¬ 
פיות, ובפרט להכרת העטיפה המיאלינית של העצבים (ע״ע) 
בהיסטולוגיה. 

א 1 םן (איזן), איור — 35 £ 0 \׳ זר>׳ 13 — ( 1813 — 1896 ), 
בלשן ומשורר נורוויגי. בן למשפחת איכרים עניה. 

ב 1842 הקציבה לו האקאדמיה למדעים בטרונדהיים סטיפנדיה 
קבועה כדי שיוכל להשלים את מחקריו. מתוך חקירת 
הדיבור העממי והיצירה הספרותית העממית באיזורים שונים 
של נורוויגיה החליט א׳ לנסות ליצור לשון נורוויגית חדשה, 
בנויה כולה על יסודות לאומיים ושאובה ממקורות הניבים 
המדוברים בפי העם הנורוויגי (,לשון עממית׳ — - 130115 
01331 ). לשון חדשה זו צריכה היתה להוציא מן השימוש 
את הלשון הנורוויגית המקובלת, שהיא מבוססת בעיקרה 
על יסודות דאגיים ( 501331 ) 1 ״) ושהיתה רווחת בנורוויגיה 
במשך מאות השנים, שבהן היו נורוויגיה ודאניה קשורות 
זו בזו. א׳ כתב את "דקדוק הלשון העממית הנורוויגית" 
( 1848 ) ואת ה״מילון של הלשון העממית הנורוויגית" 
( 1850 ). רוב בתה״ס הנורוויגיים מלמדים כיום את הלשון, 
שיצר א׳ (בשינויים מסויימיט): החוק הנורוויגי מש׳ 1892 
נתן את הרשות לכך. — א׳ חיבר בדיאלקט הישדהחדש גם 
שירים ליריים ומחזות. כבן למשפחת־איכרים נלחם א׳ על 
החייאת התרבות האיכרית הנורוויגית העתיקה. היה מיוזמי 
התנועה לטיפוח הרגש הלאומי ולפעולה לשם שחרור המו¬ 
לדת הנורוויגית. 

621 ^ 4 ? 1113 . 1 ־ 1 ,מ^עס!־! ,£־ 01 נ 1 ז 3 ס 

. 1913 .//מ** 


אזסנבריק (> 1 ס 1-11 נ 5031 ס), עיר על נהר הזה במחוז האנובר 
שבצפון־מערבה של גרמניה; 107,000 תושבים 
( 1939 ). שוכנת בסביבה חקלאית ובקרבתם של מכרות־פחם. 
תעשיותיה: מתכת, ייצור־מכונות׳ צורכי־מס״ב, כלי-נגינה, 
תעשיות כימיות ועיבוד של מוצרי־חקלאות. נוסדה׳ כנראה, 
במאה השמינית והיתה אחת מערי ההאנזה: סחרה עם 
אנגליה, איטליה ומושבות-ספרד. ב 1648 נחתם בה ובמינסטר 
(ע״ע) חוזה־וסטפאליה, שסיים את מלחמת שלושים השנים. 
מבנייניה ההיסטוריים׳ רובם בסיגנון גוטי; ד(ם מן המאה 
הי״ב—הי״ג, כנסיית-יוחנן מן המאה הי״ג, כנסיית־מלים 
( 1306 — 1318 ) והארמון של מועצת־העיר ( 1447 — 1512 ). אך 
יש בה גם בניינים בסיגנון של הרנסאנסה והבארוק. 

היהודים בא׳. ישוב יהודי בא׳ נזכר במאה הי״ג, 
ומאותה תקופה גם הגיע אלינו נוסח של "שבועת היהודים 
בא״׳. מאיגרתו של אנגלברט 11 , הבישוף של העיר, אל 
מועצת־העיר לטובת היהודים ( 1309 ), נראה׳ שבאותו זמן 
היו בא׳ י״ג משפחות מישראל. כבשאר ערי־גרמניה אף כאן 
חיו היהודים על עסקי־כספים. 1312 קבע הבישוף הנ״ל תקנה 
לשער הריבית המותר ליהודים, והמפירים נתחייבו בתשלום 
קנם לבישוף ולמועצת־העיר. מכאן שהיהודים היו תלויים 
בחסדם של הבישוף והעירונים כאחד. אולם ב 1327 עברו 
ט״ו המשפחות היהודיות בעיר לחסותו של הבישוף בלבד. 
ב 1337 מסר הקיסר לודוויג הבאווארי את יהודי־העיר 
לרשותו של הרוזן היינריך. ב 1386 הותר להם לקנות חלקת- 
אדמה לבית־קברות. בימי המגפה השחורה קידשו יהודי־א׳ 
את השם: כולם נהרגו ורכושם הוחרם. לאחר שנים מועטות 
הותר רק ל 8 משפחות יהודיות להשתקע בעיר מחדש בעד 
תשלום של 30 מארק לשנה; אלא שכנהוג אז במקומות 
אחרים ניתנה להם זכות־ישיבה רק לשש שנים. 1424 נותרו 
בעיר רק 2 משפחות׳ שהיה בכוחן לשלם את המם השנתי של 
7 — 8 זהובים (גולדין של זהב); שאר היהודים גורשו. מאז עד 
1848 לא היו בא׳, אף בשנים שישבו שם יהודים, יותר מ 3 
משפחות יהודיות. אבל עיךהעירונים צרה היתד, אף בפרנ¬ 
סתם של אלה׳ וחוק נקבע ( 1716 ), שאסור להם לעסוק 
במסחר בלא רשיון של מועצת־העיר. בסוף שנות־העשרים 
למאה הב׳ היו בא׳ 450 יהודים. 

א 1 םנ 1 ביננק 1 (ס> 1 ״ £ ״מ 8 ס 0 סס), פסודונים ספרותי של 
הריהורי (גריגורי) פיודורוביץ קוויטקה ( 1778 — 

1843 ), סופר אוקראיני, אבי הפרוזה האמנותית האוקראינית. 
ידועים ה״סיפורים המאלורוסיים" שלו, שבהם השפיע ביחוד 
על הסויפרים האוקראיניים משנות ה 50 וה 60 . אך את עיקר 
פרסומו הקנה לו הרומאן ההומוריסטי שלו מחיי אוקראינה 
״פאן חאליאווסקי״ ( 1839 ), שנכתב רוסית. 

אוםפנסקיו $לב _ ו^ 1 ז^ס £0 חס׳ג ח — ( 1843 — 1902 ), 
סופר רוסי, מחשובי הנציגים של תנועת ה״עממיים" 
(״נארודניקי״ — ע״ע רוסיה, ספרות). נולד בעיר טולה 
לפקיד נמוך. התחיל את עבודתו הספרותית בציורים קצרים 
מחייהם של בעלי-המלאכה בערי-השדה הרוסיות. קובץ- 
סיפוריו "מנהגי רחוב ראסטריאיב" זכה להצלחה; אך 
כשרונו כסופר ריאליסטן מובהק' מצא את מבעו השלם 
בסיפורים מחייהם של האיכרים האביונים בכפר הרוסי 
ובתיאור מלחמתם ב״בעלי־הגוף" השולטים במיטב האדמה. 
לשונו הרוסית העממית מצטיינת בניבים מיוחדים במינם 



43 


אוספנסקי, גלב — אוסקה 


44 


מקוריים וחריפים ביותר. הדלות והסבל׳ שראו עיניו של א/ 

עשו עליו רושם מזעזע ביותר ומוטטו את מערכת־עצביו. 

את תשע שנות חייו האחרונות בילה בבית־מחסה לחולי־רוח. 

פלכאנוב, ״כתבים״, סוסקווה־לינינגראד, 1925 ! ו. קורולנקו, 
"שושגפשזס" מוסקווה, 1928 . 

אשפנסקי, פיז־חד איונזביץ׳ -ש״״״פחס׳ג ק 0 !ן 6 < 4 - 

( 1845 — 1928 ), היסטוריון וביזאנטיניסטן רוסי. 

פרופסור באוניברסיטה של אודסה ( 1874/94 ), מנהל האינ־ 
סטיטוט הארכיאולוגי הרוסי בקושטה ( 1894 — 1914 ) ולאחר 
מכן פרופסור בפטרבורג. מ 1893 ואילך חבר־בתב ומ 1900 
חבר מן המניין באקאדמיה המדעית הרוסית. ביחד עם 
פ. ג. וסיליבסקי (ע״ע) היה המייסד של מחקר ההיסטוריה 
הביזאנטית ברוסיה. פעולתו המחקרית הפוריה הקיפה את 
כל שטחי־הביזאנטיניסטיקה. חשיבות מיוחדת יש לחקירותיו 
בתולדות הכלכלה והחברה של הממלכה הביזאנטית. 

אזסצילוגרף ( 11 ק 3 ז 8 ס 1 [ 1 :> 05 ), מכשיר למדידת תנודות 
מהירות בעצמתו של זרם חשמלי, וביחוד לבדיקה 
של זרם־חילופים (ע״ע). א׳ הוא גלונומטר (ע״ע), שמסת־ 
חלקיו היא קטנה מאד׳ ועל־כן הם מגיבים בקלות ובמהירות 
על כל שינוי בזרם. הזרם מועבר דרך עניבה של חוט־כסף 
(ס) דק מן הדק, שהיא נתונה בין שני הקטבים של 
אלקטרומאגנט חזק וששתי שוקיה מרוחקות זו מזו'כ 3 מ״מ. 
5 הוא מראה קטנה של זכוכית דקה, ששטחה כממ״ר אחד. 

הזרם עובר דרך שתי השוקיים _ 

בכיוונים מנוגדים, ועל־כן א 

הן נדחפות בשדה־המאגנטי 

בכיוונים מנוגדים ומצטרפות 05 11 

למומנט סיבובי, שעובר י* פ 

גם למראה. קרן־אור מכוונת 5 

ל 5 מוחזרת ממנו כלפי לוח, - 

שעליו מופיעים שינויי־הזרם אוסצילוגראף 

בצורת עליות וירידות של נקודת־אור. אם משתמשים בלוח־ 
צילום נע, נרשמות בלוח כזה תנודות־הזרם בצורת עקומה 
גלית (אוסצילוגראם).— על א׳ של קרני־קתודה ע״ע קתודה. 

אוםצילט 1 ר (• 01 :! 1113 :> 05 ), מכשיר מחולל תנודות מהירות. 

1 ) בטכניקה של התדירויות החשמליות הגבוהות 
א׳ הוא מכשיר מעורר תנודות חשמליות, בפרט ע״י אנטנות 
דוקטביות. א׳ מורכב ממעגלים וממכשיר להפקתם של גלים 
אלקטרומאגנטיים מתדירות מסויימת. התנודה החשמלית 
נגרמת ע״י דחיקת אלקטרונים לצדו האחד של מעגל פתוח 
באמצעות מתח! עם ביטול המתח נקלעים האלקטרונים 
במהירות עצומה למקומם הקודם׳ ומשם והלאה — עד לצד 
שכנגד! התנודות הללו חוזרות ונשנות עד אפיסתה של כל 
מנת האנרגיה.— הא׳ הראשון, שנבנה ע״י הרץ (ע״ע) 
ב 1887 , היה מעגל־תנודות פתוח פשוט. א׳ זה היה מורכב 
משני לוחות־מתכת (ר׳ ציור*. . 4 ,ם),ששימשו להקרנת הגלים 
למרחב ושכל אחד מהם היה מחובר לאחד משני כדורי- 
מתכת ( 0 , 8 ), שביניהם היה רווח צר. המערכת הופעלה 
ע״י אינדוקטור של ניצוצות ותדירותה היתה כ 10 9 לשניה. 
הא" החדישים׳ שמפעילים את התחנות של השידור האל¬ 
חוטי׳ מיוסדים על השימוש בשפופרת הקתודית. 

2 ) א" טבעיים הם האטומים שבמסגרת המבנה המול- 


קולארי או בסריגי־גבישים. הם פועלים כא" מכאניים 
בתנודות־החום הנמרצות, שהם מבצעים מסביב לנקודת 
מצבם הממוצע׳ והם קובעים את ערכי החום הסגולי (ע״ע) 

<—>- 0 ס-כככס 

0 8 0 4 

א ו ס!י ל א מ ו ר 

אוסצילאטור של הרץ. \ ,ס — גלילי־מתכח מחוברים 
לאינדוקשוריס. כשהמתח נובר עד לערך מסויים, ניצוץ 
עובר וקופץ בין הכדורים 0 , 8 

והחום האטומי (ע״ע). כא" חשמליים הם מופיעים בדו־קוטב 
עם מומנט חשמלי משתנה — למשל׳ בצורת זוג־יונים 
במולקולה, שמופעלת ע״י שדה־חילופים חשמלי. 

אוסקה ( 3 ^ 0531 ), עיר־נמל ביאפאן הדרומית, בדרום- 
מערבו של האי הונשו. א׳ היא המרכז המסחרי והתע- 
שייני הגדול ביותר בקיסרות־יאפאן, העיר השניה בגודלה 
ביאפאן והעיר האירופית ביותר ע״פ צורתה החיצונית. 
שוכנת על נהר יודו, על־פני מישור מבותר בתעלות טבעיות 
ומלאכותיות מרובות, שעל־ידיהן נתהוותה הדלתא של 
היודוגאווה. שטחה — יותר מ 200 קמ״ר. מספר־תושביה היה 
ב 1938 — 3,101,000 ! כתוצאה ממלחמת העולם השניה 
נתמעט מספרם עד 1,294,000 בערך ( 1946 ). קודם מלחמה 
זו היתה א׳ מרכז של 50 קווי-שיט, מהם 20 טראנס־אוקיא־ 
ניים. היו בה למעלה מ 20,000 בתי־חרושת ובתי־מלאכה, רובם 
קטנים. התעשיה הראשית שבה היתה שזירת חוטי־כותנה 
ואריגת־בדים׳ ועל שם כך נקראה א׳,מאנצ׳סטר של יאפאן׳. 
תעשיות אחרות: מתכת ומכונות, בניין־ספינות, תעשיות 



אוסאקח 


כימיות ומספר עצום של תעשיות קטנות׳ כגון זכוכית, 
שעוניש, מכשירים שונים׳ ועוד. עיקר היבוא — חומרי־גלם 
וצורכי־מזון. — א׳ כבר היתה ידועה בזמנים קדומים בשם 
נאניווה׳ ובמאה הרביעית לסה״נ היתה עיר־בירתו של הקיסר 
נינטוקו. עלייתה בזמן החדש חלה במאה הט״ז, כשהשליט 
היך־יושי קבע בה את מושבו ובנה בתוכה את מצודתו 
המפורסמת או־שירו. אולם התפתחותה הגדולה במסחר 
ובתעשיה התחילה רק אחר מהפכת 1868 ׳ כשיאפאן נפתחה 
לפני עמי אירופה ואמריקה.— בסביבות א׳ יש גנים נהדרים, 










45 אוסקה ■ 

מעיינות־רפואה, וכן המקדש העתיק מן המאה השביעית, 

שיטנדג׳י, שנשתפץ אחר־כך. 

/י 

אזסקים, אז?םקים ׳ אזפיקים(לאט׳ 0501 ; יוו׳ 01 * 0x1 ' 
01 * 00 "), אחד מעמי־איטליה מן התקופה הטרם- 
רומית. אסטראבון משתמש בשם א׳ כשם נרדף לאו־ 
פיקים׳ תושבי־קאמפאניה קודם כיבוש־הארץ ע״י הרומיים. 
לפי המסורת היוונית ישבו הא׳ גם מחוץ לקאמפאניה, 
באיטליה המרכזית והדרומית! אולם כמה מחוקרי זמננו 
סבורים, שיש להבחין בין האופיקים׳ שישבו בקאמפאניה 
ומחוצה לה כשבאו המתיישבים היווניים לאיטליה׳ ובין 
האוסקים— אומה, שנוצרה מתוך התמזגות של האופיקים 
והסאמניטים לאחר פלישתם של הסאמניטים לקאמפאניה 
במאה החמישית לפסה״ג. החבר המדיני של הא׳ היה מורכב 
מקאפואה, נולה אבלה ונוקריה. לשונם, ששרידיה הם דלים 
לערך, היתה בלא ספק הודו־אירופית. לשון זו היתה רווחת 
באיטליה המרכזית והדרומית והתפשטותה הגיעה עד סיצי¬ 
ליה שלשם הובאה ע״י המאמרטינים (ע״ע איטליקים). היא 
מתייחסת לענף האומברו־אוסקי, וכמו ללשון האומברית יש 
גם לה כמה קווי-קירבה אל הלשונות של השבטים הסאביניים 
באיטליה המרכזית׳ כמו שהיא גם נבדלת מהן בכמה הבדלים 
עיקריים. על המבנה של לשון זו אנו יכולים לדון כיום 
בביטחון מרובה פחות או יותר על סמך הכתבות, שנשתמרו 
ממנה (מוצאן רובו מקאמפאניה ומיעוטו מברוטיום׳ לוקאניה 
וסאמניום). לשון זו תפסה מקום חשוב׳ בצד הלשונות 
הלאטינית והיוונית, בקאמפאניה ומחוצה לה. מכה קשה 
הוכתה כשחרבה קאפואה ( 211 לפסה״ג). כשבטל מרכז זה 
של הא׳ נתמעטה גם חשיבות־לשונם. מן הזמן שלאחר 
מלחמת־האזרחים ( 89/90 לפסה״ג) לא הגיעו עוד לידינו 
כל כתבות אוסקיות. 

, 11 ^ 1010 ג ¥11 \ ./ ; 1897 , 1 , 101€£15 ( 1 . 5 .מ 

. 1937 { 0 1$ ז 1110 >. 13 ז 011 ? 

אזסכןר (- 051031 ) 1 ( 1799 — 1859 ), מלך שווידיה ונורוויגיה 
ב 1844 — 1859 , בן הגנראל ברנאדוט, המארשאל 
של נאפוליון׳ שנעשה אחר־כך מלך שווידיה ונורוויגיה בשם 
קארל בנעוריו נחשב א׳ כדוגל בליבראליזם, ומשעלה 
על כסא המלכות הנהיג בארצו חופש גמור של העיתונות 
ותיקן כמה תיקונים ברוח הליבראליות ביחסים בין המעמ¬ 
דות. אעפ״כ לא הסכים לשנות את הקונסטיטוציה. א׳ צידד 
בזכות פוליטיקה סקאנדינאווית מאוחדת והיה בעד הקלות 
לנורוויגיה. תמך בדאניה, ביהוד בסיכסוכה עם גרמניה בשל 
שלזוויג־הולשטיין. התנגד לרוסיה׳ אבל נשאר נייטראלי 
במלחמת־קרים, שנוודמלכותו היו לשווידיה ימי התקדמות 
סוציאלית וכלכלית: נבנו הרכבות הראשונות בארץ ונתפתח 
המסחר. בסוף ימיו שיתף במלוכה את בנו, שמלך אחריו 
כקארל ׳\ץ. א׳ חיבר שירים, אופרה ומחברת בשאלת העונשים, 
שניתרגמה כמעט לכל לשונות אירופה. 

. 1896 ,) 111011 ) 111 ) 8 ,ת 0 חז 1 .ו׳ ." 1 

א 1 קזקר 11 ( 1829 — 1907 ), מלך שווידיה ונורוויגיה, בנו 
של אוסקר 1 ■ הומלך ב 1872 , אחר מותו של אחיו 
קארל / 0 (. בימי־שלטונו ( 1905 ) נפרדה נורוויגיה מעל 
שורדיה, והפירוד יצא לפועל בדרך־שלום בזכות חכמתו 
וסבלנותו של א׳ (ששלט מאז על שורדיה בלבד). מידותיו 
המצויינות הכשירוהו לשמש בורר חשוב בכמה סיכסוכים 


אופולים 46 

בינלאומיים: בענייני סאמואה ( 1889 ו 1899 ) בין בריטניה 
גרמניה ואה״ב, בסיכסוך ונצואלה ( 1897 ) בין אה״ב ואנגליה, 
ועוד. הצטיין גם כסופר ומתרגם. כתביו הוצאו לאור 
(שנית) ב 1885/8 . 

. 1908 ,£מ 1 מ^£!ג/>ן>מ/* 1 מ£ , 11 ! 000, 0!1,1x1 ז 425501£ ] . 4 

א 1 םרם, נתך של אוסמיום (ע״ע) עם וולפרם (ע״ע), 
שמצטיין בנקודת־התכתו הגבוהה וביציבותו המכא¬ 
נית והכימית. משמש כחומר לחוטי־להט בנורות חשמליות. 

אופה (רום׳ 3 ( 4 ׳<)■ 1 . בירת הרפובליקה הסובייטית האוטו¬ 
נומית באשקיריה. שוכנת על-יד שפך הנהר א׳ 

אל הנהר בילאיה. מספר תושביה 246,000 ( 1939 ). תעשייתה, 
שבעיקר היא קשורה במוצרי־חקלאות (קמח, בירה, ועוד), 
וכן התעשיה המטאלורגית שלה, מתפתחות והולכות. יש 
בה בת״ס מקצועיים גבוהים, בית־נכות אתנוגראפי, ועוד. 
כן יש בה בית־זיקוק לנפט, שהוא מובא לכאן ע״י צינור 
משדות־הנפט שבסיזראן ואישימבאיב. א׳ נוסדה במאה הט״ז 
כמבצר, שנועד להגן על הקו של ההתקדמות הרוסית במזרח, 

ונתפרסמה בזמן 
מלחמות הצבא 
האדום נגד צב¬ 
אותיו של קולצ׳ק 
(ע״ע). 

במחוז א׳, שהיה 
מחוץ ל״תחום־ 

המושב", היו, לפי 
מיפקד 1897 , 733 
יהודים. מספרם 
במלחמת־העולם 
הראשונה גדל ע״י 
אופה זרם הפליטים מרו¬ 

סיה המערבית. ב 1918 נפגעה הקהילה קשה ע״י הקרבות בין 
הצבא־האדום וצבא־קולצ׳אק. ב 1923 היו בא׳ 1,588 יהודים. 

2 . יובלו העיקרי של נהר בילאיה, שהוא מצדו יובל של 
נהר קאמה. אורכו 704 ק״מ. מקורו באגם־אופה שבאוראל 
הדרומי, ובחלקו הוא משמש לשיט של ספינות מובילות 
תבואה, עצים וברזל. 

אופוילים — ?! £07102 — ( 446 ״ י — 411 ״ לפסה״ב), מגדולי 
המשוררים הקומיים באתונה. מספר הקומדיות שחיבר 
אינו מרובה ביותר, אולם בהתחרויות ניצח, כנראה, לא פחות 
משבע פעמים. א׳ עזר לאריסטופאנס בחיבור של הקומדיה 
״הפרשים״ (הוצגה בש׳ 424 )! אולם אריסטופאנס מתאונן 
בקומדיה זו, שא׳ השתמש בכמה מוטיווים משלו (בצורה 
משובשת) בקומדיה "מאריקאס". אפשר׳ שהתלונה אינה 
צודקת, וא׳ נטל מה שנתן לחברו. כאריסטופאנס התנגד א׳ 
לדרכי המדיניות של הדמוקראטיה האתונאית ולשיטות- 
החינוך של הסופיסטים. הקומדיה "מאריקאס" היתה מכוונת 
כלפי הדמאמג היפרבולוס, יורשו של קליאון באסיפת־העם 
באתונה. קומדיה אחרת, "החנפים", שניצחה בהתחרות את 
״השלום״ לאריסטופאנס ( 421 ), היתה מכוונת כלפי קאליאם, 
העשיר הפזרן (הנזכר גם ב״פתטאגוראס" לאפלטון). העשיר 
מתואר כאן כשהוא מוקף חבר של טפילים חנפים — סופיס- 
טים, אמנים ומשוררים, שהם סמוכים על שולחנו הדשן 


















47 


אופוליס — אופוצ׳נו 


48 


ואוכלים על חשבונו׳ עד שמופיע שליח בית־הדין ומעקל 
מה שלא הספיק קאליאם לבזבז. מפורסמת ביותר חיתה 
הקומדיה ״הטובלים״ ( 416 )׳ שתיארה את אלקיביאדס וחבו¬ 
רתו. בהשפעתה של קומדיה זו נוצרה׳ כנראה׳ המעשיה, 
שאלקיביאדס הטביע את א׳ בים בדרך לסיציליה. אולם 
המעשיר, בדויה׳ שהרי א׳ עסק בחיבור של קומדיות גם 
אחר 415 . מבחינת ביקורת המדיניות הפנימית חשובה 
היתד, גם הקומדיה ״דמוי״,שנכתבה במצוקת 412 
ושבה העלה המשורר מן השאול את מילטיאדס, אריסטידס 
ופריקלם כדי לברר לאור פעולתם המדינית את מצבה 
של אתונה בזמנו. הרעיון עצמו לא היה מקורי, אולם 
א׳ ידע, כנראה, להביעו בכשרון; קטע מן הקומדיה נשתמר 
על גבי פאפירוס שמור בקאהיר. בנוסח "דמוי" כתב גם 
קומדיה אחרת, שמתארת את דיוניסוס כשהוא הולך לבקש 
מצביא מתאים לתפקידו בשביל אתונה. קומדיה זו השפיעה 
על "הצפרדעים" לאריסטופאנס. לפי סוידאס נהרג א׳ 
בהלספונטוס במלחמה נגד אספרטה, וכשנודע הדבר 
באתונה החליטו לשחרר משוררים מחובת העבודה בצבא. 
הקטעים מיצירות א׳ שנשתמרו נאספו ע״י קוק (> 01 ס.> 1 ): 

( 1880 ) 1 ,גזחשמז^בז! 1 ז־ז 11 זס 10 ;;\׳, 1 זז 11 ז 00 נוד 001 . 

א. ש. 

אופולמזם (? 110 ! 81x611 ), היסטוריון יהוךי הלניסטי מן 
המאה השניה לפסה״נ. חיבר ביוונית ספר על 
"מלכי־ד,יהודים" בשם "על היהודים", שקטעים ממנו נשתמרו 
בכתביהם של אבות הכנסיה קלמנס מאלכסנדריה ואוזביוס 
מקיסריה. קטע אחד, שנמסר ע״י אוזביוס בשם א/ מקורו, 
כנראה׳ בחיבור של סופר שומרוני. בקטע אחר קובע א/ 
שמשה המציא את כתב האלפבית, וממנו לקחו אותו 
הכנענים׳ שמהם עבר ליוונים. 

^ 6116111 , 3£011131 ) 011 ־ 1 ? ; 5 — 474 , 111 4 , 116 ( 111 € ^ 5011 0 € 

. 1 , 41 € 12 } 311 

אזפ 1 לנז (בגרנד " 61 י)ק 0 ), עיר בשלזיה העילית׳ פולניה, 
על נהר אודר. כ 53,000 תושבים ( 1939 ). תעשיית 
מכונות׳ מלט׳ סיגאריות, עיבוד של מוצרי־חקלאות ומסחר 
בבהמות. בשנים 1163 — 1532 היתד, א׳ בירת הדוכסות 
של אופלן. 1532 — 1742 נשתייכה לאוסטריה; 1742 — 1945 
לפרוסיה (גרמניה). 
ב 1945 , אחר מלח- 
מת־העולם השניה, 
צורפה לפולניה ותו¬ 
שביה הגרמניים 
גורשו מתוכה. 

היהודים בא׳ 
נזכרים לראשונה ב¬ 
תעודה, שלפיה נהר¬ 
גו שם יהודים בשנת 
"המגפה השחורה" 
( 1349 ).משנת 1427 
נשתמרה איגרת־ 
חסות, שניתנה ע״י 
הדוכס ברנארד ליהודי ממינסטרברג ולבני־ביתו למשך עשר 
שנים. 1453 נשרף בברסלאו אברהם מא/ שנאשם בחילול 
״הוסטיה״. 1465/6 גורשו היןזודים מן העיר לפי פקודת 


הקיסר פרדינאנד 1 משנת 1765.1559 הונח היסוד לקהילה 
היהודית המחודשת. בסוף המאה הי״ט היה מספר היהודים 
750 , ב 1929 — 650 . 

א 161 לצר, תא 1 ד 1 ר פ 1 | -״ 01 2 קק 0 מסע . 1 ־- ( 1841 — 
1886 ), אסטרונום אוסטרי. עסק בקביעת המסלולים 
של כוכבי-שביט וכוכבי-לכת. עבודתו העיקרית — "הקאנון 
של הליקויים״ ( 105161111556 ? : 461 ) ס 0 סג 0 ), 1887 ׳ שכולל 
חישובים של כל ליקויי החמה והלבנה מ 1207 לפסה״נ עד 
2163 לסה״ג. לעבודה זו, שמאפשרת קביעת תאריכים 
מדוייקים למאורעות היסטוריים, שהיו קשורים בליקויים 
כאלה׳ יש חשיבות עצומה בקביעת סדר־הזמנים בהיסטוריה 
הקדומה. 

אופוניה (בירר' מן — טוב, יפה, { 1 ע< 0 <ו> — 

קול), "יפי-הקול" או "נעימות־הצליל". בשירה 
נוצרת הא' על-ידי ריתמיקה, חרוזים ואופני־חריזה, בחירה 
וסדר של מלות בעלות צלילים ערבים לאוזן, שמצטרפות 
לנעימה ערבה׳ הימנעות מצלילים וצירופי-צלילים בלתי- 
מוסיקאליים׳ חזרה מכוונת על צלילים מסויימים׳ וכדומה. 
בבלשנות נקראת בשם א' המגמה להשתמש בצלילים 
ערבים לשם יתר מוסיקאליות, ובמוסיקה מציינים • בזה 
צילצול ערב לאוזן־השומע. 



אופוסום צפון־אבוריקני ( 3 תג 1 ת 81 ז 54 8 ץ 11 ק 1461 ס) 


א 1 פוםומ ( 055001 ^ 0 , השם המדעי 8 ז( 11 ק 4£1 >!ס), אחד ממיני 
חולדות־הכיס (ע״ע). מוצאו של הא׳ מאמריקה 
הדרומית, שמשם נתפשט על פני רובה של יבשת אמריקה. 
גודלו כגודל החתול; צבעו אפור; יש לו הרבה שיניים 
חותכות וזנב ארוך קל־תנועה, שמשמש גם לתפיסה והאחזות. 
ברגליים 5 אצבעות, שמצויירות— פרט לבוהן — בציפרניים 
ארוכות וחדות. כמה מן הא" חסרים את הכיס האפייני לרוב 
המינים מסוגם, והאמהות נושאות את הילודים על גבן. הא׳ היא 
חיה טפסנית וטורפת, שעושה שמות בלולי־תרנגולים. — עורו 
של הא׳ משמש להכנת פרוות, ולשם כך מגדלים אותו גם 
בחוות מיוחדות. ע״ע חיות-כים. 

אזפ $1 ׳נ 1 (סס^שסקס), עיר־מחוז בפולניה. לפי האגדה, 
מקום־הולדתה של אסתר׳קה׳ אהובתו היהודית של 
קאזימיר הגדול ( 1333 — 1370 ). לפי הפריווילגיה של זיגמונט, 
שניתנה ב 1588 להנהלת־העיר ולפי הפסק של ביר,"ד העליון 
ב 1714 נאסרה בא׳ ישיבת־יהודים. אולם לפי המיפקד של 





אופולנו 



















49 


אופוצ׳נו — אופטוריה 


50 


1765 היו בא׳ והגליל 1,349 משלמי־מס־גולגולת יהודיים. 
1857 הגיע מספר־היהודים בא׳ ל 1,469 וב 1897 — ל 2,425 . 
אחר 1897 גדל מספרם. במלדומודהעולם השניה הושמדו 
כמעט כל יהודי א׳. 

א 1 פ 1 ךט 1 , פזךט 1 ( 01-10 ק 0 , 01-1:0 ?, גמל), העיר הראשית 
בצפון־פורטוגאל (מחוז מיניו). שוכנת סמור לשפך 
הנהר דואר( אל האוקיינוס האטלאנטי. 262,300 תושבים 
( 1940 ). א' היא המרכז הכלכלי והתרבותי השני במעלה 
בפורטוגאל. העיר העתיקה, שיש בה קאתדראלה מן המאה 
הי״ב בסיגנון רומאני, שוכנת על גבעה במרכז־העיר. 
תעשייתה: מתכת, רהיטים, מוצרי־שעם ועורות, משי וכותנה. 



חזית דזקאתדראלה באופורטו 


נתפרסמה ביותר ב״יין־פורטו", שנשלח ממנה בכמויות 
גדולות, ביהוד לאנגליה׳ מ 1703 ואילך — א׳ נוסדה ע״י 
הרומים ומשמה הרומי — 0316 1:115 ־ 01 ? —-בא השם "פורטו- 
גאל". במאה העשירית כבשוה הנוצרים מידי המוסלמים, 
ומאז שימשה בירה לנסיכי־פורטוגאל. על־יד א׳ ניצח ולינגטון 
את צבאות צרפת, 1809 . במלחמת האזרחים 1832/33 נת¬ 
פרסמה העיר ע״י עמידת־הגבורה שלה במצור ששם עליה 
המלד מיגואל (ע״ע פורטוגל, היסטוריה). מאז הוסיפה 
א׳ למלא תפקיד חשוב בחייה הפוליטיים של פורטוגאל. 

היהודים בא׳. בא׳ היו ביכ״ג וקהילה יהודית עוד 
קודם ייסודה של ממלכת פורטוגאל ( 1143 ). כיום מראים 
על מקומן של שלש שכונות יהודיות קדומות בחלקים שונים 
של העיר. אחת מהן היתה ידועה בשם 1605 ־)״! 10 ז 16 ת 0 !\ 
("הר־היהודים"), מדרגות׳ שהוליכו אל אחת מן השכונות 
היהודיות, נקראות 3 § 0 ת £8 16 > 138 ) £503 (,מדרגות בית־ 
הכנסת׳), ובניין ביכ״נ קדמון קיים שם עד היום. לפי תעודות 
ממשלתיות, נחנר ביכ״נ זה 2.7.1388 ברשיון המלר חואן 11 
ב 1554 עבר לידי מיסדר הנזירים סאנטה קלארה! במאה 
הי׳׳ט בהרה! בשעת תיקונים, שבעשו בו ב 1875 , במצאה 
כתובת, שלפיה בנה את ביהב־׳נ דון יהודה ן׳ מניר. 


הקהילה היהודית בא' היתד, אחת מן החשובות בפורטו־ 
גאל׳ אבל לא מן הגדולות ביותר. עם גירוש היהודים מספרד 
התיישבו בא׳ 30 משפחות מן המגורשים ובראשן ר׳ יצחק 
אבוהב. אחר גירוש פורטוגאל ( 1497 ) לא נשאהו בא׳ יהודים 
בגלוי. ב 1543 הוקמה כאן האינקוויזיציה. אולם מראה 
האוטודאפה, שנערך בעיר ב 11 בפברואר של אותה שנה, 
עורר רגש־זוועה בלב התושבים, שמאז לא התירו עוד לערוך 
בה את משפטי־האינקוויזיציה. 

1921 נוסדה בא׳ קהילה יהודית ע״י האנוס קארלוס די 
בארוס באסטו. מ 1926 משמשת א׳ מרכז לפעולת ,התשובה׳ 
(בפורטוגיזית 6 ז 3 § 05 ז) של האנוסים אל היהדות. 1927 
נפתח שם ביכ״נ. 1929 הוחל בבניין ביכ״נ,מקור חיים׳ ונוסד 
בית מדרש ,ראש פנה׳ ללימודי הרת. 

נחום סלושץ, האנוסים בפורטוגאל, 1932 ; -■!ס? , 1-0.11 1110 ״? 

,£מ 11 ז $6 ץ £3 . 1 \ ; 1890 ־ 1873 , 011:0 ? , 10 *ז 1€ ) 10 ת 6 ס$הה 0 

. 1867 111 1461 { 01 £ 

אזפ 1 ךטוניז 0 (מלאט׳ *טמסזזסקקס, נוח, רצוי, מתאים), 
התנהגותו של אדם, שמסתגל לתנאים הנוחים 
ביותר להשגת מטרותיו בכל זמן ומצב בלא שישמור על 
עקרונות מוסריים ומדיניים. ומכאן ״אופורטוניסטן״ — אדם 
מחוסר־אופי, שיודע להסתגל לכל מצב, להרכין ראש לצד- 
התקיף ולנצל כל הזדמנות לתועלתו. — בפוליטיקה הצרפתית 
בימי גמבטה (ע״ע) כינו כך הרפובליקנים את הליבראליים 
המתונים. 

א 1 פט 1 ב (בפול׳ ^\ 316 ק 0 , בלשוךהיהודים אפטא), אחת 
מן הערים העתיקות ביותר בפולניה. קודם מלחמת- 
העולם הראשונה — עיר־מחוז בפלך ראדום. בפולניה העצ¬ 
מאית נמנתה א׳ על שלטון־הפלך (ווייבודסטבו) קלצי. 
לפי חלוקת פולניה על־ידי ועד ארבע י ארצות היתד, א׳ 
שייכת ל״מדינת פולין קטן"(קראקא־סאנדומיר).ישוב יהודי 
היה קיים בה מן המאה הט״ז, ב 1634 נתחלקה העיר לשני 
חלקים: נוצרי ויהודי, והחלק היהודי היה "רחוב היהודים". 
לדברי בעל "טיט היון" נהרגו בא׳ בימי מלחמות השוודים 
והפולנים ( 1656 ) יותר מ 200 משפחות יהודיות. הואיל ומצב 
הקהילה היה קשה הוציא ועד ד׳ ארצות ב 1687 תקנה, 
שאסור ליהודים מבחוץ להתיישב בא׳ בלא רשות מיוחדת 
מטעם ועד־הקהל. באותה תקופה היתד, קהילת־א׳ מאורגנת 
יפה׳ ותפקידיה השונים (בכללם אוסף־כספים לעניי א״י) 
היו מחולקים בין כמה ממונים וגבאים. במאה הי״ח 
ניכרת ירידה כלכלית בחיי-הקהילה ומשום כך היתד, מסורה 
לחסדיהם של אדוני־העיר ושליטה. הפינקם של קהילת-א׳ 
הוא מקור חשוב לתולדות־ישראל בפולניה ועד 1939 היה 
העתק ממנו שמור בספריית־הקהילה בווארשה. במאה הי״ט 
גדלה האוכלוסיה היהודית בא׳, באופן שב 1856 מנתה 2,517 
נפש (מתוך 3,845 תושבים) וב 1897 — 4,138 (מתוך 
6,603 ). — בין גדולי-א׳ נתפרסם ביותר הצדיק ר׳ אברהם 
יהושע השל, הידוע בכינויו: הרב מאפטא (תק״ה—תקפ״ה). 

אופטזו־יה (ברום׳ מזזק 0 ז £603 , בטאטארית — בתקופת- 
השלטון של הטאטאריס בקרים — גזלו,זי\ 6 ״י 065 , 

בעברית גוזלו, גוזלווא, בוזליו), עיר־נמל קטנה על חופו 
המערבי של חצי־האי קרים. שוכנת על לשון־יבשה זעירה, 



51 


אופטוריד, — אופטושו, יום!* מאיר 


52 


[ ח־ ס - 200 ס־,.. 3 <-^ 11 •? 
200 ' 500 • . 



טארכאך 

_^־^וו 3 גונו 1 ויהן 

|ףמפרי 9 ול '•■(יונאטוריה) ;ח 

11 ^| 3 |^.סו.אםטופול 
ב א ק ר ה 
כף סאריץ׳ _־״ * 


3> 


* 4 ^אורר מ־ זר ח 


איפאטוריה 


בקצה הצפוני של המפרץ קאלאמיטד, 3 ד 111 * 13 ; 3 > 1 .)• עברה 
לרוסיה עם כיבוש־קרים ( 1783 ). בסביבת־העיר בריכות 
לתפוקתו של מלח־בי- 
שול.בזמן האחרון נע¬ 
שו א׳ וסביבתה הסוב־ 
טרופית מקום־מרגוע 
חשוב בברית־המוע- 
צות. מספר־התושבים 
כ 30,000 ( 1938 ). — 
ישוב יהודי בא׳ היה 
קיים עוד בתקופת- 
הטאטארים. היו בה 
קראים ורבנים. בתקו¬ 
פת הצארים נכללה א׳ 
בתחום־המושב. בעיר 
זו היו 3 בתי־כנסת, 

מהם אחד של הקרימצ׳אקים (צאצאיהם של יהודי־קרים 
בימי שלטון־הטאטארים) ו״כנסה"(בית־כנסת קראי) נהדרת. 
כשהושוו בימי ניקולאי 1 הקראים ברוסיה׳ וביחוד בקרים, 
בזכויותיהם לשאר הנתינים נעשתה א׳ מרכזם הרוחני. בה 
ישב ה׳חכם׳ הראשי ובית־דינו. משנות־השלושים עד שנות 
השישים היה קיים בה בית-דפום עברי קראי(דפוס גוזלווא), 
שבו הוציא פירקוביץ ספרים חשובים בעברית משל ראשוני 
הקראים. ב 1894 נוסד בא׳ בית־ספר קראי ל׳חזנים׳, שבראשו 
עמד הסופר העברי־הקראי אליהו קזאז. יש בה מוזיאון קראי 
וספרייה של כ״י וספרים יקרי־מציאות. לפי המיפקד משנת 
1897 היו בא׳ 1,592 רבנים ו 1,505 קראים (ביחד: 18% 
מכלל־האוכלוסיה). ב 1905 נפרעו פרעות ביהודי־א׳. עם 
המהפכה הרוסית הגדולה ברח ה׳חכם׳ האחרון של הקראים 
לקושטה. בשנת 1926 היה מספר־הנפשות של שתי הקהילות 
2,409 ( 10.6% מכלל האוכלוסיה) 


^ופזיךיןן(ע״״קס^עע), משורר ומדקדק יווני, בן כאלקים 
שבאובויה (נו׳ 275 לפסה״נ). למד ופעל באתונה. 

ע״ם הזמנת אנטיוכום 111 מלך־סוריה עבר לאנטיוכיה וניהל 
שם את בית־הספרים המלכותי. שיריו עסקו בנושאים מיתו¬ 
לוגיים ובדברי־פולמום אישיים. משוררים לאטיניים, וביחוד 
קורנליום גלום (ע״ע), חיקו את האלגיות שלו. א׳ חיבר 
גם כתבי־פרוזה על נושאים היסטוריים וספרותיים. בולטת 
נטייתו להבליט את למדנותו ולהשתמש בביטויים בלתי- 
רגילים. נמנה על האסכולה האלכסנדרוגית. מתוך כתביו 
הגיעו רק קטעים מועטים, שכינס שיידוויילר (- 1 ) 301101 .£ 
1908 מת 80 . 0155 ,גזחסחז^בז) 1101101118 ק £11 ,ז 0110 ׳ 1 \). 


א 1 פט 1 פ 1 ן (מיוד ? 1 ^ 6 —מראה, קול),מכשיר, 

שהומצא ב 1914 ע״י הפיסיקאי האנגלי א. א. פורניה 
ד׳ אלב 0 >נ}! ^יג>), שבעזרתו יכול עיוור לקרוא דברי־דפוס 
רגילים. פעולת־המכשיר מיוסדת על תאי סלניום (ע״ע) 
המשולבים במעגל טלפון. כשמערכת תאים כאלה מועברת 
על פני אותיות מוארות, היא משנה את מוליכותה לפי טיב 
האות, שממנה האור מוחזר׳ ושינויים אלה גוררים שורת 
תנודות במקלט־הטלפון; כל אות מעלה בדרך זו קול או 
טון מיוחד. הקורא העיוור לומד אלפבית של קולות בטלפון, 
שמצטרפים אח״כ ל.כתב בשמע׳ מתאים ל׳כתב הנראה׳, 


באופן שהוא שומע העתק גמור של הכתב הנדפס. מ 1920 
נוהגים להעביר את הקולות שבטלפון בעזרת־ רמקולים, 
באופן שמכשיר אחד יכול לשמש באולם הרצאות או בבתי 
ספר לעיוורים ואילו לקריאה ב׳לחש׳, ליחידים, עדיין משמש 
טלפון יחיד. 


אופטוריון ( 111111 ז 310 ק £11 ), סוג־צמחים ענף, ממשפחת 
המורכבים (ע״ע), כולל כ 700 מינים׳ כמעט כולם 
אמריקנים (מדרום־אמריקה, איי אמריקה המרכזית ומכ¬ 
סיקו). רובם עשבים או שיחים• — מן המינים המועטים 
הנמצאים ביבשת המזרחית יש לציין את "אופטוריון הביצות" 
(!!!!!״!לגסמגס .£), שגדל בביצות ובקירבת זרמי־מים 


בקידמת־אסיה, באירופה וב¬ 
אפריקה הצפונית ומצוי גם 
בארץ ישראל. א׳ זה הוא שיח, 
שגובהו 1 1 / 2 מ׳ לערך, עליו 
מחולקים לשלושה או לחמי¬ 
שה חלקים ופרחיו לבנים־ 
אדמדמים. לפנים שימש לרי¬ 
פוי פצעים. מינים שונים של 
א׳ מאמריקה הטרופית מספ¬ 
קים תחליפים לאינדיגו ול־ 
ואניל* מן המין - 11 ק 1 ז 1 .£ 



או&טוריון הביצות 
1 , ענף פורח ב. קרקפת הפרח 


סעעסת מופק התה אייאפאנה, 
מן המין 1 חטמ 0113 מ 3 לספ .£ 


בא חומר־מתיקה, ועל־כן הוא מכונה "צמח הסאכארץ 
הפאראגוואיי". מינים הרבה משמשים כצמחי־נוי בגנים 
ובחממות, וכן כצמחי עציצים. 


אז־פטו^טו(אז־פטד^כזקי), יוסף מאיר(נו׳ב 1886 באחוזת- 
יער על־יד מלאווה, פולניה), מספר ורומאניסטן 
יידי. 1907 עזב את וארשה והשתקע באה״ב. כאן היה 
מוכר עיתונים, אח״כ פועל בבי״ח ולבסוף מורה עברי 
בתלמוד־תורה• 1914 קיבל דיפלומה של בי״ס טכני עליון 
בניו־יורק. ב 1910 התמכר לעבודה ספרותית. פרי עטו 
הראשון היה: "מן העבר השני של הגשר" ("אויף יענער 
זייט בריק״, 1910 ). עם הסופר היידי איגנאטוב הוציא את 
הקבצים ״שריפטן״, ובהם הדפים: "רומאן של גונב־סוסים" 
(״ראמאן פון א פערדגנב״, 1912 ) ו״מוריס ופילים בנו" 
( 1913 ). 1914 התחיל בהוצאת הקבצים "די נייע היים" ובהם 
פירסם ציורים ״מן הגטו הניו־יורקי״ ( 1914 ). בעיתון "דער 
טאג", שנעשה עוזרו הקבוע׳ כתב מאות סיפורים ונובלות, 
שתוכנם הוא ברובו מחיי היהודים בפולניה ומחיי הקיבוץ 
היהודי בניו־יורק. כמו־כן פירסם ב״צוקונפט" שורה של 
סיפורים וב״נייע וועלט" את הרומאן "מורים", שיצא גם 
בעברית — על מצבו של המורה היהודי באמריקה. בתקופה 
זו הרבה לצייר טיפוסים מגושמים׳ אחוזי יצרים עזים, 
מעולם ההפקר. עוד ביצירותיו הראשונות נתבלטו תכונות 
כשרונו העיקריות: בהירות׳ בליטות, והתרחקות מאשליות 
רומאנטיות.—מקום כבוד בספרות הנחיל לו הרומאן "ביערות- 
פולין״ ( 1921 ), שיצא בעברית בהוצאת־שטיבל׳ ושבו גולל 
א׳ יריעה רחבה מחיי־היהודים בפולניה במאה הי״ט. מצד 
אחד מתוארת כאן החסידות הפולנית, ובמרכזה הדמות 
ההיסטורית של ר׳ מנדל מקוצק׳ ומצד שני—דור־ההשכלד! 















53 


אופטושו, יוסף מאיר — אופטימיזם 


54 


היהודי־הפולני. ברומאן ״שנת 1863 ״ ( 1929 )׳ שהוא המשכו 
של "ביערות פולין", מתאר א׳ את תקופת המרד הפולני, 
את האינטליגנציה הפולנית שהשתתפה במרד, ואת האמי־ 
גראציה הפוליטית בפאריס (משה הס, נורביד, באקונין). 
רומאנים אלה הם ריאליסטיים, בלא סנטימנטאליות ואידיא־ 
ליזאציה.— בין יצירותיו המאוחרות של א׳ ראוי להזכיר 
את "יום ברגנסבורג", שיצא גם בעברית׳ ובו מתואר ההווי 
של יהודי־גרמניה במאה הט״ז והיחס של הנוצרים אליהם 



י. ט, אופאטושו 

(גבירים׳ קבצנים׳ ליצנים, בדחנים, בעלי־שררה נוצריים, 
ועוד). את כשרונו בהחייאתן של תקופות היסטוריות גילה 
א׳ ביהוד בסיפורו "פונדקא רטיבתא" מתקופודהתנאים. 
כתביו הנבחרים יצאו ב 14 כרכים. 1934 ביקר ברוסיה 
הסובייטית ובארץ־ישראל. זולת יצירותיו, שנתפרסמו עברית 
ושכבר נזכרו, נדפס בעברית גם סיפורו ״מיתת כושי״, 1920 
(בירחון "מקלט", ניו־יורק), "חורבן־פולין" (סיפורים) וכן 
קובצי הסיפורים: "אנשים וחוצות" ו״דרי מטה" והרלמאן 
ההיסטורי ״ר׳ עקיבא״ — שלשתם ב׳ספריית־הפועלים׳ בא״י. 
מקצת יצירותיו ניתרגמו עברית ע״י המחבר עצמו. ב 1946 
הוצג בא״י על בימת ,אהל׳ המחזה "ביערות פולין" (בצירוף 
״שנת 1863 ״) בעיבודו הדראמאטי של פאלק האלפרין. 

אפאטאשו־ביבליאגראסיע, בהוצאת סניף אופאטושו של 
ה״ארבייטער־רינג", ניו־יורק, 11937 "אשכול", אנציקלופדיה 
ישראלית, ב׳, 1015 — 1016 : אלגעמיינע ענציקלאפעדיע, ב׳, 4 . 

א. ל. 

אופטימטים, ע״ע רומי, תקופת־הרפובליקה. 

אופטימיזם (הת״חזמקס), ההשקפה׳ שלפיה האדם והעולם 
מתקדמים לקראת הטוב. כך, למשל׳ גתבטאה 
ההשקפה האופטימיסטית בספרו של קונדורסה (ע״ע) "רישום 
של תמונה היסטורית מהתקדמותו של הרוח האנושי״( 1794 ), 
בתפיסתו של הגל, שההיסטוריה היא "התקדמות בתודעת- 
החירות" ובזו של מארכס, שעל־פיה מביאה ההיסטוריה 
לידי גישום, לפי חוקיה הפנימיים ההכרחיים, את החברה 
האידיאלית. בתפיסה האופטימיסטית קשה להחזיק כשרו¬ 


אים בהוויה העולמית תהליכים מכאניסטיים בלבד. 
ולפיכך יש לראות את האופטימיזם המובהק כהשקפה, 
שהעולם׳ כפי שבראו א ל ה י ם, הוא טוב ביסודו ואף הרע 
שבו משמש בחשבון אחרון לתכלית טובה. השקפה זו מצאה 
את ביטויה בבראשית א׳ בדיבור "כי טוב", שהוא חוזר 
ונשנה בכל הפרשה, וביחוד בפסוק המסכם: "וירא אלהים 
את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמנם גם בתוך תחומיה 
של תפיסודעולם תיאיסטית יש מקום להלך־רוח פסימי. 
כך אנו מוצאים בתלמוד: "ת״ר: שתי שנים ומחצה נחלקו 
בית־שמאי ובית־הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא 
נברא משנברא! והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא 
משלא נברא" (עירובין, י״ג ע״ב). אך השקפה פסימית כזו, 
כשהיא קשורה בתיאיזם, יכולה להתייחם לחלקים מסויימים 
של העולם (כגון אל האדם), ולא אל העולם כולו. הקושי 
העיקרי של השקפה זו הוא להסביר, בהתאם להנחה העיקרית 
שלה׳ את מציאות הרע בעולם, וביחוד את תופעות הרע 
בחברה׳ שאותן מטעמת ההשקפה המתנגדת לה, הפסימיזם 
(ע״ע). שאלת "צדיק ורע לו׳ רשע וטוב לו" ("מדוע דרך 
רשעים צלחה"׳ ירמיה יב, א) לא פסקה מלהעסיק את 
הפילוסופים המחזיקים בא׳. אולם שאלה זו אין בכוחה 
לערער את יסודותיו של הא׳ הנובע מתוך אמונה באלהים, 
מאחר שהמאמין מובטח׳ ש״כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" 
("כל מה שעשה אלהים לתכלית טובה עשה", ר׳ עקיבא), 
ולפיכך מנקודת־המבט של המאמין באלהים חייב אדם "לברך 
על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות ם׳ ע״ב). 
אם אין אנו יכולים להסביר כל תופעה רעה כבעלת תכלית 
טובה׳ הרי זה׳ לדעתו של המאמין׳ מפני ששכלו המוגבל 
של האדם אינו יכול להשיג את כוונותיו של האלהים בהנהגת 
העולם כולו. כששואלים את רבי יהודה הלוי (כוזרי ג, יא), 
כיצד הוא מצדיק את האכזריות שבטבע ("הארנבת, שהיא 
מאכל לצבועים׳ והזבוב — לעכביש"), הוא משיב מתוך 
בטחונו באלהים: "איך אייחס העוול אל חכם שנתברר לי 
צדקו ? אין זו אלא חכמה שאיני משיגה׳ ואצדיק מי שנקרא 
,הצור תמים פעא"׳. 

אולם אם המאמין יכול להסתפק בתשובה האמורה 
לשאלות שלפנינו, שונה הוא היחס אליהן מצד הפילוסוף, 
שאמונתו באלהים אינה אמונה סמוייה אלא מבוססת על 
מופתי־השכל. תשובה מפורטת לטענות הללו ניסה להשיב 
לייבניץבספרו 041£:66 :> 11 ז ("צידוק־האלהות״),שיצאב 1710 
ושבו השתדל להוכיח׳ שהעולם הנברא הוא הטוב שבעול¬ 
מות האפשריים ושאילו היה עולם טוב יותר אפשרי, 
היה אלוהים בורא אותו ולא את העולם שלנו. בזה עדיין 
לא נאמר, שהעולם נקי מכל רע. הרע שבעולם מותנה 
בהכרח בעצם־קיומו של העולם, אלא שהעיון בסוגי הרע 
מגלה׳ שאין מכאן ראיה נגד הא׳. לשם כך חילק לייבניץ את 
הרע לשלושה סוגים: הרע המטאפיסי׳ שהוא מותנה על־ידי 
העולם באשר הוא נברא׳ סופי ומוגבל; הרע הפיסי׳ שממלא 
את תפקידו בעולם ומצעידו לפנים ע״י מה שהוא משמש 
עונש ואמצעי של חינוך! ולסוף, הרע המוסרי, שנגרם ע״י 
האדם עצמו ושאלהים לא היה יכול לבטלו בלא שיבטל 
את אחריותו המוסרית של האדם• נגד הא׳ הפילוסופי של 
לייבניץ טען וללטיר בספרו 6 ון 151 תז 11 ׳ן 0 ' 1 זנ $1 !!ס , 03114146 
( 1757 ). התנגד ביותר ללייבניץ שלפנהאואר, שראה בא׳ 
"לעג מר לסבלה של האנושות", כיון שלדעתו לא הטוב 



55 


אופטימיזם 


אופטיקה 


56 


ביותר, אלא הרע ביותר הוא העולם שלנו. שופנהאואר 
האשים את היהדות ואת האיסלאם בהפצתו של "האופטימיזם 
המזוייף, השטחי והנפסד". הרמאן כהן קשר את הא׳ באמונה 
המשיחית והתווה לו מגמה מעשית: להכשיר את העולם 
לקראת יעודו המשיחי ולמעט בזה את סבלם של בני־האדם. 
רמב״ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, י׳—י״ב; -ןן 011 

, 0011610 ;( 1902 ) זה 5 ) 86557171 1 ) 0.71 5712 17111 !ק 0 ,־ 01301161 

, 3011 ־ 1 ? ;( 1890 ) $* $7711 $511711 6 ? . 17713 71177115771115 ) 0 " 067 

, 81610 .״ 1 ;( 1880 ) 1115 ( $1 0£117711 36$ 1£ ז £11 ה 7 (:> 8676 316 1167 ( 1 
77071 1$ ) 67156 [ י ז 10 ־ 1 ש 1£ . 19 ;( 1905 ) $772145 7111711 ) 0 36 ) $02,1 067 
, 10 ) 0510 ־ 01 ^ 1 ־ 51 ;( 1914 ) $511111511111$ 86 74713 $17111$ 7111711 ) 0 

7/76 71)6 01771716 (1913), X^. 

ש. ה. ב. 


אופטיקה (מיוו׳ן־זג^), במשמע רחב: תורת האור מבחינת 
התופעות הנראות לעין האדם. הא׳ הנידונה כאן 
מקפת בעיקר את התופעות, שניתנו להתבאר על סמך תורת- 
האור (ע״ע) של הפיסיקה הקלאסית בלא זיקה לתורת 
הקונטים(ע״ע). א , זו נחלקת לשני פרקים: א) א׳ גיאומטרית, 
שמתארת את דרך־האור בחלל ריק ובחומר בלא שום זיקה 
להשערות בדבר מהות-האור: ב) א׳ פיסיקאלית, שמתארת 
את עיקרי־תכונותיו של האור בהתפשטותו על סמך ההנחות 
של תורת הגלים האלקטרומאגנטיים. דיון מיוחד מחייבים: 
הפיסיולוגיה של הראיה (ע״ע), הבדלי-צבע (ע״ע ספקטרום) 
והבדלי-עצמה (ע״ע פוטומטריה) שבאור, וכן הצדדים 
האנרגטיים שבאור (ע״ע קרינה), שאינם עניין אצל הראייה. 

הא׳ הגיאומטרית (א״ג) עוסקת בתופעות־האור 
שניתנו להתפרש כהתפשטות האור בקווים ישרים, כקרניים. 
מכאן גם הכינוי ה.אופטיקה של הקרניים׳. האה״ג •נתפתחה 
ביחוד לשם הבנתם ושימושם של המכשירים האופטיים 


היסודיים — מראות, עדשות, פריסמות וכד׳: בעזרתה מחשבים 
את המהלך של קרני־האור במכשירים אלה וקובעים את 
פרטי המבנה של מכשירים מורכבים, כגון מיקרוסקופ, 
שפופרת-ראייה, טלסקופ, פולךימטר, אינטךפרומטר, וכדומה. 

כללי-היסוד של האה״ג הם; 1 ) במדיום אחיד מתפשט 
האור בקו ישר— וכאן אנו מתעלמים מתופעת העקיפה(ע״ע, 
ועיין להלן). 2 ) אין הקרניים השונות שבאלומת-אור משפיעות 
זו על זו — וכאן אנו מתעלמים מתופעת ההתאבכות (ע״ע, 
ועיין להלן). 3 ) בכל מקום שהקרניים היוצאות מעצם מאיר 
חוזרות ומתלכדות לתמונה, מהלך־הקרניים הוא הפיך, ז״א: 
אם נראה אותן כיוצאות מתמונת העצם לעבר העצם אין 
שינוי חל במהלכן. 4 ) חוקי ה ה ח ז ר ה — כשקרן־אור מוחזרת 
מן הגבול שבין שני מדיומים, ההחזרה היא לפי כללים אלה: 
א) הקרן הפוגעת, הניצב על מישור-ההחזרה בנקודת-ההחזרה, 
והקרן המוחזרת — שלשתם שרויים במישור אחד: ב) זווית 
הפגיעה *> שווה לזווית ההחזרה 3 /(ציור 1 ). תורת החזרת 
האור קרויה קקאו- 


פקריקה. 3 ) חוקי- 
השבירה—כשקרן- 
אור עוברת ממדיום 
למדיום היא נעקרת 
מכיוונה לפי כללים 
אלה: א) הקרן במד- 



צ'יר 1 . החזרת־ האור 


יום הראשון, הניצב על מישור־השבירה בנקודת־המעבר, 


והקרן במדיום השני — שלשתם שרויים במישור אחד: 


ב) היחס בין זווית־הפגיעה וזווית-השבירה נקבע לפי הנוסחה 


-- 1 - — -- — שבה ו** הם מהירויות-האור במדיום 

3 ) מ 81 2 \ 

הראשון והשני (חוק סבל; לביסוסו העיוני ע״פ תורת-הגלים 
ע״ע אוח: הגודל 1 ) — 
גורם־השבירה היחסי — 
הוא קבוע לגבי כל שני 
מדיומים נתונים: למשל, 
כשאור עובר מאויר למים; 
1.33 =//(ציור 2 ). גורם־ 
השבירה המוחלט של 
מדיום מסויים קובע את 
השב , רה בשן 5 ת מעבר ש ל ציור 2 . שבירת־האור 

קרן־אור מן הריק אל המדיום הנידון. מכיון שמהירות-האור 
(ע״ע) בריק היא ם! 0 ״* 0 = 3x10 , הרי(מוחלט) 

ומכיון ש^ של האויר קרוב מאד ליחידה ( 1,00028 ), נמצא, 
שגורם־השבירה היחסי במעבר של האור מאויר לכל מדיום 
מסויים קרוב מאד לגורם־השבירה המוחלט של אותו מדיום. 
תורת שבירת־האור נקראת ליאופקריקה. 

העקרון של סנל לגבי השבירה, אם ננסחו בצורה זו: 

££ 610 -= ?) 810 , אומר: כשאור עובר ממדיום צפוף מבחינה 

אופטית אל מדיום דליל ממנו—היינו * < 9 )י ועל כן 1 
יש זווית־פגיעה מסויימת, שלגבה 1 = 610,9 , ז״א 900 =־?*, 
ז״א הקרן הנשברת לא תחדור אל המדיום השני אלא תמשיך 
בדרכה לאורך הגבול שבין שני המדיומים. אם נוסיף להגדיל 
את ״, יתקבלו לכאורה ערכים של ?/ 8.0 שהם גדולים מ 1 ׳ 
ז״א ערכים שאינם במציאות. משמעותה הפיסיקאלית של 
תוצאה חישובית מהרת זו היא שבערכי " אלה באה במקום 
השבירה התופעה המכונה החזרה שלימה: הגבול שביןשני 
המדממים פועל בתנאים אלה כמראה אידיאלית, שאינה 
מעברת כלום למדיום השני, וכל האנרגיה של האור הפוגעת 
בו מוחזרת ממנו אל המדיום הראשון לפי כל כללי-ההחזרד, 

(ציור 3 ). הזווית ״ —שלגבה 1 ==״ 610 —יז״א ״ 90 — ?ו! —, 

ר 

היא הזווית הקריטית של ההחזרה השלימה: כל ערך של 8 , 
שהוא גדול ממנה, גורר 
אחריו החזרה שלימה. 
כשהאור יוצא לאויר 
מזכוכית,שגורם-הש־ 
בירה שלה הוא 1.5 
שיעור הזווית הקרי¬ 
טית הוא ״ 42 = ". 
תופעה זומנוצלת בם־ 

ריסמה ישרת-הזווית 
לשם החזרה שלימה: ציור 3 . החזרה שלימה 

הקרן הפוגעת בכיוון ניצב על הפיאה הראשונה חודרת 
פנימה, בלא שישתנה כיוונה, ופוגעת בפיאה האל¬ 
כסונית בזווית של 450 , שהיא גדולה מן הזווית הקריטית; 
לפיכך היא מוחזרת בהחזרה שלימה ויוצאת מן הפיאה 
השלישית בהסחה ש ל 900 לגבי הכיוון הראשון (ציור 4 ). 
על החזרה שלימה בגבול שבין שכבות שונות של האטמוספירה 
מבוססת התופעה של מחזה-השרב (ע״ע). 

את שלוש תופעות-היסוד של האה״ג — ההתפשטות 
הישרה במדיום אחד, ההחזרה בגבול שני מדיומים, והשבירה 





57 


אופטיקה 


58 


במעבר ממדיום אחד לשני — אפשר להסביר ע״י כללו של 
פו־מה ( 1031 ־ 61 ?), הקובע את מהלך הקרן כלהלן: קרן־אור 
עוברת מנקודה אחת לשניה באופן שמשך־הזמן הדרוש 
לה לכך הוא המינימאלי. במקרים הפשוטים, המתוארים 
בציורים 1 — 4 , אמיתותו של 
משפט זה גלויה לעין: אך 
אפשר להוכיח, שכוחו יפה 
גם לגבי מקרים מסובכים, 
שבהם גורם־השבירה של 
המדיום משתנה מנקודה 
לנקודה.— חוקי האה״ג מונ¬ 
חים ביסודם של המכשירים 
האופטיים לסוגיהם, כפשוטים 

כמורכבים: הם קובעים את , 

, ז ציור 4 . סריסטה שהחזרתה שליטה 

יחסי־הגומלים שבין עצם ובין 

תמונתו המתקבלת בסיוע של מכשיר אופטי, בהדמיה האופטית. 

יסודות ההדמיה האופטית. נקודת המוצא 
של אלומת קרני־אור היא נקודת-אור, ונקודת ההתלכדות 
של קרני האלומה במרחק מסויים ממנה — היא תמונתה. 
יש תמונה ממשית — מקום ההתלכדות־בפועל של הקרניים 
היוצאות(ציור 5 ), ויש תמונה מדומה—כשנקודת-ההתלכדות 
(או מקום המוצא המדומה של האלומה) אינה קיימת אלא 
במובן גיאומטרי בלבד (ציור 6 ). הא׳ השימושית עוסקת 
בהדמיית עצמים מאירים (או מוארים) בתמונות הניתנות 





ציור 6 . תמונה מחמה 


לתצפית בתנאים רצויים לנו. למשל, מראה מישורית 
מאפשרת לנו להסתכל בעצם מכיוון נוח לנו; זכוכית 
מגדלת מאפשרת לראותו בצורה מוגדלת. וכר. צורכי הא׳ 
השימושית דורשים, מצד אחד, שמאכסימום של קרניים 
היוצאות מן העצם המאיר תתכנסנה בתמונה, ומצד שני — 
שהתמונה תהא ברורה ודומה לעצם, ז״א שלכל נקודת- 
אור בעצם תקביל נקודה מתאמת בתמונה, וכן שהיחסים 
ההדדיים שבין הנקודות שבעצם ישתמרו בעינם בתמונה, 
באופן שקו ישר בעצם יופיע כקו ישר בתמונה, וכד. 
אפשרותה ותנאיה של הדמיה זו נחקרים ונגדרים מבחינה 
מאתימאטית ע׳־י תורת ההעתקות (ע״ע), שראשי פרקים 
לשימושה באה״ג ניתנים כאן. 

אנו מייחסים מערכת של קויאוךז־ינאטות % ,ץ ,צ למרחב- 
העצם ומערכת של י 2 ,יץ י ׳ג למרחב-התמונה. הדרישה שקו 


ישר יועבר כקו ישר קובעת את ההעתקה הקווית, ומכיון 
שאין אנו דורשים שנקודת סס תועבר לנקודת 00 ׳ צריכים 
אנו להכניס כאן קואורדינאטות הומוגניות: 


לפיכך 


, x ״ג x 1 

— = % ; ־־— = ך ; - 

ו* 4 * 4 * 

נוסחת ההעתקה היא: 


צ 


4 ^! 3 + ***!ג* - 4 2 *, 3 15 ־ 4 ,*״ 3 = 1 *^ 

4 * 4 -•* ־ 4 0X3 ־ 3 • 4 2X2 ־ 3 ץ- 1 * 21 * + 2 '* 

4 * 8 3 4 4 3 = **1*1 4 332X2 4 333 X 3 י * 

4 * 3 44 ־ 4 3 * 3 43 4 3 + = 4 * 

הדמיה זו היא הכללית ביותר והיא תלויה ב 16 גורמים, 
אולם במקרים הרבה אפשר לצמצם את מספרם— כי עפ״ר 
קיים ציר אופטי, ויש שקיימת גם סימטריה מסביב לו: 
וכאן הבעיה נהפכת למישורית. כי בגלל הסימטריות אפשר 
לטפל בכל מישור המכיל את הציר האופטי. נבחר את 


הקואורדינאטות -י* = ץ , י* = * , ונקבע את הציר 

X0 * 3 

(וכן בכיוון הציר האופטי, ומיד נקבל את הדמיית־ 
המרכז המישורית: 


1 . 

,*,, 3 — צ 

. \ 

י?" 59 ״ 

+ *11*1 


ו*נ 3 3 = נ 1 '- 


ג* 3 33 ־ 4 


נדרוש עוד, שההעתקה לא תהא סינגולארית, כלומר שהקוצב 
לא יתאפס 


0 ־/־ גב 3 ..י־) 2 * 3 


2 .\/ 22 מ — . 11 


( 22 \ הוא המינור המתאים של הקוצב של 1 ). 
בהיפוך ההעתקה 1 נקבל: 


( 3 י*"" י־ 

־( 3 * 11 * 



+ 


גא 3 • ־ ז:ג 


111 . 

*3 


עכשיו נוכל להגדיר הגדרה מאתימאטית מדוייקת את מושגי 
היסוד של ההדמיה האופטית: מישור-המוקד במרחב- 
התמונה הוא המישור, שבו מתקבלת תמונת מישור הסס 
של מרחב העצם. התנאי המאתימאטי לכך יתקבל ע״י הצגת 


!< *־^ 

0 =,! ב 1 , ומשמעותו 3 .= 11 : אם נדרוש שמישור- 

31 * 3 * 

המוקד יהא סופי, נקבל את התנאי 0 ^ 3 3 . בקואורדינאטות 
רגילות נקבל: 1 ל _ י* כיוצא בזה נקבל את מישור־ 

31 * ) 

המוקד במרחב העצם ע״י הצגת 0 = 3 י*, ואז מתחייב 
מ 1 התנאי: = ^ (כי ־= בקואורדינאטות 

31 * 3 * 

רגילות). שני מישורי-המוקד הם ניצבים על הציר האופטי. 


מישור ראשי במרחב העצם הוא המישור, שבו הקואורדינאטה 
יץ (?- יץ) של כל תמונות־נקודותיו שווה לקואורדינאטה 

3 * 

7 . מציאותו של מישור ראשי כזה מוכחת ע״י הצגת התנאי 

י" 

י? = ץ, כלומר — 71 , ב 1 . מכאן מתקבל: 

3 ג 3 * 

—_ ** , ועם צימצום שני האגפים ג* 

3 " 33 8 ־+־ 1 * 31 * 3 * 

ופתרון המשוואה מקבלים _ 2 : _ 8 =־ . 1 *. מתוך התנאי 

31 ״ 3 * 



59 


אופטיקה 


60 


0 :׳ ל 31 ־ יוצא, שקיים מישור ראשי ניצב על הציר האופטי. 
בקואורדינאטות רגילות נקבל: 33 " ~~ 22 ־־ -^זי 

31 * 3 * 

כיוצא בזה נקבל גם את המישור הראשי במרחב-ד,תמונות 
מתוך ההעתקה 111 על סמך התנאי: 


8 22 ׳ 11 ^ ־־ 11 * 


(ל 


,'־י)• 


31 " 3 

מרחק-המוקד במרהב-העצם מובע ע״י — | x =}, 
ובמרחב-התמונות — ע״י — ,׳% = ׳£. מתוך הערכים, 
שקיבלנו למעלה ומן התנאי 11 נובע: 


ס;ס * מ • ; 

31 * 3 22 33 * 

נוהגים להפוך את הכיוון של ^ כדי להוציא סימנים 
שליליים, וע״י כך מתקבל: 

+ 


*22 


22 "31 


אם נשנה את נקודות-הראשית במרחב-העצם ובמרחב- 
התמונות ונבחר במישורים הראשיים כנקודות־הראשית 
לקואורדינאטה ׳*, נקבל במקום 1 נוסחת העתקה פשוטה 
יותר. התנאים לשינוי זה הם: ס = ,* ; ס = או 

ת ח 


^ ־־ 3 33 ג*.?■ 8 י ס 


"22 


11 22 


.-״ 1,1 


13 31 


"33 


^22 = 


מתחייב משני התנאים האמורים: ס = 31 <־ 3 נ 3 , ובגלל ס :׳ל 31 . 
נקבל 0 = 13 ־, ועל-כן נקבל במקום ההעתקה 1 : 


" 22*2 

*3 ~ 8 31*3 4 " 8 22*3 

•( 8 33 = 8 22 

מכאן נק בל: 3 3 ־ ולכן ״!=י);??״ = £. 

8 31 8 31 

בהצגת הערכים המתאימים מתוך המשוואות מתקבלת 
הנוסחה היסודית הקובעת את הקשר בין העצם לתמונתו: 

.'גיז ,.£י£ 

1 - 3 - + 

1 * 1 * 

או בקואורדינאטות רגילות: 

י 1 , } 

1 ~ ? + 7 . 

בהדמיה בעדשה רגילה (דקה) מתלכדים שני מישורי- 
המוקד, וכן מתלכדות נקודות-הראשית של מרחב-העצם 
ומרחב-התמונות ומתהווה מרחב משותף. נסמן 3 =־ צ 
( 3 = מרחק-העצם מן הראשית), וכן ל = י* (ל = מרחק- 
התמונה מן הראשית), ונניח, שבעדשה רגילה • 1 = 1 ; 
בזה נקבל את נוסחת היסוד של תורת-הערשות: 

1 1 1 

' 1 ־־ ' ל + 7 ־ 

המכשירים האופטיים היסודיים הם: המראה 
(ע״ע) — המישורית, הכדורית או הפאראבולית: הפריסמה 
האופטית (ע״ע): העדשה האופטית (ע״ע) — הקמורה או 
הקעורה. — מכשירים אופטיים מורכבים, 
שחשיבותם מרובה הן מבחינה מדעית הן מבחינה שימושית, 
הם עפ״ר צירופים שונים של כמה מכשירים יסודיים. 

כולם קובעים את דרכה של קרן־האור לפי חוקי האה״ג 
או מגלים את תכונתה ותגובתה לפי חוקי הא׳ הפיסיקאלית. 


סוג אחד של מ״א תכליתו הטלה א(פטית, כגון אפידיא 0 ק 1 פ, 
זרקור׳ המנגנון הדיאופטרי של המצלמה; סוג שני — אמצעי 
סיוע לראיה טבעית, כגון משקפיים, מיקרוסקופ, טלסקופ, 
וכיוצא בהם. לסוג שלישי שייכים כל המכשירים המיוסדים על 
תכונה פיסיקאלית שבאור, שתכליתם הכרתו של טבע הגופים 
המקרינים אור או המחזירים אותו׳ כגון אולטרא־מיקרוסקום, 
פולארימטר, אינטרפרומטר׳ רפרקט 1 מטר, ספקטרוגראף, וכד׳ 
(ע׳ על כל אלה בערכיהם), בסוג 1 מופיעה תמונה ממשית 
של העצם על פני חיץ או על פני לוח־הצילום, המופקת 
באמצעות של מערכת עדשות, פריסמות או מראות. 
בסוג 2 צופה עין המשקיף בתמונה מדומה, שהיא מיוצרת 
ע״י סיכום הפעולות של כל חלקי המנגנון האופטי, אלא 
שפעמים מופיעה גם תמונה ממשית כשלב־ביניים בדרך 
התהוותה של התמונה המדומה. כל מכשיר אופטי יש בו 
עדשה או מראה שהיא מכוונת כלפי העצם — והיא האוביקטיו 
(ע״ע), ובמכשיר מסוג 2 ובכמה מכשירים מסוג 3 גם עדשה 
או מערכת עדשות הקרובה לעין־המשקיף, ובה נראית 
התמונה המדומה הסופית — והיא האוקולר, 

במ״א אנו מוצאים כמה בעיות טכניות, שקצתן יסודן 
במבנה הכלים ובטבעו הפיסיקאלי של האור וקצתן בטבעה 
של ההדמיה האופטית. כושר־ההפרדה של מכשיר א 1 פטי, 
ז״א כוחו להראות שתי נקודות נפרדות על פני העצם כשתי 
נקודות נפרדות בתמונה, תלוי ביחס שבין אורך גל־האור 
המאיר ובין המרחק שבין הנקודות על פני העצם (ע״ע 
עקיפה): כאן הושם, איפוא, גבול לכושר־הפעולה של המכ¬ 
שירים המסייעים לעין האדם ע״י הגדלה. הגדלה זו עצמה 
מוגדרת כיחס שבין גודל־העצם כפי שהוא נראה בסיועו של 
המכשיר ובין גודלו כפי שהוא נראה בלא סיוע זה. אולם גם 
המושג "גודל נראה" טעון הגדרה ומשתמע לכמה פנים 
(ציור 7 ): אפשר להגדירו בזווית " שבין שתי הקרניים 
המחברות את שני קצותיו של העצם עם עין־הצופה, או 
כגודל התמונה •פ ׳. 4 ׳ הנוצרת ע״י עדשת־העין על פני רשתית־ 





העין. שתי הגדרות אובייקטיוויות אלו אינן מזדהות עם 
המשמעות הפסיכולוגית־הסובייקטיווית של הגודל הנראה 
(על צד הדיוק: הגודל המדומה) של עצם! למשל, קל 
להיווכח, שגודלו הנראה של הירח בשיפולי־הרקיע קטן 
במקצת מגודלו הנראה כשהוא בקו־הצהריים, אע״פ שהירח 
הקרוב לאופק "נראה" תמיד גדול הרבה משהוא נראה 
כשהוא בגובה הרקיע, הרחק מעצמים העשויים לשמש אמות־ 
השוואה. כוח־ההגדלה של מכשיר א 1 פטי משתנה לפי טיבו, 
לפי חומר המה״א הפשוטים. שהוא מורכב מהם, ולפי טיב 
צירופם (מבנה המכשיר). האובייקטיו השלם ביותר מפריד 

שתי נקודות רחוקות זו מזו מרחק של —.-— 1 > ! כאן 

:מ 1 ז 81 4 x ) 

ג — אורד גל־האור, " ~ מחציתה של זווית־הפתיחה 




61 


אופטיקה 


62 


(עיין להלן) של אלומת־האור הנכנסת* י־ מעריך־השבי־ 
רה. מכאן׳ שניתן גבול לכוח הגדלתו של מכשיר אופטי, 
והוא תלד באורך־הגל ובטיב החומר.— ממ״א יעילים אנו 
תובעים: ( 1 ) תמונה ברורה ( 2 ) וחטובה. הדרישה הראשונה 
אומרת: כינוס שיעור מספיק מן האור היוצא מן העצם 
הנראה במכשיר האופטי. הדרישה השניה אומרת: הדמיה 
קוליניארית׳ ז״א לכל נקודה שבעצם מקבלת נקודה אחת 
ויחידה בתמונה, לכל קו ישר בעצם מקביל קו ישר בתמונה,• 
רק במקום ששני תנאים אלה מתקיימים מתקבלת תמונה 
חטובה ודומה לעצם. גאוס (ע״ע) פיתח תורה מאתימאטיה 
של מ״א׳ המקיימת תנאים אלה. אולם מפני הקושי הטכני 
בהתקנתם של מ״א פשוטים (מראות, עדשות) מושלמים אין 
המה״א שבמציאות מקיימים תורה מאתימאטית זו, והמכשי¬ 
רים הישנים׳ שהותקנו לפי תורתו של גאוס׳ נמצאו לקויים 
מבחינת ההדמיה בשל הסטייה הכדורית והצבעית ובשל 
האסטיגמטיות (ע״ע עדשה). בעיות אלו נפתרו מבחינה 
מאתימאטית בסיוע תורת־ההדמיה של ארנסט אבה (ע״ע), 
ומבחינה מעשית — ע״י השיכלולים הטכניים במבנה עדשות, 
וביחוד בסיוע הצמצמים׳ שהכניס אבה לשימוש בבניין מ״א. 

עיקר פעולתו של צמצם אופטי היא — צימצום הקף 
הקרינה בתחום הצר, שבו אפשרית קליטתה של תמונה 
בהירה וברורה. מבחינים בין "צמצמי זווית־הפתיחה" ובין 



ציור 8 . צמצם זווית־הפתיחה 


״צמצמי שדה־הראיה״. צמצם סמוך לעין־הצופה (ציור 8 ) 
קובע את שיעור זווית־הפתיחה של מקור־אור נקודתי 
מסויים׳ למעשה — של מרכז העצם הנראה, כלומר: הוא 
קובע את הק 1 נוס, שקדקדו במקור האור ובסיסו הוא חתך־ 
הצמצם. רק קרני־אור, שהן מוגבלות בתחומי־ההקף של 
קונוס זה, מגיעות לעין־הצופה, וצד זה קובע את בהירות 
התמונה. אישון־העין עצמו הוא צמצם פיסיולוגי מעין זה. 
לעומת זה: צמצם׳ שנמצא ביו העצם ועין־הצופה (או האוקר 
לאר) ובמרחק מרובה מן הצופה (ציור 9 ), מגביל את ההקף 
של שדה־הראיה וקובע איזה חלק מן הגוף המאיר (או 
המואר) נקלט בעין־הצופה. צמצמים מסוג זה מוציאים מכלל 


* 



ראיה את שוליו של שדה־הראיה, במקום שמתגלות הפרעות 
של ההדמיה, שנובעות מטבעם הבלתי־משוכלל של המה״א 
הפשוטים. — בכל מכשיר אופטי יש בדרך־כלל כמה צמד 
צמים, שכן כל עדשה ועין־הצופה עצמה פועלות כצמצמים! 


מספרם׳ צורתם, עמדתם היחסית זה לעומת זה ולעומת 
אלומת־האור היוצאת מנקודת־אור — כל אלה קובעים את 
תמונת ההדמיה האחרונה. אולם בתנאים נתונים יש במערכת 
כזו ,צמצם פעיל׳, שמצמצם ביותר את זווית־הפתיחה של 
אלומת־האור היוצאת ממרכדהעצם. 

א׳ פיסיקאלית. תפיסת האור המתפשט כאלומת־ 
קרניים מספקת לתיאורן של הרבה תופעות בתחומי 
הקאקאופטריקה והדיאופקריקה. אולם התפיסה הגיאומטרית 
הפורמאלית אינה מספקת לתיאור של כל המתרחש 
בהתפשטות זו. דבר זה אפשר לעשותו רק על סמך 
הנחה מסויימת בדבר מהותו הפיסיקאלית של האור. 
החקירה במהות האור מלמדת, שרובן המכריע של התופעות 
האופטיות ניתן להתפרש כגילויים של תנועת־גלים 
חזבית — גלים אלקטרומגנטיים (ע״ע), וציור מכאני זה הונח 
ביסודה של האה״פ הקלאסית. התופעות המיוחדות (ברובן 
פרי ניסויים חדישים), שמחייבות זיקה לתפיסה הגופיפית־ 
הקוואנטית של האור, טעונות דיון מיוחד. כאן יבואר דק 
העקרון הכללי הנובע מהנחת הגלים, שהוא יסוד האה״פ 
הקלאסית. 

לפי תורת־הגלים(ע״ע), גבול התפשטותו של האור במרחב 
ניתן לתיאור בכל רגע ורגע כחזית-גלים, ו,קרן-האור׳ של 
האה״ג מוגדרת כניצב על המישטח של חזית־הגלים בנקודה 
הנדונה. גם בלא סיוע של התיאור המאתימאטי המדוייק 
והמסובך של משוואות הגלים אפשר להבין הרבה תופעות־ 
אור וחוקים אופטיים ע״פ העקרון של הדגנס. עקרון זה 
אומר; אור, שיוצא ממקור מסויים ומתפשט לכל הכיוונים, 
יוצר בכל רגע מישטח, שמצטרף מאוסף הנקודות שאליהן 
הגיעו,קרני-האור׳ באותו הרגע—היא חזית-הגלים(ציור 10 ). 
גלים, שמוצאם מנקודה מסויימת אחת של מקור-האור, 
נקראים "גלים קוהו־נטיים" (בלאט׳: מעורים זה בזה, 
קשורים ביחד). אם המדיום הוא אחיד, ז״א אם מהירות- 



האור שווה בכל הכיוונים, יש לחזית של "גלים קלהרנטיים" 
צורה של מעטפת־כדור. לפי העקרון של הויגנס יש לראות 
כל נקודה בחזית-גלים כמקור של "גל אלמנטארי" חרש, 
שמתפשט מאותה נקודה לכל הכיוונים. חזית-הגלים ברגע 
מאוחר יותר נקבעת ע״י המעטפה המתאמת לצירופן של 
חזיתות-הגלים של בל הגלים האלמנטאריים הללו באותו 
הרגע. 

כשחזית של גלי-אור עוברת ממדיום אחד לשני, אפשר 
לקבל— ע״י הצבת התנאים המכילים את תכונות-המדיום 
במשוואות־הגלים — את חוקי-היסוד של ההחזרה והשבירה 
של האה״ג, שהובאו למעלה. אף התופעה המעניינת 
והמוזרת של ההחזרה השלימה (עיין למעלה) אפשר להסיקה 
בדרך עיונית-מאתימאטית ממשוואות־הגלים בזוולת-פגיעה 
שלמעלה מן הערך הקריטי. במקרה זה האה״פ מוספת 
דיוק למסקנות האה״ג. החישוב נותן, שיש אמנם גם במקרה 


63 


אופטיקה — אופטית, פעילות 


64 


זה חדירה ממד־ום אחד לשני, אלא שעומקה אינו אלא 
כדי אורך גל אחה ז״א ערך שאינו ניכר ביחס לממדי 
מציאותנו המוחשת. 

עקרון־הויגנס מחייב, שכל כללי האה״ג, שהם מבוססים 
על ההנחה של התפשטות האור בקרניים ישרות והעדר 
כל השפעה הדדית בין הקרניים השונות שבאלומה אחת, 
טעונים תיקון. כלל ההתפשטות בקווים ישרים אין כוחו 
יפה אלא בממדים מאקרוסקופיים, ואילו בתחומים של 
ממדים מיקרוסקופיים, המתקרבים לערכיו של אורך־הגלים, 
ניכרים רישומיהם של הגלים האלמנטאריים המתפשטים 
לכל הכיוונים, ובגלים קוהרנטיים מתבלטות השפעותיהן 
ההדדיות בצורה של תופעות העקיפה (ע״ע) וההתאבכות 
<ע״ע), שאין להן מקום כלל במסגרת המושגים של האה״ג.— 
מטיבן הרחבי של התנודות החשמליות והמאגנטיות בגלי- 
האור נובעות תופעות ההקטבה (ע״ע) והשבירה הכפולה, 
שאף הן אינן ניתנות להסברה ע״י האה״ג. מבחינה היסטורית 
שימשו תופעות אלו בשעתן עדויות לטיב הגלי של האור. 

; 1933 , 1105 ^ 0 , 1 ) ¥00 ^ . 8 ; 1932 ,תז 80 . 1 \ 

1 )תנ 1 ס 51 ק 023 . 5 ; 1943 ,)( 001 ? 31 > 112 £ 11 * 1 ־ 11 ( 11 ^ £112 , 0111 ? .מ 
- 112 £72 2 ( ^ 002 ־ 30 1 € 011€ ! 7 ־ € 1 ()( 11121 ־ 01 ,ח £1 :ז$ח 0 קק£ . 0 

. 1904 , 11€ ז 2€ ר £11121 
א. ה. 


אזפטיקום ($ט 110 ק 0 ), עצב־הראיה, עצב־המוח השני. 

לאמיתו של דבר, אין הא׳ מן העצבים היוצאים מן 
המוח, אלא חלק ממודדהביניים עצמו: על כך מעידה פרשת 
התפתחותו וכן העובדה, שהוא עטוף קרומים שאינם אלא 
המשך לקרומי־המוח. לפיכך יש להעדיף על שמו המקובל 
(.ס 5 ט׳\ז 0 ת) את הכינוי . 0 £3501011111$ ("הצרור האופטי"). 
הסיבים של שני הצרורות של הא׳ ראשיתם ברשתיות של 
שתי העיניים; הם מצטלבים הצטלבות חלקית במצלבה 
( 1135013 ( 0 ) ומגיעים משם בצורת שבילי־הראות (.ס 301:11$ ־ 11 ) 
למרכזי־הראיה שבגזע־המוח (ע״ע עין; מח! ראיה). 

אזפטית, $עילות (פ״א), תכונתם של חומרים מסויימים 

לסובב את מישור ההקטבה (ע״ע) של האור; שם 
נרדף לסיבוב אופטי (ס״א). התופעה נתגלתה לראשונה 
ב 1810 ע״י ביאו ונחקרה במחקריו הקלאסיים של פאסטיר 
ב 1849 — 1853 • את הקשר בינה ובין הקונפיגוראציה (ע״ע) 
הכימית גילו לה־בל וואךט הוף ב 1874 .— תרכבות פעילות 
מבחינה אופטית נפרדות לשתי קבוצות: מהן שהפה״א 
מופעת בהן רק כשהן במצב גבישי מוצק, ומהן שהיא מתגלית 
בכל מצבי־ההצטברות שלהן וגם בתמיסותיהן. לסוג הראשון 
משתייכים גבישים מאקרומולקולאריים, מעין הקווארצה 
וכלוראט־הנתרן, שפעילותם האופטית מותנית בסידור האטד 
מים בצורת לולין׳ שהוא עלול לפנות בסיבוביו ימינה או 
שמאלה (ע״ע גביש); סידור מאקרומולקולארי זה בטל עם 
ההיתוך, ועמו נעלמת גם הפה״א. לסוג השני משתייכות 
תרכבות אנאורגאניות מועטות, תולדות של סיליציום, חנקן 
או גפרית׳ וכמה תרכבות קומפלכסיות של מתכות כבדות, 
אך בעיקר מספר עצום של תרכבות אורגאניות, ובהן הרבה 
מחומרי־היסוד של הרקמה החיה וחומרים בעלי פונקציות 
ביולוגיות וביוכימיות מכריעות, כגון כל הסכרים (ע״ע) 
ותולדותיהם, החומצות האמיניות ותולדותיהן החלבוניות 
(ע״ע), רוב הויטאמינים, ההורמונים, ועוד. בחומרים הללו 
יסוד הפה״א הוא במבנה של היחידות המולקולאריות עצמן, 


והוא משתמר בכל גילגוליהן הפיסיקאליים. הוא נעוץ במבנה 
האסימטרי של המולקולה (ע״ע סטריאוכימיה! איזומריות) 
בשתי צורותיו: במציאותו של מרכז־אסימטריה (או של 
כמה מרכזי־אסימטריה), והוא הרוב של כל מקרי הפה״א, 
או — במקרים נדירים — בהעדרו של ציר סימטריה או מישור- 
סימטריה במולקולה למרות העדרם של מרכזי־אסימטריה. 

בציון הסיבוב של מישור־ההקטבה נהוג לסמן את הסיבוב 
בכיוון של מהלך מחוגי־השעון (=ימינה) ב+, ואת הסיבוב 
בכיוון ההפוך (=שמאלה) ב— מידת הסה״א מותנית 
במספר המולקולות של החומר הפעיל, שבהן נתקלת קרן־ 
אור מוקטבת, ז״א שלגבי כל חומר נתון הסה״א הוא פרו¬ 
פורציוני לעובי השכבה הנחדרת ולצפיפותו של החומר 
כשלעצמו או לתרכוזת שלו בתמיסתו. הסיבוב הסגולי (ס״ס) 
של חומר בעל־פ״א הוא כושר הסיבוב של שכבה של 10 ס״מ 
(=מ! 01 1 ), כשצפיפות החומר = 1 , או ריכוזו בתמיסה ב¬ 
סס 1002/100 ; נהוג לסמן את זווית הסיבוב הנמדד ב", ואת 
הסה״ס — ב (״] לפיכך: 


או 


ק.| = 1 ״] 

8 100 מ 100 
1.0 .ק, 1 


(בחומר כשלעצמו), 

=[״] (בחומר מומס) 


( 1 = עובי השכבה ב ! 40 ק = צפיפות החומר או צפיפות־ 
תמיסתו, £ = שיעורו בתמיסתו לפי המשקל, ^ = משקלו 
ב 100 ג׳ תמיסה, 0 = משקלו ב 100 סמ״ק תמיסה). הסיבוב 
המולקולארי ׳(ס״מ) ( £4 ] הוא חלק המאה ממכפלת הסה״ס 
במשקלו המולקולרית של החומר: 


ת.!"] 

100 


נ^]. 


" מושפע במקצת מן הטמפראטורח ( £0 ), ובמידה מרובה 
מאד — מאורך־הגל של האור (/> ואין להגיע לערכים 
קצובים של הסה״א אלא בשימוש באור מונוכרומטי (ע״ע), 
וכן משתנה הסה״ס של כל חומר בתמיסתו בהתאם לטיבו 
של הממס. מכאן שהציון המלא של הסה״ס או הסה״מ זקוק 

לסמלים מעין ^ [ " ] או * [ת], למשל לגבי ד,גלוקוזה 
(ע״ע) בשימוש בקו 0 של ספקטרום הנתרן: 

(מים) • 52.5 + = י ס [<׳] 

( 8 ״) . 94 . 5 + , 180 * 52.5 + ,־•מ (״!, 


מדידת " נעשית בפולרימטרים (ע״ע). ערכי הסה״א או 
הסה״מ הם מן הקבועות הפיסיקאליות החשובות והאפייניות 
ביותר של החומר; הם משמשים להכרתן וזיהויין של 
תרכבות כימיות בעלות פ״א והם פותחים פתח להבנת 
יסודות המבנה המולקולארי (ע״ע סטריאוכימיה). חומרים, 
שסיבובם הסגולי ידוע, ניתנים באנאליזה כמותית לקביעה 
פולארימטרית על סמך הסה״א של תמיסותיהם; שיטה זו 
חשובה ביחוד בתעשיית הסוכר ובכל עבודות המחקר 
בשדה הסוכרים. 

כל תרכובת מחוסרת־סימטריה במבנה הפנימי של המול¬ 
קולה קיימת בשתי צורות סטריאואיזומריות, שהן מתייחסות 
זו לזו כיחס של עצם לבבואתו במראה (צורות אנאנטיו־ 
מורפיות); שתיהן מחוננות במידה כמותית שווה בכושר של 
ס״א, אלא שכיוון הסיבוב של האחת מתנגד לזה של 





65 


אופטית, פעילות — אופטרידים 


66 


השניה. הן מסומנות כתרכובת־!) ותרכובת־ 1 (בלאטינית: 
ג)=ז £6 \ש 1 ), ימני; 1 = 5 ג 1 ׳\ש 13 , שמאלי). יש להדגיש׳ שאין 
הסימון ט ו 1 חופף את הסימון + ו— : הראשון מציין את 
ההשתייכות לכיוון קונפיגוראטיווי מסרים, והשני את 
פעולת המולקולה על האור המוקטב. למשל, הגלוקוזה הטב¬ 
עית המסובבת ימינה, שייכת לשורת 1 ), ז. א. היא 1 > (+)י 
גלוקוזה; אולם לשורה זו שייכת אף הפרוקטוזה (ע״ע) 
הטבעית המסובבת שמאלה, ומימונה המלא — !>(—)- 
פרוקטוזה. — הפה״א של חומר אסימטרי אינה מתגלית 
בתמיסה שמכילה את שתי הצורות האנאנטיומורפיות בשיעו¬ 
רים שוים — היא תמיסה רצמית (ע״ע סטריאוכימיה), שהיא 
משוללת פ״א כתוצאה מ״איזון חיצוני". מתוך תמיסה זו 
עלול להתגבש חומר, שהוא או צבורה של גבישים נפרדים 
בעלי שתי הצורות או גבישים מעורבים, שבסריגיהם מש¬ 
תתפות שתי הצורות בשיעורים שרם: צורת ! או 11 ). 
אפשרות אחרת של העדר פ״א בחומרים אסימטריים קיימת 
בתרכבות,שהן מכילות יותר ממרכז־אסימטריהאחד: במקרים 
אלה ייתכן שס״א הנגרם ע״י אחד מן המרכזים מתבטל ע״י 
הסיבוב הנגדי התלוי במרכז השני — זוהי צורת־מזו, שהיא 
מחוסרת פ״א כתוצאה מ״איזון פנימי". הצורות בעלות פ״א 
של תרכבות מרובות נוטות ליהפך לצורות בלתי־פעילות 
(רצמיות או מזל) ע״י חימום או בהשפעת ראגנטים שונים. 
בשם מוטארוטאציה (או מולטירלטאציה) מכונה התופעה, 
שחומרים פעילים משנים את ערך הסה״א שלהם בתמיסר 
תיהם• לפעמים נגרמת תופעה זו ע״י רצמיזאציה, אולם הרבה 
יותר אפייניים הם המקרים של מעבר מודרג וקבוע מערך 
התחלתי של הסה״א עד לערך סופי יציב: מוטארלטאציה 
מסוג זה נגרמת ע״י שינוי הקלנפיגוראציה עד להתהוות 
של שיווי־משקל קבוע בין הסטריאואיזלמרים, והיא אפיינית 
ביחוד לסוכרים. 

הפה״א היא תוצאה מהבדלי השבירה האופטית של האור 
המוקטב־עיגולית ימינה והמוקטב־עיגולית שמאלה׳ שמהם 
מורכבת קרן אור מוקטבת קטיבה קווית (ע״ע אור; הקטבה). 
בחומר בלתי־פעיל מהירות ההתפשטות של שני האורות 
באה במידה שווה, אולם בחומר בעל פ״א יש, כפי שמסתבר, 
לשתי הקרניים של האור המוקטב־עיגולית מהירויות שונות, 
והתרכבותן לקרן מוקטבת־קווית מתרחשת על פני קו 
המשופע לכיוון המקורי — ומכאן הסה״א. זווית־הסיבוב 
נקבעת לפי הנוסחה: 

■ 71 

(׳״ — !״) ־ך -=״ 

זג = אורך־הגל, ו!!ז = מעריכי-השבירה של האור 
המוקטב־עיגולית שמאלה וימינה). מאחר שהמעריך של 
שבירת־האור תלוי באורך־הגל׳ מוסברת ממילא תלותו של 
הסה״א באורך־הגל. תלות זו מכונה בשם הפיזור הסיבובי, 
ובהרבה מקרים היא נקבעת לפי המשוואה האמפירית של 
דרודה: 

: ״ 15 

2 ג — 2 ; ׳־־ ו״ז׳ 

ס־׳ '׳ 

שבה > 1 ו ג קבועות, ומשמעותה של 0 ג — אורך־הגל של 
קו ההיבלעות בספקטרום הנראה או האולטרא־סגול. במקרים 
שבהם נמצאים שני מרכזים כרומופוריים (ע״ע) במולקולה, 
מסתבכת תלותו של הסה״א באורך־הגל הרבה. אף תלותה 
של הפה״א בטיב הממס אינה. כנראה, אלא פונקציה 


מסובכת ממעריך-השבירה של הממם. — למרות העבודה 
המרובה שהושקעה בבירור הקשרים שבין הסה״ם או הםה״מ 
והמבנה הכימי של מולקולות בעלות פ״א, עדיין לא הובררה 
בעייה זו כל צורכה• בכמה מקרים אנו מוצאים, שכל מרכז- 
אסימטריה מקנה למולקולה ס״א מסויים, והפה״א כולה אינה 
אלא סכום הסיבובים האופטיים של כל מרכזי־האסימטריה 
במולקולה! אולם במקרים אחרים נתברר, שבין מרכזי־ 
האסימטריה השונים שבמולקולה קיימת השפעת־גומלים 
חזקה בנוגע לכושר פעילותם האופטית. כללים חשובים 
לתלותם של ערכי הפה״א בגורמי הקונפיגוראציה נמצאו 
בשדה הסוכרים. 

מציאותם של חומרים בעלי פ״א ברקמה החייה והתהוותם 
בתהליכי חילוף־החומרים מעוררות בעיות-יסוד של הביו¬ 
לוגיה העיונית. הואיל וקיימת הסתברות שווה לגבי התהוותן 
של שתי הצורות האנאנטיומורפיות בכל סינתזה כימית של 
מולקולה אסימטרית מחומרים מחוסרי־אסימטריה, כשהרי־ 
אקציה נעשית ללא גורם מכוון׳ מביאה כל סינתזה כזו 
במעבדה לידי יצירת חומר רצמי ואינה גוררת פ״א. אין פ״א 
מתגלית בדומם אלא כתוצאה מסינתזה של חומרים בעלי 
פ״א או באמצעות ריאגנטים בעלי פ״א. לעומת זה מצטיינים 
התהליכים הביוכימיים בגילויים של פ״א חד־כיוונית, מתמדת 
ויציבה. כך, למשל׳ פרי הפוטוסינתזה (ע״ע) מדו־תחמוצת 
הפחמן והמים בצמח הירוק הוא לעולם !)(+) -גלוקוזה 
בלבד, ללא שמץ של האיזומר האופטי 1 (—); ואילו כל 
החומצות האמיניות הטבעיות הנוצרות מדו־תחמוצת הפחמן, 
מים ואמוניה, משתייכות לשורת 1 • ברור, שהפה״א של 
חומרי הטבע החי נקבעת ע״י האסימטריה של הפרמנטים 
הפועלים ביצירתם, אולם אסימטריה זו עצמה טעונה הסבר 
ממקור אסימטריה ראשוני, שאינו נמצא בטבע הדומם. לפיכך 
עדיין לא נמצא הסבר פיסיקאלי-כימי לפה״א בביולוגיה. 

הסברתה העיונית של הפה״א היא בדרך כלל מן הפרקים 
הקשים ביותר של הכימיה הפיסיקאלית, ועדיין לא הגיעה 
לצורה מנחת את הדעת. כיום מייחסים את הפה״א לתנודו־ 
תיהם של אלקטרונים בשדה חשמלי אסימטרי. 

-<} 0 י ץז׳\\ 1.0 . 16, 1933; X !זז 3161606/16 . 13 

. 1936 ,'( 80106 ץ 8010106 11 ) 1/6 

אזפטךדיען, ה^ריך פון — ״ ש §ח 11 )״ 0£1 .ע. 9 — 
דמות אגדית של מינזנגר (ע״ע) גרמני, המופיעה 
במסורת הספרותית על מלחמת־המשוררים בארמון וארט־ 
בורג ( 1206 ס ). במלחמה זו, שא׳ היה בה לפי המסורת יריבו 
של וולפראם מאשנבאך, ייצג אופטרדינגן את האמנות 
העממית, שניזונית מן המסורת, לעומת זו של המשוררים 
המפורסמים, שיוצרים לפי דוגמה זרה. — כדמות מרכזית 
העמידו נובלים (ע״ע) ברומאן בשם זה, שלא הספיק לסיימו 
(נדפס ב 1801 ). 

. 1912 ,' 611111 י( 16 ב 1 ה 6/16 * 1 ו 161 ) ־ 6102 121 . 0 . 0 . 81 , 1 >!^ח .י 1 

אופטךידים (ביוד )"ז>זקזז*>״<££, בני בתי־אב אציליים), 
באתונה הקדומה — בני המעמד האציל ביותר 
שבשלושת המעמדות, שנקבעו, לפי המסורת, ע״י תסוס 
(ע״ע). שאר שני המעמדות היו האיכרים ובעלי־המלאכה. 
הא׳ גרו בתוך העיר אתונה, ונציגיהם היו מועצת האריסטד 
קראטים שבאראופג (ע״ע). זכויותיהם המיוחדות בטלו עם 
התגברותה של הדמוקראטיה (ע״ע אתונה). 


67 


אופיום 


68 


אזפיום (בלאט׳ מזנ\ 1 ק 0 , מיץ פרג׳ מיוד ; 67161 , מיץ)׳ 
תכשיר צמחי׳ שמשמש מימי־קדם כסם מרגיע 
ומשכר ; כמו־כן חומר־גלם להפקת האלקלואידים (ע״ע) של 
הא , ׳ בפרט המורפין (ע״ע) והקוז־אין (ע״ע). הא׳ מיוצר מן 
המיץ החלבי של הלקטי פירות־פרג (ע״ע) — "פרג־הגינה" 
או ״פרג־השינה״( 1 מ 11 ז 1£6 ת!זז 50 ז 6 ׳\ 3 ק 3 ?) — כשעדיין הם 
בוסר. צמח זה מגדלים בקני־מידה רחבים באיזורים תת־ 
טרופיים — מוקדון, תורכיה׳ דרום־רוסיה, פרס, מצרים, 
הידו וסין. ימים אחדים לאחר בשירתם של עלי־הפרחים 
חותכים בהלקטים חתך, ומתוכו נוטף מיץ לבן (% ג׳ 
להלקט). לאחר שמיץ זה מתייבש באויר במשך ימים אחדים 
הוא נעשה חומר בצקי חום־כהה׳ שאפשר ללוש אותו 
לכיכרים או לעוגות. הא׳ המסחרי הוא בעל ריח נארקוטי 
וטעם מריר־חריף. הוא מכיל שרף צמחי, חלבון, סוכר 
וחומרי־ריח שונים׳ אך כל חשיבותו היא ב 25 — 30 האל' 
קאלואידים שבו, שהם כ 25% — 15 מחומרו. עיקרם: 
1 ) מורפין׳ בממוצע 12% — 10 ; 2 ) נרקוטין (ע״ע), בממוצע 
3% — 2 ,• 3 ) קודאין, כ 1% ; 4 ) פפוו־ין (ע״ע), כ 1% . 
5 ) נרצאין׳ כ 0.5% ; 6 ) תיבאין, כ 0.2% ; 7 ) לודאנוזין, 
•ועוד. כל השיעורים הללו מתחלפים מתכשיר לתכשיר. 
האלקאלואידים נמצאים בא׳ כמלחים של חומצות צמחיות 
שונות, בפרט של החומצה המקונית. 

תכונותיו הפארמאקולוגיות של הא׳ נקבעות בעיקר ע״י 
מרכיבו הראשי — המורפין (ע״ע), אך הן מתגוונות ע״י 
השפעתם של שאר האלקאלואידים, הנבדלים מן המודפין 
בכמה דברים. התיבאין הוא ארסי יותר, וביחד עם הפאפא- 
ודין והנארקוטין הוא אף פועל כחומר מגרה על מערכת- 
העצבים המרכזית (בדומה לסטריכנין׳ ע״ע), בעוד שהנר־ 
צאין מצטיין ביחוד בפעולת־ההרדמה. לא׳ השפעה ישירה 
על ריסון הפריסטאלטיקה של המעיים והפרשתן של בלוטות־ 
העיכול וע״י כך הוא משתק את הרגשת־הרעב. ברפואה הוא 
משמש סם לשילשול, להקאה ולשיעול, מפיג כאב, מרגיע 
ומרדים. הוא ניתן לשימוש בצורה של תמציות מימיות או 
כוהליות׳ אבל בגלל הרכבן המתחלף וההשפעות השונות 
של מרכיביהן אין פעולתן של תמציות אלו בטוחה ומדוייקת 
כפעולתם של האלקאלואידים המבודדים הנקיים, שניתנים 
להזרקה, והשימוש בהן כאמצעי להפגת כאב וכו׳ הולד 
ונדחה מפני השימוש במורפין, קודיאין, וכדומה. תמצית 
מימית מנוקה של אלקאלואידי־הא׳, הניתנת אף היא להזרקה, 
הוא הפנטופון (ע״ע). 

התצרוכת השנתית העולמית של א׳ (ושל המורפין 
המיוצר ממנו) לשימוש רפואי נאמדת ב 500 טון. ארצות־ 
הבאלקאן ואסיה הקטנה הן המספקות העיקריות של א׳ 
לצורך זה. אולם הייצור העולמי השנתי נאמד ביותר 
מ 25,000 טון, ועיקרו מרוכז במזרח הרחוק. כמויות עצומות 
אלו משמשות את התצרוכת ההמונית של א׳ כסם מחולל 
מצבי־תדהמה ושיכרון־חושים, שגורם סיפוק דמיוני של 
מאוויים ומשאלות על־ידי הזיות בהקיץ וחלומות ערבים. 
שימוש זה, שהוא מסוכן לבריאות, נפוץ כמכת-מדינה בסין 
ובאיים המאלאיים והוא רווח בחוגים מסויימים בכל הארצות 
שבעולם. בולעים א׳ ע״י עישון ופעמים אף ע״י לעיסה. 

השימוש בא׳ כסם־מרפא וכחומר משכר כבר היה ידוע 
במזרח הקרוב בתקופה הטרם־היסטורית. ע״י כיבושי המוס¬ 
למים ביה״ב הגיע צמח־הפרג והשימוש בחומרו ובתמציותיו 


להודו, ומשם — לסין. עישון־הא׳ הונהג בסין ב 1650 בערך 
ונתפשט בממדים עצומים. מן המאה הי״ח ואילך היתד. סין 
הצרכן העיקרי של א׳, והודו — יצרנ( העיקרי. הראשונים, 
שעסקו בסחר הא׳ בין הודו וסין, היו הפורטוגיזים. מ 1773 
ואילך קיבלה החברה הבריטית להודו המזרחית את המונופול 
על היבוא של א׳ לסין, שנעשה אחד ממקורות־עושרה. הנזק 
ההיגייני והסוציאלי, שנגרם לסין ע״י מסחר זה, עורר את 
השלטונות לצמצמו ולבטלו; ודבר זה גרם לסיבוכים בינ¬ 
לאומיים, שהביאו לידי ,מלחמת האופיום׳ ( 1840 — 1842 ), 
שבה כפתה אנגליה על סין את ההסכמה ליבוא של א׳ 
ולמסחר חפשי בו. תנאי זה נתחדש תתאשר בחוזה־טיינטסין 
( 1858 ). לאחר שאנגליה ויתרה על כפיה זו בהשפעתיהגור- 
מים הליבראליים בשלטונה הקולוניאלי׳ המשיכו היאפאנים 
במסחר הא׳ והשתמשו בו כנשק כלפי סין עד למפלתם 
במלחמת העולם השניה. 

עישוךהא׳ בממדים מצומצמים (ז״א במנות של גראם או 
גראמים אחדים ליום) אינו פועל מתחילה פעולה חמורה מזן 
של משקאות חריפים מכילים כוהל. הרגילים בו טוענים, 
שהוא ממריץ ומדרבן את האורגאניזם, מגביר את כושר 
העבודה ומפיג את הרגשת הרעב; מבחינה נפשית הוא 
מסיח את דעתו של המעשן מדאגותיו ומשרה עליו שלוה. 
אולם בהמשך השימוש יש צורך להגדיל את המנות הנדר¬ 
שות להשגתה של הפעולה הנכספת׳ ולסוף נעשה ההרגל 
טבע וצורך הכרחי, באופן שמתפתחת במעשן תאווה לא׳ 
שאין להתגבר עליה. סימניו של השימוש הכרוני בא׳ דומים 
למורפיניזם (ע״ע מורפין): העדר תאבון האכילה, חיוורון 
מעין העופרת, צימצומו של אישון־העין, הצטמקות ורזון. 
במקום הרגשה של מרץ ועירנות באות ליאות ועצלות, 
השתמטות מפני כל מאמץ גופני ורוחני, הזנחת עבודה וכל 
פעילות חברותית, וסופו של הנתפס לתאווה זו — הרם 
גופני, כלכלי ונפשי. קליטת מנה גדולה של א׳ בבת אחת 
גוררת הרעלת מורפין חריפה. 

השמות, שעישון־הא׳ עושה באוכלוסיה, המריצו מוסדות 
סוציאליים לאומיים ובינלאומיים לפעול לשם מניעתו ע״י 
הגבלת הייצור והטלת פיקוח על המסחר. ב 1912 נחתם בהאג 
,הסכם האופיום׳ הבינלאומי, שהטיל פיקוח על גידול הפרג 
ועל יבוא הא׳ ויצואו והבטיח עזרה בינלאומית לסין בהסרתו 
של נגע הא׳, שפשה בה. ההסכם נכנם לתוקפו אחר מלחמת- 
העולם הראשונה ( 1919 ) ונכלל בחוזה־ורסאי ובאמנה של 
חבר־הלאומים. ועדה מיוחדת מטעם חבר־הלאומים טיפלה 
בדיכוי המסחר בא׳ והחמירה את תקנות־האג ע״י הסכם- 
ז׳נווה ( 1925 ), שנתכוון לבטל את ייצור־הא׳ כולו, פרט 
לכמויות מצומצמות לצורכי־רפואה. אולם המאמצים המרו¬ 
בים, שהושקעו בדבר, עדיין לא הוכתרו בהצלחה. הייצור 
הבלתי־ליגאלי של הא׳ והברחתו מוסיפים לפרוח הן במזרח 
הרחוק — בין הודו וסין — והן במזרח הקרוב, בפרט על 
גבולות מצרים וסוריה, מחמת תאוות־הבצע של העוסקים 
בדבר, ופעמים גם בסיוע נסתר של ממשלות, שמעוניינות 
בו מטעמים כלכליים או מדיניים. 

11 ,!ה 0 ו 1 (>£? 1 ?<£ { 0 \] 0 > 1 ,מס 1551 וחוחס 0 וח 111 ק 0 31 מ 10 ז 3 תז 1016 

ץ' 4.11111501 /ס / 48884 ■, 311005 א 0£ 3£116 <[ ;( 1909 ) 

ןממוז/ 0 ;( 1925 . 3 ׳\£ת 06 ) 11 ( 0£111 מיו ■ 2 ו//*וז 7 מס ^< 1 מוומ 0 ל) 

- 4¥11111 .׳ 45 .׳ 4 \ ;(. 0 ; 6 1925 , 3 \€ו 061 ) ? 0 מ?־ו?/מנ 0 

,., 11111101 !,;[ , 0111 ! 1 )ס('! 1110)111110X111 ! מ 0 1 1 $ מ,״״/ 0 ,ץ 

. 1925 
י. ל. 



69 


אופינוס — אופיר 


70 


אופעזם (;> 6 ע 101 ח*ס'), משורר יווני מאנאבארזוס שבקי־ 
ליקיה׳ בן־דורם של הקיסרים ספטימיום סורוס (ע״ע) 

וקרקלה (ע״ע).נשתמרה הפואמה הלימודית שלו"על הדיג". 
פואמה לימודית אחרת שייחסו לו ("על הציד"), נתחברה, 
כפי שנראה מתוך שינוי הסיגנון ודרכי־החריזה, ע״י בן 
אפאמיאה שבסוריה׳ אף הוא בן־דורו של קאראקאלה קיסר. 

- 1.110 0 ) 0 / 1150 / 1 ) £11 0 ) 4 ) 50 / 110 / 11 ) 0 , 1111 ו(:£גז$־(> 1 וח 11 ;)$־) 15 זו 0 

. 697 ,* 11 ,■ 01111 ■! 

אופיץ, מרפזץ — , 7 !!ק 0 חסזח^ז — ( 1597 , בונצלאו, 
שלזיה— 1639 , דאנציג), משורר ותיאורטיקן של 
הספרות הגרמנית. ב 1618/19 למד באוניברסיטאות של 
פראנקפורט ע״נ אודר והיידלברג. כדי להתרחק מסערת־ 
המלחמה (מלחמת שלושים השנה), נסע ב 1620 לדאניה. 
1624 חזר לשלזיה ונתמנה יועץ לדוכס מליגניץ ובדיג. 1625 
הוכתר כמשורר מעוטר ע״י פרדינאנד 11 , קיסר אוסטריה, 
ושנים אחדות לאחר זה אף הועלה על ידו לדרגת אציל 
(פץ בוברפלד). ב 1629 נבחר כחבר של אגודת־המשוררים 
השלזית ( 1 ) 3 ^ 06501150 116 ח 6 §ח 1-1 נ 1 ז 011 טז?), שהשפעתו עליה 
היתה מרובה. ב 1630 נשלח בתפקיד דיפלומאשי לפאריס, 
במקום שהכיר את הוגו גרוטיוס. ב 1637 ׳ כשישב בדאנציג, 
נתמנה היסטוריוגראף ומזכיר של ולאדיסלאב 1 \ו, מלך־ 
פולניה. — בביקוריו המרובים בארצות אירופה המרכזית 



תמונת מארטין אום*ץ, שגויירה <ךי יעקב פון 
רדיד!( 1631 ) 


והמערבית נתרשם א׳ מן הספרות שמחוץ לגרמניה. בספריו 
על הספרות הגרמנית, ביחוד בחיבורו על הפיוט הגרמני בשם 
ץ 6 ז 0616 ? ח 6 ן 1 :) 5 :זט 36 > 061 מסע 011 ט 8 ( 1624 ), העמיד כמופת 
את ספרות הבארוק של צרפת והולאנד ודרש לפנות עורף 
לשירה העממית של סוף יה״ב ושל המאה הט״ז. מתוך 
ההטעמה היתרה, שהטעים את ערכה של לשון־השירה, בא 
לכלל מיעוט ערכה של הפרוזה, וע״י כך גרם לזרם של שירי 
חכמה ומוסר בגרמניה. א׳< ששאף להקנות לשירה הגרמנית 
קצב ומשקל, המתאימים לרוחה של הלשון, צליליה ודרכי־ 
ההבעה שלה, הנהיג את משקל־הנגינות במקום משקל־ 
ההברות הנהוג בשירה היוונית והרומית. אע״פ שלא היה 
מקורי והשתמש במידה מרובה בחיבורי־קודמיו (ביחוד 


השפיעה עליו תורת־השירה של סקאליגר), היתד, לו השפעה 
עצומה על הספרות הגרמנית, שהלכה בעקבותיו כמאה 
שנה בקירוב. 

, 2 ז 53 ץ 0 ; 1923 , 101£ >מ 00 

. 1924 

אופיר, ארץ מפורסמת בתקופת־המקרא ביחוד בזהבה 
המשובח. המשא־ומתן בין א״י וא׳ היה אפשרי דרך 
הים מנמלה של עציון־גבר, ורק בימי שלמה נעשה הניסיון 
להגיע לא׳ ולהוציא משם זהב׳ אבנים יקרות ועצי־אלמוגים 
(מל״א ט׳ כח! י, יא! דה״ב ח, יח; ט, י). הניסיון, שנעשה 
בימי יהושפט, להגיע לא׳ לא הצליח: האניות, שהוכנו לשם 
כך בעציץ־גבר, נשברו (מל״א כב, מט).— ההפלגה בים 
לאופיר דרשה, כנראה׳ הכנות מרובות. ובלא עזרה מבחוץ 
אי־אפשר היה להוציאה לפועל. בימי שלמה נערכה הנסיעה 
בסיועם של ספנים צוריים. אף בימי יהושפט התנהל משא־ 
ומתן ממושך בין יהושפט ואחזיר,׳ מלך ישראל׳ לשם הכנת 
המסע לא׳ והדבר לא עלה בידיהם. בעל דה״ב (כ׳ לה—לז) 
מציין בטעות את תרשיש כמטרת מסעו של יד,ושפט! אך 
העובדה, שנשתמרה בספר זה, שהמשא־ומתן בין יד,ושפט 
יאחזיהו עורר התנגדות חריפה ביהודה (ודאי מחמת ההנחות, 
שצריך היה יהושפט לעשות לאחזיהו בחבל עציון־גבר, שהיה 
מצוי בתחום ריבונותה של יהודה, כשכר בעד עזרתו בהכנת 
המסע לא׳),היא בלא ספק נכונה; ואף היא מעידה, שחבל א׳ 
לא רק רחוק היה מא״י והנסיעה לשם היתה טעונה אמצעים 
מרובים והכשרה טכנית־מקצועית מיוחדת בספנות, אלא גם 
שתפוקת־הזהב היתד. כרוכה בקשיים מרובים, ומלכות־יהודה 
לא היתה יכולה להתגבר עליהם בכוחות־עצמה. לפי הידיעות 
שנשתמרו במקרא, שלח שלמה אניה לא׳ רק פעם אחת. 
הידיעות המרובות לערך על זהב־א׳, שהיה מצוי בא״י, 
נותנות על־כן ידיים להנחה, שזהב זה היה מגיע לא״י דרך 
שוקי־הזהב, שהיו קיימים באותם הימים בעולם. העובדה, 
שנמל עציון־גבר שימש מקום הפלגה לים כדי להגיע משם 
לא', מעידה, שחבלי־החוף של ים־סוף והים האדום היו 
יכולים גם הם לנצל את מצבם הגיאוגראפי כדי להגיע לא׳! 
ומכאן קרובה ההשערה, שבשביל סוריה׳ בבל ואסיה הקטנה 
היתד, א״י משמשת מקום־מעבר להבאת זהב־א׳. על השימוש 
בזהב־א׳ בא״י מעידה גם הכתובת: "זהב אופיר לבית־חורון" 
על גבי חרסית, שנתגלתה בחפירות האחרונות בתל־קאסילה 
(ע״ע אוסטרקון). 

בדבר מקומה של א׳ רבו ההשערות. אופולמוס (ע״ע) 

היה סבור, שא׳ הוא אי בים האדום (מובא ע״י אוזביוס, 
7 . 30 .£מ ,.§מ 3 ׳\£ .•!בקשגת?). יוסף בן מתתיהו (קדמ ׳ ׳ 1 , 
147 ! שם.' ! ¥11 ׳ 164 ! ועי׳ גם אחביוס, . 60 ,.ז 35 תז 0 ח 0 
.^ 5 13 , 176 .נן,ממ 3 במז 10516 .£) קובע את מקום א׳ בהודו — 
בחבלים שבין אחת מאזרועות האינדוס ובין סין. — יותר קרוב 
הוא הדבר, שאת מקום א׳ יש לבקש בחופים של חצי־האי 
ערב, שהרי מקום מושבו של השבט אופיר מבני יקטן בן 
עבר היה בין שבא וחוילה (בר׳ י, כח—כט), שהיו מפורסמים 
אף הם בתקופת־המקרא בזהבם המשובח (בר׳ ב, יא! יחז׳ 
כז, כב! יש׳ ם, ו; תה׳ עב, טו). 

; 1908 1 ז 110 )<ז <ז) 4 10011 ! ז: 01 , 5 ז £16 ? , 4 ! 

, 11 ) 0111 ) 4 , מ 1 ז 40 < . 8 ; $01111 . 0 . 5 ,. 6 .? 1 

,) 81 111 ) 1/1 0114 0/1111 ■ 41 ,ץז 6 וח 0 ^)ח 10 \ .\/ .! ;.^! 50 63 , 1923 
. 61 , 1937/8 , 141/0/1 ,״״ £1 .[ 38 , 1933 

י. ג. 



71 


אופל — אופנכך 


72 


אופל ( 31 ק 0 , מיו׳ ; 0x81X101 , לאט׳ 1118 בק 0 ), מינראל קול 1 ־ 
אידי של דדתחמוצת הסיליציום(ע״ע) בצירוף מים 
עד כדי 10% (ס״^ת. ב 310 ). מבנהו סמיך ואמורפי, ולעתים 
הוא מבליט צורות של כליות או סטלקטיטים. קשיותו 5.5 — 
6.5 ; משקלו הסגולי 2.2 . יש א" שקופים, שקופים־למחצה 
ואטומים. לא׳ ברק־שעוה וצבעו עפ״ר לבן או כחלחל, 
אך לפעמים גם צהוב, אדום או חום, מחמת תערובת כמויות 
קטנות של תחמוצת־ברזל (א׳־האש׳ א׳־ישפה, א׳־אכאט). 
לעתים קרובות מתגוונים הצבעים ומתחלפים מחמת החזרת 
האור מן האבן לאחר שנשתבר בפנימיותה, ועל־ידי כך 
משתקפים הגונים השונים בפנים האבן ומאירים בזוהר פניני 
מיוחד ("זוהר אופאלי", אופאלסצנציה׳ אופאליזאציה). 

יש מינים שונים של א׳, שהם נבדלים לפי תכונותיהם 
ומוצאם. הא׳ האציל הוא אבן־חן; מצטיין בטוהרו, בזוהרו 
ובשלל־צבעים כעין־הקשת. הוא נוצר כמשקע של תמיסות 
מימיות חמות׳ שמתוכן הוא נפרש׳ כשהן מתקררות או 
מתנדפות, בצורת גל צורני. כשגל זה מתייבש מתפתחים בו 
סדקים דקים שאף הם מתמלאים חומר אופאליני. גיזריט הוא 
א׳, שנוצר קליפות־קליפות מסביב למעיינות חמים כגון הגיד 
רים (ע״ע). לפעמים נוצרות בדרך זו מדרגות שלימות, שמצ־ 
טיינות בריבוי צבעים. כגון מדרגות־טאלאורה ( 3 זש׳\ג 731 ) 
בניו־זילאנד והמדרגות בפארק־ילוסטון (ע״ע) באה״ב, א׳ 
רגיל נוצר כמשקע ממי־אגמים או ממי־תהום קרים׳ או גם 
בדרך מטסומטית (ע״ע) כדוגמת א׳־העץ, שהוא עץ מצורר 
שבו מילא החומר האופאליני את כל החללים שבמבנהו לאחר 
שדחק החוצה את החומר האורגאני המקורי של רקמת־העץ 
אגב שמירה על צורותיה. — זולת המינים הללו שמוצאם 
מינראלי קיים גם א׳ אורגאנוגני׳ כגון חומר הקליפות 
והשלדים הצורנים של יצורי־מים חד־תאיים׳ דיאטו׳מיאות 
(ע״ע) ורדי(לריות (ע״ע)׳ שמתוך הצטברותו נוצרים סלעים 
אופאליניים בים. 

הא׳ בכלל׳ והא׳ האציל ביחוד, משמש מימי־קדם לעשיית 
תכשיטים וחפצי־חן שונים; זוהרו המיוחד משך את הלב, 
והקדמונים (למשל פליניום) הפליגו בשבחו. כן שימש נושא 
לאמונות טפילות ואגדות יותר מכל אבן־טובה אחרת; ייחסו 
לו כוח של כישוף וראו אותו ככלי מחזיק קללה לבעליו. — 
מקום־מוצאו הטבעי של הא׳, שכבר היה ידוע לקדמונים — 
הקארפאטים; עדיין הוא מופק שם׳ אלא שבתקופה החדשה 
נתמעט ערכו של מקור זה מפני המקורות העשירים של א׳, 
שנתגלו באוסטראליה, ביאפאן ובמכסיקו. — לפי דעה 
שוודאותה לא הוכחה כל צורכה, הא׳ הוא ה״לשם" שבתורה 
(ע״ע השן). 

תמונת א׳ במירבצו הטבעי ע״ע אבנים טובות, הלוח 
הצבעוני. 

י. ב. 

א 1 פלר, אחין — זש 1 קק 0 מ 1 ^£ — ( 1831 — 1880 ), ארדי־ 
כל יהודי גרמני. בנה בתי־כנסת בברסלאו, האנובר, 

מינכן׳ ועוד׳ וכן את הארמון של הנסיך סולמס־בראונספלד 
ואת ארמון מרייאנבורג בהאנובר. סיגנון־בנייתם הוא 
טיפוסי למאה הי״ט באקלקטיות שבהם. בנו אלכסנדר 
(נו׳ 1869 ) נתפרסם בפסלי החיות והעופות שלו ובמדאליות 
ובפלאקטות של אישים שונים. בנו השני א ר נ ם ט ( 1867 — 
1929 ) צייר תמונות־נוף ופורטרטים ברוח אימפרסיוניסטית; 


ראויות לציון גם יצירותיו (תמונות ותחריטים) על נושאים 
מן הבאלט הרוסי. 

. 5 , ' 0 ^ $1 1111 ^ 1 < ח £6 ת $1 -•!€]] □ 1 ( 1 

אופן, אובן (מ&ס), ע״ע בודפסט, 

א 1 פנבוךג ( 8 ז 11 נ 1 מש 0££ ), עיר בבאדן (גרמניה), נזכרת 
לראשונה ב 1101 . ב 1223 קיבלה זכויות־עיר. מ 1289 
עד 1803 היתר, עיר־חפשית, ב 1805 סופחה לבאדן. יש בה 
תעשיה של זכוכית, אריגים, סיגריות ושימורים, והיא מרכז 
למסחר ביין. ב 1939 היו בה 20,521 תושבים. — יהודים 
ישבו בא׳, כנראה, עוד במאה הי״ג• בימי המגפה השחורה 
( 1348/9 ) גורשו מן העיר בעלילה של הרעלת־הבארות 
לאחר שתוך עינויים "חודו" על כך שני יהודים, אף על־פי 
שאחר־כך כשנבדקה הבאר לא מצאו בה סימני רעל. מן 
הגירוש עד שנת 1866 , שבה נוסדה הקהילה היהודית מחדש, 
אין ידיעות על יהודים בא׳. בסוף שנות העשרים מנתה 
קהילת א׳ כ 300 נפש. 

אופנ 3 ןד, או־פיבןי (ד! 30 נ 01 ש£) 0 ), עיר ע״נ מיין׳ בהסן, 
גרמניה; סמוכה לפראנקפורט. פיתחו אותה ביחוד 
ההוגנוטים, שמצאו בה מקלט בסוף המאה הי״ז ובתחילת 
המאה הי״ח. ב 1816 סופחה להסן וב 1828 נכנסה לברית־ 
המכס הגרמנית. א׳ היא מרכז לתעשיות כימיות, מכונות, 
מוצרי־עור, ועוד. ב 1939 היו בה 84,163 תושבים. 

הקהילה היהודית של א׳ נזכרת בם׳ "הזכרת־נשמות" 
מימי־הביניים ברשימת הקהילות, שבהן נהרגו יהודים על 
קידוש־השם בימי המגפה השחורה ( 1348/9 ), במשך יותר 
משלוש מאות שנים לאחר שמד זה ישבו בא׳ רק יהודים 
בודדים. רק עם גירוש היהודים מפראנקפורט( 1614 ),שברחו 
לא/ נוסדה בא׳ קהילה יהודית קטנה, שגדלה ונתפתחה. 



טופס התקנות של קהילת א׳ משנת תס״ז 


ב 1702 נקרא אחד מרחובות־העיר בשם ,רחוב היהודים׳. 
בתקנות של הקהילה משנת 1707 ובכתב־הזכויות, שניתן 
ליהודי־א׳ ע״י הרשות ב 1708 , נקבעו סדרי ביהכ״ג, ענייני 
המיסים׳ המסחר והמלאכה. אותה שנה נקבע בעיר רחוב 
יהודי שני. בשנות 1714/39 היה בא׳ בית־דפוס עברי משוכלל. 
ב 1788 — 1791 ישבו בה יעקב פרנק (ע״ע) ועד 1817 — 




73 


אופ;בך — אופנהים, ר׳ דוד כן אכרהם 


74 


חוה בתו; בשנים אלו היו אלפים מחסידי־פראבק באים לא׳ 
1803/6 כדי להביע את רגשי־הערצתם לפראנק ובתו. בשנות 
פעל וולף בריידנבאך מא׳ לביטולו של מכם־הגוף בכמה 
ממדינות גרמניה. 1840 הושוו יהודי־א׳ — בכלל יהודי־ 
הסן — לשאר האזרחים. ב 1905 ישבו בא׳ 1,764 יהודים; 

.950 — 1938 ב 1933 — 1,450 ; ב 

$31644,;( ז. רובאשוב, על תלי בית־פראנק (ברלין תרפ״ג 

!4<111 126/45 ,( 1892 ) ז\ , 0 ( 26 , 111 ש 51 ז£נ 5111 ; 82 , 1 ץ<וו 010£1 )ץ , 
345; $4111. 4. <3?$< 111 ) 4 . 4 >׳ן/ 4 ־)ימ>>ממ x1101 ]114( 1908 ) 1 ,ה ), 
49—66; 2(11!(!11-1]1 /. 0(010£(. 11. 5/411501( 4. 111401, 1 ע 
(1908), 92; < 11111 40 01/101 ^ 44 ^ 0 ^ 1 40 4111 ,וח £1 ו 1 ח £6 ע ׳ (- 
11111(1101 6(01(1114( 211 01](/11>4(>1 (?!■31915 ■ 1 \ . 3 .}) 1 ס ). 



ו׳אק אופנבאך 


אזפנבך, ז׳ק — 11 ש 3 נ 1 מ 0££6 .ן — (בעצם: יעקב אברשט; 

1819 , קלן — 1880 ׳ פאריס)׳ מוסיקאי ומחבר של 
אופרטות. בנו של החזן י. אברשט, שנתפרסם ע״י מנגינותיו 
להגדה של פסח ושיבה אח״ב את שמו לא׳ על שם עיר- 
מוצאו. א׳ למד מוסיקה בפאריס, שבה שימש צ׳ליסטן 
באופרה־הקומית. 1849 נתמנה מנצח על התזמורת של 
ה״תיאטרון הצרפתי״. 1853 חיבר את המחזה המוסיקאלי 
הראשון בסדרת תשעים האופרטות שלו. 1855 יסד תיאטרון 
זעיר משלו לשם ביצוע יצירותיו, שהמפורסמות שבהן הן 
״אורפוס בשאול״( 1858 ), ״הלבה היפה״( 1865 ) ו״חיי־פארים" 
( 1866 ). יצירות אלו זכו בשעתן להצלחה עצומה לא רק 
בשל מנגינותיהן הבאות, הקלות והמשעשעות, אלא אף בשל 
תוכנן הגדוש הומור וסאטירה חריפה על ההוללות והשחיתות 
של החיים החברותיים בפאריס של האימפריה השניה. 
ה״אופנבאכיאדה" המחוצפת והמחוסרת כל יראת־הכבוד בפני 
מוסדות ואישים מקובלים היתה לשם־דבר באירופה. בסוף 
ימיו פנה א׳ לחיבורה של מוסיקה רצינית; יצירתו האחרונה, 
האופרה הלירית־הרומאנטית "סיפורי הופמן", שהיא מן 
האופרות הגאוניות מסוג זה ושעד היום לא ירדה מעל במת- 
התיאטרון, הוצגה לראשונה אחר מותו ( 1881 ). — 1877 
פירסם ספר על סיורו באמריקה: "רשימות של מוסיקאי 
אגב טיול". 

. 1930 ,^ £0 מ?>//ס ({ 0 \ 0 [ 


אופנהים (בת 1 שן(ד 1 שקק 0 ), עיר בגרמניה על נהר הרימם. 

ב 1226 — 1375 היתד. עיר חפשית. איבדה את עצמ¬ 
אותה כשעברה לרשותו של הנסיך־הבוחר של פפאלץ. 
ב 1798 — 1814 היתד. תחת שלטון צרפת; אחר־כך סופחה 
להסן. ב 1933 היו בה 4,162 תושבים. עיקר כלכלתה על 
תעשיית־היין. 

ישוב יהודי בא׳ בזכר ראשונה ברשימת־המיסים משבת 
1241 . לפיה היו יהודי א׳ חייבים במם שנתי לקיסר בסך 15 
מארק — מה שמעיד, שא׳ היתה מן הקטבות שבקהילות־ 
גרמניה. יהודי־העיר היו שייכים לקיסר והיו תחת חסותם 
של אבשי־המשמר שבמצודה המקומית, ולהם גם שילמו את 
מיסיהם. מלבד זה שילמו את מס־הבתים לארכיהגמון של 
מאמצה. רודולף מהאבסבורג ומלכים אחרים נתנו לאבירים 
שובים המחאות׳ שנועדו להיגבות ממיסיהם של יהודי א׳, או 
גם מישכבו מיסים אלה. בטל המיסים גרם׳ כנראה, לכך, 
שכמה מיהודי א׳ נצטרפו אל הבורחים מארץ הרינוס, שניסו 
בהנהגת ר׳ מאיר מרוטנבורג לעלות לארץ ישראל ( 1285 ). 
בסוף יולי 1349 , בפרעות של ימי המגפה השחורה, נהרגו 
יהודי-א׳ או שרפו את עצמם כדי שלא יכריחום הפורעים 
לעבור על דתם. בין המתים על קידוש־השם היה גם הרב 
ר׳ יואל הכהן. אולם לא היו ימים מועטים והקהילה נתחדשה. 
מ 1400 ואילך, בסוף כל שש שבים, נתחדשה זכות הישיבה 
של יהודי א׳ ונקבעה מיכסת־המס שבתחייבו בה. ב 1422 
זממו שני בוצרים להרוג את יהודי־העיר, אבל מועצת העיר 
סיכלה את המזימה. ואולם דמי־החסות ושאר ה׳דורובות׳, 
שיהודי־א׳ צריכים היו לתת׳ היו גבוהים כל כך׳ עד שהת¬ 
חילו — למרות העזרה׳ שהושטה להם מקהילות וורמס, 
מאמצה ופראבקפורט — מפגרים בתשלומיהם, ועל כך 
נענשו ( 1444 ). 1456 ניסה ר׳ זליגמן ביבג (או ר׳ זליגמן א׳) 
להקים איגוד של קהילות הריבוס העילי, אלא שקהילת א׳ 
התנגדה לכך׳ ובהשפעתו של ר׳ ישראל איסרלין נתבטל 
הדבר. הקהילה נפגעה בשעת המלחמות של לואי /וו>. 
וב 1674 לא נשארו בה אלא שלש משפחות בלבד. היא 
נתחדשה במאה הי״ח• עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה 
( 1933 ) היו בה 68 משפחות. 

, 11 ) 40 ) 1 [ 111101111 ) 6 ; 200/4 ,( 1934 ) , 6 [ 20 , 115 ז 1.323 .ק 

. 255 

צ. ל. 

אזפנהים, ר׳ דוד 3 ן אברהם (תכ״ד/ 1664 , וורמם - 
תצ״ז/ 1736 , פראג), רב ומחבר ואספן של ספרים. 

אביו׳ ר׳ אברהם בן שמעון וו־לף׳ היה פרנס בוורמם (מת 
בהיידלברג תב״ג/ 1692 ). בנעוריו למד א׳ תורה מפי גדולי- 
הדור בגרמניה. בן י״ז נשא לאשר. את בתו של סוכךהחצר 
אליעזר ליפמאן בהרבדס הכהן מהאבובר. לאחר שמתה 
ב 1712 נשא אשה שביה מפראג, שאף היא היתה בת עשירים. 
א׳, שירש גם הון גדול מדודו׳ התחתן במשפחות המיוחסות 
ביותר בגרמניה בימיו(כשהשיא את בנו יחידו ואת בנותיו), 
באופן שזכה לתורה וגדולה כאחד. — בן עשרים נסמך 
להוראה. בן עשרים וחמש בקרא לשמש רב בקהילת 
ביקולסבורג ובמדיבת־מו׳ראוויה ( 1689 ). ניקולסבורג היתה 
אז, אחר גירוש־ויבה (ת״ל/ 1670 ), מן החשובות שבקהילות- 
אשכנז, א׳ יסד בה בית־מדרש ותמך בלומדיו מכספו. שמו 
נתפרסם בעולם היהודי ורבים הריצו אליו שאלות בהלכה. 
ב 1697 הוזמן לכהן ברבנות בבריסק־דליטה; ב 1701 נתכבד 


75 


אופנהים, ד׳ דוד כן אכרהם — אופנהים, הרמן 


76 


בתואר רב לקהילת ירושלים; ב 1702 קיבל את הרבנות 
בפראג, ובה שימש עד יום־פטירתו. ב 1713 נבחר גם לרב 
המדינה למחצית בוהמיה וב 1717 — לכולה. את נשיאותו 
נהג ברמה, וזו היתה׳ כנראה, הסיבה, או אחת מן הסיבות, 
לסיכסוך בינו ובין ר׳ יהונתן אייבשיץ, שהיה אז 
דרשן וראש־ישיבה בפראג. א׳ היה גם ,נשיא 
או־ץ־ישראל׳ וממונה על הקופה של ,מעות א״י׳ 
בפראג. עסק גם במסחר והיה נוסע לירידי- 
לייפציג וכדומה. בעשירותו היטיב לרבים. בסוף 
ימיו נסתמא. — עוד בנעוריו, כשישב בוורמס, 
הניח יסוד לספרייתו, שהגדיל אותה במסעותיו 
עד שכללה כ 7,000 ספרים מודפסים ו 780 כ״י. 
א' תמך בעין יפה במחברים וסייע להם בהוצאת- 
ספריהם. כ״י יקרים, שעלו לו בדמים מרובים, 
השאיל חינם למדפיסים כדי לעשותם קניין 
הרבים. כשעבר לפראג לא העביר לשם את 
ספריו מאימת־הישועים, שהרבו להחרים ספרים 
שנראו להם חשודים. — את אוצר־ספריו ירש 
יוסף בנו, ולאחר מותו של זה ( 1739 ) עברו על 
הספריה כמה גילגולים. במשך עשרות שנים 
היתד, ארוזה בהאמבורג, במקום שהיתר, ממושכנת 
לעיריה (או לסנאטור האמבורגי) בעד חוב של 
חמישים אלף מארק. משה מנדלסזון והפרו¬ 
פסור מיכאליס השתדלו להניע את עשירי־ 
היהודים בברלין ואת נסיכי־גרמניה, שיפדו את 
אוצר־הספרים של א׳ ויעמידו אותו לרשות 
הרבים• לסוף, 1829 , קנתה ספריית־בודלי (הבוד- 
ליאנה) באוכספורד אוצר זה בשלמותו, שנערך 
ב 60,000 טאלר, בסכום פעוט־ביחם של 9,000 טאלר 
(לערך 1,350 לי״ש), ואוצר־ספרים זה הניח את 
היסוד למחלקה העברית באוכספורד. ערכה של 
ספריית־א׳ גדול מאד: היא אחד מאססי־הספרים 
העשירים ביותר מן המאות הי״ז והי״ח. נשתמרו 
בה לא רק הספרים החשובים, שהיו יהודים 
הוגים בהם באותה תקופה, אלא גם קונטרסים 
בענייני־השעה. חשיבות יתירה נודעת לו, לאוסף א׳, בתול¬ 
דות הביבליוגראפיה היהודית. יוחנן כ. וולף השתמש בו 
לשם חיבור ספרו גסזגזלש!-! 3 :) 1101116 נ 811 — הספר המדעי 
הראשון בביבליוגראפיה של ספרות ישראל, והוא גם הונח 
ביסוד הקטלוג העברי הגדול שחיבר שטיינשניידר (־ 031310 

13 ז 3 ץ 116 ) 20 21131101:11603 10 001 ז 360 ז<:! 216 וססזסזו(!,! 118 §). 

רוב חיבוריו של א׳ שמורים בכ״י באוכספורד. אחדות 
מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי שדת של רבני זמנו: ר׳ 
יאיר חיים בכרך, ר׳ יחזקאל קצנלבוגן ואחרים. בדפוס 
הופיעו הקדמות משלו לספרים אחדים, איגרותיו, וכמה הגהות 
וחידושים משלו לסוגיות בש״ס. 

דושינסקי, תולדות הגאון ר׳ דוד אופנהיימער זצ״ל, — 
הצופה לחכמת ישראל, ה׳ (תרפ״א), ו׳ (תרפ״ב), והוצאה 
מיוחדת (בודאפשט תרפ״ב); -ממע 1 מ/מ^ ,מ £115161 ,י! 20£ 

6(/1(111(1>14(}1, 538/59; 8. 13. ]!10, X^X (1928), 

1-38; 50/10100 ■8111(11(1■, 11 (1927), 59-80, 111 (1929/30), 

63/6; 0175 ?) £<£/ ,ץ£[ 5 ת״!:>״ ), XX (1929/30), 217/37; 

1,11:11171,1 / 1111 ־ 1 ׳. 71 !; 71 !!' 71 ) "א/ '/ 117/1,7111 ־ 7 .) ' 1/17 71 )>,. ׳ 1101 ס{ ■>)%€ ■ 1 ) 1 > וזו ; 

, 3 . 1/1 ] 111 / 1 !},1 1 } 1 ! 10 א ) )■ 101 ) 8001 11111 > ץז . 

1933), 213/9, 238/55. 

. צ. ל 


אופנהים, ר׳ דוד בן יעוי&כר בר (תקע״ו/ 1816 — 
תרל״ו/ 1876 ), רב ומחבר, בנעוריו למד תורה מפי 
אביו, הרב בישיבת אייבשיץ, ומתקצ״ד ואילך — בישיבת 
פראג, ושם גם שמע שיעורים באוניברסיטה, בתר״ו נתמנה 


רב בימניץ, מוראוויה, ומתרי״ז עד מותו כיהן בנאגבצ׳קרק, 
הונגאריה. פירסם הרבה מאמרי מדע במאספי "המגיד", "בכו¬ 
רים", "אוצר חכמה"׳ "ישורון" של קובאק, "בית המדרש", 
״בךחנניה״, ״המזכיר״, 11£1 ו 2611561 150116 ( 111 ( של אברהם 
גייגר, ועוד. 

המזכיר ט״ז ( 1876 ), 133 ; השחר, ח׳ (תרל״ו), 49 — 151 
צייטלין, קרית ספר (מהדורה ב', 1891 — 1895 ), 256 ; 

.( 27.10.1876 ) 11 ) 142 )[< 0/6 

אופנהים, הומן — 1116101 ז 6 קק 0 ״ 61-013 (£ —( 1858 ,ואר- 
בורג— 1919 , ברלין), מגדולי רופאי־העצבים וחוקרי 
הנחדולוגיה בגרמניה; יהודי. פירסם מחקרים מרובים על 
האנאטומיה והפאתולוגיה של המוח, חוט-השדרה והעצבים 
הפריפריים. שיכלל את השיטות לבדיקת חולי־עצבים וחידש 
חידושים חשובים באבחנת המחלות ובטיפולן, ביחוד 
באיבחון גידולי-המוח וקביעת מקומם, וכן במחלת המנינגי- 
טיס ובאפאסיה. מחלת שרירים אחת אף נקראה על שמו. 
את פרי נסיונותיו העשירים כינס בחיבורו הגדול 1311651 ־ 11 ( 1.6 

160160 ) 810 1 ) 110 6 ). 7 ז 6 \/ ז 11 } 1161160 ) 1 ח 3 ז> 6111 ׳ 1 ז 6 א[ ז 6 (). 

שיצא בשש מהדורות (מ 1894 ואילך), ניתרגם ללשונות 
הרבה ונעשה מורה־דרך לנוורולוגים בכל העולם במשך 



תמונת ר' דוד בן אברהם אופנהיים 




77 


אופנהים, הרמן — אופנהים, מוריץ דניאל 


78 



דרשה לבר־טצוה, ציור של סוריץ אופנהיים 


עשרות שנים. א׳ היה המייסד והמרכז של "אגודת הנוורו־ 
אגים הגרמניים" והיושב־ראש שלה במשך הרבה שנים. 
אל הקליניקה הפרטית 
שלו נהרו רופאים וחו¬ 
לים מכל ארצות תבל 
ללמוד מפיו או להת¬ 
רפא על-ידו. למרות 
פירסומו הגדול בעו¬ 
לם ולמרות מה שהוצע 
פה אחד ע״י הפאקול־ 
טה המדיצינית באד 
ניברסיטה הברלינית 
כפרופסור לנוורלא־ 
גיה, סירבה הממשלה 
הפרוסית לאשר את 
המינוי אלא בתנאי 
שיתנצר! אבל א׳ דחה 
הצעה זו בכל תוקף. 

או§נהים, חיים [י 1 אכים| ( 1832 — 1891 ), רב באיבשיץ, 
מצאצאיו של ר׳ דוד בן א. אלפנהים (ע״ע), נסמך 
לרב ע״י ר׳ אליעזר הלוי הורוויץ בווינה, ושם גם קיבל תואר 
דוקטור לפילוסופיה ב 1857 . ב 1858 — 1860 שימש רבבימניץ, 
מוראוויה, ואחר פטירת אביו, ר׳ יששכר דוב אופנתיים, נת¬ 
קבל במקומו לרב באיבשיץ ( 1860 — 1868 ). בסוף ימיו היה רב 
בטורון( 1868 — 1891 ).— א׳ היה סופר פורה. את רוב מחקריו 
כתב בעברית והם נתפרסמו ב״בית-המדרש" ו״בית־תלמוד" 
של קרובו רא״ה וייס, וכן ב״המגיד", "הכרמל", "השחר", 
"ישורון" של קובאק, "האסיף", ועוד. אבל כתב גם גרמנית 
ב״מונאטסשריפט", ועוד. נושאי מחקריו הם ז המקרא, התל¬ 


מוד, המדרשים וגם הספרות הרבנית המאוחרת. רא״ה וייס 
פירסם גם את ספרו "תולדות המשנה", שנדפס תחילה ב״בית 
תלמוד"(פרשבורג תרמ״ב) ושא׳ עצמו תירגם אותו גרמנית 

(שם׳ 1883 ). 

״המגיד״, תרנ״א, גל׳ 137 — 139 ! "האסיף, שנד, ו׳ (תרנ״ד), 
מחלקת ״בינה לעיתים״, עמ ׳ 143 — 144 ! . 8 

׳ 2611 .¥\ ■ 3 

11% 1€15€11€ )ז? €1 }{ ;.ע .$ , 1111 

. 75 , 111 , 26 — 24 , 11 , 1930 , 1 ז 16 ?\ 

אזפנהים, לפה פו־נסיט לזו־נם - €11 קק 0 .^ 1 .)£' ,ו 011 :ז 5 ת 0 ז\\ 0 ס . 1 
. 2 , 11 , 1071 [( ( 1713011 ' 10710 ' 7 \\ 

אזיפו^הים, פאול ( 1863 — 1932 ), פאלאונטולוגן וגיאולוגן 
יהודי־גרמני. מן המומחים הגדולים למחקר של 
העולם החי בתקופות־השלישון. חוג־חקירתו• הפאלאונטו־ 
לוגית כלל; פוראמיניפרים, וביחוד נומוליתים; אלמוגים, 
קיפודי־ים, רכיבות ימיות ויבשתיות׳ חרקים׳ סרטנים׳ ועוד. 
חקר ביחוד את הארצות של מזרח הים התיכון: איטליה, 
הבאלקאנים, אסיה הקטנה, מצרים, סוריה וארץ־ישראל. 
האססים העשירים והחשובים שלו וספרייתו הם ברשות 
האוניברסיטה העברית בירושלים. 

א 1 | 3 הים, *סמואל ( 1857 — 1928 ), תוכן יהודי אוסטרי. 

1003 פרופסור באוניברסיטה של וינה ונשיא 
החברה האסטרונומית בעיר זו. עסק בעיקר בצד המאתימאטי 
של התכונה והצטיין בחישובי התנועות העצמיות של הכוכ¬ 
בים ובקביעת מסלוליהם, פירסם חיבורים פופולאריים 
ופופולאריים־למחצה על בעיות־האסטרונומיה ועל תולדותיה. 

אופונהימר, 10 אמסט (נו׳ 1880 ), יהלומן ומדינאי יהודי 
דרום־אפריקני. 1902 השתקע בקימברלי׳ ולא עבר 
זמן מרובה וא׳ נעשה אחד מגדולי היהלומנים בעולם. מ 1917 
הוא יו״ר ומנהל של 0£ 1 ז 0 !זבז 0 קז 00 מג:) 1 ז£זמ.\ £10-7 ס^ 


! 501111 . ב 1929 נבחר ליו״ר של -תס 0 5 ז 8£6 ?ס 
1£$ ז £41 ££1 : 131 ) $011 . א׳ הוא גם מנהלן של כמה חברות חשו¬ 
בות אחדות. ב 1912/15 היה ראש־העיר של קימברליז 
ב 1924/38 — חבר הפארלאמנט מטעם קימברלי(היה מתומ¬ 
כיו של גנדאל סמאטם). 1921 ניתן לו התואר "אביר" 
בענייני־יהודים (מפעלי־צדקה ומוסדות מקו¬ 
מיים) מתעניין א׳ משנת 1934 ואילך. 

אופנהימר, יוסף בן ןשק&כר זיסקעד, שנקרא גם 
יוסף זים א׳ או ״היהודי זים״ ( 1698 או 1699 — 

1738 ), פינאנסיסטן יהודי׳ סוכן ושר־הכספים של הדוכס 
של וירטמברג. אביו היה מן.הסוחרים החשובים בהיידלברג 
וממונה על מיסי־היהודים בפאלאטינאט (פפאלץ). בנעוריו 
נשלח א׳ לפראנקפורט ע״נ מיין׳ לאמסטרדם, לפראג ולוינה, 
ששם למד להכיי• את דרכי־המסחר בחוג של הריכיו העשי- 



יוסף זים אופנהייטר 


רים — ממשפחת ר׳ שמואל א׳ (ע״ע). אח״כ עסק במסחר 
במאנהיים ובפראנקפורט. 1732 נעשה סוכנו של נסיך- 
ררטמברג, קארל אלכסנדר. ב 1733 נתמנה גם כסוכנו של 
נסיד־הסן, וכן כגובה המיסים מטעם הנסיך־הבוחר של 
הפאלאטינאט. ב 1733 , כשקארל אלכסנדר, שנעשה אז דוכס, 
החליט להקים בתחום ממשלתו שלטון אבסולוטיסטי ומרקאנ- 
טיליסטי נמסרה ההנהגה הכספית במדינה לא׳, שהדוכס 
עשה אותו ליועץ המדינה וממונה על מערכת־הכספים שלה. 
א׳ השתדל לבסס את הכנסות־המדינה על יסודות כלכליים 
חדשים כדי לשחרר את השליט מתלותו בהקצבה מטעם 
ה״מעמדות"; החכיר מפעלים ואחוזות לנוצרים וליהודים, 
ואגב כך הותר ליהודים להתיישב בארץ. בפיקוח שהנהיג 
על חלוקת הרכוש הפרטי במקרים של נישואים וירושות, 
וכן בפיקוח על חלוקת התפקידים בין פקידי־הממשלה, 
השתדל א׳ להעשיר את קופת־המדינה ופעל לריכודהשלטון 
בידי הדוכס, א׳ נהג את שלטונו ברמה ואורח־חייו היה, 








81 


אופנהימר, ידם!ש כן יששכר זיסקינד — אופנהימר, מכם 


82 



יוסף זים אופנהיימר טובל לתליה 


כמנהגם של אצילי־זמנו, רב פאר והדר ולא נקי מה 1 ללות. 
הוא אף ביקש מן הקיסר תואר־אצילות, והדוכס תמך 
בבקשתו. אולם המלחמה במעמדות, שליוותה את מאמ¬ 
ציו לכונן משטר אבסולוטיסטי מבוסם על שיטת־כלכלה 
מרקאנטיליסטית, עוררה את היסודות השמרניים בארץ נגד א׳. 
העובדה, שהדוכס היה קאתולי והארץ היתד. פרוטסטאנטית 
ושההפיכה במשטר המדיני הוכנה בעזרת הישועים והצבא, 
עוד הגדילה את 
הניגודים. 19.3.1737 
מת הדוכס מיתה 
חטופה בלא שהספיק 
לבצע את תכניותיו. 
בו ביום נאסר א׳ 
באשמת פגיעה בזכו¬ 
יות המדינה, מעילה 
בכספי המדינה וביז- 
בוזם, זנות ועוד. אע״פ 
שרוב ההאשמות לא 
הוכחו כל צורכן, הוח¬ 
רם רכושו לאוצר המ¬ 
דינה והוא עצמו נידון 
למיתה. לאחר שקאילות־אשכנז ניסו לשוא לפדותו ממאסרו, 
נתלה א׳ ב 2.4.1738 וגופתו הוצגה לראווה בכלוב־ברזל. בזמן 
מאסרו נהפך א׳, שנהג בתקופת גדולתו קלות ראש בענייני- 
אמונה, ליהודי מאמין ואדוק: התפלל, תבע מאכלים כשרים 
ודחה את שידוליהם של הכמרים להציל את חייו ע״י שמד. 
הוא גילה את רצונו למות על קידוש־השם והוציא את נשמתו 
בקריאת "שמע". במשך שנה אחר מותו נהגו קהילות־אשכנז 


להדליק נרות לתיקון־נשמתו. בהמתת א׳ ראו יודעי-דין 
בימיו מעשה־רצח גלוי, ואף בהערכת־ההיסטוריונים של 
התקופה נראה מעשה זה כרצח פוליטי, שיסודו בחיכוכים 
בין הגורמים הציבוריים השונים בתקופת המעבר ממשטר 
יה״ב למשטר המודרני׳ שא׳ היה אחד ממייצגיה החשובים 
בתחום־השפעתו; אבל שנאת-ישראל והעובדה שעלה לגדולה 
ולשלטון במדינה נוצרית בתקופה שעדיין היתד, רחוקה אף 

מן הרעיון של שיווי- 
זכויות אזרחי ליהו¬ 
דים, היו אף הן בעוכ¬ 
ריו. — יוסף זיס א׳ 

שימש נושא לסיפור 
של מ. ל י ה מ א ן, 

שניתרגם עברית, ול־ 

רומאן "היהודי זיס" 

של ל. פויכטוואנגר, 

שאף הוא ניתרגם 
עברית (תל אביב 
תרפ״ט)! מחזה, שעו¬ 
בד לפי ספר זה, 

הוצג על-ידי,הבימה׳. 

דוד כתנא, נספה בלא משפט, השלח, כרך ד', 134 — 142 , 
239 — 246 ; י. בער, קרית־ספר, 11 ״ (תר״ץ—תרצ״א), עם׳ 
390 — 393 ; 1929 , 8451 1114 , 11 ־ £1 !$ 551012 . ^ 

אזפגהימר, מכם (נו׳ 1885 , וינה), צייר יהודי גרמני. 

כיום באנגליה. ידוע בכינויו מוס (קקס^נ). היה 
קרוב לקבוצת אגרך שילה ( 50111016 ). צייר את הדיוקנאות 
של איינשטיין, אלטנברג, שניצלר, סיגטי, תומאס מאן, 







































83 


אופנהימר, מכם 


84 


ריכארד שטראוס, ועוד. כתב 1116611 £1061611 6115011611 ^[ 
12166 ^ (ציריך 1938 ). 

. 1911 ,־ממסס^מס^י/ס ׳ 1 .^/ 1 ; 111101101 . '\\ 

אופגלזיימר, פרג 0 י ם יי 1 םף — ז 111611116 ! 6 קק 0 .{ .ז — 
(נו׳ 1881 , ניו־יורק), סופר. פירסם ב 1910 ספר 
על תולדות הגבלת ההגירה׳ שכולל ידיעות מרובות על 
הגירת היהודים. פירסם ב £663111 ! ¥0616 זה- 6 א: סקירה מקפת 
על היהודים בניו־יורק: על מוסדות־הצדקה שלהם ועל חייהם 
הדתיים והתרבותיים. במחקר זה נסתייעה קהילת־ניו־יורק 
במלחמתה באנטישמיות. ספרו "מיחזקאל עד איינשטייך 
( 10566161 ? 261616160 ? 60661 ?), 1940 , הוא סקירה על תרו* 
מותיהם של היהודים למדע. 

אזפ^לייסה פו־נץ ( 1864 , ברלין — 1943 , לום אנג׳לס), 
סוציולונן׳ אקונומיסטן והיסטוריון יהודי גרמני. 

בן למטיף רפורמי בברלין! אחיו של קרל א׳ (ע״ע). למד 
רפואה ובמשך כמה שנים שימש כרופא ואז התחיל מתעניין 
בשאלות סוציאליות. ב 1909 — מרצה בכלכלה מדינית באוני¬ 
ברסיטה של ברלין. ב 1919 — פרופסור באוניברסיטה של 
פראנקפורט. לאחר שהגיעו הנאצים לשלטון היגר לאמרי¬ 
קה.—דרך תורת המדינה והכלכלה המיוחדת שלו הגיע א׳ 
אל תורת הסוציאליזם הליבראלי. הוא מבחין בין שתי שיטות 



פראנץ אופנהיימר 

להשגת מצרכים: אמצעים כלכליים — ייצור וחליפים, ואמצ¬ 
עים מדיניים — גזילת מצרכים בכוח. המדינה נוצרה׳ לדעתו. 
בידי רועי-צאן נודדים, ששיעבדו שבטים חקלאיים והפכו 
אותם לעבדים עובדי-אדמה. המדינה, שמוצאה שיעבוד לשם 
גזל׳ נשתנתה בהדרגה׳ מתוך הכרח להתחשב בדרישותיהם 
של המשועבדים. מכאן המעבר האיטי ממדינת־הכוח למדינת־ 
החוק החדשה. הכלכלה של חליפים נהפכה, בהשפעת הדרך 
המדינית להשגת-מצרכים, לכלכלה של ניצול. השגת־המצ־ 
רכים הקאפיטאליסטית היא אופן של שימוש במה שמיוצר 
בידי אחרים, ויש איפוא לראותה כיציר־כלאיים 'מורכב 
מכלכלת־החליפים החפשית ומכלכלת־הגזל המדינית. אך 
אף-על־םי שא׳ ראה את הקאפיטאליזם כשיטת־ניצול, האמין 
בהארמוניה הנוצרת בחיים הכלכליים ע״י השוק החפשי 


— אופנהימר, קרל 

באמת. בזה נתבטאה הליבראליות הכלכלית שלו. המהפכה 
הליבראלית שנתחוללה במאה הי״ט לא היתה, לדעתו, 
מהפכה שלימה. כדי להשלימה יש לסלק את המונופולין של 
הרכוש ולהגיע להתחרות חפשית באמת, שמתוכה יווצר 
שיווי־משקל כלכלי. בנקודה זו חולק א׳ על מארכם, מצד 
אחד, ועל ריקארדו וסמית, מצד שני. הסוציאליזם של 
א׳ הוא סוציאליזם אגרארי וקואופראטיווי. תנאי ראשון 
לחידוש־החברה הוא ביטול הרכוש הקרקעי הפרטי והתייש¬ 
בות על הקרקע של איכרים עצמאיים. זרימתם של הפועלים 
החקלאיים לעיר מורידה את רמת־החיים של פועלי-התעשייה. 
תיקון של סדרים מתאימים לבעלות על הקרקע יאפשר 
שיפור כללי: כל אדם מוכשר לעבודה יעבוד בשביל עצמו 
ויהא בעל לאדמתו ולמכשירי-עבודתו, או יעבוד מתוך 
שיתוף עם אחרים (קואופראציה) במקום שנדרשת עבודה 
בממדים גדולים. תפיסה זו ביסס א׳ במחקרים היסטוריים 
מרובים על האיכרים העצמאיים ביה״ב ובאמריקה. — כסוציו־ 
לוגו התנגד א׳ לתורתו של זימל (ע״ע) ולתפיסתה של 
האסכולה הפורמאלית, שביקשה להעמיד את הסוציולוגיה 
על תורת הצורות והיחסים החברותיים ולהפריד בינה ובין 
שאר מדעי־החברה הטכניים. א׳ טען׳ שהסוציולוגיה חייבת 
לתאר את התהליך החברותי ואת החיים החברותיים לכל 
גילוייהם. הסוציולוגיה היא בעיניו מדע כללי, שמקיף את 
כל מדעי־החברה הקשורים בה. 

בהשפעתו של הרצל נתקרב א׳ לציונות וקיווה, שתורתו 
בדבר החקלאות השיתופית תתגשם בא״י ע״י הציונות. 
בהשפעתן של הרצאות שהרצה בקונגרסים הציוניים בחייו 
של הרצל (בקונגרס הששי, 1903 ) ואחר פטירתו (בקונגרס 
התשיעי, 1909 ), הוטל על המשרד הארץ־ישראלי להקים 
מושב שיתופי במרחביה (ע״ע) ע״פ תכניתו של א׳. הניסיון 
לא הצליח ביותר, כמו שלא הצליחו שני נסיונות ממין זה 
של א׳ על־יד ברלין. אך ע״י נסיונו במרחביה הונח היסוד 
להתיישבות הקואופראטיווית בא״י. א׳ נשאר נאמן לשיטתו 
ומשנשלח ב 1926 ע״י ההנהלה הציונית לבדוק את מצבם 
של הישובים הקיבוציים בא״י, מתח ביקורת על שיטת- 
הקבוצה ועורר ע״י כך התנגדות מצד הציונים הסוציא¬ 
ליסטיים. 

ספריו החשובים ביותר של א׳: 9 1 19 , 86336 066 ן- 5 ץ 8 
1922/35 , 16 § 3021010 . 3 16661 . שורה של מאמרים על הניסיון 
במרחביה נכללו בספרים: - 14010611 066105560561131:6116116 
3136561613 ? 161 5361061 ( 1914 ) ו 13 ׳\ 660113 ]/? ( 1914 ), וכן גם 
בספר בן שני הכרכים: 6 } 56113 ח 361 ת 06 6166 6 ^ 6 ז\\( 1925-6 ). 
הוא גם פירסם ספר אוטוביוגראפי על דרכו בחיים ובמדע. 

י. גר. 

א)־|נהימר, קרל — 66 וז 1 ; 661116 קק 0 . 0 -( 1942-1874 ), 
ביוכימאי׳ בנו של מטיף בקהילה רפורמית בברלין, 

אחיו הצעיר של פרנץ א׳ (ע״ע) ! יצא מכלל-ישראל. מ 1908 
פרופסור בבית־הספר הגבוה לחקלאות בברלין. לאחר שעלו 
הנאצים לשלטון גלה להולאנד ושם מת. — חיבר ספרי-לימוד 
בכימיה׳ בפיסיולוגיה ובביוכימיה׳ שזכו לתפוצה מרובה! 
ערך והוציא אנציקלופדיות ביוכימיות ועיתונות מקצועית, 
בעיקר בתחום של מחקר־הפרמנטים, בגרמניה ואח״כ בהו 1 - 
לאנד. קנה לו שם בחיבורו האנציקלופדי על "הפרמנטים 
ופעולותיהם״ ( 11166 1 > 1161 666616066 ? 016 ), 





85 


אופנהימר, רןרל — אופנוע 


86 


שנתקבל כספר־יסוד בחקירת־הפרמנטים, ומהדורותיו. שיצאו 
זו אחר זו (מ 1900 עד 1939 )> נחשבו לסיכומים מוסמכים 
של שלבי ההתפתחות במקצוע זח. 


המרובים, טיפל גם בענייני־היהדות: בנה ישיבות ובתי- 
כנסת, תמך בתלמידי־חכמים, במחברים ובמוציאי־ספרים. 
סייע לעניים יהודיים ונוצריים בשנת בצורת ופדה כמה 
יהודים, שנשבו ע״י צבאות הקיסר בהונגאריה. בזכותו 
נשתקעו בווינה כמה משפחות מישראל, וכך נתחדשה בעיר 
זו הקהילה היהודית. א׳ גם תמך בתנועת העלייה לא״י 
הקשורה בשמו של ר׳ יהודה החסיד והעמיד לרשותו של זה 
האחרון ספינות על מנת להעביר את הנוסעים לא״י מווינה 
לקושטה. עם גיסו ר׳ שמשון ודטהיימר הניע את הקיסר 
לאסור את הופעת ספרו של איזנמנגר (ע״ע) בכל הקיסרות 
( 1700 ). בשעת פטירתו הפתאומית, 1703 , חבה לו הממשלה 
סך של חמישה מיליון זהוב לערך. היא סירבה לפרוע את 
חובה, וכדי להיפטר ממנו העלילה עלילות שונות על הבאנק 
של א/ בית א׳ הוכרז כפושט־רגל, ואולם חיסול רכושו 
נמשך עד 1763 . — הרב שלמה בן ישעיה ניצה בויניציאה 
חיבר קינה על מותו. 

זכרונות גליקל מהאמלן! ערים ואמהות בישראל, א׳(וינה), 

ירושלים תש״ז; 1 ) 1411 611116117161 ^ 0 21461 * 541 , 1 ) 21 ^ 011 ־ 01 . 1 ^ 

- 1611 ) 14 [ 111611 ) * 16 ) 1€11 [ 1 ז 611 * 111 , 111 ^ 2011 . 3 ; 1913 ,* 61 ־ £1 €111 * 

. 19 — 6 ,( 1917 ) 11 , 1611 ^ 1 1 ז 1 * 111016 ) 16 ־ 1 [ 




א 1 פנ 1 ע (באנג׳ 016 ^ 0 ־ 10101 ״), אופנים (ע״ע) ממונעים, 
שמנועם דומה לזה של מכונית. הא׳ מאחד בו את 
המעלות שבאופניים (קלות של תנועה ושל אחסון) ושבמכר 
נית (מהירות),וסגולה זו עושה אותו כלי־תחבורה עממי ונוח 
לשימוש.— הא׳ נראה ראשונה בצרפת ובגרמניה ב 1885 
ושיכלולו גדל ביחד עם שיכלולם של המנוע (ע״ע) והמכו¬ 
נית (ע״ע). בשיכלול זה אפשר להבחין שלשה שלבים 
עיקריים, את השלב הראשון, שנמשך עד תחילת המאה 


אנ^היפר (או אופנהים), ?זמואל בן שמעון 
זאב (ש״ץ/ 1630 , וולמס — תס״ג/ 1703 , 

וינה), חצרן, נדבן ושתדלן יהודי. לערך 1660 
שימש בהיידלברג ספק ונאמן של הנסיך קארל 
לודוויג. ב 1670 הוטל עליו ועל משה אחיו לגבות 
את דמי־החסות מיהודי הפאלאטינאט. ב 1672 
שימש גם ספק לצבא האוסטרי והיה היהודי הרא¬ 
שון שנתיישב בווינה אחד גירוש 1670 . כסוכנו 
של הקיסר ליאופולד 1 ניהל את ענייני־הכספים 
של זה האחרון, שהיו קשורים במלחמותיו בתור¬ 
כים ובמלחמת־הירושה הספרדית. לפי עדותם של 
נסיכי באוואריה וסאבויה לא היה הקיסר יכול 
לעמוד במלחמותיו בלא עזרתו של א׳. לא רק 
שא׳ היה מספק לצבאות את צרכיהם, אלא אף 
שליש מהכנסות־המדינה בא לה מא׳ ומבני־מש־ 
פחתו. בחוגים של האריסטוקראטיה והפקידות 
של וינה התייחסו אליו באיבה, וב 1697 העלילו 
עליו שביקש להרוג את שמשון ורטהימר (ע״ע). 
א׳ נחבש בבית־האסורים, אבל העלילה נתבדתה 
והוא נשתחרר. כתוצאה מן השיסוי נגדו החריב 
האספסוף את ביתו בווינה ( 1700 ). למרות עסקיו 


תמונת שמואל אופנהייםר, צויירה בשנת תם*נ בעת ביקורו של א׳ באססטרואם 


הברט אופנהיימר 


אזפנהיפר, י. רוברט — 161 מ 11£1 ת 6 קק 0 . 1.11 — (נו׳ 
1904 , ניו־יורק), פיסיקאי יהודי־אמריקני. מ 1929 
פרופסור לפיסיקה באוניברסיטה בקאליפורניה ובמכון 
לטכנולוגיה שם. במלחמת־העולם השניה ביצע בהצלחה 
תפקידים חשובים מטעם שלטונות המדינה באה״ב באירגון 
חקר האנרגיה האטומית ובייצור הפצצה האטומית (ע״ע) ז 
היה מנהל המעבדה בלום־אלאמוס ופיקח על פיצוץ הפצצה 
האטומית הראשונה ( 16.7.1945 ) במדבר ניו־מב־ 
סיקו. אחר המלחמה נתמנה מנהל מוסד־המחקר 
865031011 זס) 6 :ז 11 :ז 1 ז 5 ת 1 בפרינסטון 1 

שדה־עבודתו העיקרי — תורת הגרעין האטומי. 






87 


אופנוע — אופנים 


88 



אופנוע להובלה 

הנוכחית לערך׳ מציינת קביעת־המנוע כמעט באמצע־הרכב, 
סמוך יותר לגלגל הקדמי (קודם־לכן היה המנוע קבוע 
מאחורי הא׳ או מוצמד אל ההגה). סימנו של השלב השני — 
ההצתה החשמלית׳ שהונהגה (מ 1903 ואילך) במקום ההצתה 
במבער־בונזן׳ או אף בנר או בגפרור. הצתה זו סייעה הרבה 
להקלת השימוש בא/ ומתוך כך — להרחבת־תפוצתו. בשלב 
השלישי הוכנסה ממסרת־שרשרות לשם ויסות המהירות. 
אחת מן התקלות הגדולות בא" הראשונים היה המהלך 
הקבוע היחיד (ע״ע מנוע: מנועי שריפה פנימית), הרוכב 
היה צריך לדחוף את הא׳ במהירות של 10 — 12 ק״מ לשעה 
ולקפוץ עליו תוך כדי ריצה׳ כי רק בדרך זו יכול היה לבצע 
את ההנעה. דבר זה צימצם בהכרח את השימוש בא׳ ועשה 
אותו אפשרי רק לבעלי־יכולת גופנית בלתי־רגילה. הוויסות 
של המהירות והכנסתו של מהלך־הסרק עשו את הא׳ כלי- 
רכב שווה לכל נפש. 



אופנוע מטיפוס .טריאוטף״, תוצרת אנגליה, 500 טטיק 

רוב הא" מצויירים במנוע חד־אצטווני או דו־אצטווני! 

רק באה״ב יש טיפוס של א׳ בעל ארבעה אצטוונים. פרט 
לצורתם החיצונית דומים מנועי־הא" למנועי־מכונית. כאלה 
כן אלה הם ברובם מטיפוס הארבעה־קצביים׳ אע״פ שכמה 
ממנועי הא" הם מן הטיפוס הדו־קצבי כדי להרבות את 
הרציפות שבתקיפות האנרגיה. — ההספק של הא׳ הוא מ 1.5 
עד 12 כוחות־סוס. לא׳ בעל שלשה כוחות־סוס אפשר להצמיד 
תא צדדי ("סירה") להסעת שני נוסעים (מלבד הרוכב). — 
חישוב הספקו של א׳ נעשה לפי הנפח׳ שהבוכנה עוברת 
במשך מגבה אחד. כל 100 סמ״ק שקולים כנגד כוח־סוס 
אחד! למשל: אם שטח הבוכנה הוא 35 סמ״ר ואורכה — 10 
0 ״מ, הרי הנפח הוא 350 סמ״ק והספקו של הא׳ — 3,5 
כוחות־סוס. הא" החדישים מצטיינים במהירות מרובה מזו 
של מכוניות. המהירות המאכסימאלית כיום: 180 ק״מ לשעה 
(לאורך 40 ק״מ). מהירותו של הא׳ תלויה בטיב־הכביש 
פחות מזו של המכונית. 

התפתחות הייצור העולמי של הא׳ כרוכה בשיכלולים 



אופנוע עם ,סירה* 

הטכניים׳ שהוכנסו בכלי־רכב זה, וכן בגורמים כלכליים, 
כגון המחירים של חומרי הגלם והדלק, וכד׳. בימי מלחמת־ 
העולם הראשונה ירד הייצור של הא׳ בארצות אירופה מחמת 
חוסר־גלם; לעומת זה עלה בתקופה זו ייצורו באה״ב. 
ב 1933 היה ייצור הא׳ בארצות־התעשיה: גרמניה 52,707 ; 
הממלכה המאוחדת 205 52 ־ צרפת 36,307 ; איטליה 12,500 ; 
אה״ב 7,377 ; בלגיה 5,550 . ואולם בתחילת 1932 היה מספר־ 
הא״ הרשומים: גרמניה 792,075 ; בריטניה 626.649 ; צרפת 
500,000 ; אה״ב 125,977 ; איטליה 100,000 . המספרים הקטנים- 
ביחס בייצור ובתפוצה של הא׳ באה״ב יסודם בתפוצה 
הגדולה של המכונית, שהיא דוחקת שם את רגלי הא׳. אבל 
אף באה״ב הלך הייצור וגדל, וב 1936 הגיע ל 17,380 . בשנים 
האחרונות, ביחוד לאחר מלחמת־העולם השניה, נעשה הא׳ 
כלי־רכב ראשון במעלה בשירות של כוחות־הביטחון הממוכ¬ 
נים של המשטרה ואף של הצבא. 

■ 40107 * 1 £מ %7 >־/ 7 ,ת׳\\ 0 ז 8 ; 1925 ,^ 01171 ^€ ■ 140107 

. 1927 7£ ? 11 ^€ '! 14010 ,.וחס 1 ) 1 ; 1926 

י. ם. 

אזפנים (באנג׳—מלאט׳ויוו׳ — 16 ^ 0 < דואופן; בצרפ׳ — 
מלאט׳ — מהיר־רגליים), כלי־רכב 

עשוי עפ״ר משני גלגלים חדעקביים, שמשמש להסעתם של 
בני־אדם ולהעברתם של משאות קלים. ההנעה מבוצעת ע״י 
דריכה (דישה) על דוושה, והרוכב מקיים שיווי־משקל 
בשעת הנסיעה בסיועו של הגלגל הקידמי, שניתן להפניה 
לכל צד, ובכוח האנרגיה של התנועה. במונח א׳ מציינים 
גם תלת־אופן ( 016 ץ 10 זז), שמשמש להובלת חפצים וסחורות. 
וביחוד להסעת נכים. — הא׳ הם כלי־הרכב הרווח ביותר 
בעולם מפני קלות־שימושם ומיעוט ההוצאות והטרחה הכרו¬ 
כות בהחזקתם. לפי ר,אומדנה היו ב 1943 כ 60 מיליון א׳ 
בשימוש בארצות אירופה ואמריקה. התפוצה הגדולה ביותר 
של הא׳ באותה שנה היתד, במדינות אלו(באלפים): גרמניה 
( 17,000 ), אה״ב ( 000 12 ), האיים הבריטיים ( 10,000 ), צרפת 
( 8,100 ), איטליה ( 7,000 ), ארצות־השפלה ( 4,500 ), בלגיה 
( 2,130 ), אוסטריה ( 1,400 ), שוודיה ( 1.150 ), שווייץ ( 1,610 ), 
רוסיה ( 900 ). מבחינת התפוצה היחסית (מספר כלי־רכב 
לנפש) דאניה, הולאנד ובלגיה הן מדינות־הא׳: קופנהאגן, 
למשל, מנתה על כל שלושה אנשים שני א׳. — תפוצת־הא׳ 
נתפשטה בעת ובעונה אחת עם שיכלולם הטכני. יש סימנים, 
שמעידים על מציאותו של כלי־רכב מסוג זה (שעיקר תכונתו 
הסעה בכוחו של הרוכב עצמו) באנגליה של יה״ב (ציורי־ 
שמשות בכנסיה אחת). מ 1769 ואילך יש בידינו תיאורים 
ספרותיים אנגליים של כלי־רכב דומה לא׳ (בעל ארבעה 
אופנים). ב 1779 הוצגה דוגמה מתוקנת ממנו לפני בית־ 




89 


אופנים 


90 



אופניים של דרייז אופניים של מישו 


המלכות בורסאי. מכונה פרימיטיווית של שני גלגלים מסוג־ 
הא׳ היתה נפוצה בימי המהפכה הצרפתית (בשם 
נושא מהיר). התכונה המשותפת לכלי־הרכב הראשונים 
מסוג הא׳ היא מה שנדחפו ביד בעזרת מוט — מין מעשה־ 
שיט ביבשה.— בשלב שלאחריו נסתמן הקו הראשון שבא׳ 
החדישים: הדריכה ברגל! זו בוצעה ב׳סלריפר׳ שהומצא 
ב 1816 בפאריס ע״י מ, ניפם ונשתכלל, 1818 , ע״י דרייז. 
אלה היו א' עשויים עץ, שהרוכב ישב על אוכפם ודחף אותם 
ואת עצמו ע״י מגע־רגליו באדמה. אולם מחירו של כלי־רכב 
זה היה גבוה ורק מועטים השיגה ידם להשתמש בו. השלב 
השלישי נפתח באמצאתו של המכונאי השוויינפורטאי פישר 
( 1850 ). הוא הצמיד מסב־דריכה בעל־ארכובות לגלגל הקידמי, 
באופן שהרוכב לא הוצרך עוד לנגוע ברגליו באדמה כדי 
להניע אח הגלגל. על יסוד מתקן זה בנה מישו ב 1861 את 
ד״ולוסיפד׳ הראשון, תחילה מעץ׳ ומ 1869 ואילך מפלדה, 
ומשקלו היה כ 40 ק״ג. הדוגמות הראשונות ממנו היו גלמיות 
מאד ונודעו ללעג בשם ,מטלטלי־עצמות׳ ( 01-5 .> 31 ן 81 ? 1 ח 0 ל 1 ). 
אולם עם התפתחותה של תעשיית־הא׳ הוכנסו בהם שיכלולים 
טכניים מרובים. כדי להגביר את המהירות הגדילו ביהוד 
את הגלגל הקידמי עד שקוטרו הגיע ל 150 ס״מ, בעוד 
שאורך קוטרו של הגלגל האחורי היה כ 30 ס״מ. כך באו 



אופניים של גברים 


א׳־הביטחון, שנשתכללו ב 1885 . שלא כא׳ של מישו, שבהם 

היה הגלגל הקידמי מונע בארכובה צמודה לטבורו, מונע 

הגלגל האחורי של א׳־הביטחון ממקום המסב של ארכובת־ 

דוושה, שהיא קבועה באמצע השלד למטה׳ בעזרת ממסרת־ 

שרשרות וגלגלי־שיניים. בזה נפתח השלב האחרון בהת־ 

פתחות־המבנה של א׳. כל התיקונים, שנעשו בכלי־רכב זה 

מאז׳ אין בהם משום שינוי־טיפום, אלא משום שיכלולים 

בלבד. ממין זה היתד. האמצאה ב 1888 להקיף את גלגלי הא׳ 

בחישוקי־גומי נבובים. ע״י כך גדלה תפוצת הא׳ במידה 

מכרעת׳ כיון שהצמיגים החלולים ממעיטים את מידת־הטלטול 

ומאפשרים נסיעה שקטה גם על פני שטח מחוספס. בדומה 

לזה סייעו להגברת התפוצה והייצור הכנסת בלמים ומהלך 

• ¥ 

חפשי, שהגדילו את מידת־בטחונו של הרוכב. 

חלקי־הא׳. הא׳ מורכבים מן החלקים הבאים: 

1 ) השלד! 2 ) חלקים פריקים, שהם מכשירי־הנעה או מסדירי־ 
הנעה! 3 ) אמצעים של נוחות וביטחון.— השלד עשוי מסגרת 
של צינורות־פלדה, שצורת מחומש לה ושהיא מחוסרת תפר. 
לא׳ של נשים יש שני צינורות תחתיים במקום הצלע העילית 
שבאופניים של גברים. לחתך־הצינורות יש צורת עיגול 
או אליפסה, והם קשורים עפ״ר זה בזה ע״י מחברים מולח¬ 
מים.—צורתם וממדיהם של חלקי־ההנעה, כלומר הגלגלים 



אופניים של נשים 


לעולם טיפוסי הא׳ של מישו, שנתפתחו במהירות באנגליה ומנגנון־ההנע, קובעים את מידת המהירות המאכסימאלית, 

והיו רווחים בשוק כעשרים שנה.— הסכנות שברכיבת א׳ האורך של קוטר־הגלגלים הוא 71 0 ״מ (הציון המסחרי: 

של מישו (צניחת־מצח) הביאו לידי ביקוש של טיפוס חדש, ״ 28 ) ! גביהם חלולים׳ עשויים עפ״ר פח של פלדה או אלו־ 

ולסוף המציאו את הא׳ הנמוכים מסוג דובר (ז 6 ׳\ £0 ), שהם מיניום וקשורים אל הטבור שבאמצע ע״י זרועות פלדה 

קרובים לטיפוס המצוי כיום. ב 1876 המציא ה. י. לאוסון את דקות ומצופות ניקל. בטבור קבוע סרן נייד׳ שהוא ציר־ 




91 


אופנים — אופציד 


92 


הסיבוב של הגלגל. הטבור תלוי תמיד בזרועות, שאינן 
מחוברות למרכזו אלא הן משיקות לו. נמצא, שהזרועות 
הדקות שמעל לטבור נמשכות למטה, בעוד שמתחת לטבור 
אינן נלחצות (כי מפני דקותן אינן סובלות מתח של כפיפה). 
הגלגלים עטורים צמיגים חלולים ממולאים אויר לחוץ. 
הצמיגים עשויים עפ״ר צינורות כפולים מסוג דאנלום או 
קונטיננטאל. צינור־האויר עשוי גומי דק ומונח במעטפה 
של גומי מגופר, שהיא רבודה בד מבפנים (כתרים בפני 
פגיעת־מסמרים ושברי־זכוכית). את צינור־האויר ממלאים 
במשאבת־אויר (עד כדי לחץ של שתי אטמוספירות לערך) 
וסותמים את פיו כשסתום. כל החלקים הניידים של הא׳ נתונים 
במסיבי־גולות, שמחזיקים בס״ה כ 100 גולות־פלדה. לחוליות- 
השרשרת מידות אחידות ( 5/8 אי " 2 ץ). בא׳ מחוסרי־ שרשרת 
מורכבת הממסדת ממערכת גלגלים וגלים, שהם ערוכים 
בפנים המסגרת. הגלגלים מונעים בדריכה על הדוושות, הקבו¬ 
עות בקצותיהן של ארכובות. סיבוב־הארכובות מפעיל את 
גלגל־השרשרת הגדול, שמעביר את תנועתו לגלגל־השרשרת 
הקטן, הצמוד לטבורו של הגלגל האחורי! וכך בא כל הכלי 
לידי תנועה. החשובים שבמסדירי התנועה והמהירות הם 
ההגה, הבלמים והממסרת הכפולה, שמטרתם הסדר הכיוון 
וסיגול המהירות לתנאי־המקום (מישור, מדרון וכד׳). מוט- 
ההגה נתון בצינור הקידמי ומכוון את מהלך הא׳ ע״י הטייתו 
של הגלגל הקידמי לצדדים. שינוי־המהירות וסיגולה לצורכי- 
הרוכב ולתנאי המקום נעשים בסיוע של בלמים קידמיים 
ודריכה הפוכה בדוושות, שבולמת את טבורו של הגלגל 
האחורי. רווחים כמה טיפוסים של בלמים קידמיים. — הרוכב 
יושב על אוכף־עור קפיצי, שהוא קבוע למעלה מן הגלגל 
האחורי. למעלה מן הגלגל הקידמי תלויים בדרך־כלל אמצעי- 
ביטחון: מצילה ופנס. לפנים שימשה כפנס מנורת־אצטילן, 
אולם בא׳ חדישים נהוגה תאורה חשמלית באמצעות דינאמו 
קטן, שניזון מן האנרגיה של התנועה. 

מ. ה. ב. 

אזפם(נץ (ת 1 ת 50 ק 0 , מיוו׳ ע 0 ז 0$€ 365 €ז 11 ) 1107111 ^( 1 ,תן£ט 0 ?- 55£ ט 0 ז 1,3 1£ ז 1€ ח 016 
0 זי 1 ק 0 { 0 י £־ז 6 כ 1 ח 0 ׳\\€ס, 1 ; 1905 — 1 וושתזש 1 קקנו 8 

*'#?!ס 17121112 ) €11 7116 1 טגי 1 ;( 1943 ) 1940 ״— 1597 

.( 1940 ) 1 )ז 6 ^ 0 ,)ת^ם .[ ;( 1935 ) 

פ. ע. ג. 


אופרויטןם 

צייר אטי ו_קדר מן 
התקופה הארכאית המאוח¬ 
רת (ע״ע יון: אמנות). 

נשתמרו אגנות בעלי ציו¬ 
רים אדומים ממעשי ידיו. 

זמן פעולתו 515 — 500 ס 
לפסה״נ. מפורסם ציורו: 

מלחמת הראקלס ואנטאיוס 
(על גבי ספל, שנמצא כיום 
בלובר). כוחו של א׳ כצייר 
בולט גם בציור המלחמה 
בין הראקלס וגריון על אגן 
הנמצא כיום במינכן ובמל¬ 
חמת האמאזונות שעל קרא־ 

טר הנמצא בארצו. בסיגנו־ 

נו בולטים הכשרון לצייר 
את דמות הגוף ולבושו, 

כוח־מבע וכושר של חיבור 
רב-ממדים. 

■ 1942 , 5 ז 11£ ן 11 !?- 156 >/\~ 

אזפרט, גוסטב עלמה — 1 ז 6 קק 0 83100100 0051:37 — 

( 1836 , האמבורג — 1908 , ברלין), מזרחן ואינדולוגן 
יהודי מגרמניה. אחיו של ז׳יל אופרט (ע״ע). היה ספרן בספ¬ 
ריה של אוכספורד ואח״כ בזו של וינדזור. כיהן כפרופסור 
לסאנסקריט במאדראס (הודו), וערך שם את העיתון המדעי 
6 ז 11 ז 3 ז 11€ ^ 1 1 ) 311 06 תש 1 ס 8 ) 0 31 תז 011 { 3$ ז!) 3 ^. ב 1894 חזר 
לאירופה. בשנותיו האחרונות נתמנה מרצה ללשונות דרא- 


" א 1 פךה על הקבצן״ (" 3 ־ 1 ^ 0 5 יז 86823 "), דראמה מוסי¬ 
קאלית מן ההווי של העולם התחתון, שמצד תוכנה 
היא סאטירה פוליטית־חברותית ומצידה המוסיקאלי היא 
מעין פארודיה של האופרה ההרואית. מחברה הוא ג׳והן גי 
(ע״ע), ופתיחה ושירים פופולאריים הוסיף עליה פיפוש, 
מוסיקאי גרמני, שחי בלונדון. דראמה זו, שהצגת הבכורה 
שלה נתקיימה בלונדון ב 1728 , זכתה להצלחה מרובה, והיא 
שגרמה להנדל לסגור את בית־האופרה שלו בלונדון, שנגד 
הצגותיו היו מכוונים הרבה מחיצי־ד,סאטירה של א״ה, 
נוסחאות מודרניים של יצירה זו מוצגים עד היום, ביהוד 
זו של אוסטין, ה״אופרה בגרוש" (זסק 0 -תש 11 ס 05 ז 618 ־!ס) 
הגרמנית של ברכט־וייל (ניתרגמה לעברית ע״י א. שלונסקי 
והוצגה גם בא״י) ו״חופשת־הקבצן״ (׳) 13 ) 81011 ■$ י 8831 ס 8 ) 
של האמריקנים לאטוש ודיוק אלינגטון הן עיבודים חפשיים 
של הטכסט המקורי והן משתמשות במוסיקה חדשה, היצירה 
המקורית מציינת את תחילת התהוותה של האופרה הקלה 
האנגלית, שנקראת באנגלית "אופרה של באלאדות". עיבוד 
חדש של א״ה המקורית נעשה ב 1948 על-ידי הקומפוזיטור 
האנגלי בריטן (ע״ע). 


אגן מצוייר ביד' אופרוניום 
למעלה: בקרו של גריז! מונהג ביר' ארבעה־ צעירים 
למשה: הקרב ב־ן הראקלם ונריון 










99 


אופרט, גופטג שלמוז — אופרכט, תאודור 


100 



אופרפה חדישה: "אוקלאהומה! , לה&טרשטיין ורונ׳רם, ש וגנז בניו־יורק במשך 7 שנים רצופות (מ 1941 ) 


ווידיות באוניברסיטה של ברלין. עבודתו המדעית וזיתה 
מוקדשת בעיקרה לתרבותם ולספרותם של תושבי־הודו, 
שקדמו לאריים. הניח את רכושו לבית־המדרש למדעי־ 
היהדות בברלין, 

אזיפרט, ז׳יל — 1 ש 6 קק 0 111165 — ( 1825 ׳ האמבורג — 
1905 ׳ פאריס)׳ אוריינטאליסטן יהודי־גרמני. למד 
משפטים תחילה, ואח״ב סאנסקריט, פרסית ואשורולוגיה. 
מחמת יהדותו היה מחוסר סיכוי להתקבל כמרצה באוניבר¬ 
סיטה גרמנית׳ ועל־כן עבר ב 1847 לצרפת. שנים אחדות 
הורה גרמנית בלול ובריימם. 1851/4 השתתף במשלחת 
מטעם הממשלה הצרפתית למדי וארם־נהריים. הוא שקבע 
אז סופית את מקומה של העיר בבל. 1857/64 פירסם דו״ח 
מפעולות־המשלחת (- 4650 ? ת 6 6 טן 1£ ) 11 ת $016 
16 רת 013 ק). לאות הוקרה העניקה לו ממשלת־צרפת ב 1854 
את האזרחות הצרפתית ומינתה אותו ב 1857 פרופסור 
לסאנסקריט ולפילולוגיה משלה בבית־הספר ללשונות שליד 
הספריה הלאומית בפאריס׳ ואח״ב — פרופסור לאשורולוגיה 
ב 06 ת 3 ש' 1 46 6 ^ 1881.00116 נתמנה חבר של ד, 16 נמ 0346 \׳ 
65 ש 1 ז 61165-16 ל 465 ן 6 5 מ 110 ק 1 ־ 1 :> 5 ת 1 465 , וב 1891 — נבחר 
לנשיאה של אקאדמיה זו. לא׳ חלק גדול בפיענוח של כתב- 
היתדות. היה הראשון שהוכיח׳ שהממציאים של כתב- 
היתדות היו השומרים (בספרו 16 )ת 16 ש 3 ח 3 6 שט;ז 1 ז £0 , 1857 ). 
כמו־כן חיבר את הדיקדוק הראשון של הלשון האשורית 
( 1860 ). ביחד עם לדרין (ת 31 ש £64 ) יסד ב 1881 את £6706 
1010816 זץ 55 .^ י 4 , והיה מעורכיו של - 10 שץ 55 .\/ ש £0 :ז: 11 ש 26115011 
16 § 10 , שנוסד ב 1886 . א׳ פירסם כמה ספרים על ענייני- 
יהדות׳ וכן כתב מאמרים ב 01765 ן £10465 465 £6706 . 
מהם יש להזכיר את "מגילת אסתר"׳ "ם׳ יהודית", ה״כרונד 
לוגיה המקראית", ועוד. היה חבר־הועדשל האגודה למחקרי- 


היהדות ( 01765 ( £10465 465 8061616 ), חכי״ח והקונסים־ 
טוריה המרכזית. 

אזפו־טה (באיט׳ 1 > 1 ז 6 ש 6 ק 0 ), א 1 פרה קטנה. מתחילה ציין 
מונח זה אופרות קצרות וקלות־סיגנון. במאות 
הי״ח והי״ט היתד, הא׳ קומדיה מלווה במוסיקה קלה ולעתים 
קרובות סנטימנטאלית, ובה שירים. מקהלות׳ אנסאמבלים, 
קטעי־ריקוד ושיחות. הא׳ המודרנית נוצרה בוינה ע״י פראנץ 
פון סיפה, ובפאריס ע״י ז׳אק אופנבך, שביצירותיו מופיעים 
ראשונה גם יסודות אקטואליים וסאטיריים. הגדול שבין 
יוצרי הא׳ במאה הי״ט הוא יוהאן שטראוס הבן ("העטלף" 
שלו היא הא׳ המוצגת ביותר עד היום), וקרובים לו 
במעלה — צלר ומילקר. באנגליה נתחברו א" בעלות־ערך 
ע״י ארתור סליבן, רובן לטכסטים של ו. ש. גילברט. המסורת 
הוינאית של הא׳ מצאה לה המשך ביצירותיהם של אוסקאר 
שטראוס׳ ליאו פאל׳ אמריך קאלמאן, פראנץ ליהאר, אדמונד 
איזלר, פאול אברהם, רוברט שטולץ. הא" הצרפתית, הגר¬ 
מנית, האנגלית והאמריקנית המאוחרות התקרבו לסוג של 
ה״רווי", שבו מפסקת המוסיקה את רציפות העלילה וכמעט 
שאינה קשורה בה. ,קו׳מדיות מוסיקאליות׳ מסוג זה חיברו: 
בברלין, בתקופה שקדמה לשלטון־הנאצים — קולו, נלסון, 
בנאצק׳־, פרידריך הולנדר < באנגליה — איוור נובלו, ויויאן 
אלים׳ נואל קאוארד! בצרפת— מורטי, קריסטינה׳ סק 1 טו, 
איון! באה״ב — ויקטור הרברט, פריגל׳ רומברג, קרן. 
פורטר, גרשווין׳ ברלין, רוגי׳רס, וייל, ועוד. 

' £711 1671 ( 116/11116 ( £6 £6 • 7/17-67 171 6116 0 016 0 זז 0 

.( 1925 ) 11171£ }/ 16 'ע 1 

אופרכט, האו־חר — 60111 :)ס\׳ ז 1£6040 ׳ - ( 1822 - 

1907 ), בלשן ואינדולוןן יהודי גרמני. מ 1850 
מרצה באוניברסיטה של ברלין. עם א. קוהן ( 0110 ^ 1 •\!) 





101 


אופרבט, תאודור — אופתלמולוגיד! 


102 


יסד את "כתב־העת לחקר השוואת־הלשונות" ( 26105011011:0 
§ 50111111 ז 030111 : 0 ק$ 161011611016 § 60 ׳\ 1110 ). אח״ב עבר לאוכס־ 
פורד והכין שם עם מ. מילר ( 111160 ^ 1 .^) הוצאה ביקורתית 
של הריגודה (ע״ע). 1862 נתמנה פרופסור לסאנסקריט 
ולחקר השוואת־הלשונות באוניברסיטה של אדינבורג, 
וב 1875 — 1889 שימש באותו תפקיד באוניברסיטה של ב 1 ן. 
הוציא לאור הוצאה משובחת של הריגודה וטכסטים אחרים 
מספרות־הודו הקדומה; וגם נתפרסם כמחבר הרשימה הכו¬ 
ללת הראשונה של כה״י בסאנסקריט שבספריות־אירופה, 
שטרח בחיבורה כארבעים שנה. 

אדפרצידנליזם ( 1 [ז 603010113115 ק 0 ), שיטה מתודולוגית לשם 
קביעת משמעותם ותוכנם של מושגים (ביהוד 
בפיסיקה). לפי הא , ׳ נקבע תוכן כל מושג לא ע״י הגדרה 
מילולית מופשטת׳ אלא על־ידי פעולות ("אופראציות") 
נסיוניות׳ שקובעות את תנאי השימוש במושג הנדון למעשה. 
למשל: המושג "אורד"(של גוף פיסיקאלי) נקבע ע״י פעולות 
המדידה בעזרת סרגל או מכשירים אופטיים, וכד׳, ולא ע״י 
ביטוי מאתימאטי, שמגדיר את ה״אורף"; מושג־ה״אמת" 
נקבע ע״י פעולות האימות (וריפיקאציה) של משפט (פעולות 
לוגיות או פעולות נסיוניות)'׳ וכיר׳ב.— עקרונות הא׳ נתנסחו 
לראשונה ע״י הפיסיקאי האמריקני ם. ו. ברידג׳מן (ע״ע), 
שניתח באמצעות הא׳ את כל מושגי־היסוד של הפיסיקה, 
ובשיטה זו ניסה להשתמש גם לגבי מושגי המאתימאטיקה, 
הלוגיקה והסוציולוגיה. בעזרת־שיטתו הסביר ביחוד באופן 
הגיוני את הפאראדוכסים של תורת היחסות והמכאניקה 
החדישה. ספריו העיקריים: , 5105 ץ 11 ?נ 4066001 ^ 0£ 11101.0£10 
1927 ; 1938 , 800161:7 300 1011131 ׳\ 101011 10 ז 106111£6 ז 1 ש!! , !; 
1936 , 7116007 11751031 ? ) 0 6 זט 731 י 1 1116 ׳. 

א 1 פמלמ 61 *ג;ה ( 13 §ס 1 ס 1 מ 1101131 קס, מיוד 6$ //. 7 *> ■ 9 0$ — 
עין), תורת־העין. הא׳ היא אחד ממקצועות הרפואה 
העצמאיים העתיקים ביותר. כשהירודוטוס מדבר על חלוקת- 
המקצועות בחכמת־הרפואה של המצרים הקדמונים הוא 
מזכיר, קודם כל׳ את רופאי־העיניים ( 89 ׳ 11 ; 1 , 111 ). יש 
לשער, שלפני 3,000 שנה ויותר שימשה בהודו, בבבל ובמצ¬ 
רים שיטת־הניתוח לריפוי הירוד (: 031:30301 ) או עכירת 
עדשת־העין, כלהלן: היו תוחבים איזמל לתוך גלגל־העין 
ומזיזים את העדשה העכורה מתחום האישון לתוך העין 
("דעיצה"). שיטה זו, למרות הסכנות שהיו כרוכות בה, היתר, 
נהוגה באירופה עד כלפני מאתיים שנה, ובהודו— עד כמעט 
לפני דור אחד. בין נושאי הא׳ ביה״ב הצטיינו יהודים, כנתן 
בן זכריה ( 2301130135 ) ממונפליך, (במאה השתים עשרה) 
ומוחזק כיהודי או כיהודי מומר גם 1116115 ) 003 115 :ו 61111 ׳\מ 86 
(אף הוא מן המאה הי״ב וכנראה מירושלים), שלספרו 
00010011111 0301103 ? (ניתרגם, כנראה, מעברית), הכולל 
תמצית מצויינת מן הא׳ היוונית והערבית, היתה השפעה 
מרובה על הרופאים במשך שנות־מאות אחדות. ב 1604 
הסביר קפלר בדיוק מאתימאטי את מהלך קרני־האור בעין 
קצרת־ראיה והביע את הדעה, שרק בסיועו של מכאניזם 
דינאמי מיוחד אפשר לבאר את הראיה מקרוב בעין שאינה 
קצרת־ראיה. ואמנם ב 1614 הוכיח שניידר, ע״י בחינת עין 
של חיה, שהתמונה המתהווית ברשתית היא, כמו שטען קפלד, 
תמונה הפוכה. אולם מפני מיעוט ההשכלה הפיסיקאלית של 


רוב החוקרים שהתעסקו בריפוי-עיניים, נדחה פתרון הבעיות 
הפיסיולוגיות של התשבורת וההתכוונות למאתיים שנה. 

את תורת בריסו (ע״ע) משנת 1705 על תפקידו האמיתי 
של הירוד בעכירתה של עדשת־העין יש לראות כאחד מן 
הצעדים הראשונים בחידושה של הא׳ כמקצוע מדעי. ב 1745 
מצא דאויאל ( 031661 ) בפאריס שיטה חדשה לסילוק הירוד 
מן העין והוכיח ששיטה זו יעילה מן ה׳דעיצה׳. ב 1800 
פירסם הימלי את חקירותיו השיטתיות על הרחבת האישון 
ע״י פעולת האטרופין (ע״ע). בתחילת המאה הי״ט התחילה 
הא׳ משתחררת מעט־מעט מכבליה של הכירורגיה הכללית. 
1812 פתח בר בוינה בית־חולים מיוחד לחולי־עיניים, שהיה 
הראשון מסוג זה. המצאת האופתלמוסקום (ע״ע) ע״י הלט־ 
הולץ באמצע המאה הי״ט חוללה התקדמות בלתי־משוערת 
בא׳. הניתוח, שנעשה ב 1857 ע״י גרפה (ע״ע) לגלאוקומה 
ההרסנית׳ מסמן את ההתקדמות הגדולה ביותר במקצוע של 
ריפוי־עיניים. 1876 הודיע לאקייר על הפיזוסטיגמין (ע״ע) 
ופעולתו הגורמת להפחתתו של לחץ־העין בגלאוק(מה. 

המחצה השניה של המאה הי״ט היא תקופת הרפורמה 
הגדולה בא׳, רפורמה שהיא קשורה בעיקר בשמו של 
גריפה• נחקרו הצורות הקליניות השונות של מחלות־העיניים, 
וכן האנאטומיה וההיסטולוגיה, הנורמאלית והפאתולוגית, 
של רקמות־העין. הפיסיולוגיה של העין, ובכללה תורת 
התשבורת והסיגול, הועמדה על בסיס מוצק ע״י הלמהולץ 
ודונדרס. תקופה זו חלה כמעט בעת ובעונה אחת עם התקנת 

השיטה של האנטיספסיס ברפואה (התפתחות הבאקטריו־ 

?י ל 

לוגיה) ועם אמצאת ההרדמה הכללית והמקומית. יש להזכיר 
ביחוד את התגלית החשובה של פעולת הקוקאין על העין 
ע״י קולר ב 1884 , שנתנה דחיפה עצומה להתפתחות הכירור¬ 
גיה של העין. שיטת־קרדה ( 1884 ) למניעת הדלקת הגונו־ 
קוקית אצל הילודים, שהיתר, קודם לכן סיבה שכיחה 
לעיוורון, היא אחד מן ההשגים החשובים ביותר בשדה 
הרפואה המונעת. 

בשדה־הריפוי בא׳ של המאה העשרים יש לציין ביחוד את 
האמצאה של הניתוחים המסנינים (בדרך האינפילטראציה) 
לריפוי של הגלאוקומה הכרונית ( 1909 , £11100 ), ובעשור 
השני והשלישי למאה מתחיל לחולל נפלאות הניתוח של 
גונן לריפויה של היפרדות הרשתית, שעד אותו זמן לא 
היתה לה כל תקנה. בתחום האבחנה נלווה אל האוםתאלמו־ 
סקופ מכשיר בעל ערך מרובה: מנורת־הסדק של גול־ 
סטרנד.— עם התפתחותם של מדעי־העזר היסודיים, הכימיה 
והפיסיקה, ועם התפתחותם של שאר מקצועות־ר,רפואה הלכה 
ונתקשרה הא׳ אל הרפואה הכללית, אלא שהועמדה על 
בסיס רחב יותר. מאז בא שיגשוג יוצא מן הכלל בשדה 
הפיסיולוגיה והפאתולוגיה של העין. 

הא׳ מצאה את ההיסטוריון המעולה שלה ביהודי יוליוס 
הירשברג (ע״ע). בזמננו בולטים ביותר בהיסטוריונים של 
הא׳ מאכם מיארהוף (ע״ע) והארי פרידנולד (ע״ע) — גם 
הם יהודים. מרופאי־העיניים המפורסמים של המאות הי״ט 
*הב׳, שהם יהודים או שמוצאם יהודי, יש להזכיר עוד את זיכל, 
יעקובסן, ליברייך, ברלין. כהן, מאנדלשטאם, יואל, הירש־ 
מאן, מאותנר, סאמלסון, שנאבל, קיניגשטיין, זאלצמאן 
ואקסנפלד 

'את התרומה הגדולה הראשונה, בסך מיליון פראנק, 
ששימשה קרן־יסוד לאירגון החדיש למלחמה במחלות- 



103 


אופתלמולוגיה — אוצר 


104 


העיניים האנדמיות והאפידמיות במצרים, תרם ב 1903 הנדבן 
היהודי ארנסט קאסל. 

א. פיגנבאום, העין, ירושלים, 1927 ; סקירות על התפתחות 
הא׳ באר׳ן־ישראל במשך יובל השנים האחרון, הרפואה, 

כרך כ״ס ( 1945 ), חובדת ן/ , 2 ז£ר! 5011 ז 31 ז .! 

,. 03 . 9 ,( 1 /)* $11€1111 -){) 0711 . 11 11/1£1111111111£ )^ 411 

*/ 611 [ ) 111 / 0 * 106 ( $£71 112 ? , 318 ,י\מ 1€ שש 1 ז* 1 . 11 ; 1918 — 1899 
. 49 — 36 ,( 1938 ) 1 . 111 ) 071 . 11111 ? 40111 , 1 ( 1 ןס 1 ס 1 <ז 11/131 /ק 0 0 ) 

א. פ. 


אזפתלמוסקיפי ה ( 3 וק 0500 תז 1131 :! 11 ק 0 , מיוד ;! 16 ) 70.1 !?> 0 — 

עיח 1 * 0X0711 - ראיה, בדיקה), בדיקת העין ע״י 

ראיה. במובן כללי זה השתמש ראשונה במונח א׳ הימלי 
( 1772 — 1837 ). לאחר האמצאה של מראת־העין (א(פתאלמ(־ 
סקופ) התחיל המונח משמש לציון הבדיקה של פנים־ 
העין באמצעותו של מכשיר זה בלבד. שיטת־בדיקה זו 
נעשתה יסוד והתחלה לתקופה החדישה בתורת ריפוי־העיניים 
(ע״ע א(פתלמ(ל(גיה): קודם־לכן היו המחלות הפנימיות של 
העין פרק סתום ובלתי־ידוע לגמרו. בא׳ משתמשים כדי 
לבדוק את קרקעיתו של גלגל־העין החי וכדי להבחין בה 
את חלקיה השונים, ביהוד את עצב־הראיה, את הרשתית, 
את כלי־הדם שלה, ואת השינויים החולנים. זהו המקום 
היחידי בגוף, שבו ניתנים כלי־הדם להתבוננות ישירה. 
לבדיקה זו יש חשיבות מרובה לא רק באבחנתן של מחלות־ 
עיניים, אלא אף באבחנה של מחלות פנימיות, בחקירת 
מחלות־העצבים, ועוד. 

אופתאלמוסקופ(מיוו׳ רואה־העין), מראת־העין, מכשיר 
המשמש לבדיקת פנים־העין. הומצא ע״י הלמהולץ (ע״ע), 
1851 . המכשיר מבוסס על העובדה, שכשאור חודר מן החוץ 
דרך האישון אל פנים־העין אינו נבלע ברקע־העין, אלא 
הוא מוחזר ממנו׳ בעוד שחלק מאור זה יוצא בצורת אלומת־ 
קרניים צרה דרך האישון החוצה. מפני־כן נראה בתנאים 
ידועים שחור־העין, ביחוד של כלב או חתול, כאילו הוא 
קורן אור * דבר זה מתרחש עפ״ר בחושך, כשאור חזק חודר 
אל העין הנבחנת בכי¬ 
וון המחייב את החז¬ 
רתו אל העין המת¬ 
בוננת. אולם כרגיל 
אין לראות תופעת- 
קרינה זו, הואיל וה¬ 
מתבונן מצל בראשו 
על העין הנבחנת. 
הלמהולץ התגבר על 
קושי זה על־ידי מה 

שעשה את העין המתבוננת עצמה מקור־אור לעין הנבחנת. 
מכשיר( אינו אלא מראה קעורה־שטוחה ובאמצעיתה נקב, 
שדרכו מתבונן הבודק (ציור א). המראה מרכזת אור הבא 



ציור א. א׳ — זדטיםזז זדשירה 


**י 0 



ציור ב. א' — השיטה העקיפה 


מן הצד ומכוונת אותו אל אישון העין הנבדקת, באופן 
שאלומת האור החוזרת מגעת דרך הנקב אל העין המתבוננת 
וחוזרת ומתרכזת על פני הרשתית שלה("השיטה הישירה"). 


בעזרת עדשה קבועה במרחק ידוע מעינו של הנבדק יכול 
המתבונן להבחין גם בפרטים שעל־פני קרקעיתה של העין 
הנבדקת, הנראית במקרה זה הפוכה ("השיטה העקיפה", 
ציור ב). כיום משתמשים בשיטה הישירה בא׳ חשמלי, 
המאפשר לקרב את עין הבודק אל עין הנבדק עד כדי הבחנת 
פרטים. מצויים גם א" משוכללים ומיוחדים במינם לצורכי 
בדיקות מיוחדות (א" בינוקולריים, א" לאור "חפשי־מאורם" 
או לבדיקת התשבורת, ועוד). 

א. פ. 

א 1 פתלמיה ( 1111310113 )קס, מיוו׳?ס״,ג*> 0 ?> 0 —עין),ברפואה 
היוונית הקדומה— דלקת חיצונית של העין. היפו־ 

קרטס (ע״ע) הבחין בין א",לחות׳ היבשות/ וגלינוס (ע״ע) 
הגדיר את הא׳ כדלקת־העין בקרום־הלחמית. הוראת המונח 
נשתנתה במאה הי״ח, כשהתחילו משתמשים בו גם כדי לציין 
דלקות של פנים־העין, ומכאן החלוקה בין א" ,חיצוניות׳ 
ל,פנימיות/ בזמננו נתמעט השימוש במונח א׳ ונוהגים לציין 
בו מחלות־עיניים בודדות בלבד, שהחשובה שבהן היא 
3 ^ 3 קמ)׳( 5 . 0 : דלקת חמורה בקרום התיכון (הענביה) של 
העין, שבאה כתוצאה מנקיבת גלגל־העין ע״י פציעה ושהיא 
עלולה לחולל דלקת קשה — ואף עיוור(! גמור — גם בעין 
השניה, הבלתי־פצועה. הדרך, שבה המחלה עוברת מעין 
לעין, עדיין לא נתחוורה כל צורכה, ואין הסכמה כללית 
בהסברת טיבה של המחלה. כשהדלקת מעוררת חשד של א׳ 
,סימפאתית/ יש לפעמים צורך לעקור את העין הנגועה לשם 
הצלת העין השניה. 

אןצלום ( 00611115 , עין קטנה׳ עינית), בזואולוגיה: שם 
לאברים או חלקי־אברים שונים׳ שמשמשים את 
חוש־הראיה בכמה בעלי־חיים ירודים. בשם זה נקראים: 
( 1 ) העינית האדומה הרגישה לאור, שנמצאת בתאי מינים 
מסויימים של אצות (ע״ע)! ( 2 ) האבר של תחושת־האור 
שבמדוזות (ע״ע)! ברוב המדוזות אין הא׳ אלא גוש פשוט 
של תאים רגישים לאור, שהם מעורבים בתאי־פיגמנט, אך 
בכמה מינים מהן הא׳ מפותח הרבה יותר: הוא כולל עדשה 
ודומה לעין ממש! ( 3 ) העין הפשוטה של פרוקי־הרגלים 
(ע״ע)! לפעמים נקרא א׳ גם חלק של עין־התשבץ 
המורכבת של החרקים!( 4 ) כתם צבעוני דומה לעין, בצורה 
של טבעות רבגוניות קונצנטריות, המצוי בנוצותיהם של 
עופות שונים ובכנפי-פרפרים (ע״ע עין! ראיה), 

אזצר, בית־אגירה לצורכי הכלל או הפרט או מה שנאגר 
בבית כזה. א" חתומים בחותמת מיוחדת כבר נזכרים 
בשירת האזינו (דב׳ לב, לד). בתקופודהשופטים נזכר הא׳ 
של בית בעל-ברית בשכם (שו׳ ט, ד), שבו היו בני-המקום 
נוהגים לשים כספים למשמרת. בישראל היו מצויים אוצרות־ 
המקדש ואוצרות בית־המלך במשך כל תקופת הבית הראשון 
(מ״א יד, כו! טו, יח! מל״ב יב, יט). על חזקיהו המלך 
מסופר, שעשה "א' לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים 
ולמגינים ולכל כלי־חמדה" (דה״ב לב, כז). אותו בית-א׳ 
נקרא במל״ב כ׳ יג בשם האשורי: "בית נכות"(בית נכמתו) 
ואף שם מכיל הוא חוץ מכסף וזהב גם ב(שם, שמן וגם 
כלים שונים. כמעט בכל הישובים המרכזיים בארץ־ישראל 
מתקופת המלוכה נמצאו שרידי־בניינים. שכנראה שימשו 





105 


אוצר 


106 


בתי־א׳ (תל בית־מרסים, גזר׳ מגידו, שומרון). בביח־הא׳ 
בשומרון נמצאו 76 חרסים׳ כנראה׳ מימי יהואחז מלך■ 
ישראל *. קבלות על יין ושמן, שהובאו לא׳ המלך. א" פרטיים 
היו גם בבתי־יחידים מן העם. רווח היה בתקופת־המלוכה 
טיפוס־הבית, שבו שימשו כא" החדרים של קומת־הקרקע 
מסביב לחצר. לצרכי גביית־המיסים היו פקידי־המלך מקימים 
א" בערי השדה השונות לאוסף תבואות השדה. א" מעין 
אלה היו קיימים בשדות־המלך לאגירת התבואה. נזכרים 
גם אוצרות־היין. פקידי הא׳ היו נקראים בשם "שרי הרכוש" 
(דה״א כז, לא) או: על הא׳. ביהודה היה תפקיד זה מסור 
עפ״ר למשפחות מסויימות. אוצרות־הסקדש היו בידי מש¬ 
פחות כוהנים או בידי צאצאי־משה (דה״א כו). 

בתקופת הבית השני תפס את המקום החשוב ביותר הא׳ 

של בית־המקדש. בתק־פת־בניינו של הבית השני שימש 
"א׳־המלאכה" (עזרא ב, סח—סט) לשם שמירה על הכספים, 
שנאספו להקמת־הבית• כשבית־המקדש כבר עמד על תילו 
היה קיים "בית־הא׳" (נחמיה י, לט—מ), שלשם היו מביאים 
חלה, תרומה ומעשרות. אחר חנוכתה של חומת־ירושלים 
נמנו פקידים על האוצרות (שם יב׳ מד). 

בסוף ימי הבית השני כלל א׳־המקדש: א׳־בדק־הבית, 
א׳־השקלים׳ א׳־התרומה. מבחינה זו נכונים הם דבריו של 
יוסף בן מתתיהו, שכל הכספים, שנועדו לשמש לצרכים 
ציבוריים בישראל היו מרוכזים בא׳ של בית־המקדש (קדמ ׳ , 
י״ד, 113 ). בא׳־המקדש היו נוהגים גם להפקיד, לשם בטחון, 
כספים של בני־אדם פרטיים (עי׳ חשמונאים ב׳, ד׳).— שאלת 
הסמכות בשימוש בא׳־המקדש היתר, •גורם ראשון למלחמות 
הפנימיות קודם תקופת־החשמונאים (חשמ׳ ב׳, שם ואילך). 

המחלקות (או הלשכות, כפי שהיו המחלקות של הא׳ 
נקראות בסוף ימי הבית השני) השונות של הא׳ היו חתומות 
בחמישה חותמות: של המלך, של הכוהן הגדול ושל שלושה 
מן הפקידים החשובים בבית־המקדש (ירוש׳ שקלים מ״ט, א׳). 
בשעת פתיחת חא׳ וחתימתו היו רשויות־השלטון השונות 
יכולות לבדוק זו את זו ולקבוע את השימוש הגכון בכספי- 
הא׳. שימוש בלתי־נכון באחת ממחלקות־הא׳, שהיה נקרא 
בשם "קרבן", עורר מהומות חמורות ביהודה בימי־שלטונו 
של פונטיום פילאטום (מלח׳, ב׳, 175 ). — הממונה האחרון 
על הא" בירושלים היה בן־בטיח. בשריפת הא", שנעשתה 
בפקודתו, ראו חכמי־האגדה גרם לחורבן־ירושלים (איכ״ר, 
א׳, ה׳). 

כסף בשביל הא׳ היה נמסר לממונים או שהיו זורקים 
אותו לתוך קופה מיוחדת בבית־המקדש. בארצות־הגולה היו 
מרכזים את הסכומים׳ שהיו נשלחים לא׳ של בית־המקדש 
בירושלים בערים הגדולות׳ ומשם היו מעבירים אותם, 
לפעמים בלוויית משמר של צבא, לירושלים (קדמ׳ י״ח, 
31 — 312 ). בארצות־הגולה היו מצויות עוד בימי הבית השני 
קופות מיוחדות כמעט בכל בית ובקופות אלו היו נאגרים 
הסכומים, שכל אחד היה ממציא לירושלים (קור׳, א׳, ט״ז, 
ב׳). באוצר־המקדש נמצאו לפעמים סכומים עצומים, כמו 
שמעידים הסכומים, שנגזלו ע״י מתרדת מלך פונטוס ופלא- 
קום הנציב הרומי (קדמוניות, י״ד, ז/ ב׳ ) סז? , 0 ז 6 :> 01 
;מ £71 ם 3 , 00 ^ 1 ?). לפי א. שווארץ ( 8.361 1875 , 1 ^ 0 ^) 
היה נשאר בא׳ של בית־המקדש בכל שנה עודף של כ״ג 
כיכר־כסף. 

ערך ציבורי מרובה היה בימי הבית השני ובתקופת- 


התלמוד לאוצר־התבואה של בית הנשיא או של מ^כים 
ועשירים. על מונבז, מלך חדייב, וכן על רבי יהודה הנשיא 
מסופר• שפתחו את אוצרותיהם בשנות־בצ(רת(ב״ב. ח׳, א׳). 

בסוף ימי הבית השני נתפשטה ההכרה שמצוות ומעשים 
טובים יוצרים לאדם א׳, שנשמר לו במדורות מיוחדים 
במרום. מפירותיו של א׳ זה אוכל אדם בעולם הזה, אך הקרן 
שמורה לו לעולם הבא (עזרא ד, עז! ברוך הסורי יד, יב, 
כד, א). כשאמרו לו אחיו של מונבז: "אבותיך גנזו א" 
והוסיפו על של אבותם ואתה עמדת וביזבזת את כל אוצרו¬ 
תיו׳ שלך ושל אבותיך׳/ השיב להם: "אבותי גנזו א" למטה, 
ואני גנזתי למעלה... אבותי גנזו א" במקום שהיד שולטת 
בו ואני גנזתי א" במקום שאין היד שולטת בו... אבותי גנזו 
א", שאין עושין פירות. ואני גנזתי א", שעושין פירות... 
אבותי גנזו א" של ממון ואני גנזתי א" של נפשות" 
(תוספתא, פאה׳ ד׳, י״ח). 

י. קלוזנר, הבית השני בגדולתו, תר״ץ, עמודים 72 , 98 ! 

מג 016 , 12 זגז*' 11 :>$ 

, 81 / ,ץ־זזס^ . 0 . 311 > ; 252 — 227 . 88 , 1919 , 1 ^ 4 € \ 1 ,״״/ 

. 260 — 247 ,( 1936 ) 55 

י. ג. 



פנים בית־האוצר אנזרום במיקגי (שיחזור) 


הא׳ ביוון וברומי. ביוון הקדומה היו עזמים חפצים 
יקרים, כגון כלי כסף וזהב או תכשיטים, למשמרת במקומות- 
סתר במעבה־האדמה, מקומות בנויים במיוחד לשם כך היקצו 
ביוון בתקופה הטרם־חיסט(רית בקברות מלכים. כאן הטמינו 
חפצים יקרים, שהיתד, להם שייכות למת (,בית האוצר של 



107 


אוצר — אוצר התישבות היהודים 


108 


אטו־וס" במיקני). בתקופה הקלאסית היו קובעים א" במקד¬ 
שים (במקדש עצמו או בבניין מיוחד סמוך לו) * ע״י כך 
ניתן לא׳ אופי של הקדש, שאסור היה לנגוע בו בלא רשותם 
של הממונים. כן בנו בתקופה זו מדינות־יוון השונות בקרבת 
מקדשים פאנהלניים גדולים, כגון דלפי ואולימפיה, בתי־א׳ 
מיוחדים לכל אחת מהן, כדי לשים בהם תשמישי-קדושה 
ומתנות־קודש שהוגשו ע״י אזרחים לאל. בניינים אלה נקראו 
07x01 (בתים), והיו בנויים מבחינה ארכיטקטונית בצורת 
מקדש *תמ 3 ״!, שהחזית שלו היתד. נתמכת על שני עמודים 
בלבד. בבתי־א׳ אלה התאכסנו שליחי המדינות הרשמיים 
אל המשחקים האולימפיים (הם נקראו 01 ^ 0 )• חוץ מזה 
נקבעו בהם אבני־השיש, שעליהן היו חקוקות החלטות־עם, 
וכתבות־כבוד לאזרחי־המדינה, שעשו מעשה יפה לטובת 
הכלל, נחרתו על גבי הקירות. מספר בתי־הא/ שאפשר 
להבחין בהם כיום, מגיע ל 20 בדלפי ול 13 בערך באולימפיה. 
היפה והעשיר מבחינה ארכיטקטונית שבבתי־הא׳ בדלפי 
הוא בית־הא׳ של האי סיפנוס, שנבנה 540 לפסה״נ בערדז 
הוא בנוי בסגנון יוני ונשתמר יפה עד היום. כן נשתמר שם 
בית־הא׳ של אתונה הבנוי בסגנון דורי. 

בתי־המקדש שמשו גם בתי-א׳ לכספי המדינה במדינות 
יווניות הרבה, וביחוד אתונה. כך הופקדו במאה החמישית 
לפסה״נ כספי הברית הדלית־האטית בדביר ( 00113 ) של 
הליתואון (מקדש ליתו) בדלוס. חשוב ביותר היה הא׳, שהיה 
שמור בפארתנון — אוצר "האלה", כלומר אתיני. הא" הללו 
היו נתונים לפיקוח המדינה ע״י גזברים רשמיים (ביוונית 
שומרי הא׳ של הברית הדלית־האטית נקראו 
"הלנוטאמיאי", כלומר "גזברי ההלנים" (כיון שהיו גזברים 
של ברית הלנית כללית ולא של אתונה בלבד). כשהועבר 
הא׳ לאתונה בשנת 454 לפסה״נ נעשו ההלנוטאמיאי בפועל 
פקידי האימפריה האתונאית ודבר זה הובלט ביחוד לאחר 
שהאימפריה נפלה ( 404 לפסה״ג)! עם ביטולה של האימפריה 
בטלה גם משרת ההלנוטאמיאי, ואת מקומם תפסו עתה 
גזברי "אוצר האלה" (אתיני). מגמה זו לרכז את התפקידים 
הכספיים של המדינה בידיהם של גזברי־האלה מתבלטת 
והולכת במחצה הראשונה של המאה הרביעית. אולם במידה 
שהמדינה האתונאית השתדלה להבריא את משקה ולשפר 
את מצבה הכספי, בה במידה הלכו ונוצרו א" חדשים שלא 
היו קשורים באוצר ה״אלה", אלא היו מוקדשים לצרכי 
המדינה בלבד. במאה השלישית׳ וביחוד במאה השניה 
לפסה״נ, עם התנוונות המשק הכספי של אתונה, שבא בצד 
השיתוק המדיני שלה, נתנוון גם מוסד הא׳ עד שפסק לשמש 
מכשיר כספי של המדינה. 

ברומי, בתקופה הקדומה, נקרא אוצר־המדינה אראריום 
(לאט׳: 301311001 ; שם שנגזר מן המלה * 30 , ברונזה). 
בימי הרפובליקה הרומית היה האראריום במקדש סאטורנוס 
שבפורום ומכאן השם "א׳ של סאטורנוס" ( 301311001 
01 ־ 531111 ). הא׳ שימש מקום־שמירה לאוצרות המדינה בין 
במטבעות טבועות ובין במתכות (ברונזה, כסף וזהב). חח 
מן הא׳ הרגיל היה במקדש סאטורנוס עוד א אחר לשעת 
חירום( 105 ) 111015300 ־ 31 ־ 301 ), שנתקיים ממם שחרור״העבדים 
( 15 ) 3 ) 10051013111101 .!); מא׳ זה הוצאו כספים בתקופת המלחמה 
בחניבעל ( 209 לפסה״נ), וכן השתמש בו יוליוס קיסר בזמן 
מלחמת־האזרחים ( 49 לפסה״נ). הא׳ שימש גם מעין ארכיון: 
היו שמידות בו כל מיני תעודות בעלות ערך ציבורי, כגון 


דינים־וחשבונות של פקידי־הכספים, הקווסטורים, וכן כל 
התעודות שנגעו למשק המדינה, החלטות הסנאט, רשימות 
של חילות-העזר הפרובינציאליים, ועוד. בסוף ימי הרפוב¬ 
ליקה נספח אל הא׳ גם ארכיון־המדינה ( 1001 ־ 11131 נ 31 ש, ע״ע), 
בראש הא׳ עמדו הקווסטורים העירונים מטעם הסנאט, 
ולרשותם עמדו פקידים שונים בעלי דרגה נמוכה פחות או 
יותר. שום מאגיסטראט, והמאגיסטראטים העליונים בכלל, 
לא היו יכולים לנגוע בכספי הא׳ בלא נטילת רשות מן 
הסנאט 1 דבר זה היה, כמובן, אחד ממקורות־הכוח של הסנאט 
בימי הרפובליקה. תפקיד הטריבונים של הא׳ ( 001 ( 11 ־ 11 
301310 ) אינו ברור. 

בתקופת הקיסרות היה אוצר־המדינה הרומי מחולק לשתי 
רשויות. הרשות העיקרית, הפיסקוס ( 15005 )), היתה בידי 
הקיסר. הפיסקום התקיים מהכנסות הפרובינציות הקיסריות. 
הא׳ נשאר אמנם בידי הסנאט, אולם לקיסר היתד, השליטה 
הממשית עליו, במקום הקווסטורים העמיד אוגוסטוס בשנת 
28 לפסה״נ שני פרפקטים של הא׳ ( 3013111 1 ):. 0 } 30 !ק) 
בדרגת פרטורים. בשנת 23 החליף את אלה בשני פרטורים 
של הא׳ ( 3013111 05 !ס) 30 !ק). 44 לסד,"נ החזיר קלאודיוס 
קיסר את הקווסטורים וקבע את זמן כהונתם לשלוש שנים 
וכן שמינויים צריך ליעשות ע״י הקיסר. לסוף החזיר נירון 
קיסר ( 56 לסה״נ) את הפרפקטים של הא׳, וגם כהונתם של 
אלה נקבעה למשך 3 שנים לפי מינוי הקיסר. כל זה מראה 
שהשפעת הקיסר על הא׳ הלכה וגדלה. הסמכויות של 
האראריום עברו ברובן אל הפיסקוס באופן שלסוף ירד הא׳ 
לדרגת קופה פשוטה של רומי העיר. 

בשנת 6 לפסה״ג נוסד ע״י אוגוסטוס קיסר א׳ צבאי 
( 01111010 301311001 ) לשם סיפוק צרכיהם של החיילים 
המשוחררים, שסיימו את חוק שירותם! הכנסותיו של א׳ זה 
באו ממיסי־הירושה בשיעור של חמשה אחוזים ( 10051013 ׳! 
001 ) 10 ( 110101 ) ומאחוז אחד מממכר נכסים (- 10 051013 ) 000 
00311001 .! 1001 ). בראש הא׳ הצבאי עמדו שלושה פרפקטים 
בדרגת פרטורים׳ שמתחילה נבחרו לסי הגורל למשך שלוש 
שנים ואחר כך נתמנו ע״י הקיסר. 
על הא׳ בתקופה החדשה ע״ע מדינה. 

; 1926 — 1920 , 16 ) 1 ז 11 } 8100151 . 11 ^ 1 ^ 0 ,ג 3 > 0 נ 01 ׳\\$-ז 501 ט 8 
-׳\ 1 ט 3 ? : 1932 / 0 5 ז 60$111€ ץ 7 ) 7/1 ,ו 501 ט£־ £1 י 1 . 8 

; (ן £0 י 701 >ןן־# , 5 ) ££ 1 \ ד\ י ££ 2099 ^ 1 

. 1905 ) 1 ( 1 , £613 5011 ־ 1311 . 0 

א. ש. 

" א 1 צר הספרות״, קובץ עברי שנתי (בפועל — דו־שנתי 
ואפילו שלש־שנתי), שיצאו ממנו חמישה כרכים 
(א׳ — יארוסלאב תרמ״ז, ב׳—ה׳— קראקא תרמ״ה, מ״ט, 
נ״ב, נ״ו). עיקר תוכנו של קובץ זה, שמוציאו היה שאלתיאל 
איזיק גרבר, ועורכיו היו גרבר, ראובן אשר ברודם׳ ועוד, 
היה מחקרים בחכמת ישראל׳ אך נתפרסמו בו גם דברי- 
ביקורת וספרות יפה. בשנת תרס״ב נתחדש בקראקוב על* 
ידי גרבר וד״ר מארגל כירחון׳ שיצאה ממנו חוברת א׳ בלבד׳ 
ובה "ברוך ממאגנצה" של ש. טשרניחובסקי. 

אזצר*ל/תל^בות*היהוךים, באנק ציוני, שנוסד ביזמתו 
של הרצל, על הצורך בייסודו של באנק לאומי, שיעמוד 
לרשותה של ההסתדרות הציונית, הורצתה הרצאה בקונגרס 
הציוני הראשון ( 1897 ) וההחלטה על ייסודו נתקבלה בקוני 




109 


אוצר התישכות היהודים — אוקום כן פיופזר 


110 


גרס הציוני השני ( 1898 ). ב 20 במארס, 1899 , נרשם אה״ה 
בלונדון כחברת־מניות אנגלית בשם: 151100100131 ^ 6 ( 6 נוד 
(. 001011131113015 001150116 () . 1902 .11:051 1,1x1 , לאחר שנמכרו 
יותר מ 250,000 מניות (שמחיר כל אחת מהן לי״ש אחת), 
התחיל הבאנק בפעולתו (חוץ מן המרכז נפתח באותה שנה 
גם סניף במזרח־לונדון, בוואיטצ׳פל). לפי תכניתו של הרצל, 
היה הבאנק צריך לסייע, ע״י הלוואה גדולה לתורכיה, בהשגת 
צ׳ארטר על ארץ־ישראל ולשמש, אחר השגתו של הזיכיון 
המדיני, כמוסד העיקרי למימון של בניין־הארץ. כדי לשמור 
על העקרונות הציוניים בניהול־עסקיו ועל הקשר להסתדרות 
הציונית הוצאו מאה מניות־יסוד, שנועדו להיות מופקדות 
תמיד בידי החברים של מועצת־הפיקוח (לא יותר מעשרים 
במספר), שמתמנים מתוך חברי הוועד הפועל הציוני. דעו¬ 
תיהם של בעלי מניות־היסוד באסיפות הכלליות שקולות 
כנגד דעותיהם של כל שאר בעלי־המניות. בין החברים של 
מועצת־הפיקוח הראשונה היו הרצל ודויד וולפסון. 

ההון המאושר של אה״ה הוא 2 מיליון לי״ש, הוךהמניות 
המשולם עולה כמעט ל 400,000 לי״ש, ומספר בעלי המניות 
ל 125,000 בקירוב. לפי התקנון של הבאנק צריכות היו 
פעולותיו להתרכז ב,פלשתינה וסוריה׳, אלא שרשאי היה 
לפעול גם ,בכל חלקי־העולם/ לדבר זה התנגדו הרבה מן 
הציונים הוותיקים, שחששו, שמא ישתמשו באה״ה לשם 
ישוב ארצות מחוץ לא״י. ואמנם, בקונגרס השמיני ( 1907 ) 
הוחלט לצמצם את שטח־פעולותיו של אה״ה רק בא״י 
ובסוריה. אבל תפקידיו של אה״ה עברו במשך הזמן ברובם 
אל באנק אנגלו־פלשתינה (שמו היה מתחילה - 3 ? 10 §ח.^ 
ןת 3 קמז 00 1051:106 , חברת אנגלו־פלשתינה), שנוסד 1902 
כחברה־בת אנגלית של אה״ה בעלת הון יסודי של 40,000 
לי״ש (ע״ע בנק אנגלו־פלשתינה). מלבד מוסד זה, שהוא 
נכסו העיקרי, השתתף הא׳ עוד במפעלים א״יים אחדים, 
כגון: באנק המשכנתאות, באנק הפועלים, חברת־החשמל, 
חברת־האשלג. 

דו״חות של הבאנק! דו״חות של ההנהלה הציונית והקונגרסים 

הציוניים! כתבי הרצל הציוניים; א. ביין, הרצל (תרצ״ט); 

( 1939 ) . 0 . * 0011011 . 8 .£ 

א. ז. ג. 

א 1 כןנהים, גם א 1 רן^ם 1 יואגם — י ומ 6 ג 1 י{ 00166 030065 ( 
601660136101 — ( 1430 , פלאנדריה — 1495 , טור), 
קומפוזיטור נידרלאנדי מתקופת העלייה של המוסיקה הרב- 
קולית. כיהן בכנסיות שונות׳ שימש כמה נסיכים וחיבר 
מוסיקה דתית וחולונית. נחשב כמנהיג של הדור השני 
ליוצריה של האסכולה הנידרלאנדית, והרבה מן המוסיקאים 
הצעירים שבהם היו מתלמידיו. 

. 1912 , 15 ־ 31 ? ססממגס/ , 01101 ־; 15 . 74 

א 1 קה (ברוסית 3 * 0 ), 1 ) יובל ימני של הוולגה. אורכו 
1,547 ק״מ. גליל־מימיו 241,000 קמ״ר. על יד שפכו 
שוכנת העיר גורקי׳ לפנים ניז׳ני־נובגורוד. הא׳ ראוי לשיט 
מאוריול ואילך (כלומר, לאורך של 1,422 ק״מ), והוא אחת 
מדרכי-המים החשובות של רוסיה המרכזית. כברוב הנהרות 
הגדולים ברוסיה, גדותיו שונות זו מזו בתכונותיה!: הגדה 
הימנית גבוהה ותלולה, השמאלית — נמוכה ושטוחה. הא׳ 
מכוסה קרח 4 חודשים בשנה. — 2 ) יובל שמאלי של נהר 
אנגרה בסיביריה המזרחית. מקורו בהרי סיאן, אורכו 850 
ק״מ, שמהם 600 ראויים לשיט. 


אוקובה ( 000113 .^), סוג* 
צמחים ממשפחת־הקורג־ 

ציים (ע״ע). מצוי ביאפאן, 
בסין ובהרי־הימאלאיה. 

0103 0 (| 3 [ •^ 1 - שיח יא־ 

פאני, שהוא ירוק תמיד. 
עליו גלדניים ובעלי כת¬ 
מים צהובים, פרחיו חומים 
ודוביתיים וענבותיו אדו¬ 
מות. משמש צמח־נוי בחד־ ענף של א׳ יאשאנית 
רים ובגינות. א. פרח זכרי ; ב. פרח נקבי 

אזקולזמזטזריום (לאט׳ 000100101:01:105 — מניע־העין), 
עצב־המוח השלישי השולט על ארבעה מששת 
שרירי העין החיצונים ועל שריר־העטרה שבתוכה. סיביו 
המכוונים את התנועה של גלגל-העין רצוניים הם ונמנים 
על מערכת־העצבים המרכזית, ואילו הסיבים המכוונים את 
ההסתגלות הם אוטונומיים ונמנים על מערכת הפארא־ 
סימפאתיקוס (ע״ע עין; עצבים; ראיה). 

אוקולום ( 000105 ), חלונות עגולים־סגלגלים, שהם ידועים 
בארכיטקטורה הצרפתית של המאות הי״ז—הי״ח 
בשם ,עיני־שור׳ (:) 060 ( 1 ־ 016 0611 ). צורה מעניינת לחלונות 
מסוג זה יש בארמון־האינוואלידים׳ בלובר, ב״פטי טריאנון" 
ובבניינים אחרים של אותה תקופה. 

אזקולטיזם ( 000011:1501 , מלאט׳ 0000103 —דברי־סתר), 
התעניינות והתעסקות בתופעות מסתוריות, שנראות 
כתופעות שלמעלה מן הטבע. הא׳ מיוסד על ההנחה, שמצויים 
כוחות בלתי־משועבדים לחוקי הטבע׳ שבאמצעותם אפשר 
לפעמים אף להשפיע או להשתלט על תופעות טבעיות. תחום 
ההתעניינות של הא׳ כולל תופעות־גבול נפשיות, פיסיות, 
קוסמיות, מיסטיות, וכיו״ב, דוגמת העברת־מחשבות (ע״ע 
טלפתןה), ראיית־הנולד, ראיה־מרחוק, מדיומים, מאגיה, 
תחושה מרחוק׳ הנעת־חפצים מרחוק, מצבי־תרדמה, היפנוזה 
(ע״ע). כתיבה אוטומאטית׳ הכרזה מתוך התפעלות קיצונית 
על חוויות דתיות שלמעלה מן הטבע׳ וכיו״ב. מתוך ההתעס¬ 
קות השיטתית בכל אלה נוצרה תורה, שעניינה חקר התופעות 
שמעבר לחושים והסברתן. בצרפת היא נקראת מטאפסיכו־ 
לוגיה׳ בארצות דוברות גרמנית — פאראפיסיקה וכן פארא־ 
פסיכולוגיה, ובארצות האנגלוסאכסיות — חקירה פסיכית 
( 65631:011 :! 0111031 ץ 5 ק). ל״אוקולטיסטים" יש כמה דברים 
משותפים עם ספיריטיסטים, תיאוסופים ואנתרופוסופים 
(ע״ע) ועם כיתות דתיות שונות. 

אזקולטציה (לאט׳ 0000113110 , הסתר), כיסוי של גרם 
שמיימי מעיני המסתכל ע״י עצם שמיימי אחר החוצץ 
ביניהם. הירח בדרך הילוכו גורם לא׳ של הכוכבים וכוכבי־ 
הלכת הקבועים במישור־מסלולו׳ וכן חלה בירחי צדק (ע״ע) 
א׳ מחזורית ע״י גופו של כוכב־הלכת. לקוי-חמה (ע״ע) הוא 
א׳ של השמש ע״י הירח, ואילו ליקוי־לבנה אינו א׳. 

אוקוםבןפי 1 טר י— 1 *ץ>! £883 , מן השם העברי ״חבקוק״— 
( 1620 — 1682 ), מנהיג הרסקז׳לניקים (ע״ע), כת־ 

הפורשים שבכנסיה הרוסית, שהתנגדו לביטול המנהגים 
המפלים אותה מן הכנסיה היוונית. א׳ היה כומר ראשי 





111 


אוקום בן פיוטר — אוקונוסיים 


112 


("פרוטופום") בעיר יורייב ע״נ וולגד״ ולאחר שנענש מ 1653 
ואילך במאסרים וגירושים׳ הועלה על המוקד. כתביו התיאו¬ 
לוגיים משמשים עד היום יסוד לתורת ה״פורשים" או "בעלי 
האמונה הישנה" (סטארוברים). האוטוביוגראפיה שלו, 
שמספרת בלשון פשוטה על עמידת־האיתנים שלו בפני 
רדיפות איומות, מפורסמת בתולדות הספרות הרוסית. 

א 1 קומה! — 011111113 11 נ 1101 ש 111£ § — ( 1838 — 

1922 ), מדינאי ומלומד יאפאני. עוד קודם המהפכה 
של 1868 נתפרסם כמטיף לקידמה ולמיגורו של הפאודא־ 
ליזם ביאפאן. ב 1869 נתמנה מיניסטר־הכספים ומיניסטר- 
הפנים, אבל שימש במשרה כפולה זו אך זקן קצר. ב 1872 
נעשה שוב מיניסטר־הכספים. ב 1882 יצא בדימום בגלל 
התנגדותו של הקאבינט לכסף־נייר׳ שרצה להנהיג. ב 1891 
נקרא להנהגת מפלגתו — קאישינטו, שנעשתה מפלגת־ 
האופוזיציה ונלחמה על הקמת משטר פארלאמנטארי דוגמת 
זה של אנגליה ביאפאן. ב 1898 ׳ לאחר התנקשות בחייו 
שהצריכה קטיעה של אחת מרגליו, נעשה א׳ ראש־הממשלה 
ושר־החוץ. כשפרצה מלחמת־העולם הראשונה שימש שוב 
ראש־המיניסטרים ובהשפעתו עמדה יאפאן על צדה של 
אנגליה. — ב 1882 יסד בואסדה ליד טוקיו בי״ס גבוה (הפך 
ב 1912 לאוניברסיטה),שבו נתכוון להשפיע ברוח של השכלה 
וליבראליות על הנוער המתכשר למשרות עליונות במדינה. 
ב 1916 נתכבד בתואר מארקיז. חיבר: )ס 315 ש¥ ׳( 1 ) 1 ? 

ב 31 ק 3 [ ( 1909 ). 

. 1906 ,וז 11 ה 1 ! 

ע. ש. 

אזקזיזנליזם ( 1 ח 15 ! 2 ח 0002$10 ), תורת־ההזדמנות. שיטה 
פילוסופית במאה הי״ז, שלפיה אין קשר סיבתי 
בין חלקי העולם הנברא, וביחוד אין קשר כזה בין הגוף 
והנפש. הקשר הסיבתי הנראה לעין בא מכוח אלוהים, שהוא 
פועל כל פעם שיש צורך בפעולה סיבתית מדומה. המאור¬ 
עות בעולם הגופני הם איפוא רק הזדמנות לפעולתו של 
האלוהים, שהוא הוא הגורם לתופעות מתאימות בתוך הנפש ז 
וכן נותנות התופעות הנפשיות הזדמנות לאלוהים לחולל 
מאורעות מתאימים בעולם־הגופים. הדברים הסופיים, הגופים 
והנשמות׳ אין להם כל פעילות משלהם, ורק אלוהים הוא 
העצם־הפועל היחיד. בעלי תורת־ההזדמנות מצאו אסמכתות 
להשקפה זו במקרא, כגון: "אם תהיה רעה בעיר וה׳ לא 
עשה?" (עמוס ג, ו). מתוך תורותיהם הוציאו מסקנות מוס¬ 
ריות: הואיל ואין הנשמה פועלת על עולם הגופים, אין לו 
לאדם לבקש דבר בעולם־הגופים והוא צריך לוותר על כל 
פעילות חיצונית ולהתמכר לעיון פנימי בלבד. הכרת־עצמו 
וענווה הן המידות הראויות לאדם. על השאלה: אם כל 
פעילות בעולם פעילותו של אלוהים היא, הרי אין ביטחון 
בהתמדתם של חוקי הטבע, שהרי מניין לנו, שאלוהים לא 
ישנה את אופן פעולתו? — השיבו האוקאזיונאליסטים: 
"ויעמידם לעד לעולם, חוק נתן ולא יעבור" (תהלים קמח, 
ו). נציגיה הראשיים של תורת ההזדמנות הם גוילינקס (ע״ע) 
ומלברנש (ע״ע). 

א 1 קט 1 ןר (לאט׳ ז 0 ל 0010 ), החודש השמיני בשנה הרומית׳ 
שתחילתה חלה במארס. השם א׳ הוחלף כמה פעמים 
ע״י הסינאט הרומי בכינויים לכבוד קיסרים שונים, אלא 
שהחילופים לא נתקבלו. בלוח היוליני נעשה א׳ החודש 
העשירי ובו 31 יום. בלוח העברי מתאימים לו חודשי תשרי־ 
מרחשוון, כשהשמש עומדת במזלות מאזניים ועקרב. ע״ע 
לוח: תולדות. 

א 1 קטזבר, מהפכת, תפיסת השלטון ברוסיה בידי הבול־ 
שוויקים בשנת 1917 . יום־השנה, הנחוג ב 7 בנובמבר 
(שמקביל ל 25 באוקטובר לפי הלוח היוליני, שהיה נהוג 
ברוסיה הצארית), משמש יום־חג לייסותז של המדינה 
הסובייטית, ובצד האחד במאי הוא חג רשמי ראשי של 
ברית־המועצות. כמו באחד במאי, כך אף ביום־השנה למהפכת 
א׳ נערכים מיסקרים המוניים של הצבא ואספות־אוכלוסים 
ענקיות ב״כיכר־האדומה" במוסקווה ובערים אחרות. כן 
נערכים ביום זה ירידים איזוריים עונתיים של הסתיו והאביב, 
שהיו קשורים לפנים בחגים נוצריים־דתיים. בצירוף התואר 
"האדום" או "הגדול" משמש השם א׳ בברית־המועצות כינוי 
למפעלים מרובים (קולחוזים׳ סובחוזים, בתי־חרושת, ספינות, 
כתבי־עת, מוסדות תרבותיים וחברותיים, ועוד), לרחובות, 
לנפות, ועוד. ובשם זה מכונה גם אחת משלוש "הנפות 
(,ראיתים׳) היהודיות הלאומיות" באוקראינה, שנחרבו ע״י 



ישיבת מרכז הטפלנה הבולשוויםטית, ב 23 ( 10 ) באוקטובר 1917 , 
שבה הוחלט על התקוטטוח טןויינת; צייר ב.ליםוב 


הגרמנים. "ילדי־אוקטובר" ("אוקטיאבריאטא") הוא כינוי 
למשמרת הצעירה ביותר של הסובייטים 'ע״ע רוסיה, 
היסטוריה). 

אזקטוה (מלאט׳ 0010 , שמונה), מערכת או סידרה בת 
שמונה יחידות: 1 ) באקוסטיקה — הרווח בין שני 
טונים, שהיחס בין התדירויות של תנודותיהם הוא היחס 
המספרי הפשוט ביותר — 2:1 . הטון, שתדירותו כפולה 
לעומת התדירות של חברו. נקרא הא׳ של חברו. במוסיקה — 
בסולם הדיאטוני — הא׳ היא הטון השמיני השלם אחר כל 
טון נתון, ומכאן שמה< במערכת הכרומאטית מחולק הרווח 
של הא׳ ל 12 חצאי־טונים. טונים ברווחי א" (ז״א שתדירויו־ 
תיהם הן מכפלות שלימות של מספר מסויים), מתמזגים 
להרמוניה השלימה ביותר. הפסנתר מכיל ברגילות כ 7 א", 
ואילו כל איזור של תנודות־אויר, שניתנות להיתפס ע״י 
אוזן־האדם, מכיל כ 11 א״: מתדירות של 16 בקירוב עד 
לתדירות של 16,000 (= 16.2 10 ) בקירוב לשנייה. בכלי־ 
מיתרים מושגת הכפלה של הטון היסודי ע״י חלוקת־המיתר 
לשניים, ובכלי-נשיפה ע״י חלוקת האויר הנע בתוך הכלי 
לשניים. 

2 ) בתורת גלי־האור והאלקטרומאגנטיות משתמשים 
במונח הא׳ על סמך הקש מגלי־האור: הרווח בין שתי 
קרינות׳ שיחס־התדירויות שלהן הוא כ 2:1 , נקרא א׳, אע״פ 
שאין כאן שום קשר למספר 8 . למשל: מאחר שאורכי־הגלים 
של שני הצבעים הקיצוניים בספקטרום הנראה הם כ 4,000 
וכ 7,500 נהוג לומר, שאין הקרינה האלקטרומאגנטית 
הנראית לעין מקפת אלא א׳ אחת בצימצום. 

3 ) בכימיה היו נוהגים לציין במונח א׳ קבוצות אנאלוגיות 
של שבעה־שבעה יסודות, שבאים זה אחר זה ושגילדן 
ב 1865 ע״י ניולנדם (ע״ע) סלל דרך לסידור המערכת 
המחזורית של היסודות. 

4 ) במונחי הכנסיה הקאתולית — היום השמיני אחר יום־ 

חג כנסייתי (יום־החג נכלל במניין); לפיכך חלה הא׳ תמיד 
באותו יום לשבוע, שהחג חל בו. כמו־כן מציין המונח א׳ 
את כל השבוע שלאחר יום-החג. 

5 ) בשירה — בית מורכב משמונה טורים (על־פי רוב 
בעלי י״א הברוית). מערכת החרוזים קבועה: אב, אב, אב, 







117 


אוקטוה — אוקטן 


118 


גג. הא׳ מופיעה לראשונה במאה הי״ג.בוקאצ׳ו(ב״תסאידה", 
ועוד) העלה את הא׳ לדרגה של צורר, ספרותית מקובלת. 
פולצ׳י, בויארדו, אריאוסטו, טאסו׳ מאריני ואחרים ייחדו את 
הא׳ לשירה האפית ההרואית (וההרואית־הקומית). מחוץ 
לגבולות איטליה השתמשו בא׳ הספרדי אלו־בסו דה ארסיליה 
( $1113 ז£ 110 .^) באפוס שלו "אראוקאנה", וכן נכתבה בא׳ 
האפופיה הלאומית של העם הפורטוגאלי, ה״לוסיאדים" 
לקמואנס (ע״ע). במאה הי״ט הצטיין בא" הנפלאות שלו 
לורד ביירון (״דון ז׳ואן״). — א׳ סיציליאנית היא א׳. 
שבה שני הטורים האחרונים מתחרזים כששת הראשונים 
ואינם מהווים ריסטיכון חדש, כמו בא׳ הרגילה. מערכת- 
החרוזים של א״ם היא איפוא: אב, אב׳ אב׳ אב. 

א(?ןטויה ( 0013713 ), 1 ) אחותו של אוקטאוויאנום אוגום־ 
טוס׳ אשתו השניה של מארקום אנטוניום (ע״ע), 

שנישאה לו לאחר הסכם־ברונדיסיום כדי להשכין שלום־ 
אמת בינו ובין אוקטאוויאנום (ע״ע אוגוסטום). כשחזר 



פסל־בזלת של אוקסא״־ד" אחות־אוגוסםוס (בלובר. פאריס! 

אנטוניוס למזרח אסר עליה להילוות אליו, כי אז חידש את 
קשריו עם קליאופטרה, וכשפרצה המלחמה בינו ובין אוקטא־ 
וויאנום שלח אנטוניוס גט לא׳ ( 32 לפסה״נ). א׳ לא נטרה 
לו על מעשה־בגידה זה וחינכה את ילדיו מאשתו הראשונה 
פולוויה ומקליאופטרה. בנה מארקלוס, שאוגוסטוס נתכוון 
להוריש לו את השלטון ברומי׳ מת בחייו של אוגוסטום. 
קאליגולה, קלאודיוס קיסר ונידון היו מצאצאיה. 

2 ) בתו של קלאודיום קיסר; נישאה'( 53 לםה״נ) לנידון 
קיסר. גורשה לאי פנדטרןה ונרצחה שם בפקודתו של נירון. 
א׳ היא הדמות המרכזית בטראגדיה מיוחסת לסנקה. 

7 *.* 

אוקטוסטיל (מיוו׳ * 6x1 — שמונה, ? 0 .< 016 — עמוד), 
מקדש בעל שמונה עמודים קבועים בשער־הכניסה 
של החזית שלו. על סוג זה של מקדשים נמנה הפאנתיאון 
ברומי, הפארתינון באתונה ומקדש־ארטמים באפסוס. 

אוקטיבויםטים (ברוסית עס־ס״ס^-דאס), מפלגה מונארכי* 
סטית־קוגסטיטוציונית ברוסיה הצארית, שהוקמה 
לאחר פירסום המאניפסט של ניקולאי 11 מיום 17/30 


באוקטובר 1905 . הא׳ שאפו להגשמה של חירות מצומצמת — 
חופש הדיבור, ההתקהלות וההתאגדות, ודומה מחוקקת נב¬ 
חרת בבחירות דמוקראטיות — זו שהובטחה לעם הרוסי 
במאניפסט. בדומה הממלכתית הראשונה ( 1906 ), שבה 
היה רוב למפלגות הקונסטיטוציוניות־־הדמוקראטיות׳ לא 
תפסו הא׳ מקום ניכר. מספר־ציריהם היה 31 מתוך 499 . אף 
בדומה השניה ( 1907 ) היו מיעוט קטן( 32 מתוך 504 צירים). 
כוחם והשפעתם עלו בדומה השלישית ( 1907 — 1910 ), שנב¬ 
חרה לאחר שהוכנסו שינויים בחוקת הבחירות, שהעניקו 
זכויות עדיפות לאצילים והגבילו את זכות הבחירה של 
השכבות הרחבות. הא׳ נתקרבו לאגף הימני הריאקציוני של 
הדומה, שתמך ללא סייג בצאר ובממשלתו, ומנהיג המפלגה 
ומייסדה׳ א. גוצ׳קוב, נבחר כיו״ר של הדומה. אף בדומה 
הרביעית ( 1911 ואילו) היו הא׳ מיוצגים ייצוג ניכר. 
משפרצה מלחמת העולם 1 שינתה מפלגת־הא׳ את הקו 
המדיני שלה ונתקרבה יותר לכוחות־המרכז. אע״פ שנשארה 
נאמנת לעקרון המונארכיסטי תבעה את התפטרותו של 
ניקולאי 11 , שאותו עשתה אחראי למפלותיה הצבאיות של 
רוסיה. בממשלה הזמנית של הרוזן לבוב ( 1917 ), שהוקמה 
אחר מהפכת פברואר׳ שימש גוצ׳קוב מיניסטר־המלחמה עד 
שתפקיד זה נמסר לא. קרנסקי (ע״ע). 

בשאלת היהודים נקטו הא׳ מתחילה עמדה של 
השתמטות. משהוכרחו לקבוע עמדה ברורה יותר, תמכו 
במדיניותה של הממשלה, שהיתה מכוונת להשאיר חלק מן 
ההגבלות בזכויותיהם של היהודים בתוקפן. כמו־כן לא נמנעו 
מהתקפות אנטישמיות גלויות, והקיצונים שבהם— אף לא 
מהסתה אנטישמית פרועה. בתמיכתם בתיקון, שהוצע ע״י 
הרוב הריאקציוני בדומה, להצעת־החוק בדבר חופש הישיבה 
מוזוץ לתחום־המושב ( 1908 ), נתכוונו לחיזוק ההגבלות, שהיו 
קשורות בתחום־המושב. תיקון זה שלל מיהודי־רוסיה את 
הזכויות של בחירת מקום־המושב וחופש־התנועה׳ שניתנו 
לכל שאר האזרחים. בשעת הדיון על הצבא דרשו הא׳ 
להוציא את היהודים משורות־הצבא מאחר שאין, לדעתם, 
לסמוך על נאמנותם בשעת-מלחמה. את התנגדותם למינוי־ 
יהודים כשופטי־שלום נימקו בזה, שהדבר הוא בניגוד לעיקרי 
המדינה הנוצרית ( 1909 ). ע״י הסבם עם הצירים הריאקציו¬ 
ניים של הקולו הפולני בדומה הממלכתית השלישית שללו 
מן היהודים את הזכויות המוניציפאליות בערי־פולניה. 
תזוזה כלשהי בעמדתם של הא׳ בנוגע לשאלת היהודים 
יש לראות בחתימתם של 26 מחברי-סיעתם בדומה בעד 
הצעת חוק, שהוגשה על-ידי האופוזיציה לביטול תחום־ 
המושב ( 1910 ). 

ש. כ. 

אוקטן ( 001306 ), פחמימן מסדרת הפרפינים (ע״ע), שנום* 
חתו האמפירית היא א 0 8 . קיימים 18 איזומרים 
(ע״ע), שכמה מהם מצויים בנפט הטבעי׳ והם ממרכיביו 
העיקריים של בנזין למוטורים. הא׳ הנורמאלי — נוזל שומני, 
שנקודת רתיחתו היא ״ 126 . חשיבות מיוחדת יש לאחד מן 
האיזואוקטאנים, 4,2,2 ־טרימתיל* ^נטאן, 

3 מ 0 

, 011 — € 11 —״ 011 — 0 —, 013 , 

״אס , 1 * 0 




119 


אוקטן — אוקיאנוגרפיה 


120 



כחומר דלק למוטורים מחמת מיעוט נטייתו ל,דפיקה׳. בשם 
,דפיקה׳ (באנגלית 1000010 — ,נוק׳) מכונה ההתפוצצות 
המוקדמת או המהירה ביותר של תערובת אדי־הבנזין והאויר 
בין גלילי המוטור; היא מזקת למוטור ומקטנת את יעילות 
פעולתו. מ-הפטאן הוא ממרכיבי הבנזין, שבהם בולטת ביותר 
הנטייה ל,נוק׳. בכימיה של חומרי־הדלק מגדירים את 
טיבו של בנזין לפי נטייתו ל,נוק׳ ע״י ״מספר הא׳״ — אחוז 
האיזו־א׳, שיש לערבבו ב מ־הפטאן כדי לקבל תערובת שווה 
לבנזין בנטייתה ל,נוק׳. הבנזינים המשובחים הם בעלי 
מספרי־א׳ גבוהים ומספרו של האיזו־א׳ הוא 100 (מספרו 
של ה״-הםטאן = 0 ). בשנים האחרונות פותחו חומרי־דלק 
חדישים, בעיקר בשביל אוירונים, שמספר הא׳ שלהם עולה 
בהרבה על 100 (ע״ע בנזין). 

אזקטנזאית, חמצה (או ח׳ קאפדילית), מססס— 15 מ 0 7 , 
חומצת־שומן רוויה׳ בעלת שרשרת נורמאלית בת 
שמונה פחמנים. נקודת*היתוכה — ס 16.5 . מצויה בטבע 
כגליצריד בחמאת־הפרה ובשמן־הקוקוס וכאסטר ביין. מת¬ 
פרקת ע״י חידקים ופטריות־עובש תוך חימצון ־׳ 5 ט־ורה של פני ודס וההתקרוזות 

ל&י לאויטנמויאוורים 

ר ז 1 י הטכיפסגנזויוה הנומוצשנ השוה - 

על! פניהיל* , במקלות צלזיוס - 


זרמי ים ולננסי הטליפר^טורה באוקיינוה ההוד 
בפישהס שולנדסבהויד 


עוד׳מיגסי 


ע\במר 


























































ד ו־ סדי• י מ 

0 - 4,9 .*־ 

5 ־ 9,9 .־•־ 

10 - 14,9 ....״** 

5 ו - 19.9 ..־*► 

20 י 29,9 .. 

יוו/ו נ 7 סב מיה ימי ב 24 טגנבוח. 
מיה ימי ־ 55 ^ מהיקז־ כדרר ר-ארץ 


גנו לס הקיצוני של 

הרי קרח. 

גבול של הגרי ת חקרה הנעים וררחחיד׳ 
שטחי הים הקפואים *^$^ 8 
בחורף.. 


















































131 


אוקיאנוגרפיה 


132 


הפתוח משמשים גבישי-השלג היורדים על פני~הים, ואף 
תנועותיהן של חיות בתוכו, נקודות־מוצא להקפאה. הקרח 
המתגבש במי־הים אינו עבה: עוביו הממוצע באוקיינוס 
הארקטי הוא 2 — 3 מ/ ובאוקיינוס האנטארקטי — כמחציתו 
של שיעור זה. שטחי־הים הקפואים, שמרכזם שונה לפי 
עונות השנה ולפי היבשות והאיים הקטביים. עצומים הם. 
הקרח יש לו מידת־מה של גמישות וכפיפות, והוא נשבר 
פעם בפעם ע״י רוחות, גאות ושפל. הלחץ המרובה גורם 
לכך, ששברים של גוש קרח מתגבבים זה על זה, או אף 
יורדים זה תחת זה, וחוזרים ומתלכדים לחטיבות מוצקות. 
גושי־הקרח המתלכדים בדרך זו יש להם צורה של גבנונים 
חדים ותלולים ועמקים צרים שהמעבר בהם קשה למדי 
( 615 > 301 נ 1 ). בתחילת־הקיץ הם מתפרדים לגושים נעים, שהם 
מובלים בזרמי־הים למקומות רחוקים׳ עד לרחבים גיאוגרא־ 
פיים נמוכים. בין גושי־קרח נעים אלה מצויים לעתים קרובות 
גם הרי־קרח כבירים, אבל אלה נתהוו לא ממי־הים אלא 
מקרחונים, שנשברו כשהגיעו לים וששבריהם התחילו שטים 
במים מפאת משקלם הסגולי הקטן יותר (ע״ע קרחון). 

תנועות מי הים. גם פני הים גם מעמקי הים אינם 
שרויים במצב של מנוחה. ביחוד כך הוא מצב־הדברים 
בשכבה העליונה של המים. כאן מצויות תנועות בלתי־ 
פוסקות, שמהן הודפות את המים בכיוון מאונך, בלא שתסענה 
אותם למרחקים׳ ומהן שמסיעות כמויות עצומות של מים 
למרחקים גדולים ביותר. התנועות מן המין הראשון הן אלו 
של גלי־הים הנגרמות ע״י הרוחות׳ ולעתים רחוקות ע״י 
רעידות אדמה והתפרצויות געש תת־ימיות׳ וכן ע״י גאות 
ושפל (ע״ע). התנועות מן המין השני הן אותן של הזרימות 
הימיות הגדולות. לזרימות אלו יש סיבות אחדות: החשובה 
מכולן הן הרוחות השליטות, כלומר רוחות שכיוונן הוא 
מתמיד וזמן־נשיבתן הוא ממושך׳ כגון הפאסאטים (ע״ע) 
והמונסונים. סיבה אחרת, חשובה פחות, הם ההבדלים של 
הלחץ האוסמוטי, כלומר, הבדלים של טמפראטורה ומליחות 
בחלקי־מים שונים, במרחקים ובמעמקים. לחץ זה הוא שיוצר 
את זרימות־ההשתוות בין האוקיינוס ובין הימים הצדדיים, 
שעליהן דובר למעלה. 

מגמתם של זרמי־הים, מהלכם ומהירותם תלויים בגורמים 
הרבה, ובראש וראשונה — במגמת הרוחות המתמידות; אלא 
שזרמי־המים המוסעים ע״י רוחות אלו מוכרחים לעתים 
לשנות את מגמתם כתוצאה מסיבובו של כדור־הארץ. כך, 
למשל, נוצרים באיזורי הפאסאטים, משני צידיו של הקו* 
המשווה׳ זרמי־ים כבירים: הזרם המשווני הצפוני והזרם 
המשווני הדרומי. הראשון׳ שנוצר ע״י הפאסאט הצפוני* 
המזרחי, אינו זורם בכיוון דרומי־מערבי אלא סוטה ע״י 
הסיבוב מערבה. דבר זה קורה גם לזרם המשווני הדרומי 
שנוצר ע״י רוחות־הפאסאטים הדרום־מזרחיות! אף זרם זה 
נהפך מפני הסיבוב לזרם מערבי. רק ברחבים הגיאוגראפיים 
הגבוהים (״ 40 — ס 50 ), סמוך לשני איזורי־הקטבים, יש התאמה 
גמורה בין הזרמים ובין הרוחות השליטות, שהן הרוחות 
המערביות: מגמת־שניהם מזרחה. אולם זרימה זו, שנקראת 
זרימתן של רוחות־המערב, מתפתחת במילואה רק בחצי* 
הכדור הדרומי׳ ואילו בחצי־הכדור הצפוני מפריעות היבשות 
הגדולות והקרובות זו לזו להתפתחותה החפשית והשלימה. 
גושי־היבשות וחופיהם משפיעים השפעה מרובה על כיוונם 
ומהלכם של זרמי־הים. זרמים אלה מתפלגים לעתים קרובות 



חתר המראה את תבליט הקרקעית, את זרמי העוסק ואת תנא' ה 50 יחוח 
באוקיינוס האטלאנטי בקו־רוחב של ס 20 דרוסה סקו־הסשווה 


כשהם נתקלים ביבשה, אבל לעתים הם סוטים מכיוונם 
ושוטפים לאורך חופיה. דבר זה נראה בזרם המשווני הדרומי 
שבאוקיינוס האטלאנטי. הבליטה המזרחית של אדמת־בראזיל 
(כף סאן־רוקה) מפלגת את הזרם המשווני הדרומי לשני 
זרמים מנוגדים בכיוונם: זרם־בראזיל השוטף דרומה והזרם 
הקאריבי, שבהמשכו הוא נעשה אחד מן החלקים החשובים 
של הגולפסטרום. זרמי הים הראשיים מושכים אחריהם, 
בעיקר מחמת פעולת־שאיבה, זרמים ,חוזרים׳ בעלי כיוון 
הפוך. כך, למשל, נוצר באיזור־השקט ( 5 תז 031 ) לאורך הקו־ 
המשווה התרמי זרם חוזר, שכיוונו הוא הפוך מזה של 
הזרמים המשוונים, זרם, שהוא בולט ביותר באוקיינוס השקט 
ואינו מפותח באוקיינוס האטלאנטי. 

מפני הסטיה שזרמי־הים סוטים מן הכיוון של משב־ 
הרוחות, ומפני התפלגותם, אין הזרמים הללו מקבילים זה 
לזה, אלא הם נפגשים זה בזה או מתרחקים זה מזה ז לפיכך 
יש לסדרות־הזרמים העיקריות באוקיינוסים, ביחוד באוק¬ 
יינוס האטלאנטי, צורה של מעגלים, אליפסות ומגלגלים, 
תופעה אחרת, שהיא קשורה בזרימות אלו, היא ירידת המים 
ועלייתם. כששני זרמים מתחברים זה עם זה, או אף מתקרבים 
זה לזה בלבד, מיד המים יורדים לתוך התהום! כאן הם 
מתרחקים או מתפלגים, וכנגדם עולים מי־עומק קרים. למים 
קרים אלה יש השפעה מרובה על עיצוב־האקלים ביבשות. 
כשהם עוברים כזרם קר על פני היבשות הם גורמים להתהוות 
של מדבריות באיזורי־החוף (מדבר אטאקאמה, מדבר אוסט־ 
ראליה המערבית, ועוד)! ולעומת זה, כשזרם חם עובר על 
יד יבשה הוא מעלה את הטמפראטורה שלה ומביא לה 
שפעת־גשמים. השפעה כזו יש לגולפסטרןם החם על כל 
אירופה הצפונית־המערבית. מסיבה זו יש לזרמי־הים ערן 
מיוחד מבחינה אנתרופוגיאוגראפית• חשיבות נוספת יש להם 
מבחינת הדיג והשיט, חשיבות, שהיתר. גדולה ביחוד 
בתקופת ספינות־המפרשים. הם גט ממלאים תפקיד־מפיצים 
בעולם החי והצומח• דוגמה ידועה לכך היא תפוצתו של עץ* 
הקוקוס כמעט על פני כל האיים של האוקיינוס השקט — 
למרות ריחוקם המרובה זה מזה — ע״י זרמי־הא׳. 

י. ש. 


החיים באוקיינוס. לעומת היבשה, שאין בה קיום 
לחיים אלא על פני־שטחה, בעומק מועט מתחת להם ובגובה 
מועט ממעל להם׳ הא׳ כולו׳ משפתו עד לבו ומפני־שטחו 



















133 


אוקיאנוגרפיה 


134 


עד מעמקיו, הוא בית־גידול לצומח ולחי. אולם בים, כמו 
ביבשה, תלויים החיים בצומח, שהוא מקור־מזון ראשוני: 
כל בעלי־החיים ניזונים או מבעלי־חיים אחרים או מצמחים ? 
ורק צמחים מסוגלים לנצל את החומרים הבלתי־אורגאניים 
שבימים להזנת־גופם. התנאי לקיום הצומח הוא אור־השמש: 
באין אור־שמש אין צמחים — בים כמו ביבשה. אולם אור- 
השמש חודר רק לעומק של 1.000 מ׳ בקירוב; נמצא 
שהאוקיינוס מחולק לשתי ביאוספירות גדולות: שכבה מוארת 
(פרטית) ושכבה חשוכה (אפוטית). בשכבה החשוכה אין 
צמחים, והחי שבה הזנתו תלויה בשכבה המוארת. בעלי- 
החיים השטים ויורדים לעומק, וכן גופות של בעלי חיים 
וצמחים, שיורדות כ,גשם תמיד׳ מן השכבה המוארת לשכבה 
החשוכה, משמשים מזון לחי בתחומים אלה. 

את החי והצומח שבאוקיינוס מחלקים לשתי קבוצות 
אקולוגיות לפי יחסם לקרקע־הים: מינים מחוברים או 
קשורים לקרקע־הים (קבועי־מקום, נייחים, כגון הספוגים; 
נוברים־בקרקע, כגון תולעים מסויימות! שוכנים על פני 
הקרקע׳ אבל נעים ואף מתרוממים מעליה בלא לעזוב אותה 
לגמרה, כגון סרטנים מסויימים). מינים אלה נכללים בקבוצת 
הבנתוס (ע״ע). שאר המינים׳ שאינם מחוברים לקרקע ושהם 
נודדים בתוך מי־האוקיינום, נכללים בקבוצת הפלנקטון 
(ע״ע) שבצומח ובקבוצת הפלגיאל (ע״ע) שבחי. הפל״אגיאל 
אף הוא מחולק לפלאנקטון ולנקטון (ע״ע). הפלאנקטון 
שבצומח ובחי נע על פני המים תנועה סבילה, צף מכוחם 
של זרמי־המים; ואילו הנקטון נע תנועה פעילה, תנועת- 
שחיה. אין כדוגמת הנק טון בצומח שבאוקיינוס. תנאי־החיים 
של שתי הקבוצות של בעלי־החיים׳ הניידים והנייחים, הם 
שונים בתכלית, ולפי זה שונים אף מבנה־גופם, הרגלי־חייהם 
וכר. האור הוא הגורם המשפיע ביותר על הרכבן של שתי 
קבוצות אלו• רוב צמחי הבנחום (פיטובנתום) הם אצות 
(ע״ע) ירוקות, חומות ואדומות. שכיחותן בעומק היא בהתאם 
לעצמת האור המגיע אליהן ולהרכבו. דרך 100 מ׳ של מים 
חודרים 0.5% קרניים כחולות. בעוד שקרניים אדומות אינן 
מגיעות לשם כלל. בעומק זה יכולות להתפתח רק אצות, 
שמנצלות את הקרניים הכחולות בדרך מיוחדת. מבחינים 
איזורים אלה של צמחי־בנתום: 1 ) איזור חוף (ליטוראלי) 
עליון, בין תחומי הגאות והשפל, שבו מצויות עפ״ר אצות 
ירוקות וכחולות׳ ואדומות רק מעט; 2 ) איזור חוף תיכון, 
משוליו של תחום־השפל עד עומק של 20 — 30 מ׳, ובו עפ״ר 
אצות חומות ואדומות; 3 ) איזור עמוק (אליטוראלי) עד 150 
מ׳, שגבולו הקיצוני מסמן ברגילות את קצה־הגבול של 
הצומח; רק אצות נייחות מועטות מצויות בעומק למטה 
מזה. אצלת הבנתום נאחזות בקרקע־הים (סלעים, אבנים, 
וכדומה) בסיועם של אברי-אחיזה מיוחדים שלפעמים הם 
דומים לשורשים. הן ניזונות מן החומרים הבלתי־אורגאניים 
שבמימי־הים בדרך ההטמעה הפ(ט(סינתטית, ופעמים הן 
אוגרות בדרך זו חומרים מסויימים שבמים, כגון י(ד (ע״ע 
אצות). — הפלאנקטון הצמחי המטמיע מגיע עד עומק של 
400 מ/ אולם חידקים מצויים גם בעומק גדול מזה. רוב 
הפיטופלאנקטון מצוי בעומק של 40 — 60 מ , . בפלאנקטון 
בכלל ובפיטופלאנקטון בפרט מבחינים לפי הגודל: מאקרו- 
סקו׳פי, מזו׳סק(םי או מיקר(סק(פי ונאנ 1 סק(פי. הראשון נלכד 
ברשתות רחבות-חורים או כשהוא מסונן במסעות, השני — 
ברשתות דקות-חורים, והאחרון — ברשתות שהוריהן הם 


דקים מן הדקים ( 0.04 מ״מ ופחות מזה). האצות הנאנו- 
פלאנקטוניות נמנות עם הקוקוליתופורידיאות. גם באקטריות 
ופיטריות שבטין שבים, או טפילים דבקים בצמחים או 
בבעלי־חיים, נמנים על צמחי־הים. — הפיטופלאנקטון קובע 
את צבע־הים ומשתתף בתהליכים של הפוספורסצנציה. יותר 
שמספר האצות מועט, יותר מתקרב צבע הים לג 1 ן התכלת 
(הים התיכון צבעו כחול, והוא עני־ביחס בפלאנקטון! 
ולעומתו הים הצפוני צבעו ירוק. והוא עשיר בפלאנקטון). 
במסיבות מסויימות מופיעות האצות של הפלאנקטון בשיעו¬ 
רים גדולים כל־כך, עד שהן גורמות ל״פריחת־המים": 
ים־סוף נקרא גם ,הים האדום׳ על שום פריחה כזו, שמופעת 
בו לעתים רחוקות ומשווה למים צבע אדום כדם. — גם 
הבנתוס החי בתחום המואר׳ מחוף־הים עד עומק של 1,000 
מ׳ בערך, נקרא "ליטוראל"; והבנתום החי במעמקי האוק¬ 
יינוס, מעומק של 1,000 מ׳ עד תהומי־תהומותיו — אביסאל 
שמו, לחלוקתו של הבנתום החי מתאמת חלוקתו של הפלא- 
גיאל: הקבוצה של השכבה המוארת לעומת הקבוצה של 
השכבה החשוכה. 

התנאים הנזכרים— אור וחושך, נייחות וניידות— אינם 
התנאים היחידים, שמשפיעים על החי והצומח בא׳! גם 
הטמפראטורה של המים, מליחותם ותנועותיהם טובעים את 
חותמם על צורת־החיים. הם מגבילים את התפשטותם של 
המינים׳ שאינם מסוגלים להתקיים בשינויים קיצונים של 
גורמים אלה, וקובעים בדרך זו את תפוצתם הגיאוגראפית. 
חלוקת האוקיינוס לאיזורים זואוגיאוגראפיים מיוסדת בעיקר 
על הטמפראטורה של המים. ימים טרופיים מצטיינים בריבוי 
של מיני-אצות. לעומת זה מועט הוא מספרם של מיני־ 
הצמחים בימים קרים, אע״פ שכמה צמחים בימים אלה 
מגיעים בגידולם לממדים כבירים: ה 15 ; 51 ץ 430100 ^ שבאוק¬ 
יינוס האנטארקטי יש שאורכה מגיע ל 300 מ׳. מידת 
ההתפשטות של החי והצומח בים ומהירותה של התפשטות 
זו תלויות בכושר־התנועה שלהם. מספר המינים הנייחים 
בין הצמחים ואף בין חיות־הים. כגון האצות הרב-תאיות, 
הספוגים והאלמוגים׳ הוא ניכר. אמנם בעלי־חיים אלה 
מסוגלים להרחיב את תחום־חייהם בנעוריהם ע״י תנועה 
אקטיווית, מאחר שמביציהם מתפתחים זחלים המתנועעים 
באופן חפשי; אולם לאחר שהם מוצאים לעצמם מקום- 
התיישבות חדש הם נהפכים בגילגולי־מבנה ליצורים נייחים. 

גורלם של מיני־החיות המצטיינים בכושר-תנועה (ואגי- 
ליים) תלוי במידת כוחם. החיות המסוגלות להתגבר על 
זרמי־הים נכללות בקבוצת נקטון, וחוקי תפוצתן שונים 
בהחלט מחוקי־תפוצתה של קבוצת־פלאנקטון, שהיא כוללת 
מינים שאץ בכוחם להתנגד לזרמי־הים הגורפים אותם 
ממקום למקום. על הנקטון נמנים רק מינים מועטים: 
הלוויתנים וקצת מן הדגים. מיני הפלאנקטון מרובים ביותר: 
עליהם נמנים כל האצות החד־תאיות (פיטופלאנקטון), חיות 
חד־תאיות, נבוביים, התולעים למיניהן, רכיכות, סרטנים, 
איצטלניים, והרבה מן הדגים. 

מינים מרובים של חיות־ים מגדלים קליפות קשות 
ו״בתים" כתולדה מחומרים בלתי־אורגאניים שונים שמופר¬ 
שים מגופם. לפעמים תורמות חיות כאלו תרומה ניכרת 
לבנייתם של קרום הארץ וסלעיה, כגון האלמוגים (ע״ע), 
הבונים איים שלימים מן הסיד המופרש מתוכם והמשמש 
להם שלד ו״בית" כאחד. גם רכיכות ותולעים מסויימות 



135 


אוקיאנוגרפיה 

23 1 ! 10 18 


136 



19 


13 


12 


17 


החיים בטעמקי־האוקי־גוס: 1 — 5 . ספוג־ים ( 1 — 4 . ספונים צורנים; 5 . ^■/!״סקגסו״צשס). 6 — 8 . אלמוניים ( 6 . שושנת־ים; 
ך, נוצת־ים; 8 . אלמוגן. 9 — 10 . טדיזות־סוכך. 11 — 18 . קווצי־עור( 11 — 15 . טלפפוני־ים; 16 — 17 . כוכבי־ים; 18 . חבצלת־ים). 19 — 20 . סרטנים. 

21 — 22 . עכבישיים. 23 . דיונון. 24 .איצט^ני. 25 — 30 . דנים 


משתתפות בבניית סלעים• ביהוד מרובה חלקן של הפורמיני־ 
פרות (ע״ע) החד־תאיות: מן ההצטברות העצומה של 
נרתיקיהן הסידניים נתהוו במשך תקופות גיאולוגיות קדומות 
סלעי־הגיר! וכן האצות הצורניות — הדיאטומיאות (ע״ע) 
והרדיולריות (ע״ע) — חד־תאיים פלאנקטוניים בעלי נרתיק 
צורני, שבשקיעתם ההמונית יצרו שכבות נרחבות של קרקע 
הא/ שנהפכו בתנאים מסויימים לסלעים. 

ממיני הפיטובנתוס מצויות בחופי ארץ־ישראל האצות 
מ 258111 §ז 53 ו 3 ז 1 ס 5105 ץ 0 , המחזיקות יוד בשיעורים ניכרים, 
אך מחמת מיעוט־מספרן אין סיכוי לניצולן לצורכי־תעשיה; 
וכן מצויות בימי הארץ אצות של בנתום, שהן יוצרות סלעי־ 
סיד ביוגניים בחוף נהריה. מלבד אצות מצויים בחופי־ 
הארץ גם מיני 3 זט 2051 , הידועים בתעשיית־המזרונים בשם 
,עשב־ים/ ה. ש. — ט. ר. 

ת ו ל ד ו ת ה א ר. — הראשונים שעסקו מבחינה מדעית 
באו׳ היו היוונים, אע״ם שחלק מידיעותיהם המעשיות קיבלו, 
כנראה׳ מן הפיניקים• תחילה נצטמצמו ידיעות אלו לים־ 
התיכון, או כפי שהיוונים הקדומים קראו לו בפשיטות — 
תאלאסה הים סתם. במשך הזמן רכשו כמה 

ידיעות נוספות על האוקיינוס שמעבר לעמודי־היראקלם 
(מיצר־גיבראלטאר) ועל ים־ערב׳ שנקרא על ידיהם ה״ים 
האריתריאי" (הים האדום) ושאליו כבר הגיע, אפשר, הצי 
הפיניקי׳ שנשלח על־ידי פרעה נכו. צעדים חשובים להכרת 
חלוקתם של הימים ואופיים האקלימי נעשו במאה הרביעית 
לפסה״נ כשהיווני פיתיאם ממאסיליה הפליג לחופי־בריטניה 


וכשהיפאלוס גילה במאה הראשונה לפסה״ג את חוקיות־ 
נשיבתן של רוחות־המונסונים, שאיפשרו אחר־כך לספנים 
לנסוע להודו בים פתוח ולא לאורך החופים דוקה. על 
התגליות שנעשו בימי־הביניים ע״י הערבים, שעמדו בקשרי־ 
מסחר עם איי־הודו המזרחיים ועם סין׳ ידועים פרטים 
מועטים בלבד. בסוף המאה הט״ו ותחילת המאה הט״ז חל 
מפנה מכריע בהתפתחותה של האר. קולומבוס עבר את 
האוקיינוס האטלאנטי לכל רוחבו׳ ואסקו די גאמה הגיע דרך 
כף התקוה הטובה להודו, ומלחי מאגלאן הקיפו את כדור־ 
הארץ. על־ידי כך נתגלו לא רק כמה יבשות, אלא אף שני 
אוקיינוסים ביחד עם ימיהם• מסעות־הים במאה הט״ז והי״ז 
הרחיבו במידה עצומה את תחומיה של האף. לא רק שנודעו 
מתוכם במידה גדלה והולכת המרחבים העצומים של שטחי־ 
האוקיינוסים ברוב הכיוונים של "שושנת־הרוחות", וכן גזרת 
החופים המקיפים אותם ואייהם, אלא אף פרטים מרובים על 
הרוחות השליטות בהם ועל זרמי־הים (פרטים, שהיו חשובים 
ביותר לשיט בתקופה של ספינות־המפרש) וכן מידות הגאות 
והשפל בנקודות מרובות של החופים ותנאי הטמפראטורה, 
ההתקרחות והמליחות. באופן שיטתי נמדדו עומקי־הים — 
ע״י קוק באוקיינוס השקט, ע״י ג׳ון רום באוקיינוס־הקרח 
הצפוני וע״י ג׳ימס רום באוקיינוס האנטארקטי. דחיפה גדולה 
קיבל חקר האוקיינוסים עם הטלת כבלי־הטלגראף התת־ 
ימיים. כדי להכיר את טיב־הקרקעות ואת התנאים של הלחץ, 
המליחות והטמפראטורה במצולות־הים היה צורך במדידות־ 
עומק מדוייקות. כתוצאה ממדידות כאלו לאורך קווים מסויי־ 







137 


אוקיאנוגרפיה — אוקיאניה 


138 


מים נתקבלו בפעם הראשונה חתכי־עומק של האוקיינוס, 
שמתוכם נתברר שגם קרקעיתו של האוקיינוס יש לה תבליט 
רבגוני. בדיקתו של טיב הקרקעית נתאפשרה ע״י כמה המ¬ 
צאות, שהחשובה שבהן היא מכשיר־הגישוש של ברוק ( 1850 ). 

לא פחות חשובות, ואפילו נמרצות יותר׳ היו החקירות 
בתחום התנאים הביולוגיים השולטים במעמקי האוקיינוסים. 
ב 1840 כבר הגיע אדוארד פ 1 רבם לידי מסקנה, שהחיים 
באוקיינוס פוסקים למטה מעומק מסויים — לפי חקירותיו 
למטה מ 600 מ , ׳ אלא שחקירות מאוחרות יותר הראו שהחיים 
מצויים עד עומק של 3,000 מ׳, אף אם במידה מוגבלת. 

חקר האוקיינוסים בקנה־מידה רחב התחיל בשנות הסד 
של המאה הקודמת. ספינות מצויירות במכשירים מיוחדים 
למדידתם של עומקי־הים, מהירות הזרמים, המליחות, צפיפות 
המים ותנאי הטמפראטורה בעומקים שונים נשלחו למסעות 
ארוכים לאורך קווי־שיט מסויימים׳ שפעמים הקיפו את כל 
כדור־הארץ• בספינות אלו היה עפ״ר חבר־מומחים, ותוצאו¬ 
תיהן של החקירות עובדו עיבוד ראשון במעבדות שהותקנו 
בספינות עצמן. משלחת־המחקר החשובה ביותר מסוג זה 
הקיפה ב 1872 — 1876 בספינה "צ׳אלנג׳ר" את העולם, ותוצ¬ 
אות חקירותיה, שנתפרסמו ב 50 כרכים ע״י הממשלה הברי¬ 
טית, הן היסוד של האד החדישה. בשנים הבאות נתארגן 
מספר ניכר של מסעות־חקר כאלה ע״י מדינות שונות. 1902 
נוסד מוסד בינלאומי לאף, שמרכזו בקופנהאגן. במידה גדלה 
והולכת מסתייע חקר הימים ע״י שיכלולם של השיטות 
והמכשירים, כגון האכולוט (מדהה עיין למעלה), שמאפ¬ 
שרים לחקור מעמקים גדולים, וכד. בזמן האחרון נערכו 
כמה חקירות באיזוסטאזה אף ע״י שימוש בצוללות. 

8011161$ * 17187171 -* 011 * * 1 ) 011 ! 6 */( 811 81 ' 1 ) €01$ ?¥ .ן 

. 0 ; 1907 , 1116 ^ 78 ^ 0068710 ' 7 י 1 >־!ר>ו 1 :> 111 . 1 ׳ ; 1907 , 81101671$ 61 
; 1911 , 1907 , 216 /ק £18 ס 026871 161 ) 1111011 ) 11 871 , 010161 ט ז £ 

111611 1 ) 811 /( 1 /ק 0068710£18 / 0 * 161 ) £01171 .¥\■ 

; 1920 , 1671$ ) 0 ( 1 * 146616 * 16 ) 0 % 16 \ 060 ; 1923 ,\ 01 ^\ 

.ן .£ ; 1923 ,/( 11 <} 18 § 0068710 10 171110411011071 י 6 חס) 5 תו 01 [ . 7 
.$ .£ ; 1929 , 568 1116 / 7 ) 50161106 7116 ז ו 11£1 ^ 

, 006871 7116 י כ 1 נ 1 ז 1 >־ 1 ^\$ . 0 . 1 ? ; 1928 , 568$ 116 " 7 ,€£חכ>¥ , 0 

. 1942 , 006871 1116 01 71001 7116 י ץ 1 גס .$ .^ 1 ; 1946 

י. ש. 

אוקיאניה( 0063013 ), איזור של איים בדרומו של האוק¬ 
יינוס השקט. בהקפו הרחב מציין המונח א׳ את כל 
האיים של האוקיינוס השקט הדרומי והתיכון, בכללם גם 
יבשת אוסטראליה׳ טאסמאניה, גיניאה החדשה וניו־זילאנד! 
בהקפו המצומצם הוא מציין את האיים הקטנים של האוק¬ 
יינוס השקט הנמצאים בין אוסטראליה, גיניאה־החדשה 
והפיליפינים במערב ובין מעלת־האורך המערבית ס 103 במזרח 



חודי אופייני 5 איי אוקיאניה 

בחלק הקדמי — ד,לאגונה ; בחלק האחורי — עצי קוקוס 


(האי המזרחי ביותר, שנמנה על א/ הוא סאלא־אי־גומס, 
162 סס 0 -ץ- 5313 ) י ובין קווי־הרוחב ס 30 שמשני צידיו של 
הקו־המשווה׳ שמחלק את א׳ לשני חלקים כמעט סימטריים. 
מפני פיזורם הגדול במרחבי־האוקיינום השקט נראים איים 
אלה׳ שמספרם עצום׳ ככתמי־יבשה זעירים בלבד, שטחם 
הכולל, 150,000 קמ״ר, אינו אלא 1/500 לערך משטח- 
האוקיינוס, שבו הם מפוזרים. אין מקום אחר על פני כדור- 
הארץ, שבו ים ויבשה משולבים במידה כזו. 

החלוקה והמבנה. קביעת התחומים של א׳ וחלוקתה 
נעשות משתי בחינות: פיסית-גיאוגראפית וגזעית־תרבותית. 
מבחינה פיסית־גיאוגראפית מבחינים בא׳: 1 ) שורת־איים, 
שנמשכת כעין מחרוזת של קשת מגיניאה החדשה עד לניו* 
זילנד׳ בכיוון מקביל פחות או יותר לחופה המזרחי של 
או׳סטראליה. שורה זו כוללת את איי האדמירלות, איי שלמה, 
קבוצת איי סאנטה־קרוז, איי פיג׳י ( 1 ( 1 ?), ההברידים החד¬ 
שים וקאלידוניה החדשה. יש מניחים, שקשת זו של 
איים, שנקראים גם בשם ה״איים הפנימיים", נתהוותה 
כתוצאה מהתמוטטותו של איזור-קימוט צעיר״ביחם, שרק 
שיאיו וחלקיו הגבוהים נשתיירו על פני־הים. לפי הש¬ 
קפה אחרת, שהיא קרובה לראשונה, איים אלה הם 
שרידי הפיאה של יבשת אוסטראליה הקדומה, שנתמוטטה 
ושקעה. שתי השקפות אלו כאחת מסתמכות על הגעשיות 
הבולטת של האיים, שורת התהומות העמו¬ 
קות והמוארכות, שתוחמות את האיים הללו 
כלפי מזרח, ואופיים המיוחד של עולמות 
החי והצומח בהם, שמצטיינים בקדמותם 
ובפיגור ההתפתחות שלהם. 2 ) האיים 
שממזרח למחרוזת הנזכרת ושהם מובדלים 
ממנה ע״י שורה של תהומות. איים אלה, 

שנקראים גם ה״איים החיצונים", מורכבים 
מקבוצות, שאף להן צורות של קשת 
ושמרחקן זו מזו גדל והולך במידה שמת¬ 
קדמים לצד־מזרח. ברובם הם איי־אלמוגים 
(ע״ע) שטוחים, שהם בולטים רק במקצת 
מעל פני־הים ונתהוו לפני זמן לא־מרובה 
מבחינה גיאולוגית. 



לוע של הר־געש כבוי באחד האיים ה״גבוהים׳ שבאוקיאניה 




139 


אוקיאניה 


140 



בשום מקום בעולם אץ 
הפעולות המביאות לידי 
התהוותה של יבשה נראות 
באופן בולט כל־כך כמו 
בא׳. הרי־הגעש בא׳ הם 
מרובים מאה ומרובות מאד 
שם רעידות האדמה, שהן 
לרוב תת־ימיות ולעתים 
הרסניות למדי. אף בזמננו 
נתהוו איים ננסיים חדשים 
כתוצאה מפעולות־געש או 
מפעולת האלמוגים. הפעו¬ 
לה האחרונה ביחוד נמש¬ 
כת בכל רחבי א/ כיוון 
שגם האיים הוולקאניים 
מכילים חומר סלעי אלמוגי 
ורוב האיים בא׳ שהם ממו¬ 
צא וולקאני מוקפים סו¬ 
ללות של סלעי אלמוגים 
(אף קרקעית־הים הרדודה 
בקרבתם הומה מחיות־ 
האלמוגים). בקבוצות איים 
מרובות ניכרות התרוממו¬ 
יות חזקות, שחלו בהן 
בעבר לא רחוק! בהברידים 
החדשים ובאיי-קארולינה 
הגיעו התרוממויות אלו עד 
ל 200 מ׳. לעומת זה מעי¬ 
דים האיים האלמוגיים, ואף 
האיים הוולקאניים המוק¬ 
פים סוללות אלמוגים, על 
תהליכים של שקיעה מת¬ 
מדת, שבה יש לבקש — לפי דארווין — את המפתח להבנת 
המבנה המיוחד של איים אלה. 

לפי המבנה שלהם ואף לפי צורתם מתחלקים איי-א׳ 
ל״גבוהים" ול״נמוכים". הלק ניכר מן הראשונים בנוי 
מסלעים קדומים ביותר (גנייס, צפחה׳ דיאוריט, אמפיבוליט) 
ומבזלת! חלק קטן יותר — משכבות־סלעים מקומטות, 
שמוצאן מתקופות גיאולוגיות מאוחרות יותר. האיים הגבוהים 
אינם דומים זה לזה לא בגודל-שטחם ולא בדמות־תבליטם. 
הצד המשותף בצורתם הוא: הרים גבוהים, שחרוסי-געש 
מזדקרים מעליהם! צלעותיהם תלולות ומבותרות, ראשיהם 
וקווי-רכסיהם שסועים, ומורדותיהם מכוסים יערות-עד סבו¬ 
כים. אפיינים ביותר בין איים אלה הם איי-האוואי, שבהם 
מתנשא הר-הגעש מאונדדקיאה ( 63 .)* 1431103 ) לגובה של 
4,210 מ׳. הגדולים שבאיי-א׳ נמנים על קבוצה זו. 

ניגוד גמור להם הם ה״איים הנמוכים", שהם בנויים חומר 
אלמוגי ונמצאים אך במי האוקיינוס החם שבין שני קווי- 
הטרופיקון. בסיסם — גבים והרי־געש תתימיים ולרובם 
הצורה האפיינית של אטול (ע״ע). כל אי דומה בדרך כלל 
לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת פה 
ושם, השוברת את גלי הים ומקצפת אותם. יש שרוחבה של 
סוללה זו אינו אלא עשרות אחדות של מטרים בלבד, ויש 
שהוא מגיע לכמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה 


תעלת סירות באחד סאיי-פאלאו 

ותופחת ונעשית מעין אי בתוך הטבעת. מעבר לקצה של 
סוללה זו משתרעת שפה שטוחה, מכוסה חול אלמוגי וגם 
גושי-סלעים אלמוגיים בודדים, ובמרחק־מה מן הים גדלים 
עצי-קוקוס שהם כעין סימן־הכר של א׳ בכללה, בפנים- 
הסוללה נמצאת הלאגונה השקטה, או הבריכה הפנימית 
הסגורה בפני הים על-ידי הסוללה. עומקה כ 50 — 70 מ׳ 
בממוצע, ועל קרקעיתה חיים האלמוגים למיניהם, ונראים 
כעין גן חי, שמשתקף בהדר־צבעיו דרך המים הכחולים או 
הירקרקים. 

מבחינת אוכלוסיית-הילידים שלה מחולקת א׳ לשלוש 
מערכות של איים: א) מ ל א נ ז י ה ( 1461306513 , מיו׳ 016135 , 
שחור, ו 06508 , אי — על שום צבע עורם הכהה של הילידים). 
איים אלה׳ שהם מצפונה ומצפון־מזרחה של אוסטראליה, 
הם מעין המשך של איי-הודו המזרחיים, והם הגדולים ביותר 
שבאיי א׳. על מלאנזיה נמנים׳ מלבד גיניאה החדשה׳ רוב 
האיים שנמנו למעלה בקבוצה 1 • שטחם הכללי(חח מגיניאה 
החדשה) כ 000 ׳ 85 קמ״ר. ב) מ י ק ר ו נ ז י ה ( 14166006513 , 
מיוו׳ 0116608 , קטן), ה,איים הקטנים׳ — שטחם הכולל אינו 
אלא 3,500 קמ״ר. הם נמשכים בצורת קשת ממזרח לאיי- 
מלאנזיה וכמעט בהקבלה להם. קבוצות־האיים החשובות 
שבהם הן: פאלאו ( 3130 ?), הקארולינים, איי מארשאל ואיי־ 
גילברט, המאריאנים, שנמשכים מצפון לדרום ומשמשים 





141 


אוקיאניה 


142 


מעבר לאיי השוליים של אסיה המזרחית (איי־בונין ואיי 
יאפאן), נמנים אף הם על מיקרונזיה. האיים של מערכת זו 
קטנים הרבה מאיי־מלאנזיה. הגדול שבהם, פאלאו׳ שטחו 
אינו עולה על 443 קמ״ר. הקארולינים, המונים כ 700 איים, 
תופסים שטח, שאינו גדול מ 1,400 קמ״ר, אבל הם מתפשטים 
בשטח־ים, שאורכו 3,000 ק״מ ורוחבו יותר מ 1,000 ק״מ. 
מיעוטם של איי מיקרונזיה הם ,איים גבוהים׳, ורובם — 
,איים נמוכים׳. 

ג) פולינזיה ( 6513 ת׳< 01 ?, ביוו׳ ד״איים המרובים׳), 
קבוצות־האיים ממזרח למיקרונזיה, שהן מרוחקות זו מזו 
מאות או אף אלפים של קילומטרים. מרובים בפולינזיה גם 
האיים הבודדים, ואף השוניות, שאינן בגדר איים. הקבוצות 
החשובות ביותר במערכת זו הן איי אליס (. 15 £11106 ), איי 
סאמוא ( 830103 ), איי טונגה ( 3 § 1 ז 70 ), איי קוק (: 00015 ), 
קבוצת טוקלאו ( 015.6130 * 1 '), איי־החברה (. 15 ץ 01€1 ס 3 ), 
קבוצת איי־פאומוטו(סזסתזסב?), שבהם מצוי הריכוז הגדול 
ביותר בעולם של איי־אלמוגים׳ טובואיי ( 10111131 ) ומאר־ 
קיזאס ( 116535 ףז 3 ^ 1 ); וכן נמנים על פולינזיה גם איי האוואי 
(או סנדוויץ׳), אף־ 
על־פי שהם נפרדים 
משאר איי פולינזיה 
במרחבי־ים עצומים 
ונבדלים מהם במב¬ 
נה שלהם, בגודלם 
(כ 17,000 קמ״ר) 
וביחוד בגעשיותם 
המובהקת.איי־פולי־ 
נזיה, פרט לאיי- 
האוואי, הם איים 
קטנים: טאהיטי, הג¬ 
דול שבהם, שטחו 
1,200 קמ״ר בלבד. 
השטח הכולל שלהם 
הוא כ 10,000 קמ״ר. 
גם איי פולינזיה הם 
בחלקם איים וולקא- 
ניים גבוהים, כגון 
טאהיטי, אבל ברו¬ 
בם הם איים נמוכים. 
קבוצת האיים של 
פאומוטו, שהיא בין הגדולות שבהם, נקראת בשם משנה: 
ה״איים הנמוכים". 

האקלים. בהתאם למקומה במרחבי־הים העצומים בין 
שני הטרופיקונים, אקלימה של א׳ הוא חדגוני ביותר ונוהגים 
לציינו כקיץ עולמי׳. זהו אקלים טרופי ואוקיאני מובהק, 
שהפרשי הטמפראטורה בין היום והלילה גדולים בו משהם 
בין עונה לעונה. הטמפראטורה הממוצעת היא גבוהה, ואינה 
משתנית הרבה מחודש לחודש ( 26 0 — ״ 21 ), אך רוחות 
הפסטים (ע״ע), שמנשבות בקביעות בשטחי־הטרופיקונים, 
גורמות לכך׳ שהיא מורגשת כמתונה־ביחם. לחוודהאויר 
גבוהה בכל מקום, אך משקעי־האויר אינם אחידים באופיים. 
הגורמים למשקעים אלה משני צידיו של קרהמשווה הם 
רוחות הפאסאטים: ואילו בקירבת היבשות של אסיה 
ואוסטראליה המונסונים הם מביאי הגשם העיקריים. בכל 


אי ואי, ששטחו ניכר ותבליטו מגוון, מרובים ההבדלים 
בכמויות של משקעי־האויר היורדים על חלקיו השונים. 
החלק הפונה אל רוחות־הים התדירות מקבל שפע של גשמים 
שהולך ומתרבה עם התרוממותם של פני־הארץ. שיאי־הגובה 
של האיים מקבלים כמויות־גשמים, שהן מן הגדולות ביותר 
בעולם. בתחנה המטאורולוגית של ואיה־ליאלי ( #313-06316 '') 
בהאוואי, למשל, נמדד ממוצע שנתי של 12,600 מ״מ. כמויות 
של 3,000 — 4,000 מ״מ בשנה הן שכיחות למדי. שפעת 
גשמים זו, שהיא מצויה ביחוד באיים הגבוהים, מצמחת 
צמחיה עשירה בדמות יער־עד. בחלקי-האי המוגנים מפני 
רוחות־הים הכמות של משקעי־האויר פוחתת והולכת עד 
כדי כך, שכבר יש בהם סונות (ע״ע) ואף ערבות. אחת 
מתופעות־האקלים המיוחדות לא׳ הם הציקלונים ההרסנים 
הנקראים כאן טיפונים (ע״ע) והרגילים להתחולל בעיקר 
בחודש־מארם. 

הצומח והחי. מבחינת־הצמחיה בולט מאד ההבדל 
בין האיים הנמוכים והאיים הגבוהים. בראשונים דל מאד 
מספרם של מיני הצמחים. מינים מועטים של צמחי־חוף, 

מינים אחדים של 
שיחים ועץ־הקוקום 
הם עיקרה של הצנד 
חיה באיים אלה. 

לעומת זה מצויים 
באיים הגבוהים — 

בפרט באלה הקרו¬ 
בים יותר ליבשות 
של אסיה ואוסט־ 

ראליה — יערי־עד, 

שהם עשירים במיני 
צמחים לא פחות 
מיערי־העד של איי- 
סונדה. הצמחיה של 
יערות אלה היא צמ־ 

חיית־תערובת של 
אוסטראליה ואסיה. 

מרובים כאן עצי- 
הדקל, וביחוד עץ 
הרוטאנג( 013118 * 1 ) 

שצמרתו, הדומה 
למברשת של נוצות, 

מתרוממת מעל שאר צמרות העצים. ביערות של האיים 
הקרובים יותר לאוסטראליה מצויים האקליפטוס (ע״ע) 
והקזוארינה (ע״ע). ואולם בעיקרה מורכבת הצמחיה של 
יערי־עד מעזיחי-חיזרן קשה, שביניהן מתגבבים ומסתבכים 
הטפילים המרובים, בכללם פיסקום החנק (ע״ע), שמתכרכים 
מסביב לגזעי־העצים ומחניקים אותם במשך הזמן. מתוך 
סבך זה, שקשה לחדור לתוכו, מיתמרת ועולה צמרת- 
הפיקוס, וממנה — מגובה, שמגיע לעתים עד 40 מ׳ — מש¬ 
תלשלים ויורדים אל האדמה שורשי־האויר, שפעמים יש 
להם צורת קביים, ופעמים — צורת־קרשים. בחופים שטוחים, 
שהם מוצפים מי־ים בשעת גאות׳ נפוצים יערות מנגרובה 
(ע״ע). יותר שמתרוממת צלע־ההר המופנית אל רוחות־הים 
המביאות גשמים, יותר גדולה רטיבותו של היער, באופן 
שלעתים קרובות שוכן עליו ערפל. רטיבות מרובה זו גורמת 



רפד נאחד מאיי־מייאנזיה 





143 


אור,יאכיד> 


144 




נולאג>י סאיי-ביספארק 


לזהם שלאגזי 0 א"*שלםה 


לכך. שכל הצמחיה — ואף עלי־העצים — מכוסה טחב. 
נפוצים ביותר גם האפיפיטים, וביניהם או׳רכידיאות הדורות- 
צבעים• בסאוואנות ובערבות מכוסה האדמה עשבים קשים 
של אלנג־אלנג (ע״ע), ורק פה ושם נראים עצים בודדים 
או קבוצות עצים פזורים, שמשתייכים ברובם לפנז־נוס (ע״ע). 
העץ התרבותי של א׳ הוא הקוקוס, שגרעינו המיובש, 
הקופרה, הוא אחד ממוצרי־היצוא החשובים ביותר של א׳. 
מלבד קוקוס מגדלים הילידים למחייתם דקלי סגו (ע״ע), 
טארו, באנאנות ואת עץ־הלחם. כשבאו הלבנים לא׳ פיתחו 
בה, ובראש וראשונה באיי־האוואי, מטעים מרובים של 
מוצרים טרופיים. קנה־סוכר, אנאנאם וקאוצ׳וק הם החשובים 
שבהם. 

עולם החי בא׳ הוא דל למדי. באיי־מלאנזיה הקטנים 
הוא תערלבת של החי הא( 0 טראלי והאסייתי, בהכרעה לצד 
הראשון. יותר שמתרחקים מזרחה, יותר מתמעטים סוגי־החי. 
חסרים כמעט כל היונקים׳ במידה שלא הובאו ע״י האירופים; 
לעומת זה מרובים מיני־הציפורים. עצום הוא העושר של 
עולם החי בים! בולטים כאן בגודלם הצבים׳ בהם הטאפאנג 
המפורסם, שילידי האיים מעריכים אותו מאד כמאכל ערב. 
ריבוי־הדגים למיניהם בקדבת־האיים ובלאגונות הוא מן 
החשובים שבמקודות־המחיה של הילידים. 

ההיסטוריה של ג י ל ו י ־ א/ גילויה של א׳ התחיל 
עם מסעו של מאגלאן מסביב לעולם• מאגלאן ראה איים 
מועטים בלבד, תחילה שניים (איי־פאלמרסטון) שאינם 
מאוכלסים; אך כשהגיע ( 1521 ) אל המאריאנים נפגש בישוב. 
התגליות׳ שנעשו אחריו׳ היו בעיקרן בסביבתה של יבשת- 


אוסטראליה, והאיים שנתגלו נחשבו מתחילה כחלקיה של 
יבשת זו וגרמו למבוכה בשאלת ממדיה האמיתיים של 
א(סטראליה. על המגלים החשובים של א׳ במאה הט״ז נמנים 
יורדי־הים הספרדיים מנדאנה ( 303 !זח 6 ^), קיר 1 ס( 0$ ז 2111 )) 
וט(רס ( 6$ זז 10 ), שהגיעו לאיי־שלמה׳ להברידים החדשים׳ 
לטאהיטי ולאיי־מאניהיקי (״ 3011111 ^). במאה הי״ז נעשו 
התגליות העיקריות בא׳ על ידי ההולאנדים טסמן (ע״ע) 
למיר ( 001311-6 ^ 1 ) וסכאוטן( 60 ) 5011011 ). הקביעו׳ת האסטרו־ 
נו׳מיות של כל התגליות הללו היו בלתי־מדוייקות כל־כך, 
שפעמים קשה היה לחזור ולמצוא את האיים שנתגלו. כמה 
מן הספנים אף לא היו מעוניינים בפירסום תגליותיהם ברבים׳ 
מאחר שהאיים נחשבו לאיי־אוצרות ולמקומות־מחבוא טובים 
לשודדי-ים ויורדי־ים. רק במחצה השניה של המאה הי״ח 
התחילו חוקרים את א׳ חקירה שיטתית־מדעית, שהבהירה, 
לכל הפחות בקווים כלליים, את נתוניה העיקריים. בראש 
ובראשונה נעשה הדבר בשלש הנסיעות של ג׳ימס קוק 
(ע״ע) — ב 1768/71 , ב 1772/5 וב 1776/78 —, שנערכו לשם 
קביעת־שטחה של אוסטראליה. תיאוריהם הנלהבים של קוק 
ומלוויו מיפי האיים ומחייהם המאושרים של הילידים עשו 
רושם חזק על בני־דורם, לפירסומה של א׳ סייעו באותה 
תקופה גם תיירים וספנים צרפתיים, ובפרט בוגנויל 
( 1116 ^ 150118310 , ע״ע). נתפשטה הדעה, שאיים אלה הם מעין 
גן־העדן הקדום, וכתוצאה מזה נמשכו אליהם רבים, ובכללם 
הרפתקנים, שתרמו לחקר האיים הללו או אף גילו בנסיעו¬ 
תיהם איים חדשים. תגליות ודעות אלו היה להן הד מרובה 
גם בספרות ובאמנות והן שהשפיעו השפעה לא מועטת אף 







145 


אוקיאניה 


146 


על השקפותיו של רוסו׳ שאיי־א׳ שימשו לו דוגמה להשקפתו 
על המבנה האידיאלי של החברה. במאה הי״ט ותחילת המאה 
העשרים יצא שם לתיאורי-א׳ של ר 1 ברט לואים סטיוונסון, ג׳ק 
לונדון ואחרים. באמנות נודעו לתהילה תמונותיו של גוגן, 
ובזמן האחרון נזקק לנושא זה מבחינה ספרותית גם סומרסט 
מור,ם. תרומה מיוחדת לחקירה המדעית של א׳ במאה הי״ט 
נעשתה ע״י נסיעתו של פיצרוי (׳( 1121-0 ?, ע״ע) ב 1831/6 , 
בלוית צ׳ארלם דארווין. בנסיעה זו קיבץ דארווין את החומר, 
ששימש יסוד לתיאוריה שלו על התהוותם של איי־האלמוגים, 
תיאוריה, שהיא קיימת ועומדת עד היום. 

י. ש. 

אוכלוסיה, התיישבות, מצב מדיבי. האובלו־ 

סיה של א׳ מונה כ 1.4 מיליון נפש והרכבה הססגוני משתקף 
בבירור מתוך תולדות ההתיישבות בא׳. א׳ נושבה לראשונה 
ע״י יוצאי היבשת האסייתית: מלנזיה (ע״ע) — ע״י גזע 
שחרחר דומה לבני־אפריקה וקרוב לבני פפוא (ע״ע) 
שבגיניאה החדשה, אך שמוצאו׳ כנראה, מאסיה הדרומית; 
פולינזיה (ע״ע) —ע״י גזע שבינו ובין עמי אירופה הדרומית 
יש דמיון מפליא, אלא שמוצאו אינו ברור. על סמך דמיון זה 
וביחוד על יסוד הדמיון (הממשי או המדומה) בין הגזע 
הפולינזי ובין העמים ההודו־אירופיים בתחומי הלשון והמיתו¬ 
לוגיה, יש סבורים, שגזע זה הגיע אל א׳ מסביבתם של 
הרי־הימאלאיה, שלשם בא, אפשר, מאירופה עצמה..לפי 
סברה אחרת שכנו בזמן מן הזמנים אבותיהם של העמים 
ההודו־אירופיים באיי-א׳, וענף אחד מהם שרד שם. מקובלת 
יותר בין החוקרים של תולדות אסיה המזרחית הדעה, שסין 
הצפונית היתר, מיושבת לפנים ע״י גזע קרוב לעמי־אירופה 
הצפוניים, באופן שאבותיהם של הפולינזים היו, אפשר, 
ענף דרומי של גזע זה. עכ״פ מוצאם האסייתי של תושבי 
פולינזיה מקובל על דעתם של רוב החוקרים, ועקבותיה של 
השפעה אינדונזית בלשונם מרמזות על הדרך, שבה הגיעו 
לא׳. כמו־כן מעידים מנהגים מסויימים על קרבתם הקדומה 
של בני־פולינזיה לגזע בעל סימנים מונגולואידיים, מסורו¬ 
תיהם של הפולינזים מורות, שהתפשטותם על פני אייהם 
חלה בעיקרה ביה״ב, אע״פ שהתחילה, כנראה, קודם־לכן. 
חורבות של ערי־אבן (למשל, בקארולינים שבמיקרונזיה), 
בתי־קבר גדולים ומצבות מקודשות (כמו באיי־טונגדן 
שבפולינזיה), מעידים על משטר מדיני תקיף, ששקע בהד¬ 
רגה. בתנאים של א׳ קל היה לסיעה מרדנית להגר ממקומה 
לקבוצת־איים׳ שעדיין היתר, בלתי־נושבת. בעקבותיהם של 
הפולינזים באו לא׳ יוצאי־אסיה אחרים: מיקרונזיה (ע״ע) 
היא איזור־תערובת של הגזע הפולינזי והמלאנזי עם המונ¬ 
גולי והמאלאי. 

החל מן המאה השש־עשרה, עם חדירתם של האירופים 
הראשונים לא׳, התנגשו כאן זה בזה ספרדים, פורטוגיזים, 
הולאנדים וצרפתים. לספרד היתה א' שטח־מעבר בין מושבו¬ 
תיה באמריקה ומושבותיה בפיליפינים׳ והיא הטילה את 
שלטונה על איי־מאדשאל ועל האיים הקארולינים והמאריא־ 
נים, שהיו ברשותה עד 1899 . ההולאנדים הגיעו לאי 
ממושבותיהם באינדונזיה במאה הי״ז, וההתחרות המדינית 
הביאה לכאן את הצרפתים במאה הי״ח. אולם מפני ריחוקה 
מנתיבי־הספינות הרגילים לא היתה א׳ חשובה בשביל 
ההולאנדים והצרפתים: לפיכך לא דאגו להטיל שלטון קבע 



קבוצה של בגי־טארקיזאס; משמאל—טנהינ־ד,שבט 


אף על אחת מקבוצות האיים של א׳ ואף לא לחקור אותה 
חקירה יסודית. בריטניה הגיעה לכאן בערב ה,מר,פכר, התע¬ 
שיינית/ שחיזקה את שאיפתה להתפשטות ורכישת מושבות 
(שווקים למוצריה ומקורות־גלםלתעשייתה),והקאפיטאןקוק 
(ע״ע) הגדיל בחקירתה של א׳ מכל קודמיו. אמנם, מתחילה 
לא הונף הדגל הבריטי על איי-א׳: החזקתה של פקידות 
קבועה בתוכם עדיין לא היתה כדאית; אבל ספנים בריטיים 
יחידים, שעסקו בציד־הלוויתנים, בבזיזת ספינותיהן של 
מדינות אויבות לבריטניה ובמסחר עם הילידים, שהיו נמש¬ 
כים אחר כל חפץ נוצץ, שוטטו בקביעות באיזור זה; 
מלחיהם, שהיו עייפים מן הנסיעות בספינוודמפרש על פני 
ד,אוקיינוסים הסוערים ושנכספו להימלט מן המשמעת האכז¬ 
רית, שהיתר, נהוגה באותם הימים, היו להוטים ביותר אחר 
איים נוחי־אקלים ושופעי־מזון אלה ואחר הנשים הפולינזיות, 
שזרי-פרחים עוטרים את ראשיהן ורק עלי־עשבים מכסים 
את מערומיהן. אפייני הוא המרד שפרץ בספינה "באונטי" 
( 1788 ). הספנים המורדים ונשיהם הפולינזיות נשתקעו באי 
פיטקרן, וצאצאיהם (הכפופים לשלטון הבריטי מ 1838 ואילך) 
עדיין חיים כאן ועוסקים בגידול ירקות, תפוחי-זהב ושאר 
עצי־פרי. בני־האיים נתערבו גם ביוצאי־אירופה מאומות 
אחרות; וכך נתפשטו בתוכם התרבות האירופית והנצרות, 
וביחד עמהן — גם השחיתות והמחלות, שהלבנים הביאו 
עמד,ם. התפתחותה של ההתיישבות הבריטית באוסטראליה 
ובניו־זילנד גרמה לכך, שהשלטון האירופי בא׳, ועמו פעילו¬ 
תם של המיסיונרים, הלכו ונתרחבו. המיסיונרים שימשו 
מתווכים בין בני־האיים ובין רבי־החובלים׳ שבאו אליהם, 
ואף מילאו תפקידים קונסולאריים. הם לא קיבלו תפקידי־ 
ממשל ישירים, אבל עודדו את ראשי השבטים המקומיים 
לאירגון מדיני לפי מתכונת אירופית, שתכליתו היתה יצירת 
תנאים נוחים לפעולתם של מיסיונרים וסוחרים אירופיים 
ואמריקנים, וביחוד לפיתוח־מטעים. כשרון הלימוד והחיקוי 
של בני פולינזיה הביא לידי התפתחותו של שלטון עצמאי, 
ודוגמה לדבר: האוואי, סאמוא, פיג׳י, טונגה. אולם תקופה זו 
של ,מלכויות עצמאיות׳ לא ארכה: ההתפתחות הכלכלית 
והצבאית של המאה הי״ט הקנתה חשיבות מיוחדת לאיי-א , 
כבסיסים אסטראטגיים וכתחנות של אספקת פחם לספינות, 
וכן יצרה אפשרויות מרובות יותר לפיתוח המטעים באיים 
ולניצול אוצרות־האדמה שלהם, בתנאי של יבוא כוחות־ 
עבודה מתאימים מאסיה המזרחית והדרומית. ב 1842 הטילה 


147 


אוקיאניה 


148 



כפר־דיינים באיי־ביסטארק 


צרפת את חסותה על טאהיטי 
וקבוצות־האיים הסמוכות, 
וב 1853 בטלה לעצמה את 
קאלידוניה החדשה׳ שעשתה 
אותה מושבת־פושעים. גידול 
המושבות הצרפתיות בהודו- 
סין יצר בסים נוח לחדירה 
הצרפתית לתוך קבוצות־איים 
נוספות ולאפשרות לספק 
להן פועלים זולים. בין 1874 
ל 1900 סיפחה בריטניה לקים־ 
רותה את ה׳מלכויות׳ של 
איי־פיג׳י ואיי־ט 1 נגה, את איי 
קוק, גילברט ואלים ואת איי 
שלמה — ע״י כיבושים, ,חוזי- 
ידידות׳ ו׳חוזי־חסות׳ או ע״י 
קנייה• אז גם הגיעה לידי 
הסכם עם צרפת בדבר הנ¬ 
הלה משותפת של איי החב- 
רידים החדשים. אה״ב חכרו 
ב 1887 ממלכות־האוואי את 
נמל־הפנינים׳ שנעשה בסים 
לצי הצבאי שלהן, ונתינים 
אמריקנים פיתחו באיים את 
גידול האנאנאם וקנה־הסוכר! ולסוף ( 1900 ) סופחו האיים 
לאה״ב. אותה שעה גרמה המלחמה בין אה״ב וספרד להסכם 
על חלוקת הירושה הספרדית ביניהן ובין גרמניה, שתבעה 
אז בתוקף חלק במושבות בכל קצות־תבל. גרמניה זכתה באיי־ 
מארשאל, במאריאנים ובקארולינים בדרך ,קנייה׳ מספרד 
( 1899 ). כן חילקו אז שתי המעצמות ביניהן את איי סאמוא, 
ודחקו משם את רגלי־בריטניה. אחד מאיי־המאריאנים, גואם, 
נמסר לאה״ב כתחנת־פחם לספינות המהלכות בין האוואי 
לפיליפינים. 

חלוקת־א׳ בין המעצמות גררה אחריה יבוא מרובה של 
פועלים מאסיה לעבודות־עונה מדי שנה בשנה ושל קולים, 
שבתחייבו לפי חוזים עם המעבידים להישאר באיים במשך 
מספר־שנים מסויים. הרבה מהם נשתקעו בא׳ וסללו דרך 
לסוחרים ואומנים מבני־עמם׳ שבאו בעקבותיהם. בין המהג¬ 
רים האסייתיים תופסים מקום בראש יאפאנים (כ 200,000 
קודם מלחמת־העולם השניה! מאז פחת מספרם), בעיקר 
במיקרו*נזיה ויאיי־האוואי; הודים (כ 100,000 ), בעיקר באיי־ 
פיג׳י! פיליפינים (כ 60,000 ) וסינים (כ 40,000 ). כן בולטים 
בין המהגרים מאסיה מאלאים והודו־סינים. מיעוטים לבנים 
ניכרים נתרכזו רק בהאוואי ובקאלידוניה החדשה. בשאר 
האיים נתיישבו לבנים אך כיחידים בלבד (פקידים׳ מיסיו¬ 
נרים, בעלים ומנהלים של מטעים ומכרות וכיו״ב). הגירה 
זו שינתה את הרכב הישוב בא׳. אוכלוסיה צפופה של 
הילידים המקוריים (מלאנזים) נתקיימה רק באיים הסמוכים 
לגיניאה החדשה, ואילו הפולינזים והמיקרונזים געשו מיעוטים 
ברוב מקומות מושבותיהם (מספרם של הילידים המקוריים 
כיום: מלאנזים — כ 500,000 , פולינזים — כ 250,000 , ומיקרו־ 
בזים— כ 50,000 ). 

ההתיישבות היאפאנית, שמאחוריה עמדה מעצמה גדולה, 
גרמה לכך, שהמעצמות האירופיות נזדרזו לסגור את שערי 


מושבותיהן בא׳ בפני מהגרים נוספים. במלחמת־העולם 
הראשונה כבשה יאפאן את מושבותיה של גרמניה בא/¬ 
ההסכם של פברואר 1917 קבע את קו־המשווה כגבול בינה 
(מצפון) ובין הקיסרות הבריטית (מדרום), וחוזה־ורסאי 
( 1919 ) אישר גבול זה, ועם זה קבע, שהנהלת האיים 
תהא לפי שיטת המאנדאטים מסוג ג׳. אוסטראליה קיבלה 
מאנדאט על החלק הגרמני של גיניאה החדשה ובשותפות 
עם בריטניה וניו־זילאנד גם על האי נאורו, בעוד שניו-זילאנד 
קיבלה מאנדאט על החלק הגרמני של סאמוא. ההתיישבות 
היאפאנית בשטח־המאנדאט עלתה יפה: סחר־החוץ שלו גדל 
ב 705% משנת 1917 עד 1930 . מספר־היאפאנים הגיע בו 
ב 1938 ל 70,141 (לעומת 60,868 ילידים) וייצורם של הסוכר 
והפוספאטים גדל ונתפתח. 

כניסתה של יאפאן למלחמת העולם השניה התחילה 
בהפצצתם של נמל־הפנינים ובסיסים אמריקנים ובריטיים 
אחרים באוקיינוס השקט ( 7 לדצמבר, 1941 ). בשלב הראשון 
של המלחמה השתלט הצי היאפאני על מימי-א׳, נכבשו 
בסיסים אמריקנים מבודדים שבין האוואי לפיליפינים, והכו¬ 
חות היאפאניים התקדמו לעבר אוסטראליה דרך איי-שלמה 
וגיניאה החדשה. אולם תגבורת, שהגיעה מאה״ב, מנעה את 
הפלישה לאוסטראליה ובשלב השני של המאבק החזירה את 
קו־החזית לאיי־שלמה. כניעתה של יאפאן ב 1945 הביאה 
בעקבותיה לא רק את איבוד־שלטונה על מושבותיה בא׳, 
שעברו לנאמנות של אה״ב, אלא אף את גירושם של 
המתיישבים היאפאניים ממושבות אלו. יתר על כן: כניעה 
זו, ביחד עם צימצומה של הקיסרות הבריטית וחולשתה של 
צרפת, גרמה לכך, שאה״ב נעשו הגורם המדיני׳ הכלכלי 
והתרבותי הראשי בא/ שהפכה להן לגשר אל איזור־השפעה 
חדש באסיה המזרחית. התכנית להפיכתה של האוואי למדינה 
של אה״ב׳ למרות רוב אוכלוסיה ה׳צבעוני׳, משמשת ביטוי 


149 


אוקיאניה 


150 


לשאיפה לייצב את מעמדן של אה״ב בא׳. חוזי־הנאמנות, 
שבאו במקומם של המאנדאטים הישנים׳ נתנסחו בצורה, 
שפותחת פתח רחב יותר לשלטון עצמי או אף לעצמאות. 
הגבלת־הכניסה של בני־אסיה לאיים אלה, שהונהגה ע״י 
כמה מדינות אירופיות בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם, 
עומדת בתוקפה. גורמת להגבלה זו לא רק הדאגה להתפש¬ 
טותם היתירה של היאפאנים, אלא אף התנגדותם של הילידים 
לכניסת־זרים. — בימי מלחמת־העולם השניה באו המוני 
יהודים אמריקנים, ששירתו בצבא ובצי של אה״ב, במגע 
עם עילם־האיים של א׳; אבל מספר היהודים בהם הוא מועט 
ביותר (רובם בהאוואי). 


החלוקה המדינית של א׳ 


השייכות הפוליטית האיים השטח בקמ״ר האובלוסיד. 


(1945) 255,000 

19,000 

איי־פיג׳י 

שלטון בריטי 

(1943) 

40,000 

1,000 

איי-טונגה 

(מושבות־כתר 

כ 120,000 ( 1940 ) 

28,000 

איי־שלמה 

ומדינות־חסות) 

(1938) 

33.000 

1,000 

איי גילברט ואלים 
(איי גילברט מ 1947 
בפיקוח אה״ב) 


(1930) 155,000 

47,000 

איי־ביסמארק 

שלטון אוסטראלי 

(1940) 

כ 60,000 

11,000 

איי־שלמה(צפוניים) 

(טריטוריה) 

(1940) 

63,000 

3,000 

סאמוא המערבית 

שלטון ניו־זילאנדי 
(נאמנות) 

(1946) 

53,000 

19,000 

קאלידוניה-החדשד, 

שלטון צרפתי 

(1946) 

39,000 

4,000 

א׳ הצרפתית 

(מושבות) 

(1941) 

46,000 

14,000 

הברידים־חדשים 

שלטון בריטי־ 
צרפתי משותף 




איי־האוואי 

שלטון אה״ב 

(1946) 520.000 

17,000 

(טריטוריה) 


(1940) 

13,000 

200 

סאמוא המזרחית 


(1946) 

23,000 

500 

גואם 

מיקרונזיה(לפנים 
ברשות יאפאן, כיום 
תחת נאמנות אה״ב 


(1948) 

כ 85,000 

4.000 

מטעם או״ם) 



הכלכלה. הערים. חשיבותה הכלכלית העיקרית של 
א׳ קשורה במשק־המטעים. איי־א׳ הם הספקים העולמיים 
הראשונים לקופרה (עיין למעלה). קאקאו, קאוצ׳וק, באנא־ 
נות מגדלים בעיקר באיי־פיג׳י, קנה־סופר ואנאנאס בעיקר 
בהאוואי. מאוצרות־האדמה יש חשיבות למכרות־הניקל 
(קאליד(ניה־החדשה) ולמכח׳ת הפוספאסים (נאורו, פאלאו, 
פונאפדי). הים מנוצל ע״י דיג וע״י אוסף פנינים ואלמונים. 



קישוטי־קונכיר מאיי־שלטה 



פסל־ענק קדום באי פסחא 


חשיבות מיוחדת נודעת לא׳ כאיזור-תחבורה, שבו מצויות 
תחנות־כבל טראנס־אוקיאני, נמלים לחניית־ביניים, ובסיסים 
של תעופה וראדיו. 

העיר הגדולה היחידה שבא׳ היא ה ו נ ו ל ו ל ו שבהאוואי 
(כ 200,000 תושבים׳ 1948 ). ערים אחרות בעלות חשיבות¬¬ 
ם ווה, בירת פירי ( 16,000 תושבים, 1936 ) ז פא פטה 
שבטאהיטי, בירת א׳ הצרפתית ( 12,000 תושבים, 1941 ) 1 
ראבאול בבריטניה החדשה שבאיי־ביסמארק (כ 10,000 
תושבים, 1938 ). 

לשונות׳ ספרויות, דתות. את הלשונות המדוב¬ 
רות ברובם של איי-א׳ אפשר לחלק לשתי קבוצות גדולות: 
המלאנזית (שהיא מדוברת גם במיקרונזיה ובאיי־פיג׳י, 
שמבחינות אחדות׳ זולת הלשון, מייחסים אותם לפולינזיה) 
והפוליטית. ההבדלים בין הלשונות של הקבוצה השניה הם 
מועטים! מכל מקים מבחינים בה ענף מערבי (סאמוא, 
טונגה) ומזרחי (האוואי, שבטי הנאורים בנידזילאנד). 
הפיצול שבקבוצה הראשונה מרובה, ויש בה לשונות, 
שבולטת בהן השפעה חזקה של פאפוא — המשפחה הלשו¬ 
נית, ששלטה בתקופה קדומה בחלקים הפנימיים של גיניאה 
החדשה. — קורם התיישבותם ^ל האירופים בא׳ לא הגיעו 
הלשונות המקימיות לכלל יצירת ספרות שבכתב. רק באי- 
פסחא נמצאו כתבות דומות להירוגליפים. המיסיונרים הרבו 
לתרגם את כתבי־הקודש ללשונות המקומיות, ואף העלו על 
הכתב כמה מן הדרשות׳ שהשמיעו בלשונות אלו. לעומת זה 
קיימת ,ספרות שבעל־פה׳ (סיפורים ושירים) מלאה מושגים 
מיתולוגיים, שהשפעתם על אמונותיהם של האוכלוסים לא 
פסקה אף לאחר התנצרותם. המושגים והמנהגים הדתיים 
והחברותיים שונים הם בשבטים השונים. כיבוד־רוחותיהם 
של האבות המתים׳ הערצת הטוטם (בעל־חי׳ שנשמת האב 
הקדמון נתגלגלה בו), התייחסות אל כל חברי בית־האב, 
שנחשבים כצאצאיו של האב הקדמון, כאל בני־משפחה, 
ודיני־נישואים, הכוללים איסורי־חיתון. ויחסי קרבה משפח¬ 
תית מסובכים —אלה הם קווים משותפים לכולם. במשטרם 
החברותי נבדלים הפוילינזים משאר השבטים הפרימיטיוויים 









151 


אוקיאניה — אוקינוז 


152 


במשפחות־המנהיגים שלהם. 
שנשתמרו כמעמד-אצילים 
גם ב,מדינות העצמאיות׳ 
הנוצריות, שהוקמו במאה 
הי״ט• קבליהם של המנהיגים 
שימשו מרכזי-פולחן לזכרם 
(בטונגה נשתמרו קברי־מל־ 
כות כאלה מן המאה הי״ג עד 
אמצע הי״ט). מוצאים גם 
מנהגי טאבו מסועפים, שעיק¬ 
רם — הכרזה על משהו(חפץ, 
בעל-חי, אדם) כעל דבר 
מקודש׳ שההדיוטות אסורים 
במגעו. כמו־כן ניכרת אחי¬ 
דות בסיגנון הבמות (־ 3 יח 
36 ז): מגרשים מיושרים ומ- 



רוצפים, ששימשו מקומות 
כינוס לתושבים, ובהם תלי- 

אבנים שטוחים׳ ששימשו מזבחות ומקומות לטכסים קדושים. 
על הרבה מבמות אלו היו צלמי אלים עשויים אבן או עץ. 
פסלים ענקיים, שגם דרך־הקמתם מבחינה טכנית וגם 
משמעותם סתומות הן לגמרן, נשתמרו באי פסחא. בפולינזיה 
המערבית (סאמוא, טו־נגה) נמצאים מקומות מקודשים — 
בצורת תלים שטוחים— ששימשו גם לקבורה. מצבת־הזיכרון 
הענקית "האאמונגה" בטונגה׳ שהוקמה במאה הי״ג, עשויה 
משתי אבנים מאוזנות ואבן אחת מאונכת והיא מזכירה את 
הדולמנים והמנהירים שבהברידים החדשים. הקמתם של 
בנייני־אבן עצומים אלה נתאפשרה ע״י השפע של סלעי 
האלמוגים באיים וע״י העובדה׳ שראשי־בתי־האב היו גם 
ראשי־הדת, ולפיכך היו מוסמכים לגייס את האוכלוסים 
לעבודות־בנייה כבירות. השימוש בבניינים אלה לצרכים 
דתיים נמשך עד תקופת־ההתנצרות; השאלה בדבר מוצאם 
מעוררת בעיות היסטוריות וארכיאולוגיות חשובות, שהרי 
מוצאם של בני-א׳ הוא מאסיה הדרומית־המזרחית, ויש 
לשער, שנשתמרו בידם צורות־פולחן עתיקות, סברה מקובלת 
היא, שדתם ואמנות בנייתם הושפעו מצורה קדומה של 
תרבות הודו־סין והודו, ואפשר, אף של אמריקה המרכזית, 
שמפניהם הגיעו, כנראה׳ לחופיה, 

; 1922 ,* 1 ) 171 ) 151 10 ( 001 ? 16 ( 1 / 0 }( 00 ? 17141 ) ( 1 . 5 .? 

. 1 ־ 1 ; 1897 , , 0713 16 ( 1 1 ) 8.01171 ־ 65 ^ 0 ^ ¥0 5 ^ 000 70112 ^ 00 

./ ./$־ ; 1914 , 800161$ 171 ) 461071651 [ ( 0 7115107$ ) 711 , 8 ־ £1 י \ 1 .מ .מ 
*מ£ ,ז 10 ץג' 1 ' . 3 ) ; 1923 , 81111 16 ( 7 ( 0 011146711 16 ( 7 י ץ־ 1 ־ €1 ? 
י ££$5111£ . 1 ^ .£ ; 1937 , 7071071 ^ 41 [ 1 ) 171 ) 206 ) 8 , 16711 ( 170711 ^ 1 
- 1 ) 00 ^ .( 1 ; 1941 , ¥0714 \ 16711 ) 40 [ 16 ( 1 171 15 ) 86 1 ( 80117 16 ( 7 

*( 11111 ^ £ 0 ?) 1942/3 , 10 ( 001 ? 16 ( 1 ( 0 480 , ת 2 וח 

א. ב< פ. 

אז־קיאניהת, ע״ע ני?ופ 1 ת. 

א^ןייא^ה הצרפך! י ת ( 93156 ת 3 ־ £1 031110 :> 0 , וגם: ־נ £131 
10 ת 0003 י 1 10 ) 30031$ * £1 1155001001:5 ), שם כולל 
לאיים הפולינזיים השייכים לצרפת: הקבוצות של איי־החברה 
( 6 ז 30616 13 16 ) 15165 ), איי פאומוטו (האיים הנמוכים), איי 
מארקיז ( 6535 טףז 13 ו 1 או 111565 ףז 3 ^? 15165 ), איי גאמבייה 
(ז 16 < 1 ת 031 ), רורוטו־מאטארה, ראפה ומאקאטיאה. איים אלה 
תופסים שטח של 4,000 קמ״ר, ומספר תושביהם 47,000 
( 1938 ). הבירה האדמיניסטראטיווית של א׳ הצ׳ היא פאפטה 
בטאהיטי: 12,000 תושבים ( 1941 ). 


פסילי־עץ מגעיאה החדשה 

אוקילי( 17037311 ), אחד מנהרות־המקור החשובים של הא¬ 
מזונה (ע״ע). מוצאו באיזור האנדים של פרו. 

מחיבור שני מקורותיו הקומבופאטה וההואילקאמאיו(- 11311 ־ 1 
ס׳( 13 ט 03 ) מתהווה נהר האורובאמבה החוצה את הקורדיליי- 
דים המזרחיים, ומחיבורו של זה האחרון עם האפורימאק, 
היורד מן הקורדיליירים המערביים, נוצר הא/ אורכו של 
הא׳ 1,960 ק״מ, שמהם 1,235 ראויים לשיט. 

אוקימה ( 3 ומ 3 ץ 103 ס), העיר הראשית של מחוז א״קאיאמה 
שבדרום־מזרחו של האי הונשו, יאפאן. 108,000 
תושבים ( 1946 ). יושבת במרכז מישור קטן, על נהר אסאהי־ 
גאווה; ידועה בגני-החמד ובשרידי הטירה (מן המאה ה 16 ) 
שבה. א׳ היא צומת של מס״ב; נמלה — סאמבאן, ויש בה 
מספנות. תוצרתה העיקרית: אריגים, קראמיקה ומחצלות. 
בא׳ יש בי״ס לרפואה. 

אוקינוה ( ¥3 \ 3 ת״ 01 ), שרשרת־איים מדרום לאי קיושו, 
הדרומי שבאיי יאפאן, שמשתרעת לאורך של 1,100 
ק״מ ושמשמשת גשר בין יאפאן ובין האי פורמוזה. שמם 
הקדום: ריו־קיו או ליאו-קיאו (גם ליאו־ציאו, לדצו). 
שטחם 709 2 קמ״ר׳ מספר-תושביהם 574,606 ( 1940 ). הם 
מתחלקים ל 3 קבוצות: הצפונית — אושימה שוטו( 051111113 
81101:0 ), שהאי הראשי שבה הוא אמאמי-אושימה (- 11 ז 31 ד 11 \, 
631,051111113 קמ״ר); התיכונה — אוקינאווה גונטה (- 0101 
1:3 מט 0 ¥3 \ 113 ), שהאי הראשי שבה הוא אוקינאווה־שימה 
( 3 דד 1 ; 3-511 ^ 101113 ס, 1,220 קמ״ר)* והדרומית— סאקישימה- 
רטו• האקלים הוא סובטרופי. הגידולים העיקריים: אורז, 
קנה־סוכר, ירקות• השם היאפאני א׳ נגזר משמו של האי 
הראשי בקבוצה זו. לשונם של אוכלוסי־האיים קרובה ליא־ 
פאנית, אך מבחינה אנתרופולוגית הם טיפוס בפני עצמו. 
עד המאה הי״ד נחשבו האיים לממלכה מיוחדת עומדת 
ברשוודעצמה. מ 1372 ואילך שילמו מלכי־א׳ מם לסין. 
ב 1609 נכבשו האיים ע״י הנסיכות הפיאו׳דאלית היאפאנית 
סאטסומה, שהחזירה אח״ב את מלכם לשלטון בתנאי, שישלם 
מם גם לה, ב 1868 עברו זכויותיו של נסיד־סאטסומה למיקאדו 






153 


אוקינוה — אוקלהומה 


154 



ישוב כפרי באוקינאווד, 


של יאפאן. ב 1874 נאסר על המלך לשלם מס לסין; ב 1879 
בטלה מלכותו. סין ויתרה על זכויותיה בא׳ רק ב 1881 ׳ אך 
השפעתה התרבותית על תושבי־א׳ עדיין היא ניכרת. 
במלחמת־העולם השניה נכבש האי הראשי שבאיי א/ 
שערכם האסטראטגי מרובה׳ לאחר קרב־דמים ע״י כוחותיו 
של הצי האמריקני (אפריל—יוני 1945 ). 

אז׳קיסי, עזן — ץ 0356 יס ת 563 — (נר 1884 ), דראמא־ 
טורגן אירי. מחזותיו הראשונים 1116 306 סמט[ 

16 :) 60 ץ 3 ? ( 1925 ) ו $ז 813 116 ] 1 ) 30 ו 1 §ט 10 ? 7116 ( 1926 ) 
הם טראגי-ק(מדיות, שמתארות את חיי המעמד הנמוך 
בערי-אירלאנד בימי המרד של האירים באנגליה בתקופת 
מלחמת־העולט הראשונה. במחזות המאוחרים יותר: 1116 ׳ 
1735516 ' ז 6 ז \ 511 ( 1928 ) ו 03165 116 ] 11111 ] 1 ^\ ( 1933 ), נטה 
בלא הצלחה יתירה לאימפרסיוניזם ומיזג סמליות וריא־ 
ליות בפרוזה פיוטית. מיצירותיו האחרונות יש להזכיר: 
( 1946 ) 5 ז\\ 10 ) 111 ^\ 1116 ] 0036 5 מזטז 0 ,( 1945 ) 65 ע 063 0316 
ותיאור אוטוביוגראפי, שקדם להם, בשם 31 16 :) 0 ת£ 1 

ז 000 1116 . 

. 1930 , 1 > 1171 > ■ 1 ( 1 1 ) 0.11 , 111 נץעי 0 . 31 

אז׳קיף, ג׳זך,ן - £66££6 י 0 .ן - ( 1833-1747 ), במאי 
ודראמאטורגן אירי. לאחר שהיה משחק תיאטרוני 
במשך שתים־עשרה שגה, התחיל כותב קומדיות ואופרות 
קומיות• בס״ה כתב קרוב ל 70 מחזות׳ שבחמישים מהם 
הוצגו בהצלחה מרובה. מחזותיו 0315 1136 זגי( 1791 ) ו 116 ־ 1 ־ 
06310513 ^ 0£ 015116 ( 1782 ) הועלו על הבמה אף בזמן 
האחרון. 1820 הוענקה לו קיצבה שנתית מאוצר־המלוכה. 
כתב גם ״זכרונות״, שיצאו ב 1826 . 


אזקלהזמה ( 016131101113 ), מדינה בדרום־מערב אה״ב של 
אמריקה. שטחה 181,440 קמ״ר; מספר־תושביה 
2,336,000 ( 1948 ). ברובה פויריה מחוסרת־עצים, שמשתפעת 
מעט־מעט ממערב (גובה ממוצע 800 מ׳) למזרח (גובה 
ממוצע 300 מ׳). בצפון־מערבה של א' מתנשאים הרי 
שוטוקןה, בדרומה — הרי־ויצ׳יטה, וכולה נמצאת בגליל של 
מימי־המיסיסיפי. הנהר האדום (ז 6 ׳\ 11661111 ) מנקז את חלקה 
הדרומי, הארקאנסו — את חלקה הצפוני. קרקעות השפלות 
מורכבות בעיקר מחרסית אדומה ואדמות תחוחות, שנוצרו 
מהתפוררות של אבני־חול. האדמה האלוביאלית שבעמקים 
פור י ה היא. האקלים הוא מתון בדרך כלל, אע״פ שהקיץ 
בא׳ הוא חם למדי ושכיחים בה גלי־קור בחורף. כמות- 
המשקעים הממוצעת היא בערך 600 מ״מ, והיא פוחתת 
והולכת ממזרח למערב. עיבוד־האדמה במערב כבר מבוסם 
על השקאה מלאכותית. 

החקלאות היא עיקר כלכלתה של המדינה. הכותנה תופסת 
מקום ראשון < אחריה באים בשיעורים קטנים ממנה הרבה 
התירם והחיטה. גם גידול הבהמות מפותח ( 1942 : 2,738,000 
ראשי-בקר, 1,099,000 חזירים, 413,000 כבשים, 344,000 
סוסים, 138,000 פרדים). הניצול המופרז של אדמת א׳ בשיטות 
החקלאות האינטנסיווית הממוכנת בדור האחרון דילדל את 
הקרקע מיסודותיה הפורים והוציא שטחים גדולים ממנה 
מכלל אפשרות של עיבוד. למדינה נשקפה הסכנה ליהפך 
לחלק מ״מדבר־החולות״ המלאכותי ( 4 * 801 0051 ), שנת¬ 
פתח ונתפשט במרכז אה״ב כתוצאה משיטות המכאניזאציה 
הבלתי־מתוכננת של החקלאות. רק המאמצים הגדולים, 
שהושקעו בא׳ ע״י המוסד לשיפור־הקרקע מטעם האדמיני¬ 
סטראציה של רוזוולט בשנות השלושים— בעיקר ע״י שיטות 
של זיבול כימי ומפעלי־ייעור —, מנעו התפתחות מסוכנת זו 
והחזירו לא׳ את פוריותה. — א׳ היא המדינה השניה באה״ב 






155 


אוקלהומה — אוקלידס 


156 



מטעני מלק־מוכר באוקלאהומה 


לתפוקת נפט וגאז טבעי; גם פחם, בדיל, עופרת וזפת 
מצויים בה. התעשיה העיקרית היא זיקוק־הנפט. התחבורה 
מפותחת יפה: 11,400 ק״מ של מסילות־ברזל, 15,900 ק״מ 
של כבישים הבירה היא אוקלאהו׳מה סיטי ( 204,000 נפש) ז 
העיר השניה בגודלה — טאלסה ( 142,000 נפש). מתוך שאר 
הערים מועטות הן אלו שהאוכלוסיה שלהן עולה על 
20,000 נפש. 

א׳ נקבעה ב 1834 כ״ארץ־האינדיאנים", וללבנים אסורה 
היתה ההתיישבות בה. לאחר זמן רכשה הממשלה הפדראלית 
מן האינדיאנים שטח נרחב בלתי־מיושב, וב 1889 הותרה 
הכניסה ללבנים, עם ריבוי האוכלוסיה הלבנה אושרה א׳ 
ב 1907 כמדינה ה 46 של אה״ב. 

ב 1942 היו בא׳ כ 4,500 יהודים. מהם בטאלסה כ 1,800 , 
ובאוקלאהומה סיטי כ 1,500 . בא׳ שלוש קהילות רפורמיות 
(בא׳ סיטי, בטאלסה, ובמאסקוגי) ושתיים שמרניות (בא׳ 
סיטי ובטאלסה). 

אזקלזם הלוקני (; 0 גג?* 0 ״) י פילוסוף יווני פיתאגוריאי. 

מיוחם לו ספר "על טבע הכל", שאם הוא שלו, 

נתחבר במאה החמישית לפסה״נ. אבל יותר קרוב, שנתחבר 
לערך ב 150 לפסה״נ, בהשפעת האסכולה הפריפאטטית, 
ביחוד מחוגו של קריטולאוס (ראש־האסכולה), והיסודות 
הפיתאגוריאיים שבו הוכנסו לתוכו אח״כ, מפני שאינם מת¬ 
אחדים עם עיקר־תוכנו איחוד אורגאני. השתמש בו, כנראה, 
פילון. חשיבותו של הספר היא מה שהוא החיבור השלם 
היחידי, שנשתמר מן הספרות הפיתאגוריאית שקדמה לתקופה 
ה׳ניאו־־פיתאגוריאית' של המאה הראשונה לסה״ג. 

- ■ 861 ) 1 ,ז^) • 1131 .א 

.( 1926 1111 

אז׳כ^לי, ש 1 ( תומם — ץ £611 י 0 .ז׳ 5630 — (נו׳ 1882 , 
דובלין), סופר ומנהיג מדיני אירי. ממייסדי השין 
פין (ע״ע). היה נשיא ה״דיל״ האירי הראשון ( 21 — 1919 ) 
וסגן ראש־הממשלה ( 39 — 1932 ). מ 1939 ואילך היה מיניסטר 


לכספים ולחינוך* מ 1945 — נשיא־אירה. א׳ הוא גם משורר 
באירית ועוסק בתחיית הלשון האירית. 

אוקליב, תומס— ( 110001676 )^ 111,00016 ׳— ( 1370 ־־— 
1450 ־־), משורר אנגלי׳ מן ההולכים בעקבותיו 
של צ׳וסר. חשיבותם ההיסטורית של שיריו גדולה מערכם 
הספרותי: יש בהם תיאורים שופעי־חיים מן ההווי של 
לונדון בזמנו. יצירתו העיקרית ״על ממשל נסיכים״ ( 06 
ת!ג 1 ק 01 ס"? 6 ת £6£1011 ) הוא שיר בן 5,500 חרוזים לערך, 
שבו דן א׳ על חובות המושלים. "התנהגותו הנפסדת של 
ת. א״ (. 0 .׳ד 016 6 !§ 6 .מ 316 ^ 031 ) ו״תלונה" (:זת 131 ק 1 תס 0 ) 
שירים אוטוביוגראפיים הם. 

אוקלידם (ביוד ? ן־ 6 ״ג^׳ £1 )י מאתימאטיקן יווני מן המחצה 
השניה למאה הרביעית לפסה״ג. חי ויסד בית־ 

מדרש באלכסנדריה של מצרים בימי תלמי הראשון. א' 
נחשב, בצדם של אדכימדם (ע״ע) ואפולוניום (ע״ע), לאחד 
משלושת גדולי המאתימאטיקה היוונית, ואף לגדול שבהם. 
המפורסם שבספריו, ״היסודות״ (>>־*>*> 0 זצ, ב 13 ספרים) 
הוא, אחר התנ״ך, הספר הרווח ביותר ותרגומיו הם המרובים 
ביותר בספרות העולמית. ספר זה, שמציג בצורה עיונית 
ודדוקטיווית ולפי השיטה האכסלמאטית את הידיעות של 
תקופת א׳ בגיאומטריה האלמנטארית ובתחום האריתמטי 
הקרוב לה, נשאר במשך אלפיים שנה הביטוי המובהק של 
המאתימאטיקה הקלאסית. רק במאה הי״ט, עם החקירות 
באכסיומת־המקבילים של א׳, חלה התקדמות בשטח האכסיו־ 
מאטי. האסכולות הפילוסופיות של היוונים הטעימו את 
החשיבות המתודית שבגיאומטריה האוקלידית. לא׳ מייחסים 
את התשובה לשאלת המלך תלמי בדבר הדרך הקלה ביותר 
אל הגיאומטריה: "אין דרך־המלך מוליכה אל הגיאומטריה" 
נשתיירו מא׳ עוד כמה ספרים, רובם בתרגומים ובעיבודים. 
מהם יש להזכיר את הספר "על החלוקה" (של הצורות) 






ן ***:.־■*■ ♦ 
[**#י*• •*> יעי *י. 
>•*>*;* •*■ ;׳*׳ ** 


*) 9 *#־<* *׳.־־*,יי:**'׳ ■ 

%>: , ־ 332 
י 2 ד.־^- ׳ $0 

^ 5 "**ג 


^. לד; 




1 י*וי****י״*י .*** 


איקלאהומה, מניעת נריפת־הקרקע ע׳י סכרים והחזרת פוריותה של הקרקע עיי ייעור 











159 


אוקלידם — אוקמסו, פלוריאן 


160 


(נתפרסם ב 1915 )׳ ה״אופטיקה", ה״תופעות" (הגיאומטריה 
של הספירות, לשם לימוד האסטרונומיה), "יסודות־המוסי- 
קה", ועוד. מן החיבורים שהלכו לאיבוד, יש להזכיר ספר 
על ה״טעויות" שהמתחילים בלימוד־הגיאו־ 

מטריה עלולים להיכשל בהן. "אוקלידס" (הגיאומטריה) 
ניתרגם עברית ע״י ברוך משקלוב (ברוך שיק) ונדפס בהאג 
בשנת תק״מ ( 1780 ). 

ו 111 ׳ 5 \ ,! 111 ) 111 ) £1 5 ' 1 ) 11 ) 4 !£ / 0 !\ 800 31 ) 7/1 , 4463111 ״ 1 . 1 
. 1908 ,( 015 <\ 3 ) ץז 13 ת 6 רחחז 00 1 ) 30 ח 0110 ע 5 > 0 ז:ח 1 

אזקי^ד ( 1 ) 0010130 \!), 1 . מחוז בצפונה של נירזילאנד. 

שטחו 40,945 קמ״ר• תושביו — 517,000 .— 2 . העיר 
הראשית במחוז א׳ והגדולה בערי ניו־זילאנד.. 224,000 תוש¬ 
בים ( 1941 ). שוכנת על מדרוני־גבעות במערבו של האי 
הצפוני. נמלה׳ מן היפים בעולם, מוקף מצד הים איים 
מרובים: על אחד מהם הר־געש בצורת חרוט. גם בסביבה 
היבשתית של העיר גבעות־געש מרובות, וגבעות כאלו 



מצולת אף בתוך פרבריה. א׳ היא מרכז המסחר והתעשיה 
של הדומיניון וצומת מס״ב. ממוסדות־התרבות-שבה: האו¬ 
ניברסיטה׳ האקאדמיה למוסיקה, התיאטרון, האופרה, הגן 
הבוטאני, המוזיאון, שבו אוצרות של אמנות־המאורים. א׳ 
היא הקדומה בערי-הדומיניון ; נוסדה ב 1840 ונקראה על שם 
הלורד א׳, מושלה הכללי של הודו באותו זמן. שימשה 
בירת־המדינה עד 1865 . יהודים התחילו משתקעים בא׳ 
מראשית שנות־הארבעים למאה הי״ט. ביזמתו של דוד נתן, 
מראשוני־המתיישבים, נתארגנה קהילה וב 1855 נוסד בה 
ביכ״נ. ב 1937 היו בה פחות מאלף יהודים. 

אוק^ד ( 1 ) 0310130 ), עיר נמל ותעשיה בקאליפורניה, 
במזרחו של מפרץ סאן־פראנציסקו. נוסדה 1850 . 
מספר-תושביה ב 1860 היה 1,500 , ב 1880 — 000 35 , 
וב 1945 — 000 401 . תעשייתה העיקרית: שימורי פירות ויר¬ 
קות, מוצרי-ברזל ואלומיניום. א׳ היא צומת של מס״ב ובנמל 
שלה תנועת־ספינות ערה. יש בה מוסדות־תרבות הרבה, 
ביניהם מוזיאונים׳ בית־ספר לאמנות ואובסרוואטוריון. 



מראה העיר אוקלנד בקאליפורניה 


אוקלנד׳ איי, קבוצה של איי־געש תלולים וגבוהים, מכוסים 
אבני בזלת ושחם, 380 ק״מ דרומית-מזרחית לניו- 
זילאנד. שטחם — 852 קמ״ר. א״א נתגלו 1806 ע״י הקאפיטאן 
א, בריסטואו (\\ 0 :ז 15 ז 6 ). ממשלת ניו־זילאנד מקיימת שם 
תחנה להצלה של יורדי-ים, שנטרפו ספינותיהם. כאן גם 
תחנת מעבר לדייגי-לויתנים. 

אזקם, ויליאם מא׳ — ! 00030 ) 0 — ( 1300 -— 

1349 -), נזיר פראנציסקאני אנגלי, פילוסוף ותיאו- 
לוגן. מפני שתורותיו נחשבו לדברי־מינות ומפני שהשתתף 
במרד של הפדאנציסקאנים כאפיפיור יוהאנס וו xx ׳ הוזמן 
ב 1324 לאוויניון למשפט־הכנסיה; משם ברח אל הקיסר 
לודויג הבאווארי (ע״ע), נשאר במינכן וסייע לקיסר במל¬ 
חמה, שנלחם זה האחרון בהתערבותו של האפיפיור בענייני- 
המדינה. — בפילוסופיה א׳ הוא המחדש את הנומינליזם 
(ע״ע).מציאות האלוהים, אחדותו ואינסופיותו הם לו דברים 
שבאמונה, שאין להוכיחם באמצעות־השכל. בחוקי־המוסר 
שבכתבי־הקודש היהודיים והנוצריים רואה א׳ את הבעת 
רצונו החפשי של האלוהים, ולא ביטוי של נימוקים שכליים 
המובנים לאדם.—הוא דורש חירות־מחשבה וחירות־הבעה 
במידה שאין הדבר נוגע למחשבה הדתית. לפירסום מרובה 
בתורת־ההכרה זכה עקרונו של א׳: - 0111111 5001 חסח £5560113 
060655031601 ז 3616 זק 13 ) 11030 ק (אין להרבות בהנחות של 
מציאות עצמים למעלה מן ההכרח) — "תערו של א׳" 
המקצץ בריבוי״הנחות בהסברים. חיבורו הפילוסופי העיקרי 
של א , , 1021036 101105 5001013 ("סיכום של כל תורת־ 
ההיגיון״), נדפס 1488 . כתבי-ויכוח משלו, שלא היו ידועים 
עד המאה העשרים׳ הוצאו ע״י ר. שולץ ( 1912 ) ומולדר 
( 1925 ). 

; 1907 ,. 0 ' 0 11110 ) 11 ^ €14 6 0 מ׳ 3/0 מ'׳מ׳ 0 ^ 11 , 0306113 . 0 
1 )/ 1 ) 11 /ק 11050 ו/<}' 1 ! 1 ! 0 ^/ ■ 1 ) 0 6 //ד, 66£ />מ" 0 ,•! 14056 ח 0 תז 51 
,. 0 ■ס .׳זז / 0 ) 1 ^ 70 ) 7/1 ,ץ 1 ) 100 \ .£ ; 1932 ,. 0 .׳* .׳מ 

. 1944 ,ז)}! 0 )( 1 ■ 110 ) 011115 <} ! 31 . 0 . 11 .׳זז , 5011012 . 8 ; 1935 

א 1 ק? 1 פ 1 ׳ ©אריא[ - 0 ק! 0030 .? - ( 1576-1501 ), 
סופר וכרוניסטן ספרדי. נתמנה ע״י קארל ע לכותב 
דברי-הימים של החצר. ספרו 363 ק £5 16 ) 2606031 0100103 
( 1543/53 ) כולל את תולדות ארצו מימי המבול עד התקופה 
הרומית. א׳ השתמש בספריהם של ההיסטוריונים הקדומים, 
וספרו מלא סיפורי־מעשיות, ביחוד בחלק המטפל בקורות 
ספרד בתקופת קרת-חדשה. ערכו ספרותי בלבד. הכרוניקה 














161 


אוקמפו, פלוריאן — אור,ר, ייפה 


162 


של א׳ מצאה לה ממשיכים בדי מורלס (ע״ע) ובדי 
סנדובל (ע״ע). 

אוקן, ל 1 ךגץ — 015.60 ; 6112 ז 1-0 , בעצם: אוקנפוס, - 0010611 
6155 — ( 1779 — 1851 ), הוקר־טבע גרמני ונציג 
מובהק של פילוסופיית־הטבע הרומאנטית. פרופסור לרפואה 



אמץ אוקן 


בינה ב 1807/19 • שם הוציא מ 1816 ואילך את העיתון 
"איסיס" ( 1515 ), שהיה מוקדש בעיקרו לאנאטומיה 3 שןה 
ולפיסיולוגיה, אבל היה גם בעל מגמה פובליציסטית־ 
ביקרתית׳ שעוררה את חמת־השלטונות וגרמה לפיטוריו 
של א , מן האוניברסיטה. א׳ המשיך בהוצאת בטאונו עד 
מהפכת 1848 . ב 1821 הניח יסוד לאירגון כללי של חוקרי- 
טבע ורופאים גרמניים, ששימש דוגמה לאירגונים דומים 
בארצות אחרות. ב 1828 נתמנה פרופסור במינכן, אך גם 
משם נתפטר בגלל סיכסוך עם ממשלודבאוואריה. מ 1832 
עד יום־מותו היה פרופסור למדעי־הטבע בציריך. — בתורתו 
של א׳ מעורבים יסודות מחקריים־מדעיים ביסודות פילו־ 
סופיים־פאנתיאיסטיים ומסתוריים ברוחה של ,פילוסופיית•־ 
הטבע׳ מייסודו של שלינג (ע״ע). שאיפתו היתר, יצירת 
שיטה, שתקיף ותאחד בדרך הדדוקציה (ע״ע) את כל שטחיה 
של המציאות הטבעית מתוך הנחות ועקרונות כלליים 
ותסביר אותם כגילוייה ושינוייה הנצחיים של האלוהות. 
דעותיו והשערותיו בביאולוגיה חסרות ביסוס ניסויי מספיק 
וברובן נתבדו. אעפ״כ אפשר למצוא בהן גרעינים לתורת 
המבנה הצלולארי של האורגאניזמים ולתורת ההתפתחות 
המודרנית, ויש למנות את א׳ עם חלוצי המורפולוגיה 
והאנאטומיה המשןה (ע״ע). השקפתו המוטעית על התפת¬ 
חות הגולגולת החוליות־השדרה סיבכה אותו במחלוקת עם 
גיתה (ע״ע) בדבר זכות הבכורה על תגלית מדומה זו. 
מחיבוריו המרובים של א׳ יש לציין:-• 131111 < ■ 11110110161 ־ 11 ) £6 
1116 ק 1111050 נן ( 1808/11 ); 0501110111:6 ^ 311111 '\ ־ 101 .) 1111011 ־ 1x111 
( 3 כרכים, 1813/27 )* 65011101116 ^־ 131-111 < 6 ג 1611 ח 11£6 \) 

( 14 כרכים, 1833/42 ). 

■ 11 ) ¥ 0/111 הס ! . 11 . 0 £ ,־ 161 ]) 011 . 0 ; 1880 ,. 0 £ ,־ £01061 £ 
. 1884 ,€' 11 / , ) 11 ^ 111 ! 1 ^ 1€ < 11 ! 1 7 .11 11101101101 ' 1111 ! ! 111 

י. ל. 


אזקסן וניק 1 לט ( 1100161:16 < ! 0 035510 ״^•), שם של סיפור 
צרפתי מן המאה הי״ג, שנכתב ע״י מחבר עלום־שם. 

נושאו: בן־רוזנים צעיר, שנתאהב בסאראצנית שבויה,, והוא 
מזכיר בחינו וברוב ההרפתקאות המסופרות בו את הסיפורים 
היווניים המאוחרים. בכה״י היחיד, שנשתמר מסיפור זה 
(מם׳ 2,168 שבספריה הלאומית בפאריס), הוא נקרא 
16 נ 16£31 תס 0 , כלומר: מעשיה בפרוזה מתובלת בקטעי־שיר 
נועדים לזמרה (בכר,"י נשתמרו גם תווי־הזמרה). המעשיר, 
זכתה להצלחה מרובה ביה״ב וניתרגמה ללשונות אחדות. 

£815 311 ז ¥ 11£5 ן 1$$1€ > €1 165 > 11011 €€. €011 ,. 1 ^ 1 61 . 4 , 11£$ ן> £0 . 1 \ 

. 41 .לן , 1925 , 1 %€ >- 1 ז €^ 110 ז 111 > 

א 1 קפ(ה ( 1 ק 103 ס,השם המדעי: 01111510111 ( 13 קג 0 !ס), חיה 
שוכנת ביערות־העד של אפריקה המרכזית (קונגו). 

נתגלתה ע״י אירופים ב 1901 והובאה ראשונה לאירופה 
ב 1919 . קרובה לג׳יראפה (ע״ע) ודומה לה, אך נבדלת 
ממנה בכמה פרטים: הא׳ קטנה מן הג׳יראפה (גובהה 
עד 1 % מ׳), צווארה ורגליה קצרים יותר, אוזניה גדולות 
ורחבות; צבעה חום־כהה ועל אחוריה וירכיה פסים שחורים 
ולבנים. 



אוקפיה ( 1 מ 0 ז 5 וזו 01 ן ג!קג 010 ) 


א 1 קר, יפה — ז 36 [ 310 •^ שקק^ז — ( 1866 — 1930 ), משורר 
דאני. בן למשפחת־איכרים עניה• בילדותו היה 
רועה. לאחר עמל מרובה, כשהיה בן 18 ׳ עלה בידו להגיע 
לקופנהאגן. הושפע מרעיונותיו של גיאורג בראנדם ומן 
התנועה הסוציאליסטית. נשא נאומים לפני המוני־העם, יסד 
חוגי קריאה וויכוח בין בני־האיכרים, הוציא לאור עיתון 
והיה זמן־מה חבוש בבית-הכלא. אח״כ הורה בבי״ס עממי 
וערך (דוגמת ביירנסון ואיבסן) מסעות־הרצאות. בן 28 
נתקבל לאוניברסיטה, אך פרש מלימודיו כדי להתמכר 
לעבודה סוציאליסטית־תעמלנית, משנתפרסם כמשורר ( 1900 ) 
רכש לו במולדתו אחוזה, שבה ישב עד יום־מותו. 





163 


איקד, יפה — אוקראינה 


164 



סבר הר:ייי 8 ר 1 ם 8 רוי 


בשירתו מתוארים חייהם של האיכרים הזעירים, מלחמתם 
על לחם־חוקם׳ צרותיהם המרובות ומנת־שמחתם הזעומה. 
ברומאן ״בן האיכר״ (ת 36 5 ת 16 ) 1 ז 80 , 1899 ) גולל את 
פרשת־חייו. ע״י המחזה שלו "החיים בהיינסגורד" (ז 6 ׳\ג 8 
1 >ז 5£33 מ 1368 1907 ) העלה על הבימה חיי-איכרים 

מתוארים מתוך יחס של חיבה, שיריו הליריים (נאספו בקובץ 
1 ( 6 ? ״כר נרחב״, 1905 ), שהמוטיווים שלהם שאובים 
עפ״ר מתוך מביבת־מולדתו — כרי־המרעה של יוטלאנד —׳ 
הם מן השירים המושרים והנקראים ביותר בדאניה. 

. 1913 ???ז/ ,ח 156 ג 01 מגא . 11 . 11 

אורןךאיגה (פמאגקז!׳{ ,.ק. 0.0 .׳<), רפובליקה סוציאליסטית 
סובייטית ברוסיה האירופית והמדינה השניה במעלה 
בברית־המועצות. קודם מלחמת־העולם השניה כללה שטח 
של 451,767 קמ״ר. עם סיפוחם של גאליציה המזרחית 
ושטחים אחרים של דרום־מזרח פולניה לשעבר, וכן של חלק 
מבסאראביה, צפון בוקובינה ורוסיה הקארפאטית בתקיפת 
מלחמת־העולם השניה ולאחריה גדלה א׳ עד 576,000 קמ״ר. 
א׳ נמצאת בחלק הדרומי־מערבי של המישור רחב־הידיים של 
אירופה המזרחית והיא כוללת את האיזורים הטבעיים הללו: 

א) האיזור של עמק־הדנייפר, שהוא עיקרם של 
חבלי־א' (נהר־דנייפר, שנקרא באוקראינית דנייפרו, יקר 
לאוקראינים כדוגמת "אמא וולגה" לרוסים). הנוף של איזור 
זה טבוע במיוחד בחותם הניגוד שבין הגדה הימנית (המער¬ 
בית) ה״הררית" של הדנייפר וגדתו השמאלית (המזרחית) 
ה״שטוחה״. הגדה ה״הררית״׳ הגבוהה מן ה״שטוחה״ ב 150 
מ , , מבותרת ע״י ערוצים צדדיים. הגדה השטוחה מתרוממת 
במדרגות רחבות לעבר פרשת־המים הראשית של הרמה 
הרוסית המרכזית. בצפון־המערב משתפע עמק הדנייפר לאיטן 
לאיזור פוליסיה. פולייסיה האוקראינית, שנמצאת בדרומה 
של פולייסיה הביילורוסית, היא ארץ מישור בעלת ביצות 
נרחבות, וחלק לה גם בביצות הפריפט. יערות גדולים מכסים 
את רוב שטחה, וקרקעותיה היבשות הן ברובן אדמות־חול 
או אדמות חשופות אחרות. כלפי דרום הולך הדנייפר הלוך 
וצר, ומדנייפרופטרובסק ואילך פורץ לו הדנייפר דרך בסלעים 
הקשים, שהם חבויים תחת רגבי האדמה. סלעים אלה הם שח- 
מים וצפחות קריסטאליניות, והם יסודות שלהרים,שנשתחקו 
כמעט כליל ופניהם נתכסו רבדים של חומרי־משקע מתקופות 
גיאולוגיות חדישות. באיזור זה של סלעים תת־קרקעיים 
עובר הדנייפר באפיק צר והוא יוצר כאן מערבולות (זאטורי) 
ואשדות־מים (פורויגי),שמילאו לפנים תפקיד חשוב בתולדות 


הקוזאקים (עיין להלן), ובזמננו— בבניין הסכר לאגירתם 
של מי־הדנייפר במסגרת תכניות־החומש הראשונות. מתוך 
שימוש בסכר זה הוקמו תחנות־חשמל, שקודם הריסתן 
במלחמת־העולם השניה היו הגדולות ביותר באירופה. 

ב) טבלת ה דו נ י ץ. טבלה זו היא המשכו המזרחי 
של איזור־הדנייפר. היא בנויה ביסודה שכבות מקומטות 
מאד מתקופת־הקארבון, שהן מכילות בכמה מקומות רובדי־ 
פחם עבים• הפחם המופק מהם ביחד עם עפרות־הברזל 
המצויות בקרבתו (בקריבוי־רוג), גורם לכך שאיזור זה 
(הנקרא גם דונבאס, קיצור מדוניצקי באסיין) הוא אחד 
מחבלי־המכרות העשירים ביותר בברית־המועצות, ועד אחר 
מלחמת־העולם הראשונה היה זה איזור־המכרות היחידי 
בתחומי־המדינה, שהיה מפותח בקנה־מידה רחב. 

ג) הטבלה הפודולית. שמתחלת מעבר לבוג האוק¬ 
ראיני ומשתרעת עד סביבות־לבוב בגאליציה המזרחית. 
גבולה הדרומי־מערבי הוא עמק הדנייסטר. חלוקתה העיקרית 
וגיוון־פניה נקבעים ע״י הילוכי הנהרות׳ שהם כמעט מקבי¬ 
לים זה לזה: גנילה־ליפה, סטריפה, סרט זברוץ׳. גם נהרות 
אלה ויובליהם מבותרים ביתור עמוק ויוצרים במקומות 
אחדים מעין גיאיות, שנקראות באוקראינית "יארי". אלה הם 
קווי־הגיוון הטבעיים העיקריים של הנוף השטוח וחחדגוני 
במקצת. 

ד) ו ר ל י נ י ה משתרעת מצפון לאיזורים הנזכרים. זהו 
נוף גלי׳ שבו מצויות אף גבעות׳ שמתנשאות לעתים עד 
300 מ , . חבל-גבעות הנקרא "הגב האברטני" מתנשא על יד 
קאמנייץ עד לגובה של 400 מ , ומעלה, והוא הבליטה הרמה 
ביותר בכל המישור של אירופה המזרחית. 

ה) איזור־הבסקידים. במלחמת־העולם השניה סופח 
לא/ ביחד עם חלקה המערבי של הטבלה הפודולית (גאלי־ 
ציה המזרחית), גם האגף המזרחי של הבסקידים המזרחיים 
(מלפנים קארפאטורוס, בוקובינה והקארפאטים של גאליציה 
המזרחית). חבל זה׳ שרובו נכלל בתוך האמור האדמיני- 
סטראטיווי "זאקארפאטסקאיה אוקראינה", בנוי בעיקרו 
רוכסי־הרים, שגובהם הממוצע אינו עולה על 400 1 — 1,800 
מ׳. זהו נוף של כיפות מעוגלות׳ שמורדותיהן מכוסות יער 
עד לגובה של 1,600 מ׳ בערך. מעבר לגבול זה מתחיל איזור 
״הפולונינות״ — שטחים מכוסים עשבים, שמשמשים בדומה 
ל״אלם" שבאלפים מרעה־צאן לתושבי ההי־ים, ההוצולים. 
כלפי דרום־מזרח׳ גליל מקורותיהם של נהרות הטיסה (הלבן 
והשחור), הפרוט והצרמוש, הולך ורב גובה־ההרים ימגיע 
בהוברלה ל 2,058 מ׳. 





165 


אוקראינה 


166 



בפר אוקראיני 


האקלים של א׳ מושפע 
ממקומה בשולי המישור 
האירופי־הסיבידי מצד אחד 
ומקירבתה לים השחור מצד 
שני (הים השחור משפיע 
בעיקר על האקלים של 
אחוריה הדרומיים). יש 
סבורים, שא׳ היא איזור 
אקלימי בפני עצמו הראוי 
למיון מיוחד: אקלים פונטי. 
הטמפראטורות בחורף הן 
נמוכות מאד. בקיוב נרש¬ 
מות תדיר טמפראטורות 
מינימום של ס 30 ־. עונת־ 
הקיפאון נמשכת בממוצע 
כשלושה חודשים. הקיץ, 
לעומת זה, הוא חם למדי, 
והטמפראטורה הממוצעת 
ביולי היא ״ 23 —״ 20 , כלו¬ 
מר, היא גבוהה מזו של אי¬ 
רופה המערבית והמרכזית. בדרד־כלל דלה א׳ במשקעי-אויר. 
כמותם הממוצעת בחבלים התיכונים היא 400 — 500 מ״מ. 
כמות זו עולה בחבלים הצפוניים והמערביים, בעיקר בפוליי־ 
סיה, והיא יורדת בהתמדה במידה שמתקרבים לחופי הים 
השחור וים־אזוב, עד שהיא מגעת ל 300 מ״מ. ברובם של 
חבלי א׳ יורדים הגשמים בתחילת־הקיץ. שני שלישים מן 
הכמות השנתית יורדים במאי, יוני ויולי. השלג בחודשי- 
החורף אינו מרובה בחבלים הדרומיים ואינו מכסה את פני- 
הארץ בשכבה עבה. 

הצומח ו ה ח י של א׳ הם כאותם של אירופה המזרחית 
בכללה. בתקופה הקדומה היה שטחה של א׳ מכוסה ברובו 
יערות של עצי־מחט (בצפון ובמערב) ואלונים (בדרום ); רק 
השטח הגובל בים־השחור היה, כנראה, ערבה בעיקרו. 
במרוצת־הזמנים נעקרו היערות והושמד רובה של הצמחיה 
הטבעית, תחילה ע״י הטאטארים שביערו את היערות באש 
לשם הכשרת שטחי־מרעה לעדריהם, ואח״ב ע״י ההתיישבות 
של הקוזאקים במאה הט״ז. עם היערות הושמדו אף סום־הבר, 
שור־הבר ומיני הצבאים והאיילות, שהיו מצויים לרוב על 
אדמת א׳ העתיקה. ההתיישבות החקלאית האינטנסיווית 
החדשה במאה הי״ט הוסיפה לברא בצמחיה הטבעית, ולסוף 
הפד רוב־רובה של א׳ לערבת־ניר. ערבת־העשבים (סטם) 
נשתמרה פה ושם במצבה הטבעי רק בדרום דל־הגשמים, 
יערות־עד נשתמרו רק באיזור־הביצות של פולייסיה, בהרי־ 
הקארפאטים, באיזורים אחדים של ווליניה וגאליציה המזר¬ 
חית. בשאר חלקי־הארץ מצויים אך יערות־שדרה על-יד 
אפיקי־הנהרות. בסך־הכל תופסים היערות בא׳ פחות מחמי¬ 
שית משטח־הארץ. בערבה נתרבו במידה עצומה הנברנים, 
עכברי־השדה ומארמיטות. הדגה בנהרות, ובפרט החידקן 
(ע״ע) המהולל, פחתה הרבה מחמת דיוג בלתי־מתוכנן. 

הקרקעות של חבל־היערות הצפוני הן אדמות פודסול 
דלות־רקבובית (אדמות אפורות ואדמות־חול חיוורות). 
הקרקע האפיינית של הערבה היא זו של לס עבה. צבעה 
שחור־כהה מחמת התערובת העשירה של חומר רקבובי 
(הומוס), שנמצאת בתוכה, והיא ידועה לשבח כסוג מובחר 


של קרקעות — בשם צ׳ורנהיום ("אדמה שחורה"). פוריותה 
היא יוצאת מן הכלל. יותר שמתקדמים לצד דרום יותר 
מבהיר צבע הקרקע עד שהוא נעשה חום (חום־ערמוני) ואף 
צהוב. "צ׳ורנוזיום" זה הוא שעושה את א' לאחת מן הארצות 
הפוריות ביותר לא רק בברית־המועצות (שבה היא אוסם־ 
הבר העיקרי), אלא אף בעולם כולו. 

י. ש. 

ה א ו כ ל ו ם י ה. לפי הספירה משנת 1939 ישבו בא׳ 
30,960,200 נפש, וצפיפות האוכלוסים שלה ( 69.5 נפש 
לקמ״ר) היתה הגדולה שבכל הרפובליקות הסובייטיות. 
80% מאוכלוסיית א׳ היו(ב 1933 ) אוקראינים, 9.2% רוסים, 
5.4% יהודים, והשאר — בני לאומים אחרים. בתקופת מלחמת 
העולם 11 באו שינויים ניכרים בשיעור גודלה — ואף 
בהרכבה — של האוכלוסיה בא׳. בטריטוריות שסופחו לא׳ 
משעת התפרצותה של מלחמת העולם 11 עד התפרצותה 
של מלחמת גרמניה־רוסיה ישבו קודם מלחמת העולם 11 
כ 4 ) 10 מיליון נפש, — רובם המכריע אוקראינים ומיעוטם 
פולנים (כ% מיליון) ויהודים (כמיליון), באופן שבמחצה 
הראשונה של 1941 מנתה אוכלוסיית א׳ כ 42 מיליון נפש 
לערך. בשנות המלחמה הבאות נתמעטה אוכלוסיה זו בכמה 
מיליונים: למעלה מ 2.5 מיליון נפש (חלק גדול מהם יהודים) 
הושמדו ע״י הנאצים וכ 3 מיליון נלקחו לעבודת־פרד 
במחנות־שבויים בגרמניה. לאחר מלחמת העולם וו בוצעו 
חילופי־אוכלוסים בין א׳ ופולניה, שהכניסו שינויים נוספים 
בהרכב האוכלוסיה. — הרוסים והאוקראינים שבא׳ המזרחית 
השתייכו (קודם המהפכה) לכנסיה הפראבוסלאווית ואילו 
תושבי א׳ המערבית (לפנים גאליציה) — להוציא את היהו¬ 
דים והפולנים הקאתולים — נשתייכו לכנסיה האוניאטית 
(הקאתולית־היוונית). 

חלקיה המא כלסים ביותר של א׳ הם! האיזור המרכזי 
של ערבת־היער, ביחוד על הגדה הימנית (המערבית) של 
הדנייפר, והדונבאס, שבו גבוה האחוז של האוכלוסיה העירו¬ 
נית. האינדוסטריאליזאציה המוגברת של א׳ שינתה במידה 






אוקראינה, מפה אדמיניסטראטיויית 





169 


אוקראינה 


170 



אוקראינים בתלבושתם הלאומית 


ידועה את פני היישוב, אחוז האוכלוסיה העירונית עלה 

מ 19% ב 1926 ל 36% ב 1939 ( 11,195,000 מתוך 30,960,200 
נפש). 

מבחינה אדמיניסטראטיווית מורכבת א׳ (בראשית 1947 ) 

מ 25 חבלים ומחוזות ו! 0603071 3 וז 3 ק>!) י 750 איזורים כפ¬ 
ריים ( 1,1 !זס 30 ק ס״זוסלס&ס), 258 ערים ו 451 ישובים מטיפוס 
עירוני. 1939 היו בא׳ 34 ערים בעלות אוכלוסיה של למעלה 
מ 50,000 נפש, מהן 16 ערים, שהאוכלוסיה שלהן היא למעלה 
מ 100,000 נפש. הגדולות בערי אוקראינה (לפי ספירת 1939 ): 
בירת הרפובליקה קיוב ( 846,300 ),חארקוב ( 833,400 ),אודסה 
( 604,200 ), דנייפרופטרובסק ( 500,700 ), סטאלינו( 462,400 ), 
לבוב ( 317,000 ב 1931 ), זאפורוז׳יה ( 289,200 ), מאקייווקה 
( 240,100 ), מאריופול ( 222,400 ), וורושילובגראד ( 213,000 ). 

ש. ב. 

הכלכלה. א. החקלאות. התנאים הטבעיים של א׳ — 
אדמתה המשובחת ואקלימה הנוח־ביחם — הכשירו אותה 
להיות אחת מן הארצות הפוריות ביותר בברית־המועצות. 
תבליטה של הארץ, שבחלקה הגדול היא מישור (שבו קל 
להשתמש במכונות חקלאיות משוכללות), מסייע אף הוא 
לאינטנסיפיקאציה של החקלאות. מפני כן נשארה א׳ בעיק¬ 
רה — למרות האינדוסטריאליזאציה המוגברת וגידולה הניכר 
של האוכלוסיה העירונית ב 20 השנים האחרונות — ארץ 
חקלאית: % מאוכלוסייתה ( 64% ב 1939 ) היא כפרית ו% 
מאדמתה ( 27 מיליון הקטאר) מעובדים. בתקופת השלטון 
הסובייטי נשתנה בא׳ המבנה האירגוני של המשק החקלאי 
וכן בא שינוי בהרכב גידוליו. ב 1940 הקיפה הקולקטיוויזא- 
ציה 99.8% מכל שטחי המזרע. בשנה זו היו בא׳ 872 משקי- 
מדינה (״סובחוזים״), 27,400 משקים שיתופיים ("קולחוזים") 


ו 1,225 תחנות למכונות חקלאיות ולטראקטורים. ב 1941 
נוספו עליהם: 3,000 קולחחים בא׳ המערבית, ו 571 קול¬ 
חוזים במחוזות איזמאיל וצ׳רנוביץ, שאיחדו בתוכם 34,000 
משקים חקלאיים פרטיים. 

למרות צימצומם של שטחי התבואה מ 90.5% ב 1913 
ל 66.4% ב 1940 , מוסיפה א׳ להיות אוסם־הבר העיקרי — 
וארץ־היצוא העיקרית של תבואה— בברית־המועצות. ב 1937 
הגיע היבול של התבואה ל 11.4 מיליון טונות. מלבד 


שטח המזרע של א׳ והרכב גידוליו 


1940 

1928 

1913 

הגידולים לקבוצותיהם 

25.3 

24.3 

22.9 

כל שטח המזרע (במיליוני הקטאריס) 




החלק כשטח זה(ב %), שתופסים 

1 



הגידולים השונים: 

66.4 

78.9 

90.5 

דגנים . 

9.6 

8.9 

3.5 

מטעים. 

2.6 

3.0 

0.9 

ירקות . . 

5.6 

5.4 

2.7 

תפוחי־אדמה. 

15.6 

2.7 

2.2 

חצירים . 

0.2 

1.1 

0.2 

אחרים. 


חיטה וכוסמת מגדלת א׳ סלק־סוכר, חמניות, פשתן, כותנה, 
טאבאק, ירקות ופירות. תחום ערבת־היער של א׳ הוא האיזור 
הגדול ביותר בעולם לגידול סלק־סוכר; החמניות גדלות 
בעיקר באיזור־הערבה הדרומי, ובדרום הקיצוני פותחו מאז 
1930 מטעי־כותנה, שתפסו ב 1940 שטח בן 236.000 הקטאר. 
גני־הירק בא' תופסים מקום חשוב במשק החקלאי של ברית- 
המועצות. גון מיוחד משווים לנוף הכפר האוקראיני (ואף 
לזה של הרבה מעריה) הגנים של עצי־פרי, ששטחם הגיע 
ב 1940 ל 500,000 הקטאר. ביהוד ידועים־לשם גני חרסון 
ומליטופול. — גידול צאן ובקר לתוצרת־חלב ולבשר ממלא 
תפקיד ניכר במשק החקלאי של א׳, וגיוון המשק, והרחבתם 
הניכרת של שטחי החצירים, סייעו לפיתוחו של ענף זה. 
ב 1940 היו בא׳: 7,741,400 ראש בקר, 4,748,800 ראש צאן, 
7,335,700 חזירים, ו 3,256,900 סוסים. 

ב. א ו צ ר ו ת ה א ד מ ה. אוצרות האדמה של א׳ תופסים 
מקום חשוב לא רק בכלכלה של א׳, אלא אף בזו של ברית־ 
המועצות כולה. בדרומה של א׳ מרוכזים מכרות הפחם 
והברזל החשובים ביותר של רוסיה. אוצרות־הפחם שבאגן 
הדוניץ הגדול (מסטאלינו עד רוסטוב) הם מן הגדולים 
שבאירופה. בפוטנציאל הגיאולוגי שלהם נופלים אמנם האוצ¬ 
רות הללו מאלה שבחלקיה האסייתיים של ברית־המועצות, 
אך לפי מלאי הפחם הניתן להפקה הם ראשונים במעלה. 
מ 1913 עד 1940 גדלה תפוקת הפחם פי 3.7 . התפוקה של 
עפרות־הברזל בקריבוי-מג הגיעה (ב 1940 ) ל 60% מכלל 
התפוקה של ברית־המועצות. מכרות המאנגאן בניקופול 
הם — לפי עושר-מקורותיהם — מן החשובים שבעולם. בא׳ 
המערבית (גאליציה המזרחית לשעבר), בסביבות דרוהוביץ" 
בוריסלאב, מצוי נפט שתפוקתו הגיעה (ב 1938 ) ל 370,000 
טון. בצפונה של א׳ ובצפון־מערבה משמש כחומר־דלק 
הכבול, שתפוקתו הניעה (ב 1940 ) ל 3,100,000 טון. בסביבות 
ארטמובסק־סלאוויאנסק מצוי בכמויות גדולות מלודבישול, 
שהוא מנוצל למטרות תעשייניות. כן מצויים בא׳ במידה 








171 


אוקראינה 


172 



אוקראינה, מסת אוצרות האדמה 


צנדיכו.: י פזטזי 


מרובה מיני חמר וחול, שמשמשים לתעשיות של חומרי- 
בניין ומוצרי קראמיקה (לבנים, זכוכית, כלי־חרסינה). 


ההתפתחות בהפקת אוצרות האדמה מ 1913 עד 1940 


1940 

1932 

1913 

(באלפי טונות) 

83,728 

39,200 

22,760 

סחם . . . . . 

18,900 

7,925.5 

6,388 

עפרות־ברזל . . . 

*956.9 

443.3 

275.9 

עפרות־מאנגאן . . . 

9.183.1 

3,910.8 

2.882.5 

ברזל־יציקה . . . 

8,621.7 

3,127.7 


פלדה. 




* בשנת 1937 


התעשיה. עושרם של אוצרות הקרקע מצד אחד והשפע 
בחומרי־הגלם החקלאיים מצד שני סייעו לפיתוחם של 
שני ענפי־תעשיה עיקריים בא׳: התעשיה המטאלורגית 
ותעשיית המזונות (בזמן האחרון נתפתחה גם תעשיה קלה 
בענפי ההלבשה וההנעלה, טכסטיל וטריקוטאז׳). גורמים 
אחרים רבי־ערך לפיתוח התעשיה הם: הקירבה הגיאוגרא- 
פית בין מקורות הפחם, הברזל והמאנגאן ותנאי התחבורה 
הנוחים: רשת ענפה של מסילות־ברזל, שמקשרת את א׳ עם 
כל חלקי רוסיה. לזה יש להוסיף את הפקתה של אנרגיה 
חשמלית מן הדנייפר ע״י תחנת־הכוח של "דנייפרוסטרוי" 
או "דנייפח׳גאס" (סנחסקזזפסג ר״ת של "התחנה ההידרו־ 
אלקטרית של הדנייפר"), שנהרסה על-ידי הנאצים והוקמה 
מחדש. כוחן של תחנות החשמל עלה מ 464 אלף קילובאט 
ב 1928 ל 2.5 מיליון קילובאט ב 1940 ותפוקת החשמל עלתה 
מ 1,244 מיליון קו״ש ל 11,938 מיליון קו״ש. ערך התוצרת בענף 
של בניית־המכונות עלה מ 239 מיללו רובל ב 1913 ל 8,134 
מיללן רובל ב 1940 (במחירי 1926/27 ). ענף זה ייצר: את כל 
המכונות לציודם של המכרות למיניהם (דונבאם, חארקוב, 
דנייפרופטרובסק ובמקומות אחרים), קטרים (לרושילוב* 
גראד), ספינות (ניקולאיב, קלב ועוד), קרונות, מכונות 
חקלאיות, וביחוד טראקטורים (חארקוב), מכונות־כוח (האר- 
קוב׳ קלב ועוד). התעשיה הכימית מבוססת ביהוד על ניצולם 
של מוצרי הזיקוק היבש של הפחם וחומרי־גלם כימיים 
אחרים בדונבאס התחילו משתמשים בגאז־הפחמים לייצור 


אמוניה סינתטית ודשנים חנקניים, וכן נתפתחה תעשיית 
צבעי-אנילין. חומר־גלם חשוב הוא מלח־הבישול של איזור 
ארטמובסק־סלאוויאנסק באגן־הדונייץ, המשמש לתעשיית 
הסודה. שני לו במעלה כחומר־גלם תעשייני הם המינראלים 
הזרחניים המשמשים יסוד לתעשיית הפוספאטים. התפתחה 
אף התעשיה הפארמאצווטית (קלב, חארקוב, אודסה, ועוד). 

לתעשיה של א׳ נגרמו נזקים כבדים במלחמת רוסיה- 
גרמניה. מתחילה נפגעה משיטת "האדמה החרוכה", שבה 
נהגו הרוסים, אך בעיקר סבלה מיד הפולשים הנאצים. 
הגרמנים בנסיגתם החליטו להפוך את א׳ לערבה שוממה. 
נהרסו תחנות־הכוח, בתי־החרושת הגדולים והוצפו המכרות. 
נזקים עצומים נגרמו גם לחקלאות. 50% משטח־המגורים 
בערי א׳ שלפני המלחמה נהרסו. לפי תכנית החומש 1946/50 
צריכה התעשיה של א׳ להגיע לרמת־הייצור שמלפני המל¬ 
חמה ואף לעבור עליה. 

בתעשיית המזון תופס מקום בראש הסוכר. באיזור הערבה 
הדרומי — בולטות טחינת־הקמח, תוצרת החלב והשימורים. 
על חופי הים השחור וים אזוב — תעשיית שימורי הדגים. בא׳ 
המערבית תעשיית המזון היא עדיין תעשיית היסוד. 

ד. התחבורה. מסילת־הברזל תופסת את המקום הרא¬ 
שון בדרכי התחבורה של א׳ ז ב 1940 העבירו קרונות־המשא 
95% מכל מטעני ההובלה. בצפיפות של רשת מסילות־הברזל 
א׳ היא מן הראשונות בברית־המועצות כולה, בעוד שאגן 
הדונייץ שבא׳ תופס את המקום הראשון. 

אורומסילות־הברזל 

1913 . 10,800 אלף ק״מ 

1940 . 14,770 " " 

ביחד עם אוקראינה המערבית 19,660 אלף ק״מ 

מסילות־הברזל של א׳ ממלאות תפקיד חשוב במערכת 
התחבורה הכל־רוסית. קטן מזה הוא ערכם של נתיבי־המים. 
חשיבותה של דרך המים העיקרית, הדנייפר, עלתה עם 
הקמתם של הסכרים ותחנת־הכוח באיזור הפורוגים, שעד אז 
שימשו מכשול לספנות. הדנייפר, החוצה את א׳ מצפון 
לדרום, נוח לשיט לכל אורכו בתחומי א׳ ( 1,177 ק״מ). ערך 
כלכלי חשוב נודע להשטת עצים מן הצפון המיוער אל הדרום 













173 


אוקראינה 


174 


העלבתי, וכן להובלת חומרי בניין, פחם, מתכות, חיטה, 
וכיו״ב, גמליה העיקריים של א׳ — אודסה, חרסון וניקולאייב 
בים השחור ומאריופול בים אזוב — נודעו בתחבורה הימית 
של רוסיה ביצוא חיטה, עצים, סוכר, עפרות ברזל ומאנגאן, 
ועוד. בסוף המאה הי״ש כבר תפסה אודסה את המקום השני 
(אחר פטרבורג) בהקף הטעינה והפריקה, שנעשו בנמלה. 
ב 1941 היה אורך הכבישים לתחבורה מוטורית 7 13 אלף 
ק״מ, וביחד עם א׳ המערבית — 28.9 אלף ק״מ. בסוף 1940 
שירתו את החקלאית בלבד 50,000 מכוניות־משא ומרובה 
מזה היה מספר המכוניות בשירות התעשיח והתחבורה, 

ש. כ. 

היסטוריה. בימי־קדם ובימי־הביניים המוקדמים 
שימשה א׳ גם ארץ־מעבר גם שטח התיישבות להרבה עמים 
ושבטים ממוצא שונה: איראניים (סקיתים, סארמאטים, 
אלאנים, אסים), יוונים (בקרבת החוף), טוטונים (באסטאר־ 
נים, גותים), תורכים ומלנגולים (הונים, אווארים, כוזרים, 
פצ׳ניגים, קיפצ׳אקים, תורכים) וסלאווים. מ 882 עד 1240 
היתה קיוב בירת המדינה הרוסית, שכללה אז את כל הצפון 
המיוער של א׳ ומקצתה של הערבה שלדרומו, ביחד עם 
הארצות הגובלות את א׳ מצפון ("רוסיה הגדולה" ו״רוסיה 
הלבנה״ שלאחר מכן). מ 1240 עד 1360 היה רובה של א׳ 
תחת שלטונם של הטאטארים. ב 1320 נכבשו קיוב והמחוזות 
הסמוכים לה בידי הנסיך הליטאי אולגדד, ואילו גאליציה, 
אותו חבל מערבי של המדינה הרוסית, שניצל מן הכיבוש 
הטאטארי, נתמזגה (מ 1340 ואילך) יותר ויותר עם פולניה. 
ויט 1 בט, נסיך ליטה ( 1386 — 1430 ), הרחיב את גבולה של 
ליטה לצד דרום עד הים השחור, אך התקפות הטאטארים 
של קרים מ 1482 ואילך חזרו והזיזו גבול זה לצד צפון. 
קיוב והמחוזות ממערב לה הפכו להיות לא׳ — ל״ארץ- 
הספר" ברוסית). 

עד המאה הי״ט שימשה המלה א׳ רק בהוראה זו, ואילו 
הארץ׳ שבה דיברו בלשון׳ שהיא ידועה כיום בשם "אוק¬ 
ראינית" (בלשון זו כבר דיברו בא׳ ובגאליציה במאה ה 15 
ועוד קודם־לכן)׳ נקראה בשם הישן "רום", ותושביה נקראו 
דוסינים, רוסנאקים או רותנים (צורה לאטינית). תושבים 
אלה היו עם נבדל מן הרוסים "הגדולים" ו״הלבנים", שהד¬ 
עות על מוצאו שונות הן. לפי הדעה הרווחת כיום בברית־ 
המועצות התפצל העם הרוסי אחרי הכיבוש הטאשארי 
לשלושה עמים אחים. הלאומנים האוקראינים (האסכולה של 
הרושבסקי) סבורים׳ שהבדלים בין שלושת העמים היו 
קיימים אף קודם־לכן ושבימי רוסיה הקיובית היה היחס בין 
א׳ ובין האיזורים האחרים של רוסיה כאותו שבין מטרופ(לין 
ובין מושבות. הלאומנים "הרוסים הגדולים" (האסכולה של 
פוגו׳דין) סבורים, שאוכלוסי קיוב והמחוזות הקרובים הש¬ 
תייכו אז לעמם שלהם, אולם היגרו מאיזור זה לאחר 
שנכבש ע״י הטאטארים, והמתיישבים, שבאו אחר־כך ממערב 
(גאליציה), הם אבותיו של העם האוקראיני. קרובה לדעה זן׳ 
היא דעתם של כמה חוקרים פולניים, שלפיה נוצר הגרעין 
הגאליצאי של העם האוקראיני במאה הי״ג מתוך התערבות 
מהגרים מפולניה ברוסים המקומיים. ואילו המקורות מעידים, 
שבתקופת־שלטונם של הטאטארים הלכה ההגירה ממזרח 
למערב, ולא להפך. יש דעה, שמייחסת לעמי־הערבה התור¬ 
כיים, שנטמעו בתוך הסלאווים, תפקיד חשוב בהתהוותו של 
העם האוקראיני. 


פולניה, שמ 1385 ואילך היתה קשורה בליטה ע״י ברית 
מדינית מתמדת, סיפחה ב 1569 את א׳, מתוך כוונה לחזי 
ע״י כך ברית זו. "שדה־הפרא", הערבה השוממה׳ שגבלה 
בא׳ מדרום וממזרח, נסוג מעט־מעש באותו זמן ושטחיו 
נהפכו בהדרגה לאחוזות־אצילים חקלאיות. בגבול־הערבה 
נתפתחה אוכלוסיה של קוזקים (ע״ע), בעיקר מתוך האיכ¬ 
רים, שברחו מן האחוזות כדי לחיות חיי־דרור. נאמנותם 
למדינה הפולנית היתה מפוקפקת: מפקדם דמיטרי וישניו־ 
בצקי (הרפתקן מבית־נסיכים ליטאי, שנתבולל בסביבה 
האוקראינית) התקשר עוד ב 1553 עם תורכיה ועם מוסקווה 
נגד השלטון הפולני. כדי לייצב את נאמנותם של הקוזאקים 
עשתה אותם פולניה ב 1570 צבא רשמי, שנהנה ממשכורת 
ממשלתית. עמדת־החלוץ שלו (סיץ׳) היתה על אי סמוך 
למפלי־המים של הדנייפר האמצעי, ואלה ששכנו "מעבר- 
למפלים" (זאפורוז׳צי) היו החלק החפשי ביותר והשואף- 
קרבות ביותר בין הקוזאקים. המפקד של צבא הקוזאקים 
נקרא בדרך בלתי־רשמית הטמאן, דוגמת המצביאים הרא¬ 
שיים של פולניה וליטה. נוסף על המאבק נגד הטאטארים 
בערבה עסק צבא זוז גם בפשיטות ימיות נגד תורכיה 
(הצטיין בהן ההטמאן זאהאידאצ׳ני, שמת ב 1622 ), בלא 
להתחשב הרבה בחוזי השלום שבין מדינה זו ובין פולניה 
(ב 1625 נקטה פולניה בפעולות־עונשים נגד הקוזאקים). 

היחסים בין הקוזאקים ובין הרוב של תושבי־א׳, מצד 
אחד, ובין מלכות־פולניה, מצד שני, החריפו והלכו. פולניה 
ביקשה למנוע זרימת איכרים נוספים לצבא כדי שלא יתמעטו 
המיסים, בעוד שד,זרות בין האיכרים ובין בעלי־האחוזות 
היתד. גוברת והולכת בגלל ההתבוללות התרבותית והדתית 
של האחרונים בתוך הפולנים. תמיכת השלטון בכנסיה של 
האוניאטים נגד האורתודוכסים הוסיפה שמן למדורה. פטר 
מוהילה׳ מטרופוליט של קיוב ב 1632 — 1647 ׳ הלהיב את 
האורתודוכסים להגנת־דתם. פעם בפעם פרצו מרידות קטנות: 
של קוסינסקי ( 1593 ), נאליבאיקו ולובודה ( 1595 ), טריא- 
סילו ( 1630 ), סולימה ( 1635 ), פאבליוק, הוניה ואוסטרא־ 
ניצה ( 1637 — 1638 ). לסוף באה מרידתו הגדולה של בוגדאן 
חמלניצקי (ע״ע) ב 1648 , שהכריז על עצמו כעל הטמאן 
חפשי, הכניס לצבא הקוזאקים את כל האיכרים שרצו בכך 
וערך טבח בבלתי־אורתודוכסים (מספרם של היהודים 
שנשחטו עלה הרבה על זח של חללי הפולנים: גזירות ת״ח 
ות״ט׳ הנוראות ביותר בתולדות היהודים עד הטבח של 
מלחמות־העולם בזמננו). משראה חמלניצקי שאין בכוחו 
לכונן מדינה עצמאית, הכיר ב 1654 באדנותה של מוסקווה. 
א׳ נקבעה כחבל אוטונומי של קוזאקים׳ שמספרם הועמד 
על 60,000 (פי עשרה מב 1625 ). זהו "חבל־ההטמאנים" 
(הטמאנשצ׳ינה), שנתקיים עד 1764 . ההיסטוריה שלו היתד, 
סוערת מאד. עד מהרה התחילו הקוזאקים מתמרמרים על 
התערבותה של מ 1 םקווה בענייניהם. יורשו של חמלניצקי, 
ויגובסקי, הכיר באדנות פולניה על מנת שמעמדה של א׳ 
יהא דומה לזה של ליטה. ויגובסקי נדחה על־ידי מצדדי- 
מוסקווה, אבל עמדתה של מוסקווה בא׳ נתרופפה, והחוזה 
של 1667 חילק את א׳ בינה ובין פולניה באופן שהדנייפר 
שימש כקו־הגבול (פרט לקיוב, שנשארה בתחומה של 
רוסיה). קוזאקים הרבה בחרו להכיר באדנותה של תורכיה 
מתוך שאיפה למנוע חלוקה זו! ההטמאנים שלהם היו 
בריוחובצקי, דורושנקו, ולבסוף יורי חמלניצקי ( 1677 — 




חארקוב בתקוסח הכיבוש הנאצי 


1679 ), בנו של בוגדאן. לרגל דיכויה של תנועה זו פשט 
ההטמאן המזרחי סאמוילוביץ׳ ( 1672 — 1687 ) על מערב- 
הדנייפר, החריב את רוב הישובים שם והגלה את אוכלוסיהם 
מזרחה. ב 1700 ביטלה פולניה את צבא הקוזאקים, ובעלי- 
האחוזות שלה חזרו ליישב אדמות־שממה כרצונם. ואולם 
איכריהם המשועבדים היו בורחים מהם ומצטרפים לכנופיות 
של ההידמקים (ע״ע), שהיו עושות, דוגמת חמלניצקי׳ טבח 
ביהודים ובפולנים. 

ההתיישבות בשטחי־הערבה שבמזרח הצליחה יותר, 
ואולם הצלחה זו נתאפשרה ע״י הסכמה לפיקוח רוסי מוגבר. 
ההטמאן מאזפה מרד ברוסיה ב 1708 , בזמן שצבא שוודי חדר 
לא׳, אך הוכרח לברוח לאחר שהשוודים הוכו בפולטאווה 
( 1709 ). מאז הוחמר הפיקוח הרוסי עוד יותר וחבל-ההטמאן 
נקרא רשמית "רוסיה הקטנה". בימי איוואן 0 קור 1 פאדסקי 
( 1708 — 1722 ) התחילו נותנים שם אחוזות לאצילים מ״רוסיה 
הגדולה", ובשנת־מותו נתמנתה מועצה ("קולגיה") ממשל¬ 
תית לענייניו של חבל זה, שהגבילה מאד את סמכותם של 
ההטמאנים. הרבה ממפקדי הקוזאקים הפכו לבעלי־אחוזות, 
שהיו מיושבות ע״י איכרים משועבדים׳ ונתקרבו בתרבותם 
ובדרכי־חייהם לאצילים הרוסיים. תהליך זה היה מהיר ביחוד 
בא׳ של ה״סלובודות״ (מושבים חפשיים) — אדמות־ערבה 
ממזרח ל״חבל־ההטמאן", שהקוזאקים התיישבו בהן מימי 
חמלניצקי ואילך תחת פיקוח רוסי ישיר (מרכזן היתד, העיר 
חארקוב). ב 1729 — 1765 בוטל שם צבא־הקוזאקים בהדרגה! 
ב 1775 בא הקץ לסיץ׳, שאנשיה היגרו לחבלים רחוקים 
כדי לשמור על עמדודהקוזאקים (ע״ע ד(ן! קובן! קוזקים)! 
ב 1783 נתחסלו גדודי־ד,קוזאקים במה שנקרא קודם לכן 
"חבל־ההטמאן". 

דוקה לאחר שאיבדה א׳ את האוטונומיה שלה נתרחבו 
בה מאד השטחים המאוכלסים. הערבות על חופיו של הים 
השחור ("רוסיה החדשה"), שתורכיה ויתרה עליהן לטובת 
רוסיה לפי,החוזים של 1774 ו 1791 , נתחלקו בין בעלי- 
האחוזות, שהושיבו בהן איכרים מא׳ הישנה. כן הונח אז 
( 1798 ) יסוד לספרות החדשה של א׳ עם חיבורה של "אנאידה" 
ע״י א. קוטליארבסקי (עיין להלן). בתחילת המאה הי״ט 
התחילה מתגבשת הכרה לאומית אוקראינית, שהביאה לידי 
צמיחתה של תנועה לאומית־מדינית. ט. ■שבצ׳נקו (עיין 
להלן) יסד עם חבריו ב 1847 את האירגון הלאומי הראשון: 
"אגודת אחים על שם קירילוס ומתודיוס"(מנצרי-הסלאווים). 
סיסמתה — ברית של עמים סלאוויים חפשים, שהעם האוק¬ 
ראיני הוא אחד מהם — 'התאימה להלך רוחם של הסלאווים 


האוסטריים במהפכת 1848 . באותו זמן הוקם גם בגאליציה 
אירגון אוקראיני בשם "מועצה ("ראדה") עממית". בא׳ 
הרוסית היה השלטון הצאריסטי מדכא את התנועה הלאו¬ 
מית, הן בגלל האיסור הכללי, שחל על מפלגות מדיניות 
ברוסיה (עד 1905 ), הן מפני ששלטון זה רצה לראות בבני 
א׳ חלק מן העם הרוסי, שאינו צריך להתבדל. ב 1863 ו 1876 
הוצאו איסורים על ספרי לימוד ודת באוקראינית, ורק 
משנות ה 80 גרמה התפתחותו של התיאטרון בלשון זו 
לגידול כבודה של הלשון האוקראינית בערים, בגאליציה 
היו אפשרויות נוחות יותר של אירגון ותעמולה, ביחוד 
משעה שנתחדש הסייס המקומי ב 1861 . משם עברה התנועה 
לא׳ הקארפאטית ("קארפאטורוס", חבל הונגארי מאוכלס 
אוקראינים מן המאה הי״ד ואילך) ובוקובינה הצפונית (שגם 
בר, נתיישבו מסוף יה״ב ואילך אוקראינים מחבלים סמוכים). 
התפקיד, שמילאה הרומאנטיקה של "ארץ־הספר" הקוזאקית 
בגיבוש ההכרה הלאומית׳ והרצון להטעים את ההבדל 
הלאומי כלפי רוסיה גרמו, שהשם א׳ הוסב על כל החבלים, 
שבהם מדוברת לשון דומה לאוקראינית המקורית. אוסטריה 
וגרמניה (מאז החרפת היחסים בין גרמניה של ביסמארק 
ובין רוסיה, 1886 — 1888 ) התייחסו באהדה לתנועה זו, שבה 
ראו כלי־זין אפשרי נגד רוסיה. 

ב 1917 , עם מפלתו של שלטון־הצאר, הוקמה בקיוב 
"המועצה המרכזית" של אירגוני א׳ הרוסית. משנתפס 
השלטון ב״רוסיה הגדולה" ע״י הבולשוויקים, הכריזה מועצה 
זו על עצמאותה של "הקהיליה האוקראינית העממית". 
תמיכתן של גרמניה ואוסטריה הכריחה את רוסיה להכיר 
בעצמאותה של א׳ בחוזה־השלום של בריסק שבליטה 
( 9.2.1918 ). אך הבולשוויקים המקומיים הקימו בחארקוב, 
בעזרתם של רוסיה ושל כורי־הפחם של דונבאס, ממשלה סוב¬ 
ייטית יריבה ל״קהיליה האוקראינית העממית". "העממיים" 
ביקשו את עזרתו של הצבא הגרמני, שגירש את הצבא 
האדום, אך ביחד עם זה כבש את כל הארץ והשליט על א׳ 
את פאולו סקורופאדסקי (מצאצאיו של איוואן ם., עיין 
למעלה), שנבחר להטמאן ב״ועידת־ד,חקלאים" (בעלי-האחד 
זות הדוברים רוסית ברובם). תבוסת־גרמניה במלחמה גררה 
את מנוסתו של סקורופאדסקי, וא׳ הרוסית חזרה להיות עד 
1920 שדה-קרב בין "העממיים", הסובייטים והפולנים. בראש 
ה״עממיים" עמדה באותו זמן "דירקטוריה" מונהגת ע״י 
סימון פטליורה (ע״ע), שהחיה את ה״רומאנטיקה" של 
כנופיות־ההאידאמאקים הפרועות, שהירבו שוד ורצח במת- 
נגדיהם הקומוניסטיים, וביחיד ביהודים. הפלישות של ה״צבא 



177 


אוקראינה 


178 


הלבן", ששאף לחידושה של רוסיה האחידה שמלפני המהפכה, 
והסיסמות האנארכיסטיות, שדגלו בהן הכנופיות של ה״אב" 
("באטקו") מכנו (ע״ע) בקירבת מפלי־הדנייפר, הוסיפו על 
התוהו־ובוהו. בתנאים אלה לא יכלה "קהיליית־א׳ המערבית", 
שהוכרזה במזרח גאליציה עם התפוררותה של אוסטריה בסוף 
1918 , לעמוד בפני החיילות הפולניים, וכך סופחה — ביחד 
עם ווליניה המערבית — לפולניה. הבטחת־פולניה להעניק 
שלטון־בית לחבל זה לא נתקיימה. 

משנסתיימה מלחמת־האזרחים בא׳ הרוסית בנצחונם של 
הסובייטים נכללה א׳ כרפובליקה סוציאליסטית סובייטית 
בברית־המועצות ונעשתה שותפת בכל התמורות הכלכליות, 
שעברו במשר־הזמן על ברית־המועצות (פיתוח התעשיה, 
קולקטיוויזאציה של החקלאות, וכד). התרבות האוקראינית 
פותחה כתרבות המדינה, והלאומנים המתונים נתפייסו 
בהדרגה עם המשטר׳ שנתחזק ע״י העברת הבירה לקיוב. 
מלחמת־העולם השניה איפשרה את איחודם של כל חלקי־א׳. 
אחר תבוסת־פולניה בספטמבר 1939 צורפו שטחיה האוק¬ 
ראיניים (גאליציה המזרחית וווליניה המערבית) לא׳ הסוב¬ 
ייטית. בקיץ 1940 הסגירה רומניה לרוסיה את השטחים 
האוקראיניים שהיו ברשותה (בסאראביה ובוקובינה הצפו¬ 
ניות). ב 1941 נכבשה א׳ כולה ע״י הגרמנים, אולם בהתקפת- 
הנגד הרוסית הגדולה ( 1943 — 1944 ) גורשו ממנה כליל, 
ובעקבות הניצחון במלחמה בא גם הסיפוח של א׳ הקארפא- 
טית, בהסכמתה של צ׳כוסלובאקיה (שמשלה בחבל זה 
מ 1918 עד 1939 ). אולם א׳ יצאה מן המלחמה הרוסה 
וחרבה למחצה. 

בנוגע לביבל. ע״ע רוסיה. א. נ. פ. 

הלשון האוקראינית (נקראה בימי השלטון הצאריסטי 
ולפניו גם "מאלורוסית", "רוסית־קטנה" או רותנית) שייכת, 
ביחד עם הרוסית והביילורוסית לקבוצה המזרחית של 
הלשונות הסלאוויות. חוקרים אחדים ראו בה רק דיאלקט 
רוסי; לעומת זה נמצאו בזמן האחרון חוקרים אוקראיניים, 
שהטילו ספק בקיומה של תקופה טרמרוסית משותפת 
ללשונות הרוסית והאוקראינית ורצו לראות את מוצאה של 
האוקראינית בתקופה הטרמסלאווית. תכונותיה החשובות של 
הא׳ בחגיה הן: איקאוויזם, ז. א. נטיה לתנועה 1 , שבאה 
במקום * 0 * 1 ) ("טיל("—,גוף׳; "ריקה"—,נהר׳) או במקום 
6 ו" בהברות סגורות אחר איבוד של חצי־תנועות.! (יאר) ו,! 
(יור) בהברות הבאות אחריהן ("נים", ,אף׳ מ ידססא; "מיד", 
,דבש׳ מ •דקטא); 11 במקום 8 (״הולובה״, ,ראש׳); איבוד- 
הרכות (״פאלאטאליות״) של העיצורים לפני 1 ו 6 ראשוניים 
("ואלי׳קי׳י", ,גדול׳, ברוסית ״ויאליקיי״) <• הגיה דו-שפתית 
(״, או שאינו יוצר הברה) של מ בסוף הברה ומלה ושל 6 
(,פואוני׳י״ — מלא, רוסית ״פולני׳י״, ״סקאזאו״ — אמר, 
רוסית ״סקאזאל״; ״דיאוצ׳י׳נה״ — ,ילדה׳). בנטיית השמות 
והפעלים קרובה הא׳ ללשונות הסלאוויות המערביות (העדר 
הסיום 1 בגוף שלישי של פעלים ידועים, סיומים ־מ( 
ו־מא בגוף ראשון של רבים ועוד). אוצר המלים של הא׳ 
הושפע, עם קבלת הנצרות, מן הלשון הסלאווית־הכנסייתית, 
במאות הי״ג—הי״ז — מפולנית (באמצעותה עברו לא׳ מלים 
בינלאומיות הרבה) ובתקופה האחרונה — במידה מרובה 
מרוסית. הכתיב האוקראיני דומה לרוסי, פרט לאותיות 
המסמנות את הצלילים ג׳ י', י, ו־א; ה ! כמו בכתיב לאטיני. 


מלים עבריות מתחום הדת, כגון אמן, הללויה, סדום, 
ועוד, וכן שמות תג״כיים, נתקבלו בצורתן היוונית באמצעותה 
של הלשון הסלאווית־הכנסייתית, ובתקופה מאוחרת יותר — 
באמצעות היידית (מלים כמו "באלאהולה" מ״בעל־עגלה", 
"חלה", "מציאה", ועוד). מצד שני, היתה לא׳ השפעה 
מסויימת על היידית(ביחוד באוצר־המלים ובמלות־ההקטנה). 

לא׳ יש דיאלקטים מרובים, והאפיינים שבהם הם אלה 
של הלמקים, הבויקים וההוצולים (תושביהם של הרי־הקאר־ 
פאטים), של צפון וו־ליניה ופוליסיה (נשתמרו בהם ריפ־ 
תונגים במקום ה ! החדש). 

מן החוקרים׳ שחיברו ספרים על הלשון האוק/ תולדותיה 
והדיאלקטים שלה יש לציין מן התקופה שקדמה למלחמת 
העולם הראשונה את קרי׳מס׳קי׳י ואת ס. סמאל־סטוצ׳קי׳י 
(הוציא יחד עם ט. גארטנר ספר דיקדוק גדול בגרמנית, 
וינה, 1913 ) ומן התקופה שלאחריה את אוהיאנקו, בולאכיב־ 
ס׳קי׳י, זילי׳נס׳קי׳י (חוקר הדיאלקטים — הוציא ב 1933 מפת 
הדיאלקטים האוקראיניים), טימצ׳נק(, סימ 1 בי׳ץ׳, קוראש־ 
קיאביץ׳ ואחרים. מילונים: ב. הרינצ׳נקו, מילון של הלשון 
האוקראינית, קיוב, 1908 — 1909 (ההוצאה הרביעית מ 1936 ); 
מילון אוקראיני־גרמני של זלכובס׳קי׳י (מיושן) ורוסי־אוק־ 
ראיני בעריכתו של קרי׳מס׳קי׳י בהוצאה המדינית של 
האו.ם. 0 .ר., החל משנת 1924 . מ אל 

הספרות האוקראינית. 1 . צמיחתה של הספרות 
האוקראינית חלה בתקופתה הראשונה של הספרות הרוסית, 
תקופת־קיוב, שנמשכה מן המאה ה 11 עד המאה ה 14 . 
בתקופה זו אין הספרות האוק׳ שונה מזו של רוסיה הצפונית 
לא בתוכנה ולא בלשונה. כבז 1 כן בז( ניכרת השפעתה של 
הספרות המתורגמת מיוונית הן בהלך הרעיונות והן בבחירת 
הנושאים. עיקדה של תקופה זו הן יצירות בעלות תוכן דתי 
וכרוניקות (ביחוד על עלילות צבאיות). 

פלישת־הטאטארים במחצה הראשונה של המאה ה 13 
הפסיקה את היצירה הספרותית של א׳ בתחילת־צמיחתה, ורק 
במחצה השניה של המאה ה 15 התחילה מתהווית מחדש 
ספרות מיוחדת ברוסיה הדרומית־מערבית. עם ייסוד המטרו־ 
פוליה הקיובית ב 1470 חל פירוד דתי בין א׳ למ 1 םקווה, 
שסייע לעיצובה של תרבות אוקראינית מיוחדת. בהשפעת־ 
המערב׳ תרבותו ולשונו, מתעמקים והולכים ההבדלים בין 
הלשון הרוסית והלשון האוקראינית. במאה ה 16 שוב אין 
ספרותה של מוסקווה מובנת לרוסי במערבה של רוסיה 
ובדרומה. הספרות הדתית, שנכתבה סלאווית־כנסייתית, 
מיתרגמת והולכת ללשון־העם החיה. הלשון הספרותית 
בתקופה זו עדיין היא משותפת, פרט להבדלים דקים, לאוק¬ 
ראינים ולביילורוסים. תחילה ניתרגם התנ״ך לביילורוסית, 
אך בתרגום של הברית החדשה כבר מסתמנים הניבים 
המיוחדים של הלשון האוקראינית. בצד הספרות הדתית 
נוצר והולך סוג של רו׳מאני־אבירים, שהונחו ביסודם אהבת- 
האשה והערצתה. יצירות אלו מושפעות הן מן הרומאנים 
הצרפתיים של יה״ב, דוגמת "טריסטן ואיזולדה". 

ספרות של פולמוס בעלת תוכן דתי, שיש בה מגמות 
ונימות חולוניות, פובליציסטיות ואף פיוטיות, נוצרה על 
רקע מלחמתם של האוקראינים בכנסיה הקאתולית. כאחד 
מאבותיה של ספרות זו יש לראות את גי ס מ 1 ט ר י צ ק י 
(המאה ה 16 ) שבחיבורו "קול מלכות-שמים" הוא מתגלה 



179 


אוקראינה 


180 


כפובליציסטן שנון. משאר נציגיה יש לציין את ממוט־ 
ריצקי-הבן (מלטי, 1578 — 1633 ), ברונבסקי, וביחוד 
את הכומר א י ו ו א ך וישניה (וישינסקי, שנות־פעולתו 
1586 — 1614 ), סאטיריקן ופולמוסן בעל נימה סוציאלית, 
שהוקיע את חסרונותיהם ושהיתותם של בני־דורו. הנסיונות 
הראשונים של שירה אוקראינית שייכים אף הם לסוף המאה 
ה 16 . מחברי האודות הראשונות ("וירשי") הם סמוטריצקי 
וא. רימשה, גליטובסקי קבע לראשונה באוקראינית את 
כללי הרטוריקה בעוד שא. ג י ז ל עשה בספרו "סינאופסים" 
את הניסיון הראשון לחיבור של "היסטוריה" על־יסוד חומר 
וחיבורים של קודמיו ובני־דורו, שבעיקרם הם כרוניקות 
על מעללי־הגבורה של הקוזאקים. להתפתחות מיוחדת זכתה 
הדראמה, ששימשה תחילה כאמצעי־מלחמה בישועים׳ אך 
קלטה במשך־הזמן יסודות ומוטיוזים מן ההווי של העם. 

השנים 1700 — 1760 הן שנות־קיפאון לספרות האוקראי¬ 
נית. אצילי א׳ נטמעו בתרבות הרוסית ולעגו ללשון־העילגים 
של האיכרים (לשון־ה״חוחולים"). מרכז־הכובד של חיי 
התרבות והספרות בא׳ עובר לכפר. היוצר הספרותי הבולט 
ביותר בתקופה זו הוא הסילוסוף־המטיף והמשורר המוסרי 
ה. סקובורודה ( 1722 — 1794 ). 

2 . הספרות האוקראינית החדשה מתחלת בסוף המאה 
ה 18 . אביה ומחוללה הוא א. קוטלירבסקי ( 1769 — 
1838 , ע״ע). הפארודיה ההיתולית שלו ״אנאידה״ ( 1798 ), 
שפותחת את התקופה החדשה, היא יצירה לאומית בתוכנה 
ובלשונה׳ למרות צורתה הפסידו־קלאסית, שהיא זרה לרוחו 
של העם האוקראיני. בקומדיה שלו "נאטאלקה פולטאווקה" 
( 1816 ) נתפרסם ק. גם כרפורמאטור של התיאטרון האוק¬ 
ראיני. יצירתו עוררה תנועה לקראת חקירת־קדמוניותיה 
של א׳ והכרת יצירתה העממית. דחיפה להתפתחות־הספרות 
ניתנה ע״י ייסוד האוניברסיטה האוקראינית הראשונה 
בחארקוב, שמסביב לה נתרכזו כוחות־יצירה, שהוציאדלאור 
כתבי־עת לספרות ולפובליציסטיקה. הסופר השני־במעלה־ 
ובזמן אחר קוטליארבסקי הוא הרומאנטיקן פ• א ר ט מ ו ב¬ 
ם ק י ־ ה ו ל א ק ( 1790 — 1866 ), שהוקיע בסאטירות שלו את 
המשטר הפיאודאלי ונושאיו. ממשיכיו של הכיוון הרומאנטי 
הם צ׳ובינסקי, שהושפע מן השיר העממי, והממשל 
הרבינקה ( 1812 — 1848 ), שלמשליו המקוריים בתוכנם 
ובסיגנונם יצא שם גם בספרות הרוסית. כסופר אוקראיני 
התחיל את פעולתו הספרותית ההיסטוריון נ. קוסט 1 מ־ 
רוב, ( 1817 — 1885 , ע״ע), שהיה, ביחד עם ארטמובסקי, 
מיוזמי האגודה הקירילו־מיתודית לטיפוח הלאומיות של א׳ 
ותרבותה. אבי הפרוזה האוקראינית האמנותית הוא ה. 
קוויטקה ( 1778 — 1843 ), שהוא ידוע בכינויו הספרותי 
אוסנוביננקו (ע״ע). סיפוריו הסאטיריים והקומדיות העמ¬ 
מיות שלו נכתבו אמנם באוקראינית, אך בעיקר נתפרסם 
בזכות ספרו "פאן חאליאווסקי", שנכתב רוסית. 

השירה האוקראינית הלאומית הגיעה לשיאה ביצירתו 
של טרס שבצ׳נקו ( 1814 — 1861 , ע״ע). בביקורתו הסו¬ 
ציאלית הקטלנית הרחיק ללכת מקודמיו, ובכשרונו הסיוטי 
הגדול נתעלה שבצ׳נקו מעל לשירה הרומאנטית העממית 
וכתב יצירות־למופת׳ מהפכניות־לאומיות ("החלום"׳ "קאו־ 
קאז"), וכן שירה לירית־אישית ("קובזאר") ואפית־עממית 
("קאתרינה"). נושאי־הדגל של התנועה הלאומית בא׳ 
בתקופת־שלטונו של ניקולאי 1 נתרכזו מסביב לאוניברסיטה 


של קיוב, שנפתחה ב 1834 . בפטרבורג נוצר חוג של סופרים 
אוקראיניים, שהיה קשור בעיתון ״אוסנובה״ — עיתון שלא 
האריך ימים מפני שהממשלה אסרה את הופעתו. הבולטים 
בחוג זה הם המספרת מ א ר ק ו ו ו ב צ׳ ו ק (כינויה הספ¬ 
רותי של מאריה מארקביץ׳, 1834 — 1907 ), שהיתה קרובה 
ברוחה לשבצ׳נקו ושמקצת סיפוריה ניתרגמו לכמה לשונות, 
וד. מורדובצב ( 1830 — 1905 ), שהירבה לכתוב רוסית. 
הוא היחידי בין הסופרים האוקראיניים, שיצא במאמרים 
ואף בספרים מיוחדים להגן על היהודים מפני עלילת־הדם 
ולגנות את הפרעות ב 1881 . אחדים מסיפוריו ההיסטוריים 
מתארים את חיי היהודים בעבר (המפורסם שבהם הוא 
״בין הפטיש והסדן״, שנתפרסם ב״ווסחוד״, 1891 ). לתקופה 
זו שייכים גם הממשל ל. הלבוב ( 1827 — 1893 ) וא. 
סטורושנקו ( 1805 — 1874 ), ששאב ממעיינות־היצירה 
העממיים' בבדיחה ובאגדה. הרוח החיה בתנועה הלאומית 
ובספרות האוקראינית אחר מיתתו של שבצ׳נקו היה פ. 
ק וליש ( 1819 — 1897 ), שיצירתו הרבצדדית(שירה פרוזה, 
מחקרי־מדע ומאמרי־ביקורת פופולאריים) התחילה עוד 
בשנות ה 40 וה 50 . קוליש גם חיבר את הרומאן ההיסטורי 
הראשון באוקראינית "צ׳ורנה ראדה". לאחר שפרש מפני 
מסיבות־הזמן מן התנועה האוקראינית הלאומית, התמכר 
לתירגומן של יצירות־מופת מספרות־העולם (שקספיר, גיתה 
ושילר) לאוקראינית. 

שנות ה 70 וה 80 הן שנים של שפל ותקופה של אפיגו־ 
ניות בספרות האוקראינית. ב 1863 הטילה הממשלה הרוסית 
איסור על פירסום של ספרות יפה באוקראינית, וב 1876 
נתרחב איסור זה ביחס לכל דבר של דפוס — איסור, שנת¬ 
קיים להלכה עד 1905 . בשנות־שפל אלו העתיקה הספרות 
האוקראינית את מרכזה לגאליציה, במקום שהתחילה מת¬ 
פתחת ספרות אוקראינית עוד בשנות ה 30 של המאה הי״ט. 
במת הסופרים האוקראיניים בגאליציה היה העיתון "הח׳מא- 
דה", שיצא־לאור ע״י חוקר הספרות והפובליציסטן מ. 
דראהומאנוב ( 1841 — 1890 ), שהשקפותיו הלאומיות- 
הפדראליסטיות היו קשורות בהשקפות סוציאליסטיות. נצי¬ 
גיו הבולטים של ענף זה בספרות האוקראינית הם: א. 
פד ק וביץ ( 1814 — 1888 ), בן־בוקובינה, שתיאר את חייהם 
של ההוצולים, תושביהם המיוחדים של הרי־הקארפאטים, 
ואיוואן פרנק( ( 1856 — 1916 , ע״ע), מגדולי המשו¬ 
ררים האוקראיניים, שליצירתו היתה מגמה ריאליסטית 
ומהפכנית. לקידום התרבות והספרות האוקראיניות בגאלי־ 
ציה בשנות ה 60 וה 70 הירבו לפעול אגודת התרבות 
"סרוסביטה" (השכלה) והאגודה המדעית ע״ש שבצ׳נקו. 

בספרות האוקראינית של סוף המאה הי״ט מתעורר גל 
של לאומיות לוחמת בעלת כיוון ריאליסטי־פוזיטיוזיסטי. 
הפרוזאיקן א. נצ׳וי־לוויצקי ( 1838 — 1918 ), שסיפוריו 
אינם נקיים מנטיות אנטישמיות, הוא יוצרו של הרומאן 
הריאליסטי, שמתאר את חיי הכפר בא׳ בקצת רגשנות 
רומאנטית. למשורר מ. סטאריצקי ( 1841 — 1914 ) היו זכויות 
מרובות בהחייאתם של הדראמה והתיאטרון האוקראיניים. 
בזמנו פעלו גם מ. קרופיבניצקי ( 1841 — 1910 ), אבי 
התיאטרון האוקראיני המודרני, שמחזותיו מצטיינים בניבים 
עממיים, וא. ט ו ב י ל ב י ץ׳ (כינויו קראפנקו־קארי, 1845 — 
1907 ), שנחשב לטוב שבדראמאטורגים האוקראיניים. באותה 
תקופה חלה גם תחילת־יצירתו של משורר־העמלים ב. 



181 


אוקראינה 


182 


הרינצ׳נקו ( 1863 — 1910 ). לביטויו הנשגב הגיע היגון 
הלאומי בשיח,. של לאריסה ק 1 סאץ׳־קוויטקה 
( 1871 — 1913 ), שהיא ידועה בכינויה הספרותי לסיה אוק־ 
ראינקה (ע״ע). קרובה לה ברוח היא המשוררת ל. ואמי¬ 
ל ב ס ק ה (כינויה דניפרובה־צ׳יקה׳ 1861 — 1928 ), ממבשרות 
הסימבוליזם בספרות האוקראינית. המזרחן והבלשן א. 
קרימסקי (נו׳ 1879 ) הרחיב את אופקיה של הספרות 
האוקראינית ע״י הכנסת מוטיווים מזרחיים, ששאב ממסעו¬ 
תיו במזרח. 

התסיסה המדינית והתרבותית ברוסיה בסוף המאה הי״ט 
ובראשית המאה העשרים נתנה את אותותיה גם באוקראי¬ 
נה. הרוחות החדשות, שהתחילו מנשבות אז, גברו עם 
ביטולו של האיסור על הדפסת דברי ספרות באוקראינית 
( 1905 ). ראש־המדברים בתקופה זו הוא ההיסטוריון וחוקר- 
הספרות מ. הדוש בם ק י ( 1866 — 1934 , ע״ע), שהתחיל 
את פעולתו הספרותית כמספר. נציגה הבולט של תקופה זו 
בספרות היפה הוא מ. ק(ציובינ 0 קי ( 1864 — 1913 ), 
שתחילת יצירתו ריאליזם עממי וסופה אימפרסיוניזם אמנר 
תי. בן דור־המעבר הוא המ(דרניםטן ו. סטפאניק ( 1871 — 
1936 ), שהנו׳בלות שלו, שהן חדורות פסימיזם, כבר נושאות 
עליהן חותם אכספרסלניסטי. בני התקופה הם גם המשורר 
נ. צ׳רניאבסקי (נו׳ 1867 ), שמצטיין בתיאורי־טבע, 
והמספרת ל. יאנובסקאיה, שמרבה לטפל בבעיותיו 
הפסיכולוגיות של האדם המודרני. הסופרת הסימבוליסטית 
בודבוקובינה א. ק ובי ל יא נס ק ה (נר 1865 ), שהושפעה 
מניטשה ומן הסופר הדאני יעקובסן, היא אינדיווידואליסטית 
ואסתיטיקנית מובהקת. עם סופרי האמיגראציה שאחר 
המהפכה נמנה הסימבוליסטן א. א ולס (נו׳ 1878 ), שהתחיל 
במשורר של "סערה והתפרצות". על הגבול בין התקופה 
שלפני המהפכה ברוסיה וזו שאחריה עומד ו. וי ני־ 
צ׳נקו (ע״ע). 

3 . מלחמת־העולם הראשונה, המהפכה ומלחמת־האזרחים 
באוקראינה׳ הפסיקו את קו־ההתפתחות האחיד של הספרות 
האוקראינית, ופילגו אותה לשני פלגים: (א) הספרות בא׳ 
הסובייטית! (ב) הספרות המערב־אוקראינית בגאליציה, 
ברומניה (בוקובינה) וברוסיה הקארפאטית. הענף הסוב¬ 
ייטי׳ העיקרי והגדול׳ שמתחיל בתקופה של מלחמת־האזר- 
חים, עוסק בעיקר בתיאורי הבניין הסוציאליסטי ובבעיותיו: 
המאבק עם שרידי המשטר הישן׳ הקולקטיוויזאציה, וכיו״ב. 
לספרות האוקראינית החדישה זרה המלאנכוליה המעודנת 
של הדוי שקדם למהפכה׳ והיא נגרפת בזרם של הכיוונים 
המודרניסטיים. מחוללה של תנועה פוטוריסטית (אכספרסיו־ 
ניסטית) הוא המשורר מ. ס מ י ו נ נ ק ו(נו׳ 1892 ). המפורסם 
והחשוב בין משוררי־אוקראינה החדשים פ• טיצ׳ינה 
(נו׳ 1891 )׳ שהיה מושפע ממאיאקובסקי׳ פנה מן הסימבו¬ 
ליזם לבעיות סוציאליות. המשורר השני במעלה, מ. 
רילסקי (נו׳ 1895 ), הוא לעומת זה ניאוקלאסיקן. מן 
הצעירים יש להזכיר את הנובליסטן ה ו ל ו ב ק ו. הסופר א. 
קור נ י צ׳ ו ק (נר 1905 ) כותב על נושאים אוקראיניים 
ברוסית ("בערבות אוקראינה", וכן חיבר רומאן־היסטורי 
״בוגדאן חמלניצקי״). — הספרות האוקראינית ברוסיה 
הסובייטית מתפתחת כספרות הלאומית הגדולה ביותר אחר 
הרוסית. בין 3,000 הסופרים׳ שנמנו ב 1940 על אגודת- 
הסופרים בברית־המועצות, היו 250 סופרים אוקראיניים. 


לאוקראינית מיתרגמות והולכות היצירות המובחרות של 
הספרות הרוסית וספרות העולם. ביחוד מטופחת הספרות 
העממית: אגדות, אפוסים ("דומי", ביחוד על מעללי- 
הגבורה של הקוזאקים), שירי-עם, פתגמים וכיו״ב. באוק¬ 
ראינה המערבית, שחבליה נספחו במלחמת־העולם השניה 
ולאחריה לאוקראינה הסובייטית׳ היתד, הספרות שמלפני 
המלחמה מפוצלת לפי זרמים פוליטיים. בצד הסופרים 
הקומוניסטיים עמדו אינטלקטואלים מתקדמים, וכן פלגים 
של לאומנים קיצונים ומונארכיסטים קלריקאליים. 

את תולדות הספרות האוקראינית כתבו: א. א ו ה נ ו ב ס ק י 
( 4 כרכים, 1887 — 1894 )! על הספרות עד 1890 — א. 
פראנק ו ( 1910 )! על הספרות העתיקה ם. יפרמו ר. 
( 1924 ), מ. ו ו ז נ י א ק ( 3 כרכים, 1920 — 1924 ) וההיסטוריון 
מ. הרושבסקי ( 6 כרכים, 1923 — 1927 ). על הספרות הסוב¬ 
ייטית החדשה — ב. קובלנקו ( 1929 ), כן נכתבו על ספרות 
זו ספרים בצרפתית — מ. ט י ש ק ב י ץ ( 1919 ), בגרמנית — 

ל. בילצקי (בכתב־העת הגרמני לפילולוגיה סלא־וית, כרכים 
11 ו 13 ) ובאנגלית — מנינג ( 1944 ). 


ש. כ, 


היהודים בא׳. — דמותו של הקיבוץ היהודי בא׳ 
ודרכו ההיסטורית נקבעו על ידי עובדות־היסוד הבאות: 
גידולה הרב של האוכלוסיה היהודית על ידי הגירה מתמדת 
ממערב (מפולניה) וריכוזו של חלק ניכר ממנה בישובים, 
שהיהודים היו בהם רובה, מחציתה או כמעט מחציתה של 
האוכלוסיה הכללית! שיתופם הפעיל של היהודים ביישובה 
של הארץ ובפיתוחה הכללי ומצב של "בין הפטיש והסדן", 
שבו נמצאו במשל דורות בתוקף של מערכת הניגודים הלאו־ 
מיים־המדיניים׳ הכלכליים־הסוציאליים והדתיים־הכנסייתיים 
שהארץ היתה נתונה בהם! אוירה של מתיחות עויינת 
ב״שנים כתיקונן" ופרעות וחורבנות, הריגות והשמדות 
בשעות־משבר, בימי מרידות ומלחמות, שסימנו תכופות 
נקודות־מפנה בתולדות־אוקראינה! עלייתן של שכבות־עם 
להשפעה בחיי־הקהילות מתוך תסיסות־המונים, והתהוותו 
של תנועות דתיות וחברותיות׳ שצמיחתן, עלייתן והתפשטותן 
היו תלויות במסיבותיו ההיסטוריות המיוחדות של קיבוץ 
יהודי זה. 

האוכלוסיה היהודית בא׳ וגידולה. א׳ היא אחת מן 
הארצות בעלות אוכלוסיה יהודית גדולה. בסוף המאה הט״ז 
ישבו בגלילותיה המזרחיים של פולניה׳ שהיו מאוכלסים 
ע״י האוקראינים׳ כ 45 אלף יהודים (ממאה אלף יהודים 
שהיו אז, כנראה, בפולניה כולה)! באמצע המאה הי״ז(קודם 
גזירת ת״ח ות״ט) עלה מספרם לכל הפחות עד 150 אלף! 
באמצע המאה הי״ח (לפי המפקד של 1764 ) נפקדו בא׳ 258 
אלף יהודים׳ ולמעשה היה מספרם למעלה משלש מאות 
אלף. בסוף שנות־הארבעים של המאה הי״ט נמצאו (לפי 
ידיעות רשמיות על יסוד "בדיקת האוכלוסיה"׳ ה״רביזיה", 
1847 ) בגלילות א׳ שהיו שייכים לרוסיה (הפלכים של רוסיה 
הדרומית המערבית — ווליניה, פודוליה וקיוב, של רוסיה 
הקטנה — צ׳רניגוב ופז׳לטאווה, ושל ״רוסיה החדשה״ — 
יקאטרינוסלאב, חרסון וטאווריה)׳ קרוב לשש מאות אלף 
יהודים! למעשה עלה מספרם עד לתשע מאות אלף נפש. 
לסי מפקד־האוכלוסים של 1897 (מפקד כללי ראשון ברוסיה) 
היו בגלילות אלה 1,927,268 יהודים — 9.2% של האוכלוסיה 
הכללית בא׳. לפי מפקד האוכלוסים של 1926 נמנו בא׳ — 
שנותקו ממנה חצי פלך וז׳ליניה (המחצה השניה היתה אז 
בתחומה של פולניה), חצי פלד טאווריה וחלק קטן של 


183 


אוקראינה 


184 



יהודים בכפר אושיצה עי' ז׳יטוטיר (לפני המהפכה) 


פלך צ׳רניגוב ונצטרפו אליה כמה מחוזות מחבל הדון — 
1,574,391 יהודים — 43% 5 של האוכלוסיה הכללית ז לפי 
המפקד של 1939 היו בא׳ 1,532,827 יהודים — 4.9% של 
האוכלוסיה הכללית. לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות היהודית 
ברוסיה הסובייטית — שנראות כמוגזמות ובלתי-מבוס־ 
סות —נמצאו בנובמבר 1948 בא׳ כמיליון ומאתיים אלף 
יהודים (בזה כלולים גם היהודים בגלילות שנספחו לא׳ אחר 
מלחמת העולם השניה: גאליציה המזרחית, בוקובינה,ועוד). 

ראשיתו של הישוב היהודי בא׳, דרך ־עלייתו 
ומידת־ריכוזו. הישוב היהודי בא׳ קדם לאיחודה של ארץ 
זו ולהתהוותו של העם השוכן בה. ראשיתה של ההתיישבות 
היהודית נעוצה עוד בתקופה של רוסיה הקדומה ובימי 
מלכות־הכזרים שקדמה לה. אולם בתקופה קדומה זו נמצאו 
ישובי־היהודים על הדנייפר וממזרחו׳ ובדרומה של א׳ וקרים. 
רק עם הגברת לחצם של שבטי־הערבה על הנסיכות הקיובית 
ושאר הנסיכויות הקרובות לה וביחוד אחר כיבוש־הטאטא- 
רים במאה הי״ג, שגרם להסעת אוכלוסים למערב, לוו׳ליניה 
ול״רוסיה האדומה" (גאליציה המזרחית), שנסיכיהן הרבו 
לפעול להרחבת הישוב באחוזותיהם־מדינותיהם, נוסדו גם 
קהילות יהודיות בגלילות אלה. הקדומות שבהן הן, כנראה, 
מתחילת המאה הי״ב (ולאדימיר־הוולינית כבר נזכרת 
אצל ר׳ אפרים מבון, באמצע המאה הי״ב). קהילות אלו 
קירבו את היהדות הרוסית אל קהילות-ישראל שבמערב, 
ונראה הדבר, ש״רוסיה״׳ הנזכרת בספרות הרבנית — "אור 
זרוע" לר׳ יצחק מווינה, שו״ת של ר׳ מאיר בר׳ ברוך 
מרוטנבורג ושדת של ר׳ אשר בר׳ יחיאל— באותה התקופה, 
היא "רוסיה האדומה". קהילות אלה שימשו גם מקום־קליטה 
להגירה יהודית שבאה ממערב, מקהילות אשכנז וביהם, בימי 
הגזירות וההשמדות שגברו במאה הי״ד ("המגפה השחורה") 
והט״ו! גל־ההגירה השלישי, שהגדיל את האוכלוסיה היהו¬ 


דית, היה קשור בפעילותה הנמרצת של האצילות הפולנית 
להרחבת ההתיישבות בא׳, שגברה במאה הט״ז והי״ז עם 
התבססות־שלטונה של הממלכה הפולנית־הליטאית בארץ. 
היהודים נטלו חלק גדול באירגונה המשקי של התיישבות 
זו, שגרמה להזזת מרכזם של החיים היהודיים מגלילותיה 
המערביים של פולניה לגלילותיה המזרחיים, ז. א. לא׳. מספר 
הקהילות הידועות לנו בגלילות אלה עלה מעשרים וחמש 
(המאה הי״ד) עד שמונים ( 1764 ). ולא פסקה ההגירה היהו¬ 
דית לא׳ גם אחר גזירות ת״ח ות״ט, וחלקם בשיקומה 
המשקי של א׳ במחצה השניה של המאה הי״ז ובמאה הי״ח 
היה ניכר ביותר. — אולם ביחוד עלתה האוכלוסיה היהודית 
בא׳ וגברה מידת־ריכוזה בקהילות גדולות עם סיפוחה 
לרוסיה. לפי מפקד 1764 ישבו רק כ 15% של כל האוכלוסיה 
היהודית של הגלילות האוקראיניים בקהילות יהודיות בנות 
אלף נפש ויותר׳ ובגלילות שסופחו אחר־כך לרוסיה — 
ווליניה, פודוליה, קיוב ובראצלאב — היה האחוז רק 11% . 
אולם לפי מפקד 1897 ישבו כ 72% של האוכלוסיד, היהודית 
ב 261 קהילות של בנות אלף יהודים ומעלה. אם לצרף גם 
את הקהילות שמספר־היהודים בהן עלה למעלה מחמש מאות 
נפש׳ נמצא ש 37% של כל האוכלוסיה היהודית מגלילות 
אלה ישבו בערים ובעיירות שהיהודים היו בהן רוב מוחלט, 

ו 22% במקומות שהיהודים היו בהם מ 40 עד 50 אחוז מכלל 
האוכלוסיה. — אף ב״רוסיה הקטנה", א׳ שמעבר לדנייפר 
(פלכי פולטאווה וצ׳רניגוב), שישבו בה כ 225 אלף יהו¬ 
דים, — ורק בשני מקומות קטנים לערך היו היהודים רוב, 
ובשלושה : 40% של האוכלוסיה הכללית — ישבו 65% של 
האוכלוסיה היהודית בשלושים ותשע קהילות בנות אלף נפש 
ומעלה כל אחת! ואף ב,,רוסיה החדשה" (פלכי חרסון. 
יקאטרינוסלאב וטאווריה), שהיו בה למעלה מחצי־מיליון 
יהודים, ישבו 76% של האוכלוסיה היהודית ב 58 קהילות 






185 


אוקראינה 


166 


בנות אלף נפש ומעלה. בחלק זה היו היהודים רוב רק 
במושבות החקלאיות היהודיות שבהן. — לפי מפקד 1897 
היו היהודים 30% מן הישוב העירוני בא/ 26% של כל 
האוכלוסיה היהודית בא׳ ישבו בעשרים ערים׳ שבכל אחת 
מהן היו למעלה מעשרת אלפים יהודים. 

עם מהפכת־אוקטובר׳ מלחמת־האזרחים והפרעות שליוו 
אותה׳ התמורות במשטר המדיני (ביטול "תחום־המושב" 
וההכרזה על השיוויון המשפטי והאזרחי) ובמשטר הכלכלי 
והחברותי׳ פיתוחה המשקי המתוכנן של המדינה׳ ביהוד של 
התעשיה׳ והזרמתם של המוני יהודים מחוסרי־פרנסה למפ־ 
עליה על־ידי השלטון — חלו שינויים מרובים גם באוכלוסיה 
היהודית במדינה. מספר היהודים במדינה הופחת ומשקלם 
חישובי ירד. כשליש מיליון של יהודים מא׳ עברו לשאר 
חלקיה של ברית־המועצות; מ 9.2% של האוכלוסיה הכללית 
ו 30% של האוכלוסיה העירונית ב 1897 ירדו ל 5.4% 
ו 22% — ב 1926 ׳ ול 4.1% ו 11.7% ב 1939 . וביחד עם זה 
גבר ריכוזה של ר.אוכ־ 
לוסיה היהודית: 1926 
ישבו 44% בעשרים 
עיר, שבכל אחת מהן 
היו למעלה מעשרת 
אלפים יהודים; 1939 
ישבו 39% בארבע 
ערים: אודסה, קיוב, 
חארקוב ודנייפרופט־ 
רובסק. אולם ריכוז זה 
לא העלה את משקלה 
של האוכלוסיה היהו¬ 
דית בעיר, מפני שהק¬ 
צב המזורז בפיתוח־ 
התעשיה הזרים המו¬ 
נים מרובים מן הכפר 
אל העיר והטביע 
עליה יותר ויותר חו¬ 
תם אוקראיני מובהק. 

חלקם של היהודים בפיתוחה המשקי של 
הארץ ועמדתם הכלכלית. הגירת־היהודים מגלילו־ 
תיה המערביים של פולניה וא׳ היתד. בראשיתה הגירתם של 
חוגים אמידים ובעלי הון׳ שהאצילות הפולנית השתמשה 
בהונם ונסיונם לשם ניצולן היעיל של נחלאותיהם ואחוזו¬ 
תיהם הנרחבות בארץ• האצילים מסרו ליהודים בחכירה לא 
רק אחוזות וענפי־הכנסה מסויימים של המשק (טחנות׳ דיוג׳ 
תעשיית־מלח׳ שריפת־יין־דגן וכדומה), אלא לעתים תכופות 
אף כפרים׳ עיירות וערים׳ והעבירו לחוכרים את כל זכויו¬ 
תיהם, אף את הזכויות של שיפוט מלא (גם הטלת עונש־ 
מוות) על נתיניהם. היהודים חכרו גם את ענפי־ההכנסה של 
השלטון, כגון גביית־מכם ומיסים אחרים. היהודים מילאו 
תפקיד ניכר בקשרי־המסחר של א׳ עם פולניה ועם ארצות- 
חוץ׳ הן ביצוא והן ביבוא: שלטונות־הקוזאקים בא׳ שבעבר־ 
הדנייפר משמאל׳ שנספחה לרוסיה, היו קובלים בפני שלטר 
נות־רוסיה על שהוציאו לעתים תכופות פקודות על גירוש- 
היהודים ( 1717 , 1731 , 1740 ׳ 1742 ׳ 1744 )׳ וטענו לטובת 
כניסתם החפשית של היהודים לא׳ בנימוק, שהיהודים 
מביאים תועלת למסחרה של המדינה ( 1728 ׳ 1734 , 1764 ). 


לאחר סיפוחם של כל הגלילות האוקראיניים (חוץ מגאליציה 
המזרחית) לרוסיה, נטלו היהודים חלק ניכר בהרחבתם של 
קשרי־המסחר עם רוסיה ואימוצם. באירגון היצוא החקלאי 
של הארץ למערב דרך נמלי־הדרום, בסידורן של דרכי- 
התחבורה (בניין מסילות־הברזל ואירגון השיט על־פני 
הנהרות) ובפיתוחה של התעשיה לענפיה השונים. לפי מפקד 
1817 היו 30% של בתי־החרושת בא׳ של יהודים. ביהוד היה 
גדול חלקם של היהודים במשרפות־יין( 1872 , קודם ההגבלות 
על היהודים בשטח זה — 90% ), במנסרות־עצים ( 56.6% ), 
בתעשיית־הטבק ( 48.8% ), בתעשיית הסוכר ( 32.5% ). מספר 
הפועלים היהודיים בתעשיה הכבדה היה לא גדול. היהודים 
היו עסוקים בה כפקידים עובדים טכניים וכיו״ב. לעומת זה 
ניכרת היתה במלאכה היהודית התפתחות בכיוון לתעשיה. 
וכך היה ההרכב המקצועי של האוכלוסיה היהודית בא׳ לפי 
מפקד 1897 : מסחר — 43.3% , מלאכה ותעשיה — 32.2% , 
חקלאות — 2.9% , תחבורה — 3.7% , שירות פרטי (בזה 

גם סבלות וכיו״ב) — 

7.3% , שירות ציבורי 
(בזה גם אומנויות 
חפשיות) — 5.8% , 

מחוסרי מקצוע קבוע 
— 4.8% . — מהפכת- 
אוקטובר והמשטר 
הסובייטי הביאו ענד 
הם שינויים מרובים 
בהרכב המקצועי של 
האוכלוסיה היהודית, 

שהיה לפי מפקד 1926 : 

אומנות ומלאכה — 

20.6% , שירות ציבו¬ 
רי (פקידות)— 20.6% , 

פועלים— 15.3% (בזה 
6.6% פועלי־תעשיה), 

מסחר — 13.3% , חק¬ 
לאות — 9.2% , אומ¬ 
נויות חפשיות — 1.6% , מחוסרי־עבודה — 8.9% , מחוסרי- 
מקצוע— 7.3% , שונים (מקבלי־פנסיה, נכים, ועוד)— 3.2% . 
חלקם של היהודים בפקידות היה ניכר ביותר: 40.6% בפקידות 
המשקית׳ 31.9% בפקידות הרפואית־הסאניטארית, 23.5% 
בפקידות המשפטית, 20% בפקידות הראשית. לא פחות ניכר 
היה חלקם של היהודים בחוסר־העבודה: 28.1% של כל 
מחוסרי־העבודה היו יהודים! ואם לצרף אליהם גם את 
מחוסרי־המקצוע, שברובם היו "מחוסרי־פרנסה" ומשוללי 
זכויות לעבודה, הרי היו כמעט כ 50% ממחוסרי־העבודה. — 
השלטון הסובייטי נקט פעולה מכוונת (ב״תכניות־החומש") 
לצירופם של המוני יהודים לעבודה בתעשיה הכבדה (ביחוד 
בעבודת־מתכת, בבניין־מכונות), בקואופראטיוויםשל אומנים 
(מספר החברים היהודיים למעלה מ 70 אלף! 19.2% של כל 
החברים) ובחקלאות ( 16,500 משפחות במשקים המשותפים), 
ועל־ידי כך עלה שוב מספר היהודים בכפרים עד 14% של 
האוכלוסיה היהודית. 

"ב י ן ה פ ט י ש והסדן". בתקופה הפולנית היה מצבם 
של היהודים בא׳ מצב של "בין הפטיש והסדן": החוכר 
היהודי טיפל בהנהלת־המשק מטעס בעל־האחוזה הפולני, 



בית־ כנסת עץ בפעראב־שצ׳ה 




87 ! אוקראינה 

והיהודי בעיר נשען גם הוא על לקוחותיו מן האצילות 
והפקידות׳ הכמורה הקתולית והצבא במקום. האיכר המשו¬ 
עבד והקוזאק המתמרד׳ האוקראינים והפראבוסלאוויים׳ ראו 
בחוכר הכופר אדם זר להם ומתנשא עליהם, שעושה את 
שליחותם של האציל הפולני השולט בהם ושל הקאתולי 
שרוצה להעבירם על דתם. העירוני האוקראיני היה אכול 
קנאה במתחרה העירוני׳ היהודי הכופר, שמצליח ועולה 
בעזרתו של השלטון הזר והשנוא. בימי מרידות ומלחמות 
מצאו שנאה וקנאה זו את פורקנם בגזירות קשות ובשחיטות 
איומות׳ כגון גזירת ת״ח ות״ט, שבה נהרגו באכזריות יותר 
ממאה אלף יהודים והוחרבו כמעט כל הקהילות באוקראינה׳ 
וגזירות ההיידאמאקים במאה הי״ח, שהיו יותר קטנות 
בהקפן, אבל עוד יותר איומות באכזריותן. שחיטות אלו, 
שמעורריהן זכו להערצה כגיבורים לאומיים, יצרו בא׳ 
מסורת עממית של איבה ליהודים׳ שניזונה מגידולה של 
האוכלוסיה היהודית בארץ׳ מעמדותיה הכלכליות ומהפצת 
הלשון הרוסית ותרבותה בתוכה על־ידי היהודים׳ שהיה בה 
לדעתם של המשכילים האוקראיניים ("האוקראינופילים") 
משום חיזוק למלחמתה של הממשלה הרוסית בתנועה 
הלאומית האוקראינית. מסורת של איבה זו ליהודים מצאה 
את ביטויה בשירת־העם ובספרותו (שבצ׳נקו; גוגול), במדע 
ההיסטורי (קוסטומארוב) ובמחשבה הציבירית (דראגומא- 
נוב). אף התנועה הלאומית והסוציאלית בא׳ היתד. ספוגה 
הרגשות־איבה כלפי היהודים. פרעות 1881 — 1882 פרצו 
והתפשטו בגלילות א׳; בימי המהפכה הרוסית השניה ובימי 
מלהמת־האזרחים, בימי שלטונה של ממשלת פטליורה (ממש¬ 
לה "סוציאליסטית") נהרגו כמאה אלף יהודים באוקראינה 
( 1919 — 1920 ), כבימי חמילניצקי ובאותה אכזריות. אף 
עשרים ויותר שנות־שלטונה של ממשלת־הסובייטים לא 
הצליחו לשפר הרבה את המצב: בימי מלחמת־העולם 
השניה שיתפה האוכלוסיה האוקראינית בכללה שיתוף נאמן 
עם שלטונות־הנאצים בהשמדת היהודים בא׳ שנכבשה 
ובטבח האיום שנערך בהם. לעתים נראה׳ שאין אף עדים 
נאמנים לספר את האמת בשלימותה על גורלם בימים ההם 
ובימינו. 

ימי א׳ העצמאית והאוטונומיה הלאומית 
היהודית. פרק מיוחד בתולדות־היהודים בא׳ הן השנים 
1917 — 1920 , ממארס 1917 , שבו יסדו האוקראינים את 
המועצה הלאומית שלהם (ה״ראדה"), שהכריזה ביאנואר 
1918 על היפרדותה של א׳ מרוסיה׳ עד אוגוסט 1920 , שבו 
נגמר כיבושה השלם של א׳ על ידי צבאותיה של רוסיה 
הסובייטית. בפרק-זמן זה ניסו ראשי התנועה הלאומית 
האוקראינית למצוא דרך שלום והסכם עם היהודים. ראשי 
התנועה התקרבו לראשי־הציונות בגאליציה המזרחית ומתוך 
שיתוף פעולה עמהם נאבקו עם המדיניות הפולנית בארצם. 
גם בימי המהפכה ניסו לקרב אליהם את היהודים: נתנו להם 
מקום ב״ראדה" (המשים ציר), הקימו מזכירות "לעניינים 
היהודים״(ביולי 1917 ), שנעשתה אח״כ מיניסטריון לענייני- 
היהודים (יאנואר 1918 ), וקיבלו חוק על "אוטונומיה לאו¬ 
מית אישית" למיעוטים הלאומיים והיהודים בכללם. המיניס¬ 
טריון היהודי (ד״ר מ. זילברפארב — המיניסטר הראשון* 
אחריו בא ו• לאצקי־בארטולדי) הוציא חוק על בחירות 
דמוקראטיות לועדי־הקהילות (דצמבר 1918 ), נוצרה מועצה 
לאומית יהודית והתכנסה (נובמבר 1918 ) האספה הלאומית 


- אוקרינה 188 

הזמנית ליהודי־א׳. — המוסדות האלה לא האריכו ימים. 
ביולי 1918 נתבטלה האוטונומיה׳ נסגר המיניסטריון היהודי׳ 
והפרעות שהתחוללו באותם הימים — בלא שהממשלה נקטה 
אמצעים כל שהם לבטחונה של האוכלוסיה היהודית — הראו 
שכל תכנית זו באה יותר כאמצעי לרכוש את עזרתן של 
המפלגות היהודיות לתכנית ההיפרדות השלימה מרוסיה 
משבאה כתכנית לשם הסדר של קבע במשטר־המדינה. 

תנועות דתיות וחברותיות ביחדות־א׳. 
צביונה העממי — המונים מרוכזים בישוביהם ושומרים על 
סיגנון־חייהם — של יהדות־א׳ והמתיחות המתמדת בגורלה 
ההיסטורי עיצבו את דמותה של יהדות זו כאחד ממרכזיה 
של התסיסה הדתית והחברותית בישראל בשלש מאות 
השנים האחרונות. כל שואה, שהתחוללה על יהודי-א׳ 
בדורות אלה׳ סימנה לא רק נקודת־מפנה בגורלה, אלא 
שימשה גם נקודת־מוצא לזרמים רוחנים וחברותיים בתוכה. 
התסיסה המשיחית אחר גזירות ת״ח ות״ט הכשירה את 
קהילות־א׳ לקראת השבתאות, ובימי גזירות־ההיידאמאקים 
וחידושו של עלילות־הדם הופיעה התנועה הפראנקית וצמחה 
והתפשטה החסידות הבעש״טית! בימי־הפרעות של שנות 
השמונים במאה הי״ט היתד, א׳ לא רק מולדתם של "חיבת- 
ציון"׳ של ביל״ו ושל "עם־עולם" אלא גם של "האחוה 
הרוחנית התנ״כית"(יעקב גורדין והוגו)׳ שניסתה "להחזיר" 
את היהודים לטהרה הדתית של המקרא וע״י כך לקרבם 
לנצרות. גם בספרות העברית והיידית, שצמחה בא׳ במאה 
הי״ט והס מובלטים יסודות עממיים־סוציאליים׳ דתיים 
ומרדניים. יצחק בר לווינזון וא״ב גוטלובר, אכסנפלד 
ולינצקי, גולדפאדן ופרוג׳ פייארברג וביאליק, אחד־העם 
וברדיצ׳בסקי — דמותה של יהדות אוקראינה משתקפת 
בחיבוריהם. 

״אשכול״ — אנציקלופדיה ישראלית, כרך א׳, ערך אוקריינה 
(הערכים על הפלכים של אוקריינה והערכים "רוסיה" 
ו״אוקריינה"); ש. דובנוב, דברי ימי עם עולם, כרך ז׳* 

ר. מאהלר, תולדות היהודים בפולין, תש״ו: בית ישראל 
בפולין, 1 , תש״ח, עם׳ 81 — 90 ! שאצקי, גזירת ת״ח, 1938 
(המבוא); דינבורג, ראשיתה של החסידות (הרבעון "ציון", 
תש״ג—תש״ה); שריפטען פאר עקאנאמיק און סטאטיסטיק 
1 , עם׳ 98 — 104 ; י. לעשצינסקי, דאס אידישע פאלק אין 
ציפערן, 1922 ; מ. זילבערפארב, דאם אידישע מיניסטעריום 
און די אידישע אווטאנאמיע אין אוקראינע, 1918 ; א. ד. 
רוזנטאל, מגילת־הטבח, תרפ״ו; רשומות כרך ג׳; י. קאנ* 
טאר, די יידישע באפעלקערונג אין אוקראינע (לויט דער 
פאלקסציילונג פון 1926 ), 1929 ; י. לשצינסקי, היהודים 
ברוסיה הסוביטית, תש״ג; ל. זינגער, דאם באנייטע פאלק, 
מאסקווע, 1941 . 

ב. ד. 

אןקראינרןה, לסיה — כינויה הספרותי של לאריסה 
קוסאצ׳ובה־קוויטקה — ( 1871 , נובגראד וולינסק - 
1913 ׳ סוראט׳ קאוקאז), משוררת אוקראינית. הליריקה שלה׳ 
שהושפעה משירי־העם ושהיא מהודרת רגש לאומי חזק, 
היתד, חביבה על המוני העם האוקראיני קודם מלחמת העולם 
ו׳ מיצירותיה ידועות ביותר: ״על כנפי השיר״ ( 1893 ), 
״רעיונות וחלומות״( 1899 ) והדראמה ״קאסאנדרה״ ( 1908 ). 

אזקךינה (איט׳ 03 ״ 003 ), כלי נגינה עממי. עשוי חרם* 
צורתו כצורת ביצה או ציפור (מכאן גם שמו העברי 
,אלזית׳). יש לו פום ומספר נקבי-אצבעות. הא׳ היא מטיפוס 
החלילים המצויים בסין העתיקה ובאפריקה. 



189 


אדר 


190 


אזר, אנרגיה של קרינה׳ שמגרה את חוש־וזראיה ומאפשרת 
לעין לראות את הגוף, שממנו היא יוצאת. על צד 
ההכללה כולל המושג א׳ לא רק את הא׳ הנראה׳ אלא גם 
את הקרינה האולטרא־סגולה (ע״ע) והאינפרא־האדומה 
(ע״ע), אע״פ שאין העין מסוגלת "לראות" אותן. הרחבה זו, 
שחלה במושג־הא׳, יסודה בהשקפתנו על טבעו הפיסיקאלי. 

הא׳ הוא התופעה הבולטת ביותר בכל התופעות של 
הקוסמוס. לא זו בלבד שהוא משמש, ביחד עם הכובד׳ אחד 
מן הצינורות החשובים ביותר לחילופי מסה ואנרגיה בין 
מערכות־העולם, אלא הוא אף אחד מן הגורמים הראשונים־ 
במעלה׳ שבאמצעותם מכיר האדם את הטבע. רובו המכריע 
של החומר החושני׳ שהאדם בונה ממנו את הכרת־העולם 
שלו׳ לקוח מרשמים חזותיים׳ והחקירה המדעית החדישה 
במהות־החומר ובמבנה־העולם, שהיא רחוקה מן ההשגה 
החושנית הישירה׳ אף היא מסתמכת בעיקר על עדויות 
אופטיות, כלומר על התנהגות הא׳ ביחס לעצמים הנחקרים. 
ודאי אין זה מקרה, שבפרשת בריאת־העולם שבתורה מופיע 
הא׳ כתחילת מעשה־בראשית ושבפי כל העמים והלשונות 
נעשה המושג א׳ שם נרדף להכרה ודעת. עם התפתחותה 
של החקירה הראציונאלית בתופעות־הטבע נעשה גם הא׳ 
חומר לחקירה פיסיקאלית• במרוצת־הדורות הובעו השערות 
שונות בדבר מהות־הא׳, ומחלוקת־החוקרים בעניין זה לא 
נתיישבה עד היום — ואפשר׳ אין אפשרות ליישבה. גם 
היום מימרה שגורה היא בפי הפיסיקאים: "הכל יודעים את 
האור׳ אך אין יודע לומר מהו״. — להלן ניתנת סקירה על 
התורות השונות בדבר מהות־הא/ כפי שנתפתחו מן הזמן 
העתיק עד ימינו אלה. 

התקופה העתיקה וימי־הביניים. באסכולות 
הפילוסופיות שביוץ העתיקה אנו מוצאים את שורשי 
המחלוקת בדבר מהות האור, שנתבטאה בשתי תורות מנוג¬ 
דות: תורת־הגופיפים ותורת־הגלים (עיין להלן). את 
תורת־הגופיפים של האור פיתחו הפיתגוריים (ע״ע), 
שהלכו לשיטתם האטומיסטית גם בביאור הא׳. הם הורו, 
שמקורה של תחושת הא׳ הוא בגופיפים זעירים׳ שנפלטים 
מן הגוף הנראה ושפגיעתם בעין גורמת לתחושת־הראיה. 
אמפדוקלם (ע״ע) והאפלטוניים סיבכו את העניין ואמרו, 
שגם הגוף הנראה וגם העין הרואה שופעים משהו, וממיזוג 
שתי שפיעות אלו נולדת תחושת־הראיה. תורה זו זכתה 
לאחר אלפיים שנה לחידוש־צורה בפילוסופיית־הטבע של 
גיתה (ע״ע). — אפיקורוס (ע״ע) ולוקרציום קרום (ע״ע) 
הורו, שהעין מסוגלת לראות עצם מרוחק ממנה כדרך שהיד 
מסוגלת לחוש בו גם בלא שתגע בו נגיעה ישירה — בסיוע 
של מקל, מוט וכדומה. בהסבר זה יש משום רמז ראשון 
למדיום, שמעביר את הא׳ ומתווך בין העצם הנראה ובין 
העין הרואה. — אריסטו, בן־מחלוקתם החריף של האטו׳מיס־ 
טים העתיקים, חלק גם על שיטתם הגופיפית בתורת־הא׳ 
והסביר את תחושת־הא׳ כפעולה, שהיא מועברת לעין בתיווך 
של מדיום. כאן רואים מעין ניצנוץ של הרעיון׳ שהיה 
בתקופה החדשה ליסוד מוסד בהתפתחותה של התורה הגלית. 

בתקופה׳ שבה שלטה הפילוסופיה של אריסטו׳ כמעט 
שאין־ אנו מוצאים תורות ורעיונות חדשים בדבר מהות־הא׳. 
לעומת זה חלה בתקופה זו התקדמות בחקירת התופעות של 
הא׳ ובבנייתם של מכשירים אופטיים, שהירבו את ידיעותינו 
בדבר תכונותיו. לתלמי(ע״ע) מיוחם ספר באופטיקה, שיש בו 


תיאור של מכשירים אופטיים ואף ניסוח מאתימאטי (אמנם 
לא מדוייק) של שבירת קרני־הא׳. הרון(ע״ע) גילה את חוק 
החזרת־הא׳ (ע״ע אופטיקה) ואת ניסוחו המאתימאטי בצורה 
של עקרון־המינימום. — התפתחות מסויימת חלה בחקירת 
הא׳ ביה״ב ע״י האסכולה הערבית (במאה העשירית בערך). 
הפיסיקן אלחסן אבן אלהיתם (ע״ע) פתר כמה בעיות אופ¬ 
טיות על־ידי שיטות מאתימאטיות, השתמש במראות כדוריות 
ופאראבוליות וחקר תופעות אופטיות מרובות׳ כגון: פעולת־ 
ההגדלה של עדשות והתופעות של האבראציה הכדורית. 
רוג׳ר ובייקון (ע״ע) הרחיב את המחקר בתופעות־הא׳ ותיאר 
מכשירים אופטיים מסובכים יותר, כגון טלסקופ (אע״פ 
שלא בנה טלסקופ בפועל). בשיטות־חקירה אלו כבר אנו 
רואים תחילת תקופה חדשה בהתפתחותה של תורת־הא׳, 
תקופה שסימניה המובהקים הם עזיבה של שיקולים מטא¬ 
פיסיים ואיסוף של עדויות נסיוניות. 

מ ניוטון ועד פרג ל. במשך המאה הי״ז התגבשו 
ניסוחיהן המאתימאטיים המדוייקים של שתי התורות העיק¬ 
ריות בדבר הא׳, שמתנצחות בעולם המחשבה הפיסיקאלית 
החדשה: התורה הגופיפית׳ שמתאמת לתורתם של האטו־ 
מיסטים היווניים העתיקים ושבא־כוחה החדיש הוא ניוטון 
(ע״ע), וכנגדה התורה הגלית מייסודו של הויגנס (ע״ע). 
כמבשר התקופה החדשה אפשר לראות את סנל (ע״ע), 
שגילה ( 1621 ) את חוק החזרת־הא׳ ואת חוק־השבירה 
המדוייק כ 1,500 שנה לאחר שחכמי אלכסנדריה של מצרים 
היו קרובים מאד לגלותו. אח״ב גילה פרמא (ע״ע) את 
,עקרון־המינימום׳, שקובע את דרכה של קרן-א׳ (כלומר, 
הרחיב ושיכלל את העקרון שמצא הרון). באותה תקופה 
גילה גרימלדי (ע״ע) את תופעת־העקיפה (ע״ע). אך ההשג 
החשוב ביותר היה גילוי העובדה, שהא׳ מתפשט ממקום- 
יציאתו במהירות סופית מסויימת וקבועה, שניתנת למדידה. 
ב 1676 מצא א. רימר (ע״ע), שליקויי־הירחים של כוכב- 
הלכת צדק אינם חלים בזמנים׳ שנקבעו ע״י החישובים, 
ושהסטיות הן מחזוריות׳ לפי עונות־השנה. רימר ייחם סטיות 
אלו להבדלים שבמרחק הארץ מכוכב־הלכת במקומות שונים 
של מסלולה מסביב לשמש. הוא הניח, שאמנם הליקויים 
עצמם חלים בזמן, שבו הם צריכים לחול לפי החשבון, אלא 
שעל פני הארץ הם נראים באיחור ידוע מכיון שדרוש זמן 
מסויים למעבר־הא׳ ממקום התרחשותה של התופעה למקום 
שבו היא נראית׳ וזמן זה תלוי במרחקה של הארץ מכוכב- 
הלכת (ר׳ ציור 1 ). הואיל וקוטר־מסלולה של הארץ היה 
ידוע׳ יכול היה רימר לחשב את מהירות הא׳! הוא מצא ערך 
קרוב מאד לערך המדוייק שבידינו כיום: כ 300 אלף ק״מ 
בשנייה (בדיוק: ג ־ וחס 10 10 * 2.99776 = מהירות־הא׳ 
בחלל הריק). 

ניוטון התחיל עוסק באופטיקה ב 1666 , ותגליותיו הרא¬ 
שונות היו חידושים מפתיעים בחקר הספקטרום (ע״ע). עוד 
קודם־לכן משכה התופעה הטבעית של נפיצת־האור׳זוהקשת 
שבענן׳ את דעת החוקרים (ע״ע דקרט), אך אף אחד מהם 
לא הצליח להסביר את שלל צבעיה, אע״פ שידוע היה 
שנפיצה מעץ זו מתקבלת גם בה ■ך ניסוי כשא* לבן עובר 
דרך פריסמה• עיקר חידושו של ניוטון היה מה שעלה בידו 
לכנס שוב (בעזרת עדשה) את מערכת הצבעים, שנתקבלה 
בנפיצת א׳ לבן ע״י פריסמה, ומה שהוכיח שכל הצבעים 
הללו שוב מצטרפים לא׳ לבן (ציור: ע״ע ספקטרום). בזה 



191 


אור 


192 


מצאה תופעת־הנפיצה את הסברתה והונח היסוד להבנת 
מהותם הפיסיקאלית של הבדלי־הצבעים. ניוטון גילה גם 
תופעות אופטיות אחרות׳ בהן גם את,טבעית־ניוטון׳, שיסודן 
בהתאבכות (ע״ע). הוא הרחיב את חקירתה של תופעת 
העקיפה׳ שגילה גרימאלדי׳ וחקר גם את תופעותיה של 


?י 

.*י 

\ 

•סלול *דק \ 

\ 

\ 

ל 





/ 

/ 

/ 


/ 

/ 

/ 

/ 

ציור 1 . ליקוי־ ירחיו של צדק 

הסבירה הכפולה (ע״ע הקטבה; גבישים); ממנה הסיק 
שקרן־הא׳ אינה סימטרית מסביב לציר־הקרינה — תמציתה 
של תורת־ההקטבה. 

כך נצטבר חומר נסיוני מרובה׳ שהיה צריך הסברה 
מנקודת־מבט אחידה׳ כלומר׳ ע״י תיאוריה כללית בדבר 
מהות־הא׳. אמנם, ניוטון סבור היה, שהחומר הנסיוני שבידו 
עדיין אינו מספיק כדי לשמש מצע לבניינה של תורה כזו; 
אעפ״כ ניסה להציע (ראשונה ב 1669 ) את עיקריה של 
תיאוריה, שנראתה לו נכונה. התורה הגלית לא נראתה 
לניוטון׳ מפני שלא הסבירה׳ לדעתו, את העובדה׳ שהא׳ 
מתפשט בקו ישר׳ בעוד שבהתפשטותו ע״י גלים אחרים, 
כגון גלי־מים או גלי־אויר, אין הדבר כך (רק לאחר מאה 
שנה ומעלה הוברר׳ שהבדל זה אינו אלא תוצאה מקטנות 
אורכם של גלי־הא׳; עיין להלן). — טעם אהר לנטייתו של 
ניוטון אחר התורה הגופיפית אפשר לראות במה שתורה זו 
הולמת את הקטגוריות של תורת־הכובר. אעפ״ב היסס 
ניוטון לפסוק הלכה אחרונה בדבר ובספרו היסודי 
(יצא ב 1704 ) הוא אומר בלשון זהירה: ״קרני הא׳ — כלום 
אין הן גופיפים זעירים, שנפלטים מגופים מאירים ן"— וטעמו 
בהנמקתה של השערה זו הוא שגופיפים כאלה נעים על- 
כורחם בקו ישר כל עוד הם שרויים במדיום אחד — והניסיון 
מלמד׳ שאמנם זהו הנוהג של הא׳. לפי דעה זו׳ תלוי צבע- 
הא׳ בגודלם של הגופיפים, וכשהם עוברים דרך פריסמה 
מתקבל ספקטרום מפני שמידת המשיכה בין חומר הפריסמה 
ובין גופיפי הא׳ תלויה בהכרח בגודל הגופיפים, כדרישת 
חוק הכובד. ניוטון מוכיח׳ שהגופיפים הללו, כשהם עוברים 
ממדיום אחד לשני, מקיימים את חוק השבירה, חוק 
ה״סינוסים", שהרי בחומר צפוף יותר מבחינה אופטית 
הולכת וגדלה המשיכה בין חלקיקי־החומר ובין גופיפי־הא׳; 


ומפני-כן גדולה בחומר זה מהירותם של גופיפי־הא/ ודבר 
זה גורר את הקטנתה של זווית־הנטייה מן הניצב על גבול 
שני המדיומים. 

תורת־הגלים, שהיא ניגודה של התורה האטומיסטית על 
הא׳, שטיפח ניוטון, נרמזה לראשונה ע״י רוברט חוק (ע״ע), 
שהביע את ההשערה, שהא׳ יסודו בתנודות מהירות במדיום 
הויגנס ( 1677 ) הרחיב תורה זו והסיק ממנה בדרך מאתימא- 
טית את החוקים של שבירת־הא׳ וכן את תופעת־ההקטבה, 
ובכללה — את השבירה הכפולה. ההסבר׳ שנתן הויגנס 
לתופעת־השבירה, מצטיין בפשטותו, ועם זה הוא כולל את 
ההנחה החשובה, שמהירות־הא׳ במדיום צפוף (מבחינה 
אופטית) קטנה היא ממהירותו במדיום דליל, שלא כמו 
שמתחייב מן התורה הגופיפית. בציור 2 — " (חלק המישור 
שלמעלה מן הקו) מחזיק את המדיום הדליל (אויר) ו?/— 
את הצפוף (מים). מאלומה של קרני־א׳, שיוצאות מתוך 
תחומו של המדיום הדליל אל קו־הגבול שבין *> ובין $ 
הקרן הקיצונית מצד שמאל ( 4 ) של חזית־הגל (ע״ע 
אופטיקה) עוברת את הגבול לפני הנקודה שמצד ימין ( 8 ) 
הקרן הימנית ממשכת את מהלכה במשך זמן מסויים במדיום 
" עד שהיא מגעת לנקודה ם׳ ואילו הקרן השמאלית עוברת 
באותו משך זמן את המדיום מן ההנחה, שהמהירות 
במדיום £ קטנה מזו שב ״י מתחייב ס 8 > 4.0 , ועליכן מתקבלת 
במדיום § חזית־הגל סס; ולפי ההגדרה של חזית־הגל 
תימשכנה הקרניים בכיוון ניצב על סס• וזהו היסוד של חוק־ 
השבירה. כמו־כן מסברת התורה הגלית את הבדלי־הצבעים 
ואת תופעת־נפיצתם כביטויים להבדלים באורכי־הגלים או 
בתדירות־הגלים. 

כך עלה בידי התורה הגלית עוד בתחילת התפתחותה 
להסביר בפשטות את רוב תופעות הא׳, אבל לא היה ביכולתה 
לבאר את תופעת הצל הח¬ 
תוך, שמטיל גוף חוצץ, כלו¬ 
מר את התפשטותו הקווית 
הישרה של הא׳. קושי זה 
סילק יונג(ע״ע) בסוף המאה 
הי״ח. הוא פיתח את תורת־ 
ההתאבכות ובעזרתה ביאר 
גם את תופעות־העקיפה. תו־ 
פעת־ההתאבכות מאפשרת ציור 2 
למדוד את אורך־הגל של 
קרן־א׳, והמדידות הראו, שאורך־הגל תלוי באמת בצבע הא׳ 
ושערכיהם של אורכי־הגלים המתאימים לצבעי־חא׳ השונים 
שרויים בתחום שבין 5 ־ 7x10 (אדום) ^־ 4x10 (סגול) ס״מ. 
הוברר, איפוא, שאין גלי־הא׳ נבדלים עקרונית ממיני גלים 
אחרים: הצל החתוך שבחציצת־א׳ יסודו בקטנות אורך־הגל 
של הא׳ לעומת האורכים של גלי־מים או גלי־קול. התפשטות 
בקווים לא־ישרים, התפשטות עקיפה, מצויה גם בא׳, אם 
הסדק או המכשול על דרכם של גלי־הא׳ אינו גדול ביותר ביחס 
לאורכם של גלי-הא׳. — בתחילת המאה הי״ט פיתח־פרנל 
(ע״ע) את תורת־ההקטבד, (ע״ע), ובזה השלים את חתורה 
הגלית. בדרך זו הוסברה יפה גם השבירה הכפולה — התו¬ 
פעה, שמנעה את ניוטון מלקבל את תורת הגלים. ההתפשטות 
של קרני־האור הוגדרה כתנועת־גלים רוחבית, ז״א כתנודה 
של חלקיקי מדיום גמיש במישורים, שהם ניצבים על כיוון 
ההתפשטות (ע״ע גלים). 



שבירת קרן־אור כשהיא 
עוברת ממריום רק לצפוף מטנו 



193 


אוד 


194 


באמצע המאה הי״ט פיתחו פיזו (ע״ע) ופרקו (ע״ע) 
שיטות חדשות במדידה של מהירות־האור׳ ובסיועו נתאשרו 
תוצאות מחקריו של רימר (ע״ע, וע״ע אור, מהירות). כמו־כן 
איפשרו שיטותיהם השוואה ישירה בין מהירות־הא׳ באויר 
ובין מהירותו במדיום אחר (למשל, במים). המדידות הראו 
בפועל, שהמהירות במים היא קטנה יותר — עדות מסייעת 
לתורת־הגלים וסותרת את תורת־הגופיפים• היתה כאן איפוא 
הכרעה לצדה של התורה הגלית׳ הכרע־ שלאחר מעשה, 
כיון שבפועל כבר נתקבלה תורה זו אף קודם־לכן. 

התורה האלקטרומאגנטית. התורה הגלית, בצורה 
שהיתה מקובלת בתחילת המאה הי״ט, הניחה את מציאותו 
של מדיום דומרי, שבתוכו מתפשטת הקרינה הגלית בצורת 
תנודות׳ שיסודן בגמישותו של מדיום זה• כד באה לעולם 
השערת האתר (ע״ע), שהוצעה ראשונה ע״י מק־קולה 
(ע״ע). האתר הוא המדיום, שבו מתפשט הא/ ותכונותיו: 
חומר מוצק הממלא את כל חלל־העולם, לרבות את הרווחים 
הבינאטומיים שבחומר ; הוא בעל גמישות אידיאלית, 
שמעביר את גלי הא׳ בלא כל בליעה ומונע רק את סיבוב 
הקרן על צירה (קרן מוקטבת אינה יוצאת ממישור־ההקטבה 
שלה בשעת תנועתה בחלל! ע״ע הקטבה). גוף בעל תכונות 
כאלו אינו ידוע בתחומי־נסיוננו׳ ואף עצם המושג של גוף 
כזה מחייב סתירות ממנו ובו; אולם רק חומר כזה מסוגל 
לשמש נושא לתופעות־הא׳ כפי שהובנו בשעתן. קושי זה 
סילק מפסול (ע״ע) ב 1860 ע״י חקירותיו בבעיות של השדה 
האלקטרומאגנטי, שנראו אז מובדלות לגמרן מתורת־הא׳. 
חקירות אלו נסתיימו במתן של צורה מאתימאטית לחוקי- 
היסוד של תורת־החשמל, שנתגלו קודם לכן בדרך ניסויית 
על־ידי פרדי (ע״ע). מתוך המשוואות של מאכסוול נתקבל 
שיעור מהירותה של התפשטות הגלים האלקטרומאגנטיים 
בחלל הריק, ובהפתעה גמורה באה תגליתו, שמהירות זו 
שווה למהירות הא׳: 300,000 ק״מ בשנייה. מיד שיער 
מאכסוול, שאין כאן מקרה ושאף גלי־הא׳ אינם אלא גלים 
אלקטרומאגנטיים׳ או מנקודת־המבט שלנו כיום — רק 
אוקטוה (ע״ע) אחת בסולם הארוד של גלים אלקטרו- 
מאגנטיים, המשתרע מן הגלים של קרני־? וקרני־רנטגן, 
שהם קצרים מגלי־הא׳ פי אלפים ורבבות, עד גלי־הראדיו, 
הארוכים מהם פי מיליונים ועשרות מיליונים. אין בין גלי- 
הא׳ לשאר הגלים האלקטרומאגנטיים אלא מה שגלים 
בתחום־אורכיהם של גלי הא׳ בלבד מסוגלים לעורר את 
תחושת־הראיה בעין. על־ידי כך בטלו הקשיים שבהשערת־ 
האתר: ניטלה מן האתר כל תכונה גשמית; גל־א׳ שוב אינו 
מוחזק גל גמיש, אלא הוא סכוט־תנודות של וקטורים — 
הווקטור החשמלי והווקטור המאגנטי—בתוך השדה האלק־ 
טרומאגנטי, ואילו האתר אינו אלא שם לנושאו של שדה זה, 
בלא שיהא הכרח בדבר ליחס לו תכונות של חומר מסויים. 
אמנם גם האתר האלקטרומאגנטי כנושא של תופעות הא׳ 
לא יצא מכלל השערה בדבר מציאותו של עצם, שמהותו 
סתומה, עד שבאה תורת־היחסות (ע״ע) ושיחררה את 
הפיסיקה מן המושג הזר של עצם. שמציאותו אינה מתחייבת 
משום בחינה פיסיקאלית ניסויית. בזה נסתיימה פרשת־האתר 
בתורת־הא׳. 

המאה העשרים. תורת־הקוואנטים. בסוף המאה 
הי״ט נדמה היה. שתורת־הא׳ הגיעה לתכלית שלימותה. ע״י 
מספר של משוואות מאתימאטיות, משוואות מאכסוול, ניתן 


לפתור כמעט כל בעיה בתורת הא׳, ובמקום שהיו קשיים, 
היה יסודם בעיקר בסיבוכים מאתימאטיים, שהיו כרוכים 
בפתרון־המשוואות. אולם בתחילת המאה העשרים באה 
התפתחות ניסויית חדשה׳ ומיד התחילו עובדות חדשות 
מטפחות על פני התורה המושלמת. הפרץ הראשון ניבעה 
בתורת־הקרינה של גוף שחור (ע״ע) — גוף לוהט פולט א׳, 
שצבעו תלוי בטמפראטורה. לגבי הכמות הכללית של האנר¬ 
גיה הנפלטת היתה התאמה מלאה בין הניסיון ובין התיאוריה 
הקלאסית כפי שנתפתחה במאה הי״ט ! לא כן לגבי חלוקת- 
האנרגיה על פני האיזורים השונים של אורכי־הגלים: כאן 
נתגלתה סתירה גמורה בין הניסיון ובין התורה. לשם יישובה 
של סתירה זו הציע פלנק (ע״ע) ב 1900 את ההשערה, 
שקרינתה של האנרגיה אינה רציפה, אלא היא עשויה מנות 
נפרדות וקצובות — קוואנטים של אנרגיה, ששיעודיהם 
׳י 11 =£ (״= תדירות־האור! 11 = גודל קבוע). עם תיקון 
נוסחת הקרינה על סמך הנחה זו נתקבלה התאמה מפליאה 
בין החלוקה האנרגטית לאורכי־הגלים שבפועל ובין הערכים 
המחושבים. ההנחה המהפכנית של פלאנק שימשה נקודת- 
מוצא להתפתחות הגדולה של תורת־הקונטים (ע״ע), אך 
לגבי תורת־הא׳ היה בה משום ראשית חזרה מן התורה 
הגלית אל התורה הגופיפית: הואיל והתווספותה של האנר¬ 
גיה הקורנת אינה רציפה — כלום אין ליחס כל קפיצה 
בשיעורה להתווספותו של גופיף נפרד? ואמנם תופעות 
חדשות, שנתגלו אח״כ׳ הפכו השערה זו לוודאות. הנחתו 
של פלאנק התחילה מתפשטת וכובשת את כל תחומי התופ¬ 
עות האנרגטיות. היא יישבה, דרו־משל, את הסתירה, 
שנתגלתה בין החישוב ובין המימצא בקביעת החום הסגולי 
של גופים. זמן מה אח״כ נתגלה האפקט הפ 1 טואלקטרי 
(ע״ע) — פליטת־אלקטרונים ממתכות מסויימות כתוצאה של 
הקרנת א׳. תנאיה של פליטה זו ומאזנה האנרגטי אינם 
מתיישבים עם התורה הגלית של הא׳ ז אך ההנחה׳ שהא׳ 
עשוי גופיפים זעירים (פוטונים, ע״ע), שהאנרגיה שלהם 
תלויה בתדירות־הא׳ לפי המשוואה, באה והסבירה גם 
תופעה זו. ב 1923 נתגלה האפקט של קומפטון (ע״ע), ואף 
הוא לא ניתן להסברה אלא על סמך השערת־הפוטונים בלבד: 
חישבו ומצאו, שפגיעת פוטון כאלקטרון דינה בהתנגשות 
בין שני גופיפים גמישים, שמקיימים את חוק שימור־האנרגיה 
ואת חוק שימור־התקיפה. נמצא׳ שהוחזרנו לכאורה לתורה 
הגופיפית — אך כיצד נבאר לפי תורה זו את תופעות 
ההתאבכות׳ העקיפה וההקטבה, שמעידות בבירור על טבעו 
הגלי של הא׳י — דבר זה הביא במבוכה את הפיסיקאים. 
נדמה היה, שתופעות־הא׳ מחייבות להניח מעין דבר והיפוכו: 
ליחס לא׳ שתי תכונות, שאינן מתיישבות זו עם זו, ולראותו 
גופיפי כאן וגלי כאן — הכל לפי צורך־המקום. ויפה אמר 
אחד מגדולי הפיסיקאים בדור האחרון: "היתכן לראות את 
הא׳ מעשה־גופיפים בכל יום שני, רביעי ושישי, ומעשה־ 
גלים בשאר ימות השבוע ?״. בעיה זו מצאה את פתרונה עם 
התפתחות המכאניקה הגלית. 

ב 1924 חיווה דה־ברולי (ע״ע) את הדעה׳ שאף גופיפים 
חמריים, כגון אלקטרונים, עשויים לגלות תכונות של תנועה 
גלית בתנאים מסויימים ושקיימת תלות פונקציונאלית בין 
ערכי המסה והמהירות של הגופיף ובין הערכים של אורד- 
הגל או התדירות׳ שהם כרוכים בתנועה זו. היתה זו השערה 
נועזת׳ שנסתמכה על שיקולים עיוניים, כמעט אסכולא־ 






195 


אור — אור, וובזורמית של 


196 


סטיים: הטבע אוהב סימטריה! כשם שהתפשטותו הגלית 
הרציפה של הא׳ לובשת לפעמים צורה של תנועת גופיפים 
נפרדים, כך תנועתו של גופיף נפרד מתגלית בהכרח בתנאים 
מסויימים בצורה של התפשטות גלית. רעיונותיו של דה־ 
בדולי השפיעו על שרדינגר (ע״ע), שביטא אותם בנוסחות 
מאתימאטיות מדוייקות והניח את היסוד למכאניקה של הגלים, 
שמגדרת את יחסי האנרגיה שבקרינת הא׳ כתולדה מתנועת 
אלקטרונים באטום (ע״ע). אישור ניסויי לרעיונו של דה־ 
ברולי לא איחר לבוא אף הוא. ב 1927 הראו דיויסון (ע״ע) 
וג׳רמר, שקרן של אלקטרונים, כשהיא מוחזרת מגביש 
מתאים, מחוללת תופעות של עקיפה. הוברר איפוא׳ שגם 
עצמים, שלכאורה אין טבעם הגופיפי מוטל בספק, כגון 
אלקטרונים, מסוגלים לחולל תופעות גליות. מעתה נפלה 
המחיצה בין התפיסה הגלית והגופיפית בתורת הא׳: כשאנו 
מדברים על גלי־א׳ ועל פוטונים גופיפיים אין אנו מתכוונים 
אלא לשני גילויים של ישות אחת, שאין ביניהם כל ניגוד 
וכל סתירה ממשית, אע״ם שנבצר מכוח תפיסתנו החושנית 
לשוות דמות לצירופם• בתופעות מסויימות מתגלה הא' כריבוי 
של גופיפים נפרדים, באחרות — כרצף של גלים מוגדרים 
במשוואות! אך אין במשמען של משוואות אלו אלא מידה 
של אומדנה בדבר מציאות הגופיף במקום מסויים ברגע 
מסויים. נמצא, שאמנם חזרנו לתפיסה הגופיפית של הא׳, אך 
בצורה מחודשת, שנוטלת הרבה מן העוקץ שבשניות "גופיף" 
ו״גל": מעכשיו אין הפוטונים אלא סוג אחד מכלל הסוגים 
של הגופיפים האלמנטאריים, שתכונותיהם הפיסיקאליות 
נקבעות במכאניקה הקוואנטית לפי הגבולות שהותוו על־ 
ידי עקרון־הרפיפות של הייזנברג (ע״ע). הייזנברג עוד 
מפליג ואומר: כל גודל, שאי־אפשר למדוד אותו בשיטה 
פיסיקאלית, אינו קיים מבחינת ההגדרה הפיסיקאלית! ולפי¬ 
כך אין כל שחר למושג התמונה הפיסיקאלית של הפוטון 
(או של האלקטרון). הברירה הציורית: גל או גופיף היא 
מעבר לגדר־הפיסיקה! כאן רשאים אנו לעסוק רק בתכונות׳ 
שהן ניתנות למדידה פיסיקאלית. על כן מניח הייזנברג 
ביסוד תיאורו של הגופיף רק מערכת מספרים (שמשמעותם 
הפיסיקאלית סתומה ואינה בגדר דיון ובירור), מין מטריצה 
(ע״ע)! ובפעולות מאתימאטיות במאטריצות אלו מתוארות 
כל תכונותיו של הגופיף. 

העולה מן הדברים: שלא כתורה הגלית הקלאסית באנו 
לכלל דעה, שיש להניח ביסוד־הא׳ מציאות של פוטונים 
נפרדים ונבדלים! אך שלא כתורה הגופיפית הקלאסית אין 
אנו רואים את הפוטון כגופיף, שמקומו, מסלולו ומהירותו 
ניתנים להיקבע בדיוק מוחלט. הרשות בידנו לראותו בחינת 
גופיף, ואת הגל המיוחם אליו בתנאים מסויימים, לפי 
,משוואת־הגלים׳ של שרדינגר, בחינת אומדנה בדבר מציאו¬ 
תו בזמן מסויים בתוך תחום מסויים! והרשות בידנו לראות 
את הא׳ כתנועת־גלים, שמתכנסים בתחומים מסויימים 
ל״צרורות־גלים", כזה כן זה: שניהם אינם אלא ניסוחים 
ציוריים מעט או הרבה, שבאים לשבר את האוזן, תיאורים 
שרירותיים של מציאות׳ שהיא מופקעת מיכולתו של התיאור 
החושני, ההסתכלותי. גוברת והולכת בין הפיסיקאים הנטיה 
לפרוש מכל תמונה פיסיקאלית, שרוח־האדם נוטה לערוך 
לפוטון, הואיל ומבחינה עיונית אין טעם מרובה לדבר, 
שהרי אין משמעות לתואר פיסיקאלי אלא בתחום המדידה 
הפיסיקאלית׳ שהיא תחום המציאות הפיסיקאלית המוגדרת. 


ונמצא, שאע״פ שנתעמקה הבנתנו במהות הא׳, אפשר לומר, 
שמתוך התעמקות זו דוקה נתחזקה אמיתותה של אותה 
מימרה: "הכל יודעים את האור, אך אין יודע לומר מהו". 

בדבר מקורות־האור ע״ע קרינה. בדבר המכאניזם של 
קרינת־הא׳ ע״ע אטום! אלקטרון! ספקטרום• בדבר תכונותיו 
הפיסיקאליות של הא׳ בהתפשטותו ע״ע אופטיקה. בדבר 
מדידת האור ע״ע פוט 1 מטריה. בדבר ה! !פיסה החושנית של 
הא׳ ע״ע עין! צבע! ראות. בדבר פעולותיו הכימיות של הא׳ 
ע״ע פוטוכימיה! צלום. בדבר פעולותיו הביולוגיות של הא׳ 
ע״ע היגיינה! פוטוביולוגיה! פוטוסינתזה. 

א. ה. 

אור, לחץ אור, ע״ע רןוינה. 

אור, אבזוךפציה (מלאט׳ 6 ז 6 נ 1 ז 50 ל 2 —בלוע).ככל 
תנועת־גלים׳ שעוברת ממדיום אחד לשני, כך אף 
האור (ע״ע) הפוגע בעצם גשמי מתפלג לשניים: מקצתו 
מוחזר מעל פני־הגוף ומקצתו חודר פנימה ומוסיף להתפשט 
(אגב שבירה). אולם בדרך כלל רק חלק משיעור האנרגיה, 
שפלשה לתוך הגוף מצד אחד׳ יוצא מן הצד השני, כלומר: 
האור, כשהוא עובר דרך הגוף, נחלש! זוהי תופעת האב־ 
זורפציה (הבליעה) של האור• האנרגיה של האור׳ שנעצרה 
בגוף. מתגלגלת בדרך־כלל באנרגיה של חום! האנרגיה 
האצורה בתנודתם של הגלים האלקטרומאגנטיים משתלבת 
במעגלי התהליכים האנרגטיים שבמילקולות ומגברת את 
התנועה המולקולארית והאטומית• 

הניסיון מלמד, ששיעור האור הנבלע בגוף מסויים תלוי 
בכמות של האור הנכנס ובעוביה של השכבה הנהדרת! 
היחס בין שלושת שיעורים אלה נקבע לפי חוק־בר (ז 6 ש 8 ), 
שלפיו: 1 ) הכמות של האור הנבלע (' 0 היא פרופורציונית 
לכמותו של האור הנכנס ( 0 , ז. א. 10 ='(; 2 ) שכבות 
שוות־עובי (של גוף מסויים) בולעות חלקים שווים של 
האור הנכנס! אם האור 1 נחלש בשכבה׳ שעובייה צ 1 ), 
בשיעור 41 אנו מקבלים:( 14 = ! 1 !— ; 14 הוא מקדם־הא׳. 
מכאן שמן האור 1 < החודר דרך שכבה, שעוביה השיעור 
היוצא הוא: ״ ־ 6 ן = !־!• 

החלשת האור יסודה בדרך כלל לא רק בבליעתו אלא גם 
בפיזורו (ע״ע קרינה), ולפיכך נכונה נוסחה זו רק בקירוב! 
אולם בגופים, שהם בעלי כוח־בליעה גדול, קטן שיעור־ 
הפיזור לעומת שיעורלהבליעה באופן שעיקרה של החלשת 
האור יסודו בבליעה, הנקראת במקרה זה איפול (אכסטינק־ 

?^ 471 

ציה). מקדם־האיפול 14 מוגדר ע״י המשוואה: ־^ 7 ־~ = 14 , 

שבה * הוא אורך־הגל הנדון במדיום הנדון, ו האינדכס 

7 1/3 4 

של האיפול. מכאן 0 ; 16 = ז״א: כשאור בעל אורך־ 

גל ג עובר בתוך מדיום מפרים שכבה שעוביה כאורך הגל, 

£> 471 ~ 10 

מנת האור היוצא היא ק 6 —ן• 

בתופעת הא׳ כרוכות התכונות של השקיפות והאטימות, 

או החדירות ואי־החדירות של גופים לגבי קרינה בכלל ואור 
בפרט! החדירות והיפוכה מתייחסים לקרינה במשמעות 
אובייקטיווית, ואילו שקיפות והיפוכה הם מושגים סובייק־ 
טיוויים׳ שמשמשים לציון התפיסות של חוש־הראיה שלנו. 
ברור מן האמור, שתכונות אלו אינן מתייחסות אלא לשכבה 




97 נ 


אור, אבזור 2 ציד מ? — אור, סחירות 


198 


הנחדרת בלבד. גופים שקופים או שקופים־למחצה בשיעורי- 
עובי רגילים אינם כר בשכבות עבות, כגון מים: במעמקי 
הימים שורר חושך גמור! לעומת זה שכבות דקות מאד של 
מתכות, שמוחזקות כחומרים אטומים׳ מניחות לאור לעבור 
בכמויות ניכרות (האור העובר דרד זהב נראה ירוק, דרך 
כסף — כחול). 

כמו־כן מלמדת נוסחת הא׳, שבגוף מסויים (ובשכבה 
מסויימת) אין הא׳ שווה בכל אורכי־הגלים. למשל: זכוכית, 
שנראית לעין שקופה לגמרה, כלומר שמנחת, לכאורה, לכל 
גלי־האור הנראה לעבור דרכה בלא עיכוב, עוצרת אפילו 
בשכבה דקה את כל האולטרא־סגול (ע״ע) שמאורך־גל 
^ 320 ולמטה, בעוד שנייר שחור הוא חדיר מאד לקרניים 
אינפרא־אדומות (ע״ע). גם האויר האטמוספרי, ובפרט 
החמצן שבו׳ בולע אור קצר-גלים במידה ניכרת, ולפיכך 
מסתיים הספקטרום של השמש בתנאי חקירה רגילים באורך- 
גל של ^ת! 300 בקירוב! גלים, שאורכם ^רת 184 , נבלעים 
כליל בשכבת־אויר, שעוביה מ׳ אחד, וגלים, שאורכם 
״!״״ 157 — אף בשכבה בת 0.1 מ׳. גם האור הנראה נחלש 
כשהוא עובר דרך זכוכית׳ אלא שהחלשה זו היא מועטת 
ורציפה לגבי כל אורכי-הגלים! גוף שקוף כזה הוא "מחוסר- 
צבע" (בעינינו). באולטרא־סגול אין הדבר כך: כאן כוח 
בליעתה של הזכוכית גדול מאד׳ והיא בולעת את האולטרא- 
סגול בא׳ סלקטיווית (ע״ע צבע! ספקטרום). גוף שקוף בעל 
א׳ סלקטיווית בתחום האור הנראה נקרא צבעוני, מגוון. 
גופים כאלה מעבירים רק אורכי־גלים מסויימים שבאור 
הנראה ובולעים את השאר! למשל: זכוכית כחולה חדירה 
לירוק, לכחול ולסגול, אבל לא לאדום ולצהוב• גוף, שבולע 
את כל האור הפוגע בו נקרא "גוף שחור מוחלט"! גוף כזה 
אינו נמצא בפועל, אבל בתנאים מסויימים, שאפשר ליוצרם׳ 
עלול להימצא גוף קרוב אליו׳ ולדבר זה יש חשיבות גדולה 
בתורת הקרינה (ע״ע). הגוף הבולע רק גלים בעלי אורכים 
מסויימים ומחזיר את האחרים הוא גוף מגוון אטום. לעומת 
זה גוף. שאינו בולע כלום מן האור הפוגע בו אלא מחזיר 
את כולו׳ הוא ״גוף לבך. הגוף השחור והלבן — שניהם 
לעולם אטומים. 

הא׳ תלויה גם במבנה של הגוף הנפגע, אם הוא איזו־ 
טר(פי או אנאיזוטרופי (ע״ע גבישים! קריסטלוגרפיה). 
.רק במקרה הראשון אין הא׳ תלויה בכיוונו של האור הפוגע. 
לפיכך שווה צבעם של גופים שקופים איזוטרופיים מכל 
כיוון־ראיה. לא כן בגבישים חד־ציריים, שבהם שונה הא׳ 
לאורך הציר מן הא׳ בניצב על הציר: הם נראים לנו 
בגונים שונים (דיכרואיזם), הכל לפי ראייתנו, אם היא 
בכיוון של הציר (צבע־הציר) או בכיוון ניצב עליו (צבע 
הבסיס). בגבישים דו־ציריים משתנה הצבע מכיוון לכיוון, 
וטיב־השינוי אינו שווה בכל הגונים, באופן שאנו רואים 
שלל־צבעים (פליאוכרואיזם! ע״ע אבנים טובות). 

י. ל. 

איר. מהירות. התפשטותו של האור במרחב ממקורו במהי¬ 
רות סופית ומסויימת היא מעובדות היסוד של 
המציאות הקוסמית, וערכה המספרי של מה״א — מן הקבועות 
היסודיות של הטבע הגשמי! קבועה זו חוזרת ומופעת 
במשוואות־היסוד של הפיסיקה, ולעולם סימנה — 0 . ראיית 
עצם באמצעות האור היוצא ממנו ומגיע לעיני הרואה הוא 


תהליך דורש זמן — ועובדה זו קובעת את דמות העולם 
מבחינת כוחו של חוש־הראיה לקולטה. סדרם ותורם של 
המאורעות, כפי שהם נראים ע״י המסתכל, אינם מקבילים 
לסדרם ותורם של מאורעות אלה כשלעצמם — אם אירעו 
במקומות שונים. עין הרואה עלולה לתפוס "בבת־אחת" 
מאורעות שרווח־זמן מבדיל ביניהם, ואילו מאורעות שמת¬ 
רחשים "באותו רגע" במקומות שונים עלולים להתגלות זה 
אחר זה. נמצא שבעיות הזמן וקביעתו והגדרתו מותנות 
בבעיות המרחב ומדידת מרחקים — המרחב והזמן מעורים. 
זה בזה ואינם נפרדים זה מזה כלל. 

הואיל וכל תיאוריה בדבר האור (ע״ע),שהוצעה בזמן מן 
הזמנים, הניחה, שיש בא׳ משום התפשטות כלשהי של גופי¬ 
פים, גלים או התרחשויות, שלא הוגדרו כל צורכן— צריכה 
היתה להיות מקובלת גם המסקנה, הנובעת מכאן, שלהעברת־ 
הא׳ נדרש זמן כל-שהוא. אולם במשך אלפי־שנים לא נתנו 
החכמים והחוקרים את דעתם על דבר זה, הואיל ובחייו 
היום־יומיים של האדם ובכל מאורע המתרחש בממדים 
ארציים רגיל הוא לתפוס את המתרחש כאילו ראהו בשעת 
מעשה ממש —מחמת הקוצר המופלג של רווח הזמן שבין 
התרחשותו של המאורע ובין ראייתו. הראשון, שהרגיש 
בדבר, שתפיסה זו אין כוחה יפה לגבי הממדים הקוסמיים, 
היה א. רימר (ע״ע) במחקריו המפורסמים משנת 1676 על 
סטיית זמני־הליקויים של ירחי כוכב־הלכת צדק מן הזמנים 
המחושבים (ע״ע אור). כיוון שסטיות אלו הן בעלות אופי 
עונתי־מחזורי עמד דימר על הסמיכות שביניהן ובין השינויים 
המחזוריים במרחק שבין צדק ובין הארץ. הואיל ואין להעלות 
על הדעת. שמהלכם של ירחי־צדק מושפע מן המצב היחסי 
שבין צדק ובין הארץ׳ זקף רימר את פיגור הופעת הליקוי 
בשעת ריחוקה של הארץ מצדק לעומת תקופתו בשעת 
קרבתם של שני כוכבי־הלכת הללו על חשבון הזמן הדרוש 
לאור לעבור את תוספת המרחק שביניהם. שיעורו המאכסי־ 
מאלי של פיגור זה הוא ״ 36 ׳ 16 ! מתוך ידיעת קוטר מסלול 
הארץ ( 299 מיליון לן״מ) ניתנת מה״א להיחשב לפי הנוסחה 
996 א 10 6 א 299 , שהם כ 300,000 ק״מ לשנייה. דימר בשעתו 
כבר מצא ערך קרוב לזה, עד כמה שאפשר היה לדייק לפי 
הקוטר של מידת מסלול הארץ, שהיתה מקובלת בשעתו. 
שיטה א 0 טר(נ(מית אחרת למדידת מה״א נמצאה ב 1728 ע״י 
ברדלי(ע״ע) בסיועה של תופעת־האברציה (ע״ע). בראדלי 
הכיר, שתופעה זו מתבארת ע״י חיבור המהירות של תנועת־ 
הארץ מסביב לשמש עם מהירותו של האור המגיע לארץ 
מאחד הכוכבים, כתוצאה מכיווניהן השונים של שתי המהי¬ 
רויות. על־פי הגודל של זווית־האבראציה (״ 20.47 ) וגודלה 
של מהירות־ה>(רץ יכול היה בראדלי לחשב את מה״א 
במידת־דיוק שאינה סוטה אלא ב 2% מן הערך המדוייק 
המקובל כיום. 

שיטות למדידת מה״א על פני־האדמה בדרך ניסויית 
פיתחו במאה הי״ט חוקרים צרפתיים. להלן מתואר הניסוי 
של פיזז* (ע״ע), 1849 (ציור 1 ): שתי משקפות ( 11.1 ), שהן 
מרוחקות זו מזו מרחק ניכר, מכוונות בדיוק ז( כנגד ז(. 
אלומת־אור, שיוצאת מנקודת האור , 1 ומתכנסת בהשפעת 
העדשה 0 , מוטלת מן הצד על פני לוח זכוכית ׳י• החותך 
בזווית של 45 0 את ציר המשקפת 1 , חלק מקרני־אור אלו 
מוחזר מן הלוח כלפי המשקפת 11 . בדרכן הן מתלכדות 
בנקודה 0 לתמונת־הנקודה - 1 ; מכאן הן ממשיכות בדרכן 



)99 


אור, :זדזיד־ת 


200 


ונהפכות לקרניים מקבילות ע״י האובייקטיו 8 . האלומה 
פוגעת באובייקטיו 0 של 11 ׳ מתכנסת׳ יוצרת תמונה על 
פני הראי 3 , ומוחזרת ממנו כלעומת שבאה, עד שהיא חוזרת 



* 

1. 

וייוד 1 . מרידת מהירות האור לפי שיפת פיזו 


ומגעת ל ס, חודרת דרכו בחלקה ונראית לעין המסתכל 
באוקולאר אולם הנקודה 0 נמצאת על שפת הגלגל 
המשונן 2 הסובב על ציר מקביל לציר המשקפת; רוחב 
שיניו שווה לזה של הרווחים שביניהן• אין קרני־האור 
יכולות לעבור בנקודה ס אלא אם כן היא נמצאת ברווח 
בין שתי שיני 2 ׳ ואילו כשאחת מן השיניים נמצאת ב ס— 
המעבר נחסם. כש 2 סובב על צירו במהירות מסויימת חלה 
האפלה של שדה־הראיה; ופשר הדבר הוא, שבמשך מהלכה 
של אלומת קרני־האור מ 1 ל 11 וחזרה הוזזה שפת 2 בשיעור 
של רוחב־שן: קרן־האור. שעברה בהליכתה ברווח בין שתי 
שיניים. נתקלת בחזירתה בשן. כשאנו מכפילים את מהירות־ 
הסיבוב, מואר שדה־הראיה מחדש, מאחר שהאור, שעבר 
בהליכתו באחד מן הרווחים, עובר בחזירתו ברווח שבא 
אחריו. בניסויו של פיזז־ היה 2 בעל 720 שיניים, והאיפול 
חל במהירות סיבוב של 12.6 סיבובים בשנייה•. נמצא, שהזמן 
להזזת שפתה של 2 בשיעור של רוחב־שן הוא:-?- 

2x720x12.6 

שהוא של שנייה. בזמן זה עבר האור פעמיים את 

המרחק שבין ולוו, שהיה 8,633 מ׳, ובס״ה 17.27 ק״מ. 
נמצא׳ שדרו האור בשנייה: 313000=17.27x18150 ק״מ. 
חזרות חדישות על ניסויו של פיזר במכשירים מדוייקים 
ומשוכללים ועל פני מרחקים של קרוב ל 46 ק״מ הפיקו את 
הערך 80 ± 299,860 ק״מ. 

פוקו (ע״ע) עיבד ב 1862 שיטה ניסויית למדידתה של 
מה״א בתחומי־מעבדה (ציור 2 ). עיקרה — הראי הקטן 5 



ציוד 2 . מדידת טהירות האור 5 פי ׳סיטח פוקו 


הסובב על צירו ס (שהוא ניצב על מישור־הציור). קרן־אור 

מ. 1 מוחזרת מ 5 אל פני הראי הקעור והכדורי וממנו 

חזרה, עד שהיא נראית לעיני המסתכל ב 1 ^. כל שינוי 

במצב של 5 בין הליכת־האור לחזירתו גודר את הסט־ 

מקומה של נקודת־האור, הנראית ב 2 ^. אם מספר הסיבובים 

של 5 הוא ״ לשנייה, מהירותה הזוויתית מוגדרת כ ת״ 2 ; 

הזמן הדרוש לאור בדרכו הכפולה 08 כלומר ז 2 < הוא ז? 

0 

0 ־ מה״א), וזווית סיבובו של 3 באותו זמן היא: 


ולפיכך: -^ 5 -= 24 =, 8.08 > 

ס 

נמצא: הזוויות ? 0 ! 8 ו 8 1 08 2 מתייחסות זו לזו כיחס 
ההפוך של הצלעות המתאימות ז ו ^ (מחמת קטנותן של 
הזוויות); לפיכך: 


'■■ 871111 

' 1 ) 0 ־ 


פ 

¥ 


871111■ 

0 


־=, 8 , 0 >. 



דוגמה: וסס 10 2 9 x =״ 91 = ז 

נ 11 ס 10 2 א 2 = 2,11 = 1 > 

1 סס 10 2 1 = 10111 = 10 x > 

800/860 = ם 
!מס 1 10 6 = 1.0801111 = 1.08 x 

10 2 א 2 800 * 81 >< 10 4 x א 3.14 א 8 
10 2 א 10 * ג ' 10 א 1.08 
\ . 800 . 1 מס 10 10 >( 3 = 


שיטתו של פוקו ניתקנה ונשתכללה בדור האחרון ע״י 
מיכלסון (ע״ע), שצירף את דקותה ודיוקה של שיטה זו 
אל השימוש במרחקים גדולים (עד 70 ק״מ) וקבע ע״י כך 
ב 1926 את הערך המקובל כיום כמדוייק ביותר: 

360 /בםאל 4 +. 299,776 = 0 . 


ערכי־מה״א, שנקבעו בשיטות האסטרונומיות, מתייחסים 
להתפשטות האור במרחבי הריק הבינכוכבי, ואף הערכים 
הניסויים שלמעלה, שנקבעו באטמוספירה, ניתקנו (לפי 
החישוב שלהלן) בהתאם לכך. מה״א בריק רוקה היא 
קבועת־הטבע׳ שאינה משתנית בשום מקום ובשום זמן, והיא 
שווה באור מכל הצבעים, כפי שהוכח ע״י בדיקת קרינתם 
של כוכבים שוני־צבעים. כנגד זה משתנית מה״א ממדיום 
למדיום, לפי כוחו של המדיום בשבירת־האור, ואף כאן 
היא משתנית מצבע לצבע, לפי מידת הנפיצה (ע״ע). דבר 
זה יוצא לנו להלכה מכל התיאוריות על מהותה של קרינת־ 
האור ונתאשר בפועל בשיטתו של פוקר (עיין למעלה) ע״י 
הכנסת שכבות של חומרים שקופים שוגים בדרך קרני־האור. 
בדרך זו אנו מוצאים, שמה״א פוחתת עם ריבוי הצפיפות 
של המדיום מבחינה א 1 פטית, ז״א עם גידול מקדם־השבירה 
שלו: מה״א במים אינה אלא כ % מערך -י• בזה יש משום 
עדות מכרעת לטובת התיאוריה הגלית של הא׳ ומשום 
סתירת התורה הגופיפית, שמחייבת את גידולה של מה״א 
במדיום צפוף. מבחינת הצפיפות האופטית אין האטמוספירה 
שונה הרבה מן הריק: מה״א בה קטנה רק ב 0.03% מערך 0 . 

משנתברר שקרינת האור אינה אלא קרינה אלקטרו־ 
מאגנטית׳ הוסבר ממילא שמה״א היא היא מהירותה של 
התפשטות הגלים האלקטרומאגנטיים, וכן הובנה משמעות 
הופעתו של הערך = בנוסחות־היסוד של תורת־החשמל 
(ע״ע) כערך היחס בין מערכות המידות האלקטרוסטאטית 
והאלקטרומאגנטית. אולם לחשיבות עצומה — כמעט מכי 






201 


אוי, שהיוו ■ז — אור, עור כשדיס 


202 


רעת — הגיע הערך 0 כקבועודהטבע בתורת־היחסות (ע״ע): 
הוכר, שהוא שיעורו של הגבול האחרון בגדר המהירות 
האפשרית במציאות הגשמית. במשוואות של לורנץ־איינשטיין 
מופיע הערך 0 כגורם מספרי, שקובע את שינויי־המסה של 
גוף כתוצאה משינויי מהירות, ז״א משנוייה של מכסת- 
האנרגיה שבו; ממשוואות אלו יוצא, שרק אנרגיה אינסופית 
מסוגלת להקנות לגוף מהירות כמה״א (ולהגדיל בזה את 
מסתו עד לאינסוף). משמע, שבכל תנועה מכאנית אין 
להגיע למה״א אלא בדרך אסימפטוטית (ע״ע) ולא יתכן 
לעבור עליה בשום פנים. החזקה השניה של ערך מה״א 
מופיעה כערך־היחס במשוואת היסוד 0 2 בת=£, שקובעת 
את הסמיכות שבין המסה ובין האנרגיה בחומר. 

י. ל. 

אזר, סר ג׳מ מיד —•"ס ^ס? ת 011 / ־ 811 — (נר 1880 ), 
חוקר־תזונה בריטי; מגדולי המומחים לבעיות 
החקלאיות ולבעיות הפיסיולוגיות והכלכליות של התזונה 
בדורנו. היה מנהל המכון לחקירת התזונה של בעלי־החיים 
שעל-יד ראואט ( 61:1 ^ £0 ) ומנהל המכון הקיסרי של תזונת 
בעלי־החיים. 1942 נתמנה פרופסור לחקלאות באוניברסיטה 
של אברדין. ב 1945/8 היה מנהל כללי של האירגון הבינלאומי 
למזון ולחקלאות (.ס.?). ב 1946 הציע תכנית כללית 
לאירגון־הייצור של מזונות וחלוקתם בקנה־מידה עולמי 
(שלא נתקבלה ע״י נציגי־האומות). מחיבוריו המרובים יש 
לציין ביחוד את ץ 1 קק 50 1 ) 00 ? 131:10031 ? * 11 ׳ ( 1934 ); 
1000016 1 ) 30 1031111 ־ 1 , 1 ) 00 ? ( 1936 ); 1116 1 ) 30 1 ) 00 ? 
16 ק 60 ? ( 1943 ). 

אור מתעה ( £31005 15015 ), אור מבליח, שנראה לפעמים 
בלילות על פני ביצות או אדמת־יער. הסיבה אינה 
ידועה׳ אבל מקובלת הדעה, שהיא דליקה של גאזים (ביהוד 
של מתן, ע״ע), שמתלקחים מתוך תהליכי-בליה של חומר 
וגטאטיווי ואנימאלי מת. 

אור, אור־כ&דים, אחת מן הערים הגדולות ביותר בשומר 
(ע״ע) ולאחר מכן בבבל. כיום שטדדחורבות נרחב, 

שבו מזדקר תל נישא, חורבות הזקרת של א׳, הנודע בשם 
תל אלמקיר. א׳ נתפתחה על שפת־תעלה גדולה, שהביאה 
מים מן הפרת אל הסביבה ושימשה דרך־מסחר חשובה, שבה 
עברו סירות־סוחר אל שני נמליה של א ׳ . כיום התעלה 
סתומה וכל הסביבה שוממה. 

מקור השם א׳ אינו ברור. יש סבורים, שאין זו אלא 
המלה השומרית אך, שפירושה עיר; ויש נתלים בקבוצת 
הסימנים בכתב־היתדות, שבה נכתב השם בשומרית, ומתר¬ 
גמים את השם: מקום מושב־הא(ר. במקרא נזכר המקום 
בשם ,אור כשדים/ שכן בתקופת־המקרא כבר נמצא המקום 
בתחום התיישבותם של הכשדים בבבל. 

לפי המסורת האגדית של שומר נושבה א׳ עוד קודם 
המבול והיתה מרכז של שושלת שליטים, שכל אחד מהם 
מלך אלפי שנים. גם בתקופות מאוחרות היה השלטון על 
שומר ואכד בידי שושלת־מלכים. שא׳ היתה בירתם. החוקר 
האנגלי טיילור היה הראשון׳ שעסק בחפירות במקום זה 
( 1854 ), והוא גם שזיהה את התל של א׳ לפי כתובת מימי 
נבונאד מלך בבל. בסוף המאה הי״ט חפרה בא׳ משלחת 
מטעם האוניברסיטה של פנסילוויניה, אלא שתוצאות־עבודתה 


לא נתפרסמו. ב 1918 ערך כאן החוקר האנגלי קמפבל־תומסן 
חפירת ניסיון מטעם בית־הנכות הבריטי, וזמן מה לאחר זה 
חפר — מטעם אותו מוסד עצמו — החוקר האנגלי הול בא/ 
באריחי ובאל־עובייד הסמוכה 11 א׳. משלחת משותפת מטעם 
האוניברסיטה של פנסילוויניה ובית־הנכות הבריטי חפרה 
בא׳ בהנהלת סר ליאונארד וולי במשך שתים־עשרה עונות 
רצופות (מ 1922 עד 1933 ). אע״פ שנחפר רק חלק קטן 
משטח החורבות, מאפשרים הדו״חות של המשלחת האחרונה 
לעמוד על תולדות העיר והתפתחות תרבותה מימיה הרא¬ 
שונים עד חורבנה הסופי. ראשיתה בתקופה החאלקוליתית 
(בתחילת האלף הרביעי לפסה״נ), שבה היתה א׳ כפר 
חקלאי פרוז של בנייני טין כבוש או מסגרות־עץ קלות, 
שמילאו אותן יריעות של מחצלות טוח 1 ת בטיט. כלי־תושביה 
באותה תקופה היו בעיקר כלי־צור ונתזי־אובסידיאן מצי¬ 
אותו של חומר זה מעידה׳ שבאותם הימים הקדומים כבר 
עמדה א׳ בקשרי־מסחר עם סביבות רחוקות למדי. משקלות־ 
נולים ששרדו מלמדות על תעשיות ביתיות של טוויה ואריגה, 
וחרוזי אבן וצדף — על יצר־הקישוט של האדם בן אותה 
תקופה. אפיינים ביותר הם כלי־החרם המקושטים בציורים 
של דגמים צבעונים. — התושבים היו, כנראה, שמיים־אכדיים. 

בסוף האלף הרביעי לפסה״ג מתגלים כאן פתאום סימנים 
של תרבות חדשה שהיא תרבות־ברונזה מפותחת. מסתבר, 
שחיבות זו הובאה לכאן ע״י כובשים, שבאו מצפון־המזרח, 
כנראה, בדרך־הים. אלה היו השומרים, שנתרכזו בעיקר 
בערים; ישובי־השדה נשארו בדרך כלל אכדיים. לאחר פרק 
זמן ממושך אירע שיטפון כביר׳ שמחה (לדעת וולי) את 
רוב הישובים בשטח של 100,000 קמ״ר בתחומי מירוציהם 
התחתונים של הפרת והחידקל. רק הערים, שישבו על רמות, 
ובתוכן א׳, ניצלו. מחוץ לחומת א׳, בסביבתה הנמוכה, מצא 
וולי שכבה של חרסית בלא שרידים ארכיאולוגיים בעובי 
של 2.5 מ׳ בקירוב, שהבדילה בין השרידים הקדומים 
(מתחתיה) ובין המאוחרים יותר (מעליה). אפשר, שזכרו 
של אסון איום זה משתקף במיתולוגיה השומרית־הבבלית 
על המבול. מעל לשכבה ,עקרה׳ זו מזמן ה״מבול" נמצא 
בית־קברות גדול מימי ראשוני־המלכים לשושלת הראשונה 
של א׳(המאות הכ״ו—הכ״ה לפסה״ג), שעמה מתחלת התקו¬ 
פה ההיסטורית בשומר ובאכד. כאן נמצאו הקברים של כמה 
מלכים ומלכות. בכל קבר כזה היה חדר תתקרקעי, שנבנה 
מאבן ותקרתו היתר. כיפת־אבן. בחדר נטמנה גופת־המלך 
בתוך ארון ומסביב לה חפצים יקרי-ערך הרבה לפני החדו 
נמצא מסדרון ארוך, שממנו הוליך כבש אל פני־הקרקע. 
במסדרון ועל פני הכבש נמצאו גופותיהם של בני־לוויה 
מרובים, אנשים ונשים, שכנראה הלכו למיתה מרצונם ונקברו 
עם אדוניהם. כן נמצאו שם שרידי הרכב, שבו הובאו הארון 
עם החפצים לקבורה, שלדי הבקר, שגררו את הארון, ביחד 
עם רתמתם, וכן גם חיילים ועבדים, כלים ורהיטים — מכל 
מה שהנפטר היה עלול להצטרך לו בחיים שלאחר מיתה. 
מנהג זה של המתת עבדים ובני־לוויה לא נהג, כנראה, אלא 
כשנקברו מלכים ומלכות בלבד. — כתבות שונות, שנתגלו 
בחפירות, מזכיר 1 ת את מסאניפר, הראשון למלכי השושלת 
הראשונה (לפי רשימות שומריות), ואת בנו אאניפד (שאינו 
נזכר ברשימות אלו), שבנה מקדש לאלילת־הפריון באל־ 
עובייד הנ״ל. לאחר שמת בלל, החמישי והאחרון למלכי 
שושלת זו, עבר השלטון המרכזי לאון שבעילם. בתקופה 






אפריז קישוטי מאור. חיטוב עץ. המוזיאון הבריטי, לונדון 


דמות רכב מאור. תבליט של אבו־גבם. המוזיאון של האוניברסיטה 
של פילאדלפיה 


טבעוח־רס! עשויות נתד־אליוטרח 
ועליהן דמות פרר, מאור 
























פסל נודיאה, מלך איר 


רקונסטרוקציה של בית־מקדש באיר 



100 ^■ 

-.?!"■ז*', , 















2)7 


אור, א־ר :שריב — אוראולה 


208 



כלי־זהב מאור 


שלאחר זו, שכללה גם את ימי שלטונה של שושלת א׳ השניה, 
עברה א׳ מידי כובש לכובש. מאלה יש להזכיר את אאנתום 
מלו לנש, את לוגאל־זאגיסי מלך אומא וארך (ע״ע) ואת 
סרגון מאכר (ע״ע), שכולם הניחו אחריהם במקדש א׳ חפצי- 
הקדשה. במאה הכ״ב חוזרת ומשתלטת בא/ כפי הנראה, 
שושלת של מושלים מקומיים חפשים. אך לשיא עצמתה 
ופריחתה הגיעה א׳ בימי שושלת־אור השלישית (המאות 
הכ״ב—הכ״א לפסה״נ בקירוב). אר־נמ, מייסדה של שושלת 
זו, היה מתחילה נציב־א׳ של את־חגל מארך. לאחר שנשתחרר 
ממרותה של ארך, הצליח, כנראה, להרחיב את שלטונו על 
כל ערי־שומר. הוא גם קרא לעצמו,מלך שומר ואכד/ אע״פ 
שהתפשטות־שלטונה של א׳ מחוץ לתחומי־שומר באה בעיקר 
בימי בנו־יורשו שולגי (ויש קוראים דונגי), שכינה את עצמו 
בשם ,מלך ארבע כנפות־הארץ/ בימי־מלכותו, שנמשכו מ״ז 
שנה, הרחיב שולגי את גבולות מדינתו וכבש את אשור (ע״ע), 
שבה הקדיש זריקום — נציב־אשור — מקדש לאמר־סין, בנו 
ויורשו של שולגי. שולגי הוא שכונן גם את פולחן המלך 
כאלוהות, פולחן, שנתקיים עד ימי השושלת הראשונה 
(האמורית) של בבל, שפע הכלים ועושרם וריבוי התעודות 
הכתובות, שנמצאו בשכבות מזמנה של שושלת זו, מעידים 
על שיגשוגה הכלכלי של א׳ ועל התפתחות קשרי־המסחר 
שלה באותה תקופה. אולם בסוף ימיו של שולגי כבר הורגשה 
סכנת האמורים (ע״ע)׳ שאיימו על א׳ מצפון־מערב. בימי- 
יורשיו נוספה על כך סכנה מצפון־מזרח: התחזקותה והת¬ 
רחבותה של עילם. אביסין הוא האחרון למלכי השושלת 
השלישית של א׳ ובימיו נופלת מלכות שומר ואכד של א׳ 
במלחמותיה במארי (בצפון־מערב) ועילם (בצפון־מזרח). 
ממכה זו לא נרפאה א׳ לעולם׳ אע״פ שזכתה גסיאח״כ לכמה 
פרקי־זמן קצרים נוספים של פריחה דתית או כלכלית, כגון 
באמצע האלף השני לפסה״ג (בימי כוריגלזו 11 , משליטי 
השושלת הכשית בבבל), ובתחילת המאה השביעית לפסה״ג 
(בימי נציבו הפעיל של אסרחדון האשורי). מן המאה הי״א 
לפסה״ג משתלטים על הסביבה שבטי הכשדים (ע״ע) הנו¬ 
דדים, ומכאן הצירוף המקראי — אור־כקודים• — השינויים 
הארכיטקטוניים המרובים, שנעשו בימי נבוכדראצר 11 
(בתחילת המאה הר לפסה״ג) בתחום־הקודש של א/ מעידים 
על נסיונו של מלך זה לפחת רוח חדשה בפולחן של סין בא׳! 
אך גם זה לא הועיל לא/ כמו־כן לא הועילו לה נסיונותיו 
של נבונאד (באמצע המאה הר) לעודד פולחן זה. מאז 


אין זכר לא׳ במקורות היסטוריים. התעודה המסחרית 
המאוחרת ביותר, שנתגלתה בא׳, היא משנת 400 לפסה״ג, 
כלומר מימי שלטון־הפרסים• יש לשער, שאחר זמן לא־ 
מרובה חרבה העיר ונעזבה׳ אע״פ שמסורת הלניסטית מן 
המאה השניה לפסה״נ עשויה להתפרש, שבאותה תקופה 
עדיין שימש המקום מרכז מסויים לשבטים ערביים נודדים. — 
לפי המסורת המקראית היתה א׳ עיר מוצאם של האבות 
(ע״ע). ואמנם הרבע הראשון של האלף השני לפסה״נ, עם 
ירידתה הכלכלית של א׳ לאחר שנפלה השושלת השלישית 
והאמורים עלו מצפון־מערב, היה זמן מתאים להגירתן של 
משפחות שונות מא/ שלא היו קשורות במקום קשרי חקלאים 
משועבדים לקרקע. משם נדדו האבות לחרן; ואף נדידה זו 
מסתברת ע״י הקשרים המיוחדים שבין שני מרכזי פולחן־ 
הירח הללו. מוצא האבות מא׳ השומרית מבאר פרטים 
ומנהגים מחייהם, שאין להם יסוד בחוק ובמנהג הישראליים. 
בין אלה יש למנות את פרשת היחסים בין אברהם, שרה 
והגר ובנה, וכן את מנהג קברות־המשפחה המיוחדים. ע״ע 
אבות; אברהם; הגר; הרן! כשדים! שומר; שרה! תרח. 

;20/9 ,( ש. ייבין, ידיעות החברה לחקירת א״י, י״ב (תש״ו 
״ 1 .ס ; 1930 ,-׳/ז 1 * *-׳ס׳זז ;/״;״ז 4 , 14311 .זז . 8 .זז 
\¥0011 £11 117 ,ץ x6060110115, 1934/39; 0. !0 117 ,ץ 0011£ ^ .״ / 

//16 € 110 , 1 ( 166 $, 1929; ]. 0. 03(1(1 81 1,. !££?3111, 117 
6000 / 1077 $, 116 x 1 $, 1, 1928; ]. 0 . 03 ( 1 ( 1 , 7/16 111 $/ 071 ) 071 ץ 
^ 1071117716771 $ 0 / 11 ?, 1929; 0 . 1 ,. \^ 0011 € 1936 , 44 . 1770/10771 , ץ ; 

'!'11. 035{£1', 1937, 53; 16 (} 7 6771 7/16 £100£32 3 ( 1 .ש 

0601 0/ !£/70{010/1, 1940, 140; 1. ]. 0011), 1111771077$ 077(1 
5741)071077$, 1944, 127 0 ; 0. 1^, ^0010^, 117, 1946. 

. ש. י 

א 1 ךא(לה ( 3111-6013 , מלאט׳ !תטזטג, זהב)׳ הילה׳ קרני־ 
אור בצורת "עטרת־זהב" או "כליל־תפארת" לראשו 
של אדם, שהיא, לדעתו של ת 1 מאס מאקווינו׳ אות־הצטיינות 
ממרום למי שמת על קדושת־הדת או למי שמיועד לחיי־נצח 



אליהו הנביא עטור הילה, לפי איקונין רוסי עתיק 

באמנות הנוצרית — קרני־זוהר או ענן־זיו מסביב לדמותו 
המצויירת של הקדוש. צורת הא׳ היא סגלגלת (בדמויות 
עומדות, ,מאנדורלה׳) או עיגולית (בדמויות יושבות). דומה 
לא׳ ה״נימבוס" (בלאט׳ "ענן־גשם"), טבעת מבהקת, שעוט־ 






2:9 


אוראולד — אורגינו 


210 


דת את ראשו של המצוייר. סמלים אלה׳ כאותות של 
גדולה ותפארת עליונות׳ כבר מוצאים אנו נאמנויות העתי¬ 
קות׳ בפרט באמנות הבודהיסטית וההלניסטית׳ והם משמשים 
לתיאור של השמש כאל או של גיבורים מעוטרים הילה של 
זוהר׳ ובתקופה של הקיסרים הרומיים שימשו להאלהתם 
של השליטים. — ״הגלוריה״ (״גלוריולה״׳ מלאט׳ 8101-13 , 
תהילה) היא צירוף של הא׳ וה״נימבוס״. — בהשאלה מסמ¬ 
נים א׳ ונימבוס את השיא של התפארת והקדושה. וע״ע 
מ נ ד ו ר ל ה. 


א 1 ךא 1 מיצין (ת 1 סץ 1 חס 3016 ), חומר אנטיביוטי (ע״ע), 

שמוצאו מן הפטריה 301605 ) 311100 6$ סץ 01 ס 1 נן 5116 
מקבוצת האקטינומיצטים (ע״ע). נתגלה ובודד ע״י קבוצת 
חוקרים אמריקנים בראשותו של י. סאבארואו(- 5013133 .¥ 
, 1033 ) ב 1946 — 1947 . ונתקבל בצורת תכשיר נקי, גבישי, 
בעל צבע צהוב־זהוב (מכאן שמו). מבנהו הכימי נשמר לפי 
שעה בסוד׳ אך ידוע שהוא ניתן להפקה בכמויות גדולות 
ע״י שיטות של תסיסה בקנה־מידה רחב. — הא׳ ניתן לחולים 
דרך הפה. הוא פועל בריכוזים גדולים מאלה שבהם פועל 
הפניצילין (ע״ע). אין הוא מפתח בחידקים כושר-חיסון נגדו 
ואין הוא משפיע לרעה על גוף־האדם. הא׳ משמש כגורם 
ריפוי באינפקציות שונות ע״י חידקים חיובי־גראם ושלילי' 
גראם. בריפוי של נגעים הנגרמים ע״י חידקים חיובי-גראם 
אין הוא יכול להתחרות בפניצילין, אולם כלפי טיפוסים 
שונים של חידקים שלילי־גראם — בפרט כלפי גורמי איב־ 
פקציות של דרכי-השתן — יעילותו עולה על ז 1 של 
הסטרפטומיצין (ע״ע). ביחוד מצטיין הא׳, בדומה לכלו׳רו־ 
מיצטין(ע״ע), כגורם פעיל נגד טיפוסים מסויימים של וירוסים 
(ע״ע) וריקטסיות (ע״ע). בא׳ רכשה לה הרפואה אמצעי- 
ריפוי חשוב לטיפוכדהבהרות (ע״ע). 

( 1948 ) 175 , 2 . 1 ז^ , 51 ■. 50 ! 1 ־ ¥01 *א .תמ\׳ 


אוראזה ( 016356 ), אנזים (ע״ע), שמפרק את השתנה 
פירוק הידרוליטי לדו־תחמוצת הפחמן ולאמוניה. 

כשאין בלמים ($! 0#6 נ 1 ), מתאחדים הללו לקארבאמאט של 
האמוניום ( 1 )< כשיש בלמים, התולדה האחרונה היא קאר- 
בונאט של האמוניום ( 11 ): 


,מזקס 


00 <; 
1 


, 015111 

,מזקס 


>ס 0 

11 


<- 2 0 מ + 




00 < 


►- 2 0 מ + 1 


א׳ נפוצה מאד בחידקים מזהמי־שתן, גורמי התסיסה והסירחון 
האמוניאקאלי בשתן ישן. כמו־כן היא מצויה בצמחים מרובים, 
ובפרט במיני־פולים. לא׳ יש תפקיד חשוב במחזור החנקן 
(ע״ע) בטבע. היא האנזים הראשון, שהוכן בצורה של חומר 
נקי, אחיד וגבישי ( 1926 , בידי סומנר! ע״ע אנזימים גבי- 
שיים). הא׳ הגבישית היא פרוטיאין טיפוסי מסוג הגלובו־ 
לינים (ע״ע), בעל משקל מדיקולארי של 480,000 , והוא 
מתעכל ע״י פפסין (ע״ע). 


אודבינז ( 11113100 ), עיר במחוז־פיסארו באיטליה׳ דרו־ 
מית־מזרחית לרימיני. מספר תושביה 5,500 . ברחו¬ 
בותיה הצרים, בכנסיותיה המפוארות ובארמון נסיכיה (מש׳ 
1468 ) שמרה א׳ על צביון של עיר מיה״ב והרנסאנס לכך 



אי׳ט־צנא, ציור בראמאנטה מאורבינו 


סייעה, אפשר, גם העובדה, שא׳ בנויה על גבעה תלולה 
והיא מוקפת חומת־מבצר. מתקופת־הזוהר שלה שרדו בה 
עד היום כמה מוסדות־תרבות: האוניברסיטה החפשית 
(נוסדה ב 1564 ), ובה כאלפיים תלמידים ( 1942 ), המוזיאון 
של רפאל (בבית, שבו נולד האמן), התיאטרון, שהוא מן 
העתיקים באיטליה, הגאלריה לאמנות והאקאדמיה לאמנות- 
האילוסטראציה של ספרים, בית־ספר למשפטים ובית־ספר 
לרוקחות. 

א׳ העתיקה, 90116056 11113100111 , ידועה מתקופת־הרו* 
מיים, וביחוד מימי מלחמות הגותים. אע״פ שנמסרה ע״י 
הקארולינגים לכנסיה היתה גיבלינית. 1213 נתן פרידריך 11 
את א׳ במתנה לרוזנים ממשפחת מונטפלטרו. שליטיה של 
משפחה זו — ,הדוכסים מאורבינו׳, שהיו מרובי־כשרון 
ונדיבי-לב׳ פיקחים ואוהבי־אמנות — ידעו לקרב אליהם 
ולארח בחצרם את גדולי־האמנים ואנשי־הריח שבדורם. 
בתקופת־השלטון של פדריגו ( 1444/82 ) וגוידובאלדו 11 
( 1482/1508 ) פעלו בא׳ ברמנטה, רפאל, במבו וקסטיליונה. 
פירו דלה פרנצ׳סקה כתב בה את ספרו המהולל על תורת־ 
הפרספקטיווה, פ. ג. מרטיני—את חיבורו - 0131010 11311310 ׳ 
1611013 , וג׳ובאני סאנטי — את התיאורים של אמני־דורו. 
כל אלה עשו את א׳ מרכז תרבותי ראשון במעלה בתקופת- 
הזוהר של הרנסאנס האיטלקי. ב 1631 נספחה א׳ ביחד 
עם הערים הסמוכות לה למדינת־האפיפיור. ב 1860 נצטרפה 
למלכות־סארדיניה. 

היהודים בא׳. יש יסוד להניח, שעוד במאה הי״ג היה 
בא׳ ישוב יהודי: ר׳ אברהם אבולעפיה שהה שם זמן־מה. 
אבל התעודות הראשונות על ישוב יהודי בא׳ הן מש׳ 1409 . 
אותה שנה בא לשם דניאל מוויטרבו לשם מסחר ועסקי 
הלוואה — אפשר, לפי ההזמנה של נשיאי־העיר. סוף המאה 
הט״ו ותחילת הט״ז היה תור־הזהב של א׳, וגם היהודים בה, 
שהיו עוסקים בהלוואה, במסחר (אבנים טובות, נייר, מתכות, 
וכר) וברפואה, נהנו מן הפריחה הכללית של העיר. כמה 
מהם היו גם בעלי קרקעות. מתחילת המאה הט״ז התחילו 
מוציאים פקודות מגבילות את זכויות־היהודים בא', אבל 
לא הקפידו על ע\מירתן. היהודים היו מקורבים לשלטונות, 





211 


אודביגו — אורכן 


212 






ורופא יהודי בשם משה, 
מבאי־היכלו של הדוכס 
גוידובאלדו 11 , נתמנה 
רופא העיריה. דוכס זה 
הגן על שלמה מולכו 
כשנשקפה לו סכנה לרגל 
ויכוח עם הגמון אחד 
השוק של אנקונה. במ¬ 
חצה השניה למאה הט״ז 
הורע מצב היהודים גם 
בא׳: גם בה נידונו 
ספריהם לשריפה והוטלו 
הגבלות על עסקיהם; 
נרדפו האנוסים, שמצאו 
שם מקלט, נתחדשו גזי¬ 
רת אות־הקלון והאיסור 
לרכוש נכסים־לא-נדים 
ונדחתה בקשתם של 
המגורשים ממדינת־הכג־ 
סיר. ( 1569 ) להתיר להם 
להתיישב בא׳. בסוף 
המאה הט״ז ירדה א׳ מגדולתה ונתמעט בה גם מספר 
היהודים. ב 1631 , כשעברה לרשות־הכנסיה, היו בה כארבע 
מאות יהודים, רובם עניים, ושנים אחדות אחר-כך פחת 
מספרם עד מאתיים. אעפ״כ באו יהודי־א׳ לעזרת הפליטים 
מפולניה אחר השחיטות של שנות ת״ח ות״ט. במאה הי״ט 
הוטב קצת מצבם הכלכלי של יהודי־א׳. משנספחה א׳ 
למלכות־סארדיניה נעשו היהודים שווי־זכויות לשאר התוש¬ 
בים. אולם מספרם הוסיף לרדת בתוכה עד שנשארו מהם 
רק משפחות אחדות, וחיי־הקהילה כמעט שבטלו לגמרם. 
בספריית בית המדרש לרבנים שבנידיורק שמור ארון־ 
הקודש שנתן הדוכס במתנה ב 1451 לקהילת־א׳. — בא׳ חיו 
כמה רבנים וחכמים, שחיברו ספרים׳ כגון ר׳ שלמה בן 
אברהם מחבר 0 ' "אוהל מועד" (ויניציאה, ש״ח), ר׳ אפרים 
מהללאל פורטו׳ ואחרים. במשך זמן ידוע היה כאן גם בית- 
דפוס עברי. 

, 110111 . 0 ; 1902 , ס !/!(!/[! 1/1 € 1 '<<]? 0 / 11 ( 1 / , 1,11223110 . 0 

. 1916 ,׳( 1101 / 0 !׳ 1/11 11 ( 1 / 0 /(' 1111101 

א. ש. ה. 

זה לאמריקה ד,דדו- 

מית, שמשם הביא אלסיד רםאלץ ריאורביני 


חצר הארמון של וזדוכם מאורבינו 

אספים עשירים מאד. ספריו הגיאולוגיים והפאליאוגטולוגיים 
הם נכסי מדע מרובי-ערד עד היום. החשוב שבהם הוא חיבורו 
המקיף "פאליאונטולוגיה צרפתית" (־ת 3 ז 1 16 § 1010 ת 2160 ? 
94186 ), ששמונת כרכיו הראשונים העוסקים בחסרי-החוליות 
שבתקופות היורה והגיר יצאו בחייו ( 1840/55 ). לאחר שמת 
המשיכה קבוצה של חוקרים מעולים בהוצאת־חיבוריו, 
שעדיין לא נשלמה. 

אוחין — ת 3 נ 1 זס — שמם של שמונה אפיפיורים: 

1 . או ר בן 1 , בישוף של רומי ב 222 — 230 ; קדוש 
של הכנסיה. 

2 . אור בן 11 (אוטו, 011:0 , נו׳ 1042 ), אפיפיור מ 1088 
עד 1099 . היה נזיר ואב במנזר של קליני. 1078 בישוף ראשי 
באוסטיה, 1084 לגאט בגרמניה, במקום שנאסר לזמן־מה 
ע״י היינריך עו מפני מסירותו היתירה לגריגוריוס ה 11 /ן, 
שהיינריך התנגד לו בכל תוקף. לאחר שנבחר לאפיפיור 
לא היה יכול להישאר ברומי׳ שהיתר, נתונה תחת השפעת 
יריבו׳ האפיפיור־שכנגד קלמנם ווו׳ ועבר לדרום־איטליה. 
כחסידה של תנועת־הרפורמה של קליני (ע״ע) המשיך את 
מדיניותו של גריגוריום ¥11 ונלחם במרץ בקיסר הייג־ 
ריר 1¥ . לשם כך החזיק בברית, שכרת עם רוג׳ר, הדוכס 
הנורמאני של סיציליה׳ גרם לנישואי הנסיך מבאוואריה עם 
הרוזנת בת ה 14 מאתילדה מטוסקאנה ( 1093 ), תמך בקוג־ 
ראד בן־הקיסר׳ שהתקומם לאביו ( 1093 ), וכן באדלהייד, 
אשת־הקיסר׳ שנסתכסכה עם בעלה ( 1094 ). כתוצאה ממדי¬ 
ניות זו של א׳ נסתיים המסע הצבאי של היינריך באיטליה 
( 1090 — 1097 ) בכישלון. בוועידת הכנסיה בפיאצ׳נצה, שא׳ 
כינס ב 1095 , נתקבלו מחדש ההחלטות בעד הצליבאט 
ונגד הסימוניה, הוטל נידוי על האפיפיור־שכנגד, וניתנה 
ארכה לפילים 1 מצרפת לבטל את פירודו מאשתו. בוועידת 
קלרמון ( 1095 ), שבה נידה א׳ את פילים 1 , נתאשרו 
התקנות בדבר ,שלום־האלהים׳ (ע״ע) ונתקבלו החלטות נגד 

הסימוניה ונגד אינוסטיטורה ע״י חולונים. עיקר חשיבותו של 

/׳ ♦ 







213 


1 ■* 

א) 1 ■ן 


214 


א׳ הוא במה שהיה מחוללה של תנועת מסעי־הצלב (ע״ע). 
א׳ קיבל על עצמו את התפקיד לגאול את הקבר הקדוש וע״י 
כר לרומם את כבודה של האפיפיוריות בעולם הנוצרי. ההטפה 
שלו למסע־צלב, שהתחיל בה בוועידת פיאצ׳נצה, עוררה 
התלהבות מיוחדת בוועידת קלרמון. לצלבנים הבטיח א׳ כפרת 
עוונות. ההסתה נגד היהודים כבר התחילה בקלרמון, אע״פ 
שלא ידוע אם א׳ עצמו השתתף בה. פייטן מאותה תקופה 
רואה אותו כאחראי לה, 
ובכל אופן ברור שלא יצא 
נגדה. אין בידינו ידיעות 
על השתדלות מצד היהודים 
לפני א/ שיבוא לעזרתם, 
ולעומת זה יודעים אנו על 
השתדלות כזו לפני היינריך 
זוו. נראה, שהמלחמה בין א׳ 
והיינריו סייעה לא מעט 
להוותם של היהודים (וע״ע 
גזרות תתנ״ו). 

3 . אורבן 111 

6111 ע 1 ז 0 ), אפיפיור מ 1185 
עד 1187 . אצילי רומי לא 
הניחו לו למשול בעיר זו, 
וא׳ התגורר בורונה. נלחם 
בקנאות במדיניותו של פרי־ 
דדיך 1 ובסנאט של עיר־ 
רומי, שניסה ליטול לעצמו 
את הזכות למשול במדינת־ 
האפיפיור, ועל כן נשאר 
בגזלה בכל ימי־אפיפיורותו. 
ב 1187 קרא את מלכי־הנוצ־ 
דים להציל את ,מלכות־ירושלים׳ מידיו של צלח א־דין. 

4 . אורבן /\ן (מ 3160 }מ 3 ? אפיפיור ב 1261 — 

1264 . צרפתי, בן סנדלר בטרוא! נתחנך במנזר. לאחר 
ששירת בפולניה ובפרוסיה במשרות חשובות של הכנסיה, 
נתמנה ב 1255 כאפטריארך בירושלים. פעולתו העיקרית 
כאפיפיור היתד, מה שהזמין את שארל מאנז׳ו למלוך על 
שתי הסיציליות במקום מאנפרד בן פרידריך 11 ההוהנ־ 
שטאופי. תקופת כהונתו סימנה את תחילת שלטונם של 
הצרפתים בקוריה, שגרם אח״כ לפילוג הגדול. 

5 • א ו ר ב ן ע ( 1 >ט 13 ת 1 ז 0 או 1 >ז 103 מ 1 ז 0 6 בתט 1113 ט 0 י 
נולד ב 1309 בלאנגדוק), אפיפיור ב 1362 — 1370 . נתקדש 
כאפיפיור באוויניון ב 1362 . בהשפעתם של קאטארינה הקדו־ 
שה מסיינה, פטרארקה והקיסר קארל ז\ו עשה א׳ ב 1367 את 
הניסיון להחזיר את כסא־ האפיפיורים מאוויביון לרומי. אך 
ב 1370 חזר לאוויניון. לאחר מותו ראו בא׳ קדוש, וב 1870 
הוכרז כ״מבורך׳ ע״י פיוס צו. 

6 . א ורבן ן ע ( 0 מ 3 ת 1£ ז? £0 דו 1:0101 ז 83 , נולד 1318 
בנאפולי), אפיפיור ב 1378 — 1389 . ב 1377 נתמנה ארכי¬ 
בישוף בבארי. כאפיפיור, ניסה להכניס תיקונים בהנהגת־ 
הכנסיה וגרם ע״י כך להתמרמרות מצד החשמנים הצרפתיים, 
שבחרו לאנטי-אפיפיור את החשמן רוברט מג׳נבה שקרא 
לעצמו קלמנס ע. בזה פרץ הפילוג הגדול בכנסיה, שנמשך 
כחמישים שנה. בסיועו של הדוכס קארל מדוראצו הוריד 


א׳ ב 1380 מעל כסא־המלוכה בנאפולי את יוהאנה, שתמכה 
בקלמנס חזו, מנע בעד לודויג מאנז׳ו מלכבוש את נאפולי 
והכתיר כמלך בתוכה את קארל תומכו. אולם שלוש שנים 
אחר־כך פרצה מלחמה בין שני בעלי־הברית מחמת חשדות 
הדדיים. א׳ נידה את קארל, שנתמלך ברומי ב 1381 , וקארל 
שם מצור על העיר נוצ׳רה ( 3 ז^ 0 ז ס, שבה נתבצר א׳. 
כשנשתחרר א׳ מן ימדוד הלך לגנואה, וכאן הוציא להורג 


אחדים מן החשמנים, שחשד בהם כבוגדים. בכנסיה הוא 
ידוע על שהנהיג את "חג מאריה" בשני ביולי. 

7 . אורבן ||/ן ( 3 ת§ 3 ] 035 8211151:3 1 תט 3 ׳\ 010 , נר 1521 ,)׳ 
אפיפיור ב 1590 . ב 1583 נבחר לחשמן, ולאחר שמת סיב־ 
סטוס /ו נבחר כאפיפיור. אבל מת 12 יום לאחר שנבחר. 

8 • אור ב ן ןןן/\ ( 1 ת 1 י 61 נ 1 ז £3 43££60 ^, נו׳ ב 1568 ), 
אפיפיור ב 1623 — 1644 . בן למשפחה פלורנטינית עשירה. 
היה אדם מוכשר ומשכיל וחיבר שירים בלשון הלאטינית. 
אולם יותר משהיה מנהיג דתי היה שליט חואני. הנפד 
טיזם פרח בימיו: טובת משפחתו היתר, חשובה בעיניו 
מן העניין הדתי. כמו־כן שאף להפוך את מדינת־האפיפיור 
למדינה צבאית חזקה. את מבצר סנט אנג׳לו צייד בתותחים 
עשויים מן הברונזה של הפאנתיאון הרומי, ועל שום כך 
המליצו הרומים עליו ועל קרוביו את המימרה: תסט 1 ) 0 ט 2 ) 
1 ת 1 ז 6 נ 1 ז 53 1 סטז £606 , 1 ז 3 נ 1 ־ 31 ג 1 : 1 מט 1:61 ש£ (מה שלא עשו 

הבארבארים עשו הבארברינים). הצליח לצרף למדינת־ 
האפיפיור את הדוכסות של אורבינו ( 1631 ), אולם מלחמתו 
בדוכס של פארמה על מחודקאסטרו נסתיימה בכשלון 
ובהשפלת כבודו ( 1644 ). במלחמת שלשים השנה נקט 
למראית־עין עמדה ניטראלית, אבל בפועל תמך ברישליה, 
נעשה בעקיפים בן־בריתם של השוודים הפרוטסטאנטיים 
וציפה למפלתם של הקיסר ההאבסבורגי ושל הספרדים מתוך 
תקרה, שיוכל לגרש את הספרדים ממילאגו ומנאפולי. אעפ״ב 
לא העז לצאת בגלוי נגד הקיסר, שנלחם את מלחמתה 



וע־רת קלרמון ( 61095 בראשותו של א' 11 , שבה הוחלט על מסע־הצלב הראשון 













215 


אור:ן — אזרנו• 


216 



תעלת סלילו באו רגוז — עוקפת את האשר־ת בנהר קולומביה 

של הקאתוליות, ואף נתן לו על כורחו סכומי־כסף להוצאות־ 
המלחמה. א׳ התיר לאינקוויזיציה לפעול נגד גאלילאי 
( 1633 ), פירסם בולה נגד תורת־יאנסן ( 1644 ) ורדף את 
היהודים במדינתו. לבאי־כוחם של היהודים, שיצאו להקביל 
את פניו עם כניסתו החגיגית לתפקידו כאפיפיור, לא נתן 
לנשק את רגלו, כנהוג׳ אלא דרש, שינשקו את האדמה 
שליד רגלו. בדוכסות של פרארה הגביל את ישיבתם של 
היהודים בגטאות בשלש ערים בלבד. כמו־כן הנהיג את 
הגטו באורבינו. 

ע. ש. 

אורגה, ע״ע אולן בטיור כו־טו. 

א 1 ךג 1 ן (תס^זס), מדינה בצפון־המערב של אה״ב על החוף 
של האוקיינוס השקט. שטחה 250,440 קמ״ר; מספר־ 

תושביה 517,000 1 ( 1947 ). א׳ היא ברובה ארץ הרים וגבעות. 
ממזרח לשפלת־החוף (שרוחבה הממוצע הוא 35 ק״מ) 
נמשכת שלשלת־הרים (רכם־החוף), שגובהם הממוצע הוא 
1,700 מ׳. ממזרח לרכס זה, לאורך של 330 ק״מ׳ נמצא העמק 
הפורה של וילאמט, ממזרח לו מתרוממים הרי קאסקיד 
המפלגים את א׳ לשני חלקים בלתי שווים. א׳ המערבית 
וא׳ המזרחית, שהם שונים זה מזה תכלית־שינוי מבחינת 
האקלים והישוב. א׳ המזרחית היא בעיקרה רמה גלית 
(טבלת־קולומביה), שגובהה הממוצע הוא 1,000 מ׳. בצפון־ 
מזרחה מבותרת הארץ בקאניונים עמוקים. העמקים, שנוצרו 
ע״י הנהרות הראויים לשיט (סניק וקולומביה) וע״י היובלים 
שלהם, רוב קרקעותיהם הן אדמות אלוביאליות פוריות, 
ואילו רובו המכריע של החבל הדרום־מזרחי מדבר הוא. 
הרי־קאסקיד, שרובם וולקאניים לפי מוצאם, עשירים ביע¬ 
רות (אורן דוגלאס ואלונים), ועשירים ביערות כאלה הם 
גם טורי־החוף. מרובים בא׳ האגמים ומפורסם ביופיו "אגם 
הגעש״ ( 6 ^ 1,31 ז 31:6 ז 0 ), שעל שמו נקרא אחד מן הפארקים 
הלאומיים של אה״ב. ההר הגבוה ביותר בא׳ הוא מאונט הוד 
( 3,420 מ׳) — הר־געש כבוי. 


מפל־המים מאלסנוןוה באורגון( 210 ם׳) 

האקלים והמשקעים. בעוד שכמות־הגשמים על 
חוף האוקיינוס השקט, שהוא בעל אקלים ממוזג, היא 
1,200 — 2,500 מ״מ, פוחתת כמות זו ברמה עד 250 מ״מ 
ומטה. תקופת־הגשמים היא בין אוקטובר לאפריל. גם 
הטמפראטורה שונה לפי המקום: באיזור־החוף הטמפראטורה 
השנתית הבינונית היא ־ 11.1 ׳ ואילו בפנים הארץ החורף קר 
(עד ־־ 35.5 —) והקיץ חם (עד 45 0 ). 

כלכלתה של א׳ מיוסדת בעיקרה על גידול כבשי־צמר 
ברמה ועל גידול תבואה וגני־פרי באיזור־החוף. אולם רק 
כ 6% משטח־המדינה הם שדות־ניר, וממזרח להרי־קאסקיד 
מצטמצם עיבוד־הקרקעות בחבלים מפוזרים, שהוא תלוי בהם 
בהשקאה מלאכותית. 40% משטח־המדינה מכוסים יערות. 
ענף כלכלה חשוב נוסף הוא הדיג של האילתית בנהרות. 
הבירה היא סאלם ( 31,000 נפש ב 1946 ). העיר הראשית 
ועיר־הנמל של המדינה היא פורטלנד( 305,000 נפש ב 1940 ). 
רשתמסה״ב מגעת ל 9,000 ק״מ. 

י. ש. 

היסטוריה. ב 1775 הכריזה ספרד על בעלותה הרש¬ 
מית בשטח זה, אך הספרדים לא עשו כל מאמץ להתיישב 
במקום או לסחור בו. ב 1778 ביקר קוק את א׳. ב 1792 







217 


אורגון — אור:נ*מתכתידח, ז ר :בדת 


218 



קטע של הר' קאשיו־ד באורגון 


השתלטו האנגלים על החבל. למן 1806 התעוררו דין ודברים 
בין אה״ב ובין אנגליה על השלטון בשטח זה. הסוחרים 
האנגליים התעניינו במסחר של עורות ופרו 1 ת׳ ואילו מאה״ב 
באו איכרים מתיישבים. לבסוף ויתרה אנגליה ב 1846 על 
השלטון בחלק העיקרי של החבל לטובת אה״ב׳ שהכניסה 
אותה ב 1859 כמדינה ה 33 לתוך הברית האמריקנית. 

תחילתה של התיישבות היהודים בא׳ חלה בסוף שנות- 
הארבעים עם התיישבותם של יהודים גרמניים בפלרטלנד. 
1858 נוסדה בעיר זו הקהילה היהודית הראשונה בא׳ 
בשם ׳בית־ישראל׳. בפורטלנד מרוכז עד היום רובה המכריע 
של האוכלוסיה היהודית בא/ שהיתה לפי מיפקד 1940 בת 
11,650 נפש. — לכמה מיהודי א׳ יצא שם בא׳ ובארצות- 
הברית. שלמה הירש היה חבר בית־הנבחרים והסנאט של א׳ 
ומ 1889 עד 1892 שימש כאמבאסאדור של אה״ב לתורכיה. 
יוסף סימו׳ן היה במשך עשרים שנה חבר הסנאט של א׳ 
ומ 1898 עד 1903 חבר הסנאט של אה״ב. פילים ואסרמאן היה 
ראש העיר פו׳רטלנד. 

א 1 ךגיה (יוו׳ *"׳(סס׳טכם־פולחן), מערכת־מנהגים בפולח־ 
נות של מסתורין, כגון המסתורין של דמטר 
באלוסיס והמסתורין האורפיים. בהשפעתו של פולחן־דיוני־ 
סוס התחילה המלה מציינת מנהגי דביקות והתלהבות עד 
לידי שיגעון דתי. הא" של דיוניסוס נחוגו בתראקיה בחורף 
ע״י נשים. הנשים שוטטו פרועות־שער בהרים כשהן לבושות 
עורות של בהמות וחיות׳ מתופפות בתופים ויוצאות במחולות. 
המחולות הסוערים הביאו את הנשים המתהוללות לידי 
איבוד־החושים והשתוללות. שיא הא׳ היתר, הקריעה לגזרים 
של השור, סמל דיוניסוס זאגרוס, ואכילת הבשר החי ע״י 
הנשים הבאקחאנטיות. היתה זו חזרה על המיתוס של דל- 
ניסום .זאגרוס, שהומת ע״י הטיטאנים (במיתוס האורפי 
נקרע אורפוס בידי המינאדות). הא" חדרו להלאם ביחד 
עם פולחן דיוניסום ונחוגר על הפארנאסום ובפוקיס. אמנם, 
כמה וכמה מיתוסים (כגון הסיפור על פנתוס ובאקחוס, בנות 
אניאס מלך אורחומנום, וכיוצא באלה) מראים, שיסוד זר 


היה זה בתרבות היוונית, שבא ליוון מן המסתורין של 
עמי־־המזרח, ולא כבש את מקומו. במסתורין היווניים בלא 
התנגדות (ע״ע בקחנליות). — כיום נוהגים לציין במונח א׳ 

השתוללות־בחבורה של פריצות מינית. 

. 1906 , 11€$ ) $1 \ € 6 ז 0 1€ { 1 /ס 11$ * 01 י £ 11 ת ־ 31 ? 

א 1 .רגן, ע״ע עוגב. 

אוךגנזמתבתיוח, תךכבות — (תא״מ), תרכבות כימיות׳ 
שבהן אטום של יסוד מתכתי קשור קשר ישיר 
באטום פחמן, או באטומי־פחמן, של קבוצות אורגאניות. 
הניסוח הכללי של התהא״מ הוא ובו מ קבוצה 

אורגאנית כלשהי, אלקיל (ע״ע), אריל (ע״ע), או חלק 
ממבנה טבעתי. דוגמאות: 

7 ( 5 ^ 2 ^) 211 ^ ־ ל" ^ 

אבץ ךיאתילי נתרן סנילי כמסית פנטאמתילנית 

אין תא״מ מצויות בטבע הדומם ואין הן מתהוות בעולם 
הצומח והחי. כולן מוצרים מלאכותיים׳ פרי הכימיה הסינ¬ 
תטית, ומכמה בחינות הן קבוצה מיוחדת במינה. המתכות 
כיסודות אלקטרו־חיוביים (ע״ע כימיה! כימי, קשר! אלקטרו־ 
כימיה) אינן נוטות בדרך כלל להתאגד עם קבוצות אורגא¬ 
ניות מעין האלקילים׳ שאף הם אלקטרו־חיוביים! במידה 
שתרכבות כאלו קיימות, הן הומיאופולאריות, בעלות קשר 
קוואלנטי. לעומת זה התהא״מ הארומאטיות הן יציבות יותר׳ 
מפני שהן מכילות ראדיקאלים בעלי אופי אלקטרו־שלילי 
יותר! ביניהן תרכבות לנוגניות׳ בעלות אופי של מלחים. — 
התרככות האלקיליות הן נוזלים קלי־תנועה ומחוסרי־צבע׳ 
שניתנים לזיקוק בטמפראטורות נמוכות למדי! לפיכך הן 
יכולות לשמש לטיהור־המתכות. היציבות של התהא״מ תלויה 
בטיב המתכת ובטיב הראדיקאל האורגאני׳ בטמפראטורות 
גבוהות הן מתפרקות ברובן. בתנאים רגילים קצתן יציבות, 
בעוד שקצתן אינן מסוגלות להתקיים אלא כשהן מבודדות 
בהחלט מן החמצן שבאויר וממים, וכשהן באות במגע 
עמהם מיד הן מתפרקות, בכמה מקרים אגב התלקחות. 
על הסוג של החומרים הרגישים לאויר או למים (או 
לשניהם) נמנות התרככות האלקיליות של המתכות האל־ 
קאליות ושל המאגנזיום׳ האלומיניום והאבץ! לסוג היציבים 
שייכות התרככות האלקיליות של הכספית׳ העופרת והבדיל. 
התהא״מ של הכספית מצטיינות בעצמת ארסיותן. — התפר¬ 
קות התהא״מ ע״י המים היא הידרוליזה אגב שיחרור פחמימן׳ 
למשל: 

01 ( 1 ? 0 ) 8 ^ + 811 •י- 11 2 0 + 01 §^ . 11 
סאראסין כלוריד 

האלקיל־מאגנזיום 

העצמה היחסית של פעילותן הכימית של התהא״מ נערכת 
לפי כושר הסתפחותן לקשר הכפול — 0 = 0 — של תרכבות 
בלתי־רוויות (ע״ע אולפינים) ולקשר הכפול 0 = 0 של 
הקבוצה הקארבונילית (ע״ע אלדהידים! קטונים)! הפעילות 
פוחתת עם היציבות• למשל: התהא״מ האלקאליות מסתפ¬ 
חות גם לקבוצה האולפינית וגם לקבוצה הקארבונילית. 
כגון: 

0112 — 20 ׳£ *- 0112 = 0 <־'£ + > £ 1 . 

^ £ 


219 


אורזנימתכתיוח, יורנבויו — אורנניום 


220 


לעומת זה מסתפחות תא״מ בעלות פעילות בינונית לקארבו־ 
ניל, אך לא לקשר האולפיני, כדוגמתן של תרכבות־ 
המאגנזיום: 

"-> 2 0 ? ■י— ס = 3 0 מ + 1 ^ 093 . 

£03 

באמצעות ריאקציות־סיפוח אלו וריאקציות דומות להן נית¬ 
נים לסינתזה המון פחמימנים, כוהלים, אלדהידים וקטונים. 
אולם התרכבות היציבות, כגון האלקילים של הבדיל והעום־ 
רת, אינן פעילות כלל כלפי הקשר הכפול והקבוצה הקארבו־ 
נילית. — התהא״מ הראשונות הוכנו ב 1845 ע״י פרנקלנד 
(ע״ע), והן תולדות אלקיליות של האבץ, שמתהוות ברי¬ 
אקציה בין המתכת ובין האלוגנידי־האלקילים בשני שלבים: 
( 211 ■ 0295 2 ► —מ 22 + 0 2 931 2 ( 1 
21112 + 2211 ( 0295 )►- 0295.2111 2 ( 2 

אבץ דיאתילי רותח ב ־ 118 , מתלקח מיד עם מגע באויר, 
מתפרק ע״י מים לתחמוצת־האבץ ולאתן. האלקילים של 
האבץ שימשו זמן מרובה חומר־מוצא *לסינתזה של תא״מ 
אחרות ע״י חילופי-גומלים ביניהם ובין הכלורידים של 
המתכות, אבל השימוש בהם נדחה מפני השימוש בתולדות 
האורגאניות של המאגנזיום (ע׳ להלן). בדור האחרון פותחה 
הכימיה של התהא״מ׳ ובפרט של התרככות האלקאליות, 
ביחוד ע״י שלנק. האלקילים האלקאליים הם תרכבות בעלות 
פעילות כימית נמרצת ביותר! הם מפרקים אפילו אתרים. 
הם חומרים אמורפיים ומחוסרי-צבע, שנדלקים בשעת מגע 
באויר. כנגד זה הנתרן הבנזילי, גא— 092 , הוא 

חומר גבישי אדום, ותמיסתו באתר היא אלקטרוליט. קיימים 
גם ארילים מתכתיים צבעונים אחרים. בדרך־כלל התרככות 
בעלות הקשר הקוואלנטי הן מחוסרות־צבע, בעוד שהיונו־ 
גניות הן צבעוניות.— הקבוצה החשובה ביותר בין התהא״מ 
מבחינת הכימיה הניסויית והטכנולוגית היא קבוצת התולדות 
האורגאניות המעורבות של המאגנזיום (ע״ע תרכבות של 
גריניאר), שמשמשות אמצעי מצויץ לסינתזות לאידמספר 
ולתהליכים אנאליטיים חשובים. — מבחינה טכנית יש חשי¬ 
בות מיוחדת לעופרת טטדאתילית, 4 ( 0295 )! .ס ; 1949 , 6118113 ^[ 31010£75€/1€ 15 ) 0 
?? 3 ( 0 , 77 ? 133 ^) 00 ^ 1 .] ׳, 1930 , 81010£1€ ■ 367 171 031€171 ^ 16115 

51713 . 13 }*, 1936 ; £. 8 . £ 115561 , 1116 0 \ 7 '€€ 111 )€ 1 \€ 5 $ 0 } 

71/€ 1945 ,' 1 . 1 . 116 . ע x 1 ( 1111 , 1}1€07'€115€}1€ 81010- 

£/>, 1920 , 1928 . 

י. ל. 

א׳ ב מ ד ע י ־ ה ר ו ח. בעולם של מדעי־הרוח משמשים 
מושגי הא/ הקשר האורגאני, ההתפתחות האורגאנית וכד/ 
קאטיגוריות של חשיבה בפילוסופיה, היסטוריה, סוציולוגיה, 
פסיכולוגיה וחינוך. במונח א׳ השתמשו ומשתמשים דרך 
העברה: ביחס לכלל המציאות; לכלל האנושות; לקבוצות 
וגיבושים של בני־אדם, כגון אומות או תרבויות; למערכות 
מסודרות בחיים החברותיים, כגון מדינה, משפט, חברה, 
כלכלה, צבא; למערבית של יצירות־הרוח, כגון לשון, אמנות 
(ואף לפילוסופיה). המונח א׳ משמש במשמעויות שונות׳־; 
פעמים מתכוונים להטעים באמצעותו •את האחדות־בתוך־ 
הריבוי, פעמים—את הסדר או החלוקה המסודרת, פעמים— 
את המגמתיות או התכליתיות, או את השפעת־הגומלים בין 
החלקים, או את קדימת הכלל לפרטים שמהם הוא מורכב. 
במושג ההתפתחות האורגאנית — כניגוד לעשיה מכאנית — 
כרוכות אסוציאציות של התהוות איטית ורציפה, של 
"טבעיות" בניגוד ל״מלאכותיות", של פעולת גורמים אימא- 
ננטיים בניגוד לתלות בגורמי־חוץ. כל השימושים במושג 
א׳ ותולדותיו טבועים בחותם אידיאליסטי-אובייקטיווי, 
והפילוסופיה האורגאנית (או החשיבה האורגאנית) מופיעה 
כניגוד לפילוסופיה האטומיסטית. 

תפיסתה של הבריאה כולה כא׳ ("דע, כי זה הנמצא 
בכללו הוא איש אחד", מו״נ, א/ ע״ב) היתה רווחת בתיאו¬ 
לוגיה של ימי־הביניים, ובהיפוך נקודת־הראיה נתפם גוף- 
האדם כתבנית מוקטנת של העולם כולו' ("עולם־קטך, 
מיקרוקוסמוס). בפילוסופיה החדשה זכה רעיון הא׳ להתחד¬ 
שות ע״י קאנט ב״ביקורת כוח־השיפוט", ששם נתקשר 
במושג היצירה האמנותית, וע״י שלינג — שאצלו נתקשר 
במושג המדע. רעיון ה״שיטה" הפילוסופית נוצר כרעיון של 
"אורגאניזם־המדע". 

השימוש בקאטיגוריות אורגאניסמיות לגבי יחסים 
חברותיים כבר היה רווח בתקופה העתיקה (אפלטון; 
אריסטו; משלו של מנניום אגריפא על הקיבה והאברים). 
אולם אפלטון 1 לא נמלט מן הסתירה שיש בצירוף התפיסה 
האורגאנית של החברה עם תיכנונה ואירגונה המלאכותי. 
רק במאה הי״ט געשו מושגים אורגאניסמיים קאטיגוריות 
מתודיות להסברה מדעית של החברה, התרבות וההיסטוריה, 
ומאז הם קשורים בדרך־כלל בשיטות שמרניות, שמבליטות 
את הערכים של רציפות־המסורת בחברה, במדינה, במשטרה 
ובמוסדותיה, ואת כוחם של הגורמים הבלתי-מודעים בעיצוב־ 
דמותם, ושוללות את המהפכנות השואפת לשנות את החברה 
בקפיצה פתאומית ולתכננדן לפי תכנית ראציונאלית. שימוש 


זה במושגים "א"׳ ו״אורגאני" בולט בשיטותיהם של פיכטה, 
שלינג והגל, ובפרט בתורתם של הרומאנטיקים בהתנגדותם 
לרעיונות של המהפכה הצרפתית. בדורנו נתחדשה התפיסה 
האורגאנית של החברה וההיסטוריה בצורת ה״מורפולוגיה", 
הרואה את ההיסטוריה כולה — או כל גיבוש תרבותי 
בהיסטוריה — כתהליך אנאלוגי לחיי הא/ שהוא מונע ע״י 
גורמים אימאננטיים, מתהווה, מתפתח, מזקין, גווע ומת 
מתוך חוקיות פנימית, שעליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע 
ע״י מאמצי השפעה וכיוון מודעים ומחושבים מן החוץ 
(שפנגלר; טוינבי; סורוקץ). 

- 115 ) 5111 111 31115111115 ^ 01 ■ 1 > [} £ 11 ) 8 . 11 , 1111 ג 1 ז £1 ג 1 ג£ .£ 

. 11 51031 , 111 ) 115511 ) 5 ) 0 ; 1908 ,. 11 [ . 19 11 )■ 16111 

,־ וש 1 ו 1 בא . ע .£ ; 1917 , 3115111115 )^ 1 . 11 ) 115 ) . 1 ) \ 8.1111 . 7 > 111 3/11 ) 8 
. 1920 , 1 [ 110 ) 5 ה) 55 !¥\ . 11 / 111 ) 8 1 ) 0 
י. ל. 

א 1 ךגניזם חברותי, מונח מרכזי בתורות הסוציולוגיות 
הרואות את החברה כאורגניזם (ע״ע). תורות אלו 
שונות מתורות האמנה האינדיווידואליסטיות, שלפיהן החברה 
היא הסכום של כל היחידים חבריה, ואינן מסכימות עם 
ההשקפה, שלפיה טובת־הכלל מושגת על-ידי פעילות היחידים 
לטובת-עצמם. לפי תורות האה״ח מצבם הטוב של היחידים 
תלוי במצבו של הגוף החברותי כולו, מאחר שהיחידים "אין 
להם קיום עצמאי". כאורגאניזם הפיסי, כך אף החברה היא 
יחידה אחידה, שיש בה משטר פנימי בנוי על התלות ההדדית 
של חבריה־אבריה, והיא שמכוונת אותם וקובעת את הת¬ 
נהגותם. גם את מוסדות החברה אין לראות כפרי נטיותיהם 
של היחידים, הואיל והחברה היא הקובעת את הנטיות של 
הפרטים, ולא להפך. 

בתפיסת-החברר, כאורגאניזם אפשר להבחין שלש הש¬ 
קפות: 1 ) ה״אורגאניציזם הפילוסופי", שלפיו החברה היא 
אחדות חיה, שיש לה ממשות מעל ליחידיה ויש לה חוקי־ 
התפתחות פנימיים משלה. השקפה זו אינה נשענת על 
האנאלוגיה הביולוגית ואף לא על ההנחה של רוח או נפש 
קיבוצית. היא משתמשת בהשוואה של החברה לאורגאניזם 
כדי להבליט את הסתייגותה מן ההשקפה הרואה בחברה 
סידור מכאני־הסכמי בין יחידים. 

2 ) ה״אורגאניציזם הפסיכולוגי", שלפיו יש לחברה נפש 
או רוח קולקטיווית׳ שהיא למעלה מן התהליכים הנפשיים 
של היחידים. רוח־הקיבוץ היא המקור הראשוני של כל מה 
שמתרחש ברוח־היחידים. 

3 ) ה״השקפה הביאו־אורגאניסטית", שרואה בחברה 
אורגאניזם ביולוגי לכל דבר. באי־כוחה העיקריים הם 
ליליינפלד, נוביקוב ושפלה. לדעתם׳ כל אורגאניזם הוא 
אחדות בתוך ריבוי — אחדות של מספר־תאים, אחדות של 
מספר־רקמות, או אחדות של יחידים. היחיד הוא קיבוץ של 
תאים אורגאניים והחברה היא קיבוץ של יחידים. הסדר 
החברותי הוא זהותי עם המבנה האורגאני של הגוף. אף 
התודעה החברותית יש לה כיוון אחיד, אע״פ שאינה אחידה 
כתודעה של היחיד, שגם היא עשויה שכבות־שכבות. השליט 
או מוסדות־השלטון הם המרכז של התודעה החברותית. 
בעלי התורות האורגאניסטיות מוציאים מהן מסקנות מעשיות 
שונות. ספנסר טען לאינדיווידואליזם, אחרים — לזכותן של 
המונארכיה והצנטראליזאציה, ויש מוצאים בתורה וו אסמכתה 

ד 

לסוציאליזם. הפאשיזם והתנועה המונארכית הקאתולית 
בצרפת נסתייעו אף הם בתפיסה זו. 




225 


אורגניזם יזכרוך — אורדוגיקון 


226 


צפונית־מזרחית של האוקיינוס האטלאנטי הקדמון. הים 
הדרומי הציף את ספרד, את דרום־צרפת, את דרום־מזרחה 
של גרמניה ואת צ׳כיה, ודרו־הסודטים הגיע לפולניה והת¬ 
חבר עם הימים שכיסו חלקים ממזרח־אירופה והגיעו עד 
צפון אסיה ודרומה. בין שני ימים אלה השתרעה יבשת 
לא־גדולה — אי או חצי־אי —, שנמשכה מסקאנדינאוויה 
עד צפון־מערבה של ספרד. עולמות־החי של שני הימים היו 
שונים מחמת ההבדלים של תנאי־הקיום: הים הצפוני היה 
ברובו עמוק׳ גיאוסינקלינאלי׳ ולעומתו היה הים הדרומי 
דחוק יותר בין יבשות, פחות עמוק, וכנראה זרוע איים. 
באיי־בריטניה היתד. תקופת הא׳ עשירה בתמורות, מלווה 
תנועות טקטוניות הרבה, שגרמו לקימוט־שכבות נמרץ 
ולהתפרצויות וולקאניות כבירות. בסקאנדינאוויה עברה 
התקופה בשקט יחסי; בשוודיה הדרומית־מזרחית היו מת¬ 
חלפים לסירוגים תנאים של ים עמוק בתנאים של ים רדוד, 
וכאן מצויים כמה מקומות, שהם מצויינים בריבוי המאובנים, 
שנמצאו בהם. הא׳ בארצות הבאלטיות הדרום־מזרחיות היה 
בעל אופי של ים רדוד! בו נצטברו שכבות ביטומיניות, 
שמשמשות כיום להפקתו של שמן־סלעים. — באסיה כיסו 
ימי־הא׳ חלקים גדולים של סיביריה המרכזית׳ סין וכמה 
איזורים מדרום ומדרום־מערב להימאלאיה. החקירות החדשות 



הביקורת העקרונית, שנמתחת על תפיסת החברה 
כאורגאניזם, טוענת, שיש להבחין בין האחדות של האורגא¬ 
ניזם או המכאניזם, שבהם יש ערך לאברים (של הגוף 
החי או של המכונה) רק במידה שהם משלימים את הכלל 
ומסייעים לו במילוי־תפקידו, ובין האחדות החברותית, שהיא 
אחדות פונקציונאלית שמשתנית עם שינוי מטרותיהם של 
היחידים, שאף הן לעתים קרובות שונות זו מזו. כאן יש 
לשיטה ערך רק במידה שהיא מכוונת לפרטים, ולא להפך. 

, £3 ת 11 )^נ 6 . 1 ־ 1 ;^ 1 ) 11 1$€ ז 6€171€1 1 ) 1 ) 11 11111171 )!ע 11 ) 111 , 111 ^ 1 . 11 * 1 * 

11771011 ( 0 ! 1€ ז £0 !{ 7 £{ 11 מ; 1£5 !) $111 

י. גר. 

אורדו, ע־־ע הודו, לשוינזת. 

1 " 

א 1 ךד 1 ביק 1 ן (באנג׳ 51:6111 ׳< 5 תג^ס^זס), בגיאולוגיה: 

תקופה בפליאוזואיקון (ע״ע) התחתון. המונח הוצע 
ב 1879 ע״י לאפבורת(על שם שבט ולשי קדום) כדי לציין בו 
מערכת־שכבות, שייחסוה לקאמבריון העליון או לסילור 
התחתון ן ועדיין יש גיאולוגים, ביחוד בגרמניה ובצרפת, 
שמכנים את שכבות הא׳ בשם "סילור תחתון". 

המאובנים מעולם־החי של תקופודהא׳ מעידים על הת¬ 
פשטות רחכה יותר של החיים בתקופה זו מבתקופת־הקאכד 
בדיון, ומעידה על כך 
ביהוד התפוצה העצו¬ 
מה של הגרפטוליטים 
(ע״ע). מחלקים את שכ¬ 
בות הא׳ לאיזורים, שנק¬ 
ראים בשמות המינים של 
הגראפטוליטים וסוגיהם. 
הגראפטוליטים מצויים 
עפ״ר בצפחות ביטומי- 
ניות כהות. במשקעים 
בעלי מבנה גס יותר (גיר, 
גיר־חול, אבן־חול) מצו¬ 
יים זרוערגליים (ע״ע) 
ואורתוקרסים (ע״ע).בא׳ 
ניכרים שלושה טיפוסי־ 
פרצוף עיקריים: 1 ) פר¬ 
צוף ימי רדוד — אבן־חול 
גסה ודקה וצפחות מכי 
לות טרילוביטים (ע״ע) 
וזרוערגליים, שכבות גיר 
עם זרוערגליים, קווצי- 
עור פרימיטיוויים ומט־ 
חבים (ע״ע). 2 ) פרצוף ימי עמוק — גיר עם אורתוקראס, 
צפחות שחורות עם טוץלוביטים עיוורים, וצפחות שחורות 
צפופות־מבנה, שמכילות גראפטוליטים. 3 ) פרצוף וולקאני, 
בעיקר באיי־בריטניה ובאוסטראליה.— את התפשטות הימים 
בתקופת הא׳ אפשר להעריך לפי תפוצת השכבות מתקופה זו 
בזמננו, וכן לפי אופיין של שכבות אלו. התפשטותם של ימי 
הא׳ היתה נרחבת ביותר, שהרי אין יבשת ששכבותיו של הא׳ 
אינן מצויות בה• באירופה ניכר קיומם של שני ימים עיק¬ 
ריים: צפוני ודרומי. הצפוני כיסה את איי-בריטניה, את 
סקאנדינאוויה ואת המדינות הבאלטיות ומשם נתפשט לצד 
מזרח כלפי אסיה. ים זה היה שלוחה גיאוסינקלינאלית 


ם 6 ח האירווב־קון 

העלו׳ שזרוע אחת של הים חדרה דרך אנאטוליה עד מזרחו 
של חצי־האי הערבי. באפריקה הצפונית כיסה הים את 
האיזורים של הרי־האטלאס (מארוקו, אלג׳יר). באמריקה 
הצפונית אפשר להבחין ים רדוד אפיקונטיננטאלי על גבי 
המישטח הקאנאדי׳ וים גיאוסינקלינאלי עמוק, שבו שרצו 
גראפטוליטים, באיזורים של הרי האפאלאצ׳ים והקורדילירים. 
בדרום־אמריקה מצויות שכבות א׳ בארגנטינה הצפונית, 
בבוליוויה ובפרו. באוסטראליה יש לשכבות־הא׳ חשיבות 
מרובה, ומיוצגים בהן כל שלשת טיפוסי־הפרצוף הנזכרים 
למעלה. ימי־הא׳ כיסו גם את טאסמאניה ואת ניו־זילאנד. 
הצפחה הגראפטוליטית של א׳ בדרום־מזרחה של אוסטראליה 








227 


אור־וביקון — אורדיננן, *לדש ון 


228 


(ויקטוריה) מצטיינת באוצרות־זהב גדולים. גם באיזורים 
הקטביים — ביבשת האנטארקטית ובאיים הארקטיים — נת¬ 
גלו שכבות של א , . 

האוצרות המינראליים: עופרת ואבץ מצויים 
כשכבות־א׳ של אנגליה ושל אה״ב; שמן־סלעים וגאז — 
באנגליה ובמדינות הבאלטיות; סלעים זרחנים — באה״ב! 
ברזל — באירופה ובאה״ב; זהב — באוסשראליה ובמקומות 
אחרים. 

ס. א. 

א 1 ךר 1 ס ( 305 >ז 0 ), ערבה בדרומו של מדבר־גובי במונגו¬ 
ליה הפנימית, א׳ משתרעת בתוך פיתול ענקי של 
נהר הואנג־הו (הנהר הצהוב), שמקיף אותה ממערב, מצפון 
וממזרח. גבולה בדרום הוא החומה הסינית הגדולה. הגובה 
הממוצע שלה הוא כ 1,000 מ׳ מעל פני־הים. שטחה— 120,000 
קמ״ר. ערבת־א׳ היא המקור העיקרי של הלס, הנסחב מתוכה 
בחורף ע״י רוחות המונסונים ונשקע בשפלות של הואנג־הו 
בסין. עד תחילת המאה העשרים ישבו כאן בעיקר מונגולים 
נודדים. מאז נעשתה ערבת־א׳ במידה גדלה והולכת תחום- 
התיישבות של איכרים סיניים, שמהגרים לכאן מחוסר 
אדמה בארצם. 

א 1 ךרז' 1 ניקיךזה (ברום׳ 186 ן״אמןז 0 ״יגת 0 ; לפנים ולאדי־ 
קאווקאז), עיר בצפון־קאווקאז; מרכז ההנהלה של 
החבל הסובייטי האוטונומי של האוסטים הצפוניים. נקראת 
על שם המדינאי הסובייטי א׳(ע״ע). מספר תושביה 127,000 
( 1939 ). שוכנת בגובה של 679 מ׳ מעל פני־הים, על יד 
מוצאו של נהר טרק מאיזור ההרים. א׳ שולטת על הדרך 
הידועה בשם ,הדרו הצבאית הגרוזינית׳. נבנתה ב 1784 
כמבצר (שמה הקודם משמעו "שליטת־הקאווקאז"). כיום 
היא חשובה כעיר-תעשיה. יש בה בתי-יציקה גדולים לעפרות 
נחושת, עופרת ואבץ, שהם מופקים מן המכרות שבקרבתה. 
א׳ קשורה למסה״ב הצפונקאווקאזית ע״י מסילה צדדית. 

אזךח׳ 1 ניקיך!ה, גויגזף־ קונסטנטעוביץ׳ - ,א ח 

— ( 1886 — 1937 ), מנהיג קומו¬ 
ניסטי ומדינאי סובייטי; קאווקאזי. נצטרף ב 1903 למפלגת- 
הבולשוויקים, הוגלה לסיביר ונשתחרר עם המהפכה. היה 
מעוזריו ונאמניו של בן־עמו סטאלין, חבר מרכז המפלגה 
הקומוניסטית, ממארגני תכנית החומש׳ יו״ר המועצה הכל¬ 
כלית העליונה של ברית־המועצות וקומיסאר לתעשיה 
הכבדה. העיר הקאווקאזית ולאדיקאווקאז נשתנה שמה לא׳, 
על שמו. 

אזרדיאה מרה (ברומנית: שז 3 ^ז 1£3 > 3 ז 0 , בהונגארית: 

311 ז 7 3 \ ץ§ 73 ז, בגרמנית: ח 01 ^ז 3 ז \\ 055 ז 0 ), העיר 
הראשית של האיזור הרומני ביהור (־ 811101 ), על נהר 
קריסול ( 1 ט 15 ש 0 , קריש המהיר). בה עובר עורק־התחבורה 
הראשי, שמחבר את אירופה המרכזית, דרך קלוז׳ ((ט 01 ) 
ובוקארסט, עם הים השחור. האוכלוסיה ( 88,000 ב 1939 ) 
מעורבת מרומגים, הונגארים ויהודים. העיר נתפתחה מסביב 
למבצר, שהקים לאדיסלאוס הקדוש ( 1083 — 1095 ) על חור¬ 
בותיו של ישוב עתיק, והגיעה לפריחה בימי מתיאס קוררוינום 
( 1440 — 1490 ), אך סבלה קשה מהתקפות־התורכים במאה 



מרכז־וזעיר באוראדיאה מארה 

ה 17 . מבחינה פוליטית היתה שייכת לטראנסילוואניד, (זיבנ־ 
בירגן), שבה שלטו נסיכים (ווייוודים) מקומיים. ב 1660 
עברה לידי התורכים, אבל 1692 נכבשה חזרה ע״י האוסטרים 
בהנהגתו של הנסיו איג׳ן מסאבויה. ב 1918 נמסרה (על 
יסוד חוזה השלום של טריאנון) לרומניה. ב 1940 עברה, 
ביחד עם רובה של טראנסילוואניה, ע״י פסק-הדץ הווינאי 
שהוציאו היטלר ומוסוליני, לידי הונגאריה. ב 1945 סופח 
שטח זה, ע״י חחה־מוסקווה, לרומניה. 

סימנים של ישוב יהודי בא׳ ניכרים רק מ 1700 בקירוב. 
באמצע המאה הקודמת יסד בה ד״ר פרידריך גרוס בית־ 
חולים יהודי, ועל-ידו מרפאת עיניים. אחר מלחמת העולם 
הראשונה נתחזקה בא׳ השפעתה של הציונות, ורובם המכריע 
של יהודי־א׳ הצביע בבחירות לפארלאמנט בעד המפלגה, 
שבראשה עמדו הציונים. מבחינה דתית היו מאורגנים 
בשלוש קהילות: אורתודוכסית, שכללה 2/3 של האוכלוסיה, 
סטאטוס קוו (שמרנית מתונה) וניאולוגית (רפורמית). לכל 
קהילה היו מוסדות סוציאליים ודתיים משלה. ב 1927 עבר 
על היהודים בא׳ הפוגרום הראשון תחת המשטר הרומני: 
סטודנטים רומניים אירגנו פרעות, שדדו חנויות, הרסו 
ושרפו בתי־כנסיות. לפי המפקד של 1930 היו בא׳ 19,858 
יהודים. האוכלוסיה היהודית גדלה ב 1941 עד 21,337 , אבל 
כתוצאה ממדיניות־ההשמדה האנטי־יהודית של משטר 
הנאצים ירדה ב 1947 ל 8,000 נפש. מספר זה פוחת והולך 
כתוצאה מהגירה. 

ם. ר. 

אוךךייגגן, אלרט ון — מ 111££ (>־ 1 ש׳\£ ת 3 ז\ ]זש 113 .^ — 

( 1621 , אלקמר— 1675 , אמםטרדאם),צייר הולאנדי, 

תלמיד לציירי הארלם: רולאנד סאורי ופיטר מולינס, בסוף 
ימיו הושפע מיצירותיו של הרקולס זכרס! בבחרותו ביקר 
בארצות־סקאנדינאוויה וביחוד בשוודיה ונורווגיה; ב 1645 — 
1652 ישב בהארלם ולסוף באמסטרדאם, ששם מת. א׳ 
התמחה בציורי הנוף הסקאנדינאווי והיה מתאר עפ״ר את 
הרי סקאנדינאוויה, שממעל להם מרחפים עננים כבדים 
ובתוכם מסתתרים כפרים מבודדים. ביחוד נתחבבו עליו 
מפלי־המים הסוערים׳ שאת אורם המבריק תיאר׳ כנראה, 
ראשון בתולדות האמנות האירופית. א׳ היה זהיר מאד 
ברישומו וצבעיו הצטיינו בגוניות רכה ועדינה; לעתים 
הגיע לסיגנון ציורי אציל. האופי היסודי של יצירותיו הוא 
מלאנכולי ורומאנטי. 





229 אורדיננן, אלרט ון 



א. ון אווררינגן: נוף הררי בסקאנדיגאוויה. שטן על גב• בד 
,בצלאל׳, ירושלים 

תמונותיו נמצאות בכל המוזיאונים הגדולים באירופה 
ובאמריקה. אחת מן הציוריות שבתמונותיו מצויה בבית- 
הנכות הלאומי "בצלאל" בירושלים. בתחריטיו הבליט את 
פרטי־הנוף! ידועה גם שורה של תחריטיו, שמתארים אגדות 
מתוך "ריינקה שועל" הישן ושבהם גילה גם כשרון הומו¬ 
ריסטי. 

. 71 >%< 117 > 117/0 7/071 411171 , 1 ז 11£1111 זס 

אזךדל;ה, ע״ע זייףטמים. 

איךה (מלאט׳ 3 ז! 1 ג< אויר), 1 ) בתיאוסופיה, באנתרופו־ 
סופיה ובתורות־מסתורין אחרות: זוהר מדומה, 

שנאצל מגופו של אדם, עוטפו כמו בעננת־כבוד ונראה רק 
לעיניהם של המחוננים בכושר־השגה של דברים שבמסתו¬ 
רין.—בדרך־השאלה משמש מונח זה גם לציון של השפעה 
פסיכית חזקה, שאנשים מסויימים משפיעים על סביבתם. — 
2 ) בפסיכופאתולוגיה ובנוורולוגיה: הרגשות אופטיות, 
אקוסטיות, ריחניות או מישושיות מיוחדות, שחולי־אפילפ- 
סיה (ע״ע) מרגישים קודם התקפה. צורותיה השכיחות 
ביותר — ראיית אור, הרגשת קור או דיגדוג, וכד. הא׳ 
מלווה עפ״ר גם בזעזוע נפשי עמוק, פעמים במשהו מעין 
,הארה נפשית׳. היא ניתארה הרבה בספרות, ביחוד ע״י 
דוסטוייבסקי ברומאן שלו "אידיוט", כמצב של עליית־נשמה 
מלווה בהרגשה של התלהבות׳ התרגשות ודביקות. — מצב־ 
העצבים הגורם לתופעות של הא׳ וקשריה לתופעות של 
האפילפסיה עצמה עדיין הם סתומים ובלתי־ידועים למדע- 
הרפואה. 

א 1 ךהום (צ 1111 זב^), העיר השניה בגודלה בדניה והנמל 
העיקרי של מזרח־יוטלנד. א׳ שוכנת על חוף- 
הקאטיגאט. 107,000 תושבים ( 1946 ).סחרה: מוצרי חקלאות. 
יש בה תעשיה מפותחת של כותנה. טאבאק ויציקת־ברזל. 
מ 1922 יש בה אוניברסיטה, שמונה כיום כאלף מתלמדים. 

א 1 ךהי (בסורית: אורואיני, אוסרואיני! ביוד: (<< 1 ף 0 <) 00 ', 

ןן׳ 1 ן־ 0 י>׳) 0 ' בלאט׳: 1£ ז 0£ ג{ז־ 01 6 ת 06 ז 05 ׳ 1 חבל ארץ 
של מלכות הסלוקיים, בין הפרת במערב, נהר־כבר במזרח 
ובדרום, והר מאסיוס בצפון. בירת החבל, שבימי שלטון 
הסלוקיים נקראה באופן רשמי אדסה (כיום אורפה, ע״ע), 
נעשתה עיר הלניסטית עוד בימיו'של סלוקוס 1 ניקאטור. 
בש׳ השלושים של המאה השניה לפסה״ג, בימי אנטיובום 1 חו 


אורובינדו, שרי 230 

סידטס, השתלט שבט ערבי, בני אורהי(( 0£ ג(זז 0 ), על 
הארץ ויסד בה ממלכה עצמאית. על שם שבט זה נקראה, 
כנראה, עיריהבירה אורהי והממלכה — ממלכת אורהי או 
אורהי. אולם אפשר, שא׳ הוא שם ארמי עתיק, שקדם לא רק 
לפלישתם של בני א׳ הערביים אלא אף לכינוי "אדסה". בכל 
אופן היו התושבים הקדומים של החבל ארמיים על־פי מוצאם 
ולשונם. הפולשים הערביים סיגלו לעצמם את הארמית, 
והתרבות ההלניסטית והלשון היוונית נדחקו מא׳ במשך זמן 
קצר־ביחס. א׳ היתד, שכנה למעצמות אדירות: פרתיה, 
ארמניה, רומי, ומפני־כן היתה כפופה תמיד להשפעתן או 
לחסותן. בדרך כלל היתד, השפעתם של הפרתים על א׳ 
חזקה ביותר. בימי מלחמת טריינוס בפרתים ( 116 לסה״נ) 
עמדה השושלת של מלכי־א׳ לצד הפרתים, ולפיכך הורחקה 
ע״י טריינוס מן השלטון. אולם אח״כ הוחזרה לשלטון ע״י 
אדריאנוס, שחיסל את כל כיבושיו של טריינוס במזרח. אותה 
נטיה לצד הפרתים הראתה א׳ בשעת מלחמתם של מארקוס 
אורליום ולוקיום ורום במזרח ( 161 — 165 לםד,״נ). א׳ נעשתה 
כפופה לרומי, אע״פ שנשאר לה שלטון עצמי מסויים עם 
מלך משלה. בימי קאראקאלה בטלה הממלכה האוסרואינית 
ואדסה־א׳ נעשתה קולוניה רומית ( 216 לסה״ג). בימי דיוקל־ 
טיאנוס קיסר היתד, א׳ חלק מן ה״דיאויקיסים" (ע״ע 
דיוקלטינוס) המזרחית. — יהודים ישבו בא׳ בזמנים קדומים 
למדי! יש להניח, שתחילת־ישובם בארץ זו נעוצה במאה 
החמישית או אף השישית לפסה״נ. השפעה ניכרת על הת¬ 
פתחות הישוב היהודי בא׳ במאה הראשונה לסה״נ היתד, 
בלא ספק לתנועת ההתגיירות בחדייב השכנה. הסיפור 
האגדותי למחצה על חנניה היהודי, שהביא כביכול מכתב 
מישו לאבגר ע "אוכמא" (השחור, ע״ע אבגר), מלך א׳, 
מעיד על חשיבותו של הישוב היהודי בא׳ בראשיתה של 
הנצרות, שכנראה הקל על התפשטותה המהירה של דת זו 
בא׳. לפי האגדה הובאה הנצרות לא׳ ע״י השליח תדאי. כדת 
רשמית הוכרזה הנצרות בא׳ ע״י המלך אבגר ץו ( 179 — 216 
לסה״נ) ומשרת הבישוף של אדסה נחשבה מאז אחת מן 
הכהונות החשובות ביותר של הנצרות המזרחית. א׳ היתד, 
גם מרכז גדול של התנועה הספרותית הסורית. כיסר( 11 
הסאסאנידי כבש את א׳ ב 608 לסה״נ. ב 625 הצליח אמנם 
הראקליוס, קיסר ביזאנטיון, לכבוש אותה מידי הפרסים, אך 
ב 638 נפלה העיר בידי הערבים. 

11 $ > 0111/11111117 11117 - 1 / 1:177 £171 71117 : 111/11171 0 .ע 

- 5 ז 0 !£? . 51 10 > . 3 > 03 \,' 1 10 > .ת 1401 ) 0170177117 117$ !> 171 -ן< 7111 > %0 

> 11 > 711 $ > $ 1 >^> > 01 ,$ט 51 ק 1,1 .א !( 1887 ) /י 8> 1. XXX ז 1 \ 60 

. 8 1933 . ק $ ,/י ,• 101 ( 40 ! .£ ;( 1880 ) > 1 £ ! £ 117 - 5  1 ־ 51 — (נו׳ 1872 , קאל* 
קוטר,)׳ פילוסוף ומיסטיקן הודי. נתחנך באנגליה. 

ב 1893 נתמנה פרופסור לאנגלית בקולג׳־בורודה בהודו, 
ואח״כ— מנהל הקולג׳ הלאומי בבנגאל. היה המנהיג של 
המפלגה הלאומנית וניסח את סיסמותיה הקיצוניות. לשם 
הפצת דעותיו הפוליטיות הוציא את העיתון "באנדה־מאטא- 
ראם". את הכרחיותה של מלחמת־הודו לעצמאות מלאה 
ביסס לא על הממשל הרע של האנגלים, אלא על ההנחה, 
שממשלת־זרים, אפילו אם היא טובה, אינה עשויה לבוא 
במקום ממשל עצמי. על מלחמתו הקיצונית באנגליה נאסר, 
ובין כותלי־בית־הסוהר ראה את החזון המכריע, ששינה את 
דרך חייו והביא אותו לחיי התבודדות והתבוננות מחוץ 





231 


אורובינ־ו, 


4 רי — אורו;וי 


232 


לחיים הרועשים והסואנים של אנשי-הפוליטיקה — והוא 
אז בן ארבעים שנה. כל הדברים הגדולים בעולם — התחיל 
מטיף מכאן ואילו— עשו המועטים, החיים בשתיקה והמרו¬ 
חקים מן הפעולה הרעשנית; הם הכלים של כוחות אלוהיים. 
כל מה שיש.לבנות, יש לבנות בשלום, בשתיקה ובמנוחה. 
בפונדישרי שבהודו הצרפתית בנה א׳ את בית־מדרשו וכאן 
הוא חי זה למעלה מ 20 שנה בהתבודדות גמורה כשהוא 
מופיע לפני תלמידיו רק ארבע פעמים בשנה. כאן הוציא גם 
את העיתון הפילוסופי "אריאיה" ( 3 !ץ 6 ^) וכתב ספרים 
פילוסופיים ודתיים הרבה׳ וכן גם שירים מיסטיים בלשון 
האנגלית. 

תורתו העיקרית היא: בכוחו של האדם להיכון ביודעים 
לקראת פגישה עם האלוהות כדי לשמש מתוך הכרה מלאה 
כלי לאלוהים. אולם לכך אין להגיע בדרך של עיון פילוסופי, 
אלא בדרך של ניסיון ישיר. העולם כולו הוא יצירה אלוהית ז 
יתר על כן, הוא אחת מן הצורות שהאלוהים מתלבש בהן. 
אלוהים יורד דרגות דרגות: דרך הרוח, הנפש, והחיים הוא 
מגיע לדרגת החומר, שאף הוא אינו אלא התגשמות אלוהית. 
התודעה האלוהית שוכנת בכל. א׳ מסתמך על המחקרים של 
הבוטאניקן ההודי בוס (ע״ע), שהראה, שגם בצמח אפשר 
לגלות סימני־תודעה. התודעה שקועה גם בתוך החומר, וחוקי־ 
הטבע הם ביטוי של תודעה אלוהית זו. לדרך היורדת עד 
לדרגת־החומר מקבלת הדרך העולה עד למרומים: התודעה 
האלוהית, שהיא בלתי־מודעת בתוך החומר ובתוך החיים, 
ופחות או יותר היא בלתי־מודעת אף בתוך הנפש, מתעוררת 
ע״י הרוח והכוחות העליונים שמעל לרוח ומגעת למדרגתה 
העליונה. כשם שהרוח נתקפלה בתוך הדרגות הנמוכות, 
כך היא מתפתחת ועולה מתוכן עד למעלה. התודעה האלו¬ 
הית השתקעה בריכוזה בצורות החומריות וכאילו שכחה את 
עצמה, כמו שהמשחק על הבימה מזדהה עם תפקידו עד 
שכחת־אישיותו. אך כשם שאישיותו ותודעתו המלאה של 
המשחק מתגברות בסופו של דבר, והמשחק מתעורר מתוך 
תפקידו, כך משתחררת התודעה האלוהית, שהיא כאילו 
אסורה וכבולה בדרגות הנמוכות של הירידה. האדם חייב 
להיות כלי מודע של־ תהליך עולמי זה. על-ידי התעלות 
מתוך שיכחה עצמית הוא מתרומם לא רק לידי הידיעה, 
אלא אף לידי ההכרה הנסיונית, שאלוהים שוכן בכל 
הדברים וכל הדברים הם בתוך האלוהים. תהליך ההתפתחות 
מן החומר דרך הצומח והחי עד האדם הוא תהליך מרחיב 
והולך ומעמיק והולך של התודעה. האדם ממשיך תהליך זה 
ביודעים כשהוא עושה את עצמו נושא של ייעוד העולם. 
הפרט הולך ומפקיע את עצמו מתוך הגבולות המצמצמים 
אותו ועושה את עצמו כלי של התודעה האלוהית־הקוסמית 
כדי להגשים מלכות-שדי עלי אדמות. זהו משא־נפשו של 
האדם העליון הרוחני, שא׳ מעמידו, לעומת האידיאל של 
האדם העליון של ניטשה (ע״ע). האדם העליון הרוחני 
יתגבר על המוות וישיג את האלמוות עלי אדמות. הדרך 
לפיתוח האדם העליון מן האדם היא היוגה ( 1 ־ ¥02 , ע״ע). 
האימונים של היוגה, שניתנים לתלמידיו של א , , מושפעים 
בעיקר מן התורות של הבאגאוואט־גיטה׳ שביאר א׳ בפירוש 
בעל שני כרכים. מספריו האחרים: ¥023 01 83565 ( 1941 ); 
6 מ 1 ׳\ 1 ס 6 ) 11 1116 ( 1943 ). 

1 סס 01 ס(ק?ע 5 1,1106317 111105 ־ 1 , 10 > 1 ז 1 < 01 -ו*ו 4 / דז 3 ,׳<בזז 1 ו 4 א ״ 1 .ס 

.( 1944 ) 11 ׳\ , 8 
ש. ה. ב 



אורוגוי ( 06160131616111602037 1163 < 01 ק 86 ), רפובליקה 
בדרום־מזרחה של אמריקה הדרומית. גבולה במזרח — 
האוקיינוס האטלאנטי (לאורך 200 ק״מ), בדרום — ריו די 
לא־פלאטה (כ 380 ק״מ) ובמערב — הנהר אורוגוואי(כ 440 
ק״מ), שמפריד בינה ובין ארגנטינה. בצפון מסמנים נהר־ 
קאראהים ( 3036311101 )), היובל המזרחי של נהר-אורוגוואי, 
ונהר חגוארניו, הנשפך אל ימת־מירים, את גבולה המשותף 
עם בראזיל. מכיוון שא׳ מוקפת מים כמעט מכל צד, הרי 
היא כעין חצי-אי. שטחה הכללי הוא 187,000 קמ״ר ומספר 
תושביה 2,300,000 ( 1947 ). א׳ היא הקטנה במדינות של 
אמריקה הדרומית, אבל המפותחת וצפופת־האוכלוסים שבהן 
( 13.4 נפש לקמ״ר). 

מבחינת התבליט שלה א׳ היא ברובה שלוחות של רמות* 
בראזיל< כאן הן מהוות נוף של גבעות והרים נמוכים (הגבוה 
שבהם: פאן צ׳ה אקוזאר, 450 מ׳). גם מבחינה גיאולוגית 
א׳ היא ביסודה המשך של השלד הפריקאמברי הבראזיליאני. 
צפחות גבישיות ואבני-שחם מצויות לרוב במזרחה. בצפונה 
מתפשטות על-פני שטחים רחבים שכבות פאליאוזואיות 
(בהן אבני־חול מכילות פחם). צפונית-מערבית לשטחים 
אלה נפוצות אבני־חול מסוזואיות. בעמקים הרחבים מצויות 
בעיקר תצורות מתקופות השלישון והרביעון. רשת־הנהרות 
של א׳ היא מסועפת מאד, ופרשות-המים שלה חוצות את הארץ 
בצורת גבים שטוחים (קוצ׳יליה, 006111113 ). גדול הנהרות 
בפנים־האדץ הוא דיו נגדו ("הנהר השחור"), שמשמש 
לתחבורה ושביחד עם יובליו הוא מוליך את מימי הארץ 
לנהר אורוגוואי. הימה הנרחבת ביותר בא׳ היא לאגונת 
מידים, שנמצאת בשפלת החוף השטוחה ושבחלקה נתמלאה 
חולות. 

אקלימה של א׳ הוא בדרך כלל סובטרופי, והניגוד 
בין הקיץ והחורף בולט. שינויי-הטמפראטורה הם לעתים 





































233 


אורו: וי 


234 



בנייני המגורים יהמשק באחווה לגידול־בקר באורוגוואי 


פתאומיים וחריפים במקצת כתוצאה מן ההתחלפות הפתאו¬ 
מית של הרוחות הבאות מן הים ומפנים־היבשת. עונת־ 
הגשם העיקרית היא בחורף (מונטווידיאו: 1,000 מ״מ 
בממוצע השנתי). הארץ היא ברובה ערבת פמפם (ע״ע) 
ולאורך הנהרות נמשכים יערות. הקרקע זרוע לעתים קרובות 
אבנים, אך יבולו טוב בתנאים של השקאה מתאמת, והוא 
יפה למרעה, כ,פאמפה׳ הארגנטינית. רק בפינה הצפונית 
של הארץ מצויים שטחי־יער נרחבים. אוצרות האדמה של 
א׳ הם דלים ביחס. 

ה אוב לוס י ה. עם הקמת הרפובליקה מנתה א׳ לא 
יותר מ 50,000 תושבים, רובם ככולם ממוצא ספרדי בתערובת 
של הגזע האינדיאני. התושבים האינדיאניים הקדומים נשמדו 
בתקופה של השלטון הקו׳לו׳ניאלי הספרדי. במשך כל המאה 
הי״ט נמשכה ההגירה לא/ ביהוד מן הארצות הרומאניות 
שבמערב־אירופה (ספרד ואיטליה, ובמידת־מה אף צרפת) 
ומן הארצות השכנות, בראזיל וארגנטינה. בתחילת המאה 
העשרים הגיע מספרה של האוכלוסיה למיליון (המפקד של 
1908 : 1,042,000 ). מאז הוכפל מספר זה כתוצאה מן הריבוי 
הטבעי ומן ההגירה, שבתקופה שבין שתי מלחמות־העולם 
כללה גם מיוצאיהן של אירופה הצפונית והמזרחית׳ ובהם 
אחוז ניכר של יהודים. שנים אחדות קודם המלחמה הגיע 
הגידול של האוכלוסיה ע״י הגירה ל 7,000 נפש לשנה 
בממוצע. האזרחים הוותיקים והמהגרים החדשים נתמזגו 
לאומה אחת, שלשונה היא ספרדית ושתרבותה וההווי שלה 
הם לאטינו־אמריקנים טיפוסיים. — הנטיה לריכוז האוכ¬ 
לוסים בערים הגדולות, שהיא אפיינית לדרום אמריקה, 
בולטת אף כאן. קרוב לשליש התושבים — 770,000 נפש 
( 1941 )—יושב במונטווידיאו, שהיא עיר־הבירה וגם הנמל 
הראשי של א׳. ישובים עירונים אחרים הם פאיסאנדו 
( 32,000 נפש) וסאלטו( 31,000 נפש) השוכנים על נהר אורו¬ 
גוואי, עורק־התחבורה הראשי של הארץ, ומרסךס ( 24,000 
נפש) שעל נהר ריו־נגרו. דת־הרוב — קאתולית. י, ש. 

סדרי־המדינה. לפי החוקה החדשה ( 1934 ) נמצא 
השלטון המוציא לפועל בידי נשיא, שנבחר ל 4 שנים ע״י 
בית־המחוקקים, ובידי 9 מיניסטרים, שמתמנים על ידיו מתוך 
שתי המפלגות המדיניות הגדולות ביותר (מפלגת־הרוב 


מיוצגת במועצת המיניסטרים ע״י 6 מיניסטרים). בית־ 
המחוקקים מורכב משני חלקים: 1 ) לשכת־נציגים בת 99 
חברים, שכל אחד מהם נבחר במחוזו אחת ל 4 שנים, 
2 ) סנאט בן 30 חברים, שנבחרים בבחירה כללית ומספר־ 
מקומותיהם מחולק שווה בשווה בין שתי המפלגות הגדולות, 
אם שתי מפלגות אלו השיגו ביחד רוב מוחלט בבחירות. 
אם אין המצב כך, יש בו, בסנאט, נציגות פח׳פורציונאלית 
של כל המפלגות. זכות־ההצבעה נתונה לכל אזרח׳ כגבר 
כאשה, מבן 18 ומעלה, בתנאי שידע לקרוא ולכתוב (ב 1946 
הושוו הנשים בזכויותיהן לגברים לכל דבר). ההצבעה היא 
סודית. המתאזרח רשאי לשמור גם על אזרחותו הקודמת. 

הדת (הכנסיה) נפרדת מן המדינה. החינוך בבתי־ 
הספר העממיים הוא חובה, והחינוך כולו, לכל דרגותיו, הוא 
בלא תשלום. באוניברסיטה של מונטווידיא( (נוסדה ב 1849 ) 
לומדים כ 20 אלף סטודנטים. כ 10 אלפים לומדים ב״בית 
הספר הגבוה לאמנות ולמלאכה". 

הדגל: 4 פסים כחולים מאוזנים על רקע לבן! בקצה 
שני הפסים העליונים מצד שמאל יש ריבוע לבן, ועליו לבנה 
צהובה, שיש לה קלסתר פני-אדם, ומסביב לה עיטור של 
זיזים משולשים (ע״ע דגל). מ. ק. 

משפט. ספר־החוקים האזרחי המקובל בא׳ הוצא ראשונה 
ב 1868 וניתקן אח״כ פעמיים, ב 1893 וב 1914 . הוא דומה 
לשאר ספרי החוקים הנהוגים באמריקה הדרומית. הנישואים 
צריכים להיערך בצורה אזרחית. הונהגו גירושים ע״פ הטופס 
הצרפתי. ברגילות קיימת שותפות נכסים בין הבעל והאשה. 
האשד, הנשואה זקוקה להסכמת־בעלה לעריכת־חוזים. אין 
ברשותו של כותב־צוואה להעביר את כל עזבונו לטובת 
אנשים זרים: החוק שומר על חלק מסויים לטובת־ 
משפחתו. — בענייני־מסחר הונהג ב 1866 ספר חוקים, שניתקן 
אח״כ כמה פעמים ושהוא מיוסד בעיקרו על חוקי־המסחר 
הארגנטיניים. — כללי המשפט הבינלאומי הפרטי כלולים 
בספר־החוקים האזרחי. ג. ט. 

המדינה מחולקת לתשעה־עשר מחוזות. — הצבא מונה 
בימי שלום 9 גדודי־פרשים, 5 גדודי־תותחגים, 5 גדודי־רגלים, 
6 גדודים של חיל־המהנדסים, גדוד של טאנקאים וחיל- 
תעופה (עד 200 מטוסים). הציוד חדיש ביותר. הצבא הסדיר 
מורכב ממתנדבים בגיל 18 — 45 ! חיל־המילואים (עד 120 
אלף בימי-מלחמה) מורכב מאזרחים, שמשתתפים בתרגולת 
צבאית שנתית (ההשתתפות היא חובה). 

כלכלה. רק 12% מכל אדמות־המדינה לא יצלחו לעיבוד. 
רובה של א׳ היא ארץ-מרעה׳ שבה מפוזרות על פני מרחקים 
גדולים אחוזות לגידול־בהמות, שתופסות כ 60% מכל השטח 
המעובד, וכמה מהן הן ענקיות במידותיהן (הגודל הממוצע 
של משק כזה הוא כ 1,000 דונאם). 1937 גתנהלו 42.5% מהן 
ע״י בעליהן, 39.9% ע״י חוכרים ו 17.6% ע״י מנהלים שכי¬ 
רים. גידול־בהמות הוא עיקר־הכלכלה. א׳ היא׳ לפי שטחה, 
העשירה בבהמות שבכל ארצות־תבל. המספרים מ 1937 הם: 
8.3 מיליונים ראשי־בקר (לעומת 7.4 מיליון ב 1930 ), 18 
מיליון כבשים (לעומת 15.4 מיליון ב 1930 ! ב 1942 היה 
מספרם 22 מיליון), 600,000 סוסים׳ 000 308 חזירים. משקים 
מעורבים תופסים כ 20% מן השטח המעובד. רק בעשרות- 
השנים האחרונות גדלה חשיבותם של עיבוד־האדמה ומטעי- 
הפרי(פרדסים. כרמים וגינות: תפוחי־זהב, ענבים, אפרסקים 


235 


אזרוגוי 


236 



סאוואנה עם עצי דקל בטחוז רוציה באורוגוואי 


ואגסים), בעיקר על החופים של ריו די לא פלאטה, שטח- 
הפלחה עדיין הוא מצומצם — כ 8% לערך משטח כל הארץ. 
הגידולים העיקריים הם תבואות: חיטה, תירם ושבולת־שועל 
(למעלה מ 50% ). בשאר השטח המעובד מגדלים מיני-חציר. 
מצמחי־התעשיה חשוב רק הפשתן (בערך 200,000 הקטאר). 

אוצרות־אדמה כמעט שאינם מופקים בא׳ למרות מה 
שבצפון הארץ מצויים כסף, נחושת, עופרת, מאנגאן, 
זהב וברזל. הארץ זקוקה ליבוא של פחם, אך נעשים מאמצים 
לשחרר את א׳ מן התלות ביבוא זה ע״י פיתוחם של מפעלי- 
חשמל(מונופולין ממשלתית מ 1912 ) . בגידול־הבהמות כרוכה 
התעשיה של שימורי־בשר, תמציות־בשר ובשר קפוא. 1944 
נמצא בבתי־המטבחיים ובמחסני־הקירור של א׳ בשר טבוח 
של 760,500 ראשי־בקר, 1.5 מיליון כבשים, 102,500 חזירים. 
קודם מלחמת־העולם השניה הגיע יצוא זה — בעיקר בקר 
חי, בשר בכל צורותיו, צמר, עורות — ל 95% מתוצרתו של 
גידול־הבהמות. 

רשת־מסה״ב בא ׳ ׳ שהיא בת 2,700 ק״מ (כלומר, 14 ק״מ 
לכל 1,000 קמ״ר), אינה צפופה ביותר• לעומת זה מפותחת 
רשת-הכבישים, בעיקר מסביב לעיר־הבירה, ומרובה הוא 
בא׳ מספר-ד,מכוניות. כמה קווי־אויר מקשרים את מונט־ 
ווידיאו למרכזים חשובים באמריקה הצפונית והדרומית. 
החשוב בשדות התעופה — קאראסקו. 

במפקד התעשיה של א׳ ב 1936 נימנו 11,470 מפעלים, 
שהונם המשותף הגיע ל 247.3 מיליון פזו ושהעסיקו 90,128 
עובדים. 

ס ח ר * ה ח ו ץ. 1946 : יבוא בסך של 167 מיליון דולאר! 
יצוא — 153 מיליון דולאר. עיקר-היבוא (ב% של השווי 
הכללי): חומרי גלם ודלק 25% , מזונות 13% , חומרי בניין 
9% , מכוניות 6% , מכונות 5.5% . עיקר היצוא (ב % כנ״ל): 
צמר 34% , בשר ותוצרת-בשר 26% , עור וגלד 15% , תוצרת 
תעשיינית 8% • הארצות הסוחרות עם א׳ (ב % כנ״ל) הן: 
אה״ב 40% מן היבוא, 30% מן היצוא* בריטניה הגדולה 8% 
מן היבוא, 22% מן היצוא* ארגנטינה 17% מן היבוא* 
בראזיל 10% מן היבוא. בימי מלחמת־העולם השניה סבל 
סחר־החוץ של א׳ הרבה. 


המטבע. פזו זהב — 1.03 דולאר (להלכה)* ערכי 
בפועל — 0.66 דולאר ( 1943 ), 0.53 דולאר ( 1946 ), 

תקציב המדינה• ב 1946 : הכנסות — 143 מיליון 
פזו * הוצאות — 143 מיליון פזו * חוב ציבורי( 1.12.1946 ) — 
666 מיליון פזו. ם. ק. 

תולדות א׳. א׳ נתגלתה ב 1516 עם כניסת חואן דיאז 
די סולים ( 80115 6 ^ 132 ( 1 1030 ) לפאראנגואזו (- 311 ז 3 ? 
211320 ), לא רחוק ממונטווידיאו. אך גם הוא וגם הכובשים 
שבאו אחריו לא הצליחו להשתלט על בני שבט הצ׳ארוא, 
יושבי־המקום. ראשית הישוב האירופי חלה בתחילת המאה 
הי״ז בנסיונות־ההתיישבות של הישועים, שנעשו בא׳ 
ובפאראגוואי. נסיונות אלה הביאו בעקבותיהם לידי התחרות 
פורטוגיזית־ספרדית על השלטון בסביבות לא־פלאטה, 
שנחשבה כבסים להתפשטותם של הפורטוגיזים שבבראזיל 
כלפי דרום ולזו של הספרדים שבארגנטינה כלפי צפון(ע״ע 
אמריקה הלטינית, תולדות: התקופה הקולוניאלית). 

ההתחרות נמשכה גם לאחד שארגנטינה נשתחררה מן 
השלטון הספרדי. מלחמת השיחרור בא׳ התחילה ב 1810 
וניהל אותה הגיבור הלאומי חוזה ג׳רוואזיו ארטיגאס ( 056 ( 
835 ^ 3$10 ׳\זש 0 ), אבל ב 1817 — 1825 שוב נשתלטו 
הפורטוגיזים על א׳ עד שגורשו מתוכה ( 1825 ) לאחר מלחמה 
בבראזיל ובסיועה של ארגנטינה. ב 1828 השיגה א׳, בעזרתה 
של אנגליה, את אי־תלותה בארגנטינה ובבראזיל כאחת 
וב 1830 נקבעה הקונסטיטוציה שלה. מאז נודעה בשם 
׳( 01-0203 1 ש 3 > 01-160131 1103 י 1 סק 86 3 ^ 1 ("הרפובליקה המז¬ 
רחית של א׳״) או 01-1611131 830113 1,3 (״החוף המזרחי״ — 
של הנהר אורוגוואי). את תולדותיה של א׳ בתקופת 
עצמאותה מציינת ההתנגשות שבין שתי מפלגותיה, ה,קולו- 
ראדוס׳ ( 00101-31105 , ״צבעונים״) וה״בלאנקוס״ ( 8130005 , 
"לבנים"). ה,צבעונים׳ ייצגו את השאיפה לדמוקראטיה 
והטיפו לדצנטראליזאציה של השלטון, לחירות־הדת ולשיפו¬ 
רים סוציאליים׳ ואילו מתנגדיהם תמכו באינטרסים של בעלי- 
האחוזות (האריסטוקראטיה המקומית), הגנו על סמכויות־ 
הכנסיה ותבעו את תגבורת־כוחו של הנשיא. כל אחת 
ממפלגות אלו׳ שנלחמו זו בזו במרירות׳ ביקשה תמיכה מן 





237 


או ־ו:וי 


238 


המעצמות השכנות. ב,צבעונים׳ תמכה עפ״ר בראזיל, בעוד 
שארגנטינה תמכה ב,לבנים׳. כך נעשתה א׳ כדור־משהק 
ביו שתי המעצמות השכנות, שכל אחת מהן שאפה לבלעה 
ושסיימו בהקמתה כמדינת־ביניים. 

מ 1865 ואילך החזיקו ה׳צבעונים׳ בשלטון כמעט בלא 
הפסקה, ולמרות מרידות בלתי־פוסקות מצד ה,לבנים׳, 
שנתלוו ברציחות הדדיות, התחילו סדר ומשטר מתבססים 
במדינה. בתחילת המאה הנוכחית נשתכלל נמל־מונטווידיאו 
ונעשה אחד ממרכזי המסחר והתחבורה החשובים של אמריקה 
הדרומית. הנשיא חוזה באטלה אי אורדונייז ( 831116 1056 
80062 ־ 01 ץ), עיתונאי כשרוני, סנאטור ומושל מתקדם, 
יכול להיחשב כאביה של א׳ המודרנית. עוד בתקופת־כהונתו 
הראשונה כנשיא ( 1903 — 1507 ) הנהיג שורה של חוקים 
סוציאליים׳ ובזה התווה דרך לנשיאים שבאו אחריו. בימי 
יורשו קלאודיו וילימאן (מ 3 דת ¥1111 \ 0130810 , 1907 — 1911 ) 
נקבע הסכם־גבולות סופי עם בראזיל. בימי כהונתו השניה 
( 1911 — 1915 ) הניח אורדונייז את היסודות לקונסטיטוציה 
מתקדמת, שעמדה בתוקפה עד 1934 . חוקה זו הניחה ביסודה 
את חלוקת השלטון המוציא לפועל ביו הנשיא ובין מועצה 
אדמיניסטראטיווית לאומית נבחרת. ייצוג פרופורציונאלי 
ושני בתי־מחוקקים הבטיחו ייצוג למיעוטים. כמו־כן נקבעה 
הפרדה מוחלטת ביו הכנסיה ובין המדינה. בדרך זו המשיך 
גם הנשיא באלטאזאר ברום (מ 1 ג 811 • 83113531 , 1919 — 1923 ), 
שביצע שורה של רפורמות מדיניות, כלכליות וסוציאליות 
(ביטול העונש הגופני, פיקוח בלתי־מפלגתי על הבחירות, 
הקמת בי״ד עליון, וכיו״ב). א׳ היתה אחת מן המדינות 
הראשונות, שהנהיגה יום־עבודה בו שמונה שעות, תשלום 
פנסיה לעת זקנה וביטוח למקרי־אסון. באותה תקופה גברה 
ההגירה האירופית לא׳ ונקבעה מדיניות מסויימת בתחום זה. 

בשטח הפוליטיקה החיצונית הפסיקה א׳ ב 1917 את 
יחסיה עם גרמניה ותפסה ספינות גרמניות, שעגנו אותה 
שעה בנמל־מונטווידיאו/ אך לא שלחה עזרה צבאית לבנות־ 
הברית. לחבר־הלאומים הצטרפה א׳ ב 1920 , מיד אחר ייסודו. 
ימי־נשיאותו של גבריאל טרה ( 3 ז־! 76 0381-161 , 1931 — 
1938 ) קשורים במשבר כלכלי קשה, ולשם התגברות עליו 
ביצע הנשיא רפורמה קונסטיטוציונית: 1933 הכריז על 
עצמו כדיקטאטור, פיזר את המועצה הלאומית והקים 
במקומה "חונטה" כמוסד־יועץ לו. האמצעים, שנקט בהם, 
זכו לתמיכה ולאהדה, ועוד בתחילת 1934 עיבד קונסטיטוציה 
חדשה, שהיא, אפשר, המתקדמת ביותר במדינות של אמריקה 
הלאטינית (עיין למעלה: סדרי־המדינה והמשפט). 

טרה החזיק בשלטון עד 1938 , ואז נבחר מתנגדו, הגנראל 
אלפרדו באלדומיר (• 831800111 680 ז) 1 .\ 7 ), שניסה ב 1935 
למרוד בו. במלחמת העולם השניה נקטה א׳ עמדת־איבה 
לגרמניה כשציוותה ב 1939 על ספינת־המלחמה הגרמנית 
,גראף שפי׳, שנמלטה לנמל מונטווידיאו, לצאת ממימיה 
הטריטוריאליים תוך ארבעה ימים. במאי 1940 נאסרו מנהיגי 
המפלגה הגרמנית הלאומית המקומית, שזממו להפוך את א׳ 
למושבה חקלאית גרמנית. למדינה הוגשה עזרה ימית 
ויבשתית מצד אה״ב, בראזיל וארגנטינה, ושלוש המדינות 
הדרוםיאמריקניות חתמו על הסכם לשם הגנתו של איזור 
לא־פלאטה. ב 1941 הכריז באלדומיר על פתיחת הנמלים 
של א׳ לצי אה״ב׳ אם זו האחרונה תיכנס למלחמה, ולאחר 
שנה ניתקה א׳ את יחסיה עם גרמניה ובעלות־בריתה. א׳ 



נהר אורוגוואי 


היא חברה בליגה הפאנאמריקנית, וב 1933 התקיים במונט־ 
ווידיאו הקונגרס הפאנאמריקני השביעי. בקונגרס זה תיווכה 
א׳ בין פאראגוואי ובין בוליוויה בסכסוך שלהן על איזור 
צ׳אקו ופתחה בזה דף ב״יחסי־שכנות הוגנים" לפי הקו של 
המדיניות הפאנאמריקנית מיסודו של הנשיא רוזוולט. — א׳ 
היתד. מיוצגת, 1947 , בוועדת החקירה לארץ־ישראל של 
האומות המאוחדות ע״י הפרופסור א. ר. פבריגט (ע״ע), 
והיתה ביו המדינות הראשונות, שהכירו במדינת ישראל. 

1651011 ? ;( 1935 ) ) 00 ) 070 / 76 > 011100 ) £0 7.0 , 01111113 . 8 .£ 
• 01711 ( 1 7.0 , 631123 .? ;( 1942 ) 41861760 ׳ 7.01/0 , 13106$ .£ 
, 610/13 ? . 0 ;( 1930 3 ) ) 00 ) 0771 / 6 611 1011010 ) £1 ( 7100101 
1101 11005 ( 111 ) £0 7.01 ;? 7 , 00010 ) 01 40161/60 ׳ 10 76 > 77/1101/0 
7.0 , 81173 ץ מ 1 א . 0 ;( 1929 ) . 77 , 601861 . 0 ;( 1927 ) 1010 ? 
10 ) 010 ,ח $0 ״ 3 א . 5 ;( 1930 : 1930 — 1830 . 77 101 > 011100 ) £0 
) 00 ) 070 101 > 77 1510710 , 5318380 .[ ;( 1938 ) )' 00 ) 0711 סי. 
( 1905 — 1931 ), שבעד, כרכים. 

ח. ב. 

היהודים בא׳. עד 1910 היו בא׳ יהודים בודדים. עם 
סיומה של מלחמת העולם הראשונה היו בה 1,700 יהודים, 
כ% מהם ספרדיים. מ 1919 ואילך גברה ההגירה היהודית 
למדינה זו. אבל כשהתחילה מנוסת היהודים מגרמניה 
הסתלקה ממשלת א׳ ממדיניות־ההגירה הליבראלית שלה 
וקבעה הגבלות חמורות למהגרים מגרמניה וממרכז־אירופה. 
רק ל 5,000 פליטים יהודיים הותרה הכניסה לתוכה. ב 1940 
היו בא׳ 50,000 יהודים; מהם 30,000 בעיר הבירה מונט־ 
ווידיאו. והשאר פזורים על פני המדינה כולה. 

עד סוף שנות־העשרים היו היחסים ביו יהודים ולא־ 
יהודים בא׳ טובים למדי מכיוון שהמהגרים לא התערבו 
במדיניות־הארץ ולא נטלו חלק בהנהלתה. המצב נשתנה 
מעט־מעט לרעה. מ(נטווידיאו נעשתה מרכז של התעמולה 
הנאצית לכל היבשה של דרום־אמריקה; וכן שימשה מרכז 
לפעילותו של הקומאינטרן. ב 1937 יסדו יהודי א׳ אגודה 
להתגוננות מפני האנטישמיות ( 61153 ) 06 86 5001301011 ^ 
10 ז 11151 דת $6 - 011 .ו/ 61 3 ז!תס 0 ). אבל פגיעת האנטישמיות 
קשתה ביותר בתחילת שנות הארבעים, כשהתעמולה הנאצית 
ניצלה את פשיטת־הרגל של באנק קואופדאטיווי שהתנהל 
ע״י הקומוניסטים, ועוררה כנגד היהודים את שנאת הציבור, 
שמיהר לזהות את היהודים עם הקומוניסטים. 1941 נאסרה 
הופעתם של עיתונים בלשונות זרות׳ שקשה לפקח עליהם; 


239 


אור •גוי — אורוננוח 


240 


בפועל חל איסור זה ביהוד על העיתונות היהודית. באפריל 
1942 בטל האיסור עם התרת הפירסומים בכל הלשונות 
הזרות בעיתונים הדוגלים בדמוקראטיה. מבחינת חיי־הרוח 
משמשת מונטווידיאו מרכז לתרבות יידית: יש בה 5 בת״ס, 
עיתונות ותיאטרון יידיים. ב 1938 נוסדה המושבה החקלאית 
היהודית הראשונה בא׳—"טרם ארבולס"( 0165 < 1 ז^ £5 < 1 ). 

א^ריגיי (ץ 3 נ 11£1 זז 1 ), נהר בדרום־אמריקה. אורכו 1,580 
ק״מ. רוחבו׳ סמוך לשפכו, 10 ק״מ. מוצאו מכמה 
פלגים, שמקורם ברמות של בראזיל הדרומית (סרה ג׳ראל). 
יובליו העיקריים באים ממזרח (איגואטו, ריו נגרו) וקודם 
שהוא נופל אל הים הוא מתחבר עם נהר־פאראנה ויוצר 
ביחד עמו משפך ענקי, באופן שרוחב שפכם המשותף — לה 
פלאטה — הוא 420 ק״מ• בהילוכו התחתון הוא משמש קו־ 
גבול בין המדינה הקרויה על שמו ובין ארגנטינה. א׳ הוא 
העורק של התחבורה המימית בדרום החלק התיכון של 
אמריקה הדרומית. 

א 1 ר 1 גנזה ( 651$ ת 0££ ז 0 , מיוד ? 000 — הר, ; £01 •<£׳<_ 

התהוות), בגיאולוגיה — תהליך ההתקמטות של 
שכבות הסלעים של קרום־הארץ, הגורם להתהוותם של רוכסי 
הרים. הא׳ היא חלק מתהליכי הדיאסטרופיה (ע״ע) 

התקמטותן של שכבות־הסלעים נגרמת ע״י כוחות טאנגג- 
טיאליים — כלומר, כוחות, שהם פועלים בהקבלה או כמעט 
בהקבלה לפני־הארץ (לעומת הכוחות הראדיאליים, הניצבים 
לפני־הארץ, של האפירוגנזה, ע״ע, הגורמים לתנועות אנכיות 
של גושי־יבשה גדולים). התנועות האורוגניות פועלוה בדרך- 
כלל באיטיות מרובה, אולם בפרקי־זמן מסויימים הן גוברות 
והולכות ופעולתן מגעת לשיא, שאחריו חוזרר המתיחות 
ופגה מעט־מעט. ע״י כך מתבלטים מחזורים של תנועות 
אורוגניות, שהם מורכבים משלב של עליה (ראשית התנועה), 
שלב־השיא ושלב של ירידה. המחזורים הקטנים מצטרפים 
למחזורים גדולים, המהווים תקופות גדולות בתולדות כדור- 
הארץ והמבססים את החלוקה ההיסטורית 
של התהליכים הגיאולוגיים (ע״ע סטרטי- 
גרפיה). למעשה כמעט כל תקופה גיאולו¬ 
גית היא מחזור אורוגני קטן וכל עידן 
גיאולוגי הוא מחזור אורוגני גדול. סיומו 
של מחזור אחד והתחלתו של מחזור חדש 
מסתמנים ע״י מהפכה טקטונית או אורו* 
גנית. מונים תשע מהפכות גיאולוגיות 
עיקריות, מהן שש עד תקופת הקאמבריון 
(עד הפאליאוזואיקון) ושלוש אחריה, שהן: 
הקאלדונית (ת 13 תס 0316£1 ) — בזמן של 
סילור־דוון, ההרצינית (ח 13 תץ 0 ז£^) — 
בזמן של קארבון־פרם, והאלפינית (- 1 ^ 
0 6 ;ק)—מסוף הקרטיקון ובמשך השלישון. 
כל אחת מן המהפכות הללו יצרה רכסים 
כבירים של הרים ועיצבה את דמותם של 
פני־הארץ (ציור 1 ). 

לשם הסברת הסיבות של התנועות האורוגניות הוצעו 
כמה תיאוריות. בין אלו היתד, תורת־ההצטמקות של א. די־ 
בומון (ע״ע) ותלמידיו הראשונה בזמן. עיקרה של תורה זו 
הוא שכתוצאה מהצטננות פנימו של כדור־הארץ מצטמק 
קדום־הסלעים המוצק ונוצרים בו שקעים מוארכים, שמשמ¬ 


שים אגני־הצטברות של חומרי־סחף הנגרפים לתוכם מן 
היבשות. בהמשך ההצטמקות מתקרבות שפות־השקעים זו 
לזו וע״י כך מתקמטות השכבות הצעירות, שנצטברו באגנים 
(ציור 2 ). הסבר זה אינו מניח את הדעת, ביחוד מפני 



צ־ור 2 , התהוות רוכס״הרים לפי תורת־ההצטטקות: א) התהוות 
שכבות באנן־שקיעה (ים); ב) התקמטות והתרוטטות של השכבות 
כתוצאה מהתקרבות שפות־האנן 

שמידת־ההצטננות של כדור־הארץ אינה מספקת בשום פנים 
לגרימת אותה הצטמקות קבועה ומרובת־ממדים, שמתגלית 
במבנה של כדור־הארץ ובתולדותיו. 

עוד פחות מנחת את הדעת הסברתן של התנועות האורו־ 
גניות ע״י תורת האיזוסטזה (ע״ע). לפיה כל שינוי בשיווי־ 
המשקל של פני כדור־הארץ, ע״י ארוזיה או ע״י סדימנטאציה, 
מוצא את תיקונו בהתרוממות או בשקיעה מתאמת של 
שטחים מסויימים. אולם תנועות אלו אינן מסוגלות לגרום 
להתהוותם של רוכסי־הרים בעלי מבנה של קמטים. 

רושם מרובה במדע עשתה תורתו של א. וגנר (.^ן 
ז 6 ת ££6 /ו׳\) על התהוותן של היבשות ( 1912 ). מתוך הסתמ¬ 
כות על הדעות המקובלות בדבר חלוקת המינראלים בתוך 
כדור־הארץ(איזור פנימי כבד, ניפה: מז 11 זז£?- 1011£1 ז> 1 = 11£6 <; 
איזור־ביניים, סימא; מז 43£11£5111 ז-מז 51110111 = 3 בת 51 ; ואיזור 
חיצוני קל, סיאל: 1 ד 1111 ת 111 ז 111 ^- 1 מ 51110111 = 5131 ), מסביר 
וגנר, שהסיאל צף על-פני הסימא כגלדי-קרח על פני־מים> 
כל יבשה היא גלד עצום של סיאל הצף על פני הסימא 
(ציור 3 ). מתחילה לא היה קיים אלא גלד אחד, אב־יבשה 
אחד. בהשפעתם של הזרמים, שנוצרו מחמת תנודות הטמפ- 


ראטורה בתוך הסימא, ובהשפעת הסיבוב של כדור־הארץ 
נקרעו מאב־יבשה זה יבשות־תולדות, והתהומות שנתהוו 
בין אב־היבשה והיבשות־התולדות שלו נתמלאו אוקיינוסים. 
לפי תורה זו רק האוקיינוס השקט הוא הראשוני, ואילו שאר 
האוקיינוסים נוצרו במשך הזמן. הבקיע של מזרח־אפריקה־ 



ציור 1 . מפה טקטונית (איראנית) של כדור-הארץ 




241 


אורוננזח 


242 


סוריה, המתהווה ממש בתקופתנו שלנו, הוא התחלה של 
אוקיינוס חדש, שעתיד להפריד בין אפריקה המקוטעת בצדה 
המזרחי ובין חצי־האי ערב (העלול להתחבר עם יבשת־ 



צ־ור 3 . חתך ררך בדור־הארץ במישור קו־הטשווה (לפי א. וגנח, 
המראה את הסיאל של היבשות צף על נבי הסימא 

אסיה). גושי היבשות שנפרדו מאב־היבשה מוסיפים לזוז 
בהשפעת הכוחות שגרמו להתפרדותם, ותזוזתם גוררת אחריה 
התקמטות של משקעים, שנצטברו מסביב להם. האוקיינוסים 
בין גושי היבשות משמשים אגני־השקעות הנקראים גיאו־ 
סינקלינות. אם גוש אחד נע לקראת גוש שני, מתקמטים 
המשקעים שבגיאו־סינקלינה ומתרוממים לאט כרוכסי־הרים 
(ציור 4 ). ע״י כך גם מצטמצמת הגיאו־סינקלינה והאוקיינוס 



ב 

ציור 4 . התקמטות השבבוח בניאז־סינקלינה לפי תורת א. ובנר: 
א) התהוות שכבות ניאו־סינקלינה בין שתייבשות; ב>שבירתחלקי המימא 
ודחיקתה וחדירתה לבין קפלי הסיאל המתקמט מחמת תנועת אחת היבשות 

יכול להצטמצם לים ואף להיעלם ברבות הימים. כדוגמה לכך 
יכול לשמש הים התיכון, שנוצר מאוקיינוס רחב, שהבדיל 
בשעתו בין אסיה־אירופה־אמריקה הצפונית ובין אפריקה־ 
אמריקה הדרומית. לאחר שהגוש של אמריקה הדרומית 
נפרד מאפריקה, נע הגוש של אפריקה־ערב לקראת יבשת 
הצפון, כלומר אירופה ורובה של אסיה, וגרם בהדרגה 
להתרוממות של הרי הפירניאים, האלפים, הקארפאטים, 
והבאלקאנים לסעיפיהם. 

תורה אחרת, בעלת גונים שונים (הקשורה במידת־מה 
בתורת האיזוסטזה), מיוסדת על ההיפותזה של התקמטות ע״י 
גלישה־מחמת־כובד של גושי שכבות. עיקרה הוא, שאגב 
ההתרוממות של חלקים רחבים של יבשות, גולשות לאט־לאט 
השכבות העליונות, המונחות ב״מדרונים", כלפי מטה ומת־ 
קפלות. כדוגמה נאה להתקמטות מחמת כובד יכולות לשמש 
השכבות של מדבר־יהודה, המקומטות במרץ מחמת גלישתן 
כלפי בקיע־הירדן. 

התנועות האורוגניות נתרחשו על פני כדור־הארץ באיזו־ 

רים ארוכים מאד, הנקראים חגורות אורוגניות; חגורות אלו 
נוצרות בגיאו־סינקלינות, שבהן נצטברו חומרי־הסחף של 


היבשות ובהן קומטו השכבות והורמו בצורת רוכסי־הרים. 
חגורות אורוגניות של תקופות שונות הן בדרך־כלל סמוכות 
זו לזו! לפעמים הן מקבילות זו לזו ולפעמים — חוצות זו 
את זו או משתלבות זו בזו. החגורות האורוגניות הקדומות 
הספיקו במרוצת הזמן להיטשטש ע״י גורמים אטמוספיריים 
וקומתו הונמכה במידה מרובה; להן שייכים, למשל, הרי־ 
אוראל והסודטים באירופה והרי האפאלאצ׳ים באמריקה 
הצפונית. 

חגורות אורוגניות נמצאות עפ״ר בין שתי חזיתות יבשה, 
שהן בנויות מסלעים קדומים שהספיקו להתגבש וליעשות 
יציבים בתנועות טקטוניות קודמות. אחת מחזיתות אלו היא 
פעילה, נעה, והשניה — סבילה, אך מגיבה בלחץ נגדי כלפי 
הלחץ שבא מצד החזית הראשונה. שכבות הגיאו־סינקלינה 
הנמחצות בין שגי הגושים מתרוממות לצדדים כרכסים, ובין 
הרכסים נשאר שטח, שהוא נפגע פחות ע״י קימוט ושנקרא 
גוש ביניים; למשל: רמודטיבט הסגורה בין שרשרת קואן־ 
לון בצפון וההימאלאים בדרום (ציור 5 ). 


1 עס׳-ז-ו-וס י-מיי-זננ-ין 



ציור 5 . חתך לרוחב החגורה האורוננית של ההימלאים וטיבט: חזית־ 
היבשת ההודית נעה כלפי האסייתית, וביניהן מתרוממות ומתקמטות 
השכבות של הניאו־מינקלינה. מדרום נוצרים רוכסי־ההימלאים, מצפון 
רונסי קואן־לין, וביניהם משתרע גוש־ביניים: רמת־טיבט 

הצורות של הקמטים המתהווים ע״י תנועות אורוגניות 
מרובות הן ושונות בהתאם לכמה גורמים: (א) המידה 
והכיוון של הכוחות הפועלים; (ב) הזמן והתכיפות של 
פעולתם; (ג) האופי המכאני של החומר המתקמט. בהתאם 
לכך נוצרים: ( 1 ) קמטים פשוטים — קמרונים (=אנטיקלי־ 
נות) וקערונים (=סינקלינות) סימטריים, בעלי צלעות שוות 
(ציור 6 ), ו( 2 ) קמטים נטויים, כפופים לצד אחד, לפעמים 



ציור 6 . קימוט פשוט, סימטרי 


מרובים וצפופים (קמטים איזוקלינאליים) או מופלים ושכו¬ 
בים מכוח הלחץ החד־צדדי ואף מנותקים ומוזזים מעוצם 
הדחיפה. במקרה קיצוני סצלחת הדחיפה לנתק חלק מגוש 



ציור 7 . דוגמה לקימוט מסובך (קימוט אלפיני). הקווים המרוסקים 
מבדילים בין נושי שכבות מקומטות שנרחפו ונותקו מבסיסיהם 

מקומט עצום ולהעבירו למרחקים של עשרות ק״מ, בצורת 
.(7 כסות־קמטים, שהיא בולטת ביחוד באלפים (ציור 

1\. 140111155, ? 5 ז 0 )א ״ 1 ; 1944 ,/) 010% ?€ 11011 ^ 1 !? / 0 1 ? 1 <) 1 ?ה 1 ז [, 

4? §?010£7?, 1947; 11. 4.1£;1[1<:1, 1.71 1??1071/?111 / 4 ? 11 ן ? 

(0. 11. 7(1110 0011£:<;$ (3501. 1£10 . 11 ז 5 זמ x51155, 1922); 

1.. \\ 1401 . 0 ; 1935 , 11 ) 741 ? 111 /ס ?■ 51/1/01111 ? 4 " 7 ,] 00115 . ז x1, 

0?1 ז 111 / 1/0 ■//.' 1 ? 07 ; 1928 ,?!!'/' 1 /? 4 3011 ז ^ 

4? 0117 , 1011 111 ) . 0 . 4 , ; 1922 ,? 1 ז 71 ?/ 0 1/714 ? 711 ?חו!ו 07 \{ ז ■ 

0714 ? . 1937 , 7111 ? 00711171 171£ ז 

ם. א. 






243 


אור •זיים, :א •לו: — אורו^ודח 


244 


א 1 ר 1 זיום ׳ פאולום ( 0105111$ .?), תיאול 1 גו והיסטוריון 
ספרדי. משערים, שנולד בעיר בראקארה, כיום 
בראגה(פורטוגאל),בסוף המאה הרביעית. 414 באכפרסביטר 
להיפו (אפריקה) ונתקרב לאוגוסטינוס, אף מסר לו חיבור 
נגד כפירת הפריסקיליאנים (ע״ע). מאפריקה הלו לארץ- 
ישראל אל היארונימיס, שישב אז בבית־לחם. שם נסתבך 
בפולמוס בדבר המינות הפלאגיאנית ונאשם בכפירה. מארץ־ 
ישראל חזר להיפו. בדרך, כשהיה במינורקה, ניצר כמה 
יהודים. באפריקה הקדיש את עצמו לחיבור של ספר היסטורי 
"נגד האליליים" בשבעה פרקים. מאותו זמן ואילך אין לנו 
ידיעות עליו. — א׳ חיבר את ה״היסטוריה" (£ב 1 ז 131510 ) 
שלו לבקשתו של אוגוסטינוס, שעסק אותה שעה בחיבור 
ספרו "עיר־האלהים" והיה זקוק להוכחות היסטוריות, שבימי 
שלטון־האלילות באו על העולם פורענויות גדולות לאין 
עד 1 ך מאלו שבאו עליו בימי עלייתה של הנצרות, כדי 
להכחיש את טענתם של האליליים, שמקור־הצרות הוא 
הזנחת הדת הקדומה והדביקות בנצרות החדשה. החיבור, 
שהוא מעין היסטוריה אוניברסאלית מנקודת־מבט נוצרית, 
נתחבב על הקהל בימי־הביניים, ניתרגם ללשונות שונות 
והיה זמן מרובה ספר-הלימוד של דברי־ימי־העולם. ידוע 
היה ביותר בשמו המקוצר ,הורמיסטא׳ [ 0811 ]ז 0 

141510113 ). 

- 1 * 14111 5 * 3 101141 * 1,11 1 * 3 * 111 * 411 * 5 * 0 * 171 * 171 *£ 411 / 1% * £1 

, 017010 £ 1 € ? ,־ €1 ^\ €11116 ^־ 31 מ ;- 334 , 1 , * 71310713 * 41 ) 1171 73 * 111 ) 

־ 1 ) 1111 * 113 ? 414£11311110 ) . 8 61 010310 06 , 15 ) 1 ^ 03 .ן ;— 499 
. 1930 , 031/61501115 711310114171 

אותטרזפין, השם המדיציני של הכ 0 מתילךט?זר 0 יו(ע״ע)■ 

אזךויטז ( 0171610 ), עיר באיטליה התיכונה, במחוז־ 
אומבריה; 315 מ׳ מעל פני־הים, כ 200 מ׳ מעל 
לעמק הרחב של פאליה (*#ב?), יובל של הטיבר. 

א׳ כבר היתה חשובה בימי האטרוסקים. שמה הנוכחי 
בא מן 761115 5 נ 1 !ס (העיר העתיקה), כפי שנקראה בתחילת 
ימי־הביניים. דרך א׳ עברו כל כובשי־איטליה: ג(תים׳ 
אמבארדים, ועוד. בסוף המאה השישית נקבעה א׳ כמושב 
של הגמון. באמצע המאה ה 12 באה תחת שלטונו של 
האפיפיור׳ אולם כבכל ערי איטליה התיכונה נתפתח אף בה 
שלטון עירוני עצמאי. א׳ נלחמה בערים השכנות בעוד 
שבתוכה התחוללו מהומות בין מתבדלים דהיים ותומכי־ 
הכנסיה ומלחמות־אזרחים בין מצדדי הגולפים והגיבלי־ 
נים, שנמשכו כ 150 שנה. לסוף, ב 1448 , עם נצחונה של 
הכנסיה, נכנס לא׳ האפיפיור פיוס 11 כשליט העליון היחיד, 
ועד 1798 היתה א׳ בירת המחוז החמישי של מדינת־האפיפיור. 
לאחר כיבוש נאפוליון עברה א׳ לתחום־הממשל של שליטי־ 
ויטרבו. ב 1860 נכנסו לתוכה צבאותיה של הממלכה 
האיטלקית. 

בניינים. נוסף לשרידים מתקופת האטרוסקים ידועה 
א׳ בכנסיותיה, ובראשן הקאתדראלה, שנבנו במאות ה 12 
וה 13 ושמציינות את התפתחותו של הסיגנון הגותי המיוחד 
לאומבריה. ארמון־העם, ארמון־ההגמון וארמון־האפיפיורים 
שבא׳ הם טיפוסיים לבנייה החולונית של אותה תקופה. 
מעניינת במיוחד באר סאן־פאטריציו או באר־הסלע בא׳, 
שנחצבה בצורת מנהרה משופעת והמים שבה נשאבו מעומק 
של 60 מטרים. 



קטע מחזית הקאתדראלה של אורוויימו, שמתאר מחזות סן הטקרא 


א׳ סוחרת בתוצרת החקלאית של הסביבה (יינות, תבואה, 
שמן־זית). יש בה תעשיות זעירות: קראמיקה׳ ברזל מרוקע, 
רקמות. מפני מצבה הגיאוגראפי כמעט שלא נתפתחה: ב 1656 
היו בה 5,677 תושבים, ב 1931 — 7,306 , ב 1936 — 8,883 . 

היהודים בא׳. שולחנים יהודיים כבר נמצאו בא׳ 
במאה הי״ב! רשיונות לשולחנות היו ניתנים להם מטעם 
העיריה לזמנים קצובים. ידוע, למשל, שב 1297 ניתן להם 
רשיון לארבע שנים, וב 1301 —לשבע שנים. לאחר שנתיים 
( 1303 ) ניתנה להם זכות־אזרחות כגמול על סיוע כספי 
לשיחרור־העיר מן החרם הכנסייתי של האפיפיור. אותה 
שנה ניתנה להם גם הזכות לשאת נשק. בחוקי העיר של 
המאה הי״ד יש סעיפים, שהיה בהם כדי לעודד יהודים מן 
החוץ, שישתקעו בעיר, כגון שיחרור ממיסים למשך זמן 
מסויים, שבו זוכו כל היהודים המקימים איזו תעשיה חדשה 
ובעלי־מקצועות מועילים, כגון רופאים. בשנת 1334 נשלח 
יהודי כציר מטעם העיריה למדינה שכנה. כמו־כן פעלו 
יהודים בענייני־הכספים של העיריה. ב 1347 — 1350 היו שני 
יהודים ממונים על מס ה׳לירה׳ ( 1113 16113 ) 001161011 ). 
ב 1396/8 היגרו לא׳ יהודים מרומי ומוויטרבו. בהשפעתו 
של הנזיר ברנארדין מסיינה הוגבלו ב 1427 זכויות היהודים 
בא׳. ב 1463 ביטלה העיריה את כל רשיונות השולחנות, 
שניתנו ליהודים, ויסדה בהשפעתו של הנזיר ברתולומיאו 
מקולו מוסד להלוואות בשם ,הר־החסד׳( 1613 ? 11 ) 101116 ^?). 
אעפ״כ שימש בא׳ כרופא מטעם העיריה יהודי אחד בשם 
אליה, שמת 1490 . בא׳ נתקיים ויכוח דתי בין אליהו בן 
בנימין מגינאצאנו ובין הנזיר פראנציסק( מאקואפנדנטה. עם 
גירוש היהודים ממדינת־הכנסיה ( 1569 ) גורשו גם היהודים 
מא׳. בסוף שנות העשרים של המאה הנוכחית היתה בא׳ 
רק משפחה יהודית אחת. 

אורזלזדה (לאט׳ 3 מ 1 !ט, שתן), מקצוע רפואי, שעוסק 
במחלות של דרכי־השתן ובהפרעות החלות בהן, 

וכן במחלות אברי־המין של הגבר, שדרכי־הזרע שלו משול¬ 
בים בדרכי־השתן. דרכים של טיפול אור(ל 1 גי כבר היו 
ידועות בתקופה העתיקה. את המצאת המשתן(ע״ע) מייחסים 
לארסיסטרטוס (ע״ע) במאה הד׳ לפסה״ג. צלסוס (ע״ע) 
וגלנוס (ע״ע) הוציאו אבני־שלפוחית ע״י ניתוח והשתמשו 
במשתן לשטיפת השלפוחית ולהרחבת השפכה במקרה של 
הצטרדות. — ביה״ב הרבו הרופאים לחקור את מקורות 




245 


אור •לו:יד — אורונסס 


246 


השתן ואת תכונותיו. במאה הט׳ או הי׳ עסק בבעיה זו — 
בעיקר בצורת "מראות־השתן" (אורוסקופיה) — יצחק הישר¬ 
אלי (ע״ע), שכתביו על נושא זה ניתרגמו לאטינית 
(״ 1533 3 ז 6 ק 0 ). כן ידועה האסכולה הרפואית מסאלרנו, 
שטיפלה בא׳ (רת 11 ז 113 ת 11 116211136 של מאורום). אולם רק 
ב 1700 נתן בליני תיאור נכון של הפרשת השתן מן הדם 
דרך הכליות, צינורות־השתן, השלפוחית והשפכה. באותה 
תקופה התחילה גם החקירה הכימית בהרכבו של השתן: 
נמדד משקלו הסגולי ונמצאו בו חומצן־השתן והשתנה, 
ובמקרים פאתולוגיים — חלבון. ב 1827 פירסם בריט (ע״ע) 
את מחקרו הקלאסי על דלקת־הכליות. במחצה השניה של 
המאה הי״ט הסבירו פסטר (ע״ע) וקוד (ע״ע) את זיהום 
הכליות והשתן כפעולת מתגים. ביהוד נתפתחו במאה הי״ט 
השיטות האורולוגיות הכירורגיות. כראשית הא׳ החדישה 
נחשבים מחקריו של גיון (ע״ע [כרך־מילואים]), שתחילתם 
ב 1868 . ב 1869 ביצע סימון ראשונה כריתה של כליה חולה: 
פרייאר הצליח בכריתתה של הערמונית (ע״ע) המוגדלת 
בניתוח, שבוצע מצד עצם־החיק, וצוקרקאנדל שיכלל ניתוח 
זה ע״י ביצועו דרך החיץ. מגדולי האורולוגים בסוף 
המאה הי״ט ותחילת המאה העשרים היה ג׳ימס ישראל (ע״ע) 
בברלין. — המצאת הציסטוסקום (ע״י ניצה, 1878 ) פתחה 
תקופה חדשה באיבחון המחלות הקשורות בדרכי־השתן. 
משנות השמונים ואילך משמשת הציסטוסקופיה(ע״ע) שיטת 
בדיקה עיקרית במחלות אלו. שיכלולו של הציסטוסקופ 
איפשר את בדיקת השתן של כל כליה לחוד, ובזה נפתחה 
דרך חדשה באבחנת תיפקודן של הכליות. בתחילת המאה 
העשרים פותחו השיטות של הכרומוציסטוסקופיה (ע״י 
הזרקת אינדיגו לתוך הווריד או השריר) והפיאלוגראפיה 
(ע״י מילוי החלל של דרכי־השתן בנוזל ©טיל צל בצילום 
רנטגן), שאף הן שיפרו את שיטות־האיבחון. מ 1929 ואילך 
פותחה הפיאלוגראפיה התוך־ורידית ע״י הזרקה של חומר 
מאפיל לתוך הווריד, הזרקה, שמאפשרת צילום רנטגני 
של חלל דרכי־השתן. — האיבחון הציסטוסקופי והראדיולוגי 
המשוכלל מגלה אבני־כליות וגידולי־כליות, מבחין בין 
גידולים בלתי־ממאירים לממאירים ומסייע לקביעת מקומם 
המדוייק של גידולים קודם הניתוח! כן הוא מגלה שינויים 
דלקתיים, שחפת־הכליות בתחילת התהוותה, מומים מלידה 
(כגון חוסר כליה אחת, כליות קטנות, וכד׳), ועוד. — 
בד־בבד עם שיכלולן של שיטות־האיבחון נשתכללו שיטות- 
הריפוי, ובראשן — השיטות הכירורגיות. כיום מבצעים 
כריתה חלקית של הערמונית המוגדלת דרך צינור־השפכה, 
וכן ניתוחים אחרים בתוך שלפוחית־השתן, שחיקת־אבנים 
וכד׳, אגב פיקוח ציסטוסק 1 םי. ההשגים באיבחונם של 
תיפקודי־הכליות ובשיכלול הטכניקה הניתוחית הפחיתו את 
שיעור־התמותה: בכריתת הערמונית הופחתה התמותה 
מ 30 — 35 עד 3 — 8 אחוז, ובכריתת הכליה מ 15 — 25 עד 2 — 4 
אחוז. מקרי אורמיה (ע״ע) אחר ניתוחים נעשו נדירים. 
בניתוחי־כליות נעשו הרופאים שמרנים יותר: במקום כריתת־ 
הכליה נוהגים להרחיק את החלק הנגוע בלבד. גם התכשירים 
הבאקטרלצידיים החדשים סייעו הרבה להצלחת הריפוי 
הניתוחי והכללי: אורוטרופין, סולפא׳ פניצילין, סטרפטו¬ 
מיצין ואוראומיצין מסייעים לחיטוים של דרכי־השתן. — 
משאר שיטות־הריפוי במחלות של דרכי־השתן יש להזכיר 
את הדיאתרמיה (ע״ע אלקטרותרפיה) ואת הראדיותראפיה 


(ע״ע רדיולוגיה), בעזרתה של הדיאתרמיה מבערים, למשל, 
את גידולי־השלפוחית, והראדיום משמש הרבה בריפוי הסרטן 
של השלפוחית והערמונית• — מקצוע לחוד במסגרת הא׳ 
הוא הטיפול בזיבה (ע״ע)! בשנים האחרונות הושגו השגים 
חשובים בריפויה ע״י תכשירי־סולפא וחומרים אנטיביוטיים 
חדישים. — ע״ע כליות: שלפוחית! שתן. 

י. 3 י. 

אורומצ׳י, אורומיסי (""!!!"ס ,!!!סבמ״־נ!!; בסינית: 

טיהור, [ 3 ^ 1111 ׳]), הבירה של תורכסטאן הסינית 
(חבל סינקיאנג), בדזונגאריה הדרומית. מספר־תושביה — 
47,000 ( 1936 ), רובם סינים וטונגוזים. הרובע הסיני מוקף 
חומה והוא כעיר בתוך עיר. כמרכז־המסחר שבין סין ותורב־ 
סטאן המערבית (הסובייטית), א׳ מחוברת בשלוש דרכים 
עם מסה״ב התורכסטאנו־סיבירית (בקיצור: תורכ-סיב.). א׳ 
היא העיר המרוחקת ביותר מן הים שעל פני כדור־הארץ: 
מרחקה מן החוף הקרוב ביותר הוא 2,500 ק״מ. 

אוחניזת, חומצית, חומצות שמתקבלות מחימצון של 

סכרים • (ע״ע) בקבוצתם הכיהלית הראשונית. 

׳ 1 

נוסחותיהן י הכלליות: 

0110 —״( 011011 )— 00014 , ח׳ אלדורונית, הנגזרת מאלדוזה! 
014,013 — 00 — 1 ! ( 011011 )— 0009 . ח׳ קטורונית, הנגד פקטוזה. 

בח״א מצטרפות סגולות הסוכר (כגון כושר־חיזור, יצי¬ 
רת גלוקוזידים ואוסאזונים וכו׳) עם הסגולות של חומצה 
כוהלית (יצירת מלחים ולאקטונים). החומצות החשובות 
ביותר בקבוצה זו הן: 1 ) החומצה הגלוקורינית, הנגזרת 
מגלוקוזה — מצויה ברקמות בעלי־חיים כמרכיב של מוצינים 
(ע״ע) וכונדרופרוטיאינים (ע״ע חלבון). היא מופרשת 
בשתן בצורת "חומצות גלוקורוניות מצומדות", שבהן היא 
קשורה קשר גלוקוזידי (ע״ע) לחומרים כגון פגול, קאמפור, 
כליראל ורעלים אחרים, שארסיותם ניטלת מהם ע״י צימוד 
זה. בצמחים היא מצויה כמרכיב של ההמיצלולוזות (ע״ע) 
והשרפים, בחידקים — כמרכיב של הפוליסאכארידים הסגו¬ 
ליים שלהם. 2 ) החומצה הגאלאקטורונית, הנגזרת מגאלאק־ 
טוזה — מצויה בפקטינים (ע״ע), שרפים והמיצלולוז(ת. 
3 ) החומצה האסקורבית (ויטמין 0 ,ע״ע), שהיא לאקטון 
של חומצה קטורונית. 

אירוגטם( 65 )״ 0 ז ס, בערב׳: נהר אלעצי), הגדול שבנהרות* 
סוריה. אורכו 400 ק״מ, מהם 50 ק״מ בתחום של 
מדינת לבנון. גליל־מימיו 23,000 קמ״ר. מקורותיו בהרי מול* 



נלנל-שא־בה על נהר א 1 ר 1 נטס 



247 


אדר נט 


248 


הלבנון לא הרחק מבעל־בק. בהילוכו העילי, שניזון כמעט 
ממעיינות בלבד, הוא עובר את בקעת הלבנון ונשפך אל 
הימה של חומם. לאחר שהוא יוצא מימה זו הוא עובר 

- ■ז - 

בפיתולים מרובים את האגן של חמת ואת הביצות של 
בקעת־אל־גב. צפונה מג׳בל־אקרא הוא פונה בזווית חדה 
מערבה ונשפך על יד סווידיה (סלוקיה הקדומה) אל הים 
התיכון, שלתוכו הוא גם מנקז את המים של ימת־אנטיוכיה. 

אורוסקו, חוזה קלמנטה — 0200 ז 0 . 0 .! — ( 1883 — 
1949 ), גדול צייריה הלאומיים של מכסיקו ואחד 
מן החשובים שבציירי הפרסקות בזמננו. למד ארדיכלות 
באקאדמיה של מכסיקו ומ 1909 ואילך נתמסר לציור, שלמד 
מעצמו. בתקופת המהפכה המכסיקאנית צייר קאריקאטורות 
לצורכי תעמולה, שבגללן הוכרח לעזוב את מכסיקו. א׳ קבע 
אז את מקום מושבו בקאליפורניה ושם עסק בציור פורטרטים. 
ב 1922 חזר למולדתו והתחיל מצייר בשביל מוסדותיה 
הלאומיים של ארצו שורה של מחזורי־פרסקות גדולים, 
שהקנו לו את פירסומו והעמידוהו — ביחד עם דיגו ריורה 

• ש ▼ 

(ע״ע) — בראש אמנותה של מכסיקו. 1931 צייר א׳ בניו־יורר 
וב 1932/34 בקאליפורניה מחזורי־פרסקות גדולים, שהשפיעו 
השפעה ניכרת על האמנות האמריקנית. רק פעם אחת, 
ב 1932 , ביקר באירופה.— יצירותיו המונומנטאליות הספוגות 
מרוח מולדתו, שהן רוויות יצרים ושלפרקים אף מתגלה בהן 
ריאליזם גם, מהודרות מחוויותיו מזוועות־המהפכה ומן 
המצוקה הסוציאלית. ביצירות אלו הצליח א׳ לתאר בצורות 
הפשוטות ביותר ובצבעים מרהיבים מחזות של המונים בכל 
התנועה הדראמאטית שבהם. 

. 1939 , 47-1 ,ז 0 (ג 001101 מו $011 .£ ןשחזז 11 ^ 1 

ש. 



אורוסקו: הסתלקותי של קטצאלקואסל (פרסקו) 

אור 1 פה ( 3 ק 0 ז £11 ), במיתולוגיה היוונית, בת־מלך פיני¬ 
קית. א׳ היתר, מפורסמת ביופיה וכששיחקה פעם 
עם חברותיה על חוף הים של צור (או של צידון), נתקרב 
אליה זוס בדמות שור. כשא׳• עלתה על גבו והתחילה רוכבת 
עליו, קפץ זום לתוך הים והביא אותה בשחיה מהירה לאי־ 


אורוקגינז 



כנסיה באורו פרסו 

כרתים! שם החליף את צורת־השור ונראה לה בדמות עלם 
יפה. א׳ ילדה לזום שלושה בנים: מינוס, סארפדון וראדא־ 
מאנתים מלכי כרתים! אחיה, שיצאו למערב לבקש את 
אחותם, נחשבים במיתולוגיה היוונית למייסדיה של העיר 
תיבאי בבויאוטיה. לכבוד א׳ נהגו בכרתים לערוך חגיגות, 
שבהן נישאו זרים מעצי הדס. אמנים עתיקים וחדשים טיפלו 
לעתים קרובות בנושא "א׳ רכובה על השור". יש משערים, 
שהשם א׳ הוא כנעני ונגזר מן "ערב"— מערב, בניגוד 
לארצות־המזרח באותם הימים. 

אור( ?רט 1 (פורטוגיזית 10 :״? סז״ס, הזהב השחור), 
בירת המדינה הבראזיליאנית מינאש־ז׳יראז׳. 42,000 
תושבים ( 1940 ). מרכז־איזור של מכרות זהב וברזל! מושב 
של בי״ס לכרייה. העיר מחוברת ע״י מס״ב עם ריו־די־ 
ז׳אנירו. שמה הקודם ויליה ריקה. יש בה כמה בתים 
יפים מן המאה הי״ח, תקופת־פריחתה. ע״ע בר ז יל יה: 
מ י נ ש ־ ז׳ ר ז , . 

אורוקגינה (אורוכגינה), כוהן־ראש ומלך בלגש שבשומר 
(ע״ע) הקדומה (סוף המאה הכ״ה לפםה״נ).'א׳ 

שיחרר את לגש משלטונו של מלך כיש (ע״ע) ומלכותו 
נתפשטה, כנראה, עד נופר או ניפור (ע״ע) בצפון. כמו־כן 
הנהיג א׳ סדרים חדשים במדינה ותיקן תיקונים סוציאליים 
השובים לטובת המעמדות הנמוכים והגן עליהם מפני 
לוחציהם העשירים ומפני הכוהנים, פקידי־המקדשים, הגובים 
והמפקחים למיניהם. א׳ החזיר את אדמות־ההקדש, שגזלו 
שליטי-העיר לפניו, לבעליהן, וגם מפקידיו דרש לעשות 
כן. את הפקידים המושחתים פיטר ממשרותיהם, ועל 
הנשארים בכהונתם השגיח שלא יעלו את השכר של שירותי־ 
הקודש ואת דמי־הקבורה, וקבע להם דרגות־שכר נמוכות 
הרבה מכפי שהיה נהוג קודם לכן. א׳ חקק חוקים לטובת 
היתומים והאלמנות, אסר על העשיר להכריח את העני 







249 


אור ״ר,:דנו־ — אור חון 


250 


למכור כל דבר׳ שהעשיר חשק בו׳ שלא מרצונו׳ אך התיר 
למוכר לדרוש מן הקונה כל מחיר שירצה בו. בתקופה 
מאוחרת יותר שימשו חוקים אלה יסוד לספר־החוקים של 
חמורפי (ע״ע). א׳ דאג גם לשיפורו של מראה העיר לנש, 
תיקן את הבניינים הישנים, חפר תעלות והוסיף בניינים 
ומקדשים חדשים. אולם בעוד א׳ מתרכז בתיקוניו נתחזקה 
אומא׳ יריבתה של לגש׳ וקודם שמלאו שש שנים לשלטונו 
נוצח במלחמה עם לוגלזגיסי (ע״ע), השליט של אומא, 
ולגש נהרסה בידי הכובש. 

, 1 ) 11 }(/ 1 ) 011 511010 / 0 5 ח 10 )!) 1 ז^ה 1 11 )^ 110 ) 11 יד ,ת 0 ]ז 3 ? 1 . 4 . 0 

. 91 — 73 . 1929 

אותר ( 601:1131:100 ׳!), שינוי אויר בחלל סגור. שתי מטרות 
לא׳: קירור והוצאת אויר מזיק לנשימה. לשם כך 
משתמשים באחד משני האמצעים: יצירת זרם־אויר או 
חילוף־אויר. זרם־אויר מסייע לאידוי הזיעה שעל עור־האדם; 
החום הכמוס (ע״ע) של האידוי מוריד את הטמפראטורה 
בסביבה החמה וגורם להרגשת קרירות ורווחה. אולם זרם 
חזק מדי בטמפראטורה נמוכה ("רוח־פרצים") או זרם 
בסביבה׳ שהטמפראטורה שלה גבוהה מזו של גוף האדם, 
מייבשים את העור במידה מרובה מן הרצוי. בתנאים רגילים 
רצויה מהירות אויר של 0.12 — 0.25 מטר לשנייה. — כמות־ 
האויר הדרושה לאדם לנשימה מתוקנת היא: מינימום — 9 
ממ״ק לשעה ; ממוצע טוב — 20 ממ״ק לשעה; מאכסימום 
מעשי — 80 ממ״ק לשעה. מספר החילופים־בשעה׳ שהוא 
דרוש לשם א׳ יעיל: 10 — באולם־אסיפות; 15 — 20 — 
בתעשיה; ובמקרים מיוחדים (מטבח) — 30 . בשיטת הא׳ 
ע״י חילוף־אויר מוציאים דו־תחמוצת פחמן׳ פרי־הנשימה,. 
ביחד עם העשן, הריחות וכיו״ב. בהרבה ארצות יש חוקי־א׳ 
לאולמי־אסיפות, לבתי קולנוע ותיאטרון׳ לתעשיה וכד׳. 
בארץ־ישראל ידועה פקודת בתי־החרושת של 1946 , שכוללת 
חוקי־א׳. 

מבחינים בין א׳ טבעי למלאכותי או מכאני. הא׳ הטבעי 
מנצל את פעולת הרוחות ע״י קביעת חלונות לפי כיוון 
המשב שלהן. בקרבת הים בא״י מקובל לקבוע חלונות 
ממערב וממזרח; בסביבת ים־המלח — מדרום ומצפון. 
יעילותה של שיטה זו שנויה במחלוקת. באולמי־אסיפות, 
בחדרי־עבודה וכד׳ נעשה א׳ טבעי על־ידי קביעת פתחים 
ליציאת־אויר סמוך לגג, וכנגדם פתחים לכניסת־אויר סמוך 
לקרקע. באקלים חם, או במקום שנתרכז בו קהל מרובה, 
אין הא׳ הטבעי מספיק כדי לחולל אוירה נוחה לנשימה. 
במקרים אלה מסתייעים בא׳ מלאכותי שנעשה באמצעים 
מכאניים, ביהוד במאוררים (ע״ע). 

ר. ל. 

אור 1 ךה 1 . במיתולוגיה הרומית־היוונית — 

הכינוי הלאטיני לאלה של עמוד־השחר; דומה לכינוי 
היווני אאוס (ע״ע). ידוע הפתגם 301103 40515 ^ 3 ז 0 זנ 1 \ 2 
("אורורה ידידה היא למוזות"), שפירושו: טוב לעסוק 
בדברי מדע ואמנות בבוקר השכם׳ כשהמוח הוא צלול. — 
2 . במטאורולוגיה — השחר, אבל גם זהר־הקטב (ע״ע). 

אזרורו (סש״זס), 1 ) מחוז בבוליוויה. 53,518 קמ״ר. 200,000 
תושבים ( 1945 ). רובו רמה דלת־מים, שגובהה 
הממוצע הוא 3,600 מ׳ (אלטי־פלאנו). האדמה אינה פוריה, 
לעתים מליחה, אבל עשירה בעפרות נחושת, כסף, בדיל, 


ברזל ואנטימון. לפנים היה איזור זה, ששימש מרכז 
לתפוקת־כסף, מן החשובים ביותר באמריקה הספרדית. 

2 ) בירת המחוז הנזכר• 3,764 מ׳ מעל פני הים. 60,000 
תושבים ( 1942 ). מרכז של איזור מכרות׳ בעיקר של בדיל. 
היתה עיר פורחת תחת שלטון הספרדים. כיום — השלישית 
בגודלה בין ערי־בוליוויה. 

אזר 1 ת הפ ) $ב, ע״ע זהר־הפןטב. 

אוךחאן ( 1288 — 1359 ), סולטאן עותמאני. ירש, ב 1326 , 
את מקומו של אביו, עותמאן 1 (ע״ע). א׳ ביצר 
את מעמד־העותמאנים באסיה הקטנה, כבש את ברוסה ועשה 
אותה עיר־בירתו, יצר את גדוד היאניצ׳ארים ואירגן את 
הצבא התורכי. בסוף ימי־שלטונו עבר את הדארדאנלים, 
כבש את גאליפולי והניח את היסוד לשלטון־התורכים 
באירופה. 

א 1 ךח 1 מנ 1 ם (?סיי^׳^סס, עיר בבויאוטיה. בקצה הצפוני־ 
המערבי של אגם קופאים במקום המפל של גהר 
קפיסוס לתוך האגם. העיר הראשה של שבט המיניאים. על 
שם שבט זה נקראה העיר "א׳ של המיניאים" (איליאס, ב׳, 
511 ). בחפירות, שנערכו כאן, נתגלו שרידים של בניינים 



קטע מתקרתו של קבר יאירחומנום 


עגולים ומגלגלים מתקופת האבן החדשה ומתקופת הברונזה 
הקדומה והתיכונה, וכן מספר מרובה של חרסים — שרידים, 
שהם בערך מאמצע האלף השני לפסה״ג. לתקופה החומרית 
המאוחרת שייך, בין השאר, הבניין הידוע בשם "בית־האוצר 
של מיניאס״ ( 1400 לפסה״ג). אע״פ שברבות הימים עלתה 
תיבאי על א׳ בחשיבותה, הוסיפה א׳ להיות אחת מן הערים 
החשובות ביותר בבויאוטיה. 

,. 4110 . 2 ) ■ 0 עהו 1 \ ) 11 ) 1 ) 1111 110$ ) 0. 01x11001 

- 12£, 00x110 ז 11 > 1 ;( 1881 ) 110$ ) 1, 01x11001 ז 1 זבךח 1111£ :) 5 ;( 1844 
,( 34 , 1931 ) 111 , 11 , 01010$ 

א 1 ךח 1 ן, נהר במונגוליה הצפונית. אורכו 840 ק״מ. יוצא 
מהרי האנגאי, שוטף בכיוון צפוני־מזרחי ולפני 
הגבול הסיבירי׳ במישור רחב מלא ביצות וקני־סוף׳ הוא 
נשפך אל נהר־סלנגה, הזורם עד אגם־באיקאל. העמק העליון 
של הא׳ שימש מרכז לשלטונם של המונגולים, וממנו יצאו 
לכיבושיהם, שהגיעו עד סין ואירופה המזרחית. בעמק זה, 
בקרבת הנהר, עמדה בירת־האויגורים קאראקורום הראשונה 




251 


אורדוון — אורטגח אי ג=ט, תרזה 


252 


(המאה ה 8 )׳ ובמאה ה 13 הקים צ׳ינגיז־כאן בקרבתה את 
קאראקורום השניה, בירת הברית המונגולית, שעמדה 
בתפארתה בימיו ובימי־צאצאיו וששרידי־הורבותיה קיימים 
עד היום. — ב 1889 מצא יאדרינצב על גדותיו של נהר א' 
כתבות, שהן ידועות כיום בשם "כתבות־א׳". הארוכות 
והחשובות שבכתבות אלו חרותות על מצבות קבריהם של 
קול טגין ובילגה כאן ( 732 ו 735 לסה״ג), שליטיה של 
מדינת התורכים הנודדים, שהשתרעה אז ממונגוליה עד הים 
הכספי. על כל אחד משני לוחות־האבן הגדולים חרותה 
כתובת סינית ולצדה כתובת תורכית׳ שונה־בנוסח וארוכה 
מן הראשונה. מלבד חשיבותן כמקורות להיסטוריה של 
אסיה התיכונה יש לכתבות א׳ חשיבות מרובה כתעודות 
הקדומות ביותר של הלשון והכתב התורכיים. כתב זה, 
שהמפענח של כתבות א/ הבלשן הדני וילהלם תומסן 
( 1893 ), קרא לו כתב־הרונות התורכי, מתחיל מימין ונמשך 
מלמעלה למטה. מוצאו מן האלפבית של סוגדיאנה הקדומה, 
שיסודו באלפבית הארמית. קודם גילויין של כתבות א׳ נמצאו 
(בתחילת המאה הי״ח) במונגוליה ובסיביר כתבות קצרות 
באותו כתב בתורכית קדומה. לשונן של כתבות א׳ היא 
תורכית ארכאית, קרובה לניב האויגורי הקדום. 

א 1 ךט (ראשי־תיבות של השם הרוסי - 60 ו\ 6 ק 0611160780 
3 !ןץק 7 368801-0 ■), איגוד עולמי לפיתוח השכלה 
מקצועית ולהפצת מקצועות עבודה בין היהודים בארצות- 
הגולה. הוקם ברוסיה ב 1880 ועד מלחמת־העולם הראשונה 
פעל במדינה זו בלבד. פעולתו היתה מכוונת בעיקר לביסוסם 
של בעלי־מלאכה יהודיים ע״י דאגה להתמחותם המקצועית 
ולסידורם אף מחוץ לתחום־המושב (לפי חוקי רוסיה הצארית 
מותר היה לבעלי־מלאכה יהודיים להתיישב בכל רוסיה כולה). 
עם גמר המלחמה נתפשטה פעולת א׳ גם לארצות הסמוכות 
לרוסיה: פולניה, ליטה, לאטוויה ורומניה. ב 1921 הוקם האיגוד 
העולמי של א , בוועידה של נציגי ההסתדרויות הארציות 
בברלין, ואז נתארגנו גם באירופה המערבית ובאה״ב ועדי 
א׳, שעד תחילת שנות־השלושים היה תפקידם היחידי לגייס 
אמצעים לשם מימון הפעולה במזרח. באותו זמן נתן א׳ את 
דעתו גם על החקלאות היהודית, ולסוף—גם על קליטת פועלים 
יהודיים בתעשיה. לפי הדו״ח, שהוגש לוועידה העולמית 
השלישית בברלין ב 1926 ׳ הגיע מספר התלמידים במוסדות 
א׳ ל 5,600 ; עזרה בצורת אשראי ניתנה ל 1,800 משפחות 
של בעלי־מלאכה ול 3,500 משפחות יהודיות בחקלאות. 1924 
הוקמה על־יד מרכז א׳ הסתדרות מיוחדת לרכישה ש.ל 
מכשירי־עבודה ומכונות לעובדים יהודיים! הוצאותיה הגיעו 
עד 1929 לשלושה מיליון מארקים גרמניים. הדאגה העיקרית 
של א' בתקופה זו (עד סוף שנות־העשרים) הוקדשה לר(סיה, 
שבה נשבר, כתוצאה מן המהפכה, מטה־לחמם של שליש 
מתושביה היהודיים; וביחד עם הסתדרויות יהודיות אחרות 
ניסה א׳ להגיש עזרה לשכבות אלו ע״י הכשרתן לחקלאות 
(למלאכה. ב 1928 נחתם חוזה בין א' ובין הממשלה הרוסית, 
שלפיו הוכנסו לרוסיה מכשירים ומכונות במיליון דולאר 
ומחצה. משעלו הנאצים לשלטון בגרמניה השתדל א׳ לדאוג 
ליהודי-גרמניה, שנידחו מעמדותיהם הקודמות. מוסדות של 
חינוך מקצועי הוקמו בשבילם בגרמניה ובארצות הסמוכות, 
בעיקר בליטה ובצרפת. עזרה מרובה הוגשה גם למתיישבים 
במחוז הא(ט 1 נ 1 מי היהודי בביר(ביג׳אן. ב 1936 הקיפה הרשת 


של מוסדות א׳ 137 בתי-ספר ושיעורים מקצועיים ל 7.600 
תלמידים. עזרה חקלאית ניתנה ל 171 ישובים, שבהם היו 
5,976 משפחות, ואגב הכשרה לעבודה בתעשיה הוקמו 132 
משקי־תעשיה ובתי־מלאכה, שהעסיקו 10,396 איש ואשה. 
פעולת־א׳ נמשכה גם בימי מלחמת־העולם השניה. בגטו 
וארשה סידר א׳ 61 חוגים ב 25 מקצועות שונים. בצרפת 
הוקמו למעלה מ 300 משקים בחקלאות ובתעשיה. מפעל מיוחר 
נתארגן בשביל הפליטים היהודיים בשווייץ: הוקמו 152 
חוגים מקצועיים ל 2,700 תלמידים ו 30 בתי־מלאכה במחנות. 
כן הוקמו בתי־ספר מקצועיים לפליטים ׳יהודיים במדינות- 
הים. באמצע 1947 היה המספר הכללי של מוסדות א׳ 750 
ומספר התלמידים והחניכים — 20,000 . מוסדות אלה קיימים 
בשטח הכיבוש האמריקני והבריטי בגרמניה, באוסטריה, 
באיטליה ובארצות שונות באירופה (בעיקר בפולניה וברו¬ 
מניה), באמריקה, באפריקה ובסין. ב 1949 התחיל א/לפעול 
גם בישראל. בראשית שנת הלימודים 1949/50 היו קיימים 
בערי ישראל ובמושבותיה 19 מוסדות של א׳ לחינוך מקצועי 
שבהם למדו כ 700 תלמידים. 

נשיא א׳ היה ד״ר ליא(ן בראמסון עד שמת ב 1941 . נשיא 
המועצה המרכזית של א׳ הוא השופט ליאו׳ן מייס. מקום 
המשרד העולמי של א׳ עד 1933 היה בברלין; אח״כ הועבר 
המרכז לפאריס, ובימי המלחמה האחרונה לז׳נבה. 

א. סינגאלאווסקי, די פארשפרייטונג פון מלאכה און ערד־ 
ארבעט צווישן אידן! געשיכטע און אויפגאבן פון דער 
געזעלשאפט "ארט", בערלין 1921 ; ארט־ידיעות, ארויס־ 
געגעבן פון אמעריקאנער "ארט״־פעדעראציע, ניו־יארק 
(יוצא משנת 1941 ואילך); -מסל) 181 < 18110 <-ו 10 ח 1 . 8 ■ 71111 7/10 
- 8011 ■)£ 1011715/1 ;( 1926 ) " 0117 " 1 ) 7 < 1 ) 81/7 ' 1 1110 / 0 £1005 
- 077 ) 1936 — 1930 , 7801 $ 01101 105 * 1 ^ 71 011011 ) 5111 

¥ 01% 110117 ,' 7001011 £0011017710 011 ;([ 1938 ] , 70115 , 11171011 
.(רבעון, יוצא משנת 1940 ואילך) 

א. ט. 

או״רט, אהאךד — ״ 61-6 ׳\£ .£ — ( 1794 — 1865 ), נואם 
ומדינאי אמריקני. ב 1820/5 פרופסור לספרות 
היוונית באוניברסיטה של הארווארד. ב 1825 נבחר כציר 
בקונגרס של אה״ב, ואח״כ כחבר־הסנאט. פעל לטובת האינ¬ 
דיאנים. ב 1836/40 מושל מאסאצ׳וסטס. נאומיו, שיצאו 
בארבעה כרכים, מוקדשים ברובם לאישיותו של וואשינגטון. 

. 1925 , 111 ) 810101111 />מ 0 01 ) 010 ,.£ .£ ,מז 3 ו 1 §ת 1 ו 011 ז?" .א .? 

אזירטגה אי ג 5 ט,ח 1 זה - 035561 ץ 3 § 6 !ז 0 ש 105 — (נו׳ 

1883 , מאדריד), פיל 1 ס(ף וסוציולוג ספרדי. למד 
1906 — 1910 בכמה מאוניברסיטות גרמניה, היה מתלמידיו של 
הרמן כהן(ע״ע) והושפע ביהוד מדילתי (ע״ע). 1911 — 1936 
שימש פר(פסור למטאפיסיקה באוניברסיטה של מאדריד. 
. 1931 היה ממייסדי האיגוד הרפובליקני. משפרצה מלחמת- 
האזרחים הספרדית ( 1936 ) גלה מארצו וחי בצרפת, בארגנ¬ 
טינה ובפורטוגאל, ב 1948 חזר למאדריד והקים לו שם 
בית־מדרש בשם "מכון למדעי־האדם". א׳ נלחם בראציונא- 
ליזם כתפיסת־עולם כללית. ה״פרספקטיויזם" (ע״ע) שלו 
רואה בשיטות הפילוסופיות הגדולות, וכן במדעי־הטבע, רק 
השקפות מוגדרות ומוגבלות בתחומי־הראיה של יוצריהן. 
תפקידיהם של ההגות, האמנות, המוסר והמדע הם — לשמש 
את החיים, את ענייני־האדם, ואין להם להציב לעצמם מטרות 
מטאפיסיות. ערכי-החיים אינם בסטאטיקה ובמניחה־בהןיה, 
אלא בדינאמיקה ובתנועה לקראת הבא; מכאן החשיבות 



253 


אורטגה אי גסט, הוזה ~ אורטורינים 


254 


המיוחדת שיש בשיטתו למושג "עתיד". בזה מתקרבת הפילו¬ 
סופיה של א׳ לאכסיסטנציליזם (ע״ע), אלא שא׳ אינו רואה 
ב״חרדה" את הגורם העושה את האדם לאדם־בפועל, אלא 
בהשתלטותו על ה״חרדה" דוקה ע״י שלוות־הנפש. בתורתו 
ההיסטורית והמדינית קרוב א׳ לשפנגלר (ע״ע), סורוקין 
(ע״ע) וטוינבי (ע״ע); כמותם הוא רואה בתרבויות מעין 
אורגאניזמים צצים, מתבגרים ונובלים, וכמותם הוא מטעים 
את היסודות היצריים והבלתי־מודעים באדם ובחברה. במצי¬ 
אות החברותית־התרבותית של "איש־ההמון" של זמננו הוא 
רואה חיים שנתרוקנו ממשמעות ומערכים. ביחוד העמיק א׳ 
לחקור את הסיבות ההיסטוריות והפסיכולוגיות של מצוקת־ 
הרוח בספרד. בספריו, וכך בכתב־העת הספרותי 46 3 ז 15 ^ 6 ? 
16 ת 000146 , השפיע השפעה מרובה על חיי־התרבות בארצו 
בתקופה שקדמה לשלטונו של פראנקו, וקנה לו שם גם 
מחוץ לה; הרבה מספריו ומאמריו ניתרגמו ללשונות שונות. 
מחיבוריו: ״ספרד מחוסרת־החוליה״, 1922 ; "התפקיד של 
זמננו״, 1923 : "התקוממות ההמונים" (ספרו המפורסם 
ביותר), 1929 ; ״יעודה של האוניברסיטה״, 1930 ; "ההיסטו¬ 
ריה כשיטה״, 1941 ! ״טיבם של משברים היסטוריים״, 1943 ; 
״המשקיף״ (קובץ מסות), 1934 . 

, 3.0 ^ 150 ) 1100 60€ א) €71 ט 11 ^€(} £75 ? ^^/מעז/ 5 , 1:1115 ־ 001 . 11 .£ 

; 9 — 134 ,( 1929 ) 71016 ^ 2 ^ 65 13110211176 , 035500 . 1 ;( 1934 
,ץ[ס{) ^[ץ^^ 27 ^^^ 0707110 '! / 0 ^ 67511 ט 1 ה 11 שת 14616 

€07031 .£ 7 * 1 } 2116 ^ £761411365 , 111 ־ 831 14205 ; 479 - 461 ,( 1937 

16 ( 1 /ס 41551011 ^ 0.5 .ץ . 0 , 1945), 190—7; 14. £. ?4051x304 ) 

.( 1944 ) ע 67511 ט 11721 

אזךטה ׳ 3 ךםיה ךא — 0 ־ 01 43 013 ־ 031 — ( 1500 לערך — 
1568 , גואה, הודו), רופא פורטוגאלי מכת־האנוסים; 

חלוץ בחקר צמחי־הרפואה של המזרח. למד רפואה בסאלא- 
מאנקה בספרד, עסק זמן מה ברפואה מעשית ושימש פרו¬ 
פסור לתורת־ההיגיון בליסבון. 1534 נסע להודו וחי בעיר 
גואה. כאן עסק ברפואה וחקר את הצמחים הרפואיים של 

160,6 נן 1 ו 1 ח 100 ) 0 ס|נ 1 ן)ס 1 ס€ ] 8 

0 ,. 111413 . 43 11104191021$ 0011/2$ 116 0235 ־ 11 > 

10 0040 00113 12$ ) 20112 11125 ־ 6 42121125 2151 
, 2010419103 1002010$ 00012$ 2$ ט 212 \זז 2 } 2 זן 
ש 0 נ 21 ) 3 ת 0 ק , 602$ 0011/2$ 2$ תןט 0 2002,0 ץק 
111100 : 2 זת 10 ) 912 ־ 221 ז 10 ט 00 0110 נן 080$ ק 00 

סשץסוס ס 011 ק ¥1/10$ , 101001100 ) 00 ־ץ 0 .£ 401 
10 ) 11011900912 , ש 0 ו 0040/001 ש 0 ט 8.0 
• -ש 3 ל 40/00 1122:1210201 ) 10X0$ ^ 

10292 ־ 1 כן 0 ! 42 0212 42 ש £240 
00625 ש 111/140 ףת 1 
. 10$ ש 2 נן 

0 ) 71 ) 00114 צ! 00 ן> 

מהחב 10 ז 0 ק,ג 0 סוח 5 0110 זסוח 1 | 

10 ) 1125 ) ,* 31 חח 30 ת 0 
. 211110$ . 5$ ^ 1 ס/) 11 זג 1 ^ 

תצלום שער המהדורה הראשונה מספרו של* גארסיה רא אורטה 


הודו! ערך נסיעות מרובות וגילה 57 צמחי־רפואה חשובים. 
ב 1563 פירסם בגואה את ספרו (בפורטוגיזית) 5 ס 111 ן> 10 ס 0 
35 § 0 ־! 4 6 165 קד״ 51 405 ■ ספר זה, שנכתב בצורת דו־שיח, 
הוא לא רק החיבור הראשון, אלא אף התרומה החשובה 
ביותר במקצוע זה לחכמת־הרפואה של זמנו. הספר ניתרגם 
(לפעמים בעילום שם־המחבר) ללאטינית, ספרדית, צרפתית, 
איטלקית ויצא במהדורות הרבה. כן זכה להוצאה חדשה 
( 95 — 1891 ) על־ידי הרוזן פיקאליו ( 1031110 ?), שכתב את 
תולדות־המחבר• במשך מאות בשנים נחשב א׳ לפורטוגאלי 
קאתולי ורק בשנת 1934 נתגלה, שהיה יהודי אנוס, שאחותו 
נשרפה ע״י האינקוויזיציה ושלאחר מותו נאשם בחזירה 
ליהדות ועצמותיו הוצאו מקברו ונשרפו. אפשר, שהנסיעה 
להודו באה מתוך תקוה שיוכל לחזור שם ליהדות או מתוך 
שאיפה להתרחק מן הפיקוח החמור של האינקוויזיציה. 

. 445 •— 36 ^ , 11 , 15 ( £552 י 14 ג׳ץץ 1 ז 1646 ז? . 14 

יהו. ל, 

אזרטזריה או אורטזיךיון ( 0 ;: 0 ; 3 ז 0 ), יצירה מוסיקא¬ 
לית מורכבת משירי־סולו ומקהלה בליווי־תזמורת׳ 

עפ״ר בעלת אופי דתי. המונח א׳ נגזר מן המלה הלאטינית 
11103 ־ 01 ) 003 (חדר־תפילה) ונתחדש באמצע המאה הט״ז, בזמן 
שמיסדר האורטורינים (ע״ע) התחיל עורך הצגות מעין דתיות, 
דוגמת המחזות הליטורגיים וד״מיסתו׳ריות׳ של ימי־הביניים. 
לפי יסודותיה האפיים והרראמאטיים, וכן לפי עקרונות- 
צורתה, קרובה הא׳ לאופרה, אלא שכרגיל אינה מבוצעת 
על הבימה ואין בה תפאורות ומשחק (אע״פ שידועים מקרים 
של הצגה אופרית של א׳). עלילת הא׳, שהיא מבוססת עפ״ר 
על סיפור מסיפורי-המקרא או האוואנגליון, היא דראמאטית 
פחות מזו של האופרה, ולעומת זה היא לירית והסתכלותית 
יותר. בולט בא׳ תפקידה של המקהלה. ברוב הא" הדובר, 
המספר את תוכן־העלילה, מציג את הנפשות הפועלות 
ומקשר את האריות ואת שירי-המקהלה השונים. ה,מי 0 ה׳, 
ה,פא 0 יה' וה,רקוויים׳( 1 ת 116 !ף 6 ? , 35510 ? , 11553 ^) מבוססים 
בדרך־כלל על טכסטים פולחניים או מקראיים, שהם שונים 
מן הא׳ במבנה ובתוכן שלהם. הא׳ התפתחה בצד האופרה. 
סמוך לשנת 1650 כתב קאריסימי את הא" הראשונות בנוסח 
דומה לנוסח המודרני, ואחריו הצטיינו בשדה־יצירה זה 
דראגי, סטראדלה, א. סקארלאטי, קאלדארה, הסה ואחרים. 
הא' הגרמנית נוסדה ע״י היינריך שיץ ( 2 ]ס 11 ו 801 ) אחר 1620 
והגיעה לשיאה בא׳ "חג המולד", שנתחברה ע״י י. ם. באך 
( 1734 ). את הא׳ האנגלית יסד הנדל. הא" הגדולות ביותר 
בתקופה הקלאסית והרומאנטית הן "בריאת העולם" ו״תקו־ 
פות השנה״ להיידן (סמוך לשנת 1800 ) ו״סנט פאול" 
ו״אליהו״ למנדלסון ( 1836 ׳ 1846 ). ליסט׳ דבוז׳אק, ברליוז 
ופראנק תרמו גם הם את תרומתם לסוג זה של יצירה 
מוסיקאלית. בין הא" של הזמן החדש יש לציין את יצירו¬ 
תיהם של אלגאר, וולטון("משתה בלשאצר״),הונגר ("המלך 
דויד"), סטראווינסקי ("המלך אוידיפוס"), הינדמית, ברקלי, 
בן־חיים ("יורם") ומארק לאברי ("שיר השירים"). 

. 1911 , 11 ץ/ 14 רו 10 ביו 0 ! 111 ,£ת 1 ז 6 ו $01 . 2 

פ. ע. נ. 

א 1 ךט 1 ךינים ( 1 ו 131 ז 0 ) 3 ז 0 ), או ,אגודת אבות האוראטד 

ריוך ( 11 ־ 31:01 ־ 01 65 ־ 31:1 ?), מיסדר של כמרים, שהוקם 
ברומי ב 1558 ע״י הכומר הפלורנטיני פיליפו נרי (ע״ע) 





255 


אורטורינים — אורי 


256 



הר א 1 רטלר 

לשם טיפול בעולי־רגל עניים וחולים. הא׳ היו מתכנסים 
בבית־תפילה קטן (,אוראטוריוך), משלבים בעבודת־הקודש 
שלהם מעיו הצגות מוסיקאליות על נושאים מקראיים, 
שנהפכו ברבות הימים למה שנקרא ,אורטוריות׳ (ע״ע). — 
לפי הדוגמה האיטלקית הוקמה 1613 אגודת־א׳ בצרפת ע״י 
פיר די בריל ( 86661116 ) לשם הרמתיכבודם של הכמרים, 
עם חבריה של אגודה זו, שמילאה תפקיד חשוב בחיי־הדת 
הצרפתיים, נמנה מלברנש (ע״ע). 

אזךטיץ, חזןה חו־אקין די — 2 ״ז 0 ^. 1.1 — ( 1814 — 
1892 ), משורר ופדגוג קולומביאני. עסק בעיתונאות 
והיה עורך של כמה כתבי־עת חשובים. קובץ־שיריו( 065135 ?, 
בוגוטה׳ 1880 ), שניכרת בו קירבה ליצירתו הרומאנטית של 
מאנצוני, כולל שירים בעלי־מעוף ודקי־רגש, ממיטב היצירה 
של אמריקה הלאמינית. א/ שהיה בעל דעות פוליטיות 
שמרניות ורגש דתי חזק, עסק .הרבה בבעיות הספרות, 
החינוך, הדת והמדינה. ב 1870 יסד את האקאדמיה ההיספאנד 
אמריקנית הראשונה. 

' 3170 <}$)!! $13 06 ^ 13 46 $10713 ) 11 , 0 ץג( 6 ? ץ 62 ^) 1 . 1 ׳\ 

*( 1913 ) 11 , 67163713 ? 77 4 / 

אוךטיקריה ( 6166163613 ), ע״ע סרפךח. 

א 1 ךטלם ׳ אברהם — 066615,066611115 .\ 6 — ( 1527 , אנט' 
וורפן— 1598 , שם), גיאוגראף ומחבר־מפות, ממייסדי 
הגיאוגראפיה ההיסטורית. 1570 הוציא את ה ךת 11 זז 63 ו 1 ' 1 
תז 6663661 ?׳ 061115 — האטלס המודרני והשיטתי הראשון. 
המהדורה הראשונה, שאחריה באו עוד בחיי המחבר 24 
מהדורות נוספות, מתוקנות ומורחבות׳ הכילה 53 מפות 
ממחברים שונים בני־זמנו. כדי לאפשר לחוקרי העולם העתיק 
להשתמש במפותיו החדשות, פירסם א׳ גם 20 מפות היסטו¬ 
ריות — ובהן מפת ארץ־ישראל — ומילון של גיאוגראפיה 
היסטורית בשם: 1€115 ו 1 ין 060£63 1165306115 ?' ( 1587 ). 

' £711 ־ 67 < 11 ) 1 ן 6 § 171 ) 611 ) 71$67$1 [ 1 11136116 £73$ 110 ? 811 י ז 1 ג 1 ז 11 ) 1 ז 3 ז 8 .£ 

,$ £6 { 6711436 ) 14.37 07161137113611671 46$ 1718 ) 1 \ 616 )} £71 1 ) 171 ) 1718 ) $1611 
, 63710873$110714771 110811$ ) €31 07161111 . 4 ., 1 ; 1914 

. 1928 , 1 

א 1 ךטלר ( 066166 ), ההר הגבוה ביותר בדולומיטים ומן 
הגבוהים שבהרי־האלפים, על גבולה הצפוני של 
איטליה (טירול הדרומית), מול גבולות טירול האוסטרית 
ושווייץ. גובהו 3,900 מ׳. דומה בצורתו לפיראמידה. ע 1 יאו 


מכוסה קרח. קבוצה גדולה של הרי האלפים (קבוצת א׳) 
נקראת על שמו. 

אירי ( 061 ), קאנטון בשווייץ המרכזית׳ מן הקאנטונים 
הקטנים שבה׳ בלבו של איזור־האלפים׳ על שפתו 
של אגם־לוצרן. שטחו 1,074 קמ״ר, מספר־תושביו 29,000 
( 1944 ). עמק נהר רויס ( 66155 ?) החוצה את א׳ משמש 



נוף באורי 

מעבר יחיד בין השרשרות של הרייהאלפים הנפגשים בצומת 
סאךגוטהארה האיזור הוא הררי ברובו, ובו שיאים גבוהים 
(גאלנשטוק, 3,592 מ׳! דאמאשטוק, 3,633 מ׳), קרחונים 
ויערות הרבה. אדמת־הקאנטון המעובדת דלה היא מאד. 
גידול־בקר ומוצרי־חלב הם עיקר עסקם של תושביו. העיר 
הראשית — אלטמרף ( 5,000 תושבים). קו־מסה״ב של סט. 
גוטהארד עוברי דרך א׳. דרכי הרים סלולות מחברות את א׳ 
אל שאר איזורי־המדינה. 



א׳ הוא מן הקדומים שבקאנטונים. שמו נזכר ראשונה 
במאה השמינית לסה״נ. ב 853 נמסר לרשותו של מנזר־ 
















257 


אורי — אורי־ בייבוש בן אהרן הדרי 


258 


הנזירות "פראואנמינסטר" בציריך. ■ברית שלשת גלילות־ 
היער׳ ביו א׳ ובין שווייץ ואונטרוואלדן נכרתה ב 1291 , 
נתחדשה ב 1315 ושימשה יסוד ל״חברות־הברית" 
; 5561150113£1 סמ 6 §), כלומר למדינת־שווייץ. איזור-א׳ מפורסם 
כמקום המעשה האנדותי של וילהלם טל (ע״ע). בתקופת־ 
הרפורמאציה שמר א׳ על צביונו הקאתולי. ב 1845 היה 
לחבר ה״זונדרבונד" וקיבל על־כורחו את תחוקת הקונפד־ 
ראציה השווייצית (ע״ע שויץ). 

.( 1862 ) 1 * 0 ־ 1711071 $ ).£! $€%> 


ופרם. בספרות הארמנית־הסובייטית של זמננו מעריכים 
אותו כמניח היסוד לברית בין האומות הארמנית והרוסית, 
שעליה מבוסם קיומה המדיני הנוכחי של ארמניה. 

אירי, לסר — ׳ 5 ־ 111 •! £6556 —( 1861 — 1931 ), צייר וחרט 
יהודי בגרמניה. מגדולי הקולוריסטים בין ציירי־ 

ישראל. צייר מראות־נוף בעיקר, אבל גם מראות־כרך (פאריס, 
ברלין'ולונדון), ביחוד בגשם ובלילה ובבתי־קפה. חביבים 
ביותר היו עליו ציורי תנ״ך, שברובם לא בא לידי ביטוי שלם 
הרושם החזק, שעושים מראות־הנוף שלו. המעולה והמפורסם 



אורי בן פנחס מסטךליסק (מת 
תקפ״ו/ 1826 , סטרליסק), אדמו״ר, 
מתלמידיו של ר׳ שלמה מקארלין. סלל 
דרך חדשה בחסידות: התנגד ל״מופתים" 
ודרש מחסידיו רק השתלמות מוסרית. 
חסידיו היו עניים והשתדלו כל ימיהם 
להתנהג בחסידות ועסקו בתיקון־המידות. 
על שום תפילתו הנלהבת קראוהו: "השרף". 
מסופר עליו, שכל יום קודם שהתפלל היה 
נפרד מאשתו ומבני־ביתו, מתוך חשש 
שימות באמצע התפילה מרוב התלהבות. 
פעם אחת אמר: בתורה שישים ריבוא 
אותיות; בעם־ישראל — שישים ריב 1 א 
נשמות; וכשם שאם חסרה אות אחת 
מספר־תורה הוא פסול, כך אם חסר אחד 
מישראל אין השכינה שורה על האומה. — 
ספרו "אמרי קדוש" (לבוב תרל״א) נרשם 
ע״י תלמידו ר׳ בנימין זאב שנבלום. בין 
גדולי תלמידיו נחשבו: ר׳ יהודה צבי 
מסטריטין, ר׳ שלום רוקח מבלז, ר׳ צבי 
מרימנוי, ר׳ יצחק אייזיק מזידיצ׳וב. אחר 
מותו ירש את מקומו בנו ר׳ שלמה, אבל 
לא עברו ארבעה חודשים ונפטר מגעגועים 
על אביו, לאחר שאמר: האיד אפשר 
לחיות בלא אב כזה? — מצאצאיו הוא 
המשורר אורי צבי גרינברג, שנקרא על 
שמו. 

אמרי קדוש השלם, הוצאת הרב מרגליות 
(לבוב חש״ד); הרב קאמלהאר. דור 
דעה, עמ׳ רנ״א—רנ״ה; ברגר, עשר 
צחצהות, 76 — 183 4,11x115 < מסזבו!^ 

166 , 115111115 ) 0113551 יושם ,( 5 טז 0 ^\). 

לסר אורי : נוף 

ר׳ אוו־י בן שמעזן מבןלה (חי בצפת במאה הט״ז), 
למדן ומחבר, בשנת שכ״ד עשה קיצור של הספר 
"יחוס אבות", שנכתב ע״י נוסע אלמוני בשנת רצ״ז, ובו 
רשומים קברי־הצדיקים בארץ־ישראל. הספר נדפס בצירוף 
תרגום לאטיני (היידלברג תי״ט), ואח״כ ב״אלה המסעות" 
לכרמולי (בריסל תר״א). חיבר "לוח" לארבעים שנה 
(ויניציאה 1575 ), שניתרגם ללאטינית ונדפס 1594 , 
אייזנשטיין, אוצר־מסעות (תרפ״ו). 

אזירי, מ&ראל (ח 0 ), מנהיג ארמני, יליד ארמניה הפר¬ 
סית. הראשון שביקש לשחרר את ארצו בעזרת 
רוסיה. פנייתו אל פיוטר 1 קשורה היתה בסיכסוך בין פיוטר 


פלטי; יום סתיו. שטן על נבי בד( 1883 ). בית־הנכות,בצלאל*, ירושלים 

שבהם הוא "ירמיהו". בין יצירותיו של א׳ מצויים גם 
תחריטים הרבה, וכן חקיקות־אבן, בעיקר של מראות־נוף. 

. 1921 ,ע? 11 י $$0 ^ 1 , 00113111 

אירי פיבוש ?ן אהוץ הלו י - שנקרא גם: אורי ויטצנ־ 
האוזן או ויטמונד — (שפ״ה/ 1625 , אמסטרדאם — 

תע״ה/ 1715 , שם), מדפיס. נכדו של ר׳ משה אורי, רבה של 
עמדן. באמסטרדאם, שבה היה בית־דפוסו הראשון של א״פ 
(תי״ח — תמ״ט), הדפים הרבה ספרי רומ״ל וגם ספרים 
ביידית, ביניהם: תרגום־התנ״ד הראשון ליידיתע״י יקותיאל 
בליץ; יוסיפון (תכ״א); "בבא בוך׳ של ר׳ אליהו בחור 
(תכ״א); וכן את העיתון היידי הראשון, שהיה יוצא ביום 


259 


אורי פיכוש כן אהרן הלוי — אוריבזיוס 


260 


ג׳ וביום ו׳ בשבוע ("דינשטאגישי קורנטין", "פרייטאגישי 
קורנטין״, 1686/7 ). רוב הספרים, שנדפסו בבית־דפוסו, נועדו 
בשביל יהודי־פולניה. בשנת תנ״א עבר לז׳ולקווה, שלשם 
הזמין אותו, לפי השמועה המלך הפולני יאן סובייסקי 



תצלום השער של תרמכדהתנ׳ך הראשון ליידיס 


להדפיס ספרים ליהודים, כדי שלא יצטרכו להביא את ספריהם 
ממדינות זרות. כאן קיבל א׳ סיוע וסעד, ובאסיפת ועד ארבע 
ארצות של יארוסלאב תנ״ז ותנ״ט חיזקו הרבנים את ידיו 
לעמוד בהתחרות עם בני-אומנותו בלובלין ובקראקוב. בית- 
דפוסו היה פעיל עד שנת־מותו, ובניו ובני־בניו המשיכו 
בעבודתו עד סמוך לדורנו. הסופר והמשורר מאיר הלוי 
לטריס היה מבני־בניו, ואביו של לטריס הדפיס עוד ספרים 

בז׳ולקווה. ובהם גם מספרי־בנו. 

מ. לטריס, זכרון בספר, תרכ״ח, 12 — 13 ! "ביכורים" של נ. 
קלד, 52,1 ! מ. עריק, די געשיכטע פון דער יידישער ליטע- 
ראטור (ווארשה 1928 ). 

אוךיאל, אחד מארבעת מלאכי־הפנים. א׳ נזכר לראשונה 
בס׳ חנוך (ט׳, א׳). ביחד עם מיכאל, גבריאל ורפאל 
פנה א׳ בתפילה ובבקשה לאלוהים, שישים קץ למשטר החמס 
ושפיכות־הדמים, שהביאו הנפילים לארץ. בתשובת ה׳ לתפי¬ 
לה זו הוטל על א׳ התפקיד להודיע לנוח על קץ כל בשר, 
שיבוא על־ידי מי־המבול. א׳ שימש, ביחד עם כמה משאר 
מלאכי־הפנים, מורה־דרך לחנוך בעולמות העליזנים (שם, 
י״ט ואילך). אולם תפקידו המיוחד הוא: השלטון על צבא- 
המלאכים ועל השאול (כ׳, א׳), נראה, שעל אותו תפקיד 
מסופר גם בנוסח אחר בס׳ חנוך (ע״ה, ג׳ ואילך): "כי אלוהי 
הנצח והכבוד שם אותו על כל מאורות השמים בשמים 
ובארץ, כדי שירדו על פני השמים, יופיעו על פני הארץ 
ויהיו למורי־דרך ליום וללילה". 


תפקיד מיוחד נפל בחלקו של א׳ בעזרא ד׳. א׳ נשלח 
כאן לפתור את השאלות, שמעורר עזרא בדבר הנהגת העולם 
ומעמדו של עם־ישראל בגלגולי המאורעות בארץ ובעולם 
כולו. בחזיונות, שמעביר א׳ לעיני עזרא, הוא מגלה לפניו את 
סופו של המצב הקיים ואת התחדשותם של תנאי החיים, וחיי 
עם ישראל בכללם, בעולם החדש, העתיד לבוא (ד׳ ואילך). 

לפי במ״ר (ב׳, י׳) א׳ הוא אחד מארבעת המלאכים 
שאלוהים שם מסביב לכסא כבודו. בזוהר מזהים את מלאכי- 
הפנים עם ארבע חיות־הקודש, שראה יחזקאל במרכבה, ואת 
דמות א׳ — עם דמות הנשר. ארבעת המלאכים הללו משפי¬ 
עים, לפי הזוהר, את אורם על ארבע רוחות השמים. האור 
המושפע על המערב, שהוא השלם ביותר, הוא זה של א׳. 

תפקיד מיוחד מייחס הזוהר לא׳ בהקרבת הקרבנות 
בתקופת הבית הראשון. המזבח, המכונה בשם אריאל (יש׳ 
כט, א— ב), נקרא כך על שם א׳, שהיה יורד כאריה 
ורובץ על גבי המזבח ומכלה את הקרבנות. ירידת א׳ על 
המזבח היתה משמחת את הכוהנים ובני־ישראל, כיוון שע״י 
כך נוכחו שהקרבנות נתקבלו ברצון. הופעת א׳ באש המזבח 
גרמה, שכל אלה שהיו מבחינים באש העליונה היה לבם 
נהפך לטובה והיו חוזרים בתשובה מלאה. מחמת העוונות 
ניטל מא׳ כוחו הראשון, ובמקום אש שהיה בה משום השראה 
אלוהית בארץ, ירדה על המזבח אש זרה. 

דוידסון, גנזי שכטר 1928 1 ש. א. הורודצקי בס׳ קלחנר, 

277 — 1 ראובן מרגליות, מלאכי עליון, ה׳ — ; . 1£ >הץ$ , 2 ת 211 
.— 18 ,( 1892 ) 37 , 1 ^ 01 !\< , 810011 ; 470 

י, ג. 

אוריאנחי, ע״ע טגו־טובה. 

־ ; ־־ ז 

אזךיאני, אלפרדז — 1 מ 3 ח 0 .\ 1 — ( 1852 — 1909 ), סופר 
והוגה־דעות איטלקי. חיבר רומאנים סוציאליים: 

100 מז 6 א 11 (״האויב״), 1892 ; 0610513 (״קנאה״)׳ 1894 < 
3113 ) 015 (״התבוסה״)׳ 1896 , סססזס^ ("המערבולת"), 
1899 , 01003051:0 (״העולה״), 1902 . כתב מחקרים היסטו¬ 
ריים, שמהם ראוי לציון ביחוד: 113113 מ! 0111103 ? 00113 03 
(״המאבק הפוליטי באיטליה״), 1921 . מושפע מתורתו של הגל 
נלחם א׳ בעד פילוסופיה טהורה ונגד המדעים הנסיוניים. 
השקפותיו על חידושו של האימפריאליזם האיטלקי בעתיד 
לא היה להן בזמנו הד חזק, אך מימי מוסוליני ואילך נחשב 
א׳ לאחד ממחולליו הרוחנים של הפאשיזם, והמדינה הפא- 
שיסטית הוציאה את כתביו ב 29 כרכים, 1928/31 . 

; 1926 ,. 0 . 4 , 1101 ) 81500 . 13 , 1921 ,. 0 ■ 4 , 1111311 ) 00 ? . 0 

. 1929 ,. 0 , 100011 ? . 8 

אויךייבןייויס — { ;> 0 ו 10 )@ £1 <) 0 ׳ — ( 325 — 403 
לסה״נ), מגדולי חכמי־הרפואה בתקופת־השקיעה 
של התרבות העתיקה. נולד בפרגאמון, למד רפואה באלכסנ¬ 
דריה; היה רופאו של יוליינום קיסר (ע״ע), וכנראה, אף 
חברו לדעה בהתנגדותו לנצרות. כשחזרו הנוצרים לשלטון 
באימפריה הרומית לאחר שמת יוליינוס, סבל א׳ רדיפות 
והוכרח להימלט, כנראה, אל הגותים שעל נהר־דאנובה, 
שאף ביניהם נתפרסם כרופא. תהילתו חדרה לבית־המלכות 
בקושטה׳ וא׳ הוחזר לשם בכבוד גדול. — בפקודתו של 
יוליינוס חיבר א׳ ב 361 — 363 קובץ רפואי בן 70 ספר בשס 
2 ** 91 x 01 שבו הוא מסכם בשיטתיות ובטעם 

את ההשגים של המדע הרפואי היווני מהיפוקראטס עד זמנו 


261 


אוריכזיוס — אוריגנס 


262 


(מחיבור זה עשה א׳ קיצור בשביל בנו בתשעה ספרים: 
;״׳/!סעי) 2 ). מכיוון שבראש כל פרק הוא מזכיר את המקורות, 
שמהם שאב, נשתמרו בחיבור קטעים מרובים ושמות- 
מחברים, ביחוד מן האסכולה האלכסנדרונית, שאינם ידועים 
משום מקור אחר. מחיבורו הענקי של א׳ הגיעו לידינו אך 
22 ספרים, מקצתם במקורם היווני ומקצתם בתרגומים 
לאטיניים (ביחוד מן המאה הט״ז). חלקים שונים של חיבור 
זה יצאו לאור במקומות שונים, ובכללם גם במוסקווה, 1808 . 
ההוצאה השלימה ביותר של שרידי החיבור ביוונית בצירוף 
תרגום לצרפתית היא של £ז£< 1 ומ£ז 3 כ 1 -- £1 :! 131 מ£$$נ 81 , פאריס, 
1876/1851 . 

. 521 — 513 , 1 .^? 4 ^ .// 

אוריגנום(נ״״״^״ס), ע״ע אזז׳בית; אזו־ב. 

אוריגנם _ £5 <ז 1££ ז 0 — ( 0 185 — 254 ), מגדולי אבות־ 
הכנסיה וממבססיה הפילוסופיים של הנצרות. נתחנך 
בביה״ס המפורסם של הקטכטים (ע״ע) באלכסנדריה. מתל¬ 
מידיו של קלמנס האלכסנדרוני וממשיך פעולתו כמורה 
באותו בי״ס מ 203 ואילך. נהג חיי סיגוף והסתפקות־במועט 
והקדיש את מרצו העצום ללימודים. חיבוריו עוסקים בקביעת 
הנוסחאות של תרגום־השבעים ושל האוואנגליון, בפירושים 
לכתבי־הקודש, בפילוסופיה של הדת, בסניגוריה על הנצרות 
נגד מתקיפיה׳ ועוד. עבודתו באלכסנדריה הופסקה לעתים 
לרגל נסיעותיו לרומי, לערב, לאנטיוכיה ולקיסריה של 
ארץ־ישראל ( 216 ). כאן בא במגע הדוק עם חכמי־ישראל. 
את אחד מהם הוא מכנה בתואר "המורה העברי"(ז 1$1£ § 3 ^ 1 
5 ג 3£1 זג 81£1 ), והכוונה, לפי השערתו של באכר, לר׳ אושעיא 
(ע״ע). חכם אחר מכנה א , בשם יואולום או הואולום הנשיא 
שהוא, לדעת גרץ. אחיו של ר׳ יהודה 
נשיאה. א , סבל מן הרדיפות, שנרדפו הנוצרים בימי הקיסר 
דקיוס ( 250 ), ומת בשנת 254 , כנראה, בצור, שבה היו עוד 
מראים את קברו בימי־הצלבנים. 

גריגוריום תומאטורגוס ( 213 — 270 ״) מספר במחברתו על 
א/ שהשכלתו הקיפה את תורת ההיגיון, לימודי הטבע, 
המאתימאטיקה והתכונה, וכן את תורת אפלטון ואת שיטו¬ 
תיהם של שאר הפילוסופים היווניים. אף שירת־יוון תפסה 
מקום ניכר בחקירותיו, ורק את ספריהם של כופרים בעיקר 
הוציא מן הכלל. בכל המקצועות הללו ראה סיוע להבנת- 
הנצרות. 

א׳ היה הראשון, שיצר שיטה מגובשת בתיאולוגיה 
הנוצרית. שיטה זו הציע בספרו ״על תורת היסודות״()() 718 
"׳"*ס"), בארבעה חלקים, שהגיע אלינו בצורה מקוטעת. 
כתלמידה המובהק של הפילוסופיה האפלטונית הוא רואה 
את המציאות האמיתית בהוויה הבלתי-מוחשת, שמקורה 
הוא אלוהים. מן האלוהות נאצל הלוגוס, הוא ד״בך הקיים 
מבראשית! על ידיו נוצרו כל הדברים בעולם, והם בבואתו. 
,רוח־הקודש׳ הוא המתווך בין בני־האדם ובין הלוגוס 
והמשתף אותם עמו ועם האלוהות. כל הרוחות (ד״שכלים׳) 
שבעולם הם מאוחרים בדרגה (לא בזמן) לרוח־הקודש; אך 
יבוא יום וכל הרוחות יכירו את האלוהות לפי אותה דרגת- 
השלימות, שמכיר אותה הבן, וכל אחד ייהפך לבן־אלוהים 
ויתעלה לדרגת האלוהות מתוך השתתפותו בה, וע״י כך 
תתפשט האלוהות בכל היש. השגחת־האלוהות היא ראשונה 


לכל קדמות ולא פסקה מעולם. אף הבריאה ראשונה היא 
לכל קדמות וההתהוות לא פסקה מעולם. העולם הקיים הוא 
עולם נברא ומוגבל: הוא נוצר בזמן ואינו אלא חוליה 
בשלשלת־הברואים. כל מה שנברא יש מאין נברא; כי 
האלוהות היא אף יוצרת־החומר. הנשמות אלוהיות הן לפי 
תכונתן; נבדלות הן זו מזו בהתנהגותן ובמקומן בדרגות 
של שלשלת־הנבראים■ אלו שרצו להידמות לאלוהות נענשו 
ונתעטפו בחומר. הנפשות מקבלות מאת האלוהות את כושר־ 
השאיפה למעשה הטוב ואת הכוח להוציא מעשה זה לפועל; 
אך בחירת הטוב תלויה בהן׳ אע״פ שהבא ליטהר מסייעים 
לו. האהבה אל הבן־הלוגום מסייעת לנשמות למלא את 
תפקידן. — הרע נובע מסטייתו של האדם מן ההוויה האמי¬ 
תית והשלימה ומפנייתו מרצונו החפשי אל ההבל והריק. — 
בקץ־הימים יתמזג הכל עם האלוהות וייהפך להוויה אחת. 
לתוך חוליה אחת מחוליות־הבריאה — העולם הקיים — ירד 
הלוגוס, שקיבל צורת גוף ונפש. הוא הופיע בעולם זה שלנו 
דוקה כדי לאפשר את התמזגותו של ה,הכל׳ עם האלוהות. — 
שלא כשיטות הפילוסופים שדעותיהם לא נתקבלו אפילו 
בחוגו של עם אחד, הוכרו כתבי־הקודש׳ שכוללים את האמת 
הנגלית׳ ע״י עמים מרובים. כתבי־הקודש הם איפוא המקור 
היחידי להכרת־האמת. עם קריאתם אנו מרגישים כאילו 
רוח־הקודש מרחפת עלינו. אבל כתבי־הקודש אינם ההתגלות 
האחרונה של האלוהות. ההתגלות הבאה תהא נצחית, ותוקף 
מלא יינתן לה בכל השלשלת של העולמות הנבראים. האמת, 
שתתגלה לקץ־הימים בהתגלות האחרונה, היא אמת, שעין 
לא ראתה, ואף לפאולוס ולפטרום נתגלתה רק מקצתה. 

גם בפירושיו לכתבי־הקודש, שנערכו בצורה אלגורית, 

דן א׳ לעתים קרובות באריכות בשאלות שונות, שמבססות 
את תפיסת־עולמו הדתית. כתבי־הקודש ניתנו, לדעתו, 
להתפרש בשלש צורות: מילולית, מוסרית ורוחנית׳ שהן 
מקבילות לגוף, לנשמה ולרוח. הצורה האחרונה בפירושים 
של כתבי־הקודש היא עיקר, שהרי היא הנותנת לנו מושג 
מן האמת הנגלית.. 

ערך מרובה יש לספר־הסניגוריה שלו "נגד קלסוס" 
(ומ! 0£151 3 ז 1 ת 00 ), ביחוד מפני שהוא מביא כמעט את כל 
תוכן ספרו של קלסוס (ע״ע). עי״כ נשתמר ספר־פולמוס 
קדום נגד הנצרות, שנתחבר ע״י הוגה־דעות יווני בעל רמה 
גבוהה למדי בש ׳ 178 לסה״נ. 

אגב ביאוריו לכתבי-הקודש עסק א׳ גם בקביעת הנוסח 
של תרגום־השבעים, שלא תמיד היה נאמן למקור העברי. 
א׳ נסתייע בשאר התרגומים היווניים למקרא לשם קביעת 
הנוסח הנכון של תרגום־השבעים, שנתקדש בכנסיה הנוצרית. 
כדי לעמוד על טיב־התרגום ביתר דיוק למד עברית והירבה 
לטפל בכ״י של המקרא במקורו. לשם השוואת־החומר 
וסקירתו סידר הוצאה מיוחדת של המקרא, "הכסאפלה" 
(כלומר, נוסח משושה), שכוללת: 1 ) את מקור־המקרא 
באותיות עבריות׳ 2 ) את מקור־המקרא באותיות יווניות, 
3 ) את התרגום של עקילס ( 3 [ 111 ף.( 7 ), 4 ) את תרגום־סומכום, 
5 ) את תרגום־השבעים, 6 ) את תרגום־תיאודוטיון.— מהוצאה 
זו לא הגיעו אלינו אלא קטעים בודדים: קטע מתוכה נמצא 
בין כה״י במילאנו וקטע אחר נמצא בגניזה בקאהיר. א׳ ערך 
גם קיצור־ההכסאפלה׳ היא הטטראפלה, כלומר: נוסח מרובע. 
שיש בו כל ארבעת התרגומים אך בלא העמודות. שכללו 
את הנוסח העברי ככתבו ובכתב יווני. — כשהנצרות נתגבשה 



263 


אוריגנס — אוריהו בן שמעיהו 


264 


ולבשה צורה רשמית בימי יוסטיניאנום נחשב א׳. שהיה 
מכוננה הרוחני ומנירדיסודותיה׳ לכופר׳ ואף הוחרם מטעם 
הכנסיה הנוצרית לפי פקודה מיוחדת של יוסטיניאנוס 
ב 543 . הפקודה נתאשרה ב 553 בוועידת הכנסיה בקושטה. 

;( 1875 ) 1 <ו>ז 0 ^<}^ 11 }1^x ה? 1£ ז 0 , 1616 ? 

; 603 , 1 , 4 ) 11 ) 111 ז 14 ) 1 ,^סנת־וב! 1 

; 111 ,) 5105117115 ) 1 ))) ) 111017 ( 1 '! 2 > 5041/17 זו 01 ? £־ 17 ?>גמ£/ 3 ,זחו, 111 

- 1.111 ( 7 ) 1 <) 5 (({)) %71 ■ 410 ) 111 ) 111 ) 5 ) 0 , 2011£1111 ) 1-5 > 1 ןז 5081 -ז 15 זן) 0 

. 1317 , 11 6 , 107 70 

א. ש. 

אוריה (איט׳ 13 ז 3 /י 3 ; מער׳ עואריה׳ נזקים), או אורג׳ 
(מאנג׳ 6 § 3 ז 16 \ 3 ), נזק, שנגרם לספינה או למטען 
שלה מחמת תאונת־ים. מבחינים שלשה סוגים של א׳: א) א׳ 
קטנה! כוללת הוצאות רגילות ובלתי־רגילות של הספנות, 
כגון שכר הנהגת־?־־,ספינה, דמי־ספנות למיניהם׳ וכדומה. 
הוצאות אלו חלות על הנמלאי; ב) א׳ מיוחדת! כוללת 
אותם הנזקים, שנגרמים לספינה או למטענה מחמת תאונה. 
לנזקים כאלה אחראים בעלי־הספינה או בעלי הסחורות 
הניזוקות, שברגילות הם מקבלים פיצויים מקבילים מחברה 
לביטוח! ג) א' גדולה או משותפת; מציינת את 
הנזקים, שנגרמו לספינה או למטענה לפי פקודתו של רב־ 
החובל לשם הצלת הספינה והמטען מאבדן. לגבי א , כזו 
משתמשים בעקרון, שהנוגעים בדבר, כלומר בעלי־הספינה 
ובעלי־הסחורות׳ משלמים את הנזק או מקבלים אותו עליהם 
בשותפות. עוד בימי־קדם אנו מוצאים סידור כזה ב^ 1 
130131 6 ( 0 81100113 ("החוק של רודוס בדבר הטלה לים"), 
חוקן, שלפיו מותרת הטלת חלק מן הסחורות אל הים לשם 
הצלת הספינה מסכנת־טביעה. בדרך־כלל מטילים את הנזק 
על הספינה ועל המטען באופן פרופורציונאלי, אולם יש 
תקנות שונות בעניין זה בתחיקה הימית של ארצות שונות. 

ע״י ל, 01 7001111031100 ) 1 ) 30 11610101 1116 ־ £01 13.5500131100 

005 ם 3 א 01 5 ׳ 5 \ 3 ע 1110 ניסו להתקין בזה שיטה אחידה 
וקבעו את הכללים, שעליהם מסכימים לעתים קרובות 
בחוזי־ההובלה. תנאי־ביטוח אחידים נקבעו ראשונה ב 1877 
וניתקנו כמה פעמים — למשל, בשנים 1890 ו 1924 . קביעת 
הנזק והטלתו על הספינה ועל המטען נעשות, לאחר 
שהספינה הניזוקה הגיעה לנמל הקרוב, ע״י שמאי של הא׳ 
(ז 01516 [!> 3 שהוא הקובע את סכומי-האחריות של הצד¬ 
דים המעוניינים בספינה ובמטענה ושל החברות הבאות 
בחשבון. 

א׳ ב ד י נ י - י ש ר א ל. לפי דיני־ישראל אחראי כל שוכר 
ספינה, שקבע תחנות מיותרות בדרך לשם פריקה וטעינה, 
או לכל צורך אחר, לשלם לבעל-הספינה דמי־נזק מיוחדים, 
כיוון שכל תחנה נוספת או כל עבודת פריקה וטעינה נוספת 
מזיקות לספינה (ב״מ ע״ט, ב׳! שו״ע חו״מ ש״א, ו׳). מותר 
להטיל את מטען הספינה אל הים, אם הספינה היא בסכנת 
טביעה, ובזמן הטלת המטען אל הים יש להביא בחשבון את 
משקלו של המטען ולא את מחירו, ז״א שאם צריך להטיל 
אל הים מאה ליטרות ממשקל המטען, רשאי לכאורה מי 
שמטענו ברזל לדרוש, שיטילו חמישים ליטרות ממטענו שלו 
וחמישים משל זה שמטענו זהב (ב״ק קט״ז, ב׳). אולם 
הפוסקים המאוחרים קבעו, ברוח ההלכה התלמודית (עיין 
סנהדרין ל״ב, ב׳), שיש להטיל אל הים מאה ליטרות של 
ברזל ובעל הברזל צריך לקבל מחיר חמישים ליטרות של 


מטענו מבעל הזהב (ע׳ ר׳ מנחם מנדל מניקולסבורג, שו״ת 
צמח צדק, סוף סי׳ כ׳). בין הספנים הישראליים היה גם 
מקובל מעין ביטוח על ספינות שנטרפו בים — ביטוח, שהיה 
מותנה בשמירה של הספנים על חוקי־הספינות הנהוגים 
(תוספתא ב״מ י״א, י״ב! ב״ק שם). אסור היה להכניס 
לספינה מטען מרובה יותר מן המטען המאכסימאלי שהותר 
לה, והמטעין היה אחראי לכל התוצאות אם העלה את המטען 
בשיעור של 1/30 על המשקל המותר (ב״מ פ׳, ב׳! רמב״ם, 
הל׳ שכירות ד׳, ו׳). 


אוך;הו בן ^מעיהו, מקרית־יערים. נביא בימי־ירמיהו. 

כשניבא פורענות על יהודה ביקש המלך יהויקים 
להמיתו. א׳ נמלט למצרים׳ אבל שליחי־יהויקים החזירו אותו 
משם׳ הביאו אותו לירושלים ושם הוצא להורג (ירמיה כו, 
כ—כג). אפשר שא׳ הוא הנביא הנזכר במכתבי־לכיש (ע״ע). 

נ. ה, טורטשיגר, תעודות לכיש (ת״ש), 91 — 103 ! א. מלסט, 
ידיעות החברה לחקירת א״י, י״ד (תש״ח), 7/8 . 


א 1 ךיה ( 13 ־ 01 ), עיירה במחוז ברינדיזי, באיטליה הדרומית. 

מספר תושביה 11,000 נפש• סוחרת בתוצרת החקלאית 
של סביבתה: שמךזית, יין, פירות (תאנים) וירקות. — א׳ 
היתד, ידועה בתקופת הקולוניזאציה היוונית באיטליה בשם 
3 ״ס או 13 ־ 1 ץ 11 . מתנוססת בה מצודה פראנקית מתקופת 
פרידריך 11 , שניהקנה פעמים הרבה בזמנים מאוחרים יותר. 

היהודים בא׳. לפי מסורת מקומית נוסדה הקהילה 
היהודית בא׳ ע״י שבויים׳ שהביא טיטום אחר חורבן־הבית. 
1854 נתגלה כאן בית־קברות יהודי תתקרקעי(קא&אקומבה), 
שלא נחקר עד היום. התעודה הראשונה על הישוב היהודי 
בא׳ היא מן המאה החמישית או השלישית לסה״נ. במאה 
התשיעית בא לא׳ ר׳ אהרן בן שמואל מבאגדאד ויסד שם 
ישיבה. באותו זמן ישבו בא׳ ר׳ אמיתי הזקן, בנו ר׳ שפטיה 
ונכדו ר׳ אמיתי (ע״ע). אחיו של ר׳ שפטיה, חננאל, הוכרח 
להתווכח בפומבי עם הבישוף של העיר. כשנלכדה א׳ בידי 
הערבים ( 925 ), נפלו יהודים הרבה בשבי, וביניהם ר׳ שבתאי 
דונולו (ע״ע), שהיה אז ילד בן י״ב. במאה הי״א חי בא׳ 
אחימעץ בן פלטיאל (ע״ע). כשאר הקהילות בדרום־איטליה, 
חרבה קהילת א׳ בסוף המאה הי״ג, לרגל גזירותיו של המלך 
שארל מאנז׳ו. 

. 1946 ה 1 1£ { 1 / 0 ,!{? £0 . 0 

אוו*ןה החתי, אחד מגיבורי־דויד (שמ״ב כג. לט! דהי״א 
יא, מא). לפי המקרא ד,תאהב דויד בבת־שבע, 

אשתו של א״ה, וע״י מכתב ליואב ("איגרת־אוריה") גרם 
למיתתו של א״ה במלחמה, ואח״ב נשא את אשתו (שמ״ב 
יא, ג—כז! ע״ע בת־שבע! דוד). אפשר, אין אוריה אלא 
שם חודי, שלבש צורה ישראלית, ועיקרו אור, כלומר: אדון 
או שליט בלשון חורית, וקשור הוא בשם אורנה או ארונה, 
שמכר לדויד את גורנו והיה, כנראה, המלך האחרון של יבום, 
היא ירושלים. אם א״ה היה שייך לשושלת של מלכי־יבוס, 
יתכן שהסיפור על מותו ונישואי בת־שבע אשתו לדויד 
אינם אלא פרט בהעברת השלטון המדיני לדויד, שהיה 
קשור עפ״ר בימים הקדומים בנישואי המלך עם אשתו של 
השליט המנוצח. 

ש. ייבין, ציון, ט׳, עט׳ 63/4 ! מייזלר, ידיעות י״ג, עט' 112 

ואילך. 




265 


אוריהואלה — אוריון 


266 


אוריהואלה ( 061111613 ), בירת הגליל אליקאנטה בספרד. 

שוכבת על הנהר סגורה ( 3 ז 0 § 56 ). מספר־תושביה 
43,000 ( 1940 ). יש בה אוניברסיטה, מוזיאון ארכיאולוגי 
וכמה בניינים מפוארים מן המאות הי״ד—הי״ח. לאחר 
שחרבה כמעט כולה ברעידת־האדמה של 1829 , נבנתה 
ברובה מחדש. 



א 1 ךי 1 ל (דוס׳ ^ 6 ק 0 ), בירה מחוזית ברוסיה הסובייטית, 
על נהר־אוקה. 111,000 תושבים ( 1939 ). א׳ היא 
צומת־מס״ב ומרכז מסחרי ותעשייני של מוצרי החקלאות 
והלול. יש בה הרבה בתי־חרושת של מכונות חקלאיות, 
של עיבוד״עורות ונעליים, של חבלים ומשיחות, וכן מעבדות 
לספירט ומוצריו. — ב 1564 שימשה מבצר נגד הטאטארים 

הקרימאים. בימי 
מלחמת־העולם 
השניה נכבשה על 
ידי הגרמנים, וה¬ 
רוסים חזרו וכבשו 
אותה מידיהם בש׳ 

1943 . א׳ היא עיר־ 

מולדתו של המ¬ 
ספר טורגנייב. — 

נימי שלטון־הצא־ 

י־ים היתה א׳ מחוץ 
לתחום־המושב, 

וקהילה יהודית 
קטנה הוקמה בה אך במחצה השניה למאה הי״ט. ב 1876 
התירו להקים בה ביכ״נ. ב 1897 נמצאו כאן 1,750 יהודים. 
במלחמת־העולם הראשונה נתיישבו בא׳ פליטים יהודיים 
הרבה. ב 1920 הגיע מספר היהודים בפלך א׳ ל 5,882 ( 0.4% 
מכלל־התושבים). 

אורייול* ונסן — 31601 ^־ 1 מ 6 :>ת 6 \ — (נר 1884 ), מנהיג 
סוציאליסטי צרפתי• בשעת הפילוג של המפלגה 
הסוציאליסטית הצרפתית ( 1920 ) עמד לצד המיעוט, שסירב 
להצטרף לקומאינטרן, והיה ממחדשי המפלגה הסוציאליסטית 
העצמאית (. 1.0 .?. 5 ). בשנות 1936/8 השתתף בממשלה 
של ה״חזית העממית", תחילה כמיניסטר־הכספים, אח״כ 
כמיניסטר־המשפטים ולסוף כמיניסטר לתיאום השירותים. 
אחר מפלת צרפת במלחמת העולם השניה היה ממתנגדיו 



ונמאן אוריול 


של משטר וישי, נאסר׳ הצליח להימלט לאנגליה ונצטרף 
לתנועת דה־גול. ב 1946 היה א׳ נשיא האסיפה המכוננת של 
הרפובליקה הצרפתית הרביעית. בתחילת 1947 נבחר כנשיא 
הרפובליקה. 

א 1 ךי 1 ן (תס״ס, ׳<״>׳״:!<׳-')• 1 ) במיתולוגיה היוונית — ענק 
וגיבור־ציד בויאוטי; מאהבה של אלת־השחר אאוס 
(ע״ע). ארטמיס (ע״ע), מתוך כעם על אא( 0 , שבחרה בבן- 
תמותה, הרגה את א׳ כיריית־חץ מקשתה. אולם לאחר מותו 
העלו אותו האלים ביחד עם כלבי-צידו אל בין כוכבי־השמים, 
באופן שנעשה מזל ברקיע (ר׳ להלן). לפי גירסה אחרת, 
שנמסרה ע״י הומרוס, ירד א׳ אחר מותו לשאול, במקום שהוא 
מוסיף לעסוק בציד־החיות שהרג כשהיה עלי־אדמות. — 
בימי־הביניים היו מזהים את הדמות המיתולוגית של א׳ עם 
נמרוד (ע״ע) שבמקרא. 

2 ) באסטרונומיה — אחד מן המזלות (ע״ע); מן הנאים 
והבולטים ביותר במערכת־הכוכבים (ציור 1 ). נראה בשמי 
ארץ־ישראל בחודשי־ 
החורף. יש מזהים אותו 
עם כסיל (עמום ה, ח; 
איוב ט, ט; שם לח, לא). 
סמוך לו נמצאים שני 
מזלות קטנים, הכלב הג¬ 
דול (ובו סיריוס, ע״ע) 
והכלב הקטן— זכר לכל- 
בי־הציד של הצייד א׳ — 
ועל־ידם מזל-תאומים. 
הערבים בימי־הביניים 
קראו לכל איזור־רקיע 
זה כולו בשם 23 ט 3 ;- 31 
(־־התאומים), וממנו נש¬ 
תבש בלוחות־אלפונסו השם 06026 לא׳ שנתייחד לסוף 
(בצורת בית־אלג׳וזא) לכוכב הגדול שבמזל א׳. מלבד בית- 
אלג׳וזא (ע״ע), שהוא זרועו האחת של א׳, מכיל א׳ עוד 



6* 

+ 10 0 

^ 5 ש 0 

ג 

4 11 4 ״' 20 

"* 5 ־\ 

02 . 

+ . 1 * 

" 1 נ 

גוזה 

״ 0 

{ ־ בית־א 

1 . •\. 

-מ 

■גבלאטריכם 
* * 

* ן* י 

0 ס 

• 

-10 0 

??\/ 

ג ס// • 

־׳ 

. יגל^כן 

ס 0 

6•■ 

* 5 ״ 0 

ןי״ 40 'י 4 "' 20 


ציור 1 . מזל אוריון 















267 


אוריון —אורים ותמים 


268 



כוכב אחד מגודל ראשון — רגל־א׳ז 
כוכב מגודל שני (בלטךיכס) הוא 
זרועו האחרת; שלושה כוכבים 
מגודל שני, הנמצאים בקו אחד, 
הם חגורת־א׳(או מקל־יעקב); כוכ¬ 
בים קטנים מהווים את ראשו ורגלו 
האחרת. רוב כוכבי א׳ דומים זה 
לזה מצד סימניהם הפיסיקאליים 
והכיוון של תנועתם העצמית: הם 
לבנים־כחלחלים ונמנים על הטיפוס 
הספקטראלי 8 (ע״ע כוכבים, טיפו¬ 
סי ספקטרים). מסתבר, שהם קבו¬ 
צה אחת ממש, לא רק למראית-עין; 
יוצא מכלל זה רק הענק האדמדם 
בית־אלג׳וזא, שטיבו שונה בהחלט 
מטיבם של שאר כוכבי א/ — במזל 
א/ מתחת לחגורה, נמצאת ערפלי ת 
(ע״ע) גדולה, מן המועטות הנראות 
בלא אמצעי־הגדלה! בה ניכר רישו¬ 
מה של ערפלית־אפלה, הנקראת על שום צורתה "ראש־ 
הסוס״ (ציור 2 ). י. ל. 


א 1 ךיזבה ( 0112:3113 ), 1 . פיקודהאד, (. 0 810080 , אצטקית: 

צ׳יטללטפטל, 6 ^ 011131 , הר־הכוכב), הר־געש 
פעיל; הגבוה בהרי מכסיקו ( 5,747 מ׳). שוכן בתוך הרי 
הפיאה המזרחיים (סירה מאדו־ה אורינטאל) ומתרומם מעל 
רמת אנאהואק 
בצורה של פירא- 
מידה נאה. רגלי־ 
ההר מכוסות יע־ 
רי־עד; שיאו מכו¬ 
סה שלג וקרח. 

2 . עיר במכסי¬ 
קו, במחוז החוף 
ורה-קרוז, בקרבתו 
של הר־הגעש א/ 

מםםר - תושב ל ה מהוו ורה־קרח. ההר והעיר אורייאבה 

48,000 ( 1940 ). א׳ היא מרכז לאיזור חקלאי, שבו מגדלים 
בעיקר כותנה. מקום חשוב בתעשיה שלה תופס גם צמר־ 
כבשים. 

א 1 ׳ךילי, ג׳ 1 ן ב 1 יל - ׳( 016111 16 ץ 80 101111 - ( 1844 - 
1890 ), סופר ועיתונאי אירי. לוחם לרעיון של 
עצמאות־אירלאנד. ב 1863 נתגייס לצבא־הפרשים הבריטי 
והסית את חיילי-גדודו לפעולה מהפכנית. על הסתה זו נידון 
ל 20 שנה של עבודת־פרך והועבר כאסיר לאוסטראליה 
המערבית ( 1867 ). משם נמלט לאה״ב, התיישב בבוסטון 
וערך עיתון בשם ! 110 ? 1116 . כתב שירים, בעיקר על נושאים 
אוסטראליים, ורומאן מחיי־אסירים בשם 16 זץ 1 ) 1 ז 00 ^ז. 

אורים ( 1 ז 3 ׳!.\/, בלשונות הסלאווים — אוברים), עם ממוצא 
מונגולי, שהשתלט על ערבות מונגוליה ואסיה 
המרכזית בסוף המאה הרביעית לסה״ג, במחצה השניה 
למאה החמישית ישב חלק מהם בחבל־הדון ובסביבותיו של 
ים אזוב. ב 552 חרבה ממלכתם בחבלים של מונגוליה 
ובמרכז אסיה. שרידי הא׳ שבערבות־קאווקאז קיבלו עליהם 


ציור 2 . ,ראש־הסום• בערפלית־אוריון 

ב 558 לסייע לביזאנטיון במלחמתה בסלאווים שעל חופי 
הדאנובה התיכונה (ערבות־הונגאריה של ימינו). לאחר 
שניצחו את הסלאווים בחבלים אלה, נתיישבו שם וכוננו 
ממלכה אדירה, ששלטה על הצ׳כים ועל הסלאווים הבאל־ 
קאניים׳ סייעה ב 566 ללאנגובארדים בהריסתה של מלכות 
הגפידים ונתפשטה עד האלפים. מכאן ואילך נעשתה מדינת 
הא׳ שכנה מסוכנת לפראנקים (התקפות־שוד ב 571 וב 596 ) 
וללאנגובארדים ( 610 ). נלחמה בביזאנטיון ב 581 , וכשהיה 
הראקליוס מטופל במלחמותיו בפרסים, אף איימו ב 619 על 
קושטה (בעונת הקיץ של 624 ערכו מצור על העיר). כמו־כן 
נאבקה ממלכת הא׳ עם הכוזרים על השטחים שמצפון לים 
השחור• מחמת החיכוכים הפנימיים בין הא׳ עלה בידי הבול־ 
גארים, הצ׳כים והמוראווים להשתחרר מעולם במאה השבי¬ 
עית. אולם רק קארל הגדול הצליח למגר אותם במלחמות 
של 791 — 803 ׳ ושרידיהם התבוללו, כנראה׳ בין הסלאווים. 
אבדנם היה מהיר ושלם כל-כך, שנעשה למשל בין הסלאווים 
(״להישמד כא״׳). — שושלת אוארית אחרת כוננה בהרי 
דגסטן (ע״ע) את נסיכות סריר, שהיתר. שכנה נוחה יותר 
יוכוזריה. התושבים שמרו על שמם ער היום. מתוכם יצא 
שאמיל׳ מנהיג הדרווישים׳ שליכד במאה הי״ט את כל 
ההרריים הקאווקאזיים למלחמה ברוסים. רוסיה שיעבדה 
אותם סופית רק ב 1859 . על הא׳ בימינו ע״ע דגסטן. 

אוךים והמים, במקרא— הגורל המקודש, שעל-ידיו הודיע 
הכוהן על הכרעת האלוהים בתשובה על השאלות 
של הדורש אותו. בגורל זה שימשו, כנראה, שתי אבנים או 
טבלות קטנות, שכפי שהאמינו, נתגלה בהן כוח אלוהי במתן 
אות ומופת לטובה ולרעה. הגורל היה נתון בתוך חושן (ז״א 
כים ומחסן) שעל האפוד, שהכוהן לביס אותו! וכן נשא 
הכוהן הגדול את האורים והתומים מעל אפוד על לבו 
(שמות כח, ו, ל, ועוד). משום כך בא גם השם "אפוד" או 
"חושן־משפט" בתורה במקום או״ת, אע״פ שלאפוד ולחושן 
כשלעצמם לא היה כל תפקיד בשימוש בגורל זה׳ וכן אין 
קשר אמיתי בין האבנים היקרות שבחושן ובין הכרעת־הגורל 
של האו״ת. במקום אר׳ת אנו מוצאים בתורה גם תמים 
ואורים (דברים לג, ח), ובקיצור גם אורים (במדבר כז, כא) 









269 


אורים ותמים — אוריסה 


270 


או תמים (שמואל א׳ יד, מא). במקומות אחדים משמש, 
כנראה, גם "ארון" בהוראת או״ת, ואפשר, שיש כאן בעיקר 
מלת "ארוך׳ אחרת, שנגזרה מן אור, אורים. 

לפי מסורת־ישראל שבתרגומים הקדומים, בדברי חז״ל 
ואף בכתביו של יוסף בן מתתיהו, פירושו של הצירוף או״ת 
הוא אור מזהיר ואמת תמימה, וכנראה משמש בהוראה זו גם 
"אורתם", הבא בשירי ההודיות שבמגילות הגנוזות ממדבר 
יהודה. אבל עיקר הוראת הצירוף הוא, כפי שיוצא מהקבלות 
בלשונות שמיות אחרות׳ בפרט מדרום־ערב׳ כביטוי זוגי 
שבניגוד (כדוגמת משא ומתן) בהוראה: ארור לעומת תם 
וישר, כלומר: גורל מכריע, אם הדבר, שהאלוהים נשאל 
עליו, הוא טוב וישר לפניו או רע וארור ז ובדיקת הכתובים 
מורה על צירופים אחרים באותה הוראד, של הכרעת האל 
לטובה או לרעה בכתבי־הקודש. כך מתרכזות טענותיו 
העיקריות של אליהו הבוזי בספר איוב, בתשובתו על דברי- 
איוב, שאין האל מוכיח את האדם על חטאיו׳ ברעיון זה, 
שהאלוהים מגלה את אורו (ז״א מארתו, קללתו) ואת יושרו 
(ז״א את פסקו: ישר הדבר לפני) לא רק בייסורי־מחלה, 
אלא בפרט'ברעם העננים שבשמים: "תחת כל השמים 
ישרהו (ז״א ישרו) ואורו על כנפות הארץ" (לז, ג); וכן 
משמשת המלה "אור" במשמעות של גזירת האל ואזהרתו 
גם מחוץ לפרשת אליהו, כגון באיוב כה,•ג: "ועל מי לא 
יקום אורהו". צירופים דומים משמשים גם באכדית של אשור 
ובבל. בלשון זו מובעת הסכמת האל לטובה במלה "אישר", 
ז״א ישר, או "א 3 ", ז״א הן• וכן בא בערבית "יסר" (הוא 
ישר בעברית) במשמעות של הכרעת הגורל לטובה. וכמלה 
שאולה מן האכדית, שיו״ד נחלפה בה לאל״ף, יש לראות 
מלים כגון "אשרי (האיש)" בעברית. ולשם מקביל אחר 
לגורל האלוהי בהוראת "לאו והן" נרמז בצירוף "אבל וכן" 
(הוא "בל" ו״הן") במסופר על האשה החכמה באבל־מחולה 
בשמואל ב׳ כ, יה וגד: שאול ישאלו באבל וכן התמו". 

אופיו של גורל אלוהי זה, שהכריע בין שתי אפשרויות 
בלבד, ניכר גם במסופר על שימושו בכמה מקומות במקרא. 
אין או״ת מכריעים בבת אחת בין אפשרויות הרבה, ועל־כן 
כשהיה צורך, למשל, למצוא את החוטא מבין כל משפחות- 
ישראל, חולק העם לקבוצות, שמאפשרות ברירה בין שניים 
בלבד (כגון שאול ובנו מכאן וכל העם מכאן)׳ ואך ע״י 
ברירות מצטמצמות והולכות נתפס לבסוף החשוד בחטא. 
אותה דרך של הכרעה מתוארת גם במקומות אחרים, שאין 
או״ת נזכרים בהם במפורש, כי כך ראה העם את הכרעת 
האלוהים בכל גורל׳ כדברי הכתוב: "בחיק יוטל את הגורל 
ומה׳ כל משפטו" (משלי טז׳ לג)׳ ובוודאי השתמשו בכל 
גורל כזה בדברים שחשבו׳ שכוח אלוהי נתגלה בהם. 

נ. ה. ם. 

^ורימן (אנג׳ 130 ־ £¥6170 , ,כל אדם׳), מחזה מן המאה 
הט״ו, שנדפס בשתי גירסות, הולאנדית ואנגלית, 

וכמעט באותו זמן עצמו• א׳ היא היצירה האמנותית ביותר 
מסוג ,המחזות המוסריים׳ ( 1375 ? 31117 ־ 01 ^}), שהיו רווחים 
באנגליה במאות הט״ו והט״ז. התוכן: אלוהים שולח את 
המוות׳ שיביא אליו צעיר עליז• הצעיר מתחנן שתינתן לו 
ארפה, וכשזו אינה ניתנת הוא פונה לידידות, לגבורה, לבינה, 
לדעת, ליופי ולמעשים הטובים׳ שיעמדו לו בצרתו. אבל 
מכל אלה נענים לו המעשים הטובים בלבד• 


א 1 ךיב 1 קו ( 10000 ־ 01 , באינדיאנית— נהר), הנהר השלישי 
בגודלו באמריקה הדרומית! זורם מדרומה של 
ונצואלה אל האוקיינוס האטלאנטי. — אורכו 2,400 ק״מ, 
גליל־מימיו — 960,000 קמ״ר. מקורותיו בסירה פארימה, 
רוכסי־הגבול בין ונצואלה ובראזיל. א׳ מקיף בקשת רחבה 
את הפיאה המערבית של רמות־גוויאנה. בהילוכו העילי 
הוא מתפלג ומזרים כשליש ממימיו דרך נהר דיו נגרו אל 
האמאזונה. במרחק 1,400 ק״מ משפכו נמצאים המפלים 
האדירים של מאיפורס ואטורס, הנוצרים ע״י סיפי־שחם. 
הגיאות של הים הקאריבי מגעת עד מפלים אלה, שמשמשים 
גם גבול לתנועת־ספינות בנהר. שפך הא׳ הוא מול האי 
טרינידאד, במקום שהוא יוצר דלתה ענקית, שחופיה מכוסים 
יערות מאנגרובה. יובליו העיקריים הם: גואויארה, ויצ׳אדה 
גיטה, אראוקה' אפורה, ועוד. 

אזירייינטד! ( 16016 ־ 01 או 160131 ־ 01 00 ! 6£ ? £3 ), שטח נרחב 
ובלתי־מוגדר ממזרח להרי־האנדים במדינת־אקווא־ 

דור באמריקה הדרומית. מספר תושביו: 128,000 לערך. 
גבולותיו שימשו במשך 125 שנה נושא לסכסוכים בין 
אקוואדור ושכנותיה (בכלל זה — המלחמה בין אקוואדור 
ופרו ב 1941 ). ב 1942 נחתם חוזה ריו־די־ז׳אנירו (בתיווך 
של אה״ב ומדינות אמריקניות לאטיניות, שהשתתפו בוועידה 
הפאנאמריקנית של שרי־החוץ), שלפיו נקבעו סופית הגבו¬ 
לות של א׳. 

אורינטציה ( 16013110 ־ 01 ), בארכיטקטורה — קביעתו של 
כיוון־הבניין לפי רוחות־השמים. הא׳ מילאה תפקיד 
חשוב בתיכנון של בניינים. מצד אחד יש לה אופי מסורתי, 
ומצד שני היא נקבעת בהכרה לשם מטרה מסויימת בארכי¬ 
טקטורה האזרחית. קביעתו של מקום־המקדשים לפי רוחות- 
השמים כבר היא מצויה בזמנים הקדומים ביותר. הא׳ של 
המקדשים המצריים עדיין לא נחקרה בדיוק! הובעו השערות, 
שנקבעה לפי מקומם של כוכבים מסויימים. המקדשים 
היווניים היו קבועים לפי הציר המזרחי־המערבי. דבר זה 
איפשר להאיר את פסל־האל בעד פתח־המקדש עם הנץ־ 
החמה. המקדשים הרומיים׳ שעמדו בעיקר בפורום׳ נקבעו 
באופן מתאים לתכנית הכללית של המקום ולא לפי רוחות- 
השמים. בתי־הכנסת של היהודים היו מכוונים כנגד מקום- 
המקדש בירושלים! והוא הדין בכנסיות הנוצריות. המסגדים 
המוסלמיים מכוונים כלפי מכה. בארכיטקטורה האזרחית יש 
חוקים קבועים׳ שמסדירים חלוקת חדרים מסויימים או 
מקומות שלימים לפי רוחות־השמים. 

אוריסה ( 1553 ־ 01 ), חבל בהודו, צפונית־מזרחית לרמת- 
דקאן. שטחו 63,000 קמ״ר! מספר תושביו 8,729,000 
( 1941 ). א׳ היא ברובה ארץ של גבעות מכוסות עד היום 
ביערי-עד׳ שהן שלוחותיהם של הרי־גוטס המזרחיים. כלפי 
חופו של מפדץ־בנגאל הן משתפעות לנוף של שפלה, שהיא 
ברובה דלתות ביצתיות של הנהרות הזורמים מרמת־ 
דקאן אל המפרץ. החשוב שבהם הוא הנהר מאהאנאדי 
החוצה את א׳ ממערב למזרח. אקלימה של א׳ הוא חם ולח. 
ילידי־הארץ הם ברובם בני השבטים ההינדואיים אוריה או 
אורדרה ( 3 ץן>ז 0 ) וקול ( 01 .£). עיר־הבירה האדמיניסטרא־ 
טיווית היא קאטאק ( 011113016 ). 



271 


אוריסה — אוריפידס 


272 



מקדש באוריסה 


השלטון בא׳ היה עד 474 לפסה"ב בידי שושלת בודים- 
טית. שושלת זו גורשה ע״י בראהמאנים וא׳ סופחה במאה 
השלישית לפסה״ב לממלכת־מאגאדה ( 3013 ו 1 § 43 ונ). 1600 
לערך עברה לשלטונם של המוסלמים ־. 1803 — לידי הברי¬ 
טים. 1912 הופרד השטח של א׳ מבנגאל וצורף לביהאר. 
1936 נעשתה א׳ פרובינציה מיוחדת. עם יציאת הבריטים 
ב 1947 נעשתה חלק מן הדומיניון ההודי 

או-ריספה, ג׳זבני — 3 ק 1$ ז! 11 / 11 זח 3 '\ 010 — ( 1370 ׳ נוטו, 
סיציליה — 1459 , פרארה), הומאניסטן איטלקי: 

ממחייה של ,חכמת־יווך באיטליה. פעמיים ביקר בקושטה 
ובמקומות אחרים במזרח הביזאנטי. עסק בהוראת הלשון 
והספרות היווניות בבולוניה, פירנצה, וביחוד בפרארה, 
ושימש בתפקידים דיפלומאטיים שונים מטעם הקוריה הרומית 
ומטעם כמה נסיכים איטלקיים (מנצאגה, די מדיצ׳י, ד׳אסטה). 
זכותו הגדולה היא מה שטרח בלא לאות למצוא כתבי־יד 
יווניים בכל הפינות של העולם הביזאנטי׳ שהרבה מהם 
(יותר מ 250 ) רכש והביא לאיטליה. מן הכתבים הנדירים 
ביותר שמצא הן שתי ד״אנתולוגיות׳, הפאלאטינית והפלא־ 
נודיאית׳ האיליאס׳ המארצ־אני׳ כתבי איסכילוס, סופוקלס 
ואפולוניום מרודוס שבספריה הלורנציאנית, ד״הימנונות 
החומריים' וכמה מכתביהם של אפלטון, פינדארוס ואמפ־ 
דוקלס. 

///״>/ 31 ^ 1110 ^ 0 ^ . 0 , 1 ת 1 [ 31 ג 1 נ 831 ,מ 

. 84 — 77 ,( 1927 ) 1 1 ) 101-1 

^ןיפילס (%״״%: 7 ), מחבר־הטראגדיות היווני השלי¬ 
שי בזמן אחר איסכילוס (ע״ע) וסופוקלם (ע״ע). 

נולד זמן־מה לפני 480 — שנת־הניצחון של אתונה על הפר¬ 
סים ליד סאלאמים — לאביו מנסארכידס (או מנסארכוס), 
תושב הכפר פליאה בצפון אטיקה. א׳ היה בן למשפחה חשובה 
באטיקה (אך לא מחוג־האצילים), שהיתה קשורה לפולחן 
אפולון בכפר־מולדתו. אף א׳ לקח חלק פעיל בפולחן זה 
בימי נעוריו. לאביו היתה גם אחוזה באגינה, שבה, לפי 
מקור מהימן, נולד א׳ וכאן אהב לבלות את זמנו. אמו, 


קליטו׳ בת-אצילים היתה. א׳ נשא אשה פעמיים: את מליטה 
ואח״ב את כוירינה או כוירילה. נולדו לו שלושה בנים, 
והצעיר שבהם, ששמו היה כשם־אביו, הציג אחר מותו אחת 
מן הטטראלוגיות (ע״ע דרמה) שלו, שכללה את "הבאק־ 
כיות" ואת "איפיגניה מאוליס". ב 408 עזב את אתונה ויצא 
למוקדון׳ לפי הזמנתו של המלך ארכילאום. בחצרו של 
ארכילאום מצא א׳ את מחבר־הטראגדיות האתונאי אגתון, 
ואפשר, גם את תוקידיד־ס. בחורף 407/6 נפטר במוקדון, 
כשהגיעה הידיעה על מיתתו לאתונה, העלה סופוקלס על 
הבמה מקהלה ומשחקים בלא זרים על ראשיהם והביע בצורה 
זו את הערכתו לא׳ ואת רגשי האבל על מיתתו.— הידיעות 
על חיי-א׳, שנשתמרו בקומדיות ובחיבורים של הביוגראפים 
והסופרים ההלניסטיים, הן עפ״ר מסורסות ויש להתייחם 
אליהן מתוך זהירות מרובה. בכה״י שלפנינו נשתמרו 19 
דראמות, שהן מיוחסות לא׳, ובתוכן המשחק הסאטירי 
״קיקלופס״; אחת מהן — ״רסום״ — נכללה בטעות באוסף־ 
יצירותיו. לפי המקורות שבידינו חיבר א׳ 92 דראמות: 23 
סטראלוגיות, שאחת מהן מיוחסת לו בטעות. א׳ הציג, איפוא, 
את מחזותיו בסה״כ 22 פעמים אם הידיעה שלפנינו נכונה 
היא, וזכה בפרס ראשון רק 4 פעמים בימי־חייו. בידי 
האלכסנדרונים עדיין היו מצויות 67 טראגדיות ושבעה 
משחקים סאטיריים משל א׳. — בפעם הראשונה קיבל א׳ 
את הרשות להציג את יצירותיו בשנת 455 , שנת־מיתתו של 
איסכילוס, שהשפעתו על א׳ היתד, גדולה ביותר בימי־נעוריו. 
אז גם ניתנה לו מקהלה מסעם שלטונות העיר. יצירותיו 
האחרונות הועלו על הבמה באתונה אחר מותו. נצחונו 
הראשון בהתחרות חל בשנת 442 . 

המחזה הקדום ביותר מאלה שהגיעו אלינו הוא "אלקס־ 
טיס״, שהוצג ב 438 במקום מחזה סאטירי, ברביעי בטטרא- 
לוגיה, ששאר מחזותיה לא נשתמרו. מכאן אופיר, הטראגי 
והקומי כאחד של דראמה זו. תוכנה הוא: על אדמטוס, מלך 
תסאליה, נגזר למות, אך ניתנה לו הרשות למצוא מי שימות 
תמורתו. אשתו הצעירה אלקסטיס הביעה את הנכונות 
להקריב את עצמה כדי להציל את חייו, בשעה שהוריו 
הזקנים מסרבים למות במקומו. מהיראקלס׳ שנזדמן במקרה 
כאורח בביתו של אדמטוס בפרק־זמן זה׳ מסתיר אדמטוס 
את אסון ביתו: אולם כשהכל חוזרים מהלוויתהשל אלקסטיס 
מרגיש האורח השמח והשיכור במאורע, נלחם במלאך־המוות, 
מוציא את הנפטרת מידיו ומחזיר אותה לבעלה לאחר שקמה 



תמונת מתוך הטראגריה "איפיגניה בטאורים* לאוריפירס 
אמפורה אפולית, 400 לפסה־נ בערך. המוזיאון הלאומי, נאפולי 






273 


אוריפידם 


274 



פסלו של אוריפידם. המוזיאון הלאומי, נאפולי 

לתחיה. — ב 431 הוצגה "מריאה/ שתופסת מקום ראשון 
בקבוצה של מחזות, שהד המלחמה הפלופונסית נשמע בהם. 
א׳ תמך, כנראה, במדיניות של פריקלם. במדיאה הוא מרמז 
לאתונה, עיר הקידמה, התרבות, האמנות והחכמה ביוון, 
המתברכת בכוחה וביופיה, כשהיא יוצאה למלחמה על 
אספארטה השמרנית והקופאת על שמריה• במחזות, שהוצגו 
אחר "מדיאה", שאליהם שייכים ה״הראקלידים", ואפשר, 
גם "המבקשות עזרה", באים לידי ביטוי אהבת־המולדת 
והאידיאל האתונאי של דמוקראטיה, צדק וחוקיות.ב 428 שוב 
זכה א׳ בפרס ראשון בטטראלוגיה׳ שממנה נשתמרה רק 
הטראגדיה "היפוליטום". התוכן: פאידרה, אשתו של תסום 
הזקן׳ מלך־אתונה, נתאהבה בבנה החורג, היפוליטוס, 
אומנתה, בדאגתה לבריאותה, מגלה את הדבר להיפוליטוס, 
לאחר שהשביעה אותו לשמור את סודה. כשנודע הדבר 
לפאידרה היא מלשינה, כדרך שעשתה אשת־פוטיפר׳ על 
הבן בפני האב וזה האחרון מקללו. הבן נהרג ע״י.האלים, 
אך קודם לכן נוכח אביו בתומתו• את הסדר הכרונולוגי של 
הדראמות שהוצגו אחר-כך קשה לקבוע. א , היה על כל פנים 
בין מחייבי שלום ניקיאם ( 421 ), וחידושה המהיר של המל* 
חמה, שהביא לירידה מוסרית, מדינית וחברותית של העם 
האתונאי, גרם לו אכזבות מרות. יתכן, שבשנים הללו חל 
חיבור הדראמות "הקבה" (הקובה) ו״היראקלס". יש שמייח¬ 
סים גם את ה״מבקשות עזרה" לתקופה זו. על "נשי־טרויה", 
שהוצגה ב 415 , מאפיל הצל של המסע לסיציליה, שעמד 
לצאת לפועל. מתוארת כאן טרויה אחר נפילתה והאסונות 
שבאו עקב המאורע. העיר נראית בגדולתה וחורבנה: 
מתוך המחזה בוקעים ועולים אזהרה, איום ורגש של אכזבה 
ויאוש באל ובאדם■ אחר הקאטאסטרופה בסיציליה והכרת- 
תוצאותיה ביקש א׳ מפלט לנפשו בתיאור נושאים רומאנטיים 
יפים, כמו ״הלני״ ( 412 ) ו״אנדרומדה״ — מחזה-אהבה, שלא 
נשתמר, ו״איפיגניה בטאורים", שמסתיימת בטוב. ההתקפות 
של הקומדיה על א׳ והשנאה למשורר ולחיי מחשבה ויצירה 


חפשיים׳ שנתגלו פה ושם באתונה, הולכים ומקשים יותר 
ויותר על א׳ את החיים במולדתו והוא עוזב אותה ( 408 ) 
כשהוא מדוכא ומר־נפש• יתכן׳ שבפרק זמן קודם יציאתו 
הוצגו "הנשים הפיניקיות" ו״אלקטרה". חיבורו של "אורסטס" 
חל בעצם שנת יציאתו של א׳ למוקדון. במוקדון חיבר במשך 
18 חודשים ( 406 ) את ״איפיגניה באוליס״ ואת ה״באקכיות״ — 
שני מחזות בעלי אופי וטכניקה שונים זה מזה בהחלט. 
מחזה,שלישי׳ שחיבר שם׳ לא הגיע אלינו. התוכן של 
ה״באקכיות": דיוניסום, האל של הפריה והיין׳ בא לעיר 
מולדתו תיבאי בלווייתה של סיעת־חסידיו. פנתום מלך־תיבאי 
מסרב לקבל אותו ואת פולחנו. האל מעורר בנשי החצר 
והעיר התלהבות לפולחנו. המלך כובל את האל, אך האל 
משתחרר מכבליו בדרך נס. המלך המבוהל מתחפש ויוצא 
לקיתאירון כדי להתבונן בפולחן של המתלהבים. אמו והנשים 
הנלהבות מוצאות אותו, אולם האל היכה אותן בסנוורים 
יפנתוס נראה בעיניהן כחיה, ואמו, אחוזת שיגעון משונה, 
טורפת אותו וחוזרת העירה כשהיא מחזקת את גולגלתו 
בידיה. המחזה נגמר בסליחה, שדיוניסוס סולח למתנגדיו, 
ובעלייתו לשמים. קשה לקבוע את זמן־חיבורם של "אנדרו־ 
מאכי" ו״איוך. קטעים במספר ניכר מן המחזות שאבדו 
נשתמרו במקורות ספרותיים שונים ובפאפירוסים. 

עוד בתקופת־יצירתו הקדומה עומד המשורר לפנינו 
כשהוא מוגמר ובשל. כל אמצעיו האמנותיים כבר עומדים 
לרשותו. השלבים של התפתחותו האמנותית, שקדמו לכך, 
אינם ניכרים בחומר, שהגיע אלינו. החומר של הטראגדיות 
שלו הוא׳ כמו אצל איסכילוס וסופוקלס, המיתום היווני 
הקדום, סיפורי-ה״הירואים", שבדרך־כלל היו ידועים לעם. 
אך א׳ שינה את תוכנו של המיתום במידה מרובה. הוא שינה 
לחלוטין את האופי של האישים הפועלים בעלילה, נתן כיוון 
אחר לנימוקי־פעולתם׳ צירף את יחסיהם בעלילה לפי צירו¬ 
פים מקוריים משלו והכניס מוטיווים חדשים לתוך מחזותיו 
וגם הרחיב את אוצר־המיתוס המקובל וידוע לכל ע״י עיבוד 
של אגדות מקומיות נעלמות. מחונן היה בכשרון לתאר 
מסיבות בלתי-רגילות ומפתיעות. בולטת ביותר היא שאיפתו 
לתאר את המעמד מחוסר־הזכויות ונעדר־המבע בחברה — 
את האשה והעבד. לכאורה נראה היה כשונא־האשה, אבל 
למעשה אין הוא מציג מעולם גבי־ כאידיאל, והוא מפאר 
ומעלה בהזדמנויות שונות את האשה דוקה. במקום הדמות 
ההירואית והנשגבת שבמחזות של איסכילוס וסופוקלם, 
שכוח־איתגים כוחה בסבלותיה ובמלחמתה׳ מתואר בדראמות 
של א׳ האדם הרגיל על כל הקשיים שבחייו, על כל ההת¬ 
נגשויות והלבטים, שהיו מצויים בחיי אדם בן־זמנו. אכן 
צדק ניטשה כשאמר, שא׳ העלה על הבמה בעיקר את 
הקהל המסתכל. א' מעמיד לפני הקהל לא טיפוס׳ אלא את 
היחיד במסיבותיו האינדיווידואליות; ויחיד׳ שצורתו וסיג־ 
נון־דיבורו מקרבים אותו להבנתנו. ברוב־המקרים קם היחיד 
לעינינו כשהוא אוטונומי, כשהוא מתיר את עצמי מן ההגדה, 
מסיר מעליו את כבליה ונכנע ליצריו ולהרגשותיו, לשנאתו 
ואהבתו. הוא קובע בלא משוא־פנים ובלא התחשבות בתגובת- 
הקהל כל בעיה אנושית כנושא למחזותיו: יחם מיני 
בין אח לאחות, מעשי־סדום וכל שאר הסערות והסטיות של 
יצרי־האדם ותאוותיו. השקפותיו הפילוסופיות והדתיות אינן 
ניתנות להיתפס כאחידות. א׳ קשור היה לאנאכסאגוראם 
ופרומאגוראס, ואפשר, גם לסוקראטס. בקי היה בתורת 






275 


אוריפירם — אורל 


276 


הפילוסופים והסופיסטים והושפע ביותר מאלה ומאלה בהלך- 
מחשבתו. על דעותיו החפשיות נתבע לדין על־ידי קלאון 
באשמת חילול־הקודש. אתיניום (ע״ע) קורא לו "הפילוסוף 
על הבמה". אולם למעשה אמן היה א׳ ולא פילוסוף, ויותר 
משהיה מבקש לפתור בעיות היה מעמידן על סדר־היום. 
ובהעמדתן של הבעיות לא נרתע לאחוריו מפני שום דבר. 
לא נתיירא לערער ולמוטט כל השקפה מקובלת וכל נוהג 
בחברה. א׳ שולל את ההשגחה (״המבקשות עזרה׳/ 195 ) 
ואת מציאות־האלים (קטע 2 , 288 ). אולם במקום שהוא מביע 
השקפות דתיות הוא מנקה את האלים מכל אכזריות 
והתנקמות בבני־אדם ומבליט אותם כסמלי הטהרה והעליונות 
המוסרית. כתלמידה של המהפכה הרוחנית הסופיסטית ממזג 
הוא ניגודים חריפים ומתארם בבהירות גאונית. הדראמה 
שלו מעמדת בצורה דיאלוגית השקפה לעומת השקפה במלוא 
חריפותה של הדיאלקטיקה המפותחת, כפי שצמחה באווירה 
של הבירורים הדיאלוגיים האנטיתטיים של הסופיסטים 
והרטוריקה המעשית. מפני־כן אין למצוא אחידות בהשקפת 
עולמו. ליד דראמות, שעיקרן כניעה לגורל ולאלוהים, עומדות 
דראמות, שקוראות למרד במשטר־השמים. יש מוצאים בו 
איבה מסותרת לכוחות העל־טבעיים׳ מחאה כלפי האל על 
הסבל שהוא מטיל על בני־האדם. אך לעומת זה הוא מטעים, 
שהאדם נתון בידי כוח עליון שאינו ניתן לתפיסתו של בשר־ 
ודם. א׳ אינו איפוא ראציונאליסטן או אתיאיסטן ואין לקרוא 
לו גם בשם מאטריאליסטן. הוא מלא סתירות — ואת אלו הוא 
מציג לפנינו לכל מלוא־עומקן. בודד היא ברצינותו ועמקנותו, 
מגיב לכל חידוש במחשבה האנושית, ויהא אף הנועז ביותר. 
מקורי הוא ואין הוא תלוי בדעת אחרים, ומשום כך הוא 
נחשב בצדק לאדם מודרני. מפני ריבוי־הניגודים שבלבו, 
בינו לבין עצמו ולבין סביבתו׳ נעשה משורר הניגודים הפני¬ 
מיים והתגבר עליהם בתיאורים׳ שתיאר אותם במחזותיו. 

לשונו היא אטית גמישה, בהירה ופשוטה ביותר, ובחלק 
הדיאלוג , ביחוד היא קרובה ללשון החיים ולפתגם העממי. 
אין בה מן הקישוט של הרטוריקה, אך מצטיינת היא בסידור 
הפנימי של הרעיונות ובסדר ההגיוני־החיצוני, שהוא אפייני 
לרטוריקה. יש בה מן העוגב, שמתרחק מן ההפרזה הפאתטית, 
ומן החריפות האנטיתטית הנקיה מן המלאכותיות. וזוהי 
הסיבה׳ שהיה מובן לקהל ביותר והדיבורים של הנפשות 

הפועלות ביצירותיו נקלטו ברבים. — אע״ם שהוא שומר 

על הצורה המסורתית של הטראגדיה וחלוקתה לחלקי הדיא־ 
לוגוס והמקהלה׳ הרי חידש בה הרבה והביא את הטראגדיה 
כפי שהבינו אותה היוונים לידי שלימות. חידושו במבנה 
הדראמה הוא, קודם כל, הפרולוגוס, שממלא תפקיד של 
הקדמה להצעת־המאורעות ומקל על המסתכל בהכרת החומר. 
חידוש שני יש לראות בתחבולה הדראמאטית "האל מתוך 
המכונה״ (בת 1 ל 30 וס 5 ^x ט 6 (/ ע״ע דרמה): בעשרה ממחזו¬ 
תיו מופיע אל על הבמה ומתיר את הסבך, שנוצר בעלילה. 
אמנם הופעתו של דלניסוס׳ ביחוד בחגים׳ שהיו נערכים 
לכבודו של אל זה, אפשר שהיא קובעת חלק מן הפולחן 

כשהוא לעצמו; אך השימוש בכך לשם מטרה דראמאטית- 

פיוטית הוא המצאתו של א . המקהלה פועלת אף במחזותיו 
בהתאם למסורת, אך אינה קשורה ביותר בעלילה, אלא 
מפרשת את רעיונות־ר,משורר בקשר למסיבות הדראמאטיות 
או לבעיות המתוארות. צורת־השיר של המקהלה היא חפשית 
יותר, ביחוד מן הבחינה המטרית־ד,מוסיקאלית, וקרובה היא 


מאד למוסיקה של התקופה ההלניסטית. א׳ נתן לטראגדיה 
את הכיוון של דראמה משפחתית־אזרחית, שאת ההמשך 
שלה אנו מוצאים בקומדיה החדשה. דוגמה לכך היא: 
"איפיגניה באוליס". משלושת הטראגיקנים א׳ הוא האקטואלי 
ביותר׳ ולא לחינם ראה אריסטופאנס לנכון להעלותו על 
הבמה בשלוש קומדיות מן האחת־עשרה, שהגיעו אלינו. 
יצירותיו של א׳ נתפרסמו בימיו במידה, שלעתים היו 
משנים מן המטבע שלהן כדי לקרבן לטעמו והשקפותיו של 
הקהל — הכל כמו שנהגו ביצירה, שהפכה לנכס ציבורי. משום 
כך זכה א׳ להיות במשך מאות בשנים שר־הבמה, ומספר 
קוראיו׳ וכן גם מספרם של המביאים את דבריו, מרובה 
ביותר. גם פילון מאלכסנדריה היה בין קהל־הצופים בהצגה 
של אחת ממחזותיו. השפעתו של א׳ על הטראגיקן היהודי־ 
ההלניסטי יחזקאל היתד, חזקה למדי. ממחזותיו ניתרגמו 
לעברית על־ידי א. קאמינקא: "נשי טרויה" ו״מדיאה". 

, 1913 — 1901 ,.!סע 3 ,ץ 3 זזט!\ . 0 .{)€ , 5 ? 3 )ק 11 ״£ 

- 0 מז ¥113 ג .׳\ .( 1 ; 1889 י ^ 3110 א . 1 ) 6 , 1 ז 111 ז 0600 ז 0 1 ת 0111 10 ^ 1 ) 71 
, 0631 € ^ 1 ) 71 € 0116 316 111 £מ#/ 7 */מ/£ , 1£ ־ 101 )מ 10€11€ \' 112 ^\ 

-: 112 ^ 1121710 ^ . 01117 ^ , 10165 ) €1 ^ ' 13€5 ?} 1 ז £14 ; 1907 

- 1 ) 111011 ) 8 1116 £ 1411 £ 13€5 , 1€ גזז€^ ; 1889 ,££ז 610 מ 10€116 \ 

. 1924 , £105 14113 ? 01 % ,£־ז 0 כ 1 ח 06 ^ 1 ת€ע 1 ; 1905 , 1151 

מ. ש. 

אוךיתמיה (יור 1 ^ 6 ). קצב והתאמה בתנועות ובצלי¬ 
לים. בתורת־החינוך היוונית הקדומה ייחדו לא׳ 

ערך מרובה בהוראת השירה והנגינה ובחינוך הגופני. הא׳ 
במקצועות אלה נחשבה לגורם חשוב בהופעת האדם כנואם 
וכן בפעולתו כעסקן, שממלא תפקידים מעשיים בחיי הציבור. 
היוונים הכירו׳ בחשיבותה של הא׳ גם בחייו הפרטיים של 
האדם: "שהרי כל חיי האדם זקוקים לא׳ ולקצב", קובע פרו־ 
טאגוראס בנאום שמייחס לו אפלטון (פרוטאגוראס, < 3261 ). 
לפי אפלטון (המדינה, 111 , 1 >ס 400 ) תלויים הנהגתו ועמידתו 
של האדם, תנועותיו הגופניות ודיבורו, במידת הא/ שבה 
הוא מחונן. מפני־כן ניתנת במדינה הדמיונית של אפלטון 
תשומת־הלב לשאלה, באיזו מידה מחוננים הם השומרים של 
מדינה זו בתכונת הא׳ הנפשית, באופן שיוכלו לעמוד בפני 
פיתוייהם של מאחזי־עיניים ונוכלים (שם, ? 413 ). כשרון 
הא׳ של האדם בא ביחוד לידי ביטוי בעת צרה; תנועותיו 
והעוויותיו של האדם, אם מחוסר הוא כל נטיה לא/ מתגלות 
בכל כיעורן בשעות דוחקו. מה שאין כן במי שהוא מחונן 
בא׳ והורגל למידה וקצב בין בתנועותיו הגופניות ובין 
בדיבורו (אפלטון, החוקים, 11 , * 65537 ). משום כך תופס 
בחינוך לא׳ גם המחול מקום ניכר. המחול יכול לבטא תוכן 
של יצירה פיוטית, ותנועותיו של המחולל צריכות להתאים 
לרמה של התוכן הפיוטי, אולם המחול יכול לבטא גם את 
הא׳ של גוף־האדם, את הקצב והגמישות שבהם הוא מחונן 
(החוקים, 7956,1/11 ). —כמושג הא׳ קשור המונח אוריתמיקה, 
כינוי לשיטה חדשה של חינוך מוסיקאלי (וע״ע דלקרוז; 
מוסיקה; התעמלות). 

אורכידיאה, ע״ע 'טחלבי 

: '־ • ־ *- ז 

אורל (ברוס׳ ^ 3 ק׳<), ההרים התוחמים את אירופה מאסיה. 

תחילתם בצפון ברוחב ׳ 30 ס 68 והם משתרעים — 

בניגוד לכל שאר הרי אירופה — בכיוון צפון־דרום. אורכם 
2,610 ק״מ לערך• שלוחותיהם הדרומיות, גבעות מוגודשאר, 
מגיעות כמעט עד ים־אראל, בעוד שכלפי צפון הם נמשכים 



277 


אורל 


278 




הסכר בטאננ״טוגורםק, אוראל 

במבנם באי ואיגאץ/ צרים הם בצפון ומתרחבים והולכים כלפי 
דרום. רוחבם הממוצע כ 80 ק״מ ושטחם כ 1,100,000 קמ״ר. 

הא׳ נוצר בתקופת הקארבון׳ במשך הקימוט ההרציני. 
הקימוט החזק ביותר חל בקארבון העילי ונגרם ע״י לחץ, 
שבא ממזרח; ולפיכך שכבות צלעותיו המזרחיות שבורות 
ומחזות זו כלפי זו. המורדות המערביים משתפעים בהדרגה 
כלפי המישור הרוסי־האירופי, ואילו המורדות 
המזרחיים מתנשאים בתלילות מסויימת מעל 
למישור של סיביר. מאותה סיבה מרובות בחל¬ 
קים המזרחיים של א׳ אבנים פלוטוניות (דיאבאס, 
פורפיריט, פורפיר) ומטאמורפיות. איזור הציר 
שד הרי אי מורכב בעיקרו מצפחות קריסטאלי- 
ניות, בניגוד לצלע המערבית, ישבה נפוצות אבני 
משקע דווניות וקארבוניות. 

מימי תקופת־הקארבון נשתחק ־נתבדה הא׳ 

בלא הפסק ע״י כוחות הארוזיה וצורותיו נתעגלו. 
ע״י שהיקה ושבירה נחשפו אוצרותיו או נתקדבו 
אל פני־השטח. מפני־כן נמנה האי על האיזורים 
העשירים ביותר באוצרות־האדמה, והרבגתות 
שלו במתכות, ביחוד בחלקו הדרומי והאמצעי, 
היא מן הנדירות בעולם. בתוך אבני־הפרץ שדו 
מצויים פלאטינה (בתוך סרפנטין), עורקי זהב 
וכסף ועפרות כרום ועופרת מרובים. גם עפרות־ 
נחושת, שמופיעים ביחד עם בדיל (בקישטים, 
ב ! גוסלאווסק, טאגיל, ויירך־איסט), מצויים בו 
במידה מרובה. כאן מתנשאים הרים שהם מור¬ 
כבים כולם מעפרות של ברזל מאגנטי בעל 
ריכוז גבוה — 60% (רסוקאיה־גורה, בלאגודאט 
ומאגניטנאיה־גורה, שמכילים בקירוב 450 מיל¬ 


יון טון עופרת). דרומית יותר, בזיגאזין(הרפוב 
ליקה של הבאשקירים), מצויים רובדי־ברזל, 

שנאמרים ב 150 מיליון טון. מחצבים חשובים 
אחרים, שמצויים בא׳, הם: מאנגאן (נאמד 
ב 2,600,000 טון), ניקל ווולפראם. בשיפוע המע¬ 
רבי, המורכב בעיקרו מאבני־משקע, מצויים 
בשפע: פחם, אשלג ופוספאטים. כאן (בעיקר 
בשכבות־הקארבון) מרובה ביחוד הנפט, שבני- 
צולו המקיף התחילו רק בעשרים השנים האחרו¬ 
נות ושעליו מיוסדות תקוותיה הכלכליות של 
הממשלה הסובייטית להקים כאן "באקו שניה". 

הרי־הא׳ בנויים כמה טורים מקבילים, שהם 
מופרדים זה מזה ע״י שקעים ועמקים, וברובם 
אינם הרים גבוהים ממש; גובהם הממוצע — 

כ 500 מ׳ בלבד; ראשיהם הגבוהים ביותר הם: 

יאמאן־טאו ( 1,639 מ׳), טולפוזיס ( 1,694 מ׳) 

ונארודנאיה גורה ( 1,885 מ ׳ ). צורותיהם שפרות 
ומעוגלות, הצלעות מכוסות יערות; אולם מגובה 
של 800 מ׳ בממוצע פוסק היער ומתחלת צמחיה 
של טונדרה. ביחוד נמוך חלקו התיכון של הא׳ 

שכמעט אין לקרוא לו עוד הר; כאן — בין 
צ׳ליאבינסק לסורדלובסק — קל ביותר לחצות 
את הא׳. לפי הבדלית של גובה, יעור ואוצרות־ 

אדמה מקובלת חלוקת הא׳ לא׳ המיוער (הדרומי), 

הא׳ המתכתי (התיכון) והא׳ השומם (הצפוני). 

הרי־האוראל משמשים כפרשת־מים בין הנהרות הזור¬ 
מים מערבה אל הנהרות וולגה ופצ׳ורה ובין הנהרות 
הנשפכים אל הנהר אויב; הקאמה הוא היובל החשוב ביותר 
של הוולגה. 

אקלימו של הא׳ הוא היבשתי ביותר שבכל אירופה. החורף, 
בעל אופי סיבירי, נמשך מ 5 עד 6 חודשים ומלווה קור חזק. 


בית־חדושת ריסי במאנניטוגורפק, 





































279 


אורל — אדרל־אלטאיות, לשונות 


280 



הרי אוראל הצ&וניים והמרכויים 


הקיץ חם־ביחם גם בצפוךההרים. משקעי־האויר מועטים הם 
ביחס (פחות מ 600 מ״מ). בדרום שכיחות קרקעות של סוד־ 
סול וצ׳ורנוזיום (אדמה שחורה), שהן מכוסות צמחיה של 
ערבות־יער, ושטחי־היער שבהן (בעיקר עצי־עלים) הם 
מועטים. החלק התיכון של א׳ מצטיין ביערות גדולים של 
עצי־מחט, ומפוזרים בו גם קטעי־יערות של צפצפה ולבנה. 
לצד־דרום נעשות הקרקעות מליחות("סולונצ׳אקים"), אגמי- 
מלח קטנים בהן וצמחייתן ערבתית על-פי טבעה. בצפון 
שלטת הטונדרה ובה שטחים של לבנה־אדר ננסי וצמחיה 
של חזזיות. עולם החי, שעד לפני זמן קצר לערך עדיין היה 
עשיר, ביהוד בחיות של פרווה, נידלדל במידה מרובה. בצפון 
הא׳ שכיח מאד צבי־הבית, שאותו מגדלים הסאמויידים, 
האוכלוסיה היחידה ששרדה כאן, 


הא׳ העשיר באוצרות־אדמה הוא מן החבלים החשובים 
ביותר של המשק הרוסי המתוכנן. תכניות־החומש השונות 
נתכוונו קודם כל לניצולו של חבל זה, וסייעו ליצור בו 
איזור של מחצבים ותעשיה, שאפשר לז־מותו רק לאנגליה 
התיכונה, לאליגנים הצפוניים שבאה״ב ולחבל־הרוהר. ע״י 
הניצול של עפרות־הברזל שבמאגניטוגורסק, עלה מספר 
תושביה של עיר זו עד 200,000 ויש בה כבשנים עצומים ובתי־ 
יציקה לפלדה. כן הוקמו בערים אחרות של א׳ בתי־חרושת 
כבירים: בית־החרושת לטראקטורים בסוורדלובסק, שהוא 
מן הגדולים שבעולם, תחנת-השמל עצומה בצ׳ליאבינסק, 
בתי־ייצור לפלדה ולתערוכות מתכתיות בבאיקאל, בית־ 
חרושת לקרונות בטאגיל, ועוד. גם תעשיות אחרות, ובעיקר 
כימיות (ברזניקי, סוליקאמסק), הוקמו שם. ועם הפיתוח 
התעשייני גדלה גם האוכלוסיה, שהיא כיום ברובה המכריע 
רוסית; בדרום יש מיעוט ניכר של באשקיריים ובצפון שרדו 
הסאמדידים. כיום נמצאות בא׳ ובסביבתו כמה מן הגדולות 
שבערים של ברית־המועצות (מספרי האוכלוסיה לפי 1939 ): 
סוורדלובסק ( 425,000 ), צ׳ליאבינסק ( 273,000 ), מולוטובו 
(פרם, 260,000 ), אופה ( 250,000 ), אישים ( 150,000 ), ועוד. 
מס״ב אחדות חוצות את הא׳; החשובה שבהן היא הטראנס- 
סיבירית. כמה מסילות, שמקצתן פועלות בכוח־החשמל, 
מקשרות מרכזי־תעשיה חשובים. וע״ע אירופה; אסיה; ברית־ 
המועצות. 

. 1944 . 3 . 5 . 17 ) 711 .ע\ . 0 3 חג ץז 6£0 ת 0 • 5 . 1 

י. ש. 

אורל (ברוסית 33 ^ 5 ), נהר, שנקרא לפנים גם יאיק 
ושמקורו בהרי־אוראל הדרומיים. אורכו 2,443 ק״מ. 

א׳ עובר את הרפובליקה של קאזאקסטאן בקשת רחבה, 
שתחילתה בעיר אוראלסק הרחוקה, ואחר־כך — את המישו¬ 
רים שבצפון הים הכספי, שאליו הוא משתפך בדלתה גדולה. 
היובל העיקרי שלו הוא אילק. שבא מדרום־מזרח. 

או־דל״אלטאיזת, ל? 5 זנזת ׳ הלשונות המדוברות בפי 56 
מיליון איש לערך באסיה ובאירופה. אחדותן 
של לשונות אלו הוכרה לראשונה ( 1730 ) ע״י פילים יוהאן 
שטראהלנברג, והניסיון הרציני הראשון להוכיח את קירבת־ 
המשפחה ביניהן (שטראהלנברג עדיין קורא להן בשם 
,טאטאריות׳) נעשה ע״י וילהלם שוט ( 8011011 ) בספרו 

ו 130601 ק 8 13131150600 60 ) 1601 ) 0151106 ^ ( 1836 ). השם 

המקובל בזמננו,אוראל־אלטאי׳ מקורו בחקירה מאוחרת של 
שוט והוא בא לציין ציון גיאוגראפי את מרכזי־ההתפשטות 
של שני ענפי גזע לשוני זה. העמים דוברי לשונות אלו 
קרובים זה לזה גם מבחינה אנתרופולוגית. על הענף המערבי 
נמנות הלשונות האוראליות (הפיניות־האוגריות, והסאמד 
יידיות)! על המזרחי — האלטאיות (התורכו־טאטאריות, 
המונמליות והמאנג׳ו־טונגוזיות). כמה בלשנים — סטלה, 
ויקלונד ואחרים — מתייחסים בהיסוס לקביעת קורבה בין 
הלשונות האוראליות והאלטאיות׳ ואחדים (לעטי) אפילו 
בשלילה. לאמיתו של דבר, עדיין לא הוכח הקשר בין שני 
ענפים אלה ויש להתחשב בעובדה, שהפירוד בין קבוצות- 
לשונות אלו נעשה בזמן קדום מאד, כמה אלפי שנים לפסה״ג, 
אף קודם שנתפרדו ונסתעפו הלשונות ההודדאירופיות. 
אעם״כ קשה להטיל ספק בקורבה הגנטית של הלשונות 























281 


אורל־אלטאיות, לשונות — אורלאן 


282 


האוראל־אלטאיות, שעליהן מעידה ההתאמה השלימה שביני¬ 
הן בפיתוח של שיטת כללים תחביריים ואחרים, שהיא שונה 
בתכלית מזו של לשונות אחרות. בדעה זו מחזיקים הבלשנים 
שוט, קאסטרן, וידמאן, וינקלר, ועוד. הסימנים החשובים 
והמשותפים למשפחת לשונות זו הם: הארמוניה של התנועות; 
הכלל, שאין מלה יכולה להתחיל בקמצת־קונסונאנטים אלא 
בקונסונאנט אחד; עושר מרובה בסיומות; תצורת מלים 
ונטיות, שהן מצטרפות בדרך־כלל לשורש הקבוע (מכאן 
הניסיון המיושן לציין לשונות אלו בלשונות משלבות או 
אגלוטינאנטיות); שיווי־הסיומות ביחיד וברבים; חוסר המין 
הדקדוקי; סיומות של כינויי־הקניין(כמו בעברית); דחיקתה 
של מלת־היחס לסוף־המשפט; קביעת שם־הלוואי קודם שם־ 
העצם או השם הפרטי; השארתו של שם־הלוואי המתאר 
בלא שינוי (בלא להתאימו בנטיה לשם־העצם); השארתה 
של הצורה היסודית אחר שמות־המספר בלא סימן־הרבים; 
השימוש בשם־העצם כצורת־לוואי; צימצום (ואף חיסור) 
בשימוש של מלות־הקשר ותמורתן ריבוי של שמות־הפועל; 
התאמה בשטח של תצורת המלים (תצורת הכינויים, סיומות 
של שם ופועל); ולסוף, מספר מרובה של התאמות לכסי- 
קאליות ודימויים הגאיים לפי כללים אחדים. 

הלשונות האוראל־אלטאיות מתחלקות לשתי קבוצות 
ראשיות: לשונות אוראליות ולשונות אלטאיות, שמתחלקות 
מצדן לכמה קבוצות־משנה. הלשונות האוראליות מחולקות 
כלהלן: 

1 . לשונות פיניות־&וגריות: 3 ) ענף פיני-פרמי: 

א) פינית־מערבית — פינית או סואומי, קארלית, ופסית, 
ווטית. ליווית ואסטונית: כולן יחד שגורות בפי 4.5 מיליון 
איש; ב) לאפית — בצפון־שוודיה, בנורווגיה, בפינלאנד, 
ובחצי־האי קולה: קרוב ל 30 אלף נפש; ג) מורדווינית — על 
נהר וולגה, דרומית־מזרחית ודרומית־מערבית לקאזאן ברפו¬ 
בליקה המורדווינית הסובייטית האוטונומית: כ 1.5 מיליון 
נפש; שני ניבים ראשיים: אךצה־מורדווינית ומוקשה־ 
מורדווינית (שעל נהר ארצה ושעל נהר מוקשה); ד) צ׳רמי־ 
סית — צפונית לישוב המורדווינים, על הגדה השמאלית של 
הוולגה: 480,000 נפש. ה) ווטיאקית—מזרחית לישוב הצ׳רמי־ 
סים, ביו הנהרות ויאטקה וקאמה, מדוברת בפי 600,000 נפש 
לערך, תושבי הרפובליקה הסובייטית האוטונומית אודמורט; 
ו) סריאנית — בשטחים, שהיו שייכים לפנים לפלכים אר־ 
כאנגלסק, וולוגדה ופרם ושכיום הם כלולים ברפובליקה 
המועצתית האוטונומית קומי ובמחוז הפרמיאקי(כיום: מולו- 
טובו) — מדוברת בפי 408,000 נפש. הווטיאקית והסריאנית 
נקראות "הלשונות הפרמיות". 

נ 1 ) הענף האוגרי(לשונות אוגריות,ע״ע). עליו מתייחסות: 

א) הונגארית, ב) אוסטיאקית, ג) ווגולית. 

2 . הלשונות הסאמוידיות (בשטח שעל חוף 
ים־הקרח מן הים הלבן עד מפרץ כאטאנגה), שהן שגורות 
בפי 20,000 איש והן מחולקות כלהלן: א) יוראק־סאמוידית, 

ב) טאוגי־סאמוידית, ג) יניסי-סאמוידית, ד) קאמאסינית, 
ה) אוסטיאק־סאמוידית. 

לשונות אלטאיות: 1 . קבוצה תורכית- 
מונגולית: א) תורכית־טטרית (ע״ע), מסועפת מאד 
( 30.5 מיליון נפש בקירוב); ב) מונגולית (לשונות-אם בפי 
3 מיליונים איש בערך): ב) הענף המערבי: אויראטית 
(במונגוליה המערבית. בתורכסטן המזרחית ועל נהר־וולגה): 


( 1 ) אויראטית אירופית: אסטראכאנית־דרביאטית ואסטרא- 
כאנית־טורגוטית (הידועות בשם קאלמיקית־אוראלית וקאל- 
מיקית־אורנבורגית); ( 2 ) אויראטית־קובדואית: דרביאטית, 
טורגוטית, אוריאנחא־מונגולית, ועוד. נ 1 ) הענף המזרחי: 
( 1 ) בוריאטית (בסביבתו של האגם בייקאל): ( 1 א) בוריא־ 
טיודצפונית או טראנם־בייקאלית (למשל, אלארית, אודינית־ 
תחתית, באלאגנית, איכירית־בולגאטית ועוד); ( 1 ב) בוריא־ 
טית־דרומית או טראנסבייקאלית (למשל, קודארינית, סילינ- 
גאית, צונגולית, בארגוזינית, כורנית);( 2 ) בארגו־בוריאטית 
במאנג׳וריה הצפונית; ( 3 ) ניבים שבמונגוליה הפנימית: 
מונגולית צפונית־מזרחית, מונגולית דרומית־מזרחית, צ׳א־ 
כארית, קאראצ׳ינית, אורדוסית; ( 4 ) מונגולית קאלקית או 
קאלקאטית (ברפובליקה המונגולית העממית בזמננו); 

ג). לשונות מונגוליות נושנות: דאהורית (דאורית) במאג- 
ג׳וריה הצפונית, מוגהולית (באפגאניסטאן) ואחרות.— המונ¬ 
גולית הספרותית הגיעה אלינו מן המאה הי״ג (הלשון 
האווארית העתיקה, שאינה לא קאווקאזית ולא לסגית, היא, 
לפי דעת חוקרים אחדים, מונגולית, ולפי אחרים — תורכית). 

2 . מאנג׳ו־טונגוזית (בסיביר המזרחית ובמאנג׳וריה); 
המאנג׳ורית מדוברת בפי מיליון איש בקירוב, הטונגוזית 
בפי שבעים אלף איש בקירוב. 

כמה חוקרים מצרפים ללשונות האלטאיות גם את היאפא־ 

נית (קלאפרוט, שוט, ועוד). לפי ראמשטדט, שייכת גם 
הלשון הקוריאנית לענף זה: אך אלו הן השערות דחוקות. 
יש לדחות גם את צירוף השומרית ללשונות הא׳ (אופרס, 
לנורמאן). ההנחה בדבר קירבה קדומה בין הלשונות הפי- 
ניות־האוגריות ובין ההודו־אירופיות מצאה לה מצדדים 
(אנדרסון, ויקלונד, ועוד); אך קשה להסכים לכך. אעפ״כ 
נראה ששורשיהן של לשונות אלו היו בזמן מן הזמנים 
קשורים זה בזה. 

16 ?€$ £71 [ $0111 171711 £ , 78011671 ^ 5 16 ( $0 1178101101 16 ( 1 ,־ 00111161 . 0 

16$ ) 1017 6 * 1 * 0 0081 16 7 * $1 16$ ( 0 ? 6 !{ 1166 , 2£€0£ ׳\ 5311 י, 71£671 * 07$0111 ' , 1 

6 $ 01181 .״ 1 ; 1929 , 6$ * $1 7810 - 01101 * 01 6$ * £1 1071 

1*7811 71■^61176\, \(8£)!87 1^^610. XXX. 

ד ר. ים. 

אזךלאן( 01-16:105 ), העיר הראשית בדפארטמנט של לוארה 
בצרפת. נמל על נהר לואר. 73,000 תושבים ( 1938 ). 

צומת מס״ב. קשו¬ 
רה ע״י תעלה לני 
הר־סינה. תעשיי- 
תה: כלי־עבודה 
חקלאיים, חומץ, 
ריבה, סוכר ושי¬ 
מורים. יש בה הר¬ 
בה בת״ם עממיים 
ותיכונים, ספריות 
ובתי-נכות. — א¬ 
כבד היתד. ידועה 
בשם - 61113 ז 11 \, 
ומסח במאה הח¬ 
מישית לפי סה״ג 
וכבר נלחמו בה אטילה ב 451 ואודואקר ב 471 . ב 511 
נתוועדה בה הוועידה הראשונה של הכנסיה בצרפת. מפני 
הסביבה הפוריה שלה ומעמדה הגיאוגראפי היתד. לפנים 













283 


אורלאן — אורלאן, שדל ד׳ 


284 



אורלאן על נהר לואר 


אחד ממרכזי־צרפת. ביה״ב וגם בראשית הזמן החדש היתד. 
בירת הדוכסות של א/ 1429 נשתחררה על־ידי "הבתולה 
מאורלאן" (ע״ע ז׳ן ד׳ארק) ממצור־האנגלים. 1870/71 
שימשה א׳ בסיס לצבא הצרפתי בפעולותיו לשיחרור פאריס 
מידי פרוסיה. 

בספרות העברית של יה״ב נקראת א׳ בשם "אורלייניש" 

(גם אורליינץ, אורלינוש). המאורע הראשון מן הידועים 
לנו ממה שאירע ליהודים בא׳ הוא הריסתו של בית־הכנסת 
המקומי ע״י נוצרים, באמצע המאה הר. בוועידת הכנסיה 
של 511 (עיין למעלה) נאסרו נישואי־תערובת של יהודים 
ונוצרים. כשביקר גונטראם מלך־בורגונדיה בעיר ב 585 
קיבלוהו התושבים, וביניהם גם היהודים, בברכה איש 
כלשונו. עם חורבן הישוב היהודי בממלכת־הפראנקים בימי 
דאגוברט 1 ( 629 — 639 ) פסקה גם קהילת א׳ מלהתקיים 
ונתחדשה רק בסוף המאה הי׳. כשהרס החליף אלחכים 
את כנסיית־הקבר בירושלים ( 1007 ) נאשמו יהודי־א׳ שהם 
הסיתוהו לכך. ועלילה זו גרמה לרדיפה כללית על יהודי־ 
צרפת. — רש״י מזכיר "גזירות קדמונים" בא׳! בדור של 
רבותיו ישב בה ר׳ יצחק בן מנחם הגדול. ר׳ מאיר בר יצחק 
מא׳,־ מחבר־הסליחות, אפשר שהיה בנו. בכנסת־הרבנים, 
שנתכנסה ביזמתם של רבנו יעקב תם וחרשב״ם בטרוא 
(טרויאש) סמוך ל 1160 , השתתפו גם חכמי־א׳ "הישישים". 
אחדים מבעלי־התוספות באותו דור חיו תושבי א׳: ר׳ 
אליעזר בן מאיר. ר׳ שלמה בן יצחק, ר׳ יעקב דא׳ ור׳ יוסף 
ברבי יצחק (=יוסף בכור שורד), מחבר סליחות, שהן מלאות 
רגשי־נקמה לגויים מחמת הצרות, שבאו על דורו. עם גירוש 
1182 בטלה קהילת א׳. בית־הכנסת ניתן לכנסיה הנוצרית׳ 
אך זו ויתרה עליו ולסוף נמסר הבניין למסדר־האבירים ע״ש 
יוחנן. בין הגולים היה ר׳ יעקב דא׳ הנ״ל. הוא השתקע 
בלונדון, ושם נהרג על קידוש־השם בשעת הפרעות של 
1189 . במאה הי״ג שוב היתה בא׳ קהילה מסודרת׳ שהיו לה 
שני בתי־מדרש וישיבה. רובע־היהודים היה נקרא "סלע 
היהודים" ( 111£5 ן-\ 806116-311 ). היהודים היו חייבים לשאת 
את אות־הקלון בצורת גלגל, או להיפדות מנשיאת אות זה 
במחיר מס שנתי. אחר גירוש־צרפת ב 1306 נמכרו בית־ 
המדרש הקטן ועוד שני בתים ב 140 ליטרא ובית־המדרש 
הגדול ב 340 ליטרא, ומכאן ראיה על גודל הבניינים, כי 
בתים רגילים נמכרו בחמש־עשרה ליטרא. מכירת־רכושם 
של המגורשים, פרט לחפציהם האישיים ולאבנים יקרות, 
הכניסה סך של 33,700 ליטרא. — סידור־התפילה המיוחד 


לקהילת א׳ היה שמור בספריית־הקהילה בברלין ולא נדפס. 
צילום ממנו נמצא בספריית־שוקן בירושלים. 

אשכול, ב׳, 8 — 11 ! דינאבורג, ישראל בגולה, ב/ ת״א—ירו¬ 

שלים תרצ״א, 50 ! 3071 , 1897 , 114111011 [ 01111111 , 055 ז 0 . 14 ; 

,! 01101111 11011 ' 5144111 1114101 ![ 111 [ 41110411 1111011117101 £111 , 186/11 

. 24 — 15 ,( 1909 ) ; 91 — 184 ,( 1908 ) %11 , 2.148 

צ. ל. 

אזו־לאן ( 01163115 ), זיכסים לביח־א', תואר של ארבע 
משפחות מבית־המלכות הצרפתי. 

א) התואר ,דוכס של א" (ביחד עם הדוכסות) ניתן 
ראשונה לפילים, בנו החמישי של פילים ו/ו ( 1344 ). 

ב) ב 1392 עבר תואר זה אל ל ו א י ( 1372 — 1407 ), אחיו 
של המלך שארל ו/ו ומושל־המדינה ( 1404/7 ). דוכס זה היה 
יפה־תואר ובעל־כשרון. נרצח ב 1407 . — שדל ד׳א׳ (ע״ע) 
היה בנו• 

ג) מייצגו הראשון של בית א׳ השלישי היה ז׳ א ן 
באטיסט גאסטון( 0351011 6 :ו 115 ק 83 16311 , 1608 — 1660 ), 
אחיו של לואי וחג, שהשתתף בכל הקשרים נגד רישליה, 
ונודע כאיש ריב ותככים. 

ד) פילים 1 ( 1640 — 1701 ), אחיו של לואי היה 
אבי בית־א׳ הרביעי, שמתקיים עד היום. אשתו הראשונה 
היתה הנרייט מאנגליה, אחות צ׳ארלס 11 , השניה — אלי־ 
זאבט־שארלוט (ליזלוטה) מפפאלץ. 

בנו, פילים 11 ( 1674 — 1723 ), שימש עוצר במלוכה 
קודם שהגיע לואי /ו x לבגרות, והוא שהביא אסון על 
מערכת־הכספים של המדינה כשתמך בעסקיו של לו ( 1,310 ). 
נכדו לואי פילים ז׳וזף ( 1747 — 1793 ). הידוע בכינויו 
פילים אגליטה (שיוויון), הצטרף אל המחנה המהפכני ולא 
נרתע מלהצביע בקונוונט בעד העלאת בן־דודו לואי ו/ץ x 
לגרדום. אבל אף הוא עצמו לא נמלט מן הגילוטינה. 

בנו לואי פילים (ע״ע) היה מלך־צרפת. 

בנו של לואי פילים היה פרדינאנד, הדוכס של א׳ 
( 1810 — 1842 ), ששירת בצבא ונלחם באלג׳יר. 

בניו של פרדינאנד היו: לואי פילים׳ רוזן־פארים 
( 1838 — 1894 ), שטען לכתר הצרפתי וישב בעיקר באנגליה. 
רוברט׳דוכם של שארטר ( 1840 — 1910 ), שבנו ז׳אן 
(נו׳ 1874 ) הוא לעת־עתה ראש בית־א׳ הנקרא כיום— כטוען 
היחידי לכתר צרפת — בית־צרפת ( 131166 ? 16 > 1315011 ^). 

ימי זהרה של המפלגה האורלאניסטית, שבאה לעולם 
עם המהפכה, היו מלוכת יולי ( 1830 — 1848 ). השפעתה ירדה 
עם ייסודה של הרפובליקה השלישית! תמכה בשושלת־ 
האורלאנים וביקשה למזג את עקרון המלוכה בעקרונות־ 
המהפכה: לא מלוכה בחסד אלוהים אמרה ליתן לעם, כדרך 
הלגיטימיסטים, אלא מלוכה, שיסודה אמנה בין העם 
ובית־המלכות. 

א 1 ךלאן, ערל ד׳ ( 01163115 ־ 3 . 011 ), דוכס מא׳( 1391 — 
1465 ), בן הדוכס לואי מא׳ וואלנטינה מויסקונטי 
(ע״ע) ואבי המלך לואי 1 שארל מא׳ היה האחרון 
והמצויין במשוררי־צרפת ביה״ב. לאחר שנרצח אביו( 1407 ) 
ירש את הדוכסות והשתתף במאבק של בית ארמאניאק עם 
בית־בורגונד. 1415 נפל בשבי בידי האנגלים ליד אזנקור 
ולא נפדה אלא ב 1440 . כשחזר לצרפת פרש לחצרו הזעירה 
בבלוא ( 81015 ) ושם בילה את רוב ימיו בחברת סופרים 
ומשוררים. כתב באלאדות. קאנצונטות׳ ,תלונות , . וביחוד 



285 


אורלאן, שיל י' — אורלוף, חנה 


286 



רונדות קלות וקצרות. מורגשת ביצירותיו מעיו לאות 
אריסטוקראטית, רגשנות ומלאנכוליה פיקחית שלאחר יאוש. 
הטובה שבהוצאות כתביו, בצירוף אפאראט ביקרתי׳ היא 

זו של- 1 ת 013 .? . 601 , 3£6 -ת 6 ׳( £0 ^ 1 ) 311£31501 ז£ 116$ ן 0135510 

1927 — 1923 ,מ 10 ק. 

. 1924 , 110 [ 85151055-11111 ) 0151 <} 18 ) 5 . 0 ' 51 0/185155 , 30633 ) 8 . 0 

א 1 רלוב (רום׳ 08 מק 0 ), משפחת אצילים רוסית. אבי־המש־ 
פחה, א י ו א ו 1 א׳, היה מחיל הקלעים (,סטרלצי׳), 

שמרדו בפיוטר 1 ונידונו להרג בהמון! אך הוא ניחן בגלל 
קור הרוח, שגילה בשעה שעלה לגרדום, ואף נתמנה אח״ב 
כקצין. בנו ג ר יגור י, מושל נובגורוד (מת 1746 ), היה אב 
לחמישה בנים, שעלו לגדולה ונעשו רוזנים ונסיכים. מהם 
נתפרסמו ביחוד ג ר י ג 1 ר י( 1734 — 1786 ), מי שהיה מאהבה 
של יקאטרינה 11 , ו א ל כ ם י י( 1737 — 1808 ). שני אחים אלה 
מילאו תפקיד ראשי בהפיכה הצבאית שיי 1762 . שמיגרה אח 


חנה אורלוף! פסל עצסד, 

הצאר פיוטר ווו, בעלה של יקאטרינה (אלכסיי הרג את 
הצאר בידיו), ומסרה את השלטון לידיה; בשכר זה הועלו 
הם ואחיהם למעלת רוזנים. כמו־כן נטלו חלק חשוב במלחמה 
נגד תורכיה: גריגורי נלחם לאיחוד־הסלאווים ולשיחרורם 


מעול התורכים! אלכסיי הצטיין כאדמיראל, השמיד ב 1770 
את הצי התורכי האדיר בקרב ליד צ׳סמה, ונקרא מאז א׳ 
צ׳סמנסקי! בימי פאוול הוגלה על רצח פיוטר 11 ו.גםאחיהם 

•י ד 

הצעיר, פ י ודור ( 1741 — 1796 ), הצטיין במלחמה בשירות 
הצי והועלה למעלת גנראל. בנו של זה, א ל כ ס י י פ י ו דו¬ 
ר ו ב י ץ׳ ( 1786 — 1861 ), נתמנה רוזן בזכות התפקיד, שמילא 
בדיכויו של מרד הדקבריסטים (ע״ע), ונסיך— על פעולתו 
כראש המשלחת הרוסית בוועידת־השלום בפאריס, ב 1856 , 
שבה הצליח לרכך את תנאי־השלום הקשים, שהמדינות 
המנצחות במלחמת קרים ביקשו להטיל על רוסיה. כראש- 
המיניסטרים ויושב־ראש במועצת־הקיסר, התנגד ב 1857 
להצעת־החוק של שיתרור־האיכרים. 

אזו־לזף, חנה (נו׳ 1888 , קונסטאנטינובקה, אוקראינה), 
פסלת ורשמת יהודית. ב 1906 עלתה עם משפחתה 
לארץ־ישראל, מ 1910 היא יושבת בפאריס, במקום שלמדה 

ב- 60063 <£ 615 ^ 2 165 ) £0016 
5 ) 11 . ב 1913 הציגה לראשונה 
שנים מפסליה ב,תערוכת הס¬ 
תיו׳ ( 16 זמ 01 ] 11 \ 7 ' 1 ) 831011 ). 

ב 1925 נתכבדה בתואר,אביר 
לגיון הכבוד׳. — א׳ עובדת 
בכל החומרים: בעץ, באבן, 

באבן מלאכותית ובברונזה. 

נושאי פסליה מרובים הם 
ומגוונים: פורטרטים, דמויות 
בודדות וקבוצות, עירום, יל¬ 
דים ובעלי־חיים. מלבד הס¬ 
גולות הפלאסטיות שבהן מצ¬ 
טיינות דמויותיה נסוכה עלי¬ 
הן הומאניות עמוקה. א׳ חו¬ 
דרת אל נימי נפשו הכמוסות 
של האדם. את האופייני שב¬ 
דיוק! היא ממצה במיעוט 
קווים. אחד מסימני־ההכר של 
פסליה הוא ההומור הדק, 

שבא בתוספת של הטעמה 
דקוראטיווית, שאותה ידעה 
א׳ להפוך למקור של חוויות 
פלאסטיות. הנושא החביב 
ביותר על א׳ בדמויות הנ¬ 
שים שלה הוא האימהות; 

המפורסמים שבפסליה על 
נושא זה הם: "אשה הרה , ׳, 

"האם והילד", "חוה", "דבו¬ 
רה". בדמויות העירום העי¬ 
קר הוא לא׳ מישחק האורות 
על גבי הנפחים, ולפרטים 
אין היא נזקקת אלא לשם 
מיצויה של ההבעה בלבד. 

פסלי־בעלי־החיים של א׳ הם 
נושאי רעיון — גישה, שמזכרת את הממשלים בספרות. 
ביצירותיה של א׳, וביחוד בפורטרטים שלה (של סופרים 
ואמנים), אפשר לראות את עקבות השפעתם של זרמים 
שונים באמנות. השפעה מיוחדת על א׳ היתה לקבוצת הציי- 




287 


אודלון!, חנה — אורמונד 


288 


רים היהודיים בפאריס, שהיו ידידיה: מודיליאני, פאסקן, 
סוטין וקארם. אע״פ שביצירתה ניכר רישומן של אסכולות 
אמנותיות שונות, נשארה א׳ נאמנת לאינדיווידואליות שלה. 
הקו האחיד בכל פסליה — למרות החידוש בגישה וההפתעה 
בביצוע, שמייחדים אותם — היא הרוחניות השופעת מהם. 
אף ברישומיה ובדפים הגראפיים שלה ניכרת תכונת הפסל 
המעצב את דמויותיו. יצירותיה של א׳ מוצגות במוזיאונים 
בצרפת ובאה״ב, במוזיאון תל־אביב וב״בצלאל" בירושלים. 
חיים גמזו, חנה אורלוף, ת״א, 1949 ; ;// 0/0 *״־־ז/. 11 ןז 6 /י\ ״ 1 

211 £ 31$ ־ £1 5 ז £ 11 } ק 50111 £ 65 ) [[ 10 ( 0 1 > 111 ) 1 ! ' 6 , £ 5 ־ 161 ש 0011 € 5 *> .£ 

אזרלי, יוהנם קמר— ; 0:611 .£ ■[ — ( 1787 — 1849 ), 
בלשן, פרופסור ללשונות הקלאסיות באוניברסיטה 
של ציריך׳ שהיה אחד ממייסדיה. נתפרסם כמוציא ופרשן 
של ציצרו, הוראציוס וטאציטום. ידוע אוסף־הכתבות שלו 
מש' 001160110:1828 56160131:0131 £3:103:001 100001 :ק 50:1 מ 1 . 
פעל הרבה גם בחקר־תולדותיה של הספרות האיטלקית. 

אורליים מרקים, ע״ע מרקים אורליים אנטו־נינום. 
אוךלינה, פרנציסקו דה — 611303 ־ 01 16 ! 0 0 צנ 0 מ 3 ז?— 

( 1490 ״, טרוחילו, ספרד — 1550 , אמריקה הדרו¬ 
מית), מצביא ספרדי והמגלה של נהר־אמאזונה. 1540 הצטרף 
למסע של פיזרו (ע״ע) בקורדילירים. כדי לדאוג לאספקת 
הצבא נשלח א׳ לפני המחנה, ובמסיבות בלתי־ברורות (יש 
אומרים, מתוך רצון לגלות את הארץ האגדותית אלדוראדו) 
הפליג בנהר ניפו, שעם זרמו נכנס לנהר הגדול, שקרא לו 
אמזונה (ע״ע). לאחר נסיעה של שמונה חודשים הגיע 
למקום׳ שבו נשפכת האמאזונה אל האוקיינוס האטלאנטי. 
כשחזר לספרד קיבל עליו מטעם ממשלת ספרד תפקיד 
לכבוש את הארץ החדשה שגילה ("נואיבה אנדאלוסיה") 
וליישב אותה, אולם מסעו החדש לא הצליח. 

אוו־לינום, ליציום המיטיום (-ס:/ 00011:105 1,00105 

0113005 :), קיסר רומי ( 270 — 275 לסה״ג). כחייל 
מוכשר עלה בימי ולרינוס קיסר (ע״ע) משפל־המדרגה. אחר 
מותו של קלאודיוס 11 (ע״ע) הוכרז א׳ לקיסר ע״י הלגיונות 
בסירמיום (כיום 103 ׳\ 0 ־!:; 1 ^ ביוגוסלאוויה) והסנאט הכיר 
בו ( 270 לסה״נ). אותה שעה היו גאליה ובריטניה מדינות 
עצמאיות, גבולות־הדאנובה והרינוס עמדו פרוצים לפני 
הבארבארים, והמזרח היה בידי שליטי־תדמור, שהכירו אך 



מטבע זהב של אזרלייגום 


למראית־עין בשלטונה העליון של רומי. במרץ מרובה 
התחיל א׳ מאחד את המדינה המתפוררת. הוא גירש את 
האלאמאנים, שפלשו לאיטליה, ואת הגותים דחה מתוך מיסיה 
אל מעבר לדאנובה (דאקיה נשארה בידיהם) ז וכן השתלט 
על הוואנדאלים. אחר־כך פנה מזרחה וצר על תדמור, 
ששליטיה הכריזו על עצמאות מלאה. העיר נכנעה לאחר 
שהמלכה זנוביה נפלה בשבי, וכשהתמרדה תדמור לאחר 
שא׳ חזר לאירופה, כבש הקיסר את העיר והחריב אותה. כן 


דיכא מרידה במצרים וכבש את גאליה. ב 274 לסה״נ היתה 
מלכות רומי מאוחדת במלוא־הקפה וא׳ הוכתר בצדק בתואר 
0:015 : 8.65:1:0101 ("המחזיר תבל ליושנה"). א׳ היה שליט 
מוכשר גם בימי־שלום. התחיל בבניין של חומה עצומה 
מסביב לרומי׳ כתרים בפני ההתקפות של הבארבארים, 
ויצא למלחמה גם על הפרסים כדי להבטיח את המדינה גם 
מצד התקפותיו של אויב זה. אולם בדרך לשם, בתראקיה, 
בין הראקליאה לביזאנטיון, נרצח ע״י מפקדיו ( 275 לםה״נ). 

,סרתס^ל .£ ; — 297 י ^ 15107)!, X1 ־ ¥1 11 ו 01€ ח.^ £6 1 ) 1 ?? 17111 ) 0 
. 1904 , 171 ) £117-611 6147 €771$67 ' 1 16 ) 76£716 16 ז 511 11 ) £55 


\ ! 


'י 'י 



או־ךליק, אמיל - 80111 

0:1110 — ( 1870 , 

פראג — 1932 , ברלין), 
צייר וגראפיקן < יהודי 
שהתנצר. חידש את האמ¬ 
נות של חיטוב בעץ, והש¬ 
תלם בה ביאפאן ( 1900 ). 
מ 1905 פרופסור בביה״ס 
הממלכתי למלאכת-אמנות 

( 6:1165011016 ^ £005126 ) 

בברלין. הצטיין ביחוד 
בשירטוטיו האימפרסיוניס־ 
טיים, וכן כיוצר תפאורות אמנותיות לתיאטרונים. 


/ -י' 

1 ן■ \ 

,־;ס 1 . ׳.;::*־•,אן •ויי. 

א. אויליח• אשד, שינית 


... ;■■׳ל? 

ז 

; 


■ י'.?- 


או־ולנדו, ויטו־ריו־ עמנואל - £01300616 ¥100:10 

0 : 130:10 — (נר 1860 , פאלרמו), מדינאי איטלקי. 

פרופסור למשפט קונסטיטוציוני באוניברסיטה של רומי (עד 
1931 ). ידועים ביהוד ספריו: "עקרוני המשפט הקונסטי¬ 
טוציוני" ( 1889 ) ו״עקרוני המשפט האדמיניסטראטיווי" 
( 1890 ). נואם ופובליציסטן מזהיר. שימש מיניסטר־ההשכלה 
( 1903/5 ), מיניסטר־המשפטים ( 1907/9 , 1914/6 ) ומיניסטר* 
הפנים ( 1916/7 ). לאחר תבוסת־קאפורטו נתמנה ראש־ 
הממשלה ואירגן את הארץ להגנה, שנסתיימה בניצחון. 
כראש המשלחת האיטלקית בוועידת־השלום של 1919 תבע 
במרץ (אף אם בלא הצלחה) את קיומו של הםכם-לונדון 
מ 1915 . עם שאלקה ( 3 ( 501310 ) השתתף בוועדה, שניסחה 
את האמנה של חבר-הלאומים. — עם עלייודהפאשיזם לשל¬ 
טון עבר לאופוזיציה׳ ולסוף פרש מן החיים הפוליטיים. 


אורלסק (ברוס׳ עיר על נהר-אוראל ברוסיה, 

שמה הקודם היה: יאיצקי ג 1 רו־דרק (עיירת־היאיק). 

נוסדה ב 1775 ושימשה ברוסיה הצארית מרכז לחבל של 
"הקוזאקים האוראליים". כיום א׳ היא העיר הראשית בחלקה 
המערבי של קהיליית קאזאקסטאן. מספר תושביה 66,200 
( 1939 ). 


א 1 ךמ 1 נד ( 0:0100016 ), משפחה אנגלית־אירית מיוחסת. 

אביה הראשון היה תיאובאלד ואלטר ( 1 ) 111601331 ־ 

: ¥31:6 \), שליווה ב 1185 את בנו של הנרי השני, הנסיך 
ג׳ון, שנעשה אחר־כך מלך־אנגליה, לאירלאנד ונתמנה שם 
כע 1 ר־המשק שלו, שאז נקרא באנגליה : 80:16 ; ובשם : 80:16 
נקראה מאז המשפחה, שרכשה, ביחוד ע״י נישואים, אחוזות 
ענקיות בדרום־אירלאנד. ג׳ימס באטלר קיבל ב 1329 את 
התואר רוזן של א׳ (.ס 0£ £3:1 ). צאצאיו היו לעתים 
קרובות סגניו של מלך אנגליה באירלאנד ונלחמו הרבד 



289 


אורמונד 


290 


— אורן 


בשכניהם האדירים׳ הרוזנים של ד־סמזנד. כולם היו נאמנים 
למלכי־אנגליה. ואלה החשובים שבהם: א) ת(מאם באטלר, 
1532 — 1614 , "הרוזן השחור׳/ נתחנך באנגליה. היה הראשון 
במשפחתו שעבר לדת הפרוטסטאנטית ובשירותה של המלכה 
אלישבע נלחם במורדים האיריים. ב) ג׳ימם באטלר, דוכס 
של א ׳ ׳ 1610 — 1688 ׳ איש־צבא ומדינאי, נשא ב 1629 את 
אליזאבת פרסטון, בתו היורשת של הרוזן מדסמונד, ובזה 
נסתיימה המריבה בין שתי המשפחות׳ שנמשכה מאות שנים. 
כאבותיו פעל א׳ באירלאנד לטובתה של אנגליה וניהל את 
הארץ ( 1643 — 1647 ) כמשנה־למלך במרץ וכשרון. נשאר 
נאמן לצ׳ארלם 1 ונסע ב 1648 לצרפת כדי לשרת את המלכה 
ואת הנסיכים. ב 1649 חזר לאירלאנד. הכריז על צ׳ארלם 11 
כמלך־אנגליה ונסוג לצרפת רק לאחר נצחונותיו של קרומול 
(ע״ע). ב 1659/60 הכין את חזירתו של המלך לאנגליה 
וב 1661 נעשה דוכס של א׳. ב 1661 — 1669 ו 1677 — 1684 
שימש שוב כמשנה למלך באירלאנד ופעל הרבה לשם 
התפתחותם של הכלכלה והמדע. היה מן האישים הבולטים 
ביותר בזמנו, ולא נפגע כל־כך ע״י מידות־החצר הנשחתות. 
ג) ג׳ימם באטלר, דוכס של א/ 1665 — 1745 , נכדו של ב׳. 
היה ב 1668 ממצדדיו של ויליאם ווו וב 1703 — 1707 היה 
משנה־למלך באירלאנד. ב 1711 , אחר מרלבורו (ע״ע), 
נעשה המפקד של הצבא האנגלי. ב 1715 נצטרף לג׳ימם 
סטיוארט, שתבע לעצמו את המלוכה, ולאחר כשלונו של זה 
האחרון ברח לצרפת, הוסיף לעבוד בשבילו בספרד וחי 
בארץ זו עד מותו ( 1745 ). 

1 ) 0111 161 ** 6 [ , 03616 .ב! - ! ; 1914 ,. 0 111 * 6 6111 א' 0 ,ץ 6 }) 00 .ס 

- £11 ז 811 831-00655 ,■ 11061 ־ 031 . 0 .מ . 4 ׳ .זזו ; 1851 . 01 ׳י 6 ,.ס / 0 

; 1912 ,. 01 ־ 5 2 , 1688 — 0 1610 / 0 6 ^ 1 * 0 111 , 161 **!*[ , 6 ז 016 

, 1 * 511111 1 * 116 * 161 * 161 61 . 0 ' 11 0116 4 ז 0 /' 15 ו , 915536 86 . 14 

. 1914 , 1745 — 1665 

אוךמץז, ע״ע ריזיה. 
אוו־מיה, אגם׳ ע״ע וידיה, אגם. 

אורמיה (יוף ■*ס^יזס— שתן! ״״ 4 >—דם), שינת־דם; תופעה 
קלינית קשה ומסוכנת, שסיבתה הרעלת הגוף ע״י חומ¬ 
רים, שדרכם להיות מופרשים בשתן ושמצטברים בדם כתוצאה 
מהפסקה שבאה בפעולת הכליות. גורמי הא׳ הם מרובים 
ושונים: פעמים מקורם בנזק שנגרם לכליות ולדרכי־השתן, 
כגון ע״י שינויים דלקתיים מחמת זיהום, תהליכי התנוונות 
או גידולים בכליות וכן ע״י מחסומים או גידולים בדרכי- 
השתן (בצינור־השתן או בערמונית)! לפעמים מביאים לידי 
א׳ גורמים, שפועלים מחוץ לכליות, כגון התמעטותו של 
נפח הדם מחמת דימום׳ דהידראציה או איבוד־מלחים מחמת 
מחלה (ע״ע חולירע), כוויה או הלם. — תמונת־המחלה היא 
רבגונית הן מצד גילוייה והן מצד מהלכה וסיכוייה ונוהגים 
להבחין בה כמה צורות: 

1 ) הא׳ השקטה הכר 1 נית׳ שהיא השלב הסופי של כל 
מחלות־הכליות הכר 1 ניות, שהורסות בהדרגה את רקמות- 
הכליות. סימניה — רזון, חיוורון, אנמיה, יבושת־העור, ריח 
רע (מעין האמוניה), שנודף מן הפה, בחילה והקאה, צמא, 
שינויים דלקתיים בקרומים הריריים, בפרט בקיבה ובמעי, 
שמלווים שלשולי־דם; בולטות ביותר ההפרעות במערכת־ 
העצבים: רפלכסים מוגברים׳ רעדה׳ גירוי בעזר, כאבי־ראש, 
סחרחזרת, ליקויי־ראיה מלווים שינויים ברקע־העין, אי־שקט 
וחוסר־שינה, שעם התקדמות־המחלה הם הופכים למצבי 


תרדמה, איבוד־חושים והתעלפויות ממושכות, שסופם מיתה. 
הסימנים הקליניים הללו — כולם או רובם — הם גילויים 
של הרעלת הגוף ע״י הצטברות החומרים, שדרכם להיות 
מופרשים בשתן׳ אך אפשר שמקורם גם רעלים מיוחדים, 
שנוצרים בכליות הפגומות. סימן מובהק להפסקה בפעילות 
הכליות הוא השינוי של כמות השתנה(ע״ע) בדם — משיעור 
של 30 — 40 מ״ג% במצב נורמאלי עד ל 400 — 500 מ״ג% 
במצבי א׳, אולם בדרך כלל אין הקבלה בין עליה זו ובין 
חומרת־מצבו של החולה. ביחד עם השתנה מתרבים גם 
הריכוזים של חומצת־השתן, הקריאטינין, האמוניה, יכן 
מתרבות תולדות ההתפרקות הרקבונית של הפר(טיאינים, 
שהן ניכרות בריאקציה האינדיקאנית (ע״ע אינדוכסיל). 

ב) הא׳ החריפה האקלאמפטית מתבטאת בהתקפות מעין 
אפילפסיה, שבאות כתוצאה ממחלות כליות, אולם ללא קשר 
קבוע בתיפקוד בלתי־מספיק של הכליות ובשיעור ההצטב¬ 
רות של חומרי־השתן בדם. היא מ 1 פעת לפעמים בדלקת- 
כליות חריפה, בשלבים הסופיים של דלקת־כליות כר(נית, 
וכן כשהכליות ניזוקו מחמת הריון (ע״ע אקלמפסיה), תחי¬ 
לתה — כאב־ראש, התרגשות, הקאה, האטת־הדויפק, להץ־דם 
מוגבר, ליקויי־ראיה, הפרעות נפשיות. התקפות־העווית 
נגרמות, כנראה. ע״י תגבורת הלחץ במוח! יש שהן חולפות, 
ויש שהן מביאות לידי מוות מהיר. יתכן, שהא׳ החריפה 
באה על־ידי התהוותם של חומרי־רעל מיוחדים, שגורמים 
להתכווצות־צינורות כללית ולעווית של צינורות־הדם במוח, 
3 ) בשם א׳ מדומה (. 1 ז־ 10 זגמ 5 ק) נקראות הפרעות מכו¬ 
ניות, שבאות מחמת תגבורת של לחץ-דם כרוני, ללא תלות 
באי־ספיקת פעולתן של הכליות• הן מתבטאות במבוכת־גפש, 
אי-שקט, חוסר־שינה, סחרחורת, הקאה, תופעות עיוורון 
ואפאסיה ושיתוקים — מעין תופעות ההסתיידות המויחנית. 

אבחנת המצב האורמי, שיטות הריפוי של המחלה ועתידו 
של החולה תלויים בראש וראשונה במקורה של הא/ אם 
ניתנת אפשרות לסלק או לרפא את המויקדים העיקריים של 
המחלח, למשל ע״י ניתוחו של הגידול המפריע לזרימת 
השתן, הפרוגנוזה היא טובה. בהתקפותיה העזות של הא׳ 
החריפה הפרוגנוזה טובה משהיא במהלכה האיטי והמתמיד 
של הא׳ השקטה. אם הנזק הנגרם לכליות אינו ניתן לתיקון, 
כבמקרה של דלקת־כליות כרונית והצטמקות־הכליות׳ יש 
לראות בהופעתה של הא׳ גילוי של מצב מסוכן, שסופו 
מיתה: הוא ניתן להטבה לתקופות־זמן מסויימות ע״י טיפול 
מתאים, שכולל מנוחה, דיאטה חמורה והקזות־דם, אולם אינו 
ניתן לרפואה שלימה. — הטיפול בא׳ המדומה הוא כאותו 
הנהוג בכל המקרים של הסתיידות מוחנית. 

-' 707 ^ 71 1£7€ !\! £€11071 11 06171010 01€ , 1 > ־ 011131 ^ 

, 171113 )^€^ 1 ) 011 1€7131011 ז€? 1 ץ 1 { י £־ €1 כ 1$111 ? ; 1930 , 1 ז 1£6 ז 11 \ 

1 ) 111 )ס)-{ מ/ €%( 7 י 15 >־ £101131 6 31x1 כ 01 :>£ת 0 ״ 1 ; 1936 

. 1944 , <( 1471 € .% 1 / 1 € / 0 13 € 3 ) 13€ ( 1 , 1.0613 ; 1935 , 013 € 03 € 1 ) 071 

מ. י. 

אזרן (ת 3 ז 0 ), העיר הראשית בדפארטמנט של א׳ שבמערב 
אלג׳יר; מן הגדולים בנמלי אלג׳יר והנמל החשוב 
ביותר במערבה. א׳ מחולקת לעיר העתיקה, שהיא בעלת 
רחובות צרים ומעוקלים ושבה דרים בעיקר הילידים, ולעיר 
החדשה, שבה יושבים האירוסים ושהיא בנויה דוגמת 
אמפיתיאטרון על המורד של ג׳בל מורג׳אג׳ו, מסילות־ברזל 
מחברות את א׳ עם כל נמלי אלג׳יר, מארו׳קך וטוניס, וכן עם 



291 


אורן — אורן 


292 



נטל־אוראן 


הערים שבפנים הארץ. כמרכן יש בה שדה־תעופה. עיקר 
פרנסתה על היצוא: תבואה׳ יינות׳ בקר. ירקות וצמר. מספר 
תושביה: 201,000 ( 1938 )׳ מהם כ 80% יוצאי־אידופה. — 
א׳ נוסדה ע״י הרומים ובתחילת המאה ה 10 התיישבו בה 
ערבים מאנדאלוסיה. ב 1509 — 1708 היתה תחת שלטון ספרד! 
ב 1708 — 1732 תחת שלטון הביי של מאסקארה; ב 1732 — 
1792 היתה שוב בידי הספרדים; ב 1792 — 1831 שוב בידי 
הביי של מ׳; ב 1831 נכבשה בידי הצרפתים. בימי מלחמת* 
העולם השניה (יוני 1940 ) עבר חלק ניכר של הצי הצרפתי 
לנמלה של א׳ (- 11 נ 1 ש£ 5-61 ז 16 ^). ב 3 ביולי של אותה שנה 
הוטבעו שם הספינות הצרפתיות או ניזוקו ע״י הכוחות של 
הצי הבריטי. ב 8 בנובמבר 1942 נכבשה א׳ ע״י מעצמות- 
הברית המערביות. 

הקהילה היהודית בא׳ נוסדה באמצע יה״ב. ב 1391 
התיישבו בה היהודים, שגורשו מקאטאלוניה ומן האיים 
הבאליאריים• ב 1509 גורשו היהודים ע״י הכובשים הספר¬ 
דיים, אך הותר להם לדור בסביבת א׳. ב 1792 הותר ליהודים 



לחזור אל העיר: הקהילה גדלה והשתתפה בפעילות במסחר 
העיר, בבהמות ובתבואה. תחת השלטון המוסלמי חיו היהו¬ 
דים תחת לחץ הקנאים הדתיים המוסלמיים, ורק עם כיבוש 
הארץ על־ידי הצרפתים הוטב מצבם בחסות השלטון החדש. 


ב 1870 קיבלו יהודי א/ עם שאר יהודי אלג׳יר, את האזרחות 
הצרפתית, בתוקף ,חוק כרמיה׳. אבל העיר משמשת מרכז 
של האנטישמיות בארץ, ויהודיה, רובם בעלי־מלאכה ופו¬ 
עלים, נפגעו הרבה מחוקי ממשלת וישי, ששללה את 
אזרחותם. בשנת 1931 מנתה האוכלוסיה היהודית 18,000 
נפש. וע״ע אלג׳יר: יהודים. 

א 1 ךן (שנ״ס), דפארטמנט בצפון־מערב צרפת, על גדות 
הנהר א׳. כולל חלקים מנורמאנדיה ומן המחוז פרש 
(ש 011 ז 6 ?). 6,144 קמ״ר, 372,000 תושבים ( 1946 ). המשק 
בעיקרו חקלאי: גידול של חיטה, שעורה ועצי־פרי, ביחוד 
תפוחים; וכן גידול־סוסים. כא׳ מצויים מכרות־ברזל ומעיינות 
של מים מינראליים. העיר הראשית אלאנסון. 



אורן ( 3011101 ־ 171 ), יסוד מתכתי, האחרון בשורת היסודות 
הטבעיים שבמערכת המחזורית (ע״ע); סמלו 17 • 

מספרו הסידורי 92 ; משקלו האטומי 238.2 — הגדול בערכי 
המשקלות האטומיים של היסודות המצויים בטבע, א׳ טבעי 
הוא תערובת של 3 איזוטופים (ע״ע) בעלי המסות 238 
( 99.3% ), 235 ( 0.694% ), 234 ( 0.006% ). 

ב 1789 הבחין קלפרות (ע״ע) לראשונה במציאות הא׳ 
כחומר מיוחד, שהוא נבדל מאבץ, ברזל ווולפרם, במחצב 
של בהקת־האוראן (ע״ע אורניניט) במכרות יאכימוב. ע״י 
חיזור המחצב בטמפראטורה מופלגת העלה בידו חומר דומה 
למתכת. קלאפרות היה סבור שגילה מתכת חדשה וקרא לה 
בשם א׳, על שם כוכב־הלכת אורנוס (ע״ע), שנתגלה באותה 
תקופה. אבל רק בשנת 1842 עלה בידי פליגו( 01 § 611 ?) 
להפיק את היסוד הטהור ע״י חיזור הכלוריד 01 4 ס באשלגן, 
לאחר שהוכיח שהחומר שהיה בידי קלאפרות לא היה אלא 
תחמוצת־הא׳. 

הא׳ הוא יסוד נדיר למדי (אך מצוי יותר מן הזהב); 
שיעורו הכללי — 0.0001% מן החומר של קרום כדור־ 
הארץ. מספר המינראלים שלו הוא למעלה ממאה, והוא מצוי 
בהם עפ״ר בשיתוף עם מתכות אחרות (תוריום׳ עפרות 
נדירות, סידן, עופרת, נחושת; לפעמים — ברזל, טיטאן, 
כתרן, מאגנזיום, באריום, ויסמוט). את בצרי הא׳ אפשר 
לחלק לשלושה סוגים: 1 ) אוראניניטים, שהם בעיקר תוד 
מצות ומכילים עד 70% של א׳; מהם האורניניט (ע״ע). 
2 ) טנטאלאטים וניובאטים של טיטאן, עפרות נדירות וא׳, 
שמכילים עפ״ר לא יותר מ 10% . אך לפעמים עד 22% של 
א׳; שני סוגים אלה הם מינראלים ראשוניים בגידים 
פגמאטיטיים; לעומתם — 3 ) מינראלים, שהם פרי בליה 










293 


אורן — אורנג־־אוטן(^) 


294 


ופירוק של המינראלים הראשוניים ומצויים עמהם במקומות 
הרבה, אך שכיחים גם בסדרות סדימנטאריות בלא קשר 
למקורותיהם ז מהם פוספאטים, קארבונאטים, סולפאטים, 
ו^דאטים, ועוד, שמכילים עד 50% של א׳. החשוב שבהם הוא 
הקרנוטיט (ע״ע). — מרבצי הא׳ החשובים ביותר הם באיזור 
של אגם הדוב הגדול' בקאנאדה (נתגלו ב 1930 ) ! שניים 
להם במעלה מרבצי קאטאנגה בקונגו הבלגית. פחות חשובים 
הרבה הם מרבצי אפריקה המערבית, ובאירופה — מרבצי 
יאכימוב (יואכימסטאל) בבוהמיה, הידועים מ 1517 ! בכל 
המקומות הללו המינראל העיקרי הוא האוראניניט! קרנוטיט 
מצוי בעיקר בקולוראדו וביוטה שבאה״ב ובמאדאגאסקאר. 
התפוקה העולמית של א׳ קודם התקופה ה״אטומית" היתה 
כ 1,000 טון לשנה, ומחירו כ 2 לי״ש לק״ג ( 1938 ). כיום 
תפוקתו הוא סוד צבאי, וכל מסחר חפשי בו נאסר מטעם 
הממשלות. 

לשם הפקת הא׳ מפתיחים את עפרותיו וממצים אותם 
בחומצה גפריתנית וחנקנית. מתוך התסנין החמוץ׳ המכיל 
גפרת־אוראניל, מושקע המלח 07 02 032 , שנמס במים 
בקושי. היסוד הטהור מתקבל ע״י חיזור הכלוריד ב 3 א, 
ב £או ב 03 . בחיזור הטכני של התחמוצת 11 3 0 8 ע״י 2 ^ 1 
או 1 ^ מתקבלת אבקה שמכילה כ 96.6% של א׳. 

א׳ מתקבל בצורת מתכת לבנה מבהקת או בצורת אבקה 
שחורה־חומה. המתכת חשילה, רכה מפלדה וקצת פארא־ 
מאגנטית! צפיפותה 18.7 ! נקודת היתוכה קרובה ל ״ 1,850 . 
תכונתו המובהקת של הא׳ — רדיואקטיויות (ע״ע) חלשה, 
שמתגלית בו ובכל תולדותיו! מקרין־"; זמן מחצית־הפירוק 
5.10 6 שנה. האיזוטופ העיקרי, 238 0 , הוא אבי הסדרה 
הראדק׳אקטיווית של א׳־ראדיום, האיזוטופ 235 ס — כנראה 
אבי־אבות סדרת האקטיניום. האיזוטופ 234 0 (= 11 ס) 
מתהווה מ 238 ס(= 01 ) בתהליך ההתפרקות הראדיואקטי־ 
ווית ע״י פליטת חלקיק- ״ ושני חלקיקי- 8 • 

הא׳ מגלה פעילות כימית רב-צדדית. ערכויותיו העיק¬ 
ריות— 4 ו 6 , אך הוא מגלה גם סימנים של הערבויות 5,3,2 . 
לפנים היה הא׳ נחשב כחוליה בשלשלת היסודות כרום־ 
מוליבדךוולפרם שבטור חו במערכת המחזורית (ע״ע), אך 
כיום נראה שהוא שייך לקבוצת יסודות, שמתחלת באקטיניום 
(ע״ע) ומצטופפת בטור 111 במחזור השביעי, דוגמת העפרות 
הנדירות (ע״ע) שבמחזור השישי. — א׳ בפיזור דק ניתן 
להדלקה באויר ב ״ 170 ונשרף לתחמוצת השחורה 00 2 , 
שתכונותיה בסיסיות וממנה נגזרים מלחים ירוקים המצטיי¬ 
נים בכושר חיזור מפאת נטייתם לעבוד למצב השש־ערכי. 
התחמוצת הצהובה-אדמדמת 00 3 , היציבה יותר, מת¬ 
קבלת מפירוק ניטרט־האורניל בחום. ע״י חימום מרובה 
יותר באויר הופכות שתי התחמצות ל 0 3 0 8 הידוק. גם 
ב 00 3 בולטות התכונות הבסיסיות: ההידרוכסיד שלו, 
2 ( 00 ) 00 2 , יוצר מלחים עם חומצות, ובהם הראדיקאל 
00 2 — האורניל — מתנהג כעין מתכת דו־ערכית. לכאריד־ 
האורניל, 2 01 2 סס, אין אופי אלקטרו־ואלנטי מובהק! אולם 
ניטרט-האורניל, 2 .60 2 0 ( 00 3 ) 00 2 (גבישים צהובים כעין 
הלימון! מסיסותו במים 67.4% ב ״ 12 ), וסולפט־האורניל, 
00 2 $0 4 , מתנהגים כמלחים אמיתיים. אך ל 00 3 גם תכו¬ 
נות חומציות חלשות; אמנם אין החומצות החפשיות 
0 2 00 ו ז 0 2 0 2 0 בנות-קים, אך ידועים מלחיהן האור{־ 
טים והדו־אורנטים כגון דו־אורנט־הנתרן הצהוב מעוט־ 


התמס ( 207.60 2 0 י 03 2 0 , "הא׳ הצהוב"). התרכובת 3 0 8 ס, 
עיקר הומרו של האורניניט (ע״ע), אינה, כנראה, אלא 
אורנט־הא׳, 2 ( 4 ס 0 )ס. — משא(" תולדותיו של הא׳ יש 
לציין את תרכבותיו עם ההלוגנים, הניטריד הצהוב הנוצר 
ע״י התקשרות ישירה בחנקן ב ס 1,000 , והקרביד המגובש 
המתפרק ע״י מים לתערובת של פחמימנים.— מלחי האורניל 
(שלא כמלחי הא׳) מצטיינים בפלואורסצנציה (ע״ע) ירק־ 
רקת־צהבהבת חזקה, והם פועלים כפוטוסנסיביליזטורים 
(ע״ע) בעלי כושר קאטאליטי על תהליכי חימצון והידרוליזה 
(למשל, בהידרוליזה של סוכרים מורכבים, בסיבון שומנים, 
בדאמינאציה של חומצות אמיניות, וכדומה).— כל מלחי הא׳ 
הם ארסיים: פוגמים בתקינות הכליה וגורמים להופעת סוכר 
בשתן. הרעלת א׳ חזקה יש בה כדי להמית ע״י ניוון הכליות 
והקרום הרירי של המעיים. 

בטכניקה משמש א׳ כתוספת לברזל בפלדות אצילות 
וכמרכיב של קאטאליזאטורים מתכתיים מעורבים בתהליכים 
קאטאליטיים שונים, כגון ייצור האמוניה (ע״ע) לפי האבר 
והסינתזה של הנפט (ע״ע). מלחי א׳ משמשים לתעשיה של 
זכוכית פלואורסצנטית. ותכשירי צבעים מאירים בחושך. — 
חשיבותו של הא׳ גדלה ללא תקדים לאחר שנתגלה ב 1939 , 
שהוא ניתן לבקיעה אטומית ומסוגל לשמש חומר־גלם 
לריאקציית־שרשרת גרעינית (ע״ע אטומי, גרעין! גרעיניות, 
ריאקציות). האיזוטופ 235 0 ניתן לבקיעה ישירה ע״י 
ניטרונים, ואילו האיזוטופ 238 ס מתגלגל ליסוד המלאכותי 
נפטוניום, וממנו — ליסוד המלאכותי הבקיע פלוטוניום 
(ע״ע אטומית, אנרגיה! אטומית, פצצה). 

י. ל. 

א 1 ךנםךג, ע״ע צ׳קלוב. 

אזרנג־אוטן({) (מאלאית, (§)מ 3 ] 0 ־§ח 01-3 , איש־היער! 

השם המדעי לפנים — 136115 ח 2 ץק ס^תס?, כיום — 

. 0 1-11$ ץ) $3 13 מ! 81 ), קוף דמוי־אדם, שהוא סוג בפני עצמו. 
שוכן בבורניאו וסומאטרה הצפונית, בעיקר באיזור־הג׳ונגל 
המשתרע בין החוף וההרים במרכז־האיים. קומת־הזכר כ 1.30 
מ׳ בממוצע (אבל יש שהיא מגעת עד 1.55 מ׳) ומשקלו 
75 — 90 ק״ג, ואילו הנקבה נמוכה וקלה הרבה יותר ( 1.15 מ׳ 



אוראנג־אוםאן בעמידה זקופח 


295 


אורנג־אוטן(ג) — אורנג/ אורניה 


296 


ו 37 ק״ג בממוצע). גופו של הא״א מכוסה שערות עבות, 
שאורכן כ 30 ס״מ; צבע־הפרווה שלו אדמדם נוטה לחום, 
וצבע עורו חום כהה, אדמדם וגם משחיר. ידיו ורגליו ארוכות 
מאד בעוד שהכהונות שלהן קצרים. ביחוד ארוכות זרועותיו, 
שמגיעות כמעט עד עקביו גם כשהוא זוקף את קומתו, והן 
משמשות לו מכשיר עיקרי לטיפוס על ענפי־העצים. אף־על־ 
פי־כן הוא מסתייע גם ברגליו בשעת טיפוס, ורק לעתים 
רחוקות הוא נתלה בידיו בלבד, כמנהג הגי יון (ע״ע). יש 
שהוא מהלך גם על פני האדמה על ארבע אי בקומה זקופה 
כשהוא נשען על האצבעות הכפיפות של ידיו ועל הצד 
החיצוני של כפות־רגליו, אבל הליכה זו מייגעת אותו עד 
מהרה. שלא כקופים אחרים מבלה כל א״א את הלילה בקן, 
שהוא מתקין לו משוכות כפופות ומכסה אותו בגנוגנת. 
קן זה הוא בונה בין ענפי־העצים. 

פניו של הזכר המבוגר הם רחבים ביותר מפני שבגיל 
ההתבגרות מתפתחים באיזור־הלחיים שלי שני כרים, שהם 
עשויים רקמות־שומן וסיבים. רוב הנקבית חסרות כרים 
כאלה, ועל־כן פני הנקבה, וכן פניו של הא״א הצעיר, דומים 
יותר לפני־אדם, ביחוד בחלקם העליון. קשה לברר את 
תפקידם של כרים אלה׳ וכן לא ברור מהו תפקידם של שקי־ 
האויר הרחבים של הזכר, שיוצאים מבית־הגרון ומגיעים 
עד החזה, בית־השחי, העורף והגב. אין הוכחות לדבר, 
ששקים אלה מסייעים ליצירת הקול, וקרוב יותר לשער, 
שכשהם מלאים אויר הם משמשים משענת לראש הכבד. 

הא״א ניזון מפירות (בעיקר פרי הדוריאן והמאנגוסטין), 
עלים וקליפות־עצים. על חייו החברותיים של הא״א אין אנו 
יודעים הרבה. כפי הנראה, הוא נוטה להתבודדות יותר 
מן השימפנזה (ע״ע) והגורילה (ע״ע), שנוהגים להתחבר 
לקבוצות גדולות. הא״א מצוי עפ״ר כפרט בודד או הוא חי 
בקבוצות קטנות מאד — זכר ונקבה עם צאצאיהם, או שתיים 




אוראנג־אוטאן: חלק־הנוף העליון 


שלוש נקבות עם גוריהן. זמן ההריון של נקבת־הא״א הוא 
9 חודשים, וכפי הנראה, נשאר הוולד במשך כמה שנים 
בפיקוחה של האם. — אין אנו יודעים על א״א בשבי, שחי 
יותר מ 26 שנה, אבל אפשר, שבתנאי־הקיום הטבעיים שלו 
הוא עלול לחיות עד 50 — 60 שנה. — האינטליגנציה של 
הא״א אינה נופלת הרבה מזו של השימפאנזה והגורילה, אך 
ניכרים בו חוסר־התעניינות והעדריסקרנות וגם מיעוט של 
ביטחון עצמי כשעומד לפניו איזה קושי. — תפוצת הא״א 
בימי־קדם היתה רחבה מתפוצתו בהווה. שיניים הנראות 
כשייכות לקופים מסוגו של הא״א נמצאו בפליאוקן של הודו 

ן * * 

ובפליסטוקן של האיים המאלאיים וסין. משרידים אלה אנו 
למדים, שבפליסטוקן היה הא״א ביאווה שווה בגודלו למין 
הקיים בזמננו׳ ואילו התת־מינים, שנמצאו בסומאטרה ובסין, 
היו גדולים יותר. הסימנים המבדילים את מבנה גופו של 
הא״א מזה של האדם היו בולטים יותר בא״א הקדמון. 

175 ו]€¥), שגובהה 
הממוצע הוא 1,100 — 1,300 מ׳ ושחיא מתרוממת כלפי מזרח, 


אוראגג־אוטאן בישינר, 





297 


אורנוס — אורנג/ אורניח 


298 



הובלת תבואה בצמדי־בקר באוראנג׳ 


אל איזור הדראקנסברגה. רוכסי הרים מועטים, שטוחי ראש, 
וכמה הרים מבודדים (אינזלבדג) מגוונים את הנוף. הארץ 
היא ברובה גליל של מי הנהרות אוראנג׳-ואל, שיובליהם 
הם בעונת־הייובש נחלי-אכזב. האקלים הוא זה של י־מת־ 
יבשה ומצטיין ביבשותו (בלומפונטין: הממוצע השנתי — 
16.3 0 ; ביולי — 7.6 0 ; ביאנואר — ״ 22.1 ). משקעי־האויר 
מובאים ברובם ע״י הפאסאטים הדרום־מזרחיים ויורדים 
בעיקר בחודשים שבין נובמבר למארס. כמות־הגשמים כ 500 
מ״מ בממוצע. עפ״ר יורדת כמות גדולה של משקעים בימי־ 
גשם מועטים. לפיכך מסתייעת החקלאות, במידה גדלה והול¬ 
כת, בהשקאה מלאכותית. הקרקע היא ברובה חרסית אדומה 
ודלת־צמחיה. בצפון המזרח משתרעות ערבות נרחבות, שבהן 
נראים פה ושם עצי שיטים בודדים או קבוצות של עצים 
כאלה. מבחינה כלכלית חשוב ביותר דרום־מזרחה של הארץ, 
וביחוד עמק־קאלידון, שבו מגדלים בעיקר תירס. כמו־כן 
מגדלים בא׳ גם עצי־פרי ותפוחי־אדמה, אבל ענף־החקלאות 
החשוב ביותר הוא אף כיום גידול צאן ובקר. את הבקר 
מגדלים בחלקי־הארץ הגשומים יותר ואת הצאן באותם 
השטחים הנרחבים, שהצמחיה שלהם מורכבת בעיקר משיחים 
נמוכים ועשבים קצרים יבשים, או בשטחים מדבריים למחצה. 
במערבה של א׳ מפיקים יהלומים במידה ניכרת. הבירה היא 
בלומפונטין. לשאר הערים אופי של עיירות בעלות שווקים 
ותחנות של מס״ב. מספר התושבים של א׳ 875,000 ( 1946 ), 
שרק 22% מהם הם לבנים. השאר— כושים, רובם באסוטו, 
והוטנטוטים. מספרם של המעורבים והאסייתים, בעיקר הודים, 
הולך ומתרבה. הבעיה של הרוב הכושי תופסת בא׳ מקום 
חשוב; אבל יש גם בעיה של הלבן העני, שגרמה בשנים 
האחרונות לנדידת אוכלוסים אל הערים. 1936 נמצאו בא׳ 
4,882 יהודים; מספר היהודים בבלומפונטין( 1943 )—כ 1,200 . 

היסטוריה, התושבים־הילידים של א׳ היו בעיקרם 
שבטי הבצ׳ואנד, ( 86011113113 ), שנסתעפו מן ה׳באנטו׳. 
בתחילת המאה ה 19 השתקעו שבטי הגריקא ( 1135 ף!ז 0 ) 


מצפון לנהר א׳, אבל ב 1817/31 החריב את הארץ שבט 
הזולו ( 211111 ). בשנות־השלושים של המאה ה 19 התחילה 
חדירתם של הבורים, שהיגרו אל א׳ מ״כף התקוה הטובה", 
בעיקר מפני סירובם להימצא תחת שלטונם של הבריטים. 
קבוצת-המהגרים הראשונה נתיישבה׳ בהסכמת שבט הבא- 
טאונג (§ 31111 ז 83 ), בין נהר וט ונהר ואל. קבוצה אחרת של 
בורים נתיישבה על-יר תאבאנצ׳ו ( 11 ־ 08 ״ 1113133 '). באסיפה 
הכללית של 1836 כוננו הבורים את שלטונם העצמי. ב 1837 
חיכו את הזולו׳ שברחו צפונה, ולזכר נצחונם יסדו את העיר 
וינבורג. כתוצאה מסיכסוכים פנימיים עבר חלק מן המהגרים 
לנאטאל. בינתיים קם כוח חדש בתוך הילידים באיזור־ההרים 
שבסביבת נהר אוראנג׳ העליון. אחד מראשי הבצ׳ואנה 
בשם מושש ( 105116511 \!) איחד כמה בתי-אב בשם באסוטו 
( 10 ״ 835 ). ב 1843 לקחו הבריטים את מושש תחת חסותם, 
ועשו חוזה עם אדם קוק ( £010 ) 111 , ראש הגריקא, כדי 
לעצור בעד המשכת החדירה של הבורים. כשפרצו תיגרות 
בין הבורים ובין הגריקא באו הבריטים לעזרתם של האחרו¬ 
נים ויסדו אדמיניסטראציה בריטית בגריקאלנד, בראשותו 
של וורדן (!"^■! 73 \\ .ם . 9 ), שכונן את מושבו בבלופד 
פונטין. 1848 פירסם הארי סמית, המושל הבריטי בכף, 
מנשר, שבו העביר לשלטון־בריטניד, את השטח שבין האורנג׳ 
ובין הוואל. התנגדותם של הבורים נשברה על-יד בומפלאטם 
( 3 :ז 13 ק 1 מ 800 ). אולם 6 שנים אחר־כך ויתרה אנגליה על 
הסוברניות שלה והכריזה על עצמאותה של א׳. נציגי- 
הלבנים, שנתכנסו אותה שנה בבלומפונטין, קבעו את 
החוקה של המדינה, שנקראה בשם "המדינה החפשית של 
א׳״ ( 81310 66 ז ? 0 §ח 3 ז 0 ). המדינה הוכרזה כרפובליקה 
של כל הלבנים, שישבו במקום. רשות־התחיקה נמסרה 
לפארלאמנט בן בית אחד ( 1 > 33 ז 1105 ס׳\) וההוצאה,־לפועל — 
לנשיא הנבחר ע״י העם לתקופה של 5 שנים מתוך רשימה, 
שנערכת ע״י ד, 1 ) 33 ־ 011081 ׳!. זכות־ד,בחירה ניתנה רק לגברים 
לבנים. כניסתם של אסייתים לא׳ נאסרה, ונקבע, שלבנים 



299 


אורנג', אורניה — אורנגבד 


300 


חדשים יקבלו את אזרחותם רק אחר 5 שנים מיום כניסתם 
למדינה. 

בתחילת קיומה היתד. א׳ נתונה ללחץ מצד טראנסוואל, 
ששאפה שא׳ תתאחד עמה בקונפדראציה; וב 1857 פלשו 
הבורים הטראנסוואליים לא׳. אולם עוד באותה שנה הכריזה 
כל אחת משתי המדינות על ההכרה בעצמאותה המלאה של 
השניה. יגעים יותר היו העניינים עם הבאסוטו, ורק בשנת 
1868 עלה בידי הנשיא בראנד ( 1864 — 1888 ) להביא לידי 
סיום מוצלח את ,מלחמת 30 השנים׳ עם שבטים אלה! 
השבטים ויתרו על כל השטח שמצפון לנהר־א׳ וממערב 
לקאלידון. שדות־היהלומים, שנתגלו בקימברלי ( 1871 ), 
הביאו את א׳ לידי סיכסוך עם בריטניה: בעוד שא׳ תבעה 
לעצמה את הזכות עליהם, העדיף ראש שבטי־הגריקא 
להעבירם אל תחת חסותה של המלכה ויקטוריה. הסיכסוך 
נסתיים ב 1876 , כשהבריטים פייסו את הבורים בסך של 
90,000 לירות שטרלינג (שוויה של תוצרת־היהלומים בקימ־ 
בדלי הגיע במשך 75 השנים שעברו מאז לסכום של חצי 
מיליארד לי״ש). בעיית־היחסים עם הבריטים, שהתחילו 
מרחיבים את השפעתם באפריקה הדרומית, היתה בעיה, 
שכה היו הדעות מפולגות. הנשיא בראנד נכנע ללחץ הבריטי 
וכתוצאה ממדיניותו הוקמה ב 1889 ברית־מכס בין הכף, 
נאטאל וא׳, ואף הותר לבריטים להאריך את מסילת־הברזל, 
שיצאה מפורט אליזאבט, עד בלומפונטין. אולם באותה 
שנה כרת הנשיא החדש רייץ (; 116112 .?) ברית של 

עזרה הדדית עם נשיא־טראנסוואל קרוגר, שהיה אויבם של 
הבריטים. ברית זו נתחדשה ע״י הנשיא שטיין (. 7 . 1 ^ 1 
ב!ץ 0 ז 5 ) ב 1896 , שחידש את בריתו עם הכף ועם נאטאל 
בשנת 1898 . במלחמת־הבורים ( 1899 — 1902 ) קיימה א׳ את 
התחייבויותיה כלפי טראנסוואל ועמדה לצידה. כתוצאה מכך 



נכבשה א׳ ע״י הבריטים ( 1900 ) ונספחה לבריטניה בסטא¬ 
טוס של ,מושבה׳ בשם ץת 0010 ■ £1761 £0 מ 3 ז 0 . סיפוח זה 
נתאשר בחוזה־השלום, שנעשה ב 1902 . אע״פ שהשלטון 
הבריטי פעל הרבה לפיתוח־המושבה תבעו הבורים לעצמם 



פלד טבוחר לערוצים 
בסביבת בית־לחם גאוראנג׳ 


שלטון חפשי מן האנגלים, וב 1907 השיגו את מבוקשם. 
שלוש שנים אחר-כך נכנסה א׳ ל״ברית של אפריקה 
הדרומית״ בשם 00 ת 1 ז\ 0 ז? 51310 ססז? £0 ת 3 ז 0 . ע״ע אפרי¬ 
קה הדרומית. 

אורנגבד ( 1 > 3 כ £31 ת 3 זנ 1 ^, בפרסית — עיר כסא־המלכות), 
1 . מחוז במדינת היידאראבאד בקידמת־הודו. א׳ 

משתרע ברמת־דכן וכולל חלק מגליל־מימיו של נהר ג(דא- 
ודרי.' אדמתו וולקאנית ופוריה, אלא שעונות־יובש תכופות 
גורמות בא׳ 
לשנות־בצורת 
מרובות ולר¬ 
עב. הגידולים 
העיקריים: דו¬ 
חן, חיטה, צכד 
חי־שמן, וב¬ 
ראש וראשו¬ 
נה: כותנה. 
מספר-התוש־ 
בים 945,000 
( 1941 ). 

2 . בירת המ¬ 
חוז א׳; נוסדה 

ב 1616 ! שימשה זמךמה מושבו של המוגול הגדול, ומספר־ 
תושביה הגיע באותו זמן ל 100,000 . מתקופה זו נשארו בה 
כמה בניינים מפוארים, ביחוד של המוגול הגדול אורנגזיב 
(ע״ע). העיר מוקפת ח 1 מה רבת־מגדלים. מספר תושביה 
51,000 ( 1941 ). 



קטיף תירם באוראגג 







301 


אורנגזיס — אורנוס 


302 



אוראנגאבאד: טאחוליאון של ראכיה א־דאוראנ", אשתו של אןרנגדב 


אוועגזיב, מחמד מחיי אל דין, עאלמגיר ( 1618 — 1707 ), 
השישי לשושלת־המוגולים בהודו. מלך ב 1658 — 

1707 . א' היה בנו השלישי של שאהג׳האן וכשהיה מפקד 
של צבאות־אביו במלחמותיו בשליטי דכן, חלה שאהג׳האן 
ונפוצה שמועת־שוא שמת. מיד התחילה מלחמתם של הבנים 
הצעירים ביורש־העצר החוקי דארה שיכור., בנו בכורו של 
שאהג׳האן. א׳ ניצח את אחיו, כבש את אגרה, שם את אביו 
בבית־הסוהר (ששם מת ב 1666 ) והוכרז בדלהי לקיסר־הודו 
( 1658 ). א׳ השלים את כיבוש רכן ע״י הנצחונות שניצח את 
מלכי־ביג׳אפור ( 1686 ) וגולקונדה ( 1687 ) המוסלמיים. נצחו־ 
נות אלה הרחיבו את ממלכת־המוגולים עד הגבולות הרחוקים 
ביותר, שהיו לה בזמן מן הזמנים. ואולם א׳ ביזבז את אוצרות 
המדינה במלחמות בלתי־פוסקות במאראתים ההינדויים בלא 
שהצליח לשבור את כוחם. ע״י מלחמות אלו נתערערו סדרי־ 
המדינה, והקרבות בדרום הביאו לידי הזנחת הצפון, ארץ 
הינדוסתאן, הגרעין של ממלכת־שושלתו. 

א׳ היה מוסלמי קנאי, שדיכא את שאר הדתות באכזריות. 

גם הוא כקודמיו העשיר את ממלכתו בבניינים מפוארים, 
שמהם ראוי להזכיר את המסגד הגדול בבנאדם, עיר־הקודש 
של ההינדויים. א׳ מת באחמד־נאגאר. קברו נמצא בקירבת 
אוראנגאבאד, ששם היה מושבו בשנים האחרונות למלכותו 
הארוכה. 

אורנוס ( 30115 ־ 111 ), השביעי בכוכבי־הלכת הגדולים המקי¬ 
פים את השמש א/ שאינו נראה לעין אלא בקושי 
מרובה, נתגלה והוכר ככוכב־לכת ע״י הרשל (ע״ע) ב 1781 
והיה כוכב־הלכת הראשון. שנתגלה בדרך מדעית. ערכיו 
הפלאנטאריים: 


ריחוק ממוצע סן השמש 19.2 יחידות אסטרונומיות 

תקופח. 84 שנים 

סיבוב. 10.7 שעות 

קוטר ממוצע . . . 51,000 ק״מ(פי 4 מקוטר הארץ) 

מסה. 14.6 מסות הארץ 

צפיפות ממוצעת . . 1.27 ן 4 /' מצפיפות כדור־הארץ) 

האלבדו (ע״ע) החזקה שלו וצפיפותו המועטת מעידות, 
שהוא מוקף בשכבה עבה של אטמוספירה טעונה עננים. לפי 
עדות ספקטרוסקופית מכילה שכבה זו הרבה מתן (ע״ע). 
אופיינית ומיוחדת לא׳ בין כל כוכבי־הלכת היא נטיית קו־ 
המשווה שלו בזווית של ״ 98 כלפי המישור של מעגל־החמה, 
שהוא בערך גם מישור-מסלולו, וכן כיוון דרך הילוכו ההפוך 
מזה של שאר כוכבי־הלכת ושל כל מה שקשור במערכת 
השמש. א׳ מוקף 3 ירחים קטנים: אריאל, אומבריאל, טיטנןה, 
אוברון, וירח אלמוני, הקרוב אליו ביותר,' שנתגלה רק 
ב 1949 : מישורי־מסלוליהם כמעט ניצבים על מישור־מסלולו, 
ונמצא שכיוון־תנועתם אף הוא מנוגד לרגיל. סטיות בדרך־ 
הילוכו של א׳ מן המסלול המחושב לפי תורת הפלאנטות 
היו חידה אסטרונומית במשך עשרות שנים, ופתרונה הביא 
לידי גילוי( של נפטון (ע״ע). 

אורנזם (יון׳ — שמים), במיתולוגיה היוונית, בנה־ 

בכורה או בעלה של גאיח (הארץ): מסמל את 
כוח היצירה של השמים המפרים בחומם (השמש) ורטיבותם 
(הגשם) את האדמה. א׳ וגאיה הם הדור הראשון של אלי־ 
יוון, ועל בניהם המרובים נמנו הטיטאנים, הקיקלופים 
והמפלצות בעלות מאה ידיים (הקאטונחירים). א׳ שנא את 
ילדיו ונסתרס ע״י בנו, הטיטאן קרונוס. מדמו נולדו הארי־ 
ניות, הגיגאנטים, הנימפות, ומקצף מי־הים, שניתזו כשנפל 












303 


אורגום — אורניניט 


304 


לתוכם אבר־המין של א׳ המסורס, נולדה אפרידיטי. אוראנום 
וגאיה נתנבאו, שאף קרונוס יגורש מכסא־מלכותו על־ידי 
זום בנו — ונבואתם נתקיימה. — א׳ מתואר בתבליטי המזבח 
מפרגאמין. 

. 1 ) 0711 ^ 71160 , 105 > 1 € 510 ־ 1 

אזךנז׳ ( £6 ת 3 ז 0 ), אורניה, נסיכות, לפנים נסיכות 
קטנה בדרום־צרפת ועכשיו מחוז בדפארטמנט 
של ווקליז. א׳ עברה׳ 1520 , לידי הרוזנים הגרמניים של 
נאסאו־דילנבורג. 1644 ירש אותה וילהלם, שהיה עתיד 
להיות המושל של ארצות־השפלה, אבי־השושלת נאסאו־ 
אוראניה, שקרא לעצמו,נסיך־אוראניה׳. אחרון לשושלת זו 
היה וילהלם ווו, מלך בריטניה הגדולה, שהוריש את א׳ 
למלו־פרוסיה 1702 . מפני־כן נתלקח ריב על מורשת א׳ בין 
פרוסיה מצד אחד, ובין נאסאו־דיץ ( 01612 ) ונאסאו־זיגן 
מצד שני, שנסתיים, 1713 , בחוזה־השלום של אוטרכט 
(ע״ע)׳ שלפיו נמסרה א׳ לצרפת. נסיך נאסאדדיץ ויורשיו 
זכו בתואר ,נסיך אוראניה/ שעבר ב 1815 למלך של ארצות 
השפלה, וילהלם 1 , וליורשיו. 

אורנז , ( 30£6 ז 0 ), העיר הראשית בדפארטמנט של ווקליז 
בדרום צרפת, במרחק-מה מן הגדה השמאלית של 
הרונה ו 30 ק״מ מצפון לאוויניון. כ 14,000 תושבים ( 1947 ). 
בתקופה העתיקה נקראה 4630510 ׳ והיתד, עיר־בירתם של 
הקאווארים ( 0311361 ). בשנת 105 לפסה״נ ניגפו כאן הדגמים 
לפני הקימברים והטוטונים. אחרי יוליוס קיסר נעשתה 
קולוניה רומית. מאותה תקופה נשאר שער־ניצחון מפואר, 
השלישי בגודלו מאלה הקיימים עוד באירופה. השער הוקם, 
כנראה, לכבודו של טיבריום קיסר. כמו־כן נשאר תיאטרון, 
כנראה מתקופת אדריאנום, שבו נערכות בכל קיץ הצ¬ 
גות קלאסיות המושכות אליהן אלפי צופים. בשנת 1163 



שער־נ־צחון רונו־ באיראנז׳ 



התיאטרון באוראנז׳ 


נעשתה א׳ העיר הראשית של נסיכות א׳ (ע״ע). ב 1713 
סופחה לצרפת. מן המאה הי״ד עד המהפכה הצרפתית 
הגדולה היתה בה אוניברסיטה. 

הידיעה הראשונה בדבר יהודים בא׳ היא מן המחצה 
השניה של המאה הי״ג. נראה, שיהודים ישבו בא׳ בלא 
הפסקה עד 1505 , אע״פ שסבלו גם בה משנאת הנוצרים 
ומקנאתם (ב 1490 בזז ההמון את בתי־היהודים). קיומם 
היה תלוי בחסדי־הנסיכים, שלא נכנעו לדרישות־העירונים, 
שתבעו לגרשם. מן ה׳עבודות׳, שהוטלו על היהודים, ראויה 
לציון החובה להשתתף בשמירתם של שערי העיר וחומותיה. 
לשם כך היתר, הקהילה היהודית צריכה להעמיד 6 אנשים. 
בשנת 1505 נגזרה על היהודים בא׳ הגזירה: גירוש או שמד, 
ויהודי א׳ יצאו לאוויניון ולחבל ונסן. ב 1669 התירה 
מועצת־העיר, שנתכוונה להקל את המצוקה הכלכלית בא׳, 
ל 50 — 60 משפחות יהודיות, שתחזורנה לעיר, ואף ביקשה 
מלואי ¥ו x להקים בה מאתיים בתים בשביל יהודים. אולם 
ב 1703 שוב גורשו היהודים מא׳. ב 1720 היו בה רק 
3 משפחות, שגם אותן ביקשה המועצה העירונית לגרש. 
הוטלה עליהם החובה לחבוש מגבעת צהובה, ויהודי, שנראה 
ברחוב בלא מגבעת כזו, דינו היה שיגזזו את זקנו. ב 1732 
היו בא׳ 16 משפחות יהודיות, שגורשו באותה שנה. בתחילת 
המאה העשרים ישבו בא׳ 20 משפחות יהודיות, 

אוךניניט (: 116301011 ),אחד מן המינראלים של אורן(ע״ע), 
המקור החשוב ביותר להפקתו ולהפקת רדיום (ע״ע). 

מכיל מ 64 עד 83 אחוז של תחמוצת איראן 0 3 0 8 , מלבד 
תחמצות של מתכות אחרות, כגון תוריום, עפרות נדירות 
(ע״ע),עופרת, והיסודות הראדיואקטיוויים: ראדיום (בממוצע 
0.2 ג׳ בטין), פולוניום, אקטיניום, ועוד, וכן כ 2.6% גאזים 
כלואים בתוך האבן, שהם בעיקר הליום ורדון. — הא׳ 
מתגבש לפעמים במערכה האיזומטרית, אך עפ״ד מופיע 
המינראל בצורת בצר מאסיווי, קריפטוקריסטאליני ובלתי- 
נקי, שנקרא בהקת־האוראן ( 16 ) 160 ( 110111 <£ , 16 ) 60116160 ?); 
אבן שחורה או חומה-כהה, בעלת ברק מתכתי כעין הזפת; 




305 


אורגיניט — אורגיתץ 


306 


קשיותה 5.5 ! משקלה הסגולי 9 — 9.7 . הא׳ הוא חומר רדיד 
אקטיוי (ע״ע) מובהק! החומרים הראדיואקטיוויים, וכן 
העופרת (האיזוטופ 206 ) והגאזים, הם תולדות התפרקות 
האוראן שבתוכו. — הא׳ מצוי בסלעי תהום, בגראניטים 
חמוצים, ובעיקר בגידי פגמאטיט גראניטי. מרבציו החשובים 
ביותר נמצאים באיזור אגם הדוב הגדול (קאנאדה) ובקא־ 
טאנגד, (קונגו הבלגית), שבהם הוא מופיע כבן לוויה 
למחצביים של אבץ, נחושת ועופרת. באירופה הוא נכרה 
בכמויות קטנות ביאכימוב (היא יואכימסטל, צ׳כוסלובאקיה), 
המקום שבו נמצא לראשונה, ובקורנוואל(אנגליה)! במקומות 
אלד, הוא מעורב בעורקי ניקל וקובלט. בפורטוגאל הצפונית 
הוא מופיע ביחד עם מחצבי טיטאן ובדיל. — מירבצי הא׳ 
חשובים כיום בעיקר כמקורות של חומר־גלם לצורכי הפקתה 
של האנרגיה האטומית (ע״ע) וייצורה של הפצצה האטומית 
(ע״ע). לפיכך הועמדו מכרותיו והפקתו, וכן סחר־החוץ 
במינראל זה, תחת פיקוח ממשלתי חמור בכל מקום שהוא 
מצוי בו, ובן מתנהל בעולם חיפוש נמרץ של מקורות טבעיים 
חדשים לחומר זה. 

אזךניתו־הרום, ע״ע קו־ציות; קדחת חוןךת. 

אזךנית 1 ל 1 גיה (מיור ?>׳<< 0 י ציפור, עוף), המדע העוסק 
בחקר־ד,עופות, סימניהם, תכונותיהם ודרכי־חייהם. 

בנוגע לצד הזואולוגי והביולוגי של הא׳ ע״ע צפרים. 

ראשית התפתחותה של הא׳ כמדע חלה במאה הי״ח. אך 
קדמה לכך הרבה ההתעניינות בציפרים וההסתכלות בהם 
מצד חובבים. האדם מחבב את העופות יותר מאת שאר 
בעלי־החיים הואיל והם דומים לו בפעולת חושיהם ובחייהם 
המשפחתיים והחברותיים. כבאדם כך אף בעוף חשובה 
הראיה יותר משאר החושים, בעוד שהשמיעה היא חוש 
שני במעלה. התפתחותם של הצאצאים הזקוקים לטיפול- 
ההורים מצרכת חיי־משפחה מפותחים, ורוב מיני העופות 
חברותיים הם מעט או הרבה. גם יפי־צורותיהן של 
הציפרים׳ גוניהן הנאים, זמרתו הנעימה וכושר-הטיסה 
שלהן גרמו לכך׳ שבני-האדם הירבו להתעניין בעופות ואף 
גידלו אותם להנאתם. העופות עפ״ר פעילים הם בשעות 
היום ואינם נוהגים להסתתר זמן ממושך בדרך הרבה בעלי- 
חיים אחרים! קל איפוא להתבונן בהם ולהכיר את אורח־ 
חייהם, מבחינה זו תרמו חובבים חומר מרובה לא׳, 

תמונות של עופות, מהן מדוייקות להפליא, כבר מופיעות 
בין ציורי-ד,מערות מתקופת האבן הקדומה, והרבה מהן 
ניתנות לזיהוי עם מיני ציפרים מוכרים לנו ביום! הוא הדין 
בציורי עופות בקברים ובפיראמידות של מצרים הקדומה. 
מתוך ציורים אלה מתברר, שגידול התרנגולת והאווז 
כעופות־בית, וכן השימוש ביונה לצורכי־דואר, כבר היו 
מקובלים ונהוגים באלף השלישי לפסה״נ. בתנ״ך נזכרים 
שמות של כמד, עשרות מיני־עופות, וציפרים הרבה׳ בסגר־ 
לותיהן המיוחדות ואורח-חייהן, משמשות במשל ובמליצה 
של הנביאים ושל הכתובים! אולם זהותן המדוייקת של 
במה מציפרי־התנ״ך שנויה במחלוקת. בכתבי־אריסטו על 
הטבע נזכרים כ 170 מיני עופות. פליניוס הקדיש להם ספר 
מיוחד בתורת־הטבע שלו. ההסתכלות במעוף הציפרים 
ובהתנהגותן לשם ניחוש-עתידות היתד, מקובלת אצל 
הרומים ונחשבה דבר-קבע בהליכות המדינה (ע״ע אוגורים). 
בימי־ד,ביניים עורר עניין בא׳ האספורט, שהיה חביב על 


המלכים ועל האצילים: ציד־ד,עופות בעזרת הבז והנץ. מן 
המאה הט״ז ואילך התחילו מופיעים ספרים מיוחדים על א׳, 
מתחילה על רקע הידיעות, שנמסרו ע״י אריסטו ופליניום. 
ליניאוס (ע״ע) יצר ב 1735 את השיטה המדעית למיון של 
בעלי־החיים, ובתוכם גם של העופות. במאה הי״ח הומצאו 
שיטות־שימור לגופות של ציפרים, ובזה הונח היסוד 
להקמתם של אספי־עופות. התיירים וחוקרי־הטבע באותה 
תקופה הירבו י לתאר ציפרים בכתביהם וכן ד,ירבו אף 
לציידן, וע״י כך עשו נפשות לא׳ בציבור הרחב. ביחוד יש 
להזכיר את הספרים המצויירים הנהדרים של אודיבון(ע״ע) 
באמריקה וג׳והן גולד (ע״ע) באנגליה, שעשו רושם מרובה 
מבחינה מדעית ומבחינה אמנותית כאחת. במאה הי״ח והי״ט 
עסקו האורניתולוגים בעיקר בתיאורם ובמיונם של מיני 
העופות ומתוך כך — גם במורפולוגיה ובאנאט 1 מיה שלהם. 
כיום העופות הם אותה מחלקה בממלכת החי, שנחקרה 
בצורה המושלמת ביותר. כל המינים הקיימים בה ידועים 
למדע, ואין סיכוי מרובה לגילוי של מינים חדשים! רק 
תת־מינים מועטים עלולים עוד להתגלות. במאה העשרים 
התרכזו האורניתולוגים יותר ויותר בפיסיולוגיה של העופות, 
ובפרט עסקו בחקר־ד,תעופה, שלד,בנתה יש חשיבות מיוחדת 
בפיתוח הטיס. אך בעיקר מעמיקים האורניתולוגים כיום את 
החקירה באורח־החיים של העופות, בקשר שלהם לסביבתם, 
בהתנהגותם בחיי־ד,משפחה שלהם, ובכלל בחייהם ד,חברותיים, 
וכן בבעיות־נדידתם. חקירת האקולוגיה (ע״ע) של העופות 
חשובה לגבי התועלת והנזק הכרוכים בהם, כי הרבה עופות, 
ובפרט הדורסים ואוכלי־ד,חרקים, מועילים הם מאד לחק¬ 
לאות, בעוד שחקירת הפסיכולוגיה של העופות חשובה 
לפסיכולוגיה המשווה. — הבעיה של מסעות־ד,עופות היא מן 
המעניינות ביותר במדע הא׳ החדיש (ע״ע צפרים). 

עזרה חשובה בחקירת שאלות־המסע של העופות ובעיות 
אחרות ניתנה ע״י ד״טיבוע׳, כלומר: סימון העופות בטבעות 
של אלומיניום, שנקשרות לרגליהם. על טבעות אלו רשומה 
הכתובת של המוסד החוקר, שאירגן פעולת טיבוע זו, בצירוף 
מספר סידורי! כל טבעת, שנקשרה לרגל-העוף, רשומה 
במוסד. כשעוף כזה נתפס במקום אחר, יש להודיע למוסד 
את מספר־הטבעת ואת המקום והזמן, שבהם נמצא! ע״י 
כך אפשר לקבוע את דרכיה של נדידת העופות, ולפ¬ 
עמים — גם את מהירות-מעופם, וכן גם את משך חייהם 
הטבעי. בהרבה ארצות עוסקות בעבודות אלו תחנות־מחקר 
אורניתולוגיות מיוחדות. בא״י עדיין אין תחנה כזו, אולם קיים 
חוג של צפרים חובבים, שנהנים מהסתכלות בצפרים בלתי- 
כלואות, ומספרם של חובבים אלה גדל והולך. ה. מ. 

אזךגיתין (מ 1 * 11 זז 0 ) י חומצה אמינית (ע״ע) בסיסית, 
החומצה ה״יז־-דיאמין־ואלרית, התולדה של פירוק 
ארגינין (ע״ע) ע״י האנזים ארגינאזה. 9 2 א יש יסוד 

3 ( 09 2 ) 

ב 9 א 09 

1 

0009 

לדעה, שא׳ ממלא תפקיד מכריע בסינתזה של. השתנה בכבד. 
נקרא על שם מציאותו בצ 1 את־עופות ( €5 * 1 !!ז 0 ) בתרכובת 
עם חומצת החומץ. כשהוא מתפרק ע״י חידקי-ריקבון נוצר 
חומר־הסרחון פוטרסצין, שהוא טטרמתילדדיאמין. 



307 


אורנמנט — אורסט, הר 


308 


א 1 ךנמנט, ע״ע תקי&יט. ב 1921 יצא קובץ של מחזותיו, וכן גם סיפורי־מסעות שלו. 

נעשה נאציונאלסוציאליסטן וחיבר רומאן, שגיבורו הראשי 
הוא הורסט וסל ( 1932 ). 

אוךסה ( 61-53 ׳\\ 1 ), עיר בקאמפאניה׳ איטליה (כיום חלק 
מ״נאפולי הגדולה״). מספר תושביה כ 25,000 
( 1931 ). היתה המקום הראשון, שהוקצה כרוזנות עצמאית 
לנורמאנים בדרום־איטליה ( 1027 ) כשהדוכס מנאפולי, 

סרגיוט 1¥ , נתן אותה במתנה לנורמאני ריינולף דרנגו 
(זס^ת־״ם 1131001£ ) בעד עזרתו לדוכס במלחמה בנסיך 
הלאנגובארדי מקאפואה. 1039 ניתנה ע״י קונראד 11 לדוכס 
של סאלרנו, אבל בפועל נשארה עצמאית, ואפילו כבשה 
ב 1058 את קאפואה. ב 1062 עלתה לדרגת-נסיכות. זו היתד. 

תקופת־הזוהר של א׳, ואז נבנו בה הקתדראלה, המנזר סאן 
לורנצו, בתי־ספר ומדרשות. בתקופה האנז׳ואינית היתה א׳ 

מקומה של חצר־המלכות. 



אירנט (מלאט׳ 01-305 — המתפלל), באמנות הנוצרית 
הקדומה, כפי שנתבטאה בציורי הקאטאקומבות 
ורתבליטי הגלוסקמות — דמויות של גברים, וביחוד של נשים, 

בשעת־התפילה. הא׳ נר¬ 
אה תמיד כשהוא עומד, 

זרועותיו מורמות, עפ״י 
רוב כשמרפקיו הם בגו־ 

בה־המותניים, וכפות־ידיו 
פרושות כלפי חוץ -- 
תנועה של תפילה, שהי- 
תה מקובלת בימי־קדם, 

כפי שמעידות על כך 
יצירות האמנות במזרח 
הקרוב וביוון וכמה רמ¬ 
זים גם במקרא. כן נראה 
הא׳ עפ״ר על רקע של 
דשא, בתוך סוכת־פרחים, 

בצל אילנות, או בין 
■טלאים ועל־יד דלי-חלב, 

כלומר בסביבה אידילית, שברבות הימים נעשתה באמנות 
הנוצרית רמז לגן־העדן. ואמנם רוב הא׳ הם בתמונות, שהן 
מציירות את המת המתפלל לשלום־נפשו. 

; $1 71 * 1 ^ 1 16 ( 1721$1 ! 2071 ע?} 1 ) 71 * 1 £ 1 ( 0 10 ! 11 ז? ז 3 ? 051 

; 1909 — 1906 , 6 ^ 47111 116 ;> € 1171$111 י 61 נ 1 ץ< 5 011 ז\ 1£ ׳\\ 116 ״ 1 

. 1901 , 671 <} 0771 \ 4010 ( 167 > 1016761 !<^ 16 ( 1 6£ § 0 ץ 


אוראנס בתלבושודדזםן 
(המאה הרביעית) 


אומעטין, ר׳ .י?גרןב ?ןעולם בן מרדכי זאב (תקל״ה/ 
1775 — כ״ה באב, תקצ״ט/ 1839 , לבוב), רב 
מפורסם בדורו. שימש ברבנות בז׳ולקווה (מתקס״א ואילך) 
ובלבוב (מתקס״ה ואילך). ר׳ יוסף שאול נתנזון היה 
תלמידו. — בשנות כהונתו הראשונות בלבוב התייחס 
בסבלנות אל ראשי המשכילים (יצחק ארטר, שמשון בלוך, 
מאיר לסריס, שי״ר ואחרים). אולם אחר־כך התחיל רודף 
אותם בכל מיני רדיפות ובהשפעתו הוכרז עליהם חרם. 
המשכילים פנו אל הממשלה, שהכריחה אותו להכריז בבית־ 
הכנסת ביום השבת (בלשון הגרמנית) במעמד שרי העיר, 
שאין הוא המכריז את החרם׳ ובכלל אינו מתנגד להפצת 
ההשכלה. — חיבוריו המפורסמים בעולם הרבנות הם: 
"ישועות יעקב", חידושים על שולחן ערוך (או״ח׳ יו״ר 
ואה״ע) בעשרה חלקים (תקס״ט—תקצ״ה) ז "ישועות 
יעקב", שו״ת (תרכ״ב/ג) ז "ישועות יעקב", על התורה 
(תרס״ז), ונספח גם לחומשים (בהוצאת באלאבאן בלבוב). 
ארטר ליגלג על "ישועות יעקב" בסאטירה "מאזני־משקל". 

רש״י פין, כנסת ישראל, עמ ׳ 531 ; ש. בובר, אנשי־שם. 

עס׳ 111 ; י. קלחנר, היסטוריה של הספרות העברית 
החדשה, 11 , 216 , 218 ־ 219 , 320 ; יעקב קראנץ דובנא, ס׳ 
המידות, ה׳ תרכ״ב. 

אורס, הנס ך/ינץ — 5 ז 6 ־<£ 16102 ־ 1 1-13115 ■— ( 1871 , 

דיסלדורף — 1943 , שם), סופר גרמני. חיבורו 
הראשי, הרומאן "אלראונה"( 1913 ), הוא סיפור מלא^זוועות, 
שהופיע גם בצורת סרט. כתב גם סיפורים הרבה, שהם 
מפליאים בזרותם ועשו רושם במשונה ובאיראציונאלי 
שבהם. המסתורין והארוטיקה תופסים בהם מקום עיקרי. 


אורסט, הר (באנג׳ 61-651 ׳!£ 40001 ^ ; בטיבטנית: צ׳ומו־ 
לונגאמה — האלה האם של האדמה), ההר הגבוה 
ביותר על פני כדור־הארץ ( 8,840 מ׳). נמצא בהרי הימא- 



אוךסולה( 11151113 ), 
קדושה נוצרית. 
האגדה מספרת, שא׳. 
נסיכה בריטית, עלתה 
ביחד עם 11,000 בתו¬ 
לות לרומי ובדרך חז¬ 
רה, על-יד קולוניה, 
נהרגה עם כל בנות־ 
לווייתה ע״י הונים, 
לאחר שסירבה להת¬ 
רצות למפקדם. כתו¬ 
בת בקולוניה מן המ¬ 
אה ה 5 נחשבת כעדות 
למיתה על קידוש- 
הדת שלה. האגדה נמ¬ 
סרת לראשונה בחי¬ 
בור מן המאה ה 9 . 
יסוריה של א׳ נצטיירו 
פעמים הרבה על־ידי 
אמנים שונים. 

£* 00 ו 111:1 ס 11 ס 5 " 0 
- 16 0 ^ 1 ,: 0111 ־ ¥31 ז 10 
5017116 16 > 16 ) £671 

- 1111670 10 4071 $ . 11 
. 1931 , 071 * 1 61 11176 


אזי ם ולה ה<ןדזמה 

אוו־סולינות ( 111-5011065 ), מסדר נשים קאתולי לשם 
חינוך־ילדות וטיפול בחולים. נקרא על שם אורסולה 
הקדושה (ע״ע).נוסד 1535 בברשה ( 5613 ס- £1 )על-ידי אנג׳לה 
מריצ׳י 613 §מ\,) והתקנון שלו נתאשר ב 1544 על-ידי 

האפיפיור פאולוס ווו. במאה הי״ז נתרחב המיסדר ופעולתו 
נתפשטה בצרפת, גרמניה וקאנאדה. בסוף המאה ה 18 היו 
לא׳ כ 350 מנזרים וב 15,000 נזירות, מהן כ 9,000 בצרפת 
בלבד. ב 1929 היו להן כ 400 מנזרים, שבהם היו כ 8,000 
נזירות. 





309 


אורפט, הר — אורסטם 


310 



שיאו של הר או! נ 

לאיה, על הגבול בין טיבט ונפאל (הודו). תחילה הוחלף 
בהר גאוריזאנקאר (ז 3 אלמ 152 זנ 1 ג 7,144,0 מ׳),שנמצא במרחק 
של כ 60 ק״מ מערבה ממנו. הוא נקרא על שם סר ג׳ורג׳ 
אוורסט, שהיה הראשון, שקבע את מקומו וגובהו ( 1841 ). 
להר צורה של פיראמידה ענקית, שצלעותיה תלולות למדי. 
חלקיו העליונים מכוסים קרח ונראים רק לעתים רחוקות 
מפני שפע־העננים העוטפים אותם. כל הנסיונות להגיע 
ברגל אל שיאו לא הצליחו. הגובה הגדול ביותר שהושג 
( 1924 ) היה כ 900 מ׳ למטה משיאו. בטיסה עברו מעליו 
כמה פעמים, ונצטלם על כל פרטיו. 

אוךם 5 !ם (יוו׳ ;>!? ז 0 ?? 0 י ), דמות של האגדה היוונית. א׳ 
היה בנם של אגאממנון וקליטימנסטרה ואחיהן של 
כריסותמיס, לאודיקי או אלקטרה ואיפיאנסה או איפיגניה. 

: ¥ — •־ ¥ ז ¥ 

הוא רצח את אמו ואת מאהבה איגיסתוס כמעשה־נקמה על 
רצח אביו-אגאממנון ע״י שניים אלה ברגע שחזר זה האחרון 
ממלחמת־טרויה. סיפור־המעשה לבש במסורת־הדורות צורות 
שונות והפרטים ניתארו באופן שונה. ה״אודיסיאה" סיפרה, 
שא׳ לא היה במיקני בשעה שנרצח אגאממנון. הוא חזר 
לשם לאחר שמונה שנים ונקם את נקמת דם־אביו. על 
האריניות וכל הכרוך בזה, שע״י כך נתעמק התוכן המוסרי 
של הנושא (עיין למטה), אין האפוס יודע כלום. הליריקן 
סטסיכורוס, מן המחצה השניה של המאה השביעית והמחצה 
הראשונה של המאה השישית (ע״ע) כבר ידע, כנראה, צד 
זה של הסיפור. אולם אין אנו יכולים לומר בביטחון גמור, 
אם פירט ביצירתו את כל הפרטים, שאנו מוצאים אצל 
איסכילוס וסופוקלס. איסכילוס מספר ב״אודסטיאה" (ע״ע 
איסכילוס), שא׳ חזר למיקני ע״פ פקודתו של אפולון וביצע 
את נקמת־הדם תוך היסוסים פנימיים. מיד נסכו עליו 
האריניות, אלות־הנקם, רוח שיגעון והוא ברח כשהוא נרדף 
על־ידיהן. בצרתו פנה לאפולון ובעצת־האל הלך לאתונה. 
שם הציעה האלה אתיני את העניין כולו לפני האריאופאגוס. 
אך קולות השופטים המחייבים והמזכים חיו שקולים, ואז 
הכריעה אתיני בקולה את הכף לצד זכות. את האריניות 
פייסו ע״י הקמת מקדש לכבודן והן נהפכו לאומנידות. כך 


למעלה מן העננים 

הוא אצל איסכילוס. מסורת הסיפור אצל סופוקלס מקושטת 
בפרטים אחרים. לפי סופוקלם הצילה אלקטרה את א׳ 
בשעה שנרצח אביו! מכאן שעדיין היה תינוק אותה שעה. 
א׳ הובא אל סטרופיוס מלך־פוקיס ונתחנך אצלו ביחד עם 
פילאדם בנו. א׳ ופילאדם כרתו ברית־רעים וכשגדל א׳ הלכו 
שניהם למיקני אל המקום, ששם ביצע א׳ את מעשה־הנקמה 
שלו בעזרתה של אלקטרה. מן האוירה המוסרית העמוקה 
של איסכילוס לא נשאר הרבה אצל סופוקלס. צבעים חדשים 
משלו הוסיף אוריפידם. בדראמות "אלקטרה" ו״אורסטס" 
אנו רואים לפנינו את א׳ ואת אלקטרה אחותו כשתי דמויות 



אורסטם ואלקטרה. פסל של מנלאום (המאה הראשונה לםד,״נ> 







311 


אורפטם — אורפיני, פליצ׳ה 


312 


זועפות, אחוזות שנאה עיוורת, ללא שום מעצור פנימי כלפי 
מעשה־הנקמה וללא מוסר־כליות אחר המעשה. האוירה היא 
אוריפידיאית טיפוסית. לפי אוריפידס לא פסק חלק מן 
האריניות מלרדוף את א׳. הוא פנה, איפוא, פעם נוספת אל 
אפולון. בעצתו יצאו א׳ ופילאדס אל הטאוריס כדי להביא 
משם את פסל־ארטמיס, שנפל מן השמים. אולם שני הרעים 
נתפסו על־ידי אנשי־המקום, שהיו מקריבים לאלה כל זר, 
שנזדמן לארצם. הכוהנת, שהיתה צריכה להקריב את הזר 
קרבן, היתה איפיגניה. היא הכירה את אחיה. בערמה עלה 
בידי השלושה לגנוב את הפסל ולחזור להלאס. על א׳ סופר 
עוד, שמלך אח״כ במיקני, ארגום ואספארטה. הוא מת מנשי¬ 
כת נחש בארקאדיה ועצמותיו הועברו אח״כ לאספארטה. 

א , שימש נושא חשוב לטראגדיה היוונית. משלשת 
הטראגיקנים הגדולים נשארו לנו דראמות על הרקע של 
אגדת־א/ 

• £51£5 ־ 01 .׳\ . 5 , 1111010£10 ( 1 \ . 01171 ■< . 14 . £7 ?) 1 > 071 ) 05011£1•, 1,0X11 .מ 

א. ש. 

אזרסמחפ קרל לון־ויג אמיל ( 1800 , 

ק 1 פנהאגן — 1856 , אודנזי), משורר ורופא דאני. 

ב 1838 פירסם קובץ־שירים, שמתחילה לא עוררו תשומת־ 
לב. לאחר שמת הוציא ידידו המשורר כריסטיאן וינטר את 
כתביו ( 1863 ) וגיאורג בראנדם כתב הקדמה נלבבת למה¬ 
דורה של 1877 , ומאז גדל פירסומו. מרובים ביצירתו ציורים 
של מצבי־רוח, שמצטיינים בעוז וביופי בלתי־רגילים, אך 
אופייניים ביותר הם שירי־האהבה שלו, שהם לעתים קרובות 
חושנים מאד. יש ששירתו חדורה סבל ודיכדוך־נפש ומור¬ 
גשת בה השפעתם של היינה ומור. א׳ נמנה עם משוררי- 
האהבה הדאניים החשובים ביותר במאה ה 19 . 

,־ £1 [ 2 ^ת^ 112 0£ \ 1 ־ £1 ; 1847 , 122 € 7 \$ ,־ 10£11£1 ל 1 .? .ע 

. 23 — 1922 , 1€7 [ 71 \$ 1€ ) 116 ה 8£1 

אזךסי (ש 1 !נ 56 ז 0 ), חומר־צבע טבעי, ע״ע אורצינול. 

אויו־םיני (!ת $1 ז 0 ), משפחת אצילים רומית בעלת מסורות 
קדומות. לפי המסורת נמנו על משפחה זו האפיפיו¬ 
רים פאולום 1 ( 757 ) ואוגניוס 11 ( 824 ), אולם אפשר, 
שהאפיפיור הראשון לבית א׳ היה צלסטינוס ווו ( 1191 ). 
המשפחה היתד. תמיד גוולפית ונלחמה במשפחת־קולונה 
(במאה הי״ג — בימי פרידריך 11 ובימי בוניפאציוס 11 וזו! 
במאה הי״ד — בימי קולא די ריינצי ; במאה הט״ו — בימי 
סיכסטוס 1¥ ). ממשפחה זו יצא האפיפיור ניקולאוס ווו 



הארמון משפתת־אורםיני ברומי 


(מש׳ 1277 ואילך). גם בתקופות מאוחרות העמיד בית א׳ 
מספר מרובה של אנשי שם: מצביאים, מדינאים וחשמנים. 
האפיפיור האחרון לבית א׳ היה בנדיקטוס ו ו וצ ( 1724 ). 

א 1 ךםעי, אנה מריה — ״ 511 ־ 01 3 ״ 3 ^ — ( 1642 , 

פאריס — 1722 , רומי), נסיכה צרפתית לבית לה 
טרמויי (ש 111 ט 10 תשז 1 ׳ 1.3 ), סוכנת דיפלומאטית פרטית של 
לואי ז\וצ. בת 15 נישאה לרוזן של שולי( 0101315 ), אדריאן 
מטאליראן. נתאלמנה ונישאה ב 1675 לדוכס של בראצ׳אנו 
( 0 ת 13 ^ 3 ז 15 ) לבית א׳, ומאז היתד, ברומי ונעשתה ע״י יופיה 
ושאר־רוחה מרכז של השפעה צרפתית באיטליה. משמת 
הדוכס ב 1698 קיבלה קיצבה מלואי העוצ. מ 1701 ואילך 
שהתה בספרד, נתידדה עם המלכה מאריה לואיזה והצליחה 
להשפיע על מדיניות החוץ והפנים של ספרד בימי המלך 
הבורבוני פילים ה ע בכיוון, שהיה רצוי לצרפת. ב 1714 
גורשה מספרד לאחר שהמלך נשא לאשה את אלישבע 
מפארמה, שהשפעתה גברה על זו של א׳. 

. 1905 , 5/70171 171 5 ( 07517 105 > 71710055 ? 1110 / 0 ׳ 3 ־ 5/01 , 1111 ־ 0.1 

אויךסיני, פלי*י׳ה —״״״ס — ( 1819 ,מלדולה— 

1858 , פאריס), פאטריוט ומהפכן איטלקי. הצטרף 
בנעוריו לתנועה המהפכנית "איטליה הצעירה", ששאפה 



פליצ׳ה אויסיני 


למגר את שלטון־אוסטריה באיטליה, ונידון על כך למאסר- 
עולם ( 1844 ), אך נשתחרר ב 1846 ע״י החנינה הכללית 
מטעם האפיפיור פיוס ץו. ב 1848 השתתף במהפכה האיטל¬ 
קית ונבחר לאסיפה המכוננת של רומי, אך כשנפלה העיר 
בידי הצרפתים ( 1849 ) הוכרח לברוח לאנגליה, במקזם שנפגש 
עם מציני (ע״ע) ופעל בשליחותו במחתרת נגד האוסטרים. 
ב 1854 נאסר במאנטואה, אך הצליח להימלט וב 1857 פירסם 
את.זכרונותיו. ב 1858 התנקש א׳ בחייו של נאפוליון ווו, 
שבו ראה את האויב הגדול לעצמאותה של איטליה, הקיסר 
לא נפגע אך רבים נהרגו ונפצעו, וא׳ נידון למיתה והוצא 
להורג. צוואתו הפוליטית של א , , שנתפרסמה בידיעת- 
נאפוליון ושבה נדרש הקיסר לקבל עליו את התפקיד של 
משחרר איטליה, עשתה רושם מרובה ושימשה לנאפוליון 

גורם חשוב להתערבותו בענייני איטליה. 

, 111 016071 ^ 1 ) , 1 שז\ש 0 . 0 ; 1914 , 0751711 *־*//*/ , 1,11210 .\ 5 

. 1934 .. 0 ^ €1 



313 


אורסל, — אורפום 


314 


א 1 ךםלן (א 0 ק 0 )י עיר בברית־המועצות, לפנים עיר־מחוז 
בפלך־אורנבורג, קרובה לשפכו של בהר־אור אל 
נהר־אוראל. מספר תושביה 66,000 ( 1939 ). כיום היא ידועה 
כאחת מתחנות־החשמל החשובות של איזור־אוראל. 



אורסקו, אלכסנדר — 6165011 ^ — ( 1859 — 1938 ), 

מצביא ומדינאי רומני. קודם מלחמת־העולם 1 
שימש תחילה כשר־המלחמה ואח״כ — כראש־המטה הכללי. 
ב 1916 היה מצביא של הצבאות הרומניים בדוב־ 
רוג׳ה, וב 1917 נחל כמצביא של הגייסות השני 
והשלישי ניצחון על הגרמנים ליד מארשטי. 
ב 1918 ניהל את המו״מ לשם חחה־השלום עם 
המעצמות של אירופה התיכונה. ב 1920 נעשה 
ראש ממשלת רומניה, כשמפלגתו (,מפלגת־העם , ) 
הגיעה לשלטון, אך התפטר מתפקיד זה לאחר שעמד 
בו פחות משנתיים. בזמן־כהונתו הקצר חקקה 
ממשלתו חוקים אגראריים ופינאנסיים, ששיפרו את 
מצבה הכלכלי של רומניה. בזמן זה גם נתהדקו 
הקשרים עם יוון, פולניה, צ׳כוסלובאקיה ויוגד 
סלאוויה, ורומניה אף נצטרפה אל ד״אנטאנטה 
הקטנה/ ב 1926 , כשחזר ונעשה ראש־ממשלה, 
שוב השתדל לשפר את מצבה הכלכלי של הארץ 
(ע״י מה שעודד את הכנסתו של הון זר לתוכה) 
וכרת חוזי־ידידות עם צרפת ועם איטליה. לסוף 
חזר והתפטר ב 1927 . 

אוךפה (ב£זט), בירתו של הווילאייט התורכי 
אורפה שבאסיה הקטנה. א/ שהיא אדסה 
הקדומה, שוכנת לרגלי דאג (הר)־נימרוד. מס״ב 
צדדית מקשרת אותה למסה״ב העוברת לאורך 
אנאטוליה. יש בה בתי־חרושת לכותנה, ופורח 
בה סחר העורות, הבקר והצמר. קיימים בה כמה 
בניינים עתיקים. מספר תושביה 37,000 ( 1945 ).— 
עולי א׳ לארץ־ישראל ידועים בארץ כעדת ה,אור- 
פלים׳(ע״ע ארץ־ישראל: הישוב).לפי מסורתשל¬ 
הם, שיסודה מוטעה, א׳ היא אור־כשדים שבמקרא. 

אזירסום (ביוד 0 י), במיתולוגיה היוונית, בנו של 
אויאגרוס ומחולל פולחן המ 0 ת 1 רין האורפי. מובנו 
של השם א׳ אינו ברור: יש מפרשים אותו "בודד", 
ילפי זה היד; א׳ זמר מתבודד ומשוטט בשדות וביערות! 


ויש מוצאים בו את ההוראה של ״אופל״ — רמז לטיבו 
החתוני (שמתחת לאדמה, בשאול) של א׳. נראה, שא׳ 
נחשב מעיקרו לדימון תראקי, למקומו היה בסביבות של 
הפנגיאוס ונהר־הברוס, וסימל את הטבע המת בחורף 
והמתעורר לחיים חדשים באביב. אופיו זה של א׳ משתקף 
יפה במיתוס על ירידתו לשאול (האדם) כדי להעלות משם 
את אורידיקי: אורידיקי, אשת־א/ מתה מנשיכת־נחש, וא׳ 
החליט לרדת למלכות פלוטון ופרספוני כדי להחזיר לו את 
אשתו. לאחר שהצליח לרכך בשירתו את לבו של קרברוס, 
הכלב־המפלצת השומר על פתחו של הר,אדם, נכנם למלכות- 
החושך. האל התיר לו לקחת את אשתו בתנאי, שלא יביט 
לאחוריו עד שיגיע למלכות־האור. אולם א׳ לא עצר כוח 
למלא אחר התנאי ואורידיקי התחמקה ממנו כצל וחזרה אל 
ההאדם. א׳ קונן על אבדן אשתו וקינתו זיעזעה אפילו את 
הטבע הדומם. סוף סוף ריחם עליו זוס והמית אותו בברקו. 
כשגברה השפעתו של פולחן־אפולון במאה השמינית והש¬ 
ביעית, חלו שינויים בתפיסת אופיו של א׳ כדימון של 
הטבע. הוא קיבל יחוס־אבות חדש, ומאז אביו הוא אפולון 
ואמו — המוזה קאליאופי. א׳ נעשה ממציאו של הכינור 
ומחברה של השירה האורפית. מקום־משכנו הועתק מתרא- 
קיר, לפיאריה שבמוקדון׳ מושב־המוזות. שינויים נוספים 
הכנים בתפיסת־אופיו הפולחן הדיוניסי, שבמאה הששית 


נעשה רווח ביוון. לפי גירסה אחת, א׳ הוא שתיקן את 
המסתורין האורפיים ועל כך הומת על־ידי זוס! לפי גירסה 
אחרת, התנגד לפולחן החדש ונקרע לגזרים בידי המינאדות, 
המסורות לפולחן של דיוניסום. קיימת גם מסורת נוספת, 



פרידת אורפום מאורידיקי, כשהר?וס עומד להחזירה אל השאול. לובר, פאריס 




















315 


אורפום — אורקולום 


316 


שלפיה הומת א׳ בידי נשים תראקיות באקכאנטיות מפני 
שסירב לשאת אשד, אחר מיתתה של אורידיקי. 

11 ח 1 > 7 /׳ 0 , 1£ ־] 111 ט 3 ) . 0 .£! ; 1920 ,־,,ד,;/ל 7 ? 0 , 11 ז 1£.6 . 0 

. 1935 

א. ש. 

אוךפילה, מתיה ז׳חף ב 1 נונטיר — 11 ק 0 56 ן 111611 ^ 

£113 ז 0 6 ־ 80037601:01 — ( 1787 — 1853 ), כימאי 
ופרמקולוגן צרפתי; ממוצא ספרדי. פרופסור לרפואה, ואוז״ב 
לכימיה, בפאריס. נתמחה ביהוד ברפואה משפטית, וזכה 
לפירסום מרובה ע״י משפטים פליליים, שבהם סייעו חקירו¬ 
תיו ובדיקותיו לבירור העובדות ולזיהוי הפושעים. א׳ נעשה 
המייסד של מדע הטוכסיקולוגיה (ע״ע)! מפעלו העיקרי — 
חיבורו על הרעלים וההרעלות: 5 ת 0150 ק 16 ) 311:6 ־ 11 ׳ או 
316 ־ £6061 16 ^ 1813) '10x16010 ). כן היה חשוב בשעתו חיבורו 
על הרפואה המשפטית: 16£316 166106 ) 106 616 1.65005 ( 1823 ). 

אורפימנט ( 101601 קז 0 , מלאט' 1£01601001 ק 1 ־ 301 , "צבע- 
זהב"; נקרא כך על שם צבעו), מינראל של ארסן, 

5 2 5 3 ^; מכיל 61% ארסן. הא׳ מורכב מגבישים מן המערכת 
המונוקלינית (ע״ע), שהם בעלי סימטריה פסידורומבית, 
ולפעמים מגבישים אידיומורפיים נדירים, שיש להם צורה 
של עמודים קצרים. 

הא׳ הוא מינראל אופייני של עורקים הידרותרמאליים, 
שנתהוו בטמפראטורות נמוכות מאד. בהרבה מקומות הוא 

מופיע ביחד עם סולפיד אחר של הארסן, עם הראלגר (ע״ע) 

■.׳ - 

האדום. הוא נמצא באיזור החימצון של עורקי ארסן: 
בעורקי אנטימון, כסף ועופרת (בהונגאריה, הרי הארץ 
ועוד); כמשקע של מעיינות חמים (בחמי־ילואוסטון באד,"ב; 
ביאפאן) וכמשקע של פוסרולות (ע״ע). מירבצי־א׳ אחרים 
נמצאים במוקדון, בפרו, בסין, באה״ב (יוטה, קאליפורניה) 
ועל־יד יולאמרק שבהרי־קורדיסטאן. באלין שבאסיה הקטנה 
ידועה ע״י גבישי־הא׳ המפותחים יפה שבה. הסינתזה של א׳ 
היא קשה, אבל אפשר להגיע אליה בדרכים שונות, כגון ע״י 
חימום של חומצות־ארסן עם מימן גפריתי תחת לחץ מוגבר. 
המינראל הטבעי כבר היה ידוע לקדמונים, ונראה, שתאופר־ 
סטוס (ע״ע) תיארו בשם ארגניקון. י. ב. 

א 1 ךצינ 1 ל ( 001 ! 0 ז 0 ), או אורצין, תרכובת פנולית (ע״ע), 
5.3 ־דיהידרוכסי־טולואול, 

גבישים לבנים, שמאדימים ע״י מגע ממושך באויר מחמת. 
התחמצנות! נקודת־ההתכה — ׳־ 107 , נקודת־הרתיחד,—״ 288 . 
הא׳ ניתן לסינתזה מטולואול (ע״ע); מצוי בטבע בהרבה 
מיני חזזית. חשוב בעיקר כאב־חומר לצבעי לקמוס (ע״ע) 
ואורסיי. האורסיי (בצרפתית 01561116 , באנגלית 61111 ־ 31 או 
0161111 ) הוא חומר־צבע טבעי, שהוא מופק מחזזיות מסוגי 
11066113 31 ־ 1.663001 על־ידי טיפול באמוניה בצורת מיץ 
סמיך־בצקי! צבעו אדום־ארגמן וריחו מעין האמוניה; הוא 
נמס בתמיסת אלקאלי בצבע אדום־סגול. לפנים היה מקובל 
מאד בצביעה של אריגי צמר ומשי, אע״פ שאין צבע זה 
יציב ביותר! כיום נדחה בשימוש מפני חומרי־הצבע 
הסינתטיים. האורסיי אינו חומר אחיד: הוא מכיל א' 
וחומרי־צבע שונים בהם הלאקמוס. עיקרו מבחינת־הצביעה 
הוא האורציאץ, ז ס.^״^ 8 ל 0 , חומר גבישי חום־אדמדם, 


שניתן גם לסינתזה מא׳ ואמוניה בהשפעת חמצן־האויר; 
מבנהו הכימי לא הוברר כל צורכו.— א׳ ואורציאין משמשים 
גם כחומרים אנטיספטיים. 

7 

אורכןה — 363 ־ 1 ־ 171 — ( 1077 — 1126 ), מלכת קאסטיליה 
וליאון. כשהיתה בת תשע השיא אותה אביה, 

אלפונסו וע, לריימונדום מבורגונדיה. לאחר שנתאלמנה 
נישאה לאלפונסו 1 מלך־אראגוניה. אך מכיוון שרצתה 
למשול בעצמה במורשת אביה, נתגלעו בינה ובין בעלה 
חילוקי־דעות, שנהפכו למלחמה גלויה בין בני קאסטיליה 
ובני אראגון. א׳ נחלה מפלה ב 1111 , אך הצליחה להימלט 
מאויביה ולהקים צבא חדש בגאליציה, ולסוף גירשה את 
בעלה מקאסטיליה. ב 1117 הוכרחה לוותר על כסא־המלוכה 
לטובת בנה אלפונסו 11 ע, ויתור, שלא היה בתחילה אלא 
פורמאלי בלבד, כי בפועל הוסיפה למשול כמקודם ביחד 
עם מאהבה הרוזן פייטרו גונסאלס די לארח. אולם 1122 
נאסר די לארה, ובנה תפס את המלוכה. המלכה עוד ניסתה 
להילחם בבנה, אך לסוף נכלאה במנזר סאלדאניה ובו 
בילתה את שארית ימי־חייה. 

.( 1920 ) %0 <16 £*?0x0 ז 111510 , 0$ ז£* 116$ ב 8 

אדר־קרלום ( 3601001 ־ 01 ), כינוי לאטיני למקום, שבו עונה 
האל למרשיו׳ וכן תוכן דבריו של האל. היוונים 
קראו למקום ׳ 401 *)?׳■">ן׳י>* אן ׳!ס־^ז׳י״^י ואילו דבר האל 
נקרא בפיהם ? 0 "ו״ג׳?*• הקדמונים הבחינו בשתי דרכים 
עיקריות, שבהן היה האל עלול להשיב על שאלותיהם של 
המאמינים: א) סימנים חיצונים; ב) דברים בפי הכוהן או 
הכוהנת, שצלחה עליהם רוח־האל. הדרך הראשונה כוללת 
תורה שלימה על סוג הסימנים החיצונים והוראתם, שדרשה 
בקיאות וניסיון מרובים (ע״ע אוגורים). מערכת מסועפת 
של סימנים חיצונים היתר. קשורה במעוף־הציפרים, שעוד 
ביוון הקדומה שימש סימן להבעתו של רצון האלים. קאל- 
האס ב״איליאס" כבר מכונה בשם: "הטוב שבמנחשים 
לפי מעוף־הציפרים". וטירסיאס אף הוא היה מוחזק כעוסק 
בסוג זה של מאנטיקה. נפוץ מאד היה הניחוש לפי הקרביים 
של הקרבן, שהוקרב לאל במקום הא׳: הכוהן היה מתבונן 
בקרביים וקובע לפי צורתן ופיתוליהן את דבר האל למרשיו. 
כמדכן היו גוזרים את עור־הקרבן וזורקים את הרצועות; 
לפי צורת פיתוליהן פירשו יודעי־דבר את מענה־האל. ועוד 
נהגו לשרוף את העור או לחרוך את שערותיו ולנחש מתוך 
התאבכות העשן מה בפי בעל־הא׳. קדום מאד היה הא׳ של 
זום בדודונה שבאפירוס, שבו ניחשו הכוהנים את רצון האל 
מתוך רישרוש־העלים בחורשת־האלות (השווה החלטתו של 
דויד להילחם בפלשתים ע״י סימן של "קול צעדה בראשי- 
הבכאים", ש״ב ה, כד: דהי״א יד, טו). תשובת־האל ניתנה 
גם ע״י הפלת־גורל! אופן־זריקת הגורל או נפילתו שימש 
סימן לפשר־הדברים. הסוג השני של הא׳ יסודו היה 
באמונה שעל הכוהן או הכוהנת שורה רוח־האל לאחר שנת¬ 
קדשו. הא׳ המפורסם ביותר מסוג זה היה בדלפוי, אחד מן 
העתיקים ביותר ביוון כולה. כלי־המבטא של אפולון בדלפוי 
היתד. אשה, שהיתר. מכונה בשם "פיתיה". לאחר הכנות 
מסויימות ישבה ה״פיתיה" על מושבה בן שלש הרגליים, 
ובהשפעתה של רוח־האל היתד. ממלמלת מלים בלתי־מובנות, 
שה״נביא" או ה״ישרים" (כך נקראו בני המשפחות החשובות 
ביותר, שהשתתפו בפענוחן של מלות־הא׳) היו מבארים 




317 


אורקולום — אורשנסקי, אליהו 


318 


אותן למי שביקש דבר-אלוהים. יודעי־פשר אלה היו עורכים 
בימים קדומים את דבר-האל בחרוזים, ובזמן מאוחר יותר — 
בפרוזה. הא׳ היה בדרך־כלל מעורפל ומשתמע לכמה פנים, 
באופן שלא נשקפה למקדש הסכנה שייכשל בדבריו. הא׳ 
בדלפוי היה מכובד מאד בעיני כל העולם ההלני והשפעתו, 
ביחוד השפעתו המוסרית, היתה מרובה ביותר. על סוג שני 
זה של הא׳ נמנו הא" בארג 01 , בקלארום ובברנכידי ליד 
מילט 1 ם — שלשתם של אפולון. מספר־הא" היה גדול מאד 
ביוון גופה ובמקומות מושבותיהם של היוונים מעבר לים. 
באיטליה היה מפורסם הא׳ של הסיבילה בקומי, וגם הא׳ 
של פורטונה באנטיום, ועוד. סוג מיוחד של א" היו אלה, 
שניתנו לדורשי־האל בחלום. מפורסם היה מקדש־אסקולא־ 
פיוס באפידאור(ם, שבו לנו חולים כדי לשמוע בחלום, מהי 
דרך־ההחלמה מן המחלה. מקום "שאלת־חלום" ממין זה היה 
גם מקדש־סראפים במצרים. סוג אחר של א׳ היה קשור 
בהעלאתם של רוחות־המתים (מעין המעשה של בעלת־האוב 
בעין־דור, ש״א כח, ז—כ); בהליאלט 01 שבב(יא 1 טןה נמצא 
א׳ שבו עלו מתוך העשן נשמות־המתים שנדרשו. תקופת 
פריחתה של האמונה בא' היו המאות ה 7 וה 6 לפסה״נ. 
בתקופה ההלניסטית התחילה ירידת הא׳ ובתקופת־רומי 
הפכה הדרישה בא׳ למעין שריד־העבר, שבני־הדור לא 
התייחסו אליו עוד ברצינות. וע״ע ידעוני. 

קויפמן, תולדות האמונה, במפתחות: דרישה אל המתים, נחש. 

; 062611/15 ) 1 / 110 /(? 06 , 111121011 ? י, ) 111011 ) 1110171 06 , 01061:0 
- 1 ) 1071 10711 ) 111071 ) 11010 ) 1 ) 1 ). 6 ) 1017 ) 111 , 80110116-1,60161001 

) 11 ( 7 ! 1 ) 0 ) 1 ( 1 / 0 /( 107 ) 111 4 ) , 21106 ? . ע \ ; 82 - 1879 ,) 1111 [) 

. 1939 ,) 07001 

א. ש. 

אוךקיזה,חזםטוחוזה די— 11122 [ 0 ז 0160 .[.ן- ( 1800 - 

1870 ), גנראל ומדינאי ארגנטיני 1 .המנהיג של 
הפדראליסטים בארצו. ניצח את צבאותיו של הדיקטאטור 
רוזאם בקרב ליד מונטה קאזרוס, ב 1852 ! נבחר לנשיא 
של הברית הארגנטינית, וכיהן בנשיאות זו ב 1854/60 
(ע״ע ארגנטינה). במריבות בין האוניטאריסטים והפדרא־ 
ליסטים, שפרצו בתקופת שלטונו של הנשיא דרקווי׳ נקרא 
א׳, כמפקד של חלק מן הצבא, לדכא את המתקוממים במחוז 
בואנוס־איירס; אבל אע״ם שהיה נוכח בקרב ליד פאוון, שבו 
ניגף חילו של הנשיא, נמנע מלשתף את גדודיו במערכה. 
ב 1870 נרצח א׳ ע״י מתנגדים פוליטיים בארמונו בסאן חוזה. 
מפעולותיו בימי־נשיאותו יש לציין: פיתוח דרכי־המים 
והנהרות לשיט וחוזים מסחריים עם מדינות אירופה ואמריקה. 

א 1 ךקני׳ א? , 'א׳ (ץ 16 ״ 1 ז 0 ), קבוצת־איים בין האוקיינוס 
האטלאנטי והים הצפוני, מצפון לסקוטיה. איי־א׳ 

נפרדים מסקוטיה ע״י מיצר־הים פנטלנד־פרת ( 1 ) 61111311 ? 
11-111 ?), אדמתם אבן־חול אדומה דו 1 נית, שנשתחקה במידה 
מרובה ע״י שטף־הגשמים, ובעיקר ע״י הקרח, ולפיכך איי- 
א' הם רמ(ת שטוחות. אקלימם מושפע ממרחבי־הים שמסביב 
להם: מתון בעיקרו, אע״פ שהדוחות אינן נדירות והשמים 
מעוננים רוב ימוודהשנה. משקעי האויר המרובים ( 955 מ״מ 
בממוצע שנתי) גורמים לכך, שיש בהם שטחי־כבול נרחבים. 
מ 90 איי-א׳, ששטחם הכולל הוא 975 קמ״ר, רק 30 מיושבים. 
מספר התושבים (סקוטים) כ 24,000 ( 1938 ). מגדלים כאן 
שעורה ושיבולת־שועל, אבל עיקר הכלכלה הוא כבשים ודיג. 
באי הראשי מינלנד, שנקרא גם פ 1 מונה, נמצאת עיר־הבירה 



של איי־א׳ קירקורל ( 311 ^. £11-10 ; 4,000 תושבים ב 1941 ). 
באיי־א׳, השייכים לבריטניה, נמצא מפרץ סקאפה־פלואו 
(׳ 1000 ? 3 ק 803 ), ששימש במלחמת העולם הראשונה בסיס 
עיקרי לצי־המלחמה הבריטי ואחד מבסיסיו במלחמת 
העולם השניה. 

א 1 ךשה (ברום׳ 3 ע!ק 0 , בפול׳ 01 - 523 ), עיר ברוסיה 
הלבנה הסובייטית, בפלך־מ(הילוב לשעבר, על 
נהר דנייפר. 24,000 תושבים ( 1938 ). צומת מס״ב ומרכז של 
תעשיית בירה ולבנים, וכן של טחנות־קמח. נזכרת ראשונה 
1067 בשם רשה. במאה הי״ג סופחה לנסיכות הגדולה של 
ליטה ונשארה ברשותה עד 1472 , שאז עברה לרוסיה. 
א׳ עברה אח״כ מיד ליד והרוסים צרו עליה כמה פעמים 
עוד במאות הט״ז והי״ז. 1918 שימשה (אחר חוזה־השלום 
של בריסק־דליטא) תחנת־גבול בין איזור־הכיבוש הגרמני 
ובין רוסיה הסובייטית. — הישוב היהודי בא׳ הוא מן 
המאה הט״ז, וקודם מלחמת העולם הראשונה היו דוב 
תושביה של א' יהודים. קהילת א׳ נפגעה קשה בפרעות של 
1905 ונשמדה במלחמת־העולם השניה. 

א 11 ־#^־, אליהו - 1111 > 3801 ט 1 ק 0 .? . 11 - ( 1846 , 
יקאטרינוסלאב — 1875 , שם), פובליציסטן, יוריסטן 
והיסטוריון יהודי ברוסיה. אע״פ שא׳ מת צעיר עשה רושם 
בפובליציסטיקה היהודית־הרוסית ובמדע המשפט הרוסי, 
ועזבונו הספרותי-המדעי מצטרף ל 6 כרכים. 

ביחד עם החינוך המסורתי רכש לו א׳ עוד בגיל רך 
גם השכלה כללית. ב 1863 נתקבל כתלמיד שלא מן המניין 
באוניברסיטה של חארקוב. אח״כ עבר לאוניברסיטה 
החדשה, שנפתחה באודסה, ובה סיים בשנת 1868 את חוק- 
לימודיו כמוסמך למשפטים. הפאקולטה הציעה לו קתדרה 
בתנאי שימיר את דתו, אך א׳ דחה הצעה זו בשאט־נפש 
וללא היסוס. בשנים 1869/71 שימש עורך־עוזד לעיתון 
היהודי ברוסית״£)/׳־, שבו פירסם סדרת מאמרים על 
מעמדם המשפטי ומצבם הכלכלי והחברותי של יהודי 
רוסיה. מאמרים אלה, ביחד עם אחרים, נתפרסמו בשני 
כרכים רוסיים: האחד בחייו — "היהודים ברוסיה" (פטר- 
בורג 1872 ! מהדורה שניה ומורחבת, שם 1877 ) ו״התחוקה 
הרוסית ביחס ליהודים״, 1877 . ב 1871 הופסקה ע״י השלטו¬ 
נות הופעתו של העיתון בגלל מאמר, שכתב א׳ על 









319 


אורשנסקי, אליהו — אורתודוננזיה 


320 



אליהו אורשאנסקי 

הפרעות ביהודי אודסה ושבו הטיל בגלוי את האשמה 
על השלטונות וקרא ליהודים לתבוע את עלבונם ופיצויים 
לנזקים בהתאם לחוק. בשנים האחרונות לחייו היה א׳ חסר 
במה יהודית והקדיש את זמנו ועטו למחקרים במשפט 
הרוסי הכללי. מחקרים אלה׳ שנתפרסמו אחד מותו ב 3 
כרכים. נמנים עם טובי היצירות בספרות המשפטית ברוסיה 
באותו זמן. מסועמי בריאות עשה א׳ שנים מספר בגרמניה 
וכשחזר בקיץ 1875 לעיר מולדתו מת משחפת. 

את ראשית־דרכו בספרות עשה א׳ בעיתונות העברית. 
ביכורי־עטו נתפרסמו ב״המליץ״ וב,,הכרמל״. ב 1867 
פירסם בקובץ של "חברת מפיצי השכלה" מאמר ברוסית 
בשם "אגדות התלמוד על אלכסנדר מוקדוך. אך מלוא 
כשרונו נתגלה במחקריו ברוסית על מעמדם המשפטי 
ומצבם הכלכלי והחברותי של היהודים ברוסיה. עבודותיו 
אלו של א׳ — למרות הטון הפובליציסטי שבהרצאתן — 
הן גם מבחינה היסטורית מן המשובחות ביותר, שנכתבו על 
תולדות היהודים ברוסיה. א׳ היה הראשון, שנסתקיק מדברי 
סניגוריה והתנצלות. אין הוא מקטרג׳ כדרכם של הסופרים 
בדור־ההשכלה, על המבנה הכלכלי של יהודי־רוסיה, אלא 
הוא מנתח ומברר בירור מדעי את יסודות־הכלכלה של יהודי 
רוסיה וקובע מתוך תפיסה היסטורית את תפקידם במשק- 
המדינה. ניתוח ובירור אלה, שהסטאטיסטיקה משמשת להם 
אמצעי, מביאים את א׳ לתבוע זכות ומשפט לאזרחים 
היהודיים, שהתועלת הצפונה בהם למדינה אינה פחותה מזו 
של בעלי פונקציות כלכליות אחרות. כיוריסטן בקי וחריף 
כאחד הוא מנתח את החוקים הרוסיים הנוגעים ליהודים, 
מתחקה על שורשם וטעמם׳ ומוכיח׳ שהם חדורים ברוח 
של ימי-הביניים. מלבד החומר המשפטי המרובה, שנאסף 
ע״י א׳ בספרו על "התחוקה